אַבְנֵי ׂשָפָה ה ַ הָביִתְּ עִבְרִית ש - שלמה הר-פז

‫‬
‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬
‫א'‬
‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬
‫ְּתִ יבָה ַ ה‬
‫ב'‬
‫הגלריה בבית יד לבנים‪ ,‬ראשון לציון‬
‫ִע ְברִיתש‬
‫ג'‬
‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬
‫‬
‫‬
‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה א'‬
‫‪5‬‬
‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‬
‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬
‫רח' רוטשילד ‪ 7‬ראשון לציון | ‪03-9470728‬‬
‫הגלריה בבית יד לבנים ראשון לציון‬
‫רח' אחד העם ‪ 20‬ראשון לציון | ‪03-9598888‬‬
‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬
‫רח' הכרמל ‪ 20‬ראשון לציון | ‪03-9470728‬‬
‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬
‫ְּתִ יבָה ַ ה‬
‫ִע ְברִיתש‬
‫‪ 25‬בינואר ‪2014‬‬
‫‪ 2‬בפברואר ‪2014‬‬
‫‪ 25‬בינואר ‪2014‬‬
‫אליעזר בן‪-‬יהודה*‬
‫ז'אק ז'אנו‬
‫איתן ג'ורג' הורביץ‬
‫נאוה‪-‬הראל שושני‬
‫ניצן מינץ‬
‫כבי בן‪-‬ברק‬
‫ורדה בר‪-‬שמאי‬
‫אוהד זלוטניק‬
‫רענן חרל"פ‬
‫צילה פרידמן‬
‫‪23‬‬
‫ְּתִ יבָה ַ ה ב'‬
‫‪25‬‬
‫‪10‬‬
‫‪12‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪18‬‬
‫‪22‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫הגלריה בבית יד לבנים‬
‫מנכ“ל החברה העירונית לתרבות ספורט ונופש‪ :‬אלי פולק‬
‫מנהלת הרשות לתרבות ואמנות‪ :‬רות מקבי‬
‫מנהלת תחום אמנות‪ :‬אפי גן‬
‫שלמה הר‪-‬פז‬
‫חנה אלטרץ‬
‫נונה אורבך‬
‫יעל וקסלר‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪www.hironit.co.il‬‬
‫עיצוב והפקה‪ :‬סטודיו מרטין גביזון‬
‫כל המידות נתונות בסנטימטרים גובה ‪ x‬רוחב ‪ x‬עומק ‪ x‬קוטר‬
‫© ‪ ,2014‬כל הזכויות שמורות לגלריה העירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬
‫בתמיכת המחלקה למוזיאונים ואמנות פלסטית‪ ,‬משרד התרבות והספורט‬
‫ִע ְברִיתש‬
‫ג'‬
‫‪33‬‬
‫הגלריה באכסדרת בניין העיריה‬
‫אוהד זלוטניק‬
‫ניצן מינץ‬
‫עידן וקנין‬
‫עמרי אביב‬
‫אלדר אימאנוב (קאוס)‬
‫מיה לנדמן‬
‫מורן דודגר‬
‫שין‪-‬למד (של)‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪40‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫אבני שפה‬
‫‬
‫אבני שפה‬
‫‬
‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬
‫א'‬
‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬
‫צילום הסטודיו של ז'אק ז'אנו‪ ,‬כליל‪2013 ,‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‬
‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬
‫‬
‫‪1‬‬
‫|‬
‫אפי גן‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪4‬‬
‫השפה העברית היא נכס אדיר‪ ,‬מעורר השתאות‪ ,‬חי‪ ,‬נושם‪ ,‬משתנה ומתהווה‪.‬‬
‫חלק מהותי ביש המתהווה‪ ,‬צידוק‪ ,‬עוגן וחיבור שורשי שלא נס ליחו‪ .‬באמצעות‬
‫האמנות בא לידי ביטוי ויזואלי‪ ,‬מה שחזק ממילים — מראה עיניים! התערוכה‬
‫בגלריה העירונית לאמנות מציגה עבודות שתחילתן אותיות ומילים וסופן‬
‫ביטויים שגורים‪.‬‬
‫אבני השפה של העברית הם גדרות התנועה של המילים‪ ,‬סימון גבול וקצה‪ ,‬ביניהן‬
‫נוצר שביל או דרך שבהם אפשר לפסוע‪ .‬לצד גופן (פונט) חדש שיצרו אמנים‬
‫לא‘‪-‬ב‘ העברי‪ ,‬מוצגים ‘משפטי מחץ‘ תרבותיים מן השפה המדוברת‪ ,‬עבודת וידיאו‬
‫הנשענת על משחק לשון אצל ילדים‪ ,‬ושירת רחוב שנכנסה מהמרחב הציבורי אל‬
‫הגלריה ומגלה משהו מאופייה החיוני של השפה‪ .‬בשונה מתערוכות אחרות שבהן‬
‫מתקבצות העבודות תחת נושא משותף‪ ,‬בתערוכה זו העבודות באות אחת על‬
‫גבי השנייה‪ ,‬אחת מובילה אל האחרת וקשרים גלויים וסמויים ביניהן‪ ,‬מובילים‬
‫לתובנות מחזקות לגבי אבני השפה של העברית‪.‬‬
‫כוונת התערוכה לחדד מבט אל עבר התהליך בו אמנים מנסים לייצר מחדש את‬
‫אבני השפה של העברית ומצד השני מאווררים באמצעות האמנות מטבעות‬
‫לשון‪ ,‬משפטים שנחרתו בתודעה‪ ,‬ומייצרים מבט רענן ביחס לעברית כבסיס‪,‬‬
‫כמדיום וכפלטפורמה‪ .‬הצופה בתערוכה מוזמן לנוע בין אבני הבסיס של השפה‬
‫שהן כאבני השפה של התרבות העברית הנבנית‪.‬‬
‫ז‘אק ז‘אנו‪ :‬אי אפשר לתערוכה עכשווית על השפה העברית בלי התייחסות אל‬
‫עבודות משל ז‘אק ז‘אנו‪ .‬יש הרואים בעבודותיו ‘מראה מקום על החברה‘‪‘ ,‬שירה‬
‫‪1‬‬
‫אישית‘ ‪ .‬ערמת אותיות עשויות ברזל עזוב שטופל‪ ,‬מצליחה להעביר תחושה‬
‫של עבר שהוא הווה‪ ,‬מקומיות לצד מסורת‪ .‬האותיות — ‘חיות ‪ /‬מתות‘‪ ,‬כתובות‬
‫בפונט ארכאי‪ ,‬שולחות אחורה בזמן ובה בעת מסמנות הווה‪-‬מתהווה‪ .‬הברזל‬
‫שבלה‪ ,‬לכאורה ממוחזר‪ .‬א‘‪-‬ב‘‪ ,‬חלקי תפילה מילים מתוך ספרי תורה‪ ,‬נערמים‬
‫על הרצפה‪ ,‬טוטמים עשויים ספרים שנחלקו‪ ,‬נחתכו ונארזו בברזל ובראשם בתי‬
‫ברזל (מסימני ההיכר לעבודותיו של ז‘אנו)‪ ,‬ורובי ברזל נשענים על קיר‪ ,‬כאילו כיתת‬
‫חיילים נעלמה‪ ,‬נחה ממלאכתה לרגע — עשויים אותיות צרובות ומשפטים ואין‬
‫בכך משום חילול שפה‪ ,‬אלא חילונה והכלתה כמקור מתחדש‪ .‬לכל העבודות קשר‬
‫מקומי חזק‪ :‬לאדמה‪ ,‬לארץ מוצא‪ ,‬לגליל‪ ,‬לישראליות‪ ,‬למסורת‪ ,‬לשפה ולתרבות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ז‘אנו — נביא‪-‬תרבות חיה‪ ,‬שומר שפה וחומר‪.‬‬
‫אליעזר בן–יהודה‪ :‬הכרך הראשון של המילון העברי הראשון‪ ,‬מוער בכתב ידו של‬
‫אליעזר בן‪-‬יהודה‪ ,‬מחולל החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל (‪ )1858-1922‬מוצג‬
‫לראשונה ומאפשר הצצה לשפה העברית המתחדשת‪ ,‬כמו גם לכתב היד‪ .‬הזדמנות‬
‫ייחודית וממגנטת לבחון את כתב ידו הטבעי של בן‪-‬יהודה‪ ,‬מילים כפי שאנו‬
‫מכירים‪ ,‬וכפי שלא הצליחו להיכנס אל שפת הדיבור או הכתיבה‪ .‬בן‪-‬יהודה חידש‬
‫כ‪ 300-‬מילים‪ ,‬ביניהן‪“ :‬מדרכה“‪“ ,‬מברשת“‪“ ,‬גלידה“ ו“רכבת“‪ .‬הוא נשען על התנ“ך‬
‫והמדרש כמו גם על השפה הערבית השכנה‪ ,‬ייסד וערך את עיתון “הצבי“‪ ,‬את ‘ועד‬
‫הלשון העברית‘‪ ,‬כתב ספרי לימוד בעברית ולימד בבית ספר “חביב“ בראשל“צ‬
‫(ביה“ס הראשון בו נלמדו כל המקצועות בעברית)‪ .‬בן‪-‬יהודה ידע שאת העברית‬
‫יש להנחיל ובחייו יצאו לאור חמישה כרכים למילון‪( .‬בסופו של דבר כלל המילון‬
‫‪ 16‬כרכים‪ ,‬והושלם ע“י נפתלי הרץ טור‪-‬סיני בשנת ‪ .)1959‬המילון מוצג בגלריה‬
‫כ‘אובייקט שפה‘ יוצא דופן ונדיר‪ .‬במהותו הוא חוליה מקשרת המחברת עבר עם‬
‫הווה‪ ,‬בין מילים שהגיעו מן התנ“ך והמדרש לבין ביטויים ושפה הנוצרת ומתהווה‪.‬‬
‫רענן חרל“פ‪ :‬ציורים מתוך סדרת “מצביעים“ מנכיחים את ‘קוד ההצבעה‘‬
‫בכיתה — פעולה שכיחה‪ ,‬התנהגות כמעט מוכרת ועם זאת אישית ושונה‬
‫מילד לילד‪ .‬המתח נוצר בין הפעולה החזקה שיצר חרל“פ על העץ‪ ,‬לתוצאה‬
‫האנושית ‪ /‬אישית שמחזירה אותנו אל עצמנו‪ ,‬אל זיכרון אופני וסביבת הלימוד‬
‫שלנו “למרות ההחלטה להציג כל מצביע בנפרד ממשיכים “המצביעים“‬
‫של חרל“פ לתפקד ככיתה‪ .‬הם מהווים קבוצה אחידה של תלמידים‪ ...‬שורת‬
‫המצביעים מסמנת אותם כחיילים בשדה החינוך‪ ,‬כמועמדים ראויים לספוג‬
‫‪3‬‬
‫את תורת מוריהם‪ “ .‬ועוד‪“ :‬קבוצת המצביעים של חרל“פ מעלה שאלה ביתר‬
‫חריפות‪ :‬מי הוא המצביע? איך הוא מצביע? כמה ביטחון או היסוס כלולים‬
‫בהצבעה שלו? ומה עם אלה שלא הצביעו? האם אין להם דעה? האם בעל‬
‫ההצבעה הוא בעל הדעה? או אולי הוא דווקא זה שמשתף פעולה עם המקובל‬
‫והרצוי‪ ,‬וככזה הוא יתגלה כחסר דעה? האם המצביע הוא מורד או צייתן?“‪.‬‬
‫פעולת ההצבעה מאפשרת להתבונן על אבריה הראשונים של השפה מנקודות‬
‫מבט נוספות ומבחינות אלו עבודתו מחזיקה פוטנציאל ביקורתי מובהק‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫כבי בן–ברק‪ :‬מציגה גופן (פונט) חדש ל‪ 22-‬אותיות הא‘‪-‬ב‘ שיצרה מחומר‬
‫המונחים כשכיות חמדה על גבי מדפים‪ .‬העבודה נוצרה כמחווה למקצועו של‬
‫אביה שהיה סדר יד בדפוס עיתון “על המשמר“‪ ,‬מקצוע שנכחד עם הופעת הדפוס‬
‫הדיגיטלי‪ .‬הגופן החדש מציית לעבודת הסדר כמו גם למהות החומר הקרמי‪,‬‬
‫‪.1‬מאיר אהרונסון בקטלוג לתערוכה‪“ :‬טרובדור בחומר ובתלתממד“‪ ,‬מוזיאון רמת גן‪.2000 ,‬‬
‫‪" .2‬אחד הווירטואוזים הגדולים באמנות הישראלית"‪ ,‬דליה לוין‪ ,‬מוזיאון הרצליה ‪.1994‬‬
‫‪ .3‬טלי תמיר במאמר לתערוכה "סלון‪-‬כיתה‪-‬מחסן" באוניברסיטה הפתוחה‪2011 ,‬‬
‫‪.4‬העבודה הוצגה במוזיאון ארץ ישראל במסגרת הביאנלה השביעית לקרמיקה ‪,2013‬‬
‫אוצרת‪ :‬ענת גטניו‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫אבני שפה‬
‫‬
‫‬
‫אבני שפה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪4‬‬
‫לשבירות שלו וללובן‪ .‬בין האותיות אפשר לזהות קווי דמיון משותפים כמו קשר‬
‫ויזואלי כללי (המחבר את האותיות יחד ומייצר שפה ויזואלית בתוך אבריה של‬
‫השפה)‪ ,‬או קו אלכסוני היורד מטה מחלקה העליון של האות ומופיעה כמעט בכל‬
‫האותיות‪.‬‬
‫אוהד זלוטניק‪ :‬מציג גופן חדש (פונט) תלת‪-‬ממדי שיצר ל‪ 22-‬אותיות הא‘‪-‬‬
‫ב‘ העברי‪ .‬הגופנים מונחים על במה כקוביות משחק‪ .‬מנקודת מבט אחת נראים‬
‫תמוהים ולא ברורים ומנקודה אחרת הם מתבהרים לקבוצת אותיות בעלות‬
‫קשר של צורה ותוכן‪ .‬הגופן שיצר — ‘פרלקס‘ נקרא ע“ש התופעה האופטית‬
‫בזכותה הוא מתקיים‪ :‬שינוי הנתפס במיקומן היחסי של שתי נקודות כתוצאה‬
‫משינוי נקודת מבטו של הצופה‪ .‬הגופן מתרגם את חוקי הגריד של הגופן‬
‫הקלאסי “חיים“ לגופים תלת‪-‬ממדיים‪ .‬הגופן מתקיים בחלל התלת‪-‬ממדי‬
‫ויוצר אינטראקציה עם הצופה‪ .‬תזוזה של הצופה מגלה לו צורות חדשות של‬
‫האלף בית העברי‪ .‬בכדי להעביר את הגופים שהתקבלו מהמחשב אל החלל‬
‫הפיזי‪ ,‬הגופים עברו תהליך של פריסה בחזרה לדו‪-‬ממד‪ .‬כל פריסה מייצגת את‬
‫האות העברית אשר ממנה נפרסה‪ .‬הפריסות בוצעו במפעל קרטון ולאחר מכן‬
‫קופלו‪ ,‬הודבקו והוצבו בחלל הגלריה‪.‬‬
‫ה ָדרָת נ ָשִ ים‘ או‬
‫ה ָד ַ‬
‫ה ַ‬
‫נאוה הראל–שושני‪ :‬כיפה סרוגה ועליה המילים‪ַ ‘ :‬‬
‫מחבת טיגון עליו סמיכות מילים שגורה המעלות סוגיה פוליטית‪ ,‬רלבנטית‬
‫וחזקה‪ .‬ה‘רדי‪-‬מייד‘ המטופל מייצר במהותו דו‪-‬שיח סמוי עם עבודותיו של‬
‫ז‘אנו בתערוכה — ועם הקשר הטבעי שלהן למסורת‪ ,‬כמו גם עם רקמת ‘משפטי‬
‫המחץ התרבותיים‘ של ג‘ורג‘ הורביץ‪ .‬ומה בן יהודה היה אומר על כל זה?‬
‫עבודת הוידאו ‘כואב‪ ,‬לא כואב‘ מאזכרת את המשחק הלשוני שבו ילדים תולשים‬
‫עלים של פרח חרצית תוך בדיקת ההתאמה בין “אוהב‪ ,‬לא אוהב‪ ,‬אוהב‪ “...‬ועד‬
‫עלה הכותרת האחרון והמכריע‪ .‬הראל‪-‬שושני החליפה את המשחק הלשוני באחר‬
‫ושתלה את המילים “כואב‪ ,‬לא כואב‪ ,‬כואב‪ “...‬כשידיה של דודתה בת השמונים ‪+‬‬
‫אם שכולה‪ ,‬תולשות עלי כותרת של חרצית לכאורה בקול נינוח‪ ,‬כמעט כבמשחק‬
‫מהנה‪ .‬המשחק הלשוני עסק באהבה‪ ,‬ואילו כאן כמעט בלי שנרגיש הוא עוסק בכאב‪.‬‬
‫באופן עקיף מתייחסת העבודה גם לביטוי המדרשי — “דומה זקן לילד“‪.‬‬
‫ניצן מינץ‪ :‬במהותה השירה פורצת גדרות ולעיתים מרחיבה את אבני השפה‬
‫של העברית‪ .‬ניצן מינץ היא משוררת ואמנית הכותבת שירה ומנכיחה אותה‬
‫ברחוב התל אביבי‪ .‬בניגוד לאמני רחוב רבים‪ ,‬היא חותמת בצד עבודותיה כאילו‬
‫היו טקסטים שיריים על נייר‪ .‬הבחירה הטבעית ברחוב ובאופן החתרני שבה‬
‫נעשית הכתיבה והציור גרפיטי‪ ,‬יצרה לעבודתה קהל אוהדים גדול וזאת כמעט‬
‫ללא מאמץ שיווקי מהסוג המוכר‪ .‬הצבע‪ ,‬הקומפוזיציה‪ ,‬הציור‪ ,‬כמו גם המצע‬
‫שנבחר‪ ,‬הופכים את שירת הרחוב של מינץ למעשה של אמנות ושפה‪ ,‬עד שהם‬
‫טבעיים גם לחלל הגלריה‪ .‬האמנות והשירה הצעירה האהודה‪ ,‬מעידים על‬
‫התפתחות‪ ,‬חיים והמשך מעורר תקווה לשפה העברית‪.‬‬
‫ורדה בר–שמאי‪ :‬לתערוכה “אבני שפה“ יצרה בר‪-‬שמאי עבודה חדשה‪ ,‬המתייחסת‬
‫אל כללי הניקוד הייחודיים לשפה העברית‪ .‬אותיות הניקוד וחלק מן הכללים‪,‬‬
‫מופיעים על גבי אריחים‪ ,‬תלויים על קיר כבמשחק תשבץ‪ .‬על גבי כל אריח מופיע‬
‫מושג דקדוקי (בנין‪ ,‬משקל) או אוסף אותיות (בכל“ם‪ ,‬בומ“ף‪ ,‬אית“ן וכד‘) המסבירים‬
‫כללי דקדוק‪ .‬מבלי משים אנו קוראים את כללי הניקוד‪ ,‬אך בו בזמן ערים גם להצבה‬
‫המזכירה לוח משחק ולחומר המתכתב עם אדמה‪ ,‬מקום‪ ,‬עם ‘שלנו‘‪ ,‬ולמניפולציה‬
‫‪5‬‬
‫חומרית שהופעלה עלינו כדי לעורר את הזיכרון הדקדוקי מחדש‪.‬‬
‫איתן ג‘ורג‘ הורביץ‪ :‬רוקם ‘משפטי מחץ‘ המקפלים בתוכם משמעות תרבותית‪.‬‬
‫בפיו הם נקראים‪‘ :‬משפטים בפולנית‘‪ ,‬אבל הם מעוררים אצל כולנו זיכרון‪ ,‬חיוך‪,‬‬
‫תמונות מהעבר‪ ,‬תזכורת לעולם אחר בו השפה משמשת כעוגן מסרס‪ ,‬מחזק‪,‬‬
‫או ‪ /‬ומצחיק‪ .‬את המשפטים ששמע בילדותו הוא רוקם על מפיות בד שנאספו‬
‫בשווקים‪ .‬הרקמה מהדהדת זיכרון לרקמת ראשי התיבות של שם‪ ,‬סוג של גינוני‬
‫אצולה שכבר כמעט ופסו מן העולם‪ .‬לאחר שנרקמו עוברות המפיות בלייה מואצת‬
‫ומכוונת‪ .‬הן מגולגלות באדמה ובחומר כדי לשוות להן מראה ‘מיושן‘ או ‘ארומה‬
‫בגרוש‘‪ .‬מעשה ה‘כאילו‘ מלווה את העבודה של ג‘ורג‘ הורביץ‪ ,‬מהרגע בו הוא לוקח‬
‫את המשפט שהשתרש בשפה ומחליט לרקום אותו‪ .‬את המפיות תלה על גבי‬
‫חוט ככבסים שאווררו‪ ,‬שצריך לכבסם או לתלותם‪ ,‬משפטים שכובסו‪ ...‬ההיסטוריה‬
‫האישית של ג‘ורג‘ הורביץ מובילה אותו עד לסבו (רוממתי עזר הורביץ) שהיה‬
‫מזכירו של לבונטין וחברו הטוב של אליעזר בן‪-‬יהודה‪ .‬קשריה ועוצמתה של‬
‫השפה העברית בעברו מתקיימים באופנים רבים ופתלתלים הן באמצעות‬
‫השפה והן באמצעות החייאתה באומנותו‪.‬‬
‫צילה פרידמן‪ :‬עבודות רישום מינימליסטיות‪ .‬מבט חוזר מגלה בהן רבדים‪.‬‬
‫בשבלונת אותיות העבירה מילים (ציטוטים מתוך "השחף" מאת ג'ונתן לוינגסטון)‬
‫אל הנייר‪' .‬הצלחתי' — ההצלחה בהקשר של נסיקת 'השחף' ברורה‪ .‬חיתוך הנייר‬
‫ואיחויו המחודש‪ ,‬כמו גם הקו הרישומי הרוטט הופכים את ההצלחה‪ ,‬להצלחה‬
‫יחסית‪ .‬את 'הבה ננסה שוב' אנו קוראים בפחות תמימות‪ .‬מילים המעידות על‬
‫הצלחה מתנפצות על רקע שייריו של הדימוי והטיפול שעבר הנייר‪ .‬בציטוטים‬
‫רואה פרידמן ביטוי לתהליך וללמידה אינסופית‪ ,‬מחזוריות המשפרת ומחדדת‬
‫את היכולות‪ ,‬בבחינת השראה לה ולאחרים‪ .‬מילים מחזקות‪.‬‬
‫‪.5‬ורדה ברשמאי יצרה עם אבנר זינגר את העבודה “אבני הבנין של הזיכרון ‪ /‬מונומנט לשפה העברית“‪,‬‬
‫לביאנלה ה‪ 4-‬לקרמיקה מוזיאון ארץ ישראל‪ 2007 -‬אוצר‪....:‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪10‬‬
‫אליעזר בן –יהודה‪ ,‬מילון העברית החדשה‪ ,‬כרך א' מהדורה שלישית‪ ,‬מוער ע"י א‪ .‬בן‪-‬יהודה מילון העברית החדשה‪,‬‬
‫בהשאלת אוסף פרטי‪ ,‬צילום‪ :‬אריק קנה‬
‫המילון מוצג בגלריה כ‘אובייקט שפה‘ יוצא דופן ונדיר‬
‫‪11‬‬
‫אליעזר בן–יהודה (‪ :)1858-1922‬הכרך הראשון‬
‫של המילון העברי הראשון‪ ,‬מוער בכתב ידו של‬
‫אליעזר בן–יהודה‪ ,‬מחולל החייאת הדיבור העברי‬
‫בארץ ישראל מוצג לראשונה ומאפשר הצצה לשפה‬
‫העברית המתחדשת‪ ,‬כמו גם לכתב היד‪ .‬הזדמנות‬
‫ייחודית וממגנטת לבחון את כתב ידו הטבעי של‬
‫בן–יהודה‪ ,‬מילים כפי שאנו מכירים‪ ,‬וכפי שלא‬
‫הצליחו להיכנס אל שפת הדיבור או הכתיבה‪.‬‬
‫בן–יהודה חידש כ‪ 300-‬מילים‪ ,‬ביניהן‪“ :‬מדרכה“‪,‬‬
‫“מברשת“‪“ ,‬גלידה“ ו“רכבת“‪ .‬הוא נשען על התנ“ך‬
‫והמדרש כמו גם על השפה הערבית השכנה‪ ,‬ייסד‬
‫וערך את עיתון “הצבי“‪ ,‬את ‘ועד הלשון העברית‘‪,‬‬
‫כתב ספרי לימוד בעברית ולימד בבית ספר “חביב“‬
‫בראשל“צ (ביה“ס הראשון בו נלמדו כל המקצועות‬
‫בעברית)‪ .‬בן–יהודה ידע שאת העברית יש להנחיל‬
‫ובחייו יצאו לאור חמישה כרכים למילון‪( .‬בסופו של‬
‫דבר כלל המילון ‪ 16‬כרכים‪ ,‬והושלם ע“י נפתלי הרץ‬
‫טור‪-‬סיני בשנת ‪.)1959‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪12‬‬
‫ז‘אק ז‘אנו‪ ,‬ערימת אותיות‪ ,2012 ,‬חיתוך ברזל‪40x100 ,‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪13‬‬
‫ז‘אק ז‘אנו‪ ,‬רובים‪( 2012 ,‬הצבה)‪ ,‬חיתוך ברזל‪80x100 ,‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪20‬‬
‫נאוה הראל–שושני‪ ,‬כואב‪ ,‬לא כואב‪ ,2007 ,‬וידיאו‪ 18 .‬שניות בלופ‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪36‬‬
‫איתן ג'ורג' הורוביץ‪ ,‬משפטים בפולנית‪ ,2013 ,‬רקמה על מפית בד‪ ,‬גדלים משתנים צילום‪ :‬אלכס דבורק‬
‫ה ָדרָת נ ָשִ ים‪ ,2012 ,‬טכניקה מעורבת‪,‬‬
‫ה ָד ַ‬
‫ה ַ‬
‫נאוה הראל–שושני ַ‬
‫רדי מייד‪5x20x30 ,‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪16‬‬
‫ניצן מינץ‪ ,‬חלפים‪ ,2013 ,‬הצבת רדי‪-‬מייד‪ ,‬בשת"פ עם ‪200x250 DEDE‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪17‬‬
‫ניצן מינץ‪ ,‬חלפים‪ ,2013 ,‬טקסט ואקריליק על דלת נטושה‪80x200 ,‬‬
‫אבני שפה‬
‫כבי בן ברק‪ ,‬על המשמר‪( ,2013 ,‬הדמיה)‪ ,‬אדמית‪ ,‬זיגוג ‪,‬יציקה לתבניות‪ ,‬שריפת חשמל‪10x18 ,‬‬
‫‪18‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪19‬‬
‫אוהד זלוטניק‪ ,‬פרלקס‪ :‬האות העברית בתלת מימד‪ ,2012 ,‬קיפול אותיות מקרטון‪40x42x30 ,‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪20‬‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬תלמידה‪ ,2003 ,‬צבע שמן‬
‫ושעווה על דיקט‪ ,50x70 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬
‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬
‫צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫אבני שפה‬
‫‪21‬‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬מצביע‪ ,2003 ,‬צבע שמן‬
‫ושעווה על דיקט‪ ,50x70 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬
‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬
‫צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬
‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬
‫צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫רענן חרל"פ‪ ,‬בנות אליאנס‪ ,2003 ,‬צבע שמן ושעווה על דיקט‪ ,120x140 ,‬צילום‪ :‬אבי חי‬
‫אבני שפה‬
‫‪22‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪23‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪ ,2013 ,‬אבנית לבנה מעוטרת‪ ,‬שריפת ביסק‪( ,75x75 ,‬פרט)‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪36‬‬
‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪,‬‬
‫‪ ,2013‬מתווה הכנה‪75x75 ,‬‬
‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪ ,2013 ,‬אבנית לבנה מעוטרת‪,‬‬
‫שריפת ביסק‪( ,75x75 ,‬פרט)‬
‫‪37‬‬
‫צילה פרידמן‪ ,‬ה"שחף" שבתוכנו‪ ,2013 ,‬רצועות נייר קרועות מהודקות בסיכות (שדכן)‬
‫ורישום בעט‪ ,62x50 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬
‫‪38‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪24‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪25‬‬
‫ְּתִ יבָה ַ ה‬
‫ב'‬
‫הגלריה בבית יד לבנים‪ ,‬ראשון לציון‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ְּתִ יבָה ַ ה‬
‫‪2‬‬
‫|‬
‫קרן ויסהוז‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫הביטוי ‘כתיבה תמה‘ מקפל בתוכו סיפור של מאבק ושליטה‪ .‬סיפור על תהליך‬
‫שראשיתו בתמימות טבעית וספונטנית והמשכו במנגנוני המשטור שמפעילה‬
‫השפה על התקשורת הראשונית‪ ,‬הפראית‪ .‬זהו מסע התבגרות שפתי‪ ,‬מתקשורת‬
‫חופשית מחוקים אך בסיסית וענייה‪ ,‬אל תקשורת בוגרת ומקובעת אך מובנית‬
‫ועשירה‪ .‬סוכני המשטור של הכתיבה נאבקים בקו הילדי‪ ,‬ביד הרועדת‪ ,‬בחופשיות‬
‫המתפרצת ומציבים גבולות של קוהרנטיות‪ ,‬של אסתטיקה ושל מוסכמות‬
‫תרבותיות‪ .‬מאבק דומה מתחולל גם בנפשו של האמן‪ ,‬לעיתים הוא נענה לכבליה‬
‫של האסתטיקה‪ ,‬לעיתים נהנה לנתץ אותם ולמרוד‪.‬‬
‫לפעולת הכתיבה מיוחסת סימבוליות והשפעה כמעט מאגית‪ ,‬המעלה אסוציאציות‬
‫על סופרי סת“ם הנדרשים להיטהר לפני הכתיבה‪ ,‬או נזירי זן המבקשים למדוט‬
‫כשהם אוחזים במכחול הקליגרפיה‪ .‬זהו אקט טקסי‪ ,‬הוצאה לאור של עולמו הפנימי‬
‫של הכותב אל העולם שבחוץ‪ .‬הכתוב הוא שריד לפעולה המהדהדת לנצח את‬
‫כוונותיו של הכותב באותו רגע נתון וחולף‪ .‬אולי בדומה לסגנון ה‪Action Painting-‬‬
‫(ציור פעולה) שרווח החל משנות ה‪ 40-‬ועד לשנות ה‪ 60-‬בעיקר בארצות הברית‪,‬‬
‫וראה בציור‪ ,‬שריד לפעולה פיזית אנרגטית שמבצע האמן בעת העבודה על הציור‪.‬‬
‫האמנים המשתתפים בתערוכה עושים שימוש בפעולת הכתיבה אך גם חותרים‬
‫תחתיה‪ ,‬בונים ומפרקים אותה מחדש‪ .‬חלקם משחררים את הכתיבה ממגבלותיה‪,‬‬
‫חלקם כופים עליה מגבלות משלהם‪ .‬הם הופכים את פעולת הכתיבה לסיסמוגרף‬
‫רגיש המתרגם את עולמם הפנימי‪ ,‬לקו סימבולי ותוכן‪ ,‬מעשירים אותה בדימויים‬
‫ויזואליים המביעים את כל מה שאבד בתרגום‪.‬‬
‫חנה אלטרץ‪ :‬אמנית הדפס וקליגרפיה יוצרת כתב יפני וכתב עברי עתיק בהדפס‬
‫הנצרב על לוחות מתכת‪ .‬בכך היא מעקרת את פעולת הכתיבה מהספונטניות‬
‫שבה ומן החד פעמיות של תנועת היד‪ .‬הטכניקה מאפשרת לחנה שליטה מוחלטת‬
‫על התוצאה ואפשרות לשעתק אותה שוב ושוב‪ .‬חנה כותבת קליגרפיה יפאנית‬
‫המתקשרת למקום הולדתה בקובה שביפן‪ ,‬אך החיבור הוא לפן הצורני והאסתטי‬
‫שבאותיות ולא לתוכנן מכיוון שאינה מבינה את השפה‪ .‬פעולה זו מעקרת את‬
‫הכתיבה‪ ,‬משאירה אותה כקליפה ריקה‪ ,‬אסתטיקה אילמת‪ ,‬אך בכל זאת נושאת‬
‫משמעות סימבולית‪ .‬לעיתים היא משמידה את עבודותיה ומייצרת מקרעי‬
‫הקליגרפיה נייר בו הסימנים נבנים מחדש בצורה אקראית‪ ,‬יוצרים מעגל של יצירה‪,‬‬
‫הרס ויצירה מחדש‪ ,‬שליטה אולטימטיבית ואובדן שליטה מוחלט‪.‬‬
‫נונה אורבך‪ :‬מציגה עבודת וידאו‪ .‬היא כותבת את פסוקי המזוזה‪ ,‬מוחקת‪ ,‬כותבת‬
‫מחדש ושוב מכסה‪ ,‬וחוזר חלילה במעיין אובססיה טקסית‪ ,‬כפולחן שיצא משליטה‪.‬‬
‫לפעולת הכתיבה של מזוזה מיוחסת משמעות מאגית וקדושה‪ ,‬המצריכה מסופרי‬
‫הסת“ם (גברים בלבד) דיוק ושליטה‪ .‬כל טעות פעוטה מובילה לפסילת מגילה‬
‫ומגילות פסולות מואשמות בכל צרה המתרחשת בבית‪ .‬נונה מנכסת את פעולת‬
‫הכתיבה הפולחנית מהבלעדיות הגברית‪ ,‬תובעת בעלות על המזוזה כמסמנת‬
‫הגבולות‪ ,‬משבשת אותה ושוב מנסה לכסות ולהתחיל מחדש וכאילו יוצרת תל‬
‫ארכיאולוגי‪ ,‬מרובד שכבות המכסות ועולות זו על זו‪ .‬פעולת הכתיבה של נונה‬
‫מתוחה‪ ,‬חרדתית‪ .‬היא נמנעת מכתיבה בסגנון הגברי‪ ,‬המדויק והמעוטר‪ ,‬לטובת‬
‫כתב ידה הסינגולארי הטבעי‪ .‬בפעולה סיזיפית ועיקשת היא מנכיחה ומבטלת את‬
‫כתב ידה רק כדי לשוב וליצור אותו מחדש‪.‬‬
‫שלמה הר‪-‬פז‪ :‬מציג עבודות רישום וציור המורדות במטרה לשמה נוצר הכתב‪.‬‬
‫הטקסטים בעבודותיו הם לרוב גיבוב של מילים בכתיבה אוטומטית המזכירים‬
‫את השימוש שעשה בטכניקה זיגמונד פרויד (טכניקה שאפשרה לו גישה אל‬
‫תת המודע של מטופליו)‪ .‬ציוריו הם זירת מאבק בין הכתב לדימוי המצויר‪.‬‬
‫לעיתים הטקסט הוא רקע לדימוי‪ ,‬לעיתים הוא מכסה את הדימוי המסמל‬
‫תמימות ילדית תחת התקפה‪ .‬ברישומיו העדינים‪ ,‬הנראים כלקוחים מתוך דפי‬
‫יומן‪ ,‬הוא משלב דימוי וכתיבה ונותן להם משקל זהה‪ ,‬קו וצורה מתפתלת‪,‬‬
‫בכתיבה פרי דמיונו הפרוע‪ .‬כמו גרפומן הנאלץ לכתוב כדי למלא את החלל‪,‬‬
‫הוא משתמש באסתטיקה הצורנית של הכתיבה כאלמנט ציורי‪ ,‬נוטל ממנו את‬
‫המשמעות הסימבולית ומנתק את הקשר שבין הסמל למסומן‪.‬‬
‫עבודות הוידיאו של‬
‫יעל וקסלר‪ :‬מציגה עבודות וידאו המהלכות קסם על הצופה‪ .‬במבט ראשון‬
‫יש בהן חזרה לתמימות‪ ,‬לקו ילדותי‪ ,‬לשעשוע‪ ,‬אך הצופה מתבונן מן החוץ אל‬
‫הבית ואל הספר שבעבודות כמרחב החסום בפניו‪ ,‬גן עדן אבוד אליו לא יוכל‬
‫לחזור‪ .‬הבית כמרחב חם ומוגן‪ ,‬כשעל חלונו מצייר הילד פיקטוגרמה‪ ,‬סימבול‬
‫של בית אידילי שאינו קיים במציאות‪ ,‬מעומת עם הטקסט שכתב האדריכל‬
‫לה‪-‬קורבזיה הדורש להפוך אותו למכונה פונקציונאלית ומתפקדת‪ .‬בעבודה‬
‫השנייה‪ ,‬הספר‪ ,‬מקור של ידע חתום‪ ,‬ממנו פורצות ספק אותיות מפלצתיות‪,‬‬
‫ההופכות נחשיות וחונקות את הספר כטפיל‪ ,‬אוסרות את פתיחתו‪.‬‬
‫הצופה בתערוכה מיטלטל בין הקצוות‪ :‬בין כתב פראי ‪,‬ספונטני‪ ,‬חסר משמעות‬
‫ומתמרד‪ ,‬לכתב מדויק‪ ,‬מחושב‪ ,‬אסתטי‪ ,‬תחת שליטה‪ .‬האמנים מבצעים ביצירתם‬
‫פעולת הזרה לכתיבה‪ .‬הנך מוזמן להתנסות בכתיבה תמה בעצמך‪...‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪28‬‬
‫שלמה הר פז‪ ,‬גן הילדים‪ ,2012 ,‬דיו על נייר‪30x30 ,‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪29‬‬
‫חנה אלטרץ‪ ,‬גשם‪ ,2012 ,‬הדפס על נייר ממוחזר‪32x49 ,‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪30‬‬
‫כתיבה תמה‬
‫‪31‬‬
‫יעל וקסלר‪ Security ,‬ביטחון‪ ,2012 ,‬וידאו ארט‬
‫יעל וקסלר‪ ,‬טקסט אסור‪ ,2002 ,‬וידאו ארט‬
‫נונה אורבך‪ ,‬מזוזה עיקשת‪ ,2006 ,‬וידאו ארט‬
‫נונה אורבך‪ ,‬מזוזה עיקשת‪ ,2006 ,‬וידאו ארט‬
‫יעל וקסלר‪ ,‬טקסט אסור‪ ,2002 ,‬וידאו ארט‬
‫עבריתוש‬
‫‪32‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪33‬‬
‫ִע ְברִיתש‬
‫ג'‬
‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬
‫עבריתוש‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪34‬‬
‫ִע ְברִיתש‬
‫‪35‬‬
‫‪1‬‬
‫|‬
‫חן בללי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪4‬‬
‫בסלנג העברי העכשווי‪‘ ,‬ש‘ היא סיומת מקובלת אשר נועדה להביע חיבה‪,‬‬
‫בעיקר כשהיא מצורפת לשמות פרטיים‪ .‬מקורה בשפות סלאביות ויידיש‪.‬‬
‫לעתים הסיומת יוצרת את כינוי החיבה המוכר של אדם (כמו במקרה של איש‬
‫הפלמ“ח גבריאל רפפורט שכונה ‘גברש‘ או‪ .‬הכינוי ‘חביתש‘ לדמות העשויה‬
‫חבית בסדרת הטלוויזיה “רגע עם דודלי“ ששודרה בשנות ה‪ 70-‬וכד‘)‪ .‬כיום‬
‫שימוש הסיומת ‘ש‘ נאמרת לאו דווקא עבור שמות פרטיים בלבד ולראייה‬
‫‘היש‘ ו‘ביש‘‪‘ ,‬כפרש‘‪‘ ,‬אינסטש‘ וכד‘‪.‬‬
‫התערוכה “עבריתוש“ מציגה אמנות שעוסקת באותיות‪ ,‬מילים ובסלנג עברי‬
‫עכשווי‪ ,‬באמנות בעברית העוסקת בחידוש של עצמה‪ .‬זהו זן חדש של אמנות‪,‬‬
‫אמנות פוליטית חברתית המעבירה ביקורת על השפה הממסדית‪ .‬החידוש‬
‫נוצר ע“י שימוש במקורות ויזואליים הלקוחים מהשוליים של האמנות למשל‬
‫בעבודת המנדלות של עידן וקנין או אמנות רחוב‪.‬‬
‫בתערוכה מתקיים קשר הדוק בין הסלנג העברי למסורת‪ ,‬ללאומיות‪ ,‬לדת ולביקורת‬
‫עליהם‪.‬‬
‫בעידן הטכנולוגי של היום אולי מצופה מהאמנות הפלסטית שתבחר ללכת לכיוונים‬
‫חדשניים‪ ,‬אולי ‘היי‪-‬טקיסטים‘ אבל היא מפתיעה אותנו דווקא בהפיכת גבה אל‬
‫הטכנולוגיה ופנייה אל המקורות‪ ,‬אל הטקסט‪ ,‬אל ה‘לאו‪-‬טק‘‪ ,‬אל ה‘רדי‪-‬מייד‘ וכד‘‪.‬‬
‫אמנים ומעצבים עכשוויים רבים פועלים על התפר שבין עיצוב לאמנות פלסטית‬
‫טהורה‪ ,‬כאשר מה שקובע בסופו של דבר‪ ,‬האם מדובר באמנות או עיצוב‪ ,‬הינו‬
‫הקונטקסט של גוף העבודות‪.‬‬
‫בתערוכה ניתן לראות עבודות המייצגות שילוב בין שפה מילולית לשפה‬
‫ויזואלית המייצגות סוג של התפתחות תרבותית ביחס לתמורות שהשפה‬
‫העברית עברה בשנים האחרונות‪ ,‬ביחס אל התכנים המאפיינים את אמני הדור‬
‫הצעיר‪ ,‬האג׳נדות החברתיות‪ ,‬הביקורת החברתית מודגשת והופכת לאישית‬
‫יותר‪ .‬מבט ראשון בעבודות בתערוכה‪ ,‬מגלה שהטקסטואלי כביכול דומיננטי‬
‫יותר‪ .‬גם מבט חוזר מבליט את היחס למילים‪ ,‬אבל מתברר שהיחס הוא‬
‫מאד ויזואלי‪ .‬עיצוב המילה‪ ,‬האותיות או הפונטים‪ ,‬האופן בו המילה כתובה‪,‬‬
‫החומרים והגודל‪ ,‬הם עניינים עקרוניים ומהותיים לאמנים‪ ,‬מה שמחזיר אותנו‬
‫אל הוויזואלי ואל סיבת קיומן של עבודות אלו בתוך שדה האמנות הפלסטית‪.‬‬
‫ניצן מינץ‪ :‬מציגה ‪ 3‬עבודות מתוך הסדרה “הנפילה“‪ ,‬סדרה מתהווה‪ ,‬עשויה‬
‫רובה מגזרות נייר מחומרים שונים‪“ .‬הנפילה“ בנויה אותיות עבריות מוסוות‬
‫האחת בתוך השנייה‪ .‬הסדרה מתארת את חוסר האונים שלה כיוצרת ‪ /‬כותבת‬
‫וכאדם המחפש לבוא לידי ביטוי ונכשל בכך‪ .‬הנפילה מסמלת את הכישלונות‬
‫וההתמוטטויות שלה ושל השפה‪ .‬בעבודה נוספת “ריאליטי טי וי“ מופיע טקסט‬
‫שאינו קריא ועל פניו נראה חסר משמעות‪ ,‬אך הוא עוסק במפגש הקצר בין‬
‫האדם החולף מנגד מראה ובין בבואתו‪ .‬ברגע המפגש הקצר הזה‪ ,‬נגנבת זהות‬
‫הדמות והוא נותר חסר רוב איבריו‪ .‬הטקסט ניכתב על מצע דמוי טלוויזיה‬
‫שטוחה‪ ,‬שכבת טקסט על גבי שכבת טקסט עד שמשמעות התוכן אובדת‪.‬‬
‫התוכן הבלתי נהיר משמש כמראה לחברה המספקת וצורכת תוכן שאיבד‬
‫מזמן את איכותו ואת יכולתו להעניק משמעות שתתרום דבר להבנתנו‬
‫ולבנייתנו‪ .‬המפגש בין האדם לטלוויזיה יוצר מחיקה‪.‬‬
‫עידן וקנין‪ :‬מייצר מנדלות באמצעות מילים בעלות משמעות (לא רק)‬
‫לעם היהודי והכפלתן‪ .‬פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא מעגל או מרכז‪.‬‬
‫המאמינים במנדלות טוענים שכל מנדלה מייצגת דואליות‪ ,‬מקום מקודש‬
‫וסגור‪ ,‬טוטאליות‪ ,‬מיקרוקוסמוס‪ ,‬אינטליגנציה קוסמית ואיטגרציה‪ .‬מילים‬
‫כמו ‘תורה‘‪‘ ,‬עצמאות‘ ו‘ירושלים‘ כונסות בתוכן היסטוריה‪ ,‬פוליטיקה ותרבות‬
‫ומקבלות מקור ויזואלי קדוש הלקוח מהתרבות ההודית‪ .‬באמצעות החיבור‬
‫בין המנדלה ויצירתה ע“י מילים שמשמעותן דואלית נוצר מתח המבטא את‬
‫מבטו של הדור שנולד בשנות ה‪.80-‬‬
‫מורן דודגר‪ :‬לוקחת את הקדוש והופכת אותו ליומיומי‪ .‬השימוש בביטוי‬
‫‘ברוך השם‘‪ ,‬הכפלתו ויצירת שיבושים שדודגר יוצרת‪ ,‬מתייחסים אל האמירה‬
‫ה‘אוטומטית‘‪ .‬מהות של אמירת ‘ברוך השם‘ היא הילולה ושבח לאל מתוך‬
‫אמונה שנתוגמל על כך‪ .‬הקלות בא נאמרות המילים בולמת התפתחות דיאלוג‬
‫אמתי שהרי לעיתים נאמר צמד המילים כביטוי לחוסר עניין להתעמק בקשיי‬
‫היומיום ורק כדי ‘להיפטר‘ מהשואל‪.‬‬
‫עמרי אביב‪ :‬מעצב‪-‬אמן‪ ,‬יוצר סטנסילים ייחודים בשפה העברית ומתמקד‬
‫בסלנג העברי‪ .‬בגלל מאפייניה הייחודיים של העברית כשפה מתפתחת‪,‬‬
‫שחלקים בה דלים בתארים ושמות עצם נדרשים‪ ,‬מתפקד הסלנג כדרך לא‬
‫רשמית להעשרת המאגר הלשוני ואביב מנכיח את הסלנג ומטביע אותו על‬
‫קירות באמצעות שבלונות‪ .‬ביטויים כמו ‘אה כפרה?‘‪‘ ,‬אין דברים כאלה‘ ועוד‬
‫השזורים בדיבור היומיומי‪ ,‬נבחרים ע“י אביב ומרוססים ברחובות תל אביב‪.‬‬
‫שין‪-‬למד (של)‪ :‬או כפי שהקהל מכיר אותו‪-‬שין למד (של)‪ ,‬מתייחס לעולם‬
‫החסידי כניאו‪-‬פולקלור יהודי ‪ /‬חסידי‪ ,‬שילוב תרבות פופ בתרבות יהודית‬
‫קלאסית‪ .‬הבחירה של שין למד בצבעים שחור ולבן ובחומר הוויניל לקוחים‬
‫מתרבות הפופ‪ ,‬הקומיקס אך גם מתייחסים באופן עקיף אל הקוטביות בחייו‪.‬‬
‫בעבודתו ‘על מות הפוטנציאל‘ הוא מדבר על פחד מאי מימוש העצמי‪ .‬הוא‬
‫מעיד על עצמו שמתמיד הוא ‘מכור‘ לעשייה‪ .‬לצד עבודה זו‪ ,‬עבודה נוספת‬
‫בשם “אברהם“‪ :‬אב ובן חסידיים כשפניו של הבן מכוסות מסיכה שחורה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪36‬‬
‫אבני שפה‬
‫‪37‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪4‬‬
‫קאוס‪ :‬אמן רחוב מחלוצי סצנת אמנות הרחוב‪ ,‬למד בילדותו שפות במקביל‬
‫(עברית‪ ,‬אנגלית ורוסית) ולכן עבודותיו עוסקות בשפות‪ .‬לצידן בולט קשר חזק‬
‫למסורת וללאומיות וביקורת עליהן‪ .‬ב“עבריתוש“ בחר לכתוב את המשפט‬
‫“צדק צדק תרדוף“ על הקיר‪ .‬להבדיל מן המצוות הפרטניות‪‘ ,‬צדק‘ היא מטרה‬
‫כללית שאינה מכוונת רק ליחיד אלא לאומה והיא ביטוי לתהליך ולמאמץ‬
‫מתמיד המבטיח את קיומנו בארץ המובטחת‪.‬‬
‫מיה לנדמן‪ :‬בעבודה “תמר“ מתייחסת לנדמן לסיפור המקראי על האונס‬
‫שעברה תמר ע“י אחיה אמנון‪ .‬הציטוט לקוח מהסיפור המקראי‪“ :‬ויאהבה‬
‫אמנון בן דוד“‪ .‬באמצעותו לנדמן שואלת על אהבה‪ ,‬ועל ההבדל בין שליטה‬
‫וכוחניות‪-‬לאהבה‪ .‬הצורניות הסימבולית והפיזית של חיות לצד בני אדם‪ ,‬יוצרת‬
‫צירופים מופרכים וחידתיים דרכם בודקת לנדמן כיצד אנו בונים את זהותנו‪.‬‬
‫אוהד זלוטניק‪ :‬יצר גופן תלת ממדי של האלף בית העברי‪ .‬האותיות שיצר‬
‫נולדו מתוך הגופן "חיים" ונעשו ע"י שיטת 'פרלקס' שהיא שיטה שמתגרמת‬
‫את החוקיות של הגופן ויוצרת צורות חדשות‪ ,‬ייצוגים תלת‪-‬ממדיים‬
‫ודו‪-‬ממדיים שונים ע"פ תנועתו של הצופה‪ .‬באמצעות השיטה נוצרת אשליה‬
‫אופטית המאפשרת את קריאת האותיות רק מזווית מסוימת של המתבונן‪.‬‬
‫נוצרת אינטראקציה מעניינת בין הצופה לאותיות‪ .‬זלוטניק יוצר על התפר בין‬
‫עיצוב לאמנות ומכניס נופך של רלוונטיות‪ ,‬של התקופה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫אוהד זלוטניק‪ ,‬פרלקס‪ :‬האות העברית בתלת מימד‪ ,2012 ,‬קיפול אותיות מקרטון‪40x42x30 ,‬‬
‫‪38‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪38‬‬
‫ניצן מינץ‪ ,‬בית קברות למילים‪( ,2013 ,‬חלק מתוך הסדרה "הנפילה")‪ ,‬מגזרת נייר וספריי ‪40x54‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪39‬‬
‫ניצן מינץ‪ ,‬שקיעה‪( ,2013 ,‬חלק מתוך הסדרה "הנפילה")‪ ,‬מגזרת נייר ‪40x54‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪40‬‬
‫עידן וקנין‪ ,‬תורה‪( ,2013 ,‬מתוך סדרת מנדלות)‪ ,‬עבודה באילוסטרייטור‪ 45x45 ,‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪41‬‬
‫עידן וקנין‪ ,‬שלום‪( ,2013 ,‬מתוך סדרת מנדלות) עבודה באילוסטרייטור‪ 45x45 ,‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪42‬‬
‫עמרי אביב‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2013 ,‬רישום על נייר ‪ 24x22‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪43‬‬
‫קאוס (אלדר אימאנוב)‪“ ,‬צדק צדק תרדוף“ ‪ ,2013,‬טושים על דף רישום‪ ,‬הכנה לעבודת קיר‪ ‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪44‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪45‬‬
‫לבדוק מידות‬
‫זה לא נראה כמו ריבוע‬
‫יש בתמונה נורות לד?‬
‫מיה לנדמן‪ ,‬תמר‪ ,2013 ,‬טכניקה מעורבת ונורות לד‪ 43x43 ,‬‬
‫מורן דודגר‪“ ,‬ברוך אשם“‪ ,2013 ,‬אותיות מדבקות על גבי נייר ‪( 100x70‬פרט)‬
‫עבריתוש‬
‫‪46‬‬
‫שין‪-‬למד (של)‪ ,‬אברהם‪ ,2013 ,‬רישום על נייר‪ 45x45 ,‬‬
‫עבריתוש‬
‫‪47‬‬
‫שין‪-‬למד (של)‪ ,‬פוטנציאל‪ ,2013 ,‬חיתוך ויניל על זכוכית‪ 45x45 ,‬‬
‫‪48‬‬
‫לאינפורמציה נוספת‬
‫על התערוכות‬
‫סרקו את הקוד‬
‫‪www.hironit.co.il‬‬
‫כמידי שנה‪ ,‬לקראת כנס לשון ראשון העוסק בשפה העברית‪,‬‬
‫מתגייסים חלליה הציבוריים של העיר המציגים אמנות ומספרים‬
‫חזותית את סיפורה של השפה העברית‪.‬‬
‫‪E‬בהיכל התרבות מלוות את באי כנס לשון ראשון ציטטות‪ :‬המתייחסות אל שפת‬
‫העברית אשר נכתבו ע"י אנשי רוח לאורך ההיסטוריה העברית החדשה‪.‬‬
‫אוצר‪ :‬רוביק רוזנטל‬
‫‪E‬בגלריה העירונית לאמנות מוצגת התערוכה אבני שפה אוצרת‪ :‬אפי גן‬
‫‪E‬בגלריה בבית יד לבנים מוצגת התערוכה כתיבה תמה אוצרת‪ :‬קרן ויסהוז‬
‫‪E‬בגלריה באכסדרת בניין העירייה מוצגת התערוכה עבריתוש אוצרת‪ :‬חן בללי‬
‫‪ E‬המעוניינים בהדרכות לקבוצות קטנות בחללי התערוכות‬
‫נא לפנות לתיאום בטל' ‪03-9470728‬‬
‫אנחנו מקווים כי באי התערוכות והכנס ייהנו מן העושר החזותי‬
‫שליקטנו‪ ,‬אצרנו‪ ,‬הצבנו וערכנו עבורם‪.‬‬
‫תודות מיוחדות‪:‬‬
‫‪ E‬לאמנים המשתתפים‪ ,‬על העבודות הנהדרות‪ ,‬ועל שיתוף הפעולה‬
‫‪E‬‬
‫לאוצרות חן בללי וקרן ויסהוז‪ ,‬על עבודה ראויה ומקצועית‬
‫‪E‬‬
‫לרות מקבי‪ ,‬מנהלת הרשות לתרבות ואמנות‪ ,‬על שת"פ פורה לכנס שהניב תערוכות רבות‬
‫‪E‬‬
‫לריקי חדוות‪ ,‬אחראית מנהלה‪ ,‬תחום אמנות על הארגון הלוגיסטי‬
‫‪E‬‬
‫לבועז סאסי‪ ,‬איש טכני‪ ,‬על העזרה הטכנית הרבה‬
‫‪E‬‬
‫לצוות הרשות לתרבות ואמנות‪ :‬למירי ברוך ולעליזה פאר‪ ,‬על שת"פ פורה‬
‫‪E‬‬
‫ל"טוקן‪ -‬עיצוב בע"מ‪ ,‬על השאלת מדפים לעבודת כבי בןברק‬
‫‪E‬‬
‫לענת גטניו‪ ,‬על העזרה בהשאלה‪ ,‬בתום הביאנלה לקרמיקה ‪2013‬‬
‫‪E‬‬
‫למרטין גביזון‪ ,‬מעצבת הקטלוג‪ ,‬על הסבלנות והדיוק‬
‫‪E‬‬
‫לאריק קנה‪ ,‬על צילום מילון אליעזר בןיהודה‬
‫‪E‬‬
‫לרחל זמר‪ ,‬מנהלת מוזיאון עוקשי בעכו‪ ,‬על הרעיון המבריק ועל וברכת הדרך‬
‫אפי גן‪ ,‬מנהלת תחום אמנות‬