0242 ביולי 41 עד 7 מסע זיכרון והנצחה לקוריץ
מסע זיכרון והנצחה לקוריץ 7עד 41ביולי 0242 יגאל הרפז (עדכון )07-7-42 אחי דניאל ואני הצטרפנו לקבוצה שאורגנה ע"י ארגון יוצאי קוריץ לנסיעה לאוקראינה ,בכדי להכיר את סביבת בית אבא ובכדי להתקרב ,במידת האפשר ,אל קורות בני משפחתנו שניספו בשואה. תמונת משפחתי שנספתה בשואה מבוא :סיפורו של אבא (מתוך זיכרונות אישיים שכתבתי) אבא ,פנחס גולדברג נולד בשנת 0011להוריו ,ברוך [בן יחיאל] ואסתר [לבית וייסברג] ,בעיירה קוריץ בפלך ווהלין באוקראינה .הוא נקרא על שם הרב החסידי המפורסם פנחס מקוריץ .סבא ברוך, היה הגובה של מיסי הקהילה ובעל מפעל לסבון .בבית החרושת היו תנורים שמת לעת היה צורך לפרקם ולבנותם מחדש .שם רכש אבא את מיומנותו בבניית קמינים .כמו כן ,היו לסבא ברוך עגלות וסוסים ששימשו להובלת סחורות ועצי הסקה ושם למד פנחס בנו ,לרכוב .לאחר מלחמת העולם הראשונה ,סופח האזור לפולניה על -פי "הסכם ברסק-ליטובסק" והפולנים נהגו ביהודים ביד קשה. אבא וחבריו התארגנו והתגוננו לא פעם ,על מנת להדוף בכוח את הפורעים האוקראינים שהתנכלו ליהודים. בן עשרים יצא פנחס מבית הוריו עם קבוצת חלוצים ציונים מקוריץ והסביבה שעלתה לארץ ישראל. הם נדדו מווארשה ליוגוסלביה ולאיטליה ,שם אזל כספם .בכדי להתפרנס ,עלו על אנייה יוונית שהפליגה בין ברינדיזי [איטליה] לספליט [יוגוסלביה] ועבדו כסבלים בפריקה וטעינה של סחורות ,כך 1 הצליחו להתקיים ולכסות את הוצאות ההפלגה לפלסטינה עד שהגיעו ליפו באוניה בשם "אודין" בשנת ,0091לאחר כ – 011ימי מסע. בני משפחתו של פנחס שנשארו בקוריץ היו :הוריו ,ברוך ואסתר [לבית וויסברג] ,אחיו יחיאל (אשתו רבקה לבית ציקמן ובנם בומה) ואחיותיו ,רחל (קנטור) ,הינדה ובעלה מיכאל קופרמן עם שני ילדיהם) ,חיה (קנט עם בעלה ובנם) ובלה – בבה עם ברל .הדודים והדודות – אברהם ,גינה ושרה ,דינה אברבוך ובני משפחה אחרים שלא יצאו מקוריץ ,כולם נספו בשואה ,במהלך פרעות בקהילה היהודית בקוריץ שהתקיימו בחג השבועות בשנת .0099חיה הייתה האחות היחידה של אבא שעלתה לארץ בשנת 0091בעקבותיו ,החלה ללמוד בבית ספר לאחיות וולך ,אך תנאי החיים בארץ היו קשים לה מדיי ובשנת 0091היא חזרה לבית הוריה בקוריץ ,נישאה ,ילדה בן בשנת 0090וכמו כל היתר ,גם היא ומשפחתה נספו .רק ישקה קנטור ,בנה של רחל אחותו של אבא ,אשר ברח ליערות, נדד מזרחה עד לקוקז ,הצליח לשרוד ובתום מלחמת העולם ,חזר לקוריץ וראה את החורבן .הוא המשיך בנדודיו ,עד שהגיע לאיטליה ושם נזכר בדודו פנחס ,שנסע לארץ ישראל שנים לפני שנולד. מכיוון שמעולם לא הכירו ,הוא הצטלם ושלח לארץ את תמונתו בתור גלוית דואר ,עליה רשם: .Pinchas Goldberg, Palestineהודות ליעילותו של דואר המנדט הבריטי בארץ ישראל ,הגיעה הגלויה לביתנו וכך נוצר הקשר עם הניצול היחיד ממשפחתו של אבא .ישקה עלה לארץ בשנת ,0091 שרת בצה"ל וחי בנתניה עד עצם היום הזה. בשנת 0099נסעה אמא עם בתה רותי (בת שבע) ובנה דני (בן ארבע וחצי) לבקור של 1חודשים בבית הוריה במריאמפול ,ליטא .אחת מתוצאות הביקור הייתה ,שרוב בני משפחת אמא הקרובה עזבו את ליטא ולא נספו בשואה ,למעט דוד אחד שלנו ומשפחתו (אליהו) ,שנרצחו ע"י הגרמנים בדרום ליטא .שישה חודשים נוספים הם בילו בקוריץ ,אך ביקור זה לדאבון הלב לא סייע לשכנע את משפחת אבא לעזוב את בתיהם לפני המלחמה וכאמור הם נספו ,למרות שנשלחו אליהם סרטיפיקטים. אבא נמנה על קבוצת חלוצים בשם "אחווה" ,שסללה את הכבישים הראשונים בין עפולה לנצרת ,מצמח לטבריה ואת כביש חיפה – ג'דה .אחר כך עברה הקבוצה לבניית בתים בשכונת בית הכרם בירושלים. הוא הצטרף לארגון ה"הגנה" והשתתף בהגנה על יהודי העיר העתיקה במאורעות .0090בהיותו פועל מצטיין ,תמיד השיג עבודה .אף שהיה בסך הכל פועל בניין פשוט ,כאשר נוסדה "הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל" ,הצטרף אליה וקיבל כרטיס חבר מספר .09את אמא מרים פגש ב 0 -במאי ,0099בכינוס שנערך בקולנוע ציון ,שם שימש החלוץ הצעיר כסדרן. חורבן קוריץ – עיר הולדתו של אבא קשה לתאר את המתח ,הדאגה והסבל של אבא ואימא ,במשך שש שנות מלחמת העולם .שנים עקרות מקשר או מידע כלשהו על הורי אבא ,אחיו אחיותיו וקרובי משפחה אחרים שהיו בקוריץ ובמקומות אחרים באירופה .כילד חשתי שקיים עצב כבד בבית ,אשר הלך והתעצם ככל שהגיעו הידיעות הקשות על השואה. 2 יום אחד ,נסעו הורי למפגש של יוצאי קוריץ שנערך בתל אביב לרגל הגעתו לארץ של ניצול בן עירם. האיש ,משה גילדנמן ,שכינויו היה “דיאדיא מישה” ,נמלט מהגטו בקוריץ ופיקד על יחידת פרטיזנים שלחמה ביערות נגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם .הוא תיעד בכתב את מאורעות המלחמה וביקש שיסייעו לו להוציא לאור ספר על חורבן קוריץ. אבא שמע מ"דיאדיא מישה" עדות מפורטת על השמדת משפחתו ולבו נשבר .באותו לילה ,התעוררתי לשמע קול של בכי חרישי וקורע לב .הייתה זו ,הפעם הראשונה בחיי ,ששמעתי את אבא בוכה .לימים, כאשר יצא לאור הספר" ,חורבן קוריץ" ,קרא בו אבא ללא הרף ועד יומו האחרון ,היה הספר מונח ליד מיטתו. 3 יומן מסע – יולי 0242 7ביולי – טיסת ארקיע לקייב ,סיור לילי קצר עם דני ,בסביבת מלון ,RUSשם התאכסנו .בקבוצה היו 82אנשים מהם 5בני קוריץ ניצולי השואה שהיו שם בשנות מלחמת העולם (יוכבד הלפרין ,יפה דמבסקי ,איזי קליינר ,אהרלה פיינר ולאה סורין) .רוב היתר הם בני הדור השני ,למעט שתי נכדותיו של איזי ,נציגות הדור השלישי[ .בלילה צפינו בתבוסת הגרמנים מול הספרדים ,הפעם זה היה בחצי הגמר במונדיאל בכדורגל]... 8ביולי – סיור מודרך בקייב היפהפיה ,עם נהר הדנייפר החוצה אותה ,בית הכנסת ,פסל שלום עליכם, מוזיאון המלחמה ,הבניינים ,הארמונות ,משרדי הממשלה ,הכנסיות ,הפארקים ,השדרות הרחבות והשפע חסר הפרופורציות של היפהפיות האוקראיניות .אגב ,המון מכוניות פאר ואחרות נעות בכבישים הרחבים הפנויים לתנועה הזורמת ,כי החנייה נעשית לא בשוליים אלא על המדרכות. יצאנו מקייב מערבה .היעד הראשון -ז'יטומיר ,עירו של חיים נחמן ביאליק .ביקרנו בבית הכנסת החרב וב"קרית עלומים" ,מוסד חינוכי לנוער של חב"ד ,בכפר ז'ריצ'אני ,בראשת הרב שלמה וילהלם וצוות של " 11שלוחים" .עם ערב הגענו לרובנו (באוקראינית ,)RIVNEשם התאכסנו במלון ,MIRאשר שימש לנו בסיס יציאה עד סוף המסע. 9ביולי – בדרכנו לקוריץ התרשמנו מרובנה הגדולה והמפותחת ,קוריץ היא עיירה -כפר ,שלא צעד והתפתח עם הזמן ,מיושן ולא מרשים .רק מעטים זיהו את בית ילדותם ,אנחנו לא מצאנו שום עקבות של בית סבא או של בית החרושת שהיה בחצרו .ביקרנו במוזיאון העירוני ,בו מוצב ארון עם ממצאי היהודים, נסענו אל אתר ההריגה קוזאק ,ביער ממערב לעיירה ,באתר הכפר וודניק (כפר פולני שנמחק ,בו נרצח אחיה של יוכבד) .ביקרנו בבית הקברות היהודי העתיק בקוריץ ,כל המצבות בו שוכבות ,פרט לשני קברי צדיקים שנמצאו ושוקמו ואלה יהוו מוקד משיכה לתיירות דתית .ירדנו למעיין ולנחל קורצ'יק החובק את העיירה. 42ביולי – נסיעה לעיר לוצק ביקור באתר הריגת והנצחת כ – 80,222יהודי העיר והסביבה ,בבית הכנסת (שכיום משמש כמועדון ספורט) ,במבצר העתיק המשוקם ,בגטו היהודי בעיר העתיקה (שם איתרה אסתר כתובות של בתי בני משפחתה שנספו) ובשוק .בערב ,במסעדה ברובנו ,הפתיעה הקבוצה את דני כשחגגו לו יומולדת 21והקרינו בטלוויזיה את ברכתה של נירה (בתו) שהוקלטה כבר בטיסה מהארץ[ .בלילה ראינו את נבחרת גרמניה מנצחת את אורוגוואי וזוכה במקום השלישי במונדיאל]. 44ביולי -נסיעה לכפר מז'יריץ' למצבת הזיכרון ,על ראש גבעה בבית הקברות היהודי המגודר בפאתי כפר פסטורלי ,אך המצבות שוכבות .מצפון צפינו אל ארמונו של הגרף פוטוצקי .לאחר אזכרה ,נסענו מזרחה לאנדרטת זיכרון ל 82חיילים הצבא האדום ,עם פסל של חייל צבוע בלבן .בין השמות מונצח שמו של חיים שלייפר ,אחיו של איש המוסד מוניה שפיר (סיפורו יסופר בהמשך) .האנדרטה הוקמה בחזית בית ספר שהיה בית אחוזתו של עשיר הכפר .בסמוך ,בפאתי הכפר נבירקוב ,נמצא גיא ההריגה של כ – 8,222יהודים מסביבת מז'יריץ' .בהמשך הדרך ,כ – 82ק"מ לכיוון צפון מזרח ,הגענו לכפר סוסנובה (שבעבר נקרא לודביפול) כפר הולדתו של אביו של מוטי אטשטיין ,שם פגשנו את ויקטור ,מי שהיה בעבר ראש הכפר .הגענו לבית ישן של אכר שבחצרו היה חפור מסתור לכ – 02יהודים שנרצחו שם בספטמבר 1128ע"י שוטרים אוקראינים ונקברו במקום .הם כוסו באדמה ומעליהם גידל האיכר תפוחי אדמה .רק בשנת 1110פגש מוניה שפיר ,בשעת אזכרה בישראל ,אשה ניצולה מכפר זה בשם נחמה ,אשר ידעה על מקום קבר האחים .מוניה שפיר הפעיל את קשריו וגרם לכך שהטלביזיה האוקראינית תסריט את חיילי הצבא האוקראיני חופרים את הקבר ,מוציאים את עצמות הנרצחים ומעבירים אותן לקבורה ביער ,בקבר אחים של כ – 8222יהודים שנרצחו שם ונקברו באתר הנצחה מטופח .אל אתר זה הוביל אותנו ויקטור. המשכנו כ – 82ק"מ צפונה מערבה ,לאורך נהר סלוץ ,לעיירה ברזנה לאנדרטת זיכרון הממוקמת בגן מוסד חינוכי[ .בלילה צפינו במשחק הגמר במונדיאל ,בו הביסה נבחרת ספרד את ההולנדים וזכתה באליפות העולם]. 4 12ביולי – ביקרנו בסוסנקי ,אתר ההריגה והקבורה של כ – 12,222יהודי רובנה .בהמשך הגענו ליער סוחובולה ,סמוך לקוריץ ,שם נמצא אתר הרצח והקבורה של 118הנרצחים הראשונים (ביניהם סבא ברוך) ושל כ – 802נרצחים נוספים .לפי עדותו של דיאדיא מישה ,ב 2-2-1121 -הגישו הגרמנים ליודנראט רשימה של 182איש שחוייבו להתייצב בבית בבושקביץ ,שם שכנה הז'נדרמריה .הם התייצבו, מילאו את שמותיהם ומקצועותיהם בטפסים .מהם הופרדו 8 :חשמלאים ,סנדלר אומן ,חייט ,אופה8 , נגרים ופועל ואת יתר ה 118העלו על משאיות ,כביכול לעבודה בזביל (נובוגרד-וולינסק) אך ליד הכפר פובצ'ין נצטוו לחפור בור ,אליו נורו והוטלו ,רק בשנת 1120זיהה איכר את מקום הקבורה ובין החללים זוהו בוודאות סבא ברוך גולדברג ואהרן קיפרבנד. 43ביולי – בדרך לקוריץ ,עצרנו בקוריסט ,כפר סמוך ,בו זיהתה יוכבד בתים שהיו שייכים ליהודים בני משפחתה .פגשנו זקנות שהכירו אותה כילדה .בקוריץ פגשנו את מושל המחוז ,אשר דאג לפתוח לנו את שער הקולחוז הנטוש ,כקילומטר מזרחית לבית החרושת לסוכר ,מאחוריו נמצא אתר הרצח והקבורה שיטני .מושל המחוז השתתף אתנו באזכרה ליד האנדרטה השמורה יפה .לפתע נפתחו ארובות השמיים, גם להן היה עצוב והן בכו והמטירו עלינו גשם שוטף .לאחר מכן הוזמנו ע"י המושל לכיבוד קל והרמת כוסית במועדון בעיירה והתפצלנו לסיורים אישיים בקוריץ ,שחלקם הונצחו ע"י דימה ושושי .את דני ואותי ריאיינו וצילמו במקום עליו עמד פעם בית סבא ,בפינה הדרום מערבית של השוק ,סמוך לכנסייה עם הכיפה הירוקה .ירדנו לנחל קורצ'יק למקום בו נהג אבא לשחות ,הלכנו מזרחה עד לגשר שהופצץ וגשר העץ הצר שמקימים התושבים מדי שנה לנוחיותם ,חתמנו את יום הביקור האחרון בקוריץ. 41ביולי – נפרדנו מרובנה ונסענו כ – 2שעות לקייב ,ישר לגיא ההריגה באבי יאר .בספטמבר 1121 נותרו בקייב הכבושה ע"י הנאצים כ – 02,222יהודים .ביום 82-1-1121פורסמה מודעה המחייבת את כל ה"יהודונים" להתייצב למחרת בבוקר עם כספם ,חפצי ערך ,מסמכים ובגדים חמים בצומת שני רחובות .מי שלא יעשה זאת יירה וכן גם יירה כל מי שינסה לבזוז רכוש יהודי .לכאורה גירוש .למעשה הם הוטעו ,הובלו בקבוצות קטנות ,כל חפציהם ולבושם נערמו והם נורו והושלכו לגיא .כ – 88,222יהודים נטבחו בתוך יומיים .בהמשך המלחמה נוספו אליהם כמה עשרות אלפים יהודים ,צוענים ,חולים ,חולי נפש ,שבויים סובייטיים ואחרים ,סה"כ כ 122,222 -קורבנות .הגרמנים כמובן ניסו לטשטש עקבות. בימי ברית המועצות ,עם השנים התקרבו השטחים הבנויים של קייב אל האתר ,הגשמים החלו לחשוף עצמות ,אך הרוסים ניסו להשתיק כל ניסיון לפרסם דבר ,לא עזרו מחאות הסופרים איליה ארנבורג וויקטור נקרסוב ,עד שבשנת 1101פירסם המשורר יבגני יבטושנקו את הפואמה "באבי יאר" .הסובייטים כעסו ועשו כל מאמץ לגנוז את הפואמה שגם הולחנה ליצירה סימפונית ורק בשנת 1192הסתיימה הקמת אנדרטה ענקית ומרשימה ,אותה ביקרנו – ללא כל ציון כי היו "גם" קורבנות יהודים .רק בשנת ,1111לאחר פירוק ברית המועצות ,הוצבה בסמוך לבניין הטלביזיה האנדרטה היהודית – המנורה. לסיכום :שבוע המסע החשוב ,הקשה ,המזעזע והמרגש הסתיים .קשה להאמין שכל זה היה שם תמיד, במרחק טיסה של פחות משלוש שעות מהבית. אבל ,לא יאומן ,משהו עמוק קרה לי .למרות שבמהלך יותר מ 00 -שנים למדתי הרבה מאד על השואה וזוועותיה ,רק כיום ,לאחר שצעדתי לראשונה בכמה מזירות ההתרחשויות ,אני מסוגל לחוש ,להתחבר ולהבין טוב יותר את משמעות האירועים הנוראים ,הבלתי נתפסים ,שתמיד האמנתי שהבנתי. 5
© Copyright 2024