קונטרס פורים תשע"ב
בס"ד ק ּונְ ְט ֶרס עלון ישיבת שיח-יצחק -קובץ פנימי - קונטרס פורים תשע"ב הגיליון ה-ל' ישיבת "שיח-יצחק" ע"ש הרב ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל גבעת הדגן ,1אפרת עורך :אהרון חבר עיצוב כריכה ועריכת המפתחות :אריאל מואב עורך 'שורות קצרות' :ישעיהו גוטליב להזמנת הקונטרס ולתגובות ניתן לפנות אל[email protected] : 2 תוכן עניינים מאמר מערכת 5 ............................... ................................ ................................ זקן שהוא יונג /הרב יאיר דרייפוס 7 .................................. ................................ זכרון בספר /הרב נעם סמט 25 ......................................... ................................ גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי /הרב אלחנן ניר 47 ...................................... צירופים חדשים /איתן אברמוביץ 63 ................................ ................................ קללה סוג א /קללה סוג ב /צבי ויינגרטן 69 ....................... ................................ מלוא כל הארץ חסרוננו /אורי דוד שוק 89 ......................... ................................ נס שבטבע וטבע שבטבע /משה ג'ייקובס 97 ...................... ................................ בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות /יעקב אשבל 107 ...................................... שורות קצרות 115 ........................... ................................ ................................ מפתח לגליונות א'-ל' 145 ................ ................................ ................................ 4 קונטרס פורים תשע"ב מאמר מערכת מאמר מערכת הקונטרס הזה הוא לא סתם .זה הקונטרס השלושים .לרגל כך הוא מכיל מפתח של כל אלה שהיו .לרגל כך נפתח בו מוסף שירה חדש' ,שורות קצרות' שמו, בתקווה שיצא מעכשיו עם כל קונטרס שיהיה. לרגל מה ,בעצם? למה שיהיה צורך לעשות משהו מיוחד בגלל מספר ,רק בגלל שהוא מספר עגול? ככה היא התשובה הטובה ביותר ,אני מניח .ככה בני אדם בנויים .אנחנו הולכים והולכים ,מעבירים את הזמן בדרך זו אחרת ולא מסתכלים לאחור .אז מגיע מספר עגול ,סגירת מעגל או אירוע מטלטל כלשהו, ופתאום אנחנו חשים צורך לפעול שלא בדרך הרגילה .לעשות משהו. המפתח יותר מרגש אותי ,למען האמת .להשקיף פתאום אחור ,על עשר שנים ושלושים חוברות .לרגל העניין יצא לי להביט בחוברות הראשונות .מין דבר ראשוני בוסרי שכזה ,כמו תינוק שעוד בקושי יודע לחייך .פרויקט פרטי של בחור בשיעור א' ,בישיבה שלא ממש מכוונת לכאלה (כלומר ,לא לפרויקטים ולא לתלמידי שיעור א'). אבל התינוק גדל ,תחת השגחתו המסורה של צביקה ויתר האנשים שדאגו למלא וליפות אותו .עורכים ומגיהים ,מאיירים ומעצבים ,והכי חשוב – כותבים וקוראים .אני חושב שכל מי שהיה מעורב במפעל הזה יכול עכשיו להביט על המלאכה הטובה ולהרשות לעצמו קמצוץ או שניים של נחת רוח. כמובן ,אני שמח מאוד גם על 'שורות קצרות' ,היוזמה של ישעי .כל התינוקות נולדים קטנים ,ואם המפתח הוא אושר של מלאות ,של מבט על ילד שבגר ומצא את מקומו בעולם ,המוסף הוא אושר של אין ,של הלא-נודע שמזמין לגילוי אורות חדשים .נראה לי שבפעם הזו יצא אוסף שירים נאה ביותר (חוץ מהשירים שלי, כמובן) ,ואני סקרן מה עוד מצפה לנו ממנו. 5 מאמר מערכת ישיבת שיח יצחק אני רוצה להודות לאברהם גרשוני על עיצוב הכריכות של שלושת הקונטרסים האחרונים .חזקה עליך שתוסיף יופי בעולם .תודה גם לאריאל מואב וישעיהו גוטליב (וגם ליהודה גזבר) על העבודה בקונטרס הזה .אני מאחל לכולם ולקונטרס עד מאה ועשרים ,לפחות. אהרון חבר 6 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג זקן שהוא יונג הרהורים על צעירּות הרב יאיר דרייפוס אקדמות מילין ר' צדוק ,בהתבטאות הלקוחה ככל הנראה מימי זקנותו ,מחלק את חיי האדם ומקורות יניקתו לארבע נקודות ציון: בעת לידתו ,אין אדם יודע עוד מה יהיה ואין שמשו זורח, אבל מכל מקום כבר קדושתו העתיד להתגלות אחר כך בו שופעת ומאירה לפניה מיד מיום היוולדו. וימי האדם משנולד עד שיהיה בן עשרים ,הם בערך ימים שלפני הקדושה .עד בן עשרים במעלליו יתנכר בקדושה שבו בתולדה מאבותיו. ומבן עשרים עד בן שישים הוא זמן השתדלות האדם בעבודת השם יתברך ולהתקדש בקדושה עליונה .עד בן ששים קונה קדושה מצד עצמו בהשתדלותו. ומבן ששים לזקנה והלאה עד יום המיתה הם ימי הירידה, ובהם הוא המשכת הקדושה מימים שלפניהם ,וזקני תלמידי חכמים קדושתם מתוספת כל זמן שמזקינין ,הוא מה שהשם יתברך משפיע לו קדושה מלמעלה ,כל אחד כפי מה שראוי לו ולהרגילו בקדושה עליונה ,כדי שיוכל אחר מיתה ליכנס לעולמות העליונים .ולאדם שטוב שמטעימין לו מפרי מעשיו בעולם הזה ,זוכה לברכת עולמך תראה בחייך ,להרגיש אז קדושה מעין עולם הבא ממש שזהו עיקר מה שמקדשין אותו מלמעלה... 7 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק והצדיקים לזקנתם יוכלו להרגיש הרבה יותר ויותר .אלא שכל זמן שהם חיים בעולם הזה אינו בקניין אלא בראיה בעלמא ,כלשון "עולמך תראה" ,והוא רק כדי להרגילו כנ"ל שיוכל לזכות אחר מיתתו לזה בקניין1... פרולוג אישי כשוך הסערה של אירוע ההפתעה שערכה לי משפחתי בהגיעי לגיל שישים ,צפו ועלו לפניי מחשבות ותחושות לא פשוטות .בעצם הניחו לפניי תמונת ראי של כל המעשה שעשיתי עד היום .מחד גיסא ,זהו מקור להרבה נחת וקורת רוח ,ואכן אין מילים לשבח להודות ולהלל ,אבל מאידך גיסא – מה עושים עם כל זה? התחושה הראשונית בעקבות הערב שנערך לכבודי הייתה ,שלא ראוי סתם כך לחגוג מבלי צידוק ממשי .אינני טיפוס שמחפש 'סיבה למסיבה' .בוודאי לא 'לבדות חג מלבי' .המחשבה על המשמעות הנוספת של אותו האירוע – יציאה מחיוב כרת – נתנה לי מקום ממשי שהצדיק לחלוטין את מה שנעשה לכבודי. האמת היא שהאירוע 'השליך' אותי למקום חדש ,כמו שחופה 'משליכה' את הרווקות בבת אחת .מעתה ,ברור שאין עוד טעם למחזר את הישן ולעשות 'עוד מאותו דבר' – לא במשפחה ,לא במקום העבודה ולא בלימוד התורה ובהעברת שיעורים וכיו"ב .המקום החדש עתיד ככל הנראה להיות חדש ממש .משהו מזה אני חש בעוצמה בחודשים האחרונים .נכנסתי לסחרור פיזי ומנטאלי .העוגנים הישנים התערערו .גם מבחינה חברתית ,הקשרים שנוצרו עד היום הגיעו לכלל 'אריזה' אתמול בלילה .העשייה של עיקר החיים הגיעה ככל הנראה לקיצה .מה זה אומר? לאן ללכת עכשיו? מה המובן הממשי של החיים אחרי גיל שישים? כשבירכוני בהגיעי לגיל שישים על הגעתי ל'אמצע הדרך' ,אמרתי שהגעתי ל'סוף הדרך' .המעשה נשלם ,תודה לא-ל .זה אני ,זו משפחתי ,זה מפעלי ,האות שלי בתורה כבר נחקקה ,ועוד כיו"ב .יתירה מזו ,התחדש לי מדוע בגיל שישים יוצאים מעונש כרת :לפי שעד גיל שישים לא נשלמו מעשיו .אדם המסתלק 1ישראל קדושים ,ח. 8 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג בעיצומם של ימי המעשה ,רחמנא ליצלן – זוהי כריתה .אחרי שנשלם המעשה, זהו זמן בשל להיפרד; לא למוות ,אלא לחיים אחרים .ימי הצעירות ,הבל הם לפני ימי הזקנה .כשאדם נער – אומר זמר; הגדיל – אומר חכמה; הזקין – אומר הבל2. זקנה היא הזמן להיפתח ל'ההבלת' כל המעשה ,לעלות ממעשים להתבוננות. על המגיע לגיל שישים נאמר – "תבוא ב ֶכ ַלח [=שישים] אלי קבר" 3.גיל שישים הוא הכנה לשלב חדש' ,פוסט המעשה' .האם הכיוון הוא לתקופה של הארות ,חלומות ופקיחת עיניים לראות מה שלא יכולתי לראות עד עכשיו? להיות בעזות דקדושה? להעצים את פרטי התורה ,לשאול מה אלוקים שואל ממני, ופחות לעסוק בביצור הנורמטיביות; ויחד עם זאת ,לשמור על שלווה ונינוחות של קשר עם בני אדם מלב טוב ,בלי פנייה יתרה להרפתקאות של התבודדות? הצעד של ה'השלכה' וה'היזרקות מרחם שנות המעשה' ,הוא פרידה ממיני 'אלוהים אחרים' ומיני עבודות שאבד עליהן הכלח. בשפה אחרת :לעת זקנה מתבקש אדם לכתוב תורה חדשה! ממש! הצעירות היא כתב טיוטה שממתינה לגרסת הזקנה .מישהו אמר שתפקידנו הוא לכתוב טיוטות .הגרסאות הסופיות שייכות למה שעדיין לא בא .כך בחיי הפרט וכך דרכה של רוח האדם בכלל. הזקנה כהתחדשות – אחרי בלותי הייתה לי עדנה? לפי האתוס המודרני הזקנה משמעה דעיכה ,יציאה ממעגל העבודה ,דעיכת הדימוי החברתי ,נסיגה גופנית ,ירידה מנטאלית ואף התדרדרות עד לכדי חרפה. הצעירים ,לעומת זאת ,נתפסים כבעלי ערך ('העולם שייך לצעירים') .בניגוד לכך, אצל חז"ל ובמסורת היהודית בכלל ,התפיסה היא הפוכה :לא רק שהזקנה 2שיר השירים רבה ,פרשה א ,י. 3איוב ה ,כו; מועד קטן ,כח ע"א. 9 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק משובחת מן הצעירות ,אלא שרק בגיל זקנה 4אפשר להיות צעיר באמת ,חיוני ומשוחרר. 5 אחד הדיונים המרתקים בהקשר של לידת יצחק בזקנותם של הוריו ,קשור לתפיסת הזקנה כצחוק על המוות ועל סופיות הקיום .נושא זה ראשיתו במדרשים ואחריתו בספרות המודרנית 6.דמותה של שרה כזקנה היולדת ומניקה בנים, נתפסה אצל חז"ל כקריאת תגר על הזקנה כגזירת גורל" .אחרי בלותי הייתה לי עדנה" אינו רק תיאור חד-פעמי של מאורע שאירע שרה ,אלא תפיסת עולם יהודית שבעלי הסוד והחסידות פיתחו אותה. "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים" ,רבי ברכיה ברבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק :ראובן בשמחה, שמעון מה איכפת ליה? כך שרה נפקדה ,אחרים מה איכפת להם? אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה ,הרבה עקרות נפקדו עמה ,הרבה חרשים נתפקחו ,הרבה סומים נפתחו ,הרבה שוטים נשתפו7... הנקודה המעוררת את המדרש לדבריו ברורה .הפסוק "כל השומע יצחק לי" אינו מובן – שכן מה איכפת לשרה מהעניין החברתי? אולם ע"פ תשובת המדרש הדברים מתחוורים :ההיריון הכל-כך מאוחר ומפתיע של שרה ,חופן בחובו 4יש לציין שהזקנה אינה פונקציה של הגיל הכרונולוגי ,אלא של הבשלות והנכונות הפנימית. 5יתרה על כך ,בעברית המקראית האדם המבוגר נקרא 'זקן' ו'ׂשב'" :מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" .זקן משמעו מלשון קניין ,נוטריקון' :זה קנה' – קנה חכמה ודעת ,קנה חיים ומורכבות ,קנה רכוש ומיטלטלין .המילה 'ׂשב' מורה על לשון 'ׁשב' ,כלומר :זהו אדם הנמצא כאן כבר ב'סיבוב שני', הׁשב בפעם השנייה למקום שכבר היה בו .לעומת זאת ,בעברית בת ימינו האדם המבוגר נקרא 'קשיש' .המילה קשיש משדרת קושי ותשישות ,אדם שכבר כלו ימיו וענייניו ,וכולו רק מחכה להיגאל מהם וללכת לבית עולמו( .החלוקה הזו בין זקן וׂשב לקשיש בשם אימו של ר' אלחנן – רחל ניר נ"ע) 6למשל" :הכול רוצים לחיות זמן רב ,אך איש אינו רוצה להזדקן ...אנחנו עשויים להעלות על נס את הגיל המבוגר ...אך אנו חוששים מהתדרדרות מהירה בכל מה שקשור לבריאות ולמעמד חברתי. מרבית האנשים פסימיים לגבי ההזדקנות ,ומתייחסים אליה כאל איזו שהיא בגידה ביולוגית ...בניגוד לפסימיות השולטת ,ישנם הסבורים כי בזקנה יש יתרונות ,ומעודדים אותנו לצפות בשמחה להזדקנות ...כי 'הרבה מנגינות יפות מתנגנות בכינור ישן'" (רוג'ר גוסדן ,לרמות את הזמן ,ידיעות אחרונות). "וכך משעה לשעה אנו הולכים ובשלים ,וכך משעה לשעה אנחנו מרקיבים והולכים ,וזה סוף לסיפור" (שייקספיר ,מתוך כטוב בעיניכם). 7בראשית רבה נג ,ח. 01 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג חידוש שאינו בנמצא ,ומצמיח על האדמה אפשרות חדשה לגמרי – אפשרות שזקנים יחזרו לנערותם ,עם כל המשתמע מכך ,כלומר :שגם יילדו בזקנותם. מלמד שכל צדיק וצדיק לעולם הבא עתיד לחיות אלף שנים... וכל אחד ואחד מהן נולדים להם סימני נערות וחוזרים כולם לימי נערותם8... ברצוני לטעון שבזקנה ישנה אופציה לסוג של חיוניות שתצוץ מתוך הלבושים הישנים של האישיות – התעוררות ראשונית-קמאית שתתפרץ מתוך הדמות, ותביא עימה חידוש והתחדשות ,תורה חדשה. במאמר שלפנינו נעשה מאמץ להכשרת הלב למהפכה מנטאלית ,לפורר לא רק את הנחות היסוד שנתקבעו בתודעתנו ,אלא להיערך לשינוי עמוק שבעקבותיו עשויים לפרוץ מתוכנו הארות ,תובנות ,תחושות ,דמיונות ואף אנרגיות גופניות שכלל איננו יודעים על קיומן ועוצמתן .על אף הדימוי שאנרגיות שייכות לצעירות – האמת שונה בתכלית. אכן ,יש איכויות מסוימות של אנרגיות שאופייניות לצעירות .אלה אנרגיות גולמיות ,חסרות מודעות עצמית ,שמונעות מדחפים קמאיים בדמות ,מהכרח שעדיין לא עלה לתחום החירות .אלה מי-הפרצים שהראי"ה קוק תיאר אותם כמחוללים את המהפכות בעולם ,שאותם הוא זיהה עם ה'סכלות מעט' ,הַא ִין והדחפים שמניעים את התודעה ,שמקורם ב"אורות דתוהו". ברובד ההיסטורי ,על ציר הזמן ,בראשית הימים ,בתקופת הילדות של ההוויה שלטו בעולם כוחות גולמיים ,פראיים ,אכזריים ואליליים .הקידמה ,וערכי החופש והליברליות של המודרנה ,נתפסו אצל הראי"ה קוק כזקנה של "אחרית הימים", כשלב בטיהור העולם מזיהום הכוחניות ,משרידי הנחש הקדמוני ,והעלאתו לאנרגיות של חופש מיסטי .הקידמה והמודרנה הן תנועה של העלאת הדחפים הקמאיים מתחום ההכרח להוויה של חופש. 8מובא בתורה שלמה בראשית יח ,קנז. 00 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק הזקנה ,אם כן ,אינה סוף הדרך אלא הבשלתה. תנאי להשתנות היא היכולת להשיל את מה שכבר לא רלוונטי; להשיל את הצעירות ,את הפיתויים ששוב אינם מפתים .כל אלה דומים הם לפיגומים של הבניין ,שאחרי שהבניין בנוי שוב אין צורך בהם .מי שאינו ננסר ממה שכבר אינו רלוונטי וממשיך להיאחז בכוח בישן ,בדימויו העצמי ,במקום עבודתו ,במעגלים חברתיים שכבר אינם רלוונטיים ,בלבושים שפג תוקפם ,בספרים ששוב אינם מחיים – לא יוכל להתחדש ,כלומר להזדקן. כל נסירה כאובה ומיוסרת .רק מי שמוכן להריסות גדולות ,יזכה לבניינים גדולים – לימד הראי"ה קוק .כשם שמלמדנו הרמב"ם שמדרכי השב לשנות את שמו ולשנות את מקומו ,שהרי גלות מכפרת עוון – כך ראוי לו לאדם לעת זקנה לשנות את מקומו ואף לשנות את שמו .אדם נושא בדרך כלל את השם שנתנו לו אביו ואימו ,ואף את השם שנתנה לו החברה ,אבל אינו נותן שם לעצמו ,שהוא העיקר בביוגרפיה הצומחת של האדם על פני האדמה. זקנה כגילוי הגוף אחד ממוקדי הניגוד העמוק בין העולם המודרני-חילוני ובין המסורת היהודית נוגע ליחס האדם לגופו ,למושגי הצניעות והבושה. עינינו הרואות שבמחוזותינו לא שכיח לדבר על הגוף .מתביישים .הצניעות, שהיא ערך תשתיתי בנפש היהודית ,הופכת פעמים רבות למסווה ולניכור ,למסכה אטומה ונוקשה היוצרת חיץ בינינו לבין הזולת ,ולעיתים אף לחוסר יכולת של אדם להגיע לאינטימיות גופנית .הבושה מצידה עלולה להידרדר ולהפוך לתופעה ילדותית ,לא בוגרת ואינפנטילית ,שאיננה מסוגלת לקבל את עצמה מתוך הרחבה, וכשהיא נתקלת בעצמה היא מסתבכת וחפֵ צה להתנדף ולהפוך לאין9. 9ביטוי ספרותי למתח שבין עולם ישן ,שבו אדם זר לגופו ,לבין עולם חדש ,מודרני ,שנפרץ לחושניות ולמיצוי היצרים ,מצוי בתיאור הבא..." :ושמא האמת היא כי לא מפני איומיו של הלוונט הייתה סבתא מסגפת ומטהרת את גופה בטבילות רותחות בוקר צהרים וערב כל ימי חייה בירושלים ('הלוונט מלא מיקרובים') ,אלא דווקא מפני קסמיו החושניים המפתים ,מפני גופה שלה ,מפני 02 זקן שהוא יונג קונטרס פורים תשע"ב בזקנה אדם מגלה את גופו .היחסים של אדם בכלל ויהודי בפרט עם גופו ,הם סבוכים .בניגוד ליווניות שבה הגוף העירום היה אביזר בעבודה הדתית-חושנית- אלילית ,התורה פונה לצניעות ולבושה .בזקנה המילים 'צניעות' ו'בושה' עשויים לעבור מהפכים מנטאליים ולהיטען באנרגיות חדשות .מהתבוננות בשפה ההלכתית ,כמו גם בשפת הסוד ,בוקעים ועולים תיאורים עזים של גילוי הגוף ,של עבודת הגוף בתנועה ,בריקוד ,ושל התנערות מדימויים של הגנה ועודף יראה המתנכרים לגוף. ברית איהו סיומא דגופא 10 בנקודה זו נפנה לתורה בזוה"ק ,שהשפיעה עליי השפעה מרובה ופתחה בפניי תובנות מלהיבות .הזוהר שואל מדוע יעקב זכה רק ל'חלום' שזו הדרגה הנמוכה של ההתגלות ,רק אחד משישים מנבואה ,ולא זכה ל'מראה' ,שהוא המקום העמוק והסתום. תא חזי "ויחלום" .וכי יעקב קדישא ,דאיהו שלימא דאבהן, בחלמא אתגלי עלוי ובאתר דא קדישא לא חמא אלא בחלמא?! [=וכי יעקב הקדוש ,שהוא השלם באבות ,בחלום נגלה אליו ,ובאתר קדוש זה (ארץ ישראל) לא ראה אלא בחלום?] אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב ,ויצחק הוה קיים [=אלא יעקב באותו זמן לא היה נשוי ,ואביו היה קיים]... משיכתם העזה של השווקים העולים על גדותיהם ונוהרים סביבה ומסחררים את נשימתה עד עומק הסרעפת בשפעת הירקות והגבינות המתובלות והריחות החריפים הזרים ומוזרים ומגרים לה ...לבסוף היא מתה מהתקף לב .זאת עובדה .אבל לא התקף הלב ,כי אם הניקיון הרג אותה .או לא הניקיון ,כי אם מאווייה הסודיים הרגו אותה .או לא מאווייה ,כי אם חרדתה הנוראה מפני מאווייה אלה .או לא הניקיון ,לא המאוויים ואף לא חרדתה מפני מאווייה ,אלא דווקא הכעס התמידי והסודי שלה על חרדתה זו ,כעס חנוק ,כעס ממאיר ,כעס על גופה שלה ,כעס על תשוקותיה ,וגם כעס אחר עמוק ממנו ,על עצם רתיעתה מפני תשוקותיה; כעס עכור ,רעיל ,כעס על האסירה ועל הסוהרת ,שנים על שנים של התאבלות חשאית על הזמן שהולך וחולף ,ועל הגוף המצטפד ועל חמדת הגוף ,זו החמדה המכובסה אלפי כביסות והמסובנת עד דכא והמחוטאה והמקורצפת והמורתחת ,חמדת הלוונט הזה, המזוהם ,המיוזע ,הבהמי ,המענג עד עילפון ,אבל כולו מלא מיקרובים( "...עמוס עוז ,סיפור על אהבה וחושך ,ירושלים תשס"ד ,עמ' .)42-43 10דיון נרחב בעניין זה ,בספרי 'חתונה של אבודים' עמ' .68 01 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק "ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה" – הכא לא כתיב ביה "חלום" ,דהא מדרגא אחרא עלאה הוה [=כאן לא כתוב חלום אלא גילוי בדרגה אחרת]... בגיני כך יעקב בההוא זמנא כתיב "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה" ,מהו סולם? דרגא דשאר דרגין ביה תליין והוא יסודא דעלמא [=דרגה ששאר הדרגות תלויות בה והוא יסוד העולם]. "וראשו מגיע השמימה" ,הכי הוא לאתקשרא בהדיה [=כך הוא להתקשר אליו]. "וראשו מגיע השמימה" ,מאן 'ראשו'? ראשו דההוא סולם. ומאן איהו? דא דכתיב ביה "ראש המיטה" (בראשית מז ,לא), בגין דאיהו ראש להאי מיטה ומינה נהיר [=ומהו? זה שכתוב בו "ראש המיטה" ,היות שהוא ראש לאותה מיטה וממנה הואר]. "מגיע השמימה" ,בגין דאיהו סיומא דגופא ,וקאים בין עלאה ותתאה ,כמה דברית איהו סיומא דגופא ,וקאים בין יריכין וגופא ,ועל דא מגיע השמימה [=היות שהוא סיום הגוף, ונמצא בין עליון ותחתון ,כמו שמקום הברית הוא סיום הגוף, ונמצא בין הירכיים לגוף ,ולכן מגיע השמימה]11. אני רוצה לטעון שבניגוד לתפיסה הרווחת ,הזוה"ק פעמים רבות מכוון לפשוטו של מקרא .חלקו הראשון של הזוהר עוסק בשאלת היחס שבין החלום ובין המראה .החלק השני עוסק בתיקון הברית .ישנו קשר הדוק בין שני החלקים. הזוה" ק מנמק מדוע יעקב לא זכה למראה אלא רק לחלום – בגלל שלא היה נשוי ,ובגלל שאביו היה עדיין בחיים .גם כשהיה נשוי לא זכה יעקב בחרן למראה אלא לחלום ,מפני שלא היה בארץ ישראל .שלושה מוקדים בחיי אדם עשויים לטלטל אותו אל הלא-נודע ,אל המחוזות הסתומים :נישואין ,הסתלקות הורים, 11זוהר ח"א ,קמט ע"ב. 04 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג וכריתת ברית עם ארץ ישראל .אני אומר תמיד לחתן וכלה בערב חופתם, שיאפשרו לעצמם ש'יקרה להם משהו' בעת חופתם ,שייתנו לעצמם 'לאבד שליטה' ,שייתנו אמון בהליכה ללא-נודע ,שייפרדו קצת מהתודעה המערבית שנותנת אמון רק במודע. באופן מפתיע ,אני מוצא את עצמי אומר לאבלים בדיוק אותם דיבורים. אבלות היא קשה ,מפוררת ועכורה – בייחוד אבלות על אדם שהיה מעורב בעיצוב דמותך .אבלות היא שטח דמדומים ,אזור לימינלי ,שבו מתרחשות התפרצויות, שינוי עמוק בתודעה ומגע עם המסתורין. מכאן פתח להבנת פרטי חלום יעקב" .וישכב במקום ההוא ויחלום וכו'". התיאור של הפסוקים קושר שלושה נתונים :חלום ,לילה ("כי בא השמש") ,ומצב של שכיבה .לראשונה בתורה מתוארת שכיבה .השכיבה מופיעה קודם לכן בהקשר של זיווג – "וישכב עימה בלילה הוא" (תיאור שאינו נמצא בזיווגים קודמים) .כמו כן השכיבה מופיעה בתורה בהקשר של פטירה – "הינך שוכב עם אבותיך" ועוד .שכיבה פותחת ערוצי תודעה חדשה שאינם אפשריים בעמידה. כמו כן ביחס לברית הארץ" :הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה ולזרעך" .כפי שלמדנו ,הזוה"ק מלמד שרק מי שנשוי ואביו אינו קיים יזכה למראה ,שהוא הגילוי הגבוה .שלוש ההתרחשויות שעשויות לטלטל את התודעה, קורות במצב של גוף חשוף – בשכיבה. עיקר חידושו של הזוה"ק הנ"ל ,אינו בהבחנה שבין ה'מראה' העמוק והסתום ובין ה'חלום' שהוא מונהר ובכך פחיתותו ,אלא בפירושו המהפכני (בתרתי משמע) למילים "וראשו מגיע השמימה" – שהראש הוא כינוי לתחתית הגוף (כאשר הרגליים אינן מעיקר הגוף) 12.ראש הגווייה הוא סיומא דגופא ,מקום הברית ,המקום הסתום .הוא ה'ראש' שמזוהה עם "ראש המיטה" ,תיקון הברית. "ראשו מגיע השמימה" הוא ראש הגוויה! לעומת זאת ,המקום הנמוך הוא הראש הפיזי ,המוחין ,ההארה" .סולם מוצב ארצה" – הארץ היא הראש ,התודעה, 12אכן ר' נחמן לא סיפר על הבעטליר השביעי ,החיגר ,חסר הרגליים. 05 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק המודעות העצמית .המראה ,הסתימות ,מקורו במחוזות האפלים, הנמוכים. 13 ביצרים 14 הגירוש מגן עדן והקללה הקדומה ,עשויים להתפרש כהתהפכות המבט על הגוף .בגן עדן היה ראש הגוויה מוצא המגע עם האינסופי .אחרי הגירוש ,זכה האדם בדעת והפך לבעל בחירה .ראשו ומוחו הפכו לראש ,והאגן נדחק לתחתית, ליצריות האפילה ,לפגם הברית רח"ל .גירוש המוקד האנושי מהאגן ,מראש הגוויה (עץ החיים) ,אל הראש ,למוחין (עץ הדעת) – משמעו גירוש מהפוריות- חיוניות-סתימות ,אל התודעה ,הדעת והמודעות העצמית .בשפתו של פרויד, הישרדותו של העולם מותנית בהוויה של סדר ,של תיקון .ה"סופר-אגו" הוא מקור המשטר; ובקדושה – התורה ,ההלכה ,המנהג והמסורת ,קבלת עול וציות. כך מסבירים בעלי הסוד את גירוש האדם מגן עדן :האכילה מעץ הדעת זיכתה אותו בדעת ,אבל הפכה אותו ל'נפרד' ,ובכך איבד את אלוקים. מקום הברית הוא המקום הסתום של מוצא הקיום .זה ה'אִ יד' ,בשפתו של פרויד ,שממנו עיקרון העונג ,הכאוטיות שמאיימת על הסדר ,המשטר ,ה'סופר- אגו' .אלא שבניגוד לפרויד שחתר להשלטת ה'סופר-אגו' על ה'איד' ,לטובת הסדר החברתי ,הזוה"ק מעמיד את המקומות האפלים ,היצריות וראש הגוויה, כשמיים ,כמקום שכינה על ראש המיטה .יעקב מיטתו שלימה .הדעת והמודעות העצמית שייכים לממשלת היום .זה עולם החלום שמקורותיו בהכרה" ,מה שאדם מהרהר ביום מראים לו בלילה בחלום" .לעומת זאת התיקון הממשי אינו במודעות העצמית ,אלא ביכולת להמתיק את הדחפים ,להעלות אותם ,כלשון הפילוסופים ,מההכרח לחירות .הדחפים האפלים הם מקור ההרס וערעור הסדר, אבל תיקונם הוא מקור הכיסופים ,הדביקות ,רצון-הרצונות. ברצוני לטעון ,שהמעבר מעולם החלום ,שמרכזו התודעה העצמית, האוטונומיה האנושית ,הבחירה ,המקומות המונהרים שבדמות ,למצב תודעה של 13על עניין זה כתב הראי"ה קוק" :המחשבות היותר עמומות ,שביסודן הן נובעות מרום המעלה העליונה שבאמת ,הן הן מיישבי העולם והחיים .והמחשבות היותר מבוררות ,שהן תוצאות ממדרגה פחותה באורה ,מחוסר מעט של אור האמת הנשגבה ,הרי הן מבלי עולם" (אורות הקודש א ,עמ' קל). 14לתפיסה זו יש מקבילות בתיאוריות פסיכולוגיות ובתורות מזרחיות .פרויד נעץ במידה רבה של צדק את מוצא הקיום האנושי ביצרים ,אלא שהפריז על מידותיו. 06 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג 'מראה' ,למקומות הסתומים ,למוצא הקיום ,לרצון שגבוה מהחכמה ,לאנרגיות הקמאיות שהן מוצא היצריות הכאוטית מ'אורות דתוהו' – הוא מעבר מתודעה של צעירות לתודעת זקנה .תודעת הזקנה היא תודעת ה'על-מודע' ,תודעה של הארות בלתי מילוליות ,למעלה מהשפה .בניגוד לדימוי המודרני שלפיה הזקן הוא 'צעיר בלוי' ,הזוה"ק מלמד שהצעיר הוא זה שגורש מגן עדן של המוארות ,אל עולם של דעת ומודעות עצמית .לעומתו ,הזקן יודע 'לעבור מעולם לעולם', להתמיר את דמותו מחכמה לרצון ,ממילים לשתיקה ,מלימוד להתבוננות ,למעלה מטעם ודעת. אמורא זקן משתובב לפני כלות כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין [=כאשר נפטר ר' שמואל ב"ר יצחק שהיה מרקד לפני כלות בשלושה ענפים] ,נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל [=יצאו רוחות סערה ועקרו כל אילנות טובים בארץ ישראל]. למה כן? דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה [=שהיה מלקט מאילנות אלו ענפים ,ורוקד לפני כלה] ,והוו רבנן אמרין למה עביד כדין [=והיו חכמים תמהים למה הוא עושה כך] ,למה הוא מבזה את אוריתא [=מדוע הוא מבזה את התורה] .אמר רבי זעירא :שבקותיה ,דהוא ידע מה הוא עביד [=עזבו אותו ,שהוא יודע מה הוא עושה]. כד דמך נפקו למיגמל ליה חסד ונחתה שבשבה דנור [=בעת שנפטר יצאו לגמול איתו חסד ,וירד מן השמים ענף של אש], ואיתעבידת כמו שבשבה דהדס [=ונעשה כמו ענף של הדס] ואפסיקת בין ערסא לציבורא [=וחצץ בין המיטה ובין הציבור]. 07 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק אמרין :חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה [=אמרו :ראו זקן זה שהיה עומד וטורח (ומרקד לפני כלות), ועכשיו עומדים הענפים לכבודו]15. הנהגותיו של רבי שמואל ב"ר יצחק בזקנותו ,שבאו לידי ביטוי בריקודים אקסטטיים לפני כלות ,גרמו לבידודו מחברת החכמים 16.הם טענו כלפיו שהוא מבזה את התורה .לטעמם ,ראוי שרב זקן ומכובד לא 'ישתטה' בחתונות כנער, אלא יעטה על עצמו את הפוזיציה הרבנית המכובדת והרצינית 17.האירוניה של המדרש היא ,שגם האות מן שמים בהלוויתו לא עורר את החכמים לחרטה על העוול שעשו לו ,והם הסתפקו באמירה מינורית – "חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה" [=ראו זקן זה שהיה עומד וטורח ,ועכשיו עומדים הענפים לכבודו]. חיוניות של זקנים ששבים לנעוריהם ,קשורה אצל הרמב"ם למהות השמחה בעבודת ה' .כך כתב: מצווה להרבות בשמחה זו 18,ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן ,עבודה גדולה היא ...וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה ...וכל 15בראשית רבה פרשה נט ,ד. 16בחב"ד עסקו רבות בסיפור על ר' שמואל בר רב יצחק כדוגמה העיקרית ל'שטות דקדושה' ,וראה על כך מאמרו של האדמו"ר הזקן בפתח 'דרושי חתונה' שלו ובביאורו של ר' הלל מפאריטש על כך. כן ראה בספר דרוש לחתונה מאת הרב יצחק גינזבורג ,שביאר כל הדרושים הללו בהרחבה רבה, ובפרט בעמ' מד-מט. 17ידוע שר' אברהם קאליסקר ,מאבות החסידות בדור הראשון ,התפלל בעמידה על הראש. המתנגדים תקפו אותו על כך בחריפות ,וכתבו עליו שהוא 'פוער לפעור' .היחידים שמורדים ב'פוזה' הדתית השקרית ,ומוסרים נפשם לעבודתו יתברך באמת ,אינם זוכים לאהדה בחייהם. 18שמחת חג הסוכות במקדש. 08 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה ,וכן דוד מלך ישראל אמר" :ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב ,ו ,כב) ,ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר" :והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב ,ו ,טז) .בריך רחמנא דסייען19. הרמב"ם לומד את עקרונות מצוות השמחה בכלל ממצוות שמחת בית השואבה בסוכות במקדש .הוא ראה בעיני רוחו את הוויכוח בין דוד למיכל כבניין אב לשמחה אמיתית ,שנבחנת אף ובעיקר בנכונות למרוד במוסכמות החברתיות. הרמב"ם נוקט כאן בלשון חריפה ביותר כלפי המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקום עבודת ה' ,שהוא חוטא ושוטה .מיכל ,המייצגת כאן את הנורמטיביות הדתית ,נחרדת מכך שבעלה ,מלך ישראל ומנהיג העם ,מפזז ומכרכר כאחד השוטים. אולם יש לסייג את הדברים ,ואף הרמב"ם עצמו מסייג אותם .לא כל אדם ראוי לשמחה אמיתית ,אלא דווקא הזקנים ראויים לה .צעירים המפזזים ומכרכרים ,עשויים לבטא בכך יצריות גולמית הטעונה ריסון ואיפוק .דווקא בזקנה ,אדם יכול לזכות לחיוניות מוארת ,ולא לחשוש כלל מלקרוא דרור לכוחותיו .אדרבה :הזקנים צריכים ללמד את העם את החיוניות האנרגטית כשהיא נקייה מגולמיות צעירה .הם ,ורק הם ,צריכים לרקוד ולפזז ,ומי שאינו משחרר עצמו ומוסר נפשו ותדמיתו לעבודתו יתברך ,הרי הוא חוטא ושוטה. ברוח דומה תיאר האדמו"ר 'מי השילוח' מאיז'ביצא את נוח לאחר יציאתו מהתיבה .הוא עושה זאת בדרוש חסידי שמפורר את פשוטי המקראות .הוא מלמד שבזקנה ,כשאדם נשלם ,אזי מותר הוא להתפשט במידותיו ,כי הכול רצון ה': עניין התיבה ,שנתן ה' יתברך עצה והגנה לנח עד שעברו ימי הזעם ,וכן לכל מי שלא נזדכך ליבו עדיין יוכל ללמד עצות איך יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם... 19רמב"ם הל' לולב ,פרק ח ,הל' יד-טו. 09 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק ועניין התיבה הוא עפ"י מה דאיתא בגמרא שלושה הקב"ה אוהבן :מי שאינו כועס ואינו משתכר ומי שמעביר על מידותיו ...וכל זה היה עצות לנח קודם שנשלם איך יסתיר עצמו ,כי מייד כשיצא מן התיבה שאז היתה השלמתו ,אז עשה ההפך מאלו הדברים ,כמ"ש "וישת וישכר" וכעס על חם ולא עבר על מידותיו ,כי כשאדם נשלם אז מותר להתפשט, כי אז הכל רצון ה'!20 הזקנה כמעבר מהחכמה לגוף – מתורתו של רש"ב מפשיסחא מכאן למחשבות על התעוררות הגוף בהכנסת אורח וליוויו .כך מלמד ר' שמחה- בונם מפשיסחא: "אל נא תעבור מעל עבדך" – מכאן למדו חז"ל :גדולה הכנסת אורחים יותר מ[ה]קבלת פני השכינה" 21.וקשה :ובאמת אברהם מנא הוכיח זאת? ואמר הרבי ,ר' בונם מפשיסכא זי"ע ,דאברהם אבינו ע"ה ,היו כל האברים שלו כל כך מזוככים ,שכאשר בא לעשות מצווה ,היו האברים בעצמם מוליכים אותו להמצווה ...וכאשר באו האורחים ,כתיב "וירא וירץ לקראתם" ,עהר האט אצאפעל גיגעבען ציא דער מצוה [גופו פירכס לקיים את המצווה] .מזה הוכיח דהכנסת אורחים גדולה .דהאברים רצו יותר להכנסת אורחים מקבלת פני השכינה22... דבריו של רש"ב מרחיקי לכת :המבחן הוא היענות הגוף למצווה ,התעוררות האיברים! כל אחד מכיר מתוך עצמו מעשים שנעשים מהמקום של ציות ,של יראת שמים בסיסית ,לעומת מעשים שמקורם בחשק ,בתשוקה ,שאדם נענה להם מגופו .החידוש הנועז של רש"ב כפול :ראשית ,המבחן לממשות המצווה הוא 20מי השילוח פ' נח. 21שבת קכז ,ע"א. 22קול שמחה ,פרשת וירא. 21 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג בהתעוררות הגופנית אליה ולא בעצם הציות – שלעולם היא מוטיבציה הכרחית אך נמוכה בדרגתה .שנית ,וזה העיקר בעיני :גוף האדם ,יצריו הבסיסיים ביותר, רצים דווקא לקראת מפגש אנושי! האורחים הם ההפתעה ,הסיכוי המפתיע והמעורר להתחדשות ולחידוש הדמות .הכנסת אורח אינה 'מצווה' רק במובן של ציות העצל והכנעת רצונו האישי .פני אדם הם פני שכינה .אירוח הוא אירוע שעשוי להיות מגרה את החשק ומסעיר. בעולם שלנו ,קרבת אדם זר נחשבת למטרד ,למעמסה ,לאיום על החופש ועל הפרטיות .אכן ,יש מקום גם למבט כזה; רצונו הבסיסי של הסובייקט להתבודד, לינוק חיות מה'ַאין' ,מה'היות אצל עצמו' ,הוא מובן ומוצדק .כל אדם זקוק לחללים של שקט ודממה' ,רק אני ואלוקים'. בשפה החב"דית זהו ה'אור ממלא' – אור המאיר לעצמו; האינטימיות של האדם עם עצמו זו קבלת פני שכינה .אומנם המקום הגבוה יותר הוא ה'אור סובב', אור המאיר לזולתו ,שמקורו באורח ,בהתגלות המפתיעה שמגיעה מבחוץ בדמותו של אורח אקראי .גאולה באה בהיסח הדעת .ההתרחשויות והשינויים הממשיים מתגלים באקראיות ,בקונטינגנטיות של הקיום .כל אחד יודע שלשגרה המודעת נענים באופן מתון ,קורקטי ,ואילו להפתעה האקראית נענים ב'זקיפת גבה', במידה של התפעלות ,בהתעוררות. זה המבוא לשמחה ממשית ,שמחת זקנים .השמחה היא גופנית .מקורה בהתעוררות האברים מעצמם .כך באופן מופלא ,מתנהרים דיבוריו של רש"ב מפשיסחא על הכנסת אורחים שגדולה מקבלת פני השכינה .הגופני מתגבר על המודע ,על השליטה העצמית ,על הסופר-אגו .הזקנה היא באור הסובב ,בהיענות להפתעה ,להארות שמקורן למעלה מהשתלשלות ,ב'פריצה' למעלה מטעם ודעת. בזקנה אין כבר ערך למשטר היראה ,ל'אתכפיא' ,שמתאים לצעירות .פסגת הצעירות ,החירות – שורשה מהבינה; פסגת הזקנה ,החופש – מהכתר. 20 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק תורה של זקנה בזקנה משתנה לחלוטין אופיו של לימוד התורה .הרמב"ם מבחין בין אופן הצמיחה של אדם צעיר ,שעליו לשלש את זמן לימודו ,לבין מי ש'הגדיל בחכמה', שעליו לעסוק בעיקר בגמרא ובעיקר בפרדס .כך כתב: עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו ,שנאמר" :ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" .וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח. וחייב לשלש את זמן למידתו ,שליש בתורה שבכתב ,ושליש בתורה שבעל פה ,ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, ועניין זה הוא הנקרא גמרא. כיצד? היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלוש שעות ביום ובתורה תשע ,אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה שבכתב ,ובשלוש בתורה שבעל פה ,ובשלוש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר ...והעניינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן. במה דברים אמורים? בתחילת תלמודו של אדם .אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה ,יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ,ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו23. הרמב" ם חושף בעוצמה רבה את הצורך של לומד התורה להשיל מעליו את תורת צעירותו ,ולא לדבוק כל ימיו בתורה של מסגרות ממוסדות .תורת הצעירות היא, למצער ,רק פיגומים לעיקר הבניין שייבנה בזקנתו .כשיגדיל בחכמה ,שוב אינו 23רמב"ם הל' תלמוד תורה ,פרק א ,הל' י-יב. 22 קונטרס פורים תשע"ב זקן שהוא יונג כפוף לנורמטיביות של 'בחור ישיבה' ,ועליו להגות ,להתבונן וליצור ממקום של חופש .עם זאת ,גם בזקנותו עליו לקבוע עיתים מזומנות לעיסוק הנורמטיבי בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. לאור דברינו ,ועל רקע טענתו של אדמו"ר הזקן מחב"ד ,שהרמב"ם ינק את תורתו ממידת החכמה ולא מהכתר (הרצון) ,צריך לנסח הלכה נוספת למי שהבשיל עד כדי כך שהגדיל ברצון ולא רק בחכמה ,ונפתחו לפניו יכולות רוחניות שמקורן בסודות נשמתו ,ב'יחידה' שבדמותו .אדם שכזה בוודאי מחויב להשקיע את יכולותיו בזקנותו במקום הכי אישי שלו ,ב'סיפור' שלו ,בלי לפזול לסיפורים של אחרים ,ולשנות את סדר יומו ואת תכני השקעתו. כך מספר הרב קוק בווידוי נדיר על ייסוריו בלימוד תורה ,שחונק אותו מיצירה חופשית: ...שאלה היא אם אני צריך ללמוד ,אם הלימוד אינו דוחה אצלי את הגיון הלב ,את רחשי הנשמה ההולכים ומתגלים תמיד כגלי ים מתוך הסערה ,אם ההתגלות הזאת ,הבאה מתוך מעמקי הרוח ,אינה גופה של תורה תמימה ,הנובעת משורש היחידה העליונה שבנפש ,שכל לימוד הדוחה אותה, הרי יש בו גופו משום ביטול תורה. אבל מי יפתור לנו חידת עולם זו? מי יציג גבול לרוח? מי יאמר לו עד פה תבוא? ומי ימוד לנו את המדידות הקצובות והמגבילות ,לומר :עד כאן הוא גבול התורה והופעת חידושיה ,ומכאן ואילך כבר בא הגבול אל תוך רעיונותיו החילונים של האדם ,שאני יכול לקרוא אותם בכל שם של כבוד ...שירים ,מכתמים ,מליצות ,חזיונות ,רעיונות ,הגיונות, אבל לא דברי תורה .הוי כמה קשים הם החיים הרוחניים וכמה נבוכים הם אורחות תעצומותיהם! מי יוכל לחוק כאן חוקים? מי יוכל לחרוט קווים במקום אשר כל היסוד נעלם, 21 הרב יאיר דרייפוס ישיבת שיח יצחק והולך ומיטשטש מן העין? כאן עזרה מקודש דרושה בהתגלות" .יצפון לישרים תושיה ,מגן להולכי תום"24. אפילוג "אני כבר לא לומד ,אלא עוסק בהגות" – כך אמר אדם גדול אחד .הזקנה היא למצער ,במובנו המסורתי .בעת הזאת מתגלים אצל רבים מאגרי פרישה מלימודִ , צימאון אדירים ,שלעולם לא יבואו על סיפוקם מדף יומי וכיו"ב .אותם אנשים נדרשים ,ע"פ הרמב"ם ,ללמוד תורה 'על הסדר' בעיתים מזומנות ,ואת עיקר זמנם להשקיע בגמרא – ותכלית הגמרא היא המרכבה (בכל המובנים של המושג). מה לגבי היום? מהי ה'גמרא' הנחשבת לגולת הכותרת שבה יהגה אדם בזקנותו? צריך להניח את הדפוסים שהחברה הדתית מייעדת לפנסיונרים .כל אחד צריך לשאול את עצמו ,רק אחרי שיידע להשיל מעליו ומתודעתו את הספרים הישנים ,וכבר הבשיל מניסיון חיים :מהי העבודה שלו בזקנותו? התשובה לא תינתן ע"י אדם מבחוץ .כל אחד יסלול לעצמו את נתיב ההגות והרצון המאוד ייחודיים שלו ,מהיחידה שבנפשו ,כי רק ממנה תוצאות חיים .בזקנה אין עוד מקום ללבושים שאולים .הלבושים צריכים להיות ממין הגוף" ,כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה". בנוסף – השינוי המתחייב מהזקנה אינו רק לגבי תוכני לימוד התורה ,אלא גם ובעיקר בהקשר של יכולות וכישורים מנטאליים ,פיתוח אינטליגנציות גבוהות באופן משמעותית מהאינטליגנציה האינטלקטואלית .התנסות בחוויות רוחניות ספיריטואליות שהיו חסומות בצעירות מסיבות שונות – של חינוך ,של ביוגרפיה, של שורש הנשמה ,של נורמות חברתיות וכיו"ב – עשויה להתהפך בזקנה. ועוד חזון למועד. 24הראי"ה קוק ,חדריו מהד' שלישית ,עמ' קטז-קיז. 24 זכרון בספר קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר על זכרון ,מקרא ומגילה הרב נעם סמט 1 פתיחה – בין מטה ומעלה א"ר יהושע בן לוי :שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם[ ,אלו הן ]:מקרא מגילה ,ושאילת שלום [בשם] ,והבאת מעשר2. דברי ר' יהושע בן לוי פותחים צוהר לאחת הנקודות הרגישות הכרוכות במקרא מגילה .יחד עם שאילת שלום בשם והבאת מעשר 3,מתואר מקרא מגילה כדבר שיסודו בעשייה האנושית (בית דין של מטה) הזוכה להסכמה עליונה .מקרא מגילה מוצב כך על קו המתח העדין שבין האנושי לאלוקי ,כאשר תקנתם של חכמים מקבלת באופן כזה או אחר גושפנקה אלוקית .מה פשר ההסכמה הזו? כיצד מאשרים בית דין של מעלה את יזמתם של החכמים שבבית דין של מטה? כמובן ,המודל הזה מוכר לנו היטב מעולמה הרחב של תורה שבעל פה ,הנתון כולו ב מתח המכונן שבין עולמו האנושי של בית המדרש לבין בת הקול המכרזת משמים .עם זאת ,דומני שאחד מנקודות הביטוי המרכזיות והיפות שלו הן בדיונים העשירים והמרתקים סביב מקרא מגילה. 1הדברים נכתבו לאחר שנלמדו בחבורה בישיבה לקראת חג הפורים תש"ע .כך ,יש בהם גם מן החקיקה בספר על כל צדדיה כפי שיוצגו להלן... 2מכות ,כג ע"ב. 3אגב ,נראה ששלושת הדברים כרוכים באופן כזה או אחר בחורבן הבית ובאבדן ההשראה .לגבי הבאת המעשר – כבר במקור במלאכי השינוי בהבאת המעשר מוצג כקשור למעבר מבית ראשון לבית שני .לגבי שאילת שלום בשם – ראה המשנה בסוף מסכת ברכות ,ודבריו של י' רוזן צבי במאמרו 'ברכות הראייה והופעת המערכת הליטורגית בספרות התנאית' ,JSIJ 7 (2008) ,עמ' .29-1 25 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק מן הפרספקטיבה של קו המתח הזה ,אני מבקש לצעוד במאמר זה בנתיבותיהן של שתי סוגיות במסכת מגילה ,ולהציע דרכן מפגש עם פנים (חדשים?) של חג הפורים .הסוגיה הראשונה שנעסוק בה היא הסוגיה בדף ז ,בה מובא הדיון בין אסתר לחכמים באשר להכללתה של מגילת אסתר בספרי הקודש. השנייה – סוגיית הפתיחה למסכת ,שגם אותה אני מציע לקרוא מנקודת המבט של המתח המכונן סביב קדושת המגילה. א .קבעוני לדורות אמר רב שמואל בר יהודה :שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה :קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם :כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס4. הסוגיה בדף ז במסכת מגילה פותחת ביזמתה של אסתר המלכה הפונה בבקשה אישית לחכמים – 'קבעוני לדורות'. מה פשר הבקשה הזו? דומה שמה שמוטל על הפרק הוא השאלה הסבוכה של הקאנוניזציה .חכמים הם שמכריעים אלו מן החיבורים השונים המונחים לפניהם ייכללו בבוא העת באוסף המלא והמקודש של כ"ד ספרים .זוהי כמובן הכרעה דרמטית שקשה להפריז בחשיבותה .תהליך ארוך של איסוף וגיבוש נחתם ביצירתו של הקאנון היהודי ,בתהליך שכפי הנראה היה פורץ דרך בתולדות הדתות 5.חתימתו של הקאנון הזה מגדירה אותו כ'כתבי הקודש' ,והופכת אותו לאבן היסוד בהוויה היהודית מכאן ואילך .בהקשר זה – בקשתה של אסתר נוגעת ללב ,והיא מביאה לפנינו בעצם את בקשתה להיכלל בסיפור היהודי .אסתר, ש'כאשר אבדה אבדה' ממרחב החיים הממשי של העם היהודי ,מבקשת לעצמה מקום לפחות בזכרון ,בטקסט. 4מגילה ,ז ע"א. 5להרחבה בנושא זה ראו דבריו של מ' הרן בספר האסופה המקראית ,מוסד ביאליק ,ירושלים תשנ"ו. 26 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר אלא שהבקשה הזו חושפת שוב את העצב הרגיש שעליו יושבת הסוגיה – המגילה ,שהיא למעשה חיבור חילוני לחלוטין (שכידוע ,שם ה' אינו מוזכר בו אפילו פעם אחת ,)...רוצה להיכנס ולהיכלל בספר הדורות של העם היהודי .האם ניתן לעשות זאת? האם אפשרי לקדש כך טקסט אנושי? בהמשך נבקש להעמיק את הדיון בשאלה זו ובהשלכותיה. באופן מפתיע ,תגובתם של חכמים איננה נוגעת כלל לשאלה המהותית של קדושת הטקסט או גודל הנס ,אלא רק להשלכותיו הפוליטיות – 'קנאה את מעוררת עלינו בין האומות' .תשובתה של אסתר גם היא תמוהה מעט – האם באמת מועיל זה שנכתבה כבר בספרי הימים של מלכי מדי ופרס? בסוף דברינו נשתדל לשוב לנקודת מוצא זו ולהציע בה פנים חדשות. כעת ,מכל מקום ,נמשיך בקריאת הסוגיה: רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. [בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן]6 שלחה להם אסתר לחכמים :כתבוני לדורות. שלחו לה" :הלא כתבתי לך שלישים" (משלי כב) ,שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה "כתב זאת זכרון בספר" (שמות יז) ,כתב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה ,זכרון – מה שכתוב בנביאים ,בספר – מה שכתוב במגילה. כתנאי: כתב זאת – מה שכתוב כאן ,זכרון – מה שכתוב במשנה תורה ,בספר – מה שכתוב בנביאים ,דברי רבי יהושע .רבי אלעזר המודעי אומר :כתב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה ,זכרון – מה שכתוב בנביאים ,בספר – מה שכתוב במגילה. הדיון שבין אסתר לחכמים מוצג בהמשך הסוגיה באופן שונה ,כאשר כעת תשובת חכמים איננה פונה למישור הפוליטי ,אלא מתמקדת בדרשות הפסוקים .תגובתם 6גם כאן ,כמובן – דגש על שאלת המסורת .האם ברור מי הוא זה שמסר את הדברים? מהו תוקפם? 27 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק הראשונית של חכמים מבקשת למנוע את הכללת אסתר בכתבי הקודש ,לאור הפסוק במשלי "הלא כתבתי לך שלישים" .דרשת הפסוק אינה ברורה כל כך ,אך ודאי שהיא באה להגביל את האפשרות לקדש את מגילת אסתר .עיון בהקשרם של הפסוקים במשלי מגלה ששאלת השמיעה בקולם של חכמים היא מרכזית בהם: ושמַ ע ִדבְ ֵרי חֲ כ ִָמים וְ לִ ְבָך ָת ִשית לְ ַד ְע ִתי: (יז) הַ ט ָאזְ נְ ָך ְ ... ישים ְבמוֹעֵ צֹת וָ ָדעַ ת: (כ) הֲ ֹלא כ ַָתבְ ִתי לְ ָך שלשום ָשלִ ִ מ ִרים אֱ מֶ ת לְ שֹלְ חֶ יָך7: (כא) לְ הו ִֹדיעֲ ָך קֹ ְש ְט ִא ְמ ֵרי אֱ מֶ ת לְ הָ ִשיב אֲ ָ השמיעה בקול חכמים היא זו שמאפשרת לדעת 'אמרי אמת' .קשה לעמוד על המשמעות המדוייקת של השימוש שעושים חכמים בפסוקים אלו ,אך ברור שההקשר המתגבש הוא שאלת סמכותם של חכמים והיחס בינה לבין האמת. אמנם ,בהמשך מתברר שחכמים מבקשים לעצמם פסוק מן התורה 8ש'יאשר' את הכללת המגילה בכתבי הקודש .המקור המבוקש נמצא בפסוק "כתב זאת זכרון בספר" שלאחר מלחמת עמלק .ההקשר כאן מרתק :מייד לאחר מלחמת עמלק מתבקש משה לכתוב את חובת המלחמה בעמלק בספר ,ואף לשים אותה באזני יהושע .שני פרקים לאחר מכן ,ובאותו המקום במדבר – ייתן משה את התורה לישראל בהר סיני 9.האם הקשר בין מלחמת עמלק לבין הכתיבה בספר הוא מקרי? האם אין כאן פתח לראות את התורה כולה למעשה כמלחמה הגדולה בעמלק?10 אם כך – ודומני שכאן אנחנו מתחילים לרדת לליבם של הדברים – דומה שהעניין הוא היחס שבין עמלק לבין הספר היהודי .הכתיבה בספר היא היא 7משלי ,פ' כב. 8כאן למעשה אנחנו נוגעים כבר בהיבט נוסף ,שיידון אחר כך בהרחבה – הדרש כחוליית התווך העדינה שבין חכמים לבין המקראות ,והאפשרויות הרבות שהוא פותח עבורם כמו גם העוגנים שהוא מטיל בנתיבם. 9בדברים רבים מטרימה מלחמת עמלק את מתן תורה ,כאשר הבולט מביניהם הוא עמידת משה בראש ההר כאשר ישראל מתחתיו (כמו גם ידיו העייפות והנופלות ,)...ואכמ"ל. 10אפשר להשוות את הפסוק שאנו עוסקים בו – "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" ,לפסוק בספר דברים העוסק בשירה ,ולדברי חכמים מכוון אל התורה כולה – "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל ,שימה בפיהם" (דברים לא,יט) ,וגם כאן לא המקום להאריך... 28 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר מחיית עמלק – "כתב זאת זכרון בספר ...כי מחה אמחה את זכר עמלק". התגבשותו של דבר ה' כחוק ,ונתינתו לישראל בכריתת ברית ובספר ,היא למעשה מהלך נוסף בשדה הקרב שבין עמלק לבין ריבונו של עולם. יש כאן פרספקטיבה אחרת לשאלת הקאנוניזציה .הקאנון המקראי המקודש מעתה אינו רק אוסף ספרים קדושים ,אלא הוא הביטוי המלא והשלם למלחמה המתמשכת בעמלק .יצירת הזכרון היהודי עומדת כתמונת מראה מהופכת למחיית הזכרון העמלקי ,ואם כך – זהו לב לבו של הסיפור היהודי :האפשרות לזכור בספר .בדברים שלקמן ננסה לפתוח את הדיון בשאלת משמעותה של התנועה הזו. ב .עדיפא מכולהו בהמשך 11,עוברת הסוגיה לדון באופן ישיר בשאלת קדושתה של מגילת אסתר: תניא ,רבי אליעזר אומר :אסתר ברוח הקודש נאמרה ,שנאמר "ויאמר המן בלבו" (אסתר ,ו). רבי עקיבא אומר :אסתר ברוח הקודש נאמרה ,שנאמר "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה" (אסתר ,ב). רבי מאיר אומר :אסתר ברוח הקודש נאמרה ,שנאמר "ויודע הדבר למרדכי" (אסתר ,ב). רבי יוסי בן דורמסקית אומר :אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר "ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר ,ט). אמר שמואל :אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו ,שנאמר קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקיבלו למטה. 11בדרך ,הדיון פותח בהלכה איזוטרית" :אמר רב יהודה אמר שמואל :אסתר אינה מטמאה את הידים" .טומאתם של כתבי הקודש נידונה ונתפרשה בסוגיות ובדברי הראשונים ,אך הפירוש המוצע לה (כדי להפריד בין כתבי הקודש לבין האוכלים ולמנוע פגיעה של עכברים) מעלה ניחוח אפולוגטי קצת ולא מהותי .באופן ראשוני – האם ייתכן שבתקופה שבה עיקר המסורת היא אוראלית ,אכן נתפס הספר כמעין מת? דברי אלהים חיים שהתאבנו לספר ולכן מטמאים את הידיים? 29 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק אמר רבא :לכולהו אית להו פירכא ,לבר מדשמואל דלית ליה פירכא... רב יוסף אמר ,מהכא" :וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים" (אסתר ,ט) ,רב נחמן בר יצחק אומר ,מהכא: "וזכרם לא יסוף מזרעם". בדברי ארבעת התנאים מוכחת רוח הקודש של המגילה מן התוכן שלה – ה'מספר יודע כל' המתאר את ההתרחשויות חייב להיות בעל רוח הקודש 12.אל מול העמדות הללו מוסיף שמואל דרשה משלו – "קימו וקבלו ,קימו למעלה מה שקיבלו למטה" .הטאוטולוגיה שבדברי שמואל (כמו גם בדברי קודמיו) מרשימה – אלוקיותה של המגילה מוכחת מכך שבמגילה כתוב שהיא התקבלה למעלה. כמובן ,המעגליות כאן נוכחת גם בדרשתו של החכם שהיא זו שמגדירה את המגילה כזו שהתקבלה למעלה .למעשה – הם הם דבריו של שמואל ,הנועץ את הנקודה דווקא במה שקבלו למטה .קביעת החג על ידי חכמים וקבלתו על ידי עם ישראל הם אלו שמעניקים לו גם את התוקף הדתי שלו – את רוח הקודש שבמגילה. על רקע דברי שמואל ,נבאר כך גם את מימרות רב יוסף ורב נחמן בר יצחק. המסורת היהודית ,קבלת האומה לדורותיה ,הם אלו שמעניקים לחג את קדושתו, והם אלו שמלמדים על רוח הקודש שבמגילה. כפי שהזכרנו ,כינונו של המקרא כטקסט מקודש ותחימת גבולותיו היא אחת הנקודות הרגישות ביותר במפעלם של אנשי כנסת הגדולה .על רקע דברינו ,נראה שאפשר כבר להתחיל ולחוש את הזיקות העמוקות שבין קדושתו של חג הפורים לבין המרכיב הייחודי הזה בפועלם של חכמים .קדושתה של המגילה נוגעת באופן עמוק בשאלת תפקידם של חכמים כמעצבי הספר היהודי ,שכאמור לעיל איננו אלא מימושה של הברית והמלחמה בעמלק .היכולת לכלול בתוך כ"ד ספרי 12לא ניכנס כאן להבחנה בין עמדות התנאים השונות .ברור שהם מתייחסים לארבעה שחקנים מרכזיים במגילה :המן ,מרדכי ,אסתר והיהודים. 11 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר הקודש את סיפורה החילוני של מגילת אסתר כרוכה בממד האנושי של המפעל הזה – קימו למעלה מה שקבלו למטה. על רקע הדברים הללו ,נפנה לעסוק בסוגיית הפתיחה למסכת מגילה. ג .ניתנה להידרש המשנה הראשונה של מסכת מגילה פותחת בדין מפתיע ,המלמד על גמישות התאריך של חג הפורים: מגילה נקראת באחד עשר ,בשנים עשר ,בשלשה עשר, בארבעה עשר ,בחמשה עשר ,לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. על פניו ,הדין הזה מאיים על קיומו של החג. היכן שמענו על חג שהתאריך שלו נייד? האם הקביעות בזמן איננה אחד הגורמים המרכזיים ביותר בעיצובו של חג? חולשתו של החג ניכרת גם בסיבה לגמישות התאריך .כך מסביר רש"י (בעקבות התוספתא והגמרא) את דין המשנה: אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה – ...שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה ,יום שני בשבת שלפני ארבעה עשר ,או חמישי בשבת ,שהוא יום כניסה ,שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט ,לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת עזרא (בבא קמא ,פב ע"א) ,והכפרים אינן בקיאין לקרות ,וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר... 10 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק השינוי בתאריך הקריאה איננו אלא תוצאה של חוסר בקיאותם של בני הכפרים במגילת אסתר .המסכת פותחת ,אם כך ,בדין שמצביע דווקא על חולשתו של חג הפורים! החולשה הזו ניכרת הן בתאריך הגמיש שלו (שיסודו אולי כרוך כבר בהבחנה בין פרזים ומוקפים) ,והן בעובדה שמסתבר שאין הכל בקיאים במקרא מגילה. חוסר הבקיאות הזה מתחבר לנקודות החולשה של המגילה שהוצגו לעיל .כפי שראינו ,העימות שבין אסתר לחכמים על רקע תחינתה "קבעוני לדורות" מצביע על הבעייתיות שבשילובה בתוך כ"ד ספרים. אמנם ,כפי שנראה להלן ,בסוגיית הגמרא – נראה שהתמונה מתהפכת. מגילה נקראת באחד עשר .מנלן? – מנלן? כדבעינן למימר לקמן :חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים! – אנן הכי קאמרינן :מכדי ,כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו, דאי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה ארבעה עשר וחמשה עשר תקון – אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה? והתנן :אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, אלא פשיטא – כולהו אנשי כנסת הגדולה תקינו, היכא רמיזא? – אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן :אמר קרא "לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם" (אסתר ,ט) – זמנים הרבה תקנו להם... ורבי שמואל בר נחמני אמר :אמר קרא "כימים אשר נחו בהם היהודים" (אסתר ,ט) ,ימים כימים – לרבות אחד עשר ושנים עשר... הסוגיה פותחת את המסכת בחיפוש מקור לדין שבמשנה .שאלת הגמרא ממחישה את הקריאה שהצגנו במשנה בפתיחת דברינו – הדין הזה הוא כל כולו תקנת חכמים ,שנועדה להתמודד עם חג בעייתי ולא מוכר .האם לזה יש לחפש מקור? 12 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר התשובה של הסוגיה הופכת את הנחות היסוד .ברור לחלוטין ,קובעת הסוגיה, שאין כאן תקנה מאוחרת אלא חלק יסודי מעיצובו של החג על ידי אנשי כנסת הגדולה .הסיבה לקביעה זו נעוצה בכך שאין בית דין יכול לשנות דברי בית דין חבירו ,אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין .אל מול חולשתו היחסית של החג מוצבת העצמה הנורמטיבית של המערכת ההלכתית .מכיוון שכך ,מסיקה הסוגיה, ברור שאנשי כנסת הגדולה תקנו מראש את החג כאשר התאריך שלו גמיש .מעתה – לא נותר אלא לחפש את המקום שבו תקנה ייחודית זו רמוזה בפסוקי המגילה עצמה. יש לשים לב לנועזות שבציפייה הזו .היכולת לדרוש מדרשי הלכה מן הכתובים מייחדת בדרך כלל את חמישה חומשי תורה ,והיא נשענת על הקדושה הטוטאלית שמיוחסת לתורת משה .ההנחה שגם את פסוקי המגילה אפשר לדרוש באותו האופן מניחה למעשה קדושה מוחלטת של הכתוב ,המאפשרת לתלות בו רמזים ורמזי רמזים .אם כן ,בשאלה "היכא רמיזא" מושלם ההיפוך בנקודת המבט .אותה המגילה שלא כולם בקיאים בקריאתה ,הפכה בשאלת הגמרא למקור הלכתי-דרשני קלאסי .פתיחת האפשרויות השונות דרך העיון מרובה הרבדים בטקסט ,הופכת אותן מייצוג של נקודת התורפה של החג למגוון המייצג את האין סופיות של הטקסט עצמו ,ובכך מדגיש את קדושתו. נוכח כאן מאוד גם הממד המשחרר שבטקסט .בהיפוך פורימי מן התמונה הצפויה – דווקא העולם התלוי בדברי חכמים שבעל פה מוצג כאן כהיררכי ונוקשה" :אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו" .האפשרות היחידה לשחרר את המערכת נעוצה דווקא באין סופיותו של הכתוב הניתן להידרש בפנים רבות ,ומאפשר בכך חופש יצירתי .נחרצותו של הכתוב איננה מאבנת ומקפיאה את התורה ,אלא להיפך – הופכת כלי לפתיחת אפשרויות ולהנבעה של פרשנות יצירתית .הממד האלוקי והאין-סופי המשתקף דווקא במילה הכתובה ,פותח דרכה מרחב מגוון ומפתיע. נראה ,שברוח זו צריך לקרוא גם את דבריו של ר' יסא ,המובאים בירושלמי כאן (פ"א ה"א): 11 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק רבי יסא בשם רבי לעזר :נאמר כאן "דברי שלום ואמת" ונאמר להלן "אמת קנה ואל תמכור" הרי היא כאמיתה של תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכה סירטוט מה זו ניתנה להידרש אף זו ניתנה להידרש. לא זו בלבד שמגילת אסתר נכללה במקרא ,אלא שהיא זוכה למעמד מיוחד כ'אמיתה של תורה' .מעמד זה ניכר גם באופן הטכני של הכתיבה שלה – 'צריכה סירטוט'; 13אך בעקבותיו נפתחות גם אפשרויות פרשניות חדשות – 'ניתנה להידרש'. התשובה לשאלה בדבר מקור הדין שבמשנה נתונה במחלוקת אמוראים: אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן :אמר קרא "לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם" (אסתר ,ט) – זמנים הרבה תקנו להם ...ורבי שמואל בר נחמני אמר :אמר קרא "כימים אשר נחו בהם היהודים" (אסתר ,ט) ,ימים כימים – לרבות אחד עשר ושנים עשר. שני הפסוקים שמביאים האמוראים כאן הם מיחידת הסיכום של מגילת אסתר בפרקים ט-י .על מה בעצם נחלקו? מה ההבדל בין הדרשות משני הפסוקים? בדברים שלהלן נפנה לעיון קצר במגילת אסתר 14,ובאמצעותו ננסה להתחקות אחר ההבדל בין עמדות האמוראים. ד .ונשלוח ספרים מעניין לגלות שהדיון בספר ובמשמעויותיו ,שהוא למעשה הדיון שבו אנו עסוקים כאן על רקע הסוגיות בגמרא ,הוא נושא לדיון אינטנסיבי במגילה עצמה .המגילה 13להיבטים הטכניים של אופן הכתיבה יש משמעות רבה ,ואכמ"ל. 14יש בעיון שלקמן היבטים דרשניים ,שחלקם איננו מעוגן היטב בפשטי המקראות ,ואין כאן המקום לפורטם .אף על פי כן ,דומני שהרעיונות שעולים בו הם בהחלט רלוונטיים לסוגיה ולמגילה ,גם אם אינו אלא דרוש... 14 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר מלאה ספרים מסוגים שונים – ספר דברי הימים ,ספרי המלך הנשלחים אל כל המדינות ועוד. מצוקה משמעותית ,המניעה את שלביה הסופיים של העלילה ,היא העובדה ש"כתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב" – אין אפשרות לבטל את ספר הגזירות של המן ,כיוון שכבר נכתב ונחתם בטבעת המלך .כאן נקודת האבסורד של הסיפור ,המציגה את המלך הפרסי במערומיו – הוא כבול בעצמו בידי הספר .למלך עצמו אין אפשרות לשנות את מה שנכתב בספר בשמו. הפתרון היחיד האפשרי הוא לכתוב ספר חדש ,ולכן נותן אחשוורוש את טבעתו למרדכי .הספר החדש אינו מבטל את גזירותיו של הספר הקודם ,אלא רק מוסיף על גביהן – אמנם יש להאסף ולהרוג ביהודים בי"ג באדר ,אלא שמעתה מותר ליהודים גם להגן על עצמם... האם אין קשר בין התיאור הזה עצמו לבין הדיון החז"לי בדבר קדושתו של הספר? דומני ,שעולה כאן קישור מרתק לקביעה שאותה פגשנו בראשיתה של המסכת – "אין בית דין יכול לשנות דברי בית דין חבירו" .גם מלכו של עולם, שהוא הוא כידוע מלכה של המגילה – כבול בידי הספר .הקב"ה עצמו כביכול נמסר בידיהם של חכמים ואינו יכול לשנות את החוק שהם קבעו ,גם במקום שבו הוא כבר אינו תואם לרצונו העכשווי .הפתח היחיד לשנות נעוץ בספר עצמו – שאותו אפשר לפרש מחדש באופן שונה' ,ניתנה להידרש'. כאן ,אם כן ,שלב נוסף בחשיפת הזיקה שבין המגילה לבין הקאנוניזציה של הספר היהודי .מצוקתו של הספר היא בדיוק זו המתוארת במגילה – התלות היתרה של המשטר הפרסי במילה הכתובה כובלת את המלך בידי סופריו .כך גם מלכו של עולם נאסר למעשה על ידי החכמים כאשר הם חותמים את המקרא כיצירה סגורה ומקודשת .מאידך ,כמו שהראינו לעיל ,הסגירות של הטקסט היא גם זו שמשחררת ,כאשר המלך מחליט בעצם לוותר שוב על החותם שלו ולפתוח בכך פתחים חדשים לקריאת הספר הראשון .באותו האופן ,יכולת המדרש של 15 ישיבת שיח יצחק הרב נעם סמט חכמים 'משחררת' את הטקסט המקורי מסגירותו תוך שהיא מעניקה מקור סמכות לדברי החכמים עצמם. ה .האגרת הזאת כאמור ,הפסוקים שהביאו ר' יוחנן ורב שמואל בר נחמני סמוכים זה לזה בפרק ט במגילת אסתר .עיון בפרק מגלה שהם מתייחסים לשני ספרים שונים. הפסוק שהביא רב שמואל בר נחמני לקוח מתוך ספרו של מרדכי: (כ) וַ טִכְ תֹב מָ ְרדֳ כַי אֶ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל ְהודים אֲ ֶשר בְ כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש הַ ְערו ִֹבים הַ ט ִ וְ הָ ְרחו ִֹקים: ַארבָ עָ ה עָ ָשר לְ חֹדֶ ש (כא) לְ ַקטֵם עֲ לֵיהֶ ם לִ ְהיוֹת ע ִֹשים אֵ ת יוֹם ְ אֲ ָדר וְ אֵ ת יוֹם חֲ ִמ ָשה עָ ָשר ב ֹו ְבכָל ָש ָנה וְ ָשנָה: ְהודים מֵ א ֹויְבֵ יהֶ ם וְ הַ חֹדֶ ש אֲ ֶשר (כב) ַכט ִָמים אֲ ֶשר נָחו בָ הֶ ם הַ ט ִ נ ְֶהנַ ְך לָהֶ ם ִמטָגוֹן לְ ִש ְמחָ ה ומֵ אֵ בֶ ל לְ יוֹם טוֹב לַעֲ שוֹת או ָֹתם יְמֵ י ומ ָתנוֹת לָאֶ ְביוֹנִ ים: ומ ְשלוֹחַ מָ נוֹת ִאיש לְ ֵרעֵ הו ַ ִמ ְש ֶתה וְ ִש ְמחָ ה ִ ְהודים אֵ ת אֲ ֶשר הֵ חֵ לו לַעֲ שוֹת וְ אֵ ת אֲ ֶשר כ ַָתב (כג) וְ ִקבֵ ל הַ ט ִ מָ ְרדֳ כַי אֲ לֵיהֶ ם: הלימוד של ר' יוחנן ,לעומת זאת ,מבוסס על אגרת אסתר: 15 ְהודי אֶ ת כָל ומ ְרדֳ כַי הַ ט ִ יחיִל ָ (כט) וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית: ת ֶֹקף לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ ְהודים אֶ ל ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה (ל) וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל הַ ט ִ ְמ ִדינָה מַ לְ כות אֲ חַ ְשוֵרוֹש ִדבְ ֵרי ָשלוֹם וֶאֱ מֶ ת: (לא) לְ ַקטֵם אֶ ת יְמֵ י הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה בִ זְמַ מֵיהֶ ם כַאֲ ֶשר ִקטַם עֲ לֵיהֶ ם ְהודי וְ אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה וְ כַאֲ ֶשר ִקטְמו עַ ל נ ְַפ ָשם וְ עַ ל מָ ְרדֳ כַי הַ ט ִ ז ְַרעָ ם ִדבְ ֵרי הַ סֹמוֹת וְ זַעֲ ָק ָתם: (לב) ומַ אֲ מַ ר אֶ ְס ֵתר ִקטַם ִדבְ ֵרי הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה וְ נִ כְ ָתב בַ ןֵ פֶ ר :פ 15אמנם ,כאן מצטרף מרדכי אל אסתר ,אך לנוחות ההבחנה ,וגם משום שאסתר מוצגת ככותבת הראשית ,בחרתי לכנות את האגרת הזו 'אגרת אסתר'. 16 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר מה היחס בין שתי האגרות הללו? הסיפור בפסוקים כ-כג ,המתאר את ספר מרדכי ,הוא די ברור :היהודים התחילו (מעצמם ,כמתואר בפסוקים יז-יט שלא הובאו כאן) לעשות את יום ארבעה עשר יום משתה ושמחה .מרדכי כתב את הדברים בספר ושלח אותם אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש ,כאשר מטרתו היא "לקים עליהם להיות עשים ...בכל שנה ושנה" .מרדכי רוצה להפוך את המנהג להלכה לדורות, והיהודים מקבלים עליהם את "אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי". לעומת זאת ,תיאורה של אגרת אסתר עמום הרבה יותר .מה מטרתה של ה'אגרת השנית'? לשם מה נכתבה? איני יודע אם יש ביכולתי להציע מענה מלא לכל הכפילויות והחזרות שבפסוקים אלו ,אך בדברים שלהלן אנסה להתוות כיוון לחשיבה ,מתוך עיון במקומו של הספר במגילת אסתר כולה. כמה וכמה סוגי ספרים מוזכרים במגילת אסתר .נעקוב אחריהם לפי סדרם: 16 .1ספר ושתי ()1 ִאם עַ ל הַ םֶ לְֶך טוֹב יֵצֵ א ְדבַ ר ַמלְ כות ִמלְ פָ נָיו וְ ִיכ ֵָתב ְב ָד ֵתי פָ ַרס ומָ ַדי וְ ֹלא יַעֲ בוֹר אֲ ֶשר ֹלא ָתבוֹא וַ ְש ִתי לִ ְפנֵי הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש עותה הַ חוֹבָ ה ִמםֶ מָה17: כותה י ִֵתן הַ םֶ לְֶך לִ ְר ָ ומַ לְ ָ .2ספר ושתי ()2 ומ ִדינָה כִ כְ ָתבָ ה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֶ ל ְמ ִדינָה ְ ומ ַדבֵ ר כִ לְ שוֹן וְ אֶ ל עַ ם וָ עָ ם כִ לְ שוֹנ ֹו לִ ְהיוֹת כָל ִאיש ש ֵֹרר ְבבֵ ית ֹו ְ עַ ם ֹו18: 16תיאור ומניין הספרים כאן אינו מוחלט ,ויש מספר פרשנויות אפשריות ,בעיקר בפרק ט .הבאתי פה את ההצעה הנראית לי ביותר. 17אסתר א ,יט. 18אסתר א ,כב. 17 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק .3ספר דברי הימים ()1 וַ ְיב ַֺעש הַ ָדבָ ר וַ טִםָ צֵ א וַ ט ִָתלו ְשנֵיהֶ ם עַ ל עֵ ץ וַ ִטכ ֵָתב ְבסֵ פֶ ר ִד ְב ֵרי לְך19: הַ ט ִָמים לִ פְ נֵי הַ םֶ ֶ .4ספר המן וַ ט ִָע ְראו סֹפְ ֵרי הַ םֶ לְֶך בַ חֹדֶ ש הָ ִראשוֹן בִ ְשלו ָֹשה עָ ָשר יוֹם ב ֹו וַ ִטכ ֵָתב כְ כָל אֲ ֶשר ִצוָ ה הָ מָ ן אֶ ל אֲ ַח ְש ַד ְר ְננֵי הַ םֶ לְֶך וְ אֶ ל הַ נַ חוֹת ומ ִדינָה ומ ִדינָה וְ אֶ ל ָש ֵרי עַ ם וָ עָ ם ְמ ִדינָה ְ אֲ ֶשר עַ ל ְמ ִדינָה ְ כִ כְ ָתבָ ה וְ עַ ם וָ עָ ם כִ לְ שוֹנ ֹו בְ ֵשם הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְש ֵורֹש נִ כְ ָתב וְ נ ְֶח ָתם בְ טַ בַ עַ ת הַ םֶ לְֶך: וְ נִ ְשלוֹחַ ְספָ ִרים בְ יַד הָ ָר ִצים אֶ ל כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך לְ הַ ְש ִמיד ְהודים ִממַעַ ר וְ עַ ד ָז ֵקן ַטף וְ נ ִָשים ְביוֹם לַהֲ רֹג ולְ אַ בֵ ד אֶ ת כָל הַ ט ִ וש ָללָם אֶ חָ ד בִ ְשלו ָֹשה עָ ָשר לְ חֹדֶ ש ְשנֵים עָ ָשר הוא חֹדֶ ש אֲ ָדר ְ לָבוֹז20: אותו הספר ניתן על ידי מרדכי להתך: ידם נ ַָתן ל ֹו שושן לְ הַ ְש ִמ ָ וְ אֶ ת נַ ְת ֶשגֶן כְ ָתב הַ ָדת אֲ ֶשר נִ ַתן ְב ָ לְ הַ ְראוֹת אֶ ת אֶ ְס ֵתר ולְ הַ גִ יד לָה ולְ צַ ווֹת עָ לֶיהָ לָבוֹא אֶ ל הַ םֶ לְֶך םה21: לְ ִה ְתחַ מֶן ל ֹו ולְ בַ ֵעש ִמלְ פָ נָיו עַ ל עַ ָ .5ספר דברי הימים ()2 בַ ַל ְילָה הַ הוא נ ְָד ָדה ְשנַת הַ םֶ לְֶך וַ טֹאמֶ ר לְ הָ ִביא אֶ ת סֵ פֶ ר פנֵי הַ םֶ לְֶך22: הַ זִ כְ רֹנוֹת ִדבְ ֵרי הַ ט ִָמים וַ ט ְִהיו נִ ְק ָר ִאים לִ ְ 19אסתר ב ,כג. 20אסתר ג ,יב-יג. 21אסתר ד ,ח. 22אסתר ו ,א. 18 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר .6ספר מרדכי ()1 ישי הוא חֹדֶ ש ִסיוָ ן וַ ט ִָע ְראו סֹפְ ֵרי הַ םֶ לְֶך בָ עֵ ת הַ ִהיא בַ חֹדֶ ש הַ ְשלִ ִ ְהודים בִ ְשלו ָֹשה וְ עֶ ְש ִרים ב ֹו וַ ִטכ ֵָתב כְ כָל אֲ ֶשר ִצוָ ה ָמ ְרדֳ כַי אֶ ל הַ ט ִ וְ אֶ ל הָ אֲ חַ ְש ַד ְרנְ נִ ים וְ הַ נַ חוֹת וְ ָש ֵרי הַ ְם ִדינוֹת אֲ ֶשר מֵ הֹדו וְ עַ ד ומ ִדינָה כִ כְ ָתבָ ה וְ עַ ם כוש ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה ְמ ִדינָה ְמ ִדינָה ְ ְהודים כִ כְ ָתבָ ם וְ כִ לְ ש ֹונָם: וָ עָ ם כִ לְ שֹנ ֹו וְ אֶ ל הַ ט ִ וַ טִכְ תֹב בְ ֵשם הַ םֶ לְֶך אֲ חַ ְש ֵורֹש וַ ט ְַחתֹם ְב ַטבַ עַ ת הַ םֶ לְֶך וַ ט ְִשלַח ןוסים רֹכְ בֵ י הָ ֶרכֶש הָ אֲ ַח ְש ְת ָרנִ ים ְבנֵי ְספָ ִרים בְ יַד הָ ָר ִצים בַ ִ הָ ַרםָ כִ ים: ְהודים אֲ ֶשר ְבכָל ִעיר וָ ִעיר לְ ִה ָעהֵ ל וְ לַעֲ מֹ ד אֲ ֶשר נ ַָתן הַ םֶ לְֶך ַלט ִ ומ ִדינָה עַ ל נַפְ ָשם לְ הַ ְש ִמיד וְ לַהֲ רֹג ולְ ַאבֵ ד אֶ ת כָל חֵ יל עַ ם ְ ללָם לָבוֹז23: וש ָ הַ סָ ִרים אֹ ָתם טַ ף וְ נ ִָשים ְ .7ספר מרדכי (:)2 וַ טִכְ תֹב מָ ְרדֳ כַי אֶ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל ְהודים אֲ ֶשר בְ כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש הַ ְערו ִֹבים הַ ט ִ וְ הָ ְרח ֹו ִקים24: .8אגרת (אסתר?): פורים עַ ל ֵשם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל כָל עַ ל כֵן ָק ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה ִ ומה ִהגִ יעַ אֲ לֵיהֶ ם25: ִדבְ ֵרי הָ ִאג ֶֶרת הַ זֹאת ומָ ה ָראו עַ ל ָככָה ָ 23אסתר ח ,ט-יא. 24אסתר ט ,כ. 25אסתר ט ,כו. 19 הרב נעם סמט .9ספר אסתר: ישיבת שיח יצחק 26 ְהודי אֶ ת כָל ת ֶֹקף ומ ְרדֳ ַכי הַ ט ִ יחיִל ָ וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית: לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ ְהודים אֶ ל ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה ְמ ִדינָה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל הַ ט ִ מַ לְ כות אֲ חַ ְשוֵרוֹש ִדבְ ֵרי ָשלוֹם וֶאֱ מֶ ת: לְ ַקטֵם אֶ ת יְמֵ י הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה בִ זְמַ מֵיהֶ ם כַאֲ ֶשר ִקטַם עֲ לֵיהֶ ם ְהודי וְ אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה וְ כַאֲ ֶשר ִקטְמו עַ ל נ ְַפ ָשם וְ עַ ל מָ ְרדֳ כַי הַ ט ִ ז ְַרעָ ם ִדבְ ֵרי הַ סֹמוֹת וְ זַעֲ ָק ָתם: תב בַ ןֵ פֶ ר27: ומַ אֲ מַ ר אֶ ְס ֵתר ִקטַם ִדבְ ֵרי הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה וְ נִ כְ ָ .10ספר דברי הימים (:)3 בורת ֹו ופָ ָר ַשת גְ דֺ לַת ָמ ְרדֳ כַי אֲ ֶשר גִ ְדל ֹו וְ כָל מַ עֲ ֵשה ָת ְקנ ֹו וגְ ָ הַ םֶ לְֶך הֲ לוֹא הֵ ם כְ תובִ ים עַ ל סֵ פֶ ר ִד ְב ֵרי הַ ט ִָמים לְ ַמלְ כֵי ָמ ַדי ופָ ָרס28: המבנה הכללי ומקומם של הספרים במגילה ברור ,גם אם ניתן עוד לחדד את התמונה .המפנה של המגילה מתרחש בקריאה מספר הזכרונות של המלך ,הנתון בין שני הספרים המקבילים – ספר המן וספר מרדכי ,המקבילים לחלוטין בלשונותיהם ובתיאורם .ספרו של מרדכי הוא כמובן זה שנועד לתקן את ספרו של המן ולאפשר ליהודים להגן על נפשם. אם נמשיך באופן קריאה זה ,הרי שאפשר להציע גם הקבלה בין שלושת הספרים הפותחים את המגילה – שני הספרים של ממוכן וכתיבתו של מרדכי בספר דברי הימים ,לבין הספרים החותמים של המגילה – ספר מרדכי ,אגרת אסתר ושוב :כתיבת מרדכי בספר דברי הימים של מלכי פרס ומדי. 26הפרדתי כאן בין האגרת המתוארת בפסוק כו לבין הספרים המתוארים בפסוקים כט-ל ,שמטרתם לקיים את דברי האגרת ,שכנראה כבר נכתבה קודם לכן .ייתכן שיש להוסיף כאן ספר נוסף – זה המוזכר בפסוק לב – "ונכתב בספר". 27אסתר ט ,כט-לב. 28אסתר י ,ב. 41 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר ההקבלה הזו מחדדת את ההבחנה בין שלושת סוגי הספרים המוזכרים במגילה: .1ספר דברי הימים של המלך. .2דתי פרס ומדי. .3ספרים הנשלחים לכל המדינות. שני הספרים הראשונים מתייחסים למתרחש בחצר המלוכה – הם מתארים את חיי המלך (אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש )...ואת הנהלים של הארמון (אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש .)...לעומתם ,הספרים הנשלחים אל כל המדינות כוללים הוראות לביצוע לכל העם – המלך מנחה את מדינותיו מה לעשות וכיצד להתנהג. על רקע ההבחנה הזו – נשוב ונבחן את הספר הכפול שבפרק ט. כפי שהזכרנו ,הספר הראשון המתואר בפרק ט הוא הספר של מרדכי ,המתואר בפסוקים יט-כג שהובאו לעיל .לאחר מכן פותחת המגילה בתיאור חדש, שההקשר הישיר שלו אינו ברור: ְהודים ָח ַשב עַ ל (כד) כִ י הָ מָ ן בֶ ן הַ ְם ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י צ ֵֹרר כָל הַ ט ִ ְהודים לְ אַ בְ ָדם וְ ִהנִ יל נור הוא הַ גו ָֹרל לְ הֺ ָםם ולְ ַא ְב ָדם: הַ ט ִ (כה) ובְ בֹאָ ה לִ פְ ֵנ י הַ םֶ לְֶך ָאמַ ר ִעם הַ ןֵ פֶ ר יָשוב ַמחֲ ַש ְבת ֹו הָ ָרעָ ה ְהודים עַ ל רֹאש ֹו וְ ָתלו אֹ ת ֹו וְ אֶ ת בָ נָיו עַ ל אֲ ֶשר חָ ַשב עַ ל הַ ט ִ הָ עֵ ץ: פורים עַ ל ֵשם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל (כו) עַ ל כֵן ָק ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה ִ ומה ִהגִ יעַ אֲ לֵיהֶ ם: כָל ִדבְ ֵרי הָ ִאג ֶֶרת הַ זֹאת ומָ ה ָראו עַ ל ָככָה ָ כאן לראשונה מוזכרת ה'אגרת' ,שאותה נפגוש גם בהמשך בתיאור הכתיבה של אסתר: 40 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק ְהודי אֶ ת כָל ומ ְרדֳ כַי הַ ט ִ יחיִל ָ (כט) וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית: ת ֶֹקף לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ נשים לב :התיאור של פורים כאן ,בניגוד לתיאור בחלק הראשון של הפרק ,כלל אינו מתייחס למלחמה בה נקהלו היהודים ועמדו על נפשם .במוקד של התיאור כאן עומדת התרחשות אחרת לחלוטין ,שהיא למעשה ציר שונה ומקביל לאירועי חודש אדר בשושן ובממלכה – מחשבת המן שהתהפכה על ראשו .המוקד של התיאור ,החוזר כמה פעמים ,הוא הפור של המן שנהפך לפורינו. על רקע ההבחנה שהוצגה לעיל בין שני סוגי הספרים – ספרי הארמון וספרי המדינות – מתבקש למפות כך גם את שני צירי ההתרחשות כאן בפרק; האחד הוא ציר ההתרחשות במדינות המלך ,ובו מושם הדגש על מלחמות היהודים ונצחונם; והשני הוא ציר ההתרחשות בארמון המלוכה ,שבו עיקר העניין הוא כשלונו של המן ונצחונם של מרדכי ואסתר. אם כך ,ייתכן שזהו היחס בין ספר מרדכי לאגרת אסתר .ספר מרדכי הוא ספר שהמוקד שלו קודם כל הוא הכתיבה לכל המדינות ,שעניינה לקיים את מה שכבר נהגו – ימי החג של י"ד וט"ו באדר .האגרת לעומת זאת איננה כתובה מנקודת המבט של המדינות – היא מתארת את ההתרחשויות מנקודת המבט של הארמון, שהופכת להיות נקודת המבט המרכזית על החג – "עַ ל כֵן קָ ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה פורים עַ ל ׁשֵ ם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל כָל ִדבְ ֵרי הָ אִ ג ֶֶרת הַ זֹאת29."... ִ נשוב אל מחלוקת האמוראים שבפתיחת המסכת .על רקע כל האמור ,דומני שמתבקש לראות כאן נסיון לכוון אותנו להתבונן בשאלת הכתיבה במגילה עצמה כמקור לדיון בסמכותה של המגילה .עולה כאן שוב ההקבלה ,שהצבענו עליה 29קשה להכריע מן הפסוקים האם האגרת הזו היא ספר חוק (מעין דתי פרס ומדי) או סיפור (מעין ספר דברי הימים שלפני המלך) .אם אכן כדברינו – האגרת מתייחסת לתיאור שקודם לה בפסוקים, לאמור :פורו של המן שהתהפך – הרי שיש כאן דגש על ההיבט הסיפורי .מכל מקום ,בהמשך הדברים התייחסתי לספרי הארמון כיחידה אחת .יש לזכור בהקשר זה ,שגם אם 'דתי פרס ומדי' הם ספר חוק ,הרי שעיקר מטרתם כנראה היא הפיכת החלטת המלך לחוק שלא ישתנה ,שהרי כפי שרואים בהמשך הסיפור אין צורך בספר כדי להגביל את כניסתו של מאן דהו לפני המלך... 42 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר לעיל ,בין אופני הכתיבה והחקיקה שבמגילה עצמה לבין השאלות שמטרידות את חכמים באשר למפעל שלהם כסופרי המלך – מלכו של עולם30. סוגי הכתיבה השונים הנרמזים במחלוקת האמוראים הם למעשה אופציות שונות של חקיקה ,של התעצבות של חוק וברית .תפיסה ראשונה היא תפיסת הספר כהוראה ,כציווי אל כל המדינות .המלך הרחוק שולח את דברו אל כל המדינות ,והוא מגיע אליהן כציווי פרקטי .זהו ההיבט הפשוט והראשוני של הספר – אמצעי משלוח להודעות מרוחקות. אלא שיש היבט נוסף לספר – הכתיבה שבארמון ,הכוללת את דתי פרס ומדי ואת ספר דברי הימים שלפני המלך .הכתיבה בספרים אלו ,גם אם יש לה היבטים פרקטיים ,איננה רק עשייה פרקטית .הכתיבה שבארמון היא גם פעולה של זכרון, העלאת החולף והעובר אל הנצח ,כך שיוכל להיקרא לפני המלך בזמן שיש לו נדודי שינה .המעשים הקטניים והיומיומיים מקבלים את ערכם הנצחי כאשר הם נכתבים בספרי הארמון .גם ניהול הארמון היומיומי מקבל פנים חדשות כאשר הוא נכתב ב'דתי פרס ומדי' .מן המבט הזה פעולת הכתיבה איננה פעולה המכוונת מלמעלה למטה ,מארמון המלך אל נתיניו המרוחקים ,אלא להיפך – פעולה שבה המעשה היומיומי של אנשי הממלכה עולה ונכתב לפני המלך. ההקבלה בין שני ההיבטים הללו לבין תורה שבעל פה מרתקת .פרוייקט הכתיבה ,הקידוש של כ"ד ספרים ,איננו רק יצירת הקודקס החוקי היהודי ,הוראת המלך לנתיניו המרוחקים .ההכללה של מגילת אסתר במכלול הזה מצביעה על תפקידו של הקאנון המקודש כמי שמעלה את החולף אל הנצחי ,כותב את ההיסטוריה היהודית לפני המלך. המעבר מתורה שבעל-פה לתורה כתובה ,שהטקסט הוא זה שעומד במרכזה, הוא התהליך העומד בבסיסו של עולם התורה היהודי כפי שאנו מכירים אותו. 30חז"ל היו מודעים היטב גם למקומו הדומיננטי של עזרא הסופר בעיצובה מחדש של התורה לאחר חורבן בית ראשון .הסוגיה במסכת סנהדרין דף כא ע"ב משווה בין עליית עזרא מבבל לעליית משה להר סיני ,וקובעת ש"ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל ,אילמלא קדמו משה" .בהחלט ייתכן ,אם כן ,שבין עיצובה של תורה שבעל פה לבין מקומו של הספר במשטר הפרסי היו קשרים ישירים ומודעים... 41 הרב נעם סמט ישיבת שיח יצחק מפעלם של חכמים ,המקדשים את כ"ד ספרים ,נמשך במפעלו של ר' יהודה הנשיא החותם את המשנה כיצירה ערוכה וסגורה .המבט הרגיל נוטה לראות את התנועה הזו כסוג של וויתור על הדינאמיות של המסורת שבעל פה ,לטובת שימורה ואפשרות הפצתה בתנאים הסבוכים של גלות ומצוקה .ראיית הכתיבה כפעולה של זכרון מציעה פתח אחר להתייחסות לתורה שבעל פה .בכתיבה היבטים שונים :יש כתיבה שמטרתה העברת החוק למדינות רחוקות ,אך יש אפשרות לכתיבה שעניינה חקיקתו של החולף בנצחי ,העלאתו של המקומי והזוטר לארמונו של המלך. כאן גם הזיקה בין התיאור הזה לבין אופני הדרשה המורכבים שהוצגו לעיל. הטקסט איננו נקרא כהוראה בלבד ,והוא זוכה לעודפות הפואטית האופיינית למיתוס .כל מילה נדרשת ,כל אות מועמסת במקסימום התובנות האפשריות, כאשר ההנחה היא שהמלה איננה אלא עוגן לטווח המשמעויות הרחב ביותר. ו .באור פני מלך בסיומו של המסלול שצעדנו בו בין ספרי המגילה ,נשוב אל הדו-שיח בין אסתר לחכמים ,שבו פתחנו ,ואולי נגלה בו פנים חדשות: אמר רב שמואל בר יהודה :שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה :קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם :כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס31. הדיון בין אסתר לחכמים נע בין שני המישורים שעליהם דיברנו .בקשתה של אסתר נוגעת בדיוק בשאלת הנצח ,הכתיבה כמפעל לדורות .תשובתם של חכמים מגיעה מן הפרספקטיבה של המדינות – קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. קולם של הקרבות בשושן מהדהד במגילה ,והוא איננו קול נח כל כך ליהודי בגלות. 31מגילה ,ז ע"א. 44 קונטרס פורים תשע"ב זכרון בספר תשובתה של אסתר איננה רק פתרון טכני לשאלה הזו .כפי שהסברנו ,הכתיבה בספר דברי הימים היא למעשה הכתיבה לפני המלך ,התבוננות בסיטואציה מנקודת המבט של הארמון .דבריה של אסתר נוגעים בליבו של הדיון .בניגוד לחכמים שרואים את הספר מנקודת המבט של המדינות – אסתר רואה אותו מנקודת המבט של הארמון ,ומכאן תביעתה :כבר נכתבתי בנצח של הפרסים. האם תקבלו אותי גם אל הנצח היהודי? פעולת הכתיבה שאותה מבקשת אסתר איננה ממוקדת בחקיקה כפרקטיקה אלא דווקא בהיבט השני שלה – העלאת המדינות אל הארמון ,לאור פני המלך. ייתכן ,אם כן ,שבפנייתה של אסתר ובהיענות חכמים יש יותר מאשר הכרעה מקומית בדבר קדושתו של חג הפורים .יש כאן פתח והצעה למבט אחר על המכלול המקודש של המקרא .נפתחת כאן האפשרות לקרוא את המקרא כולו לא רק מנקודת המבט של איש המדינה המקבל אגרת רחוקה מן המלך ,אלא מנקודת המבט של הארמון – להשתתף עם המלך בנדודי השינה שלו ולהיזכר יחד אתו בסיפור היהודי. 45 גלות וגאולה כסיפור קונטרס פורים תשע"ב התבגרות אישי גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי הרב אלחנן ניר פעם אחת באו הגזלנים אליו [ -אל הבעש"ט ,א.נ ].ואמרו אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות אם רצונך לך אתנו ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה ,ויואל ללכת אתם .והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחת עמוקה מלאה מים ורפש וטיט ודרך הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד אחת שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת, וחזר לאחוריו .כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה1. א .הגזלנים מוליכים את הבעש"ט כדי לרדת מעט אל המקופל בסיפור המסע הזה יש להתחקות אחר הסוגה בה הוא נכתב .הסיפור מופיע כחלק ובתוך סֵ פר-שבחים ,ספר שיש לקרוא בו קריאה שונה מקריאה בספר נפלאות ומופתים סטנדרטי על צדיק .כשם שאין לקרוא ספרות עיון כשם שקוראים ספר פרוזה ,וכשם שאין ללמוד סוגיה למדנית כדרך שלומדים ומתבוננים במדרש – כך אין לקרוא את 'שבחי הבעש"ט' כדרך שקוראים ספר ביוגראפי רגיל היוצא חדשות לבקרים על צדיק ואיש מעלה .זהו אינו סיפור על 1ספר שבחי הבעש"ט ,מהדו' ש"א הורדצקי ,תל אביב :דביר ,תש"ז ,עמ' מח. 47 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק צדיק-עבר שאיננו עוד ,אלא סיפור המבקש לכונן אותו כצדיק-הווה שסיפורי חייו מתפרסים הרבה מעבר לחייו ואף למותו .הסיפור המכונן את הצדיק הזה משלֵב אמת ובדיה ,מציאות ופנטזיה ,תמימות-נוקבת ואירוניה נטולת רחמים ,לוחות ושברים ,עולה מעלה ויורד מטה ומאחֵ ז פני תבל .ומי שלמעשה מספר אותו הוא רק זה הקורא ומתבונן בו. קודם הכניסה לתורף הסיפור עצמו יש לשים-לב לאקספוזיציה שבה הוא נפתח" :פעם אחת באו הגזלנים אליו" .לא לכל אדם באים גנבים וודאי שלא גזלנים; שכן בעוד הגנב עושה את שעושה בסתר ,הרי שהגזלן עושה זאת בגלוי ולעיני כול 2.גזלן איננו אדם שמוצא את עצמו ללא לחם לאכול ובגד ללבוש ,בוש ממצבו ומוצא את עצמו באישון-ליל הולך בהיחבא ובכאב-נורא לקחת ממון שאינו שלו ,זהו הגנב .לעומתו ,הגזלן הפך את הגזילה ל'מקצוע' לגיטימי ,זוהי הפרסטיז'ה שלו .הוא איננו מתבייש בכך אלא שלם עם ההכרעה שלו' .כולם הרי גונבים היום' ,הוא אומר ,בדרך לעוד לקוח מרוצה. הגזלנים באים אל הבעש"ט "ואמרו אדונינו" .הללו רואים בבעל שם טוב אדם שאינו אובייקט לגזילה ,וגם לא עמית למקצוע ,אלא אדם הנמצא מעליהם – הם קוראים לו בשם המייצג היררכיה ברורה" :אדונינו" .במקום אחר ב'שבחי הבעש"ט' מסופר כיצד הכירו אותם גזלנים את הבעש"ט ,כיצד גילו את דבקותו וכיצד נטוו הקשרים הבין-אישיים ,המורכבים והמרתקים כאחד ,בינם לבינו3. הנה יש לאותם בעלי מלאכה הצעה רבת-עניין עבור הבעש"ט" :הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות ,אם רצונך לך אתנו ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה" .חלום חייו של הצדיק – לעלות לארץ הקודש – מונח איפה ביד הרשע .הרשע מציע לצדיק כי יממש את חלומו הגדול ,אך התנאי ברור לשני הצדדים :על הצדיק לקבל עליו את הרשע כְ מו ֵֹרי- דרך וללכת בדרכם ההולכת אל הארץ המובטחת .רק כך יוכל לבוא אל המקום אשר נתאוו לו כל הדורות ולא עלתה בידם. 2רמב"ם ,משנה תורה ,הל' גניבה א ,ג. 3ספר שבחי הבעש"ט ,עמ' מז. 48 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי שני הצדדים שקולים :הצד האחד – הגשמת החלום הגדול של העלייה לארץ, חמדת נפשו הגדולה של הבעש"ט .הצד השני – הנה הוא הופך לתלמידם של הגזלנים ,הוא הרי יהיה תלוי בהם בכל הדרך והם יהיו "מורים לפניו הדרך אשר ילך בה" .קשה שלא לשים לב להדהוד ולהשתרגות הפסוק שבדבריהם" :וְ הו ַֹדעְ תָ לָהֶ ם אֶ ת הַ ֶד ֶרְך יֵלְ כו בָ ה וְ אֶ ת הַ םַ עֲׂשֶ ה אֲׁשֶ ר ַיעֲׂשון" 4.בעוד יתרו מציע לחתנו ,משה, שיורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ,וזאת תוך ביזור הסמכויות לאותם אנשי אמת ושונאי בצע ,הרי שכאן מתחלפים התפקידים בצורה חדה – הבעש"ט נדרש לבחור דווקא באנשי חמס ,מחבבי בצע ורודפי שלמונים להורות לו את הדרך. "ויואל ללכת אתם" .האם נסתפק הבעש"ט – האם התלבט ,הלך ליער והדליק נר ,התבודד ונשא את צקון לבו לקב"ה – כל זאת לא פורש .נאמר רק שהסכים. ניתן להזדקק לדברי הגמרא 5כי לשון שבועה מצויה במילה 'ויואל' ,הקרובה ללשון 'אלה' וכמו התחייב ללכת איתם ,וניתן גם להיוותר במובנה הפשוט של המילה .בין כך ובין כך הרי הלך הבעש"ט עם הגזלנים. ב .להט החרב המתהפכת אנו מתחילים ללוות את החבורה המוזרה – הגזלנים והבעש"ט – המהלכים בדרך לארץ ישראל" .והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחת עמוקה מלאה מים ורפש וטיט ,ודרך הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר .והיו נשענים על יתד אחת שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה" .ההליכה לארץ ישראל אינה פשוטה. בדרך הם צריכים ללכת מעל מקור מים בִ יצתי ,וכדי לעבור בבטחה הם מניחים לוח עץ הנועד לסייע להם במעבר .אם לא די בכך ,הרי שבנוסף יש לאחוז ביתד, לנעוץ אותה באגם מלא הרפש והטיט ולהמשיך ללכת .הבעש"ט נדרש ללכת בעקבות מורי הדרך שלו ,לא להביט ימין ושמאל ,להתבטל אליהם .אלא שאז הוא מתמלא בחשש. 4שמות יח ,כ. 5נדרים סה ,א. 49 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק "וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת ,וחזר לאחוריו .כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה" .בניגוד לדברים ָאדם צָ ִריְך ַל ֲעבֹר עַ ל גֶׁשֶ ר צַ ר ְמאֹ ד הידועים של נינו ,ר' נחמן מברסלב" :וְ ַדע ׁשֶ הָ ָ ְמאֹ ד ,וְ הַ כְ לָל וְ הָ עִ עָ ר ׁשֶ ֹּלא יִתְ נַ חֵ ד כְ לָל" 6,הרי שסבא ישראל מתמלא בחשש עמוק ומפחֵ ד .הוא מזהה כי המעבר הצר והסבוך בו הוא נתון ,הוא מקומה המיתי של 'להט החרב המתהפכת' .לבעש"ט אין חרב שתגן עליו מפני להט החרב המתהפכת .ולא בכדי נאמר כי "היה לו סכנה גדולה אם היה עובר" – לגזלנים אין כל סכנה במעבר הזה ,הם הרי מכירים את הדרך ,יודעים להישמר מפני החרבות המתרגשות ולבוא אל הארץ המכונסת והסגורה .לבעש"ט ,ורק לו ,ישנה סכנה בכך .דווקא לאדם הגדול ,המודע והרפלקטיבי מונחת חרב האל-חזור בכל הכרעה שיעשה .כך ,במחי-רגע היסטורי אחד ,הפכה החסידות לתנועה גלותית .כך – במודע או שלא במודע – הכריע הבעש"ט לבנות את החסידות במזרח אירופה ולא במזרח התיכון .וכבר הדמיון רץ ומנסה לבחון מה היה עולה בגורל העם היהודי בכלל ,ובזה של התנועה החסידית בפרט ,אם אכן היה הבעש"ט מכריע להיכנס לארץ. הדימוי של 'להט החרב המתהפכת' מתפרש בתורות החסידיות במספר משמעויות .כאן נבחן כיצד פירש אותה הבעש"ט עצמו: יש להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. וכשאדם רוצה לדבר מחשבותיו בעולמות העליונים בבורא יתברך אין מניחין אותו הקליפות .ואף-על-פי שאינו יכול – ידחוק עצמו בכל כוחו פעמים הרבה בתפלה אחת וידבק עצמו בהבורא יתברך שמו ויכנס העולמות העליונים7. הבעש"ט ראה את 'להט החרב המתהפכת' כגורם המעכב את האדם מלבוא לגן העדן' .להט החרב' כמוה כקליפות המבקשות להפריע ולמנוע מהאדם להתקרב אל הבורא .אם כך ,מדוע לא דחק עצמו הבעש"ט בכל כוחו ונכנס לארץ – כפי שהוא אכן מורה לאדם ,המבקש לדבק מחשבותיו בעולמות העליונים ,לדחוק 6ליקוטי מוהר"ן ,תנינא ,מח. 7צוואת הריב"ש ,ניו יורק :קה"ת ,תשל"ה ,פסקה נח. 51 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי עצמו? השאלה עצמה הופכת לתשובה; בעוד את הקליפות המונעות לבוא לדבקות ניתן לדחוק ,הרי שכנגד הקליפות המונעות את הדבקות בארץ ישראל – אי אפשר לדחוק .האינטואיציה של הבעש"ט חזקה :ארץ ישראל איננה טריטוריה שתכליתה כינוס הפזורה היהודית ,אלא כוללת בחובה זהות ומנטאליות תרבותית מקיפה ובלתי-נודעת ,כזו שכדי להיכנס אליה יש להשיל את אלו שקדמו לה. ברגע ההכרעה מבכר הבעש"ט להיוותר בזהותו המוכרת ,מאשר לבוא לאותה ארץ שמורי הדרך אליה הם גזלנים שכלל אינם חשים באותה להט חרב; הוא מעדיף להחיות את העם היושב בעלפון זה דורות רבים בגלות ,ולא לנסות ולהביאו אל ארץ ישראל .גם תלמידיו כספו והיו מלאי געגועים לארץ ,אך גם הם הגיעו עד מקומה של להט החרב המתהפכת ,ולא נכנסו אליה כניסה החורגת מן החלום ובעלת אספקטים פוליטיים ומדיניים. בהקשר זה ידועה שאלתו של ר' נתן מנמירוב לרבו – ר' נחמן מברסלב – למה התכוון כשדיבר על ארץ ישראל .האם התכוון למסמן האבסטרקטי הנקרא 'ארץ ישראל' ,או אף לממשות הממלאת את המסומן בדמות הקרקע והאדמה" .ואמר כוונתי ארץ ישראל הזאת ,בפשיטות ,עם אלו הבתים והדירות" ,8ענה לו ר' נחמן, והמשיך לפרט לו" :כוונתי כפשוטו ,את ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים .היינו שכל כוונתי כפשוטו ,שצריך כל איש ישראל לבוא לארץ ישראל הגשמי הזה, שמיושב באלו הבתים והחצרות העומדים שם בצפת ובטבריה ושארי מקומות ארץ ישראל" 9.אך יחד עם זאת – ר' נחמן לא ביקש לייצר עַ ם ,וודאי שלא אומה פוליטית ( ,)Nationאלא לעודד השתוקקות של בודדים אל הארץ הממשית .ר' נחמן ,אם כן ,ביקש להגיע לארץ ולעקוף גם את להט החרב המתהפכת ,בעוד זקנו הבין שהדבר בלתי אפשרי. כעבור למעלה ממאה שנים מאותו דו-שיח תשתיתי בין ר' נתן לר' נחמן ,כתב ר' יעקב משה חרל"פ – תלמידו של הראי"ה קוק – מעין המשך לאותו דו-שיח, 8חיי מוהר"ן טו. 9ימי מוהרנ"ת ,הוצ' נצח ישראל ,ח"ב ,ב. 50 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק בו הוא מבקר את הניסיון להבחין בין המסמן למסומן ,בין 'בחינת ארץ ישראל' לארץ ישראל הממשית: הפרצים השונים שבאומה הישראלית המפרידים בין בחינת ארץ-ישראל הנראית בחזון ,לבין בחינת ארץ-ישראל הנראית לעין – הם הגורמים לכל האסונות הרוחניים שנתגלעו בעקבתא דמשיחא10. ארץ ישראל האוטופית ,החלומית ,זו ה'נראית בחזון' ,זהה לדידו עם זו המוחשית, 'הנראית לעין' .הניסיון להפריד בין השתיים הוא קטסטרופאלי ,שכן המסמן אכן חותר לסמן מסומן ממשי ,מוחש ונראה ,ולא להיוותר לבדו .דבריו אלו שונים מדברי ר' נחמן ,שכן הרב חרל"פ שותף להקמת המדינה ולכינון אומה פוליטית. הוא ,בן הישוב החרדי הישן ,נוטל חלק פעיל בניסיון ההתאמה הזה בין המפה ההיסטורית לתקומתה מול העיניים ,על אף שברור לו שהרבה מעולם הבחינות האבסטרקטי ילך ויתפוגג אל מול הממשות ,שאכן הרבה מאותן כיסופים קדושים ייעלמו אל מול תלאות היום-יום; כי יש להתבגר ולהבין כי החלום והממשות, הגעגוע אל הגוף והגוף הניצב לפניך – דבר אחד הם. ג .חיים חדשים הבעש"ט חש כי עלייה לארץ אינה רק שינוי בכתובת מגורים ,של יחיד או של קבוצה ,וגם איננה הגירה קולקטיבית מהתם להכא הרצופה בגעגועי הדורות כולם ,אלא מהפכה תודעתית מקיפה .דווקא בשל עומק ההשפעה הגלותית ,אותה חש היטב על בשרו ,הוא חש כי היחלצות מאותה גלות אינה רק עניין של עלייה על אוניה ובניית בית על אדמה אחרת ,אלא מהפכה קולוסאלית שהוא אינו יכול לה .דווקא בשל המהפכנות שהביא עמו הבעש"ט :שינוי כל סדרי העדיפות והערעור על המונופוליזציה של הלמדן ודמות התלמיד-חכם בעולם היהודי ,הרי שבכניסה לארץ הוא נרתע לאחוריו. 10מי מרום – ממעיני הישועה ,ירושלים תשמ"ב ,עמ' רל"ה. 52 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי האם ראה הבעש"ט בעיני רוחו את הציונות? איני יודע .אך ודאי לי שהוא לא ראה בארץ ישראל " עולם אחר לגמרי לפי גודל קדושת ארץ ישראל" 11,כפי שחשבו רבים אז ,אלא זיהה עד כמה היא ממשית; עד כמה מחכה בה החוץ והטבע לפריצה .דווקא בשל כך נרתע ממנה. האם הציונות היא תנועת המשך ליהדות שכספה לציון אלפיים שנות גלות, והיא אכן 'שיבת ציון' ,או שמא היא תנועה מודרניסטית חדשה וצעירה? לדברי ההיסטוריון יגאל עילם מחוללי הציונות ראו את עצמם הן כיוצרי אדם-יהודי- משכיל חדש ,והן כמחוללי תנועה חדשה בעלת עניין בריבונות תרבותית ומדינית כאחד 12.בעוד הציונות ביקשה להגדיר את העם היהודי על בסיס לאומי ובמנותק מן הזיקה הדתית ,הרי שמנקודת המבט הדתית – "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" ,ואין לאומיות יהודית ללא התורה 13.כך מצאה את עצמה הציונות הופכת את היוצרות :בראשית היה העם ,והדת היא יצירתו התרבותית של העם, אולם העם גם חופשי דיו להמיר את יצירתו התרבותית ולהציע הצעה תרבותית חדשה; רק לאחר מכן יהיה ניתן לשוב ולהטעין את המסורת היהודית במשמעות חדשה. כך אני מבין את משפטו של א.ד .גורדון אותו פרסם ב" :1909-שופרו של משיח עדיין לא נשמע ולא יישמע אלא מתוך חיים חדשים שייבראו פה" 14.גורדון מבקש את 'שופרו של משיח' ,שהוא מונח בעל טרמינולוגיה יהודית-משיחית- מסורתית לעילא ,אך מבקש לרוקן אותו ממשמעו הישן והפאסיבי ולהטעינו במובן חדש ,מודרני ,לאומי ואקטיבי כאחד .ואכן ,דוד בן גוריון נתפס כמשיח לא פעם ,עד כי בחוגים דתיים ראו נס שלא היה אדם דתי ,מה שהכשיל דה-פקטו את 11ליקוטי מוהר"ן ,תנינא ,קטז. 12יגאל עילם ,מחזון למדינה :בעיות מרכזיות בתולדות הציונות ,תל אביב :משרד הבטחון ,תשל"ח, עמ' .19 13הרבי החמישי של חסידות חב"ד ,הרש"ב ,זיהה כיוון זה וראה בו את הסיבה להתנגדותו הנחרצת לציונות .כך כתב" :בכדי לפעול באחינו את הרעיון הזה להיות עַ ם וממשלה בפני עצמו [ ]...מוכרחים [הציונים] להגביר את הלאומיות על התורה ,כי מהידוע הוא אשר המחזיקים בתורה ובמצוות אינם עלולים להשתנות ולקבל צורה אחרת [ ]...ולזאת ,בכדי לפעול הרעיון שלהם מוכרחים המה לבלבל הצורה הקודמת בכדי שיוכלו לקבל צורה אחרת" (אגרות קודש ,ניו יורק ,תשמ"ב ,חלק א ,סימן רכב, רצב). 14אהרן דוד גורדון ,האומה והעבודה ,תל אביב :תשי"ז ,עמ' .93 51 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק היותו משיח .בהקשר זה מסופר על שר הדתות הראשון ,הרי"ל מימון ,שנשאל בידי חתנו ,יצחק רפאל ,מדוע אִ פשר הקב"ה למחלל שבת להכריז על המדינה שמשמעותה אלוהית .הרב מימון ענה כי לו היה בן גוריון שומר שבת היו טועים לחשוב בו שהוא משיח .כך דאגו מן שמיא שלא ישמור שבת ולמעשה טרפדו את בן גוריון שהיה 'בחזקת משיח' מלהיות משיח. ד .המנהרה כבר נסתמה ב'מעשה העז' 15התכתב ש"י עגנון – אפשר במודע ואפשר שלא-במודע – עם המעשה הנזכר של הבעש"ט עם הגזלנים. המעשה של עגנון ,שנכתב ב ,1924-מספר על זקן חולה שרופאיו רשמו לו שישתה ,לרפואתו ,חלב עזים ולטובת כך קנה עז .זו נהגה להיעלם ולשוב אליו כשבעטיניה חלב עם טעם ייחודי .ביקש הזקן מבנו הצעיר לדעת להיכן הולכת העז ומניין היא מביאה את אותו חלב .קשר הבן חבל לזנב העז וכאשר עמדה ללכת תפס בו והלך אחריה .נכנסה העז למערה והבן אחריה ,ולאחר זמן יצאו באזור הררי שהתברר לו כאזור העיר צפת .נח הבן מעט והתכוון לחזור לבית אביו כדי להביאו לארץ ישראל ,אלא שהיה זה בערב שבת ולא היה סיפק בידו לשוב עם העז לאביו .לקח הבן פתק וכתב כי הגיע לארץ וביקש מהאב ללכת בעקבות העז ולהגיע לארץ ישראל .את הפתק שם הבן באוזנה של העז ,בהניחו שכאשר תשוב אל אביו ילטף האב את ראשה ,היא תנענע את אוזניה וייפול הפתק .אולם העז חזרה אך לא נענעה בראשה ,האב הבין מחזרתה של העז לבדה שבנו נטרף, וכיוון שהעז הזכירה לו את האסון ,הורה לשחוט אותה .לאחר השחיטה פשטו את עורה ,ונגלה הפתק .קרא האב את הפתק ,והבין שנסגר עליו הגולל להישאר בגלות. חוסר היכולת למצוא תקשורת נכונה בין אדם לאדם (ו'במעשה העז' :בין הבן לאב) משתקף בחוסר התקשורת בין אדם לבעל-חיים (בין האב לבין העז). סיטואציה נוגעת-ללב זו מצויה בכתבי עגנון פעמים נוספות ,ודומני כי המוכרת 15ש"י עגנון ,אלו ואלו ,ירושלים ותל אביב :שוקן ,תשכ"ז ,עמ' שעג-שעד. 54 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי שבהם היא יחסיהם הפרובלמאטיים של יצחק קומר והכלב בלק (ופתאום שמו של הכלב מעורר אף את הצורך בנתינת שם לעז ב'מעשה העז') ב'תמול לשלום'; קומר כותב על בלק "כלב משוגע" ,וזו הופכת לאמת כאשר בלק אכן משתגע, לוקה בכלבת ומביא את יצחק עצמו אל סופו .פעם נוספת מצויה בסיפור 'אבי השור' ,בו מספר עגנון על קשר בין זקן ירושלמי לשור .הזקן והשור מבקשים לפתח שפה משותפת ,אך זו נענית להם אך בקושי רב" :אמר לו אבי השור מבקש אתה לומר לי דבר? חזר השור וגעה .זה גועה וזה פועה ,ואין זה מכיר לשונו של זה" 16.קשיי התקשורת בין השניים בסופו של דבר מגיעים אל שחיטת החיה (בדומה למצוי ב'מעשה העז') ,והם מהדהדים את יחסי אותו זקן ושכנו. עגנון והבעש"ט רואים עין בעין את המציאות :הבעש"ט מבכר לקחת על עצמו את תפקיד הזקן במעשיה של עגנון ולהיוותר בגלות ,ואילו עגנון ,שכתב את 'מעשה העז' בצעירותו ,מבכר לעלות לארץ .עגנון יודע כי לא ייתכן לשוב בחזרה למקום ממנו בא; המנהרה סתומה ואין אפשרות לחצות אותה .יותר מכך :כאן בארץ הוא עצמו סותם את המנהרה .לא רק שאין לשוב בה אלא שכבר אין לאן לשוב; עיר ומלואה עלו באש והכל נותר אך כנוסטלגיה ,כמשאב לסיפורים על מה שהיה ואיננו .פעמים נדמה שהוא מצליח לקחת סירה ולחצות את ים האש הזה, כמו למשל בסיפור 'לבית אבא' – 17אך גם בו עגנון בוחר להדגיש את חוסר האפשרות לשיח .עגנון מגיע עד למקומו אך אינו מוצא את ביתו ,וגם כאשר הוא מוצא הוא אינו מדבר עם אביו אותו הוא מבקש .הפער בין הדורות הוא איפה פער אונטולוגי ,שאין אפשרות לחצות אותו ויש להשלים איתו; השלמה שהיא החצייה היחידה האפשרית ביחס אליו. בניגוד לבינאריות בה התייחסו הבעש"ט ועגנון למערך היחסים המנטאלי שבין הגלות וארץ ישראל ,הרי שהראי"ה קוק ,עמו עמד עגנון בקשרים ,ביקש לייצר מנהרה מפולשת – לחבר את הגולה ואת הקדושה שבה לארץ ישראל וקדושתה: 16ש"י עגנון ,עד הנה ,ירושלים ותל אביב :שוקן ,תשכ"ט ,עמ' שלו. 17ש"י עגנון ,סמוך ונראה ,ירושלים ותל אביב :שוקן ,תש"ך ,עמ' .105-103 55 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל ,והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד להטבע .אבל אין הקדושה שהיא לוחמת נגד הטבע קדושה שלימה ,היא צריכה להיות בלועה בתמציתה העליונה בקדושה העליונה ,שהיא הקדושה שבטבע עצמו ,שהוא יסוד תיקון עולם כולו וביסומו הגמור .והקודש שבגולה יחובר אל קודש הארץ ,ועתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל18. ישב הראי"ה בראשית המאה העשרים בקרב בני העליה השניה ביפו :גורדון, עגנון וברנר ,שמע אותם אומרים "אין משיח לישראל .הבו ונגבר חיילים לחיות בלי משיח" – 19כמשפטו הידוע של ברנר – וראה בכולם קורבנות; קורבנות של נתק בין תחנות שונות הממוקמות על רצף ביוגראפי אחד .הראי"ה ראה את השתיים – הגולה וארץ-ישראל – לא כמעומתות האחת עם רעותה ,אלא כמייצרות שיח רלוונטי ומלא-עניין דווקא מכוח שוֹנותן .לדידו ,אין צורך לראות את מערכות הקיום כמערכות מותר ואסור ,מפגש ודחייה ,אלא ככאלו המכילות יחד תודעות סותרות ,ומתיכות אותם לכדי אורגן היברידי אחד. כך המשיך הראי"ה בדבריו: כשבאים להשכלה עליונה זו של הקדושה שבטבע ,השלימה, הכוללת בקרבה גם כן את הקדושה שלמעלה מן הטבע המתנגדת אל הטבע – המלחמה חודלת לגמרי ,מידת הדין מתבסמת ,והכל נוטה כלפי חסד20. האם אכן ,כדבריו ,ניתן לחדול ממלחמה זו? האם בכוחה של ה'קדושה שבטבע השלימה' לגשר על הפער בין הגלות לארץ-ישראל? האן ניתן לספר סיפור חיים, אישי וקולקטיבי ,שאין בו מנהרות סתומות? האם יש ארץ שאפשר לבוא בה ללא 18שמונה קבצים ,קובץ ב ,שכו. 19יוסף חיים ברנר ,כתבים [ג] ,תל אביב :תשמ"ה ,עמ' .487 20שמונה קבצים ,שם ,שכז. 56 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי מנהרות שבהם 'להט החרב המתהפכת' ,ושבעתיים :האם ניתן לבוא לארץ ישראל ללא מפגש עם שיני החרב הזו? ה .הכול אחרי הריסה אל מול הדיכוטומיה שנפרסה לעיל – מנהרה סתומה (הבעש"ט ועגנון) או מנהרה פתוחה ומפולשת (הראי"ה קוק) ,אני מזהה אפשרות נוספת ,בה המנהרה כלל אינה קיימת. אפשרות זו מצויה לטעמי בין השאר בשירתו הייחודית והמטלטלת של המשורר אבות ישורון .בשירתו מגלה ישורון עולם שגם המנהרה בו כבר איננה. חדלו מנהרות בישראל חדלו .החלוקה בין צידי המנהרה הקוטביים אמנם יוצרת סדר בתוך עולם כאוטי ,אולם היא נותרת כאילוזיה ,קביים בעולם שכבר איננו. לדידו זוהי תפיסה כוחנית במושגים כוזבים .אין כאן ואין שם ,אין גולה ואין ארץ ישראל ,אין קדושה שמעבר לטבע ואין קדושה שבטבע – הכול אחרי הריסה. ישורון נולד בנסכיז בראשית המאה העשרים ,גדל בקראסנסטב ונטש בלב שלם את בית הוריו בראשית שנות העשרים שלו .הוא בא לארץ ב 1925-ושמו יחיאל אלטר פרלמוטר .בשנות מלחמת העולם השנייה כמעט שלא ענה למכתבים שקיבל ממשפחתו ,ולאחר השואה שינה את שמו ל'אבות ישורון' ,שמשמעו הוא שאבותיו ישגיחו וילוו אותו .מאז ,כשהוא בתל אביב חושב ללא הרף על עיירת ילדותו ,לא חדל מלכתוב על הוריו ומשפחתו ,להיזכר ולהיפרד" .אני אוסף /יום יום /את מראות /איך נפרדתי"21.הוא הולך בתל אביב ,מדבר בה ביידיש ,ונוגע בחלל הפנוי והלא-חומל של האבסורד" :כל מה שאני אומר בנוי על אבסורד /כי כל מה שחסר לי הוא אמי ואבי ואחותי ואחיי 22".הוא הולך כאן ליד הים וממשיך להריח את ריחותיהם ,ריחות השָ ם .הוא הולך ומבקש להציב להם שם שאינו אלא 21אדן מנחה ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,1990 ,עמ' .98 22שם ,עמ' .155 57 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק רקוויאם לחייו-שלו ,לחייהם-שלהם ולנטישה הנמשכת וההדדית" .הלכתי לקבור את עצמי לחיים /או לקבור אותם לחיים /אחד משנינו /נשאר בחיים"23. השיר שבעיני מבטא יותר מכל את יחסו של ישורון לעולם בו חי בילדותו, עולם שעלה באש ,הוא השיר המצמרר והמופתי הנקרא 'איך נקרא'; 24שיר שנכתב עת היה המשורר כבר בערוב ימיו ,והוא בן שמונים ושלש: אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשאֲ נִ י ְמ ַקבֵ ל ִמכְ ָת ִבים מֵ הַ בַ יִת וְ הַ בַ יִת אֵ ינֶמ? אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשאֲ נִ י ְמ ַקבֵ ל ִמכְ ָת ִבים מֵ הַ בַ יִת וְ ִאיש ֹלא חַ י? אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשמֵ הַ בַ יִת ֹכ ְתבִ ים לִ י וְ הַ ִםכְ ָתב ֹלא נִ כְ ַתב? וְ הַ ִםכְ ָתב ֹלא נִ ְשלַח? אֵ יְך זֶה נִ ְק ָרא? ישורון מקבל מכתבים שמעולם לא נשלחו .המכתבים נכתבים ביידיש שכבר איננה" ,השפה ששולחה לגזרה" 25,ומבית שכבר אין בו חיים ,אולם יושבי הבית עודם עושים מעשה-חיים ואכן שולחים ממנו מכתבים .מהבית כותבים לו מכתבים ("כותבים לי" – וה'לִ י' הזה מדגיש ודוקר את התוכן האישי כל-כך שבמכתבים הללו) ,אך זה אינו קיים. 23שם ,עמ' .74 24שם ,עמ' .12 25שם ,עמ' . 20 58 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי האנומליה של התופעה הזו מדברת בעד עצמה ,ומקבל המכתבים שואל שוב ושוב – "איך זה נקרא" ,שאלה הנותרת פתוחה ומדממת על כל ריבוי המשמעויות המתרוצץ בה .ודווקא כי אין למשפחתו קבר ומקום מנוחה ,ודווקא כי הקטסטרופה מעבר לכל לקסיקון של סוף וטירוף ,הרי שהוא יכול גם להאמין ש"הם עוד שם .והכול כמקודם" 26.דווקא הפנומן הנורא כל כך והבלתי מתקבל על הדעת ,מכונן גם את האפשרות הנוראה לומר :דבר לא היה .הם שם ואני כאן. ישורון כותב בבהילות ,בשפה שבורה וקטועה ,אפילו בהיסטריה .הוא דוחס עולם ומלואו של כאב לתוך הסיטואציה הפשוטה של מוען ונמען ,של מונולוג שאינו אלא הד וזכר לדיאלוג בעולם שלאחר החורבן .כך הוא מניח שהבית שולח לו מכתבים משמע יש בית ,ובאותה מידה הוא מניח ש"הבית איננו" – משמע אין בית .כיצד ניתן ללכת עם שתי הוודאויות הסותרות הללו?! אלא שהשיר אוחז בשתיים הללו ,ודווקא חוסר האפשרות שלהן להלך יחד הופך הוא עצמו לצעקה. איזה מין עולם זה ,שבו סתירה כזו אכן יכולה להתקיים; איזה מין עולם הוא זה, שבו ה'אין' הוא היש והיש הפך זה מכבר ל'אין' ,הוא שואל בנון-שלנטיות של תהום .חוסר היכולת להפריד בין מציאות להיסטוריה ,בין חיים ומוות ,בין קודם לאחר-כך ,מתעתע בקורא ובכותב כאחד ,כך ששניהם הופכים לצעקה " :א י ך ז ה נ ק ר א ". המנהרה שעוד הייתה פתוחה קודם השואה נסגרה ,נאטמה ומפתח הסוד אליה עלה בארובות .אין לחצות אותה – אך ניתן להמשיך ולקבל דרכה פתקים. כך ישורון נותר עם אשמה" ,למה אני עליתי על החוף והם לא" 27,ועם המכתבים האוקסימורונים הללו שמבקשים לנקות אותו ממנה ואינם מניחים .כך הוא מייצר את הוריו ,מציל את עצמו מן היתמות ,וניצב כילד-זקן אל מול מותו ואל מול המנהרה שביקשה לייצר 'פה' ו'שם' ברורים ומוסכמים – שמעצם היותם הרי הם יוצרים ביטחון עמוק – שגם היא כבר איננה. 26שם ,עמ' .56 27שם ,עמ' .73 59 ישיבת שיח יצחק הרב אלחנן ניר ו .החמלה ממשיכה לכתוב מכתבים שלושת האפשרויות העקרוניות שנפרסו כאן (מנהרה אטומה ,מפולשת או כזו שכבר איננה) הנן למעשה אפשרויות שונות ואישיות מאד בעיני לדרכים לעיצוב הסיפור אישי והאוטוביוגראפי .הנה אני מסתכל על חיי שלי ,על תחנות הביוגרפיה הרוחנית והמנטאלית שעברתי בהן ,תחנות ששנים רבות חייתי בהן באמונה שלמה ,אך כעת איני מונח בהן עוד .האם ישנם מקומות תודעתיים שהייתי בהן בעבר וכעת איני יכול לשוב אליהם עוד?! האם אכן ישנה תורה ישָ נה ומותשת ,שבעבר עוד הייתי ניזון ממנה ,אך כעת אין ללמוד בה עוד ויש לשוב עליה בתשובה?! האם בסיטואציה מעין זו של מבט לאחור ,יגיע גם השלב לגעגועים לבית הרוחני שאיננו קיים עוד עבורי ,או שלעולם יוותר עימות ,סמוי או גלוי?! התלמוד מספר על ר' זירא שעלה מבבל לארץ ישראל ,והתענה "מאה תעניות" כדי לשכוח את תלמודו הבבלי. 28 אלא שאני מזהה אלמנט כוחני בדיכוטומיה הזו .אכן התענית רלוונטית לרגע הראשון ,לחיפזון היציאה של פסח מצרים ,אך הרסנית ברגע שהיא נשארת לאחר מכן ,נותרת ומתמצקת לפסח דורות .הניסיון לוותר על העבר הוא ניסיון לוותר על היכולת לקבל מהבית מכתבים – ואין זה משנה אם הבית קיים או איננו .מדובר על וויתור בלתי אפשרי. אני נזכר :אצלי בבית לא היו מדברים ביידיש .זו שפה גלותית פסק אבי ,הצבר, שעוד גדל עליה .אבל היום אני חש געגוע אדיר אל השפה הזו .אני מקבל מהשפה שכל זקני דברו בה – ובמובנים רבים נכחדה במשרפות – מכתבים ללא הרף ,ואני אף מוצא את עצמי משתמש בה ללא ידיעתה. אכן ,בשלב ראשוני יש להתענות כדי לשכוח .במערכות הראשונות של העולם הרוחני – אין הקומה החדשה שבאדם יכולה לשכון עם זו שקדמה לה ,ומלחמה ניצחת ואמיתית ניטשת בין השתיים; במצבי הקיצון האדם חש כאוד מוצל, כניצול מטראומה ממשית ,והוא עמל להיאבק על חירותו כנגד אותם שניסו – לתחושתו – לפגוע בו .בשלב בוגר יותר הוא משתחרר מהצורך הזה עצמו. 28בבא מציעא פה ,א. 61 קונטרס פורים תשע"ב גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי לאחר מכן ,אחר שנים של עומק ופרספקטיבה ,אוויר ובגרות ,ניתן אף להתמלא חמלה ואמפתיה .לא רק על אותם שיצרו את הקושי ,אלא על עצם הסיטואציה ,על עולם שמכריח להרוס את הבית הקודם כדי לבנות בית חדש ולייצר ללא הרף עימות נמשך בין השניים; על עולם שמדבר על יכולת לחיות במספר מימדים ,אך אינו מוכן לרקום סביב דיבור זה ממשות .בעקבות תודעת החמלה הזו ,ניתן גם לאחר חורבן הבית הקודם להמשיך ולקבל ממנו מכתבים .זו התחושה אותה אני חש ביחס לבתי מדרשות שהלכתי בהם שנים רבות וכבר רחקתי מהם – מתענית למלחמה וממלחמה לחמלה (המבצבצת לה בשפה העברית מתוך המלחמה) .דווקא לאחר החרבת הבית ממנו הם נשלחים מקבלים המכתבים רלוונטיזציה נוקבת ,כמו כל דבר העולה ושולח לשון מן העבר. במובנים רבים העבר ,כל עבר ,הוא חטא .הנה אני מסתכל על דברים טובים שעשיתי ,על מילים שכתבתי שבזכותן נותרתי בארצות החיים ,ואני חש החמצה תהומית ,הכאב המדויק הזה של הפספוס .זהו איפה החטא .הגהנום הוא לקרוא את שכתבת ,לשמוע את שאמרת ,בעבר הרחוק .החטא איננו אובייקט הניצב מחוץ לסיפור הביוגראפי ,מעשה שיש למוחקו ,לבערו בכל דרך .החטא גם איננו מעשה-עבר בעל ישות אוטונומית התלושה מהוויית ההווה .החטא הוא אני. החטא מזוהה עם הסובייקטיביות שלי ,מה שבהכרח גם יאפשר תשובת-אמת ביחס אליו .ראייתו כאובייקט חיצוני היא החמצתו .אין צדיק בארץ שלא יחטא, שהרי לעולם יש עבר ,וכל עבר מסופר כחטא .התשובה היא ,אם כן ,היכולת להביט בעבר ולהמשיך לקבל ממנו מכתבים .כך אדם אינו מביט אל עברו ביראה אלא באהבה ,ועברו הופך לאפשרי למגע ,לאינטימי .זדונות נעשים לו כזכויות. ז .מאני חולף לאני נצחי התפיסה המורכבת המצויה אצל אדמור"י איז'ביצא ואצל ר' צדוק הכהן מלובלין ביחס לחטא ולתשובה תלויה בהבנה כי החטא ,כלומר החלק הישן ,הראשוני והמתקלף שלי ,הוא גם כן אלוהי" :שכ ל מה שחטא היה גם ברצון ה' יתברך"29. לפי תפיסה זו האני החולף מתגלה כהתגלות אלוהית-אישית ,וברגע אחד הופך 29צדקת הצדיק ,אות מ. 60 הרב אלחנן ניר ישיבת שיח יצחק את עצמו לאני הנצחי .התשובה היא היכולת לראות את החלקים הנפולים שלי כחלק ממני ,לאסוף אותם מהשוליים העזובים ולהסכים להציב אותם כחלק מן הסיפור ,לקבל אותם ללא התניות .כך ,אין התרחשויות שאינן חלק מן הסיפור הקשר – שבסופו של דבר היא שמייצרת את תנועת האישי שלי ,אין עזובה חסרת ְ החטא. אחתום בתורה קצרה ִמשל ר' צדוק ,שבשפתו-שלו ידע מהמצוקה המתוארת כאן וביקש להביא לה מענה: אסיפה הוא קיבוץ הנדחים .וזהו כל עיקר הישועה 'וקבץ נדחינו' וגו' של כל פרט נפש אם יקובצו נדחיו כל חלקי נפשו למקום אחד הוא צדיק ונושע30. הישועה היא היכולת לקבץ את כל הנדחים .לקחת את הפחדים של הבעש"ט ואת הנסיגה המחושבת לאחור שהוא מבצע בעקבותיהם; את המנהרה הסתומה של עגנון שלא הותירה לו אלא לספר סיפורים עוקצניים ומלאי שוועה; את ההרמוניה של הראי"ה קוק וגם את הבית שאיננו וממשיך לדמם-עצמו-לדעת בדמות מכתבי הנפץ שהוא שולח לאבות ישורון ,ולאסוף את כל הנדחים הללו יחד .להסכים לראות את חיי שלי – כולל המקומות הרוחניים-מנטאליים הראשוניים והישנים, הגמלוניים והאינפנטיליים ,כסיפור אחד .ויש בכך נחמה ,ואף נימים דקים של גאולה. 30רסיסי לילה ,ב. 62 קונטרס פורים תשע"ב צירופים חדשים צירופים חדשים איתן אברמוביץ 1 הרבה דברים מקבלים את שם התואר 'יהודי' לאחרונה ,מרפואה אלטרנטיבית ועד קואוצ'ינג ואמנויות לחימה; ואולי במיוחד מוזיקה .אפשר לראות בכל זה טרנד שטחי או תרגיל שיווקי ,דבר שתמיד יהיה נכון חלקית .אבל אפשר גם לאמץ את הנחות היסוד של חקר התרבות ,ולחשוב ש'היהדות' אינה מונחת במקום נסתר ויציב כלשהו ,כמערכת של קריטריונים המאפשרים לבחון את מידת יהדותו של תוצר תרבותי מסוים ,אלא שהיהדות ,כפי שהיא מתקיימת כאן ועכשיו (בלי מרכאות) ,היא מה שמקובל וניתן לתאר כיהודי ,במסגרת שיח שהוא פעיל ורלוונטי עבורנו .במונחים 'דתיים' יותר אפשר לומר ,שהתורה שבעל-פה המסורה לישראל ,שהיא הפתח דרכו מתגלה הכול ,היא אכן בעל-פה – השפה המדוברת של היהודים היום ,בלי לתחום מראש את התכנים הרצויים והדוברים המוסמכים. כל עוד מתייחסים לשיח ר ֹווֵחַ ומשמעותי ,ולא לשפה פרטית של שנים- שלושה אנשים ,הטענה שהשימוש בתואר 'יהודי' מכוננת את יהדותו של המושא אינה מפוררת את משמעותו לגמרי .במקום להסתמך על גרעין יהודי קבוע ,עמדה כזו מצביעה על קיומם של כללים בלתי כתובים ,דינמיים ועם זאת נוכחים וחזקים ,המסמנים את מה שיכול להיחשב כיהודי כאן ועכשיו .מכאן שההתבוננות באופן השימוש בתואר זה יכולה להעניק לנו תמונה אמיתית על המקום בו נמצאת היהדות היום ,על מה שהיא יכולה להכיל בתוכה ,ומה ש(עדיין)לא. 1פורסם במקור בבלוג "עלים לתרופה" ( ,)alimletrufa.blogspot.comעם קישורים לשמיעת השירים המדוברים. 61 איתן אברמוביץ ישיבת שיח יצחק באופן כללי קל לראות כי התואר 'יהודי' משמש ליצירת תחום ביניים בין ה'דתי' וה'חילוני' שליחם הולך ונס ,אך כאן ננסה להראות כיצד דווקא השמירה על ההבדלים יוצרת זיווגים פוריים .התחום הזה יכול להכיל בתוכו עמדות שונות ביחס להבחנות התי אולוגיות והסוציולוגיות שעומדות לכאורה מאחורי ההבחנות הישנות .יכולים להיכנס לתוכו מדקדקי הלכה ומפריה ,מאמינים וכופרים ,חוזרים בתשובה או בשאלה ,כל עוד יקבלו את כללי המשחק של היהדות כתרבות משותפת וימנעו מהדגשת ההבדלים .קל לראות את הצד המעקר של טשטוש ההבדלים הזה ,את כפיית המכנה המשותף שגם אם אינו בהכרח נמוך ,פעמים רבות הוא מוציא את העוקץ מכל אחת מהעמדות .אבל בצלו של הטשטוש הזה, ודווקא בשל המפגשים והצירופים הבלתי-צפויים שהוא מאפשר ומייצר ,יכולים להיווצר סינתזות חדשות .גם אם בכניסתו לשדה ה'יהודי' נדרש כל שחקן להסתיר את הקרניים התיאולוגיות שלו ,עצם המפגשים שנוצרים בשדה המשותף יכולים לעורר רוחות ישנות-חדשות במגרש האישי שלו ,כאשר הוא חוזר הביתה .כאן אנסה להצביע על מהלך כזה בשדה המוזיקה היהודית. מבחינה מוזיקלית אפשר לראות כמה מסלולים של תנועה בין השדה החילוני לשדה היהודי .הנרטיב הפשוט הוא זה של החזרה בתשובה ,שבה מוזיקאי חילוני עובר תהליך של התקרבות ליהדות כחיים דתיים ,ומבטא זאת במוזיקה שלו. כדוגמא אפשר לראות את המהלך שעשתה אתי אנקרי :מהשירים הצועקים, המרים והכבדים של האלבום הראשון ('רואה לך בעינים' ואחרים); דרך שיר שמתאר את קשיי החזרה בתשובה בנימה מלאת אופטימיות ונחמה באלבום 'ים'; 2ועד אלבום שלם של שירי רבי יהודה הלוי ,שכולו געגועים וכיסופים רוחניים ,אך ללא נימה קלה של צעקה או משבר ,לא בבחירת השירים ולא בעיבוד המוזיקלי .הנרטיב הזה משרטט את התפיסה השגורה של חזרה בתשובה – תנועה רציפה בין שני קטבים מנוגדים ,מהאפלוליות והפסימיות החילונית ועד המוארות הדתית ,הכוללת במקרה הזה כמו ברבים אחרים גם משפחתיות ומזרחיות. 2ברוך השם /אתה לא אשם .ברוך השם /אתה נושם ...תתפלל בעזרת האל /לא ישכחו אותך בחושך מתבלבל... 64 קונטרס פורים תשע"ב צירופים חדשים בזמנו כתב מבקר המוזיקה של 'הארץ' כי אנקרי לקחה את השירים למקום הצפוי והמוכר ,ולא ניסתה לעשות איתם משהו חדש כמו שעשו ברי סחרוף ורע מוכיח עם שירי אבן גבירול (כפי שיתואר בהמשך) .אבל הלחנים של אנקרי מתאימים לשירי רבי יהודה הלוי לא כי ממש כך הוא זמזם אותם לעצמו ,אלא כי במערכת המסמנים העכשווית יהודה הלוי מתויג כ'יהודי' ,והיהדות במובנה הפשוט והשגור מתקשרת למוזיקה העדינה ,הנינוחה והמוארת שאנקרי חיברה לשיריו .מהבחינה הזו זהו אלבום שאינו יוצר סינתזה חדשה במערכת המושגים הקיימת ,אלא מעניק לבוש משובח לדברים שאנחנו כבר מכירים3. עדי רן מציג מהלך מעניין יותר :הוא אמנם חזר בתשובה ,ומשחק בעומק המגרש ה'דתי' מבחינת העמדות שרוב השירים שלו מציגים .מצד שני, הברסלביות שלו מאפשרת ליצור משהו חדש לגמרי ,שלא מתיישב בחלוקות המוכרות של דתי וחילוני .רן עצמו תיאר בראיונות את החזרה בתשובה כמרד העכשווי ,המנכס לעצמו את האנרגיות של שנות השישים ומחליף את השיער הארוך בפאות .המהלך הזה טורף את הקלפים ,כי הוא לוקח תנועה חילונית ומפנה אותה לכיוון הדתי ,כך שהיא נטמעת בתוכו ויוצרת בו צירופים חדשים ממש. אפשר לראות את זה בשיר 'פאות' ,שמכניס לעליצות הברסלבית אנרגיות פרועות וטרופות במיוחד ,ומתלוצץ על הדבר שאותו הוא מקדם .אבל אולי חידוש גדול יותר יש בשיר 'אין לי שום דבר' מאלבומו הראשון של רן .זהו שיר שמבוסס על המבנה הקלאסי של הגראנג' – בית שקט ,איטי ומלנכולי ,שעם הפזמון עובר בחדות להתפרצות דיסטורשנית של אנרגיות אקסטטיות ואלימות; וחוזר חלילה .אצל רן המבנה הזה מונח על טקסט שמציג סוג של ביטול ברסלבי. בדומה לשירי הז'אנר המקוריים ,הבית מציג את האדם הכושל והחסר-כל" :אין לי שום דבר בעולם הזה /אין לי כסף אין לי מניות ."...אפשר להשוות לקורט 3אבל זה לא לגמרי נכון ,כי גם בשולי המהלך הזה נוצרים צירופים חדשים ,כמו זמרת עם מטפחת שאינה נמנעת מלהופיע בפני גברים ,ושרה בביטחון ונוכחות קולית שזמרות דתיות-מבית אינן מגיעות אליו בדרך כלל .ובכלל ,עצם השירה הנשית בהקשר הדתי מעוררת סיטואציות חדשות- ישנות ,כמו החייאת הפן הארוטי בשירים המבטאים את געגועי כנסת ישראל לדודה ,המודחק כאשר המבצע הוא גבר. 65 איתן אברמוביץ ישיבת שיח יצחק קוביין ,המספר לנו שהוא גרוע במה שהוא עושה הכי טוב .ההתפוצצות של הפזמון מלווה באמירה כזו" :אבל כל העולם הוא שלי /כי בראת אותו בשבילי / בכל מקום שבו אני הולך /שם אתה נמצא ומולך" .על רקע חומת הרעש המלווה את המילים האלו ,אפשר לראות כיצד המוזיקה מטעינה אותם בהקשר מיוחד .אם בהקשרו המקורי נראה המבנה המוזיקלי הזה כביטוי של מעין מניה-דיפרסיה, תנועה בין שיממון קיומי לפריקת הייאוש באנרגיות של הרס עצמי (או סביבתי), אצל רן התנועה הזו מקבלת גוון של ביטול מיסטי ,של התפרקות ההבחנות. במקום לתאר את הביטול כעמדה של שפלות וענווה למול אור אינסוף הממלא את הכול ,הגיטרות והצעקות של רן הופכות אותו למשהו שהוא על גבול ההתפעמות, האקסטזה והזוועה .הביצוע שלו מדגיש את ההתפרקות אליה מובילה התגלות מלכות ה' בכול ,התפרקות שכמו הגראנג' משלבת עוצמה והרס ,התרוממות ונפילה. זה כבר באמת חידוש .חידוש שצומח מהמפגש בין עולמות מוזיקליים ותרבותיים שונים ,חידוש שמגלה פנים חדשות בתכנים הישנים שאליהם 'חוזרים' .אבל בסופו של דבר ,ברי סחרוף ורע מוכיח עשו את זה לאין ערוך יותר טוב ,יותר מעניין ,מורכב ויצירתי ,עם שירי אבן גבירול באלבום 'אדומי השפתות' .הם לא חזרו בתשובה ,ודווקא ההימנעות הזו מאפשרת להם ליצור חיבורים בלתי-צפויים ,לגשת אל השדה היהודי מעמדה שאינה מתחייבת אליו ולכן יכולה להרחיב עוד יותר את גבולותיו .בדומה לגראנג' הדתי של עדי רן, העמדה הזו מאפשרת לשירי אבן גבירול ליצור משהו שהחידוש בו הוא ביכולת שלו לחשוף מימדים ישנים ונשכחים ,לגלות בעומק ה'דתי' מימדים שהיום מתקיימים רק בשדה ה'חילוני'. בניגוד מוחלט למוארות שמשרה אנקרי על שירי יהודה הלוי ,שירי אבן גבירול שנבחרו מבטאים עמדה פסימית ואפלה ,ומדגישים את שפלות האדם וחוסר התוחלת של קיומו 4.החידוש הוא בכך שעמדות אלו ,שלכאורה מתבססות 4נראה שההבדל אינו נובע מהמשוררים אלא מהעמדה של בוחרי השירים .שירים רבים של ריה"ל מבטאים עמדות דומות לאלו שעולות ב'אדומי השפתות' ,ומן הסתם גם להיפך; זו דוגמא נוספת לכך 66 קונטרס פורים תשע"ב צירופים חדשים על הנחות דתיות יסודיות כמו עדיפות הנפש הנצחית על הגוף הכלה או אפסות האדם מול בוראו ,נדחקות היום לשולי השיח הדתי שאימץ ברובו את העמדה המודרנית של רוממות האדם .נראה שלא נותרו הרבה דרשנים שיוכלו להטיח בקהלם שורות כמו "לנו יש לדעת /כי אנחנו תולעת" ,או להזכיר להם כי "עת תצא הנפש /נשאר רק טיט ורפש" ,כפי שסחרוף עושה בלהט רב בשיר 'שכני בתי חומר'. באופן פרדוקסלי ,למרות העדר ההנחות התיאולוגיות שעומדות לכאורה מאחורי אמירות כאלו ,מבחינה העמדה הקיומית המוזיקה של סחרוף נמצאת לא רחוק משם בכלל .כדי לחוש את זה אפשר לשמוע זה לצד זה שני שירים :השיר 'באוויר' מתוך האלבום 'סיפורים מהקופסה' ,והשיר 'ובכן היה לאין' מתוך 'אדומי השפתות' 5.הפער במישור של הטקסט לכאורה ברור – מצד אחד פיוט על חורבן הבית ומצד שני שיר רוק בסגנון שנות השמונים על גורלו המר של נרקומן .אבל העיבוד המוזיקלי יוצר את הזיקות :משהו בחזרתיות ,בתחושת חוסר המוצא, אולי גם בתיאור המשותף של מי ש'אין לו בית' ,מצליח לנגע את הפיוט המוכר של אבן גבירול – שיכול היה להיות חלק נשכח ושחוק בפאתי תפילת יום הכיפורים – בתהומות של דמות המסומם שמתארות המילים של 'באוויר'. הזיקה הלא צפויה הזו פועלת בכמה כיוונים :היא מטעינה את הקינה על חורבן הבית באנרגיות של חורבנות מוכרים ועכשוויים יותר ,אבל מאפשרת גם לכלול את החורבנות האלו עצמן בחורבן המטפיזי הגדול .נראה כאילו אותו שבר קיומי שהופך את 'באוויר' לרלוונטי גם שלא מכור ליותר מקפה ,יכול פתאום לקבל ביטוי גם במרחב הדתי הלכאורה שחוק לעייפה. העובדה שהשדה ה'יהודי' דורש לשים בצד את השאלות התיאולוגיות הגדולות ,מאפשרת לסחרוף ומוכיח לחבר בין קטבים שנראים רחוקים מבחינת הנחות היסוד ,אך מתגלים כקרובים מבחינת האנרגיות הנפשיות שהם מכילים. פתאום נראה שלמרות הדמיון על פני השטח בין העמדות שמציג אבן גבירול שהעמדות ה'דתיות' וה'חילוניות' של היום אינן חופפות לתכנים שמציעה הקאנון המסורתי ,ומכאן היכולת ליצור מתוכו צירופים חדשים שיאתגרו את ההבחנות הקיימות. 5את שניהם אפשר למצוא ביוטיוב. 67 איתן אברמוביץ ישיבת שיח יצחק לשיח הדתי המוכר ,אצלו הדיבור על נצחיות הנפש אינו משמש כמניע לחיים רוחניים ומוארים ,אלא כבסיס לתיאור העולם כמקום קודר וחסר תקווה" :ולב נבוב ותושייה סתומה /וגוף נראה – ונפש נעלמה /וארץ – שוחריה ימצאו רע / ולא ששון לאדם באדמה" .החילוניות של סחרוף ומוכיח חושפת צדדים מודחקים בקאנון ה'דתי' ,עמדות קיומיות שקרובות יותר לרוק של שנות השמונים מאשר לבתי הכנסת שבהם עשויים למלמל את אותן המילים .כאן מתגלה הפוטנציאל הפורה של השדה ה'יהודי' :יצירת צירופים חדשים ,אפשרויות קיום שלא נשארות רק בשטחיות של המכנה המשותף ,אלא מגלות פנים חדשות-ישנות בעולמם של אלו המוכנים להיכנס אל שטחי הביניים ולגלות שם את עצמם מחדש. 68 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב קללה סוג א /קללה סוג ב עיון בשיטות רב ושמואל בקריאת מגילה צבי ויינגרטן לע"נ בני משפ' פוגל הי"ד שנטבחו בליל ש"ק לסדר "נפש כי תקריב". הקדמה המחלוקות בין רב ושמואל ברחבי הש"ס (ובפרט במקומות בהם מוגדרים חילוקי הדעות ביניהם כמחלוקת) 1הן ברובן מחלוקת בהלכה .על רקע קביעה זו בולטת מסכת מגילה ,בכך שהיא אוצרת מספר לא מבוטל של מחלוקות בין רב ושמואל שהינן מחלוקות אגדתיות ובפירוש לא הלכתיות 2,שבעיקרן מתייחסות לגוף המגילה .יתר על כן ,אם נתייחס לכלל ההתייחסויות של רב ושמואל למגילה, נמצא בפרק הראשון של מסכת מגילה קרוב ל 25-התייחסויות כאלו .המסקנה המתבקשת היא שלשני החכמים כאחד ישנה תפיסה ייחודית של המגילה ושל פורים .מטרתי במאמר זה היא לנסות ולשרטט את התפיסות השונות של שני החכמים ,ואת ההשלכות של תפיסות אלו. ראשיתו של דיון זה בהרצאה שהעביר הרב אביחי קצין בקרני שומרון לפני כשנה (בתשע"א) ,שבה לא נוכחתי .מסיכומי דברים ששמעתי ,הרב קצין הפנה את שבט ביקורתו לעבר מלמדי גמרא שאינם טורחים להתעמק בדברי אגדה, ומשום כך הם אינם מסוגלים להסביר את משמעותם למעט הסבר מילולי של הטקסטים .כדוגמה הציג הרב קצין שתי מחלוקות ממסכת מגילה ,שהוסברו על 1פעמים שמובאות שמועות שונות ומנוגדות מפיהם ,אך הם לא מוצגים באופן ישיר כחולקים. 2ראו :מסכת מגילה ,יא ע"א ( 3מחלוקות) ,יב ע"א ( 4מחלוקות) ,יג ע"א ,טו ע"א ( 3מחלוקות). 69 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק ידי אחד המחנכים באופן מילולי בלבד .הראשונה היא המחלוקת הידועה על אופיו של המלך אחשוורוש: "ובמלאות הימים האלה" וגו' – רב ושמואל. חד אמר מלך פיקח היה. וחד אמר מלך טיפש היה3. והשנייה ,קצת פחות בולטת ומוכרת ,על המילים "בחצר גינת ביתן המלך": רב ושמואל. חד אמר :הראוי לחצר – לחצר; הראוי לגינה – לגינה; הראוי לביתן – לביתן. וחד אמר :הושיבן בחצר ולא החזיקתן; בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן4. הוא הצביע על הקבלה ברורה – כאשר התיאור של אחשוורוש כמלך פיקח מקבל משנה תוקף בתיאור של השליטה המוחלטת שלו בבאי המשתה ,בעוד שהתיאור שלו כמלך טיפש (וחסר אחריות) מקבל הוכחה בהתנהלות המגוחכת במשתה, כשפעם אחר פעם הוא נכשל באומדן באי המשתה. הרב קצין סיים בהקבלה להיסטוריה הקרובה .הוא העמיד בפני שומעיו את הגישות השונות בהתאמה לשתי הרעות החולות שפקדו את עם ישראל אך לפני כמה עשורים – כשמצד אחד עומדת המעצמה הנאצית המסודרת עד אימה ,ומנגד הקללה שברוסיה הסטליניסטית האנרכית עד טירוף. מהודו ועד עזה ארצה כעת להתחיל את ניתוחי שלי את המחלוקות: "ובמלאות הימים האלה" וגו' – רב ושמואל. 3שם ,יב ע"א. 4שם. 71 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב חד אמר מלך פיקח היה. וחד אמר מלך טיפש היה. הסתמא דגמרא מבססת את הדיון על השאלה :האם ראוי היה לאחר או להקדים את משתה אנשי שושן? בשלב זה משאירה אותנו הגמרא בערפל ,ואינה מספרת לנו מי אמר מה ,אך המחלוקת מציבה את רב ושמואל בשתי קצוות סקלת ההתייחסות לאופי של אחשוורוש (גם אם איננו יודעים באיזה קצה ניצב כל אחד מהם) .שתי מחלוקות נוספות במסכת מגילה מופיעות כמחלוקות אנונימיות של רב ושמואל 5.הראשונה הוזכרה לעיל ,והוקבלה כבר על ידי הרב אביחי קצין למחלוקת על פיקחותו של אחשוורוש .אך ישנה אחת נוספת ,שהיא למעשה מחלוקת כפולה לכשעצמה: "מהודו ועד כוש" ,רב ושמואל. חד אמר :הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם. וחד אמר :הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי – כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו. כיוצא בדבר אתה אומר" :כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" ,רב ושמואל. חד אמר :תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם. וחד אמר :תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי – כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו6. הגמרא מקבילה מחלוקת זו אודות אחשוורוש עם מחלוקת נוספת בין אותם חכמים ביחס לשלמה .לשיטת החכם (האנונימי) הראשון ,מדובר בתיאור כמותי: הודו וכוש ,כמו תפסח ועזה ,הם גבולות גיזרה .לשיטת החכם (האנונימי) השני, מדובר בהגדרת איכות :כשם שמלך על אלו כך מלך על העולם כולו .האם המחלוקות באמת זהות ומקבילות? לכאורה כן ,ואכן רוב הפרשנים הקלאסיים מנסים לפרש כך את הגמרא – אך יש כאן בעיה לוגית :כיצד ייתכן שהודו וכוש נמצאים בסוף העולם אך גם בצמוד אחת לשנייה? 5כך גם בכל כת"י העומדים לרשותנו. 6שם ,יא ע"א. 70 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק האמת היא שלגבי הודו וכוש קיימת גמישות מסוימת – מחד ,הודו מופיעה רק פעם אחת במקרא ,ואין שום הכרח להניח שהודו זו היא המדינה שאנו מזהים עם שם זה (על נהר ההנדוס ,בקצה המזרחי של 'המזרח הקדום') .מאידך ,יש לפחות שני מקומות שמזוהים כ'כוש' במקרא – אחד בצפון המזרח התיכון והאחר בקצה המערבי של אפריקה .כך שמשחק הפרשנויות כאן הוא קל – ניתן לטעון שהודו צמודה לכוש ,ומנגד ,לטעון שהן נמצאות בקצוות עולם .המיקומים הגיאוגרפיים שמופיעים במחלוקת השנייה ,הרבה פחות גמישים – הן עזה והן תפסח מופיעים מספר פעמים בתנ"ך ,ומיקומם אינו נתון לדיון .בהנחה שהגמרא צודקת ,ובשתי המחלוקות מתחבטים החכמים אל מול נתונים מקבילים – יש להתייחס גם להודו וכוש כמיקומים גיאוגרפיים ידועים (בדומה לתפסח ועזה). נבחן כעת את המחלוקת אודות שלמה – מה היא מבקשת לומר? עזה היא עיר שנמצאת בשפלת חוף הים התיכון ותפסח נמצאת באחד משני המיקומים הבאים: באיזור חלב שבסוריה ,או באזור שכם .כך או אחרת ,לא מתוארת כאן ממלכה שהיא מסוף העולם ועד סופו ולהיפך – הצהרה שרואה בנקודות גיאוגרפיות אלו את גבולות הגיזרה של שליטת שלמה ,מייחסת לו ממלכה קטנה מאוד .מאידך, האפשרות השנייה ,שמדובר בהגדרת איכות ,יוצרת רושם חיובי מאוד – תפסח ועזה היו קרובות אחת לשנייה (בין עזה לשכם יש מרחק של כ 60-ק"מ בלבד) והציר הזה נתון תחת צלה של ירושלים – התיאור הוא של שליטה מוחלטת .מכאן שבמחלוקת זו ,עולה שהחכם (האנונימי) הראשון מביע זלזול בשלמה ובשליטתו על חבל ארץ קטנטן ,בעוד החכם (האנונימי) השני מתרשם משליטתו המוחלטת של שלמה. נחזור כעת לאחשוורוש ונבחן את המידע שעומד לרשותנו .אף על פי שחוקרי מקרא הצביעו על ארץ כוש במזרח התיכון – בספרות חז"ל לא מצאנו זיהוי זה, ומתקבל הרושם שבכל מקום כוש היא הארץ שבקצה המערבי של המזרח הקדום. מקום מושבו של אחשוורוש בשושן מעמיד אותו ,פחות או יותר ,בנקודת האמצע של העולם העתיק .אם כוש נמצאת בקצה אחד ,יש להניח ולשער ,שהודו נמצאת בקצה השני ,במקום לו אנו קוראים הודו עד היום. 72 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב מה אומרים החכמים (האנונימיים)? הראשון אומר שמדובר בגבולות גיזרה – אכן הפסוק מבקש ,לפי דבריו ,לציין שאחשוורוש שלט מסוף העולם ועד סופו (כפשוטו) .מאידך ,הדרשה השנייה כלל אינה הגיונית – הרי הודו וכוש ,בשום פנים ואופן ,אינם "גבי הדדי הוו קיימי"?! נראה לי שפשטה של דעה זו ,יש בה רמז לחיוך לא קטן – הדרשן מקבל את ההנחה שמציע הדרשן הראשון ,לפיה אחשוורוש מלך על העולם מסופו עד סופו; הוא רק מבקש להגדיר את איכותה של השליטה המלוכנית" .כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו" – כל מלך בעולם העתיק ידע שככל שמתרחקים ממרכז השלטון ,מתערערת הסמכות והשליטה נחלשת; כשחכם זה אומר ששלמה מולך על העולם כולו כשם שמלך מתפסח עד עזה (שהיו ממש מתחת לאף שלו) ,הוא מנסה לומר ששלמה שלט באופן מוחלט בכל העולם. כשאותו חכם מייחס לאחשוורוש יכולת שנמשלת ליכולתו של מלך לשלוט על עיירות הגבול – הוא לא רק מזלזל בו במרומז ,הוא צוחק עליו בפה מלא. הדרשות ,אם כן ,הפוכות – החכם הראשון ,שרואה בציונים הגיאוגרפיים גבולות גיזרה ,רואה באחשוורוש מלך גדול ,ששלמה המלך ניצב בגיחוך בצלו; החכם השני ,שרואה בציונים הגיאוגרפיים רמז לאיכות השלטון ,רואה את שלטונו של אחשוורוש כבדיחה בהשוואה לשלטון המוחלט של שלמה .בנוסף לרמזים ועקרונות נוספים 7,ניתן למצוא כאן הקבלה והתאמה לשתי המחלוקות האנונימיות הקודמות – האם אחשוורוש הוא גאון או טיפש? דרך ההשוואה בין אחשוורוש לשלמה אנו מוצאים לשאלה זו מענה :לשיטת החכם (האנונימי) הראשון ,אחשוורוש הוא מלך מוצלח יותר מהחכם מכל אדם ,לדעת החכם (האנונימי) השני ,אחשוורוש הוא אחד מהמלכים הכי חסרי יכולת שהעולם ידע. 7יש כאן מתח גלוי לעין בין שלמה ,שנחשב לשיא המלוכה היהודית ,לאחשוורוש ש'שלט בכיפה'. שני המלכים האלו מתוארים כמי שזכו בכס ללא צורך במלחמות ,ועושרם הושקע בשמחה ובהתפארות .אלא שבדיון זה בין רב ושמואל ,ובמדרשים נוספים ,מובלטת ניגודיות חוזרת ונשנית בין שלמה לאחשוורוש .אני חושב שאחת משאלות המפתח שמדרשים אלו מתלבטים בהם היא השאלה :מה מקומו של שלטון יהודי בעולם? האם אנו רואים את שלמה כמלך אידיאלי ,ששולט ביד רמה על העולם מסופו עד סופו ,או שליט תקיף שמולך על לא יותר מחלקת אדמה מצומצמת? 71 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק כאמור ,המשותף לשלושת המחלוקות הללו הוא האנונימיות החלקית ששולטת בהם – אנו יודעים שהחולקים הם רב ושמואל ,אך איננו יודעים מי אמר מה .ייתכן שרק השמטה תמימה גרמה לכך ,אך דומני שבמקרה זה ,ובמקרים נוספים ,באנונימיות דווקא טמונה אמירה בוטה – לפיה ,אין ייחוס של דעה לאחד מהחכמ ים משום שכל אחת מהדעות מתאימה לתזה שמציג כל אחד מהחכמים. במילים אחרות ,ההתאמה המלאה בין שלשת המחלוקות האנונימיות ,והאופן שהן מציגות את אחשוורוש ,ניתנים לקריאה עם כל אחת מהדעות של רב ושמואל שנראה להלן – אך הן כמובן משנות את כל הסיפור .וראו להלן. כבוד מלכות אחשוורוש בניגוד לדברי הסיכום שנאמרו בשורות האחרונות ,כעת נעבור לשתי מחלוקות שאינן מסתירות את זהות הדוברים ,ונגלה בהן חשיפה קלה של הדוברים האנונימיים קודם: "חור כרפס ותכלת" ,מאי חור? רב אמר :חרי חרי. ושמואל אמר :מילת לבנה הציע להם... "ודר וסוחרת". רב אמר :דרי דרי. ושמואל אמר :אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה ,הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים8. רש"י שם: חרי חרי – מעשה מחט מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים: מילת לבנה – חור לשון חיור: דרי דרי – שורות שורות סביב וסוחרת לשון סחור סחור: כצהרים – והאי וסוחרת לשון סהרא הוא: 8שם ,יב ע"א. 74 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב ברקע מחלוקות רב ושמואל כאן עומדים דברי המגילה "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" – אחשוורוש שם לו למטרה להציג ,במשך המשתה ,את עושר מלכותו. השאלה שאיתה מתמודדים רב ושמואל היא :מהו אותו עושר המייחד את שלטונו של אחשוורוש .שמואל מספר לנו שהמילה 'דר' היא בעצם שמה של פנינה מיוחדת .קביעה זו דומה לקביעתו ש'חור' הוא 'מילת לבנה' – בשני המקרים טוען שמואל שהעושר בו מתפאר אחשוורוש הוא בחומרים הנדירים שהוצגו בפני האורחים .מנגד ,כפי שרש"י מסביר ,דברי רב כלל אינם עוסקים בנדירותם של מוצגי המשתה .לפי דבריו ,הפלא ב'חור' הוא היותו מלאכת אומן ,והעוצמה המתגלה ב'דר וסוחרת' היה דווקא בסדר המופלא שבסעודתו .סברות אלו ,ובפרט סברתו של רב המדגישה שמלאכת מחשבת וסדר (אפילו בפרטים הקטנים ביותר) היא תצוגת העוצמה במשתה אחשוורוש 9,עלולות לרמוז להקבלה מלאה עם המחלוקות הקודמות שראינו – וייתכן שזוהי הוכחה ניצחת לכך שרב הוא שסבור שאחשוורוש הוא מלך חכם ,בעוד ששמואל סבור שמדובר במלך טיפש .נתעלם לרגע מהקבלה זו – מה מבקש רב לומר? את התשובה לכך נוכל ללמוד מדברי שמואל. דומני שאת דברי שמואל על אודות הפלאים בסעודתו של אחשוורוש יש לקרוא כמכוונים לשניים :מחד ,מציג שמואל ניגוד לדברי רב – כאשר הוא מציג את עושר המלכות של אחשוורוש במובן הנמוך של המילה ,כרכוש רב; מאידך, בדבריו אנו מוצאים סימנים 10שקושרים אותנו למקורות אחרים ,ומתוכם מתברר שהמשתה של אחשוורוש ,והמגילה כולה ,הם למעשה דימוי לעולם או ,אם תרצו, עולם מיניאטורי .ישנם כמובן רמזים לכך בגוף המגילה ,כשבראשם הגדרת המיקום בתחילת המגילה" ,מהודו ועד כוש" ,כשכאמור אין חולק שסיפור המגילה עוטף את העולם העתיק ,וגם רב יסכים על כך עם שמואל. 9ישנה דרשה נוספת של רב שמתחברת לכאן'" :ויין מלכות רב' .אמר רב :מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים" .מתברר שאחשוורוש יודע הרבה יותר ממעמדו של כל אדם ואדם, כפי שעולה מהמחלוקת על "הראוי לחצר – "...הוא יודע אפילו פרטים אישיים (שאנשים מעדיפים לא לחשוף) ,כמו גילאי האנשים. 10הדוגמה הבולטת ביותר היא ,דרשת ר' לוי בבראשית רבה (פרשה לא ,פסוק טז) ומקבילתה בשם ר' יוחנן בבבלי (סנהדרין קח ,ע"ב) אודות הצוהר בתיבה ,שהייתה אבן טובה שמאירה את הלילה ואת היום .ההקבלה בין התיבה (שהיא מעין דוגמית מהעולם הגדול) לבין סעודת אחשוורוש מצביעה לטענתי על מהותה של השנייה. 75 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק כשאנחנו מסתכלים על העולם המיניאטורי של המגילה – מה אנחנו רואים? שמואל מדגיש את מה שהעולם מכיל – אוצרות טבעיים נפלאים .רב מדגיש את ההתנהלות המסודרת של העולם – הכול מסודר ,הכול מנוהל. נסכם את דברינו עד כאן בשלוש נקודות: לשיטת האמורא האחד אחשוורוש הוא מלך מבריק ,ולשיטת האמורא השני אחשוורוש הוא טיפש לחלוטין .שיערנו שרב הוא האמורא הראשון ושמואל הוא האמורא השני ,אך לא ניתן להתעלם מכך שעורכי הסוגיות ביקשו להשאיר את ההשערה הזו בחוסר ודאות .אם העריכה המאפילה על הזהות היא עריכה מכוונת ,הרי שעורכי הסוגיה משוכנעים שניתן להתאים בין כל אחת מהדעות ביחס לאחשוורוש (פיקח/טיפש) לכל אחת מהגישות (רב/שמואל) ביחס למגילה בכלל. העובדה שמלכותו של אחשוורוש משתרעת לאורכו של עולם אינה נתונה במחלוקת .המחלוקת בין רב ושמואל (בשלב האנונימי) נוגעת לאיכות השלטון אך לא לכמות .המגילה היא בעצם סיפור על ההתנהלות של העולם. את העושר מראה אחשוורוש לאורחיו וגם לנו .כשאנו צופים בעולם המיניאטורי הזה מלמעלה ,מה מייחד אותו ,מה אמור לגרום לנו 'להחסיר פעימה'? לפי רב מדובר בסדר ובארגון – העולם מתקתק כמו שעון והכל בו מתוכנן; לפי שמואל – הדברים לא עובדים בצורה מסודרת .להפך ,המקריות היא פלא שיוצר את אוצרות הטבע הנדירים ,והיא העושר של העולם. קווים נוספים לדמותו של אחשוורוש מיהו אחשוורוש? כפי שאמרנו בתחילת הפרק הקודם ,את אחשוורוש ניתן לקלוט כפיקח או כטיפש .אם הוא פיקח ,הוא נושא באחריות לכל האירועים העוקבים. 76 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב לעומת זאת ,אם הוא טיפש ,טיפשותו מנקה אותו .מחלוקת זו גם מגדירה את מקומו של אחשוורוש במגילה – האם מדובר בשחקן ראשי? שוב ,אם הוא פיקח התשובה תהיה חיובית ,אם הוא טיפש ובסך הכל מהווה ממשל בובות המוטה פעם לצד זה ופעם לצד אחר ,אחשוורוש מהווה דמות שולית בסיפור המגילה: "אחשוורוש". אמר רב :אחיו של ראש ובן גילו של ראש .אחיו של ראש – אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר "אנת הוא רישא די דהבא"; בן גילו של ראש – הוא הרג הוא ביקש להרוג ,הוא החריב הוא ביקש להחריב ,שנאמר "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם". ושמואל אמר :שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה11. שוב ,אנו מקבלים איתות לזהות החכמים האנונימיים .רב מגדיר את אחשוורוש הן כרשע והן כדמות מרכזית .לא המן ,אלא אחשוורוש עצמו "ביקש להרוג". לעומתו ,משתמש שמואל באחשוורוש כהגדרת זמן – הוא איננו נושא הסיפור, אלא מהווה תאריך לימים בהם הושחרו פני ישראל כשולי הקדרה .איננו יודעים עדיין מדוע "הושחרו פניהם של ישראל כשולי הקדרה" (האם בגלל התנהגותו של המן או סיבות אחרות?) 12.גם כאן ממשיך שמואל להצביע על המקרה והסיטואציה – אין מכוון ולכן נוצרים אוצרות טבע ,אחשוורוש הוא לא רשע ספציפי אלא רק סיטואציה. רב ממשיך להסביר עד כמה אחשוורוש פעיל ואפילו דורש: 11מגילה ,יא ע"א. 12דניאל אומר "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט ,ז) .משפט זה נקשר ,בדרשות שונות, למספר אירועים משמעותיים מהתקופה הבבלית-פרסית .רשב"י (מגילה ,יב ע"א) ,למשל ,טוען שהרקע לסיפור המגילה הוא הכריעה לפני הפסל של נבוכדנאצר .במקום אחר (סנהדרין ,צג ע"א), דורש רבי תנחום בר חנילאי שבעקבות הנס שנעשה לחנניה ,מישאל ועזריה בכבשן האש בושו היהודים בפני הגויים (וישנן דעות שחנניה ,מישאל ועזריה מתו מאותה בושה). 77 צבי ויינגרטן "המולך" – אמר רב :שמלך ישיבת שיח יצחק מעצמו13. ההסבר הזה של רב מהווה ניגוד מוחלט למה שאנו מכירים מסיפורי התנ"ך והמדרש על היחס בין אלוהים והמלכים .באופן כללי ,מתקבל הרושם שבתנ"ך אלוהים מחליט מי ימלוך – הן בעם ישראל (בפרט בבית דוד) ,והן במלכויות השכנות – כשהדוגמה הבולטת לכך היא היחס למלכים הבבליים ,החל מחזקיהו ועד דניאל .האמנם יכול מלך להחליט למלוך מעצמו? "ותקרא אסתר להתך". אמר רב :התך זה דניאל ,ולמה נקרא שמו התך? שחתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר :שכל דברי מלכות נחתכין על פיו14. לשיטת רב ושמואל כאחד ,התך הוא דניאל 15.דניאל ,כאמור ,מסמל את ההקשר האלוהי – הוא הנציג של האלוהות במלכות בבל .רב ,שטוען שזהו כינוי שמצביע על פיטוריו של דניאל ,לא טורח להסביר לנו מי חתך אותו מגדולתו :האם אחשוורוש חתך אותו ,ומשמע שאלוהים הוצא אל מחוץ למסגרת ,או שמדובר בקב"ה עצמו שחתך את דניאל מגדולתו ,משום שהוא משנה את כללי המשחק? אני נוטה לאפשרות השנייה כפי שיוסבר בהמשך. שמואל ,לעומת זאת ,מצביע דווקא על חשיבותו של דניאל; אך נראה שבמוחלטות הזו יש יותר משמץ אירוניה – הרי בסיפור המגילה ,שכל מילה שנייה בו היא 'מלכות' ,הדמות הזו 'שכל דברי מלכות נחתכין על פיה' הייתה צריכה להוות דמות קצת יותר מרכזית ,לא? אבל התך הוא רק כלי משחק פשוט – בשביל לשחק את התפקיד שלו במגילה (לך תגיד לו ...תחזור ותגיד לה )...צריך להיות לכל היותר איש סוד ,אבל לא גאון גדול .להבדיל מרב ,שטוען שדניאל 13מגילה ,יא ע"א. 14שם ,טו ע"א. 15כלומר ,שמואל מציע פירוש אחר לשאלה שנשאלת בתחילת דבריו של רב (לא מצאתי משמעות לדבריו בניתוק מדברי רב) .מהעריכה כאן עולה ששמואל מגיב על דברי רב (אך ייתכן שמדובר בעריכה מאוחרת בלבד ואכמ"ל). 78 קללה סוג א /קללה סוג ב קונטרס פורים תשע"ב פוטר מעבודתו ,מהדרשה של שמואל עולה שדניאל מצוי בהשעיה – אמנם יש לו תפקיד חשוב ונצרך במערכת ,אבל בסיפור הזה הוא משמש כמזכירה. טוב ,אז מה הם רוצים מאתנו? התיאוריה שלי היא כזו :אחת השאלות המצויות ביותר בהקשר של המגילה היא ,איפה אלוהים היה בזמן המגילה? הוא, כידוע ,לא מוזכר בשמו אפילו פעם אחת 16.רב ושמואל מתמודדים עם השאלה הזו ,ומבקשים לתת עליה תשובה – כל אחד בדרכו הוא .לפי רב אלוהים נמצא, אבל הוא ,כאמור ,משנה את חוקי המשחק – במילים אחרות ,אלוהים באמת נמצא במגילה ,פשוט לא בלבושים בהם היינו מצפים לראות אותו; לפי שמואל, דניאל מושעה – אלוהים אתו אבל כרגע הוא בהפסקה ,ובמילים קצת יותר חריפות :לפי שמואל ,אלוהים לא נמצא במגילה .את הטענה הזו נבסס ,באמצעות המחלוקות הבאות: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" מאי אמר? רב אמר 17:גבה המן מאחשורוש. ושמואל אמר :גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה18. רש"י שם: צועק19: רב אמר – כך היה גבה המן מאחשורוש – שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש: גבר מלכא עילאה – כינוי הוא להיפוך בלשון נקיה: שמואל מצביע על מאבק בין שמים לארץ – אלוהים לא היה נותן לזה לקרות, אבל רצונו של אחשוורוש גובר .רש"י מפרש שדברי מרדכי כאן נאמרו בהיפוך. 16שאלה שמתחדדת על רקע העובדה שישנה עוד מגילה ,מגילת שיר השירים ,שגם בה שם ה' לא מופיע. 17ראו להלן הערה .19 18שם. 19דומני שפירוש זה של רש"י בא בעקבות הבלבול שבקריאת ארבעת המילים שאחרי הציטוט" :מאי אמר רב אמר" (שכנראה גרם לבלבולי העתקה וכו'). 79 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק זהו המשך ישיר לדברי שמואל עד כה – איפה אלוהים היה? זוהי בדיוק זעקתו של מרדכי – איך דבר כזה קורה?! רב ,לכאורה ,משנה את פניו לפתע – לא אחשוורוש שולט אלא המן הוא ששולט .כנראה שההסבר של רש"י צריך להיות :אחשוורוש אולי שונא אותנו, אבל ללא עזרת המן הוא לא היה מעז לחשוב על זה .אלא שהפרשנות של רש"י לדברי שמואל (אותם הוא מפרש בלשון סגי נהור) ,פותחת לנו פתח להסבר אחר: מה היה קורה אם היינו קוראים גם את צעקתו זו "בלשון נקיה"? גבה אחשוורוש מהמן – שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב המן .משל ידוע מספר: אמר רבי אבא :משל דאחשורוש והמן ,למה הדבר דומה? לשני בני אדם ,לאחד היה לו תל בתוך שדהו ,ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו .בעל חריץ אמר :מי יתן לי תל זה בדמים! בעל התל אמר :מי יתן לי חריץ זה בדמים! לימים נזדווגו זה אצל זה ,אמר לו בעל חריץ לבעל התל :מכור לי תילך! אמר לו :טול אותה בחנם ,והלואי!20 לדברי רבי אבא 21המן ,הוא בעל החריץ ,מבקש לפתור את הבעיה שלו' ,הבעיה היהודית' .הוא מדמיין את הקשיים שיעמדו לפתחו ,וכבר מכין נאום והצעה כספית; אבל הטראגי מבחינת מרדכי הוא הגילוי הנורא שאחשוורוש רוצה בזה יותר מהמן – עד כדי כך שהוא אפילו לא מוכן לקחת את כספו .לשיטת רב, אלוהים נמצא כאן ,מה שאומר שהוא מאפשר לזה לקרות – ואם המן רוצה בהשמדת היהודים ,ואחשוורוש רוצה בזה יותר ממנו ,ואלוהים מאפשר לזה לקרות ...את המילים הבאות אני משאיר להשלמת הקורא. 20שם ,יד ע"א. 21בדרך כלל סתם "רבי אבא" הוא שמו של אמורא ארץ-ישראלי מהדור השלישי .אך השם היה נפוץ, ואחד מהחכמים הרבים שזה היה שמם היה החכם המכונה ...רב. 81 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב לעגי שפה התיאוריה היא שלפי רב אלוהים נמצא במגילה ולפי שמואל אלוהים לא נוכח בה. עתה אנו עוברים למבחן השפה – והשאלה היא :מה מצפה לנו? לפי רב ,אלוהים נוכח והסיפור של המגילה הוא סיפור על התרחשות בצלו ,לכן השפה חייבת להיות שפה דתית .לפי שמואל אלוהים לא נוכח במגילה ,ולכן השפה תהיה שפה נטולת דת – כשמדובר בעולם גויי ,השפה והמינוח נובעים מתודעה גויית .וכך גם משתקף מהמחלוקות הבאות: "וישנה ואת נערותיה וגו'". אמר רב :שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר :שהאכילה קדלי דחזירי22. "ויעבור מרדכי". אמר רב :שהעביר יום ראשון של פסח בתענית. ושמואל אמר :דעבר ערקומא דמיא23. שמואל מדגיש בשתי מחלוקות אלו את השפה הלא-יהודית של המגילה. בראשונה ,הוא מתרגם את דברי המגילה" ,וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים" ,בהקשרם הגויי למאכל 'טוב' בעיני הגוי – הם קתלי חזירים; כך גם במחלוקת השנייה – שמואל סובר שמשמעות המילים "ויעבור מרדכי" צריכים להיות מובנים בהקשר נטול הדתיות של המגילה ,במשמעות של מעבר ממקום למקום .דברי שמואל מתחדדים על רקע ניגודם המוחלט בדברי רב .לשיטתו ,את ה'טוב' בפסוק הראשון עלינו לפרש מתוך הקשר יהודי ,ולכן משמעותו הוא כשרות המאכלים .כך גם המילה 'ויעבור' נקראת בהקשרה הדתי ,מלשון 'עבירה' ומעבר על הלכה – בהקשר זה יש לראות בפסוק ציון להתנהגותו המנוגדת להלכה של מרדכי 24.שניהם (רב ושמואל) כאחד יסכימו שמרדכי והיהודים כולם צמו 22שם ,יג ע"א. 23שם ,טו ע"א. 24ייתכן שגם את דרשתו הנוספת של רב על המילה 'ותתחלחל' ("ותתחלחל המלכה" .מאי ותתחלחל? אמר רב :שפירסה נדה .שם ,טו ע"א) יש לפרש כחלק מההקשר הדתי של הפסוקים 80 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק ביום הראשון של פסח – אלא שבניגוד לרב המציב צום זה בהקשר הדתי על משמעויותיו ,מתעלם שמואל לחלוטין מהקשר זה. זהו ,למעשה ,הסיכום של פרק זה :מתברר שהמחלוקת העקרונית בין רב ושמואל היא באופן קריאת המגילה ובנוכחותו של אלוקים בתוכה .לפי רב ,את המגילה יש לקרוא בהקשרה הדתי ,ואלוקים נוכח בה (אף על פי שאנו עדיין צריכים לברר איפה) .לפי שמואל ,מציאות המגילה היא מציאות חסרת אלוקים, ולכן יש לקוראה דווקא בהקשרה נטול הדתיות. פתיחה "ונהפוך הוא" – זהו סימנו של פורים ,וכנראה גם סימנו של מאמר זה המוצא את תחילתו דווקא לקראת סופו .בימי האמוראים ,כנראה ,היה נהוג לדרוש קודם קריאת המגילה .הדרשן היה קם וקושר את סיפור המגילה לנושא באחד מספרי המקרא האחרים .למעשה ,הייתה דרשה זו לא רק הקדמה לקריאת המגילה ,אלא היא היוותה תפיסה של מהות סיפור המגילה .דרשה כזו נקראת 'פתיחתא'. במסכת מגילה מובאת רשימה ארוכה של אמוראים ,כאשר כל אחד "פתח לה פיתחא" למגילה ממקום אחר .רב ושמואל מוצגים על ידי העורך האנונימי כחולקים ,אף על פי שהמחלוקת אינה בולטת לעין .באסתר רבה ,הדעות השונות מובאות בנפרד כ'פתיחתאות' למגילה. "ויהי בימי אחשורוש". אמר רב :ויי והי ,הדא דכתיב" ,והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו'" (דברים כ"ח). ושמואל אמר" :לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (ויקרא כו)" .לא מאסתים" – בימי יוונים; "ולא געלתים" – בימי (לחלחלה של המלכה נפקא מינות הלכתיות וזר לא יבינם) .לפי קריאה כזו ,המשמעות של "כאשר אבדתי אבדתי" מועצם בכך שאסתר עוברת גם על דיני טהרת המשפחה (כי היא מגיעה לאחשוורוש תוך שלשה ימים) – ובכך מוצא רב גם בדרשה זו את משמעותה הדתית-הלכתית של המילה. 82 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב אספסיינוס; "לכלותם" – בימי המן; "להפר בריתי אתם" – בימי פרסיים; "כי אני ה' אלהיהם" – בימי גוג ומגוג25. רב פותח בזעקת 'ויי' שמתחברת לפסוק הנדרש ומדגישה את תפיסתו – הוא רואה בסיפור המגילה צרה עגומה ,ובנקודה זו לא נראה ששמואל יחלוק עליו 26.לאחר מכן רב מוסיף את הפסוק "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" – אך לא מציע הסבר .מתבקש לקשור פסוק זה אם דברי אסתר "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי וגו'" (אסתר ז ,ד) – ועדיין לא מתבררת שיטתו. שמואל פונה לפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוהיהם" ,והוא מוסיף עליו דרשה שמבררת אותו וקושרת אותו בפירוש לימי המגילה. ממבט ראשון נראה שהמשותף רב על השונה :שניהם תולים את הצרה בהמן – שמואל עושה זאת בגלוי ובמפורש (בתוך דבריו) ,רב עושה זאת באופן מרומז כאשר פסוק הפתיחה רומז לדברי אסתר "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שווה בנזק המלך" .שניהם ,בניגוד לרוב מוחלט ברשימת האמוראים 27,פותחים בפסוקים מתוך פרשות הקללה של התורה .אלא שכאן גם מתגלה הפער העמוק ביניהם – רב קושר את דבריו לקללות פרשת כי תבוא ,ואילו שמואל קושר את המגילה דווקא לפסוקי פרשת בחוקותי. תפיסת אירועי תחילת המגילה (עד המהפך בסיפור) כאירועים בעלי אופי מקולל ,אין בה מן ההפתעה .להפך ,נראה שתיאור זה דווקא משקף את אופייה האמיתי של ההתרחשות במגילה 28.אבל ישנו הבדל מהותי בין פרשת הקללות בספר ויקרא לפרשת הקללות בספר דברים .המילה החורזת את קללות ספר ויקרא היא 'קרי'" :ואם תלכו עמי קרי ...והלכתם עמי קרי .והלכתי אף אני עמכם בקרי... 25שם ,יא ע"א. 26בעריכה של הדרשה באסתר רבה כפתיחתא מופיע הקישור לפסוק מהמגילה בסוף דברי רב" ,כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי ויהי ווי שהיה בימי אחשורוש" .ישנם שינויים בולטים נוספים (לענ"ד, רק בפרטים ופחות במשמעות) שקצרה היריעה מהכיל. 27נוסף להם רק ר' יהושע בן לוי ,שפותח כמו רב בפסוקי פרשת הקללות. 28בניגוד לאווירה העולצת של קריאות המזהות את סוף הסיפור בתחילתו ,או כאלו שרואות בפרקים הראשונים את העלאתו של המן לצורך נפילתו. 81 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק והלכתם עמי בקרי .והלכתי עמכם בחמת קרי ...ואף אשר הלכו עמי בקרי .אף אני אלך עמם בקרי 29."...שבע פעמים מודגש ה'קרי' ,לשון מקריות .הקללה הבוטה ביותר היא הליכתו של הקב"ה עם ישראל בקרי .הקב"ה איננו רק מסתיר פניו, אלא נותן למציאות לשלוט ,להתנהל כמקריות ללא נוכחותו .פסוק זה מתאים באופן מובהק לקו שמתח שמואל לאורך כל דרשות פסוקי המגילה .עם ישראל נזרק לעולם שבו המקריות חוגגת – החל מהדברים הנפלאים ביותר ("דר וסחרת") ,וכלה בדברים הנוראים ביותר ("להשמיד להרוג ולאבד") .השעייתו של דניאל והלשון הגויית ,כולם מצביעים על אותו מהלך – העולם של אחשוורוש הוא עולם שבו אלוקים לא נוכח .איוולתו של המן מתרחשת בעולם שאלוקים החליט לא להתערב בו ,והכל מתרחש ב'קרי'. קללות ספר דברים לעומת זאת מאוד מדגישות פעולות אקטיביות של הקב"ה עצמו" :ישלח ה' ...ידבק ה' ...יככה ה' ...יתן ה' ...יתנך ה' ...יככה ה' ...יככה ה'... יככה ה' ...יולך ה' אותך ...אשר ינהגך ה' שמה ...אשר ישלחנו ה' בך ...ישא ה' עליך ...והפלא ה' את מכותיך ...והשיב בך ...יעלם ה' עליך...כן ישיש ה' עליכם... והפיצך ה' ...ונתן ה' לך ...והשיבך ה' 30."...קללות ספר דברים משופעות בנוכחות אלוקית מכבידה ומענישה – הסתר הפנים איננו קיים בקללות אלו, משום שהקב"ה נוכח בעונשים שהוא מטיל על העם .גם כאן מתברר שיש הקבלה מלאה בין פרשת הקללות לדרשותיו של רב .מציאות המגילה ,לשיטת רב ,היא מציאות שיש בה נוכחות אלוקית .העולם מתנהל באופן מסודר ומדוייק ("דר וסחרת") ,ואם הרוע מתאפשר ("להשמיד להרוג ולאבד") אין זה כי אם סימן שמדובר בהחלטה אלוקית .מאותה סיבה תופס רב את לשונה של המגילה כלשון דתית. אז מה המשמעות? רב ושמואל חיים שניהם כאחד בבבל ,במשך רוב חייהם .סביבם חיים בני הדת הפרסית ,הגנוסטיים ,שמאמינים בקיומם של שני אלים – אל טוב ואל רע .זוהי 29ויקרא ,פרק כו ,פס' כא-מא. 30דברים ,פרק כח. 84 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב שיטה תיאולוגית שמאפשרת הבנה של מציאות הרוע בעולם – ישנו מאבק תמידי בין הטוב והרע ,פעם זה גובר ופעם זה גובר ,אך המאבק משמר איזון של המציאות .הנצרות הושפעה במידה מסוימת מהתפיסה הגנוסטית ,והגדירה לעצמה את דמות השטן הנלחם במשך כל ימי עולם באל הטוב .היהדות כדת מונותיאיסטית יחידה ,עומדת מול אלו וצריכה להסביר את הקושי הגדול – מדוע יש רוע בעולם? המגילה משמשת כמעין הזמנה או תירוץ לעסוק בשאלה תשתיתית זו. כפי שראינו ,רב ושמואל כאחד רואים את המגילה כסיטואציה מקוללת – ובתוך דבריהם אנו מוצאים את הדגשת מציאות הרוע במגילה .מהי המציאות המקוללת? התורה מגדירה זאת יפה :השמת המקדש היא סימון פתיחה ,חזרתו של הקב"ה לברית וגאולה הוא סימון הסיום – כל מה שביניהם הוא מציאות מקוללת .רוצה לומר ,לא רק בימי מרדכי ואסתר שרוי עם ישראל בסיטואציית קללה ,אלא כל דור שלא נבנה המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו ,והוא נתון בסיטואציית קללה מקבילה .ובכל זאת ישנו הבדל ,כאמור ,בין סיטואציית קללה אחת לרעותה .לשיטת שמואל ,הרוע איננו חלק מהאלוקות אלא תוצר של צמצום נוכחותו של הקב"ה – כך ,במקרה דנן ,עולה המן לגדולה על תכניותיו האוויליות בעקבות צמצום הנוכחות האלוקית .התשובה לכך היא פנייה לנוכחות האלוקית. לדברי רב ,לעומת זאת ,הרוע הנו חלק מהמציאות האלוקית – ואלוקים מופיע מתוכו לא פחות מהופעתו מתוך הטוב .דברי הפתיחה של רב" ,ויי הי" ,משקפים את הצער שהמגילה גורמת – זהו סיפור של הופעת אלוקים מתוך אימת המציאות .בכך שונה פורים מכל מועד אחר .הסיפור הספציפי של פורים נגמר טוב ,אך מאפילים עליו סיפורים רבים ונוראים שלא הסתיימו באופן חיובי כל כך (מסעות הצלב ,פרעות לאורך הדורות ,השואה האיומה וכו') ,ונראה שרב קולט את המשמעות של מה יכול היה לקרות .מתוך תפיסה זו ,הוא רואה שהמשמעות של פורים היא דווקא מציאות הרוע וב"מה היה מתרחש אם."... 85 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק תודעתו של רב ,שפורים הוא המועד שבו מקבלים שגם הרוע הוא חלק מההוויה האלוקית ,הופך את פורים למועד בעל משמעות עמוקה ומחייבת .כך גם עולה מפסיקתו ההלכתית המחמירה של רב 31.אך עתה נתמקד בדברי שמואל: אמר רב יהודה אמר שמואל :אסתר אינה מטמאה את הידים ...והאמר שמואל "אסתר ברוח הקודש נאמרה"? נאמרה לקרוא ולא נאמרה לכתוב ...אמר שמואל :אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו ,שנאמר "קימו וקבלו" ,קימו למעלה מה שקיבלו למטה32. רצף המימרות הללו של שמואל מכיל מספר אלמנטים .מחד ,טוען שמואל שאין למגילת אסתר קדושה כמו שאר ספרי התנ"ך .במקום אחר יצוטט" ,אמר רב יהודה אמר שמואל :הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא", 33 ומשתמע שישנו נתק בין המגילה לשאר ספרי התנ"ך .מאידך ,טוען שמואל שאסתר נאמרה ברוח הקודש ,ומיד מובא ההסבר שהיא נאמרה לקרוא ולא נאמרה לכתוב – טענה שיש בה לכאורה סתירה פנימית 34.בהמשך אנו מוצאים את ראייתו של שמואל" ,קימו וקיבלו" ,שקושרת בין העליונים לתחתונים .ראייה זו מזכירה את דבריו לעיל" ,גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה" .שם התאבל מרדכי על הנתק בין קודשא בריך הוא למציאות של בניו .אולם ,הקיום למעלה את קבלת עם ישראל בתחתונים מוכיח ,שנתק זה הינו רק תחושת רגע – "ברגע קטון " 31דאמר רב יהודה אמר רב :כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן ,כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה" (מגילה ,ג ע"א); "אמר רב :מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ,שלא בזמנה בעשרה" (שם ,ה ע"א); "והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב :פורים שחל להיות בשבת ,ערב שבת זמנם" (שם); "רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא, ולטייה ,ולא צמח כיתניה" (ה ע"ב). דרשה אגדית משמו מצביעה גם היא על החשיבות המתמשכת של פורים" :ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו .וכמה רוב בניו? אמר רב :ל' עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים. ורבנן אמרי :אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא ,דכתיב (שמואל א ב) 'ׂשבעים בלחם נשכרו' אל תקרי ׂשבעים אלא ׁשבעים" (טו ע"א) .תולדותיו של הרוע ,לדברי רב ,מחזרים על הפתחים ומאיימים להכנס בכל פתח .כך מוסברת עמידתו העיקשת על כך שאנשים יהיו מרוכזים בפורים – משום שהרוע מתדפק ופורים נותן את הכוח להתמודד .רבנן ,לעומתו ,אומרים שהמתדפקים על הפתחים הם ,70 כנראה קישור לאומות העולם. 32שם ,ז ע"א. 33שם ,יט ע"א. 34כיצד ניתן לקרוא את שלא כותבים?! 86 קונטרס פורים תשע"ב קללה סוג א /קללה סוג ב עזבתיך ,וברחמים גדולים אקבצך" .פה גם נעוצה המשמעות של הפער בין קריאה לכתיבה .הקריאה נועדה לשומע ובהשפעה על תודעתו; הכתיבה מכתיבה מציאות – היא קובעת שכך הם פני הדברים .לשיטת שמואל ,קללת מציאות המגילה היא שישנו דימוי של מקריות ,של רוע בלתי נשלט ,אך בסופו של דבר אלוקים מתגלה והסיפור מתפוגג .זהו סיפור שבהגדרתו איננו מהווה מציאות מוחלטת ,ולכן הוא לא ניתן להיכתב .מנגד ,קריאתה מאפשרת השפעה על תודעת הקורא – האדם חי באשליית מקריות אך מגלה – דרך הסיפור של מרדכי ואסתר, שהקב"ה בכל זאת נמצא ובכל זאת משגיח .בדברי שמואל נשאר טעם מתוק. הדבר מתבטא גם בפסוק אותו הוא בוחר לצטט .הוא אינו בוחר קישור פסימי מתוך קללות ספר ויקרא ,אלא דווקא את נקודת המהפך – את הפסוק שמתאר את הרגע בו ה' מרחם .הדבר משתקף גם במשמעות החיובית שהוא נותן למגילה, בסופו של חשבון. אפילוג הפער בין המהלך שמוצג כאן לדברי הרב שצוטטו בתחילת המאמר הוא עצום. לפי דבריו ,המחלוקות בין רב ושמואל נוגעות לסיטואציה ספציפית ,כאשר שתי הסיטואציות הן סיטואציות אפשריות .לפי דברינו ,המחלוקת בין רב ושמואל היא מחלוקת עקרונית – 'כיצד נתפס הרוע?' – רב ושמואל יתנגדו נחרצות לקיומה של הרעה לשיטת בר-הפלוגתא35. אם הייתי מרצה את דברי בפני קהל שומעים ,הייתי מזמין אותם לחזור לפתיחת דברי ולקרוא מחדש את המחלוקות על אופיו של אחשוורוש ,ולשאול את עצמם כיצד תיווצר ההתאמה בין השיטות האנונימיות לשיטות רב ושמואל .זוהי שאלה שאת תשובתה הייתי נזהר מלהעלות על הכתב ,משום שבהגדרה היא מזמינה דרשה שיכולה לנטות לכאן ולכאן .על רגל אחת ,הייתי אומר שהעורך יוצר הבחנה בין שאלת מעורבות האדם בתהליכי המציאות ושאלת מעורבותו של אלוהים ,כשאין האחד מתקרב לשני אפילו כמלוא נימה .השאלה עליה קיבלנו 35כך שלשיטת רב הן גרמניה הנאצית והן רוסיה הסטליניסטית הן מכוונות על ידי אלוהים ,ולשיטת שמואל ,את שתיהן יש לייחס לטירוף האנושי. 87 צבי ויינגרטן ישיבת שיח יצחק מענה ברור היא השאלה על מקומו של אלוהים ביצירת הרוע – לפי רב ,אלוהים נוכח ברוע; לפי שמואל ,אלוהים נוטש וממילא הרוע נוצר .השאלה שנשארה בדיון אנונימי היא שאלת מקומו של האדם ביצירת הרוע – לפי החכם הראשון, האדם הוא פיקח והרוע נוצר באחריותו; לפי החכם השני ,האדם נטול יכולות שליטה והרוע הוא מעבר להשגתו. 88 מלוא כל הארץ חסרוננו קונטרס פורים תשע"ב מלוא כל הארץ חסרוננו אורי דוד שוק אומנות ההקשבה לפעימות הלב 1 " האדם אינו עומד בסדר ומצב אחד ויש לו תדיר עליות וירידות כנודע לכל השם דרכיו" – 2אדם שקצת יתבונן בדרכיו וישים את ליבו להם ,יבחין שהוא אינו מכונה או מחשב וחייו רצופים עליות וירידות ,רצוא ושוב ,התרחקות והתקרבות. זוהי אולי תמצית הווייתנו כעובדי ה' ,קיימת בנו תנועה בלתי פוסקת .כמו שהלב פועם ואסור לו לדום אף לרגע ,כך גם העמידה מול הקב"ה 'צור לבבנו' צריכה להיות מלאת חיוניות ורוגשת ,לא מתוכנתת ,קבועה ועומדת 3.אך נשים לב שלא כל אדם ירגיש כך ,אלא רק 'השם דרכיו' .הגמרא דורשת את הפסוק הבא כך: "ושם דרך אראנו בישע אלהים" – 4אריב''ל כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא5. אדם שמחליט להכניס את הקב"ה לחייו ,להנכיח אותו ולתת מקום להשראת שכינתו ,כך שבמהלך חייו הוא מביט על אורחותיו וחודר את המעטפת החיצונית של הקורות אותו ,יזכה לראות את דרכי ה' וישועתו ואת השגחתו המציצה מבין החרכים .אך בהחלט אפשר להעביר את חיינו כאן מבלי להרגיש זאת ,לחיות את הדברים כנטולי הקשר וללא הרגשה שיש מסבב .אולי לבוחרים לחיות כך מתייחס הפסוק הקודם באותו פרק" :בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין 1הכותרת הינה כשם ספרו של יאן פיליפ סנדקר .אכן ,אמרו את זה קודם לפני... 2רסיסי לילה אות כה .להלן ,הציטוטים ללא מקור לקוחים מתורה זו. 3אולי זה ההפרש בין אדם ,שנקרא מהלך ,לבין מלאך שמכונה עומד" ,ונתתי לך מהלכים בין העומדים". 4תהילים נ כג. 5מועד קטן ,ה ע"א. 89 אורי דוד שוק ישיבת שיח יצחק מציל" .ידועים דברי הרמב"ם ,שככל שאדם צדיק וקרוב יותר לקב"ה כך זוכה הוא להיות יותר מושגח בהשגחה פרטית .לפי דרכנו נאמר ,השם אורחותיו זוכה להיות מושגח ,והשוכח אלוה נתון לשרירותיות ,עלול להיטרף ,ומציל -אין. האדם הזוכר את ה' חי במסלול חיים שונה בתכלית מהשוכח .כך מסביר זאת ר"צ בתורה אחרת: "כי ה' צילך" ,כאשר האדם מתעורר משנתו וזוכר בה' יתברך אז השי"ת זוכר אותו ...מה שאין כן כשחס ושלום שוכח, הגם כי אין שכחה לפני כסא כבודו הזכרון שלו הוא מצד השכחה6. אין כאן רק עניין פסיכולוגי אלא הווית חיים אחרת .לרוב איננו במצב של זכירה מתמדת ,ומדרגת 'שויתי' מעט רחוקה מאיתנו .עם זאת גם איננו שוכחי אלוה. מוטלים אנו רגל פה ולב שם .מדוע זה כך? מהו מקור החיסרון? ר' צדוק מסביר שאי העמידה בסדר ומצב אחד נובעת מכך שנבראנו חסרים "והוא מה שיסד ה' בבריאה עניין מיעוט הירח ...כי שורש החיסרון שבכל שבט הוא בתולדה מה' יתברך שברא האדם בעל חיסרון שצריך השלמה" .האדם נברא חסר; ר' נחמן ,למשל ,מתאר את האדם כחבית נקובה; 7אנו מברכים על כך בכל בוקר בברכת אשר יצר .האדם אינו כל יכול ,הוא חסר ונזקק לחסדיו של הש"י, מבלי יכולת להתקיים ולעמוד בעוה"ז לבדו אפי' שעה אחת .אבל ר' צדוק מפתיע אותנו ,ומודיע שיש אנשים שאינם זקוקים לקב"ה .מרבית אוכלוסיית העולם ,כך מסתבר ,נמנים על קבוצה זו" .אבל אומות העולם מונים לחמה שאין להם שום חיסרון" – מה פשר קביעה זו? הגויים מושלמים? מהי הנקודה עליה עומד ר"צ? כפי שראינו לעיל ,הבחירה נתונה ביד האדם – האם לראות את מאורעות חייו כהתרחשות שיש בה מימד אלוקי ונסתר ,או לוותר על נקודת המבט הזו .אני יכול לגזור כל מאורע בחיי ולהסתכל עליו כך או אחרת .עלי לדעת כי הדרך בה אבחר 6רסיסי לילה ,לה. 7שיחות הר"ן כו – על השכחה ,וראה שם בסוף במשל החביות .את ההארה שהאדם הוא למעשה חבית נקובה שמעתי מהרב יוסי פרומן. 91 קונטרס פורים תשע"ב מלוא כל הארץ חסרוננו להסתכל תשנה את מהות המציאות עבורי .החי חיי אמונה מפרש את קורות חייו עפ"י אמונתו' ,וצדיק באמונתו יחיה' ,מבלי להבדיל בין חייו לאמונתו .ממקום כזה אפשר גם להתפלל ,משום שאני מאמין שיש קשר בין תפילתי לקורה לי ולעתיד להתרגש עלי " .וזהו שורש ישראל שמונים ללבנה שהם בעלי חיסרון ומקווים השלמתם מהשי"ת" .אין תפילה בלי הרגשת חיסרון ,בלי תקווה וציפייה ובעיקר אמונה שיכול להיות אחרת .הגויים אינם מתפללים .הם הרי מונים לשמש, שמסמלת יותר מכל את המחזוריות וההתרחשות הקבועה של העולם 8,וגם את היכולת להסתדר בלי אלוקים .המוטיבציה של אומות העולם היא לא להיות תלויים בחסדי ה' – "כ ל חשק אומות העולם שיהיה להם כל מאווים שלא יצטרכו לדבר אפילו לה' יתברך" .המוטיבציה שלנו הפוכה ,רצוננו לראות גם בהתרחשויות המובנות מאליהן משהו אלוהי .אם נחזור שוב לתפילה ,הרי כולנו יודעים שהשמש תזרח מחר בבוקר גם אם לא נתפלל ,אך אני כאחד מזרע ישראל בוחר לבקש מה' שיחדש בטובו מעשה בראשית .כך ,אם אזכה ,אצליח לראות גם בזריחת השמש אירוע אלוקי9. פתאום לראות חצי ירח אנו חוזרים לירח .מקור האור של הירח הוא השמש" ,כי שמש ומגן ה' אלוקים". ננסה לדייק מעט את המושגים חיסרון ומילוי .לירח אין אור עצמי ,אלא הכול בבחינת 'אור חוזר' .אם כן ,לשאלה כיצד הירח נראה או לא נראה לעיננו לא תמיד תינתן תשובה המשקפת את מצבו 'האמיתי' .כך ,למשל ,אנו יודעים שבכל תחילת חודש איננו רואים את הלבנה .היא לכשעצמה מוארת ,אלא שצידה המואר לא פונה כלפינו .יש כאן נקודה הראויה להתבוננות .מדוע איננו רואים את האור במצב זה? מפני שראיית האור מחייבת שינוי מקום ומבט מזווית אחרת .הרי אם 8השמש היום היא אלטרנטיבה לאלוקים לא כעבודה זרה ,אלא כסמל לחיים נטולי אלוקות .ואולי אפשר לומר שזו הע"ז של היום ,ביחוד אם הולכים עם דרשתו של הבעש"ט – "וסרתם ועבדתם", משעה שאתה סר כבר אתה עובד אלוקים אחרים .האדם שחייו מבחינתו הם העמל והעבודה היא חזות הכול ,הרי הוא נתון בסד של "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש". 9אפשר שזהו הקשר בין הברכה הראשונה בברכות קריאת שמע ,בה אנו משבחים את הקב"ה על סידור הזמנים וקביעת העיתים ,לבין הברכה השנייה שעוסקת באהבת ה' אלינו .איש ישראל שהקב"ה נוכח בחייו ומעיד על אהבתו כלפיו "אהבת עולם אהבתנו" ,הוא שיכול לשבח את הקב"ה ולראות בו את משנה העיתים ומחליף הזמנים. 90 אורי דוד שוק ישיבת שיח יצחק היינו טסים בתחילת חודש לחלל ומביטים על הירח מהכיוון ההפוך ,היינו רואים אותו במילואו .הנה לפנינו ראייה שנקודת המבט האנושית שלנו אינה מאפשרת לנו לבחון את המציאות 'האובייקטיבית' ,אך אם נצליח להיפתח ולו לרגע לנקודת המבט האלוקית נראה כי " חסרון שבשורש ישראל היינו בנגלה בהיותם בגוף נראה כחסרון אבל באמת אין חסרון כלל" .עלינו לדעת שכמעט תמיד נישאר בזוית האנושית המצומצמת שלנו ,כך טבוע בנו .זניחת המבט האנושי מתרחשת לעיתים רחוקות ,והיא לא פחות מאשר הארה ,ואף עשויה להיות התגלות של ממש .ככזו היא נקודתית ,מהירה וחולפת ,אך בכוחה להותיר רושם לזמן רב ולהשאיר חותם על אורח חיינו לאורך ימים. מצב נוסף בו אור הירח אינו נראה לעיננו הוא מה שאנו מכנים 'ליקוי לבנה' – כדור הארץ עומד ומפסיק בין השמש לירח ,ולכן אור השמש אינו מגיע לירח. "והוא הגוף המעכיר ומאפיל מאור ה' יתברך" .מציאות זו הינה הפניית הגב לאור האלוקי .הקב"ה מאיר לנו פניו ,ואנו מפנים את עורפינו – 'פנים באחור'. כדי להיות מוארים ,עלינו להסיר את המניעות ואת המסכים .מדובר בתאוות הכי פשוטות שגורמות לנו לחספוס ולחוסר יכולת להכיל את האור. ר' נחמן מתאר זאת בצורה פשוטה ויפה בשתי תורות שונות בליקוטי מוהר"ן: כִ י הַ ֶשמֶ ש בְ עַ ְצמָ ה ְמ ִא ָירה ִב ְמקו ָֹמה ְב ָשוֶה ִב ְת ִחלַת הַ טוֹם ָארץ ,הַ ַםפֶ סֶ ֶקת בֵ ין ובְ אֶ ְמצַ ע הַ טוֹםַ ,רק הַ ְםנִ יעָ ה הוא מֵ חֲ ַמת הָ ֶ ָאדם ובֵ ין הַ ֶשמֶ ש ,עַ ל כֵן אֵ ין הָ אוֹר ִמ ְתנַ ֵשט כָל כָך ִב ְת ִחלַת בְ נֵי ָ ָארץ .כֵן הַ סַ ִדיק, הַ טוֹםַ ,רק ִמ ְקצָ ת ִמ ְקצָ ת ,עַ ד ֶשמִ ְתנַ ֵשט עַ ל הָ ֶ הוא בְ עַ ְצמ ֹו מֵ ִאיר ָת ִמידַ ,רק הַ ְםנִ יעָ ה מֵ חֲ ַמת הַ ְמ ַקבְ לִ ים, ָארץ הַ ַם ְפסֶ ֶקת ,הַ יְנו הָ ע ֹולָם הַ זֶה ,כִ י וְ הַ ְםנִ יעָ ה הוא מֵ חֲ מַ ת הָ ֶ ָאדם ְמשֺ ָע ִעים בָ ע ֹולָם הַ זֶה ,וְ עַ ל כֵן אֵ ינָם יְכוֹלִ ים לְ ַקבֵ ל בְ נֵי ָ אוֹר הַ סַ ִדיק10. בתורה זו הארץ היא החוצצת בין השמש לאדם .אולם בתורה הבאה דווקא האדם הוא המפסיק בין אור השמש לארץ ומטיל עליה צל. 10לקוטי מוהר"ן קמא ,תורה קלג. 92 קונטרס פורים תשע"ב מלוא כל הארץ חסרוננו ָָאדם ,הֵ ן בָ נִ ים א ֹו נַ ְרנ ָָסה א ֹו ְב ִריאות, כָל הַ חֶ ְסרוֹנוֹת ֶשטֵש ל ָ ָאדם עַ ְצמ ֹו ,כִ י אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך שוֹפֵ עַ עָ לָיו הַ כל הוא ִמסַ ד הָ ָ ָאדם עַ ל יְדֵ י ַמעֲ ָשיו הָ ָר ִעים עו ֶֹשה צֵ ל לְ עַ ְצמ ֹו, ָת ִמידַ ,אך הָ ָ ֶשאֵ ין מַ גִ יעַ עָ לָיו אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך ,ולְ ִפי ַמעֲ ָשיו כֵן נַעֲ ֶשה הַ סֵ ל הַ ם ֹונֵעַ אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך ,ומַ גִ יעַ ל ֹו הַ ִח ָןרוֹן לְ ִפי הַ ַםעֲ ֶשה ֶשעַ ל י ָָדה נַעֲ ֶשה הַ סֵ ל .וְ ִהמֵה הַ סֵ ל הוא ִמ ָדבָ ר ג ְַש ִמי ֶשעוֹמֵ ד ֶנגֶד ָדבָ ר רוחָ נִ י [הַ יְנו ֶשהוא ַדק ִמםֶ מו] ,כְ מ ֹו ג ֶֶשם עֵ ץ וָ אֶ בֶ ן ֶנגֶד אוֹר הַ לְ בָ נָה וְ הַ חַ םָ ה עו ֶֹשה צֵ ל ,וְ כֵן לִ עוי ַח ָםה ולְ בָ נָה עַ ל יְדֵ י צֵ ל ָארץ ,וְ כֵן הַ חַ םָ ה בְ עַ ְצמָ ה ֶנגֶד ַמה ֶשלְ ַמ ְעלָה ִמםֶ מָה ,הוא הָ ֶ ָאדם ,כְ ִפי ג ְַש ִמטות ֹו וכְ ִפי ג ְַש ִמטות וְ עו ֶֹשה צֵ ל נֶגְ ד ֹו .וְ עַ ל כֵן הָ ָ מַ עֲ ָשיו כֵן עו ֶֹשה צֵ ל בְ עַ ְצמ ֹוֶ ,שם ֹונֵעַ ִמםֶ מו אוֹר וְ ֶשפַ ע ֶשל הַ ֵשם ָאדם ְמבַ חֵ ל עַ ְצמ ֹו ,וְ אֵ ינ ֹו כְ לָל ִמזֶה הָ ע ֹולָם, י ְִתבָ ַרך .אֲ בָ ל ִאם הָ ָ ִתבָ ַרך11. ומ ַקבֵ ל אוֹר הַ ֵשם י ְ אֲ זַי אֵ ינ ֹו עו ֶֹשה צֵ לְ , ר' נחמן משחק עם המושגים .לעיתים האדם מהווה חוצץ ,ואינו מאפשר לאור להנהיר את הארץ .בחדות ניתן לומר – עצם מציאות האדם על פני האדמה יוצרת צל ומקומות פנויים מאלוקות .ולעיתים אדרבה ,הארץ היא המסתירה לאדם .כאן האשמה אינה מוטלת על האדם ,אלא על המציאות הבלתי אפשרית אליה הושלך, מציאות פנויה מאלוקות מיניה וביה .הצד השווה שבתורות אלו הוא בכך שהן מיטיבות לצייר כיצד האור האלוקי חסום ,מחמת הארציות והחומריות המתגלמים בדמות הארץ והאדם .אך כאן הסיפור ,כמו האדם ,תם ולא נשלם .אי ההשלמה עם החיסרון עשויה להיות נקודת זינוק מחודשת שתיצור תחושת צימאון אמיתי ותוביל לרוויה. חיסרון שהופך לצימאון הפגמים והחסרונות הם לכאורה סדקים ופצעים באישיות שלנו ,אך דווקא איתם אפשר לעבוד" :באותו דבר שבו החיסרון של האדם ,באותו דבר ועל ידו עצמו, הוא מעלתו" " 12,כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם 11לקוטי מוהר"ן קמא ,תורה קעב. 12צדקת הצדיק ,ע. 91 אורי דוד שוק ישיבת שיח יצחק דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו" 13.מן החרכים והסדקים הללו יתכן ויפציע אור ה' .אך תנאי בסיסי ויסודי מונח כאן ,לבקש באמת בכל לב ונפש .לאחר ההכרה בחיסרון ,וההפנמה שהסיפור שלי מוכרח לעבור דרכו ,אני נדרש לצעד נוסף – לערוג ,לכסוף ולהתגעגע .להיות צמא .שלמה המלך שאל" :למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין?" 14הנחת היסוד היא שעל האדם לבקש את הדבר ולרצות אותו כדי לקנותו ולהשיגו .אין בכוחה של היכולת לבדה לגרום לנו לצעוד ולעבוד ,אליה חייבת להתלוות השתוקקות אמיתית: העיקר הוא דברי תורה שנכנס ללב ,ואיזה נכנס ללב? כאשר הוא צמא ומשתוקק מאד ...שהוא כעניין ותורתך בתוך מעי, פירוש שנבלע בכל האיברים ...אין דברי תורה נבלעים בלב האדם אלא מי שהוא עייף להם15. והעייפות והצימאון הוא מצד החיסרון ,שמרגיש שחסר בדבר ושצריך דברי תורה להשלימו16. הבא ללמוד תורה חייב לבוא עם אמונה והרגשה שיכול להיות כאן משהו ממשי. הוא צריך להיות צמא ולהאמין שהוא ימצא כאן רוויה והשלמה .התורה יכולה לא להשפיע כלל ואף להיות סם המוות לאדם הניגש אליה בתחושת מליאות" .אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו ערום עליה" 17ו"במי שדעתו שפילה"18. המדרש בשיר השירים אף מרחיב את היריעה ומביע בצורה יפה את הצימאון המבוקש: מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו ,כך תורה אם אין אדם עיף בה ,אינה ערבה בגופו .ומה המים מניחין מקום 13צדקת הצדיק ,מט .רעיון זה מובע בעוד מספר מקומות בתורתו של ר' צדוק ,ונדמה שהוא משמעותי ועקרוני אצלו. 14משלי יז ,טז. 15תנא דבי אליהו זוטא. 16צדקת הצדיק ,קלג. 17סוטה ,כא ע"ב. 18תענית ,ז ע"א. 94 קונטרס פורים תשע"ב מלוא כל הארץ חסרוננו גבוה והולכים במקום נמוך ,כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ,ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו .ומה מים אין מתקימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים ,כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס. התנאים שיש כאן כדי שהתורה תתקיים ותהיה ערבה הינם :להיות צמא ,בשפלות ובדעת נמוכה .הצימאון קשור לשאלה עד כמה אני מפנה מקום ועושה עצמי כלי לקבלת התורה .אין כאן שאלה אובייקטיבית האם אני צמא או לא ,יתכן ובמבט ראשון לא יתעורר בי חשק ,אך כאן צריכה להידלק לי נורה אדומה .מדוע לא מתעורר בי רצון? שמא מפני שאני מונח ומשוקע עמוק בדעתי הגבוהה ,ותחושת מלאות אופפת אותי ,ובשל כך איני מוכן להיפתח לתורה המגלה את דבר ה'. מונחת כאן תשתית שביכולתה ליצור צימאון ,אך בשביל לצעוד ולהגיע לצימאון דרוש שינוי בתודעה והפנמה שהנני כלי חרס' ,חבית נקובה'. ההרגשה שאני חסר בדבר מסוים לא תמיד באה בצורה טבעית .לעיתים צריך לקפוץ מעט ולצאת מהמקום הנינוח והמלא ,כדי להבין מה החיסרון שלי ,למה אני צמא ומהי באמת בקשתי. התורה זקוקה לתפילה פעמים שהתורה עצמה ממלאת את האדם באופן שלילי עד כדי יצירת חיץ בינו ובין קונו .השקידה בתורה ,אסור לה שתיהפך לשקיעה ותגרום להתאבנות וחוסר השתוקקות: כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו (יבמות ,קט ע"ב) שעל ידי זה יבא לשכוח חס ושלום שהוא צריך להשי"ת, שזהו עניין התפילה שהוא חסר ומבקש להשי"ת שימלאנו. ועל ידי התורה יחשוב שהוא מלא ואז אפילו תורה אין לו .כי לא ניתנה תורה אלא לחסרים ומכירים חסרונם ומבקשים 95 אורי דוד שוק ישיבת שיח יצחק להשי"ת שיושיעם ...כי עיקר רצון ה' יתברך בבריאת העולם היה רק לכבודו ולקילוסו ושיצפו לו19. כך במילים חודרות ופשוטות מזכיר לנו ר' צדוק שתחושת המלאות הינה בעלת השלכות הרסניות ,גם למי שהתורה היא הציר שסביבו מתנהלים חייו .על המבקש והמצפה לחיות בצילו של אלוקים ולזכות גם לגילוי אורו ,לסגל לעצמו תנועה מתמדת של התמלאות והתרוקנות ,תורה ותפילה ,צימאון ורוויה .הגשר צר – בקוטב אחד מצויה סכנת המליאות והגאווה ,ובשני חיסרון ללא צימאון ובקשה. והעיקר לא להתפחד כלל .לפעום ,להתכווץ ולהיפתח ,להתבונן בתשומת לב לדרך נלך בה ולמעשה אשר נעשה. 19צדקת הצדיק ,ריא. 96 קונטרס פורים תשע"ב נס שבטבע וטבע שבטבע נס שבטבע וטבע שבטבע עיון במחשבת הנס בעקבות מגילת אסתר משה ג'ייקובס המפגש השנתי עם פורים מעלה את שאלת הנס באופן ייחודי ומעניין .מחד ,שם ה' לא מוזכר בכל המגילה ,ונראה כי המגילה מבקשת לייחס את תפנית הסיפור למהפכה טבעית ואנושית .מאידך ,נהגו ישראל לומר 'על הניסים' ולהודות לא- לוהים על התשועות והנפלאות שעשה לנו .הסתפקות זו לא פסחה על חז"ל, והללו הציגו שלל פרשנויות למגילה המציגות את שני קטבי הדיון .ידועה המחלוקת בפרשנות מילות הפסוק "נדדה שנת המלך"" :בלילה ההוא נדדה שנת המלך .אמר רבי תנחום :נדדה שנת מלכו של עולם ...רבא אמר :שנת המלך אחשורוש ממש" (מגילה ,טו ע"א) .רבי תנחום מייחס את ההתפתחות המסתורית של המגילה להכרעה א-לוהית .כנגדו ,רבא מפרש את התהליך להתרחשויות אנושיות גרידא .מחלוקות מעין אלו ניכרות בשלל התייחסויות חז"ל למגילה ובכך הופכות את המגילה למוקד שאלת הנס. נס – טבעי או על טבעי בחוגים רבים שאלת הנס נתפסת כשאלה המנותקת מהחוויה הקיומית של האדם המאמין .אמנם קיימת התעסקות בניסים ,אולם זאת בעיקר בשל המפגשים הרבים עמם לאורך התנ"ך .כמו כן ,מחברי ספרי המחשבה הנלמדים התייחסו לשאלת הנס באופן מעמיק ומקיף ,כך שתלמידי הישיבות נאלצו להתמודד עמה באופן כזה או אחר .עם זאת ,עושה רושם כי עד לשנים האחרונות השאלה הקיומית שהעסיקה את רוב הוגי הדור היא" :מדוע איננו זוכים לניסים כיום כפי שזכו אבותינו מימי התנ"ך?" .הללו הניחו כי במציאות היומיומית של האדם המודרני לא מתרחשים ניסים כלל ,וכי ההתרחשויות הן פרי הטבע .תפיסה מעין זו מחברת 97 משה ג'ייקובס ישיבת שיח יצחק אותנו הישר להגותו של הרלב"ג – רבי לוי בן גרשון ( ,)1344 -1288בעל הספר מלחמות ה' – אשר פירש את הניסים באופן מגמתי כהתרחשויות טבעיות. פרשנות זו נבעה מהתייחסותו המורכבת לקדמות הבריאה ,כשמחד טען כי אין העולם קדמון וכי בהכרח קיימת נקודת התחלה ,ומאידך טען כי קודם העולם היה 'תוהו' ,משום שלא יתכן יצירה של יש מאין. כנגד תפיסה זו היו מן הראשונים שטענו כי כל התרחשות היא התרחשות ניסית .תפיסה זו התפתחה עם עליית התנועות הקבליות והחסידיות ,אשר ביקשו לייחס לא-לוהים מקום ממשי בניהול העולם הארצי .הללו סברו כי העולם נברא יש מאין ,וכי אין בו ולו היבט של יצירה קדמונית .בשנים האחרונות ,בעידן תחיית החסידות ועליית הניו-אייג' ,חלה הן בציבורים הדתיים והן בחילוניים שיבה לאמונה מאין זו .המשייכים עצמם לגישה זו שואלים בעקבות הנס שאלות קיומיות .זאת מכיוון שהללו חווים חוויות ניסיות בחיי היומיום. כאמור ,שני קצוות פרשניים אלו ביחס לנס מעוררים מחשבות על המגילה. נדרשים אנו לשאול ,כיצד אנו ניגשים אל חג הפורים? האם הוא בעינינו כחג המסמל את כוח ההתרחשות הטבעית ויכולת האדם לחולל תמורות בעלות משמעות ,או שמא מסמל את שליטתו המוחלטת של הא-לוהי במציאות? זמן כקו וכמעגל סבורני כי מענה אפשרי לשאלתנו קשור לאופני התייחסות שונים למערכת הזמן, אשר התפתחו לאורך הדורות ביהדות ומחוצה לה .מחד ,פלא הוא שיום אחר יום, שבוע אחר שבוע ,שנה אחר שנה ,הזמן חוזר על עצמו במעגלים שלמים .עולם כמנהגו נוהג ,ושבעת ימי השבוע ,המסמלים את דרך הטבע ,ובראשם השבת, מרכיבים לנו מערכת חיים פשוטה ויפה .בתנועת שיחזור מחבקת ,השבועות חוזרים על עצמם בלא חידושים וסערות .כדין השבועות כן דין השנים ,וכל מועד ממועדי השנה מספר סיפור מוכר ,זה ששמענו עוד בימות הגן .סיפור שאינו בר שינוי או תחליף ,ועומקו בפשטותו ומחזוריותו .בתום שש השנים מגיעה השנה השביעית ,שנת השמיטה .אין שמיטה זו שונה מקודמיה ,ואף היא מהווה סוף 98 קונטרס פורים תשע"ב נס שבטבע וטבע שבטבע והתחלה למחזוריות האינסופית של החיים .כדין השנים כן דין הדורות ,מתעסקים אנו באותם סוגיות למדניות ובאותם שאלות טורדניות שהעסיקו את אבותינו ,ואין דבר יפה מכך .אני מציץ החוצה ,ורואה יחידים המבקשים לפרוש מן המעגל – ומגוחכים הם בעיניי ,כנלחמים בהשגחה ומסרבים לקבל כי 'כך ה' רצה'. אך בעצם חי אני חיים שונים בתכלית – חזון הגאולה יוצא מפי שלוש פעמים ביום ומהדהד בראשי שעה שעה .חולם אני על גאולה הפורשת ממעגליות ומחזוריות החיים .גאולה המציגה חוויה שטרם הוכרה בעולם .תפיסת הזמן כ'קו', כנתון מוצא ויעד ,נושאת בחובה חן ושמחה" .זה היום עשה ה'" ,סיפר לנו גדול המשוררים – כל יום הוא עת אשר טרם נתגלתה לעולם ,עת שלעולם לא תשוב. החיים הינם חיי חידוש ,החשים בצורך לומר את הלא יאמר. שני קטבים סותרים אלו מורגשים בכל ענפי החיים ,וברצוני להדגימם באמצעות החוויה הישיבתית .מחד ,מדי בוקר אני קם ממיטתי מלא תשוקה ולהט לגלות את אשר טרם גילו קודמיי .מסכת בבא קמא מעולם לא העלתה בדעתה כי תזכה לפרשנות כה מרעננת ומרתקת כפי שאציע לה היום ,אומר אני לעצמי מדי בוקר .כבלש ניצב אל מול המקורות ,מפרשן ומגלה בהן עומקים חדשים .יום המסתיים בכישלון מעניק תמריץ למחר ,הציפייה האינסופית גוברת על עתות הכישלון .מאידך ,אינני מבקש אלא להיות ממשיכו של סבי רבי – הרב משה שמעון על שמו אני קרוי ,אוהב תורה ,תלמיד חכם ורב .אדם שכנגד כל הסיכויים הלך אחר תשוקותיו ולמד תורה יומם ולילה .מה לי ולחידוש אני תמה ,להמשיכו אני מבקש. לכבוד בר-המצווה סבי העניק לי את הש"ס ממנו למד אביו בתקופת כהונתו כרב קהילה באנגליה .הדפים בלויים ,מלאי רישומים ומכתבים אותם שלח וקיבל מבן דודו הדנים ביסודות הסוגיות .במשך שנים העדפתי להשתמש בגמרות חדשות ,אלא שהשנה בחרתי ללמוד מתלמודו ולהעניק לו המשך .הפיצול המתואר כאן הינו הפיצול אשר מציב בפנינו הזמן – מחד הוא קווי ,וכל רגע חדש הוא לעולם .מאידך ,הוא מעגלי ,ולכל מעשה ומפנה יש הקבלות קודמות ומוכרות. 99 משה ג'ייקובס ישיבת שיח יצחק נשים לב כי שתי גישות אלה המוצגות ביחס לזמן ,מזרימות אותנו לאפיקי מחשבה נוספים .תפיסת הזמן כמעגל ,השב על עקבות עצמו ,מביאה לידי מחשבה דטרמיניסטית בהכרח .אין לאדם יכולת בחירה ,משום שהכול נקבע מראש .מסתובבים אנו במעגלי התרחשות שכבר התממשו פעמים רבות בעבר, ועוד ישובו על עצמם אינסוף פעמים בעתיד .אף כאשר נדמה כי הגענו להכרעה בכוחות עצמנו ,ההכרעה הייתה הכרחית מצד המציאות ,ולא הייתה כל יכולת לבחור אחרת .ניתן להתמודד עם הדטרמיניזם במספר אופנים ,החל ממאבק כושל ,וכלה בקבלת הדין בשלמות ואהבה .אופני ההתמודדות משתנים לאור היחס להכרח שבמציאות – 'האם אני יליד המקרה?' נשאל את עצמנו ,ומיד נחוש בצורך אדיר להיאבק במקריות המרה ,שהרי המציאות הייתה יכולה להיות אחרת. 'ואולי יתכן שאנו צאצאי הגורל?' ,ועדיין נחוש באי נחת ,שהרי אין משמעות לחיים אלה .אמנם לא היה אפשר אחרת ,שהרי כך נקבע ע"י ה'גורל' ,אך אין לחיים כל משמעות .כנגד אלה יטען האדם המאמין בא-להיו כי המציאות הינה פרי ה'השגחה' .תפיסה זו מאפשרת שלמות עם המציאות ,משום שיש משמעות לקיום כפי שהוא – 'כך עלה במחשבה לפניו' .המציאות הכרחית ,אך הגורם המכריח אינו אלא א-לוהים .לפי גישה זו אף אין לחלק בין עבר-הווה-עתיד .מה שהיה בעבר נוכח בהווה ,ויהיה נוכח גם בעתיד .המחזוריות שבזמן מבטלת את מושגי ה'התחלה' וה'סוף'. לאור האמור ניתן לשים אצבע על חוויה נוספת העולה בעקבות ראיית הזמן כמעגל – הניסיון אשר נצטבר במשך הזמן מאפשר ,ואף מחייב ,את חיזיון העתיד. המדע המבוסס על הניסיון קובע כללים ,המאפשרים ידיעה כמעט מוחלטת של העתיד להתרחש .הניסיון שצברתי במשך עשרים ושתיים שנות חיי מאפשר לי לדעת כי גם מחר תזרח השמש .כמו כן ,בעת התרחשות מפתיעה או טראומטית, אדע לפרשה לאור הכללים שקבעתי עד כה .אם לבסוף לא אצליח לפרש את המציאות לאור הכללים שהצבתי ,אדע כי שגיתי במהלך הצבת הכללים ,אך אין בכך להפחית מתפקידה של מערכת הכללים להכיל את המציאות במלואה. כנגד זה ,תפיסת הזמן כ'קו' המתחדש בכל רגע מביאה לידי מחשבה כי המציאות נתונה להנהגה אנושית .העתיד אינו קבוע מראש ,ועל כן קיים מקום 011 קונטרס פורים תשע"ב נס שבטבע וטבע שבטבע להתערבות גורמים אנושיים ביצירתו .בהנחה כי אין להתרחשות ערך מוסף על עצמה ,היינו כי אין ההתרחשות חלק מהתרחשות חוזרת לאורך ההיסטוריה ,אזי היא נתפסת בעינינו כנתונה לבחירתנו ושליטתנו .לפי ביאור זה פשוט כי קיימת הבדלה בין עבר-הווה-עתיד .ה'עבר' לעולם לא ישוב ,ה'הווה' לא היה ולא יהיה, ו'העתיד' טרם נתגלה. חשיבה מאין זו מוליכה את האדם להימצאות בהווה .אין כל טעם להתעסק בידיעת העתיד ,משום שאין כללים המאפשרים ידיעה מאין זו .בכל רגע תתכן התרחשות המנוגדת לכללים המדומים .לא ניתן לדעת מה עתיד להתרחש משום שהתרחשויות אינן חוזרות על עצמן .ממילא לא נותר לאדם אלא לחיות את החיים כפי שהם ,מהמקום בו נמצא .צורת חיים מאין זו מאפשרת התפעמות יתירה מהמתחולל בבריאה .כל התרחשות אינה עניין מוכר וידוע ,שניתן היה לדעת כי יתרחש מבעוד מועד ,אלא התגלות נפלאה ומרתקת המותירה רושם על המתבונן. מכאן נשוב אל שאלת הנס .ברצוני לטעון את הטענה המפורסמת ,כי מה שמבדיל בין התרחשויות טבעיות לניסים על-טבעיים הוא האופן בו מביטים אל המציאות .הרואה את המציאות כמוכרת וידועה מראש ,כתולדת כללים המוגדרים היטב – ימעט לראות ניסים .עבור הסובר כן ,הנס בהכרח סוטה מגדרי הטבע ומציג את הבלתי מובן .יתכן ונס מעין זה לעולם לא יתרחש ,וזאת משום שכללי הטבע משתנים לאור ההתרחשות .ממילא ,נס שלא ניתן לפרשו על פי כללי הטבע מעיד על פגם בתיאור כללי הטבע ,ועל הצורך להגדירם מחדש .בכך מגדירים אנו את הנס העל-טבעי כפלישה אל המציאות ,המחייבת את המתבונן להפנים כי גורם חיצוני מן הטבע חולל פלא. כנגד זה ,המאפשר לעצמו להימצאות בהווה ,ירבה לראות ניסים .אין הוא מתעסק בעתיד להתרחש ,וממילא כל התרחשות תראה בעיניו כיד ה' .אלמנט ההפתעה לא יתמוגג לאור ניסיונו רב השנים .כילד המתפעם מאינסוף הגילויים, כן יתפלא הוא ,מזריחת החמה ומשקיעתה .הנס בעיניו אינו מצוי בפלישת החוץ- טבעי אל הטבעי ,אלא בזרימת הטבע עצמה .אין הוא מוכן להגביל עצמו לכללים מוגדרים היטב ,וממילא אין הוא רואה כל צורך לשברם. 010 משה ג'ייקובס ישיבת שיח יצחק בפורים שבים אנו לנס המתחולל דרך המציאות הטבעית .דווקא משום כך מברכים אנו 'על הניסים' ביתר שאת .בהתפתחות ההתרחשויות במגילה ,הטבעית, נטולת התערבות גורמים חיצוניים ,טמון הנס .המגילה פותחת בפנינו התרחשות ניסית – לעיני החי בהווה ,לאדם המקבל את הזמן כ'קו' המלא הפתעות בלתי משוערות .לא יהיה נכון לומר כי חז"ל כלל לא חלקו בהיבט הניסי במגילה .עדים אנו לדעות חז"ליות אשר יחסו את סיפור המגילה לניסים חוץ-טבעיים .עם זאת, הפורים שקיבלנו במסורת מתייחד דווקא בהיבט הטבעי שבו .טענתי מחדירה את אלמנט הנס אל תוך הטבע. פורים כחג ציוני ע"פ ההבנה אותה הבאתי ,חג הפורים מתפרש כחג ציוני .אפרט את דברי .בימי קום התנועה הציונית עולם התורה נאלץ להתמודד עם שאלת אופן ביאת הגאולה. הגישה החרדית הקלאסית טענה כי על היהודי להתפלל ,וכי בית המקדש ירד דרך נס מן השמים .גאולה ,מעצם הגדרתה ,חייבת לפלוש אל תוך הטבע כגורם חיצוני .גאולה טבעית בהכרח אינה גאולה .ממילא ,מובן כיצד תפיסה זו הוליכה הישר לתפיסתו של ליבוביץ ,שטען כי 'משיח שכבר בא הוא משיח שקר' .ההנחה כי הגאולה בהכרח ניסית ,וההבנה כי ניתן לייחס כל התרחשות לטבע ,בהכרח מונעת את בוא הגאולה .תפיסה זו מתיישבת עם התפיסה החרדית ,המדגישה את ההיבט ה'מעגלי' שבחיים היהודיים .הללו מתרחקים מן החידוש ,משום שהם מעמידים את המחזוריות במוקד אורח חייהם. כנגדם ,הרבנים הציוניים טענו כי הגאולה הינה התרחשות טבעית ,הנתונה למעורבות אנושית .לפיכך הללו קראו להשתתפות בבניין הארץ וישובה .תפיסת הגאולה כנקודה על ציר זמן 'קווי' ,הפנמת התודעה כי לא ניתן לדעת את העתיד להתרחש וממילא הימצאות בהווה – אפשרו למנהיגים אלה לראות את הנס דווקא בהתרחשות הטבעית אנושית .דבריו המהדהדים של הרב קלישר נאמרו מתוך ראיית הנס ותחינה לעולם התורה ,שלא יחמיצו את ההזדמנות של בוא הגאולה .פורים מציג את הנס כפי שמנהיגי הציונות הדתית תפסו את נס ה'אתחלתא דגאולה' ,כהתרחשות טבעית. 012 קונטרס פורים תשע"ב נס שבטבע וטבע שבטבע הנביא המצוי בהווה טענתי עד כה מתנגדת לכל התעסקות בעתיד ,בטענה שהיא עוקרת את הפלא שבהווה .לאור זאת ,יש לבחון את סוגיית הנבואה מחדש ,שהרי כל התעסקותה אינה אלא בעתיד .אציין כאן שתי תפיסות ביחס לנבואה .האחת טוענת כי הנביא אינו אלא מגלה עתידות .תפיסה זו מצויה בעיקר במיתולוגיות ונובלות ,וממעטים אנו לפגשה במסורת היהודית .תפיסה זו אכן נוגדת את היחס שמבקש אני להציע ביחס לזמן .השנייה טוענת כי הנביא הוא איש אהבה וחזון ,מגלה יעוד ומנהיג. הסתכלותו של הנביא על העתיד אינה במנותק מההווה ,אלא כחלק ממנו – העתיד שבהווה .החזון אותו הוא מציג אקטואלי בהווה .ר' נחמן תיאר זאת בלשון זהב בדבריו המפורסמים: ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאוד אחרי מנהיג אמיתי להתקרב אליו .כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה... בחינת רוח אחרת ...וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא בחינת רוח הקודש ,רוח הנבואה ...כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמיתי ,על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה על ידי בחינת הרוח נבואה של המנהיג ...ועל ידי תיקון המדמה נתתקן ונתברר האמונה הקדושה1. ר' נחמן ,כדוגמא מייצגת ,ראה בנביא את דמותו של המהפכן החברתי ,איש החזון והייעוד .לפיכך ,הסתייגותי מהתעסקות בעתיד כלל אינה מפחיתה מערכו של הנביא בחברה ,אלא מחזקת את מעמדו .נביאי ישראל סברו אין כל טעם להימצאות בעתיד ,אלא להימצאות בהווה ולהתייחסות אל החזון מפרספקטיבה זו. 1ליקוטי מוהר"ן ,תנינא ח ,ח. 011 משה ג'ייקובס ישיבת שיח יצחק הטבע כטבע המתבונן בטענתי ישים לב כי ביטלתי את מעמדו של האדם השקול ,המתבסס על ניסיון החיים .אני מבקש ליצור אדם המתפעם מכל התרחשות עכשווית ,כילד במפגשו הראשון עם פני הבריאה .בלא לבטל את דברי עד כה ,אציין כי הליכה קיצונית עם טיעון מעין זה לוקה בחסר ,משום שהיא נוגדת את החוויה הקיומית, הכוללת אף היבטים של מחזוריות החיים .אינני מתייחס רק להיבטים הנוסטלגיים שבמפגש המוכר ,אלא לפיקחות והתבונה המאפשרים לאדם המנוסה לגשת אל המציאות באופן בוגר .הרוגע והשלווה ששייך הוא לעצמו מוסיפים נורמאליות לשיח בין האדם לא-לוהיו .משום כך סבורני כי מקום מרכזי אף לחוויה הנגדית לזו שתיארתי עד כה במאמרי. לאור זאת ,אפשר להציע רובד נוסף של פרשנות להתרחשות דרך הטבע שבפורים :לא רק שלא מתרחש נס על-טבעי ,אלא שלא מתחולל נס כלל .נס א- לוהי אינו מתגלה דרך הטבע ,אלא הטבע מתגלה דרך הטבע ותו לא .המגילה הינה סיפור שלא מותיר אותנו בהתפעמות בלתי שגרתית – היא סיפור כיתר הסיפורים ,ואין היא מוציאה אותנו משלוותנו .מכירים אנו את סיפור המגילה היטב על כל פסוקיו ומדרשיו – אינני משתומם לנגד עלילת הסיפור .סבורני כי גישה זו כלפי המגילה מאפשרת חווית פורים משמחת ושפויה ,המתאפיינת בשיח מנוסה המאפשר דיבור יסודי ,רגוע ושלם עם א-לוהים. ישאל השואל – כיצד יחיו שניהם יחדיו?! שני הטיעונים מושכים לכיוונים נוגדים וסותרים .כיצד ניתן לחוות את שתי החוויות הנוגדות בכפיפה אחת? על כך נראה לי להשיב ,כי לרוב נשמת האדם רחבה דיה להכיל את שתי החוויות ,בלא להתייסר יתר על המידה מהקונפליקט ביניהם .אמנם תפיסות הזמן המעגלי והזמן הקווי מושכים את האדם לכיוונים שונים ,אך סבורני כי משיכה זו מתרחשת במקביל .ההמצאות בהווה וההמצאות בעתיד (כוונתי לעתיד המנותק מההווה ,ולא כזה השייך לו) מביאים את האדם להמצאות במקומות שונים באותה העת ,ועם זאת ויתור על אחד הצדדים בהכרח יביא את האדם לפספס חלק 014 קונטרס פורים תשע"ב נס שבטבע וטבע שבטבע מן החוויות אותם החיים מבקשים להציע .לעיתים ראיית המתחולל כנס פותחת פה עבור המתפלל ,אולם לעיתים הראייה הכביכול בנאלית מיטיבה לאפשר זאת. חג הפורים אוחז בו את שני קצוות המפגש עם המציאות .מחד ,מדגיש הוא את הנס המתחולל דרך הטבע ,המאפשר התפעמות והתרגשות תמידית מהבריאה. התפתחות המאורעות הטבעית במגילה מביא את החי בהווה לחוש את ההתגלות הא-לוהית ביתר שאת .כנגד זה ,המוכרות והנורמאליות של התפתחות המגילה מציגה את הטבע הקיים בטבע .לפי הסברים אלה מוסכם כי אין ערך מוסף על הנוכח ,והשאלה היחידה הניצבת על הפרק היא 'מהו הנוכח?' .חווית הפורים שלי מורכבת משתי חוויות אלה ,ואמנם יהיו אשר יטענו כי לבטח אני שרוי בקונפליקט רב תהפוכות .אין לי אלא להשיב להם כי בעבר חשתי מועקה ,אולם כיום נשמתי די רחבה להכיל את שני האפיקים. הניגוד הפנימי בשברון הלב מסופר על אדם אשר אהב את חברתו הטובה ביותר .הללו נהגו לשוחח על היופי שבחיים ולטייל בסמטאות ירושלים .אף בתקופות של ריחוק הקפידו לשוחח מדי יום שישי ,לשמר את חברותם הטובה .הוא אהב אותה אהבה גדולה ,וכעבור כמה שנים עזר אומץ וגילה לה על אהבתו .בתחילה סירבה להכריע ,אך משהבינה כי הדבר פוגע בו השיבה כי אין היא אוהבת אותו אלא כחבר בין החברים .שבור לב, הביט אל העתיד וידע כי נדון להתייסר כל ימיו .השנים וודאי יחלפו ,והוא יישא אישה ,ילד ילדים ואף יזכה לראות נכדים – אך אהבה לאישה יחוש רק כלפי אשת נעוריו .מעט העונג בחייו יבקע מהגעגוע והזיכרון לאישה שאינה אשתו .רק אותה אהב ורק עליה חלם ,וידע כי אהבתו לא תפסק אלא תגבר ורק אותה עתיד הוא לאהוב. חלפו השנים ,אהבתו התפוגגה ,והזיכרון מאותם הימים עורפל .חלפו מספר חודשים נוספים ,והוא פגש אישה שנשאה חן בעיניו .בתום השנה נישאו .אהב הוא את אשתו אהבה גדולה ,ושכח מאהבת נעוריו .הזוג הטרי הביאו ילדים מקסימים לעולם ,והללו הביאו נכדים .הזוג אף זכו להכיר שמונה מניניהם. 015 משה ג'ייקובס ישיבת שיח יצחק בהגיעם לזקנה הלכו לישון במיטתם המשותפת ,ולא התעוררו משנתם .הלוויה הייתה משותפת ,הלווית אוהבים ,ומעל קברם נרשם כי אהבו זה את זו אהבה גדולה .והפלא ,שידע לספר זאת אף שליבו שבור ונדכא מכישלון אהבתו הראשונה. 016 קונטרס פורים תשע"ב בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות יעקב אשבל אדם יושב לאכול ,אדם הולך לעבוד ,אדם הולך לים כדי לחטוא בעיניו או למועדון אפלולי כדי לשתות עד שכרון חושים .הוא בטוח שהקב"ה הכי רחוק משם ,שברצונות הכי נמוכים שלו אלוקים לא נמצא .כל אדם חושב שהוא רחוק מהקב"ה .שמה שהוא רוצה מרוחק מהאלוקים .עד שמישהו מרים את הפרגוד שמאחורי גבו ומגלה לו שאלוקים עומד ממש שם ,צמוד אליו .ואז כולם צוחקים: צחוק של הקלה או צחוק של לעג. אדם בטוח שהאלוקים נמצא בתורה ,במצוות .כשאני לומד תורה אני צדיק, וכשאני מתעסק עם 'העולם הזה' אני בינוני במקרה הטוב ,ובמקרה הרע – רשע. אך מה אעשה שיש לי צמא אדיר לדברים גשמיים ,גופניים ,נפסדים :כבוד ,כסף, תאוות הגוף? אז אנו יוצרים דיכוטומיה ,הפרדה חדה בחיינו :כשיש לי כח אני מתחבר אל מקור החיים ,אל הרוח ,אל התורה – וכשאין לי כח אני נמשך לדברים המפתים של זה העולם. ליצחק אבינו היתה יכולת מרשימה להתמודד עם המבוכה שלנו כבני אדם מפני הגשמיות ,שאנו כרוכים אחריה באופן חסר תקנה .במקום לחפש צידוקים, הוא פשוט מגחיך את הפחדים שלנו ,את האימה שאנו חשים בעת מפגש עם היצר שלנו ועם חוסר היכולת שלנו להשתחרר ממנו לחלוטין .השם שלו מעיד על כך: יצחק .בדיחה טובה תמיד יכולה לשחרר מבוכה או מתח .וכיצד יצחק מגחיך את האימה? אומר הפסוק כך: 017 יעקב אשבל והנה יצחק מצחק את רבקה ישיבת שיח יצחק אשתו1. דורש 2האדמו"ר הזקן 3את הפסוק כך :יצחק מצחק ,מגחך ,באמצעות רבקה אשתו .אז מיהי רבקה? רבקה היא אישה שמסוגלת להכיל את הצדדים האפלים הקיימים בה ,ושמה מעיד על כך :בעברית ,פירוש המילה רבקה הוא מתקן שניתן לקשור אליו מספר בהמות יחד .אלוקים ברא אותנו עם גשמיות מורכבת ממספר מאפיינים ,שכל אחד מהם בעייתי בפני עצמו :מצד אחד אנו אוהבים ,מתאווים ,נמשכים לבני אדם אחרים ,רוצים לקבל מהם אהבה – לעתים ללא פילטרים ,ללא סינונים ,ללא גבולות .אנחנו גם אוהבים אוכל וכסף – עד כדי התפטמות לעתים .מהיבט אחר של הגשמיות שבנו ,יש לאדם נטיה לראות תמיד את הצד המפחיד ,המתחרה, האלים שבזולת ,הצד שמנסה לעקוף אותי ולקמבן על חשבוני – וממילא זה מעורר אותנו לאלימות וכעס כלפי אחרים .אדם כזה גם מתייחס אל ההנאות שהעולם מציע כאל סכנה ממנה יש לברוח ,וכמה שמהר יותר – טוב יותר .את שני הצדדים הללו ניתן להמשיל לשתי בהמות קטנות שמתרוצצות בתוכנו ,וכל פעם אחת אחרת משתיהן מצליחה להפיל אותנו בפח ,בדרכה שלה :האחת לעבר אהבה מופרזת ,לעבר מרדף חסר גבולות ,ולעיתים גם חסר תכלית ,והאחרת – אל עבר השנאה. היכולת של רבקה היא לחבר בין הבהמות :את הצד המתאווה שבנו נוכל לרסן באמצעות האימה שמא הסביבה תפגע בנו ,או שמא בגלל עינינו הגדולות נפגע בעצמנו או בסביבתנו .ואת הפחדים שלנו מסביבתנו – נרסן באמצעות אהבה ורצון לחיבור לכל אדם באשר הוא אדם .כאשר הרבקה מחברת את השוורים יחד ,היא מובילה אותם לבצע עבודה שמשלבת את האיכויות שבכל בהמה – וכך ליצור שדה מפואר ,ולא גינה הרוסה מרמיסות השוורים .הבהמות 1בראשית כ"ו ,ח. 2שלא על פי הפשט ,כמובן. 3תורה אור ,עמוד ,36פרשת תולדות ,דיבור המתחיל 'מים רבים' .הוצאת קה"ת ,כפר חב"ד התשנ"ב. 018 קונטרס פורים תשע"ב בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות קיימות בתוכנו תמיד – השאלה היא האם יודעים לתעל את האנרגיות שלהן לכיוון חיובי ,או רק מנסים לברוח מהן (או שמא אולי להיכנע לבהמיות). יחזקאל אומר על הבהמות שהוא רואה במרכבה האלוקית ,שהן לא נלחמות זו בזו ,אלא הולכות יחד" :חוברות אישה אל אחותה" 4.ועל כך אומר אדמוה"ז (ההדגשה שלי): שהן בבחינת חיבור והתכללות .שעל ידי זה דווקא 'והחיות נושאות את הכסא' משום שעל ידי ההתכללות וחבור המדות יחדיו – על ידי זה מתעלים וממשיכים מבחינה עליונה מאוד, ששם כל המידות כלולים יחדיו. כאשר האדם יודע לאחד את הבהמות שלו יחד ,ולעבוד נכון עם כל האנרגיות האדירות שבהן ,הוא מצליח להנכיח דווקא באמצעותן את הקב"ה .ובמשל חיות המרכבה ,שמתאר יחזקאל :כאשר הבהמות השונות קשורות יחד ,יש להן כח לשאת את המרכבה – כלומר ,להיות נשאיות לגילוי השכינה .מה שיפה הוא, שהאדמו"ר הזקן מעוניין בגולמיות של הבהמות .הוא לא מעוניין לשים עליהן משקפיים וללמד אותן פילוסופיה ,כי זה גורם להן לאבד את החן שלהם .האריה הוא יפה ומרשים בעצם האריִות שבו ,בעצם העוצמות הטמונות בו .גם השור מלא חן בעצם הכוחות החייתיים שלו. כאשר מדובר על רבקה של ארבע בהמות ,אני מעוניין להציג את החיות הקטנות שבנו ,אותן מנסה רבקה לקשור יחד :האחד הוא הצד האוהב ,שעלול לאהוב ללא גבול ,גם את מי ומה שלא נכון לאהוב .השני הוא זה המפחד תמיד: מעצמו ,מאחרים ,מהקרובים לו ומהרחוקים ממנו .זה שהפחד שלו לעולם ימנע ממנו לזכות לאינטימיות ,לתת אמון .הבהמה השלישית היא זו שמנסה לאחד בין האהבה לבין הפחד ,ויוצרת מעין אמצע ,שהוא מבורך כשלעצמו – אך אם הוא משתלט על המערכת ,הוא יוצר בינוניות נפולה :האדם גם לא אוהב ,וגם לא מפחד .הוא פשוט מתייחס לכל דבר במין ענייניות ,מעין גישה כלכלית יבשה ונטולה חיות ,נטולת ארוס ,נטולת תשוקה .הבהמה הרביעית היא הרצון 4יחזקאל א ,ט. 019 יעקב אשבל ישיבת שיח יצחק בהתענגות ,שמוביל את האדם לחוסר מוטיבציה לעשייה ('באנו ליהנות ,לא לעשות') .ההתענגות הזו יכולה להיות יפה כשלעצמה ,אך אם היא משתלטת על חיי האדם – הוא הופך לבטלן ,ומכאן הוא גם עלול ליפול לדכאון :או שהוא שיכור ושמח ,או שהוא חווה הנגאובר ,ואז רץ לשתות כדי להעביר אותו. כאשר אנו מביטים לנוכח השדה של החיים שלנו ,ומזהים במרכזו חור שחור, תהום – הנטיה שלנו היא לברוח .לגדר היטב את אותה התהום ,כדי שלא יגיחו ממנה כל השדים האפלים שבה וימיטו עלינו קלון .כדי שזכרו של החטא לא יאיים למשוך אותנו אל אותה התהום עצמה ,ולהטביע אותנו בה .אך עם הזמן, התהום מתרחבת .נערה שחוותה בילדותה אבא שיכור ומכה ואמא דיכאונית ,לא תוכל לאבד את הזכרונות הללו לעולם .גם אם היא תנסה להיות 'סתם' בנקאית או מורה – הביוגרפיה שלה תלויה ועומדת ,והיא תמשיך להשפיע על חייה הבוגרים. התהום אינה נעלמת ,ובמובנים מסוימים אף מתרחבת – ואז אנו שמים סביבה עוד גדרות ,ומרחיבים את השטח המפורז אליו איננו מתקרבים .אנו כורתים מעין הסכם עם השטן ,חוזה לא כתוב :אנחנו לא נתקרב אל המחוזות שלו – אבל הוא גם לא יפלוש אל המרחבים בהם אנו מתנהלים ביום-יום. אלא שלחתום הסכם עם השטן זה לא כדאי ,כי כאמור השטן הזה מתקרב אלינו עוד ועוד :אותה הנערה שניסתה לברוח מההיסטוריה שלה ,תגלה בבגרותה שהנה גם לה יש מרה שחורה .גם בתוכה יש ייאוש ואכזבה ,חולשה ודיכאון. והתהום מתרחבת ומתרחבת. בנקודה זו באה רבקה ומבצעת שידוד מערכות :במקום להביט על החור השחור כתהום ,היא מביטה עליו כעל באר .היא יורדת אל מכמניו בכדי לשאוב ולהעלות ממנו מים חיים – אנרגיה בראשיתית זכה ואדירה ,שבכוחה לחדש גוף ונפש .היא יורדת אל מחוזות האלימות ,הניכור והייאוש שבביוגרפיה שלה – ומעלה משם חיפוש ,צימאון של תקווה .תחת האלימות יעלו עוצמות מכוונות היטב ,ותחת הניכור יעלה הצמא האדיר לחיבור של אמון ,אהבה וקרבה ,תוך שמירה על גבולות של תיקון. 001 קונטרס פורים תשע"ב בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות בזכות ירידתה אל הבאר שואבת רבקה עוצמות ,שבכישרונה היא יודעת כיצד לחבר אותן יחד ,אל המקום בו מרוב הכלת הניגודים – מגלים את השורש ,את נקודת הבסיס המשותפת להן .התורה מבקשת ליישר את האדם ,לסייע לו לעצב את עצמו כנזר הבריאה ,כיצירה אלוקית יפה מאין-כמוה – אך לשם כך יש צורך שהאדם יביא את חומרי הגלם מהם הוא עשוי .אותה התהום ,אותה הבאר שפגשנו קודם ,היא אמנם מפחידה; אך היא תמיד נמצאת במרכז אישיותנו ,בנקודה הבסיסית ביותר שבמשאבי הנפש והרוח של האדם. נמשיך את מסענו בפסוק משיר השירים: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ,ונהרות לא ישטפוה. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו5. אדמוה"ז מפרש 6את תחילת הפסוק באופן מעניין :האהבה לקב"ה היא צמא אדיר .כל כך אדיר ,שהוא צורב בגרוננו ,מעין אש פנימית שמניעה אותנו לחפש מים שירוו אותנו ,ש'יכבו' את הצריבה שנוצרת מהניתוק שאנו חווים מהאלוקים. אם כן ,מה עושים כשיש שריפה? פותחים צינור כיבוי אדיר בעוצמתו ,ומנסים לכבות! אלא ,שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה! רעש וצלצולים לא יעזרו. התורה נמשלה למים :כמויות אדירות של מלל שנשפך בנושא היהדות לא מצליחות לכבות את האש שבוערת בכל יהודי .את אותה האש שמובילה אותנו לבקשת אלוקים אדירה ,ובה במידה גם לחיפוש אדיר אחר תענוגות העולם הזה. היהודי מרגיש שבתי המדרש ,שיעורי התורה ,אמירת התהילים ,ספרי ההלכה ודפי הגמרא – לא מרווים את צמאונו .אז הוא הולך לחטוא ,או אולי ממשיך להטביע את עצמו בים התלמוד .אבל הוא עדיין מרגיש שמשהו מפוספס .שיש לו צמא אדיר לגעת באינסוף ,והוא לא מצליח לממש אותו .כולם מרגישים מפוספסים :גם הצדיק וגם הרשע. ישנו אירוע ייחודי המתרחש פעם אחת בשנה ,בו גם הצדיקים הגדולים ביותר רוקדים עד טירוף חושים ,באופן שלא היה מבייש את המסיבות הנחשבות ביותר 5שיר השירים ,ח. 6תורה אור ,שם. 000 יעקב אשבל ישיבת שיח יצחק של תל אביב :המדובר הוא ב'שמחת בית השואבה' .במהלך חג הסוכות מתכנסים כל העם ,יחד עם גדולי התורה שבדור ,והאחרונים מקפצים ומפזזים ללא הרף תוך הפגנת אקרובטיקה מרשימה ופרועה למדיי ,והולכים לשאוב מים עבור בית המקדש .במובן מסוים ,מקור המים קצת מפתיע .אנו כבני אדם מאמינים שהמים (שנמשלו לתורה ,לרוחניות) הם מטאפיזיים ,קרי :מנותקים מהגשמיות ,או לפחות מתעלים מעליה .והנה את המים עבור בית המקדש ,שואבים דווקא מתחת לעפר, מתחת לגשמיות' .מים חיים' ,הכשרים לניסוח על גבי מזבח ה' בבית המקדש, אינם מי נהרות ,מים עיליים שמעל העפר-הגשמי .את המים אנו שואבים דווקא מתחת לעפר. באופן מפתיע ,רוב רובה של התורה בנוי מתוך החיים היומיומיים ביותר :מה עושה אדם כאשר הוא חורש את שדהו ומהי רמת החיוב שלו במס (מעשר) ,כיצד מחממים אוכל בשבת ,כיצד בנוי הסכם ממון בין איש לאשתו (כתובה) וכו'. יהודים אלפי שנים עסקו בסוגיות שלכאורה הן האזרחיות והחילוניות ביותר! תנו לאוכלי החזיר להתעסק בקטנות ולקבוע מי חייב במיסים ומי לא ,ותעסקו ברוחני, בנאצל ,במופשט! אך לא כן! יהודים מתעקשים לשאוב מים מתחת לאדמה, מתחת לעפר ,רוחניות שהיא תחתונה יותר מהגשמיות עצמה .בראש ובראשונה מבין הסיבות הרבות יש למנות את העובדה הנצחית ,שלעולם הרוחניות שלנו תהיה כפופה לגשמיות (בני אדם מוכרחים לאכול ,אך לא בהכרח להתפלל). רבקה היא בדיוק מי שעל מנת למלא את היום-יום הגשמי שלה ברוחניות – לא מטפסת למעלה לשמיים ,אלא יורדת דווקא למקומות הנמוכים .על מנת למלא את כדה במים ,היא יורדת אל המעיין .היא אינה בוחרת ללכת לנהר השוצף – אלא שואבת מן המעיין .המעיין השקט אמנם ,אך שמימיו חודרים עמוק מאוד .מי המעיין הם מים ייחודיים שהוכיחו את כוחם :בניגוד למי הנהר ששוצפים על פני הקרקע ,מי המעיין הם המיעוט השקט שפשוט חודר לאט אבל בשיטתיות אל שכבת הסלע המגושמת ,העבה ,החומרית ,הגסה – ומצליח להבקיע אותה .מי המעיין מצליחים להזרים אנרגיה של קדושה ,של מים חיים – אל עומק הגשמיות עצמה. 002 קונטרס פורים תשע"ב בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות רבקה לא גומרת את הש"ס מדי-יום וגם לא מהדרת לאכול רק את הבד"ץ שלנו .היא אינה מסתגרת בדל"ת אמותיה ,אלא באה במגע אינטנסיבי ,יומיומי, עם הגשמיות – ולבסוף אכן מצליחה להבקיע אותה ,ולחיות ,לחיות ממש; חיים שיונקים מהאלוקי ,דווקא בתוך המארג הגשמי המורכב של חיי היומיום .היא מסתובבת ברחובות המטרופולין השוקק ,ומוצאת את אלוקים בכל פינה של העיר האנרגטית הזאת – דווקא היכן שהרוחניות אילמת ,לכאורה .לכאורה ,מפני שאמנם שם הרוחניות היא שקטה – אך נמצאת בכל מקום ,ורק מחכה ליצחק שיסיר את הפרגוד. 001 ָאסור לִ ְמחֹ ק אֵ ת הַ ׃שֵ ם | אהרון שלום חבר 119 ׁשֶ לֶג | אליהו רוזנפלד 121 ׁשַ ֵלכֵת | חננאל גרשינסקי 123 מָ ה צַ ו הָ רוחַ | אורי דוד שוק 125 * [נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים] | יהודה גזבר 127 ֶרגַע עַ ל קַ ו | אהרון שלום חבר 129 סָ גור נָ תוחַ סָ גור | אליהו רוזנפלד 131 ִׁשיר תְ פִ ילַה | חננאל גרשינסקי 133 ׁשֵ ם ְש ְק ָראַ תִ יו ב ֹו עֵ ת הִ סְ תַ תַ ְרתִ י ִמנָ נָיו | ישעיהו גוטליב 135 בֵ ית ְעבָ רוֹת | אהרון שלום חבר 137 ֹירה | יהודה גזבר נורים תו ֶ ִ 139 קַ ח אוֹתִ י | יואב יוסף 141 ִמילִ ים | ישעיהו גוטליב 143 007 ָאסור לִ ְמחֹ ק אֵ ת הַ ׃שֵ ם | אהרון שלום חבר הַ זְ קֵ נִים כוֹתְ בִ ים סְ תָ ם ָארץ בְ ָדם ׁשֶ ל הָ ֶ בְ נוֹצָ ה ׁשֶ ל מַ לְ אָ ְך אֵ ׁש ְׁשחו ָֹרה עַ ל לְ בָ נָה אֵ יְך אוכָל ֹלא סְ תָ ם בְ י ַָדי הַ ֵדהויוֹת עַ ל מַ ְחׁשֵ בִ י הַ מָד ,הַ ׃שָ חֹ ר לִ ְׂשרוֹף אֵ ת הַ ַל ְילָה? 009 ׁשֶ לֶג | אליהו רוזנפלד בְ קַ ְטנותִ יַ ,אהֲבְ תִ י ׁשֶ לֶג. כָל נְ תִ ית ְׁשנַפַ ל ְמעַ נָן הְ עֶ נ ְַקתִ י ל ֹו ׁשֵ ם וְ ַאחָ זְ תִ יו בְ י ִַדי. ובְ סַ עַ ַרתִ י ,עָ ל גַבִ י נ ְִׁשכָבְ תִ י וְ ַי ִ ֵדי נַ ָרסְ תִ י כְ מָ לְ ָאך. הַ יוֹם בִ ְראוֹתִ י שֶ לֶג, מַ ְקנִ יד ַאנִי ,בְ ַרגְ לַי, ׁשֵ יֵלְ כו ַרק בְ עַ קֵ בוֹת. 020 ׁשַ ֵלכֵת | חננאל גרשינסקי הַ עֵ צִ ים בַ חֹ ֶרף נ ְִד ִמים לִ י כְ מ ֹו ׁשוֹלְ ִחים י ְֵדיהֶ ם בִ תְ ִחמָה אֶ ל הַ ׃שָ מַ יִם. הַ תְ אֵ נָה נו ֶֹרׁשֶ ת אֶ צְ בְ עוֹתֶ יהָ בִ ְתׁשוקָ ה חֲסִ ִידית לְ הִ תְ ַכלֵל בְ אוֹר אֵ ין סוֹף. הָ זִ ית וְ הַ בְ רוֹׁש עו ְֹמ ִדים לָהֶ ם ִמ ֶמגֶד בְ בוז ָירֹקָ ם, כוֹפְ ִרים בְ כָל הַ עֹ ר הַ זֶה ְמסָ ְרבִ ים לְ הַ ְׁשלִ יְך נַפְ ׁשָ ם ִמ ֶמגֶד, לְ הִ ְׁשתַ לֵך אֵ ל עֶ בֵ ר עֵ ירֹם ְמכ ְֺרסָ ם סְ פֵ יקוֹת וְ קֹ ר – אֵ ין סוֹף. 021 מָ ה צַ ו הָ רוחַ | אורי דוד שוק מֵ ִׁשיב הָ רוחַ ומו ִֹריד הָ רוחַ ומי ֵי ַדע רוחַ ִ ָאדם?) (הָ ָ הָ ע ֹו ָלה הַ טו ֶֹר ֶדת הַ מוֹׁשֶ בֶ ת לִ פְ ָר ִקים לְ פָ ֵרק ַאנְׁשֵ י סֶ לַע לְ פַ ׁשֵ ט עַ ְק ִמימות ׁשֶ בַ לֵב. נוֹׁשֶ מֶ ת ׁשוֹאֶ פֶ ת עָ מֹ ק ָרחוֹק אֵ ין בָ ה מַ םָ ׁש וְ ַאף וְ עַ ל נִ י כֵן רוחַ נ ְִדחֶ ה ִמנְ נֵי רוחַ . ַאל תֵ לְֵך נֶגְ ָדה ַאל תַ חֲֹלף אִ תָ ה הַ ְםתֵ ן וְ הִ תְ עַ חֵ ף בָ ה. 025 * [נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים] | יהודה גזבר מָ ה ַאתְ הַ יִית עוֹׂשָ ה? בַ ןוֹף אַ תָ ה ִמתְ עו ֵֹרר ומֵ בִ ין ׁשֶ כְ תָ ִמיד ,נ ְִר ַד ְמתָ עַ ל כְ תֵ פָ יִם אֲחֵ רוֹת .אַ תָ ה ׁש ֹולֵחַ מַ בָ ט וְ רוֹאֶ ה לְ םולְ ָך זוג עֵ י ַניִם ז ֹוהֲרוֹת .ופֶ ה ׁשֶ אוֹמֵ ר" :זֶה בְ סֵ ֶדרֹ ,לא אִ כְ נַ ת לִ י, חַ טָלִ ים צְ ִריכִ ים לִ יׁשֹן" .וְ ַאחַ ר ׁשֶ אַ תָ ה ִמתְ נַסֵ ל בְ ׁשֵ ם חַ יָילֵי צַ הַ "ל לְ דוֹרוֹתֵ יהֶ ם ֲמודה ׁשֶ ָכזֹאת. וְ יו ֵֹרד עִ ם הַ מֶׁשֶ קַ ,רק ָאז אַ תָ ה מַ תְ ִחיל לְ הִ צְ טַ עֵ רׁ :שָ ֹּלׁש ְׁשעוֹת נְסִ יעָ ה .ח ָ ְיכָלְ תֶ ם לְ ַדבֵ ר. וְ ַאז אֶ פְ ׁשָ ר לִ ְמׁשוְֹך עוֹד חֲצִ י ׁשָ עָ ה לִ פְ עָ ִמים הָ רוחוֹת ְמבִ יאוֹת לַמַ ְחסוֹם ֵריחַ מָ תוֹק ׁשֶ ל נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים ,לְ פָ חוֹת זֶהֵ :ריחוֹת חוֹצִ ים אֶ ת הַ מַ ְחסוֹם לְ ֹלא מֵ יצָ ִרים ,לְ ֹלא ִמבְ תָ ִרים ,אֵ ינָם ְמפַ גֵעַ בו ֵֹדד א ֹו זו ְֹרקֵ י אֲבָ נִים .וכְ מ ֹו תָ ִמיד נו ָֹרא הַ חוֹם וְ הַ כְ תֵ פַ יִים כו ְֹׁשלוֹת, הַ לֵב ִמתְ ָכוֵץ לְ מַ ְחׁשֶ בֶ ת ַאהֲבָ ה ,הַ ַגעֲגועַ נו ָֹרא ומֵ צִ יף ִמכֹ ל הַ עֲבָ ִרים. כְ בָ ר ְׁשמ ֹונֶה ׁשָ עוֹת עִ ם קֶ ָר ִמי ופִ תְ אוֹם: נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים. יֵׁש מַ ׁשָ " ִקית תָ "ׁש ַאחַ ת הַ כוֹתֶ ֶרת ׁשֶ לְ עֵ יל יְכ ֹולָה לִ גְ רֹם לְ קו ְֹראוֹת ְמסויָמוֹת לִ ְׁשגוֹת בָ הֲבָ נָה. בורים ,כְ מ ֹו בַ חורוֹת רוֹמַ נ ְִטיוֹת ,הֵ ם חָ סְ ֵרי תַ עָ נָה; אֲבָ ל לְ בָ בוֹת ְׁש ִ יֵׁש מָ ׁשָ " ִקית תַ "ש ַאחַ ת ׁשֶ ְם ִריחָ ה מֵ אוֹת ֹו הַ בֹׁשֶ ם ׁשֶ הַ הִ יא ִמ ְׁשתַ םֶ ׁשֶ ת, לִ ימ ֹונִים א ֹוהֲבִ ים? אולַי נְ ִריחָ ה אֲבִ יבִ ית? עַ ל כָל נָ נִים: ִמילָה כָלְ ׁשֶ הִ יַ ,רכָה וְ גוֹעֶ ׁשֶ ת. ובְ כָל נַ עַ ם מַ גִ יעָ ה הַ הַ כ ָָרה כְ מ ֹו נַ ִחיׁש חָ מֵ ׁש, ְׁש ִנטָה לְ ַאחַ ר ׁשֶ הַ ֵלב ַנעֲׂשָ ה לְ לֶהָ בָ ה; ז ֹו ֹלא הִ יא. וְ הִ יא עָ זְ בָ ה אוֹתְ ָך. וכְ בָ ר חֲצִ י ׁשָ נָה ׁשֶ אֵ ין לְ ָך ַאהֲבָ ה. וְ הַ גָרועַ ִמכֹ ל? ׁשֶ ָככָה זֶה .צָ בָ א. 027 יֵׁש לְ ָך הוֹדָ עָ ה חֲדָ ׁשָ ה .1הִ תְ קַ בְ לָה בְ ׁשָ עָ ה .02:07 :מֵ אֵ ת( :אֵ ין ׁשֵ ם). הַ י חַ טָלַ )= ,ל ְי ָלה טוֹב .ז ֹו ִמיכַל (מֵ הָ אוֹטוֹבוס ,נ ְִר ַד ְמתָ עָ לַי הַ טוֹם בַ בֹקֶ ר)ׁ .שָ כ ְַחתָ ַאח ֲֶריָך מַ ְחבֶ ֶרת עִ ם הַ ׃שֵ ם וְ הַ ִםסְ נָ ר ׁשֶ לְ ָך בִ פְ נִים. אֵ יְך ֲאנִי יְכ ֹולָה לְ הַ חֲזִ יר לְ ָך אוֹתָ ה? 028 ֶרגַע עַ ל קַ ו | אהרון שלום חבר "בַ ת אֵ ל ָאהֲבָ תְ חַ טַי" נַעַ ר ַנע ֲָרה הוא חו ֵֹרט הִ יא ְמחַ ֶטכֶת מֵ הַ םוֹׁשָ ב ׁשֶ לְ י ִָדי אִ יׁש זָקֵ ן ְממַ לְ מֵ ל "אֵ יְך אֵ ין לָהֶ ם בוׁשָ ה לְ לַכְ לְֵך ָככָה כְ אִ לו זֶה הַ בַ יִת ׁשֶ לָהֶ ם!" "נֹ עַ ר הֵ ם נֹ עַ ר" ע ֹונֶה. עוֹצְ ִרים בַ תַ ֲחנָה הַ זָקֵ ן יו ֵֹרד ַו ֲאנִי מַ ְמ ִׁשיְך לְ ַדבֵ ר בְ תֹ כִ י נַ עַ ם הָ יו לָהֶ ם עֵ צִ ים לַנֹ עַ ר ַל ֲחרֹט בָ הֶ ם לֵב וְ הַ טוֹם הַ טוֹם הַ כֹ ל ח ֹולֵף בְ לִ י בַ יִת ,אֵ ל נוֹסֵ עַ 029 וְ אֵ ין לָהֶ ם ַרק כְ אִ לו בַ יִת ׁשֶ לָהֶ ם. אִ ם ַרק הָ יִיתִ י אוֹהֵ ב יָכֹ לְ תִ י ַל ֲחרֹט ַאהֲבָ ה עֵ ט עַ ל ְניָר אַ ְך הֵ ם ֲאנִי רוֹצֶ ה לוֹמַ ר ׁשֶ נַ עַ ם הָ יו עֵ צִ ים אַ ְך הֵ ם כְ בָ ר נֶעֶ לְ מו. ֲאנִי יו ֵֹרד תַ ֲחנָה ַאחֲר ֹונָה ַרק הַ ִםלִ ים מַ ְמ ִׁשיכוֹת ָל ֶלכֶת יׁשים. לְ אִ בוד בַ כְ בִ ִ 011 סָ גור נָ תוחַ סָ גור | אליהו רוזנפלד כְָך ,עָ צַ ְמתִ י עֵ י ַני אֶ ל מול ׁשֶ אוֹן ְרחוֹב ְמיֺזָע. כְ תִ ינוֹק ,הֶ ֱעל ְַמתִ י ע ֹולָמוֹת בְ א ֹו ְט ִמי אֹ זְ ַני ִמ ְ׃שם ֹועַ . ָאדם ְורסִ יסֵ י ָ בְ מַ עַ ְר ֹבלֶת חַ גִ ים סְ בִ יבִ י ַו ֲאנִי ,בִ ְמעִ ילִ י סָ נון. וְ ַרק זִ ְמזום ְקטַ נְטַ ן ְמ ַרפְ ֵרף ִמבַ עַ ד לְ אַ נִ י. ִמצְ מוץ וְ עֵ ינֵי ֶנעֱצָ מוֹת בְ ַארוב ֹותְ יהֶ ן הַ ח ֲָדׁשוֹת. 010 ִׁשיר תְ פִ ילַה | חננאל גרשינסקי ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל הַ ִםלִ ים, ׁשֶ מָבְ עו בִ י ָאחיד, בְ קֶ צֶ ב ִ ׁשֶ טִ גְ עו בִ י זֶה ַאחַ ר זֶה, ׁשֶ טָבוֹאו אֵ לַי בְ רוחַ סְ עָ ָרה ְמפוֹקֶ קֵ ת עֲצַ מוֹת וְ ֹלא יְַאפְ ְׁשרו לִ י לְ עַ םוֹד. ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל ִמלִ ים ׁשֶ טְ מַ לְ או אֶ ת יו ִֹמי עַ ד תֹ ם, ׁשֶ טִ תְ נו לִ י נְקֺ ַדת ִמ ְׁשעָ ן בַ חָ לָל הַ נָ נוי, מָ נוֹף לַע ֹולָם. ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל ִמלָה ַאחַ ת: אֶ חָ ד. 011 ׁשֵ ם שְ ְק ָראַ תִ יו ב ֹו עֵ ת הִ סְ תַ תַ ְרתִ י ִמנָ נָיו | ישעיהו גוטליב ַג'ה ׁשֶ לְ י. ימיות ינט ִ כַםָ ה אְ ִ בהֲבָ ָרה ַאחַ ת. ַדורעָ ף כמ ֹו ביעַ ְשתִ יָך להִ צְ טָ ֵרף לְ ִמ ְׂשחָ ק הַ כ ְ ברחֲבַ ת הַ פָ לְ גָה חֲשופֶ י גַב ַ וְ י ַָדעְ תִ י ׁשֶ זְ מַ ן ִמנְחָ ה הוא. תְ פִ לַת עַ ְרבִ ית חֲפוזָה בִ זְ הִ ירות ֹלא לְ הִ ׃שָ מַ ע בַ קֶ ׁשֶ ר, בְ קֹ ר הַ כְ לָבִ ים ׁשֶ ל הָ עִ יר ׁשֶ כֶם. וְ חָ מֵ ׁש ׁשָ עוֹת בִ ְדמָ מָ ה ָרעַ ְדתִ י אֵ לֶיָך וְ הָ יִיתִ י לוֹחֵ ׁש ִׁש ְמָך לְ הִ תְ חַ םֵ ם ב ֹו ַג'ה. יח ָידה כְ ׁשֶ חָ ז ְַרנו לִ ִ הָ לַכְ תִ י לִ יׁשֹן ִמטָד. ִמצְ טַ עֵ ר בֵ ית כְ נֶסֶ ת ִמטוֹתָ ם, ַדורעָ ף, בְ צָ ה ֳַריִם יֵׁש כ ְ ַג'ה מַ זְ ִמין. 015 בֵ ית ְעבָ רוֹת | אהרון שלום חבר צָ פוף כָל כְָך הַ םַ סֵ בוֹת ֹלא רוֹצֶ ה לִ ְדרֹך עַ ל קֶ בֶ ר הָ אֲבָ נִים רוֹצוֹת לִ סְ גֹ ר לִ י עַ ל הָ ַרגְ ַליִם הָ א ֲָדמָ ה צָ ָרה בֵ ינֵיהֶ ם ֹלא רוֹצֶ ה לִ ְדרֹך לִ פְ רוֹׂש כְ נָפַ יִם וְ ֹלא ַל ֲחזֹר יוֹתֵ ר. 017 נו ִרים ת ֹו ֶירה | יהודה גזבר .Iהדור קבלוה בימי אחשוורוש נוריָא עַ ד ְדֹלא י ַָדע. ָאמַ ר ָרבָ א :חָ יַיב אִ ינִיׁש לִ בְ סומֵ י בְ ַ עַ ל הַ בַ ְקבוק ׁשֶ לִ י כָתוב :תַ כְ לִ ית הַ י ְִדיעָ ה ׁשֶ ֹלא נ ֵַדע. וְ כָמָ ה ׁשֶ ֲאנִי שוֹתֶ ה ֲאנִי יוֹתֵ ר ָינִיק וְ יוֹתֵ ר חַ כִ ים, עַ ד ׁשֶ בָ סוֹף ,כְ ׁשֶ אֶ י ֵננִי ְמזָהֶ ה יוֹתֵ ר כְ לום לְ בָ ד ְמקוֹל ֹו ׁשֶ ל אַ בָ א, ַדוְ קָ א ָאז ֲאנִי יו ֵֹדעַ הַ כֹ ל. כְ ׁשֶ חָ ַז"ל או ְֹמ ִרים ׁשֶ בְ מָ עֲמָ ד הַ ר סִ ינָי יָצָ א הַ קוֹל וְ הָ לְַך, הֵ ם ֹלא או ְֹמ ִרים ְמאֵ יפֹ ה הוא יָצָ א. ָאנו כְ בָ ר לָמַ ְדנו ׁשֶ ֹלא בַ ַרעָ ׁש הַ ׁשֵ ם ,אֲבָ ל אולָי יֵׁש לוֹמָ ר :הַ ׁשֵ ם בְ ׁשֶ קֶ ט, אולָי יֵׁש לִ ְׁשתוֹק אֶ ת הַ ְדבָ ֵרים הַ אֶ לֶה בַ י ְִקיצָ ה. אִ ם ֹלא הַ יִינו ִמ ְׁשתַ כְ ִרים ֹלא הַ יִינו רוֹאִ ים אֶ ת הַ קוֹלוֹת, ֹלא הַ יִינו יְכוֹלִ ים לִ ְׁשמוֹעַ אֶ ת הַ בְ ָר ִקים. בְ חַ ל ֹונֵינו לַׁשָ וְ א הַ יְתָ ה ִמ ָדנֶ קֶ ת רוחַ אֱלו ִֹקים ומחַ בְ ִקים ַו ֲאנ ְַחנו הַ יִינו יו ְֹׁשבִ ים לְ יָד ׁשולְ חָ ן הַ ִמ ְטבָ ח ְ אֵ ת עַ צְ מֵ ינו. נורים ֲאנִי רוֹאֶ ה בְ גָלוי אֶ ת הַ קוֹלוֹת ׁשֶ ׁשָ מַ עֲתִ י בַ בֶ טֶ ן. ובְ כָל ִ ַאד ָוה ׁשֶ ל נֵר. וְ הַ קוֹל יוֹצֵ א וְ ה ֹולֵך ִמסוֹף הַ ע ֹולָם וְ עַ ד סוֹפ ֹו כְ מ ֹו ְ ַרק ׁשֶ בָ סוֹף אֵ ין מַ לְ אָ ְך ׂשָ ם אֶ צְ בָ ע ע ֲִדינָה עַ ל נִ י וְ אוֹמֵ ר לִ יְׁ " :שכַח", כָל נָ עַ ם ֲאנִי ִמתְ נָ כֵחַ וב ֹוכֶה אֶ ת הַ ִׁשכְ חָ ה ְמחָ ָדׁש. כִ י כֵן, ָאנו אֵ ינֶנו ׁשוֹתִ ים עַ ל ְמנָת לִ ְׁשכוֹחַ , ָאנו ׁשוֹתִ ים בִ כְ ֵדי לִ זְ כוֹר אֵ ת אָ ׁשֶ ר ׁשָ כ ְַחנו. .IIלמחר ביקש עליו רחמים והחייהו נורים בְ הָ ֵדי הַ ָד ֵדי, עודת ִ ַרבָ ה וְ ַרבִ י ז ֵָירא עֲבְ דו סְ ַ ובְ סומֵ י עַ ד ְדֹלא י ְָדעו לְ הַ בְ ִדיל בֵ ין מָ יָא לְ חַ ְמ ָרא. קָ ם ַרבָ ה ׁשַ ְחטֵ יה לְ ַרבִ י ז ֵַירא לְ מָ חַ ר בָ עֵ י ַרחֲמֵ י וְ א ְֲחיֵיה. כְ מ ֹו בְ נֵי י ְִׁש ַראֵ ל ׁשֶ בִ ְקׁשו" :וְ ַאל י ְַדבֵ ר עִ םָ נו אֱֹלהִ ים נֶ ן נָמות", וְ ֹלא י ְָדעו כִ י הַ מָ וֶות הוא חֶ זְ יוֹן ׁשָ וְ א ,וְ טו ְֹמָאת ֹו הִ יא ִׁש ְקר ֹו. 019 וְ ֲאנִי תָ ִמיד חָ ׁשַ בְ תִ י ׁשֶ אִ ם הָ יָה ר´ ז ֵָירא עַ צְ מ ֹו ָיכוֹל לָקום, ׁשֶ מָ א הָ וַא בָ עֵ י ְדֹלא לִ יבָ עֵ י עָ לַיו ַרח ֲִמים. וְ ָאנו- ָאהֲבַ תֵ נו לַקָ פֶ ה ֹלא תְ סָ מֵ א אֵ ת עֵ ינֵינו ִמ ְראוֹת אֶ ת מומָ יו: נורים ְמחָ ָדׁש הוא ְמנַתֵ ק ְמאִ יתָ נו בְ כֹ חַ אֶ ת חֶ בֶ ל הַ טָ בור, כָל מוֹצָ אֵ י ִ ומוֹתִ יר אוֹתָ נו סְ חופִ ים ְודוויִים לְ יָד ׁשולְ חַ ן הַ ִמ ְטבָ ח, ִמתְ ַגעֲגְ עִ ים לַקֶ ׁשֶ ר. .IIIכתבוני לדורות עַ כְ ׁשָ יו ֲאנִי כוֹתֵ ב אֶ ת עַ צְ ִמי בְ י ַָדיִים ְטרוטוֹת ְמׁשֵ ינָה, וְ חוֹתֵ ם אֶ ת עַ צְ ִמי בַ ְׁשתִ יקוֹת וְ בְ כֹ ל ְׁשתִ יקָ ה מַ נְגִ ינָה, ומוֹחֵ ק בִ זְ הִ ירות אֵ ת הַ סוֹף ומוֹתִ יר בִ ְמקוֹמ ֹו ֲע ָננָה-- וְ ׁשוֹתֶ ה וְ ה ֹולֵך 041 קַ ח אוֹתִ י | יואב יוסף קַ ח אוֹתִ י לְ ַאט לְ ַאט ֲאנִי ע ֲַדיִן ֹלא ׁשָ ם תָ בוֹא ,תִ תְ קָ ֵרב בְ ע ֲִדינות ,בְ רְֹך. כְ ׁשֶ תָ בוֹא ַאל תֶ ׃שָ ֵדד מַ עַ ְרכוֹת ַאל תִ פְ צַ ע לֵב ׁשָ בור ַאל תְ טַ לְ טֵ ל גוף ָרפֶ ה. ֲאנִי יו ֵֹדעַ , כְ ׁשֶ תָ בוֹא כְ לום ֹלא כְ מ ֹו נַ עַ ם כָל כְ לֵי אֵ בָ ַרי יִׁשַ בְ רו ָארְך ׂשֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת גופִ י יִתְ ֵ ראׁשי יַצְ ִמיחַ ל ֹו עוֹד ְׁשֹלׁשָ ה ִ כְ ׁשֶ תָ בוֹא תִ עַ ח אוֹתִ י מַ הֵ ר ַאמתַ ְחתְ ָך תַ ֲעלֶה אוֹתִ י בִ סְ עָ ָרה לְ ְ ׁשֶ ֹּלא אוֹכל לִ ְׁשמֹ עַ ׁשֶ ֹּלא אוכַל ַל ֲחׁשֹב תֵ ן ַלָתַ ְׁשתִ יוֹת לְ הִ ׃שָ אֵ ר ַל ֺםכָר תֵ ן ׁשָ לוֹם. 040 ִמילִ ים | ישעיהו גוטליב ֲאנִי ְמטַ טֵל בֵ ין ִמילִ ים ׁשֶ הֵ ם ׂשָ פָ ה ׁשֶ הִ יא קֹ ֶדׁש ֲאנִי לוֹטֵ ף אוֹתָ ם בְ ׁשַ עֲׁשועַ (אֵ יז ֹו ִמלָה ְמלַגְ ֶלגֶת ,ה ֲֵרי ו ַַדאי ׁשֶ אֵ ינָה). כְ ׁשֶ ָאמותַ ,אל תִ כְ תְ בו עַ ל מַ צָ בְ ִתי ָדבָ ר, כָל הַ ִםלִ ים יֵלְ כו אִ תִ י ,וְ אֵ ין יָפֶ ה לָהֶ ם מֵ הַ םָ וֶת, ומלוֹא ֹו וְ אֵ ין בָ הֶ ם כְ לום. ׁשֶ הֵ ם ע ֹולָם ְ וְ הָ יִיתִ י ִמתְ קַ מֵא בָ עִ וְ ִרים ׁשֶ ֹּלא ָראו מֵ ע ֹולָם יֹפִ י אִ ׃שָ ה, וׁש ִקיעָ ה ,וְ כָל ְקלִ ישָ אוֹת חַ טֵינו הַ ְםעַ מְגוֹת. ְ וְ הָ יו לָהֶ ם הַ ִםלִ ים תְ חוׁשָ ה. לְ לַחֵ ף וְ לִ ְדקֹ ר בָ הֶ ם. ל ֹו יָכֹ לְ תִ י ,לְ ַגלֵף ָאהַ בְ תִ י ל ִַמילִ ים לִ בְ נוֹת בָ הֶ ם בַ יִת ל ְַחרֹׁש עִ מַ ם ׂשָ ֶדה. 041 מפתחות גיליונות א'-ל' 045 רשימת הגליונות: א1 אדר תשס"ב תשרי תשס"ג כסלו תשס"ג שבט תשס"ג אדר תשס"ג תשרי תשס"ה כסלו תשס"ה אדר תשס"ה ט סיון תשס"ה י תשרי תשס"ו יא כסלו תשס"ו יב אדר תשס"ו יג סיון תשס"ז יד תשרי תשס"ז טו כסלו תשס"ז טז אדר תשס"ז יז תמוז תשס"ז יח תשרי תשס"ח ב ג ד ה ו ז ח עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עריכה :צבי ויינגרטן עיצוב :משה אלישיב לוין איורים :מנחם הלברשטט ,שמואל פייפר ,נעם ריף עריכה :משה אלישיב לוין איורים :שמואל פייפר עריכה :צבי רוט איורים :מנחם הלברשטט ,נעם ריף עריכה :צבי ויינגרטן עריכה לשונית :איתמר שחר איורים :שמואל פייפר עריכה :צבי ויינגרטן עיצוב :משה אלישיב לוין עריכה לשונית :איתן אברמוביץ ואיתמר שחר איורים :שמואל פייפר עריכה :צבי ויינגרטן עריכה לשונית :איתן אברמוביץ ואיתמר שחר עריכה :צבי ויינגרטן עריכה לשונית :איתמר שחר ,אריאל סרי-לוי ונעם רפאל עריכה :צבי ויינגרטן עריכה לשונית :איתמר שחר ,איתן אברמוביץ ,אריאל סרי-לוי, ארנון יפין ונעם רפאל עריכה :צבי ויינגרטן סייעו בעריכה :ר' אורי ליפשיץ ,איתן אברמוביץ ונעם רפאל עריכה :צבי ויינגרטן סייעו בעריכה וניקוד :ר' אורי ליפשיץ ,איתן אברמוביץ ,אריאל סרי-לוי ,נעם רפאל ואיתמר שחר עריכה :משה אלישיב לוין עריכה לשונית ועיצוב שער פנימי :אריאל סרי-לוי סיוע בניקוד :איתמר שחר איורים :נועם ריף 1מסיבות בעלות אופי היתולי ,הגיליון הראשון מסומן במקור כ"עלון מספר ."2 046 יט כסלו תשס"ח כ אדר תשס"ח כא סיון תשס"ח כב אדר תשס"ט כג כסלו תש"ע כג כד ב2 שבט תש"ע אדר תש"ע כה כו שבט תשע"א אדר תשע"א כז סיון תשע"א כח תשרי תשע"ב כט כסלו תשע"ב עריכה :משה אלישיב לוין סיוע בניקוד :איתמר שחר עורכים :צבי ויינגרטן ומשה אלישיב לוין סייע בניקוד :איתמר שחר איור :מנחם הלברשטט עריכה :צבי ויינגרטן הגהה :משה אלישיב לוין סיוע בעריכה :איתמר שחר ואיתן אברמוביץ' עריכה :משה אלישיב לוין סיוע בניקוד :איתמר שחר עריכה :בנימין פילצר סיוע בעריכה :שי באלקין עיצוב כריכה :איטלה מסטבאום עריכה :בנימין פילצר עריכה :בנימין פילצר עריכה לשונית :חיים בלאו ,שי באלקין ,בנימין פילצר עריכה :בנימין פילצר ,יהל גמליאל ואהרון חבר עריכה :אהרון חבר וצבי שטראוס ניקוד :בנימין פילצר איור כריכה :שהם סמואל עיצוב כריכה :אהרון חבר ורעות וינברגר עריכה :אהרון חבר עיצוב :אברהם גרשוני עריכה :אהרון חבר תמונת השער :אליהו רוזנפלד בתמונה :אשר שאז תוקע בשופר עיצוב הכריכה :אברהם גרשוני ניקוד שירים :בנימין פילצר עריכה :אהרון חבר תמונת השער :אליהו רוזנפלד עיצוב הכריכה :אברהם גרשוני מפתח לפי שמות הכותבים: א אברמוביץ' ,איתן נזכרים ונעשים סיפורי צדיקים וצדיקי סיפורים מפחד להצילי -נהלני לציון קדש גורלי ח ט יא 8-9 11-12 10-15 2מהדורה נוספת לגיליון מכסלו תש"ע. 047 אונסדורפר ,טובאל אמון ,יקום ארבל ,עומר ארזי ,אלחנן אריאל ,אלישיב אריאל ,יעקב ארמן ,נתנאל אשבל ,יעקב יוסף 048 היה מהלך במדבר -עיון בסוגיא קטנה במסכת שבת יב 5-13 אדם קרוב אצל עצמו -מחשבות בעקבות ר' צדוק הכהן לפני הספירה לפני ה' תטהרו "והיא מסתורין שלו" -כתיבה ודיבור בתורה אחת של ר' צדוק יב יג יד טו 36-38 49-52 55-58 53-65 "ספרה נא לי את הגדולות" -מחשבות סביב תורה רל"ד בליקוטי מוהר"ן טו 94-98 פירוק ,חתרנות ומסירות נפש דרך כל הארץ שברים למה זה אנוכי סודות וסימנים אחור באחור בין החברתי לקיומי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה הדיאלקטיקה של היהודי והגוי -הגל ור' צדוק על תשוקה ,זהות ואחרות טז יז יח יט כ כא כב כד כה 39-46 60-66 57-58 21-32 108-119 46-49 18-23 60-61 87-112 מחשבות על הקטסטרופה של פורים ללכת ,להתפלל אמנות הצום של ר' נחמן -מחשבות על הזמן והגוף צירופים חדשים להתעטף בענן די "מעשה ממלך עניו" הכוכב של מחוז גוש דן -דרשה על אהוד בנאי אברהם אוהבי -אבי האומה בראי הדורות בית המדרש חלום סחרחרת [להתחבר ברחמים] "בואי כלה" -השבת של חכמי הספרדים האחרונים כו כז כח ל כ י ב א ז טז ח כה כד כה 65-68 111-118 45-59 63-68 140 66-69 21-26 13-14 36-40 14-16 9 79 69 61-71 בחירת מקצוע :על חלומות ,פוטנציאל ,פרגמטיות וערכים כה 81-86 משיח עבדקן -או צל גללי החמור? "ואם כן ,הרחמנות גדולה עלינו"... מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כז כח כט 131-137 151-160 23-29 בונדי ,דרור בלאו ,חיים בלוך ,גלעד בלפר ,רולי ל 107-113 בדיחה על יהודי ,יהודיה וארבע פרות ב אנחנו מעדיפים אלות? סליחה זהות יהודית ויפן כה וכה וירא כי אין איש ,והשתדל להיות איש - מדרש עכשווי יב יד טו טז 88-89 67-70 66-68 35-37 הכחשת השואה האיראנית ,שאלת הזהות היהודית ותפילה על חולה מסוכן טז 115-118 נפקא מינא לקידושין או תתן אמת ליעקב גניבת התרפים אגדת תפלת שמונה עשרה שפה של חול ,שפה של קודש שלוש קריאות בחלום י' של ר' נחמן מברסלב לא באוזן ולא בפה הדרך לארץ ישראל ספרים ,ספריות וסיפורים המשחק בקוביא כל הדרכים מעוות לא יוכל לתקון מלאכה שאינה צריכה לגופה שוגה באהבה רבה זמן קיץ יגעת ,תאמין אבדין ומשתכחין ,חלק א' -נותן בהם סימנים ספר מספר וסיפור -פילוסופים מדענים :ספר יצירה והפילוסופיה של הרעיונות כג כד י יג טו ד ה ז ח ט י יא יב יג יד טו טו 104-107 19-29 48-52 58-60 99-104 36-48 21 41-43 31-40 13-17 13-21 52 29-35 69-75 37-46 14-25 75-93 (אין) אדם שאין לו שעה -לתודעת הזמן יחדיו נמתיק סוד -סתרי תורה ,הרב שג"ר ואופציה דתית מלהיבה טז יז 51-79 28-43 בהוויתה תהא כתובת תועה וחסרון לא יוכל להימנות מעגלתיה לא תדע :תורה -אישה מלכותך מלכות באנו חושך לגרש ,בידינו אור ואש מדר דר זכרת עמלק מאז להריץ יח יט כ כא כב כג כד 45-56 34-36 81-105 85-111 39-61 16-17 15-17 049 בלפר ,רולי; לייכטר, יותם בלפר ,שרית תהילה בן דוד ,אורי בנוביץ' ,הושע בר-יוסף ,דרור בר-יוסף ,דרור; קסירר ,שלמה בר-לב ,רוני 051 דברים שבלב אינם כו 64 כיוון ,כוונה וגיאודיזם כה 140-168 לדמותה הקדומה של השמיטה עשה תפילתך קבע בין אלול לעשי"ת סתיו על מעגלים ויושר או תרבות הכיכרות כהגלות אחד הרקים "לראות פני ה'" -פנים בפנים ,חלק א שופר ואדם אין לעבוד את האדמה על החרות הזאת -משהו על מגילת שיר השירים האומנם עוד יבואו ימים "בין אור לחושך"... ריפוי "ויוותר יעקב לבדו" -על תכונת ה'לבדיות' השש-בש הסלון מזמור כ"ז ההתנגדות כ'ארוע' של אמת מלכותא בלא תגא כל הנש[י]מה תהלל יה -תרגול נשימה בחסידות וביוגה ראג'ה ע"פ הסוטרות של פנטנג'לי יט ה ו ו ז ח ט י יא יב יד טו טז כט יא יא טז כ כא כו 62-82 9-11 2 5 10-11 56-57 23-25 47-48 38-39 54-56 27-30 41-44 101-103 31-35 32 58 126 73-80 50-52 94-102 על תפילה וניכור -ניסיונותיו של האדם לדיבור ולתקשורת כז 98-110 על הסליחה :בין לוינס לדרידה יד 71-80 תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותך לא שכחתי לפעמים כדאי "לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" מעשה אמאל איז געווען הגיע הזמן עשיתי ראש השנה באומן גיבור שושבין או קווים לדמותו של הדוד סמ עקרון המראה ח י יא יב יג יד טו טז טז 54-44 22-24 53-57 52-53 61-64 85-91 50-51 47-50 80-87 בראון ,דוד ברונשטיין ,חיים יחזקאל ברטוב ,אריאל ברנד ,שלמה בשן ,איתי חידוש כמותו מעולם הטיפול בסיפורים בהגותו של הרב נחמן מברסלב אומן בבשר העבר חרפתי אשר יגורתי -על תשובה ובניית יחסים טובים עם העבר יז יח יט כח 95-84 27-36 43-45 130-150 ובצאתי את ביתי כז 90 עד תם אפילו הגרועים שבהם -על אמונה ,אומנות ואינדיבידואליזם כח כט 161 19-22 נגלה ונכסה חמסינים אחרונים פגישת שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון אשריכם ישראל כלים שבורים :חלום ושברו חג הסוכות -התוצאה והתהליך יא יד יד יח כא יח 63-66 36 92-101 89-92 112-115 68-71 ג גוטהולד ,עידו גוטליב ,ישעיהו גזבר ,יהודה ג'ייקובס ,משה גפן ,נועם גרוסמן ,יובל גרינבוים ,יונתן גרינבלט ,רפאל גרינגר ,מתן חסידותו של דוד המלך -אשנב לאירוניה בתלמוד הבבלי סוכתו של ר' אליעזר ר' אלעזר בן דורדיא משורר מעשה ממלך עניו -חלק ב זיו שם שקראתיו בו עת הסתתרתי מפניו מילים *[פריחת הדרים] פורים תוירה נס שבטבע וטבע שבטבע -עיון במחשבת הנס בעקבות מגילת אסתר א-לוקינו וא-לוקי אבותינו החתול של ר' שימן בבא בתרא -פרק שישי שלא נדע ואני אברכם -פתיחת דרשה אחת בספר הזוהר הבשר שבעין -הצעה לקריאה בסוגית טביעת עין בבשר תפילה על גשר ספר יונה ה ב ו כח כט כט ל ל ל ל ל 32-37 11-20 11-12 105 39-40 56-57 135 143 127-128 139-140 97-106 ד כו כג כה כז כט כד ו 22-26 104-114 98-103 133-139 138-151 41-51 18 6-10 050 גרשינסקי ,חננאל דרייפוס ,הרב יאיר הירש ,אור יחזקאל הכהן ,יותם הלברטל ,חגי 052 ז ז ל ל 15-17 44-45 123 133 מעשה בבירה שחורה ובבעל תשובה נחום איש גמזו שלכת שיר תפילה ה ח יג יד יז יט כ כא 5 5-7 15-18 7-14 7-16 5-20 5-11 7-11 כג כג ב 5-15 7-16 גוט פורים -רשימות טאטא -מחשבות על חינוך טענדא ורענדא תפילה בבלי דעת חסד ,חירות וקהילה להתמיר את התורות והמוחין לעבודה מנטאלית -דיבורי היזכרות באדמו"רי חב"ד כד כה כו כז כח כט 7-14 5-23 5-16 5-12 6-19 7-17 זקן שהוא יונג -הרהורים על צעירות ל 7-24 ה ב יג יח 22-27 27-36 55-59 66-67 יט כא כא כג 46-49 44-45 60-61 42-50 א 8 ד הקמץ והצירה אספר לכם איך היו שמחים באהבתה תשגה תמיד -על לימוד תורה שלא לשמה אני לדודי ודודי לי -מחשבת על ח"י אלול רבי נחמן והרב שג"ר על סף המוות כסלו וחנוכה כפרוייקט עיצוב התחדשות ויחסי אורות וכלים שמעון היקר -מפניך ואליך אברח -דיבורים לקראת היארצייט חנוכה כתיקון הרגליים "אוהבים אותך יוסי" מסה על אפסות היחיד ועל נשגבותו ה עיונים חדשים בסוגיית תורה ומדע חטא העגל "מה הוא אומר" -תובנות על הבן החכם מחיה מתים ,מוריד הטל ,משיב הרוח ומוריד הגשם - לזכרו של הרב שג"ר זהות יהודית חילונית "זר לא יבין זאת" -על הטרנימוס טכניקוס של הרב "מהות העניין" בין שתי מערות -יתרון החושך מן האור וסוד בין השמשות בדידות -התבודדות הלברשטט ,מנחם הר-שפי ,אבישר ח ט ג ד יז כא 51-53 35 39-43 2-3 84-94 33-34 צהריים אחרון עם אפרים שבועות על שני שירים של פאול צלאן אנשים הולכים לעבודה מבועי דלבא לנשמת מורי ב ג ד ד ד ה ה ו ח ט י יא 42-44 21-25 1 34-35 54-55 2-3 38-40 19-20 21-23 7-10 70-74 41-51 משמעותה של חירות הלעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת? אשנב לדמותו של אלישע בן אבויה ,חלק ב' יב יב 14-25 57-68 הכתר ,הכבוד וחי עולמים -אשנב לדמותו של אלישע בן אבויה ,חלק ג' יג 35-40 לאמיתו של סיפור איוב נברא היה נלכדה בשחיתותם נבואה ניתנה לשוטים לא מבעטים בייסורים -ייסורים בתודעת האדם וזולתו, חלק א' חביבין ייסורין -ייסורים בתודעת האדם וזולתו ,חלק ב' תחושות ,תמונות ושבילים אבודים -מחשבות בעקבות קר שם בחוץ -הערה בנוגע לדמותו של (רבי) יהודה בן גרים נחמו כימות עניתנו מה שהיה ומה נעשה פרשנות של תלמיד יג יד יד טו טז 75-79 21-26 59-66 69-74 21-30 טז יז יט 119-125 71-78 38-41 כ כ כא 62-71 122-139 82-84 ו ויינגרטן ,צבי על שדים ואנשים אובדן משמעותי הרומנטיקה שבצער ללא כותרת מה אני מבקש מכם ללא כותרת אי שם ,בין הגיא לגן לחיות כמשל הביאני אל בית היין מקלחת כמשמעות החיים משכני אחריך נרוצה בין הפטיש לסדן -אשנב לדמותו של אלישע בין אבויה, חלק א' 051 וייס ,חגי ויק ,עמי סיפורי דגים אמונת חכמים = כפירת טיפשים?! פתחי לי רב כהנא צדק -עיון בסיפורת בבלית וארצישראלית זקנים ,קוסמים ומה שביניהם -על שאלת עליונותם של בעלי ההלכה /בעלי האגדה כב כב כד כה כו 31-34 67-77 30-36 113-131 69-76 הדר מרגליתא למרא בגנות/בשבת ימי הולדת קללה סוג א /קללה סוג ב -עיון בשיטת רב ושמואל בקריאת מגילה כז כח ל 91-96 106-114 69-88 דרוש לפורים עוד נדבר תשובה כהשתלמות בכתבי הרב קוק (מאמר באנגלית) ג כ י 9-10 120-121 53-57 יב ז י יא 75-78 26-28 25-28 24-31 יג טו טז 65-68 45-49 88-100 כ כב כד כה כו כז כז כח כח כט כט ל ל ל 151 62 37 132 103 97 158-162 129 162-167 30 53-55 119 129-130 137 ז זאבי ,אוהד שאול זדה ,אברהם הזהר ,מלכודת!! פרקים אינטימיים באמצע שביל ישראל הארוס היווני והזוהר היהודי -על אהבת החכמה וחכמת האהבה הניגון כמודל חינוכי במשנתו של ר' נחמן בין הכרה לחוויה התענגות ח חבר ,אהרון שלום 054 קליפת הזמן ופריו לראות את היופי יושבים בבסיס הורגים את הזמן האדמה בעבורך עץ או פלא? לחש המחוג הגדול עולם מתוצרת עצמית שוממה בספר השחור זוג יונים אסור למחוק את השם רגע על קו בית קברות כו כח 117 103-104 חמו ,מיכאל מסירות נפש מעשה באשה שנשאה עמה חבלי לידה קח אותי ראש השנה :יום דין לאדם? שבעת המינים אחיזת עינים עיני שראו אחרי פטירת מורי ורבי הרב שג"ר זצ"ל ל ב ד ה י יז 141 5-10 4-6 8 29-36 98 כ על תשובת אלול ועל תשובת השנה מיומני בית הכנסת מצה בדבש כוחה של כיפה יד ח טז כב 81-84 47-49 17-20 97-101 לביא ,עמית לדרברג ,נתנאל פעולתו אמת חב"ד ועבודתו התבונית של הרמב"ם המפגש עם רבי יוחנן -מה בין הצלת רב כהנא למות ריש לקיש כא ח טז 80-81 41-46 108-112 לוין ,משה אלישיב פתחו לי אבק שקיעות משזפון לנאפח בן זומא -האיש ,המיתוס והפרדס שיח יצחק -טיול י"א כשהליצן פגש את החזן פורים אצל הרב שג"ר געגועיי לאתגר קרת על מהותם של מצוות פורים לאור סיפור המגילה כיוון ,כוונה וגיאודיזם ח י יט ה ו יב טז יז א כה 49 76 83 28-31 13 39-43 113-114 55-57 11-12 140-168 חידוש הלכות שבת על התנתקות והנתקות אחרי שער החוק (פורים תוירע) מצוות האב על הבן צמרת גשומת עפעפיים שני מפתחות -עיון בסוגיית הירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ה ,דף פג טור ט ג ז ח יב יד יז 13-20 20-21 24-25 70-74 17-20 18-26 י יוסף ,יואב יזרעאלי ,יעקב יחיאלי ,חובב ינאי ,בניה כגן ,שניר כהן ,אביעד ל לייכטר ,יותם לייכטר ,יותם; בלפר, רולי ליפשיץ ,אורי 055 ליפשיץ ,יהונתן ספק בודאי תפילה בידיעה כהה -מחשבות קצרות על התפילה בעקבות ה'חזון איש' כו כז 17-27 39-44 שקורין אותן רבי בחזרה לבית וכשוך הסערה שביעי של פסח :חזרה לאהבה קידוש ה' ופורים משולש איסור אכילת מצה בערב פסח כח ז ז ט כ כב כב 20-30 11 33 36 141-142 35-38 102-103 מ רשמים ממסע לפארג (עם השלכות חינוכיות) על משחק ,צעצוע ושעשוע -המגיד דב בער ממזריטש על משיחיות -דברים בעקבות תכנית ההתנתקות התנתקות ,ארץ ישראל וגבריות חטפו מכות -כמה הרהורים לאחר עמונה והבחירות הרהורים על פורים שנה טובה -הרהור בעקבות פרי צדיק לראש השנה כי גרים הייתם הניסיון של אברהם (ווארט מפי הרב יהושע אנגלמן) מדוע נתקנה מסכת ידיים מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי הקדש טעות כיצד מת ר' שמעון בן עזאי? אלעזר המודעי והמאבק על הכתב פתיחת תיקון כ"ב מספר תיקוני הזוהר ותהיה אוזן גדולה מאוד ותוכל לשמוע הרבה תיקונא תלתין וחמשא (כך מצאתי) זכר לדבר -העריכה המשיחית של רבי יהודה הנשיא האם היה ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע? בכה רבי קול ה' גלות השכינה "ה' בקול שופר" " -האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" הערה על תארי השלילה -הרמב"ם ,הנזיק וזי'ז'ק "שמע ,לשון לשון הבנה" תורה על הצמצום והסתלקות הצדיק חיזו דהאי עלמא ג ה ז יא יג א יד ח י יא יג יד טו טו יז יח יט כ ז ח ט י יד יד יז יח 26-28 6-7 18-19 17-18 33-34 2-6 108 50-51 2-3 59-60 46-48 47-54 26-40 105-116 99-106 83-88 84-93 143-150 34-35 26-28 34 42-46 31-35 104-107 46-49 72-75 ללא כותרת לשם ,צבי מאור ,זוהר מאיר ,אמיר מאיר ,יעקב מבורך ,ישי 056 מייטליס ,אורי מינץ ,גיא מלכיאור ,איתן מנדלבאום ,עמית מרגלית ,עמרם נדב ,איתמר שלוש התשובות של רבי אהרון הלוי מסטראשילא השבת -נקודה או נקודות? עד ד'לא' -ידע -ידיעת השלילה ומקומו של עמלק -על פי ר' אייזיק מהומיל כג כה כו 31-40 72-78 85-93 נפתולי אלוקים נפתלתי -שלוש תפילות ע"פ ר' אייזיק מהומיל כז 120-130 השוואה בין שתי דרכי התמודדות עם השכול בחברה הישראלית ,כפי שמתבטאים בשניים משירי "התקליטורז" להיות חסיד כל נדרי דברים שרואים משם רבינו ג 9-12 ז יח יב יז 7-9 77-79 45-51 67-69 כו כו 77 115-116 ב ג ד ד ז ח 45-50 33-38 9-14 27-29 22-25 10-16 ט ט י 2-6 37 5-11 להוליד את הרוח שאנחנו משוגע הנפש יוצאת אל הקרוע להתריס נגד האושר הרווח -פרייה ורבייה וברית מילה דרך השלם ודרך הריק מדרכי קדושי ישראל הקדמונים -על הקשר בין הסופים ליהודים יג טו יז כ כג כד 28-32 2-13 44-45 12-28 18-30 70-84 להסכים לומר טוב מאוד -מחשבות ראשונות על השבת שיקום מטראומה כה כו 24-33 41-63 נ ?Trick or Treat סיפור מהסיטרא אחרא -מעובד ע"פ סיפור של ר' יעקב פראנק שר"י ניר ,אלחנן כמו נכד שלנו האם תתכן יצירה דתית? הפגנה יחסים בין שניים כפי העולה מכתבי חב"ד מת בלול תפילה בזמן הזה -סיכום חלקי של הרב גינצבורג בראש תורה ב' בליקוטי מוהר"ן ,עם השלכות ונגיעות בנפש בזמן הזה מחלוקת לשם שמיים ודיבורים מן השמיים הקיץ אנחנו נתנתק על שפת המקום והזמן -מחשבות והערות על שפת התרבות בעקבות תהום ההתנתקות 057 מה יהודים עושים עם הקיץ? סליחה ,זה עדיין רלוונטי? גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי סבירי ,שרה סגל ,עקיבא סופר ,חגי סמט ,נעם סרי-לוי ,אריאל כז כח ל 80-89 31-44 47-62 הסופים האמת והשלום -אהבו? כנגן המנגן הסוד -גרסת ר' נחמן -הגשמת משאלות ר' נחמנית על אודות הריקנות אור חדש ברית הפרשנות עקדת התורה תמים תהיה? -תגובה למאמרו של הרב אבישי "קצת נאיביות" כד כב כג כד ד ז ט י י 85-90 78-96 51-97 62-68 19-21 29-33 26-32 38-41 60-61 בין שמחה להצהרה ובין מקדש לבית -מפת הקשרים לסוגיית 'מאי חנוכה' יא 2-9 הקדושה שבסוגריים -הגיג שבתי בעקבות סוגיית 'מלאכת מחשבת' יב 3-4 מאמר "דעת אלוקים" לדורנו (ושמא :לדעתנו) שערי אונאה מי תלויים בסערה? -על תוקפן של ל"ט אבות מלאכה ופטורי שבת יג יח כד 19-27 59-65 38-44 מלאכת הוצאה -המרחב השבתי-הלכתי שמחת חתנים -גוף ,חברה וריטואל בברכת חתנים כה כו 34-50 28-40 על פני -אלהים אחרים ופניו של ישמעאל ,דרשה תיאו- פוליטית כז 45-79 ל יב יג יז יח 25-45 79-87 53-54 51-54 80-82 ס זכרון בספר -על זכרון ,מקרא ומגילה ד' אמות של אדמה למען האמת -פירוש לתורה קכ"ב רבם של ישראל רחמים וחיים לוגמים יחד במבט לאה תה רגיל גדוש סוכר מכוסות קלקר -או :קריאה בשני קטעי סליחות כב תורה בחילונים תאמין מילים מחפשות משמעות -בעקבות ביקורתו של הרלב"ג כב על תוארי השלילה של הרמב"ם ע 058 24-30 63-66 ד ו 30-32 14-17 עובדיה ,בן-ציון משחק ילדים על צדק וחסד בספר יונה 69-75 12-13 46-47 17-20 18-22 12 33 104 72 61 103 31-34 58 29-36 37-44 פוקס ,עוזיאל פייפר ,שמואל רשימות אומנות השעשוע חלומות התיקון של העץ הנדיב אתה אלהים לבדו -מסע אל ראשית הבריאה דרך האבות מחלת גבהים פחד חרישי שלג ירושלמי על עיר מרים [בחצות הלילה הראשון] רעב יום חמישי בשעה שתים עשה אצל רבנו הקדוש עם לכתו איווי ,תפילה ורצון אלוקי -להגותו של תנא שכוח השביעית -שנת תוהו או מודל לתשובה? עיון בפרשיות התורה העוסקות בשנת השביעית כא ז ז ח ט י יט טז כ כג ב יד טז יז כ יח פרנס ,אריה מים עליונים ומים תחתונים -בראשית רבה ומילוי רווחים על ידי העורך ה 4 שפכי כמים לבך נוכח פני ה' – רשמים קצרים ב 3-4 המים המרים ושאלת ההשגחה כא 52-59 יט כ כא א ד ה כא 51-61 37-57 27-32 7 49-53 18-21 35-43 כא יד 116-119 71-80 פ פילצר ,בנימין פישר ,גדי פריז ,אריה פרקש ,יאיר צור ,אביחי צוריאלי ,אודיה קסירר ,שלמה קסירר ,שלמה; בר- יוסף ,דרור צ הפולני "אבל אני רוצה להיות שם!"... לא היה ולא נברא ענין מלחמת עמלק -דרוש לשבת זכור דרוש בענין הכפירה והוא נער כי מרחמם ינהגם -הספד לרב שג"ר זלה"ה ק על האלוהי שבאנושי על הסליחה :בין לוינס לדרידה 059 ר עונשו של רובין הוד מפתח אפס אנחת האדמה' גשם ג ג ד ז 2-9 44-45 15-17 3-6 רוזנברג ,חננאל מדינה יהודית -סתירה ואוטופיה על חופש ,ברית ואמת פנימית הזהיר במצוות :תשובה אל המסורת -תשובתו של ה'אנטי-גיבור' יג טז יח 2-14 9-13 5-25 דיני קרן -מאחריות לסיטואציה שלג סגור פתוח סגור שטרות שגופן ממון -הערה קצרה בסוגיית שנים אדוקים בשטר משומשות למות שוב הנאה קדושה -עיון בסוגיית הפתיחה של פרק "כיצד מברכין" כט ל ל טז 59-65 121 131 105-107 כ כא כב 59-61 76-79 4-17 רוט ,יהונתן אשכנזי עם חית ועין כי ביד אישה הטובות והרעות -מבט מדרשי על יום הכיפורים ללמוד וללמד ,לשמור ולעשות קול עצמותי תאמרנה -דרוש בעניין "על עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים" כט כט י יא יב 36-37 67-68 62-65 19-23 26-28 ריבקין ,מתן ריף ,נעם שפת אמת -שלמות הזיכרון עד רגע האמת פינק פלויד -עונג ,קשר ,תיקון אחדות ופירוד בחלל הפנוי (על תורה כ"ז בליקוטי מוהר"ן יא ב ג ה 33-37 37-41 29-32 12-13 תן בנו יצר השמש יצא על הארץ רשמים ממחנה בני עקיבא הרב שג"ר ,גיבור מילים דבר אלי בפרחים ארבעים ושתיים ו ז י כא ד ח 3 14 77-78 62-63 7-8 58-59 רוזנברג ,הרב שמעון גרשון רוזנפלד ,אליהו רוזנפלד ,עמיחי רוט ,צבי רענן ,משה רפאל ,נעם ש 061 שאז ,אשר שוק ,אורי דוד שוק ,שלמה שחר ,איתמר שטכלברג ,בניה שטראוס ,צבי שיפמן ,אריק שלו ,אלון שרייבר ,אבישי כשקולרבי עומד בתפילה בדרך לברית עולם -על תהליכים במערכת היחסית בין ה' לכם ישראל ,כפי שבאים לידי ביטוי בשלבי כינונה של השבת בית מדרש לחיים -על יחסי הגומלין בין בית המדרש לחיי המשפחה ,לאור סוגיית הגמרא בבבלי כתובות ,סא עמוד א -סג עמוד א מלוא כל הארץ חסרוננו מה צו הרוח לקראת הפריחה לקראת האביב יום הכיפורים להתאמן עם משנה גמישה שוקולד ,פלאפל ותבלינים להתביש אביעד רונן לאביחי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך צרור מפתחות שבת אבלות ונחמה -כפי שלמדתי מהרב שג"ר איוב "וכך מנהיג הקב"ה את עולמו!" עיון במדרשי הפתיחתא לפרשת אחרי מות צבעים דור שלישי הפסקת חשמל אנכרוניזם אעירה השחר -תורה ס ומעשה דוד ובת שבע שקר הגד נא לנו -על שקר ומוות גדי בחלב אמו?! בחינת טעמי האיסור בראשונים ובתורת הסוד ,והמכנה המשותף להם על הקשר בין נשמה יתרה לשבת -בעקבות עיון בשל"ה הקדוש ומהר"ל מפראג מי ניצח הבייתוסים או חז"ל קצת נאיביות כז כח 119 60-102 כח 115-128 ל ל ה ו ח ט יא יד יד טז יז יז כא יא יג 89-96 125 42 18 29-30 33 16 15 16 14 17 27 12-26 40 41-45 יד טו כ כג כו כז כד 102 52 58 41 78-84 152-157 45-59 כה 51-60 ב י 51-56 58-59 060
© Copyright 2024