77 תפקיד התימום בקביעת הדיפרנציאציה הלימפטית והראקםיבציה האימונרלוגי
77
תפקיד
בקביעת
הדיפרנציאציה
התימום
והראקםיבציה
האימונרלוגית
הלימפטית
חבור לשם קבלת התואר
דוקטור לפילוסופיה
מאת
אלפא
פלד
הוגש למועצה המדעיח של מכון ויצמן למדע ,רחובות
אדר חשכ״ט
תפקיד
בקביעת
הדיפרנציאציה
התימוס
והראקםיבציה
האימונולוגית
הלימפטית
חבור לשם קבלת התואר
דו קסור לפילוסופיה
מאת
אלפא
פלד
הוגש למועצה המדעית של מכון ויצמן למדע ,רחובות
אדר תשכ״ם
עבודה זו בוצעה בהדרכתו של
פרופסור מיכאל פלדמן ,במחלקה
לביולוגיה של התא ,מכון ויצמן
למדע ,רחובות.
תודתי לפרופסור מיכאל פלדמן על
הדרכתו המסורה והענינית בשלביה
השונים של העבודה!
לדייר עמיאלה גלוברזון על עצתה
העני נית;
לציון גדסי על עזרתו הטכנית המסורה,
ולכל חברי בעבודה.
ת כ ן
ל י נ י ם
ה ע
עמוד
מבוא כללי
1
חומרים ושיטות
13
ז נ י
13
עכברים
הקרנה
הכנת
,13
תרחיפי
14
תאים
כ ר י ת ת ת י מ ו ס
מבחני
15
חסון
17
18
בדוד
15
-
צמות
-
ה מ ר ל י ז ה
דם
16
Jerne
Playfair
-
צמות
עם
-
שתלי
ע ו ר
18
-
אפקט
ס י מ ו נ ם ן
19
מ ה פ ר י ט ו נ א ו ם
19
מ ק ר ו פ ג י ם
הפקת
כ ד ו ר י ו ת
15
א נ ט י ג ן
18
ח י ד ק י
20
ץ ׳ -ג ל ו ב ר ל י נ י ם
ה י ס ט ו ל ו ג י ה
נםויים
21
ותוצאות
22
^^מתבצעת_על 2י_2הת2מי°
=
א.
הזמן
מהו
בחיה
ב«
רציה
על
עם
הקרנה
ו כ ל י ה
א י מ ו נ י ת
בחיות
ב ו ג ר ו ת
י ד י
קטעי
ר ס ט ו ר צ י ה
בתוך
לאחר
הקרנת
ג ו ף
הבוגרת
הקרנה
ה נ ת ו נ י ם
הדרוש
ר ס ט ו ר צ י ה
ג.
בכדי
ל ג ר ו ם
כללית
לתימום
ת י מ ו ס י ם
טחול
ח ם ו נ י ת
על ידי
ל ר י א ק ט י ב צ י ה
א י מ ו נ י ת
22
?
כ ר ו ת ו ת
חימום
ממקורות
ש ו נ י ם ,
תוך
ב ו ג ר ו ת
כרותות
חימום
לאחר
השואה
ל ר ס ט ו
ו כ ל י ה
בחיות
ת י מ ו ס י ם
22
ממקורות
ת א י -פ ע פ ו ע
בהשואה
ש ו נ י ם
25
לאחר
לקטעי
Diffusion chambers
השפעת ה ת י מ ו ם ב ר י א ק ט י ב צ י ה א י מ ו נ י ת לאחר ח ס ו ן ממצה
Immunization
א.
ח ס ו ן
Exhaustive
ממצה
עם
א ר י ת ר ו צ י ט י ם
ב.
ון
ממצה
עם
א נ ט י ג ן
חסון
השיגלה
ממצה
ובדיקה
א ר י ת ר ו צ י ט י ם ש ל כבש ( S R B Q
של
עם
ארנבח
SRBC
ובדיקה
כ נ ג ד
)
ובדיקה
כ נ ג ד
כ נ ג ד
א נ ט י ג ן
35
2
השיגלה
3
34
SRBC
ב ד י ק ת ה פ ו ט נ צ י ו ת ה מ ו ר פ ו ג נ ט י ו ת ו ה א י מ ו נ ו ל ו ג י ו ת של מ ו ש ב ו ת
ממקור תאי ת י מ ו ס
39
tESS3CEIBEESta:D33D3:nan(ClUSSISD
ק ל ו נ י ז צ י ה
־־;,
השפעת
ח י מ ו ם
של
חאי
ח י מ ו ם
פיטו המגל ו ט י נ י ן
39
על
חדירות
המושבות
שמקורן
בתאי
39
עמוד
המורפולוגיה של מושבות שמקורן בהזרקת תאי תימוס
בדיקה הפונקציונליות של מושבות שמקורן בתאי תימוס
•י
40
41
ימכ^רלרגית בי 2תאי ת2מרם^לבי_jתא2ם
=
=
=
46
מקשר_2ל05?2
האם תאי תימוס מסוגלים לתת אפקט סימונסן
ל> אפקט םימונםן בבני כלאיים נילודים המתקבל מהזרקת תאיקשרי לימפה בהשואה לזה המתקבל מהזרקת תאי תימוס פרנסלים
ל .עקוב אחרי הופעת אפקט םימונסן בנילודים ! Fלאחר הזרקתתאי חימום לעומת הזרקת תאים מקשרי לימפה פרנטלים
השואה היסטולוגיה של הםחולים המוגדלים בין על ידי מתן
תאים מקשרי לימפה לבין מתן תאי חימום
אפקט םימונסן המתקבל על ידי מתן תרחיף טחולים פרנטלים
•ד
מוקרנים המאוכלסים בתאי חימום או תאים מקשרי לימפה
מי מהתאים של הטחול ה״תימלי" נותן את אפקט םימונםן
בנילודים?
־! מתי מופיעה יכולתם של תאים מקשרי לימפה או תאי חימום,
המאכלסים שחולים מוקרנים לתלית ,לגרום לאפקט םימונסן
בנילודים ?
כיול מספר התאים מקשרי לימפה הדרושים לגרום ליימחלה
י,המשנית" בחיות • מו קרנו ח לתלית
האם תאי תימוס מסוגלים לתת ריאקציה הומוגרפטית מטפוס
ה״מחלה המשנית" ?
-י האם תאי חימום מסוגלים לדחות שתל עור אלוגנאי ?
47
47
50
53
53
55
57
59
60
63
68
החימום
אינטראקציה בין תאי
Claman et a l .
אינטראקציה בין תאי
פוליציסמיות
אינטראקציה בין תאי
אינטראקציה בין תאי
על ידי תאי מח עצם
אי נסראקציה בין תאי
או לא פוליצ יטמי י ם
במנה נמוכה
אי נטראקציה בין תאי
או תאי תימו ס נורמל
מחיות מחוסנו ת
69
70
71
73
77
SRBC
־מום מ ח י ו ח מ ח ו ס נ ו ה כ נ ג ד
cל ב י ן תאי מ ח ע צ ם נ ו ר מ ל י י ם או
אינטראקציה בין תאי תימוס לבין מקרופגים
79
82
3cc=:c = b B E = s c B n s s s : r 1 r s = = a a « s s : a a s s a a e n 1 e Q s
יצירת נוגדנים כנגד
JPlayfair
SRBCעל ידי פיסות תימום בשיטת
85
עמוד
מנגנו^_וםות_הפעולה של^ת2מי9
=
-
-
השתלח תימוםים של בילודים תחת הקפסולה של הטחול
האם הזרקת לימפוציטים בוגרים לנילודים תשפיע על קצב
גידולו ועל פעילותו האינדוקטיבית של החימום ?
האם הזרקת ־'.לימפוציטים בוגרים לחיות מוקרנות לתלית עם
הצלה על ידי מח עצם תגרום לעבוב משובי בפעולה האינדוק
טיבית של החימום ?
91
91
93
94
דיון
100
סכום
112
ספרות
116
סכום באנגלית
1
הקיצורים
רשימת
AFCP
=
Antibody-Forming Cell Precursors
ALS
=
A n t i Lymphocytes Serum
ARC
=
Antigen Reactive C e l l s
ASC
=
Antigen Sensitive C e l l s
BSA
=
Bovine Serum A l b u m i n
FBI
=
Feedback Inhibition
yG
=
y-Globulin
GVH
=
Graft V e r s u s Host
HSA
=
Human Serum A l b u m i n
PBS
=
Phosphate Buffer Saline
PHA
=
Phytohaemagglutinin
rpm
=
Rounds per minute
RRBC
=
Rabbit Red Blood C e l l s
SRBC
=
Sheep Red Blood C e l l s
TDL
=
T h o r a c i c Duct Lymphocytes
מחקרים אשר נערכו בשתי עשרות השנים האחרונות גלו כי נודעת חשיבות
גדולה לבלוטת החימום Thymus Glandבקביעת הדיפרנציאציה של האברים הלימ-
פטיים השונים וכתוצאה מכך -בקביעת יכולת התגובה החיסונית־
לראשונה נראה החימום ^ H e w s o nכבלוטה המכילה תאים הדומים לאלה
המצויים בקשרי הלימפה והדם.
עם הגיל־
הוא ראה לראשונה כי בלוטה זאת הולכת ונעלמת
מאוחר יותר ראו החוקרים שלתימוס חשיבות פיזיולוגית במערכת
הלימפואידית הכללית בכך שהחימום יוצר לויקוציטים הנודדים למקומות חדשים
ויוצרים מרכזי צמיחה חדשים ( H a m m a r (1 .שעשה עבודה בסיסית ויסודית על
האמבריולוגיה והאנטומיה של החימום יעד לו תפקיד אנטיטוקסיני־
מבנה החימום נבדק בפירוט באמצעוח מיקרוסקופית האור והאלקטרונית
ונמצא כחלק מהמערכה הלימפואידיח אך שונה ממנה במבנה ,במקור ,בתגובות
לגירויים כימיים פיזיקליים ,בתגובוח לגירויים אנסיגניים וכן בצורח שגשוג
התאים.
הלימפוציטים של התימום שונים מאלה המצויים במערכת הלימ-פטית.
קצב
חלוקת התאים מהיר ,יש להם אורך חיים קצר יחסי ,אינם מגיבים לגירויים אנטי
גניים ומכילים אנטיגנים םפציפים ,וכן שונים התימוציטים בתגובתם לנוגדנים
מסוימים.
מקור
הלימפוציטים בתימום היה והינו נושא לדיון־
(2
(Auerbach
חקר אח חהליכי ההחפחחות העוברית של התימוס בעזרת תרבויות רקמה־
הוא מצא
כי אח ההחפחחוח קובעח אינטראקציה אינדוקטיביח בין שני טיפוסי חאים:
מזנכימלית ואפיתליאלית,
האפיתליאלי
Auerbach
של החימום.
החאים הלימפואידים שבחימוס העוברי מתפחחים מהמרכ
כתוצאה מגירוי אינדוקטיבי שמקורו בתאי המזנבים.
ההוכחה של
אינה מוציאה מכלל אפשרות שהפרקורסור הלימפואידי חדר אל האפיתל
בחקופה האחרונה גלו נסויים עם שתלי תימוס וכימרות ,ונסויים
-
- 2
במערכות פרביונסיות בהם השתמשו כמסמנים כרומוזומליים או כמסמנים דדיו-
אקטיביים חדירה של תאים לתוך החימום.
העובריים באפיתל של החימום בטיעונו של
(3
כלומר ,אין מקור התימוציטים
Auerbach־
( F o r d and M i c k l e mהראו בחיה הבוגרת שאחד מהמקורות לתאים
הנודדים אל החימום הוא הרקמה ההמופויסית של מה העצם ,הטחול או הכבד
העוברי.
אך לא נמצא אף פעם שחאים מקשרי הלימפה משגשגים בתוך התימוס.
גם ( G o w a n s and Knight (4שהזריקו לימפוציםים קטנים מסומנים לחולדות
מוקרנות לא מצאו תאים אלה בחימום ,אלא בקשרי הלימפה ,ב-
. l a y e r ' s paches
ובחלקים ה״לבנים" של הטחול.
החימום הוא האבר הלימפואידי עם שעור המיטוזה הגבוה ביותר.
( M e t c a l f (5מצא כי הוא פי 10גבוה מאשר בקשרי לימפה.
הוא גבוה בינקוח
ונופל עם הגיל עד הגיעו לרמה קבועה( S a i n t e - M a r i e and Leblond (7,6 .
טוענים שמקורם של הלימפוציטים הקטנים הוא מחלוקה של תאים גדולים יותר.
בעבודה אחרת של ( M e t c a l f (8בהשתמשו בהכללת טמידין מסומן בטריטיום ,הראה
שהצטברות של תאים מסומנים בתימוס היתה לעין שעור גדולה יותר בתימוס מאשר
בקשרי הלימפה או מח העצם.
אחת ל 3 - 4 -ימים.
לפי חשוביו נמצא שהתימוציטים בקורטקס מתחלפים
קיים שווי משקל של אוכלוםית התימוס על ידי אבדן מהיר של
תאים המתבטא במות או בנדידה.
לעומת הלימפוציטים הקורםיקליים ,נמצאו המדו-
לרים מעטים יותר ובעלי שעור חלוקה קטן יותר וזאת לרבות הבדלים אחרים.
et a l (9.
( M a t s u y a m a : • .חושבים שהלימפוציסים במדולה הם אלה הנקראים -
Long lived lymphocytesואלה הם בעלי כושר אימונולוגי.
ואמנם( W a r n e r(10
שעבד עם עופוח הצליח להראות שבעוד הלימפוציטים הקורטיקליים הם משוללים
כשירות חסונית ,הרי המדולרים הם בעלי יכולת להגיב לגירויים אנסיגניים.
תאים נודדים מן החימום.
( M u r r a y and Woods(11ו-
הוכחה ישירה לכך ניתנה על ידי מספר עבודוח.
( N o s s a l ( 1 2הראו שתאים הנגזרים מן החימום הנקראים
-
" "Thymus d e r i v e d c e l l s
כיום ה-
נדירים ביותר במח העצם־
- 3
נודדים אל קשרי הלימפה ,והטחול־
גם בניסויים עם שתלי תימוס נמצא דבר דומה,
כפי שהדברים מסוכמים בעבודות של and F o r d (13
ו(Davies et a l
הם
)
( H a r r i sוetal(14.-
l
et a
( D u k o r־
( M i l l e rהראו
שמספר התאים הנודדים משתלי התימוס גדל לאחר גירוי אנסיגני־
עם כל ההוכ
חות על נדידה כמובן שקיים הספק כי מה שקורה עם שתל חימום יכול להיות שונה
ממה שקורה בחימום
.
in situ
קרוב לודאי שהתאים המעטים העוזבים את החימום הם אלה בעלי אורר החיים
הארור־
תאים אלה תורמים תרומה למאגר הכללי של הלימפוציטים שמחוץ לתימום־
תרומה זו חשובה בתקופת החיים הראשונה כאשר המערכת הלימפטית נמצאת בשלבי
התפתחות ראשוניים ,או בתקופת הבגרות כאשר החיה מחלימה מלימפופניה הנגרמת
על ידי קרינה ,נצולות לימפוציטים או כדומה־
וסות הלימפופויזים בחימום נקבע על ידי גורמים חיצוניים־
כמות תאי האם ה-
הורמונליים.
Stem cells
ביניהם
שמצויים להשגה ולנדידה אל החימום וכן גורמים
כדוגמא לגורם הראשון משמשים שתלי חימום בחיות מוקרנות ומוצ
לות על ידי מח עצם המתרוקנים מיד לאחר ההשתלה ומחאכלםים מחדש על ידי תאים
ממקור של מח העצם.
( M e t c a l f ( 1 9מצא שהצטמקות החימום בחיות מבוגרות אינו
תוצאה של מחסור בתאי אם.
בעבודות אחרות שלו
) ( 2 2 , 2 1 , 1 0הראה ששתילת תימו-
סיס בחיות נורמליות ככרותות חימום אינו משנה את שעור השגשוג של התאים
הלימפואידיים והוא שווה לשעור השגשוג בחימום
in situ־
למעלה מ 2 0 -תימוםים ,מראה כל תימוס אוטונומיה מלאה.
הטחול באורח שונה לחלוטין
גם במאכסן הנושא
לעומת התימוס מתנהג
).(24,23
העובדה שלרבוי שתלי החימום אין השפעה על יכרלת הגידול של שחל חימום
בודד הביא את החוקרים להשערה שאין החימום או שתל החימום מווסתים על ידי
מנגנון של משוב-עכובי
. feedback i n h i b i t i o n
עליה במסח רקמת החימום אינה
-
- 4
גורמת ליצירה של חומרים תימוליסים או מעכבי חלוקה כקורסיזון הידוע
כבעל אפקט ל ימפוציטו ליטיand Osoba (25 .
( M i l l e rחושבים שוסות הלימפו-
ציטוזים עומד בנגוד למנגנוגי וםות הומאוסטטים הידועים במספר מערכות,
feedbackמובהקת.
לרבות המערכה האנדוקרינית שהיא מוסתת על ידי מערכת
נראה למשל שהצטמקות התימוס בבוגר נקבעת על ידי גורמים תימליים פנימיים
הקשורים לרםיקולום האפיתליאליet a l (26. .
!
R
במאכםנים
נבדלים במדדי המיטוזה שלהם.
K
( M e t c a l fהראו דבר דומה בנסיונות
A
כאשר נשתלו
-C3H3AKR . (AKR x CוH)F
F!-oהוחלפה האוכלוםיה הלימפו-
אידית שלהם בתאי המאכסן ,אך שעור השגשוג של התאים היה שונה ,גבוה
ונמוך • H-C30
AKR-o
נראה ,איפוא ,ששעורי השגשוג נקבעו על ידי שרידי הרטיקולום
של השחלים,
לאחרונה הצביעו ( N a g a y a and Sieker (?2על מנגנוני
feedback
המוסתים את יצירה הלימפוצישים והם מיחסים אותו לפקםור הומורלי המצוי
בתימוס.
(28.
et a l
( H a r r i sהיו בין הראשונים שדוחו שאין תאי התימוס מסוגלים
ליצור נוגדנים ( M a r s h a l l and White (29 .וet a l(30.-
( S h e r m a nטענו שרק
הזרקה ישירה של האנטיגן לתוך התימום גורמת ליצירת נוגדנים.
את חוסר היכולת
של החימום ליצור נוגדנים הסבירו גם בעובדה שאין מתן אנטיגן גורם לדיפרנציאציה
של פלסמוציטים ומרכזי יצירה בחימום.
בעוד שבאברים לימפואידיים משניים בקשרי
לימפה וטחול גירויים אנטיגניים גורמים להופעות אלו.
(21
( S a i n t - M a r i eאמנם דוח על המצאות פלםמוציסים בפרנכימת התימרם.
עבודדח על תימוםים של בני אדם מדוחות על המצאות של מרכזי יצירה -
. Centres
יצירה
Germinal
אך בחיות נטוי ,חסון אינו מוביל ליצירת פלסמוציטים או מרכזי
) et a l (34. . ( 3 3 , 3 2
מכלל האימי נ ו גל ו ב ו ל י נ י ם.
( F u r t hמצאו שתאי תימוס יוצרים רק
IgGו-
IgA
אך כיון שתאים אלה נמצאו בין רקמת החבור ובקרבת
- 5
-
צנורות הדם ,יש המניחים שמקורם אינו בחימום אלא שנלכדו ממחזור הדם־
( T t i b i ? b & e k e and Cohen(35לא הצליחו לקבל
םנוח בעוד .שקשרי לימפה יצרו. yG(36
( F r i e d m a nו ( M i l l e r (17-הראו
SRBCלא הביא ליצירת
שחסון כנגד
yG
מרקמת תימוס של חיוח פחו-
PFC
על ידי תאי החימום.
לעומתם ( L a n d y et a l (37.הראו שהזרקה תוך ורידית של אנטיגן
כיון שנמצא שאנטיגן זה גרם
הסלמונלה הביא להופעת נוגדנים בחימום.
לשנ ר י ׳־בארגו ן החימום ולאטרופיה שלו מניחים שתאים יוצרי נוגדנים שאמנם
היו שסברו שאי יכולת החימום
נמצאו בחימום נדדו אליו מאחרים אחרים.
להגיב כנגד חסון אנטיגני נובע מהעובדה שאין האנסיגן מגיע אל התימוס.
).(39,38
הראו כי קיים מחסום בחימום
הסברה על קיום מחסום בזה הועמדה
בסימן שאלה לאור המימצאים שהראו חדירה של חומרים לחימום כקולואידים,
125
טריפן כחול,
, BSAפריטין,
HSAמסומן בI(41,40-
נראית נורמלית לחלוטין
(
) ( 3 9 , 3 8והכללת החלקיקים על ידם
הנורמלי הרבה מאד היםטיוציםים ומקרופגים
)»(42
.
נמצא כי בחימום
כל זה מצביע על מנגנון פגוציטוזה חקין ,כר
שזו כנראה לא הסיבה לאינרטיוח האימונולוגיח של החימום לדעה החוקרים הנ״ל.
(25
and Osoba
( M i l l e rסוברים שמצוי בחימום גורם הנמצא ברכוז גבוה
והוא מדכא את הפזה ההשדאתית של התגובה החיסונית הראשונית־
על ידי תאי התימוס היא דלה ביותר.
אך ישנן עבודות המראות על אפשרות של
העברת חסון על ידי תאי תימוס לחיות מוקרנות.
תאי טחול או קשרי לימפה
. -46() 44(, B i l l i nו( . " C e l l bound
et a l .
).(43,35
n
e
אם כי ביעילות פחותה מאשר
התמונה ורודה יותר בריאקציות מספוס
h
o
הראו כי תאי תימום מסוגלים לריאקציות
מוקרנות.
C
V
0
l
a
t
e
s
(
GVHאו יצירת המחלה המשנית בחיות
( W a r n e r ( 4 7הראה דבר דומה בעופות־
פלקים על הקרום הכו ר י ו אלו נטו אי.
קבלח נוגדנים
תאי החימום יכולים ליצור
הריאקציה משתנה בהתאם לגודל אוכלוםית
הלימפוציטים המצויה במדולה של החימום־
ריאקצית
GVH
מוגברת מתקבלת
-
כאשר
תאי
ג נ י ם
של
התימוס
של
ההורה
השני
תאים
מקשרי
הלימפה
המשנית.
מכיל
על
הפרנטליים
המסקנות
תאים
'ידי
(2
התימום
תאי
התימום
דית
ובא
י ו צ ר
באינטראקציה
(Taylor(52
שהוחזר
המראה
שתל
להם
כריתת
ארנבות
ותאי
ואדם(
וכן
הפלסמה
א י ז ו ר י ם
תימום
בדם
אלה
של
-
קשרי
מקורם
רק
לימפה
או
טחול
- Thymectomy -
מ י ו נ ק י ם
ה פ ר י פ ר י ,
על
בקשרי
י ד י (53.
הולדם
הלימפה
et a l
קטן
למסקנה
בשתל
מיד
ה נ ״ ל
חלק
תמיכה
לאחר
הקשורים
ה ן :
גורמת
( P a r r o t t
בשם
מן
התימוס
התימוס.
לבגרות
בעבודה
)עכברים,
תפקו
של
תימוס
ח ו ל ד ו ת ,
כמות
ה ל י מ פ ו צ י ט י ם
ה ל י מ פ ו צ י ט י ו ת
א י ז ו ר י ם
ה נ ו ג ד נ י ם
המתקבלות
כרותות
ל י ר י ד ת
ובמעטפות
א י ן
שלא
מובאת
ש ו נ י ם
כניסה
ביצירת
מ ג י ע
בחיות
ה א נ ט י
שישנה
החלשות
מהם
זו
כ נ ג ד
(1
ל י ם פ ו א י ד י י ם
התימום.
מעופות
כ ו נ ו
תאים
לכן
הראו
ה א י מ ו נ ו לו גי ו ת
אבל
ה א נ ט י ג ן .
שתאים
החימום
של
התאים
ה נ י ס ו י י ם
זהום
קומפטנטיים
עם
שחוסנו
א ו ל י
ה ר י א ק צ י ו ת
תוצאה
תאים
והם
מתוצאות
כלל.
הן
מתורמים
קודם
( G a l t o n and Reed (51
התימום
המצטירות
קומפםנטים
6
נלקחו
) . ( 5 0 , 4 9
אל
-
של
ה ת ל ו י י ם
הטחול.
בתימוס
" . " T h y m u s dependent a r e a s
(Miller(54
יצירה
מוגברת
מתמלאת
ב ה י ס ט י ו צ י ם י ם
ה ל י מ פ ו צ י ט י ם
היא
תגרום
יכולח
ו ה -
ר ל י י ם .
מאשר
י ו צ ר י ם
של
הראה
תאים
הקטנים
לחוסר
החיות
שלעומת
הנחשבים
ל ר י א ק צ י ו ת
ב ב ו ג ר י ם .
רמת
של
ורק
נ ו ג ד נ י ם
עכברים,
נמוכה
מן
שכריתת
הכשירות
חיות
חלק
יותר
התימום
כאלה.
כריתת
מט פרם
מהריאקציות
כאשר
א ו ג ר י ם ,
ה נ ו ר מ ל י ת
כריתת
ארנבות
לאחר
חסון
ה-
קליפת
גורמת
להתרוקנות
הרי
התימוס
הלימפה
שצפוי
מקטינה
כי
את
delayed h y p e r s e n s i t i v i t y
הקשורות
החימום
ו ע ו ד
תימוס,
קשרי
ה א י מ ו נ ו ל ו ג י ה ,
א י מ ו נ ו ל ו ג י ו ת
ה ח ם ו ניס־ ח ר י פ י ם
ח ו ל ד ו ת ,
כ י ו ן
לבעלי
ח ם ו נ י ת
transplantation i m m u n i t y
ה ל ק ו י י ם
הרטיקו ל ו א נ ד ו ת ל י א ל י ת .
ו מ ק ר ו פ ג י ם .
יכולת
בעיקר
אבדן
מהמערכת
ב ל י מ פ ו צ י ט י ם
לאחר
כריתת
ישנה
ב נ ו ג ד נ י ם
נעשית
כרותי
ראשון
כ נ ג ד
ה ו מ ו -
ב נ י ל ו ד י ם
חימום
בינקות
, SRBC
-
H , 0ו V -של סלמדנלה ,ואחרים
אנסיגני
התקבלו
ד
-
).(56,55,17
תגובות כמעט נורמליות כנגד הזרקת טוקםואיד הטטנוס
כנגד המוציאנין ופרליסכרידים של פניארמוקוקום
Sinclair
-61(,.
לערמת זאת
5 9 ) D u k e r et a l
.ו(
)«(57
או
).(58
(al
( M i l l e r
et
מדוחים על עובדה שלפעמים התגובה הנוגדנית נדחית אחרי התיפקטומיה הינקותית.
אם למשל מחסנים כנגד
יצירת
PFC
SRBCמשך השבועיים הראשונים אחרי החימקטומיה אין
או המוליזינים בסדום ,אך אם החסון ניתן שבועיים אחרי כריתת
יתכן שהיכולת להגיב כנגד
החימום מתחילה הרפעת נוגדנים.
במערכת שאינה מנוהלת על ידי החימום.
antigen sensitive cells
שגשוג ה-
SRBCתלויה
הדכרי בחגובה נרבע משערר נמדך של
בהעדר התימוס.
באשר לריאקציות הומו גרפטי ו ת ,ישנן ראיות חותכות שכריתת התימוס
בינקות גורמת להקטנה עד עכוב של התפתחות מערכת ריאקציות זו.
כאאז מסוגלים לדחרת שתלי עור מגזעים קרובים בעלי
רחוק
).(67-61
לבני כלאיים
כנגד מאכסן
H-2
אין עכברים
זהה או בעלי
H-2
באופן דומה ,כאשר מזריקים תאים לימפואידיים אלוגנאים
! Fכרותי תימום בינקותם ,אין אלה נדחים ומתבצעת ריאקציה שחל
).(68,67,63
תאים לימפואידים הנלקחים מחיות תימקטומיות בינ
קות הם בעלי יכולת קטנה להשרות ריאקציה שתל כנגד מאכסן לעומת אותה כמות
תאים הנלקחים מחיות נורמליות
כרותות חימום בינקותן
).(67,65
) ( 7 0 , 6 9בעופות
תופעות דומות קורות בחולדות
) ( 7 1ובאחדות,
כאשד משוים כיל נוגדנים של חיות בוגרות כרותות תימוס לנורמליות'
כמעט שאין למצוא הבדלים מובהקים באשר לחגובה כנגד אנטיגנים חיידקיים,
חלבוני סדום או S R B C (2ד ( .
אלוגנאים
תוצאות דומות מתקבלות לגבי דחית שתלי עור
).(73
עברדרת עם חיות כרותות חימרס שנחשפר להקרנת גרף כללית במנה חת ממיתה
הצביעו על העובדה שהתימום הבוגר ממשיך את השפעתו על היכולת החםדנית .בחיות
- 8
-
כאלה היחה ההלמה חלקיח או דחויה בהשראה לחיות שהתימום לא נכרת מהן
ונחשפו להקרנה
שתלי עור
)•(74
, SRBC
השפעות אלה נמצאו בחירת שחוסנו כנגד
) ( 7 5או שתלי סומורים אלוגנאיים
)0(78,76
מצב הדכוי החסוני
נשמר לסרח אררך כאשר החיות הבוגרות כרותות החימום נחשפו להקרנה ממיתה
והוצלו על ידי מח עצם םינגנאי.
במקרים כאלה יכדלחן של החירת לדחוח
שתל עור לא נרפאה אפילו כששתל העור ניתן אחרי 200יום מזמן ההקרנה" ) ( 7 9־
לאחרונה דוחו et a l (80.
( L i n k e r - I s r a e l iשכריתת תימוס ל־ AKR
מדרידה את יכרלתן לדחרת טומורים אלוגנאים.
מבוגרים
בחיות כרותות תימוס מוקרנוח
לתלית ומוצלות על ידי מח עצם אלוגנאי ישנה דחיה בהדפעת המחלה המשנית
לעומת תידת שהתימוס נשאר בהן
על חיית כרותות תימוס.
ב-
)0(81
נעשו גם עבודות על השפעת ^ A L S -
הדעות חלוקותet a l(82..
( M o n a c oמצאו כי שמוש
A L Sדחה את ההחלמה מהדכוי החםוני ,ואילוand Medawar(83
( L e v e y
טוענים שלא מצאו דחוי כזה.
מן האמור עד כה נמצא שכריתת תימוס של בוגד אינה קשורה עם חסרים
הסוניים מידיים.
אבל ,כאשר הגירוי האנטיגני ניחן מספר תודשים אהרי
כריתת התימום ,ניתן לראות תגובה מדוכאת ל ( B S A (84 -או ל. ( S R B C(86,85-
הוקריס אלה מדוחים גם על אבוד יכולת לבצע ריאקציות שתל כנגד מאכסן על ידי
תאים לימפואידים מחיות אלה.
המסקנה היא שהתימוס פעיל גם בתקופה הבוגרת
של ההיה ויש לר פערלה משרה על התאים הכשירים מבחינה חסרנית.
כאשר מאגר
תאים כזה מתדלדל כתוצאה מאורך החיים המוגבל או מבצולות הסונית ,החסרון
ביכולת החיסונית מקבל משמעות.
אם לסכם את התגובות החסוניות של חיות כרותות תימוס נראה כי קימות שתי
מערכרת:
האחת תלויה בתימוס ומרכבת מהתימוס וממאגר הלימפוציטים הקטנים
בצירקרלציה,
קשררה בבטוי של ריאקציות מטפוס ה-
", "cellular immunity
רהשניה פחות תלויה בתימום דמררכבת מפלסמרציסים רמתאים לימפראידיים של
- 9 -
הפוליקלים בטחול ובקשרי הלימפה וקשורה ביצירת א ימו נ וגלובול י נ ים ובנוג-
דנים הומורליים.
בעכברים אין הוכחה ישירה לשתי מערכות כאלה ,אר הוכחה יפה לבך
ניתנה במחקרים בערפרת
).(88,87
בעופרת נמצא בי החימום קשור בריאק
ציות הומוגרפםיות ואילו הבורסה -
ההומורליות.
et a l (90,89.
B u r s a of f a b r i c i u s
קשורה בריאקצירת
שוה הערר הפיזיולוגי של הבורסה לא נמצא עדיין ביונקים.
( A r c h e rטוענים שבארנבות ,לתרםפתן תכונות כאלה הן מבחינת
ההתפתחות והן מבחינת תוצאות הקומבינציה של כריתת תימוס וכריתת תרםפתן.
היו כאלה שיחסו לשקרים -
את ה-
Tonsilsתפקיד כשל הבורסה ולאחרונה ראו כאנלוג
P e y e r ' s pachesאר לא הגיעו לכלל ראיות חותכות בנידון
"שקום" חיות כרותות תימוס יכול להעשות בצורות שונוח.
היא הזרקה של תאים לימפואידיים ממקורות שונים.
אחת הצורות
הזרקת תאים מקשרי לימפה
או מסחול לחיות כרותות חימום בינקות הצילו אותן מהופעת ה-
ואף הצליחו לתקן את יכולתן לדחות שתלי עור אלוגנאיים
et a l (95.
).(91
wasting disease
).(94,93,92
( T r a i n i nהראו שאפשר על ידי קשרי לימפה להחזיר לחיוח אלה את
יכולחן ליצור המוליזינים כנגד
SRBC
.
התאים האפקטיביים בחרחיפי הטחולים וקשרי הלימפה הם הלימפוציטיס
הקטנים בעלי הכשירוה האימונולוגיח או כפי
ש M i l l e r -מכנה אוחס ה-
.ASC
קימות הוכחות שתאים אלה משגשגים במאכםן התימקטומי המוזרק ועוברים דיפרנ
ציאציה לתאים ירצרי נוגדנים.
זוהי הוכחה שהחיה חסרת התימרס ,אינה פגועה
ביכרלתה לגרדם לשגשרג רלדיפרנציאציה של חאים כאלה אלא מעכבת אח יצירתם של
ה-
ASCמתאי האם שלהם
).(61
בנגוד לתאי טחול או תאים מקשרי לימפה אין תאי מח עצם או תאי כבד
עוברי מסוגלים להחזיר לחיה כרותת תימום ומוקרנת לתליה את יכולתה החםונית
הנורמליח
).(96
־
10
-
01
תאי תימום נחותים מבחינת יכולתם לשקום חיה כרוחה וזיםרס.
כמות פי 4גדולה יותר מאשר תאי לימפה או סחול לא תקנה את החסרים
החםוניים
al(99.
et
).(98,97,95,94
( Y u n i sהראו שהזרקת
10
300
x
תאי תימרם היו מסוגלים
להחזיר להיה את יכולתה האימונית ,ואף לבטל את תסמונת הwasting disease-
).(100
לאחרונה חזר בו
M i l l e rמהשערתד על אי יברלתר של תרחיף תאי תימום
לשקם חיות כררתות תימוס.
הרא מדוח על כך שהזרקת תאי חימום או לימפוציסים
מה T h o r a c i c duct -מאפשרים תגובה כמעט נורמלית עד נורמלית של
ליס של חיות כרותות תימוס בינקותetal)98(,)102,101..(62(Miller
t
s
PFC
a
נסחו-
E
,
( 9 4ואהרים הראו שאח חסררן הלימפרציטים רהחםרים החסדנים בחיוח כרותות
תימוס בינקות אפשר לתקן על ידי שתילת תימוס נורמלי םינגנאי או אלוגנ»י
באתר תת עורי או תחת הקפסולה של הכליה.
הרגנרציה של רקמת התימוס השתולה.
זהה מבחינה היססולוגית וציטדלדגית בחיות כרותות תימוס לבין חיות נורמליות.
אם שתל התימום הוא אלוגנאי הוא אינו מתפתח בחיה נורמלית
(etal(103.
)0(14
Leuchars
הראו ששתל תימום אלוגנאי בהיות כרותות תימום מוקרנות לתלית
ומוצלות על ידי מח עצם משקם באופן חלקי את יכולתן החיסונית של חיות אלה,
למרוח שמבחינה היסטולוגית לא רואים בשתל שגשוג של לימפוציטים או תאים
שמקורם בתאי מח העצם הנתרם.
(25
and Osoba
( M i l l e rחושבים שהתאים הכשירים מבחינת יכולתם החיסונית
מקורם בתאי מת העצם ולא בשתל התימוס.
הבשלת התאים נעשית תוך זמן קצר
ובאמצעות מנגנרן הומורלי התלוי בנוכחותו של רטיקולום אפיתליאלי חי של
שתל התימוס שאינו תלוי בגזע־ ( F e l d m a n and Globerson(104מצאו דבר דומה
בעבו דתם 0
בעבודות עם מסמנים כרומוזומליים נמצא שברקמות הלימפואידיות של
-
11
-
מאכסנים כרותי חימום אפשר למצוא תאים מספרם המאכסן ומספרם השתל
.(105
et a l (107.
חלקר של שתל התימרס ערלה אחרי גירדי אנסיגני
),94,13
).(106,18
( D a v i e sהראר שהתאים הנגזרים מן התימדם אינם מסרגלים ליצור
יוצרי הנוגדנים הם מנגזרי מח העצם,
נוגדנים.
הם לא הצליחו להרארת האם
תאי מח העצם נדדו דרך התימוס וקבלו שם את הכשירוה האימוניח שלהם.
et
al(109,108.
( C l a m a nהראו בעבודתם שתערובת תרחיפי תאים שהכילה
תאי תימרס רתאי מח עצם המרזרקת לחיות מרקרנות לתלית פעילה יותר ביצירת
הם
המרליזינים מאשר כל אחד מהתרחיפים הניתן בנפרד ,דירתר מםכרמם.
מדברים על אפקט סינרגיסטי בין תאי התימום לבין תאי מח העצם.
לאחרונה הביאו( M i t c h e l l and M i l l e r(110וet a l(111.-
( N o s s a l
הוכחה שתאי מח העצם הם החאים המשמשים פרקורסורים לחאים יוצרי הנוגדנים
ולטענתם תאי התימום או הT D L -
מכילים את ה-
antigen reactive cells
כלומר
אלה העדשים הכרה עם האנטיגן רמשפיעים על הדיפרנציאציה של הפרקורסורים של
תאים יוצרי נוגדנים ליצור מרקדי המרליזה לאחר חסדן עם
הוכחה חוחכח להשערתם זאת.
SRBC
אך אין להם
מן העבודות האלה ברור שאין תאים נגזרי תימוס
יוצרים נוגדנים אך לא ברור אם הטפום האחר חייב לעבור את סביבח התימוס,
כלומר לבוא במגע עם תאי החימום על מנת לבצע אח חפקידיו או שהוא יכול
להבשיל בבל מקום שהוא תחח השפעח התימוס.
שיטה אחרת ששמשה לשקום חיוח
מפגיעת כריתת החימום היחה על ידי שתלי תימוס בתוך "תאי פעפוע" -
diffusion
. chambers
רקמת תימוס מגילים שונים שהושמה במעטפוח של
M i l l i p o r eוהוכנסה לחלל
הבטן של חיות כרותות תימוס )עכברים ,חולדרה ,אוגרים וארנבוח( החזירה לחיות
אלה את יכולתן להגיב כנגד שתלי עור זרים,
ארכלרםית
הלימפרציםים
).(114,113,112
,SRBC
, HGGאך לא חל שקום
אברים אחרים כסחרלים אד קשרי לימפה
שהרשמר בתאי פעפוע כאלה לא שקמר את החירת מבחינת יכולתן להגיב לריאקצידת
-
הסוניות.
12
-
החוקרים הנ״ל מסיקים שקים חומר הומורלי הנפרש על ידי התימדס
ומשרה בשירות אימונולוגית בחיות הפגועותand M i l l e r (115 .
( W e i s sהצביעו
תוך עבודתם במיקרוסקופ אלקטרוני ,על המצאות תאים בעלי פעילות מפרישה
באפיתל של התימום.
בעבודה עם עופות כרותות בורסה שהוחזרה להם הבורסה בתוך תאי פעפוע
נמצאה תופעה דומה.
החוקרים טוענים על קיום חומר הומורלי שפעיל על
התאים הלימפואידיים הפריפרליים
).(117,116
לאהרונה הראו ( T r a i n i n and L i n k e r - I s r a e l i (118שהזרקה חוזרת של
תלבון הנגזר ממצוי של תימום עגל משקם יכרלתן האימונית של חיוח כרותות
תימום מינקרת אד כררתות חימום בבגרותן ומוקרנות.
מסרת העבודה שלנו נגעה בברור מנגנון פעולת החימום בוםות הדיפרנ
ציאציה הלימפטית ובפעילותר ביצירת נרגדנים ,בשימת לב מיוחדת למצב הדברים
בחיה הבוגרת.
מן השאלות שעמדו לברור זה ,היו:
(1
ריאקסיבציה אימונית המתבצעת על ידי התימוס.
(2
השפעת התימוס בריאקטיבציה אימונית לאתר תםון ממצה.
(3
בדיקת הפוטנציות המורפוגנטיות והאימונולוגיות של מושבות ממקור של
תאי תימום.
(4
השואת הכשירות האימונולוגית בין תאי תימוס לבין תאים מקשרי לימפה.
(5
ברור תאי המטרה לפעולה האינדוקטיבית של התימוס.
(6
אינטראקציה בין תאי תימוס לבין מקרופגים.
ד(
מנגנון וסות הפעולה של החימום.
-
13
ח מ ר י ם
-
ו ש י ם ו ת
זני עכברים
הזנים הטהורים שבהם השתמשנו בעבודה זאת ,הובאו למכון ויצמן מ-
Main
,C57BL/
2/C3H/eb
Bar Harbor,
;והם
,DBA3C,6
כמו כן התקבל הגזע B a l b / c Cum
The Jackson L a b o r a t o r y ,
H/jax
ממעבדת . C u m b e r l a n d View F a r m s ,,Tennessee
טוהרם ושאידותם של הזנים נשמרו על ידי זווגי אח באחות במשך
דורות רבים.
גזעי כלאיים נתקבלו בבית גידול חיות של המכון על ידי הכלאות
גזעי ההורים בצירופים הבאים:
! (C3H x C 5 7 B L ) F
=
! (Balb x B L ) F
=
(
יסויים בעבודתנו נערכו בגזעי הכלאיים
=
C
C57BL/6
x
C3H/Jax
Balb/c Cum x C57BL/6
CD )F!Balb/c C u m x D B A / 2
a
Balb/BL3o־ .H/BL,CD
8
כמאכסנים שמשו נקבות וזכרים בהתאם לניסויים ,כבני 3חודשים.
שמשו עכברים בני
כתורמים
3 - 4חודשים או בני 6שבועוח בהתאם לסוג התאים הנתרמים.
2.111-11
את הנילודים קבלנו מהכלאת זכרים ונקבות בני
5 - 6שבועוח ,כל זוג
בכלוב נפרד בתנאי המעבדה שלנו.
הקרנה
עכברים
העכברים הוקרנו הקרנת גוף כללית.
הם הושמו בקבוצות של 1 0 - 1 2פרטי
- 14 -
בתוך מיכל פלסטי עגול ומחורר מכל צדדיו.
לעכברים היתה תנועה חופשית
בחוך המיכל.
General E l e c t r i c M a x i m a r III, 220KV, 15mA
לקרינה שמש מכשיר מסוג
m m Cu
0
,1.0
ע.
מנת הקרינה היתה
mm
Al
של 50ם״מ מהמכשיר.
r850
או
0
.
כלוב החיוה
עצמה הקרינה היחה דקה*/ז.65
0
r
9
,
הושם במרהק
דוזימסריה של המכשיר
להקרנה
ממיתהו^550
להקרנה תת-ממיתה.
האי ם
תרחיף החאים להקרנה הוכן בטירוד והושם בצלחת פטרי פלסטית סטרי
לית.
ההקרנה נערכה במכשיר
שדה של 10סמ״ר.
מנה הקרינה היחה
, R i c h , Seifert RCO, D e r m o v o l t , 56KV, 15mA
עצמת הקרינה
.5000
דקה^.750
rש מ ש ה להפסקח חלוקת תאים ומניעת פעילות
אימונולוגיה שלהם.
הכנת חרחיפי תאים
תרחיף תאי סח עצם
עכברים בגיל 6שבדעות שמשו תורמים למח עצם.
הגדולוה
,Tibia
מח העצם נלקח מהעצמות
F e m u rשל הגפיים האחוריות ,על ידי שאיפת תוכן העצמות
בעזרת מזרק עם תמיסה פיזידלרגית -טיררד.
העברת התמיסה עם שרשרות המה
מספר פעמים דרך המזרק ועם מחטים מתאימות פוררה אותם עד ליצירת תרחיף עם
תאים מבודדים.
חרחיפי טח2ל ותימוס
כתורמים לאברים אלה שמשו עכברים כבני 3הודשים שהומחו על ידי אחר
ונותחו
בתנאים סטריליים.
האברים הוצאו בשלמותם לחוך טירוד.
אחרי מעיכה
-
15
-
דרך רשת נירוסטה הועברו החרחיפים מספר פעמים דרך מזרק עם מחט G27
עד
שנתקבל תרחיף של חאים מבודדים.
תרחיף_קשרי לימפה
קשרי הלימפה שנלקהו הם:
. Mesenteric lymph nodes
, C e r v i c a l ,Inguinal
,Axial
,Brachial
הכנת התרתיף נעשתה כנ״ל.
הזרקת התרתיפים למאכסניס מוקרנים נעשתה תוך 4 - 6שעות לאהר הקרנת
גוף כללית בגפת של
0 . 5םמ״ק לעכבר בעזרת מתט . G 27
ההזרקה היתה תוך
ורידית.
כריתת הת י מוס Thymectomy
כריתת התימוס נערכה בעכברים כבני 3חודשים.
ידי תמיסת נמבוטל
של
הם הורדמו תהילה על
)(Nembutal, Abbott L a b . L t d . , Queenborough, Kent
0 . 6מ״ג לכל 10גרם של משקל.
כשעור
העכברים המורדמים נקבעו על קרש נתוה.
גזירה העור ההיצוני ,ולאהר מכן התוך הצלעות לאורך עצם התזה מכוון הראש
שלפי מסה מגלה אה החימום על שתי אונוהיו שהודחק בעזרת שתי פינצטות.
נסגר מיד על ידי קליפסים כדי למנוע כניסת אויר לחלל החזה.
על ידי . ( M i l l e r (119
השיטה
הפתה
פותחה
כחצי שעה לאחר מכן החעוררו החיוח וחזרו לפעילות
רגילה.
מבחני חסון
צמות_כדור י ו ת_דם -
JHaemagglutination
האנטיגן הוא כדוריות אדומות של כבש ,להלן
מוריד הצואר של הכבש לתוך נפח שווה של תמיסת
ור.
לפני השמוש סורכזה מנת הדם הדרושה במהירות של
3000
. SRBC
דם מלא הוצא
A l s e v e rונשמר בתעררבת זו
rpm
למשך 10
-
דקות.
-
16
.Saline
תאי הדם שבמשקע נרחצו מספר פעמים בתמיסת
0 . 5סמ״ק של 10$של
החסון נעשתה בנפח של
הזרקת
, SRBCלתוך חלל הבטן.
5 - 6ימים לאחר הזרקת החסון דוממו העכברים ,מהםינום הפוססא)־רביטלי ־
הדמים הושמו להדברה ב־מ( 37°למשך שעה ,ולאחר מכן לשעה נוספת ב . 4 ° 0 -
r p m 3 0 0 0מ ה ו ל י םכפו«
הנםיוב הופרד מהקריש על ידי סרכוז במהירות של
לים הוכנו בםליין בנפח של
1$בנפח
0 . 1סמ״ק.
0 . 1םמ״ק ,אליהם נוסף תרחיף
SRBCברכוז של
הדוגמאות טולסלו והושמו להדברה ב ־ 3 7 ° 0למשר שעה.
הצמוח נקרא באופן מקרוסקופי
הושארו לאחר מכן בטמפרטורה החדר למשך הלילה.
הכיל בוטא
של צורח השקיעה על קרקעית המבחנה ,ובעזרת טלטול קל של המשקע.
ב logg -של המהול האחרון שבו ניתן עדיין להבחין בצמות.
התפרקות של כדוריות דם אדומות -
Haeinolysis
האנטיגן ,החסון ,הדמרם רהפרדת הםררם כנ״ל־
סליין בנפח של
1%
0 . 1םמ״ק שאליהם הרםף תרחיף
מהרלים כפולים הוכנו
SRBC
בנפח של
0 . 1םמ״ק.
Complement-Dehydratedc
Inc.
£ Texas Biological L a b .בשעדר של
בK o l m e r Saline-
0 . 1סמ״ק מרכדז של . 1 : 2 0
) . ( 8 . 5 g r N a C l + 0.1 gr M g C l
2
הושמו למשר חצי שעה ב-כ(.37°
המשלים נמהל
לאחר טלסרל ,הדרגמארח
ההמוליזה הופסקה על ידי הוספת
0 . 5םמ״ק של
חלקM Nacitrate0.0751
Saline C i t r a t e
4חלקים
NaCl
0.9%
o
הושארו בטמפרטורה של
4
C
.
למשך
ה ל י ל ה ר מ ת ההמוליזה נקראה לפי
חוזק הצבע של הנוזל העליון ולפי כמות הכדוריות ששקעו.
הצבע שמשה בקורת של מהולים כפולים של
0 . 1סמ״ק
ולכמות המשקע שמשה בקורת של מהולים כפולים של
מליין.
הכיל מבוטא בlogg -
הכדוריות שעברו פירוק.
כקריטריון לחוזק
במים מזוקקים,
0 . 1םמ״ק של
של המהול האחרון בו ניתן להבחין
SRBCבתור
ב 50%-של
-
שיטת_
17
-
( J e r n e _ ( 1 2 0לגלדי_תאים_ ו דד ים_יוצרי נוגדנים
ב
השיטה מבוססת על יצירת מוקדי המוליזה על ידי תאים בודדים שנזרעו
על צלחות פטרי עם אגר בתוספת כדוריות דם ומשלים.
פרופורציוני למספר התאים שנזרעו על הצלחה.
האנטיגן ושיטח החסון כנ״ל.
, Falconשופכים 2 - 3
לתוך צלתות פטרי סטריליות פלסטיות מתוצרת
םמ״ק של אגר ברכוז של . 1 . 4 %
של
1:1עם תמיסת מזון
רכוז זה התקבל לאחר מהול של אגר 2 . 8 $ביחס
'Hankfe.
הצלחוה מוכנות לשמוש.
מספר המוקדים שנראים,
לאהד הקרישה
ללא ביקרבונס מרכוז כפול.
מן הנסיון רצוי להשתמש בצלתות למתרת הכנתם.
אפשר לאכסן אוהן למספר ימים במקרר.
החיות מרוממות לצורך הבדיקה ,טהוליהם מוצאים לתוך צלחות פטרי
המכילות תמיסת
'. Hankk
G
עברת החרחיף דרך מזרק עם מחט
מכינים מהולים של
7
מהטחולים מכינים תרחיפים בעזרת רשת נירוסטה
2
.
1:10ו . 1 : 1 0 0 -
Dextran, Pharmacia
0.1
)
Uppsala, Sweden
מספר
פ ע מ י ם ל צ ו ר ך הזריעה
בינתיים מכינים את האגר הרך ברכוז של
)DEAE'Dextr'an5.6$
סם״ק לכל 10סמ״ק של תמיסת אגר.
את האגר הנוזלי
מהלקים למבתנות ,םמ״ק לכל מבהנה ושומרים אותו במצב נוזלי ב־־.45°0
הללו מוסיפים תרחיף תאים בשעור של
של 2 . 5 $לערך.
0 . 1סמ״ק ו 0 . 1 -םמ״ק של
למבתנות
SRBC
ברכוז
אה התערוכה מטלטלים היסב ובמהירות וזורעים על פני האגד
הקשה שבצלחת הפטרי.
את הדוגמאות שמים להדגרה ב 3 7 ° ^ -למשך שעה.
אחר כך
מוסיפים לצלחות אלה 2סמ״ק של משלים ב1־כוז של 1:20ומחזירים אח הצלחות
להדגרה
ב ־ 3 7 ° 0למשך •| -שעה נוספת.
את מוקדי ההמוליזה,
ככתמים בהירים סופרים תחה מיקרוסקופ סטריאוסקופי.
, PFCהנראים
את כמות ה־
תאי טחול אפשר לחשב מתוך ידיעת כמות תאי הטחול שנזרעו.
PFCל 1 0 ^ -
אפשר לחשב את
g
מספרם לטחול שלם.
Jerne
מצא שמ״ג של טחול מכיל
שקילת הסחולים מאפשרת חשוב זה.
10
1.35
x
תאים.
18
־
_ ( P l a y f a i r ( 1 2 1ל י צ י ר ח מוקדי המולידה על ידי פיסות רקמה
שיטת
אנו השתמשנו בשיטה זאת עם מודיפיקציה של( C l a m a n et al(108.
וערכנו בה ניסויים עם פיסות טחול ,תימרס ,מח עצם וקשרי לימפה.
כנ״ל.
והחסון
האנסיגן
הוצאנו אח האברים הנבדקים בימים קבועים לאחר החסון פרסנו
לפיסות קטנות בגודל של 1
התהליך כמו לפי שיטת
x11 xמ״מ ו״שתלנו" על פני צלחות אגר ויתר
Jerne
כנ״ל.
הפעילות הסגולית של הפיסות נקבעה
באחוז החתיכות המגינות מכלל החתיכות ש״נשתלו".
צמות עם אנם2גן_חידקי
האנםיגן החידקי שהשתמשנו בו התקבל מP r o f e s s o r T.N. H a r r i s , Univ.-
P e n n s y l v a n i a ' P h i l a d e l p h i aיוי of
מומחים באלכוהול . 7 0 $
כחרחיף של 10$חידקי Shigella paradysenteriae
כמו כן קבלנו ממנו חידקים מיובשים שגדלנו אותם
אחייב במעבדתנו והכנו מהם אנטיגן לפי מחכונחו.
0.1$
בתוך נפח של
האנטיגן הוזדק ברכוז של
0 . 2םמ״ק לעכבר ,לתוך חלל הבטן.
7ימים לאחר החסון דוממו העכברים המחוסנים ונסיוביהם הבודדים
נמהלו
במהולים כפולים בםליין.
האנםיגן הוסף בנפח של
0 . 5םמ״ק ברכוז של
,C37°
.
הצמות המקרוסקופי נקרא לפי צורת השקיעה על
ולאתר מכן ל 48-שעות ב.4°0-
קרקעיח המבחנה לאחר טלטול קל.
הכיל מבוטא
ב
־
logs
של המהול האחרון שבו
ניתן עדיין להבחין בצמות.
שתלי עור
_Skin Graftsלפי
_and_Medawar_(122
( B i l l i n g h a m
כחורמים נבחרו עכברים שגדול עורם היה במצב של מנוחה.
על ידי שבירת מפרקחם ,גולחו ועור הגב נחתך בעזרת סכין מסי
שהחקבלו
שתלים עגולים בקוטר של 7 - 1 0מ״מ.
הם הימתו
12בצורה
שכבת השומן הורחקה מהשתל על
ידי גיררד זהיר בסכין מם' 15דהשתלים הרנחר על ניר סינון מלוחלח בםליין
- 19 -
בתוך צלחת פטרי כשהשער מדפנה כלפי מעלה.
נמבוטל כמתואר לעיל.
בגפיהם.
המאכסנים הירדמו על ידי
נקבעו על קרש נחוח כשהם שרכבים על צידם וקשורים
העור החיצוני עד לשכבת
מקום השתילה גולת ונוקה בעזרת אלכוהול.
השרירים והדם הורד בזהיררת בעזרת מספרים מעוגלים וחדים.
שתל העור
הנהרם הונח כך שכורן צמיתת השער תהא מנדגדת לכררן צמיתת שער המאכסן.
גזה סטרילית ספוגה בוזלין הושמה על פני השתל וההיה נהבשה בתחבושח גבס.
לאהר 10-8ימים הורדה התתבושת.
החיות נבדקו כל יום לקביעת מידת הקליטה
או הדחיה של שתל העור.
אפקט םימונסן המתבטא בהגדלת הטחרל
Splenomegally
נילודים דרר ראשרן לבני כלאיים הרזרקר
0.1םמ״ק חרחיף של תאי
כמות החאים המוזרקה
טחול ,תימוס ,קשרי לימפה או מת עצם לתוך חלל הבטן.
Q
מקור החאים פרנטלי או
.
ס י נ ג נ א י 1 0ימים לאחר ההזרקה
נשקלו החיות וסהרליהם רמדדי הטחרלים נקבעו לפי. ( S i m o n s e n(123
בדוד מקרופגים מהפריסונאום
הזדקנו 3םמ״ק של תיוגליקולאט
)
D i f c o , F l u i d Thioglycolate Medium
(dehydratedברכוז של 29.8גר 1000'/סמ״ק לנקבות
חלל הבטן.
כעבור 4ימים נשטף הנוזל של חלל הבטן בתמיסת
הפרין 5יחידרת לסמ״ק,
מ״ק.
CD
3
כבנוח 3חודשים ,להו
האקםדדס נשמר בקרר.
PBS
מועשרת ב
ספטרפסומיצין ץ־ 50לםמ״ק ופניצילין 100יחידות
לאחר מכן םררכז םרכרז זהיר
2־ 1 0 0 0
rpm
למשך
10דקרת.
הדגרת הנרזל_הפר^טרנאלי עם האנסיגן
לכל סמ״ק שהכיל
תמיסת 'Hankfe.
10
75
ללא ביקרברנט
x
תאים פריטרנאליים ,הרספד
8.5םמ״ק של
ד 0.5-םמ״ק של אנטיגן השיגלה ברכרז של .0.1$
-
20 -
התערובת הושמה להדגרה במשך שעה ב 37 0 -תוך טלטול עדין ותקין הpH -
לבסיסי על ידי הוספת טיפות
לאחר מכן ,סרכזנו את התרחיף ב-
של
הכיל
10
ש
rpm1000
6
15
ל10-
x
י
נ
NaOH
'
!. HankS
מהול בתמיסת
Hanks
3
פעמים במהירות נמוכה
ד ק ו ח ה ח ר ח י ף הסופי להזרקה לםאכסנים ,לחוך חלל הבטן, .
תאים בחוך 0 . 5סמ״ק.
ה
ל|
2 5 _2 £ _11£1
יפגי
£והרגוה עם_ה א נ ט י ג!
!^.ר צלחות פטרי
ב
הוצאת הנרזל הפריסינאלי נערכה כנ״ל.
האקםודאט נזרע בשעור של
Q
10
ן.
8
תאים בתוך 4סמ״ק של תמיסת מזון על צלחית פטרי מריפדית בשכבה דקה
x
תמיסת המזון הכילה:
8 5 $מדיום
,
10$
Eagle
37° . e m b r y o e x t r a c tהצלחות הושמו לאינקובטור c
למשך 4 8שעות.
סרום סוס ,ו 5 $ -
COg
לח עם זרם מתמיד של
משך זמן זה התישבו המקרופגים על גבי הקולגן ואילו טפוםי
התאים האתרים של האקסודאט כלימפוציטים ונויםרופילים נשארו מרתפים בנוזל
העליון.
בתמיסת
לאחר תום 4 8שעות נשאב הנוזל העליון ,הצלחות נשטפו 3פעמים
'HankS
ולכל צלתת הוספו 4סמ״ק של אנטיגן השיגלה ברכוז של 0 . 0 1 $
o
ב-
'.Hanks
אתר כך הדגרה ב 37 0 -למשך שעה תוך כדי טלטול עדין.
שעה נשאב הנוזל העליון והצלחות נשטפו מעודף האנםיגן בתמיסת
םמ״ק של
3
כעבור
'. Hanks
)collagenase
( F r e e h o l d , N . J .ברכוז של . 0 . 0 8 5 $
הקולגנאז הוריד את הקולגן עם המקרופגים
' , H a n k sספרנו
מתתתית הצלתות ,אספנו את הקציר ,שטפנו מספר פעמים ב-
Q
והזרקנו
לתוך חלל הבטן של המאכסנים תרחיף שהכיל
10
15
x
תאים בתוך
0.5
סמ״ק.
הפקת
ד-גלובולינים מסרום של עכברים
לנפח םרום עכברים מגזע
Balb/BL
הוספנו 1.2נפחים של תמיסת אמוניום
- 21 -
םולפט רווי ביתר.
גנטי.
התערובת נשמרה למשר הלילה בחדר קור תוך ערבוב בסערבל
למתרת הושקע המשקע בצנטריפוגה מקוררת במהירות של
למשר 15דקות.
3000
את המשקע רחצנו מספר פעמים בתערובת של בופר פוספט =7.8־ pH
ואמוניום סולפס רווי ביתר ביחס של
םליין.
rpm
1:1.2בהתאם.
המשקע הומס בתמיסת
התמיסה הושמה בשקית דיאליזה וערכנו דיאליזה
מ
ש
ר 3ימים בקור
כנגד סליין ,עד לא נמצאו עקבוח של אמוניום סולפס מחוץ לשקיח הדיאליזה.
אח עקבות האמוניום םולפס בדקנו באמצעוח ריאגנט נסלר.
הופעח צבע כחום
הוכיחה נוכחות אמון םולפט.
היסטולוגיה
אברים שונים שנלקחו לבדיקה היסטולוגיה הושמו מיד לאחר ה ו צאתם
בתמיסח
Bouin
שהותלפה כעבור 24שעות בתמיסת אלכוהול .70$
נעשו במחלקה להיססולוגיה רנצבעו ב־
.Haematoxylin-eosin
החתכים
- 22 -
ריאקסיבציה
!= =
א י מ ו נ י ת המתבצעת על
= S: = K = =:=:S1:SS=:CBSS=SS = =: = I= = =:ES
י ד י החימום
== S S = B S S C = Z
א( מהו הזםז הדרוש לתימום בכדי לגרום לריאקסיבציה אימונית בחיה
הבוגרת לאחר הקרנת גוף כללית ?
שאלה זאח שאלנו לצורך נםוינו.
בחיה הבוגרח.
בחקר מנגנון הוסות של פעולת התימום
ראינו ,איפוא ,לנכון לבדוק חחילה מהו הזמן הדרוש לחימום
כדי לגרום לריאקסיבציה אימונית לאחר הקרנה.
לשם כך לקחנו קבוצת עכברים מגזע H3Cכבני
א
לוגיים בשעור של
קברעים:
10 10
x
,
י
תאים.
ח ו ד ש י ם 3ה ק ר נ ו אותם
ז
ו
r
-
בצענו כריתת התימוס לחיות אלה בםוחי זמן
24ש' 48 ,ש' 5 ,ימים 14 ,יום ,ר 30-ירם אחרי הקרינה.
כמר כן
היתה לנו קבוצה שלא עברה ניתוח כריתת התימוס ,וקבוצה שכריתת החימום נערכה
בה כשבוע לפני ההקרנה.
35יום לאחר ההקרנה קבלו כל הקבוצות שתלי עור הומו-
לוגיים מתורמים מתאימים מגזע . BL/C576
עקבנו אחר דחית שתל העור וקבענו
על פי מהירות הדחיה מה היה הזמן הדרוש לתימוס בכדי לגרום לריאקטיבציה
אימונית בחיות אלה שלאחר ההקרנה.
החוצאוח.
סבלה מסי 1
ניתן לראוח מן הסבלה שכבר אחרי 14יום מחחילה רםסורציה של החימום
ו 50$-מהחיות פראות דחיח העור אחרי 19יום.
כריחה החימום נערכה אחרי 30יום.
מצב וחיה סוב יוחד מחקבל כאשר
כאן 50$מהחידת מראדת דחיה אחרי 11יום
שהוא זמן השווה לזמן הדחיה בחיות נורמליות.
שלet al(124.
ועקומה מסי 1מסכמות את
תוצאות דומות ההקבלו בעבודוח
. ( C r o s s
ב( רסםדרציה אימרניח בחיוח בוגרות כרותות חימום לאחר הקרנה ,על ידי
חימוסים ממקורוח שונים ,חור השואה לרסטורציה עם קסעי טחול וכליה
בנםרי זה רצינו לרארת האם תימרס ממקרר אלוגנאי אד קסנוגנאי יכול לגרום
-
- 23
r
זמן כריתת התימוס _ 6ימים
24שערת
—
—A-A-
48שעות
ס
ימים
• —
5
14יום
30יום
בקדרת נורמלית
—
——O
אחוז
הדתיה
—100
־50f
50
60
ימים לאהר ההשתלה
עקומה מם'
שתל עור
:1
מהו הזמן הדרוש לתימום כדי לשקם את יכולתן של חיוה מדקרנוה
850
אל ו ג נ אי.
-
סבלה מסי ; 1
- 24
עקוב אחר מהלך דתית שחל עור אלוגנאי .
בחיות
כרותות
תימום בסותי זמן שונים אתרי הקרנת גוף כללית לחליח עם הצלה
על ידי מת עצם סינגנאי.
זמן כריתת
II II
•
1 U
U
אחרי להקרנה
מספר
העכברים
זמן ההשתלה
מיום ההקרנה
אהוז הבלתי נדהים בימים
<25
25-50
>50
*
50
6ימים
11
24שעות
7
II
48שעות
7
II
84
ימים
9
II
67
40
14ימים
9
II
50
29
0
30ימים
7
II
17
0
0
11
10
II
0
0
0
10
10
II
0
0
0
10
5
—
בקורת לא
׳, . ...
י :י וי ו״ ו
מוקרנת וללא
כריתת התימוס
RT
35ימים
64
40
40
26ימים
70
41
41
42
67
67
>50
34
40
19
הדח יה של שתל העור מ 5 0 $ -של החיות הנבדקות״
-
לרסטורציה
- 25
אימונית בחיות בוגרות מוקרנות לתלית ,וכן לראות האם הרסטורציה
הזאת היא סגולית לחימום ,או שמא יכולה להעשות על ידי אברים אחרים״
בחרנו לשם כך אבר לימפטי כטחול מצד אחד ואבר שאינו לימפסי -כליה,
מצד שנ י ־
לנםוי נלקחו זכרים
H/jax3C
כבני
ח ו ד ש י ם 3ל ח ל ק ם הוצא החימום
.
תוך הרדמה בנמבוטל כמתואר בשיטות.
שבוע לאחר כריתת ההימום הוקרנו הקבו
צות הקרנת גוף כללית לתלית במנה של
g
סינגנאי בשעור של
10
8
x
שתל תת עורי של חימום בן
חלקי טחול או כליה.
תאים לחיה.
8 5 0 rתוך הצלה על ידי מתן מה עצם
שבוע לאחר מכן קבלו חלק מהחיות
2 - 5ימים םינגנאי ,אלוגנאי או
קבוצה אחת הושארה ללא טפול נוסף.
קםנוגנאי וכן
בתום חודש מיום
הקרינה שחלנו לחיות שחל עור מתררמים אלוגנאיים מתאימים מגזע
BL576/C
9ימים לאחר מכן הורדו התחבושות ועקבנו אחרי דחית או קליטת השתל.
הבאה )מסי
.
הטבלה
( 2מביאה אח התוצאות.
מן התוצאות אפשר ללמוד שתימום אלוגנאי גורם לרסטורציה כמעט שווה
לזו המתקבלת מתימוס סינגנאי 40 ,יום אחרי שתילת שתל העור נשארו רק 17$
מהחיות שלא דחו את השתל.
לעומת זאת תימום קסנוגנאי הוא פחות יעיל ובאותו
זמן 5 0 $מהחיות עדיין נשארו נושאות את שתל העור.
לעומת התימוםים השונים
חסרים הטחול והכליה יכולת לגרום לרסטורציה וביום ה 4 0 -לשתילת השתל נשארו
7 5 $ו ) 7 1 . 5 $ -בהחאם( חיות שנשאו עדיין את שחל העור ,אחוז המתקרב לאלה שלא
קבלו כל טפול.
ג(
רסטורציה חסונית בחיוח בוגרות כרותות חימום לאחר הקרנה על ידי תימוםים
ממקורות שונים בהשואה לקטעי טחול וכליה הנתונים בתוך תאי פעפוע -
Chambers
Diffusion
מטרת נסוי זה היתה לבדוק את האפשרות של קיום גורם הומורלי המצוי בתימוס
•26 -
עקדב אחרי מהלך דחיח שחל ערר אלוגנאי בחידת
טבלה מסי : 2
C3H/Jax
כרד תר ת חימרס ,מוקרנוח לחליח עם הצלהעל ידי מח עצם,
שנשתלו בהן חימרםים ממקדררת שדנים בהשראה לשתלי סחו ל
ר כל יה.
כריתת
הימרם
קרינה והצלה
על ידי
מה עצם
סרג השחל
-
מספר
העכברים
אח ר ז השתלים הבלתי
נדהים ,בימים
> 40
25-40
< 25
+
+
+
+
הימרס של
C57BL/6
+
+
תימוס של
C3H/Jax
6
+
+
תימוס של
הד לדה
9
50
+
+
טהדל של
C3H/Jax
8
86
86
+
+
כליה של
C3H/Jax
7
71.5
715
71 5
+
-
6
0
0
0
10
100
100
66
6
17
17
17
20
0
0
50
50
75
-
חלק
והלוקח
בהתפתחות
( M i l l e r (112
ל נ ס ו י
זה
בדקנו
את
תימוס
לאחר
בשקום
התגובה
נלקחו
הקבוצות
C
הרדמה
הקרנת
כללית
קבלו
חלק
מהתיות
שתל
תאים
אלה
הושמו
H
ימים
10
)מסי
הבאה
מן
בתור
תימוס
נראה
שעושים
בהזרקה
תת-עורית
החלטנו
לחזור
r
ב
ש
של
אנד
כרותות
שתל
חימום
ע
ו
כחודש
אחרי
התימדם
הוקרנו
אחרי
שהיה
ת
הוצא
החימום
נתון
ועקבנו
חיות
יכולתו
בתוך
אחרי
ב י נ ק ו ת ן .
לחלקן
לאחר
כ
ידי
כליה.
כריתת
מ
תימוסים
כתא
פעפוע
בחור
ס י נ ג נ א י ם ,
תא
ההקרנה
פעפוע.
הקרינה
שתלנו
לחיות
י
/
.
י
א
מהלך
מ
ם
דחית
ריק
הדבר
מלמדנו
תאי
מקדימים
דחית
ה נ ם ו י
את
הזה
כאלוגנאים
ברסטורציה
הפעפוע,
על
או
Osoba and
6
1
השתל.
B
הטבלה
התוצאות.
כי
ואלה
את
חודשים.
ימים
החיות.
התחבושות
םוב-לתלית.
זאת
מדויקח
את
התימוםים
לגרום
לשקרם
סחול
.550
2-5
כרותות
מתורמים
טובים
ו מ ו ק ר נ ו ת
הבסן
של
הורדו
מביאה
פעפוע
תימוס
3
כשבוע
של
בן
חלל
ההשתלה
התוצאות
תאי
תת
3
בשיטות.
ממיתה
5
( 3
יכולתם
נבדקה
השדינו
שתלי
על
תימוס
פעפוע
וממיתה.
של
כזאת
בחיות
בתא
H
של
בתוך
7
לאחר
ממיתה
לעומת
כמתואר
במנה
3
ה נ ת ו ן
בבנות
בנמבוסל
גוף
תת
מערכת
( L e v e y
חימום
מ י נ נ ת
החםונית
נקבות
תוך
של
קרינה
שתל
27
ההמונית.
י ד יet al(113.
ועל
יכולתו
המערכת
-
ה א י מ ו נ י ת
שההחלמה
לעומתם
העור
במנת
מן
של
הקרינה
יותר
התימוםים
ימים.
לשם
עם
הצלה
ממיתה
כרותות
מתבצעת
י ע י ל י ם
בכמה
קרינה
כ ק ס נ ו ג נ א י ם
חיות
ה נ ת ו נ י ם
השואה
על
בקצב
ה נ ת ו נ י ם
יותר
ידי
מח
עצם.
2
( מ ה ל ך
הנסרי
כאן
כאמור
ל ע י ל .
עצם
בשעור
של
חלקי
טחרל
השתמשנו
במנת
קרינה
ממיתה
של
r850
עם
g
הצלה
על
ידי
מתן
השרינר
רבעקרמה
תרחיף
את
מח
התימוםים
מסי
.2
עם
10
10
רכליה.
x
התרצארת
תאים
לחיה.
מרבארת
במקרה
בסבלה
מם'
זה
4
־
טבלה מסי
:3
- 28
עקוב אחרי מהלך דחי ת שתלי עור םינגנאיים ואלוגנאי ים בחיות
C3Hכרותות תימוס ,מ ו קרנות סו ב לתלית שנשתלו בהן תימוםים
ממקורות שונים שהיו נתונים בתוך תאי פעפוע.
כריתת
ת ימו ם
קרינה
550 r
סוג שתל
בתו!D.Ctv
+
+
תימום סינגנאי
+
+
תימום םינגנאי
+
+
תימום אלוגנאי
+
+
תימום אל וגנאי
מקור שתל
העור
C3H
מם'
החיות
הדחיה של 100$
חיות ביום
12
> 50
12
25
10
> 50
C57BL/6
15
21
C3H
14
>50
+
+
תימוס קסנוגנאי C57BL/6
13
22
-
+
ריק
C57BL/6
10
20
+
-
ריק
C57BL/6
15
14
+
+
ריק
C57BL/6
8
22
-
-
-
'C57BL/6
14
14
+
+
תימום סינ גנאי
תת עורי
C57BL/6
11
17
+
+
תימוס אלוגנאי
תת עורי
C57BL/6
12
15
תימום קסנוגנאי
+
C57BL/6
C3H
- 29 -
סבלה מם' : 4
עקוב אחרי מהלר דחית שתלי עור םניג נ אי י םו אל ו ג נ אי ים בחיו ת
C3Hכרותות חימום מוקרנות לתלית עם הצלת מח עצם שנשתל ו
בהן תימוםי ם בתוך תאי פעפוע
כריתת
חימום
קרינה והצלה
על ידי
מח עצם
סוג השתל
בתוך ה-
D.Cli.
מקור שתל מסי
החיות
העור
»
אחוז השתלים הבלתי
נ דח י ם בימים:
25-50
< 25
>50
RT
50
+
+
-
C57BL/6
12
92
34
25
36
-
+
-
C57BL/6
14
0
0
0
14
+
+
חימום
סי נ ג נ אי
C57BL/6
9
63
34
0
29
+
+
ת ימו ס
אלו גנאי
C57BL/6
13
25
10
0
13
+
+
חימום
אלוגנאי
10
100
100
100
> 50
+
+
כליה
אלו גנאית
C57BL/6
8
100
86
86
> 50
+
+
טחול
אלוגנאי
C57BL/6
7
87
64
64
> 50
+
+
ריק
C57BL/6
10
90
90
78
> 50
+
+
טחול
סי נ גנאי
C57B1/6
8
100
100
100
>50
C3H
-
- 30
T
——O
קרינה בלבד
בריחת תימוס ,קרינה +שחל חימ,וס אלוגנאי
— • —
כריתת תימוס ,קרינה +שתל תימום סינגנאי
—ם
כריתת תימום ,קרינה +שתל טחול אלוגנאי
—•—
——A
כריתת תימום ,קרינה +שתל סהול םינגנאי
—A-
כריתת תימוס ,קרינה +שתל כליה
- o -
כריתת תימוס ,קרינה
o
אחוז
הדחיה
— 10C
50
1
60
50
40
30
20
ימים לאחד ההשתלה
עקומה מסי : 2
השואת קצב דחית שתל עור אלוגנאי בעכברים כרותי חימום
ומוקרנים ששוקמו על ידי שתלי תימוס ממקורות שונים,
טחול או כליה.
10
־
31־
מן התוצאות המובאות ניתן לראות כי תימוסים ללא הבדל במוצאם מסוגלים
לגרום לרסטורציה חיסונית גם כשהם נתונים בתוך תאי פעפוע ,בעוד שאין כן
לגבי טחול וכליה הנתונים בתאי פעפוע.
התוצאות מרמזות על אפשרות של גורם הומורלי המופרש מן החימום ומפעפע
דרך המסנן דק-החורים ומשפיע על שקומה ההמוני של החיה הפגועה.
אינו מצוי כנראה בטחול או בכליה.
הגורם ההומורלי.
גורם כזה
קימות כנראה מספר דרכים בהן משפיע
יתכן שהוא מעורר לימפופויזיס באופן דומה למה שתאר
( M e t c a l f (48ודרך שניה אפשרית שהוא מעורר חאים לימפואידיים הנושאים
בחובם כשירות חיסונית.
-
- 32
^(E'xhausjiv
את סדרת הנםויים הבאה בצענו בצאחנו מן ההנחה שכל חא כשיר מבחינה
חםוניח מסוגל להגיב בלפי אנסיגן מסוים ,שכל תא כזה הוא מולסיפוטנציאלי
ויכול להגיב כנגד כל אנטיגן שהוא.
מוסגל להגיב כנגד אנטיגן שני.
אך ברגע שהגיב כנגד האנטיגן האחד ,אינו
אם אמנם נכון שלתימום פעולה אינדוקטיביח
בחיה המבוגרת הרי שאחרי שכרתנו אותו והוצאנו את כל התאים המגיבים מן
המערכת על ידי חסון ממצה כנגד אנטיגן מסוים ,לא תגיב החיה כנגד האנטיגן
לעומתה ,חיה שבה השארנו את התימוס ,תגיב כיון שלה נשאר התימוס
השני.
שימשיך להשרות כשירוח אימונולוגית לתאים חדשים שנוצרים כל הזמן למסרה זו.
ידוע אך מעט על ההשפעה האינדוקסיבית של החימום בחיה הבוגרת במצב נורמלי.
כריתת תימוס לחיה בוגרת לא משפיעה על יצירת הנוגדנים אלא לםוח ארוך של
)
שנה או יותר כפי שדוחו על כך-8485(,Metcalf(86ו(M i l l e r
(
o
r
l
y
a
T
(
.
לעומת זאת חימום בוגר לאחר קרינה הוא בעל פעילות אינדוקםיבית חזקה מאד.
מסרת סדרת הנסויים האלה היה לנסות ל״שתק" אח החיה מבחינת יכולתה ליצור
נוגדנים כלפי אנטיגן מסוים בלי שנזדקק לקרינה או לפגיעה אחרת בחימום
ובמערכת האימונולוגיה.
א(
חסון ממצה עם אריתרוציטים של כבש
של ארנבת
זע
C
3
3
)(RRBC
נקבות בנות H / j a x
בהן כריתת תימום לאחר הרדמה בנמבוסל.
ת של אנטיגן כדוריות דם אדומות
חלל הבטן.
) (SRBCובדיקה בנגד אריתרוציסים
10%
חודשים ובצענו
5ימים לאחר הנתוח התחלנו בהזרקות
SRBC
פעמים בשבוע ,בהזרקה לתוך
בסך הכל קבלו העכברים 15הזרקות כאלה.
מאותו גיל שלא בצענו בהן כריתת תימום.
במקביל הזדקנו לחיות
קבוצה כרותת חימום
וקבוצה נורמליח
־ - 33
נשארו ללא טפול נוסף־
בתום ההזרקות כנגד
האנטיגן השני שהיה במקרה זה RRBC 10$
SRBC
חסנו אח כל החיות כנגד
שניתן בהזרקה לחוך חלל הבטן־
החמישי להסון דוממו ההיות ונםיוביהן נבדקו לאגלוטינינים כנגד
5
התוצאות מובאות בסבלה מסי
סבלה מם' : 5
ביום
. RRBC
.
רמת האגלוסינים כנגד
לאחר חסון ממצה עם
RRBC
SRBC
בחיות כרותות תימום ונורמליות
לעומת חיות בקורת.
אגלוט ינינים כנגד RRBC
כריתת תימוס
SRBC
RRBC
+
x15
x1
5.6
-
x15
x1
'4.4
+
-
x1
5.0
-
-
x1
5.6
נראה שאין הבדל ב ין הקבוצות השונות לגבי יצירח אגלוטינינים כנגד
כדוריוה דם של ארנבת.
ניסינו לכן לראות האם בכלל נוצר מצב של חסון ממצה
לאתר הזרקה תוזרת של כדוריות דם כבש.
בדקנו איפוא את התיות כרותות תימום
ונורמליות לאחר 15חסונים עם SRBCכנגד אנטיגן זה לעומה היות כרותות תימום
ונורמליות בנות אותו גיל שקבלו רק חסון אהד של .SRBC
טינינים המוליזינים
. Jerne
הבדיקה נעשתה לאגלו-
ומספר מוקדי המוליזה בטחוליס של היוה אלה לפי שיטת
התוצאות מובאות להלן ,בטבלה מסי
6
.
כאן מצאנו שרמת האגלוסינינים וההמוליזינים בסרום של עכברים שחוסנו
חסון חוזר עם
SRBCלעומת רמתם לאחר חסון אחד היה זהה פחות או יותר.
-
לעומת זאת מצאנו שמספר הPFC -
מאשר בסחולים האתרים.
- 34
בטחולים ה״ממוצים" הוא נמוך לעין שעור
אך לא נמצא הבדל במספר הPFC -
של חיות נורמליוח לעומח חיות כרותות תימום.
בסחולים ה״ממוצים"
נראה מן התוצאות באילו חל
הסון ממצה לגבי מספר התאים יוצרי הנוגדנים.
;6
טבלה מם'
PFCכנגד
רמת ההמגלוט י נ י נ י ם ,ההמוליזינים וה-
SRBC
בחיוח כדוחות חימום ונורמליוח לאחר חסון ממצה ,לעומת
חיוח בקורת,
כריתח תימום
SRBC
ב(
המוליזינים
טחול
אגלו טי נינים
^ ח א י
מספר ה-
10
+
x15
12.7
>16
3.5
-
x15
10.5
>16
4.45
+
x1
7.0
11.0
63.6
-
x1
8.0
12.0
62.6
-
-
0.0
0.0
1.02
PFC
הסרן ממצה עם SRBCובדיקה כנגד אנטיגן השי גלה
ל נ ם ד י זה נלקחו עכבר ים מגזע
התימוס וצררת החסרנים כנגד
SRBC
C3H/jax
נערכה כנ״ל.
הוםנו החיוח כנגד אנטיגן השיגלה 0 . 1 $בשעור
ביום החמישי
נקברת בנות 3תודשים.
בתרם הזרקת ה־
כריתת
SRBC
0 . 2סמ״ק לחוך חלל הבטן.
לחסרן דרממו העכברים רנסירביהם נבדקר לאגלוטינינים כנגד
אנטיגן השיגלה.
התוצאות מובאוח בסבלה מם'
7
.
- 35 -
מבלה מסי : 7
רמת האגלוטינינים כנגד אנטיגן שיגלה בחיות כרותות תימוס
ונורמליוח לאחר חסון ממצה עם SRBCלעומת חיות בקורת.
SRBC
כריחח חימום
אגלוסינינים כנגד שיגלה
שיגלה
= 10£
+
x15
X1
7.6
-
x15
x1
7.6
+
-
x1
9.0
-
-
x1
9.0
גם במקרה זה לא נמצאו הבדלים בין הקבוצרח.
החלסנו לשנות את שיסה החסונים ול״מצוח" אח החיוח עם אנסיגן השיגלה
ולבדוק כנגד
ג(
ברים מגזע
. SRBC
חסון ממצה עם אנסיגן השיגלה ובדיקה כנגד
SRBC
j
H
C
נקבות בנוח
בהן כריתת חימום.
מליוח,
x
a
/
מספר ימים לאחר הנחוח קבלו החיות הנ״ל וכן חיות נור-
הזרקוח חוזרות פעמיים בשבוע של אנסיגן השיגלה
לחוך חלל הבטן בכל הזרקה.
יום 42 ,יום,
3
3חודשים ובצענו
סך הכל קבלו החיות
0.1$בשעור
0.2ספ"
11חסונים כנגד שיגלה.
12
ו 2£-חודש אחרי ההזרקה האחרונה של שיגלה קבלו החיות הנ״ל,
בתוספת לחיוח שלא "מוצו״ ,חסון אחד כנגד
זינים ומספר הP F C -
הבאוח ){10,9,8
.SRBC
המגל וטי נ י נ י ם ,הפולי־
בטחול של חיות אלה נבדקו.
התוצאות מובאות בטבלאות
- 36 -
סבלה מסי
SRBCניתן 12יום אחרי החסון האחרון כנגד שי גלה«
: 8
כריתת
חימום
שיגלה
SRBC
המגלוטינינים
logs
המוליזינים
logsתאי
מסי ה/ P F C -
10
טחול
6
+
x11
x1
2.7
2.85
3.27
-
x11
x1
2.0
2.5
1 .4
+
-
x1
6.0
8.6
43.3
-
-
x1
5.7
8.6
33.7
-
-
-
0.0
0.0
טבלה מסי
0.13
SRBCניחן 42יום אחרי החסון האחרון כנגד שיגלה.
: 9
כריתת
ת ימו ם
שיגלה
SRBC
המגלוטינינים
logs
המוליזינים
מסי ה/ P F C -
טחול 10
תאי
logs
+
x11
x1
2.1
4.5
7.4
-
X11
x1
6.0
7.0
6.0
+
-
x1
8.0
10.0
47.0
-
-
x1
7.0
10.0
49.6
0.0
0.0
0.2
- 37 -
טבלה מסי : 10
SRBCש ניחן
אחרי
-J-חוד
כריחה
ת ימו ם
שיגלה
2
SRBC
החסון האחרון כנגד שיגלה־
המגלוטיניני ם
המוליזיני ם
logsת א י טחולlogs
^
מסי ה/ P F C -
10
+
x11
x1
1 .83
4.0
2.64
-
x11
x1
3.6
5.0
1 .18
+
-
x1
4.75
9.5
33.2
-
-
x1
6.75
10.0
51 . 1
משלוש הטבלאות האלה ברור שהזרקת השיגלה לחיות כרותות תימום בלחיות
נורמליות גרמה לדכוי בתגובה האימונית כנגד האנםיגן השני שהיה במקרה זה
SRBCוזה התבטא ברמת ההמגלו ט י נ י נ י ם ,ההמוליזינים ומספר ^ P F C -לטתול.
מצב הדכוי לא ההלים גם לאהר הודשיימ והצי ,מה שהיינו מצפים בהיות
,intact
אם הנתתנו הראשונה היתה נכונה.
II
חזרנו על הנסוי הנ״ל עם 13חסונים חוזרים של שיגלה לעומח חסון אחד
ונתנו את החסון עם האנטיגן השני מיד לאחר החסון האחרון ושבוע לאחר החסון
האחרון.
התוצאות מובאות בסבלה מסי
.11
מסכום הנסויים בחסון ממצה ,קשה להוציא מסקנה אחידה.
רק באהד הנסויים
היה הבדל בין החיות כרותות התימוס לבין הנורמליות לאחר הסון ממצה.
למדנו
רק שהזרקת כמויות של אנטיגן לאורך זמן גורמת לחיות שחוק חסוני לאו דוקא
כלפי האנסיגן ששמש לתסון הממצה אלא גם כלפי האנטיגן הנבדק.
בין התיות כרותות התימום לבין תיות
כאילו גורמת לאינאקטיבציה של החימום.
et a l (125.
( G e r s h o n״
.intact
ולא היה הבדל
יתכן שהזרקת כמויות של אנטיגן
תופעה דומה תוארה לאחרונה בעבודה של
־ 3 8־
סבלה מם' ; 1 1
רמת ההמגלו סי נ י נ י ם ,הוזמו ל י ז י נ י ם והP F C -
כנגד
SRBC
בחיות כרותות תימוס ונורמליות לאהר הםון ממצה עם שיגלה
SRBCניחן מיד ושבוע לאחר ההזרקה
לעומח חיות בקורת־
האהרונה של שיגלה־
SRBCניתן מיד לאחד ההםון האחרון כנגד שי גלה
כרי ת־ת
תימו ס
שיגלה
+
x13
x1
-
x13
x1
7.2
+
x1
x1
8.1
9.6
-
x1
x1
7.9
10.1
SRBC
המגלוסינינים
log
המוליזינים
logsתאי
מסי ה/ P F C -
10
טחול
5,2
5.5
20,9
9.3
101.6
60.0
103.0.
a
6
SRBCניתן שבוע לאחר החסון האחרון כנגד שיגלה
+
x13
x1
4.25
7.0
23.1
-
x13
x1
6.54
8,6
60.5
+
x1
x1
9,0
10.0
59.9
-
x1
x1
10,0
10.0
72.9
39
-
קלוניזציה של תאי תימוס
לאור הממצאים של ( M e k o r i et a l(126.בקבלת מושבות בודדות בטחול מוקרן
מהזרקה תוך ורידית של תרחיף תאים מקשרי לימפה ,ניסינו לראות האם נקבל
דבר דומה מהזרקת תאים שמקורם בתימוםים בני גילים שונים ) 10ימים ,חודש
וחודשיים(״
תדירות
מצאנו שאפשר לקבל מושבות בודדות מהזרקת תאי תימרם.
המושבות אינה משתנה ביחס לגיל התורמים״
C 5 7 B L / 6נקבות בנות 3חודשים במנת קרינה לתלית
הוקרנו עכברים מגזע
של
rכ ש ע ת י י ם לאחר ההקרנה קבלו החיות הנ״ל תרחיף של תאי תימוס
.850
Q
בשעור של
10
50
x
תאים בהזרקה חור ורידית בנפח של 5״ 0םמ״ק״
ביום
העשירי להקרנה נפתחו החיות ,הוצאו טחולים והמושבות המקרוסקופיות נספרו
Bouinהמבליטה את המושבות״
לאחר שהטחולים שהו מעט בתמיסת
, 2 ,1
המספרים שהתקבלו היו:
ממוצע מושבוה לסחול
,4
,1
,5
0 ,3
2.3
־=
CDמספרים דומים קבלנו בניסויים אתרים בהם השתמשנו כתורמים ומקבלים מגזע
3
Q
נקבוח בנוח 3חודשים שהוקרנו
מספר המושבות בטחולים היה:
ממוצע מספרי המושבוח
השפעה פיסוהמגלוסינ י ן
=
r900
והוזרקו
10
x80
חאים לחיה.
5,2,3,3,2,0,1,3,3,2,1,1,5,0,2,3,2,0,2,3,2,0
2 . 1 4מושבות לטחול.
) (PHAעל תדירות המושבוח שמקורן בחאי חימום
רצינו לראות האם טפול מוקדם של החורמים בפיטוהמגלוטינ י ן יגדיל אח
תדירות המושבוח בטחול לאחר הזרקת תאי חימוס.
" D l f c o " PHAמהדל בםליין בהזרקה חור ררידית לתררמים
לשם כך הזדקנו
CDבני
3״ 0סמ״ק של
ח ר ד ש
ימים לפני שהדצאנר אח התימרסים שלהם להכנח תרחיף החאים.
למקבלים
3
3 ,
CDg
-
0
- 40
1
x
הזדקנו את התרחיף הנ״ל בשעור של
70תאים
לאחר 10ימים נפתחו החיות והמושבות בסחולים נספרו
ב 0 . 5 -סמ״ק־
לאחר שהיה של מספר דקות בבואן,
מספר המושבות בסחולים היה:
,2
,1
,0
,0
,3
,0
,0 ,2
,3
,0
,2
,1
,0
0 ,2 ,0
ממוצע מספר המושבות לסחול הוא . 1 -
בנםיונות אחרים קבלנו מספרים דומים לאלה שקבלנו במקרה של אי טפול מוקדם
PHA-o
יש לציין שלא מצאנו קשר לינארי בין כמות התאים המוזרקת לבין מספר המושבות
המתקבלות.
קשר לינארי בין כמות תאים מוזרקת לבין מספר המושבות המתגלות בטחול
המוקרן נמצא בעבודתם שלand McCulloch(127
חיות מוקרנות.
( T i l lשאכלסו תאי מח עצם בטחולים.של
המורפולוגיה של מושבות שמקורן בהזרקת תאי תימוס
המורפולוגיה של המושבות נבדקה בשתי שיטות;
(1חתכים היססולוגיים
. Eosin Haematoxylin
אורכיים של הסחולים נושאי המושבות וצביעתם ב-
(2
ו-
בדוד מושבות והכנת משטחים של כל מושבה עם צביעה בגימזה או גימזה
Lepehne־
המושבות שנראו באופן מקרוסקופי על הטחול נבדקו באופן היסםולוגי
ונמצאו
מורכבות מאוכלוםית תאים שמרביתם היו מהשורה האריתרואידית או הגרנו-
לואידיח עם הופעה מקרית של מושבות מגקרי ו צ י טי ו ת.
למה שמתקבל מהזרקת מת
ביותר ועד הבשלים.
המושבות היו טיפוסיות
עצם עם גרדיאנט של טיפוסי התאים השונים מהצעירים
הרבה מן המושבות הורכבו מתאים שזהותם היתה קשה ,נראו
צורות בלםטיות שקשה היה להגדיר לאיזה שורה הן שיבות.
המושבות הללו חבקו
לעיתים אח הפוליקלים הלימפטיים של הטחול שאף הם היו מאוכלסים בתאים רבים
יותר מאשר הפוליקלים הלימפטיים של הטחולים המוקרנים בלבד שבהם היחה החרוקנוח
מתאים בגלל הקרינה.
המשטחים של המושבות הבודדות הראו תמונה דומה ,אלא שבמשטחים אפשר היה
למצוא בין התאים האר י תרו אי ד י י ם או הגר נ ו ל ו אידי י ם גם כאלה שנראו לימפואידיים
־
וכן
פלסמה
תאי
א ו פ י נ י י ם .
ה מ ו ר פ ו ל ו ג י ה
לא
באם
סופלו
בדיקת
א(
3
נקבות
בנוח
חודשים
30
בשעור
10
קודם
קבלו
תרחיף
תאי
x
מושבות
השיגלה
0.1$
ו ח ו ל ק ו
ה-10
ה ו ק ר נ ו
ל4-
.1
בקורת
.2
מ ו ק ר נ ו ת
.3
.5
מ ו ק ר נ ו ת
כעבור
החיות
הקבוצוח
עם
4
ממוצע
ימים
ה נ ״ ל
כ י ל
ב0.5-
חלל
CD
שקבלו
מתורמים
סמ״ק.
הללו
הבסן
נקבות
תרחיף
במאכסן
שקבלו
0.2
ב נ י
ב י ו ם
בתוספת
0
ה7-
10
0
חודש
9
בהזרקה
לאחר
מ ו ק ר נ ו ת
r
תוך
ההקרנה,
בלבד
.
ו ר י ד י ת
שבו
כ נ ג ד
כבר
א נ ם י ג ן
םמ״ק.
נוספות
אותו
בנות
במנת
ג י ל
r900
קרינה
שקבלו
מושבות
שמקורן
בתאי
תימוס
שחוסנו
ה נ ״ ל ;
תרחיף
במאכסן
של
החלקים
הבינמושבתיים
שחוסנו
ה נ ״ ל ;
תרחיף
טחול
מוקרן
שחוסן
שיגלה;
כ נ ג ד
בלבד;
נ ו ר מ ל י ת .
חוסנו
הקבוצות
נ ס י ו ב י ה ן
ה נ ם י ו נ י ו ת
של
A
שיגלה
.4
.6
השיגלה
ס י נ ג נ א י י ס
חוסנו
שיגלה
מוקרנות
בקורת
בתאי
הקרנה;
מ ו ק ר נ ו ת
כ נ ג ד
שמקורן
א נ ט י ג ן
לחיה
לתוך
קבוצות:
סופלו
P H A
תימום
3
יחםיח
כ נ ג ד
דוממו
מושבות
תימוס
בהזרקה
זהה
תאי
של
תאים
ג ד ו ל ו ח
ב י ו ם
של
קרינה
היתה
באם
התימוס
ב-
או
ל כ ן .
נ ו ג ד נ י ם _ כ נ ג ד
במנת
100
יש
של
בו
המושבות
ה פ ו נ ק צ י ו נ ל י ו ת
יצירת
41־
הראו
הופרדו
תגובה
9י־י . logs
6-2
כ נ ג ד
ו נ ב ד ק ו
ש ל י ל י ת .
א נ ט י ג ן
השיגלה
ל א ג ל ו ט י נ י נ י ם
הבקורח
ה נ ו ר מ ל י ח
.0.1$
כ נ ג ד
נחנה
ב י ו ם
שיגלה.
הגובה
ה10-
כל
ח י ו ב י ת
• • 4 2
יצירת נוגדנים כנגד א נ ס י_ג ד _ £י ת י־ ר_ ת דם אדום ו ת של כבש SRBC -
ד
ב(
0
9
0
r
חודשים במנת קרינה של
.
הן חרלקד
לקבוצות הכאות:
בשעור
.1
בקורת הקרנה;
.2
מוקרנות מוזהקות תרחיף של תאי תימרם םינגנאיים בני חודש
100
10
x
תאים לעכבר;
.3
מוקרנות בלבד;
.4
בקורת נורמלית.
10$
כעבור 5ימים חוסנו קבוצות 4 - 2כנגד
ב 0 . 5 -סמ״ק בהזרקה
SRBC
לתוך חלל הבטן.
כעבור 5ימים נוספים נבדקו הסושבדת הבודדות ,הסחולים שלא פיתחו
מושבות אר אוכלסו על ידי תאי חימום ,טחולים מוקרנים בלבד וטחולי הבקורת
לפי שיטת
Jerne
לקבלת חאים בודדים יוצרי נוגדנים.
לגבי הקבוצות הניסוייות.
ההוצאה היתה שלילית
נסיוביהם של הנ״ל נבדקו לאגלוטינינים והמולי-
זינים וגם כאן התוצאה היתה שלילית.
לסכום שני הניסויים הנ״ל ניתן להסיק שהמושבות המושרות על ידי תאי
תימום בעכברים מוקרנים ,לא גילו יכולת ליצור נוגדנים כנגד אנטיגנים הומו-
רלים כאנסיגן השיגלה או
, SRBCבאמצעים שאנו בדקנו.
התמונה המורפולוגית
המגלה את אופים האריתרואידי או הגרנולואידי של המושבות יכולה להסביר עובדה
זאת.
מציאות תאי פלסמה או תאים הנראים כלימפואידיים הם תוצאה של קונטמינציה
של הפוליקלים הלימפסיים הנמצאים בסמוך למושבות ולפעמים אף נכללים בתוכם.
תגובות
מספרם כנראה אינו מספיק כדי לתת תגובה אימונולוגיה מהסוג הנ״ל.
אימונולוגיות כאלה התקבלו במקרה שהתאים המאכלסים אח הסחולים המוקרנים היו
2 9 ( G e r s h o n and F e l d m a n , ( 1 2 8
)Mekorl
and
n
a
m
d
l
e
F
י
י
(
.
- 43 -
: Simonsen . Effectעל ידי_מושב2ח מושרות מתאי_תימי ס
ג(
ניסוי מסי :1
0
6
5
/
3 5 7 B Lחודשים במנת קרינה של
Cבני
חלק הוזרקו תרחיף תאי תימום מתורמים םינגנאיים כשעור של
חלקם הושארו ללא טפול.
שהתפתתו
הוזרקו
בשעור של
70
10
10
התרהיפים הללו
!(Balb/c x CSTBL/BJF
לנילודים בני כלאיים לדור ראשון של הגזע
5
תאים,
ביום ה 10-נלקהו הטחולים והוכן חרחיף מושבוח
בסתולים ,וכן תרתיף מהסחולים המוקרנים בלבד.
x
x
חאים לעכבר בנפח של 0.1סמ״ק בהזרקה לתוך חלל הבטן.
כעבור 10ימים נשקלו העכברים וטחוליהם ונקבעו מדדי הטחולים לפי
al (123.
. ( e t
טבלה מסי :12
.r850
Simonsen
התוצאות מובאות בסבלה מם' . 12
! (Balb/BL) Fלאחר הזרקת מושבות
מדדי טחולים של בילודים
מושרוח על ידי חאי חימום בגזע פרנטלי . C57BL/6
טפול
—
תרחיף
רנים
שחולים מוק
C57BL/6
ת ר ח י ף מ ו ש ב ו ת שהוש
ר ו ע ״ י תאי ת י מ ו ם
C57B1/6
*
משקל ע כ ב ר *
)גרם(
משקל ט ח ו ל
)מ״ג(
משקל ט ח ו ל /
100ג ר י
מדד טחול
4.4
18
0.406
1.00
4.35
18.5
0.425
1.05
4.5
56.5
1 .262
3.06
כ ל מספר מבטא מ מ ו צ ע של 2-4ע כ ב ר י ם .
,י נסו י מסי :2
בנסוי זה השתמשנו בנילודים בני כלאיים לדור ראשון מגזע
והוספנו עוד מספר טפולים.
בטבלאות מם' .14,13
xC57
שיטת ההזרקה והבדיקה כנ״ל־
( B L ) F ! C 3 H
התוצאות מובאות
- 44 -
טבלה מסי : 1 3
!(C3H/BL) F
מדדי טחולים של נ ילודים
לאחר הזרקת מושבות
C57Bים ,מושרות ע״י תימוס בגזע פרנטלי 1/6
וחלקי ם בינמושבתי
סוג
משקל עכבר *
)גרם(
הטפול
משקל טחול
)מ״ג(
משקל טחול/
100גרי
מדד טחול
7.6
46
0.605
1.00
8.3
125
1.510
2.50
4.2
69.6
1.640
2.71
5.3
41.0
0.780
1 .28
תרחיף תאי טחול
!F
של
5.8
40.0
0.691
1.12
חרחיף בינמושבתי
5.8
110.0
1.960
3.24
—
תרחיף מושבות מוש
רות ^ C 5 7 B L / 6
850r
מוקרן
חרחיף תאי טחול
נורמלי של
C57BI/6
תרחיף תאי טחול
C57B1/6
של
מוקרן
כל מספר מבטא ממוצע של 3 - 5עכברים.
סבלה מסי :14
כנ״ל.
משקל סחול/
100גרי
מדד סחול
8.1
־49.5
0.610
1 .00
6.23
93.0
1 .480
2.43
7.5
111 . 0
1 .440
2.38
תרחיף טחולים
8 5 0 r C57BI/6
4.3
25.0
0.584
0.96
חרחיף טחרלים
C57B1/6נורמלים
6.3
118.0
0,860
3.05
סוג
הספול
—
פתחו
חרחיף טחול ים C57BI/6
850
מושבוח
תרחיף בינמושבחי
C57B1/6
של
850r
משקל עכבר*
)גרם(
משקל םחול
)מ״ג(
כל מספר מכסא ממוצע של 2 - 4עכברים.
-
45
הופעת אפקט סימונםן על ידי מושבות שמקורן בתאי תימוס למרות אופין
האריתרואידי או הגרנולואידי ,מעורר את האפשרות של קונסמינציה על ידי
תאים קומפטנםיים ,שמקורם בתאי התימום המוזרקים.
על ידי החלקים הבינמושבתיים מוכית זאת.
האפקט ההיובי המתקבל
התוצאות הנ״ל עוררו את המתשבה
שתאי התימוס כשלעצמם מסוגלים לעורר תגובת שתל כנגד מאכסן -
ועל כך עמדנו בפרקנו הבא.
GVH
-
- 46
-
^^לב0 11א2ם_מ 2כי_לימ?
ש
ה
=
מ נ י ס ו י י ה ם
ה י י נ ק י ם
של
על
י ד י
של
הרקמות
הפרשה
).(12,11
סברים
לכך
נ י ת נ י
על
של
תפקיד
של
חשוב
הומר
הלימפםיות
לא
נמצא
ה היס ו ס .
ב י ן
מספר
כ ל א י י ם
הם
חאים
ג ו ר מ י ם
מצאו
דומה
נ י ס ו
אחרים,
בהזרקת
ס י ב י ו ת
שחדםגד
כ נ ג ד
של
האי
התימיס
א י כ ו ת י י ם ,
באברים
נ כ נ ס ג
גחשיאח
לעומחס
אל
החימום
ראשין
ושל
שהל
המאכסן,
חישבים
אחרים
ורגשו
מאכסן,
מ ס י ג ל
כשירוח
אך
אמנם
באיפן
כאשר
הגרו
אותו
אל
תימוס
החימום
יוהד
קסנה
( C o h e n et a l(44.-
שישנה
החימום
הבדלים
אפשריות:
שתאים
נ י ת נ י ם
מאשר
מראות
)(50
והשניה
פרנסלי
עליה
חרשבים
השערות
ב ר י א ק -
ר ת ו ק י ם ,
כי
היא
תאי
לתיך
עבודותיהם
הפעילות
באופן
דיאקצית
ו
כ נ ג ד
בגלל
ישיר
ששתל
ב י ע י ל ו ה
מ ג ז ע י ם
התימוס,
מהסים
א י מ ו נ ו ל ו ג י ה
מאכסן,
על
ל י מ פ ס י ו ת
אתרות
שתארו
אם
שחי
יהבשלה
מצאו
( H i l g a r d
נלקהיס
של
כףאק־י־
מחיות
ה א י מ י נ י ל ו ג י ת
כ מ ו ת י י ם
חאחת
יוחד
שחאיס
מ ח ו ס נ י ם
הגמו3ח
או
סאשף
שריגשו
אנסייגניס
י ש י ר .
מ צ א ו( S t u t m a n et a l(133.
לעורר
ה א נ ט י ג ן
( D u b e r t
אחדים
היא
תפקידיה
אי
האי
ל ל י ס מ ו צ י ס י ס
)(132
ל י מ פ ו א י ד י י ס
לאתרונה
לדיר
ה י
לחימום
et al(132.
פיעל
( M a r s h a l l and White (29
מתן
ל נ י ל ו ד י ם
כי
. in vitro
( W e i s s(38-
, r u n t disease
כ נ ג ד
תימוס
בריאקציה
H-2
האם
ברקמות
( B i l l i n g h a m and Silvers (131
תאי
של
לאתר
and Kaplan
שתל
ו
),(48
in vivo
במערכת
י ו צ ר
האחרית.
ל י מ פ י פ י י ז י ס
ל י מ פ י צ י ס י ם
.נתימוס
א י נ ו
במבוא,
הלימפםיית
ה ת י מ י צ י ס י ם .
לבדוק
.cell
( F i o r e - D o n a t i et a l (50,
תאי
לבין
לריאקצית
החימום
" ז ו ר ע "
נ י ג ד נ י ם
נ ו ג ד נ י ם
ראשון
ל י מ פ ו א י ד י י ם
דבר
הדם
חוקרים
ל ד ו ר
הרקמית
המעררר
כן
י י צ ר
שתואר
( ( C l a r k
יצירת
ש ה ןmediated(130
בהרהיף
וכמו
צ נ ד ר י ה
להראות
ל ב נ י
בהתפתחית
39
א פ י ת ל י א ל י
צ י ו ת
רבים,
ה ו מ י ר ל י
שהיא
ידי
הצליחו
היקרים
כפי
כבר
הוסק
לתימום
שתל
כי
כ נ ג ד
שתל
של
מאכסן.
תימוס
א נ ו
פ ר נ ם ל י
בפרקנו
זה
בבני
כלאיים
בדקנו
ו ח ש ו י נ ו
״
•47
חוך עקוב אחרי הופעת הריאקציה בין תאי חימום לבין תאים מקשר י לימפה
כשלעצמם ולאחר שהם מאכלסים טחולים מוקרנים.
בדקנו האם תאי חימום מסו-
גלים לעורר "מחלה משנית" Secondary disease -
ודחית שתל עור הומולוגי
SRBC
וכמו כן בדקנו יכולתם של חימוסים ליצור נוגדנ ים כנגד
בשיטת
. (121) P l a y f a i r et a l .
האם תאי חימום מסוגלים לחת אפקט םימונסן ?
נילודים בני כלאיים
! ( B a l b / c x C57BL/6)Fהוזרקו
תאי חימום םינגנאיים או פרנטלים מגזע C57BI/6
לעכבר בהזרקה לתוך חלל הבטן.
בשעור של
תאים 1 0
x
6
5
ביום ה 10-להזרקה נשקלו העכבר ים וטחוליהם
וחושבו מדדי הסחולים לפי סימונסן.
טבלה מם': 15
0.1םמ" ק של חרחיפי
התוצאות -בטבלה מם'
• 15
מדדי טחולים של נילודים בני כלאיים לדור ראשון שהוזרקו
חאי חימום פרנסליים או םינגנאי ים.
סוג
,
הטפול
תרחיף תאי חימום
סינגנאיים
!( B a l b / B L ) F
״*''"/״״
פרנסלי C57BL/6
משקל עכבר*
/
\
)גרם(
משקל טחול
\/ ,,
)מ״ג(
משקל טחו«ל/
גר
100
מדד טחול
4.8
22.2
0.459
1.00
4.9
63.0
1.285
2.81
כל מספר מבטא ממוצע של 4חיות.
מדד טחול של
2.81הוא הגבוה ביוחר שהצלחנו לקבל על ידי הזרקח חאי
חימום פרנטלים לבני כלאיים.
העלאת מספר התאים המוזרקים לא העלה אח המדד.
אפקט םימונסן בבני כלאיים נילודים המחקבל מהזרקח האי קשרי לימפה בהשואה
לזה המחקבל מהזרקח חאי תימוס פרנטליים
נילודים בני כלאיים לדור ראשון מגזע !(Balb x.C57BJL'/6)F
הוזרקו חדחיפי
-
תאים
או
10
מקשרי
x
9
ל י מ פ ה או
תאים.
הטח ו ל י ם לפי
טבלה
מםי ; 16
חרחיפי האי
ה10-
ביום
סימו נםן
מדדי ס ת ו ל י ם
הטפול
-
תרהיף
לימפוציסים
תרתיף
תימוציטים
6
10
תרח י ף
6
לימפוציסים
10
הימוציטים
תרחיף
לימפוציסים
תרחיף
הימוציטים
6
10
חרחיף
ליםפוציטים
חרחיף
הימוציטים
כל
מנםוי
לתת
6
10
מ ס פ ר מ ב ט א ממוצע של
אפקט
תאי
כמוה התאים
המוזרקים
-
תרחיף
מובאות
המנון
האחרון
םימונסן פי
מגזע
תימוס
ב מ נ ו ת של
העכברים ו ט ת ו ל י ה ם ו ת ו ש ב ו
בסבלה מם'
של ני ל ד ד י ם
או
0 . 1סמ״ק
חימום בנפח של
ל ה ז ר ק ה נשקלו
התוצאות
מקשרי ליםפה
סוג
—48
16
ו ב ע ק ו מ ה מסי
!(Balb/BL). F
5,2,1
מדדי
. 3
מ ו ז ר ק י ם תאים
פ ר נ ט ל י י ם במנות ש ו נ ו ת .
מ ש ק ל ע כ ב ר * משקל ס ת ו ל מ ש ק ל ט ת ו ל /
)גרם(
)מ״ג(
100גרי
מדד
טתול
6.0
46.0
0.765
1.00
5.05
85.5
1.657
2.17
tl
6.4
68.0
1.095
1.43
-
5.5
30.0
0.540
1.00
2 x
5.7
81 . 0
1 .415
2.63
II
5.3
35.0
0.664
1.23
-
5.8
28.0
0.470
1.00
5 x
4.9
89.0
1 .805
3.82
II
5.7
56.0
0.970
2.05
-
6.0
30.0
0.500
1.00
9 x
4.9
85.0
1>.713
3.42
II
5.7
47.0
0.624
1.65
1 x
2 - 4עכברים.
למדנו
כי
תאים מקשרי
המש יותר מאשר תאי
תימוס.
לימפה
כשירים מבחינת יכולחם
תוצאה זו
ע ו ר ר ה אח ה ש א ל ו ת
הבאות:
.1
האם
כמות ה ת א י ם ה כ ש י ר י ם בתוך ה ת י מ ו ם פחותה פי 5מאשר אלה ה נ מ צ א י ם
בקשרי
לימפה
?
־
o
o
בקורת בלתי מוזרקת
A
A
מוזרקים תאי תימוס
ם—ם
-49
מוזרקים תאי קשרי לימפה
עקומה מ ם
(
מדדי טחולים של בילודים מגזע
!(Balb/BL)F
מוזרקים תאים מקשרי לימפה או תאי תימוס
פרנסלים במנות שונות.
־ 50־
.2
או האם כשירותו של כל הא מהאי התימוס פחותה פי המש מזה של תא מקשרי
לימפה ?
.3
האם יש כאן תופעה של דתית הופעת האפקט המוגבר על ידי תאי תימוס ?
הברירה בין שתי האפשרויוה הראשונות קשה בשלב זה.
קשה לנו להפריד
אוכלוסיוה משנה מאוכלוםית ההימוס ההטרוגנית ולבדוק אותן.
ניסינו אמנם
לראות האם אפשר להפריד את אוכלוסית תאי התימוס לאוכלוסיות משנה.
עשינו בעזרתו של פוופ' ד .דנון שהציע לנו להשתמש ב-
זאה
F r a g i l i g r a p hלמסרה זו.
תוצאות זוגיות האי החימום כפי שהיא מהקבלה בפרגייליגרף מראה אמנם שקימות
שתי אוכלוםיוח ברורוח מבחינת יכולחן להשבר.
מהר והגדולה יותר יציבה ונשברת לאט יוהר.
האחת שמהווה 20-25$נשברת
האם שתי אוכלוסיות אלה משקפות
את שהי האוכלוסיות הפונקציונליות -קשה לדעת ,כיון שבשיטה זאת איננו יכולים
לבודד את שתי האוכלוסיות ולבדקן.
מענה לשאלה השלישית קבלנו בנסוי הבא.
%קוב אהרי הופעה אפקט םימונסן בנילודים
!F
לאהר הזרקת תאי תימוס לעומת
הזלקת תאים מקשרי לימפה פרנטליים
בילודים בנייבלאיים לדור ראשון של הגזע
תאי קשרי לימפה או תאי תימום מגזע פרנסלי
בנפה של 0.1סמ״ק בהזרקה לחלל הבטן.
! ( B a l b / B L ) Fהוזרקו בתרחיפי
1/6B57C
בשעוד של
5 x 1 0תאים
העכברים וםחוליהם נשקלו בימים,8,7,4 :
12,10ו 14-לאהד הזרקה ההאים ומדדי הסחולים נקבעו לפי סימונסן.
מובאות בסבלה מס'17
ובעקומה מם'
התוצאות
• 4
מן הטבלה והעקומה ברור שבמקרה של הזרקת תאים מקשרי לימפה אפקט סימונסן
הולך ומוגבר עם הזמן.
המטופלות בתאי הימוס.
כבר ביום 4ישנה הגדלת הטתול לעומת היוה ללא טפול ואלה
גם במקרה של תאי תימום ישנה הגברה עם הזמן.
הגבוה מגיע לשיא ביום 10ויורד.
המו גבר.
האפקט
כלומר ,אין כאן תוןיעה של עכוב בהופעת האפקט
- 51 -
טבלה מסי : 17
סחולים
מדדי
( B aשל,נ יל ו די ם
lb/BL) F
!
14-12,10,8,7,4
ו
יום אחרי הזרקת תאים מקשרי לימפה או תאי תיפוס פרנםליים.
יום
הבדיקה
י חימום
משקל עכבר*
)גרם(
משקל טחול
)מ״ג(
משקל סחול/
^ , ^ ,
,
מדד טחול
4
תרחיף חאי תימוס
תרחיף קשרי לימפה
2.9
2.66
2.85
18
16.3
23
0.620
0.584
0.807
1.00
0.97
1.30
7
תרחיף תאי תימום
תרחיף קשרי לימפה
5.2
5.7
5.6
35
41.5
67
0.671
0.728
1.187
1.00
1.08
1.77
8
חרחיף תאי תימוס
חרחיף קשרי לימפה
6.4
6.3
6.7
43
55
110
0.670
0.855
1.64
1.00
1.32
2.44
10
תרחיף תאי חימום
תרחיף קשרי לימפה
5.8
5.75
4.9
28
56
89
0.473
0.970
1.805
1.00
2.05
3.82
חרחיף קשרי לימפה
8.8
7.8
7.5
44
53
157
0.500
0.681
2.095
1.00
1.36
4.18
חרחיף חאי חימוס
חרחיף קשרי לימפה
8.0
8.3
6.0
44
49
145
0.550
0.590
2.950
1.00
1.07
4.46
If:
12
14
סוג
הטפול
־
כל מספר מבטא ממוצע של 2-4עכברים.
- 52 -
14
13
12
11
10
9
8
ימים לאהר הזרקת התאים
עקומה מם' 4
מדדי סח ולים של נילודים
! ( B a l b / B L ) Fבסו הי
זמן שונים אחרי הזרקח חאים מקשרי ליפפה או
תאי תימום פר נטל י י ם ״
- 53
-
השואה היסטולוגיה של הטהולים המוגדלים נין על ידי מתן תאים מקשרי לימפה
לב ז ן ׳:מת ן .תאי״תימוס
רצינו לראות בהשראה היםטולוגית את הםחוליס המוגדלים לאחר שני הטפו
השבנו שאולי הגדלת הטחול המתקבלת על ידי מתן תאי התימוס
לים הנדונים־
אינה ספציפית לריאקציה שחל כנגד מאכסן והיא רק הופעה חיצונית הנובעה
מפרוליפרציה מוגברת של תאי החימום בתוך טחול הנילוד־
לנו אמנם מלכתחילה,
הרעיון לא נראה
אם אמנם זוהי פרוליפרציה.של תאי תימוס בשל היותם
בעלי כושר הלוקה מוגבר מדוע אין מקבלים הגדלה כזאת על ידי מתן תאי תימוס
םינגנאיים ?
או מדוע אין מקבלים הגדלת .הטחול על ידי מתן תאי מח עצם שהם
בעלי כושר רב לחלוקה ?
התמונה ההיססולוגית הסתברה לנו כזהה לאהר הטפולים הנדונים־
מצד
אחד אריתרופויזים מוגבר המבטא את עיקר הגדלת הטחול הנמרצת בחיות אלה ,ומצד
שני הרם הפוליקלים הלימפםיים ודכוי התפתחותם• .להשואה ראה תמונות 2 , 1ו . 3 -
אפקט םימונםן המתקבל על ידי מתן תרחיף טתולים פרנטליים מוקרנים המאוכלסים
בתאי תימוס או תאים מקשרי לימפה
מנסויי ה״מושבות" הנדון בפרק הקודם מסתבר כי תאים מטתולים פרנטליים
מוקרנים לתלית.המאוכלסים על ידי תאי תימוס מסוגלים לתת מדד סתול גבוה יותר
מאשר זה המתקבל על ידי מתן תאי תימרס כשלעצמם.
השוינו ,איפוא ,בין טהולים
מוקרנים מאוכלסים תאי תימום -להלן "תימליים" לבין מחולים.כאלה המארכלסים
מפה -להלן "לימפטיים".
הוקרנו
בני 3תודשים במנת קרינה של
בני אוחו גיל בשעור
6
10
70
850
x
r
.
עכברים זכרים מגזע
BL57C/50
תלקם הוזרקו בתרתיף תאי תימוס סינגנאייס
תאים ,תלקם בתרתיף תאים מקשרי לימפה בשעור
בהום 10ימים להזרקה נלקחו טהוליהם
חלקם הושאר ללא טפול.
תאים.
x
70
10
•י"
a
חאים הוזרקו לנילודים מגזע
x
5
של הנ״ל וחרחיפיהם בשעוד של 10
השיאה היסמיליגיח של מחילים מ^-ז )<» 1K/TI T.ז{ בגי 10ימים לאחר מתן
תאי וזימים אי ח»י 0מקשרי ל*מ9ה .פרגמליים
ממינה 1
)(x
4י 1 -א *
)- (x
1 0מ ר א ה חתך א י ד ך במחיל נ י ר מ ל י
ב ן 10י מ י ם ,
יאיפיניים
וומינה 2
) (x4י־י2א'
פיליקלים לימפסיס ג ד י ל י ם
מאוכלסים על ידי הרבה ל י מ פ י צ י ט י ם .
) - (x10מראה חתר אירי
ב ם ח י
ל
ש
ל
בן 10ימים לאתר מתן של ® x 1 0ת א י הימים
מ
~
ש
ל
X
(Balb/BL)F
. C57BL/6
!(Balb/BL)F
5
הקטנת הפוליקלים הלימפמיים
עד העלמיתם.
תמיגה 3
) (x4י 3 -א '
) - (x10מראה תחר אייר
ב ם ח
יל
ש
ל
!(Balb/BLJF
בן 10ימים לאחד מתן של ® x 1 0ת א י ם מקשרי 5
לימפת
8
־
• C57BL/6
הלימפטייס עד העלמיחם.
) xב י ע ת
(Haematoxy line-eosln
הקפנת הפיליקליס
(x4) 3
• • 5 4
כעבור 10ימים נשקלו העכברים וטחוליהם ומדדי הטהו-
!. (C3H xC57BL) F
לים נקבעו לפי םימונסן בטבלה מם'
מדדי הטחולים של
.18
נילודים;
( 1 / 6 B 5 7
שהוזרקו תרחיפי
טחולים "תימליים"" ,לימפטיים" או מוקרנים.
סוג
,
הטפול
משקל עכבר
/
\
)גרם(
משקל טחול
)מ״ג(
משקל טחו ל/
100גרי
מדד טחול
5.0
25.5
0.504
1.00
חרחיף טחול מוקרן
4.2
28
0.676
1.34
חרחיף טחול "תימלי"
4.8
73
1.532
3.03
חדחיף טחול "לימפסי"
4.4
66.5
1 .495
2.97
נראה מן התוצאות שכאשר תאי התימוס איכלםו קודם לכן טחולים מוקרנים
לתלית ושהו שם מספר ימים חלה שם חמורה.
חאי Qטחול 5
x
מדד כזה מתקבל על ידי הזרקת 10
מדד הטחולים עלה ל 3 . 0 0 -ויותר.
פרנטלי נורמלי .
התעוררו
השאלות הבאוח:
.1
האם האי התימוס בהגיעם לטחול המוקרן גורמים שם להשראת כשירות אימוני
של האי הטחול הנותרים ולשגשוג שלהם ואלה האחרונים גורמים לאפקט
המוגבר ?
.2
או שמא חאי חחימום כשלעצמם בהגיעם לסחול מעלים אח כשירוחם האימוניח
ובכך מחגבר האפקט שלהם ?
.3
האם חלה סלקציה לגבי החאים שיגיעו אל הטחול המוקרן ורק
1
n- /5
הקופפ-
טנםית הנמצאת באוכלוסית תאי התימוס חחישב וחשגשג ובכך יעלה מספר
התאים הכשירים ?
-
- 55
מענה לשאלות קבלנו מהניסויים הבאים.
מי מהתאים של הסחול ה״תימלי" נותן את אפקס םימונסן בנילודים ?
ערכנו את הניסוי לפי הסכמה הבאה;
מסי הקומ
בינציה
מקור התרחיף התורם
g
x1תאי
תימום 1
x1תאי
תימום 2
x1תאי
תימוס 3
של
g
של
g
של
85
85
850r
! ( B a l b / B L ) F!, (C 3 H / B L ) F
C57BL/6
C57BL/6
! 850 r ( B a l b / B L ) F
!(Balb/BL)F!, (C3H/BL)F
C57BL
C57BL/6
C57BL/6
85
Balb/BL/6
4
-
5
-
הערה;
גזע המקבל
המוקרן
גזע הנילודים המוזרקים
בתרהיף הקומבינציה
C57BL/6
!(Balb/BL)F
850r
850 r
850r
!(Balb/BLJF
!(Balb/BL)F
!C57BL,(C3H/BL)F
!(Balb/BL)F
במקרים הנ״ל נלקחו הסחולים 7ימים לאחר הזרקת התרחיפים.
המוזרקים לנילודים היתה
10
5
נשקלו 10ימים לאחר ההזרקה,
x
האים בנפח של
0 . 1םמ״ק.
כמות התאים
העכברים והםחולים
סכום התוצאות מובא בסבלה הבאה )מסי
.(19
מן התוצאות ניתן לראות שרק קומבינציות 1ו 2 -נתנו השובה חיובית כלומר
אפקם סימונסן חיובי ,בעוד שיתר הקומבינציות נהנו תשובה שלילית.
מסקנתנו
היא איפוא ,שתאי התימום הם אלו הנותנים את ריאקציה השחל כנגד המאכסן ולא
חאי הטחול המוקרנים הנותרים שכביכול מקבלים השראת כשירות אימונולוגיה על ידי
חאי החימום המאכלסים אוהם,
שאם כן קומבינציה מספר 3היתה צריכח לחת חגובה
חיוביח כי מקור הסחול הוא פרנסלי והמוזרקים הם נילודים בני כלאיים לדור ראשון
כבר מעבודות של אחרים ומעבודתנו מצאנו שתימוס אלוגנאי מסוגל לשקם את החגובה
החיסונית בחיות כר שתאי התימום המוזרקים מגזע
מרה של הצלחה.
Balb/BL
יכלו לעשות זאת באותה
- 56 -
מם'
סבלה
; 19
מ ח ו ל י ם של
מדדי
C57BL
,
המתוארות
ג ז ע
ה ב י ל ו ד י ם
ס ו ג
שהוזרקו
מגזעים
תוחיפי
מקומבי בציות
סחולים
שובות
ב ס כ מ הo
משקל
הספול
עכבר
)גרם(
-
!(Balb/BL)F
ב י ל ו ד י ם
!, (Balb/BL)F
x
,(C3H/BL)F
משקל
מחול
) מ ״ ג ( ' '
משקל
100
ס ח ו ל /
גרי
מדד
םחול
3.95
21
0.542
1.00
קומב'
1
4.45
63
1.410
2.60
קומב'
2
4.4
50.4
1 .198
2.20
4.7.
50.5
1.080
2.00
5.0
•27.0
0.540
1.00
קומב'
4
4.85
26
0.555
1.02
קוימב'
5
5.0
26.3
0.525
0.97
7.5
48
0.641
.1.00
7.5
44.6
0.595
0.93
9.3
80.5
0.870
1 .00
9.6
90
0.937
1.08
6.4
44
0.685
1 .00
6.55
93.5
1 .430
2.08
7.0
50
0.715
1 .00
7.45
83.5
1 .122
1 .57
7.0
50
0.715
1.00
7.0
64
0.915
1 .27
7.0
97
1 .387
1.94
4.7
28
0.595
1 .00
3.7
22.5
0.607
1.02
3.4
15.5
0.455
0.765
תימוס
תאי
של
C57BL/6
3
קומב'
תימום
תאי
של
!(Balb/BL)F
-
!(C3H/BDF
1
קומב'
2
קומב'
קומב'
תאי
5
תימום
של
C57BL/6
-
C57BL/6
קומב'
תאי
2
תימום
C57BL/6
של
- 57
-
בל זמן שאין לנו שיסה סובה להפרדת
שאלת הסלקציה נשארת פתוחה״
אוכלוםית תאי התימום ועבודה עם אוכלוסיות נקיות״
קומבינציה מספר 2היא ריאקציה מספוס התגובה המשנית -
.Secondary response
כדי לבדוק האם מדד המחול הגבוה שקבלנו בקומבינציה זו הוא בגלל התגובה המשנית,
!
קומבינציה זו לנילודים מגזע
Balb
C
3 H / B L ) Fש ה ם חסרים את אנסיגן ה-
(
וקבלנו מדד שהיה אמנם נמוך מזה שהתקבל בהזרקה לנילודים
!.(Balb/BL)F
שוני המדדים יכול אולי להצביע על תופעח תגובה משניה ,אר גם כאן קבלנו מדד
גבוה -
1.57המצביע על כך שתאי החימום הם המבצעים אה ריאקצית השתל כנגד
המאכסן ולא תאי הסחול.
הזרקתם של תאי סחול מוקרן בלבד לא נתנה מדד סחול
גבוה . 1 . 2 7 -
מתי מופיעה יכולתם של תאים מקשרי לימפה או תאי תימוס ,המאכלסים סחולים
מוקרנים לחלית« לגרום לאפקמ סימונסן בנילודים ?
מסרח נסוי זה היחה לראוה כמה זמן אחרי אכלוסם של חאים מקשרי לימפה או
מתימוס דרוש להם לשהות בסחול המוקרן כדי לגרום לאפקם סימונסן וכמו כן לבדוק
האם יהיה הבדל בזמן הדרוש לתאי תימוס לעומת תאים מקשרי לימפה.
הוקרנו 100עכברים מגזע
של
•850
BL576/C
זכרים בני 3חודשים במנת קרינה
rח ל ק ם הוזרקו חרחיף תאי חימום או חרחיף חאים מקשרי לימפה מחורמים
סינגנאיים בני אוחו גיל בשעור
10
x
80
.
חלקם הושארו ללא ספול נוסף.
סחוליהם של הנ״ל הוצאו בסוחי זמן הבאים; 24ש' 48 ,ש' 3 ,ימים 4 ,ו 7 -ימים
לאחר ההזרקה.
מגזע
!(Balb/BL)F
הוכנו תדהיפים משלוש הקבוצוח והוזרקו לנילודים בני כלאיים
כשעור
10
5
x
תאים ב 1 -״ 0סמ״ק לתוך חלל הבסן.
10
ימים לאחר הזרקת החרחיפים נשקלו החיות וםחוליהם ומדדי הסחולים חושבו לפי
סימונםן.
התוצאות מובאדת בסבלה מם' 20
ובעקומה מם'
5
.
- 58
v
מדד
טחו ל
• — • -בלתי מוזרקים
• — — • -מוזרקים תרחיף סח ולים מוקרנים
^ _ מוזרקים תרחיף טחולים מוקרנים
^
המאוכלסים ע״י תאי חימום
• — — - °מוזרקים תרחיף סחולים מוקרנים
המאוכלסים ע"י תאי קשרי לימפה
ימים לאהר ההזרקה
עקומה מסי
:5
עקוב אחרי הופעת יכולתם של תאי הימוס והאים מקשרי
לימפה פרנטליים המאכלסים סחולים מוקרנים לגרום לאפקט
סימונםן
בנילודים
!. (Balb/BL)F
־
ןזבלה פסי ׳5.20,
- 59
,עקוב אחר י הופעת יכולתם של תאי תימו,ס ותאים מקשרי ל
א
לתתפ קיט ם י מ ו נ ם ן בנילודים
המוזרקים לחיות מוקרנות
24ש*
48ש'
4ימים
7ימים
1.26
1.6
1.66
1.26
תרחיף טחול
״ ל י מפס י ״
1.50
2.83
3.46
3.79
תרחיף טחול
"תימלי"
1 .42
2.90
2.83
3.15
/זמן
טפול י
חרחיף של סחולים
מוקרנים
מן התוצאות ניתן להסיק שכבר 24שעוח לאחר הזרקת התאים הם מצויים
בטחול במספר מספיק כדי לתת אפקט סימונסן חיובי ,ונראה לעין.
כושרם עולה
עם הזמן דבר שיכול להצביע על כך שהם מוסיפים להתחלק בטחול ולהגדיל את האוב-
לוסיה הכשירה ליצירת ריאקצית שתל כנגד מאכסן.
יתכן שהאים אלה ברובם הם
חאים בעלי כושר אימונולוגי הממשיכים להחחלק בטחול ולהגדיל את אוכלוסיותם.
בכך מוסבר האפקט המוגבר של תאי חימום לאחר שאוכלסו בטחולים מוקרנים.
לאחר
שראינו שתאי תיפוס מסוגלים לתח ריאקציה חיובית מטפוס הסימונסן אפקט ניסינו
לראוה ,ושוב בהשואה לחאים מקשרי לימפה ,האם בכושרם לגרום למחלה המשנית
ולדחות שתל עור אלוגנאי.
תחילה כיילנו מהו מספר החאים מקשרי לימפה הדרושים
לגרום למחלה המשניח בחיות מוקרנוח.
כיול מספר החאים מקשרי לימפה הדרושים לגרום ל״מחלה המשנית" בחיות מוקרנוח
לתלית
הוקרנו 100עכברים מגזע
!(Balb/BL)F
זכרים בני 3חודשים במנת
־
r85020.
קרינה לתלית של
ד
10תאים לתיה.
מהם נשארו לבקורת הקרנה והיתר הוזרקו בתרתיף
1/6B57C
ל תאים מקשרי לימפה ,פרנסלים מגז?*
• 60
0,10,
,במנות של
1
0
1ד
עקומת תמותת התיות משקפת את מידת יעילותם של מספד התאים
המוזרקים לגרום למהלה המשנית.
עקומה מם'
.6
מצאנו שהריאקציה המהירה
7
10תאים,
והיעילה ביותר מתקבלת על ידי הזרקת
מתאימה לגרום לדתית שתלי עור אלוגנאיים.
כמות תאים זאת נמצאה גס
כמוה התאים המינימלית שנמצאה,
הדרושה לעורר הגובה הגורמת למתלה המשנית או לדחית שתלי עוד אלוגנאיים היתה
6
10
5
x
האים.
האם תאי תימוס מסוגלים לתת ריאקציה הומוגרפסית מספוס ולמחלה חסשניח" ?
ללא_הצלה עם מה עצם סינגנאי:
א(
הוקרנו
קודת
80עכברים מגזע
ל
ק
ה
BL57C/6
לימפה פרנסליים מגזע
100
x
תאים ועוד 20הוזרקו במנה של
מובאו ה בסבלה מסי
.
20הוזרקו תרחיף של תאיס מקשיי
ה
r
מתורמים בני אותו גיל כשעוד 20׳x 10
תאים
20הוזרקו תרתיף של תאי תימוס מאותם תודסים בשעור
בהזרקה תוך ורידית.
6
ר
נ
!(Balb/BL)F
זכרים בני 3חודשים במנת קרינה
10
150
6
x
תאים.
תוצאות הנסוי
.21
בנסוי זח ובאחרים מסוגו שערכנו ,קשה היה לבחון את החכדל בין חקנוןנות
השונות והדמיון לתמונת התמותה של העכברים ללא ט 8ו ל הוא ד ב .
לכן עדכנו
ניסויים נוספים תוך שהצלנו את החיות עם מח עצם םינגנאי.
עם הצלה על ידי מת עצם סינגנאי:
ב(
הוקרנו 100עכברים מגזע
לתליה של
10
5
x
!(Balb/BL)F
זכרים בני 3חודשים במנת קרינה
850r.80מהם קבלו מה עצם סינגנאי מתורמים בני 6שבועות בשעוד
תאים בנפח של
0 . 5סמ״ק בהזרקה תוך ורידית.
60מתוכם הוזרקו בתדחיפי
־ 61־
אחו ז
התמותה
המצטברת
ס
850r
x 1ת א י קשרי לימפהם•של
יי
״
״
״
״
יי
1
-A
10
•-
1
+850r
C57BL/6
x 1 0י י
1
14
13
12
11
10
ו ו ו ו
8
ימים לאהד הקרנה
עקומה מסי :6
כיול מספר התאים מקשרי לימפה פרנטליים הדרושים לגרום
למחלה המשנית בבני כלאיים
לחל יח.
!(Balb/BL)F
מוקרנים
-
:
21סבלה מסי
- 62
מוקרנים
r850
לאחר טפול בתאים מקשרי לימפה או תאי תימום מגזע
.BL576/C
שעור תמותת עכברים מגזע
!(Balb/BL)F
ה ט פ ו ל
*50
850r
100
L D
• 10.3
12
הקרנה + 8 5 0 r
6
2 0 x 1 0חאי לימפה פרנטלים
8.5
11
הקרנה + 8 5 0 r
6
1 0 0 x 1 0תאי תימוס פרנטלים
7.5
11
הקרנה + 8 5 0 r
6
1 5 0 x 1 0תאי תימוס פרנטלים
9.7
11
הקרנה בלבד
LD
טבלה מסי
יום מות של 5 0 $או 100$של החיות.
־־
:
L D
2 2ש ע ו ר תמותת עכברים מגזע
!(Balb/BL)F
מוקרנים
r850
עם הצלה על ידי פח עצם םינגנאי לאחר טפול בתאים מקשרי
לימפה או חימום מגזע
ה ט פ ו ל
הקרנה בלבד
+
ח .עצם
.BL576/C
50
850r
850
r
מ
850
ח עצם +
תאי לימפה פרנטלים
+
6
20x10
r
מ
850
ח עצם +
תאי ^ מ ו ם פרנטלים
+
6
150x10
r
מ
850
ח עצם +
תאי חימום פרנטלים
+
6
20x10
D
L
100
L D
11 . 5
13
3ח' <
3ח' <
9.0
11
15.5
28
37
72
- 63
-
C57BL/6
תאים של תימוס או קשרי ליםפה פו־נטלייס מגזע
תוצאות הנסוי מובאות בסבלה מסי
תודשים.
22
סתורמיס בני 3
• 7
ובעקוםה מסי
מן התוצאות נראה שאמנם תאי תימוס מסוגלים לגרום למחלה המשנית בבני
כלאיים מוקרנים לתלית ,אך יעילוהם קסנה מיעילות האים מקשרי לימפה ביהס של
/ 1 0בערך.
1
האם תאי תימוס מסוגלים לדחות שתל עור אלוגנאי ל
3
דשים במנה קרינה של
.r850
זכרים בני
על מנה להאריך אה זמן היותם הוזרק להם הרהיף של מח עצם סינגנאי בשעוד של
6
1
בתלקם קבלו תדתיף של תאים מקשרי לימפה םינגנאיים
תאים לעכבר.
x
10
6
חאים ,חלקם קבלו תאי תימוס מאותם
x
20
מתורמים בני 3חודשים בשעוד של 10
6
6
ם בשעור
10
20
x
או
10
x
100
תאים.
יתרם נשארו ללא ספול נוסף.
. 48
שעות לאהר מכן קבלו כל הקבוצוה הנ״ל בתוספת לבקורת של עכברים נורמליים מגזע
, BL57C/6זכריםBalb/Cשתלעור מתורמים מחאימים של
שתל העור בקבוצוה השונות.
23ו בעקומה מסי
8
.
עקבנו אחרי קצב דחית
התוצאות משלושה ניסויים מקבילים מובאות בסבלה מסי
.
המסקנה הנלמדת מן התוצאות הנ״ל היא ,איפוא ,שתאי תימוס אמנם מסוגלים
לגרום לדתית שתל עור אלוגנאי.
מקשרי לימפה כפי שכבר ראינו
שעור הדחיה שלהם הוא ביחס של Y5לעומת חאיס
בניסויים מטפום אפקט םימונםן.
אם נסכם אה החלק הזה המחיחס לריאקציות מטפוס הc e l l mediated -
של התימום
נראה שהתימוס מסוגל לפעול בריאקציוה מטפום זה ,ביעילות נמוכה מאשר תאים מקשרי
לימפה אך בפרופורציות שונות מאשר תוארו בספרות המצוססת בהתחלת הפרק,
נראה
לנו שהפעילוה האימונולוגית של תאי התימום הנסוכה מזו של תאים מקשרי לימפה היא
בגלל הבדלים כמותיים יותר מאשר איכותיים.
נראה לנו כמו כן כי אוכלוםיה זאת
• • 6 4
־//־
+
+
rב ל ב ד
rמ ח עצם +
g
20
x 1 0 gח א י ם מקשרי לימפה
150
x 1 0ח א י חימום
850
850
אחוז
החמותה
המצטברת
Q
+
20
x 1 0ח א י תימוס
100
70
ימים לאהד ההקרנה
עקומה מם'
:7
שעור חמוהה עכברים מגזע
!( B a l b / B L ) F
850
מקשרי לימפה או חאי חימום מגזע
. G57BL/6
מוקרנים
-
- 65
היא האוכלוסיה הבשלה והבוגרת שרכשה לנ כבר את הכשירות האימונולוגית ועו
מדת לעזור את התימום ולאכלם את מערכת האברים הלימפואידים האחרים.
תאים
אלה הם מטפוס הלימפוציםים בעלי אורך החיים הארוך ,הlong lived lymphocytes -
המצויים בעיקר בדרכי הלימפה הראשיות ,בדם הפריפרי ובאברים לימפואידיים.
et
al(107.
( D a v i e sדותו על אי יכולתם של תאים הנגזרים מתימוס -
Thymus derived c e l l s
בעלי כשירות הסונית.
-ליצור נוגדנים.
לעומתם חאים הנגזרים ממח עצם הם
הם בדקו אח התופעה לגבי יצירת נוגדנים כנגד
SRBC
כמו בן הם מצאו כי מרבית הנוגדנים נוצרו כאשר שני ספוסי האוכלוסיות הורשו
לפעול לגירוי האנםיגני.
)(109,108
וet a l(102.-
תוצאות דומות הובאו גם מעבודות של
C l a m a n et al.
. ( M i l l e r
אין תוצאותיהם עומדות בנגוד למה שאנו קבלנו.
גם אנו מצאנו שתאים
הנגזרים מחימום לאחר אכלוםם בסחול אינם מסוגלים ליצור נוגדנים כנגד SRBC
או שיגלה.
מצאנו שהם מסוגלים לגרום לריאקציוח הומוגרפסיות.
ששחי המערכוח שונות מבחינת טפוםי התאים המגיבים.
יתכן ,איפוא,
־
3 :
עור מגזע
2
c
c
- 66
b
/
l
B
a
BL57C/6
בעכברים מגזע
לאחר הקרנה והצלה עם מח עצם םינגנאי וספול עם תרחיפי
תאים מקשרי לימפה או תאי תימוס.
ה ס פ ו ל
B
x 1 0ת א י
6
x10תאי
)(10.5
-
-
11
26.5
)(23
)(25
37
)(40
)(41
הקרנה + 8 5 0 rמח עצם +
לימפה
20
9.6
)(14
)(15.8
14
)(23
)(21
הקרנה + 8 5 0 rמת עצם +
תימום
100
9.7
)(12.5
)(14.8
15
)(16
)(20
הקרנה + 8 5 0 rמח עצם +
תימוס
20
-
)(18.7
-
-
)(25
הקרנה + 8 5 0 r
מה עצם
6
E T
100
)(12
9.3
נורמלים
x10תאי
*50
RT
6
1x10
זמן דחית השתל של 5 0 $או 100$של החיות.
-
המספרים הם סכום 3נסויים.
-
- 67
-ih
בקורת נורמלית
r
מ
850
עצם +
ח
x 1 0ת א י תימוס
+
x 1 0ת א י תימוס
+
x 1 0ת א י ם מקשרי לימפה
+
100
20
20
g
אחוז
הדחיה
I00
40
38
36
24
32
22
20
18
16
ימים לאחר ההשתלה
עקומה מסי
מוקרנים
:8
rו מ ו צ ל י ם
קצב דחית שתל עור מגזע 6/Balb/C
850
בעכברים
BL57C
על ידי מח עצם סינגנאי
ומתן תאים מקשרי לימפה או תאי חימום ,םינגנאיים.
- 68 -
__-לפעולה_הא2נדוקםיבית_של_התימי°
שאלת תאי המטרה לפעולה האינדוקטיבית של התימוס העסיקה רבות את
החוקרים.
אחד מהמקורות הודאיים היה מה העצם המכיל תאי אם פרימיטיבי•
שהם בעלי כושר שגשוג ודיפרנציאציה לתאים בוגרים יוחר.
(127.
et a l
( T i l lהראו שבמח עצם ישנם תאי-אם שנותנים בחיות מוק-
רנות מושבות בודדות.
מושבות אלה מיצגות אוכלוסידח של תאים שהחישבו בטחול
וכל מושבה נגזרת מתא בודד של מח עצם שהחחלק ) .(134ידוע ליכ שבחיות מוקרנות
ובנורמליות ישנה זרימה מתמדת של תאי מח עצם אל התימוט ואל אברים לימפואידיים
משניים בקשרי לימפה וטחול( M i c k l e m et al(135..ו ( F o r d(136-הראו שבמח עצם
ישנם טיפוסי תאים בעלי יכולת איכלום החימום ומאגר התאים הקומפטנטים.
לא
ברור עדין האם אוחו חא-אם הוא מוצא משותף לרקמות המי אלו אידי ו ת ,האריתרו-
מח עצם כשלעצמו אינו מסוגל לתח ריאקציה אימונולוגיה
אידיוח והלימפואידיוח.
אלא בנוכחות ובהשפעת החימוםet a l (108. .
( C l a m a nהראו שחד׳חיפים שהכילו
חערובח של חימום בוגר ומח עצם בוגר היו יותר פעילים ביצירת המוליזינים כנגד
SRBCכאשר הועברו לחיות סינגנאיוח מוקרנוח ,מאשר סכום הפעילויוח של מח עצם
לבד וחאי חימום לבד.
הם דוחו על פעולה סינרגםסית בין תאי התימום לבין חאי
מח עצם מבלי יכולח להסביר אח הפעולה הםינרגססיח הזאת.
M i l l e r and M i t c h e l l
) (137הראו שמקור התאים היוצרים את הנוגדן הוא במח עצם ,אך הם מגיעים לבטוי
מלא רק בנוכחות התימוס.
. antigen reactive cells
בנוכחוחו הם מתםינים ומשגשגים לתאים שהם קראו להם
מאוחר יוחר הראו and M i l l e r (138
( M i t c h e l l
שהפרקורםורים לחאים יוצרי מוקדי ההפוליזה נגזרים ממח העצם ולא מהתימוס
ולאחרונה החפרסמה עבודחם שלe t a l(111,
היוצר אח הנוגדן מקורו במח עצם.
( N o s s a lהמראה הלכה למעשה שהתא
ברוראיפוא ,היום כי האי המטרה לפעולה
האינדוקטיבית של החימום מקורם בתאי מח העצם.
אנו ניסינו בפרק זה לבדוק את
־ 6 9־
מה עצם מבתינת י כ ו ל ת ם לשמש כתאי מטרה.
ידי
ט י פ ו ס י התאים ה מ ג י ב י ם נ ב ד ק ו על
ק ל ו נ י ז צ י ה של תאי מה עצם ו נ ס ו י י ם במושבות ב נ ו ת ט י פ ו ס תאי מ ו ג ד ר .
כמר כ ן נ ב ד ק ו תאי מה עצם לאתר ט י פ ו ל י ם ש ו נ י ם .
ב י ן תאי תימוס ל ב י ן תאי מת עצם לפי et al (108.
אינטראקציה
מטרת ה נ ם ו י הזה היהה ל ב ח ו ן האם א נ ו
Claman
י כ ו ל י ם ל ת ז ו ר על ת ו צ א ו ת י ו של
ב ג ז ע שבו ב ה ר נ ו ל ע ב ו ד ה בפרק ז ה .
הוקרנו
־.7501
א(
( C l a m a n
40עכברים מ ג ז ע
C Dנ ק ב ו ת ב נ ו ת 3חודשים במנת קרינה של
2
לאחר ההקרנה ת ו ל ק ו העכברים ל ק ב ו צ ו ת ו ק ב ל ו את הטפולים הבאים:
הזרקה תוך ו ר י ד י ת של תערובת תרחיף חאי הימום בשעור
. .תףהיף מת עצם בשעור
10
x
10
50
10
ב(
הזרקה תוך ו ר י ד י ת של
10
50
x
ג(
הזרקה ת ו ך ו ר י ד י ה של
10
10
x
האי מה עצם ם י נ ג נ א י ;
ד( ־
נוסף,
ל ה ק ב ו צ ו ת הנ״ל קבלו ב י ו ם הקרינה ח ס ו ן כ נ ג ד
0.2
10$
םמ״ק בהזרקה תוך י ו ר י ד י ת .
בשעור
x
תאים מתורמים ם י נ ג נ א י י ם ב נ י 3הודשים;
תאי חימום ם י נ ג ־ נ א י ;
ללא טפול
חאיםיעם.
SRBC
10$
בשעוד של
3.ימים לאחר מכן נתנה זריקת דחף של.
SRBC
0.2סמ״ק ל ח ו ך חלל ה ב ט ן .
בהום ש ב ו ע לאהד ההקרנה דוממו העכברים וםחו.ליהם ה ו צ א ו ,
י
קטנות.ונשתלו
נפרסו ל פ ר ו ס ו ח
ו
על צלתות אגר קשה לפי שיטת
Playfalr
)ראה ש י ט ו ת ( .
באם פרוסת
הטחול ה ג י ב ה אפשר ה\ה ל ה ב ח י ן בפרוק כ ד ו ר י ו ת הדם האדומות ש י צ ר ו א י ז ו בהיר -
.plaque
הפרוסוה
מידת האקטיביות של הטהול נמדדה כ א ה ו ז ה פ ר ו ס ו ה ה מ ג י ב ו ת מכלל
השתולות.
אכן
בגזע שלנו
התוצאות מ ו ב א ו ה בטבלה מם'
. 24
ק ב ל נ ו אפקט ס י נ ר ג ם ט י ב י ן תאי מח העצם ל ב י ן ה ת י מ ו צ י ט י ם ה ב ו ג ר י ם
a
. CD
־ 70
טבלה מסי ; 24
-
הפעילות הסגולית בסהולים של
מסינרגיזם
סוג
3
CD
מוקרנים המתקבלת
בין תאי תימוס ותאי מה עצם בוגר.
הפסילות
הסגולית
פסי
ההי ו ת
הטפול
0
xתימוציסים
x 1ה א י מת עצם
+ 7
10
x 1 0ה א י מת עצם
xת א י תימוס
r
י
50
+
5
i
כיל המולי
די נים
lags
3.6
46
10
5
0.4
0.0
50
5
29.6
1.4
5
0.1
0.0
750
5
בקורת נורמלית
10.0+
99
אינטראקציה בין תאי תימום לבין תאי מח עצם מהיות פוליציטמי ות
הנהנו שבמה עצם מתיות פוליציטמיות משתנה מערך ה stem 06118-ויתגבר
כוון הדיפרנציאציה להאים לימפואידייס שהם אולי תאי המטרה לפעולה ההשראתית של
התימוס.
אינטראקציה בין תאי תימוס לבין תאי מת עצם מתיות פוליציטמיות יגביר
את הפעילות הסגוליה של הסתולים שיתאכלסו על ידם.
הושרתה פוליציטמיה טרנספיוזית בנקבות
a
C Dבנות 3חודשים על ידי הזרקת
כדוריות דם אדומות םינגנאיוה בשעור של 0 . 5םמ״ק לעכבר בימים 4 , 2 , 1 ,0ו . 7 -
ביום ה 1 2 -להתתלת הפוליציטמיה נבדקה רמת ההמטוקריט של העכברים הפוליציסמים
ונמצאה בערכים הבאים!
76 , 7 9 , 7 9 , 7 8 , 7 2עם ממוצע = 7 7 . 8־
. !x
הוכן הרחיף
של מח עצם מהחיות הנ״ל ,ומחיות נורמליוח והוזרק בהזרקה תוך ורידית לנקבות
.
ת קבלו מיד לאחר מכן 0 . 2םמ״ק של
עם תערובת תרתיף תאי תימוס או בלעדיו
10$
SRBC
וכעבור 3ימים דחף של
־
0.2
םמ״ק
. SRBC
. Palyfair
71־
בתום שבוע מיום ההקרנה נבדקו הםחולים לפי שיטת
התוצאות מובאוה בטבלה מסי
טבלה מ ם ' : 2 5
. 25
פעילוח םגוליח בטחולים של
3
C Dמוקרנ ים המתקבלת מסינר־
גיזם בין חאי חימום לב י ז חאי מח עצם פדליציטמיים או
נורמליים.
סוג
xחימוציטים
מסי
החיות
הטפול
50
10x10
+
5
תאי מח עצם
50
חאי מח עצם פוליציטמיים
תימוציסים
+
+
6
10x10
43.3
O
45.2
4
0.0
5
0.0
750
5
0.0
בקורח נורמליח
5
100.0
x 1 0ת א י מח עצם
פוליציטמי
10
6
ת א י מח עצם נורמלי
r
פעילות םגרלית
%
10
נראה ,איפוא ,מן התוצאוח שפוליציטמיח לא שנחה אח מערך הרבב אוכ-
לוםיח מח העצם מבחינת מספר התאים הבאים במגע עם תאי החימום והאנטיגן
שסופו יצירח הנוגדן ,והפעילות הסגרלית של הטחרלים שאוכלסו על ידי תאי
מח עצם נורמליים ותאי תימום היתה 4 3 . 3 $לעומח חפעילוח הסגוליח של הטחולים
שאוכלסו על ידי תאי
מח עצם מחיות פוליציסמיוח ותאי חימום שהיה
.45.2$
אינטראקציה בין תאים מכבד עובר לבין תאי חימום
בעובר עיקר ההמופויזיס מתרכז בכבד.
הזרקת תאי כבד עובר לחיוה מוק-
רנוח נותן מושבוח בודדוח בעלות אופי אריתרופויטי או גרנולופויםי כשם שמקבלים
72 -
-
על ידי הזרקה מת עצם ,אלא שתדירות המושבות הגר נ ו לו אי די ו ת המתקבלות מהזרקת
בבד עובר קטנה מאד.
מכבד עובר.
במו בן הצליחו להציל מקרינה ממיתה על ידי מתן תאים
הכבד העוברי אינו קומפטנטי מבהינה אימונית כשם שמתנהג בך מה
העם אצל התיה הבוגרה.
ניסינו לראוה האם תאים מכבד עובר משמשים תאי מטרה
לפעולה האינדוקטיביה של התימוס.
םינרגסטי.
האם שני טיפוסי התאים האלה פועלים באופן
ערכנו את הנסוי הבא.
0
עכברים מגזע
4
Cנקבות בנוח 3חודשים במנה קרינה של
D
S
וקבלו תרתיפי כבד עובר ותימום או תרחיפי מה עצם והימום.
10$
בהום 7ימים לקרינה דוממו העכברים וטהוליהם נבדקו לפי שיטת
התוצאות מובאות בסבלה מסי
;
הנייל קבלו 0 . 2םמ״ק
בהזרקה תוך ורידית מיד לאחר מתן החרחיפים וכן דחף 3ימים אחרי
SRBC
כן.
750
הפעילוה הסגולית בטתולים של
3
CD
.Playfair
. 26
מוקרנים
750
rל א ה ר מתן
תרתי פי תאי תימוס עם תאי מת עצם או עם תאים מכבד עובר.
סוג
+
750י
xr 1 0ת א
תאי מת עצם
r
מם'
הת י ו ת
הטפול
50
הימום +
10x10
50
אי
750
+׳ xr1 0 fת
תאי כבד עובר
הימוס +
10x10
+
750
50
אי
xr 1 0ת
תאי כבד עובר
תימוס +
20x10
+
750י
xr 1 0ת א
10
כבד עובר
+
אי
x10ת
־7501
50
תימום
750 r
בקורת נורמלית
הפעילות
הסגולית
כיל המולי-
ז י נ ים
*
6
43.3
1 .66
3
12.3
0.0
5
15.4
1.0
5
2.2
0.0
5
10.3
0.5
5
4.7
0.0
5
100.0
10.0+
־
73־
התוצאות מראות שאין תאי כבד עובר מהוים "תאי מסרה" יעילים לפעולה
האינדוקטיבית של התימום כשם שמשמשים כן תאי מח עצם.
כבד עובר לא הספיקו.
גם
20x10תאי
מנםיונות הקלוניזציה ידוע שכמות הs t e m cells-
בכבד
עובר קסנה פי 2מאשר בתאי מח עצם ולכן הכפלנו את מספר תאי כבד עובר
וקיוינו לעליה בפעילות הספציפית עד לפעילות דומה לזו המתקבלת מסינרגיזם
בין תאי תימום לבין תאי מת עצם.
לות בהתאם.
1 5 . 4 $פעילות סגולית לעומת 4 3 . 3 $פעי
יתכן שאין קשר בין כמות ה-
stem cellsליצירת מושבות בסחולים
מוקרנים לבין הפרקורםורים של התאים יוצרי הנוגדנים ועם העלאת מספר תאי
כבד עובר היינו מגיעים לפעילות סגולית דומה לזו המתקבלת עם תאי מת עצם.
אינטראקציה בין תאי תימוס לבין תאים ממושבות מושרות על ידי תאי מח עצם
בחיות מוקרנות לתליה
5
לפיand McCulloch(127
( T i l lהזרקת nqעצם במנה נמוכה של
4
10
-
10
תאים לחיות מוקרנות לתלית יוצרת מושבות בודדות בטחול שאת אופין הציטולוגי
וההיםטולוגי ניחן לבחון.
מושבות אלה בטחול הנוצרות אחרי הזרקת אוכלוםיה
הטרוגנית של חאי מח עצם נמצאו מאד הומוגניות באשר לטפוםי החאים המרכיבים
אותן.
40$-60$
או מעורבות
אריתרואידיות,
).(140,139
20$-30$
גרנולואידיות ויתרן מגקררוציטיות
אפשר לבודד אותן מן הטחול השלם.
רצינו איפוא לראות
האם אינטראקציה בין תאי מושבות אלו בנות מפום תאי מוגדר לבין תאי תימוס
תתן אפקם סינרגססי כפי שמקבלים כן באינטראקציה עם אוכלוסית תאי מה עצם ההטרוגנ
או במילים אחרות האם תאי המושבות או התאים המתישבים בתלקים הבינמושבתיים
משמשים כתאי מטרה לפערלה האינדוקטיבית של התימום.
נסרי מם'
ערכנו את הנםויים הבאים:
:1
C Dנקבות בנות 3חודשים הו קרנד במנת קרינה
עכברים
3
תאים
x
35
בהזרקה תור ורידית תרחיף של תאי מה עצם בשעור 10
2
8 5 0 rוהו זרקו
ב 0 . 5 -סמ״ק.
־ 74
-
ביום ה 1 0 -נלקחו הסחו לי ם ובודדו מהם המושבות וכין החלקים הבינמושבתיים,
הוכנו תרחיפים.
הוזרקו
r
.
החרחיפים האלה
חלק מהסחולים הורחפו על מושבותיהם.
בתוספת תרחיף תאי תימום םינגנאי או בלעדיו לחיות
כל הקבוצות קבלו חסון כנגד
10$
רידית וזריקת דחף של 0 . 2סמ״ק של
3
ב 0 . 2 -םמ״ק בהזרקה תוך
SRBC
SRBC
S
CD
ימים לאחר מכן.
. Playfair
מיום ההקרנה הוצאו הטחולים ונבדקו לפי שיטת
חדשות שהוק
בתום שבוע
התוצאות מובאות
. 27
בטבלה מם'
סבלה מםCD ; '27הפעילות הסגוליח של םחולים
3
מוקרנים
r750
לאחר מחן
תרחיפי תאי תימום עם תאי "מושבוח" או חאים "בינמושבחיים".
סוג
מסי
החיות
הספו ל
5 0 x 1 0 + 7 5 0 rתאי חימום +
סח ו ל "מיושב"
Q
6
x 750r
מח עצם
6
50x10
10x10
5
10x10
תאי
5
57.4
5
43.0
5
16.4
5
19.8
5
• 28.4
6
תערובת
50x10 + 750r
של תאי "מושבו תאי תימוס 10x10 +י ים״
ת" ותאים "בינמושבת
6
+ 750r
6
5 0 x 1 0תאי תימוס
5 0 x 1 0 + 7 5 0 rתאי תימוס +
"מושבו ת"
Q
6
5 0 x 1 0 + 7 5 0 rתאי תימום +
"ב ינמושבתיים"
6
*
תאי
Q
תאי חימום +
פעילות סגולית
10x10תאי
Q
10x10
חאיס
40.1
+ 750r
6
1 0 x 1 0תאי "מושבות"
5
1.2
+ 750r
6
1 0 x 1 0תאים "בינמושבתיים"
5
0.0
5
1.1
3
100.0
750 r
בקורת נורמלית
־
-75
נראה מן התוצאות שבכדי לקבל פעילות סגולית גבוהה יש צורך גם בתאי
המושבות וגם בתאים הב ינמושבתיים ,זאת קבלנו גם במקרה שלקחנו אה התרחיף
של הטתול ה״מיושב" השלם וגם כאשר לקחנו תערובת של חרחיפים "מושבתי"
נראה אולי שבכדי לקבל ריאקציה אימונולוגיה דרושים יותר
ו"בינמושבחי".
מאשר שני םפוסי תאים.
מס'_:2
נסוי
מטרת נסוי זה היתה להשוות את חיוה
)(survival
שחל עור אלוגנאי
בעכברים כרותי תימום ,מוקרנים לתלית עם הצלה על ידי מח עצם לעומת חיוה
שתל העור בעכברים כרוחי חימום מוקרנים לחלית עם מנה מצילה של תאים שמקורם
במושבות מושרות על ידי תאי מה עצם;
מצד שני להשוותם לעכברים שאינם כרותי
) . . ( i n t a c tבכל הנםויים שהשתמשו ב״מושבות" כמקור לתאים המצילים
תימוס
אתרי הקרנה לתליה נכשלנו ,לכן השתמשנו בםתולים קונפלואנטים ,כלומר לא
הפרדנו את המושבות מן החלקים הבינמושבהיים אלא השתמשנו בכל הטחול ה״מיושב".
4
הכנח הסהולים הללו נעשהה על ידי מהן
H/Jax3C
לעכברים מגזע
זכרים מוקרנים
הטחולים והוכן מהם חרחיף.
3H/jaxC
הוזרק למאכסנים מגזע
10
5
x
חאים מחרחיף מח עצם
-11 . 8 5 0 rביום ה
להקרנה הוצאו
התרתיף הנ״ל או תרחיף חאי מח עצם סינגנאי
זכרים מוקרנים
,
8 5 0 rכ ר ו ת י תיםוס או
י/
, intactבמנה של
C / 6
גנאי מתורמים
28
10
x
10
מ ת א י מ י ם . 5 7 B L
זכרים
ובעקומה מסי
תאים.
תודש ימים לאהד ההקרנה קבלו כל הקבוצות
9
התוצאות מובאות בטבלה סס'
.
התוצאות המסתמנות מן העקומה )מסי
( 9ומן הטבלה )מסי ( 2 8מראות כי
ההאים מהרהיף הטחול ה״מיושב" על ידי תאי מה עצם מהווים תאי מסרה לפעולה
האינדוקטיבית של התימום כפי שמשמשים כן תאי מה עצם.
קצב הדהיה בהיוח intact -
לא היה הבדל בין
שקבלו מח עצם או חאי טחול "מיושב".
-
r r -tt+
ח י ף טחול "מיושב
מ
+
ה עצם
יחח היסום +
חימום +
r
- 76
ו ו ר־ו
0
8
5
ו
"
אחו ז
הדח יה
850
+
מ ח עצם
850
rת ר ח י ף טחול "מיושב
0
+
5
"
8
100
50
56
״
30
28
24
26
22
20
•18
16
14
12
10
ימים לאהר ההשחלה
שחל עור מגזע
עקומה Cמם'6 : 9 /
7
5
C
כרוחיחימוס או נורמלים מוקרנים
בעכברים
H/Jax3BL
8 5 0 rעם
הצלה על ידי מח עצם או על ידי טחולים "מיושבים".
8
-
סבלה מסי ; 28
דד -
קצב דחית שתל עור מגזע
r
חימום או נורמלים מוקרנים
ע
C57BL/6
ם הצלה על ידי מת
בעכברים מגזע
C3H/Jax
850
עצם או על ידי טחו לי ם "מיושבים".
סוג
הטפול
50
R T
100
RT
תימקסומיה + 850 r +
6
10x10תאי מח עצם
20
30
תימקסומיה + 850 r +
6
10x10חאי טחול "מיושב"
30
> 56
-
+ 850 r +
6
10x10תאי מח עצם
17
26
-
+ 850 r +
6
10x10תאי טחול "מיושב"
15
18
אינטראקציה בין תאי תיםום לביז תאים מטחולים פוליציטמיים או לא פולי-
ציטמיים מוקרנים שאוכלסו על ידי חאי מח עצם במנה נמוכה
cloning efficiency
לפי ( B l e i b e r g and F e l d m a n(141ה-
של טהולים
פוליציסמיים מוקרנים ומאוכלםים על ידי מח עצם גבוה יותר מאשר של טהולים
לא פוליציסמיים.
הם מסבירים אה התוצאה בכך שבח י ו ת הפו ליציטמי ו ח ,החאים
שיועדו לתת "מושבות" אריתדואידיוה ,בהעדר הארי תרו פויטין ,מתפחחות למושבות
קםנות של האי אם
). (stem cells
מההתלת השראה הפוליציטמיה.
התופעה הזאת בולטת במיותד ביום הרביעי
אנו ניסינו לראות האם אוכלוסית התאים שמקורה
בטחולים פוליציטמיים כאלה עשירה יותר ב״תאי מסרה" לפעולה ההשראתית של
התימום.
בדקנו את הטהולים ביום 4וביום 10להשראה הפוליציטמיה והשוינו עם
טתולים לא פוליציטמיים.
60הוקרנו
והוזרקו
עכברים מגזע
תרהיף מה עצם םינגנאי בשעור
a
CDנקבות בנות 3תודשים במנת קרינה של
10
4
4
x
תאים.
r850
במתצית התיות הושרתה
6ס׳ טעונת *0.
-
פוליציסמיה על ידי הזרקת
2,1,0
ו 7 -להקרנה.
- 78
0 . 5םמ״ק 8 0 - 9 0 $של אריתרוציסים סינגנאיים בימים
ביום 4וביום 10הוצאו םחולים משתי הקבוצות:
פוליציטמית ולא-פוליציסמית ותרחיפיהם הוזרקו עם תרחיף תאי תימוס למאכםנים
חדשים מגזע
הערה:
3
C Dמוקרנים
• 750r
טחולים פוליציםמיים נלקחו רק מחיות שרמת ההמטוקריט שלהם היתה למעלה
מ.50$-
10$
בל הקבוצות קבלו חסון בנגד
בשעור של
SRBC
חור ורידית וזריקת דחף כעבור 3ימים באוחו שעור.
בשיטת
. Playfair
טבלה מם'
:29הפעילות הסגוליח של טחולים
התוצאות מובאות בטבלאות מם'
2
CD
0 . 2םמ״ק בהזרקה
ביום ה 7 -נבדקו הטחולים
29
.30
ו
750 rלאחר מתן
מוקרנ ים
חרחיפי תאי חימום עם תרחיפים של טחולי ם פול יציסמיים או לא
פוליציםמיים )יום . ( 4
סוג
הטפול
x10תאי
10
מום
+
50
טחול פוליציטמים
x10תאי
10
מום
x10תאי
+
50
טחול לא פוליציטמים
10
וס
50
מח עצם
מסי
החיות
10
4
26.0
5
35.3
5
28.0
50
4
12.8
10
4
2.3
5
4.7
750
4
5.0
בקררח נורמליח
4
100.0
x 1ת א י חימום
ציטמי
6
ח א י טחול לא פוליציטמי
r
+
פעילוח ס ג ו ל י ח
10
-
'
טבלה
מם:30
- 79
הפעילות הסגולית של טחולים
מוקרניםמתן 750
3CDל א ח ר
r
חרחיפי תאי תימוס עם תרחיפים של טחו ל י ם פוליציסמיים או
לא פוליציטמיים )יום . ( 1 0
סוג
מסי
החיות
הטפול
וס
+
50
טחול פוליציטמים
ום
ע
x10תאי
+
50
טחול לא פוליציטמים
6
10
x10חאי
68.5
ה
י/
10
פעילות סגולית
10
<±
72.6
x 1ת א י חימום
50
3
12.0
יטמי
10
4
0.2
ת א י טחול לא פוליציסמים
10
5
0.0
5
0.89
A
Q
750r
לא מצאנו ,איפוא ,הבדלים בין הטחולים הפוליציטמיים לבין הטחולים
הלא-פוליציטמיים גם ביום 4וגם ביום , 1 0מבחינת תכולחם בתאי מטרה לפעולה
האינדוקטיבית של החימום.
^ stem c e l l s -
זוהי ארלי עוד הוכחה לעובדה שאין קשר בין יכולת
ליצור מושבות בטחולים מוקרנים לבין הפרקורםורים של התאים
יוצרי הנוגדנים.
דבר שכבר ראינו בנסוי עם תאי כבד עובר.
אינטראקציה בין תאי חימום מחיות מהוסנות כנגד
SRBC
או תאי תימוס נורמליים
לביו חאי מח עצם נורמליים או מחיות מחוסנות
לפי ( M i t c h e l l and M i l l e r(137בחימום נוכחים תאים שהם כינו ארחם בשם
cells
antigen reactive
שמתפקידם להכיר את האנטיגן ולמסור אח חאינפורמציה
לפרקורסורים של התאים יוצרי הנוגדנים.
אם אמנם כן הדבר הרי שתאי תימוס
- 80 -
מהיה מהוסנת כנגד אנטיגן ספציפי הכיל הרבה תאים מסוג הARC -
כך שבבואם
באינטראקציה עם תאי מת עצם נורמלים בהיות מוקרנות הגדל הפעילוה הספצי-
פיה של הטתרלים.
ם מגזע
S
ערכנו ,איפוא ,את הנםוי הבא:
נקבות בנות 3הודשים חוסנו כנגד
CD
10$
ב0.5-
SRBC
7ימים לאהד מכן הוצאו מהם התיפוםים ומח
םמ״ק בהזרקה לתוך חלל הבטן.
העצם ותרהיפיהם הוזרקו בקומבינציות שונות עם תאי מח עצם מחיות נורסליוה
או תאי תימום מתיות נורמליות לתוך עכברים
10$
וצות המוזרקות תוסנו בו ביום כנגד
CD
3
נקבות מוקרנות ב 7 5 0 -ע .
ב 0 . 2 -סמ״ק בהזרקה
SRBC
תוך ורידית ,וקבלו זריקת דתף באותו נפה כעבור 3ימים.
הוצאו
. Playfair
הסחולים ונבדקו לפי
בהום שבוע להקרנה
התוצאות רשומות בסבלה מסי
סבלה מםCD : '31הפעילות הםגוליח של סחולים
3
מחיות מוקרנות
.31
r750
לאהד
מתן חרחיפי האי הימוס מהיוח מחוסנוח עם חרחיפי מח עצם
מח י ו ח נורמליות או מתוסנות.
מם'
התי ו ת
$
5
77.2
5
97.0
5
39.0
x10תאי
50
חימום נורמלי
5
13.4
50
תימום "מחוסנים"
5
91.0
סוג
+ 750r
6
פעילוח סגולית
הטפול
50
x10תאי
מח עצם נורמלי
הימו ם
מחוסנים״ +
10x10
50
x 1 0ת א י
פח עצם "מחוםןיי
הימו ם ״מחוסנים" +
10x10
+ 750r
6
+ 750r
6
+ 750r
6
+ 750r
^x10תאי
50
x 1 0ת א י
מח עצם "מחוסן"
750 r
Q
הימו ם
נורמלי +
0
ח עצם "מתוםן
11
1
"
10x10
5
1.44
5
4.8
-
- 81
נראה ,איפוא ,שההמון המוקדם של התימוציטים מגביר את יכולתם לתת
פעילות סגולית גבוהה יותר.
אך מענין עוד יותר שהם עצמם ללא אינטראקציה
עם תאי מה עצם מסוגלים לתת ריאקציה גבוהה בהשואה לתאי תימוס נורמליים,
זה עורר את המחשבה לבדוק האם חימוםים מחיה שחוסנה כנגד
לתת ריאקציה ספציפית מסוג זה שמקבלים לפי שיטת
SRBC
. Playfair
מסוגלת
82
־
קצ2ה_בין תאי_ת2מוס_לב2ן מקרופג2ם
=
=
מעסות הראיות על יכולתם של תאי תימום בריאקציות הוםורליות ויצירת
מספר חוקרים הצליחו להראות כשירות אימונולוגית של תאי תימוס
נוגדנים.
ליצירת נוגדנים אבל אך ורק בנסויי העברה לחיות מקבלותet al(142..
143
נית בארנבות ל-
(BSA
and H a l l
,
( D i x o n
( S t o n e rהראו
העברה בעכברים על ידי תאי תימום של תגובה משנית לסוקסואיד הססנוס.
and Cohen (35
( T h o r b e c k eהצליחו להראות בעכברים העברה של תגובה ראשונית
לכדוריות דם של חולדה.
( L a n d y ( 3 7הראה תגובה של תימוציסים של ארנבת
לפוליםכרידים של חידקים גרהם שליליים.
( M i l l e rו ( F r i e d m a n(36-דווחו שתאי תימום מאד עניים ביכולתם
(17
. Jerne
לתת מוקדי המולידה כפי שהדבר נבדק בשיסת
העובדות המוכיחות את
חולשתם של תאי החימום ליצור נוגדנים עוררו את המחשבה שאולי אוכלוסיות
החימום לוקות בחסר )(defectiveness
העבודות של ( N o s s a l et a l(144.ושל
.
של אחד מסוגי התאים המשתתפים בריאקצית
5
4
1
(
et a l
( F i s h m a n
מראדת את הקשר בין האנטיגן לבין התא הידצר אח הנוגדן באמצערח המקרופג.
חשבנו לכן ,שאולי המקרופגים המצויים בחימום -אין כמותם מםפקח אד שאינם
בשלים לתפקידם דה של העברת אינפורמציה.
ראינו ,איפוא ,לנכון לערוך נסוי
אינסראקציה בין תאי תימוס לבין מקרופגים פריסונאליים שעברו
האנסיגן
במערכה. i n v i t r o(146
and Feldman
priming
עם
( G a l l i l yהראו כי אחד מהאפקםים
של הקרינה היא הפגיעה במקרופגים כך שאין בכושרם לעשות
processing
האנסיגן ,ולכן נמצאת ההיה חסרה מבחינת יכולתה ליצור נוגדנים.
של
הוספת מקררפג׳
מחיה נורמליח לחיה מוקרנח במנה חח מסיתה מחדירה לה את כושרה ליצור נוגדנים.
אנו עדכנו את הנסוי בחיות מוקרנות לתלית בהן הוספת מקרופגים אינה
מקנה לחיות יכולת ליצור נוגדנים כיון שאצלם פגומה גם המערכת הלימפוציסית
־ 83־
שצריכה לקבל את האינפורמציה מהמקררפג.
בנסויינו תפסו התימוציסים את מקום
הלימפוציסים הפגומים.
כדאי לציין שThorbecke' and Cohen(35-
( ניסו לראות האם הוספת מקרו-
פגים פריטונאליים לתימוציסים תעלה את יעילותם ביצירת נוגדנים כנגד דם
חולדה ומצאו שלא היתה להם שום השפעה.
תשובה לכך אולי מוסקת מעבודה של
( G e r s h o n and Feldman (147המראה שאין המערכת של
G a l l i l y and Feldman
עובדח עם אריחרוציטים.
נ
2£
י
מ ם >
_!
:
חודשים הוזרקו בהזרקה לתוך חלל הבטן
3
סמ״ק של תידגליקדלאס.
שטיפת הלל הבטן עם
4ימים לאחר מכן הוצא הנוזל הפריטונאלי על ידי
PBS
מועשר בהפרין ,סטרפטומיצין ופניצילין.
רחיצת התאים הפריטונאליים הם נזרעו על פלטות קולגן במצע
בסדום סוס ומצוי עוברים.
לאחר
Eagle
מועשר
ההדגרה במשך יומיים ב 37°C -הצמידה את המקרר-
פגים על שכבת הקולגן בעוד הלימפוציטים והגר נ ו לוציטים שבתערוכה הפריטונאליה
נשארו צפים בנוזל העליון.
לאתר שטיפת הנוזל העליון ורתצת הצלתות ,הוספנו
אנטיגן השיגלה ברכוז המתאים והדגרנו את הצלתות למשך שעהבC-37°
עדין־
המקרופגים הופרדו מהצלחוח על ידי קולגנאז והוזרקו לחיות
3חרדשים שהרקדנו יומיים קודם לכן במנת קרינה של
־ 8501או
מ.550
תוך טלטול
3
C Dכנות
הלק
מהקבוצות קבלו גם תרתיף תאי חימוס ,או חסון לחרך הלל הבטן של אנטיגן השיגלה
ללא הדגרה עם מקררפגים.
בידם השמיני להזרקת התאים דדממר הקבדצדה השונרת ונסיוביהן נבדקו
לריאקצית צימות עם אנטיגן השיגלה.
התוצאות מובארת בסבלה מסי . 3 2
התרצארת מלמדרת אותנר שהוספת מקרופגים לתרתיף תאי תימוס גרם ליצירת
נוגדנים מדגברת בהירת המרקרנרת פי
2.5ירתר מאשר תאי התימרם נתנד כשלעצמם
-
- 84
או פי 2מאשר המקרופגים נתנו כשלעצמם.
in vitro
ע .גלוברזון במערכת
העבודה מסוכמת ב . ( 1 4 8 ) -
תוצאות דומות נתקבלו על ידי ד״ר
שכללה פיסות טחול מוקרן ,תימום ומקרופגים.
רק קומבינציה שהכילה את של ושת המרכיבים נתנה
השאלה נשארת עדין פתוחה -האם תאי הת י מוס או תאי הטחול
יצירת נוגדנים.
המוקרן יצרו את הנוגדנים ?
סבלה מם' : 32
יצירת נוגדנים בגזע
3
C Dלאנטיגן השיגלה על ידי תאי ת ימו ם
או מקרופגים םינגנאיים שהוזרקו לחי ות מר קרנות לתלית או
םוב-לחלית.
סוג
מסי
החיות
הטפול
6
15
ים עם שיגלה
850 r׳ 0 . 2 +סמ״ק של אנסיגן השיגלה 0 . 1 $
בהזרקת i . p .
50
ם עם שיגלה
6
50
פגים מודברים
מום
x 1 0מ ק ר ו פ ג י ם מודברים
0.2
+
+
x10מקרו
6
5
1
15
550
בהזרקת i . p .
בקורת נורמלית
0.1$
-
כיל אגלוסי נינים
logs
10
3.5
13
2.8
8
2.7
10
6.4
13
6.1
13
4.2
10
13.4
- 85 -
נגי2רת נרגדנ2צ
=
===
^ \ | 1ע ל 2נ 212 ?=2
==
-S-10=2--־?S}*l$2
3
=
= = = a
^J
מעבודתם של ( C l a m a n et a l(108.מסתבר שהזרקת תאי תימום לחיות מוק-
רנות ובדיקת טתוליהן לפי שיטתet a l(121.
SRBC
כנגד
( P l a y f a i rנותנת פעילות סגולית
בשעור של ,12$כלומר 12$מכלל פיסות טחול מוקרן שאובלס על
ידי תאי תימום סינגנאיים נתנו מוקדי המוליזה לאחר חסון עם
. SRBC
פעילות זאת עולה על ידי הוספת האי םח עצם לתרחיף התאים המוזרקים.
מצאנו גם כן שתאי תימוס מסוגלים לתת אנטי
SRBC
כשהם מוזרקים לחיות
מוקרנוח וטחוליהם של האחרונות נבדקים לפי השיטה הנ״ל־
מחיות מחוסנות כנגד
פרק קודם(.
SRBC
בעבודתנו
בהזרקת תאי תימוס
העלנו את הפעילות הסגולית עד לכדי ) 90$ראה
התוצאה הזאת עוררה מחשבה שתאי התימוס מסוגלים בכל זאת להחחסן.
בדקנו ,איפוא ,את עקומת החסון עם הזמן של חימום ,קשרי לימפה וטחול בהיות
CD
2
לפי השיטה
נ ס י י
נקבוח
S
CD
מ ם
1 1
הנ".ל
:
בנוח 3חודשים חוסנו כנגד
הבטן.
החסון.
10$
SRBC
בהזרקה לחוך חלל
טחולים ,קשרי לימפה ותימוםים הוצאו 72 ,24 ,12 ,4ו 96-שעות אחרי
האברים נחתכו לפיסות קטנות והושמו על צלחות אגר שאליהם הוסף אגר רך
_0
מועשר באריהרוציטים של כבש ולאהר שעה הדגרהC2-37
נמשכה מתצית שעה נוספת.
את הפעילות הםגוליח קבענו כאחוז הפיםות שנתנו
המוליזה מתוך כלל חפיסות השתולות.
מם' 10ובטבלה מסי
הוסף "משלים" וההדגרה
קצב הופעת מוקדי ההמוליזה מתוארה בעקומה
.33
הפעילות הםגוליה הגבוהה שנמצאה בקשרי לימפה בזמן 0נראית מפתיעה ,בשים
לב לעובדה שבאותו זמן אין כל פעילוח בטחול ,וכן לא נמצאו עקבות של המגלוסי-
נינים והמוליזיבים בבסיובי העכברים האלה ( F r i e d m a n (36 .שערך השואה במספר
-
96
- 86
72
48
24
12
0 4
שעו ת אחרי החסון
עקומה מסי
:10
קצב הופעח מוקדי המוליזה בפיסוח סח ו ל ,תימוס
וקשרי לימפה של
S
CD
לאחר חסון עם
. SRBC
-
87
_i
o
o
•
o
O
O
O
O
•
•
O
Ol
_l
טן
0
o
•
•
o!
Ol
00
טן
Ol
בי
to
.j
O
Ol
0
0
a
_A
j a
a a
a
0
O
*J ! ט
}^ ן
•
0
a
ט
CO
a
v3 00
•3
Ol
•
•
•
0
0
0
Ol
-> A*•
J
O
3 ט
00
טן
0ג
Ol
••בי
•
•
o
0
0
w
0
a
-ט ן ־
«3
3
•J 0
3 ט
D>
CD
OJ
•
•
•
י0 ט ן
«3
CO
CO
CO
J o
a ט
•
•
•
_^
0
O
—1
0
-בי
0
0
0
—k
0
י3
•» a
a ט
גי
בי
©
•
•
ai
CD
_^
0
0
•
0
—
0
יי—׳a
-4
a ט
-i O
a
a
־H J
ט9
a
J
4
יי-ו^־י
a
ט
-aJ
U
\T
ב
a
•I
u
a
-
הP F C -
88
באברים שונים ביום שיא התגובה מצא במספר גזעים שמספר מוקדי
ההמוליזה גבוה בטחול מזה של קשרי הלימפה .לא כל שכן מזה שבתימוס.
והנה
בנםויינו
האברים הראשונים שבהם מופיעים מוקדי המוליזה הם דוקא קשר הלימפה
והתימום.
שאלנו את עצמנו אס ההמוליזה הזאת היא ספציפית ובדקנו את םפצי-
פיות הריאקציה על ידי שהוספנו
שחוסנו כנגד
חסנו כנגד
RRBC
לפיסות התימום וקשרי הלימפה מתיות
SRBCוהתגובה היתה שלילית.
RRBC
ובדקנו כנגד
. SRBC
בדקנו גם בכוון ההפוך ,כלומר
כמו כן בדקנו את התלות ב״משלים"
ומצאנו שאין הריאקציה מתבצעח ללא "משלים״ או עם "משלים" שעבר אינאקסיבציה
ב.56°0-
כמו כן איןל״משלים" של חזירי ים )זה שאנו משתמשים בו( פעילוח
יחודית.
סרום טרי של ארנבת משמש "משלים" סוב כמותו.
ראוי כאן להעיר ש-
i m p r i n t sשל פיסות התימום הראו תמונת ליזיס
פחוה יפה מאשר קררמי תימרסים מהם םרלקר מרבית הלימפוציסים על ידי מעוך
דרך רשת דקה ושטיפה מספר פעמים בתמיסת
נםוי מם'
. PBS
:2
בנםוי זה רצינו לראות האם הזרקת תאים מחיות מחוסנות יגיעו אל התימוס
ובאיזה מהירות.
לשם כך לקחנו חורמים מגזע CDgוחםנו אותם כנגד
. SRBC
ביום השביעי לתםון לקתנו את סחוליהם והכנו תרתיף תאים והזרקנו בהזרקה לתוך
.
האים לעכברים
נקבוה
נ ו ר מ ל י ם C D gב ד ק נ ו אה הפעילו
הספציפית של הסהולים ,קשרי הלימפה והתימוסים של היות אלה 24ו 4 8 -שעוה אהרי
הזרקה התאים.
התוצאות מתוארוה בעקומה מסי
.11
נראה מנסויים אלה שתאים מהוסנים מגיעים אל התימוס ביתר יעילות מאשר
אל הטהול.
החימום.
ממצא זה עומד בנגוד להשקפה המקובלה לגבי מהות ה-
homing
של
המקובל הוא שרק תאי מח עצם מגיעים אל התימוס בנגוד לטתול הנהשב
"בית" לכל ספוםי התאים.
-
- 89
— ו —
—ם
סה ו ל
קשרי לימפה
ת ימו ס
אחוז
הפעילות
הסגולית
—ס
—A
100 I
קצב הופעח מוקדי המוליזה בפיסות סחול,
וקשרי לימפה של
כנגד
. SRBC
3
CD
תימוס
לאחר הזרקת תאי סחול מהוסנ
i
- 90 -
נסוי_מם'
:3
בנסוי זה השוינו שתי שיטות הזרקה ,לתוך חלל הבטן לעומת הזרקה
תוך ורידיה.
האם יהיה הבדל בפעילות הסגולית בין טתולים ,קשרי לימפה
האברים נבדקו 24שעות לאתר החסון עם
ותימוסים ?
. SRBC
התוצאות
.34
בסבלה מם'
לא נמצאו הבדלים בפעילות באברים השונים בשיטות ההזרקה השונות.
טבלה מם'
:34
השואה הפעילוח הסגוליה של טחולים ,קשר י לימפה ותימוס
בעכבר ים
2
ם 0מ ח ו 0נ י ם בנגד
. SRBC
הזרקה תוך ורידית
לעומח הזרקה לחוך חלל הבטן.
מס י
החי וה
האבר הנבדק
טהול
10
ה ימו ס
קשרי לימפה
)מזנטריום(
הזרקה חוך ורידית
$פעילוה סגולית
0.69
מם'
החיות
10
הזרקה לתוך הלל הבטן
$פעילוה סגוליה
2.14
10
40.9
10
46.5
8
75.3
10
76.0
אם לסכם פרק זה נראה לנו כי אפשר לקבל תגובת תםון על ידי פיסות
תימום כנגד
SRBCוכי התגובה מופיעה בהם בעת ובעונה אחה עם הופעהה בקשרי
הלימפה קודם להופעתה בסהול.
נים בתוך התימוס.
אין הנסויים מוכיתים את מקורם של התאים המתחם־
-
מנגנון
ו ס ר ת ה פ ע ו ל ה של ה ח י מ ו ם
פרק
התימוס
בעבודתנו
זה
נ ו ג ע ל ב ר ו ר ה ת נ א י ם ה ק ו ב ע י ם את פ ע ו ל ת ו המשרה של
בהיה ה ב ו ג ר ת .
הו צאה ה ת י מ ו ם
מחיה ב ו ג ר ת
הלימפוציטים בצירקולציה
להקרנת
הרגנרציה הלימפסיח
בלבד או
.(78,76,75
מת עצם.
תוצאות
התימוס למרות
אנו
ידי
ה נ ג ר ם על
של מ ר כ י ב י ם אלה
השתלת
בסדרת
םינגנאיים
אמנם
לקהו
בשלים
לעכוב
בגידולו,
רנו
1/6B57C
r550
ניסינו
יכולתה
ידי
ל ק ר י נ ה ממיחה עם הצלה על
להתלים
התיסונית.
ק ר י נ ה מ פ ע י ל את הכושר
ה א י נ ד ו ק ט י ב י של ה ת י מ ו ס
) feedback i n h i b i t i o n ( F B I
ואילו
יצירתם
ב פ ע ו ל ה המשרה.
נ י ל ו ד י ם החח הקפסולה של ה ט ח ו ל
הזדקנו
ת י מ ו ס י ם של
ל-
גידולם
F B Iבצמיחת ה ת י מ ו ם
כ י מגע י ש י ר של האי
לעומת
גידולו
נקברה ב נ ו ה
והלקן
ונהשפו
לקרינהי),74
ל ב ח ו ן את האפשרות שהרס ה מ ר כ י ב י ם ה ל י מ פ ט י י ם ה מ ב ו
ב ו ג ר י ם במטרה ל ב ח ו ן את
נ כ ו ן שהאות
גם בחשיפה
קרינה
ב ח י ו ת כאלה היתה החלמה
פ ג י ע ה ו הקשה כתוצאה מההקרנה יש באפשרותו
נ ס ו י י ם זאת
הרי שיהכן
עכברים מ ג ז ע
ה צ ב י ע ו על ה ע ו ב ד ה שהתימום ה ב ו ג ר לאהר
נחקבלו
ג ו ר מ ת למצב של
ת י מ ו ס י ם של
ע ב ו ד ות עם ת י ו ת כ ר ו ת ו ה ה י מ ו ם שנחשפו
ל ח י ו ת ש ה ח י מ ו ם לא נכרת מהן
ולשקם את ההיה ה נ פ ג ע ח מ ב ח י נ ת
בעבודתנו
מ ר ת י ק י לכת במספר
רק ל ס ו ח א ר ו ך אפשר ל ה ב ת י ן
ו ה ח י ס ו נ י ת של ה ח י ה .
א י ס י ח בהשראה
דומות
גורם לשנויים
האימוני
לעומת זאת
ג ו ף כ ל ל י ת במנה תת ממיתה
ק ו ב ע אה
גרים
אינו
או במצבה
אלה ) . ( 8 6 , 8 5 , 8 4
בשנויים
חלקיח
- 91
הוקרנו
בטהול
נ י ל ו ד י ם תתת הקפסולה של ם ה ו ל י ם
ב ט ח ו ל י ם שעברו
ובפעילותו
טפולים שונים.
נ י ת ן על
ה ת י מ ו ס עם תאים מ ט ה ו ל
מדולדל
לימפוציסים
יגרום
נורמלי
מלימפוציטים.
חלקןהוק.ה
r900
ידי
אם
עם מנה מ צ י ל ה של מה עצם
ו
ד
סינגנאי
ש
י
בשעור
ם
3
־ - 9 2
10
0
10
תאים.
x
קבוצה אחת נשארה ללא ספול.
כ 3 -ימים לאחר ההקרנה שתלנו
חימוסים של נילרדים החח הקפסולה של הסחולים מן הקבוצות השונות בעזרת
כעבור 30 , 1 5ו 6 0 -יום מיום ההשתלה הוצאנו את הסחולים לחוך
סרוקר.
ומסרנו
Bouin
לחתור היםסולוגי ובדקנו את צמיחת התימוםים תחת הקפסולה של הטחול.
לא מצאנו כל הבדלים בכרשר הצמיחה של התימוםים בטחולים השונים ובמוחי הזמן
השונים.
נראה כי התימוסים התפתחו והוסיפו נפח והמראה ההיסםולוגי שלהם
in situ
היה זהה לתימוםים שצמחו
.
האם הזרקה של לימפוציטים בוגרים לנילודים חשפיע על קצב גידולו ועל פעילותו
האינדוקטיבית של החימום ?
בסדרת נםויים אלה ניסינו לבדוק האם הזרקת לימפוציטים בוגרים ממקורות
שונים לנילודים תשפיע על קצב גידולו של החימום.
לשם כר לקחנו נילודים
מגזע C57BJ/6והזרקנו להם חרחיפים של תאים מקשרי לימפה ,או מהול מחיות
בחלק מהנםויים הזדקנו הזרקה אחח לבני 24שעוח
סינגנאיות בכמויות רוויות.
ובדקנו את החימוסים לאחר 10ימים.
בחלק מהנסויים הזדקנו מספר הזרקות
חוזרות כל יומיים ובאף אחד מהנםויים לא קבלנו הבדלים במשקל התימוםים בין
העכברים המוזרקים לבין הבלחי מוזרקים.
על קצב הגידול.
גם חאים מחימוםים בוגרים לא השפיעו
התוצאות מובאות בסבלה מם'
תרחיפים מוקרניםבr-5000
אימונולוגיה על ידם.
.35
בחלק מהנסויים הזדקנו
על מנת למנוע רפליקציה של התאים ואפשרות תגובה
בדקנו את הנילודים אחרי הורש ימים של הזרקות נשנות
לתגובחם כנגד חסון עם
SRBC
או דחית שתל עור ולא מצאנו כל הבדל בין
המוזרקות לבין היות הבקורת הבלתי מוזרקות.
קבלנו כיל של logs « 9 . 8
במקרה של חסון כנגד
בחיות הנורמליות לעומת 9 . 0־־
בחרחיפי התאים הלימפואידיים.
SRBC
logaבחיות המוזרקות
במקרה של ךחית שתל העור האלוגנאי מצאנו ששחי
הקבוצוח דחו תוך 11יום אח השתל.
־
טבלה מם' : 35
93־
השפעת הזרקת תאים לימפואידיים סינגנאיימ ממקורות שונים
על קצב גידול התימוס של נילוד )התימוםים נשקלו 10ימים
לאחר התחלת ההזרקות(.
גזע
C57BL/6
סוג התאים
הנתרמים
תאי טהול
במות התאים
®x10
1 x 25
4.8
29.0
4.6
30.0
4.9
38.5
5.1
41.0
4.0
28.0
-
4.1
27.5
4 x 25
4.9
33.0
-
4.9
41.0
4 x 25
4.6
27.5
-
4.7
29.0
4 x 25
3.8
20.2
-
4.2
24.5
11
קשרי לימפה
11
11
11
11
תאי תימוס
11
11
קשרי לימפה
11
11
11
1 x 25
_
תאי תימוס
תאי טהול
משקל העכבר*
)גרם(
משקל התימוס
)מ״ג(
1 x 25
כל מספר מבטא ממוצע של 4 - 5עכברים.
-
94
-
משתי סדרות אלה נראה לנו שהחימום הנורמלי איבר מושפע מהעמסת החיה
על ידי לימפוציסים.
בסדרה הבאה נבדוק האם איבלדם בלימפוציםים בוגרים ישפיע על התפתחות
תימום של חיות מוקרנות.
האם הזרקח לימפוצימים בוגרים לחיוח מוקרנות לתלית עם הצלה על ידי מח עצם
תגרום לעבוב משובי בפעולה האינדוקטיבית של החימום ?
! ( B a l b / B L ) Fזכרים בבני
לשם עריכת נטויים אלה נלקחו עכברים מגזע
Q
3חודשים שהוקרנו
חאים לחיה.
r900
רהדצלו על ידי מחן מח עצם םינגנאי בשעור
מחציח החיות קבלו הזרקה פעמיים בשבוע של חרחיפי תאית ממקור
של טחול ,חימום או קשרי לימפה מוקרניםבr-5000
ולוגיה כל שהיא.
10
x10
על מנח למנוע מאלה פעולה
כעבור חודש קבלו שחי הקבוצות חסון כנגד
SRBC
10$
וביום ה 5 -להזרקה דוממו החיות ונםיוביהן נבדקו להמגל ו טי נ י נ י ם ,המוליזינים
וPFC -
בטחוליהם.
בחלק מהנםויים הושוו גם השפעוח של תרחיפי כליה או כבד
וכן השפעת הנוזל בו היו נתונים חרחיפי החאים אהרי ההקרנה.
חשבנו שמא לאחר
ההקרנה נוצרים בנוזל המוקרן חומרים הנפלטים מהתאים או נוצרים כתוצאה מהקרנת
הנוזל עצמו המשפיעים על עכוב ביצירת הנוגדנים.
נ םו י מםי
:1
!(Balb/BL)F
נלקחו עכברים מגזע
זכרים כבני 3חודשים ,הוקרנו
900
Q
והוצלו על ידי מתן מח עצם בשעוד
10
10
x
תאים•
מחציתם קבלו משך 3שברעות
6
הזרקות של תאי טחול מוקרנים ב-
r5000
כשעור כולל של
10
x300
תאים לחיה.
ביום החמישי לחסון נבדקו הנםיובים להמגלדסינינים.
התוצאה:
= 4.1
= 6.4
logs
logg
לחיות שהוחזקו אחרי הקרינה ללא טפול נוסף ,לעומת
לחיות שקבלו הזרקות נשנות של לימפוציטים מוקרנים.
-
- 95
בנםוי זה חזרנו על אדהר תהליך אלא שכאן בדקנר גם את מספר הPFC -
Q
ל 10 -חאי טחול ,ולמחול השלם בנוסף לרמת ההמגלוטינ י נ י ם.
מספר רב יותר של חיות־
סבלה מסי : 36
התוצאות מובאות בטבלה מם'
רמת ההמגלו טי נ י נ י ם ו ה-
PFC
עבדנו גם עם
. 36
! ( B a l b / B L ) Fמוקרנים
ב-
לתלית עם מח עצם לאחר הזרקה תוזרת של תאי טהול מוקרנים
.5000 r
הקרנה
מח עצם
+
+
+
+
חאי טחול
מוקרנים
+
/^^0טחול
מסי
החי ו ה
המגלוטי-
נינים logg
1 CP/ PFC
חאי טחול
34
4.3
30.7
6956
32
5.8
28.7
5552
אין הבדלים בתוצאות בין שחי הקבוצוה.
נםוי_מס'
כנ״ל.
£3
נתנו תרחיפי קשרי לימפה או חימום מוקרנים
עוה וכן הנוזל שנרחץ מתרחיפים מוקרנים אלה.
נינים ו-
ו
. PFC
התוצאות מובאות בטבלה מם'
5000
r
משך 4שבו-
נבדקו המוליזינים ,המגלוטי-
. 37
־
- 96
טבלה מםי : 37רמת המגלוסי נ י נ ים ,המוליזינים ו
PFC
!(Balb/BDF
ב-
מוקרנים לחליח עם מח עצם לאחר הזרקה חוזרת של תאי קשרד
לימפה או תימוס מוקרנים ב -־.50001
סוג התרחיף
המוזרק
הקרנה
מת עצם
+
+
+
+
"
ל ימפה
+
+
נוזל עליון
מקשרי לימפה
+
+
תאי חימום
+
+
נוזל עליון
מתאי תימום
א
י
ק
ר
ש
י
מם'
החיות
המולי-
ז י נ ים
המגלום
נינים
10 /PFC
תאי סחול
/ PFC
סחו ל
6
13
9.1
5.7
26.9
6233
10
8.4
5.8
13.9
3 970.4
1
8.2
5.5
32.9
6957
14
8.0
5.0
7.8
2102
10.0
6.3
22.6
2
5365.3
מתוצאות נסוי זה אפשר לראות שלא היו הבדלי ם בין הקבוצות השונוח ברמת
ההמגלוטנ י נ י ם וההמוליזינים אר היה הבדל בולט בבמות ה
י
. PFC
מנסיון זה
ו אחר י ם נוכחנו לדעת שלנוזל העליון אין השפעה על עכוב או חוסר עכוב ביצירת
נוגדנים בחיות המוזרקוח.
נםוי
מס'_:4
מהנםוי הנ״ל ראינו כי תאי התימוס גורמים למכסימום עכוב ביצירה הנוג
דנים לכן השתמשנו בתרחיפי תימום בלבד לנסוי הזה.
עכברים מגזע ! ( B a l b / B L ) F
6
זכרים בני 3חודשים הוקרנו
850
r
והוצלו על ידי מחן מח עצם בשעור
10
. x
5
מחציחם קבלו הזרקוח פעמיים בשבוע של חרחיפי חימום סינגנאי מוקרנים ב-
r5000
במשך 4שבועוח.
.10$
כעבור 5ימים נבדקו הנ״ל למספר ה-
בחום םדרח ההזרקוח קבלו כל החיות חסון כנגד
PFC
נבדק בחרבוח רקמה בשחוף עם דייו ע .גלוברזון.
בסחוליהם.
SRBC
חלק מהטחולים
פיסוח טהולים מהקבוצוח חשונוח
-
10$
במצע מזרן המכיל 8 5 $
סרים סיס י 5 $ -
1$
ק של
- 97
Eagle m e d i u m
,
. chick e m b r y o e x t r a c t
SRBC
אל פיסית הטחרלים מרםיפים / 1 0 0
1
יברדקים את האגליסינציה על גבי הפילטרים יכן את כיל
כמי כן נבדקי באיתה שיסה של תדביה רקמה חלקי
הניגדנים הנפרש למדיום.
םהיל ליכילתם לריאקציה שהל כנגד מאכסן.
פיסרת סהילים של נילידים מגזע
H3Cהישמי על הפילםרים יאליהם היסף תרחיף התאים הנבדקים מגזע
מקביציה הטפרל השונות.
.splenomegaly
פיםרת הסתרל נבדקד מדי ירם להרפעה
מהנםירבות בתרבות הרקמה גם בתגובה ל-
(!Balb/BL)F
SRBCיגם בריאקציה שתל כנגד מאכסן,
לא נמצאר הבדלים בין הםתולים שקבלו טפול עם תאי תימום מוקרנים אר כאלה שלא
קבלר טפרל כזה.
35.5
גם בבדיקה מרקדי ההמרליזה לפי
pFC/^10
Jerne
תאי סהול בקבוצה הנסויית לעומת 3 7 . 0
לא נמצאר הבדלים.
PFC/^10
תאי טהדל
בקבוצת הבקורת.
נםוי מסי
:5
(!Balb/BL)F
הוקרנו עכברים מגזע
במנת קרינה של
r850
עם הצלת מה
Q
עצם בשעור של
10
5
x
מחצית החיוה קבלה הזרקוה פעמיים
תאים סינגנאיים.
בשבוע של תרתיפי תאים מקשרי לימפה מוקרנים
ה כנגד
זה.
SRBC
10$
הקבוצה הנסויית נתנה בממוצע
שקבוצה הבקורת
.r5000
4כעבור
שברעות חוסנו
וביום ההמישי להסרן נבדקו הסחולים למספר מוקדי
29.95±5
40.0^13.2
10
/
PFC/10תאי סהול.
PFC
תאי םהול בעוד
שוב הבדלים בלהי מובהקים.
נסוי מסי :6
בנסוי זה השתמשנו כגורם עכוב ב-
- yGההוצר הסופי והספציפי של
הלימפוציסים ,שמא יש כאן מנגנון וסות על ידי ההוצר הסופי ולא על ידי
נושאו כפי שידוע על כך ממודלים במערכות רגולציה אתרות.
לתלית יורדת רמה הG (149 -
y
ידוע שאחרי קרינה
( ויתכן שירידה זו מעודדת אה הרגנרציה של התימוס
-
באשר לפעולתו
98
-
yG
האינדוקטיבית וכל כן מתן
לחיות מוקרנות ושמירה על רמת
y Gלמשר 4שבועות אחרי ההקרנה תמנע את פעילותו האינדוקטיבית של החימום.
את הy G -
והזרקנו
הפקנו מסרום של חיות םינגנאיות כלומר מ-
פעמיים בשבוע ,לחיות המו קר נ ו ת ומוצל ו ת על ידי מח עצם ,כמות השווה
לזו המצויה בחיה נורמלית באותו גיל.
SRBC
10$
!(Balb/BL)F
בתום סדרת ההזרקוח חוסנו
וכעבור 5ימים נבדקו טחוליהן למספר ה. P F C -
ת שקבלו את הטפול החוזר עם
y Gנתנו בממוצע
בעוד שהחיות ללא טפול נוסף נתנו
49.2 ±16.5
10
60±5.05
10
/
PFC
החיוח כנגד
התוצאות היו
/
PFC
תאי
חאי טחול.
קיים
הבדל אר אינו מובהק דיו על מנת להסיק מסקנה םופיח.
J
7
מסי
:
0
בנםוי זה חזרנו על התהליר כמו בנםוי הקודם אך במקום לבדוק את יכולתם
של החיות להגיב לאנטיגן
אלוגנאי.
זכרים.
, S R B Cבדקנו את יכולתן של החיות לדחות שחל עור
בתום הזרקת ה
שתלנו שתלי עור מתורמים אלוגנאיים מגזע H3C-yG
כעבור 9ימים הורדו התחבושות ועקבנו אחרי קצב דחיח שחל העור הזר.
התוצאות מסוכמות בעקומה מסי
.12
לסכום פרק זה הדן במנגנון וסוח הפעולה של החימום בחיה המבוגרת לא
הגענו למסקנה סופית.
יתכן שהלימפוציט או תוצרי הy G -
משמשים וםחים במנגנון
הפעולה אך אפשר שלא הם בלבד ,וזאת משום שקימת נטיה כל שהיא לכוון עקוב
ביצירת נוגדנים בקבוצה המוזרקת לימפוציטים ,אר לא הגענו להבדל מובהק היכול
להכריע בשאלה זו.
חיצוניים.
ויתכן שפעולת התימוס היא אוטונומית ואינה מושפעת מגורמים
• 9 9 -
אחו ז
הדחיה
18
16
12
14
10
ימים לאחר השתלה
עקומה מסי : 12
! ( B a l b / B L ) Fמו קר נ ים
r
קצב דחית שחל עור של
עם מח עצם והזרקה
חוזרת של
• yG
850
C3Hבמאכסנים
9
־
100־
י י-י
J
ההימום הוא אבר הכרחי להחפחחוח אוכלוסיות התאים האחראיים למספר
ניכר של ריאקציות אימונ ו ל ו ג י ו ת.
הפקידיו העיקריים מתבסאים בלימפופויזיס
ובאספקת כמות מספקת של תאים כשירים מבחינה תםונית למאגר התאים הלימפו-
איריים הכללי״
יצירת הלימפוציטים בתימוס היא אינטנסיבית ביוהר.
)(21
לפי
Metcalf
היא פי 5 - 1 0גבוהה יותר מאשר באברים לימפואידים אחרים בטחול ,קשרי
. P e y e r ' s patches
לימפה או
Metcalfרואה את יצירת הלימפוציטים בתימוס
כאוסונומית וקשורה ברתיקולום האפיהליאלי של התימוס עצמו
)•(26
אוכלוסיה
לימפוציטי ההימוס מכילה שני טיפוסי תאים מבחינת אורך ההיים שלהם:
חיים וקצרי היים״
ארוכי
מרביה האוכלוםיה המהווה כ 9 5 $ -נוצרת בקורטקם התימוס
ונהרסת בתוך התימוס בזמן קצר של 3 - 4ימים
),(150
מהי ,איפוא ,הפונקציה
של לימפופויזיס כזה המלווה בתמותה בה מהירה ? -על כך עדיין אין תשובה.
קימים יתםי גומלין בין התימוס לבין מאגר הלימפוציםים הקטנים
בצירקולציה.
כאשר מבצעים כריתת תימום לפני שמאגר זה נבנה ,כלומר
בינקוה ,מספר הלימפוציסים במאגר הכללי נשאר קבוע ואינו עולה עם הגיל
ואז החיה םובלה מפגיעה ביכולהה להגיב לריאקציות אימונולוגיות הקשורוה
בתאים אלה
) ( 5 6 , 5 5 , 1 7אך אם כריתת התימום מתבצעח בחיה הבוגרה ,שעה שמאגר
כזה כבר נבנה אין להבחין בפגיעח יכולהה של החיה להגיב לגירויים אנסיגניים
),(72,28
אלא מספר הודשים לאהד מכן
).(86,85,84
אופי יהסי הגומלין בין
החימום לבין מאגר הלימפוציטים הקטנים הכשירים מבחינה חסוניח אינו ידוע
עדיין באורח מלא.
קימות הוכתות לקיום האים מםפום הלימפוציטים הקטנים
בהימום הידועים כארוכי חיים ובעלי כשירות חםוניח־
המדולרי של ההימוס.
מה מקורם ? -מה גורלם ?
משכנם בעיקר בחלק
־
-
101
החימום הוא האבר הלימפופויטי הראשון המתפתח באורגניזם העוברי.
לפי ( A u e r b a c h(151מקורם של לימפוציטי החימום הם באפיחל העוברי של
החימום והם מתפתחים בתגובה לאינדוקציה של הרקמה המזנכימלית שמחוץ לאפיחל.
התפתחות הרקמות הילימפואידיות ההקפיוח האחרות באשר הן ,נראוח כתהליך
הוצרות התלוי בתימוס
השתמשו
).(152,53
אך עבודות חדשות יותר עם פרביונטים בהם
כמסמנים כרומוזומליים או כמסמנים רדיואקטיביים מלמדות כי גם
הלימפוציטים הראשונים שבחימום העוברי -מקורם בחאים שמחוץ לתימוס ,ולא
באפיחל החימום הרודימנטרי
).(3
קימות מספר דרכים בהן התימום משפיע על הרקמות הלימפואידיוח ההקפיוח,
מבחינת כשרן האימונולוגי.
קימות ראיות לכל אחת מהאפשרויות וקשה לקבוע
שהחימום פועל רק באחח מדרכים אלה.
הדרכים האפשריות הן :
א(
תאים כשירים נמצאים בהימוס עצמו.
הם נרדדים דמחישבים ברקמדח הליפ-
פואידיוח ההקפיוח ומקנים לאחרונים אח הכשירוה החסונית
ב(
).(52
לימפוציסים מהתימוס נודדים אל אברים הלימפואידים האחרים ,מחישבים
י בהם ושם הופכים לתאים כשירים מבחינה חסונית ויוצרים מרכזי יצירת
נוגדנים.
לכאן משתינות כל העבודות המצביעות על אינטראקציה בין חאי
חימום לבין תאי מח עצם שסופה יצירת נוגדנים
).(153,108,107,102,101
ההוכחות לנדידת תאים מן התימום אל האברים הלימפואידיים באות ממספר
עבודות
ג(
).(154,12,11
החימום מפריש גורם הומורלי המגיע אל האברים הלימפואידיים ומשרה
בתאים המיועדים לכך כשירות חסונית.
.ו(Osoba and M i l l e r
העבודות המצדדות בדרך זו הן של
)
l
. ( T t f a i n i n et a
אנו בעבודתנו בחנו אח כל אחת מהדרכים האפשריות בהן פועל החימום,
ומצאנו שהחימום פועל בכל אחת מהדרכים המוצעות.
נראה לנו כי הגישות השונות
102־
־
המובעות על ידי תוקרים שונים אינן סותרות זו את זו אלא משלימות אתת את
השנ יה.
לבתינת הדרך האפשריה הראשונה בה פועל התימוס באות בל העבודות המדכיתות
קיום תאים כשירים מבהינה אימונולוגיה באובלוסיה האי התימוס
.(99,52,50,49,47,46
מעבודהנו.
),45,43,37,35
ראיה נוספת לכשירותם ההמונית של האי התימוס באה גם
הראנו כי האי התימוס מסוגלים לגרום לריאקציות מטפוס ה-
".mediated
"cell
תאי תימום פרנטליים יצרו ריאקצית שתל כנגד מאכסן תיובית כאשר
נתנו לנילודים בני כלאיים לדור ראשון.
•splenomegaly
תופעה זאת מתבטאת בהגדלת הטחול -
הגדלת הטחול נמצאה ספציפית ולא כתוצאה משגשוג בלתי ספציפי
של האי התימום בהוך סהול המאכסן.
גם ההמונה ההיסטולוגית של הטהולים הללו
נמצאה אופיניה למה שקורה בריאקציה שתל כנגד מאכסן הנגרמת על ידי מתן האים
לימפואידיים.
כמו כן תאי תימום גרמו ל״מחלה משנית" כאשר הוזרקו לבני
כלאיים מוקרנים בהקרנת גוף כללית ממיתה ,וכן הראנו כי הם מסוגלים לדחות
שהלי עור אלוגנאיים.
כאשר השוינו את יכולהם של האי התימום ליכולתם של
האים מקשרי לימפה נמצא כי היא פהוהה פי חמש.
שנתקבל ממעבדוה אתרות כיהם של
בשתי דרכים.
1:30למשל
).(46
היחס הקטן שקבלנו שונה מזה
אה היהס של
1:5אפשר להסביר
1/5מאוכלוםיה האי החימום כשירה מבהינה אימונית,
האהה היא שרק
השניה שכל תא הימום כשיר רק
1/5מכשירוהו של הא מקשרי לימפה.
הוכתות
נםויות לבהירה בין שתי אפשרויות אלה אין לנו ( W a r n e r (10 .מצא שיכולה
תאי תימוס של עופות להשרות ריאקציות שתל כנגד מאכסן משתנה ביתם ישר לגודל
אוכלוםיוה החאים במדולה החימום.
הכשירים מבהינה אימונית.
הוא מצא שהתאים המצויים במדולה הם אלה
יהכן שעבודה זו היא המענה לאפשרות הראשונה ש 1/5
מכלל אוכלוםיה התימוס כשירה מבחינת יכולתה בריאקציוה אימונ ולו גי וה.
ממצא אתר בעבודתנו הראה שכאשר טחולים של עכברים מוקרנים לתלית אוכלסו
על ידי חאי חימום קודם שהשתמשנו בהם לריאקציה שתל כנגד מאכסן ,שמשו לחרחיף
-
103־
החאים שניחן לנילודים בני כלאיים.
3 . 0 0ויוחד.
הצלחנו להעלות אח מדד הטחול עד ל-
הנחתנו היא כי חלה סלקציה של תאי החימום שהגיעו אל הטחול.
החאים קצרי החיים נכחדו וארוכי החיים -הכשירים ־ התישנו בטחול ,המשיכו
להחחלק ולהחרבות בסביבה הטחול המוקרן המדולדל מתאים לימפואידיים.
בסדרת נםויים שהתאים
הוכחנו
שהשתתפו בריאקציה שתל כנגד מאכסן היו ממקור תאי
החימום ולא ממקור תאי הטחול המוקרן.
לא הצלחנו בשלב זה לבודד אוכלוסיות
נקיות בעלות מפום תאי מוגדר מבחינה פונקציונלית.
( C l a m a n ( 1 5 5מצא
באוכלוסית תאי תימדס של אדם שתי אוכלוסיות פונקציונליות מבחינת תגובתן
ב
A
P
H
. H3
אך הוא לא בדק את שתי
האוכלוסיוח הללו מבחינת הכשירות האימונולוגיה שלהם.
אף אנו הראנו כי קימות
בתימוס שתי אוכלוסיות תאים השונות זו מזו בקצב שבירתן בפרג' יליגוף.
יחס
האוכלוסיות הוא .80%:20%יי האם שחי אוכלוסיות אלה מהוות שתי אוכלוסיות
הנבדלות בתפקידן ? -זאת לא יכולנו לבדוק בתנאים אלה.
בדקנו כמו כן את כשירות תאי התימום לריאקצירת הומורליות.
לדווחם שלet al(17.
בנגוד
( M i l l e rו ( F r i e d m a n(36-על אי יכולתם של תאי תימוס
ליצור מוקדי המוליזה
)(PFC
-מטפום
הS19
לאחר חסון עם
, SRBCהצלחנו
להראוח שאפשר לקבל חגובה של מוקדי המוליזה עם פיםוח חימום שנשתלו על גבי
.
1
2
1
(
et a l
.( P l a y f a i r
מבדיקח קינטיקח ההופעה של מוקדי
ההמוליזה ,מצאנו שפיסות הימוס מקשר הלימפה
)(mesenteric node
היו הראשונות
שבהן ניתן להבחין במוקדי המוליזה ואילו פיסות הטחול ההלו להראות סימני
המוליזה רק 48שעות לאחר החסון.
כנגד
מצאנו כמו כן שחאי טחול מחיות מחוסנות
SRBCשהוזרקו לחיות נורמליות מתגלים לראשונה בתימוס ובקשרי הלימפה
קודם התגלותם בטחול.
נראה מכאן שחאים מחוסנים יכולים להגיע אל החימום.
הדעה המקובלת עד כה היתה שרק תאים המופויטיים ממקור של מח עצם או כבד עוברי
מגיעים אל התימוס ואילו תאי סחול $קשרי לימפה או תאי תימום מגיעים לאברים
־ 104
-
לימפואידיים אהרים אך לא אל ההיםום ) . ( 3
לאור ממצא זה שלנו אפשר אמנם לסעון
שמקור התאים הכשירים בתימוס הוא בקשרי הלימפה,
עובדה הופעהם של מוקדי המו-
ליזה כאלה בהימום ובקשרי הלימפה בעת ובעונה אהה וכי הם האברים הראשונים בהם
מופיעים מוקדים אלה ,יכולה להיוה הוכהה לכך שבתימום מצויים האים המסוגלים
להחחםן כנגד אנטיגן כ-
. SRBC
של תאים מתוסנים בתוך התימוס,
יתכן שמספר ימים לאהד ההסון חל אכלום משני
על
וזאת לאור העובדה שפעילוה המולידה מלאה.
ידי פיסוה התימום מתקבלת החל מהיום הרביעי אהרי ההםון ,שעה ש 1 0 0 $ -של
פעילוה כזאה הושגה בסהול ובקשרי הלימפה כבר אתרי 48שעות,
thoracic.ductי לתולדות נורמליות
ז
השהמשו בהזרקת לימפוציטים קטנים מסומנים מה-
P e y e r ' s pachesוהטהול ,אך לא
נמצא שתאים אלה נדדו אל קשרי הלימפה ה-
נמצאו בתימום ) • ( 4
גם בעבודוה בהן
גם בתנאי קרינה לא נמצאו תאים מקשרי הלימפה בחימום
עבודה אתת מצביעה על תדירת תאים מקשרי לימפה לתיסוס ) , ( 5 1
).(3
אך גם כאן
התוקרים מציינים שכמות התאים המגיעים היא קטנה ומסבירים זאה במהסופים
המיותרים לתימוס כפי שדותו עליהם מספר הוקרים
).(39,38
בעוד שהצלהנו לקבל הגובה של תאי תימום לאנטיגן
לקבלה כנגד אנטיגן השיגלה,
et a l (145.
,SRBCלא הצלתנו
למדנו מעבודות של ( N o s s a l et a l(144.ושל
( F i s h m a nעל הקשר בין האנטיגן לבין ההא היוצר את הנוגדן באמצעות
המקרופג,
ניסינו להסביר את אי יכולתם של תאי התימום להגיב לאנטיגנים
מסוימים על רקע של הסר באהד מספוסי ההאים המשתתפים ביצירת הנוגדן,
ידוע
אמנם שבהימום ישנם מקרופגים ויש אף הוכתות על יכולתם הפגוציםיה ) . ( 4 2
איש
לא הראה אם הם בשלים להעברת אינפורמציה אנסיגנית כפי שהראו זאה לגבי מקרו-
פגים של הפריטונאום או של קשרי הלימפה.
and Feldman (146
( G a l l i l yבשנוי קל.
אנו הזרנו ,איפוא ,למערכת של
השהמשנו בהיות םוקרנות לתלית בהן
פגומוה המערכת הלימפטית כמערכת המקרופגית,
מעבודות של הנ״ל ידוע שהוספת
םקרופגים לאהר הדגרה עם האנטיגן לחיות מוקרנות לתלית לא העלתה אה כיל
הנוגדנים ,כי תסרו התאים המקבלים את האינפורמציה -הלימפוציטים,
במערכת
-
105
־
קבוצות הנםוי שקבלו מקרופגים
שלנו תפסו התימוציםים את מקום הלימפוציסים.
ותימוציטים נתנו תגובה יפה עם כיל נוגדנים של
logg = 6 . 4
בבקורת המוקרנת עם הזרקת אנטיגן לתוך הלל הבטן ,או לעומת
המוקרנת שקבלה מקרופגים מודגרים עם שיגלה.
לעומת 2 . 8
= 3.5
מ
logs
loggבבקורח
כיל הנוגדנים של 6 . 4היה זהה
עם כיל הנוגדנים שקבלנו על ידי הוספת מקרופגים מודגרים עם אנטיגן מאותו
גזע שהוקרנו במנת קרינה תת ממיתה של
- 550
r
ב
ה
ן אוכלוסית הלימפוציסים לא
נפגעה פגיעה קשה.
נציין ,כי מנענו אפשרות של קונטמינציה לימפסית מתוך אקםודאט המקרופגים,
תוך שניקינו את אובלוסית התאים הפריםונאליים עד שקבלנו 100$מקרופגים נקיים.
נראה לנו מתוצאת נסוי זה שאי יכולתם של תימוציטים להגיב לאנטיגנים מסוימים
נובעת מחסר של ספוס תאי או מאי הבשלתו באוכלוסית התימוצימים ,המשתתף באינ
טראקציה עם האנטיגן ליצירת נוגדנים ספצימיים כנגדו.
בנסויים דומים לנ״ל שנערכו
)(148
in vitro
על ידי
Globerson and Feldman
נמצא שריאקטיבציה של מחולים מוקרנים על ידי מקרופגים פריסונאלים
השאלה נשארת עדיין פחוחה -האם תאי חימום או
דורשת נוכחותם של תאי תימוס.
תאי הטחול המוקרן יצרו את הנוגדנים ? -מנגנון אפשרי ניתן על ידי
)(52
(35
Taylor
המציע שחאים הבאים במגע עם מקרופגים מקורם באופן ישיר מן התימום.
( T h o r b e c k e and Cohenניסו אמנם להוסיף מקרופגים פריטונאליים
לתרחיף תימרציטים שהוזרקו לנתרמים מוקרנים ולראות את השפעתם על עליה ביצירת
נוגדנים כנגד דם חולדה ,ומצאו שלא היתה להם כל השפעה מכרעת בעלית האפקט.
חשובה לכך אולי נמצאח בעבודה שלand Feldman(147
המערכת של
G a l l i l y and Feldman
שהצלחנו להראות יצירת אנטי
( G e r s h o nהמראה שאין
עובדת עם אריתרוציטים.
SRBC
זוהי אולי גם הסיבה
על ידי פיסות תימום ללא תוספת מקרופגים.
דרך שניה•אפשרית בה פועל החימום היא הדרך ההשראחיח -כלומר אין הוא
יוצר תאים כשירים אלא גורם להשראת הכשירות של אוכלוסיות תאים המיועדות לכך.
-
106־
המנגנון הודאי אשר באמצעותו משפיע החימום על אימונוגנזיס אינו ידוע
יש הטוענים שהשפעתו של התימוס נעשית באמצעות מגע ישיר בין תאי
עדיין־
החימום לבין החאים האחרים ,ויש הטוענים שהשפעחו של החימום נעשית באמצעות
פקטור הומורלי המופרש מן התימוס.
ההימוס דרוש כדי להקנות לתאים ממת עצם או לתאים מכבד עוברי אפשרוה
ליצירת נוגדנים במאכסנים מוקרנים
) , ( 1 5 6 , 9 6זאת בנגוד לתאי טחול או לתאים
מקשרי לימפה המוזרקים למאכסנים מוקרנים שאינם זקוקים לתימוס בכדי ליצור
הממצאים על הקנית יכולת יצירח נוגדנים בחיות כרותות תימוס
נוגדנים.
בינקותם או כרותות תימום ומוקרנוח בבגרוחן מביאים להנחה שקימות אוכלוסיות
תאים בעלות כשירות אימונית פוטנציאלית התלויות בתימום בדרגות תלות שונות.
and A g a r o s s i (77
( D o r i aתושבים שהתאים בעלי היכולה הפוטנציאלית ליצור
נוגדנים נחלקים לשתי מחלקוח ,האחת הם ה-
והשניה,
הפרקורסורים שלהם.
רסורים ל-
לASC -
ASC
(ASC) Antigen Sensitive C e l l s
הפקידו של החימום לעורר דיפרנציאציה של הפרקו-
ותהליך זה אינו דורש גירוי אנטיגני.
מצויים במרביהם במה העצם.
לא ברור להם האם ההליך הדיפרנציאציה
קורה בתוך התימוס או במקום מרותק ממנו אך בהשראהו.
)(137
הם טענו
שהפרקורםורים
גם M i l l e r and M i t c h e l l
טוענים לקיום של פרקורסוד שאינו תלוי באנטיגן אך תלוי בהשפעת התימוס
ונגזר ממת העצם.
כריתת התימוס בינקות אינה גורמת לאבדן או לאי הוצרות של
פרקורסורים אלה אך לעומת זאת גורמת לאי התםינותם ל-
). ( A R C (153
Antigen Reactive C e l l s
( G l o b e r s o n and Auerbachדוהו על נתיצותם של תאי• חימום והאי
מת עצם כדי לשקם יכולתם של פיסות טחול מוקרן לתלית ליצור ריאקצית שתל כנגד
מאכסן
in v i t r o
.
גם מעבודות
ש
ל ( C l a m a n e t a l(109,108.מסתבר כי קים
אפקם םינרגיםסי בין חאי חימום לבין חאי מח עצם ליצירת נוגדנים כנגד
•SRBC
הם הראו כמו כן שעל אוכלוםית תאי התיפוס לפעול עם האנטיגן לפני פעולתם עם
מת עצם.
יתכן שיש כאן מצב דומה למה שמתאריםet al(144.
, ( D a v i e sשתאים
- 107 -
הנגזרים מהתימום מגיבים לגירוי אנסיגני בחלוקה ,דבר כשלעצמו אינו מוויב
יצירת נוגדנים ) (145ורק אחרי מגע עם תאי מח עצם יוצאת אל הפועל יצירת
הנוגדן.
האינטרפרטציה לאינטראקציה בין תאי תימום ,תאי מח עצם ואנטיגן
היא שהפרקורםורים לתאים יוצרי הנוגדנים הנותנים מוקדי המוליזה נגזרים ממח
עצם ואילו תאי התימום הכרחיים להעברת האינפורמציה האנטיגניח לדיפרנציאציה
שלהם לתאים יוצרי נוגדנים.
עבודות מאוחרות יותר של קבוצת , M i l l e r (110
(111הראו שהתא יוצר הנוגדן אמנם מקורו במח העצם ,אך אין הם מוכיחים אח
הם ה-
הנחתם כי תאי החימום או חאי הT D L -
. ARC
גם בעבודתנו הראנו על הצורר באינטראקציה בין תאי חימום לבין האי
מח עצם כדי לקבל מוקדי המוליזה כנגד
עצם יעילים יותר מאשר תאי• מכבד עוברי.
. SRBC
כמו כן הראנו כי חאי מח
בצענו אינטראקציה בין תאי תימוס
לבין נגזרות הומוגניוח של אוכלוסיח מה העצם ההטרוגנית ומצאנו שרק במקרה
שתאי החימום באו באינטראקציה עם חערובת תאים שהכילה תאים מ״מושבות" מושרות
על ידי מח עצם וחלקים "בינמושבתיים" ,הצלחנו לקבל פעילוח םגרלית של פיסות
הטחול כנגד
SRBC
שהיתה זהה למקרה שהשחמשנו בכל אוכלוסיח הטחול תורם ה-
"מושבות" ללא הפרדתן ,או קרובה לפעילות הםגדלית שהתקבלה על ידי אינטראקציה
בין תאי התימוס לבין חאי מת העצם:
40.1$ ,43$ו 57.4$-בהתאם )ראה טבלה .(27
נראה לנו שבאינטראקציה בין חאי החימום לבין חאי מח העצם דרושים לפחות שני
טיפוסי תאים המצויים באוכלוסית מח העצם ,האחד המצוי ב״מושבות" המושרוח,
והאחר המצוי בחלקים ה״בינמושבתיים".
העבודוח שלet a l(110,102.
תאי
TDL
( M i l l e rמראוח הבדלים בין חאי חימום לבין
ביכולחם להחזיר את החגובה החסונית בחיות כרותות חימום בינקוח
לעומת חיוח כרוחוח תימום ,מוקרנות ומוצלות על ידי מח עצם בבגרותן.
הבדלים
אלה מוכיחים ומצביעים על שוני בהרכב אוכלוםית התאים בין שתי הקבוצות
ומרמזות על אפשרות של צורך בתא נוסף שמצוי ב-
TDL
אך אינו מצוי בחימום.
-
של
108
ה ב י ע וand Coppleson(157
לאהרונה
לפהוה
-
שלושה
תאים
ט י פ ו ס י
( M o s i e r
להשראת
חסון
תגובת
דעתם
את
נ ס ו י י ם
של
התיות
שפעילות
בשל
בהם
כרותות
ההימום
ג י ר ו י
נ י ס ו
תימוס
או
ה-
א נ ס י ג נ י (
א פ י ת ל י א ל י י ם .
)Miller
TDL
ם י נ ג נ א י ,
את
בעבודהס
עוד
ל נ ו
לדחות
ה א י מ ו נ י ת .
הימום
קטן
בהשראה
למספרם
מהיות
לבדוק
זאת
האם
נ ו ד ד י ם
משמש
כריתה
התימום
חיות
לאי
אפשרות
י ד ו ע
ק י ו מ ו
TDL
מתיות
כרותות
האברים
התימוס
אהרה
בחיה
ב י נ ק ו ת
שעמדנו
הבוגרה.
הרמררלי
ישמשו
שהבשלתם
נראה
את
בעבודהנו
כאילו
כ-
השלמה
היהה
החימום
כפי
כליה
בבשרם
לעשות
אם
מחיות
עוד
דורשת
לשקם
לדתות
כ ן .
שהלי
נראה
בריאקטיבציה
שאינם
ממקור
כרותות
תימום
ב י נ ק ו ת ,
לקהה
בחסר
אהד
יהיה
מ ע נ י ן ,
י ע י ל י ם
בתקופה
העובריה
הגורם
לעומה
ההסברים
?
את
יתכן
א י פ ו א ,
שתאים
המאוהרה,
ה ה ו מ ו ר ל י ,
הסופיה.
בעית
הבוגר
וסות
נמצא
-
של
ההימום.
ARC
ואתרים
במוצאם
מ ס ו ג ל י ם
ה ו מ ו ר ל י
חאי
הבדל
. ( G V H ( 6 1
ההקפיים
התמינוהם
המתבטא
ל ו ד א י
(
ללא
בכך
מתאים
ה ה ו מ ו ר ל י
ה א י מ ו נ ו ל ו ג י ה
בהעדר
זאת
)קרוב
הנפרשים
פעפוע"
גורם
שהוצאו
התסונית
O
או
של
ההגובה
להההלק
שהימוסים
בריאקציה
ה ל י מ פ ו א י ד י י ם
עליה
של
( .
מסבירים
הגורם
"האי
טהול
ופעילוהם
תימום
מונעת
הראנו
קטעי
נבדק
גדרם
ARC
הופעה
ב ד י פ ר נ צ י א צ י ה
ה-
הם
התאים
ו מ ק ר נ ו ה ,
, TDL
לשקם
s
ו נ ח י צ ו ת ו
שהדבר
י ב ו ל
ל-
של
אה
ה ו מ ו ר ל י י ם
בהוך
תימום
נ ו ר מ ל י ו ת ,
כפי
את
המושמים
יכולתם
להיות
פרקורםורים
להסביר
כרותות
העדר
אל
ג ו ר מ י ם
בעבודהנו
-
שמספר
של
האם
A
נכשלו.
o
אנו
מחבםא
בחיות
נדרמלירת,
מהתימוס
בעיה
של
יתכן
גם
שתפקידו
ל-
לתופעה
לכן
את
באפשרותם
בשום
אפשר
ק ס נ ו ג נ א י
של
מתימוס
b
?
ב נ ג ו ד
.ARC
TDL
הלקם
או
ההמונית
א ל ו ג נ א י י ם ,
שאין
קשורה
a
א ל ו ג נ א י
יכולתם
קשורה
א י פ ו א ,
and
)(114
י ד י
ו א י נ ה
כ י צ ד ,
מהאדים
על
מ צ ו י י ם
. in vitro
S
( M i t c h e l l and M i l l e r
(110
בדבר
ראשונית
C,AFCP)A n t i b o d y - f o r m i n g c e l l
נחיצותם
הפעולה
במצב
ה א י נ ד ו ק ט י ב י ת
של
דפרסיה
־
109
־
מבחינת השפעתו על הלימפוציסים בצירקולציה או על מצבה האימוני של החיה.
הוצאחו מחיה בוגרת אינו משפיע על מצב הלימפוציטים או מצב החסון.
לאחר מספר חודשים ניחן להבחין בשינויים כאלה ).(86,85,84
רק
אח השינויים
החלים בטוח הארוך אפשר להסביר על ידי אבדן לימפוציטים בשלים כחוצאה
ממוח. .
לעומח החימום הנורמלי הבוגר שאינו בעל פעילוח אינדוקטיבית נמצא
החימום הבוגר לאחר קרינה בעל פעילוח אינדוקטיביח חזקה מאד.
מהו איפוא
הגורם המווסת אח מצב הבלימה או הפעילות האינדוקטיביח של החימום ?
בעבודחנו בחנו את האפשרות שהרס המרכיבים הלימפסיים המבוגרים הנגרם
על ידי הקרינה הממיתה מפעיל את הכושר האינדוקטיבי ואילו יצירחם או
נוכחותם בתיה גורמת למצב של
feedbackבפעולה המשרה.
למנגנון וסות כזה
יש ענין כמודל במערכות רגולציה ©יל דיפרנציאציה הרקמוח בכלל.
האנדוקרינית ידועה כמערכת
המערכת
feedbackמובהקת וכן ידועים מנגנוני וסות
הומאוםטטיים במערכת ההמופויםית ,כפי שהיא נבדקה גם בשיטת הקלוניזציה
של תאי פח עצם בתיות מוקרנותand B l e i b e r g(158.
( F e l d m a nהראו שפוליציםמיה,
כלומר העמסת החיות בכדוריות דם גורמת לדכוי יצירת מושבות אריתרואיד י ו ת.
כי העמסת יתר בחמצן הוא הגורם ההכרחי לדכוי זה של יצירת האריתרופויסין.
נראה
מחן
אר י תר ו פו י?ז י ן לחיות ה״מדוכאוח״ מחזיר אח היצירה מחדש של המושבוח האד י תר ו אי ד י ו 1
במערכת שלנו בדקנו את השפעת הלימפוציסים הבשלים שנלקחו ממקורות שדנים
של טחול ,קשרי לימפה ותימוציטים על וסות הפעולה האינדוקטיבית של התימוס.
בחנו האם מתן לימפוציטים בוגרים לחיות מוקרנות ימנע את הפעולה האינדוקטיבית
של החימום והחיה לא תגיב למחן אנטיגן לאחר החקופה הידועה כחקופח החלמח החימום
אחרי קרינה ממיתה )תקופה זו היא 4שבועות לערך כפי שמצאנו בנםויים קודמים
וכפי שמצאו זאת אחרים(.
כמו כן בדקנו את האפשרות של וסות הפעולה האינדוק-
G l o b u l i n־ (yG) y
טיבית על ידי
שהוא תוצר ספציפי וסו פי של הלימפוציטים.
( B a z i n (149מצא שמלבד הרם הלימפוציטים כתוצאה מקרינה ממיתה חלה גם ירידה
ברמת ה-
. yG
אם
yGהוא הגורם הבז־לם אח פעילות החימום הבוגר הרי שיתכן כי
-
שמירה רמה נורמלית של
-
110
yGאהרי הקרינה המנע אה הפעולה האינדוקטיבית המתח
דשת של התימוס לאהד הקרינה.
ההוצאוה לא הביאו אותנו למסקנוה ברורוה.
מכלל אפשרוה שהלימפוצים הבשל או ה-
yG
אף על פי כן איננו מוציאים
משמשים וסתים במנגנון הפעולה וזאה
משום שבמספר נסויים מצאנו כי ישנה נסיה של עכוב ביצירה הנוגדנים בקבוצוה
הנסוייות אך ההבדלים לא היו מובהקים כדי להכריע בשאלה זו.
כמו כן ,איננו
מוציאים מכלל אפשרות שלא הם בלבד עושים זאת וקימים עוד גורמים שלא עמדנו
לאחרונה מצאוand Knyszynski(159
עליהם.
הומורלי שיש לו השפעה על התימום
לכלול תימידין מסומן ב-
3
Hו כ ן השפעה
( B u r g e rשמח העצם מפריש גורם
in vitro
המתבטאה בהעלאה כושרם של האי
,
i n vivo
שיקום השגשוג של האי התימוס לאהד קרינה תת-ממיתה.
המתבטאת בסיוע
יתכן שלגורם הומורלי
לעומה זה קימה גם
זה גם השפעה מוסתת על הפעולה האינדוקטיבית של התימוס.
האפשרוה שהפעולה האינדוקסיביה של התימוס היא אוטונומיה ואינה מושפעה מגור
מים היצוניים ,כשם שהלימפופויזים בתימום הוא אוטונומי
).(22,21
דרך אתרת לברר את השפעת התימוס על הריאקטיבציה האימוניה בהיה הבוגרת
היתה באמצעות ההסון הממצה.
יצאנו מתוך שתי הנתות :
(1התאים המגיבים -
פלו ר יפו סנציאליי ם; ( 2לתימום הבוגר פעילות אינדוקטיבית.
ואז ,אהרי כריתתו
והוצאת התאים המגיבים מן המערכת על ידי הםון ממצה כנגד אנטיגן מסוים ,לא
חגיב החיה כנגד אנטיגן שני.
לעומהה ,היה שבה נשאר התימום -הגיב ,כיון
שנוכתות החימום בחוכה חמשיך בהשראח כשירות אימוניח לתאים חדשים שנוצרים כל
הזמן למטרה זו.
התוצאות שקבלנו מסדרת נםויים זאת לא הובילו אותנו למסקנה
המלמדח אה אופן הפעילוח האינדוקסיביח של החימום בהיה הבוגרת כיון שבמרבית
הנסויים קבלנו שהזרקות נשנות וחוזרות של אנטיגן גורמוח לשחוק חסוני לאו
דוקא כלפי האנסיגן ששימש כ״ממצה" אלא אף כלפי האנסיגן השני ,הנבדק.
היה הבדל בין התירת כרותות החימום לבין חיוה שבהן נשאר התימום.
וכאן לא
קימות שתי
אפשרויוח:
.
(1שהאנסיגן הניחן בכמויוח גדולות גורם לאינאקטיבציה של החימום
e t a l(125);2
( G e r s h o nשכמויות גדולוח של
אנטיגן גורמות לאינאקםיבציה של התאים המגיבים או המשחחפים בקומפלבם יצירת
הנוגדנים.
לסכום ,מחקרנו על חפקיד החימום בריאקטיבציה החםונית ובדיפרנציאציה
הלימפסיח הראה כי לחימום שלוש דרכים עיקריות של פעולה:
איריים כשירים מבחינה אימונית בתוך התימום,
יצירת תאים לימפו-
יצירת חאים לימפואידיים המשרי
בשירות חסונית לתאים המשמשים "תאי-מטרה" לפעולתו האינדוקטיביח
והבאים
ממקורוח לימפואידיים אחרים כרקמח מח העצם ,ויצירת גורס הרמררלי הנפרש
מתאי התימוס וגורם להשראת כשירות הסונית ב״חאי המטרה".
המנגנון באמצעותו מווסתת פעולת התימוס בתקופת החיים הבוגרת נשאר
עדיין בלתי ידוע.
112 -־
ס כ י_ם_
=
=
מסרת העבודה נגעה בברור מנגנון הפעולה של התימרם בוסות הדיפרנ
ציאציה הלימפטית ובפעולתו של התימום ביצירת נוגדנים ,בשימת לב מיוהדת
למצב הדברים בחיה הבוגרת.
מן השאלות שעמדנו עליהן בברור זה היו:
(1
ריאקסיבציה הסונית המתבצעת על ידי החימום -
בפרק זה בררנו מהו הזמן הדרוש להימום כדי לגרום לריאקטיבציה הסונית
לאחר קרינה.
בדקנו את הדבר לגבי יכרלח עכברים לדחות שתלי עור אלוגנאיים
ומצאנו כי הזמן הדרוש לחימום כדי לגרום לריאקסיבציה חסוניח הוא בין
30-21
יום לאחר הקרינה.
כמו כן הראנו כי שקום חסוני בעכברים בוגרים כרותי תימום לאחר קרינה
ממיתה מוצלים על ידי מחן פח עצם ,יכול להגרם על ידי תימוסים של נילודים
ממקור אלוגנאי כםינגנאי.
בדקנו גם את יכולהו של תימוס קםנוגנאי -תימום
חולדה -בריאקטיבציה חסונית של עכברים ומצאנו שיכולתו פתותה בהשואה לתימוס
ממקור עכברי.
שקום הכוני יכול להגרם גם על ידי תימוםים כנ״ל המצויים בתוך
"תאי פעפוע".
חאי פעפוע אלה אינם חדירים למעבר תאים אלא למעבר חומרים
הנפרשים מתאים המושמים בתוכם־
פעילות זאת של חאי החימום מרמזח על אפשרוח
קיומו של גורם הומורלי המצוי בתימום ,דבר שנמצא גם על ידי הוקרים אהרים
לגבי חיות נילודוה.
(2
גורם כזה לא נמצא בטחול או בכליה.
השפעה התימוס בריאקטיבציה תסונית לאחר הסון ממצה -
בפרק זה ניסינו להראות את פעולתו המשרה של התימוס על כשירות הסונית
של תאים המיועדים לכך בחיה הבוגרת־
אימונולוגיה הוא פלוריפוטנציאלי;
יצאנו משהי הנהות :א( שתא כשיר מבהינה
ב( פעולתו של התימום היא אינדוקטיבית.
השוינו תגובת עכברים כרותי תימום בבגרותם ,או תגובת עכברים נורמליים לאנטיגנים
־ - 113
כ-
,SRBCשיגלה או
אנטיגן אחר בהחאם.
RRBC
לאחר שבצענו בעכברים אלה חסון ממצה עם
מסכום הנסויים בפרק זה ,קשה היה להוציא מסקנה אחידה
לגבי פעילותו האינדוקסיביח של החימום בחיה הנוגות.
ציפינו שהעכברים בהם
נוחר החימום יגיבו הגובה נורמליח לאנסיגן הנבדק ואילו כרוחי החימום יגיבו
במידה פחותה או דחויה.
פרס לנםוי אחד לא מצאנו הבדל בתגובה לאנסיגן השני
בין עכברים כרותי חימום לבין עכברים נורמליים לאחר החסון הממצה.
למדנו
רק שהזרקת כמויות של אנסיגן לאורך זמן גורמת לעכברים שתוק חסוני גם כלפי
האנסיגן הנבדק והעכברים אינם מחלימים משחוק זה גם חודשיים וחצי אחרי
הפסקת החסון עם האנסיגן הראשון.
נראה לנו ,איפוא ,שהזרקת כמויות גדולוח
של אנמיגן גורמת לאינאקסיבציה של החימום,
(3
השואת הכשירות האימונולוגית בין תאי תימוס לבין תאים מקשרי לימפה -
בפרק זה בדקנו את יכולתם של תאי חימום לבצע ריאקציות הומוגרפסידת
אחדות.
מצאנו שתאי חימום מסוגלים לגרום לריאקציה חיובית מםפוס אפקס
סימונסן ,שהם מסוגלים לגרום ל״מחלה המשנית" בעכברים בוגרים מוקרנים לתלית
וכן שהם מסוגלים לדחות שתל עור אלוגנאי.
בהשואת יכולתם האימונולוגיה של
תאי תימום ליכולת תאים מקשרי לימ&ה ,מצאנו כי יכולתם של חאי החימום קטנה
פי חמש מיכולת תאים מקשרי לימפה.
מצאנו כמו כן ,שאפקט םימונםן המחקבל על ידי חאי חימום ,מוגבר כאשר
תאי החימום שהו קודם לכן בםחולים מוקרנים,
המסתמנות מעובדה זאת:
בררנו את האפשרו י ו ח הבאות
א( שתאי החימום בהגיעם לסחול המוקרן גורמים שם
להשראת הכשירות האימונולוגית של תאי הטחול הנוחרים לאחר ההקרנה ואלה האח
רונים מבצעים אח ריאקציה השתל כנגד מאכסן; ו-ב( שתאי התימוס בהגיעם אל הטחו
מעלים את כשירותם שלהם,
מסדרת נםויים שבצענו לברור שאלות אלה מצאנו שחאי
התימום ולא תאי הטחול הם אלה המבצעים את ריאקצית השתל כנגד המאכסן,
הועלתה
האפשרות כי חלה סלקציה לגבי התאים המגיעים אל הטחול מכלל אוכלוםית החימום,
- 114 -
כלומר רק התאים הכשירים מגיעים אל הטחול והתרבותם שם מאפשרת להגדיל את
אוכלוםיח התאים הכשירים הגורמים אחר כך לריאקצית שתל כנגד מאכסן עם מדד
טחול גבוה יוחד כשהם מוזרקים לנילודים בני כלאיים לדור ראשון.
נבדקה גם יכולתם של תאי תימום ליצור נוגדנים כנגד אנטיגן הומורלי
כ-
.SRBC
מצאנו כי פיסוח חימום מעכברים מחוסנים כנגד
מוקדי המוליזה כפי שהדבר נבדק בשיטת
. Play f a i r
SRBC
נותנות
מוקדי המוליזה אלה
המתקבלים על ידי פיסות חימום מופיעים יחד עם מוקדי המוליזה שנוצרים על
ידי פיסות מקשרי לימפה ולפני הופעתם על ידי פיסות טחול.
(4
ברור האי המטרה לפעולה ההשראתית של החימום -
בפרק זה בדקנו את תאי מח העצם מבחינת יכולתם להגיב לפעולה האינדוק
טיבית של החימום.
ספוםי החאים המגיבים מכלל אוכלוםיח מח העצם ההטרוגנית
נבדקו על ידי קלוניזציה של תאי מח עצם וקבלת מושבות בנות טפום תאי מוגדר.
כמו כן בדקנו מח עצם מהיות שהושרתה בהם פוליציטמיה וכן תאים ממקור של כבד
עובר.
מצאנו כי רק מח העצם כאוכלוסיה הטרוגנית מגיב לפעולה האינדוקטיבית
של התימוס ושאלת ספוס החא המגיב מכלל אוכלוסית מח העצם נשארה עדיין פתוחה.
נראה לנו כמו כן שיותר מספום תאי אחד משתחף בקומפלקס יחסי גומלין אלה.
(5
אינטראקציה בין תאי תימום לבין מקרופגים -
מצאנו בסדרת נםויים אלה שתאי תימום שבאו במגע עם אוכלוסית מקרופגים
נקיה שהודגרה
שיגלה.
i n v i t r oעם אנטיגן השי גלה ,מסוגלים היו ליצור נוגדנים כנגד
תאי תימוס כשלעצמם ללא אינטראקציה עם מקרופגים לא יצרו נוגדנים
כנגד אנטיגן השיגלה.
(6
מנגנון וסות הפעולה ההשראתית של התימום -
פרק זה נגע בברור התנאים הקובעים את פעולתו המשרה של התימוס בחיה
הבוגרת.
בו ניסינו לבחון את האפשרות שהרס המרכיבים הלימפטיים הבוגרים
-
- 115
הנגרם אתרי קרינה מפעיל אה הכושר האינדוקטיבי של התימום ואילו יצירתם
של מרכיבים אלה גורמה למצב של
feedback i n h i b i t i o nבפעולה המשרה.
כמו כן בדקנו את האפשרות שההוצר הסופי של הלימפוציט -ה - yG -הוא
הגורם למצב של
feedback i n h i b i t i o nבפעולה׳ המשרה4׳
בשני המקרים לא הגענו
למסקנה סופית אך איננו מוציאים מכלל אפשרות שללימפוציס או ל-
השפעה במנגנון וםות הפעולה המשרה של התיסוס בהיה הבוגרה.
yGישנה
- 116
פ ד ו ת
1.
Hammar, J. A.
2.
Auerbach, R.
3.
Ford, C . E . andH.S. Micklem.
4.
Gowans, J . L . and E . J . Knight.
5.
Metcalf, D.
-
ס..
Z. M i k r o s k o p . F o r s c h . , 44:425, 1938.
Dev. B i o l . , 2:
, 1960.
Lancet, 1:359, 1963.
P r o c . Roy. Soc. Ser. B, 159:£57, 1964.
I n : "The Thymus i n I m m u n o M o l o g y " , edited by R . A .
a n d A . E . Gabrielsen.
Good
New Y o r k : H o e b e r - H a r p e r . 1964, p p . 1 5 0 .
6.
S a i n t e - M a r i e , G. and C P . Leblond.
Blood, 23:275, 1964.
7.
8.
S a i n t e - M a r i e , G. and C P . Leblond. Blood, 26:765, 1965.
Metcalf, D. I n : Ciba Found. S y m p . , T h y m u s : E x p . C l i n . Studies,
edited by G. E . W . Wolstenholme a n d R . P o r t e r . London, C h u r c h i l l .
1966, pp.242.
9.
Matsuyama, M. , M . N . W i a d r o w s k i and D. Metcalf.
J . E x p . M e d . , 123:
559, 1966.
10.
Warner, N . L .
11.
M u r r a y , R , G . and P. A . Woods.
12.
Nossal, G . J . V .
13.
H a r r i s , J . E . and C . E . F o r d .
14.
Dukor, P . , J . F . A . P . M i l l e r , W. House and V. A l l m a n . T r a n s p l a n t a t i o n
3:639, 1965.
D a v i e s , A . J . S . , E. L e u c h a r s , V . W a l l i s a n d P . C K o l l e r . T r a n s p l . 4:
438, 1966.
15.
16.
Aust. J . Exp. B i o l . Med. S c i . , 42:401, 1964.
Anat. R e c o r d , 150:113, 1964.
Ann. N . Y . A c a d . S c i . , 120:171, 1964.
Nature, 201:884, 1964.
L e u c h a r s , E . , A . M . C r o s s , A . J . S. Davies and V. J . W a l l i s .
Nature,
203:1189, 1964.
17.
M i l l e r , J . F . A . P . , P . M . DeBurgh and G.A. Grant.
18.
M i l l e r , J . F . A . P . , P . M . DeBurgh, P. Dukor, G. Grant, V . A l l m a n and
W. House.
N a t u r e , 208:1332, 1965.
C l i n . E x p . I m m . , 1:61, 1966.
19.
Metcalf, D.
N a t u r e , 208:87, 1965.
20.
21.
Metcalf, D.
A u s t . J . E x p . B i o l . Med. S c i . , 41:437, 1963.
Metcalf, D.
I n : "The T h y m u s " , edited by D. Metcalf and V . Defendi.
Philadelphia: W i s t a r Inst. P r e s s , W i s t a r Inst. Monog. No. 2, 1964,
pp. 53.
־־117
22.
Metcalf, D.
-
I n : "The Thymus i n I m m u n o b i o l o g y " , edited by R . A .
a n d A . E . Gabrielsen.
Good
New Y o r k : H o e b e r - H a r p e r , 1964, p.150.
23.
Metcalf, D.
Aust, J . E x p . B i o l . Med•. S c i . , 41:51, 1963.
24.
Metcalf, D.
Transplantation, 2:387, 1964.
25.
M i l l e r , J . F . A . P . and D. Osoba.
26.
Metcalf, D . , N. Sparrow, K. Nakamura, M. Ishidate, J r .
P h y s i o l . Reviews, 47:437, 1967.
Aust. J . E x p .
B i o l . Med. S c i . , 39:441, 1961.
27.
Nagaya, H. and H . O . Sieker.
P r o c . Soc. Exp. B i o l . M e d . , 126:131, 1967.
28.
H a r r i s , T . N . , Rhodes, J . and Stokes, R.
29.
M a r s h a l l , A . H . E . a n d R . G . White.
30.
Sherman, J . D . , M . M . Adner and W. Dameshek.
J . I m m u n . , 58:27, 1948.
B r i t . J . E x p . P a t h . , 42:379, 1961.
P r o c . Soc. E x p . B i o l .
Med. , 115:866, 1964.
31.
S a i n t e - M a r i e , G.
J . I m m . , 94:172, 1965.
32.
Thorbecke, G . J . and F . J . Keuning.
33.
Azar, H.A.
34.
F u r t h , R. , V a n , H . R . E . Schmit and W. H i j m a n s .
35.
Thorbecke, G . J . and M . W . Cohen.
J . I m m . , 70:129, 1953.
A r c h . P a t h o l . , 70:29, 1960.
I m m . , 11:19, 1966.
I n : "The T h y m u s " ,
W i s t a r Inst.
P r e s s , W i s t a r Inst. Monograph No. 2, 1964, p. 33.
36.
F r i e d m a n , H.
P r o c . Soc. E x p . B i o l . M e d . , 117:526, 1964.
37.
Landy, M . , R . P . Sanderson, M . T . B e r n s t e i n and E. M . L e r n e r .
Science,
147:1591, 1965.
38.
Weiss, L.
Anat. R e c o r d . , 145:413, 1963.
39.
Clark, S.L. Jr.
40.
41.
S a i n t e - M a r i e , G. J . I m m u n . , 91:840, 1963.
Clark, S.L. Jr.
I n : "The T h y m u s " , edited by V . Defendi and D. Metcalf.
Philadelphia: W i s t a r Inst. P r e s s , W i s t a r Inst. Monogr. No. 2, 1964,
p. 9.
42.
Green, I. and K. B l o c k .
43.
Stoner, R . D . a n d V . P . Bond.
44.
Cohen, M. W. , G . J . Thorbecke, G. M. Hochwald and E. B. Jacobson.
Soc. E x p . B i o l . M e d . , 114:242, 1963.
A m . J . A n a t . , 112:1, 1963.
Nature, 200:1099, 1964.
J . I m m . , 91:185, 1963.
Proc.
״118
-
45.
Billingham, R.E.
A m i . N . Y . Acad. S c i . , 73:782, 1958.
46.
V o s , O . M . , M . J . D e V r i e s , J . Z. Collenteur and D. W. VanBekkum.
J . N . C . I . , 23:53, 1959.
47.
Warner, N . L .
48.
Metcalf, D.
49.
M a r t i n e z , C , A . P . Dalmasso, M . Blaese and R . E . Good.
Proc.
Soc. E x p . B i o l . M e d . , 111:404, 1962.
F i o r e - D o n a t i , L . , L. C h i e c o - B i a n c h i , G. DeBenedictis and G. T r i d e n t e .
50.
Aust. J . Exp. B i o l . Med. S c i . , 42:401, 1964.
B r i t . J . Cancer, 10:442, 1956.
Blood, 24:770, 1964.
51.
Galton, M. a n d P . B . Reed.
Transplantation, 4:168, 1966.
52.
Taylor, R.B.
53.
P a r r o t t , D . M . V . , M . A . B . DeSousa and J . East.
N a t u r e , 199:873, 1963.
J . E x p . M e d . , 123:
191, 1966.
54.
M i l l e r , J . F . A . P . and J . G. Howard.
55.
Svet-Moldavsky, G. J . , S . N . Zinder and N. M. Spector. N a t u r e , 202:353,
1964.
M i l l e r , J ; F . A . P . , A . H . E . M a r s h a l l and R. G. W h i t e . Advan. I m m u n . ,
2:111, 1962.
Hess, M . W . , H. C o t t i e r and R. D. Stoner. J . I m m u n . , 91:425, 1963.
56.
57.
J . Reticuloend. S o c , 1:369, 1964.
58.
Fahey, J . L . , W . F . B a r t h and L. W. Law.
1965.
J . N a t l . Cancer I n s t . , 35:663,
59.
Dukor, P . , F . M . D i e t r i c h and M. Rosenthal.
C l i n . E x p . I m m u n . , 1:391,
1966.
60.
S i n c l a i r , N . R . S . C . and D. M i l l i c a n .
61.
M i l l e r , J . F . A . P . , G. F. M i t c h e l l and N. S. Weiss.
62.
Miller, J . F . A . P .
Lancet, 2:748, 1961.
63.
Miller, J . F . A . P .
P r o c . Roy. Soc. (London), Ser. B, 156:415, 1962.
64.
M i l l e r , J . F . A . P . I n : "The Thymus in I m m u n o b i o l o g y " , edited by R . A .
Good and A . E . Gabrielsen. New Y o r k : H o e b e r - H a r p e r , 1964, p.436.
Dalmasso, A . P . , C. Martinez and R. A . Good. P r o c . Soc. E x p . B i o l . M e d . ,
110:205, 1962.
65.
66.
Goedbloed, J . F. and O. V o s .
C l i n . E x p . I m m u n . , 2:269, 1967.
Nature, 214:992, 1967.
Transplantation, 3:'368, 1965.
- 119
-
67.
Good, R . A . , A . P . Dalmasso, C. M a r t i n e z , O . K . A r c h e r , J . C . P i e r c e
a n d B . W . P a p e r m a s t e r . J . E x p . M e d . , 116:773, 1962.
68.
M a r t i n e z , C . , A . P . Dalmasso, M . Blaese and R . A .
Good.
P r o c . Soc.
E x p . B i o l . M e d . , 111:404, 1962.
69.
F i s h e r , E . R . and B. F i s h e r .
70.
A i s e n b e r g , A . C . , B. Wilkes.'and B . H . Waksman. J . E x p . M e d . , 117:759,
1962.
Jankovic, B . D . , M . Isvaneski, D. M i l o s e v i c and L. Popeskovic. Nature,
198:298, 1963.
71.
72.
T r a n s p l a n t a t i o n , 4:546, 1965.
F i c h t e l i u s , K . E . , G. L a w r e l l and L. P h i l l i p s s o n .
A c t a Pat. M i c . Scand.
51:81, 1961.
73.
Miller, J . F . A . P .
B r i t . Med. B u l l . , 21:111, 1965.
74.
C r o s s , A . M . , E. Leuchars and J . F . A . P . M i l l e r .
J . E x p . M e d . , 119:837,
1964.
75.
Miller, J . F . A . P .
Nature, 195:1318, 1962.
76.
Globerson, A . , L. F i o r e - D o n a t i and M. F e l d m a n .
E x p . C e l l . R e s . , 28:
455, 1962.
77.
D o r i a , G. and G. A g a r o s s i .
78.
Globerson, A . and M . F e l d m a n .
79.
D a v i s , W . E . J r . , M. L. T y a n a n d L . J . C o l e .
80.
L i n k e r - I s r a e l i , M. and N. T x a i n i n .
81.
Duplan, J . F .
82.
Monaco, A . P . , M . L. Wood and P. S. R u s s e l l .
83.
Levey, R . H . a n d P . B . Medawar.
84.
Taylor, R.B.
85.
Miller, J . F . A . P .
86.
Metcalf, D.
87.
Cooper, M . D . , R . A . P e t e r s o n , M . A . S o u t h a n d R . A . Good. J . E x p . Med.,
123:75, 1966.
W a r n e r , N. L . , A . Szenberg a n d F . M . B u r n e t .
A u s t . J . E x p . B i o l . Med.
S c i . , 40:373, 1962.
A r c h e r , O . K . , D . E . R . Sutherland and R . A . Good. Nature, 200:337, 1963.
88.
89.
P r o c . N a t l . A c a d . S c i . , 58:1036, 1967.
T r a n s p l a n t a t i o n , 2:212, 1964.
Science, 145:394, 1964.
N a t l . , C a n c e r , I n s t . ; . 41:411, 1968.
A n n . Inst. Pasteur, ־108:1, 1965
Science, 149:432, 1965,
P r o c . N a t l . A c a d . S c i . , 56:1130, 1966.
Nature, 208:1334, 1965.
Nature, 208:1337, 1965.
Nature, 208:1336, 1965.
־
120
90.
A r c h e r , O . K . , D . E . R . Sutherland and R . A .
1964.
91.
Cooper, M . D . , D . Y . P e r e y , M . F . McKneally, A . E . Gabrielsen, D . E . R .
Sutherland and R . A . Good.
Good.
Lab. I n v e s . , 13:259,
Lancet, 1:1388, 1966.
92.
Miller, J . F . A . P .
Lancet, 1:43, 1963.
93.
Miller, J . F . A . P .
Science, 144:1544, 1964.
94.
Miller, J . F . A . P .
I n : "The Thymus i n I m m u n o l o g y " , edited by R . A . Good
and A . E . Gabrielsen. New Y o r k : H o e b e r - H a r p e r , 1964, p.436.
T r a i n i n , N . , L . W . L a w a n d R . H . Levey.
P r o c . Soc. E x p . B i o l . M e d . ,
118:79, 1965.
95.
96.
W i l s o n , R . , M . B e a l m e a r and R. Sobonya.
118:97, 1965.
P r o c . Soc. E x p . B i o l . M e d . ,
97.
D a l m a s s o , A . P . , C. M a r t i n e z , K. Sjodin and R. A . Good.
J . Exp. M e d . ,
118:1089, 1963.
98.
East, J . , D . M . V . P a r r o t t .
99.
Y u n i s , E . J . , H. H i l g a r d , K. Sjodin, C. M a r t i n e z and R . A . Good. Nature,
201:784, 1964.
H i l g a r d , H . R . , E . J . Y u n i s , K. Sjodin, C. M a r t i n e z and R . A . Good.
Nature, 202:668, 1964.
100.
101.
J . N a t l . Cancer I n s t . , 33:673, 1964.
M i t c h e l l , G . F . and J . F . A . P . M i l l e r .
P r o c . N a t l . Acad. S c i . , 59:296,
1968.
102.
M i l l e r , J . F . A . P . and G . F . M i t c h e l l .
J . E x p . M e d . , 128:801, 1968.
103.
L e u c h a r s , E . , A . M . C r o s s and P. D u k o r .
104.
105.
F e l d m a n , M . and A . Globerson. A n n . N . Y . Acad. S c i . , 120:182, 1964.
Ford, C.E.
I n : Ciba Found. S y m p . , T h y m u s : E x p . C l i n . Studies, edited
b y G . E . W . Wolstenholme and R. P o r t e r . London: C h u r c h i l l , 1966,
p.131.
106.
Davies, A . J . S . , E. L e u c h a r s , V . W a l l i s a n d P . C . K o l l e r .
tation, 4:438, 1966.
107.
Davies, A . J . S . , E. L e u c h a r s , V . W a l l i s , R. Marchant and E. V . E l l i o t t .
T r a n s p l a n t a t i o n , 5:222, 1967.
108.
C l a m a n , H . N . , E . A . Chaperon and R. F. T r i p l e t t .
1966.
T r a n s p l a n t a t i o n , 3:28, 1965.
Transplan-
J . I m m u n . , 97:828,
־121
109.
־
C l a m a n , H . N . , E . A . Chaperon and R . F . T r i p l e t t .
P r o c . Soc. E x p .
B i o l . M e d . , 122:1167, 1966.
110.
M i t c h e l l , G . F . and J . F . A . P . M i l l e r .
111.
Nossal, G . J . V . , A . Cunningham, G . F . M i t c h e l l and J . F. A . P. M i l l e r .
J . E x p . M e d . , 128:839, 1968.
Levey, R . H . , N. T r a i n i n and L. W. Law. J . N a t l . Cancer I n s t . , 3 1 :
199, 1963.
112.
J . E x p . M e d . , 128:821, 1968.
113.
Osoba, D. and J . F . A . P . M i l l e r .
J . E x p . M e d . , 119:177, 1964.
114.
A i s e n b e r g , A . C . and B. W i l k e s .
Nature, 205:716, 1965.
115.
W e i s s , L. and J . F . A . P . M i l l e r .
F e d . P r o c , 25:613, 1966.
116.
Jankovic, B . D . and S. L e s k o w i t z .
P r o c . Soc. E x p . B i o l . M e d . , 118:
1164, 1965.
117.
St. P i e r r e , R . L . and G.A. A c k e r m a n .
Science, 147:1307, 1965.
118.
119.
T r a i n i n , N. and M . L i n k e r - I s r a e l i . Cancer R e s . , 27:309, 1967.
M i l l e r , J . F . A . P . B r i t . J . Cancer, 14:93, 1960.
120.
Jerne, N . K . , A . A . N o r d i n and C . C . H e n r y . I n : " C e l l - b o u n d A n t i b o d i e s " ,
W i s t a r Inst. S y m p . , editors B . A m o s and H. K o p r o w s k i . Philadelphia,
W i s t a r Inst. P r e s s , 1963, p. 109.
121.
P l a y f a i r , J . H . , B . W . P a p e r m a s t e r and L. J . Cole.
122.
B i l l i n g h a m , R . E . a n d P . B . Medawar.
123.
Simonsen, M . , J . E n g e l b e r t h - H o l m , E. Jensen and H. Poulsen.
A c a d . S c i . , 73:834, 1958.
124.
C r o s s , M . A . , A . J . S . Davies, B. Doe and E. L e u c h a r s .
1239, 1964.
125.
Gershon, R . K . , V. W a l l i s , A . J . S . Davies a n d E . L e u c h a r s .
218:380, 1968.
126.
M e k o r i , T . , L. C h i e c o - B i a n c i and M. F e l d m a n ,
127.
T i l l , J . E . and E . A . M c C u l l o c h .
128.
F e l d m a n , M. and T . M e k o r i .
129.
Gershon, H. and M. F e l d m a n .
In p r e s s .
130.
Dubert, A . a n d H . S . Kaplan.
Science, 149:988, 1965.
J . E x p . B i o l . , 28:385, 1951.
Ann. N.Y.
Nature, 203:
Nature,
Nature, 206:367, 1965.
Rad. R e s . , 14:213, 1961.
I m m u n o l . , 10:149, 1966.
Immunology, 1969.
F e d . P r o c , 20:40, 1961.
13.2 ־
-
131.
Billingham, R . E . a n d W . K . Silvers.
J . E x p . Z o o l . , 146:113, 1961.
132.
H i l g a r d , H . R . , H. Sosin, C. M a r t i n e z and R . A .
208, 1965.
133.
Stutman, O . , E . J . Y u n i s , P . O . Teague and R . A . Good.
Good.
Nature, 207:
Transplantation,
6:503, 1968.
134.
B e c k e r , A . J . , E . A . McCulloch and J . E . T i l l .
135.
M i c k l e m , H . S . , C . F . F o r d , E . P . Evans and J . Gray. P r o c . Roy. Soc.
Ser. B . 165:78, 1966.
Ford, C.E.
I n : Ciba Found. Symp. T h y m u s : E x p . and C l i n . Studies,
136.
N a t u r e , 197:452, 1963.
edited by Wolstenholme, G . E . W . and P o r t e r , R . ) , 1966, p . 1 3 1 .
137.
M i l l e r , J . F . A . P . and G . F . M i t c h e l l , Nature, 216:659, 1967.
138.
M i t c h e l l , G . F . and J . F . A . P . M i l l e r .
P r o c . N a t l . Acad. S c i . , 59:296,
1968.
139.
L i r o n , M. and M . F e l d m a n .
I s r a e l J . Med. S c i . , 1:86, 1965.
140.
L i r o n , M. and M. F e l d m a n .
T r a n s p l a n t a t i o n , 3:509, 1965.
141.
B l e i b e r g , I. and M. F e l d m a n .
142.
D i x o n , F . J . , W . O . Weigle and J . C . R o b e r t s .
143.
Stoner, R . D . and W. M . Hale.
144.
Nossal, G . J . V . and C M . A u s t i n .
145.
F i s h m a n , M . , R . A . H a m m e r s t r o n and V . P . Bond.
146.
G a l l i l y , R. and M . F e l d m a n .
147.
Gershon, H. and M. F e l d m a n .
148.
Globerson, A . and M. F e l d m a n . 2nd Conference on G e r m i n a l Centers of
Lymphatic T i s s u e , Padova, June 1968.
B a z i n , H. I n : "Radiation and C o n t r o l of the Immune Response", I . A . E . A .
Vienne, 1968, p p . 1 0 1 .
149.
The T h y m u s .
I s r a e l J . Med. S c i . , 3:800, 1976.
J . of I m m u n o l . , 78:65, 1957.
J . of I m m u n o l . , 75:203, 1955.
A u s t . J . B i o l . Med. S c i . , 44:327, 1966.
Nature, 198:549, 1963.
I m m u n o l . , 12:197, 1967.
I m m u n o l ; 15:827, 1968.
150.
Metcalf, D.
Springer, B e r l i n - H e i d e l b e r g - N e w Y o r k , 1966.
151.
Auerbach, R.
152.
Miller, J . F . A . P .
153.
Globerson, A . a n d R . Auerbach.
154.
Weissman, I. L.
Develop. B i o l . , 3:336, 1961.
A n n . N . Y . A c a d . S c i . , 99:340, 1962.
J . E x p . M e d . , 126:223, 1967.
J . Exp. M e d . , 126:291, 1967.
-
1^3
י
155.
Claman, H . N .
P r o c . Soc. Exp. B i o l . M e d . , 121:236, 1966.
156.
Gowans, J . L . a n d D . D . M c G r e g o r .
P r o g . A l l e r g y , 9 : 1 , 1965.
157.
M o s i e r , D . E . and L . W . Coppleson.
1968.
P r o c . N a t l . A c a d . S c i . , 61:542,
158.
Feldman, M . .and I. B l e i b e r g .
I n : Ciba Foundation Symp. on C e l l
Differentiation.
(Edited by A . V . S . deReuk and J . K n i g h t ) .
C h u r c h i l l L t d . , London, 1067, p p . 7 9 .
159.
B u r g e r , M. and A . K n y s z y n s k i .
In press.
V
the p o s s i b i l i t y cannot be excluded that the lymphocyte o r yG plays a role i n
the regulation mechanism of the inductive action of the thymus i n the adult
animal.
IV
4)
" T a r g e t c e l l s " f o r the inductive action of the thymus.
I n this section we tested bone m a r r o w cells as target cells f o r the
inductive action of the thymus.
By clonization of bone m a r r o w cells i n
i r r a d i a t e d spleens, homogenous " c l o n e s " of a defined type were obtained.
The response of these " c l o n e s " to the inductive action of the thymus as w e l l
as to bone m a r r o w cells f r o m polycythemic mice and cells f r o m foetal l i v e r
o r i g i n , was tested.
I t was found that only the heterogenous population of
bone m a r r o w responded to the inductive action of the thymus.
5)
I n t e r a c t i o n between thymus cells and macrophages.
In these e x p e r i m e n t s , we found that thymus c e l l s , which interacted
w i t h a pure population of macrophages pre-incubated i n v i t r o w i t h the Shigella
antigen, were capable of producing antibodies to the Shigella antigen.
Thymus
cells themselves, without i n t e r a c t i o n w i t h macrophages, did not respond to
Shigella.
6)
Regulation mechanism of thymus action.
T h i s study was concerned w i t h c l a r i f i c a t i o n of the conditions that
determine the inductive action of the thymus i n adult l i f e .
We tested the p o s s i -
b i l i t y that destruction of the lymphoid system by x - i r r a d i a t i o n , affects the
induction capacity of the thymus, whereas the production of the lymphoid c o m ponents causes a feedback inhibition of the inductive action.
We also tested the
p o s s i b i l i t y that the end-product of the lymphocyte - the yG - is the factor responsible
f o r feedback i n h i b i t i o n .
I n both these cases we could not draw any f i n a l conclusion,
Ill
produce some of the homograft reactions.
I t was found that thymus cells are
capable of producing a positive reaction of the Simonsen effect type;
they are
able to cause "secondary disease" i n l e t h a l l y - i r r a d i a t e d adult m i c e ;
and can
r e j e c t allogeneic s k i n g r a f t s .
When the immunologic a b i l i t y of thymus cells was
compared to that of lymph node c e l l s , a r a t i o of 1:5 was obtained.
are 5 t i m e s less effective than lymph node c e l l s .
Thymus cells
I t was also found that the
Simonsen effect produced by cells f r o m i r r a d i a t e d spleens populated by thymus
c e l l s is enhanced.
We tested the questions a r i s i n g f r o m this f i n d i n g : - a) thymus
cells reaching the i r r a d i a t e d spleen induce i m m u n o l o g i c a l competence i n the
r e m a i n i n g i r r a d i a t e d spleen c e l l s , and produce the graft versus host r e a c t i o n ;
b) thymus c e l l s , after reaching the spleen, enhance t h e i r own competence.
From
a series of experiments c a r r i e d out to c a l r i f y these questions i t was concluded
that thymus c e l l s , and not spleen c e l l s , are responsible f o r the graft versus host
reaction.
I t was suggested that there was selection in the type of cells f r o m the
thymus cells population reaching the spleen;
only the competent c e l l s m i g r a t e d
to the spleen, and t h e i r r e p l i c a t i o n there enabled the increase of the competent
c e l l s that produce the graft versus host r e a c t i o n .
The response of thymus cells to the production of antibodies to SRBC was
also tested.
We observed that thymus fragments f r o m mice i m m u n i z e d against
SRBC gave haemolysis plaques as tested by the method of P l a y f a i r . The haemolysis
plaques produced by thymus fragments appeared simultaneously w i t h s i m i l a r
piques produced by lymph node f r a g m e n t s , and before the appearance of spleen
plaques.
n
2)
Immune r e a c t i v a t i o n by the thymus after exhaustive i m m u n i z a t i o n .
We attempted to show the inductive a c t i v i t y of the thymus on the
immunocompetence cells i n the adult a n i m a l .
two assumptions:
We proceeded on the basis of
a) the p l u r i p o t e n t i a l i t y of a competent c e l l ;
b) the action
of the thymus is an inductive one.
We compared the immune response of thymectomized adult mice
w i t h that of n o r m a l adult m i c e to antigens^such as SRBC, Shigella or RRBC,
after the animals were exposed to exhaustive i m m u n i z a t i o n w i t h another antigen.
I n evaluating these experiments i t was d i f f i c u l t to draw a definite conclusion
w i t h respect to the inductive action of the thymus in the adult a n i m a l .
I t was
anticipated that the mice w i t h intact thymuses would respond n o r m a l l y to the
antigen tested, but that the thymectomized mice would show less or delayed
response.
Except f o r one experiment, we did not f i n d any difference i n the
response to the second antigen between thymectomized and n o r m a l mice f o l l o w i n g
exhaustive i m m u n i z a t i o n .
I t was observed that i n j e c t i o n of high doses of antigen
over a long p e r i o d caused an immune p a r a l y s i s i n the m i c e also to a second
antigen, and the animals did not r e c o v e r even 2J- months after stopping the
i m m u n i z a t i o n w i t h the f i r s t antigen.
Thus, it seems that injection of high doses
of antigen causes inactivation of the thymus.
3)
C o m p a r i s o n of the i m m u n o l o g i c a l competence of thymus cells to lymph
node c e l l s .
I n this series of experiments we tested the a b i l i t y of thymus cells to
I
The study was d i r e c t e d to attempts to understand the mechanism of
thymus action in the regulation of lymphatic d i f f e r e n t i a t i o n , and its r o l e i n
antibody-production, especially in adult a n i m a l .
The questions studied included the f o l l o w i n g : 1)
Immune r e a c t i v a t i o n by the thymus gland.
In this p a r t of the w o r k we studied the time r e q u i r e d f o r immune r e a c -
t i v a t i o n by the thymus after x - i r r a d i a t i o n .
T h i s r e a c t i v a t i o n was tested f o r the
capacity of mice to r e j e c t allogeneic s k i n grafts, and i t was found that the p e r i o d
r e q u i r e d f o r the immune r e a c t i v a t i o n by the thymus was between 21-30 days after
the i r r a d i a t i o n .
I n addition i t was shown that the immune response in thymectomized
i r r a d i a t e d adult m i c e protected by bone m a r r o w c e l l s , can be r e s t o r e d by newborn
thymuses of allogeneic or syngeneic o r i g i n .
We also tested the capacity of a xeno-
geneic - r a t - thymus i n the immune reactivation of mice and i t was found to be
less effective i n c o m p a r i s o n w i t h a thymus of mouse o r i g i n .
Such immune r e s t o -
r a t i o n was also obtained when thymuses f r o m the same sources were enclosed in
"diffusion chambers".
of passing through.
f r o m the c e l l s .
I t is known that cells enclosed i n such chambers are incapable
D i f f u s i o n chambers are only permeable f o r substances secreted
T h i s a c t i v i t y of the thymus cells indicates the p o s s i b i l i t y of the
existence of a thymus h u m o r a l f a c t o r .
i n neonatal thymectomized a n i m a l s .
kidney.
The same finding was observed by others
Such a factor was not found i n the spleen or
Page
g j [ g ^ g t i o n _ M e c h a n i s m of Thymus A c t i o n
Implantation of newborn thymuses under the spleen capsule
A r e adult lymphocytes injected into newborns able to influence
thymus growth or i t s inductive action ?
Can adult lymphocytes injected into l e t h a l l y - i r r a d i a t e d adult
m i c e protected by bone m a r r o w c e l l s , cause a feed-back
i n h i b i t i o n i n the inductive action of the thymus ?
91
91
93
94
DISCUSSION
100
SUMMARY
112
REFERENCES
116
SUMMARY IN ENGLISH
I
Page
Influence of phytohaemagglutinin (PHA) on the frequency of
" c l o n e s " d e r i v e d f r o m thymus cells
Morphology of " c l o n e s " induced by thymus cells
Functions of " c l o n e s " induced by thymus c e l l s . Antibody production
to Shigella. Antibody production to SRBC. Simonsen effect.
^JjnphJ^ode_CeUs
A r e thymus cells capable of giving the Simonsen effect ?
Simonsen effect i n newborn hybrids produced by i n j e c t i o n of
p a r e n t a l thymus cells or parental lymph node cells
F o l l o w - u p of the Simonsen effect i n newborn hybrids produced by
i n j e c t i o n of p a r e n t a l thymus cells o r parental lymph node cells
H i s t o l o g i c a l c o m p a r i s o n of the enlarged spleens caused by injection
of lymph node cells o r thymus cells
Simonsen effect caused by c e l l suspensions f r o m i r r a d i a t e d parental
spleens populated by thymus cells or by lymph node cells
Which of the cells f r o m the " t h y m i c " spleen give the Simonsen
effect ?
T i t r a t i o n of number of lymph node cells r e q u i r e d to cause "secondary
disease" i n l e t h a l l y - i r r a d i a t e d mice
A r e thymus cells capable of producing a homograft r e a c t i o n of the
"secondary disease" type ?
A r e thymus cells capable of r e j e c t i n g allogeneic skin grafts ?
" T a r g e t C e l l s " f o r the Inductive A c t i o n of the Thymus
I n t e r a c t i o n between thymus cells and bone m a r r o w cells according
to the method of Claman et a l .
I n t e r a c t i o n between thymus c e l l s and bone m a r r o w cells f r o m
polycythemic mice
I n t e r a c t i o n between thymus cells and foetal l i v e r cells
I n t e r a c t i o n between thymus cells and cells f r o m " c l o n e s " induced
by m a r r o w cells i n l e t h a l l y - i r r a d i a t e d mice
I n t e r a c t i o n between thymus cells and cells f r o m polycythemic o r
non-polycythemic spleens populated by m a r r o w cells
I n t e r a c t i o n between thymus cells f r o m n o r m a l mice o r those i m m u nized against SRBC and n o r m a l o r immunized m a r r o w cells
L^iLFJ^Lo" j i e ^ ^
39
40
41
46
47
47
50
53
53
55
59
60
63
68
69
70
71
73
77
79
82
Anty^o<^^rq^ucU
?J§^L%!J_M^hod_
85
TA1LE. OF CONTENTS
Page
G E N E R A L INTRODUCTION
M A T E R I A L S A N D METHODS
Animals
X-irradiation
P r e p a r a t i o n of c e l l suspensions
Thymectomy
I m m u n o l o g i c a l tests
-
Haemagglutination
Haemolysins
Jerne method f o r single c e l l - p r o d u c i n g antibodies
P l a y f a i r method f o r haemolysis by tissue segments
Antibody production to Shigella antigen
Skin g r a f t i n g
Simonsen effect
I s o l a t i o n of p e r i t o n e a l macrophages
I s o l a t i o n of y G f r o m mouse s e r u m
Histology
1
!3
!3
13
14
15
15
15
!6
17
18
18
18
19
19
20
21
E X P E R I M E N T S AND RESULTS
L™iSliS§_^JJ!£t^ati.on J ^ j t h e _ T h Y m u ^ ^ l a n d _
A
B
C
The time r e q u i r e d f o r immune r e a c t i v a t i o n by the thymus i n an
adult i r r a d i a t e d m i c e
Immune r e s t o r a t i o n i n thymectomized i r r a d i a t e d adult m i c e , by
thymuses f r o m d i f f e r e n t sources i n c o m p a r i s o n w i t h the r e s t o r a t i o n
by spleen and kidney
Immune r e a c t i v a t i o n i n thymectomized i r r a d i a t e d adult mice by
thymus, spleen and kidney enclosed i n diffusion chambers
LrcysyM J3§!!£yv^
A
B
C
Exhaustive i m m u n i z a t i o n w i t h sheep r e d blood cells (SRBC) and
testing against r a b b i t r e d blood cells (RRBC)
Exhaustive I m m u n i z a t i o n w i t h SRBC and testing against Shigella
antigen
Exhaustive i m m u n i z a t i o n w i t h Shigella antigen and testing
against SRBC
22
22
22
25
32
32
34
35
TesJL]^oiJhe_Mo^h£^
PjJlY§dJrom_Th£muses^
C Ionization of thymus c e l l s
39
39
I a m indebted to P r o f e s s o r Michael Feldman
f o r his most helpful guidance along a l l steps
of this work and studies;
to D r . A . Globerson f o r her valuable advice;
my gratitude is also expressed to M r . Z i o n
Gedassy f o r his s k i l l f u l technical assistance,
and to a l l my f r i e n d s i n the L a b o r a t o r y .
1
T h i s w o r k was c a r r i e d out under the
supervision of P r o f e s s o r Michael Feldman
in the Department of C e l l Biology, The
Weizmann Institute of Science, Rehovot.
THE FUNCTION OF THE THYMUS IN L Y M P H A T I C
AND I N I M M U N O L O G I C A L
DIFFERENTIATION
REACTIVATION
A Thesis f o r the Degree
Doctor
of
Philosophy
by
ALPHA
PELED
Submitted to the Scientific Council of the Weizmann Institute of Science, Rehovot
March
1969
THE FUNCTION OF THE THYMUS IN L Y M P H A T I C
AND I N I M M U N O L O G I C A L
DIFFERENTIATION
REACTIVATION
A Thesis f o r the Degree
Doctor
of
Philosophy
by
ALPHA
PELED
Submitted to the Scientific Council of the Weizmann Institute of Science, Rehovot
March
1969
© Copyright 2024