על הדרך - חזרה לדף הבית
כתב עת מקוון בנושא ספרות ,אמנות ותרבות עכשווית מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק. גליון מספר 8ספטמבר 2011 שירים 4 5 קמילה היא התחלה נורית צדרבוים השנים שצמחו ממני והלאה נורית צדרבוים משהו דן ספרי תוכן העניינים 6 7בקיעי החיים יוכבד יעיש 8כמו ציפור שעפה לירון עובדיה 9פער בי תבונה של יום יהודית מליק-שירן 10כשהכאב מתפזר יהודית מליק-שירן 11קלפי את העבר סיגל מגן 12 13 14 15 16 17 18 השירי עלעליך סיגל מגן בשדות הבור דובב לביא פגעי הזמן דובב לביא לעולם אודך חיים עמר חמלה שושנה ויג זרעי מים שושנה ויג בתחנה ששמה אני אירית וייסמן-מינקוביץ 19תרגילי זמן אירית וייסמן-מינקוביץ 20והשירה עולה חיים ספטי כתבות 21געגוע אל שירי הנשמה שירה יגיל 23ללמד תנ"ך בהנאה גדולה יהודית מליק-שירן 27הצל ליבו של ילד יהודית מליק-שירן 31דיאלוג מואר עם הנפש יהודית מליק-שירן המרכז לכתיבה 28פרוייקט "בית ספר מארח" נא להכיר 34הספק מיכאל רייך 36שיחה זוגית יהודית מליק-שירן 37משכן הכאב הנצחי יהודית מליק-שירן 39בין סערות הנפש יהודית מליק-שירן 39פתקים לענייני השעה יהודית מליק-שירן על הדרך -כתב עת מקוון בנושא ספרות ,אמנות ותרבות עכשווית מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק. מערכת :יהודית מליק-שירן עיצוב ועריכה גרפית :חני דומבה -טרא דיזיין עריכה לשונית :יהודית ויוסי שירן ניקוד והגהות :יהודית מליק-שירן ,בת אור ,הוצאה לאור תמונת שער :האגם באביב צילום :אריק בלטינשטר כתובת המערכת[email protected] www.bat-or.com : 41חיפוש אחר האקורד האבוד יהודית מליק-שירן 42עמוק בתוך הלב יעל פריאל 43מומחית לבכי יהודית מליק-שירן 44עבור הרוח והמים שי הכהן כרטיס ביקור 45ציירת בנשמתה אוצרת בעבודתה יהודית מליק-שירן 49ריקוד מתוך הנשמה יהודית מליק-שירן 52מחלום להגשמה יהודית מליק-שירן בת השיר 56קרלוס מורלס מרגלית מתתיהו על המדף 57דני הכבאי הגיבור סיגל מגן 58 58 59 60 נימיה המצילה חיי אדם יהודית מליק-שירן סיפורה של נוגה-סיפור אימוץ יהודית מליק-שירן פעם פיה ופעם מכשפה יהודית מליק-שירן גיאג'ין -הזר יהודית מליק-שירן שגריר תרבותי 61במקצב סוער יהודית מליק-שירן 61ציפור החלומות יהודית מליק-שירן 62למי מחכה החיבוק והנשיקה יהודית מליק-שירן 63על האובססיה שבהתמכרות יהודית מליק-שירן תערוכות 64איך נולדה התערוכה לגלעד שליט סיגל מגן 66בין ציור לכתיבה ד"ר דליה הקר-אוריון 68נדב אלחלל ד"ר דליה הקר-אוריון 70ננסי פרוכטמן -מסעות ד"ר דליה הקר-אוריון אוצרת 73יצאו לאחרונה בהוצאת בת-אור גליון מספר 8ספטמבר 2011 כשבחרתי את הנושא “צמיחה” ,ידעתי שהנושא הזה יתאר תהליך של מסע אישי שאולי שותף לרבים. לא שיערתי בנפשי את גודל המשא החברתי-לאומי של התהליך הזה .מחד השרפה בכרמל שהתפשטה במהירות עם הרוח הוכיחה שכוח הטבע יכול להיות הרסני ויכול להיות משקם ובונה בו זמנית. למה צריך לשלם בדם כדי שיבינו קברניטי המדינה את מצוקת הכבאים? בעת אסון אנחנו מתוודעים אל הערכים שגדלנו עליהם ומגלים שלהיות כבאי הרץ אל האש ,היה הגשמת חלום של דני חייט ז”ל ,להתנדב מכוח נתינה נפשי המלווה באהבה ,זו הייתה דרכו של אלעד ריבן ז”ל ,נער במחוייבות אישית ,שרץ לכבות את האש במורדות הכרמל שאהב. מאידך המחאה החברתית שהתרחבה בכל הארץ הוכיחה שהחברה הישראלית לומדת להשיג את עקרונותיה ורצונותיה ,כשהיא נלחמת ולא מרפה .כשהיא משמיעה את קולה ,הקול הקבוצתי נשמע ומגלה בעיות רבות לא רק במצוקת הדיור לסטודנטים, אלא במצוקות של יוקר המחיה בארץ .גילינו שאנחנו משלמים על מוצרי גבינה הכי הרבה ואותם מוצרים שמיוצאים לחו”ל עליהם משלמים פחות .נשאלת השאלה האם אנחנו אזרחים סוג ב’ שתמיד צריכים להאבק על מה שמגיע להם? החיים בארץ שלנו כה יקרים ,עד שמטשטש הגבול בין מוות ממחלות סופניות ,זיקנה לבין תאונות הדרכים. כבר חמש שנים גלעד שליט לא איתנו .חמש שנים ארוכות ומתישות שהחברה הישראלית יוצאת להפגנות בכל הארץ .אך לא מצליחה לחדור את חומת האטימות של ראש הממשלה ושריו. אני מזמינה אתכם אל תהליך הצמיחה של כותבי הגיליון הזה ,המעניק לקוראיו כלים להתמודדות אישית וחברתית ומאחלת לכם חג שמח ,שתהיה השנה הזאת שנה של יצירה ,הגשמת חלומות ,בריאות טובה והשבת הבנים לגבולה של הארץ שלנו. קריאה נעימה יהודית 4 חלָה התְ ָ קמִילָה הִיא ַ ְ נורית צדרבוים ילה ילה ְּונ ִב ָ ָד ְע ִּתי ֶׁש ְּק ִמ ָ יַ ֵהם אֹות ְל ַה ְת ָח ָלה, ימן ְל ִה ְת ַח ְּדׁשּות. ִס ָ ְגֹורה ָד ְע ִּתי ֶׁש ָה ֶרגַע ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו ֲא ִני ּכֹה י ָ יַ יָבֹוא ִלי ִל ְקרֹא ֵא ַלי ִּת ְג ָרה. אתי ֵמ ֵה ָח ְלׁשּות. ָר ִ יֵ יֹוד ַעת ו ְִנ ַח ְמ ִּתי ֵא ֵלי ַע ְצ ִמי ְּכ ַ עֹולה. ידהִ ,היא ּגַם ַה ֶּד ֶרָך ָה ָ ֶׁש ְּמ ִע ָ יצה ְא ְצ ָּב ִעי ַה ְּמ ִצ ָ ָדי ו ֶ יתי ֶאת ַּכּפֹות י ָ ָר ִא ִ יתהִ ,היא זְ ַמ ִּנית, ֶׁש ִּמ ָ יצה. ָאּמ ִּתי ָׁש ְל ָחה ֵא ַלי ְק ִמ ָ ֵעת ָ ֶׁש ַה ָּמקֹום ַהּנָמּוָך ְּב ַת ְח ִּתּיֹות ַה ְּׁשאֹול יצה ִס ַּמ ְנ ִּתי ְל ַע ְצ ִמי ְק ִפ ָ ּמֹוביל ֶאת ַּד ְר ִּכי ִל ְגּדֹל, הּוא ַה ְּׁש ִביל ֶׁש ִ יצה. ְק ָ ָד ְע ִּתי ֶׁשּזֹו ֵעת ַהּי ִ ְוי ַ ׂשֹוני. אּולי יֹום ְׂש ִ ְהא ּגַם ַ סֹוני י ֵ ֶׁשּיֹום ֲא ִ יכת ַה ִּת ְקוָה יתי ַע ְצ ִמי ִּב ְׂש ִמ ַ ִּכ ִּס ִ ּטֹובה. יחה ַה ָ ְּכמֹו ְּכ ֵמ ָהה ְמ ַח ָּכה ַל ְּצ ִמ ָ ָתי סּותי ְּבעֹונ ִ ְתה ִלי ְּכ ִ ו ְִהיא ָהי ָ יע ְׁש ָע ִתי. ֵעת ִח ִּכ ִתי ָל ֵעת ּבֹו ַּת ִּג ַ יעה ְונ ְָג ָעה ָעים ֶׁש ְּׁש ָע ִתי ִה ִּג ָ ָהיּו ְרג ִ ּפֹוגגָה. ַא ֵח ִרים ֶׁש ָּב ֶהם ִה ְת ְ וֲ יחה ָד ְע ִּתי ִר ְג ֵעי ִׂש ְמ ָחה ְּב ִעּתֹות ְצ ִמ ָ ָּכָך י ַ ְוגַם ּתּוגָה ְּכ ֶׁש ָה ְל ָכה. 5 ּצמְחּו הּׁשָנ ִים ׁשֶ ָ ַ ה ְלאָה ּמּנ ִי וָ ָ מ ֶ ִ נורית צדרבוים ְה ְלָאה נֹותי ָצ ְמחּו ָל ֶהן ִמ ֶּמ ִּני ו ָ ְׁש ַ ִה ְג ִּדילּו ַל ֲעׂשות. ָׁש ְב ִּתי ִמ ֶּנגֶד ָּבן ִל ְצּפֹות ְל ִע ִּתים י ַ ָעים ֶׁש ָּגוְעּו ַלּמּות ְעינֵי ַטחּו ֵמ ְראּות ְרג ִ וֵ מּובסֹות ו ְַדּקֹות ָ ְּבעֹוד נֹוגסֹות. נֹותי ָהיּו ֶאת זְ ַמּנָן ֶׁש ָּלן ְ ְׁש ַ ַהּכֹל ְס ִב ִיבי ּגָדֹול ִמ ְת ַר ֵחב, ֶלד – ַה ֵּלב ִעם ָּכל י ֶ ְוגַם ַה ְּכ ֵאב. צֹור ַח ַהּקֹול ֵ ָדם. ּגַם נ ַ ְצֹומ ַח. ו ֵ ְה ְלָאה נֹותי ָצ ְמחּו ָל ֶהן ִמ ֶּמ ִּני ו ָ ְׁש ַ רֹוד ֶפת, יהן ֶ ָאח ֵר ֶ ַא ִני ֲ וֲ הֹוד ֶפת ֶאת ַה ַּמ ָּׂשא ַה ָּכ ֵבד ֶ ְצֹומ ַחת ִא ָּתן ְל ִא ִטי ו ַ יֹוד ַעת ֶׁשעֹוד ְמ ַעט ָקט ְּכמֹו ַ ַחד יָד ְּביָד. ִנ ְצ ַעד י ַ ֵהן, ָדלּו ָל ֶהן ָע ַלי ַה ָּׁש ִנים ֶׁשּג ְ ַא ִני, וֲ ילי. אֹותן ְלתֹוָך ֵל ַ ֶׁש ָּס ַפ ְר ִּתי ָ ֶׁש ֵּכן, ָכֹוח ַּביט נ ַ ִנ ְצ ַעד יָד ַּבּיָד ְונ ִ ימה ְק ִד ָ וָ ו ְָרחֹוק ָבֹוּה ְוג ַ ֶל ֱאסֹף ּכ ַֹח ּול ָה ִבין ֶׁש ָּכ ָכה זֶה ִל ְצמ ַֹח. ְ 6 מּׁשֶהּו ַ דן ספרי ּומ ַר ֵּטט, ַמ ֶּׁשהּו ַחם ְ רּוח זֶה ֹלא ָה ַ ּדֹובר ֱא ֶמת ּכֹובׁשֵ , ַמ ֶּׁשהּו ֵ רֹוצה ִל ְדהֹר ָאּתּה ֶ ָ תּוח, ַל ַׁש ַער ַה ָּפ ַ ה”ֹלא” הּוא ֵּכן, אּולי ָׁש ָעה ְּכ ֵׁש ָרה ָּכ ֵעת ַ ָל ָבןָׁ ,שחֹר ַּב ָׁשה ֶּד ֶרָך יָם ְּבי ָ ֶבר ְּב ִא ָּׁשה ֶּד ֶרָך ּג ֶ ּפֹור ִצים ִּכ ְר ֵע ִבים ַלאֹור, ְהם ְ וֵ ִנ ְב ֵטי ִּת ְקוָה ֵמ ֲא ָד ָמה ָק ָׁשה. פגישה צילום :אריק בלטינשטר 7 חּיִים ה ַ ּבקִיעֵי– ַ ְ יוכבד יעיש זֹוהר ׁש ֶֹבל ֵ ְּכ ָפנָס ְּב ִפּנַת ָה ְרחֹוב ָּב ִעיר ֵמ ִאיר ְּב ַלי ְָלה ָחׁשּוָך ְאֹותְך אֹותי ו ְ ִ ַה ָּׁש ַמיִם רּועי ֲענ ִָנים ְצח ִֹרים זְ ֵ ְמ ַר ְּמזִ ים ִעם ִנ ְצנּוץ ּכֹוכ ִבים ָ י-ה ַחּיִים יע ַ ֶאל ְּב ִק ֵ ּנֹותרּו. ֶׁש ְ ֵמ ֵעת ְל ֵעת ַחּיָה ֲא ִני ְׁשימֹון ִמ ְד ָּב ִרי ִּבּי ִ יֹוני ִּד ְמ ִ זֹורם ׁשֹופ ַעֵ , ֵ ַחי ְָכ ִני. 8 עפָה ּכְמֹו צִּפֹור ׁשֶ ָ לירון עובדיה* יֹורד ַע ְכ ָׁשו, ּיֹורה ֵ ַה ֶ ְּכמֹו ִצּפֹור ֶׁש ָע ָפה, ָׁשים ֶׁש ָע ִפים, ְּכמֹו ָּכל ָה ֲאנ ִ ּפֹור ֶצת ִמ ְל ָח ָמה. ְּב ִל ִּבי ֶ ְתה, ֶרת ַה ָּבי ָ ַא ִני חֹוז ֶ וֲ ְּכמֹו ְס ָע ָרה, ְּכמֹו ִצּפֹור ֶׁש ָע ָפה. *תלמידה בת 7שנים. 9 ּפעַר ּבִי ּתְבּונ ָה ׁשֶל יֹום ְ יהודית מליק-שירן ְּפ ַער ִּבי ְּתבּונָה ֶׁשל יֹום ַר ָח ִנית ְמ ַב ֶּק ֶׁשת ָה ַעיִן ַהּז ְ יעה ִהיא ֶּכ ֶתר ּגַם ְׁש ִק ָ ֹלהים ַה ִּמ ְת ַר ֶח ֶבת ְּכ ֵעינֹו ֶׁשל ֱא ִ ָחה ִמ ְת ַע ֵּצם ִל ְרו ָ ְׁש ִקיפּות ִהיא ֲה ָט ַלת עֹגֶן ימה מ ְַג ִּדיל ְּפ ִע ָ ְּב ָבבּוָאת ַה ָּׁש ַמיִם. ימה עֹוד ְּפ ִע ָ ימה. וְעֹוד ְּפ ִע ָ עּורה ְּב ִה ָּלה ֶׁשל ז ַֹהר ָה ַעיִן ְּפ ָ ּובָאה ְמ ָק ֶר ֶבת ָ ּומ ָק ֶר ֶבת ּובָאה ְ ָ ֶׁשת ִאיׁשֹון ִמ ְת ַר ֵחב ּפֹוג ֶ ָאּפ ִרים ַה ַּמיִם ַלּ-כ ַח ְל ַחל ִמ ְת ְ ַלּג ְ ְּבגֹון ַה ְּסג ְ יֹוצ ִרים ְּב ִל ִּבי ֶּפ ַתח ְל ַׁש ֲע ֵרי ָׁש ַמיִם. ְ שקיעה צילום :אשורר 10 ּפּז ֵר מתְ ַ ה ְּכאֵב ִ ְּכׁשֶ ַ יהודית מליק-שירן *לזכר אלעד ריבן ׁשֹוכ ִבים ְמ ֻע ָּל ִפים ְּב ָׁש ַמיִם ִחּו ְִרים ְּכ ֶׁש ַה ְּכ ֵאב ִמ ְת ַּפּזֵר ָה ֲענ ִָנים ְ ּתֹועה ְמ ַת ְע ַּת ַעת ְּב ֶא ְצ ְּבעֹות ַה ַּכ ְר ֶמל רּוח ָ ַרק ַ יח. רּורי ִּפ ַ עֹוׂשה ָּב ֶהם ֵּפ ֵ ֶׁש ַה ֲח ִריכֹות ָ ירי ֵא ֶפר ִנ ְל ָּכ ִדים ְּב ֵעי ַניִָך ַר ִּג ֵ ּג ְ ְזֹולגֹות ְה ְּד ָמעֹות ָּבאֹות ו ְ ׁשֹותיִָך ו ַ לֹוכ ֶדת ִר ְג ַ ָאספּות ֶ ִירּה ֶׁשל ֵה ְ ֲאו ָ ָאבק ֶה ָחנּוק ַעל ֶה ָ לּוחה ֹלא ַמ ֲחיָה אֹותֹו. ֶׁשָאף ִט ַּפת ַמיִם ְמ ָ בֹותיִָך. ְה ֶר ֶמץ ֶׁש ָּב ַער ְּב ִר ְכ ֵסי ַה ַּכ ְר ֶמל ִה ְב ִעיר ָּכל ַּפ ַעם ֵמ ָח ָדׁש ֶאת ַמ ְח ְׁש ַ וָ רּוח ָח ְטפּו אֹותֹו ִמ ֵּמָך ַער ַהּזֶה ֶׁשּיַד ָה ֵאׁש ְויַד ָה ַ ָאּת הֹוגָה ּבֹו ַּבּנ ַ ְ ְָאּת הֹוגָה ַּב ַּמ ֲא ֶכ ֶלת ָה ֵאׁש ו ְ ּומ ִּפיו חֹוטמֹו ִ רּוח ֶׁש ָח ְס ָמה ֶאת ָה ֲאוִיר ִמ ְ ָּב ַ יכה ִל ְרקֹד ִּב ְּתזָזִ ּיֹות ֻמ ְפ ַר ַעת ְָאּת ַמ ְמ ִׁש ָ ו ְ ּמֹולָך ַה ָּקדּום ֲא ִני ַה ֵ ְׁש ִּליט ַה ֶּט ַבע. רּוח. רֹוקדֹות ְּב ֻמ ְפ ָרעּות ִמ ְת ַמ ֶּׁש ֶכת ִעם ָה ַ ּולׁשֹונֹות ָה ֵאׁש ְ ְ ִרּקּוד ְמ ֻׁשּגָע ֶׁש ַרק ַה ֶּט ַבע יָכֹול ְל ַה ְמ ִציא ְּב ַדּקֹות ֲחפּוזֹות. ימה ַער ַהּזֶה ֶׁש ָרץ ָק ִד ָ ְהּנ ַ וַ ִּב ְנ ִחיׁשּות ְוא ֶֹמץ ַפׁשֹו ָתן ֵמ ַע ְצמֹו ְונ ְ נַ ָענַד ְל ִל ֵּבנּו ָר ִביד ֶׁשל אֹור ָאח ָריו. הֹול ִכים ֲ ידה ַל ְ ַאוַת י ְִח ָ ּג ֲ 11 עבָר ה ָ ק ְּלפִי אֶת ֶ ַ סיגל מגן ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר - ַעת ַה ְר ִׁשי ָלָך ׁשּוב ָלג ַ ְּבע ֶֹמק ַה ְּכ ֵאב ַה ְמ ַב ֵּקׁש ָמזֹור. ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר - ִּב ְט ִחי ְּב ֵעץ ַה ַּד ַעת ְׁשר ילָך ַהי ֵ ּיֹוב ֵ ֶׁש ִ ֶאל ֵע ֶבר ַקו ָהאֹור. ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר - ַה ְר ִׁשי ָלָך ְל ַה ִּביט ּבֹו חּומה, ְּב ַעיִן ַר ָ עֹוטה ִמ ְׁש ָקף ָורֹד. ָ ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר - ֶאת ָּכל ְק ִלּפֹות ַה ַּפ ַחד. וְָאזְ ,לָאט ְלָאט - ִחזְ ִרי ׁשּוב ַל ֲעמֹד. 12 ע ַּליְִך ע ְל ַ הּׁשִיִרי ַ ַ סיגל מגן ַה ִּׁש ִירי ַע ְל ַע ַּליִָך, ְּת ִני ָל ֶהם ָלעּוף. ִּפ ְר ִעי ֶאת ַּת ְל ַּת ַּליִָך, ַה ְר ִׁשי ְלקֹול ַה ֶּפ ֶרא ִע ְמ ִדי ְּבגֵו זָקּוף. ִל ְבק ַֹע ִמ ְּגרֹונֵָך. ָר ַח ְלאֹור ְׁש ִביל ַהּי ֵ ַה ִּׁש ִירי ַע ְל ַע ַּליִָך, לֹומָך. ִר ְק ִדי ֶאת ֲח ֵ ִּב ְט ִחי ְּב ֵלב י ִַּציב. חּוׁשיִָך ִר ְק ִדי ְּב ָכל ַ ָאביב. ֶאת ֶק ֶסם ָה ִ פריחה באביב צילום :אריק בלטינשטר 13 בִּ שְׂדֹות הַּבּור דובב לביא ּכֹות ֶרת. מּוטי ֶ ש ֵ ִּבשְׂדֹות ַהּבּור ַעל ִמ ְפ ָּת ִני ְּג ֵד ִלים ְּפ ָר ִחים ְׁ יח ָתם, עֹוב ֵרי א ַֹרח ְל ַה ִּביט ִּב ְפ ִר ָ ְּב ֵאין ְ ש ֵמי ְּת ֵכ ֶלת. ֵע ִּבְׁ י ְַצ ִמיחּו ַרק ִּג ְבעֹול נֹוג ַ ׁשֹוכנֵי ָה ִרים. יהם ְ ֶחזּו ַּב ֲא ֵח ֶ ְרוּויֵי ִק ְנָאה י ֱ לּו ָאָך י ְָדעּו ִּכי ַּגם ֵהם ִמ ְת ַה ְּד ִרים, ַע ְק ֵרם. ש ִּמּׁש ֶֹרׁש י ַ אדם ֶׁ ְּב ֵאין ָ ָאד ָמ ִתיֹ ,לא י ְִצ ַמח ָאף ַּד ְר ַּדר. ו ְָכאןְּ ,ב ְ ּקֹופ ַחת ְּת ַק ַּפח ַח ָּמ ָתּה, ַה ַח ָּמה ַה ַ וְָאף ִא ָּכר ֹלא יִזְ ַרע ֶאת ִל ְב ֵטי ַה ָּמ ָחר. 14 הּזְמַן ּפ ְגעֵי ַ ִ דובב לביא ִּפ ְג ֵעי ַה ְּז ַמן ֶׁש ֵּת ַדע ָָא ֶרץ ּיּומי ָפרּו ֶאת יְסֹוד ִק ִ ַּבל י ֵ שֹּלא ָט ֲעמּו שי ֲא ָרזִ ים ֶׁ ש ְרֵׁ ְּכָׁ רֹומי ַצ ַּמ ְר ָּתם. שב ְס ָע ָרה ִּב ְמ ֵ ַמ ַּׁ ְארץ ֵּת ַדע ַּבּצ ֶֹרת, יֵׁש ו ֶ ָבים ֲח ֵר ִבים. ו ְִנ ְב ֵטי ִל ִּבי ֹלא י ְַב ְצ ְּבצּו ֵּבין ְרג ִ יח ָתם, ש ָלה ְּפ ִר ָ ַּב ֵּס ֶתר ְּכ ָבר ָּבְׁ הּותי. מּונים ְּבע ֶֹמק ַמ ִ ְהם ְט ִ וֵ שלכת צילום :אריק בלטינשטר 15 לְעֹולָם אֹו ֶד ָּך חיים עמר אֹוד ָּך ֵא ִלי ִּכי ִהּנ ִֵני. ֶ ְאינ ִֶּני. ְּב ֶט ֶרם ֵא ֵלָך ו ֵ ִאם ֵאין ׁשֹווֶה ְל ַה ְנ ִח ִיני עֹוד ִּני. אֹוד ָּך ֵא ִלי ְּב ֶ ֶ ילָך קֹורא ִּבי ֵל ֵ ִהּנ ִֵני ָקרּוא ְל ֶמ ֶלָך ְׁ /שאֹון ַה ֶּמ ְר ָּכ ָבה ֵ / ָאָך ֵאין ָלבֹוא ֶ /אל ַׁש ַער ַה ֶּמ ֶלָך ִּב ְלבּוׁש ַׂשק ּ /גַם ְל ֵבן ֶמ ֶלָך. עֹול ְמְך ָמים ְּב ָ טֹוב ִלי יֹום ַּב ֲח ֵצ ְרְך ִּ /ב ְמֹלאת ִלי ַהּי ִ ַּמ ְרְך ָּפ ַת ְח ָּת ַׂש ִּקי ְ /ל ַמ ַען ְיז ֶ נָא ָאל ִּת ְׁשָאל ִ /מי ַּב ֲח ֵצ ֶריְך אֹודה ְלְך ֵא ִלי ֶ עֹודי ַחּיִים ְּב ִ אתי ֵחן ִאם נָא ָמ ָצ ִ ְּב ֵעינֶיְךִ ,אם ָה ֵעץ נָתּון ִלי הּוא ֵעץ ַחּיִים. ֵע ִיני ְּתלּויָה ְּבְך ֵּתן אֹות ְל ַחּיִים. 16 מלָה ח ְ ֶ שושנה ויג ָאה ָבה. ַּכ ָּמה ֶח ְמ ָלה יֵׁש ַּב ִּמ ָּלה ֲ ָחים קֹוראת ָּב ְרו ִ ֲא ִני ֵ זֹור ַע ַעל ַה ַּדף ֶׁש ְּלְך ָאּתה ֵ ֶׁש ָ ָאּתה ָצ ֵמא ְל ֶח ְמ ָלה ַּכ ָּמה ָ ָאּתה ְמ ַגּיֵס ֶאת ִנ ְׁש ָמ ְתְך ְּכ ֶׁש ָ ְל ָכל ֲע ִׂשּיַת ַה ִּמ ְצוֹות ּומלֹואֹו. עֹולם ְ ָאּתה ְמ ַקּיֵם ָ ָ ָׁשים ֲא ִני ַמ ִּכיר יֹוד ַעתַּ ,כ ָּמה ֲאנ ִ ָאּת ַ ְ עֹולם ַעד ָק ֵצהּו. ִמ ְק ֵצה ָה ָ אֹותְך אדם ֶׁש ַּמ ִּכיר ְ ַע ְכ ָׁשו ָצ ִריָך ִל ְמצֹוא ֶאת ָה ָ ימה ְּב ִלי ְּג ִל ָ ְּב ִלי ְצ ָלב ְּב ִלי ַׂשק ְּב ִלי ְּכ ֵלי ַהּק ֶֹדׁש. ָצ ִריָך ִל ְמצֹוא ְלְך אדם ִעם ֶח ְמ ָלה. ָ 17 מיִם ז ְִרעֵי ַ שושנה ויג אֹוס ֶפת זִ ְר ֵעי ַמיִם י ְַל ָּד ִתי ֶ קֹוראת ִּב ְׁשמֹות ָח ְכ ָמה ַל ְּב ִריָאה ַה ְּצ ֻה ָּבה ֵ ּובָאה ַה ֶּׁש ֶמׁש ָ ָדּה ִנ ְמ ֶה ֶלת ְּב ַכף י ָ ֶרת ְּב ִקימֹונֹו ָּפ ִנית ְמ ֻצּי ֶ ְּכמֹו י ָ זֹורם ִמ ַּב ִּדים ְק ַט ִּנים ַה ֶּמ ִׁשי ֵ ָצהֹב ָּכחֹל ַקּוִים ַּד ִּקים ֶׁשל ִע ָּפרֹון עֹולם ֶרת ִלי ָ ְמ ַצּי ֶ ֶׁשת ְמ ֻבּי ֶ ַמ ְח ִּביָאה ַּב ֵּס ֶתר תּוח ִצּפֹור ְק ַטּנָה ָּבא ֶֹפק ַה ָּמ ַ ַהּב ֶֹקר ִה ְת ַה ֵּפָך ָלנּו ְל ַמ ָּטה ֶּׁש ֶמׁש ּומ ַעל ַהּיָם. ֵ ָרחֹוק ָרחֹוק ָּת ְפ ִל ִיגי ַעד יָבֹוא יְבּול ַה ֶּק ֶסם ְוי ְַנ ִּביט ָּבנּו רּורים ַה ִ זֲ ַסי ְניָר ְּכ ָפנ ֵ טֹוקיֹו. ִּב ְרחֹובֹות ְ 18 אנ ִי חנ ָה ׁשֶּׁשְמָּה ֲ ּבתַ ֲ ְ אירית וייסמן –מינקוביץ ַחל ְּכ ֶׁש ֶא ְפּגֹׁש ֶאת ַע ְצ ִמי ַה ַּמ ָּסע ֶׁש ִּלי י ֵ ְּב ַת ֲחנָה ֶׁש ְּׁש ָמּה ֲא ִני. ָצ ִריְך א ֶֹמץ ְל ַה ְר ִחיק ְּכ ֵדי ְל ַה ִּכיר ֶאת ח ֶֹמר ַה ַחּיִים ַע ַליִם. נֹוב ֶרת ְּבָארֹון ַהּנ ֲ ֲא ָבל ֲע ַדיִן ֲא ִני ֶ ַע ַלּיִם ֶא ְנ ַעל. ֶט ֶרם ֶה ְח ַל ְט ִּתי ֵאּלּו נ ֲ ּדּורים ַר ִּבים עֹוד ְּל ָפנַי ִס ִ ְל ַחּזֵר ַעל ִּפ ְת ֵחי ֲחלֹומֹות ְּכ ֶׁש ִריק ְמ ַק ֵּדם ֶאת ָּפנָי. ָאח ֶרת. נֹותי ָה ֲעקּורֹות ָּב ֲא ָד ָמה ֶ ִל ְׁשּתֹול ֶאת ְׁש ָ הֹומּיָה. ֵא ִיני יֹונַת ָׁשלֹוםּ ,גַם ֹלא יֹונָה ִ ֲא ִני יֹונַת ָמדֹון ! ַּק ִרים ַּב ֲח ֵצ ִרי עֹור ִבים ְמנ ְ ְ ַּק ֶרת ָּב ֲא ָד ָמה עֹודי ְמנ ֶ ְּב ִ ְאין ְּבי ִָדי ָׁש ָר ִׁשים.. וֵ 19 ּתְַרּגִילֵי זְמַן אירית וייסמן –מינקוביץ ָאחת ַּת ֶקת ֶאת ַה ָּׁש ָר ִׁשים ֵמ ֲא ָד ָמה ַ ֲא ִני ְמנ ֶ ָאח ֶרת. ִל ְנּבֹוט ָּב ֲא ָד ָמה ֶ ַהּכֹל זְ ַמ ִּני. ָאחר ַּמן ִלי ַה ְּז ַמן זָן ֵ ִמ ֵּדי זְ ַמן ְמז ֵ ָמה ֶאת ַה ְּז ַמן ּוכ ֶׁש ֲא ִני ֹלא נ ָ ְ רֹועה ֶאת ַה ִּמ ִּלים ְּב ִׁש ְט ֵחי ַה ִּמ ְר ֶעה ֲא ִני ָ ָאח ֵרי ַה ְּצ ִליל. הֹול ֶכת ֲ ֶ יע קֹולֹו ֲא ָר ִעי ַה ְּז ַמן ַמ ְׁש ִמ ַ ימה ְה ִּמ ִּלים ַמ ְפנֹות ֶא ְצ ַּבע ַמ ֲא ִׁש ָ וַ ֶקת ִל ְפצ ַֹע ָּב ֶהן, ְּכ ֶׁש ֲא ִני ְמ ַדּי ֶ ָאד ַמת ַחּיַי נֹופ ִלים ַעל ְ ֲח ָל ִלים ַר ִּבים ְ ּגַם ֲא ִני. ָט ְל ִּתי ַעל ַע ְצ ִמי ֶאת ַּת ְפ ִקיד ַה ִּדין נַ ידי יֹום ֲא ִני ִנ ְׁש ֶּפ ֶטת ִמ ֵ הֹורג ּומֹוצאת ַל ֵ ֵ ַחּיִים ֶׁשל ָמוֶת ֻּכים. ַחּיַי ֲאר ִ 20 הּׁשִיָרה עֹולָה וְ ַ חּיִים ספטי ַ ׁשֹורר יֹוצאת ְל ֵ עֹולהֵ , ירה ָ ְה ִּׁש ָ וַ דֹובב ָח ָלל ַה ֵּלב ְל ֵ ֶיה יהם ִנ ְג ִלים ְל ֵעינ ָ ְעץ ָׁש ְר ֵׁש ֶ ֶיה ִנ ְפ ָּתחֹותֵ ,עץ ו ֵ ְא ֶבן ְל ָפנ ָ ֶא ֶבן ו ֶ ְל ָׁש ָעה ַק ָּלה. ָמים ַר ִּבים. ְָאחר ָחתּום ַה ֵּלב י ִ ו ַ התעוררות צילום :אריק בלטינשטר כתבות געגוע אל שירי הנשמה שירה יגיל עֹולה ָּפנֵינּו ֶאל ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ָ מילים :יצחק שנהר לחן :דניאל סמבורסקי עֹולה ָּפנֵינּו ֶאל ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ָ ַּד ְר ֵּכנּו ׁשּוב ּפֹונָה ִמזְ ָר ָחה דֹולה צֹופים ִל ְק ַראת ָׁש ָעה ְּג ָ ָאנּו ִ ָפ ֵׁשנּו עֹוד ֹלא ָׁש ָחה. זְ קֹוף ָהרֹאׁש נ ְ רשת" ֶמ ֶ הפזמונים שנבחרו למצעד בחודש יוני בפרויקט "ז ֶ אולי מזכירים לנו את "ארץ ישראל היפה" דרך השירים של פעם .אך האם הם מייצגים את הסגנונות המוזיקליים והמילוליים הייחודים לנו ,או שמטרתם היא לשמר ולהזכיר את המורשת התרבותית שעליהם קמה המדינה תוך התרפסות על נוסטלגיה שיש בה מן הזיכרון הקולקטיבי המשמר את תרבות ארצנו ? ההרהורים באו בעקבות כתבתו של עודד אסף מתוך מוסף "תרבות וספרות" "הארץ" שישי .22.7 אומר אסף בציניות" :המשעולים בין דגניה לכנרת מובילים עכשיו לחופי רחצה בתשלום". ֶמ ֶר ֶשת" שבחרו את מצעד ובכן ,מי הם אותם אנשי "ז ֶ הפזמונים של המורשת התרבותית המייצגת את הזמר העברי בראשית שנותיו? ממי מושפעת בחירתם? ממורי המוזיקה במערכת החינוך? או אולי מתנועות הנוער? או הצבא? אולי בית הוריהם הנחיל להם את אהבת הארץ דרך שירי ארץ ישראל היפה והטובה? או שמא רשת ג' או גל"צ בכל יום ב"ארבע אחרי הצהריים"? אסף מציין בכתבתו מי הגיע לפסגת המצעד .מלחינים כמו מרדכי זעירא ודויד זהבי בולטים בין המקומות הראשונים. "הליכה לקיסריה" (אלי ,אלי) ,שקיעה נוגה ,ו"החליל" כולם משל המלחין דויד זהבי ,ו"היו לילות"" ,שלכת" ו"לילה לילה" ֶמ ֶר ֶשת". משל זעירא ,אלה זכו למקום של כבוד במצעד "ז ֶ בלטו בהעדרם שירי אלכסנדר (סשה) ארגוב .למשל שיר "הרעות" שאת מילותיו כתב חיים גורי .אסף משער שאולי 21 בשל דברים שאמרה בזמנו בשנת 2010אסתר עופרים על השיר" :את "שיר הרעות" ,אני לא שרה כבר הרבה שנים. זה שיר אנכרוניסטי .כששרתי אותו בגיל עשרים ,זה עדיין התאים לאווירה ולצרכים שהיו בארץ". את המקום הראשון לקח שירו של דוד זהבי ופניה ברגשטיין "ניגונים" ואת המקום השני במצעד השיר "אני מאמין" שידוע בשם "שחקי שחקי" למילים של שאול טשרניחובסקי וללחן של טוביה שלונסקי (שהיה אבא של אברהם שלונסקי). ֶמ ֶר ֶשת "? אז מה מייצג בעצם המצעד של " ז ֶ האם את קולה של האוטופיה בדמות "השירה בציבור" או "חבורות הזמר" השרים בהרמוניה קולית מרגיעה המהווה התרפקות נוסטלגית נעימה שאינה תובעת יתר על המידה. מציפה ומרוממת את לב מאזיניה ומשכיחה מהם את צרות היומיום בדמות כמו מאש .כי הרי שפת השירים היא שפה גבוהה ,הן בתכניה והן במסר שלהם .משולבים בשירים פסוקי תנ"ך ,ביאליק וטשרניחובסקי ,שלונסקי ,אלתרמן, לאה גולדברג ,רחל וגורי.).. ֶמ ֶר ֶשת " מציג תמונת ישוב אידיאלית שאין בה שמץ של "זֶ ביקורת חברתית. העדר ביקורת שאותה מכנה ובצדק אסף במאמרו בכינוי "אוטופיה" ,ולא סתם אוטופיה ,אלא אוטופיה תוססת, מלהיבה ושתלטנית .זה לא מיקרי שאין אנו פוגשים בתכנים בעלי מסר לוחמני ,מרדני שמבקר את הנהגת הישוב,מציג את אנשי השוליים הנואשים לעבודה ולפרנסה .אנחנו לא פוגשים שום שיר שכתב ברנר ,או ס .יזהר. אמנם יש עדויות לתכנים שהושרו בפי הלוחמים כפי שכתב יורם קניוק בספרו "תש"ח" : "הלכנו בהרים ושרנו: "אנחנו הולכים כמו מתים" או טקסט כגון : "כשהבחורות יהיו בקבוקים הבחורים יהיו פקקים דופקים ,דופקים" ֶמ ֶר ֶשת". ובכן ,אין זכר לשירים מסוג זה ודומיהם במאגרי "ז ֶ השירים הללו לא תועדו אף-פעם ,בוודאי שלא שרו אותם בשירוני תנועות הנוער ,הם לא הוקלטו מעולם ולא שודרו ברדיו ,הם עברו מאב לבנו וגם אם לא עברו ,לא נורא .הם לא יהיו "השירים המייצגים" וברור שלא יכללו במצעד ֶמ ֶר ֶשת ". הפזמונים של " ז ֶ אבל בשיר "אני מאמין" שהגיע כאמור למקום השני כתבות והמכובד במצעד ,ניתן לפגוש בטקסט הבא : "לא ברעב ימות עובד /דרור לנפש פת לדל". הייתכן שהמשורר כן התכוון לתת ביטוי בשירו הנוגה לחלכאים ולנדכאים בבתי התמחוי שהעין מסרבת להישיר מבט לעברם ולראותם? בימים בהם מועלים שוב ושוב תכניות בערוצי התקשורת המזכירים את הקבוץ ואת התהוותו ,שוב ושוב מקרינים לנו את סרטו של רן טל ילדי השמש ובערוץ 8אנו צופים במודי בר-און הצועד ברקע נופי עמק יזרעאל ופוגש בהם חברי קיבוץ מן האקדמיה ומן הקיבוצים שהיו פעם קיבוצים עוד לפני ההפרטה .בתקופת הלינה המשותפת ,בתקופה בה היה אסור להעסיק עובדי חוץ שכירים בתוך הקיבוצים. צלילי אקורדיון בקצב ההורה מקדמים את הסדרה בת ארבעת הפרקים על הקיבוץ בהנחייתו המרגיעה והמתאימה לאווירה של מודי בר-און. והפרק האחרון פותח בשירו המופלא של שלום חנוך ,אף הוא בן קיבוץ המתאר בשירו את "הלילה" אחרי כיבוי אורות בקיבוץ: ֵמ ַעל ַה ַּצ ָּמרֹות ֵע ִדים ָה ֲענ ִָנים ימן נֹותן ִס ָ ָר ַח ֶאל ַהּגַן ֵמ ִניד רֹאׁשֹוֵ , ְּכ ֶׁש ַהּי ֵ "א ְפ ָׁשר ָל ֶׁש ֶבת" ֶָׁשם ַּב ִּפּנָה אֹותֹו ַס ְפ ָסל ָק ַלט ֶאת ָּכל ַּכּמּות ַה ַּטל ו ְִה ְת ַר ֵּטב ֶבת" "ּת ַּקח ַמּג ֶ ְִׁשֹוכב. אֹומר ַה ַּלי ְָלה ו ֵ ֵ אכן אוטופיה .התקופה .הקיבוץ של פעם .השירים של פעם .העבודה של פעם .המציאות של פעם .ההתרפקות על העבר הרוויה בדימויים מיתולוגיים כדברי אסף ,נוצרו כאן שירים מצוינים ,וגם כאלה שהיו טובים לשעתם. צריך לפקוח עין ביקורתית ,תוך האזנה ושירת היחד ֶמ ֶר ֶשת" הנוסטלגית המעוררת התמוגגות בקרב אנשי "ז ֶ וקהל ישראלי רב בשכבות גיל שונות. ואם "שום דבר לא אבד" כדברי השיר שהגיע למקום ה49- ֶרת " וגם " ֹלא ִנ ְׁש ַּכח " טֹוריָה חֹוז ֶ יס ְ ּבֹותי ַה ִה ְ במצעד " ַר ַ ֶמ ֶר ֶשת " נוכל גם לפגוש את ובמפעל השימור של " ז ֶ ּקֹוצ ִרים ָּב ִרּנָה ַּב ִּד ְמ ָעה י ְִקּצּורֹו " של מתתיהו קולם של " ַה ְ שלם המקשטים את הקיר הגדול בחדר-האוכל בקיבוץ 22 בציור מעורר פליאה ְוגדול ממדים .כך אנו עדים כי גם ֶרת" (בשיר "היו לילות" של יעקב עֹולים ֵּבין ְּדג ְַניָה ְל ִּכּנ ֶ "ה ִּמ ְׁש ִ ַ אורלנד ומרדכי זעירא) הפכו מזמן למקומות בהם הצחנה והלכלוך עולים על גדותיהם בבוקר שלאחר ליל המנגלים ששרצו בהם בכל פינה ירוקה. כתבות ללמד תנ”ך בהנאה גדולה יהודית מליק-שירן אני מלמדת תנ”ך בתיכון עירוני ז’ ,בקרית חינוך ביפו. בשש כיתות ,חלקן אני מגישה לבגרות .השיעור מתקיים בכיתת תנ”ך .שלוש דתות מתארחות אצלי כל שיעור. הדת היהודית ,הדת הנוצרית והדת המוסלמית וכולן חיות בהרמוניה מושלמת זו עם זו. זה לא חדש שתלמידים לא מתחברים אל המקצוע הזה בין היתר בשל השפה המקראית ,שאינה מתחברת להם לשפת היום-יום ,וזה לא חדש שקיצצו לנו את שעות שיעורי התנ”ך ואנחנו מלמדים רק מתוך ספר המיקוד בתנ”ך ,הכל למען הצלחת התלמידים בבחינת הבגרות .אני לא בטוחה אם רעיון קיצוץ השעות הוא לטובת התלמיד אבל לבטח לא לטובת המורה. יש אתרים יפים בארץ ואפשר לקחת את התלמידים שלנו אליהם ,כדי לשפר את האקלים הכיתתי :כמו סיור לימודי 23 בנאות -קדומים ,או ביקור לימודי עם סדנאות הפעלה במוזיאונים לתנ”ך בר”ג ,בירושלים ,בתל אביב ובאשדוד ואם יש עוד כאלה שלא הזכרתי ,הם ודאי קיימים והכל אפשרי כשהשמים הם הגבול ויש משאבים להוציא את התלמידים שלנו מהכיתות אל סיור לימודי מחוץ לכותלי בית הספר .מישהו הבהיר לי שכדי ,ללמד ולהעשיר את לימודי התנ”ך ,נדרש לכך תקציב שאין לכך אישור .ואני תמהה מדוע ביקור במוזיאון התנ”ך לא נכלל כביקור חובה לכל בית ספר בשיעורי תנ”ך? האם משרד החינוך לא יכול לממן אותו? למה זה לא אפשרי? ככה אפשר לקרב את התלמידים למורשתם המקראית הקדומה .כשם שאת חוקי המקרא אנחנו פוגשים במערכת המשפטית שלנו, כך גם אפשר לקרב את הילדים אל סיפורי המקרא דרך סדנאות הפעלה במוזיאונים שהזכרתי למעלה! תמונת המצב היא עגומה כשאין תקציב .נראה לי שהשתלמויות המורים ,המתכנסים פעם בשבוע אינן מייצגות את מה שהיה בעבר .כשהייתי מורה מתחילה כתבות לאחר סיום לימודיי באוניברסיטה ,לפני 33שנים ,היו לי השתלמויות מעשירות ,מפרות עם טובי המרצים והמורים לתנ”ך .היום המצב שונה וההשתלמויות לא מעשירות כמו אז .אני שומעת מחברותיי ,מזמן אני לא שם. אני אוהבת להמציא את מערכי השיעור שלי כל פעם מחדש .המפגש עם הטקסט המקראי לוכד את עיניי כל פעם מחדש .שלא תחשבו לרגע שכל כיתותיי הן כיתות עיוניות ,ממש לא .יש לי תלמידים רבים עם לקויות למידה, תלמידים הנוטלים כדורי ריטלין כדי לתפקד בשיעורים וגם כאלה שאין להם יכולת לימודית ,אך ממשיכים לנסות ,כי יש להם רצון .את הרצון הזה לדעת ,לחוות ,להרגיש ,אני מעריכה מאוד. פרק בתנ”ך הפך אצלי למשפט ציבורי .לדוגמא ,משפט שלמה המלך ,אחרי הלמידה העניינית שלו ,הילדים קראו לו הצגה .הם בחרו לבד את התפקידים והציגו את המשפט בשתי גרסאות :אחת בשפה המקראית והשניה בשפתם. ההבדלים בין השפות לא הפריעו להם ,הם דאגו ללבוש, לתפאורה ,לי נשאר לעמוד מהצד ולצפות בנגיעות שלהם בפרק .אף פרט לא היה חסר .אלה שהציגו חילקו לחבריהם ולי דף הערות ביקורת (משוב) :למה התחברתי בהצגה? מה לא הודגש בה? האם אני צריך לשפר בה משהו? האם העניינים הבעייתיים מוצגים כראוי? לאחר שהוצגה הצגה אחת כזו באחת מכיתות י’ שאר הכיתות שלי ציפו בכליון עיניים שנגיע כבר לפרק הזה שגם הם יוכלו לבוא לידי ביטוי .הרגשתי בהתלהבות ,בהתרגשות. היא ליוותה אותי ועדיין מלווה אותי במפגש בכל כיתה כשאני מלמדת בה. אחת הכיתות שלי משופעת בתלמידים רבים עם לקויות למידה ,שיטת הלימוד העיונית שלי לא תפסה שם, הרגשתי שאני עם כל שנות הניסיון שלי בהוראת התנ”ך לא מגיעה אליהם .אנחנו מדברים בשתי שפות שונות .הם לא התחברו אל המקצוע בשום דרך .אז החלטתי לדבר אליהם בגובה העיניים ושיניתי שם את כל אסטרטגיית הלמידה שלי .כדי לקרב אותם אל השפה המקראית ואל החומר הנלמד .הבאתי דאס ( סוג של חימר שמתייבש באוויר), חילקתי לכל ילד בכיתה חתיכה קטנה .ביקשתי שירגיש 24 את החימר בכפות ידיו ויתחיל לעבד אותו .ההוראה הייתה להתחבר אל הנושא הנלמד בכיתה העברת ארון הברית ממקום למקום (שמואל ב’ פרק ה) .ליצור את הכלים שהם חושבים שהיו שם .התלמידים יצרו מאורות לבית המקדש, קבקבים של הכהן הגדול ,שקים ,כדים ,צלחות אוכל, קערות ,סלי נשיאה ,רימון ,מטבעות זהב ואפילו חותם של המלך דוד .לאחר שהכלים התייבשו הם צבעו אותם בצבעי אקריליק .אחת התלמידות כתבה כותרת ארכיאולוגיה מקראית” הכלים שנמצאו בארון הברית” ,סידרתי בכיתה מדף רחב מעץ והנחנו שם את הכלים הצבעוניים .מאז הכיתה לומדת ונהנית בשיעורי תנ”ך .ראו תמונות .ילדי הכיתה באים לבקרני גם בימים שאני לא מלמדת אותם. בכיתה ט’ שהיא כיתה המוגדרת כחינוך מיוחד ,תלמידיי יצרו עבודת פיסול בעיסת נייר ובפסיפס .דוד המלך צופה ממרפסת ארמונו בבת שבע המתרחצת על גג ביתה . כתבות 25 בשכבת י’ ,התלמידים יצרו משחקי מחשבה יצירתיים על גמול קיבוצי ,גמול דורות וגמול אישי .המשחקים האלה נמצאים בכיתה והם בשימוש לתלמידים שיש להם שיעור חופשי והם מבקשים לשחק במשחקים שהכינו חבריהם לשכבה. באחת מכתות י’ נעשתה עבודה על זכוכית .ציור סיפורי אליהו הנביא על זכוכית .האמנית הגב’ שרה קונפורטי, צילמה עבור שתי כיתות ,אחת שלי ואחת של חברה שלי המלמדת בכיתה ט’ ,שני נושאים שונים .עבור כיתה י’, סיפורי אליהו הנביא ועבור כיתה ט' את סיפורי דוד. אלה העבודות של התלמידים .סדנא חווייתית כזו ,היא העושר הפנימי של שיעורי-תנ”ך ואני ממליצה עליהם .את העבודות אפשר להדביק כתמונות ויטראז’ על החלונות בכיתות. העברת ארון הברית ממקום למקום. . פגישת אחאב עם נבות היזרעאלי. כתבות 26 ארון הברית בתקופת דוד המלך. עמוד האש ליד ארון הברית. כרם נבות תנ”ך אפשר ללמוד בהנאה ,רק מהדילמות המוסריות העולות מסיפורים שונים אפשר ללמוד הרבה .הערכים הנלמדים הם אבני הפינה של לימוד התנ”ך .הניבים הם מבוע מפכה .אפשר לצייר אותם ,אפשר לפסל אותם ואפשר לצאת למסע דמיוני בזמן הקדום .הכתיבה היוצרת מכניסה את הכותב למצבים שלא התנסה בהם בעבר. חוויה מפרה להתאהב בשפה המקראית ,בתרבות,באנשים ובסיפורים. כדי ליצור עבודות של יופי והנאה ניתן להתחבר לכל סוג של אמנות שיש ביכולתו להעשיר את שיעורי התנ”ך הנלמדים בבית הספר .בסוף השנה הכיתות שאני מלמדת יעלו הצגה מהחומר הנלמד סיפורי דוד ,ומהחומר הנלמד על אליהו הנביא ונפלאותיו בשיר ,בריקוד ובנגינה. כתבות הצל לבו של ילד יהודית מליק-שירן בעת שהותי בבית החולים ע”ש א .וולפסון התוודעתי לעיסוקה של החברה שלי ,מנהלת חדר הניתוח איריס לנידור ,שזה עתה שבה לארץ מביקור של העמותה “הצל לבו של ילד ”.טובי הרופאים ומומחים רבים בהתמחותם צורפו למשלחת הומניטארית בטנזניה להקים שם תשתית בסיסית של חדר ניתוח בתנאי שדה שמטרתו להציל את ילדי העולם השלישי. 27 ואבחן יותר מ 5500ילדים מ 40-מדינות ברחבי העולם. בכל יום שלישי מעניק המרכז הרפואי וולפסון טיפול במרפאה הקרדיולוגית לילדים פלשתינאים מעזה והגדה המערבית. מטרותיו של הלש”י מושגות באמצעות: הענקת ניתוחי לב מצילי חיים ופרוצדורות שונות לילדים ממדינות מתפתחות במרכז הרפואי וולפסון חולון בישראל. הענקת תוכנית הכשרה מקיפה לצוותים הרפואיים מאותן מדינות בישראל. הובלת משימות הדרכה בתחום קרדיולוגיית הילדים במדינות מתפתחות מסביב לעולם. החזקת מרפאות קרדיולוגיות המכינות לניתוח וכאלו המבצעות מעקב לאחריו בישראל ובחו”ל. הצל ליבו של ילד :המשימה הצל ליבו של ילד (הלש”י) הינו פרוייקט הומניטנרי בין לאומי שבסיסו בישראל ,שמטרתו היא לשפר את רמת הטיפול הקרדיולוגי של ילדים ממדינות מתפתחות הסובלים ממחלות לב שונות. בנוסף ,הלש”י מקים מרכזי כשירות במדינות אלה באמצעות הבאת צוותים רפואיים מרחבי העולם בשביל לתת הכשרה מקיפה לצוותים המקומיים בתחום קרדיולוגיית ילדים. הלש”י מחוייבת לרעיון שלכל ילד מגיע את הטיפול הרפואי המיטבי ,ללא קשר לדת ,גזע ,מין או למצבו הכלכלי. את שרותיו של הלש”י בישראל מספק צוות רפואי ממרכז הרפואי וולפסון המונה 70מומחים מסורים ,החל מהמנתח הראשי ועד לפיזיוטרפיסט ,אשר מקדישים חלק ניכר מזמנם ,ללא כל שכר או גמול מהלש”י. מאז הקמתה בשנת ,1996הצוות הרפואי של הלש”י ביצע ניתוחי לב פתוח שהצילו חיים ליותר מ 2500ילדים ,ובדק הצל ליבו של ילד :האתגר הר קילימנג’רו 2011הוא הקמפיין הבינלואמי הראשון בסדר גודל זה. באוגוסט הקרוב הלש”י ביחד עם צוות בינלאומי של רופאים, תומכים ומתנדבים יטפס על הפסגה בגבוהה ביותר ביבשת אפריקה במטרה לגייס מליון דולר בכדי להציל את חייהם של ילדים באפריקה. בזמן שהם מותחים את קצה גבול היכולת הפיזית והמנטלית ,אנחנו מקווים כי המטפסים שלנו יעוררו מודעות עולמית למשימתו של הלש”י. 2011מציינת את חלוף 10השנים למותו של מייסד העמותה ,ד”ר עמי כהן ,אשר נפטר באופן טרגי לאחר שכבש את פסגת הר הקלימנג’רו. אפריקה הייתה אזור היעד העיקרי עפ”י חזונו של עמי, ואנחנו מחוייבים להמשיך מורשת זו של הצלת לבבות נוספים בלב אפריקה. *המעוניינים לתרום לעמותה המצילה חיי ילדים יכולים לפנות לאתר המופיע באינטרנט. המרכז לכתיבה יוצרת ע"ש שושנה מליק 28 פרוייקט “בית ספר מארח” תשע”א בשנה שעברה בית ספר “כצנלסון” בחולון השתתף בפרוייקט “בית ספר מארח” .פרוייקט נתינה של המרכז לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה מליק בחולון. בבית הספר פעם בחודש הגיע סופר ,אמן להיפגש עם ילדים ,לספר על יצירתו ולקרב את הילדים לעולמו. הפרוייקט הזה נודד ברחבי הארץ למעלה מ 5-שנים והוא מותאם לבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ. שעת סיפור עם שמעון הנינג כתיבת ספריה .הסופרת רחל סיידוף-מזרחי סיפרה על תהליכי כתיבתה ,על הקשר בינה לבין תלמידים צעירים שמתכתבים איתה .את כל המפגשים ליוותה הסופרת והמשוררת לילדים ומבוגרים יהודית מליק-שירן ,שהיא יוזמת פרוייקט בית ספר מארח ברחבי הארץ. פגישה עם חניתה ה .הלוי הסופר שפתח את המפגש היה רמי קרדה שהציג את ספרו “החיים ביער” וסיפר על תהליך כתיבתו ועל החומרים מהם נולדות מחשבותיו.לאחריו הגיע שמעון הנינג מ”בובימה” -תיאטרון בובות ,הדגים ,והסביר מהו תיאטרון בובות וגם סיפר סיפור מומחז לילדים .הוא הפעיל את התלמידים ביצירת בובות לעבודה בתיאטרון בובות. הייתה זו אחת החוויות הקסומות של איש אחד מוכשר ביותר שריתק את הילדים והכניס אותם לעולם המופלא פגישה עם שמעון הנינג מבובימה של התיאטרון הסיפורי .הילדים אהבו ונשאבו פנימה אל עולמה של היצירה ואל עולמו של שמעון הנינג .עולם קסום שמונע בכוח הדמיון היצירתי שלו שובה עין ולב. אחריו הופיעה הסופרת ,העיתונאית והתסריטאית חניתה ה.הלוי וסיפרה על ספריה .היא הפעילה את התלמידים בסדנת צחוק שזו הייתה חוויה מרתקת מאין כמוה .היא שיתפה את הקוראים הצעירים בחווית החיבוק .כמה חשוב לנו להרגיש מחובקים ומה עושה לנו החיבוק? ולמה אנחנו צריכים אותו בחיינו? הסופרת סיגלית דיל סיפרה על כתיבה פנטסטית ושיתפה את הקוראים הצעירים בחוויות פגישה עם רחל סיידוף-מזרחי המרכז לכתיבה יוצרת ע"ש שושנה מליק מכתבי ילדים 29 המרכז לכתיבה יוצרת ע"ש שושנה מליק 30 לכבוד גב’ יהודית מליק-שירן מנהלת המרכז ע”ש שושנה מליק שלום רב, הנדון :פרויקט “בית ספר מארח” תשע”א במהלך שנת הלימודים תשע”א ,בית ספרנו השתתף בפרויקט “בית ספר מארח” ,פרויקט נתינה ותרומה לקהילה של המרכז לכתיבה ע”ש שושנה מליק. מטרת הפרויקט לקרב את הספר והסופר אל הילדים ולעודד מועדון קוראים צעירים ולחוות הנאה. במסגרת הפרויקט ,מדי חודש ,התארחו בבית ספרנו מגוון של סופרים ואומנים .הם נפגשו עם התלמידים, הציגו וקראו מיצירותיהם ,סיפרו על הרקע ליצירה וכן כיצד החלו את דרכם כיוצרים ,וע”י כך קרבו אותם אל עולמם. הסופר הראשון שפתח את סדרת המפגשים היה רמי קרדה שהציג את ספרו“ החיים ביער”. אחריו הופיע שמעון הנינג מ”בובימה” -תיאטרון בובות ,שהדגים כיצד יוצרים בובות לתיאטרון בובות, הסביר מהו תיאטרון בובות ,ובנוסף סיפר סיפור בעזרת הבובות . יוצרת נוספת שהתארחה בבית ספרנו הייתה חניתה הלוי ,סופרת ,משוררת ,עורכת ,עיתונאית ותסריטאית. חניתה סיפרה לתלמידים על עצמה ועל תהליך כתיבת ספריה ,וקראה מספריה.הסופרת סיגלית דיל ,עורכת דין במקצועה סיפרה על כתיבה פנטסטית וגילתה כי רבים מתלמידי בית הספר קוראים את ספריה. ולבסוף הגיעה אלינו הסופרת רחל סיידוף ,שהציגה וקראה בפני התלמידים מספרה “בקסמי הג’ונגל המסתורי“ ,התלמידים נהנו מאוד והיו מרותקים. ברצוננו להודות על כך שנבחרנו וזכינו במיזם “בית ספר מארח“ .תודה מקרב לב לגב’ יהודית מליק-שירן על התרומה התרבותית לבית הספר ועל הספרים שנתרמו לספריות הכיתתיות. ילדי בית הספר נתרמו והועשרו רבות מהמפגשים ,המיזם תרם לעידוד הקריאה אצל התלמידים ,הם הכירו יוצרים מעניינים ,נחשפו למגוון סגנונות כתיבה וקריאה ,קראו וממשיכים לקרוא מיצירותיהם של היוצרים והחשוב מכל שהייתה להם חוויה נעימה והנאה מרובה. בברכה אורלי ששון מנהלת בית הספר העתקים: מר מוטי ששון ,ראש העיר גב’ דורית בן יהודה ,ראש מנהל החינוך גב’ רונית דרן ,מפקחת בית הספר גב’ רותי קרן ,מנהלת אגף בתי ספר יסודיים כתבות דיאלוג מואר עם הנפש יהודית מליק-שירן ביום חורפי שטוף שמש וגדוש בשיבושי רכבות שמתי פעמי לקיבוץ נחשולים להיפגש עם הצייר דויד ליוויתן ,את החיבור בינינו טוותה חברה משותפת רונית פליסטרנט-סחייק (שרשימתה מובאת בהמשך מחשבותיי) ,ביתו וציוריו עלו בלהבות בשרפה בכרמל .ציוריו עיטרו לא מעט בתים בעין הוד .השרפה בכרמל לא חמלה על רבים מבתי היישוב ,גם לא על ציוריו. ליוויתן מצייר בבדי קנבס גדולים .כל ציור שלו הוא הזמנה לריחוף בחלל .הצבעים יוצאים לשיטוט על הבד ,מחזרים אחר העין והלב ומובילים את המבט המשתהה אל מסע מואר לא מוכר ,מסע מזמין אל נפש האמן ,הכותבת שירה, החוצבת באבן ,המגלפת בעץ ,הרוקעת בברזל והמציירת את ריקוד חייו .הנגיעה באמנות תלת ממדית זו היא הזמנה לריחוף בחללים פתוחים .כמו מנגינה נסתרת ממגנטת נשר מאת דויד לווייתן 31 את נימי הלב ככה ציוריו המוארים .את היופי אפשר למצוא בזקנה .הקמטים מעניינים אותו ,החושניות האירוטית של הגוף המזדקן מאירה את נפשו והיא קודחת לו בשיטוטי צבע על הבד ובו זמנית בוראת לו מילים ההופכות לפניני שירה. נפש האמן ,היא הבית הכי שלם שלו – מחווה לאמן דויד לוייתן /רונית פליסטרנט -סחייק כששמעתי וראיתי (גם מחלון ביתי) את הדלקה בכרמל מיד חשבתי על ידידינו בקפה דה מרקר. דויד לוייתן שגר בעין הוד .השריפה בעין הוד שרפה את הבית שלו .השריפה כילתה את כל חפציו האישיים וגם תמונה נפלאה שהיתה שם“ ,נחיתה רכה” .הוא עצמו ,שלום לו. אני מקדישה את הרשימה לאמן הנפלא הזה ,שלא יודעת עד כמה אתם מכירים אותו .הוא אמנם נשאר כעת עם בגדיו לגופו בלבד ,אך עשיר בעולמו הפנימי שניחן בו ,אותו אף אחד לא יוכל לגזול ממנו .אמנם ביתו כרגע הוא עפר כתבות ואפר ,אבל כשמשוטטים בבלוג שלו כאן בקפה דה מרקר ,נכנסים לתוך עולם סוער של יצירתיות ויצריות, אותה אף אש לא תוכל לכבות! אני חושבת שדווקא ברגעים אלה המושג חברות ,גם אם מקורה וירטואלי ,צריך לקבל אופי מוחשי ומיידי .אנחנו ,שנהנים כל כך מפרי יצירתו ,יכולים גם לתת משהו מעצמנו .אני בטוחה שכל סיוע יתקבל בברכה!! שיטוט בבלוג שלו ,שעבור רבים כאן, כולל אותי ,הוא סוג של בית שיצרנו לעצמנו ,החל בעיצוב ודרך התכנים שאנחנו מעלים ,מגלה עולם סבוך וצבעוני ,מלא השראה וכישרון .החל בתמונות הנפלאות ,מלאות ההוד, המוצגות בגלריה של הבלוג ,אותן 32 אנדרטה לנשרף מאת דויד לוייתן ניתן לראות גם באתר של האמן ,והמשך בשירים המרגשים שלו ,הנבראים מתוך מוחו הקודח ,ממש כך .הרבה פעמים השירים שלו כמו צבעיו ,הן יצירה המושפרצת על המסך, מול הצופה ,מטלטלת בישירותה וחמקנותה ,רכותה ועוצמתה כאחד ומאפשרת לנו מסע פנימה. רֹועֹותי, ַ ישהּו ִּבזְ ָאף ַּפ ַעם ֹלא ֵמת ִמ ֶׁ ַע ַלי אֹו ְּבנ ֲ ִיתי ַה ַחָיּה ָה ְר ֵע ָבה ֵּבין ִמ ִּפ ְר ֵקי ָה ֶא ְצ ָּבעֹות ש ָהי ִ ֹלא ְּכֶׁ ש ִּנ ְג ְרפּו ַל ְּת ָעלֹות, ְע ִלים ֶׁ וָ חֹולפֹות, ּפֹורים ְ ֻבה ֵּבין ִצ ִ ַד ִּתי ָקׁשּור ַל ֲאר ָּ ַדנ ְ ש ִה ְתנ ְ ֹלא ְּכֶׁ שם. מּולי ַה ֶּגֶׁ שים ְל ִמ ְל ֵ ֹורים ְּב ִב ְני ִָנים ֵח ְרִׁ ִל ְס ּתֹם ח ִ ּגּופי ש ָקל ִ ש ִּמְׁ ָל ַמ ְד ִּתי ִל ְר ּכֹן ֵמ ַעל ַע ְצ ִמי ְּבתֹוָך ַה ַּמיִםְּ ,כֶׁ ְרֹוני ִמ ַּת ַחת ָל ֵעי ַניִם, ש ְּמ ַצ ְיּרֹות ֶאת ִעו ִ שבֹות ֶׁ ש ַען ַעל ַמ ְחָׁ ִנְׁ יֹותר ָעמֹק שהּו ֵ ש ִּלי ְּב ַמ ֶּׁ ש ֵרי ָה ְר ָפ ִאים ֶׁ ַל ֲעטֹף ֶאת ִנְׁ יטּוטי ְרחֹוב ש ֵ ִמִּׁ ָאמן, ְּב ֶד ֶרָך ָה ָּ ימה ְק ַט ָּנה ִמ ְּב ִלי ְל ַה ֲע ִמיד ָּפ ִנים, ש ִאיר ֲח ִת ָ ְל ַהְׁ ַשב ַעל ַס ְפ ָסל ַמ ֲאזִ ִינים, ְל ִה ְתי ֵּׁ ש ֶקט ו ְָל ֵצאת ְּבֶׁ אך לא רק השירים ,גם התגובות שלו בהמשך ,והפוסטים בהם הוא מסביר תהליכים ,דילמות וניואנסים הקשורים לתהליך עבודתו כאמן ,צייר ומשורר כאחד ,מגלים לנו רבות על דרכו של האמן .עבורי ,כחוקרת תולדות האמנות, זה מעשיר (ונדיר בשבילי) שאפשר כך לעקוב אחר תהליך יצירתו של אמן ,שאפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות, לרדת לעומקו של מעיין היצירה ולדלות משם רמזים, הבנות ,על האמנות הניבטת מיצירותיו ובכלל. את תמונותיו יצא לי לראות בתערוכה נהדרת שנערכה ממש לפני כשנה ,בבית האמנים בחדרה ,אותה אצר ד”ר אנטון בידרמן .אני זוכרת היטב ,למרות היכרותי קודם את היצירות דרך הבלוג ,את ההלם שקיבלתי כשראיתי אותן מולי .הגודל של הבדים ,ההבהוב של הדמויות מתוך הלבן הגדול הזה ,בולטות ונמוגות כאחד מתוך הבד ,ובמיוחד נגיעות המכחול ,אותן אף צילום לא יכול להעביר .נגיעות המכחול משאירות אותך מהופנט ,ממש ככה ,מול עוצמת הביטוי התזזיתי הזה .הלובן (הלא ממש לבן) הוא אלמנט מאוד חשוב ביצירתו של דויד ,הוא כמובן הריק והמלאות כאחד ,ההתחלה והסוף ,הלהיות או לחדול ,כשהדמויות הן ממש כך .ככל שמסכלים עליהן יותר לעומק הן שואבות אותך פנימה למערכת של נגיעות צבע מסחררת ,כמו כתבות במין מערבולת .זו ממש התחושה שעומדים מול הציורים שלו ,כי הן שואבות אותך פנימה ונמוגות כאחד .אכן חוויה נפלאה. השימוש בצבעים ,כמו גם במילים שלו בשירים ,מבקשים ממך ללכת אל הקמעי ביותר שבנפש האדם .אל היצריות הצרופה ,שהיא אם כל חי .הנשיות מקבלת אצל דויד בשירים שלו פנים רבות .גם היא ,כמו הדימויים שבציוריו ,מתעתעת בצופה ,מטלטלת אותו ופיוטית להפליא .כל פעם היא מקבלת נופך חדש ,רוחני ,גשמי ,כמעט מיסטי ,מתוך האני הפנימי של האמן .אני אוהבת איך שהוא כותב על תשוקה מהולה בצבעים ,רגעים מחיים שלמים ,בעלי עושר מדהים, מתחום המוזיקה ,הספרות ,הציור ,התרבות האירופאית (בה חי שנים רבות) ,הים והטבע שניבטו מחלונו .כל אלה הם אבני הבניין של האמן ,שאף שריפה לא יכולה לכלות. ובכל זאת ,צריך עם משהו לקום בבוקר... 33 ּמּוקיםֻ ,א ְכ ָמ ִנּיֹותָ ,א ָּג ִסים ְמ ֻת ָּב ִלים ְּב ִק ָּנמֹון ְוַייִן, שם ִצ ִ יֵׁש ָׁ יכה. ּׂמ ָ אֹותי ַל ְח ּפֹר ּבֹורֹות ִמ ַּת ַחת ַל ְש ִ ׁשֹול ַח ִ ְוזֶה ֵ פּוכים ָחל ִּב ְק ָר ַביִם ֲה ִ של נ ַ פֹונית ֶׁ ֲא ִני ָּג ָדה ְצ ִ אֹותי, ש ְּמ ַט ְל ֵטל ִ חֹומ ֶקת ִמ ַּמ ָּבט ֶׁ ְּדמּות ֶ רּורי ִמּתֹוָך ַה ֶּק ֶצף ַה ָּנמֹוג לֹוחׁש ִרּקּוד ַס ֲה ִ ֵ אֹופף ֶאת ְנ ָה ָרה. ֲע ָר ֶפל ֵ כולי תקווה שתיצור לעצמך סוג של בית היכן שהוא במהרה. ַמ ָּבט זַָך ְּכמֹו ַהָיּם ַה ְּמ ַל ֵּטף ּיֹוצא ַמ ָּבט ִמּתֹוָך ְּתמּונָה ֶל ֱאפֹות ֶאת ַה ֵּמ ַעיִם, ש ֵ ְּכֶׁ רֹוח ֶצת ֵּבין ַּג ֵּלי ַהָיּם. שה ֶ ָרצּוי ְל ַד ְמיֵן אֹותֹו ִא ָּׁ ש ִּנ ַּתק ִלי ֵמ ַהּגּוף. יה ַּב ֲחלֹום ֶׁ ימֹות ָ ש ֶ ׁשֹומ ַע ֶאת ְנִׁ ֵ טֹוט ִלי יס ֶ נֹול ִדים ְּב ִה ָּגיֹון ָָא ִר ְ ְרגָׁשֹות ֹלא ָ ש ִּלי ֹוטף ֶאת ַה ָּפ ִנים ֶׁ שּׁש ֵ ַאני ֶׁ ֹורי ִ ֶק ֶצף ַה ַּג ִּלים הּוא ִּכּנֹור ַח ְצ'ט ַ ּתֹוד ָעה. ׁשּולי ַה ָ ֻדה ְּב ֵ ַעל ָּכ ִרית ְור ָּ סֹוח ֶפת, יקה ֶ של ָר ֲח ָצה ֵל ִילית ִהיא מּוזִ ָ שה ֶׁ ִא ָּׁ שים ּגֹולִׁ ְסֹוח ֶטת ַּת ְל ַּת ִּלים ְ רֹומ ֶמת ו ֶ ֻחד ִאם ִהיא ִמ ְת ֶ ִּב ְמי ָ ּׂע ָרּה ִמ ְש ָ ָאב ָדה ַּבָיּם שה ְ ִא ָּׁ שימֹות ִמ ְת ַר ֲחקֹות ו ְִנ ְב ָלעֹות ַּב ֶּק ֶצף. ש ַמ ְע ִּתי ְנִׁ ָׁ של ִצּפֹור, פּופים זֹו ֶמ ְר ָק ָחה ְּב ֶב ֶטן ֶׁ ְל ַבד ְּבתֹוָך ַח ִיּים ְצ ִ שר ְּבקֹול ָצרּוד ש ָּׁ ָמיר ָעצּום ָּפ ִנים ֶׁ ו ְִהיא ז ִ ָאהב ְּב ַמ ָּבט ָסגּור ְּבתֹוָך ְּתמּונָה, מּורים ְל ִה ְת ֵ ֹלא ֲא ִ יֹוצא ִמ ֶּמ ָּנה ֶל ֱאפֹות ֶאת ַה ֵּמ ַעיִם. ַּגם ִאם הּוא ֵ נחיתה רכה מאת דויד לוייתן נא להכיר “הספק” מאת מרגלית מתתיהו מיכאל רייך משהגיע לידיי ספרה של המשוררת והסופרת מרגלית מתתיהו ,נתמלאתי שמחה .מזה זמן רציתי להתוודע יותר אל יצירותיה ואל עולמה של היוצרת .ואכן ספרה “הספק” לא אכזב .הספר הינו אסופה בת שבעה סיפורים קצרים. רשימתי זו מתייחסת אל כלל הסיפורים שבספר אך אתמקד בחשובים שבהם אשר אותם אהבתי במיוחד. א .האיש משדה תעופה סיפור זה פותח את הספר“ .האיש משדה התעופה” ,הוא סיפורה של אשה בשם מרים או מירי (שמה מסתבר רק לקראת סיומו של הסיפור) שידעה אהבה בעברה ,שנפרדה לפני שנים רבות מאהובה או בעלה ועתה היא חיה בין שני עולמות :עולם עברה האישי הישן ,ועולמה העכשווי המחפש אהבה חדשה להיאחז בה ,כמעט ככורח בלתי נשלט. יוון היא משכן מורשת הוריה,מחד היא נסחפת כאחוזת קסם אל ילדות הוריה ומאידך היא חשה בדחפים עלומים המבקשים ממנה לנסוע אל אותה יוון הנשקפת מסיפורי הוריה .ודומה שהיא טרם מצאה מקום בו תוכל לקבוע סופית את מקומה הנכון מבחינה רגשית .כלומר :לפנינו 34 דואליות כפולה של נפש אחת אשר בצר לה ,מרבה לחלום חלומות מוזרים בלילותיה ,ומאמצת לה הרגל אובססיבי של נסיעות כפייתיות אל שדה התעופה .ניתנת הדעת לאמר שהכותבת משתמשת בשדה התעופה כדי להדגיש זמניות ,דרכים ,היעדר בית קבע ומן הסתם גם ריחוף כשם שהמטוסים מרחפים באוויר בעוברם בין מדינות .חיפושיה אחר אהבה מביאה אותה להיכרות עם איש נאה שאף הוא מוצא עניין כמותה בשהייה בשדה התעופה ,אך מסבותיו שלו הקשורות בקורות חייו המורכבים לרבות נישואיו לאשה נוצריה ממנה התגרש מאוחר יותר“ .מחפש תשובות לחיי” – הסביר לגיבורה עת נפגשו בסלוניקי .ולמעשה, פעמיים נפגשה גבורת הסיפור עם האיש ,פעם בשדה התעופה בארץ ,ופעם ,להפתעת הגיבורה ,גם ביוון .לאורך הסיפור מרים מגלה בו עניין רב ולא חדלה בעצם “להזמינו” לחלומותיה התכופים ,לרבות רמיזה ארוטית מובהקת. ומעניין הסיום בו אומר הגבר המלווה גם בדמיונה של הגבורה צמאת האהבה ” :ברוכה הבאה לשדה התעופה!” (עמ’ )48וזו בעצם הנקודה המקשרת שביניהם :שדה התעופה .הזמניות ,הארעיות ,הריחוף ובעצם התלישות מקרקע המציאות וכניסה לעולם רב דמיון ,וכל מה שיכול שדה התעופה לסמל ,אשר באפן הזוי למדי מהווה את מקום מפגשם ,מוקד חלומם המשותף .הם כאן ,בארצם החדשה ,אך שורשיהם נותרו ביוון .סיפור אנושי על חיפוש קן של קבע ,בית אוהב אמיתי. ב .הספק בסיפור זה ,גיבור הסיפור הוא אדם שספק שימש כסוכן סמוי בשירות הביטחון ,ספק היה פושע אלים .את גרסתו המטיבה עמו הוא מספר לסופרת או עיתונאית ,מכל מקום אשה שעניינה בכתיבה ,שנפגש עמה באקראי בבית מלון בצפון הארץ ,על מנת לתעד בדרך כלשהי את עלילותיו מנקודת הראות שלו ,בטרם ימות ממחלת סרטן הריאות בה לקה .בנוסף לכך הוא מפקיד בידה גם את גרסתו הכתובה .לפני מותו הוא דואג שבני משפחתו יזכרוהו כאדם חיובי וראוי .כאמור ,עניינו של הסיפור הוא המפגש בין השניים ,החורג אל מעבר למפגש בבית מלון. השניים נפגשים עם בתו הבכירה ,ובדרכם אף פוקדים את בית העלמין שם טמונה דמות חשובה בחייו של האיש - אמו .ככל שהם יחד ,וככל שהיא מכירה אותו יותר ופיסות המידע עליו נארגות למעין פסיפס חיים ,הולכת וגדלה תהייתה לגביו ,ולמעשה עד יום מותו הצפוי ,איננה יודעת בוודאות מי היה אותו אדם .הספק אינו ֻמ ָסר מלבה עד מותו נא להכיר של אותו גבר שדמותו אפופת מסתורין .אלא מה שברור וחזק ,ולמעשה מהווה את נקודת המשען שבסיפור ואולי את שיאו ,הוא נושא האהבה .במכתב שהפקיד בידיה של ידידתו מבית המלון מתגלים רגשותיו המפתיעים כלפיה. וכל כך למה? היא שמשה לו אזן קשבת נאמנה עד מותו. והרי הקטע הסמוך לסיום הסיפור“ :ממשפחתו עבר אליה. על אהבתו העמוקה אליה ,הוא ידע נשים רבות בחייו - כתב ,נשים מזדמנות שגופן היה לו מקום פורקן בלבד. עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה ,אהבה טהורה אליה .היא עבורו המתיקות האחרונה בחייו” (עמ’ .)62 כקודמו ,סיפור אנושי אלא שהפעם מדובר באדם שחשובה לו תדמיתו בעיני בני משפחתו ובעיני הציבור הרחב ,הצמא כל כך לאהבה ואינו מוותר עליה עד רדתו אלי קבר .ודווקא משום הספק לגבי דמותו של הגיבור ,הופכת אהבתו למושג וזוכה למשנה תוקף בנראטיב הלא או מעמד אוניברסאלי ָ פשוט. ג .מדרגות של חצות סיפור על אהבה קצרת מועד שיש בה כמעט הכל :נשיקות מתוקות מיין ,מישושי גוף הדדיים עד געגועי כמיהה למימוש חוזר ,שוב כתמיד באותו מקום :חדר המדרגות, ובאותה שעה :שלוש אחר חצות ,ועם זאת אין בה דבר: הכל בחטף ,הכל ללא רגשות ,ללא עתיד ,ללא מימוש וללא פורקן .ואולי זה סוד קסמו של הסיפור :האנטגוניזם שצויין בפתיח המתואר בעדנה ,שפירושו בעיני האשה הנשואה המשתובבת רק “חמש דקות קצרות” ,ובעיני הגבר רודף הריגושים“ :חמש דקות מלאות” (עמ’ .)74סיפור ריאליסטי קצרצר כתוב היטב המשאיר טעם טוב בפה. ד .הפגישה סיפור על פגישה מקרית בין שני אנשים בוגרים נשואים המוצאים בבית מלון ירושלמי ,עניין משותף ,המוביל היישר אל המיטה .הגבר מתואר כשווה נפש לכל נושא הבגידה ,ואילו האשה ,ככל שאיננה שלמה עם עצמה, “נשאבת אליו” כמילותיה של המחברת .כשהניתוק מן המאהב הספונטאני קשה ,והפרי האסור מפתה ,מוצאת האשה צידוק למעשיה בכך שכל עוד נמשכת מלחמת לבנון ,ובנה נמצא שם תוך סיכון עצמי וגרימת דאגה גדולה להוריו ,אל לה לנתק עצמה מהאיש החושני ,היודע לענג אותה ולהרגיעה .והיא הרי יודעת שהצידוק נשען על כרעי תרנגולת ,ובכל זאת ...סיפור ריאליסטי קצרצר היודע לגעת בפרובלמטיקה של מעשה הבגידה מנקודת מבט נשית. 35 הפיתוי שריר וקיים ,ושאלת המוסר אינה עומדת על הפרק. מבין השיטין עולה שהאשה מודעת למחיר שתיאלץ לשלם בעתיד בגין היעדר נאמנותה. ה .הסכין סיפור על אהבה גדולה על כל היבטיה :אהבה למסורת היהודית תוך דגש על כיבוד השבת ,אהבה למשפחה ואהבה שבינו לבינה .אהבת השבת מקבלת בסיפור משנה תוקף באמצעות הסכין ,סכין לביצוע חלת השבת לפרוסות ,שהיא סכין הזיכרונות בעיניה של הדוברת ,ואותה סכין מסמלת בסיפור גם שסעים שהרי יחסי האב והאם היו רעים למדי ,והיא יכלה לשהות בביתה רק מכוח אהבתה לאיש הצעיר שנזדמן לחייהם ואשר חי תקופה מסויימת בביתם ,אך מספיק זמן כדי להתאהב .וגם לסכין יש סיפור משלה :היא ניתנה לאם כשי מאהובה ,יום לפני שנשא לו לאשה צעירה בת שמונה עשרה...עם זאת ולמרות הכל הסכין מקיימת את יעודה :לשמש את בני הבית לחיתוך חלת השבת לשם קיום ברכת “המוציא לחם מן הארץ” כדת וכדין .ניכרת התרפקותה של הכותבת למשפחתה הבסיסית ,הבראשיתית ,אהבה ללא מצרים וגעגועים לאמה ,למסורת ישראל ואפילו לדקויות “שבינו לבינה” שהם חלק בלתי נפרד מחיינו. לסיכום: מרגלית מתתיהו מוליכה את הקורא בשבילי סיפוריה בכישרון סיפורי ניכר ,בעדינות ,אפילו בחמלה ומאפשרת לו כמעט לגעת בגיבוריה .כתיבתה מרגשת וניכרת מעורבותה היצירתית והרגשית בתיאור הגיבורים ובפעלם (בעיקר בסיפור הנפלא“ :האיש משדה התעופה”) .במרכז סיפוריה, כאמור ,עומדת האהבה .ועמה בן לוויתה הנאמן – הגעגוע. עם זאת ,כדי להבין את המוטיב המרכזי ,המוביל בכל הסיפורים ,יש צורך בהתבוננות בקורות חייה של המחברת, מוצא הוריה מיוון ,שבניגוד ליהודה הלוי ,אפשר לומר עליה כך“ :לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב” .עם זאת ,אין ספק שהמחברת קשורה מאד גם לארץ ישראל בה נולדה וגדלה, אך עולה על דעת הקורא שהיא עדיין מרחפת בין שני העולמות ,והדבר בא לידי ביטוי בסיפוריה .שפתה פשוטה יחסית ,רחוקה ִמ ְמליצה ועם זאת פיוטית במידת הצורך, מוקפדת ומדויקת .שום ביטוי בספר אינו מוגזם ותואם כל סיטואציה .נהניתי לקרוא את מרגלית מתתיהו ואני מאחל לה שנות יצירה רבות. נא להכיר שיחה זוגית יהודית מליק-שירן 36 הכתובות שם מהמרחב הזוגי שלי .לדעתי הספר לא מקיף את כל הנושאים בזוגיות ,הוא נותן טעימה לפתיחות ,לדבר על זה ,לשתף .כי בעידן הוירטואלי כל פניה אל בן הזוג נחשבת כהטרדה מבחינתו. הדיאלוג ביניהם מאפשר בחינה מדוקדקת של יחסיהם כזוג ,הם בודקים זה את זו במצבים שונים,באמירות ואפילו מתדיינים ולומדים מסיפורי מקרה המובאים בספר והיכולים לזרות אור על המערכת הזוגית בכלל. פרק אחד עוסק בתקשורת לא מילולית“ .איך אנחנו אומרים ולא אומרים ,הדיאלוג הפנימי לעומת הדיאלוג החיצוני ,והם מתרחקים זה מזה הרבה פעמים ככל שהזוגיות מתבגרת .אנחנו מוותרים על דיאלוג אמיתי ,יש סודות ושקרים והעמדות פנים שמחמירות עם השנים. יש פרק העוסק בזוגיות בזמן חופשה ,המצב שבו נמצאים כל הזמן ביחד ואין לאן לברוח .יש זוגות שמדווחים על משהו מהמם שקורה לזוגיות בסיטואציות האלה ,ויש כאלה שאומרים שזו קטסטרופה והם רק רוצים לחזור הביתה. המקום הזה של הנטו מוציא החוצה כל מיני דברים .דווקא עבור אנשים מבוגרים ,שעברו דרך ויודעים איך להתנהל אחד עם השני ,טיול זוגי יכול להיות חוויה נפלאה. הגיע אלי הספר “שיחה זוגית” (הוצאת הדים) של זוג מטפלים שהם בעל ואישה :ד”ר רבקה וחן נרדי שחיים יחד 33שנה וב 20-השנה האחרונות גם מנהלים ביחד את מכון “דיאלוג” לטיפול זוגי והיו ממקימי “התנועה לשוויון ושלום בין המינים” .בספר יש דיאלוג צומח העוסק בכל הנושאים שעולים בזוגיות משותפת וגם באלה שאינם עולים בזוגיות משותפת מחשש נגיעה במצבים בעייתיים ולא נעימים. מדפדוף ראשוני בספר מתוודעים לשערים המעסיקים בני זוג .המרחב הפרטי והמרחב הזוגי ,האם יש להם מקום בזוגיות? מקריאה אינטנסיבית מגלים שהספר עוסק ביסודיות ממש בבעיות יומיומיות של קיום הזוגיות במרחב הזוגי .אפילו חייכתי לעצמי כשגיליתי תשובות מוכרות הדיאלוג הזה מתאר מסע בשניים .מסע הוא תהליך הבודק מצב עכשווי המסוגל להתפתח אם מאפשרים לו .כיוון שניתנה הסכמה לדואט הזוגי הזה ,הקוראים מתוודעים אל היופי שבזוגיות ,אל העוצמה ,אל ההפרייה ההדדית מחד, אל הכיעור שבזוגיות .כיעור שיש בו מצבור של כעסים, התחמקויות ,אלימות מילולית ואלימות פיזית. בעידן הקיומי הזה שלנו החברה הישראלית עוברת תהפוכות מקצה לקצה .פתיחות והקשבה מחד ואלימות כלפי נשים מאידך .אני מוצאת שהספר הזה מומלץ למטפלים ,לאנשי חינוך ולציבור הרחב .הספר מקנה כלים להתמודדות במרחב הפרטי ובמרחב הזוגי ואולי זה ייחודו משאר הספרים שאני מכירה העוסקים בזוגיות. גם ד”ר רבקה נרדי מאמינה שזוגיות בוגרת היא הזוגיות נא להכיר האידיאלית .לזוגות מבוגרים שנשארו כל השנים יחד יש המון חוכמה ותובנות .הם למדו התחשבות ,יכולת חמלה, הכלה ושיתוף פעולה .להישאר צעיר במובן האינפנטילי זו בעיה .את הרוח הצעירה צריך לשמר במובן של הסקרנות, כי יש עוד המון מה לגלות .אפשר לעשות את זה ביחד ,וזו חוויה מאוד מעצימה ומצמיחה. צחִי הּנ ִ ְ ה ְּכאֵב ַ מׁשְּכָן ַ ִ יהודית מליק-שירן כשכתיבה באה מעמקי הלב היא נולדת מתוך בערה יוקדת. בערה שמתרגמת התכות אש בריאה לכאב ,לאהבה, לבדידות ,לגעגוע ,לציפיה ,לשמחה ,לפליאה ולהתפעמות הרגש .הספר הזה של דובב לביא “התפתחות” מתאר 37 תהליך פנימי אליו נוצקו התכות האש באותיות שחברו נֹובעֹות ַעל ְּב ַדל ְניָר / ”אֹותּיֹות ְ ִ למילים והפכו מבען לשיר. ְה ְּתכּו ְּב ֶע ֶצב ֲ /א ֻס ַּפת ָה ֶרגֶׁשֵ ,עדּות ש ֶּנ ְח ְצבּו ִמ ֵּלב ו ֻ ִמ ִּלים ֶׁ ש ֲאלּו ָאּיֵה “ב ַּמ ָּסע ַה ֶּזה ֹלא ָׁ ּיּומי“ (עמ’ ,)61ובשיר אחרַּ : ְל ִק ִ ּול ֵע ִצים” (עמ’ עֹולה ַּ /ב ַּמ ָּסע ַה ֶּזה ֹלא ִנזְ ְקקּו ְל ֵאׁש ְ ַה ֶּׂשה ְל ָ .)60 שוטטתי במסע המילים והן לקחוני אל ראשיתה של הדרך המכונה “התפתחות” .וכיצד מסע המילים יוצר התפתחות? זו שאלה מאוד מעניינת ,כי אפשר להתייחס אל השיר “פ ִנינֵי ח ֶֹרף נָגֹוזּו ַ /ר ַעם ַע ְר ִפ ִּלים נָמֹוג” הפותח את המסע ְּ (עמ’ )7ואפשר להתייחס אל אמצע הספר כראשית המסע. עֹולם עֹולמֹות ְּ /ב ַ ַד ִּתי ֵּבין ָה ָ ּפֹוס ִחים ַעל ַה ְּס ִע ִּפים נ ְ “ּכָאָי ִּלים ַה ְ ָ ָאה ַבת ְתה ֲ עֹולם ַה ֲחלֹומֹות ָ /הי ָ ּוב ַ ָד ְע ִּתי ַר ֲח ִמיםְ , ָה ֱא ֶמת ֹלא י ַ ַח ָּל ִמיׁש ְל ַמ ַעיְנֹות ַמיִם ַר ִּבים” (עמ’ .)34התכות האש מהן נולדו השירים עברו גלגול או שינוי ויצרו התפתחות בעל זמן ַח ִּתי ֵּבין חֹומֹות ְמ ִציאּות / ...לּו “את ַמ ְּׂשָאת ִל ִּבי ָזנ ְ ועל מקוםֶ . שר ִיתי ֵמ ִקים ֶאת ֶּגֶׁ ָפ ֵׁשָך ָ /הי ִ יב ִני ֶאל נ ְ שֵ ּול ָהִׁ ׁשֹות ִני ְ ָח ַפ ְצ ְּת ִל ְמ ֵ ּפֹוס ִחים ְּב ִמ ְצ ַעד ַה ְּד ָמעֹות” אֹוה ִבים ַה ְ רֹוחׁשֹות ָ /ל ֲ מֹותי ָה ֲ ַע ְצ ַ (עמ’ (“ .)34שם) .לידת השירים היא צמיחה מתוך בערה, מתוך המשכן הנצחי של הכאב ויש בה נגיעות של ראשית ואחרית ממש בכפיפה אחת .מסע ההתפתחות מלווה בשלוש מוזות האמונה ,האהבה והתקווה ,כאשר חוסים בצילן יוצאים עם מסרים של חוכמה מהספר הזה. המשורר הרומאי אובידיוס בספרו “מטמורפוזות” כותב על מצבים משתנים .לביא עוסק בשיריו במצבי השתנות: ּיּומי””...ו ְִנ ְב ֵטי ָפרּו ֶאת יְסֹוד ִק ִ ארץ ַּ /בל י ֵ “פ ְג ֵעי ַה ְּז ַמן ֶׁש ֵּת ַדע ֶ ִּ הּותי” (עמ’ .)36האל מסמל כוחות מּונים ְּבע ֶֹמק ַמ ִ ִל ִּביְ ...ט ִ אנרגטיים ביקום ובנפש האדם .לכן היכולת של האל לשנות את התגלמויותיו היא גם היכולת של החומר ,כמו גם יכולתו ָאה ָבה / יתי ְּב ֶנגַע ֲ ירּותי ֻה ֵּכ ִ “על י ְִה ִ של האדם להשתנותַ : ֵיתיִ ,נ ְצ ַר ְב ִּתי ְּב ַט ֲע ָמּה” (עמ’ .)37רצף הזמן הוא ְּב ַל ֲה ָטּה ִנ ְכו ִ מצב משתנה היוצר התפתחות קווית ,התפתחות בתנועה ּבֹותם ָאה ָבה ִנ ְּתנָה ְּ /ב ִל ָ “ל ִע ִּתים ִנ ְד ֶמה ִּכי ָה ֲ הבוראת עולמותְ : יק ָרם ֵאינָּה ֲח ֵפ ָצה” (עמ’ .)38גם ּסֹוג ִדים ָלּה ָ /-אָך ִּב ָ של ַה ְ ֶׁ לביא יוצר עולמות ממפגש העיניים בין נפש השיר לנפשו כמשורר ,בין הדואליות של הנפש נחווים הקונפליקטים “ה ֵת ְד ִעי ָלנּוס ֵמ ֲחרֹון ממצב של אסור למצב של מותרֲ : ְגֹוני?, ש ִכינַת י ִ “ה ָשלֹום ָלָך ְׁ ָאה ָבה ֶאל ֵחיק ַח ִיּים?” (עמ’ ֲ ,)39 ֲ נא להכיר קֹולי, ִש ַמע ִ “הי ְ ֲה ַש ְב ְּת ְל ַה ֵּתל ִּבי ְּכ ֶא ָחד ָה ָָא ָדם?” (עמ’ ֲ ,)41 ָאה ַבת ֱא ֶמת?” (עמ’ .)56 של ֲ “הזֶה ִּדינָּה ֶׁ ָאחי?” (עמ’ ֲ ,)43 ִ כל השאלות שצוטטו כאן מעידות על סערת רגשות ,על ניסיונות להתמודד עם עוצמות השתיקה והחלל הריק ְׂר ֵאל ַעל “ה ְּצ ִבי יִש ָ שנוצרו מליטוף של געגוע לאח שאיננוַ : ש ָּכבֹוֹ /...לא יע ִל ְמחֹוז ִמְׁ סֹורגֶיָך ָח ָלל ְּ /כ ָל ִביא ִנ ְל ַחם ַעד ִה ִּג ַ ְ ִת ַּכ ֶּסה ַּב ֲע ַפר ָאחרֹון ,י ְ ׂבע…ִ /חּיּוכֹוֲ , ָאה ָבהָ ,אָך ָמוֶת ָש ַ ָדע ֲ יַ “ש ֶמׁש ֶא ְר ֶאה ְּכבּויָה ֲערּוגֹות” (עמ’ )43ולאהובה שנעלמהֶׁ : ְתזְ ַרח ֵ /עת ִצ ַּנת ַהָיּם ש ֶמׁשֹ ,לא ָּתׁשּוב ו ִ ְא ַדע זֹו ַה ֶּׁ ְּב ֵעי ַניִָך /ו ֵ ְאינֵָך” (עמ’ .)8השירים ָדָך ִּת ְק ַרב -ו ֵ ַּת ֲחּבקֹ ָע ְר ֵּפָך /י ִָדי ֶאל י ֵ בספר הותכו באהבה ,בכאב ,בבדידות ,באכזבה עד שחוו שינוי מהותי בתהליך כתיבתם .סוד ההשתנות גלום במצביו יצה ֵמ ֲה ָזיַת ֵטרּוף הסוערים של המשורר .בחשכת חצות “י ְִק ָ ָאחרֹונָה” ש ָעה ֲ ּׂרת ָׁ יח ְמ ַב ֶש ֶ ישת ְּב ִר ַ ָּתבֹוא ֶאל ִק ָּצּה ִּ /כ ְנ ִק ַׁ (עמ’ .)9באותה חשיכה יממה מתנמנמת בודדה וערירית, ומתוכה מגיח “אור מדמם” החושף גשר רעוע בקצה הדמעות .אותו אור מדמם מגיח מבערת הבריאה ויוצר יש “נֹוטל מאין .מקור האור הוא מקום האושר .הזמן לעומתו ֵ גֹול ָלן ְל ִפּסֹות זְ ִעירֹות ּבֹודדֹות ְּב ֶא ְצ ָּבעֹות ַּד ִּקיקֹות ְ /מ ְ שמֹות ְ ְנָׁ ש ְּל ָחן” (עמ’ ,)22והלבנה ממרום האופל ּומַׁ של ַח ִיּים ְ ֶׁ חֹובק ַח ִיּים” (עמ’ .)24 אדם ֵ “חֹוב ֶקת ֲא ָד ָמה ְּכ ָ ֶ הנפש עצמה מקיימת בתוכה את האיזון המתמיד בין הקבוע לבין המשתנה .הציר הקבוע באישיות מאפשר מסר יציב להשתנות מתמדת ודיאלוג בין הסטטי לדינמי. גם כשקולו של המשורר מובא במונולוג אישי פועמות בו יקה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ִסּפּור ְנטּול ל”ש ִת ָ ְׁ פסיעות הרגש הקשובות ִמ ִּלים” (עמ’ .)44האני-השירי עוצמתי גם מבעד לשתיקה, ש ִנים / יתי ָׁ ָמ ְע ִּתי ֶמ ְר ַח ִּקיםִּ ,כ ִּל ִ הוא נוכח בקולו ההחלטי “ּג ַ חֹוצצֹות ֵּבינֵינּו ַרק ִמ ִּלים” (עמ’ .)42המשורר יהודה ו ְָכ ֵעת ְ אמ ְר ִּתי ְּב ָח ְפזִ י ַ /ה ָּמוֶת הּוא “ּפ ַעם ַ עמיחי מנסח זאת כךַ : ְאֹומר ַ /ה ִּׁשּנּוי גּוע ו ֵ ֹלהים ַ /ה ִּׁשּנּוי ְנ ִביאֹו ַ /ע ְכ ָׁשו ֲא ִני ְּכ ָבר ָר ַ ָה ֱא ִ ְה ָּמוֶת ְנ ִביאֹו“ .מכאן ניתן להסיק שבכל שירי ֹלהים ,ו ַ הּוא ָה ֱא ִ הספר הפרושים לנגד עיניי ,במחזור שירי הטבע השינוי המתמיד הוא הקבוע וכך המוות מאפשר השינוי הוא הקבוע .השינוי והקבוע הם שני פניה של ההתפתחות בספר זה. יש זיקות מנחמות בספר זה .זיקות שנוצרו מכאב הגעגוע לאח שאיננו ,גם ההקדשה בספר מוקדשת לאח שהטביע חותמו עמוק בתודעת חייו של המשורר .על החולף והנצחי ֵע ֶאל ּתֹוכֹו / נֹולד וְגֹוו ַ עֹולמֹו /הּוא ָ אדם יְקּוםֶ ,א ָּלא ָ “אין ָל ָ ֵ 38 ש ָח ֵדל הּוא ְל ִה ְת ַקיֵּםָּ ,תם ַּגם יְקּומֹו” (עמ’ .)18התהליך ְּכֶׁ הפועם בשירים מכיל מצבים משתנים .השלמה ופיוס עם העצב ,הכאב והשכול .ההתפתחות היא הכלה והכרה בשינוי שאדם עושה בחייו .בראשית החיים האדם מובל על ידי האם ,ובסופו מובל על ידי אלוהים .במשך חייו האדם לומד להכיל את עצמו ,להיות המיכל של עצמו .ככה הם שירי ההתפתחות בספר הזה .עיני הקוראים מובלות אל היופי שנברא בסוד עצמות החומר .על החיבור בין היוצר ליצירה אפשר לקרוא בדפי הספר המכיל תובנות חיים שנולדות ממחוזותיו של הזיכרון .ספר מאיר ומואר בתובנות חכמות על החיים .מומלץ לאוהבי המילה הכתובה. נא להכיר בין סערות הנפש יהודית מליק-שירן 39 ָמזֹור ֶאל ַה ֵּלב”. אגדה אינדיאנית של שבט המאיה מתארת את הדרך כמסע אל מראת הנפש .אדם החפץ לבדוק את מעשיו מתבודד בתוך עצמו ובוחן את אורחות חייו .בין מראות הנפש והיקום נולדות זריחות ושקיעות המקבילות למחזוריות החיים והמוות על פי הקבלה היהודית .במקום שיש פרידה והקשר מסתיים נולדת התקווה ובעקבותיה באות האהבה והאמונה. סולם הצמיחה הוא השינוי שנולד מהכוח לצמוח ולהצמיח ּתּוכ ִלי ׁשּוב ִל ְפס ַֹע “רגַע ִל ְפנֵי ֶׁש ְ כוחות עידוד וחוסן לאחריםֶ : יטיִּ ,ב ִּתיִּ ,ב ְט ֵנָך יבהַ / .ה ְׁש ִק ִ ּבֹוט ַחתְׁ ,ש ֵלוָה ,י ִַּצ ָ ַ /על ַק ְר ַקע ַ ָאה ָבה“ . ּגֹוע ֶׁשת ְּ /ב ֶק ֶסם ִחּבּוק ְמ ֵלא ֲ ַה ֶ ספר מומלץ ליועצים ,אנשי חינוך ומטפלים .ספר הנותן כוח להתמודד עם מצוקות פיזיות ורגשיות המלמדות שאחרי ההתמודדות מהסוג הזה ,אפשר לגדול ולהתפתח,לשנות ולהשתנות ,לצמוח ולהצמיח אנשים אחרים. *ניתן לרכוש אצל המשוררת. יעה“ ,שירים ,הוצאה “ּבין ַמ ְראֹות ַה ְּׁש ִק ָ ספרה של סיגל מגן ֵ עצמית ,הוא ספר המלווה בצילומים מרהיבים .איך נולד ספר כזה המתאר שלב אחר שלב מסע פנימי מתוך התבוננות של למידה? בין שקיעות מסתתרות בסערות הנפש גוברת הכמיהה לחמלה ותמיכה. השקיעות אינן פיזיות בעיקרן אלא שקיעות נפשיות המעידות על שבר פתאומי בחיי הדוברת הלומדת להתבונן מחדש בתחנות חייה .הלמידה הממוקדת היא צורך להבין את הקורות אותה בהווה .יש בשירים הקשבה לקולות פנימיים שפורצים מתוכה ,מזמינים אותה ללכת לצדם ואיתם ,מאירים לה את הדרך בתובנות של חכמה. “ָאָך ָה ֶרגֶל ֶׁש ִּליַ ,ה ְּמ ַח ֶּפ ֶׂשת ַמּגָע /י ִַּציב ֲא ִמ ִּתי ְונָכֹוןִ /,נ ְת ֶק ֶלת חּוׁשת ִּב ָּטחֹון” .כל טיפוס ָאּב ֶדת ְּת ַ ּומ ֶ ְּבבֹורְ ,מ ַק ֶּב ֶלת ַמ ָּכה ְ / בסולם הצמיחה הדמיוני מעורר בתוכה דילמות רגשיות המלוות את דרכהַ .ה ֻא ְמנָם ְנכֹונָה ַה ֶּד ֶרָך? מי יציע מזור? מי יוכל להרגיע? איך אוכל לרפא את סדקי הכאב? השאלות הנשאלות מתוכה מעידות על רצון להתגבר על המצוקה שפוקדת אותה .הסערות מתפזרות מן הפנים אל החוץ. כמיהה לעוגן שלו ושקט ,ליציבות ולביטחון אופיינית לסערות הנפש הפוקדות אותה בשלבי הצמיחה בתהליך הריפוי “מּתֹוָך ַמה ֶּׁש ַ האישי ִ ֶח ַלׁש אבד ִלי ָל ַעדִ / .מּתֹוָך ֶה ָחזָק ֶׁשּנ ְ ּוכ ֵאב ֲ /א ִני ְמ ַב ֶּק ֶׁשת ָאב ָדן ְ ו ְִנ ְר ַעד ִ /מּתֹוָך ַה ְּתחּוׁשֹות ֶׁשל ְ פתקים לענייני השעה יהודית מליק-שירן נא להכיר “הקונטרס שלי” מאת שושנה ויג .ספר שירים המלווה באיורים של אלירן ויג .הוצאת פיוטית-צור אות .חמישה מחזורי שירה מאכלסים את הספר הזה .בתוכן העניינים כתוב”:פתקים במחברת” .כל השערים עוסקים בענייני פתקים .תהיתי ביני לביני מדוע נקרא הספר “הקונטרס שלי” ולא פתקים לענייני השעה? כדי לענות על שאלה זו קראתי את השיר הפותח העוסק בהגדרה של הקונטרס, הגעתי למסקנה כי מדובר ביומן שירים שכתבה הדוברת ביומנה ברגעים פנויים ובסיטואציות שונות .יומן זה היה מקום מפגשן של המילים שנבראו מתוכה ללא מחשבה בספונטניות רוגשת ופועמת. ביומן זה שהוסתר מעיני כל נכתבו מילים חסויות בכתב סתרים ששימשו את הכותבת כצופן הגנה ,אם היומן יגיע לעיניים הלא נכונות ,המבוכה לא תשכון בתוכה .קולות משמיעת מילותיה .קולות של תפילה ,קולות של געגוע וערגה ,קולות של תקווה וקולות של אהבה. המילים שנולדות נכתבות בצורה של פתקים תמציתיים,שיש בהם מן האיפוק המותיר בקוראים רושם ּכֹות ֶבת ִׁש ִירים ”א ִני ֶ של התהוות החוויה לנגד עיניהםֲ . ּפֹורי יבה ְלקֹולֹות ַה ָּלי ְָלה ִ /צ ֵ ַּב ַּלי ְָלה ַעל ַה ִּמ ָּטהֲ ...א ִני ַמ ְק ִׁש ָ ׁשֹומ ַעת קֹולֹות ָּב ִאים ַ עֹופפֹות ַּבחּוץַּ ...ב ָּלי ְָלה ַה ָּלי ְָלה ֵמ ְ ֵא ַלי( ”.ע’ .)18 בלילה”.א ִני ֲ מלאכת השיר ומטרות כתיבתה נכתבים ּכֹות ֶבת ְּפ ָת ִקים ַלּכ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי” .לפני שהפתקים נתחבים ֶ באבני הכותל יש עיניים נוספות חוץ מעיני המשוררת הקוראות אותן -עיניו של אבא אלכסנדר .השפעתו של האב הזה ,כומר מודרני הבורח מבדידותו הנזירית אל רשת האינטרנט ויוצר דיאלוג וירטואלי עם גולשים שאינו מכיר. המרחק הפיזי מטשטש כאשר המשוררת מקרבת אותו אל שיריה באותו ציר אמונה המשותף לה ולו .השפעתו על כתיבת הפתקים נכרת מאוד .ויג אימצה אותו אל לבה ובחרה לו זהות אחרת :מנוצרי הפכה אותו ליהודי ומה שמחבר ביניהם הוא קול התפילה .אותו ניגון קצבי שיוצא בלילה ליד המיטה משותף לשניהם .בשיר “ּוִּדּוי ַלּכ ֶֹמר” מולידות המילים וידוי לא שגרתי .בחסות החשכה מעזה הדוברת בדימיונה להתוודות על מעשה תשוקה שמרעיד את ירכיה ,כמו אותן נשים שמחיצה מסתירה זהותן בכנסייה בעת וידויין ,ככה החשכה מזמנת מונולוג 40 יקּונין / ָתְך ְּב ִא ִ עֹוׂשה ְּ /תמּונ ֶ “ה ָּלי ְָלה ָמה ֲא ִני ָ של הדוברתַ : ּפֹול ִׁשים ֶאל ֵּבין י ְֵר ַכי” (ע’ .)24 ָחׁש ְ / ְּבמ ִֹחי ַע ְק ָרב אֹו נ ָ השער השני עוסק ב”פתקי מזל” ,שער שהעלה בי חיוך על ההתעסקות בחומר ורדיפה אחר המזל .לרגע חשבתי שמדובר באותם פתקי מזל הנמצאים בתוך עוגיות סיניות .אך נכונה לי אכזבה .פתקי המזל הם מטאפורה מודרנית למשחקי קוביה שאליהם מכורים אנשים שונים בכל המקומות בעולם“ .מזל” בעיניי הוא גורל .אדם הנולד עם מזלו במשמעות של אדם הנולד עם גורלו .לכל אדם יש משמעות כתב ויקטור פרנקל .הכל “ה ַּט ְל ִּתי ֶאת ֻק ִּבּיֹות ַה ַּמּזָל ָּ /כל “מכתוב” לא ניתן לשנותִ . ָל ִתי”.. רֹול ָטה ִּג ְלג ְ רֹול ָטה וְעֹוד ְ ָּכָך ָח ַל ְמ ִּתי ַעל ֵׁשׁש ֵׁשׁשְ / . (ע’ .)30ההתמכרות לכל משחקי המזל מעידה על חולי חברתי גובר והולך בכל חברה אנושית בעולם .בשיר הזה בולטת מחאת הדוברת .היא מוחה על העולם שנוהג כמנהגו והעתיק את משחקי הקזינו ממלונות הפאר של מונטה קרלו ולאס וגאס אל אוניות פאר המציעות שייט נכסף בסביבה .השער הזה כתוב באירוניה מלבבת מאוד. השער השלישי עוסק ב”פתקי אהבה” ,גם פתקים אלה יוצרים דיאלוג סמוי בין עיני הקורא למילים .יופיים של הפתקים פותח את שערי הלב .רכות המילים ,החושניות המתפרצת אל זוגיות אוהבת .מתוך הדממה מבקש אֹותי ֲ /א ִני ָאּתה ְמ ַק ֵּדׁש ִ ”ּכ ֲא ֶׁשר ָ “לּטּוף ַרָך” (ע’ ַ ,)37 הלב ִ ֶמת ִמ ַּייִן ַה ִּקּדּושִׁ /מ ְת ַּפ ֶּל ֶלת ִע ְּמְך( ”..ע’ .)39אל ערגת לֹוּג ֶ הגעגוע של הלב נסחפים שניים :הזוג האוהב והחיבור בין הקודש לחול .המילים האלה מחברות אותי לספר המדבר על זוגיות ועל האהבה כתו צלילי הנולד מתוך האקורדים של החיים ומתמזג עם מערבולת הצבעים המתפרצת על הבד .יהודית קציר בספרה “למאטיס יש את השמש בבטן” ,כתבה על התו הצלילי הזה כצליל חי ונושם זוגיות ההופכת משניים לאחד” .אהבה ,היא כששמחים לתת אחד לשני הרבה מעבר למה ששמחים לקבל ”.ככה הרגשתי בקוראי את פתקי האהבה של ש .ויג. השער הרביעי עוסק ב”פתקי מלך” ,מלך גוי בשם ברוס שחי במאה הארבע עשרה בכנסיה סקוטית בירושלים. קולות מעברה של עיר הקודש ממלאים את הקונטרס הזה .קולות שבין קודש לחול מותירים עקבות של אהבה בדפי ההיסטוריה המקומית .השער החמישי עוסק ב”פתקי אמהות” ,ושוב פוגשות עיני הקורא את הקול הנשי שפתח את דפי הקונטרס הזה .המילים קיפלו בתוכן על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער תחנות חיים של הדוברת :נערות ,נשיות ,זוגיות ואמהות. הפתיחה והסיום של הקונטרס הם מעגליים. קול האישה המתפלל הוא קולו של הספר הזה ,שיש בו כמיהה וערגה לדעת ולהכיר דמויות מעברה ומההווה של עיר הקודש .הקשבה לקול הפנימי המשמר יחסי אם ובת בעבר ובהווה .השער האחרון “פתקי אמהות” יוצר קשר דו ממדי :געגועים לאמא שהלכה לעולמה וגעגועים לבתה של הדוברת בשירים .תהליך זה של האמהות המתחלפת יוצר תהליך דומה עם הבת הצומחת וממלאה את כל עולמה. קֹוראת ְּב ֵׁשמֹות ָח ְכ ָמה ַל ְּב ִריָאה אֹוס ֶפת זִ ְר ֵעי ַמיִם ֵ / ”י ְַל ָּד ִתי ֶ ָדּה” (ע’ .)51 ּובָאה ַה ֶּׁש ֶמׁש ִ /נ ְמ ֶה ֶלת ְּב ַכף י ָ ַה ְּצ ֻה ָּבהָ / כתיבה פתקית שיש בה אקטואליה למצב החברתי בארץ, התרפקות נוסטלגית על החולף והקיים ויש בה נגיעות של אהבה למילים הבוראות עולם ומלואו .ספר יפהפה בתכניו ובאיוריו. 41 הזמנה להדברות ישירה מציג הספר “מאות פרחים סגולים” שכתבה חוה מזרחי .הדברות שיש בה התבוננות עמוקה במסע בשני קולות :קולו של הבן אסי וקולה של האם חוה. שני הקולות לוקחים את הקורא למסע אישי ,מתבונן, מלמד ומעמיק בתובנות של ניסיון חיים וחכמה מוארת. מתוך מסע הבן פורץ עולם שוקק חיים העוסק במהות הקיום האנושי .מסע האם מתחיל מהמקום בו נקטע מסע הבן .מסעה מוביל את הקורא להקשבה לקול הפנימי שלה המאפשר לה כוחות התמודדות עם כאב האבדן. דואט בין האם לבנה מאיר בספר זה ,שני סוגי כתיבה :אסי הכותב את שיריו וחוה הכותבת בפרוזה את סיפורה .דואט זה מהווה את חיבור האם לדרכו של הבן .דפי הספר שזורים בניסיונות להבין את מהות הבחירה של הבן ושל האם מתוך החיים עצמם. החיפוש אחר האקורד האבוד ַע ְכ ָׁשו ְּכ ָבר ָּב ָרד. יהודית מליק-שירן יט ָרה ָחלּוד יתר ַּב ִּג ָ ַה ֵּמ ַ ֶׁשם “היָה ּג ֶ ָ ָאקֹורד ָהָאבּוד( ”.אסי ז”ל). ְ ָאחר ַה ְמ ַח ֵּפׂש ַ חוה מזרחי ,היא אישה אמיצה המהווה מגדלור לנשים שחוו אבדן בן או בעל .בכאב מואר היא חושפת את האמת שלה והיא נוגעת בלב ,בעיניים ,בבטן מקור החיבור הגדול ביותר של כל אמא לבנה. *הספר מיועד לציבור הרחב ,למטפלים ולאנשי חינוך .מצוי בחנויות המובחרות עלותו ,₪ 62בת אור ,הוצאה לאור. על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער עמוק בתוך הלב יעל פריאל 42 מאוד דיברה אלי בפשטותה ועם זאת באמיתותה הכואבת. חשבתי על הגור שאספתי ומת בשבת בבוקר .ערב קודם ראיתי אותו בניסיונו זה ,כיצד ניסה להתייצב על רגליו ופשוט נפל .סליחה אם אני כותבת מתוך מה שנגע בי ,אך למעשה אולי זו המהות ,מאחר והדוברת הצליחה לגעת בי וללא הנגיעה הזאת ,הרי אין ממש בהוצאת הדברים מעבר לך. אני חושבת ומאמינה שהשיר -סיפור שלה ,יכול לגעת ולעודד אנשים רבים .מאוד אהבתי שמליק שירן מכנה את המסע שלה כ"סיפורון" ,מאחר ולמרות שנכתב כשיר ,יש בו נרטיב מאוד ברור שבהחלט קל לתרגמו לספר. את הבית השלישי קצת פחות אהבתי: ילה "ָאיָ..אי ֵאיזֹו ְנ ִפ ָ ֲא ִני ֶא ְל ַמד ֵמ ַה ַה ְת ָח ָלה ְל ַה ֲא ִמין ֶׁש ֲא ִני יָכֹול ספרה של יהודית מליק-שירן" ,עמוק בתוך הלב" מלווה בציוריה של הציירת רפאלה .ציורים שנולדו עם המילים. הציורים מבטאים דיוק באמירה ודיוק בתנועה .לפנינו ספר מסע .מסע המתאר תהליך כואב של הדוברת: "עמֹק ְּבתֹוָך ַה ֵּלב ָ ּכֹואב. עֹורר ַמ ָּסע ֵ ִמ ְת ֵ ָדיִם מֹות ַח ֶאת ַהּי ַ ֵ יע ֶאת ָה ַר ְג ַליִם". ֵמ ִנ ַ זה הבית הראשון מתוך שמונה בתי שיר המתארים את התעוררותו של המסע "עמוק בתוך הלב" .מסע נפשי חבוי מעין כל שמטרתו להביא מזור וריפוי לאיבר בגוף שנפגע פיזית. ברור לי שהמסע נכתב מעומק החוויה וההתמודדות הכואבת ,יש שיאמרו מאתגרת ,הנובעת אולי מהאישיות של הדוברת עצמה. אני רואה את הניסיון שלה להתמודד בעזרת הכתיבה ובעזרת הציור ככוח משחרר ומרפא .העידוד הרב שהיא מפזרת תוך כדי הכתיבה לעזור לעצמה בדרך מוביל את ציוריה של רפאלה אל מרחבים של הארה ,של אנרגיות טובות המרחיבות את הדעת ונותנות כוח להתמודדות. החיבור של המנדלות בספרון הזה אל החוויה העמוקה של הצבע והמילה בתנועה הולידו דואט בין ציור לכתיבה. מדהים כיצד כל אחד יכול להתחבר למלה או אמירה אחרת בהתאם למה שנוגע בו .האמירה "מנסה לעמוד ...ונופל" ִל ְצעֹד ַצ ַעד ּגָדֹול" למרות שהוא מעביר את עצם הנפילה ואולי ממחיש אם מדובר בקהל צעיר את הכאב וההכרה בשינוי במצב קיים. אני מרגישה שחל שינוי או התפתחות בכתיבה של מליק- שירן וזו בעיני נראית כחותרת להתקרב כמה שיותר ואחד לאחד לתחושותיה וכמיהותיה באופן הנקי ביותר או החף מכל גינוני כתיבה .הכאב אולי מסיר מאיתנו כל מני כיסויים ומותיר את האני חשוף וכן מאוד .מאוד אהבתי את האופטימיות ואת התקווה המצויים בבית המסיים של המסע .בית שנותן כוח להתמודד עם הכאב ולהמשיך הלאה: "עמֹק ְּבתֹוָך ַה ֵּלב ָ אֹוהב. ּגֹורר ַמ ָּסע ֵ ִמ ְת ֵ ָפיִם ֶׁשל ִצּפֹור ִּב ְכנ ַ ַׁש ִאיר ַה ְּכ ֵאב ֵמָאחֹור". יְ הכאב ככל שהוא עמוק ,מתרחבת תנועת ההכלה שלו מלווה בצבעי התנועה של ַה ַמ ְנ ָּד ָלהַ .מ ְנ ָּד ָלה מסמלת את היקום ואת נפש האדם .ברוב ציורי המנדלה יש מרכז משמעותי ,וממנו מצוירים הקשרים של הארה או ישות מוארת .פעמים רבות ,אצל ילדים וכן אצל אלו שאינם מתחילים את הציור בעזרת רישום .הציורים יתחילו בנקודת מרכז וממנה יצאו לצדדים .ממשילים זאת לנפשו של האדם עצמו ,בה יש מרכז וממנו מסתעפת התודעה. *ספר המומלץ לאנשי חינוך ,יועצים ומטפלים. על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער מומחית לבכי יהודית מליק-שירן “מומחית לבכי” ,ספרה העצמאי של המשוררת תמר רבנו, מאגד בתוכו ארבעה יסודות או מוטיבים המתפתחים ונעים עד לשיאם בציר החיים של הספר הזה .ציור העטיפה של פיני רבנו מרשים ביופיו .לא תמיד יש חיבור הרמוני בין צבעים למילים וכאן זה בולט במיוחד .הספר יצא לאור בהוצאת כרמל. יש בספר ניגון פנימי המתנגן מתוך השקט אל עוצמות של בכי .מטאפורה נהדרת לעיסוקה של רבנו כפסיכולוגית קלינית הנמצאת במצב של הקשבה ממוקדת במטופלים שלה .הניגון הזה מתנגן לקראת ההתחברות של “האני” הדוברת בשירים ויש לה מה לומר. יש הצהרה בכותרת הספר המעידה על מומחיות רגשית ומהי אותה מומחיות ההופכת מילים לפרץ עז שלרגשות? עיסוקה של רבנו מפגיש אותה עם מצוקות ושבר רגשי-נפשי של אנשים .התהליכים שהיא מלווה כרוכים בבכי ,בצחוק ,בכעס ,בהברות לא מתחברות ועוד .פורקן 43 הרגשות המטהר את המטופל במים הפנימיים של הגוף יוצר התנקות פנימית. ָאחר ָׁש ָעהֶ /.את ּבֹוכים ֶא ְצ ִלי ָׁ /ש ָעה ַ / ּומ ִחית ְל ֶב ִכי ִ / “א ִני ִמ ְ ֲ ּבֹוכה ַּב ַה ְפ ָס ָקה” (ע’ .)7אי אפשר להיות ַה ֶּב ִכי ֶׁש ִּלי ֲ /א ִני ָ אדיש ואטום לבכי של האחר ,כי בסופו של התהליך גם הבכי של המטפל יוצא החוצה בדמעות של אושר ,הזדככות שמנקה ומאשרת את התהליך. ארבעת היסודות או המוטיבים הם :מים ,אדמה ,רוח ואש. הם פזורים בספר כמו מנדלה .מסעה של הדוברת .לפי יונג המנדלה ,היא הסמל של העצמי ודגם בכוליות נפש האדם. המנדלה בעצמי ,היא תמיד הגרעין המרכזי וההיקף גם יחד. היא מכילה את הניגודים ומרכזת אותם להתפתחות אישית כפי שקורה בספר הזה לנגד עיניי. מוטיב המים פותח את הספר ומופיע בצורות רחבות של המילה “מים” ,מים מתוך הגוף במשמעות של בכי ,ומים מחוץ לגוף במשמעות של ים ,מים היוצרים זרימה בתנועה. ְהּיָם “א ִני ַה ַּמיִם /ו ַ תנועה עם עצמה ותנועה עם סביבתהֲ . ְהח ֶֹׁשָך” (ע’ .)9עם הצהרה ָארץ ָ /האֹור ו ַ ְה ֶ ַ /ה ָּׁש ַמיִם /ו ָ עובדתית כזאת אי אפשר להתווכח .כל הניגודים היא נפש המשוררת .מוטיב האדמה הוא הניגוד של המים ,מוטיב המתאר יציבות הפכפכה ,יציבות שיש בה מן התלישות של עם המבכה מולדת ותלישות שיש בה הד של צעקה אֹותי ׁשּוב” (ע’ ִ “א ָד ָמה ֶׁש ֲע ָפ ָרּה ִנ ְגזָר ַל ַחּי ִָלים ֹ /לא ֵּת ֵלד ֲ חּוצה יתי ַה ָ “ר ְצ ִּתי ִמ ֵּב ִ .)12ובשיר אחר האדמה היא בית ַ יתי ֲ /ח ַסר ַה ִּקירֹות ֶׁ /ש ָּב ַרח ֶאל ָה ְרחֹוב” ְ /ל ַח ֵּפׂש ֶאת ֵּב ִ (ע’ .)16גם במוטיב הזה היציבות במציאות חיינו איננה יציבות ושירת המחאה מגביהה למעלה באוקטבות גבוהות ירֹותיו ְצ ָע ָקה” (ע’ .)20 “מ ַח ֶּפ ֶׂשת ַּביִת ֶׁ /ש ִר ְצ ָּפתֹו ֶׁש ֶקט /ו ְִק ָ ְ גם למוטיב זה יש שדה סמנטי של מילים הקושר אותו אל המילה אדמה :בית,עפר ,קירות ,בטן ,רצפה ,רחם ,אבן”. אבן קשה היא מילה נרדפת לאדמה יציבה וקשה .אדמה מדומה בספרות העולם המיתולוגית לרחם ממנה נולדים חיוכי פרחיה ותנובותיה .היא האמא הקדומה היולדת ובולעת אל תוכה כל מה שיצא ממנה .היא גם הבית ,וכדי ליצור את הבית היציב והמוגן צריך לעבור מסע לבד ומסע אינטימי בשניים .המוטיב השלישי מוטיב הרוח :אליו חוברים מעוף הציפור ,מעוף הדוברת ,ריחוף הנוצה ,ריקוד הלילה אֹותיִ ...ל ְרּקֹוד לֹוק ַחת ִ דֹולה ֶׁש ִּב ְפ ִנים ַ / ּכּוׁשית ַ /ה ְּג ָ “א ִּמי ַה ִ ִ ֶאת ָה ִרּקּוד” (ע’ .)66מוטיב האש המסיים את ארבעת הניגודים מופיע גם בשדה מילים סמנטי הקשור לצורותיה על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער של הבערה הפנימית היולדת מילים ומפגישה את הדוברת עם יצירתה ,ההתחדשות הבריאתית היא שלב של צמיחה ושל שינוי בדרך של מסע .גם הבערה החיצונית המלווה בסלסול עשן מבטאה היטב את הניגודיות של היסוד הזה. באחת האגדות שכתבו ביאליק ורבינצקי מסופר על “אש האוכלת אש” ולא ידוע אם האש המכחידה ,היא האוכלת או האש הפועמת מבפנים ויוצרת חיי מילים היא האוכלת. “ּתבֹוא ֵ /א ַלי לכאן ולכאן המשפט הזה מעורר מחשבהָ . ְת ְד ִליק ֶאת ָה ַעיִן ֶׁש ִּלי” (ע’ ” .)9יֵׁש ָע ָׁשן ְויֵׁש ֵאׁש” (ע’ ַע ְכ ָׁשו /ו ַ .)30הניגודיות קיימת בכל מוטיב לטוב ולרע. בספר הזה מצאתי שהאהבה היא ,המיכל המכיל זוגיות וילדים,מטופלים ומטפלת ,האהבה יוצרת חיים יש מאין הנבראים במילים ,במעשים,בצבעים ,בלישת חומרים כל פעם מחדש .האהבה היא קבלה של הטוב והרע הלוקחת כל אחד מאיתנו אל מסע אישי .ספר מואר בתובנות של יופי וחכמה עמוקה. ּמיִם ה ַ ח וְ ַ עִּבּור הָרּו ַ שי הכהן 44 זה לא סוד שאין ספרי שירה בחנויות הספרים בארץ .כל יום נולד ספר שירים והוא מוחזק בביתו של המשורר .שאלתי את עצמי ,איך קרה שמשוררת מבטיחה כמו מליק-שירן מוציאה עותק אחד לעצמה מספר שיריה הרביעי “עמוק האור”? המשוררת הזו בשנות השמונים הוציאה תוך חודשיים הדפסה שניה של ספרה “צבעי שכחה” בהוצאת עקד, הוצאה מכובדת מאוד .זה היה ספרה השני .ספרה השלישי “צובעת געגועים” קיבל הבטחה מהמפיץ שישוווק בחנויות ,אך הרשתות בארץ החליטו שספרי שירה אינם ריווחיים והספרים לא נמצאים על המדפים .ילדיי הבוגרים לוקחים את הספר הזה לכל טיול מחוץ לבית,יש בו תובנות המחברות כל אחד למה שהוא מתחבר .בסדנאות של המרכז לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה מליק בחולון ,אני מוצא תגובות מכל הסוגים .תגובות תלויות ונעוצות בלוח שעם. ילדים ובני נוער כותבים על רשמיהם מהספר “היום למדתי חֹובק “ה ֶּׁש ֶקט ֵ מילה חדשה ...או אהבתי את המטאפורה ַ יה”. ָד ָ יח ְּבג ֶ ֶאת ֵר ַ אני צרכן של ספרי שירה באנגלית ,איטלקית וצרפתית .כל עם המכבד את עצמו צריך לדאוג לתרבות שלו ושירה היא תרבות .היא צריכה להיות נכס לאומי ,אז מה קורה פה, אני ממש לא מבין ,למה אין מקום לשירה הישראלית על המדפים של החנויות? שירה היא הלשון הפנימית ממנה ”ׁשֹומ ַעת ֶאת ַה ְּד ָמ ָמה ִמ ֶּפ ַתח ַ נבראות מילותיו של המשורר: ְה ֶּׁש ֶקט ַמ ְפ ִעים ִּבי ִ /נּגּונֵי ִׁשיר”. יתי הּוא ִמ ְב ָצ ִרי /ו ַ ּגּופי ֵּ /ב ִ ִ לשמוע דממה ולהתפעם ממנה כחיבור של נפש וגוף ,זו ְׁשירּות ַא ִני ִמ ְתּבֹו ֶננֶת ִּבּי ִ יכולת טוטלית של המשוררת” :ו ֲ ּזֹוהרֹות / אֹותּיֹות ַה ֲ יח ָּ /ב ִ ּפֹוצ ַעת ַּ /ב ֲה ָברֹות ַה ְּתלּויֹות ַעל ָּב ִר ַ ַ ֶפׁש” את השיר הזה אני מאוד ֻּׁשת ַהּנ ֶ ֹלע ָחׁשּוָך ֶ /אל ְ /קד ַ ְּב ַ אוהב ,בספר יש לו העמדה של עץ .אני העתקתי את חציו בו אני מרגיש את קולה של הדוברת ,קול שבא ממעמקי “ּפ ַער ִּבי ְּתבּונָה ֶׁשל הנפש והמבקש בקשה לא שגרתית ְ ֹלהים ַר ָח ִנית ַ /ה ִּמ ְת ַר ֶח ֶבת ְּכ ֵעינֹו ֶׁשל ֱא ִ יֹום ְ /מ ַב ֶּק ֶׁשת ָה ַעיִן ַהּז ְ ּנֹוס ַע ”ָאדם ֶׁש ֵ ְׁ /ש ִקיפּות ִהיא ֲה ָט ַלת עֹגֶן ְּ /ב ָבבּוָאת ַה ָּׁש ַמיִםָ . נֹוע ְרֹוצה ִל ְמ ַ יֹונֹותיו /ו ֶ ּבֹודק ִנ ְס ָ ׁשֹותיו ֵ / ּבֹוחן ִר ְג ָ ּגּועיו“ ֵ ַע ָ ֶאל ּג ְ יאֹותיו ”.כמה הֹותירּו ּבֹו ְׁש ִג ָ ִמ ְּל ַה ֲע ִביר ִלי ְָל ָדיו ֶ /את ַה ְּכ ֵאב ֶׁש ִ נכון ,את השגיאות שלנו ילדנו לא צריכים לחוות ,הם צריכים ללמוד מהשגיאות שלהם ,להפנים התמודדות עם אתגרים ולהמשיך הלאה. כרטיס ביקור הּורי ַ /ה ֶּׁש ֶמׁש ָה ְר ָתה ִּבי ֵּ /כ ִלים וְאֹורֹות / ב"מ ְק ַל ַעת ִה ְר ַ ִ יפ ִתית / ִיתי ָׁש ַמיִם ּ /דֹוָאה ְּב ֵא ְינסֹוף ַּ /ב ֲא ִצילּות ְק ִט ָ ָהי ִ ְה ַּמיִם ֶׁ /ש ָהרּו ִּבי ָח ְכ ָמה ”.איזו דרך רּוח ו ַ ַעת ְּב ִעּבּור ָ /ה ַ נֹוג ַ נפלאה של למידה ,של התבוננות מחדש ביקום הזה .יקום המתעורר כשהדוברת היא חלק ממנו .חלק הלומד שחכמה באה מתוך התנסות בחוויה .השיר הזה מבטא התבוננות מעמיקה ברצונות שלנו לדעת ,לחוות ולהפנים .הקבלה משתמשת בשני מונחים מרכזיים להבנת המציאות של החיים שלנו ,הן ברמה הפיזית הגשמית והן ברמה הרוחנית הפנימית .כלים ואורות אלו הם המושגים הבסיסיים ביותר להבנת המציאות שלנו בעיניי חכמת הקבלה. מהו כלי? כלי הוא רצון .רצון לקבל .כל רצון .רצון לאכול. רצון לישון .רצון לקום ולעשות משהו .רצון להתחתן .רצון להיות אהוב ,שמח או עצוב .כל סוג של רצון ,מכונה בשפה הקבלה? כלי .אור? לעומת זאת מוגדר ככל סוג של מילוי או הנאה שבאים למלא את הכלי .מימד האור הוא אינסופי והוא כולל בעצם כל סוג של מילוי שאנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו ,ואף מעבר לזה .בין אם זה אכילה ,סקס ,שליטה, כבוד ,כסף או חכמה .וגם רצונות עדינים יותר כמו אהבה, אור ,ודאות ,בטחון ושמחת חיים .ברמות עמוקות יותר של מציאות כמו עולם המחשבה ,רגש ,זיכרון או אינטואיציה? מונחים של אורות וכלים נשארים תקפים לחקירה והבנה של המציאות שלנו .מעתה למעשה ,כל מפגש שלנו עם המציאות ,בין עם זה תהליך עסקי-חיצוני או חקירה של עולם הרגש פנימה ,יכול וצריך להתבסס על ההבנה המרכזית הזאת של שני המימדים :כלים (מימד הקבלה) ואורות (מימד ההשפעה) .מקור המילה ‘קבלה’ גם הוא מגיע מאותו מונח של הרצון לקבל ולהיות שותף בחוויית הלמידה. אני לא מבין איך ספר כזה שיש בו עוצמות של יופי וחוכמת חיים פנימית ועשירה לא נמצא במדפי החנויות? הייתי בהשקת ספר של סופרת ידועה בארץ ,תרומתה לתרבות הישראלית בשנים האחרונות גדולה מאוד ,משיחתי עמה הבנתי שגם ספרי הסופרים בארץ לא נמכרים .הרווחים שלהם ממכירת הספרים ביום יום אפסי .אם ספרם כלול במבצעים אז יש להם סיכוי להרוויח חמישה ₪על כל ספר. בשבוע הספר נדרשו להגיע סופרים לחתום על ספריהם תמורת רווח של שקל וחצי. ואני שואל שוב מאימתי בעלי חנויות מזלזלים בשפה 45 העברית? מתנערים מעם ישראל ,ערכיו ומורשתו התרבותית? ארץ קטנה שאינה יודעת לשמר את שפתה ומשוררים כמו מליק-שירן ,מרגלית מתתיהו ,אדלינה קליין, שרה אדר ואחרים נבלעים בתוך הכאוס הכלכלי של הון ושלטון. *הכותב הוא היועץ המשפטי של המרכז לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה מליק ובת אור,הוצאה לאור. ציירת בנשמתה אוצרת בעבודתה יהודית מליק-שירן את האוצרת דליה הקר ,אני מכירה מכתבותיה ב”על הדרך” ,הנגיעות שלה באמנים וביצירותיהם ,הן נגיעות של אמנית .רק אדם העוסק באמנות יכול להכיל את רגישות הצייר או הפסל .לראות ביצירה משכן ליופי ולהארה פנימיים .הבנתי שמסביב לאוצרת התערוכות הגדולות מסתתרת ציירת בנשמתה שמשוטטת במסלולי צבע של אחרים ומסבירה תהליכי עבודה הנראים על היצירה ובתוכה. היא מעורבת בעולם האמנות ארבעים שנה .המקומות בהם גדלה גרה ובקרה במהלך השנים הטביעו את חותמם על יצירותיה .דליה הקר נולדה בירושלים בהפוגה של מלחמת השחרור .היא נזכרת “כשמשרדי הממשלה הועברו לקריה, היטלטלנו ב”דרך בורמה” לשפלה וגרנו מספר שנים ביפו של אז .קסם המזרח הקשור לילדותי המוקדמת בירושלים חבר עם יפו בכלל והבית הנפלא בו גרנו בפרט וזיכרונותיי כוללים אבנים עתיקות ,ארכיטקטורה מגוונת ,שיחי ורדים, עצי אפרסק מזרקות ומרצפות צבעוניות .בחצר המוגנת בחומה שעליה זכוכיות יכולתי לרקום חלומות ,לשחק והביטחון של הבית אפשר לי לצאת לשיטוטים אמיתיים ודמיוניים .דרך הסרטים שראיתי בקולנוע יפאור של אז (בנין אלהמברה של היום) ,נחשפתי לעולם הגדול על היבטיו השונים .אמי ספקה לי את הבסיס היציב ,הביטחון, הקביעות ,הסדר והניקיון ואבי שהיה איש משכמו ומעלה בכל המובנים ,את הגירויים האינטלקטואליים ,השיחות, הטיולים השבועיים עם אחי ואיתי תוך דיון במה שמתרחש כרטיס ביקור דליה מצביעה על עבודתה "עתיק ומודרני" שדרות רוטשילד במסגרת חודש האמן 2009 בארץ ובעולם ”.מאין באה המשיכה לאמנות הציור? והקר מחייכת ואומרת“ ,המשיכה לאמנות החלה אצלי מגיל צעיר .נמשכתי לדימויים והאיורים שהופיעו במגזינים הרבים שהיו בביתנו ונהגתי לגזור תמונות ולאסוף אותן .המשכתי לבנות מבנים מקוביות דבר שעשיתי מגיל שנתיים ,לאסוף פרסים וזהבים .דגמי המרצפות בבית נתנו לי את ההתחלה של המשיכה לאורנמנטיקה האוריינטלית .אלבומי אמנות שהתבוננתי בהם הן בביתנו והן אצל שכנים ומכרים הרחיבו את המאגר החזותי שלי .נפגשתי עם אנשים נפלאים שאולי לא היו עשירים בחומר אך עשירים מופלגים ברוח וכל אחד תרם את חלקו. זכורות לי לדוגמה תמונות של אבל פן שהראה לי שכני ברנע (לימים ראש עירית רחובות) ,פסלים שנחשפתי אליהם בבית השכנים משפחת כהנא שהאב היה ארכיטקט והאם ציירת ,ואלבומי התמונות של הציירים הרוסיים שהיו בביתנו וישנם אצלי עד היום. לימים בקרנו בהרמיטאז’ בסנט פטרסבורג וראיתי חלק מהציורים המקוריים. כמו כן היה בבית אלבום של ון גוך שרפרודוקציות שלו היו תלויות גם בבתי "ספינה קדומה" 46 כמה ממכירנו .בבית הספר העממי .אהבתי את שעורי הציור שהועברו על ידי הצייר אברמוביץ שהשכיל לתת יסודות איתנים בתורת הצבע ,גרפיקה של אותיות והתאמת הצבעים לחדרים ומצבים .בשעורי המוסיקה שהועברו בכישרון על ידי המוסיקאי ניסים ורסנו נתנו יסודות המוסיקה שמלווה אותי כל חיי גם כשנגינתי (על חלילית) וגם כמאזינה נלהבת .אהבתי לטבע שמצאה את ביטויה בטיולים ,התבוננות על יופי הבריאה ואיסוף צדפים ואבנים מוצאת את ביטויה ביצירותיי עד היום .כמו כן יש קשר הדוק בין המקומות הרבים בהם גרנו במהלך השנים אחרי נישואי, לבין הרחבת מאגר הדימויים ,הפתיחות והתובנה ש”סדנא דארעה חד הוא” .כשגדל בננו הבכור שנולד בהולנד החלטנו לחזור ארצה כדי שיקבל חינוך בארץ ומאז נולדו עוד שני ילדים אייל שנפטר ולילך שהיא היום וטרינרית .מקום מגורי הנוכחי ברמת השרון הוא מקום נוח ממנו אני יכולה לצאת למפגשי עם הטבע על חוף הים ובטיולים ,לכתוב ,ליצור בעיקר עבודות הקשורות לטבע ,תוך שימוש בחומרים טבעיים ,חומרים שאני מוצאת ,צבעים שאני מכינה בעצמי ומצעים מקוריים .במה את עוסקת לפרנסתך? “בשנים האחרונות אני עוסקת גם בצילום ועיבודי מחשב דבר הפותח כר פעולה רחב נוסף. אהבתי לכתיבה הובילה אותי לעיסוק בעיתונאות ,להיות כרטיס ביקור "מסכות קדומות" "אי האלמוגים" 47 כרטיס ביקור "דג האוכרה" חברה ותיקה באגודת העיתונאות התקופתית וחברה חדשה יחסית באיגוד העיתונאים של תל אביב ,חברת מערכת לשעבר בעיתון “במת האישה” ,אחראית על מדור אמנות ותרבות בעיתון אינטרנט וכתבת חופשייה בעיתון של אגודת האקדמאים למדעי החברה והרוח “הד המח”ר”. הכתיבה בעיתון זה מהווה עבורי המשך מסורת משפחתית שכן אבי היה בין מייסדי האגודה עוד בשנות החמישים ואמי האהובה שנפטרה לפני שנה בגיל ,100הייתה המזכירה המיתולוגית שלה מאז שאבי נפטר בשנת 1970ועד היותה בת !95כמו כן כותבת מחקרים לעיתון “כוורת” (עיתון שיוצא על ידי המכללה למינהל בראשון לציון על יד החוג למדעי ההתנהגות) .אחד מעיסוקי הוא כתיבת מבואות לספרים וקטלוגים לאמנים דבר המאפשר לי להיפגש עם אנשים מיוחדים ,להכיר אותם ולהעביר את עולמם בכתב בצורה מתומצתת ”.את אוצרת תערוכות רבות ,מה עושים לך המפגשים האלה עם נשמת היצירה ונשמת היוצר? “הביקור בתערוכות כלליות ושל אחרים הפך לחלק בלתי נפרד מחיי ואני מוצאת את היופי והייחוד שבכל אחד ואחד .מי שנוגע ללבי הם האמנים המקוריים שמשקיעים בעבודתם את לבם ומחשבתם ומצליחים למרות השפע הבלתי נדלה של אמנים ליצור משהו אמיתי .מבין אמני העבר בארץ אני מעריצה כבן אדם וכאמן את מרדכי ארדון ואת אהבת המקורות והמולדת והשימוש בחומרים של משה קסטל ,שכתבתי על עבודותיו את המבוא לקטלוג, שנמצא במוזיאון החדש שמכיל את יצירותיו ,במעלה האדומים .המכנה המשותף בין שניהם מלבד הצמיחה 48 מהמקורות וההתייחסות אליהם היא שהם אמני חומר שמשכילים להעביר את האיכויות המישושיות (הטקטיליות) של החומרים והצבעים בהם הם השתמשו. לי חשוב מאד החומר עצמו ולכן אני משתמשת בצבעי שמן מוכנים אך גם מכינה לבד תערובות של חומרים בשילוב פיגמנטים דבר המקנה איכות יותר חמה וצבעוניות יותר חזקה .תיאוריה חדשה שאני מעריצה אותה היא התיאוריה של הכאוס והפרקטלים שהתפתחה בעקבות התפתחות המחשב ויש לכן הקשר שבין העתיק והמודרני מעסיק אותי והגעתי למסקנה שאמנות גדולה אינה קשורה לתקופה או למקום אלא האיכויות שלה נמצאות בה עצמה .נושא נוסף הוא נושא השלום ,תהליכי יצירה ,ועוד. בהרצאות התיאורטיות על תולדות האמנות אותן העברתי בהמשך יותר משלושים וחמש שנה במסגרות שונות: האוניברסיטה העממית בתל אביב ,אוניברסיטת תל אביב, לימודי חוץ ,מוזיאון הרצליה ועוד ,אני מעבירה לקהל את אהבתי לעולם האמנות הנפלא .במלאת שישים שנה לעצמאות ישראל נשלחתי לקנדה (ספטמבר )2008 להרצות בונקובר על “שישים שנות אמנות ישראלית” ועל ה”אמנות והשואה” .עבודה מחומרים טבעיים ,שהוצגה בגלריה לעיצוב בחולון מורכבת משקים ,רפידות דקל, תמרים ,אבנים ,צמר ועוד .אחר כך הועברה במסגרת התערוכה “כל הארץ דקלים דקלים” למוזיאון הבדואים ע”ש ג’ו אלון. "מגן קדום" כרטיס ביקור ריקוד מתוך הנשמה יהודית מליק-שירן ֹלא ְמ ַׁשּנֶה ַמה ִּג ִילי ,אֹו ֵאיָך ֲא ִני ִנ ְר ֵאית, נֹוׂשאת, ָד ְל ִּתיְּ ,ב ֵאיזֶה ּתָֹאר ֲא ִני ֵ יכן ּג ַ ֵה ָ דֹולה, ִיתי ְּג ָ ַּב ֶּמה ָע ַס ְק ִּתי ְּכ ֶׁש ָהי ִ תּולה, ִאם יֵׁש ִלי ֵּבן-זּוג ,י ְָל ִדיםֶּ ,כ ֶלב אֹו ֲח ָ ְב ִׁשים יֹותר ִמ ָּכל ַה ְּפ ָר ִטים ַהּי ֵ ַמה ֶׁש ָחׁשּוב ֵ ׁשֹוא ֶפת ְל ַה ְג ִׁשים, הּוא ַהּיִעּוד אֹותֹו ֲא ִני ֶ ְה ֱאמּונָה, עֹולם ֶׁש ִּלי ו ָ יסת ָה ָ הּוא ְּת ִפ ַ ֹלהים ְּב ַמ ָּתנָה, ָתן ִלי ֶא ִ ֶׁש ְּל ָכל ַמה ֶׁשּנ ַ ְע ֶרָך, ְת ְכ ִלית ,יֵׁש ַט ַעם ו ֶ יֵׁש ִס ָּבה ו ַ ְאת ַה ֶּד ִֶרָך, ְה ָּמקֹוםֶ ,את ַה ִּכוּון ו ֶ יֵׁש ֶאת ַה ְּז ַמן ו ַ ּוׁש ֵל ָמה, ו ְִאם ַרק ֶא ְהיֶה ֲא ִמ ִּתית ְ ִָּכָך ְּכמֹו ֶׁש ֲא ִניְּ ,כמֹו ֶּׁש ָּב ֲח ָרה ַה ְּנ ָׁש ָמה, ְכֹולה, יטב ֶׁש ֲא ִני י ָ ֶא ֶּתן ֶאת ַה ֵּמ ָ דֹולה, רּוח ַה ְּג ָ ְָאׂשים ִמ ְב ַט ִחי ָּב ַ ו ִ ַה ָבנָה, ִּפ ַתח ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ַה ְק ָׁש ָבה ו ֲ יָ ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ִרּפּויֶׁ ,של ִּת ְקוָהֶׁ ,של ֱאמּונָה, ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ַה ְׁש ָרָאהֶׁ ,של ִּגּלּויֶׁ ,של ָע ְצ ָמה, יחהֶׁ ,של ִׁשּנּויֶׁ ,של ַה ְג ָׁש ָמה. ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ְצ ִמ ָ ְּבלֹוג מסקרן ומעורר התרגשות יש לחיה מוסק שפיתחה שני כלי עבודה מצמיחים לילד ולאדם מבוגר .את השיר הזה מצאתי כשרציתי לדעת מי היא אותה דוברת בשיר הנותנת 49 לי כלי למסע המחבר אותה אלי ,אותי כקוראת מזדמנת אל המסע שלה ותוך כדי יוצרת את המסע שלי .מסע של שינוי פנימי בתפיסות עולם ,בהכלה ובהגשמה עצמית. ובכל זאת חיה ,אני מתחברת אל המילים בשיר והן יכולות להוביל אותי למסע אחר שלא התכוונת אליו, אבל לא כל אחד שרגיש למילים ואוהב אותן יכול לצאת למסע אישי כזה ,האם האבחנה שלי נכונה? חיה מחייכת ועיניה זורחות היא אומרת בבטחה “כנערה התבודדתי ,לא מצאתי את מקומי בחברה כך התחזק בי החיבור לאמא אדמה ,לטבע ,ליערות ,לאגמים ,ליופיו של העולם ,חיבור שקיבל ביטוי בציור .נולדתי בקיבוץ,למרות הביחד הזה הרגשתי לבד .התחברתי באמת למה שהתאים לי. למדתי במסגרת חינוך דתי שמדקדק בהלכות ,באסור ומותר... כך התעורר בי הצורך למצוא מהות ומשמעות ,למצוא את אלוהים האמיתי ,האישי שלי. למדתי וסיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה. כך התעורר בי הצורך להבין את מה שאף תיאוריה לא הצליחה להסביר ,למצוא תובנות וריפוי שאינם תוצאה של חפירה בעבר ,אלא של פתיחה לאופקים חדשים. איבדתי את אבי האהוב בחטף ,נותרתי עומדת מול כאב עצום ,מול “אין” בלתי נתפס. כרטיס ביקור כך התעורר בי הצורך לגלות מה יש מעבר ,מהו נצח ,מה הסיבה שאני פה ,ומה מכוון את סיפור חיי .עבדתי בעולם המחשבים ,עולם חומרי והישגי ,נתתי את מיטב זמני וכישרונותיי עבור גופי ענק ,כך התעורר בי הצורך לתת נתינה טבעית ופשוטה ,נתינה אנושית ,נתינה בעלת ערך, נתינה למי שזקוק באמת .כל אחד יכול להתחבר אל מסע הקלפים .זה מסע מזמין שמגלה לכל אחד את המהות ואת המשמעות של חייו”. אולי זה השינוי שהיית צריכה לעבור כדי לצמוח מתוכך? “את הסקרנות לדעת מי אני ? המודה לאלוהים על המתנה שקיבלתי? מתנה שהיא שינוי וצמיחה אישיים אותם פיתחתי לתהליך צמיחה עבור מטפלים ,מורים ,יועצים, ילדים והציבור הרחב .אפשר לראות דרך כלי הצמיחה”. כאדם שיצא לחווית מסע כמו שלה ,חשה בשינוי מתפתח. היא הרגישה שהשינוי ממלא אותה באהבה שהיא רוצה לתת לאחרים .אהבה שנולדת מתקשורת נכונה אל הטבע, 50 אל מה שבסביבתנו ,ממה שאנחנו מודעים אליה וממה שאנחנו לא מודעים אליה .יופיים של החיים מול עוצמתם המסתורית ,אפשר לבחון את סודות החיים רק בדרך של צמיחה. פתיחת הקלפים שלך ,מביאה את האדם לגילוי של דרך שאותה חיפש אם במודע ואם לא במודע .תסכימי איתי שעיצבת את הקלפים שלך כמו מניפה תקשורתית הסובבת את חיי האדם .עיצובם המרהיב והייחודי של הקלפים לוקח את האדם הפותח את קלפיו אל גורלו- האמנם? “דרך הטבע ,היא דרך לגילוי סודות החיים .היא באה לעולם על מנת להשמיע את קולו החרישי של הטבע ולגלות את סודות החיים בשפה פשוטה ,ציורית ונעימה .בשפה שמדברת אל כל אחד ואחת מאיתנו .בשפה שמדברת אל הילד/ה השוכן/ת שבתוכנו .אל הילד/ה שזוכר/ת כרטיס ביקור ומתגעגע/ת אל דרך הטבע. מארז הקלפים מקבץ בתוכו תופעות טבע שונות על פי נושאים ,ומציע למידה שלחוכמת חיים מתוך התבוננות בתכונות המובאות בחוברת הנלווית אליהם .הטבע הוא אינסופי וכך גם החוכמה הטמונה בו .התופעות והתובנות המובעות בחוברת הן רק דוגמאות הממחישות את העושר ואת הערך הרב שקיימים עבורנו בטבע ,אם רק נזכור לעצור ,להתבונן ,לשאול ,להקשיב ולגלות”. איך את מעניקה את הכלים האלה? “אני מעבירה סדנאות לילדים ולמבוגרים .כמובן שיש שוני בגישה .עבודה עם ילדים פרונטלית או קבוצתית מניבה תהליך הדרגתי של שינוי .מפגישה לפגישה אצל ילדים ניכרת הסקרנות לחוות את מהות השינוי .אצל מבוגרים 51 התהליך יותר אטי ,לא תמיד יש פתיחות לשתף ,לא תמיד יש סקרנות לגלות מה מעבר לחוויה .אצל מבוגרים התהליך אטי יותר .מתפתח בקצב שלו ,לומד ומפנים ותוך כדי חווית הלמידה נולדת הפרייה מעצימה הסוחפת גם את האדישים מביניהם ליצירה בתוכם שנותנת להם לפרוץ מחסומים ,להחשף ולחשוף ,לגלות ולהתגלות .פתאום אדם מגלה שלא אהב את עצמו ,לא נתן לעצמו מקום. הקלפים מובילים אותו להכיר בהתפתחות הדרגתית שלו כמו טיפוס על סולם דמיוני ככה מתקיים המסע האישי הזה .למידה מתוך אהבה מולידה הפרייה ונתינה מהמטופל אל המטפלת .לסביבה יש מקום בחיים ,אך אין כמו המקום של הפרט בתוך עצמו”. הערכה עם הקלפים מתאימה למחנכים ,לאנשי טיפול, יועצים חינוכיים ויועצים קליניים. כרטיס ביקור מחלום להגשמה יהודית מליק -שירן את אמנית הזכוכית הנודעת שרה קונפורטי פגשתי ב”קפה דה מרקר” .היא הגשימה לי חלום ,לעבוד בזכוכית וליצור באמצעות פיסות זכוכית אקראיות יצירות של יופי ומעוף. הזמנתי אותה גם ללמד איך מציירים את סיפורי התנ”ך על זכוכית ,אני יכולה לספר על התרומה הנפלאה של המפגש איתה .תרומה שמביאה לצמיחה פנימית-אישית ולצמיחה קבוצתית. קונפורטי אם לבן ולבת מתגוררת בכפר יונה בבית שהוא שכיית חמדה .הכל מטופח ומזמין באופן חיובי לגעת, למשש ,לחוות ,להרגיש ולהתאהב .הבית הזה והחצר משווים למתבונן בהם את הידיעה שהגיע לחלקת האלוהים הקטנה של האמנית שרה קונפורטי .האסטטיקה נכרת לעין בטוב טעם וריח. ש .קונפורטי היא ציירת ופסלת .היא עוסקת בקרמיקה, בזכוכית ,בציור ובפיסול .לפני חמש שנים זכתה במכרז על תכנון וביצוע אנדרטת צומת בית ליד .אנדרטה שגובהה 30מטר על פני 2דונם .עליה תוכננו אמפיתיאטרון ,אולם תת קרקעי שבו 22חדרי הנצחה לחיילים שנהרגו בפיגוע בצומת בית ליד .את האנדרטה אפשר לראות מהכביש הראשי. עבודה על זכוכית שונה מציור על זכוכית .בעבודה מהסוג ויטראז'ים למחיצה בעזרת נשים בבית הכנסת שערי רחמים 52 הזה יש יצירה ,חדווה שיוצרות ביחד תהליך מסתורי ומפתיע. אני מציירת מה שיוצא ,בעבודה על זכוכית הכרתי את היופי הפנימי של הזכוכית וצבעיה כמו חיבור של גוף לנשמה. הגוף הוא הזכוכית ,הנשמה הם הצבעים ויחד הם יוצרים הרמוניה קוסמית לעיני המתבונן. שרה קונפורטי ,אמנית ישראלית המוכרת בארץ ,אשר השתתפה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם ,בתחום הציור ,הפיסול ,שילוב אמנויות ,ובפרויקטים עיצוביים עצומים .שרה מציירת על החלונות ,על הדלתות ,על שער ביתה ,ועל העצים הענקיים הגדלים בגינתה .בביתה ניתן להתפעל מציורי השמן שלה ,מציורי המים ,מציורי הפחם שהציגה בתערוכות ,במוזיאונים ובגלריות משנים עברו. ציורי השמן האקספרסיביים העצומים ,ציורי השמן על בד, ציורי האקריליק על נייר או על בד ,ציוריה על עץ או ציור על קנווס ,ציור על מתכת או ציור על כל חומר לא קונבנציונאלי ושונה פרושים בביתה כמוזיאון פרטי מדהים. שרה היא אמנית ישראלית העוסקת בציור ,פיסול -באמנות פלסטית חזותית .בשנים האחרונות נוסף גם החלק של אמנות שימושית אשר בא לידי ביטוי בעבודות קרמיקה אומנותיות ,ביצירת עבודות מיוחדות מזכוכית וציור על זכוכית ,ובתכנון וביצוע פרוייקטים גדולים ,כדוגמת עיצוב וציור קיר חזית ביתן האדריכלים ( 280מטר) – תערוכת עיצוב ,2004אנדרטת צומת בית ליד – 30מטר גובה על 2.5דונם .המוזכרת לעיל .על הפסלים עבדה 3שנים. קונפורטי הקימה קיר מעוצב על שטח של 100מטר, כרטיס ביקור 53 המוצג ב”הום” ,כפר ויתקין, בכניסה למרכז הארצי לעיצוב הבית .שרה קונפורטי ציירה על קיר זה צבעים מסורתיים ,צבעי אקריליק ,צבעים תעשייתיים, שילבה גם רישומים בין שטחי מצוירות וזכוכיות פסיפס מיוחדות .גם על הקיר בן 300 מטר אותו עיצבה “ -חלונות של תקווה” -הדביקה אריחים מצוירים ,זכוכיות מצוירות , הוסיפה לוחות עץ מצוירים, בדי קנבס בצבעים פסטליים, אך בסגנון אוטנטי-אוריינטלי מובהק .כציירת ישראלית -שרה נוהגת לצייר ולהוסיף מוטיבים ישראליים גם לעבודות האומנות השימושיות אשר מיועדות בדרך כלל לרכישת ציור לבית ,או תכנון ועיצוב האנדרטה בצומת בית ליד כמתנה מיוחדת ,או כתמונה למשרד או כציור אווירה לחדר שינה ,כתמונה מרשימה לסלון ,כציור מדהים על גבי אריחים לקירות המטבח או האמבטיה ,או כציור על אריחים כשטיח לרצפה בסלון או לכל חדר אחר בבית .ציוריה נמכרים גם לארצות רבות בחו”ל ,לארה”ב ,קנדה ואירופה. קונפורטי היא אמנית ייחודית ושונה מאמנים אחרים בתפיסתה ,במגוון הטכניקות שפיתחה ובמגוון החומרים שהיא משתמשת ביצירתה ,גם אם עבודות אלו נועדו לעיצוב הבית או לעיצוב המשרד .השימוש בצבעים תעשייתיים ,בצבעי בד לדוגמה על גבי חומרים שונים כמו עץ או מתכת ,או זכוכית או קרמיקה ,הופכים את אומנותה לעבודת יד מרשימה ושונה בעל מראה הנראה לפעמים כתפירה ולא כציור. בציורים אשר נועדו לבתי הכנסת נוהגת קונפורטי לצייר בעיקר ציורים גיאומטריים בשלל דוגמאות וצבעים ,בגלל האיסור על ציור של מוטיבים פיגורטיביים .בציור הגיאומטרי משתמשת שרה בערבסקות לדוגמה ,ב”סלסולים” מזרחיים שהפכו מזה שנים לכתב ידה כאמן בתחום האמנות הישראלית .אפשר לומר בבטחה ,שקונפורטי נושמת ,אוכלת וחיה אמנות 24שעות ביממה. לפרנסתה עוסקת שרה בייצור תכשיטים ואריחים מקרמיקה וזכוכית עבודת יד וציור עליהם .שרה קונפורטי פיתחה סגנון אישי בטכניקה הייחודית אפילו בעולם הגדול. בסטודיו היא מציעה לקהל הרחב ציורים על גבי חומרים ומוצרים שונים לבית ,הכוללים עיצוב ,ציור ויצור כלי בית ומתנות מקרמיקה וזכוכית ,קופסאות תכשיטים מצוירות ומעוטרות בזכוכיות פיוזינג עבודת יד ,כתובה מצוירת, עטיפות לספרים מצוירות ככתובה ,עבודות יודאיקה מקרמיקה וזכוכית מעוטרות ומצוירות כגון מזוזות ,חמסות, חנוכיות ,פמוטים ,צלחות מצויירות מקרמיקה וזכוכית ,כיורי קרמיקה מצויירים ,צלחות לפסח מצוירות ,מתנות לבית ולמשרד ,וציורי קיר .דוגמאות האריחים שהיא משווקת ומייצרת נמצאות בשלל גוונים ודוגמאות (מעל ,)10,000 ריבועים ,מעויינים ,משולשים ,עיגולים ,פסים וצורות ייחודיות אחרות כמו צדפים ואלמנטים מעולם הים והחי ,אלמנטים למטבח ולאמבט .הסגנון הוא ייחודי “אוטנטי” ,אותו העתיקה מעולם האמנות שלה ,מוטיבים מזרחיים ומעולם היודאיקה .לסטודיו מגיעים אדריכלים ,מעצבים ולקוחות כרטיס ביקור 54 פרטיים המבקשים דוגמאות ותכנונים ייחודיים למטבח, לאמבטיה ,לחיפוי קיר או ריצפה והאביזרים הנלווים לכך .כל עבודה היא ציור מקורי וייחודי. האם אפשר להתקיים מעבודות אמנות מבלי ללמד? וש.קופורטי אומרת לי בפסקנות נחרצת” :אני רב תחומית, חייבת להעביר סדנאות מעת לעת .זו חווית הלמידה שיש בה מן הסיפוק ליצור ,להתחדש בבריאה מעשי ידיי .דווקא לתחום הקרמיקה והזכוכית עברתי רק לפני כ 9-שנים. מכיוון שבארץ אמנים אינם יכולים להתקיים מאמנותם נטו. אך בזמן קצר זה רכשו את הדוגמאות הייחודיות שעיצבתי על פני האריחים החברות המובילות בארץ ,כמו :מוזיאון ינקו-דאדא ,קאנטרי פלורס ,חלמיש ,רשת זהבי עצמון, רשת אלוני ,רשת חרש ,רשת חסון ,רשת טופולסקי, רפפורט ועוד”. באפריל 2003השתתפה שרה בתערוכה הגדולה בעולם, הנערכת פעם בשנה באורלנדו ,פלורידה 40 ,מדינות ו 4000-מציגים ,והתברר שעבודותיה היו להיט בינלאומי וייחודיות אפילו בעולם הגדול. ויטראז' לחלון מעוצב ב 2004-הציגה באיטליה-בולוניה ,בתערוכה הבינלאומית הנודעת ”Cersaie“-תערוכה שזכתה להדים בשל ייחוד אריחי הקרמיקה האמנותיים. אפילו מדיסנילנד פנו לקונפורטי (לאחר שראו את עבודותיה בתערוכה באורלנדו) וביקשו ממנה להשתתף בפרוייקט חדש שהם מקימים ולהיות חלק מהעבודה האמנותית בפארק חדש שייפתח. לפני שנה חזרה מתערוכה בלוס אנגלס -קליפורניה ,שם הציגה את יצירותיה הייחודיות אשר נרכשו לפאר את קירות הבית ,את קירות המשרד ,כפריט עיצובי לבית העסק ,או כמתנה ייחודית לכל חג ואירוע .התערוכה התקיימה מטעם המכון ליצוא בביתן מייצג ישראלי. אני מוצאת אהבה גדולה בציורייך הממוקמים בבתי הכנסת ,האם נדמה לי שאת יותר אוהבת לצייר מוטיבים יהודיים לעם ישראל? ויטראז' לחלון פינתי בבית קונפורטי מחייכת” ,כשמזמינים אצלי פרוייקט והוא יתקיים כרטיס ביקור 55 בבית הכנסת ,אני נכנסת אליו ונשאבת ברוחניות עצומה שעוטפת אותי .זה מקום עוטף באהבה ובאמונה .בית כנסת עבורי זה מקום אינטימי של האדם עם אמונתו, כאן הוא מרגיש הכי קרוב לאלוהים .אני סופגת אלי את החלל ונשאבת אליו כצינור להביא את המסר למקום הזה .אני מציירת בצורה אינטואיטיבית ,יכולה להתחיל מהאמצע עם פסוק שמסתובב לו בראשי ופתאום לצייר את המהות של תיבת החזן במוטיבים יהודיים המאפיינים את עבודת החזן בבית הכנסת. כשאני במקום כזה ,אני מחוברת אל התפילה האישית שלי ,תפילה שהיא כמו משאלה להצליח במשימה שהוזמנתי אליה ,שתדעי לך ,אני מאוד קשה עם עצמי, אף פעם לא מרוצה ממה שיצא .חלונות הויטראז’ של בית הכנסת הם מקור האור ,כשמתבוננים אליהם מלמטה למעלה מרגישים בשלווה עוטפת ומחבקת .חלונות ויטראז’ צבעוניים הם אחד הסמלים היפים של בתי הכנסת במאה האחרונה ,כל בית כנסת משתדל להתהדר בעבודות זכוכית יפהפיות אלו .התבקשתי לתכנן ולבצע ויטראז לבית הכנסת בישיבת ההסדר בראשון לציון .היה זה אתגר עבורי .היכל זה מיוחד .הזמינו את עבודת העץ בחו”ל ,והעץ גולף בעבודה ייחודית עבור בית הכנסת .הפתח שהושאר עבור הזכוכית המצויירת היה עגול. ויטראז' אומנותי עבור ארון הקודש לבית הכנסת עמית החלטתי לצייר על הזכוכית מוטיבים גיאומטריים בצבעים ססגוניים כדוגמת חלון רוזטה .הויטראז המצויר היה מרהיב. במרכז היצירה ציירתי מגן דוד בסגנון מזרחי אוריינטאלי ,מגן דוד מקושט מאד .מהמרכז המשכתי וציירתי מוטיבים חוזרים על עצמם כמו לוחות הברית ,שושנות .ציירתי פסוקים – שימוש באותיות כמוטיב דקורטיבי במעגל שלם סביב ,כך שנוצרה בעצם דוגמה דקורטיבית חדשה המבוססת על ציור האותיות ,פטנט שלא אני המצאתי ,אך נהוגה מזה דורות. ישיבת ההסדר בראשון לציון הינה בסיס לגרעין תורני הפועל בעיר מזה כ 20-שנה .הישיבה דוגלת באידיאל “להאיר את העיר” ולהביא אל הציבור הרחב המצוי במרכז הארץ פעילות תורנית וחברתית ענפה ..כן אני מאוד אוהבת לצייר מוטיבים יהודיים בבתי הכנסת, החוויה היא רוחנית ושמיימית משהו שלא חווים כל יום”. בת השיר קרלוס מורלס מרגלית מתתיהו קרלוס מוראלס ,משורר סופר ,מבקר ספרות במוספי העתונים המרכזיים בספרד ועומד בראש ההוצאה לאור “השור מחימר” “El .”Toro de Barro יליד 1959בעיר טראנקון בספרד. פרסם 6ספרי שירה 3 ,אנתולוגיות לשירה .בשנת 2002 ְרּוׁש ַליִם י ָ ְרּוׁש ַליִם, חֹוׁשב ַעל י ָ ְּב ָכל ַּפ ַעם ֶׁש ֲא ִני ֵ יּס ְל ִּתי ימר ֶׁשֹּלא ִּפ ַ ֲא ִני ִנזְ ָּכר ְּב ֵח ָ ִעם ִא ָּׁשה ְּבתֹוכֹו ְּתלּויָה ַעל ֶק ֶרן אֹור, ְּבאֹור ִנ ְּת ֶמ ֶכת ְאל ַה ַּׁש ַחר ִנ ְפ ַק ַחת וֶ ׁשֹואל ֶאת ַע ְצ ִמי ַא ִני ֵ וֲ ַמה י ְִהיֶה ַעל ְּכ ֵאב ִּכּפֹות ֻמזְ ָהבֹות ִאם ְּב ֶא ְמ ַצע ַה ַּלי ְָלה, ְל ֶרגַע ,יַזְ ִהירּו ָה ֵא ִלים חֹומ ִקים, יה ַה ְ ִמ ְּפנֵי ַר ַחׁש ְצ ָע ֶד ָ ׁשֹואל ֶאת ַע ְצ ִמי ַא ִני ֵ וֲ ַמה י ְִהיֶה ַעל ַה ַּפ ַחד ִאם ְל ֶרגַע ֶא ָחד ִּב ְל ַבד - ַּבם חֹורי ּג ָ ַק ִׁשיבּו ָה ֵא ִלים ֵמ ֲא ֵ יְ יח ּנֹופל ַעל ָׁש ִט ַ לּוקּה ַה ֵ ְל ִר ְׁשרּוׁש ֲח ָ נֹוׁשף ַעל ֵעי ַניִם יה ֵ ּופ ָ ִ ידי ִמ ְק ָּד ִׁשים ְמ ַכ ֶּבה ַל ִּפ ֵ ּומ ְד ִליק ֶל ָהבֹות ְּב ִל ִּבי, ַ ָדי ְאת ַה ֵח ָמר ֶׁש ָהיָה ֵּבין י ַ וֶ ֹלא ָיכ ְֹל ִּתי ְל ַפ ֵּסל, ִּכי ִח ַּב ְק ִּתי. 56 פורסמה בספרד בהוצאתו האנתולוגיה “”Coexistence של שירה עברית ,ערבית וספרדית בשלוש השפות( .בסיוע מרגלית מתתיהו) בשנת 2003האנתולוגיה לשירת השואה של משוררים בעולם. זכה בשני פרסים ספרותיים חשובים ביניהם פרס Luis Rius de poesíaועוד. בשיתוף עם המשורר חואן רמון מנסילייה יסד את כתב העת לספרות “חוטי העכביש” (רבעון) המתפרסם באופן סדיר משנת .2006 JERUSALEM Carlos Morales Cada vez que pienso en Jerusalén, recuerdo el barro que nunca esculpí con una mujer dentro colgada de la luz, apoyada en la luz, penetrando en la luz de la mañana. Y me pregunto qué sería de las cúpulas doradas del dolor si, en medio de la noche, los dioses advirtieran el rumor — — por un instante .de sus ágiles sandalias al costado Y me pregunto qué sería del miedo — si — por un instante sólo los dioses escucharan a su espalda el roce de su túnica al caer sobre la estera y en los ojos el soplo de su boca apagando las antorchas de los santuarios y encendiendo las candelas de mi corazón, el barro que yo mismo tuve entre mis manos y no pude esculpir, מספרדיתַ :מ ְר ָּג ִלית ַמ ִּת ְתיָהּו porque abrasaba. על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער דני הכבאי הגיבור את הספר המרגש“ ,דני הכבאי הגיבור” קיבלתי מחברתי הסופרת סיגל מגן שנרתמה לפרוייקט שני ,תרומה לקהילה בעיריית עפולה .דרכה התוודעתי לסיפורו של ילד קטן שחלם להיות כבאיּ” :גַם ֲא ִני ֶא ְהיֶה ַּכ ַּבאי ְּכ ֶׁש ֶא ְהיֶה ּגָדֹול”, יח ְל ִא ָּמא ִל ְפנֵי ַה ֵּׁשנָה / .ו ְִא ָּמא ִח ְּב ָקה ֶאת ָּד ִני ָּ /ד ִני ִה ְב ִט ַ ”ע ֶליְךְּ ,ב ִני – ֲא ִני ַמ ֲא ִמינָה”. ְָאמ ָרהָ / : ו ְ הילד שחלם אהב לתת מעצמו למען אחרים .זה היה בדם תּולים שלו לסייע ,להתנדב “ ְל ָכל ִמי ֶׁש ִּנזְ ַקק ְל ֶעזְ ָרהְ / :לגּור ֲח ִ ֶלד ָחמּוד ֶׁש ָה ַלָך ְׁשֹובב ֶׁ /ש ִּנ ְת ַקע ַעל ֵעץ ַּב ְּׂש ֵד ָרה / .או ְלי ֶ ָק ָטן ו ָ ֶלד ַמ ְק ִסים ְל ִאּבּודְ / ,לי ְַל ָּדה ֶׁש ָּׁש ְב ָרה ֶאת ַהּיָדָּ / .ד ִני ָהיָה י ֶ ֻחד ”.הילד הזה בגר והגשים את חלומו. ּומי ָ –ִ /עם ֵלב ָר ִגיׁש ְ היה הכבאי הראשון בעפולה ,שהתנדב לפני שקיבל קריאה ָהב ”.לב ָקי ו ְָר ָחבִ / .עם ֵלב ָעׂשּוי ִמּז ָ “ּב ִחּיּוָך ֲענ ִ בטלפון .תמיד ְ שיש בו הרבה אור ושמחה לעזור למי שנזקק באמת” .ו ְָכל ֵדע ְויִזְ ּכֹרָּ / :ד ִני הּוא ִאיׁש ִמי ֶׁש ָרָאה אֹותֹו ִּב ְפ ֻע ָּלה ָּ /ת ִמיד י ַ ָאּמיץ ו ְִגּבֹור!!! “ ֻחד – ַּ /כ ַּבאי ִ ּומי ָ ַמ ְק ִסים ְ יחידת הכבאות בעפולה ביקרה בבית ספר אלון היכן שבנו ורעייתו יבדל”א ,נמצאים שם .הספר המיוחד הזה מלווה בציורים של חבריו של הבן שלמד בכיתה א’ .התרגשתי מאוד מהמכתבים האישיים שכתבו רעייתו ,אמו וראש העיר .ספר מיוחד שהוא אלבום הנצחה לדני חייט הכבאי הגיבור שחרף נפשו בהצלת אזרחים ושוטרים בשרפה בכרמל .יהי זכרו ברוך ! 57 מאחורי הקלעים של הספר “דני הכבאי הגיבור” – סיגל מגן השריפה בכרמל נגעה בלבי ,כמו שנגעה בלבבות רבים. כילידת קריית חיים ,הכרמל היווה חלק חשוב מילדותי ועד היום חלק נכבד ממשפחתי מתגורר באזור .לפיכך ,אין זה פלא שרציתי לעשות מעשה. בתחילה הצטרפתי ליוזמה מיוחדת של אגודת המאיירים בישראל שקראה להשתתפות בתערוכה אינטרנטית בשם “ההר הירוק תמיד” .למרות שאינני מגדירה את עצמי כמאיירת ואינני שייכת לקבוצה זאת ,ביקשתי להשתתף בתערוכה ואכן נעניתי בחיוב. בנוסף ,יצרתי קשר עם גורם המקורב לאחד מנפגעי השרפה והצעתי את עזרתי ,אך הבקשה לא התממשה. ואז ,כבמעשה קסמים ,התקשר אלי ראש עיריית עפולה, מר אבי אלקבץ ואמר“ :אני רוצה לבקש ממך משהו ,אבל את צריכה לשבת ...מה דעתך לכתוב ספר לזכרו של דני חייט ,אותו יציירו ילדי עפולה?” באותו רגע הרגשתי שזכיתי במתנה גדולה וניגשתי למלאכה ,במלוא המרץ .שמעתי וקראתי סיפורים על דני, הבטתי בתמונות וחשבתי איך לכתוב ספר ילדים שמצד אחד יציג את המהות של דני ככבאי גיבור הנרתם לעזור ומצד שני לא יתמקד בטראומה. הסיפור יצא אל הדף תוך זמן קצר מאוד ,ואז הגיעה העת לפגוש את בני משפחתו של חייט .זה היה אירוע מרגש ביותר ,שנערך בלשכתו של ראש העיר בעפולה .בני המשפחה אישרו את הסיפור ,הגדרנו את תהליך העבודה, ויצאנו לדרך. אירוע השיא ,בו אויר הספר ,נערך בבית ספר “אלון יזרעאל” בעפולה ,בו לומד בנו הבכור של דני בכיתה א ,ואמו הינה מחנכת של כיתה ד. באותו היום לא התקיימו לימודים רגילים בבית הספר .חצר בית הספר נמלאה בכבאיות והילדים עברו ביניהן ,שמעו הסברים ואח”כ הקשיבו לסיפור וציירו ציורים עבור הספר. החוויה המיוחדת שחוו הילדים ,מתבטאת היטב בציורים הנפלאים שמעטרים את הספר. בני משפחת חייט שותפו בתהליך לאורך כל הדרך .הקשר שנוצר עימם הינו מרגש מאוד .נחשפתי למשפחה מדהימה ,ולאחר היכרות עימם התבררה לי יותר ויותר איכותו ומיוחדותו של דני. על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער 58 נימיה המצילה חיי אדם סיפורה של נוגה- סיפור אימוץ יהודית מליק-שירן יהודית מליק-שירן בואי נימי /מכבית אלדר ,איורים שובי עין ולב של יונת קציר. הוצאת סמריק .לא ממוספר. נימי ,היא נימיה קטנה שמקום מגוריה סמוך למשפחת קרטר האוהבת בחצר לתת מקום לבעלי חיים ידידותיים לסביבה .נימי הקטנה לומדת להכיר את סביבתה החדשה בדרך של הסתגלות לא קלה. מטבעה היא חיה סקרנית וחכמה .שאלותיה בנוגע לבעלי החיים שהיא רואה בחצר הקרטרים מולידים בתוכה רצון להתקרבות ,לא לפחד מהשונה ולעמוד על שלה .היא זוכה להכרה על אומץ לב כשהיא מצילה את גברת קרטר מהכשת נחש וזוכה לארוחת צהריים דשנה בזכות גבורתה. “בואי נימי” היא בקשת התחינה של גברת קרטר המבקשת את עזרתה של נימי .הפנייה אל נימי בלשון חיבה מלמדת את הקורא הצעיר על מאכליה ומגוריה של נימיה .בעל חיים טורף החי במאורה .הצלת גברת קרטר ע”י נימי מעניקה לה במעשה זה את מקומה .חשוב שלכל בעל חיים יהיה מקום בסביבתו .מקום של הערכה ,אהבה ושיתוף. איך נרקם סיפור אהבה /אורנה יקיר ,הוצאת יסוד .לא ממוספר. לא תמיד חושפים הורים מאמצים את לבם בפני הקהל הרחב .סיפורה של נוגה ילדה מאומצת הוא מדריך לענייני אימוץ .בדיאלוג פשוט המדבר על הכל חושפת האם יקיר את בואה של נגה לחיק המשפחה. בואה של נוגה שונה מבואם של תינוקות הנולדים להורים ביולוגיים .נוגה היא ילדה מאומצת .בדיאלוג דינמי של שאלה ותשובה שותף הקורא לחוויות של נוגה ולחוויות של אמה המאמצת .מדיאלוג זה נרקם סיפור אהבה מיוחד במינו. את הדיאלוג הזה כתבה ורקמה השדרנית אורנה יקיר .עיני הקורא נתפסות מיד לעבודת האיור הרקומה שבתוכה לעיני כל גלוי המסע של השתיים .המפגש ביניהן מעלה רבדים עמוקים ורחבים העוסקים בתהליך לידה פסיכולוגי ובתהליך לידה ממשי .שני התהליכים האלה הם הבסיס ללידתה של משפחה .ילד מאומץ נולד פעמיים :ביום לידתו הממשי וביום אימוצו על ידי זוג הורים .הורים מאמצים נעים בציר הריון פסיכולוגי משל עצמם בתהליכי הכנה נפשית וקונקרטית עד לנקודת המפגש עם ילדם הנבחר .המפגש הוא הרגע ,בו הופכת הורותם מהורות מדומיינת להורות ממשית .המפגש הזה מחבר עבר תלוש עם הווה ועתיד על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער משותף. בניית השותפות היא ציר החיים ,המאחד בין הורים לילדים. “על מי הסיפור הזה? עלייך. ואיך הוא מתחיל? בהתחלה. ומה היה בהתחלה? היתה אהבה”. יקיר מספרת לנוגה על בניית הקשר הייחודי להן באופן ההולך בעקבות בניית הקשר הבטוח בין הורים לילדים באשר הם. סיפור ההיכרות ההדדית לכל פרטיה :כציירת משרטטת יקיר את פניה וגופה דרך ההיכרות עם העדפותיה ורצונותיה. המפגש הזה הוא מפגש בראשיתי ,החוויה של ההתרגשות וההתפעמות משותפת להורים המאמצים ולילדה שאומצה. הספר מתאר את התפתחותה וצמיחתה של נוגה בסביבה אוהבת וקשובה ,שלווה ובטוחה המאפשרת התפתחות יציבה ורגשית לילד המאומץ ולהוריו המאמצים. כמה מילים על הגשת הספר לקורא :האיורים הרקומים של יקיר מקרבים את הקורא אל המשפחתיות .תו אל תו רוקם סיפור אהבה .האור שהכניסה נוגה למשפחה יצר את הביתיות שלהם .בספר יש פספוסי ניקוד .חבל שלא נעשתה בו עריכה לשונית והגהה. הספר מומלץ להורים ,למחנכים ולמטפלים .ספר שאי אפשר להניח מהיד .מומלץ בחום. “פעם פיה ופעם מכשפה” יהודית מליק-שירן יהודית מליק-שירן 59 פעם פיה ופעם מכשפה מאת אירית וייסמן –מניקוביץ, איורים :לודה גולבצ'יק ,הוצאת דני ספרים 24 .עמ'. סיפור קסום על פיה ומכשפה המחליפות את יעודן ואת זהותן בפגישתן עם ילדים ואנשים .אנחנו רגילים לפגוש פיות ומכשפות באגדות ילדים .אך מה קורה כאשר פיה ומכשפה מבקרות בעולמנו וכל אחת משאירה חותם מבולבל ובהול על עצמה ועל הסביבה האנושית אותה היא פוגשת? הסופרת א.וייסמן-מיניקוביץ מחדדת את הבעיה העולה מקריאת ספר זה :האם מכשפה היא תמיד רעה ,ופיה לעולם תעשה רק מעשים טובים? בתחילה חשבתי עוד לפני שקראתי את הספר ,העליתי השערות שבטח מדובר בפיה שהפכה להיות מכשפה ,שאולי נמאס לה לעשות רק מעשים טובים או להפך מכשפה שמחליפה את זהותה כאדם רע ומחליטה להיות אדם טוב .כמובן אלה רק השערות לא מבוססות ,כי הופתעתי מאוד בספר הזה מהאקלים הסיפורי .האווירה המתוארת מפגישה את הקורא הצעיר עם מציאות חייו .רחובות בשכונה לא מוכרת ,ילדים ואנשים הזרים לו לחלוטין הם התפאורה של הסיפור הזה .הקורא מתוודע אל מעשיה של פיה שפתע רוח שטות נכנסה בה ומעשיה הטובים הופכים למעללים נוראיים .כשהיא נופלת ברחוב מתארחת מכשפה באותה סביבה .במקום לעשות מעשים רעים היא עושה מעשים טובים .האקלים הסיפורי נוצר כאשר יש חיבור הרמוני בין הסיפור לבין הציור .הציורים של גולבצ'יק מאירים את המסרים הדידקטיים העולים מהסיפור הזה. הפיה מצויירת עם שרביט,כנפיים ונעליה הן גלגיליות. ללא ספק היא פיה מודרנית .המכשפה חייכנית ומאירת עיניים ,ביעודה היא צריכה להפחיד ,להעליב ,להרגיז ולפגוע אך הפעולות שהיא עושה מנוגדות מאוד לעולמה ולתפקיד שהוכשרה אליו .הסיפור מציג את הניגודיות בין שני העולמות :של הפיה והמכשפה ושל עולמנו .דמיון מול מציאות. מציאות ודמיון שני העולמות נפגשים לעיני הקורא ומשאירים בו חותם עז .שני עולמות מנוגדים צובעים את מעשי הפיה והמכשפה בצבעי החיים .שתי הדמויות המנוגדות זו לזו באות להראות לקורא הצעיר שבכל אחד או אחת מאיתנו חבויים שובבות ורוע מול נדיבות ורצון לעזור. הנפילה הזהה באמצע הרחוב של הפיה ושל המכשפה מעוררת בקורא הצעיר את המחשבה ,שאם ילד נופל על המדף בקורת ספרי ילדים ונוער ברחוב או נפגע ממשהו,אז אמבולנס עם רופא יבהיל אותו מיד לבית החולים .זה מה שקורה בעלילת הסיפור. שתיהן מובהלות לבית החולים .אותו צוות רפואי מטפל ֶה ֶד ֶרת, רּופה נ ֱ בשתיהן :הפיה הטובה טריפלס קיבלה ְּת ָ ׁשֹומ ֶרת ֶׁ /ש ַרק ִל ְפ ָע ִמים ַּת ֲהפָֹך ֶ יה ילה ֶׁש ָע ִֶּל ָ ׁשּוטה ,י ְִע ָ ְּפ ָ ְסֹור ֶרתָּ / .כ ֵעת ַה ֵפיָה צּופהַ ,מ ְר ִּגיזָה ו ֶ ׁשֹוב ָבהֲ ,ח ָ ֵ ָאח ֶרת: ְל ֶ ֻּׁש ַעת" (ע' .)23 ְיֹוד ַעתֶׁ ,שֹּלא ְל ָת ִמיד ִהיא ִּת ְהיֶה ְמר ַ טּוחה ו ַ ְּב ָ "וגם למכשפה צ'ומפדה נתנו במעטפה בדיוק מרשם של "ׁשֹומ ֶרת, ֶ אותה התרופה /כדי שלפעמים תהפוך לאחרת: ֶרת ִּ /כי ְל ַמ ֲע ֶׂשה טֹובָּ ,כָך ִמ ְס ַּת ֵּבר, ּתֹומ ֶכת וְעֹוז ֶ ְמ ַת ֶּקנֶתֶ , ָאחר "( .ע' .)24 עֹוׂשה טֹוב ּגַם ְלְך ְוגַם ְל ֵ ֶ בעיני הקורא הבוגר הנפילה ברחוב מסמלת שינוי וצמיחה. כוח מחסן היכול להביא לשינוי בדפוס קודם. קסמו של הספר הזה איננו רק במסר שכל אחד מאיתנו יכול לקחת ממנו .הסיפור בא להתריע נגד תוויות שיפוטיות שילדים ומבוגרים נוטים לטפח בעצמם ומשפיעים על סביבתם .חותר להבנה סלחנית שבכולנו יש הכל ,קונדסות שובבית לעתים רשעית מול נתינה גדולה שבאה מאהבה. אהבתי את הספר מאוד .ההתנסות בחוויות מעשיהן המפתיעים של הפיה והמכשפה מבליטה את הניגודיות בין שני העולמות ,בין שני המצבים המגלים לנו שיכולת הבחירה היא שלנו .נתינה ועזרה לזולת עושות טוב לנו ולאחר .מומלץ בחום. גאיג’ין –”הזר” יהודית מליק-שירן 60 ספרו של יורם כסלו ,גאיג’ין שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות. מספר על ילד בן 12ששמע באקראי את אמו מספרת לחברתה שהוא איננו בנה האמיתי ,שהוא ילד נבחר. היא ואביו בחרו אותו בחדר התינוקות ולא הפריעה להם העובדה שגזלו אותו מאמו הביולוגית .לא הפריעה להם המהומה שארעה בחדר התינוקות בבית החולים .הוריו האדישים אליו ואל אחותו ברוריה ,כל כך עסוקים וממוקדים בעצמם שממש לא איכפת להם משני ילדיהם .כפי שהוא נבחר ,הוא משער לעצמו שגם ברוריה נבחרה .כי לעורר רגש אמהי או אבהי צריך להראות איכפתיות ,אהבה ואת אלה הוא וברוריה לא קיבלו מהוריהם .הוא מרגיש שהוא אחראי על אחותו הקטנה ,מטפל בה ומכין לה אוכל .אחותו הקטנה מטבע הדברים קרובה אליו יותר מאשר להוריהם. הדוגמא הפותחת את הספר זו הנסיעה לצרפת לחתונת הדודים .ההורים שכה עסוקים בעצמם עולים לטיסה ישירה לצרפת ומשאירים את ילדיהם משוטטים בדיו טי פרי. הילדים שומעים שקוראים בשמם ,אך הוריהם לא מוודאים אם הילדים עלו לטיסה וטסים .הילדים מסתבר עלו לטיסה אחרת לגרמניה ושם מבין נחום הגיבור שלנו שילד יכול לטוס לכל מקום בעולם ,כל עוד הוא קטן ולא מזיק. בדרך כלל ילדים בגילו מהרהרים בלבם איך לברוח מהבית. בריחה מהבית עבור ילדים אחרים היא סוג של מרד במבוגרים .אך לא כך הם פני הדברים אצל נחום ,הוא רוצה לחפש את אמו הביולוגית .במראהו החיצוני הוא שונה מאחותו ברוריה .הוא עושה הכנות לבריחה ,לווה כספים מחברו הטוב מירון גיל שמיד מקשר אותו עם חוקר פרטי המיודד עם אביו ומספר לו את סיפור חייו. החוקר הפרטי מוצא שפרטי הסיפור אמיתיים והוא מפקיד בידי נחום תמונה מטושטשת של אמו האמיתית שעזבה את הארץ ושבה ליפן ,לעיר הולדתה קיסאגאטה .ילד נחוש למצוא את שורשיו בורח מביתו ועולה לטיסות שונות ברחבי הגלובוס .הוא מחשב את צעדיו ואת כספו ,ישן על ספסלים ציבוריים או בתוך מדשאות בפארקים ציבוריים ,ככה הוא מתוודע למנקה רחובות יפני שמארח אותו בביתו ומתחבב עליו .טאקאשי המארח יצא מגדרו לסייע לילד הישראלי, גילו של נחום הזכיר לו את אבדנו הפרטי ,לו בנו היה חי היה בן גילו של נחום .ביפן הוא פוגש ילדה בת עשר בשם מיצוקו והם מתחברים חברות נפש ,כמו אח ואחות .מיצוקו השייכת לשושלת של מלכים ומלכות ,נסיכים ונסיכות ולמעשה היא נסיכה לבית מירודו מתלווה אליו לאורך כל המסע ,יחד הם מחפים אחד על השני ונתמכים ותומכים אחד בשני כשהמטרה הסופית היא לבוא לבית אמו של שגריר תרבותי המלצות ילדים ונוער נחום ולהכיר אותה ,האם זאת באמת אמו? ספר סוחף ומרתק ,קראתי אותו בהנאה רבה ונשאבתי אל עולמות קסומים ,בדיוניים ,פגשתי שם מפלצות ,ילדה עם כנפיים ,נקבת דרקון וכן אהבתי את המעברים בקטעי הקומיקס .כל אלה מוסיפים לסיפור ,אהבתי את השילוב של הבדיון עם המציאות .קסמו וייחודו של הספר שהוא מכניס את הקורא לאווירה מעורבת .נחום ומיצוקו גורמים לקורא להזדהות ולקורא מאוד אכפת מהם ,מה יעלה בגורלם ,הילדים נתקלים ברוע ובסכנה ,במפלצות ,אנשים רעים וזדוניים ולעתים הם נאבקים להישרד. החיים עבור ילדים שנמצאים במנוסה על חייהם מלמדים אותם דרכי הישרדות שונות .מיצוקו רואה בנחום את הסמוראי המגן שלה ,זה שסולל לה דרך בטוחה הביתה. נאבק בשבילה ועבורה רק שתגיע בשלום למשפחתה האוהבת. בין השורות אנחנו לומדים גם על תרבות יפנית ,מנהגים יפנים ,סיפורים יפנים ,ובכל פרק מתורגם קטע קצרצר מספרו של משורר ההייקו היפני הנערץ מצואו באשו, ספר ששימש כמקור השראה לסופר יורם כסלו שהוא גם תסריטאי ,במאי ומפיק קולנוע .הנאה שובה עין ולב בקריאת הספר ,חוויה הלוקחת את הקורא להכיר תרבויות ומנהגים של עם אחר .מומלץ באהבה רבה. במקצב סוער יהודית מליק-שירן 61 ריקודי חיות מאת סנונית בנט ,איורים :ליאור כץ ,הוצאת דורון ספרים .2010הספר מתאר את בחירותיה של שיפי הכבשה הרקדנית שאין לה בן זוג קבוע ,היא מתעוררת בבוקר מתגנדרת עם חצאית או שמלה ויוצאת לרחבת היער להודיע על בן זוגה. כל החיות ביער רוצות לרקוד עם שיפי היפה והמגונדרת .אך שיפי יודעת תמיד במי לבחור ועל פניו של בן זוגה מרצדת הילה של אור .שמחה וששון ביער,רק דובוני עצוב נורא. את שיפי הכבשה ואת כד הדבש הוא אוהב באופן מיוחד. הדובון נעלב משיפי ,כי לרקוד עמו לא רצתה ,אחרי ליקוק הדבש צעדיו הפכו לכבדים ולא מדודים .מאז דובוני התאמן רחוק משיפי .מתאמן ומתגלגל ,רוקד בקלילות נפלאה ובהתרגשות גדולה לעיני התנין והשבלול ,כל אחד מהם היה רוצה לבצע כזה גלגול .השמועה פושטת ביער כולם מדברים על הריקודים של דובוני .אפילו האריה ההמום מוכן לוותר על תורו בריקוד החימום .כל החיות מסביב מוחאות כפיים ,ריקוד סוער כזה לא נראה מהבוקר ועד לצהריים. שיפי הרקדנית של היער מגלה שלצדה אלוף ריקודים אמיתי לכל החיים. המסר בסיפור מבטא הבעת סליחה .אם פגענו במישהו, למרות שלא התכוונו לפגוע ,צריך להתחרט ולבקש סליחה. על השלום עומד העולם .שמחת חיים נעה על רחבת הריקודים ,רק כשבעלי החיים יודעים להוקיר ולכבד את זולתם“ .חיים ומוות ביד הלשון” ,זאת צריך להביא בחשבון. ספר מומלץ לפעוטות ,מחיר לצרכן .₪ 58 ציפור החלומות יהודית מליק-שירן שגריר תרבותי המלצות ילדים ונוער את הספר “ציפור החלומות“ כתבה ואיירה רונית שבת – פרחי ,הוצאת דורון ספרים ,2010 ,מחיר לצרכן .₪ 59 אורי הקטן אוהב לחלום ולצייר את חלומותיו .הוא אוהב להזמין לעצמו חלומות מפחידים ,הוא לא פוחד מהם, הוא יוצא להרפתקאות דרכם .את חלומותיו המסעירים והמפחידים הוא מצייר מתוך זיכרון .אך מה קורה כאשר מלאי החלומות מתרוקן לו בדמיון? הוא מחליט על דרך מקורית של השאלת חלומות מהוריו .אמו חולמת על מנוחה באי שלו .אפילו תמונות נתנה לו והמשיכה לדמיין לה את חלומה .גם כשאורי מדביק את התמונות על קיר חדרו לא בא אליו החלום .אותו דבר הוא עושה אם אביו אך החלומות לא באים. כשהוא מתייעץ עם סבתא שושה ,היא מספרת לו שכדי לחלום בלילה עליו לקרוא לציפור החלומות קרוקו שלוש פעמים .ככה מידי לילה קרוקו מופיעה בחדרו מעמיסה אותו על גופה ודרך שערו של הלילה יוצאים השניים לגלות הרפתקאות קסומות בארץ החלומות. מומלץ לפעוטות בחנויות הספרים הנבחרות. למי מחכים החיבוק והנשיקה? יהודית מליק-שירן 62 את הספרון לפעוטות המכיל שלושה סיפורים כתבה חניתה ה .הלוי .הספרון מאוייר בציוריו היפים של שרגא הלר ,הוצאת “תמונה”. שלושה סיפורים לקטנטנים מובאים בסיפרון שובה עין ולב .סבא וסבתא הם ראש המשפחה ,ההיסטוריה של המשפחה .הכוח החיובי המניע בכל משפחה ,בעלי חשיבות רבה להתפתחות הנכדים .הסבים והסבתות יודעים שחיבוק ונשיקה מרפאים הכל. הסיפור הראשון מתאר את שירה החולה במיטתה ומי בא לבקר אותה? אלה הסבא והסבתא שמרעיפים עליה נשיקות ,חיבוקים ומתנות ואז שירה המוקפת באהבה אומרת בשמחה” :עכשיו אני בריאה ,מחר אלך לגן”. הסיפור השני שעליו נקרא הספרון “למי מחכים החיבוק והנשיקה? מספר על בואם של הנכדים למשפחה ועל הגעגועים של הסבא והסבתא אליהם .הסבתא מחביאה את החיבוקים והנשיקות במקרר במקום יוצא דופן ואומרת לנכדיה “כשלא תהיו כאן אוציא את החיבוקים והנשיקות שלכם מהמקרר ושוב תהיו איתנו ביחד”. הסיפור השלישי חביב במיוחד ,מספר על טומי הכלבלב שאהב ללקק גלידה .כל כך מציאותי הסיפור הזה ונכון לא רק לטומי אלא לעוד כלבים שאני מכירה .טומי הכלבלב לא רוצה לאכול דייסת שוקולד הוא מעדיף גלידה קרה וטעימה. בביקור משפחתי אצל הסבא והסבתא הם מתכבדים בימי הקיץ החמימים בגלידה קרה ואת ההנאה הגדולה של טומי המלקק גלידה ,אפשר לחוש הרבה מעבר לדפי הספרון. ספר זה נותן מקום לקיומם של סבא וסבתא בחיינו .לבם מניע באהבה את המשפחה. שגריר תרבותי המלצות ילדים ונוער על האובססיה שבהתמכרות יהודית מליק-שירן 63 מחשב אך אהבתו הגדולה היא משחק הכדורגל .אור הקטן אוהב לצייר ולחבק .ציוריו מקשטים את חדרה של אמם ומעשיו מעוררים אהבה .הילה החברה של רוני והמאוהבת עד כלות בכפיר. כפיר מתעסק עם האייפון שלו ,ממש מכור אליו .מרוב שימוש המוח שלו נשאב אל תוך האייפון .הילה והאחים, עומר ,רוני ואור ,נחלצים לעזרתו ובאים בעקבותיו אל מסע חיפושים הזוי ,דמיוני ומרתק בתוך הַאייפֹון .הם עוברים מסלול מפחיד ,מתוודעים אל השפעותיו החיוביות והשליליות של הַאייפֹון ומחליטים לחזור אל המציאות .אלא שאז הסוללה נגמרת .כיצד ישרדו כולם את המסע? האם כפיר יוותר על הַאייפֹון ידידו האהוב למען חברות אמת עם רוני ,שאותה למד להכיר מחדש כשצעדו יחדיו בחשיכה? זו שאלה שיוצרת קונפליקט אצל כפיר והוא מתחבט בה מאוד. בספר יש טכניקת כתיבה של קול דובר או מספר מעורב. שני המושגים הם למעשה מושג אחד המביע את קולה של הדמות לעיני הקורא .הטכניקה הזאת הכתובה בגוף ראשון יוצרת קירבה אינטימית בין הקול הדובר של הדמות לבין הקורא שקורא ומזדהה עם הדמות ,עם מעשיה, מחשבותיה והתנהגותה. "נשאבים לאייפון" ספרה של זוהר אביב מתאר אובססיה ממכרת של בני נוער אל האייפונים המכילים עולם וירטואלי כמו האינטרנט .מהבוקר עד הליל שקועים במשחקי מחשב ,נשאבים אל אתרי אינטרנט ומשוטטים בתוכם. גיבורי הספר הם חבורת ילדים :כפיר 'היפיוף' של הבנות, שחושב שהאייפון נוצר למענו בלבד .רוני האחות של עומר ואור .תלמידה חרוצה ,מסורה ואחראית על אחיה .ילדה חכמה שחושבת לפני שהיא מדברת ,אוהבת לעזור לזולת, דאגנית וחושבת על אמה כל הזמן .עצמאית מאוד ,אצלה המושג "לקיחת אחריות" מראה את אישיותה הבוגרת והמציאותית ,כי לקיחת אחריות איננה אמירה ,זו יכולת לשמור על אחיה ולהחליט לבד מה טוב להם ומה טוב לה .עומר אחיה הצעיר ממנה אוהב להשתעשע במשחקי הספר מוקדש לרוני ,עומר ואור ,ילדיה של לילך שם טוב, (תלמידתי לשעבר) ,תמונתם שהופיעה בעיתון ייסרה אותי מאוד .ממקום של צמיחה נולד הספר הזה ,המאפשר לי כקוראת לגעת בדמויות הילדים ,במחשבותיהם ,במעשיהם ובהתנהגותם .בספר הזה רוני,עומר ואור חיים בתוכנו ובתוך המילה הכתובה שאליה היו מחוברים מאוד .דמותם תישאר בתודעתנו לנצח .מתוך הכאב האישי צמח ספר גבעולי עם שלושה ענפים המאירים את נפש האדם באהבה גדולה. יהי זכרם ברוך ! תערוכות 64 איך נולדה התערוכה לגלעד שליט סיגל מגן כמו לרבים מאיתנו ,חטיפתו של גלעד שליט נגעה עמוק בלבבי. וכמו רבים מאיתנו ,לא עשיתי בעניין דבר. עד שיום אחד ,לפני מספר שנים ,קמתי משנת הצהריים כשחלום טרי מהדהד בראשי .ובחלום ,הייתי במקום כלשהו בעיר מודיעין ,בפתיחת תערוכה לגלעד שליט ,ומישהו מבקש ממני שאומר מספר מילים. “אבל לא הכנתי כלום” ,השבתי למבקש ,שענה לי בפשטות“ :יש לך עוד קצת זמן עד שיגיע תורך ,את יכולה להכין עכשיו את דברך”. טוב ,עם חלומות אני לא מתווכחת – לקחתי לידי את העט והמחברת שמונחת ליד המיטה ,וכתבתי את השיר הבא: עֹולם ְמ ֵלא ִּת ְקוָה עֹולם ְנטּול ָּכל ר ַֹעְּ ,ב ָ ְּב ָ ַאה ָבה ַּלי ָה ֲ ּתּוכל ִל ְפס ַֹע ֵּבין ּג ֵ ַר ְג ֶלְך ַ ַחת ֶאת רֹאׁשֹו ֶׁשל ַה ָּכ ִריׁש ָדְך ִּת ְלטֹף ְּבנ ַ ְוי ְֶ ֵע ו ְָר ִגיׁש. ְּכ ֶׁש ֵעי ֶניְֶך ְמ ִפיצֹות אֹור רֹוג ַ עֹולם ְלֹלא ְּכ ֵאב עֹולם ְנטּול ָּכל ר ַֹעְּ ,ב ָ ְּב ָ ּתּוכל ִל ְפס ַֹע ֵּבין ְּת ִפּלֹות זַּכֹות ֶׁשל ֵלב ַר ְג ֶלְך ַ כֹוכב ֶׁש ַּב ָּמרֹום ַעת ְּב ָ ּתּוכל ָלג ַ ְוי ְָדְך ַ ו ְִל ְקטֹף ִמּתֹוָך ַה ְּת ֵכ ֶלתֶּ ,פ ַרח ֶׁש ֻּכּלֹו ָׁשלֹום. השיר היווה בסיס לפעילויות קהילתיות שונות ומגוונות למען גלעד ,וביניהן הקמת קבוצה בפייסבוק ,בשם“ :מציירים בתפילה לשחרורו של גלעד שליט”. http://www.facebook.com/group. php?gid=118094141540955&ref=ts נאספו בקבוצה יצירות שונות ,חלקן של אמנים בעלי שם וחלקן של אמנים בתחילת דרכם ,וכשחשתי ,לקראת חג הפסח ,שאוסף היצירות הינו מגוון ,הכנתי מחלקן ספר אישי למשפחת שליט. ובאופן פלאי ,ביום בו התחלתי לעבוד על הספרון ,התקשרה אלי אופירה שפיץ ,בעלת גלריה ביפו ,שהציעה לארח תערוכה מבין היצירות שבקבוצה ,למען גלעד. אופירה ,באופן מדהים ,גרה באזור מודיעין... החלום הישן הוגשם .היה לי מספיק זמן להכין את השיר אותו הקראתי בפתיחת התערוכה. ועתה ,אני מבקשת לחלום חלום חדש ,בו גלעד חוזר אלינו בשלום. אם אפשר ,עוד היום ... ּפֹורצֹות ַה ְּס ָערֹות ָאָך ֵּב ְינ ַתיִםַּ ,ב ָּׁש ַמיִם ,עֹוד ְ ּובינֹות ֲא ְדוֹות ֶׁשל ַמיִםַ ,ה ְּד ָמעֹות עֹוד ִנּגָרֹות ֵ יחים ּומ ְב ִט ִ ַחדְ ,מ ַצּי ְִרים ַ ְכ ָּלנּוָּ ,כאן ְּבי ַ וֻ יע ֵא ֵלי חֹוף ֶׁשל ִמ ְב ָט ִחים. ֹלא ִנ ְׁשקֹט ַעד ֶׁש ַּת ִּג ַ דברי פתיחה נאוה שפיצר תערוכות ציורים ושירים מתוך התערוכה "ציפור שבויה" 65 תערוכות בין ציור לכתיבה ד”ר דליה הקר-אוריון כאשר משוררת וציירת נפגשות בד הצבעים מצוייר במכחול שירים .המפגש בין השתיים הוא מחוות אהבה של המשוררת י .מליק-שירן לבין הציירת רפאלה .מפגש ימה”. “ק ִחי ְנ ִׁש ָ בין שתי אמניות הוליד ספר שירים קסום ְ המתייחס דרך המילים הכתובות לדימויים המועלים בציורים ולרגשות שהם מעוררים. ציוריה הצבעוניים של רפאלה ומערכת היחסים שהתפתחה בינה ובין יהודית מליק שירן :משוררת ,סופרת ,ומו”לית “בת אור” ,הולידו ספר מרגש מרטיט ואנושי להפליא .הקשר בין שתי האמניות הפרה את יהודית והצבעים המרנינים המביעים תכנים ורגשות עמוקים דרך דימויים צורניים נגנו על מיתרי לבה. קיימים חיבורים נוספים בין כתיבה לבין ציורים ,צילומים ודימויים חזותיים נוספים ,אך חיבור זה אנושי להפליא וממחיש את יכולותיהן הייחודיות של שתי האמניות. שליטתה של יהודית מליק שירן במילה הכתובה ויכולות החיבור המקוריות בין המילים הומחשו דרך התחומים השונים בהם היא עוסקת בנאמנות ובאהבה במהלך 66 ימה“ ,היא משכילה לתת צורה שנים מרובות .ב” ְק ִחי ְנ ִׁש ָ חזותית מילולית לתחושות ,מאווים ,רגשות ,דימויים, קשרים והקשרים לעולם ומלואו המופיעים בציורים. כתיבת שירים היא דרך אופטימלית להתגבר על הדיכוטומיה שבין הדימוי לבין הצורה .התמצות ,המעט המכיל את המרובה ,החשיבות של כל מילה ושל המשוררת הבוראת את מילותיה ,האפקט הצלילי הנוצר כתוצאה מקריאת השירים כל אלה הופכים את המפגש בין הציור לכתיבה לאופטימלי. דרך הקליטה השונה בין דימויים חזותיים שהיא אמוציונלית (רגשית) ביסודה ,לבין קריאת מילים שהיא רציונלית (שכלתנית) במהותה מולידה גישות שונות ביחס לקשר שבין ציור לכתיבה .יש הטוענים שהתמונה מדברת בעד עצמה וכל תוספת של מילים ,אפילו בצורה של כותר לציור, פוגמים בראשוניות החוויה והקליטה .אחרים טוענים ,לדעתי בצדק ,שכותר והסברים מילוליים רק מוסיפים לקליטה של הדימוי בכך שהם נותנים לו ממד רציונלי (שכלתני) .כתיבת שירים שהיא אמנות בפני עצמה היא פשרה המקשרת בין שתי התפישות מאחר שהדימויים הכתובים רק מאירים את הדימויים המצויירים באור נגוהות .התמצות, המעט המכיל את המרובה ,החשיבות של כל מילה ושל מחברי המילים ,האפקט הצלילי הנוצר כתוצאה מקריאת השירים כל אלה הופכים את השירים לאמצעי הטוב ביותר לתיאור מילולי של היצירות מתחום האמנות הפלסטית. וסילי קאנדינסקי אבי האמנות המופשטת השווה את הצבעים בציורים לצלילים מוסיקליים ואת ההתבוננות עליהם לפריטה על מיתרים המרנינים נימים בנשמתנו .כשלכל צבע צליל משלו ).1 ( .ריקוד הצבעים בציורים הוליד ריקוד צבעים מילולי ושפע של פניני שירה היוצרים מוסיקה חזותית. המפגש המחודש עם מדגם מעבודותיה של רפאלה עוררו מחדש את הזיק היצירתי אצל יהודית .הציורים שהוצגו מהווים מדגם מייצג משפע של עבודות אותן ממשיכה רפאלה ליצור “כמעיין המתגבר” )2( .כוחותיה ,חיוניותה והנתיב היצירתי הביאו להחלמתה ולמציאת כר נרחב לביטוי רגשותיה .רפאלה שהתוודעה אל עולם הציור בשנת 2005בעקבות מחלה שהביאה אותה לסדנא של תרפיה באמנות רואה בתערוכה זו לידה מחדש .דרך הציור שלה אינטואיטיבית ,אוטומטית ונוצרת מתוך טרנס ,חפה מרציונליות ומחוברת ישר לתת מודע האישי והקולקטיבי. ארכיטיפים יונגיאניים וסימנים מגיים נוצרים על ידה תוך חיבור ישיר למאגרי הדימויים התת הכרתיים .דרך יצירה תערוכות זו משחררת אותה ממועקות וסודות העבר ,נותנת להם צורה מוחשית ובתהליך מטהרת את עצמה ,מפייסת ומתפייסת .הצבעים העליזים מחפים על התהיות ,חוסר הודאות והפחדים העמוקים .הנקודות המכסות חלק מהציורים מהוות גשם של ברכה ,אך צבען השחור מסמל גם את העבר המחניק ,המגביל והמצמצם .בגלל דרך העבודה האינטואיטיבית עולים על הבד דימויים “נבואיים” שניתן לקשר אותם מאוחר יותר לאירועים שמתרחשים. הטכניקה שפתחה כוללת מלבד השימוש במכחולים ובסכיני ציירים גם שימוש בידיה והנחת הצבעים בעזרת טפטוף, נזילות ,והטבעות .באמצעות ציפורניה וקצות אצבעותיה היא נוגעת ,מלטפת ,שורטת ,צובטת ,מפלרטטת, מטופפת-מתופפת על שכבת הצבע העליונה ומעצבת את הציורים ,עד שכל פיסת שטח מקבלת את הצורה האחידה והמסודרת המתאימה לה .ציוריה הדינמיים ומלאי התנועה ממותנים במקצת על ידי האחדה מרקמית זו וגם על יד התאמת הצבעים ומיקומם והתהודה שהם העושר המרקמי מועצם על ידי תוספת חומרים נוספים כמו תחבושות החובשות את פצעי העבר וצובעת אותם בצבעים עליזים. תיאוריה הדקוטיביים מחוברים הן לתרבויות קדומות כמו לדוגמא ציורי “בעקבות המאיה והאינקה” והן לאמנים כמו גוסטב קלימט וג’קסון פולוק .בין נושאיה נמנים :תיאורי בעלי חיים :דגים ,נחשים ,ציפורים ,פרפרים ,דינוזאורים ,חיות ארכאיות ודמיוניות דוממים ובעיקר קריסטלים ואלמנטים צמחיים (וגטטיביים) ,יצירות מופשטות על נושא רגשות, יצירות גיאומטריות הכוללות משולשים ,עיגולים ,קווים גליים ,ספירלות ,כוכבי לכת ואחת הצורות הדומיננטיות היא צורת העיגול .כמו כן מופיעים אלמנטים הקשורים לפריה ורביה :זרעונים ,בציות ,תאים ועוד ,אלמנטים צמחיים, מנדלות צבעוניות המשתלבות אחת בשנייה לצורת שמונה, המסמלת את האינסוף ,דמויות ,נופים ,הרבה עיגולים ולאחרונה בעזרת המחשב גם שילוב צילומי אובייקטים כמו מפתחות עם המשמעויות הסמליות הכרוכות בהם. מוטיב הציפור האם ושני הגוזלים מעבירים רבדים עמוקים יותר והיגדים לגבי יחסי אנוש .האיכויות המאפיינות את רב הציורים הן :כיסוי כל פני השטח ,תנועה ,דינמיות ודרמטיות ,מינעד שבין המודגש והעמום וצורות החוזרות על עצמן במידת גודל שונה ,כמו בפרקטלים הקיימים בטבע. המילה “אושר” המופיעה בכותרים של הרבה עבודות מייצגת את התפקיד שיש לאמנות עבורה ולמה שהיא רוצה להעביר לאחרים. 67 אין ספק שעבודותיה הן שמניזם עצמי ומשמשות קתרזיס לעולם פנימי תוסס וגועש והצבעוניות העשירה מחפה על תהיות ,חסכים ומשחררת ממחסומים פנימיים .הפנייה לצד הרוחני מנטרלת גבולות ומאפשרת קשרים עם תרבויות ואנשים .המחזוריות ,הפריון והיצירה הקיימים בטבע משמשים לה מקור השראה ומעגן בטוח ובו היא מוצאת הוכחה שאפשר להתגבר על מכשולים ולהמשיך הלאה. השפע ,והיצירה הבלתי פוסקת גרמו למשוררת לפנות ימה”. “ח ֵב ָרה ֶׁש ִּלי ְק ִחי ְנ ִׁש ָ אליה במילות השירֲ : “נּגּון ַח ַּייְִך יהודית מתייחסת הן למצב שהוביל אותה לצייר ִ ּופֹוצ ַע” ,לקשר הנפשי בין אלה שמהלומות החיים ֵ ּכֹואב ֵ יֹוד ַע” ,למאבקה ּדֹומ ַעת ַה ֵּלב ֵ “ּכ ֶׁש ָה ַעיִן ַ לא פסחו עליהםְ , ב”מ ַע ְרּב ֶֹלת ַה ַחּיִים” ולציורים ְ העיקש והתמודדויותיה ספציפיים המהווים לה מקור השראה .לדוגמא הציור המתאר דמות אשה בפרופיל על רקע פרחוני ,המייצגת יה / “ה ִא ָּׁשה ֶּבָאדֹום ָּת ְל ָּת ֶל ָ את הציירת ,הוליד את המילים ָ יה ֶ / בֹות ָ חֹונית ְּב ַמ ְח ְׁש ֶ ִּפ ְר ִ תֹוכּה ׁשֹומ ֶרת ַעל ְׁשלֹום ָה ָָא ָדם ֶּׁ /ש ְּב ָ ַקּיָם”. לסירוגין הקשר לתרבויות קדומות ולטבע מהדהד במילים צֹולל ַל ַּמ ֲע ַמ ִּקים ְּ /כמֹו ֶדע ֵ בּודה ֶׁ /ש ַפע ַהּי ַ “ָאט ָל ְנ ִטיס ָה ֲא ָ ְ ּפֹועמֹות ו”מ ְע ְּג ֵלי ַחּיַי ֵהם ָמ ְנ ַּדלֹות ֲ / חֹומ ִקיםַ ”. ַה ַחּיִים ַה ְ יֹוצ ִרים ִחּבּור י ִַּציב ַ /על ִׂש ְפ ֵתי ַה ֲא ָד ָמה / ימיְ / . ְּב ִנּגּון ְּפ ִנ ִ יע” .הזדהותה עם הציירת רפאלה ּפֹוׁש ִטים ְלבּוׁשֹו ֶׁשל ָה ָר ִק ַ ְ והמשמעות של הכתיבה/יצירה עבור יהודית מליק-שירן, ימת ַחּיִים יחת ֶצ ַבע ִ /היא ְּפ ִע ַ “ּכל ְמ ִׁש ַ מודגשת במילים ָ בּורי ”.וחשיבות היצירה והבריאה של יש מאין במילים: ֲע ִ ּנֹולד ִ /עם ִׁשיר” .המילים משדרות “יְקּום ִמ ְתרֹונֵן ַ /ה ָ תקווה ,אמונה ,שמחה ושבח ליצירתיות המעגלית והאינסופית ,המופיעה בדרכים שונות בציור ובכתיבת שירה .השורות האחרונות המדמות בצורה נפלאה את “אל ַחּיַי ְמ ַק ְּפ ִצים / יכולות היצירה לשני יקומים זוהריםֶ . ּצּודי אֹור ָלי ֶׁ /של ִר ֵ יֹוצ ִרים ִחּבּור ַמ ְעּג ִ ׁשֹוב ִבים ְ / ָּתוֵי ְנ ִגינָה ָ ַּלים ִ /מ ְת ַח ְּב ִרים ִ /מ ְׁש ַּת ְּל ִבים זֶה ַּבּזֶה ְּ /ב ִרּבֹוא ְצ ָב ִעים / ַלּג ִ ֲעג ְ ְצ ַבע ְּ /ב ִׂש ְמ ַחת ַחּיִים”. /צ ִליל ו ֶ רֹוק ִדים ְ זֹוה ִרים ְ / ְקּומים ֲ ִּכ ְׁשנֵי י ִ שמחת החיים שמעניקה היצירה ליוצר ולמתבונן המאזין מביאה לאושר המיוחל. (דליה הקר-אוריון ,1995האמנות המודרנית, ((1 הוצאת פרולוג עמ’ 67-68 (((2חלק מהטקסט על רפאלה מאת דר’ דליה הקר- אוריון פורסם בחלקו בעיתון “מכאן”. תערוכות 68 נדב אלחלל “סיפוריחיות” ,פיסול לסיכום עשר שנות יצירה /..ד”ר דליה הקר הסופר וחוקר הטבע ג’ראלד דארל שהעלה בצורה חיה ובנימה הומוריסטית ,את רשמיו מהעולם הסובב אותו ,נתן לאחד מספריו את הכותר“ :אני משפחתי וחיות אחרות” .הפסל נדב אלחלל ממחיש בפסליו מלאי ההבעה את תכונותיהן הייחודיות של החיות והאנשים אותם הוא יוצר ובורא באהבה ,שקדנות ודקדקנות. כמו פסלים גדולים לפניו ,הוא רואה את הפסל שבתוך האבן וכל מה שנותר לו הוא רק להרחיק את החלקים המיותרים. בפיסול הוא מוצא הנאה מבריאת עולמות חדשים ,הייחודיים הן מבחינת הנושאים והן מבחינת החומרים והשילובים. שילוב של מחשבה מקורית ותחושה אינטואיטיבית מאפשר לו לתפוש את התנועה או התנוחה האופיניים למושאי עבודותיו ,לשלב חומרים שונים יחד ולבטא את חוש ההומור שלו (כמו לדוגמא בפסל הגורילה ,או הג’ירפה). גישתו הפנתאיסטית המקנה לחיות את אותה חשיבות שיש לבני האדם ,מתכתבת עם הפסל הישראלי רודי להמן ועם רעיונותיו של פרנץ מרק חבר התנועה האקספרסיוניסטית “הפרש הכחול” .בדיוק והקפדה על פרטים הוא מעצב ומנציח תנועות ותנוחות המתגלות לנגד עינינו בהקשרים שונים .הנמר הנצפה כשהוא ניצב דרוך על גבי ענפי עץ, הנחש המתפתל ,הבז הגאה המתכתב עם הבז המופיע בתרבות המצרית העתיקה ומייצג את הורוס .ראש סוס בגודל טבעי ,שור מלא עוצמה ,דובי קוטב הממחישים סצנה של אמהות ,כאשר האם מגנה על עוללה המשתובב, ההיפופוטם הזועם המראה לעין כל את ניביו ,ג’ירפה מפוזרת ,שור המשדר עוצמה וגורילה מלאת הערך העצמי הם רק כמה מהדוגמאות המעידות על יכולותיו היצירתיות. נדב אלחלל בן קבוץ להבות הבשן נחשף לעולם האמנות משחר ילדותו ,דרך יצירותיהם של אמו שציירה ואביו שצייר ופיסל .את מסעו האמנותי האישי החל לפני עשר שנים כאשר קרא כתבה בעיתון המקומי של מודיעין על הפסל יורי מצקין והרגיש שהוא רוצה ליצור בעצמו( .לדבריו: “דגדג לי באצבעות”) .הוא החל ללמוד אצלו וממשיך עד היום בשקידה לבטא את יכולותיו היצירתיות .מתוך ראש סוס עשוי ברונזה הערצה עמוקה לפסלים הקדומים אותם הוא מעריך ואוהב וכמה מהם ראה בביקוריו במוזיאונים בחו”ל ,הקדיש את פסלו הראשון לתרבות הקלסית ויצר בשנת 2001ראש אותו כינה “הרומאי” .שנה לאחר מכן יצר דיוקן עצמי. כבר בשתי עבודות אלה ניכרת יכולתו המיוחדת להחיות את מושאי יצירותיו ,לתפוש את המאפיין ,ליצור איזון והרמוניה בין אזורים מפורטים ואזורים חלקים .בשלב זה החליט שהוא רוצה ליצור דברים שונים מהמקובל ופנה לפסל פסלים הקשורים לטבע ,בעיקר בעלי חיים. אהבתו לטבע כוללת גם יצירת עצים ולאחרונה יצר פסל של עץ שלמרגלותיו פטריות וצפרדע מתבוננת עליו. יצירת כל פסל אורכת חודשים מרובים בגלל המורכבות שבתהליך היצירה מחד והזמן הקצוב אותו הוא יכול להקדיש לו בגלל עיסוקו המקצועי כאופטומטריסט. החומרים בהם הוא משתמש מגוונים וכוללים אבנים שונות ביניהן שיש ,אבנים אותן הוא מוצא בסביבת מגוריו, אבני בזלת הנמצאות למכביר באזור בו גדל בילדותו ,בטון, תערוכות 69 בז ודג בטפריו הפסל נדב אלחלל ליד פסל של דיוקן עצמי ברונזה ,שילובים שונים כמו :ברונזה ובטון ,ברונזה ועץ, בזלת ובטון וחוטי מתכת .כדי להקנות לפסלים ארשת חיה הוא משלב עיניים העשויות מחומרים אחרים כגון זכוכית. חלק מהעבודות נוצרות במספר שלבים הכוללים רישום, עיצוב בחימר ,בנית קונסטרוקציות מברזל ,רשת ,פוליאוריתן מוקצף ומצריכות התאמה מדויקת של הפרטים .מקוריותו מובחנת גם מבחינת השילובים ,ההתאמות והצבעוניות (כמו לדוגמא העניבה הורודה של הגורילה) .לצד הפיסול הנטורליסטי הוא יוצר גם פסלים אבסטרקיים מינימליסטיים כמו“ :הנבל” וה”גיטרה” בהם יש שילוב בין אבן ומתכת ובין מסה וחלל .עד עתה השתתף במספר תערוכות קבוצתיות ובאפריל 2011ערך את תערוכת היחיד הראשונה שלו בהיכל התרבות במודיעין. מבט כללי על חלק מהפסלים בתערוכה שנערכה בהיכל התרבות במודיעין :בשורה הקדמית מימין היפופוטם ,משמאל דובים ,בשורה האמצעית מימין נחש ,משמאל שור ,מאחור בז. תערוכות 70 ננסי פרוכטמן- מסעות ד”ר דליה הקר-אוריון אוצרת התערוכה ציוריה של האמנית ננסי פרוכטמן המוצגים בגלריה אפרת בתל אביב מהווים עדות נאמנה הן ליכולותיה היצירתיות והן לרבדים הרעיוניים העמוקים אותם היא ממחישה .היא מעלה מעברים בין מציאויות שונות ,בין ממשי ומדומה ובין דו ממדי ותלת ממדי ויוצרת בציורי ה Trompe L’oilאת האמנות שבאשליה ואת האשליה שבאמנות .יש לה חוש טבעי לציור ועיצוב והיא לא מציירת לפי הוראות ,הנחיות או אופנות אלא מתקדמת בקצב שלה ויוצרת עבודות מקוריות הממחישות מעברים בין מציאויות שונות. בציוריה המבוצעים בצבעי אקריליק ,שמן ,גירים וטכניקה מעורבת היא משלבת חפצים מן המוכן ,או אובייקטים תלת ממדיים ,יחד עם דימויים מצוירים ולמתבונן קשה להבדיל בין הממשי ובין דימויו .המעברים בין השטוח לתלת ממדי המופיעים לדוגמא בציוריו של הצייר ההולנדי אשר מתמקדים בחישובים מתמטיים ,מושבחים אצלה כשהיא יוצרת גם מעברים ומסעות בין המציאותי והמדומה וגורמת למתבונן לנוע ביניהם .התנועה מהווה אלמנט חשוב בציורים כאשר היא תנועה אל תוך נבכי הנפש מחד ולמציאות החיצונית מאידך. בתערוכת יחיד זו בחרה להציג מסעות נפשיים המתחוללים אצל כל אחד מאתנו ולהעלות סימולטניות של אירועים מימין" :בדרך" משמאל" :ערב חם" "כדור אדום" ומצבים .הצופה קולט בעת ובעונה אחת אירועי חוץ ופנים המתרחשים בו זמנית .לדוגמא בציור המתאר נסיעה באוטובוס ,נצפה הן החלל הפנימי שלו ,המראה והן האדם שפוסע ברחוב מחוץ לאוטובוס .מראות והשתקפויות ממלאות תפקיד חשוב בעבודותיה ומאפשרות לצופים “להכנס לתוך היצירה” .כאשר משולבות מראות אמיתיות הן מאפשרות למתבונן להפוך לחלק אינטגרלי מהתמונה. אין ספק שלצד יכולותיה המובחנות בהעברת חומרים, צבעים ,מקומות ומצבים יש לביוגרפיה האישית שלה והיותה עולה לישראל מארה”ב ,תפקיד בבחירת הנושאים. החיפוש אחר מקלט ומפלט ,הגעגועים המועלים עך ידי הסצנות היפות של הים ,במסעות לעולמות אמנותיים והשילוב של מציאויות חיצוניות ופנימיות ,מהווים את המהות של ציוריה המקוריים .לאחרונה יצרה סדרה של שלושה אסמבלאז’ים ,בהן על גבי אותו מצע ,עוברו הדמות המרכזית מסע מהמציאות אל העולם הפנימי דרך הקריאה-ספרים ,הכתיבה -כתיבת יומן והפיכת הדמות לחלק מהאמנות והתמזגותה איתה .בשתי היצירות בהן היא מופיעה היא מחפשת ומוצאת מפלט בתוך המסגרת הפנימית. כבר בציוריה המוקדמים התגלתה יכולת רישום מובהקת מחד וחיפוש ועיסוק בנושאים מקוריים מאידך .כמו כן נוהגת לשלב מילים בודדות או משפטים שלמים החוזרים לעיתים מהסוף להתחלה .הללו ממחישים את הקשר בין תערוכות 71 טקסט וטקסטורה ובין מילה לדימוי .נסיונותיה להמחיש את הקשר בין העולם המוחשי והעולם הדמיוני /אשלייתי המופיע על הבדים מועצם על ידי שילוב מילים על המראות. ננסי פרוכטמן גדלה בפאתי לוס אנג’לס ,גלתה כשרון לציור בגיל צעיר ,אך פנתה לכיווני לימוד ועיסוק שונים .לקראת סוף שנות החליטה לממש את יכולותיה האמנותיות. היא למדה אצל נורית דויד, שלמה שוורץ ,יוסף לובן וברוך דר' דליה הקר-אוריון מסבירה במסגרת שיח הגלריה אלרון וכן בבית ברל שם התמחתה בגרפיקה ועיצוב אירועים .לאחר תם לימודיה סבא ,רעננה ,חיפה ,תל אביב ,בית גבריאל שליד הכנרת, עסקה בגרפיקה ומאוחר יותר העבירה שיעורים לאנגלית. אוניברסיטת בר-אילן ,ראשון לציון וכן בגלריה צ’לסי בלונדון. ננסי פרוכטמן חברה פעילה באגודת הציירים של הרצליה תערוכת היחיד הראשונה שלה “מסעות” נערכת בגלריה ומאז 1975משתתפת בכל התערוכות הקבוצתיות של אפרת שברחוב גורדון 21בתל אביב. הארגון וכן בתערוכות קבוצתיות ברחבי הארץ :בכפר תערוכות 72 73 יצאו לאחרונה בהוצאת בת-אור מאות פרחים סגולים 62ש"ח הספק 40ש"ח מעשה בתרנגול ,ספר משלים 40ש"ח סיפורי המקרא בראש אחר 59ש"ח פגישה חלומית +מובייל לחדר ילדים 30ש"ח קחי נשימה 50ש"ח תחרות כתיבה ביער 40ש"ח עמוק בתוך הלב 50ש"ח
© Copyright 2024