משפט הספרים
2 pages
תשמ"ז,ה’ טבת
ַ ִדּ
ידן ָנצַח
Sub Title: The Nasi of our generation was victorious
Image 1 Caption: Some of over 250,000 Seforim in the Rebbe Library
Image 2: Caption: Chassidim dance outside 770 upon hearing the court’s decision
Yud Beis Tammuz farbrengen 5745
At the Yud Beis Tammuz farbrengen 5745, the Rebbe started a thunderous storm which
continued onto subsequent farbrengens. The Rebbe began speaking about someone who had
taken seforim from the Frierdiker Rebbe’s library and was peddling them. The Rebbe proclaimed
that these seforim were "live bombs," and whoever purchased them and brought them into his
house is literally bringing "bombs" into his home.
Hey Teves 5747 & Shivas Yemei Hamishta
It was 1½ years later on Tuesday morning Parshat Vayigash on Hey Teves, the news arrived at
770 at 11:00 a.m. Chassidim from all over Crown Heights started flocking towards 770, followed
by Chassidim from all over the world who were booking flights to come to celebrate. Children in
the local Yeshivos left school with their teachers to join in the celebration. Bochurim in Oholei
Torah Zal were in the middle of taking a test when a bochur ran in screaming Didan Notzach,
within seconds the zal was empty as the bochurim ran towards 770. Spontaneous dancing broke
out on the sidewalk in front of 770. The Piamenta Band set up a band with music in the garden in
front of the Rebbe’s room. Then Rabbi Krinsky arrived holding a stack of papers which were the
actual verdicts. (Different versions— what happen when the verdict was brought to the Rebbe)
From 11:00- 3:00 (when the Rebbe came down stairs for mincha). The crowd kept growing and
dancing grew stronger and livelier (watch video). The celebration lasted seven days, each night
the Rebbe spoke, we fabrengened and then danced through the night! After the Shivas Yemei
Hamishte — on Yud Beis Teves the Rebbe spoke:
12th day of Teves 5747
The profound meaning of "Didan Notzach" can be derived from a story related in the Midrash,
where the term "Didan Notzach" is mentioned.
The Midrash (Rabbah, Vayikra 24:3) relates the following story: Rabbi Berekiah in the name of
Rabbi Simon said: It once happened in our town that Abba Jose of Zaythor was sitting and
studying at the mouth of a fountain. A certain spirit that dwelt there appeared to him and said to
him: “You know that for many years I have been dwelling here and protected this river and area.
You and your wives, used to come and go, evening and morning, and were never hurt. Now you
are to know that a certain evil spirit desires to take up his abode here and he will hurt people.”
He replied to it: “What then shall we do?” It answered him: “Go and warn the townspeople and
say to them: 'Whoever has a hoe, whoever has a shovel, and whoever has a spade (all sorts of
noise making equipment) should all come out here tomorrow at break of day and watch the
surface of the water." When they notice a disturbance of the water let them strike the irons
together and cry: "Didan Notzach"" Ours wins!" And let them not go away from this place until
such time as they notice a clot of blood on the surface of the water.' So he went and warned the
townspeople and said to them: 'Whoever has a hoe, whoever has a shovel, and whoever has a
spade, let all such come out to that place tomorrow at break of day and direct their gaze towards
the water.' When they noticed a disturbance in the water they struck the irons together and cried:
"Didan Notzach! Didan Notzach!"— 'Ours wins! Ours wins!' And they did not depart from there
until such time as they noticed a clot of blood on the surface of the water.
One does not need to be a great scholar, but only to explain the words of the Midrash according
to their plain sense in order to learn how to implement the idea of "Didan Notzach." Every Yid
(except some extremely righteous) has two souls— a G-dly soul and an animal soul (as explained
in the Tanya). These two "souls" are associated with the Yetzer Tov and the Yetzer Hara. These
two spirits, the good one and the evil one, fight with each other inside a Yid. The good spirit, the
Yetzer Tov, tells the person that he must fulfill the words of the Nasi of our generation. The evil
spirit, the Yetzer Hara, begins to confuse the person. Since he is an "expert craftsman" he
produces all sorts of reasons and explanations that make it seem that the action called for is
actually not the right thing to do because of this or that circumstance. Therefore the Midrash
explains how to defeat and nullify the evil spirit. A number of Yidden can gather together to help
each other, "with all their implements in their hands," and make a clamor and cry out "Didan
Notzach, Didan Notzach," according to the will of the Nasi of our generation. Then their unity
defeats the evil spirit, and totally nullifies it. When they see a "drop of blood on the water," this
proves that they have nullified the life-force of the evil spirit. We thus learn that our task is to push
away the evil spirit, the Yetzer Hara, until it is nullified, and then we really know that Didan
Notzach—"Ours is victorious."
The slogan "Didan Notzach" means that my father in law, the Nasi of our generation, was
victorious.
Those making this announcement must know that everything associated with this event is the
victory of the Nasi of our generation! And therefore, a person should not rely on his own
judgement, but rather the person should fulfill the directives of the Nasi of our generation, who will
certainly be victorious.
The Nasi of our generation has said many times that a chassid is a wise man. Therefore he does
not wait and see if things can be done in a different way, but he goes immediately in the ways of
our rebbeim, and in this generation, that is the way of my father-in-law the Rebbe, the Nasi of our
generation.
To start preparing towards Yud Shevat, with extra learning, and recommitting my
hiskashrus to the Rebbe and not let myself be influenced by the Yetzer Hara.
תשמ''ז,ה' טבת
ִד ַידן ָנ ַצח
I told over or
heard what
happened on
Hey Teves, 5747,
and how it
connects to me
Have you ever
experienced
a really scary
thunderstorm?
Well, that’s what I felt like sitting in 770 at the famous
Yud Beis Tammuz farbrengen in 5745, hearing the
Rebbe’s stormy message:
Someone is stealing seforim from the Frierdiker
Rebbe’s library!
As if that wasn’t chilling enough, here comes the
scariest part:
These stolen seforim are like “live bombs!” Whoever
buys these seforim is literally bringing “bombs” into
their houses!
Just in case you didn’t know: a live bomb is one where
all the safety measures have been taken off—it is ready
to explode at any time!!
As you probably can imagine, I was shaken by the
Rebbe’s words, and so were the rest of the Chassidim.
The next Shabbos I shuddered when the Rebbe spoke
again at the farbrengen about the seforim. I saw how
much this meant to the Rebbe and was worried about
what would happen.
ַּפ ְר ַׁשת וַ יִ גַ ׁש
ג
ב
א
יא
י
ט
ח
ז
ו
ה
יח
יז
טז
טו
יד
יג
יב
כה
כד
כג
כב
כא
כ
יט
כט
כח
כז
כו
The Nasi of our generation
was victorious
I’m talking about the kind that takes over
the whole sky with its bright flashes. Do you remember
how you felt when what seemed like the loudest thunder
boomed, shaking up your entire house?
4
ד
On Yud Tes Kislev
5746 I was even
more worried; a
court case had
begun to decide
the true owner of
the Seforim.
And then…
I
t was Tuesday,
Hey Teves, Parshas
Vayigash. It started
Some of over 250,000 Seforim
as a regular day—I
in the Rebbe Library
went to school like
any other. I was sitting in the zal of Oholei Torah and I
was taking a test. Suddenly at about 11:15am, a bochur
came running in, shouting something really loud. I could
barely make out his words but finally I got it: “DIDAN
NOTZACH!! WE WON!!” Next thing I know bochurim and
rebbis started running out of the building toward 770.
My friend grabbed my arm and we joined the crowd.
By the time we reached 770, there were Chassidim of
all ages streaming in—and more were arriving every
minute!! Coming from their houses in Crown Heights,
from schools, by car, and even by airplane—everyone
wanted to participate in this wonderful victory.
“Hey look!” my friend shouted. “There’s the Piamenta
band!” Sure enough, right there on the lawn in front
the Rebbe’s room in 770, music began playing. Again
I was grabbed by the arm, this time pushed into circle
of Chassidim, young and old, fathers and sons, teachers
and students, all dancing joyously. We danced like that
for four hours straight! We took a break when the Rebbe
I made or
participated in
a farbrengen in
school and or at
home
came downstairs to daven Mincha and give
over a sicha, but then the celebrations
continued.
And that’s exactly what happened! The people
won over the bad spirit.
SUNDAY
SHABBOS
The Rebbe went on: we have inside us a good spirit, the
We celebrated for an entire week! Each
Yetzer Tov, who tells us that we should listen to the Nasi
night, the Rebbe spoke, we farbrenged and
Hador and a bad spirit, the Yetzer Hara, who is an "expert
then we danced
craftsman," confusing us
Chassidim
dance
outside
770
upon
through the
with all sorts of explanations
hearing the court’s decision
night.
to make it seem like it’d be
I sang the
niggun Didan
better if we didn’t listen to
On
one
of
Notzach
the Nasi Hador.
those
nights
“The
slogan
"Didan
my friend said to me, “You
Notzach" means that my
know, we’ve been singing
father in law, the Nasi of our
“Didan Notzach” over and
generation, was victorious,
over again, but what does
the Rebbe continued. “And
that mean?”
the Medrash explains how
“Easy,” I answered.
to defeat the evil spirit:
“It means we won!”
Yidden getting together and
crying out "Didan Notzach,
My friend thought for a
Again I was grabbed by the arm, Didan Notzach," Everything
moment. “That’s the simple
this time pushed into circle of must be done according to
translation; I wonder if
there is a deeper reason…” Chassidim, young and old, fathers the will of the Nasi of our
and sons, teachers and students, generation! Their Achdus
didn’t have
defeats the evil spirit, and
all dancing joyously.
to wait long
totally nullifies it.”
I learnt a Sicha to find out just
Now things started to make sense to me. I, too, have
in which the
what that deeper reason was. At the end
Rebbe puts this of the Shivas Yemei Hahekef—the seven
an evil spirit inside me to fight every day! That would
Yom Tov into
be my Yetzer Hara. Of course my Yetzer Tov is reminding
complete days of celebration—on Yud Beis
perspective.
me to listen to the words of the Nasi Hador, the Rebbe,
Teves, the Rebbe explained.
but my Yetzer Hara is also working really hard to confuse
Abba Yosei from Tzitor was once learning near a fountain.
me by telling me not to. I am victorious when I follow
A spirit that lived there said to him, “For many years I
in the Rebbe's ways. Then I can say, “Didan Notzach! I
lived here and protected this area. I watched as you came
really won!”
and went, and nothing bad ever happened to you. But
couldn’t wait to share all this with my friend. When
now, an evil spirit wants to move here who wants to do
I caught up with him later, we discussed it and came
bad things to you.”
to the same conclusion: we, as Chassidim of the Rebbe,
“What should I do?” asked Abba Yosei worriedly.
will do what the Rebbe tells us. We will increase our
learning and strengthen our hiskashrus to the Rebbe.
The spirit answered, “Tell the townspeople that they should
Then the Yetzer Hara will have no chance to influence
gather all kinds of tools that make noise, and tomorrow at
us! And what better way is there to strengthen our
daybreak they should come to the water. When they see
hiskashrus then by starting to prepare for the special
the water moving more than usual, they should make a lot
day of Yud Shvat, like the Rebbe demanded? It's only a
of noise with the tools and scream “Didan Notzach—we
month away!
won!” and not stop until they see blood.”
I
I
ַּפ ְר ַׁשת וַ יִ גַ ׁש
5
LIVING
TIMES
WITH THE
A YOMEI DIPAGRA CALENDER
COMING UP THIS WEEK IN...
TEVES
TEVES 5747
HEY
DIDAN NOTZACH
The Court Case
Rare books were being stolen from the Frierdiker Rebbe’s library! Listen
The books belong
to the Chassidim
The life of the
Frierdiker Rebbe has
always been entirely
dedicated to the needs
of the community.
The Frierdiker Rebbe’s library
is not a personal library, it is
a treasure that belongs to all
the Jewish people.
It was unthinkable that
the Frierdiker Rebbe,
who lived his entire life
in accordance with Torah
and Mitzvos, had amassed
a magnificent library out
of communal funds for his
own personal gain.
6
ַּפ ְר ַׁשת ִמ ֵקץ
..
in to the arguments given in court.
The books belong
to their inheritors
I was granted
permission to take
whatever I want from
the library.
The Frierdiker Rebbe only
made the library public
so that he could fool the
authorities and bring the
books to America.
The books are my
personal property! I am
the Frierdiker Rebbe’s
grandson and natural
heir, entitled to my
inheritance!
Celebrate!
During the court case, Chassidim davened for the books to be returned, holding their breath waiting for the
verdict. Didan Notzach became a great Simcha. Unscramble, then match it up, to find out what it was like.
VEENS
, 770
On hearing the news
erupted in
The Real Fight:
UYD EST
SKILVE
days,
For
inued.
the celebrations cont
e
Every day the Rebb
gave over a
YJO
the
In one of the sichos,
e
th
Rebbe compared
to the
simcha of hey teves
simcha of
CHAIS
Throughout the entire battle, the Rebbe spoke
passionately, saying that this was not a simple argument
over the Seforim. “Those who don’t want to return the
seforim are saying that the Frierdiker Rebbe is no longer
alive; but the truth is that the Frierdiker Rebbe is alive and
there is no inheritance!”The Gemora tells us that Yakkov
did not die. Just as his children are alive, so too he is alive.
Just like when you send a Shliach to do something on
your behalf, it is as if you are doing it yourself. When we
fulfill the Frierdiker Rebbe’s Shlichus, the Frierdiker Rebbe
is alive!” By following in the Frierdiker Rebbe’s footsteps
and fulfilling his mission, he lives in us.
--From a Sicha of Tes Vov Tammuz 5745
Did you
buy a
new sefer
in honor
of Hey
Teves?
Make sure
to write
TION
ES
T
OF H
ng that
Who testified sayi
Seforim
“my father and his
sidim”?
belong to the Chas
inside and
learn
from it, too!
wer, let your Base
Once you get the ans
you will earn miles!
and
Commander know
E
W EE K
Celebrate! On hearing the news, 770 erupted in joy. For seven days, the celebrations continued. Every day the Rebbe gave over a sicha. In one of the sichos, the Rebbe compared the simcha of Hey Teves to the simcha of Yud Tes Kislev.
Got it right? [answers]
QU
לה’ הארץ ומלואה
()לה״ו
ַּפ ְר ַׁשת ִמ ֵקץ
7
משפט הספרים – דידן נצח
סקירת השתלשלות המאורעות
תצלומי התכתבויות ודיווחים
לפני ,בעת ואחרי תקופת המשפט
מאת
הרה"ת ר' שלום דובער לוין
ב
משפט הספרים – דידן נצח
ג
משפט הספרים – דידן נצח
ב"ה
פתח דבר
סקירה כללית ממשפט הספרים ,נדפסה ב"ספריית ליובאוויטש" עמודים קעח-קפא.
המענות וההוראות שקבלתי בתקופה ההיא מכ"ק אדמו"ר זי"ע ,נדפסו ב"עבודת
הקודש" ע' קט-קיד; קכד-ט.
סקירה מורחבת יותר נלקטה ע"י הת' שמואל שי' לובעצקי ,ונדפסה בקובץ "דידן
נצח".
גם נדפסה חוברת "ה' טבת דידן נצח" ,סיפור תמציתי של אירועים סביב משפט
הספרים ,ע"י הרב משה שי' בוגומילסקי.
בחוברת זו באים הפרטים שהייתי מעורב בהם אישית ,סקירת השתלשלות
המאורעות ,תצלומי התכתבויות ודיווחים ,לפני ,בעת ואחרי תקופת המשפט.
שלום דובער לוין
ד
משפט הספרים – דידן נצח
מפתח
א.
ב.
ג.
ד.
ה.
ו.
ז.
ח.
ט.
י.
יא.
יב.
יג.
יד.
טו.
טז.
יז.
יח.
רקע
לקיחת הספרים ומכירתם
מסירת הדברים לרבי
מאמרים בעיתון "כפר חב"ד"
עריכת התיק על פי המסמכים
התייעצות עם עורכי הדין
בדיקת הספרים הגנובים
החקירות ודרישות
הדיונים עם הרח"ל
החקירות שחקרו אותי
השאלות ששאלו אצל הרבי
דיווחים לרבי
ההתעסקות בתקופת המשפט
הסיכומים שאחרי המשפט
רכישת הספרים בחזרה
חזרת הספרים והו"ל דרך אמונה
לחץ עבודה
החזרת 11הספרים האחרונים
ה
ו
ז
ז
ח
ט
י
י
יא
יג
יד
יד
טו
טז
יז
יט
כא
כב
משפט הספרים – דידן נצח
ה
סקירת השתלשלות המאורעות
א .רקע
כשהתקבלתי למשרה של ניהול "ספריית
המרכז לעניני חנוך" ]ספריית המל"ח[ ,בשלהי
חורף תשל"ז ,לא היה לי שום מושג אודות
איזשהו סכסוך בקשר לבעלות הספריה.
ידעתי רק שיש שתי מחלקות לספריה:
א( אוסף הספרים שעל ידי כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע ,הממוקם ב) 770-בקומת המרתף
ובחדר היחידות שבקומה השניה( ,ומנוהל ע"י
הספרן ר' חיים ליברמן ]רח"ל[.
ב( אוסף הספרים שעל ידי הרבי ,שנמצא בבית
הצמוד ל ,770-אשר הרבי מינה אותי לנהל
אותו.
התיידדתי עם הרח"ל ,והייתי מתייעץ עמו בכל
פרט הקשור לניהול הספריה .הוא אף היה
מייעץ לי בקשר לנושאי מחקר ועריכה שהייתי
עסוק בהם במסגרת עבודתי בספריה.
כך נמשך הדבר במשך שלוש שנים ,עד קיץ
תש"מ; שאז מגיע אלי הרח"ל ,ואומר לי כך:
תראה אני כבר זקן מדאי מכדי לנהל בעצמי את
אוסף ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ]באותו
קייץ מלאו לו 88שנים[ ,החלטנו
אם כן לבקש אותך ,אשר בד בבד
עם ניהול ספריית המל"ח תנהל גם
את האוסף של כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע אשר ב.770-
ועוד הוסיף ואמר:
זאת היא גם הבקשה של הרבנית
חנה גורארי' ]בתו של כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע[ ,אשר מבקשת
שתעלה אליה לדירתה אשר בקומה
העליונה של ,770והיא תבקש אותך
אישית בנושא.
עליתי אליה ,וגם היא אמרה לי את
אותן הדברים שאמר לי הרח"ל.
עניתי לשניהם:
איני יכול להשיב על כך בעצמי,
אשאל אצל הרבי וכן אעשה.
אז הוסיף ואמר לי הרח"ל:
תראה ,אני חושב להיות מחר אצל
הרבי ואדבר אתו גם בנושא זה,
ונראה מה יאמר.
]באותה תקופה היה הרח"ל נכנס מזמן לזמן
ליחידות אצל הרבי ,כאשר בכל יחידות כזו היו
שוהים מספר שעות ,ומשוחחים בעניני ספרים
וספרות ועוד[.
התיישבתי וכתבתי מיד את כל זאת לרבי,
וסיימתי בשאלה:
היש מקום שאתעסק בזה – בסגרת עבודתי
בהספריה?
ראיתי הספריה ,ולדעתי אפשר במשך כמה
שבועות להקים ארונות ולהכניס בהם הספרים
הנ"ל ,ואז יהי' מקום לשער האפשרויות למיין
אותם וכו'.
שלום דובער לוין
והרבי ענה לי )ראה עבודת הקודש ע' קכח(:
מופרך לגמרי לערב שתי הספריות ,ולפלא הכי
גדול – שיכנס לעניני "פוליטיקא" .ויתירה מזו
גם אותי רוצה להכניס בזה.
מהיר ח]שאי[.
רק אז נודע לי שיש כאן בעיה רצינית שלסכסוך פנימי.
ו
משפט הספרים – דידן נצח
*
]למרות שהסכסוך הרשמי התחיל בתשמ"ה ,זה
הי' רק החלק הגלוי; העימות הפנימי התחיל
כבר בשנת תשי"א ,אחרי שהרבי קיבל
הנשיאות.
הם רצו לחלק את הספריה בין יורשי כ"ק
אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ,והרבי השיב ,שאין זה
רכוש פרטי ששייכת בו חלוקה בין היורשים ,כי
אם הספריה שייכת לתנועת חב"ד .הרבי לא
הרשה לחלק הספרים ,וכך נשארו כל הספרים
ביחד ,תחת פיקוחו של הספרן הרח"ל.
אף שבחוץ לא ידעו מזה כלום ,ולא ידעו מדוע
הספריה הזאת נפרדת מהספריה שיסד הרבי
באותה תקופה ,ונקראה "ספריית המרכז לעניני
חנוך" )ראה ספריית ליובאוויטש פרק י( ,ומדוע
המפתחות לספריה נמצאים רק אצל הספרן
רח"ל ,ואצל הבת מרת חנה גורארי'[.
*
כיון שהרח"ל היה אמור להכנס ליחידות אצל
הרבי ,וכיון שהוא אמר לי ,כי בדעתו לבקש
אצל הרבי ,שירשה לי לנהל את שתי הספריות.
פחדתי שזה יראה כאילו – אחרי שהרבי השיב
לי בשלילה ,יעצתי לרח"ל לבקש שוב אצל
הרבי ,שירשה לי להיות הספרן בשתי הספריות;
לכן כתבתי מיד באותו יום פתקה קצרה לרבי,
להודיע ,כי הרח"ל אמר לי שהולך לדבר בזה
עם הרבי.
למחרת סיפר לי הרח"ל ,כי באמצע היחידות
הוא שאל זאת אצל הרבי ,והרבי שתק ולא הגיב
כלל ,עד שעברו לנושא אחר .וכך ירד הנושא
מהפרק.
*
כיון שלמעשה לא יכל עוד הרח"ל לנהל את
הספריה בעצמו ,לכן הצעתי את העבודה הזאת
אל ר' יצחק וילהלם )שעבד עד אז תחת פיקוחי,
בספריית המל"ח(.
באותה תקופה היתה ב 770-קופת "בדק
הבית" ,שעליה היו ממונים ר' חיים ברוך שי'
הלברשטם ,ר' אברהם שי' ליפסקר ור' יצחק
שי' שפרינגר.
סוכם אם כן ,שהקופה הזאת תהי' אחראית גם
על התקציב והמשכורת לניהול הספריה – ע"י
ר' יצחק וילהלם ,שעסק בסידור וניהול האוסף
הזה שבקומת המרתף.
באותה תקופה גר הרח"ל בדירת כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע ,שבקומה השניה של .770בדירה
הזאת נמצא גם חדר היחידות ,שבו ממוקמים
ארונות מלאים ספרים וכתבי יד; אלא שאליהם
לא היתה גישה למנהל החדש -ר' יצחק
וילהלם ,כי אם לאוסף המרכזי שבקומת
המרתף.
ב .לקיחת הספרים ומכירתם
לקיחת הספרים ומכירתם ע"י הנכד ,התחילה
כבר בתחילת חורף תשמ"ה.
את הספרים לקח בעיקר מחדר היחידות של
הרבי הקודם ,כי לשם לא היתה לר"י וילהלם
גישה ,כאמור לעיל.
הפעם הראשונה שנודע לי על משהו חשוד היה
בסמיכות לחנוכה תשמ"ה ,ובהקדים:
במשך כל השנים ,לפרקים היה מגיע הנכד בערי
גורארי' לשהות בשבת אצל הוריו ב .770-בחורף
תשמ"ה התחיל לבוא כמעט לכל שבת ושבת.
ומעניין הדבר שהיה מגיע עם שני מזוודות.
הבחור מאיר שלמה שי' יוניק ,היה עוזר
בשבתות בביתו של הרש"ג .במוצאי שבת היה
הנכד מבקשו לעזור לו בנשיאת המזוודות.
פעם אחד מילא מאיר שלמה את בקשתו של
בערי ,אבל מאד התפלא מדוע המזוודות הן כל
כך כבדות .שוב חשב לעצמו ,וכי מדוע צריך אני
לעזור לבערי לשאת מזוודות כבדות אלו.
במוצאי שבת ,רגיל אני לבוא למשרדי בספריה.
לפתע מגיע אלי מאיר שלמה ,ואומר לי :אחכה
כאן עד שאראה מהחלון כי בערי נסע לביתו.
שאלתי למה? והשיב לי :הוא מבקש ממני
לשאת את המזוודות הכבדות שלו ,ואיני רוצה.
אז אחרי שהוא יסע ,אעלה לדירת רש"ג ,לעזור
קצת להתארגן אחרי השבת.
כל הנושא היה מוזר; אבל מכאן ועד לחשוד
שמשהו רציני מאד קורה כאן ,עדיין הדרך
רחוקה .ולא עלה זה בלבנו כלל .כך עברו ימי
החורף.
*
בסביבות ימי הפורים ,בא אלי הר"י וילהלם,
מבוהל ,ואומר :אני חושד שיש כאן גנב ,נראה
לי שחסרים כמה ספרים יקרי ערך בספריה.
מעשה שהי' כך היה :אחרי שסיים בערי לקחת
את הספרים יקרי הערך שהיו מונחים בחדר
היחידות שבקומה השניה ,התחיל לקחת גם
ספרים יקרי הערך שבספריה בקומת קרקע,
וכאן הבחין הר"י וילהלם שהספרים חסרים.
לא ידענו במי לחשוד ,ואחרי התייעצות עם ר'
חיים ברוך שי' הלברשטם ,הוא חיבר מכשיר
משפט הספרים – דידן נצח
לדלת הספריה ,וכשזה יפתח יתחיל המכשיר
לצפצף במשרד של רח"ב הלברשטם.
כשר"י וילהלם היה בא לעבודה הוא היה מנתק
את המכשיר ,וכשלא היה שם ,היה המכשיר
מופעל.
בימי הפסח ,לא נראתה שום פריצה .גם לא
בימים האחרונים של פסח .אמנם בעת
ההתוועדות במוצאי אחש"פ ,ניתק הרח"ב
הלברשטם את המכשיר.
אחרי ההתוועודות ,בום! הר"י וילהלם נכנס
לספריה ,ורואה שוב ספרים חסרים ,שנלקחו
בעת ההתוועודת ]למותר להעיר ,שבערי גורארי'
שהה בחג ב.[770-
מיד בא לספר לי ,ונכנסנו להלם .לא רצינו לדון
בנושא ב ,770והלכנו לפינת איסטרן פארקוויי -
אלבאני לשוחח ולדון ,חשדנו באיזה בחור
מסיבה כל שהיא .ולא ידענו את נפשנו מרוב
צער.
באותה תקופה הוכנס לסוד הדברים גם ר'
בערל ע"ה יוניק.
במשך החודש שלאחרי החג היו התייעצויות,
והוחלט להפעיל וידאו מבחוץ 24 ,שעות
ביממה ,לראות מי נכנס בדלת.
את הוידאו התקינו משך זמן לפני חג השבועות.
במוצאי חג השבועות ,בום! שוב חסרים ספרים,
ומיד נראה בוידאו בערי גורארי' יוצא
מהספריה עם ספרים ביד.
הלם כזה לא חלמנו עליו אפילו בחלומות הכי
אפלים.
ג .מסירת הדברים לרבי
בסוף הוחלט שרח"ב הלברשטם יספר את
הסיפור לרבנית ,והיא כבר תדע בעצמה ,אם
ואיך להודיע לרבי .וכן עשה.
באותה תקופה הוכנס לסוד הדברים גם
המזכיר ר' בנימין שי' קליין.
*
ר' יהושע שלמה שי' צירקינד הוא אחד
מהשלוחים ,שנשלחו לארץ הקודש בשנת
תשל"ז .הוא עסק בספרים עתיקים ונדירים,
ובא לרבי לקראת חג השבועות.
באסרו חג השבועות הוא נגש אלי ואומר לי ,כי
דבר נחוץ אליו לדבר אתי .ומתחיל לשאול אותי
מי אחראי על אוסף הספרים של כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע ,ומי יש לו רשות הכניסה לשם
ז
וכו' וכו' .ובאם יש משהו חשוד ,עם מי צריך
לדבר.
הבנתי מיד כוונתו ,שנודע לו מכל הנ"ל מכיוון
אחר .אמנם לא הייתי מוכן להתחלק אתו
בפרטים.
השבתי לו :היחיד שיכול לדעת הוא המזכיר ר'
בנימין קליין.
עוד לפני שהוא הספיק לגשת לר' בנימין ,נגשתי
לר' בנימין ,ספרתי לו הכל ,ואמרתי לו :כשיבוא
אליו יהושע שלמה ,תנסה לקבל ממנו את כל
הפרטים שהוא יודע ,אבל אל תספר לו כלום
ממה שקורה .וכן עשה.
בין השאר סיפר לו ,כי בערי מוכר לאספנים
ספרים שהוא לוקח מהספריה.
*
אחרי שהרבנית סיפרה הכל לרבי ,קרא הרבי
לגיסו הרב שמרי' ע"ה גורארי' )הרש"ג ,אביו
של הנכד בערי( ודיבר אתו בזה ,ואף הורה לו
מה ואיך לדבר עם בנו בזה .וכן עשה ]זה נודע
לנו אח"כ[ .ובסוף אמר לו הרבי ,שאם עד י"ב
תמוז לא יהי' פתרון לנושא ,הרבי ידבר בזה
ברבים.
בר"ח תמוז ,קרא הרבי לחדרו את חברי הנהלת
אגודת חסידי חב"ד ,ודיבר אתם אודות
הקטרוגים שיש על 770ועל הספריה ,וכי יש
לבנות 770גם בכפר חב"ד.
איש מהקרואים לא הבין מאומה במה מדובר,
וגם אנחנו לא דברנו מאומה.
בי"ב תמוז היתה השיחה הראשונה ,וההמשך
ידוע.
ד .מאמרים בעיתון "כפר חב"ד"
מיד אחרי השיחות בי"ב תמוז ובט"ו תמוז,
התיישבתי ללמוד את הנושא עפ"י המסמכים
שבהישג ידי ,ובהתאם לזה כתבתי מאמר על
מנת לפרסמו בעיתון "כפר חב"ד".
מטרת המאמר היה :כיון שנושא הספרים עדיין
לא היה מוכר כל כך לקהל ,לכן אבאר לפני קהל
הקוראים את הרקע ההסטורי של השתדלות
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ליסד את הספריה,
והדרכים שבה נהג לרכוש את הספרים עבור
הספריה.
לפני משלוח המאמר מסרתי העתק לרבי,
וכתבתי:
ב"ה יום ה' כ"ב תמוז
כ"ק אדמו"ר שליט"א
ח
משפט הספרים – דידן נצח
מצו"ב מאמר שכתבתי עבור
העתון "כפר חב"ד".
שלום דובער לוין
הרבי תיקן על מכתבי:
)מאמר( הא'.
והוסיף להורות למזכירות:
להחזיר )לי את המאמר(.
וכן הוסיף לרשום עליו:
מהיר ח]שאי[.
בזה לא הסתפק הרבי ,והגיה
בתוך המאמר עצמו בכמה
מקומות.
המאמר נדפס ב"כפר חב"ד"
גליון 200ע' .22
*
בהתאם לזה הכנתי עוד שני מאמרים עבור
ה"כפר חב"ד"; אלא שבינתיים הוגש הנושא
לבית המשפט ,ואז הודיעו עורכי הדין ,אשר
נושא הנמצא בבית המשפט ,לא כדאי לפרסם
אודותיו בשום דרך שהיא ,כי כל מילה מיותרת
עלולה להזיק למשפט.
כך הוחלט שלא להדפיס את שאר המאמרים
ב"כפר חב"ד" .ואז מסרתי את שני המאמרים
לידי הר"י שי' קרינסקי )כדי למוסרם לעורכי
הדין( ,בצירוף מכתב קצר:
ב"ה יום ג' י"ט מנ"א
כבוד הר"י קרינסקי שי'
בנוסף למאמר שהדפסתי ב"כפר חב"ד",
ובנוסף לאגרות ע"ד שייכות הספרים ל"אגודת
חסידי חב"ד" ,מצו"ב עוד שני מאמרים
שכתבתי בנד"ז עבור כפר חב"ד ,אך החלטתי
שלא להדפיסם.
בכל אלה מבואר בבירור ובפשיטות ,שמעולם
לא נחשבה הספריה כרכוש פרטי לשם ירושה
וכו' ,אלא כ"ספריית ליובאוויטש; אלא
שספריה זו היא בסמכותו הבלעדית של רבנו.
בברכת הצלחה
שלום דובער לוין
ה .עריכת התיק על פי המסמכים
בא' מימי תחילת מנ"א ,פוגש אותי המזכיר ר'
יהודה שי' קרינסקי ב ,770-ואומר לי :מסתמא
שמעת אשר נושא הספרים הוגש למשפט .הרבי
הורה לי לומר לך ,כי אתה תעסוק בהכנת
המסמכים עבור המשפט.
מיד עזבנו ,אני ור"י וילהלם ,את כל שאר
עיסוקינו ,והתמסרנו להכנת המסמכים .עברנו
על עשרות אלפי מסמכים שבארכיון הספריה,
לחפש כל מסמך הקשור לנושא.
עברנו גם על הארכיון של הרב ישראל ע"ה
דזייקאבסאן )שהיה מנהל אגודת חב"ד בשנים
תרצ"ו-ת"ש( ,שבו כעשרים אלף מסמכים.
כך במשך 4חדשים ,עד לתחלת המשפט בי"ט
כסלו.
כמה ימים לפני תחלת המשפט דיווחתי לרבי:
ב"ה י"ד כסלו ה'תשמ"ו
כ"ק אדמו"ר שליט"א
יש כמה פרטים שהשתמטתי עד עתה
מלכותבם] ,עתה[ נראה לי שנחוץ הענין
שאפרש שיחתי:
א( זה ארבעה חדשים שכמעט כל עסקי ,ביום
ובלילה ,הוא בנושא זה ,להכין מסמכים ,לבנות
בנין מוצק עבור המשפט ולהכין ולבאר כל זאת
אל העורכי דין ,כמעט יום יום עומדים העו"ד
בקשר אתי בנוגע לכל הנ"ל.
ב( לפי כל הבנין שבניתי אומרים כל העו"ד
שלנו אשר ברור הוא כשמש שננצח במשפט
נצחון גמור.
ג( פרטים רבים שנבנה עליהם הבנין ביררתי
בעקיפין בשיחותי הרבות עם הרח"ל שי' .על
רוב השיחות דנתי בשעתו עם העו"ד ,ועפ"י
דיונים אלה ידעתי מה עוד עלי לברר אצלו.
ד( יחד אתי עובד בכ"ז מאחורי הקלעים
הרה"ת ר' יצחק וילהלם ,ביחד עברנו במשך
תקופה זו על עשרות אלפי מסמכים ,שמתוכם
ביררנו מאות אחדים ,שעליהם נבנה כל הבנין
הזה...
ט
משפט הספרים – דידן נצח
כ"ז מצאתי לנחוץ להבהיר ,ועוד יש אלפי
פרטים בפרשה ,שאינני מפרש כאן ,ושוחחתי
עליהם בפרטיות עם העו"ד וה"מומחים"
הנ"ל ,ועם וילהלם הנ"ל.
שלום דובער לוין
המכתב במילואו – לקמן ע' כג.
ו .התייעצות עם עורכי הדין
נחזור לימי תחלת מנ"א ה'תשמ"ה:
למחרת מודיע לי הר"י קרינסקי ,כי העו"ד נתן
לוין יבוא לבקר אותנו בספריה ולהכין תוכנית
פעולה.
הר"י שי' קרינסקי והרא"י שי' שמטוב באו
לספריה יחד עם העו"ד ר' נתן שי' לוין ,הציגו
אותנו )הר"י וילהלם ואני( בפניו ,והראנו להם
את הספריה.
הר"י קרינסקי הוצרך לעזוב מיד את הספריה
)להסיע את הרבי לאוהל( ,ואח"כ עזב גם
הרא"י שם טוב ,ואילו העו"ד נתן לוין נשאר
לשוחח אתנו במשך כמה שעות ,עד שהיה ברור
לנו באיזה כיוון הולכים ואיזה סוג מסמכים
אנו מחפשים.
*
כעבור ימים אחדים מודיע לי הר"י קרינסקי ,כי
הוכנס עו"ד נוסף לנושא ,הוא העו"ד ר' יוסף
)ג'רי( שי' שעסטאק ,וכי הוא יבוא להכיר את
הנושא מקרוב ,וישבנו אתו כמה שעות במשרד
של הר"י קרינסקי.
בסוף אמר ,שהוא עדיין אינו בקי בכל הפרטים
המסועפים ,ולכן מבקש שאני אבוא אליו
למשרדו בפילדלפיה ,לשוחח אתו במשך יום
תמים ,לתת לו רקע בכל הנושא לפרטיו.
הרא"י שמטוב לקח אותי למשרדו של העו"ד
שעסטאק בפילדלפיה ,השאיר אותי אתו למשך
כל היום ,ובערב בא שוב לאסוף אותי.
*
במשך חודשים אלו נפגשנו גם כמה פעמים עם
העו"ד השלישי ,ר' שמחה )סעט( שי' וואקסמאן
)עוזרו של העו"ד ר' נתן לוין( ,להכין גם אותו
בנושא המשפט ,ולדון אתו בכל פרטי ההכנות
למשפט.
אחרי שעורכי הדין קבלו את הרקע ,עמדתי
אתם בקשר טלפוני הדוק במשך כל חודש אלול
ותשרי ,וגם התכתבתי אתם דרך פקסים .העו"ד
נתן לוין קורא עברית ,והייתי כותב לו בעברית
והוא היה משיב לי בטלפון.
במכתבים האלו דנתי בכל הפרטים הקשורים
למשפט:
ב"ה יום ועש"ק תשובה ה'תשמ"ו
השתדלתי לעשות היום בירור יסודי בקשר
לחשבונות הבנק הקשורים לספריה ,ואלו
התוצאות...
*
ב"ה עחה"ס ה'תשמ"ו
עד עתה הצגתי בעיקר הוכחות בעלות
"ליובאוויטש" בכלל ו"אגודת חב"ד" בפרט על
הספרים בספריה .הפעם אבא לבאר התשובות
להוכחות שהצד השני עומד להביא שהוא
רכוש פרטי...
נעבור עתה לנושא השני ,שכבר הרביתי
להוכיח ,שבמשך כל השנים היתה הספריה
שייכת לתנועת ליובאוויטש ,וגם השם של
הספריה הוא "ספרית ליובאוויטש"...
*
ב"ה ב' דחוהמ"ס ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
שלום וברכה!
מצו"ב צילום ארבע מכתבים נוספים של הרב
פייגין להר"י דזייקאבסאן ,כבקשתו...
המכתבים מארכיון דזייקאבסאן ...יש בו
כעשרים אלף מכתבים ומסמכים מהשנים
תרפ"ו-תש"י...
*
ב"ה יום ועש"ק פר' נח ה'תשמ"ו
כבקשתו מצו"ב כמה מברקים מקיץ תרפ"ט
בהם מפורש שהכסף להוצאות הנסיעה
לארה"ב באה מאת אגו"ח בארה"ב...
*
ב"ה יום ג' כ"ח מ"ח
עדיין לא דברנו כלל על הסוגיא של הכתבים...
ועוד יש להאריך בכל הדברים האלו .יספיק
דברים קצרים אלו בתור התחלה.
שלום דובער לוין
*
ב"ה מוצש"ק פר' תולדות
כבוד העו"ד נתן שי' לוין
י
משפט הספרים – דידן נצח
כבקשתך אסקור בזה בקצרה את נושא
המעמד" ,ונושא תמיכת הרבי ע"י החסידים,
בחב"ד ואצל שאר החסידים...
ע"פ הקדמה זו יש למצוא דרך להסביר גם
בבית המשפט את דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א
בשיחותיו ,על דבר "מה זרעו בחיים אף הוא
בחיים" ,ולכן אין בזה חוקי הירושה הרגילים.
מטעם זה היו צריכים גם כל החפצים
הקדושים האלו להכנס למוזיאון שבספרית
ליובאוויטש ,לאות קדוש ולמזכרת.
שלום דובער לוין
כעבור חודשיים ,בחודש מ"ח ה'תשמ"ו,
הוצרכתי לכתוב דו"ח לבית המשפט ,ושם
סקרתי גם את מה שמצאנו במחסן ובכספות
שבבנקים.
כתבתי את הדו"ח בעברית ,והוא תורגם
לאנגלית ע"י המשרד של המל"ח ,ונשלח אל
העו"ד.
אחרי כמה שיחות עם העו"ד ותיקונים שונים
במסמך ,חתמתי עליו והעברתי לידי העו"ד,
שמסרוהו לבית המשפט.
ח .החקירות ודרישות
*
ב"ה יום ב' י"א כסלו ה'תשמ"ו
ברצוני להוסיף בזה עוד פרט ,שלא ראיתי את
חשיבותו עד עתה ,והחלטתי כעת לצרפו...
באמצע תשרי הודיעני העו"ד ר' נתן לוין ,שמיד
באסרו חג הסוכות ,הוא צריך לתחקר את
הרח"ל ,וכיון שעדיין אינו בקי בנושא די
הצורך ,הוא צריך שאכין אותו לכך ,ושאשב
לידו בעת החקירות ודרישות – לייצג את אגודת
חב"ד ,ולעזור לו בעת החקירות.
ב"ה יום א' י"ח כסלו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
אני שולח בזה עוד שלשה מסמכים ,שצריך
למספר ולשלוח העתק לעו"ד קאגען ]העו"ד
של הנתבע[...
*
ההתוועדות בשמח"ת הסתיימה מאוחר ,אבל
הוכרחתי לקום לפנות בוקר ,ולכן הלכתי לנוח
מיד עם סיום ההתוועדות ,ולא נשארתי עד סוף
חלוקת הכוס של ברכה.
למרות שאני נסעתי לייצג את צד התובע –
אגודת חב"ד ,ואילו הרח"ל נסע מטעם הנתבע,
מכל מקום נסענו שנינו באותה מכונית .וכבר
בשעה 9בבוקר הגענו למשרד העו"ד שבו
התקיימו החקירות ודרישות.
שלושה ימים תמימים התקיים התיחקור של
הרח"ל .ביום השלישי הגיע גם הר"י קרינסקי,
שישב יחד אתנו ,להכין שאלות עבור העו"ד,
*
*
ז .בדיקת הספרים הגנובים
אחרי שהתיק נמסר לבית המשפט ,הורה
השופט להעביר את כל הספרים שנלקחו
מהספריה ,לפיקוח בית המשפט ,אחרי הכנת
רשימת הספרים שנלקחו.
ביו"ד אלול נסעתי עם הר"י
וילהלם ,לכספות ולמחסנים
בניו דזשערסי ,שבהם הניח
בערי גורארי' את הספרים
למשמרת .לשם הגיע גם
בערי ,אחד מעוזרי העו"ד
שלנו ,ואחד מעוזרי העו"ד
שלהם.
בדיקת
את
כשסיימנו
הספרים והרשימות ,התברר
שבסך הכל הוא לקח כ550-
ספרים ,מכר כ 100-מהם,
והשאר מונחים עדיין במחסן
של חברת שמירה בניו
דזשערסי ,והיקרים יותר –
בשני כספות שבבנקים בניו
דזשערסי.
משפט הספרים – דידן נצח
לתחקר את הרח"ל.
ביום הראשון היו השאלות כלליות ,ועיקרן –
הכירות כללית בנושא.
אלא שעם סיום היום הראשון ,בקשני העו"ד
לוין ,שאכין בכתב את הנושאים והשאלות שיש
לדעתי לדון בהם עם הרח"ל ,ובפירוט ,ולשלוח
לו בפקס ,כדי שיוכל לעיין בהם בבוקר.
וכך כתבתי לו באותו ערב ,מכתב ארוך בן 7
עמודים:
יום ד' אס"ח שמח"ת ה'תשמ"ו
הבטחתי היום להכין עבורו את תוכן כל
השאלות שלדעתי יש לשאול אצל הרח"ל
שי'...
בחמשה נושאים נפרדים יש לחקור את הרח"ל
שי' ,כדי להוציא מפיו דבר ברור.
אשתדל לפרט בכל אחד מהם ,את תוכן
הנושאים עצמם ,ואז ידע כבודו איך לסדר את
שאלותיו:
א( יש להוציא מפיו דבר ברור מה אמר רבנו
בקשר לתוכניות הספריה .הדברים היו בשנת
תרפ"ח ,לאחר צאת הרח"ל שי' מרוסיה
בחודש אייר...
ב( הנושא השני שיש להביא את רח"ל
להודאתו הוא ,שהספריה היא "ספריית
ליובאוויטש"...
הנושא השלישי שיש להעלות עם הרח"ל שי'
הוא זה של בעלות ה"מעמד" ,שממנו נקנו
הספרים לספריה...
הנושא הרביעי שיש לדון בו עם הרח"ל שי'
הוא ,על מצב הספריה לאחר תש"י...
שוב אנו מגיעים מכאן לנושא האחרון ,והיא
סמכותו של הרח"ל...
בנושאים אלו דנו ביום השני לחקירות.
אחרי החקירות של היום השני כתבתי לו שוב:
ב"ה יום ועש"ק בוקר ,כ"ו תשרי
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
אתמול בערב סיפר לי הר"י שי' קרינסקי,
שלפי התוכנית האחרונה יושאל הרח"ל שי'
ע"י כבודו רק במשך שעות אחדות ביום ב'
אחה"צ .ולכן יש להסתפק רק עם השאלות
שבנושא הראשון שהעליתי במכתבי הקודם,
ואבאר הפרטים בזה לענ"ד...
*
יא
את החקירה של הרח"ל שי' ניהל ,כאמור,
העו"ד ר' נתן שי' לוין .אח"כ התחילו החקירות
ודרישות של בערי גורארי' ,שגם הן נמשכו
במשך שלושה ימים.
התיחקור הזה נעשה בעיקר ע"י העו"ד השני ר'
ג'רי שי' שעסטאק .וגם הוא ביקש ממני להכינו
בנושאים הקשורים ,ושאשב לידו בשלושת
הימים האלו .יחד אתי ישבו בחקירות אלו
הר"י שי' קרינסקי והרא"י שי' שמטוב ,לייצג
את אגודת חב"ד.
הכנת הנושא עם העו"ד שעסטאק נעשו בעיקר
פנים-אל-פנים ,או בטלפון .ורק בעת הצורך
כתבתי גם לו מכתב בפקס:
ב"ה יום ועש"ק פר' נח ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד מר ג'ערי שוסטאק שי'
נקודה אחת ,עיקרית לפ"ע ,עדיין לא נתבארה
כראוי...
את כל זאת מצאתי לנחוץ להבהיר.
כתבתי זה עתה מכתב גם לעו"ד לוין .ואני
מצרף גם צילום מהמכתב הזה.
בכבוד
שלום דובער לוין
*
בשאר החקירות ודרישות לא היו זקוקים לי.
ואני המשכתי להתמסר לבדיקת והכנת
המסמכים ,יחד עם הר"י וילהלם.
ט .הדיונים עם הרח"ל
במשך תקופת ההכנות למשפט ,המשיך הרח"ל
לבקרני בספריה ,כרגיל ,והיינו מתווכחים תמיד
בנושא הספריה והמשפט .הוא ניסה להסביר
את עמדתו בנידון ,ואני השתדלתי להוכיח לו
את טעותו.
בסיום תקופה זו ,ראיתי הכרח לדווח לרבי על
תוכן הדברים ,וכך כתבתי:
בשבועות האחרונים נכנס אלי בכל יום הרח"ל
שי' לדבר בנושא הספרים .אני משתדל
להסביר לו את טעותו .מבלי כל קשר לפועל...
זהו סיכום כללי מרוב הדיבורים ,בין אם
השבתי כראוי ובין אם לאו ,בין אם היה עלי
לדבר אתו בזה ובין אם לא ,מרגיש אני חובה
לעצמי לסכם את הדברים ולדווח עליהם.
שלום דובער לוין
הרבי השיב על כך) :חובה( כפשוט )לסכם את
הדברים ולדווח עליהם.
יב
משפט הספרים – דידן נצח
המלים המוסגרות הודגשו בכתי"ק מתוך
מכתבי.
אף שכתב כן )ובמשך כל השנים שכבר ניצלו
הספרים – לא הודיע לאף אחד מהנ"ל שנשארו
אח"כ הוסיף בפתקה נפרדת:
חושך הגלות מפורסם – אבל עד כ"כ לא
שערתי .ולשלול פעולה מבהילה בזה ,מוכרחני
– היפך הנהגתי בזה ע"ע – לכתוב עכ"פ
בקיצור:
לפני שבועות אחדים העיד המדובר שי' )בהן
צדק או בשבועה( שאדמ"ורם של רבבות
מישראל כתב כו"כ מכתבים בחתימת ידו(1 :
לכו"כ מחסידיו (2 ,בהם רבנים (3 ,למשרד
החוץ דארצה"ב (4 ,לסענאטרן ואנשי
הקאנגרעס ,שמבקשם שיצילו הספרי' כיון
שהיא נכס הכלל וכו' – וכתבו הצליח ונמצאת
כאן ב – 770וברור הדבר שלא כתב כן אלא כדי
להציל ספריו שלו ,אבל לא נתנם כלל לציבור,
נכס שלו( .עדותו הנ"ל הייתה )גם( בשביל
שופט נוצרי .נוסף על כהנ"ל – שהמדובר
באדמו"ר הנמצא כבר בעולם האמת.
כנראה מ"רוח" הדו"ח שלו – אין לו כל מושג
בכהנ"ל כלל – אף שבטח שמע בעצמו פא"פ
כהנ"ל )ויותר מפעם אחת( .ע"פ השמועה –
תגובתו היחידה הייתה – ראיות בשכל שלו –
היפך השכל של המדובר.
]כלומר ,שמדיווח שלי נראה ,שבמקום לשאול
אותו איך העיז לומר את כל הנ"ל ,במקום זאת
הבאתי ראיות בשכל ,להוכיח היפך מהשכל של
הרח"ל[.
ישאל בהקדם )באם רוצה למנוע עוד מסירה
על חב"ד – ע"ד עצמו לחוד( רב )היודע
משפט הספרים – דידן נצח
בלאה"כ ע"ד כהנ"ל ,כדי שלא להרבות
ב"קדה"ש" של כ"ק מו"ח אדמו"ר( – איך
צ"ל תגובתו )ובעתיד ובעבר( לכהנ"ל
ובפרטיות.
]כלומר ,שאם יתפרסם שהרבי הורה לי לשאול
שאלות אלו ,הרי שזה יהי' מספיק סיבה לקרוא
את הרבי להעיד בבית המשפט .ולכן אשאל
שאלה זו עד דעת עצמי לחוד ,ולא בשם הרבי[.
ובטח יודיעני המענה )מבלי להזכיר שם הרב(
ומה טוב – בצירוף מקורות )בכדי לדעת האם
הרב רואה בכל זה – שקו"ט שכלית של שני
אנשים ,או שראה עוד משהו(.
*
למחרת שאלתי רב ,ואח"כ דיווחתי לרבי:
ב"ה יום א' ויצא
כ"ק אדמו"ר שליט"א
כהוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א שאלתי אצל
אחד מרבני אנ"ש...
אלו הם דברי הרב.
שלום דובער לוין
*
י .החקירות שחקרו אותי
עוד לפני שהשבתי לרבי על השאלה הנזכרת,
העיק על לבי דבר נוסף ,שאודותיו כתבתי לרבי
באותו יום:
יג
לע"ע אשיב בהנוגע לפועל ,שאי"ה מחרתיים
עומד אני לחקירת שתי וערב ע"י העו"ד
שלהם ,ובודאי ישאל גם אותי את אותן
השאלות ששאלו אותו...
עיינתי בזה הרבה ,והתייעצתי עם כמה וכמה,
ומחובתי לפרש ולשאול...
אש ֵאל גם אני
ושוב אני חוזר על שאלתי ,בודאי ָ
שאלות אלו ...
שלום דובער לוין
והרבי השיב:
מהיר .ח ]חשאי[.
כנראה חושך הגלות הוא יותר באין ערוך
מאשר רמזתי בפתקא הא'.
לא הזכ]יר[ )גם לא ברמז( על שום דבר ,רק על
קדה"ש של אדמו"ר דחב"ד ,או הפכו ממש.
בעניני קדה"ש הבחינה היחידה מה יאמרו
עשרה מישראל ע"י דבורו של פלוני ועדותו
)ואין נפק"מ כלל )מלבד בנוגע לשכרו וכו'(
כוונתו בזה(.
מפורסם שהאדמו"ר משך שנים רבות הי'
במצב בלי כל לחץ ,בודאי זכר שנתן מכתביו
)ואולי גם הלשון( ובודאי הבין איך מתפרשים
ע"י ממשלת ארצה"ב ועשרה מישראל למי
שייכים הספרים!! ואין רומזין אפילו האם הי'
צורך ,שהאדמו"ר יעשה מה שהוא לתקן פי'
הפשוט במכתביו או לא )וגם בזה – המחליטים
הם רק עשרה מישראל(.
יד
משפט הספרים – דידן נצח
"דרך אגב" כנראה גם אצלו ספק האם הי'
צורך כו'!
והוא מפלפל :למי היו שייכים הס' לפני המכ'
או לאחריהם ,מהי כוונת המדבר ,מדותיו וכו' –
וכל רגע בלי מחאה מתאימה ה"ז רגע של היפך
קדה"ש דהאדמו"ר.
לפקוח עינים עוורות – קרה ענין לגמרי למעלה
מן הטבע ,שהשופט )נוצרי( חוו"ד לפני
המשפט ובפני עו"ד – שלפרש מכ' האדמו"ר
כפי' הצד השני הוא ] ...לא הצלחתי לפענח
המלה באנגלית[ .ואותם שצריכים היו להגן על
כבודו – מתפלפלים.
*
בעת הדרישה וחקירה שלי ע"י העו"ד ,שאלוני
אודות כתבי היד מאוסף כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע ,שנמצאים עתה בספריית המל"ח
שע"י הרבי .טעיתי במענה שלי ,ואח"כ הודעתי
לרבי מה שעניתי ,והרבי התרעם על הדברים
האלה .למחרת כתבתי:
רציתי להבהיר בקשר להביכלאך ,שאין כאן
שום תביעות או טענות מן הצד השני ,רק אי
הבנה קלה שבאה מחמת טעותי ,ובל"נ אתקן
את טעותי והכל על מקומו יבוא בשלום:
בין השאלות שאלוני אם נמצאים עתה בספרית
המרכז כת"י שהיו פעם באוסף כת"י של כ"ק
אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
השבתי :כמדומני ,מבין כת"י שו"ת הצ"צ
שעבד עליהם כ"ק אדמו"ר שליט"א בשנת
תש"ו ,נמצאים אחדים עתה בספרית המרכז,
ואיני יודע איך באו לשם .אני משער שלאחר
עריכת שו"ת הצ"צ נשארו ברשות כ"ק
אדמו"ר שליט"א.
עכשיו בדקתי וראיתי שמתוך 12הביכלאך של
שו"ת הצ"צ שעבד עליהם כ"ק אדמו"ר
שליט"א בשנת תש"ו נמצא רק ביכל אחד
ויחיד ,כת"י מעתיק ,בספרית המרכז.
עתה בטוחני שהכל על מקומו יבוא בשלום...
שוב דיברתי עם שעסטאק שי' ,ואמר לי שאין
כל סיבוך וחשש בהנ"ל.
הרבי השיב על הקטע הראשון:
מנצלים אותו ודבריו – למלחמה באגו"ח,
ורוצה לרמות א"ע שרוצים בשלום.
ועל מ"ש אודות שנת תש"ו ,הוסיף:
שאז לא הי' לו כל שייכות לכל ענינים אלה –
ההדגיש זה?
ועל מ"ש שלאחר עריכת שו"ת הצ"צ נשארו
ברשות כ"ק אדמו"ר שליט"א ,כתב:
מאין ההשערה בודאות שלו – לשלול ][...
בהמצב דאז?
יא .השאלות ששאלו אצל הרבי
במשך התקופה שלפני המשפט ,כאשר עורכי
הדין של כל צד חקר ודרש את אנשי הצד
שכנגדו ,דרשו עורכי הדין של צד הנתבע לחקור
גם את הרבי.
היו בזה עימותים ודיונים רבים ,ובסוף הוסכם
על דעת השופט ועל דעת עורכי הדין של שני
הצדדים ,שיוכנו השאלות ע"י עו"ד של שני
הצדדים .אח"כ ישאלו העו"ד שלנו אצל הרבי
את השאלות שהוכנו ,וירשמו את המענות של
הרבי.
בי"ג כסלו הגיעו לספריה ,הרבי ,עורכי הדין
שלנו ,הר"י קרינסקי והרא"י שמטוב ,ושם
נשאלו השאלות וניתנו המענות.
בהמשך לזה כתבתי לרבי:
ב"ה בוקר ט"ו כסלו
כ"ק אדמו"ר שליט"א
...כיון שכמעט נכשלתי בהנ"ל ,בדברי אודות
כ"ק אדמו"ר שליט"א ,עלי להודיע עוד פרט
אחד:
בשעה שהכינו השאלות עבור כ"ק אדמו"ר
שליט"א ,והיתה שם השאלה אם קיבל ממעות
המעמד בשנים שבין תרפ"ח-ת"ש ,הצעתי
לעו"ד להוסיף ליד זה שאלה נוספת "אם עבד
כאד"ש באותה תקופה בעריכת המכתבים
וכמזכיר לכ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע,
בעת שהיו באותו מקום".
הטעם להוספה זו :אע"פ שאין כל פגם בקבלת
מעות ממעות המעמד; מ"מ אם אמנם בעת
המשפט ימצא הצד השני איזה פגם בזה,
אהיה מוכן לבאר ,שהיה בזה גם תשלום
בעקיפין תמורת עבודתו למען תנועת חב"ד.
כיון שקשור זה באופן אישי לכ"ק אדמו"ר
שליט"א ,מרגיש אני חובה להודיע זאת.
*
יב .דיווחים לרבי
כשבוע לפני תחלת המשפט פנו אלי עורכי הדין
שלנו ,לומר שהרבי מאד מאד לא רגוע
מהמשפט ,וכדאי מאד שאסקור לפניו את תוכן
המסמכים שעליהם בנוי התיק שלנו ,שעל פיהם
נראה הנצחון ברור .וכך עשיתי.
משפט הספרים – דידן נצח
חלק ממה שכתבתי בי"ד כסלו ,כבר העתקתי
לעיל ,ובשלימותו – לקמן ע' כג.
המשפט התחיל בי"ט כסלו ,ובמשך הימים
שבינתיים כתבתי עוד כמה פעמים:
ב"ה אור ליום ועש"ק וישלח
כ"ק אדמו"ר שליט"א
יש שני פרטים שהריני מרגיש הכרח לבאר
ולהבהיר...
המכתב במילואו – לקמן ע' כד.
*
יום ועש"ק וישלח
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אקצר הפעם ,במקום שיש להאריך:
מפורש במודעה המצו"ב ,ובעוד רבות כיו"ב,
שכל השולחים ספרים הם שולחים אותם
ל"ספרית ליובאוויטש" מבלי להזכיר את
האדמו"ר מליובאווטש...
כך יש עוד סעיפים רבים להוכיח את כל זאת,
והפעם אקצר בהכרח.
שלום דובער לוין
המכתב במילואו – לקמן ע' כה.
*
ב"ה מוצש"ק פר' וישלח
כ"ק אדמו"ר שליט"א
נתבקשתי ,ע"י כמה מהעוסקים בנושא
הספרים ,לסקור לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א,
את היסודות שעליהם נבנה בנין ההוכחות
לבעלות אגו"ח על הספריה ,וכבר באמצע
השבוע שעבר בקשני לעשות זאת העו"ד מר
שעסטאק שי' ,אלא שלא אסתייע מילתא עד
עתה.
אשתדל לעשות זאת כעת בעזהי"ת ,עכ"פ
סקירה כללית...
כך הגענו למסקנא ,שבמשך כל השנים של
קיומה של הספריה ,מאז שנת תרפ"ח ועד
עצם היום הזה ,היה ברור ומוכח מכל פרט,
שתמיד היתה הספריה רכושה של תנועת
חב"ד בכלל ,ושל ארגון אגודת חב"ד בפרט.
ע"פ כ"ז בטוחים העו"ד שי' שאין כל ספק
שבסופו של דבר יהיה נצחון גמור לטובתינו,
וא"כ אפשר ללכת למשפט עם מארש של
נצחון.
שלום דובער לוין
טו
המכתב במילואו – לקמן ע' כו-ט.
יג .ההתעסקות בתקופת המשפט
בי"ט כסלו תשמ"ו התחיל המשפט ,הדיון
הראשון במשפט היה ,טענת העו"ד של הצד
השני ,שאסור לי להיות נוכח באולם בעת
המשפט ,כיון שאני עד.
העו"ד השיבו שאני העד המומחה ,שעוזר להם
להכין את כל התיק ,ואינם יכולים בלעדי .היה
דיון מפורט ,ובסוף פסק השופט שאני יכול
להשאר )ראה תעתיק בית המשפט ע' .(103-108
כך נשארתי באולם במשך כל שלושת השבועות
של המשפט ,והייתי בקשר ישיר עם העו"ד,
כשהיתה להם איזו שאלה פנו אלי במקום.
*
גם בלילות לא הייתי פנוי ,כי העו"ד ביקשו
ממני להכין את רקע תוכן המשפט לפני העדים.
כל עד שעולה לדוכן ,צריך הוא להבין את רקע
הנושא .ישבתי להכין כמה עדים ,הן עדים
חב"דיים והן עדים מבחוץ.
הודעתי על כך לרבי:
ב"ה י"ד כסלו ה'תשמ"ו
כ"ק אדמו"ר שליט"א
...ע"פ החלטת העו"ד נצטויתי להכין שלשה
"מומחים" שיעידו לטובתינו במשפט ,ואני
אהיה ה"מומחה" מטעם חב"ד להוכיח את כל
הבנין הזה בבית המשפט.
*
אחד המומחים שבא להעיד היה הרב
דזייקאבס מאנגליה .ואודות הכנתו להעיד
בבית המשפט דיווחתי לרבי:
ב"ה אור ליום ועש"ק וישלח
כ"ק אדמו"ר שליט"א
...לפי התוכנית הראשונה חשב ג'ייקאבס שי'
לבאר ,שלפי התורה של חב"ד" ,ביטול היש",
אי אפשר לומר שה"מעמד" והספרים הם
רכושו הפרטי של הרבי .אך ביום ג' בערב
נפגשתי אתו לשיחה של שעתיים ,להכינו
לקראת עדותו.
ביארתי לו את כל האמור במכתבי ממוצש"ק
פר' תולדות המצו"ב ,ע"ד המעמד .ואת תוכן
האמור בזה יבאר ע"פ התורה של ביטול היש.
כך גם את החלטתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ
נ"ע לקחת מכסף המעמד לקניית ספרים
לספריית ליובאוויטש – ע"פ התורה הנ"ל.
טז
משפט הספרים – דידן נצח
כ"ז נחוץ )בין בעדותו של ג'ייקאבס ובין בזו
של ]הרב יצחק זלמן שי'[ פויזנר ו]של הרב
עמנואל שי'[ שאחאט( ,כדי שיהיו הענינים
האלו מבוארים ,לא רק מבחינת המסמכים,
אלא גם מבחינה מדעית פילוסופית.
*
הכנתי לעדות בית המשפט ,גם את הרב רלב"ג
שי' .ואח"כ דיווחתי על כך אל העו"ד נתן שי'
לוין:
זה עתה דברתי בארוכה עם הרב רלב"ג .הוא
עשה רושם טוב מאד עלי ,אך ראיתי בעליל,
שהוא לא יצליח להסביר את כל הנימוקים שלו
בבית המשפט ,מחוסר ידיעה ומחוסר יכולת
להתמודד בהגבלות חוקי בית המשפט .הוא
ישתדל לבאר את עצמו ,הוא ירבה להביא
שמות פוסקים ,העלערשטיין ]העו"ד של צד
הנתבע[ יצעק "הירסיי" ]עד מפי עד[ ,והוא לא
יוכל להמנע מלהמשיך להביא שמות פוסקים.
אני חושב שזאת היתה סיבת שילה ]עד
מומחה מטעם הנתבע[ ,שבחר בכתיבת
"מעמאראנדום" ]הצהרה[ ,שרק באופן כזה
אפשר להסביר את כל הסוגיא.
לכן הצעתי גם להרב רלב"ג לכתוב
מעמאראנדום ,שבו יוכיח את כל טענותיו
ושיבושיו של שילה .הוא הבין אותי והסכים
לעשות זאת .אך אמרתי לו ,שאני מציע,
והפוסק האחרון הוא העו"ד נאט לוין שי'.
*
גם הייתי כותב פקסים בלילות אל העו"ד נתן
לוין ,כדי ללבן נושאים שעלו בדוכן העדות
במשך היום:
ב"ה אור ליום ד' דחנוכה
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
כבקשתך צלמתי את כל התשובות שציינת...
*
ב"ה מוצש"ק זאת חנוכה
טעויות ושיבושים במעמאראנדום של פרופ'
שילה...
*
ב"ה יום א' זאת חנוכה
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
יש כמה פרטים בקשר למשפט ,שלדעתי כדאי
שאבארם...
עתה אעבור ברשותך לנושא המשפט הכללי...
*
יד .הסיכומים שאחרי המשפט
אחרי סיום המשפט ,עדיין הייתי עסוק בזה
במשך חודש -חודשיים ,תקופת מתן הסיכומים
של העו"ד משני הצדדים .כל דבר שכתבו עו"ד
אלו ואלו נשלח לי מיד ,ובהמשך לזה באו
דיונים בפקסים וטלפוניים עם עורכי הדין:
ב"ה יום ד' כ"ו שבט ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
הריני לרשום בזה איזה הערות לה"דראפט"
]טיוטה של הסיכום[ שלו ,שעושה רושם טוב
מאד...
*
ב"ה אור ליום ועש"ק משפטים ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
התחלתי לקרוא את הדעפענדענט'ס פוסט
טרייל בריף ]סיכום הנתבע שלאחר המשפט[,
והריני רואה לרשום בזה איזה הערות והפרכות
לדבריהם...
זה יספיק בתור התחלה ,מענה ל 36-עמודים
הראשונים .את שאר התשובות ,לדבריהם
שבחלק שני ,ארשום בעזהי"ת ואשלח אחר
השבת.
בברכת שבתא טבא
שלום דובער לוין
הוספות להערות...
*
ב"ה יום ה' ד' אד"ר ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
הערות לדראפט של הרעפלייס ]טיוטה של
מענה העו"ד שלנו ,לסיכום של העו"ד
שלהם[...
*
ב"ה יום ועש"ק תרומה ה'תשמ"ו
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
הוספה להערות ששלחתי אתמול...
*
ב"ה יום ד' כ"ד אד"ר ה'תשמ"ו
משפט הספרים – דידן נצח
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
תגובות למכתב העלערשטיין מ 3-במארס...
*
בשלהי אד"ר ה'תשמ"ו ,חזרתי לעבודה
השוטפת בספריה.
טו .רכישת הספרים בחזרה
בה' טבת ה'תשמ"ז ניתן פסק הדין של השופט
סיפטון ,כי הספריה שייכת לאגודת חב"ד ,וכי
כל הספרים שנלקחו צריכים לחזור אליה.
אז נדרש הצד שלנו ,לתת לבית המשפט דיווח
מפורט מכל מה שנקנה חזרה ,וסכום הכסף
שניתן עבורם.
*
הספרים שנמכרו ע"י בערי גורארי' ,במשך שנת
תשמ"ה ,נרכשו בחזרה מהקונים ,במשך
החדשים מנחם-אב תשמ"ה – כסלו תשמ"ו,
ע"י אגודת חב"ד.
הספרים וכתבי-היד נמכרו על ידו בארה"ב
ובארה"ק ובאירופה.
קניית הספרים שנמכרו בארה"ב עסקו בהם
בעיקר הרב משה שי' בוגומילסקי ,עם בן דודו
הביבליוגרף ר' אליעזר שי' כצמן.
הספרים שנמכרו בארה"ק עסקו בהם ר' יהושע
שלמה שי' צירקינד ,הרב מרדכי שי' אשכנזי
והרב אפרים ע"ה וואלף.
הספרים שנמכרו באירופה עסק בהם בעיקר
הרב פייוויש שי' וואגל.
כמעט כל הספרים הוחזרו; ספרים אחדים הם
מאד נפוצים וקשה לדעת אם הם או דומיהם
הוחזרו.
כשנדרשתי להכין את הרשימות האלו ,כתבתי:
ב"ה יום ה' כ"א טבת ה'תשמ"ז
כבוד העו"ד ר' נתן שי' לוין
בקשר לספרים שקנינו חזרה ,עבדתי כל היום
על סידור וריכוז המסמכים הקשורים לזה,
והריני סוקר אותם בזה:
הספרים שנמכרו בארה"ב נקנו ע"י
בוגומילסקי.
שנמכרו בארה"ק נקנו ע"י וולף.
שנמכרו באנגליה נקנו ע"י ווגל...
*
יז
ב"ה יום א' כ"ד טבת ה'תשמ"ז
ידידי יצחק שי' ]וילהלם[
נא לבדוק אם כל הספרים שנקנו שלא
בארה"ק נמצאים אצלך:
הסכום הכולל הוא 69ספרים ב 65-כרכים...
*
ב"ה יום ג' כ"ה טבת ה'תשמ"ז
כבוד עורכי הדין ר' נתן שי' לוין ור' יוסף שי'
שעסטאק
הריני מודיע בזה ,על פי בדיקות יסודיות ,אשר
אגודת חסידי חב"ד קנתה בחזרה כמעט את כל
הספרים מספריית אגו"ח שנמכרו ע"י ב.
גורארי' ,במשך החדשים יולי דצמבר ,1985
עבור סכום הכולל של $437,744מלבד שאר
ההוצאות שהיו עבור קניית הספרים ,כמו
טלפונים נסיעות וכיו"ב.
*
ב"ה יום ועש"ק שמיני ה'תשמ"ז
כבוד העו"ד מר שמחה שי' ]וואקסמאן[
שלום וברכה!
במענה לשאלותיו:
מתוך 102הספרים שמכר בערי )לדבריו( נקנו
חזרה 94ספרים ,ואילו 8ספרים עדיין לא
נמצאו...
המכתב במילואו – לקמן ע' ל-לג.
*
כל הספרים שנקנו בארה"ב ובאירופה הוחזרו
לספריה ,ושמורים שם עד היום.
אמנם הספרים שנקנו בארה"ק ,הורה הרבי
להניחם למשמרת בכספת של ועד כפר חב"ד.
עסקו אז בבניית 770בכפר חב"ד ,והתוכנית
היתה לפתוח שם ספריה רצינית ,סניף של
ספריית אגודת חב"ד ,והתרומה של הספריה
המרכזית לסניף תהיה 40הספרים העתיקים
האלו שנקנו חזרה בארה"ק.
אמנם לפועל נבנה ,770ומסיבות שונות לא
נוסדה שם הספריה הרצינית שהיתה בתוכנית
)רק ספריה לילדים( ,והספרים האלו נשארו
שמורים בכספת של ועד כפר חב"ד.
בתחלת תמוז תשנ"ד הייתי בארה"ק ,בש"ק ב'
תמוז ,היו לי שיחות ארוכות בנושא עם הרב
הרב מרדכי שי' אשכנזי )בתור רבו של כפר
חב"ד( ,ועם הרי"י שי' אהרונוב )בתור חבר
יח
משפט הספרים – דידן נצח
הנהלת אגודת חב"ד בארה"ק( ,לקבוע מה
לעשות בספרים האלו; או שתיבנה סוכ"ס
ספרייה רצינית ב 770שבכפר חב"ד ,ולשם
יובאו ספרים אלו ,או שהספרים יוחזרו
לספריה לכאן בנ.י.
קבענו להפגש שוב ביום ראשון בצהרים ,ג'
תמוז תשנ"ד ,יחד עם ר' שלמה ע"ה מיידנצ'יק
)בתור יו"ר אגודת חב"ד בארה"ק( ,ולקבוע
סופית בנידון.
בשבת עדיין לא ידענו מה מצפה לנו בג' תמוז.
ולמעשה ,יצאנו ביום ראשון במטוס לנ.י .ואילו
הספרים נשארו גנוזים בכספת של ועד כפר
חב"ד ,עד היום הזה.
*
נחזור לחורף ה'תשמ"ז:
באותה שעה ,הטיל עלי הרבי את עבודת עריכת
האגרות-קודש שלו ,וזירזני על כך ביותר.
בתחלת חודש ניסן סיימתי את עריכת הכרך
הראשון ,והתחלתי לעבוד על הכרך השני,
שהרבי זרזני ביותר ,להשתדל לסיים עריכתו
לקראת ל"ג בעומר.
עניתי על כך לרבי:
ב"ה יום ב' כ"ח ניסן ה'תשמ"ז
כ"ק אדמו"ר שליט"א
בענין אגרות-קודש ח"ב עד ל"ג בעומר; הדבר
אפשרי ,אבל:
א( באם גם הכרך השני יהי' קטן ,היינו
שיכלול רק את אגרות השנים תש"ה-ז ,ולא
את תש"ח.
ב( ימים האחרונים הייתי טרוד בענין משפט
הספרים .לפי הנראה גם בשבועות הקרובים
אהיה טרוד בזה קצת; אך אשתדל להסתפק
רק בהמוכרח
שלום דובער לוין
והרבי השיב לי:
]רק בהמוכרח[ אינו מספיק ,כמובן וידחה
]אגרות קודש ח"ב[ וכל עכבה לטובה )ויהי'
כרך גדול(.
עזבתי אם כן את עריכת האגרות-קודש ,לכמה
שבועות ,עד שסיימתי את עריכת רשימת קניית
הספרים.
קבלתי את כל מסמכי הקניה ,עמדתי בקשר עם
כל אחד מהנזכרים לעיל ,ולפי כל אלו הכנתי
דיווח מפורט עבור בית המשפט.
*
משפט הספרים – דידן נצח
טז.
חזרת הספרים והו"ל דרך אמונה
אחרי מתן פסק הדין של השופט ,בה' טבת
ה'תשמ"ז ,הגיש הנתבע ערעור לפני בית
המשפט לערעורים .שם התקיימו דיונים במשך
הקיץ.
בכ"ח מ"ח תשמ"ח ניתן הצו הסופי של בית
המשפט לערעורים ,להחזיר את כל הספרים
שנלקחו מהספריה ,וביום השני ב' כסלו נסענו
לקבל את הספרים ,מהכספות שבשני הבנקים
והמחסן.
נסענו לשם ,הר"י שי' קרינסקי ,הרא"י שי'
שמטוב ,הרח"ב שי' הלברשטם ,הר"י שי'
וילהלם ואני.
כשכל זה קרה היינו אנחנו )הר"י וילהלם ואני(
במשאית ,יחד עם ארגזי הספרים ,ולא ידענו
כלום ממה שקורה.
הכנסת הספרים מהמכונית ל770-
כשהמשאית הגיע ל 770-התפלאנו מאד מדוע
כל הרחבה ריקה מאדם.
הארגזים הורדו מהמשאית והוכנסו ליד חדר
היחידות של הרבי .הלכנו ריקוד צנוע ,יחד עם
חברי הנהלת אגודת חב"ד ,וחברי המזכירות.
ושם שמעתי מכל מה שהרבי הורה.
הכנסת הספרים מהמכונית ל770-
אמירת לחיים – עם הכנסת הספרים
נכנסים לכספת של הבנק לקבל הספרים
אתנו – העו"ד ובערי גורארי'
הכנסת הספרים למכונית
הנהלת אגודת חב"ד רצתה לארגן אירוע גדול
בעת חזרת הספרים ,וכתבו על כך לרבי,
שהואיל להשיב:
כיון שעתה הוא במנוחת הנפש והגוף ,הסדר
בזה שינתנו בלחש וק"ל.
באותו יום נסע הרבי לאהל הקדוש של כ"ק
אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
כשיצא הרבי בדרכו לאהל ,ראה קהל גדול עומד
ומצפה לחזרת הספרים ,כולל תלמידים רבים
מהישיבה .הרבי התרעם על כך מאד ,וציוה
לתלמידים לחזור מיד ללימודים.
יט
ריקוד צנוע – עם הכנסת הספרים
תמונות החזרת הספרים – מארכיון JEM
כ
משפט הספרים – דידן נצח
לפני הנסיעה לאהל ,ביקש
הרבי ,שיביאו לו לשם
מהספרים
אחדים
שהוחזרו.
למחרת בבוקר ,בחר הרבי
באחד משלושת הספרים
שהובאו לו – הוא הספר
"דרך אמונה" לר"מ ן'
גבאי ,שלח אלי את הספר,
בצירוף פתקה:
בדפוס ירושלים )צילום
ורשא( שינו והשמיטו.
להדפיס מפדובא )למברג(
באם אין דקושטא.
להוסיף מ"מ ,בעיקר
לזוהר ותקו"ז.
כעבור כמה שעות כתבתי:
מסרתי לדפוס את הספר
"דרך אמונה" לר' מאיר
ן' גבאי.
את עריכת המ"מ מסרתי לר' אלכסנדר
זיסקינד שי' פיקרסקי ור' אליהו שי' מטוסוב.
מצו"ב עלי ההגהה של הספר .הסידור בדפוס
הוא ע"פ דפוס פאדוה שכ"ג ,שהוא מקור כל
ההוצאות המצויות...
בקשר לההוראה להכין לו הקדמה .ניסיתי
לעיין קצת מסביב לספר זה ,ולע"ע נראה הענין
לא ברור...
הרבי השיב לי מיד ,ושוב שאלתי ,ושוב השיב,
כמועתק ב"עבודת הקודש" ע' פו-ט.
*
הרבי הרבה לזרז את ההתעסקות בדבר ,כדי
שיצא לאור ויוכלו ללמוד בו בסמיכות לזמן
החזרת הספרים .וכל כמה שעות ביקש לשמוע
דיווח מהתקדמות העבודה.
במשך היום הסתיימה עריכת
המראי מקומות והמבוא,
סידרוהו
הלילה
ובמשך
בבוקר
ולמחרת
בדפוס,
כתבתי:
ב"ה יום ד' ,ד' כסלו
ה'תשמ"ח
כ"ק אדמו"ר שליט"א
מצו"ב עלי ההגהה של המראי
צריך
ועדיין
מקומות,
ולשכללם
להשלימם
ולהגיהם ,בעזהי"ת בשעות
הקרובות.
עברו כמה שעות ,ולמרות כל
הזרירות ,עדיין לא הסתיימה
המלאכה .ואז כתב הרבי על
הפתקה הנזכרת:
מהיר
ע"ע )לפני תפלת מנחה( לא
הגיעו.
השבתי )בעל פה ,ע"י המזכירות( שמשתדלים
בכל עוז ,ועדיין אינו מוכן.
והרבי השיב )ע"י המזכירות( ,כי אחרי תפלת
ערבית הוא הולך לביתו ,ויחכה שם עד שאביאו
לביתו בערב ,כשעלי ההגהה הסופיים יהיו
מוכנים.
לערך שעה אחת אחרי שהרבי הלך לביתו,
קבלתי את עלי ההגהה המתוקנים בבית
הדפוס .רצתי אתם לבית הרבי ,צלצלתי
בפעמון ,הדלת נפתחה ומסרתיו לידי המשב"ק
הרשד"ב שי' גנזבורג .כשקיבל אותם ממני,
אמר לי ,שהרבי הורה לו לחכות עד שאביאו,
וכשיקבלו ממני ימסרו מיד לידיו.
במשך הלילה הגיהו הרבי שוב .כשהרבי הגיע
משפט הספרים – דידן נצח
בבוקר ל 770-מסר עבורי את עלי ההגהה
המתוקנים.
רצתי אתם מיד לבית הדפוס ,התיקונים תוקנו
מיד והחוברת נדפסה במשך היום – ה' כסלו,
נכרכה ונמכרה ,על מנת שיוכלו ללמוד בו באותו
יום.
*
בהתוועדות הבאה ,בש"פ ויצא ,דיבר הרבי
שיחה מיוחדת בקשר לספר הזה ,ובה אמר בין
השאר:
ספר "דרך אמונה" )"להמקובל האלקי רבנו
מאיר בן גבאי"( ,שנדפס זה-עתה בהוצאה
מחודשת ,ובהוספת מראי מקומות כו' -
לאחרי שהגיע בהשגחה פרטית ביום שני דפ'
ויצא ,ותיכף ומיד הדפיסוהו באופן של
כדי שיוכלו ללמוד בו בהקדם
זריזות,
האפשרי ,ולהפיצו חוצה כו' ...ויה"ר ,והעיקר,
שהדפסת הספר "דרך אמונה" ,והתחלת
לידי תוספת
בו עתה ,יביאו
הלימוד
התעוררות בלימוד פנימיות התורה ,כפי
שנתבארה באופן של הבנה והשגה עד לשכל
אנושי ע"י תורת חסידות חב"ד.
כא
לפתע הרבי הורה כי שנינו צריכים להגיש
לספריה במוסקבה ,קורות חיים שלנו .את
קורות החיים הרבי הגיה ,והורה להוסיף בו עוד
פרטים.
כל ההכנות האלו נעשים בסודיות ,שלא תיודע
ברבים תכנית נסיעתינו.
ובאמצע באה שיחה זו והוראה זו ,לארגן מבצע
ספרים ,שכולם ישלחו ספרים לספריה.
למחרת אני מקבל פתקה ארוכה בכתי"ק הרבי
)ראה עבודת הקודש ע' קכה( ,המתחלת:
יז .לחץ עבודה
הימים הכי לחוצים שהיו לי בתקופת משפט
הספרים היו הימים שבין ה' – כ' טבת תשמ"ח.
בה' טבת היתה השיחה שבה הכריז הרבי:
אשר ביום זה ,מידי שנה בשנה" ,נזכרים"
ועי"ז "ונעשים" ,אותם הענינים שהיו בפעם
הראשונה – להקבע ל"יום סגולה" ו"עת רצון"
בכל הקשור לנצחונם של הספרים .ולכן החובה
על כל אחד שישתדל לתרום ספרים לספריה
הזו.
כ' טבת הי' היום שבו יצאנו בשליחות לרוסיה
לאתר ולגאול את ספרי רבותינו שבמוסקבא.
נשלחנו בשליחות זאת ,השליח הרב שלמה שי'
קונין ,המזכיר ר' ניסן ע"ה מינדל ואני.
ההכנות לנסיעה לרוסיה היו רבות ,הוכרחתי
להכין את כל המסמכים וההוכחות כדי לנסות
לאתר היכן הספרים גנוזים ברוסיה.
היו לי שאלות רבות בזה ,שאלתי שאלות רבות
אצל הרבי ,שהשיב לי על כל פרט )ראה יומן
השליחות המיוחדת ע' ג-ו(.
לפתע הורה הרבי כי אני והמזכיר ר' ניסן מינדל
צריכים להגיש שם בתור תשורה ,את הספר
האחרון שאנחנו ערכנו ,כרוך בכריכת עור יפה.
בהמשך להמדובר אתמול -שכפשוט הכוונה
לבפו"מ ]לבפועל ממש[ ,וכיון שכו"כ יפנו בזה:
בשילוח ס' וכיו"ב ,או שאלות עד"ז וכו',
ובסמיכות לפרסום המדובר מוכרח שימצא
בהקדם איש מסודר בעל מרץ )ועמלק"פ ]ועל
מנת לקבל פרס[ -שזה יחייב אותו( ,שלו
ימסור ההתעסקות בפועל דכ"ז ]דכל זה[ ,והוא
יעמוד ע"ג ]על גבו[ לזרזו ולבחון הנעשה בפו"מ
[בפועל ממש[ ,והיש צורך בשינוים בפעולתו
וכיו"ב.
כב
משפט הספרים – דידן נצח
כולל בהנ"ל – שילוח אישור קבלת הס' או
מכ"ע )אף שהוזכר שלא יחכו ע"ז כי אין
הזמ"ג וכו' .ולכן יתן לו נוסח האישור
)בלה"ק ובאנג' – למעט הטרחא – בגליון
אחד(.
כן צ"ל מכ' בקשה מהנהלת הספרי' – לשלחו
להמתאימים לזה – אולי בצירוף תוכן מקוצר
מהמדובר בזה .או גם לפרסמו במכ"ע.
כדאי שיהי' מקום מיוחד בהספרי' להמתקבל
בקשר להמדובר בהנ"ל – .אולי גם חותם
שיוחתם בהס'.
לשלול הבלבול דכהנ"ל ומבול השאלות –
ההקדם בכ"ז ישובח.
כלומר ,שכיון שהרבי מודע לעובדה שאני עסוק
בימים אלו למעלה ראש ,להכין לשליחות
לרוסיה ,לכן עלי למצוא בהקדם איש שיתעסק
במבצע חדש זה בספריה.
אחרי כמה שאלות ותשובות הלוך וחזור ,מונה
ר' יצחק שי' וילהלם לעמוד לימיני בניהול
מבצע ספרים הנזכר.
מיד התחילו להתקבל עוד ועוד הוראות בקשר
למבצע הזה ,ניסוח מודעה לפרסום המבצע,
נוסח חותמת מיוחדת למבצע זה ,ועוד ועוד.
כך שבמשך שבועיים אלו קבלתי כמעט כל יום
פתקאות מהרבי ,הן בנושא הכנות לשליחות
ברוסיה והן בנושא מבצע הספרים )ראה עבודת
הקודש ע' קכה-ז(.
כך עד שבת שלפני הנסיעה ,כאשר בהתוועדות
אמר הרבי שיחה מיוחדת בקשר לנסיעה הזאת,
עם סיפור מהצמח צדק )ראה יומן השליחות
המיוחדת ע' ז( ,וכל זה בהסוואה שאף אחד לא
יבין במה המדובר ,חוץ מהרב"ש קונין ואני,
המתעתדים לצאת לשליחות.
למחרת הרבי הזמין את שלשתינו ליחידות
מיוחדת ,לפני הנסיעה לאוהל ,ובערב ציוה הרבי
ללוות אותנו לשדה התעופה ,נתן לנו את עלי
ההגהה של המאמר שנאמר בשבת ,וכך יוצאים
לדרך )ראה יומן השליחות המיוחדת ע' י(.
יח .החזרת 11הספרים האחרונים
גם אחרי שהוחזרו כל הספרים לספריה ,עדיין
נשארו בביתו של בערי 11ספרים מיוחדים ,הם
הספרים שביום ההסתלקות יו"ד שבט תש"י,
היו מונחים על שולחנו ,בחדרו של כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע.
במשך השנים היו ארוזים ספרים אלו בארון
קיר שבחדר היחידות של כ"ק אדמו"ר
מוהריי"צ נ"ע ,ובתקופה הנזכרת ,לקח בערי
לביתו גם את הספרים האלו.
שאריות פרטי המשפט והכספים השייכים לזה,
נמשכו עוד כמה שנים .עד תחלת אלול תש"נ.
אז נחתם ההסכם הסופי ,שכלל גם את החזרת
11הספרים האלו.
כשהגיעו 11ספרים אלו ,הורה הרבי להחזירם
למשמרת על גבי השולחן ,בחדר היחידות של
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע .ושם מונחים עד
היום.
משפט הספרים – דידן נצח
הדיווחים לרבי – לפני ואחרי המשפט
כג
כד
משפט הספרים – דידן נצח
משפט הספרים – דידן נצח
כה
כו
משפט הספרים – דידן נצח
משפט הספרים – דידן נצח
כז
כח
משפט הספרים – דידן נצח
משפט הספרים – דידן נצח
כט
ל
משפט הספרים – דידן נצח
משפט הספרים – דידן נצח
לא
לב
משפט הספרים – דידן נצח
משפט הספרים – דידן נצח
לג
לד
משפט הספרים – דידן נצח
ארון הספרים שהוחזרו
ב" ה
Introduction
In honor of the auspicious day of "Hey Teves" the fifth day of Teves, we are pleased to present this
Booklet on the Story of Hey Teves . "Hey Teves" is the Chassidic festival of Didan Notzach marking
the U.S. Federal Court ruling, which placed the legal imprimatur of the U.S.A. upon the total exclusive
ownership by Agudas Chassidei Chabad of the great library and collection of Seforim and Kesavim of
the Chabad Rebbeim.(as the Rebbe noted on the Sicha of 5th of Teves 5747) “the day on which ‘our side’
was victorious openly, in sight of all the nations (in Federal Court) with regard to the Seforim and
Kesavim of our Rebbeim − leaders, in the library of Lubavitch.”
This booklet includes:
♦ Dvar Malchus − A compilation of excerpts from Sichos regarding "Didan Notzach", and the lessons
to be learned from it.
♦ The Story of Hey Teves − An overview of the occurrences of our victory.
This section has been compiled from various sources and includes many angles on the case of the
Seforim. The vast majority has been taken from the book, "Despite All Odds", by Edward Hoffman.
The editorial board has included court details and stories of the Rebbe, from this historical episode.
The editorial board tries to express the Rebbe's view throughout. However, this overview does not
present a full, comprehensive account of all that transpired. A thick book would be necessary for that
purpose.
The editorial board has brought the basic, essential facts, peppered with interesting insights with the
hope to expose "Hey Teves" in its proper light.
♦ Did You Know − Important dates regarding the case of the Seforim.
Parts of this Booklet have been translated from Hebrew to English. Unless otherwise indicated, it is to be
assumed that the translations are free translations. The responsibility of accuracy lies solely upon the
editorial committee.
We would like to thank all of those who helped to make this publication possible, especially Rabbi
Pesach Burston.
It is noteworthy, that the Rebbe’s words of that period, apply also now. Central to the Sichos on this topic
(see Sicha of 5 Teves 5747 and other sources) is the theme: ""מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, [“He is alive”
because his children (Chassidim) are alive.”] Through learning the Rebbe’s Torah, and fulfilling the
Rebbe’s directives and Shlichus, “He is alive,” and we can “live” with the Rebbe.
May it be Hashem’s will that we shall merit to the fulfillment of the promise "'"והקיצו ורננו וגו, and we
will go out of Golus with the Rebbe at our lead, speedily in our days.
The Shluchim
Yeshiva Ohr Elchonon Chabad
Hey Teves 5762
Los Angeles, California
The Story of Hey Teves
Table of Contents
DERECH EMUNAH AND DERUSHEI
CHASUNAH .......................................................... 12
A TIME FOR ACTION............................................. 3
THE AVODAH OF OUR REBBEIM........................ 4
WHAT ARE THE BOCHURIM SAYING? ............ 12
THE LIBRARY − FROM EUROPE TO AMERICA .. 5
WHAT DO THE SEFORIM THEMSELVES SAY? . 13
MISSING SEFORIM................................................. 6
THE VICTORY BELONGS TO THE SEFORIM .... 13
THE REBBE'S REACTION ....................................... 6
TAKING ACTION ................................................... 7
THE ULTIMATE VICTORY ................................... 14
THE COURT CASE .................................................. 7
“IN THOSE DAYS − IN OUR TIMES” ................. 14
THE STRATEGY ....................................................... 8
YUD-GIMMEL KISLEV 5746 ................................ 15
THE TRIAL................................................................ 9
HEY TEVES 5747 ................................................... 15
THE REBBE − CHASSID RELATIONSHIP.............. 9
CHOF-HEY CHESHVAN 5748 ............................. 15
DIDAN NOTZACH!.............................................. 10
CHOF-ZAYIN CHESHVAN 5748......................... 15
CELEBRATING THE GOOD NEWS..................... 10
BEIS KISLEV 5748 ................................................. 15
THE SECOND COURT VICTORY........................ 11
CHOF DALED ELUL 5750 -.................................. 16
THE SEFORIM RETURNED − A LESSON TO
LEARN .................................................................... 12
THE ULTIMATE “DIDAN NOTZACH” ............... 16
True Didan Notzach
In conclusion − the action we must take − from now onward to strengthen and add in Torah study − with extra
vigor. This is the test for the true victory of the Seforim − “Didan Notzach”.
And [this means] simply to add fixed times for Torah study, particularly in public.
(Sicha of Shabbos Parshas Vayigash, 5 Teves 5748- 1987)
Purchasing Seforim
This day is connected to the matter of the Seforim . . and based on the recent custom to connect [everything] with
Tzedaka, we will connect with this matter (of the Seforim), in a manner of a new idea, something that has no
precedent:
As customary, we will conclude with distributing a [dollar] bill for Tzedaka, to every man, woman and child; and
now we will add one more [dollar] bill − as a participation in purchasing new Seforim, or in restoring old Seforim,
or to give to another Jew to purchase or restore Seforim. This includes Seforim of the inner aspects of the Torah, as
it has become customary recently to purchase Seforim of the inner dimensions of the Torah (and not only to learn
them by heart).
(Sicha of 5 Teves, 5749 − 1988)
2
The Story of Hey Teves
D'var Malchus
"In Those Days − In Our Times"
In connection with the Fifth of Teves, the day the court case of the Agudas
Chassidei Chabad Library was won, we present a free translation of an excerpt
from a Sicha said regarding "Didan Notzach".
However, we must say that the reason for these
problems was only to bring a greater level of ascent.
The only reason for the troubling and uncertain
situation was to accomplish greater things many times
over, in the area of spreading Yiddishkeit.
A Time for Action
In the story of the liberation of the Alter Rebbe from
Czarist incarceration we were told that based on
charges brought against him, he later learned where,
and in what areas, it was necessary to increase his
efforts.
To reach the greater heights there had to be
opposition presented in the guise of an attack! What
was said? That Agudas Chassidei Chabad are not
active; and we are not using the manuscripts and
studying the books and the words of the living G-d
(Chassidus); and that the activities of spreading
Yiddishkeit to the outside world are not being done.
These arguments were presented to provide a basis
upon which the question could be posed, "To whom
do these things belong?"
Having grasped this principle he was then able to
receive the directive which he heard from the Baal
Shem Tov and the Maggid, while still in prison, that
after being released he would have to work harder at
spreading the philosophical teachings of the esoteric
knowledge of Chassidus, in a manner of continual
increases, much more than before.
In recent years great and wonderful things in the area
of spreading Yiddishkeit have been accomplished,
especially since the Previous Rebbe came to this
country.
The spreading of the wellsprings of
Yiddishkeit and Chassidus is so widespread that even
the Aleph-Beis of Yiddishkeit has become permeated
with the source of living waters of G-dliness. If so,
the question is raised, why was it necessary that in
this era and in this area there should be a problem
situation similar to the case of "Yosef was taken
down to Egypt, etc.?!" Up until this time so much has
been accomplished. The Previous Rebbe himself
gave witness to this fact for he said: "Stand together
ready..." and "You need only to polish the buttons!"
Really nothing was lacking but the "polishing of the
buttons." Remember, buttons only connect the sides
of the garment − the right and left sides would be
apart without the buttons. The buttons unify two
halves. (By Jewish custom right is placed over left).
The right helps the left and together they protect the
body. But the buttons had only to be polished. Why
all these problems?
The answer is that we must do even more! We must
be filled with great joy which bursts all limitations
and nullifies all restrictions and measures. The joy
must infuse our action in all that we do.
(Sicha of 5 Teves 5747 − 1987)
The Rebbe and The Seforim Belong to The Chassidim
It is well known the pain and anguish the Rebbe and the Rebbetzin went through during the trial of the Seforim.
During the trial the lawyers came to the Rebbetzin at home for a deposition. The defendants' lawyer asked the
Rebbetzin, “What is your opinion, to whom does the library belong, to your father or to the Chassidim?”
The Rebbetzin replied, “It belongs to the Chassidim, because my father belonged to the Chassidim...”
These words had a strong impact on the judge, and were very crucial in his decision.
(The Rebbe spoke of these important words and its impact on the case on Shabbos Parshas Trumah 5748
after the shivah following the Rebbetzin’s passing)
3
The Story of Hey Teves
existence (starting with oneself). Being a
Rebbe is [the Previous Rebbe's] personal and
primary mission, to guide and strengthen [the
Chassidim] in Torah and Mitzvos in general
(beginning with belief in G-d, keeping [the
laws of] Shulchan Aruch, etc.) and to show
them a living example of this (even to the
extent of actual Mesiras Nefesh). It is self
understood that a Rebbe must also withhold
all actions that may mistakenly be explained
[contrary to the above].
The Avodah of our Rebbeim
As the court case over the Seforim began, the
Rebbe called Rabbi Yehudah Krinsky into his
office in “770” and handed him this note, to
be used as the main proof that the Seforim
belong to Agudas Chassidei Chabad. The
Rebbe explained that this would assist greatly
to overcome the opposition:
ìåèéá :ïåùàøä ãåñéä - ã"áç é"øåîãà ìëáë"
ø"åîãà åúåéä .úéúéîàá (åîöòá - ìéçúî) ùéä
íããòìå íìäðì ,úéø÷éòå úéùôð úåçéìù æ"ä
úøéîù 'ä úðåîàá ìéçúî) ììëá ö"îåúá
éãë ãò) äæá 'éç àîâåã íúåàøäìå ('åëå ò"åùä
äìåòô ìë ìåìùì àèéùôå (ìòåôá ùôð úøéñî
åééç íéàá äæ øçàì .êôéäì íùøôì
Ç úåòèì ìëåéù
ììë òâåð àìù ãåñé äæá íâå éèøô øåúá
."éø÷éòäå éììëä åãé÷ôúá
[Only] after this comes the Rebbe's private
life. In this aspect as well the foundation is −
not to interfere at all with his general and
primary purpose.
The primary proof which overcomes all the
arguments of the opposition: The Previous
Rebbe's letter which (officially) declares [that
the library] belongs to Agudas Chassidei
Chabad.
:ãâðëù úåðòèä ìë úììåùäå úéø÷éòä 'éàøä
éãéñç úãåâàì êééùã (úéîùø) ùéøåîä áúëî
(úåùôè åðééä) íéðôì ÷ø áúë éìåà ã"ñ÷ä .ã"áç
êë éãë ãòå ìåãâ éëä ù"äç åäæ êë øîåàäå
.ì"ø ç"îøá úåéäì êéøö - (ãéæîá) êë øîåàäù
,úéîùø úåãåòúä ìë : (ø÷éòå) øçà ïåðâñáå
úãåâàì êééùã ùøåôî íéáúåë 'åëå íéáúëî
ô"òáù íéøáã íä ãâðëù úåðòèä - ã"áç éãéñç
.íúñ
To think that the Previous Rebbe wrote the
letter only to deceive the European
governments, (is foolish, and) one who says
so creates a great Chillul Hashem. One who
says
this
(intentionally)
deserves
excommunication G-d forbid.
In other words (− and the main point): All the
legal certificates, letters, etc. express
explicitly that [the Seforim] belong to Agudas
Chassidei Chabad − the opposing views are
merely words transmitted orally [without any
written proofs].
Free Translation:
As with all Chabad Rebbes − the first
foundation is: truthfully nullifying one's
Pidyon Shvuyim
During the months after the Seforim were stolen from the library, the Rebbe stressed, the need to repurchase the
Seforim that had already been sold to book dealers, etc. In connection with this, one of the Rebbe’s Secretaries
relates:
Once, a Jewish book dealer approached me with an offer to sell me three books of the Tzemach Tzedek's
manuscripts. I asked how much he was asking for. The reply was − fifty thousand dollars. I laughed and told him
that I would pay three hundred dollars. Seeing that he was not striking a deal, he left.
Soon he phoned me and offered a compromise − $25,000. I decided to ask the Rebbe.
The Rebbe told me that under no circumstances should I pay so much. The Rebbe explained that the Previous
Rebbe said in the name of his father, the Rebbe Rashab, that we do not redeem the captive Seforim for more than
their value.
The Rebbe added that I should tell this book dealer (who was a follower of the Kapishnitzer Rebbe) to ask the
Kapishnitzer Rebbe's advice: Being that the Lubavitcher Rebbe says not to ask for more than $1000, is it proper to
ask for more?
The dealer went to the Kapishnitzer Rebbe and told him the entire story.
The Kapishnitzer Rebbe answered, "If the Lubavitcher [Rebbe] says not more than $1000, than it should be no more
than $999." And so it was. We bought all three Seforim for $999.
4
The Story of Hey Teves
The Story of Hey Teves
During Pesach time 5745 (1985) Seforim were disappearing from the Library
of Agudas Chassidei Chabad. This was discovered through a Lubavitcher who
was a rare book dealer who suddenly noticed Seforim of the Agudas
Chassidei Chabad Library for sale. He immediately informed the Rebbe’s
secretariat, and immediate plans were devised to catch those who secretly
entered the library and stole the Seforim. At the end of Sivan it was already
known who was stealing the Seforim. The Rebbe then became actively
involved in the matter. The Rebbe’s relationship to the issue, the trial &
appeals, the victory, & lessons to be learned − is discussed in the general
overview presented below, compiled from various sources. The following
excerpts will help you understand “What is the Yom Tov of Hey Teves!”
war, the Rebbe managed to secure some of his books
from Poland with the help of the United States
government and the Joint Distribution Committee in
New York City. He continued to augment the library
until his last days.
The Library −
From Europe to America
For several generations, the Lubavitch movement had
possessed an immense library of Judaica, including
the most extensive and valuable collection of
Chassidic works in existence. Especially after the
Holocaust, when so much of the literature of Eastern
European Jewry vanished in the flames, the
Lubavitchers cherished their library as a vital part of
their contemporary mission in the world. Jews have
always been known as the People of the Book. They
were among the first to take advantage of the new
technology of the printing press in the late fifteenth
century, and some of the earliest books printed were
Hebraica. Throughout their wandering and
persecution, Jews have always managed to make
books available for study.
Some twenty years later, Rabbi Yehuda Krinsky −
board member of Agudas Chassidei Chabad
(Lubavitch’s chief administrative organization)
learned that some of the Previous Rebbe’s book
collection seemed to have survived the war. Through
European intermediaries, Rabbi Krinsky was sent
microfilm copies of Chassidic manuscripts and asked
whether he could identify them. He immediately
realized that these were copies of Lubavitch
manuscripts long thought to be lost. The agents
refused to reveal where the copy manuscripts were,
but it was obvious that if they would discover their
whereabouts, the manuscripts themselves would
probably be found in their original form.
Investigation subsequently revealed that the
microfilms had been processed in Warsaw, where
there was a Jewish institute with thousands of rare
Judaica books and manuscripts, including many from
the Previous Rebbe’s library. The microfilms had
been processed on behalf of a foreign national library.
The Lubavitch Library itself has a fascinating history.
During the Russian Revolution, the Bolsheviks
confiscated the Rebbe Rashab’s sizable book
collection and to this day, it is still in the hands of the
Russian government, housed in the Lenin library in
Moscow. Several years later the sixth Lubavitcher
Rebbe began to rebuild the library, making purchases
throughout Europe and appealing to his Chassidim for
book donations and financial support. When the
Soviet government in 1927 reversed his death
sentence to exile, and then forced him to leave the
country he refused to leave without taking his library.
But in 1933 when he moved from Latvia to Poland,
some of his books were lost en route. Then when he
fled Nazi-occupied Warsaw in 1939 for the United
States, the library was again confiscated. After the
An emissary was sent to the Jewish institute who
confirmed the presence of many Lubavitch-owned
manuscripts. The emissary also learned that about
fifty books and manuscripts had already been given
away as souvenirs to American tourists. The bulk of
the collection, though, was still intact.
Through the help of the U.S. State Department, Rabbi
Krinsky and Rabbi Avraham Shemtov (member of the
5
The Story of Hey Teves
Agudas Chassidei Chabad) spent three years in
negotiation with the Polish government. Finally, the
Polish government was ready to release the books to
Lubavitch, provided they published a thank-you
notice in four major American newspapers. This
seemed a reasonable request and the following notice
appeared in The New York Times, The Washington
Post, the Los Angeles Times, and the Chicago
Tribune:
to a Swiss book dealer who soon found a private
buyer to pay nearly $150,000 for it. Later,
Lubavitchers learned that the defendant had
approached Christie’s auction house in Manhattan,
but staff became suspicious and turned him away.
When B. G. repeatedly refused to return the books,
despite his own father’s urging, the Rebbe himself
intervened and asked for the return of the books
quickly and amicably. “They belong to the
community and will ultimately be restored to their
rightful owner,” the Rebbe insisted.
"We thank the Polish authorities and our friends in
Poland, for their efforts in preserving the invaluable
and irreplaceable collection of Lubavitch books and
manuscripts. We also profoundly thank our PolishAmerican friends, whose contacts in Poland made this
gift possible. These religious books and manuscripts
will now become a valuable addition to the Lubavitch
movement’s library in the United States."
The Rebbe's Reaction
At the Farbrengen on Yud Beis Tammuz, and days
following, the Rebbe reminded his audience of the
tremendous dangers to which his father-in-law had
exposed himself in order to retrieve the library from
the Soviet Union, and then Nazi hands.
When the Rebbe recovered from his heart attack in
1977, his first visit out of 770 was to the Lubavitch
Library nearby. There he spent many hours perusing
the newly returned books and manuscripts. As Rabbi
Krinsky recalls, “It must have been very pleasing and
invigorating for him.” Soon after, Agudas Chassidei
Chabad began extensive renovations and hired new
staff to maintain the library and catalogue the books.
The sight of the books on the open market for private
gain gave the Rebbe much pain. He said that the
library was not for private use, but was established
for the use of the public. Indeed the library also has
books of non-Torah content for the benefit of the
non-Jewish users.
The Rebbe mentioned the argument of the defendant
that the Previous Rebbe's motive by making it a
public library (and not a private one), was only to
fool the authorities at the time, thereby being able to
remove the library from the country. This notion
moved him to comment, “This is a Chillul Hashem
without any comparison!” He explained that to say
that a Tzaddik would say anything other than the
truth, for any reason, is disrespectful and is a great
Chillul Hashem. Even if to the untrained eye it may
seem he had halachic grounds to do so, an average
person can not compare his level to the level of a
Tzaddik and the leader of the generation.
Missing Seforim
In the winter of 1985, the library staff noticed
valuable books were disappearing from the shelves.
Before long, it became obvious that some of the rare
Kabbalistic and biblical commentaries were missing.
All efforts to find out who had been taking the books
were fruitless, until a hidden camera was installed.
For several weeks, the camera’s videotape was blank,
then the image of the Previous Rebbe’s grandson B.
G. appeared, who had long since parted ways with the
Lubavitch movement and with Jewish Orthodoxy
altogether. The videotape showed him entering the
library’s basement late at night and leaving shortly
afterward with a full shopping bag.
The main emphasis was based on a quote from the
Talmud (Taanis 5b), "Our forefather Yaakov did not
pass away .he is alive for his children are alive".
Furthermore it states in Tanya (146b) "The life of a
Tzaddik is not physical but spiritual, which they are
belief, fear and love [of G-d]." Now, the books are
the foundation of this "belief, fear and love" and the
Tzaddik's general service of Hashem, for they were
all derived from the books through learning.
Therefore when one removes a book from the Rebbe's
domain, every moment, he is taking a piece of his life,
in the past, present and future, heaven forbid! For as
above stated his life is eternal through his children
and his children (the Chassidim) are still alive,
therefore even now he is taking a piece (heaven
forbid!) of his life which is founded upon the books!
When the defendant was asked to return the books he
refused, arguing that he was granted permission, from
his mother and aunt (the Rebbetzin) to take whatever
he wished from the library. The books were his, he
insisted, and he intended to sell them at a good price.
When asked about any permission she might have
given B. G. to take the Seforim, the Rebbetzin denied
the account as totally false.
Meanwhile, they learned that the defendant had
already begun selling some of the four hundred books
he had taken from the library. Dealers in Europe,
Israel, and the United States were very much
interested in them. One illuminated Passover
Haggadah dating back to 1757 was sold for $69,000
Therefore, the Rebbe said, even though it is not place
6
The Story of Hey Teves
to discuss it, for "I am not a judge, lawyer, policeman
or 'strap-holder'", I must speak about this publicly.
For we are dealing with the honor of the leader of the
generation, and this causes great, pain and affects the
health. I will therefore not be at ease until this case is
settled! The Rebbe also expressed himself saying,
that anyone with a Sefer in his possession, was like
carrying a “live bomb” which can explode at any
moment.
courts. The defendant refused, leaving no alternative
to Agudas Chassidei Chabad but to proceed with the
restraining order.
A court messenger was immediately dispatched to the
defendant informing him of the restraining order and
enjoining him from selling any more books. Those in
his possession were then placed in an escrow account
in a bonded warehouse under attorney supervision.
The Rebbe and all Chassidim alike waited eagerly for
the defendant to return the books, but he did not.
With great emphasis the Rebbe stated that nobody
should try to buy back the books. Nonetheless the
Rebbe made it clear that any innocent buyer who had
unwittingly purchased an item from the Lubavitch
Library would be fully reimbursed by Aguch.
The Court Case
Accordingly, on August 5, Lewin filed a lawsuit on
Chabad’s behalf, asking for recovery of the books,
and alleging “conversion and trespass.” On August
23, the defendant counterclaimed for a judgment that
all four hundred books, as well as everything else in
the entire Lubavitcher library, belonged to him and
his mother. His argument was simple: as the Previous
Rebbe’s grandson and natural heir, he was entitled to
the library, which was his grandfather’s private
property. On September 23, he filed an “answer and
counterclaim” with his mother involving herself as an
intervening party. On October 2, he filed for a jury
trial, but the court denied this. On October 23, his
mother filed and demanded a jury trial on all issues,
but her motion was likewise denied.
Taking Action
At the same time, several wealthy supporters tried to
negotiate with the defendant. Their efforts failed. The
defendant maintained that the books were his
personal property. The Lubavitchers could not
possibly agree. To them, his stance represented a
brazen act to appropriate books belonging to the
Jewish community. In an even larger sense, the
defendant's claim to own the library attacked the
unique basis of the Rebbe-Chassid relationship and
the very foundation of the worldwide Lubavitch
community. For the claim that the library was a
private collection, and not for the general Chassidim,
was directed to prove that the Rebbe may be a
shepherd - a leader - but is not united with his flock −
the Chassidim.
Agudas Chassidei Chabad retained two legal firms −
Miller, Cassidy, Larroca & Lewin of Washington,
D.C., and Schnader, Harrison, Segal & Lewis of
Philadelphia. The two chief attorneys were Nathan
Lewin and Jerome Shestack respectively, and Seth
Waxman, a law partner of Nathan Lewin; Shestack
had assisted Agudas Chassidei Chabad several years
before in its efforts to retrieve long-lost books from
Poland. Joining these two law firms were members of
a third: Schlam, Stone & Dolan of New York City.
Meanwhile, the Lubavitchers unobtrusively continued
to buy back the 120 books that the defendant had
already sold.
What should Agudas Chassidei Chabad do? They
sensed that the next step was up to them. Here was a
man who had taken illegally hundreds of rare books,
selling them like ordinary merchandise. Some had
already been sold and were in the hands of collectors
in America, Israel and Europe. All the books could go
at any time and would be irretrievable.
The defendant was then asked to appear before a
Jewish court, but refused. Rabbi Krinsky consulted
rabbinical authorities on Jewish law who advised him
that appeals can be made to a governmental court if
justice cannot be effectuated in a Jewish court. On
legal advice the Lubavitchers decided to obtain a
temporary restraining order in the hope that this
would resolve the matter.
The case was assigned to Judge Charles P. Sifton,
who had once been married to the daughter of
theologian Reinhold Niebuhr. He saw the case as
important and far-reaching − more than an internal
dispute between the followers of a prominent
deceased Jewish leader and his heirs for possession of
a priceless library. Sifton recognized that the
disagreement not only directly involved the
Lubavitchers but also touched on a far more
fundamental question: Are Jewish leaders,
particularly spiritual leaders of a generation,
essentially private individuals, able to do as they wish
with funds given to them, or are they, rather, figures
entrusted with a sacred, enormously responsible task
and therefore responsible to the community?
By now, it was midsummer, and many federal judges
for the Federal Court of the Eastern District at
Brooklyn’s Tillary Street were on vacation. Rabbi
Krinsky decided to work with Nathan Lewin, a
prominent attorney in Washington, D.C. On Monday,
July 29, they went to the Brooklyn courthouse.
Before considering any legalities, the judge asked the
defendant to have the matter dealt with by the Jewish
7
The Story of Hey Teves
The Lubavitchers knew that the traditional Jewish
answer was unequivocal. It was unthinkable that the
Previous Rebbe, who had sought to live his entire life
in accordance with Jewish precepts, had amassed a
magnificent library of Judaica out of communal funds
for his own personal gain and that of his immediate
family.
attorneys, I had at least some sense of what they
considered to be important and what might be helpful.
Then we began looking.”
The Previous Rebbe had been an amazingly prolific
correspondent, and had composed more than one
hundred thousand letters over the last forty years of
his life. Copies of about half of these were in the
library’s archives. Did any relate to the library, and if
so, could they effectively back up the claim that the
library was communal and not private property? That
was Rabbi Levin’s first focus. Recalling that the
Previous Rebbe had been the subject of top-level
American governmental intervention at the time of his
rescue from Nazi-occupied Poland, attorney Lewin
also initiated archival research at the Library of
Congress.
Yet Chabad’s board members and attorneys knew that
it would not be easy to prove this in court. For one
thing, more than thirty-five years had passed since the
Previous Rebbe’s Histalkus, and it was doubtful
whether the pertinent documents would be available.
Furthermore, this kind of legal case had few
precedents, and it was hard to discern how Judge
Sifton, unfamiliar with Chassidism and Lubavitch’s
history, might interpret the facts. Finally, Agudas
Chassidei Chabad had decisively rejected any notion
of compromise with the defendant on the issue of the
library’s ownership. It would be necessary to win a
complete and unequivocal verdict in Lubavitch’s
favor.
By late autumn, hundreds of items and documents
were found to buttress Chabad’s argument, and the
attorneys became more confident that they now had a
solid case to present. They had amassed documents
showing that the Previous Rebbe had publicly
appealed for book donations to Chabad (rather than
himself) in the 1920s, 1930s, and 1940s, and that
book purchases had been made out of several of
Chabad’s organizational accounts rather than
personal funds. They also found evidence that books
continued to be bought for the library in the name of
Chabad even after the Previous Rebbe’s Histalkus in
1950. In particular, they found a Hebrew letter
written by the Previous Rebbe on February 25, 1946,
The Strategy
That fall, Chabad’s attorneys advised the library staff,
under the direction of Rabbi Sholom Ber Levin (the
head librarian), to find all pertinent documents to
substantiate their claim to ownership of the library. It
was a challenging and initially bewildering task.
Levin recalls; “At first, I had little idea what we were
even supposed to be looking for, but after we met the
The Letter written by the Frierdiker Rebbe to Dr. Marx
To the renowned scholar Dr. Alexander Marx
Greetings and blessings!
After the Nazi occupation of Poland in [1939], the evildoers confiscated several crates full of aged manuscripts and valuable
books which had been kept in my library in Otwock. These manuscripts and books besides others added later − were the
personal library of the well-known librarian Shmuel Wiener from whom I bought it.
Manuscripts: Three large boxes of aged manuscripts were confiscated, as mentioned, by the Nazis. Among these
manuscripts are some from the author of the Tanya and from the five generations of Chabad leaders succeeding him, during
a period of about 150 years. These manuscripts are on the subject of Chassidism and also Jewish law . . . letters and
correspondence-which are a packed treasure house on the subject of our people’s history in the land of Russia during the
past two centuries.
These manuscripts are registered under the names of the Rabbis, members of Agudas Chassidei Chabad, Rabbi Israel
Jacobson, and his son-in-law Rabbi Shlomo Zalman Hecht, both American citizens, [who are] the official owners of this
property.
Books: Several thousand books, among them many ancient books of great value and very rare. These books are the property
of Agudas Chassidei Chabad of America and Canada.
Before the United States entered the War, the State Department conducted negotiations with Berlin concerning the return of
this property to its owners, citizens of the United States of America. The boxes were stamped by the police and were kept
until an opportune time for sending them to the U.S. However, after the U.S. entered the War, the negotiations stopped, and
after the War, the negotiations resumed. . .
In order that the State Department should work energetically to locate these manuscripts and books in order to return them to
their owners, the State Department needs to understand that these manuscripts and books are great religious treasures, a
possession of the nation, which have historical and scientific value. Therefore, I turn to you with a great request, that as a
renowned authority on the subject, you should please write a letter to the State Department to testify on the great value of
these manuscripts and books for the Jewish people in general and particularly for the Jewish community of the United States
to whom this great possession belongs.
8
The Story of Hey Teves
to Alexander Marx, a prominent professor at the
Jewish Theological Seminary, describing how the
Seforim were a treasure of the Jewish people at large,
not a private library.
spectators, and even the court reporter − all presided
over by a non-Jew: Judge Charles P. Sifton.
Throughout the duration of the trial the Rebbe went
every day to the Ohel, to daven at the Tzion of the
Previous Rebbe, for success in retrieving the Seforim.
Chassidim across the world joined in prayer for the
favorable outcome of the court case.
After Lubavitch Library staff had sifted through
hundreds of thousands of archival documents,
attorneys Lewin and Shestack were given the
opportunity to consult with the Rebbe. At the meeting
the Rebbe described his father-in-law’s letter to Dr.
Marx as a crucial piece of evidence, constituting a
clear and unequivocal statement as to the nature and
ownership of the library. The Rebbe recommended
that it become a prominent part of their legal
argument.
Much of the testimony, depositions, and archival
material
such
as
the
Previous
Rebbe’s
correspondence was in Hebrew or Yiddish.
Translations into English were necessary, and had to
be done precisely. Indeed, interpreting fine nuances
of specific Hebrew or Yiddish words created a
constant battleground between the opposing
attorneys.
Lewin and his co-attorneys next began to plan for
expert witnesses to testify on Lubavitch’s behalf.
They wished to establish irrefutably that among
Chassidim in general and Chabad adherents in
particular, it was unthinkable for Rebbes to spend
communal funds on personal property; specifically, to
collect a private library for personal gain. Their
choice of witnesses included Nobel Laureate writer
Elie Wiesel, and such renowned scholars of Jewish
studies as Toronto’s Rabbi Dr. Immanuel Schochet
and London’s Dr. Louis Jacobs. Another key line of
argument was to show that Agudas Chassidei Chabad
had been an active organization since the mid-1920s,
and that the books were its possession, not the
Previous Rebbe’s. On November 22, Judge Sifton
ruled that a trial should proceed without a jury and
scheduled opening arguments to begin on December
2. For the Lubavitchers, the date could not have been
more auspicious. It marked the anniversary of the
Alter Rebbe’s release from Czarist prison in 1798 and
has been celebrated annually as the Yom Tov of YudTes Kislev ever since. To those more mystically
inclined, it seemed wholly impossible that with such
an omen, they could lose the case. B. G. tried to
change the date, but failed.
Most of the testimony involved each side’s calling of
witnesses to bolster its interpretation of the facts,
which were themselves little disputed. Though the
Lubavitchers felt that they had a strong case, they
knew that little precedent existed with respect to its
basic issues. Judge Sifton sat impassively throughout
the voluminous testimony and gave neither side any
clues as to his personal reaction.
The Rebbe − Chassid Relationship
Perhaps the most moving and poetic testimony came
from Elie Wiesel, who was testifying for the first time
in an American courtroom. Appearing at the end of
the trial, he had agreed to speak on behalf of the
Lubavitchers as an expert witness on Chassidic life,
refusing any fee for his time. Wiesel had long been an
admirer of the Rebbe and had met with him privately
on many occasions. Wiesel commented during his
testimony, “Although I am not a member of Chabad,
still I felt that its place in history is incommensurate,
and to this day I feel close to it.” Wiesel emphasized
that Chassidic life decisively rejects the notion that
Rebbeim may acquire personal wealth as an
indication of their unique status. Rather, “the attitude
of the Rebbe toward personal wealth was one of
disdain,” he commented. “First because he didn’t
have it, and even if he had it, he never kept it.
Numerous stories existed of Rebbeim who whenever
they received a ruble from a Chassid, would give it
away. Most Chassidic masters claimed that money
never stayed in the house overnight. From the time
they received it and the time they went to bed, they
had already found the opportunity to give the money
away to the poor. And there were poor people enough
in Eastern Europe.”
The Trial
The trial lasted twenty-three court days and was a
fascinating spectacle. Each morning, an old yellow
school bus arrived at the federal courthouse in
downtown Brooklyn and disgorged dozens of
Chassidim. They lingered in the hallway, reading
Tehillim, and then filed into the courtroom.
Throughout the trial proceedings, a tableau of striking
images was presented. The Stars-and-Stripes at the
rear of the courtroom contrasted dramatically with the
black garb of the Lubavitchers, who had drawn lots to
see who would be privileged to attend the trial. As in
an Orthodox Jewish synagogue, men and women sat
on opposite ends of the courtroom. Bearded old men
shuffled through space-age metal detectors. The
courtroom was jammed with Jews − litigants,
Commenting on the subtleties of the Chassid−Rebbe
relationship, Wiesel continued, “Strangely enough,
the choice [of involvement] is made by the Chassid
and not the Rebbe. It is not the Rebbe who chooses
9
The Story of Hey Teves
the Chassid. It is the Chassid who chooses the Rebbe.
But once that choice is made, it is boundless. It is
complete and total loyalty. But, therefore, the Rebbe
owes the Chassid total loyalty. So, the Rebbe must
have for the community [not only] total loyalty, but
total generosity [and] compassion. Even more total
responsibility. That’s why he is a Rebbe.” Wiesel
concluded, “I have seen followers of Chabad do for
others with self-sacrifice things that I cannot even
repeat because they were too dangerous.”
events of World War II and its aftermath made that
step advisable for the community’s welfare... What
the record makes poignantly clear is the drastic
change in the Rebbe’s affairs brought about by World
War II and his rigorously honest acceptance of the
realities which those events forced him to recognize.”
As one piece of evidence for this view, Sifton noted
that by 1938, when Agudas Chassidei Chabad sought
to acquire in its name a prospective Brooklyn home
for the Previous Rebbe, “the increasing sophisticated
regularization of Chabad Chassidism’s legal status
had already started to occur.” Sifton further found it
legally significant that in the same period of time,
from 1940-46, when the Previous Rebbe was
articulating the movement’s relation to the library, he
was also “regularizing his position with the State of
New York by seeing to the acquisition of his
residence at 770 Eastern Parkway in the name of
Agudas Chassidei Chabad.”
In March 1986, the two sides completed their posttrial submissions, and awaited a decision. Judge
Sifton was by reputation methodical and careful. He
promised a judgment within three to four months.
This seemed like a long time to wait. Then, almost
immediately, Sifton presided over a Mafioso criminal
trial, and months began to drag by without a verdict.
Didan Notzach!
On Teves 5 5747 (January 6, 1987), the forty one
page decision was issued. It was a most unusual
document, offering a capsule history of Chassidism
and Chabad, and peppered with Hebrew and Yiddish
phrases. In first describing the collection of books
and manuscripts at issue, Judge Sifton gave his
opinion that “both were undoubtedly, in their origins,
personal property of the Rebbe, albeit property used
to serve the purposes of Chabad Chassidism.”
In short, the Previous Rebbe had entered into a
legally enforceable relationship with his Chassidim
not due to their demands, but “by the events of the
mid twentieth-century." As the Rebbe had recognized
in the legal-strategy meeting, his father-in-law’s letter
to Dr. Marx at the Jewish Theological Seminary
proved to be the decisive evidence. Sifton described
it as “an extraordinary letter which sets forth clearly
and unambiguously the relationship between the
books, their owners, and the community.”
Sifton dismissed the defendant's position that no trust
relationship existed between the Previous Rebbe and
Chabad. In Sifton’s view, a legally enforceable
relationship had indeed been created, “not because of
the demands of his followers, but as a result of the
Rebbe’s need to avail himself of the assistance of the
United States government in getting the books out of
Poland.” In other words, the Previous Rebbe
decisively established the communal rather than
private nature of the library once he involved the
American government in retrieval efforts.
It convinced Sifton that the Previous Rebbe had
realized that Chabad had to adapt from its preindustrial, Old World ways to survive and grow in the
complex legal-administrative nexus of America.
Sifton rejected the defendant's view that the letter was
duplicitous and intended to mislead Marx in a selfserving way. Rather, Sifton commented, “Not only
does the letter, even in translation, ring with sincerity,
it does not make much sense that a man of the
character of the sixth Rebbe would, in the
circumstances, mean something different than what he
says, that the library was to be delivered to [Agudas
Chassidei Chabad] for the benefit of the community.”
In ruling that the library was not the Previous Rebbe’s
personal property at the time of his Histalkus in 1950,
Sifton observed that a fundamental change in the
Chabad movement had taken place: it had adapted to
the modern industrial-legal world through historical
exigency. In his view, the library became “a
community asset delivered [by the Previous Rebbe]
into the custody of Agudas Chassidei Chabad with an
express declaration that it was to be held in trust for
the benefit of the Chabad Chassidic community... The
fact of the matter is that the library was never held by
the Rebbe as personal property for his personal
benefit and his private, as opposed to religious,
purposes.
“The Rebbe did not hesitate to convey his valuable
library to be held in trust for the community when the
In short, the landmark decision not only upheld
Lubavitch’s full ownership of the library but affirmed
it in a manner its adherents found gratifying: the
mutual and reciprocal relationship of Rebbe and
Chassid as partners in a sacred community.
Celebrating the Good News
It was late morning when the exciting news reached
Crown Heights. Within a few hours, Lubavitch’s
global network had spread the word far and wide, by
fax transmission, telephone, and word of mouth from
Australia to Rio, from Jerusalem to Detroit.
10
The Story of Hey Teves
In Crown Heights Bochurim placed their hands upon
each other’s shoulders and circled in dance, joined by
hundreds of others as they rushed, still dancing, to
“770” (Eastern Parkway). Soon, bands were playing
and loudspeakers blaring as the celebratory dancing
intensified. Hundreds of Shluchim and supporters
throughout the world flocked aboard flights, on their
way to Crown Heights to participate in the rejoicing
and express their solidarity.
Nevertheless, summer turned to fall, fall to winter,
and still no decision was issued. The long wait
brought considerable tension to the Lubavitch
community. Had its case presentation somehow been
faulty? Was it possible that the appellate court was
considering a reversal of Sifton’s favorable ruling?
On Chof Hey Cheshvan 5748, the United States Court
of Appeals for the Second Circuit issued its
unanimous decision. The three judges fully upheld
Justice Sifton’s verdict.
The Rebbe himself did not seem interested in
encouraging the exuberant celebration. Instead, after
davening Mincha, he emphasized the trial’s moral
implications. He said that this was all to spur us to
reach inner heights, there had to be an opposition
created in the form of an attack. The charge was that
Agudas Chassidei Chabad is inactive, that we are not
studying the manuscripts and books, and that we are
not strengthening Yiddishkeit. These arguments were
presented in an American courtroom to provide a
basis for answering the legal question “To whom do
these things belong?”
“The precise question before us is whether the
evidence before the district court was sufficient to
demonstrate a settler's [the Previous Rebbe’s]
unequivocal intent to convey the library in question to
appellee [Agudas Chassidei Chabad] as trustee for
charitable purposes. We acknowledge that some of
the evidence is, standing alone, equivocal. But, as is
often the case, a person’s actions sometimes speak
even more plainly than his words. Such is the case
here. When the settler's actions and words are viewed
as a whole, the district court’s findings of an
unequivocal intent to create a charitable trust - far
from being erroneous - are in our view rightly
decided.”
The broader implication of the court’s decision is not
only that such charges are wholly false, but that we
must do more! We must now expand the library and
make maximum use of its books. We must be filled
with great joy which bursts all limitations and
nullifies all restrictions on our spiritual life! This joy
must infuse our action and influence all that we do to
become messengers of G-d and transform every Jew
to be an emissary of righteousness!
Citing Elie Wiesel’s testimony, the appellate court
ruled even more strongly than had Sifton that the
Previous Rebbe had collected a communal, not a
personal, library. They vigorously rejected the
argument that his letter to Marx had been a deception.
“It simply defies reason and common sense to believe
that a religious leader of the [previous] Rebbe’s
stature, whose life was dedicated to expounding the
spiritual values of truth and morality, would
deliberately write letters of misrepresentation
regarding the ownership of a valued and to him
sacred national treasure in order to feather his own
nest.”
Start by making your own home a place where Torah
study is increased. So, too, increase prayer and all
mitzvahs, beginning with charity and good deeds. All
of you will accomplish great things for the sake of
heaven!
The festivities continued for an entire week, with the
Rebbe saying a Sicha almost every night.
Concurring with Sifton, the appellate court also
concluded that “the cataclysmic events of World War
II irretrievably altered the prior, informal relationship
that had existed between the Previous Rebbe and the
community he served.” Finally, the three dismissed
on technical grounds the defendant's contention that a
jury trial had been legally required for the case. Once
more, there was jubilation in Crown Heights and
throughout Lubavitch’s worldwide community. The
exciting international convention of Shluchim was
under way in Crown Heights, and the following
evening many participants analyzed the wider
implications of the decisive ruling.
The Second Court Victory
Since they had won the case, Agudas Chassidei
Chabad requested that Sifton allow the books to be
released, but he refused: an appeals process had first
to be completed.
The appeals presentation took place on June 25,
several weeks later than anticipated, and was very
brief. Each side had only twenty minutes to present its
arguments. To the Lubavitchers, the three highly
experienced judges all seemed very perceptive. For
example, one sharply remarked to the defendant
attorney, “Do you know what surreptitious means?
Do you know that your client was removing the books
at night?”
11
The Story of Hey Teves
This is a Sefer “small in size and rich in content” as
its title page states, dealing with issues of faith and
the Kabbalah in a question-and-answer format. At the
Rebbe's instructions, notes and annotations were
added, as well as the price: one dollar.
The Seforim Returned − A Lesson to
Learn
It was only on the 27th of MarCheshvan 5748, that
the Federal Court issued a special order for the actual
return of the books. The joyous news spread like
lightning, Temimim everywhere began streaming
toward “770”, outside, the sidewalk overflowed with
jubilant, dancing Chassidim. From the first moments
the Rebbe received word of the court decision, he was
filled with rejoicing. As Mincha approached, an ad
hoc crack construction team of volunteers hastily
assembled the raised platform customarily used by
the Rebbe during Tishrei.
The Rebbe devoted an entire Sicha at the Farbrengen
on the coming Shabbos Parshas Vayeitzei to Derech
Emunah, and explained the author's answer to his first
question: How is someone in charge of the world?
The purpose of printing this work, the Rebbe pointed
out later, was not merely to add another book to the
shelf. Rather, he urged, Look into it, study it in depth,
for this work - in contrast to other kabbalistic writings
- is written in a clear, uncomplicated style accessible
to everyone. According to all opinions, everyone is
permitted to study it.
Two days later, on the 27th of MarCheshvan (Nov.
19), the Federal Court acceded to Agudas Chassidei
Chabad's request and issued instructions for the
upcoming return of the books. Chassidim were
arriving from every point on the globe during those
eventful days, and joining the combination
Farbrengens and festive thanksgiving meals then
taking place at “770”.
Another work soon to be printed, the Rebbe said
toward the end of the Farbrengen, is Derushei
Chasunah (Chassidic discourses delivered by the
Rebbe Rayatz at the wedding of his second daughter
Rebbitzin Chayah Mushka and the Rebbe) in 1928.
And again, the Rebbe emphasized, the purpose
behind their publication is that they be studied.
Immediately after Shabbos, groups of Anash and the
Temimim gathered together with copies of the two
above-mentioned works in earnest study.
On Monday, the 2nd of Kislev, excitement mounted
with the knowledge that the books would be coming
that day. The Rebbe left for the Ohel at 2:00 PM and,
before entering the car, distributed Tzedaka to
children, and spoke to everyone present: The return
of the books, he said, should result in intensified
Torah study and greater attention to learning
schedules. He also issued instructions: in the event
the books reached “770” while he was at the Ohel,
several should be sent to him there.
The Rebbe's emphasis on learning appropriate topics
each Chassidic Yom-Tov continued into Tes Kislev,
the birthday and Yahrzeit of the Mitteler Rebbe. At
that day's Farbrengen the Rebbe called for increased
study of the Mitteler Rebbe's teachings, and in
particular, his newly-published work, and he
recommended the study of the Maamorim beginning
with the words Padah B’Sholom.
At 3:00 PM they arrived in 13 crates plus assorted
sacks. Agudas Chassidei Chabad members brought
them to “the lower Gan Eden” outside the Rebbe's
study, while sending a number of them, including
Mizmor LeTodah (significantly entitled “A Song of
Thanksgiving”) and Derech Emunah, to the Ohel.
What are the Bochurim Saying?
It's an informal Chassidic tradition: to get the proper
inside perspective, you've got to hear “what the
Bochurim at “770” are saying.” There was
widespread acknowledgment in those days, and, in
fact, from the preceding Tishrei, that something quite
unusual was in the making. That whole Kislev felt
different, a fantastic gateway into Didan Natzach and
the return of the Seforim. And if anyone needed
additional proof, why did the Rebbe increase his trips
to the Ohel to an unheard-of four times in a single
week?
That afternoon the Shluchim Convention hosted, as
guest of honor, Attorney Jerome Shostak, who had
played a key role in the legal proceedings. In his
speech he aptly noted the verse appearing in that
week's Torah reading, Veshavti B’Sholom el beis avi
(“and I shall come back to my father's house in
peace”, Bereishis 28:21): the holy books were back
home.
Derech Emunah and Derushei
Chasunah
The anticipation continued into Yud-Tes Kislev and
into Chanukah's unprecedented timetable: returning
from the Ohel, the Rebbe delivered Sichos each of the
eight days after Minchah and candle-lighting.
On Thursday, the 5th of Kislev, the Rebbe gave
instructions to reprint Derech Emunah, authored by
kabbalist Rabbi Meir Ben-Gabbai (known also for his
work, Avodas HaKodesh), which was one of the
Seforim regained through the legal struggle.
The heightened mood steamrolled with the approach
of Shabbos Parshas Vayigash, the first anniversary of
the 5th of Teves. Preparations began; giant banners
12
The Story of Hey Teves
victorious redemption of these volumes on Hey
Teves is a celebration for all Yiddishkeit - and in
particular: a victory of the ever increasing expansion
of activities surrounding Torah and Chassidus
outreach. Overcoming all obstacles, it advances in a
path of pleasantness the path of Padah B’Sholom 'He has redeemed my soul in peace..., for there were
many who were with me' (see Tehillim 55:19), for
Dovid HaMelech's opponents, the army of
Avshalom, also prayed for his victory. ... And these
days are recalled and relived throughout every
generation' Megillas Esther 9:28) through their yearly
observance, their dynamism will be re-enacted for all
matters related to the books...”
appeared over intersections on Thursday, the 3rd of
Teves, announcing a large-scale Farbrengen the
coming Motzaei Shabbos.
That Thursday's Kfar Chabad Magazine (Issue 314)
featured an unusual editorial: excerpts of the Rebbe's
Sicha on Shabbos Parshas Vayechi, 1987, a year
earlier, in which he described the current controversy
as a test to be succeeded by a miraculous outcome. A
short lead-in preceded the Sicha: “In honor of that
great and luminous day, Hey Teves, we are presenting
excerpts from the Rebbe's talk on Shabbos Parshas
Vayechi explaining the primary lesson to be learned
from that day. Indeed, [his] words achieved their
purpose in effecting a powerful awakening and
growth throughout the entire year. It is fitting to
reprint these selections here, with the certainty that
they will continue to inspire hearts.” Few were aware
that the impetus to print portions of the Sicha came
from the Rebbe himself.
“Now it is self-understood that in order to determine
the proper manner to celebrate the victory of the
Seforim, it is only fitting to ask the Seforim
themselves, so to speak - to study their teachings
carefully and conduct oneself accordingly.”
On the eve of Shabbos, as the Rebbe entered the vast
synagogue and study hall for Kabbolas Shabbos,
thousands of voices joined in a zestful Didan
Natzach; the chazzan wove Shabbos Bereishis
melodies into the lively davenen. At its conclusion,
many Chassidim chose to have their festive Shabbos
dinner inside "770" - a turn of events lead naturally to
a hearty, extended Farbrengen
The Victory Belongs to the Seforim
After explaining at length the special attributes of
holy Seforim, and citing the comment of the Rosh
(Rabbeinu Asher ben Yechiel, 1250 -1327) - that in
our times one may fulfill the mitzvah of writing a
Sefer Torah through the acquisition and study of holy
Seforim - the Rebbe explained the teaching to be
learned from the victory of the Seforim:
Yet, it was all a warm-up for the Farbrengen of
Shabbos afternoon when, promptly at 1:30, the Rebbe
came in -accompanied, of course, by the singing of
Didan Natzach.
“From this we can see that the real triumph of the
Seforim lies not in the fact that from now on they will
be carefully preserved, so that no one will touch
them, just as a Sefer Torah is kept carefully inside its
cabinet. Rather it’s the opposite: they will be studied
intensively. And the more extensively they are used
(even if that leads to their wear ant tear), the greater is
the honor accorded to them. This, in turn, leads to an
increase of respect for Sifrei Torah (which we are
required to keep in an Aron Kodesh), whose central
function ‘...teach it to the Jewish people, put it in their
mouths’ (Devarim 31:19) - is achieved through the
study of printed Seforim.”
What do the Seforim Themselves Say?
The Rebbe began: “It is appropriate to begin with this
day's significance, the widely-publicized events of
last year's Hey Teves the day when Didan Natzach Victory became ours.”
“More specifically, the subject is the Seforim
belonging to the library of Agudas Chassidei Chabad
Lubavitch, founded under the direction of my
father-in-law, the Nasi of our generation, while still
living in Russia. When he left that country, following
his liberation [in 1927] on Yud-Beis and
Yud-Gimmel Tammuz, the library left too, as the
result of his self-sacrifice not to leave without it. It
eventually reached these shores and underwent
continual expansion to this very day under the
administration of the Rebbe [Rayatz]. As our Sages
say, 'Our father Yaakov didn't die..., for just as his
seed is alive, so too he continues to live,' and just as
in the spiritual realm he stands and serves, so too
here, he stands and serves.”
“The practical lesson is that Torah study from now on
should bestrengthened and increased; this is the true
indication of the Seforim' Didan Natzach. This
applies especially to group study ('Ten who sit
together and engage in Torah study'), beginning with
‘learning that leads to action’, to know what and what
not to do: the study of Halachah in Rambam and in
the Shulchan Aruch and its commentaries, as well as
the Torah's inner dimensions, the teachings of
Chassidus.”
“And since we are discussing a world-renowned
library, a rich repository of Torah treasures, the
13
The Rebbe noted during the Farbrengen that 5748
was the 500th birthday of the Beis Yosef (Rabbi
Yosef Caro, 1488-1575), author of the Shulchan
Aruch. We should observe this, he said, with
The Story of Hey Teves
increased study of all of his teachings, and
particularly, his Shulchan Aruch. The Rebbe added
that it would be appropriate for Seforim shops and
publishers to arrange discount sales in honor of the
500th year as an incentive for more people to
purchase and study his works.
may be donated to the library of Agudas Chassidei
Chabad for the communal benefit.”
Didan Natzach, a new Chassidic Yom-Tov, had
arrived. Just as the Sages had decreed for Chanukah,
a day had been set aside one year later, and forever,
for book-inspired rejoicing and thanksgiving. “And
may G-d grant that this Yom Segulah (this auspicious
day) and Eis Ratzon (this propitious time) be used
with the best possible results: with an increased study
of Nigleh, the revealed plane of. the Torah, and of
Pnimiyus, the mystical plane of the Torah; with a
particular emphasis on studying Shulchan Aruch in
this 500th year commemorating the birth of the Beis
Yosef,- with an enhanced acquisition of books for private homes and for children, and all the more so for
communal buildings and for Agudas Chassidei
Chabad's central library. These combined efforts,
directed for the good of the entire Jewish people, will
further accelerate the highest Didan Natzach of all:
the fight filled victory of Ner Mitzvah V’Torah Ohr
(A commandment is a lamp and the Torah is light)
over the darkness of exile, with the true and complete
Redemption through Moshiach Tzidkeinu.”
The Rebbe also urged everyone to enlarge their own
domestic libraries: “Each individual Jewish
household should contain the essential texts (besides
a Chumash, Siddur, Tehillim, and - for a Chassidisher
home Tanya), including halachic works dealing with
day-to-day living. The latter should be studied
frequently for their practical usefulness. Young
couples preparing to build a Jewish home should,
along with necessary home furnishings, be sure to
include Sifrei Kodesh, with the intent to study them.
This will bring about a Bayis Molei Seforim ('a house
filled with Seforim'), signifying also that the entire
essence of the house and its furnishings become
permeated with their content as the Sages described: a
Beis Vaad Lachachomim (a meeting-place for
scholars)”
“Every Jewish boy and girl (even the youngest, able
to speak) should be provided with their own Sifrei
Kodesh: Siddur, Chumash, and Tehillim - Seforim
that will belong to them, and for which they will be
responsible. These Seforim should be kept in their
room, where they can daven and learn from them; a
Pushka should also be there, in which they can drop
their coins for Tzedaka every weekday. In short: a
room of Torah, Tefillah, and Tzedaka.... It should be
explained to them that they need not fear overusing
and wearing out the Seforim; parents should promise
them that they will purchase new and more beautiful
ones to replace them.”
“In Those Days − In Our Times”
Throughout the years, “Hey Teves − Didan Notzach”
has become a celebrated Yom Tov, as the Rebbe has
stressed its significance.
Quoting the Posuk in Mishlei, “The superiority of the
light that illuminates the darkness,” we can appreciate
the victory of the Seforim. This is not only a library
being restored to its proper owner, but also an
outstanding revelation that was never before. The
court case revealed, even to the nations of the world,
that the Seforim belong to the Rebbe and Chassidim.
It expressed the true infinite bond between a Rebbe
and a Chassid.
“And if the ideal of Bayis Molei Seforim applies to
individual homes, for sure it relates to communal
buildings, where it will encourage increased learning.
Beyond Chumashim, Siddurim, and Tehillim, these
locations should include works covering the Torah's
full spectrum. In short: Torah libraries should be
either established or expanded to furnish the means
for broadened learning both in quantity and quality,
through extensive and accessible collections.”
“Didan Notzach”, reinforces the Seforim as property
of the Rebbe. Like a contract that has been
confirmed in court after arguments of authenticity
(see Tractate Kesubos 19b and other sources), the
entire world now realizes that this concept of a Rebbe
and Chassid can never change.
Specifically now in the last moments of Golus, we
must remember the message of “Didan Notzach.”
The bond that exists between a Chassid and a Rebbe,
especially through studying the Seforim of the Rebbe,
will never be diminished. Even in these bitter days,
the world will realize this, ‘just as his children are
alive, so is he alive.’
The Ultimate Victory
“In accordance with the proclamation of the Rebbe
Rayatz after he moved the library to this country, its
growth should be supplemented through the
assistance of rabbis, authors and publishers, who can
send copies of their works. Collectors of rare books
may be requested to contribute, as well, with special
editions, or titles included in family inheritances and
not currently used for learning purposes. All of these
In this spirit we will merit the ultimate “Didan
Notzach”, and once again we will be united with the
Rebbe, through the Geulah, now Mamosh!
14
The Story of Hey Teves
Important Dates
"Hey Teves" is the most essential and crucial date of the entire episode of the
Seforim. It is therefore the most widely celebrated day in this matter. There are
however several other dates that stand out as times of Hoda'ah (thanksgiving) to
Hashem, for their important role in the Pidyon Shvuyim of the Seforim.
This appeal was quickly revoked.
Yud-Gimmel Kislev 5746
The defendants then went to the New York State
Court of Appeals for another appeal. Court sessions
were held throughout the summer of 5747 (1987).
On 25 Cheshvan 5748 (1987), the final unanimous
ruling was issued by the three presiding judges. The
appeal had no standing at all. The three judges
upheld the Federal Court's ruling that the library
belonged to Agudas Chassidei Chabad. The case was
finally closed.
The Federal Court rules that the Rebbe does not have
to testify.
Hey Teves 5747
Hey Teves, “The day on which ‘our side was
victorious’ (Didan Notzach), openly in sight of all
nations (in Federal Court) with regard to the Seforim
and Kesovim of our Rebbeim, in the library of
Lubavitch” (note by the Rebbe to Sicha of Tuesday,
Teves 5, 5747).
Chof-Zayin Cheshvan 5748
On 27 Cheshvan the Court of Appeals issued that the
Seforim and Kesovim be returned to their rightful
owner, Agudas Chassidei Chabad. The Seforim were
until then held in a bonded warehouse under attorney
supervision.
The Federal Court rules (file CV-85-2909), that all
the Seforim and Kesovim, belong to Agudas
Chassidei Chabad. This shows how even the nations
of the world recognize that a Rebbe is totally and
selflessly dedicated to his Chassidim, and to the
Jewish people at large.
Beis Kislev 5748
Chof-Hey Cheshvan 5748
The Seforim returned on Beis Kislev. Rejoicing and
dancing broke out in Chabad circles around the
world. The Rebbe, however, insisted that the joy and
After the ruling of the Federal Court on 5 Teves
5747, the defendants appealed in the same court.
How Will The Bochurim Accept This?
Rabbi Avraham Shemtov, member of Agudas Chassidei Chabad (actively involved in the trial over the Seforim), relates:
The first time the Rebbe met with the lawyers working for Agudas Chassidei Chabad, the Rebbe focused primarily on two
points.
The first point was the letter the Previous Rebbe wrote to Dr. Alexander Marx, which expresses the Previous Rebbe’s view
that the Seforim are a public library. The Rebbe stressed that this was a key issue to success.
As one of the lawyers was leaving the Rebbe’s room, I asked him, “Nu, what do you say?” He replied that the Rebbe felt it
important to use the letter of the Previous Rebbe as a crucial part of our case, but he did not think this is the avenue we
should take.
As the court case continued, it became clear that this would be a very decisive factor in the verdict.
Another important issue discussed was the question of the Rebbe testifying in court.
The Rebbe did not speak long regarding this, yet it was clear that the Rebbe felt strongly about it; the Rebbe would not
testify in court.
Discussing this the Rebbe remarked, “How will the Bochurim accept this?”
Rabbi Shemtov concluded, “We never saw that the Rebbe should be limited in any way. Yet here the Rebbe was very
concerned about going to testify. Not for himself was the Rebbe concerned, only how this would affect the Bochurim...”
15
The Story of Hey Teves
Farbrengen in honor of the victory, the Rebbe replied,
"ïééæ áùééî êàð êéæ óøàã'î" − "We must still
resolve."
celebration should be through increased Torah study
and service to Hashem.
On the following day the Rebbe instructed the library
research staff and the Kehot Publication Society to
reprint one of the returned Seforim − Derech
Emunah, a rare Kabbalistic work.
"This was a message that, although there was indeed
a great victory, nevertheless, it was not a final and
complete victory. Now we know of the appeals that
were submitted thereafter. In fact, these appeals were
harsher than the first court case in many ways, for the
arguments were against the Rebbe himself. This
continued until Teves of 5750 (1989) when the final
verdict was issued that the Seforim belong to
Lubavitch and that no further appeals are to be
submitted.
Chof Daled Elul 5750 On Tuesday, third day of Selichos, after all attempts
to appeal, the court ruled that this case has already
been resolved and is closed forever.
The members of Agudas Chassidei Chabad relate,
that when they entered into the Rebbe’s room to
inform him about the completion of the Seforim
episode, and that every last Sefer and manuscript was
returned to its proper place, the Rebbe said: èöòé ,åð"
"úåãéñç ïâàæ ïòðò÷ ïòî èòåå [= Nu, now we are able
to say Chassidus.]
"Hence, we see that the above dates are indeed
important to the "Didan Notzach" of the Seforim.
Yet the date Hey Teves is the Yom Tov concerning
which the Rebbe said, "These days are remembered
and enacted," for then was the main victory."
Rabbi Krinsky concluded, "As we stand at Hey
Teves, when we are still in a circumstance of Golus,
and the epitome of Golus, we are reminded of the
great "Didan Notzach", and we remember that soon
will be the final, greatest "Didan Notzach", the
Pidyon Shvuyim of all the Jewish people, as the
Rebbe will lead us triumphantly to the Geulah
Ho'Amitis V'Hashlaimah, now Mamosh!"
The Ultimate “Didan Notzach”
Rabbi Yehudah Krinsky, secretary of the Rebbe and
member of Agudas Chassidei Chabad (actively
involved in the court case), relates the following:
"On Hey Teves 5747, I entered the Rebbe's room to
inform the Rebbe of the good news, the victory. At
that time the Rebbe had a very satisfactory expression
on his face. Yet, when I suggested making a
16
137
HEY TEVES
DIDAN NOTZACH
THE SEFORIM ARE
TO BE RETURNED
“My father
[the Rebbe Rayatz]
and his seforim
belong to the chassidim”
Deposition of the
Rebbetzin Chaya Mushka
138 A D A Y T O R E C A L L , A D A Y T O R E M E M B E R
Our Sages tell us that throughout Jewish history, there
have been as many prophets as there were Jews who left
Mitzrayim. Yet the number of prophets whose prophecies
are recorded are very few since only those prophecies that
are relevant to future generations are preserved.
The same is true for events in Jewish history. Only
those that have an everlasting message are commemorated
each year.
When we commemorate an event, it is not for the
purpose of remembering something that happened in the
past, but to reenact and take upon ourselves the message
and implications of that event in the present.
In order to understand the lesson inherent in Didan
Notzach, the day that the civil courts decreed that the
Rebbe’s library belonged to the chassidim, we turn to the
Rebbe’s sichos which he said in connection with Didan
Notzach of Hei Teves 5757 (zWna,-1987).
For those who are unaware of the events leading up to Hei Teves,
we present this brief synopsis:
After some of the seforim of the library were removed
for sale by a relative of the Beis HaRav, the following was
the main argument given to the courts in 5746 (uWna,1986) to stop the continued sale of the seforim:
During his lifetime, the Frierdiker Rebbe amassed,
through acquisitions and gifts, a tremendous Judaic library,
which included many rare seforim. If the library was to be
considered personal property, as some claimed many years
after his histalkus, then its value was merely monetary, and
the contents could be sold as one wished.
If, on the other hand, the library has an intrinsic value,
then none of its contents can be sold, as each and every
sefer adds purpose to the entire library.
The Rebbe charged Agudas Chassidei Chabad with the
task of ensuring the safe return of these seforim. Being that
the other party would not agree to have the matter settled by
HEI TEVES
139
a beis din in a din Torah, the issue was brought up in
Federal Court, as this was the only way to prevent the
selling of the seforim.1
Agudas Chassidei Chabad presented documents (i.e.,
letters of the Frierdiker Rebbe) that made clear that
although the Frierdiker Rebbe was in control of the library,
he did so on behalf of Chassidei Chabad, which was the
rightful owner.2 Agudas Chassidei Chabad, as an umbrella
organization of Chassidei Chabad, was charged to preserve
it.
The litigation extended over a period of time, and on
Hei Teves 5748 (jWna,-1988), the Federal Court ruled in
favor of Chassidei Chabad. This decision was appealed by
the defendant, but the appellate division upheld the decision
and on Beis Kislev 5749 (yWna,-1988), the seforim that
were held by the defendant were returned.
One of the momentous highlights of this incident was
the ruling that the Rebbe would not be cross-examined
(which coincides with the halachah that a king from Beis
Dovid is not to be cross-examined). We should also note
that it was the Rebbetzin’s deposition in which she
pronounced that “My father [the Frierdiker Rebbe] and the
seforim belong to chassidim,” which won the case.
1.
2.
Over one hundred seforim were sold before the court gave an injunction against the
selling of any of the remaining seforim. Rabbi Eliezer Katzman, a Judaic dealer, among
others, was extremely helpful in finding many of the dealers of those seforim that were
sold, and having them returned to the library.
The Rebbe instructed the lawyers on how they should present the case. The legal team
was headed by Mr. N. Lewin and Mr. J. Shestack. He also told members of Agudas
Chassidei Chabad that elder Chassidim should attend the court proceedings. The Rebbe
then mentioned two chassidim by name, such as: Reb Mendel Futerfas and [tWykch my
father] Reb Meir Avtzon.
140 A D A Y T O R E C A L L , A D A Y T O R E M E M B E R
DIDAN NOTZACH
F
our days after the judge’s ruling that all the seforim would
have to be returned to the Lubavitch library, the Rebbe
explained the following midrash3 during the Shabbos
farbrengen on Tes (the 9th of) Teves:
Once there was a very pious sage by the name of Abba
Yosef, from the town of Zaysor. One day as he was sitting
and learning by the stream, a spirit that dwelt there revealed
itself to him.
Said the spirit, “You should know that I have dwelt here
for many years, and whenever the men of the city and their
wives pass by here in the morning and evening, [I have seen
to it that] they weren’t harmed.
“Now be aware that an evil spirit wishes to dwell here in
my place, and it damages and harms people.”
“What can we [people] do to make sure that it doesn’t
come here?” asked Rabbi Abba Yosef.
“Go and warn the townspeople,” replied the spirit. “Tell
them [to prepare themselves quickly and] whoever has a hoe,
whoever has a shovel, whoever has a spade, and whoever
has a plow should bring them here tomorrow when day
breaks.
“You should look out at the waters, and when you see the
waters becoming choppy, you should bang your irons
together and cry out ‘Didan Notzach,’ and don’t leave until
you see a drop of blood on the water.”
Rabbi Abba Yosef immediately went to warn the people
of the impending danger and more importantly, to tell them
how to protect themselves.
3.
Vayikra Rabba, Kedoshim, ch. 24, para 3.
HEI TEVES
141
All the townspeople prepared themselves with their
metal farming tools and they assembled at the edge of the
stream.
As the day broke and they saw the waters become
extremely choppy, they immediately smote their iron tools
against each other and cried out, “Didan Notzach, Didan
Notzach!”
Shortly afterwards, they noticed a drop of blood floating
on the [now calm] water. The townspeople rejoiced at their
salvation.
After relating the midrash, the Rebbe explained that blood
resembles life, vitality and strength. In this midrash, he said,
the meaning is clear: after the cry of Didan Notzach — victory
is ours—the “blood” of the adversary, its strength and power,
was defeated and could no longer affect us. The analogue
was obvious.
THE ADVERSARY’S CLAIM
After mincha on Tuesday, Hei Teves, the Rebbe said a sicha
in which he explained what we (as chassidim) are to learn
from the entire episode of the seforim:
A Jew, related the Rebbe, is always supposed to look to
the Torah for direction, even in the most mundane aspects of
his life. And so, we must also look at the lesson we can learn
from the return of the seforim; seforim that were so
painstakingly collected by the Nassi of our generation.
The Alter Rebbe taught us that a Jew should live with and
learn from that day’s Torah portion. Today’s [Tuesday’s]
portion of parshas Vayigash begins with the words that Yosef
told his brothers: “So now, [it was] not your [actions] that
sent me here [in Mitzrayim]; it was from Hashem.4”
This tells us that while it may seem that people cause
things to happen, the truth is, they only happen because there
4.
Bereishis 45:8.
142 A D A Y T O R E C A L L , A D A Y T O R E M E M B E R
is a Heavenly accusation which causes an accusation to be
leveled in the physical world.
The adversary in this case claimed that the library was a
personal treasure, and as it was obtained and preserved with
much self-sacrifice by the Frierdiker Rebbe, it could not be
said to be under the trusteeship of Agudas Chassidei Chabad,
an umbrella organization of Chabad which, they falsely
claimed, was totally inactive.
This means, the Rebbe explained, that this exact
accusation had been leveled in the Heavenly court: that the
chassidim of the Frierdiker Rebbe were inactive and not
fulfilling their mission of spreading Torah and Yiddishkeit.
THE RESOLUTION
However, continued the Rebbe, the court’s ruling that the
library belongs to Chassidei Chabad was a reflection of the
Heavenly court’s decision that the Rebbe’s chassidim are
doing what is being required of them.
In the Yud Tes Kislev story,5 the Baal Shem Tov told the
Alter Rebbe that once he was vindicated from his temporary
concealment, he should continue to spread Chassidus but in
greater measure. So too, here, since there was a question of
whether or not the Frierdiker Rebbe’s chassidim were doing
their mission, [by being vindicated, it shows that] we should
strengthen ourselves and do it with more vigor and in greater
measure.
* * *
What occurred that entire week was unprecedented. The
Rebbe said a sicha every day after Maariv.6 On Monday night,
the 11th of Teves, the Rebbe emphasized that, “the Rebbe, the
Nassi of our generation, [the Rebbe Rayatz] proclaimed that
5.
6.
See essay on Yud Tes Kislev II, p. 116.
Wednesday and Thursday nights after Maariv, Shabbos at the regular time,
Sunday after Mincha, and Monday night after Maariv.
HEI TEVES
143
‘We should all be ready to greet Moshiach and all that is
needed is to polish our buttons.’
“So now that there are thirty days before the auspicious
day of Yud Shevat [the yom hilula of the Frierdiker Rebbe],
there should be an addition every day in learning and in
giving tzedakah. This applies equally to men, women and
children.
“In order that it be done properly, each person should
discuss it with his Rav and the Rav should ‘test’ him every
ten days to see if he is fulfilling what is required of him.
“Knowing that you will be ‘tested’ and that the ‘marks’
will be sent ‘here,’ [to me, to be mentioned at the tzion of the
Rebbe Rayatz] will strengthen your resolve to prepare
yourself properly.”
LISTENING TO THE SEFORIM
In a sicha on Hei Teves (Shabbos Parshas Vayigash), the
following year, the Rebbe said the following:
In most circumstances, when a person has a precious
item, he does everything in his power to protect it; that it
should retain its beauty and splendor. This is especially so if
it was missing for a while and then returned. Then he will
definitely take every measure of precaution to protect it.
However, when it comes to seforim, the Torah tells us the
opposite. One of the positive commandments is that every
Jew should write for himself (or participate in) a Sefer Torah.
The Rosh writes in his commentary7 that nowadays, one
fulfills this commandment by writing [or buying] seforim.
The purpose of seforim is that they should be used for
learning. The greatest honor for a sefer is that it is used so
much for learning that its pages become worn out.
7.
Halachos Ketanos, at the beginning of Hilchos Sefer Torah.
144 A D A Y T O R E C A L L , A D A Y T O R E M E M B E R
The lesson to be learned here is that the episode of the
seforim came to teach us to intensify in our study of Torah.
Indeed, when the seforim were actually returned on Beis
(the second of) Kislev 5748 (zWna,-1987), the Rebbe took the
sefer that was on top, Shaarei Emunah, a sefer that had not been
in print for a hundred years, and took it home. The following
morning he brought it back to 770, having divided the longer
paragraphs into smaller ones, and had it reprinted the
following day.8
In addition, when the bochurim began dancing in
celebration after the appellate division upheld the decision
that the seforim belong to the chassidim, the Rebbe
emphasized that the way of celebrating is by becoming more
studious in one’s learning.
In subsequent years, the Rebbe spoke about the
importance of buying seforim, with the prayer that just as
these seforim were returned, so too, the rest of the Frierdiker
Rebbe’s library that he had to leave behind should be
returned shortly by the Russian government to their rightful
place.
The Frierdiker Rebbe requested that every author of
Jewish books present a copy of his work to the library. It goes
without saying that we should strengthen the library by
continuing this practice.
THE ACQUISITION OF THE LIBRARY
All of the Rebbeim took an active interest in acquiring
printed seforim, and especially manuscripts (kesuvim) of the
Rebbeim (or their great disciples). This collection was passed
along to the next Rebbe.
During the Frierdiker Rebbe’s leadership, this acquisition
of books reached such great proportion, that through gift or
8.
In accordance with the Rebbe’s instructions, it was sold at the nominal cost of
one dollar.
HEI TEVES
145
through purchase, he acquired an additional 40,000 seforim.
Even when the financial position in the Beis HaRav was
extremely tight, the Frierdiker Rebbe continued to purchase
seforim.
The library was of such importance to the Frierdiker
Rebbe that when the Communist Regime finally gave him
permission to leave Russia in 1927, the Frierdiker Rebbe
refused to go unless his seforim would accompany him. These
negotiations not only delayed the process, but put the entire
rescue effort in jeopardy. Throughout his subsequent
movements and escape from the perils of WWII, the
Frierdiker Rebbe took the seforim along.9
To demonstrate the bond and importance of even a few
seforim to the Frierdiker Rebbe, the Rebbe related the
following episode:
After my chassuna, the Rebbe said, I went over to my
saintly father-in-law and asked him for the seforim which his
father, the Rebbe Rashab, had designated in his will10 to be
given to the husband of his second granddaughter [my wife,
Rebbetzin Chaya Mushka]. These seforim were the Biurei
Zohar, the Tanya printed in Zhitomer, Toras Chaim, Shaar
Ha’Emunah V’shaar Hayichud Kaful, Pirush Hamilos and Kuntres
HaHispaylos.
The Rebbe [Rayatz] listened and smiled, and I never
asked for them again.
THE PURPOSE OF THE LIBRARY
Obviously, the Frierdiker Rebbe benefited from having so
many seforim readily available to him. However, that wasn’t
the intent of his intensive efforts to enlarge the library to such
a great extent.
9.
However, at a certain point, the Frierdiker Rebbe was separated from some of
those seforim. In 5738 (jWka,-1977), the Polish government returned five crates.
10. The entire library of the Rebbe Rashab was given to his only son, the Rebbe
Rayatz, except for certain seforim which were to be given to the husbands of his
three granddaughters.
146 A D A Y T O R E C A L L , A D A Y T O R E M E M B E R
A library is a place in which research can be done.
Therefore, acting on the directives of the Frierdiker Rebbe,
the library accepted and acquired publications which were
not only outside of the spirit of Chassidus, but were
considered to be against the ways of Torah.
Why would the Frierdiker Rebbe acquire the same books
that he instructed Jews not to even glance at? The answer is
that it wasn’t a personal library, but a library for the entire
Jewish nation, and therefore, in a research library, even such
books are necessary.
Subsequently, when a Jewish scholar comes to the library
to do research, the librarians avail themselves to assist him in
his research in its entirety.
The following are some of the events leading up to the
victory of Hei Teves; however, one thing has to be
understood: No matter how we interpret these events, we
cannot say for certain that the Rebbe’s actions were
connected or a response to the taking of the seforim. All we
can say is that it happened during the same time period.
In 5745 (vWna,-1985) it was noticeable that some seforim
were missing from the library. After identifying who was
taking them, there were quiet negotiations for their return.
Only after this failed was it publicized when the Rebbe
painfully explained at the Yud Bais Tammuz farbrengen why he
couldn’t compromise on the seforim.
Shabbos Bereishis 5746 (uWna,-1985) was the last maamar
that the Rebbe ever said in the usual manner.11 That winter
the Rebbe began going to the Ohel very often and for a period
of time, went every day.
HEI TEVES
147
11. On Yud Tes Kislev of that year, he said a maamar Chassidus as a sicha, without the
traditional maamar niggun sung before saying it, and on two other occasions he
delivered a maamar from his shtender.
© Copyright 2024