? נזכור את כולם - אוניברסיטת בן
אוניברסיטת בן -גוריון בנגב הפקולטה למדעי הרוח והחברה המחלקה לפוליטיקה וממשל נזכור את כולם? ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאוני השואה בישראל ,צרפת וארה"ב חיבור זה מהווה חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה" ()M.A מאת :נועם תירוש בהנחיית :פרופסור רנה פוזננסקי <כסלו ,תשע"ג> <דצמבר>2102 , המחלקה לפוליטיקה וממשל נזכור את כולם? ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאוני השואה בישראל ,צרפת וארה"ב חיבור זה מהווה חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה" ()M.A מאת :נועם תירוש מנחה :פרופסור רנה פוזננסקי חתימת הסטודנט :נועם תירוש תאריך...1.11.1 : חתימת המנחה___________________ : תאריך: חתימת יו"ר הועדה המחלקתית_______________ : תאריך: דצמבר11.1 , תקציר: להתנגדות הגרמנית לנאציזם השפעה מועטה על מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה הטראגיות. יחד עם זאת ,הגרמנים המעטים שבחרו להתנגד למשטר האימים של היטלר היו לנושא היסטורי ופוליטי משמעותי בגרמניה ומחוצה לה לאחר המלחמה .בגרמניה הפכו אלו ,גם אם לא מייד לאחר המלחמה ,לגיבורי תרבות שמהווים את ההוכחה הניצחת כנגד הטענה הרווחת בדבר שיתוף הפעולה ההמוני בין אזרחי גרמניה ומוסדות הרייך השלישי .מחוץ לגרמניה ההתנגדות הגרמנית לנאציזם נשארה סוגיה שבמחלקות .תופעה היסטורית ,אותה יש שיתארו כשולית, הזוכה להתייחסות ציבורית שונה במקומות שונים .במסגרת עבודה זו נבחנו שלושה מוזיאוני שואה מרכזיים בשלושה מקומות שונים ברחבי העולם :מוזיאון "יד ושם" בירושלים ,מוזיאון השואה בוושינגטון ארצות הברית ,וה "Memorial De La shoah" -בפריז .תצוגות הקבע של המוזיאונים נותחו באופן שיטתי כ"-טקסטים" בשיטות איכותניות של ניתוח תוכן .ההתמקדות המחקרית בסוגיה "פריפריאלית" בתוך ספקטרום הנושאים הקשורים בשואה ובמלחמת העולם השנייה – כמו ההתנגדות הגרמנית לנאציזם – תורמת לכתיבה המחקרית בנוגע למושג "זיכרון קולקטיבי" ומאירה בצורה ברורה יותר את הפוליטיקה ויחסי הכוח החברתיים שמאחורי הזיכרון הקולקטיבי במדינות השונות. ממצאי עבודה זו מראים כי בכל מוזיאון ישנה התייחסות שונה לתופעת ההתנגדות הגרמנית .ב- 'יד ושם' בירושלים מתעלמים כמעט לחלוטין מתופעה זו ,במוזיאון בפריז מקבלת סוגיה זו התייחסות לא מבוטלת אך במקרים רבים התייחסות זו הינה ביקורתית או אינפורמטיבית בלבד .במוזיאון השואה בוושינגטון המצב שונה בתכלית .מבין שלושת המוזיאונים שנבדקו ,רק המוזיאון האמריקאי ביקש להפוך חלק מהמתנגדים הגרמנים ל'-גיבורי תרבות' ,דמויות מופת מוסריות שמסמלות את המאבק האוניברסאלי בנטייה האנושית לעצום עיניים אל מול זוועות אנושיות .בהתאם לספרות המחקרית בנושא ,הדמויות המרכזיות מקרב ההתנגדות הגרמנית שהונצחו במוזיאוני השואה שנבדקו בעבודה זו הינם חברי מחתרת "הוורד הלבן" ,קבוצת הסטודנטים שפעלה במינכן בראשות הנס וסופי שול; הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימולר, שמייצג במידה מסוימת את ההתנגדות הדתית להיטלר ולנאציזם מקרב מיעוט קטן בכנסייה הגרמנית; מפלגות השמאל הגרמניות שלאחר הוצאתן אל מחוץ לחוק פעלו בדרכים מחתרתיות שונות; בשלושת המוזיאונים שנבדקו התעלמו כמעט באופן גורף מההתנגדות הימנית-שמרנית להיטלר שמיוצגת בצורה הבולטת ביותר על ידי קושרי ה 11-ביולי שניסו להתנקש בחייו של היטלר וזכו לפופולריזציה עולמית עם הפצת הסרט ההוליודי "מבצע וולקירי" בכיכובו של טום קרוז. אולם ,למרות ההבדלים הרבים באופן בו מונצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאונים שנבדקו ,בעבודה זו נטען כי במקרים רבים ניתן למצוא דמיון רב בהתייחסות הכוללת להתנגדות הגרמנית כתופעה .כך למשל ,חברי "הורד הלבן" זוכים להבלטה והאדרה במוזיאון I האמריקאי ובמוזיאון הצרפתי ולהתעלמות יחסית במוזיאון הישראלי ,אולם בשלושת המוזיאונים בוחרים להתייחס אליהם בזכות פיסקה קצרה שכתבו בכרוז השני שהפיצו ברחבי מינכן בדבר גורלם של יהודי פולין וההשמדה השיטתית של יהודי אירופה .השוני בין התצוגות השונות ,העומד במקביל לדמיון אידיאולוגי ביניהן ,פותח צוהר לדיון מעמיק יותר בשאלת "האוניברסאליות" של מלחמת העולם השנייה והשואה אל מול הניסיון להפוך אירועים אלו לחוויה פרטיקולארית ,יהודית בעיקרה .אומנם ,מוזיאונים "אוניברסאליים" יותר – כמו המוזיאון האמריקאי והצרפתי – בחרו לתת מקום מרכזי לשאלת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם לעומת המוזיאון "הפרטיקולארי"" ,יד ושם" שבוחר להתעלם כמעט לחלוטין מתופעה זו .אולם דווקא הדמיון בין אופני ההנצחה השונים מאפשר התעלות מעל הוויכוח בין "האוניברסאלי" ל- "פרטיקולארי" ומראה כיצד מוזיאוני שואה שונים באופיים משרתים תפקיד דומה במערך הזיכרון הגלובלי של השואה ומלחמת העולם השנייה וכיצד שואת יהודי אירופה הפכה ל"-עבר מכונן" ,במונחיו של אלון קונפינו ( )Confino, 2012אשר באמצעותו וביחס אליו אנו שופטים את המציאות בת זמננו .בעקבות ממצאים אלו ,עבודה זו מקדישה דיון בלעדי לסוגיית הזיכרון הקולקטיבי הישראלי ולכך שהמתנגדים הגרמנים לנאציזם הופכים בישראל לדוגמה מובהקת לתופעה היסטורית שנשכחה מתרבות הזיכרון המקומית .המקרה הישראלי מראה בצורה ברורה כיצד תרבות זיכרון קולקטיבית משפיעה באופן מכריע על תצוגות הקבע במוזיאונים היסטוריים מרכזיים להם תפקיד אידיאולוגי – מוסדי בעיצוב הזיכרון המשותף בחברה מסוימת. העובדה כי המוזיאון האמריקאי הציב את המתנגדים הגרמנים לנאציזם בחזית המאבק ב- "עומדים מנגד" ( )Bystandersהן בתקופת מלחמת העולם השנייה והן בימינו ,אפשרה לעבודה זו לבדוק כיצד מובנים ,ולאור זאת מוצגים ,המתנגדים הגרמנים בהתאם להנחותיו המשמעותיות של ראול הילברג ( )Hilbrgוהאבחנה הטיפולוגית שהוא מציע לגבי האחראים ל"קטסטרופה היהודית" בין "מבצעים"" ,קורבנות" ו"-עומדים מנגד" .בעבודה זו נטען כי בעוד המתנגדים הגרמנים לנאציזם נתפסים על ידי "יד ושם" כחלק בלתי נפרד מקבוצת "המבצעים" של השואה ,בהתאם להנחותיו המקוריות של הילברג ,במוזיאון בפריז כמו גם במוזיאון בוושינגטון מתייחסים למתנגדים הגרמנים כחלק מהקבוצה השלישית של "העומדים מנגד", שינוי מהותי מהתפיסה של הילברג שרואה בכל גרמני באשר הוא גרמני אחראי באופן ישיר לשואת יהודי אירופה. תרומתה של עבודה זו מתמצה במספר מישורים מקבילים .תרומה ראשונית היא הוספת חומר מחקרי בעברית בנושא ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .סוגיה בעלת השלכות מוסריות לא מועטות שכמעט ולא זוכה להתייחסות בישראל .בפן המתודולוגי והתיאורטי מציעה עבודה זו אפשרות התבוננות מעמיקה בנבכי המושג "זיכרון קולקטיבי" ,שנותר פעמים רבות אמורפי מדי וחסר יכולת הסברית .ולבסוף ,עבודה זו מצטרפת לכתיבה ענפה הבוחנת את אירועי מלחמת II העולם השנייה ושואת יהודי אירופה במסגרת המסורת האינטלקטואלית הביקורתית .דיון מסוג זה עשוי לאפשר הבנה טובה יותר של השואה ונסיבות התרחשותה ולהאיר באור ביקורתי את תרבות הזיכרון שהתפתחה לאור השואה ומלחמת העולם השנייה .אלו יעניקו לקהל הקוראים ,בתקווה ,אפשרויות רבות יותר לפעול בימינו למניעתן של קטסטרופות שונות ברחבי העולם. III תוכן עניינים הקדמה ותודות 4....................................... ................................ ................................ מתודולוגיה 6............ ................................ ................................ ................................ שיטת ניתוח ה'-טקסטים' המוזיאליים 8..................................... ................................ ההתנגדות הגרמנית כסוגיה 'פריפריאלית' המאירה נרטיבים דומיננטיים 9......................... מטרת המחקר 01.................................. ................................ ................................ א .מבוא 00.............. ................................ ................................ ................................ א 1.ההתנגדות הגרמנית לנאציזם 00.......................................... ................................ א 2.זיכרון קולקטיבי ומוזיאוני השואה 06.................................... ................................ ב .המוזיאונים 44..................................................................................................................... ב - 1.מוזיאון השואה בוושינגטון 42............ ................................ ................................ ב - 2.מוזיאון "יד ושם" בירושלים 48.......................................... ................................ ב - 3.מוזיאון השואה בפריז 24.................. ................................ ................................ ג.ניתוח 23............... ................................ ................................ ................................ ג -1.הנצחת "הוורד הלבן" ב'-יד ושם' ,במוזיאון השואה בוושינגטון ובמוזיאון השואה בפריז 23.. ג -2.הנצחת התנגדות הכנסיות והמנהיגות הדתית למשטר הנאצי 44.................................... ג 3.הנצחת "היריבים הפוליטיים משמאל" 01................................ ................................ ג – 4.הנצחת ההתנגדות הימנית שמרנית להיטלר 02........................ ................................ ד.דיון ומסקנות 06..................................... ................................ ................................ ד – 1.על אוניברסליזם מול פרטיקולריזם בהצגת המתנגדים הגרמנים לנאציזם 06................... ד – 2.השואה "כעבר מכונן" והשפעתה על הנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם 08.................. ד – 3.זיכרון קולקטיבי ו"-השכחה קולקטיבית" :תפיסת ההתנגדות הגרמנית בישראל 60....... ד" – 4.מבצעים"" ,קורבנות" ו"-עומדים מנגד" – ההתנגדות הגרמנית כקבוצה דיפוזית 64......... נספחים 30............... ................................ ................................ ................................ נספח מספר 30.................................... ................................ ................................ 1 נספח מספר 34.................................... ................................ ................................ 2 נספח מספר 32.................................... ................................ ................................ 3 ביבליוגרפיה 30....................................................................................................................... הקדמה ותודות בשנת 2002השתתפתי במשלחת הידברות ישראלית ופלשתינית על אדמת גרמניה .השילוב בין ההיסטוריה המדממת של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני לצד המשמעויות הסימבוליות הנלוות להימצאותה של משלחת ישראלית -יהודית על אדמת גרמניה הפכו את המפגש המשותף לטעון ,מורכב ומעמיק .כחלק מאותן שבועיים אינטנסיביים באזור בוואריה ביקרו הקבוצות גם במחנה הריכוז "דכאו" ,שהפך בתום המלחמה לאתר הנצחה ממלכתי .ב- "דכאו" התוודעתי לראשונה לסוגיית המתנגדים הגרמנים לנאציזם ובפרט לחברי "הורד הלבן" ,מחתרת סטודנטיאלית שפעלה באזור מינכן .את סיום הביקור במחנה הקדשנו לטקס קצר במקום במהלכו הטמנו בתוך פצעי הכדורים הפעורים בקיר ,ששימש כאתר ההוצאה להורג של שבויים סובייטים ואחרים ,ורדים לבנים לזכרם של אלו שהתנגדו בעבר לעוולות ,הפגינו אומץ מוסרי ושילמו על כך את המחיר היקר מכל .הפער בין ההתייחסות הגרמנית לסוגיית ההתנגדות המקומית במהלך מלחמת העולם השנייה ,לבין העובדה שנושא זה היה עד אז לא מוכר לי בעליל הדהימה אותי וליוותה אותי הלאה .עבודה זו היא במידה לא מבוטלת פרי אותן התהיות שהעסיקו אותי אז ב.2002- אנסה בהמשך לעמוד על ההתייחסות השונה להתנגדות הגרמנית לנאציזם בישראל, בארה"ב ובצרפת באמצעות בחינת תצוגות הקבע בשלושה מוזיאוני שואה מובילים בארצם: מוזיאון "יד ושם" בירושלים מוזיאון השואה בוושינגטון ומוזיאון השואה בפריז .מחקרים רבים ועבודות אין ספור נכתבו ונכתבים בנושא "זיכרון השואה" בישראל וברחבי העולם. כתיבה שונה מתמקדת בהצגת הנרטיב הדומיננטי במוזיאונים היסטוריים שונים וזו על מנת להבין טוב יותר את אופיו של הזיכרון הקולקטיבי במדינות מסוימות .בעבודה זו אנסה דווקא להתמקד בסוגיה שולית יחסית בהיסטוריוגרפיה של השואה ומלחמת העולם השנייה ועל ידי חשיפת ההתייחסות אליה בכל אחד מהמוזיאונים אבקש לבחון מהו הזיכרון הדומיננטי בכל אחד מהמוזיאונים ובחברות השונות בהן פועלים אותם מרחבי הזיכרון שיידונו .על מנת לעשות זאת אציג תחילה את הספרות המחקרית בנוגע להתנגדות הגרמנית לנאציזם .לאחר מכן אבחן את הספרות המחקרית העוסקת בזיכרון קולקטיבי ,חשיבותו של המוזיאון כמרחב זיכרון משמעותי ותפקידם של מוזיאוני שואה בנרטיביזציה ההיסטורית של זוועות מלחמת העולם השנייה .בנוסף אציג באופן מעמיק יותר את הספרות שנכתבה על המוזיאונים השונים שנבחנו במהלך המחקר .בפרק הניתוח אבדוק כיצד מציג כל מוזיאון את תופעת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם באמצעות חקירה 'טקסטואלית' של תצוגת המוזיאונים .לבסוף ,אנסה להעניק משמעות היסטורית ופוליטית רחבה יותר לממצאים אלו. במהלך כל זמן המחקר והכתיבה של עבודה זו ביקשתי למלא אחר השליחות האינטלקטואלית אותה התווה אדוארד סעיד ,הוגה הדעות הפלשתיני ,לחוקרים ואינטלקטואלים בימינו" :אני מבקש להתעקש על כך שהאינטלקטואל הוא אינדיבידואל עם תפקיד ציבורי מסוים בחברה ואי אפשר פשוט לראות בו מומחה חסר פנים ,חבר כשיר במעמד שבסך הכול עוסק בשלו .העובדה המרכזית עבורי ,אני חושב ,היא שהאינטלקטואל 4 הוא אינדיבידואל שהוענקה לו היכולת לייצג ,לגלם ולבטא מסר ,השקפה ,גישה ,פילוסופיה או דעה בפני הקהל ועבורו ...לתפקיד זה יש תכונה נוקבת ,ולא ניתן לגלמו מבלי להיות, במובן מסוים ,זה שתפקידו הוא לעורר שאלות מביכות בפומבי ,להתעמת עם השמרנות ועם הדוגמה (במקום ליצור אותן) ,להיות מישהו שלא מסתפח בקלות לממשלות או לתאגידים, ושרציונל הקיום שלו הוא לייצג את כל אותם האנשים והנושאים שנשכחים דרך שגרה ומטואטאים מתחת לשטיח" (סעיד.)33:2010 , לא הייתי יכול להתחיל בביצוע שליחות זו בלי עזרתם האדיבה של גופים ואנשים רבים .אני רוצה להודות לחוקר דני אורבך שההערותיו החשובות תרמו להשלמת המחקר .בנוסף, ארצה להודות ל"-מרכז לחקר החברה והפוליטיקה האירופית באוניברסיטת בן גוריון בנגב" ,לצוות העובדים ולעומד בראש המרכז ד"ר שרון פרדו ,אשר בנדיבותם ואדיבותם הרבה אפשרו לי להגיע למוזיאון בפריז ולהמשיך במחקר .כמו כן ארצה להודות לחברים הטובים מקרן " "Die Schwelleשהאמינו בעבודה זו לכל אורך הדרך וסייעו להוצאתה אל הפועל .לאנשי הספרייה והארכיון במוזיאון השואה בוושינגטון שסייעו ככל יכולתם ובאדיבותם האין סופית כמו גם לצוות ה Memorial De La Shoah-שקיבל אותי בסבר פנים יפות .תודה מיוחדת אני חב למר .מיכאל פוזננסקי שהקדיש לי מניסיונו ,זמנו ותובנותיו במהלך שהותי בפריז. תודה ענקית אני חב למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב .לצוות האדמיניסטרטיבי במחלקה :נורית קליין ,יעל ניר וענת סגל שסייעו לי ,תמיד עם חיוך, לצלוח את הררי הבירוקרטיה המתלווה לכתיבת תזה .לצוות האקדמי של המחלקה בראשות פרופסור דני פילק ופרופסור ניב גורדון אשר הקנו לנו הרבה יותר מאשר מיומנות אקדמית .הייתם עבורי דוגמה אישית ומודל לחיקוי ועל כך תודה אין קץ .בהזדמנות זו ארצה להזכיר גם את פרופסור עמית שכטר שתרם תרומה מכרעת לעבודה זו גם מבלי שהוא יודע על כך. מעל כולם אבקש להודות לפרופסור רנה פוזננסקי שהנחתה אותי בעבודה זו וסייעה לי לצלוח אותה מתחילתה ועד סופה .בלי ההערות ,התובנות והדחיפה קדימה עבודה זו הייתה נשארת כרעיון בוסרי ולא מגובש .אין מילים לתאר את עומק התודה שאני חב לך. 5 מתודולוגיה הזיכרון הקיבוצי בחברה מסוימת אינו גוף ידע ניטראלי המכיל בתוכו אמיתות אמפיריות על העבר המשותף לקבוצת אנשים .זהו זיכרון המעוצב לאור מאבקים פוליטיים ומושפע מתהליכים חברתיים והיסטוריים .עיצוב הזיכרון ,על הקונפליקטים המלווים אותו ותוצאותיו ,מהווה גורם מרכזי בתהליך כינון הזהות הלאומית המשותפת לקבוצות חברתיות שונות .בין שלל המוסדות והגופים הפוליטיים אשר משפיעים על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי ,ובמקביל גם מושפעים ממנו ,למוזיאון תפקיד מרכזי והוא נחשב ל”-מרחב זיכרון" משמעותי בחברה המודרנית .באמצעות חקר אופני ההנצחה במוזיאון מסוים ניתן ללמוד על נרטיבים היסטוריים ולאומיים שונים .מוזיאוני השואה ברחבי העולם מהווים דוגמה מובהקת למוסד המעצב נרטיב היסטורי .לדוגמה ,הסיפור ההיסטורי אותו מבקשים להאדיר במוזיאון" -יד ושם" בירושלים מאופיין ,על פי עומר ברטוב (,)Bartov, 1997 בהדגשת לקחי השואה התואמים את האידיאולוגיה הציונית אשר רואה במדינת ישראל כתשובה הבלעדית לאנטישמיות הכלל עולמית וכי רק בכוחה הצבאי והמדיני של ישראל הריבונית ניתן יהיה להבטיח כי "לעולם לא עוד" .מוזיאון השואה בוושינגטון יכול לשמש כדוגמה בולטת נוספת מכיוון שלטענת ג'ימס יאנג ( )Young, 1993הוא מעביר את השואה 'אמריקניזציה' באמצעות הדגשת לקחים אוניברסאליים ממלחמת העולם השנייה והעצמת תפקידה של אמריקה כמבשרת ומגינת העולם החופשי .תפקידה הייחודי של החברה הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה ותחת השליטה הנאצית תופסת מקום משמעותי בנרטיביזציה של השואה ומלחמת העולם השנייה במוזיאוני השואה ברחבי העולם .יחד עם זאת ,המעטים שכן התנגדו למשטר הנאצי מקרב האוכלוסייה הגרמנית זוכים להתייחסות שולית ,באופן יחסי ,ושונה בכל אחד מהמוזיאונים שנבדקו .עבודה זו תעסוק בחקירה השוואתית של הטקסטים בתצוגות הקבע ,ספרי התצוגות ואתרי האינטרנט של שלושה מוזיאוני שואה שונים ברחבי העולם :מוזיאון "יד ושם" בירושלים ,מוזיאון השואה בוושינגטון ( )United States Holocaust Memorial Museumומוזיאון השואה בפאריס ( .)Memorial de la Shoahהתמקדות בסוגיה שאינה תופסת מקום משמעותי בהיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם השנייה עשויה לחשוף בצורה מובהקת יותר את המטה-נרטיבים האידיאולוגיים של כל מוזיאון ולסייע בהבנת הזיכרון הקולקטיבי בכל אחת מהמדינות הנחקרות .במיוחד נכון הדבר כשמדובר בהתנגדות הגרמנית לנאציזם. באמצעות הדיון בהתנגדות המינורית למשטר הנאצי בתוך גרמניה אנו מקבלים מבט רחב הרבה יותר על החברה הגרמנית כולה וההתייחסות אליה במקומות שונים. השאלה המתודולוגית המרכזית שליוותה עבודה זו עסקה בבחירת המדינות והמוזיאונים בהן תיבדקנה הנצחת ההתנגדות הגרמנית .כבר מתחילת הדרך הוחלט שלא להתייחס בעבודה זו להנצחת ההתנגדות הגרמנית במוזיאונים שונים הפועלים כיום בגרמניה עצמה. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה הפכו הגורמים הרשמיים במערב גרמניה (כמו גם במזרח גרמניה ,גם אם במידה פחותה) את ההתנגדות הגרמנית לנאציזם למייצג המובהק ביותר של" :גרמנית האחרת" .המתנגדים הגרמנים "מנקים את האשמה שהטיל 6 היטלר משמה של גרמניה" ,כפי שתיאר זאת נשיא הפדרציה הגרמנית לאחר המלחמה תיאודור הויס ( ,Heussמצוטט אצל .)Large, 500:1994מכיוון שאחת מהנחות היסוד המוקדמות של עבודה זו גורסת כי מוזיאונים מבקשים ,לרוב ,להציג גרסא קונצנזואלית של ההיסטוריה המקומית הוחלט שלא לבחון את המוזיאונים בגרמניה .יחד עם זאת חשוב לציין כי הזיכרון הקולקטיבי בחברה הגרמנית כולה בנוגע להתנגדות המקומית אינו מונוליטי ועבר שינויים ותמורות רבים במשך השנים בהתאם לתקופות שונות בהן התעצב מחדש הזיכרון הקולקטיבי בגרמניה .לדוגמה ,בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה ,תקופת הזיכרון הראשונה על פי החלוקה המשולשת שמציע ג'פרי אוליק ( Olick, )1998בה השואה והשמדת יהודי אירופה לא היו במרכז הדיון הציבורי בגרמניה, ההתייחסות בתוך גרמניה למתנגדים המקומיים לנאציזם הייתה אמביוולנטית והכילה בתוכה רגשות שונים כמו :כעס על אלו "שבגדו" בזמן מלחמה וקיוו למפלתה של גרמניה; חוסר יכולת להתמודד עם אלו שהוכיחו במעשיהם כי התנגדות הייתה אפשרית גם תחת המשטר הנאצי; כמו גם גאווה לנוכח מעשיהם של אלו ששמרו על דמותה המוסרית של גרמניה גם בתקופתה החשוכה ביותר (אורבך.)Koonz, 1996; Large, 1994 ;2002 , בתקופות אחרות ,עליהן השפיעו פרויקטים פוליטיים דומינאנטיים אחרים ההתייחסות למתנגדים השתנתה ,כאמור ,גם כן. המוזיאונים שכן נבדקו נבחרו בצורה שאינה מקרית ועל כן יש להסבירה .השואה ,כאירוע המודרני המכונן של העם היהודי ,עומדת במרכז הדיון הציבורי והפוליטי במדינת ישראל. ברור כי ישראליותו של כותב עבודה זו עומדת בלב ליבה של הבחירה לבחון את הנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם דווקא בישראל ,אולם זיכרון השואה בישראל הנו תופעה פוליטית העומדת בפני עצמה .עיצובו הקולקטיבי של זיכרון זה עורר תמיד מחלוקות היסטוריוגרפיות ופוליטיות ועמד פעמים רבות בלב הוויכוח הציבורי בישראל .הניסיון לעצב זיכרון שואה קולקטיבי בשנים הראשונות להקמת המדינה עורר בשנים הראשונות לאחר קום מדינת ישראל מספר רב של דילמות ערכיות וציבוריות שהסעירו את המערכת הפוליטית והובילו למתחים רבים (ויץ .)1221 ,עיצוב זיכרון שואה ממלכתי ,משותף ומוגדר בתקופה של ריבוי זיכרונות תנועתיים ומפלגתיים היה לאחד מתפקידיו המרכזיים של אתר ההנצחה ביד ושם ,שמטרותיו עוגנו בחוק( 1ראו למשל :ויץ 1221 ,ועופר .)2001 ,מכאן שמוזיאון השואה ב'-יד ושם' ,כאתר הנצחה ממלכתי אשר פעילותו מעוגנת בחוק וכאתר פוליטי שעסק בגיבוש זיכרון קונצנזוסאלי הגמוני ,נבחר בעבודה זו כאתר זיכרון המייצג בצורה הטובה ביותר את זיכרון השואה הדומיננטי במדינת ישראל וזאת לעומת אתרי הנצחה אחרים ששומרים על ייחודיות פרטיקולארית כמו "בית לוחמי הגטאות" ו"-מרתף השואה" בירושלים. זיכרון השואה האמריקאי ,לעומת זה הישראלי ,מורכב מנושאים שונים ,חוויות קולקטיביות שונות ומתחים פוליטיים אחרים .מצד אחד ,השואה לא התרחשה ביבשת אמריקה ולכן הופכת מרוחקת יותר מהחוויה האמריקאית ,מצד שני אמריקה תופסת את 1 חוק זיכרון השואה והגבורה -יד ושם 0902 7 עצמה כמגינת העולם החופשי בעיקר לאור מעורבותה המכרעת במלחמת העולם השנייה ( .)Young, 1993המתח בין 'האירופאיות' של השואה ובין החשיבות האמריקאית במיגור הנאציזם הופכים את ארצות הברית למרתקת בכל הקשור לזיכרון השואה בעולם .במסגרת ההשוואתית המצומצמת של עבודה זו ייבדק מוזיאון השואה בוושינגטון .מוזיאון זה נבחר מכיוון שגם הוא ,בדומה למוזיאון 'יד ושם' בירושלים ,מהווה ניסיון 'ממלכתי' להבניית זיכרון שואה ( .2(Berenbaum, 1990זאת בניגוד לאתרי זיכרון אחרים במדינה שהוקמו בעקבות יוזמות פרטיות וקהילתיות כמו למשל האנדרטה לזכר השואה בבוסטון ,עליה כתב בהרחבה ג'יימס יאנג ( .)Young, 323-335:1993נתוני המוזיאון מראים כי מאז הפתיחה הרשמית בשנת 1223ועד היום ביקרו באתר מעל 30מליון מבקרים ,מה שהופך אותו לאחד מאתרי השואה הפופולאריים והמשמעותיים בעולם.3 מוזיאון השואה בפאריז נבחר גם הוא בעבודה זו מכיוון שהוא פועל תחת הייחודיות של זיכרון השואה בצרפת .תרבות הזיכרון הצרפתית המקומית מכילה בתוכה את המתח בין היות צרפת אתר בו התרחשה בפועל מלחמת העולם השנייה ,על המשמעויות הקשורות בכך עבור הקהילה היהודית ,ובין היות צרפת מדינה תחת כיבוש גרמני ( .)Rousso, 1991שאלת האחריות והאשמה על גורלם של יהודי צרפת מעצבת זיכרון שואה קונפליקטואלי כמו גם אתרי הנצחה ייחודיים ( )Carrier, 2005אשר הבולט שבהם ,מוזיאון השואה בפריז ,יהיה מעניינה של עבודה זו .למרות שהמוזיאון הוקם ביוזמה פרטית הרי שעם השנים הפך הוא לאתר ממלכתי בלתי רשמי .דוגמה בולטת לממלכתיות זו היא העובדה בשב 2011-הפך המוזיאון בפריז למוסד החינוכי הבלעדי שאחראי על הכשרות חינוכיות למורים בנושאי השואה .הממלכתיות 'דה פקטו' של המוזיאון בפריז מעמידה אותו בשורה אחת עם המוזיאונים בירושלים ובוושינגטון ולכן יהווה חלק ממקרי הבוחן בעבודה זו. שיטת ניתוח ה'-טקסטים' המוזיאליים בחקר המוזיאונים נוטים לבצע הבחנה מתודולוגית בין "מוזיאולוגיה ישנה" ל- "מוזיאולוגיה חדשה" .בעוד המוזיאולוגיה הישנה התמקדה בשאלות טכניות בנוגע לבנייה נכונה וטובה יותר של תצוגות המוזיאונים והמרחבים הפיזיים שלהם ,המחקר החדש בוחן את ההקשרים החברתיים הרחבים יותר בתוכם פועלים המוזיאונים .ריאנון מאסון ( )Masonסבור כי המוזיאולוגיה החדשה מאפשרת לנו לחבר את חקר המוזיאונים עם הרעיונות המרכזיים של התיאוריה התרבותית ( .)Cultural Theoryקורלציה תיאורטית זו זה מאפשרת לחוקרים להתייחס למוזיאון כחלק ממגוון גדול יותר של מופעים תרבותיים המייצגים תופעות רחבות וניתנים לפירושים שונים בהתאם לשיפוטו הערכי של המפרש 2 חשוב לציין בנקודה זה כי מבחינה רשמית המוזיאון אינו "גוף ציבורי" מובהק ,אלא יישות משפטית ייחודית שמהותה שיתוף פעולה "ציבורי ופרטי" .בצורה כזו הוקם המוזיאון בתמיכה ציבורית ובאמצעות הקצאת שטח פדרלי על פי חוק אך מומן על ידי נדבנים ותורמים רבים בעיקר מקרב הקהילה היהודית (.)Luke, 2002 3 מתוך אתר המוזיאוןhttp://www.ushmm.org/museum/about/ : 8 ( .)Mason, 2010בין היתר ,ניתן להשתמש בכלים מתודולוגים השואבים את הנחות היסוד שלהם מעקרונות התיאוריה התרבותית ולהתייחס לתצוגות הקבע של המוזיאונים (על המגוון הרחב הקיים בהן – מטקסטים כתובים ,דרך תמונות ועד חזיונות ממוחשבים) ,אתרי האינטרנט של המוזיאונים וספרי התצוגה הרשמיים כ'-טקסטים'[" .שיטה] זו כוללת קריאה של אובייקט הניתוח כטקסט לאור המבנה והאסטרטגיה הנרטיבית שלו" ( Mason, .)26:2010גישה זו אפשרה התייחסות הוליסטית למגוון המוזיאלי הרחב ,כמו גם את יישומן של שיטות ניתוח טקסטואליות מובחנות וסטנדרטיות .יחד עם זאת ,חשוב לציין כי הגישה הטקסטואלית בוחנת כמעט באופן בלעדי את 'הטקסט' כמוצר מוגמר ואת אופן הצגתו לקהל המבקרים במוזיאון .מכאן ניתן להסיק כי התהליך שקדם לבניית התצוגה אינו מהווה חלק מהניתוח הטקסטואלי ,אף על פי שהשחקנים השונים הלוקחים בו חלק משפיעים בצורה מכרעת על אופייה של התצוגה והוויכוחים המתנהלים במהלך תהליך זה עשויים לשפוך אור חדש על המטרות של המוזיאון ואופני פעולתו ( .)Mason, 28:2010על מנת להתמודד עם 'עיוורון תיאורטי' זה בחרתי להרחיב על הרקע ההיסטורי והפוליטי של כל אחד מהמוזיאונים שנחקרו בעבודה זו בפרק נפרד. השיטה המתודולוגית שנבחרה לצורך הניתוח הטקסטואלי היא" :ניתוח תוכן איכותני קונבנציונאלי" (Hsieh & Shannon, ( )Conventional Qualitative Content analysis )2005מתודולוגיה זו מאפשרת לחוקרים לבחון באופן סיסטמאתי מסרים העולים מכל סוג של תקשורת בין בני אדם ( .)Kondracki & Wellman, 2002לרוב ,משתמשים בשיטה זו כאשר מבקשים לשפו ך אור על תופעה שהחומר התיאורטי לגביה מוגבל והחוקר מעוניין לדלות את התמות והקטגוריות העולות מן הטקסטים עצמם ,ולא לבדוק כיצד תמות מסוימות החוזרות על עצמן תואמות ,או לא תואמות ,לגופי הידע הקיימים בנושא .בנוסף עשויה שיטה זו להוביל לידע חדש על נושא מסוים שאולי נחקר בעבר אך נבדק כעת מזווית מחקרית שונה (.)Hsieh & Shannon, 1279:2005 ההתנגדות הגרמנית כסוגיה 'פריפריאלית' המאירה נרטיבים דומיננטיים הניתוח ההשוואתי של ההתייחסויות המוזיאליות השונות להתנגדות הגרמנית לנאציזם מרחיב ומשכלל את ההתייחסות למוזיאון כאתר פוליטי .לוק ( )Lukeמאמץ את הנחות היסוד של פוקו וטוען לאור זאת כי ניתן לחקור מוזיאונים היסטוריים כמופע של כוח ממשמע .זאת מכיוון ש"-השיח הממשמע שלהם ,סדר הצגת הדברים ,או האינטלקטואלים הספציפיים [שמסייעים לבנות את תצוגת המוזיאון] כולם יכולים להשפיע על התנהגותם ומודעותם של מבקרי המוזיאון ולסייע לקידומן של אג'נדות ממשלתיות" (.)Luke, 39:2002 בדומה כתב מסון ( )Masonכי עלינו להבין את המוזיאון כמוסד שתוכנן לא רק בשביל 'לשפר' את האוכלוסייה כמכלול אלא בכדי "לעודד את האנשים למשטר את עצמם" ( .)Mason, 24:2010בהמשך להבנות תיאורטיות משמעותיות אלו ,ניתן להניח כי כל 9 מוזיאון היסטורי מבקש להציג נרטיב אידיאולוגי מובחן המועבר למבקר באמצעים 'כוחניים' במובנם הפוקודיאני ,קרי" :כריבוי יחסים כוחניים ( )Forcesהאימננטיים לספרה בה הם פועלים ואשר יוצרים את מוסדותיהם שלהם" ( .)Foucault, 92-93:1978במילים אחרות ,התצוגות המוזיאליות מפעילות 'כוח' על המבקר המדומיין אליו הן פונות באמצעות מנגנונים שונים. לטענתי ,השילוב הפורה בין הנחות היסוד של פוקו לחקר המוזיאונים יישאר חלקי כל עוד מחקרים מסוג זה לא יאמצו את המרכיבים המשמעותיים ,לדעתו של פוקו ,לחקירה אפקטיבית של כוח פוליטי" .החקירה עצמה אינה צריכה לעסוק בצורות המוסדרות והלגיטימיות של כוח במיקומם המרכזי ,ולא במכניזמים הכלליים דרכם הם פועלים וההשלכות המתמשכות של זה .אלא ,החקירה צריכה לעסוק בכוח בקיצוניותו ,בייעודו האולטימטיבי ,בנקודות בהן הוא הופך להיות נימי ,בצורות ובמוסדות היותר אזוריים ומקומיים שלו" ( .)Foucault, 96:1980מחקר השוואתי שיבדוק כיצד מציגים את ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במקומות שונים עונה לבקשתו של פוקו לעסוק בכוח בקיצוניותו ,כשהוא הופך נימי ובמוסדות המקומיים שלו .המקומיות ,יש שיגידו שוליות, של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם תאפשר לנו להגיע לתובנות מעמיקות יותר בנוגע למטרותיו האידיאולוגיות והפוליטיות של כל מוזיאון .חשיפה זו של פעולת 'הכוח המוזיאלי' במקומות הסמויים יותר מן העין תאפשר לנו להבין גם את הזיכרון הקולקטיבי הדומיננטי אותו מבקש המוזיאון להבנות ואת השלכתו של זה על הזהות הלאומית של כל חברה .בנוסף ,חשיפת אופן ההתייחסות להתנגדות הגרמנית ,שמהווה כאמור סוגיה שולית המאירה ומעצבת את החברה הגרמנית כולה ,תאפשר לנו להבין טוב יותר את ההתייחסות הכללית לגרמניה בכללותה בכל אחת מהמדינות שנבדקו. מטרת המחקר .1הבנת מיקומה של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם בשיח השואה האוניברסאלי והפרטיקולרי כפי שהוא בא לידי ביטוי במוזיאונים שייבדקו בעבודה זו. .2חשיפת הקשר בין הנרטיב ההיסטורי הדומיננטי במדינה מסוימת לבין המוזיאונים ההיסטוריים באותה מדינה באמצעות התבוננות מעמיקה בתופעה היסטורית הנמצאת מחוץ לקונצנזוס ההיסטורי. .2הרחבת והעמקת הידע השיטתי בנושא ההתנגדות הגרמנית לנאצים כפי שמוצא את ביטויו מחוץ לגרמניה. 01 א .מבוא למושג "התנגדות" הגדרות רבות ומגוונות .במובנו הקלאסי מתאר המושג התנגדות הפעלת כוח כנגד שלטון על מנת להפילו .קלאוס טנפלדה מגדיר התנגדות מסוג זה כ"-פעולה שכוונה כנגד המשטר במטרה ברורה להפילו ,מתוך שיקולים ערכיים ומחשבה תחילה ומתוך סיכון הבריאות והחיים” (טנפלדה .)29:1986 ,הגדרה זו מצמצמת את פעולת 'ההתנגדות' אך ורק לקבוצות מאורגנות שפועלות בתיאום ותוך כדי מחשבה מאורגנת ומוסדרת .כיום ,בעקבות הביקורת ,נוטים להתייחס אל מושג זה באופן רחב יותר .מישל פוקו טען כי בכל מקום בו מופעל כוח תהיינה גם התנגדות ( (Foucault, 1978על פי פוקו ,הכוח מצוי בכל מקום ,החל ממוסדות השלטון המקובלים לצד מערכות הבריאות ,החינוך והרווחה ואף בתוך התא המשפחתי .הגדרה רחבה זו של 'כוח' ,מאפשרת לנו להרחיב גם את ההגדרה הקלאסית של המושג 'התנגדות' .ג'ימס סקוט ( )Scottכתב על פעולות יומיומיות ( Everyday Forms of )Resistanceשל איכרים בניסיונם לבלום את בעלי האדמות המנצלים אותם והכליל פעולות אלו תחת המושג 'התנגדות' .סקוט אפיין כהתנגדות פעולות מגוונות כגון :גרירת רגליים ,העמדות פנים ,תלונות שווא כנגד בעלי האדמות ,גניבות ,בורות מכוונות ,והשמצות כנגד בעלי הקרקע ( .)Scott, 1985הכללת מעשים יומיומיים במהותם אל ספקטרום הפעולות אותן ניתן לשייך לתופעת "ההתנגדות" ,שיחררה את השיח בנושא ההתנגדות מההגדרות המצומצמות אשר הגבילו אותו ואפשרה הגדרת פעולות אנושיות רבות כצורות מסוימות של התנגדות לכוח דכאני. א 1.ההתנגדות הגרמנית לנאציזם הוויכוח הטרמינולוגי בנוגע לשאלה "מהי התנגדות?" מקבל משמעות פוליטית מובהקת כשאנו מבקשים לדון בהתנגדות הגרמנית לנאציזם ולמשטר הרייך השלישי .הדעה הרווחת בקרב היסטוריונים גרמניים ולא גרמניים כאחד גורסת כי העם הגרמני תמך ברובו המוחלט במשטר הנאצי וכראייה לכך הובאו התייחסויות למיעוט הגרמנים שהתנגדו באופן אקטיבי למשטר .4ניתן לומר כי סברה זו מבוססת על הגדרה מצומצמת יותר של המושג התנגדות ואינה מתייחסת לאותם ממעשי התנגדות 'יומיומיים' שלא כללו בהכרח התנגשות אלימה עם המשטר .אולם גם אם מקבלים את הטענה בדבר מיעוט מתנגדים מקרב החברה הגרמנית הרי שאי אפשר להתעלם מאופיו הייחודי של המשטר הטוטליטארי הנאצי וחוסר יכולתם של האזרחים להתנגד בסוג משטר זה .חנה ארנדט ,בניסיונה המונומנטאלי להבין לעומקה את החוויה הטוטליטארית ,טוענת כי הטרור במשטר זה אינו רק צורה מודרנית של עריצות פוליטית אלא לב ליבו של המשטר .הטרור ,על פי ארנדט ,הוא שמאפשר את הגשמת האידיאליים הפוליטיים של התנועות הטוטליטאריות מכיוון שהוא "מאבן בני אדם כדי לשחרר את איתני הטבע או ההיסטוריה" (ארנדט .)011:2010 ,המשטרים הרודניים ,לעומת אלו הטוטליטאריים ,ריסקו את הקשרים הפוליטיים בין בני אדם והצליחו בכך למנוע 4 ראו למשל את התייחסותו של החוקר איאן קרשו ( )Kershawלנושא040:4113 : 00 פעולת התנגדות אפקטיבית למשטר ,אולם אין הם התערבו במרחב החיים הפרטיים בו מתאפשרות "יכולות ההתנסות ,ההמצאה והמחשבה" (ארנדט .)024:2010 ,המשטרים הטוטליטאריים ,לעומת זאת ,השתמשו בטרור על מנת להעלים לחלוטין גם את המרחב הפרטי " .אנו יודעים שרצועות הפלדה של הטרור הטוטלי אינה מותירה מרחב לחיים פרטיים כאלה ,ושהכפייה העצמית של ההיגיון הטוטליטרי הורסת את כישרון האדם לחוויה ולמחשבה באותה יסודיות כפי שהיא הורסת את יכולתו לפעול" (שם) .במשטר אימה שכזה ,המבודד את האדם ומונע ממנו הן את יכולת הפעולה והן את האפשרות לחוות את העולם באופן חופשי ,סיכויי התפתחותה של תנועת התנגדות רחבת היקף הפועלת באמצעים אלימים כנגד המשטר הופך כמעט דמיוני .קלאוס טנפלדה המשיך את ארנדט כשכתב כי: "משטרים טוטליטאריים ערוכים היטב מבחינה טכנית ,בירוקראטית ,משטרתית, ותעמולתית ,כדי לבלום התפתחות יחסי המון-מנהיג מחוץ לתום מונופול ההשפעה שלהם. לא קיימת אפשרות להקים ארגוניים רשמיים [ ]...מעבר לזה מנעה השליטה המוחלטת של המשטר בצינורות המידע והתקשורת כל אפשרות של גילויי אי שביעות רצון חדשים לכדי התנגדות" (טנפלדה .(34:1210 ,הסבר שונה למיעוט המתנגדים בחברה הגרמנית מתייחס לתחושתם הדואלית של המתנגדים הגרמנים למשטר כלפיו הפנו את התנגדותם .ההתנגדות למשטר הנאצי נתפסה פעמים רבות כהתנגדות לגרמניה וכפגיעה בעם הגרמני בזמן מלחמה. על פי החוקר הישראלי דני אורבך ,תנועת ההתנגדות בגרמניה נשארה קטנה מכיוון שהמתנגדים עצמם נדרשו לפעול כנגד מדינתם שלהם ולא כנגד כובש זר כמו במקרה הצרפתי או מקומות אחרים ברחבי אירופה" .מתנגד המשטר הגרמני היה עלול להמיט על מולדתו תבוסה ,חורבן ואף חלוקה וכיבוש זר .הוא ידע היטב כי התנגדותו עלולה למוטט את החזית ,ובכך להביא למות חיילים גרמנים ,שיכולים אף להיות חבריו ,בניו ,אחיו או פקודיו .היה על המתנגד לנאצים ליישב בכל רגע ורגע את הסתירה שבין אהבתו למולדת ולבני עמו ,לצד דימויו העצמי כפטריוט ,לבין פעולותיו המסכנות את אותה המולדת ,על בניה" (אורבך .)311 :2002 ,מתנגד משטר גרמני צידד ,בפועל ,בתבוסת מולדתו בזמן מלחמת עולם. החל משנות ה 20-של המאה ה 20-ביקשו היסטוריונים שונים ,בעיקר אלו אשר פעלו במערב גרמניה ,לעודד חשיבה מרחיבה יותר בנוגע להתנגדות הגרמנית ולמפות כל התנהגות 'חריגה' תחת הרייך השלישי כחלק מתופעת ההתנגדות הגרמנית .לא ניתן להגדיר באופן מדויק מהי אותה התנהגות 'חריגה' אולם ניתן לשייך אותה לקשת רחבה מאוד של התנהגויות אנושיות "למן אי שביעות רצון ועד להתנגדות בפועל” (טנפלדה.(30:1210 , ההיסטוריון הגרמני מרטין ברושאט ( )Broszatהתמודד עם סוגיה זו כשהבחין בין "התנגדות" ( )Widerstandלבין "תנגודת" ) .)Resistenzההתנגדות הקלאסית ,אותה ניתן לפרש כ"-פעולה ממשית וכוחנית המופעלת על ידי גורם א' על גורם ב'" (נוימן,(122:2002 , יצרה ,לטענתו של ברושאט ,תמונה "אידילית ולא מדויקת של ההתנגדות הגרמנית" ( .)Broszat, 27:1991פעולה זו אינה זהה ל"-תנגודת" ,אותה יש להבין כפעולה שנעשתה שלא מתוך כוונה להפיל את המשטר הנאצי בכוח ,אך היה בה מימד חתרני "ויכולת משמעותית לערער את הדיקטטורה הנאצית יותר מאשר ניסיונות התנגדות פונדמנטליים"... 01 ( .)Broszat, 30:1991איאן קרשו ( )Kershawפתר בצורה שונה את הוויכוח בנוגע למונחים כשהעדיף להשתמש במושג "חלוקים פוליטית" ( )Political Dissentבמקום המושג "מתנגדים" .5לטענתו ,מושג זה מכסה בצורה אופטימאלית טווח רחב של פעילויות ,אשר לא תמיד היו מתוכננות מראש ולא קשורות להתארגנות פוליטית מובחנת ולכן לא נכללות תחת ההגדרה הקלאסית של התנגדות ,אך למרות זאת ביטאו מורת רוח מובהקת ופומבית כנגד חלקים מהתיאוריה הנאצית או כולה ( .)Kershaw, 4:1983כחלק מהדיון הרחב יותר בהתנגדות" ,תנגודת" או "מחלוקת" ,על פי מונחיהם של ברושאט וקרשו ,ניתן להתייחס ל- 'מיאון' ו'-לנסיגה אל המרחב הפרטי' כביטויים נוספים של התנהגות נון קונפורמיסטית העשויה להיחשב כדפוס התנגדות במשטר טוטליטארי רצחני כמו זה שהונהג בגרמניה בתקופת הרייך השלישי .דני אורבך פירש את הנסיגה אל המרחב הפרטי כ" -הגירה פנימית – הימנעות מחברות בארגונים נאציים" (אורבך.(320:2002 , יש לציין כי להרחבת אפשרויות 'ההתנגדות' בזמן תקופת הרייך השלישי ישנה גם משמעות חברתית לא מבוטלות .דוגמה בולטת לכך יכולה לעלות ממצאי מחקריו של הרולד ולצר ( )Welzerאשר תיאר תהליך בו גרמנים בני הדור השני והשלישי שלאחר מלחמת העולם השנייה ,מציגים בצורה מתווכת מאוד את ההיסטוריה המשפחתית הפרטית שלהם ונוטים לשייך את הדור הראשון של המשפחה לתנועות ההתנגדות הגרמנית גם אם בפועל ברור כי לא כך היה הדבר .וולצר כינה תופעה זו כ"-הרואיזציה מצטברת" ( .)Welzer, 2008לאור זאת ,ניתן לקבל במידה מסוימת את טענותיהם של מספר חוקרים אשר טוענים כי הרחבת מושג ההתנגדות עד לכדי הכללת התנהגויות נון קונפורמיסטיות בתוכו עשוי לפגוע ביכולת שלנו להבין טוב יותר את הנאציזם ואת ההתנגדות לו .טנפלדה כתב בנושא כי" :ככל שמתרחב הידע על אפשרויות ההתנהגות השונות שהיו קיימות באותה תקופה ,כן עלולה להצטמצם היכולת לשפוט בצורה מקיפה את מצב החברה כולה" (טנפלדה .)20:1210 ,משה צימרמן ,הביקורתי יותר מטנפלדה ,סבר כי הניסיון להרחיב את מושג ההתנגדות בגרמניה נובע מן הרצון לנקות מאשמה מספר גדול ככל הניתן מאזרחי הרייך השלישי" .צירוף של עובדות וסיפורים רבים מסוג זה יכולים לעורר את הרושם בדבר התנגדות בעלת היקף רחב יותר ,ורושם זה נועד לערער על אחת האשמות הקשות ביותר שהגיעו אליהן החוקרים, בדבר החטא ההמוני בגרמניה למן שנת – 1233תופעת ה'-היגררות אחרי הנאציזם'” (צימרמן.(11:1210 , למרות הביקורת לא אבחין בעבודה זו בין התנגדות מן הסוג הקלאסי לצורות שונות של הפגנת מיאון או חוסר שביעות רצון מפעולות המשטר הנאצי ואקבל את החלוקה הטיפולוגית של ברושאט הגורס כי ניתן להבחין בין שלושה דפוסי התנגדות גרמנית: ההתנגדות הנחושה והלא חוקית של הקומוניסטים והסוציאל דמוקרטים בתחילת המהפכה הנאצית; ההתנגדות החלקית שהופגנה על ידי חלקים שונים בחברה הגרמנית בתקופת ההתפשטות הנאצית וההצלחה היחסית של המשטר; וההתנגדות המאורגנת מצד שמרנים 5 ראו למשל כותרת ספרו של קרשו"Popular Opinion &Political Dissent in the Third Reich – : "Bavaria 1933-1945 01 ואישי צבא שהגיעה לשיא עם ניסיון ההתנקשות בהיטלר ב 20-ליוליBroszat, ( 1244 , .)26:1991חשוב לציין כי אצל ברושאט החלוקה הטיפולוגית היא גם חלוקה תקופתית וההתנגדות המוצגת בכל תקופה תואמת את הנסיבות הפוליטיות באותה עת .חלוקה דומה, אך מפורטת יותר ,ניתן למצוא אצל טנפלדה שמבחין בין ההתנגדות הפרולטארית אשר הובלה בעיקר על ידי המפלגות הקומוניסטיות והסוציאל דמוקרטיות לצד איגודי העובדים השונים שפעלו בגרמניה; ההתנגדות הכנסייתית אשר הובלה על ידי מספר כנסיות וכמרים מקומיים מנהיגי קהילות; והתנגדות בקרב קבוצות אליטיסטיות אליה ניתן לשייך את מחתרת הקצינים של ה 20-ביולי (טנפלדה.(1210 , הנתונים המספריים מדברים על כמאה וחמישים אלף קומוניסטים וחברי המפלגה הסוציאל דמוקרטית שנעצרו והועברו למחנות ריכוז; שניים עשר אלף גרמנים אשר הורשעו בבגידה ברייך השלישי; וארבעים אלף גרמנים שנאסרו בגין האשמות פוליטיות חמורות פחות. במהלך מלחמת העולם השנייה נגזרו כחמישה עשר אלף עונשי מוות" .מאות אלפי אזרחים מכל שכבות החברה עמדו למשפט ברייך השלישי על 'עברות פוליטיות' נגד המדינה הנאצית" (גלבלום .(124:2001 ,ההתנגדות השמאלית לרייך השלישי סבלה מאוד מהפיצול בין המפלגה הקומוניסטית לזו הסוציאל דמוקרטית .כשרק עלתה המפלגה הנאצית לשלטון, האמינו מפלגות השמאל הגרמני כי מדובר בתקופה חולפת שתסתיים בתום כמה חודשים, אולם בתוך זמן קצר ,כשקרוב ל 100-אלף קומוניסטים כבר הוחזקו במעצר ,הבינו אלו כי טעו בהערכותיהם .המתנגדים הקומוניסטים עסקו לרוב בהתנגדות שכללה בעיקר חלוקת כרוזים כנגד היטלר וכתיבה בעלונים קומוניסטים ,בעוד המתנגדים מקרב הסוציאל דמוקרטים העדיפו לצאת לגלות פוליטית .עד אמצע שנות ה 30-הצליחו שירותי הביטחון החשאיים של משטר הרייך השלישי לסקל את רוב ההתנגדות השמאלית למשטר (גלבלום, .(2001 ההתנגדות הכנסייתית התמודדה עם סיכונים שונים והתחבטה בסוגיות אחרות מאלו שהעסיקו את המתנגדים מהמחנה הפרולוטארי .תפקידם של המנהיגים הדתיים שהובילו את ההתנגדות למשטר היה משמעותי יותר דווקא מכיוון שאלו "נתנו גושפנקא מוסרית להתנגדות" (גלבלום .)120:2001 ,אולם ,פחדם של ראשי הכנסייה להביע את התנגדותם למשטר הנאצי גבר כאשר חששו לאבד את תפקידם כמנהיגים רוחניים המנותקים ,כביכול, משיקולים פוליטיים 'מפלגתיים' .על פי גלבלום ,מטרתם המרכזית והבלעדית של ראשי הכנסייה בגרמניה באותה תקופה הייתה למנוע את חדירת הנאציזם 'לאוטונמיה' הדתית של מוסדותיהם ולצורך כך אף נרשמו במקרים רבים שיתופי פעולה בין הכנסייה לגורמים שונים בממשל הנאצי .הקלת סבלה של האוכלוסייה הגרמנית או הקבוצות השונות שנרדפו על ידי המפלגה הנאצית לא הייתה בראש סדר העדיפויות (שם) .יחד עם זאת ,ניתן למצוא בקרב הכנסייה דוגמאות רבות להתנגדות ממשית למשטר הנאצי .דוגמה בולטת לכך יכולה להיות "כנסיית העדות" ,שכבר בסוף ספטמבר 1233מנתה כ 2000-כוהני דת אשר טענו כי הנאציזם מנוגד לנצרות" .חברי כנסיית העדות לא ראו עצמם כאופוזיציה פוליטית ולא פקפקו בנאמנותם למדינה ולמנהיגותה .עם זאת ,היה ברור שיש להתנגדותם לטוטליטריות 04 הנאצית ,שביקשה לעקור מן השורה נורמות וערכים מתחרים ,משמעות פוליטית" (גלבלום, .)122:2001יחד עם ההתנגדות משמאל והתנגדות הכנסייה הקבוצה המאורגנת האחרונה אותה יש לתאר כחלק מתנועת ההתנגדות הגרמנית היא כאמור ההתנגדות בקרב האליטה הגרמנית והימין השמרני הגרמני .שיאה של תנועה זו היה ניסיון ההתנקשות בהיטלר בחודש יולי .1244הנס מומזן ,היסטוריון גרמני אשר חקר את תנועת ההתנגדות השמרנית להיטלר, טוען כי חברי קבוצה זו ביקשו למצוא "דרך שלישית גרמנית" ( )Mommsen, 2000בין הדמוקרטיה הליברלית לבין הבולשביזם הסובייטי .דרך שלישית זו התאפיינה בעיקר בתפיסות לאומניות קלאסיות כמו גם אנטישמיות מסורתית יחד עם התנגדות לנאציזם ולהיטלר( .שם) על פי גלבלום ,תנועת ההתנגדות השמרנית היתה "קבוצה מצומצמת, שנבנתה על קשרים משפחתיים וחברתיים ,ודווקא משום כך התקשה הגסטאפו לחשוף אותה" (גלבלום.)122:2001 , אל חלוקה משולשת זו ניתן להוסיף את פעילותן של קבוצות קטנות ואנשים פרטיים אשר התנגדו בעיקר ממניעים הומאניים אוניברסאליים .דוגמה בולטת לקבוצה מן הסוג האחרון הינה מחתרת הסטודנטים "הורד הלבן" שפעלה במינכן ב 1242-ועסקה בחלוקת כרוזים הקוראים להתנגד למשטר הנאצי ולפעול למען הפלתו של היטלר (Newborn, ,1986 .)Dumbachחנה ארנדט ,שלא ידועה בחיבתה הרבה לתנועת ההתנגדות הגרמנית באופן כללי ,6כתבה בספרה" :אייכמן בירושלים" על קבוצת "הורד הלבן" ואחרים שפעלו באופן דומה את הדברים הבאים" :היו בגרמניה גם אנשים בודדים ,שהתנגדו להיטלר מאז עלייתו לשלטון ,ולא סטו מעולם מעמדתם זו .איש אינו יודע את מספרם -אולי מאה אלף ,אולי הרבה יותר ,אולי הרבה פחות -כי קולם מעולם לא נשמע .אפשר היה למצאם בכל מקום, בכל רבדי החברה ,בין פשוטי העם ובין המשכילים ,בכל המפלגות ,אולי אפילו בשורות המפלגה הנאצית .רק מעטים מהם היו מוכרים בציבור [ ]...אחדים מהם היו צדיקים באמת ובתמים [ ]...יכולתם להבחין בין טוב ורע נותרה ללא דופי ,והם לא סבלו אף פעם ממשבר מצפוני [ ]...הם לא היו גיבורים וגם לא קדושים ,והם נותרו דוממים לגמרי .רק בהזדמנות אחת ,במחווה נואשת אחת ,הפגינו היסודות המבודדים והדוממים הללו את קיומם :שני סטודנטים מאוניברסיטת מינכן ,אח ואחות בשם שול ,חילקו בהשפעת המורה שלהם ,קורט הובר ,7את הכרוזים המפורסמים שבהם היטלר הוגדר סוף סוף כ'-רוצח המונים'” (ארנדט, .(113-114:2000 אותם יסודות 'מבודדים ודוממים' ,כהגדרתה של ארנדט ,תופסים בימינו מקום מרכזי במרחב הפוליטי –ציבורי בגרמניה .כמחצית מאתרי ההנצחה בגרמניה העוסקים בסוגיית מלחמת העולם השנייה מנציחים בפועל את ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .מתוכם ,קרוב 6 בספרה" :אייכמן בירושלים" מתארת ארנדט את הקושרים הקצינים אשר ניסו להתנקש בחייו של היטלר ולהחליפו בצורה לא מחמיאה בעליל" .אם בודקים את המסמכים וההצהרות של מה שקרוי 'גרמניה האחרת' ,שהיתה יורשת את מקומו של היטלר אילו הצליח הקשר של 41ביולי ,נותר רק להשתומם אל מול התהום האדירה שהפרידה אפילו אותם מיתר העולם"( .ארנדט(004:4113 , 7 יש לציין כי בספרות המחקרית בנוגע לקבוצת "הורד הלבן" מודגשת דווקא השפעה הפוכה של חברי המחתרת על המרצה שלהם קורט הובר. 05 למחצית מנציחים באופן בלעדי את חברי מחתרת "הורד הלבן" ממינכן (וולוביץ.8(2002 , בעוד בתוך גרמניה הסיבות להנצחת ההתנגדות הגרמנית ברורות ומגוונות ,מחוץ לגבולות גרמניה ההתייחסות להתנגדות הגרמנית מורכבת ומושפעת מגורמים תרבותיים ופוליטיים שונים .בישראל ,באופן דיי צפוי למדינה בה מתגוררים ניצולי שואה ומשפחותיהם ,סוגיית ההתנגדות הגרמנית המקומית נותרה שולית ונמצאת בפריפריית הנושאים הקשורים למלחמת העולם השנייה וכמעט ולא נוכחת במרחב הציבורי .מערכת החינוך עשויה להוות דוגמה בולטת לכך .דורון נידרלנד מצא כי בספרי ההיסטוריה העוסקים במלחמת העולם השנייה ושימשו כחומרי לימוד בבתי ספר תיכוניים בין השנים ,1220-2000המתנגדים הגרמנים כלל לא הוזכרו וההתנגדות הגרמנית לנאציזם אינה סוגיה משמעותית בלימודי ההיסטוריה בבתי הספר הישראלים (נידרלנד .)2002 ,ניתן להסביר פער זה בהתייחסות להתנגדות הגרמנית במדינות שונות באמצעות דיון על אופיו של הזיכרון הקולקטיבי המתעצב בצורה שונה במדינות לאום שונות בהתאם לאקלים פוליטי וחברתי אקטואלי. זיכרון זה הוא שמעצב את תפיסות העבר השונות בכל אחת מהמדינות ובכך מכריע אילו אירועים ותופעות היסטוריות ייזכרו ואילו יידונו לשכחה .בעבודה זו אבקש לבחון כיצד מוזיאוני שואה שונים ברחבי העולם ,שהפכו למרכזי מידע ותרבות מרכזיים בשלושת העשורים האחרונים ,מעצבים מימד מסוים של הזיכרון הקולקטיבי בחברות שונות בנוגע להתנגדות הגרמנית לנאציזם וכיצד האקלים הפוליטי ,תרבותי ולאומי במדינות מסוימות משפיע על עיצוב זה. א 2.זיכרון קולקטיבי ומוזיאוני השואה משנות ה 10-של המאה ה 20-ניתן לזהות פריחה משמעותית בדיון הציבורי ,הפוליטי והאקדמי בנושא "הזיכרון הקולקטיבי" של חברות אנושיות .דיון זה הלך והסתעף עד כי כיום ניתן להתייחס ללימודי הזיכרון כתחום מחקר משמעותי בפקולטות השונות למדעי החברה והרוח ברחבי העולם ( .)Berliner, 2005על פי שוורץ ( ,)Schwartz, 1996ניתן להבין את הרלוונטיות ההולכת וגדלה של לימודי הזיכרון באמצעות התייחסות לשלושה זרמים תיאורטיים מרכזיים שהשפיעו על המחקר החברתי בן זמננו :התפיסה הרב תרבותית; המחשבה הפוסט מודרנית; והחשיבה ההגמונית שהתפתחה עם הגותו של אנטוניו גראמשי האיטלקי .לטענתו ,ההוגים הרב תרבותיים הבינו את ההיסטוריוגרפיה הרשמית כמקור לשליטה תרבותית והשתמשו בדיון בנוגע לזיכרון קולקטיבי על מנת לערער את הנרטיבים ההיסטוריים הדומיננטיים שהעלימו את ההיסטוריה של קבוצות מודרות .החשיבה הפוסט מודרנית הוסיפה לטיעון הרב תרבותי בכך שערערה על יומרת 'המדעיות' של השיח ההיסטורי וקבלה כנגד הניסיון לתאר מציאות היסטורית 'אוביקטיבית' .החשיבה ההגמונית ,על פי שוורץ ,תרמה את ההתייחסות ל'-פוליטיקה של הזיכרון' וחשפה כיצד קבוצות מסוימות השתמשו בעבר והפכו אותו לכלי המאפשר שליטה הגמונית (שם(. 8 ראו נספח מס' – 0מייצג הזיכרון לחברי ה"-וורד הלבן" בכניסה לאוניברסיטת מינכן ,שם נתפסו חברי המחתרת האנס וסופי שול. 06 התפתחות אינטלקטואלית זו אפשרה את הדיון האנליטי במושג "זיכרון קולקטיבי", השפעתו על החברה האנושית המודרנית והצורות השונות באמצעותן הוא בא לידי ביטוי. אם בעבר נהוג היה להתייחס אל הזיכרון כתופעה ביולוגית גרידא ,היום כבר ברור כי 'זיכרון' הנו אתר חברתי המושפע מתהליכים פוליטיים ותרבותיים .התפתחות תיאורטית זו התאפשרה החל מראשית המאה ה 20-בעקבות הגותו של הסוציולוג מוריס הלבוואקס ( .)Halbwachsהלבוואקס טען כי האדם אינו יכול לזכור במנותק מהיחסים החברתיים ולכן כל זיכרון פרטי מתעצב במסגרת זיכרון חברתית קולקטיבית .את מסגרת זו הוא מכנה כ- ”שרשרת של רעיונות ושיפוטים ערכיים" ( .)Halbwachs, 176:1992אותה מסגרת זיכרון, המכילה כאמור רעיונות מופשטים ושיפוטים ערכיים על המציאות ועל העבר ,מפעילה לחץ על הזיכרון הפרטי ומעצבת אותו.ניתן לומר כי הלבוואקס מבקש לבחון את הקשרים ההדוקים בין הזיכרון לבין המסגרות החברתיות המבנות ( )Constructאותו ( & Olick .)Robbins, 1998טענתו של הלבוואקס בדבר אותם קשרים בין מסגרות הזיכרון הקולקטיביות לתהליך הזיכרון הפרטי ,וההנחה כי מסגרות הזיכרון מתעצבות כחלק מהיחסים החברתיים בחברה ,השפיעו רבות על חקר הזיכרון בימינו ומהוות את בסיס הדיסציפלינה (אותה קשה מאוד לאבחן ולגדר) העוסקת בזיכרון קולקטיבי. אם ברצוננו לעסוק בחקר ההשפעות החברתיות על הזיכרון הקולקטיבי עלינו לנסות לחדד ולאפיין את המושג עצמו .אלון קונפינו ( )Confinoמגדיר את המושג זיכרון כדרך "בה אנשים מבנים את תחושת העבר שלהם" ( .)Confino, 1386:1997לטענתו ,מושג הזיכרון מכיל שני ממדים מקבילים :ממד החוויה האישית של פרטים אשר היו נוכחים באירוע מסוים וממד הייצוג הקולקטיבי של העבר והפיכתו של העבר ל”-ידע קולקטיבי משותף" (שם) .הייצוג הקולקטיבי של העבר והפיכתו ל'-ידע משותף' ,דהיינו הדיון בנוגע לזיכרון קולקטיבי ,הופך משמעותי עוד יותר אם מאמצים את הנחותיהם של בנדיקט אנדרסון ( )Andersonואריק הובסבאום ( )Hobsbawmבנוגע לתופעת הלאומיות .על פי אנדרסון, האומה היא תמיד "קהילה מדומיינת" .זוהי קהילה מדומיינת מכיוון שמרבית החברים בה לעולם לא יכירו באופן אישי את רובם המוחלט של החברים האחרים באותה קהילה אך למרות זאת קיימת ביניהם תחושת שותפות גורל לאומית אשר מגיעה לשיאה בנכונות הפרט להקריב את חייו "למען המולדת" ,כלומר למען המשכיותה של אותה קהילה מדומינת ( .)Anderson,1991במקרים רבים ,הערכים ,הנורמות התרבותיות והמורשת המשותפת לחברי הקהילה מהווים חלק מרכזי ממה שהובסבאום מכנה "מסורות ממוצאות" ( .)Invented Traditionsלמסורות אלו ישנם שלושה תפקידים מקבילים :לייצר או לסמל לכידות חברתית בקרב קבוצות וקהילות; לכונן מוסדות פוליטיים חדשים או להעניק לגיטימציה למוסדות קיימים ,מעמדות חברתיים ואופן חלוקת יחסי הכוח בחברה; ולאפשר סוציאליזציה קהילתית באמצעות חיזוק אמונות משותפות ,מערכת ערכים ושגרת חיים קולקטיבית ( .)Hobsbawm, 1983לזיכרון הקולקטיבי תפקיד משמעותי בכינונן ,שימורן ואשרורן של אותן מסורות ממוצאות ,אשר כאמור מהוות חלק עיקרי מחייה של הקהילה המדומיינת המוכרת לנו כיום כאומה הפוליטית הלאומית. 07 בעבודה זו אאמץ את השקפתם המקיפה של ג'פרי אוליק ( )Olickוג'ויס רובינס ()Robbins המציעים לחקור את הזיכרון הקולקטיבי באמצעות חשיפת הצורות השונות בהן פרטים מתעצבים לאור העבר בצורה מודעת ולא מודעת ,ציבורית ופרטית ,חומרית וקומוניקטיבית, קונצנזואלית וקונפליקטואלית .זיכרון קולקטיבי ,או במונחיהם "זיכרון חברתי" ,ניתן לאבחון באמצעות חקר פרקטיקות מנמוניות שונות אשר באות לידי ביטוי באתרים חברתיים שונים .לטענתם ,הניסיון להבין את הזיכרון הקולקטיבי בצורה כזו מאפשר לנו לזהות דרכים באמצעותן העבר והווה משתלבים זה בזה (.)Olick & Robbins, 112:1998 הנרי רוסו ( )Roussoתיאר בדומה את לימודי 'ההיסטוריה של הזיכרון' כ":-מחקר התפתחותם של מגוון רחב של פרקטיקות חברתיות ,ובאופן מדויק יותר ,הצורה והתוכן של פרקטיקות חברתיות שמטרתן והשפעתן היא על אופן ייצוג העבר והנצחתו בקרב קבוצה פרטיקולארית או החברה בכללותה" ( .)Rousso, 4:1991השתלבות העבר וההווה כמו גם אופני הנצחת העבר וייצוגו פותחים פתח תיאורטי המאפשר ללימודי הזיכרון לדון בצורה מעמיקה בשאלת הקשר בין זיכרון קולקטיבי לזהות המשותפת של האומה הזוכרת .זהות זו ,אם נשתמש במונחיהם של אוליק ורובינס ,מהווה נקודת מפגש מרכזית בין העבר ובין ההווה ולכן נמצאת במרכז הדיון הספרותי בתחום .אביתר זרובבל ( )Zerubavelטען כי הבניית זהות משותפת לקבוצה הינה תהליך חברתי משמעותי מכיוון שהפעולה עצמה מאפשרת לפרט לחוות ו'-להשתתף' באופן פעיל באירועים שקרו לקבוצות ולקהילות ההשתייכות שלו הרבה לפני הצטרפותו אליהן מבחינה ביולוגיות ( .)Zerubavel, 1996אלון קונפינו תרם תרומה מרכזית נוספת לדיון כשהסביר כי הזיכרון הקולקטיבי הוא גילוי של זהות משותפת לקבוצה מסוימת כמו משפחה או אומה והוא נבנה על ידי "אמצעי זיכרון" כגון :ספרים ,סרטים ,מוזיאונים ,אנדרטאות אתרי הנצחה טקסים וכו' ( Confino, .)1390:1997חומרים חשובים נוספים בנושא הקשר בין זיכרון וזהות ניתן למצוא אצל: ספילמן ( ;1222 )Spillmanהאנט ( ;1214 )Huntסרלו ( ;1221 )Ceruloזרובבל ()Zrubavel Y ;1221רוסו ( ;1221 )Roussoמאייר ( 1211 )Maierועוד. החשיבות המכרעת של הבניית הזיכרון הקולקטיבי לעיצוב הזהות הלאומית המשותפת בחברות המודרניות הפכה תהליך זה למורכב ומלא במתחים פוליטיים .הניסיון לעצב זיכרון משותף ומוסכם מוביל במקרים רבים למתחים ולמאבקי כוח בין קבוצות שונות בחברה. חוקרים רבים ביקשו להפנות את תשומת הלב הדיסציפלינארית למאפיינים אלו של הבניית הזיכרון הקולקטיבי ומה ניתן ללמוד מאופיו של הזיכרון הקולקטיבי על יחסי הכוחות המאפיינים חברות מסוימות .אוליק ורובינס הבינו את הבניית הזיכרון הקולקטיבי כתהליך מתמשך שפועל בצורה שונה בנקודות זמן שונות ולא ככלי קיבול "באמצעותו נישא העבר אל הווה ללא התנגדות" ( ,)Olick & Robbins, 122:1998רוו ,וורטש וקוזייבה ;(Rowe )Wertsch; Kosyaevaטענו בנוסף כי זיכרון קולקטיבי הוא אתר בו מתרחשת תחרות בין רעיונות שונים ומתחרים .לטענתם ,תחרות זו יכולה להתרחש במספר רב של אתרים ציבוריים שם קבוצות שונות ,המייצגות חלקים שונים מהאוכלוסייה ,יכולות להחליף 08 רעיונות .בדומה לדיון של קונפינו ( (1222בנוגע ל"-אמצעי זיכרון" גם רוו וורטש וקוזייבה טוענים כי תחרות רעיונית זו מתרחשת באתרים כגון :טקסים ,ספרי היסטוריה ,מוזיאונים ועוד ( .)Rowe; Wertsch; Kosyaeva, 99:2002מתפיסה זו ניתן להבין כי התחרות הרעיונית בין הקבוצות השונות הנה תחרות פלורליסטית בין מגוון דעות המתנהלת בצורה חופשית באתרים ציבוריים אליהם לכולם יש גישה שווה .לעומת תפיסה ליברלית אידילית זו מתאר דניאל גוטווין מציאות אחרת וכותב כי":הזיכרון הקיבוצי הוא תמונת עבר ההולכת ונבנית תוך מאבק בין סוכני זיכרון מתחרים – תעמולה ,מיתוסים ,חינוך ,אמנות, טקסים ,סמלים ,אנדרטאות ,תקשורת וכד' – העושים שימוש מניפולטיבי בעבר ומעצבים זיכרונות סותרים כאמצעי לקביעת סדר היום הלאומי ,בשירות אינטרסים אידיאולוגיים ופוליטיים יריבים” (גוטווין.)7:1998 , המאבק אותו מתאר גוטוויין הוא בעצם מאבק הגמוני .על פי ברוך קימרלינג ( )1222מצב הגמוני הנו "מצב בו חלק מתוך הקולקטיבי במדינה שולט אידיאולוגית על יתר חלקיה באמצעות אחדות אינטלקטואלית ומוסרית מובנית ...מצב זה מניח שליטה בו זמנית במוקדי העוצמה הכלכליים ,הפוליטיים התרבותיים והאידיאולוגים" (קימרלינג, .)102:1222קימר לינג מוסיף כי אם בוחנים את סוגיית הזיכרון הקולקטיבי בחברה הנשלטת בצורה הגמונית על ידי קבוצה מסוימת ניתן לטעון כי" :הזהות והזיכרון הקולקטיביים מתעצבים ,או מעוצבים מחדש ,על פי האינטרסים הפוליטיים ,הכלכליים, הריבודיים ,האתניים ,הדתיים או הלאומיים של אותו פלח השולט במדינה תוך קביעת כללי משחק שיהיו מקובלים על רוב חברי הקולקטיב" (שם) .במילים אחרות ניתן לומר כי קבוצה פוליטית הופכת להיות הגמונית כאשר היא מצליחה לעצב זיכרון משותף לכלל הציבור התואם את ערכיה ומסריה האידיאולוגיים (לבל .)2007 ,מתובנותיהם של קימרלינג גו טווין ולבל ניתן להסיק כי תהליך עיצוב הזיכרון הקולקטיבי מלווה תמיד באינטרסים פוליטיים צרים וכולל בתוכו אף שימוש מניפולטיבי בעבר 'האותנטי' של הקבוצה לטובת עיצוב ההוויה הפוליטית בימינו .אולם לא כל החוקרים מסכימים לכך .אלון קונפינו ,למשל, טוען כי עיצוב הזיכרון הקולקטיבי הנו תהליך קונסטרוקטיבי ,לא מניפולטיבי בהכרח ,אשר באמצעותו מתגבש זיכרון העבר ומשפיע על היחסים הפוליטיים בחברה מסוימת" .אחת מהתרומות המשמעותיות של לימודי הזיכרון היא בגילוי כיצד ההבניה של העבר ,באמצעות תהליך של המצאות ושימוש עצמי ,משפיעה על יחסי הכוח בתוך החברה" (,Confino .)1323:1222הנחת היסוד בעבודה זו גורסת כי זיכרון קולקטיבי אכן מושפע בצורה מכרעת מיחסי כוח בחברה אך אין הוא ניסיון מניפולטיבי לעיצוב מחדש של 'האמת' ההיסטורית. כפי שניתן לראות ,למרות ההבדלים השונים בהתייחסות לאופייה של התחרות על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי ,כל החוקרים שהובאו לעיל מסכימים כי תהליך עיצוב הזיכרון מתרחש במגוון רחב של אתרים חברתיים" ,אמצעי זיכרון" למיניהם ,אשר שליטה על המסרים היוצאים מהם – בין אם מדובר בטקסט כתוב ובין אם מדובר במונומנט אבסטרקטי – מהווה חלק עיקרי ואולי אף בלעדי של תהליך עיצוב הזיכרון הקולקטיבי .באמצעות בחינת אותם אתרים ,חשיפת התכנים המובאים בהם והתהליכים אשר השפיעו על עיצובם ,יכולים אנו ל גלות כיצד מובנה הזיכרון הקולקטיבי בחברה מסוימת וכיצד הבנייה זו מאפשרת 09 לקבוצות מסוימות ליהנות מפריבילגיות פוליטיות הנובעות מההתאמה בין הזיכרון הקולקטיבי המשותף והנרטיב ההיסטורי המוצע על ידן .לסיכום הדיון ניתן להתייחס לתרומה התיאורטית הקנונית של ההיסטוריון הצרפתי פייר נורה ( ,)Noraאשר טבע את המושג" -מחוזות זיכרון" ( .)Realms of Memoryלטענתו של נורה ,מחוזות הזיכרון הנם כל אותם אתרים בהם מתקיים מפגש מאתגר בין 'היסטוריה' לבין 'זיכרון' ,מפגש המעצב את אופיו של הזיכרון הקולקטיבי בחברות שונות ( .)Nora, 1989על מנת לבחון את הבניית הזיכרון הקולקטיבי בנושא ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ,בחרתי בעבודה זו להתמקד באתר משמעותי במיוחד :המוזיאון .חשיפת התהליך האינטנסיבי של עיצוב הזיכרון הקולקטיבי בחברות מודרניות שהוביל לעיצובן של תערוכות הקבע במוזיאונים היסטוריים ישמש אותי בעבודה זה ככלי מתודולוגי להבנת אופיו של הזיכרון הקולקטיבי בחברות מסוימות והשפעתו על עיצוב זהותן של אותן חברות. תפקידו החברתי של המוזיאון ההיסטורי הינו בראש ובראשונה לספק מידע על העבר המשותף של חברי קהילה מסוימת .אולם לתפקיד זה התלווה תמיד תפקיד פוליטי וחברתי חשוב לא פחות .החל משנות ה ,10-במקביל ובעקבות הפריחה בהתייחסות לסוגיית הזיכרון הקולקטיבי ,הפכו המוזיאונים לאתר משמעותי עבור הקהל הרחב אשר הפך אותם ל'-אתרי חובה' בהם יש לבקר בכל הזדמנות תיירותית .יחד עם זאת ,המוזיאונים לא נשארו רק בגדר מוצר צריכה תרבותי מבוקש והפכו לאבן שואבת עבור העולם האקדמי אשר הבין את חשיבותם של מוסדות אלו ( .)Macdonald, 2010המוזיאונים הפכו לאתר המפגיש בין חקר הזיכרון והשפעת הפוליטיקה על הזיכרון לבין תחום ה"-ההיסטוריה הציבורית" ( Public )Historyבו מנסים היסטוריונים מקצועיים להנגיש את הידע ההיסטורי לציבור .דיוויד גלסברג ( )Glassbergטוען כי ההיסטוריונים הציבוריים יכולים וצריכים לתרום רבות למחקרי הזיכרון מכיוון שהם יכולים לספק זווית ראיה 'מבפנים' על הדרך בה" :הידע ההיסטורי נוצר ,הופך מוסדי ( ,)Institutionalizedמופץ מחדש לציבור ומובן על ידו" ( .)Glassberg, 8:1996חוקרים אחרים ביקשו להבין את היחסים הפוליטיים בחברה מסוימת באמצעות חקר המוזיאונים עצמם .לטענת מספר לא מבוטל של חוקרים המוזיאונים משמעותיים למחקר מסוג זה מכיוון שהם עוסקים בהבניית זהות לאומית משותפת (ראו למשל את מחקרה של סוזן קריין ( 0222 )Craneואת מחקרו של טוני בנט ( 1221 )Bennettבנושא) .על פי איוון קארפ ( ,)Karpתצוגות המוזיאון הן אתרים פוליטיים אשר בהן הגדרות שונות של זהות ותרבות מוערכות מחדש ומתחרות אחת בשנייה ( Karp, .)1992ההתייחסות למוזיאון כאתר פוליטי מאפשרת לנו לבחון את התצוגות המוזיאליות בעיניים ביקורתיות אשר מבקשות לאתר 'רגעים מוזיאלים' בהם ניתן דגש על נרטיב מסוים אשר בהכרח בא על חשבון סיפור היסטורי אחר ,מוצנע ולעיתים אף מושתק. המוזיאון אינו מסוגל לייצג את העבר על כל הרבדים והמורכבויות שבו ולכן תמיד תצוגה היסטורית במוזיאון מלווה בתיווך ,הדרה והשתקה של אירועים ותופעות היסטוריות על מנת לייצר נרטיב היסטורי רציף ונורמטיבי ( .)Armada, 1998יוצרי התצוגות במוזיאון, 11 ההיסטוריונים הציבוריים ,מהווים סוכני נורמליזציה במובן זה שהם מבנים עבר משותף לכלל החברים בקהילה הלאומית ( .)Luke, 2002אולם ,למרות התפקיד הפוליטי המובהק אותו ממלא המוזיאון והמאפיינים הכוחניים של תצוגות המוזיאונים ,הציבור הרחב מאמין כי הסיפור ההיסטורי הנגלה מול עיניו אמיתי וכי ההיסטוריה מוצגת בו בצורה "לא מתווכת" .זאת לעומת ספרי היסטוריה ,סרטים שונים וטקסים הנתפסים כאמצעי זיכרון 'אמינים' פחות מהמוזיאון ( .)Dickinson;Ott;Aoki, 2005אמינות זו נובעת גם בגלל יומרתו של המוזיאון להציג ממצאים 'אותנטיים' מהעבר .במוזיאוני שואה יכולים ממצאים אלו להיות קרון רכבת ששימש להעברת יהודים במוזיאון אחד או אבני רחוב מגטו וורשה במוזיאון אחר ( .)Gardner, 2004בפועל ,המוזיאון ההיסטורי מבקש להעביר למבקרים בו רעיונות מופשטים ,נרטיביים היסטוריים מעוררי מחלוקות ואף נורמות מוסריות רצויות באמצעות גילום כל אלו במייצגים קונקרטיים ,מוחשיים וכאמור "אותנטיים" .אם בעבר היחס בין ציבור המבקרים במוזיאון להיסטוריונים שבנו את התצוגות היה חד סטרי ,דהיינו מלמעלה כלפי מטה ,כיום אנו יודעים כי ציפיות המבקרים הפכו משמעותיות עבור אוצרי המוזיאון ולפעמים הן אלו שמכריעות בנוגע לאופייה של תצוגת הקבע במקום .תופעה זו ניתן להסביר גם בעקבות הפיכתו של המוזיאון למוצר צריכה אשר נמצא בתחרות מתמדת עם מוצרי צריכה אחרים בחברה המודרנית (.)Crane, 1997 לאור האמור לעיל ,מוזיאוני שואה הנם מוסדות משמעותיים בעיצוב זיכרון השואה בישראל וברחבי העולם .ג'ימס יאנג ( )Youngמתאר תהליך בו מוזיאוני השואה ברחבי העולם הפכו בהדרגה למוסדות משמעותיים לחינוך היסטורי ,אקטיביזם וגיוס כספים ( Young, )349:1993לרוב ,מוזיאוני שואה ,כמו מרבית המוזיאונים ההיסטוריים ,הם מוזיאונים נרטיביים .כלומר ,המוזיאון משמש ככלי להעברת מסרים אידיאולוגיים ומהות המוזיאון היא הדרך בה בוחרים לספר בו את הסיפור ההיסטורי (רותם .)2008 ,יאנג ,בתרומה משמעותית להבנת משמעותם של מוזיאוני השואה ברחבי העולם ,טען כי מוזיאונים אלו מציגים את השואה בצורה שונה בהתאם למאבקים ולצרכים פוליטיים ואידיאולוגיים של כל מדינה ומדינה ( .)Young, 1993איזבל וולסטון ( )Wollastonכינתה את תהליך עליו מצביע יאנג כ'-מקומיזציה' ( )Nativizationשל השואה .לטענתה ,השואה מפורשת ומעובדת בצורות שונות בהתאם לקונטקסט לאומי פרטיקולרי ( .)Wollaston, 2001במאמר אחר טענה וולסטון כי במסגרת ה'-מקומיזציה של השואה' ,מוזיאוני השואה מהווים במקביל כאתרי תיירות המונית; אתרי זיכרון למתים; מוסדות להפצת ידע היסטורי; וכמוסדות הדנים בלקחי השואה .לעיתים תפקידים אלו מתנגשים אחד בשני ולא בהכרח משלימים אחד את פעולתו של השני (.)Wollaston, 2005 לעומת יאנג ו-וולסטון ,עומר ברטוב ( )Bartovמציע חלוקה קטגוריאלית אחרת ואפיון שונה למוזיאוני השואה ברחבי העולם .לטענתו ,ניתן לחלק מוזיאונים אלו לשני סוגים עיקריים: מוזיאונים המאדירים נרטיב לאומי ומוזיאונים המבקשים לקדם נרטיב הומניסטי. המוזיאונים הלאומיים ,כשהם מבקשים לדון בלקחי השואה ,מציגים את הציונות כתשובה 10 האולטימטיבית לזוועות השואה .חשוב לציין כי מוזיאונים אלו מקבלים את הציונות כפתרון לרדיפת היהודים אך אין הם בהכרח מוזיאונים הפועלים בישראל .לעומתם, המוזיאונים מן הסוג השני ,יטענו כי השואה מחייבת אותנו להתייחס ולפעול למען קידום ערכים אוניברסאליים הקשורים בקבלת השונה והאחר לאור הזוועות שהתרחשו באירופה ( .)Bartov, 1997בהתאם לאותם נרטיבים ,בוחרים במוזיאוני השואה להציג את ההתרחשויות השונות בהתאם לקונטקסט נושאי הכולל סוגיות שונות :אנטישמיות ,עליית הנאציזם בגרמניה ,ייחודם של המשטרים הטוטליטריים באירופה ותפקידה של החברה הגרמנית בשואה .ההתנגדות הגרמנית לנאציזם נידונה כחלק מהסוגיה האחרונה והיא שתיבדק בעבודה זו .הנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם כמעט שלא נחקרה מחוץ לאדמת גרמניה ,שם הייתה תופעה זו עניין ציבורי ואקדמי משמעותי .מחקר זה משלב בתוך השיח הענף בנוגע ל"-הנצחת השואה" גם את הדיון בנוגע להנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. בכך ניתן יהיה להאיר באופן מקורי על תחום לימודי הזיכרון באמצעות הבנה מעמיקה יותר את תפקידם של מוזיאוני השואה כמעצבים נרטיב היסטורי והאם מכיל נרטיב זה גם את תופעת היסטוריות הנתפסות כשוליות .המוזאונים שנבדקו בעבודה זו' :יד ושם' בירושלים ,מוזיאון השואה בוושינגטון ,ומוזיאון השואה בפריז ()Memorial De La Shoah הפכו עם השנים לאתרי זיכרון משמעותיים הן ברמה הפרטיקולארית לאומית והן ברמה הגלובלית וניתן להסיק כי אופני הנצחת ההתנגדות הגרמנית במוזיאונים אלו עשויים להיות דומים גם במוזיאונים אחרים. 11 ב .המוזיאונים על פניו ראוי היה להתחיל את הדיון בנוגע לשלושת המוזיאונים דנן דווקא במוסד הירושלמי הוותיק 'יד ושם' .עם השנים הפך 'יד ושם' לאתר הזיכרון החשוב בישראל ולאחד מ- "מחוזות זיכרון" השואה החשובים בעולם .אורחים רשמיים של מדינת ישראל מובלים אחר כבוד למוזיאון בירושלים על מנת לצפות בתצוגה המרשימה והמוזיאון עצמו אינו מסתיר את רצונו להיות המוסד המעצב את זיכרון השואה הגלובלי .יחד עם זאת ,גם פתיחת הדיון דווקא במוזיאון בפריז הייתה מתקבלת על הדעת .מבחינה כרונולוגית הרעיון להקים אתר הנצחה לשואה בצרפת קדם אפילו ליוזמות ההנצחה הממלכתיות בישראל והשפיע באופן מכריע על ההחלטה להקים בירושלים מוסד זיכרון ממלכתי שיקדים בפתיחתו מוסדות אחרים מחוץ לישראל (ראו למשל כהן .(2010 ,אולם ,בסופו של דבר הוחלט לפתוח את הדיון דווקא במוזיאון השואה בוושינגטון – המוסד הצעיר יותר מבין השלושה – ובחירה זו כלל אינה מקרית .המוזיאון האמריקאי נפתח בשנת 1223והעמיד סטנדרטיים מוזיאליים חדשים להצגת אירועים היסטוריים .המוזיאון בוושינגטון שילב אדריכלות בעלת משמעות, תצוגה חדשנית ,מיקום סימבולי ונרטיב היסטורי ברור והיה לאב טיפוס "שהניח את היסודות הרעיוניים לתכנונם של מוזיאוני השואה שנבנו מאוחר יותר" (רותם.)111:2001 , בין היתר השפיע המוזיאון בוושינגטון גם על תצוגות הקבע המחודשות ב'-יד ושם' ובפריז שנחנכו שתיהן בשנת .2001 ב - 1.מוזיאון השואה בוושינגטון הנצחת השואה בארצות הברית מורכבת ממוטיבציות שונות אשר יכולות להיות במקביל "נעלות וציניות ,פרקטיות ואסתטיות" ( .)Young, 285:1993כבר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נעשו מספר ניסיונות ,בעיקר על ידי הקהילה היהודית ,לעורר את המודעות הציבורית באמריקה לג'נוסייד המתרחש על אדמות אירופה .ניסיונות אלו לוו גם בהקמתם של אתרי הנצחה מסוגים שונים בכל רחבי ארצות הברית ,אשר כל אחד מהם מגלם בתוכו מסרים שונים ,מעורבות פוליטית של קבוצות שונות ואינטרסים ציבוריים כאלו ואחרים ( .)Young, 1993אולם לא ניתן להשוות אף לא אחד מקרב מאות אתרי הנצחה אלו למוזיאון השואה בוושינגטון .לא בהשוואה להיקף היומרות החינוכיות אידיאולוגיות שלו ולא בהשוואה לגודלו העצום (שם) .ניתן להצביע על שנת 1221כתחילת תהליך הקמתו של המוזיאון אז הורה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר על הקמתה של וועדה ציבורית שתפקידה לבחון את מעמדה של השואה בתרבות האמריקאית (.)Berenbaum, 1990 מבקרים טענו כי ההוראה על הקמת הוועדה ניתנה לאור אינטרסים פוליטיים צרים .הנשיא קרטר דאג לקשריו עם הבוחרים היהודים באמריקה ,שהתערערו לאור ההחלטה הנשיאותית למכור מטוסי קרב מתקדמים לערב הסעודית ( .(luke, 2002אולם בין אם אכן הייתה זו החלטה אינטרסנטית פוליטית ובין אם לאו ,דיוני הוועדה הפכו לאבן דרך ביחסה של ארצות הברית לשואה ובין המלצותיה המרכזיות והמשמעותיות ביותר הייתה ההוראה להקים מוזיאון שואה בוושינגטון ( .)Linenthal, 1994לטענתו של יאנג ( ,)Youngהיה זה 11 הנשיא קרטר עצמו שדרש כי המוזיאון יקדם הבנה 'פלורליסטית אוניברסלית' של השואה. הבנה מסוג זה ,לדעתו של הנשיא לשעבר ,כללה הכרה בסבלן של קבוצות נוספות באירופה בנוסף לסבל היהודי הייחודי .הגדרתו של קרטר את השואה כ"-השמדתם של 11מיליון קורבנות חפים מפשע ,אשר 0מיליון מתוכם היו יהודים" ( )Young, 335:1993השפיעה בצורה מהותית על אופיו של המוזיאון עד היום .ההגדרה 'פלורליסטית' (שם) זו מאתגרת ומותחת את גבולות זיכרון השואה המוכרים בימינו ותפקידה הפונקציונאלי היה לשלב בין אירועי השואה ובין התרבות האזרחית האמריקאית (שם). בנוסף להמלצה על הקמת המוזיאון המליצו חברי הוועדה גם על הקמת "מועצה להנצחת השואה בארצות הברית" ,אשר מונתה בפועל בשנת 1210ועליה הוטלו שלוש משימות עיקריות" :9לאפשר לאומה להנציח בצורה נאותה את ימי הזיכרון כהנצחה תקופתית, לאומית ואזרחית של השואה .לעודד ולממן פיקוח נאות על ימים אלו ברחבי ארצות הברית; לעצב ,לבנות ולפקח על הקמת אתר הנצחה מוזיאלי לשואה בשיתוף פעולה יחד עם מזכירת המדינה ושאר הסוכנויות הפדראליות; לפתח תכנית שתאמץ את המלצות ועדת הנשיא לענייני השואה ואת הדו"ח שהגישה לנשיא ב 22-לספטמבר ."22מועצה זו היא שהובילה בסופו של דבר את פרויקט הקמת מוזיאון השואה בוושינגטון ,שנפתח בטקס רב רושם ב- 1223בהשתתפות נשיא ארצות הברית באותה תקופה ,ביל קלינטון .כמו כן הייתה מועצה זו לחוט המקשר בין רצונו של הנשיא קרטר והבנתו 'הפלורליסטית' את השואה ,לבין הנרטיב שמוצג גם בימים אלו למבקרים במוזיאון. בספר שנכתב על המוזיאון עצמו ,אשר מופץ ומשווק בעידודו הפעיל של המוזיאון ,נכתב כי: "האספקט החשוב ביותר בתפקיד החינוכי של המוזיאון הוא להדגים את אפשרות השימוש בלקח המוסרי הנלמד מהשואה באירועים עכשוויים ועתידיים" ( Weinberg; Elieli, .)19:1995עומר ברטוב מבין את הנרטיב המוצע במוזיאון לאור התפקיד החינוכי המוזכר לעיל כ"-נרטיב מנחם" :הקורבנות הם בעיקר יהודים והמקרבנים הם בעיקר נאצים .זהו נרטיב מנחם מכיוון שהיום "אין יותר נאצים והגרמנים הם גרמנים טובים ואחרים" ( .)Bartov, 5:1997אחרים מבקשים להדגיש את ה"-אמריקאיות" המופגנת במוזיאון כולו ואת הזיהוי שעושים במוזיאון בין ערכים אמריקאים וערכים אוניברסאליים .לטענתו של יאנג ,הערכים האוניברסאליים משמשים ככלים באמצעותם עוברת השואה במוזיאון "אמריקניזציה" -הפיכת האירוע ההיסטורי לתופעה כלל אמריקאית" ,מאורע שגם קהילות שונות ,מלבד זו היהודית ,יכולות לחוש אליו קשר היסטורי מעצב" (.)Young, 337:1993 אדוארד ליננטל ( )Linenthalטוען כי הנרטיב המוצג במוזיאון עוסק ,בנוסף ,בתפקידה הכפול של אמריקה כמשחררת העולם ואמריקה כעומדת מן הצד לאור זוועות השואה ,אך גם הוא טוען כי בין היתר הנרטיב עוצב על מנת לגרום לקהל האמריקאי "להעריך את הסגולות והשבריריות של הדמוקרטיה האמריקאית וכדי להשריש את חשיבות האחריות האזרחית ( .)Linenthal 429:1994( ")Civic Responsibilityבספר המוזיאון הרשמי מאשרים כי הת צוגה מתמודדת עם הצורך בהפיכת השואה לחוויה כלל אמריקאית וכלל 9 מצוטט אצלWeinberg; Elieli, 20:1995 : 14 עולמית ,בניגוד לנטייה להתמודד עם השואה כתופעה יהודית בלעדית" :על מנת להפוך את השואה למשמעותית עבור החברה האמריקאית כולה ולעולם כולו ,על המוזיאון לחשוף את החשיבות האוניברסאלית של השואה שנמצאת מעל לכל חוויה לאומית מוגבלת" (.)Weinberg; Elieli, 19:1995 'האמריקניזציה' של השואה במוזיאון מופגנת באופנים שונים בכל "שכבות המשמעות" של האתר – במיקומו הגיאוגרפי ,בצורת המבנה הארכיטקטונית ובנרטיב המוצע בתצוגת הקבע של המוזיאון ( .)Young, 337:1993הבחירה להקים את המוזיאון דווקא בבירה האמריקאית ולא ,למשל ,בניו – יורק שם נמצא הריכוז הגדול ביותר של יהודים בארצות הברית ,כמובן אינה מקרית .מיקום זה מבקש להכיל את השואה אל ההיסטוריה הלאומית האמריקאית ולא רק אל ההיסטוריה היהודית-אמריקאית ( .)Cole, 2006יתרה מכך ,גם בתוך תחומי וושינגטון הבירה הוקם המוזיאון ב"מול" ( )Mallהסימבולי במיוחד .בחירה זו מהווה סממן בולט וסימבולי עוד יותר למהותו האמריקאית של האתר .מוזיאון השואה בוושינגטון ממוקם בסמוך לאתרים רבים המתארים את היסודות המכוננים של התרבות וההיסטוריה האמריקאית .המול ( )Mallהוא "מרחב סימבולי המחבר את היסודות ההיסטוריים של האומה (האמריקאית) ובכך מציין משהו על מהי מהותה האמיתית של אמריקה ומה לא" ( .)Cole, 134:2006בנוסף ,לטענתו של יאנג ,מיקום זה הופך את השואה לחלק אינטגראלי מהציביליזציה האנושית בכלל והאמריקאית בפרט (.)Young, 338:1994 עומר ברטוב רואה את שילובו של מוזיאון השואה באחד המיקומים החשובים לתרבות הזיכרון האמריקאית כניסיון של יוצרי המוזיאון להדגיש כי השואה היא “תופעה בעלת חשיבות לציביליזציה האנושית באשר היא" ( ,)Bartov, 3:1997בדיוק כמו שאמריקה היא תופעה בעלת חשיבות לציביליזציה האנושית .שוש רותם מסבירה בדומה כי המוזיאון הוקם "במעוז הדמוקרטיה האמריקאית" ,לצד אתרים אחרים המתארים את הסיפור הכלל אמריקאי ,ומיקום זה השפיע מאוד על תופעת 'האמריקניזציה' של השואה במוזיאון (רותם, .)2001 נדבך נרטיבי נוסף המעניק משמעות 'אמריקאית' למוזיאון הנו הדגשת תפקידם המשמעותי של חיילים אמריקאים בשחרור מחנות הריכוז וההשמדה הנאציים .תפקיד זה בא לידי ביטוי בדרכים רבות אשר העיקריות שבהן כוללות שימוש בתמונות שנלקחו על ידי אותם חיילים משחררים והצגתם כממצאים הבולטים של תצוגת הקבע במוזיאון ,או בדוגמה אחרת כאשר המבקרים במוזיאון מטפסים במעלית לתחילת תצוגת הקבע 10ובדרכם מעלה שומעים את קולו של גנרל אמריקאי הנזכר בתמונות הקשות "אותן אי אפשר לדמיין" שראה כשנכנס לראשונה לאחד ממחנות הריכוז .נקודת מבט אמריקאית זו משפיעה על אופי התצוגה ומציבה את החיילים האמריקאים ,ואי לכך את אמריקה כולה ,כמשחררי 10 מעניין לציין כי אדוארד ליננטל ( )Linenthalמייחס למעלית זו משמעות נוספת וטוען כי הטיפוס במעלית מהווה אקט סימבולי של 'יציאה מאדמה אמריקאית' .רק לאחר היציאה מאדמה אמריקאית ניתן לדבר על השואה שהתרחשה כאמור מחוץ לגבולות המדינה ומהווה במידה רבה את 'האחר' המשמעותי של אמריקה (.)Linenthal, 410: 1994 15 האנושות כולה ( .)Young, 1994בנאום שנשא נשיא ארה"ב לשעבר ,ג'ימי קרטר ב24- לאפריל 1222טען הוא כי העובדה שחיילים אמריקאים הם ששחררו מחנות השמדה רבים מהווה סיבה מרכזית להקמתו של מוזיאון שואה משמעותי בארצות הברית ( Young, .)336:1993בנושא זה טוען לוק ( )Lukeכי השימוש בתמונותיהם וקולותיהם של חיילים אמריקאים במוזיאון בוושינגטון הוא שימוש תועלתני ונובע מהרצון של יוצרי המוזיאון להיאבק במכחישי השואה בקרב הימין הקיצוני באמריקה .לטענתו ,גם הקיצוניים שבדוברי הימין האמריקאי לא יעיזו להתווכח עם עדויותיהם המפורשות של החיילים המקובלים על כלל הציבור באמריקה כ' -עדים אמינים' ( .)Luke, 43:2002השימוש במיתוסים ובסמלים אמריקאים לצרכי הנצחת השואה הופכים את המוזיאון בוושינגטון ל'-מוזיאון האמריקאי לזכר השואה' .עצם הצגת אירועי השואה במוזיאון כהפרה האולטימטיבית של "מגילת הזכויות" ( )Bill of Rightsהאמריקאית מאפשרת ליוצרי המוזיאון להאדיר את תפיסתה העצמית של אמריקה כמקום מפלטם של מהגרים לכל אורך ההיסטוריה ,בהווה ובעתיד בזכות שמירתה ומימושה של אותה מגילת זכויות (.)Young, 336:1993 חשוב לציין כי לדעתו של יאנג ,העובדה כי השואה הופכת לאירוע 'אמריקאי' במהותו ובמסרים העולים ממנו מאפשרת למוזיאון השואה בוושינגטון לעביר גם ביקורת פומבית על שגיאותיה של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה -בעיקר מניעת הגעתם של פליטים יהודיים במהלך מלחמת העולם השנייה וההימנעות מהפצצת מחנה ההשמדה באושוויץ ( .)Young, 1993אולם בניגוד לדעתו של יאנג ,חוקרים רבים בחרו לבקר – הן ברמה המוסרית והן ברמה הפרקטית – את הצגת השואה כאירוע המנוגד למהותה של אמריקה וככזה המוכיח את צדקתה של אמריקה .ג'פרי אוכסנר ( )Ochsnerטען לדוגמה כי האמריקניזציה הבולטת של המוזיאון מקשה על יצירת הזדהות בין המבקרים בתצוגה ובין האירועים המוצגים בתצוגה זו ( .)Ochsner, 1995זוהי ביקורת 'פרקטית' משמעותית מכיוון שהזדהות ואמפתיה עם קורבנות השואה היא אחת מהמטרות המוצהרות והמרכזיות של המוזיאון ( .)Landsberg, 1997ניתן לתהות שמא אותה 'אמריקניזציה' פועלת בצורה הפוכה מהמצופה ובמקום לקרב ,מבחינה רגשית ואינטלקטואלית ,את המבקרים במוזיאון לאירועי מלחמת העולם השנייה ,היא דווקא מרחיקה אותם מכך לאור העובדה שאמריקה מוצגת כאנטי-תזה לשואה ומקבעת את האירועים במלחמת העולם השנייה כאירועים הקשורים לחוויה יהודית ואירופית בעיקרה" .מוזיאון השואה בוושינגטון מגדיר מה זה להיות אמריקאי באמצעות אילוסטרציה גרפית המראה מה זה אומר לא להיות אמריקאי" ( .)Young, 337:1993שוש רותם מחזקת טענה זו בהתבוננותה על המבנה האדריכלי של המוזיאון וטוענת כי הוא ,בדומה לאמריקניזציה של התצוגה במוזיאון ,מרחיק את השואה מהחוויה האמריקאית“ .השואה נלמדת בארצות הברית כדרך לחזק את ערכי הדמוקרטיה, המוצגת כשומר בפתח מפני הרוע .הרחקת האירוע והצגתו כזר ,כאירופי ,משרתת עמדה זו. הסגנון האדריכלי האירופי ,הולם מוזיאון שהוא לא אמריקאי ,המספר סיפור לא אמריקאי, על פשע לא אמריקאי” (רותם.)162:2008 , 16 במקביל לדיון על האמריקאיות המופגנת של מוזיאון השואה בוושינגטון התקיים גם דיון בנוגע לאופי החוויתי של התצוגה .הנרטיב המוצע במוזיאון נעזר באמצעים "חווייתיים" על מנת להעביר את המסר המבוקש .אמצעים אלו יכולים להיות שימושים נרחבים בטכנולוגיה חדשה ומתקדמת ,אך גם שילוב מייצגים שונים שתפקידם להפוך את השואה ל'-מציאותית' יותר .דוגמאות בולטות יכולות להיות העתק מדויק של קרון רכבת המדמה את הקרונות שהעבירו יהודים למחנות ההשמדה ברחבי אירופה או בניית חללי תצוגה כאילוסטרציה של רחובות גטו וורשה .אליסון לנדסברג ( ,)Landsbergמבין תהליך זה כחוויה חושית - חווייתית היוצרת קשר אישי ומוחשי בין המבקר במוזיאון לבין העבר הקולקטיבי המוצג בו .קשר זה ,לטענתו ,אינו יכול להיות מושג בצורה אופטימאלית יותר באמצעים אחרים. לטענתו ,השילוב בין החושי ,החוויתי ,הבידורי והקוגניטיבי הוא שמסייע ביצירת חיבור עמוק יותר בין המבקר במוזיאון ובין העבר הקולקטיבי המשותף המוצג בו ( Landsberg, .)1997במידה מסוימת ניתן להסביר באמצעות תופעה זו את הכמות האדירה של מבקרים במוזיאון מדי שנה .המוזיאון בוושינגטון ,כמו גם מוזיאונים אחרים ,הופך אטרקטיבי למבקרים רבים לא רק בגלל התוכן המועבר בו אלא גם ובעיקר 'המעטפת' המסייעת לתצוגה ההיסטורית .הסבר זה מתכתב עם מסקנותיה של סוזן קריין הטוענת כי מוזיאונים הפכו למוצרי צריכה פופולאריים ( .)Crane, 1997אולם לצד היתרונות הרבים שבקשר האישי ב ין המבקר ובין התצוגה ובכמות גדולה ככל הניתן של מבקרים במוזיאונים העוסקים בשואה ,ניתן לתהות על השלכות אחרות של קשר זה .לוק ( )Lukeטוען כי אמצעים חושיים ( )Sensualאלו תפקידם "ללוות את המבקר כאילו היה הוא בעצמו אחד מהמוני קורבנות השואה באמצעות סימולציה של מכונת המוות שפעלה בשואה" ( Luke, )54:2002ומכנה זאת בביקורתיות" :דיסנילנדיזציה של השואה" ( .)Luke, 2002בהמשך מביע לוק חשש ותוהה האם תהליך 'הדיסנילנדיזציה' מעקר את המסר ההיסטורי-מוסרי אותו ניתן וראוי ללמוד מהשואה .האם אין מדובר בהסטת תשומת הלב מהשאלה המרכזית שהיא' :מה ניתן ללמוד מהשואה?' לעבר השאלה הטריוויאלית יותר והמשמעותית פחות בנוגע ל'-איך כדאי להציג את השואה?' ( .)Luke, 2002במידה מסוימת ביקורת מסוג זה מתבססת על הטענה כי החוויה החושית מאיימת בהכרח על היכולת הקוגניטיבית ללמוד ולהפנים ידע היסטורי .בנוסף ,הסטנדרט החוויתי המופגן במוזיאון השואה ,לטענתו של לוק ,גורם בנוסף לטריוויאליזציה גם ל"-הכחשת ג'נוסיידים" אחרים שעדיין לא הוקמו להם מוזיאונים בסטנדרטים חושיים דומים (.)Luke, 62:2002 האופן בו מוצגת השואה ,המעטפת 'החוויתית' של המוזיאון או המאפיינים 'הדיסנילנדיים' שלו ,עמדו במרכזו של הדיון שקדם לפתיחתה של תצוגת הקבע המחודשת במוזיאון 'יד ושם' בירושלים בשנת " .2001במהלך התכנון נאלצנו להתמודד עם שאלה בסיסית ומהותית :מה תהיה השפה שבאמצעותה נספר את סיפורה של השואה .הייתה הסכמה שאיננו מעוניינים בתצוגה וירטואלית ,הנשענת רק על טכנולוגיות עכשוויות .האמנו שהמבקר יכול לחוות חוויה מעשירה רק אם נציג בפניו חומרים אותנטיים .מוזיאונים היסטוריים מסוימים עושים שימוש בעיקר בחומרים דו ממדיים :בתצלום ,בתעודה, 17 ובסרטים או בשחזורים .אנו החלטנו לפתח שפה עשירה ומקיפה יותר .ביקשנו לפתח גישה תלת -ממדית ,הנשענת על החפץ ,ובעיקר על החפץ האישי הנושא עימו סיפור .לצד החפץ יעמדו התצלומים ,התעודות והטקסט .בשנות השבעים של המאה העשרים התייחסו למוצג כמעט כאל קיטש .אנו פיתחנו גישה הפוכה -ביקשנו להאניש את החפץ" (שלו ,ענבר, .)21:2002השילוב בין תצוגה חדשנית ,חשיבות פוליטית ומיקומו של 'יד ושם' בלב ליבה של ירושלים ,בירתה של מדינת ישראל ,הרי היא מדינת הניצולים ,הפכו את מוזיאון השואה ב- 'יד ושם' לאחד המוזיאונים החשובים בעולם ולאתר מרכזי בכל הקשור להוראת השואה ומלחמת העולם השנייה בישראל ובעולם כולו. ב - 2.מוזיאון "יד ושם" בירושלים התרבות היהודית המסורתית מבוססת רובה ככולה על הצורך לזכור ולהיזכר .הצורך ל- "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה ,יז-יט) והחובה לחזור ולספר מדי שנה על יציאת מצרים המגולמת בציווי" :והגדת לבנייך" .השילוב בין תרבות זיכרון ענפה ממילא לאירוע בעל השלכות טראומטיות במיוחד הפך את שאלת "זיכרון השואה" בישראל לשאלה הכי משמעותית בחברה הישראלית-יהודית ( .)Young, 1993אופיו של זיכרון זה ,שמשחק תפקיד מרכזי בתרבות הפוליטית הישראלית ( ,)Zerubavel, 1994השתנה באופן מהותי בהתאם לתקופות שונות .מקום המדינה ב 1241-ועד אמצע שנות ה 00-השואה לא תפסה מקום מרכזי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי שהעדיף 'לחבק' את לוחמי הגיטאות והפרטיזנים היהודים "הגיבורים" ,על פני מרבית האוכלוסייה היהודית באירופה ש"-הלכה כצאן לטבח" .בתקופת הזיכרון השנייה ,המתוארכת החל מאמצע שנות ה 00-ועד תחילת שנות ה ,10-חל שינוי ביחס לניצולי השואה בעקבות משפט אייכמן ההיסטורי ומלחמת יום כיפור לאחר מכן .בתקופה זו ,השואה הפכה ל"-אירוע פרדיגמטי" ,במונחיה של יעל זרובבל, אשר באמצעותו ניתן להבין את העבר והווה היהודי .במקביל ,הפכה ההישרדות האישית בשואה לאקט של התנגדות יהודית ובכך השתנה באופן מהותי משמעות המונח "גבורה יהודית בשואה" ( .)Zerubavel, 1994דניאל גוטווין הוסיף לחלוקה תקופתית וערכית זו תקופה שלישית אותה הוא מכנה כ"-תקופת הזיכרון המופרט" ,אשר החלה בשנות ה10- ואילך ,בה" :השואה הופכת "לחוויה אישית ,הממוקדת בגורל היהודים כפרטים: כקורבנות ,כעקורים כניצולים וכבני הדור השני" (גוטווין .(1:1221 ,ג'ימס יאנג ,שבחן את מרבית אתרי זיכרון השואה בישראל כמו גם את 'יד ושם' בירושלים ,טוען כי בכל המקומות ובכל תקופות הזיכרון השונות ,השואה משתלבת תמיד בתוך הסיפור ההיסטורי היהודי באירופה ,בין אם כנקודת מפנה של הסיפור או כהוכחת צדקתה של האידיאולוגיה הציונית, ומסתיימת עם התקומה הלאומית היהודית בישראל לאחר מלחמת העולם השנייה (.)Young, 216:1223 החל מהקמתו בשנת ,1213דרך תקופות הזיכרון השונות ועד ימינו' ,יד ושם' הוא אתר הזיכרון המרכזי בישראל .כמו מוזיאון השואה בוושינגטון ,גם 'יד ושם' החל לפעול בחסות ממשלתית ובכפוף לחוק (שטאובר .)2000 ,חוק יד ושם ,או בשמו המלא" :חוק זיכרון 18 השואה והגבורה – יד ושם" ,חוקק עבור" :ששת המיליונים מבני העם היהודי שהוכרעו בקדושת מעונים לטבח ולאבדון על ידי הנאצים ועוזריהם; לבתי אב מבית יעקב שהושמדו ונחרבו על ידי הצורר; לקהילות ,לבתי כנסת ,לתנועות וארגונים ,למוסדות ציבור ,תרבות, חינוך דת וחסד שנחרבו מתוך מזימת רשע למחות את שם ישראל ותרבותו מתחת השמים; לעוז רוחם של יהודים שמסרו את נפשם על עמם בקדושה ובטהרה; לגבורתם של חיילים יהודים בצבאות ,ושל לוחמי מחתרת בישובים וביערות שחרפו נפשם במערכות הקרב נגד הצורר הנאצי ועוזריו; למסכת הגבורה של נצורי גיטאות ולוחמיהם שקמו והציתו אש המרד להצלת כבוד עמם; למאבקם הנשגב והמתמיד על סף האבדון של המוני בית ישראל על דמותם האנושית ותרבותם היהודית; למאמצי ההעפה של הנצורים שלא פסקו למסירותם ולגבורתם של אחים שנחלצו להצלת השרידים ולשחרורם; ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים" .בנוסף קובע החוק כי תפקידה של רשות הזיכרון הנו" :לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ומעוזריו ולהציב שם וזכר להם ,לקהילות ,לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי; וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם".11 לצורך עמידה במשימות השונות רשאי 'יד ושם' "לעשות כל פעולה ...שתידרש לשם ביצוע תפקידו" .12במילים אחרות ,החוק מספק את התשובה הישראלית הרשמית לשאלה 'מהי השואה?' ,בכך שמגדיר עבור מי מוקמת רשות הזיכרון ומעניק את הגושפנקא החוקית והמוסרית ,כמו גם את המתווה האופרטיבי ,לפעולת רשות הזיכרון. יחיעם וויץ הסביר כי אחת ממטרותיו המרכזיות והבלתי פורמאליות של 'יד ושם' הייתה לגבש "תפיסת זיכרון מוסכמת בעניין זכר השואה" (ויץ .)221:1221 ,מטרה לא מוצהרת זו תואמת להגדרתו של יאנג את 'יד ושם' כחלק אינטגראלי "מהתשתית האזרחית" בישראל ( ,)Young, 243:1993כלומר כמוסד המשרת מטרות לאומיות-אזרחיות פונקציונאליות ולהגדרתו של עומר ברטוב הטוען כי 'יד ושם' הינו מוסד לאומי המשרת מטרות לאומיות בהתאם ( .)Bartov, 1997עד הקמתו של המוסד בירושלים לא התפתחה תרבות זיכרון משותפת בנוגע לאירועי השואה ומלחמת העולם השנייה .אישים בולטים ותנועות פוליטיות שונות נאבקו על מנת לעצב כהשקפתם את זיכרון השואה הדומיננטי בחברה הישראלית. "בניגוד לדימוי המקובל ,זכר השואה באותה עת לא היה במוקדה של הסכמה לאומית... לזכר השואה וקורבנותיה נלוו מחלוקות פוליטיות בלתי פוסקות .מחלוקות אלו היו תמיד חריפות ,מרות ,רוויות מתחים וטעונות רגשות .לעיתים הן גם היו אלימות ואף קטלניות” (ויץ .(222:1221 ,דוגמה בולטת למחלוקות אלו יכולה להיות ההתנגשות בין התפיסה הדתית של השואה לבין התפיסה החילונית שלה .יאנג טוען בנושא כי 'יד שם' הוקם בכדי להציג את הגרסה הציונית חילונית לשואה ולגבורה שאותגרה על ידי "מרתף השואה" בהר ציון, שביקש להנציח את השואה מנקודת מבט תאולוגית והקדים את '-יד ושם' ( Young, .)247:1993חשוב לציין כי למרות הניסיון להציג תפיסת זיכרון מוסכמת ומשותפת ,כפי 11 "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם" ,התשי"ג :0902 ,נלקח מכתובת: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16357 12 שם. 19 שטוען וייץ ,ניתן למצוא ב'-יד ושם' עדויות רבות למתח האינהרנטי שליווה ועדיין מלווה את הדיונים האידיאולוגיים השונים בנושאים שונים :שאלת הקורבנות היהודית בשואה מול הגבורה היהודית ,האחריות הקולקטיבית לעומת ההשפעות על הפרט והיחסים הקונפליקטואלים בין הגלות ובין המולדת ( ,)Feldman, 1152:2007אשר עם כולן מתמודד 'יד ושם' בצורות כאלו ואחרות. על אופיו של 'יד ושם' כמוסד ,מטרותיו החינוכיות והמסרים האידיאולוגיים אותם ביקש להאדיר בשנים הראשונות לקיומו ,אחראי במידה רבה ההיסטוריון ושר החינוך דאז בן ציון דינור ,שהוביל בפועל את הקמתו של המוסד .דינור התמחה בעיקר בחקר החיים היהודיים בגולה והאמין כי ניתן היה לצפות את האסון שחווה העם היהודי וכי ההיסטוריה היהודית בגולה היא כולה רצף של משברים אשר שיאם הגיע בתחילת שנות ה 30-בגרמניה" .כך העמיד דינור במרכז פעילותו של יד ושם מפעל מחקרי שביטא את אופן ראייתו את ההיסטוריה היהודית כולה ,ראייה שעל פיה לא הייתה השואה אירוע נפרד ,אלא נדבך נוסף במודל של גלויות וחורבנן שהסתיים בהקמתה של מדינת ישראל" (כהן .)20:2010 ,תפיסה זו מאפיינת עד היום את המסר העולה בתצוגת הקבע במוזיאון .בהמשך לתפיסה זו מתאר פלדמן את 'יד ושם' כאתר המקביל במשמעותו לכותל המערבי בכך שהוא מסמל את החורבן היהודי .אולם בניגוד לכותל המערבי המייצג חורבן ותו לא ,יד ושם מציג גם תופעות אחרות כמו ההתנגדות והגבורה היהודית כאירועים שגאלו את הכבוד היהודי "שאבד עם אלו 'שהלכו כצאן לטבח'" ( .)Feldman, 1153:2007בשנות ה 10-וה 00-למאה ה ,20-הפך יד ושם באופן מובהק למוסד המייצג תפיסה שמרנית" ,בן דינורית" ,לאירועי השואה .תפיסה מוסדית זו עמדה בניגוד מוחלט לאקדמיה הישראלית שהחלה באותה תקופה לגבש תפיסת שואה אלטרנטיבית לזו המוצעת ביד ושם (כהן .(442:2010 ,כמוסד שמרני -קונצנזואלי הפך 'יד ושם' מאוחר יותר "למייצג של הנצחה ישראלית וממלכתית של השואה ולכלי הסברתי חשוב במדיניות החוץ הישראלית" (כהן.(441-442:2010 , בדומה לחשיבות הסמלית שניתנה להקמת מוזיאון השואה בוושינגטון ב"-מול" ()Mall האמריקאי לצד אתרים נוספים המהווים את השדרה התרבותית המרכזית של התרבות והזיכרון האמריקאי ,כך ישנה חשיבות סימבולית רבה להקמתו של 'יד ושם' בסמוך ל"-הר הרצל" ,בית הקברות הצבאי הגדול בישראל ,שם טמונים "גדולי האומה" כמו תיאודור הרצל ומנהיגים ציונים אחרים אשר מסמלים בחייהם ובמותם את האידיאל הציוני והישראלי .הקומפלקס המרחבי בו נמצא גם "הר הרצל" וגם 'יד ושם' מכונה "הר הזיכרון" ובין שני האתרים אף מחבר "שביל הזיכרון" ,שנחנך בתחילת שנות ה .2000-לטענתו של פלדמן ,השילוב המרחבי בין אתרי זיכרון אלו מייצר נרטיב ציוני שלם ומשחרר הרואה בישראל את מדינת הלאום היהודית ואת החיילים שמצאו את מותם בקרבות למען המדינה כתשובה האפשרית היחידה לזוועות השואה המוצגים ב"-יד ושם" ( Feldman, .)1154:2010גם יאנג מתייחס למיקומו הגיאוגרפי של 'יד ושם' בסמוך ל"-הר הרצל" וקובע כי לאחר שמבינים את משמעותו של מיקום זה ניתן להתייחס ל'-יד ושם' כ"-הרחבה גיאוגרפית של בית הקברות הלאומי ,בו המייסד האידיאולוגי של ישראל ,תאודור הרצל, 11 טמון בצמוד לחיילים הישראלים שנפלו במלחמות .)Young, 250:1993( ...בסמיכות בין בית הקברות המרכזי ואתר הזיכרון המשמעותי בישראל ניתן לשמוע את הדהוד תיאורה של עדית זרטל" :במקום בו זיכרון וזהות לאומית נפגשים ,שם יש קבר ,שם שוכן המוות" (.)Zertal, 9:2005 כיום ,מוצגת ב'-יד ושם' תערוכת קבע חדשה שנחנכה בשנת .2001במהלך השנים נוספו לאתר הזיכרון ביד ושם אנדרטאות ,שדרות ומוצגים בתהליך מתמשך ובלתי פוסק, כהגדרתו של יאנג ,שיימשך ככל שמדינת ישראל תמשיך להשתנות ( .)Young, 1993אולם גם את התערוכה החדשה ניתן לשייך למסורת ה'-בן-דינורית' ,שהשפיעה על המוסד מימיו הראשונים .תפיסה היסטורית הרואה בשואה חוויה יהודית יוצאת דופן בחומרתה אך לא במהותה ובמדינת ישראל כתשובה הלגיטימית היחידה לקיום היהודי בגולה .בנוסף לתפיסתו ההיסטורית שהשפיעה על רבים אחרים ,דינור הבין את חשיבות הזיכרון הקולקטיבי המשותף כמרכיב מרכזי לכינון אומה והאמין כי“ :האני של האומה קיים רק במידה שיש לה זיכרון ,בה במידה שהאומה יודעת לצרף את חוויותיה מן העבר לאחדות אחת ,ורק בתנאי זה היא קיימת כאומה ,כישות אחת” .13פעולת הזיכרון ,על פי דינור ,היא גם קריאה לפעולה“ :ייעודו של מפעל הזיכרון הממלכתי ,על פי השקפתו של דינור ,הוא לחשוף לא רק את עברה וגורלה של האומה ,אלא גם את ייעודה” (שטאובר.(21:2000 , במידה רבה ,ניתן למצוא הדים רבים לכך שפעולת הזיכרון היא פעולה עם ייעוד ושליחות גם בתערוכת החדשה .במאמר של אבנר שלו ויהודית ענבר ,האוצרים האחראים על התערוכה החדשה במוזיאון ,מפרטים הם על סוגיות וקונפליקטים מרכזיים שליוו את תהליך יצירת התצוגה החדשה":לנו בני העם היהודי ,השואה היא חוויה מכוננת שנצרבה בזהותנו, ומציבה בפנינו שאלות היסטוריות ,אמוניות ,מוסריות וחינוכיות המבקשות התמודדות נמשכת אתן .אך מעל לכולן מרחפות השאלות הגדולות הקשורות להתנהגות האנושית בתקופת השואה – שאלות אוניברסאליות הנוגעות באושיות הקיום האנושי :מדוע וכיצד גובשה אידיאולוגיה רצחנית טוטאלית? כיצד התאפשר רצח העם והרס הקיום היהודי באירופה? וכיצד ניתן להסביר את אדישות השכנים ואת שתיקת העולם?" (שלו;ענבר, .(00:2001 לטענת שלו וענבר ,אין התצוגה מבקשת להציג מסר אידיאולוגי שלם" :לא ביקשנו להעביר לקחים או מסרים גלויים וסמויים ,כך שבתום הביקור במוזיאון ייצא המבקר עם שאלות לא פתורות ,יבקש לתת משמעות לחוויה שעבר ,ואולי יברר לעצמו מהי המחויבות שלו והאם מוטלת עליו אחריות כלשהי? המבקר יתמודד בוודאי עם שאלות על הרוע האנושי והחובה להגן על הערכים שהם בסיס הקיום של החברה האנושית .המבקר היהודי יידרש גם להרהורים על המשך קיום העם היהודי וערכיו היהודיים והכלל אנושיים" (שלו;ענבר .(01:2001כנגד טענה זו יוצא ברטוב ,במאמר שלא נכתב כתגובה ישירה לשלו וענבר ,וטוען כאמור כי התערוכה ב"-יד ושם" מבקשת להעביר מסר לאומי פרטיקולרי למבקרים בה: 13 ציטוט של בן ציון דינור ממאי ,0909מתוך "ידיעות יד ושם" ,מובא אצל שטאובר38:4111 , 10 "המבקר צריך לצאת עם ההנחה כי אם הייתה מדינה יהודית לפני השואה היא לא הייתה מתרחשת .השואה שייכת למדינה ,מיליוני הקורבנות היו ישראלים פוטנציאלים, הישראלים כיום הם צאצאי הקורבנות .יותר מכך :כל הישראלים הם קורבנות פוטנציאלים ,בעבר ,בהווה ובעתיד" ( .)Bartov, 2:1997בנוסף לחשיבות הנרטיבית של תצוגת הקבע גם המבנה האדריכלי של האתר מבקש להעביר מסר אידיאולוגי .לטענתו של ערן נוימן" ,דיון בטקסט האדריכלי של המוזיאון ההיסטורי החדש ביד ושם ,וניתוח האופן שבו הוא מכתיב אופני קריאה והבנה ,יחשפו את המכניזם המייצר תודעה של משמעות השואה בקרב המבקרים .כך יתגלה גם הממד האידיאולוגי של ייצוג השואה במקום" (נוימן, .(210:2000דיון זה יגלה כי מרחבת הכניסה למוזיאון החדש ב'-יד ושם' ניתן לראות את סופו של המבנה כלומר כבר "בתחילת המסלול סופו ידוע ונראה" (נוימן.(212:2000 , הסיומת הנרטיבית של התצוגה ידועה למבקר במוזיאון עוד לפני שהתחיל את המסע בתוך חלל התצוגה .לעומת זאת ,המעבר בתוך המוזיאון עצמו אינו ליניארי אלא דווקא מקוטע ורצוף מחסומים וזאת בשביל 'לחייב' את המבקר להתבונן בסיפור ההיסטורי המוצע לו בסדר כרונולוגי ואידיאולוגי שהוחלט על ידי אוצרי התערוכה (רותם ;2001 ,שלו ,ענבר, .)2002 ל'-יד ושם' ,כמו גם למוזיאון השואה בוושינגטון ,השפעה עצומה על מטרותיהם ועיצובם של מוזיאוני שואה אחרים ברחבי העולם .בשנת ,2001עם פתיחתה של התערוכה החדשה בירושלים נפתחה בצרפת תערוכת הקבע במוזיאון השואה המחודש בפריז ( Memorial De .)La Shoahתערוכה זו ,בדומה לשתי התערוכות שנידונו עד כה ,הושפעה במקביל מתהליכים גלובליים המבקשים לעצב זיכרון שואה מסוים ומתהליכים פוליטיים לאומיים פנים צרפתיים .מאז פתיחתה של תערוכת הקבע החדשה בפריז ,הפך האתר לאחד ממוסדות הזיכרון החשובים ביותר בצרפת המשפיעים על אופן זיכרון והנצחת השואה במדינה. ב - 3.מוזיאון השואה בפריז הזיכרון הקולקטיבי הצרפתי של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה מורכב מנרטיבים שונים שלעיתים קרובות סותרים זה את זה .השואה הפכה בעשורים האחרונים לנושא מחקר פופולארי באקדמיות הצרפתיות ומקור בלתי נדלה למחלוקות וויכוחים ציבוריים וזאת לאור שינויים בתרבות הזיכרון הצרפתית ( .)Wolf, 2004עד שנות ה 20-של המאה ה ,20-הזיכרון הדומיננטי ששלט בשיח הציבורי הצרפתי היה קשור לתפיסה העצמית הצרפתית אותה התווה שארל דה – גול .תפיסה זו ראתה במשטר וישי ,שסייע בפועל לכוחות הגרמניים ,כ' -תאונה היסטורית' .רובם המוחלט של הצרפתים ,על פי תפיסה זו ,תמך בין אם בפועל ובין אם בהסתר בתנועת ההתנגדות הצרפתית .על פי ההיסטוריון הצרפתי הנרי רוסו ( ,)Roussoתפיסה זו קשורה לשלב 'ההדחקה' של "סינדרום וישי". הסינדרום ,על פי רוסו" ,מורכב ממגוון רחב של סימפטומים הקשורים לטראומת הכיבוש, 11 ובאופן פרטיקולארי לטראומה שנבעה מהחלוקה הפנימית של צרפת ,המגלים עצמים בחיים הפוליטיים ,החברתיים והתרבותיים" ( .)Rousso, 10, 1991שלב ההדחקה ,לטענתו של רוסו ,ביקש לצמצמם ככל הניתן את השפעות משטר וישי על החברה הצרפתית באמצעות הבניית זיכרון קונצנזואלי של ההתנגדות הצרפתית ובאמצעותו ליצור זיהוי בין ההתנגדות לאומה הצרפתית (שם) .פיטר קרייר ( )Carrierהוסיף כי תפיסה זו היא שהעניקה לצרפת את 'הלגיטימציה העצמית' שלה והתבססה על אבחנה בין האויבים הגרמניים החיצוניים לקורבנות הצרפתים ולגיבורים הצרפתים לוחמי המחתרת .על פי מיתוס זה ,כאמור, הצרפתים עצמם התנגדו לכיבוש הגרמני בין אם בפועל ובין אם בסלידה ממנו ובתמיכה ערכית במתנגדים בפועל (.)Carrier,2005 משנות ה 20-ואילך תפיסה זו התערערה ועמדה תחת ביקורת לאור אירועים שונים" .מאז שנות ה 20-המוקדמות ,זיכרון הכיבוש עבר למימד חדש .כל שנה הביאה איתה גילויים חדשים על העבר ,התעוררות מחודשת של זיכרונות ,סקנדלים וקרבות על השאלה כיצד צריך לזכור את העבר" ( .)Rousso, 132:1991מלחמת "ששת הימים" ב 1202-והאיסור המתוקשר של הקרנת "הצער והחמלה" ( ,)The Sorrow and the Pityההפקה הדוקומנטרית של מרסל אופולוס ( ,)Ophulsשהופקה בשנות ה 20-אך הותרה לשידור רק עשור מאוחר יותר ,הן דוגמאות בולטות לאירועים ציבוריים שתרמו לשינוי תפיסת הזיכרון ,או לשינוי בתפיסת הלגיטימציה העצמית הגוליסטית .הנרי רוסו אף טוען כי הסדרה המדוברת יצרה "מיתוס נגדי" למיתוס הרשמי שקודם על ידי דה גול ואחרים ( .)Rousso, 101:1991אלו הובילו להתמודדות ראשונה של האומה הצרפתית עם שיתוף הפעולה של משטר וישי עם הכובשים הנאצים והתמיכה הציבורית בחקיקה האנטישמית של המשטר .)Fishman,2000; Rousso, 1991 ;Wolf, 2004( .במישור ההיסטוריוגרפי, שפועל במקביל למישור הזיכרון הקולקטיבי שמושפע גם מאישים ,אירועים ופעולות מחוץ למרחב ההיסטורי ,תרם החוקר האמריקאי רוברט פקסטון ( )Paxtonתרומה משמעותית ביותר לשינוי התפיסה העצמית הצרפתית .פקסטון היה הראשון לטעון כי שיתוף הפעולה הצרפתי עם הכוחות הגרמנים היה במידה רבה וולנטרי מתוך רצון לקחת חלק בסדר העולמי החדש שיונהג על ידי גרמניה הנאצית אחרי המלחמה ( Paxton, 1972; Fishman, .)2000 הנרי רוסו טוען כי ממצאיו של פקסטון וכתיבתו ההיסטורית הפכו בפני עצם ל'-מחוזות זיכרון' ( ,)Lieu de Me'moireבמונחיו של פייר נורה מכיוון שהוא הצליח לגבש את חזון העבר לכדי מקום ספציפי ,באם אמיתי או סימבולי ,לריטואל מסוים והפך בפני עצמו לאינדיבידואל יוצא דופן המייצג בצורה בולטת את אירועי העבר ( .)Rousso, 2002פיטר קרייר מתאר פן נוסף של ההתמודדות הצרפתית עם העבר הבעייתי אל מול מיתוס העבר כשהדגיש כי מדובר בהתנגשות בין הרצון לעשות מיסטיפיקציה לעבר אל מול המחויבות הפוסט המודרנית לדה-מיסטיפיקציה שלו ולניתוץ מיתוסים" :וויכוחי זיכרון נעו בין ביטויי נוסטלגיה וכמיהה לזהות לאומית 'נורמלית' ,המתבססים על שכחה סלקטיבית של פשעי 11 מלחמה ,לבין השאיפה להתנתק מהנרטיב ההיסטורי המיסטי אותו הציעו מנהיגים כמו דה גול" ( . )Carrier, 25:2005התמודדות זו קיימת ,לדעתו של קרייר ,גם בצרפת וגם בגרמניה. בכל תקופה זו בולטת העובדה כי הדיון בשאלה 'היהודית' של השואה :השלכות האירועים ההיסטוריים על הקהילה היהודית הצרפתית ומשמעותם של אירועים אלו על שילובם של היהודים בצרפת שלאחר המלחמה לא היו הנושאים המרכזיים בדיון בנוגע לשאלת 'האשמה' הצרפתית. אולם במקביל לתהליך המורכב של בניית המיתוס 'הגוליסטי' וניפוצו ,היחסים המורכבים בין 'צרפת' כאומה והקהילה היהודית הצרפתית השפיעו באופן מכריע על עיצובו של זיכרון שואה צרפתי גם כן .הנרי רוסו הסביר כי "התעוררות הזיכרון היהודי" השפיעה באופן מהותי על 'סינדרום וישי' ועל תרבות הזיכרון הצרפתית ( .)Rousso, 1991לטענתו של קרייר ,לא ניתן להבין את תפיסת זיכרון השואה בצרפת ואופני הנצחת השואה מבלי להתייחס לחשיבותה של הקהילה היהודית על עיצובם .)Carrier, 2005( 14למרות שהקהילה היהודית בצרפת מורכבת מאחוזים גבוהים של יהודים יוצאי ארצות ערב שהגיעו לצרפת לאחר המלחמה באלג'יר ,ולא חוו על בשרם את הגירוש מצרפת במלחמת העולם השנייה ואת ההשמדה הנאצית ,הפקטור המשמעותי ביותר שמאחד את יהודי צרפת כולם הוא זיכרון הרדיפה הנאצית והג'נוסייד היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה ( Carrier, .)26:2005משנות ה 20-ואילך ,במקביל לשינוי בתפיסת הזיכרון הצרפתית ,התחולל שינוי גם באופי היחסים בין הקהילה היהודית הצרפתית לאומה הצרפתית ,שהוביל לסוג של "פרטיקולריזם יהודי" (שם) .קרייר טוען כי תופעה זו נבעה ממספר סיבות שונות :הרמת הראש של האנטישמיות בשנות ה 20-וה 10-בצרפת ,הכחשות שואה ציבוריות ומתוקשרות, חיזוק השיח בנושא שיתוף הפעולה הצרפתי-נאצי בעקבות משפטי בכירי משטר וישי בשנות ה 20-והיודופוביה הגוברת בעקבות האינתיפאדה הפלשתינית בשנות ה( 2000-שם). פרטיקולריזם יהודי זה הוביל גם לתפיסה פרטיקולריסטית יהודית של השואה – הדגשת השואה כאירוע ייחודי שעבר על העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה .בנוסף, תפיסה זו הובילה גם לדרישה יהודית להכרה צרפתית רשמית בעוולות כנגד יהודים שבוצעו על ידי ממשל וישי (.)Wolf, 24:2004 בנוסף להשפעת שתי תפיסות זיכרון אלו :התפיסה הקונפליקטואלית הצרפתית והתפיסה הפרטיקולארית היהודית -הזיכרון הקולקטיבי בצרפת הושפע גם מהניסיונות לכונן זיכרון אירופי משותף של מאורעות השואה ומלחמת העולם השנייה .לטענתו של לותר פרובסט ( ,)Probstזיכרון השואה הוא המיתוס הפוליטי המכונן של האיחוד האירופי שתפקידו להעניק לגיטימציה ציבורית נרחבת לפרויקט האינטגרציה האירופית ( .)Probst, 2003ככל שפרויקט האיחוד האירופי התבסס והפך גדול יותר מאיחוד כלכלי אינטרסנטי גרידא ,כך גברו הניסיונות לעצב לישות זו זהות קונקרטית העומדת בפני עצמה .השואה סימלה 14 בספרו,Holocaust Monuments and National Memory – France and Germany since 1989 : מתאר קרייר בפירוט את השפעת הקהילה היהודית באופן ספציפי על הקמת האנדרטה לזכר היהודים שגורשו בצרפת בפריז (.)Carrier, 2005( )Vel'd'Hiv 14 לאירופה את סט ההתנהגויות אשר יש להימנע מהן בכל תוקף" :השואה מעניקה משמעות אבל היא לא רק זיכרון המעניק לגיטימציה סימבולית לאיחוד האירופי ,אלא גם פעולה פוליטית ומעשה המעצב ערכים כמו התנגדות לגזענות ,אנטישמיות ושנאת זרים" ( Probst, .)53:2003בצרפת ,שהייתה לכוח מרכזי באיחוד האירופי מאז הקמת "קהילה הברזל והפלדה" בשנת ( 1210שם) ,זיכרון השואה הכלל אירופי העניק לתרבות הזיכרון הצרפתית פתרון ,ולו חלקי ,ל"-סינדרום וישי" שהוצג לעיל' .הצרפתיות' שנקרעה כאמור בין התפיסה העצמית שראתה בצרפתים עצמם כקורבנות המשטר הנאצי ובין ההכרח לקחת אחריות על תפקידה של צרפת בשואת יהודי אירופה ,אימצה בחום את מיתוס השואה האירופי ,המכיל בתוכו יסודות אנטי-נאציים ואנטי-פאשיסטיים .מיתוס זה אפשר לצרפת כמו גם "[]...למדינות רבות באירופה להאשים את הנאציזם וגרמניה מבלי להתייחס לשיתוף הפעולה שלהן ,האנטישמיות שלהן וכו'" ( .)Probst, 54:2003המיתוס האירופי האנטי-נאצי אפשר גם לצרפתים ,בתקופות מסוימות ,לא להתמודד עם שאלת האחריות הצרפתית לשואת יהודי צרפת ,גם שזו הייתה יודעה ומקובלת על היסטוריונים רבים והשפיע על עיצובו של הזיכרון הקולקטיבי הצרפתי. במדינות בהן הזיכרון הקולקטיבי מתעצב במסגרת תרבות זיכרון מורכבת ורבת פנים ,כמו במקרה הצרפתי ,פעילותו של אתר הנצחה לשואה מלווה תמיד במתח בין התפיסות המתחרות .כבר ב 1243-ביקש איזק שניאורסון ( ,)Schneersohnאחד ממנהיגי הקהילה היהודית בצרפת ,להקים מוסד שיאסוף ויתעד מסמכים רשמיים שמטרתו "ליצור מסגרת שתאסוף הוכחות לרדיפת היהודים במטרה להעיד ולדרוש צדק בתום המלחמה" .15בתחילה פעל הארכיון המאולתר באזור גרנובל ,שהיה תחת כיבוש איטלקי אולם בסוף שנת ,1243 כשנכנסו הכוחות הנאצים גם לשם ,עבודת האיסוף נפסקה .בתום המלחמה ,החלו אנשי ה CDJC – Center of Contemporary Jewish Documentationלקטלג ולארכב את המסמכים "על מנת להבין את התהליך שהוביל להריסת יהדות צרפת" .16לאורך השנים, ובעיקר בזמן משפטים רשמיים של פושעים נאציים כמו משפטי נירנברג ,משפט אייכמן ומשפטים פנים צרפתיים כנגד פושעי משטר וישי בשנות ה ,10-הפך הארכיון למקור מידע חשוב שסייע בהעמדתם של הפושעים לדין באשמת פשעים נגד האנושות .בשנות ה 10-ביקש שניאורסון להקים אתר הנצחה בצורת קבר לזכר קורבנות השואה .באוקטובר 1210 ,נפתחה האנדרטה באופן רשמי בשטח שנתרם לטובת האתר על ידי עיריית פריז .17ב 1210-עברו משרדי ה CDJC -לאתר הקבע שלהם בפריז והתמקמו גם כן בתוך אתר ההנצחה .השילוב בין אתר ההנצחה לארכיון ,שהפך ברבות השנים למוסד מחקרי ,עודדו מאוחר יותר את היוזמה 15 מתוך האתר הרשמי באנגלית של ה Memorial De La Shoa -בפריז בכתובת: http://www.memorialdelashoah.org/b_content/getContentFromNumLinkAction.do?itemId=48 9&type=1 16 שם. 17 חוקרים רבים טוענים כי ההחלטה להקים את 'יד ושם' בירושלים בתחילת שנות ה 01-קשורה באופן הדוק לפחד הישראלי מפני הקמת אתר הנצחה לשואה מחוץ לארץ ישראל .פחד שהתגבר בעקבות היוזמה הצרפתית של שניאורסון .ראו למשל :שטאובר4111 , 15 להקים במקום 'קומפלקס זיכרון' רחב יותר שיכלול גם מוזיאון שואה .18להגדלת הקומפלקס והפיכתו לאתר מרכזי בנוף הפריזאי ישנה חשיבות סימבולית לא מבוטלת. הרחבת האתר היא סמל לשינוי תודעתי משמעותי שעברה צרפת ביחסה לשואה. בשנת 2001נפתח מוזיאון השואה לציבור הרחב .מטרתו של המוזיאון היא "לשמש גשר בין הגברים והנשים שחיו בזמן השואה לאלו שלא חוו תקופה היסטורית זו ,בין אם בצורה ישירה ובין אם בתיווך הוריהם" .19על פי התפיסה העצמית של המוזיאון כפי שהוא מציג את עצמו ,אמנם מדובר בהמשך ל CDJC-ולאנדרטה לזכר "הקדוש היהודי הבלתי מוכר" ( ,)The Unknown Jewish Martyrהרי שהמוזיאון מהווה שלב חדש בהעברת זיכרון ולקחי השואה לדורות הבאים .על פי נתוני המוזיאון ,בשנת 2010ביקרו במקום 121,000אלף בני אדם וקרוב ל 1302-קבוצות .20לטענת המוזיאון ,הגידול המתמשך של מבקרים במקום נובע מהעובדה שלא מדובר רק בארכיון המיועד להיסטוריונים וחוקרים אלא אתר המשמש ל- "זיכרון וחינוך אזרחי ,אתר תרבות והיסטוריה" .21תצוגת הקבע של המוזיאון מורכבת מ12- תחנות כרונולוגיות ונושאיות המציגות את "ההיסטוריה של היהודים בצרפת במהלך השואה" .22חשוב לציין בנקודה זו כי התמקדות המוזיאון בהיסטוריה של יהודי צרפת במהלך השואה ייחודית לעומת המוזיאונים האחרים שנבדקו בעבודה זו .גם 'יד ושם' וגם המוזיאון בוושינגטון מבקשים להציג לקהל המבקרים שלהם את 'השואה' בכללותה, בצרפת כאמור מטרת המוזיאון היא להציג את הזווית היהודית – צרפתית של השואה .כמו כן ,מבקשים במוזיאון להציג במקביל גם את סיפוריהם של אנשים פרטיים וגם את הסיפור ההיסטורי הקולקטיבי .בנוסף ,התצוגה משלבת בין תיאור ההיסטוריה הצרפתית ותיאור ההיסטוריה הכלל אירופית .כך יציגו במוזיאון מצד אחד של קירות התערוכה את התפתחות האנטישמיות בצרפת ,למשל ,וממול תוצגנה התפתחות האנטישמיות באירופה. בדומה למוזיאונים באמריקה ובישראל ,גם המוזיאון הצרפתי מתמודד עם אירועי השואה בהתאם להשפעות תרבותיות ולאומיות שונות .אולם בניגוד למוזיאונים האחרים ,מוזיאון זה מתמודד עם מורכבות הדיון במדינה אירופית שבה נרדפו יהודים בפועל .בעוד באמריקה מוצגת השואה כחוויה אירופאית במהותה אשר לעומתה אמריקה היא זו המסוגלת לשמר באמת את ערכי הדמוקרטיה ,ובישראל מוצגת השואה כחוויית הקורבנות היהודית בגולה שהפתרון היחידי לה הוא מדינת ישראל ,הרי שבצרפת השואה היא סיפור מורכב של רדיפה ושיתוף פעולה ,קורבנות ומקרבנים ,וחיים יהודיים עשירים לצד אנטישמיות עמוקה ומושרשת .בכל אחד ממדינות אלו מוצגת גרמניה בצורה שונה בהתאם לתפיסת תפקידה של גרמניה ואזרחי גרמניה כמחוללי השואה .בהתאם לכך ,גם ההתנגדות הגרמנית לנאציזם מוצגת באופן שונה בכל אחד מהמוזיאונים שנבדקו בעבודה זו .חשיפת אופני התצוגה השונים של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם תאיר באור בהיר יותר את תפיסת 'הגרמניה' בכל 18 מתוך האתר הרשמי באנגלית של ה Memorial De La Shoa -בפריז בכתובת: http://www.memorialdelashoah.org/b_content/getContentFromNumLinkAction.do?itemId=48 40.01.04 ,9&type=1 19 שם 20 שם. 21 שם. 22 שם. 16 אחד מהמוזיאונים ,הנרטיבים המושלים בכל אחד מהם ,התפיסות האידיאולוגיות השונות והלקחים המוסריים – חינוכיים אותם מבקש כל מוזיאון להאדיר. ג .ניתוח ההיפותזה שקדמה לכתיבת העבודה הניחה כי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם תוצג באופן שונה בכל אחד מהמוזיאונים השונים שייבדקו בעבודה .אמנם ,במהלך המחקר עלה בברור כי ה התנגדות הגרמנית לנאציזם מוצגת בצורה שונה בכל אחד מהמוזיאונים אך יחד עם זאת ניתן היה ניתן לסווג את הממצאים השונים ולהכליל אותם תחת קטגוריות נושאיות דומות .תת פרק שלם יוקדש לאופני הנצחת מחתרת הסטודנטים ממינכן" :הוורד הלבן" שזכתה להבלטה רבה במוזיאונים שנבדקו בעבודה זו בהתאם להיותה הקבוצה המייצגת של ההתנגדות לנאציזם הן בגרמניה והן מחוצה לה .ההתנגדות מקרב הכנסייה הגרמנית גם היא מוצגת בשלושת המוזיאונים גם יחד ,כאשר את מירב תשומת הלב מקבל הכומר מרטין נימולר .התנגדות מסוג זה תוצג בפרק זה בתת סעיף נוסף .אזכורים משמעותיים מקבלים גם היריבים הפוליטיים של המפלגה הנאצית משמאל :המפלגה הסוציאל דמוקרטית והמפלגה הקומוניסטית הגרמנית וגם ממצאים אלו יידונו בנפרד .סיווג נוסף ,המקובל גם הוא בספרות המחקרית בנוגע להתנגדות הגרמנית לנאציזם ,ייעשה עבור ההתנגדות השמרנית – ימנית ,בעיקר בקרב גנרלים ואנשי צבא שהתנגדו להיטלר -והוא זה שיחתום פרק זה. ג -1.הנצחת "הוורד הלבן" ב'-יד ושם' ,במוזיאון השואה בוושינגטון ובמוזיאון השואה בפריז מחתרת הסטודנטים "הורד הלבן" שפעלה במינכן בשנת 1242נתפסת על פי רוב כמייצגת הבולטת והפופולארית ביותר של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .מסיבות פוליטיות מגוונות חברי הוורד הלבן מהווים את 'הטיפוס האידיאלי' של המתנגדים הגרמנים וזוכים כיום להערצה רבה ברחבי גרמניה .חצי מבין מאות אתרי ההנצחה של מלחמת העולם השנייה בגרמניה כיום מוקדשים להתנגדות הגרמנית לנאציזם .חמישים אחוז מתוך אותן אנדרטאות מוקדשות באופן ייחודי לחברי הוורד הלבן .בשנת 2003בחרו בני הנוער הגרמניים את חברי הוורד הלבן כ"-גרמנים החשובים בהיסטוריה" ,לפני אלברט אינשטיין, גתה ואחרים .בשנת 2000נבחרה סופי שול כ"-אישה החשובה בהיסטוריה" על ידי העיתון הגרמני הנפוץ :ה"-בילד" (וולוביץ .)2002 ,בזיכרון הקולקטיבי הגרמני מתוארת פעילות 'הוורד הלבן' כ"-סמל של התנגדות טהורה ומוסרית אשר לא ביקשה לצבור כוח פוליטי והייתה נטולת אינטרסים" ( .)Moll, 174:1992חברי המחתרת הותירו אחריהם מורשת ענפה שהתאימה בחלקה גם לערכי מזרח גרמניה וגם לערכי מערב גרמניה .בעוד הכרוזים הראשונים של חברי המחתרת הדגישו מסרים דתיים ואוניברסאליים שהתאימו לתפיסה העצמית המערב גרמנית לאחר המלחמה ,הכרוזים האחרונים שהפיצה הקבוצה הדגישו דווקא מסרים סוציאליסטיים שתאמו את ערכי מזרח גרמניה .השילוב בין המסרים השונים 17 הגביר את הפופולאריות של חברי הקבוצה בכל רחבי גרמניה והפך אותם ,כאמור ,לטיפוס האידיאלי של המתנגדים הגרמניים (.)Moll, 1992 התייחסות טיפוסית קונצנזואלית ל"-ורד הלבן" בגרמניה ניתן לקרוא בכתביה של אינגה שול ,אחותם הקטנה של האנס וסופי שול ,הדמויות המובילות בקבוצה ,אשר מנסה להסביר מדוע ,לדעתה ,חברי המחתרת הנם גיבורים" :הם לא ניסו לבצע משימות על אנושיות .הם התקוממו למען עניינים פשוטים ,עקרונות אלמנטאריים :הזכות של כל אדם לבחור את דרך חייו ולחיות בחירות .הם לא חיפשו למות מות קדושים למען רעיונות יוצאי דופן .הם לא רדפו אחר מטרות גרנדיוזיות .הם רצו לאפשר לאנשים כמוני וכמוך לחיות בחברה אנושית. אולי הגדולה שלהם מתמצה בעובדה שהם הקדישו את חייהם לטובת עניין כה פעוט ,שהם היו חזקים מספיק לוותר על חייהם בהגנה על הזכות הבסיסית ביותר ...אולי הרואיזם צרוף הוא להחליט בעקשנות להגן על ענייני דיומא ,על הטריוויאלי והמיידי.)Scholl, 4:1970( "... במוקד הפעילות של הקבוצה עמדו שישה אנשים :האחים הנס וסופי שול המפורסמים יותר, הפרופסור לכימיה קורט הובר ,והחברים אלכסנדר שמורל ,וילי גרף וכריסטוף פרובסט. בנוסף להם פעלו עוד מספר אנשים בודדים בשולי העשייה המחתרתית .עיקר פעילותם התמקדה בכתיבת כרוזים ביקורתיים והפצתם ברחבי גרמניה .דרך הפצת הכרוזים הייתה שגרתית למדי .הנחת כרוזים בחדרי מדרגות ובתאי טלפון ,שליחת מכתבים אנונימיים למקומות בהם התאספה אוכלוסייה – מספרות שכונתיות למשל ,והנחת כרוזים ברחבי האוניברסיטה על מנת לעורר את תודעתם של חבריהם הסטודנטים .לבסוף ,נתפסו חברי 'הורד הלבן' במהלך מבצע חלוקת כרוזים באוניברסיטת מינכן .בנוסף לחלוקת הכרוזים ניסו חברי "הורד הלבן" להעמיק את שיתוף הפעולה שלהם עם קושרים אחרים ברחבי גרמניה על מנת להתחבר אל תנועת התנגדות כלל ארצית רחבה יותר .כחלק מניסיון זה חתמו חברי הקבוצה את הכרוז האחרון שלהם כ"-מניפסט הסטודנטים ממינכן" ולא בתור "הורד הלבן" ,אולם בסופו של דבר ניסיון זה לא צלח (אלטמן .)2002 ,את פעילות "הורד הלבן" ניתן לתייג כהתנגדות מסיבות מוסריות ודתיות שבוצעה על ידי יחידים ,בהתאם לחלוקה המקובלת בנוגע להתנגדות הגרמנית .לעיתים אנו יכולים למצוא בכרוזים השונים ציטוטים מכתבי קודש נוצרים שונים וציטוטים אחרים המבקשים להזכיר לעם הגרמני את יסודות התרבות האירופית האוניברסאלית עליה מבוססת גם התרבות הגרמנית .אולם כאמור במקרים מסוימים ניתן להבחין גם במסרים סוציאליסטיים שנכנסו לטקסטים בעקבות תמיכתו של אלכסנדר שמורל ,שמוצאו רוסי ,בסוציאליזם ובברית המועצות (.)Dumbach, Newborn: 2006 החוקרת כריסטיאנה מול ( ,)Mollשהיתה הראשונה להיחשף למסמכים ארכיונים חסויים בנוגע לפעילות "הוורד הלבן" ,טענה כי המחתרת פעלה בצורות שונות במהלך שלוש תקופות שונות .התקופה הראשונה -בה נכתבו ארבעת הכרוזים הראשונים שחולקו על ידי המחתרת -התרחשה בחודשים יוני ויולי .1242 ,בתקופה זו פנו חברי הוורד הלבן לקבוצה קבועה של 100נמענים מתוך אמונה כי אלו יהפכו למעין 'מנויים' של עלוני המחתרת. כרוזים אלו מאופיינים בפנייה לקהל אינטלקטואלי משכיל והמסר העולה מהם הוא ליברלי 18 מאוד החרד מתפקידו של ההמון בפוליטיקה הגרמנית .במהלך כתיבת עלונים אלו החלו חברי המחתרת ,בעיקר האנס שול ואלכסנדר שמורל ,לתהות לגבי אפקטיביות מתודת המנויים והחליטו לשנותה .שינוי זה מסמל את התקופה השנייה של פעילות המחתרת שהתרחשה בין החודשים נובמבר 1242עד ינואר .1243בשלב זה עסקו חברי הקבוצה בכתיבת הכרוז החמישי .המאפיין העיקרי של תקופה זו הוא הרצון ליצור רושם של תנועת התנגדות המונית שפועלת בכל רחבי בגרמניה ולכן נחתם הכרוז בשם" :תנועת ההתנגדות הגרמנית" והופץ באזורים מרוחקים בדרום גרמניה ובאוסטריה בכמויות גדולות .בשלב זה החל וויכוח בין חברי הקבוצה הצעירים לפרופסור קורט הובר שליווה אותם לאור הניחוח 'הקומוניסטי מדי' שעלה מהכרוז לדעתו של הובר .וויכוח זה הוביל בסופו של דבר לפרישתו של הובר מפעילות הקבוצה .אופן חלוקת הכרוז תוכנן בצורה שיטתית במשך תקופה ארוכה וכתיבתו היתה לשיא "הפעילות המחתרתית" של הקבוצה .בתקופה השלישית והאחרונה שהתרחשה בחודש פברואר 1243עסקו חברי המחתרת בריסוס כתובות גראפיטי ברחבי מינכן ובכתיבת הכרוז השישי .התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד וההבנה כי גרמניה הולכת להפסיד במלחמה השפיעו מאוד על פעילות הקבוצה בתקופה זו .כשהאמינו חברי המחתרת כי הציבור הגרמני מאס בנאציזם החלו בכתיבת גראפיטי ברחבי מינכן מתוך כוונה לעורר עוד יותר את דעת הקהל .לטענתה של מול ,המניעים לפעולתם של חברי "הורד הלבן" שונים ומגוונים והם משלבים אמונה חזקה ב'-אתיקה הנוצרית' השוללת ,לטענתם, את הנאציזם; מחויבות לאמת פנימית החזקה יותר מהמחויבות הלאומית; הבנה מציאותית של ההתרחשויות הפוליטיות בגרמניה כמו גם של התקדמות הצבא הגרמני; ואמונה באיחוד אירופה שיבטא את כל הרעיונות ההומאניים שהם ערש המערב לדעתם (.)Moll, 1992 סביב הגרעין הקשה של חברי "הורד הלבן" פעלו עוד מספר אנשים בודדים שסייעו בהפצת הכרוזים בדרכים שונות .בסופו של דבר ,בחודש פברואר ,1243נתפסו האנס וסופי שול במהלך חלוקת כרוזים באוניברסיטת מינכן .בתום משפט בזק שנמשך כמה ימים ספורים, הוצאו להורג מרבית חברי המחתרת כמו גם אלו שסייעו להם בנקודות זמן שונות .תמלולי החקירות של האנס וסופי שול לאחר שנתפסו ולפני שהוצאו להורג פורסמו והפכו לסרט פופולארי" :סופי שול – הימים האחרונים" ,שיצא לאקרנים בשנת .2001 המבקר הישראלי ביד ושם לא יידע על פעילותם של חברי "הורד הלבן" מכיוון שזו אינה מוזכרת כלל בתצוגת הקבע במוזיאון .חברי המחתרת לא מוזכרים בתצוגת המוזיאון המתארת את עליית הנאצים לשלטון ,לא בחלק אחר של התצוגה המתאר את ההתנגדות למשטר הנאצי בקרב יהודי אירופה בפרט ועמי אירופה בכלל ולא באזור המבקש לציין לטובה את חסידי אומות העולם שעסקו בהצלת יהודים .לעומת זאת ,מקום נכבד מוענק בתערוכה לנושאים כגון :תהליכי הנאציפיקציה שעוברת החברה הגרמנית והטרור שהופעל כנגד חברה זו על ידי המשטר הנאצי ,המעורבות של האוכלוסייה הגרמנית ברצח היהודים ועוד .יחד עם זאת ,באתר האינטרנט של "יד ושם" כן מתייחסים ברשות הזיכרון באופן פרטני למחתרת "הוורד הלבן" כאשר נכתב כך" :יש לציין ,כי מתנגדי משטר בולטים כמו קבוצת הסטודנטים "הורד הלבן" במינכן ,שנאסרו והוצאו להורג לאחר שהפיצו עלונים 19 בגנות רצח היהודים ,וכן חלק מקושרי ה 20"-ביולי" היו קתולים אדוקים" .23מתוך אזכור מינורי זה באתר המוזיאון ניתן ללמוד כמה דברים מהותיים על אופן הנצחת קבוצת הוורד הלבן במוסד הירושלמי .המשפט הקצר על המחתרת הסטודנטיאלית מופיע אך ורק במסגרת שיח רחב יותר העוסק בהתנגדות הדתית – כנסייתית בגרמניה עליה נכתב באתר כך" :גורם אפשרי אחר להתנגדות בשנות ה 30-היו חוגי הכנסייה .ראשי הכנסייה בגרמניה, הן קתולים והן פרוטסטנטיים היו בעלי השקפת עולם שמרנית ,עיינו את רפובליקת ויימאר וחוזה ורסאי ופחדו מהקומוניסטים ,גורמים אלה הביאו אותם לתמוך בנאצים לפחות בשנים הראשונות של המשטר" .24בהמשך הטקסט מתואר התפקיד השולי של הכנסייה הקתולית בתנועת ההתנגדות הגרמנית הרחבה יותר .חברי הוורד הלבן ,קתולים בעצמם אשר האמונה הדתית העמוקה שלהם היוותה את אחד ממניעי ההתנגדות שלהם ( Moll, ,)1992מוצגים כיוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל .דווקא שוליותם בקרב הקתוליות הגרמנית היא שמשמשת את יד ושם להוכיח ,כביכול ,את חדלות הכנסייה הקתולית בתקופת הרייך השלישי וחוסר יכולתה לעמוד ככוח משמעותי המתנגד לנאציזם. מעניין במיוחד הוא הדגש הבלעדי שניתן באתר האינטרנט של 'יד ושם' לכך שפעילי המחתרת "הפיצו עלונים בגנות רצח היהודים" .25תיאור זה מבקש להאדיר את העובדה שפיסקה אחת מתוך הכרוז השני אותו כתבו חברי המחתרת עסקה בהשמדת יהדות פולין. כל פעילות "הוורד הלבן" ,המורכבות הפוליטית שעלתה בכרוזים השונים שכתבו ,קהלי היעד המגוונים ,המסרים האוניברסאליים והאמונה באיחוד אירופה ,מצטמצמת לכדי אותה פיסקה הנוגעת במישרין לשואה היהודית במהלך מלחמת העולם השנייה" :מאז ההשתלטות על פולין נטבחו בארץ זו שלוש מאות אלף יהודים באופן חייתי .אנו עדים לפשעים אימתניים ,פשעים נגד הכבוד האנושי ,פשעים שאין דומה להם בתולדות האנושות ...גברים פולנים צעירים ,בני אצולה ,הושמדו ...גברים בגילאי 15-20נשלחו לעבודות כפייה במחנות הריכוז של גרמניה ,כשהנשים נשלחו לנורווגיה ,לבתי הבושת של אנשי הס"ס ... ושוב ישן העם הגרמני את שנתו קהת החושים והמטמטמת ,באפשרו לפושעים הפשיסטיים להמשיך ולהשתולל .ועל כך לא יוכל העם הגרמני להנקות מאשם .כל אחד מכם אשם ,אשם , אשם!”. 26התייחסות בודדת זו של חברי "הוורד הלבן" לגורל יהודי פולין אכן יוצאת דופן בקרב ההתנגדות הגרמנית ,שכמעט ולא עסקה במצוקת היהודים ( ,)Broszat, 1991והיא זו שמאפשרת למוזיאון 'יד ושם' להתייחס ,גם אם בצורה מינורית באתר האינטרנט של המוסד בלבד ,לפעילות המחתרת הסטודנטיאלית ממינכן. במוזיאון השואה בוושינגטון ההתייחסות לחברי הוורד הלבן שונה בתכלית .המבקר במוזיאון לא יוכל שלא להיתקל בקיר התצוגה המתאר את קורותיה של המחתרת ולא יצטרך לנבור באתר האינטרנט על מנת להשיג מידע בנושא .חברי הקבוצה זוכים להאדרה 23 מתוך אתר האינטרנט של "יד ושם" בכתובת: http://www1.yadvashem.org/yv/he/education/pedagogic_center/country.asp#7 24 שם. 25 שם. 26 מתוך הכרוז השני של "הוורד הלבן" ,מתורגם אצל אלטמן4119 , 41 והבלטה ,אולי אף האדרת יתר ,ומהווים את הדוגמה הבולטת ביותר של מתנגדים גרמניים במוזיאון .קיר התצוגה העוסק בקבוצת הוורד הלבן נמצא בחלקו האחרון של המוזיאון תחת הנושא הרחב יותר בכותרת" :מצילים" .למבקר הישראלי במוזיאון יהיה זה מעט מוזר להיתקל בקבוצת סטודנטים גרמניים המוצגים בשורה אחת לצד חסידי אומות עולם, או לצד מתנגדים יהודיים בולטים כגון חנה סנש ובסמוך לניסיונות הצלה נוספים שאורגנו על ידי יהדות העולם .בדומה ל"-יד ושם" ,גם המוזיאון בוושינגטון מדגיש את חשיבותה של מחתרת "הורד הלבן" בזכות אותו ציטוט מפורסם העוסק בהשמדת יהדות פולין .עותק מקורי של הכרוז השני ,שחלקו כאמור עוסק בהשמדת היהודים ,מוצג במוזיאון ומודגשת בו 'הפסקה היהודית' .בהסבר שמציע המוזיאון לגבי "הוורד הלבן" נכתב כי" :מבין הקבוצות הגרמניות שהתנגדו לדיקטטורה היטלראית ,רק אחת ,המכונה "הורד הלבן" ,מחתה בגלוי כנגד הג'נוסייד הנאצי שבוצע ביהודים .27"....לציטוט זה שתי משמעויות חשובות. הראשונה היא שגם עבור המוזיאון האמריקאי ההתייחסות הנרחבת לוורד הלבן מתאפשרת ,ואולי אף מוצדקת ,בזכות אותה התייחסות ,מינורית יש להזכיר ,לסוגיה היהודית מצד חברי הקבוצה .המשמעות השנייה והמשמעותית לא פחות בעיני היא העובדה כי יוצרי התערוכה בוחרים להדגיש כי מחתרת "הוורד הלבן" פעלה במקביל לקבוצות אחרות שגם כן התנגדו לנאציזם .זאת ניתן להבין באמצעות הדגש הניתן בפתיחת הטקסט על היות "הוורד הלבן" קבוצה אחת 'מבין הקבוצות הגרמניות שהתנגדו לדיקטטורה ההיטלראית' .ניתן לזהות באופן ההנצחה של חברי המחתרת ממינכן במוזיאון השואה בוושינגטון מהלך דו משמעי .מחד ,כן ישנה התייחסות להתנגדות הגרמנית בכללותה אך מאידך בוחר המוזיאון להבליט את המתנגדים שהתייחסו במאבקם גם לסוגיה היהודית ולא התמקדו אך ורק בניסיונות לפגוע בהיטלר או בדיקטטורה הנאצית. ניתן לזהות בהתייחסות של המוזיאון בוושינגטון למחתרת הסטודנטים נטייה להאדרת יתר של פעילות הקבוצה .דוגמה בולטת להאדרה חסרת פרופורציות זו ניתן למצוא בהתייחסות הטקסטואלית של המוזיאון בנוגע לתמונה המראה את חברי המחתרת במהלך פגישה בפארק ציבורי במינכן 28 .בהסבר לתמונה נכתב" :בפגישה סודית של הורד הלבן בפארק של מינכן ,סופי שול עונדת את הפרח הלבן ,סמל הארגון הקטן שלהם" .29תיאור הרואי זה של חברי המחתרת במהלך פגישה סודית ,לטענתו של מוזיאון השואה בוושינגטון ,מעורר מספר תהיות .אותה פגישה סודית התרחשה באמצע היום בפארק ציבורי גדול במינכן .אין מדובר 27 תרגום חופשי מאנגלית לטקסט המופיע בתצוגת המוזיאון .הציטוט המדויק הנו"Of the Groups in : German that opposed Hitler dictatorship, only one, code named "white Rose" openly protested the Nazi genocide against Jews". 28 ראה נספח מס4 . 29 הציטוט המדויק מאנגלית: "At a secret gathering of the WR in Munich park, soffie Schull wore a white flower the symbol of their small organization". 40 בזמן או במקום האידיאליים לקיומן של פגישות מחתרתיות סודיות בין אנשים הנלחמים באחת מהדיקטטורות הרצחניות שידעה האנושות .בנוסף ,מדוע דווקא באותה פגישה סודית בחרו חברי "הוורד הלבן" להצטלם ולהותיר זכר מפליל מאותה פעילות מחתרתית לא חוקית? ניתן לטעון כי במידה מסוימת יוצרי התערוכה מנסים לייצר הילה של חשאיות והרואיות לפגישה שככל הנראה כלל לא עסקה בענייני המחתרת .זוהי דוגמה מובהקת לבולטות אותה מקבלים חברי "הוורד הלבן" במוזיאון בוושינגטון ולעובדה כי בולטות זו עומדת אולי בניגוד להיותם של הסטודנטים ממינכן "אנטי גיבורים" .לא הדמויות מלאות המסתורין והכריזמה אותן אנו מעצבים בדמיוננו כשאנו נדרשים לבנות בראשנו את דמותם של לוחמי מחתרת סודית אלא סטודנטים פשוטים' ,גרמנים רגילים'. גם במוזיאון השואה בצרפת קבוצת "הורד הלבן" היא המייצגת המובהקת ביותר של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .בשונה מהמוזיאון בוושינגטון ,ההתנגדות הגרמנית מוצגת במוזיאון הצרפתי כחלק מההתמודדות של החברה הגרמנית עם המשטר הנאצי ,או במונחיו של המוזיאון .The German Society confronted with crime :בעוד בוושינגטון ,קבוצת "הורד הלבן" מוצגת כאירוע היסטורי העומד בפני עצמו ,בצרפת מוצגת המחתרת בקונטקסט רחב יותר העוסק בתגובות השונות של החברה הגרמנית להשתלטות הנאצית ולרדיפת היהודים .בטקסט העוסק בדעת הקהל הגרמנית בנוגע לרדיפת היהודים מוזכרים לראשונה מיעוט הגרמנים שהתנגדו לכך או השתתפו בצערם של היהודים (" :)Commiseratedרוב הגרמנים נשארו אדישים למצוקת ( )Plightהיהודים ,אולם מיעוט מקרב מעמד הביניים הליברלי ( ,)Liberal Minded Middle Classקתולים ואנשים בעלי נטייה שמאלית השתתפו בצערם ( )Commiseratedשל היהודים" .טקסט נוסף העוסק באופן ישיר בהתנגדות הגרמנית מתאר בעיקר את השוליות של המיעוט המתנגד אל מול חברה תומכת בנאציזם או אדישה לו" :מכיוון שמרבית החברה הגרמנית תמכה באופן מסיבי בנאציזם ,ההתנגדות הייתה מוגבלת למיעוט קטן ומבודד .עד 1242המשטר הצליח והפופולאריות של היטלר הייתה בשיאה ( .)Intactצייתנות ,פחד וכניעה שררו בקרב אוכלוסיית המדינה שנשלטה על ידי הלאומנות ,שם כל צורה של התמרדות נתפסה כבגידה" .כלומר המהלך הראשון העוסק בהתנגדות הגרמנית לנאציזם מבקש מצד אחד לאפיין את הקבוצות הבולטות שהתנגדו בפועל (לא נשארו אדישים לרדיפת היהודים) ואת היותן של קבוצות אלו מיעוט מבוטל מבין החברה הגרמנית כולה. במסגרת המוצגים השונים העוסקים בהתנגדות הגרמנית לנאציזם ,התמונה של הורד הלבן (שמוצגת גם במוזיאון האמריקאי) ,30היא התופסת את המקום הגדול והמרכזי ביותר. הגדרת המחתרת במוזיאון אינפורמטיבית בלבד" :התנועה המחתרתית בשם "הוורד הלבן" נוסדה ביוני 1242על ידי סטודנטים מאוניברסיטת מינכן (האנס וסופי שול ,אלכסנדר שמורל ,כריסטיאן פרובסט ,ווילי גראף והפרופסור קורט הובר)" .בדומה לממצאים מ"-יד ושם" ומהמוזיאון בוושינגטון ,גם בפריז מובלטים חברי "הורד הלבן" בגלל הכרוז השני שחילקו העוסק בין היתר בהשמדת יהדות פולין .כרוז זה מוצג במלואו כמסמך היסטורי 30 ראה נספח מספר .4 41 עליו נכתב במוזיאון ההסבר הבא" :טקסט הכרוז השני שחולק על ידי 'הורד הלבן' המגנה את טבח יהודי פולין .גרמניה ."1242-43הפסקה הקצרה שעוסקת ביהודי פולין היא שמאפיינת את הכרוז כולו ואת כלל הכרוזים שנכתבו על ידי 'הורד הלבן' .בטקסט המתאר את ההתנגדות הגרמנית באופן כללי נכתב כי" :הכרוזים שהופצו על ידי "הורד הלבן" היוו גינוי יוצא דופן של מדיניות ההשמדה שהובילו הנאצים" .הייחודיות של 'הורד הלבן' וההתעסקות שלהם ביהודי אירופה וגורלם מודגשת במוזיאון בפריז ככזו העומדת בסתירה לנטיות האנטישמיות של ההתנגדות הגרמנית הרחבה יותר .ההתנגדות הגרמנית בכללה מתוארת בפריז כ"-אנטישמית מאוד" וככזו ש"-לא הוטרדה יתר על המידה מהצעדים המוקדמים שננקטו כנגד היהודים על ידי הנאצים".31 בנוסף לכרוז השני מציגים במוזיאון בפריז גם את הכרוז השישי והאחרון שנכתב על ידי "הורד הלבן" אשר הופץ לאחר המפלה הגרמנית בסטלינגרד ,פברואר " .1243רועדת ושבורה ,אומתנו מתעמתת עם נפילתם של אנשי סטלינגרד .שלוש מאות ושלושים אלף גברים גרמנים הובלו למותם וחורבנם באופן חסר אחריות וחסר תכלית על ידי האסטרטגיה בעלת ההשראה של מנהיג מלחמת העולם הראשונה הפרטי שלנו .פיהרר ,אנחנו מודים לך!" .32ציטוט זה לועג לעברו הצבאי הלא מפואר של אדולף היטלר שהוביל את חיילי גרמניה לתבוסת סטלינגרד .כרוז זה נחתם ,כאמור ,על ידי "הסטודנטים ממינכן" ולא על ידי "הורד הלבן" מתוך ניסיון ליצור תחושת התנגדות גוברת למשטר הנאצי .כמו כן ,במהלך חלוקתו באוניברסיטת מינכן נתפסו האנס וסופי שול והביאו לפירוקה של המחתרת. במוזיאון בפריז אין כל הסבר מדוע דווקא כרוז זה מוצג בתערוכת הקבע במוזיאון מלבד המשפט הבא" :כרוז אנטי-נאצי שחולק על ידי 'הורד הלבן' ,ימים לאחר התבוסה הגרמנית בסטלינגרד 11 .בפברואר ,1243 ,גרמניה" .הדגשת כרוז זה ,שחולק לאחר תבוסה גרמנית בלתי נתפסת ,תואמת לנרטיב המוצע במוזיאון הצרפתי המתאר את הפופולאריות והתמיכה בהיטלר ובמפלגה הנאצית עד ,1242כשעוד נדמה היה שהרייך השלישי צועד בבטחה אל עבר ניצחון במלחמת העולם השנייה. ניתן לראות כי פעילות "הורד הלבן" מוצגת באופן שונה בכל אחד מהמוזיאונים שנבדקו בעבודה זו .בעוד בירושלים מזכירים את פעילות הקבוצה ממינכן אך ורק במשפט קצר באתר האינטרנט של המוזיאון ,בוושינגטון ובפריז זוכים חברי הקבוצה להבלטה ולהאדרה, שמגיעה כאמור עד לכדי האדרת יתר בוושינגטון ,גם בתצוגות הקבע וגם באתרי האינטרנט של המוזיאונים (בעיקר זה האמריקאי) אשר מספקים חומר רב על חברי הקבוצה ופועלה. יחד עם זאת ,בשלושת המוזיאונים מדגישים את 'הנקודה היהודית' בפעילות המחתרת של "הוורד הלבן" ומתוך ששת הכרוזים שנכתבו על ידי חברי הקבוצה מדגישים רק פיסקה אחת מתוך הכרוז השני שעוסקת במישרין בהשמדת יהודי פולין .השוני המרכזי בין הצגת "הורד הלבן" בצרפת ובוושינגטון קשור להתייחסות הנפרדת לה זוכים חברי המחתרת במוזיאון האמריקאי כחלק מהנושא הרחב יותר העוסק "במצילים" ,אל מול ההתייחסות הקונטקסטואלית של "הורד הלבן" בפריז ,במסגרת דיון רחב יותר לגבי החברה הגרמנית 31 מתוך טקסט התצוגה 32 מתוך הכרוז השישי של "הורד הלבן" ,מצוטט אצל -"The White Rose" :חוברת הסבר על המחתרת שהופקה על ידי White Rose Foundation, Munich, Germany : 41 והתמודדותה עם רדיפת היהודים ועם הדיכוי הנאצי .בנוסף ,מציגים רק בפריז גם את הכרוז השישי של "הורד הלבן" ,שחולק לאחר ההפסד הגרמני בסטלינגרד. ניתן לראות כי ההתייחסויות השונות לקבוצת "הוורד הלבן" במוזיאונים השונים נובעות מהקונטקסט הרחב יותר בו מוצגת ההתנגדות הגרמנית כולה .בישראל ההתבוננות "בוורד הלבן" נעשית מנקודת המבט היהודית – קרי בתוך הדיון על אדישותה ,כביכול,של החברה הגרמנית כלפי מצוקת היהודים ופעולתם יוצאת הדופן של חברי המחתרת בכך שאזכרו בפומבי את גורלם של יהודי פולין .בארצות הברית ההתייחסות לחברי המחתרת ממינכן מושפעת מנקודת המבט האוניברסאלית אותה מבקשים במוזיאון להדגיש .נקודת מבט זו רואה בצעירים גרמנים שבחרו להתנגד למשטרו הרצחני של היטלר ושילמו על כך בחייהם כגיבורים אותם יש להאדיר ולהנציח .במוזיאון בפריז הדיון בנוגע למחתרת "הוורד הלבן" נעשה כחלק מדיון רחב יותר בהתנגדות הגרמנית לנאציזם ומנקודת מבט השוואתית בנוגע לקבוצות ההתנגדות השונות .הפרספקטיבות השונות שמשפיעות על אופן הנצחת הוורד הלבן יאפיינו גם את שאר ההתייחסות לקבוצות ההתנגדות השונות ,בין אם זו ההתנגדות מקרב אנשי הכמורה והכנסייה ,ההתנגדות משמאל או ההתנגדות השמרנית לנאציזם. ג -2.הנצחת התנגדות הכנסיות והמנהיגות הדתית למשטר הנאצי את התנגדות הכנסייה הגרמנית להיטלר ולמשטר הנאצי ליוותה דילמה עקרונית .מצד אחד, אין בהכרח קשר בין "המרחב הפוליטי" ל"-מרחב הטרנצדנטי" בו פועלים מוסדות הדת ולכן יש שטענו כי ממסד זה אינו צריך להתערב בעניינים הפוליטיים של המדינה .מן הצד השני ,דווקא אותה 'קדושה' ,טענו אחרים חייבה את הכנסייה הגרמנית "לנקוט עמדה" ולהתערב ( .)Klemperer, 37:1992מסיבות היסטוריות ופוליטיות שונות ,גם הזרם הפרוטסטנטי וגם הזרם הקתולי בכנסייה הגרמנית ,בהכללה ,שיתפו פעולה עם המפלגה הנאצית באירועים שונים ותמכו עוד קודם לכן בשאיפות הלאומיות של הימין הגרמני בתקופת רפובליקת ווימאר ( .)Klemperer, 38:1992יחד עם זאת ,ובעקבות ניסיונות למעורבות גוברת של המשטר הנאצי "במרחב הכנסייתי" והמקודש ,גורמים שונים בתוך הכנסייה הובילו התנגדות אופוזיציונית לנאציזם .גם התנערויות פומביות מהמשטר הנאצי נותרו לרוב "רוחנית בלבד וביקשו להתרחק מכל קשר אפשרי עם ההתנגדות הפוליטית" ( )Klemperer, 39:1992אולם זכו לחשיבות יתרה בדיון ההיסטוריוגרפי בנוגע להתנגדות הגרמנית לנאציזם מכיוון "נתנו גושפנקא מוסרית להתנגדות" (גלבלום.)120:2001 , כל מוזיאוני השואה שנבדקו לצורך עבודה זו מתייחסים בצורות כאלו ואחרות להתנגדותו של הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימולר ,אחד ממתנגדי המשטר הפופולאריים בימינו והמשפיעים יותר על תנועת ההתנגדות הגרמנית בכללותה בתקופת פעילותה ( Klemperer, .)1992נימולר ,קצין בצי הגרמני במלחמת העולם הראשונה שתמך במפלגה הנאצית בתחילת דרכה ,הנהיג את "כנסיית הווידוי" ,קבוצה קטנה בתוך הכנסייה הלותרנית 44 הגרמנית ,שהובילה את ההתנגדות הכנסייתית כנגד הנאציזם .לפני עלייתו של היטלר לשלטון ,הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית הורכבה משלושה זרמים מרכזיים שהפעילו כ- 21מחוזות אדמיניסטרטיביים .מחוזות אלו השתייכו ל'-פדרציה האוונגליסטית' הגרמנית שהותירה אוטונומיה דתית מלאה לכל מחוז אך עסקה באופן יעיל בעניינים הבירוקראטיים ( Locke, 4:1986בתוך .) Niemoller, 1986 :לאחר שעלה לשלטון ,ניסה היטלר לאחד את כל הזרמים הדתיים האוונגליסטים בגרמניה תחת כנסייה אחת מרכזית .ניסיון זה הטריד את נימולר ,ובעקבות זאת התנער באופן פומבי מתמיכתו במפלגה הנאצית והחל לפעול כנגד מדיניות המשטר בנוגע לכנסייה הגרמנית ( .)Locke, 1986נקודת מחלוקת אחרת שהעמיקה את הקרע בין נימולר למשטר הנאצי הייתה ההתייחסות לאנשי כמורה בעלי עבר יהודי. היטלר דרש כי חוקי הגזע שחלו על האוכלוסייה היהודית בגרמניה יחולו גם על אנשי כמורה והורה על הדחת כמרים שוויתרו על יהדותם לטובת הנצרות .נימולר ראה בהוראה זו פגיעה חמורה בנצרות וטען כי חוקים אלו שוללים את זכות קיומה של הדת הנוצרית כולה (שם) .לאור זאת ארגן נימולר את ההפגנות הפומביות הראשונות כנגד המשטר ונעצר בשל כך בראשון ליולי .1232 ,הכומר הפרוטסטנטי שהה כ 1-חודשים בכלא מואביה ,שם זכה לכינוי :ה'-אסיר הפרטי של היטלר' ,עקב דרישתו של הפירר להשאיר את נימולר בבידוד מוחלט .לאחר מכן שוחרר אך נעצר מיד והועבר למחנה הריכוז סקסהאוזן ,שם שהה עד שנת 1241ומשם הועבר למחנה הריכוז דכאו ,משם השתחרר בתום המלחמה .בסך הכול שהה נימולר כ 2-שנים בבתי המעצר ומחנות הריכוז הנאציים. נימולר זכה ליוקרה רבה והתעניינות ציבורית לאחר מלחמת העולם השנייה אך גם במהלכה צבר מעמד ציבורי והפך לדמות משמעותית בגרמניה .ידוע ,למשל ,כי דרשותיו השבועיות במהלך המלחמה ולפניה הפכו לעצרות מרובות משתתפים באופן יחסי לחברה שמדוכאת באמצעים אלימים ( .)Start, 1959לאחר מלחמת העולם השנייה התעצבה דמותו של נימולר כמתנגד משטר מרכזי .בגרמניה ,בהתאם לתפיסות הזיכרון השונות בנוגע להתנגדות הגרמנית לנאציזם ,היה נימולר לאחד מסמלי ההתנגדות הבולטים ביותר .אולם גם מחוץ לגרמניה התפרסם נימולר בעיקר בזכות פואמה קצרה ,נטולת שם ,שהפכה לאחת מאיקוני ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .גם בתערוכת הקבע ביד ושם וגם בתערוכה במוזיאון השואה בוושינגטון מבליטים את הטקסט האייקוני שכתב נימולר ,אך ניכר כי הפואמה ונימולר עצמו משמשים את שני המוזיאונים למטרות שונות ואולי אף סותרות. ההבדל הראשון בין שתי התצוגות הוא אופן תרגום הפואמה .ביד ושם מצוטטת הפואמה בצורה הבאה: "הם באו לקחת את הקומוניסטים ,ואני לא התנגדתי -כי לא הייתי קומוניסט. הם באו לקחת את הסוציאליסטים ,ואני לא התנגדתי – כי לא הייתי סוציאליסט. הם באו לקחת את היהודים ,ואני לא התנגדתי – כי לא הייתי יהודי. 45 אחר כך באו לקחת אותי – ולא נותר איש שיתנגד" 33 במוזיאון השואה בוושינגטון מצוטטת הפואמה בצורה קצת שונה: "First they came for the socialists, and I did not speak out – because I was not a socialist. Then they came for the trade unionists, and I did not speak out – because I was not a trade unionist. Then they came for the Jews, and I did not speak out – because I was not a Jew. "Then they came for me - and there was no one left to speak for me. ההבדל הראשון הניכר בתרגום הוא כמובן השוני בין הקבוצות השונות אותן מתאר נימולר בשירו .אם בגרסה העברית ישנה התייחסות ליהודים ,לסוציאליסטים ולקומוניסטים, בגרסה האנגלית ישנה התייחסות ליהודים ,לסוציאליסטיים ולאנשי איגודי העובדים. אולם ההבדל המשמעותי בעיני הוא השימוש במושג 'התנגדות' אל מול המושג " Speak ."outאומנם ,הביטוי בו משתמשים במוזיאון השואה בוושינגטון ,speak out :משמש את נימולר בכדי להוכיח את החברה הגרמנית שבחרה לשתוק אל מול זוועות הנאצים והתעמרות המשטר בקבוצות שונות באוכלוסייה הגרמנית ,אך לטענתי המושג בו משתמשים ביד ושם" :התנגד" ,הוא בעל משמעות פוליטית מובהקת .עבור אוצרי התערוכה ביד ושם ,תרגום הפואמה של נימולר מהווה הוכחה לכך שהחברה הגרמנית ברובה לא התנגדה להיטלר ואף תמכה במפלגה הנאצית באופן גורף .גם אם היו מתנגדים בקרב החברה הגרמנית ,כמו הכומר נימולר בעצמו ,הם משמשים את "יד ושם" כהוכחה לשוליותה של תנועת ההתנגדות הגרמנית באופן כללי ולא כדוגמאות פרטיקולאריות להתנגדות בפועל. התיאור לו זוכה מרטין נימולר עצמו מדגים גם הוא את השוני בהתייחסות בין שני המוזיאונים .בעוד ביד ושם מסתפקים בתיאור הלקוני האומר כי נימולר הינו" :כומר פרוטסטנטי גרמני" ,ולא מציינים כלל את תפקידו כמנהיג המוביל של 'כנסיית הווידוי' ,או את העובדה ש'-כומר פרוטסטנטי גרמני' זה העביר שבע שנים קשות מחייו בבתי מעצר ומחנות ריכוז שונים ,במוזיאון בבירה האמריקאית ההתייחסות רחבה הרבה יותר .הפואמה אינה הפעם הראשונה בה נתקלים המבקרים בתערוכה במרטין נימולר האיש .בקיר תצוגה שכותרתו":יריבים פוליטיים" ,בו מתוארת בעיקר הרדיפה הנאצית את המפלגה הקומוניסטית והסוציאליסטית ,מוצגת מכונת הכתיבה המקורית ששימשה את נימולר בכתיבת דרשותיו שהפכו מפורסמות בכל רחבי גרמניה והציבו אותו בראש מחנה המתנגדים 33 תמונת קיר התצוגה ב"-יד ושם" נמצאת בנספח מס' 2 46 הדתיים להיטלר .בקיר זה מסבירים במוזיאון כי" :הכומר מרטין נימולר שימש כאחד מהמנהיגים של כנסיית הווידוי ,ארגון לותרני ,אשר ביקר במישרין את מדיניות הדת הנאצית .מוקדם למעצרו ב ,1232-נימולר השתמש במכונת כתיבה זו כדי להכין את הטקסים שלו ולחבר את מכתביו" .הפעם השנייה בה נתקלים המבקרים במוזיאון בכומר הפרוטסטנטי היא כאשר מוצגת הפואמה אותה כתב .בנקודה זו ,אשר בהמשך אגע בחשיבות מיקומה הפיזי והסימבולי בתערוכה ,מתואר נימולר כך" :מנהיג לותרני אשר תמך בתחילת דרכו בנאציזם ,אך לאחר מכן נכלא עקב התנגדות למשטרו של היטלר" 34.לעומת המידע החסר ביד ושם ,בוושינגטון בוחרים להדגיש ולהרחיב על קורות חייו :את תפקידו בכנסיית הווידוי ,את היותו תומך מוקדם בנאציזם ואת העובדה שנאסר עקב התנגדותו הפוליטית .המבקר במוזיאון ,גם אם אינו מעמיק בקריאה בספרי ההיסטוריה ובאתרי אינטרנט המוקדשים לנושא ,יוצא מתערוכת הקבע ביד ושם כאשר מרטין נימולר עבורו אינו אלא 'כומר פרוטסנטי גרמני' ,בעוד אם יבקר במוזיאון בוושינגטון ,ייצא אותו אדם עם מידע מקיף הרבה יותר המעניק זווית התבוננות רחבה ומורכבת יותר על דמותו ופועלו של אחד ממתנגדי המשטר המוכרים ביותר בימינו. אולם את ההבדל המשמעותי ביותר בהצגת פועלו ושירו של נימולר אני מוצא דווקא במיקום הפיזי והסימבולי השונה בו בחרו אוצרי התערוכות להציגו .הפואמה אותה כתב הכומר הגרמני מוצגת בתערוכה ב"-יד ושם" כבר בחלק הראשון של המוזיאון המכונה: "גרמניה הנאצית והיהודים ."1233 – 1232 ,בתוך המסגרת הרחבה הזו מוצגת הפואמה בקיר המבקש להציג את תהליך "הנאציפיקציה" של החברה הגרמנית .כאשר מבקשים ביד ושם לתאר את תהליך זה הם כותבים כך" :בתוך חודשים ספורים חיסלו הנאצים את הדמוקרטיה בגרמניה והפכו אותה למדינת משטרה ריכוזית וחד מפלגתית .מהפכה זו כללה עצוב מחדש של מוסדות החברה על פי האידיאולוגיה הנאצית .מנגנון המדינה אויש באנשים שנחשבו נאמני השלטון .הונהגה צנזורה על אמצי התקשורת ונותרו על כנם רק מי שיישרו קו עם המפלגה הנאצית .המשטר עיצב מחדש את התרבות ,החינוך ,המשפט והדת על פי הרוח הנאצית .בני הנוער השתלבו בתנועת הנוער ההיטלראי ,שבמסגרתה חונכו להקריב עצמם למען המנהיג והרייך" .35בצמוד לפואמה של נימולר ,מודגשת הסיסמא הנאצית" :עם אחד ,רייך אחד ,מנהיג אחד!" 36.במילים אחרות ,את תהליך הנאציפיקציה ,כלומר עיצוב החברה הגרמנית על פי האידיאולוגיה הנאצית ,בוחרים להדגיש ביד ושם באמצעות שני סמלים ויזואלים ותוכניים :הסיסמא המוכרת של היטלר והפואמה של מרטין נימולר. לטענתי ,הפואמה של נימולר ,המוצגת לקהל הישראלי ביד ושם תחת התרגום בעל המשמעות הפוליטית' :לא היה מי שיתנגד' ,משמשת את יוצרי התערוכה לשם התבוננות על החברה הגרמנית בכללותה .מילותיו המהדהדות של נימולר" :לא היה מי שיתנגד" ,מהוות הסבר להיתכנותו של תהליך "הנאציפיקציה" ,כלומר לאפשרות אותו עצוב מחדש של התרבות ,החינוך ,המשפט והדת בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית .תהליך זה שמוצג ממש 34 בטקסט באנגלית נכתב כך: "Lutheran minister and early Nazi supporter, who was late imprisoned for opposing Hitler's "regime 35 ציטוט מדויק מתוך קיר התצוגה במוזיאון. 36 ראה תמונה בנספח מס2 . 47 בתחילת התערוכה הוא זה שיאפשר בסופו של דבר את ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה ,המוצגת בהמשך .נימולר ,מתנגד משטר בעצמו ,הופך ב"-יד ושם" לאמצעי המשרת את הטענה הפוליטית החוזרת במוזיאון האומרת כי לא היו מתנגדים לנאציזם בגרמניה של היטלר ,תופעה אשר בסופו של דבר אפשרה את תהליך הנאציפיקציה ואף מסבירה אותו. במוזיאון השואה בוושינגטון הפואמה מוצבת במיקום אחר לחלוטין ,מה שמטעין אותה במשמעות סימבולית שונה לגמרי מזו המבקשים להעביר ב"-יד ושם" .לאחר שהכירו המבקרים במוזיאון השואה בוושינגטון את נימולר וכנסיית הווידוי כחלק מהיריבים הפוליטיים של המשטר הנאצי ,נתקלים אלו בפואמה של נימולר רק בסוף המוזיאון ,רגע לפני שיוצאים לחלוטין מאולמות התצוגה הקבועה .רק לאחר שעברו את המסע הנרטיבי אותו מבקש המוזיאון בוושינגטון לתאר מגיעים המבקרים לפואמה של נימולר .אוצרי התערוכה כמו מבקשים מהציבור המבקר במוזיאון לחזור הביתה עם המסר של נימולר, אשר מוצג כאפליקטיבי גם למתרחש בימינו אנו .הפואמה של נימולר היא תמצית המסר האוניברסאלי אותו מבקש המוזיאון בוושינגטון להעביר :החובה לפעול כשאחרים סובלים מרדיפה .בספר הסבר שהוציא מוזיאון השואה בוושינגטון על המוזיאון ועל התצוגה בו, כותבים המחברים תחת הכותרת" :המשימה החינוכית" ,כי המשימה המרכזית של מוזיאון השואה בוושינגטון היא המלחמה באותם "עומדים מן הצד"" .Bystanders ,המוזיאון מאמין כי אחד מלקחי השואה המרכזיים הוא שלהיות 'עומד מן הצד' משמעו לחלוק את האשמה .הלקח הזה משמעותי גם עבור בעיות החברה בת זמננו והתנהגות הפרטים בה .כל חברה ,קבוצה או אינדיבידואלים מתמודדים עם הפוטנציאל ההרסני של האנושות .רק התערבות של העומדים מן הצד יכולה לסייע לחברה להפוך הומאנית יותר" ( ;Weinberg .)Elieli, 1995הפואמה של נימולר משמשת את יוצרי התערוכה בוושינגטון להפצת המסר החינוכי המרכזי של המוזיאון .על תפקיד זה של הפואמה אנו למדים גם מספר התצוגה של המוזיאון ,שם מתואר נימולר והפואמה אותה כתב כ"-כומר גרמני אנטי נאצי ,אשר גינה לאחר המלחמה את העומדים מן הצד וצוטט פעמים רבות והפך קריאה לפעולה מוקדמת" ( .37)Berenbaum, 2006עבור המוזיאון בוושינגטון יש קשר ישיר ומובהק בין המסרים העולים מהפואמה הקצרה של נימולר והמשימה החינוכית אותה מתיימרים בוושינגטון למלא .אותה משימה חינוכית היא שמובילה את יוצרי התערוכה להציב את הפואמה של נימולר בסוף התערוכה ולהפוך אותה למסר המרכזי איתו מבקשים יוצרי התערוכה להטעין את המבקר המסיים את ביקורו במקום. ההתייחסות במוזיאון השואה בפריז למרטין נימולר ולהתנגדות הכנסייתית לנאציזם בגרמניה מגיעה בחלקו השלישי של המוזיאון תחת הכותרת הרחבה יותר של עימותה של החברה הגרמנית עם הפשע .במסגרת התייחסות זו מציגים במוזיאון בפריז קבוצות שונות באוכלוסייה הגרמנית וההתמודדות הייחודית שלהן עם המשטר הנאצי :דעת הקהל בגרמני, הכנסייה הגרמנית ,הקהילה הרפואית בגרמניה וההתנגדות הגרמנית .במסגרת ההתייחסות 37 Martin Niemoller (1892-1984)was a German anti-Nazi pastor whose oft-quoted postwar condemnation of the bystanders has become a call to early action. ההדגשות אינן מופיעות במקור 48 לכנסייה הגרמנית ,מבקשים במוזיאון הצרפתי להזכיר לקהל המבקרים כי בין המשטר הנאצי והכנסייה הקתולית התקיים שיתוף פעולה חשדני שנבע בעיקר מהרצון של האפיפיור לשמור על האינטרסים של הכנסייה .כמו כן ,מציגים במוזיאון את הטענה שהכמרים ברחבי גרמניה הפרידו בין התמיכה בפיהרר הכריזמטי לבין המפלגה הנאצית ופעיליה השונים אותם כן ביקרו הכמרים .בנוסף טוענים במוזיאון כי מרבית הכמרים נשארו אדישים לסבלם של יהודי גרמניה ומבין המעטים שכן ניסו לסייע ,מרבית הכמרים שילמו בחייהם. יחד עם זאת ,במוזיאון כן בוחרים להבליט שלושה מתנגדים בולטים מקרב אנשי הדת הגרמנים :הכומר מרטין נימולר ,הבישופ של מונסטר ( )Munsterקלמנס אוגוסט קראף פון גאלן ( )Von Galenוהאב ברנהרד ליכטנברג ( ,)Lichtenbergראש קתדרלת סט' אדוויג ( )Sainte – Edwidgeבברלין. על מרטין נימולר כותבים במוזיאון בצרפת כי הוא "יצא נגד הנאציזם והמדיניות האנטי- יהודית .ב 1232-נכלא ונשלח למחנה הריכוז בדכאו על ידי הנאצים" .הפואמה אותה כתב נימולר כלל אינה מוזכרת במוזיאון וכמו כן אין מפרטים מה בדיוק היו הפעולות אותן עשה נימולר שהפכו אותו לאחד ממתנגדי המשטר הדתיים אותם יש לציין .על פון גאלן רושמים במוזיאון כי ב 1231"-הוא מחה באופן רשמי כנגד התיאורטיקן הנאצי אלפרד רוזנברג במהלך ביקורו במונסטר .ב 1241-הוא גינה את תוכנית 'המתת החסד' הנאצית במספר טקסים פומביים שהופצו ברבים בתוך ומחוץ לגרמניה" .הסבר זה מצורף לתמונה של פון גאלן במהלך צעדת המחאה שלו כנגד רוזנברג .יחד עם זאת ,בטקסט אחר ,המתאר את ההתנגדות הגרמנית בכללותה ,נטען כי פון גאלן הוא הדוגמה הטיפוסית לכך שמרבית ההתנגדות בגרמניה נותרה אדישה למצוקת היהודים" :ההתנגדות הגרמנית לנאציזם והחברה האזרחית היו נגועים באנטישמיות ולא הוטרדו מהמהלכים המוקדמים שבוצעו על ידי המשטר הנאצי כנגד היהודים .הדוגמה הטיפוסית לכך היא פון גאלן ,הבישופ של גאלן. גאלן גינה באופן תקיף את הדוקטרינה הגזעית ותוכניות 'המתת החסד' ,אך במקביל תמך בקמפיין הצבאי ברוסיה מתוך הנחות אנטי קומוניסטיות ומעולם לא אמר מילה כנגד האנטישמיות" .הדוגמה השלישית למתנגד משטר מהרקע הדתי היא כאמור האב ברנהרד ליכטנברג ( .)1121-1243ליכטנברג מוצג בתמונה המתארת אותו "על ערש דווי" ,כהגדרת המוזיאון ולצד התמונה מוסבר כי הוא נעצר "מכיוון שהראה סימפטיה ליהודים באוקטובר 1241ומת בחמישי לנובמבר 1243 ,בדכאו לשם הוא הועבר לאחר כליאתו". ניכר כי בעוד המוזיאון בוושינגטון מבליט את נימולר כדמות מופת היסטורית ומדגיש את הפואמה המפורסמת אותה כתב ,בשני המוזיאונים האחרים שנחקרו בעבודה זו הוא משמש כדוגמה יחסית שולית להתנגדות הגרמנית הכנסייתית .בעוד ב'-יד ושם' מתייחסים לפואמה אותה כתב אך מנתקים אותה ממפעל ההתנגדות של נימולר ומקורות חייו כמתנגד משטר, בפריז כלל לא מתייחסים לפואמה ומציינים בתמצות אך ורק את הנטייה האנטי נאצית של נימולר כדוגמה למתנגד משטר מקרב הקהילה הדתית בגרמניה אשר מייצג דווקא את אי התנגדותה של מרבית קהילה זו. 49 ג 3.הנצחת "היריבים הפוליטיים משמאל" המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הקומוניסטית הגרמנית היוו עד שנת 1233 את הכוח הפוליטי המאורגן והגדול ביותר שיצא כנגד המפלגה הנאצית (בנקיר;2002, גלבלום ,2001 ,אורבך .(2002 ,אולם התמוטטותה הסופית של רפובליקת ווימר ,הצלחתה היחסית של המפלגה הנאצית ומעל הכול האירוע הטראומטי של שריפת מבנה הרייכסטאג, שנוצל על ידי היטלר לטובת מסע ציבורי מואץ להשחרת פני היריבים הפוליטיים של המפלגה הנאצית ,סימלו במובנים רבים את קריסתן של מפלגות אלו והתמוטטות ההתנגדות הפוליטית והמאורגנת שלהם" .כך הייתה הבהלה הציבורית שנוצרה בעקבות ההצתה קרקע פורייה למערכה מואצת ,יזומה רק למחצה ,לכיבוש הפוליטי ,התרבותי והאידיאולוגי של גרמניה כולה .האווירה הטעונה הקהל על נטרולם של מוקדי הכוח שמתוכם יכולה הייתה לקום אופוזיציה עתידית למשטר" (אורבך .(20:2002 ,ב 22-ביולי, ,1233הכריז שר הפנים הנאצי על מפלגות אלו כ'-אויבות העם' והורה לפזרן .כך הפכו מפלגות יריבות אלו לראשונות "שהרגישו את מלוא כובד משקלו של הטרור הנאצי" ( Von .)Klemperer, 2:1992ההיסטוריון מרטין ברושאט מוסיף ואומר כי רדיפת הארגונים הקומוניסטים והסוציאל דמוקרטיים היוותה את "המימד החשוב ביותר במהפכה הנאצית בין השנים "1233-1234והיוותה תנאי מוקדם להתבססות המשטר הטוטליטארי הנאצי ( .)Broszat, 27:1991מבחינה מספרית ידוע כיום כי מאה וחמישים אלף קומוניסטים וחברי המפלגה הסוציאל דמוקרטית נעצרו והועברו למחנות הריכוז הנאציים עם התבססות הרייך השלישי במהלך שנות ה 30-של המאה ה( 20-גלבלום.)2001 , היריבים הפוליטיים של הנאציזם מקבלים התייחסות ב'-יד ושם' בחדר התצוגה הראשון במוזיאון העוסק בתהליך עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב 1233-והתבססות המשטר הנאצי בגרמניה .עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון עברה החברה הגרמנית ,על פי 'יד ושם', תהליך 'נאציפיקציה' מואץ" :בתוך חודשים ספורים חיסלו הנאצים את הדמוקרטיה בגרמניה והפכו אותה למדינת משטרה ריכוזית וחד מפלגתית" .לאחר מכן מציגים במוזיאון את מימד ה'-טרור' שהיה מאפיין מהותי של המשטר הנאצי ,כמו כל משטר טוטליטארי אחר (ארנדט (2010 ,שהגדרתו במוזיאון היא" :פגיעה גלויה בקבוצות וביחידים שהואשמו באיבה למשטר" .אויבי המשטר על פי 'יד ושם' הנם קומוניסטים ,סוציאל דמוקרטים, אינטלקטואלים ,ראשי איגודים מקצועיים וכמרים ,שהושלכו למחנה הריכוז הראשון שהוקם בדכאו לצורך "חינוכם מחדש" .לטענת המוזיאון" ,המשטר שנוצר במחנות התאפיין בדיכוי פיזי ונפשי של האסיר והיה תמרור אזרה לכלל האוכלוסייה" .במקום אחר בהמשך התערוכה כותבים במוזיאון כי "במחצית השנייה של שנות ה 30-נראה כי המשטר הנאצי הוא סיפור הצלחה .הגרמנים היו מרוצים מהתייצבותה של המערכת הפוליטית ,והשלימו ברובם עם ביטול הדמוקרטיה ועם רדיפת מתנגדי המשטר". תהליך ה"-נאציפיקציה" מתוארך ב' -יד ושם' מ ,1233-עם עליית הנאצים לשלטון ועד 1231 המכונה במוזיאון כ"-שנת ההכרעה" " :שנת המפנה במדיניות הנאצית כלפי היהודים כאשר 51 ליל הבדולח מהווה את שיא התקופה" .מלבד ההתייחסות הקצרה לכך ש"-אויבי משטר" נכלאו במכנה הריכוז בדכאו במהלך תהליך הפיכת החברה הגרמנית לנאצית כלומר בין 1233ל ,1231-אין כל התייחסות נוספת במוזיאון ליריבים הפוליטיים של המשטר -בין אם היריבים מקרב המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הסוציאל דמוקרטית ובין אם דיסידנטים דתיים ,אינטלקטואלים ואחרים .מבחינה היסטורית המבקר במוזיאון 'יד ושם' יקבל את התחושה כי מפלגות האופוזיציה שניסו לבלום את השתלטות המפלגה הנאצית נעצרו או חוסלו עד 1231באמצעות הטרור שהפעיל השלטון. גם במוזיאון השואה בוושינגטון ההתייחסות ליריבים הפוליטיים של המשטר הנאצי קשורה מבחינה מוזיאלית לתקופת התבססות המשטר הנאצי החל משנת .1233שלא כמו ב'-יד ושם' המתחילה את הסיפור ההיסטורי של השואה רק מ ,1233-במוזיאון האמריקאי מבקשים להכניס את עליית המפלגה הנאצית לקונטקסט היסטורי רחב יותר" :חוסר שביעות רצון מהמערכת הפרלמנטארית גברה ככל שהתבגרו האבטלה והרעב וחיי היום יום של מרבית הגרמנים הפכו אומללים בעקבות המיתון הכלכלי העולמי" .משפט קצר ,בחלק הראשון של התערוכה במוזיאון בוושינגטון ,מבקש להסביר את עליית הנאציזם במסגרת קונטקסט רחב יותר הכולל גם את המשבר הכלכלי העולמי ואת הסבל של תושבי גרמניה בתקופה זו .מייד עם עלייתם לשלטון ,מציינים במוזיאון ,התחילה המפלגה הנאצית "לטפל באופוזיציה" .טיפול זה מוצג במוזיאון באמצעות קטע מעיתון של אנשי ה SA-שם מצוטט כי "גרמניה החדשה תגרש את הבוגדים מקרבה על מנת שהגרמנים הטובים יוכלו לעבוד ולחיות" .לצד ציטוט זה מעלון ה SA-מסבירים במוזיאון כי "שבועות לאחר ההשתלטות, המשטר הנאצי עצר אלפי גרמנים קומוניסטים וסוציאל דמוקרטים" .חשוב לציין כי בשונה מ'-יד ושם' ,מכמתים במוזיאון האמריקאי את מספר היריבים הפוליטיים ל"-כמה אלפים". הטרור הנאצי כנגד אזרחי גרמניה מוצג כאחד המרכיבים המרכזיים בדיקטטורה של היטלר שתפקידו "לסלול את הדרך לשליטה טוטאלית" .אחד ממופעי הטרור המרכזיים ,טוענים בוושינגטון ,היו מחנות המעצר שהחזיקו את המתנגדים הפוליטיים בתנאים קשים .בנקודה זו בוחרים במוזיאון להדגיש כי לא רק יהודים מילאו את תפקיד 'אויבי המדינה'" :היהודים הפכו למטרה המרכזית [של המשטר הנאצי] אבל מאות אלפים לא יהודים דכאו כ'-אויבי המדינה'" .בדומה ל-יד ושם' ,גם בוושינגטון מפרטים מי הם אותם 'אויבי משטר' לא יהודים וכותבים כי בין אלו ניתן למצוא את "הקומוניסטים ,סוציאל דמוקרטים ,איגודים מקצועיים ,ליברליים ופציפיסטיים" כמו גם ,כת עדי יהווה ,הכמורה המתנגדת ,אלו הסובלים מ'דגנרציה' חברתית או ביולוגית (:)Social racial or biological degeneration צוענים ,הומאים ,נכים פיזית ופגועי נפש .התייחסות בולטת מקדיש המוזיאון בוושינגטון ל"-יריבים הפוליטיים" מקרב "אויבי המשטר" .המבקר בתערוכה במוזיאון יוכל לקרוא כי: "הרדיפה הנאצית אחרי המתנגדים הפוליטיים עלתה בסבל אנושי רב .בין 1233ל 1232-בתי המשפט פסקו נגד עשרות אלפי פושעים פוליטיים .ערב המלחמה מחנות הריכוז הגרמניים החזיקו קרוב ל 21,000-אסירים ,רובם אסירים פוליטיים" . 50 בין 1233ל ,1231-טוענים במוזיאון בוושינגטון ,התמקדו הנאצים במפלגה הקומוניסטית והסוציאל דמוקרטית מכיוון ש"-המשטר הנאצי אפיין כל פעולה אופוזיציונית כפשע פוליטי ...][ ...גל אחר גל של מעצרים המוניים ,משפטים ופסקי דין השפיעו על מפלגות אלו". בדומה למהלך ההיסטורי המוצג ב'-יד ושם' ,גם בוושינגטון טוענים כי עד " 1231המשטר ריסק לגמרי את כל האופוזיציה המאורגנת" ,אולם בניגוד מובהק ל'-יד ושם' אשר כלל לא מתייחס לפעילות אופוזיציונית לאחר ,1231בוושינגטון בוחרים להדגיש כי "כמה קומוניסטים וסוציאל דמוקרטים המשיכו לפעול במחתרת" .על מנת להמחיש את הרדיפה מוצגת בתצוגה תמונה גדולה של המשרדים של המפלגה הקומוניסטית במהלך פשיטה של כוחות הגסטאפו ובנוסף מוצג 'מכתב סודי' שהופץ על ידי המפלגה הסוציאל דמוקרטית בו נכתב לפעילים 'הוראות להמשך הפעילות המפלגתית במחתרת' .לצד המכתב נכתב ההסבר הבא" :מוחרמת על ידי המשטר הנאצי ,המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית המשיכה את פעילותה בחשאי .מכתב זה מסביר לשאר שותפי הסוד כיצד להמשיך התנגדות לא חוקית ולהימנע מגילויי על ידי המשטרה הנאצית" .בין היתר מתייחסת התצוגה לעובדה כי הסוציאל דמוקרטים "אספו במחתרת מידע על דעת הקהל הגרמנית תחת השליטה הנאצית והבריחו את זה החוצה מהמדינה .מנהיגי המפלגה בגלות השתמשו במידע זה והעבירו אותו לדיווחים חודשיים באנגלית ובגרמנית". ההתייחסות ליריבים הפוליטיים של הנאציזם מקרב המפלגה הסוציאל דמוקרטית והקומוניסטית מינורית ,בהשוואה לזו במוזיאון בוושינגטון ,ומזכירה את ההתייחסות במוזיאון 'יד ושם' .הפעם הראשונה שהמבקר במוזיאון בפריז נתקל להתייחסות כלשהי ליריבים הפוליטיים של הנאציזם בגרמניה מתרחשת גם כן בחדר הראשון של התצוגה תחת הכותרת "הגאות הנאצית" ( .)The Rising Tide of Nazismבטקסט המסביר את עלייתו של היטלר לשלטון מתואר כי ב ,1233-מינה נשיא הרפובליקה הינדנבורג את היטלר לקנצלר ומאותו יום בו קיבל האחרון את מלוא הכוח הפוליטי בגרמניה "הוא פעל להוצאה מחוץ לחוק של מפלגות פוליטיות ואיגודי עובדים ,תנועות נוער וכו' ...העיתונות והקולנוע פעלו תחת פיקוח הדוק ויריבים נכלאו בכמויות רבות במחנות הריכוז" .התייחסות נוספת ליריבים הפוליטיים משמאל נמצאת בתיאור המוזיאלי של שריפת הרייכסטאג ,שם מוזכרים ,בפעם הראשונה והאחרונה ,הקומוניסטים הגרמנים ככוח פוליטי .לצד תמונה המראה את הלהבות מאכלות את המבנה נכתב כי" :היטלר טען כי שריפת הרייכסטאג היא מזימה קומוניסטית ומשתמש באירוע כאמתלה להשגת כוחות חירום מלאים" .מלבד שתי התייחסויות קצרות אלו אין מוזכרים היריבים הפוליטיים משמאל במוזיאון השואה בפריז. יחד עם זאת ,המוזיאון בפריז הוא היחיד שמתייחס לארגון הריגול "התזמורת האדומה" ( ,)Die Rote Kapelleמהמחתרות החשובות שפעלו במהלך מלחמת העולם השנייה בגרמניה והעבירו מידע משמעותי למשטר הסובייטי .במוזיאון בפריז מציגים את הארגון לצד תמונה של ארביד הארנק ( ,)Harnackמייסד התזמורת האדומה ( ( 1242 - 1201ואשתו מילדרד, שהייתה מהפעילות המרכזיות בקבוצה .לצד התמונה מסבירים במוזיאון כי" :לקראת סוף שנות ה 30-בגרמניה ,ארביד הארנק ,עובד מדינה בכיר במשרד האוצר והקצין הרו שולצה 51 בויזן ( ,)Harro Schulze Boysenשעבד במשרד התעופה ( ,)Ministry of Aviationאיחדו את קבוצות ההתנגדות המוערכות שלהם על מנת להקים את ארגון 'הארנק-שולצה בויזן', שכונה על ידי הגסטאפו כ'-תזמורת האדומה' .הארגון ניסה לסייע לברית המועצות להילחם בגרמניה הנאצית על ידי העברת מידע צבאי .המחתרת פורקה בסוף 1242על ידי הגסטאפו 112 :אנשים נעצרו" .ניתן להסביר התייחסות זו באם לוקחים בחשבון את ההיסטוריה הענפה של הקומוניזם בצרפת, לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ,כמו גם את העובדה כי המרכז של המחתרת היה בצרפת בתקופות מסוימות והסיוע שהעניקו קומוניסטים צרפתיים למחתרת זו. ניתן לראות כי גם ההתנגדות מקרב השמאל הגרמני משמשת את המוזיאונים השונים כ- 'הוכחה' לתזות היסטוריות שונות ולאידיאולוגיות דומיננטיות בכל אחד מהמוזיאונים .ביד ושם טוענים כי האופוזיציה הפוליטית השמאלית לנאציזם – דהיינו המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הסוציאל דמוקרטית -מוגרה לחלוטין במהלך שנות הנאציפיקציה של גרמניה ( (1233-1231ובכך,בעצם ,חוסלה האפשרות של התנגדות משמעותית למשטר הנאצי. בוושינגטון מבקשים להדגיש את הירידה למחתרת של ראשי מפלגות אלו ואת פועלם החשאי שתרם רבות למאמץ המלחמתי של בעלות הברית .בכך מאדירים במוזיאון האמריקאי ,שוב ,את חשיבות ההתנגדות ואת העובדה שבכל מצב ניתן לעשות פעולות מסוימות על מנת להתמודד עם רוע .בפריז אמנם לא מייחסים מקום משמעותי לפעולותיהן של שתי המפלגות :הקומוניסטית והסוציאל דמוקרטית אולם כן מדגישים ,באופן יחסי אך גם בלעדי (לעומת המוזיאונים האחרים) ,את מחתרת הריגול המכונה" :התזמורת האדומה" שמסרה ידיעות מתוך גרמניה לגורמי המודיעין של הצבא האדום והמשטר הסובייטי, והרקע הקומוניסטי שלה .התייחסות הנרחבת להתנגדות מקרב מפלגות השמאל הגרמני עומדת בסתירה לחוסר ההתייחסות הגורף ,בשלושת המוזיאונים ,להתנגדות מקרב הימין השמרני הגרמני .קבוצת התנגדות שדווקא זכתה לדגש נרחב בגרמניה עצמה ( ;Large, 1984 )Large, 1994ואף מחוץ לגרמניה. ג – 4.הנצחת ההתנגדות הימנית שמרנית להיטלר ההתעלמות החלקית מההתנגדות הימנית שמרנית להיטלר מעניינת במיוחד ,כאמור ,לאור העובדה שמקרב התנגדות זו יצאו קבוצות התנגדות מפורסמות כמו מחתרת הקצינים (ה20- ביולי) שעל פי ההיסטוריון האנס מומזן ( )Mommsenמייצגת את האפשרות הריאלית ביותר להפלת משטרו היטלר ( )Mommsen, 2000והוויזיבלית ( )Visibleביותר ,לדעת אחרים ,מבין שאר הקבוצות שהתנגדו למשטר הנאצי ( .)Klemperer, 1992מחתרת זו אף זכתה לפרסום הגדול ביותר מחוץ לגרמניה עם פרסומו של הסרט ההוליוודי" :מבצע ואלקירי" ( )2001בכיכובו של טום קרוז .את ההתנגדות השמרנית לנאציזם ניתן כאמור לשייך לקבוצות שונות מקרב האריסטוקרטיה הגרמנית בתקופה הטרום נאצית ,שחברו לקציני צבא וגנרלים שלא קיבלו את הנהגתו של היטלר .קבוצה עמדה לרוב במוקד של וויכוחים היסטוריים ,פוליטיים וציבוריים שונים שדנו בתפיסותיהם הלאומניות ואף 51 אנטישמיות של חלק מבכירי התנגדות זו ( ;Mommsen, 2000גלבלום ,2001 ,ארנדט2010 , ועוד). מבין שלושת תצוגות הקבע שנחקרו בעבודה זו רק המוזיאון בפריז מתייחס בצורה כלשהי להתנגדות הימנית – שמרנית עם הצגת תמונתו של מפקד הביון הגרמני ,האדמירל ווילהלם קנאריס ( ,)Canarisולצידה ההסבר כי" :ווילהלם קנאריס ( ,)1112-1241ראש מטה הביון הגרמני שהוביל את "מבצע אקווילר ( ,)Aquilarואיפשר ל 401-יהודים ממוצא דני וגרמני למצוא מקלט בספרד ופורטוגל בין 1241לינואר ."1242לטענתו של חיים רוזן ,שכתב חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" בנושא ה"-אופוזיציה לאומית -שמרנית ב'-רייך השלישי' ויחסה למדיניות האנטי –יהודית ול'-פיתרון הסופי' ,"1244-1231 ,קנאריס היה מקורב להיטלר בתחילת דרכו והתקרב לתנועת ההתנגדות הגרמנית רק בשנת .1231לטענתו של רוזן ,מעורבותו של קנאריס במספר מבצעים מצומצמים בהיקפם להצלת יהודים אינה יכולה לשחרר אותו ,גם אם באופן רטרואקטיבי ,מתמיכתו במשטר הנאצי ובמטרות המלחמה הגרמניות" .האם אכן היה קאנריס בוגד אנטי-נאצי שכזה? המגלם בפועל את תפקיד 'המתנגד הגדול' להיטלר ,שעשה את דרכו מקצין 'לאומי' לאנטי נאצי במועד מוקדם, ולאחד מנושאי ההתנגדות החשובים ביותר ,בעלי מניעים אתיים כדמות כמעט אגדית -כפי שמבקשים להציגו ראשוני הביוגרפים לאחר המלחמה?" (רוזן ,(114:1222 ,התשובה לדעתו של רוזן היא שלילית ,אך זו אינה מונעת מעורכי התצוגה בפריז להציגו כאחד מסמלי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם .דמויות מרכזיות אחרות מקרב קבוצת התנגדות זו כמו: הרוזן שטאונפברג (עליו מבוססת דמותו של טום קרוז בסרט "ואלקירי") ,הנס פון דוהנני (שאף עבד בצמוד לקנאריס וזכה להכרה מאוחרת במוזיאון 'יד ושם' כ"-חסיד אומות עולם" )38ואחרים לא מוזכרים אף לא פעם אחת בשלוש התצוגות שנבדקו. ההתעלמות היחסית מההתנגדות השמרנית לנאציזם ,גם במוזיאון השואה בוושינגטון אשר במקרים אחרים שהובאו בפרק זה בוחר דווקא להבליט קבוצות מקרב תנועת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ,עשויה להיות מובנת לאור הקונפליקט המוסרי – היסטורי המלווה את הדיון בנוגע לקבוצות התנגדות אלו ,בעיקר בנוגע לקבוצת ה 20'-ביולי' -מחתרת הקצינים שניסתה להתנקש בחייו של היטלר .בעוד האנס מומזן טוען כי קבוצה זו ביקשה להציע אלטרנטיבה לנאציזם מתוך תפיסת העולם ומערך האמונות הגרמני ,או במילותיו שלו "דרך 38 החל מאמצע שנות ה 91-ניסו גורמים שונים ,ביניהם חלק מהניצולים שחבים את חייהם למאמצי ההצלה של קנאריס ופון דוהנני ,לשכנע את 'יד ושם' להעניק את התואר "חסידי אומות עולם" גם למתנגדי משטר אלו .דני אורבך ,הצטרף למאמץ בתחילת שנות ה 4111-ואף כתב מסמך מנומק שהוגש לוועדה הדנה בנושא ב'-יד ושם' ,בו הוא מפרט מדוע יש ,לדעתו" ,להעניק לאלתר את תואר 'חסיד אומות העולם' לגנרל האנס אוסטר ,אדמירל וילהלם קנאריס וד"ר האנס פון דוהנני ,בגין הצלת יהודים במסגרת מבצעים מוקדמים ,המבצע להצלת הרבי מליוואוויטש ,מבצע אקווילר ומבצע .3-Uבאותו המסמך כתב אורבך כי הוא " מודע לקשיים העומדים בפני העם היהודי בכלל ,ומוסד יש ושם בפרט ,במתן תואר 'חסיד אומות העולם' לקצינים גרמניים בכירים כקאנריס ,דוהנני ואוסטר .לא קל להכיר באנשים העומדים בליבו של מחנה האויב כידידים ,ולא פחות קשה להפנים את העובדה כי גם בלב המערכת השלטונית הגרמנית ,שעסקה ברצח עם ובפשעים כנגד האנושות ,היו אנשים טובים ומוסריים שהושיטו את ידם לאחיהם בני האדם ,פסע לפני התהום" (אורבך .(4112 ,רק ב ,4114-אחרי דחיות חוזרות ונשנות שהובילו לבקשות חוזרות ,החליטו ב'-יד ושם' להכיר בפון דוהנני כ"-חסיד אומות עולם" ,כסוג של 'פשרה' עם המבקשים הרבים .בשיחת חולין בין דני אורבך לראש מחלקת חסידי אומות העולם דאז ,ד"ר מרדכי פלדיאל ,נאמר לו כי שלא כמו פון דוהנני " ,קנאריס לעולם לא יוכר כחסיד אומות עולם" (.)Orbach, 2004 54 שלישית גרמנית בין הדמוקרטיה הליברלית והבולשביזם המזרחי" ולכן מדובר בהתנגדות משמעותית ולגיטימית למשטר הנאצי ( .)Mommsen, 3:2000אחרים ,בראשם חנה ארנדט, מבקרים בחריפות את קושרי יולי ואת ההתנגדות השמרנית לנאציזם בטענה כי היו אלו "למעשה ,נאצים לשעבר או בעלי עמדות בכירות ברייך השלישי .לא השאלה היהודית הציתה את התנגדותם ,אלא העובדה שהיטלר התכונן למלחמה ,ולבטיהם ומשבריהם המצפוניים האינסופיים נבעו ,באופן כמעט בלעדי ,מבעיית הבגידה במדינה והפרת שבועת האמונים שנשבעו להיטלר ]...[ .אין ספק שהאנשים האלה שהתנגדו להיטלר גם אם באיחור, שילמו על כך בחייהם ומתו בייסורים נוראיים; אומץ ליבם של רבים מהם היה ראוי להערצה ,אבל הוא לא נבע מסלידה מוסרית או מהכרה בסבל שנגרם לאחרים; המניע הכמעט בלעדי שלהם היה היותם משוכנעים שגרמניה עומדת בפני חורבן ותבוסה" (ארנדט, )101-110:2010המוזיאונים שנבדקו בעבודה זו מאמצים את הגישה של ארנדט בהתייחסותם להתנגדות השמרנית לנאציזם ולכן מתעלמים ממנה .הייצוג הבודד של התנגדות זו במוזיאון בפריז מדגיש הצלת יהודים ולא את הניסיון הכושל להתנקש בהיטלר. 55 ד .דיון ומסקנות בפרק הקודם הוצגו אופני ההתייחסות השונים להתנגדות הגרמנית לנאציזם באופן כמעט סכמאטי .הממצאים השונים סווגו לקטגוריות שונות וחולקו על בסיס ארבע קבוצות התנגדות שונות ,שפעלו בצורות שונות והונעו ממניעים שונים :הוורד הלבן ,ההתנגדות מקרב הכנסייה ,ההתנגדות מקרב היריבים הפוליטיים משמאל וההתנגדות הימנית שמרנית .פרק זה מבקש להעניק משמעות רחבה יותר להבדלים הרבים שהוצגו בפרק הניתוח ולהציע תשובות לשאלות התיאורטיות שעולות מחקר הממצאים הרבים .המהלך המתודולוגי -פוקודיאני שהנחה עבודה זו גרס כי מחקר השוואתי שיבחן את ההתייחסויות השונות ,או במונחיו של פוקו :את מופעי הכוח השונים ,לאירוע היסטורי שתופס מקום שולי ומקומי בהיסטוריוגרפיה הדומיננטית בנושא מסוים ,יוכל לחשוף בצורה טובה יותר את מנגנון הכוח ,מטרתו הסמויה של מנגנון זה והשלכותיו .בחינת מגוון ההתייחסויות השונות, לעיתים מנוגדות ,להתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאונים שנבדקו מאפשרת לנו להבין בצורה מעמיקה יותר את המטה-נרטיב שהנחה את תצוגות המוזיאון השונות שנבדקו ואת המטרות התרבותיות – פוליטיות שנרטיב זה משמש .בתחילה יעסוק פרק זה בסוגיית "האוניברסאלי" מול "פרטיקולרי" שחוזרת פעמים רבות במהלך הדיון בממצאים וההבדלים בין התצוגות השונות שנבדקו בעבודה זו .בהמשך תעלה לדיון סוגיית השפעת שואת יהודי אירופה והמשמעות בת זממנו שלה על אופני הנצחת המתנגדים הגרמנים לנאציזם במוזיאונים השונים .תת סעיף נוסף בפרק זה יעסוק באופן בלעדי בשאלת הזיכרון הקולקטיבי מול "השכחה הקולקטיבית" וכיצד ניתן להסביר באמצעות המושג האחרון את ההתייחסות המוגבלת מאוד להתנגדות הגרמנית במוזיאון 'יד ושם' .לבסוף ייבחנו הממצאים השונים בהתאם לאבחנותיו המאירות של ההיסטוריון ראול הילברג ()Hilberg בנוגע ל"-מבצעי" השואה" ,קורבנות" השואה ו"-העומדים מנגד". ד – 1.על אוניברסליזם מול פרטיקולריזם בהצגת המתנגדים הגרמנים לנאציזם על פניו ,ניכר כי המוזיאונים שנחקרו בעבודה זו מציגים את ההתנגדות הגרמנית באופן שונה אחד מן השני .בעוד ב'-יד ושם' מתעלמים כמעט לחלוטין מתופעת ההתנגדות הגרמנית ומנסים למזער את משמעותה הסימבולית במופעים הבודדים בהן תופעה זו כן זוכה להתייחסות ,הרי שבוושינגטון משתמשים באופן אינטנסיבי במתנגדים הגרמנים על מנת להעביר מסרים פוליטיים העשויים להיות שימושיים במציאות היומיומית של המאה ה.21- במוזיאון השואה בפריז אומנם לא מתעלמים לחלוטין מההתנגדות הגרמנית אך גם אין מבליטים אותה ומאדירים אותה בדומה לנעשה בוושינגטון ולא מתעלמים ממנה לחלוטין כפי שנעשה ב' -יד ושם' .תובנות אלו מחזקות את טענתו של ג'ימס יאנג כמו גם של איזבל וולסטון בנוגע ל'"-מקומיזציה' של השואה" .אופן ההתייחסות השונה להתנגדות הגרמנית במוזיאונים השונים אכן מראה כי "השואה" ,על שלל הסוגיות והנושאים המרכיבים אותה, מוצגת בצורה שונה בהתאם לנסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות פרטיקולאריות המושפעות מהמימד הלאומי של כל מקום ומקום ( .)Young, 1993; Wollaston, 2001בהתאם לרעיון זה של יאנג ניתן להבין מדוע ,למשל ,מוצגת הפואמה של מרטין נימולר בצורה שונה 56 במוזיאונים השונים .המושג "קומוניסטים" לא מוזכר במוזיאון האמריקאי וזו כחלק מאותה תפיסה פוליטית אמריקאית אשר לא רואה הבדל מהותי בין הנאציזם ובין הקומוניזם .ממצא זה מאשרר את הנחותיו של יאנג לגבי 'האמריקניזציה' המופגנת במוזיאון השואה בוושינגטון .בישראל משתמשים בביטוי":לא היה מי שיתנגד" על מנת להוכיח את הטענה שהיהודים נותרו חשופים ופגיעים לגורל כצפוי לאור המצב הקיומי שאפיין את תקופת הגלות ונגמר אך ורק עם הקמתה של מדינת ישראל לאחר השואה .גם כאן ניתן לראות כיצד מקבלות הנחותיו של עומר ברטוב ביטוי ויזואלי – טקסטואלי והטענה כי 'יד ושם' הינו מוסד לאומי פרטיקולארי המשרת מטרות פוליטיות לאומיות ומבקש לאשרר את הנחות היסוד הציוניות הופכת מוחשית יותר .כלומר" ,השואה" על האירועים ,הסיפורים והפרטים הקטנים המרכיבים אותה מוצגת בכל אתר בצורה שונה בהתאם לדרישות האידיאולוגיות המופנות אל מעצבי הזיכרון הקולקטיבי – במקרה זה אוצרי התערוכות השונות. לאור הסברים אלו ,ניתן יהיה לומר כי מתנגדי המשטר הספורים בגרמניה מוצגים במוזיאון בוושינגטון כחלק מאותה מסורת 'אוניברסלית' אותה בוחר המוזיאון להאדיר .תפיסה זו מבקשת להתנגד גם בימינו לאלו שבוחרים לעצום עיניים אל מול זוועות אוניברסאליות .אלו אשר בשתיקתם ובחוסר פעולתם מאפשרים את התרחשותן של עוולות רבות .לעומת זאת, לאור התפיסה 'הציונית' המוצגת במוזיאון בירושלים ,מתנגדי המשטר הגרמנים אינם מוזכרים מכיוון שבפעולתם ובעצם קיומם הם מערערים את התפיסה המונוליתית לגבי אזרחי גרמניה בתקופת הרייך השלישי .תפיסה זו מבקשת לחזק את הטענה הגורסת כי מרבית אזרחי גרמניה ,כמו גם אזרחי מדינות אירופאיות אחרות ,תמכו במשטר הנאצי עקב תפיסות אנטישמיות עתיקות יומין ולכן הפתרון האפשרי היחידי למצוקת היהודים באירופה באותה תקופה הייתה הקמת בית לאומי לעם היהודי בישראל .מוזיאון השואה בפריז ,עליו כמעט ולא נכתבו מחקרים אקדמיים ,ממוקם במרכז הציר המדומיין הנע בין "אוניברסלי" מחד ו"-לאומי" מאידך .בעוד השואה מוצגת במוזיאון בפריז כאירוע יהודי פרטיקולרי ,הציונות אינה מוצגת כתשובה הבלעדית לשואה ולכן המתנגדים הגרמנים שמוזכרים במוזיאון לא מערערים על האידיאולוגיה הדומיננטית הזו וזוכים להתייחסות. אולם הסבר זה עשוי לעורר מספר בעיות .בראש ובראשונה ,כלל לא בטוח כי יש לאמץ באופן לא ביקורתי את החלוקה בין "אוניברסאלי" (וושינגטון) ל"-פרטיקולארי" (יד ושם) ולהשתמש בחלוקה זו כהסבר העיקרי להבדלים המהותיים אשר באים לידי ביטוי בתצוגת המוזיאונים .אדוארד סעיד מגדיר 'אוניברסאליות' כ"-לקיחת סיכון על מנת להתקדם אל מעבר לוודאויות הקלות שקבעו עבורנו הרקע ,השפה או השיוך הלאומי שלנו ,אשר לעיתים כה קרובות מגוננים עלינו מפני קיומם של אחרים" (סעיד .(11-10:2010 ,ניכר כי המוזיאון בוושינגטון מבקש להציג את "האמריקאיות" כביטוי נגדי לאידיאולוגיה הנאצית .במילים אחרות ,האמריקאיות היא היא 'האוניברסאליות' בהתגלמותה .אולם ,אוניברסאליות מסוג זה וודאי מנוגדת לדרישה האוניברסאלית הסעידית שמחייבת התנתקות מכבלי השיוך הלאומי .באם קיים 'לקח אוניברסלי' מהשואה ,האם הוא בהכרח הלקח האמריקאי המוצע בוושינגטון? האם אמריקה יכולה להיות מבשרת האוניברסאליות לאור העוולות הרבות להן 57 היא אחראית באופן ישיר החל מהמחצית השנייה של המאה ה ?20-בנוסף ,יש לבחון בביקורתיות את הטענה ההפוכה הגורסת כי 'יד ושם' מציע הסבר אידיאולוגי פרטיקולרי ומצומצם לאירועי השואה לעומת ההסבר האוניברסאלי במקומות אחרים .פרופסור יהודה באואר ,מחשובי חוקרי השואה הישראלים ואחת הדמויות המזוהות יותר עם "יד ושם", טוען בנושא זה כי גם המוסד הירושלמי מבקש להעביר את השואה "אוניברסליזציה" בעזרת התמקדות בחוויות שעברו היהודים ,כקבוצה פרטיקולארית ,במהלך מלחמת העולם השנייה" :ההחלטה של המוזיאון הייתה להתמקד ביהודים ,לא רק כקורבנות ...אלא יהודים כסובייקטים של ההיסטוריה .לא רק כקבוצה ,אלא גם ובעיקר כאינדיבידואלים. בנקודה זו מוצג גם הלקח האוניברסאלי במוזיאון :בני אדם נרצחו ועונו בגלל שהם היו יהודים ,אבל הספציפיות היהודית של השואה היא שמציגה את המסר האוניברסאלי :ראו אנשים ,אומר המוזיאון ,זה קרה ליהודים אבל זה יכול לקרות גם לכם" (.)Bauer, 2011 באמצעות התבוננות באינדיבידואל ,בקבוצה היהודית הפרטיקולארית ,מנסים ב'-יד ושם' להעביר את אותו מסר אוניברסאלי לגבי ייתכנותה של השואה בימינו והסכנות הפוליטיות שהיא מסמלת. במידה רבה ,אופן הצגת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאונים השונים מנכיח את הוויכוח הדמיוני בין באואר ובין יאנג וברטוב .במוזיאון בירושלים ,בו בוחרים במודע להתמקד בגורלם של היהודים כקבוצה פרטיקולארית המסמלת תופעה אוניברסאלית במהותה ,מתעלמים כמעט לחלוטין מתופעת פרטיקולאריות אחרות לא יהודיות .אי לכך, ההתנגדות הגרמנית אינה מקבלת חשיבות מוזיאלית .בניגוד לכך ,במוזיאון האמריקאי מהווה ההתנגדות הגרמנית סמל לכך שבכל זמן ובכל מקום עלינו לפעול כנגד אי צדק, אלימות ורוע וזו מתוך אותה תפיסה שרואה באמריקאיות כהתגלמות האוניברסאלי .אין זה בכוונתה של עבודה זו להכריע מי מן הגישות המנוגדות שלהלן נכונה יותר אלא לטעון כי באמצעות האופן שבו מוצגת ההתנגדות הגרמנית במוזיאוני שואה שונים ניתן להבחין בין הגישות האידיאולוגיות והפרספקטיביות ההיסטוריות השונות לאורן מוצגת השואה. ההתייחסות הלוקאלית לסוגיית ההתנגדות הגרמנית מאירה באור בהיר יותר את המטה – נרטיב של המוזיאונים השונים .נרטיב דומיננטי זה ייחשף ,כאמור ,באמצעות דיון בהבדלים בין המוזיאונים ,אולם הדמיון בהתייחסות אליה חשוב לא פחות. ד – 2.השואה "כעבר מכונן" והשפעתה על הנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם לצד שוני מהותי בהנצחת ההתנגדות הגרמנית קיימות גם נקודות השקה לא מבוטלות בהתייחסות לאירוע זה בכל אחד מהמוזיאונים שנבדקו .אופן הנצחת קבוצת "הוורד הלבן" יכול להיות דוגמה מובהקת לנקודת השקה שכזו .בהתייחסות המצומצמת לסטודנטים ממינכן באתר האינטרנט של "יד ושם" מודגשת העובדה כי קבוצה זו מתייחסת ,באופן יוצא דופן ,למצבם הקשה של יהודי פולין .בדומה לכך ,במוזיאון בוושינגטון ,שם ניתן למצוא התייחסות רחבה ומפורטת הרבה יותר לחברי המחתרת ששילמו בחייהם לאור התנגדותם למשטר הנאצי ,כמו גם במוזיאון בפריז ,מבליטים את הכרוז השני שהפיצו חברי 58 "הוורד הלבן" בו ישנה התייחסות לסוגיה היהודית .לא זאת אף זאת ,נדמה כי ההתייחסות לגורל היהודים בפולין והיותם היחידים שהתנגדו בגלוי לג'נוסייד כנגד היהודים ,משמשת את המוזיאונים השונים כהצדקה להבלטת "הוורד הלבן" לעומת מתנגדי משטר אחרים. לכך ניתן להוסיף גם את ההתייחסות לאדמירל קנאריס ,במוזיאון השואה בפריז ,אשר נידונה לאור השתתפותו של קנאריס במבצע להצלת יהודים ומתעלמת מצד אחד מתפקידו המשמעותי של האדמירל בקשירת הקשר נגד היטלר ומצד שני מתעלמת מתפקידו הבכיר במשטר הנאצי שמעיד על אחריות ישירה או עקיפה לפשעים כנגד האנושות .ממצאים אלו, המעידים דווקא על הדמיון והקשר ההדוק בין מוזיאוני השואה שנחקרו בעבודה זו ,ניתנים להסבר באמצעות תובנותיו של עמוס גולדברג המתאר את מוזיאוני השואה בימינו כאתרי עלייה לרגל מודרניים .אתרים אלו הפכו עם השנים ל"-מקדשי שואה אוניברסאליים" (.)Goldberg, 2011 לטענתו של גולדברג ,נרטיב השואה המערבי הגלובלי מבקש לאשרר את הנחות היסוד המערביות והמודרניות ומתאפיין בהזדהות עם קורבנות השואה היהודים .הנאציזם ,על פי נרטיב זה ,הוא 'תאונה היסטורית' אשר לא תחזור על עצמה ככל שתהליכי 'המערביזציה' והמודרניזציה יתגברו .נרטיב מערבי זה זכה לביקורות רבות על ידי חוקרים והוגים שונים כמו:חנה ארדנט ,ז'אן פול סארטר ואחרים ,שהציעו לו חלופה פוסט קולוניאלית .לפי תפיסה זו זוועות מלחמת העולם השנייה הנן חלק מהותי מהמודרניות ומהמערביות עצמה והנאציזם הוא ביטוי קיצוני של אותה מודרנה ולא רק 'תאונה היסטורית' ( Goldberg, .)2011ברור כי מעצם הגדרתם מוזיאוני השואה בעולם יבליטו את 'ההקשר היהודי' של תופעות היסטוריות שונות במהלך מלחמת העולם השנייה .אולם ניתן להניח כי עצם היותם של המוזיאונים שנבדקו בעבודה זו אתרים משמעותיים לתפיסת הזיכרון הגלובלית של השואה ,תפיסה המבקשת כאמור לעורר הזדהות עם הקורבנות היהודים על מנת לאשרר את הנחות היסוד המערביות ,מסביר גם כן את הדמיון בדגש היהודי הניתן לפעילות חברי "הורד הלבן" בשני המוזיאונים ,או את ההתייחסות הבלעדית לאדמירל קנאריס לעומת דמויות מרכזיות יותר בהתנגדות הימנית-שמרנית לנאציזם .חשוב לציין בנקודה זו כי הסוגיה היהודית לא הייתה בראש מעיניהם של חברי המחתרת ממינכן כמו גם של קנאריס. לראייה ,גם הכרוז השני של חברי "הוורד הלבן" ,אשר בו כאמור מתייחסים חברי המחתרת לגורל יהודי פולין ,נפתח דווקא במשפט אפולוגטי המבקש להצטדק אל מול החברה הגרמנית על כך שהסוגיה היהודית מוזכרת בכרוז" :אין אנו מתכוונים לדון בשאלת היהודים ,ואין אנו מבקשים להציע כאן הגנה או התנצלות .לא ,במקום זאת ,אנו רוצים להדגיש את העובדה כי מאז ההשתלטות על פולין נטבחו בארץ זו שלוש מאות אלף יהודים באופן חייתי" (מתורגם אצל :אלטמן.)2002 , הסבר נוסף לדמיון ביחס הניתן בשלושת המוזיאונים ל'-סוגיה היהודית' בכרוזי הוורד הלבן יכול להיות קשור לשאלה ההיסטוריוגרפית שהעסיקה ועדיין מעסיקה חוקרים רבים בנוגע למידת ידיעתם של אזרחי גרמניה בנוגע לשואת יהודי אירופה .אחרי המלחמה טענו רבים מאזרחי גרמניה כי כלל לא ידעו על תהליך השמדת יהודי אירופה ולכן לא פעלו על מנת לעצור אותו .דוד בנקיר ,מההיסטוריונים החשובים אשר כתבו על שואת יהודי אירופה 59 ומלחמת העולם השנייה ,שלל טענה זו וטען כי היא דוגמה בולטת ל"-זיכרון הסלקטיבי" הגרמני שאינו מספר במכוון את הסיפור ההיסטורי במלואו (בנקיר .)2002 ,בנקיר טען בנושא זה כי השמדת יהודי אירופה אכן הייתה 'טאבו' חברתי" ,נושא שאותו אין מזכירים אלא בחוג המשפחה או בין חברים קרובים" (בנקיר ,(121:2002 ,אולם למרות הטאבו במקרים רבים ובהזדמנויות שונות יכלו אזרחי גרמניה באותה תקופה למצוא ראיות ועדויות שונות לגורלם של יהודי אירופה גם במרחב הציבורי והפומבי .בין היתר ,טען בנקיר, הכרוז השני של "הוורד הלבן" ,על תפוצתו הרבה ברחבי מינכן ,הוא מהממצאים הבולטים שמוכיחים כי החברה הגרמנית אכן ידעה על השמדת יהודי אירופה" .האחים שול נתנו ביטוי להלך רוח זה כאשר הצהירו במנשר שלהם כי מאז תבוסת פולין נרצחו 300,000 יהודים באופן האכזרי ביותר ,וכינו את הרציחות 'הפשע הנורא מכל נגד כבוד האדם ,שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית" (בנקיר .(133:2002 ,לא יהיה זה מופרך לטעון כי במוזיאונים השונים שנבדקו בעבודה זו מדגישים את ההתייחסות ליהודים בכרוזי ההתנגדות של מחתרת "הורד הלבן" על מנת להוכיח את 'אשמת' החברה הגרמנית ואת העובדה כי אכן ידעה חברה זו על תהליך השמדת היהודים ברחבי אירופה. ממצאים והסברים אלו מתכתבים בצורה מהדהדת במיוחד עם תובנותיו של אלון קונפינו בספרו.)2012( Foundational Pasts – The Holocaust as Historical Understanding : לטענתו של קונפינו ,השואה היא ה"-עבר המכונן" של ימינו" :אירוע המייצג תקופה מכיוון שהוא מגלם 'היסטוריה חדשה' ( )Historical Novumהמשמשת כקנה מידה היסטורי ומוסרי ,כמדד לאנושות" ( .)Confino, 5:2012אם בעבר ,המערב כונן את עצמו לאור קנה המידה ההיסטורי והמוסרי של המהפכה הצרפתית – על הליברליזציה שהציעה ,ההומניזם שבה והאלימות שהייתה לחלק אינטגראלי ממנה – בימינו השואה היא "קנה המידה" בו משתמשים על מנת לבחון ולהבין את ההיסטוריה כמו גם את ההווה" .כשהיקף השמדת היהודים הוכר ואושר ( )acknowledgedהחל מ 1200-ואילך ,השואה תפסה את מקומה של המהפכה כאירוע המחולל את שאלות היסוד בעולם שתואר כפוסט מודרני" ( Confino, .)9:2012בהיותה "עבר מכונן" השואה היא גם 'המצפן המוסרי' של ימינו ( Confino, .)18:2012ככזו ,הפכה השמדת היהודים גם לכלי ניתוח אנליטי המסייע לנו לפרש מאורעות היסטוריים ולזקק מהם את 'לקח המוסרי' .לדוגמה ,על מנת להגדיר אירוע מסוים כג'נוסייד יש לנתח ולהבין אותו לאורה ובצילה של השואה. טענה זו של קונפינו מסייעת לנו להבין גם את הדמיון בהתייחסות להתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאוני השואה שנבדקו בעבודה זו .הגדרתו של גרמני כ"-מתנגד משטר" לאור אירועי השואה הנתפסים כ"-עבר מכונן" במונחיו של קונפינו ,לא תוכל להכיל בתוכה את מי שלא פעל למען יהודי אירופה במהלך "התנגדותו" .על מנת 'להיכנס אל ספרי ההיסטוריה' כמתנגד למשטר הנאצי היה עלייך ,בראש ובראשונה ,לפעול למען היהודים הנרדפים; היה עלייך לשייך עצמך לשואת היהודים גם אם באופן מינימאלי ומתנצל כמו שעשו חברי "הוורד הלבן" – הדוגמה הבולטת ביותר למתנגדי משטר במוזיאונים שנבדקו .הוויכוח הנורמטיבי לגבי ההגדרות השונות להתנגדות הגרמנית לנאציזם שהוביל חוקרים ,בעיקר 61 בתוך גרמניה ,לשייך אל "תנועת ההתנגדות" הגרמנית כל אדם שהפגין מיאון או חוסר שביעות רצון מהמשטר הנאצי – בין אם בפומבי ובין אם בדלת אמותיו ,אותה "תנגודת" במונחיו של ברושאט ( ,)Broszat, 1991כלל לא בא לידי ביטוי במוזיאונים שנבדקו בעבודה זו .המתנגדים שכן מוצגים במוזיאונים – גם אם ישנם לעיתים הבדלים משמעותיים באופני ההנצחה בין מוזיאון למוזיאון – חברי "הוורד הלבן" ,האדמירל קנאריס ואפילו הכומר מרטין נימולר ,שמזכיר בפואמה המפורסמת שלו את העובדה כי אכן "באו לקחת את היהודים" -מקבלים תשומת לב אך ורק בגלל 'האלמנט היהודי' בעשייתם הפוליטית. העובדה כי ניתן לשייך במידה מסוימת את מעשיי ההתנגדות הפנים גרמנית שנידונים במוזיאונים אל שואת יהודי אירופה' ,המצפן המוסרי' של ימינו והכלי האנליטי לניתוח היסטורי בימינו ,היא זו שפילסה את הדרך של מתנגדים אלו לתצוגות המוזיאונים השונים. ד – 3.זיכרון קולקטיבי ו"-השכחה קולקטיבית" :תפיסת ההתנגדות הגרמנית בישראל לצד המאפיין הדומה של הנצחת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם והדגשת 'הנגיעה היהודית' של כל אחד מהמתנגדים שמוצגים ,אי אפשר להתעלם מההבדלים המהותיים בין התצוגות השונות כשהן נדרשות לתופעות ההתנגדות הגרמנית .התייחסות מאדירה לחברי "הוורד הלבן" במקום אחד לעומת דחיקתם אל שולי אתר האינטרנט של מוזיאון אחר .התייחסות לפועלן של המפלגות הקומוניסטיות והסוציאל דמוקרטיות במהלך המלחמה במחתרת אל מול הטענה כי אלו הפסיקו לחלוטין את עבודתן בשנת ,1231סוף תקופת 'הנאציפיקציה בגרמניה' .ההתייחסות ,גם אם חלקית ,להתנגדות השמרנית במוזיאון בפריז אל מול ההתעלמות הגורפת בוושינגטון ובירושלים .ההתייחסות למחתרת הריגול "התזמורת האדומה" רק בפריז ועוד .כל אלו מחזקים את הטענה כי סוגיות היסטוריות שונות מוצגות בצורה שונה בהתאם לקונטקסט לוקאלי .ב'-יד ושם' ,-שפועל בקונטקסט תרבות הזיכרון הישראלית –לאומית ,ההתעלמות מסוגיית המתנגדים הגרמנים לנאציזם היא כמעט גורפת לחלוטין ולכן שונה המוזיאון בירושלים באופן מהותי משאר המוזיאונים שנבדקו בעבודה זו. תרבות הזיכרון הישראלית בכללה אינה מקדישה מקום נרחב להתנגדות הגרמנית לנאציזם ובהתעלמותו ' ,יד ושם' אינו חורג מתפיסת הזיכרון המקובלת גם במקומות אחרים. המתנגדים הגרמנים אינם נכנסים לאף אחת מהקטגוריות המקובלות בהן תופסת החברה הישראלית את 'הגרמנים' ותפקידם במלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה .מספר חוקרים ישראלים ניסו לבדוק מדוע החברה הישראלית מתעלמת מסוגיה היסטורית זו .דני אורבך טוען כי במידה מסוימת החברה הישראלית עדיין תופסת את גרמניה באופן שבו התייחס אליה מנחם בגין בזמן ההפגנות הסוערות כנגד הסכם השילומים בין המדינות .בגין זעק אז אל מול בניין הכנסת את האמרה המפורסמת" :כל גרמני הוא נאצי! כל גרמני הוא רוצח!" .טענה זו מתחזקת כשבוחנים את מגילת היסוד של מוזיאון "יד ושם" ,שנכתבה על ידי חיים הזה ונחתמה על ידי נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי ב ,1214-בה נכתב בפירוש 60 כי" :יזכור עם ישראל את בניו הקדושים והטהורים שנחנקו ונשרפו ,שנבקעו ונקרעו ,ודור לדור יגיד את אשר עשה לנו עם נבל ונתעב ,עם הגרמנים הנאצים" .39אם העם הגרמני הוא נתעב וכל גרמני הוא נאצי מה הפלא כי בחברה הישראלית אין מעוניינים לשמוע ,בוודאי לא לזכור ,את המתנגדים המעטים לנאציזם שמערערים את תוקפה של הנחה זו .דוגמא נוספת ניתן למצוא בעובדה כי עד שנת 2003סירבו ב'-יד ושם' להכיר בזכאותו של אף מתנגד גרמני בתואר חסיד אומות עולם (אורבך .)2002 ,משה צוקרמן ,מציע הסבר אחר וטוען כי העובדה שההתנגדות הגרמנית אינה מוכרת לחברה הישראלית נובעת בראש ובראשונה מהמציאות האובייקטיבית :היותם של המתנגדים מיעוט מבוטל מקרב החברה הגרמנית .אולם צוקרמן מוסיף לטענת 'השכחה האובייקטיבית' סיבה נוספת להתעלמות הישראלית מההתנגדות הגרמנית לנאציזם והיא תפיסת הנאציזם והשואה בישראל“ :שהתאפיינה לרוב בגישה מסוימת להיסטוריוסופיה של השואה והכפפתה של זו לצרכי הנרטיב הציוני ,ובתפישה מונוליטית של 'הגרמנים' ,תפיסה שלא אפשרה דיפרנציאציה של ראיית הקולקטיב הגרמני, לא כל שכן ,קבלת החריגים בו בבחינת גרמנים שאינם מתיישבים עם המפלצת ההיסטורית...לא היה 'צורך' בגרמנים שהיה בהם כדי לסמל 'גרמניה אחרת' בתוככי משטר האימים של הנאציזם” (מובא כמבוא לספרה של :אלטמן.)9:2007 , הסברו של צוקרמן מתחבר לטענתו של גולדברג המצביע על השטחתו של הנרטיב המוצג ב- 'יד ושם' ועל העלמתם של 'האחרים' מהסיפור ההיסטורי המוצג במוזיאון .במאמר שבוחן את תצוגת הקבע במוזיאון "יד ושם" ,טוען גולדברג כי המטרה המרכזית של המוזיאון בירושלים הינה ליצור אמפתיה והזדהות עם הקורבנות היהודים של השואה כחלק מתפקידו של "יד ושם" המעוניין לשמש כמוסד המעצב ומבנה את זיכרון השואה הגלובלי. המוזיאון אכן מצליח ,לטענתו של גולדברג ,ליצור אמפתיה אך זו מושגת באמצעות רידודו ושיטוחו של הסיפור ההיסטורי המוצג במוזיאון" .הזדהות זו אכן מושגת ,אך מבלי 'לאזן' אותה עם הבנה היסטורית עמוקה ומורכבת .נוצר לנו סיפור היסטורי הרמוני מדי תוך כדי השהיית כל 'האחרים' עשר עשויים לערער או להפריע למטרה העיקרית של המוזיאון" ( .)Goldberg, 6:2011בעשותו כך' ,יד ושם' מתעלם מתביעתו של ההיסטוריון הציבורי ג'יימס גרדנר ( )Gardnerכלפי מוזיאונים שיחשפו "את הקונטקסט הפוליטי והחברתי בו נוצרו ובו הם פועלים ,ואת העובדה שאנחנו לא סמכות היסטוריות אוביקטיבית ,גם אם אנחנו נוטים לטעון כך" ( .)Gardner, 15:2004ניתן לומר כי במידה מסוימת המתנגדים הגרמנים לנאציזם וחוסר ההתייחסות שלהם ב'-יד ושם' נובעת מהיותם "האחרים" האולטימטיביים בסיפור 'ההרמוני' מדי ,המוצע למבקר ב'-יד ושם' .אחרות הנובעת גם מהיותם חורגים לתפיסות השואה המקובלות בישראל ,כפי שטוען צוקרמן .לכן ,על מנת להשיג את המטרה המרכזית של המוזיאון ,קרי הזדהות עם הקורבנות היהודיים (הזדהות שמובילה בהכרח לתמיכה לא מסויגת במדינת ישראל ומהלכיה המדיניים) סוגית ההתנגדות הגרמנית "נשכחת" .המתנגדים הגרמנים לנאציזם – ביניהם קבוצת "הורד הלבן" ,או הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימולר – אכן 'מפריעים' לסיפור ההיסטורי המוצג במוזיאון 39 מתוך אתר "יד ושם" ,בכתובת: 40.01.4104 .http://www1.yadvashem.org/yv/he/about/pdf/megilat_hayesod.pdf 61 בירושלים ולכן במהלך התצוגה כולה נושא זה כמעט ואינו מוזכר .בפעמים המועטות בהן כן מוזכרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ,התייחסות זו משרתת את הזיכרון הדומיננטי במוזיאון ,כפי שניתן להבין מהצבת הפואמה המפורסמת של נימולר. "העלמת האחר" מתצוגת המוזיאון ,ובכך גם במידה מסוימת מתרבות הזיכרון הקולקטיבי של אומה ,מהווה בפועל מנגנון של "שכחה קולקטיבית" .ורד ויניצקי סרוסי וחנה תגר ,כמו גם רבים אחרים (ראו למשל :שנהב Crane, 2000 ;2001 ,ועוד) ,טוענות כי שכחה קולקטיבית הנה חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של כל חברה .נושאים שונים אינם מוצאים את מקומם בקורפוס הנושאים המעסיקים את הזיכרון הקולקטיבי המשותף ולכן ומודרים ממנו מסיבות שונות .לרוב יהיו אלו קבוצות בעלי הכוח בחברה אשר יעודדו זיכרונות של אירועים ואנשים מסוימים על פני אחרים" .הנרטיביזציה של זיכרונות מסוימים וההשתקה של אחרים יכולים במקרים רבים להיות מובנים כניסיון של אלו בעלי הכוח להציב את הגבולות של מה ניתן לדבר עליו ועל מה לא ניתן לדבר עליו בכל הקשור לעבר" ( .)Vinitzky-Seroussi; Teeger, 1107:2010אולם ,לטענתן מרחב השכחה הקולקטיבית הנו מרחב מורכב יותר ופועל גם בתחום הזיכרון וגם בתחום השכחה .הדוגמה המרכזית של מורכבות זו מגולמת במושג ה"-שתיקה הקולקטיבית" .ויניצקי סרוסי ותגר מציעות במאמרן ארבע אפשרויות שונות של שתיקה קולקטיבית :שתיקה גלויה שמטרתה זיכרון (כמו למשל "דקת דומייה" לצורך הנצחה); שתיקה סמויה במימד הזיכרון (כמו למשל רידודו של נרטיב היסטורי על מנת שקבוצות שונות יוכלו להזדהות עמו ;)40שתיקה גלויה במימד השכחה (כלומר התעלמות מודעת מאירועים היסטוריים על מנת להשכיחם); ושתיקה סמויה במימד השכחה (התייחסות לנושא מסוים בצורה מוגזמת או לא קוהרנטית על מנת לעקר את משמעותו" .)Vinitzky-Seroussi; Teeger ,2010( )41ביד ושם" משתמשים בסוג השתיקה השלישי שמציעות המחברות :שתיקה גלויה במימד השכחה. כלומר ,ההתעלמות מסוגית ההתנגדות הגרמנית ביד ושם היא התעלמות מודעות ,זוהי שתיקה מכוונת המבקשת לצמצם ככל הניתן את הדיון הציבורי בסוגיית ההתנגדות הגרמנית והתהיות שהיא מעלה בקרב הקהל הישראלי. תפקידה של "השתיקה הגלויה" הוא פוליטי בעיקרו ומטרתו להימנע מהדיון הציבורי סביב נושאים רגישים .דיון מסוג זה יכולים אנו למצוא בפולמוס הציבורי שהתעורר בישראל בנוגע להופעת ספרו של האנס פאלדה (שם העט של הסופר הגרמני רודולף דיצין)" :לבד בברלין" בשנת .2010הרומן שמתאר את סיפורם של הזוג קוונגל ,שהפיצו כרוזים אנטי נאצים ברחבי ברלין התקבל בהתלהבות מסחרית וציבורית ואף עמד בראש מצעדי מכירות 40 במאמרן מציעות ויניצקי – סרוסי ותגר כדוגמה לסוג זה של שתיקה מאפיינים מסוימים של הנצחת ראש ממשלת ישראל לשעבר ,יצחק רבין ז"ל ,אשר נוטים להתעלם מהסיבות ומהמאפיינים הפוליטיים של הרצח על מנת שקהל ישראלי גדול ככל הניתן ישתתף ויקח חלק בהנצחה הקולקטיבית של האירוע הטראומטי. ()Vinitzky – Seroussi; Tegger, 2010 41 בנקודה זו מביאות כדוגמה המחברות טקס הנצחה ליצחק רבין אשר בנוסף להנצחת ראש הממשלה המנוח בוחרים המארגנים להתייחס להנצחתה של רחל אימנו ולתפילה להורדת גשם .במקום אחר במאמר מכנות הכותבות סוג זה של הנצחה כ"-הנצחה קקפונית")Vinitzky – Seroussi; Tegger, 2010( . 61 הספרים למעלה מ 10-שבועות .הדיון הציבורי סביב הספר ,שהתפרס על פני אמצעי תקשורת שונים :החל מעיתונים וכתבות טלוויזיונית ועד בלוגים ספרותיים באינטרט ,עסק במספר שאלות שהתעוררו סביב ההתנגדות שהפגינו הזוג קוונגל ,גיבורי הסיפור .האם ,למשל ,ניתן לשייך פעולה פשוטה יחסית ,כגון חלוקת כרוזים ,למושג הרחב" :התנגדות" .מה משמעותה של הסכנה הרבה שארבה לאלו 'שרק חילקו כרוזים ברחובות ברלין'? אחרים שאלו האם ניתן להשוות את מושג "ההתנגדות הגרמנית" למושג "הגבורה היהודית בשואה" .בנוסף עורר הדיון שאלות תיאורטיות יותר כגון :האם הגרמנים הם קורבנות מלחמת העולם השנייה? מהם הלקחים האוניברסאליים שניתן להסיק מהשואה והאם לקחים אלה מאפשרים לנו להעביר ביקורת על המדיניות הפוליטית הישראלית בימינו? 42יש לתהות האם 'השתיקה הגלוייה' בנוגע להתנגדות הגרמנית ב'-יד ושם' נובעת אך ורק מחוסר החשיבות ההיסטורי אותו מייחסים ראשי 'יד ושם' לתופעת ההתנגדות הגרמנית או שמא יש כאן רצון 'פוליטי' הרבה יותר למנוע דיון ביקורתיים וחתרניים יותר שעלולים להתעורר בעקבות הדיון בהתנגדות הגרמנית כתופעה היסטורית בעלת חשיבות ,כפי שעולה מניתוח הדיון הציבורי לגבי הרומן "לבד בברלין". ד" – 4.מבצעים"" ,קורבנות" ו"-עומדים מנגד" – ההתנגדות הגרמנית כקבוצה דיפוזית שלא כמו ב' -יד ושם' ,במוזיאון השואה בוושינגטון ובמוזיאון השואה בפריז המתנגדים הגרמנים מקבלים מקום נרחב בתצוגת הקבע במוזיאון .מוזיאונים אלו אמנם משחקים תפקיד דומה במערך זיכרון השואה הגלובלי (גולדברג ,)2011 ,אך אין אנו מחויבים להסיק מכך כי הסיפור ההיסטורי המוצג בהם זהה ולראייה ,השוני המהותי בתצוגת ההתנגדות הגרמנית בוושינגטון בפריז ובירושלים .ראינו כי המתנגדים הגרמנים משמשים במוזיאון האמריקאי כדמויות מופת המסמלות את המאבק האוניברסאלי ,שאינו מוגבל לזמן ולמקום ,בתופעת "העומדים מנגד" .במוזיאון השואה בוושינגטון מבקשים להזכיר לכולנו כי שתיקה/הכחשה/הדחקה ,יכולה להתקיים גם בימינו כאשר אנו נתקלים בזוועות מודרניות כגזענות ובמקרה הקיצוני רצח עם .במסדרון התצוגה המעביר את המבקר במוזיאון מהחלק המתאר את המצילים ,חסידי אומות העולם ואף את המתנגדים הגרמנים, אל עבר המציאות שלאחר מלחמת העולם השנייה ,מוקדש קיר שלם לסוגיית "העומדים מנגד" .הקיר ארוך ,חשוך וריק ומלבד טקסט המסביר תופעה זו ,לא מוצגות בו תמונות או פריטים אחרים .התחושה היא של ריקנות ,של חוסר ,כאילו מבקשים יוצרי התערוכה לומר למבקרים כי לא היה אמור להיות קיר שכזה במוזיאון ,אנשים לא היו אמורים לעמוד מנגד. במקביל ,מבקש המוזיאון להבהיר כי כל אחד מהמבקרים היה יכול להיות חלק מאותם עומדים מנגד באמצעות היעדר תמונות או מייצגים שונים שמטרתם ,לרוב ,היא לעשות 42 ממצאים אלו ואחרים הראיתי בעבודה" :בין 'לבד בברלין' ל'-וורד הלבן' :ההתנגדות הגרמנית והחברה הישראלית – סיפור אהבה חדש?" שנכתבה בשנת 4101כסמינר לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל ,אוניברסיטת בן גוריון בנגב. 64 אבחנה בין ה'-אנחנו' ,החפים מפשע ,ל'-הם' ,האחרים האירופאים ,שלא עשו כלום אל מול הזוועות שהתרחשו מסביבם. "The great majority of Europeans during the period of the Holocaust were neither killers nor victims. But whether or not they were involved in the ongoing genocide or understood the full extent of the 'Final Solution' most could observe small events forming part of the catastrophe as it unfolded in the own communities. In France, the existence of numerous detention camps for Jewish refugees – many established even before the German conquest- was known to the public. In Eastern Europe, poles watched as Ghettos for Jews were filled with deportees from foreign countries and nearby town and villages. Like citizens of the soviet and Baltic republics poles know about the massacres taking place in nearby forests. From 1933 on, neighbors were isolated dispossessed and deported for resettlement in the east. Some bystanders sought to exploit the situation of the Jews for personal gain but most merely stood by neither collaborating nor coming to the aid of the victims. This passivity amounted to acquiescence and that planners and executers of the 'final solution' counted on bystanders not intervening in the process of genocide."43 ראול הילברג ( ,)Hilbergמחשובי ההיסטוריונים שחקרו את השואה ,היה הראשון לחלק את המעורבים "בקטסטרופה היהודית" 44ל"-מבצעים"" ,קורבנות" ו"-עומדים מנגד" .בעוד דיוקניהם של המבצעים והקורבנות ברור ומוכר יותר – היטלר משמש את הילברג כאייקון הבולט של המבצעים ורבבות היהודים חסרי הישע כסמל הבולט של הקורבנות – דמותם ותפקידם של העומדים מנגד מורכב הרבה יותר .תחת ההתייחסות הרחבה למושג "עומדים מנגד" מכליל הילברג גם את אלו שעברו טרנספורמציה ולקחו חלק פעיל ברדיפת והשמדת היהודים; גם את אלו שניצלו את הגורל היהודי לטובתם האישית כמו למשל באמצעות שימוש ברכוש יהודי מוחרם; וגם אנשים פשוטים אשר לחלופין ניסו במהלך תקופת "הקטסטרופה היהודית" לעזור לנרדפים ( .)Hilberg, 1992בספרו ,מתייחס הילברג לדוגמאות קונקרטיות של 'עומדים מנגד' .ה'-זיגוטה' ( ,)Zegotaמחתרת פולנית שניסתה לסייע ליהודי פולין הנצורים בגטאות ,היא אולי הדוגמה המובהקת של קבוצת 'עומדים מנגד" ,לתפיסתו של הילברג ,שניסתה לסייע ליהודים הנרדפים .אולם כשנדרש הילברג לדון בסוגיית העומדים מנגד בגרמניה עצמה טען הוא כי במציאות הגרמנית לא יכול היה להיות הבדל מוחשי בין "המבצעים" ל"-עומדים מנגד"" :למעשה לא היה אמור להתקיים הבדל כלשהו בין מבצעים לעומדים מן הצד בגרמניה [ ]...גרמניה הייתה המדינה בה החל תהליך ההרס .לא היה פיצול בין הגרמני ברחוב והמבצעים ,שהיו יכולים להימצא בכל סוכנות .היה 43 ציטוט מדויק מתוך קיר התצוגה במוזיאון השואה בוושינגטון. 44 מושג הלקוח מתוך ספרו של הילברגPerpetrators, Victims, Bystanders: The Jewish Catastrophe : 1933-1945 65 זה קשה להתקומם כנגד הוראות מכוננות בחברה בה היה צפוי יותר שאנשים יתקוממו כנגד ההתקוממות עצמה .היה זה קשה כפליים ומסוכן כפליים לעשות כך ברגע בו הצווים נכנסו לתוקפם והרכבת החלה לנוע .המסייעים בגרמניה היו כמעט לבד" (Hilberg, 196- .)197:1992אמנם ,אומר לנו הילברג ,יש לחלק את האוכלוסיות השונות בתקופת השואה לשלוש קבוצות יסודיות :מבצעים ,קורבנות ועומדים מנגד ,אולם כשאנו דנים באופן ספציפי בחברה הגרמנית עלינו להתעלם מחלוקה זו ולהבין כי בחברה זו החלוקה הנכונה היא בין "קורבנות" ל"-מבצעים" .לטענתו של הילברג ,לא הייתה בגרמניה חברה אזרחית לא מעורבת. במידה מסוימת ,מוזיאון השואה ב'-יד ושם' אימץ באופן כמעט מוחלט את ההנחות הבסיסיות של הילברג .בראש ובראשונה יש לציין כי אימוץ רעיונותיו של הילברג ,גם אם באופן לא מודע כמעט ,הוא מעניין לאור ההיסטוריה ארוכת השנים של מתיחות וחוסר ההערכה בין המוסד בירושלים להיסטוריון .ספרו המוכר יותר של הילברג: The (1200( Destruction if the European Jewsהוחרם במשך שנים על ידי 'יד ושם' בעקבות התפקיד המשמעותי שמיוחס בספר למועצות היהודים (יודנראטים) ,אשר לטענת הילברג סייעו למנגנון הנאצי להוציא לפועל את השמדת היהודים .בנקודה זו השפיע הילברג בצורה מכרעת גם על חנה ארנדט ויחד איתה הוחרמו שניהם על ידי הממסד הישראלי ( Bush, .)2010באופן בלתי רשמי הוסר החרם על הילברג בשנת 2004אז הוזמן הוא לנאום ב'-יד ושם' .45ניתן לראות כי אימוץ רעיונותיו של הילברג בא לידי ביטוי בכך שלצד התעלמות כמעט גורפת מהמתנגדים הגרמנים ,כי הרי על פי הילברג הגרמני הוא בהכרח "מבצע" ולכן לא יכול להיות מתנגד ,המבקר במוזיאון ימצא אזכורים לאחרים 'שעמדו מנגד' ובחרו לסייע ליהודים .דוגמה בולטת לכך יכולה להימצא בקיר המתייחס למצבם של יהודי הולנד .בקיר זה מובא סיפור על נער הולנדי שתלש ממקומו שלט נאצי אנטישמי שנתלה בסמוך לביתו. הנער ההולנדי ,לשיטתו של הילברג ,אינו "מתנגד לנאציזם" אלא עוד אחד מן "העומדים מנגד" ,הקבוצה המספרית הגדולה ביותר ברחבי אירופה ,שהחליט בהחלטה של רגע להזדהות לזמן קצר עם הקורבנות היהודים .לא ברור למה דווקא אותו נער הולנדי אלמוני קיבל הכרת נצח למעשיו במוזיאון בירושלים .כיום אף ידוע כי למעשים אלו בהולנד לא הייתה משמעות פוליטית כאשר מרבית האוכלוסייה היהודית המקומית כלל לא שרדה את השואה ( .)Hilberg, 1992לעומת אותו נער הולנדי ,גרמנים שבמעשיהם ניסו בפועל לערער את השלטון הנאצי ,גם אם ללא הצלחה ,לא מוצאים את מקומם בתערוכה בירושלים בהתאם ,כאמור ,להנחותיו הראשוניות של הילברג. גם מוזיאוני השואה בפאריז ובוושינגטון מקבלים ,גם אם באופן חלקי ,את הנחותיו של הילברג אך מבקשים לשכלל אותה .מוזיאונים אלו מכלילים תחת הקבוצה השלישית גם את האזרחים הגרמנים שבחרו להתנגד למשטר הנאצי או לחלק ממהלכיו .אותם גרמנים, אומרים לנו המוזיאונים בפריז ובוושינגטון ,אכן "לא היו מעורבים ,לא ביקשו לפגוע 45 כתבה בנושא ניתן למצוא בכתובת הבאה( http://www.haaretz.co.il/misc/1.1528686 :שלג ,יאיר,. "כך טוהר היסטוריון השואה המוחרם" ,הארץ(0.04.4114 , 66 בקורבנות וקיוו לא להיפגע מהמבצעים" ,כהגדרתו של הילברג עצמו (,)Hilberg, XI:1992 אולם חלקם ,ביקשו לעזור בפועל ליהודים ובחרו להתנגד למשטר הנאצי ואותם מבקשים המוזיאונים להאדיר .חשוב לציין כי ההאדרה זו של ההתנגדות הגרמנית היא ההתייחסות הרווחת לסוגיה גם בגרמניה עצמה ,שם מתייחסים לאחרונים כ'-מתנה לעתיד הגרמני' ( )Large, 1984או במקום אחר כ'-מגדלור בחשכה הגרמנית' ( .)Large, 1992עמידה מנגד, אומרים לנו המוזיאונים בפריז ובוושינגטון ,היא בעצם הסכמה שבשתיקה לעוולות .בין אם עוולות שמתרחשות בימינו אנו ובין אם לטרגדיות שהתרחשו באירופה בשנות ה 30-וה.40- המתנגדים הגרמנים לנאציזם מהווים עבור יוצרי התערוכה במוזיאונים השונים כהוכחה לכך שעמידה מנגד לא הייתה האופציה היחידה עבור הגרמנים בפרט והאירופאים בכלל ולכן גם בנסיבות הכי קשות ,כשמשטר רצחני מפעיל עלייך דיכוי וטרור ,החובה המוסרית הבסיסית ביותר היא לקום ולהתנגד לעוולות השלטון. 67 ה .סוף דבר חשיפת ההתייחסות השונה להתנגדות הגרמנית לנאציזם במוזיאון 'יד ושם' בירושלים, "מוזיאון השואה" בוושינגטון ,ומוזיאון השואה בפריז מסייעת בחשיפת הנרטיב ההיסטורי והאידיאולוגי המכתיב פעולת כל אחד ממוזיאונים אלו ולרוב נותר מוסווה תחת יומרת 'הניטרליות' ו'-האותנטיות' של תצוגות הקבע .עבור "יד ושם" ,המתנגדים הגרמנים לנאצים הם 'אחרים' אשר הצגתם בתערוכת הקבע במוזיאון עשויה לערער על הנחות היסוד המקובלות לגבי השתתפותה של החברה הגרמנית בתהליך השמדת יהודי אירופה ואשמתם של הגרמנים בפרט והאירופאים בכלל בזוועות שהתרחשו במהלך מלחמת העולם השנייה. הנחות יסוד אלו הן שמחזקות ,בין היתר ,את הטיעון המרכזי ,אותו מנסים להעביר ב'-יד ושם' והוא הצורך בקיומה של מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל .במוזיאון השואה בוושינגטון ,לעומת זאת ,ההתנגדות הגרמנית לנאציזם משחקת תפקיד אחר לחלוטין .מצד אחד מהווים המתנגדים הגרמנים דוגמה ומופת למוסריות אנושית ועלינו ,המבקרים במוזיאון ,לזכור זאת כשאנו נתקלים במקרים שונים של גזענות ,שנאה ורצח עם בימינו. במוזיאון בפריז ,המנסה להתמודד עם שאלת חייהם של יהודים מחוץ למדינת ישראל, מבקשים להדגיש את גורל יהודי אירופה ויהודי צרפת ,אך לא מנתקים גורל זה מהסיפור ההיסטורי הרחב יותר של צרפת בפרט ואירופה בכלל .המתנגדים לנאציזם ולפשיזם ,בין אם הם יהודים ,צרפתים או גרמנים ,מוצאים את מקומם בתערוכת הקבע במוזיאון כתופעה שחשיבותה המוסרית והיסטורית מכרעת. לצד הבדלים אלו יש לזכור כי בין המוזיאונים השונים" ,מקדשי השואה" המודרניים ,יש קשר פונקציונאלי הדוק וכולם משרתים במידה כזו או אחרת את "זיכרון השואה הגלובלי". לכן ,פעמים רבות ניתן למצוא דמיון בין הנרטיב ההיסטורי המוצע בתצוגות השונות. ההתייחסות להתנגדות הגרמנית מראה זאת בצורה אלגנטית .אומנם הצגת המתנגדים עשויה להיות שונה ממקום למקום ,אולם מבדיקת שלושת המוזיאונים עולה כי על מנת להיות מתנגד משטר ,ועוד יותר מכך מתנגד משטר גרמני ,עלייך לקשור עצמך עם גורל יהודי אירופה .אחרת ,לא תוגדר כמתנגד משטר ולא תהיה חלק ,אפילו לא באופן מינורי ,מנרטיב השואה הגלובאלי .ההתנגדות השמרנית לנאציזם ובעיקר ניסיון ההתנקשות בהיטלר המכונה "מבצע ולקירי" אינם מוצגים בשלושת התצוגות גם יחד לאור זאת .יחד עם זאת, זיכרון קולקטיבי אינו 'מרחב' סטטי .הוא משתנה תדירות ,נידון תמיד לוויכוחים ,ניסיונות השפעה ,ומאבקי כוחות .הזיכרון מושפע מיחסים בינלאומיים ,מחקרים היסטוריים חדשים ,אמנות פופולארית ,תקשורת המונים ועוד .ממצאי עבודה זו מחזקים את טענתו של גרדנר ותביעתו כלפי אוצרי המוזיאונים להציג ,ולא להסתיר ,את המתח המובנה שקיים בפעילותם היומיומית" .על הציבור לדעת כי המוזיאונים הפסיקו לבחון את האותנטיות של המוצגים ובמקום זאת הם עוסקים בהענקת פרשנות וחשיבות למוצגים שונים .הציבור צריך להבין שבחירת מוצגי התצוגה היא בעצמה מעשה סובייקטיבי ,דרך לעצב תפיסות, לכונן נקודות מבט .הציבור צריך להבין שמוצגי התערוכה לעולם לא ישמשו כהוכחה אובייקטיבית" (.)Gardner, 15:2004 68 כפי שניתן להיווכח בתצוגות המוזיאונים שנבדקו בעבודה זו ,ההתנגדות הגרמנית לנאציזם היא סוגיה היסטו רית אשר עצם הדיון בה מעורר שאלות חשובות על אחריות חברתית, מוסר אוניברסאלי והתמודדות עם עוולות בימינו .במהלך הדיון בממצאים השונים שהתקבלו בעבודה זו עלתה וחזרה השאלה כיצד בימינו ניתן לשפוט ,ובמקביל לייצג ,את המיעוט שבמיעוט שבחר לצאת כנגד המוסכמות החברתיות שהקיפו אותו .את אלו שהפגינו אומץ אישי ובחרו לשמור על ערכים מוסריים גם במחיר הגבוה ביותר .האם מסמלים אלו שהתנגדו את שאריות האנושיות בחברה שבתקופה מסוימת שכחה מוסריות מהי ,או שמא מהווים אלו דוגמה יוצאת מן הכלל שלא מעידה על הכלל ואין טעם לייחס לה כל חשיבות? כל אחד מהמוזיאונים שנבדקו בחר להתייחס למתנגדים הגרמנים בצורה שונה ומזווית היסטוריוגרפית שונה .כל המוזיאונים ,כאמור ,הדגישו את המתנגדים הגרמנים הספורים שבחרו להתנגד גם לגורלם של יהודי אירופה .אולם בכל מקרה ,המתנגדים הגרמנים לנאציזם מחייבים את העוסקים בתחום להרחיב את הגדרות מושג "ההתנגדות" הקלאסי. במשטר טוטליטארי ,המפעיל מערך טרור משוכלל ואלים כנגד האוכלוסייה שלו עצמו, הבעת חוסר שביעות רצון מהמתרחש במרחב הפוליטי משמעותה מאסר ברוב המקרים ואולי אף מוות .בגרמניה של הרייך השלישי כל אלו שבחרו להביע את התנגדותם למהלכים מסוימים של המשטר ,ולו במידה המועטה ביותר ,ראויים להערכה ולדיון ציבורי גם בימינו וראויים לתואר המחייב" :מתנגדי משטר". במקביל מחדדת ההתנגדות הגרמנית שאלות יסודיות בנוגע לתפקידו של הזיכרון הקולקטיבי והשימוש הפוליטי בו .האם התעלמות מסוגיה היסטורית – מינורית יותר או פחות – נובעת בראש ובראשונה ממטרות אידיאולוגיות או שמא מדובר בהחלטות שרירותיות של מעצבי הזיכרון הקולקטיבי שבוחרים מה חשוב בעיניהם ומה לא? ממצאי עבודה זו עשויים להביא את הקורא לידי מסקנה כי בחירת האירועים אותם מציגים, מדגישים או לחלופין מצניעים נובעת בראש ובראשונה מהאקלים הלאומי ,תרבותי ופוליטי בכל מדינה ומדינה .במקרי הבוחן שנבדקו בעבודה זו נדמה כי תצוגות הקבע משקפות ,ולא בהכרח מבנות או מעצבות מחדש ,הלכי רוח תרבותיים ,חברתיים ופוליטיים .ב'-יד ושם', למשל ,ניתן לראות כי התפיסות הקולקטיביות לגבי גרמניה ותפקידם של אזרחי גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה השפיעו באופן מכריע על אופן הצגת המתנגדים הגרמנים לנאציזם .ניתן לתהות האם המוזיאונים שהפכו אתרי תרבות פופולאריים בעשורים האחרונים ובמיוחד מוזיאוני השואה ברחבי העולם שמהווים מקור סמכותי להוראת השואה ,בכלל מסוגלים להציע למבקרים בהם נרטיבים ביקורתיים .את אותם הסיפורים והדוגמאות ה היסטוריות שמטרתן דווקא להביא את המבקר לידי עימות עם הנחות היסוד התרבותיות המעצבות את חייו והבנתו ההיסטורית במהלך חיי היום יום. איתגור המבקר במוזיאון ועידוד שאילת שאלות על המובן מאליו ,בין אם באמצעות הצגת נושאים קונפליקטואלים כגון ההתנגדות הגרמנית ובין אם באמצעות הצגת נושאים אחרים, עשוי לעורר דיון ציבורי בנוגע להיסטוריוגרפיה של השואה ומלחמת העולם השנייה .בימים אלו ,ימים בהם המושג "שואה" הפך להיות כלי תעמולתי בידי צדדים פוליטיים שונים במדינות שונות ,יש לבחון מחדש את הקשרים בין 'ההיסטוריה' ו' -הפוליטיקה של הזיכרון'. 69 עדי אופיר ביקש להזהיר כי 'מיתוס השואה' בימינו ,שמשלב בצורה מובהקת אמיתות היסטוריות ושימושים פוליטיים בהן ,מסוכן מכיוון שהוא "מטשטש את אנושיותה של השואה; מפני שהוא מוחק דרגות וקווי רצף ומציב במקומם מרחק אינסופי בין זוועה מסוג אחד ובין כל שאר מיני הזוועות האנושיים; מפני שהוא מטפח את הזיכרון כעילה לעוד ריטואל אחד מלכד-עם ולא כמכשיר להבנה היסטורית; מפני שהוא מקשה על הבנת השואה כתוצר של מערכת אנושית ,חומרית ואידיאית ,מורכבת לאין שיעור אבל כזאת שאחדים מרכיביה ניתנים לזיהוי ברור ,לא רק באותה 'פלנטה אחרת' ,אלא גם אצלנו ,כאן ועכשיו, כמו גם אצל כמה מידידינו ואויבינו שמעבר לים; מפני שהוא מכוון כמעט כולו לעבר, להנצחת מעוות שלא יוכל לתקון ,במקום להתכוון בעיקרו לעתיד ,למניעת שואה -כזו שהייתה ,או אחרת נוראה ממנה – שהיא אפשרית היום יותר מאי פעם אבל עדיין היא בבחינת מעוות שעוד יוכל לתקון" (אופיר.)4:1210 , הדיון הציבורי ,כמו גם האקדמי,בנוגע למתנגדים הגרמנים לנאציזם וההשפעות הפוליטיות על הנצחתם או ההתעלמות מהם ,הוא בבחינת הסתכלות כלפי העתיד .זיכרון המתנגדים הגרמנים מחוץ לגרמניה אינו בהכרח "ריטואל מלכד עם" ,כלשונו של אופיר ,אלא סוגיה היסטורית שמאירה בצורה טובה יותר על ההתנהלות האנושית בזמני משבר .ההתנגדות הגרמנית לנאציזם היא תופעה היסטורית שהופכת את "השואה" ואת מלחמת העולם השנייה לאירועים שאינם חורגים לקיום האנושי אלא לאירועים מורכבים להם צריך להציע הסברים ופרשנויות מורכבות עוד יותר .הדיון בפועלם של אלו שבחרו לצאת כנגד תהליכים הרסניים בתוך החברה שלהם פנימה הוא שיסייע ,גם בימינו ,למנוע עוולות נוספות ו- 'שואות' אחרות. 71 נספחים נספח מספר 1 תחריטים של עלוני "הורד הלבן" המוטבעים בכניסה לאוניברסיטה במינכן ,מרכז פעילות המחתרת. 70 נספח מספר 2 תמונה המתארת ,לדברי המוזיאון בוושינגטון" ,פגישה סודית" של חברי "הוורד הלבן" במינכן. בתמונה :האנס וסופי שול יחד עם חבר מחתרת נוסף ווילי גראף. 71 נספח מספר 3 קיר התצוגה במוזיאון "יד ושם" המתאר את תהליך הנאציפיקציה של גרמניה כמו גם את הפואמה של מתנגד המשטר מרטין נימולר .בתמונה ניתן לראות את תרגום השיר לאנגלית. 71 ביבליוגרפיה .1אופיר ,ע" ,)1210( ,.על חידוש השם – שואה :מסכת אנטי תיאולוגית" ,פוליטיקה, 2-1 ,1 .2אורבך ,ד" ,)2003( .גנרל האנס אוסטר ,אדמירל וילהלם קאנריס ,ד"ר האנס פון דוהנני וחלקם במבצעי הצלת יהודים בתקופת השואה" ,תזה שהוגשה למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם (לא פורסם) .3אורבך ,ד ,)2002( ,.ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר ,משכל ,תל אביב .4אלטמן ,י ,)2002( ,.הוורד הלבן – סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון ,פרדס ,ישראל .1ארנדט ,ח" ,)2010( ,.יסודות הטוטליטאריות" ,הקיבוץ המאוחד .0בנקיר ,ד ,)2002( ,.היטלר ,השואה והחברה הגרמנית – שותפות ומודעות ,יד ושם, ירושלים .2גוטוויון ,ד" ,)1221( ,.הפרטת השואה :פוליטיקה ,זיכרון והיסטוריוגרפיה” ,דפים לחקר השואה ,ט"ו ,עמ' 52-7 .1גלבלום ,א ,)2001( ,.גרמניה הנאצית – עם אחד ,רייך אחד ,מנהיג אחד, האוניברסיטה הפתוחה ,ישראל .2וולוביץ' ,מ" ,)2002( ,.הרואיזם מצודד :על 'סופי שול – הימים האחרונים' וההתנגדות לרייך השלישי בזיכרון הגרמני" ,סליל (כתב עת אינטרנטי להיסטוריה), 3 .10ויץ ,י( ,.תשנ"ו) "בהקשר פוליטי :הממד הפוליטי של זיכרון השואה בשנות החמישים" ,עיונים בתקומת ישראל221-212 ,0 , .11טנפלדה ,ק" ,)1210( ,.היסודות החברתיים של מיאון והתנגדות" ,בתוך :צימרמן, מ( ,.עורך) ,ההתנגדות לנאציזם ,האוניברסיטה העברית ,ירושלים .12כהן ,ב ,)2010(,.הדורות הבאים -איככה ידעו? לידתו והתפתחותו של חקר השואה הישראלי ,יד ושם ,ירושלים .13לבל ,א ,)2002( ,.הדרך אל הפנתיאון -אצ"ל ,לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי, כרמל ,ישראל .14נוימן ,ע",)2000(,.הפרוגרמה כטקסט :אדריכלות מזוכיסטית ביד ושם" ,תיאוריה וביקורת242-211 ,21 , .11נוימן ,ב ,)2002( ,.נאציזם ,משרד הביטחון ,תל אביב .10נידרלנד ,ד" )2002( ,.היש לגרמניה 'דרך מיוחדת?' -הדימוי של ההיסטוריה הגרמנית בספרי הלימוד החדשים בישראל ( ,”)2000 – 1990במעגלי חינוך101- ,14 , 121 .12סעיד ,א ,)2010( ,.ייצוגים של האינטלקטואל ,רסלינג ,ישראל .11עופר ,ד 10" ,)2001(,.שנים של שיח ישראלי על השואה :מאפיינים ודילמות" ,בתוך: מכמן ,ד( ,.עורך) ,השואה בהיסטוריה היהודית – היסטוריוגרפיה ,תודעה ופרשנות, 74 ירושלים, יד ושם,223-321 ירושלים, האוניברסיטה העברית, ההתנגדות לנאציזם,)1210( ,. מ, צימרמן.12 ,")1241-1211( הגירה והיווצרותה של הגמוניה, "מדינה,)1222( ,. ב, קימרלינג.20 102-201 ,סוציולוגיה ישראלית תל אביב, עם עובד, הגרמנים והפתרון הסופי, היטלר,)2011( ,. א, קרשו.21 צמיחתו של אבטיפוס- "מוזיאוני השואה בארצות הברית,)2002( ,. ש, רותם.00 השואה במוזיאונים- איים של זיכרון,) (עורכת,. נ, קרן: בתוך,"מוזיאלי חדש הוצאת משואה, קובץ משואה ל"ה,21-במאה ה שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות- הלקח לדור,)2000(,. ר, שטאובר.23 ירושלים, יד יצחק בן צבי,החמישים : בתוך,''יד ושם- "המוזיאון החדש לתולדות השואה ב,)2002( ,. י, ענבר,. א, שלו.02 קובץ משואה,21- השואה במוזיאונים במאה ה- איים של זיכרון, ) (עורכת,. נ,קרן הוצאת משואה,ל"ה הזהות המפוצלת של: "יהודים יוצאי ארצות ערב בישראל,)2001( ,. י, שנהב.21 . פ,האלר- מוצפי,. י, שנהב,. ח, חבר: בתוך,"מזרחים במחוזות הזיכרון הלאומי , מכון ון – ליר,101-111 , מזרחים בישראל – עיון ביקורתי מחודש,)(עורכים ירושלים 26. Anderson, B.,(1991), Imagined Communities: Reflections on the Origin and Spread of Nationalism, Verso, London 27. Armada, J. B., (1998), "Memorial Agon: An Interpretive Tour of the National Civil Rights Museum", Southern Communication Journal, Vol. 63, No. 3, pp. 235-243 28. Bartov, O.,(1997), "Chambers of Horror: Holocaust Museums in Israel and the United States", Israel Studies, Vol. 2, No. 2, pp. 66-87 29. Bauer, Y.,(2011), "A Response to Amos Goldberg" 30. Bennett, T.,(1995), The Birth of the Museum: History, Theory, Politics, Routledge, New York 31. Berenbaum, M.,(1990), After Tragedy and Triumph: Essays in the Modern Jewish Thought and the American Experience, Cambridge University Press 32. Berenbaum, M.,(2006), The World Must Know- The History of the Holocaust as Told in the United States Holocaust Memorial Museum, United States Holocaust Memorial Museum 75 33. Berliner, D.,(2005), "Social Thought & Commentary: The Abuses of Memory: Reflections on the Memory Boom in Anthropology", Anthropological Quarterly, Vol. 78, No.1, pp. 197-211 34. Broszat, M.,(1991), "A Social and Historical Typology of the German Opposition to Hitler", in: Large, C. D. (Ed), Contending With Hitler – Varieties of German Resistance in the Third Reich, Cambridge University Press 35. Bush, A. J.,(2010), "Raul Hilberg (1926-2007) in Memoriam", Jewish Quarterly Review, Vol. 100, No. 4, pp. 661 – 688 36. Carrier, P.,(2005), Holocaust Monuments and National Memory – France and Germany since 1989, Berghahn Books, New-York 37. Cerulo, K.A.,(1995), Identity Designs: The Sights and Sounds of a Nation, Rutgers University Press 38. Confino, A.,(1997), "Collective Memory and Cultural History: Problems of Method", The American Historical Review, Vol. 102, No. 5, pp. 1386 1403 39. Confino A.,(2012), Foundational Pasts – The Holocaust as Historical Understanding, Cambridge University Press 40. Crane, A. S.,(1997), "Memory, Distortion, and History in the Museum", History and Theory, Vol. 36, No. 4, pp. 44-63 41. Crane, A. S.,(2000), Museums and Memory , Stanford University Press 42. DiCicco-Bloom, B., Crabtree, F. B.,(2006), "The Qualitative Research Interview", Medical Education, Vol. 40, pp. 314-321 43. Dickinson, G., Ott, L. B., Aoki, E.,(2005), "Memory and Myth at the Buffalo Bill Museum", Western Journal of Communication, Vol. 69, No. 2, pp. 85-108 44. Dumbach, A., Newborn, J.,(2006), Sophie Scholl and the White Rose, Oxford 45. Feldman, J.,(2007), "Between Yad Vashem and Mt. Herzl: Changing Inscriptions of Sacrifice on Jerusalem's 'Mountain of Memory'", Anthropological Quarterly, Vol. 80, No.4, pp.1147-1174 46. Fishman, S., Downs, L.L., Sinanoglou, I., Smith, V.L., Zaretsky, R.,(2000), France at War – Vichy and the Historians, Berg 76 47. Foucault, M.,(1978), The History of Sexuality- Volume I: An Introduction, Pantheon Books, New – York 48. Foucault, M.,(1980), Power/Knowledge – Selected Interviews and other Writings 1972-1977", Pantheon Books, New – York 49. Gardner, J.B.,(2004), “Contested Terrain: History, Museums and the Public”, The Public Historian, Vol. 26, No. 4, pp. 11-21 50. Glassberg, D.,(1996), "Public History and the Study of Memory", The Public Historian, Vol. 18, No.2, pp. 2-37 51. Goldberg, A., (2011), "Is There an 'Other' in this (Yad Vashem New Holocaust) Museum?" 52. Halbwachs, M.,(1992), On collective memory, Chicago (IL), The University of Chicago Press 53. Hilberg, R.,(1992), Perpetrators, Victims, Bystanders – The Jewish Catastrophe 1933-1945, Harpercollins Publishers, New- York 54. Hobsbawm, E.J.,(1983), The Invention of Tradition, Cambridge University Press 55. Hsieh, H.F, Shannon, S.E,(1984), "Three Approaches to Qualitative Content Analysis", Qualitative Health Research, Vol.15, No.9, pp. 12771288 56. Hunt, L.,(1984), Politics, Culture and Class in the French Revolution, University of California Press 57. Karp, I.,(1992), "Introduction: Museums and communities: The Politics of Public Culture", in: Karp, I., Kreamer, M. C., Lavine, D. S., (Eds), Museums and Communities – The Politics of Public Culture, Smithsonian Institution 58. Kershaw, I.,(1983), Popular Opinion & Political Dissent in the Third Reich – Bavaria 1933 – 1945, Clarendon Press, USA 59. Klemperer, K.,(1992), German Resistance Against Hitler – The Search for Allies Abroad, 1938-1945, Oxford University Press 60. Kondracki, N. L., Wellman, N. S.,(2002), "Content Analysis: Review of Methods and Their Applications in Nutrition Education", Journal of Nutrition Education and Behavior, Vol. 34. No. 4, pp. 224-230 61. Landsberg, A.,(1997), "America, The Holocaust, and the Mass Culture of Memory: Toward a Radical Politics of Empathy", New German Critique, 77 No. 71, pp.63-86 62. Large, D. C.,(1994), "A beacon in the German Darkness: The Anti-Nazi Resistance Legacy in West German politics", in: Geyer, M, Boyer, J. W., (Eds.), Resistance Against the Third Reich, 1933-1990, pp. 243-256, University of Chicago Press 63. Large, D. C.,(1984), "A Gift to the German Future? The Anti Nazi Resistance Movement and West German Rearmament", German Studies Review, Vol. 7, No. 3, pp. 499 – 529 64. Luke, W. T.,(2002), Museum Politics – Power Plays at the Exhibition, University of Minnesota Press 65. Maier, C.S.,(1988), The Unmasterable Past: History, Holocaust, and German National Identity, Harvard University Press 66. Mason, R.,(2010), "Cultural Theory and Museum Studies", in: Macdonald, S., (Eds), A Companion to Museum Studies, Willey – Blackwell Publications 67. Moll, C.,(1995), "Acts of Resistance: The White Rose in the Light of New Archival Evidence", in: Geyer, M., Boyer, W. J., (Eds), Resistance Against the Third Reich, 1933 – 1990, University of Chicago Press 68. Mommsen, H.,(2010), Alternatives to Hitler – German Resistance Under the Third Reich, I.B.Tauris 69. MoUeda, J.C., Moreno, A.,(2008), "Balancing Public Relations with Socio-economic and Political Environments in Transition: Comparative, Contextualized Research in Colombia, Mexico and Venezuela", Journalism & Communication Monographs, Vol. 10, No.2, pp.115-174 70. Niemoller, M.,(1986), Exile in the Fatherland – letters from Moabit prison, in: Locke, G. H.,(Ed), USA 71. Nora, P., (1989), "Between Memory and History: Les Lieux de Memoire", Representations, No. 26, Special Issue: Memory and Counter Memory, pp. 7-24 72. Ochsner, K.J.,(1995), "Understanding the Holocaust through the U.S Holocaust Memorial Museum", Journal of Architectural Education, Vol. 48, No.4, pp. 240-249, Blackwell Publishing 78 73. Olick, K. J.,(1998), "What Does It Mean to Normalize the Past? Official Memory in German Politics Since 1989", Social Science History, Vol. 22, No. 4, Special Issue: Memory and the Nation, pp. 547-571 74. Olick, K.J., Robbins, J.,(1998), "Social Memory Studies: From 'Collective Memory' to the Historical Sociology of Mnemonic Practices", Annual Review of Sociology, Vol. 24, pp.105-140 75. Orbach, D.,(2004), "The Reception of the German Resistance in Israel – Hans Von Dohannyi as a Case Study", Lecture for the German Resistance Panel of the German Studies Association, Washington DC 76. Probst, L.,(2003), "Founding Myths in Europe and the Role of the Holocaust", New German Critique, No. 90, pp.45-58 77. Rabionet, E. S.,(2011), "How I Learned to Design and Conduct Semi – Structured Interviews: An Ongoing and Continuous Journey", The Qualitative report, Vol. 16, No. 2, pp. 563-566 78. Rousso, H.,(2000), "The Historian, a Site of Memory", in: Fishman, S., Downs, L.L., Sinanoglou, I., Smith, V.L., Zaretsky, R., (Ed's), France at War – Vichy and the Historians, Berg 79. Rousso, H.,(1991), The Vichy Syndrome: History and Memory in France Since 1944, Cambridge, Harvard University Press 80. Rowe M. S., Wertsch, V. J., Kosyaeva, Y. T.,(2002), "Linking Little Narratives to Big Ones: Narrative and Public Memory in History Museums", Culture Psychology, Vol. 8, No. 96, pp. 96-112 81. Schwartz, B.,(1996),"Introduction: The Expending Past", Qualitative Sociology, Vol.9, No. 3, pp. 275-282 82. Scott, J.,(1985), Weapons of the weak: Everyday forms of Peasant Resistance, Yale University Press 83. Spillman, L.P.,(1997), Nation and Commemoration: Creating National Identities in the United States and Australia, Cambridge University Press, New York 84. Vinitzky-Seroussi, V., Teeger, C.,(2010), "Unpacking the Unspoken: Silence in Collective Memory and Forgetting", Social Forces, Vol. 88, No. 3, pp. 1103-1122, University of North Carolina Press 85. Weinberg, J., Elieli, R.,(1995), The Holocaust Museum in Washington, New-York 79 86. Welzer, H.,(2008), "Collateral Damage of History Education: National Socialism and the Holocaust in German Family Memory", Social Research, Vol. 75, No. 1, pp. 287-314 87. Wolf, J.B.,(2004), Harnessing the Holocaust – The Politics of Memory in France, Stanford University Press 88. Wollaston, I.,(2001), "A War against Memory? Nativizing the Holocaust", In: Roth, K. J., Maxwell-Meynard, E., (eds.), Remembering for the Future: The Holocaust in an Age of Genocides", Houndmills, Vol.3, 2001 89. Wollaston, I.,(2005), "Negotiating The Marketplace: The Role(s) of Holocaust Museums Today", Journal of Modern Jewish Studies, Vol. 4, No. 1, pp. 63-80 90. Young, E. J.,(1993), The Texture of Memory: Holocaust Memorials and Meaning, Yale University Press New Haven 91. Zerubavel, E.,(1996), "Social Memories: Steps to a Sociology of the Past", Qualitative Sociology, Vol. 19, No. 3, pp. 283-300 92. Zerubavel, Y.,(1995), Recovered Roots: Collective Memory and the Making of Israeli National Tradition, Chicago University Press 93. Zerubavel Y.,(1994), "The Death of Memory and Memory of Death: Masada and the Holocaust as Historical Metaphors", Representations, No. 45, pp. 72-100 94. Zertal, I.,(2005), Israel's Holocaust and the Politics of Nationhood, Cambridge University Press 81 Tables of Contents: Preface …………………………………………………………………………………… 4 Methodology ………………………………………………………. The Exhibitions as "text" and its analyzing 6 ………………………….. 8 The German Resistance as "Peripheral" Issue in the Dominant narrative ………….. 9 Research goals ………………………………………………………………………… 10 A. Introduction ……………………………………………. 11 A1. The German Resistance to Nazism……………………………………………….. 11 A2. Collective Memory and Holocaust Museums……………………………………… 16 B. The Museums……………………………………………………………………………. 24 B1. The Holocaust Museum in Washington ……………………………………………. 23 B2. The Yad Vashem Holocaust Museum in Jerusalem ……………………………… 28 B3. Memorial De la Shoa in Paris………………………………………………………. 32 C. Analysis………………………………………………………………………………… 37 C1. The "White Rose" memorizing in the museums …………………………………… 37 C2. The German Clergy resistance in the Museums…………………………………….. 44 C3. The Left Wing Rivals to the Nazi Regime………………………………………… 50 C4. The Right Wing Conservative Resistance………………………………………… 53 D. Conclusions…………………………………………………………………………… D1. Between Universalism and Particularity in the German Resistance Memorizing… 56 56 D2. The Holocaust as "Foundnation" Past and its influence over the German Resistance Memorizing ……………………………………………………………………… 58 D3. Collective Memory and "Collective Forgetness": The German Resistance perceptions In Israel ……………………………………………………………………………… 61 D4. "Perpetrators", "Victims" and "Bystanders": The German Resistance in Diffusion .. 64 E. Epilogue ………………………………………………………………………………. 68 Appendix Appendix 1 …………………………………………………………………… 71 ……………………………………………………………………………..71 Appendix 2 ……………………………………………………………………………… 72 Appendix 3 ………………………………………………………………………………. 73 Bibliography ………………………………………………………………… 74 Thesis Summary: German resistance to the Nazi regime had little influence on the Second World War and its tragic consequences; however, the few German people who chose to resist Hitler's horror regime became after the War a major historical and political subject for study and debate in Germany and around the world. In Germany, though not immediately after the war, they became cultural heroes that have been used as decisive proof to the fact that not all members of German society collaborated with the "Third Reich". Outside of Germany, however, their role has been seen in a more nuanced form, as an insignificant historical phenomenon. As such, it has been subject to a variety of interpretations. Three prominent Holocaust Museums examined in this thesis: Yad Vashem in Jerusalem, The United States Holocaust Memorial Museum in Washington, DC, and the "Memorial de la Shoa" in Paris. Qualitative content analysis methods been used to analyze the Museums’ exhibitions as texts. Focusing on a "marginalized" subject among the various other issues connected to the Jewish Holocaust and WW2 – such as the German Resistance – contributes to the academic discussion on collective memory and highlights the political and social power relations guiding collective memory in different countries. The findings point out the different memorialization of the German resistance in each of the museums. In Jerusalem's Yad Vashem the issue is almost completely ignored. In Paris, the resisters are significantly present, however in many cases, their treatment is merely factual and their actions are harshly criticized. A different situation can be found in Washington. Among the examined museums only in the United States some of the German resisters were described as moral role models who symbolize the universal struggle against the human tendency to "by stand" in the face of human atrocities. The key German resistance figures memorialized in the Holocaust museums examined in this work were the members of the "White Rose" students’ resistance from Munich; the Protestant priest Martin Niemoller who represents the minor religious resistance to Hitler and Nazism; and the Left wing parties that went underground after being banned by German Law. It is important to mention that in all three museums the Right – Wing conservative resistance to Hitler, whose most famous figures are the "Operation Valkyrie" officers who attempted to assassinate Hitler and became popular worldwide after the Hollywood film about them has been released, were overwhelmingly ignored. Despite the major differences in the way the German resistance is being treated in the examined museums, this thesis reveals that in many cases there are some ideological similarities in the way the Museums’ exhibitions memorialize the German resistance as a Historical phenomenon. For example, the "White Rose" members are glorified in the US and French museums, and, by contrast, almost fully Ignored in the Israeli one, but in all three museum they are being mentioned thanks to a short phrase from the second leaflet they distributed, which dealt with the fate of Polish Jews and the mass destruction of European Jewry. Apart from their ideological similarities, the differences between the exhibitions open an opportunity for a more intensive discussion about the "universal"/"particular" moral lesson we can draw from the Holocaust and WW2. Indeed, museums with "universal" approach, such as the US and French one, choose to mention the German Resistance within their historical narrative. "Particular" oriented museum, such as Yad Vashem, chooses to ignore the issue altogether. However, it is precisely the ideological similarities found in this thesis that enable us to look beyond it and to demonstrate how different Holocaust museums serve a similar role in the "global collective memory" of the Holocaust and WW2, and how the Holocaust became "Foundational past", using Alon Confino's (2012) term, which undermines our historical and contemporary understanding. This thesis dealt also, due to its findings, with the Israeli collective memory and with the fact that the German resisters can be a major example of a forgotten historical phenomenon. The Israeli case demonstrates clearly how collective memory culture influences permanent historical museums exhibitions in a crucial way that has an ideological and institutional role in shaping collective memory in a given society. The fact that the US museum has elevated the role of the German Resistance to the Nazi regime to that of 'elite troops' in the struggle against "bystanders" in the past and present, enables this thesis to examine how the German Resistance is being understood and presented utilizing the prominent theories of Raul Hilberg, which suggested typological differentiation between "perpetrators", "victims" and "bystanders". The thesis claims that when in Yad Vashem the German Resistance is being understood as an integral part of the Holocaust perpetrators, according to Hilberg's original assumptions, In Washington and Paris the German Resistance is being treated as part of the "bystanders" group. This is fundamentally different from Hilberg's theory, which claimed that every German was directly responsible for the Holocaust even when he was part of minor resistance acts. The thesis contributes to parallel academic issues. First and for most, it contributes academic materials about the German Resistance to the Nazi regime in Hebrew, an almost ignored historical issue with considerable moral implications. Methodologically, the thesis offers a possibility to better understand the term "collective memory", which stays many times as an amorphous theoretical term without an explanatory capability. Finally, this work joins the vast literature on WWII and the Holocaust, which derives its roots from the critical intellectual academic heritage. This kind of discourse can enable a better understanding of the Holocaust and its causes and can reveal in a critical way the memory culture developed after the War. All this will provide the readers, with more ideas on how to act in order to prevent worldwide catastrophes in the future. BEN- GURION UNIVERSITY OF THE NEGEV FACULTY OF HUMANITIES AND SOCIAL SCIENCES DEPARTMENT OF POLITICS AND GOVERNMENT Do we remember them all? The Representation of the German Resistance to Nazism in Holocaust Museums in France, Israel, and the United States. THESIS SUBMITTED IN PARTIAL FULFILLMENT OF THE REQUIREMENTS FOR THE DEGREE OF MASTER OF ARTS NOAM TIROSH UNDER THE SUPERVISION OF PROFESSOR RENEE POZNANSKI Signature of student: Noam Tirosh Date: 1.12.2012 Signature of supervisor: ________________ Date: _________ Signature of chairperson of the committee for graduate studies: ________________ Date: _________ DECEMBER, 2012 BEN- GURION UNIVERSITY OF THE NEGEV FACULTY OF HUMANITIES AND SOCIAL SCIENCES DEPARTMENT OF POLITICS AND GOVERNMENT Do we remember them all? The Representation of the German Resistance to Nazism in Holocaust Museums in France, Israel, and the United States. THESIS SUBMITTED IN PARTIAL FULFILLMENT OF THE REQUIREMENTS FOR THE DEGREE OF MASTER OF ARTS NOAM TIROSH UNDER THE SUPERVISION OF: PROFESSOR RENEE POZNANSKI DECEMBER, 2012
© Copyright 2024