? ראש הממשלה ל מה בין ראש השנה
1
מה בין ראש השנה לראש הממשלה?
רֹאׁש הוא חלקו העליון של גוף האדם ,ומכאן בהשאלה גם החלק העליון של עצמים ,כגון רֹאׁש
ּומגְ ָדל וְ רֹאׁשֹו ַב ָש ַמיִ ם" ,בראשית יא ,ד),
ָה ָהר (שמות לד ,ב) ,רֹאׁש ַה ִּמ ְג ָדל (" ָה ָבה נִ ְבנֶה ָלנּו ִעיר ִ
יע ַה ָש ָמיְ ָמה" ,בראשית כח ,יב) ,ראש
ַאר ָצה וְ רֹאׁשֹו ַמגִ ַ
ַחלֹם וְ ִהנֵה ֺס ָלם ֺמ ָצב ְ
רֹאׁש הסולם (" ַוי ֲ
הדף.
לעומת ראשו של האדם – ראשם של בעלי חיים נמצא לפנים ,הוא הקצה הקדמי של הגוף,
ובתור שכזה הוא מנוגד לזנב .לכן אנחנו מבקשים בראש השנה ש"נהיה לראש ולא לזנב".
בהשאלה ראש הוא גם חלקם הקדמי של עצמים ,כמו ראש המיטה וראש השולחן ,ובתורת
המלחמה יש ראש גשר וראש חץ ,וכן ראש העדר וראש התור.
ָשימּו ָה ָעם אֹותֹו
בהשאלה נוספת ראש הוא מנהיג ,זה ההולך לפנים ,בראש .על יפתח נאמר " ַוי ִ
אׁשי ַה ְמ ִּדינָה (יא,
ּול ָק ִצין" (שופטים יא ,יא); בספר נחמיה אנחנו מוצאים את ָר ֵׁ
יהם ְלרֹאׁש ְ
ֲל ֶ
עֵ
אׁשי ַה ָצ ָבא (דברי הימים א יב ,טו) .בתלמוד יש ראש ישיבה ובימי
ג) ,ובדברי הימים את ָר ֵׁ
הביניים יש ראש הקהל; כיום יש לנו ראש קבוצה ,ראש עיר ,ראש המטה הכללי (רמטכ"ל)
וראש ממשלה.
אבל המילה ראש קשורה גם לזמן ,וביתר דיוק למושג התחלה,
בדומה למילים ראשית ,ראשון .משמעות זו מתקשרת למשמעות
ֲשה ֲא ֶׁשר
של ראש כקצה קדמי .במגילת קהלת נאמרַ ..." :ה ַמע ֶ
ָע ָשה ָה ֱאל ִֹהים ֵׁמרֹאׁש וְ ַעד סֹוף" (ג ,יא) .כך גם ראש חודש הוא
תחילת החודש ,וראש השנה הוא תחילת השנה.
בספר שמות נאמרַ " :הח ֶֹדׁש ַהזֶה ָל ֶכם רֹאׁש ֳח ָד ִׁשים ִּראׁשֹון הּוא ָל ֶכם ְל ָח ְד ֵׁשי ַה ָשנָה"
(שמות יב ,ב) .אבל המועד שבו אנחנו חוגגים את ראש השנה אינו חודש ניסן שהוא "ראש
יעי" (ויקרא כג ,כד; במדבר כט ,א) ,כלומר
החדשים" של ספר שמות אלא דווקא " ַבח ֶֹדׁש ַה ְש ִב ִ
בחודש תשרי .ככל הנראה נהגו בתקופת המקרא שתי מערכות של לוח שנה :שנה שתחילתה
באביב – בחודש ניסן ,ושנה שתחילתה בסתיו – בחודש תשרי .בתקופה מאוחרת יותר נעשתה
המערכת השנייה עיקר בלוח השנה העברי.
נעיר כי בלשונות אירופה כמו אנגלית ,צרפתית ,רוסית – אין צירוף מקביל לראש השנה .ואילו
בערבית ובארמית משתמשים בדיוק באותו הצירוף כמו בעברית.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
2
עורך דין
"לאל עורך דין" – זו השורה הפותחת פיוט קדום מתפילת הימים הנוראים.
האם יש קשר בין 'עורך דין' שבפיוט ובין עורכי הדין של ימינו?
כדי לקבל תשובה על השאלה נערוך סיור קצר במקורות:
במשנה אבות נאמר" :אל תעש עצמך כעורכי הדיינין" (א ,ח) .אבל בכתבי יד טובים של המשנה כתוב" :כארכי
(ה)דיינים" .המילה ארכי אינה אלא מילה יוונית שמשמעה הבסיסי 'ראשון'' ,קדום' (כמו במילה
"ארכאולוגיה") ,ובהצטרפותה לשמות ותארים היא מציינת 'ראש' או 'גדול מן השאר' (כמו במילים
ַאר ֵכי ַה ַדי ִָנים הם ראשי הדיינים ,השופטים הגדולים .האמרה "אל תעש
ארכיבישוף ,ארכיטיפוס) .מכאן ש ְ
עצמך כארכי הדיינים" היא אפוא הנחיה לדיין ,לשופט ,שלא לחשוב את עצמו שופט מומחה אלא להתנהג
בזהירות במשפט( .גם האמרות הבאות במשנה מכוונות לדיינים).
איך קרתה "טעות הדפוס" שהפכה את 'ארכי הדיינים' ל'עורכי הדיינים'?
ָד ְע ִתי ִכי ֲאנִ י ֶא ְצ ָדק" (יג ,יח); " ֶא ֶע ְר ָכה ְל ָפנָיו
בספר איוב אנחנו מוצאים את הפסוקים " ִהנֵּה נָא ָע ַר ְכ ִתי ִמ ְש ָפט י ַ
תֹוכחֹות" (כג ,ד) .איוב הוא בעל הדין ,התובע ,והוא
ּופי ֲא ַמ ֵּלא ָ
ִמ ְש ָפט ִ
עורך את טענותיו כדי להוכיח את צדקתו במשפט.
ַאר ֵכי – שלא הייתה מובנת – הפכה למילה
אם כן נראה שהמילה היוונית ְ
עֹור ֵכי בהשפעת הפסוק באיוב .גם בפסוק באיוב וגם במשנה (לפי
העברית ְ
הנוסח 'עורכי') מי שעורך את המשפט או את הדין אינו השופט :בפסוק
באיוב זהו בעל הדין
עצמו ,ואילו במשנה – לפי הפרשנות המקובלת
לנוסח 'עורכי הדיינים' – אלה בעלי מקצוע שתפקידם ללמד את בעל
הדין לטעון כדי שיזכה בדינו.
הדיינים' הפכו ל'עורכי ִדין' – צירוף מובן
שינוי נוסף נעשה בימינו' :עורכי ַ
הרבה יותר .השינוי נעשה על פי האמור בפיוט 'לאל עורך דין' וגם
בהשראת הפסוק באיוב' :ערך משפט' < 'ערך דין' .תפקידם של עורכי הדין בימינו – כמקובל במשפט המודרני
– לייצג את בעלי הדין במשפט.
מכוון למעמדו
אבל בפיוט שפתחנו בו – שעניינו העמידה מול האל ביום הדין – נראה שהביטוי "לאל עורך דין" ַ
של האל כשופט.
ראינו איך ביטוי אחד במשנה התגלגל והשתנה הן בכתיבתו הן במשמעותו והוליד את שמו של אחד המקצועות
המבוקשים ביותר בימינו.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
3
מילים תחת סכך אחד
חג הסוכות נקרא על שם הסוכה שבה יושבים במהלך החג .מהי סוכה? זהו מבנה המסוכך על אדם או על בעלי
נֹות ָרה ַבת ִצּיֹון ְכ ֺס ָכה ְב ָכ ֶרם ִכ ְמלּונָה
חיים מפני השמש .במקרא אנו מוצאים למשל את סוכת שומר הכרם" :וְ ְ
יה ַב ֵּצל"
ֵּשב ַת ְח ֶת ָ
ַעׂש לֹו ָשם ֺס ָכה וַּי ֶ
ֵּשב ִמ ֶק ֶדם ָל ִעיר ַוּי ַ
ְב ִמ ְק ָשה" (ישעיהו א ,ח) ,את סוכתו של הנביא יונה" :וַּי ֶ
ּול ִמ ְקנֵּהּו ָע ָׂשה ֺסכֹת ַעל ֵּכן ָק ָרא ֵּשם ַה ָמקֹום ֺסכֹות" (בראשית
ָסע ֺסכ ָֹתה וַּיִ ֶבן לֹו ָביִ ת ְ
(יונה ד ,ה) ,וכן" :וְ ַי ֲעקֹב נ ַ
לג ,יז).
המילה ֻס ָּכה גזורה מן השורש סכ"ך ,כמו המילים ְס ָּכ ְך ו ְס ָּכ ָּכה .במילים אלו השורש בא במלואו,
ואילו במילה ֻס ָּכה שתי הכ"פים התלכדו לאות אחת שיש בה דגש .שורש זה מציין ביסודו כיסוי
והסתרה .בתנ"ך אנו מוצאים פועל בבניין קלָּ :ס ַכ ְך .יש שהשורש בא בו במלואו ,ויש שבאה
ָפיִ ם
ֺבים פ ְֹר ֵּׂשי ְכנ ַ
כ"ף אחת בדגש .בתיאור ארון הקודש בספר שמות נאמר" :וְ ָהיּו ַה ְכר ִ
ֺבים
יהם ַעל ַה ַכפ ֶֹרת" (כה ,כ); ואילו במלכים א נאמר" :ו ַָּיסֹכּו ַה ְכר ִ
ְל ַמ ְע ָלה ס ְֹכ ִכים ְב ַכנְ ֵּפ ֶ
ַעל ָהָארֹון( "...ח ,ז) .בעברית שלנו יש שימוש דומה בפועל בבניין קל' :הוא ָס ַכ ְך בידיו
סֹוכ ָכה בכנפיה על גוזליה הרכים'.
על ראשו' ,או בבניין פיעל' :היא ְ
מּוס ְךַ ,סךְ.
אל השורש סכ"ך משויכים שמות עצם נוספיםָּ :מ ָּסךְָּ ,
ָּמ ָּס ְך הוא וילון שתפקידו להסתיר ולחצוץ ,ובימינו בעיקר הווילון הכבד המסתיר את הבמה בתאטרון .המילה
משמשת גם בביטויים ציוריים' :מסך הברזל'' ,מסך עשן' .מכיוון שתפקיד המסך להסתיר ולחצוץ – לא ראוי
לבד שעליו מקרינים סרט או לחלק המקביל בטלוויזיה אלא במילה מרקע ,ובמחשב
להשתמש במילה זו ַ
נשתמש במילה ָּצג.
מּוס ְך ַה ַש ָבת" (מלכים ב טז ,יח; לפי הכתיב :מיסך) ,ומפרשים
מּוס ְך – מילה זו באה בתנ"ך פעם אחת בלבדַ " :
ָּ
שזהו אוהל או מבנה מקורה ששימש את משמרות הכהונה המתחלפים במקדש בשבת .מי היה הראשון שקשר
את 'מוסך' למכוניות איננו יודעים .אבל ידוע שבשנת תרצ"ח ( ,)8391כאשר חיפשו חלופה עברית למילה
הלועזית גרז' ,לא נזכרה ההצעה הזאת אלא הצעות אחרות ובהןַ :ת ֲחנִ יתִ ,דיר ְמכֹונִ ּיֹות (לגרז' כמקום חניה),
ֵּבית ִתקֹון ְמכֹונִ ּיֹות (לגרז' כבית מלאכה למכוניות) .לפי עדותו של יצחק אבינרי ,בראשית שנות הארבעים "בא
המוסך ודחק את כל ההצעות הללו בשמשו לשני המובנים כאחד" (כבושי העברית בדורנו ,עמ' .)66
מילה מוכרת פחות היא ַס ְך ,והיא משמשת בצירופיםַ :ס ְך ֶׁש ֶׁמש (לוח המותקן במכונית מעל שמשת הנהג ומגן
מפני סנוּור השמש); ַס ֵּכי ֵּעינ ִַים (פיסות עור משני צדי עיניו של הסוס המונעות ממנו להביט לצדדים)ַ .ס ְך בפתח
שונה מ' ָס ְך' בקמץ ,המוכר מן הצירוף 'סך הכול' וקשור למילה 'סכום'.
מּוס ִכיםַ ,ס ִכים.
בצורת הרבים של השמות הללו בא דגש המלמד על הכ"ף הכפולה של השורשָּ :מ ַס ִכיםַ ,
http://hebrew-academy.huji.ac.il
4
בין שני עולמות
בימים אלו מתחילים לקרוא בתורה מבראשית .הפרק הראשון של ספר בראשית מתאר את בריאת העולם,
אלא שהמילה עולם אינה נזכרת בו כלל .למה?
ָשבּו
ָהר י ְּ
המילה עולם בתנ"ך משמעה זמן ארוך מאוד או זמן בלתי מוגבל .לעתים הכוונה לעברְּ " :ב ֵע ֶבר ַהמ ָ
עֹולם
ַע ְּבדּו ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים" (יהושע כד ,ב)" ,נָכֹון ִכ ְּס ֲא ָך ֵמָאז ֵמ ָ
ַא ִבי נָחֹור ַוי ַ
ַאב ָר ָהם ו ֲ
עֹולם ֶת ַרח ֲא ִבי ְּ
יכם ֵמ ָ
בֹות ֶ
ֲא ֵ
עֹולם" (יהושע ד ,ז);
ָאתה" (תהלים צג ,ב) .לעתים הכוונה לעתיד" :וְּ ָהיּו ָה ֲא ָבנִ ים ָה ֵא ֶלה ְּל ִז ָכרֹון ִל ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל ַעד ָ
ָ
ָארץ"
ֶפש ַחיָה ְּב ָכל ָב ָשר ֲא ֶשר ַעל ָה ֶ
ּובין ָכל נ ֶ
עֹולם ֵבין ֱאל ִֹהים ֵ
יה ִל ְּזכֹר ְּב ִרית ָ
ית ָ
ּור ִא ִ
"וְּ ָהיְּ ָתה ַה ֶק ֶשת ֶב ָענָן ְּ
(בראשית ט ,טז).
בלשון חכמים המילה עולם שינתה את משמעה מזמן למקום ,והיא משמשת כבלשוננו היום .למשל במשנה
אבות" :על שלושה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום" (א ,יח); "בעשרה מאמרות נברא
העולם( "...ה ,א) .כך גם הצירוף 'ריבונו של עולם' (המופיע כפנייה לקדוש ברוך הוא).
מן עולם במשמעות של כדור הארץ ,היקום וכדומה משתלשלים שימושים נוספים במילה שבהם היא מקבלת
משמעות מופשטת ,כגון בצירופים' :העולם הבא'' ,העולם התחתון'' ,עולם הצומח'' ,השקפת עולם' (האחרונים
בהשפעת צירופים דומים בלשונות אירופה).
עם זאת משמעות הזמן שבמילה עולם נשתמרה בלשון שלאחר המקרא ,למשל בצירוף" :לא היו דברים
מעולם" (ירושלמי בבא מציעא א ,א ועוד) ובפתיחת הפיוט "אדון עולם" .בלשוננו היום משמעות הזמן
מתקיימת בעיקר בצירופים ובביטויים' :מעולם' ו'לעולם' מלשון המקרא' ,מאסר עולם'' ,מנוחת עולמים' .כך
גם 'בית ָע ְּלמין' ( ָע ְּלמין היא הצורה הארמית המקבילה ל'עולמים').
ַאתה ה' ֱאל ֵֹהינּו
רּוך ָ
יש ששתי המשמעויות משמשות זו לצד זו ,כגון בברכת המזוןָ " :ב ְּ
נֹותן ֶל ֶחם ְּל ָכל ָב ָשר
ּוב ַר ֲח ִמים .הּוא ֵ
עֹולם כֺלֹו ְּבטּובֹו ְּב ֵחן ְּב ֶח ֶסד ְּ
עֹולם ַהזָן ֶאת ָה ָ
ֶמ ֶל ְּך ָה ָ
ָעד"
עֹולם ו ֶ
ֶח ַסר ָלנּו ָמזֹון ְּל ָ
ּובטּובֹו ַהגָדֹול ָת ִמיד לֹא ָח ַסר ָלנּו וְּ ַאל י ֱ
עֹולם ַח ְּסדֹוְּ .
ִכי ְּל ָ
(בשני המופעים הראשונים – מקום; בשני המופעים האחרונים – זמן).
צורת הרבים של 'עולם' במשמעות זמן היא עולמים; צורת הרבים של 'עולם'
במשמעות מקום היא עולמות.
ואיך אומרים 'עולם' במשמעות של מקום בתנ"ך? בפרק א של בראשית האל בורא
ּומלֹוָאּה ֵת ֵבל וְּ י ְֹּש ֵבי ָבּה"
ָארץ ְּ
"את השמים ואת הארץ" .ויש גם ֵת ֵבל ,כגון " ַלה' ָה ֶ
(תהלים כד ,א); ו ֶח ֶלד ,כגון " ִש ְּמעּו זֹאת ָכל ָה ַע ִםים ַה ֲא ִזינּו ָכל י ְֹּש ֵבי ָח ֶלד" (תהלים
מט ,ב).
ַאתה
עֹולם ָ
עֹולם ַעד ָ
ּומ ָ
חֹולל ֶא ֶרץ וְּ ֵת ֵבל ֵ
ַת ֵ
ֺלדּו ו ְּ
ונסיים בפסוק שבו יש גם ארץ ,גם תבל וגם עולםְּ " :ב ֶט ֶרם ָה ִרים י ָ
ֵאל" (תהלים צ ,ב).
http://hebrew-academy.huji.ac.il
5
בהתחדש החודש
בעברית שלנו חודש הוא תקופת זמן – כשלושים יום שהם חלק אחד מתוך שנים עשר חלקי השנה .אבל לא
תמיד זו הייתה משמעות המילה .כך אפשר ללמוד ,למשל ,מן הסיפור הזה:
בשמואל א פרק כ דוד מביע באוזני יהונתן בן שאול את החשש ששאול מבקש להרגו .הם מתכננים אפוא ניסיון
ֹאמר ָדוִ ד
שבו יבדוק יהונתן את כוונותיו של אביו ,והעיתוי שנקבע הוא סעודה שדוד אמור להשתתף בהַ " :וי ֶ
ָתן ִהנֵּה ח ֶֹדׁש ָמ ָחר וְ ָאנ ִֹכי ָיׁשֹב ֵּא ֵּׁשב ִעם ַה ֶמ ֶל ְך ֶל ֱאכֹול( "...פס' ה) .דוד מציע שבפעם הזאת הוא ייפקד
ֶאל יְ הֹונ ָ
מֹוׁש ֶב ָך" (פס' יח).
ָתן ָמ ָחר ח ֶֹדׁש וְ נִ ְפ ַק ְד ָת ִכי יִ ָפ ֵּקד ָ
ֹאמר לֹו יְ הֹונ ָ
(כלומר ייעדר) ,ויהונתן מקבל את ההצעהַ " :וי ֶ
משמעות המילה חודש כאן היא כמשמעות הצירוף 'ראש חודש' .יום זה נתקדש ונהגו בין השאר לציין אותו
בסעודה חגיגית.
המילה חודש שורשה הוא כמובן חד"ש .מעיקרה היא מציינת את הירח עצמו בהתחדשותו ,כלומר כאשר הוא
מתחיל להיראות מחדש .שימוש זה בדיוק יש במשנה" :אב ובנו שראו את החודש( "...ראש השנה א ,ז) .מן
המשמעות הזאת הפכה המילה חודש לציון היום שבו נראה מולד הירח ,ואחר כך לציון פרק הזמן שבין מולד
אחד למשנהו.
ֶרח ,הנרדפת לחודש .גם באנגלית (ובלשונות אירופה
הקשר שבין הירח החדש לחודש בא לידי ביטוי גם במילה י ַ
נוספות) המילים המציינות חודש ( )monthוירח ( )moonקשורות זו לזו.
מילים וביטויים מן השורש חד"ש
חדש וחדיש – שני שמות תואר קרובים ,האחד ישן והאחד חדשָ :ח ָדש (מן המקרא) מציין דבר שלא היה
קודם ,שלא השתמשו בו וכדומה; ָח ִדיׁש (מן העברית החדשה) מתאר דבר מודרני ,שעד כה לא היה כדוגמתו.
כך אפשר להבחין בין 'טלפון חדש' ל'טלפון חדיש'.
ָׁשן ִמ ְפ ֵּני ָח ָדׁש
נֹוׁשן וְ י ָ
ָׁשן ָ
ַא ַכ ְל ֶתם י ָ
וישן מפני חדש תוציאו – הדבר החדש דוחה את הישן; על פי ויקרא כו ,י" :ו ֲ
תֹוציאּו" – התבואה תהיה רבה כל כך שיהיה צורך להוציא את התבואה הישנה
ִ
כדי לפנות מקום לתבואה החדשה.
חדשים לבקרים ,חדשות לבקרים – נאמר על דברים המתרחשים לעתים
ָת ָך" (איכה ג ,כג).
קרובות; על פי הפסוק " ֲח ָד ִׁשים ַל ְב ָק ִרים ַר ָבה ֱאמּונ ֶ
ֲָה
ּומה ֶש ַנע ָ
אין חדש תחת השמש ,על פי קהלת א ,טַ " :מה ֶש ָהיָה הּוא ֶׁשיִ ְהיֶה ַ
ֵּע ֶָה וְ ֵּאין ָכל ָח ָדׁש ַת ַחת ַה ָש ֶמׁש".
הּוא ֶׁשי ָ
יין ישן בקנקן חדש – נאמר על דבר ישן וטוב המוגש בצורה חדשה; על פי
המשנה" :רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן
וישן שאפילו חדש אין בו" (אבות ד ,כ).
http://hebrew-academy.huji.ac.il
6
אווירון ומטוס –
שתי מילים חדשות לכלי תחבורה אחד
אֹותנּו ַל ָמרֹום" ,אבל בעיתון אנחנו קוראים "מטֹוס
בשיר הילדים הידוע אנחנו שריםֵ " :רד ֵא ֵלינּו אוירֹוןַ ,קח ָ
ובו מאתיים נוסעים נחת נחיתת חירום" .איך קרה שכלי התחבורה הזה שהומצא בראשית המאה העשרים
זכה בשתי מילים חדשות – אווירון ומטוס?
לשם כך נברר מי חידש ולמה.
את המילה אווירון חידש "הילד העברי הראשון" ,הוא איתמר בן אב"י .נראה שהוא חידש אותה על פי המילה
הצרפתית לאווירוןֲ .avion :אוִ ירֹון בנויה מן המילה ֲאוִ יר ומן הסיומת ֹ-ון .ומניין לנו המילה אויר? ובכן ,אוויר
(או ֲאוֵיר) מצויה כבר בלשון המשנה ,והיא צורתה העברית של המילה היוונית =( aerאוויר).
בראשית המאה העשרים האווירון לא טס אלא עֹופף ,הטיסה נקראה מעוף ,והטייס מעֹופף .הנה ידיעה מעיתון
דבר מתאריך 32בנובמבר :1739
התחכמותו של מעופף
אמיליו קדנצה ,מעופף מכסיקאני ראה בעצם נסיעתו והנה נפלה דליקה במכונתו [=באווירון] .היות ולא
רצה לקפוץ במכשיר-הנפילה ולהפקיר את המכונה ,התחכם ונכנס לתוך ענן גשם ונמצא שהמים כבו את
הדליקה והמעופף המשיך את דרכו בהצלחה.
חיים נחמן ביאליק התנגד לשימוש בפועל עופף ,כנראה משום שאינו מביע את המהירות,
והעלה הצעה אחרת :הפועל ָטס .הוא השתמש בפועל הזה בכתביו ובשיריו
ּוד ַהר!
סּוסי רּוץ ְ
במשמעות של תנועה מהירה ,למשל בשיר הילדים" :רּוץֶ ,בן ִ
ּובן ָחיִ ל".
ָליִ לָ – ,פ ָרׁש ֲאנִ י ֶ
טּוסה ,יֹום ו ָ
רּוצהָ ,
רּוץ ַב ִב ְק ָעה ,טּוס ָב ָהר! ָ
הפועל טס מופיע רק פעם אחת בתנ"ך בספר איוב ,והוא מתאר את מעופו המהיר של הנשר:
ֲלי-א ֶֹכל" (פרק ט ,פסוקים כה-כו) .הכתיב בׂ-ש (שי"ן שמאלית)
ֶׁשר יטּוׂש ע ֵ
ָמיָ ...ב ְרחּוָ ...ח ְלפּוְ ...כנ ֶ
"וְ י ַ
התחלף בלשון המאוחרת יותר בסמ"ך.
ֶּסת
ביאליק הציע ליצור מן הפועל טס את כל המילים הקשורות לאווירון :טיסהַ ,טיסַ ,טיס ,מטֹוסַ ,טי ֶּ
(קבוצת מטוסים).
הצעתו של ביאליק התקבלה .וכך פועל עתיק יומין ונדיר ( ָטס) נעשה מקור לקבוצת מילים המתארת תופעה
מודרנית וחדשנית.
בכל זאת נשארו כמה צירופים שלא מן השורש טו"ס :יש לנו חיל האוויר ויש לנו שדות תעופה וחברות תעופה,
וגם האווירון של איתמר בן-אב"י עדיין נשמע.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
7
לשפוך אור על נוגה
לשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור ,ובהם זרח ,בהק ,נצץ ונצנץ ,בהר ,זהר ,ברק ,קרן .אליהם
יּה.
מצטרף השורש נגּה אשר ממנו גזורים השם נֹגַּה (בלי ניקוד :נוגה) והפעלים ָנגַּה ו ִה ִג ַ
המילה נֹגַּה והפועל ָנגַּה באים בתנ"ך – בספרות הנביאים ובספרות החכמה – בעיקר בהקשרים
עֹולם
ָאיר ָל ְך ,וְ ָהיָה ָל ְך ה' ְלאֹור ָ
ָר ַח לֹא י ִ
ּולנֹגַּה ַהי ֵ
יֹומםְ ,
שיריים ,למשל" :לֹא יִ ְהיֶה ָל ְך עֹוד ַה ֶש ֶמׁש ְלאֹור ָ
יהם"
ֲל ֶ
ַאר ֵת ְך" (ישעיהו ס ,יט); " ָה ָעם ַהה ְֹל ִכים ַבח ֶֹׁש ְך ָראּו אֹור גָדֹול ,י ְֹׁש ֵבי ְב ֶא ֶרץ ַצ ְל ָמוֶת אֹור ָנגַּה ע ֵ
וֵאל ַֹהיִ ְך ְל ִת ְפ ְ
(ישעיהו ט ,א) .נֹגַּה משמעו 'אור' ,ו ָנגַּה משמעו 'האיר' .לשם המופשט נוגה אף יש צורת רבים – נגוהות (ישעיהו
נט ,ט) ,בדומה לבוהן–בהונות.
מה הקשר בין נוגה במשמעות 'אור' שבתנ"ך ובין כוכב הלכת נוגה?
ָאספּו נ ְָג ָהם" (ב ,י; ד ,טו) .אבל רק
כֹוכ ִבים ְ
ָר ַח ָק ָדרּו וְ ָ
בספר יואל נקשרת המילה נוגה לכוכביםֶׁ " :ש ֶמׁש וְ י ֵ
בספרות חז"ל נתייחדה מילה זו לציון כוכב הלכת הבהיר ביותר במערכת השמש ( ֵונּוס) .נוגה נראה בזוהרו
בשעות הערב או לפנות בוקר ,ולפיכך חשבו הקדמונים שמדובר בשני כוכבים שונים .ייתכן שהשמות
ילל ֶבן ַׁש ַחר (ישעיהו יד ,יב) מכוונים גם הם לכוכב לכת זה.
וה ֵ
ֶלת ַה ַש ַחר (תהלים כב ,א) ֵ
המקראיים ַאי ֶ
יופיו וזוהרו של כוכב נוגה מוזכרים בפיוט "מראה כהן" המושר בחלק מן הקהילות בסוף סדר העבודה
בתפילת יום הכיפורים .בפיוט זה מתואר הדרו של הכהן הגדול בצאתו מבית קודש הקודשים בשלל דימויים,
כֹוכב ַהנֹגַּה ִב ְגבּול ִמ ְז ָרח – ַמ ְר ֵאה כ ֵֹהן".
ובהםְ " :כ ַ
בימינו השם נוגה רווח כשם פרטי ,והוא מצטרף לשמות פרטיים אחרים מאותו
אֹוריתִ ,זיוָה,
אֹוריִ ,
תחום משמעות :אֹורִ ,זיוִ ,ה ָלה ,ז ַֹהר וכן השמות הנגזרים ִ
ָהל ,יִ ְז ָהר ועוד .נֹגַּה כשם פרטי בא כבר במקרא – כשם של בן .כיום הוא
יֵ
בעיקר שם של בת – כנראה בגלל הסיומת aהאופיינית לשמות ממין נקבה.
ואולם המילה נֹ ַגּה (בה"א עיצורית) היא שם ממין זכר בדיוק כמו רֹגַע,
ש ַֹבע ,ט ַֹרח.
ָהה (הנו"ן
יּה וכן שם הפעולה ַהג ָ
מן השורש נג"ּה נגזר פועל בבניין הפעיל – ִה ִג ַ
השורשית נבלעת בדגש בגימ"ל) .הגיה בימינו פירושו 'בדק בדיקה מדוקדקת של טקסט ותיקן טעויות שנפלו
בו' .משמעות זו מתגלגלת משימושו של הפועל בלשון חכמים .בדיון בתלמוד על כתיבת ספר תורה נאמר" :אם
הגיה בו [בספר התורה] אפילו אות אחת ,מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו" (בבלי מנחות ל ע"א) .לפי אחת
הדעות הכוונה היא לחידוש כתיבן של אותיות מטושטשות כדי שתהיינה ברורות ,מאירות .פירוש זה קושר
היטב את הפועל הגיה אל המשמעות הבסיסית של השורש נגּה – 'אור'.
ָארה וכן מן
וה ָ
הקשר בין אור ובין דבר ברור ומובן מוכר לנו גם מן המילים ְב ִהירּותַ ,ה ְב ָה ָרה ֶ
הצירופים 'ברור כשמש' ו'לשפוך אור'.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
8
על המוקד
כיום המילה מוקד נרדפת – פחות או יותר – למילה 'מרכז' .לדוגמה" :במוקד הוויכוח (=במרכז הוויכוח) עמד החוק
החדש" .אולם משמעות זו רחוקה למדיי מן המשמעות המקורית של המילה .שורשה של המילה – יק"ד – מעיד על כך:
ָּמי
מֹוקד עצמהִּ " :כי ָּכלּו ְב ָּע ָּׁשן י ָּ
ָקד משמעו ָּב ַער ,כגון " ֵאׁש י ֶֹק ֶדת ָּכל ַהּיֹום" (ישעיהו סה ,ה) ,וכך גם המילה ֵ
הפועל י ַ
הבערה .משמעות זו של המילה
מֹוקד נִּ ָּחרּו" (תהלים קב ,ד) .מוקד הוא האש הבוערת ,היוקדת ,או מקום ֵ
מֹותי ְכ ֵ
וְ ַע ְצ ַ
בשרפה ,דרך שרווחה בימי הביניים; היום
נשתמרה עד ימינו בעיקר בצירוף 'עלה על המוקד' – והכוונה להוצאה להורג ֵ
משתמשים בצירוף זה גם במשמעות מושאלת.
כבר בתנ"ך מילים מן השורש יק"ד משמשות בעיקר בלשון השירה ,וכך אף בעברית המאוחרת יותר עד ימינו אנו .ואכן
בלשון הספרותית אנו מוצאים" :אש יוקדת בחזה ,והמחרשה שוב פולחת בשדה" (בשיר "שורו הביטו וראו")' ,השמש
יקדה בעוז' ,ובשימוש מושאל' :אהבה יוקדת'' ,עיניו יקדו'.
כיצד קיבלה המילה 'מוקד' את משמעה העכשווי' ,מרכז' ,עד שכמעט נשכח הקשר שלה לאש? התשובה
טמונה במילה הלטינית פוקוס .בראשית דרכה שימשה מילה זו במשמעות 'אח'' ,מקום הבערה' –
בדומה למילה 'מוקד' .אולם בסביבות המאה ה ,71-משהומצאו הטלסקופ ומכשירים אופטיים
אחרים ,מצאה המילה את דרכה לציון מרכז העדשה ,המקום שבו מתרכזות קרני השמש
ויוצרות חום גבוה שמסוגל להצית אש .משקיבלה המילה 'פוקוס' משמעות זו ,היא החלה לשמש
במשמעות 'מרכז' בתחומים אחרים ,כמו גאומטרייה ,ללא קשר לחום ולאש.
לא פלא אפוא שמחדשי המינוח העברי במחצית הראשונה של המאה העשרים בחרו במילה העתיקה מוקד לתרגם את
המילה 'פוקוס' במשמעיה החדשים-יחסית בתחום הפיזיקה והגאומטרייה .מכאן קצרה הדרך לשימוש במילה 'מוקד'
כ'מרכז' גם בהקשרים אחרים ,וכך יש לנו 'מוקד העניינים'' ,מוקד משיכה'' ,מוקדים של פריחה'' ,מוקד התנועה'.
ועוד זאת :מן המילה מוקד נגזר שורש חדש מק"ד ,וממנו הפעלים מיקד והתמקד; למשל' :השחקן הצעיר מיקד את כל
תשומת הלב של הקהל'; 'המרצה התמקדה בדמות אחת בסיפור'.
בגלגול חוזר המילה מוקד שוב משמשת בהקשר של אש ,למשל במשפט "הכבאים השתלטו על רוב מוקדי האש" .כאן
משתלבות שתי המשמעויות :מוקד מלשון יק"ד ומוקד כמרכז.
מוקד ומרכז
כאמור המילה מוקד נרדפת למילה מרכז ,מילה שגם לה יש היסטוריה מעניינת' :מרכז' – למרות מרכזיותה – אינה באה
לא בתנ"ך ולא בלשון חז"ל; היא נכנסה לעברית בימי הביניים כמילה שאולה מערבית ( ַמ ְר ַכז) ,לצד מילים אחרות
בתחום המתמטיקה וההנדסה .כמו במקרים רבים אחרים ,כשיש שתי מילים נרדפות נוצרים הבדלים בשימוש בהן .הנה
שני שימושים שבהם 'מוקד' ומרכז' נבדלים' :מוקד עירוני' או 'מוקד שירות' הם מקומות שאליהם מגיעות פניות מן
הציבור בטלפון .במקרים אלו לא נאמר 'מרכז' .לעומת זאת המילה 'מרכז משמשת לציון מקומות מבנים ומוסדות כמו
'מרכז ללימודי ארץ ישראל'' ,מרכז לחקר ציפורים' .במקרה זה לא תשמש המילה 'מוקד'.
האיגרת מבוססת על עלון שחיבר יעקב עציון.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
9
שלום שלום לרחוק ולקרוב
המילה שלום היא ממילות היסוד של לשוננו .שורשה של"ם מעיד על המשמעות הבסיסית שלה – 'מצב של
שלמות' :שלמות גופנית ונפשית ,ביטחון פנימי וחיצוני ,יחסים תקינים בין איש לרעהו ובין עמים ועוד .ואכן
בתנ"ך המילה מופיעה בהקשרים רבים ומגוונים שבכולם אפשר לחוש את המשמעות הבסיסית הזאת.
ַע ֶמ ָך ֵאין
הנה לדוגמה פסוק המעיד על המשמעות של שלמות פיזית (על דרך השלילה)ֵ " :אין ְמתֹם ִּב ְב ָש ִּרי ִּמ ְפנֵי ז ְ
אתי" (תהלים לח ,ד)' .שלום' מקבילה כאן ל'מתום' (מן השורש תמ"ם) ,ומשמע שתיהן
ֲצ ַּמי ִּמ ְפנֵי ַח ָט ִּ
ָׁשלֹום ַּבע ָׁ
שלמּות.
ּוב ִּמ ְש ְכנֹות ִּמ ְב ַט ִּחים"
ָשב ַע ִּםי ִּבנְ וֵה ָשלֹום ְ
שלום באה בתנ"ך בסמיכות ובהקבלה ל'שקט'' ,בטח'' ,שלווה'" :וְ י ַ
ָש ֶקט ֶא ֵתן ַעל יִּ ְש ָר ֵאל" (דברי
נֹותיִּ ְך" (תהלים קכב ,ז); "וְ ָשלֹום ו ֶ
ַאר ְמ ָ
יל ְך ַש ְלוָה ְב ְ
(ישעיהו לב ,יח); "יְ ִּהי ָשלֹום ְב ֵח ֵ
הימים א כב ,ט) .בהקשרים אחרים באה המילה 'שלום' בהקבלה ל'טוב' ובניגוד ל'רע' .על מרדכי נאמר שהוא
ַרעֹו" (אסתר י ,ג); ובירמיהו נאמר " ַמ ְח ְשבֹות ָשלֹום וְ לֹא ְל ָר ָעה" (כט ,יא).
"ד ֵֹרש טֹוב ְל ַעםֹו וְ ד ֵֹבר ָשלֹום ְל ָכל ז ְ
בעברית החדשה משמעה העיקרי של המילה שלום הוא ניגוד (מוחלט) למלחמה וליחסי איבה .מקורה של
משמעות זו בתנ"ך ,כגון " ֵעת ֶל ֱאהֹב וְ ֵעת ִּל ְשנֹאֵ ,עת ִּמ ְל ָח ָמה וְ ֵעת ָשלֹום" (קהלת ג ,ח) .אבל לא תמיד ניגוד זה
יה ְל ָשלֹום :וְ ָהיָה
את ֵא ֶל ָ
יה וְ ָק ָר ָ
בתנ"ך הוא ממש כבלשון ימינו .בדברים כ נאמרִּ " :כי ִּת ְק ַרב ֶאל ִּעיר ְל ִּה ָל ֵחם ָע ֶל ָ
ּוך :וְ ִּאם לֹא ַת ְש ִּלים ִּע ָם ְך וְ ָע ְש ָתה ִּע ְם ָך
ֲבד ָ
ּופ ְת ָחה ָל ְך וְ ָהיָה ָכל ָה ָעם ַהמִּ ְמ ָצא ָבּה יִּ ְהיּו ְל ָך ָל ַמס ַוע ָ
ִּאם ָשלֹום ַת ַענְ ָך ָ
יה" (פס' י–יב) .הקריאה לשלום המתוארת כאן היא למעשה קריאה לכניעה ומטרתה למנוע
ִּמ ְל ָח ָמה וְ ַצ ְר ָת ָע ֶל ָ
שפיכות דמים במלחמה על כיבוש העיר.
משמעויות אחרות של המילה שלום באות לידי ביטוי בעברית החדשה בעיקר בצירופים כבולים ובניבים.
לדוגמה' :בא על מקומו בשלום' (על פי שמות יח ,כג)' ,אנשי שלומנו' (כלומר אנשים השייכים לקבוצה
מסוימת; על פי ירמיהו לח ,כב); מלשון חז"ל' :שלום בית'' ,רודף שלום'' ,מפני דרכי שלום'' ,השכין שלום';
וכן 'יצא בשלום'' ,עבר בשלום' ,והביטוי המחודש '(סיכן את) שלום הציבור'.
אחד השימושים הרווחים במילה שלום – הן במקורות הן בעברית החדשה – הוא
ובפרדה .פעלים אחדים מצטרפים למילה שלום
ֵ
בלשונות של ברכה ,בעיקר בפגישה
בהקשר זה' :שאל לשלומו' (או 'בשלומו')' ,דרש בשלומו' (ומכאן 'דרישת שלום')' ,נתן
שלום' .ביטוי המשקף מנהג יפה ומומלץ הוא 'הקדים שלום' ,ומסופר על רבן יוחנן בן
זכאי "שלא הקדימֹו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק" (בבלי ברכות יז ע"א).
כיום כאשר שואלים "מה שלומך?" אפשר לצפות לתשובה "שלומי טוב" אבל גם
לתשובה "שלומי לא טוב" .במקרא מבנה השאלה שונה וגם התשובה המצופה שונה.
ָאבינּו" (בראשית מג ,כז–כח).
ָקן?" והם משיבים " ָשלֹום ְל ַע ְב ְד ָך ְל ִּ
יכם ַהז ֵ
אחיו " ֲה ָשלֹום ֲא ִּב ֶ
יוסף שואל את ָ
מכיוון ששלום במקרא פירושו 'מצב טוב' התשובה יכולה להיות או חיובית או שלילית ,אבל לא מתארת (את
טיבו של השלום).
ניפרד לשלום בברכות השלום :שאו שלום ,היו שלום ,לכו לשלום ,צאתכם לשלום.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
01
אתר ,איתור ואלתור
אתר ואיתור
המילה ֲא ָתר נשמעת היום בכל מקום ואתר ,ואולם לא תמיד היא הייתה חלק מן השפה העברית .מקורה
בלשון הארמית ,ואכן בתנ"ך אפשר למצוא אותה רק בקטעים הארמיים שבספרי דניאל ועזרא .גם בספרות
חז"ל היא באה בעיקר בטקסטים שלשונם ארמית .פירושה של המילה הוא 'מקום' ,כפי שאפשר להיווכח
למשל מתרגום אונקלוס לבראשית א ,טֶ " :אל ָמקֹום ֶא ָחד" – "לאתר חד".
ַאת ָרא
משנות הארבעים של המאה העשרים החלה המילה אתר לשמש חלופה למילה האנגלית ,siteוהצירוף ְּב ְּ
ואחר כך ָב ֲא ָתר נקבע תמורת המונח הלטיני (' – in situשנמצא) במקומו המקורי' .משנבחרה המילה לשמש
חלופה ל ,site-לא היה עוד משמעה 'מקום' סתם אלא 'מקום בעל ערך או מטרה מיוחדים' :אתר ארכאולוגי,
אתר תיירות ,אתר בנייה ,וכיום בעיקר אתר במרשתת (אינטרנט) .השימוש במילה הארמית אתר לציון מקום
מיוחד התאפשר בזכות היותה מילה המוכרת לכול – הן מן הארמית שבתלמודים הן מן הצירוף 'בכל אתר
ואתר' שבאחד הנוסחים של הקדיש .אין זה המקרה היחיד שבו גויסה מילה ארמית לצורך הבחנה במשמעות.
כך גם המילה 'כורסה' :מקורה ב'כור ֵסא' הארמית – מקבילתה של 'כיסא' העברית ,והיא נתייחדה בלשוננו
לציון כיסא גדול ומרופד בעל משענות לגב ולידיים.
מן המילה אתר נגזר שם הפעולה איתור והוא משמש בשני משמעים :האחד – הגבלה של דבר
בתחום מצומצם ומניעת התפשטותו כגון 'איתור שרפה' .השני – המוכר יותר לציבור הרחב –
גילוי מקומו של עצם במרחב (בהקשרים מקצועיים כגון בצבא ובאלקטרוניקה משמשת
יכן = היכן).
במשמע זה המילה איּכּון ,על פי ֵא ָ
ְּלַא ְּלתר וא ְּלתּור
כניסה אחרת של המילה אתר לעברית קרתה כבר בתקופת חז"ל בצירוף על אתר ,שפירושו 'מיד' (ממש כמו 'על
המקום' בעברית המדוברת בזמננו) .בעקבות התערערות ההגייה של העיצורים הגרוניים בארמית של אותה
ַאלתר ובתוספת מילת היחס
התקופה הפכה העי"ן של 'על' לאל"ף והאל"ף של 'אתר' נעלמה .כך נוצרה הצורה ְּ
ַאלתר .אך בזה לא תמו גלגוליה :בעברית החדשה נגזרו ממנה המילים א ְּל ֵּתר וא ְּלתּור ,המציינות יצירת
'ל' – ְּל ְּ
ַאל ַתר) ללא הכנה מראש.
דבר מה בו במקום ( ְל ְ
הצירוף המקורי על אתר משמש עד היום גם במשמע ' ָשם'' ,באותו מקום' בעיקר בהקשר של לימוד פרשנות
התנ"ך והתלמוד .למשל' :רש"י על אתר מבאר את הפסוק על פי מדרש חז"ל'.
אתר ובתר
אתר – כלומר ְב +אתר
אחרי') נקשרת לאתר .בתנ"ך היא כתובה פעמיים באל"ף – ָב ַ
גם המילה הארמית ָבתר (' ֵ
(החוקרים חלוקים בשאלה כיצד בדיוק קיבל צירוף זה את המשמעות 'אחרי') .המילה בתר חדרה לעברית
החדשה בתפקיד של תחילית כגון ָב ַתר-מקראי (= מן התקופה שלאחר המקרא) ,בדיוק כמו אחיותיה 'תת'
ו'חד' שאף הן מקורן בארמית.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
11
להתפעם בכל פעם מחדש
פעם
פעמים רבות נזכרת המילה פעם בתנ"ך ובספרות חז"ל .נתבונן בכמה דוגמאות:
ָדיב" (שיר השירים ז ,ב)
ַ " .1מה יָפּו ְפ ָעמ ִי ְך ַבנְּ ָע ִלים ַבת נ ִ
בֹותיו"
ֲמי ַמ ְּר ְּכ ָ
ּדּוע ֶא ֱחרּו פע ֵ
ּדּוע ב ֵֹּשש ִר ְּכבֹו ָלבֹוא ַמ ַ
יס ָרא ְּב ַעד ָה ֶא ְּשנָב ַמ ַ
ַבב ֵּאם ִס ְּ
ַתי ֵּ
ְּ " .2ב ַעד ַה ַחּלֹון נִ ְּש ְּק ָפה ו ְּ
(שופטים ה ,כח)
שֹופרֹות" (יהושע ו ,ד)
ֹהנִ ים יִ ְּת ְּקעּו ַב ָ
יעי ָתסֹבּו ֶאת ָה ִעיר [יריחו] ֶש ַבע ְפ ָע ִמים וְּ ַהכ ֲ
ּוביֹום ַה ְּש ִב ִ
ַ " .3
" .4פעם אחת היינו יושבין בין האילנות( "...ספרא בחוקותי ב ,ה).
בשתי המובאות הראשונות משמעותה של המילה פעם שונה מן הרגיל בלשוננו :בראשונה פירושה ֶרגֶל,
ובשנייה – ַצ ַעד .משמעויות אלו קיימות גם בלשונות שמיות אחרות ,וככל הנראה הן העומדות ביסודה של
המילה .השימוש במילה פעם בתנ" ך במשמעות של רגל או צעד אופייני ללשון המליצית ,שכן לשון זו נוטה
לשמר רבדים קדומים של השפה .גם בימינו שייך שימוש זה ללשון המליצית ,בעיקר מצירופים כגון 'פעמי
משיח'' ,הכין פעמיו'' ,שם פעמיו אל'.
המשמעות הרווחת של המילה פעם – בתנ"ך ,בספרות חז"ל ובלשון ימינו – היא המשמעות המופשטת יותר
שבמובאה השלישית' :כל אחת מן ההזדמנויות שפעולה מסוימת חוזרת בהן' .בצירופים דוגמת 'שבע פעמים',
ו'פעמים רבות' הפעולה חוזרת ממש ,ואילו בצירוף 'פעם אחת' מודגש שהפעולה הייתה יכולה לחזור אך לא חזרה.
בלשון חכמים קיבל הצירוף 'פעם אחת' גם משמעות של זמן – 'ביום מן הימים'' ,בזמן מן הזמנים' – אולי
בהשפעת 'זמנא חדא' בארמית .שימוש זה רגיל בפתיחה של סיפורים ,כמו במובאה הרביעית .בעברית
המאוחרת יש שמשמשת במשמעות זו המילה פעם לבדה ,כגון בשיר הילדים הידוע "פעם הייתי בתימן" .ויש
שהמילה פעם איננה באה כתיאור זמן של אירוע נקודתי בעבר ,אלא כתיאור של העבר בכלל במשמעות
'לפנים'' ,בימים עברו' .למשל" :כמו פעם"" ,פעם הכול היה אחרת".
פעמון ,פעימה והתפעמות
השורש פע"ם מציין מכה ,נקישה וזעזוע ,משמעות אשר אולי התפתחה מן המשמעות
הראשונית של המילה פעם – צעד ומכת הרגל.
לאחר תיאור חלום הפרות וחלום השיבולים של פרעה מלך מצרים נאמר" :וַיְּ ִהי
ַת ָפ ֶעם רּוחֹו" (בראשית מא ,ח) ,כלומר :רוחו נזדעזעה .מעניין שבתנ"ך
ַבב ֶֹקר ו ִ
מדובר בזעזוע שלילי ,ואילו בלשון ימינו המילים התפעם ,נפעם ,מפעים
והתפעמות מציינות בעיקר התפעלות חיובית.
גם המילה המקראית פעמון קשורה לעניין המכה והזעזוע ,כפי שמסביר ר' דוד קמחי
(רד"ק) בספר השורשים שלו" :לפי שהוא מתקשקש ומתכתת בענבל שבתוכו" .על פי משמעות
ימה (נקישה) ,ובתחום המוזיקה חודשה בעברית החדשה
זו של השורש פע"ם חודשה בימי הביניים המילה ְפ ִע ָ
פ ֲע ָמה (יחידת קצב בסיסית) ,וממנה גם פ ֲע ָמן (מטרונום ,המכשיר המודד את ה ְּפ ָעמֹות) .וכמובן בל נשכח את
פעימות הלב והלב הפועם – צירופים אשר נוצרו בעת החדשה ,אבל יש להם טעם של פעם.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
21
חנוכה חינוכית
חג החנוכה נקרא על שם חנוכת המזבח שנעשתה לאחר טיהור המקדש ,כמתואר בספר מקבים א מן הספרים
החיצוניים (הספר הגיע לידינו ביוונית אך ככל הנראה נכתב עברית במקור):
"ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה ויעלו עולות בשמחה ...ויקבעו יהודה ואחיו וכל עדת ישראל כי יוחגו
ימי חנוכת המזבח בזמניהם מדי שנה בשנה( "...מקבים א ד .25–25 ,תרגם א' רפפורט).
ֻכה הוא שם פעולה של הפועל ָּחנַך .שם זה שקול במשקל שמות
הצירוף חנוכת המזבח מקורו בתנ"ךֲ .חנ ָּ
ֺלה עצמה .השורש חנ"ך בא בתנ"ך בעיקר בהקשר של מבנים:
ֺקהֲ ,ח ֺתמָה ,וגם המילה ְּנע ָ
הפעולה ְּג ֺא ָלהֲ ,חל ָ
ֵל ְּך וְּ ָיׁשֹב ְּל ֵביתֹו( "...דברים כ ,ה) .גם הצירוף
מזבח ,בית וחומה ,כגון " ִמי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ָבנָה ַביִ ת ָח ָדׁש וְּ לֹא ֲחנָּכֹו י ֵ
ֺכת ַה ַביִ ת ְּל ָדוִ ד" (תהלים ל ,א).
חנוכת בית מצוי בתנ"ךִ " :מ ְּזמֹור ִׁשיר ֲחנ ַ
ַער ַעל ִני ַד ְּרכֹו גַם ִכי י ְַּז ִקין לֹא
ַך בית' ובין הפסוק המפורסם מספר משלי (כב ,ו)ֲ " :חנֹך ַלמ ַ
מה הקשר בין ' ָחנ ְּ
יָסּור ִמ ֶםמָה"? בשני השימושים האלה מדובר על הכנה ואימון לשם מילוי תפקיד מסוים או לשם הקניית
הרגלים מסוימים .אפשר להכין מבנה וחפץ ואפשר להכין אדם .ואכן חנוכת המזבח לא הייתה אירוע טקסי
בלבד ,אלא תחילתה של עבודת הקרבנות במזבח.
ַער ַעל ִני ַד ְּרכֹו" הן המלצה
נחזור לפסוק מספר משלי .על פי השימוש המקובל בפסוק זה ,המילים " ֲחנ ְֹּך ַלמ ַ
להתאים את החינוך לאופיו של הילד .אולם לפי פירוש אחר משמעות המילים היא שיש להתחיל את החינוך
בגיל צעיר ביותר" :על פי דרכו" כמו "על פי הבאר" ,כלומר 'בפתח דרכו של הנער'.
פירוש זה מתאים להמשך הפסוק" :גַם ִכי י ְַּז ִקין לֹא יָסּור ִמ ֶםמָה" .לפי זה המסר
של הפסוק הוא שהחינוך שאדם מקבל בתחילת דרכו ,כלומר בילדותו ,נשאר עמו
עד זקנתו .בכך מסתבר השימוש בפועל ָּחנַךְּ דווקא ,שכן משמעותו קשורה ל'התחלה'
כמו בחנוכה של מבנה.
בספרות חז"ל נמשך השימוש בשורש חנ"ך בשתי המשמעויות ,אבל לא בבניין
קל אלא בעיקר בבניין פיעל .כך במשנה" :התינוקות אין מענין אותן ביום
הכפורים אבל מ ַחנכין אותם ...בשביל שיהו רגילים במצֹות" (יומא ח ,ד),
וגם "אין מ ַחנכים את מזבח הזהב אלא בקט ֶֹרת הסמים" (מנחות ד ,ד) .המעבר מבניין קל לבניין פיעל בלשון
חז"ל מוכר לנו מזוגות פעלים נוספים ,ובהם ָנ ַסל– ִנ ֵןלָׁ ,ש ַמר– ִׁש ֵםר.
העברית החדשה ניצלה את קיומם של פעלים משני הבניינים ליצירת בידול משמעות :בבניין קל חונכים בית,
ובבניין פיעל מחנכים ילדים ,ומכאן גם מ ַחנֵּך ,חינוך וחינוכי .ואולם גם השימוש בבניין קל בהקשר של הדרכה
קיים בימינו :יש לנו חֹונכים וחניכים ומכאן אף נגזר מחדש הפועל ָּחנַך .לעומת שכיחותו של השורש חנ"ך בכל
הקשור בבני אדם ,הרי במשמעות של 'תחילת שימוש בדבר' נדחקו הפועל ָּחנַך ושם הפעולה חנוכה לקרן זווית:
פעם ִה ִשיקּו רק ספינות חדשות ועשו חנוכה כמעט לכל דבר חדש אחר ,ואילו היום עושים ַה ָש ָקה לכל דבר –
מס ֶפר ואתר במרשתת ועד אולם ספורט – וחונכים ,אם בכלל ,רק בתים.
ֵ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
31
הנר בקצה המנהרה
הנרות דולקים בימינו בעיקר בהקשרים טקסיים מסורתיים :נרות חנוכה ,נר של שבת ויום טוב ,ולהבדיל – נר
נשמה .מטבע הדברים בימי קדם היה הנר כלי תאורה מרכזי אשר דלק בכל בית ,וצורה אחרת הייתה לו :לא
גליל של שעווה ,כי אם כלי קיבול ,עשוי על פי רוב חרס ,ובו פתילה הדולקת בשמן.
נֹורה .בעת העתיקה הייתה
המילה נֵר גזורה מן השורש נו"ר ,המציין אור ואש .מילה נוספת משורש זה היא ְמ ָ
המנורה כלי שהתקינו עליו נרותַ " :על ַה ְּמנ ָֹרה ַה ְּטה ָֹרה ַי ֲער ְֹּך ֶאת ַהנֵּרֹות ִל ְּפנֵּי ה' ָת ִמיד" (ויקרא כד ,ד) .עם
התפתחות הטכנולוגיה בעת המודרנית נפרדה המנורה מן הנרות ,וקיבלה בנות לוויה חדשות מן השורש נו"ר:
נּורית.
נּורה ו ִ
ָ
השורש נו"ר משותף לכמה מן הלשונות השמיות .המילה הארמית נּור מופיעה שבע-עשרה פעמים בספר דניאל,
יבין ִדי נּור ('שביבים של אש').
בין השאר בצירופים ְנ ַהר ִדי נּור ('נהר של אש' ויש מפרשים 'אור של אש') ו ְש ִב ִ
דומה להם הצירוף זיקוקין דנור הנזכר בתלמוד .פירושו המילולי הוא 'ניצוצות של אש' ,אך בימינו הוא משמש
במשמעות חדשה :אורות צבעוניים המתפוצצים באוויר בטקסים חגיגיים.
נּורית מתקשר לכאן :כאשר נקבעו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל בראשית המאה העשרים,
גם שם הפרח ִ
יתא (שמקורו אינו ברור) ,הן בהתאמה לאחד ממיני
נּור ָ
נּורית הן על פי השם הארמי ִ
חודש השם ִ
הנורית הנפוצים והבולטים בארץ – נורית אסיה – הפורחת בצבעי האש :אדום ,צהוב וכתום.
אחיו של השורש נו"ר הוא השורש נה"ר .אליו שייכים המילה המקראית ְנ ָה ָרה (איוב ג ,ד)
ָהיר ('בהיר',
ָרח' .בלשון חז"ל נ ִ
ָהר (ישעיה ס ,ה ועוד) שפירושו 'ז ַ
שפירושה 'אור' והפועל נ ַ
'ברור') ,ובעברית החדשה ְנ ִהירּות ('בהירות')ִ ,ה ְנ ִהיר (הבהיר) ועוד .יש הקושרים לשורש
זה את המילה ִמ ְנ ָה ָרה הנזכרת בשופטים ו ,בִ " :מ ְּפנֵּי ִמ ְּדיָן ָעׂשּו ָל ֶהם ְּבנֵּי יִ ְּׂש ָר ֵּאל ֶאת
ַה ִמ ְנ ָהרֹות ֲא ֶשר ֶב ָה ִרים וְּ ֶאת ַה ְּמ ָערֹות וְּ ֶאת ַה ְּמ ָצדֹות" .וכותב רד"ק בפירושו ל'מנהרות':
"כמו מערות ,ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה ומפני זה נקראו מנהרות".
לשורש נה"ר שייך גם הביטוי לשון סגי נהור (דברים הנאמרים באירוניה ובכוונה
מהופכת) על פי הכינוי הארמי סגי נהור (מילולית' :רב אור') שניתן לאדם עיוור.
הנר הדליק בלשוננו כמה ביטויים:
נרו יאיר הוא איחול לאדם שיזכה להאריך ימים.
מי שמחפש בנרות מחפש חיפוש מדוקדק במיוחד ,על פי הכתוב בצפניה א ,יב" :וְּ ָהיָה ָב ֵּעת ַה ִהיא ֲא ַח ֵּפׂש ֶאת
רּוש ַלִם ַבנֵּרֹות ."...נר לרגלו של אדם הוא עיקרון המנחה אותו בדרכו ,על פי הכתוב בתהילים קיט ,קה" :נֵּר
יְּ ָ
יב ִתי".
ְּל ַר ְּג ִלי ְּד ָב ֶר ָך וְּ אֹור ִלנְּ ִת ָ
כמדליק נר מנר (מדרש תנחומא פינחס יא) הוא משל למי שעושה טובה לאחרים ובעצמו אינו מפסיד דבר ,שכן
אורו של הנר איננו נגרע כשמדליקים ממנו נר אחר .דומה לכך הביטוי נר לאחד נר למאה (בבלי שבת קכב ע"א)
המציין דבר המשמש אדם אחד או אנשים מעטים ,אך יכול לשמש אנשים רבים.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
14
איך כועסים בעברית?
יש דרכים רבות לכעוס בלשוננו :אפשר לרגוז ולהתרגז ,לזעום ולזעוף ,לקצוף ולרתוח ,להתרעם ולהביע
תרעומת ,להתמלא חמה ולהזעיף פנים .בלשון גבוהה מאוד אפשר ל ִהתַאנף (מן 'אף') ול ִהתעבר (מן עברה =
כעס) ,ובלשון הדיבור פשוט להתעצבן.
הפעלים הרגילים לציון כעס בתנ"ך הם חרה (ַאּפֹו) וקצף ,ולעתים קרובות הכועס הוא האל" :וְחרה ַאף ה' בכם
ועצר את השמיִ ם ולֹא יִ היה מטר וה ֲאדמה לֹא ִתתן את יבּולּה" (דברים יא ,יז); " ִכי כֹה ָאמר רם ונִ שאִ ...כי לֹא
ָאריב ולֹא לנצח ֶא ְקצֹוף" (ישעיהו נז ,טו–טז) .הפועל כעס נדיר יותר ,ואילו בספרות חז"ל הוא הפועל
לעֹולם ִ
הרגיל .ואנחנו עדים לחילופים בין שתי הספרויות :על הפסוק "ו ִי ְקצֹף עֲלהם מֹשה" (שמות טז ,כ) המדרש
אומר" :כעס עליהם ואמר להם מפני מה עשיתם כן" (מכילתא דרבי ישמעאל) .מן השורש כע"ס אנחנו מוצאים
בתנ"ך בעיקר את הפועל הגורם ִה ְכ ִעיס .למשל ,על מנשה מלך יהודה נאמרִ " :הרבה לעֲׂשֹות הרע בעיני ה'
ְלה ְכ ִעיס" (מלכים ב כא ,ו) .גם בתנ"ך וגם בספרות חז"ל מכעיסים בעיקר את האל .כך אף נולד הביטוי
"להכעיס" המתאר פעולה (במקור עברה על מצוות הדת) שאינה נעשית לשם
הנאה ותועלת אלא רק כדי לעורר רוגז.
מה פשר הביטוי חרה ַאּפֹו וכן ֲחרֹון ַאף ו ֳח ִרי ַאף? המשמעות הבסיסית של
הפועל חרה היא בער ,והדימוי הוא התחממות והתאדמות של האף – החוטם
או הפנים בכלל – בשעת הכעס .ביטויים נוספים קושרים את הכעס לחום ולאש.
על אחשורוש נאמר" :ויִ קצֹף המלך מאֹד ו ֲחמתֹו בעֲרה בֹו" (אסתר א ,יב); ומן
דרתחא' (מילולית 'בזמן
הארמית של התלמוד התגלגל הביטוי 'בעידנא ִ
הרתיחה') במשמעות 'בשעת כעס' .בעת החדשה נוצרו הצירופים' :בעל
מזג חם'' ,חם מזג' ו'חמום מוח' ,והפעלים רתח ו ִהתרתח.
כמה ממילות הכעס משמשות גם בתיאור עצמתם של איתני הטבע – עצמה הנתפסת לעתים כביטוי לכעסו של
האל .לאחר שהוטל יונה לים נאמר "וי ֲעמֹד הים ִמז ְעּפֹו" (יונה א ,טו) ,ובסיפורו של חוני המעגל נאמר על
הגשמים ש"ירדּו ְבזעף" (משנה תענית ,ג ,ח) .לכאן מתקשרים אולי 'רוח זלעפות' ו'גשם זלעפות' – אם רואים
במילה זלעפה הרחבה של השורש זע"ף .קולו של הרעם שימש השראה לפועל התרעם ולשם תרעומת .בולט
במיוחד הפועל רגז שמשמעותו הבסיסית 'רעד'' ,הזדעזע' ,כגון "לפניו ר ְגזה ארץ רעֲשּו שמיִ ם" (יואל ב ,י).
לצד המשמעות היסודית של הזעזוע בא הפועל רגז בתנ"ך בהקשרים של פחד – שכן דרכו של הפוחד לרעוד –
כגון בפסוק "שמעּו ע ִמים ִי ְרגזּוןִ ,חיל [=פחד] ָאחז יֹשבי פלשת" (שמות טו ,יד) .המילה כעס באה בהקבלה
יֹוסיף מ ְכאֹוב" (קהלת א ,יח) .אין להתפלא על כך שאותם פעלים
יֹוסיף דעת ִ
למכאובִ " :כי ברֹב חכמה רב כעס ו ִ
משמשים להבעת כעס ,צער ופחד ,שהרי הגבולות בין הרגשות הללו אינם מוחלטים.
ראינו שהעברית לדורותיה מעמידה לרשות הכועסים והזועמים מגוון רחב של ביטויים – הנבדלים זה מזה
בעצמת הכעס ,ברמת הלשון ובסגנון .מכל מקום עדיף לכעוס כמה שפחות ,כפי שהמליצו חכמים בפרקי אבות:
"קשה לכעוס [שקשה להכעיסו] ונוח לרצות [שקל לפייסו] – חסיד" (ה ,יא).
http://hebrew-academy.huji.ac.il
15
אמת ונכון
המילים ֱא ֶמת ונָכֹון ,המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר ,חולקות גם משמעות
בסיסית מוחשית :קיום ועמידה ,חוזק ויציבות.
המילה ֱא ֶמת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשיתֲ :א ִמ ִתיֲ ,א ִמתות,
ַל ֲא ִמתֹו של דבר) .המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה במילה ֱאמּונָה כפי שהיא משמשת בתיאור
ָדיו
ַאהרֹן וְחור ָת ְמכו ְבי ָ
ֲמ ֵלק ...וְ ֲ
ָבר ע ָ
ָנִיח יָדֹו וְ ג ַ
וְכ ֲא ֶשר י ַ
יִש ָר ֵאל ַ
ָבר ְ
וְהיָה ַכ ֲא ֶשר י ִָרים מ ֶֹשה יָדֹו וְ ג ַ
המלחמה בעמלקָ " :
ָדיו ֱאמּונָה ַעד בֹא ַה ָש ֶמש" (שמות יז ,יא–יב) ,כלומר :ידיו היו יציבות ואיתנות.
ומזֶה ֶא ָחד וַיְ ִהי י ָ
ִמזֶה ֶא ָחד ִ
במלכים ב יח ,טז מסופר על הא ְֹמנֹות אשר ציפה חזקיה מלך יהודה בבית המקדש ,ומקובל לפרש שהכוונה
אֹומנָה בתחום הבניין בעברית החדשה.
לעמודי התווך המחזיקים את הבניין .זו גם המשמעות שניתנה למילה ְ
אך כמו המילה ֱא ֶמת ,רוב המילים מן השורש אמ"ן ,ובהן גם המילה אמונה בשאר הופעותיה בתנ"ך ,שייכות
ֶא ָמן הוא מי שבוטחים בו ,וכך גם המילה
לתחום המופשט :המילים ֵאמּון ו ֱאמּונָה מציינות יושר וביטחון .נ ֱ
ימן שנשאלה ללשון חז"ל מן הארמית (היו"ד מייצגת את האל"ף השורשית)ֲ .א ָמנָה ביסודה היא
הנרדפת ְמ ֵה ָ
ָאמן .למשל:
ָאמנָם ו ֵ
הבטחה ומכאן – ברית ,הסכם וכתב התחייבות .לשורש זה שייכות גם מילות האישור ְ
בפרשת הברכה והקללה בספר דברים הלוויים מצווים לומר לפני העם סדרת קללות ,כגון "ָארור ַמ ְשגֶה ִעוֵר
ָאמן".
ָאמר ָכל ָה ָעם ֵ
ַב ָד ֶר ְך" ועל העם לאשר כל אחת מהן" :וְ ַ
המילה ָנכֹון נושאת את המשמעות המופשטת 'אמת' וגם את המשמעות המוחשית של יציבות כבר בתנ"ך .על
יהם( "...שופטים טז,
ֲל ֶ
יהם וַיִ ָס ֵמ ְך ע ֵ
ֲל ֶ
ֶך ֲא ֶשר ַה ַביִ ת נָכֹון ע ֵ
ּמודי ַה ָתו ְ
שמשון מסופר" :וַיִ ְלעֹת ִש ְמשֹון ֶאת ְשנֵי ַע ֵ
כט); ועל מלכותו של שלמה נאמר" :וְ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה נָכֹונָה ְביַד ְשלֹמֹה" (מלכים א ,ב ,מו) ,כלומר מלכותו נעשתה
יציבהָ .נכֹון במשמעות של 'אמת' אפשר למצוא למשל בצירוף המילים "וְ ִהנֵה ֱא ֶמת נָכֹון ַה ָד ָבר" (דברים יג ,טו;
ישי"
יז ,ד) .משמעות נוספת היא 'היה מזומן'' ,התקין את עצמו' ,כגון במתן תורה" :וְ ָהיו ְנכ ִֹנים ַליֹום ַה ְש ִל ִ
נוסחה העברי " ֱהיֵה נָכֹון" .זו גם
(שמות יט ,יא) .על פי זה נטבעה ססמת הצופים ב ָ
משמעותה של הצורה ִהּכֹון (צורת הציווי מן 'נכון') כגון בפקודה "למקומות ,היכון ,רוץ!".
מן השורש כו"ן יש מילים רבות נוספות ,ובהן מילים הנושאות את המשמעות הבסיסית
של יציבות וקיום :המילה ֵּכן או ַּכן (הנוטה על דרך הכפולים) פירושה בסיס ,כגון בתיאור
ַעש ֵאת ַה ִכיֹור נְ ח ֶֹשת וְ ֵאת ַּכּנֹו נְ ח ֶֹשת" (שמות לח ,ח) ,ובעברית החדשה ' ַכן
המשכןַ " :וי ַ
ציור'ַ ' ,כן שיגור' .גם הביטויים "נותר על ַּכּנֹו"" ,עומד על ְמכֹונֹו" ודומיהם מביעים את
המשמעות הבסיסית של השורש כו"ן .הפועל ּכֹונֵן – במשמעות 'ייסד'' ,הקים' וממנו שם
התואר ְמכֹונֵן (אירוע מכונן) – גם הם קשורים למשמעות זו .מן המשמעות המופשטת
נגזרה המילה ֵּכן (במקור 'אמת'' ,נכון' ,ומאוחר יותר מילת הסכמה ואישור) ,שם התואר
ֵּכן (ולא " ֵכנֶה") והשם המופשט ֵּכנּות.
לקשר שבין המילים שנדונו ובין מילים אחרות המציינות כולן איתנות ויציבות – מתוך
נסיים בעדות יפה ֶ
הברכה הנאמרת לאחר קריאת שמע" :אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ...הדבר הזה עלינו".
http://hebrew-academy.huji.ac.il
16
מכונית מן המוכן
איך הפכו המכונות מימי שלמה המלך למכונות התעשייה הרועשות של העת החדשה ,ואיך התגלגלו מהן המכוניות
המתגלגלות בכבישים?
כמו ה ַכן ששימש בסיס לכיור באוהל מועד ,שימשו עשר ְמכֹונֹות (מן השורש כו"ן) עשויות נחושת בסיס לכיורים בבית
ֲׂש ָׂרה ִּכיֹּרֹות נְ ח ֶֹּׁשתִּ ...כיֹור ֶׁא ָׂחד על ַה ְמכֹונָה ָׂהַאחת ְל ֶׁע ֶׁׂשר ַה ְמכֹנֹות" (מלכים א ז ,לח) .מבנה
המקדש שבנה שלמה" :ויעׂש ע ָׂ
המכונות – כלומר הבסיסים – מתואר בפירוט רב ,ובין השאר נאמר שהמכונות ניצבו על אֹופמִּ ים (גלגלים).
ביוונית העתיקה שימשה מילה שצלילה דומהֵ :מ ָכנֶה ( – )mechaneמתקן מעשה ידי אדם שנועד לתכלית מסוימת.
מּוכ ִני – במשמעות מכשיר או חלק של מכשיר .ביוונית שימשה המילה בעיקר לציון
המילה אף חדרה ללשון חז"ל בצורה ְ
מתקן להרמה .משמעות זו מוכרת מן הביטוי ֵדאּוס ֵאקס ַמכינה (ֵ ' = deus ex machinaאל מתוך מכונה') .זו גרסתו
הלטינית של ביטוי מן התאטרון היווני הקדום :הופעה פתאומית של האל מעל לבימה באמצעות מתקן הרמה המתירה
עלילה שהסתבכה .המילה היוונית ֵמ ָכנֶה נתגלגלה לכל לשונות אירופה ,כגון machineבאנגלית ו máquina-בספרדית,
יזם.
ומ ָׂכנִּ ְ
יקה ֵ
ומשמעה התרחב והתעדכן על פי ההתפתחות הטכנולוגית .ממנה נגזרו גם המילים ֵמ ָׂכנִּ יֵ ,מ ָׂכנִּ ָׂ
בעיתונות ובספרות העברית החדשה נקשרו שתי המילים העתיקות – ֵמ ָכנֶה היוונית ומכונה העברית :המילה 'מכונה'
קיבלה את המשמעות של המילה היוונית בגלגולה המודרני בלשונות אירופה .כך למשל מתוארת יעילותה של מכונת
דפוס בעיתון המגיד משנת " :1581מכונה (מאשינע) אשר מאליה תמלא מלאכת ארבעה זעצער [ס ָׂד ִּרים הׂשמים את
אותיות העופרת] יום יום" .כיום יש לנו מכונות עד בלי די ,ואף נגזר מהן שם הפעולה מיכּון שמשמעותו החלפה של
עבודת ידיים במכונות.
המילה המקראית מכונה זכתה אפוא לחיים חדשים בלשוננו .לתופעה זו ,שמילה עברית עתיקה מקבלת משמעות חדשה
על פי מילה לועזית בעלת צליל דומה וקשר משמעות כלשהו ,יש דוגמאות נוספותַ :מ ֵס ָכה – בתנ"ך פסל מתבנית יצוקה,
וכיום כיסוי לפנים על פי ;maskגָאֹון – בתנ"ך גאווה ורוממות ובהמשך
ראש ישיבה ,וכיום אדם מחונן ומוכשר במיוחד על פי .genius
ואיך נוצרה המכונית? בראשית המאה העשרים החלו לכנות את
האוטומוביל – אותו כלי המונע בכוח עצמו – בצירוף העברי "עגלה מכונית" (מכונית כשם תואר) .כך מצאנו בידיעה מ-
1101בעיתון "הצבי" בעריכת בן-יהודה" :המלכה מרגריתה ,אמו של מלך איטליה ,תסע בקרוב למדינת יפן .בנסיעתה זו
תקח אתה עגלה מכונית לעבר בה לארך הארץ ולרחבה" .עד מהרה התקצר הצירוף והיה למכונית.
על פי צורתה של המילה מכונית התחדשו במשך הזמן כמה וכמה שמות של כלי תחבורה בסיומת -ית :מֹונִּ ית ,מ ָׂש ִּאית,
לֹוחית
יוליתְ ,מ ָׂכ ִּליתֲ ,ח ָׂל ִּלית ,כ ָׂב ִּאית ,וגם חידושים מוכרים פחותִּ :מ ְט ָׂענִּ ית (טנדר)ֶׁ ,ה ֵן ִּעית ('שאטל')ְ ,מפמִּ ית ֶׁש ֶׁלגִּ ,מ ְש ִּ
ִּט ִּ
יורית (רכב לתיור).
('ואן' מסחרי) ,צוְ ָׂת ִּאית (ִּ ,)carpoolת ִּ
את חידושה של המכונית העברית מייחסים לאיתמר בן אב"י ,והוא עצמו ייחס את התפשטותה של המילה לשיר הילדים
"המכונית" של ח"נ ביאליק שפורסם לראשונה במרחשוון תרצ"ג (:)1132
צֹורח ומ ְז ִּהיר... / .
נֹולח ָׂה ֲאוִּ יר / ,מר ֵ
ּׁשֹופר! /קֹול ֵ
ָׂריע כ ָׂ
קֹול ֵמ ֵע ֶׁמק ,קֹול ֵמ ָׂהר / ,קֹול ֵמ ִּעיר וְ קֹול ִּמ ְכ ָׂפר / .קֹול י ִּ
ןופה...
יה כ ָׂ
דופה /ג ְל ִּג ֶׁל ָׂ
רֹוד ֶׁפתָׂ ,ה ְר ָׂ
עופה ָׂ /ה ֶׁ
ה ְםכֹונִּ ית ִּהיא ִּב ְמ ָׂ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
71
מילים מארון הבגדים
כשאדם וחוה מגלים בגן עדן כי עירומים הם ,הם מתביישים ,תופרים עלה תאנה ועושים להם חגורות .ואמנם
ללבוׁש –
הכיסוי וההסתרה – הסתרת הגוף – הם העומדים בבסיס הלבוש .כך כמובן עולה מן המילה הנרדפת ְ
כסּות ,מן השורש כס"י (הכסות מכסה את הגוף) ,וכך אפשר שמעלה גם הקשר הלשוני בין ֶב ֶגד לבגידה :הבוגד
דוע ֶד ֶר ְך
מנסה להסתיר את מעשיו כפי שהבגד מכסה על הגוף ,ובלשון המקרא ֶבגֶד הוא גם 'מעשה בגידה'ַ " :מ ַ
ילה או
ְר ָׁש ִעים ָצ ֵל ָחהָׁ ,שלו [כלומר היו שלווים] ָכל בֹ ְג ֵדי ָבגֶד" (ירמיהו יב ,א) .כך גם מובן ַהקשר בין מ ִעיל למ ִע ָ
ל ַמ ַעל.
אם אדם מתהדר בכבוד שאינו ראוי לו ,אומרים עליו שהוא לובש ִאצט ָלה
לא לו .אצטלה היא מעין גלימה או אדרת ,והיא נשאלה לעברית של לשון
לשוֹות לו
חכמים מן היוונית .גם כשאדם עושה מעשה לא טוב ומנסה ַ
מראה תמים ,נֹאמר עליו שהוא עושה את מעשיו באצטלה אחרת .דרך
אחרת לומר זאת היא שהאיש עשה את מעשיו במסווה של פעולה תמימה,
שהרי גם ַמסוֶה (מן השורש סו"י) הוא סוג של כיסוי – משה כיסה במסווה
שק ַרן עור פניו ובני
ברדתו מהר סיני עם לוחות הברית משום ָ
את פניו ִ
ישראל יָראו מפניו (שמות לד ,כט–לה) .מן השורש הזה יש לנו בעברית
החדשה הפועל ִהסווה והמילה הסוואה ,ובלשון המקרא מזדמנת ממנו
בברכת יעקב ליהודה המילה סּות (בראשית מט ,יא) .גם מילה זו נרדפת ללבוש כפי שמעלה התקבולתִ " :כ ֵבס
ָבים סּותֹה" .בעברית החדשה בחרו הבוטנאים במילה סּות לציון קליפת העץ ,שהיא מעין
וב ַדם ֲענ ִ
ַביַיִ ן ל ֺבשֹו ְ
לבוש העץ.
פועלי הלבישה ופריטי הלבוש משמשים בעברית גם בהשאלה :כפי שאדם יכול לעטות בגד או שריון ,הוא גם
יכול ללבוש תכונות מתכונות שונותֶ " :צ ֶדק ָל ַב ְׁש ִתי וַיִ ְל ָב ֵׁשנִ יִ ,כ ְמ ִעיל וְ ָצנִ יף ִמ ְׁש ָפ ִטי" אומר איוב (כט ,יד) ,ועל
עורי ִל ְב ִׁשי
עורי ִ
בוׁשה" (משלי לא ,כה) .גם ירושלים יכולה ללבוש לבוש מושאלִ " :
אשת החיל נאמר "עֹוז וְ ָה ָדר ְל ָ
רוׁש ַלִם ִעיר ַהק ֶֹדׁש" (ישעיהו נב ,א) .ועל האל נאמר" :ה' ָמ ָל ְך גֵאות ָל ֵבׁש ָל ֵבׁש ה'
ַאר ֵת ְך יְ ָ
ֵך ִציֹוןִ ,ל ְב ִׁשי ִב ְג ֵדי ִת ְפ ְ
ֺעז ְ
עֹז ִה ְתַאזָר" (תהלים צג ,א).
במובאה האחרונה מזדמן לנו הפועל התאזר הקשור אל ֵאזֹור .במקור ֵאזֹור הוא חגורה ,וברור גלגול המשמעות
מחגורה לרצועת אדמה בימינו (השוו לצירוף 'רצועת הביטחון'; בספרות ימי הביניים ֵאזור משמש בהקשר של
גלגל המזלות) .כשם שחוגרים חגורה ,אוזרים ֵאזור :אליהו הנביא מתואר כ" ִאיׁש ַב ַעל ֵש ָער וְ ֵאזֹור עֹור ָאזּור
ְב ָמ ְתנָיו" (מלכים א כב ,ח) ,ומכאן שבהשאלה אפשר ֶל ֱאזור ַחיִ ל (כלומר כוח ,עוז ,גבורה; שמואל א ב ,ד) או
ִשמחה (תהלים ל ,יב) כפי שאפשר לחגור ִגיל (תהלים סה ,יג) .בימינו נוהגים ֶל ֱאזור אומץ ,ומי שנאלץ לחכות
באורך רוח או בסבלנות.
ֶ
זמן רב צריך להתאזר
ערך ברק דן
http://hebrew-academy.huji.ac.il
18
קול המון
כאשר ֶההמון ממלא את הרחוב ,אנו אומרים שהרחוב הומה – ולא במקרה.
ימה,
הּומהְ ,נ ִה ָ
הפועל המקראי ָה ָמה מציין ביסודו השמעת קול .הוא קרוב בצלילו ובמשמעותו למילים ְמ ָ
ָה ַמםִ ,ה ְמהּום ועוד ,ואפילו לפועל האנגלי ִ ( humז ְמזֵם ,השמיע נהימה) .מקובל לומר כי מילים אלו נוצרו
כחיקוי לקול הטבעי שמשמיעים בעלי חיים בשעת צרה והתרגשות .ואכן בתנ"ך אנו פוגשים כמה בעלי חיים
ֺלם הֹמֹות"
ֶהמּו ַכ ָכ ֶלב" (תהלים נט ,טו)ְ " ,כיֹו ֵני ַהגֵָאיֹות כ ָ
ֺלנּו" (ישעיהו נט ,יא)" ,י ֱ
ֺבים כ ָ
ֶה ֶמה ַכד ִ
הומים" :נ ֱ
הֹומיָה; המיית הלב והנפש היא ביטוי לערגה
הֹומה והעיר ִ
הֹומה ,הקריה ָ
(יחזקאל ז ,טז) .ולא רק הם :הים ֶ
ולהשתוקקות.
המילה ָהמֹון קשורה אף היא לענייננו ,ופירושה היסודי הוא רעש וקול .לאחר הבצורת הממושכת בימי אליהו
ּוש ֵתה ִכי קֹול ֲהמֹון
ֲלה ֱאכֹל ְ
ַאחָאב ע ֵ
ֹאמר ֵא ִליָהּו ְל ְ
התבשר אחאב מלך ישראל על הגשם העומד לרדתַ " :וי ֶ
ָשם" (מלכים א יח ,מא) .שימוש דומה במילה ָהמֹון לתיאור שאונם של המים בא בשיר הילדים הידוע
ַהג ֶׁ
'היורה' מאת יחיאל הלפרין" :גשם גשם משמים קול המון טיפות המים".
המילה ָהמֹון נושאת גם משמעות של 'קיבוץ גדול של אנשים' ,כגון בדברי העידוד של חזקיהו מלך יהודה
ּומ ִל ְפנֵי ָכל ֶׁה ָהמֹון ֲא ֶשר ִעםֹו ִכי ִע ָםנּו ַרב ֵמ ִעםֹו"
יראּו וְ ַאל ֵת ַחתּו ִמ ְפנֵי ֶמ ֶל ְך ַאּׁשּור ִ
לאנשיוִ " :ח ְזקּו וְ ִא ְמצּו ַאל ִת ְ
הקשר בין שתי משמעויותיה של המילה ָהמֹון – רעש וקהל אנשים – מסביר הפרשן
(דברי הימים ב לב ,ז) .את ֶ
שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) בפירושו לביטוי "ַאב ֲהמֹון גֹויִ ם" בבראשית יז ,ד" :עיקר הוראתו מהומה וקול
שאון ,והושאל על ריבוי בני אדם ובעלי חיים כי בהיות רבים מהם זה אצל זה ,גורמים קול שאון" .מאוחר
יותר התרחבה משמעותה של המילה ָהמֹון לציון דברים רבים בכלל ,כפי שהוא מסביר בהמשך דבריו" :ואחר
כך הושאל גם לריבוי עניינים שאינם בעלי חיים" .ומן המילה ָהמֹון במשמעות של קהל גדול נוצר בימי הביניים
מֹוני שפירושו 'פשוט וגס'' ,השייך להמונים'.
שם התואר ֲה ִ
קשר דומה בין רעש ובין ריבוי של אנשים קיים כנראה גם במילים ָק ָהל וקֹול .לשתי
המילים שורשים קרובים ,שלעתים אף מתחלפים ביניהם .בירמיהו נא ,נה נזכר הצירוף
דֹולה" בנחמיה ה ,ח יש
"קֹול גָדֹול" במשמעות של 'קהל גדול' ,ואילו את הצירוף " ְק ִה ָלה ְג ָ
לק ָהל דומה
המפרשים במשמעות 'קול גדול'' ,קול גערה' .אם אמנם כך ,היחס בין קֹול ָ
מֹוהל.
ליחס שבין נּור לנְ ָה ָרה (המציינים שניהם אור) ובין ָלמּול ל ֵ
נסיים בפסוק המשתמש בשורש המ"י בשתי משמעויותיו לצד מילים נוספות בעלות צליל
דומה ,כדי ליצור משחק מילים של "לשון נופל על לשון" .בסוף פרק יז בספר ישעיהו באה
נבואה קצרה העוסקת במפלתם של צבאות גדולים – אולי צבאותיו של סנחריב מלך
אשור .את ההמון הגדול הזה הנביא מדמה למי הים הגועשים והסוערים" :הֹוי ֲהמֹון ַע ִםים
ֶׁה ָמיּון."...
ַםים י ֱ
ַר ִבים ַכ ֲהמֹות י ִ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
91
הפרי ופרי מעלליו
אם נחפש בקונקורדנצייה לתנ"ך את המילה ְּפ ִרי ,ניווכח כי היא מופיעה בו יותר ממאה פעמים – וכולן בלשון
יחיד .כפי שכותב חוקר הלשון גד בן-עמי צרפתיְּ ,פ ִרי הוא ביסודו שם קיבוצי שמשמעותו 'יבול'' ,תנובת
בּולּה וְ ֵעץ ַה ָש ֶדה יִ ֵתן ִפ ְּריֹו" (ויקרא כו ,ד) .רק בלשון חכמים קיבל הפרי משמעות של
ָארץ ְּי ָ
ָתנָה ָה ֶ
הצמח'" :וְ נ ְ
יחידה אחת ,ואז נוצרה לו צורת הרבים ֵּפרֹות .במשנה ברכות ו ,א נאמר" :על ֵּפרות האילן הוא אומר :בורא
במ ְט ֵב ַע הברכה באה המילה ְּפ ִרי על דרך לשון המקרא ,ואילו המשנה עצמה נוקטת את צורת הרבים
פרי העץ"ַ .
ֵּפרות .גם ה ֵּעץ הנזכר בברכה אופייני ללשון המקרא ,לעומת האילן האופייני ללשון חכמים.
מבחינה בוטנית פרי הוא איבר הצמח המכיל את הזרעים .על פי זה גם מלפפון ועגבנייה הם ֵפרות .ואולם בחיי
הפרות מתוקים ומשמשים לקינוח הסעודה
היום-יום אנו נוהגים להבחין בין ֵפרות לירקות לפי הטעםֵ :
ולתקרובת .הבחנה אחרת בין סוגי ֵפרות היא ההבחנה ההלכתית :על ֵפרות של אילנות רב-שנתיים מברכים
"בורא פרי העץ" ועל שאר ה ֵפרות "בורא פרי האדמה".
למילה ְּפ ִרי מקום של כבוד בלשוננו גם מחוץ לגן ולפרדס .היא מציינת את צאצאי האדם והבהמה ,בעיקר
ַאד ָמ ְת ָך ּו ְּפ ִרי ְב ֶה ְמ ֶת ָך( "...דברים כח ,ד) .העץ העושה ֵפרות הוא משל
רּוך ְּפ ִרי ִב ְטנְ ָך ּו ְּפ ִרי ְ
בצירוף 'פרי בטן'ָ " :ב ְ
יח"
ַצ ִל ַ
ֲשה י ְ
לאדם המצליח" :וְ ָהיָה ְכ ֵעץ ָשתּול ַעל ַפ ְלגֵי ָמיִ ם ֲא ֶשר ִפ ְּריֹו יִ ֵתן ְב ִעתֹו וְ ָע ֵלהּו לֹא יִ בֹול וְ כֹל ֲא ֶשר ַיע ֶ
ֲל ָליו" (ירמיהו יז ,י)" ,אלו
(תהלים א ,ג) .בהשאלה ְּפ ִרי פירושו רווח ותוצאה" :וְ ָל ֵתת ְל ִאיש ִכ ְד ָר ָכיו ִכ ְּפ ִרי ַמע ָ
דברים שאדם אוכל ֵּפרותיהם [=רווחיהם] בעולם הזה ,והקרן [=השכר הבסיסי של המצווה] קיימת לו לעולם
הבא" (משנה פאה א ,א) .גם בלשוננו היום הפרי משמש במשמעות זו' :מאמציו נשאו פרי'' ,ההשקעה הניבה
ֵּפרות'' ,פרי מחקר של שנים'' ,ספר מפרי עטו'' ,פרי המקרה' ועוד.
אל המילה ְּפ ִרי קשור הפועל ָפ ָרהִ ,ל ְּפרֹות ,המציין ִה ְת ַרבּות והעמדת צאצאים .ידועה ברכתו
ָארץ"...
ּומ ְלאּו ֶאת ָה ֶ
ּורבּו ִ
ֹאמר ָל ֶהם ֱאל ִֹהים ְּפרּו ְ
של אלוהים לאדם" :וַיְ ָב ֶר ְך א ָֹתם ֱאל ִֹהים ַוי ֶ
ַע ְצמּו ִב ְמאֹד
ּובנֵי יִ ְש ָר ֵאל ָפרּו וַיִ ְש ְרצּו וַיִ ְרבּו ַוי ַ
(בראשית א ,כח) ,ועל ישראל במצרים נאמרְ " :
ָארץ א ָֹתם" (שמות א ,ז) .כמו המילה ְּפ ִרי ,גם הפועל ָפ ָרה משמש במשמעות
ַת ָמ ֵלא ָה ֶ
ְמאֹד ו ִ
מושאלתַ :ק ְּר ַקע פֹו ִר ָיה או ַכר פֹורה הם מקום – מוחשי או מופשט – שיש בו בסיס
נוח להיווצרות או להתרבות של תופעה מסוימת .משורר הכותב שירים רבים נחשב
פֹורה או פֹו ִר ָיה.
משורר פֹורה ,ולאחר פגישה מוצלחת אומרים שהשיחה הייתה ָ
עץ הנותן ֵפרות נקרא עץ מאכל או אילן מאכל ,ועץ שאינו נותן ֵפרות נקרא אילן ְּס ָרק (מילה
זו קשורה כנראה למילה ֵריק) .ולפי אמרתו של אחד מחכמי התלמוד הבבלי ,לא לנצח
יתקיים הבדל זה שבין העצים" :עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו ֵפרות"
(כתובות קיב ע"ב).
http://hebrew-academy.huji.ac.il
20
מילת השבוע
איגרת לתלמידיםוו
על הגשם והרוח
הגשם והרוח אופייניים שניהם לימות החורף וקשורים זה בזה משכבר הימים .בהזכרת גשמים בתפילה
אָין – ִאישׁ ִמ ְת ַה ֵלּל ְבּ ַמ ַתּת
ֶשׁם ִ
ְרוּח ְוג ֶ
יאים ו ַ
ֶשׁם" .ומוכר מאוד הפתגםְ " :נ ִשׂ ִ
וּמוֹריד ַהגּ ֶ
ִ
רוּח
אומריםַ " :מ ִשּׁיב ָה ַ
ָשׁ ֶקר" )משלי כה ,יד( ,כלומר :אדם המבטיח לתת ואינו מקיים דומה לעננים )=נשיאים( ורוח שאין עמם גשם.
רוּח מציינת ביסודה משב אוויר ונשיפת אוויר .לצד המשמעות היסודית ,המילה 'רוח' משמשת
המילה ַ
במשמעויות מושאלות מימי קדם ועד ימינו :נשמה וחיים ,כוחות נפש וכדומה .בפיוט 'אדון עולם' אנו אומרים
רוּחי" – על פי תהלים לא ,ו .המשמעויות המושאלות רווחות מאוד בניבים ,כגון ' ָמ ַשׁל ברוחו'
אַפ ִקיד ִ
" ְבּיָדוֹ ְ
)התאפק(ֶ ' ,א ֶר ְך רוח' )סבלני(' ,מורת רוח' )חוסר נחת(ְ ' ,שׁאַר רוח' )השראה ,אצילות( – כל אלה שאובים מן
התנ"ך; 'נכנסה בו רוח שטות' – מספרות חז"ל; וצירופים שהתחדשו בדורות האחרונים' :מצב רוח'' ,רוח
החוק' ועוד.
רוּח ִניּוּת לציון
רוּח ִני והשם המופשט ָ
בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים נוצרו על פי הערבית שם התואר ָ
דברים השייכים לרוח ,היפוכם של 'חומרי' ו'חומריות'.
ֶשׁם שממנו נוצרה מילה זו אינו קשור כלל לטיפות המים הנוטפות
רוּח ִניּוּת הוא ַגּ ְשׁ ִמיּוּת .אך הגּ ֶ
עוד ניגוד של ָ
ֶשׁם .אך התפשטותה
מן ֶהעבים .בארמית ְגּ ֵשׁם פירושו 'גוף' ,ופה ושם חדרה משמעות זו לעברית במילה גּ ֶ
העיקרית הייתה בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים בעקבות המילה הערבית המקבילה ִג' ְסם .גם מילה זו
ֶשׁם במשמעות 'גוף'
ַשׁ ִמי וגשמיות ,נוצרו מגּ ֶ
פירושה 'גוף' ,ובהרחבה 'חומר'' ,דבר ממשי במציאות' .נוסף על גּ ְ
ֻשּׁם )בעל גוף ומכאן מסורבל ,כבד תנועה(ַ ,ה ְג ָשׁ ָמה )ייחוס תכונה מוחשית לדבר מופשט ,וכיום –
המילים ְמג ָ
ַשּׁמוּת ועוד.
מימוש ,ביצוע(ִ ,ה ְתגּ ְ
אולי בגלל פוריותו של השורש גש"ם במשמעות 'גוף' ו'חומר' ,מעטות בלשוננו היום מילים משורש זה
במשמעות 'מים מן השמים' .כדי למלא את הצורך ביצירת מילים הקשורות לגשם במשמעות 'טיפות מים',
העברית החדשה נעזרת במילה אחרת ,גם היא מן התנ"ך ,הנחשבת ספרותית יותר בלשוננוָ :מ ָטר .ממנה
התחדשו ִמ ְט ִריָּהַ ,מ ְמ ֵט ָרה ו ִמ ְמ ָט ִרים ,ובשימוש מושאל ' ְמטר חצים'ְ ' ,מטר אבנים' .מן
ָמ ָטר נגזר הפועל ִה ְמ ִטיר ,והוא משמש כבר בתנ"ך לא רק בקשר לגשםַ " :וה' ִה ְמ ִטיר ַעל
ָאשׁ" )בראשית יט ,כד( ,ומכאן הניב המשמש בימינו' :המטיר עליו
ָפ ִרית ו ֵ
ְסדֹם וְ ַעל ֲעמ ָֹרה גּ ְ
אש וגפרית' המציין ביטוי של כעס ונזיפה.
מה בכל זאת הצמיח הגשם? החזאים בימינו אומרים לעתים שצפוי יום גָּשׁוּם וסוער.
בדברי ירמיהו נגזר מן ֶגּ ֶשׁם הפועל ִה ְג ִשׁים )המקביל ל'המטיר'(ֲ " :היֵשׁ ְבּ ַה ְב ֵלי ַהגּוֹיִ ם
ַמ ְג ִשׁ ִמים?" )יד ,כב( ,כלומר 'אין בפסילי הגויים כוח להוריד גשם' .נעמי שמר בשירה 'כמו
חצב' משחקת בכפל המשמעות של השורש גש"ם" :וּ ְכמוֹ ָע ָנן ְל ִה ְת ַגּ ֵשּׁם ֵמ ַעל ֶח ְל ַקת ָשׂ ֶדה
ֻקּה" – הענן מגשים את עצמו בהורדת הגשם.
שׂוֹרה ַהיְּ ר ָ
ָבים ֶאת ַה ְבּ ָ
וּל ָה ִביא ָל ְרג ִ
יקה ְ
ֵר ָ
אין לנו אלא לייחל לעננים מתגשמים ,לימים גשומים ולרוחות טובות.
אתר האקדמיה ללשון העבריתhttp://hebrew-academy.huji.ac.il :
21
עניין של השקפה
השורש שק"ף משמש בעברית עוד מימי התנ"ך .שם מספרים לנו על נשים הנשקפות ,כלומר מביטות ,בעד
דּוע ב ֵֹשש ִר ְּכבֹו ָלבֹוא,
יס ָרא ְּב ַעד ָה ֶא ְּשנָבַ ,מ ַ
ַבב ֵאם ִס ְּ
ַתי ֵ
החלון .אחת מהן היא ֵאם סיסראְּ " :ב ַעד ַה ַחּלֹון ִנ ְׁש ְׁק ָפה ו ְּ
בֹותיו" (שופטים ה ,כח) .אבל יש גם מי שנשקפת במשמעות 'נראית'ִ " :מי זֹאת ַה ִנ ְׁש ָק ָפה
ֲמי ַמ ְּר ְּכ ָ
דּוע ֶא ֱחרּו ַפע ֵ
ַמ ַ
ָפה ַכ ְּּל ָבנָה ָב ָרה ַכ ַח ָמה" (שיר השירים ו ,י) .אם כן הפועל נשקף הוא דו-כיווני – 'רואה' ו'נראה' .כך
ְּכמֹו ָש ַחר י ָ
גם כיום ,בעיקר בהקשר של נוף ומראות' :מהבית נשקף נוף מרהיב' או 'הבית נשקף אל נוף מרהיב' .משמעות
נוספת של 'נשקף' עולה מן הפסוק " ִכי ָר ָעה ִנ ְׁש ְׁק ָפה ִמ ָצפֹון וְּ ֶש ֶבר גָדֹול" (ירמיהו ו ,א); 'נשקפה' כאן פירושה
'צפויה'' ,עתידה לבוא' ,וכיום' :לא נשקפת לו סכנה'; 'נשקף לה עתיד מזהיר'.
הפועל השני המצוי בתנ"ך הוא השקיף – בדרך כלל במשמעות של ראייה מגבוהֱ " :אל ִֹהים ִמ ָש ַמיִ ם ִה ְׁש ִקיף ַעל
ָאדם ִל ְׁראֹות ֲהיֵש ַמ ְּש ִכיל ד ֵֹרש ֶאת ֱאל ִֹהים" (תהלים נג ,ג) .גם בעברית החדשה משקיפים בעיקר מגבוה או
ְּבנֵי ָ
מרחוק .מכאן גם שם הפעולה 'השקפה' שקיבל כבר בימי הביניים משמעות מושאלת של 'התבוננות שכלית',
'עיון' ואחר כך 'דעה קבועה' ו'דרך ההסתכלות על הדברים'.
השורש העתיק שק"ף תרם לעברית החדשה כמה חידושי לשון הקשורים לראייה .בשנת תר"ן ( )0981הציע
המורה חיים ליב חזן בעיתון הצפירה כמה הצעות לחידושי מילים בעברית ,ובהן משקפיים:
את כלי הזכוכית אשר נשים על עינינו למען היטב ראות אשר הרכיבו לשמו מלים שונות בדרכים שונות:
כלי מחזה ,כלי ראות ,כלי ראי ,בתי עינים – עלה על לבי לקרא ִמ ְּש ָק ַפיִ ם – .הנה איש לא יכחש ,כי טוב שם
בן מלה אחת משם מרבה מלים; …אך מדוע בחרתי בשרש שקף ...יוכל היות כי
בחרתי בו למען דמותו למלה היונית =[ skopéoלראות ,להבחין] הבאה בשמות
כל כלי הראות בלשונות אירופא ,כמו ֶט ֶּל ְּס ָק ְּף [טלסקופ]ִ ,מ ְּק ָר ְּס ָק ְּף
[מיקרוסקופ]ַ ,ק ֵּל ָד ְּס ָק ְּף [קלידוסקופ] וכמוהם.
כמו המשקפיים חודשו מן השורש שק"ף המילים ִמ ְׁשקפת (חידושו
קּופית,
של בן-יהודה שכֺוון מלכתחילה לטלסקופ) ,ובהמשך שקף ו ְׁש ִ
וכן ַת ְׁש ִקיף ו ַמ ְׁש ִקיף וגם ִת ְׁשקֹפת (פרספקטיבה).
נוסף על יסוד הראייה המשותף למשקפיים ולמשקפת ,לשקף ולשקופית – ארבעתם עשויים מחומר
ַעש ַל ָביִ ת ַחּלֹונֵי
שקוף .המילה ָשקּוף גם היא מקורה בתנ"ך ,אלא שמשמעותה שם עמומה משהוַ " :וי ַ
ְׁש ֺק ִפים ֲא ֺט ִמים" (מלכים א ו ,ד) .במאה התשע-עשרה גויסה המילה ' ָשקּוף' לציון תכונתו של חומר חדיר
לאור ,שאפשר לראות בעדו .בעברית שלנו היום שם התואר שקוף והשם המופשט שקיפות משמשים מצד אחד
במשמעות 'דבר גלוי ונראה לעין כול' ,כגון שקיפות בקבלת החלטות ,ומצד שני 'דבר שאין רואים אותו כלל',
כגון אנשים שקופים – אנשים בלתי נראים.
ראה פניו של אדם עשוי
וה ְּש ִקיף הצטרפו בדורות האחרונים ִשקף ו ִה ְׁש ַתקףַ :מ ֵ
אל הפעלים העתיקים נִ ְּש ַקף ִ
לשקף את מצב רוחו ,וכשיש חשש לדלקת ראות עושים שיקוף ֵראות .דמותנו משתקפת במרָאה ,והשורש
שק"ף הוא דוגמה מרתקת להשתקפות של העברית העתיקה בעברית החדשה.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
22
מדברים בשפת הגוף
איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים ,לפעלים ,לניבים ולשימושי לשון .כשהתבונן האדם על סביבתו
הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו .כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר'' ,צלע ההר',
'כתף ההר'' ,שן הסלע'' ,שפת הנחל'' ,לב הים' ו'לשון ים' ,ובספרות ימי הביניים 'רגלי ההר' .בעברית החדשה
הצטרפו אליהם הצירופים 'גב ההר'' ,פני השטח'' ,פני הים' וגם 'אצבע הגליל' על פי צורת האזור במפה.
האיברים – ובעיקר הגפיים – שימשו בימי קדם כלי מדידה ,ולכן כמה יחידות מידה קרויות על שמם .בתיאור
ָרת"
ָּבהֹו ֵּׁשׁש ַאּמֹות ָּוז ֶ
ָּליָּת ְּׁשמֹו ִמגַת ,ג ְּ
ֵּצא ִאיׁש ַה ֵּבנַיִ ם ִמ ַם ֲחנֹות ְּפ ִל ְּׁש ִתים ,ג ְּ
קומתו הנישאה של גלית נ ֱאמר" :וַי ֵּ
(כנראה כשלושה מטרים; שמואל א יז ,ד) .האמה ,שהייתה יחידת האורך המרכזית בתנ"ך ובספרות חז"ל ,אף
הניבה כמה ביטויים ובהם 'ד' אמות' ו'אמת מידה' .ומלשונות אירופה קיבלנו בעת החדשה את ה ֶרגֶל לציון
מידת גובה.
כמה משמות האותיות הם שמות של איברים ,והם משקפים את צורתן של האותיות העתיקות שהיו ביסודן
– רי"ש (ראש) ועוד.
– עי"ן,
– יו"ד (יד) – ,כ"ף,
ציורים:
היותם של איברי הגוף בתשתית לשוננו בא לידי ביטוי בנוכחותם הבולטת באחת מקבוצות המילים הבסיסיות
ביותר בשפה – מילות היחס :ליד ,על יד ,על ידי; לרגל; לפי ,על פי (מן פה); לפני ,מפני (מן ָּפנִ ים); בעקבות,
עקב; לגבי ,על גבי (מן גַב).
שמות האיברים הם גם מקור לשמות פריטי לבוש כגון מצחייה ,כתפייה וצווארון ,ולשמות אביזרים כגון
עינית ,פייה ,פומית (מן פּום = פה בארמית) אזניות ,ידית ורגלית.
נוסף על שימושים אלו באיברי הגוף ,לשוננו גזרה וגוזרת מהם פעלים להבעת פעולות הקשורות בהם:
ינים הם
שמטה אוזן – ַמ ֲא ִזין ,כפי ששוררה דבורהִׁ " :ש ְּמעּו ְּמ ָּל ִכים ַה ֲא ִזינּו ר ְֹּזנִ ים" (שופטים ה ,ג) ,וכיום ַמ ֲא ִז ִ
מי ַ
הֹוׁש ַע ִבן
מי שמקשיבים לרדיו או לקונצרטְ .מ ַרגֵּל הוא מי שהולך ממקום למקום ברגליו ואוסף מידע" :וַיִ ְּׁש ַלח יְּ ֻׁ
ָּׁשים ְמ ַר ְג ִלים חרׁש ֵּלאמֹר ְּלכּו ְּראּו את ָּהָארץ וְּ את יְּ ִריחֹו" (יהושע ב ,א) .בלשון התנ"ך
נּון ִמן ַה ִש ִטים ְּׁשנַיִ ם ֲאנ ִ
ַב ֵּר ְך ַה ְּג ַמ ִלים ִמחּוץ ָּל ִעיר אל ְּב ֵּאר ַה ָּםיִ ם" (בראשית כד,
ָב ַר ְך פירושו כרע על ברכיו ,ועל עבד אברהם נאמר " ַוי ְ
יא) ,כלומר הורידם על ברכיהם .יש הקושרים אף את הפועל ֵּב ֵּר ְך לכריעת הברך .המשליך בידו אבן וכדומה –
ָאׁש ְּמ ָּת" (ל ,י).
ַדה .וספר משלי תרם לנו את הפועל ִה ְל ִשין מן ָּלׁשֹוןַ" :אל ַת ְל ֵּשן עבד אל ֲאדֹנָּיו פן יְּ ַקל ְּל ָּך וְּ ָּ
ְמי ֶ
בלשון חז"ל נוצר מן המילה ַעיִ ן הפועל ִעיֵּן לציון התבוננות מעמיקה .עוד נוצר בה
יע מן המילה א ְּצ ַבע ,ובימינו הורחב שימושו להצבעה בפתקים
הפועל ִה ְצ ִב ַ
בקלפי ,להצבעה אלקטרונית ועוד .פועל אחר הגזור מאיבר גוף הוא ָע ַקב –
הלך בעקבות מישהו – מן ָּע ֵּקב (בתנ"ך ָּע ַקב פירושו 'רימה') .האף
ָחר,
והנחיריים תרמו לעברית את הפועל ָאנַף ( ָּרגַז) ואת הפועל נ ַ
והעברית החדשה העשירה את הרשימה בפועל ִה ְכ ִריס –
השמין ,העלה ָּכ ֵּרס ,ובצמד ִמ ְר ֵּפק ו ִה ְת ַמ ְר ֵּפק – נדחף
בעזרת מרפקיו.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
32
החכם עיניו בראשו
הקשר בין ראייה לחכמה מובע בצורה מפורשת בפסוק הנודע מקהלתֶ " :ה ָח ָכם ֵעינָיו ְּברֹאׁשֹו וְ ַה ְכ ִסיל ַבח ֶֹש ְך
הֹול ְך" (ב ,יד) .קשר זה קיים בלשונות רבות .לדוגמה :המילה היוונית ideinומקבילתה הלטינית – videre
ֵ
פירושן 'לראות' וגם 'לדעת' ,ובאנגלית אומרים " "I seeבמשמעות 'אני מבין'.
ֵיכם
הידיעה הראשונה של האדם מתוארת כפקיחת עינייםִ " :כי י ֵֹד ַע ֱאל ִֹהים ִכי ְביֹום ֲא ָכ ְל ֶכם ִמ ֶמּנּו ִוְּנ ְּפ ְּקחּו ֵעינ ֶ
ֲלה ְת ֵאנָה ַו ַיעֲׂשּו
ֺמם ֵהם וַיִ ְת ְפרּו ע ֵ
ֵדעּו ִכי ֵעיר ִ
ֵיהם ַוי ְּ
ָרעַ ...ו ִת ָפ ַק ְּחנָה ֵעינֵי ְשנ ֶ
יתם ֵכאל ִֹהים י ְֹּד ֵעי טֹוב ו ָ
וִ ְהיִ ֶ
ָל ֶהם ֲחגֹרֹת" (בראשית ג ,ה–ז).
הפועל ָרָאה עצמו משמש גם לראייה שכלית :הבנה ,ידיעה ,הערכה נכונה ,חשיבה .למשל:
ַפ ֵשנּו וְ לֹא ֵת ָדע" (ישעיהו נח ,ג).
ית ִעּנִ ינּו נ ְ
" ָל ָמה ַצ ְמנּו וְ לֹא ָר ִא ָ
גם כמה ניבים קושרים את הראייה לפעולה שכלית:
ַטחּו עיניו ֵמ ְּראֹות – 'לא הבחין במתרחש' 'לא העריך נכון את המציאות' (על פי ישעיהו
ֵיהם ֵמ ַה ְׂש ִכיל ִלב ָֹתם");
ָבינּו ִכי ַטח ֵמ ְראֹות ֵעינ ֶ
ָדעּו וְ לֹא י ִ
מד ,יח" :לֹא י ְ
צא וראה ,בוא וראה – 'שים לב'' ,תן דעתך' (מלשון חז"ל);
הרחיק ְּראֹות – 'ראה למרחוק'' ,העריך נכון את הצפוי' (על פי לשונות אירופה).
אחד השורשים המגלמים את שתי המשמעויות הוא השורש בין .במשמעות של ראייה יש לנו הפועל
מּובן .בתנ"ך
ותֹובנָה וכמובן הצירוף ַכ ָ
ָ
ִה ְתבֹונֵן ובמשמעות של חכמה הפועל ֵה ִבין וכן נָבֹוןְ ,תבּונָהִ ,בינָה
ָדעַ ,ע ִמי לֹא
ַחמֹור ֵאבּוס ְב ָע ָליו ,יִ ְׂש ָר ֵאל לֹא י ַ
הפועל ִה ְתבֹונֵן משמש גם במשמעות של הבנהָ " :י ַדע שֹור קֹנֵהּו ,ו ֲ
ִה ְּתבֹונָן" (ישעיהו א ,ג).
וה ְס ַת ֵכל מכאן.
וה ְׂש ָכ ָלה מכאן ִ
שורש נוסף הנושא את שתי המשמעויות הללו הוא ׂשכל/סכלֵׂ :ש ֶכלַ ,מ ְׂש ִכיל ַ
הפועל ִה ְס ַת ֵכל – הגזור מן ֵׂש ֶכל – מוכר לנו מן הארמית של המקראִ :מ ְׂש ַת ֵכל (דניאל ז ,ח) .לעברית הוא חדר
בתקופת חז"ל בהשפעת הארמית שבה הוא פועל רגיל .הכתיב בסמ"ך הוא כדרך לשון חכמים במילים רבות
(אירוסין ,תפיסה ועוד) .נעיר כי לצד המילים מן השורש הזה המביעות חכמה יש מילים המביעות את ההפך:
ָס ָכלִ ,ס ְכלּות .ואולם מבחינה היסטורית ייתכן שמדובר בשני שורשים נבדלים.
ומיהו פיקח? מי שעיניו פקוחות ממש ,ההפך מן עיוור ,ומי שעיניו פקוחות במשמעות מושאלת ,כלומר חכם.
הנה שני פסוקים המלמדים על ההקבלה" :וְ ש ַֹחד לֹא ִת ָקח ִכי ַהש ַֹחד יְ ַעּוֵר ִפ ְּק ִחים( "...שמות כג ,ח);
"וְ לֹא ִת ַקח ש ַֹחד ִכי ַהש ַֹחד יְ ַעּוֵר ֵעינֵי ֲח ָכ ִמים( "...דברים טז ,יט).
רֹואה וחֹוזֶה; שלושתם
הראייה קשורה לא רק לחכמה השכלית אלא גם לחכמה הנבואית .לכן הנביא נקרא גם ֶ
מּואל
תּובים ַעל ִד ְב ֵרי ְש ֵ
ַאחרֹנִ ים ִהּנָם ְכ ִ
התכנסו בפסוק אחד בדברי הימים " :וְ ִד ְב ֵרי ָדוִ יד ַה ֶמ ֶל ְך ָה ִראשֹנִ ים וְ ָה ֲ
מראה שרואה הנביא ,ומכאן גם דבר
ֶ
ָביא וְ ַעל ִד ְב ֵרי גָד ַהחֹזֶה" (א כט ,כט)ָ .חזֹון הוא
ָתן ַהנ ִ
ָהר ֶֹאה וְ ַעל ִד ְב ֵרי נ ָ
אידאלית של אדם ,של ארגון או של חברה.
הנביא .ובימינו חזון הוא שאיפה ֵ
ּוב ֵאין ַד ַעת ֶת ֱח ַסר ָח ְכ ָמה" (ג ,כה).
ֶח ַסר אֹורְ ,
נסיים בפסוק ממשלי בן סיראְ " :ב ֵאין ִאישֹון י ֱ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
42
עם הפנים קדימה
לעת העתיקה אנו קוראים ימי ֶק ֶדם ולהתפתחויות שהעת החדשה מביאה עמה אנו קוראים ִק ְד ָמה .אדם שחי
הפ ֵרה-היסטורית מכונה בפינו האדם ה ַק ְדמֹון ,ואדם נאור במיוחד נחשב לאדם ִמ ְת ַק ֵּדם .הא כיצד?
בתקופה ְּ
המשמעות המקורית של המילה ֶק ֶדם היא 'לפנים'' ,ההפך מן אחור' .שמותיהם העתיקים של הכיוונים נולדו
מנקודת ראותו של אדם המביט אל כיוון זריחת השמש .לכן נקרא צד מזרח ֶק ֶדם או ָק ִדים ,צד מערב ָאחֹור,
צד צפון ְּשמֹאל ,וצד דרום ימין או ֵתימן .הים הקדמוני הנזכר בתנ"ך הוא ים המלח שבמזרח ,והים האחרון
הוא הים התיכון שבמערב.
אך השורש קד"ם משמש לא רק בתחום הגאוגרפי ,אלא גם בתחום הזמן .מילים רבות הגזורות ממנו מציינות
דברים שהיו בעבר או דברים הבאים לפני דברים אחרים ,כלומר בהתחלהָ :קדּום ,קֹ ֶדם כֹלַ ,ק ְדמֹוןֺ ,מ ְק ָדם
ועוד .שימוש זה מבוסס כנראה על התפיסה העתיקה שראתה את העבר כדבר שנמצא לפנים משום שהוא גלוי
ואפשר לראותו ,ואת העתיד כדבר שנמצא מאחור משום שהוא סמוי מן העין .ואכן ,השורש אח"ר משמש
לעתים לתיאור העתידְ :מ ֺא ָחרַ ,אחרֹון וכמובן – ַאח ִרית ַה ָי ִמים.
גם בארמית השורש קד"ם משמש במשמעות של עבר והתחלה ,כגון בביטוי ִמ ַק ְד ַמת ְדנָא שפירושו המקורי
'לפני כן' וכיום משמש במשמעות 'מימי קדם'' ,מן העבר הרחוק' .בארמית הבבלית נוצרה מן השורש קד"ם
הצורה ַקמא בהבלעת הדל"ת .מכאן שמה של המסכת הראשונה משלוש המסכתות במשנה ובתלמוד העוסקות
בדיני נזיקיןָ :ב ָבא ַק ָמא – '(ה) ַשער (ה)ראשון' .ובעברית החדשה נוצרה המילה ַק ָמ ִאי שפירושה קדום ,ראשוני.
כפי שראינו ,בלשוננו היום השורש קד"ם משמש גם במשמעות הפוכה – לציון דברים המאוחרים בזמן – כגון
במילים ִמ ְת ַק ֵּדם ו ִק ְד ָמה (חידושו של אליעזר בן-יהודה) .מילים אלו נוצרו מנקודת מבט שונה :הסתכלות
לכיוון שאליו צועדים בציר הזמן .בדומה לכך גם המילה ְל ָפ ִנים משמשת בשתי ההוראות" :מה שעומד לפנינו"
מתייחס לעתיד ,ואילו ְל ָפ ִנים פירושו 'בעבר' ובעיקר 'בעבר הרחוק'.
ואולם גם בעברית החדשה שימושיו העיקריים של השורש קד"ם הם במשמעות
של עבר והתחלה ,ולא רק במילים שירשנו מימי קדם .הנה כמה דוגמאות:
ְק ַדם – -תחילית שנתחדשה על פי קדם הארמית ('לפני') ומשמשת חלופה
לתחילית הלועזית ' :pre-קדם-היסטורי'' ,קדם-צבאי' ועוד;
ַת ְק ִדים – מקרה שהיה ומשמש דוגמה למקרים דומים בעתיד (חידושו של
איתמר בן אב"י);
ִקד ֶֹמת – תוספת הבאה בראש מספר או מילה;
ִמ ְק ָד ָמה – תשלום שניתן מראש.
נסיים בשניים מחידושיה של האקדמיה ללשון העברית משורש זה:
ְק ִדימֹון ( ְּפרֹומֹו) – פרסומת הבנויה מקטעים הנותנים טעימה מסרט או
משדר שיוצגו בקרוב;
כמ ַתא ֵבן לפני סעודה.
ַאפריטיף) – משקה כהיל שנוהגים לשתות ְּ
ֶא ְק ָדם ( ֵ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
25
איך מקטינים בעברית?
כשחיפשה האקדמיה חלופה עברית ל SMS-עלתה כמתבקש המילה ִמ ְסרֹון' ,מסר קטן' (= .)short messageמונח זה
מצטרף לעוד מונחים שנוצרו בשלל דרכי ההקטנה שהעברית מעמידה לרשותנו.
במ ְסרֹון .כך גם ַמ ְגבֹוןַ ,תּנּורֹון (טוסטר-אובן) ,יְ צּורֹון
מנגנון הקטנה אחד הוא הוספת סיומת ,כמו הסיומת ֹון שראינו ִ
גּובית (טוקבק) ַכ ִפיתְ ,מלֹונִ ית (מוטל) ,ובמונחי אנטומיה
(מיקרואורגניזם) .סיומת נוספת היא הסיומת ית ,כגון במילים ְת ִ
ומ ָש ִאית
ַק ְרנִ יתִ ,ר ְש ִתית .אבל הסיומות האלה לא תמיד מציינות הקטנהִ :מּלֹון הוא אוסף של מילים ולא מילה קטנהַ ,
אינה משא קטן אלא כלי רכב גדול.
מנגנון הקטנה אחר הוא הכפלה של אות או הברה מסוף המילה .למשלֶ :ח ְל ִקיק (חלק זעיר ,למשל אלקטרון)ַ ,ס ְמ ִליל
ּבּובית.
ַק ִ
גּופיף ונ ְ
עורק דק)ִ ,
עֹור ִקיק ( ֵ
ילית (חרק קטן המאיר כגחלת)ְ ,
ַח ִל ִ
(לוגו ,סמל קטן)ַ ,ע ְל ַעל (חלק מעלה מורכב) ,ג ְ
מּומיָ ,מ ִריר ,ובצבעים:
ההקטנה רווחת בשמות תואר ,בעיקר על ידי הכפלה ,כגון ְש ַמנְ ַמן (ובנקבה ְש ַמנְ מֹנֶת)ֲ ,ח ַמ ְצ ַמץַ ,ע ְג ִ
ַר ִזירָ ,ד ִגיג; דֺּבֹוןִ ,פילֹון; ויש
רּורי .לציון בעל חיים קטן או גורְ :כ ַל ְב ַלבְ ,ש ַפנְ ַפןֲ ,ח ַת ְלתּולֲ ,חז ְ
ַאפ ִ
ְצ ַה ְב ַהבֲ ,א ַפ ְר ַפר וגם ְ
המגדילים עשות ומקטינים בהקטנה כפולהְ :דגיגון ,פילפילון .הקטנה יש גם בשמות עצם אחרים:
בהכפלה – ַש ְב ִריר (שבר קטן)ְ ,ז ַקנְ ַקן (זקן קטן); בסיומת – ִס ְפרֹוןִ ,טפֹנֶת (סיומת –ֹנֶת ,צורת נקבה
של ֹון); בהקטנה כפולה – ִט ְפ ִטפֹנֶת (בלשון הדיבור).
וא ַד ְמ ַדם ,מציינות הקטנה
אין זה מובן מאליו שמילים שיש בהן הכפלה של אותיות ,כגון יְ ַר ְק ַרק ֲ
דווקא .הרי הכפלה מתאימה יותר לציון ריבוי והגברה ,וכך הוא בצירופים 'קלי קלות',
'אט אט' ועוד .ואמנם במדרש פירשו חכמים את המילים המקראיות ֲא ַד ְמ ַדם ויְ ַר ְק ַרק
"אדום שבאדומים" ו"ירוק שבירוקים" (ספרא ,תזריע) .אבל בימי הביניים יש
בח ַל ְק ַלק במשמעות
פרשנים ומדקדקים שפירשו מילים אלו 'אדום בהיר'' ,ירוק בהיר' .גם בעברית שלנו יש המשתמשים ֲ
הפיָה מן המקרא הם בלי ספק יפים מאוד .הגברה יש גם בתארים המציינים
ַפיּוף מן העגה ובת זוגו היְ ֵפ ִ
' ָח ָלק מאוד' ,והי ְ
תכונה "מוקטנת" ,כגון ְק ַטנְ ַטן (קטן מאוד)ֲ ,ח ַל ְשלּושָ ,ד ִקיק ו ָק ִליל .ויש שהמילים בעלות ההכפלה מעשירות את אוצר
מּומי.
וע ְר ִ
המילים ללא משמעות מובהקת של הקטנה או הגדלה ,כגון ַפעֲלּול ַ
אמצעי ההקטנה אינם באים למלא רק צורך של מינוח ותיאור ,אלא הם גם דרך להבעת חיבה או להבעת זלזול .בלשון
ילים שבתנ"ך (במקום ֵא ִלים) היא
חיבה נוכל לומר 'ילדון' ו'חמדמוד' ,ובלשון זלזול 'פקידון' ו'גברבר' .גם המילה ֱא ִל ִ
לדעת רבים לשון גנאי.
השימוש הנרחב בדרכי ההקטנה בעברית החדשה מיוחס להשפעת היידיש ,הרוסית והלדינו .השפעה זו ניכרת גם
בשאילת צורני הקטנה וחיבה מלשונות אלו כצורתם ,כגון אימאלה (מיידיש) ,חמורצ'יק (מרוסית) ,חמוריקו (מלדינו).
בס ְפרו למלכה על היצור
לסיום נתבשם מן ההקטנות היצירתיות ששם אברהם שלונסקי בפי המשרת ַ
המוזר שראו עיניו ,הלוא הוא עוץ לי גוץ לי:
ּומ ָס ִביב
דֹול ֶקתִ ,
נִ ְז ַד ֵמן ִלי ֵּביתֹון ְק ַטנְ טֹן ֶכ ֶנגֶד ֵעינַיַ ,זעֲטּוט ָכזֶהַ ,פעֲטּוט ָכזֶהַּ ,ביִ ת – ַכזַיִ ת! ִמ ֶּנגֶד לֹו ְמדּורֹנֶת ֶ
ָאכן ַּב ְרנָשֹון ְק ַטנְ טֹןִ ,אישֹוןְ -פ ִזיזֹון ָכזֶה,
ֲל ְבלּוב ָכזֶהַ ,זעֲרּור ָכזֶהֵ ...
ַל ְמדּורֹנֶת ְמ ַכ ְר ֵכר לֹו ֵאיזֶה ַּב ְרנָשֹון ,וְ הּוא ע ַ
ַמ ְצ ִחיקֹון ָכזֶה...
http://hebrew-academy.huji.ac.il
62
מרבים בשמחה
העברית עשירה למדיי באוצר מילותיה בתחום השמחה .עושר זה בא לידי ביטוי באבות דרבי נתן" :עשרה
שמות נקראת שמחה ,אלו הן :ששון ,שמחה ,גילה ,רינה ,דיצה ,צהלה ,עליזה ,חדוה ,תפארת ,עליצה" (פרק
לד) .שש מן המילים האלה באות גם בברכה השביעית בשבע ברכות הנישואין..." :אשר ברא ששון ושמחה,
חתן וכלה ,גילה ,רינה ,דיצה וחדוָה ,אהבה ואחוָה ושלום ורעות".
נפתח כמובן ב ִׂש ְמ ָחה .מילים מן השורש שמ"ח רווחות מאוד כבר בתנ"ך – כמאתיים ושבעים מופעים .בפורים
ְש ְמ ָחה" (אסתר ט,
השמחה קשורה קשר הדוק ליין ,קשר המודגש במגילת אסתר" :וְ ָעשֹה אֹתֹו יֹום ִׂמ ְש ֶּתה ו ִׂ
ללשונות שמיות אחרות עולה כי
יז) ,שהרי כידוע "יַיִ ן יְ ַש ַמח ְל ַבב ֱאנֹוש" (תהלים קד ,טו) .מהשוואה
עדות למשמעות זו" :אֹור
ָש ַמח מציין ביסודו עלייה ושגשוג ,בדומה ל ָצ ַמח .גם בספר משלי יש
יקים ִׂי ְש ָמח וְ נֵר ְר ָש ִעים ִׂי ְד ָע ְך" (יג ,ט).
ַצ ִד ִ
מקצת מילות השמחה קשורות להשמעת קול .כך הוא הפועל
ָצ ַהל ,המציין בין השאר את קולו של הסוס .גם השורש רנ"ן מציין
השמעת קולות מסוגים שונים :אדם שהבריות ְמ ַר ְננֹות אחריו
הוא אדם שמפיצים שמועות נגדו ,והמילה ִׂרנָה יכולה לציין גם
יבה ְת ִׂפ ָל ִׂתי" (תהלים
ָתיַ ,ה ְק ִש ָ
תפילה וצעקהִ " :ש ְמ ָעה ֱאל ִֹהים ִׂרנ ִׂ
סא ,ב) .אך שימושם העיקרי של צהל ורנן היה לציון קולות של
שּושן
שמחה ,ומכאן הם קיבלו משמעות של שמחה גם בלי קשר להשמעת קול .במגילת אסתר נאמר" :וְ ָה ִעיר ָ
יֹוש ֶבת ִצּיֹון ִכי גָדֹול ְב ִק ְר ֵב ְך ְקדֹוש יִ ְש ָר ֵאל" (יב ,ו).
וְש ֵמ ָחה" (ח ,טו) ,ובישעיהוַ " :צ ֲה ִׂלי ָור ִֹׂני ֶ
ָצ ֲה ָלה ָ
מילות שמחה אחרות קשורות לתנועה .את ִׂגיל מקובל לקשור לפועל בערבית המציין סיבוב ולפועל באחת
יצה מציין בעברית ובלשונות שמיות נוספות
מלשונות אתיופיה המציין ריקודים ושירה .שורשה של המילה ִׂד ָ
גם קפיצה וניתור ,ויש הסוברים שהפועל ָשש – אביהם של ה ָמשֹוש וה ָששֹון – מציין ביסודו ריצה ותנועה של הגוף.
שמחה היא המילה ֶּח ְדוָה ,אשר חדרה ללשוננו מן הארמית .העליזּות והעליצּות שייכות גם הן לתחום
עוד מילה ֵ
השמחה ,ולדעת רבים מקורן בשורש יסודי אחד ,שכן העיצורים ז ו-צ קרובים בהגייתם ונוטים להתחלף
ִ
ָעק– ָצ ַעק.
ביניהם ,כגון בצמד ז ַ
שמות פרטיים רבים לקוחים מתחום השמחה – אם משום שההורים רוצים לבטא את שמחתם על הולדת
הילד ,אם משום שהם רוצים שהשם יהיה איחול לעתיד .כאלו הם השמות ששון ,שמחה ,עליזה ,דיצה ,חדווה,
גיל ,גילי ,גילה ו ָיגֵל .פורה במיוחד הוא השורש רנ"ן אשר ממנו נגזרו השמות רן ,רון ,ירון ,רונן ,רונית ,רוני,
רינה ,רינת ,רננה ועוד.
יש שהשמחה מובעת על ידי דימויים ומטפורות מתחומים אחרים .אחד מהם הוא תחום האור ,כפי שאפשר
ּקּודי ה' יְ ָש ִרים ְמ ַש ְמ ֵחי
ּוליִ ְש ֵרי ֵלב ִׂש ְמ ָחה" (צז ,יא)ִ " ,פ ֵ
ֺע ַל ַצ ִדיק ְ
ללמוד מן התקבולות בספר תהלים" :אֹור ָזר ַ
אֹורה
הּודים ָהיְ ָתה ָ
ירת ֵעינ ִָׂים" (יט ,ט) .כך כמובן גם בפסוק הידוע ממגילת אסתרַ " :לּיְ ִ
ֵלבִ ,מ ְצוַת ה' ָב ָרה ְמ ִׂא ַ
וִׂיקר" (ח ,טז) .כן תהיה לנו.
וְששֹן ָ
ְש ְמ ָחה ָ
ו ִׂ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
27
הכתר עולה לכותרות
בלשוננו היום אנו רגילים לומר שלמלכים ול ְמ ָלכֹות יש ֶכ ֶתר בראשם .בלשון המקרא רגילות בעניין זה המילים
ֲט ָרה ,ובעברית שלאחר המקרא יש גם ְּכ ִליל .ה ֶכ ֶתר נזכר בתנ"ך רק במגילת אסתר בצירוף 'כתר מלכות':
ֵנזֶר וע ָ
כתרה של אסתר וכתרה של ושתי ואפילו כתרו של הסוס המלכותי.
כֹות ֶרת.
משורש המילה ֶכ ֶתר יש בתנ"ך הפעלים ִכ ֵתר ו ִה ְּכ ִתיר ושם העצם ֶ
ָמן,
הפועל ִכ ֵתר פירושו ִה ִקיףָ ,ס ַבב .פועל זה נזכר כבר בתיאור המלחמה בבנימין בספר שופטיםִ " :כ ְּתרּו ֶאת ִבנְ י ִ
נּוחה ִה ְד ִריכֺהּו( "...כ ,מג) ,וכך משמש גם בימינו .מקובל שהמשמעות של הקפה וסיבוב היא
ִה ְר ִדיפֺהּוְ ,מ ָ
העומדת גם בבסיס המילה ֶכ ֶתר.
משמעות הפועל ִה ְּכ ִתיר בתנ"ך אינה ברורה כל צורכה; החל בלשון חכמים פירושו 'שם כתר בראש' ,ומכאן גם
'המליך' .ובימינו מכתירים לא רק מלכים אלא גם מנצחים בתחרויות ,בעלי תפקידים בכירים ועוד.
הפועל הסביל הוא ה ְּכ ַתר ,למשל 'היא הוכתרה לכלת התנ"ך'' ,המנהיג הבלתי מוכתר' וגם
'הניסוי הוכתר בהצלחה' – זכה כביכול בכתר של הצלחה .מוכתר במשמעות 'ראש כפר ערבי'
מקורו במילה הערבית ֺמ ְח' ַתאר (='נבחר') ,אך הוא קיבל אופי עברי בשל קרבתו בצליל ,בצורה
ובמשמעות ל'מוכתר' ,בעל הכתר ,בעברית.
כֹות ֶרת המקראית היא חלקו העליון והמקושט של עמוד אבן ,ככתוב" :וְ כ ָֹתרֹת ֲא ֶשר ַעל רֹאש
ה ֶ
שּושן" (מלכים א ז ,יט) .המילה משמשת במשמעות זו במונחי אדריכלות עד
ֲשה ַ
ּמּודים ַמע ֵׂ
ָה ַע ִ
כֹות ֶרת – קישוט כדורי שבראש הכותרת ,ובלשון ימינו
היום .מכאן הצירוף המקראי ג ַלת ַה ֶ
כֹות ֶרת ניתנו בראשית המאה העשרים
בהשאלה 'השיא'' ,החלק החשוב ביותר' .למילה ֶ
שתי משמעויות חדשות .האחת :כותרת הפרח – העשויה עלים צבעוניים (לא ירוקים) –
בהשראת המילה הגרמנית =( Kroneכתר) .השנייה :כותרת בראש ידיעה בעיתון או בראש
מאמר וכדומה – בהשראת הכותרת האדריכלית .כותרת זו נולדה – כמובא אצל ראובן סיוון –
במערכת עיתון "דבר" בעצה אחת בין העורך ברל כצנלסון לסופר והעיתונאי יצחק בן-דור .וממשמעות חדשה
כֹותר – שם של פרסום.
זו של 'כותרת' חודש במונחי הספרנות המונח ָ
נחזור ל ֶכ ֶתר .לא רק בראשיהם של בני אדם יש כתרים אלא גם בראשי אותיות" :בשעה שעלה משה למרום
ְמ ָצאֹו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות" (בבלי שבת פט ע"א) .כתרים אלו הם מעין קישוטים
הנוספים לאותיות מסוימות בכתיבת סת"ם .ושם נוסף להם :תגים ,שכן ָת ָגא הוא כתר בארמית.
הביטוי ָק ַשר כתרים משמש גם בהוראה מושאלת :הילל ,שיבח מאוד.
לסיום ,נקשור כתרים לכמה אותיות ולאסתר המלכה:
http://hebrew-academy.huji.ac.il
28
מכל מקום
רבים מן הניבים המשמשים בלשוננו לקוחים מן המקורות בכלל ומן התנ"ך בפרט .יש מהם המשמשים במשמעותם
המקורית ויש מהם שקיבלו משמעות חדשה .קבוצה מעניינת של ביטויים שחל בהם שינוי משמעות מבוססת על שמות
מקומות שהתנתקו מהקשרם הגאוגרפי והובנו כמילים כלליות ,מה שהעניק משמעות חדשה לביטוי כולו.
הגיעו לעמק השווה :עמק שווה הוא שמו של עמק באזור ירושלים .הוא נזכר בסיפור מלחמתו של אברהם במלכים:
ֵּצא ֶמ ֶלך סדֹם ִלק ָראתֹוֶ ...אל ֵע ֶמק ָשוֵה הּוא ֵּע ֶמק ַה ֶמ ֶלך" (בראשית יד ,יז) .מקור השם 'שווה' אינו ברור ,ואולם הוא
"וַי ֵּ
התקשר בתודעת הדוברים לשוויון ,ומכאן נולד הביטוי 'הגיעו לעמק השווה' במשמעות 'התפשרו'' ,השתוו' ,הגיעו
להסכמה'.
עד חרמה :בספר במדבר מסופר על אנשים מבני ישראל שהעפילו לעלות להר בניגוד להוראת משה וניגפו לפני אויביהם:
ֲמ ֵּל ִקי ו ַהכ ַנעֲנִ י ַהי ֵֹּשב ָב ָהר ַההּוא ַויַכּום ַויַכתּום ַעד ַה ָח ְר ָמה" (יד ,מה) .סיפור המעשה בא גם בספר דברים ,ושם
ֵּרד ָהע ָ
"וַי ֶ
נאמר " ַעד ָח ְר ָמה" (א ,מד) .כיום 'להכות עד חרמה'' ,לרדוף עד חרמה'' ,להילחם עד חרמה' וכדומה פירושם להביא
לחיסול סופי של אויב או תופעה .ואולם בסיפור המקראי הכוונה היא שהמרדף הגיע עד לעיר ָחר ָמה שבנגב .הפירוש
ההקשר המקראי של מלחמה ומרדף.
לח ֶרם ואולי גם על ֶ
החדש שניתן לביטוי מבוסס על שם העיר המתקשר ֵּ
לבוא חשבון :לאחר שכבשו ישראל את העיר חשבון שבעבר הירדן המזרחי ,נאמרַ " :על ֵּכן יֹאמרּו ַהמֹש ִלים בֹאּו ֶח ְשבֹון,
האמורים נקראים כאן לבוא אל העיר חשבון שנחרבה ולבנותה מחדש .בשל
ִת ָבנֶה ו ִתכֹונֵּן ִעיר ִסיחֹון" (במדבר כא ,כז)ֱ .
המוכרת מספר קהלת למשל) קיבל הביטוי ' ָבא חשבון' משמעות חדשהָ ' :ע ַרך
ֶ
הזהות בין ֶחשבֹון העיר והמילה ֶחשבֹון (
חשבון'' ,סיכם את הדברים' ובימינו אף 'נקם במישהו ,התחשבן אתו'.
נּוחה
ָמןִ ,הר ִדיפֺהּוְ ,מ ָ
הדריך את מנוחתו :בתיאור מלחמתם של שבטי ישראל בשבט בנימין נאמרִ " :כתרּו ֶאת ִבני ִ
ִה ְד ִריכֺהּו( "...שופטים כ ,מג) .הביטוי 'מנוחה הדריכוהו' אינו ברור .יש המפרשים 'הדביקו אותו
במקום מגוריו' ,יש המפרשים 'רדפו אחריו עד אשר נח וחדל מלנוס' ,ויש הסוברים כי 'מנוחה'
הוא שם של מקום .כיום 'הדריך את מנוחתו' פירושו 'הטריד אותו'' ,לא נתן לו מנוח'.
המחלקֹות נזכר באחד מסיפורי המרדפים של שאול אחרי דוד:
סלע המחלוקת :סלע ַ
ַאח ֵּרי ָדוִ ד
ָשב ָשאּול ִמרדֹף ֲ
ָשיו ִמ ַצד ָה ָהר ִמזֶהַ ...וי ָ
ַאנ ָ
ֵּלך ָשאּול ִמ ַצד ָה ָהר ִמזֶה ו ָדוִד ו ֲ
"וַי ֶ
ֵּלך ִלק ַראת פ ִלש ִתים ַעל ֵּכן ָקראּו ַל ָמקֹום ַההּוא ֶס ַלע ַה ַמ ְח ְלקֹות" (שמואל א כג ,כו–כז).
וַי ֶ
ומפרשים שבמקום זה נחלקו ונפרדו דוד ואנשיו משאול ואנשיו .הצירוף המקראי
נשתנה ל' ֶס ַלע ַה ַמחל ֶֹקת' ,וכיום הוא משמש במשמעות מטפורית של נושא הריב,
העניין שעליו נחלקים.
ֶיה" (לא ,יד)ָ .ר ָמה
קול ברמה :בנבואתו הידועה של ירמיהו נאמר" :קֹול ְב ָר ָמה ִנ ְש ָמע נ ִהי ב ִכי ַתמרּו ִרים ָר ֵּחל מ ַב ָכה ַעל ָבנ ָ
שבפסוק זה היא ככל הנראה שם של עיר ,אולי עירו של שמואל שבנחלת אפרים .ואולם בימינו ביטויים דוגמת 'נשא קולו
ברמה' 'השמיע קול ברמה' משמשים במשמעות 'השמיע דבריו בקול רם' ומכאן 'הביע מחאתו ברבים'.
http://hebrew-academy.huji.ac.il
92
שורשים נודדים
האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו
ֵדה מן נדנ"ד; נִ ּדּוי מן נד"י (נד"ה) .אך לכולם
ַדנ ָ
נֹודד מן נד"ד ,נ ְ
שייכת לשורש אחרַ :ניָד מן השורש נו"דֵ ,
משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות בסיסית של תנועה והתרחקות.
נדד
נֹוד ֶדת ִמן ִקמָּה ֵכן
ָדד מציין מעבר ממקום למקום ,ההפך מהתיישבות של קבע במקום אחדְ " :כ ִצּפֹור ֶ
הפועל נ ַ
נֹודד ִמ ְםקֹומֹו" (משלי כז ,ח) .ולא רק בני אדם מרחיקים נדוד :יש 'עופות נודדים' ו'חולות נודדים'.
ִאיׁש ֵ
ָדד קשור קשר עז לשינה ,או ליתר דיוק לחוסר שינה :אחשוורוש מתקשה לישון
הפועל נ ַ
ָד ָדה ְׁשנַת ַה ֶם ֶל ְך" .דבר
אחרי הפגישה הראשונה עם אסתר והמןַ " :ב ַליְ ָלה ַההּוא נ ְ
ָדר,
המטריד אותנו מאוד ַמ ִּדיד שינה מעינינו (כיום רווח יותר ' ַמ ִּדיר שינה' מלשון נ ַ
כלומר אסר על עצמו ,ומכאן ָמנַע ,הרחיק) .איוב ביטא את קשיי השינה שלו במילים:
דּודים,
ָׁשף [=עד סוף הלילה]" (ז ,ד) .מכאן ירשה העברית את המילה ְנ ִּ
ֲדי נ ֶ
ֺדים ע ֵ
"וְ ָש ַב ְע ִתי נְ ד ִ
ומימי הביניים משמעותה התרחבה לציון מצב של נדידה .כך הצטרפו אל 'נדודי השינה' –
'נדודי ישראל במדבר'' ,מקל נדודים' ו' ְש ַבע נדודים'.
נוד
אדם המרבה לנדוד הוא ַנּוָד ,ומכשיר שאפשר לטלטל אותו ממקום למקום הוא מכשיר ַניָד:
מחשב ניידֶ ,החסן נייד ("דיסק און קי") ,מחסום נייד .החילופים בין ו ל-י רגילים בשורשים כאלה (השוו חּוט
ורּוָק) ,וכאן החילופים נוצלו ליצירת שתי מילים שונות מן השורש נו"ד (ני"ד) באותו משקל.
וחיָטֵ ,ריק ַ
ַ
ֶּדת לציון 'משמר נודד'' ,פטרול' ,וכיום כלי רכב למשימה מיוחדת :ניידת
בעקבות ַניָד חודשה המילה נַי ֶּ
משטרה ,ניידת טיפול נמרץ ועוד .מן התלמוד ירשנו את הביטוי הארמי ִּנ ְכ ֵסי ְד ָלא נ ְָי ֵדי (בראשי תיבות :נדל"ן) –
נּודה וממנה
מקרקעין ,נכסים הקבועים במקומם ,ההפך מן ִמ ַט ְל ְט ִלין .מילים אחרות מן השורש נו"ד הן ְת ָ
נּוד ִּתיּות (בשוק ההון) ו ִּניד – תנועה קלה ,כגון 'ניד שפתיים' (על פי איוב טז ,ה)' ,ניד ראש'' ,ניד עפעף'.
נּוד ִּתיְ ,ת ָ
ְת ָ
הפעלים נָד (בבניין קל) ו ֵה ִּניד (בבניין הפעיל) מצויים בלשוננו בעיקר בצירופים :נָע ָונָד (על פי דברי ה' לקין" :נָע
ָארץ"); נָד בראשוֵ ,הנִ יד בראשו ,ומכאן גם ְמנֹוד ראשָ .לנּוד למישהו פירושו להניע בראש להבעת
ָונָד ִת ְהיֶה ָב ֶ
ַחמּו אֹתֹו ַעל ָכל ָה ָר ָעה ֲא ֶׁשר ֵה ִביא ה' ָע ָליו" (מב ,יא).
השתתפות בצער ,כפי שנאמר על איובַ " :ו ָינֺדּו לֹו וַיְ נ ֲ
נדנד
ַדנֵד נוצרו בלשון חכמים והם מציינים תזוזה וטלטול .מהם חודשה כבר בסוף המאה
הפעלים ִּנ ְדנֵד ו ִּה ְתנ ְ
ֵדה .משמעות נוספת קיבלו הפועל ִּנ ְדנֵד ושם הפעולה ִּנ ְדנּוד בלשון הדיבור :הטרדה
ַדנ ָ
התשע-עשרה המילה נ ְ
חוזרת ונשנית – בהשפעת המילה נודניק (מיידיש ,כנראה בלי קשר לשורש העברי).
ָטף
תופעה זו של שורשים אחים הקרובים באותיותיהם ובמשמעותם נפוצה למדיי בשורשים מן הגזרות ,כגון נ ַ
ומ ְט ֶּפה (מן טפ"י) .וכך פעלים כמו ִׁשיֵף
(מגזרת פ"נ)ִ ,ט ְפ ֵטף (שורש מרובע המבוסס על הכפלה)ִ ,ט ָּפה (מן טפ"ף) ַ
ָצץ ונִ ְצנֵץ ועוד ועוד נודדים ומתנדנדים בין הגזרות.
ור ַקק ,נ ַ
ָרק ָ
וׁשגַג ,י ַ
וׁש ְפ ֵׁשףָׁ ,שגָה ָ
ִ
http://hebrew-academy.huji.ac.il
© Copyright 2024