על הדרך - חזרה לדף הבית

‫כתב עת מקוון בנושא ספרות‪ ,‬אמנות ותרבות עכשווית‬
‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק‪.‬‬
‫גליון מספר ‪ 8‬ספטמבר ‪2011‬‬
‫שירים‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫קמילה היא התחלה נורית צדרבוים‬
‫השנים שצמחו ממני והלאה‬
‫נורית צדרבוים‬
‫משהו דן ספרי‬
‫תוכן‬
‫העניינים‬
‫‪6‬‬
‫‪ 7‬בקיעי החיים יוכבד יעיש‬
‫‪ 8‬כמו ציפור שעפה לירון עובדיה‬
‫‪ 9‬פער בי תבונה של יום‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 10‬כשהכאב מתפזר יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 11‬קלפי את העבר סיגל מגן‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫השירי עלעליך סיגל מגן‬
‫בשדות הבור דובב לביא‬
‫פגעי הזמן דובב לביא‬
‫לעולם אודך חיים עמר‬
‫חמלה שושנה ויג‬
‫זרעי מים שושנה ויג‬
‫בתחנה ששמה אני‬
‫אירית וייסמן‪-‬מינקוביץ‬
‫‪ 19‬תרגילי זמן אירית וייסמן‪-‬מינקוביץ‬
‫‪ 20‬והשירה עולה חיים ספטי‬
‫כתבות‬
‫‪ 21‬געגוע אל שירי הנשמה‬
‫שירה יגיל‬
‫‪ 23‬ללמד תנ"ך בהנאה גדולה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 27‬הצל ליבו של ילד‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 31‬דיאלוג מואר עם הנפש‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫המרכז לכתיבה‬
‫‪ 28‬פרוייקט "בית ספר מארח"‬
‫נא להכיר‬
‫‪ 34‬הספק מיכאל רייך‬
‫‪ 36‬שיחה זוגית יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 37‬משכן הכאב הנצחי‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 39‬בין סערות הנפש‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 39‬פתקים לענייני השעה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫על הדרך ‪ -‬כתב עת מקוון בנושא ספרות‪ ,‬אמנות ותרבות עכשווית‬
‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק‪.‬‬
‫מערכת‪ :‬יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫עיצוב ועריכה גרפית‪ :‬חני דומבה ‪ -‬טרא דיזיין‬
‫עריכה לשונית‪ :‬יהודית ויוסי שירן‬
‫ניקוד והגהות‪ :‬יהודית מליק‪-‬שירן‪ ,‬בת אור‪ ,‬הוצאה לאור‬
‫תמונת שער‪ :‬האגם באביב צילום‪ :‬אריק בלטינשטר‬
‫כתובת המערכת‪[email protected] www.bat-or.com :‬‬
‫‪ 41‬חיפוש אחר האקורד האבוד‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 42‬עמוק בתוך הלב יעל פריאל‬
‫‪ 43‬מומחית לבכי יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 44‬עבור הרוח והמים שי הכהן‬
‫כרטיס ביקור‬
‫‪ 45‬ציירת בנשמתה אוצרת בעבודתה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 49‬ריקוד מתוך הנשמה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 52‬מחלום להגשמה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫בת השיר‬
‫‪ 56‬קרלוס מורלס מרגלית מתתיהו‬
‫על המדף‬
‫‪ 57‬דני הכבאי הגיבור סיגל מגן‬
‫‪58‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫נימיה המצילה חיי אדם‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫סיפורה של נוגה‪-‬סיפור אימוץ‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫פעם פיה ופעם מכשפה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫גיאג'ין ‪ -‬הזר יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫שגריר תרבותי‬
‫‪ 61‬במקצב סוער יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 61‬ציפור החלומות יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 62‬למי מחכה החיבוק והנשיקה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪ 63‬על האובססיה שבהתמכרות‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫תערוכות‬
‫‪ 64‬איך נולדה התערוכה לגלעד שליט‬
‫סיגל מגן‬
‫‪ 66‬בין ציור לכתיבה‬
‫ד"ר דליה הקר‪-‬אוריון‬
‫‪ 68‬נדב אלחלל ד"ר דליה הקר‪-‬אוריון‬
‫‪ 70‬ננסי פרוכטמן ‪ -‬מסעות‬
‫ד"ר דליה הקר‪-‬אוריון אוצרת‬
‫‪ 73‬יצאו לאחרונה בהוצאת בת‪-‬אור‬
‫גליון מספר ‪ 8‬ספטמבר ‪2011‬‬
‫כשבחרתי את הנושא “צמיחה”‪ ,‬ידעתי שהנושא הזה יתאר תהליך‬
‫של מסע אישי שאולי שותף לרבים‪.‬‬
‫לא שיערתי בנפשי את גודל המשא החברתי‪-‬לאומי של התהליך‬
‫הזה‪ .‬מחד השרפה בכרמל שהתפשטה במהירות עם הרוח הוכיחה‬
‫שכוח הטבע יכול להיות הרסני ויכול להיות משקם ובונה בו זמנית‪.‬‬
‫למה צריך לשלם בדם כדי שיבינו קברניטי המדינה את מצוקת‬
‫הכבאים? בעת אסון אנחנו מתוודעים אל הערכים שגדלנו עליהם ומגלים שלהיות‬
‫כבאי הרץ אל האש‪ ,‬היה הגשמת חלום של דני חייט ז”ל‪ ,‬להתנדב מכוח נתינה נפשי‬
‫המלווה באהבה‪ ,‬זו הייתה דרכו של אלעד ריבן ז”ל‪ ,‬נער במחוייבות אישית‪ ,‬שרץ‬
‫לכבות את האש במורדות הכרמל שאהב‪.‬‬
‫מאידך המחאה החברתית שהתרחבה בכל הארץ הוכיחה שהחברה הישראלית לומדת‬
‫להשיג את עקרונותיה ורצונותיה‪ ,‬כשהיא נלחמת ולא מרפה‪ .‬כשהיא משמיעה את‬
‫קולה‪ ,‬הקול הקבוצתי נשמע ומגלה בעיות רבות לא רק במצוקת הדיור לסטודנטים‪,‬‬
‫אלא במצוקות של יוקר המחיה בארץ‪ .‬גילינו שאנחנו משלמים על מוצרי גבינה הכי‬
‫הרבה ואותם מוצרים שמיוצאים לחו”ל עליהם משלמים פחות‪ .‬נשאלת השאלה האם‬
‫אנחנו אזרחים סוג ב’ שתמיד צריכים להאבק על מה שמגיע להם? החיים בארץ‬
‫שלנו כה יקרים‪ ,‬עד שמטשטש הגבול בין מוות ממחלות סופניות‪ ,‬זיקנה לבין תאונות‬
‫הדרכים‪.‬‬
‫כבר חמש שנים גלעד שליט לא איתנו‪ .‬חמש שנים ארוכות ומתישות שהחברה‬
‫הישראלית יוצאת להפגנות בכל הארץ‪ .‬אך לא מצליחה לחדור את חומת האטימות‬
‫של ראש הממשלה ושריו‪.‬‬
‫אני מזמינה אתכם אל תהליך הצמיחה של כותבי הגיליון הזה‪ ,‬המעניק לקוראיו כלים‬
‫להתמודדות אישית וחברתית ומאחלת לכם חג שמח‪ ,‬שתהיה השנה הזאת שנה של‬
‫יצירה‪ ,‬הגשמת חלומות‪ ,‬בריאות טובה והשבת הבנים לגבולה של הארץ שלנו‪.‬‬
‫קריאה נעימה‬
‫יהודית‬
‫‪4‬‬
‫חלָה‬
‫התְ ָ‬
‫קמִילָה הִיא ַ‬
‫ְ‬
‫נורית צדרבוים‬
‫ילה‬
‫ילה ְּונ ִב ָ‬
‫ָד ְע ִּתי ֶׁש ְּק ִמ ָ‬
‫יַ‬
‫ֵהם אֹות ְל ַה ְת ָח ָלה‪,‬‬
‫ימן ְל ִה ְת ַח ְּדׁשּות‪.‬‬
‫ִס ָ‬
‫ְגֹורה‬
‫ָד ְע ִּתי ֶׁש ָה ֶרגַע ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו ֲא ִני ּכֹה י ָ‬
‫יַ‬
‫יָבֹוא ִלי ִל ְקרֹא ֵא ַלי ִּת ְג ָרה‪.‬‬
‫אתי ֵמ ֵה ָח ְלׁשּות‪.‬‬
‫ָר ִ‬
‫יֵ‬
‫יֹוד ַעת‬
‫ו ְִנ ַח ְמ ִּתי ֵא ֵלי ַע ְצ ִמי ְּכ ַ‬
‫עֹולה‪.‬‬
‫ידה‪ִ ,‬היא ּגַם ַה ֶּד ֶרָך ָה ָ‬
‫ֶׁש ְּמ ִע ָ‬
‫יצה‬
‫ְא ְצ ָּב ִעי ַה ְּמ ִצ ָ‬
‫ָדי ו ֶ‬
‫יתי ֶאת ַּכּפֹות י ָ‬
‫ָר ִא ִ‬
‫יתה‪ִ ,‬היא זְ ַמ ִּנית‪,‬‬
‫ֶׁש ִּמ ָ‬
‫יצה‪.‬‬
‫ָאּמ ִּתי ָׁש ְל ָחה ֵא ַלי ְק ִמ ָ‬
‫ֵעת ָ‬
‫ֶׁש ַה ָּמקֹום ַהּנָמּוָך ְּב ַת ְח ִּתּיֹות ַה ְּׁשאֹול‬
‫יצה‬
‫ִס ַּמ ְנ ִּתי ְל ַע ְצ ִמי ְק ִפ ָ‬
‫ּמֹוביל ֶאת ַּד ְר ִּכי ִל ְגּדֹל‪,‬‬
‫הּוא ַה ְּׁש ִביל ֶׁש ִ‬
‫יצה‪.‬‬
‫ְק ָ‬
‫ָד ְע ִּתי ֶׁשּזֹו ֵעת ַהּי ִ‬
‫ְוי ַ‬
‫ׂשֹוני‪.‬‬
‫אּולי יֹום ְׂש ִ‬
‫ְהא ּגַם ַ‬
‫סֹוני י ֵ‬
‫ֶׁשּיֹום ֲא ִ‬
‫יכת ַה ִּת ְקוָה‬
‫יתי ַע ְצ ִמי ִּב ְׂש ִמ ַ‬
‫ִּכ ִּס ִ‬
‫ּטֹובה‪.‬‬
‫יחה ַה ָ‬
‫ְּכמֹו ְּכ ֵמ ָהה ְמ ַח ָּכה ַל ְּצ ִמ ָ‬
‫ָתי‬
‫סּותי ְּבעֹונ ִ‬
‫ְתה ִלי ְּכ ִ‬
‫ו ְִהיא ָהי ָ‬
‫יע ְׁש ָע ִתי‪.‬‬
‫ֵעת ִח ִּכ ִתי ָל ֵעת ּבֹו ַּת ִּג ַ‬
‫יעה ְונ ְָג ָעה‬
‫ָעים ֶׁש ְּׁש ָע ִתי ִה ִּג ָ‬
‫ָהיּו ְרג ִ‬
‫ּפֹוגגָה‪.‬‬
‫ַא ֵח ִרים ֶׁש ָּב ֶהם ִה ְת ְ‬
‫וֲ‬
‫יחה‬
‫ָד ְע ִּתי ִר ְג ֵעי ִׂש ְמ ָחה ְּב ִעּתֹות ְצ ִמ ָ‬
‫ָּכָך י ַ‬
‫ְוגַם ּתּוגָה‬
‫ְּכ ֶׁש ָה ְל ָכה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ּצמְחּו‬
‫הּׁשָנ ִים ׁשֶ ָ‬
‫ַ‬
‫ה ְלאָה‬
‫ּמּנ ִי וָ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫ִ‬
‫נורית צדרבוים‬
‫ְה ְלָאה‬
‫נֹותי ָצ ְמחּו ָל ֶהן ִמ ֶּמ ִּני ו ָ‬
‫ְׁש ַ‬
‫ִה ְג ִּדילּו ַל ֲעׂשות‪.‬‬
‫ָׁש ְב ִּתי ִמ ֶּנגֶד ָּבן ִל ְצּפֹות‬
‫ְל ִע ִּתים י ַ‬
‫ָעים ֶׁש ָּגוְעּו ַלּמּות‬
‫ְעינֵי ַטחּו ֵמ ְראּות ְרג ִ‬
‫וֵ‬
‫מּובסֹות‬
‫ו ְַדּקֹות ָ‬
‫ְּבעֹוד‬
‫נֹוגסֹות‪.‬‬
‫נֹותי ָהיּו ֶאת זְ ַמּנָן ֶׁש ָּלן ְ‬
‫ְׁש ַ‬
‫ַהּכֹל ְס ִב ִיבי ּגָדֹול ִמ ְת ַר ֵחב‪,‬‬
‫ֶלד – ַה ֵּלב‬
‫ִעם ָּכל י ֶ‬
‫ְוגַם ַה ְּכ ֵאב‪.‬‬
‫צֹור ַח‬
‫ַהּקֹול ֵ‬
‫ָדם‪.‬‬
‫ּגַם נ ַ‬
‫ְצֹומ ַח‪.‬‬
‫ו ֵ‬
‫ְה ְלָאה‬
‫נֹותי ָצ ְמחּו ָל ֶהן ִמ ֶּמ ִּני ו ָ‬
‫ְׁש ַ‬
‫רֹוד ֶפת‪,‬‬
‫יהן ֶ‬
‫ָאח ֵר ֶ‬
‫ַא ִני ֲ‬
‫וֲ‬
‫הֹוד ֶפת‬
‫ֶאת ַה ַּמ ָּׂשא ַה ָּכ ֵבד ֶ‬
‫ְצֹומ ַחת ִא ָּתן ְל ִא ִטי‬
‫ו ַ‬
‫יֹוד ַעת ֶׁשעֹוד ְמ ַעט ָקט‬
‫ְּכמֹו ַ‬
‫ַחד יָד ְּביָד‪.‬‬
‫ִנ ְצ ַעד י ַ‬
‫ֵהן‪,‬‬
‫ָדלּו ָל ֶהן ָע ַלי‬
‫ַה ָּׁש ִנים ֶׁשּג ְ‬
‫ַא ִני‪,‬‬
‫וֲ‬
‫ילי‪.‬‬
‫אֹותן ְלתֹוָך ֵל ַ‬
‫ֶׁש ָּס ַפ ְר ִּתי ָ‬
‫ֶׁש ֵּכן‪,‬‬
‫ָכֹוח‬
‫ַּביט נ ַ‬
‫ִנ ְצ ַעד יָד ַּבּיָד ְונ ִ‬
‫ימה‬
‫ְק ִד ָ‬
‫וָ‬
‫ו ְָרחֹוק‬
‫ָבֹוּה‬
‫ְוג ַ‬
‫ֶל ֱאסֹף ּכ ַֹח‬
‫ּול ָה ִבין ֶׁש ָּכ ָכה זֶה ִל ְצמ ַֹח‪.‬‬
‫ְ‬
‫‪6‬‬
‫מּׁשֶהּו‬
‫ַ‬
‫דן ספרי‬
‫ּומ ַר ֵּטט‪,‬‬
‫ַמ ֶּׁשהּו ַחם ְ‬
‫רּוח‬
‫זֶה ֹלא ָה ַ‬
‫ּדֹובר ֱא ֶמת‬
‫ּכֹובׁש‪ֵ ,‬‬
‫ַמ ֶּׁשהּו ֵ‬
‫רֹוצה ִל ְדהֹר‬
‫ָאּתּה ֶ‬
‫ָ‬
‫תּוח‪,‬‬
‫ַל ַׁש ַער ַה ָּפ ַ‬
‫ה”ֹלא” הּוא ֵּכן‪,‬‬
‫אּולי ָׁש ָעה ְּכ ֵׁש ָרה ָּכ ֵעת‬
‫ַ‬
‫ָל ָבן‪ָׁ ,‬שחֹר‬
‫ַּב ָׁשה‬
‫ֶּד ֶרָך יָם ְּבי ָ‬
‫ֶבר ְּב ִא ָּׁשה‬
‫ֶּד ֶרָך ּג ֶ‬
‫ּפֹור ִצים ִּכ ְר ֵע ִבים ַלאֹור‪,‬‬
‫ְהם ְ‬
‫וֵ‬
‫ִנ ְב ֵטי ִּת ְקוָה ֵמ ֲא ָד ָמה ָק ָׁשה‪.‬‬
‫פגישה צילום‪ :‬אריק בלטינשטר‬
‫‪7‬‬
‫חּיִים‬
‫ה ַ‬
‫ּבקִיעֵי– ַ‬
‫ְ‬
‫יוכבד יעיש‬
‫זֹוהר‬
‫ׁש ֶֹבל ֵ‬
‫ְּכ ָפנָס ְּב ִפּנַת ָה ְרחֹוב‬
‫ָּב ִעיר‬
‫ֵמ ִאיר‬
‫ְּב ַלי ְָלה ָחׁשּוָך‬
‫ְאֹותְך‬
‫אֹותי ו ְ‬
‫ִ‬
‫ַה ָּׁש ַמיִם‬
‫רּועי ֲענ ִָנים ְצח ִֹרים‬
‫זְ ֵ‬
‫ְמ ַר ְּמזִ ים ִעם ִנ ְצנּוץ‬
‫ּכֹוכ ִבים‬
‫ָ‬
‫י‪-‬ה ַחּיִים‬
‫יע ַ‬
‫ֶאל ְּב ִק ֵ‬
‫ּנֹותרּו‪.‬‬
‫ֶׁש ְ‬
‫ֵמ ֵעת ְל ֵעת‬
‫ַחּיָה ֲא ִני‬
‫ְׁשימֹון ִמ ְד ָּב ִרי‬
‫ִּבּי ִ‬
‫יֹוני‬
‫ִּד ְמ ִ‬
‫זֹורם‬
‫ׁשֹופ ַע‪ֵ ,‬‬
‫ֵ‬
‫ַחי ְָכ ִני‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עפָה‬
‫ּכְמֹו צִּפֹור ׁשֶ ָ‬
‫לירון עובדיה*‬
‫יֹורד ַע ְכ ָׁשו‪,‬‬
‫ּיֹורה ֵ‬
‫ַה ֶ‬
‫ְּכמֹו ִצּפֹור ֶׁש ָע ָפה‪,‬‬
‫ָׁשים ֶׁש ָע ִפים‪,‬‬
‫ְּכמֹו ָּכל ָה ֲאנ ִ‬
‫ּפֹור ֶצת ִמ ְל ָח ָמה‪.‬‬
‫ְּב ִל ִּבי ֶ‬
‫ְתה‪,‬‬
‫ֶרת ַה ָּבי ָ‬
‫ַא ִני חֹוז ֶ‬
‫וֲ‬
‫ְּכמֹו ְס ָע ָרה‪,‬‬
‫ְּכמֹו ִצּפֹור ֶׁש ָע ָפה‪.‬‬
‫*תלמידה בת ‪ 7‬שנים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ּפעַר ּבִי ּתְבּונ ָה ׁשֶל‪ ‬יֹום‬
‫ְ‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫ְּפ ַער ִּבי ְּתבּונָה ֶׁשל יֹום‬
‫ַר ָח ִנית‬
‫ְמ ַב ֶּק ֶׁשת ָה ַעיִן ַהּז ְ‬
‫יעה ִהיא ֶּכ ֶתר‬
‫ּגַם ְׁש ִק ָ‬
‫ֹלהים‬
‫ַה ִּמ ְת ַר ֶח ֶבת ְּכ ֵעינֹו ֶׁשל ֱא ִ‬
‫ָחה‬
‫ִמ ְת ַע ֵּצם ִל ְרו ָ‬
‫ְׁש ִקיפּות ִהיא ֲה ָט ַלת עֹגֶן‬
‫ימה‬
‫מ ְַג ִּדיל ְּפ ִע ָ‬
‫ְּב ָבבּוָאת ַה ָּׁש ַמיִם‪.‬‬
‫ימה‬
‫עֹוד ְּפ ִע ָ‬
‫ימה‪.‬‬
‫וְעֹוד ְּפ ִע ָ‬
‫עּורה ְּב ִה ָּלה ֶׁשל ז ַֹהר‬
‫ָה ַעיִן ְּפ ָ‬
‫ּובָאה‬
‫ְמ ָק ֶר ֶבת ָ‬
‫ּומ ָק ֶר ֶבת‬
‫ּובָאה ְ‬
‫ָ‬
‫ֶׁשת ִאיׁשֹון ִמ ְת ַר ֵחב‬
‫ּפֹוג ֶ‬
‫ָאּפ ִרים ַה ַּמיִם‬
‫ַל‪ּ-‬כ ַח ְל ַחל ִמ ְת ְ‬
‫ַלּג ְ‬
‫ְּבגֹון ַה ְּסג ְ‬
‫יֹוצ ִרים ְּב ִל ִּבי ֶּפ ַתח ְל ַׁש ֲע ֵרי ָׁש ַמיִם‪.‬‬
‫ְ‬
‫שקיעה צילום‪ :‬אשורר‬
‫‪10‬‬
‫ּפּז ֵר‬
‫מתְ ַ‬
‫ה ְּכאֵב ִ‬
‫ְּכׁשֶ ַ‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫*לזכר אלעד ריבן‬
‫ׁשֹוכ ִבים ְמ ֻע ָּל ִפים ְּב ָׁש ַמיִם ִחּו ְִרים‬
‫ְּכ ֶׁש ַה ְּכ ֵאב ִמ ְת ַּפּזֵר ָה ֲענ ִָנים ְ‬
‫ּתֹועה ְמ ַת ְע ַּת ַעת ְּב ֶא ְצ ְּבעֹות ַה ַּכ ְר ֶמל‬
‫רּוח ָ‬
‫ַרק ַ‬
‫יח‪.‬‬
‫רּורי ִּפ ַ‬
‫עֹוׂשה ָּב ֶהם ֵּפ ֵ‬
‫ֶׁש ַה ֲח ִריכֹות ָ‬
‫ירי ֵא ֶפר ִנ ְל ָּכ ִדים ְּב ֵעי ַניִָך‬
‫ַר ִּג ֵ‬
‫ּג ְ‬
‫ְזֹולגֹות‬
‫ְה ְּד ָמעֹות ָּבאֹות ו ְ‬
‫ׁשֹותיִָך ו ַ‬
‫לֹוכ ֶדת ִר ְג ַ‬
‫ָאספּות ֶ‬
‫ִירּה ֶׁשל ֵה ְ‬
‫ֲאו ָ‬
‫ָאבק ֶה ָחנּוק‬
‫ַעל ֶה ָ‬
‫לּוחה ֹלא ַמ ֲחיָה אֹותֹו‪.‬‬
‫ֶׁשָאף ִט ַּפת ַמיִם ְמ ָ‬
‫בֹותיִָך‪.‬‬
‫ְה ֶר ֶמץ ֶׁש ָּב ַער ְּב ִר ְכ ֵסי ַה ַּכ ְר ֶמל ִה ְב ִעיר ָּכל ַּפ ַעם ֵמ ָח ָדׁש ֶאת ַמ ְח ְׁש ַ‬
‫וָ‬
‫רּוח ָח ְטפּו אֹותֹו ִמ ֵּמָך‬
‫ַער ַהּזֶה ֶׁשּיַד ָה ֵאׁש ְויַד ָה ַ‬
‫ָאּת הֹוגָה ּבֹו ַּבּנ ַ‬
‫ְ‬
‫ְָאּת הֹוגָה ַּב ַּמ ֲא ֶכ ֶלת ָה ֵאׁש‬
‫ו ְ‬
‫ּומ ִּפיו‬
‫חֹוטמֹו ִ‬
‫רּוח ֶׁש ָח ְס ָמה ֶאת ָה ֲאוִיר ִמ ְ‬
‫ָּב ַ‬
‫יכה ִל ְרקֹד ִּב ְּתזָזִ ּיֹות ֻמ ְפ ַר ַעת‬
‫ְָאּת ַמ ְמ ִׁש ָ‬
‫ו ְ‬
‫ּמֹולָך ַה ָּקדּום‬
‫ֲא ִני ַה ֵ‬
‫ְׁש ִּליט ַה ֶּט ַבע‪.‬‬
‫רּוח‪.‬‬
‫רֹוקדֹות ְּב ֻמ ְפ ָרעּות ִמ ְת ַמ ֶּׁש ֶכת ִעם ָה ַ‬
‫ּולׁשֹונֹות ָה ֵאׁש ְ‬
‫ְ‬
‫ִרּקּוד ְמ ֻׁשּגָע ֶׁש ַרק ַה ֶּט ַבע יָכֹול ְל ַה ְמ ִציא ְּב ַדּקֹות ֲחפּוזֹות‪.‬‬
‫ימה‬
‫ַער ַהּזֶה ֶׁש ָרץ ָק ִד ָ‬
‫ְהּנ ַ‬
‫וַ‬
‫ִּב ְנ ִחיׁשּות ְוא ֶֹמץ‬
‫ַפׁשֹו‬
‫ָתן ֵמ ַע ְצמֹו ְונ ְ‬
‫נַ‬
‫ָענַד ְל ִל ֵּבנּו ָר ִביד ֶׁשל אֹור‬
‫ָאח ָריו‪.‬‬
‫הֹול ִכים ֲ‬
‫ידה ַל ְ‬
‫ַאוַת י ְִח ָ‬
‫ּג ֲ‬
‫‪11‬‬
‫עבָר‬
‫ה ָ‬
‫ק ְּלפִי אֶת ֶ‬
‫ַ‬
‫סיגל מגן‬
‫ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר ‪-‬‬
‫ַעת‬
‫ַה ְר ִׁשי ָלָך ׁשּוב ָלג ַ‬
‫ְּבע ֶֹמק ַה ְּכ ֵאב‬
‫ַה ְמ ַב ֵּקׁש ָמזֹור‪.‬‬
‫ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר ‪-‬‬
‫ִּב ְט ִחי ְּב ֵעץ ַה ַּד ַעת‬
‫ְׁשר‬
‫ילָך ַהי ֵ‬
‫ּיֹוב ֵ‬
‫ֶׁש ִ‬
‫ֶאל ֵע ֶבר ַקו ָהאֹור‪.‬‬
‫ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר ‪-‬‬
‫ַה ְר ִׁשי ָלָך ְל ַה ִּביט ּבֹו‬
‫חּומה‪,‬‬
‫ְּב ַעיִן ַר ָ‬
‫עֹוטה ִמ ְׁש ָקף ָורֹד‪.‬‬
‫ָ‬
‫ַק ְּל ִפי ֶאת ֶה ָע ָבר ‪-‬‬
‫ֶאת ָּכל ְק ִלּפֹות ַה ַּפ ַחד‪.‬‬
‫וְָאז‪ְ ,‬לָאט ְלָאט ‪-‬‬
‫ִחזְ ִרי ׁשּוב ַל ֲעמֹד‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ע ַּליְִך‬
‫ע ְל ַ‬
‫הּׁשִיִרי ַ‬
‫ַ‬
‫סיגל מגן‬
‫ַה ִּׁש ִירי ַע ְל ַע ַּליִָך‪,‬‬
‫ְּת ִני ָל ֶהם ָלעּוף‪.‬‬
‫ִּפ ְר ִעי ֶאת ַּת ְל ַּת ַּליִָך‪,‬‬
‫ַה ְר ִׁשי ְלקֹול ַה ֶּפ ֶרא‬
‫ִע ְמ ִדי ְּבגֵו זָקּוף‪.‬‬
‫ִל ְבק ַֹע ִמ ְּגרֹונֵָך‪.‬‬
‫ָר ַח‬
‫ְלאֹור ְׁש ִביל ַהּי ֵ‬
‫ַה ִּׁש ִירי ַע ְל ַע ַּליִָך‪,‬‬
‫לֹומָך‪.‬‬
‫ִר ְק ִדי ֶאת ֲח ֵ‬
‫ִּב ְט ִחי ְּב ֵלב י ִַּציב‪.‬‬
‫חּוׁשיִָך‬
‫ִר ְק ִדי ְּב ָכל ַ‬
‫ָאביב‪.‬‬
‫ֶאת ֶק ֶסם ָה ִ‬
‫פריחה באביב צילום‪ :‬אריק בלטינשטר‬
‫‪13‬‬
‫בִּ שְׂדֹות הַּבּור‬
‫דובב לביא‬
‫ּכֹות ֶרת‪.‬‬
‫מּוטי ֶ‬
‫ש ֵ‬
‫ִּבשְׂדֹות ַהּבּור ַעל ִמ ְפ ָּת ִני ְּג ֵד ִלים ְּפ ָר ִחים ְׁ‬
‫יח ָתם‪,‬‬
‫עֹוב ֵרי א ַֹרח ְל ַה ִּביט ִּב ְפ ִר ָ‬
‫ְּב ֵאין ְ‬
‫ש ֵמי ְּת ֵכ ֶלת‪.‬‬
‫ֵע ִּבְׁ‬
‫י ְַצ ִמיחּו ַרק ִּג ְבעֹול נֹוג ַ‬
‫ׁשֹוכנֵי ָה ִרים‪.‬‬
‫יהם ְ‬
‫ֶחזּו ַּב ֲא ֵח ֶ‬
‫ְרוּויֵי ִק ְנָאה י ֱ‬
‫לּו ָאָך י ְָדעּו ִּכי ַּגם ֵהם ִמ ְת ַה ְּד ִרים‪,‬‬
‫ַע ְק ֵרם‪.‬‬
‫ש ִּמּׁש ֶֹרׁש י ַ‬
‫אדם ֶׁ‬
‫ְּב ֵאין ָ‬
‫ָאד ָמ ִתי‪ֹ ,‬לא י ְִצ ַמח ָאף ַּד ְר ַּדר‪.‬‬
‫ו ְָכאן‪ְּ ,‬ב ְ‬
‫ּקֹופ ַחת ְּת ַק ַּפח ַח ָּמ ָתּה‪,‬‬
‫ַה ַח ָּמה ַה ַ‬
‫וְָאף ִא ָּכר ֹלא יִזְ ַרע ֶאת ִל ְב ֵטי ַה ָּמ ָחר‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫הּזְמַן‬
‫ּפ ְגעֵי ַ‬
‫ִ‬
‫דובב לביא‬
‫ִּפ ְג ֵעי ַה ְּז ַמן ֶׁש ֵּת ַדע ָָא ֶרץ‬
‫ּיּומי‬
‫ָפרּו ֶאת יְסֹוד ִק ִ‬
‫ַּבל י ֵ‬
‫שֹּלא ָט ֲעמּו‬
‫שי ֲא ָרזִ ים ֶׁ‬
‫ש ְרֵׁ‬
‫ְּכָׁ‬
‫רֹומי ַצ ַּמ ְר ָּתם‪.‬‬
‫שב ְס ָע ָרה ִּב ְמ ֵ‬
‫ַמ ַּׁ‬
‫ְארץ ֵּת ַדע ַּבּצ ֶֹרת‪,‬‬
‫יֵׁש ו ֶ‬
‫ָבים ֲח ֵר ִבים‪.‬‬
‫ו ְִנ ְב ֵטי ִל ִּבי ֹלא י ְַב ְצ ְּבצּו ֵּבין ְרג ִ‬
‫יח ָתם‪,‬‬
‫ש ָלה ְּפ ִר ָ‬
‫ַּב ֵּס ֶתר ְּכ ָבר ָּבְׁ‬
‫הּותי‪.‬‬
‫מּונים ְּבע ֶֹמק ַמ ִ‬
‫ְהם ְט ִ‬
‫וֵ‬
‫שלכת צילום‪ :‬אריק בלטינשטר‬
‫‪15‬‬
‫לְעֹולָם אֹו ֶד ָּך‬
‫חיים עמר‬
‫אֹוד ָּך ֵא ִלי ִּכי ִהּנ ִֵני‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ְאינ ִֶּני‪.‬‬
‫ְּב ֶט ֶרם ֵא ֵלָך ו ֵ‬
‫ִאם ֵאין ׁשֹווֶה ְל ַה ְנ ִח ִיני‬
‫עֹוד ִּני‪.‬‬
‫אֹוד ָּך ֵא ִלי ְּב ֶ‬
‫ֶ‬
‫ילָך‬
‫קֹורא ִּבי ֵל ֵ‬
‫ִהּנ ִֵני ָקרּוא ְל ֶמ ֶלָך ‪ְׁ /‬שאֹון ַה ֶּמ ְר ָּכ ָבה ‪ֵ /‬‬
‫ָאָך ֵאין ָלבֹוא ‪ֶ /‬אל ַׁש ַער ַה ֶּמ ֶלָך‬
‫ִּב ְלבּוׁש ַׂשק ‪ּ /‬גַם ְל ֵבן ֶמ ֶלָך‪.‬‬
‫עֹול ְמְך‬
‫ָמים ְּב ָ‬
‫טֹוב ִלי יֹום ַּב ֲח ֵצ ְרְך ‪ִּ /‬ב ְמֹלאת ִלי ַהּי ִ‬
‫ַּמ ְרְך‬
‫ָּפ ַת ְח ָּת ַׂש ִּקי ‪ְ /‬ל ַמ ַען ְיז ֶ‬
‫נָא ָאל ִּת ְׁשָאל ‪ִ /‬מי ַּב ֲח ֵצ ֶריְך‬
‫אֹודה ְלְך ֵא ִלי‬
‫ֶ‬
‫עֹודי ַחּיִים‬
‫ְּב ִ‬
‫אתי ֵחן‬
‫ִאם נָא ָמ ָצ ִ‬
‫ְּב ֵעינֶיְך‪ִ ,‬אם‬
‫ָה ֵעץ נָתּון ִלי‬
‫הּוא ֵעץ ַחּיִים‪.‬‬
‫ֵע ִיני ְּתלּויָה ְּבְך‬
‫ֵּתן אֹות ְל ַחּיִים‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫מלָה‬
‫ח ְ‬
‫ֶ‬
‫שושנה ויג‬
‫ָאה ָבה‪.‬‬
‫ַּכ ָּמה ֶח ְמ ָלה יֵׁש ַּב ִּמ ָּלה ֲ‬
‫ָחים‬
‫קֹוראת ָּב ְרו ִ‬
‫ֲא ִני ֵ‬
‫זֹור ַע ַעל ַה ַּדף ֶׁש ְּלְך‬
‫ָאּתה ֵ‬
‫ֶׁש ָ‬
‫ָאּתה ָצ ֵמא ְל ֶח ְמ ָלה‬
‫ַּכ ָּמה ָ‬
‫ָאּתה ְמ ַגּיֵס ֶאת ִנ ְׁש ָמ ְתְך‬
‫ְּכ ֶׁש ָ‬
‫ְל ָכל ֲע ִׂשּיַת ַה ִּמ ְצוֹות‬
‫ּומלֹואֹו‪.‬‬
‫עֹולם ְ‬
‫ָאּתה ְמ ַקּיֵם ָ‬
‫ָ‬
‫ָׁשים ֲא ִני ַמ ִּכיר‬
‫יֹוד ַעת‪ַּ ,‬כ ָּמה ֲאנ ִ‬
‫ָאּת ַ‬
‫ְ‬
‫עֹולם ַעד ָק ֵצהּו‪.‬‬
‫ִמ ְק ֵצה ָה ָ‬
‫אֹותְך‬
‫אדם ֶׁש ַּמ ִּכיר ְ‬
‫ַע ְכ ָׁשו ָצ ִריָך ִל ְמצֹוא ֶאת ָה ָ‬
‫ימה‬
‫ְּב ִלי ְּג ִל ָ‬
‫ְּב ִלי ְצ ָלב‬
‫ְּב ִלי ַׂשק‬
‫ְּב ִלי ְּכ ֵלי ַהּק ֶֹדׁש‪.‬‬
‫ָצ ִריָך ִל ְמצֹוא ְלְך‬
‫אדם ִעם ֶח ְמ ָלה‪.‬‬
‫ָ‬
‫‪17‬‬
‫מיִם‬
‫ז ְִרעֵי ַ‬
‫שושנה ויג‬
‫אֹוס ֶפת זִ ְר ֵעי ַמיִם‬
‫י ְַל ָּד ִתי ֶ‬
‫קֹוראת ִּב ְׁשמֹות ָח ְכ ָמה ַל ְּב ִריָאה ַה ְּצ ֻה ָּבה‬
‫ֵ‬
‫ּובָאה ַה ֶּׁש ֶמׁש‬
‫ָ‬
‫ָדּה‬
‫ִנ ְמ ֶה ֶלת ְּב ַכף י ָ‬
‫ֶרת ְּב ִקימֹונֹו‬
‫ָּפ ִנית ְמ ֻצּי ֶ‬
‫ְּכמֹו י ָ‬
‫זֹורם ִמ ַּב ִּדים ְק ַט ִּנים‬
‫ַה ֶּמ ִׁשי ֵ‬
‫ָצהֹב ָּכחֹל‬
‫ַקּוִים ַּד ִּקים ֶׁשל ִע ָּפרֹון‬
‫עֹולם‬
‫ֶרת ִלי ָ‬
‫ְמ ַצּי ֶ‬
‫ֶׁשת‬
‫ְמ ֻבּי ֶ‬
‫ַמ ְח ִּביָאה ַּב ֵּס ֶתר‬
‫תּוח‬
‫ִצּפֹור ְק ַטּנָה ָּבא ֶֹפק ַה ָּמ ַ‬
‫ַהּב ֶֹקר ִה ְת ַה ֵּפָך ָלנּו ְל ַמ ָּטה ֶּׁש ֶמׁש‬
‫ּומ ַעל ַהּיָם‪.‬‬
‫ֵ‬
‫ָרחֹוק ָרחֹוק‬
‫ָּת ְפ ִל ִיגי ַעד יָבֹוא‬
‫יְבּול ַה ֶּק ֶסם‬
‫ְוי ְַנ ִּביט ָּבנּו‬
‫רּורים‬
‫ַה ִ‬
‫זֲ‬
‫ַסי ְניָר‬
‫ְּכ ָפנ ֵ‬
‫טֹוקיֹו‪.‬‬
‫ִּב ְרחֹובֹות ְ‬
‫‪18‬‬
‫אנ ִי‬
‫חנ ָה ׁשֶּׁשְמָּה ֲ‬
‫ּבתַ ֲ‬
‫ְ‬
‫אירית וייסמן –מינקוביץ‬
‫ַחל ְּכ ֶׁש ֶא ְפּגֹׁש ֶאת ַע ְצ ִמי‬
‫ַה ַּמ ָּסע ֶׁש ִּלי י ֵ‬
‫ְּב ַת ֲחנָה ֶׁש ְּׁש ָמּה ֲא ִני‪.‬‬
‫ָצ ִריְך א ֶֹמץ ְל ַה ְר ִחיק ְּכ ֵדי ְל ַה ִּכיר ֶאת ח ֶֹמר ַה ַחּיִים‬
‫ַע ַליִם‪.‬‬
‫נֹוב ֶרת ְּבָארֹון ַהּנ ֲ‬
‫ֲא ָבל ֲע ַדיִן ֲא ִני ֶ‬
‫ַע ַלּיִם ֶא ְנ ַעל‪.‬‬
‫ֶט ֶרם ֶה ְח ַל ְט ִּתי ֵאּלּו נ ֲ‬
‫ּדּורים ַר ִּבים עֹוד ְּל ָפנַי‬
‫ִס ִ‬
‫ְל ַחּזֵר ַעל ִּפ ְת ֵחי ֲחלֹומֹות ְּכ ֶׁש ִריק ְמ ַק ֵּדם ֶאת ָּפנָי‪.‬‬
‫ָאח ֶרת‪.‬‬
‫נֹותי ָה ֲעקּורֹות ָּב ֲא ָד ָמה ֶ‬
‫ִל ְׁשּתֹול ֶאת ְׁש ָ‬
‫הֹומּיָה‪.‬‬
‫ֵא ִיני יֹונַת ָׁשלֹום‪ּ ,‬גַם ֹלא יֹונָה ִ‬
‫ֲא ִני יֹונַת ָמדֹון !‬
‫ַּק ִרים ַּב ֲח ֵצ ִרי‬
‫עֹור ִבים ְמנ ְ‬
‫ְ‬
‫ַּק ֶרת ָּב ֲא ָד ָמה‬
‫עֹודי ְמנ ֶ‬
‫ְּב ִ‬
‫ְאין ְּבי ִָדי ָׁש ָר ִׁשים‪..‬‬
‫וֵ‬
‫‪19‬‬
‫ּתְַרּגִילֵי זְמַן‬
‫אירית וייסמן –מינקוביץ‬
‫ָאחת‬
‫ַּת ֶקת ֶאת ַה ָּׁש ָר ִׁשים ֵמ ֲא ָד ָמה ַ‬
‫ֲא ִני ְמנ ֶ‬
‫ָאח ֶרת‪.‬‬
‫ִל ְנּבֹוט ָּב ֲא ָד ָמה ֶ‬
‫ַהּכֹל זְ ַמ ִּני‪.‬‬
‫ָאחר‬
‫ַּמן ִלי ַה ְּז ַמן זָן ֵ‬
‫ִמ ֵּדי זְ ַמן ְמז ֵ‬
‫ָמה ֶאת ַה ְּז ַמן‬
‫ּוכ ֶׁש ֲא ִני ֹלא נ ָ‬
‫ְ‬
‫רֹועה ֶאת ַה ִּמ ִּלים ְּב ִׁש ְט ֵחי ַה ִּמ ְר ֶעה‬
‫ֲא ִני ָ‬
‫ָאח ֵרי ַה ְּצ ִליל‪.‬‬
‫הֹול ֶכת ֲ‬
‫ֶ‬
‫יע קֹולֹו ֲא ָר ִעי‬
‫ַה ְּז ַמן ַמ ְׁש ִמ ַ‬
‫ימה‬
‫ְה ִּמ ִּלים ַמ ְפנֹות ֶא ְצ ַּבע ַמ ֲא ִׁש ָ‬
‫וַ‬
‫ֶקת ִל ְפצ ַֹע ָּב ֶהן‪,‬‬
‫ְּכ ֶׁש ֲא ִני ְמ ַדּי ֶ‬
‫ָאד ַמת ַחּיַי‬
‫נֹופ ִלים ַעל ְ‬
‫ֲח ָל ִלים ַר ִּבים ְ‬
‫ּגַם ֲא ִני‪.‬‬
‫ָט ְל ִּתי ַעל ַע ְצ ִמי ֶאת ַּת ְפ ִקיד ַה ִּדין‬
‫נַ‬
‫ידי יֹום ֲא ִני ִנ ְׁש ֶּפ ֶטת‬
‫ִמ ֵ‬
‫הֹורג‬
‫ּומֹוצאת ַל ֵ‬
‫ֵ‬
‫ַחּיִים ֶׁשל ָמוֶת‬
‫ֻּכים‪.‬‬
‫ַחּיַי ֲאר ִ‬
‫‪20‬‬
‫הּׁשִיָרה עֹולָה‬
‫וְ ַ‬
‫חּיִים ספטי‬
‫ַ‬
‫ׁשֹורר‬
‫יֹוצאת ְל ֵ‬
‫עֹולה‪ֵ ,‬‬
‫ירה ָ‬
‫ְה ִּׁש ָ‬
‫וַ‬
‫דֹובב ָח ָלל ַה ֵּלב‬
‫ְל ֵ‬
‫ֶיה‬
‫יהם ִנ ְג ִלים ְל ֵעינ ָ‬
‫ְעץ ָׁש ְר ֵׁש ֶ‬
‫ֶיה ִנ ְפ ָּתחֹות‪ֵ ,‬עץ ו ֵ‬
‫ְא ֶבן ְל ָפנ ָ‬
‫ֶא ֶבן ו ֶ‬
‫ְל ָׁש ָעה ַק ָּלה‪.‬‬
‫ָמים ַר ִּבים‪.‬‬
‫ְָאחר ָחתּום ַה ֵּלב י ִ‬
‫ו ַ‬
‫התעוררות צילום‪ :‬אריק בלטינשטר‬
‫כתבות‬
‫געגוע אל שירי הנשמה‬
‫שירה יגיל‬
‫עֹולה‬
‫ָּפנֵינּו ֶאל ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ָ‬
‫מילים ‪ :‬יצחק שנהר‬
‫לחן‪ :‬דניאל סמבורסקי‬
‫עֹולה‬
‫ָּפנֵינּו ֶאל ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ָ‬
‫ַּד ְר ֵּכנּו ׁשּוב ּפֹונָה ִמזְ ָר ָחה‬
‫דֹולה‬
‫צֹופים ִל ְק ַראת ָׁש ָעה ְּג ָ‬
‫ָאנּו ִ‬
‫ָפ ֵׁשנּו עֹוד ֹלא ָׁש ָחה‪.‬‬
‫זְ קֹוף ָהרֹאׁש נ ְ‬
‫רשת"‬
‫ֶמ ֶ‬
‫הפזמונים שנבחרו למצעד בחודש יוני בפרויקט "ז ֶ‬
‫אולי מזכירים לנו את "ארץ ישראל היפה" דרך השירים‬
‫של פעם‪ .‬אך האם הם מייצגים את הסגנונות המוזיקליים‬
‫והמילוליים הייחודים לנו‪ ,‬או שמטרתם היא לשמר ולהזכיר‬
‫את המורשת התרבותית שעליהם קמה המדינה תוך‬
‫התרפסות על נוסטלגיה שיש בה מן הזיכרון הקולקטיבי‬
‫המשמר את תרבות ארצנו ?‬
‫ההרהורים באו בעקבות כתבתו של עודד אסף מתוך מוסף‬
‫"תרבות וספרות" "הארץ" שישי ‪.22.7‬‬
‫אומר אסף בציניות‪" :‬המשעולים בין דגניה לכנרת מובילים‬
‫עכשיו לחופי רחצה בתשלום"‪.‬‬
‫ֶמ ֶר ֶשת" שבחרו את מצעד‬
‫ובכן‪ ,‬מי הם אותם אנשי "ז ֶ‬
‫הפזמונים של המורשת התרבותית המייצגת את הזמר‬
‫העברי בראשית שנותיו?‬
‫ממי מושפעת בחירתם? ממורי המוזיקה במערכת החינוך?‬
‫או אולי מתנועות הנוער? או הצבא? אולי בית הוריהם הנחיל‬
‫להם את אהבת הארץ דרך שירי ארץ ישראל היפה והטובה?‬
‫או שמא רשת ג' או גל"צ בכל יום ב"ארבע אחרי הצהריים"?‬
‫אסף מציין בכתבתו מי הגיע לפסגת המצעד‪ .‬מלחינים כמו‬
‫מרדכי זעירא ודויד זהבי בולטים בין המקומות הראשונים‪.‬‬
‫"הליכה לקיסריה" (אלי‪ ,‬אלי)‪ ,‬שקיעה נוגה‪ ,‬ו"החליל" כולם‬
‫משל המלחין דויד זהבי‪ ,‬ו"היו לילות"‪" ,‬שלכת" ו"לילה לילה"‬
‫ֶמ ֶר ֶשת"‪.‬‬
‫משל זעירא‪ ,‬אלה זכו למקום של כבוד במצעד "ז ֶ‬
‫בלטו בהעדרם שירי אלכסנדר (סשה) ארגוב‪ .‬למשל שיר‬
‫"הרעות" שאת מילותיו כתב חיים גורי‪ .‬אסף משער שאולי‬
‫‪21‬‬
‫בשל דברים שאמרה בזמנו בשנת ‪ 2010‬אסתר עופרים על‬
‫השיר‪" :‬את "שיר הרעות"‪ ,‬אני לא שרה כבר הרבה שנים‪.‬‬
‫זה שיר אנכרוניסטי‪ .‬כששרתי אותו בגיל עשרים‪ ,‬זה עדיין‬
‫התאים לאווירה ולצרכים שהיו בארץ"‪.‬‬
‫את המקום הראשון לקח שירו של דוד זהבי ופניה‬
‫ברגשטיין "ניגונים" ואת המקום השני במצעד השיר "אני‬
‫מאמין" שידוע בשם "שחקי שחקי" למילים של שאול‬
‫טשרניחובסקי וללחן של טוביה שלונסקי (שהיה אבא של‬
‫אברהם שלונסקי)‪.‬‬
‫ֶמ ֶר ֶשת "?‬
‫אז מה מייצג בעצם המצעד של " ז ֶ‬
‫האם את קולה של האוטופיה בדמות "השירה בציבור" או‬
‫"חבורות הזמר" השרים בהרמוניה קולית מרגיעה המהווה‬
‫התרפקות נוסטלגית נעימה שאינה תובעת יתר על המידה‪.‬‬
‫מציפה ומרוממת את לב מאזיניה ומשכיחה מהם את צרות‬
‫היומיום בדמות כמו מאש‪ .‬כי הרי שפת השירים היא שפה‬
‫גבוהה‪ ,‬הן בתכניה והן במסר שלהם‪ .‬משולבים בשירים‬
‫פסוקי תנ"ך‪ ,‬ביאליק וטשרניחובסקי‪ ,‬שלונסקי‪ ,‬אלתרמן‪,‬‬
‫לאה גולדברג‪ ,‬רחל וגורי‪.)..‬‬
‫ֶמ ֶר ֶשת " מציג תמונת ישוב אידיאלית שאין בה שמץ של‬
‫"זֶ‬
‫ביקורת חברתית‪.‬‬
‫העדר ביקורת שאותה מכנה ובצדק אסף במאמרו בכינוי‬
‫"אוטופיה"‪ ,‬ולא סתם אוטופיה‪ ,‬אלא אוטופיה תוססת‪,‬‬
‫מלהיבה ושתלטנית‪ .‬זה לא מיקרי שאין אנו פוגשים בתכנים‬
‫בעלי מסר לוחמני‪ ,‬מרדני שמבקר את הנהגת הישוב‪,‬מציג‬
‫את אנשי השוליים הנואשים לעבודה ולפרנסה‪ .‬אנחנו לא‬
‫פוגשים שום שיר שכתב ברנר‪ ,‬או ס‪ .‬יזהר‪.‬‬
‫אמנם יש עדויות לתכנים שהושרו בפי הלוחמים כפי שכתב‬
‫יורם קניוק בספרו "תש"ח" ‪:‬‬
‫"הלכנו בהרים ושרנו‪:‬‬
‫"אנחנו הולכים כמו מתים"‬
‫או טקסט כגון ‪:‬‬
‫"כשהבחורות יהיו בקבוקים‬
‫הבחורים יהיו פקקים‬
‫דופקים‪ ,‬דופקים"‬
‫ֶמ ֶר ֶשת"‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אין זכר לשירים מסוג זה ודומיהם במאגרי "ז ֶ‬
‫השירים הללו לא תועדו אף‪-‬פעם‪ ,‬בוודאי שלא שרו אותם‬
‫בשירוני תנועות הנוער‪ ,‬הם לא הוקלטו מעולם ולא שודרו‬
‫ברדיו‪ ,‬הם עברו מאב לבנו וגם אם לא עברו‪ ,‬לא נורא‪ .‬הם‬
‫לא יהיו "השירים המייצגים" וברור שלא יכללו במצעד‬
‫ֶמ ֶר ֶשת "‪.‬‬
‫הפזמונים של " ז ֶ‬
‫אבל בשיר "אני מאמין" שהגיע כאמור למקום השני‬
‫כתבות‬
‫והמכובד במצעד‪ ,‬ניתן לפגוש בטקסט הבא ‪:‬‬
‫"לא ברעב ימות עובד ‪ /‬דרור לנפש פת לדל"‪.‬‬
‫הייתכן שהמשורר כן התכוון לתת ביטוי בשירו הנוגה‬
‫לחלכאים ולנדכאים בבתי התמחוי שהעין מסרבת להישיר‬
‫מבט לעברם ולראותם?‬
‫בימים בהם מועלים שוב ושוב תכניות בערוצי התקשורת‬
‫המזכירים את הקבוץ ואת התהוותו‪ ,‬שוב ושוב מקרינים לנו‬
‫את סרטו של רן טל ילדי השמש ובערוץ ‪ 8‬אנו צופים במודי‬
‫בר‪-‬און הצועד ברקע נופי עמק יזרעאל ופוגש בהם חברי‬
‫קיבוץ מן האקדמיה ומן הקיבוצים שהיו פעם קיבוצים עוד‬
‫לפני ההפרטה‪ .‬בתקופת הלינה המשותפת‪ ,‬בתקופה בה‬
‫היה אסור להעסיק עובדי חוץ שכירים בתוך הקיבוצים‪.‬‬
‫צלילי אקורדיון בקצב ההורה מקדמים את הסדרה‬
‫בת ארבעת הפרקים על הקיבוץ בהנחייתו המרגיעה‬
‫והמתאימה לאווירה של מודי בר‪-‬און‪.‬‬
‫והפרק האחרון פותח בשירו המופלא של שלום חנוך‪ ,‬אף‬
‫הוא בן קיבוץ המתאר בשירו את "הלילה" אחרי כיבוי אורות‬
‫בקיבוץ‪:‬‬
‫ֵמ ַעל ַה ַּצ ָּמרֹות ֵע ִדים ָה ֲענ ִָנים‬
‫ימן‬
‫נֹותן ִס ָ‬
‫ָר ַח ֶאל ַהּגַן ֵמ ִניד רֹאׁשֹו‪ֵ ,‬‬
‫ְּכ ֶׁש ַהּי ֵ‬
‫"א ְפ ָׁשר ָל ֶׁש ֶבת"‬
‫ ֶ‬‫ָׁשם ַּב ִּפּנָה אֹותֹו ַס ְפ ָסל‬
‫ָק ַלט ֶאת ָּכל ַּכּמּות ַה ַּטל‬
‫ו ְִה ְת ַר ֵּטב‬
‫ֶבת"‬
‫"ּת ַּקח ַמּג ֶ‬
‫ ִ‬‫ְׁשֹוכב‪.‬‬
‫אֹומר ַה ַּלי ְָלה ו ֵ‬
‫ֵ‬
‫אכן אוטופיה‪ .‬התקופה‪ .‬הקיבוץ של פעם‪ .‬השירים של‬
‫פעם‪ .‬העבודה של פעם‪ .‬המציאות של פעם‪ .‬ההתרפקות‬
‫על העבר הרוויה בדימויים מיתולוגיים כדברי אסף‪ ,‬נוצרו‬
‫כאן שירים מצוינים‪ ,‬וגם כאלה שהיו טובים לשעתם‪.‬‬
‫צריך לפקוח עין ביקורתית‪ ,‬תוך האזנה ושירת היחד‬
‫ֶמ ֶר ֶשת"‬
‫הנוסטלגית המעוררת התמוגגות בקרב אנשי "ז ֶ‬
‫וקהל ישראלי רב בשכבות גיל שונות‪.‬‬
‫ואם "שום דבר לא אבד" כדברי השיר שהגיע למקום ה‪49-‬‬
‫ֶרת " וגם " ֹלא ִנ ְׁש ַּכח "‬
‫טֹוריָה חֹוז ֶ‬
‫יס ְ‬
‫ּבֹותי ַה ִה ְ‬
‫במצעד " ַר ַ‬
‫ֶמ ֶר ֶשת " נוכל גם לפגוש את‬
‫ובמפעל השימור של " ז ֶ‬
‫ּקֹוצ ִרים ָּב ִרּנָה ַּב ִּד ְמ ָעה י ְִקּצּורֹו " של מתתיהו‬
‫קולם של " ַה ְ‬
‫שלם המקשטים את הקיר הגדול בחדר‪-‬האוכל בקיבוץ‬
‫‪22‬‬
‫בציור מעורר פליאה ְוגדול ממדים‪ .‬כך אנו עדים כי גם‬
‫ֶרת" (בשיר "היו לילות" של יעקב‬
‫עֹולים ֵּבין ְּדג ְַניָה ְל ִּכּנ ֶ‬
‫"ה ִּמ ְׁש ִ‬
‫ַ‬
‫אורלנד ומרדכי זעירא) הפכו מזמן למקומות בהם הצחנה‬
‫והלכלוך עולים על גדותיהם בבוקר שלאחר ליל המנגלים‬
‫ששרצו בהם בכל פינה ירוקה‪.‬‬
‫כתבות‬
‫ללמד תנ”ך בהנאה גדולה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫אני מלמדת תנ”ך בתיכון עירוני ז’‪ ,‬בקרית חינוך ביפו‪.‬‬
‫בשש כיתות‪ ,‬חלקן אני מגישה לבגרות‪ .‬השיעור מתקיים‬
‫בכיתת תנ”ך‪ .‬שלוש דתות מתארחות אצלי כל שיעור‪.‬‬
‫הדת היהודית‪ ,‬הדת הנוצרית והדת המוסלמית וכולן חיות‬
‫בהרמוניה מושלמת זו עם זו‪.‬‬
‫זה לא חדש שתלמידים לא מתחברים אל המקצוע הזה‬
‫בין היתר בשל השפה המקראית‪ ,‬שאינה מתחברת להם‬
‫לשפת היום‪-‬יום‪ ,‬וזה לא חדש שקיצצו לנו את שעות שיעורי‬
‫התנ”ך ואנחנו מלמדים רק מתוך ספר המיקוד בתנ”ך‪ ,‬הכל‬
‫למען הצלחת התלמידים בבחינת הבגרות‪ .‬אני לא בטוחה‬
‫אם רעיון קיצוץ השעות הוא לטובת התלמיד אבל לבטח‬
‫לא לטובת המורה‪.‬‬
‫יש אתרים יפים בארץ ואפשר לקחת את התלמידים שלנו‬
‫אליהם‪ ,‬כדי לשפר את האקלים הכיתתי‪ :‬כמו סיור לימודי‬
‫‪23‬‬
‫בנאות ‪ -‬קדומים‪ ,‬או ביקור לימודי עם סדנאות הפעלה‬
‫במוזיאונים לתנ”ך בר”ג‪ ,‬בירושלים‪ ,‬בתל אביב ובאשדוד‬
‫ואם יש עוד כאלה שלא הזכרתי‪ ,‬הם ודאי קיימים והכל‬
‫אפשרי כשהשמים הם הגבול ויש משאבים להוציא את‬
‫התלמידים שלנו מהכיתות אל סיור לימודי מחוץ לכותלי‬
‫בית הספר‪ .‬מישהו הבהיר לי שכדי‪ ,‬ללמד ולהעשיר את‬
‫לימודי התנ”ך‪ ,‬נדרש לכך תקציב שאין לכך אישור‪ .‬ואני‬
‫תמהה מדוע ביקור במוזיאון התנ”ך לא נכלל כביקור חובה‬
‫לכל בית ספר בשיעורי תנ”ך? האם משרד החינוך לא יכול‬
‫לממן אותו? למה זה לא אפשרי? ככה אפשר לקרב את‬
‫התלמידים למורשתם המקראית הקדומה‪ .‬כשם שאת‬
‫חוקי המקרא אנחנו פוגשים במערכת המשפטית שלנו‪,‬‬
‫כך גם אפשר לקרב את הילדים אל סיפורי המקרא דרך‬
‫סדנאות הפעלה במוזיאונים שהזכרתי למעלה!‬
‫תמונת המצב היא עגומה כשאין תקציב‪ .‬נראה לי‬
‫שהשתלמויות המורים‪ ,‬המתכנסים פעם בשבוע אינן‬
‫מייצגות את מה שהיה בעבר‪ .‬כשהייתי מורה מתחילה‬
‫כתבות‬
‫לאחר סיום לימודיי באוניברסיטה‪ ,‬לפני ‪ 33‬שנים‪ ,‬היו לי‬
‫השתלמויות מעשירות‪ ,‬מפרות עם טובי המרצים והמורים‬
‫לתנ”ך‪ .‬היום המצב שונה וההשתלמויות לא מעשירות כמו‬
‫אז‪ .‬אני שומעת מחברותיי‪ ,‬מזמן אני לא שם‪.‬‬
‫אני אוהבת להמציא את מערכי השיעור שלי כל פעם‬
‫מחדש‪ .‬המפגש עם הטקסט המקראי לוכד את עיניי כל‬
‫פעם מחדש‪ .‬שלא תחשבו לרגע שכל כיתותיי הן כיתות‬
‫עיוניות‪ ,‬ממש לא‪ .‬יש לי תלמידים רבים עם לקויות למידה‪,‬‬
‫תלמידים הנוטלים כדורי ריטלין כדי לתפקד בשיעורים וגם‬
‫כאלה שאין להם יכולת לימודית‪ ,‬אך ממשיכים לנסות‪ ,‬כי‬
‫יש להם רצון‪ .‬את הרצון הזה לדעת‪ ,‬לחוות‪ ,‬להרגיש‪ ,‬אני‬
‫מעריכה מאוד‪.‬‬
‫פרק בתנ”ך הפך אצלי למשפט ציבורי‪ .‬לדוגמא‪ ,‬משפט‬
‫שלמה המלך‪ ,‬אחרי הלמידה העניינית שלו‪ ,‬הילדים קראו‬
‫לו הצגה‪ .‬הם בחרו לבד את התפקידים והציגו את המשפט‬
‫בשתי גרסאות‪ :‬אחת בשפה המקראית והשניה בשפתם‪.‬‬
‫ההבדלים בין השפות לא הפריעו להם‪ ,‬הם דאגו ללבוש‪,‬‬
‫לתפאורה‪ ,‬לי נשאר לעמוד מהצד ולצפות בנגיעות שלהם‬
‫בפרק‪ .‬אף פרט לא היה חסר‪ .‬אלה שהציגו חילקו לחבריהם‬
‫ולי דף הערות ביקורת (משוב)‪ :‬למה התחברתי בהצגה?‬
‫מה לא הודגש בה? האם אני צריך לשפר בה משהו? האם‬
‫העניינים הבעייתיים מוצגים כראוי?‬
‫לאחר שהוצגה הצגה אחת כזו באחת מכיתות י’ שאר‬
‫הכיתות שלי ציפו בכליון עיניים שנגיע כבר לפרק הזה שגם‬
‫הם יוכלו לבוא לידי ביטוי‪ .‬הרגשתי בהתלהבות‪ ,‬בהתרגשות‪.‬‬
‫היא ליוותה אותי ועדיין מלווה אותי במפגש בכל כיתה‬
‫כשאני מלמדת בה‪.‬‬
‫אחת הכיתות שלי משופעת בתלמידים רבים עם לקויות‬
‫למידה‪ ,‬שיטת הלימוד העיונית שלי לא תפסה שם‪,‬‬
‫הרגשתי שאני עם כל שנות הניסיון שלי בהוראת התנ”ך לא‬
‫מגיעה אליהם‪ .‬אנחנו מדברים בשתי שפות שונות‪ .‬הם לא‬
‫התחברו אל המקצוע בשום דרך‪ .‬אז החלטתי לדבר אליהם‬
‫בגובה העיניים ושיניתי שם את כל אסטרטגיית הלמידה‬
‫שלי‪ .‬כדי לקרב אותם אל השפה המקראית ואל החומר‬
‫הנלמד‪ .‬הבאתי דאס ( סוג של חימר שמתייבש באוויר)‪,‬‬
‫חילקתי לכל ילד בכיתה חתיכה קטנה‪ .‬ביקשתי שירגיש‬
‫‪24‬‬
‫את החימר בכפות ידיו ויתחיל לעבד אותו‪ .‬ההוראה הייתה‬
‫להתחבר אל הנושא הנלמד בכיתה העברת ארון הברית‬
‫ממקום למקום (שמואל ב’ פרק ה)‪ .‬ליצור את הכלים שהם‬
‫חושבים שהיו שם‪ .‬התלמידים יצרו מאורות לבית המקדש‪,‬‬
‫קבקבים של הכהן הגדול‪ ,‬שקים‪ ,‬כדים‪ ,‬צלחות אוכל‪,‬‬
‫קערות‪ ,‬סלי נשיאה‪ ,‬רימון‪ ,‬מטבעות זהב ואפילו חותם של‬
‫המלך דוד‪ .‬לאחר שהכלים התייבשו הם צבעו אותם בצבעי‬
‫אקריליק‪ .‬אחת התלמידות כתבה כותרת ארכיאולוגיה‬
‫מקראית” הכלים שנמצאו בארון הברית”‪ ,‬סידרתי בכיתה‬
‫מדף רחב מעץ והנחנו שם את הכלים הצבעוניים‪ .‬מאז‬
‫הכיתה לומדת ונהנית בשיעורי תנ”ך‪ .‬ראו תמונות‪ .‬ילדי‬
‫הכיתה באים לבקרני גם בימים שאני לא מלמדת אותם‪.‬‬
‫בכיתה ט’ שהיא כיתה המוגדרת כחינוך מיוחד‪ ,‬תלמידיי‬
‫יצרו עבודת פיסול בעיסת נייר ובפסיפס‪ .‬דוד המלך צופה‬
‫ממרפסת ארמונו בבת שבע המתרחצת על גג ביתה‬
‫‪.‬‬
‫כתבות‬
‫‪25‬‬
‫בשכבת י’‪ ,‬התלמידים יצרו משחקי מחשבה יצירתיים על‬
‫גמול קיבוצי‪ ,‬גמול דורות וגמול אישי‪ .‬המשחקים האלה‬
‫נמצאים בכיתה והם בשימוש לתלמידים שיש להם שיעור‬
‫חופשי והם מבקשים לשחק במשחקים שהכינו חבריהם‬
‫לשכבה‪.‬‬
‫באחת מכתות י’ נעשתה עבודה על זכוכית‪ .‬ציור סיפורי‬
‫אליהו הנביא על זכוכית‪ .‬האמנית הגב’ שרה קונפורטי‪,‬‬
‫צילמה עבור שתי כיתות‪ ,‬אחת שלי ואחת של חברה שלי‬
‫המלמדת בכיתה ט’‪ ,‬שני נושאים שונים‪ .‬עבור כיתה י’‪,‬‬
‫סיפורי אליהו הנביא ועבור כיתה ט' את סיפורי דוד‪.‬‬
‫אלה העבודות של התלמידים‪ .‬סדנא חווייתית כזו‪ ,‬היא‬
‫העושר הפנימי של שיעורי‪-‬תנ”ך ואני ממליצה עליהם‪ .‬את‬
‫העבודות אפשר להדביק כתמונות ויטראז’ על החלונות‬
‫בכיתות‪.‬‬
‫העברת ארון הברית ממקום למקום‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫פגישת אחאב עם נבות היזרעאלי‪.‬‬
‫כתבות‬
‫‪26‬‬
‫ארון הברית בתקופת דוד המלך‪.‬‬
‫עמוד האש ליד ארון הברית‪.‬‬
‫כרם נבות‬
‫תנ”ך אפשר ללמוד בהנאה‪ ,‬רק מהדילמות המוסריות‬
‫העולות מסיפורים שונים אפשר ללמוד הרבה‪ .‬הערכים‬
‫הנלמדים הם אבני הפינה של לימוד התנ”ך‪ .‬הניבים הם‬
‫מבוע מפכה‪ .‬אפשר לצייר אותם‪ ,‬אפשר לפסל אותם‬
‫ואפשר לצאת למסע דמיוני בזמן הקדום‪ .‬הכתיבה היוצרת‬
‫מכניסה את הכותב למצבים שלא התנסה בהם בעבר‪.‬‬
‫חוויה מפרה להתאהב בשפה המקראית‪ ,‬בתרבות‪,‬באנשים‬
‫ובסיפורים‪.‬‬
‫כדי ליצור עבודות של יופי והנאה ניתן להתחבר לכל סוג של‬
‫אמנות שיש ביכולתו להעשיר את שיעורי התנ”ך הנלמדים‬
‫בבית הספר‪ .‬בסוף השנה הכיתות שאני מלמדת יעלו‬
‫הצגה מהחומר הנלמד סיפורי דוד‪ ,‬ומהחומר הנלמד על‬
‫אליהו הנביא ונפלאותיו בשיר‪ ,‬בריקוד ובנגינה‪.‬‬
‫כתבות‬
‫הצל לבו של ילד‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫בעת שהותי בבית החולים ע”ש א‪ .‬וולפסון התוודעתי‬
‫לעיסוקה של החברה שלי‪ ,‬מנהלת חדר הניתוח איריס‬
‫לנידור‪ ,‬שזה עתה שבה לארץ מביקור של העמותה “הצל‬
‫לבו של ילד‪ ”.‬טובי הרופאים ומומחים רבים בהתמחותם‬
‫צורפו למשלחת הומניטארית בטנזניה להקים שם תשתית‬
‫בסיסית של חדר ניתוח בתנאי שדה שמטרתו להציל את‬
‫ילדי העולם השלישי‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ואבחן יותר מ ‪ 5500‬ילדים מ‪ 40-‬מדינות ברחבי העולם‪.‬‬
‫בכל יום שלישי מעניק המרכז הרפואי וולפסון טיפול‬
‫במרפאה הקרדיולוגית לילדים פלשתינאים מעזה והגדה‬
‫המערבית‪.‬‬
‫מטרותיו של הלש”י מושגות באמצעות‪:‬‬
‫הענקת ניתוחי לב מצילי חיים ופרוצדורות שונות‬
‫לילדים ממדינות מתפתחות במרכז הרפואי וולפסון חולון‬
‫בישראל‪.‬‬
‫הענקת תוכנית הכשרה מקיפה לצוותים הרפואיים‬
‫מאותן מדינות בישראל‪.‬‬
‫הובלת משימות הדרכה בתחום קרדיולוגיית הילדים‬
‫במדינות מתפתחות מסביב לעולם‪.‬‬
‫החזקת מרפאות קרדיולוגיות המכינות לניתוח וכאלו‬
‫המבצעות מעקב לאחריו בישראל ובחו”ל‪.‬‬
‫הצל ליבו של ילד‪ :‬המשימה‬
‫הצל ליבו של ילד (הלש”י) הינו פרוייקט הומניטנרי בין לאומי‬
‫שבסיסו בישראל‪ ,‬שמטרתו היא לשפר את רמת הטיפול‬
‫הקרדיולוגי של ילדים ממדינות מתפתחות הסובלים‬
‫ממחלות לב שונות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הלש”י מקים מרכזי כשירות במדינות אלה באמצעות‬
‫הבאת צוותים רפואיים מרחבי העולם בשביל לתת הכשרה‬
‫מקיפה לצוותים המקומיים בתחום קרדיולוגיית ילדים‪.‬‬
‫הלש”י מחוייבת לרעיון שלכל ילד מגיע את הטיפול הרפואי‬
‫המיטבי‪ ,‬ללא קשר לדת‪ ,‬גזע‪ ,‬מין או למצבו הכלכלי‪.‬‬
‫את שרותיו של הלש”י בישראל מספק צוות רפואי ממרכז‬
‫הרפואי וולפסון המונה ‪ 70‬מומחים מסורים‪ ,‬החל מהמנתח‬
‫הראשי ועד לפיזיוטרפיסט‪ ,‬אשר מקדישים חלק ניכר‬
‫מזמנם‪ ,‬ללא כל שכר או גמול מהלש”י‪.‬‬
‫מאז הקמתה בשנת ‪ ,1996‬הצוות הרפואי של הלש”י ביצע‬
‫ניתוחי לב פתוח שהצילו חיים ליותר מ ‪ 2500‬ילדים‪ ,‬ובדק‬
‫הצל ליבו של ילד‪ :‬האתגר‬
‫הר קילימנג’רו ‪ 2011‬הוא הקמפיין הבינלואמי הראשון‬
‫בסדר גודל זה‪.‬‬
‫באוגוסט הקרוב הלש”י ביחד עם צוות בינלאומי של רופאים‪,‬‬
‫תומכים ומתנדבים יטפס על הפסגה בגבוהה ביותר ביבשת‬
‫אפריקה במטרה לגייס מליון דולר בכדי להציל את חייהם‬
‫של ילדים באפריקה‪.‬‬
‫בזמן שהם מותחים את קצה גבול היכולת הפיזית‬
‫והמנטלית‪ ,‬אנחנו מקווים כי המטפסים שלנו יעוררו מודעות‬
‫עולמית למשימתו של הלש”י‪.‬‬
‫‪ 2011‬מציינת את חלוף ‪ 10‬השנים למותו של מייסד‬
‫העמותה‪ ,‬ד”ר עמי כהן‪ ,‬אשר נפטר באופן טרגי לאחר‬
‫שכבש את פסגת הר הקלימנג’רו‪.‬‬
‫אפריקה הייתה אזור היעד העיקרי עפ”י חזונו של עמי‪,‬‬
‫ואנחנו מחוייבים להמשיך מורשת זו של הצלת לבבות‬
‫נוספים בלב אפריקה‪.‬‬
‫*המעוניינים לתרום לעמותה המצילה חיי ילדים יכולים‬
‫לפנות לאתר המופיע באינטרנט‪.‬‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת‬
‫ע"ש שושנה מליק‬
‫‪28‬‬
‫פרוייקט “בית ספר מארח” תשע”א‬
‫בשנה שעברה בית ספר “כצנלסון” בחולון השתתף‬
‫בפרוייקט “בית ספר מארח”‪ .‬פרוייקט נתינה של המרכז‬
‫לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה מליק בחולון‪.‬‬
‫בבית הספר פעם בחודש הגיע סופר‪ ,‬אמן להיפגש עם‬
‫ילדים‪ ,‬לספר על יצירתו ולקרב את הילדים לעולמו‪.‬‬
‫הפרוייקט הזה נודד ברחבי הארץ למעלה מ‪ 5-‬שנים והוא‬
‫מותאם לבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ‪.‬‬
‫שעת סיפור עם שמעון הנינג‬
‫כתיבת ספריה‪ .‬הסופרת רחל סיידוף‪-‬מזרחי סיפרה על‬
‫תהליכי כתיבתה‪ ,‬על הקשר בינה לבין תלמידים צעירים‬
‫שמתכתבים איתה‪ .‬את כל המפגשים ליוותה הסופרת‬
‫והמשוררת לילדים ומבוגרים יהודית מליק‪-‬שירן‪ ,‬שהיא‬
‫יוזמת פרוייקט בית ספר מארח ברחבי הארץ‪.‬‬
‫פגישה עם חניתה ה‪ .‬הלוי‬
‫הסופר שפתח את המפגש היה רמי קרדה שהציג‬
‫את ספרו “החיים ביער” וסיפר על תהליך כתיבתו ועל‬
‫החומרים מהם נולדות מחשבותיו‪.‬לאחריו הגיע שמעון‬
‫הנינג מ”בובימה” ‪ -‬תיאטרון בובות‪ ,‬הדגים‪ ,‬והסביר מהו‬
‫תיאטרון בובות וגם סיפר סיפור מומחז לילדים‪ .‬הוא הפעיל‬
‫את התלמידים ביצירת בובות לעבודה בתיאטרון בובות‪.‬‬
‫הייתה זו אחת החוויות הקסומות של איש אחד מוכשר‬
‫ביותר שריתק את הילדים והכניס אותם לעולם המופלא פגישה עם שמעון הנינג מבובימה‬
‫של התיאטרון הסיפורי‪ .‬הילדים אהבו ונשאבו פנימה אל‬
‫עולמה של היצירה ואל עולמו של שמעון הנינג‪ .‬עולם‬
‫קסום שמונע בכוח הדמיון היצירתי שלו שובה עין ולב‪.‬‬
‫אחריו הופיעה הסופרת‪ ,‬העיתונאית והתסריטאית חניתה‬
‫ה‪.‬הלוי וסיפרה על ספריה‪ .‬היא הפעילה את התלמידים‬
‫בסדנת צחוק שזו הייתה חוויה מרתקת מאין כמוה‪ .‬היא‬
‫שיתפה את הקוראים הצעירים בחווית החיבוק‪ .‬כמה‬
‫חשוב לנו להרגיש מחובקים ומה עושה לנו החיבוק? ולמה‬
‫אנחנו צריכים אותו בחיינו? הסופרת סיגלית דיל סיפרה על‬
‫כתיבה פנטסטית ושיתפה את הקוראים הצעירים בחוויות פגישה עם רחל סיידוף‪-‬מזרחי‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת‬
‫ע"ש שושנה מליק‬
‫מכתבי ילדים‬
‫‪29‬‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת‬
‫ע"ש שושנה מליק‬
‫‪30‬‬
‫לכבוד‬
‫גב’ יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫מנהלת המרכז ע”ש שושנה מליק‬
‫שלום רב‪,‬‬
‫הנדון‪ :‬פרויקט “בית ספר מארח” תשע”א‬
‫‪ ‬‬
‫במהלך שנת הלימודים תשע”א‪ ,‬בית ספרנו השתתף בפרויקט “בית ספר מארח”‪ ,‬פרויקט נתינה ותרומה‬
‫לקהילה של המרכז לכתיבה ע”ש‪ ‬שושנה מליק‪.‬‬
‫מטרת הפרויקט לקרב את הספר והסופר אל הילדים ולעודד מועדון קוראים צעירים ולחוות הנאה‪.‬‬
‫במסגרת הפרויקט‪ ,‬מדי חודש‪ ,‬התארחו בבית ספרנו מגוון של סופרים ואומנים‪ .‬הם נפגשו עם התלמידים‪,‬‬
‫הציגו וקראו מיצירותיהם‪ ,‬סיפרו על הרקע ליצירה וכן כיצד החלו את דרכם כיוצרים‪ ,‬וע”י כך קרבו אותם‬
‫אל עולמם‪.‬‬
‫הסופר הראשון שפתח את סדרת המפגשים היה‪ ‬רמי קרדה‪ ‬שהציג את ספרו‪“ ‬החיים ביער”‪.‬‬
‫אחריו הופיע שמעון הנינג‪ ‬מ”בובימה” ‪ -‬תיאטרון בובות‪ ,‬שהדגים כיצד יוצרים בובות לתיאטרון בובות‪,‬‬
‫הסביר מהו תיאטרון בובות‪ ,‬ובנוסף סיפר סיפור בעזרת הבובות‪ .‬‬
‫יוצרת נוספת שהתארחה בבית ספרנו הייתה חניתה הלוי‪ ,‬סופרת‪ ,‬משוררת‪ ,‬עורכת‪ ,‬עיתונאית ותסריטאית‪.‬‬
‫חניתה סיפרה לתלמידים על עצמה ועל תהליך כתיבת ספריה‪ ,‬וקראה מספריה‪.‬הסופרת סיגלית דיל‪ ,‬עורכת‬
‫דין במקצועה סיפרה על כתיבה פנטסטית וגילתה כי רבים מתלמידי בית הספר קוראים את ספריה‪.‬‬
‫ולבסוף הגיעה אלינו הסופרת רחל סיידוף‪ ,‬שהציגה וקראה בפני התלמידים מספרה “בקסמי הג’ונגל‬
‫המסתורי“‪ ,‬התלמידים נהנו מאוד והיו מרותקים‪.‬‬
‫ברצוננו להודות על כך שנבחרנו וזכינו במיזם “בית ספר מארח“‪ .‬תודה מקרב לב לגב’ יהודית מליק‪-‬שירן על‬
‫התרומה התרבותית לבית הספר ועל הספרים שנתרמו לספריות הכיתתיות‪.‬‬
‫ילדי בית הספר נתרמו והועשרו רבות מהמפגשים‪ ,‬המיזם תרם לעידוד הקריאה אצל התלמידים‪ ,‬הם הכירו‬
‫יוצרים מעניינים‪ ,‬נחשפו למגוון סגנונות כתיבה וקריאה‪ ,‬קראו וממשיכים לקרוא מיצירותיהם של היוצרים‬
‫והחשוב מכל שהייתה להם חוויה נעימה והנאה מרובה‪.‬‬
‫בברכה‬
‫אורלי ששון‬
‫מנהלת בית הספר‬
‫העתקים‪:‬‬
‫מר מוטי ששון‪ ,‬ראש העיר‬
‫גב’ דורית בן יהודה‪ ,‬ראש מנהל החינוך‬
‫גב’ רונית דרן‪ ,‬מפקחת בית הספר‬
‫גב’ רותי קרן‪ ,‬מנהלת אגף בתי ספר יסודיים‬
‫כתבות‬
‫דיאלוג מואר‬
‫עם הנפש‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫ביום חורפי שטוף שמש וגדוש בשיבושי רכבות שמתי פעמי‬
‫לקיבוץ נחשולים להיפגש עם הצייר דויד ליוויתן‪ ,‬את החיבור‬
‫בינינו טוותה חברה משותפת רונית פליסטרנט‪-‬סחייק‬
‫(שרשימתה מובאת בהמשך מחשבותיי)‪ ,‬ביתו וציוריו עלו‬
‫בלהבות בשרפה בכרמל‪ .‬ציוריו עיטרו לא מעט בתים בעין‬
‫הוד‪ .‬השרפה בכרמל לא חמלה על רבים מבתי היישוב‪ ,‬גם‬
‫לא על ציוריו‪.‬‬
‫ליוויתן מצייר בבדי קנבס גדולים‪ .‬כל ציור שלו הוא הזמנה‬
‫לריחוף בחלל‪ .‬הצבעים יוצאים לשיטוט על הבד‪ ,‬מחזרים‬
‫אחר העין והלב ומובילים את המבט המשתהה אל מסע‬
‫מואר לא מוכר‪ ,‬מסע מזמין אל נפש האמן‪ ,‬הכותבת שירה‪,‬‬
‫החוצבת באבן‪ ,‬המגלפת בעץ‪ ,‬הרוקעת בברזל והמציירת‬
‫את ריקוד חייו‪ .‬הנגיעה באמנות תלת ממדית זו היא הזמנה‬
‫לריחוף בחללים פתוחים‪ .‬כמו מנגינה נסתרת ממגנטת‬
‫נשר מאת דויד לווייתן‬
‫‪31‬‬
‫את נימי הלב ככה ציוריו המוארים‪ .‬את היופי אפשר למצוא‬
‫בזקנה‪ .‬הקמטים מעניינים אותו‪ ,‬החושניות האירוטית של‬
‫הגוף המזדקן מאירה את נפשו והיא קודחת לו בשיטוטי‬
‫צבע על הבד ובו זמנית בוראת לו מילים ההופכות לפניני‬
‫שירה‪.‬‬
‫נפש האמן‪ ,‬היא הבית הכי שלם שלו‬
‫–‬
‫מחווה לאמן דויד לוייתן ‪ /‬רונית פליסטרנט‪ -‬סחייק‬
‫כששמעתי וראיתי (גם מחלון ביתי) את הדלקה בכרמל‬
‫מיד חשבתי על ידידינו בקפה דה מרקר‪.‬‬
‫דויד לוייתן שגר בעין הוד‪ .‬השריפה בעין הוד שרפה את הבית‬
‫שלו‪ .‬השריפה כילתה את כל חפציו האישיים וגם תמונה‬
‫נפלאה שהיתה שם‪“ ,‬נחיתה רכה”‪ .‬הוא עצמו‪ ,‬שלום לו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫אני מקדישה את הרשימה לאמן הנפלא הזה‪ ,‬שלא יודעת‬
‫עד כמה אתם מכירים אותו‪ .‬הוא אמנם נשאר כעת עם‬
‫בגדיו לגופו בלבד‪ ,‬אך עשיר בעולמו הפנימי שניחן בו‪ ,‬אותו‬
‫אף אחד לא יוכל לגזול ממנו‪ .‬אמנם ביתו כרגע הוא עפר‬
‫כתבות‬
‫ואפר‪ ,‬אבל כשמשוטטים בבלוג שלו‬
‫כאן בקפה דה מרקר‪ ,‬נכנסים לתוך‬
‫עולם סוער של יצירתיות ויצריות‪,‬‬
‫אותה אף אש לא תוכל לכבות!‬
‫אני חושבת שדווקא ברגעים אלה‬
‫המושג חברות‪ ,‬גם אם מקורה‬
‫וירטואלי‪ ,‬צריך לקבל אופי מוחשי‬
‫ומיידי‪ .‬אנחנו‪ ,‬שנהנים כל כך מפרי‬
‫יצירתו‪ ,‬יכולים גם לתת משהו‬
‫מעצמנו‪ .‬אני בטוחה שכל סיוע‬
‫יתקבל בברכה!!‬
‫‪ ‬‬
‫שיטוט בבלוג שלו‪ ,‬שעבור רבים כאן‪,‬‬
‫כולל אותי‪ ,‬הוא סוג של בית שיצרנו‬
‫לעצמנו‪ ,‬החל בעיצוב ודרך התכנים‬
‫שאנחנו מעלים‪ ,‬מגלה עולם סבוך‬
‫וצבעוני‪ ,‬מלא השראה וכישרון‪ .‬החל‬
‫בתמונות הנפלאות‪ ,‬מלאות ההוד‪,‬‬
‫המוצגות בגלריה של הבלוג‪ ,‬אותן‬
‫‪32‬‬
‫אנדרטה לנשרף מאת דויד לוייתן‬
‫ניתן לראות גם באתר של האמן‪ ,‬והמשך בשירים המרגשים‬
‫שלו‪ ,‬הנבראים מתוך מוחו הקודח‪ ,‬ממש כך‪ .‬הרבה פעמים‬
‫השירים שלו כמו צבעיו‪ ,‬הן יצירה המושפרצת על המסך‪,‬‬
‫מול הצופה‪ ,‬מטלטלת בישירותה וחמקנותה‪ ,‬רכותה‬
‫ועוצמתה כאחד ומאפשרת לנו מסע פנימה‪.‬‬
‫רֹועֹותי‪,‬‬
‫ַ‬
‫ישהּו ִּבזְ‬
‫ָאף ַּפ ַעם ֹלא ֵמת ִמ ֶׁ‬
‫ַע ַלי‬
‫אֹו ְּבנ ֲ‬
‫‪ ‬‬
‫ִיתי ַה ַחָיּה ָה ְר ֵע ָבה ֵּבין ִמ ִּפ ְר ֵקי ָה ֶא ְצ ָּבעֹות‬
‫ש ָהי ִ‬
‫ֹלא ְּכֶׁ‬
‫ש ִּנ ְג ְרפּו ַל ְּת ָעלֹות‪,‬‬
‫ְע ִלים ֶׁ‬
‫וָ‬
‫חֹולפֹות‪,‬‬
‫ּפֹורים ְ‬
‫ֻבה ֵּבין ִצ ִ‬
‫ַד ִּתי ָקׁשּור ַל ֲאר ָּ‬
‫ַדנ ְ‬
‫ש ִה ְתנ ְ‬
‫ֹלא ְּכֶׁ‬
‫שם‪.‬‬
‫מּולי ַה ֶּגֶׁ‬
‫שים ְל ִמ ְל ֵ‬
‫ֹורים ְּב ִב ְני ִָנים ֵח ְרִׁ‬
‫ִל ְס ּתֹם ח ִ‬
‫‪ ‬‬
‫ּגּופי‬
‫ש ָקל ִ‬
‫ש ִּמְׁ‬
‫ָל ַמ ְד ִּתי ִל ְר ּכֹן ֵמ ַעל ַע ְצ ִמי ְּבתֹוָך ַה ַּמיִם‪ְּ ,‬כֶׁ‬
‫ְרֹוני ִמ ַּת ַחת ָל ֵעי ַניִם‪,‬‬
‫ש ְּמ ַצ ְיּרֹות ֶאת ִעו ִ‬
‫שבֹות ֶׁ‬
‫ש ַען ַעל ַמ ְחָׁ‬
‫ִנְׁ‬
‫יֹותר ָעמֹק‬
‫שהּו ֵ‬
‫ש ִּלי ְּב ַמ ֶּׁ‬
‫ש ֵרי ָה ְר ָפ ִאים ֶׁ‬
‫ַל ֲעטֹף ֶאת ִנְׁ‬
‫יטּוטי ְרחֹוב‬
‫ש ֵ‬
‫ִמִּׁ‬
‫ָאמן‪,‬‬
‫ְּב ֶד ֶרָך ָה ָּ‬
‫ימה ְק ַט ָּנה ִמ ְּב ִלי ְל ַה ֲע ִמיד ָּפ ִנים‪,‬‬
‫ש ִאיר ֲח ִת ָ‬
‫ְל ַהְׁ‬
‫ַשב ַעל ַס ְפ ָסל ַמ ֲאזִ ִינים‪,‬‬
‫ְל ִה ְתי ֵּׁ‬
‫ש ֶקט‬
‫ו ְָל ֵצאת ְּבֶׁ‬
‫אך לא רק השירים‪ ,‬גם התגובות שלו בהמשך‪ ,‬והפוסטים‬
‫בהם הוא מסביר תהליכים‪ ,‬דילמות וניואנסים הקשורים‬
‫לתהליך עבודתו כאמן‪ ,‬צייר ומשורר כאחד‪ ,‬מגלים לנו‬
‫רבות על דרכו של האמן‪ .‬עבורי‪ ,‬כחוקרת תולדות האמנות‪,‬‬
‫זה מעשיר (ונדיר בשבילי) שאפשר כך לעקוב אחר תהליך‬
‫יצירתו של אמן‪ ,‬שאפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות‪,‬‬
‫לרדת לעומקו של מעיין היצירה ולדלות משם רמזים‪,‬‬
‫הבנות‪ ,‬על האמנות הניבטת מיצירותיו ובכלל‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫את תמונותיו יצא לי לראות בתערוכה נהדרת שנערכה‬
‫ממש לפני כשנה‪ ,‬בבית האמנים בחדרה‪ ,‬אותה אצר ד”ר‬
‫אנטון בידרמן‪ .‬אני זוכרת היטב‪ ,‬למרות היכרותי קודם את‬
‫היצירות דרך הבלוג‪ ,‬את ההלם שקיבלתי כשראיתי אותן‬
‫מולי‪ .‬הגודל של הבדים‪ ,‬ההבהוב של הדמויות מתוך הלבן‬
‫הגדול הזה‪ ,‬בולטות ונמוגות כאחד מתוך הבד‪ ,‬ובמיוחד‬
‫נגיעות המכחול‪ ,‬אותן אף צילום לא יכול להעביר‪ .‬נגיעות‬
‫המכחול משאירות אותך מהופנט‪ ,‬ממש ככה‪ ,‬מול עוצמת‬
‫הביטוי התזזיתי הזה‪ .‬הלובן (הלא ממש לבן) הוא אלמנט‬
‫מאוד חשוב ביצירתו של דויד‪ ,‬הוא כמובן הריק והמלאות‬
‫כאחד‪ ,‬ההתחלה והסוף‪ ,‬הלהיות או לחדול‪ ,‬כשהדמויות הן‬
‫ממש כך‪ .‬ככל שמסכלים עליהן יותר לעומק הן שואבות‬
‫אותך פנימה למערכת של נגיעות צבע מסחררת‪ ,‬כמו‬
‫כתבות‬
‫במין מערבולת‪ .‬זו ממש התחושה שעומדים מול הציורים‬
‫שלו‪ ,‬כי הן שואבות אותך פנימה ונמוגות כאחד‪ .‬אכן חוויה‬
‫נפלאה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫השימוש בצבעים‪ ,‬כמו גם במילים שלו בשירים‪ ,‬מבקשים‬
‫ממך ללכת אל הקמעי ביותר שבנפש האדם‪ .‬אל היצריות‬
‫הצרופה‪ ,‬שהיא אם כל חי‪ .‬הנשיות מקבלת אצל דויד בשירים‬
‫שלו פנים רבות‪ .‬גם היא‪ ,‬כמו הדימויים שבציוריו‪ ,‬מתעתעת‬
‫בצופה‪ ,‬מטלטלת אותו ופיוטית להפליא‪ .‬כל פעם היא‬
‫מקבלת נופך‪ ‬חדש‪ ,‬רוחני‪ ,‬גשמי‪ ,‬כמעט מיסטי‪ ,‬מתוך האני‬
‫הפנימי של האמן‪ .‬אני אוהבת איך שהוא כותב על תשוקה‬
‫מהולה בצבעים‪ ,‬רגעים מחיים שלמים‪ ,‬בעלי עושר מדהים‪,‬‬
‫מתחום המוזיקה‪ ,‬הספרות‪ ,‬הציור‪ ,‬התרבות האירופאית‬
‫(בה חי שנים רבות)‪ ,‬הים והטבע שניבטו מחלונו‪ .‬כל אלה‬
‫הם אבני הבניין של האמן‪ ,‬שאף שריפה לא יכולה לכלות‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬צריך עם משהו לקום בבוקר‪...‬‬
‫‪33‬‬
‫ּמּוקים‪ֻ ,‬א ְכ ָמ ִנּיֹות‪ָ ,‬א ָּג ִסים ְמ ֻת ָּב ִלים ְּב ִק ָּנמֹון ְוַייִן‪,‬‬
‫שם ִצ ִ‬
‫יֵׁש ָׁ‬
‫יכה‪.‬‬
‫ּׂמ ָ‬
‫אֹותי ַל ְח ּפֹר ּבֹורֹות ִמ ַּת ַחת ַל ְש ִ‬
‫ׁשֹול ַח ִ‬
‫ְוזֶה ֵ‬
‫פּוכים‬
‫ָחל ִּב ְק ָר ַביִם ֲה ִ‬
‫של נ ַ‬
‫פֹונית ֶׁ‬
‫ֲא ִני ָּג ָדה ְצ ִ‬
‫‪ ‬‬
‫אֹותי‪,‬‬
‫ש ְּמ ַט ְל ֵטל ִ‬
‫חֹומ ֶקת ִמ ַּמ ָּבט ֶׁ‬
‫ְּדמּות ֶ‬
‫רּורי ִמּתֹוָך ַה ֶּק ֶצף ַה ָּנמֹוג‬
‫לֹוחׁש ִרּקּוד ַס ֲה ִ‬
‫ֵ‬
‫אֹופף ֶאת ְנ ָה ָרה‪.‬‬
‫ֲע ָר ֶפל ֵ‬
‫כולי תקווה שתיצור לעצמך סוג של בית היכן שהוא במהרה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ַמ ָּבט זַָך ְּכמֹו ַהָיּם ַה ְּמ ַל ֵּטף‬
‫‪ ‬‬
‫ּיֹוצא ַמ ָּבט ִמּתֹוָך ְּתמּונָה ֶל ֱאפֹות ֶאת ַה ֵּמ ַעיִם‪,‬‬
‫ש ֵ‬
‫ְּכֶׁ‬
‫רֹוח ֶצת ֵּבין ַּג ֵּלי ַהָיּם‪.‬‬
‫שה ֶ‬
‫ָרצּוי ְל ַד ְמיֵן אֹותֹו ִא ָּׁ‬
‫‪ ‬‬
‫ש ִּנ ַּתק ִלי ֵמ ַהּגּוף‪.‬‬
‫יה ַּב ֲחלֹום ֶׁ‬
‫ימֹות ָ‬
‫ש ֶ‬
‫ׁשֹומ ַע ֶאת ְנִׁ‬
‫ֵ‬
‫‪ ‬‬
‫טֹוט ִלי‬
‫יס ֶ‬
‫נֹול ִדים ְּב ִה ָּגיֹון ָָא ִר ְ‬
‫ְרגָׁשֹות ֹלא ָ‬
‫ש ִּלי‬
‫ֹוטף ֶאת ַה ָּפ ִנים ֶׁ‬
‫שּׁש ֵ‬
‫ַאני ֶׁ‬
‫ֹורי ִ‬
‫ֶק ֶצף ַה ַּג ִּלים הּוא ִּכּנֹור ַח ְצ'ט ַ‬
‫ּתֹוד ָעה‪.‬‬
‫ׁשּולי ַה ָ‬
‫ֻדה ְּב ֵ‬
‫ַעל ָּכ ִרית ְור ָּ‬
‫סֹוח ֶפת‪,‬‬
‫יקה ֶ‬
‫של ָר ֲח ָצה ֵל ִילית ִהיא מּוזִ ָ‬
‫שה ֶׁ‬
‫ִא ָּׁ‬
‫שים‬
‫ּגֹולִׁ‬
‫ְסֹוח ֶטת ַּת ְל ַּת ִּלים ְ‬
‫רֹומ ֶמת ו ֶ‬
‫ֻחד ִאם ִהיא ִמ ְת ֶ‬
‫ִּב ְמי ָ‬
‫ּׂע ָרּה‬
‫ִמ ְש ָ‬
‫ָאב ָדה ַּבָיּם‬
‫שה ְ‬
‫ִא ָּׁ‬
‫שימֹות ִמ ְת ַר ֲחקֹות ו ְִנ ְב ָלעֹות ַּב ֶּק ֶצף‪.‬‬
‫ש ַמ ְע ִּתי ְנִׁ‬
‫ָׁ‬
‫של ִצּפֹור‪,‬‬
‫פּופים זֹו ֶמ ְר ָק ָחה ְּב ֶב ֶטן ֶׁ‬
‫ְל ַבד ְּבתֹוָך ַח ִיּים ְצ ִ‬
‫שר ְּבקֹול ָצרּוד‬
‫ש ָּׁ‬
‫ָמיר ָעצּום ָּפ ִנים ֶׁ‬
‫ו ְִהיא ז ִ‬
‫‪ ‬‬
‫ָאהב ְּב ַמ ָּבט ָסגּור ְּבתֹוָך ְּתמּונָה‪,‬‬
‫מּורים ְל ִה ְת ֵ‬
‫ֹלא ֲא ִ‬
‫יֹוצא ִמ ֶּמ ָּנה ֶל ֱאפֹות ֶאת ַה ֵּמ ַעיִם‪.‬‬
‫ַּגם ִאם הּוא ֵ‬
‫נחיתה רכה מאת דויד לוייתן‬
‫נא להכיר‬
‫“הספק”‬
‫מאת מרגלית מתתיהו‬
‫מיכאל רייך‬
‫משהגיע לידיי ספרה של המשוררת והסופרת מרגלית‬
‫מתתיהו‪ ,‬נתמלאתי שמחה‪ .‬מזה זמן רציתי להתוודע יותר‬
‫אל יצירותיה ואל עולמה של היוצרת‪ .‬ואכן ספרה “הספק”‬
‫לא אכזב‪ .‬הספר הינו אסופה בת שבעה סיפורים קצרים‪.‬‬
‫רשימתי זו מתייחסת אל כלל הסיפורים שבספר אך‬
‫אתמקד בחשובים שבהם אשר אותם אהבתי במיוחד‪.‬‬
‫א‪ .‬האיש משדה תעופה‬
‫סיפור זה פותח את הספר‪“ .‬האיש משדה התעופה”‪ ,‬הוא‬
‫סיפורה של אשה בשם מרים או מירי (שמה מסתבר רק‬
‫לקראת סיומו של הסיפור) שידעה אהבה בעברה‪ ,‬שנפרדה‬
‫לפני שנים רבות מאהובה או בעלה ועתה היא חיה בין שני‬
‫עולמות‪ :‬עולם עברה האישי הישן‪ ,‬ועולמה העכשווי המחפש‬
‫אהבה חדשה להיאחז בה‪ ,‬כמעט ככורח בלתי נשלט‪.‬‬
‫יוון היא משכן מורשת הוריה‪,‬מחד היא נסחפת כאחוזת‬
‫קסם אל ילדות הוריה ומאידך היא חשה בדחפים עלומים‬
‫המבקשים ממנה לנסוע אל אותה יוון הנשקפת מסיפורי‬
‫הוריה‪ .‬ודומה שהיא טרם מצאה מקום בו תוכל לקבוע‬
‫סופית את מקומה הנכון מבחינה רגשית‪ .‬כלומר‪ :‬לפנינו‬
‫‪34‬‬
‫דואליות כפולה של נפש אחת אשר בצר לה ‪ ,‬מרבה לחלום‬
‫חלומות מוזרים בלילותיה‪ ,‬ומאמצת לה הרגל אובססיבי‬
‫של נסיעות כפייתיות אל שדה התעופה‪ .‬ניתנת הדעת‬
‫לאמר שהכותבת משתמשת בשדה התעופה כדי להדגיש‬
‫זמניות‪ ,‬דרכים‪ ,‬היעדר בית קבע ומן הסתם גם ריחוף כשם‬
‫שהמטוסים מרחפים באוויר בעוברם בין מדינות‪ .‬חיפושיה‬
‫אחר אהבה מביאה אותה להיכרות עם איש נאה שאף הוא‬
‫מוצא עניין כמותה בשהייה בשדה התעופה‪ ,‬אך מסבותיו‬
‫שלו הקשורות בקורות חייו המורכבים לרבות נישואיו לאשה‬
‫נוצריה ממנה התגרש מאוחר יותר‪“ .‬מחפש תשובות‬
‫לחיי” – הסביר לגיבורה עת נפגשו בסלוניקי‪ .‬ולמעשה‪,‬‬
‫פעמיים נפגשה גבורת הסיפור עם האיש‪ ,‬פעם בשדה‬
‫התעופה בארץ‪ ,‬ופעם‪ ,‬להפתעת הגיבורה‪ ,‬גם ביוון‪ .‬לאורך‬
‫הסיפור מרים מגלה בו עניין רב ולא חדלה בעצם “להזמינו”‬
‫לחלומותיה התכופים‪ ,‬לרבות רמיזה ארוטית מובהקת‪.‬‬
‫ומעניין הסיום בו אומר הגבר המלווה גם בדמיונה של‬
‫הגבורה צמאת האהבה‪ ” :‬ברוכה הבאה לשדה התעופה!”‬
‫(עמ’ ‪ )48‬וזו בעצם הנקודה המקשרת שביניהם‪ :‬שדה‬
‫התעופה‪ .‬הזמניות‪ ,‬הארעיות‪ ,‬הריחוף ובעצם התלישות‬
‫מקרקע המציאות וכניסה לעולם רב דמיון‪ ,‬וכל מה שיכול‬
‫שדה התעופה לסמל‪ ,‬אשר באפן הזוי למדי מהווה את‬
‫מקום מפגשם‪ ,‬מוקד חלומם המשותף‪ .‬הם כאן‪ ,‬בארצם‬
‫החדשה‪ ,‬אך שורשיהם נותרו ביוון‪ .‬סיפור אנושי על חיפוש‬
‫קן של קבע‪ ,‬בית אוהב אמיתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬הספק‬
‫בסיפור זה‪ ,‬גיבור הסיפור הוא אדם שספק שימש כסוכן‬
‫סמוי בשירות הביטחון‪ ,‬ספק היה פושע אלים‪ .‬את גרסתו‬
‫המטיבה עמו הוא מספר לסופרת או עיתונאית‪ ,‬מכל‬
‫מקום אשה שעניינה בכתיבה‪ ,‬שנפגש עמה באקראי‬
‫בבית מלון בצפון הארץ‪ ,‬על מנת לתעד בדרך כלשהי‬
‫את עלילותיו מנקודת הראות שלו‪ ,‬בטרם ימות ממחלת‬
‫סרטן הריאות בה לקה‪ .‬בנוסף לכך הוא מפקיד בידה גם‬
‫את גרסתו הכתובה‪ .‬לפני מותו הוא דואג שבני משפחתו‬
‫יזכרוהו כאדם חיובי וראוי‪ .‬כאמור‪ ,‬עניינו של הסיפור הוא‬
‫המפגש בין השניים‪ ,‬החורג אל מעבר למפגש בבית מלון‪.‬‬
‫השניים נפגשים עם בתו הבכירה‪ ,‬ובדרכם אף פוקדים את‬
‫בית העלמין שם טמונה דמות חשובה בחייו של האיש ‪-‬‬
‫אמו‪ .‬ככל שהם יחד‪ ,‬וככל שהיא מכירה אותו יותר ופיסות‬
‫המידע עליו נארגות למעין פסיפס חיים‪ ,‬הולכת וגדלה‬
‫תהייתה לגביו‪ ,‬ולמעשה עד יום מותו הצפוי‪ ,‬איננה יודעת‬
‫בוודאות מי היה אותו אדם‪ .‬הספק אינו ֻמ ָסר מלבה עד מותו‬
‫נא להכיר‬
‫של אותו גבר שדמותו אפופת מסתורין‪ .‬אלא מה שברור‬
‫וחזק‪ ,‬ולמעשה מהווה את נקודת המשען שבסיפור ואולי‬
‫את שיאו‪ ,‬הוא נושא האהבה‪ .‬במכתב שהפקיד בידיה של‬
‫ידידתו מבית המלון מתגלים רגשותיו המפתיעים כלפיה‪.‬‬
‫וכל כך למה? היא שמשה לו אזן קשבת נאמנה עד מותו‪.‬‬
‫והרי הקטע הסמוך לסיום הסיפור‪“ :‬ממשפחתו עבר אליה‪.‬‬
‫על אהבתו העמוקה אליה‪ ,‬הוא ידע נשים רבות בחייו ‪-‬‬
‫כתב‪ ,‬נשים מזדמנות שגופן היה לו מקום פורקן בלבד‪.‬‬
‫עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה‪ ,‬אהבה טהורה‬
‫אליה‪ .‬היא עבורו המתיקות האחרונה בחייו” (עמ’ ‪.)62‬‬
‫כקודמו‪ ,‬סיפור אנושי אלא שהפעם מדובר באדם שחשובה‬
‫לו תדמיתו בעיני בני משפחתו ובעיני הציבור הרחב‪ ,‬הצמא‬
‫כל כך לאהבה ואינו מוותר עליה עד רדתו אלי קבר‪ .‬ודווקא‬
‫משום הספק לגבי דמותו של הגיבור‪ ,‬הופכת אהבתו למושג‬
‫וזוכה למשנה תוקף בנראטיב הלא‬
‫או מעמד אוניברסאלי ָ‬
‫פשוט‪.‬‬
‫ג‪ .‬מדרגות של חצות‬
‫סיפור על אהבה קצרת מועד שיש בה כמעט הכל‪ :‬נשיקות‬
‫מתוקות מיין‪ ,‬מישושי גוף הדדיים עד געגועי כמיהה‬
‫למימוש חוזר‪ ,‬שוב כתמיד באותו מקום‪ :‬חדר המדרגות‪,‬‬
‫ובאותה שעה‪ :‬שלוש אחר חצות‪ ,‬ועם זאת אין בה דבר‪:‬‬
‫הכל בחטף‪ ,‬הכל ללא רגשות‪ ,‬ללא עתיד‪ ,‬ללא מימוש וללא‬
‫פורקן‪ .‬ואולי זה סוד קסמו של הסיפור‪ :‬האנטגוניזם שצויין‬
‫בפתיח המתואר בעדנה‪ ,‬שפירושו בעיני האשה הנשואה‬
‫המשתובבת רק “חמש דקות קצרות”‪ ,‬ובעיני הגבר רודף‬
‫הריגושים‪“ :‬חמש דקות מלאות” (עמ’ ‪ .)74‬סיפור ריאליסטי‬
‫קצרצר כתוב היטב המשאיר טעם טוב בפה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הפגישה‬
‫סיפור על פגישה מקרית בין שני אנשים בוגרים נשואים‬
‫המוצאים בבית מלון ירושלמי‪ ,‬עניין משותף‪ ,‬המוביל‬
‫היישר אל המיטה‪ .‬הגבר מתואר כשווה נפש לכל נושא‬
‫הבגידה‪ ,‬ואילו האשה‪ ,‬ככל שאיננה שלמה עם עצמה‪,‬‬
‫“נשאבת אליו” כמילותיה של המחברת‪ .‬כשהניתוק מן‬
‫המאהב הספונטאני קשה‪ ,‬והפרי האסור מפתה‪ ,‬מוצאת‬
‫האשה צידוק למעשיה בכך שכל עוד נמשכת מלחמת‬
‫לבנון‪ ,‬ובנה נמצא שם תוך סיכון עצמי וגרימת דאגה גדולה‬
‫להוריו‪ ,‬אל לה לנתק עצמה מהאיש החושני‪ ,‬היודע לענג‬
‫אותה ולהרגיעה‪ .‬והיא הרי יודעת שהצידוק נשען על כרעי‬
‫תרנגולת‪ ,‬ובכל זאת‪ ...‬סיפור ריאליסטי קצרצר היודע לגעת‬
‫בפרובלמטיקה של מעשה הבגידה מנקודת מבט נשית‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫הפיתוי שריר וקיים‪ ,‬ושאלת המוסר אינה עומדת על הפרק‪.‬‬
‫מבין השיטין עולה שהאשה מודעת למחיר שתיאלץ לשלם‬
‫בעתיד בגין היעדר נאמנותה‪.‬‬
‫ה‪ .‬הסכין‬
‫סיפור על אהבה גדולה על כל היבטיה‪ :‬אהבה למסורת‬
‫היהודית תוך דגש על כיבוד השבת‪ ,‬אהבה למשפחה‬
‫ואהבה שבינו לבינה‪ .‬אהבת השבת מקבלת בסיפור‬
‫משנה תוקף באמצעות הסכין‪ ,‬סכין לביצוע חלת השבת‬
‫לפרוסות‪ ,‬שהיא סכין הזיכרונות בעיניה של הדוברת‪ ,‬ואותה‬
‫סכין מסמלת בסיפור גם שסעים שהרי יחסי האב והאם היו‬
‫רעים למדי‪ ,‬והיא יכלה לשהות בביתה רק מכוח אהבתה‬
‫לאיש הצעיר שנזדמן לחייהם ואשר חי תקופה מסויימת‬
‫בביתם‪ ,‬אך מספיק זמן כדי להתאהב‪ .‬וגם לסכין יש סיפור‬
‫משלה‪ :‬היא ניתנה לאם כשי מאהובה‪ ,‬יום לפני שנשא לו‬
‫לאשה צעירה בת שמונה עשרה‪...‬עם זאת ולמרות הכל‬
‫הסכין מקיימת את יעודה‪ :‬לשמש את בני הבית לחיתוך‬
‫חלת השבת לשם קיום ברכת “המוציא לחם מן הארץ”‬
‫כדת וכדין‪ .‬ניכרת התרפקותה של הכותבת למשפחתה‬
‫הבסיסית‪ ,‬הבראשיתית‪ ,‬אהבה ללא מצרים וגעגועים‬
‫לאמה‪ ,‬למסורת ישראל ואפילו לדקויות “שבינו לבינה”‬
‫שהם חלק בלתי נפרד מחיינו‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫מרגלית מתתיהו מוליכה את הקורא בשבילי סיפוריה‬
‫בכישרון סיפורי ניכר‪ ,‬בעדינות‪ ,‬אפילו בחמלה ומאפשרת לו‬
‫כמעט לגעת בגיבוריה‪ .‬כתיבתה מרגשת וניכרת מעורבותה‬
‫היצירתית והרגשית בתיאור הגיבורים ובפעלם (בעיקר‬
‫בסיפור הנפלא‪“ :‬האיש משדה התעופה”)‪ .‬במרכז סיפוריה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬עומדת האהבה‪ .‬ועמה בן לוויתה הנאמן – הגעגוע‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כדי להבין את המוטיב המרכזי‪ ,‬המוביל בכל‬
‫הסיפורים‪ ,‬יש צורך בהתבוננות בקורות חייה של המחברת‪,‬‬
‫מוצא הוריה מיוון‪ ,‬שבניגוד ליהודה הלוי‪ ,‬אפשר לומר עליה‬
‫כך‪“ :‬לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב”‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין ספק‬
‫שהמחברת קשורה מאד גם לארץ ישראל בה נולדה וגדלה‪,‬‬
‫אך עולה על דעת הקורא שהיא עדיין מרחפת בין שני‬
‫העולמות‪ ,‬והדבר בא לידי ביטוי בסיפוריה‪ .‬שפתה פשוטה‬
‫יחסית‪ ,‬רחוקה ִמ ְמליצה ועם זאת פיוטית במידת הצורך‪,‬‬
‫מוקפדת ומדויקת‪ .‬שום ביטוי בספר אינו מוגזם ותואם כל‬
‫סיטואציה‪ .‬נהניתי לקרוא את מרגלית מתתיהו ואני מאחל‬
‫לה שנות יצירה רבות‪.‬‬
‫נא להכיר‬
‫שיחה זוגית‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪36‬‬
‫הכתובות שם מהמרחב הזוגי שלי‪ .‬לדעתי הספר לא מקיף‬
‫את כל הנושאים בזוגיות‪ ,‬הוא נותן טעימה לפתיחות‪ ,‬לדבר‬
‫על זה‪ ,‬לשתף‪ .‬כי בעידן הוירטואלי כל פניה אל בן הזוג‬
‫נחשבת כהטרדה מבחינתו‪.‬‬
‫הדיאלוג ביניהם מאפשר בחינה מדוקדקת של יחסיהם‬
‫כזוג‪ ,‬הם בודקים זה את זו במצבים שונים‪,‬באמירות‬
‫ואפילו מתדיינים ולומדים מסיפורי מקרה המובאים‬
‫בספר והיכולים לזרות אור על המערכת הזוגית בכלל‪.‬‬
‫פרק אחד עוסק בתקשורת לא מילולית‪“ .‬איך אנחנו‬
‫אומרים ולא אומרים‪ ,‬הדיאלוג הפנימי לעומת הדיאלוג‬
‫החיצוני‪ ,‬והם מתרחקים זה מזה הרבה פעמים ככל‬
‫שהזוגיות מתבגרת‪ .‬אנחנו מוותרים על דיאלוג אמיתי‪ ,‬יש‬
‫סודות ושקרים והעמדות פנים שמחמירות עם השנים‪.‬‬
‫יש פרק העוסק בזוגיות בזמן חופשה‪ ,‬המצב שבו נמצאים‬
‫כל הזמן ביחד ואין לאן לברוח‪ .‬יש זוגות שמדווחים על משהו‬
‫מהמם שקורה לזוגיות בסיטואציות האלה‪ ,‬ויש כאלה‬
‫שאומרים שזו קטסטרופה והם רק רוצים לחזור הביתה‪.‬‬
‫המקום הזה של הנטו מוציא החוצה כל מיני דברים‪ .‬דווקא‬
‫עבור אנשים מבוגרים‪ ,‬שעברו דרך ויודעים איך להתנהל‬
‫אחד עם השני‪ ,‬טיול זוגי יכול להיות חוויה נפלאה‪.‬‬
‫הגיע אלי הספר “שיחה זוגית” (הוצאת הדים) של זוג‬
‫מטפלים שהם בעל ואישה‪ :‬ד”ר רבקה וחן נרדי שחיים יחד‬
‫‪ 33‬שנה וב‪ 20-‬השנה האחרונות גם מנהלים ביחד את מכון‬
‫“דיאלוג” לטיפול זוגי והיו ממקימי “התנועה לשוויון ושלום‬
‫בין המינים”‪ .‬בספר יש דיאלוג צומח העוסק בכל הנושאים‬
‫שעולים בזוגיות משותפת וגם באלה שאינם עולים בזוגיות‬
‫משותפת מחשש נגיעה במצבים בעייתיים ולא נעימים‪.‬‬
‫מדפדוף ראשוני בספר מתוודעים לשערים המעסיקים בני‬
‫זוג‪ .‬המרחב הפרטי והמרחב הזוגי‪ ,‬האם יש להם מקום‬
‫בזוגיות? מקריאה אינטנסיבית מגלים שהספר עוסק‬
‫ביסודיות ממש בבעיות יומיומיות של קיום הזוגיות במרחב‬
‫הזוגי‪ .‬אפילו חייכתי לעצמי כשגיליתי תשובות מוכרות‬
‫הדיאלוג הזה מתאר מסע בשניים‪ .‬מסע הוא תהליך הבודק‬
‫מצב עכשווי המסוגל להתפתח אם מאפשרים לו‪ .‬כיוון‬
‫שניתנה הסכמה לדואט הזוגי הזה‪ ,‬הקוראים מתוודעים אל‬
‫היופי שבזוגיות‪ ,‬אל העוצמה‪ ,‬אל ההפרייה ההדדית מחד‪,‬‬
‫אל הכיעור שבזוגיות‪ .‬כיעור שיש בו מצבור של כעסים‪,‬‬
‫התחמקויות‪ ,‬אלימות מילולית ואלימות פיזית‪.‬‬
‫בעידן הקיומי הזה שלנו החברה הישראלית עוברת‬
‫תהפוכות מקצה לקצה‪ .‬פתיחות והקשבה מחד ואלימות‬
‫כלפי נשים מאידך‪ .‬אני מוצאת שהספר הזה מומלץ‬
‫למטפלים‪ ,‬לאנשי חינוך ולציבור הרחב‪ .‬הספר מקנה‬
‫כלים להתמודדות במרחב הפרטי ובמרחב הזוגי ואולי זה‬
‫ייחודו משאר הספרים שאני מכירה העוסקים בזוגיות‪.‬‬
‫גם ד”ר רבקה נרדי מאמינה שזוגיות בוגרת היא הזוגיות‬
‫נא להכיר‬
‫האידיאלית‪ .‬לזוגות מבוגרים שנשארו כל השנים יחד יש‬
‫המון חוכמה ותובנות‪ .‬הם למדו התחשבות‪ ,‬יכולת חמלה‪,‬‬
‫הכלה ושיתוף פעולה‪ .‬להישאר צעיר במובן האינפנטילי זו‬
‫בעיה‪ .‬את הרוח הצעירה צריך לשמר במובן של הסקרנות‪,‬‬
‫כי יש עוד המון מה לגלות‪ .‬אפשר לעשות את זה ביחד‪ ,‬וזו‬
‫חוויה מאוד מעצימה ומצמיחה‪.‬‬
‫צחִי‬
‫הּנ ִ ְ‬
‫ה ְּכאֵב ַ‬
‫מׁשְּכָן ַ‬
‫ִ‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫כשכתיבה באה מעמקי הלב היא נולדת מתוך בערה יוקדת‪.‬‬
‫בערה שמתרגמת התכות אש בריאה לכאב‪ ,‬לאהבה‪,‬‬
‫לבדידות‪ ,‬לגעגוע‪ ,‬לציפיה‪ ,‬לשמחה‪ ,‬לפליאה ולהתפעמות‬
‫הרגש‪ .‬הספר הזה של דובב לביא “התפתחות” מתאר‬
‫‪37‬‬
‫תהליך פנימי אליו נוצקו התכות האש באותיות שחברו‬
‫נֹובעֹות ַעל ְּב ַדל ְניָר ‪/‬‬
‫”אֹותּיֹות ְ‬
‫ִ‬
‫למילים והפכו מבען לשיר‪.‬‬
‫ְה ְּתכּו ְּב ֶע ֶצב ‪ֲ /‬א ֻס ַּפת ָה ֶרגֶׁש‪ֵ ,‬עדּות‬
‫ש ֶּנ ְח ְצבּו ִמ ֵּלב ו ֻ‬
‫ִמ ִּלים ֶׁ‬
‫ש ֲאלּו ָאּיֵה‬
‫“ב ַּמ ָּסע ַה ֶּזה ֹלא ָׁ‬
‫ּיּומי“ (עמ’ ‪ ,)61‬ובשיר אחר‪ַּ :‬‬
‫ְל ִק ִ‬
‫ּול ֵע ִצים” (עמ’‬
‫עֹולה ‪ַּ /‬ב ַּמ ָּסע ַה ֶּזה ֹלא ִנזְ ְקקּו ְל ֵאׁש ְ‬
‫ַה ֶּׂשה ְל ָ‬
‫‪.)60‬‬
‫שוטטתי במסע המילים והן לקחוני אל ראשיתה של הדרך‬
‫המכונה “התפתחות”‪ .‬וכיצד מסע המילים יוצר התפתחות?‬
‫זו שאלה מאוד מעניינת‪ ,‬כי אפשר להתייחס אל השיר‬
‫“פ ִנינֵי ח ֶֹרף נָגֹוזּו ‪ַ /‬ר ַעם ַע ְר ִפ ִּלים נָמֹוג”‬
‫הפותח את המסע ְּ‬
‫(עמ’ ‪ )7‬ואפשר להתייחס אל אמצע הספר כראשית המסע‪.‬‬
‫עֹולם‬
‫עֹולמֹות ‪ְּ /‬ב ַ‬
‫ַד ִּתי ֵּבין ָה ָ‬
‫ּפֹוס ִחים ַעל ַה ְּס ִע ִּפים נ ְ‬
‫“ּכָאָי ִּלים ַה ְ‬
‫ָ‬
‫ָאה ַבת‬
‫ְתה ֲ‬
‫עֹולם ַה ֲחלֹומֹות ‪ָ /‬הי ָ‬
‫ּוב ַ‬
‫ָד ְע ִּתי ַר ֲח ִמים‪ְ ,‬‬
‫ָה ֱא ֶמת ֹלא י ַ‬
‫ַח ָּל ִמיׁש ְל ַמ ַעיְנֹות ַמיִם ַר ִּבים” (עמ’ ‪ .)34‬התכות האש מהן‬
‫נולדו השירים עברו גלגול או שינוי ויצרו התפתחות בעל זמן‬
‫ַח ִּתי ֵּבין חֹומֹות ְמ ִציאּות‪ / ...‬לּו‬
‫“את ַמ ְּׂשָאת ִל ִּבי ָזנ ְ‬
‫ועל מקום‪ֶ .‬‬
‫שר‬
‫ִיתי ֵמ ִקים ֶאת ֶּגֶׁ‬
‫ָפ ֵׁשָך ‪ָ /‬הי ִ‬
‫יב ִני ֶאל נ ְ‬
‫שֵ‬
‫ּול ָהִׁ‬
‫ׁשֹות ִני ְ‬
‫ָח ַפ ְצ ְּת ִל ְמ ֵ‬
‫ּפֹוס ִחים ְּב ִמ ְצ ַעד ַה ְּד ָמעֹות”‬
‫אֹוה ִבים ַה ְ‬
‫רֹוחׁשֹות ‪ָ /‬ל ֲ‬
‫מֹותי ָה ֲ‬
‫ַע ְצ ַ‬
‫(עמ’ ‪(“ .)34‬שם)‪ .‬לידת השירים היא צמיחה מתוך בערה‪,‬‬
‫מתוך המשכן הנצחי של הכאב ויש בה נגיעות של ראשית‬
‫ואחרית ממש בכפיפה אחת‪ .‬מסע ההתפתחות מלווה‬
‫בשלוש מוזות האמונה‪ ,‬האהבה והתקווה‪ ,‬כאשר חוסים‬
‫בצילן יוצאים עם מסרים של חוכמה מהספר הזה‪.‬‬
‫המשורר הרומאי אובידיוס בספרו “מטמורפוזות” כותב‬
‫על מצבים משתנים‪ .‬לביא עוסק בשיריו במצבי השתנות‪:‬‬
‫ּיּומי”‪”...‬ו ְִנ ְב ֵטי‬
‫ָפרּו ֶאת יְסֹוד ִק ִ‬
‫ארץ ‪ַּ /‬בל י ֵ‬
‫“פ ְג ֵעי ַה ְּז ַמן ֶׁש ֵּת ַדע ֶ‬
‫ִּ‬
‫הּותי” (עמ’ ‪ .)36‬האל מסמל כוחות‬
‫מּונים ְּבע ֶֹמק ַמ ִ‬
‫ִל ִּבי‪ְ ...‬ט ִ‬
‫אנרגטיים ביקום ובנפש האדם‪ .‬לכן היכולת של האל לשנות‬
‫את התגלמויותיו היא גם היכולת של החומר‪ ,‬כמו גם יכולתו‬
‫ָאה ָבה ‪/‬‬
‫יתי ְּב ֶנגַע ֲ‬
‫ירּותי ֻה ֵּכ ִ‬
‫“על י ְִה ִ‬
‫של האדם להשתנות‪ַ :‬‬
‫ֵיתי‪ִ ,‬נ ְצ ַר ְב ִּתי ְּב ַט ֲע ָמּה” (עמ’ ‪ .)37‬רצף הזמן הוא‬
‫ְּב ַל ֲה ָטּה ִנ ְכו ִ‬
‫מצב משתנה היוצר התפתחות קווית‪ ,‬התפתחות בתנועה‬
‫ּבֹותם‬
‫ָאה ָבה ִנ ְּתנָה ‪ְּ /‬ב ִל ָ‬
‫“ל ִע ִּתים ִנ ְד ֶמה ִּכי ָה ֲ‬
‫הבוראת עולמות‪ְ :‬‬
‫יק ָרם ֵאינָּה ֲח ֵפ ָצה” (עמ’ ‪ .)38‬גם‬
‫ּסֹוג ִדים ָלּה ‪ָ /-‬אָך ִּב ָ‬
‫של ַה ְ‬
‫ֶׁ‬
‫לביא יוצר עולמות ממפגש העיניים בין נפש השיר לנפשו‬
‫כמשורר‪ ,‬בין הדואליות של הנפש נחווים הקונפליקטים‬
‫“ה ֵת ְד ִעי ָלנּוס ֵמ ֲחרֹון‬
‫ממצב של אסור למצב של מותר‪ֲ :‬‬
‫ְגֹוני?‪,‬‬
‫ש ִכינַת י ִ‬
‫“ה ָשלֹום ָלָך ְׁ‬
‫ָאה ָבה ֶאל ֵחיק ַח ִיּים?” (עמ’ ‪ֲ ,)39‬‬
‫ֲ‬
‫נא להכיר‬
‫קֹולי‪,‬‬
‫ִש ַמע ִ‬
‫“הי ְ‬
‫ֲה ַש ְב ְּת ְל ַה ֵּתל ִּבי ְּכ ֶא ָחד ָה ָָא ָדם?” (עמ’ ‪ֲ ,)41‬‬
‫ָאה ַבת ֱא ֶמת?” (עמ’ ‪.)56‬‬
‫של ֲ‬
‫“הזֶה ִּדינָּה ֶׁ‬
‫ָאחי?” (עמ’ ‪ֲ ,)43‬‬
‫ִ‬
‫כל השאלות שצוטטו כאן מעידות על סערת רגשות‪ ,‬על‬
‫ניסיונות להתמודד עם עוצמות השתיקה והחלל הריק‬
‫ְׂר ֵאל ַעל‬
‫“ה ְּצ ִבי יִש ָ‬
‫שנוצרו מליטוף של געגוע לאח שאיננו‪ַ :‬‬
‫ש ָּכבֹו‪ֹ /...‬לא‬
‫יע ִל ְמחֹוז ִמְׁ‬
‫סֹורגֶיָך ָח ָלל ‪ְּ /‬כ ָל ִביא ִנ ְל ַחם ַעד ִה ִּג ַ‬
‫ְ‬
‫ִת ַּכ ֶּסה ַּב ֲע ַפר‬
‫ָאחרֹון‪ ,‬י ְ‬
‫ׂבע…‪ִ /‬חּיּוכֹו‪ֲ ,‬‬
‫ָאה ָבה‪ָ ,‬אָך ָמוֶת ָש ַ‬
‫ָדע ֲ‬
‫יַ‬
‫“ש ֶמׁש ֶא ְר ֶאה ְּכבּויָה‬
‫ֲערּוגֹות” (עמ’ ‪ )43‬ולאהובה שנעלמה‪ֶׁ :‬‬
‫ְתזְ ַרח ‪ֵ /‬עת ִצ ַּנת ַהָיּם‬
‫ש ֶמׁש‪ֹ ,‬לא ָּתׁשּוב ו ִ‬
‫ְא ַדע זֹו ַה ֶּׁ‬
‫ְּב ֵעי ַניִָך ‪ /‬ו ֵ‬
‫ְאינֵָך” (עמ’ ‪ .)8‬השירים‬
‫ָדָך ִּת ְק ַרב ‪ -‬ו ֵ‬
‫ַּת ֲחּבקֹ ָע ְר ֵּפָך ‪ /‬י ִָדי ֶאל י ֵ‬
‫בספר הותכו באהבה‪ ,‬בכאב‪ ,‬בבדידות‪ ,‬באכזבה עד שחוו‬
‫שינוי מהותי בתהליך כתיבתם‪ .‬סוד ההשתנות גלום במצביו‬
‫יצה ֵמ ֲה ָזיַת ֵטרּוף‬
‫הסוערים של המשורר‪ .‬בחשכת חצות “י ְִק ָ‬
‫ָאחרֹונָה”‬
‫ש ָעה ֲ‬
‫ּׂרת ָׁ‬
‫יח ְמ ַב ֶש ֶ‬
‫ישת ְּב ִר ַ‬
‫ָּתבֹוא ֶאל ִק ָּצּה ‪ִּ /‬כ ְנ ִק ַׁ‬
‫(עמ’ ‪ .)9‬באותה חשיכה יממה מתנמנמת בודדה וערירית‪,‬‬
‫ומתוכה מגיח “אור מדמם” החושף גשר רעוע בקצה‬
‫הדמעות‪ .‬אותו אור מדמם מגיח מבערת הבריאה ויוצר יש‬
‫“נֹוטל‬
‫מאין‪ .‬מקור האור הוא מקום האושר‪ .‬הזמן לעומתו ֵ‬
‫גֹול ָלן ְל ִפּסֹות זְ ִעירֹות‬
‫ּבֹודדֹות ְּב ֶא ְצ ָּבעֹות ַּד ִּקיקֹות ‪ְ /‬מ ְ‬
‫שמֹות ְ‬
‫ְנָׁ‬
‫ש ְּל ָחן” (עמ’ ‪ ,)22‬והלבנה ממרום האופל‬
‫ּומַׁ‬
‫של ַח ִיּים ְ‬
‫ֶׁ‬
‫חֹובק ַח ִיּים” (עמ’ ‪.)24‬‬
‫אדם ֵ‬
‫“חֹוב ֶקת ֲא ָד ָמה ְּכ ָ‬
‫ֶ‬
‫הנפש עצמה מקיימת בתוכה את האיזון המתמיד בין‬
‫הקבוע לבין המשתנה‪ .‬הציר הקבוע באישיות מאפשר‬
‫מסר יציב להשתנות מתמדת ודיאלוג בין הסטטי לדינמי‪.‬‬
‫גם כשקולו של המשורר מובא במונולוג אישי פועמות בו‬
‫יקה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ִסּפּור ְנטּול‬
‫ל”ש ִת ָ‬
‫ְׁ‬
‫פסיעות הרגש הקשובות‬
‫ִמ ִּלים” (עמ’ ‪ .)44‬האני‪-‬השירי עוצמתי גם מבעד לשתיקה‪,‬‬
‫ש ִנים ‪/‬‬
‫יתי ָׁ‬
‫ָמ ְע ִּתי ֶמ ְר ַח ִּקים‪ִּ ,‬כ ִּל ִ‬
‫הוא נוכח בקולו ההחלטי “ּג ַ‬
‫חֹוצצֹות ֵּבינֵינּו ַרק ִמ ִּלים” (עמ’ ‪ .)42‬המשורר יהודה‬
‫ו ְָכ ֵעת ְ‬
‫אמ ְר ִּתי ְּב ָח ְפזִ י ‪ַ /‬ה ָּמוֶת הּוא‬
‫“ּפ ַעם ַ‬
‫עמיחי מנסח זאת כך‪ַ :‬‬
‫ְאֹומר ‪ַ /‬ה ִּׁשּנּוי‬
‫גּוע ו ֵ‬
‫ֹלהים ‪ַ /‬ה ִּׁשּנּוי ְנ ִביאֹו ‪ַ /‬ע ְכ ָׁשו ֲא ִני ְּכ ָבר ָר ַ‬
‫ָה ֱא ִ‬
‫ְה ָּמוֶת ְנ ִביאֹו“‪ .‬מכאן ניתן להסיק שבכל שירי‬
‫ֹלהים‪ ,‬ו ַ‬
‫הּוא ָה ֱא ִ‬
‫הספר הפרושים לנגד עיניי‪ ,‬במחזור שירי הטבע השינוי‬
‫המתמיד הוא הקבוע וכך המוות מאפשר השינוי הוא‬
‫הקבוע‪ .‬השינוי והקבוע הם שני פניה של ההתפתחות‬
‫בספר זה‪.‬‬
‫יש זיקות מנחמות בספר זה‪ .‬זיקות שנוצרו מכאב הגעגוע‬
‫לאח שאיננו‪ ,‬גם ההקדשה בספר מוקדשת לאח שהטביע‬
‫חותמו עמוק בתודעת חייו של המשורר‪ .‬על החולף והנצחי‬
‫ֵע ֶאל ּתֹוכֹו ‪/‬‬
‫נֹולד וְגֹוו ַ‬
‫עֹולמֹו ‪ /‬הּוא ָ‬
‫אדם יְקּום‪ֶ ,‬א ָּלא ָ‬
‫“אין ָל ָ‬
‫ֵ‬
‫‪38‬‬
‫ש ָח ֵדל הּוא ְל ִה ְת ַקיֵּם‪ָּ ,‬תם ַּגם יְקּומֹו” (עמ’ ‪ .)18‬התהליך‬
‫ְּכֶׁ‬
‫הפועם בשירים מכיל מצבים משתנים‪ .‬השלמה ופיוס עם‬
‫העצב‪ ,‬הכאב והשכול‪ .‬ההתפתחות היא הכלה והכרה‬
‫בשינוי שאדם עושה בחייו‪ .‬בראשית החיים האדם מובל על‬
‫ידי האם‪ ,‬ובסופו מובל על ידי אלוהים‪ .‬במשך חייו האדם‬
‫לומד להכיל את עצמו‪ ,‬להיות המיכל של עצמו‪ .‬ככה הם‬
‫שירי ההתפתחות בספר הזה‪ .‬עיני הקוראים מובלות אל‬
‫היופי שנברא בסוד עצמות החומר‪ .‬על החיבור בין היוצר‬
‫ליצירה אפשר לקרוא בדפי הספר המכיל תובנות חיים‬
‫שנולדות ממחוזותיו של הזיכרון‪ .‬ספר מאיר ומואר בתובנות‬
‫חכמות על החיים‪ .‬מומלץ לאוהבי המילה הכתובה‪.‬‬
‫נא להכיר‬
‫בין סערות הנפש‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪39‬‬
‫ָמזֹור ֶאל ַה ֵּלב‪”.‬‬
‫אגדה אינדיאנית של שבט המאיה מתארת את הדרך כמסע‬
‫אל מראת הנפש‪ .‬אדם החפץ לבדוק את מעשיו מתבודד‬
‫בתוך עצמו ובוחן את אורחות חייו‪ .‬בין מראות הנפש‬
‫והיקום נולדות זריחות ושקיעות המקבילות למחזוריות‬
‫החיים והמוות על פי הקבלה היהודית‪ .‬במקום שיש פרידה‬
‫והקשר מסתיים נולדת התקווה ובעקבותיה באות האהבה‬
‫והאמונה‪.‬‬
‫סולם הצמיחה הוא השינוי שנולד מהכוח לצמוח ולהצמיח‬
‫ּתּוכ ִלי ׁשּוב ִל ְפס ַֹע‬
‫“רגַע ִל ְפנֵי ֶׁש ְ‬
‫כוחות עידוד וחוסן לאחרים‪ֶ :‬‬
‫יטי‪ִּ ,‬ב ִּתי‪ִּ ,‬ב ְט ֵנָך‬
‫יבה‪ַ / .‬ה ְׁש ִק ִ‬
‫ּבֹוט ַחת‪ְׁ ,‬ש ֵלוָה‪ ,‬י ִַּצ ָ‬
‫‪ַ /‬על ַק ְר ַקע ַ‬
‫ָאה ָבה‪“ .‬‬
‫ּגֹוע ֶׁשת ‪ְּ /‬ב ֶק ֶסם ִחּבּוק ְמ ֵלא ֲ‬
‫ַה ֶ‬
‫ספר מומלץ ליועצים‪ ,‬אנשי חינוך ומטפלים‪ .‬ספר הנותן כוח‬
‫להתמודד עם מצוקות פיזיות ורגשיות המלמדות שאחרי‬
‫ההתמודדות מהסוג הזה‪ ,‬אפשר לגדול ולהתפתח‪,‬לשנות‬
‫ולהשתנות‪ ,‬לצמוח ולהצמיח אנשים אחרים‪.‬‬
‫*ניתן לרכוש אצל המשוררת‪.‬‬
‫יעה“‪ ,‬שירים‪ ,‬הוצאה‬
‫“ּבין ַמ ְראֹות ַה ְּׁש ִק ָ‬
‫ספרה של סיגל מגן ֵ‬
‫עצמית‪ ,‬הוא ספר המלווה בצילומים מרהיבים‪ .‬איך נולד ספר‬
‫כזה המתאר שלב אחר שלב מסע פנימי מתוך התבוננות‬
‫של למידה? בין שקיעות מסתתרות בסערות הנפש גוברת‬
‫הכמיהה לחמלה ותמיכה‪.‬‬
‫השקיעות אינן פיזיות בעיקרן אלא שקיעות נפשיות‬
‫המעידות על שבר פתאומי בחיי הדוברת הלומדת להתבונן‬
‫מחדש בתחנות חייה‪ .‬הלמידה הממוקדת היא צורך להבין‬
‫את הקורות אותה בהווה‪ .‬יש בשירים הקשבה לקולות‬
‫פנימיים שפורצים מתוכה‪ ,‬מזמינים אותה ללכת לצדם‬
‫ואיתם‪ ,‬מאירים לה את הדרך בתובנות של חכמה‪.‬‬
‫“ָאָך ָה ֶרגֶל ֶׁש ִּלי‪ַ ,‬ה ְּמ ַח ֶּפ ֶׂשת ַמּגָע ‪ /‬י ִַּציב ֲא ִמ ִּתי ְונָכֹון‪ִ /,‬נ ְת ֶק ֶלת‬
‫חּוׁשת ִּב ָּטחֹון”‪ .‬כל טיפוס‬
‫ָאּב ֶדת ְּת ַ‬
‫ּומ ֶ‬
‫ְּבבֹור‪ְ ,‬מ ַק ֶּב ֶלת ַמ ָּכה ‪ְ /‬‬
‫בסולם הצמיחה הדמיוני מעורר בתוכה דילמות רגשיות‬
‫המלוות את דרכה‪ַ .‬ה ֻא ְמנָם ְנכֹונָה ַה ֶּד ֶרָך? מי יציע מזור? מי‬
‫יוכל להרגיע? איך אוכל לרפא את סדקי הכאב? השאלות‬
‫הנשאלות מתוכה מעידות על רצון להתגבר על המצוקה‬
‫שפוקדת אותה‪ .‬הסערות מתפזרות מן הפנים אל החוץ‪.‬‬
‫כמיהה לעוגן שלו ושקט‪ ,‬ליציבות ולביטחון אופיינית לסערות‬
‫הנפש הפוקדות אותה בשלבי הצמיחה בתהליך הריפוי‬
‫“מּתֹוָך ַמה ֶּׁש ַ‬
‫האישי ִ‬
‫ֶח ַלׁש‬
‫אבד ִלי ָל ַעד‪ִ / .‬מּתֹוָך ֶה ָחזָק ֶׁשּנ ְ‬
‫ּוכ ֵאב ‪ֲ /‬א ִני ְמ ַב ֶּק ֶׁשת‬
‫ָאב ָדן ְ‬
‫ו ְִנ ְר ַעד ‪ִ /‬מּתֹוָך ַה ְּתחּוׁשֹות ֶׁשל ְ‬
‫פתקים לענייני‬
‫השעה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫נא להכיר‬
‫“הקונטרס שלי” מאת שושנה ויג‪ .‬ספר שירים המלווה‬
‫באיורים של אלירן ויג‪ .‬הוצאת פיוטית‪-‬צור אות‪ .‬חמישה‬
‫מחזורי שירה מאכלסים את הספר הזה‪ .‬בתוכן העניינים‬
‫כתוב‪”:‬פתקים במחברת”‪ .‬כל השערים עוסקים בענייני‬
‫פתקים‪ .‬תהיתי ביני לביני מדוע נקרא הספר “הקונטרס‬
‫שלי” ולא פתקים לענייני השעה? כדי לענות על שאלה זו‬
‫קראתי את השיר הפותח העוסק בהגדרה של הקונטרס‪,‬‬
‫הגעתי למסקנה כי מדובר ביומן שירים שכתבה הדוברת‬
‫ביומנה ברגעים פנויים ובסיטואציות שונות‪ .‬יומן זה היה‬
‫מקום מפגשן של המילים שנבראו מתוכה ללא מחשבה‬
‫בספונטניות רוגשת ופועמת‪.‬‬
‫ביומן זה שהוסתר מעיני כל נכתבו מילים חסויות בכתב‬
‫סתרים ששימשו את הכותבת כצופן הגנה‪ ,‬אם היומן יגיע‬
‫לעיניים הלא נכונות‪ ,‬המבוכה לא תשכון בתוכה‪ .‬קולות‬
‫משמיעת מילותיה‪ .‬קולות של תפילה‪ ,‬קולות של געגוע‬
‫וערגה‪ ,‬קולות של תקווה וקולות של אהבה‪.‬‬
‫המילים שנולדות נכתבות בצורה של פתקים‬
‫תמציתיים‪,‬שיש בהם מן האיפוק המותיר בקוראים רושם‬
‫ּכֹות ֶבת ִׁש ִירים‬
‫”א ִני ֶ‬
‫של התהוות החוויה לנגד עיניהם‪ֲ .‬‬
‫ּפֹורי‬
‫יבה ְלקֹולֹות ַה ָּלי ְָלה ‪ִ /‬צ ֵ‬
‫ַּב ַּלי ְָלה ַעל ַה ִּמ ָּטה‪ֲ ...‬א ִני ַמ ְק ִׁש ָ‬
‫ׁשֹומ ַעת קֹולֹות ָּב ִאים‬
‫ַ‬
‫עֹופפֹות ַּבחּוץ‪ַּ ...‬ב ָּלי ְָלה‬
‫ַה ָּלי ְָלה ֵמ ְ‬
‫ֵא ַלי‪( ”.‬ע’ ‪.)18‬‬
‫בלילה‪”.‬א ִני‬
‫ֲ‬
‫מלאכת השיר ומטרות כתיבתה נכתבים‬
‫ּכֹות ֶבת ְּפ ָת ִקים ַלּכ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי”‪ .‬לפני שהפתקים נתחבים‬
‫ֶ‬
‫באבני הכותל יש עיניים נוספות חוץ מעיני המשוררת‬
‫הקוראות אותן‪ -‬עיניו של אבא אלכסנדר‪ .‬השפעתו של‬
‫האב הזה‪ ,‬כומר מודרני הבורח מבדידותו הנזירית אל רשת‬
‫האינטרנט ויוצר דיאלוג וירטואלי עם גולשים שאינו מכיר‪.‬‬
‫המרחק הפיזי מטשטש כאשר המשוררת מקרבת אותו‬
‫אל שיריה באותו ציר אמונה המשותף לה ולו‪ .‬השפעתו‬
‫על כתיבת הפתקים נכרת מאוד‪ .‬ויג אימצה אותו אל‬
‫לבה ובחרה לו זהות אחרת‪ :‬מנוצרי הפכה אותו ליהודי‬
‫ומה שמחבר ביניהם הוא קול התפילה‪ .‬אותו ניגון קצבי‬
‫שיוצא בלילה ליד המיטה משותף לשניהם‪ .‬בשיר “ּוִּדּוי‬
‫ַלּכ ֶֹמר” מולידות המילים וידוי לא שגרתי‪ .‬בחסות החשכה‬
‫מעזה הדוברת בדימיונה להתוודות על מעשה תשוקה‬
‫שמרעיד את ירכיה‪ ,‬כמו אותן נשים שמחיצה מסתירה‬
‫זהותן בכנסייה בעת וידויין‪ ,‬ככה החשכה מזמנת מונולוג‬
‫‪40‬‬
‫יקּונין ‪/‬‬
‫ָתְך ְּב ִא ִ‬
‫עֹוׂשה ‪ְּ /‬תמּונ ֶ‬
‫“ה ָּלי ְָלה ָמה ֲא ִני ָ‬
‫של הדוברת‪ַ :‬‬
‫ּפֹול ִׁשים ֶאל ֵּבין י ְֵר ַכי” (ע’ ‪.)24‬‬
‫ָחׁש ‪ְ /‬‬
‫ְּבמ ִֹחי ַע ְק ָרב אֹו נ ָ‬
‫השער השני עוסק ב”פתקי מזל”‪ ,‬שער שהעלה בי‬
‫חיוך על ההתעסקות בחומר ורדיפה אחר המזל‪ .‬לרגע‬
‫חשבתי שמדובר באותם פתקי מזל הנמצאים בתוך‬
‫עוגיות סיניות‪ .‬אך נכונה לי אכזבה‪ .‬פתקי המזל הם‬
‫מטאפורה מודרנית למשחקי קוביה שאליהם מכורים‬
‫אנשים שונים בכל המקומות בעולם‪“ .‬מזל” בעיניי הוא‬
‫גורל‪ .‬אדם הנולד עם מזלו במשמעות של אדם הנולד עם‬
‫גורלו‪ .‬לכל אדם יש משמעות כתב ויקטור פרנקל‪ .‬הכל‬
‫“ה ַּט ְל ִּתי ֶאת ֻק ִּבּיֹות ַה ַּמּזָל ‪ָּ /‬כל‬
‫“מכתוב” לא ניתן לשנות‪ִ .‬‬
‫ָל ִתי”‪..‬‬
‫רֹול ָטה ִּג ְלג ְ‬
‫רֹול ָטה וְעֹוד ְ‬
‫ָּכָך ָח ַל ְמ ִּתי ַעל ֵׁשׁש ֵׁשׁש‪ְ / .‬‬
‫(ע’‪ .)30‬ההתמכרות לכל משחקי המזל מעידה על חולי‬
‫חברתי גובר והולך בכל חברה אנושית בעולם‪ .‬בשיר הזה‬
‫בולטת מחאת הדוברת‪ .‬היא מוחה על העולם שנוהג‬
‫כמנהגו והעתיק את משחקי הקזינו ממלונות הפאר של‬
‫מונטה קרלו ולאס וגאס אל אוניות פאר המציעות שייט‬
‫נכסף בסביבה‪ .‬השער הזה כתוב באירוניה מלבבת מאוד‪.‬‬
‫השער השלישי עוסק ב”פתקי אהבה”‪ ,‬גם פתקים אלה‬
‫יוצרים דיאלוג סמוי בין עיני הקורא למילים‪ .‬יופיים של‬
‫הפתקים פותח את שערי הלב‪ .‬רכות המילים‪ ,‬החושניות‬
‫המתפרצת אל זוגיות אוהבת‪ .‬מתוך הדממה מבקש‬
‫אֹותי ‪ֲ /‬א ִני‬
‫ָאּתה ְמ ַק ֵּדׁש ִ‬
‫”ּכ ֲא ֶׁשר ָ‬
‫“לּטּוף ַרָך” (ע’ ‪ַ ,)37‬‬
‫הלב ִ‬
‫ֶמת ִמ ַּייִן ַה ִּקּדּושׁ‪ִ /‬מ ְת ַּפ ֶּל ֶלת ִע ְּמְך‪( ”..‬ע’ ‪ .)39‬אל ערגת‬
‫לֹוּג ֶ‬
‫הגעגוע של הלב נסחפים שניים‪ :‬הזוג האוהב והחיבור בין‬
‫הקודש לחול‪ .‬המילים האלה מחברות אותי לספר המדבר‬
‫על זוגיות ועל האהבה כתו צלילי הנולד מתוך האקורדים‬
‫של החיים ומתמזג עם מערבולת הצבעים המתפרצת‬
‫על הבד‪ .‬יהודית קציר בספרה “למאטיס יש את השמש‬
‫בבטן”‪ ,‬כתבה על התו הצלילי הזה כצליל חי ונושם זוגיות‬
‫ההופכת משניים לאחד‪” .‬אהבה‪ ,‬היא כששמחים לתת‬
‫אחד לשני הרבה מעבר למה ששמחים לקבל‪ ”.‬ככה‬
‫הרגשתי בקוראי את פתקי האהבה של ש‪ .‬ויג‪.‬‬
‫השער הרביעי עוסק ב”פתקי מלך”‪ ,‬מלך גוי בשם ברוס‬
‫שחי במאה הארבע עשרה בכנסיה סקוטית בירושלים‪.‬‬
‫קולות מעברה של עיר הקודש ממלאים את הקונטרס‬
‫הזה‪ .‬קולות שבין קודש לחול מותירים עקבות של אהבה‬
‫בדפי ההיסטוריה המקומית‪ .‬השער החמישי עוסק‬
‫ב”פתקי אמהות”‪ ,‬ושוב פוגשות עיני הקורא את הקול‬
‫הנשי שפתח את דפי הקונטרס הזה‪ .‬המילים קיפלו בתוכן‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫תחנות חיים של הדוברת‪ :‬נערות‪ ,‬נשיות‪ ,‬זוגיות ואמהות‪.‬‬
‫הפתיחה והסיום של הקונטרס הם מעגליים‪.‬‬
‫קול האישה המתפלל הוא קולו של הספר הזה‪ ,‬שיש בו‬
‫כמיהה וערגה לדעת ולהכיר דמויות מעברה ומההווה של‬
‫עיר הקודש‪ .‬הקשבה לקול הפנימי המשמר יחסי אם ובת‬
‫בעבר ובהווה‪ .‬השער האחרון “פתקי אמהות” יוצר קשר דו‬
‫ממדי‪ :‬געגועים לאמא שהלכה לעולמה וגעגועים לבתה של‬
‫הדוברת בשירים‪ .‬תהליך זה של האמהות המתחלפת יוצר‬
‫תהליך דומה עם הבת הצומחת וממלאה את כל עולמה‪.‬‬
‫קֹוראת ְּב ֵׁשמֹות ָח ְכ ָמה ַל ְּב ִריָאה‬
‫אֹוס ֶפת זִ ְר ֵעי ַמיִם ‪ֵ /‬‬
‫”י ְַל ָּד ִתי ֶ‬
‫ָדּה” (ע’ ‪.)51‬‬
‫ּובָאה ַה ֶּׁש ֶמׁש ‪ִ /‬נ ְמ ֶה ֶלת ְּב ַכף י ָ‬
‫ַה ְּצ ֻה ָּבה‪ָ /‬‬
‫כתיבה פתקית שיש בה אקטואליה למצב החברתי בארץ‪,‬‬
‫התרפקות נוסטלגית על החולף והקיים ויש בה נגיעות של‬
‫אהבה למילים הבוראות עולם ומלואו‪ .‬ספר יפהפה בתכניו‬
‫ובאיוריו‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫הזמנה להדברות ישירה מציג הספר “מאות פרחים סגולים”‬
‫שכתבה חוה מזרחי‪ .‬הדברות שיש בה התבוננות עמוקה‬
‫במסע בשני קולות‪ :‬קולו של הבן אסי וקולה של האם חוה‪.‬‬
‫שני הקולות לוקחים את הקורא למסע אישי‪ ,‬מתבונן‪,‬‬
‫מלמד ומעמיק בתובנות של ניסיון חיים וחכמה מוארת‪.‬‬
‫מתוך מסע הבן פורץ עולם שוקק חיים העוסק במהות‬
‫הקיום האנושי‪ .‬מסע האם מתחיל מהמקום בו נקטע מסע‬
‫הבן‪ .‬מסעה מוביל את הקורא להקשבה לקול הפנימי שלה‬
‫המאפשר לה כוחות התמודדות עם כאב האבדן‪.‬‬
‫דואט בין האם לבנה מאיר בספר זה ‪ ,‬שני סוגי כתיבה‪ :‬אסי‬
‫הכותב את שיריו וחוה הכותבת בפרוזה את סיפורה‪ .‬דואט‬
‫זה מהווה את חיבור האם לדרכו של הבן‪ .‬דפי הספר שזורים‬
‫בניסיונות להבין את מהות הבחירה של הבן ושל האם מתוך‬
‫החיים עצמם‪.‬‬
‫החיפוש אחר‬
‫האקורד האבוד‬
‫ַע ְכ ָׁשו ְּכ ָבר ָּב ָרד‪.‬‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫יט ָרה ָחלּוד‬
‫יתר ַּב ִּג ָ‬
‫ַה ֵּמ ַ‬
‫ֶׁשם‬
‫“היָה ּג ֶ‬
‫ָ‬
‫ָאקֹורד ָהָאבּוד‪( ”.‬אסי ז”ל)‪.‬‬
‫ְ‬
‫ָאחר ַה‬
‫ְמ ַח ֵּפׂש ַ‬
‫חוה מזרחי‪ ,‬היא אישה אמיצה המהווה מגדלור לנשים שחוו‬
‫אבדן בן או בעל‪ .‬בכאב מואר היא חושפת את האמת שלה‬
‫והיא נוגעת בלב‪ ,‬בעיניים‪ ,‬בבטן מקור החיבור הגדול ביותר‬
‫של כל אמא לבנה‪.‬‬
‫*הספר מיועד לציבור הרחב‪ ,‬למטפלים ולאנשי חינוך‪ .‬מצוי‬
‫בחנויות המובחרות עלותו ‪ ,₪ 62‬בת אור‪ ,‬הוצאה לאור‪.‬‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫עמוק בתוך הלב‬
‫יעל פריאל‬
‫‪42‬‬
‫מאוד דיברה אלי בפשטותה ועם זאת באמיתותה הכואבת‪.‬‬
‫חשבתי על הגור שאספתי ומת בשבת בבוקר‪ .‬ערב קודם‬
‫ראיתי אותו בניסיונו זה‪ ,‬כיצד ניסה להתייצב על רגליו‬
‫ופשוט נפל‪ .‬סליחה אם אני כותבת מתוך מה שנגע בי‪ ,‬אך‬
‫למעשה אולי זו המהות‪ ,‬מאחר והדוברת הצליחה לגעת בי‬
‫וללא הנגיעה הזאת‪ ,‬הרי אין ממש בהוצאת הדברים מעבר‬
‫לך‪.‬‬
‫אני חושבת ומאמינה שהשיר ‪ -‬סיפור שלה‪ ,‬יכול לגעת‬
‫ולעודד אנשים רבים‪ .‬מאוד אהבתי שמליק שירן מכנה את‬
‫המסע שלה כ"סיפורון"‪ ,‬מאחר ולמרות שנכתב כשיר‪ ,‬יש‬
‫בו נרטיב מאוד ברור שבהחלט קל לתרגמו לספר‪.‬‬
‫את הבית השלישי קצת פחות אהבתי‪:‬‬
‫ילה‬
‫"ָאי‪ָ..‬אי ֵאיזֹו ְנ ִפ ָ‬
‫ֲא ִני ֶא ְל ַמד ֵמ ַה ַה ְת ָח ָלה‬
‫ְל ַה ֲא ִמין ֶׁש ֲא ִני יָכֹול‬
‫ספרה של יהודית מליק‪-‬שירן‪" ,‬עמוק בתוך הלב" מלווה‬
‫בציוריה של הציירת רפאלה‪ .‬ציורים שנולדו עם המילים‪.‬‬
‫הציורים מבטאים דיוק באמירה ודיוק בתנועה‪ .‬לפנינו‬
‫ספר מסע‪ .‬מסע המתאר תהליך כואב של הדוברת‪:‬‬
‫"עמֹק ְּבתֹוָך ַה ֵּלב‬
‫ָ‬
‫ּכֹואב‪.‬‬
‫עֹורר ַמ ָּסע ֵ‬
‫ִמ ְת ֵ‬
‫ָדיִם‬
‫מֹות ַח ֶאת ַהּי ַ‬
‫ֵ‬
‫יע ֶאת ָה ַר ְג ַליִם"‪.‬‬
‫ֵמ ִנ ַ‬
‫זה הבית הראשון מתוך שמונה בתי שיר המתארים את‬
‫התעוררותו של המסע "עמוק בתוך הלב"‪ .‬מסע נפשי חבוי‬
‫מעין כל שמטרתו להביא מזור וריפוי לאיבר בגוף שנפגע‬
‫פיזית‪.‬‬
‫ברור לי שהמסע נכתב מעומק החוויה וההתמודדות‬
‫הכואבת‪ ,‬יש שיאמרו מאתגרת‪ ,‬הנובעת אולי מהאישיות‬
‫של הדוברת עצמה‪.‬‬
‫אני רואה את הניסיון שלה להתמודד בעזרת הכתיבה‬
‫ובעזרת הציור ככוח משחרר ומרפא‪ .‬העידוד הרב שהיא‬
‫מפזרת תוך כדי הכתיבה לעזור לעצמה בדרך מוביל את‬
‫ציוריה של רפאלה אל מרחבים של הארה‪ ,‬של אנרגיות‬
‫טובות המרחיבות את הדעת ונותנות כוח להתמודדות‪.‬‬
‫החיבור של המנדלות בספרון הזה אל החוויה העמוקה של‬
‫הצבע והמילה בתנועה הולידו דואט בין ציור לכתיבה‪.‬‬
‫מדהים כיצד כל אחד יכול להתחבר למלה או אמירה אחרת‬
‫בהתאם למה שנוגע בו‪ .‬האמירה "מנסה לעמוד‪ ...‬ונופל"‬
‫ִל ְצעֹד ַצ ַעד ּגָדֹול"‬
‫למרות שהוא מעביר את עצם הנפילה ואולי ממחיש אם‬
‫מדובר בקהל צעיר את הכאב וההכרה בשינוי במצב קיים‪.‬‬
‫אני מרגישה שחל שינוי או התפתחות בכתיבה של מליק‪-‬‬
‫שירן וזו בעיני נראית כחותרת להתקרב כמה שיותר‬
‫ואחד לאחד לתחושותיה וכמיהותיה באופן הנקי ביותר או‬
‫החף מכל גינוני כתיבה‪ .‬הכאב אולי מסיר מאיתנו כל מני‬
‫כיסויים ומותיר את האני חשוף וכן מאוד‪ .‬מאוד אהבתי‬
‫את האופטימיות ואת התקווה המצויים בבית המסיים‬
‫של המסע‪ .‬בית שנותן כוח להתמודד עם הכאב ולהמשיך‬
‫הלאה‪:‬‬
‫"עמֹק ְּבתֹוָך ַה ֵּלב‬
‫ָ‬
‫אֹוהב‪.‬‬
‫ּגֹורר ַמ ָּסע ֵ‬
‫ִמ ְת ֵ‬
‫ָפיִם ֶׁשל ִצּפֹור‬
‫ִּב ְכנ ַ‬
‫ַׁש ִאיר ַה ְּכ ֵאב ֵמָאחֹור‪".‬‬
‫יְ‬
‫הכאב ככל שהוא עמוק‪ ,‬מתרחבת תנועת ההכלה שלו‬
‫מלווה בצבעי התנועה של ַה ַמ ְנ ָּד ָלה‪ַ .‬מ ְנ ָּד ָלה מסמלת את‬
‫היקום ואת נפש האדם‪ .‬ברוב ציורי המנדלה יש מרכז‬
‫משמעותי‪ ,‬וממנו מצוירים הקשרים של הארה או ישות‬
‫מוארת‪ .‬פעמים רבות‪ ,‬אצל ילדים וכן אצל אלו שאינם‬
‫מתחילים את הציור בעזרת רישום‪ .‬הציורים יתחילו בנקודת‬
‫מרכז וממנה יצאו לצדדים‪ .‬ממשילים זאת לנפשו של‬
‫האדם עצמו‪ ,‬בה יש מרכז וממנו מסתעפת התודעה‪.‬‬
‫*ספר המומלץ לאנשי חינוך‪ ,‬יועצים ומטפלים‪.‬‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫מומחית לבכי‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫“מומחית לבכי”‪ ,‬ספרה העצמאי של המשוררת תמר רבנו‪,‬‬
‫מאגד בתוכו ארבעה יסודות או מוטיבים המתפתחים ונעים‬
‫עד לשיאם בציר החיים של הספר הזה‪ .‬ציור העטיפה של‬
‫פיני רבנו מרשים ביופיו‪ .‬לא תמיד יש חיבור הרמוני בין‬
‫צבעים למילים וכאן זה בולט במיוחד‪ .‬הספר יצא לאור‬
‫בהוצאת כרמל‪.‬‬
‫יש בספר ניגון פנימי המתנגן מתוך השקט אל עוצמות‬
‫של בכי‪ .‬מטאפורה נהדרת לעיסוקה של רבנו כפסיכולוגית‬
‫קלינית הנמצאת במצב של הקשבה ממוקדת במטופלים‬
‫שלה‪ .‬הניגון הזה מתנגן לקראת ההתחברות של “האני”‬
‫הדוברת בשירים ויש לה מה לומר‪.‬‬
‫יש הצהרה בכותרת הספר המעידה על מומחיות רגשית‬
‫ ומהי אותה מומחיות ההופכת מילים לפרץ עז של‬‫רגשות? עיסוקה של רבנו מפגיש אותה עם מצוקות ושבר‬
‫רגשי‪-‬נפשי של אנשים‪ .‬התהליכים שהיא מלווה כרוכים‬
‫בבכי‪ ,‬בצחוק‪ ,‬בכעס‪ ,‬בהברות לא מתחברות ועוד‪ .‬פורקן‬
‫‪43‬‬
‫הרגשות המטהר את המטופל במים הפנימיים של הגוף‬
‫יוצר התנקות פנימית‪.‬‬
‫ָאחר ָׁש ָעה‪ֶ /.‬את‬
‫ּבֹוכים ֶא ְצ ִלי ‪ָׁ /‬ש ָעה ‪ַ /‬‬
‫ּומ ִחית ְל ֶב ִכי ‪ִ /‬‬
‫“א ִני ִמ ְ‬
‫ֲ‬
‫ּבֹוכה ַּב ַה ְפ ָס ָקה” (ע’ ‪ .)7‬אי אפשר להיות‬
‫ַה ֶּב ִכי ֶׁש ִּלי ‪ֲ /‬א ִני ָ‬
‫אדיש ואטום לבכי של האחר‪ ,‬כי בסופו של התהליך גם‬
‫הבכי של המטפל יוצא החוצה בדמעות של אושר‪ ,‬הזדככות‬
‫שמנקה ומאשרת את התהליך‪.‬‬
‫ארבעת היסודות או המוטיבים הם‪ :‬מים‪ ,‬אדמה‪ ,‬רוח ואש‪.‬‬
‫הם פזורים בספר כמו מנדלה‪ .‬מסעה של הדוברת‪ .‬לפי יונג‬
‫המנדלה‪ ,‬היא הסמל של העצמי ודגם בכוליות נפש האדם‪.‬‬
‫המנדלה בעצמי‪ ,‬היא תמיד הגרעין המרכזי וההיקף גם יחד‪.‬‬
‫היא מכילה את הניגודים ומרכזת אותם להתפתחות אישית‬
‫כפי שקורה בספר הזה לנגד עיניי‪.‬‬
‫מוטיב המים פותח את הספר ומופיע בצורות רחבות של‬
‫המילה “מים”‪ ,‬מים מתוך הגוף במשמעות של בכי‪ ,‬ומים‬
‫מחוץ לגוף במשמעות של ים‪ ,‬מים היוצרים זרימה בתנועה‪.‬‬
‫ְהּיָם‬
‫“א ִני ַה ַּמיִם ‪ /‬ו ַ‬
‫תנועה עם עצמה ותנועה עם סביבתה‪ֲ .‬‬
‫ְהח ֶֹׁשָך” (ע’ ‪ .)9‬עם הצהרה‬
‫ָארץ ‪ָ /‬האֹור ו ַ‬
‫ְה ֶ‬
‫‪ַ /‬ה ָּׁש ַמיִם ‪ /‬ו ָ‬
‫עובדתית כזאת אי אפשר להתווכח‪ .‬כל הניגודים היא נפש‬
‫המשוררת‪ .‬מוטיב האדמה הוא הניגוד של המים‪ ,‬מוטיב‬
‫המתאר יציבות הפכפכה‪ ,‬יציבות שיש בה מן התלישות‬
‫של עם המבכה מולדת ותלישות שיש בה הד של צעקה‬
‫אֹותי ׁשּוב” (ע’‬
‫ִ‬
‫“א ָד ָמה ֶׁש ֲע ָפ ָרּה ִנ ְגזָר ַל ַחּי ִָלים ‪ֹ /‬לא ֵּת ֵלד‬
‫ֲ‬
‫חּוצה‬
‫יתי ַה ָ‬
‫“ר ְצ ִּתי ִמ ֵּב ִ‬
‫‪ .)12‬ובשיר אחר האדמה היא בית ַ‬
‫יתי ‪ֲ /‬ח ַסר ַה ִּקירֹות ‪ֶׁ /‬ש ָּב ַרח ֶאל ָה ְרחֹוב”‬
‫‪ְ /‬ל ַח ֵּפׂש ֶאת ֵּב ִ‬
‫(ע’ ‪ .)16‬גם במוטיב הזה היציבות במציאות חיינו איננה‬
‫יציבות ושירת המחאה מגביהה למעלה באוקטבות גבוהות‬
‫ירֹותיו ְצ ָע ָקה” (ע’ ‪.)20‬‬
‫“מ ַח ֶּפ ֶׂשת ַּביִת ‪ֶׁ /‬ש ִר ְצ ָּפתֹו ֶׁש ֶקט ‪ /‬ו ְִק ָ‬
‫ְ‬
‫גם למוטיב זה יש שדה סמנטי של מילים הקושר אותו אל‬
‫המילה אדמה‪ :‬בית‪,‬עפר‪ ,‬קירות‪ ,‬בטן‪ ,‬רצפה‪ ,‬רחם‪ ,‬אבן”‪.‬‬
‫אבן קשה היא מילה נרדפת לאדמה יציבה וקשה‪ .‬אדמה‬
‫מדומה בספרות העולם המיתולוגית לרחם ממנה נולדים‬
‫חיוכי פרחיה ותנובותיה‪ .‬היא האמא הקדומה היולדת‬
‫ובולעת אל תוכה כל מה שיצא ממנה‪ .‬היא גם הבית‪ ,‬וכדי‬
‫ליצור את הבית היציב והמוגן צריך לעבור מסע לבד ומסע‬
‫אינטימי בשניים‪ .‬המוטיב השלישי מוטיב הרוח‪ :‬אליו חוברים‬
‫מעוף הציפור‪ ,‬מעוף הדוברת‪ ,‬ריחוף הנוצה‪ ,‬ריקוד הלילה‬
‫אֹותי‪ִ ...‬ל ְרּקֹוד‬
‫לֹוק ַחת ִ‬
‫דֹולה ֶׁש ִּב ְפ ִנים ‪ַ /‬‬
‫ּכּוׁשית ‪ַ /‬ה ְּג ָ‬
‫“א ִּמי ַה ִ‬
‫ִ‬
‫ֶאת ָה ִרּקּוד” (ע’ ‪ .)66‬מוטיב האש המסיים את ארבעת‬
‫הניגודים מופיע גם בשדה מילים סמנטי הקשור לצורותיה‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫של הבערה הפנימית היולדת מילים ומפגישה את הדוברת‬
‫עם יצירתה‪ ,‬ההתחדשות הבריאתית היא שלב של צמיחה‬
‫ושל שינוי בדרך של מסע‪ .‬גם הבערה החיצונית המלווה‬
‫בסלסול עשן מבטאה היטב את הניגודיות של היסוד הזה‪.‬‬
‫באחת האגדות שכתבו ביאליק ורבינצקי מסופר על “אש‬
‫האוכלת אש” ולא ידוע אם האש המכחידה‪ ,‬היא האוכלת‬
‫או האש הפועמת מבפנים ויוצרת חיי מילים היא האוכלת‪.‬‬
‫“ּתבֹוא ‪ֵ /‬א ַלי‬
‫לכאן ולכאן המשפט הזה מעורר מחשבה‪ָ .‬‬
‫ְת ְד ִליק ֶאת ָה ַעיִן ֶׁש ִּלי” (ע’ ‪” .)9‬יֵׁש ָע ָׁשן ְויֵׁש ֵאׁש” (ע’‬
‫ַע ְכ ָׁשו ‪ /‬ו ַ‬
‫‪ .)30‬הניגודיות קיימת בכל מוטיב לטוב ולרע‪.‬‬
‫בספר הזה מצאתי שהאהבה היא‪ ,‬המיכל המכיל זוגיות‬
‫וילדים‪,‬מטופלים ומטפלת‪ ,‬האהבה יוצרת חיים יש מאין‬
‫הנבראים במילים‪ ,‬במעשים‪,‬בצבעים‪ ,‬בלישת חומרים כל‬
‫פעם מחדש‪ .‬האהבה היא קבלה של הטוב והרע הלוקחת‬
‫כל אחד מאיתנו אל מסע אישי‪ .‬ספר מואר בתובנות של יופי‬
‫וחכמה עמוקה‪.‬‬
‫ּמיִם‬
‫ה ַ‬
‫ח וְ ַ‬
‫עִּבּור הָרּו ַ‬
‫שי הכהן‬
‫‪44‬‬
‫זה לא סוד שאין ספרי שירה בחנויות הספרים בארץ‪ .‬כל יום‬
‫נולד ספר שירים והוא מוחזק בביתו של המשורר‪ .‬שאלתי‬
‫את עצמי‪ ,‬איך קרה שמשוררת מבטיחה כמו מליק‪-‬שירן‬
‫מוציאה עותק אחד לעצמה מספר שיריה הרביעי “עמוק‬
‫האור”?‬
‫המשוררת הזו בשנות השמונים הוציאה תוך חודשיים‬
‫הדפסה שניה של ספרה “צבעי שכחה” בהוצאת עקד‪,‬‬
‫הוצאה מכובדת מאוד‪ .‬זה היה ספרה השני‪ .‬ספרה‬
‫השלישי “צובעת געגועים” קיבל הבטחה מהמפיץ שישוווק‬
‫בחנויות‪ ,‬אך הרשתות בארץ החליטו שספרי שירה אינם‬
‫ריווחיים והספרים לא נמצאים על המדפים‪ .‬ילדיי הבוגרים‬
‫לוקחים את הספר הזה לכל טיול מחוץ לבית‪,‬יש בו תובנות‬
‫המחברות כל אחד למה שהוא מתחבר‪ .‬בסדנאות של‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה מליק בחולון‪ ,‬אני מוצא‬
‫תגובות מכל הסוגים‪ .‬תגובות תלויות ונעוצות בלוח שעם‪.‬‬
‫ילדים ובני נוער כותבים על רשמיהם מהספר “היום למדתי‬
‫חֹובק‬
‫“ה ֶּׁש ֶקט ֵ‬
‫מילה חדשה‪ ...‬או אהבתי את המטאפורה ַ‬
‫יה”‪.‬‬
‫ָד ָ‬
‫יח ְּבג ֶ‬
‫ֶאת ֵר ַ‬
‫אני צרכן של ספרי שירה באנגלית‪ ,‬איטלקית וצרפתית‪ .‬כל‬
‫עם המכבד את עצמו צריך לדאוג לתרבות שלו ושירה היא‬
‫תרבות‪ .‬היא צריכה להיות נכס לאומי‪ ,‬אז מה קורה פה‪,‬‬
‫אני ממש לא מבין‪ ,‬למה אין מקום לשירה הישראלית על‬
‫המדפים של החנויות? שירה היא הלשון הפנימית ממנה‬
‫”ׁשֹומ ַעת ֶאת ַה ְּד ָמ ָמה ִמ ֶּפ ַתח‬
‫ַ‬
‫נבראות מילותיו של המשורר‪:‬‬
‫ְה ֶּׁש ֶקט ַמ ְפ ִעים ִּבי ‪ִ /‬נּגּונֵי ִׁשיר‪”.‬‬
‫יתי הּוא ִמ ְב ָצ ִרי ‪ /‬ו ַ‬
‫ּגּופי ‪ֵּ /‬ב ִ‬
‫ִ‬
‫לשמוע דממה ולהתפעם ממנה כחיבור של נפש וגוף‪ ,‬זו‬
‫ְׁשירּות‬
‫ַא ִני ִמ ְתּבֹו ֶננֶת ִּבּי ִ‬
‫יכולת טוטלית של המשוררת‪” :‬ו ֲ‬
‫ּזֹוהרֹות ‪/‬‬
‫אֹותּיֹות ַה ֲ‬
‫יח ‪ָּ /‬ב ִ‬
‫ּפֹוצ ַעת ‪ַּ /‬ב ֲה ָברֹות ַה ְּתלּויֹות ַעל ָּב ִר ַ‬
‫ַ‬
‫ֶפׁש” את השיר הזה אני מאוד‬
‫ֻּׁשת ַהּנ ֶ‬
‫ֹלע ָחׁשּוָך ‪ֶ /‬אל ‪ְ /‬קד ַ‬
‫ְּב ַ‬
‫אוהב‪ ,‬בספר יש לו העמדה של עץ‪ .‬אני העתקתי את חציו‬
‫בו אני מרגיש את קולה של הדוברת‪ ,‬קול שבא ממעמקי‬
‫“ּפ ַער ִּבי ְּתבּונָה ֶׁשל‬
‫הנפש והמבקש בקשה לא שגרתית ְ‬
‫ֹלהים‬
‫ַר ָח ִנית ‪ַ /‬ה ִּמ ְת ַר ֶח ֶבת ְּכ ֵעינֹו ֶׁשל ֱא ִ‬
‫יֹום ‪ְ /‬מ ַב ֶּק ֶׁשת ָה ַעיִן ַהּז ְ‬
‫ּנֹוס ַע‬
‫”ָאדם ֶׁש ֵ‬
‫‪ְׁ /‬ש ִקיפּות ִהיא ֲה ָט ַלת עֹגֶן ‪ְּ /‬ב ָבבּוָאת ַה ָּׁש ַמיִם‪ָ .‬‬
‫נֹוע‬
‫ְרֹוצה ִל ְמ ַ‬
‫יֹונֹותיו ‪ /‬ו ֶ‬
‫ּבֹודק ִנ ְס ָ‬
‫ׁשֹותיו ‪ֵ /‬‬
‫ּבֹוחן ִר ְג ָ‬
‫ּגּועיו“ ֵ‬
‫ַע ָ‬
‫ֶאל ּג ְ‬
‫יאֹותיו‪ ”.‬כמה‬
‫הֹותירּו ּבֹו ְׁש ִג ָ‬
‫ִמ ְּל ַה ֲע ִביר ִלי ְָל ָדיו ‪ֶ /‬את ַה ְּכ ֵאב ֶׁש ִ‬
‫נכון‪ ,‬את השגיאות שלנו ילדנו לא צריכים לחוות‪ ,‬הם צריכים‬
‫ללמוד מהשגיאות שלהם‪ ,‬להפנים התמודדות עם אתגרים‬
‫ולהמשיך הלאה‪.‬‬
‫כרטיס ביקור‬
‫הּורי ‪ַ /‬ה ֶּׁש ֶמׁש ָה ְר ָתה ִּבי ‪ֵּ /‬כ ִלים וְאֹורֹות ‪/‬‬
‫ב"מ ְק ַל ַעת ִה ְר ַ‬
‫ִ‬
‫יפ ִתית ‪/‬‬
‫ִיתי ָׁש ַמיִם ‪ּ /‬דֹוָאה ְּב ֵא ְינסֹוף ‪ַּ /‬ב ֲא ִצילּות ְק ִט ָ‬
‫ָהי ִ‬
‫ְה ַּמיִם ‪ֶׁ /‬ש ָהרּו ִּבי ָח ְכ ָמה‪ ”.‬איזו דרך‬
‫רּוח ו ַ‬
‫ַעת ְּב ִעּבּור ‪ָ /‬ה ַ‬
‫נֹוג ַ‬
‫נפלאה של למידה‪ ,‬של התבוננות מחדש ביקום הזה‪ .‬יקום‬
‫המתעורר כשהדוברת היא חלק ממנו‪ .‬חלק הלומד שחכמה‬
‫באה מתוך התנסות בחוויה‪ .‬השיר הזה מבטא התבוננות‬
‫מעמיקה ברצונות שלנו לדעת‪ ,‬לחוות ולהפנים‪ .‬הקבלה‬
‫משתמשת בשני מונחים מרכזיים להבנת המציאות של‬
‫החיים שלנו‪ ,‬הן ברמה הפיזית הגשמית והן ברמה הרוחנית‬
‫הפנימית‪ .‬כלים ואורות אלו הם המושגים הבסיסיים ביותר‬
‫להבנת המציאות שלנו בעיניי חכמת הקבלה‪.‬‬
‫מהו כלי? כלי הוא רצון‪ .‬רצון לקבל‪ .‬כל רצון‪ .‬רצון לאכול‪.‬‬
‫רצון לישון‪ .‬רצון לקום ולעשות משהו‪ .‬רצון להתחתן‪ .‬רצון‬
‫להיות אהוב‪ ,‬שמח או עצוב‪ .‬כל סוג של רצון‪ ,‬מכונה בשפה‬
‫הקבלה? כלי‪ .‬אור? לעומת זאת מוגדר ככל סוג של מילוי‬
‫או הנאה שבאים למלא את הכלי‪ .‬מימד האור הוא אינסופי‬
‫והוא כולל בעצם כל סוג של מילוי שאנחנו מסוגלים לדמיין‬
‫לעצמנו‪ ,‬ואף מעבר לזה‪ .‬בין אם זה אכילה‪ ,‬סקס‪ ,‬שליטה‪,‬‬
‫כבוד‪ ,‬כסף או חכמה‪ .‬וגם רצונות עדינים יותר כמו אהבה‪,‬‬
‫אור‪ ,‬ודאות‪ ,‬בטחון ושמחת חיים‪ .‬ברמות עמוקות יותר של‬
‫מציאות כמו עולם המחשבה‪ ,‬רגש‪ ,‬זיכרון או אינטואיציה?‬
‫מונחים של אורות וכלים נשארים תקפים לחקירה והבנה‬
‫של המציאות שלנו‪ .‬מעתה למעשה‪ ,‬כל מפגש שלנו‬
‫עם המציאות‪ ,‬בין עם זה תהליך עסקי‪-‬חיצוני או חקירה‬
‫של עולם הרגש פנימה‪ ,‬יכול וצריך להתבסס על ההבנה‬
‫המרכזית הזאת של שני המימדים‪ :‬כלים (מימד הקבלה)‬
‫ואורות (מימד ההשפעה)‪ .‬מקור המילה ‘קבלה’ גם הוא‬
‫מגיע מאותו מונח של הרצון לקבל ולהיות שותף בחוויית‬
‫הלמידה‪.‬‬
‫אני לא מבין איך ספר כזה שיש בו עוצמות של יופי וחוכמת‬
‫חיים פנימית ועשירה לא נמצא במדפי החנויות? הייתי‬
‫בהשקת ספר של סופרת ידועה בארץ‪ ,‬תרומתה לתרבות‬
‫הישראלית בשנים האחרונות גדולה מאוד‪ ,‬משיחתי עמה‬
‫הבנתי שגם ספרי הסופרים בארץ לא נמכרים‪ .‬הרווחים‬
‫שלהם ממכירת הספרים ביום יום אפסי‪ .‬אם ספרם כלול‬
‫במבצעים אז יש להם סיכוי להרוויח חמישה ‪ ₪‬על כל ספר‪.‬‬
‫בשבוע הספר נדרשו להגיע סופרים לחתום על ספריהם‬
‫תמורת רווח של שקל וחצי‪.‬‬
‫ואני שואל שוב מאימתי בעלי חנויות מזלזלים בשפה‬
‫‪45‬‬
‫העברית? מתנערים מעם ישראל‪ ,‬ערכיו ומורשתו‬
‫התרבותית? ארץ קטנה שאינה יודעת לשמר את שפתה‬
‫ומשוררים כמו מליק‪-‬שירן‪ ,‬מרגלית מתתיהו‪ ,‬אדלינה קליין‪,‬‬
‫שרה אדר ואחרים נבלעים בתוך הכאוס הכלכלי של הון‬
‫ושלטון‪.‬‬
‫*הכותב הוא היועץ המשפטי של המרכז לכתיבה יוצרת‬
‫ע”ש שושנה מליק ובת אור‪,‬הוצאה לאור‪.‬‬
‫ציירת בנשמתה‬
‫אוצרת בעבודתה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫את האוצרת דליה הקר‪ ,‬אני מכירה מכתבותיה ב”על‬
‫הדרך”‪ ,‬הנגיעות שלה באמנים וביצירותיהם‪ ,‬הן נגיעות‬
‫של אמנית‪ .‬רק אדם העוסק באמנות יכול להכיל את‬
‫רגישות הצייר או הפסל‪ .‬לראות ביצירה משכן ליופי‬
‫ולהארה פנימיים‪ .‬הבנתי שמסביב לאוצרת התערוכות‬
‫הגדולות מסתתרת ציירת בנשמתה שמשוטטת‬
‫במסלולי צבע של אחרים ומסבירה תהליכי עבודה‬
‫הנראים על היצירה ובתוכה‪.‬‬
‫היא מעורבת בעולם האמנות ארבעים שנה‪ .‬המקומות בהם‬
‫גדלה גרה ובקרה במהלך השנים הטביעו את חותמם על‬
‫יצירותיה‪ .‬דליה הקר נולדה בירושלים בהפוגה של מלחמת‬
‫השחרור‪ .‬היא נזכרת “כשמשרדי הממשלה הועברו לקריה‪,‬‬
‫היטלטלנו ב”דרך בורמה” לשפלה וגרנו מספר שנים ביפו‬
‫של אז‪ .‬קסם המזרח הקשור לילדותי המוקדמת בירושלים‬
‫חבר עם יפו בכלל והבית הנפלא בו גרנו בפרט וזיכרונותיי‬
‫כוללים אבנים עתיקות‪ ,‬ארכיטקטורה מגוונת‪ ,‬שיחי ורדים‪,‬‬
‫עצי אפרסק מזרקות ומרצפות צבעוניות‪ .‬בחצר המוגנת‬
‫בחומה שעליה זכוכיות יכולתי לרקום חלומות‪ ,‬לשחק‬
‫והביטחון של הבית אפשר לי לצאת לשיטוטים אמיתיים‬
‫ודמיוניים‪ .‬דרך הסרטים שראיתי בקולנוע יפאור של אז‬
‫(בנין אלהמברה של היום)‪ ,‬נחשפתי לעולם הגדול על‬
‫היבטיו השונים‪ .‬אמי ספקה לי את הבסיס היציב‪ ,‬הביטחון‪,‬‬
‫הקביעות‪ ,‬הסדר והניקיון ואבי שהיה איש משכמו ומעלה‬
‫בכל המובנים‪ ,‬את הגירויים האינטלקטואליים‪ ,‬השיחות‪,‬‬
‫הטיולים השבועיים עם אחי ואיתי תוך דיון במה שמתרחש‬
‫כרטיס ביקור‬
‫דליה מצביעה על עבודתה "עתיק ומודרני"‬
‫שדרות רוטשילד במסגרת חודש האמן ‪2009‬‬
‫בארץ ובעולם‪ ”.‬מאין באה המשיכה לאמנות הציור? והקר‬
‫מחייכת ואומרת‪“ ,‬המשיכה לאמנות החלה אצלי מגיל‬
‫צעיר‪ .‬נמשכתי לדימויים והאיורים שהופיעו במגזינים הרבים‬
‫שהיו בביתנו ונהגתי לגזור תמונות ולאסוף אותן‪ .‬המשכתי‬
‫לבנות מבנים מקוביות דבר שעשיתי מגיל שנתיים‪ ,‬לאסוף‬
‫פרסים וזהבים‪ .‬דגמי המרצפות בבית נתנו לי את ההתחלה‬
‫של המשיכה לאורנמנטיקה האוריינטלית‪ .‬אלבומי אמנות‬
‫שהתבוננתי בהם הן בביתנו והן אצל שכנים ומכרים הרחיבו‬
‫את המאגר החזותי שלי‪ .‬נפגשתי עם אנשים נפלאים‬
‫שאולי לא היו עשירים בחומר‬
‫אך עשירים מופלגים ברוח‬
‫וכל אחד תרם את חלקו‪.‬‬
‫זכורות לי לדוגמה תמונות‬
‫של אבל פן שהראה לי‬
‫שכני ברנע (לימים ראש‬
‫עירית רחובות)‪ ,‬פסלים‬
‫שנחשפתי אליהם בבית‬
‫השכנים משפחת כהנא‬
‫שהאב היה ארכיטקט והאם‬
‫ציירת‪ ,‬ואלבומי התמונות‬
‫של הציירים הרוסיים שהיו‬
‫בביתנו וישנם אצלי עד היום‪.‬‬
‫לימים בקרנו בהרמיטאז’‬
‫בסנט פטרסבורג וראיתי‬
‫חלק מהציורים המקוריים‪.‬‬
‫כמו כן היה בבית אלבום‬
‫של ון גוך שרפרודוקציות‬
‫שלו היו תלויות גם בבתי‬
‫"ספינה קדומה"‬
‫‪46‬‬
‫כמה ממכירנו‪ .‬בבית הספר העממי‪ .‬אהבתי את שעורי‬
‫הציור שהועברו על ידי הצייר אברמוביץ שהשכיל לתת‬
‫יסודות איתנים בתורת הצבע‪ ,‬גרפיקה של אותיות‬
‫והתאמת הצבעים לחדרים ומצבים‪ .‬בשעורי המוסיקה‬
‫שהועברו בכישרון על ידי המוסיקאי ניסים ורסנו נתנו יסודות‬
‫המוסיקה שמלווה אותי כל חיי גם כשנגינתי (על חלילית)‬
‫וגם כמאזינה נלהבת‪ .‬אהבתי לטבע שמצאה את ביטויה‬
‫בטיולים‪ ,‬התבוננות על יופי הבריאה ואיסוף צדפים ואבנים‬
‫מוצאת את ביטויה ביצירותיי עד היום‪ .‬כמו כן יש קשר הדוק‬
‫בין המקומות הרבים בהם גרנו במהלך השנים אחרי נישואי‪,‬‬
‫לבין הרחבת מאגר הדימויים‪ ,‬הפתיחות והתובנה ש”סדנא‬
‫דארעה חד הוא”‪ .‬כשגדל בננו הבכור שנולד בהולנד החלטנו‬
‫לחזור ארצה כדי שיקבל חינוך בארץ ומאז נולדו עוד שני‬
‫ילדים אייל שנפטר ולילך שהיא היום וטרינרית‪ .‬מקום מגורי‬
‫הנוכחי ברמת השרון הוא מקום נוח ממנו אני יכולה לצאת‬
‫למפגשי עם הטבע על חוף הים ובטיולים‪ ,‬לכתוב‪ ,‬ליצור‬
‫בעיקר עבודות הקשורות לטבע‪ ,‬תוך שימוש בחומרים‬
‫טבעיים‪ ,‬חומרים שאני מוצאת‪ ,‬צבעים שאני מכינה בעצמי‬
‫ומצעים מקוריים‪ .‬במה את עוסקת לפרנסתך? “בשנים‬
‫האחרונות אני עוסקת גם בצילום ועיבודי מחשב דבר‬
‫הפותח כר פעולה רחב נוסף‪.‬‬
‫אהבתי לכתיבה הובילה אותי לעיסוק בעיתונאות‪ ,‬להיות‬
‫כרטיס ביקור‬
‫"מסכות קדומות"‬
‫"אי האלמוגים"‬
‫‪47‬‬
‫כרטיס ביקור‬
‫"דג האוכרה"‬
‫חברה ותיקה באגודת העיתונאות התקופתית וחברה‬
‫חדשה יחסית באיגוד העיתונאים של תל אביב‪ ,‬חברת‬
‫מערכת לשעבר בעיתון “במת האישה”‪ ,‬אחראית על מדור‬
‫אמנות ותרבות בעיתון אינטרנט וכתבת חופשייה בעיתון‬
‫של אגודת האקדמאים למדעי החברה והרוח “הד המח”ר”‪.‬‬
‫הכתיבה בעיתון זה מהווה עבורי המשך מסורת משפחתית‬
‫שכן אבי היה בין מייסדי האגודה עוד בשנות החמישים ואמי‬
‫האהובה שנפטרה לפני שנה בגיל ‪ ,100‬הייתה המזכירה‬
‫המיתולוגית שלה מאז שאבי נפטר בשנת ‪ 1970‬ועד היותה‬
‫בת ‪ !95‬כמו כן כותבת מחקרים לעיתון “כוורת” (עיתון‬
‫שיוצא על ידי המכללה למינהל בראשון לציון על יד החוג‬
‫למדעי ההתנהגות)‪ .‬אחד מעיסוקי הוא כתיבת מבואות‬
‫לספרים וקטלוגים לאמנים דבר המאפשר לי להיפגש עם‬
‫אנשים מיוחדים‪ ,‬להכיר אותם ולהעביר את עולמם בכתב‬
‫בצורה מתומצתת‪ ”.‬את אוצרת תערוכות רבות‪ ,‬מה עושים‬
‫לך המפגשים האלה עם נשמת היצירה ונשמת היוצר?‬
‫“הביקור בתערוכות כלליות ושל אחרים הפך לחלק בלתי‬
‫נפרד מחיי ואני מוצאת את היופי והייחוד שבכל אחד‬
‫ואחד‪ .‬מי שנוגע ללבי הם האמנים המקוריים שמשקיעים‬
‫בעבודתם את לבם ומחשבתם ומצליחים למרות השפע‬
‫הבלתי נדלה של אמנים ליצור משהו אמיתי‪ .‬מבין אמני‬
‫העבר בארץ אני מעריצה כבן אדם וכאמן את מרדכי ארדון‬
‫ואת אהבת המקורות והמולדת והשימוש בחומרים של‬
‫משה קסטל‪ ,‬שכתבתי על עבודותיו את המבוא לקטלוג‪,‬‬
‫שנמצא במוזיאון החדש שמכיל את יצירותיו‪ ,‬במעלה‬
‫האדומים‪ .‬המכנה המשותף בין שניהם מלבד הצמיחה‬
‫‪48‬‬
‫מהמקורות וההתייחסות אליהם היא שהם‬
‫אמני חומר שמשכילים להעביר את האיכויות‬
‫המישושיות (הטקטיליות) של החומרים והצבעים‬
‫בהם הם השתמשו‪.‬‬
‫לי חשוב מאד החומר עצמו ולכן אני משתמשת‬
‫בצבעי שמן מוכנים אך גם מכינה לבד תערובות‬
‫של חומרים בשילוב פיגמנטים דבר המקנה איכות‬
‫יותר חמה וצבעוניות יותר חזקה‪ .‬תיאוריה חדשה‬
‫שאני מעריצה אותה היא התיאוריה של הכאוס‬
‫והפרקטלים שהתפתחה בעקבות התפתחות‬
‫המחשב ויש לכן הקשר שבין העתיק והמודרני‬
‫מעסיק אותי והגעתי למסקנה שאמנות גדולה‬
‫אינה קשורה לתקופה או למקום אלא האיכויות‬
‫שלה נמצאות בה עצמה‪ .‬נושא נוסף הוא נושא‬
‫השלום‪ ,‬תהליכי יצירה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫בהרצאות התיאורטיות על תולדות האמנות אותן העברתי‬
‫בהמשך יותר משלושים וחמש שנה במסגרות שונות‪:‬‬
‫האוניברסיטה העממית בתל אביב‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪,‬‬
‫לימודי חוץ‪ ,‬מוזיאון הרצליה ועוד‪ ,‬אני מעבירה לקהל את‬
‫אהבתי לעולם האמנות הנפלא‪ .‬במלאת שישים שנה‬
‫לעצמאות ישראל נשלחתי לקנדה (ספטמבר ‪)2008‬‬
‫להרצות בונקובר על “שישים שנות אמנות ישראלית” ועל‬
‫ה”אמנות והשואה”‪ .‬עבודה מחומרים טבעיים‪ ,‬שהוצגה‬
‫בגלריה לעיצוב בחולון מורכבת משקים‪ ,‬רפידות דקל‪,‬‬
‫תמרים‪ ,‬אבנים‪ ,‬צמר ועוד‪ .‬אחר כך הועברה במסגרת‬
‫התערוכה “כל הארץ דקלים דקלים” למוזיאון הבדואים‬
‫ע”ש ג’ו אלון‪.‬‬
‫"מגן קדום"‬
‫כרטיס ביקור‬
‫ריקוד מתוך‬
‫הנשמה‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫ֹלא ְמ ַׁשּנֶה ַמה ִּג ִילי‪ ,‬אֹו ֵאיָך ֲא ִני ִנ ְר ֵאית‪,‬‬
‫נֹוׂשאת‪,‬‬
‫ָד ְל ִּתי‪ְּ ,‬ב ֵאיזֶה ּתָֹאר ֲא ִני ֵ‬
‫יכן ּג ַ‬
‫ֵה ָ‬
‫דֹולה‪,‬‬
‫ִיתי ְּג ָ‬
‫ַּב ֶּמה ָע ַס ְק ִּתי ְּכ ֶׁש ָהי ִ‬
‫תּולה‪,‬‬
‫ִאם יֵׁש ִלי ֵּבן‪-‬זּוג‪ ,‬י ְָל ִדים‪ֶּ ,‬כ ֶלב אֹו ֲח ָ‬
‫‪ ‬‬
‫ְב ִׁשים‬
‫יֹותר ִמ ָּכל ַה ְּפ ָר ִטים ַהּי ֵ‬
‫ַמה ֶׁש ָחׁשּוב ֵ‬
‫ׁשֹוא ֶפת ְל ַה ְג ִׁשים‪,‬‬
‫הּוא ַהּיִעּוד אֹותֹו ֲא ִני ֶ‬
‫ְה ֱאמּונָה‪,‬‬
‫עֹולם ֶׁש ִּלי ו ָ‬
‫יסת ָה ָ‬
‫הּוא ְּת ִפ ַ‬
‫ֹלהים ְּב ַמ ָּתנָה‪,‬‬
‫ָתן ִלי ֶא ִ‬
‫ֶׁש ְּל ָכל ַמה ֶׁשּנ ַ‬
‫ְע ֶרָך‪,‬‬
‫ְת ְכ ִלית‪ ,‬יֵׁש ַט ַעם ו ֶ‬
‫יֵׁש ִס ָּבה ו ַ‬
‫ְאת ַה ֶּד ִֶרָך‪,‬‬
‫ְה ָּמקֹום‪ֶ ,‬את ַה ִּכוּון ו ֶ‬
‫יֵׁש ֶאת ַה ְּז ַמן ו ַ‬
‫‪ ‬‬
‫ּוׁש ֵל ָמה‪,‬‬
‫ו ְִאם ַרק ֶא ְהיֶה ֲא ִמ ִּתית ְ‬
‫ִָּכָך ְּכמֹו ֶׁש ֲא ִני‪ְּ ,‬כמֹו ֶּׁש ָּב ֲח ָרה ַה ְּנ ָׁש ָמה‪,‬‬
‫ְכֹולה‪,‬‬
‫יטב ֶׁש ֲא ִני י ָ‬
‫ֶא ֶּתן ֶאת ַה ֵּמ ָ‬
‫דֹולה‪,‬‬
‫רּוח ַה ְּג ָ‬
‫ְָאׂשים ִמ ְב ַט ִחי ָּב ַ‬
‫ו ִ‬
‫‪ ‬‬
‫ַה ָבנָה‪,‬‬
‫ִּפ ַתח ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ַה ְק ָׁש ָבה ו ֲ‬
‫יָ‬
‫ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ִרּפּוי‪ֶׁ ,‬של ִּת ְקוָה‪ֶׁ ,‬של ֱאמּונָה‪,‬‬
‫ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ַה ְׁש ָרָאה‪ֶׁ ,‬של ִּגּלּוי‪ֶׁ ,‬של ָע ְצ ָמה‪,‬‬
‫יחה‪ֶׁ ,‬של ִׁשּנּוי‪ֶׁ ,‬של ַה ְג ָׁש ָמה‪.‬‬
‫ֶמ ְר ָחב ֶׁשל ְצ ִמ ָ‬
‫‪ ‬‬
‫ְּבלֹוג מסקרן ומעורר התרגשות יש לחיה מוסק שפיתחה‬
‫שני כלי עבודה מצמיחים לילד ולאדם מבוגר‪ .‬את השיר הזה‬
‫מצאתי כשרציתי לדעת מי היא אותה דוברת בשיר הנותנת‬
‫‪49‬‬
‫לי כלי למסע המחבר אותה אלי‪ ,‬אותי כקוראת מזדמנת אל‬
‫המסע שלה ותוך כדי יוצרת את המסע שלי‪ .‬מסע של שינוי‬
‫פנימי בתפיסות עולם‪ ,‬בהכלה ובהגשמה עצמית‪.‬‬
‫ובכל זאת חיה‪ ,‬אני מתחברת אל המילים בשיר והן‬
‫יכולות להוביל אותי למסע אחר שלא התכוונת אליו‪,‬‬
‫אבל לא כל אחד שרגיש למילים ואוהב אותן יכול לצאת‬
‫למסע אישי כזה‪ ,‬האם האבחנה שלי נכונה?‬
‫חיה מחייכת ועיניה זורחות היא אומרת בבטחה “כנערה‬
‫התבודדתי‪ ,‬לא מצאתי את מקומי בחברה כך התחזק בי‬
‫החיבור לאמא אדמה‪ ,‬לטבע‪ ,‬ליערות‪ ,‬לאגמים‪ ,‬ליופיו של‬
‫העולם‪ ,‬חיבור שקיבל ביטוי בציור‪ .‬נולדתי בקיבוץ‪,‬למרות‬
‫הביחד הזה הרגשתי לבד‪ .‬התחברתי באמת למה שהתאים‬
‫לי‪.‬‬
‫למדתי במסגרת חינוך דתי שמדקדק בהלכות‪ ,‬באסור‬
‫ומותר‪...‬‬
‫כך התעורר בי הצורך למצוא מהות ומשמעות‪ ,‬למצוא את‬
‫אלוהים האמיתי‪ ,‬האישי שלי‪.‬‬
‫למדתי וסיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה‪.‬‬
‫כך התעורר בי הצורך להבין את מה שאף תיאוריה לא‬
‫הצליחה להסביר‪ ,‬למצוא תובנות וריפוי שאינם תוצאה‬
‫של חפירה בעבר‪ ,‬אלא של פתיחה לאופקים חדשים‪.‬‬
‫איבדתי את אבי האהוב בחטף‪ ,‬נותרתי עומדת מול כאב‬
‫עצום‪ ,‬מול “אין” בלתי נתפס‪.‬‬
‫כרטיס ביקור‬
‫כך התעורר בי הצורך לגלות מה יש מעבר‪ ,‬מהו נצח‪ ,‬מה‬
‫הסיבה שאני פה‪ ,‬ומה מכוון את סיפור חיי‪ .‬עבדתי‪ ‬בעולם‬
‫המחשבים‪ ,‬עולם חומרי והישגי‪ ,‬נתתי את מיטב זמני‬
‫וכישרונותיי עבור גופי ענק‪ ,‬כך התעורר בי הצורך לתת‬
‫נתינה טבעית ופשוטה‪ ,‬נתינה אנושית‪ ,‬נתינה בעלת ערך‪,‬‬
‫נתינה למי שזקוק באמת‪ .‬כל אחד יכול להתחבר אל מסע‬
‫הקלפים‪ .‬זה מסע מזמין שמגלה לכל אחד את המהות ואת‬
‫המשמעות של חייו‪”.‬‬
‫אולי זה השינוי שהיית צריכה לעבור כדי לצמוח מתוכך?‬
‫“את הסקרנות לדעת מי אני ? המודה לאלוהים על המתנה‬
‫שקיבלתי? מתנה שהיא שינוי וצמיחה אישיים אותם‬
‫פיתחתי לתהליך צמיחה עבור מטפלים‪ ,‬מורים‪ ,‬יועצים‪,‬‬
‫ילדים והציבור הרחב‪ .‬אפשר לראות דרך כלי הצמיחה”‪.‬‬
‫כאדם שיצא לחווית מסע כמו שלה‪ ,‬חשה בשינוי מתפתח‪.‬‬
‫היא הרגישה שהשינוי ממלא אותה באהבה שהיא רוצה‬
‫לתת לאחרים‪ .‬אהבה שנולדת מתקשורת נכונה אל הטבע‪,‬‬
‫‪50‬‬
‫אל מה שבסביבתנו‪ ,‬ממה שאנחנו מודעים אליה וממה‬
‫שאנחנו לא מודעים אליה‪ .‬יופיים של החיים מול עוצמתם‬
‫המסתורית‪ ,‬אפשר לבחון את סודות החיים רק בדרך של‬
‫צמיחה‪.‬‬
‫פתיחת הקלפים שלך‪ ,‬מביאה את האדם לגילוי של דרך‬
‫שאותה חיפש אם במודע ואם לא במודע‪ .‬תסכימי איתי‬
‫שעיצבת את הקלפים שלך כמו מניפה תקשורתית‬
‫הסובבת את חיי האדם‪ .‬עיצובם המרהיב והייחודי של‬
‫הקלפים לוקח את האדם הפותח את קלפיו אל גורלו‪-‬‬
‫האמנם?‬
‫“דרך הטבע‪ ,‬היא דרך לגילוי סודות החיים‪ .‬היא באה לעולם‬
‫על מנת להשמיע את קולו החרישי של הטבע ולגלות‬
‫את סודות החיים בשפה פשוטה‪ ,‬ציורית ונעימה‪ .‬בשפה‬
‫שמדברת אל כל אחד ואחת מאיתנו‪ .‬בשפה שמדברת‬
‫אל הילד‪/‬ה השוכן‪/‬ת שבתוכנו‪ .‬אל הילד‪/‬ה שזוכר‪/‬ת‬
‫כרטיס ביקור‬
‫ומתגעגע‪/‬ת אל דרך הטבע‪.‬‬
‫מארז הקלפים מקבץ בתוכו תופעות טבע שונות על פי‬
‫נושאים‪ ,‬ומציע למידה שלחוכמת חיים מתוך התבוננות‬
‫בתכונות המובאות בחוברת הנלווית אליהם‪ .‬הטבע הוא‬
‫אינסופי וכך גם החוכמה הטמונה בו‪ .‬התופעות והתובנות‬
‫המובעות בחוברת הן רק דוגמאות הממחישות את העושר‬
‫ואת הערך הרב שקיימים עבורנו בטבע‪ ,‬אם רק נזכור‬
‫לעצור‪ ,‬להתבונן‪ ,‬לשאול‪ ,‬להקשיב ולגלות”‪.‬‬
‫איך את מעניקה את הכלים האלה?‬
‫“אני מעבירה סדנאות לילדים ולמבוגרים‪ .‬כמובן שיש שוני‬
‫בגישה‪ .‬עבודה עם ילדים פרונטלית או קבוצתית מניבה‬
‫תהליך הדרגתי של שינוי‪ .‬מפגישה לפגישה אצל ילדים‬
‫ניכרת הסקרנות לחוות את מהות השינוי‪ .‬אצל מבוגרים‬
‫‪51‬‬
‫התהליך יותר אטי‪ ,‬לא תמיד יש פתיחות לשתף‪ ,‬לא תמיד‬
‫יש סקרנות לגלות מה מעבר לחוויה‪ .‬אצל מבוגרים התהליך‬
‫אטי יותר‪ .‬מתפתח בקצב שלו‪ ,‬לומד ומפנים ותוך כדי‬
‫חווית הלמידה נולדת הפרייה מעצימה הסוחפת גם את‬
‫האדישים מביניהם ליצירה בתוכם שנותנת להם לפרוץ‬
‫מחסומים‪ ,‬להחשף ולחשוף‪ ,‬לגלות ולהתגלות‪ .‬פתאום‬
‫אדם מגלה שלא אהב את עצמו‪ ,‬לא נתן לעצמו מקום‪.‬‬
‫הקלפים מובילים אותו להכיר בהתפתחות הדרגתית שלו‬
‫כמו טיפוס על סולם דמיוני ככה מתקיים המסע האישי‬
‫הזה‪ .‬למידה מתוך אהבה מולידה הפרייה ונתינה מהמטופל‬
‫אל המטפלת‪ .‬לסביבה יש מקום בחיים‪ ,‬אך אין כמו המקום‬
‫של הפרט בתוך עצמו‪”.‬‬
‫הערכה עם הקלפים מתאימה למחנכים‪ ,‬לאנשי טיפול‪,‬‬
‫יועצים חינוכיים ויועצים קליניים‪.‬‬
‫כרטיס ביקור‬
‫מחלום להגשמה‬
‫יהודית מליק ‪-‬שירן‬
‫את אמנית הזכוכית הנודעת שרה קונפורטי פגשתי ב”קפה‬
‫דה מרקר”‪ .‬היא הגשימה לי חלום‪ ,‬לעבוד בזכוכית וליצור‬
‫באמצעות פיסות זכוכית אקראיות יצירות של יופי ומעוף‪.‬‬
‫הזמנתי אותה גם ללמד איך מציירים את סיפורי התנ”ך על‬
‫זכוכית‪ ,‬אני יכולה לספר על התרומה הנפלאה של המפגש‬
‫איתה‪ .‬תרומה שמביאה לצמיחה פנימית‪-‬אישית ולצמיחה‬
‫קבוצתית‪.‬‬
‫קונפורטי אם לבן ולבת מתגוררת בכפר יונה בבית שהוא‬
‫שכיית חמדה‪ .‬הכל מטופח ומזמין באופן חיובי לגעת‪,‬‬
‫למשש‪ ,‬לחוות‪ ,‬להרגיש ולהתאהב‪ .‬הבית הזה והחצר‬
‫משווים למתבונן בהם את הידיעה שהגיע לחלקת האלוהים‬
‫הקטנה של האמנית שרה קונפורטי‪ .‬האסטטיקה נכרת‬
‫לעין בטוב טעם וריח‪.‬‬
‫ש‪ .‬קונפורטי היא ציירת ופסלת‪ .‬היא עוסקת בקרמיקה‪,‬‬
‫בזכוכית‪ ,‬בציור ובפיסול‪ .‬לפני חמש שנים זכתה במכרז על‬
‫תכנון וביצוע אנדרטת צומת בית ליד‪ .‬אנדרטה שגובהה‬
‫‪ 30‬מטר על פני ‪ 2‬דונם‪ .‬עליה תוכננו אמפיתיאטרון‪ ,‬אולם‬
‫תת קרקעי שבו ‪ 22‬חדרי הנצחה לחיילים שנהרגו בפיגוע‬
‫בצומת בית ליד‪ .‬את האנדרטה אפשר לראות מהכביש‬
‫הראשי‪.‬‬
‫עבודה על זכוכית שונה מציור על זכוכית‪ .‬בעבודה מהסוג‬
‫ויטראז'ים למחיצה בעזרת נשים בבית הכנסת שערי רחמים‬
‫‪52‬‬
‫הזה יש יצירה‪ ,‬חדווה שיוצרות ביחד תהליך מסתורי ומפתיע‪.‬‬
‫אני מציירת מה שיוצא‪ ,‬בעבודה על זכוכית הכרתי את היופי‬
‫הפנימי של הזכוכית וצבעיה כמו חיבור של גוף לנשמה‪.‬‬
‫הגוף הוא הזכוכית‪ ,‬הנשמה הם הצבעים ויחד הם יוצרים‬
‫הרמוניה קוסמית לעיני המתבונן‪.‬‬
‫שרה קונפורטי‪ ,‬אמנית ישראלית המוכרת בארץ‪ ,‬אשר‬
‫השתתפה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם‪ ,‬בתחום‬
‫הציור‪ ,‬הפיסול‪ ,‬שילוב אמנויות‪ ,‬ובפרויקטים עיצוביים‬
‫עצומים‪ .‬שרה מציירת על החלונות‪ ,‬על הדלתות‪ ,‬על שער‬
‫ביתה‪ ,‬ועל העצים הענקיים הגדלים בגינתה‪ .‬בביתה ניתן‬
‫להתפעל מציורי השמן שלה‪ ,‬מציורי המים‪ ,‬מציורי הפחם‬
‫שהציגה בתערוכות‪ ,‬במוזיאונים ובגלריות משנים עברו‪.‬‬
‫ציורי השמן האקספרסיביים העצומים‪ ,‬ציורי השמן על בד‪,‬‬
‫ציורי האקריליק על נייר או על בד‪ ,‬ציוריה על עץ או ציור על‬
‫קנווס‪ ,‬ציור על מתכת או ציור על כל חומר לא קונבנציונאלי‬
‫ושונה פרושים בביתה כמוזיאון פרטי מדהים‪.‬‬
‫שרה היא אמנית ישראלית העוסקת בציור‪ ,‬פיסול‪ -‬באמנות‬
‫פלסטית חזותית‪ .‬בשנים האחרונות נוסף גם החלק של‬
‫אמנות שימושית אשר בא לידי ביטוי בעבודות קרמיקה‬
‫אומנותיות‪ ,‬ביצירת עבודות מיוחדות מזכוכית וציור על‬
‫זכוכית‪ ,‬ובתכנון וביצוע פרוייקטים גדולים‪ ,‬כדוגמת עיצוב‬
‫וציור קיר חזית ביתן האדריכלים (‪ 280‬מטר) – תערוכת‬
‫עיצוב ‪ ,2004‬אנדרטת צומת בית ליד – ‪ 30‬מטר גובה‬
‫על ‪ 2.5‬דונם‪ .‬המוזכרת לעיל‪ .‬על הפסלים עבדה ‪ 3‬שנים‪.‬‬
‫קונפורטי הקימה קיר מעוצב על שטח של ‪ 100‬מטר‪,‬‬
‫כרטיס ביקור‬
‫‪53‬‬
‫המוצג ב”הום”‪ ,‬כפר ויתקין‪,‬‬
‫בכניסה למרכז הארצי לעיצוב‬
‫הבית‪ .‬שרה קונפורטי ציירה על‬
‫קיר זה צבעים מסורתיים‪ ,‬צבעי‬
‫אקריליק‪ ,‬צבעים תעשייתיים‪,‬‬
‫שילבה גם רישומים בין שטחי‬
‫מצוירות‬
‫וזכוכיות‬
‫פסיפס‬
‫מיוחדות‪ .‬גם על הקיר בן ‪300‬‬
‫מטר אותו עיצבה ‪“ -‬חלונות‬
‫של תקווה”‪ -‬הדביקה אריחים‬
‫מצוירים‪ ,‬זכוכיות מצוירות‪ ,‬‬
‫הוסיפה לוחות עץ מצוירים‪,‬‬
‫בדי קנבס בצבעים פסטליים‪,‬‬
‫אך בסגנון אוטנטי‪-‬אוריינטלי‬
‫מובהק‪ .‬כציירת ישראלית‪ -‬שרה‬
‫נוהגת לצייר ולהוסיף מוטיבים‬
‫ישראליים גם לעבודות האומנות‬
‫השימושיות אשר מיועדות בדרך‬
‫כלל לרכישת ציור לבית‪ ,‬או‬
‫תכנון ועיצוב האנדרטה בצומת בית ליד‬
‫כמתנה מיוחדת‪ ,‬או כתמונה‬
‫למשרד או כציור אווירה לחדר שינה‪ ,‬כתמונה מרשימה‬
‫לסלון‪ ,‬כציור מדהים על גבי אריחים לקירות המטבח או‬
‫האמבטיה‪ ,‬או כציור על אריחים כשטיח לרצפה בסלון או‬
‫לכל חדר אחר בבית‪ .‬ציוריה נמכרים גם לארצות רבות‬
‫בחו”ל‪ ,‬לארה”ב‪ ,‬קנדה ואירופה‪.‬‬
‫קונפורטי היא אמנית ייחודית ושונה מאמנים אחרים‬
‫בתפיסתה‪ ,‬במגוון הטכניקות שפיתחה ובמגוון החומרים‬
‫שהיא משתמשת ביצירתה‪ ,‬גם אם עבודות אלו נועדו‬
‫לעיצוב הבית או לעיצוב המשרד‪ .‬השימוש בצבעים‬
‫תעשייתיים‪ ,‬בצבעי בד לדוגמה על גבי חומרים שונים כמו‬
‫עץ או מתכת‪ ,‬או זכוכית או קרמיקה‪ ,‬הופכים את אומנותה‬
‫לעבודת יד מרשימה ושונה בעל מראה הנראה לפעמים‬
‫כתפירה ולא כציור‪.‬‬
‫בציורים אשר נועדו לבתי הכנסת נוהגת קונפורטי לצייר‬
‫בעיקר ציורים גיאומטריים בשלל דוגמאות וצבעים‪ ,‬בגלל‬
‫האיסור על ציור של מוטיבים פיגורטיביים‪ .‬בציור הגיאומטרי‬
‫משתמשת שרה בערבסקות לדוגמה‪ ,‬ב”סלסולים”‬
‫מזרחיים שהפכו מזה שנים לכתב ידה כאמן בתחום‬
‫האמנות הישראלית‪ .‬אפשר לומר בבטחה‪ ,‬שקונפורטי‬
‫נושמת‪ ,‬אוכלת וחיה אמנות ‪ 24‬שעות ביממה‪.‬‬
‫לפרנסתה עוסקת שרה בייצור תכשיטים ואריחים‬
‫מקרמיקה וזכוכית עבודת יד וציור עליהם‪ .‬שרה קונפורטי‬
‫פיתחה סגנון אישי בטכניקה הייחודית אפילו בעולם הגדול‪.‬‬
‫בסטודיו היא מציעה לקהל הרחב ציורים על גבי חומרים‬
‫ומוצרים שונים לבית‪ ,‬הכוללים עיצוב‪ ,‬ציור ויצור כלי בית‬
‫ומתנות מקרמיקה וזכוכית‪ ,‬קופסאות תכשיטים מצוירות‬
‫ומעוטרות בזכוכיות פיוזינג עבודת יד‪ ,‬כתובה מצוירת‪,‬‬
‫עטיפות לספרים מצוירות ככתובה‪ ,‬עבודות יודאיקה‬
‫מקרמיקה וזכוכית מעוטרות ומצוירות כגון מזוזות‪ ,‬חמסות‪,‬‬
‫חנוכיות‪ ,‬פמוטים‪ ,‬צלחות מצויירות מקרמיקה וזכוכית‪ ,‬כיורי‬
‫קרמיקה מצויירים‪ ,‬צלחות לפסח מצוירות‪ ,‬מתנות לבית‬
‫ולמשרד‪ ,‬וציורי קיר‪ .‬דוגמאות האריחים שהיא משווקת‬
‫ומייצרת נמצאות בשלל גוונים ודוגמאות (מעל ‪,)10,000‬‬
‫ריבועים‪ ,‬מעויינים‪ ,‬משולשים‪ ,‬עיגולים‪ ,‬פסים וצורות ייחודיות‬
‫אחרות כמו צדפים ואלמנטים מעולם הים והחי‪ ,‬אלמנטים‬
‫למטבח ולאמבט‪ .‬הסגנון הוא ייחודי “אוטנטי”‪ ,‬אותו‬
‫העתיקה מעולם האמנות שלה‪ ,‬מוטיבים מזרחיים ומעולם‬
‫היודאיקה‪ .‬לסטודיו מגיעים אדריכלים‪ ,‬מעצבים ולקוחות‬
‫כרטיס ביקור‬
‫‪54‬‬
‫פרטיים המבקשים דוגמאות ותכנונים ייחודיים למטבח‪,‬‬
‫לאמבטיה‪ ,‬לחיפוי קיר או ריצפה והאביזרים הנלווים לכך‪ .‬כל‬
‫עבודה היא ציור מקורי וייחודי‪.‬‬
‫האם אפשר להתקיים מעבודות אמנות מבלי ללמד?‬
‫וש‪.‬קופורטי אומרת לי בפסקנות נחרצת‪” :‬אני רב תחומית‪,‬‬
‫חייבת להעביר סדנאות מעת לעת‪ .‬זו חווית הלמידה שיש‬
‫בה מן הסיפוק ליצור‪ ,‬להתחדש בבריאה מעשי ידיי‪ .‬דווקא‬
‫לתחום הקרמיקה והזכוכית עברתי רק לפני כ‪ 9-‬שנים‪.‬‬
‫מכיוון שבארץ אמנים אינם יכולים להתקיים מאמנותם נטו‪.‬‬
‫אך בזמן קצר זה רכשו את הדוגמאות הייחודיות שעיצבתי‬
‫על פני האריחים החברות המובילות בארץ‪ ,‬כמו‪ :‬מוזיאון‬
‫ינקו‪-‬דאדא‪ ,‬קאנטרי פלורס‪ ,‬חלמיש‪ ,‬רשת זהבי עצמון‪,‬‬
‫רשת אלוני‪ ,‬רשת‪ ‬חרש‪ ,‬רשת חסון‪ ,‬רשת טופולסקי‪,‬‬
‫רפפורט ועוד”‪.‬‬
‫באפריל ‪ 2003‬השתתפה שרה בתערוכה הגדולה בעולם‪,‬‬
‫הנערכת פעם בשנה באורלנדו‪ ,‬פלורידה‪ 40 ,‬מדינות‬
‫ו‪ 4000-‬מציגים‪ ,‬והתברר שעבודותיה היו להיט בינלאומי‬
‫וייחודיות אפילו בעולם הגדול‪.‬‬
‫ויטראז' לחלון מעוצב‬
‫ב‪ 2004-‬הציגה באיטליה‪-‬בולוניה‪ ,‬בתערוכה הבינלאומית‬
‫הנודעת ‪ ”Cersaie“-‬תערוכה שזכתה להדים בשל ייחוד‬
‫אריחי הקרמיקה האמנותיים‪.‬‬
‫אפילו מדיסנילנד פנו לקונפורטי (לאחר שראו את עבודותיה‬
‫בתערוכה באורלנדו)‪ ‬וביקשו ממנה להשתתף בפרוייקט‬
‫חדש שהם מקימים ולהיות חלק מהעבודה האמנותית‬
‫בפארק חדש שייפתח‪.‬‬
‫לפני שנה חזרה מתערוכה בלוס אנגלס ‪ -‬קליפורניה‪ ,‬שם‬
‫הציגה את יצירותיה הייחודיות אשר נרכשו לפאר את קירות‬
‫הבית‪ ,‬את קירות המשרד‪ ,‬כפריט עיצובי לבית העסק‪ ,‬או‬
‫כמתנה ייחודית לכל חג ואירוע‪ .‬התערוכה התקיימה מטעם‬
‫המכון ליצוא בביתן מייצג ישראלי‪.‬‬
‫אני מוצאת אהבה גדולה בציורייך הממוקמים בבתי‬
‫הכנסת‪ ,‬האם נדמה לי שאת יותר אוהבת לצייר‬
‫מוטיבים יהודיים לעם ישראל?‬
‫ויטראז' לחלון פינתי בבית‬
‫קונפורטי מחייכת‪” ,‬כשמזמינים אצלי פרוייקט והוא יתקיים‬
‫כרטיס ביקור‬
‫‪55‬‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬אני נכנסת אליו ונשאבת ברוחניות עצומה‬
‫שעוטפת אותי‪ .‬זה מקום עוטף באהבה ובאמונה‪ .‬בית‬
‫כנסת עבורי זה מקום אינטימי של האדם עם אמונתו‪,‬‬
‫כאן הוא מרגיש הכי קרוב לאלוהים‪ .‬אני סופגת אלי את‬
‫החלל ונשאבת אליו כצינור להביא את המסר למקום‬
‫הזה‪ .‬אני מציירת בצורה אינטואיטיבית‪ ,‬יכולה להתחיל‬
‫מהאמצע עם פסוק שמסתובב לו בראשי ופתאום‬
‫לצייר את המהות של תיבת החזן במוטיבים יהודיים‬
‫המאפיינים את עבודת החזן בבית הכנסת‪.‬‬
‫כשאני במקום כזה‪ ,‬אני מחוברת אל התפילה האישית‬
‫שלי‪ ,‬תפילה שהיא כמו משאלה להצליח במשימה‬
‫שהוזמנתי אליה‪ ,‬שתדעי לך‪ ,‬אני מאוד קשה עם עצמי‪,‬‬
‫אף פעם לא מרוצה ממה שיצא‪ .‬חלונות הויטראז’ של בית‬
‫הכנסת הם מקור האור‪ ,‬כשמתבוננים אליהם מלמטה‬
‫למעלה מרגישים בשלווה עוטפת ומחבקת‪ .‬חלונות‬
‫ויטראז’ צבעוניים הם אחד הסמלים היפים של בתי‬
‫הכנסת במאה האחרונה‪ ,‬כל בית כנסת משתדל להתהדר‬
‫בעבודות זכוכית יפהפיות אלו‪ .‬התבקשתי‬
‫לתכנן ולבצע ויטראז לבית הכנסת בישיבת‬
‫ההסדר בראשון לציון‪ .‬היה זה אתגר עבורי‪ .‬היכל זה‬
‫מיוחד‪ .‬הזמינו את עבודת העץ בחו”ל‪ ,‬והעץ גולף‬
‫בעבודה ייחודית עבור בית הכנסת‪ .‬הפתח שהושאר עבור‬
‫הזכוכית המצויירת היה עגול‪.‬‬
‫ויטראז' אומנותי עבור ארון הקודש לבית הכנסת עמית‬
‫החלטתי לצייר על הזכוכית מוטיבים גיאומטריים‬
‫בצבעים ססגוניים כדוגמת חלון רוזטה‪ .‬הויטראז‬
‫המצויר היה מרהיב‪.‬‬
‫במרכז היצירה ציירתי מגן דוד בסגנון מזרחי‬
‫אוריינטאלי‪ ,‬מגן דוד מקושט מאד‪ .‬מהמרכז‬
‫המשכתי וציירתי מוטיבים חוזרים על עצמם כמו לוחות‬
‫הברית‪ ,‬שושנות‪ .‬ציירתי פסוקים – שימוש באותיות‬
‫כמוטיב דקורטיבי במעגל שלם סביב‪ ,‬כך‪ ‬שנוצרה‬
‫בעצם דוגמה דקורטיבית חדשה המבוססת על ציור‬
‫האותיות‪ ,‬פטנט שלא אני המצאתי‪ ,‬אך נהוגה מזה‬
‫דורות‪.‬‬
‫ישיבת ההסדר בראשון לציון הינה בסיס לגרעין תורני‬
‫הפועל בעיר מזה כ‪ 20-‬שנה‪ .‬הישיבה דוגלת באידיאל‬
‫“להאיר את העיר” ולהביא אל הציבור הרחב המצוי‬
‫במרכז הארץ פעילות תורנית וחברתית ענפה‪ ..‬כן אני‬
‫מאוד אוהבת לצייר מוטיבים יהודיים בבתי הכנסת‪,‬‬
‫החוויה היא רוחנית ושמיימית משהו שלא חווים כל‬
‫יום‪”.‬‬
‫בת השיר‬
‫קרלוס מורלס‬
‫מרגלית מתתיהו‬
‫קרלוס מוראלס‪ ,‬משורר סופר‪ ,‬מבקר‬
‫ספרות במוספי העתונים המרכזיים‬
‫בספרד ועומד בראש ההוצאה לאור “השור מחימר” “‪El‬‬
‫‪.”Toro de Barro‬‬
‫יליד ‪ 1959‬בעיר טראנקון בספרד‪.‬‬
‫פרסם ‪ 6‬ספרי שירה‪ 3 ,‬אנתולוגיות לשירה‪ .‬בשנת ‪2002‬‬
‫ְרּוׁש ַליִם‬
‫י ָ‬
‫ְרּוׁש ַליִם‪,‬‬
‫חֹוׁשב ַעל י ָ‬
‫ְּב ָכל ַּפ ַעם ֶׁש ֲא ִני ֵ‬
‫יּס ְל ִּתי‬
‫ימר ֶׁשֹּלא ִּפ ַ‬
‫ֲא ִני ִנזְ ָּכר ְּב ֵח ָ‬
‫ִעם ִא ָּׁשה ְּבתֹוכֹו‬
‫ְּתלּויָה ַעל ֶק ֶרן אֹור‪,‬‬
‫ְּבאֹור ִנ ְּת ֶמ ֶכת‬
‫ְאל ַה ַּׁש ַחר ִנ ְפ ַק ַחת‬
‫וֶ‬
‫ׁשֹואל ֶאת ַע ְצ ִמי‬
‫ַא ִני ֵ‬
‫וֲ‬
‫ַמה י ְִהיֶה ַעל ְּכ ֵאב ִּכּפֹות ֻמזְ ָהבֹות‬
‫ִאם ְּב ֶא ְמ ַצע ַה ַּלי ְָלה‪,‬‬
‫ְל ֶרגַע‪ ,‬יַזְ ִהירּו ָה ֵא ִלים‬
‫חֹומ ִקים‪,‬‬
‫יה ַה ְ‬
‫ִמ ְּפנֵי ַר ַחׁש ְצ ָע ֶד ָ‬
‫ׁשֹואל ֶאת ַע ְצ ִמי‬
‫ַא ִני ֵ‬
‫וֲ‬
‫ַמה י ְִהיֶה ַעל ַה ַּפ ַחד‬
‫ִאם ְל ֶרגַע ֶא ָחד ִּב ְל ַבד ‪-‬‬
‫ַּבם‬
‫חֹורי ּג ָ‬
‫ַק ִׁשיבּו ָה ֵא ִלים ֵמ ֲא ֵ‬
‫יְ‬
‫יח‬
‫ּנֹופל ַעל ָׁש ִט ַ‬
‫לּוקּה ַה ֵ‬
‫ְל ִר ְׁשרּוׁש ֲח ָ‬
‫נֹוׁשף ַעל ֵעי ַניִם‬
‫יה ֵ‬
‫ּופ ָ‬
‫ִ‬
‫ידי ִמ ְק ָּד ִׁשים ְמ ַכ ֶּבה‬
‫ַל ִּפ ֵ‬
‫ּומ ְד ִליק ֶל ָהבֹות ְּב ִל ִּבי‪,‬‬
‫ַ‬
‫ָדי‬
‫ְאת ַה ֵח ָמר ֶׁש ָהיָה ֵּבין י ַ‬
‫וֶ‬
‫ֹלא ָיכ ְֹל ִּתי ְל ַפ ֵּסל‪,‬‬
‫ִּכי ִח ַּב ְק ִּתי‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫פורסמה בספרד בהוצאתו האנתולוגיה “‪”Coexistence‬‬
‫של שירה עברית‪ ,‬ערבית וספרדית בשלוש השפות‪( .‬בסיוע‬
‫מרגלית מתתיהו) בשנת ‪ 2003‬האנתולוגיה לשירת השואה‬
‫של משוררים בעולם‪.‬‬
‫זכה בשני פרסים ספרותיים חשובים ביניהם פרס ‪Luis‬‬
‫‪ Rius de poesía‬ועוד‪.‬‬
‫בשיתוף עם המשורר חואן רמון מנסילייה יסד את כתב‬
‫העת לספרות “חוטי העכביש” (רבעון) המתפרסם באופן‬
‫סדיר משנת ‪.2006‬‬
‫‪JERUSALEM‬‬
‫‪Carlos Morales‬‬
‫‪Cada vez que pienso en Jerusalén,‬‬
‫‪recuerdo el barro que nunca esculpí‬‬
‫‪con una mujer dentro‬‬
‫‪colgada de la luz,‬‬
‫‪apoyada en la luz,‬‬
‫‪penetrando en la luz de la mañana.‬‬
‫‪Y me pregunto‬‬
‫‪qué sería de las cúpulas doradas del dolor‬‬
‫‪si, en medio de la noche,‬‬
‫‪los dioses advirtieran el rumor‬‬
‫— ‪— por un instante‬‬
‫‪.de sus ágiles sandalias al costado‬‬
‫‪Y me pregunto‬‬
‫‪qué sería del miedo‬‬
‫‪— si — por un instante sólo‬‬
‫‪los dioses escucharan a su espalda‬‬
‫‪el roce de su túnica al caer‬‬
‫‪sobre la estera‬‬
‫‪y en los ojos el soplo de su boca‬‬
‫‪apagando las antorchas de los santuarios‬‬
‫‪y encendiendo las candelas de mi corazón,‬‬
‫‪el barro que yo mismo tuve entre mis manos‬‬
‫‪y no pude esculpir,‬‬
‫מספרדית‪ַ :‬מ ְר ָּג ִלית ַמ ִּת ְתיָהּו‬
‫‪porque abrasaba.‬‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫דני הכבאי הגיבור‬
‫את הספר המרגש‪“ ,‬דני הכבאי הגיבור” קיבלתי מחברתי‬
‫הסופרת סיגל מגן שנרתמה לפרוייקט שני‪ ,‬תרומה לקהילה‬
‫בעיריית עפולה‪ .‬דרכה התוודעתי לסיפורו של ילד קטן‬
‫שחלם להיות כבאי‪ּ” :‬גַם ֲא ִני ֶא ְהיֶה ַּכ ַּבאי ְּכ ֶׁש ֶא ְהיֶה ּגָדֹול‪”,‬‬
‫יח ְל ִא ָּמא ִל ְפנֵי ַה ֵּׁשנָה‪ / .‬ו ְִא ָּמא ִח ְּב ָקה ֶאת ָּד ִני‬
‫‪ָּ /‬ד ִני ִה ְב ִט ַ‬
‫”ע ֶליְך‪ְּ ,‬ב ִני – ֲא ִני ַמ ֲא ִמינָה‪”.‬‬
‫ְָאמ ָרה‪ָ / :‬‬
‫ו ְ‬
‫הילד שחלם אהב לתת מעצמו למען אחרים‪ .‬זה היה בדם‬
‫תּולים‬
‫שלו לסייע‪ ,‬להתנדב “ ְל ָכל ִמי ֶׁש ִּנזְ ַקק ְל ֶעזְ ָרה‪ְ / :‬לגּור ֲח ִ‬
‫ֶלד ָחמּוד ֶׁש ָה ַלָך‬
‫ְׁשֹובב ‪ֶׁ /‬ש ִּנ ְת ַקע ַעל ֵעץ ַּב ְּׂש ֵד ָרה‪ / .‬או ְלי ֶ‬
‫ָק ָטן ו ָ‬
‫ֶלד ַמ ְק ִסים‬
‫ְל ִאּבּוד‪ְ / ,‬לי ְַל ָּדה ֶׁש ָּׁש ְב ָרה ֶאת ַהּיָד‪ָּ / .‬ד ִני ָהיָה י ֶ‬
‫ֻחד‪ ”.‬הילד הזה בגר והגשים את חלומו‪.‬‬
‫ּומי ָ‬
‫–‪ִ /‬עם ֵלב ָר ִגיׁש ְ‬
‫היה הכבאי הראשון בעפולה‪ ,‬שהתנדב לפני שקיבל קריאה‬
‫ָהב‪ ”.‬לב‬
‫ָקי ו ְָר ָחב‪ִ / .‬עם ֵלב ָעׂשּוי ִמּז ָ‬
‫“ּב ִחּיּוָך ֲענ ִ‬
‫בטלפון‪ .‬תמיד ְ‬
‫שיש בו הרבה אור ושמחה לעזור למי שנזקק באמת‪” .‬ו ְָכל‬
‫ֵדע ְויִזְ ּכֹר‪ָּ / :‬ד ִני הּוא ִאיׁש‬
‫ִמי ֶׁש ָרָאה אֹותֹו ִּב ְפ ֻע ָּלה ‪ָּ /‬ת ִמיד י ַ‬
‫ָאּמיץ ו ְִגּבֹור!!! “‬
‫ֻחד – ‪ַּ /‬כ ַּבאי ִ‬
‫ּומי ָ‬
‫ַמ ְק ִסים ְ‬
‫יחידת הכבאות בעפולה ביקרה בבית ספר אלון היכן שבנו‬
‫ורעייתו יבדל”א‪ ,‬נמצאים שם‪ .‬הספר המיוחד הזה מלווה‬
‫בציורים של חבריו של הבן שלמד בכיתה א’‪ .‬התרגשתי‬
‫מאוד מהמכתבים האישיים שכתבו רעייתו‪ ,‬אמו וראש‬
‫העיר‪ .‬ספר מיוחד שהוא אלבום הנצחה לדני חייט הכבאי‬
‫הגיבור שחרף נפשו בהצלת אזרחים ושוטרים בשרפה‬
‫בכרמל‪ .‬יהי זכרו ברוך !‬
‫‪57‬‬
‫מאחורי הקלעים של הספר “דני הכבאי‬
‫הגיבור” – סיגל מגן‬
‫השריפה בכרמל נגעה בלבי‪ ,‬כמו שנגעה בלבבות רבים‪.‬‬
‫כילידת קריית חיים‪ ,‬הכרמל היווה חלק חשוב מילדותי ועד‬
‫היום חלק נכבד ממשפחתי מתגורר באזור‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין זה‬
‫פלא שרציתי לעשות מעשה‪.‬‬
‫בתחילה הצטרפתי ליוזמה מיוחדת של אגודת המאיירים‬
‫בישראל שקראה להשתתפות בתערוכה אינטרנטית בשם‬
‫“ההר הירוק תמיד”‪ .‬למרות שאינני מגדירה את עצמי‬
‫כמאיירת ואינני שייכת לקבוצה זאת‪ ,‬ביקשתי להשתתף‬
‫בתערוכה ואכן נעניתי בחיוב‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יצרתי קשר עם גורם המקורב לאחד מנפגעי‬
‫השרפה והצעתי את עזרתי‪ ,‬אך הבקשה לא התממשה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כבמעשה קסמים‪ ,‬התקשר אלי ראש עיריית עפולה‪,‬‬
‫מר אבי אלקבץ ואמר‪“ :‬אני רוצה לבקש ממך משהו‪ ,‬אבל‬
‫את צריכה לשבת‪ ...‬מה דעתך לכתוב ספר לזכרו של דני‬
‫חייט‪ ,‬אותו יציירו ילדי עפולה?”‬
‫באותו רגע הרגשתי שזכיתי במתנה גדולה וניגשתי‬
‫למלאכה‪ ,‬במלוא המרץ‪ .‬שמעתי וקראתי סיפורים על דני‪,‬‬
‫הבטתי בתמונות וחשבתי איך לכתוב ספר ילדים שמצד‬
‫אחד יציג את המהות של דני ככבאי גיבור הנרתם לעזור‬
‫ומצד שני לא יתמקד בטראומה‪.‬‬
‫הסיפור יצא אל הדף תוך זמן קצר מאוד‪ ,‬ואז הגיעה העת‬
‫לפגוש את בני משפחתו של חייט‪ .‬זה היה אירוע מרגש‬
‫ביותר‪ ,‬שנערך בלשכתו של ראש העיר בעפולה‪ .‬בני‬
‫המשפחה אישרו את הסיפור‪ ,‬הגדרנו את תהליך העבודה‪,‬‬
‫ויצאנו לדרך‪.‬‬
‫אירוע השיא‪ ,‬בו אויר הספר‪ ,‬נערך בבית ספר “אלון יזרעאל”‬
‫בעפולה‪ ,‬בו לומד בנו הבכור של דני בכיתה א‪ ,‬ואמו הינה‬
‫מחנכת של כיתה ד‪.‬‬
‫באותו היום לא התקיימו לימודים רגילים בבית הספר‪ .‬חצר‬
‫בית הספר נמלאה בכבאיות והילדים עברו ביניהן‪ ,‬שמעו‬
‫הסברים ואח”כ הקשיבו לסיפור וציירו ציורים עבור הספר‪.‬‬
‫החוויה המיוחדת שחוו הילדים‪ ,‬מתבטאת היטב בציורים‬
‫הנפלאים שמעטרים את הספר‪.‬‬
‫בני משפחת חייט שותפו בתהליך לאורך כל הדרך‪ .‬הקשר‬
‫שנוצר עימם הינו מרגש מאוד‪ .‬נחשפתי למשפחה‬
‫מדהימה‪ ,‬ולאחר היכרות עימם התבררה לי יותר ויותר‬
‫איכותו ומיוחדותו של דני‪.‬‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫‪58‬‬
‫נימיה המצילה‬
‫חיי אדם‬
‫סיפורה של נוגה‪-‬‬
‫סיפור אימוץ‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫בואי נימי ‪ /‬מכבית אלדר‪ ,‬איורים שובי עין ולב של יונת קציר‪.‬‬
‫הוצאת סמריק‪ .‬לא ממוספר‪.‬‬
‫נימי‪ ,‬היא נימיה קטנה שמקום מגוריה סמוך למשפחת‬
‫קרטר האוהבת בחצר לתת מקום לבעלי חיים ידידותיים‬
‫לסביבה‪ .‬נימי הקטנה לומדת להכיר את סביבתה החדשה‬
‫בדרך של הסתגלות לא קלה‪.‬‬
‫מטבעה היא חיה סקרנית וחכמה‪ .‬שאלותיה בנוגע לבעלי‬
‫החיים שהיא רואה בחצר הקרטרים מולידים בתוכה רצון‬
‫להתקרבות‪ ,‬לא לפחד מהשונה ולעמוד על שלה‪ .‬היא‬
‫זוכה להכרה על אומץ לב כשהיא מצילה את גברת קרטר‬
‫מהכשת נחש וזוכה לארוחת צהריים דשנה בזכות גבורתה‪.‬‬
‫“בואי נימי” היא בקשת התחינה של גברת קרטר המבקשת‬
‫את עזרתה של נימי‪ .‬הפנייה אל נימי בלשון חיבה מלמדת‬
‫את הקורא הצעיר על מאכליה ומגוריה של נימיה‪ .‬בעל חיים‬
‫טורף החי במאורה‪ .‬הצלת גברת קרטר ע”י נימי מעניקה‬
‫לה במעשה זה את מקומה‪ .‬חשוב שלכל בעל חיים יהיה‬
‫מקום בסביבתו‪ .‬מקום של הערכה‪ ,‬אהבה ושיתוף‪.‬‬
‫איך נרקם סיפור אהבה ‪ /‬אורנה יקיר‪ ,‬הוצאת יסוד‪ .‬לא‬
‫ממוספר‪.‬‬
‫לא תמיד חושפים הורים מאמצים את לבם בפני הקהל‬
‫הרחב‪ .‬סיפורה של נוגה ילדה מאומצת הוא מדריך לענייני‬
‫אימוץ‪ .‬בדיאלוג פשוט המדבר על הכל חושפת האם יקיר‬
‫את בואה של נגה לחיק המשפחה‪.‬‬
‫בואה של נוגה שונה מבואם של תינוקות הנולדים להורים‬
‫ביולוגיים‪ .‬נוגה היא ילדה מאומצת‪ .‬בדיאלוג דינמי של שאלה‬
‫ותשובה שותף הקורא לחוויות של נוגה ולחוויות של אמה‬
‫המאמצת‪ .‬מדיאלוג זה נרקם סיפור אהבה מיוחד במינו‪.‬‬
‫את הדיאלוג הזה כתבה ורקמה השדרנית אורנה יקיר‪ .‬עיני‬
‫הקורא נתפסות מיד לעבודת האיור הרקומה שבתוכה‬
‫לעיני כל גלוי המסע של השתיים‪ .‬המפגש ביניהן מעלה‬
‫רבדים עמוקים ורחבים העוסקים בתהליך לידה פסיכולוגי‬
‫ובתהליך לידה ממשי‪ .‬שני התהליכים האלה הם הבסיס‬
‫ללידתה של משפחה‪ .‬ילד מאומץ נולד פעמיים‪ :‬ביום לידתו‬
‫הממשי וביום אימוצו על ידי זוג הורים‪ .‬הורים מאמצים נעים‬
‫בציר הריון פסיכולוגי משל עצמם בתהליכי הכנה נפשית‬
‫וקונקרטית עד לנקודת המפגש עם ילדם הנבחר‪ .‬המפגש‬
‫הוא הרגע‪ ,‬בו הופכת הורותם מהורות מדומיינת להורות‬
‫ממשית‪ .‬המפגש הזה מחבר עבר תלוש עם הווה ועתיד‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫משותף‪.‬‬
‫בניית השותפות היא ציר החיים‪ ,‬המאחד בין הורים לילדים‪.‬‬
‫“על מי הסיפור הזה?‬
‫עלייך‪.‬‬
‫ואיך הוא מתחיל?‬
‫בהתחלה‪.‬‬
‫ומה היה בהתחלה?‬
‫היתה אהבה‪”.‬‬
‫יקיר מספרת לנוגה על בניית הקשר הייחודי להן באופן ההולך‬
‫בעקבות בניית הקשר הבטוח בין הורים לילדים באשר הם‪.‬‬
‫סיפור ההיכרות ההדדית לכל פרטיה‪ :‬כציירת משרטטת‬
‫יקיר את פניה וגופה דרך ההיכרות עם העדפותיה ורצונותיה‪.‬‬
‫המפגש הזה הוא מפגש בראשיתי‪ ,‬החוויה של ההתרגשות‬
‫וההתפעמות משותפת להורים המאמצים ולילדה שאומצה‪.‬‬
‫הספר מתאר את התפתחותה וצמיחתה של נוגה בסביבה‬
‫אוהבת וקשובה‪ ,‬שלווה ובטוחה המאפשרת התפתחות‬
‫יציבה ורגשית לילד המאומץ ולהוריו המאמצים‪.‬‬
‫כמה מילים על הגשת הספר לקורא‪ :‬האיורים הרקומים‬
‫של יקיר מקרבים את הקורא אל המשפחתיות‪ .‬תו אל תו‬
‫רוקם סיפור אהבה‪ .‬האור שהכניסה נוגה למשפחה יצר‬
‫את הביתיות שלהם‪ .‬בספר יש פספוסי ניקוד‪ .‬חבל שלא‬
‫נעשתה בו עריכה לשונית והגהה‪.‬‬
‫הספר מומלץ להורים‪ ,‬למחנכים ולמטפלים‪ .‬ספר שאי‬
‫אפשר להניח מהיד‪ .‬מומלץ בחום‪.‬‬
‫“פעם פיה ופעם מכשפה”‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪59‬‬
‫פעם פיה ופעם מכשפה מאת אירית וייסמן –מניקוביץ‪,‬‬
‫איורים ‪ :‬לודה גולבצ'יק‪ ,‬הוצאת דני ספרים‪ 24 .‬עמ'‪.‬‬
‫סיפור קסום על פיה ומכשפה המחליפות את יעודן ואת‬
‫זהותן בפגישתן עם ילדים ואנשים‪ .‬אנחנו רגילים לפגוש פיות‬
‫ומכשפות באגדות ילדים‪ .‬אך מה קורה כאשר פיה ומכשפה‬
‫מבקרות בעולמנו וכל אחת משאירה חותם מבולבל ובהול‬
‫על עצמה ועל הסביבה האנושית אותה היא פוגשת?‬
‫הסופרת א‪.‬וייסמן‪-‬מיניקוביץ מחדדת את הבעיה העולה‬
‫מקריאת ספר זה‪ :‬האם מכשפה היא תמיד רעה‪ ,‬ופיה‬
‫לעולם תעשה רק מעשים טובים? בתחילה חשבתי עוד‬
‫לפני שקראתי את הספר‪ ,‬העליתי השערות שבטח מדובר‬
‫בפיה שהפכה להיות מכשפה‪ ,‬שאולי נמאס לה לעשות‬
‫רק מעשים טובים או להפך מכשפה שמחליפה את זהותה‬
‫כאדם רע ומחליטה להיות אדם טוב‪ .‬כמובן אלה רק השערות‬
‫לא מבוססות‪ ,‬כי הופתעתי מאוד בספר הזה מהאקלים‬
‫הסיפורי‪ .‬האווירה המתוארת מפגישה את הקורא הצעיר‬
‫עם מציאות חייו‪ .‬רחובות בשכונה לא מוכרת‪ ,‬ילדים ואנשים‬
‫הזרים לו לחלוטין הם התפאורה של הסיפור הזה‪ .‬הקורא‬
‫מתוודע אל מעשיה של פיה שפתע רוח שטות נכנסה בה‬
‫ומעשיה הטובים הופכים למעללים נוראיים‪ .‬כשהיא נופלת‬
‫ברחוב מתארחת מכשפה באותה סביבה‪ .‬במקום לעשות‬
‫מעשים רעים היא עושה מעשים טובים‪ .‬האקלים הסיפורי‬
‫נוצר כאשר יש חיבור הרמוני בין הסיפור לבין הציור‪ .‬הציורים‬
‫של גולבצ'יק מאירים את המסרים הדידקטיים העולים‬
‫מהסיפור הזה‪.‬‬
‫הפיה מצויירת עם שרביט‪,‬כנפיים ונעליה הן גלגיליות‪.‬‬
‫ללא ספק היא פיה מודרנית‪ .‬המכשפה חייכנית ומאירת‬
‫עיניים‪ ,‬ביעודה היא צריכה להפחיד‪ ,‬להעליב‪ ,‬להרגיז‬
‫ולפגוע אך הפעולות שהיא עושה מנוגדות מאוד לעולמה‬
‫ולתפקיד שהוכשרה אליו‪ .‬הסיפור מציג את הניגודיות בין‬
‫שני העולמות‪ :‬של הפיה והמכשפה ושל עולמנו‪ .‬דמיון מול‬
‫מציאות‪.‬‬
‫מציאות ודמיון שני העולמות נפגשים לעיני הקורא ומשאירים‬
‫בו חותם עז‪ .‬שני עולמות מנוגדים צובעים את מעשי הפיה‬
‫והמכשפה בצבעי החיים‪ .‬שתי הדמויות המנוגדות זו לזו‬
‫באות להראות לקורא הצעיר שבכל אחד או אחת מאיתנו‬
‫חבויים שובבות ורוע מול נדיבות ורצון לעזור‪.‬‬
‫הנפילה הזהה באמצע הרחוב של הפיה ושל המכשפה‬
‫מעוררת בקורא הצעיר את המחשבה‪ ,‬שאם ילד נופל‬
‫על המדף‬
‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬
‫ברחוב או נפגע ממשהו‪,‬אז אמבולנס עם רופא יבהיל‬
‫אותו מיד לבית החולים‪ .‬זה מה שקורה בעלילת הסיפור‪.‬‬
‫שתיהן מובהלות לבית החולים‪ .‬אותו צוות רפואי מטפל‬
‫ֶה ֶד ֶרת‪,‬‬
‫רּופה נ ֱ‬
‫בשתיהן‪ :‬הפיה הטובה טריפלס קיבלה ְּת ָ‬
‫ׁשֹומ ֶרת ‪ֶׁ /‬ש ַרק ִל ְפ ָע ִמים ַּת ֲהפָֹך‬
‫ֶ‬
‫יה‬
‫ילה ֶׁש ָע ִֶּל ָ‬
‫ׁשּוטה‪ ,‬י ְִע ָ‬
‫ְּפ ָ‬
‫ְסֹור ֶרת‪ָּ / .‬כ ֵעת ַה ֵפיָה‬
‫צּופה‪ַ ,‬מ ְר ִּגיזָה ו ֶ‬
‫ׁשֹוב ָבה‪ֲ ,‬ח ָ‬
‫ֵ‬
‫ָאח ֶרת‪:‬‬
‫ְל ֶ‬
‫ֻּׁש ַעת" (ע' ‪.)23‬‬
‫ְיֹוד ַעת‪ֶׁ ,‬שֹּלא ְל ָת ִמיד ִהיא ִּת ְהיֶה ְמר ַ‬
‫טּוחה ו ַ‬
‫ְּב ָ‬
‫"וגם למכשפה צ'ומפדה נתנו במעטפה בדיוק מרשם של‬
‫"ׁשֹומ ֶרת‪,‬‬
‫ֶ‬
‫אותה התרופה ‪ /‬כדי שלפעמים תהפוך לאחרת‪:‬‬
‫ֶרת ‪ִּ /‬כי ְל ַמ ֲע ֶׂשה טֹוב‪ָּ ,‬כָך ִמ ְס ַּת ֵּבר‪,‬‬
‫ּתֹומ ֶכת וְעֹוז ֶ‬
‫ְמ ַת ֶּקנֶת‪ֶ ,‬‬
‫ָאחר "‪( .‬ע' ‪.)24‬‬
‫עֹוׂשה טֹוב ּגַם ְלְך ְוגַם ְל ֵ‬
‫ֶ‬
‫בעיני הקורא הבוגר הנפילה ברחוב מסמלת שינוי וצמיחה‪.‬‬
‫כוח מחסן היכול להביא לשינוי בדפוס קודם‪.‬‬
‫קסמו של הספר הזה איננו רק במסר שכל אחד מאיתנו‬
‫יכול לקחת ממנו‪ .‬הסיפור בא להתריע נגד תוויות שיפוטיות‬
‫שילדים ומבוגרים נוטים לטפח בעצמם ומשפיעים על‬
‫סביבתם‪ .‬חותר להבנה סלחנית שבכולנו יש הכל ‪ ,‬קונדסות‬
‫שובבית לעתים רשעית מול נתינה גדולה שבאה מאהבה‪.‬‬
‫אהבתי את הספר מאוד‪ .‬ההתנסות בחוויות מעשיהן‬
‫המפתיעים של הפיה והמכשפה מבליטה את הניגודיות‬
‫בין שני העולמות‪ ,‬בין שני המצבים המגלים לנו שיכולת‬
‫הבחירה היא שלנו‪ .‬נתינה ועזרה לזולת עושות טוב לנו‬
‫ולאחר‪ .‬מומלץ בחום‪.‬‬
‫גאיג’ין –”הזר”‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪60‬‬
‫ספרו של יורם כסלו‪ ,‬גאיג’ין שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות‪.‬‬
‫מספר על ילד בן ‪ 12‬ששמע באקראי את אמו מספרת‬
‫לחברתה שהוא איננו בנה האמיתי‪ ,‬שהוא ילד נבחר‪.‬‬
‫היא ואביו בחרו אותו בחדר התינוקות ולא הפריעה להם‬
‫העובדה שגזלו אותו מאמו הביולוגית‪ .‬לא הפריעה להם‬
‫המהומה שארעה בחדר התינוקות בבית החולים‪ .‬הוריו‬
‫האדישים אליו ואל אחותו ברוריה‪ ,‬כל כך עסוקים וממוקדים‬
‫בעצמם שממש לא איכפת להם משני ילדיהם‪ .‬כפי שהוא‬
‫נבחר‪ ,‬הוא משער לעצמו שגם ברוריה נבחרה‪ .‬כי לעורר‬
‫רגש אמהי או אבהי צריך להראות איכפתיות‪ ,‬אהבה ואת‬
‫אלה הוא וברוריה לא קיבלו מהוריהם‪ .‬הוא מרגיש שהוא‬
‫אחראי על אחותו הקטנה‪ ,‬מטפל בה ומכין לה אוכל‪ .‬אחותו‬
‫הקטנה מטבע הדברים קרובה אליו יותר מאשר להוריהם‪.‬‬
‫הדוגמא הפותחת את הספר זו הנסיעה לצרפת לחתונת‬
‫הדודים‪ .‬ההורים שכה עסוקים בעצמם עולים לטיסה ישירה‬
‫לצרפת ומשאירים את ילדיהם משוטטים בדיו טי פרי‪.‬‬
‫הילדים שומעים שקוראים בשמם‪ ,‬אך הוריהם לא מוודאים‬
‫אם הילדים עלו לטיסה וטסים‪ .‬הילדים מסתבר עלו לטיסה‬
‫אחרת לגרמניה ושם מבין נחום הגיבור שלנו שילד יכול‬
‫לטוס לכל מקום בעולם‪ ,‬כל עוד הוא קטן ולא מזיק‪.‬‬
‫בדרך כלל ילדים בגילו מהרהרים בלבם איך לברוח מהבית‪.‬‬
‫בריחה מהבית עבור ילדים אחרים היא סוג של מרד‬
‫במבוגרים‪ .‬אך לא כך הם פני הדברים אצל נחום‪ ,‬הוא רוצה‬
‫לחפש את אמו הביולוגית‪ .‬במראהו החיצוני הוא שונה‬
‫מאחותו ברוריה‪ .‬הוא עושה הכנות לבריחה‪ ,‬לווה כספים‬
‫מחברו הטוב מירון גיל שמיד מקשר אותו עם חוקר פרטי‬
‫המיודד עם אביו ומספר לו את סיפור חייו‪.‬‬
‫החוקר הפרטי מוצא שפרטי הסיפור אמיתיים והוא מפקיד‬
‫בידי נחום תמונה מטושטשת של אמו האמיתית שעזבה‬
‫את הארץ ושבה ליפן‪ ,‬לעיר הולדתה קיסאגאטה‪ .‬ילד נחוש‬
‫למצוא את שורשיו בורח מביתו ועולה לטיסות שונות ברחבי‬
‫הגלובוס‪ .‬הוא מחשב את צעדיו ואת כספו‪ ,‬ישן על ספסלים‬
‫ציבוריים או בתוך מדשאות בפארקים ציבוריים‪ ,‬ככה הוא‬
‫מתוודע למנקה רחובות יפני שמארח אותו בביתו ומתחבב‬
‫עליו‪ .‬טאקאשי המארח יצא מגדרו לסייע לילד הישראלי‪,‬‬
‫גילו של נחום הזכיר לו את אבדנו הפרטי‪ ,‬לו בנו היה חי‬
‫היה בן גילו של נחום‪ .‬ביפן הוא פוגש ילדה בת עשר בשם‬
‫מיצוקו והם מתחברים חברות נפש‪ ,‬כמו אח ואחות‪ .‬מיצוקו‬
‫השייכת לשושלת של מלכים ומלכות‪ ,‬נסיכים ונסיכות‬
‫ולמעשה היא נסיכה לבית מירודו מתלווה אליו לאורך כל‬
‫המסע‪ ,‬יחד הם מחפים אחד על השני ונתמכים ותומכים‬
‫אחד בשני כשהמטרה הסופית היא לבוא לבית אמו של‬
‫שגריר תרבותי‬
‫המלצות ילדים ונוער‬
‫נחום ולהכיר אותה‪ ,‬האם זאת באמת אמו?‬
‫ספר סוחף ומרתק‪ ,‬קראתי אותו בהנאה רבה ונשאבתי‬
‫אל עולמות קסומים‪ ,‬בדיוניים‪ ,‬פגשתי שם מפלצות‪ ,‬ילדה‬
‫עם כנפיים‪ ,‬נקבת דרקון וכן אהבתי את המעברים בקטעי‬
‫הקומיקס‪ .‬כל אלה מוסיפים לסיפור‪ ,‬אהבתי את השילוב‬
‫של הבדיון עם המציאות‪ .‬קסמו וייחודו של הספר שהוא‬
‫מכניס את הקורא לאווירה מעורבת‪ .‬נחום ומיצוקו גורמים‬
‫לקורא להזדהות ולקורא מאוד אכפת מהם‪ ,‬מה יעלה‬
‫בגורלם‪ ,‬הילדים נתקלים ברוע ובסכנה‪ ,‬במפלצות‪ ,‬אנשים‬
‫רעים וזדוניים ולעתים הם נאבקים להישרד‪.‬‬
‫החיים עבור ילדים שנמצאים במנוסה על חייהם מלמדים‬
‫אותם דרכי הישרדות שונות‪ .‬מיצוקו רואה בנחום את‬
‫הסמוראי המגן שלה‪ ,‬זה שסולל לה דרך בטוחה הביתה‪.‬‬
‫נאבק בשבילה ועבורה רק שתגיע בשלום למשפחתה‬
‫האוהבת‪.‬‬
‫בין השורות אנחנו לומדים גם על תרבות יפנית‪ ,‬מנהגים‬
‫יפנים‪ ,‬סיפורים יפנים‪ ,‬ובכל פרק מתורגם קטע קצרצר‬
‫מספרו של משורר ההייקו היפני הנערץ מצואו באשו‪,‬‬
‫ספר ששימש כמקור השראה לסופר יורם כסלו שהוא‬
‫גם תסריטאי‪ ,‬במאי ומפיק קולנוע‪ .‬הנאה שובה עין ולב‬
‫בקריאת הספר‪ ,‬חוויה הלוקחת את הקורא להכיר תרבויות‬
‫ומנהגים של עם אחר‪ .‬מומלץ באהבה רבה‪.‬‬
‫במקצב סוער‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪61‬‬
‫ריקודי חיות מאת סנונית בנט‪ ,‬איורים‪ :‬ליאור כץ‪ ,‬הוצאת‬
‫דורון ספרים ‪ .2010‬הספר מתאר את בחירותיה של שיפי‬
‫הכבשה הרקדנית שאין לה בן זוג קבוע‪ ,‬היא מתעוררת‬
‫בבוקר מתגנדרת עם חצאית או שמלה ויוצאת לרחבת‬
‫היער להודיע על בן זוגה‪.‬‬
‫כל החיות ביער רוצות לרקוד עם שיפי היפה והמגונדרת‪ .‬אך‬
‫שיפי יודעת תמיד במי לבחור ועל פניו של בן זוגה מרצדת‬
‫הילה של אור‪ .‬שמחה וששון ביער‪,‬רק דובוני עצוב נורא‪.‬‬
‫את שיפי הכבשה ואת כד הדבש הוא אוהב באופן מיוחד‪.‬‬
‫הדובון נעלב משיפי‪ ,‬כי לרקוד עמו לא רצתה‪ ,‬אחרי ליקוק‬
‫הדבש צעדיו הפכו לכבדים ולא מדודים‪ .‬מאז דובוני התאמן‬
‫רחוק משיפי‪ .‬מתאמן ומתגלגל‪ ,‬רוקד בקלילות נפלאה‬
‫ובהתרגשות גדולה לעיני התנין והשבלול‪ ,‬כל אחד מהם‬
‫היה רוצה לבצע כזה גלגול‪ .‬השמועה פושטת ביער כולם‬
‫מדברים על הריקודים של דובוני‪ .‬אפילו האריה ההמום מוכן‬
‫לוותר על תורו בריקוד החימום‪ .‬כל החיות מסביב מוחאות‬
‫כפיים‪ ,‬ריקוד סוער כזה לא נראה מהבוקר ועד לצהריים‪.‬‬
‫שיפי הרקדנית של היער מגלה שלצדה אלוף ריקודים‬
‫אמיתי לכל החיים‪.‬‬
‫המסר בסיפור מבטא הבעת סליחה‪ .‬אם פגענו במישהו‪,‬‬
‫למרות שלא התכוונו לפגוע‪ ,‬צריך להתחרט ולבקש סליחה‪.‬‬
‫על השלום עומד העולם‪ .‬שמחת חיים נעה על רחבת‬
‫הריקודים‪ ,‬רק כשבעלי החיים יודעים להוקיר ולכבד את‬
‫זולתם‪“ .‬חיים ומוות ביד הלשון”‪ ,‬זאת צריך להביא בחשבון‪.‬‬
‫ספר מומלץ לפעוטות‪ ,‬מחיר לצרכן ‪.₪ 58‬‬
‫ציפור החלומות‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫שגריר תרבותי‬
‫המלצות ילדים ונוער‬
‫את הספר “ציפור החלומות“ כתבה ואיירה רונית שבת –‬
‫פרחי‪ ,‬הוצאת דורון ספרים‪ ,2010 ,‬מחיר לצרכן ‪.₪ 59‬‬
‫אורי הקטן אוהב לחלום ולצייר את חלומותיו‪ .‬הוא אוהב‬
‫להזמין לעצמו חלומות מפחידים‪ ,‬הוא לא פוחד מהם‪,‬‬
‫הוא יוצא להרפתקאות דרכם‪ .‬את חלומותיו המסעירים‬
‫והמפחידים הוא מצייר מתוך זיכרון‪ .‬אך מה קורה כאשר‬
‫מלאי החלומות מתרוקן לו בדמיון? הוא מחליט על דרך‬
‫מקורית של השאלת חלומות מהוריו‪ .‬אמו חולמת על‬
‫מנוחה באי שלו‪ .‬אפילו תמונות נתנה לו והמשיכה לדמיין‬
‫לה את חלומה‪ .‬גם כשאורי מדביק את התמונות על קיר‬
‫חדרו לא בא אליו החלום‪ .‬אותו דבר הוא עושה אם אביו אך‬
‫החלומות לא באים‪.‬‬
‫כשהוא מתייעץ עם סבתא שושה‪ ,‬היא מספרת לו שכדי‬
‫לחלום בלילה עליו לקרוא לציפור החלומות קרוקו שלוש‬
‫פעמים‪ .‬ככה מידי לילה קרוקו מופיעה בחדרו מעמיסה‬
‫אותו על גופה ודרך שערו של הלילה יוצאים השניים לגלות‬
‫הרפתקאות קסומות בארץ החלומות‪.‬‬
‫מומלץ לפעוטות בחנויות הספרים הנבחרות‪.‬‬
‫למי מחכים החיבוק‬
‫והנשיקה?‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪62‬‬
‫את הספרון לפעוטות המכיל שלושה סיפורים כתבה‬
‫חניתה ה‪ .‬הלוי‪ .‬הספרון מאוייר בציוריו היפים של שרגא‬
‫הלר‪ ,‬הוצאת “תמונה‪”.‬‬
‫שלושה סיפורים לקטנטנים מובאים בסיפרון שובה עין‬
‫ולב‪ .‬סבא וסבתא הם ראש המשפחה‪ ,‬ההיסטוריה של‬
‫המשפחה‪ .‬הכוח החיובי המניע בכל משפחה‪ ,‬בעלי חשיבות‬
‫רבה להתפתחות הנכדים‪ .‬הסבים והסבתות יודעים שחיבוק‬
‫ונשיקה מרפאים הכל‪.‬‬
‫הסיפור הראשון מתאר את שירה החולה במיטתה ומי‬
‫בא לבקר אותה? אלה הסבא והסבתא שמרעיפים עליה‬
‫נשיקות‪ ,‬חיבוקים ומתנות ואז שירה המוקפת באהבה‬
‫אומרת בשמחה‪” :‬עכשיו אני בריאה‪ ,‬מחר אלך לגן”‪.‬‬
‫הסיפור השני שעליו נקרא הספרון “למי מחכים החיבוק‬
‫והנשיקה? מספר על בואם של הנכדים למשפחה ועל‬
‫הגעגועים של הסבא והסבתא אליהם‪ .‬הסבתא מחביאה‬
‫את החיבוקים והנשיקות במקרר במקום יוצא דופן ואומרת‬
‫לנכדיה “כשלא תהיו כאן אוציא את החיבוקים והנשיקות‬
‫שלכם מהמקרר ושוב תהיו איתנו ביחד”‪.‬‬
‫הסיפור השלישי חביב במיוחד‪ ,‬מספר על טומי הכלבלב‬
‫שאהב ללקק גלידה‪ .‬כל כך מציאותי הסיפור הזה ונכון לא‬
‫רק לטומי אלא לעוד כלבים שאני מכירה‪ .‬טומי הכלבלב לא‬
‫רוצה לאכול דייסת שוקולד הוא מעדיף גלידה קרה וטעימה‪.‬‬
‫בביקור משפחתי אצל הסבא והסבתא הם מתכבדים בימי‬
‫הקיץ החמימים בגלידה קרה ואת ההנאה הגדולה של טומי‬
‫המלקק גלידה‪ ,‬אפשר לחוש הרבה מעבר לדפי הספרון‪.‬‬
‫ספר זה נותן מקום לקיומם של סבא וסבתא בחיינו‪ .‬לבם‬
‫מניע באהבה את המשפחה‪.‬‬
‫שגריר תרבותי‬
‫המלצות ילדים ונוער‬
‫על האובססיה‬
‫שבהתמכרות‬
‫יהודית מליק‪-‬שירן‬
‫‪63‬‬
‫מחשב אך אהבתו הגדולה היא משחק הכדורגל‪ .‬אור הקטן‬
‫אוהב לצייר ולחבק‪ .‬ציוריו מקשטים את חדרה של אמם‬
‫ומעשיו מעוררים אהבה‪ .‬הילה החברה של רוני והמאוהבת‬
‫עד כלות בכפיר‪.‬‬
‫כפיר מתעסק עם האייפון שלו‪ ,‬ממש מכור אליו‪ .‬מרוב‬
‫שימוש המוח שלו נשאב אל תוך האייפון‪ .‬הילה והאחים‪,‬‬
‫עומר‪ ,‬רוני ואור‪ ,‬נחלצים לעזרתו ובאים בעקבותיו אל‬
‫מסע חיפושים הזוי‪ ,‬דמיוני ומרתק בתוך הַאייפֹון‪ .‬הם‬
‫עוברים מסלול מפחיד‪ ,‬מתוודעים אל השפעותיו החיוביות‬
‫והשליליות של הַאייפֹון ומחליטים לחזור אל המציאות‪ .‬אלא‬
‫שאז הסוללה נגמרת‪ .‬כיצד ישרדו כולם את המסע? האם‬
‫כפיר יוותר על הַאייפֹון ידידו האהוב למען חברות אמת עם‬
‫רוני‪ ,‬שאותה למד להכיר מחדש כשצעדו יחדיו בחשיכה?‬
‫זו שאלה שיוצרת קונפליקט אצל כפיר והוא מתחבט בה‬
‫מאוד‪.‬‬
‫בספר יש טכניקת כתיבה של קול דובר או מספר מעורב‪.‬‬
‫שני המושגים הם למעשה מושג אחד המביע את קולה‬
‫של הדמות לעיני הקורא‪ .‬הטכניקה הזאת הכתובה בגוף‬
‫ראשון יוצרת קירבה אינטימית בין הקול הדובר של הדמות‬
‫לבין הקורא שקורא ומזדהה עם הדמות‪ ,‬עם מעשיה‪,‬‬
‫מחשבותיה והתנהגותה‪.‬‬
‫"נשאבים לאייפון" ספרה של זוהר אביב מתאר אובססיה‬
‫ממכרת של בני נוער אל האייפונים המכילים עולם וירטואלי‬
‫כמו האינטרנט‪ .‬מהבוקר עד הליל שקועים במשחקי‬
‫מחשב‪ ,‬נשאבים אל אתרי אינטרנט ומשוטטים בתוכם‪.‬‬
‫גיבורי הספר הם חבורת ילדים‪ :‬כפיר 'היפיוף' של הבנות‪,‬‬
‫שחושב שהאייפון נוצר למענו בלבד‪ .‬רוני האחות של עומר‬
‫ואור‪ .‬תלמידה חרוצה‪ ,‬מסורה ואחראית על אחיה‪ .‬ילדה‬
‫חכמה שחושבת לפני שהיא מדברת‪ ,‬אוהבת לעזור לזולת‪,‬‬
‫דאגנית וחושבת על אמה כל הזמן‪ .‬עצמאית מאוד‪ ,‬אצלה‬
‫המושג "לקיחת אחריות" מראה את אישיותה הבוגרת‬
‫והמציאותית‪ ,‬כי לקיחת אחריות איננה אמירה‪ ,‬זו יכולת‬
‫לשמור על אחיה ולהחליט לבד מה טוב להם ומה טוב‬
‫לה‪ .‬עומר אחיה הצעיר ממנה אוהב להשתעשע במשחקי‬
‫הספר מוקדש לרוני ‪ ,‬עומר ואור‪ ,‬ילדיה של לילך שם טוב‪,‬‬
‫(תלמידתי לשעבר)‪ ,‬תמונתם שהופיעה בעיתון ייסרה אותי‬
‫מאוד‪ .‬ממקום של צמיחה נולד הספר הזה‪ ,‬המאפשר לי‬
‫כקוראת לגעת בדמויות הילדים‪ ,‬במחשבותיהם‪ ,‬במעשיהם‬
‫ובהתנהגותם‪ .‬בספר הזה רוני‪,‬עומר ואור חיים בתוכנו ובתוך‬
‫המילה הכתובה שאליה היו מחוברים מאוד‪ .‬דמותם תישאר‬
‫בתודעתנו לנצח‪ .‬מתוך הכאב האישי צמח ספר גבעולי עם‬
‫שלושה ענפים המאירים את נפש האדם באהבה גדולה‪.‬‬
‫יהי זכרם ברוך !‬
‫תערוכות‬
‫‪64‬‬
‫איך נולדה התערוכה‬
‫לגלעד שליט‬
‫סיגל מגן‬
‫כמו לרבים מאיתנו‪ ,‬חטיפתו של גלעד שליט נגעה עמוק‬
‫בלבבי‪.‬‬
‫וכמו רבים מאיתנו‪ ,‬לא עשיתי בעניין דבר‪.‬‬
‫עד שיום אחד‪ ,‬לפני מספר שנים‪ ,‬קמתי משנת הצהריים‬
‫כשחלום טרי מהדהד בראשי‪ .‬ובחלום‪ ,‬הייתי במקום כלשהו‬
‫בעיר מודיעין‪ ,‬בפתיחת תערוכה לגלעד שליט‪ ,‬ומישהו‬
‫מבקש ממני שאומר מספר מילים‪.‬‬
‫“אבל לא הכנתי כלום”‪ ,‬השבתי למבקש‪ ,‬שענה לי‬
‫בפשטות‪“ :‬יש לך עוד קצת זמן עד שיגיע תורך‪ ,‬את יכולה‬
‫להכין עכשיו את דברך”‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬עם חלומות אני לא מתווכחת – לקחתי לידי את העט‬
‫והמחברת שמונחת ליד המיטה‪ ,‬וכתבתי את השיר הבא‪:‬‬
‫עֹולם ְמ ֵלא ִּת ְקוָה‬
‫עֹולם ְנטּול ָּכל ר ַֹע‪ְּ ,‬ב ָ‬
‫ְּב ָ‬
‫ַאה ָבה‬
‫ַּלי ָה ֲ‬
‫ּתּוכל ִל ְפס ַֹע ֵּבין ּג ֵ‬
‫ַר ְג ֶלְך ַ‬
‫ַחת ֶאת רֹאׁשֹו ֶׁשל ַה ָּכ ִריׁש‬
‫ָדְך ִּת ְלטֹף ְּבנ ַ‬
‫ְוי ְֶ‬
‫ֵע ו ְָר ִגיׁש‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁש ֵעי ֶניְֶך ְמ ִפיצֹות אֹור רֹוג ַ‬
‫עֹולם ְלֹלא ְּכ ֵאב‬
‫עֹולם ְנטּול ָּכל ר ַֹע‪ְּ ,‬ב ָ‬
‫ְּב ָ‬
‫ּתּוכל ִל ְפס ַֹע ֵּבין ְּת ִפּלֹות זַּכֹות ֶׁשל ֵלב‬
‫ַר ְג ֶלְך ַ‬
‫כֹוכב ֶׁש ַּב ָּמרֹום‬
‫ַעת ְּב ָ‬
‫ּתּוכל ָלג ַ‬
‫ְוי ְָדְך ַ‬
‫ו ְִל ְקטֹף ִמּתֹוָך ַה ְּת ֵכ ֶלת‪ֶּ ,‬פ ַרח ֶׁש ֻּכּלֹו ָׁשלֹום‪.‬‬
‫השיר היווה בסיס לפעילויות קהילתיות שונות ומגוונות למען‬
‫גלעד‪ ,‬וביניהן הקמת קבוצה בפייסבוק‪ ,‬בשם‪“ :‬מציירים‬
‫בתפילה לשחרורו של גלעד שליט”‪.‬‬
‫‪http://www.facebook.com/group.‬‬
‫‪php?gid=118094141540955&ref=ts‬‬
‫נאספו בקבוצה יצירות שונות‪ ,‬חלקן של אמנים בעלי שם‬
‫וחלקן של אמנים בתחילת דרכם‪ ,‬וכשחשתי‪ ,‬לקראת חג‬
‫הפסח‪ ,‬שאוסף היצירות הינו מגוון‪ ,‬הכנתי מחלקן ספר‬
‫אישי למשפחת שליט‪.‬‬
‫ובאופן פלאי‪ ,‬ביום בו התחלתי לעבוד על הספרון‪ ,‬התקשרה‬
‫אלי אופירה שפיץ‪ ,‬בעלת גלריה ביפו‪ ,‬שהציעה לארח‬
‫תערוכה מבין היצירות שבקבוצה‪ ,‬למען גלעד‪.‬‬
‫אופירה‪ ,‬באופן מדהים‪ ,‬גרה באזור מודיעין‪...‬‬
‫החלום הישן הוגשם‪ .‬היה לי מספיק זמן להכין את השיר‬
‫אותו הקראתי בפתיחת התערוכה‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬אני מבקשת לחלום חלום חדש‪ ,‬בו גלעד חוזר אלינו‬
‫בשלום‪.‬‬
‫אם אפשר‪ ,‬עוד היום ‪...‬‬
‫ּפֹורצֹות ַה ְּס ָערֹות‬
‫ָאָך ֵּב ְינ ַתיִם‪ַּ ,‬ב ָּׁש ַמיִם‪ ,‬עֹוד ְ‬
‫ּובינֹות ֲא ְדוֹות ֶׁשל ַמיִם‪ַ ,‬ה ְּד ָמעֹות עֹוד ִנּגָרֹות‬
‫ֵ‬
‫יחים‬
‫ּומ ְב ִט ִ‬
‫ַחד‪ְ ,‬מ ַצּי ְִרים ַ‬
‫ְכ ָּלנּו‪ָּ ,‬כאן ְּבי ַ‬
‫וֻ‬
‫יע ֵא ֵלי חֹוף ֶׁשל ִמ ְב ָט ִחים‪.‬‬
‫ֹלא ִנ ְׁשקֹט ַעד ֶׁש ַּת ִּג ַ‬
‫דברי פתיחה נאוה שפיצר‬
‫תערוכות‬
‫ציורים ושירים מתוך התערוכה "ציפור שבויה"‬
‫‪65‬‬
‫תערוכות‬
‫בין ציור לכתיבה‬
‫ד”ר דליה הקר‪-‬אוריון‬
‫כאשר משוררת וציירת נפגשות בד הצבעים מצוייר‬
‫במכחול שירים‪ .‬המפגש בין השתיים הוא מחוות אהבה‬
‫של המשוררת י‪ .‬מליק‪-‬שירן לבין הציירת רפאלה‪ .‬מפגש‬
‫ימה”‪.‬‬
‫“ק ִחי ְנ ִׁש ָ‬
‫בין שתי אמניות הוליד ספר שירים קסום ְ‬
‫המתייחס דרך המילים הכתובות לדימויים המועלים בציורים‬
‫ולרגשות שהם מעוררים‪.‬‬
‫ציוריה הצבעוניים של רפאלה ומערכת היחסים שהתפתחה‬
‫בינה ובין יהודית מליק שירן‪ :‬משוררת‪ ,‬סופרת‪ ,‬ומו”לית “בת‬
‫אור”‪ ,‬הולידו ספר מרגש מרטיט ואנושי להפליא‪ .‬הקשר‬
‫בין שתי האמניות הפרה את יהודית והצבעים המרנינים‬
‫המביעים תכנים ורגשות עמוקים דרך דימויים צורניים נגנו‬
‫על מיתרי לבה‪.‬‬
‫קיימים חיבורים נוספים בין כתיבה לבין ציורים‪ ,‬צילומים‬
‫ודימויים חזותיים נוספים‪ ,‬אך חיבור זה אנושי להפליא‬
‫וממחיש את יכולותיהן הייחודיות של שתי האמניות‪.‬‬
‫שליטתה של יהודית מליק שירן במילה הכתובה ויכולות‬
‫החיבור המקוריות בין המילים הומחשו דרך התחומים‬
‫השונים בהם היא עוסקת בנאמנות ובאהבה במהלך‬
‫‪66‬‬
‫ימה“‪ ,‬היא משכילה לתת צורה‬
‫שנים מרובות‪ .‬ב” ְק ִחי ְנ ִׁש ָ‬
‫חזותית מילולית לתחושות‪ ,‬מאווים‪ ,‬רגשות‪ ,‬דימויים‪,‬‬
‫קשרים והקשרים לעולם ומלואו המופיעים בציורים‪.‬‬
‫כתיבת שירים היא דרך אופטימלית להתגבר על הדיכוטומיה‬
‫שבין הדימוי לבין הצורה‪ .‬התמצות‪ ,‬המעט המכיל את‬
‫המרובה‪ ,‬החשיבות של כל מילה ושל המשוררת הבוראת‬
‫את מילותיה‪ ,‬האפקט הצלילי הנוצר כתוצאה מקריאת‬
‫השירים כל אלה הופכים את המפגש בין הציור לכתיבה‬
‫לאופטימלי‪.‬‬
‫דרך הקליטה השונה בין דימויים חזותיים שהיא אמוציונלית‬
‫(רגשית) ביסודה‪ ,‬לבין קריאת מילים שהיא רציונלית‬
‫(שכלתנית) במהותה מולידה גישות שונות ביחס לקשר‬
‫שבין ציור לכתיבה‪ .‬יש הטוענים שהתמונה מדברת בעד‬
‫עצמה וכל תוספת של מילים‪ ,‬אפילו בצורה של כותר לציור‪,‬‬
‫פוגמים בראשוניות החוויה והקליטה‪ .‬אחרים טוענים‪ ,‬לדעתי‬
‫בצדק‪ ,‬שכותר והסברים מילוליים רק מוסיפים לקליטה של‬
‫הדימוי בכך שהם נותנים לו ממד רציונלי (שכלתני)‪ .‬כתיבת‬
‫שירים שהיא אמנות בפני עצמה היא פשרה המקשרת‬
‫בין שתי התפישות מאחר שהדימויים הכתובים רק‬
‫מאירים את הדימויים המצויירים באור נגוהות‪ .‬התמצות‪,‬‬
‫המעט המכיל את המרובה‪ ,‬החשיבות של כל מילה ושל‬
‫מחברי המילים‪ ,‬האפקט הצלילי הנוצר כתוצאה מקריאת‬
‫השירים כל אלה הופכים את השירים לאמצעי הטוב ביותר‬
‫לתיאור מילולי של היצירות מתחום האמנות הפלסטית‪.‬‬
‫וסילי קאנדינסקי אבי האמנות המופשטת השווה את‬
‫הצבעים בציורים לצלילים מוסיקליים ואת ההתבוננות עליהם‬
‫לפריטה על מיתרים המרנינים נימים בנשמתנו‪ .‬כשלכל צבע‬
‫צליל משלו‪ ).1 ( .‬ריקוד הצבעים בציורים הוליד ריקוד צבעים‬
‫מילולי ושפע של פניני שירה היוצרים מוסיקה חזותית‪.‬‬
‫המפגש המחודש עם מדגם מעבודותיה של רפאלה עוררו‬
‫מחדש את הזיק היצירתי אצל יהודית‪ .‬הציורים שהוצגו‬
‫מהווים מדגם מייצג משפע של עבודות אותן ממשיכה‬
‫רפאלה ליצור “כמעיין המתגבר”‪ )2( .‬כוחותיה‪ ,‬חיוניותה‬
‫והנתיב היצירתי הביאו להחלמתה ולמציאת כר נרחב‬
‫לביטוי רגשותיה‪ .‬רפאלה שהתוודעה אל עולם הציור בשנת‬
‫‪ 2005‬בעקבות מחלה שהביאה אותה לסדנא של תרפיה‬
‫באמנות רואה בתערוכה זו לידה מחדש‪ .‬דרך הציור שלה‬
‫אינטואיטיבית‪ ,‬אוטומטית ונוצרת מתוך טרנס‪ ,‬חפה‬
‫מרציונליות ומחוברת ישר לתת מודע האישי והקולקטיבי‪.‬‬
‫ארכיטיפים יונגיאניים וסימנים מגיים נוצרים על ידה תוך‬
‫חיבור ישיר למאגרי הדימויים התת הכרתיים‪ .‬דרך יצירה‬
‫תערוכות‬
‫זו משחררת אותה ממועקות וסודות העבר‪ ,‬נותנת להם‬
‫צורה מוחשית ובתהליך מטהרת את עצמה‪ ,‬מפייסת‬
‫ומתפייסת‪ .‬הצבעים העליזים מחפים על התהיות‪ ,‬חוסר‬
‫הודאות והפחדים העמוקים‪ .‬הנקודות המכסות חלק‬
‫מהציורים מהוות גשם של ברכה‪ ,‬אך צבען השחור מסמל‬
‫גם את העבר המחניק‪ ,‬המגביל והמצמצם‪ .‬בגלל דרך‬
‫העבודה האינטואיטיבית עולים על הבד דימויים “נבואיים”‬
‫שניתן לקשר אותם מאוחר יותר לאירועים שמתרחשים‪.‬‬
‫הטכניקה שפתחה כוללת מלבד השימוש במכחולים ובסכיני‬
‫ציירים גם שימוש בידיה והנחת הצבעים בעזרת טפטוף‪,‬‬
‫נזילות‪ ,‬והטבעות‪ .‬באמצעות ציפורניה וקצות אצבעותיה‬
‫היא נוגעת‪ ,‬מלטפת‪ ,‬שורטת‪ ,‬צובטת‪ ,‬מפלרטטת‪,‬‬
‫מטופפת‪-‬מתופפת על שכבת הצבע העליונה ומעצבת את‬
‫הציורים‪ ,‬עד שכל פיסת שטח מקבלת את הצורה האחידה‬
‫והמסודרת המתאימה לה‪ .‬ציוריה הדינמיים ומלאי התנועה‬
‫ממותנים במקצת על ידי האחדה מרקמית זו וגם על יד‬
‫התאמת הצבעים ומיקומם והתהודה שהם העושר המרקמי‬
‫מועצם על ידי תוספת חומרים נוספים כמו תחבושות‬
‫החובשות את פצעי העבר וצובעת אותם בצבעים עליזים‪.‬‬
‫תיאוריה הדקוטיביים מחוברים הן לתרבויות קדומות כמו‬
‫לדוגמא ציורי “בעקבות המאיה והאינקה” והן לאמנים כמו‬
‫גוסטב קלימט וג’קסון פולוק‪ .‬בין נושאיה נמנים‪ :‬תיאורי בעלי‬
‫חיים‪ :‬דגים‪ ,‬נחשים‪ ,‬ציפורים‪ ,‬פרפרים‪ ,‬דינוזאורים‪ ,‬חיות‬
‫ארכאיות ודמיוניות דוממים ובעיקר קריסטלים ואלמנטים‬
‫צמחיים (וגטטיביים)‪ ,‬יצירות מופשטות על נושא רגשות‪,‬‬
‫יצירות גיאומטריות הכוללות משולשים‪ ,‬עיגולים‪ ,‬קווים‬
‫גליים‪ ,‬ספירלות‪ ,‬כוכבי לכת ואחת הצורות הדומיננטיות היא‬
‫צורת העיגול‪ .‬כמו כן מופיעים אלמנטים הקשורים לפריה‬
‫ורביה‪ :‬זרעונים‪ ,‬בציות‪ ,‬תאים ועוד‪ ,‬אלמנטים צמחיים‪,‬‬
‫מנדלות צבעוניות המשתלבות אחת בשנייה לצורת שמונה‪,‬‬
‫המסמלת את האינסוף‪ ,‬דמויות‪ ,‬נופים‪ ,‬הרבה עיגולים‬
‫ולאחרונה בעזרת המחשב גם שילוב צילומי אובייקטים‬
‫כמו מפתחות עם המשמעויות הסמליות הכרוכות בהם‪.‬‬
‫מוטיב הציפור האם ושני הגוזלים מעבירים רבדים עמוקים‬
‫יותר והיגדים לגבי יחסי אנוש‪ .‬האיכויות המאפיינות את‬
‫רב הציורים הן‪ :‬כיסוי כל פני השטח‪ ,‬תנועה‪ ,‬דינמיות‬
‫ודרמטיות‪ ,‬מינעד שבין המודגש והעמום וצורות החוזרות על‬
‫עצמן במידת גודל שונה‪ ,‬כמו בפרקטלים הקיימים בטבע‪.‬‬
‫המילה “אושר” המופיעה בכותרים של הרבה‬
‫עבודות מייצגת את התפקיד שיש לאמנות‬
‫עבורה ולמה שהיא רוצה להעביר לאחרים‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫אין ספק שעבודותיה הן שמניזם עצמי ומשמשות קתרזיס‬
‫לעולם פנימי תוסס וגועש והצבעוניות העשירה מחפה על‬
‫תהיות‪ ,‬חסכים ומשחררת ממחסומים פנימיים‪ .‬הפנייה‬
‫לצד הרוחני מנטרלת גבולות ומאפשרת קשרים עם‬
‫תרבויות ואנשים‪ .‬המחזוריות‪ ,‬הפריון והיצירה הקיימים‬
‫בטבע משמשים לה מקור השראה ומעגן בטוח ובו היא‬
‫מוצאת הוכחה שאפשר להתגבר על מכשולים ולהמשיך‬
‫הלאה‪.‬‬
‫השפע‪ ,‬והיצירה הבלתי פוסקת גרמו למשוררת לפנות‬
‫ימה”‪.‬‬
‫“ח ֵב ָרה ֶׁש ִּלי ְק ִחי ְנ ִׁש ָ‬
‫אליה במילות השיר‪ֲ :‬‬
‫“נּגּון ַח ַּייְִך‬
‫יהודית מתייחסת הן למצב שהוביל אותה לצייר ִ‬
‫ּופֹוצ ַע”‪ ,‬לקשר הנפשי בין אלה שמהלומות החיים‬
‫ֵ‬
‫ּכֹואב‬
‫ֵ‬
‫יֹוד ַע”‪ ,‬למאבקה‬
‫ּדֹומ ַעת ַה ֵּלב ֵ‬
‫“ּכ ֶׁש ָה ַעיִן ַ‬
‫לא פסחו עליהם‪ְ ,‬‬
‫ב”מ ַע ְרּב ֶֹלת ַה ַחּיִים” ולציורים‬
‫ְ‬
‫העיקש והתמודדויותיה‬
‫ספציפיים המהווים לה מקור השראה‪ .‬לדוגמא הציור‬
‫המתאר דמות אשה בפרופיל על רקע פרחוני‪ ,‬המייצגת‬
‫יה ‪/‬‬
‫“ה ִא ָּׁשה ֶּבָאדֹום ָּת ְל ָּת ֶל ָ‬
‫את הציירת‪ ,‬הוליד את המילים ָ‬
‫יה ‪ֶ /‬‬
‫בֹות ָ‬
‫חֹונית ְּב ַמ ְח ְׁש ֶ‬
‫ִּפ ְר ִ‬
‫תֹוכּה‬
‫ׁשֹומ ֶרת ַעל ְׁשלֹום ָה ָָא ָדם ‪ֶּׁ /‬ש ְּב ָ‬
‫ַקּיָם”‪.‬‬
‫לסירוגין הקשר לתרבויות קדומות ולטבע מהדהד במילים‬
‫צֹולל ַל ַּמ ֲע ַמ ִּקים ‪ְּ /‬כמֹו‬
‫ֶדע ֵ‬
‫בּודה ‪ֶׁ /‬ש ַפע ַהּי ַ‬
‫“ָאט ָל ְנ ִטיס ָה ֲא ָ‬
‫ְ‬
‫ּפֹועמֹות‬
‫ו”מ ְע ְּג ֵלי ַחּיַי ֵהם ָמ ְנ ַּדלֹות ‪ֲ /‬‬
‫חֹומ ִקים‪ַ ”.‬‬
‫ַה ַחּיִים ַה ְ‬
‫יֹוצ ִרים ִחּבּור י ִַּציב ‪ַ /‬על ִׂש ְפ ֵתי ַה ֲא ָד ָמה ‪/‬‬
‫ימי‪ְ / .‬‬
‫ְּב ִנּגּון ְּפ ִנ ִ‬
‫יע”‪ .‬הזדהותה עם הציירת רפאלה‬
‫ּפֹוׁש ִטים ְלבּוׁשֹו ֶׁשל ָה ָר ִק ַ‬
‫ְ‬
‫והמשמעות של הכתיבה‪/‬יצירה עבור יהודית מליק‪-‬שירן‪,‬‬
‫ימת ַחּיִים‬
‫יחת ֶצ ַבע ‪ִ /‬היא ְּפ ִע ַ‬
‫“ּכל ְמ ִׁש ַ‬
‫מודגשת במילים ָ‬
‫בּורי‪ ”.‬וחשיבות היצירה והבריאה של יש מאין במילים‪:‬‬
‫ֲע ִ‬
‫ּנֹולד ‪ִ /‬עם ִׁשיר”‪ .‬המילים משדרות‬
‫“יְקּום ִמ ְתרֹונֵן ‪ַ /‬ה ָ‬
‫תקווה‪ ,‬אמונה‪ ,‬שמחה ושבח ליצירתיות המעגלית‬
‫והאינסופית‪ ,‬המופיעה בדרכים שונות בציור ובכתיבת‬
‫שירה‪ .‬השורות האחרונות המדמות בצורה נפלאה את‬
‫“אל ַחּיַי ְמ ַק ְּפ ִצים ‪/‬‬
‫יכולות היצירה לשני יקומים זוהרים‪ֶ .‬‬
‫ּצּודי אֹור‬
‫ָלי ‪ֶׁ /‬של ִר ֵ‬
‫יֹוצ ִרים ִחּבּור ַמ ְעּג ִ‬
‫ׁשֹוב ִבים ‪ְ /‬‬
‫ָּתוֵי ְנ ִגינָה ָ‬
‫ַּלים ‪ִ /‬מ ְת ַח ְּב ִרים ‪ִ /‬מ ְׁש ַּת ְּל ִבים זֶה ַּבּזֶה ‪ְּ /‬ב ִרּבֹוא ְצ ָב ִעים ‪/‬‬
‫ַלּג ִ‬
‫ֲעג ְ‬
‫ְצ ַבע ‪ְּ /‬ב ִׂש ְמ ַחת ַחּיִים‪”.‬‬
‫‪/‬צ ִליל ו ֶ‬
‫רֹוק ִדים ְ‬
‫זֹוה ִרים ‪ְ /‬‬
‫ְקּומים ֲ‬
‫ִּכ ְׁשנֵי י ִ‬
‫שמחת החיים שמעניקה היצירה ליוצר ולמתבונן המאזין‬
‫מביאה לאושר המיוחל‪.‬‬
‫(דליה הקר‪-‬אוריון ‪ ,1995‬האמנות המודרנית‪,‬‬
‫((‪1‬‬
‫הוצאת פרולוג עמ’ ‪67-68‬‬
‫((‪(2‬חלק מהטקסט על רפאלה מאת דר’ דליה הקר‪-‬‬
‫אוריון פורסם בחלקו בעיתון “מכאן”‪.‬‬
‫תערוכות‬
‫‪68‬‬
‫נדב אלחלל‬
‫ “סיפורי‬‫חיות”‪ ,‬פיסול לסיכום עשר‬
‫שנות יצירה‪ /..‬ד”ר דליה הקר‬
‫הסופר וחוקר הטבע ג’ראלד דארל שהעלה בצורה‬
‫חיה ובנימה הומוריסטית‪ ,‬את רשמיו מהעולם הסובב‬
‫אותו‪ ,‬נתן לאחד מספריו את הכותר‪“ :‬אני משפחתי‬
‫וחיות אחרות”‪ .‬הפסל נדב אלחלל ממחיש בפסליו מלאי‬
‫ההבעה את תכונותיהן הייחודיות של החיות והאנשים‬
‫אותם הוא יוצר ובורא באהבה‪ ,‬שקדנות ודקדקנות‪.‬‬
‫כמו פסלים גדולים לפניו‪ ,‬הוא רואה את הפסל שבתוך האבן‬
‫וכל מה שנותר לו הוא רק להרחיק את החלקים המיותרים‪.‬‬
‫בפיסול הוא מוצא הנאה מבריאת עולמות חדשים‪ ,‬הייחודיים‬
‫הן מבחינת הנושאים והן מבחינת החומרים והשילובים‪.‬‬
‫שילוב של מחשבה מקורית ותחושה אינטואיטיבית‬
‫מאפשר לו לתפוש את התנועה או התנוחה האופיניים‬
‫למושאי עבודותיו‪ ,‬לשלב חומרים שונים יחד ולבטא את חוש‬
‫ההומור שלו (כמו לדוגמא בפסל הגורילה‪ ,‬או הג’ירפה)‪.‬‬
‫גישתו הפנתאיסטית המקנה לחיות את אותה חשיבות שיש‬
‫לבני האדם‪ ,‬מתכתבת עם הפסל הישראלי רודי להמן ועם‬
‫רעיונותיו של פרנץ מרק חבר התנועה האקספרסיוניסטית‬
‫“הפרש הכחול”‪ .‬בדיוק והקפדה על פרטים הוא מעצב‬
‫ומנציח תנועות ותנוחות המתגלות לנגד עינינו בהקשרים‬
‫שונים‪ .‬הנמר הנצפה כשהוא ניצב דרוך על גבי ענפי עץ‪,‬‬
‫הנחש המתפתל‪ ,‬הבז הגאה המתכתב עם הבז המופיע‬
‫בתרבות המצרית העתיקה ומייצג את הורוס‪ .‬ראש סוס‬
‫בגודל טבעי‪ ,‬שור מלא עוצמה‪ ,‬דובי קוטב הממחישים‬
‫סצנה של אמהות‪ ,‬כאשר האם מגנה על עוללה המשתובב‪,‬‬
‫ההיפופוטם הזועם המראה לעין כל את ניביו‪ ,‬ג’ירפה‬
‫מפוזרת‪ ,‬שור המשדר עוצמה וגורילה מלאת הערך העצמי‬
‫הם רק כמה מהדוגמאות המעידות על יכולותיו היצירתיות‪.‬‬
‫נדב אלחלל בן קבוץ להבות הבשן נחשף לעולם האמנות‬
‫משחר ילדותו‪ ,‬דרך יצירותיהם של אמו שציירה ואביו שצייר‬
‫ופיסל‪ .‬את מסעו האמנותי האישי החל לפני עשר שנים‬
‫כאשר קרא כתבה בעיתון המקומי של מודיעין על הפסל‬
‫יורי מצקין והרגיש שהוא רוצה ליצור בעצמו‪( .‬לדבריו‪:‬‬
‫“דגדג לי באצבעות”)‪ .‬הוא החל ללמוד אצלו וממשיך‬
‫עד היום בשקידה לבטא את יכולותיו היצירתיות‪ .‬מתוך‬
‫ראש סוס עשוי ברונזה‬
‫הערצה עמוקה לפסלים הקדומים אותם הוא מעריך ואוהב‬
‫וכמה מהם ראה בביקוריו במוזיאונים בחו”ל‪ ,‬הקדיש את‬
‫פסלו הראשון לתרבות הקלסית ויצר בשנת ‪ 2001‬ראש‬
‫אותו כינה “הרומאי”‪ .‬שנה לאחר מכן יצר דיוקן עצמי‪.‬‬
‫כבר בשתי עבודות אלה ניכרת יכולתו המיוחדת להחיות‬
‫את מושאי יצירותיו‪ ,‬לתפוש את המאפיין‪ ,‬ליצור איזון‬
‫והרמוניה בין אזורים מפורטים ואזורים חלקים‪ .‬בשלב‬
‫זה החליט שהוא רוצה ליצור דברים שונים מהמקובל‬
‫ופנה לפסל פסלים הקשורים לטבע‪ ,‬בעיקר בעלי חיים‪.‬‬
‫אהבתו לטבע כוללת גם יצירת עצים ולאחרונה יצר פסל‬
‫של עץ שלמרגלותיו פטריות וצפרדע מתבוננת עליו‪.‬‬
‫יצירת כל פסל אורכת חודשים מרובים בגלל המורכבות‬
‫שבתהליך היצירה מחד והזמן הקצוב אותו הוא יכול‬
‫להקדיש לו בגלל עיסוקו המקצועי כאופטומטריסט‪.‬‬
‫החומרים בהם הוא משתמש מגוונים וכוללים אבנים‬
‫שונות ביניהן שיש‪ ,‬אבנים אותן הוא מוצא בסביבת מגוריו‪,‬‬
‫אבני בזלת הנמצאות למכביר באזור בו גדל בילדותו‪ ,‬בטון‪,‬‬
‫תערוכות‬
‫‪69‬‬
‫בז ודג בטפריו‬
‫הפסל נדב אלחלל ליד פסל של דיוקן עצמי‬
‫ברונזה‪ ,‬שילובים שונים כמו‪ :‬ברונזה ובטון‪ ,‬ברונזה ועץ‪,‬‬
‫בזלת ובטון וחוטי מתכת‪ .‬כדי להקנות לפסלים ארשת חיה‬
‫הוא משלב עיניים העשויות מחומרים אחרים כגון זכוכית‪.‬‬
‫חלק מהעבודות נוצרות במספר שלבים הכוללים רישום‪,‬‬
‫עיצוב בחימר‪ ,‬בנית קונסטרוקציות מברזל‪ ,‬רשת‪ ,‬פוליאוריתן‬
‫מוקצף ומצריכות התאמה מדויקת של הפרטים‪ .‬מקוריותו‬
‫מובחנת גם מבחינת השילובים‪ ,‬ההתאמות והצבעוניות‬
‫(כמו לדוגמא העניבה הורודה של הגורילה)‪ .‬לצד הפיסול‬
‫הנטורליסטי הוא יוצר גם פסלים אבסטרקיים מינימליסטיים‬
‫כמו‪“ :‬הנבל” וה”גיטרה” בהם יש שילוב בין אבן ומתכת ובין‬
‫מסה וחלל‪ .‬עד עתה השתתף במספר תערוכות קבוצתיות‬
‫ובאפריל ‪ 2011‬ערך את תערוכת היחיד הראשונה שלו‬
‫בהיכל התרבות במודיעין‪.‬‬
‫מבט כללי על חלק מהפסלים בתערוכה שנערכה בהיכל התרבות במודיעין‪ :‬בשורה הקדמית מימין היפופוטם‪ ,‬משמאל דובים‪ ,‬בשורה האמצעית‬
‫מימין נחש‪ ,‬משמאל שור‪ ,‬מאחור בז‪.‬‬
‫תערוכות‬
‫‪70‬‬
‫ננסי פרוכטמן‪-‬‬
‫מסעות‬
‫ד”ר דליה הקר‪-‬אוריון אוצרת התערוכה‬
‫ציוריה של האמנית ננסי פרוכטמן המוצגים בגלריה אפרת‬
‫בתל אביב מהווים עדות נאמנה הן ליכולותיה היצירתיות‬
‫והן לרבדים הרעיוניים העמוקים אותם היא ממחישה‪ .‬היא‬
‫מעלה מעברים בין מציאויות שונות‪ ,‬בין ממשי ומדומה ובין‬
‫דו ממדי ותלת ממדי ויוצרת בציורי ה ‪ Trompe L’oil‬את‬
‫האמנות שבאשליה ואת האשליה שבאמנות‪ .‬יש לה חוש‬
‫טבעי לציור ועיצוב והיא לא מציירת לפי הוראות‪ ,‬הנחיות או‬
‫אופנות אלא מתקדמת בקצב שלה ויוצרת עבודות מקוריות‬
‫הממחישות מעברים בין מציאויות שונות‪.‬‬
‫בציוריה המבוצעים בצבעי אקריליק‪ ,‬שמן‪ ,‬גירים וטכניקה‬
‫מעורבת היא משלבת חפצים מן המוכן‪ ,‬או אובייקטים‬
‫תלת ממדיים‪ ,‬יחד עם דימויים מצוירים ולמתבונן קשה‬
‫להבדיל בין הממשי ובין דימויו‪ .‬המעברים בין השטוח‬
‫לתלת ממדי המופיעים לדוגמא בציוריו של הצייר ההולנדי‬
‫אשר מתמקדים בחישובים מתמטיים‪ ,‬מושבחים אצלה‬
‫כשהיא יוצרת גם מעברים ומסעות בין המציאותי והמדומה‬
‫וגורמת למתבונן לנוע ביניהם‪ .‬התנועה מהווה אלמנט‬
‫חשוב בציורים כאשר היא תנועה אל תוך נבכי הנפש מחד‬
‫ולמציאות החיצונית מאידך‪.‬‬
‫בתערוכת יחיד זו בחרה להציג מסעות נפשיים המתחוללים‬
‫אצל כל אחד מאתנו ולהעלות סימולטניות של אירועים‬
‫מימין‪" :‬בדרך" משמאל‪" :‬ערב חם"‬
‫"כדור אדום"‬
‫ומצבים‪ .‬הצופה קולט בעת ובעונה אחת אירועי חוץ ופנים‬
‫המתרחשים בו זמנית‪ .‬לדוגמא בציור המתאר נסיעה‬
‫באוטובוס‪ ,‬נצפה הן החלל הפנימי שלו‪ ,‬המראה והן האדם‬
‫שפוסע ברחוב מחוץ לאוטובוס‪ .‬מראות והשתקפויות‬
‫ממלאות תפקיד חשוב בעבודותיה ומאפשרות לצופים‬
‫“להכנס לתוך היצירה”‪ .‬כאשר משולבות מראות אמיתיות‬
‫הן מאפשרות למתבונן להפוך לחלק אינטגרלי מהתמונה‪.‬‬
‫אין ספק שלצד יכולותיה המובחנות בהעברת חומרים‪,‬‬
‫צבעים‪ ,‬מקומות ומצבים יש לביוגרפיה האישית שלה‬
‫והיותה עולה לישראל מארה”ב‪ ,‬תפקיד בבחירת הנושאים‪.‬‬
‫החיפוש אחר מקלט ומפלט‪ ,‬הגעגועים המועלים עך ידי‬
‫הסצנות היפות של הים‪ ,‬במסעות לעולמות אמנותיים‬
‫והשילוב של מציאויות חיצוניות ופנימיות‪ ,‬מהווים את‬
‫המהות של ציוריה המקוריים‪ .‬לאחרונה יצרה סדרה‬
‫של שלושה אסמבלאז’ים‪ ,‬בהן על גבי אותו מצע‪ ,‬עוברו‬
‫הדמות המרכזית מסע מהמציאות אל העולם הפנימי דרך‬
‫הקריאה‪-‬ספרים‪ ,‬הכתיבה ‪ -‬כתיבת יומן והפיכת הדמות‬
‫לחלק מהאמנות והתמזגותה איתה‪ .‬בשתי היצירות בהן‬
‫היא מופיעה היא מחפשת ומוצאת מפלט בתוך המסגרת‬
‫הפנימית‪.‬‬
‫כבר בציוריה המוקדמים התגלתה יכולת רישום מובהקת‬
‫מחד וחיפוש ועיסוק בנושאים מקוריים מאידך‪ .‬כמו כן‬
‫נוהגת לשלב מילים בודדות או משפטים שלמים החוזרים‬
‫לעיתים מהסוף להתחלה‪ .‬הללו ממחישים את הקשר בין‬
‫תערוכות‬
‫‪71‬‬
‫טקסט וטקסטורה ובין מילה‬
‫לדימוי‪ .‬נסיונותיה להמחיש‬
‫את הקשר בין העולם המוחשי‬
‫והעולם הדמיוני ‪ /‬אשלייתי‬
‫המופיע על הבדים מועצם על ידי‬
‫שילוב מילים על המראות‪.‬‬
‫ננסי פרוכטמן גדלה בפאתי לוס‬
‫אנג’לס‪ ,‬גלתה כשרון לציור בגיל‬
‫צעיר‪ ,‬אך פנתה לכיווני לימוד‬
‫ועיסוק שונים‪ .‬לקראת סוף שנות‬
‫החליטה לממש את יכולותיה‬
‫האמנותיות‪.‬‬
‫היא למדה אצל נורית דויד‪,‬‬
‫שלמה שוורץ‪ ,‬יוסף לובן וברוך‬
‫דר' דליה הקר‪-‬אוריון מסבירה במסגרת שיח הגלריה‬
‫אלרון וכן בבית ברל שם‬
‫התמחתה בגרפיקה ועיצוב אירועים‪ .‬לאחר תם לימודיה סבא‪ ,‬רעננה‪ ,‬חיפה‪ ,‬תל אביב‪ ,‬בית גבריאל שליד הכנרת‪,‬‬
‫עסקה בגרפיקה ומאוחר יותר העבירה שיעורים לאנגלית‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬ראשון לציון וכן בגלריה צ’לסי בלונדון‪.‬‬
‫ננסי פרוכטמן חברה פעילה באגודת הציירים של הרצליה תערוכת היחיד הראשונה שלה “מסעות” נערכת בגלריה‬
‫ומאז ‪ 1975‬משתתפת בכל התערוכות הקבוצתיות של אפרת שברחוב גורדון ‪ 21‬בתל אביב‪.‬‬
‫הארגון וכן בתערוכות קבוצתיות ברחבי הארץ‪ :‬בכפר‬
‫תערוכות‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫יצאו לאחרונה בהוצאת בת‪-‬אור‬
‫מאות פרחים סגולים‬
‫‪ 62‬ש"ח‬
‫הספק‬
‫‪ 40‬ש"ח‬
‫מעשה בתרנגול‪ ,‬ספר משלים‬
‫‪ 40‬ש"ח‬
‫סיפורי המקרא בראש אחר‬
‫‪ 59‬ש"ח‬
‫פגישה חלומית ‪ +‬מובייל לחדר ילדים‬
‫‪ 30‬ש"ח‬
‫קחי נשימה‬
‫‪ 50‬ש"ח‬
‫תחרות כתיבה ביער‬
‫‪ 40‬ש"ח‬
‫עמוק בתוך הלב‬
‫‪ 50‬ש"ח‬