אליהו )אליאו( אלחדיף ואלה שמות יסודי המשפחה בחורף שנת 1850הלכה לעולמה חנה לבית אלקלעי ,רעייתו הצדקת והאהובה של רבי אברהם אלחדיף .בגשם סוחף הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין העתיק של טבריה בצד בני משפחתה וצדיקי העיר ,זיע"א .לקול בכיים של המלווים ספד לה אישה ,רבי אברהם אלחדיף ,הלל את חוכמתה ,ענוותה ,צדיקותה במתן בסתר לעניים ודלים ,פועלה ומעשי חסדה לכל ,בימי הרעש והאימה ,אשה הצופה הליכות ביתה ,ומעשה עמידתה מאחורי תורתו וחיזוק אמונתו ,באומרו בקול נשבר מבכיָ :זכ ְַרּתִ י לְָך חֶ סֶ ד נ ַ ְעּורי ְִך ַאהֲ בַת ּכְלּוֹלתָ י ְִך ֶלכְּתֵ ְך ַאחֲ ַרי ּבַּמִ דְ ּבָר ּבְאֶ ֶרץ ֹלא זְרּועָ ה... איור 10אבלים בטרם מסע ההלוויה )ארכיון טבריה( קשים היו לאברהם ימי אלמנותו והפרידה מחנה אשת נעוריו ,מי שהייתה יד ימינו ועזר כנגדו כמנהיג בקהילת הספרדים ,כמוה כרחל הייתה לו ,כאשת התנא הקדוש רבי עקיבא ,שחיזקה, פרנסה ואפשרה את גדולתו בתורה. אך לא טוב היות האדם לבדו ,ורבי אברהם נישא בשנת 1852לרחל עבאדי ,בתם של יוסף ולאה תושבי כולל הספרדים ,מעולי מכנאס שבאו לעיר בהמוניהם בשנים ההן. בשנת 1853בהיותו בגיל 54נולד בנו אליהו לרחל ,אשתו השנייה ,וכמנהג המקום יש והיו כותבים וקוראים את שמו אליאו ,אולי בשל השוני במסורות הכיתוב הבבלי לעומת הירושלמי ,ואולי כדי שלא לבוא לידי שגגה בכיתוב ובאמירה של אותיות הרישא של השם המפורש. שנתיים אחריו נולדה אחותו שמחה ,ובמפקד 1855נסקרו בני המשפחה הצעירים כולל אחיהם למחצה ,דוד בן ה ,16 -שהיה חונך לאחיו ולאחותו הצעירים ,ומסייע להוריו בגידולם ובחינוכם אליהו )אליאו( אלחדיף במסירות רבה .לשמואל אחיהם הבכור מלאו שלושים שנה ,ועם ורעייתו ריינה לבית אבואלעפיה חבקו באותה שנה שתי בנות ,חנה בת ארבע שנים ,ומזל-טוב בת השנה. במפקד ,1866אחת עשרה שנים אחר כך ,כבר מצאו הפוקדים של מונטיפיורי את אברהם בן הששים וחמש ורעייתו רחל ,את בנו אליאו כבן ,14ואחותו שמחה בת 12שנים ,כאשר דוד אלחדיף כבר היה בעל בעמיו ,נשוי לרבקה אלחדיף לבית מזרחי ,וילדיהם ריינא ,בת 8שנים ,קאדין בת 4 ואהרון בן השנתיים ,ישמרם השם ויגין עליהם. משפחת אלחדיף המורחבת ,עלתה כפורחת בנועם הליכות מוריה ובניה ,שרתה נאמנה את קהילת יהודי טבריה ,והייתה ממובילי דרכה בתורה ובמסורותיה ,לצידם של חכמי ורבני העדה הספרדית ,בין אם במתן תשובות לשאלות בענייני דיומא ,ובין אם בשבתם בבית דין צדק של טבריה, ושמעם יצא למרחוק ,עד שהיו מוסלמים ,דרוזים ונוצרים באים מרצונם כדי להידון בפניהם במחלוקותיהם ,במקום להביאם לפני הקאדי המוסלמי היושב בדין השאריעה המוסלמית הרשמית, במחכמה אשר בבנין הסאראיה. קשות היו השנים שלאחר אסון רעש האדמה ,והמצוקות הרבות שהתלוו אליו ,בבצורת ,במגפות, במכות הארבה ,ובנגישות שליטי הארץ והשער העליון .כך ידעה קהילת כוללי היהודים ,ספרדים ואשכנזים כאחד ,שנים של רעב ,בהן מחירי חיטה ומזון מאמירים ,וחרף כל אלה שמרה על אחדותה וקיומה באמצעות קיום מצוות התורה ,במעשיי חסד ,ובמתן בסתר לעניים ולדלים ,לאלמנות וליתומים לדך ולזקן ,ובתמחוי של פת לחם ,שקיימו את היישוב ואף הרחיבו את גבולו בהתמדה. יפה תורה שמפרנסת בעליה אברהם שהיה חבר בהנהגת הכולל הספרדי וזכאי לסיוע מכספי החלוקה כמי שתורתו אומנותו, ראה בשנים ההן את המצוקה שפקדה את הקהילה ,וחייבה אותו ,כמו את שאר החכמים והפרנסים, לצמצם את חלקם ,כדי לתמוך בבני הקהילה ,שרבים מהם ירדו מנכסיהם עד כדי פת לחם .את מעט חסכונותיו ששמר כנדוניה לנישואי ילדיו בעת הגיעם לפרקם ,נאלץ היה להוציא בתיקון הנזקים שנגרמו לביתו וחצירו ברעש הגדול .בנו אליאו ,שהחל ללמוד במדרש שמואל בחצר בית הכנסת הסניור ,והיה זכאי כאברך לכספי החלוקה ,פנה יום אחד לאביו בעת שלמדו ודנו במסכת נזיקין, ואמר" :אבי ,קשים הם הימים שבאו עלינו ושוב אין אתה בקו הבריאות ,וכמוך ,גם אמי היקרה, העושה לילותיה כימים במלאכת הבית ובסייעה לך בצדקה ובחסד לעניי עירנו; ירשה נא לי אבי לצאת למלאכה שתהיה מסייעת לפרנסת המשפחה ,שהרי אמרו רבותינו באין קמח אין תורה ,ויפה מלאכה שמפרנסת את בעליה ,וגם מן התורה לא אניח ידיי ,וחזקה עלי לקבוע עתים לתורה בבית מדרשך ,ובארה של מרים ,תהיי בעזרי". הביט אברהם בבנו ,חבקו אל לוח לבו ושאלו" :ומהי המלאכה שתאבה לעשותה ,בני?" אמר לו: "מלאכת הנגרות ואומנותה ,שיש בה חזקת מלאכת קודש בבנין כסאו של אליהו הנביא ובארונות התורה בבתי כנסיותינו הנבנים והולכים בעזרת השם יתברך ,והן במלאכה לשמה בבנין בתינו, דלתותינו וחלונותינו שחרבו ברעש ,לקומם ולכונן את עיר קודשנו בס"ד ,ולשמח לבם של משפחות עירנו ,השם יגין עליהם ויישמרם". 58 אליהו )אליאו( אלחדיף וכך היה אליהו לשוליה ומשרת נגאר )נגר( של חיים )יעיש( אוחנה שהיה בונה כסאות אליהו הנביא לבריתות ולמושבי הכלות בנישואיהן ,וארונות קודש לבתי הכנסת ,וגם תיבות חזן שהיו מעשה חושב בחריטת עיטורי פרחים ,רימונים ,ואשכולות ענבים ,ובצידם חריתה של תפילות ואמרי קודש, שנעשו במפסלות עץ ובמקבת ,שהיו נתונות בידיהם האמונות של האומן ושל תלמידו החרוץ אליאו, שאף הגדיל עשות בכישרונו ובאומנתו ,ולימים אף התעלה על אוחנה רבו ,שהיה לו כמורה וכאב, שלעולם אינו מקנא בתלמידו ,והיה שמח על יצירות כפיו ומהללו בפניו ושלא בפניו. איור 11חריתת עץ כסאות -אליהו הנביא וארונות קודש )אתר סינגוג( ככל שחלפו השנים נחלש אברהם ,אך הקשר עם אליאו בנו הלך והתחזק ,והוא שידל את בנו להרבות ימיו בלימודי תורה .כנהוג באותם הימים היו עומדים תלמידי החכמים בפני שלושה מגדולי הרבנים בכדי לבחון את עומק ידיעותיהם בתורה ,במשנה בתלמוד ,בשולחן ערוך ובספר הזוהר הקדוש ,כאקדמה לקראת הסמכתם לרבני העדה .אברהם שידע כי לא יארכו ימיו ,בקש מבנו שיקדיש עיתותיו כתלמיד חכם בבית המדרש שמואל ,של החכמים הספרדים בחצר ביה"כ הסניור, וייעשה ברבות הימים לרב בקהילת הספרדים .אליהו שעה לבקשת אביו על ערש דווי ,וכיבד את רצונו האחרון בחרדת קודש בלימודי התורה ,והוסמך ברבות השנים בקהל חכמיי ורבני טבריה ,אחרי אחיו ,שמואל ודוד. בכלות שנותיו אז ידע אברהם אלחדיף "השני" כי כלו שנותיו בשנת התר"ל 1870 ,למיניינם ,ובא יומו להיאסף אל אבותיו .רעייתו השנייה ,רחל ,אמם של אליאו ושמחה ,נאספה אל אבותיה בשנת התרל"ד .1874 59 אליהו )אליאו( אלחדיף קהילת טבריה כולה ,ואף מי משכניהם הערבים והנוצרים ,מוקירי שמם מכל קצות העיר ,באו להלוויות הקדושים והנערצים ,להתפלל לעילוי נשמותיהם .קשה הייתה הפרידה לאליהו ולאחותו הצעירה שמחה ,שבהנץ נעוריהם ובראשית פריחתם נותרו בלא הוריהם האהובים. חכם שמואל אלחדיף ,בכורם של אברהם "השני" וחנה ,פרש חסותו על אחיו ואחותו הצעירים, אותם הביא כאב המשפחה לחופה וקידושין .בשנת התרל"ג 1873 ,נישאה שמחה בת השבע עשרה לבנו של הרב שאול שמחון ,ממקובלי תאפיללאת מרוקו ,ואליאו בן התשע עשרה לבחירת ליבו זוהרה בת יוסף ומרים אסולין .עם נישואיה עברה שמחה להתגורר בחצר משפחת שמחון ,מרחק שתי סמטאות מדרום לבית משפחת אלחדיף ,בו התגורר אליאו עם רחל אמו עד לכתה ,ורעייתו זוהרה .שנה לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור ,שהיה מתת אושר וגיל לסבתו רחל ,שבדמי ימיה זכתה לחבק את נכדה אברהם אלחדיף "השלישי" בן השנה ,על ערש הדווי של מיטת חוליה .התינוק אברהם ,צעיר בני משפחת אלחדיף המורחבת היה לחביב בנותיו של שמואל אלחדיף ,חנה ומזל- טוב ,והבנות ריינא ,קאדין והבן אהרון ,ילדיו של דוד אלחדיף .אליאו ,הנגר ואמן העץ לא חשך דבר מבנו ומילדי אחיו ,במתנות של מעשה ידיו בעץ ,למי סוס נדנדה ,ולמי שרפרף או כסא ,ולנשים לוח עץ לכביסה )לוחא דה סבון( שפניו חרותות בקפלים ,לקרצוף הבד במים ובקוביית סבון שהיו קונים מסוחרי העיר שכם. בשנת התרל"ח 1878 ,נולדה לאליאו וזוהרה בת ,אחות לאברהם בן הארבע .קטנה הייתה ויפת מראה ,שערות ראשה ופניה בהירות וקורנות באושר ובצחוק של תינוקות .על כן פסקו הוריה פה אחד :יפה יקרא שמה בישראל ,וכנגד עין הרע צבעו את מפתן החצר בצבע סיד של תכלת השמיים, וחזקו את פרסת הסוס שהייתה קבועה בדלת חצר הבית ,עוד מימיו של אברהם השני ,סבם של אברהם השלישי ויפה אלחדיף .עם שהיה אליהו מקבל את קצבת תלמיד החכם מכולל הספרדים, יחד עם שכר עבודתו כנגר ברובע היהודים של טבריה וסביבתה ,לא חסרה פרנסתו דבר ,ועם ברכת השם יתברך ,זכר לעשות צדקה עם עניי עירו ,ומדי יום שישי היו אליאו ורעייתו זוהרה מביאים מתן בסתר לאלמנות ,ליתומים ולנזקקים ,שמזונם היה בחסר ובצמצום .בצנעה חיו בני משפחת אלחדיף, נוהגים כבוד בכל אדם ,שהרי נאמר כי דרך ארץ קדמה לתורה ,ואליהו לא עשה את תורתו קרדום לחפור בה ,כי אם לשם שמיים הייתה ,ופרנסתו באה לו בזיעת אפיו. איור 12מיטה ליולדת )חצר הישוב הישן( 60 אליהו )אליאו( אלחדיף הרחק משם בעיר יאסי שברומניה ,החל ב 1878 -נפתלי הרץ אימבר ,עילוי בתורה ואברך לשעבר בן ,22לכתוב את השיר "תקוותנו" ,שקיצור מילותיו יתפרסם לימים כהמנונה של מדינת ישראל. תשעה בתים חיבר לפואמה הזו ,ושני בתיה הראשונים ,היו ביטוי אותנטי לציונות העממית ,וכיסופי הגאולה ,שפיעמו בהמוני העם היהודי ברחבי תבל: כָל עוד ָבלֵבב פנימה נפש יהודי ה ֹמִ יה, ולפאֲ תי מזרח קדימה עֵ ינו לציון צופִ יה– עוד לא ָאבדה תקותנו ,התקוה הנושָ נה: לשוב לאֶ ֶרץ אבותינו, לעיר בָה דוד חָ נה. עוד לא אבדה... חדש מפני ישן תוציאו עם השנים החלה הארץ להשתנות בהדרגה ,חידושים והמצאות באו לה חדשות לבקרים ,בין אם על ידי מבקרים ובין אם ע"י צליינים ,מיסיונרים וחוקרים שיצאו לתור את ארץ הקודש ולגלות את מכמני סודותיה העתיקים .מי מקהילת האשכנזים שבא מאיטליה ,הביא עמו באוניה לחיפה ,מיטת אפיריון גדולה ומפוארת כמיטת מלכות ,וממנה הובילה לטבריה בעגלה גדולה ,ודבר קיומה נודע בעיתון החבצלת ,והפך לשיחת היום בעיר .בעליה של המיטה החל להשכירה לנשים יולדות ולכל מי שהפרוטה מצויה בכיסו ,ויכול להשכירה ולהתענג עליה לימים מספר. בשנת התרכ"ח 1867,למיניינם ,הביאו צליינים רוסים ,בספינות מפרש מנמל בטום לחיפה ,את הקרוסין ,הלוא הוא הנפט המזוקק ,ששינה באחת את סדרי עולם התאורה והמאור של ארץ ישראל. אלפי שנים שימש שמן הזית למאור ,ובעיקר זה המיוצר משאריות הפרי הסחוט ,בהיותו הזול והנפוץ מכל יתר שמני המאכל .הנפט יובא לארץ במארז עץ של שני מיכלי פח ברזל מבריק בנפח של 16 ק"ג או פוד רוסי אחד .בעוד ארגזי העץ שמשו להכנת רהיטי בית שונים ,הפח ,כאריזה חדשה ,שימש להכנת מאות כלי בית מסוגים שונים ומשונים ,שהחליפו את הנחושת היקרה ,כלי העץ והחרס. איור 13מארזי פחי נפט ושימושים נלווים )מט"ח ,עם הספר( 61
© Copyright 2024