‫‬ ‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬ ‫א'‬ ‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫ְּתִ יבָה ַ ה‬ ‫ב'‬ ‫הגלריה בבית יד לבנים‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫ִע ְברִיתש‬ ‫ג'‬ ‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬ ‫‬ ‫‬ ‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה א'‬ ‫‪5‬‬ ‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‬ ‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫רח' רוטשילד ‪ 7‬ראשון לציון | ‪03-9470728‬‬ ‫הגלריה בבית יד לבנים ראשון לציון‬ ‫רח' אחד העם ‪ 20‬ראשון לציון | ‪03-9598888‬‬ ‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬ ‫רח' הכרמל ‪ 20‬ראשון לציון | ‪03-9470728‬‬ ‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬ ‫ְּתִ יבָה ַ ה‬ ‫ִע ְברִיתש‬ ‫‪ 25‬בינואר ‪2014‬‬ ‫‪ 2‬בפברואר ‪2014‬‬ ‫‪ 25‬בינואר ‪2014‬‬ ‫אליעזר בן‪-‬יהודה*‬ ‫ז'אק ז'אנו‬ ‫איתן ג'ורג' הורביץ‬ ‫נאוה‪-‬הראל שושני‬ ‫ניצן מינץ‬ ‫כבי בן‪-‬ברק‬ ‫ורדה בר‪-‬שמאי‬ ‫אוהד זלוטניק‬ ‫רענן חרל"פ‬ ‫צילה פרידמן‬ ‫‪23‬‬ ‫ְּתִ יבָה ַ ה ב'‬ ‫‪25‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫הגלריה בבית יד לבנים‬ ‫מנכ“ל החברה העירונית לתרבות ספורט ונופש‪ :‬אלי פולק‬ ‫מנהלת הרשות לתרבות ואמנות‪ :‬רות מקבי‬ ‫מנהלת תחום אמנות‪ :‬אפי גן‬ ‫שלמה הר‪-‬פז‬ ‫חנה אלטרץ‬ ‫נונה אורבך‬ ‫יעל וקסלר‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪www.hironit.co.il‬‬ ‫עיצוב והפקה‪ :‬סטודיו מרטין גביזון‬ ‫כל המידות נתונות בסנטימטרים גובה ‪ x‬רוחב ‪ x‬עומק ‪ x‬קוטר‬ ‫© ‪ ,2014‬כל הזכויות שמורות לגלריה העירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫בתמיכת המחלקה למוזיאונים ואמנות פלסטית‪ ,‬משרד התרבות והספורט‬ ‫ִע ְברִיתש‬ ‫ג'‬ ‫‪33‬‬ ‫הגלריה באכסדרת בניין העיריה‬ ‫אוהד זלוטניק‬ ‫ניצן מינץ‬ ‫עידן וקנין‬ ‫עמרי אביב‬ ‫אלדר אימאנוב (קאוס)‬ ‫מיה לנדמן‬ ‫מורן דודגר‬ ‫שין‪-‬למד (של)‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‬ ‫אבני שפה‬ ‫‬ ‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬ ‫א'‬ ‫בית קנר‪ ,‬גלריה עירונית לאמנות‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫צילום הסטודיו של ז'אק ז'אנו‪ ,‬כליל‪2013 ,‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‬ ‫ַא ְבנֵי ׂשָ פָה‬ ‫‬ ‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫אפי גן‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪4‬‬ ‫השפה העברית היא נכס אדיר‪ ,‬מעורר השתאות‪ ,‬חי‪ ,‬נושם‪ ,‬משתנה ומתהווה‪.‬‬ ‫חלק מהותי ביש המתהווה‪ ,‬צידוק‪ ,‬עוגן וחיבור שורשי שלא נס ליחו‪ .‬באמצעות‬ ‫האמנות בא לידי ביטוי ויזואלי‪ ,‬מה שחזק ממילים — מראה עיניים! התערוכה‬ ‫בגלריה העירונית לאמנות מציגה עבודות שתחילתן אותיות ומילים וסופן‬ ‫ביטויים שגורים‪.‬‬ ‫אבני השפה של העברית הם גדרות התנועה של המילים‪ ,‬סימון גבול וקצה‪ ,‬ביניהן‬ ‫נוצר שביל או דרך שבהם אפשר לפסוע‪ .‬לצד גופן (פונט) חדש שיצרו אמנים‬ ‫לא‘‪-‬ב‘ העברי‪ ,‬מוצגים ‘משפטי מחץ‘ תרבותיים מן השפה המדוברת‪ ,‬עבודת וידיאו‬ ‫הנשענת על משחק לשון אצל ילדים‪ ,‬ושירת רחוב שנכנסה מהמרחב הציבורי אל‬ ‫הגלריה ומגלה משהו מאופייה החיוני של השפה‪ .‬בשונה מתערוכות אחרות שבהן‬ ‫מתקבצות העבודות תחת נושא משותף‪ ,‬בתערוכה זו העבודות באות אחת על‬ ‫גבי השנייה‪ ,‬אחת מובילה אל האחרת וקשרים גלויים וסמויים ביניהן‪ ,‬מובילים‬ ‫לתובנות מחזקות לגבי אבני השפה של העברית‪.‬‬ ‫כוונת התערוכה לחדד מבט אל עבר התהליך בו אמנים מנסים לייצר מחדש את‬ ‫אבני השפה של העברית ומצד השני מאווררים באמצעות האמנות מטבעות‬ ‫לשון‪ ,‬משפטים שנחרתו בתודעה‪ ,‬ומייצרים מבט רענן ביחס לעברית כבסיס‪,‬‬ ‫כמדיום וכפלטפורמה‪ .‬הצופה בתערוכה מוזמן לנוע בין אבני הבסיס של השפה‬ ‫שהן כאבני השפה של התרבות העברית הנבנית‪.‬‬ ‫ז‘אק ז‘אנו‪ :‬אי אפשר לתערוכה עכשווית על השפה העברית בלי התייחסות אל‬ ‫עבודות משל ז‘אק ז‘אנו‪ .‬יש הרואים בעבודותיו ‘מראה מקום על החברה‘‪‘ ,‬שירה‬ ‫‪1‬‬ ‫אישית‘ ‪ .‬ערמת אותיות עשויות ברזל עזוב שטופל‪ ,‬מצליחה להעביר תחושה‬ ‫של עבר שהוא הווה‪ ,‬מקומיות לצד מסורת‪ .‬האותיות — ‘חיות ‪ /‬מתות‘‪ ,‬כתובות‬ ‫בפונט ארכאי‪ ,‬שולחות אחורה בזמן ובה בעת מסמנות הווה‪-‬מתהווה‪ .‬הברזל‬ ‫שבלה‪ ,‬לכאורה ממוחזר‪ .‬א‘‪-‬ב‘‪ ,‬חלקי תפילה מילים מתוך ספרי תורה‪ ,‬נערמים‬ ‫על הרצפה‪ ,‬טוטמים עשויים ספרים שנחלקו‪ ,‬נחתכו ונארזו בברזל ובראשם בתי‬ ‫ברזל (מסימני ההיכר לעבודותיו של ז‘אנו)‪ ,‬ורובי ברזל נשענים על קיר‪ ,‬כאילו כיתת‬ ‫חיילים נעלמה‪ ,‬נחה ממלאכתה לרגע — עשויים אותיות צרובות ומשפטים ואין‬ ‫בכך משום חילול שפה‪ ,‬אלא חילונה והכלתה כמקור מתחדש‪ .‬לכל העבודות קשר‬ ‫מקומי חזק‪ :‬לאדמה‪ ,‬לארץ מוצא‪ ,‬לגליל‪ ,‬לישראליות‪ ,‬למסורת‪ ,‬לשפה ולתרבות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ז‘אנו — נביא‪-‬תרבות חיה‪ ,‬שומר שפה וחומר‪.‬‬ ‫אליעזר בן–יהודה‪ :‬הכרך הראשון של המילון העברי הראשון‪ ,‬מוער בכתב ידו של‬ ‫אליעזר בן‪-‬יהודה‪ ,‬מחולל החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל (‪ )1858-1922‬מוצג‬ ‫לראשונה ומאפשר הצצה לשפה העברית המתחדשת‪ ,‬כמו גם לכתב היד‪ .‬הזדמנות‬ ‫ייחודית וממגנטת לבחון את כתב ידו הטבעי של בן‪-‬יהודה‪ ,‬מילים כפי שאנו‬ ‫מכירים‪ ,‬וכפי שלא הצליחו להיכנס אל שפת הדיבור או הכתיבה‪ .‬בן‪-‬יהודה חידש‬ ‫כ‪ 300-‬מילים‪ ,‬ביניהן‪“ :‬מדרכה“‪“ ,‬מברשת“‪“ ,‬גלידה“ ו“רכבת“‪ .‬הוא נשען על התנ“ך‬ ‫והמדרש כמו גם על השפה הערבית השכנה‪ ,‬ייסד וערך את עיתון “הצבי“‪ ,‬את ‘ועד‬ ‫הלשון העברית‘‪ ,‬כתב ספרי לימוד בעברית ולימד בבית ספר “חביב“ בראשל“צ‬ ‫(ביה“ס הראשון בו נלמדו כל המקצועות בעברית)‪ .‬בן‪-‬יהודה ידע שאת העברית‬ ‫יש להנחיל ובחייו יצאו לאור חמישה כרכים למילון‪( .‬בסופו של דבר כלל המילון‬ ‫‪ 16‬כרכים‪ ,‬והושלם ע“י נפתלי הרץ טור‪-‬סיני בשנת ‪ .)1959‬המילון מוצג בגלריה‬ ‫כ‘אובייקט שפה‘ יוצא דופן ונדיר‪ .‬במהותו הוא חוליה מקשרת המחברת עבר עם‬ ‫הווה‪ ,‬בין מילים שהגיעו מן התנ“ך והמדרש לבין ביטויים ושפה הנוצרת ומתהווה‪.‬‬ ‫רענן חרל“פ‪ :‬ציורים מתוך סדרת “מצביעים“ מנכיחים את ‘קוד ההצבעה‘‬ ‫בכיתה — פעולה שכיחה‪ ,‬התנהגות כמעט מוכרת ועם זאת אישית ושונה‬ ‫מילד לילד‪ .‬המתח נוצר בין הפעולה החזקה שיצר חרל“פ על העץ‪ ,‬לתוצאה‬ ‫האנושית ‪ /‬אישית שמחזירה אותנו אל עצמנו‪ ,‬אל זיכרון אופני וסביבת הלימוד‬ ‫שלנו “למרות ההחלטה להציג כל מצביע בנפרד ממשיכים “המצביעים“‬ ‫של חרל“פ לתפקד ככיתה‪ .‬הם מהווים קבוצה אחידה של תלמידים‪ ...‬שורת‬ ‫המצביעים מסמנת אותם כחיילים בשדה החינוך‪ ,‬כמועמדים ראויים לספוג‬ ‫‪3‬‬ ‫את תורת מוריהם‪ “ .‬ועוד‪“ :‬קבוצת המצביעים של חרל“פ מעלה שאלה ביתר‬ ‫חריפות‪ :‬מי הוא המצביע? איך הוא מצביע? כמה ביטחון או היסוס כלולים‬ ‫בהצבעה שלו? ומה עם אלה שלא הצביעו? האם אין להם דעה? האם בעל‬ ‫ההצבעה הוא בעל הדעה? או אולי הוא דווקא זה שמשתף פעולה עם המקובל‬ ‫והרצוי‪ ,‬וככזה הוא יתגלה כחסר דעה? האם המצביע הוא מורד או צייתן?“‪.‬‬ ‫פעולת ההצבעה מאפשרת להתבונן על אבריה הראשונים של השפה מנקודות‬ ‫מבט נוספות ומבחינות אלו עבודתו מחזיקה פוטנציאל ביקורתי מובהק‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כבי בן–ברק‪ :‬מציגה גופן (פונט) חדש ל‪ 22-‬אותיות הא‘‪-‬ב‘ שיצרה מחומר‬ ‫המונחים כשכיות חמדה על גבי מדפים‪ .‬העבודה נוצרה כמחווה למקצועו של‬ ‫אביה שהיה סדר יד בדפוס עיתון “על המשמר“‪ ,‬מקצוע שנכחד עם הופעת הדפוס‬ ‫הדיגיטלי‪ .‬הגופן החדש מציית לעבודת הסדר כמו גם למהות החומר הקרמי‪,‬‬ ‫‪.1‬מאיר אהרונסון בקטלוג לתערוכה‪“ :‬טרובדור בחומר ובתלתממד“‪ ,‬מוזיאון רמת גן‪.2000 ,‬‬ ‫‪" .2‬אחד הווירטואוזים הגדולים באמנות הישראלית"‪ ,‬דליה לוין‪ ,‬מוזיאון הרצליה ‪.1994‬‬ ‫‪ .3‬טלי תמיר במאמר לתערוכה "סלון‪-‬כיתה‪-‬מחסן" באוניברסיטה הפתוחה‪2011 ,‬‬ ‫‪.4‬העבודה הוצגה במוזיאון ארץ ישראל במסגרת הביאנלה השביעית לקרמיקה ‪,2013‬‬ ‫אוצרת‪ :‬ענת גטניו‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‬ ‫‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לשבירות שלו וללובן‪ .‬בין האותיות אפשר לזהות קווי דמיון משותפים כמו קשר‬ ‫ויזואלי כללי (המחבר את האותיות יחד ומייצר שפה ויזואלית בתוך אבריה של‬ ‫השפה)‪ ,‬או קו אלכסוני היורד מטה מחלקה העליון של האות ומופיעה כמעט בכל‬ ‫האותיות‪.‬‬ ‫אוהד זלוטניק‪ :‬מציג גופן חדש (פונט) תלת‪-‬ממדי שיצר ל‪ 22-‬אותיות הא‘‪-‬‬ ‫ב‘ העברי‪ .‬הגופנים מונחים על במה כקוביות משחק‪ .‬מנקודת מבט אחת נראים‬ ‫תמוהים ולא ברורים ומנקודה אחרת הם מתבהרים לקבוצת אותיות בעלות‬ ‫קשר של צורה ותוכן‪ .‬הגופן שיצר — ‘פרלקס‘ נקרא ע“ש התופעה האופטית‬ ‫בזכותה הוא מתקיים‪ :‬שינוי הנתפס במיקומן היחסי של שתי נקודות כתוצאה‬ ‫משינוי נקודת מבטו של הצופה‪ .‬הגופן מתרגם את חוקי הגריד של הגופן‬ ‫הקלאסי “חיים“ לגופים תלת‪-‬ממדיים‪ .‬הגופן מתקיים בחלל התלת‪-‬ממדי‬ ‫ויוצר אינטראקציה עם הצופה‪ .‬תזוזה של הצופה מגלה לו צורות חדשות של‬ ‫האלף בית העברי‪ .‬בכדי להעביר את הגופים שהתקבלו מהמחשב אל החלל‬ ‫הפיזי‪ ,‬הגופים עברו תהליך של פריסה בחזרה לדו‪-‬ממד‪ .‬כל פריסה מייצגת את‬ ‫האות העברית אשר ממנה נפרסה‪ .‬הפריסות בוצעו במפעל קרטון ולאחר מכן‬ ‫קופלו‪ ,‬הודבקו והוצבו בחלל הגלריה‪.‬‬ ‫ה ָדרָת נ ָשִ ים‘ או‬ ‫ה ָד ַ‬ ‫ה ַ‬ ‫נאוה הראל–שושני‪ :‬כיפה סרוגה ועליה המילים‪ַ ‘ :‬‬ ‫מחבת טיגון עליו סמיכות מילים שגורה המעלות סוגיה פוליטית‪ ,‬רלבנטית‬ ‫וחזקה‪ .‬ה‘רדי‪-‬מייד‘ המטופל מייצר במהותו דו‪-‬שיח סמוי עם עבודותיו של‬ ‫ז‘אנו בתערוכה — ועם הקשר הטבעי שלהן למסורת‪ ,‬כמו גם עם רקמת ‘משפטי‬ ‫המחץ התרבותיים‘ של ג‘ורג‘ הורביץ‪ .‬ומה בן יהודה היה אומר על כל זה?‬ ‫עבודת הוידאו ‘כואב‪ ,‬לא כואב‘ מאזכרת את המשחק הלשוני שבו ילדים תולשים‬ ‫עלים של פרח חרצית תוך בדיקת ההתאמה בין “אוהב‪ ,‬לא אוהב‪ ,‬אוהב‪ “...‬ועד‬ ‫עלה הכותרת האחרון והמכריע‪ .‬הראל‪-‬שושני החליפה את המשחק הלשוני באחר‬ ‫ושתלה את המילים “כואב‪ ,‬לא כואב‪ ,‬כואב‪ “...‬כשידיה של דודתה בת השמונים ‪+‬‬ ‫אם שכולה‪ ,‬תולשות עלי כותרת של חרצית לכאורה בקול נינוח‪ ,‬כמעט כבמשחק‬ ‫מהנה‪ .‬המשחק הלשוני עסק באהבה‪ ,‬ואילו כאן כמעט בלי שנרגיש הוא עוסק בכאב‪.‬‬ ‫באופן עקיף מתייחסת העבודה גם לביטוי המדרשי — “דומה זקן לילד“‪.‬‬ ‫ניצן מינץ‪ :‬במהותה השירה פורצת גדרות ולעיתים מרחיבה את אבני השפה‬ ‫של העברית‪ .‬ניצן מינץ היא משוררת ואמנית הכותבת שירה ומנכיחה אותה‬ ‫ברחוב התל אביבי‪ .‬בניגוד לאמני רחוב רבים‪ ,‬היא חותמת בצד עבודותיה כאילו‬ ‫היו טקסטים שיריים על נייר‪ .‬הבחירה הטבעית ברחוב ובאופן החתרני שבה‬ ‫נעשית הכתיבה והציור גרפיטי‪ ,‬יצרה לעבודתה קהל אוהדים גדול וזאת כמעט‬ ‫ללא מאמץ שיווקי מהסוג המוכר‪ .‬הצבע‪ ,‬הקומפוזיציה‪ ,‬הציור‪ ,‬כמו גם המצע‬ ‫שנבחר‪ ,‬הופכים את שירת הרחוב של מינץ למעשה של אמנות ושפה‪ ,‬עד שהם‬ ‫טבעיים גם לחלל הגלריה‪ .‬האמנות והשירה הצעירה האהודה‪ ,‬מעידים על‬ ‫התפתחות‪ ,‬חיים והמשך מעורר תקווה לשפה העברית‪.‬‬ ‫ורדה בר–שמאי‪ :‬לתערוכה “אבני שפה“ יצרה בר‪-‬שמאי עבודה חדשה‪ ,‬המתייחסת‬ ‫אל כללי הניקוד הייחודיים לשפה העברית‪ .‬אותיות הניקוד וחלק מן הכללים‪,‬‬ ‫מופיעים על גבי אריחים‪ ,‬תלויים על קיר כבמשחק תשבץ‪ .‬על גבי כל אריח מופיע‬ ‫מושג דקדוקי (בנין‪ ,‬משקל) או אוסף אותיות (בכל“ם‪ ,‬בומ“ף‪ ,‬אית“ן וכד‘) המסבירים‬ ‫כללי דקדוק‪ .‬מבלי משים אנו קוראים את כללי הניקוד‪ ,‬אך בו בזמן ערים גם להצבה‬ ‫המזכירה לוח משחק ולחומר המתכתב עם אדמה‪ ,‬מקום‪ ,‬עם ‘שלנו‘‪ ,‬ולמניפולציה‬ ‫‪5‬‬ ‫חומרית שהופעלה עלינו כדי לעורר את הזיכרון הדקדוקי מחדש‪.‬‬ ‫איתן ג‘ורג‘ הורביץ‪ :‬רוקם ‘משפטי מחץ‘ המקפלים בתוכם משמעות תרבותית‪.‬‬ ‫בפיו הם נקראים‪‘ :‬משפטים בפולנית‘‪ ,‬אבל הם מעוררים אצל כולנו זיכרון‪ ,‬חיוך‪,‬‬ ‫תמונות מהעבר‪ ,‬תזכורת לעולם אחר בו השפה משמשת כעוגן מסרס‪ ,‬מחזק‪,‬‬ ‫או ‪ /‬ומצחיק‪ .‬את המשפטים ששמע בילדותו הוא רוקם על מפיות בד שנאספו‬ ‫בשווקים‪ .‬הרקמה מהדהדת זיכרון לרקמת ראשי התיבות של שם‪ ,‬סוג של גינוני‬ ‫אצולה שכבר כמעט ופסו מן העולם‪ .‬לאחר שנרקמו עוברות המפיות בלייה מואצת‬ ‫ומכוונת‪ .‬הן מגולגלות באדמה ובחומר כדי לשוות להן מראה ‘מיושן‘ או ‘ארומה‬ ‫בגרוש‘‪ .‬מעשה ה‘כאילו‘ מלווה את העבודה של ג‘ורג‘ הורביץ‪ ,‬מהרגע בו הוא לוקח‬ ‫את המשפט שהשתרש בשפה ומחליט לרקום אותו‪ .‬את המפיות תלה על גבי‬ ‫חוט ככבסים שאווררו‪ ,‬שצריך לכבסם או לתלותם‪ ,‬משפטים שכובסו‪ ...‬ההיסטוריה‬ ‫האישית של ג‘ורג‘ הורביץ מובילה אותו עד לסבו (רוממתי עזר הורביץ) שהיה‬ ‫מזכירו של לבונטין וחברו הטוב של אליעזר בן‪-‬יהודה‪ .‬קשריה ועוצמתה של‬ ‫השפה העברית בעברו מתקיימים באופנים רבים ופתלתלים הן באמצעות‬ ‫השפה והן באמצעות החייאתה באומנותו‪.‬‬ ‫צילה פרידמן‪ :‬עבודות רישום מינימליסטיות‪ .‬מבט חוזר מגלה בהן רבדים‪.‬‬ ‫בשבלונת אותיות העבירה מילים (ציטוטים מתוך "השחף" מאת ג'ונתן לוינגסטון)‬ ‫אל הנייר‪' .‬הצלחתי' — ההצלחה בהקשר של נסיקת 'השחף' ברורה‪ .‬חיתוך הנייר‬ ‫ואיחויו המחודש‪ ,‬כמו גם הקו הרישומי הרוטט הופכים את ההצלחה‪ ,‬להצלחה‬ ‫יחסית‪ .‬את 'הבה ננסה שוב' אנו קוראים בפחות תמימות‪ .‬מילים המעידות על‬ ‫הצלחה מתנפצות על רקע שייריו של הדימוי והטיפול שעבר הנייר‪ .‬בציטוטים‬ ‫רואה פרידמן ביטוי לתהליך וללמידה אינסופית‪ ,‬מחזוריות המשפרת ומחדדת‬ ‫את היכולות‪ ,‬בבחינת השראה לה ולאחרים‪ .‬מילים מחזקות‪.‬‬ ‫‪.5‬ורדה ברשמאי יצרה עם אבנר זינגר את העבודה “אבני הבנין של הזיכרון ‪ /‬מונומנט לשפה העברית“‪,‬‬ ‫לביאנלה ה‪ 4-‬לקרמיקה מוזיאון ארץ ישראל‪ 2007 -‬אוצר‪....:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪10‬‬ ‫אליעזר בן –יהודה‪ ,‬מילון העברית החדשה‪ ,‬כרך א' מהדורה שלישית‪ ,‬מוער ע"י א‪ .‬בן‪-‬יהודה מילון העברית החדשה‪,‬‬ ‫בהשאלת אוסף פרטי‪ ,‬צילום‪ :‬אריק קנה‬ ‫המילון מוצג בגלריה כ‘אובייקט שפה‘ יוצא דופן ונדיר‬ ‫‪11‬‬ ‫אליעזר בן–יהודה (‪ :)1858-1922‬הכרך הראשון‬ ‫של המילון העברי הראשון‪ ,‬מוער בכתב ידו של‬ ‫אליעזר בן–יהודה‪ ,‬מחולל החייאת הדיבור העברי‬ ‫בארץ ישראל מוצג לראשונה ומאפשר הצצה לשפה‬ ‫העברית המתחדשת‪ ,‬כמו גם לכתב היד‪ .‬הזדמנות‬ ‫ייחודית וממגנטת לבחון את כתב ידו הטבעי של‬ ‫בן–יהודה‪ ,‬מילים כפי שאנו מכירים‪ ,‬וכפי שלא‬ ‫הצליחו להיכנס אל שפת הדיבור או הכתיבה‪.‬‬ ‫בן–יהודה חידש כ‪ 300-‬מילים‪ ,‬ביניהן‪“ :‬מדרכה“‪,‬‬ ‫“מברשת“‪“ ,‬גלידה“ ו“רכבת“‪ .‬הוא נשען על התנ“ך‬ ‫והמדרש כמו גם על השפה הערבית השכנה‪ ,‬ייסד‬ ‫וערך את עיתון “הצבי“‪ ,‬את ‘ועד הלשון העברית‘‪,‬‬ ‫כתב ספרי לימוד בעברית ולימד בבית ספר “חביב“‬ ‫בראשל“צ (ביה“ס הראשון בו נלמדו כל המקצועות‬ ‫בעברית)‪ .‬בן–יהודה ידע שאת העברית יש להנחיל‬ ‫ובחייו יצאו לאור חמישה כרכים למילון‪( .‬בסופו של‬ ‫דבר כלל המילון ‪ 16‬כרכים‪ ,‬והושלם ע“י נפתלי הרץ‬ ‫טור‪-‬סיני בשנת ‪.)1959‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪12‬‬ ‫ז‘אק ז‘אנו‪ ,‬ערימת אותיות‪ ,2012 ,‬חיתוך ברזל‪40x100 ,‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪13‬‬ ‫ז‘אק ז‘אנו‪ ,‬רובים‪( 2012 ,‬הצבה)‪ ,‬חיתוך ברזל‪80x100 ,‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪20‬‬ ‫נאוה הראל–שושני‪ ,‬כואב‪ ,‬לא כואב‪ ,2007 ,‬וידיאו‪ 18 .‬שניות בלופ‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪36‬‬ ‫איתן ג'ורג' הורוביץ‪ ,‬משפטים בפולנית‪ ,2013 ,‬רקמה על מפית בד‪ ,‬גדלים משתנים צילום‪ :‬אלכס דבורק‬ ‫ה ָדרָת נ ָשִ ים‪ ,2012 ,‬טכניקה מעורבת‪,‬‬ ‫ה ָד ַ‬ ‫ה ַ‬ ‫נאוה הראל–שושני ַ‬ ‫רדי מייד‪5x20x30 ,‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪16‬‬ ‫ניצן מינץ‪ ,‬חלפים‪ ,2013 ,‬הצבת רדי‪-‬מייד‪ ,‬בשת"פ עם ‪200x250 DEDE‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪17‬‬ ‫ניצן מינץ‪ ,‬חלפים‪ ,2013 ,‬טקסט ואקריליק על דלת נטושה‪80x200 ,‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫כבי בן ברק‪ ,‬על המשמר‪( ,2013 ,‬הדמיה)‪ ,‬אדמית‪ ,‬זיגוג ‪,‬יציקה לתבניות‪ ,‬שריפת חשמל‪10x18 ,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪19‬‬ ‫אוהד זלוטניק‪ ,‬פרלקס‪ :‬האות העברית בתלת מימד‪ ,2012 ,‬קיפול אותיות מקרטון‪40x42x30 ,‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪20‬‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬תלמידה‪ ,2003 ,‬צבע שמן‬ ‫ושעווה על דיקט‪ ,50x70 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬ ‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬ ‫צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪21‬‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬מצביע‪ ,2003 ,‬צבע שמן‬ ‫ושעווה על דיקט‪ ,50x70 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬ ‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬ ‫צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬המצביעים‪,2003 ,‬‬ ‫צבע שמן ושעווה על דיקט‪,50x70 ,‬‬ ‫צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫רענן חרל"פ‪ ,‬בנות אליאנס‪ ,2003 ,‬צבע שמן ושעווה על דיקט‪ ,120x140 ,‬צילום‪ :‬אבי חי‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪22‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪23‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪ ,2013 ,‬אבנית לבנה מעוטרת‪ ,‬שריפת ביסק‪( ,75x75 ,‬פרט)‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪36‬‬ ‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪,‬‬ ‫‪ ,2013‬מתווה הכנה‪75x75 ,‬‬ ‫ורדה בר–שמאי‪ ,‬חטף פתח @ אהו"י‪ ,2013 ,‬אבנית לבנה מעוטרת‪,‬‬ ‫שריפת ביסק‪( ,75x75 ,‬פרט)‬ ‫‪37‬‬ ‫צילה פרידמן‪ ,‬ה"שחף" שבתוכנו‪ ,2013 ,‬רצועות נייר קרועות מהודקות בסיכות (שדכן)‬ ‫ורישום בעט‪ ,62x50 ,‬צילום‪ :‬רן ארדה‬ ‫‪38‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪24‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪25‬‬ ‫ְּתִ יבָה ַ ה‬ ‫ב'‬ ‫הגלריה בבית יד לבנים‪ ,‬ראשון לציון‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ְּתִ יבָה ַ ה‬ ‫‪2‬‬ ‫|‬ ‫קרן ויסהוז‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫הביטוי ‘כתיבה תמה‘ מקפל בתוכו סיפור של מאבק ושליטה‪ .‬סיפור על תהליך‬ ‫שראשיתו בתמימות טבעית וספונטנית והמשכו במנגנוני המשטור שמפעילה‬ ‫השפה על התקשורת הראשונית‪ ,‬הפראית‪ .‬זהו מסע התבגרות שפתי‪ ,‬מתקשורת‬ ‫חופשית מחוקים אך בסיסית וענייה‪ ,‬אל תקשורת בוגרת ומקובעת אך מובנית‬ ‫ועשירה‪ .‬סוכני המשטור של הכתיבה נאבקים בקו הילדי‪ ,‬ביד הרועדת‪ ,‬בחופשיות‬ ‫המתפרצת ומציבים גבולות של קוהרנטיות‪ ,‬של אסתטיקה ושל מוסכמות‬ ‫תרבותיות‪ .‬מאבק דומה מתחולל גם בנפשו של האמן‪ ,‬לעיתים הוא נענה לכבליה‬ ‫של האסתטיקה‪ ,‬לעיתים נהנה לנתץ אותם ולמרוד‪.‬‬ ‫לפעולת הכתיבה מיוחסת סימבוליות והשפעה כמעט מאגית‪ ,‬המעלה אסוציאציות‬ ‫על סופרי סת“ם הנדרשים להיטהר לפני הכתיבה‪ ,‬או נזירי זן המבקשים למדוט‬ ‫כשהם אוחזים במכחול הקליגרפיה‪ .‬זהו אקט טקסי‪ ,‬הוצאה לאור של עולמו הפנימי‬ ‫של הכותב אל העולם שבחוץ‪ .‬הכתוב הוא שריד לפעולה המהדהדת לנצח את‬ ‫כוונותיו של הכותב באותו רגע נתון וחולף‪ .‬אולי בדומה לסגנון ה‪Action Painting-‬‬ ‫(ציור פעולה) שרווח החל משנות ה‪ 40-‬ועד לשנות ה‪ 60-‬בעיקר בארצות הברית‪,‬‬ ‫וראה בציור‪ ,‬שריד לפעולה פיזית אנרגטית שמבצע האמן בעת העבודה על הציור‪.‬‬ ‫האמנים המשתתפים בתערוכה עושים שימוש בפעולת הכתיבה אך גם חותרים‬ ‫תחתיה‪ ,‬בונים ומפרקים אותה מחדש‪ .‬חלקם משחררים את הכתיבה ממגבלותיה‪,‬‬ ‫חלקם כופים עליה מגבלות משלהם‪ .‬הם הופכים את פעולת הכתיבה לסיסמוגרף‬ ‫רגיש המתרגם את עולמם הפנימי‪ ,‬לקו סימבולי ותוכן‪ ,‬מעשירים אותה בדימויים‬ ‫ויזואליים המביעים את כל מה שאבד בתרגום‪.‬‬ ‫חנה אלטרץ‪ :‬אמנית הדפס וקליגרפיה יוצרת כתב יפני וכתב עברי עתיק בהדפס‬ ‫הנצרב על לוחות מתכת‪ .‬בכך היא מעקרת את פעולת הכתיבה מהספונטניות‬ ‫שבה ומן החד פעמיות של תנועת היד‪ .‬הטכניקה מאפשרת לחנה שליטה מוחלטת‬ ‫על התוצאה ואפשרות לשעתק אותה שוב ושוב‪ .‬חנה כותבת קליגרפיה יפאנית‬ ‫המתקשרת למקום הולדתה בקובה שביפן‪ ,‬אך החיבור הוא לפן הצורני והאסתטי‬ ‫שבאותיות ולא לתוכנן מכיוון שאינה מבינה את השפה‪ .‬פעולה זו מעקרת את‬ ‫הכתיבה‪ ,‬משאירה אותה כקליפה ריקה‪ ,‬אסתטיקה אילמת‪ ,‬אך בכל זאת נושאת‬ ‫משמעות סימבולית‪ .‬לעיתים היא משמידה את עבודותיה ומייצרת מקרעי‬ ‫הקליגרפיה נייר בו הסימנים נבנים מחדש בצורה אקראית‪ ,‬יוצרים מעגל של יצירה‪,‬‬ ‫הרס ויצירה מחדש‪ ,‬שליטה אולטימטיבית ואובדן שליטה מוחלט‪.‬‬ ‫נונה אורבך‪ :‬מציגה עבודת וידאו‪ .‬היא כותבת את פסוקי המזוזה‪ ,‬מוחקת‪ ,‬כותבת‬ ‫מחדש ושוב מכסה‪ ,‬וחוזר חלילה במעיין אובססיה טקסית‪ ,‬כפולחן שיצא משליטה‪.‬‬ ‫לפעולת הכתיבה של מזוזה מיוחסת משמעות מאגית וקדושה‪ ,‬המצריכה מסופרי‬ ‫הסת“ם (גברים בלבד) דיוק ושליטה‪ .‬כל טעות פעוטה מובילה לפסילת מגילה‬ ‫ומגילות פסולות מואשמות בכל צרה המתרחשת בבית‪ .‬נונה מנכסת את פעולת‬ ‫הכתיבה הפולחנית מהבלעדיות הגברית‪ ,‬תובעת בעלות על המזוזה כמסמנת‬ ‫הגבולות‪ ,‬משבשת אותה ושוב מנסה לכסות ולהתחיל מחדש וכאילו יוצרת תל‬ ‫ארכיאולוגי‪ ,‬מרובד שכבות המכסות ועולות זו על זו‪ .‬פעולת הכתיבה של נונה‬ ‫מתוחה‪ ,‬חרדתית‪ .‬היא נמנעת מכתיבה בסגנון הגברי‪ ,‬המדויק והמעוטר‪ ,‬לטובת‬ ‫כתב ידה הסינגולארי הטבעי‪ .‬בפעולה סיזיפית ועיקשת היא מנכיחה ומבטלת את‬ ‫כתב ידה רק כדי לשוב וליצור אותו מחדש‪.‬‬ ‫שלמה הר‪-‬פז‪ :‬מציג עבודות רישום וציור המורדות במטרה לשמה נוצר הכתב‪.‬‬ ‫הטקסטים בעבודותיו הם לרוב גיבוב של מילים בכתיבה אוטומטית המזכירים‬ ‫את השימוש שעשה בטכניקה זיגמונד פרויד (טכניקה שאפשרה לו גישה אל‬ ‫תת המודע של מטופליו)‪ .‬ציוריו הם זירת מאבק בין הכתב לדימוי המצויר‪.‬‬ ‫לעיתים הטקסט הוא רקע לדימוי‪ ,‬לעיתים הוא מכסה את הדימוי המסמל‬ ‫תמימות ילדית תחת התקפה‪ .‬ברישומיו העדינים‪ ,‬הנראים כלקוחים מתוך דפי‬ ‫יומן‪ ,‬הוא משלב דימוי וכתיבה ונותן להם משקל זהה‪ ,‬קו וצורה מתפתלת‪,‬‬ ‫בכתיבה פרי דמיונו הפרוע‪ .‬כמו גרפומן הנאלץ לכתוב כדי למלא את החלל‪,‬‬ ‫הוא משתמש באסתטיקה הצורנית של הכתיבה כאלמנט ציורי‪ ,‬נוטל ממנו את‬ ‫המשמעות הסימבולית ומנתק את הקשר שבין הסמל למסומן‪.‬‬ ‫עבודות הוידיאו של‬ ‫יעל וקסלר‪ :‬מציגה עבודות וידאו המהלכות קסם על הצופה‪ .‬במבט ראשון‬ ‫יש בהן חזרה לתמימות‪ ,‬לקו ילדותי‪ ,‬לשעשוע‪ ,‬אך הצופה מתבונן מן החוץ אל‬ ‫הבית ואל הספר שבעבודות כמרחב החסום בפניו‪ ,‬גן עדן אבוד אליו לא יוכל‬ ‫לחזור‪ .‬הבית כמרחב חם ומוגן‪ ,‬כשעל חלונו מצייר הילד פיקטוגרמה‪ ,‬סימבול‬ ‫של בית אידילי שאינו קיים במציאות‪ ,‬מעומת עם הטקסט שכתב האדריכל‬ ‫לה‪-‬קורבזיה הדורש להפוך אותו למכונה פונקציונאלית ומתפקדת‪ .‬בעבודה‬ ‫השנייה‪ ,‬הספר‪ ,‬מקור של ידע חתום‪ ,‬ממנו פורצות ספק אותיות מפלצתיות‪,‬‬ ‫ההופכות נחשיות וחונקות את הספר כטפיל‪ ,‬אוסרות את פתיחתו‪.‬‬ ‫הצופה בתערוכה מיטלטל בין הקצוות‪ :‬בין כתב פראי ‪,‬ספונטני‪ ,‬חסר משמעות‬ ‫ומתמרד‪ ,‬לכתב מדויק‪ ,‬מחושב‪ ,‬אסתטי‪ ,‬תחת שליטה‪ .‬האמנים מבצעים ביצירתם‬ ‫פעולת הזרה לכתיבה‪ .‬הנך מוזמן להתנסות בכתיבה תמה בעצמך‪...‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪28‬‬ ‫שלמה הר פז‪ ,‬גן הילדים‪ ,2012 ,‬דיו על נייר‪30x30 ,‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪29‬‬ ‫חנה אלטרץ‪ ,‬גשם‪ ,2012 ,‬הדפס על נייר ממוחזר‪32x49 ,‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪30‬‬ ‫כתיבה תמה‬ ‫‪31‬‬ ‫יעל וקסלר‪ Security ,‬ביטחון‪ ,2012 ,‬וידאו ארט‬ ‫יעל וקסלר‪ ,‬טקסט אסור‪ ,2002 ,‬וידאו ארט‬ ‫נונה אורבך‪ ,‬מזוזה עיקשת‪ ,2006 ,‬וידאו ארט‬ ‫נונה אורבך‪ ,‬מזוזה עיקשת‪ ,2006 ,‬וידאו ארט‬ ‫יעל וקסלר‪ ,‬טקסט אסור‪ ,2002 ,‬וידאו ארט‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪32‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪33‬‬ ‫ִע ְברִיתש‬ ‫ג'‬ ‫הגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ִע ְברִיתש‬ ‫‪35‬‬ ‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫חן בללי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪4‬‬ ‫בסלנג העברי העכשווי‪‘ ,‬ש‘ היא סיומת מקובלת אשר נועדה להביע חיבה‪,‬‬ ‫בעיקר כשהיא מצורפת לשמות פרטיים‪ .‬מקורה בשפות סלאביות ויידיש‪.‬‬ ‫לעתים הסיומת יוצרת את כינוי החיבה המוכר של אדם (כמו במקרה של איש‬ ‫הפלמ“ח גבריאל רפפורט שכונה ‘גברש‘ או‪ .‬הכינוי ‘חביתש‘ לדמות העשויה‬ ‫חבית בסדרת הטלוויזיה “רגע עם דודלי“ ששודרה בשנות ה‪ 70-‬וכד‘)‪ .‬כיום‬ ‫שימוש הסיומת ‘ש‘ נאמרת לאו דווקא עבור שמות פרטיים בלבד ולראייה‬ ‫‘היש‘ ו‘ביש‘‪‘ ,‬כפרש‘‪‘ ,‬אינסטש‘ וכד‘‪.‬‬ ‫התערוכה “עבריתוש“ מציגה אמנות שעוסקת באותיות‪ ,‬מילים ובסלנג עברי‬ ‫עכשווי‪ ,‬באמנות בעברית העוסקת בחידוש של עצמה‪ .‬זהו זן חדש של אמנות‪,‬‬ ‫אמנות פוליטית חברתית המעבירה ביקורת על השפה הממסדית‪ .‬החידוש‬ ‫נוצר ע“י שימוש במקורות ויזואליים הלקוחים מהשוליים של האמנות למשל‬ ‫בעבודת המנדלות של עידן וקנין או אמנות רחוב‪.‬‬ ‫בתערוכה מתקיים קשר הדוק בין הסלנג העברי למסורת‪ ,‬ללאומיות‪ ,‬לדת ולביקורת‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫בעידן הטכנולוגי של היום אולי מצופה מהאמנות הפלסטית שתבחר ללכת לכיוונים‬ ‫חדשניים‪ ,‬אולי ‘היי‪-‬טקיסטים‘ אבל היא מפתיעה אותנו דווקא בהפיכת גבה אל‬ ‫הטכנולוגיה ופנייה אל המקורות‪ ,‬אל הטקסט‪ ,‬אל ה‘לאו‪-‬טק‘‪ ,‬אל ה‘רדי‪-‬מייד‘ וכד‘‪.‬‬ ‫אמנים ומעצבים עכשוויים רבים פועלים על התפר שבין עיצוב לאמנות פלסטית‬ ‫טהורה‪ ,‬כאשר מה שקובע בסופו של דבר‪ ,‬האם מדובר באמנות או עיצוב‪ ,‬הינו‬ ‫הקונטקסט של גוף העבודות‪.‬‬ ‫בתערוכה ניתן לראות עבודות המייצגות שילוב בין שפה מילולית לשפה‬ ‫ויזואלית המייצגות סוג של התפתחות תרבותית ביחס לתמורות שהשפה‬ ‫העברית עברה בשנים האחרונות‪ ,‬ביחס אל התכנים המאפיינים את אמני הדור‬ ‫הצעיר‪ ,‬האג׳נדות החברתיות‪ ,‬הביקורת החברתית מודגשת והופכת לאישית‬ ‫יותר‪ .‬מבט ראשון בעבודות בתערוכה‪ ,‬מגלה שהטקסטואלי כביכול דומיננטי‬ ‫יותר‪ .‬גם מבט חוזר מבליט את היחס למילים‪ ,‬אבל מתברר שהיחס הוא‬ ‫מאד ויזואלי‪ .‬עיצוב המילה‪ ,‬האותיות או הפונטים‪ ,‬האופן בו המילה כתובה‪,‬‬ ‫החומרים והגודל‪ ,‬הם עניינים עקרוניים ומהותיים לאמנים‪ ,‬מה שמחזיר אותנו‬ ‫אל הוויזואלי ואל סיבת קיומן של עבודות אלו בתוך שדה האמנות הפלסטית‪.‬‬ ‫ניצן מינץ‪ :‬מציגה ‪ 3‬עבודות מתוך הסדרה “הנפילה“‪ ,‬סדרה מתהווה‪ ,‬עשויה‬ ‫רובה מגזרות נייר מחומרים שונים‪“ .‬הנפילה“ בנויה אותיות עבריות מוסוות‬ ‫האחת בתוך השנייה‪ .‬הסדרה מתארת את חוסר האונים שלה כיוצרת ‪ /‬כותבת‬ ‫וכאדם המחפש לבוא לידי ביטוי ונכשל בכך‪ .‬הנפילה מסמלת את הכישלונות‬ ‫וההתמוטטויות שלה ושל השפה‪ .‬בעבודה נוספת “ריאליטי טי וי“ מופיע טקסט‬ ‫שאינו קריא ועל פניו נראה חסר משמעות‪ ,‬אך הוא עוסק במפגש הקצר בין‬ ‫האדם החולף מנגד מראה ובין בבואתו‪ .‬ברגע המפגש הקצר הזה‪ ,‬נגנבת זהות‬ ‫הדמות והוא נותר חסר רוב איבריו‪ .‬הטקסט ניכתב על מצע דמוי טלוויזיה‬ ‫שטוחה‪ ,‬שכבת טקסט על גבי שכבת טקסט עד שמשמעות התוכן אובדת‪.‬‬ ‫התוכן הבלתי נהיר משמש כמראה לחברה המספקת וצורכת תוכן שאיבד‬ ‫מזמן את איכותו ואת יכולתו להעניק משמעות שתתרום דבר להבנתנו‬ ‫ולבנייתנו‪ .‬המפגש בין האדם לטלוויזיה יוצר מחיקה‪.‬‬ ‫עידן וקנין‪ :‬מייצר מנדלות באמצעות מילים בעלות משמעות (לא רק)‬ ‫לעם היהודי והכפלתן‪ .‬פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא מעגל או מרכז‪.‬‬ ‫המאמינים במנדלות טוענים שכל מנדלה מייצגת דואליות‪ ,‬מקום מקודש‬ ‫וסגור‪ ,‬טוטאליות‪ ,‬מיקרוקוסמוס‪ ,‬אינטליגנציה קוסמית ואיטגרציה‪ .‬מילים‬ ‫כמו ‘תורה‘‪‘ ,‬עצמאות‘ ו‘ירושלים‘ כונסות בתוכן היסטוריה‪ ,‬פוליטיקה ותרבות‬ ‫ומקבלות מקור ויזואלי קדוש הלקוח מהתרבות ההודית‪ .‬באמצעות החיבור‬ ‫בין המנדלה ויצירתה ע“י מילים שמשמעותן דואלית נוצר מתח המבטא את‬ ‫מבטו של הדור שנולד בשנות ה‪.80-‬‬ ‫מורן דודגר‪ :‬לוקחת את הקדוש והופכת אותו ליומיומי‪ .‬השימוש בביטוי‬ ‫‘ברוך השם‘‪ ,‬הכפלתו ויצירת שיבושים שדודגר יוצרת‪ ,‬מתייחסים אל האמירה‬ ‫ה‘אוטומטית‘‪ .‬מהות של אמירת ‘ברוך השם‘ היא הילולה ושבח לאל מתוך‬ ‫אמונה שנתוגמל על כך‪ .‬הקלות בא נאמרות המילים בולמת התפתחות דיאלוג‬ ‫אמתי שהרי לעיתים נאמר צמד המילים כביטוי לחוסר עניין להתעמק בקשיי‬ ‫היומיום ורק כדי ‘להיפטר‘ מהשואל‪.‬‬ ‫עמרי אביב‪ :‬מעצב‪-‬אמן‪ ,‬יוצר סטנסילים ייחודים בשפה העברית ומתמקד‬ ‫בסלנג העברי‪ .‬בגלל מאפייניה הייחודיים של העברית כשפה מתפתחת‪,‬‬ ‫שחלקים בה דלים בתארים ושמות עצם נדרשים‪ ,‬מתפקד הסלנג כדרך לא‬ ‫רשמית להעשרת המאגר הלשוני ואביב מנכיח את הסלנג ומטביע אותו על‬ ‫קירות באמצעות שבלונות‪ .‬ביטויים כמו ‘אה כפרה?‘‪‘ ,‬אין דברים כאלה‘ ועוד‬ ‫השזורים בדיבור היומיומי‪ ,‬נבחרים ע“י אביב ומרוססים ברחובות תל אביב‪.‬‬ ‫שין‪-‬למד (של)‪ :‬או כפי שהקהל מכיר אותו‪-‬שין למד (של)‪ ,‬מתייחס לעולם‬ ‫החסידי כניאו‪-‬פולקלור יהודי ‪ /‬חסידי‪ ,‬שילוב תרבות פופ בתרבות יהודית‬ ‫קלאסית‪ .‬הבחירה של שין למד בצבעים שחור ולבן ובחומר הוויניל לקוחים‬ ‫מתרבות הפופ‪ ,‬הקומיקס אך גם מתייחסים באופן עקיף אל הקוטביות בחייו‪.‬‬ ‫בעבודתו ‘על מות הפוטנציאל‘ הוא מדבר על פחד מאי מימוש העצמי‪ .‬הוא‬ ‫מעיד על עצמו שמתמיד הוא ‘מכור‘ לעשייה‪ .‬לצד עבודה זו‪ ,‬עבודה נוספת‬ ‫בשם “אברהם“‪ :‬אב ובן חסידיים כשפניו של הבן מכוסות מסיכה שחורה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪36‬‬ ‫אבני שפה‬ ‫‪37‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪4‬‬ ‫קאוס‪ :‬אמן רחוב מחלוצי סצנת אמנות הרחוב‪ ,‬למד בילדותו שפות במקביל‬ ‫(עברית‪ ,‬אנגלית ורוסית) ולכן עבודותיו עוסקות בשפות‪ .‬לצידן בולט קשר חזק‬ ‫למסורת וללאומיות וביקורת עליהן‪ .‬ב“עבריתוש“ בחר לכתוב את המשפט‬ ‫“צדק צדק תרדוף“ על הקיר‪ .‬להבדיל מן המצוות הפרטניות‪‘ ,‬צדק‘ היא מטרה‬ ‫כללית שאינה מכוונת רק ליחיד אלא לאומה והיא ביטוי לתהליך ולמאמץ‬ ‫מתמיד המבטיח את קיומנו בארץ המובטחת‪.‬‬ ‫מיה לנדמן‪ :‬בעבודה “תמר“ מתייחסת לנדמן לסיפור המקראי על האונס‬ ‫שעברה תמר ע“י אחיה אמנון‪ .‬הציטוט לקוח מהסיפור המקראי‪“ :‬ויאהבה‬ ‫אמנון בן דוד“‪ .‬באמצעותו לנדמן שואלת על אהבה‪ ,‬ועל ההבדל בין שליטה‬ ‫וכוחניות‪-‬לאהבה‪ .‬הצורניות הסימבולית והפיזית של חיות לצד בני אדם‪ ,‬יוצרת‬ ‫צירופים מופרכים וחידתיים דרכם בודקת לנדמן כיצד אנו בונים את זהותנו‪.‬‬ ‫אוהד זלוטניק‪ :‬יצר גופן תלת ממדי של האלף בית העברי‪ .‬האותיות שיצר‬ ‫נולדו מתוך הגופן "חיים" ונעשו ע"י שיטת 'פרלקס' שהיא שיטה שמתגרמת‬ ‫את החוקיות של הגופן ויוצרת צורות חדשות‪ ,‬ייצוגים תלת‪-‬ממדיים‬ ‫ודו‪-‬ממדיים שונים ע"פ תנועתו של הצופה‪ .‬באמצעות השיטה נוצרת אשליה‬ ‫אופטית המאפשרת את קריאת האותיות רק מזווית מסוימת של המתבונן‪.‬‬ ‫נוצרת אינטראקציה מעניינת בין הצופה לאותיות‪ .‬זלוטניק יוצר על התפר בין‬ ‫עיצוב לאמנות ומכניס נופך של רלוונטיות‪ ,‬של התקופה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אוהד זלוטניק‪ ,‬פרלקס‪ :‬האות העברית בתלת מימד‪ ,2012 ,‬קיפול אותיות מקרטון‪40x42x30 ,‬‬ ‫‪38‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪38‬‬ ‫ניצן מינץ‪ ,‬בית קברות למילים‪( ,2013 ,‬חלק מתוך הסדרה "הנפילה")‪ ,‬מגזרת נייר וספריי ‪40x54‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪39‬‬ ‫ניצן מינץ‪ ,‬שקיעה‪( ,2013 ,‬חלק מתוך הסדרה "הנפילה")‪ ,‬מגזרת נייר ‪40x54‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪40‬‬ ‫עידן וקנין‪ ,‬תורה‪( ,2013 ,‬מתוך סדרת מנדלות)‪ ,‬עבודה באילוסטרייטור‪ 45x45 ,‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪41‬‬ ‫עידן וקנין‪ ,‬שלום‪( ,2013 ,‬מתוך סדרת מנדלות) עבודה באילוסטרייטור‪ 45x45 ,‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪42‬‬ ‫עמרי אביב‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2013 ,‬רישום על נייר ‪ 24x22‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪43‬‬ ‫קאוס (אלדר אימאנוב)‪“ ,‬צדק צדק תרדוף“ ‪ ,2013,‬טושים על דף רישום‪ ,‬הכנה לעבודת קיר‪ ‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪44‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪45‬‬ ‫לבדוק מידות‬ ‫זה לא נראה כמו ריבוע‬ ‫יש בתמונה נורות לד?‬ ‫מיה לנדמן‪ ,‬תמר‪ ,2013 ,‬טכניקה מעורבת ונורות לד‪ 43x43 ,‬‬ ‫מורן דודגר‪“ ,‬ברוך אשם“‪ ,2013 ,‬אותיות מדבקות על גבי נייר ‪( 100x70‬פרט)‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪46‬‬ ‫שין‪-‬למד (של)‪ ,‬אברהם‪ ,2013 ,‬רישום על נייר‪ 45x45 ,‬‬ ‫עבריתוש‬ ‫‪47‬‬ ‫שין‪-‬למד (של)‪ ,‬פוטנציאל‪ ,2013 ,‬חיתוך ויניל על זכוכית‪ 45x45 ,‬‬ ‫‪48‬‬ ‫לאינפורמציה נוספת‬ ‫על התערוכות‬ ‫סרקו את הקוד‬ ‫‪www.hironit.co.il‬‬ ‫כמידי שנה‪ ,‬לקראת כנס לשון ראשון העוסק בשפה העברית‪,‬‬ ‫מתגייסים חלליה הציבוריים של העיר המציגים אמנות ומספרים‬ ‫חזותית את סיפורה של השפה העברית‪.‬‬ ‫‪E‬בהיכל התרבות מלוות את באי כנס לשון ראשון ציטטות‪ :‬המתייחסות אל שפת‬ ‫העברית אשר נכתבו ע"י אנשי רוח לאורך ההיסטוריה העברית החדשה‪.‬‬ ‫אוצר‪ :‬רוביק רוזנטל‬ ‫‪E‬בגלריה העירונית לאמנות מוצגת התערוכה אבני שפה אוצרת‪ :‬אפי גן‬ ‫‪E‬בגלריה בבית יד לבנים מוצגת התערוכה כתיבה תמה אוצרת‪ :‬קרן ויסהוז‬ ‫‪E‬בגלריה באכסדרת בניין העירייה מוצגת התערוכה עבריתוש אוצרת‪ :‬חן בללי‬ ‫‪ E‬המעוניינים בהדרכות לקבוצות קטנות בחללי התערוכות‬ ‫נא לפנות לתיאום בטל' ‪03-9470728‬‬ ‫אנחנו מקווים כי באי התערוכות והכנס ייהנו מן העושר החזותי‬ ‫שליקטנו‪ ,‬אצרנו‪ ,‬הצבנו וערכנו עבורם‪.‬‬ ‫תודות מיוחדות‪:‬‬ ‫‪ E‬לאמנים המשתתפים‪ ,‬על העבודות הנהדרות‪ ,‬ועל שיתוף הפעולה‬ ‫‪E‬‬ ‫לאוצרות חן בללי וקרן ויסהוז‪ ,‬על עבודה ראויה ומקצועית‬ ‫‪E‬‬ ‫לרות מקבי‪ ,‬מנהלת הרשות לתרבות ואמנות‪ ,‬על שת"פ פורה לכנס שהניב תערוכות רבות‬ ‫‪E‬‬ ‫לריקי חדוות‪ ,‬אחראית מנהלה‪ ,‬תחום אמנות על הארגון הלוגיסטי‬ ‫‪E‬‬ ‫לבועז סאסי‪ ,‬איש טכני‪ ,‬על העזרה הטכנית הרבה‬ ‫‪E‬‬ ‫לצוות הרשות לתרבות ואמנות‪ :‬למירי ברוך ולעליזה פאר‪ ,‬על שת"פ פורה‬ ‫‪E‬‬ ‫ל"טוקן‪ -‬עיצוב בע"מ‪ ,‬על השאלת מדפים לעבודת כבי בןברק‬ ‫‪E‬‬ ‫לענת גטניו‪ ,‬על העזרה בהשאלה‪ ,‬בתום הביאנלה לקרמיקה ‪2013‬‬ ‫‪E‬‬ ‫למרטין גביזון‪ ,‬מעצבת הקטלוג‪ ,‬על הסבלנות והדיוק‬ ‫‪E‬‬ ‫לאריק קנה‪ ,‬על צילום מילון אליעזר בןיהודה‬ ‫‪E‬‬ ‫לרחל זמר‪ ,‬מנהלת מוזיאון עוקשי בעכו‪ ,‬על הרעיון המבריק ועל וברכת הדרך‬ ‫אפי גן‪ ,‬מנהלת תחום אמנות‬