‫הבחורות ההן‬
‫נשים שעשו היסטוריה‬
‫אשת רוח‬
‫בין רגבי עפר‬
‫שירת חייה של מרים גלסנר‬
‫אלידע בר שאול‬
‫שעת לילה מאוחרת ביישוב עפרה שבנחלת בנימין‪.‬‬
‫שתי סטודנטיות מהלכות בדרכן חזרה מביתה של‬
‫מרים גלסנר‪.‬‬
‫בגוף ראשון על חייה באירועי 'חומה ומגדל'‪ ,‬כמקימה‬
‫וכתושבת יישוב חילוני זה ואחר כך אחר‪ ,‬כשהיא ובני‬
‫משפחתה חיים ושומרים שם על אורח חיים דתי‪.‬‬
‫זו לא הפעם הראשונה שפגשו בה‪ .‬בבקיאותה‬
‫בתחומים רבים ובציטוטי השירה והסיפורת שקלחו‬
‫מפיה הייתה אבן שואבת לצעירים מתעניינים וחפצי‬
‫דעת‪ .‬באמתלה של עזרה בנשיאת מצרכים או מסירת‬
‫דברי דואר שוחחו עמה על ענייני השעה ורוו נחת‬
‫מניסיון חייה ומאבחנותיה שהובעו באופן קצר וקולע‪.‬‬
‫לשאלות כמו "איך הסתדרתם?" ענתה "בפעם אחרת"‪,‬‬
‫ונפרדה מהן כשחיוך קטנטן נגלה על שפתותיה‪.‬‬
‫בערב זה שמעו הצעירות‪ ,‬תלמידות החוג להיסטוריה‬
‫של ארץ ישראל‪ ,‬מספר עובדות שסופרו מפי מרים‬
‫‪ 18‬פנימה אב תשע"ב‬
‫סקרנותן גברה ועד שימצאו סיבה לשוב אל הקשישה‬
‫המלבבת הידפקו השתיים בבית ִ ּבתה נועה אלון‪,‬‬
‫הלוא היא "הגננת המנגנת" שלהן שהתגוררה בשכנות‪,‬‬
‫וביקשו ממנה ליישב את תמיהותיהן‪ .‬מסכת חייה של‬
‫האם שנפרשה באוזניהן הפתיעה אף יותר‪.‬‬
‫מרים גלסנר‪ ,‬נערה צעירה בליטא‬
‫בת עשרים ושתיים הייתה מרים‬
‫בהגיעה אל חופי ארץ ישראל‪ .‬לבדה‬
‫באה על מנת להישאר ולהכות‬
‫שורשים באדמה שעליה חלמה‪.‬‬
‫ניסו לצרפה לקיבוץ הקיים‪ ,‬אך‬
‫ברצונה להיות חקלאית ומיישבת‬
‫חברה להכשרה של הייקים במזרח‬
‫פתח תקווה שכונתה קיבוץ רודגס‪.‬‬
‫בבית המשפחה שהותירה מאחור‬
‫הייתה הפרוטה מצויה‪ .‬אביה‪ ,‬הרב‬
‫אברהם עקיבא רודנר‪ ,‬בחר עם‬
‫רעייתו מרת פנינה‪ ,‬נצר למשפחת‬
‫רבנים (דור שישי לרב אהרן אחי‬
‫הגאון מווילנא) בדרך של "אהב‬
‫את המלאכה ושנא את הרבנות"‬
‫ומפעל השוקולד המשפחתי היה‬
‫מקור פרנסתם‪.‬‬
‫תוך שהיא מגשימה את חזון‬
‫החיבור האמיתי לרגבי העפר‬
‫ותנובת היבולים נקשרו קשרי אהבה‬
‫בין מרים לאחד מרעיה לקבוצה‪,‬‬
‫יליד פרנקפורט‪ ,‬אריה גלסנר‪.‬‬
‫בבית זעיר בורגני זה בקובנא אשר‬
‫בליטא ספגה מרים ערכי תורה‬
‫ומצוות‪ .‬היא התחנכה בגימנסיה‬
‫העברית 'תרבות'‪ ,‬השתתפה כחברה‬
‫בתנועת הנוער צ‪.‬ס‪( .‬צעירים‬
‫סוציאליסטיים)‪ ,‬ולאחר לימודיה‬
‫באוניברסיטה שלטה מלבד בשפות‬
‫העברית‪ ,‬היידיש והרוסית‪ ,‬גם‬
‫בגרמנית ובאנגלית‪.‬‬
‫מרודגס יצאו השניים לרעננה‪,‬‬
‫שם נערכה חתונתם הצנועה‬
‫במסעדה קטנה של חברים‪ ,‬ובתום‬
‫מספר חודשי עבודה בפרדסים‬
‫עברו לשדה יעקב‪ .‬במושב נולד‬
‫בכורם דניאל‪-‬שמואל‪ ,‬ובטקס‬
‫פדיון הבן גדלה משפחתם עם‬
‫הגעת הוריה שעקרו מאירופה בה‬
‫גאו הרוחות הרעות‪.‬‬
‫מרים עמלה בגידול הבן‪ ,‬בטיפוח‬
‫הגן ובסיוע לחקלאי כפר יהושע‪,‬‬
‫והשתתפה עם אריה וחבריו‬
‫ברצונם להעניק לילדים שבגרו מראות ותכנים של‬
‫תפילה וניגון לקחו אריה ומרים על עצמם לשקם בניין‬
‫נטוש‪ ,‬לארגן תשמישי קדושה וספרים ולאסוף אנשים‬
‫למניין וייסדו בית כנסת‬
‫ראשון עלה אחיה דוד והצטרף‬
‫למקימי קיבוץ גבעת ברנר‪ .‬בתרצ"ג‬
‫נפרדה מרים מהוריה ומאחיותיה‬
‫אסתר‪-‬רבקה ומטלה‪ ,‬ושמה פעמיה‬
‫אל המולדת‪.‬‬
‫כבר בבואה הוצעה לצעירה‬
‫המשכילה והרהוטה עבודה מסודרת‬
‫כמזכירה בבנק אפ"ק‪ .‬אחיה וחבריו‬
‫‪ 20‬פנימה אב תשע"ב‬
‫בעבודות הייעור ַעל ִג ְּבעֹות ֵשׁייח'‬
‫ַא ְּב ֵריק‪ּ ְ ,‬ביָ ִמים ֲא ֻד ִּמים ֶשׁל ּ ְפ ָרעֹות‬
‫‪1‬‬
‫וְ ָד ִמים‪ ,‬בין שומרים כאלכסנדר זייד‬
‫וחבריו הרכובים‪.‬‬
‫עמלם ותרומתם הניכרת לא‬
‫השביעו את נפשם של בני הזוג‬
‫הצעיר ששאפו ליותר‪ .‬להגיע אל‬
‫חבלי ארץ שטרם נגעה בהם יד‬
‫הפועל העברי ולברוא יש מאין‪.‬‬
‫דווקא למול הנוחות היחסית‬
‫והידידות שנרקמה עם שכנים‬
‫במושב הדתי קרא הקול הפנימי‬
‫לנדוד ולחבור לחברה הכללית‬
‫ובתוכה למצות את כלל הערכים‬
‫התלויים ביישוב הארץ‪.‬‬
‫בשומעם על יוזמת יהודה סנדלר‬
‫והקמת 'ארגון משק משותף'‬
‫הצטרפו לדרך שדגלה ביישוב‬
‫שיתופי באמצעי הייצור אך עצמאי‬
‫בניהול משק הבית‪.‬‬
‫בהמתנה לקבלת אדמתם הקימו‬
‫חברי הארגון הגברים מחנה‬
‫שממנו יצאו בכל יום למאבק על‬
‫כיבוש עבודות הסבלות בנמל‬
‫חיפה כתגובה לחבלות ולשביתות‬
‫היזומות של המרד הערבי הגדול‪.‬‬
‫מרים נותרה בחדר שכור בשדה‬
‫יעקב מטופלת בילד קט ובשלבי‬
‫היריון מתקדמים‪ ,‬וקרוב ללידה‬
‫עברה לדירה הקטנה של הוריה‬
‫בחיפה‪ .2‬בשניים וחצי חדרים‬
‫התגוררו גם אחיותיה של מרים‪,‬‬
‫ובדירה נערכה ברית המילה למשה‪-‬‬
‫יאיר‪ ,‬בן שני למשפחת גלסנר‪.‬‬
‫כך חיו כשנה‪ ,‬אך "איש לא אמר צר‬
‫לי המקום‪ .‬כולם באהבה ובמסירות‬
‫עזרו לנו להקל עלינו"‪.3‬‬
‫מרים נדדה עם נשות הארגון‬
‫לקריית בנימין (שבקריית אתא)‬
‫ומשם למטולה‪ ,‬שם שימשה‬
‫כמחסנאית‪ ,‬והגברים עסקו בהקמת‬
‫"מצודות אוסישקין" – הקיבוצים‬
‫דן ודפנה‪ .‬בכ"א בטבת ת"ש הגיעו‬
‫אל נחלתם באזור צפון החּולה‪,‬‬
‫שלאחר מספר חודשים נקראה‬
‫בית הלל‪ .4‬באייר תש"ב ביקרה‬
‫ברכה חבס במושב ותיארה בעיתון‬
‫'דבר' את רשמיה תחת הכותרת‬
‫"יישוב מקופח"‪" :‬נזדמנתי לתוך‬
‫חומת האבן האפורה של בית‬
‫הלל‪ ,‬הוא מושב המשק המשותף‬
‫באדמת לזזה‪ ,‬בתחום יישובי מצודת‬
‫אוסישקין‪ .‬ודומה היה עלי כאילו‬
‫נסוגותי שלוש שנים אחורנית בדרך‬
‫ההתיישבות בארץ‪ .‬עשרים וארבע‬
‫משפחות עם ילדים ופעוטים‬
‫בקומץ צריפים עלובים‪ ,‬מכווצים‬
‫בתוך החומה‪ ,‬כתף אל כתף ללא‬
‫הסידורים האלמנטרים הדרושים‬
‫לחיי יישוב וגידולו"‪.‬‬
‫באחד הצריפים שחולק לארבעה‬
‫חדרים עבור ארבע משפחות‬
‫התגוררו אריה‪ ,‬מרים והילדים‪.‬‬
‫מאמצי ההקמה‪ ,‬הכלכלה הלא‬
‫יציבה והלבטים שאפפו את‬
‫החברים על אופי ההתיישבות‬
‫התקדמו בקושי‪ ,‬והיו שהתלוצצו כי‬
‫שם הכפר הערבי הסמוך לזזה דבק‬
‫גם בהתיישבותם ש"לא זזה"‪...‬‬
‫לגלסנרים‬
‫הייתה‬
‫מכולם‬
‫התמודדות נוספת‪ ,‬יומיומית‪,‬‬
‫כמשפחה דתית יחידה‪" .‬עם האוכל‬
‫היה בעיה ואכלנו רק דברים שמותר‪.‬‬
‫לא אכלנו בשר כי לא היה איפה‬
‫לקבל כשר‪ ,‬רק אצל ההורים אכלנו‬
‫בשר בחגים שנסענו"‪.‬‬
‫העבודה הייתה בששת ימי‬
‫המעשה‪ ,‬אך ביום השביעי רק‬
‫בחלקתם הייתה שביתה וכן‬
‫במועדי ישראל‪ .‬הלחץ החברתי‬
‫האב הר' אברהם עקיבא רודנר‪ ,‬מרים‪ ,‬אחיותיה ובני משפחה‬
‫בטיול באזור יקנעם‪ ,‬תרצ"ו‬
‫כשאריה חלה בקדחת ושבת ממלאכתו סייעו הילדים‬
‫בעבודת המשק‪" ,‬משה עישב חלקת בוטנים כמו גדול‪.‬‬
‫דניאל העמיס עגלה בתלתן ונועל'ה שטפה כלים"‬
‫לא הניעם לשנות ממסורת אבות‪.‬‬
‫"גידלנו בוטנים ואחרי זמן שפורסים‬
‫אותם ומייבשים הרבה עבודה‬
‫בזה‪ .‬מכונת דיש‪ .‬התור שלנו הגיע‬
‫לשבת‪ .‬כמובן כשומרי שבת אנחנו‬
‫היחידים לא דשנו‪ ,‬ולכן שוב לחכות‬
‫שיתייבשו ולפרוס‪ ,‬ובינתיים גשם‬
‫הורס‪ .‬הרבה יש הפסד‪ .‬עמדנו ברוך‬
‫ד' בזה וכנראה גם הפסדנו איזה‬
‫חלק‪ ,‬אבל העיקר אמרנו בעשרים‬
‫וחמש שנה לחתונה שלנו את‬
‫האמרה הזאת 'השבת שמרה עלינו‬
‫יותר ממה שאנו שמרנו על השבת'‪.‬‬
‫מתכוונים שכוח השבת עלינו‬
‫נחשבת יותר ממה שאנו בכוחנו‬
‫משקיעים בשבת"‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫לאחר התייעצות עם מומחה‬
‫הפכה המשפחה כולה לצמחונית‬
‫ומצב בריאותו השתפר‪ .‬כששבת‬
‫ממלאכתו סייעו הילדים‪" .‬משה‬
‫עישב חלקת בוטנים כמו גדול‪ .‬דניאל‬
‫העמיס עגלה בתלתן ונועל'ה שטפה‬
‫כלים"‪ .‬וכששוב תקפה קדחת את‬
‫אריה גמרו אומר לעזוב את האזור‪.‬‬
‫"בעיתון אריה ראה שדרוש‬
‫מזכיר בכפר מעש" הסמוך לפתח‬
‫תקווה‪ .‬המשפחה עברה לעוד‬
‫יישוב שהוגדר כלא‪-‬דתי ותאם‬
‫לאידיאולוגיית החיבור לכלל‬
‫ישראל‪ .‬בכפר נולד בן הזקונים‬
‫יעקב‪ .‬עם התייצבות הכפר‪ ,‬חברה‬
‫משפחת גלסנר למייסדי משמר‬
‫השבעה "בתור מושב צמחוני‪ ,‬אבל‬
‫לא כך יצא‪ ,‬לא באו צמחונים‪ .‬רק‬
‫שלוש משפחות‪."...‬‬
‫לייצוב כלכלתם עבד אריה‬
‫בחברת החשמל ואחר הצהריים‬
‫במשק ו"באהבה רבה ומסירות הקים‬
‫משק לדוגמה‪ .‬כל העצים‪ .‬לא היה‬
‫פרי שלא היה אצלנו‪ ,‬חוץ מכאלה‬
‫שלא היה בשביל האקלים טוב‪ .‬הכול‬
‫אורגני ומטופל הכי טוב‪ .‬אריה קרא‬
‫הרבה ספרות אורגנית וגם ענייני‬
‫בריאות צמחונית"‪.‬‬
‫אריה גלסנר עם שני בניו‪ ,‬דניאל ומשה‬
‫בתקופות מסוימות שימש אריה‬
‫כמזכיר חוץ של המושב ונעדר‬
‫לסידורים במהלך השבוע‪ .‬בשובו‬
‫הייתה השבת ייחודית ומאחדת‬
‫את המשפחה‪.‬‬
‫בשדה המשפחתי ראו ברכה‬
‫בלידת הבת נועה בערב סוכות‬
‫התש"ג‪ .‬בעזרת הסבא רודנר‬
‫‪ 22‬פנימה אב תשע"ב‬
‫הוסיפו חדר וסביב ביתם הקט‬
‫נטע אריה אורנים שאהב במיוחד‪.‬‬
‫בתעלת המים במושב רחצו וכיבסו‪,‬‬
‫והילדים גדלו לחיי עמל בנוף עוצר‬
‫נשימה‪" .‬כשצפיתי לחרמון אמרתי‪:‬‬
‫עד סוף ימיי לא אעזוב את הגליל"‪.‬‬
‫אריה‬
‫אך‬
‫וכשהתאושש‬
‫בקדחת‬
‫חלה‬
‫חלה בכליותיו‪.‬‬
‫בצימאון לרוח ישראל סבא‬
‫וברצון להעניק לילדים שבגרו‬
‫מראות ותכנים של תפילה וניגון‬
‫לקחו אריה ומרים על עצמם‬
‫לשקם בניין נטוש‪ ,‬לארגן תשמישי‬
‫קדושה וספרים ולאסוף אנשים‬
‫למניין וייסדו בית כנסת‪" .‬אריה‬
‫בכוחות עצמו ניהל וגם היה קורא‬
‫בתורה‪ ,‬עד שמֹשינקה היה כבר גדול‬
‫והיה לו לעזר בכול"‪ .‬את כל ילדי‬
‫העובדים המפא"יניקים לימד אריה‬
‫הפטרה וברכות‪ ,‬ובבר המצווה עלו‬
‫לתורה לעיני הוריהם הנרגשים‪.‬‬
‫החיבור בין קודש לחול והרוחניות‬
‫שקרנה מהליכות משפחת גלסנר‬
‫היוו מימד ייחודי ומוערך בעיני‬
‫שכניהם בכפר ובמושב‪ .‬מעונם‬
‫וספרייתם שימשו מקור לא אכזב‬
‫להתרפקות על מקורות העבר‬
‫ופרשנות ההווה‪.‬‬
‫הקרבה למרכז הארץ אפשרה‬
‫ִ‬
‫לאריה ולמרים ליטול חלק פעיל‬
‫בדיוני חוג 'אמנה' של תלמידי‬
‫מרטין בובר כפרופסור שמואל הוגו‬
‫ברגמן‪ ,‬ד"ר נתן חופשי‪ ,‬שמואל בן‬
‫ארצי‪ ,‬פרופ' אליעזר שביד ואחרים‬
‫שלמדו תנ"ך בצוותא וחיפשו איך‬
‫לעורר את החברה הישראלית‬
‫להתחדשות מסורתית רעננה‪.5‬‬
‫"נסענו לכל מיני מקומות‪ ,‬גם‬
‫לפעמים לשבתות‪ .‬אנשים מיוחדים‪.‬‬
‫ספגנו הרבה מאוד חוויות ולימוד"‪.‬‬
‫במשך שנים השתתפו ברציפות‬
‫בחוג של ד"ר יצחק דמיאל‪.6‬‬
‫בי"ג אב תשל"ג נפטר אריה‬
‫ונטמן לבקשתו באדמת שדה‬
‫יעקב שאותה עיבד בראשית דרכו‬
‫החקלאית‪ .‬מרים הפעילה לבדה את‬
‫המשק ובין שלל עיסוקיה ונדודיה‬
‫לסידורי בירוקרטיה ואחזקה‬
‫הקפידה על נסיעות לבני משפחה‬
‫רחוקים‪ ,‬לחברים ולידידים קרובים‪,‬‬
‫לשמחות ולניחומים ולביקורי‬
‫חולים‪ .‬פעמיים בשנה נסעה‬
‫להשתטחות ולהתבודדות במירון‪.‬‬
‫הגיעה לכנסים‪ ,‬לשיעורי תורה‬
‫מרים גלסנר עם שניים מבניה‪ ,‬משה ויעקב‪ ,‬וכלתה טילי במשמר השבעה‬
‫הבאים מקרוב ומרחוק להשיח לִ בם ולהקשיב‬
‫לחכמתה ולמכתמיה של מרים‪ ,‬אהבו לצטט מפיה‬
‫ש"אדם זקוק לשלושה דברים ‪-‬‬
‫לתורה‪ ,‬גינה ומנגינה"‬
‫ולאסיפות לדבר מצווה‪.‬‬
‫בסיפוק רב עקבה אחר ילדיה‬
‫ונכדיה שהמשיכו ליישב את הארץ‬
‫בכפר הרואה‪ ,‬בעפרה‪ ,‬בקדומים‬
‫ובמשמר השבעה‪ .‬רבות הגתה‬
‫בהצלחתם ובהתקדמותם ביומנה‬
‫ובאוזני מי שבאו מקרוב ומרחוק‬
‫להשיח לִ בם ולהקשיב לחכמתה‬
‫ולמכתמיה‪ .‬רבים אהבו לצטט‬
‫מפיה ש"אדם זקוק לשלושה דברים‬
‫ לתורה‪ ,‬גינה ומנגינה"‪.‬‬‫לעת זקנתה נמכר המשק ומרים‬
‫עברה לדירה קטנה ביישוב‬
‫עפרה שבו גרה ִבתה נועה‪.‬‬
‫מהנחלה שעזבה נטלה עמה את‬
‫הטורייה‪ ,‬באומרה‪" :‬עבורי הטורייה‬
‫היא כמו הכינור ליהודי מנוחין"‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫מעפרה נסעה שוב ושוב לשיעורים‬
‫ולהרצאות בירושלים‪ .‬בערבי קריאה‬
‫ושירה יישוביים התמוגגה‪ ,‬למדה‬
‫ולימדה את הסובבים‪ .‬מי שליווה‬
‫אותה למעונה ונכנס ִעמה לעובי‬
‫הקורה התרשם מרוחב השכלתה‬
‫וידיעותיה‪ .‬במחיצת הצעירים שלא‬
‫נרתעו מארשת רצינותה ומהעברית‬
‫הגבוהה שבפיה ובאו לחקור ולשאול‬
‫נפתחו מעט השערים‪ ,‬הוסרו סוגרים‬
‫ופה ושם גילתה מצפונותיה‪ .‬גם‬
‫עצות לתזונה נכונה וצמחונות שמעו‬
‫מפיה כשבעצמה גילמה את אי‪-‬‬
‫התלות ברפואה המודרנית‪.‬‬
‫את מכאוביה ואובדנה שמרה‬
‫לעצמה‪ .‬בחייה ליוותה למנוחת‬
‫עולמים שניים מבניה שנפטרו‬
‫בטרם עת‪ ,‬וכל ששמעו מפיה היה‬
‫"בקרוביי אקדש"‪.‬‬
‫בט' בתמוז תשס"ב‪ ,‬כשנה לאחר‬
‫שחצתה את גיל תשעים‪ ,‬ניחתה‬
‫מכה אנושה על ראשה כשבתה‬
‫נועה ונינתה גל נרצחו בפיגוע‬
‫בגבעה הצרפתית‪.‬‬
‫לעת דמדומים עברה לתחנה‬
‫האחרונה בארץ הבחירה‪ ,‬בבית בן‬
‫הזקונים יעקב ביישוב קדומים‪.‬‬
‫מרים נלב"ע בכ"ה באייר תשס"ה‪.‬‬
‫עד יומה האחרון לא פסק פיה‬
‫משירה ותודה וראיית הטוב שבכל‬
‫ברואי העולם‪.‬‬
‫‪ .1‬אלכסנדר זייד הותקף מהמארב ונפל‬
‫על משמרתו בי"א בתמוז תרצ"ח‪.‬‬
‫‪ 24‬פנימה אב תשע"ב‬
‫מרים בחתונת הנכד אברהם‪ ,‬תשנ"ט‬
‫‪ .2‬האב‪ ,‬הרב רודנר‪ ,‬שברח כל ימי חייו‬
‫מהרבנות‪ ,‬נעתר בזקנתו לבקשת קריית‬
‫אליהו וכיהן בה כרב וכדיין‪.‬‬
‫‪ .3‬מתוך יומן שכתבה מרים בשנותיה‬
‫האחרונות‪ .‬רצוף פרקי השגחה פרטית‬
‫והתבוננויות בחסדי ד' יתברך‪.‬‬
‫‪ .4‬על שם "הרופא על הסוס" – הד"ר‬
‫הלל יפה‪.‬‬
‫‪ .5‬סיכומים ומאמרים מדיוני החוג ראו‬
‫אור בחוברות 'פרוזדור'‪.‬‬
‫תודה לחגִ י בן ארצי הי"ו‪ ,‬שסקר בפניי‬
‫את יריעת הוויית החוג ותולדותיו‪.‬‬
‫‪ .6‬ד"ר יצחק דמיאל (שוויגר)‪ ,‬מחנך‪,‬‬
‫הוגה דעות וסופר‪ ,‬חזר בערוב ימיו‬
‫לשמירת מצוות במלואן וחיבר את‪:‬‬
‫"משני העברים"‪" ,‬שבותנו אלינו"‪,‬‬
‫והטרילוגיה‪" :‬לפני הסף"‪" ,‬על הסף"‬
‫ו"מהסף ולפנים"‪ ,‬אך נודע בעיקר‬
‫כמחבר סיפור הילדים "שמלת‬
‫השבת של חנה'לה"‪.‬‬
‫* תודה לאיילה רסיסטל ולאביחי אברהם‬
‫ הי"ו‪ ,‬על עזרתם‬