‫בטאון "אנ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫"‬
‫ה‬
‫עמותה‬
‫הי‬
‫שראל‬
‫י‬
‫ת‬
‫לב‬
‫יוני ‪2010‬‬
‫הקול האנושי‬
‫גליון מס' ‪21‬‬
‫ריאו‬
‫ת‬
‫הנפ‬
‫ש‬
‫"אנשים"‬
‫האנשים‬
‫ש"עושים"‬
‫את העמותה‬
‫בטאון אנוש ‪ -‬העמותה הישראלית לבריאות הנפש יוצא לאור בחסותה האדיבה של חברת‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫דבר היו"ר‬
‫דבר היו"ר‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫אני מברך על הגיליון החגיגי של "הקול האנושי" היוצא בסימן‬
‫'אנשים'‪.‬‬
‫על פועלי למען העמותה כיו"ר בשבע השנים האחרונות‪ ,‬ועל‬
‫התנדבותי בתחום בריאות הנפש‪ ,‬בחרתי ליידע אתכם באמצעות‬
‫הכתבה שמתפרסמת בעמוד ‪.4‬‬
‫את מעורבותי בעמותה התחלתי בשנת ‪ ,1980‬לפני ‪ 30‬שנה‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1998/99‬בהיותו נגיד רוטרי ישראל בקשתי מטוביה לביא‬
‫ז"ל‪ ,‬אז יו"ר סניף אנוש רמת גן וחבר הוועד המנהל להקים בעמותת‬
‫אנוש את פורום סניפי אנוש המצויים בקשר עם מועדוני הרוטרי‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2000‬הצטרפתי כחבר לוועד המנהל ובשנת ‪ 2003‬התבקשתי‬
‫למלא את מקומו של יו"ר הוועד המנהל טוביה לביא ז"ל שנפל‬
‫למשכב ‪ -‬מאז אני מכהן בתפקיד זה‪.‬‬
‫סניף אנוש חולון שבו התחלתי את דרכי‪ ,‬ממשיך לפרוח בראשותו‬
‫של היו"ר נתן שרפמן כאשר סוד הצלחתו טמון בשיתוף הפעולה‬
‫המרבי בין המתנדבים ואנשי המקצוע‪ ,‬במתן מרכזיות לנפגע הנפש‬
‫ולמשפחתו ובקשר ההדוק עם הקהילה והמוסדות המקומיים‪.‬‬
‫אני ממשיך בכל מאודי לפעול כמתנדב לטובת אוכלוסיית נפגעי‬
‫הנפש בארץ ובעולם‪.‬‬
‫‬
‫שלכם‪,‬‬
‫יורם כהן‬
‫יו"ר‬
‫דבר המנכ"ל‬
‫דבר המנכ"ל‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫ארצית ‪ -‬תפקיד משמעותי שהינו בליבת ערכי הארגון‪ .‬הדס עובדת‬
‫בעמותה מזה ארבע שנים במהלכן ריכזה את המועדון חברתי בסניף‬
‫פרדס כץ‪ /‬בני ברק ומביאה איתה ניסיון מקצועי בשיקום והכרות‬
‫עם העמותה‪ .‬עיקרי תפקידה יכללו ניהול המערך‪ ,‬גיבוש נהלי עבודה‬
‫לקליטה‪ ,‬הכשרה‪ ,‬לווי‪ ,‬תמיכה ושימור המתנדבים בעמותה‪.‬‬
‫מיכל הולנדר מצטרפת להוביל את תחום גיוס המשאבים – מיכל‪,‬‬
‫עו"ד במקצועה שלאחר מספר שנות עבודה בתחום המשפטי בחרה‬
‫לעשות הסבה לעולם התוכן הערכי של המגזר השלישי‪ .‬מיכל תוביל‬
‫את העבודה עם תורמים וקרנות‪ ,‬תעמוד בקשר עם הסניפים לרכז את‬
‫הצרכים דורשי המשאבים ותמקצע את התחום‪.‬‬
‫הגיליון החגיגי "אנשים" משקף נאמנה את מקורות העוצמה מהם‬
‫שואב הארגון את כוחו וייחודו – האנשים שחלמו ומימשו‪ ,‬האנשים‬
‫שיצקו תכנים ופיתחו וגם אלו שהיום יוצרים את ההרכב הייחודי‬
‫שלנו‪ :‬אנשי הצוות והמתנדבים‪ ,‬המשפחות והמתמודדים‪.‬‬
‫בעת שאנו מדברים על האנשים שאיתנו – אני שמחה להציג מספר‬
‫עובדות חדשות שהצטרפו לתפקידים מובילים בעמותה‪ ,‬ואין לי ספק‬
‫שכל אחת מהן תוביל את הנושא שבאחריותה לגבהים‪:‬‬
‫רו"ח שרון בן‪-‬ישי הרפז נכנסה לתפקיד מנהלת הכספים של העמותה‪.‬‬
‫שרון מגיעה אלינו לאחר עבודה בבורסה ליהלומים ובמשרד יחסי‬
‫ציבור מוביל‪ ,‬לאחר שביקשה לשלב שתי אהבות שלה – עיסוק במגזר‬
‫השלישי ובעולם הכספים‪.‬‬
‫חגית קינן פינקלשטיין נכנסה לתפקיד מנהלת משאבי אנוש‪ .‬חגית‬
‫בעלת ניסיון עתיר שנים בתחום בחברות עסקיות מובילות ובחרה‬
‫לשנות את סביבת העבודה מהמגזר העסקי לחברתי‪.‬‬
‫בחודש האחרון הצטרפו אלינו גם הדס גלבוע לתפקיד רכזת מתנדבים‬
‫אני מאחלת לכולן הצלחה בתפקיד!‬
‫קריאה מהנה‪,‬‬
‫שלכם‪,‬‬
‫ד"ר הלה הדס‬
‫מנכ"ל‬
‫דבר המערכת‬
‫דבר המערכת‬
‫חברים יקרים‪,‬‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫הגיליון הזה הוא גיליון חגיגי ומיוחד‪ ,‬ומביא את סיפוריהם של‬
‫האנשים ש'עושים' את העמותה‪ :‬מתמודדים‪ ,‬מתנדבים‪ ,‬אנשי צוות‬
‫ובני משפחה‪ .‬זוהי רק 'טעימה' מתוך ים רחב ידיים של אנשים טובים‪,‬‬
‫מקסימים ומרגשים‪ ,‬שמניעים את גלגלי העמותה ב‪ 55 -‬הסניפים‬
‫שלנו‪ .‬ישנם עוד רבים רבים שסיפורם ראוי להיות מובא בין דפים‬
‫אלו‪ ,‬אך קצרה היריעה ואנחנו מקווים שיימצאו הזדמנויות נוספות‬
‫להוקיר את פועלם המבורך‪.‬‬
‫גיליון זה מופק בפעם הראשונה לא על ידי בלבד‪ ,‬אלא גם על ידי‬
‫שרון רגב‪ ,‬יד ימיני בחודשים האחרונים‪ ,‬שיצאה למסע של ראיונות ‪-‬‬
‫ומראיון לראיון חזרה עוד יותר נרגשת ועם ברק בעיניים‪ ,‬כולה נפעמת‬
‫מהעוצמות של האנשים המיוחדים שפגשה כדי להכין את הגיליון‬
‫שלפניכם‪ .‬אני שמחה להגיש לכם גיליון שכולו רגש‪ ,‬שניתן ללמוד דרך‬
‫הסיפורים המובאים בו הן על העמותה‪ ,‬הן על הפרויקטים הייחודיים‬
‫הנעשים בה והן על האנשים העושים אותה‪.‬‬
‫יצאתי לדרך מרתקת בשבילי אנוש‪ .‬פגשתי אנשים מיוחדים כל כך‬
‫והתרגשתי עד דמעות כל מפגש מחדש‪ .‬התרגשתי מכמויות עצומות‬
‫של טוב‪-‬לב‪ ,‬רגישות‪ ,‬יכולות נתינה שאין שני להן‪ .‬מדן ועד אילת או‬
‫יותר נכון מסניף קריית שמונה ועד סניף אילת יש לנו נציגים של‬
‫מתמודדים‪ ,‬אנשי צוות ומתנדבים שאין דומים להם‪ .‬אני מודה על‬
‫החוויה האנושית‪ .‬מודה לכל המרואיינים על שהסכימו לפתוח את‬
‫לבם וסיפורי החיים המרגשים שלהם בפניי‪ .‬ובתור עובדת העמותה‬
‫בעיקר נשארת עם תחושת גאווה על זה שאני חלק ממנה‪.‬‬
‫שרון רגב‪,‬‬
‫רכזת מועדון "מסריק" תל‪-‬אביב‬
‫ויחסי ציבור‬
‫בשמת אדמון‬
‫דוברת ומנהלת יחסי ציבור‬
‫הקול האנושי מס‘ ‪ ,21‬בטאון אנוש‪ ,‬העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫עורכת‪ :‬בשמת אדמון; עיצוב‪ :‬מירב גלנט ‪ ;M.B.G Design -‬דפוס‪ :‬אליניר ת“א‬
‫כתובת המערכת‪ :‬רחוב החרושת ‪ ,3‬ת‪.‬ד‪ 1593 .‬רמת השרון ‪ ,47113 -‬טלפון‪ ,03-5400672 :‬פקס‪[email protected] www.enosh.org.il ,03-5400474 :‬‬
‫‪2‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫ניצחון המלחמה הכפולה של זוהור מחמיד מאום אל‬
‫פחם במחלות הנפש‬
‫זוהור מחמיד מנהלת סניף אנוש באום‪-‬אל‪-‬פאחם וקאסם מחג'נה – מנהל המגזר הערבי בעמותת‬
‫אנוש זכו בפרס העובד הסוציאלי היזם‪ ,‬הפרס היוקרתי ביותר בתחום‪ .‬הפרס הוענק להם בחודש‬
‫מרץ בטקס מרגש בכנסת על יוזמה של תכנית שיקום ייחודית לנשים ערביות המתמודדות עם‬
‫מחלת נפש‪ ,‬תוך התגברות על מחסומים תרבותיים וסובייקטיביים‪.‬‬
‫"יוזמתם של זוהור וקאסם מעצימה את הנשים לאין שיעור‪ ,‬הפכה‬
‫אותן לנשים יצרניות ומובילות ומשמשת מודל ליוזמות אחרות‬
‫בתחום"‪ ,‬כך נכתב בנימוקים להענקת הפרס לזוהור ולקאסם‪ ,‬שאכן‬
‫הפליאו לעשות עם הנשים בפרויקט המיוחד באום‪-‬אל‪-‬פאחם‪.‬‬
‫זוהור מחמיד‪ ,‬מנהלת סניף אנוש באום‪-‬אל‪-‬פאחם‪ ,‬היא אישה‬
‫עצמאית‪ ,‬שוברת מוסכמות‪ ,‬המנהלת שגרת חיים בתוך החברה‬
‫השמרנית הערבית‪ .‬היא מודעת למחירים שהיא משלמת על עצמאותה‬
‫ועל הבחירה שלה לסייע לאנשים פגועי נפש בקהילתה‪ ,‬ומצהירה כי‬
‫היא עושה זאת מתוך אהבה ומפיקה מכך תחושת סיפוק ומימוש‬
‫עצמי‪.‬‬
‫סיפרתי לאבא על כוונתי להמשיך ללימודים אקדמאיים‪ .‬הוא הופתע‬
‫בהתחלה‪ ,‬אך לאחר תהליך של בדיקת העניין‪ ,‬התרצה‪.‬‬
‫תהליך ההרשמה לאוניברסיטה היה קשה‪ ,‬מכיוון שתעודת הבגרות‬
‫הינה ישראלית‪ .‬מנהל ההרשמה לא קיבל אותנו בסבר פנים יפות‪ .‬הוא‬
‫עשה חישוב של ממוצע הציונים בצורה שונה לגמרי‪ ,‬אין התייחסות ל‬
‫‪ 5‬היחידות שהיו לי בארבעה מקצועות‪ ,‬לא התייחסו לשפה העברית‬
‫וגם לאזרחות וגם להיסטוריה‪ ,‬כי הוא טוען שההיסטוריה שלומדים‬
‫מזויפת!!‬
‫לבסוף נרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית‪.‬‬
‫עד סוף השנה הראשונה סבלתי מסטריאוטיפים שהיו לי על החברה‬
‫שם‪ .‬ההכשרה שלי הייתה במסגרות שונות שעסקו בנכים ובנוער‬
‫במצוקה‪ ,‬והמקרה העיקרי שעבדתי בו היה עם אמא חולת נפש‬
‫גרושה‪ ,‬שגרה בחדר עם ‪ 5‬ילדיה‪ .‬התחברתי מאוד למקרה‪.‬‬
‫לעבודה באנוש הגעתי דרך מנהל המרחב הנוכחי של המגזר הערבי‬
‫באנוש‪ ,‬קאסם מחג'נה‪ ,‬אשר מכיר את דודי וחבר שלו‪ .‬הוא שמע‬
‫שסיימתי את הלימודים שלי‪ ,‬ומיד יצר קשר טלפוני עם האבא‬
‫שלי והזמין אותי לראיון עבודה‪ ,‬כמדריכה ממלאת מקום במועדון‬
‫התעסוקתי‪ .‬ככל הנראה העריך שאצליח לעבוד בשכונה שלי‪,‬‬
‫אשר שם ישנה קבוצה גדולה של נפגעי נפש‪ ,‬רובם אנשי המשפחה‬
‫המורחבת שלי‪ .‬במקביל לעבודה‪ ,‬התנדבתי במועדון החברתי‪ .‬באותה‬
‫תקופה הגיש המנהל תוכנית עבודה ללשכת הרווחה אשר עוסקת‬
‫בעבודה עם נשים נפגעות נפש‪ ,‬והוא קיבל אישור תקציבי במימון‬
‫הלשכה והג'וינט‪ .‬ריכזתי את התוכנית הזו‪ ,‬ובד בבד התחלתי לרכז‬
‫את המועדון החברתי של הגברים אשר החברים בו היו חלקם קרובי‬
‫משפחה מהשכונה שלי‪.‬‬
‫לקחתי על עצמי את האחריות לעבוד‪ ,‬והמחויבות הייתה כפולה‪:‬‬
‫שאפתי לשנות את המציאות ולהגיע להצלחה‪ .‬עבדתי בשעות ארוכות‪,‬‬
‫התנדבתי‪ ,‬וזה העצים אותי‪.‬‬
‫היום אני מנהלת סניף אנוש א‪.‬א‪.‬פחם‪ ,‬הנהלת הסניף מנתה אותי‬
‫לתפקיד עקב ההצלחה שלי בניהול המרכז התעסוקתי לנשים‪.‬‬
‫זהו סיפורה של זוהור מחמיד‪ ,‬שמלבד היותה מנהלת סניף אנוש‬
‫באום‪-‬אל‪-‬פאחם‪ ,‬היא משמשת גם כמורה מוערכת מאוד לסוציולוגיה‬
‫בבית הספר התיכון ביישוב‪ .‬זוהור היא אישה יוצאת דופן‪ ,‬לא רק‬
‫בזכות כישוריה ויכולותיה המופלאות‪ ,‬אלא בעיקר על רקע התעוזה‬
‫שלה לצאת נגד ערכי התרבות והמסורת השמרנית של החברה הדתית‬
‫שבה גדלה‪.‬‬
‫היא בת ‪ 33‬כיום‪ ,‬אקדמאית בעלת תארים‪ ,‬ולא נישאה‪ .‬הדבר מאוד‬
‫יוצא דופן בחברה הערבית‪ ,‬אבל היא אומרת שזה המחיר שהיא‬
‫משלמת בעבור העצמאות שלה‪ ,‬והיא אינה מתחרטת לרגע‪ .‬העצמאות‬
‫מתבטאת הן במישור האישי והן במישור הכלכלי‪ ,‬שכן היא מפרנסת‬
‫את עצמה בכבוד ועומדת בזכות עצמה‪.‬‬
‫במשפחה המורחבת של זוהור ישנם מספר אנשים פגועי נפש שבהם‬
‫היא מטפלת‪.‬‬
‫המאבק להשתלבות בלימודים אקדמיים‬
‫מספרת זוהור‪:‬‬
‫"נולדתי במשפחה מסורתית המקפידה על ערכי החברה והדת‪ ,‬יש לי‬
‫‪ 9‬אחיות ושני אחים‪.‬‬
‫אחרי שסיימתי את הלימודים בציון גבוה‪ ,‬פניתי לשוק העבודה‪,‬‬
‫והשתלבתי בעבודה במפעל זהב‪ .‬עבדתי שם במשך ‪ 8‬חודשים‪ ,‬אבל‬
‫הרגשתי מבוזבזת‪ ,‬שהעבודה הזאת במפעל לא מתאימה לי‪ .‬תמיד‬
‫שאפתי להמשיך ללמוד‪ .‬יום אחד בדרכי לעבודה במפעל הזהב‪ ,‬פגשתי‬
‫את מחנך הכיתה שלי‪ ,‬שאמר לי משפט שצלצל לי בראש‪" :‬זה לא‬
‫המקום שלך!"‪ .‬חזרתי הביתה מאוכזבת מעצמי‪ ,‬מתקשה‪ ,‬מתלבטת‪,‬‬
‫לא היה לי עם מי להתייעץ‪.‬‬
‫שאלתי את אחותי המבוגרת ממני בשנתיים‪ ,‬שהייתה משכילה‬
‫וחכמה ובעלת ציונים גבוהים משלי בבגרות‪ ,‬מה לעשות‪ .‬היא סיפרה‬
‫לי שחברה שלה שלמדה באותה כיתה‪ ,‬כבר נרשמה ללימודים גבוהים‬
‫בשכם!!!‬
‫חזרתי הביתה ולא ידעתי איך לספר ולהסביר לאבא שלי את הרצון‬
‫שלי להירשם ללימודים אקדמאיים‪ ,‬שכן הוא בעל הסמכויות‬
‫במשפחה ועל פיו יישק דבר‪ .‬הוא לא תמך באחיותיי שרצו ללמוד‬
‫לימודים אקדמאים‪ ,‬אלא הסכים שהן תלמדנה רק במכללות בתוך‬
‫העיר‪.‬‬
‫נעזרתי באמא ובכל חברי המשפחה שלי‪ .‬הם עודדו אותי ולבסוף‬
‫החלטתי ביני לבין עצמי לפתוח את הנושא ויהי מה‪ .‬מה כבר יכול‬
‫לקרות? מכסימום אמשיך לעבוד במפעל אם אבא לא יסכים‪.‬‬
‫זוהור מחמיד וקאסם מחג'נה עם שר הרווחה יצחק הרצוג‬
‫וליאון רקנטי‬
‫‪3‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫יורם כהן יו"ר עמותת אנוש‪ :‬אנחנו על המפה הבינלאומית!‬
‫"אחת הפעולות הראשונות עם היכנסי לתפקיד יו"ר עמותת אנוש‬
‫הייתה בכיוון של שילוב העמותה הישראלית בארגונים בינלאומיים‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬מתוך רצון להביא להפריה הדדית בין הארגון שלנו והמתרחש‬
‫בחו"ל ולשים אותנו על המפה"‪ ,‬כך אומר יורם כהן‪ ,‬יו"ר העמותה‬
‫בשבע השנים האחרונות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2003‬נבחר מר יורם כהן ליו"ר הוועד המנהל של אנוש‪ ,‬והחליף‬
‫בכך את טוביה לביא ז"ל‪.‬‬
‫יורם כהן הוא איש עסקים מתחום הנדל"ן‪ ,‬שימש גם כנגיד לשעבר‬
‫של ארגון "רוטרי" ישראל (‪ .)1998-1999‬הוא פעיל בנושא בריאות‬
‫הנפש משנת ‪ ,1981‬כשהקים בחולון עמותה מקומית של משפחות‬
‫נפגעי נפש‪ ,‬שלאחר מכן חברה לעמותת "אנוש"‪ ,‬והוא שימש יו"ר‬
‫סניף חולון שלה‪.‬‬
‫כהן משמש גם יו"ר ארגון "הצל לבו של ילד" – ארגון בינלאומי‬
‫שמרכזו בישראל ופועל להצלת חייהם של ילדים עם מום בלבם‪,‬‬
‫המגיעים לארץ מארצות העולם השלישי ומנותחים במרכז הרפואי‬
‫וולפסון בחולון‪ .‬הארגון קיים מזה ‪ 11‬שנה ועד כה ניצלו בזכותו‬
‫חייהם של ‪ 1,600‬ילדים‪.‬‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫יורם כהן מספר‪ ,‬שמעמדה של ישראל בנושא בריאות הנפש באירופה‪,‬‬
‫בולט‪" :‬ישראל נמנית עם מספר מצומצם של מדינות שבהן מערך‬
‫בריאות הנפש נמצא במצב טוב‪ ,‬וביניהן בריטניה‪ ,‬ארצות סקנדינביה‪,‬‬
‫הולנד ובלגיה‪ .‬ברוב מדינות אירופה האחרות‪ ,‬המצב הרבה פחות טוב‬
‫משלנו‪ .‬עמותת אנוש בולטת בין הארגונים במגוון התחומים שבהם‬
‫היא נותנת שירותים וגם בנושא של מעורבות הממשלה‪ .‬כשאני מספר‬
‫לעמיתיי בגמיאן שהארגון שלנו בארץ מונה למעלה מ‪ 5000 -‬חברים‬
‫ושאנחנו מעסיקים ‪ 680‬עובדים‪ ,‬הם נדהמים מהמספרים האלה"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2006‬נבחר יורם כחבר הוועד המנהל של הארגון האירופאי‬
‫בתפקיד סגן נשיא ובשנת ‪ 2008‬נבחר מחדש לתפקידים אלו כאשר‬
‫לתפקיד הנשיאה נבחרה גב' דולורס גאוצ'י ממלטה‪ .‬בצד פעילותו‬
‫כחבר הוועד המנהל משמש מר כהן כנציג ארגון הגג האירופאי בארגון‬
‫הצרכנים הבינלאומי בשם (‪IAPO – International Alliance of‬‬
‫‪ )Patients Organizations‬וכנציג ארגון הגג בפרויקט הבינלאומי‬
‫העוסק בקשר שבין סוכרת ודיכאון והקרוי (‪DDD-The Dialogue‬‬
‫‪.)on Diabetes and Depression‬‬
‫מספר יורם‪" :‬בשנת ‪ ,1980‬לפני ‪ 30‬שנה‪ ,‬עת כיהנתי כנשיא מועדון‬
‫רוטרי חולון‪ ,‬פנתה אלי גב' מרים אוסטפלד מהמרפאה לבריאות‬
‫הנפש בהצעה להירתם להקמת עמותה מקומית למען בריאות הנפש‪.‬‬
‫הרעיון קרם עור וגידים‪ ,‬נבחרה קבוצה איכותית בראשות גב' אסתר‬
‫בדיחי ואנוכי כגזבר כאשר עיקר הפעילות ההתנדבותית הייתה ליד‬
‫המרפאה‪ .‬כמובן שמועדון רוטרי פרש חסותו על "העמותה לקידום‬
‫בריאות הנפש בחולון" ומיד יזמנו ערב לגיוס תרומות‪ .‬יזמתי קבלת‬
‫סרט בכורה בתחום בריאות הנפש מ"תיאטראות ישראל" והערב‬
‫בחסות מנכ"ל משרד הבריאות וראש העיר היה להצלחה כבירה – הן‬
‫כספית והן בהצגת נושא בריאות הנפש והגוף הציבורי החדש בפני‬
‫הקהילה בחולון‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1990‬קבלתי פנייה ממרכז אנוש להקים ולעמוד בראשות‬
‫סניף אנוש חולון כאשר בשונה מהעמותה המקומית שהאוריינטציה‬
‫שלה הייתה בתחום הסיוע למרפאה האוריינטציה של אנוש הייתה‬
‫קהילתית וקשורה לאגף הרווחה‪ .‬נעניתי לבקשה בחיוב והסניף הוקם‬
‫עם הנהלה ציבורית כאשר עו"ס מיכל עדולמי החלה בעריכת סקר על‬
‫צרכי בריאות הנפש בקהילה בשיתוף אגף הרווחה‪.‬‬
‫הסניף בחולון עבר את המסלול הרגיל שכל סניף עובר‪ ,‬הקמת מועדון‬
‫חברתי לראשונה ועם הזמן דיור מוגן ומועדון תעסוקתי‪ .‬מוקד‬
‫העשייה בסניף היה הייעוץ למשפחות‪ ,‬ראינו את הסיוע למשפחות‬
‫המתמודדות עם ילדיהם נפגעי הנפש כחשוב ביותר והסניף הפך‬
‫למרכז ייעוץ למשפחות‪ ,‬עד היום‪ .‬כמובן שגם אנו שהינו במקלטים‬
‫לאורך זמן‪ ,‬עברנו לגן ילדים אותו שיפצנו וכעת הסניף עומד לפני‬
‫בניית בית אנוש חולון על מגרש שניתן ע"י העירייה‪.‬‬
‫במשך כל העת שמרנו על קשר יפה עם מועדון הרוטרי בחולון כאשר‬
‫חבריו נוטלים חלק בבזארים של סניף אנוש‪ ,‬כאשר לעתים חבריו‬
‫מסיעים ברכבם את המתמודדים לטיול או לפיקניק ועוד‪ ..‬ראויה‬
‫לציון התמיכה המתמשכת של אגף הרווחה שראתה בסניף מרכיב‬
‫חשוב בפעילות למען קהילה בריאה‪ .‬אגף הרווחה אף סייע לנו‬
‫תמיד בקבלת התמיכה העירונית השנתית ובמעברים שלנו במיקום‬
‫הסניף"‪.‬‬
‫בחודש ספטמבר ‪ 2009‬נבחר יורם כחבר הוועד המנהל של ‪WFMH‬‬
‫שהוא ארגון הגג העולמי לנושא בריאות הנפש – ‪World Federation‬‬
‫‪ .for Mental Health‬ארגון הגג העולמי מייצג ארגונים מכ‪100-‬‬
‫מדינות בעולם ובראש הוועד המנהל בן ה‪ 23-‬חברים עומד מר טוני‬
‫פאוקה מאוסטרליה‪.‬‬
‫יו"ר עמותת אנוש יורם כהן (שני משמאל) בכנס הבינלאומי‬
‫האחרון באיסטנבול‬
‫ארגון הצרכנים הבינלאומי ‪ IAPO‬ערך בחודש פברואר ‪2010‬‬
‫באיסטנבול את קונגרס הצרכנים הבינלאומי הרביעי‪ .‬יורם‪" :‬הפוקוס‬
‫של הקונגרס היה באשר לחשיבות והמשמעות של מעורבות הצרכן‬
‫בהתפתחות הארגון בו הוא חבר וקבלת ההחלטות אצל האחראים על‬
‫קביעת מדיניות הבריאות‪ .‬חזון הקונגרס הוא לגרום לכך שהצרכנים‬
‫ישמיעו את האני מאמין שלהם מתוך ניסיונם‪.‬‬
‫"הקונגרס באיסטנבול היה מרשים בהיקפו ובמס' המשתתפים‪ ,‬נכחו‬
‫בו נציגים מכל תחומי הבריאות‪ ,‬מכל הארצות והארגונים וסדר היום‬
‫נבנה כך שנשמע מניסיונם של אחרים ונקיים דיונים פוריים‪ .‬לישיבות‬
‫המליאה זומנו כמרצים שרי בריאות וראשי ארגונים עולמיים ואף‬
‫נערכה האסיפה הכללית‪ ,‬במהלכה נבחר מר חוסיין ג'פרי מפקיסטן‬
‫כיו"ר הארגון‪ ,‬אך הדגש בקונגרס היה על הפעילות בקבוצות העבודה‬
‫ובמושבים נפרדים"‪.‬‬
‫אנוש הצטרפה בשנת ‪ 2004‬כחברה בארגון גמיאן‪-‬אירופה‬
‫(‪GAMIAN-Europe-Global Alliance of Mental Illness‬‬
‫‪ )Advocacy Networks‬המהווה את ארגון הגג האירופאי לבריאות‬
‫הנפש‪ .‬ארגון הגג האירופאי‪ ,‬ברצותו להצדיע למדינת ישראל ביובלה‬
‫ה‪ 60-‬ולעמותת אנוש ביובלה ה‪ ,30-‬קיים בשנת ‪ 2008‬את וועידתו‬
‫‪4‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫"בעקבות המחלה של אחי הפכתי לאדם יותר‬
‫אוהב וחם"‬
‫כך מעיד על עצמו היוצר עילי בוטנר‪ ,‬המוביל בימים אלו בהתנדבות ובהתמסרות טוטאלית הרכב‬
‫מוסיקלי מקצועי של חברי עמותת אנוש המתמודדים עם פגיעה נפשית‪ .‬והכל התחיל מראיון שבו חשף‬
‫את עובדת היותו אח של מתמודד‪....‬‬
‫"היה שווה להתראיין ולו כדי לקבל את הטלפון הזה ממך"‪....‬‬
‫אלו היו מילותיו המרגשות של עילי בוטנר‪ ,‬לאחר שפנינו אליו‬
‫בעקבות ראיון שנתן לפני מספר חודשים ל"‪ 7‬לילות" של ידיעות‬
‫אחרונות‪ ,‬ובו סיפר בגילוי לב מרגש על אחיו עופר‪ ,‬המתמודד עם‬
‫פגיעה נפשית המתגורר בימים אלו בהוסטל בחדרה‪ ,‬וכיצד זה‬
‫השפיע על יצירתו‪ .‬עילי נעתר לבקשתנו להוביל הרכב מוסיקלי‬
‫של מתמודדים יצירתיים וכשרוניים במיוחד באנוש‪ ,‬והוא עושה‬
‫זאת מאז פנייתנו בשמחה ובהתנדבות מלאה‪ .‬אחת לשבוע בוקעים‬
‫צלילים יפהפיים מהמקלט בתל‪-‬אביב‪ ,‬ומי שלא היה שם – לא שמע‬
‫מוסיקה מהנשמה מעולם‪.‬‬
‫עילי מוציא בימים אלה אלבום חדש לאחר שבשנים האחרונות‬
‫שיתף פעולה עם רן דנקר‪ ,‬ובו הוא מארח אמנים מהשורה הראשונה‬
‫דוגמת קובי אפללו‪ ,‬ששירו "מכתב לאחי" מתנגן בימים אלה מעל‬
‫גלי האתר‪ .‬בקרוב ייצא סינגל שלישי מתוך האלבום בביצועה של‬
‫ריטה‪ .‬מלבד ריטה וקובי אפללו‪ ,‬האלבום עתיר שיתופי פעולה עם‬
‫אמנים ידועים ואיכותיים דוגמת נורית גלרון‪ ,‬גלי עטרי‪ ,‬מוש בן‬
‫ארי‪ ,‬רן דנקר‪ ,‬הפרברים‪ ,‬ארז הלוי‪ ,‬ענת בן חמו וכפיר בן ליש‪.‬‬
‫חברי ההרכב של אנוש‪ ,‬שאותו מוביל עילי‪ ,‬מעידים על רגעים של‬
‫אושר‪ ,‬של שפה משותפת ‪ -‬הרבה בזכות מי שהוא ובזכות החיבור‬
‫הטבעי בינו לבינם‪.‬‬
‫כנראה שמשהו מלמעלה הוביל אותם זה לזה‪ .‬עילי‪" :‬תמיד רציתי‬
‫להתנדב‪ .‬לא ידעתי איפה‪ .‬כשהתקשרתם אליי‪ ,‬זה התאים לי‬
‫בול!"‪...‬‬
‫הוא בתחילת החשיפה שלו כ"אח של" וכמי שמכירים את הקושי‬
‫הרב בתהליך "היציאה מהארון" ‪ -‬נראה כי הכל כל‪-‬כך טבעי לו‪.‬‬
‫הוא מתאר את היחסים עם אחיו הגדול‪ ,‬שהוא אחיו למחצה‪,‬‬
‫בעיקר בהגדרה‪ ,‬אך לא בלב‪.‬‬
‫ככל שהוא מדבר על עופר אחיו נדמה שהוא זכה באח שהוא מתנה‪.‬‬
‫עילי‪, 32,‬יליד קיבוץ "עין כרמל"‪ ,‬בן אמצעי בין שני אחים‪ ,‬זוכר את‬
‫עופר עוד לפני פריצת המחלה‪ .‬לעומתו הכיר אחיו הקטן יותם את‬
‫עופר כשכבר היה עמוק בתוך המחלה‪" .‬קשה לי לשים את האצבע‬
‫על הרגע שבו הדברים השתנו‪ ,‬אבל הייתה תקופה שהמצב של עופר‬
‫הדרדר"‪.‬‬
‫הוא מספר כי אחיו היה משהו אחר‪" .‬בקיבוץ‪ ,‬בחברה סגורה‪,‬‬
‫מישהו שונה מיד בולט בשונות שלו"‪ .‬ואכן‪ ,‬עופר היה שונה‪ .‬זה‬
‫התבטא לאורך כל הדרך כשהשיא היה בצבא‪ .‬שם הוא התקשה‬
‫להשתלב‪ .‬מיד לאחר השירות הצבאי‪ ,‬הידרדר מצבו של עופר ומשם‬
‫התחיל מסלול של אשפוזים רבים‪ .‬כשאר בני משפחתו‪ ,‬היה עילי‬
‫שותף מלא ברקע‪ ,‬במקביל למשברים נוספים שעברו‪" .‬אצלנו אין‬
‫שום טאבו בהקשר של המחלה‪ .‬הכל מדובר באופן חופשי"‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪.‬‬
‫תמיד היה הכל כל‪-‬כך פתוח בהתמודדות של המשפחה עם מחלת‬
‫האח?‬
‫"הפתיחות מול עופר הייתה תהליך ארוך ומורכב‪ .‬במשפחה שבה‬
‫אחד מבניה סובל ממחלה‪ ,‬כולם שותפים להתמודדות‪ .‬כל אחד‬
‫מפתח לעצמו סגנון התמודדות אחר‪ .‬אני – ניסיתי את כולם‪.‬‬
‫כשהייתי ילד הייתי מאד עסוק בעצמי ובמוסיקה שלי‪ .‬עם הזמן‬
‫מצאתי מקום גם לקשר בינינו‪ .‬למדתי לקבל"‪.‬‬
‫מעבר לקבלה‪ ,‬הוא נזכר ברגעים קשים של ניכור חברתי כלפי אחיו‪.‬‬
‫רגעים שמציפים אצלו הרבה כאב‪ .‬קשה שלא לראות את החיבור‬
‫בין החוויות הקשות לנתינה שלו היום ב"אנוש"‪ ,‬שמעבר לכל היא‬
‫מהווה סוג של מסר לחברה‪.‬‬
‫החיבור המיוחד בין עילי לעופר בולט ככל שעילי מוסיף לספר‪.‬‬
‫הוא שולף את הטלפון הנייד ומראה בגאווה את ההודעה ששלח‬
‫לו הבוקר עופר על התקדמותו בשיקום בהוסטל‪ .‬נראה שאלו רגעי‬
‫נחת לעילי שיחד עם אמו‪ ,‬אחיו וחברים עברו המון רגעים של קושי‬
‫וייאוש‪.‬‬
‫ספר קצת על הקשר בינך לבין עופר‬
‫"למרות שאני קטן ממנו‪ ,‬תמיד הרגשתי שאני הבכור‪ .‬הייתה לי סוג‬
‫של הרגשת אחריות כלפיו‪ .‬עד היום‪ .‬מה שמחבר אותנו עד היום‬
‫זה המוסיקה‪ .‬עופר ואני מנהלים שיחות על המוסיקה בתדירות‬
‫גבוהה‪ .‬הוא שולח לי שירים ואנחנו דנים עליהם ואני‪ ...‬בעיקר כותב‬
‫עליו"‪.‬‬
‫ופה‪ ,‬עילי מפתיע ומספר שרבים משיריו נכתבו על אחיו‪ ,‬עופר‪ .‬לא‬
‫רבים למשל יודעים‪ ,‬כי השיר הפופולרי‪" :‬שווים" שכתב והלחין‬
‫עילי ושאותו הוא מבצע יחד עם רן דנקר‪ ,‬נכתב כולו מנקודת מבטו‬
‫של עופר‪ ,‬לפי ראות עיניו של עילי‪.‬‬
‫"אתה לבן אני שחור‪/‬אני חשוך אתה באור‪/‬שמחמם כמו אמא‪/‬‬
‫ושדואג לך‪/.‬אתה קטן‪/‬אני גדול‪/‬אני רוצה‪/‬אתה יכול‪/‬לרקוד לצעוד‬
‫קדימה‪/‬להיות שלם בין אנשים"‪(....‬מתוך‪" :‬שווים")‬
‫ערוץ התקשורת המוסיקלי הוא כאמור מתנה נוספת בקשר שבין‬
‫שני האחים‪.‬‬
‫הוא שגורם לעילי להתעלות מעל הקשיים שהוא חווה ביומיום‬
‫מול החברה והיחס שלה לאחר‪ .‬לשם הוא מנווט אותם‪ .‬זו דרכו‬
‫להתמודד‪ .‬הוא מספר על חוסר הסבלנות שלו מול היחס המשפיל‪,‬‬
‫המזלזל‪ ,‬של החברה ביחס לאנשים חריגים‪" .‬הפגיעות של אחי ‪-‬‬
‫ובדידותו בעקבות זאת – נצרבה בי עד היום"‪.‬‬
‫"אל תפחד ממציאות נושכת‪/‬ואנשים קרים‪/‬כל אחד סוחב בבטן‪/‬‬
‫ומעט שעליהם רואים‪/‬כמה כוח יש ברגע‪/‬והנצח אין לו סוף‪/‬בכל‬
‫דמעה שעוד תרד‪/‬יגיע צחוק‪( "..‬מתוך‪" :‬מכתב לאחי")‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫‪5‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫המשך מעמוד קודם‬
‫האמפתיה על גבול ההזדהות והאהבה שמשדר עילי כשהוא מדבר על‬
‫אחיו היא זו שהוא מביא אל ההרכב המוסיקלי של "אנוש"‪ .‬עם צבעי‬
‫המוסיקה השונים שמביאים אליו אור‪ ,‬גליה‪ ,‬אדיב‪ ,‬רמזי‪ ,‬גיל‪ ,‬ליאור‪,‬‬
‫אילן‪ ,‬שלי ועוד – הוא נזקק לגייס את מלוא היצירתיות שבו על מנת‬
‫ליצור מכל זה משהו הרמוני ומקצועי‪.‬‬
‫"ההרכב שלנו הולך להיות מקצועי ביותר‪ .‬אין פשרות"‪ ,‬הוא מוסיף‪,‬‬
‫"השעות שבהן אני נמצא בחזרות עם חברי ההרכב – הן השעות שאני‬
‫הכי אוהב בשבוע"‪ .‬כרגע הוא בוחר שלא לדעת על תסמיני המחלה של‬
‫החברים בהרכב‪ ,‬אלא להתייחס אל כל אחד מהם כאל אמן אמיתי‪.‬‬
‫"אין כל חשיבות למחלה"‪ ,‬הוא אומר ומוסיף‪ ,‬כי מאז שנחשף להרכב‪,‬‬
‫הוא חווה יצירות מוסיקליות באופן שונה‪ .‬פתאום הקונוטציה‬
‫שונה‪" .‬כל שיר שיוצא מפיהם‪ ,‬לוקח אותי באופן אוטומטי לעולמות‬
‫אחרים‪ ...‬לפרשנויות אחרות‪."...‬‬
‫כמי שעבד ועודנו עם מיטב האמנים בארץ‪ ,‬ביניהם עברי לידר‪,‬‬
‫הפרויקט של עידן רייכל‪ ,‬שמוליק קראוס ועוד‪ ,‬אנחנו ללא ספק‬
‫מוצאים עצמנו גאים במתמודדים שלנו‪ ,‬חברי ההרכב ‪ ,‬שלא מביישים‬
‫מבחינתו אף הרכב מוסיקלי של אמנים מקצועיים לכל דבר‪.‬‬
‫"אני יכול להעיד על עצמי‪ ,‬שבעקבות המחלה של אחי עופר הפכתי‬
‫לאדם יותר מוקיר‪ ,‬אוהב וחם‪ .‬המפגש שלי עם החבר'ה של אנוש ללא‬
‫ספק רק העצים אותי"‪ .‬ולא רק אותו‪ ,‬גם אותם‪ .‬אותנו‪.‬‬
‫"אני נותנת לעצמי ליפול‪ ,‬אך תמיד מגבילה את עצמי מראש‬
‫ל‪ 24 -‬שעות!"‬
‫ציפי הרשקו‪ ,‬המתנדבת מזה כארבע שנים בסניף אנוש אילת‪ ,‬מתמודדת עם מגבלה פיזית – נכות שהותירה בה‬
‫מחלת הפוליו שבה לקתה בגיל ארבע‪" .‬לפעמים אני מודה על הקשיים‪ ,‬כי ככה התחשלתי"‬
‫נועם‪ ,‬רגישות‪ ,‬שלווה והרבה טוב‪-‬לב – את כל‬
‫אלה מצליחה להקרין מתוכה ציפי הרשקו‪,‬‬
‫המתנדבת בסניף אילת‪ ,‬גם כשהשיחה איתה‬
‫מתבצעת בטלפון‪ .‬חברי הסניפים מעידים‬
‫עליה כי היא אישה נפלאה ומלאת נתינה‪.‬‬
‫לציפי מגבלה פיסית הנובעת ממחלת הפוליו‬
‫שבה לקתה בגיל ארבע כתוצאה ממגיפה‪ ,‬אך‬
‫בעבורה המגבלה מהווה אתגר‪.‬‬
‫היא מתנדבת מזה כארבע שנים בסניף‬
‫אילת‪ ,‬לאחר שהתנדבה בגופים שונים‪" :‬אני‬
‫מאמינה בהתנדבות כבסיס לצמיחה אישית‪.‬‬
‫אני מתנדבת בעיקר בתחום ההנהלה וגם‬
‫בתחום הכספי"‪.‬‬
‫ציפי מתארת דרך חיים של אופטימיות‬
‫ואחיזה בטוב‪" .‬כמי שגדלה בנסיבות חיים‬
‫קשות‪ ,‬אני רואה כל קושי כאתגר וכשיעור‬
‫לחיים"‪ ,‬היא מעידה על עצמה‪" ,‬אני שונאת‬
‫להיות תלותית‪ ,‬ולעצמאות מקום מרכזי‬
‫בחיי‪ .‬מאז שהייתי ילדה סירבתי להיעזר‬
‫בקביים"‪.‬‬
‫היא נוכחת בכל הישיבות ושותפה להחלטות‬
‫ולא מוותרת על ברכות ימי הולדת פרי‬
‫יצירתה‪ ,‬המייחדות אותה בסניף‪ .‬לצד זה‬
‫היא מציירת‪ ,‬ואף השיקה ספר פרי עטה‬
‫המאויר ביצירותיה המרשימות‪.‬‬
‫מתוך ספרה של ציפי "פשוט אני"‪:‬‬
‫לדעת ולהבחין בין טוב לרע‪/‬ככל שהאדם‬
‫מתגדל‪/‬מתגדל העולם עימו‪/‬ככל שהאדם‬
‫מתחשב‪/‬מקבל חזרה כגמולו‪/‬ככל שהאדם‬
‫דעתו נכונה‪/‬יקצור פירות מפרי עמלו‪/‬כי מה‬
‫היא חוכמה?‪/‬לדעת ולהבחין בין טוב לרע‪/‬בין‬
‫נכון לשגוי‪/‬ולקרוא גם את הסמוי‬
‫"מאיפה הכוח?"‬
‫"גם אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת‬
‫לאורך כל הדרך‪ .‬מגיל קטן אני הכוח של‬
‫עצמי‪ .‬תמיד מצאתי את הכוחות הפנימיים‬
‫להתגבר‪ .‬זאת‪ ,‬בד‬
‫בבד עם אמונה‬
‫מקצוע‬
‫באנשי‬
‫ובתהליכים אישיים‬
‫הייתי‬
‫שעברתי‪.‬‬
‫אדם עם פחדים‪,‬‬
‫לא הסתכלתי לאף‬
‫אחד בעיניים כי לא‬
‫האמנתי באף אחד‪.‬‬
‫ציפי הרשקו –‬
‫למדתי לשים את‬
‫המיקוד על הכוחות‪" ,‬תמיד מצאתי את‬
‫הכוחות הפנימיים‬
‫ללכת תמיד קדימה‪.‬‬
‫להתגבר"‬
‫לפעמים אני מודה‬
‫על הקשיים‪ ,‬כי ככה התחשלתי‪ ,‬וגם‪ ...‬טיפ‬
‫קטן שאני נותנת מתנה‪ :‬מדי פעם אני נותנת‬
‫לעצמי ליפול‪ ,‬אך תמיד מגבילה את עצמי‬
‫מראש ל‪ 24-‬שעות!"‪...‬‬
‫"זה לא אני‪ ,‬זה אתם"‬
‫ורד מוסנזון‪ ,‬כותבת ויוצרת‪ ,‬ומי שפיתחה את שיטת החשיבה 'ארגז הכלים הצהוב' – התוודעה בשנה‬
‫האחרונה לאנוש ולעולם בריאות הנפש‪ .‬בקורס שהעבירה לתלמידי המחלקה לתקשורת חזותית‬
‫בשנקר‪ ,‬החליטה למקד את העשייה של תלמידיה בתחום זה‬
‫"הסתכלתי בתערוכה מסביב על העיניים של האנשים‪ ,‬והיו הרבה‬
‫כאלה‪ ,‬אנשים ועיניים"‪ ,‬מספרת ורד מוסנזון‪" ,‬הסתכלתי איך אנשים‬
‫מסתכלים‪ ,‬מה זה עושה להם מילים כמו סכיזופרניה‪ ,‬פאניקה‪,‬‬
‫דיכאון‪ ,‬חרדות‪ ,‬מה זה להיות נורמאלי‪ .‬להיות נורמאלי‪ ,‬בעיני‪ ,‬זה‬
‫לא לשכוח כמה הגבול קרוב וכמה חשוב להקדיש מחשבה‪ ,‬מודעות‪,‬‬
‫להושיט יד‪ .‬התערוכה הזאת היא תוצאה של סמסטר מרתק שהלך‬
‫עמוק ‪ -‬והוציא דברים בעלי משמעות החוצה‪ .‬אני שמחה שהייתי שם‬
‫ועזרתי לזה לקרות"‪.‬‬
‫תלמידי שנה ג' במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר‪ ,‬בניהולו של‬
‫איציק רנרט‪ ,‬יצאה לדרך עם הפרויקט בהובלת ורד מוסנזון‪.‬‬
‫בחלקו הראשון של הקורס נחשפו הסטודנטים לתחום באמצעות‬
‫סדרה של מפגשים‪ ,‬בין השאר עם צופית גרנט והנהלת אנוש‪ ,‬מעין‬
‫קרת הדוגמנית וד"ר חנן גולדמן‪ ,‬פסיכיאטר‪ .‬את הקורס כולו ליווה‬
‫ד"ר ברוך רדין‪ ,‬מתמודד המקדם את המודעות להשתלבותם של חולי‬
‫נפש בחברה והמעצבים יעל פלג‪ ,‬רוני הרץ ועודד בן יהודה‪.‬‬
‫כיצד ניתן לשנות את התדמית של חולי הנפש? מהי הטרמינולוגיה‬
‫הנכונה שיש להשריש בקרב הקהל הרחב?‬
‫כיצד נקבעים הגבולות שמציינים מי נורמאלי‬
‫ומי לא‪ ,‬האם דיכאון הוא מחלת נפש או ביטוי‬
‫למצב רוח מחורבן והאם על אימהות 'לשקול‬
‫מילים' כשהן מדברות לבנותיהן רק כדי שלא‬
‫יהפכו אותן לאנורקטיות?‬
‫הסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית‬
‫בשנקר עבדו במשך מספר חודשים על קמפיין‬
‫ששאלות אלו היו במרכזו ואת התוצרים‬
‫שיצרו העלינו בשיתוף פעולה בתערוכה חדשה‬
‫שהתקיימה בסטודיו שחברת 'קום איל פו'‬
‫העמידה לרשותנו בהתנדבות‪.‬‬
‫בתערוכה נחשפה הפרשנות המיוחדת של הסטודנטים לשאלותיה‬
‫הנוקבות של הנפש באמצעות מיצגים מילוליים גראפיים וחזותיים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫"הפסיכוזה היא חוויה"‬
‫כך אומר בחיוך עורך דין דניאל מאירוביץ‪ ,‬דייר בהוסטל רמלה הפעיל בתחום הסינגור בעולם בריאות הנפש‪ ,‬ומיד‬
‫מוסיף‪" :‬התרופות לקחו לי את החוויה הזאת"‪ ....‬בימים אלה הוא מלווה באופן אישי את אימו המתמודדת עם‬
‫מחלת הסרטן‪ .‬זרם המבקרים אותו בביתה‪ ,‬מעיד על הקשר החם שלו עמם ועל ההערכה שהם רוחשים לו‬
‫עורך הדין דניאל מאירוביץ הוא אדם עם השקפת חיים אחרת‪.‬‬
‫צבעונית‪ .‬יצירתית‪ .‬לא תמיד קל להכיל את נקודות המבט שלו‪ .‬הוא‬
‫מסקרן‪ ,‬מעניין‪ ,‬מציב אתגר לעומד מולו‪.‬‬
‫אל ההוסטל ברמלה הגיע לאחר שסירבו לקבלו במסגרות רבות‪.‬‬
‫הוא נחשב לאדם בעייתי‪ ,‬מורד‪ ,‬לא מוותר‪ .‬יש לו מה להגיד על כל‬
‫נושא‪ ,‬והוא אינו מקבל דבר כמובן מאליו‪... .‬כפי שעורך דין טוב אמור‬
‫להיות‪ .‬למראית עין הוא מהווה איום לאנשי המקצוע‪ .‬תוך זמן ניתן‬
‫להבחין‪ ,‬שמתחת למעטה הזה שוכנת נפש רכה‪ ,‬רגישה‪ ,‬עדינה‪.‬‬
‫בימים אלו נמצא דניאל בבית אימו ברעננה‪ ,‬שם הוא מסייע לה‬
‫במאבקה במחלת הסרטן‪ ,‬לאחר שעברה מספר ניתוחים‪.‬‬
‫גם עם הסרטן יש לו דיאלוג‪ .‬הוא שואל עצמו שאלות רבות בקשר‬
‫אליו‪ .‬כל זאת ועוד הוא מפנה אל אלוהים‪ ,‬אם קיים או לא‪ .‬אל דוכן‬
‫הנאשמים הווירטואלי הוא מפנה את השאלה‪ :‬האם לא מספיקה‬
‫הפסיכוזה?‬
‫דניאל נולד בשנת ‪ 1952‬בת"א‪ .‬יש לו אח‪ ,‬אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬ושני ילדים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1988‬פרצה אצלו המחלה‪" .‬הייתי במילואים‪ .‬נכנסתי לדיכאון‪.‬‬
‫אשפזתי את עצמי בבית חולים זיו בצפת‪ ,‬ומשם החל מסלול‬
‫האשפוזים הרבים שבמסגרתם אובחנתי כסובל מסכיזופרניה‪.‬‬
‫"בתקופות שבהן הייתי פסיכוטי יצרתי הרבה‪ .‬הרגשתי התעלות‬
‫רוחנית וראיתי דברים שכשאני מאוזן‪ ,‬אין לי את היכולת לראות"‪.‬‬
‫לא יאומן אבל ברגעים כאלה הוא נאנח בגעגועים אל הפסיכוזה‪.‬‬
‫"בשנת ‪ ,1991‬לדוגמה‪ ,‬בהיותי בתקופה שכזו‪ ,‬כתבתי ספר"‪ ,‬מספר‬
‫דניאל‪" ,‬הספר מתאר סבל שנגרם למישהו כתוצאה מעיוותים‬
‫במערכת המשפט‪ ,‬ומשקף את תפיסת עולמי‪ .‬מאז‪ ,‬אני מתמודד עם‬
‫חסרונה של אותה פסיכוזה ששימשה לי השראה"‪.‬‬
‫לדבריו הוא חווה חוויות קשות רבות‪ ,‬מלאות כאב וקושי‪ .‬אימו רינה‬
‫משתפת בכל מה שעברה איתו המשפחה ‪ -‬באשפוזים‪ ,‬בדיכאונות‪,‬‬
‫"בעיקר היו שם הרבה שתיקות"‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬אני לא מוכנה לוותר‬
‫על הטיפול התרופתי שלו‪ .‬מבחינתי ‪ -‬זה סוג של אולטימטום לתמיכה‬
‫שלי בו"‪.‬‬
‫דניאל שותק הרבה‪ .‬נראה כי הוא מתבונן מהצד על החיים ובוחר את‬
‫דרכו שלו‪ ,‬אותה הוא מפלס ע"פ רצונותיו‪ ,‬חלומותיו והדרך המיוחדת‬
‫רק לו‪ .‬הוא מתאר נסיעות ברחבי העולם‪ ,‬אליהן ברח מהקשיים‪.‬‬
‫הנסיעות מלאות בסיפורים יצירתיים שהיום‪ ,‬במבט לאחור‪ ,‬ממלאים‬
‫אותה בחיוכים‪ .‬כשהיה דניאל בפסיכוזה הוא נסע לשוויץ ‪ ,‬שם טען‬
‫שהוא רדוף ע"י השב"כ‪" .‬באמצעות הכישורים שניחנתי בהם שכנעתי‬
‫את השלטונות בצדקתי וקיבלתי מקלט מדיני‪ .‬כך חייתי מספר‬
‫חודשים בבית מלון על חשבון ממשלת שוויץ"‪....‬‬
‫דניאל זכה במהלך השנים הרבה לתמיכה מצגד המשפחה שהביעה‬
‫דאגה למצבו‪ ,‬וחווה הרבה קונפליקטים עם אנשים‪ ,‬שבעקבותיהם‬
‫הגיע לאשפוזים ולכדורים‪ .‬הוא עבר הרבה קשיים במקצוע‪ ,‬שאליו‬
‫הוא כל‪-‬כך מחובר ועוסק בו במקצועיות רבה עד היום‪.‬‬
‫דני מעורב בפעילויות ציבוריות‪ ,‬כשהוא בוחר לשים דגש על זכויות‬
‫הנכים ובעיקר נכי הנפש‪ .‬הוא מנצל את כישוריו בתחום על מנת‬
‫לקדם את זכויותיהם וממלא את תפקידו כעורך דין גם במטה מאבק‬
‫הנכים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא חבר בוועד המנהל של עמותת "לשמה" לשילוב‬
‫המתמודדים בקהילה‪.‬‬
‫לדני מעמד מיוחד בהוסטל‪ .‬אין ספק שרכש אותו בכבוד בזכות מי‬
‫שהוא‪ .‬דני הוא ה"בורר"‪.‬‬
‫"כבשתי לי מקום מיוחד בגישור בין הדיירים בהוסטל לצוות‬
‫ולמערכת‪ .‬אני דואג לזכויות הדיירים תוך ניצול הידע הרחב שיש לי‬
‫ולכן‪ ,‬קולי הוא קול שמכבדים אותו בשני הצדדים"‪.‬‬
‫זרימת המבקרים מבין דיירי ההוסטל אל בית אימו ברעננה‪ ,‬בימים‬
‫הקשים שהוא עובר עכשיו – היא ללא ספק ההוכחה לכך‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬יש לו ארשת מעוררת אמון‪ .‬שפת גוף ספק צינית ספק רצינית‪.‬‬
‫לא ברור‪ .‬מה שברור הוא שאפשר לסמוך עליו‪ .‬פעם אחר פעם‪ ,‬כך‬
‫מספרים בהוסטל‪ ,‬הוא מיישב סכסוכים‪ ,‬פותר דילמות וקונפליקטים‬
‫– כל זאת בנועם ובסבלנות‪ ,‬יחד עם כל הקשיים האישיים שלו‪.‬‬
‫דני היה נשוי פעמיים‪ .‬בפעם הראשונה התגרש כעבור ארבעה חודשים‪.‬‬
‫לאישה השנייה‪ ,‬אם לשלושה שהייתה נשואה לקרוב משפחה‬
‫והתגרשה – היה נשוי שנים רבות‪ ,‬וצבר במהלכן חוויות אבסורדיות‪:‬‬
‫"היא הייתה מבריחה אותי בלילות מבתי החולים הפסיכיאטריים‪,"...‬‬
‫הוא נזכר וצוחק צחוק מהול בכאב‪.‬‬
‫אחד מילדיה של האישה השנייה אומץ על ידו‪ ,‬ומלבדו יש להם בן‬
‫משותף‪ ,‬כיום בן ‪ , 27‬דוקטורנט לחקר המוח‪ .‬הוא ממעט לדבר על‬
‫יחסיו עם בנו‪" ,‬בגדול כן‪ ,‬הוא מתעניין במחלה"‪ ,‬הוא מחייך שוב את‬
‫חיוכו המסתורי‪.‬‬
‫ברקע של הראיון וכסימבול לרקע בחייו‪ ,‬אמו רינה‪ .‬מבט חטוף‬
‫מספיק כדי לראות את הדמיון החיצוני‪ .‬הצצה לעולמם מלמדת על‬
‫הדמיון בין השניים ברבדים רבים נוספים‪ .‬מרגש לראות את היחסים‬
‫ביניהם‪ .‬רינה האם מספרת בכנות מפעימה את כל שעברו ועוברים‬
‫יחד כל השנים‪ .‬מדי פעם מזילה דמעה‪ ,‬ושנייה אחר‪-‬כך צוחקת‪ .‬היא‬
‫מספרת על הקשר המיוחד‪ ,‬על כל המשמעויות שלו‪ .‬דני לעומתה בוחר‬
‫שלא‪ .‬נמנע‪.‬‬
‫רינה מעבירה מסר לאימהות של מתמודדים מניסיונה‪" :‬תלמדו‬
‫להיעזר‪ .‬אני התפתחתי כאדם‪ .‬למדתי להכיר את נפשי פנימה‪ ,‬בעקבות‬
‫המחלה של בני"‪.‬‬
‫לאורך כל הדרך הסתייעה בכל עזרה שיכלה לקבל‪ ,‬בתנאי שהייתה‬
‫עזרה מקצועית‪ :‬ספרים‪ ,‬אנשי מקצוע טובים‪ ,‬ואפילו באחותה‪ ,‬שהיא‬
‫אם למתמודד בעצמה‪.‬‬
‫לדני‪ ,‬כאמור‪ ,‬יש הרבה מה לומר – על המחלה‪ ,‬על מערכת השיקום‪,‬‬
‫על פוליטיקה –הוא בוחר את מילותיו בקפידה‪ ,‬אך הוא בעיקר לוקח‬
‫כאתגר‪ ,‬כעורך דין וכמתמודד – הגנה על החלש‪ .‬שם אין הוא בוחל‬
‫במילים‪.‬‬
‫דני איש מיוחד‪ .‬מתמודד הוא ללא ספק – במלוא מובן המילה‪ .‬נראה‬
‫כי הוא יודע היטב את העבודה‪ ,‬תרתי משמע‪.‬‬
‫הפסיכוזה כחוויה? עכשיו אפשר להאמין לו‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫תאודור שנברגר – טיטו‪:‬‬
‫"לא במחאה‪ .‬לא בצעקה‪ .‬הכל בשקט ובאהבה"‬
‫זה המוטו של "טיטו" – תאודור שנברגר‪ ,‬מי שמשמש כבר למעלה מ‪ 20 -‬שנה בתפקיד יו"ר אנוש באר‪ -‬שבע‪.‬‬
‫מעטים בבאר שבע יודעים‪ ,‬שטיטו‪ ,‬ניצול השואה המוכר כל‪-‬כך בקהילה‪ ,‬מעמודי התווך של מפעל "מכתשים"‬
‫ומי שהוביל בארץ את התעשייה הפלסטית והעמיד דורות של מהנדסים בתחום‪ ,‬החל את דרכו בעמותת‬
‫אנוש בשל מחלת הנפש שבה לקה בנו‪ .‬טיטו איש רב פעלים שאף זכה בתואר 'יקיר העיר'‪ ,‬מתנדב בארגונים‬
‫ובמוסדות רבים נוספים בעיר‪.‬‬
‫"למה דווקא אני?"‪ ...‬כך החלה השיחה שלי עם טיטו‪ ,‬מי שמשמש‬
‫מזה ‪ 20‬שנה יו"ר סניף באר‪-‬שבע של עמותת אנוש‪ .‬הוא מנה שמות‬
‫של אנשים שמתנדבים גם הם‪ ,‬והתעקש‪ :‬אז למה לא מישהו מהם?‬
‫במה אני מיוחד?‬
‫אז כן‪ .‬טיטו מבאר שבע הוא אדם מאד מאד מיוחד‪ .‬צריך לראות‬
‫אותו כדי להבין‪ .‬אפילו מספיק לשמוע אותו‪ .‬להעביר במילים? הנה‬
‫אנחנו מנסים‪.‬‬
‫כדי חינוך והכשרת דור צעיר של מהנדסים‪ ,‬שהיום‪-‬מובילים את‬
‫התעשייה הכימית בארץ ובעולם‪.‬‬
‫כשמונה לנהל את המפעל ב‪ ,1985-‬הוא היה במצב של פשיטת רגל‪.‬‬
‫ההנהלה דרשה פיטורים המוניים של עובדים‪" .‬אני התנגדתי לכך‬
‫במלוא התוקף"‪ ,‬מספר טיטו‪ ,‬מאות משפחות היו אמורות להזרק‬
‫לרחוב‪ .‬היתה לי תוכנית הבראה והפעלתי אותה‪ ..‬לשמחתי‪ ,‬היום‬
‫המפעל נמצא ברשימת המובילים בעולם בתחומו"‪.‬‬
‫עד היום‪ ,‬בתחום המקצועי‪-‬טיטו ממשיך לייעץ להנהלת המפעל‪.‬‬
‫טיטו ועמותת "אנוש" – "המפגש עם עולם בריאות הנפש שינה את‬
‫כל תפישת עולמי"‬
‫טיטו הגיע להתנדבות באנוש בעקבות נועם בנו‪ ,‬שחלה במחלת נפש‬
‫בגיל הצבא‪ .‬ההתמודדות עם בן חולה הוסיפה רק נדבך להתמודדות‬
‫נמשכת עם מה שזימנו החיים לטיטו‪ ,‬ניצול השואה‪.‬‬
‫הוא מגדיר עצמו איש כפיים‪ ,‬איש עבודה‪ .‬נולד בשנת ‪ .1932‬מגיל צעיר‬
‫מאד עובד מבוקר ועד ערב‪ .‬עלה ארצה מיגוסלביה לאחר מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ ,‬חי במעברה בעוני ביחד עם אמו ואחותו לאחר שאביו‬
‫נרצח בשואה‪ .‬הכינוי "טיטו" דבק בו עוד בימי שירותו הצבאי על שם‬
‫השליט היגוסלבי‪ .‬מאז לא עצר לרגע‪ .‬חקר‪ ,‬פיתח‪ ,‬היה מעורב בענף‬
‫הטכנולוגיה על כל רבדיה‪ .‬צמח מתוך השטח‪ .‬היום אין איש בעיר‬
‫באר שבע שלא מכיר את טיטו על כל פועלו‪.‬‬
‫מתי חל המפנה בחייך?‬
‫"זה היה לפני ‪ 22‬שנה‪ .‬נועם‪ ,‬בני‪ ,‬התגייס לצבא‪ .‬היה זה לאחר שסיים‬
‫את לימודי הבגרות על הצד הטוב ביותר ושום דבר לא נראה חריג‪.‬‬
‫הוא התגייס לשריון‪ .‬אני הייתי בנסיעת עבודה בחו"ל‪.‬‬
‫כשחזרתי קיבלתי ילד אחר‪ .‬לא אותו ילד שממנו נפרדתי לפני‬
‫הנסיעה‪.‬‬
‫עד היום אני שואל את עצמי‪ :‬האם זה היה קורה גם אילו לא התגייס‬
‫לצבא? אין לי תשובות ולמדתי לחיות בלעדיהן"‪ ,‬מחייך טיטו‪.‬‬
‫כיצד בא אצלו השינוי לידי ביטוי?‬
‫"הוא נכנס להתקפים של פחד ברמה קיצונית‪ .‬התכנס בעצמו‪ .‬חשבנו‬
‫שזה יעבור מהר אבל ימים הפכו לשבועות‪ .‬שבועות לשנים‪ .‬הבנו שזה‬
‫כרוני"‪.‬‬
‫טיטו כדרכו‪ ,‬ממעט להתמד ברע‪ ,‬בוחר להדגיש את הטוב‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬הוא עבר התקפים‪ .‬הרבה אשפוזים‪ .‬היו תקופות קשות"‪.‬‬
‫חוה אשתו מוסיפה‪" :‬ככה זה האישיות של האדם‪ .‬יש לה נטייה‬
‫לדחוק את הרע ולזכור את הטוב"‪.‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬זוהי התכונה הבולטת אצל שני בני הזוג‪ -‬טיטו וחוה‪,‬‬
‫המאפשרת להם לצלוח את קשיי מחלת הבן ולהמשיך הלאה‪ .‬תכונה‬
‫זו‪ ,‬בשילוב רגש האהבה החזק השניים שמחזיקה מעמד ‪ 51‬שנה –‬
‫אלו מוקדי הכוח מבחינתם‪.‬‬
‫חוה‪ ,‬שאותה פגש טיטו ברכבת לפני שנים ארוכות‪ ,‬היא מבחינתו‬
‫האהבה של חייו ("אני מאוהב בה כמו ביום הראשון כשראיתי‬
‫אותה") ושניהם מתארים זוגיות שמהווה בשבילם "דלק" ומנוע‪ .‬לא‬
‫לוותר‪ .‬חוה משמשת עזר כנגדו‪ .‬הכל הם עושים ביחד‪.‬‬
‫"תמיד הייתי במגע עם אנשים‪ .‬תמיד התמודדתי עם מערכות יחסים‪.‬‬
‫‪ 1,500‬איש עבדו מתחתיי‪ .‬תמיד הייתי מוקף באנשים בריאים‪ .‬שמעתי‬
‫גם על אנשים המתמודדים עם מחלות נפש‪ ,‬אבל לא הכרתי אנשים‬
‫חולים וזה לא דיבר אליי עד שבני חלה‪ .‬בענף שבו עבדתי‪ ,‬בו העבודה‬
‫בדר"כ מסוכנת‪ ,‬חשוב שאנשים יהיו בריאים נפשית‪ .‬אנשים הלוקים‬
‫בנפשם היו בעבורי משהו רחוק‪ ,‬אחר‪ ,‬לא שלי‪ .‬טעיתי‪ .‬ובגדול !"‪.‬‬
‫טיטו מדבר בעצב על הימים שבהם פגש בעוצמה רבה את החולי‪ .‬העצב‬
‫שלו מהול באופטימיות ושמחת חיים נדירה‪ .‬השילוב האבסורדי הזה‬
‫הוא ללא ספק טיטו‪.‬‬
‫לא תשמע ממנו כעס‪ ,‬לא מרירות‪ ,‬לא שיפוטיות‪ .‬הוא לא יהיה‬
‫לעולם קורבן של הנסיבות‪ -‬יסתכל להן בעיניים ויחייך אליהן בקבלה‬
‫והשלמה מעוררים התפעלות‪ .‬הכל בחיוך ואצילות נפש ‪.‬‬
‫טיטו נולד ביגוסלביה בשנת ‪( 1932‬בן ‪ .)78‬הוא ניצול שואה‪-‬אביו‬
‫נרצח באושוויץ‪ .‬בשנת ‪ 1949‬כשהיה בן ‪ 17‬עלה לארץ עם אמו ואחותו‬
‫היישר לחיים במעברה – ג'ליל‪ .‬באותה תקופה התפרנס ופרנס את‬
‫משפחתו בעיקר כעובד בסלילת כבישים ומעבודות בניין‪ .‬בצבא שירת‬
‫טיטו בחיל האוויר כחזאי ובתפקיד מדריך בבית בפר לטיסה של חיל‬
‫האוויר‪ .‬משם‪ ,‬המשיך ללימודי הנדסה כימית בטכניון וסיים את‬
‫הלימודים בשנת ‪.1957‬‬
‫טיטו החל לעבוד בשנת ‪ 1955‬במפעל מכתשים בבאר שבע‪ ,‬ובהתאם‬
‫לאופיו המסור והמתמיד‪ ,‬הוא המשיך לעבוד במפעל ‪ 35‬שנה!!!‬
‫כל זאת תוך התפתחות מקצועית מרשימה שהחלה מתפקידו כפועל‬
‫ועד להגיעו לתפקיד מנכ"ל המפעל‪.‬‬
‫כל אותם שנים היה ממובילי התעשייה הפלסטית‪ ,‬השתלם בארץ‬
‫ובחו"ל וכמי שהוא היווה מודל ומוביל בתחומו‪ -‬כל זאת ועוד תוך‬
‫ספר לי קצת על נועם‬
‫"נועם היום בן ‪ .42‬במבט לאחור‪ ,‬תמיד היה קצת אחר מהאחים‬
‫שלו‪ .‬שניהם ריאליים‪ .‬פועלים מהראש‪ .‬נועם טיפוס רגשי‪ .‬אהב תמיד‬
‫מוסיקה‪ ,‬נופים‪ ,‬היסטוריה‪.‬‬
‫הוא חכם בצורה קיצונית‪ .‬אבל‪ ,‬לצערנו ‪ -‬הנפש שלו חלשה‪.‬‬
‫עד היום הוא נשאר ילד‪ ,‬למרות שמבחינה ביולוגית גדל‪.‬‬
‫היום הוא חי בהוסטל‪ .‬עובד בעבודה שיקומית‪ .‬נמצא איתנו הרבה‪.‬‬
‫נוסע איתנו לחו"ל‪ .‬אנחנו עושים הכל כדי להטיב לו את‬
‫החיים – כדי שלא ירצה למות‪ .‬אנשים כמו נועם‪ ,‬השכל‬
‫בעוכרם‪ .‬הם מבינים את מצבם הקשה וקשה להם לחיות‬
‫את הידיעה"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫ויחסיו עם האחים?‬
‫"נועם הוא האמצעי‪ .‬אחותו הגדולה רופאה והאח הצעיר ממנו‬
‫מהנדס‪ ,‬הולך בדרכי אביו‪ .‬עובד בלי סוף ואב ל‪ 4-‬ילדים‪ .‬היחסים הם‬
‫יחסי אהבה‪ .‬הם מאד קרובים‪ .‬אבל כולם מאד עסוקים‪ .‬הנטל בעיקר‬
‫נופל עלינו‪ ,‬ההורים‪ .‬כמו שצריך"‪ ..‬הוא ממהר לומר‪ ,‬על מנת שחלילה‬
‫לא ישמע כעס בין השורות‪.‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫היכולות ועל הכישרונות של אנשים‪ .‬לפעמים אנחנו שוכחים שמלבד‬
‫המחלה יש שם גם אישיות וכישרון לאדם‪ .‬יש המון אוזן קשבת‬
‫ומקצועיות‪ .‬אנשים שעובדים בעמותה הם בעלי יכולת נתינה יוצאת‬
‫דופן ששום שכר לא ישווה לה"‪.‬‬
‫אין ספק שטיטו הוא נכס גדול בעבור העמותה‪ .‬מלבד אישיותו‪,‬‬
‫אנשים כמותו עם יכולת עשייה והגשמה ויצירת מציאות – מהווים‬
‫נדבך חשוב במכלול השיקומי‪ .‬טיטו מדבר וגם עושה‪ .‬חושב וגם‬
‫מרגיש‪ .‬מודל אמיתי‪.‬‬
‫"היום‪ ,‬כשאנחנו כבר קרובים לסוף חיינו‪ ,‬חוה (מרצה ללשון בדימוס)‬
‫ואני עסוקים בלמצוא פתרונות לנועם על מנת שיתפקד ויהיה עצמאי‬
‫כשלא נהיה בחיים"‪.‬‬
‫‪...‬ואני חושבת לעצמי‪ :‬כמה מתאים לטיטו‪ .‬לחשוב על כל הפרטים עד‬
‫הסוף‪ .‬כל כך טוטאלי ודואג לכל‪ .‬הכל בחיוך ונועם‪.‬‬
‫איך החברים והמשפחה המורחבת מסביבכם? עזרו? תמכו?‬
‫גם כאן‪ ,‬כמנהגו‪ ,‬שם טיטו דגש על הטוב‪ .‬מדבר על הכל בטבעיות‪:‬‬
‫"אני לא שם דגש על המחלה‪ .‬מתייחס לכל בטבעיות‪ .‬זה המסר שאני‬
‫מעביר הלאה וזה המסר שאנשים מסביבי מקבלים‪ .‬לא שופט‪ ,‬לא‬
‫מנסה לשנות‪ .‬חי את חיי ומי שרוצה להיות איתנו ‪ -‬מוזמן"‪.‬‬
‫ומוסיף‪" :‬הכאב הוא כאב אישי שלנו‪ .‬אני לא איש מלחמות‪ .‬מפלס‬
‫את דרכי ומנסה להשפיע‪ ,‬הכל ממקום של שלום‪ .‬לא פונה לכיוונים‬
‫של מחאה‪ .‬לא של צעקה‪ .‬הכל בשקט ובאהבה‪".‬‬
‫אגב אהבה‪ ,‬טיטו מדבר בשפה הכל‪-‬כך ישירה שלו‪ ,‬גם על עמותת‬
‫"אנוש"‪.‬‬
‫טיטו שנברגר מקבל אות מתנדב מצטיין של עמותת אנוש‬
‫האם אתה יכול לראות קשר בין נסיבות חייך לפועלך?‬
‫"אני ניצול שואה‪ .‬גם אז‪ ,‬כיהודי ביגוסלביה באותה תקופה – אף פעם‬
‫לא הרגשתי קורבן‪ .‬לא הרגשתי פגוע כעם‪ .‬הכאב הוא פרטי‪ ,‬אישי‪,‬‬
‫ולומדים לחיות איתו‪ .‬החוכמה היא להשתמש בכאב כמשאב שיכול‬
‫לעזור‪ ,‬לתרום‪ ,‬לעשות טוב לאנשים‪ .‬גם הכאב שלי בתור אבא לפגוע‬
‫נפש בא מהמקום הזה‪ .‬בשני המקרים אני לוקח את הכאב כמקור כוח‬
‫לנתינה לאנשים"‪.‬‬
‫"לא במחאה‪ .‬לא בצעקה‪ .‬הכל בשקט ובאהבה"‬
‫ספר על הקשר של עם העמותה‬
‫"לפני ‪ 22‬שנה‪ ,‬כשנועם חלה‪ ,‬כל נושא בריאות הנפש היה בתחילת‬
‫הדרך‪ .‬קמה קבוצת הורים של אותם המתמודדים עם מחלה נפשית‬
‫ובנתה מערך קטן של שיקום‪ .‬חווה ואני השתלבנו‪.‬‬
‫מאז אנחנו שם‪ .‬זו הייתה תקופה של הלם וחוסר אונים אצלנו‬
‫במשפחה‪ .‬החיבור למשפחות דומות לנו‪ ,‬נתנה לנו תקווה רבה‪ .‬אני‬
‫משמש יו"ר סניף באר‪-‬שבע כבר המון זמן‪ ...‬רוצה כבר לפרוש"‪ ,‬הוא‬
‫אומר במבוכה‪" ,‬אבל אף אחד לא מסכים להחליף אותי בתפקיד"‪.‬‬
‫יש משהו בטיטו שמעלה נקודות למחשבה‪ .‬הוא אדם חזק‪ .‬יש לו כוח‬
‫פנימי עצום‪ .‬הוא לא מחפש מקורות כוח חיצוניים‪.‬‬
‫"עדיין‪ ,‬הוא מוסיף‪ ,‬אני הרבה יותר מקבל מנותן"‪.‬‬
‫עד שהגיע טיטו עד הלום‪ ,‬עבר הרבה בחייו‪ .‬המתמודדים בסניף באר‬
‫שבע‪ ,‬כמו גם אנשי הצוות‪ ,‬מכירים את סיפורו ומדברים עליו בהמון‬
‫אהבה‪ .‬אפילו בהערצה‪.‬‬
‫"טיטו הוא האבא שלנו"‪ ,‬הם אומרים‪ .‬אנחנו מאמינים‪.‬‬
‫יש לך זמן לעצמך? אתה עושה דברים לנשמה?‬
‫"כל חיי עבדתי ונהניתי מכל רגע‪ .‬ניהלתי את מפעל המכתשים בבאר‬
‫שבע‪ 35 .‬שנה נשארתי שם וזה היה לי בית‪ .‬גם בתקופות הקשות של‬
‫המפעל‪ ,‬כשהיה צריך לפטר עובדים לקחתי כאתגר לא לפגוע להם‬
‫בפרנסה‪ .‬אני תמיד שם את ההומאניות בראש סדר העדיפויות"‬
‫טיטו‪ ,‬ממובילי התעשייה הפלסטית‪ ,‬השתלם בתחומו ומהווה עד היום‬
‫מודל לתלמידיו‪ .‬הוא מייעץ להם בתחילת דרכם ומכשיר דור צעיר של‬
‫מהנדסים‪ ,‬שהיום מוביל את התעשייה הכימית בארץ ובעולם‪.‬‬
‫טיטו‪ ,‬מעבר לנתינה הרגשית‪ ,‬תורם מעצמו לפיתוח הסניף בבאר‪-‬שבע‬
‫והוא זה שהוביל להקמת "בית אנוש" המכובד בעיר‪ ,‬אחד המוצלחים‬
‫בארץ‪ ,‬המכבד את המשתקמים המגיעים לכאן מדי יום‪.‬‬
‫הוא מספר בעיניים בורקות על התהליך שבו גייס חברות בעלות ממון‬
‫על מנת להגשים את המטרה הנעלה הזאת שקרמה עור וגידים הרבה‬
‫בזכות מי שהוא‪.‬‬
‫כל זה בתוך כל עיסוקי ההתנדבות הרבים שלו חבר בהנהלת האגודה‬
‫למען הקשיש‪ ,‬חבר בועדת הבינוי של א‪.‬ב‪.‬ג‪ ,.‬יו"ר ועדת ביקורת‬
‫של הסימפונייטה‪ ,‬חבר בהנהלת יד לבנים‪ ,‬חבר בועדה הציבורית‬
‫לארנונה של עיריית ב"ש‪ ,‬חבר בהנהלת אגודת ישראל‪-‬גרמניה‪ ,‬יו"ר‬
‫עמותת "אנוש" באר שבע וחבר בוועד המנהל‪ .‬לאחרונה קיבל אות‬
‫יקיר עיריית ב"ש על פועלו‪ .‬כל זאת בנוסף לחיי המשפחה והחברה‬
‫הפוריים‪.‬‬
‫הניסיון העסקי והתעסוקתי שלו‪ ,‬הקשרים שיצר בכל המרחב ‪-‬‬
‫בשילוב עם הרצון לתת – יצרו ועדיין יוצרים חלומות שמתגשמים‪.‬‬
‫"אני מאמין שצריך להגשים חלומות"‪ ,‬הוא מציין בהקשר הזה‬
‫ומדגיש‪ ,‬שכל מה שעשה ועושה כדי שדברים יקרו זה לא בעבור נועם‬
‫ואיכות חייו‪ .‬המשתקמים כולם עומדים לנגד עיניו כל הזמן והוא‬
‫קשור אליהם בנפשו‪.‬‬
‫בתשוקה רבה הוא מתאר את יחסיו עם המעסיק הראשון שקיבל‬
‫אותו לעבודה לפני ‪ 50‬שנה‪ ,‬כשהיה חסר ניסיון‪ .‬היום אותו מעסיק‬
‫כבר בן ‪ 90‬לערך ועד היום טיטו והוא מבלים ביחד‪" .‬אנחנו הולכים‬
‫לקונצרטים‪ .‬מבלים יחד‪ .‬אני מוקיר לו הרבה תודה על שהאמין‬
‫בי"‪..‬‬
‫למה דווקא "אנוש"?‬
‫"אני לא איש שמאמין בתרופות בלבד‪ .‬אני מאמין בקשר שבין הגוף‬
‫והנפש‪.‬‬
‫באנוש הדגש מושם על הנפש‪ .‬יש צוות רב‪-‬תחומי ששם דגש על‬
‫‪9‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫" 'האני האחר' הוא לא פרויקט רגיל של נתינה‪ ,‬אלא של יצירה‬
‫משותפת בגובה העיניים "‬
‫היוצר אריאל הורוביץ מוביל זו השנה השנייה פרויקט של כתיבה‪ ,‬הלחנה ויצירה משותפת עם המתמודדים של‬
‫אנוש‪ .‬השנה הביא את הפרויקט לתלמידיו ב"רימון" ובשיתוף פעולה מרגש הועלה המופע "האני האחר"‬
‫"האני האחר" ‪ -‬מופע רוק רענן ובועט בביצוע כישרונות שעשויים‬
‫להוביל את המוזיקה המקומית בעתיד‪ ,‬הועלה באפריל במרכז‬
‫עינב בתל‪-‬אביב‪ ,‬בתום פרויקט משותף ומרגש שמוביל היוצר‬
‫אריאל הורוביץ זו השנה השנייה בשיתוף פעולה עם עמותת אנוש‪.‬‬
‫האולם היה מלא מפה לפה ומחיאות הכפיים הסוערות שלהם זכו‬
‫המתמודדים והמלחינים‪-‬מבצעים של "רימון" העידו על החוויה‬
‫המחשמלת שהעניק הערב הזה לקהל‪.‬‬
‫בשנה שעברה הוביל הורוביץ בהתנדבות סדנה למתמודדים הכותבים‬
‫שירים‪ .‬את השירים הלחין לקראת המופע "לאט לאט למעלה"‬
‫שהעלה במסגרת פסטיבל 'קולה של המילה' ב'מעבדה' בירושלים‪.‬‬
‫השנה לקחת את הפרויקט רחוק יותר והביא אותו לסטודנטים שלו‬
‫בבית הספר למוסיקה ולג'אז "רימון"‪ .‬במסגרת הפרויקט הלחינו‬
‫סטודנטים מצטיינים של "רימון"‪ ,‬טקסטים שכתבו חברי אנוש‬
‫המתמודדים עם מגבלה נפשית‪.‬‬
‫"מכיוון שזו השנה השנייה שאני עובד עם מתמודדי אנוש‪ ,‬אני יודע‬
‫שיש להם סיפור חזק לספר‪ ,‬דרך מיוחדת לספר אותו ורעב גדול לעשות‬
‫את זה"‪ ,‬מספר אריאל הורוביץ‪" ,‬גם לסטודנטים שלנו ברימון יש רעב‬
‫גדול וכישרון להפוך את הטקסט הייחודי של חברי אנוש למוזיקה‬
‫צעירה חזקה ונוגעת‪ .‬כל שנותר לעשות הוא לחבר ביניהם"‪.‬‬
‫"רימון עוסק הרבה בנתינה לקהילה‪ ,‬אבל 'האני האחר' הוא לא‬
‫פרויקט רגיל של נתינה‪ ,‬אלא פרויקט של שיתוף פעולה‪ ,‬של יצירה‬
‫משותפת בגובה העיניים‪ ,‬ושל מפגש אמנותי ואנושי בין הסטודנטים‬
‫למתמודדים‪ .‬הנתינה היא הדדית‪ :‬לא כל יום זוכים מלחינים לקבל‬
‫מילים חזקות כמו אלה שכותבים המתמודדים‪ ,‬ולא כל יום זוכים‬
‫המתמודדים לשמוע את עולמם הפנימי הופך לשיר מולחן‪ .‬התוצאה‬
‫היא אמנם הערב הזה‪ ,‬אבל המטרה היא התהליך עצמו‪ .‬כל מי שהיה‬
‫בחזרות וראה את החיבוק שנתנה ג'ניפר לדניה‪ ,‬את צאיב מקשיב‬
‫בהתרגשות למורן שרה את השיר שלו ואת העבודה המשותפת של רן‬
‫ושחר‪ ,‬יודע שכבר הצלחנו"‪.‬‬
‫הורוביץ‪,‬‬
‫אריאל‬
‫האיש העומד מאחורי‬
‫"רנה"‪,‬‬
‫הלהיטים‬
‫"סיגל נחמיאס" ו –‬
‫"רקפות בין הסלעים"‬
‫משיק בימים אלו‬
‫את אלבומו החמישי‪.‬‬
‫באלבומו החדש שילב‬
‫הורוביץ שני שירים אריאל הורוביץ עם מורן מייזלס (סטודנטית‬
‫– מימין) ועם ד"ר הלה הדס – מנכ"ל אנוש‬
‫שמילותיהם נכתבו על‬
‫(משמאל)‬
‫ידי מתמודדי "אנוש"‬
‫– השיר 'מטפסת' של שירה טרטנר‪ ,‬ו"לנצח ‪ "17‬של רונן בלומברג ‪.‬‬
‫הפרויקט היווה בעבור המתמודדים דרך אומנותית להתמודד‬
‫עם מחלות נפש דוגמת דיכאון‪ ,‬סכיזופרניה‪ ,‬מניה דיפרסיה ועוד‪.‬‬
‫ההתבוננות המעמיקה פנימה אל תוך השירים היוותה בעבור‬
‫הסטודנטים היכרות עם רובד נוסף של הנפש‪ .‬היטיב לתאר זאת‬
‫סאיב נטור שכתב את השיר "סחבק נם"‪" :‬מאוד התרגשתי לראות‬
‫כיצד הופך טכסט כתוב שלי למנגינה חיה ומושרת‪ .‬זה נותן ממד נוסף‬
‫לזה לשיר כולו"‪.‬‬
‫"המועדון" של מרתה‬
‫מרתה רמון‪ ,‬אחת ממייסדי עמותת אנוש‪ ,‬הוציאה לאחרונה את ספרה "המועדון"‪ .‬בספר היא‬
‫חושפת את ליבה ומגוללת את הסיפור הנוגע ללב של ההתמודדות עם מחלת הנפש של הבן עד‬
‫התאבדותו‪ ,‬מספרת על חייה ועל הקמת עמותת אנוש‪ .‬בחודש מרץ ערכה העמותה ערב השקה‬
‫בבית פיליציה בלומנטל בתל‪-‬אביב‪ ,‬לכבוד צאת הספר לאור‬
‫"‪ ...‬ואתה‪ ,‬למה הלכת מאיתנו טרם זמנך? ממחלה או מבחירה?‬
‫השנים עוברות והשאלות נשארות לא פתורות‪ .‬אבנים ורוח וילד‬
‫אין‪ .‬ילד בא לעולם ונעלם‪ .‬אשא אותך איתי עד יום מותי"‪.‬‬
‫"הספר מלא שאלות"‪ ,‬מספרת מרתה רמון‪" ,‬והשאלות לא מרפות‬
‫ממני‪ .‬שואלים אותי הרבה פעמים למה כתבתי את הספר‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫הרגשתי צורך‪ ,‬ושנית‪ ,‬היה חשוב לי לגרום ליורם‪ ,‬ש‪ 30 -‬שנה כבר‬
‫לא איתנו‪ ,‬להיות נוכח‪ .‬באנוש הייתה לי אוזן קשבת וקיבלתי‬
‫תמיכה – הרגשתי שבאנוש יכולנו להבין ולהיות מובנים‪ ,‬להתחלק‪,‬‬
‫להזדהות ולהשתחרר מעט מהמועקה שאיימה לחנוק אותנו"‪.‬‬
‫מזה ‪ 30‬שנה עוסקת מרתה רמון‪ ,‬סוציולוגית במקצועה‪ ,‬בייסוד‬
‫מפעלים חברתיים (עמותת אנוש‪ ,‬ארגון שתי"ל‪ ,‬קרן חדשה לישראל‬
‫ועוד)‪ .‬מבחינתה‪ ,‬המוות של יורם בנה ז"ל נולד מאותו מהמקום‬
‫שנולד המשפט של גראוצו' מרקס‪" :‬אני לא מוכן להיות חבר בשום‬
‫מועדון שמוכן לקבל אותי"‪.‬‬
‫לדבריה‪" ,‬הספר הזה מוקדש לבני משפחות של חולי הנפש‪ ,‬לבני‬
‫משפחות של אנשים שהתאבדו ולפעילי העזרה העצמית שאזרו‬
‫אומץ והפכו את מר גורלם למקור של הבנה וחמלה לאחיהם‬
‫לצרה‪ .‬וכן‪ ,‬גם אנשים שפרנסתם במוסדות‬
‫ציבור ובביורוקרטיה וכאלה שנאנקים בהן‬
‫ בתקווה שימשיכו להבעיר את משואות‬‫המאבק לשיפור"‪.‬‬
‫מרתה רמון נמנית כאמור עם הגרעין‬
‫המייסד של עמותת אנוש‪ .‬בשנת ‪1986‬‬
‫הקימה וניהלה את המרכז הישראלי לעזרה‬
‫עצמית‪ ,‬ובמשך יותר משני עשורים עסקה‬
‫בעידוד‪ ,‬לווי וקידום מנהיגים ופעילי עזרה‬
‫עצמית‪.‬‬
‫"אני תקווה שהספר יוביל לחשיפת הנושא מרתה רמון עם סיפרה‬
‫ולהעלאת המודעות להתמודדות עם מחלות "המועדון" בערב ההשקה‬
‫לכבוד הספר‬
‫נפש"‪ ,‬מסכמת מרתה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫הנכדה – דור רביעי לפעילות התנדבותית במשפחה‬
‫אות יקיר העיר תל‪-‬אביב הוענק ליוסי בר‪-‬נתן ‪ -‬תורם ותיק של אנוש‬
‫אות 'יקיר העיר תל‪-‬אביב הוענק בערב יום העצמאות ליוסי בר‪-‬‬
‫נתן‪ ,‬הבעלים והמנכ"ל של "שובל ביטוחים"‪ ,‬תורם ותיק של עמותת‬
‫אנוש‪.‬‬
‫נדמה שהמשרד של בר‪-‬נתן הוא הרבה יותר מסתם משרד‪ .‬הוא מנהל‬
‫ממנו 'מטה'‪ ,‬שלא לומר חמ"ל לכל דבר‪ .‬בר‪-‬נתן התזזיתי נמצא כל‬
‫הזמן בפעולה‪ ,‬וממשרדו יוצאות בשורות גדולות הרבה יותר מביטוח‬
‫לרכב או לדירה‪ ....‬הוא 'מרקד' בין הקלסרים עבי הקרס ולא שקט‬
‫ולא נח עד שהוא מגבה את משפטיו במסמך המתאים‪ ,‬כשהוא‬
‫שולף אותו בדייקנות תוך שניות ומבלי להתבלבל לרגע מבין אלפי‬
‫המסמכים המונחים בתיקים‪ .‬דרך דיבורו מהירה (אבל לבטח איטית‬
‫יותר מקצב המחשבה הזריז) והזמן תמיד אץ לו‪ .‬הוא מתבל את‬
‫דבריו בפסוקים מהמקורות‪ ,‬כשהוא 'שולף' את הפסוק המתאים לכל‬
‫סיטואציה‪ ,‬והוא מחזיק בפנקס שחור קטן ובו מאות ואלפי מספרי‬
‫טלפון כתובים בכתב צפוף וקטן – ובו טלפונים אישיים של שועי עולם‬
‫ושל אנשים מהשורה‪" .‬זה המחשב שלי"‪ ,‬הוא אומר בבדיחות דעת‬
‫ומצביע על הקלסרים סביבו‪.‬‬
‫קירות משרדו עמוסי תעודות הוקרה‪ ,‬ובקלסרים הוא מתעד את‬
‫פועלו למען הקהילה ואת עיסוקו בעשרות ארגונים ועמותות‪ ,‬מתייק‬
‫באדיקות כל מכתב‪ ,‬מסמך ותעודה הקשורים לעיסוקיו הרבים‪,‬‬
‫שלא לדבר על קלסר נפרד לכל אחד ואחד מילדיו המוקדש לתעודות‬
‫ולהישגים שלהם‪ ,‬ויש לו במה להתגאות‪ :‬בת רופאה חוקרת בהארוורד‬
‫ארה"ב ובת נוספת ובן העוסקים בעריכת דין‪.‬‬
‫על שולחנו מסך עם תמונות מתחלפות של המשפחה והנכדים‪.‬‬
‫"הנכדה שלי רותם הייתה ממובילי מבצע ההתרמה בבית ספרה למען‬
‫הילדה עמית קדוש שנזקקה לתרומת מוח עצם‪ .‬היא יזמה 'הפסקה‬
‫מתוקה' שהכנסותיה היו קודש לתרומה"‪ ,‬מספר בר‪-‬נתן בגאווה על‬
‫נכדתו – המשמשת דור רביעי לפעילות התנדבותית במשפחה‪.‬‬
‫ואם נלך לשורשים‪ ,‬הרי שהחינוך לפעילות התנדבותית ולגיוס כספים‬
‫למען הנזקקים מוטמע ככל הנראה בגנים של המשפחה‪ :‬סבו של‬
‫בר‪-‬נתן אליהו חיים איליג' ואחי סבו – יעקב איליג' ששימש נשיא‬
‫הקהילה בעיר הולדתו בוכרה‪ ,‬אספו תרומות מראשי העדה והעבירו‬
‫את כספי התרומות לוועד העדה הספרדית בישראל‪.‬‬
‫סבו של בר‪-‬נתן הגיע לארץ כמו בסיפורים בשנת ‪ – 1933‬על גבי חמורים‬
‫בדרך היבשה‪ ,‬לאחר שעבר מבוכרה לאפגניסטן ומשם ‪ -‬דרך איראן‪,‬‬
‫עיראק וסוריה הגיע לישראל‪ .‬נתנאל איליג' אביו של בר‪-‬נתן שנולד‬
‫בארץ‪ ,‬המשיך את דרכו של האב‪ :‬פעמיים בשנה היה אוסף כספים‬
‫מנכבדי העדה הבוכרית המבוססים בתל‪-‬אביב והעביר את התרומות‬
‫לעניי ירושלים‪" .‬כך שאת החינוך לתרומה ולהתנדבות ינקתי בבית‬
‫אבי"‪ ,‬מספר בר‪-‬נתן‪.‬‬
‫יוסף בר‪-‬נתן נולד וגדל בשכונת פלורנטין‪ ,‬שהייתה אחת השכונות‬
‫היוקרתיות של תל‪-‬אביב הקטנה‪ ,‬שם התגוררו רבים מבני העדה‬
‫הבוכרית‪" .‬מי לא גר בשכונות לנו – הרמטכ"ל‪ ,‬השחקן חיים טופול‬
‫ומפורסמים אחרים"‪ ,‬הוא נזכר בערגה בשנות ילדותו‪ .‬הוא למד בבתי‬
‫הספר 'תחכמוני' ו'מקס פיין' ואת מרבית זמנו הפנוי כנער העביר‬
‫בפעילות‬
‫בתנועת‬
‫הנוער 'בני‬
‫עקיבא'‪.‬‬
‫"הייתי‬
‫נער של‬
‫ת ו ר ה‬
‫ועבודה"‪,‬‬
‫הוא מעיד‬
‫על עצמו‪,‬‬
‫"כשבנים ובנות בבני עקיבא עדיין רקדו יחד"‪ .‬הקבוצה המייסדת‬
‫של 'בני‪-‬עקיבא' בדרום תל‪-‬אביב היתה של מספר צעירים בני העדה‬
‫הבוכרית‪.‬‬
‫בר‪-‬נתן‪ ,‬הבן השלישי במשפחה (יש לו שלושה אחים ואחות)‪ ,‬עסק כבר‬
‫בגיל צעיר בהדרכה ובקידום נוער‪" .‬עניינו אותי במיוחד המקורות‪,‬‬
‫ואהבתי לשקוע בלימוד"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫כבר כנער היה מעורב בעסקי ציבור ומלבד ההדרכה בתנועה‪ ,‬עסק‬
‫גם בהקמת תיאטרון חובבים‪" .‬לאחר מכן התמקדתי בעזרה לזולת‪,‬‬
‫ואת דרכי הציבורית בנושא של התרומות התחלתי עם הקמתה של‬
‫ישיבת הרמב"ם ובת‪-‬יוסף‪ .‬נהגתי לעבור מבית לבית ומעסק לעסק‬
‫להתרים את הציבור למען נזקקים‪ .‬את הכסף העברתי לחיים אג'וף‬
‫– מי שהיה ראש הישיבה‪ .‬מזה הרב קנה את מצרכי המזון לפנימייה‬
‫של הישיבה"‪.‬‬
‫לאחר השירות הצבאי שאותו העביר בחיל חימוש ושריון‪ ,‬סיים את‬
‫השירות בדרגת רב‪-‬סרן ושימש במילואים בדרגת קצין‪.‬‬
‫"עם השחרור מהצבא התגלגל לעסקי הביטוח‪.‬‬
‫את אשתו נורית‪ ,‬צברית ממוצא פולני‪ ,‬הכיר דרך העבודה בחברת‬
‫הביטוח‪" :‬הגעתי לאחת מחברות הביטוח לבקר את מי שהייתה‬
‫חברתי באותם ימים‪ .‬בזווית העין צד מבטי את חברתה היפהפייה‪,‬‬
‫ונדלקתי‪ .‬אני ונורית יצאנו במשך שנתיים עד שנישאנו‪ .‬היום אנחנו‬
‫נשואים באושר כבר ‪ 43‬שנה‪ ,‬ויש בינינו חברות אמיתית"‪ .‬בר נתן‪,‬‬
‫הבקי במקורות ותחביבו העיקרי הוא נבירה בהם ובתנ"ך‪ ,‬מספר כי‬
‫התנ"ך הוא אהבה משותפת לו ולנורית‪" .‬אנחנו מסוגלים להתפלפל‬
‫במשך דקות ארוכות על סוגיות בתנ"ך‪ ,‬לנהל ויכוחים והתנצחויות‪.‬‬
‫יש לנו בבית קורקונדנציה ואת כל ספרי העזר בנושא"‪ .‬נורית משמשת‬
‫ספרנית באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪" .‬היא טיפוס אינטלקטואלי"‪ ,‬מעיד‬
‫בר נתן בגאווה על אשתו‪" ,‬היא 'תולעת ספרים'‪ ,‬פרפקציוניסטית‬
‫ואנרגטית בצורה בלתי רגילה‪ .‬אנחנו אוהבים לערוך טיולים משותפים‬
‫בטבע ברחבי הארץ‪ ,‬למצוא מסלולים לא מתוירים וללכת שעות ברגל‪.‬‬
‫זה במשפחה‪ ,‬גם הנכדה שלי יודעת את כל השמות של הפרחים בעל‪-‬‬
‫פה"‪.‬‬
‫ליוסי ולאשתו נורית היה חשוב מאוד שילדיהם ירכשו השכלה ברמה‬
‫הגבוהה ביותר‪ .‬יוסי‪" :‬בכל סעודות שישי המשפחתיות הקפדתי‬
‫'לטפטף' לילדיי‪ ,‬שההישגיות וההשכלה מאוד חשובים ושמי שלא‬
‫רוכש השכלה‪ ,‬הולך אחורה‪ .‬השאיפה למצוינות נטמעה בהם בלי‬
‫שהרגישו"‪ ,‬אומר האב הגאה ומספר על הילדים המוצלחים‪ ,‬תוך‬
‫שהוא מקפיד להוציא את הקלסר המיוחד לכל אחד ואחד מהם‪:‬‬
‫אפרת הבכורה (‪ )41‬סיימה תואר ראשון במשפטים באונ' תל‪-‬אביב‬
‫ותואר שני במסלול הכשרה לשפיטה עם עבודת תזה בהצטיינות‬
‫יתרה ושימשה העוזרת של השופט העליון גבריאל בך‪ .‬מיכל (‪ )38‬ד"ר‬
‫לרפואה‪ ,‬למדה באונ' תל‪-‬אביב‪ .‬יוסי מנפנף בתעודת הבגרות של מיכל‬
‫ומצביע על הציונים המבהיקים ממנה כפנינים – רק ציונים של ‪,97‬‬
‫‪ – )!( 99‬לא פחות‪ ...‬גם את לימודי הדוקטורט סיימה בהצטיינות ואף‬
‫בתואר סטז'ר מצטיין‪ ,‬הדריכה בפקולטה לרפואה ומתמחה כיום‬
‫בהארוורד בבוסטון בבית החולים דנה פרבר – חוקרת את סרטן הדם‬
‫"ואף הגיעה להישגים משמעותיים בתחום"‪ ,‬מציין יוסי‪ .‬דותן (‪)35‬‬
‫עורך דין‪ ,‬סיים תואר ראשון בהצטיינות באונ' תל‪-‬אביב ותואר שני‬
‫ב‪ NYU -‬בארה"ב – מומחה בהגבלים עסקיים‪.‬‬
‫לאחר שעברו להתגורר בתל‪-‬ברוך והילדים החלו ללמוד בבית הספר‬
‫השכונתי אלחריזי (יחדיו) –הרי שאז החלה לדברי יוסי הקריירה‬
‫האמיתית שלו כעסקן ציבור וכיזם בתחום החברתי‪.‬‬
‫והוא מספר‪" :‬היה זה בתחילת שנות ה‪ ,80 -‬בתקופתו של שר האוצר‬
‫יגאל הורוביץ‪ ,‬מי שדבק בו הכינוי 'אין לי'‪ .‬כבר אז הבנתי את‬
‫החשיבות של החינוך למצוינות‪ ,‬אבל אז קיצצו בכל משרדי הממשלה‪,‬‬
‫ולא העבירו כספים לחוגי העשרה לבתי הספר‪ .‬לילדים שלנו‪ ,‬כך גמלה‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫‪11‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫המשך מעמוד קודם‬
‫בי ההחלטה‪ ,‬יהיו חוגים מכל הסוגים‪ .‬הגעתי‬
‫להסדר עם העירייה ולפיו אקים עמותה‬
‫מיוחדת (בייעוץ צמוד של ד"ר יעל פזנר)‬
‫שבאמצעותה נוכל להקים את המודל של‬
‫בית הספר הקהילתי‪ .‬למזלי‪ ,‬בשכונה שבה‬
‫התגוררתי גרה שמנה וסלתה של הארץ‬
‫– איש העסקים דן פרופר‪ ,‬איזי בורוביץ'‬
‫ועוד – שיכלו לסייע‪ .‬אני שימשתי אז כיו"ר‬
‫ועד השכונה של תל‪-‬ברוך וגייסתי לוועדה‬
‫הציבורית אנשי עסקים מהשכונה‪ ,‬ואפילו‬
‫את הסופר שמעון שמיר‪ ,‬תושב השכונה‪ .‬כך‬
‫הצלחנו דווקא בתקופת ה'אין לי' לגייס אלפי‬
‫שקלים לטובת העמותה‪ .‬הצלחנו להתרים‬
‫מחשבים וכבר אז‪ ,‬בתחילת שנות ה‪ 80 -‬היה‬
‫בכל כיתה מחשב (!)‪ .‬הקמנו מקהלת ילדים‪,‬‬
‫מקהלת מבוגרים‪ ,‬ומכיוון שזה היה בית‬
‫ספר קהילתי שאמור לשרת את כל הקהילה‬
‫הסובבת‪ ,‬חשבנו גם כיצד להעניק שירותים‬
‫להורים ולקשישים‪.‬‬
‫לאחר הפרויקט הזה‪ ,‬הדרך של בר‪-‬נתן לסיוע‬
‫לקהילה בתחומים שונים הייתה ברורה‪.‬‬
‫בבחירות האחרונות לעירייה הצטרף‬
‫לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי‬
‫כאיש ציבור‪ .‬בר‪-‬נתן מנהל מספר קרנות‬
‫המעניקות מלגות לסטודנטים נזקקים‪ ,‬ואת‬
‫הקרן ע"ש מייכור המעניקה סיוע לעמותות‬
‫רבות בתחומים מגוונים‪ .‬הוא משמש נשיא‬
‫ברית יוצאי בוכרה ומשמש מרצה אורח במח'‬
‫לעבודה סוציאלית באונ' בר‪-‬אילן בנושא‬
‫גיוס משאבים‪.‬‬
‫רשימת התארים שבהם הוא נושא‪ ,‬ארוכה‬
‫מדיי‪ ,‬ולהלן רק חלק מעבודתו ההתנדבותית‬
‫הציבורית‪:‬‬
‫בעבר‪ - :‬חבר ועדת ההיגוי הראשונה של רובע‬
‫צפון מזרח בעיריית ת"א; חבר ועדת שמות‬
‫והנצחה של עיריית ת"א; חבר בוועדות‬
‫סוכנויות חיתום‪ ,‬ביטוח כללי‪ ,‬חבר בית הדין‬
‫הארצי של לשכת סוכני הביטוח‪.‬‬
‫בהווה‪ - :‬נשיא ברית יוצאי בוכרה בישראל;‬
‫חבר הוועד המנהל של קרן ת"א לפיתוח;‬
‫חבר ועד מנהל של חוג ידידי המרכז הרפואי‬
‫ע"ש שיבא בתה"ש; חבר מועצת הנגידים‬
‫של 'מכבי' העולמית; פעיל בארגונים‬
‫וולונטריים‪ :‬העמותה לקידום החינוך ביפו‪,‬‬
‫בית התנ"ך‪ ,‬יד שרה‪ ,‬יד אליעזר‪ ,‬בי"ח‬
‫איכילוב‪ ,‬ארגון נכי צה"ל‪ ,‬ארגון אלמנות‬
‫ויתומי צה"ל‪ ,‬אלו"ט‪ ,‬איל"ן‪ ,‬אקי"ם‪ ,‬על"ם‪,‬‬
‫אנוש‪ ,‬שמע‪ ,‬מכון ווג'ס‪ ,‬האגודה למלחמה‬
‫בסרטן‪ ,‬מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית‪,‬‬
‫מעון לנשים מוכות‪ ,‬גני הטבע ת"א‪ ,‬המועצה‬
‫לשימור אתרי מורשת‪ ,‬יו"ר מכון ברודט‬
‫לחזנות ולתרבות יהודית‪ ,‬חבר חבר הנאמנים‬
‫של 'אפקה' – המכללה האקדמית להנדסה‬
‫בת"א‪.‬‬
‫"יש בי קונפליקט גדול בין המחלה לבין הצורך ליצור"‪...‬‬
‫כך מספר יאיר רבינוביץ‪ ,‬מתמודד מסניף רמת גן‪ ,‬שהיצירה היא מרכז חייו והוא נחוש לנצח באמצעותה את‬
‫המחלה‪ .‬הוא חבר בהרכב מוסיקלי הנקרא באופן לא מפתיע ‪( ALLMIGHTY‬כל יכול)‪ ,‬שבו הוא כותב ושר‪,‬‬
‫בקרוב יוציא לאור את ספרו הראשון‪ ,‬ובמקביל משתתף בפרויקט של אנוש עם שידורי 'קשת'‬
‫"חליתי בשנת ‪ .1994‬שנים מעטות לאחר שירות צבאי מלא‪ .‬אובחנתי‬
‫כסובל מסכיזופרניה‪ .‬בשנת ‪ ,1999‬לאחר הפסקה של שנה בתרופות‬
‫ התאשפזתי בגהה ובמספר בתי חולים נוספים‪ .‬בהמשך אובחנתי‬‫כסובל מסכיזופרניה פרנואידית"‪.‬‬
‫אלו המילים היחידות שאותן בוחר יאיר לציין על מחלתו‪ .‬יש לכך‬
‫משמעות גדולה‪ .‬יאיר לא בוחר להיות קורבן של המחלה‪ .‬הוא מודע‬
‫לה‪ ,‬הוא לומד אותה‪ ,‬הוא מטפל בה‪ .‬הפוקוס שלו הוא לגמרי אחר‪.‬‬
‫את מירב עיסוקיו הרבים ודרך חייו הצבעונית משהו‪ ,‬הוא זוקף‬
‫לתחילת דרכו ב"אנוש"‪ ,‬החל מהשתלבותו במועדון התעסוקתי‬
‫ברמת‪-‬גן בשנת ‪. 2000‬‬
‫המוסיקה היא עיקר חייו‪" :‬אני מרגיש דחף תמידי ליצור מוסיקה‪,‬‬
‫לבצע מוסיקה‪ ,‬לכתוב וכמה שיותר"‪ ,‬הוא מספר‪ .‬אבל הדחף הבלתי‬
‫נשלט הזה הוא זה המנהל דיאלוג תמידי עם המחלה‪.‬‬
‫יאיר נאנח‪" .‬מצד אחד יש את הדחף‪ .‬מצד שני יש את המחלה‪.‬‬
‫הסימפטומים‪ .‬הרגעים הקשים‪ .‬יש רגעים שבהם אני שוכב במיטה‪,‬‬
‫מביט בתקרה‪ ,‬ולא מסוגל לכתוב‪ .‬יש פעמים שהפרנויה עוצרת אותי‪.‬‬
‫יש בי קונפליקט גדול בין המחלה לבין‬
‫הצורך ליצור"‪.‬‬
‫אבל יאיר לא נכנע‪ .‬נראה כי יש בו‬
‫עמוד שידרה ששומר עליו לאורך הדרך‪.‬‬
‫בדומה לאחותו חדווה‪ ,‬שאיתה הוא גר‬
‫היום בליווי דיור מוגן‪ .‬הדמיון החיצוני‬
‫ביניהם נוסף לדמיון הפנימי‪ ,‬במישורים‬
‫רבים‪ .‬מלבד המחלה המשותפת יש‬
‫לשניהם רוגע ונועם המורגש מאד‬
‫בדיאלוג איתם‪ .‬נראה כי הם שותפים‬
‫לדרך‪ .‬נראה שיש ביניהם חיבור מיוחד‬
‫על הרקע הזה‪.‬‬
‫יאיר מתאר תמיכה הדדית של שניהם זה בזו לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫התיאורים שלו מלווים בהמון רגש‪ ,‬שפה עשירה‪ ,‬עומק רגשי יוצא‬
‫דופן‪.‬‬
‫"מתחילת הדרך בחרתי במודע לא להכחיש‪ .‬לחיות תוך כדי מודעות‬
‫והתמודדות"‪.‬‬
‫מגיל שמונה הוא זוכר את עצמו כותב ללא לאות‪ .‬בשנת ‪ 2002‬ערך את‬
‫"אנושון"‪ ,‬הביטאון של סניף רמת‪-‬גן‪ .‬בימים אלו הוא שוקד על ספר‬
‫משלו ‪ -‬קובץ סיפורים פרי עטו‪.‬‬
‫בספר התייחסות לתחום בריאות הנפש בכלל ולעמותות "אנוש"‬
‫ו"שכולו טוב" בפרט‪ .‬לשתי העמותות מקום משמעותי בשיקום של‬
‫יאיר‪" .‬הגיבורה הראשית היא פגועת נפש שהצליחה בחייה למרות‬
‫הכל ‪ -‬וזו מבחינתי דוגמה לאחד הרבדים שאני מתייחס אליהם המון‬
‫ יכולות"‪.‬‬‫להרכב המוסיקלי הנקרא באופן לא מפתיע‪ALLMIGHTY"" ,‬‬
‫(כל יכול)‪ ,‬משמעות גדולה בחייו‪ .‬הוא כותב את החומרים ושר‪ ,‬דבר‬
‫המהווה מבחינתו עוד צעד של ניצחון‪" .‬לרצון שלי לעשות מוסיקה‬
‫לא היה מקום במשפחה‪ .‬הם פחדו‪ .‬מבחינתם מוסיקה מהסוג שאני‬
‫מחובר אליה מזוהה עם סקס‪ ,‬סמים ורוקנרול‪ .‬בגיל ‪ ,18‬כשהתגייסתי‬
‫לצבא‪ ,‬קניתי את הגיטרה הראשונה שלי שהייתה הכי זולה בחנות‪.‬‬
‫למדתי לנגן מספרים ומחברים‪ ,‬ורק לאחרונה למדתי אצל מורה"‪.‬‬
‫זוהי הוכחה נוספת ליכולות של יאיר שהוא בוחר לשים אותן בראש‬
‫סדר העדיפויות שלו כחלק מהשיקום והאושר שלו‪" .‬פעמים רבות‬
‫בחיי‪ ,‬נאלצתי להיאבק כנגד כל הסיכויים על מה שאני מאמין בו‪ ,‬על‬
‫מה שאני אוהב‪ .‬המוסיקה היא פן נוסף במאבק"‪.‬‬
‫היום הוא ממשיך לעסוק בכל התחומים שעוזרים לו לנווט את‬
‫רגשותיו ליצירה‪ .‬הוא עובד לפרנסתו ב"שכולו טוב"‪ ,‬וכסוכן מכירות‬
‫בפרויקט "סיפור חוזר" – פרויקט אקולוגי שמטרתו לעשות שימוש‬
‫חוזר בספרים‪ .‬מרכז חייו הוא היצירה הספרותית וההרכב שהולך‬
‫וצובר תאוצה‪" .‬אני מרגיש שאני צועד צעד אחר צעד לקראת הגשמת‬
‫המטרות שלי"‪...‬‬
‫בקרוב תוכלו לראות אותו בסרט הנוסף החדש של "קשת" ביחד עם‬
‫מועדון אנוש "מסריק" תל‪-‬אביב‪ .‬זהו צעד נוסף של יאיר בהכרה שלו‬
‫במי שהוא ובחשיפה מול העולם כמי‪ ,‬שכפי שכבר הבנתם – יש לו‬
‫בהחלט במה להתגאות‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫…"‪"Heal the world, make it a better place‬‬
‫גדעון גל‪-‬און‪ ,‬מתמודד המוביל באנוש את פרויקט 'דו‪-‬שיח' הוא אופטימיסט נצחי ‪ -‬המחלה נקראת אצלו 'משבר';‬
‫הקושי נקרא 'אתגר'; המטפלים ‪'-‬מורים'‪ ,‬מכיוון שהם משמשים בעבורו מורי‪-‬דרך‪ ...‬גדעון פגש את אור‪-‬לי אשתו‬
‫בסניף אנוש לפני כעשר שנים‪ ,‬ולדבריו זה היה מפגש של נשמות תאומות‪ .‬ביחד מגדלים השניים את סתיו בן ה‪.3 -‬‬
‫גדעון לא מפסיק להתפתח מבחינה אישית ומציין כי "ההתפתחות האישית שלי משפיעה לגמרי על איכות חייו‬
‫של סתיו‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫…"‪"Heal the world, make it a better place‬‬
‫כך‪ ,‬עם ציטוט משירו של מייקל ג'קסון‪ ,‬פתח גדעון את השיחה שלנו‪.‬‬
‫ומכאן – הראיון הזה מוקדש לכל הציניקנים שבינינו‪.‬‬
‫גדעון גלאון הוא נכס לעמותה ובכלל‪ .‬הוא מביא עימו אנרגיה של‬
‫טוהר וטוב לב‪ ,‬משהו נקי ונדיר‪ ,‬אמיתי וכנה‪ ,‬ללא שום מסיכה‪ ,‬ללא‬
‫שום מגננה – את התבלין הזה בדיוק אנחנו צריכים באנוש‪ ,‬בחיים‬
‫בכלל‪.‬‬
‫גדעון רואה את החיים מנקודת מבט אחרת‪ .‬היכולת שלו לצמוח מתוך‬
‫הכאב מדביקה את כל מי שסובב אותו‪ .‬הוא משתמש הרבה במילה‬
‫"משבר" כציון דרך לנקודות משמעותיות בחייו‪ .‬מכל משבר כזה הוא‬
‫רק פורח‪ ,‬עד כי נראה כי הוא אפילו מודה עליו למישהו‪.‬‬
‫הוא החל את דרכו האישית בעמותת אנוש בסניף ירושלים לפני ‪11‬‬
‫שנה‪ ,‬במשבר הראשון‪ .‬אל המועדון החברתי הגיע בעקבות המלצה של‬
‫חברה שפגש באשפוז בטלביה‪ ,‬ומאז קרו לו רק דברים טובים‪ .‬רק‪ ,‬כי‬
‫גם את הרגעים הפחות טובים הוא מציין כנקודות חיוביות בתהליך‬
‫הצמיחה האישי שלו‪.‬‬
‫"המשבר מלווה בירידות ובעליות‪ .‬יש רגעים שבהם הרגשתי משיחי‬
‫ורגעים שבהם התהום הייתה עמוקה מנשוא ומחשבות על המוות היו‬
‫העיקר בחיי"‪ ,‬מספר גדעון‪ .‬את דבריו הוא מלווה בתנועות ידיים של‬
‫גלים‪ ,‬ומסביר‪.." :‬ככה הם החיים‪ .‬ברגע שמגיעים למטה‪..‬זה בדיוק‬
‫רגע הצמיחה כלפי מעלה‪."..‬‬
‫עם השקפת חיים כזו המחלה נקראת 'משבר'‪ .‬הקושי נקרא 'אתגר'‪.‬‬
‫ומכאן – התהליך במגמת עלייה תמידי‪.‬‬
‫"אני קורא לזה משבר ולא מחלה מכיוון שמחלה מקבעת‪ .‬לא נותנת‬
‫צ'אנס להשתנות‪ .‬משבר זה משהו רגעי‪ ,‬שחולף‪ .‬אני מתייחס אליו‬
‫כמו אל חלק מתהליך‪ .‬מקבל אותו בברכה ולומד ממנו על עצמי"‪..‬‬
‫הוא משתף בגישה הרוחנית הזו‪ ,‬ואפילו נותן דוגמה למשבר האחרון‬
‫שפרץ בשנת ‪"...:2005‬הייתי אז בשיעורי פיתוח קול ושמתי לב‬
‫שהמשבר עזר לקול שלי להיות פתוח יותר‪ .‬טוב יותר‪...".‬‬
‫גדעון מספר על תחילת התהליך‪ :‬הוא התגייס לצבא לחיל הנדסה‬
‫קרבית ושם הרגיש חוסר התאמה בין הצרכים שלו לצרכי הצבא‪ .‬הוא‬
‫עבר את כל התפקידים בחיל ואז‪ ,‬כשהגיע לתפקיד העוסק בניירת –‬
‫החל בטיפול פסיכולוגי‪ .‬זהו הדבר שזכור לו כתקופה המשמעותית‬
‫והחשובה בעבורו בצבא‪.‬‬
‫עד היום גדעון מאמין גדול בתחום הטיפול‪ ,‬אלא שהוא מכנה את‬
‫המטפלים שלו 'מורים'‪ .‬מבחינתו כל איש טיפול משמש בעבורו מורה‬
‫דרך‪.‬‬
‫"גדלתי במשפחה שבה הצמיחה היא רוחבית‪ .‬אוגרים הרבה ידע‪.‬‬
‫הציר שבו אני בחרתי להתפתח בו הוא אופקי‪ .‬התפתחות אישית‬
‫לעומק"‪.‬‬
‫בעבור גדעון‪ ,‬טוב הלב‪ ,‬הנדיבות‪ ,‬והנתינה לזולת הם המקומות שמהם‬
‫הנשמה הולכת וגדלה‪" .‬מבחינתי שיקום זה הכוח לעזור לאדם לגלות‬
‫את היכולות שבתוכו"‪ .‬מתוך השקפת העולם הזאת‪ ,‬החיבור לאנוש‬
‫היה אך טבעי‪.‬‬
‫גדעון‪ ,‬הקטן מבין שלושה אחים‪ ,‬מתאר ילדות עם הרבה חסך רגשי‪,‬‬
‫שמאז שהחל בתהליך השיקום‪ ,‬הולך ומתמלא‪ .‬אביו משמש היום יו"ר‬
‫סניף ירושלים ומעורב מאד בפעילות של בנו ושל "אנוש"‪ .‬גדעון‪ ,‬כמי‬
‫שעבר תהליך רגשי הנראה לעין‪ ,‬יודע לתאר היטב גם את התהליכים‬
‫שעברה משפחתו במקביל אליו ואף גורס שהמשברים שלו הם אלו‬
‫שקירבו בין הוריו‪ ,‬שהתגרשו וחזרו לחיות יחד‪.‬‬
‫אור – לי‬
‫באופן סימלי‪ ,‬את אורלי אשתו הוא מתאר כאור של חייו‪ .‬הם נפגשו‬
‫במועדון החברתי בירושלים לפני כעשר שנים‪ ,‬והיה שם ניצוץ עילאי‪.‬‬
‫מי שכבר מבין את השפה של גדעון יכול לנתח לבד את המשמעות שיש‬
‫לאנוש במפגש המיוחד שבין בני הזוג‪.‬‬
‫גדעון מתאר חיבור הדדי מידי‪" :‬בחלומות שלי אורלי מופיעה כביטוי‬
‫לנשמה שלי‪ .‬לפן הכי עמוק שלי‪ .‬החיים לצדה הם תענוג רצוף‪ .‬היא‬
‫המורה הכי גדולה שלי‪ .‬כשאני דואג לצרכים שלה אני מרגיש טוב‬
‫בעצמי‪ .‬אנחנו נשמות תאומות"‪.‬‬
‫אורלי היא הכוח המניע ביציאה מהמשברים של גדעון‪ .‬זאת‪ ,‬מתוך‬
‫הידיעה התמידית המלווה אותו לאורך כל הדרך‪ ,‬שהם נועדו זה לזו‪.‬‬
‫על הילד המשותף‪ ,‬סתיו (‪ ,)3.3‬הוא מדבר באושר גדול כמי שמטפח‬
‫דור נוסף של טוהר וטוב לב כשלו‪ .‬גם לו וגם לאורלי היה ברור‪ ,‬שעל‬
‫אף כל הקשיים – הם יהיו הורים‪.‬‬
‫סתיו גדל זה כשנה אצל גדעון ואורלי‪ ,‬לאחר שגדל בשנותיו הראשונות‬
‫אצל הוריה של אורלי‪ ,‬לאחר שבתקופת הינקות שלו התקשתה לגדל‬
‫אותו‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬הם במגמת עלייה מבחינתו של גדעון‪ ,‬והוא מוסיף‪" :‬ההתפתחות‬
‫האישית שלי משפיעה לגמרי על איכות חייו של סתיו"‪.‬‬
‫דו‪-‬שיח (מפגש אנושי של לימוד הדדי)‬
‫לא רק סתיו נהנה מפירות הצמיחה האישית של גדעון‪ .‬גם באנוש‪,‬‬
‫בפרויקט שאותו הוא מנהל – 'דו שיח' (את הנספח לשם הוסיף בעצמו‬
‫לאחרונה)‪ ,‬התרומה ממנו היא גדולה‪.‬‬
‫מאז שגדעון מנהל את הפרויקט באנוש‪ ,‬הוא מוביל אותו ברחבי הארץ‬
‫כרועה שמוביל עדר מתמודדים‪ ,‬למען ילמדו מהם רבים אחרים‪ .‬זה‬
‫התחיל בירושלים ומשם התרחב לחיפה ולבאר שבע‪ ,‬ומשם לכל רחבי‬
‫הארץ – לכל מקום אפשרי שישמח לשמוע את המתמודדים מספרים‬
‫את סיפור חייהם ממקור ראשון‪.‬‬
‫גדעון עצמו מלווה את כל מספרי‬
‫הסיפורים מבחינת תהליך‬
‫החשיפה הלא פשוט ושותף‬
‫פעיל כמשתף בסיפור האישי‬
‫שלו ‪ -‬שבמקביל להתפתחות‬
‫שלו‪ ,‬משתנה גם הוא‪" :‬כל פעם‬
‫אני שומע את עצמי מספר את‬
‫הסיפור האישי שלי אחרת‪ .‬זאת‪,‬‬
‫בזכות השינויים שאני עובר‬
‫בעצמי"‪...‬‬
‫גדעון גל‪-‬און עם בנו סתיו‬
‫הרגישות‪ ,‬על יתרונותיה ועל‬
‫חסרונותיה – מהווה נדבך חשוב בתהליך חייו המיוחדים של גדעון‪.‬‬
‫אין ספק שמי שפוגש בו וב"תלמידיו" לפרויקט נתרם רבות ואף בועט‬
‫בסטיגמה‪ .‬מבחינת אנוש אין נכון מזה במאבק בה‪.‬‬
‫כמי שחווה פחדים רבים מבטא גדעון את תקוותו בשיר‪"...:‬והעיקר‬
‫לא לפחד כלל"‪ ..‬ומסיים בהמלצה‪:‬‬
‫"תעזו‪ .‬מצאו את כל הדרכים בעולם ואל תוותרו על החלומות‬
‫שלכם"!‬
‫אותי הוא לגמרי שכנע‪.‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫" אני לא מאשימה את מי שברח מאיתנו‪.‬‬
‫גם אני רציתי לברוח‪ .‬לא היה לי לאן"‪...‬‬
‫שרה בן – דור הוא השם הבדוי על כריכת ספרה של גילה סדובסקי‪,‬‬
‫אמו של דורון ששם קץ לחייו‪.‬‬
‫הספר יצא בשנת ‪ .1998‬כשתוציא גילה מהדורה נוספת כבר לא תהיה‬
‫שוב "שרה בן – דור"‪ .‬כותבת הספר תהיה גילה סדובסקי‪ ,‬וזה יהיה‬
‫כתוב על הספר באופן טבעי‪ ,‬אמיתי וחשוף‪.‬‬
‫גם דורון כבר לא יהיה טל‪ .‬וגם כל שאר הדמויות לא יסתתרו תחת‬
‫שמות בדויים‪ .‬כולם יהיו הם‪.‬‬
‫לגילה זה ברור מהיכן נובע השינוי בגישה‪.‬‬
‫"כשפרצה המחלה מאד התביישנו‪ .‬הייתה המון בורות בכל מקום‬
‫וחוץ מלחיות חיים עם הבן‪ ,‬שסבל כל‪-‬כך ולחפש מענה ופתרון לסבל‬
‫שלו ושל כולנו‪ ,‬לא ידענו כלום‪ .‬לא ידענו אפילו איך קוראים למחלה‪.‬‬
‫עברנו כולנו תהליך"‪.‬‬
‫הראיון עם גילה מתקיים בזמן שהיא נמצאת באבל על בעלה אליק‪,‬‬
‫שנפטר לאחרונה שבץ מוחי‪ .‬אליק היה יד ימינה והיא מספרת על‬
‫אישיותו המיוחדת‪ .‬היא שולפת את המילים שאותן היא עומדת‬
‫לכתוב על המצבה שלו‪" :‬תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין‬
‫ביכולתי לשנותם‪( "..‬מתוך תפילת השלווה של המכורים)‪" .‬אליק‬
‫חי את המילים האלה וזה גם היה אחד הכלים שלו בהתמודדות עם‬
‫בנינו"‪ ,‬מספרת גילה‪" ,‬אליק היה תמיד עם חיוך‪ ,‬למרות כל הקושי‬
‫ ואפילו מתוך כך‪ ,‬מתוך הגישה המיוחדת שלו‪ ,‬גייסנו במשפחה את‬‫ההומור לטובת ההתמודדות‪.‬‬
‫"בתוך כל התהליך שעברו יחד כל השנים לצד הבן ושתי אחיותיו‬
‫– אליק היה שונה‪ .‬מתחילת הדרך הוא חשף את עובדת היותו אב‬
‫לדורון‪ ,‬שחלה בסכיזופרניה‪ ,‬ללא כל חשש‪ .‬אליק היה רואה חשבון‪.‬‬
‫ללקוחותיו סיפר באופן גלוי על המחלה ועל העדרויותיו בעקבותיה‪.‬‬
‫הפתיחות של אליק הייתה סמל בעבור שאר בני המשפחה‪ .‬כל אחד על‬
‫פי הקצב שלו‪ ,‬חושף את סיפורו‪ .‬היום אני נמצאת במקום שבו אין לי‬
‫בעיה לחשוף כמעט ללא גבול את כל מה שקרה‪ .‬את הכל אני עושה‬
‫למען מטרה אחת‪ :‬אני פשוט רוצה לעזור להורים כמוני‪ .‬אני אעשה‬
‫הכל בשביל זה"‪.‬‬
‫והיא אכן עושה זאת‪.‬‬
‫עוד בחייו של דורון‪ ,‬הייתה מחלוצי מובילי קבוצות התמיכה להורים‬
‫של מתמודדים עם המחלה‪ .‬אף יצרה בעצמה קבוצות לדוברי השפה‬
‫האנגלית‪ .‬ושוב‪ ,‬היא מציינת ‪ -‬ללא אנשי מקצוע‪.‬‬
‫היו אלה קבוצות עם הרבה אמפתיה והכלה בין חברי הקבוצה‪ .‬אולי‬
‫אפילו המענה היחיד בעבור המשפחות‪ ,‬שגורלן היה כל כך קשה‬
‫ושהרגישו כל כך לבד‪.‬‬
‫מאז מותו של דורון‪ ,‬גילה לא מרפה מלתת בעצמה כלים וכוח לכל‬
‫מי שזקוק לכך‪" :‬אני נלחמת בסטיגמה מכל כיוון אפשרי ומרצה‬
‫ומספרת את סיפורי האישי בכל מקום שאליו אני מוזמנת‪ .‬הסיפור‬
‫המובא מפי‪ ,‬בגוף ראשון‪ ,‬עושה את העבודה ללא ספק טוב יותר מכל‬
‫הרצאה פרונטלית"‪.‬‬
‫לאחר הוצאת הספר‪ ,‬קיבלה תגובות רבות מהורים שקריאת הספר‬
‫גרמה להם להבין שהם לא לבד בהתמודדות עם בן משפחה חולה‪.‬‬
‫שיש מי שמבין אותם‪ ,‬שעבר אותן חוויות קשות‪ .‬לרבים מהם זה נתן‬
‫כוח להמשיך‪.‬‬
‫שתי הבנות לעומת זאת‪ ,‬עברו בדרכן ובקצב שלהן תהליכים אישיים‬
‫משלהן‪ ,‬וגילה אפילו לוחשת שבתה נמצאת היום בעיצומה של כתיבת‬
‫ספר משלה‪ ,‬בו היא מתארת כיצד חוותה את היותה אחות של דורון‪.‬‬
‫שתי הבנות נשואות ואימהות לילדים‪ .‬גילה משתפת אותי בנימה‬
‫אישית וכאובה בכך שלא המליצה לילדותיה להיות אימהות‪" :‬אתה‬
‫יולד ילד ואין לך שליטה על החיים שלו‪ .‬אתה לא יודע מה יהיה‬
‫גורלו"‪...‬‬
‫אבל הבנות בחרו אחרת‪ ,‬וילדו ילדים‪ .‬בת אחת חיה בארה"ב ויש לה‬
‫שני ילדים‪ .‬השנייה גרה בארץ ויש לה שלושה ילדים‪ .‬גליה מחייכת‬
‫והאור חוזר לפנייה כשהיא מדברת על הנכדים‪ .‬היא מספרת על‬
‫הזיכרונות עם הסבא ובעיקר אנחנו מעלות יחד את השאלה אם ומתי‬
‫צריכים הילדים לדעת את נסיבות מותו של הדוד‪ .‬תשובה אין לשתינו‪.‬‬
‫ספק אם תהיה אחת וודאית כזאת אי פעם‪.‬‬
‫התהליך שגילה עברה מרגש עד דמעות‪ .‬הרבה דמעות‪ .‬ים של דמעות‬
‫היה שם‪ .‬במבטא האנגלוסקסי‪ ,‬היא מתארת את השלבים‪ ,‬צעד אחר‬
‫צעד‪ ,‬עם המון תחושות קשות‪ .‬גם התחושות השתנו עם השנים‪ .‬זה‬
‫החל בכעס גדול ומרירות על הכל‪ .‬על כולם‪ .‬על דורון שחלה‪ ,‬על‬
‫החברים שנטשו‪ .‬ובעיקר המון המון כעס על אנשי המקצוע שלא היו‬
‫שם בשבילם‪.‬‬
‫עם המון הבנה ורוך‪ ,‬היא מתארת את היחס של הפסיכיאטריה‬
‫כלפי המשפחה‪ .‬בחוויה האישית שלה‪ ,‬היא הרגישה חוסר ברגש‪.‬‬
‫עבודה טכנית‪ .‬חיפוש אחר כדורים שיתאימו לדורון‪ .‬שנים רבות של‬
‫חיפושים ללא הצלחה‪.‬עד היום גילה מתקשה להאמין באנשי מקצוע‪.‬‬
‫עם עמותת "אנוש" היא מרגישה אחרת ומציינת שמות של אנשים‬
‫שהם אושיות משמעותיות בעבור העמותה כמי שתמכו בה בראשית‬
‫הדרך ונתנו לה תקווה‪.‬‬
‫במסגרת "אנוש" היא שמה לה למטרה את ההדרכה של המשטרה‬
‫בנושא בריאות הנפש‪ .‬גילה‪" :‬לצערי בשל המחלה של דורון היו‬
‫לי מספר לא מבוטל של מפגשים עם שוטרים‪ ,‬שלא פעם התייחסו‬
‫באורח לא נכון לדורון ולא ידעו‪ ,‬בשל בורות‪ ,‬כיצד לנהוג בו‪ .‬אחת‬
‫המשימות שלקחתי על עצמי היא לנסות לקדם את ההסברה בקרב‬
‫שוטרים‪ .‬לאחר חיפושים באינטרנט התוודעתי לתכנית הכשרה‬
‫מיוחדת שפותחה בטנסי בארה"ב‪ .‬נסעתי אליהם לעבור השתלמות‬
‫קצרה והבאתי איתי את עיקרי התכנית‪ .‬אני מקווה שביחד עם הצוות‬
‫המקצועי בעמותת אנוש נצליח להטמיע את מערך ההסברה הזה‬
‫בקרב השוטרים בארץ"‪.‬‬
‫בספר "בכו למענם"‪ ,‬ששימש לה עצמה כסוג של תרפיה‪ ,‬תוכלו לקרוא‬
‫בשקיקה ובכאב את כל סיפורה של משפחת סדובסקי‪ ,‬מרגע פריצת‬
‫סימני המחלה בתקופת שירותו הצבאי של דורון‪ ,‬ועד למותו הטראגי‪.‬‬
‫כל זאת תוך תיאור מרגש בליווי שיריו מלאי התבונה והמצמררים‬
‫בתוכנם של דורון‪ ,‬ואמירות מצוטטות של אנשים נוספים ושלה‪.‬‬
‫"נאבקתי עם רגשות סותרים‪ .‬אהבתי את טל‪ ,‬אבל שנוא עליי מה‬
‫שעוללה לו מחלתו ומה שעוללה לנו‪ .‬טל שלט על חיינו‪...‬היה עליי‬
‫להפריד בין טל שלי‪ ,‬הנער הזכור לי‪ ,‬ובין האיש הזה החולה עד‬
‫מאד‪"...‬‬
‫בתוך כל זה היא בוחרת לתת מקום של כבוד לעמותת "אנוש"‬
‫ולמשמעות שלה בחיי המשפחה‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"עבר זמן מה עד שאזרנו עוז לפנות לעמותה הזאת‪ .‬מאז שפנינו אליה‪,‬‬
‫שוב לא הבטנו לאחור‪ ,‬ורק הצטערנו שלא ידענו על קיומה קודם‪....‬‬
‫למדנו לדעת שמטרתה הסופית היא לפוגג את הקלון הנלווה למחלות‬
‫הנפש‪ ,‬ולעזור להורים שילדיהם אובחנו כלוקים בצורה זו או אחרת‬
‫במחלת נפש‪".‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫שהוא אוהב‪ .‬שלא ייבול‪ ,"..‬ולסיום‬
‫היא מצטטת מתוך ספרה‪.." :‬אין‬
‫לך אדם ריק מזה המלא את עצמו"‬
‫(קונפוציוס)‪.‬‬
‫אותי היא השאירה מלאה‪.‬‬
‫מה היית מציעה להורה למתמודד בתחילת דרכו?‬
‫"צריך לזכור‪ ,‬שמעבר לילד שחלה‪ ,‬יש עולם שלם‪ .‬יש לך עוד ילדים‬
‫שזקוקים לתשומת לב‪ ,‬ובעיקר יש לך את עצמך‪ .‬הייתי מציעה להורה‬
‫כזה‪ ,‬שלא ישכח את עצמו‪ .‬שייצא לבלות‪ .‬שיחיה ויעשה דברים‬
‫"העבודה עם המתמודדים לא פשוטה‪ ,‬אבל מרגשת‪.‬‬
‫היום אני מחובר אליהם באופן אישי"‬
‫כך אומר חיים שריקברגר‪ ,‬שמזה שנתיים מעביר חוג לריקודי עם במועדון תל‪-‬אביב‪" .‬אמנם יש בעיות‪ ,‬אבל אלו אותן‬
‫בעיות שיש גם בהרקדות בקרב אנשים בריאים"‪ ,‬הוא אומר‬
‫חיים שטריקברגר‪ ,‬בן ה‪ ,61 -‬מגיע עם‬
‫האופנוע הכבד מפתח תקווה כבר קרוב‬
‫לשנתיים אחת לשבוע למועדון‪ .‬שם מחכה‬
‫לו קבוצת אנשים שמעולם לא רקדו קודם‪.‬‬
‫זה משהו שחדש להם לחלוטין וגם לחיים‪.‬‬
‫חיים רוקד בעצמו הרבה שנים‪ .‬הוא נתקל‬
‫במודעה באתר של הרוקדים באינטרנט‪,‬‬
‫ולמרות שלא ראה עצמו כמדריך מקצועי‪,‬‬
‫הציע להתנדב במועדון‪.‬‬
‫הוא הגיע למועדון עם הרבה חששות ואפילו‬
‫גייס את אשתו ברברה בפעם הראשונה‪ ,‬כדי‬
‫להרגיש בטוח יותר‪ .‬התחיל מהבסיס ועד‬
‫היום משנה את הריקודים בהתאם לרמה‪.‬‬
‫הוא מספר‪" :‬למדתי איך לדבר אל החברים‬
‫בחוג על מנת להסיר את הפחדים שלהם‪.‬‬
‫עד היום קשה לי עם חוסר ההתמדה‪ ,‬אבל‬
‫אלו דברים שאנחנו לומדים לעבוד עליהם‪.‬‬
‫גם אני לומד איך לעבוד עם הקשיים‪.‬‬
‫העבודה איתם לא פשוטה לי‪ ,‬אבל מרגשת‪.‬‬
‫היום אני מחובר אליהם באופן אישי‪ .‬לפני‬
‫כן לא הכרתי את האוכלוסייה הזאת‪ .‬אני‬
‫רוצה לציין שאני שם דגש על הבריאות ולא‬
‫על החריגות‪ .‬את האמת? האנשים שאצלי‬
‫לגמרי מוכשרים‪ .‬אני רואה בעיות‪ ,‬אבל אלו‬
‫אותן בעיות שיש גם בהרקדות בקרב אנשים‬
‫בריאים"‪.‬‬
‫בעקבות הניסיון המוצלח במועדון‪ ,‬חיים‬
‫הרחיב פעילותו ומלמד ריקודים בגן של‬
‫הנכדה‪ ,‬לגילאי שנתיים‪...‬‬
‫חיים על האופנוע – מגיע כבר‬
‫שנתיים אחת לשבוע ללמד‬
‫ריקודי עם‬
‫"קריאת הבית על שם בתי יפעת זהו אקט של כבוד כלפינו‪.‬‬
‫אין מחווה גדולה מזו בעבורנו"‪..‬‬
‫כך אומר יוסי לוי יו"ר סניף נס ציונה ב‪ 16 -‬השנים האחרונות שזכה השנה מראש העיר ב"אות המתנדב‬
‫המצטיין תש"ע"‪ .‬יוסי‪ ,‬ששכל את בתו יפעת שעל שמה נקרא סניף אנוש נס‪-‬ציונה‪ ,‬פעיל מאוד למען‬
‫המתמודדים‪ ,‬ובזכות ההתמדה שלו גוברת המודעות למאבק בסטיגמה כלפי נפגעי הנפש‬
‫עיריית נס ציונה בחרה השנה להעניק את‬
‫אות המתנדב המצטיין ליוסי לוי‪ ,‬יו"ר הנהלת‬
‫סניף אנוש נס‪-‬ציונה מזה ‪ 16‬שנה‪ .‬יוסי עלה‬
‫מתימן בשנת ‪ ,1947‬הוא אב לשלושה וסב‬
‫לחמישה ‪ -‬את הפרס קיבל ביום העצמאות‬
‫בטקס שסיים את אירועי החג‪.‬‬
‫יוסי‪ ,‬ממקימי סניף נס ציונה‪ ,‬הגיע לתחום‬
‫בעקבות מצוקה אישית שהובילה אותו‬
‫להגשמת החזון שלו בשנת ‪ –1987‬סיוע‬
‫לאוכלוסיות חלשות בחברה‪ ,‬תוך הקמת‬
‫משכן לנפגעי הנפש בעיר‪ ,‬תחום שבאותה‬
‫תקופה היה בחיתוליו‪ .‬מאז‪ ,‬השקיע רבות על‬
‫מנת לגייס משאבים ומתנדבים והרבה בזכות‬
‫ההתמדה שלו‪ ,‬נהנים היום המתמודדים‬
‫חברי אנוש מסניף לתפארת – בית יפעת‬
‫(הוקם בשנת ‪ )2006‬שכולל מועדון תעסוקתי‬
‫ומועדון חברתי‪ .‬כל זאת בשיתוף עם מרכז‬
‫אנוש ועיריית נס ציונה ומשרד הבריאות‬
‫"‪..‬בלי שיתוף פעולה והאמון שנתנו בי‪ ,‬זה לא‬
‫היה קורה‪ ,"..‬אומר יוסי‪.‬‬
‫"בית יפעת" על נקרא שמה של ביתו יפעת‬
‫ז"ל‪ ,‬שהתמודדה עם פיגור קל‪ .‬היא אושפזה‬
‫ומאז הידרדר מצבה והיא נפטרה בשנת ‪2006‬‬
‫כשהיא בת ‪ .43‬הרעיון לקרוא את הבית על‬
‫שמה‪ ,‬עלה מחברי הנהלת נס ציונה‪ ,‬בזמן‬
‫שהתאבל על בתו‪ .‬יוסי‪" :‬אני מרגיש שזהו‬
‫אקט של כבוד שרכשו לי ולאשתי‪ .‬אין מחווה‬
‫‪15‬‬
‫גדולה מזו בעבורנו"‪..‬‬
‫פעילותו הענפה של יוסי משמעותית מאד‬
‫בסניף‪ ,‬והוא משתף פעולה באופן נפלא עם‬
‫הצוות ועם המתנדבים‪.‬‬
‫הפעילות המבורכת שלו‪ ,‬הנעשית ברגישות‬
‫גבוהה לצרכי המתמודדים‪ ,‬תורמת להגברת‬
‫המודעות ולמאבק בסטיגמה כלפי נפגעי‬
‫הנפש‪.‬‬
‫על כל פעילותו הנעשית‬
‫במסירות‬
‫בצנעה‪,‬‬
‫וברגישות יוצאת דופן‬
‫– הוענק לו השנה אות‬
‫המצטיין"‬
‫"המתנדב‬
‫לשנת תש"ע‪.‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫טובה פייגנבאום – חלוצה שתרמה להפרחת השדה‬
‫הצחיח בתחום בריאות הנפש‬
‫טובה פייגנבאום‪ ,‬מהגרעין המייסד של עמותת אנוש בארץ‪ ,‬התחילה‬
‫את פועלה למען אוכלוסיית פגועי הנפש דווקא מסיוע למשפחות‬
‫וגיוסן‪ .‬כשערבי התרמה עדיין לא היו 'בון טון' ונשפי צדקה היו מילה‬
‫מיובאת מחו"ל‪ ,‬היא כבר ערכה מופעי התרמה ומכירות פומביות‬
‫עם המי ומי של תל‪-‬אביב‪ .‬היא הקימה את הסניף הראשון של אנוש‪,‬‬
‫חיזרה על הפתחים אצל הרשויות‪ ,‬ולא ויתרה‪ .‬גם לא כשניסו לרפות‬
‫את ידה כשהגשימה עוד חלום‪ ,‬והקימה את אחד המפעלים המוגנים‬
‫הראשונים בארץ‪.‬‬
‫כולם יודעים שאין דבר שטובה ‪ ,‬המתנדבת הבלתי נלאית של עמותת‬
‫"אנוש"‪ ,‬שקורצה מהזן של אלו הנקראים "בולדוזרים אנושיים" ‪-‬‬
‫לא יכולה לגייס‪.‬‬
‫לולא הדחיפה העצומה שלה ושל מספר אנשים‪ ,‬שקמו באופן עצמאי‬
‫כבודדים במערכה כדי להילחם ולהקים גוף‪ ,‬שידאג לשיקום אנשים‬
‫פגועי נפש‪ ,‬לא הייתה קמה עמותת אנוש‪ .‬הודות לקומץ אנשים‪,‬‬
‫שטובה נמנית עמם‪ ,‬שהחליטו לפני ‪ 32‬שנה לעשות מעשה‪ ,‬פרושה‬
‫היום עמותת אנוש בפריסה רחבה של ‪ 54‬סניפים בכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫טובה נולדה בתחילת שנות ה‪ 30 -‬של המאה הקודמת בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫היא סיימה את הגימנסיה הריאלית בלפור והתגייסה לצבא עם‬
‫תחילת מלחמת השיחרור‪ .‬מיד לאחר סיום הצבא נישאה ונולדה בתה‬
‫הבכורה רונית (‪ , )1950‬ולאחריה גם ניצנה (‪ )1955‬ואייל (‪.)1965‬‬
‫טובה התמסרה כל כולה לגידול הילדים‪ ,‬יחד עם זה עבדה במפעל‬
‫המשפחתי לעיבוד עורות בפתח תקווה‪ ,‬והתנדבה ביע"ל ובויצ"ו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1978‬שמעה על התארגנות של מספר הורים‪ ,‬שחיפשו פתרון‬
‫לילדיהם פגועי הנפש‪.‬‬
‫מאחר שמוסדות המדינה עדיין לא פיתחו שירותים בתחום זה‪,‬‬
‫החליטו להתארגן ולהקים עמותה‪ ,‬שתדאג למערך שיקום מתאים‪.‬‬
‫מכיוון שהיה לה עניין אישי בנושא‪ ,‬יצרה קשר עם אותם אנשי‬
‫קבוצה שחיפשו מענה ליקיריהם החולים‪" .‬האנשים שהשתחררו‬
‫מבתי החולים הפסיכיאטריים מצאו עצמם בין ארבעה קירות בבית‬
‫ההורים‪ ,‬מבלי יכולת לחזור לתפקוד נורמטיבי בחברה ולמעגל העבודה‬
‫ונפלו למעמסה על הוריהם‪ .‬המשפחות עצמן חיו בבדידות נוראית‪.‬‬
‫חלקן אף ניתקו קשרים עם חבריהם ועם משפחה קרובה והכל בגלל‬
‫הבושה והסטיגמה"‪ .‬מספרת טובה‪" :‬הגעתי לאסיפת המייסדים של‬
‫אנוש וכך התחלתי להירתם לעניין‪ .‬הבית שלי שימש בתחילת הדרך‬
‫למשרד של אנוש בתל‪-‬אביב‪ .‬במקביל הוקמו גם סניפים בירושלים‬
‫ובנתניה‪.‬‬
‫"מצאתי את עצמי מהר מאוד משקיעה עשרות שעות בשבוע בפעילות‬
‫למען הקמת העמותה‪ .‬בתחילת ההיערכות להקמת העמותה‪ ,‬שמנו‬
‫הדגש דווקא על גיוס משפחות‬
‫(שלא כמו היום שהדגש‬
‫מושם על שיקום אוכלוסיית‬
‫החולים) מאחר שלמשפחות‬
‫לא היתה כל תמיכה ועזרה‪..‬‬
‫המשפחות פחדו להיחשף‬
‫בגלל הסטיגמה והבושה‪.‬‬
‫התחלתי לפרסם מודעות‬
‫ובאמצעי‬
‫בעיתונות‬
‫התקשורת‪ ,‬בהן קראתי‬
‫למשפחות להצטרף אלינו‪.‬‬
‫אף פעם לא הוצאנו אגורה‬
‫שחוקה על הפרסומים‪ .‬הכל קיבלנו כתרומה ובחסויות"‪.‬‬
‫הדגש בפרסומים הושם על כך שהצטרפות לעמותה מבטיחה הרחבת‬
‫הידע בנושא בריאות הנפש‪ ,‬הזכויות המגיעות למתמודדים עם פגיעה‬
‫נפשית וכד'‪" .‬כשהמשפחות נוכחו לדעת שהצטרפות לעמותה מביאה‬
‫להן תועלת‪ ,‬היה להן עניין להירתם‪ .‬בימים ההם הייתה בורות בכל‬
‫הקשור למחלות נפש‪ ,‬לזכויות מול הביטוח הלאומי‪ ,‬והמשפחות עסקו‬
‫בחיפוש אחר פיתרון לנושאי התעסוקה‪ ,‬הדיור והנושא החברתי"‪.‬‬
‫לאחר כל פרסום באמצעי תקשורת היה גל של פניות שדעך עם הזמן‪.‬‬
‫כדי להגביר את גיוס המשפחות פנתה טובה למנהל בית החולים 'גהה'‬
‫דאז‪ ,‬שאיפשר לה להפגש עם המשפחות שהגיעו לקבוצות התמיכה‬
‫שהתקיימו שם‪ ,‬ולשכנע אותן להצטרף לאנוש‪" .‬משפחות רבות החלו‬
‫לזרום לעמותה‪ .‬קיימנו הרצאות בהתנדבות על ידי מיטב המרצים‪,‬‬
‫בנושאים כמו התמודדות עם דיכאון‪ ,‬סכיזופרניה‪ ,‬חידושים בנושא‬
‫תרופות‪ ,‬שיקום תעסוקתי‪ ,‬שיקום חברתי ועוד‪ .‬בכל פעם נאלצתי‬
‫למצוא מבנה אחר לקיום ההרצאות‪ ,‬עד שהתקבלנו בזרועות פתוחות‬
‫בבית 'בני ברית' ותקופה ארוכה קיימנו שם את ההרצאות"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1979‬הוקם סניף תל‪-‬אביב של אנוש‪" .‬מקומץ אנשים שהגיעו‬
‫מכל אזור גוש דן‪ ,‬הצלחנו להגיע ל‪ 300 -‬משפחות שהיו חברות‬
‫בסניף"‪ .‬מספרת טובה‪" :‬מה שהכי קידם את הצטרפות החברים היו‬
‫חוגי בית מצומצמים של ‪ 15-20‬איש‪ ,‬שבהם כל אחד יכול היה לבטא‬
‫את המצוקות שלו‪ ,‬להתייעץ עם החברים ועם אנשי מקצוע ולמצוא‬
‫אוזן קשבת‪.‬‬
‫כך גדל הסניף כש'חבר הביא חבר' ומחוגי הבית עברנו להקמת קבוצת‬
‫המשפחות לתמיכה הדדית‪ -‬הראשונה באנוש'"‪.‬‬
‫בימים שעדיין לא היה נהוג לארגן נשפי התרמה‪ ,‬הייתה טובה מחלוצי‬
‫מארגני אירועי היוקרה למען עמותת אנוש‪" :‬בשנות ה‪ 80 -‬התחלתי‬
‫לארגן אירועים לצורך התרמה ופרסום"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬באירועים‬
‫האלה היו כל המי ומי‪ ,‬והם התקיימו בחסות ראש העירייה דאז‬
‫שלמה להט – צ'יץ' וזיוה אשתו (שאגב‪ ,‬עד היום אנחנו שומרים על‬
‫קשרים נפלאים בזכות הפעילות המשותפת)‪ .‬ערכנו אירוע התרמה‬
‫גדול בהשתתפות ‪ 600‬איש באודיטוריום 'בר שירה' באוניברסיטת‬
‫תל‪-‬אביב עם הזמרת נורית גלרון‪ ,‬שהופיעה בהתנדבות‪ ,‬קיימנו‬
‫תצוגות אופנה שביניהן בית אופנה מפריס שמכר בכיכר המדינה‪,‬‬
‫הקרנת סרט בכורה בקולנוע של מלון 'דניאל'‪ ,‬קיימנו אירוע בכפר‬
‫שמריהו עם ארוחת ערב אצל אשת החברה אביבה גולדמן שבו אירגנו‬
‫מכירה פומבית של ציורים שנתרמו ע"י גדולי הציירים‪ ,‬ביניהם אורי‬
‫ליפשיץ ומנשה קדישמן ועוד‪ .‬כל ההכנסות מאירועים אלה היו קודש‬
‫לפעילות השוטפת של הסניף"‪.‬‬
‫בתחילת דרכו‪ ,‬שימש הסניף בתל‪-‬אביב את כל ערי גוש דן‪ .‬טובה‪:‬‬
‫"הגיעו אלינו משפחות מחולון‪ ,‬מבת‪-‬ים‪ ,‬מפתח‪-‬תקוה‪ ,‬מרמת‪-‬השרון‪,‬‬
‫מהרצליה ומרמת‪-‬גן‪ .‬לאחר שהפעילות גדלה ומספר המשפחות‬
‫והמתמודדים גדל‪ ,‬החלו לקום סניפים מקומיים עצמאיים‪ .‬תחילה‬
‫בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬לאחר מכן בחולון‪ ,‬בת ים‪ ,‬רמת השרון ומאוחר יותר‬
‫( ‪ )1987‬ברמת‪-‬גן‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬בשנת ‪ 1979‬הוקם ברמת‪-‬גן המועדון‬
‫החברתי הראשון של אנוש במקביל להקמת המועדון בירושלים‪.‬‬
‫לאחר שקיבלנו מהעירייה מקלט לפעילות שלנו‪ ,‬הפכנו אותו למקום‬
‫ראוי‪ :‬ציפינו את המדרגות במוזאיקה‪ ,‬ריצפנו את ריצפת הבטון‪,‬‬
‫הכנסנו ארונות מטבח‪ ,‬הבאנו משאבה לשאיבת הביוב ועוד‪.‬‬
‫כל פעולה כזו הצריכה ריצות רבות למשרדי העירייה והיתקלות‬
‫בסבך הבירוקרטיה‪ .‬גם ברמת‪-‬גן ארגנו אירועים מקומיים בשיתוף‬
‫עם העירייה‪ .‬המועדון החברתי שם היה פתוח במשך ‪ 3‬פעמים בשבוע‬
‫עם רכז מתנדב ומדריכים בהתנדבות גם הם‪ .‬אנשים עמדו בתור‬
‫‪16‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫כדי להעביר אצלנו חוגים‪ .‬היו לנו מדריכים ליוגה‪ ,‬לציור‪ ,‬לבישול‪,‬‬
‫לריקודי עם‪ ,‬מה לא‪ ...‬קיימנו מסיבות בחגים ובימי הולדת‪ .‬לשכת‬
‫רוטרי ברמת‪-‬גן אימצה את המועדון ובסיועם נקלטו אנשים שלנו‬
‫במקומות עבודה בשוק הפתוח"‪.‬‬
‫את גולת הכותרת של פעילותה למען פגועי הנפש‪ ,‬מייחסת טובה‬
‫להקמת מפעל מוגן לעבודה פקידותית (מש"פ – מפעל שירותי פקידות)‬
‫בתל‪-‬אביב‪-‬יפו‪ .‬טובה‪" :‬בשנות ה‪ '80 -‬לא היו כמעט מפעלים מוגנים‬
‫בארץ (לרבות קומץ של מפעלים להרכבות פשוטות)‪ .‬הקמת מפעל‬
‫שיעסוק בעבודה יצרנית שמכבדת את המשתקמים‪ ,‬הייתה בבחינת‬
‫הגשמת חלום‪ .‬חיפשתי תעסוקה מכבדת בעבור אלו המסוגלים לעבודה‬
‫ברמה גבוהה יותר‪ .‬כל מי ששמע לאיזו הרפתקה אני נכנסת‪ ,‬ריפה‬
‫את ידיי‪ .‬אף אחד לא האמין שאצליח להקים את המפעל‪ .‬באנוש לא‬
‫היו ערוכים עדיין באותם ימים להקמה וניהול של מפעל וגם משרד‬
‫הבריאות לא הראה עניין‪ .‬לכן‪,‬כדי להקים את המפעל בכוחות עצמי‬
‫נאלצתי להקים עמותה נפרדת וכך הוקמה 'עמותת ידידי אנוש' ‪ .‬היה‬
‫זה רק עניין סמנטי‪ ,‬שכן ההנהלה ודרך הניהול היה על ידי אותם‬
‫אנשים‪ .‬את הדחיפה לכך נתנה לי עובדת משרד הבריאות גב' נעמי‬
‫להמן ז"ל‪ ,‬שהייתה בוגרת תואר שני בריפוי בעיסוק באונ' בארה"ב‬
‫ושאפה להקים בארץ מפעל מוגן דוגמת אלו שראתה בארה"ב‪.‬‬
‫היא חלמה ואני הגשמתי את חלומה‪.‬‬
‫"חיפשנו מקום להקמת המפעל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬לאחר כיתות רגליים‬
‫קיבלנו דירת ‪ 3‬חדרים (‪ 70‬מ"ר) מחברת 'חלמיש' בהמלצת ראש‬
‫העיר‪ .‬היה עלינו כעת להכניס מכונות‪ :‬מכונת שכפול‪ ,‬מכונות כתיבה‬
‫חשמליות ועוד‪ .‬את הכל קיבלנו כתרומות‪ 15 .‬משתקמים החלו לעבוד‬
‫שם‪ .‬ביצענו עבודות הדפסה‪ ,‬צילומים ודיוור ישיר ברמה גבוהה‬
‫ובמחירים נמוכים ממכירי השוק‪ .‬היה זה דבר חדשני‪ ,‬והמפעל זכה‬
‫לסיקור תקשורתי נרחב באותם ימים‪ .‬לימים נוספה למפעל דירת‬
‫ארבעה חדרים‪ ,‬שנתרמה ע"י קרן 'סקטא'‪ .‬כעבור מס' שנים דירה‬
‫נוספת בת ארבעה חדרים שנתרמה ע"י משפחה של משתקמת שעבדה‬
‫במפעל ונפטרה‪ .‬היום משתרע המפעל על שטח של ‪ 280‬מ"ר ועובדים‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫בו בין ‪ 65‬ל‪ 70 -‬איש‪ .‬בתחילת דרכו‪ ,‬התקיים המפעל רק מתרומות‬
‫ומהכנסות מהעבודות ‪ -‬ללא כל סיוע של הממסד – לא של ביטוח‬
‫לאומי ולא של משרד הבריאות‪" .‬עברנו תקופות מאוד קשות – מלחמת‬
‫המפרץ‪ ,‬מיתון וכד'‪ ,‬ולמרות הכל שרדנו‪ .‬כינסנו את המשתקמים‬
‫והעסקנו אותם בעבודות מזדמנות‪ ,‬רק שלא ישבו בזמנים קשים‬
‫בבית"‪ ,‬מספרת טובה ומסכמת‪" :‬הכל בזכות כוח האמונה"‪.‬‬
‫"פסגת חיי היא גידול נכדתי‪ ,‬שלקחתי על עצמי ‪ ,‬לאחר שסיימתי לגדל‬
‫את שלושת ילדיי ונולדו שלושת נכדיי‪ ,‬בהיותי בת ‪ 60‬קיבלתי לידיי‬
‫תינוקת מקסימה – ענבל‪ ,‬בת ארבעה ימים‪ ,‬אותה גידלתי עד גיל ‪,18‬‬
‫כשסיימה בהצלחה רבה את הגימנסיה הרצליה בת"א‪ .‬הגיעה לבגרות‬
‫ויצאה לעצמאות‪..‬למרות הקושי בגידול‪ ,‬המשכתי בדרכי המקצועית‬
‫כשענבל התינוקת צמודה אליי בחלק מהפעילויות והישיבות ‪ ,‬ואני‬
‫צמודה אלייה בגן‪ ,‬בבית הספר‪ ,‬ומכאן – לחזרות ולאודישנים שלה‬
‫בתור זמרת ורקדנית מצליחה‪ " .‬היא מתארת בחורה מיוחדת‪ ,‬מלאת‬
‫כשרונות ‪ ,‬עם הרבה אידאלים וערכים שברור מאיפה הגיעו‪.‬‬
‫כאן טובה מתרגשת ומזילה דמעה ומדברת בגעגועים על ענבל הנכדה‪,‬‬
‫שמצליחה היום בדרכה המקצועית בספרד‪ ,‬על יד גראנדה ושלא‬
‫התראתה איתה שלוש שנים‪.‬‬
‫מי שמכיר את טובה מעיד על אשה חרוצה ומלאת נוכחות שעד‬
‫היום מעורבת בפרטים‬
‫הכי קטנים של התנהלות‬
‫הסניף‪ .‬שלושה מועדונים‬
‫חברתיים‪ ,‬מערך דיור מוגן‪,‬‬
‫הוסטל ומש"פ ומשפחה‬
‫אישית שלה– על כולם‬
‫מנצחת מי שהחלה הכל‬
‫בסלון ביתה לפני יותר‬
‫משלושים שנה‪.‬‬
‫"בעבר נרתעתי‪.‬‬
‫אחרי שפגשתי והכרתי‪ ,‬נופצו כל הסטריאוטיפים"‬
‫‬
‫כך אומרת נילי שגב‪ ,‬מתנדבת בסניף תל‪-‬אביב‪ ,‬המגיעה פעם בשבוע לסניף כדי להעביר חוג‬
‫כתיבה יוצרת‪" .‬היא מנחה ברמה של אוניברסיטה ומעבירה את החומר בגובה העיניים"‪,‬‬
‫אומרים המתמודדים בחוג‬
‫נילי שגב‪ ,‬נצר למשפחת ענבר (אחיה בני ענבר ז"ל – היה הנספח הצבאי‬
‫שלנו באדיס אבבה ומנכ"ל בית חולים "העמק" בעפולה)‪ ,‬מביאה אל‬
‫המועדון בתל‪-‬אביב את המורשת ואת הערכים של המשפחה‪ ,‬בדרך‬
‫המיוחדת רק לה‪.‬‬
‫היא החלה את התנדבותה השנה במסגרת חוג לכתיבה יוצרת‪ ,‬ומגיעה‬
‫אחת לשבוע מכפר סבא באוטובוסים לתל‪-‬אביב‪ .‬נילי מביאה איתה‬
‫למועדון אור וקסם והמשתתפים בחוג מעידים על כך שהיא מנחה‬
‫"ברמה של אוניברסיטה"‪ .‬בעבור חברי המועדון זהו מודל לרמה‬
‫גבוהה ובלתי מתפשרת ולהתייחסות בגובה העיניים‪.‬‬
‫נילי מעצימה את החברים בחוג‪ ,‬ומאמינה בהם‪ .‬היא מעבירה מסר‬
‫של יושר‪ ,‬כנות‪ ,‬ואמונה חזקה בכוחותיהם של החברים‪ ,‬שמחכים‬
‫בציפייה לבואה שבוע אחר שבוע‪ .‬ביחד איתה הם חוקרים את תחום‬
‫הספרות‪ ,‬תוך רכישת כלים אמנותיים – ספרותיים ותוך חקירת‬
‫הפנימיות‪.‬‬
‫"נדבקתי משפעת העשייה‪ ,‬מההתלהבות של שרון מנהלת המועדון‪.‬‬
‫הצצתי מתוך סקרנות ונסחפתי‪ .‬אני עצמי מאמינה בכך שנתינה שווה‬
‫קבלה‪ .‬חז"ל אמרו‪ :‬מכל מלמדיי השכלתי‪ .‬ואני טוענת‪ ,‬שהאנשים‬
‫שאיתם אני עובדת במועדון שמהות חייהם לא פעם היא הגבול שבין‬
‫מציאות לדמיון‪ ,‬הם האמנים האמיתיים‬
‫שמהם אני יכולה לקבל עומקים ויצירתיות‬
‫שאין לאנשים אחרים"‪.‬‬
‫"התהליך שעברתי בעצמי הוא ניפוץ‬
‫סטיגמה עצמית‪ .‬בעבורי עולם בריאות‬
‫הנפש היה עלום ובלתי מוכר‪ .‬בעבר לא‬
‫הכרתי ואפילו נרתעתי‪ .‬אחרי שפגשתי‬
‫והכרתי‪ ,‬נופצו כל הסטריאוטיפים‪ .‬נוכחתי‬
‫שבעצם לא רק שיש בהם נשמה‪ ,‬ישנם‬
‫רבים שבדיאלוג איתם יש הצפה של חום‬
‫נילי שגב‪:‬‬
‫ואהבה‪ .‬לאט לאט הבנתי שגם אני מופרית "למתמודדים עומקים‬
‫ויצירתיות‪ .‬הם אמנים‬
‫מהנתינה"‪.‬‬
‫אמיתיים"‬
‫‪17‬‬
‫החיים שלי מתחלקים לשניים‪ :‬לפני ואחרי ההיכרות שלי עם אנוש"‪...‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"המחלה של אחותי היא זו שדחפה אותי לשינוי מקצועי‪.‬‬
‫החיים שלי מתחלקים לשניים‪:‬‬
‫לפני ואחרי ההיכרות שלי עם אנוש"‪...‬‬
‫כך אומר איזידור איטח‪ ,‬רכז המועדון החברתי של סניף אנוש ערד‪ .‬איזידור‪ ,‬שנולד במרוקו למשפחה של תשעה‬
‫אחים ואחיות ואת מרבית חייו חי בצרפת‪ ,‬הביא למתמודדים ולאנשי ערד כולה את בשורת המשחק החברתי‬
‫ה'פטנק'‪ .‬החברים בסניף משתתפים כיום בליגה המקצועית‪" ,‬ומביאים לנו הרבה כבוד"‪ ,‬הוא מתמוגג כאב גאה‬
‫איזידור פורץ דרך באנוש‪ .‬הוא הכניס למודעות של המתמודדים‬
‫בסניף את הספורט הקרוי "פטאנק" (כדורת צרפתית) ומאז הם חזק‬
‫בעניין‪ .‬אחרי שלמד את הנושא לעומק והשתלם מטעם אנוש בווינגייט‪,‬‬
‫הכשיר קבוצת חברים מהמועדון בתחום ומהר מאד החדיר בהם את‬
‫רוח ההתלהבות שלו‪ .‬לכל זה כמובן‪ ,‬יש היבט שיקומי לכל דבר‪.‬‬
‫"זה התחיל בשלושה אנשים‪ ,‬והיום יש בנבחרת שלנו ‪ 12‬חברים‬
‫שמתאמנים פעמיים בשבוע במגרש מקצועי‪ .‬מתוכם ארבעה אנשים‬
‫משתתפים בליגה ארצית ‪ -‬מקצועית לכל דבר‪ ,‬ומביאים לנו הרבה‬
‫כבוד"‪.‬‬
‫אם רק תתחילו לשאול אותו על המועדון‪ ,‬לא יפסיק איזידור לרגע‬
‫לדבר‪ ,‬בקול המיוחד שלו ובחיוך בעל העיניים המאירות‪ .‬כמו אב‬
‫גאה‪ ,‬במבטא הצרפתי שלו ‪ -‬הוא מתאר בתשוקה אמיתית כל חוג וכל‬
‫פעילות וכל הישג של המתמודדים שלו‪ ,‬כמי שגילה עולם ומלואו‪.‬‬
‫ואיזידור אכן גילה עולם‪ .‬לאחר שנים רבות של עבודה בתחומים של‬
‫ייצור‪ ,‬תפוקה וכלכלה‪ ,‬הרגיש צורך בשינוי‪" .‬רציתי לעבוד עם אנשים‪.‬‬
‫לא עם מכונות"‪.‬‬
‫הוא התחיל בחונכות אישית‪ .‬משם התקדם להדרכה‪ ,‬והיום הוא רכז‬
‫המועדון‪ .‬רכז עם המון אנרגיה‪ ,‬אהבה אינסופית‪ ,‬ללא גבול‪ .‬צריך‬
‫לראות את הניצוץ בעיניו כשהוא בדיאלוג עם חבר במועדון‪.‬‬
‫לא הכל היה כל‪-‬כך פשוט‪ .‬איזידור בן למשפחה של תשעה (!) אחים‪.‬‬
‫הוא נולד במרוקו ועלה לארץ מטעמים אידיאולוגיים בשנת ‪.1969‬‬
‫הוא מתאר הווי תנועתי וחברתי שעליו חונך ושאותו הוא מביא עימו‬
‫למועדון‪ .‬כשהגיע ארצה למד ושירת בצבא‪ .‬בשנת ‪ 1977‬עזב את הארץ‬
‫ל‪ 18-‬שנה לצרפת וחזר מתוך געגועים‪ ,‬היישר לזרועות אנוש‪.‬‬
‫לדניאל אחות המתמודדת עם מאניה דיפרסיה‪ .‬בזכות ההתמודדות‬
‫של המשפחה‪ ,‬שהייתה ועודנה מעורבת – חש איזידור צורך להתעמק‬
‫בתחום‪ .‬ומאז ועד היום כל עולמו מלא בתוכן שכולו בריאות הנפש‪.‬‬
‫המתמודדים הם לו כילדים לכל דבר‪.‬‬
‫את האישיות המיוחדת שלו הוא ניצל לשותפות עם ארגונים בקהילה‬
‫והוא יוצר שיתופי פעולה מרגשים בין חברי המועדון לבין גופים‬
‫גדולים כמו מפעלי ים המלח‪" .‬בהזדמנות זאת אני מבקש להודות‬
‫להם מקרב לב על הנתינה העצומה שלהם"‪ ,‬הוא מציין בהתרגשות‪.‬‬
‫איזידור נשוי בשנית‪ .‬אב לשני ילדים שחיים בצרפת וסב לנכד ראשון‪.‬‬
‫כולם שותפים לחדוות העבודה המיוחדת שלו במסגרת המועדון‪.‬‬
‫"המחלה של אחותי היא‬
‫זו שדחפה אותי לשינוי‪.‬‬
‫החיים שלי ללא ספק‬
‫מתחלקים לשניים‪ .‬לפני‬
‫ואחרי ההיכרות שלי עם‬
‫אנוש"‪...‬‬
‫איזידור בזמן משחק ב'פטנק'‬
‫עוזרת גם לנפגעי נפש וגם לילדים טעוני טיפוח‬
‫גילי שרעבי לא מסתפקת בהתנדבות‬
‫בסניף טבריה של ארגון "אנוש"‪,‬‬
‫הפועל למען נפגעי נפש‪ ,‬והיא עוסקת‬
‫גם בחינוך ילדים הזקוקים לעזרה‪.‬‬
‫המסר שלה לאומה‪" :‬יחד נצליח‬
‫להפוך את החברה הישראלית למקום‬
‫טוב יותר"‪,‬‬
‫מאת‪ :‬קובי דוד מתוך כתבה שפורסמה‬
‫ב"ידיעות הנגב"‬
‫גילי שרעבי ממושב ארבל מתנדבת בסניף‬
‫טבריה של ארגון "אנוש"‪ ,‬הפועל למען נפגעי‬
‫נפש בכל רחבי הארץ‪ .‬בנוסף היא עוסקת‬
‫בחינוך ילדים טעוני טיפוח בטבריה‪.‬‬
‫"באנוש טבריה התחלתי להתנדב לפני‬
‫כשנה‪ ,‬ובחינוך ילדים אני עוסקת כבר‬
‫מספר שנים"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬זה התחיל‬
‫בחסות משרד הרווחה‪ ,‬ואחר כך המשכתי‬
‫באופן פרטי"‪.‬‬
‫על שגרת ההתנדבות היא מספרת‪" :‬באנוש‬
‫אני פועלת עפ"י פרויקטים מגוונים‪ .‬לפני‬
‫זמן קצר שדרגנו את המקום כדי להחזיר‬
‫לו אור וחיים‪ .‬כיום אני עוסקת בגיוס‬
‫תרומות מחשבים לארגון מטעם נותני‬
‫חסות בצפון"‪.‬‬
‫שרעבי מוסיפה כי "במסגרת חינוך הילדים‬
‫אני נפגשת עמם שלוש פעמים בשבוע למשך‬
‫מספר שעות שכל ילד נזקק להן‪ ,‬ויחד אנו‬
‫רוכשים כלים וכישורי למידה"‪.‬‬
‫המסר שלה לאומה‪" :‬הכוח שנותנים‬
‫לי הילדים‪ ,‬החיוך שלהם והשינוי שהם‬
‫עוברים נותנים לי סיפוק אדיר להמשך‬
‫‪18‬‬
‫הדרך‪ .‬אני פונה לכל אדם בחברה שלנו‬
‫לתרום ולעשות למען ילדים ומבוגרים‪,‬‬
‫יחד נצליח להפוך את החברה הישראלית‬
‫למקום טוב יותר"‪.‬‬
‫גילי שרעבי – מתנדבת בסניף‬
‫אנוש טבריה‬
‫צילום – יורם כהן‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫"אני משקיעה בתבלינים של החיים"‬
‫התבלינים בחיים של חנהל'ה הם סיפורים‪ ,‬טבע‪ ,‬פתקי אהבה על‬
‫המקרר לבעלה ציקי זה ‪ )!!!!!( 56‬שנה‪ ,‬מאז הכירו בגרעין ונשארו‬
‫כחברי קיבוץ בארי‪.‬‬
‫את הרוח הזאת היא מביאה איתה אל המועדון בנתיבות יחד עם‬
‫ציקי‪ ,‬שתחילה התלווה אליה כנהג והסיעה לשם‪ ,‬והתאהב כמוה‬
‫במקום‪ .‬מאז‪ ,‬מלבד הסיפורים‪ ,‬הוא עוזר בעבודות תחזוקה‪ ,‬בעזרה‬
‫בנסיעות‪ ,‬ובכל מה שזקוקים לו במועדון בנתיבות‪.‬‬
‫אנשים בודדים לכוס תה וארוחה‪ .‬גם אמו של ציקי אספה לביתם‬
‫ילדים מילדי טהרן‪ .‬אחד הבנים שלנו קולט ביחידתו מוגבלים ונכים‬
‫קשים‪ ,‬יוצר להם תנאים מתאימים‪ ,‬מצמיד להם חיילים תומכים‬
‫ומאפשר להם לשרת בצבא‪ ,‬כך שאצלנו זה עובר בגנים"‪.‬‬
‫מה סוד האהבה שלכם לאורך כל כך הרבה שנים?‬
‫"אני תמיד חושבת מה יעשה לו טוב‪ .‬מנסה לספק לו את הצרכים‬
‫ולשמח אותו"‪..‬‬
‫הם יחד מספרים סיפורים לחברים לאחר שעשו שיעורי בית וחשבו‬
‫לעומק על תכנים שיעניינו את משתתפי החוג‪ .‬הם שמים דגש רב על‬
‫דת ומסורת ועל תחומים‪ ,‬שבאמצעותם אפשר לעלות דילמות ונושאים‬
‫רלוונטיים לחיים‪ .‬חשוב לשניהם להביא ערך מוסף עימם‪.‬‬
‫מספרת חנהל'ה‪ :‬אני אוהבת לשמוע סיפורים וגם לספר‪ .‬במסגרת‬
‫עבודתי בקיבוץ אני מספרת סיפורים לפעוטים ולילדי הגנים‪ .‬במשך‬
‫שש שנים נסעתי כל שבוע לשדרות‪ ,‬גם בתקופת הקסאמים וסיפרתי‬
‫סיפורים לילדי הכיתות בבית הספר 'רבין'‪ .‬הפסקתי רק כאשר סגרו‬
‫את בית הספר‪ .‬אני חושבת שדרך סיפורים אפשר להעלות סיטואציות‬
‫ובעיות מהחיים ולהגיע למסקנות שיכולות לעזור בחיי היום יום‪ .‬הם‬
‫התבלינים שנותנים קצת טעם לחיים‪ ,‬שלא תמיד הם מאירי פנים"‬
‫לדבריה‪ ,‬היא מקווה שהילדים‪ ,‬כמו גם המבוגרים‪ ,‬ייקחו משהו‬
‫מהסיפור הביתה וכי הם ייתנו להם חומר למחשבה‪" .‬ובאמת החיוך‪,‬‬
‫ההתלהבות‪ ,‬מחיאות הכפיים והשיחה שמתפתחת בעקבות הסיפור‪,‬‬
‫הם השכר האמיתי והחשוב"‪ ,‬אומרת חנהל'ה‪..‬‬
‫לבני הזוג ארבעה ילדים‪ ,‬שלושה בנים לוחמים ביחידות מובחרות‪,‬‬
‫‪ 12‬נכדים וכולם – בעלי מורשת ואהבת הארץ כפי שהנחילו להם‬
‫הוריהם‪ .‬אותם ערכים שזוכים להם גם מתמודדי מועדון נתיבות‪.‬‬
‫חנהל'ה‪" :‬אבי היה מתנדב במכבי האש‪ ,‬וההורים תמיד אספו לביתם‬
‫קשה שלא לראות את החיבור בין הזוגיות רבת הנתינה של חנהל'ה‬
‫וציקי לבין הבחירה שלהם ב"אנוש"‪ .‬נתינה כערך עליון‪ .‬אותה זו‬
‫שמתפרשת אצל חנהל'ה כנתינה הדדית‪ .‬היא נהנית מהרגעים עם‬
‫החברים‪ .‬מרגישה סיפוק גדול מלראות חיוך על פניהם‪ .‬היא מתארת‬
‫משפחה ששורשיה מלאי נתינה‪ .‬אביה התנדב במכבי אש‪ ,‬אחותה‬
‫מתנדבת ב"אנוש" סניף כפר‪-‬סבא‪ ,‬ואחיה‪ ,‬שמת בנסיבות קשות‪ ,‬היה‬
‫איש מלא בנתינה בכל התחומים‪.‬‬
‫חנהל'ה וציקי‪ ,‬חלק בלתי נפרד מהסניף נתיבות‪ .‬אפילו בתקופת‬
‫הקסמים לא ויתרו "בשבילי הרגעים עם המתמודדים הם בדיוק‬
‫אותם תבלינים שאיתם אני מתבלת לי את החיים‪ .‬הנתינה נותנת לנו‬
‫הרבה יותר מאשר אנו נותנים"‪.‬‬
‫"אני משקיעה בתבלינים של החיים"‬
‫"יש סרטן של הגוף‪ ,‬ויש סרטן של הנשמה‪ .‬פגוע נפש סובל‬
‫מסרטן של הנשמה"‪...‬‬
‫אלו היו דבריה של חנה גולדנברג ז"ל‪ ,‬שהייתה אם לארבעה‪ ,‬ביניהם‬
‫שני מתמודדים‪ .‬חנה קיפדה את חייה בתאונת דרכים לפני כשנה‪ .‬את‬
‫המילים האלו אמרה לכתבת ברוריה אבידן‪-‬בריר בכתבה שעשתה‬
‫עלייה לפני כשנתיים וכותרתה‪" :‬מטפלת בנפשה"‪...‬‬
‫חיה היא אבדה גדולה לעמותה שלנו‪ .‬היא הייתה מעורבת מאוד‬
‫בקבוצות התמיכה למשפחות במסגרת מרכזי מיל"ם‪ ,‬ופעילה‬
‫בהתנדבות בארגונים נוספים‪ .‬אישה מיוחדת‪ ,‬שהמעט שאנחנו יכולים‬
‫לעשות כדי להוקירה הוא להכיר אותה בהתרגשות בכתבה צנועה זו‪.‬‬
‫בסרט התדמית של העמותה‪ ,‬בו היא מספרת על החיבור של משפחתה‬
‫איתנו ועל התרומה של אנוש לחייהם‪ ,‬היא אומרת‪" :‬אנוש אפשרה‬
‫לנו לחזור ולהיות שוב ההורים של אריאל"‪ .‬מצמרר לראות את זה‬
‫היום‪ ,‬לאחר מותה‪.‬‬
‫אריאל (‪ )38‬הוא בנם הביולוגי של חנה ושמואל‪ .‬לפני ‪ 27‬שנה החליטו‬
‫בני הזוג שבנוסף לשלושת ילדיהם‪ ,‬הם רוצים לאמץ ילד‪.‬‬
‫לאחר תהליך ארוך‪ ,‬קיבלו למשפחתם את מ' (‪ )30‬שבמהלך הזמן‬
‫התגלתה אצלו פגיעה נפשית‪.‬‬
‫בכתבה ההיא‪ ,‬היא תארה את הקשיים הרבים שעברה בחיים לצד שני‬
‫בניה האהובים‪ ,‬המתמודדים עם מגבלה נפשית‪" .‬כל התקף שעובר‬
‫בנך הוא כמו סופת טורנדו שאחריה הגוף נחלש יותר‪ ,‬ואת מוצאת את‬
‫עצמך עם בנך המבוגר‪ ,‬אדם גדול‪ ,‬ענק‪ ,‬עם נשמה של ילד‪."...‬‬
‫היא מתארת אז איך "‪..‬השמים נפלו" כשהחלה ההידרדרות של‬
‫אריאל‪" .‬בגיל ‪ 18‬אריאל ניסה להתאבד בבית‪ .‬לא התאבדות רצינית‪,‬‬
‫אבל קריאה לעזרה‪ ...‬סיפרנו הכל‪ ,‬גם למי שלא רצה לשמוע‪ ,‬כי‬
‫אנשים נרתעים מסיפורים על מחלות נפש‪ ,‬כאילו זה מדבק‪ "..‬אמרה‬
‫אז‪ ,‬בכתבה‪.‬‬
‫בכתבה מגוללת חיה חיים מלאי קושי ואפיזודות פסיכוטיות הולכות‬
‫ונשנות‪ .‬מהרגע שבו חשב אריאל שהוא משיח ועד לרגעי השיקום שלו‪,‬‬
‫כשעבר להתגורר לבד במושב‪ ,‬ניהל חיים עצמאיים ועבד במפעל של‬
‫המושב‪ .‬בין לבין ‪ -‬אשפוזים שאריאל היה שותף מלא להחלטתם‪.‬‬
‫חיה התנדבה במרכז גמילה מאלכוהול וטיפלה בנשות אלכוהוליסטים‬
‫ואף עבדה ברשות למלחמה בסמים‪.‬‬
‫לאחר לימודי פסיכודרמה – הנחתה‬
‫קבוצות הורים והעשרה זוגית‪.‬‬
‫היא הספיקה ליהנות מנכדים שנולדו לה‬
‫ולשמואל בעלה מבנותיהם‪ .‬והם כמובן‬
‫הספיקו ליהנות ממנה‪.‬‬
‫אנחנו ב"אנוש" נזכור אותה תמיד‬
‫כאישה עם לב ענק ונתינה אינסופית‪,‬‬
‫שבחרה לקחת את המשברים בחייה‬
‫למקום של עזרה ואהבת האדם‪.‬‬
‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫חיה גולדברג ז"ל‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫נפל וקם‬
‫נפל וקם‬
‫עופר דבוש‪ ,‬מתמודד מסניף כרמיאל שסבל מתחלואה כפולה – הן מחלה נפשית והן התמכרות‬
‫לסמים‪ ,‬עשה את הלא יאמן‪ :‬לאחר שהשתקם‪ ,‬הוא משמש כיום מדריך בהוסטל סניף אנוש‬
‫כרמיאל בבית הקבוצתי הראשון בארץ שנפתח לנושא התחלואה הכפולה‪ ,‬הוא נשוי באושר ואב‬
‫לשניים‪ .‬עופר‪" :‬הפשע לא היה הדרך הטבעית שלי‪ .‬ההתחברות שלי לאנשים מכורים נבעה רק‬
‫מתוך צורך רגשי"‬
‫נכון‪ ,‬זה סיפור קצת שונה במסגרת שלנו שעד לאחרונה לא עסקה‬
‫בנושא התחלואה הפולה – התמודדות עם מחלה והתמכרות‪ .‬ועדיין‬
‫– למי שמתבונן בעופר דבוש ובמשפחה שהקים‪ ,‬יש הרבה מה ללמוד‬
‫מהדרך שעשה‪ .‬לכאורה‪ ,‬מכור לסמים ובעקבות כך לחיי הפשע ‪ -‬שהיו‬
‫תוצאה של המחלה‪ .‬עמוק בפנים – סיפור של התמודדות ארוכת שנים‬
‫בכל‪-‬כך הרבה מישורים‪ ,‬עד שנשאלת השאלה – מאיפה כל הכוח?‬
‫בלב לבה של העיר כרמיאל‪ ,‬בתוך הגליל הירוק הפורח‪ ,‬בבית קטן‬
‫עם קולות של ילדים ברקע ‪ -‬מתמודדת לה משפחה עם הרבה רצון‬
‫לשמוח‪ .‬היא מתמודדת עם קשיים של המחלה‪ ,‬קשיים של ניקיון‬
‫מהתמכרות לסם‪ ,‬קשיים מול הממסד לקבלת חזקה על הילדים‪.‬‬
‫בכל זה מלווים אותם לא מעט אנשים‪ .‬כשמדברים על אנוש‪ ,‬עופר‬
‫פורח‪" :‬אנוש כרמיאל היא בעבורי מקור הכוח"‪ .‬הוא מתאר את‬
‫הסניף כאילו גילה עולם ומלואו‪ .‬יש התחושה שהיה זה הדדי‪ .‬עופר‪,‬‬
‫‪ ,48‬הוא היום שותף מלא בצוות המקצועי של ההוסטל הראשון של‬
‫אנוש לתחלואה כפולה‪ .‬מי כמוהו יוכל להבין את הדיירים‪.‬‬
‫סיפור חיים קשה יש לעופר‪ ,‬ולא פחות משלו גם לאשתו סמדר‪.‬‬
‫מרגש לראות כיצד התאחדו השניים והחלו ביחד את דרכם החדשה‬
‫המשותפת‪ ,‬מלאת התמיכה והאהבה‪ .‬קשה להפריד ביניהם אפילו‬
‫בראיון‪ .‬סיפורו של האחד נטמע בסיפורו של השני‪ .‬כמה סימבולי‪.‬‬
‫המקום שבו נמצא בו עופר היום ‪ -‬מדריך בבית הקבוצתי הראשון של‬
‫אנוש ‪ -‬הוא סוג של מסר המצביע על בחירה‪ :‬כיצד בוחר אדם לקחת‬
‫את המקומות הקשים‪ ,‬האפלים של חייו למקום של התפתחות‪ .‬יותר‬
‫מכך‪ ,‬להעביר הלאה את מה שעבר הוא כסוג של כוח למתמודדים‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫עופר "נפל לסם" כפיתרון להשלכות של המחלה‪ ,‬שפרצה בזמן‬
‫השירות הצבאי‪.‬‬
‫"מאז פריצת המחלה סבלתי מהמון בדידות חברתית‪ .‬הבריחה‬
‫לסמים יצרה בעבורי סביבה חברתית חדשה‪ ,‬בעולם הפשע הרגשתי‬
‫שייכות"‪...‬‬
‫הוא מדגיש שהפשע לא היה דרך חייו לפני כן ומחדד את ההתחברות‬
‫שלו לאנשים מכורים רק מתוך צורך רגשי‪.‬‬
‫בעקבות שימוש בסמים בד בבד עם השימוש בתרופות הפסיכיאטריות‪,‬‬
‫אושפז עופר פעם נוספת בשלוותה‪ .‬משם ‪ -‬למסלול ארוך שהמשיך‬
‫בהפסקת התרופות ובהגברת הצריכה בהרואין והישר – במסלול‬
‫המהיר – לחיים ברחוב‪ .‬במקביל עבד בעבודות מזדמנות‪ .‬כל הכסף‬
‫שהרוויח שימש לרכישת סמים‪.‬‬
‫"מבחינה בריאותית היו לי המון נזקים‪ .‬איבדתי שיניים‪ ,‬היו לי המון‬
‫בעיות בריאותיות"‪ ,‬הוא מספר‪.‬‬
‫מפתיע לשמוע את פרטי הסיפור הקשה‪ ,‬מאדם בעל מבנה גוף רחב‬
‫וגברי‪ .‬מטופח‪ .‬רהוט‪ .‬תקשורתי‪.‬‬
‫כל זאת באופן אירוני – תודות למעצר ההוא‪ .‬מאז הוא "נקי" מסמים‬
‫מזה ‪ 7‬שנים‪.‬‬
‫בזמן שנעצר‪ ,‬בעזרת אחיו‪ ,‬המכור בעצמו לסמים‪ ,‬אשר עבר אז תהליך‬
‫גמילה בעצמו – קיבל הזדמנות להיכנס למרכז גמילה במקום לבית‬
‫הסוהר ("אחי אמר לי לאורך כל חיי הפשע שלי‪ :‬כשתצטרך עזרה –‬
‫רק אז תפנה אליי")‪ .‬חוץ מהאח הזה שהוא אחד מבין שמונת אחיו של‬
‫עופר‪ ,‬המשפחה מהרצליה התקשתה לעזור‪.‬‬
‫עופר לקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיו ונכנס לתהליך טיפולי‬
‫במרכז הגמילה "משמר לחיים" שארך שנה וחצי‪ .‬גם זאת תודות‬
‫לאחיו והעבר שלו במרכז הגמילה‪" :‬אף מקום לא רצה לקבל אותי‪,‬‬
‫מכיוון שהיה לי גם עבר פסיכיאטרי‪ .‬ב'משמר לחיים' החלו לעבוד‬
‫איתי במסלול של תחלואה כפולה‪ ,‬וזה מה שהציל אותי"‪.‬‬
‫עופר מחדד תחום שלא רבים מכירים‪ :‬בתוכנו חיים אנשים הסובלים‬
‫מפגיעה נפשית ובמקביל מהתמכרות לסמים‪ .‬לא תמיד קיים מענה‬
‫בעבורם‪ .‬הוא מתגאה בכך שההוסטל הראשון מסוגו נפתח לאחרונה‬
‫בסניף אנוש כרמיאל‪ ,‬ומדגיש את הצורך להרחיב את השירות הזה‬
‫בעמותה‪ .‬נראה כי הוא רואה בכך שליחות‪.‬‬
‫ההיכרות עם סמדר וההורות המשותפת‬
‫בזמן הראיון‪ ,‬מתרוצצים בסלון שני הילדים – עידן (‪ )3‬ולירז (‪7.5‬‬
‫חודשים)‪ .‬לשניהם פני בובה תמימים‪ ,‬אבל כשעופר וסמדר משתפים‬
‫אותי במה שעברו יחד איתם – אני מבינה שפני הדברים מורכבים‬
‫הרבה יותר‪.‬‬
‫הזוגיות של בני הזוג נרקמה‪ ,‬כמו כל שאר חייהם‪ ,‬בנסיבות לא‬
‫פשוטות‪ .‬סמדר הייתה נשואה ליוסי ז"ל‪ ,‬מכור לסמים גם כן וחבר‬
‫קרוב של עופר‪ ,‬שניהם היו יחד בתהליך הגמילה‪ .‬יוסי‪ ,‬לעומת עופר‪,‬‬
‫חזר להשתמש בסמים – דבר שהשפיע קשות על חייה של סמדר‪,‬‬
‫שסבלה מהתעללות‪ .‬בהמשך‪ ,‬יוסי נפטר ממחלת האסטמה‪" .‬כל הזמן‬
‫הזה רציתי בסתר לבי את עופר‪ .‬ידעתי שיום אחד יהיה שלי"‪.‬‬
‫בכל תקופת האבל‪ ,‬תמכו בני הזוג אחד בקושי של האחר – סמדר‬
‫כאלמנה ועופר כחבר קרוב‪ .‬על הרקע הזה קיבלה התמיכה גוון אחר‬
‫והם הפכו לבני זוג לכל דבר‪.‬‬
‫מאז נולדו להם כאמור שני הילדים‪ .‬לאחר לידת עידן‪ ,‬בהחלטת‬
‫מחלקת הרווחה של העירייה הוא נלקח מהם למעון בחיפה‪ .‬בכך שמו‬
‫הרשויות קץ לזכותם לגדל אותו בעצמם‪.‬‬
‫קצרה היריעה מלתאר את הקשיים שעברו עופר וסמדר על הרקע‬
‫הזה‪.‬‬
‫עופר סימן לו למטרה להחזיר את הילד אליהם‪ ,‬וכמו שהוא יודע‬
‫לסמן מטרה ולהגשימה – כך גם קרה במקרה הזה‪.‬‬
‫לאחר ‪ 11‬חודשים שבהם נסעה סמדר מדי יום ביומו אל עידן‪ ,‬וכספים‬
‫רבים ששולמו לעורך דין – חזר עידן לזרועות הוריו‪ .‬לאורך כל הראיון‬
‫נמצאת איתנו עובדת רווחה שהוצמדה לעידן מרגע שחזר הביתה‪,‬‬
‫ונראה כי החיבור ביניהם מיוחד במינו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫מאז‪ ,‬הם נעזרים בכל עזרה אפשרית שיכולה להינתן להם בכרמיאל‪,‬‬
‫על מנת לרכוש כלים שיעזרו להם להיות הורים טובים יותר‪.‬‬
‫"שנינו אופטימיים לאורך כל הדרך ויודעים שיהיה טוב"‪ ..‬מחייך‬
‫עופר את החיוך הביישן ומלא הביטחון כאחד‪.‬‬
‫"אנוש"‬
‫מהרגע שבו סיים עופר את הגמילה מסמים הוא מקפיד להיתמך‪ .‬זוהי‬
‫הגדולה שלו וזה המתכון שלו להצלחה בדרך‪.‬‬
‫בפן של ההתמכרות‪ ,‬הוא מקפיד ללכת למפגשי ‪ N.A‬למכורים‬
‫אנונימיים‪.‬‬
‫בפן של הפגיעה הנפשית – הוא מקפיד להשתמש בתרופות באופן‬
‫קבוע‪" .‬ואכן"‪ ,‬הוא משתף‪" ,‬אין זכר לתופעות של המחלה"‪ .‬בנוסף‬
‫הוא מחובר מאד לסניף אנוש כרמיאל ומשבח את הצוות ובעיקר את‬
‫נמרוד‪ ,‬רכז המועדון‪ ,‬שמהווה בעבורו אוזן קשבת‪ .‬נראה כי עופר זוקף‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫את מרבית ההצלחה שלו לאנוש כרמיאל בכלל ולנמרוד בפרט‪.‬‬
‫מאז החיבור לסניף‪ ,‬כאמור החל עופר לאחרונה לעבוד כמדריך‬
‫בהוסטל לתחלואה כפולה והוא שותף בלתי נפרד לצוות המקים‪.‬‬
‫במקביל הוא עובד כקבלן שיפוצים כעצמאי ("כדי לעזור לסמדר עם‬
‫הילדים")‪.‬‬
‫סיפורו המרגש של עופר הביאו לככב בסרט דוקומנטרי על חייו שיוצר‬
‫סטודנט במכללת "אורט בראודה" בכרמיאל‪ .‬נראה כי הוא רגיל‬
‫להיות כוכב‪.‬‬
‫כשמזכירים לו כי בגלל ההצלחה שלו הוא עומד לככב גם בכתבה‬
‫לעיתון‪ ,‬מופיע על פניו שוב אותו חיוך ביישני מוכר ומתוך ביטחון‬
‫פנימי של מי שיודע מה הוא שווה‪ ,‬הוא מנסה לחשוב מדוע הוא ראוי‬
‫לזה ואומר‪".... :‬אולי כי הקמתי משפחה?‪"....‬‬
‫"מה שנותן לי את הכוח זה הילדים שלי‬
‫והדיירים בהוסטל "‬
‫כך מעידה על עצמה סוזאן אלעיסאוי‪ ,‬מדריכה בהוסטל ברמלה‪ .‬סוזאן‪ ,‬שגדלה במשפחה מפורקת‬
‫לאחר שאביה נטש את המשפחה‪ ,‬החלת דרכה באנוש כמנקה‪ .‬רוני מנהל ההוסטל שמיד קלט את‬
‫אופיה‪ ,‬את סקרנותה המדבקת‪ ,‬את רצונה העז להתפתח ואת הכישרון הטבעי שלה להדריך ולתת‬
‫מעצמה‪ ,‬ליווה אותה בתהליך ההתפתחות המקצועי עד למקום שבו היא נמצאת היום‪" .‬לאורך כל‬
‫הדרך הסתכלתי על חצי הכוס המלאה‪ .‬לא ויתרתי על האושר של היקרים לי"‬
‫חיוך גדול מקבל את פני המבקרים בהוסטל רמלה‪ .‬מאחורי החיוך‬
‫והיופי החיצוני ‪ -‬לב גדול ואהבה אין קץ לאדם באשר הוא‪ .‬סוזאן‬
‫אלעיסאוי‪ ,‬מדריכה מעל שנתיים בהוסטל‪ .‬מתנה גדולה לעיר רמלה‬
‫בכלל ולהוסטל בפרט‪ .‬אם לארבעה ילדים וכמובן למתמודדים רבים‪,‬‬
‫דיירי ההוסטל ‪ -‬שהם לה כילדים לכל דבר‪.‬‬
‫סוזאן החלה עבודתה בתור מנקה‪ .‬רוני‪ ,‬מנהל ההוסטל זיהה את‬
‫היכולות שלה והתעקש להאמין בה‪" .‬לעתים היה נדמה לי‪ ,‬שרוני‬
‫מאמין בי יותר ממה שאני האמנתי בעצמי"‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬ורוני‬
‫מוסיף‪" ,‬מאז אני מלווה אותה בתהליך הצמיחה המקצועית שלה‬
‫ואני מאוד גאה בה‪."...‬‬
‫סוזאן אוהבת ללמוד‪ .‬סקרנותה לחיים "מדבקת" והדיירים ואנשי‬
‫הצוות לא נשארים אדישים לזה‪ .‬היא מנצלת כל הזדמנות להרחיב‬
‫את אופקיה‪ ,‬ללמוד עוד ועוד על התחום שעד לא מזמן היה זר‬
‫לה‪" .‬הצצתי והתאהבתי בתחום הזה"‪ ,‬היא מעידה על עצמה‪.‬‬
‫האופטימיות המאפיינת אותה‪ ,‬הסקרנות והדרך המקצועית שעשתה‬
‫ובה התפתחה‪ ,‬יכולים להוות מודל לאחרים‪ .‬סוזאן מלאת חלומות‬
‫ותקווה ‪ -‬ואלו ללא ספק כלים שהיא מעבירה הלאה למתמודדים –‬
‫במודע ולא במודע‪.‬‬
‫מספר רוני מנהל ההוסטל‪" :‬סוזאן מביאה איתה המון אנרגיה טובה‪.‬‬
‫תמיד תשמע ממנה מחמאה‪ ,‬מילה טובה‪ ,‬מילים מעצימות"‪.‬‬
‫"אני אדם אוהב שלום‪ .‬מוכנה תמיד לוותר – הכל כדי שיהיה טוב"‪,‬‬
‫היא מחייכת‪ .‬גם בתוך ההוסטל היא מנחילה למתמודדים את הערכים‬
‫הללו ‪ ,‬כשאישיותה וניסיונה תורמים לזה רבות‪.‬‬
‫לסוזאן סיפור חיים לא קל‪ .‬היא גדלה כילדה בעיר חיפה‪ .‬הוריה‬
‫התגרשו בילדותה‪ ,‬והמשפחה התפרקה‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪ ,‬דבר‬
‫שהעיב על אורח חייה המורכב והקשה עד היום שכן היא מתמודדת‬
‫עם בעיות משפחתיות לא קלות‪ ,‬עם ובעיות כלכליות‪ .‬עם אביה אין‬
‫לה שום קשר‪ .‬הרגעים היחידים שבהם נמוג החיוך מעל פניה הם אלו‬
‫שבהם היא מספרת על אביה שנטש את המשפחה‪ .‬ייתכן שיש קשר‬
‫בין נסיבות חייה להתעקשות שלה על הדרך‪ ,‬לחשיבות העליונה שהיא‬
‫מייחסת לקשרים נכונים‪ ,‬לתמיכה‪ ,‬לגיבוש ולאהבה‪ .‬עם אחיה ואמה‬
‫הקשר הדוק‪ ,‬למרות המרחק‪" .‬תמיד לאורך כל הדרך הסתכלתי על‬
‫חצי הכוס המלאה"‪ ,‬היא מציינת‪" ,‬השתדלתי לגשר בין כולם‪ .‬לא‬
‫ויתרתי על האושר של היקרים לי"‪.‬‬
‫סוזאן אישה חזקה‪ ,‬כך מעידים עליה כולם‪ .‬היא עצמה מתלבטת‬
‫בשאלה עד כמה היא חזקה ומספרת גם על רגעים מאד קשים‪ ,‬שבהם‬
‫היא נשברת‪" .‬ואז‪ ,‬מה את עושה?" "אני יושבת עם עצמי‪ ,‬מרשה‬
‫לעצמי קצת לבכות ולהיות עצובה‪ .‬אבל לא נשארת שם‪ .‬אני מגייסת‬
‫כוחות‪ ,‬מתנקה מהעצב‪ ,‬ממשיכה הלאה ולא מרחמת על עצמי‪.‬‬
‫מאז המשבר האחרון שעברנו במשפחה‪ ,‬אני מזכירה לעצמי את‬
‫הכוחות שלי ואת זה שתמיד אני מתגברת‪ .‬חושבת תמיד בצורה‬
‫חיובית‪ .‬מה שבעיקר נותן לי את הכוח זה הילדים שלי והדיירים‬
‫בהוסטל‪ .‬לראות אותם מתקדמים‪ ,‬מרחיב לי את הלב"‪.‬‬
‫היא מפרטת את תלאות השנים האחרונות בחייה‪ .‬הרבה כאב‪ ,‬הרבה‬
‫קושי‪ .‬בכל אלו לא הזניחה לרגע את הדיירים‪ .‬תוך כדי הראיון היא‬
‫מזכירה שמות של הדיירים‪ ,‬מחייכת ושואלת‪" :‬נכון הוא מקסים?‬
‫אני כל‪-‬כך אוהבת אותו!"‬
‫נראה כי היא יודעת לזהות כל דייר וצרכיו‪ .‬היחס אישי וחם וזה‬
‫בדיוק מה שזקוק לו כל אחד מהם‪.‬‬
‫סוזאן עובדת בהוסטל לצד אימו של בעלה‪ .‬כל המשפחה מתגייסת‬
‫למען יהיו חייהם של הדיירים נוחים יותר‪ .‬הבנות‪ ,‬הבעל – כולם‬
‫מעורבים‪" .‬האח של בעלי הוא מתמודד בעצמו‪ ,‬ועבודתי תורמת רבות‬
‫לקשר האישי שלי איתו"‪ ,‬היא מציינת‪" ,‬במהלך הזמן שבו אני עובדת‬
‫למדתי המון על עולמו של פגוע הנפש‪ .‬הגעתי להוסטל ללא שום רקע‬
‫טיפולי‪ .‬הכל למדתי מהשטח‪ .‬ויש לי כל הזמן רצון ללמוד עוד ועוד"‪.‬‬
‫הצוות והדיירים מעידים על סוזאן כעל מי שעובדת סביב השעון‪.‬‬
‫שבתות וחגים הם בשגרת העבודה שלה‪.‬‬
‫"המילה 'לא' אינה חלק מהלקסיקון שלה"‪ ,‬מעיד עליה אחד‬
‫המתמודדים בהוסטל‪ ,‬היא תמיד עם חיוך‪ .‬תמיד עוזרת‪ .‬עושה הכל‬
‫בהוסטל – החל מעבודות טכניות‪ ,‬פיסיות‪ ,‬וכלה בשיחות נפש מלאות‬
‫חמלה ואמפתיה איתנו‪ ,‬הדיירים"‪.‬‬
‫סוזאן היא נכס יקר‪ .‬היא אישה‬
‫מלאה וחמה‪ .‬היא אמא אמיתית‪.‬‬
‫היא אשת מקצוע גם ללא לימודים‬
‫מסודרים‪ .‬היא תקווה מהלכת‪,‬‬
‫ומוכיחה שכל מה שהיא מלמדת –‬
‫היא מיישמת בעצמה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"היא מחייכת למוות‪ ,‬כשהיא בוחרת בחיים"‪..‬‬
‫(לאה פילובסקי מתוך השיר‪" :‬דודה מאניה")‬
‫את השיר הזה‪ ,‬כמו רבים אחרים‪ ,‬כתבה לאה כשהייתה ב"חוסר‬
‫שליטה מוחלט"‪ ,‬לדבריה‪.‬‬
‫מה שמייחד אותו‪ ,‬כמו את שאר השירים שכתבה כשהייתה באותו‬
‫מצב – הוא האבסורד שבעניין‪" .‬בסדנה לשירה למדתי הרבה סוגים‬
‫של כתיבה‪ .‬ביניהם 'פנטום' ו 'וילאנל'"‪ ,‬היא מתארת לעומק‪" :‬אלו‬
‫סוגי כתיבת שירה הכי מסודרים שיש‪ .‬סדר מוקפד לחלוטין‪ .‬ואני‪,‬‬
‫בשיא החוסר סדר שהיה לי באותה תקופה‪ ,‬בחרתי דווקא בסוג‬
‫כתיבה הזה ללא מודעות בכלל"‪...‬‬
‫לאה‪ ,‬ילידת ‪ ,1970‬בעלת תואר ראשון בספרות ובסוציולוגיה‪ ,‬תואר‬
‫שני בלימודי ארגון בחוג לסוציולוגיה‪ ,‬ותואר בחינוך מיוחד – לא‬
‫רואה שום דבר כפשוטו‪ .‬שום דבר כמובן מאליו‪.‬‬
‫היא לא ראתה כמובן מאליו את הזכייה שלה בערב שבועות האחרון‬
‫ב'פרס טבע לשירה' במטולה‪ ,‬על ספרה "אמנות זה"‪ ,‬שם קיבלה סכום‬
‫נכבד לעידוד משוררים בתחילת דרכם‪ ,‬מה שיתרום לה ללא ספק‬
‫להוצאת ספרה השני‪.‬‬
‫היא לא ראתה כמובן מאליו את ההתגייסות שלה לטקס‪ .‬את הבגדים‬
‫שגיהצה‪ ,‬את הטיפוח שלה באותו היום‪ ,‬את הדרך לקבלת הפרס‪.‬‬
‫תרתי משמע‪.‬‬
‫"‪...‬דליה רביקוביץ‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬משוררת דגולה‪ .‬מיוחדת במינה‪ .‬אבל‬
‫היא לא הצליחה להגיע למצב שבו הגיעה בעצמה לקבל את הפרסים‬
‫שבהם זכתה‪ .‬היא שלחה אנשים במקומה‪ .‬כל זאת בשל המצוקות‬
‫הנפשיות והחרדות שהיו לה"‪ ..‬מסבירה לאה‪ ,‬תוך דגש על ההבדל‬
‫בינה לבין רביקוביץ‪.‬‬
‫"אני שמחה על התהליך שעברתי בשנים האחרונות מהבחינה הזאת‪.‬‬
‫הפער אצלי בין היכולות האמנותיות המילוליות ליכולות התפקודיות‬
‫היה גדול‪ .‬לאחרונה‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬הצטמצם הפער"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬לאה‪ ,‬בדרכה המהפנטת – מתארת בפרטי פרטים כיצד חש‬
‫אדם כמוה‪ ,‬כשהוא לא מצליח להתארגן בפעולות הפשוטות בחייו‪.‬‬
‫מי שנכח בכנס עובדי "אנוש" הארצי השנה‪ ,‬וצפה בה על הבמה‪ ,‬ללא‬
‫ספק זוכר כל מילה‪ .‬כל יכולת לתאר בדרך מוחשית את הקשיים שלה‬
‫כמתמודדת‪ .‬כל דמעה שזלגה על לחייהם של רבים מהיושבים בקהל‪,‬‬
‫עובדי העמותה‪.‬‬
‫על אותו צמצום הפערים שקרה אצלה תוך כדי עבודת מודעות לא‬
‫קלה – היא מודה ברובו ל"אנוש"‪.‬‬
‫"אנוש" והספר‬
‫"הספר היה יוצא לאור בכל מקרה אבל בלי 'אנוש' הכל היה נראה‬
‫אחרת‪ .‬אולי הוא היה יפה מבחינה פואטית‪ ,‬אבל לא יודעת מה היה‬
‫מצבי הנפשי כתוצאה מכך"‪ ...‬מודה לאה בדרכה הצנועה‪.‬‬
‫לאה עושה מעשה לוליינות בשפה העברית‪ .‬שפתה מרתקת ונראה‬
‫שהיא בוחרת את מילותיה בקפידה רבה‪ ,‬בחרדת קודש ממש‪.‬‬
‫"זה מאד מושך להיות מוכשר‪ ,‬חזק בתחום מסוים‪ ,‬יצירתי ‪ -‬וללכת‬
‫אחר הטוב‪ .‬זה מבורך בעיניי ש'אנוש' מעודדת את הצד הזה אצל‬
‫המתמודדים‪ .‬במקביל‪ ,‬חשוב לא להזניח את הנושא התפקודי‪ ,‬את‬
‫כל תחום השגרה‪ ,‬אחרת אנחנו המתמודדים‪ ,‬לא נהיה אדם שלם‪.‬‬
‫לי‪' -‬אנוש' עזרה להיות אדם שלם"‪.‬‬
‫"מתמודדים יודעים לעוף‪...‬הם צריכים ללמוד ללכת‪"..‬‬
‫לאה לא נופלת שבי אחר ה"רומנטיזציה" של היצירתיות‪ .‬רבים‬
‫כמוה יכולים לבחור "ליהנות" מהסבל‪ ,‬מהקורבנות‪ ,‬מעומקי הכאב‬
‫ומקדשים אותם בשם האמנות‪.‬‬
‫"יונה וולך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬משוררת בחסד‪ .‬לדעתי‪ ,‬היא הפכה עצמה ביחד‬
‫עם פידבק מהחברה‪ ,‬למיתוס"‪ ,‬אומרת לאה‪" ,‬היא פארה את המחלה‬
‫ונתנה לה המון משמעות‪ .‬לה ולאשפוזים‪ .‬יש הרבה שהלכו שבי‬
‫אחר המיתוס המיוסר‪ .‬מזה צריך להיזהר"‪ .‬אכן‪ ,‬נקודה למחשבה‪.‬‬
‫כמה יכול המיתוס להפרות את המקום החולה ולקדש אותו – לאה‬
‫מזהירה‪ ,‬ומעודדת לחבור לחלקים הבריאים‪.‬‬
‫להשלמת התיאוריה שלה‪ ,‬מוסיפה‪"... :‬אם הייתה וולך מטופלת‬
‫באנוש‪ ..‬אולי היא הייתה במקום אחר‪."...‬‬
‫לאה חיה אחרת‪ .‬כמי שהייתה מוקפת כל חייה בתמיכה ובאהבה‬
‫אינסופית של משפחתה‪ ,‬היא בוחרת באיזון‪ .‬היא רוצה ל"עוף"‪ ,‬אבל‬
‫מתוך היכולת להלך‪" :‬השירה נפלאה‪ .‬היצירה היא מתנה‪ .‬אך החיים‬
‫הם מכלול‪ ,‬הם גם דברים אחרים"‪ .‬היא מזכירה לנו‪ ,‬אנשי המקצוע‬
‫והמתמודדים – שנוסקים אל המרום‪ ,‬לפני שתהיה שם קרקע בטוחה‬
‫להמריא ממנה‪.‬‬
‫אחרי כל זאת קשה שלא לראות את לאה כמכלול‪ .‬כשלם‪ .‬כפרי רימון‬
‫מלא בתוכן אינסופי‪.‬‬
‫היא מציינת את אמה ורדה ואביה אריה‪ ,‬כאנשים "משכמם ומעלה"‬
‫שאין ספק שהעץ שעליו גדל הפרי ‪ -‬יש לו תפקיד חשוב בגיבוש‬
‫אישיותה‪.‬‬
‫האם ורדה‪ ,‬ד"ר להיסטוריה ומתנדבת בסניף קריית‪-‬ים‪ ,‬היא האור‬
‫בחייה של לאה‪ .‬היא משבחת אותה ורוחשת לה רגשות‪ ,‬שלמרות‬
‫יכולותיה המילוליות של לאה‪ ,‬היא אינה מוצאת מילים שיצליחו‬
‫להתאים להן‪.‬‬
‫האב אריה‪ ,‬מרצה ליידיש ועורך דין‪ ,‬וביחד עם שני אחיה עורכי‪-‬הדין‬
‫של לאה‪ ,‬בני וגלי – שותפים מלאים להתפתחותה‪ ,‬וברגעים הקשים‬
‫היו שם תמיד לצדה‪.‬‬
‫"‪..‬אנוש עזרה לי להתמודד איתם‪ ,‬ולהם להתמודד איתי"‪ ...‬היא‬
‫מביאה עימה פרשנות נוספת למושג "מתמודדים"‪.‬‬
‫"המחלה"‬
‫לאה בוחרת במילה שכולנו ב"אנוש" רגישים לגביה ובוחנת אותה‬
‫לעומקה‪" :‬אני אומרת שאני חולה‪ .‬אני לא רואה הבדל בין סוכרת‬
‫לבין המחלה שלי‪ .‬בוא נקרא לילד בשמו‪ ,‬אני לא מתביישת להגיד את‬
‫המילה הזאת‪ .‬אני לגמרי עומדת מאחוריה"‪.‬‬
‫היא מספרת על חוויה שהייתה לה מתוך עבודתה בתחום החינוך‬
‫המיוחד‪ ,‬תוך מפגש שלה עם ילד שסובל מפיגור‪" :‬הוא אמר לי‪:‬‬
‫'נכון‪ .‬אני מפגר‪ .‬בנאדם כמו כולם‪ ...‬אבל יותר לאט‪ '..‬היא צוחקת‬
‫ומשכנעת‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬שהבהלה של חלקנו ממלים ‪ -‬תיעלם אם רק‬
‫נבחן אותן לעומק‪.‬‬
‫"המאניה שלי"‬
‫כשהיא מדברת על האבחנה שלה‪ ,‬נראה כאילו היא מספרת על חברה‬
‫טובה שלה – בהכרה ובהשלמה ואפילו‪ ,‬אם יורשה ‪ -‬בחיבה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫"ההפרעה שלי היא ביפולארית מעורבת‪ .‬אפילו בזה אני מיוחדת"‪..‬‬
‫היא צוחקת צחוק שגם הוא נשמע מעורב‪" ,‬הדיכאון הוא בדר"כ‬
‫מרכיב יותר משמעותי מהמאניה‪ .‬אצלי‪ ,‬בהתקפי המאניה המעטים‬
‫שהיו לי‪ ,‬מצב הרוח היה עדיין דכאוני‪ .‬אצל אנשים רבים המאניה‬
‫היא חוויה חיובית‪ ,‬של מצב רוח מרומם‪ .‬לי היו מצד אחד אנרגיות‪,‬‬
‫ומצד שני עצב‪ .‬חוסר יכולת לישון‪ ,‬מרץ – בשילוב עם עומקים רגשיים‬
‫קשים‪ .‬השילוב הזה מאד מאד קשה"‪..‬‬
‫וגם שם היא נכנסת לרובד אחד עמוק יותר‪" :‬פסיכיאטרית אחת‬
‫אמרה לי‪' :‬אנשים במאניה בדר"כ מסרבים לטיפול‪ .‬זה בגלל שטוב‬
‫להם לכאורה‪ .‬אצלך‪ ,‬לפחות‪ ,‬בשל זה שאת סובלת – את מבקשת‬
‫עזרה"‪.‬‬
‫את ה"מאניה"‪ ,‬כדרכה‪ ,‬היא מתארת באופן כל‪-‬כך מוחשי‪ ,‬עד שהיושב‬
‫מולה יוכל להרגיש את שהרגישה היא‪" :‬המאניה שלי התאפיינה‬
‫בחוסר יכולת להתארגן כספית‪ ,‬בחוסר גבולות‪ .‬על כל זה עבדתי‬
‫ועדיין עובדת ביחד עם הצוות שעוזר לי – בלה המדריכה השיקומית‬
‫וכל צוות הדיור המוגן"‪ .‬אם המאניה נשמעת כידידה‪ ,‬הצוות לה הוא‬
‫תוספת למשפחה‪.‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫לאה היא אכן ביפולארית מעורבת‪ .‬היא הכל – לרגעים מרגישה‬
‫אבודה ונזקקת‪ ,‬לעתים חזקה ותומכת‪ .‬היא עשירה‪ ,‬מלאה‪ ,‬ולעתים‬
‫מרגישה חזק את הריק‪ .‬אבל מה שבטוח – היא אישה שמתפתחת כל‬
‫הזמן לעומק‪ ,‬לרוחב‪ ,‬לכל כיוון בו תרגיש שהיא חיה עד הסוף ולא‬
‫עוברת על יד החיים‪...‬‬
‫והיא מסכמת‪" :‬יש המון קשיים‪ ,‬ואני עדיין באמצע הדרך‪ ,‬אבל מה‬
‫שקיבלתי מ'אנוש' זה הרבה אופטימיות ואיתה אני ממשיכה את‬
‫חיי"‪...‬‬
‫מתוך "הדודה מניה"‪:‬‬
‫"היא ממיטה בושה על שורשיה הפולניים‪,‬‬
‫מלאת מרץ וכאב היא משגעת את כולם‪,‬‬
‫היא צוחקת למוות כשהיא בוחרת בחיים‪.‬‬
‫דיבורה מהיר מאוד‪ ,‬צעדיה כבדים‪ ,‬איטיים‪.‬‬
‫אכפת לה מה אומרים השכנים‪ .‬חסרת אונים מולם‬
‫היא ממיטה בושה על שושרשיה הפולניים"‬
‫"‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫מ‬
‫מ‬
‫י‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מלאת מרץ וכאב ה על שורשיה הפולנ ים‪,‬‬
‫היא צוחקת למ ות יא משגעת את כולם‪,‬‬
‫דיבורה מהיר מאו כשהיא בוחרת בח ים‪.‬‬
‫ד‪,‬‬
‫צ‬
‫ע‬
‫ד‬
‫י‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ד‬
‫י‬
‫ם‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫י‬
‫ט‬
‫אכ‬
‫ים‪.‬‬
‫פ‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ש‬
‫כ‬
‫נ‬
‫י‬
‫ם‬
‫‪.‬‬
‫ח‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ת‬
‫א‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ם‬
‫א‬
‫מ‬
‫מ‬
‫י‬
‫מולם‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ה‬
‫על‬
‫ש‬
‫ושרשיה הפולנ ים"‬
‫"חלק מהתנהלות של משפחה מתמודדת הוא לתת‬
‫תשומת לב מיוחדת לגידולם של האחים הבריאים"‬
‫משה נצר ורעייתו מתמודדים עם מחלת אורי בנם‪ ,‬כיום בן ‪ 30‬צייר ואמן‪ .‬כשהגיעו בפעם הראשונה לכנס‬
‫המשפחות של אנוש‪ ,‬נפתח בפניהם עולם שלם‪" :‬הכנס היה מעין אירוע מכונן בעבורנו‪ ,‬פתח והביאו‬
‫לקשרים ענפים ולעשייה משותפת ומשמעותית עם משפחות נוספות במצבנו‪ .‬זה תרם ישירות לתהליך‬
‫השיקום וההחלמה של אורי"‬
‫משה נצר‪ ,‬אב לבן מתמודד‪ ,‬בשותפות עם זוגתו‪ ,‬עיצבו לעצמם סגנון‬
‫התמודדות בו שזורות קבלה ונתינה בקשר הדוק‪ .‬לעמותת אנוש‬
‫שמור מקום חשוב בתהליך זה ‪.‬‬
‫אורי הבן‪ ,‬כיום בן ‪ ,30‬מתגורר בדיור מוגן ומתנהל באופן עצמאי‪ .‬כאמן‬
‫צייר‪ ,‬הוא חבר בסטודיו לאמנויות "כנפיים" והשתתף בעבר ביוזמות‬
‫של "אנוש" כדוגמת התערוכה בשבוע בריאות הנפש האחרון‪.‬‬
‫משה‪ ,‬חבר עמותת אנוש‪ ,‬נשוי ואב לשלושה ילדים שאחד מהם‬
‫מתמודד‪ ,‬משה פעיל במסגרות רבות ביניהן פורום משפחות פעילות‬
‫באנוש בהנחיית מזל לנדס ‪,‬מנהלת תחום משפחות באנוש ופורומים‬
‫נוספים לקידום יוזמות של בני משפחות ‪.‬‬
‫משה חבר בועדת ההיגוי של כנס משפחות אנוש בשנים האחרונות‬
‫ומשתתף בימים אלו בקבוצה ראשונה מסוגה להפחתת סטיגמה‬
‫עצמית בקרב בני משפחות שמתקיימת במרכז אנוש‪.‬‬
‫משה ואשתו התוודעו לראשונה לעמותת אנוש ולפעילויותיה לפני‬
‫מספר שנים בעקבות הפנייתו של בנם המתמודד למועדון תעסוקתי‬
‫של אנוש ע"י ועדת סל שיקום‬
‫מספר משה‪" :‬מאוחר יותר באותה שנה‪ ,‬השתתפנו לראשונה בכנס‬
‫המשפחות של אנוש ובו הבנו שכמונו יש עוד משפחות רבות‪ .‬הכנס‪,‬‬
‫שהיה מעין אירוע מכונן בעבורנו‪ ,‬פתח לנו דלתות לעולם שלם של‬
‫היכרויות עם בני משפחות נוספים שהשתתפו בכנס‪ ,‬שהביאו לקשרים‬
‫ענפים ולעשייה משותפת‪ ,‬משמעותית ומתמשכת עד היום תוך‬
‫שזה תורם ישירות לתהליך השיקום וההחלמה של אורי‪ .‬בהמשך‪,‬‬
‫השתלבנו בקבוצות תמיכה לבני משפחות בסניף של אנוש ונעזרנו‬
‫מאוחר יותר בליווי פרטני ע"י עובדת משפחות בסניף‪ ,‬שסייעה לנו‬
‫רבות בהתמודדות הארוכה והמורכבת"‪.‬‬
‫מתוך התנסות אישית עם הקושי שבהשגת מידע‪ ,‬יזם משה לפני‬
‫כשלוש שנים הקמת אתר אינטרנט למידע ולשיתוף בעבור בני משפחות‬
‫למתמודדים בשם ממ"נ (‪ ,)1‬שאותו הוא ממשיך להפעיל ולפתח‪.‬‬
‫האתר הפך תוך זמן קצר למוקד מידע מרכזי גם הן למתמודדים ולבני‬
‫משפחה והן לאנשי מקצוע‪.‬‬
‫באתר באות לידי ביטוי בין השאר פעילויות שמתקיימות בסניפים‬
‫ובמרכזי הייעוץ שמופעלים ע"י אנוש – מיל"ם‪ ,‬ואירועים מרכזיים‬
‫כמו כנס משפחות‪ ,‬ערבי התרמה ועוד‪.‬‬
‫"בתחילתו של תהליך לא פשוט‪ ,‬רווי קשיים‪ ,‬עליות ומורדות‪ ,‬גילינו‬
‫יכולות התמודדות פנימיות שלא ידעו על קיומן"‪ ,‬מספר משה‪ ,‬הזוגיות‬
‫המיוחדת שלנו לאורך השנים הוכיחה עצמה מול המחלה לאורך כל‬
‫התהליך‪ .‬אם אני נחלשתי‪ ,‬אשתי זיהתה את זה והובילה ‪ -‬ולהיפך‪.‬‬
‫אין ספק שנתנו כוח אדיר זה לזה"‪.‬‬
‫מאז ועד היום משה חוקר ורוכש ידע בתחומי השיקום וההתמודדות‬
‫של בני המשפחות‪ .‬נראה כי יש לו עוד הרבה חלומות ומתוך ניסיון‬
‫העבר – הוא נועד להגשימם‪" .‬אני לא נבהל מנפילות ומשברים‪ .‬ידענו‬
‫לעבור אותם ונמשיך להתמודד"‪.‬‬
‫משה יכול להרחיב רבות על ההתמודדות של בנו ובני המשפחה מרגע‬
‫גילוי המחלה ("בהתחלה לא היה לה שם") ועד היום‪ ,‬אך כאדם וכאב‬
‫הוא בוחר להסתכל קדימה ומתחשב בקצב ההתקדמות של בנו ללא‬
‫לחץ מצד ההורים‪ ,‬דרך שהוכיחה את עצמה ‪.‬‬
‫בתהליך מעורבים כל בני המשפחה‪ ,‬תשומת לב מיוחדת ניתנה‬
‫להמשך גידולם של האחים הבריאים שהיו מעורבים בהתמודדות‪,‬‬
‫בכל גיל – במינון המתאים‪ ,‬גישה שמשה ואשתו ממליצים עליה‬
‫כחלק מהתנהלות משפחה מתמודדת‪.‬‬
‫(‪ )1‬ממ"נ – משפחות מתמודדי נפש ‪http://www.maman.org.il‬‬
‫‪23‬‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש )ע‪.‬ר(‬
‫העמותה הישראלית לבריאות הנפש‬
‫" הבנו שלמתמודדים בעיות שינה‪...‬חשבנו לעזור‪...‬‬
‫ומאז פשוט התאהבנו‪"...‬‬
‫הוא מבין לעומק את הערך המוסף של הקשר למרחב השיקומי של‬
‫המתמודדים‪.‬‬
‫" אנחנו לא בעד לתרום כסף‪ .‬אנחנו נותנים חכה על מנת שהמתמודדים‬
‫יוכלו לדוג לעצמם את האוכל‪"..‬‬
‫אבי מנכ"ל "הולנדיה" מאוהב‪ .‬ככה זה נשמע מפיו כשהוא מתאר את‬
‫הקשר עם "אנוש" סניף שדרות‪.‬‬
‫בתחילה‪ ,‬הוא זה שהוביל את הקשר המשותף בין המפעל לבין‬
‫המתמודדים‪ ,‬עם הזמן התרחב מעגל העובדים שלו שמובילים בעצמם‬
‫את הקשר‪ ,‬שהולך וניהיה קרוב יותר וריגשי יותר‪.‬‬
‫" אנחנו לגמרי מקבלים הרבה יותר משאנחנו נותנים‪ "..‬הוא משתף‬
‫ונשמע שהוא מתרגש מהחיבור לפחות כמו שהצוות בשדרות מתאר‬
‫את ההתרגשות שלו ושל המתמודדים‪.‬‬
‫כחלק מתוך האמונה הזו‪ ,‬רוכש המפעל עבודות יד של המתמודדים‪,‬‬
‫אשר מצד אחד ניתנים כמתנה לרוכשי מוצרי הולנדיה‪ ,‬ומצד שני‬
‫מספקים פרנסה למתמודדים‪.‬‬
‫"שיתוף הפעולה מתבטא בכמה מרחבים‪ .‬הקמנו גינה אקולוגית‬
‫שבה מגדלים יחד‪ ,‬העובדים והמתמודדים פרות וירקות‪ .‬מעבר לערך‬
‫הטיפולי של התהליך אותו הם עוברים יחד‪ ,‬המתמודדים לוקחים‬
‫הביתה את התוצרים וזה בשבילם ובשבילנו סיפוק אדיר"‪.‬‬
‫בנוסף לכל‪ ,‬ולאור העובדה שהמתמודדים שלנו בסניף שדרות גם‬
‫עובדים במפעל‪ ,‬נותר לנו לברך ולהודות על יוזמה ברוכה שכזאת‪,‬‬
‫מלווה בהרבה אנושיות ומחשבה נכונה‪ .‬מודל לקשר אמיתי של נתינה‬
‫וקבלה הדדיים שכאמור – תורמת לכל הצדדים‪.‬‬
‫"אנחנו חוגגים חגים וארועים יחד" הוא ממשיך ומתאר את הקשר‬
‫הקרוב בין הצדדים כאילו היו משפחה‪" ,‬המתמודדים והצוות‬
‫מוזמנים לכל אירועי המפעל‪ .‬אנחנו יוצאים לטיולים בטבע‪ ..‬הנה‪..‬‬
‫רק היינו עכשיו בטיול ביער בארי והיא אפשר לתאר במילים את‬
‫ההרגשה שהייתה לי בטיול‪".‬‬
‫השיחה עם אבי מתארת אדם שמאמין בדבר האמיתי‪ .‬קשר אנושי בין‬
‫העובדים למתמודדים הוא מבחינתו המסר לעולם כי כל בני האדם‬
‫שווים הם‪.‬‬
‫"כל אחד מאיתנו מעביר את המסר לסביבה הקרובה לו‪ .‬למשפחה‪.‬‬
‫לחברים‪ .‬לכל מי שמוכן לשמוע"‪..‬‬
‫אבי כאמור הוא איש של נתינה‪ .‬ראוי לציין שהכל מתוך הרבה מחשבה‬
‫ויישום של האידיאלים שלו בשיתוף פעולה עם צוות אנוש‪ .‬נראה כי‬
‫"גיליתי אנשים עמוקים‪ .‬רגישים‪ .‬מוכשרים‪.‬‬
‫יודעים להרגיש ללא פחד"‬
‫כך אומר שמיל בן‪-‬ארי‪ ,‬מבכירי השחקנים בארץ‪ ,‬המעביר בהתנדבות חוג דרמה ומשחק בסניף‬
‫תל‪-‬אביב‪" :‬לעולם איני שבע מלהיות במחיצתם של המתמודדים"‬
‫עוברי אורח על יד המועדון בכיכר מסריק‬
‫בת"א מרימים גבה כשהם נתקלים בשחקן‬
‫שמיל בן‪-‬ארי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬שמיל‪ ,‬ממובילי השחקנים בארץ‬
‫("מעורב ירושלמי"‪" ,‬עד החתונה"‪" ,‬איים‬
‫אבודים"‪ ) ...‬הוא משלנו‪ .‬מעביר סדנת‬
‫משחק ודרמה למתמודדים בסניף תל‪-‬‬
‫אביב‪.‬‬
‫אחת לשבוע‪ ,‬עם חיוך מבויש‪ ,‬סיגריה ביד‬
‫וכוס קפה שחור חזק – פק"ל קבוע‪ ,‬הוא‬
‫יושב בחצר עם חברי המועדון לשיחה בלתי‬
‫פורמלית לפני הכניסה לחוג‪ .‬הם מספרים‬
‫לו איפה ראו אותו השבוע ואפילו לא‬
‫בוחלים בביקורת מקצועית‪ .‬הוא – נראה‬
‫שבוי בקסמם‪ ,‬בולע כל מילה‪.‬‬
‫שם הם "מתחממים" לפני שיחשפו‬
‫רגשותיהם‪ ,‬יפתחו את ליבם‪ ,‬ישתפו בסיפור‬
‫חייהם‪ ,‬בלבטיהם‪ ,‬והכל – מתוך דמות של‬
‫שחקן‪.‬‬
‫זוהי זכות גדולה בעבור משתתפי הסדנה‬
‫להשתלם במשחק אצל "הטופ שבטופ"‬
‫בתחום בארץ‪ ,‬ויש שיעידו שקשה מאד‬
‫להוציא אותם מהחדר בתום הזמן‬
‫ובעיקר‪ ...‬אותו‪.‬‬
‫שמיל‪" :‬גיליתי עולם ומלואו‪ .‬אנשים‬
‫עמוקים‪ .‬רגישים‪ .‬מוכשרים‪ .‬יודעים‬
‫להרגיש ללא פחד‪ .‬נשארתי עם השאלה‬
‫מי מאיתנו חולה ומי בריא‪ .‬ללא ספק אין‬
‫הגדרה כזאת בעיניי‪ .‬אני חייב להגיד שהזמן‬
‫שלי עם החברים במועדון הוא בשבילי זמן‬
‫‪24‬‬
‫איכות‪ ,‬ואני מחכה לו כל השבוע‪ .‬לעולם‬
‫איני שבע מלהיות במחיצתם"‪.‬‬
‫שמיל בן‪-‬ארי ב'פוזה' הקבועה בחצר עם‬
‫חברי המועדון‬