( אליאו ) אלחדיף

‫אליהו )אליאו( אלחדיף‬
‫ואלה שמות יסודי המשפחה‬
‫בחורף שנת ‪ 1850‬הלכה לעולמה חנה לבית אלקלעי‪ ,‬רעייתו הצדקת והאהובה של רבי אברהם‬
‫אלחדיף‪ .‬בגשם סוחף הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין העתיק של טבריה בצד בני משפחתה‬
‫וצדיקי העיר‪ ,‬זיע"א‪ .‬לקול בכיים של המלווים ספד לה אישה‪ ,‬רבי אברהם אלחדיף‪ ,‬הלל את‬
‫חוכמתה‪ ,‬ענוותה‪ ,‬צדיקותה במתן בסתר לעניים ודלים‪ ,‬פועלה ומעשי חסדה לכל‪ ,‬בימי הרעש‬
‫והאימה‪ ,‬אשה הצופה הליכות ביתה‪ ,‬ומעשה עמידתה מאחורי תורתו וחיזוק אמונתו‪ ,‬באומרו בקול‬
‫נשבר מבכי‪ָ :‬זכ ְַרּתִ י לְָך חֶ סֶ ד נ ַ‬
‫ְעּורי ְִך ַאהֲ בַת ּכְלּוֹלתָ י ְִך ֶלכְּתֵ ְך ַאחֲ ַרי ּבַּמִ דְ ּבָר ּבְאֶ ֶרץ ֹלא זְרּועָ ה‪...‬‬
‫איור ‪ 10‬אבלים בטרם מסע ההלוויה )ארכיון טבריה(‬
‫קשים היו לאברהם ימי אלמנותו והפרידה מחנה אשת נעוריו‪ ,‬מי שהייתה יד ימינו ועזר כנגדו‬
‫כמנהיג בקהילת הספרדים‪ ,‬כמוה כרחל הייתה לו‪ ,‬כאשת התנא הקדוש רבי עקיבא‪ ,‬שחיזקה‪,‬‬
‫פרנסה ואפשרה את גדולתו בתורה‪.‬‬
‫אך לא טוב היות האדם לבדו‪ ,‬ורבי אברהם נישא בשנת ‪ 1852‬לרחל עבאדי‪ ,‬בתם של יוסף ולאה‬
‫תושבי כולל הספרדים‪ ,‬מעולי מכנאס שבאו לעיר בהמוניהם בשנים ההן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1853‬בהיותו בגיל ‪ 54‬נולד בנו אליהו לרחל‪ ,‬אשתו השנייה‪ ,‬וכמנהג המקום יש והיו‬
‫כותבים וקוראים את שמו אליאו‪ ,‬אולי בשל השוני במסורות הכיתוב הבבלי לעומת הירושלמי‪ ,‬ואולי‬
‫כדי שלא לבוא לידי שגגה בכיתוב ובאמירה של אותיות הרישא של השם המפורש‪.‬‬
‫שנתיים אחריו נולדה אחותו שמחה‪ ,‬ובמפקד ‪ 1855‬נסקרו בני המשפחה הצעירים כולל אחיהם‬
‫למחצה‪ ,‬דוד בן ה‪ ,16 -‬שהיה חונך לאחיו ולאחותו הצעירים‪ ,‬ומסייע להוריו בגידולם ובחינוכם‬
‫אליהו )אליאו( אלחדיף‬
‫במסירות רבה‪ .‬לשמואל אחיהם הבכור מלאו שלושים שנה‪ ,‬ועם ורעייתו ריינה לבית אבואלעפיה‬
‫חבקו באותה שנה שתי בנות‪ ,‬חנה בת ארבע שנים‪ ,‬ומזל‪-‬טוב בת השנה‪.‬‬
‫במפקד ‪ ,1866‬אחת עשרה שנים אחר כך‪ ,‬כבר מצאו הפוקדים של מונטיפיורי את אברהם בן‬
‫הששים וחמש ורעייתו רחל‪ ,‬את בנו אליאו כבן ‪ ,14‬ואחותו שמחה בת ‪ 12‬שנים‪ ,‬כאשר דוד אלחדיף‬
‫כבר היה בעל בעמיו‪ ,‬נשוי לרבקה אלחדיף לבית מזרחי‪ ,‬וילדיהם ריינא‪ ,‬בת ‪ 8‬שנים‪ ,‬קאדין בת ‪4‬‬
‫ואהרון בן השנתיים‪ ,‬ישמרם השם ויגין עליהם‪.‬‬
‫משפחת אלחדיף המורחבת‪ ,‬עלתה כפורחת בנועם הליכות מוריה ובניה‪ ,‬שרתה נאמנה את‬
‫קהילת יהודי טבריה‪ ,‬והייתה ממובילי דרכה בתורה ובמסורותיה‪ ,‬לצידם של חכמי ורבני העדה‬
‫הספרדית‪ ,‬בין אם במתן תשובות לשאלות בענייני דיומא‪ ,‬ובין אם בשבתם בבית דין צדק של טבריה‪,‬‬
‫ושמעם יצא למרחוק‪ ,‬עד שהיו מוסלמים‪ ,‬דרוזים ונוצרים באים מרצונם כדי להידון בפניהם‬
‫במחלוקותיהם‪ ,‬במקום להביאם לפני הקאדי המוסלמי היושב בדין השאריעה המוסלמית הרשמית‪,‬‬
‫במחכמה אשר בבנין הסאראיה‪.‬‬
‫קשות היו השנים שלאחר אסון רעש האדמה‪ ,‬והמצוקות הרבות שהתלוו אליו‪ ,‬בבצורת‪ ,‬במגפות‪,‬‬
‫במכות הארבה‪ ,‬ובנגישות שליטי הארץ והשער העליון‪ .‬כך ידעה קהילת כוללי היהודים‪ ,‬ספרדים‬
‫ואשכנזים כאחד‪ ,‬שנים של רעב‪ ,‬בהן מחירי חיטה ומזון מאמירים‪ ,‬וחרף כל אלה שמרה על אחדותה‬
‫וקיומה באמצעות קיום מצוות התורה‪ ,‬במעשיי חסד‪ ,‬ובמתן בסתר לעניים ולדלים‪ ,‬לאלמנות וליתומים‬
‫לדך ולזקן‪ ,‬ובתמחוי של פת לחם‪ ,‬שקיימו את היישוב ואף הרחיבו את גבולו בהתמדה‪.‬‬
‫יפה תורה שמפרנסת בעליה‬
‫אברהם שהיה חבר בהנהגת הכולל הספרדי וזכאי לסיוע מכספי החלוקה כמי שתורתו אומנותו‪,‬‬
‫ראה בשנים ההן את המצוקה שפקדה את הקהילה‪ ,‬וחייבה אותו‪ ,‬כמו את שאר החכמים והפרנסים‪,‬‬
‫לצמצם את חלקם‪ ,‬כדי לתמוך בבני הקהילה‪ ,‬שרבים מהם ירדו מנכסיהם עד כדי פת לחם‪ .‬את מעט‬
‫חסכונותיו ששמר כנדוניה לנישואי ילדיו בעת הגיעם לפרקם‪ ,‬נאלץ היה להוציא בתיקון הנזקים‬
‫שנגרמו לביתו וחצירו ברעש הגדול‪ .‬בנו אליאו‪ ,‬שהחל ללמוד במדרש שמואל בחצר בית הכנסת‬
‫הסניור‪ ,‬והיה זכאי כאברך לכספי החלוקה‪ ,‬פנה יום אחד לאביו בעת שלמדו ודנו במסכת נזיקין‪,‬‬
‫ואמר‪" :‬אבי‪ ,‬קשים הם הימים שבאו עלינו ושוב אין אתה בקו הבריאות‪ ,‬וכמוך‪ ,‬גם אמי היקרה‪,‬‬
‫העושה לילותיה כימים במלאכת הבית ובסייעה לך בצדקה ובחסד לעניי עירנו; ירשה נא לי אבי‬
‫לצאת למלאכה שתהיה מסייעת לפרנסת המשפחה‪ ,‬שהרי אמרו רבותינו באין קמח אין תורה‪ ,‬ויפה‬
‫מלאכה שמפרנסת את בעליה‪ ,‬וגם מן התורה לא אניח ידיי‪ ,‬וחזקה עלי לקבוע עתים לתורה בבית‬
‫מדרשך‪ ,‬ובארה של מרים‪ ,‬תהיי בעזרי"‪.‬‬
‫הביט אברהם בבנו‪ ,‬חבקו אל לוח לבו ושאלו‪" :‬ומהי המלאכה שתאבה לעשותה‪ ,‬בני?" אמר לו‪:‬‬
‫"מלאכת הנגרות ואומנותה‪ ,‬שיש בה חזקת מלאכת קודש בבנין כסאו של אליהו הנביא ובארונות‬
‫התורה בבתי כנסיותינו הנבנים והולכים בעזרת השם יתברך‪ ,‬והן במלאכה לשמה בבנין בתינו‪,‬‬
‫דלתותינו וחלונותינו שחרבו ברעש‪ ,‬לקומם ולכונן את עיר קודשנו בס"ד‪ ,‬ולשמח לבם של משפחות‬
‫עירנו‪ ,‬השם יגין עליהם ויישמרם"‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫אליהו )אליאו( אלחדיף‬
‫וכך היה אליהו לשוליה ומשרת נגאר )נגר( של חיים )יעיש( אוחנה שהיה בונה כסאות אליהו‬
‫הנביא לבריתות ולמושבי הכלות בנישואיהן‪ ,‬וארונות קודש לבתי הכנסת‪ ,‬וגם תיבות חזן שהיו מעשה‬
‫חושב בחריטת עיטורי פרחים‪ ,‬רימונים‪ ,‬ואשכולות ענבים‪ ,‬ובצידם חריתה של תפילות ואמרי קודש‪,‬‬
‫שנעשו במפסלות עץ ובמקבת‪ ,‬שהיו נתונות בידיהם האמונות של האומן ושל תלמידו החרוץ אליאו‪,‬‬
‫שאף הגדיל עשות בכישרונו ובאומנתו‪ ,‬ולימים אף התעלה על אוחנה רבו‪ ,‬שהיה לו כמורה וכאב‪,‬‬
‫שלעולם אינו מקנא בתלמידו‪ ,‬והיה שמח על יצירות כפיו ומהללו בפניו ושלא בפניו‪.‬‬
‫איור ‪ 11‬חריתת עץ כסאות ‪ -‬אליהו הנביא וארונות קודש )אתר סינגוג(‬
‫ככל שחלפו השנים נחלש אברהם‪ ,‬אך הקשר עם אליאו בנו הלך והתחזק‪ ,‬והוא שידל את בנו‬
‫להרבות ימיו בלימודי תורה‪ .‬כנהוג באותם הימים היו עומדים תלמידי החכמים בפני שלושה מגדולי‬
‫הרבנים בכדי לבחון את עומק ידיעותיהם בתורה‪ ,‬במשנה בתלמוד‪ ,‬בשולחן ערוך ובספר הזוהר‬
‫הקדוש‪ ,‬כאקדמה לקראת הסמכתם לרבני העדה‪ .‬אברהם שידע כי לא יארכו ימיו‪ ,‬בקש מבנו‬
‫שיקדיש עיתותיו כתלמיד חכם בבית המדרש שמואל‪ ,‬של החכמים הספרדים בחצר ביה"כ הסניור‪,‬‬
‫וייעשה ברבות הימים לרב בקהילת הספרדים‪ .‬אליהו שעה לבקשת אביו על ערש דווי‪ ,‬וכיבד את‬
‫רצונו האחרון בחרדת קודש בלימודי התורה‪ ,‬והוסמך ברבות השנים בקהל חכמיי ורבני טבריה‪ ,‬אחרי‬
‫אחיו‪ ,‬שמואל ודוד‪.‬‬
‫בכלות שנותיו‬
‫אז ידע אברהם אלחדיף "השני" כי כלו שנותיו בשנת התר"ל‪ 1870 ,‬למיניינם‪ ,‬ובא יומו להיאסף‬
‫אל אבותיו‪ .‬רעייתו השנייה‪ ,‬רחל‪ ,‬אמם של אליאו ושמחה‪ ,‬נאספה אל אבותיה בשנת התרל"ד‬
‫‪.1874‬‬
‫‪59‬‬
‫אליהו )אליאו( אלחדיף‬
‫קהילת טבריה כולה‪ ,‬ואף מי משכניהם הערבים והנוצרים‪ ,‬מוקירי שמם מכל קצות העיר‪ ,‬באו‬
‫להלוויות הקדושים והנערצים‪ ,‬להתפלל לעילוי נשמותיהם‪ .‬קשה הייתה הפרידה לאליהו ולאחותו‬
‫הצעירה שמחה‪ ,‬שבהנץ נעוריהם ובראשית פריחתם נותרו בלא הוריהם האהובים‪.‬‬
‫חכם שמואל אלחדיף‪ ,‬בכורם של אברהם "השני" וחנה‪ ,‬פרש חסותו על אחיו ואחותו הצעירים‪,‬‬
‫אותם הביא כאב המשפחה לחופה וקידושין‪ .‬בשנת התרל"ג‪ 1873 ,‬נישאה שמחה בת השבע עשרה‬
‫לבנו של הרב שאול שמחון‪ ,‬ממקובלי תאפיללאת מרוקו‪ ,‬ואליאו בן התשע עשרה לבחירת ליבו‬
‫זוהרה בת יוסף ומרים אסולין‪ .‬עם נישואיה עברה שמחה להתגורר בחצר משפחת שמחון‪ ,‬מרחק‬
‫שתי סמטאות מדרום לבית משפחת אלחדיף‪ ,‬בו התגורר אליאו עם רחל אמו עד לכתה‪ ,‬ורעייתו‬
‫זוהרה‪ .‬שנה לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור‪ ,‬שהיה מתת אושר וגיל לסבתו רחל‪ ,‬שבדמי ימיה‬
‫זכתה לחבק את נכדה אברהם אלחדיף "השלישי" בן השנה‪ ,‬על ערש הדווי של מיטת חוליה‪ .‬התינוק‬
‫אברהם‪ ,‬צעיר בני משפחת אלחדיף המורחבת היה לחביב בנותיו של שמואל אלחדיף‪ ,‬חנה ומזל‪-‬‬
‫טוב‪ ,‬והבנות ריינא‪ ,‬קאדין והבן אהרון‪ ,‬ילדיו של דוד אלחדיף‪ .‬אליאו‪ ,‬הנגר ואמן העץ לא חשך דבר‬
‫מבנו ומילדי אחיו‪ ,‬במתנות של מעשה ידיו בעץ‪ ,‬למי סוס נדנדה‪ ,‬ולמי שרפרף או כסא‪ ,‬ולנשים לוח‬
‫עץ לכביסה )לוחא דה סבון( שפניו חרותות בקפלים‪ ,‬לקרצוף הבד במים ובקוביית סבון שהיו קונים‬
‫מסוחרי העיר שכם‪.‬‬
‫בשנת התרל"ח‪ 1878 ,‬נולדה לאליאו וזוהרה בת‪ ,‬אחות לאברהם בן הארבע‪ .‬קטנה הייתה ויפת‬
‫מראה‪ ,‬שערות ראשה ופניה בהירות וקורנות באושר ובצחוק של תינוקות‪ .‬על כן פסקו הוריה פה‬
‫אחד‪ :‬יפה יקרא שמה בישראל‪ ,‬וכנגד עין הרע צבעו את מפתן החצר בצבע סיד של תכלת השמיים‪,‬‬
‫וחזקו את פרסת הסוס שהייתה קבועה בדלת חצר הבית‪ ,‬עוד מימיו של אברהם השני‪ ,‬סבם של‬
‫אברהם השלישי ויפה אלחדיף‪ .‬עם שהיה אליהו מקבל את קצבת תלמיד החכם מכולל הספרדים‪,‬‬
‫יחד עם שכר עבודתו כנגר ברובע היהודים של טבריה וסביבתה‪ ,‬לא חסרה פרנסתו דבר‪ ,‬ועם ברכת‬
‫השם יתברך‪ ,‬זכר לעשות צדקה עם עניי עירו‪ ,‬ומדי יום שישי היו אליאו ורעייתו זוהרה מביאים מתן‬
‫בסתר לאלמנות‪ ,‬ליתומים ולנזקקים‪ ,‬שמזונם היה בחסר ובצמצום‪ .‬בצנעה חיו בני משפחת אלחדיף‪,‬‬
‫נוהגים כבוד בכל אדם‪ ,‬שהרי נאמר כי דרך ארץ קדמה לתורה‪ ,‬ואליהו לא עשה את תורתו קרדום‬
‫לחפור בה‪ ,‬כי אם לשם שמיים הייתה‪ ,‬ופרנסתו באה לו בזיעת אפיו‪.‬‬
‫איור ‪ 12‬מיטה ליולדת )חצר הישוב הישן(‬
‫‪60‬‬
‫אליהו )אליאו( אלחדיף‬
‫הרחק משם בעיר יאסי שברומניה‪ ,‬החל ב‪ 1878 -‬נפתלי הרץ אימבר‪ ,‬עילוי בתורה ואברך לשעבר‬
‫בן ‪ ,22‬לכתוב את השיר "תקוותנו"‪ ,‬שקיצור מילותיו יתפרסם לימים כהמנונה של מדינת ישראל‪.‬‬
‫תשעה בתים חיבר לפואמה הזו‪ ,‬ושני בתיה הראשונים‪ ,‬היו ביטוי אותנטי לציונות העממית‪ ,‬וכיסופי‬
‫הגאולה‪ ,‬שפיעמו בהמוני העם היהודי ברחבי תבל‪:‬‬
‫כָל עוד ָבלֵבב פנימה‬
‫נפש יהודי ה ֹמִ יה‪,‬‬
‫ולפאֲ תי מזרח קדימה‬
‫עֵ ינו לציון צופִ יה–‬
‫עוד לא ָאבדה תקותנו‪ ,‬התקוה הנושָ נה‪:‬‬
‫לשוב לאֶ ֶרץ אבותינו‪,‬‬
‫לעיר בָה דוד חָ נה‪.‬‬
‫עוד לא אבדה‪...‬‬
‫חדש מפני ישן תוציאו‬
‫עם השנים החלה הארץ להשתנות בהדרגה‪ ,‬חידושים והמצאות באו לה חדשות לבקרים‪ ,‬בין אם‬
‫על ידי מבקרים ובין אם ע"י צליינים‪ ,‬מיסיונרים וחוקרים שיצאו לתור את ארץ הקודש ולגלות את‬
‫מכמני סודותיה העתיקים‪ .‬מי מקהילת האשכנזים שבא מאיטליה‪ ,‬הביא עמו באוניה לחיפה‪ ,‬מיטת‬
‫אפיריון גדולה ומפוארת כמיטת מלכות‪ ,‬וממנה הובילה לטבריה בעגלה גדולה‪ ,‬ודבר קיומה נודע‬
‫בעיתון החבצלת‪ ,‬והפך לשיחת היום בעיר‪ .‬בעליה של המיטה החל להשכירה לנשים יולדות ולכל מי‬
‫שהפרוטה מצויה בכיסו‪ ,‬ויכול להשכירה ולהתענג עליה לימים מספר‪.‬‬
‫בשנת התרכ"ח‪ 1867,‬למיניינם‪ ,‬הביאו צליינים רוסים‪ ,‬בספינות מפרש מנמל בטום לחיפה‪ ,‬את‬
‫הקרוסין‪ ,‬הלוא הוא הנפט המזוקק‪ ,‬ששינה באחת את סדרי עולם התאורה והמאור של ארץ ישראל‪.‬‬
‫אלפי שנים שימש שמן הזית למאור‪ ,‬ובעיקר זה המיוצר משאריות הפרי הסחוט‪ ,‬בהיותו הזול והנפוץ‬
‫מכל יתר שמני המאכל‪ .‬הנפט יובא לארץ במארז עץ של שני מיכלי פח ברזל מבריק בנפח של ‪16‬‬
‫ק"ג או פוד רוסי אחד‪ .‬בעוד ארגזי העץ שמשו להכנת רהיטי בית שונים‪ ,‬הפח‪ ,‬כאריזה חדשה‪ ,‬שימש‬
‫להכנת מאות כלי בית מסוגים שונים ומשונים‪ ,‬שהחליפו את הנחושת היקרה‪ ,‬כלי העץ והחרס‪.‬‬
‫איור ‪ 13‬מארזי פחי נפט ושימושים נלווים )מט"ח‪ ,‬עם הספר(‬
‫‪61‬‬