האישה היהודייה בשואה - כאב וכוח - זכור
כאב וכוח -האישה היהודייה בשואה פתיחה תקופת השואה שהעמידה את היהודים מול מציאות חיים בלתי אפשרית ,של מלחמת קיום יום יומית, של מאבק על הישרדות ,של שמירה על קידוש החיים ,הפכה את הנשים לאחד הגורמים המרכזיים במאבק זה. כושר עמידתן של הנשים במשברים ,וכוח הסבל והאמונה שניחנו בהם סייעו להן לשאת בתפקידן המסורתי של שמירה על מסגרת המשפחה ,גם במציאות של שבר בה כל המסגרות המסורתיות התמוטטו. נוסף על כך ,מציאות זו שלא היה לה תקדים בהיסטוריה היהודית ,העמידה אותן מול התמודדויות מסוג חדש לגמרי ,הן בתקופת הגטאות ,ויותר מכל בתקופת הגרושים ובמחנות . כל אלה ראוי שיחרטו בלוח הזיכרון הלאומי שלנו ,כפי שכתב עמנואל רינגלבלום היסטוריון ומייסד ארכיון "עונג שבת" ,שהצביע כבר אז ,בגטו ,על חלקן החשוב של הנשים בעמידה היהודית בתקופת השואה: " היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודייה במלחמה .היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ ליבה וכושר עמידתה ,בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים" ערכה זו מוקדשת לאישה ולאם היהודייה בתקופת השואה . הערכה מחולקת לארבעה פרקים: קיום הבית והמשפחה -בכל המצבים ,אף הקשים ביותר בתקופת השואה ,ניסתה האישה והאם היהודייה להמשיך בתפקידה המרכזי ,כעיקרו של הבית ,לשמור על מסגרת המשפחה .גם כאשר נדרשה לשאת בעבודות הכפייה ,היא התמודדה עם הצורך לגונן על ילדיה ולדאוג למזונם ולחינוכם, וכאשר גברה המצוקה היה עליה לקבל ,לבדה ,החלטות שהיה בהן כדי לחרוץ את גורל משפחתה. חסד ועזרה הדדית -הסיוע והעזרה ההדדית היו אחד הגורמים המרכזיים שאפשרו לאנשים להישאר בחיים בתנאים הקשים ביותר בתקופת השואה .נשים ,שחונכו על ערכים של חסד ונתינה ,הביאו ערכים אלה לידי ביטוי גם בתוככי הגיהינום ,במחנות הריכוז וההשמדה. מסירות נפש לשמירת שבת ומועדים -שמירת מצוות בתקופת השואה אפיינה חלק גדול מהיהודים המאמינים .נשים שבאו עם מטען חינוכי וערכי שרכשו לפני המלחמה ,השתדלו לשמור על משא רוחני זה כל שנות המלחמה ,ואפילו במחנות הריכוז .מטען זה היווה להן ולסביבתן עוגן של אור במחשכי אותם ימים. הצלה – פעולות הצלה של יהודים התאפשרו ,פעמים רבות ,לא רק בזכות ארגונים ומוסדות אלא בכוח תושייתם של אנשים יחידים שהדחף למעשיהם היה הערך של הצלת חיי אדם .בתחום זה של הצלה היה לנשים יהודיות חלק רב ,והן גילו גבורה ומנהיגות ,כל אישה בדרכה ,תוך גילויים של עוצמות נפש כבירות בזמן ובמקום שנדרשו לכך. 1 פרק ראשון :קיום הבית והמשפחה מבוא המשפחה היהודית הייתה תא החיים המשמעותי ביותר בשמירה על הקיום והזהות של העם היהודי לדורותיו .הערכים והקשרים האיתנים שטיפחה המשפחה הם שעמדו לה בהתמודדות הקשה כשהחל המשבר .כל עוד נשמר התא המשפחתי ,כל עוד היו בני המשפחה יחד ,אף בתנאים הקשים ביותר בגטו, הם הרגישו מוגנים ומלוכדים. הסיפור של השבר מתחיל בפרידה .פרידה מהבית שהיווה את המסגרת הפיזית והאינטימית של המשפחה ,פרידה מהאב שגויס לעבודות כפייה ,ולעתים פרידה מהילדים שנשלחו למסתור מתוך תקווה שהם ינצלו וימשיכו את השושלת של המשפחה. ההתמודדות עם השבר והסבל בעת השואה הוא סיפורן של האמהות היהודיות שגילו תושייה ,אומץ ומסירות נפש בדאגה לילדיהם תוך סיכון מתמיד ,וסייעו רבות במלחמת הקיום של המשפחות בהילקח מהן אבי המשפחה .עם המעבר למחנות חדלה המשפחה להיות יחידה אינטימית ,היא עברה פירוק נוסף .האמהות ניסו עד הרגע האחרון להעניק לילדיהם תמיכה רגשית והיו שפנו עם ילדיהם לדרכם האחרונה ,למרות שיכלו להציל עצמן. . ביומנים ובספרי זיכרונות שנכתבו בתקופת המלחמה ולאחריה ,תופסת האם מקום מרכזי בזיכרון המשפחתי והיא זוכה להערכה רבה מכותבים. "...הערצתי את אמי .התפעלתי מהשקט שלה ,משליטתה העצמית ,מחוכמתה ,מכך שידעה להיאבק על החיים באומץ כזה ,לגבור על הפחד ,לגבור על הבהלה בזמנים אכזריים כאלה .אהבתי אותה על מסירותה ללא גבול ואהבתה הגדולה שרחשה לנו ,למשפחה"... (הלינה בירנבאום' ,החיים כתקווה' ,ע' )33 בפרק זה פתחנו חלונות לעבר חלק מהשאלות הקיומיות עמהן התמודדו נשים ואימהות ,יום יום ,שעה שעה ,בגטו ובמחנה ,בניסיון להחזיק במשפחה ולתמוך בילדים. 2 פעילות מס' :1חיי יום יום בגטו לפניך מקורות העוסקים בהתמודדויות של הנשים היהודיות בניסיונן לשמור על מסגרת המשפחה ולגונן על ילדיהם. עיינו במקורות הבאים וענו על פיהם על השאלות הבאות: .1מה היו קשיי החיים בגטו ,לעומת חיים נורמאליים? .2הציגו את הדילמות שעמדו בפני האימהות נוכח קשיים אלו. מקור מספר 1 בזמן העבודה הייתי פזורת דעת מרוב דאגה לילדי ...בוקר אחד ב 5-בנובמבר ,1493כשהתכוננו לצאת לעבודה ,הודיעו לנו שהשערים נעולים ואין מרשים לצאת מן הגטו .חששנו שהגרוע ביותר עומד להתרחש .לשמחתנו בוטל האיסור כעבור מחצית השעה והודיעו לנו שאפשר לצאת לעבודה. בעלי ואני החלטנו שליתר ביטחון כדאי שאנסה לקחת עמי את הילדים לבית-החרושת ,שגבל בגטו. נעמדתי בתור היוצאים מן הגטו יחד עם שאר הפועלים .אחד אחד עברנו תחת שבט הביקורת של שני גרמנים זעופי פנים .אני נדחפתי קדימה וגם ילדי הגדול ,שהיה בן שמונה ונראה גבוה וחסון ,הצליח לעבור .אך הגרמנים הבחינו בבן הקטן והרימו קול צעקה" :מה עושה כאן הקטן?" הילד נבהל וחזר לגטו .משראה זאת אחיו חמק מידי השוטרים ורץ חזרה אל הגטו. נשארתי לבדי מן העבר השני .לא יכולתי לחזור ולהיכנס לגטו .בזמן העבודה הייתי פזורת דעת מרוב דאגה לילדי .פתאום שמעתי קולות בכי .גברים ונשים שעבדו עמי במחלקה הבחינו מבעד לחלון שמשאיות נכנסות אל הגטו .כבר ידענו מה פירוש הדבר .עמדנו חסרי אונים למראה המחזה הנורא, כיצד ילדים ,זקנים וחולים נסחבים בידי חיות הפרא ,מוכים בקתות הרובים ומושלכים לתוך משאיות. צעקות וקולות בכי נשמעו משני העברים – מן הגטו ומבית-החרושת. אותו יום לא הניחו לנו לחזור הביתה בשעה הרגילה .רק בשעות הלילה המאוחרות חזרנו לגטו .בלב מלא דאגה וחרדה עליתי במדרגות לדירת הגג שלנו .בדלת כבר חיכו לי בעלי ,שהקדים לשוב לפני, ושכנתנו לדירה .הייתי בטוחה שבשורת איוב בפיהם .אך לא – הם בישרו לי מיד שהילדים בסדר – הם ניצלו מן ה'אקציה'... (שרה ירושלמי ,לגטו לא חזרתי ,עמ' )63-63 מקור מספר 2 האמהות מודאגות :מה לעשות בילדים במשך יום שלם? 3באוקטובר .1493נהרסים כל חיינו .חרבו כל מוסדות הגטו ויחד אתם גם בית הספר היסודי ...הילדים נסחבו במקצתם למחנות ומקצתם משוטטים עד היום בגטו...הגדולים בשנים חייבים ללכת לעבודה...הילדים האחרים בגיל בית הספר עד בני 11או קצת למעלה מכן ,נאלצים להשגיח על אחיהם ואחיותיהם הנעזבים על-ידי הוריהם כהפקר. הילדים הקטנים מעוררים כעת דאגה חמורה בגטו .כל ההורים נאלצים לעזוב את הבית ל 12-שעות ומעלה .נשארים פעוטות בבתים רבים ללא כל השגחה .האמהות מודאגות :מה לעשות בילדים במשך יום שלם? יש חששות לייסד בית-ילדים בשבילם ,שהרי אין ילדים ובתי ילדים מקובלים בגטאות .גם אי-אפשר להיות על ידם ולכן הם עזובים כהפקר.. (אליעזר ירושלמי ,פנקס שאוולי – יומן מגטו ליטא ,עמ' )972 3 מקור מספר 3 בשש בבוקר עליה להתייצב בתור ללחם .בשמונה פותחים את נקודות החלוקה למוצרי חלב והיא חייבת לתפוס שם את מקומה בתור כדי לקבל רבע ליטר חלב לילדה הפעוט .לאחר מכן היא תתרוצץ בין הבתים למכור את החלב לבעלי יכולת תמורת שלושים פניג (אגורות) ,כדי שתוכל לפדות תלושים למרק במטבח הציבורי… לשם כך עליה לעמוד בתור לתלושים ובתור אחר למרק .מאוחר יותר ,כאשר בלעה כבר את ארוחת הצהרים מהמטבח ,היא חייבת להתרוצץ בין שכניה ,כדי להצליח להכין את קדירת התבשיל :כאן בחלוקה הבאה ,ושוב אצל אחר לשאול מעט מלח .אצל זו תיקח טבלית סכרין (סוכרזית) ,ואילו אצל ההוא – גפרור ...וכאשר הכל כבר יוכן ,עליה לתפוס את מקומה לשעות אחדות ליד הכיריים ולנשוף באש ,כדי שהמרק בקדירה יתבשל .ובינתיים ירד הלילה.. (י .זלקוביץ' ,בימים הנוראים ההם – רשימות מגטו לודז' ,עמ' ).36 מקור מספר 9 הייתי אומרת שאימי המסכנה ,שנלקחה לטרבלינקה ,הייתה גאון... .אמי הצליחה לשמור על הלחם בהחביאה אותו מאתנו במיטה; אנחנו ,הילדים ,ידענו את מקום המחבוא אך היא תמיד השגיחה עליו. פחדנו לקחת אותו משום שהיא ידעה שאם נאכל אותו ,לא יהיה אוכל אחר כך ...נשים מילאו תפקיד ייחודי בכל הנוגע לארגון המזון ולניהולו ...הייתי אומרת שאימי המסכנה ,שנלקחה לטרבלינקה ,הייתה גאון .היא לא סיימה בית ספר תיכון ,אך הייתה גאון בדרך שהיא הצליחה לעשות זאת. (עדות ו .מיד ,ארכיון יד ושם ,תיק מס' ).6459 4 פעילות מס' 2לימוד וחינוך ע"פ השיר וע"פ המקורות שלפניכם ענו על השאלות הבאות: . 1מהי ההתרסה העולה מן השיר וכלפי מי היא מופנית? .2מתוך המקורות 3-1העלו טיעונים המנוגדים לעמדה המוצגת בשיר. .3מה דעתך על העמדה שמציגה כותבת השיר? .9מהם הכלים ,להתמודדות עם המציאות ,שרכשו הילדים בבתי הספר המאולתרים בגטאות? .5מה היה המקום שתפסו הנשים בחינוך הילדים? הלה בלומנגרבר /לפרופסורים ציוויתם לנו לחפש אידיאלים בחיים, כישפתם במילות משוררים ונביאים, אמרתם לעלות לגבהים על כנפי ההתלהבות, לחדור במחשבה לסודות כמוסים. צוויתם לכבד ולאהוב קסם מלה, צוויתם להתייפח מפליאה ולגווע, לחתור קדימה ולחפש מחדש, עולם בלתי מובן ,אמת לא ידועה. כישפתם את הנשמה במלה אחת ,HUMANUS דרשתם להשתחוות בפני האצילות, לכן אני חייבת לסבול כל-כך כעת, לכן אני עומדת בפני העולם כשוטה. 5 צריך היה ללמדנו להגיח פתאום, בכף היד לתפוס את החיים בגרונם, לתקוע בין העיניים אגרוף קמוץ, שיתפכחו ועל הברכיים יכרעו! חייבים הייתם ללמדנו לצעוק שנשמע, לפרוץ דלת שהתפרקה, לרמוס כדי לא להירמס, להרגיל עינינו לברק הדם הנורא! הו ,פרופסורים ,חכמים ומלומדים האם לא ידעתם באמת, שחסר מקום עלי אדמות עבור הומניסטים? למה בנפשנו זרעתם געגועים? פרטים על המחברת אינם ידועים ,מלבד העובדה שהשירים נכתבו במחנה ואחד מהם הוקדש לפרופסור יוליוש פלדהורן ,פרופסור לשפה הפולנית בתיכון העברי בקרקוב ,סופר ,משורר ומתרגם. פרופסור פלדהורן ואישתו ,סטלה לנדוי ,שהייתה מתורגמנית ידועה ,נספו בעיירה קטנה ליד קרקוב. בעת כתיבת השיר במחנה לא יכלה המחברת לדעת על מותו של הפרופסור ,שהוצא להורג לאחר שבני המקום הסגירו אותו לידי הגרמנים. מקור מספר 1 לפני המלחמה היא [פייגה זליצקה] שימשה מורה בסמינר למורות על שם שרה שנירר בקראקא [קרקוב] .היא הייתה צעירה ,ולא מבוגרת בהרבה מתלמידותיה ,אך בידיה עלה לפתוח לפנינו עולם חדש; לא לפניה ולא אחריה שוב לא טעמתי שיעורים כשיעוריה .דימיתי שרק אלי היא מדברת ,בשעה שהרצתה את הדברים ,שרק לי הייתה עונה על השאלות המענות אותי ומבקשות תשובה .אבל היו שותפים לאותה הרגשה .היא יצרה קשר ,מעין מגע בלתי אמצעי ,עם הקהל ועם כל אחד מתוכו]...[ . למדנו הרבה ,והמדובר לא מבחינת כמות ,כי אם לפי איכות .היה בלימוד זה אור ,שהיה בכוחו להאיר את חשכת ימינו .היא התגוררה ברח' מיאנובסקיגו ,בקצה הגטו ,והיינו באות אליה כולנו ,אף מקצהו השני ,בימי הגשם ,קור וכפור ,על אף הדרך הארוכה של רח' דבורסקא ,המלא שלוליות ובוץ .הלכנו בדרך קשה תוך החלקה על הקרח המלא גבשושיות .רבות מאתנו ,וביניהן גם אני ,היינו נועלות נעלי עץ בהן היתה ההליכה על גבי הקרח מייגעת מאוד .עזרנו זו לזו ,החזקנו ותמכנו אישה ברעותה ,וכך היינו מגיעות אליה לשיעור .ושם ,בדירתה העלובה ,דלף הגג ובחדרה הונחו קערות לקליטת מי הגשם שחדרו לתוכו .לא הספיקו הכיסאות לכולנו וישבנו אפוא שתיים שתיים על כסא .מחמת הקור לא היינו 6 פושטות את מעילינו ,כי החדר לא היה מוסק .תוך כדי הישיבה הממושכת נרדמו רגלינו וגרמו לנו ייסורים ,אולם לא העזנו לרעוש ברגליים ולרקוע ,כי חבל היה לנו לאבד מילה אחת הדברים שהרצתה לפנינו. [ ]...לאישיותה היתה חלק נכבד בעיצוב דמותנו .אני עצמי מרגישה שלא היה בחיי דבר ,שהשפיע על השקפותי ,רגשותי ,ועל תפישתי את החיים בכלל ,כהשפעתה של פ[ייגה] זליצקה .מה יפים היו פרקי תהילים כגון 'עד אנא תסתיר פניך ממני' ,או 'אלי ,אלי למה עזבתני' ,מה הטיבו לבטא את רגשותינו! וגם פרשת יציאת מצרים – בהארתה של פ[ייגה] זליצקה – היתה פרשה מופלאה; הכוננות לגאולה – היה בה הרבה מן המשותף לתקופתנו .וכן פרשת 'האזינו' בספר 'דברים' .מורתנו קישרה אותנו אל העבר ,על מנת שנבין יותר את ההווה ,ועל מנת שנוכל להאמין בעתיד .היא לימדה אותנו מגילת 'איכה', ולא חסה עלינו בתארה לפנינו את החורבן ואף לא היססה מלהתעמק בכאב של דורות קודמים ,בניגוד למגמה שהיתה רווחת באותם הימים וגרסה :למה לנו לבכות את החורבן של דאז? האם לא די לנו בחורבן של ימינו אנו? שיעוריה של פ[ייגה] זליצקה לא היוו בריחה מן המציאות ,היא לימדה אותנו לכאוב את המציאות .סברתה היתה ,שכאב סימן חיים הוא ,אצל הפרט ואצל העם כאחת .כל עוד שכואב לנו – יש תקווה שנבריא .הסכנה הגדולה יותר היא אדישות. היינו יורדות אפוא ,יחד אתה ,לתהום האפילה של ימינו ,של צרותנו ומאירות את המקורות המכאיבים ביותר .נוגעות היינו בפצעי העלבון והבושה ויוצאות מן הנגיעה הזאת מטהרות ,טובות יותר .היא הקרינה עלינו מאור אישיותה והשפעתה היתה ניכרת על כל צעד ושעל ,שכן אחר המגע איתה היה לנו קל יותר .היה קל יותר להתגבר אפילו על הרעב ,להתאפק ולא לאכול את המנה שהיתה מיועדת ליום המחרת. (שרה זלוור-אורבך ,מבעד לחלון ביתי ,ע' )53-53 מקור מספר 2 ...ולי חשוב מאוד להכין אותך לחיים שיהיו לך אחרי המלחמה... .במרתף הלכתי אחרי אמא לתוך מחסן ,שם עמדה מטה .אמא אמרה" :איש אינו יודע שאת פה .אל תעלי במדרגות ,ואל תפתחי את הדלת .כשאגמור את העבודה אבוא אליך"... בערב נעלה אמא את דלת בית המרקחת וירדה אלי .הכול היה טוב .יחד שכבנו על המטה שהייתה מונחת בפינה ,ואמא ספרה לי סיפור ושרה לי שיר מצחיק .וכשביקשתי עוד סיפור ,אמרה אמא בקול חגיגי :לכבוד הוא לי ,בשעה מיוחדת זו ובמקום מיוחד זה ,לפתוח את בית הספר של מרטה .חצוצרות בבקשה! אמא נתנה את האות ,ושתינו תקענו בחצוצרות דמיוניות" .כן מרטוש שלי" ,אמרה אמא בחיוך מריר" ,מכיוון שהמצב נעשה קשה וחיי היהודים בסכנה גדולה ,את נשארת פה איתי"" .לא אשוב לגטו?" "לא"" .ועד מתי נשאר כאן?" "ככל האפשר .אבל בואי נדבר על דברים חשובים יותר ,למשל לימודים .לו לא הייתה מלחמה והגרמנים לא היו כובשים את פולין ,היום היית לומדת בכתה השנייה של בית-הספר .אבל עכשיו ליהודים אין זכות ללמוד ,ולי חשוב מאוד להכין אותך לחיים שיהיו לך אחרי המלחמה .לכן ברגע זה אני מודיעה בחגיגיות על פתיחת שנת הלימודים בבית הספר של מרטה"" .איך אלמד ,ואין לי ספרים ומחברות?" "גם לזה דאגתי" ,השיבה אמא... וכך בכל ערב למדתי לקרוא ,לכתוב ולפתור תרגילים בחשבון ,שיננתי את לוח הכפל ,ציירתי על קרטונים ישנים שעונים בכל מיני צורות ,ולמדתי לקרוא בשעון עם ספרות ,בשעון בלי ספרות ובשעון של אותיות רומיות ...ביום הכנתי את שיעורי הבית שקיבלתי ,וכשהתקדמתי בלימודי הביאה לי אמא ספר לקרוא. (נעמי מורגנשטרן ,בת כזאת רצינו ,עמ' )99-92 7 מקור מספר 3 נכון שלא היה זה לימוד מסודר ,אבל בתנאים בהם היינו נתונים ,זה נתן הרבה לילדים.. .עם הכיבוש הגרמני ,לקחתי לעצמי את האומץ ,ובהידברות עם כמה אמהות פתחתי בית ספר פרטי (מחתרתי) לקבוצת ילדים ,שעתיים ליום .הקבוצות התחלפו ושעות הלימודים אצלי נמשכו מ 8-בבוקר עד 5-6 בערב .ניהול בית-ספר אי-ליגאלי מסוג זה ,היה כרוך בהרבה סכנת-נפשות... לימדתי וערכתי את השיעורים לפי תכנית הלימודים הכללית ,לאו-דווקא בנושאי יהדות... מר מיקולסקי ,מנהלו לשעבר הגוי של בית הספר הממלכתי הפולני ,אפילו העניק לנו תעודות עם ציונים לתלמידים שסיימו שנת לימודים .מובן שהוא עשה זאת בחשאי ,תמורת תשלום... חייבת אני לציין את בגרותם של הילדים ,אפילו הקטנים ביותר בני שלוש ידעו כבר שבשעת סכנה יש להסתתר מיידית ,הם עשו זאת בצורה אינסטינקטיבית...נכון שלא היה זה לימוד מסודר ,אבל בתנאים בהם היינו נתונים ,זה נתן הרבה לילדים ,הצלחתי להחדיר בהם קצת הכרה ,השכלה ודעת ,להבחין בין טוב לרע .סיפרתי להם ,מתוך ספרים ,סיפורים שונים ושרתי להם שירים...לשירים שחיברתי הייתה השפעה גדולה על המבוגרים והילדים כאחד ,באמצעות השירים הבענו את מחאתנו ואת מרירותנו נגד התנאים העלובים במחנה. היו תקופות קשות לילדים ,בהן הם הועסקו בעבודות מפרכות בתור חוטבי-עצים ,סחיבת פחם, עבודות חפירות וכדומה .כל זה הפך לנושא של שירים ,בהם באה לידי ביטוי המצוקה של הילדים... שפת ההוראה הייתה פולנית .לעומת זאת כשהגיע חג יהודי כמו פורים ,חנוכה ,השתדלנו להסביר לילדים ולהקנות להם את משמעות החג... (יהושע אייבשיץ ,האשה בשואה – אסופה תיעודית על גבורת האשה ,חלק ג' ,עמ' )216-212 8 פעילות מס' 3מסירת ילדים למסתור ע"פ המקורות הבאים ענו על השאלות : .1השו"ת(שאלה ותשובה) שלפניך (מקור מס' )1דן בשאלה האם מותר ,מבחינה הלכתית למסור ילד יהודי למסתור בבתי גויים .מהו פסק ההלכה המופיע בשו"ת ? .2הציגו זה מול זה את ההתלבטויות של ההורים האם למסור את ילדיהם למסתור לבתי הגויים. .3ע"פ מקור מס' -3מתוך איזו תובנה פעלה הרבנית לווין בהחלטתה לא למסור את הילד הקטן שלה? מקור מספר 1 ובנוגע לאלו שמסרו את ילדיהם למכריהם הנכרים שיחביאום עד לאחרי המלחמה ואז יחזירום להוריהם היהודיים אם יהיו בחיים אי"ה ,נראה דבנוגע לזה יש לדון האם הספק שמא התינוק יטמע בין העכו"ם ,דוחה את הוודאי של סכנת נפשות .והנה ...מבואר דספק נפשות להקל ...ובנידון דידן הרי אם לא ימסר התינוק לנכרים הללו ודאי ייהרג ,ואם ימסר לנוכרים אלו הלא התינוק ישאר בחיים ,ומאוד יתכן שגם ההורים יישארו בחיים....ולא עוד ,אפילו אם ההורים לא ישארו בחיים ,מאוד יתכן שהנכרים הללו יחזירו את התינוק המופקד בידם למוסדות יהודים אחרי המלחמה ,ויש בזה הרבה צדדי ספק, אם כן בוודאי יש לנו להקל בזה ולהתיר להורים הנתונים בצרה ובשביה למסור את תינוקותיהם לנוכרים מתוך תקווה שאחרי המלחמה יוחזרו לעמם ומולדתם" (הרב אושרי -שו"ת ממעמקים ,חלק ה ,שאלה ט). מקור מספר 2 למסור את ילדתך לזרים בתנאי סיכון גדולים ביותר ,כיצד עושים זאת? מה רבים הבירורים שנחוץ לערוך .אפילו כשאנשים נראים טובי מזג והגונים לכאורה ,האם יגלו יחס חם לילדך והאם הם שומרי סוד; האם גרים הם בבית מבודד דיו והאם נשקפת סכנה מצד שכנים עוינים או שוטר אשר גר בסמוך. האם יש להם קרובים בכפר ,שאליהם יוכלו להעביר את הילדה בשעת סכנה מתקרבת; מה מידת תבונתם בהצבת סיפור כיסוי מתאים אשר יעורר את אמון סביבתם ,ומה עשוי להיות שיעור תושייתם בהחבאת בזק נוכח מצב חירום פתאומי ,בלא לאבד עשתונות; מהי מידת קור רוחם שלא להזדרז ולדרוש החזרתה של הילדה לגטו ברגע ראשון של קושי ,או האם חס ושלום ,העניין עשוי להמאס עליהם והם ימסרו אותה לגרמנים .ושמא סתם רמאים ציניים הם ,או עושי דברו של הגסטאפו? פרטים רבים צריכה הייתה אמא לאסוף ולבדוק ,בטרם תוכל להחליט .ואת כל המידע החשוב כל-כך היה עליה לרכז בזהירות ובטקט רב .אם יהודייה בודדה וסגופה ,כורעת תחת משא העול הפיזי היומיומי צריכה לבדה לאסוף ולסכם ולשקלל את כל המידע ואת כל החלופות -אשר ספק בכלל אם קיימות -ולהגיע להחלטה הגורלית :לבטוח בליטאים ,להפקיר בידיהם את ילדתה שלה ,או -לוותר על היוזמה ,על החריגה הנועזת מנתיבו של העדר ,להיסחף אחר פיתויי ה"שב ואל תעשה" הכפויים עליך ולהשאיר אותה כאן .וכל הלבטים האלה לעבור לבד ,בלא עזר כנגד ,בלי שותף לאחריות ולהחלטה. ודאי ,היא התייעצה גם אתי בן העשר ,סיפרה לי הרבה .שימשתי לה אוזן לגבי חלק מן הדאגות שלה, אותו חלק שהייתה נכונה להתחלק אתי בו. סופו של דבר ,אחרי היסוסים רבים ומשא ומתן מייגע שכלל גם ענייני כספים וסדרי תשלומים, החליטה אמא למסור את אחותי לידי משפחתה של מרתה. (שלום אילתי ,לחצות את נהר ,יד ושם )9222 9 מקור מספר 3 ....למרות שההסתתרות במשפחות נוצריות הותרה ,ידועים גם מקרים שיהודים סרבו למסור את ילדיהם לחסות נוצרים ,משום שדאגו שהילדים יפנימו את האמונה הנוצרית לתמיד .כחנה ושבעת בניה בשעתם ,העדיפו לשמור על נשמת הילד כיהודי גם במחיר חייו .אמו של יצחק לוין ,הרבנית לוין מלבוב ,סירבה להסתתר בבית המטרופוליט שפטיצקי עם בנה הקטן ,למרות שהתחייב לא להעבירם על דתם. לבנה הגדול אמרה: "אני אינני באה במניין ...מה שרשאים אחרים לעשות אין אני ראשית לעשות .יפות הבטחותיו של המטרופוליט ,אך שאלת השמד סופה שתעלה כממשית מאוד .ודאי לי שאתה תישאר נאמן ליהדות ותשתדל שגם אחיך נתן יהיה יהודי .אבל אם אתן למעצר גם את אחיך הקטן ,כשהוא עוד תינוק ,מי ידאג כי לא יצא חלילה מכלל ישראל .על כן החלטתי כי אני והילד נשארים בגטו .ואם נזכה ונחיה - מוטב ,ואם לאו -באשר אביך נהיה גם אנו". האח הקטן נורה בינואר 1493באקציית הילדים בלבוב ,האם נרצחה במחנה ינובסקה בספטמבר .1493 (אסתר פרבשטיין ,בסתר רעם ,עמ' )999 11 פרק שני :חסד ועזרה הדדית מבוא פעולות של חסד ועזרה במחנות ,בין אנשים שרק הסבל והקושי הפכו אותם לידידים אפשרו פעמים רבות להחזיק מעמד ,להישרד ולהגיע ליום השחרור. בחרנו לעסוק בקבוצת נשים ייחודית ,שחונכו על הצו של "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (ויקרא כ"ה ל"ה) ,והוא היה נר לרגליהן בשעות הקשות והגורליות בתוככי המחנות. ה'צנרשאפט' -או בשמה העברי 'העשירייה' היא קבוצה בת עשר נשים צעירות שנתגבשה במחנה העבודה פלאשוב שבפולין בשנת .1493רובן היו בוגרות רשת החינוך החרדית לבנות "בית יעקב". קבוצה זו שמרה על מסגרת קולקטיבית במשך שנתיים כמעט ,שבמהלכן שהתה בשלושה מחנות: פלאשוב ,אושוויץ וברגן-בלזן .היסוד המשותף לכל נשות הקבוצה שהיווה את הבסיס להתלכדותן ופועלן היה הבסיס החינוכי המשותף אותו קיבלו בסמינר "בית יעקב" בו למדו .תכנית הלימודים הציבה את ערכי היהדות בראש סולם הערכים .הקרבה עצמית ,גמילות חסדים ,צניעות וקדושת בת ישראל היו אחדות מן המידות שאותן ניסתה שרה שנירר ,מייסדת בית יעקב ,להחדיר בתלמידותיה. אישה זו מילאה תפקיד נכבד בעיצוב עולמן הרוחני של מאות ואולי אלפי בנות ישראל בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם .אחת מאמרות חז"ל עליהן התחנכו הבנות היא" :כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" .אם כך אך ברור הוא שנשים שחונכו ברוח זו ראו בהענקת סיוע לנזקקים ובמעשי חסד אחד מהיסודות של עולמן הרוחני .יש לציין כי הגורם הדומיננטי שעיצב את דמותה של קבוצת ה'צנרשאפט' היה 'גירסא דינקותא' שלא נשכחה גם בתוככי פלאשוב ,אושוויץ וברגן-בלזן. "...רבקה דברה על ליבנו שלא ניפול ברוחנו ,שנמשיך את החיים כפי שחיינו לפני המלחמה ,כל אחת כשם שחונכה בבית הוריה וברוח בית יעקב". להרחבה קראו את המאמר של ד"ר ג'ודי באומל ע"פ הקישור רוחקה ושתי הרבקות :מנהיגות קבוצת ה"צנרשאפט" בפלשוב http://lib.cet.ac.il/Pages/printitem.asp?item=20973 קישור למצגת "צנרשאפט" – גב' חנה זינגר http://zachor.michlalah.edu/site/files/Tznrshaft.ppt 11 פעילות מס' 9קבוצת הצנרשאפט קראו את המקורות הבאים וענו על השאלות: .1מה היו המאפיינים הייחודיים של הקבוצה? (העזרו במאמר של יהודית באומל תודור ) .2כיצד השפיע המטען הרוחני עמו הגיעו הנשים על אופן עמידתן במחנות? .3הציגו את הניגוד בין התנהגותן של בנות הצנרשאפט לבין נורמות ההתנהגות בתוך "עולם המחנות" . היעזרו במקורות . 2 ,6 מקור מספר 1 בספריית מחנה פלאשוב עבדו רבנים דגולים רבים מקרקוב ,ביניהם רבי יעקב אביגדור- ה"דרוהוביטשער רב" ,רבי יוסף הירש -פוסק גדול מקראקוב ,וכן הרב פרנקל ,בנו של הרב מפודגורזה ותלמיד חכם עצום בזכות עצמו .בנוסף להם ,נשלחו לעבוד בספריה גברים מבוגרים וחולים .לא הייתה להם כל אפשרות להשיג תוספת מזון ,ובשוק החליפין לא היה כל ערך לספרים שבידיהם .כך קיבלה רבקה על עצמה לספק להם מזון נוסף .היה זה מעשה חסד נועז וקשה לביצוע ,שהציל את הרבנים מגוויעה ודאית ברעב .היא נהגה להתגנב לצריפם של הגברים בשעות בהן סכנת ההתגלות הייתה פחותה ,ובידיה מעט מרק או לחם ,אותו תרמנו למטרה זו .עבודתנו הנוספת במטבח פתחה בפנינו אפשרויות רבות להרחבת מפעל חסד זה. המשכתי לדאוג להכנת הארוחות באמצעות תנור הפרימוס שלנו ,שהוסתר בין שתי מכונות תפירה, הרחק מעינו הבולשת של מנהל העבודה .פעמים ,בישלתי מרק תפודים .לעיתים קרובות יותר ,בשל המחסור בתפודים ,רקחתי מרק סמיך מקמח ומים ,מעט פיסות תפוחי אדמה וקמצוץ מלח .הייתה זו ממש סעודת מלכים...הגברים הרעיפו ברכותיהם על ראשינו בתמורה לאותן סעודות ,שהחיו ממש את נפשם .ואילו אנו ברכנו בליבנו את רבציה והלה על העבודה שהורישו לנו -חותם נצחי של אהבה ורעות. בתום העבודה במטבח ,בשעות המאוחרות של הלילה ,היה עלינו לפסוע לעבר צריפנו .הדרך הייתה אמנם קצרה -אך ממושכת דיה עבור הזקיפים הבולשים אחרינו בזרקוריהם ,אצבעותיהם רוטטות על גבי הדק הרובה .אך מעבר למגדלי השמירה ,גבוה מעל גבוה ,ניצב לו שומר ישראל ,והוא גונן עלינו מפניהם עד הגיענו "הביתה" בשלום. (פרל בייניש ,הרוח שגברה על הדרקון ,עמ' )258 12 מקור מס' 2 ב 21-באוקטובר .1499נקראנו אל "האפפל-פלאץ" ,בשעה אחת מוקדמת מן הרגיל .זהו זה – הקיץ הקץ....לבשנו את כל פריטי הלבוש שעוד נותרו לנו .לבשתי את מעילי היקר ,החם.... התייצבתי בכיכר המפקדים יחד עם רבקה .מנו אותנו שוב ושוב ..אחר כך הוצעדנו לעבר תחנת הרכבת. למזלנו כל ה"עשירייה" הועלתה על אתו קרון בקר. בשלב זה ,ידענו כבר מהי משמעות המילה אושוויץ ,ידענו גם על אודות הסלקציה המתקיימת לצד פסי הרכבת ,ועל המשרפות והטראנספורטים הגדולים .כל זאת נודע לנו מפי בנות שאיבדו את כל משפחתן באושוויץ ,ואילו הן ניצלו מן התנורים ונשלחו לפלאשוב.... לפתע שלפה רבקה הורוביץ ספר דק מתוך חבילתה – "כל אגדות ישראל" מאת י.ב .לבנר ,אותו מצאה באחד מביקוריה אצל הגברים בספרייה. "רבקה לאיזו מטרה ארזת את הספר" שאלנו אותה בצחוק. היא נעה לעבר קרן אור חלושה שחדרה מבעד לפתח קטן שנפער בדופן הקרון ,והחלה מקריאה באוזנינו את המדרש הידוע אודות חוני המעגל .חוני ישן במשך 21שנה ,וכאשר התעורר משנתו ,מצא את עצמו בעולם משונה .איש לא הכירו ולא הבינו .הוא חש כי אינו מסוגל להתמודד עם השינויים וכי אינו יכול להשלים עם העולם החדש בו התעורר.... בעקבות זאת התפתחה שיחה" :מה יהא עלינו אם ישפר עלינו מזלנו וניוותר בחיים לאחר המלחמה, איזה מן עולם נמצא אז? שאלה רוחקה" ,הנוכל להבין את העולם?... "השאלה הפוכה" טענה רבקה כנגדה " היוכל העולם אי פעם לקלוט את גודל הזוועות אותן חווינו על בשרינו? היבין את סבלנו? היוכל לעזור לנו לחיות יחד עמו באותו עולם חדש? (שם ,עמ' ) 283 - 281 מקור מספר 3 בעוד בני משפחתו נלקחים עזב ג'קי הקטן את מקום עומדו והחל משוטט מתוך סקרנות וכך הגיע אלינו ,ילד קטן ובוכה ,מבולבל ותוהה. עזרנו לג'קי רבות ,כל אחת תרמה לו מעט ממזונה והשקענו רבות בהסתרתו מעיני הגרמנים .במרפאה אהב ג'קי לבקר יותר מכל ,שם הרגיש בטוח יותר מאשר בבלוק .צילה האכילה אותו והשיבה בנחת לשאלותיו המעמיקות .יום אחד ,פתחה ואמרה לו" :הנך ילד גדול ,בקרוב תגיע לגיל מצוות ,כל ידיעותיך בקשר ליהודים מסתכמות בכך שהם מעונים ונרדפים .ג'קי ,הגיעה העת ללמדך אודות מורשתנו הנפלאה .אבקש ממך כי תגיע לכאן בקביעות לאחר שעות העבודה .ברצוני ללמדך את לשון הקודש וכך תוכל ללמוד חומש ,ממנו תלמד אודות הקב"ה ועולמו אשר ברא; אודות האדם שנברא בצלם אלוקים וכן אודות עם ישראל שנבחר להיות עם קדוש ,נושא ומפיץ האמת האלוקית ברחבי תבל" ג'קי שמח מאד לשמע ההצעה וכך ישבה צילה יום יום ולימדה אותו יהדות ודברי חיזוק. (שם ,עמ' )312 – 319 13 מקור מספר 9 לאחר יומיים ,הכריזה שרה כי נמאס לה – "לא נותר בי עוד כוח .אני מרימה ידיים" הכריזה בקול פסקני ,למרות חולשתה .כל אחת מאתנו ניסתה בדרכה היא להפיח בה מעט כוח ,מעט תקווה ,אך הכל לשווא".הניחוני לנפשי" התחננה "אני גמורה אינני מסוגלת להחזיק מעמד " היא חמקה מזרועותינו והתמוטטה על משטח השלג.הרמנו אותה בזרועותינו "שרה בבקשה ,הישארי עמנו .שרה ,אל תתייאשי" תחינותינו נפלו על אוזניים אטומות .חשנו אובדות עצה .לפתע ,כמתוך ייאוש קראה רוחקה" :שרה האינך רוצה לפגוש עוד את רייזקה? רייזקה אחותך נמצאת בארץ ישראל ,היא היחידה שנותרה לפליטה מכל משפחתך .היא משתוקקת לראותך. ...גופה הרופס של שרה שב והתקשח תחת אחיזתנו .היא קמה על רגליה בכאב" .אני רוצה לחיות. חייבת אני לפגוש את רייזקה בארץ ישראל" (שם ,עמ' ) 396-392 מקור מספר 5 "לעתים היינו מטיילות באושוויץ אחרי העבודה ,היה זה לא הרחק מן המקום בו שרפו את הגוויות והעשן היה מחניק .אבל רבקה הייתה יוצאת עם אחת או שתיים מאתנו ומדברת על העבר בדיוק כמו ב'שיחות ההשקפה' מלפני המלחמה .למה דיברה אתנו על העבר ,לא על ההווה ולא על העתיד? הרי היינו ,בלית ברירה ,בתוך ההווה ,ועתיד לא ראינו .אז דיברנו על העבר .אבל דיברנו ,וכך התעודדנו". (מתוך ראיון שערכה פרופ' גודי באומל עם אחת מבנות הצנרשאפט בשנת ,1482מופיע במאמר המוזכר לעיל) מקור מספר 6 "מהר מאוד ,בהיותנו עדיין כה חלושות עד כי התקשינו לעמוד על רגלינו או להרים את ראשינו מן המיטה ,חדרה למוחנו ההכרה ,כי נותרנו ללא משפחה ,ללא בית אליו נוכל לשוב ..בחורות צעירות החלו משוטטות באפס מעשה ,ללא מטרה ללא רצון לחיות .ה"עשיריה" שלנו נטלה על כתפיה את האחריות לקבץ יחדיו את אותם ניצוצות זעירים .....הייתה זו חובתנו לשוב ולהצית את האש.... לגודל מזלנו ,היו בינינו די הרבה מורות ומדריכות מנוסות ,שהתמסרו לעבודה בלהט רב ובכוחות מחודשים .כך ,שבועות ספורים לאחר השחרור ,הוקמה מחדש בברגן בלזן ,מסגרת לימודית של "בית יעקב" .הבנות נהרו אלינו בהמוניהן ,צמאות ללמוד ,לחזק את אמונתן ,ולחדש את תקוותן לעתיד טוב יותר .הן חיזקו אחת את רעותה ,עזרו זו לזו להתמודד עם מצבן החדש ועם הבעיות שהתעוררו בעטיו. קבוצות קבוצות של בנות "בית יעקב" החלו צצות בכל פינה ברחבי המחנה .הן פעלו ללא מבנים נאותים או משרדים ראויים לשמם .הבנות נאספו בצריפים ,ישובות על גבי הדרגשים או על הרצפה, שותות בצמא את טל החיים ,את הלימוד הנצחי של דברי ימי עם ישראל" (שם ,עמ' )383 14 מקור מספר 2 "אין הזמן מתאים לספר לכן על כל מה שעבר עלינו ,ובפרט איזה גיהינום היו החיים הללו עבור איש דתי .אולם עובדה אחת יש לספר :האמת של דרך האמונה התבלטה ונתגלתה לעין דווקא תוך הגלגולים ודרך העינויים האלו .מצויד וחדור אמונת אומן ,אמונה שבלב ,אפשר לעבור נתיב ייסורים קשה מנשוא בחיים ולהישאר בטהרה .במקום שסטו מדרך הצניעות ,דווקא שם הכירו בערכה ובכוחה. במקום שנדרסו יושר ואהבה ברגל גסה ,הרגישו בחשיבותם בחיים ואיזו צורה יש לחיים בלעדיהם". (מכתבה של מרבקה הורוביץ בברגן-בלזן אל יהודים בעולם החופשי ,בתוך :אסתר פרבשטיין ,בסתר רעם ,עמ' )613 מקור מספר 8 אנחנו שחיינו במחנות ריכוז ,זוכרים את האנשים שהיו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים ,כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה .אולי הם היו מעטים ,אך די בהם להוכיח ,כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד :את האחרונה שבחירויות אנוש -לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימת ,לבור את דרכו" (ויקטור פרנקל ,האדם מחפש משמעות עמ' )85-86 15 פרק שלישי :מסירות נפש לקיום מצוות מבוא בגטאות ובמחנות ,האישה הדתית שהגיעה עם מטען ערכי חינוכי של אמונה וקיום מצוות ,הייתה צריכה להתמודד ,נוסף על הקשיים עמהם התמודדו כל הנשים ,עם הקושי העצום של שמירת שבת, חגים ,כשרות ועוד .נחישותה להמשיך ולקיים את המצוות המיוחדות לה כאישה ולהימנע עד כמה שאפשר מלעבור על איסורי התורה ,היא שסייעה לה להתמודד ולעמוד בניסיונות קשים. לנשים הדתיות היה תפקיד חשוב בשמירה על מעגל החיים היהודי בתוככי המחנות ,בשמירה על המועדים ועל הסמלים היהודיים .הן הבינו שהמשך קיום המצוות בתקופה זו לא היה רק עניין הלכתי, אלא דרך של התנגדות לכוונות הנאצים למחוק את זהותן היהודית .ייחדנו פרק זה לשמירת שבת ומועדים ע"י נשים במחנות. פעילות מס' 5שמירת שבת ומועדים קראו את המקורות הבאים וענו על השאלות: .1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 במשפט אייכמן שאל התובע גדעון האוזנר את אחת העדות "גם שם (באושוויץ) המשכתם לשמור על שבת ומועד "?.הסבירו תמיהה זו לאור הידוע לכם על התנאים במחנות. מדוע מסרו נשים את נפשן דווקא על מצוות הדלקת נרות שבת? אחד הביטויים של אהבת המצוות הוא המאמץ של היהודים לצמצם את האיסור .כיצד יישמו את הדבר קבוצת הבנות באושוויץ ?(מקור מספר )3 "שמור וזכור בדיבור אחד" .באיזו דרך שמרו הבנות על "שמור" ובאיזו דרך על " זכור"? מה הייתה המשמעות המיוחדת שהנשים העניקו לתפילה בימים הנוראים? מה סימל חג החנוכה עבור הנשים במחנות? שאלת סיכום -מה היו מקורות הכוח של הנשים בהתמודדותן עם קיום המצוות? מקור מספר 1 " במשך כל נדודינו השתדלנו תמיד לקיים מצוות הדלקת נרות לשבת ויו"ט .יש ותפוח אדמה נקוב שמילאנו אותו במרגרינה ופתילת סמרטוט בתוכו שימש לנו כנרות שבת בחשכת דלותנו.. מה כוחם של נרות פשוטים אלו להדליק בליבי אש יקוד זו? לא ידעתי לתת הסבר להרגשה זו אך חשתי כאילו נשמותיהן של הצדקניות שבכל הדורות קשורות קשר אמיץ בנרות .אפשר שראיתי אותה שעה פניה של אימי המכוסות וחשתי כי זכותה זו של אימי יש בה כדי להאיר את ליבי הדווה". (מרים וינשטוק -האישה בשואה ,אתר זכור) 16 מקור מספר 2 ברוח זו ,אני מבקשת לברר עם גיסתי ,אם היא מסכימה להקריב מנת לחם כדי לקנות נרות לשבת, וזאת כדי לעורר אותנו כנגד ההסתגרות והסבילות ,וכדי להחזיר מקצת שפיותנו הרוחנית. בהסכמתה ,אני הולכת לקנות ,או יותר נכון להחליף ,מנת לחם כנגד נר ,אשר לאחר שחתכנו אותו לשנים ,היה לנו אור לשבת .האסירות הלא יהודיות יכולות לקבל חבילות מבחוץ הכוללות קצת מכל דבר פרט ללחם. וכך השגתי נר זה -במשא ומתן כנגד פרוסה אחת של לחם ,ולא כנגד שתיים ,כפי שהאסירה דרשה. להדליק נרות של יום שישי בערב ,הפך לבעל חשיבות עליונה עבורנו .דבר זה אפשר לנו לשמור על כבודנו העצמי ,לקוות לעתיד ,ולנטוע בנו שביב של תקווה לשוב ולראות את יקירינו. באותו ערב שבת ,אני חוצה את הנר לשניים .ישובות בתאים ( ,)coyasגיסתי ואני מדליקות בחגיגיות, כל אחת חצי נר ומתפללות .אנחנו במצב רגשי כה קיצוני ,עד שהדמעות שזמן רב כל כך עיכבנו ,פורצות ומסמאות אותנו ,והבכי זולג כמו מתוך שני מעיינות ,וזאת במשך זמן רב. אפילו לא חשבנו לאכול .אני נזכרת בזמירות השבת ,בשירים שאבי היה שר בליל שבת ליד השולחן היפה ,שאמי טרחה כה רבות לערוך אותו .כמה זה רחוק ...הנרות כבר נאכלות למחציתן ,ואנו אוכלות את חצי פרוסת הלחם ביראת שמים ,ובסיוע המזון הרוחני אנו שוקעות בתרדמת אושר ,למרות הבטן המקרקרת. (דוידוביצי אדית " ,1499לא אמות כי אחיה ...ואספר מעשה י-ה עמ' )35-38 מקור מספר 3 מחנה אושוויץ-בירקנאו "היו ימים בהם ניתנה לנו עבודה קלה יותר – סיתות אבני מרצפת באתר הבנייה או הטבעתן בקרקע. קידמנו בברכה את האפשרות לנוח מעט מעמל דחיפת העגלה הכבדה .אך בשבת לעומת זאת הקפדנו תמיד להיות משובצות בעבודת הטעינה והפריקה .מאחר ולא הייתה לנו אפשרות לשאול רב הסתמכנו על ידיעותינו כמיטב יכולתנו ,והגענו למסקנה כי דחיפת העגלה בשטח סגור הנה מלאכה שאינה אסורה בשבת ,בעוד סיתות האבנים וריצוף משטחים הנן ללא כל ספק מלאכות אסורות .באותן שבתות לאחר סעודת השבת שלנו – שתי פרוסות לחם דקות כנייר כ"לחם משנה" – נהגנו לדחוף את עגלתנו תוך זמירות שבת .שרנו את הזמירות שהיו זכורות לנו בזו אחר זו ,תוך שאחת מרעננת זיכרונה של חברתה". (פרל בייניש ,הרוח שגברה על הדרקון ,עמ' )331 מקור מספר 9 למחרת ,הצליחו ידי לייצר לא שישה מעילים בלבד -אלא שבעה .את השביעי החבאתי תחת ערימת שאריות הבד; מעיל נוסף ליום יאפשר לי להגיש חמישה או שישה -בשבת .כך המשכתי למחרת ,ושוב ביום שלאחריו. התייגעתי בייצור שבעה מעילים ליום ,כולי נוטפת זיעה ,משקיעה את שאריות כוחותי ההולכים וכלים .בסופו של היום השלישי ניגש וייסבלום לבדוק את ששת המעילים שתפרתי .הוא בחר אחד מהם והראה אותו לשאר הבנות. "הביטו ,בנות!" הכריז" .כך חייבת העבודה להיעשות!" הוא מרוצה ממני חשבתי .קרן תקווה חדרה ללבי. 17 חלף יום נוסף ,ועוד יום .הגיעה השבת ,היום שאהבתי מכל -ואילו במצבי הנוכחי הפך להיות יום הממלאני חרדה .בבוקר ,גייסתי את כוחותי והתעודדתי ברוחי ,כי אצליח לעבור את השבת הראשונה שלי בטארנוב בשלום.... יהודיה עקשנית!" צווח במלוא גרונו ,כועס שבעתיים "קומי!" נשמעתי לפקודתו .כעת ניצבנו פנים מול פנים .הוא הניף את ידו ועמד לסטור על פני .היישרתי את מבטי לתוך עיניו .מבטו שיקף הבנה מסויימת, ניצוץ יהודי חלש המבזיק לשבריר שנייה וחמק לו .האמנם עלה במוחו זכרון מבית הוריו? או שמא נותר בנשמתו זכר לאמונה ,בה דבקו אבות אבותיו? בכל מקרה ,הניצוץ עדיין קיים היה בלבו ,מבלי שיעלה בידו לכבותו .ברגע האחרון ,ריסן את עצמו; ידו שבה וירדה לאיטה. (שם ,עמ' )228 – 226 מקור מספר 5 ליל "כל נדרי" במחנה נשים בשטוטהוף אינני יודעת כיצד הגיעה אלינו הידיעה ,אך בוקר אחד בהיותינו בעבודה ,פשטה השמועה שמחר יום כיפור .הערב "כל נדרי" מחר יום כיפור :המחשבה הציתה את מוחותינו הרדומים. העבודה נמשכה כרגיל .אדמת הנכר שחפרנוה נצטברה ערימות ערימות והשומרים התבוננו בעין טובה בזריזות הידיים של הנשים .העבודה התקדמה יותר מהר ויותר מהר -כל אישה מאלצת את עצמה לסיים את המלאכה מבעוד יום לפני "כל נדרי" בשובינו למחנה נסתיימה חלוקת הלחם במהירות ,והפעם בצורה מסודרת .אין מריבות ואין חיכוכים. איש לא הודאג ..כל אחת נראתה כאילו נתמלאה חביבות אהבה ועדינות כלפי חברותיה .כולנו אף אלו שבבתיהן לא שמרו על קדושת יום הכיפורים ,החלטנו שיום כיפורים זה יישמר כהלכה ולכן אכלנו מיד את מנת הלחם שחולקה לנו ולא הותרנו דבר למחרת .כך התחלנו את תעניתנו. דממה מלאת הוד וקדושה .יום כיפור! אלפי נשים יהודיות שכבו על שורות הקש הנערם .אף אחת לא רטנה אף אחת לא הציקה לשכנותיה .היה זה ליל " כל נדרי" .לפתע שמענו קול מצלצל ,היה זה קולה של אישה שכינינו אותה ראש המחנה " :אחיותי ! היום יום כיפור ,החג הקדמון של אהבה ומחילה .אבל זה גם היום שבו נכתב כל אחד בספר החיים או בספר המוות .אחיותי ,אף כי מעטות מאיתנו אינן מטילות ספק שנכתב למוות ,עלינו להאמין ולקוות על אף הכל .באמונה זו ,בתקווה זו ,מתפללות אנו כי יום כיפור הבא יראה אותנו בשובנו לבריאותנו ,מאוחדות עם משפחותינו ,בבתים משלנו" לא היה בכוחה להמשיך ,קולה טבע באנחות .דממה מוחלטת שררה באסם .ואז פתאום בקול מוזר כאילו יוצא עמוק מתוך הגרון נשמעה קריאת השבר וכל הנשים פרצו באנחות .הן התפללו לריבון העולמים ,שיסלח לעבירותיהן ,למען תהיינה ראויות לרחמיו ולחסדיו .באסם שרר חושך מוחלט ,אך במוחה של כל אחת עלו מראות הבית שהכרנו – המפה הצחורה על השולחן ,הנרות הדולקים באורם הזוהר .בעלים לבושים בגדי חג ואומרים :מועדים לשמחה חג שמח! הורים מתבוננים לפני צאתם לבית הכנסת .ואז לפתע נשמע הניגון הבוקע בלבבות של "כל נדרי" אחת אחת הצטרפו הנשים למנגינה הנצחית מנגינת כל הדורות. (בתוך מרדכי אליאב 'אני מאמין' הוצאת מוסד הרב קוק ,תשל"ח עמ')141-141 18 מקור מספר 6 ימים נוראים בגטו טלז גולדה עמילן עלתה לבדה על במה והתחילה להתפלל בקול חזק של חזן מובהק עם כל הניגונים של חזנות ..לעולם לא אשכח את התמונה הזאת ,את מצב הרוח המדוכא ,את כל הקהל הנשי עם שני הגברים באמצע מאחורי הבמה המרכינים את ראשם ואת עמילן העומדת על הבמה העולה על כולם, המשולהבת הנרגשת בהשתפכות נפשה ,וקולה הערב משתפך בחלל בית הכנסת ,עולה ויורד ללבבות השבורים ושוב עולה אי שם במרומים .לעולם לא אשכחנה .יהי זכרה ברוך. (רבקה אליצור ,בירי ובמסתרים). מקור מספר 2 הדלקת נרות חנוכה במחנה אושוויץ-בירקנאו בינתיים קרבו ימי החנוכה .החלטתי שיש לחוג חג זה בצורה כלשהי .צרי לחזק את רוחן של הבנות כי כולנו היינו כבר עייפות מאד ומיואשות.שבוע לפני החג התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקבלנו לניקוי המכונות ,את חוטי הכותנה .את החוטים הללו החבאתי מתחת למזרונים שבמחנה .בת אחת, בראותה זאת ,שאלה אותי לפשר מעשיי .ספרתי לה על כוונתי וכשבקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה ,בלתי מבושלים ,היא התלהבה מאד מן הרעיון והנה ברשותנו כבר התפוחים. חתכתי אותם לחצאים וגילפתי בתוכם מקום לשמן .את חוטי הכותנה שזרתי לפתיל והכנסתי אותם לתוך התפוחים .גנבתי את פחית השמן ,בה השתמשתי כדי לשמן את המכונה בבית החרושת .יצקתי חנוכייה. לפנינו והנה התפוחים לתוך השמן את בליל החנוכה הראשון ,לאחר ארוחת הערב ,כשכל הבנות בחדר שלנו יושבות על מיטותיהן ומצטרפות גם בנות מהחדרים הסמוכים ,הדלקתי את הנר הראשון ובירכתי עליו את הברכות .שרנו יחד את הקטע הראשון של "מעוז צור" שכמעט כולנו ידענו בעל פה ונזכרנו כיצד חגגנו את החג בבית .מאחר וראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותיי ,השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך .ארבעה ערבים עבר הכול כשורה .בליל החמישי נכשלנו .משום מה איחרנו עם הדלקת הנרות אשר דלקו עוד בשעת השריקה לכיבוי האורות .בין רגע כבתה התאורה בכל המחנה ובחושך שהשתרר ,נקודות האור שבקעו הסגירו אותנו .הס"סמאנית השומרת על השער ,רצה אל מקום האור בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתות לאווירוני האויב שלעתים בקרו כאן בלילות .היא פרצה את הדלת ונדהמה מהמחזה שנתגלה לעיניה .חדר מסודר ,כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא .צעקתי "אכטונג" (דום) אבל הדם קפא בי ,במשך שניות ראיתי בעייני רוחי את העונש הצפוי ,עשרים וארבעה ראשים גזוזים מחדש וגרוע מזה 29 -זוגות עיניים מאשימות .לקול שאגתה :מה קורה פה? התאוששתי ועניתי :גברת מפקחת ,השבוע יש לנו חג לזכר המכבים ,כאשר יהודים מועטים נצחו אויבים מרובים .באותו רגע לא חשבתי מה אמרתי לה ,גם לא שאפתי להיראות גיבורה .אבל נאלצתי לענות כי השאלה הופנתה אליי. כנראה איזה מין דיבוק דיבר ממני ,מפני שלא התכוונתי בכלל להתגונן כמו שלא חשבתי שיגלו אותנו בשעת המעשה. (לאה נוימן-וייס ,האישה בשואה ,אתר זכור) 19 מקור מספר 8 הדלקת נרות מחנה עבודה גובען חלפו אך ימים אחדים והנה רחש-לחש עובר בין הבנות " :אוספים מרגרינה כדי להדליק נרות חנוכה!" התרגשות רבה אחזה בהן .האם ייאסף די שומן כדי להדליק בו נרות? וכיצד בכלל ניתן לחגוג כאן ,במחנה הכפייה הגרמני ,את החג היהודי ב"פרסומי ניסא"? המגבית הסתיימה בהצלחה .כל אחת תרמה טיפת מרגרינה -שומן יקר מפז ,שבמקום להזין בו את גופה המצומק העדיפה להדליק בו את האור בנשמתה .ה"חנוכייה" היתה כף ברזל שלתוכה טפטפו את טיפות המרגרינה, והפתיל שהודלק נטווה מחוטים שנפרמו מן השמיכות. לאחר "ארוחת הערב" (מרק ותפוחי אדמה) הוצבו שתי שומרות בפתח הצריף .כל המשתתפות בהדלקה היו מודעות לכך שאם תיתפסנה בהשחתת מזון יקר כשומן -תיענשנה קשות ,ובכל זאת ,לא ויתרו על ההנאה הרוחנית של נר חנוכה ולו גם לדקות מספר... מול הנר הקטנטן שהודלק מתחת המיטה שרו הבנות בשקט "הנרות הללו" ו"מעוז צור ישועתי". מתי נזכה גס אנו לנס ותשועה?" שאלו את עצמן .והשלהבת הקטנטונת כמו ליטפה אותן ברוך ,לחשה להן מילות עידוד ,הפיגה את קדרות המחנה והנביטה בליבן נבט חדש של תקווה ונחמה. בחוץ ירד שלג כבד. הגעגועים אל הבית תקפו את הבנות .כל אחת מהן סיפרה על חנוכה בבית-אבא ,זיכרונות מתוקים ,שהנפש ערגה אליהם בכל מאודה. (שרה ביינהורן ,עלים שעלו מן האפר ,עמ')261 נשים מצילות מבוא במציאות הקשה שנוצרה בתקופת השואה ,היהודים בכל ארצות הכיבוש הגרמני מצאו את עצמם במלכוד ,מבלי יכולת לברוח ממקומות אלו אל המדינות החופשיות ,או למצוא לעצמם אפשרויות הצלה בארצות מושבם .למרות מציאות זו ניסו היהודים כפרטים וכציבור למצוא דרכי הצלה שונים ולנסות להציל ולהינצל בכל מחיר .פעולות אלו של הצלה ,היו כרוכות בסכנה גדולה ביותר לפועלים בנושא ,לבני משפחותיהם ולקהילה היהודית בה פעלו. תחום זה של פעולות הצלה נראה על פניו מתאים יותר לגברים מנשים ,ובכל זאת מצויות בו גם נשים. פר ק זה עוסק בהכרת פעילותן של שתי נשים שהמשותף להן הוא היותן נשים יוזמות פעולות של הצלה כל אחת בדרכה ,בזמן ובמקום בו נדרשה לכך. 21 פעילות מספר –6גיזי פליישמן ורחה שטרנבוך-פעילות הצלה לנקד .1קראו את המידע וקטעי המקורות על פועלן של שתי הנשים שעסקו בהצלה בתקופת השואה .ערכו השוואה בין שתי הדמויות על פי הנתונים שבטבלה שלפניכם. גיזי פליישמן רחה שטרנבוך תקופת חיים תחום העיסוק של כל אחת מהן מתי ובעקבות מה החלו בפעילות הצלה מקום הפעולה זמן ומשך הפעולה קשיים בארגון ההצלה הערכה הניצולים של מספר .2הסבירו את הגורם לפער בהיקף ההצלה של שתי הנשים. .3כתבו פתגם או אימרה המאפיינת את פעילויותיהן של נשים אלו. .9כל אחת מהנשים ביחידה זו זו הצטיינה במעשה גבורה שהתאים לזמן ולתנאים בהם היא פעלה ,הסבירו קביעה זו בהתייחס לכל אחת מהן. 21 רחה שטרנבוך תרס”ה – תשל”א ()1421 – 1415 נולדה בבלגיה ונפטרה בשוויץ .אביה היה רב קהילת אנטוורפן והיא גדלה בבית שהיה מושתת על מסורת של אהבת ישראל ואהבת חסד .בית זה היה פתוח לכל יהודי שהיה צריך עזרה או ארוחה חמה. משנישאה ליצחק שטרנבוך ממשפחה של חסידות צ’ורטקוב שחיה בשוויץ ,המשיכו שניהם במסורת זו. פעילויות ההצלה של רחה החלו עם הגעת זרם הפליטים מאוסטריה ומגרמניה ב .1438 -רחה יצרה קשרים עם אנשים בוינה שהדריכו את הפליטים בבחירת הדרכים המתאימות להימלטות .כמו כן, הפעילה אזרחים בודדים ,איכרים ,נהגי מוניות ושוטרים שהובילו את הפליטים בדרכים בטוחות עד הגיעם ממעברי הגבולות לסן גאלן .פול גרונינגר ,ראש המשטרה המקומית ,סייע בהנפקת אישורי שהייה חוקיים .הבעיה החריפה עם עליית זרם הפליטים בעקבות החרפת מצבם בגרמניה ,והחשש מ”הצפה” שלהם את שוויץ. רחה המשיכה במשימותיה והבריחה ויזות מזויפות לאוסטריה ולגרמניה וכך אפשרה כניסתם של יהודים נוספים לשוויץ .היא אף הצליחה לשחרר יהודים ממחנה הריכוז דכאו בעזרת ויזות אלה בנצלה את תשוקתם העזה של הגרמנים “לנקות” את ארצם מהיהודים .מסיבה זו זכו יהודים אלה ל”ויזות סופיות” שציינו את יעדם הסופי רחה נאלצה להילחם לא רק עם גורמי חוץ ,אלא לנהל מלחמה גם מבית .שכן ,הפדרציה של קהילות יהודי שוויץ ,ובראשה סאלי מאייר ,הייתה נחושה בדעתה להציב בראש העדיפויות את טובת הקהילה היהודית השוויצרית .בסוף 1491 -היו רחה ובעלה שקועים עמוק בתכניות ההצלה וההברחה .הם דאגו בראש וראשונה שהפליטים יגיעו למקום מקלט .בכך לא תמה המלאכה מכיוון שהפליטים שנתפסו ללא ניירות חוקיים הושמו במחנות .רחה דאגה לשחרורם ע”י ממשלת שוויץ שהעניקה להם אשרות שהייה זמניות .לאלה שלא עלה בידה לשחרר ,דאגה רחה למצרכי מזון כשרים וצרכי דת ,לשליחת חבילות מזון לגטו לודז’ ,קרקוב וורשה וליהודים במצוקה בארצות אחרות .גם תרופות נשלחו ,בעיקר לגטו וורשה ,מקום בו פרצה מחלת הטיפוס. בדצמבר ,1491עם הפלישה לפרל הרבור ,נותק הקשר עם יהודי שנחאי .עד אז נתמכו הישיבות (הישיבות שהצליחו לברוח מליטא לפני הכיבוש הגרמני) ע”י הג’וינט האמריקאי ומכיוון שארה”ב הפכה לאויב ,נאלצו לפנות לעזרה לשוויץ .רחה ובעלה נחלצו מיידית לעזרה .עד אז הם מימנו פעילויות רבות מכיסם והוציאו סכומי כסף לא מבוטלים ,אולם המשימה החדשה הייתה מעבר ליכולתם והיוותה עול כספי כבד מדי עבורם .אי לכך ,פנו השטרנבוכים במודעה למתפללי בית הכנסת שיתרמו כספים להצלת 911בחורי הישיבה משנחאי ומשפחותיהם :סה”כ למעלה מאלף איש .היהודים שעלו לתורה בשבת התבקשו לתרום בעין יפה .על החתום היה “הוועד להצלת הפליטים היהודיים בשנחאי”, והמזכירה ,רחה שטרנבוך .הארגון היה שותף לפעולות הצלה נוספות בזמן המלחמה( .להרחבה עיינו באתר "זכור" ,דמויות) לאחר המלחמה המשיכה רחה לפעול ברחבי מחנות העקורים שבגרמניה .היא בקרה במינכן ובמחנות העקורים שבסביבה .מהמחנות יצאה רחה עם מזוודות ריקות מציודה האישי אותו 22 השאירה לניצולים ,אולם הן היו מלאות במכתבים של הניצולים ליקיריהם בעולם החופשי. בכל המחנות בהם בקרה ,נפגשה רחה עם המפקדים של הממשל הצבאי במקום ועם נציגי אונר”א והבטיחה שידאגו לצרכים הדתיים של הניצולים ,אם ע”י הקמת בתי כנסת ,מטבחים כשרים וכדומה .חלק רב לה בהוצאת ילדים ממשפחות נוצריות בפולין צרפת ואיטליה והשבתם ליהדות. כשסיימה את שליחותה חזרה אל שיגרת חיי המשפחה ,אל אלמוניותה ולא סיפרה דבר על פועלה. גיזי פליישמן -תרנ”ד -תש”ד ()1499 – 1849 נולדה בבראטיסלאבה שבסלובקיה .אביה היה הרב יהודה פישר ,שהיו לו קשרי משפחה עם הרב וייסמנדל ,קשרים שתהיה להם משמעות רבה בתקופת השואה. להוריה של גיזי פליישמן הייתה מסעדה כשרה בבראטיסלאבה שבה נערכו אסיפות ציוניות וכך נחשפה גיזי לפעילות ציונית .במהלך מלחמת העולם הראשונה היא נישאה לסוחר אמיד בשם יוסף פליישמן ונולדו להם שתי בנות .גיזי פליישמן הצטרפה בשנת 1425לתנועת ויצ"ו ומאוחר יותר הייתה לנשיאת ויצ"ו השניה בבראטיסלאבה .מתחילת מעורבותה בויצ"ו השתתפה גיזי פליישמן בכינוסי ויצ"ו בפראג, ויצרה קשרים עם מנהיגות ציוניות ברחבי אירופה וכן עם מנהלת הג'וינט באירופה שבראשה עמד ד"ר שווארץ .ב 1491-הייתה לנשיאת הג'וינט בבראטיסלאבה. ב 1438התמנתה ליו"ר היצ"ם -סוכנות יהודית בינלאומית לטיפול בנושאי הגירה -בסלובקיה. מאז עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה ב 1433-ועד פרוץ המלחמה הפכה בראטיסלאבה למקום ריכוז של פליטים יהודיים .גיזי חיפשה דרכים שונות איך לטפל בפליטים אלו .בין השאר היא ניהלה משא ומתן עם הממשלה הבריטית בחודשים אפריל מאי בשנת 1434מתוך רצון לשלוח ילדים לארץ ישראל. ומאז ועד סוף פעילותה באוקטובר 1499חזונה היה "יש לעשות הכל כדי להציל כל עוד ניתן הדבר" (חנה יבלונקה ,מנהיגות במצוקה ,עמ' )83 במרץ 1434עם סיפוח צ'כוסלובקיה לגרמניה הכריזה סלובקיה על עצמאותה ומעתה ואילך הייתה למעשה מדינת חסות גרמנית .בתקופה זו עמד מספר היהודים בסלובקיה על .88,451 בחודש זה היא נסעה ללונדון יחד עם ד"ר אוסקר נוימן ,נשיא ההסתדרות הציונית בסלובקיה ,שם ניסתה למצוא אפשרויות הגירה המונית ליהודי סלובקיה. ב-ספטמבר 1491עם הקמת המרכז היהודי בסלובקיה של "אוז'ה" (ארגון יהודי שסייע לפליטים יהודים לפני המלחמה ,ובתקופת המלחמה עסק בהצלת ילדים ,בעיקר בצרפת) היה ויכוח פנימי בין הציונים האם להצטרף למרכז יהודי זה .גיזי פליישמן הובילה את המהלך של הצטרפות התמנתה לראש מחלקת ההגירה ,והמשיכה במטרתה המרכזית להוציא יהודים מסלובקיה לעולם החופשי.באביב 1491 גיזי הפכה למנהיגת הקבוצה שתקרא בהמשך "קבוצת העבודה" שריכזה את מאמצי ההצלה בסלובקיה. 23 גרוש יהודי סלובקיה החל במרץ ,1492ועד אוקטובר 1492גורשו מסלובקיה לאושוויץ ,מיידנק ואזור לובלין ,כ 58,111-יהודים .גיזי פליישמן וחברי "קבוצת העבודה" החלו לחפש דרכים להפסיק את השילוחים .במרץ 1492הצטרף הרב וייסמנדל ל"קבוצת העבודה" והמליץ על גיזי פליישמן כמנהיגה. בשלב זה הציע הרב וייסמנדל את הרעיון המהפכני לנסות לשחד את פקידי המשטר הנאצי והסלובאקי להפסיק את השילוחים .גיזי קיבלה את דעתו .הרב וייסמנדל היה האידיאולוג של התוכנית וגיזי המוציאה לפועל .מעתה ואילך היא ניסתה בכל הדרכים שהכירה עד אז להפעיל את מלוא השפעתה בשוויץ ובג'וינט על מנת שרעיון זה יצליח .היא היהודייה היחידה שאושר לה לנהל קשר טלפוני עם העולם החופשי (שוואלב בשוויץ נציג הסוכנות בשוויץ) .היא שלחה מכתבים לג'וינט דרך שוויץ .נסעה פעמים להונגריה (שלא נכבשה עדיין) על מנת לנסות ולגייס כספים מיהודי הונגריה אבל חזרה בידיים ריקות .היא פנתה לאישים בכנסייה בסלובקיה ולנציגי ממשל וכך הצליחה לגייס כסף עבור השוחד, ואכן המשלוחים נעצרו באוקטובר 1492ונפסקו עד .1499 גיזי פליישמן ניסתה ללא הצלחה להוציא כ 1111-ילדים מפולין לטרזין ומשם לסלובקיה בדרך לא"י , היא נהגה בחוסר זהירת ונתפסה ע"י הגיסטאפו והושמה במעצר 9חודשים .בתקופה זו ניסו חבריה לשכנע אותה לעזוב את סלובקיה ולברוח לא"י אבל עם שחרורה מהמעצר חזרה לעבודה מלאה במשרדה .בספטמבר 1499פרץ מרד סלובקי בגרמנים .הגרמנים במבצע בזק השתלטו על כל סלובקיה והתארגנו במהירות לשילוח היהודים למזרח .כ 13.511-יהודים גורשו לאושוויץ ,זקסנהאוזן וטרייזנשטאט ,כ 11,11מהם שרדו .עוד כ 9,111-5,111יהודים שרדו בסלובקיה במחבוא או בשטחי הפרטיזאנים. הרב וייסמנדל הצליח לקפוץ מהרכבת לאושוויץ ושרד .הניסיון לשכנע את גיזי לברוח לשטחי הפרטיזאנים בסלובקיה לא צלח .גיזי סירבה לכל הצעה להציל את עצמה. ב 12באוקטובר 1499נשלחה גיזי בטרנספורט האחרון מסלובקיה לאושוויץ עם הוראה לא לאפשר את חזרתה ושם נרצחה. להכרת דמותה ופועלה של רחה שטרנבוך: 24 מקור מספר 1 כששואלים היום אדם ממוצע על רשימת שינדלר ,הוא נזכר מיד בסרטו של סטיבן שפילברג על דמותו השנויה במחלוקת של אוסקר שינדלר ,אם תעלו את שמו של ישראל קסטנר ,רבים יידעו לספר על הרכבת שהוציא מבודפשט ,דרך ברגן בלזן ,לשווייץ הניטרלית ,ובה יותר מ 1,311 -יהודים שניצלו מזרועות הנאצים .אולם אם תנסו לקבל מידע על הרכבת שיצאה ב 5-בפברואר 1495מגטו טרזיינשטט לשווייץ ,כשעל קרונותיה 1,211יהודים בדרכם אל החופש ,סביר להניח שתיתקלו במבט סתום. (ישראל היום )12.9.11 מקור מספר 2 בלילה חשוך וקר ,בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ,צלצל הטלפון בבית משפחת שטרנבוך השוויצרית .הגברת רחה שטרנבוך ,יהודייה תושבת שוויץ ,הרימה את השפופרת .על הקו היה אחד מאנשי הקשר שלה ,שדיווח" :קבוצת יהודים ,הכוללת אישה ,גבר וילדים ,נתפסה בנסותה לחצות את הגבול לתוך שוויץ והוחזרה אל שטח גרמניה .כעת נמצאים היהודים בידי הגסטאפו .לא ניתן לעשות דבר ,אף אחד לא יכול אפילו להתקרב לתחנה של הגסטאפו" .כעבור רבע שעה ניצבה רחה שטרנבוך על קו הגבול ,שם המתין איש הקשר שלה ,שהזהיר אותה" :את מסכנת את עצמך לשווא ,אין סיכוי". רחה שטרנבוך השאירה אותו ואת אזהרותיו מאחור ,ונכנסה אל שטח ההפקר שבין שתי המדינות .היא שמעה סביבה יריות אזהרה אבל לא נעצרה ,עד שמצאה עצמה מוקפת חיילים גרמניים" :לאן את הולכת?" שאלו אותה .רחה ,בקול צלול וברור ,השיבה" :אני צריכה לדבר עם המפקד שלכם ". מופתעים מגישתה הנחושה ,הובילו אותה החיילים אל הביתן שבו נכלאה קבוצת היהודים . כלב אימתני חשף שיניו לעומתה ,והקצין הנאצי שישב ליד השולחן נראה כעשוי מקרח .אף על פי כן, לא נרתעה רחה ,ואמרה" :אני אזרחית שוויץ .קבוצת היהודים שנאסרה פה הגיעה הנה ביוזמתי .אני אחראית לשלומם .אבקשך לשחררם ,אני לוקחת אותם לשוויץ" .הקצין הנאצי האדים ,ועיניו כמעט יצאו מחוריהן כשצרח" :אני אקרע את הפספורט השוויצרי שלך ואכלא אותך יחד איתם אם לא תיעלמי מעיני בזה הרגע ". רחה אמרה בקול שקט" :אני אצטרף אליהם מרצוני החופשי אם לא תשחרר אותם .אני אחראית לשלומם" .אחרי רגע של שקט מתוח ,אירע הבלתי ייאמן" :קחי את 12היהודים שלך ולכו מפה" ,אמר הנאצי" .לפני שאתחרט" .רחה נעלמה אל תוך החושך מלווה ב 12-יהודים שחייהם ניצלו ,בדרך אל שוויץ החופשית ( .עיתון בשבע )15.9.19 - . מעדויות נכדתה שרה שפירא "היה להם בית מסחר לבגדים ,ומספרים שפלא הוא שבית המסחר הזה עוד התקיים ,כי יותר משמכרו שם בגדים ניתנו בגדים בחינם .בבית היתה מבשלת ,ובישלו שם בלי הרף .אמא שלי ,שהיתה אז בת ארבע ,זוכרת את עצמה אומרת לאמה :יש עוד פינה של רצפה ,אפשר לשכן שם מישהו .הבית היה מכניס אורחים עוד לפני המלחמה ,כשמהגרים ממזרח אירופה הגיעו לשוויץ .הם לא תמיד היו אנשים אסתטיים ,והעוזרת סירבה לנקות את חדרם ,אז סבתא שלי ניקתה את חדרם ,וזה היה מובן מאליו. 25 "ועד ההצלה היה מורכב מגברים בלבד ,ויצחק שטרנבוך ,סבא שלי ,היה מעורב בכל פעולה שביצעו .אל סבתא שלי הופנו הזרקורים כיוון שהיתה אישה יחידה בארגון והיתה כריזמטית מאוד .היא היתה אישה משכילה ושלטה בשפות רבות ,וגם היתה לה הופעה מרשימה". היא לא רק נשלחה .היא התנדבה לכך ,וגם יזמה הרבה דברים .בעלה היה צריך לשמור עליה הרבה פעמים מפני נקיטת יוזמות מסוכנות מדי .היא באמת היתה מייצגת טובה מאוד במפגשים שונים ,גם בגלל שהיתה אישה .נראה שבתקופת המשא ומתן עם הימלר היא רצתה לנסוע אליו ,ואז סבא שלי עצר אותה. "היא התייחדה לא רק במה שעשתה ,אלא גם באיך שעשתה את הדברים .היא כאבה את כאב אחיה המתייסרים בבחינת 'עמו אנוכי בצרה ,ואחלצהו ואכבדהו' .במשך כל שנות המלחמה היא לא עינגה את עצמה .היא לא רכשה בגד חדש לעצמה או לבנותיה למרות שבבעלות המשפחה היה מפעל לבגדים ,ואמרה :כשיהודים אחרים סובלים כל-כך ,אין זה זמן לפינוקים ". "סבתא שלי הייתה סבתא רגילה" ,מספרת שפירא" .סבתא שהולכת עם הנכדים לטיול ונותנת להם ריבה מעשה ידיה .מעולם לא ידענו שסבתא שלנו היא כה מיוחדת .רק לאחר מותה נודע לנו סיפור חייה .חשוב לי להגיד שהיא הייתה אישה עדינה ונשית ,כזו שמפחדת להישאר לבד בבית .אבל כשהיה צריך לעשות ? היא עשתה גם דברים שדרשו המון אומץ .הכל מתוך תחושה שזה רצון ה' וכך צריך לנהוג ". (עיתון בשבע )15.9.19 - להכרת דמותה ופועלה של גיזי פליישמן מקור מספר 1 חיים כפרי ,גיסו של ד"ר אוסקר נוימן ,מעיד על תכונותיה של גיזי "היא דירבנה ,דרשה ,דחפה לביצוע, התערבה ,גישרה ,פייסה .באותו זמן מעמדה לא נפגע מהעובדה שהיא הייתה אישה .היא הייתה חברה, 1 לוחמת ,שותפה ,ולדעתה היה משקל גדול .היא הייתה מוערכת ונערצת". אומר עליה אנדרי שטיינר":גיזי-אין ערעור על האישיות המוליכה...דרך אישיותה הייתה נקודת מפגש. היה בה משהו-מיומנות לנהל אנשים שונים בעלי רקע שונה ,מהמתבולל המוחלט ד"ר קובאץ' ועד וייסמנדל האורתודוכסי .לכולם היה נוח מאד עם גיזי...היו לה איכויות אנושיות שאפשרו לאנשים שונים ברקעם לשבת ליד שולחנה ולשכוח את הבדליהם העצומים ורק לעבוד למען מטרה העצומה- הקלת צוק העתים ...גיזי הקרינה את עוצמת האישיות הלוחמת של העניין היהודי הציוני .הערצנו אותה( ...חנה יבלונקה ,יש לעשות הכל בכדי להציל – גיזי פליישמן ,בתוך מנהיגות במצוקה ,עמ' )89 מקור מספר 2 מתוך מכתב שכתבה לסאלי מאייר נשיא הקהילות היהודיות בשוויץ במלחמת העולם השנייה ונציג הג'וינט בשוויץ ,אודות תכניות הכופר: Joan Campion, In the Lion's Mouth, p. 44 1 26 " כיצד יכול אתה לדרוש ממני שמצד אחד אני אבוא עם דרישות נוקשות אלו (לגבי אופן התשלום ועמידה על הכללת פולין בהסכם) ומצד שני לא אציע כלום .יהיה זה בלתי אחראי מצדי להיכנס למו"מ בחוסר כל ,שכן זה עלול לסכן לא רק את היהודים בארצות הכיבוש הנאצי אלא גם את יהודי ארצי... דודי היקר אם אדם נמצא במצב רוח השורר פה ,איננו יכולים להבין כיצד כסף חשוב יותר מחיים...איננו יכולים להבין את ההחלטה האמריקאית ,שכן אלו חוקים מתים והוראות שאין בהם נשמה ושום הבנה לצער ולכאב"... (שם עמ' )82 מקור מספר 3 ההצעה היא גדולה ועצומה...אני מודעת לעובדה שסוג עבודה זה הוא מעל לאחריותי ,אך מאחר וההצעה הוגשה לנו והיות ויש לנו את הקשרים ,חובתי לכלל היא להביא לידיעתכם את ההצעה....אם יש רק סיכוי אחד למנוע רצח המוני זה ,אנחנו חייבים בכל התנאים לשקול ולבדוק הצעה זו .לכן אני מעבירה לכם את האחריות להחליט בדבר ואני מניחה שתבדקו את העניין ברצינות ותתאמצו להגשימו"... (שם ,עמ' )86 מקור מס' 9 גיזי הוגה את הרעיון למבצעי הצלה גדולים של ילדים ונימוקיה הם: עבודה זו נראית לנו חשובה ביותר ,כי הרי בילדים אפשר לעשות עוד גדולות מבחינה אנושית ויהודית בלי שים לב לכך מי הם הוריהם". מקור מספר 5 מתוך מכתב שכתבה לבתה ליסי בא"י ב 6-בספטמבר 1493 "הגורל רצה שלא נוכל להיות ביחד ...אך אותו גורל רצה שבשנות הסבל הקשות ביותר של עמנו ממלאת אמך שליחות להקל על סבל גדול זה .אם אעבור תקופה קשה זו ,אני חושבת שאוכל לומר שלא חייתי את חיי לשווא .ברוח זו את חייבת לסבול את הפרידה ,היות שמעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל ...בשנים האחרונות ראיתי בעיניי סבל אינסופי ...היית צריכה לראות איך העבירו את הנוער היפה שלנו ,וביניהם כל בני גילך ,לפולין ארץ הזוועות ...אני מודה לאלוקים שילדיי בארץ ישראל ...אם אני מביאה כל זאת בחשבון ,אני מקבלת ביתר קלות את כל הזעזועים העוברים עליי ,ילדתי ,וגם את צריכה להיות כך"... (שם עמ' )84 – 88 לסיכום הנושא: קראו שוב את דבריו של עמנואל רינגלבלום שנאמרו תוך כדי השואה" :היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודייה במלחמה .היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ לבה וכושר עמידתה." . חוו דעתכם על קביעתו של רינגלבלום .בססו דבריכם על מה שלמדתם בערכה זו. 27 28
© Copyright 2024