‫במקום‬
‫קשה להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלוצית‪ .‬על כך המאבק‪ .‬וחרף הקשיים‬
‫יש לו סיכוי‪ ,‬כך מאמין אמרי רון • עמ' ‪3‬‬
‫רחל סבוראי‪ ,‬ברמיזות ובתמציתיות‪ ,‬על סיפורה המרגש של תמה שטורמן‬
‫מעין‪-‬חרוד‪ ,‬שנפטרה באוקטובר • עמ' ‪4‬‬
‫הנוף הנפרש לחברי גלעד‪ ,‬היוצאים לסובב את הקיבוץ "הייקי" בחמש‬
‫בבוקר‪ ,‬מוגדר כ"טוסקנה הקטנה" • עמ' ‪8‬‬
‫אייר תש"ע ˆ אפריל ‪ ˆ 2010‬גיליון ‪15‬‬
‫לאנשים שאוהבים קיבוץ‬
‫לעשות את זה ביחד‬
‫שומעים חזק!‬
‫הללי בלבן ‪ /‬עורכת "הגורן"‬
‫במקום להקים חברה קפיטליסטית למטרות רווח‪ ,‬או לעבוד כשכירים‬
‫בחברות קיימות‪ ,‬צעירים מקבוצות שיתופיות בארץ יוצרים קואופרטיב‬
‫הגברה סוציאליסטי בשם "שומעים חזק"‪ .‬ויש גם מסר לאומה‪" :‬עם רעיון‪,‬‬
‫אמונה וכוח רצון אפשר להגשים את כל החלומות‪ .‬אבל אין כמו לעשות‬
‫את זה ביחד!"‬
‫אתם‬
‫שמוצניקים‪ ,‬בני ובד‬
‫נות גרעינים‪ ,‬חברי‬
‫תנועת בוגרים שמחפשים את דרכם‬
‫לשינוי החברה הישראלית‪ .‬אז למה‬
‫דווקא להקים קואופרטיב הגברה?‬
‫איזה שד נכנס בכם?‬
‫גיל‪" :‬התחום הזה מעניין את רובנו‪,‬‬
‫וההתחלה הייתה סביב חבר'ה שהם ממש‬
‫מקצועיים בענף‪ .‬אבל נראה לי‪ ,‬שמה‬
‫שמלכד את כולנו‪ ,‬צוות ההקמה המ־‬
‫צומצם ויתר עשרת חברי הקואופרטיב‪,‬‬
‫הוא הרצון להתמודד עם התנסות בשדה‬
‫חדש‪ ,‬יצרני וסוציאליסטי‪.‬‬
‫"בשביל להתחיל התנסות כזו חייבים‬
‫הרבה אנרגיה‪ ,‬צריך משוגעים לדבר‬
‫ושותפים לרעיון‪ .‬לא היינו בונים מיזם‬
‫למכירת עוגות תוצרת בית‪ ,‬רק בשביל‬
‫להקים קואופרטיב‪ ,‬כי זה חייב לשבת‬
‫על עניין של אנשים בדבר עצמו‪.‬‬
‫קליינר חולם על חברת הגברה כבר‬
‫שנים‪ ,‬ומהרגע שהתברר ששאול וגיא‬
‫בעניין היה אפשר להתחיל לדחוף את‬
‫זה הלאה"‪.‬‬
‫חברה המושתת על יחסים‬
‫אחרים‬
‫בסדר‪ ,‬אז מדובר במשהו שאתם‬
‫אוהבים לעשות‪ ,‬אבל מה לזה ולשיד‬
‫נוי חברתי?‬
‫גיל‪" :‬אולי קשה לראות את זה‪ ,‬כי‬
‫הדימויים שיש לנו למושג 'שינוי חבר־‬
‫תי' שאובים כמעט כולם מעולם החינוך‪.‬‬
‫בואו נחשוב על זה רגע‪ ...‬מה אנחנו מד־‬
‫מיינים כשהמושג 'שינוי חברתי' נאמר‬
‫בנוכחותנו? לרוב‪ ,‬נדמיין בני נוער‬
‫משועממים בשכונה מוזנחת אשר פוג־‬
‫שים יום אחד מדריך מבוגר מהם שמגייס‬
‫אותם לקן ועוזר להם להפוך ליוצרים‬
‫ועצמאיים‪ ,‬מנהיגים בקהילה שלהם‬
‫שהנקודה הפנימית חוזרת לחייהם‪ .‬אם‬
‫נתאמץ עוד קצת‪ ,‬המושג 'שינוי חב־‬
‫רתי' אולי יתקשר אצלנו לקמפיינים‬
‫גדולים‪ ,‬כמו המאבק נגד הפרטת הקר־‬
‫קעות‪ ,‬או הז'אנר התיעודי־פוליטי אליו‬
‫משתייכים מייקל מור ומיקי רוזנטל‪,‬‬
‫שיוצרים גלים כמו התנגדות לשלטון‬
‫ג'ורג' בוש או להונה של משפחת עופר‬
‫('כולנו מיקי רוזנטל')‪.‬‬
‫"בקמפיינים האלה יש לנו‪ ,‬כפר־‬
‫טים או כתנועה‪ ,‬יכולת לשנות‪ ,‬לה־‬
‫ציל‪ ,‬או להגן‪ ,‬על דברים חשובים‪ ,‬אבל‬
‫לא בטוח שזה מספיק כדי לכונן חברה‬
‫שמושתתת על יחסים אחרים‪ .‬הניסיון‬
‫ב"שומעים חזק" הוא בדיוק בנייה של‬
‫היבט מסוים‪ ,‬אשר קיים ממילא בחיינו‪,‬‬
‫על יחסים אחרים‪ .‬אנו מקימים עסק כל־‬
‫כלי בענף השירותים‪ ,‬אך במקום להקים‬
‫שבעה אירועים מוצלחים כבר מאחוריהם‬
‫עליי מכל תהליך הלמידה שעברנו מת־‬
‫חילת הדרך‪ .‬מגורם משני ושולי בזירה‬
‫הסוציו־כלכלית‪ ,‬הופך החברתי לגורם‬
‫הקובע את כללי המשחק הכלכלי"‪.‬‬
‫לאט לאט ובאופן יסודי‬
‫חברה קפיטליסטית למטרות רווח‪ ,‬או‬
‫לעבוד כשכירים בחברות קיימות‪ ,‬אנו‬
‫בונים קואופרטיב סוציאליסטי"‪.‬‬
‫הקואופרציה עם קיומו של השוק הקפי־‬
‫טליסטי וניסיון להוות מגזר משמעותי‬
‫בתוכו‪.‬‬
‫השלב הרביעי‪ ,‬המיוחס לשלושת‬
‫העשורים האחרונים‪ ,‬הו א שלב 'הכל�כ‬
‫לה השיתופי'ת'‪ ,‬שעוסק בהרחבת ה�ע‬
‫שייה הקואופרטיבית מעבר לתחומים‬
‫המסורתיים שלה ומעורבותה ביוזמות‬
‫חברתיות‪ ,‬כמו שילוב והעסקת אנשים‬
‫מוגבלים‪ ,‬או קואופרטיבים שמטרתם‬
‫שמירה על איכות הסביבה‪.‬‬
‫גויסת‪ .‬אבל‪ ,‬מהמצב בשנות השלושים‬
‫והארבעים‪ ,‬שבו כמעט כל אדם בוגר‬
‫בישראל היה חבר בקואופרטיב כלשהו‪,‬‬
‫הגענו בשנים האחרונות לשפל של כל‬
‫הזמנים‪" .‬לאחר המשבר הקשה בתנו־‬
‫עה הקיבוצית ושלושים שנות הפרטה‬
‫אגרסיבית‪ ,‬שבמהלכן גם פורק והופרט‬
‫המשק ההסתדרותי‪ ,‬עברה מדינת יש־‬
‫ראל מיעד מועדף‪ ,‬של משלחות ללימוד‬
‫קואופרציה מכל העולם‪ ,‬לחברה שבה‬
‫הקואופרציה היא תופעת שוליים שר־‬
‫בים אינם מודעים כלל לקיומה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬נשמע מעניין‪ ...‬אבל איך זה עובד‬
‫בשטח? מה מעסיק אתכם כרגע?‬
‫גיל‪" :‬אנו מקימים מעגל חדש של‬
‫פעילות משותפת‪ .‬לא רוצים להיבנות‬
‫ולהיות מעוצבים מתוך סטיכייה‪ ,‬והדבר‬
‫דורש מאיתנו להתקדם אט אט ובאופן‬
‫יסודי‪ .‬אף אחד מהחברים לא פינה את‬
‫עצמו באופן מלא‪ ,‬כדי שלא נצטרך‬
‫להמר על פרנסתו‪ .‬לכל אחד מאיתנו‬
‫יש משימה אחרת עיקרית‪ ,‬ורק אם נו־‬
‫כיח לעצמנו שהעניין מצליח להתרו־‬
‫מם‪ ,‬נעבור בשנה הבאה בהדרגה למת־‬
‫כונת של חברי קואופרטיב אשר עובדים‬
‫ב"שומעים חזק" בשכר קבוע‪ ,‬בהתאם‬
‫למחזור שניתן לקחת עליו אחריות‪.‬‬
‫"את התהליכים הפנימיים‪ ,‬שנדר־‬
‫שו כדי להקים את הקואופרטיב‪ ,‬כבר‬
‫סיימנו‪ .‬יש מערכת דמוקרטית פעי־‬
‫לה‪ ,‬ולכל אחד ברורה אחריותו וסמכו־‬
‫תו‪ .‬שאול משמש כרכז הצוות הפעיל‬
‫וניר נבחר על ידי חברי הקואופרטיב‬
‫לשמש כיושב הראש הראשון‪ .‬כעת‪ ,‬אנו‬
‫משקיעים את מירב מרצנו בפעילות‬
‫שיווקית‪ ,‬במטרה להיחשף כמה שני־‬
‫תן ולזכות לפניות ולעבודות מרובות‪.‬‬
‫שבעה אירועים מוצלחים כבר מאחורי־‬
‫נו‪ ,‬והטלפונים מתחילים לזרום"‪.‬‬
‫"גם ההיסטוריה הציונית רוויה בע־‬
‫שייה קואופרטיבית‪ ,‬מהקיבוצים והמו־‬
‫שבים‪ ,‬דרך הקואופרציה הפרטית הענפה‬
‫ועד לקואופרציה ההסתדרותית המ־‬
‫חברים ולא משקיעים‬
‫להגשים חלומות‬
‫"ההסבר הפשוט לשאלה‪" :‬מהו‬
‫קואופרטיב?"‪ ,‬מתמצה בכמה עקרונות‬
‫פשוטים‪ .‬קואופרטיב הוא שילוב של‬
‫התארגנות חברתית ויוזמה כלכלית‪.‬‬
‫זה ארגון ללא מטרות רווח‪ ,‬כיוון שהוא‬
‫ארגון של חברים ולא של משקיעים‪.‬‬
‫"אין סתירה בין היותו של הקואופרטיב‬
‫ארגון ללא־מטרת רווח ובין חתירה‬
‫לעודף הכנסות על הוצאות‪ .‬כך‪ ,‬גם אין‬
‫סתירה בין להיות ללא־מטרת רווח ובין‬
‫האפשרות לחלק עודפים בין החברים‪.‬‬
‫ההבדל – לעומת חברה בע"מ – הוא בכך‬
‫שהחלוקה תעשה בהתאם להשתתפות‬
‫החבר בפעילות הארגון‪ ,‬ולא על־פי סוג‬
‫ו‪/‬או סכום המניה שהשקיע‪.‬‬
‫"קואופרטיב מתאפיין בהיותו מוקם‬
‫על־ידי אנשים המעוניינים בפונקציה‬
‫השירותית או היצרנית שאותה הוא‬
‫אמור למלא‪ ,‬היותו מנוהל על־ידי החב־‬
‫רים על־פי הכלל 'אדם אחד־קול אחד'‪,‬‬
‫היותו בלתי־תלוי בגופים ציבוריים או‬
‫פרטיים‪ ,‬והיותו מבוסס על הכפפת השי־‬
‫קול הכלכלי לשיקול החברתי‪" .‬היפוך‬
‫היוצרות" הזה הוא‪ ,‬אגב‪ ,‬הרעיון האהוב‬
‫מה בעצם אתם מציעים ללקוחות?‬
‫"בראש ובראשונה שירותי הגברה‬
‫ותאורה‪ ,‬וכן הופעות חיות‪ ,‬טקסים‪ ,‬הר־‬
‫צאות‪ ,‬מסיבות סיום ועוד‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬אנו‬
‫מעניקים שירותי תחזוקה שוטפת למע־‬
‫רכות הגברה הזקוקות לכך‪ ,‬וגם הדרכה‬
‫מקצועית לצוותים‪ .‬בקיבוצים‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בחלק מהמקרים‪ ,‬שוכבות מערכות טו־‬
‫בות אך ישנות‪ ,‬שכל שדרוש כדי לה־‬
‫חזירן לתפקוד הוא תיקון פשוט והכש־‬
‫רה לצוות של בני נוער‪ ,‬אשר מעוניינים‬
‫ללמוד את התחום ולתרום לקהילתם‬
‫(בדומה לאופן בו צמחנו אנו)‪ .‬בהמשך‪,‬‬
‫אנו שומרים על קשר כדי לסייע בתחזו־‬
‫קה ובשימור הציוד לאורך זמן"‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬מסר לאומה‪...‬‬
‫"עם רעיון‪ ,‬אמונה וכוח רצון אפשר‬
‫להגשים את כל החלומות‪ .‬אבל אין כמו‬
‫לעשות את זה ביחד!‬
‫תודה רבה והמון הצלחה‪.‬‬
‫ארבעת השלבים ההיסטוריים‬
‫קואופרטיב‪ ...‬מה זה בעצם?‬
‫גיל‪" :‬אפשר לתת הסבר פשוט‪ ,‬אבל‬
‫נראה לי‪ ,‬שכמו בכל תופעה חברתית‬
‫חשובה עדיף להתחיל מהקשר היס־‬
‫טורי‪ .‬הקואופרציה המודרנית הת־‬
‫חילה ב־‪ ,1843‬עם ‪ 28‬פועלי טקסטיל‬
‫מרוצ'דייל שבאנגליה אשר הקימו‬
‫קואופרטיב צרכני בניסיון להגן על‬
‫מעמדם הנשחק במציאות התעשייתית‪.‬‬
‫"נהוג לחלק את ההיסטוריה‬
‫הקואופרטיבית בעולם עד ימינו לאר־‬
‫בעה שלבים עיקריים‪:‬‬
‫השלב האוטופי‪ ,‬של המאה ה־‪.19‬‬
‫בהשראת רעיונותיהם של רוברט אוון‬
‫ושארל פורייה קמו יחידות קטנות‪,‬‬
‫שיתופיות‪ ,‬של ייצור‪ ,‬צריכה‪ ,‬מגורים‪,‬‬
‫חינוך ותרבות משותפים‪ .‬הרעיון היה‬
‫הסתגרות ואוטרקיות של כל יחידה‬
‫שיתופית ואי־תלותה בחברה הסובבת‬
‫ובמדינה‪.‬‬
‫השלב השני האוא הקואופרציה הה�ד‬
‫רגתתית‪ ,‬של סוף המאה ה־ ‪ .19‬זהו נ�י‬
‫סיונה של הקואופרציה להתפשט ולה־‬
‫תרחב בשאיפה להחליף בהדרגה את‬
‫המשקים הקפיטליסטיים באופן מלא‪.‬‬
‫הסקטור הקואופרטיבי הוא השלב‬
‫השלישי‪ ,‬והוא מבטא השלמה של עולם‬
‫ללמוד את התחום ולתרום לקהילה‪ ,‬הפעלת מערכת הגברה בפורים‬
‫שפל של כל הזמנים‬
‫חפשו אותם‬
‫שאול סלוצקי (‪ ,23‬רכז הצוות)‪ ,‬אבנר אלמוג (‪ ,)24‬גיא טלסניק‬
‫(‪ ,)23‬אלעד קליינר (‪ )26‬וגיל מושקוביץ (‪ )27‬חברים בקואופרטיב‬
‫"שומעים חזק"‪ ,‬יחד עם עשרה חברים נוספים‪ ,‬אנשי תנועת הבוגרים‬
‫החיים בקבוצות שיתופיות ברחבי הארץ‪ ,‬ובתוכם גם ניר כהן (‪,)26‬‬
‫שנבחר ליושב ראש אסיפת הקואופרטיב‪.‬‬
‫גיל‪ ,‬המתראיין כאן‪ ,‬חבר קיבוץ פלך וחבר בגרעין נמרוד (קבו־‬
‫צה שיתופית בת תשעה חברים וחברות בגילאי ‪29‬־‪ ,27‬המתגוררים‬
‫מזה שבע שנים בקיבוץ פלך‪ ,‬כחלק מתנועת הבוגרים של השו־‬
‫מר־הצעיר)‪ ,‬עובד במחלקת בוגרים של השומר הצעיר ונמנה על‬
‫מייסדי הקואופרטיב‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא סטודנט להיסטוריה ולחינוך‬
‫באוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫בנוסף למסר המסקרן ומעורר העניין שבהקמת קואופרטיב‬
‫מיוחד זה‪ ,‬חבריו גם ישמחו להיענות לפניות ולהזמנות‪ .‬חפשו אותם‬
‫בטלפונים הבאים‪:‬‬
‫שאול־‪ ,050-8594527‬גיא־‪ ,052-6719030‬אלעד־‪052-5809849‬‬
‫כתובת אתר האינטרנט של "שומעים חזק"‪[email protected] :‬‬
‫הכותבת היא עורכת "הגורן"‪ ,‬ביטאון‬
‫תנועת הבוגרים של השומר הצעיר‪,‬‬
‫בו פורסמה גרסה מוקדמת של‬
‫הריאיון‬
‫חינוך‪ ,‬תרבות‪,‬‬
‫וגידול עצים‬
‫בגידול עצים אתה‬
‫משקה‪ ,‬מזבל והעץ‬
‫גדל לבד ונותן את‬
‫פירותיו‪ .‬אתה לא‬
‫מושך בצמרת העץ‬
‫כדי שיגדל‪ .‬גם בחינוך‬
‫ובתרבות אתה משקה‪,‬‬
‫מזבל והאדם גדל לבד‬
‫אלי גורן ‪ /‬גבע‬
‫לאחר‬
‫הרבה שנים אני‬
‫שואל את עצמי‬
‫מדוע נמשכתי לתרבות‪ ,‬לחינוך ול־‬
‫גידול עצים‪.‬‬
‫מצאתי הרבה דמיון ביניהם‪.‬‬
‫בגידול עצים אתה‪ ,‬משקה‪ ,‬מזבל‬
‫והעץ גדל לבד ונותן את פירותיו‪.‬‬
‫אתה לא מושך בצמרת העץ כדי‬
‫שיגדל‪.‬‬
‫לעיתים צריך לגזום‪.‬‬
‫גם בחינוך ובתרבות אתה משקה‪,‬‬
‫מזבל והאדם גדל לבד‪ .‬ההקשבה‬
‫והלימוד הם ערכי היסוד של חינוך‬
‫ותרבות‪ .‬הם מקרבים בין בני־אדם‬
‫ויוצרים את הקשרים המיוחדים בין‬
‫אנשים שמפרים כל חברה‪ ,‬הטפת‬
‫מוסר אינה חינוך‪.‬‬
‫לעתים צריך לגזום (להעניש)‪.‬‬
‫סימן קריאה‬
‫כדאי לעדכן‬
‫הדפוס הראשון בנגב‪,‬‬
‫כך מתברר‪ ,‬היה‬
‫בית דפוס של הצבא‬
‫העות'ומאני שהוקם‬
‫ב־‪ 1915‬וקדם לדפוס‬
‫המיתולוגי של בארי‬
‫דן גזית ‪ /‬גבולות‬
‫דפוס‬
‫בארי הוא לא "הדפוס‬
‫הראשון בנגב"‪ .‬קדם‬
‫לו בית־דפוס של הצבא העות'מאני‬
‫שהוקם בשנת ‪ 1915‬בבאר שבע‪ .‬הוא‬
‫הוציא לאור יומון (שהפך לשבועון)‬
‫דו־לשוני בתורכית ובערבית ומידי־‬
‫פעם דף בעברית (!) ופעל לא בסדירות‬
‫כשנתיים‪ .‬כדאי לעדכן גם את חברי‬
‫בארי (אעפ"י שקשה לתקן את הלוגו‬
‫בטפסים של דפוס בארי‪.)...‬‬
‫בברכת חג שמח‪,‬‬
‫עלו והצליחו‪.‬‬
‫המאה‬
‫שחלפה‪,‬‬
‫וזו‬
‫שלאחריה‬
‫התנועה הקיבוצית של‬
‫היום‪ ,‬בדהרת ההפרטה‪,‬‬
‫עלולה להיראות ככוכב‬
‫העבר שוויתר על‬
‫שאיפותיו להוות דגל‬
‫ומופת‪ .‬נראה‪ ,‬שהגדרתה‬
‫כחלוץ הגשמת ערכי‬
‫שוויון וצדק נמאסה עליה‬
‫עצמה‪ .‬להיות חלוץ בתוך‬
‫חברה בלתי חלוצית‪ ,‬על‬
‫כך המאבק‪ ,‬וחרף הקשיים‬
‫יש לו סיכוי‪ ,‬בתנאי‬
‫שנמשיך לדבוק באמונה‬
‫שלנו‬
‫תכליתן של "חגיגות המאה"‬
‫להבטיח ולשכנע "איזה עבר‬
‫מזהיר צפוי לנו" ‪ -‬ההצלחה נתונה‬
‫מראש‪...‬‬
‫שהרי‪ ,‬יש לה לתנועה הקיבוצית עבר‬
‫מזהיר להתגאות בו‪ :‬חינוך הדורות הצ־‬
‫עירים‪ ,‬תנועות הנוער‪ ,‬התיישבות בכל‬
‫חלקי הארץ‪ ,‬חומה ומגדל‪ ,‬עולים עלי‬
‫שכם‪ ,‬מרד הגטאות‪ ,‬הפלמ"ח‪ ,‬ההג־‬
‫נה‪ ,‬עמידת הישובים במלחמת השחרור‪,‬‬
‫חידוש התרבות העברית‪ ,‬ובעיקר‪ :‬הני־‬
‫סיון היחיד במינו לקיים חברה המבוססת‬
‫על ערכי הצדק‪ :‬שוויון‪ ,‬חירות ואחווה‪.‬‬
‫תרומתה של התנועה הקיבוצית לחי־‬
‫דוש הקיום והביטחון של העם‪ ,‬שזה עתה‬
‫יצא ממכונת ההשמדה הגרמנית בארצו‬
‫ההיסטורית ‪ -‬חרוטה לעד בדברי הימים‪,‬‬
‫לא רק בפריסה התיישבותית‪ ,‬שקבעה‬
‫לימים את גבולות המדינה‪ ,‬אלא גם כח־‬
‫לוץ של הגשמת ערכים אנושיים‪ ,‬חבר־‬
‫תיים ולאומיים‪.‬‬
‫קרקע נוחה ופורה לצמיחת "גאוות יחי־‬
‫דה"‪ ,‬תדמית עצמית של בעלי אחריות‪,‬‬
‫תחושה שאנו עושים את הדבר הנכון‬
‫והצודק ביותר – כל אלה היוו מרכיב‬
‫חשוב בחוסן הפנימי של הקיבוצים והת־‬
‫נועה ובהמשכיות הרב דורית‪.‬‬
‫ומה היום? האם מי שמוכר כחלוץ בח־‬
‫ברה ששואפת להיות "אור לגויים" ‪ -‬ימ־‬
‫שיך בתדמיתו זו בסביבה אחרת‪ ,‬השואפת‬
‫להיות "ככל הגויים"?‬
‫כמה קשה להיות חלוץ של חברה‬
‫שוויונית בחברה ישראלית שמקדשת‬
‫פערים‪ ...‬ומדובר ב"פערים אמריקניים"‪,‬‬
‫ולא ב"פערים סקנדינביים"‪.‬‬
‫ישראל של היום היא חברה מעמדית‪.‬‬
‫מעמד עליון של ‪" 20‬טייקונים" ברשימת‬
‫המיליארדרים‪ ,‬ומעמד שני של שכבת‬
‫מנהלים המתחרים על משכורות חוד־‬
‫שיות בנות עשרות ומאות אלפי שקלים‪,‬‬
‫ובתוכם כאלה שחצו את המיליון‪ .‬ולאח־‬
‫ריהם‪ :‬המעמד הבינוני הרחב והעובדים‬
‫קשי היום‪ ,‬שרמת חייהם נשחקת השכם‬
‫והערב בשם אלוהי ההפרטה‪.‬‬
‫בשם אלוהי ההפרטה‬
‫הוויתור על המאבק הערכי‬
‫אבל הבה נזכור‪ ,‬כי התנועה הקיבו־‬
‫צית אמנם הוכרה כחלוץ המחנה הציוני‪,‬‬
‫כאשר פעלה בסביבה חברתית ולאומית‬
‫שהעריכה חלוציות‪ ,‬והעריצה חלוצים‪.‬‬
‫התנועה הקיבוצית של היום‪ ,‬בדהרת‬
‫ההפרטה‪ ,‬עלולה להיראות ככוכב העבר‬
‫שוויתר על שאיפותיו להוות דגל ומופת‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬שהגדרתה כחלוץ הגשמת ערכי‬
‫אמרי רון ‪ /‬משמר העמק‬
‫אם‬
‫לאנשים שאוהבים קיבוץ • גיליון מס' ‪15‬‬
‫אפריל ‪ ,2010‬אייר תש"ע‬
‫יוצא לאור ע"י עמותת "חוג העמקים" יחד עם המטה השיתופי הקיבוצי‬
‫עורכת‪ :‬מרים עין־דור ריפתין‬
‫מערכת‪ :‬אלי גורן ומריו טויב‬
‫עיצוב ועריכה גרפית‪ :‬בני בן חיים‬
‫ניהול ומודעות‪ :‬עזר גורן‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,655.‬עומר‪ ,‬מיקוד‪.84965 ,‬‬
‫טלפון ‪.08-6469293‬‬
‫דואר אלקטרוני ‪[email protected]‬‬
‫הדפסה‪ :‬סולן הדפסות בע"מ‪ ,‬פתח־תקווה‬
‫מופץ בכל הקיבוצים בארץ‬
‫הקוראים מוזמנים להגיב ולכתוב אלינו‪ :‬באינטרנט לכתובת‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫טל'‪ :‬אלי – ‪6633322‬־‪ ,054‬מרים ‪052-3113527 -‬‬
‫תודה מיוחדת ללורד בוב מאנגליה על העזרה הגדולה בהוצאת העיתון לאור‬
‫‪2‬‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ אייר תש"ע‬
‫צילום‪ :‬מרב גלבוע ‪ /‬נחשון‬
‫הארות‬
‫על כך המאבק‬
‫שוויון וצדק נמאסה עליה עצמה‪.‬‬
‫ככל הגויים היינו וכאחד האדם‪ .‬מוכרי‬
‫נכסים בשוק‪ ,‬מפנים עורף לערכי היסוד‪.‬‬
‫ומה לנו כי נלין על כך‪ ,‬כאשר ככל שע־‬
‫רכינו מאוסים עלינו‪ ,‬הם ממאיסים אות־‬
‫נו גם על החברה הישראלית הסובבת‪,‬‬
‫ההופכת אותנו לשק החבטות שלה‪.‬‬
‫דוגמה לא פחות חשובה‪ :‬היחס לקר־‬
‫קעות המדינה‪ .‬איך ממשיכים לקיים את‬
‫הערך והציווי הלאומי המוסכם‪ ,‬לפיו‬
‫קרקעות הלאום ניתנות לקיבוצים ול־‬
‫מושבים "לעובדה ולשומרה"‪ ,‬בשעה‬
‫שהמדינה מייצגת מטרות של הפרטת‬
‫הקרקעות? מתוך שאיפה‪ ,‬שכבר איננה‬
‫כמוסה‪ ,‬להיבנות מההפרטה‪ ,‬התנועה‬
‫הקיבוצית ויתרה על מאבק ערכי כנגד‬
‫הרפורמה‪ ,‬והשאירה אותו בידי תנועות‬
‫הנוער והמטה השיתופי‪.‬‬
‫אלא שההפרטה‪" ,‬אני כשלעצמי‪" ,‬איש‬
‫לאוהליו ישראל" – לא בהם חפצה באמת‬
‫המדינה של היום‪ .‬צמצום פערים‪ ,‬סוליד־‬
‫ריות‪ ,‬שוויון בין העדות‪ ,‬הדתות והגזעים‪,‬‬
‫"כל ישראל ערבים זה לזה" ‪ -‬הולמים‬
‫יותר את צרכי המדינה היום‪ ,‬ממש כמו‬
‫בעת שנוסחו במגילת העצמאות‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫אי אפשר שלא לראות את הכמיהה לסו־‬
‫לידריות ואחווה‪ ,‬המתרחבת ומתפשטת‬
‫בציבור (ולא רק בגלל האיום הביטחוני)‪.‬‬
‫משום כך יש סיכוי למאבק של יחידים‪,‬‬
‫יש תוחלת לפעילות של תנועות הנוער‪,‬‬
‫קבוצות הבוגרים השיתופיות ושל הקי־‬
‫בוצים השיתופיים‪.‬‬
‫אתגר אחר לצעירים‬
‫כנגד הזרם העכור של "מכירת נכ־‬
‫סים"‪ ,‬פערים והפרטות – נדרש להציב‬
‫אתגר אחר לצעירים‪ ,‬מותאם למציאות‬
‫משתנה אבל מושתת על אותם ערכי יסוד‬
‫אנושיים וחברתיים שהניעו את העם לה־‬
‫גשמת חלום הציונות והמדינה‪.‬‬
‫הקיבוץ השיתופי צריך לעשות הכל‬
‫בשביל התחדשותו הערכית‪ ,‬מסלולי‬
‫השכלה קיבוציים‪ ,‬מגוון פרנסות לצ־‬
‫עירים‪ ,‬מכרזים פנימיים המעדיפים את‬
‫בנינו וחניכינו על פני "גאונים" מבחוץ‪,‬‬
‫פיתוח תרבות ייחודית וגאוות יחידה‪.‬‬
‫לקראת המאה הבאה‪ ,‬לא לתת לתנועה‬
‫הקיבוצית לכתוב על דפיה גט כריתות‬
‫לערכיה שלה‪ ,‬בשם "יעילות" מפוקפקת‬
‫הנתמכת ע"י ים של יועצים‪ ,‬שכבר בונים‬
‫וילה שנייה מכספינו‪.‬‬
‫וגם לא לתת לחברה הישראלית לה־‬
‫תבסס ב"פיינל פור" של מדינות העוני‪,‬‬
‫ושל עומק הפערים‬
‫להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלו־‬
‫צית‪ .‬על כך המאבק‪ ,‬וחרף הקשיים‪ ,‬יש‬
‫לו סיכוי‪ ,‬בתנאי שנמשיך לדבוק באמונה‬
‫שלנו‪ .‬ואם נאמין ‪ -‬ננצח‪.‬‬
‫"במקום" לכל המעוניין‬
‫"במקום" מופץ חינם לכל הקיבוצים בארץ בחבילות של ‪ 40‬עותקים לכל ישוב‪ .‬הוא אמור להגיע לכל קיבוץ בדואר בחבילה‬
‫מיוחדת‪ ,‬במהלך ימי השבוע האחרון בכל חודש‪ .‬אנא‪ ,‬עדכנו אותנו אם אינו מגיע לקיבוצכם (למייל שלנו‪ ,‬או לאחד‬
‫הטלפונים המופיעים כאן בהמשך)‪ ,‬או אם חסרים גיליונות‪.‬‬
‫מפאת קשיים בתפוצת העיתון אנחנו מאפשרים עשיית מנוי לעיתון‪ ,‬בתשלום צנוע מראש עד סוף השנה‪ .‬המחיר‪ ₪ 4 :‬לעיתון‬
‫לכיסוי עלויות לוגיסטיות ודואר (שנתי‪ .)₪ 48 :‬הרשמה ופרטים דרך המטה השיתופי בטלפון‪.03-6925418 :‬‬
‫אפשר לקבל עותק מקוון של העיתון‪ .‬המעוניינים מוזמנים לפנות אלינו דרך המייל‪ ,[email protected] :‬או לטל'‪:‬‬
‫‪ .052-3113527 ,054-6633322‬העיתון גם מופיע וזמין לכל קורא באתר הקיבוצים‪.www.kibbutz.org.il :‬‬
‫ובאתר שווים‪.www.shavim.org.il/ :‬‬
‫הגיליון הבא ‪" -‬במקום" מס' ‪ ,16‬יופיע לקראת סוף חודש מאי ויופץ בקיבוצים בין יום ב'‪ ,24.5.2010 ,‬עד יום ה'‪.27.5.2010 ,‬‬
‫חפשו אותו בתאריכים אלה אצל האחראים בקיבוצכם על חלוקת העיתונים‪ ,‬או בדואר‪ ,‬ודווחו לנו במקרים של תקלות‪,‬‬
‫נשתדל לשלוח לכם עיתונים נוספים‪.‬‬
‫מ‪.‬ב‪.‬‬
‫קריאה נעימה!‬
‫מדווחים מהשטח‬
‫כתנועה בתוך תנועה‬
‫בסדנה‪ ,‬שהתקיימה בקיבוץ עין־השופט בראשית החודש‪ ,‬בלטה נציגות משמעותית לצעירים‪ ,‬לנשים ולקיבוצי הקבה"ד‪ .‬במפגשים‪,‬‬
‫רובם בקבוצות בעלות הרכבים דומים‪ ,‬נידונו חזון המטה השיתופי‪ ,‬ערכי הליבה ודרכי העבודה‪ .‬התהליך יימשך ובמרכזו אישור‬
‫מסמך החזון בכנס בערבה‬
‫עבודת הסדנה התנהלה בקבוצות אלו‪,‬‬
‫בראשות מנחים שהודרכו ע"י מנחה‬
‫חיצוני‪ :‬רזי בן יעקב (מכפר־עציון‪,‬‬
‫‪ ,29‬רכז הצעירים בקיבוץ הדתי)‪ ,‬נטע‬
‫שפירא (עין־השופט ‪ ,38 ,‬רכז ו‪ .‬ת�ר‬
‫בות)‪ ,‬מאיה שפיר (יטבתה ‪ ,50+ ,‬מזכ�י‬
‫רת קיבוץ)‪.‬‬
‫כתב וצילם‪ :‬מריו טויב‬
‫בתחילת‬
‫החודש הת־‬
‫קיימה בקי־‬
‫בוץ עין השופט סדנה שדנה בחזון של‬
‫המטה השיתופי‪ .‬התכנון היה לסדנה בת‬
‫‪400‬־‪ 35‬משתתפים‪ ,‬אך לשמחת המא�ר‬
‫גנים הגיעו למפגש ‪ 55‬אנשים‪ ,‬מתוך‬
‫ה־‪ 80‬שהוזמנו‪ .‬גם הרכב המשתתפים‬
‫הפתיע מעט באיזון בין כל המגזרים‬
‫השונים וחתכי האוכלוסיה‪ :‬שליש מה־‬
‫נאספים (רובם צעירים מהקיבוצים) היו‬
‫מתחת לגיל ‪ ,40‬שליש – בין ‪ 40‬ל־‪60‬‬
‫ושליש מעל ‪ .60‬שליש מכלל הנוכחים‬
‫היו נשים ו־‪ 10‬נציגים הגיעו מהקיבוץ‬
‫הדתי‪.‬‬
‫הסדנה עסקה בחזון של המטה השי־‬
‫תופי‪ ,‬בערכי הליבה‪ ,‬דרכי העבודה‪ ,‬וח־‬
‫שוב במיוחד – יעדים לעתיד הקרוב‪.‬‬
‫משתתפים רבים בסדנה ציינו‪ ,‬שה־‬
‫מטה השיתופי צריך לפעול כתנועה‬
‫בתוך תנועה‪ .‬דובר על כך שצריכה‬
‫להתקיים מחויבות הדדית בין הקיבו־‬
‫צים השיתופיים למטה השיתופי‪ .‬כן‬
‫צוין‪ ,‬שיש לדאוג שתקציב המטה יע־‬
‫מוד על ‪ 3‬מיליון ‪ ,₪‬ולדאוג למימוש‬
‫החלטה זו‪.‬‬
‫מים‪ ,‬בהם בלטו לטובה לובשי החולצות‬
‫הכחולות וחברי תנועות הנוער‪ ,‬הפעם‬
‫נטלו חלק יותר צעירים מהקיבוצים‬
‫עצמם ומגרעינים (ואת תנועות הנוער‬
‫ייצגו שני משתתפים בלבד)‪ .‬נכחו גם‬
‫מזכירי קיבוצים רבים וממלאי תפקי־‬
‫דים מרכזיים‪.‬‬
‫נציגים מהקיבוצים עצמם‬
‫חשוב לציין‪ ,‬שלעומת מפגשים קוד־‬
‫אישור החזון בכנס בערבה‬
‫צוות המנחים ימשיך את עבודתו עם‬
‫חי יום־טוב ברוכי ומריו טויב‪ .‬על סדר‬
‫היום‪:‬‬
‫ •גיבוש מסמך החזון ע"י צוות‬
‫המנחים‪.‬‬
‫ •אישור המסמך במזכירות הרחבה של‬
‫המטה השיתופי‪.‬‬
‫ •דיונים בקיבוצים‪.‬‬
‫ •אישור החזון‪ ,‬ערכי הליבה ודרכי הע־‬
‫בודה בכנס השנתי שיתקיים בערבה‬
‫בסתיו‪.‬‬
‫ערכי ליבה ודרכי עבודה‬
‫משתתפי הסדנה חולקו לשלוש קבו־‬
‫צות‪ ,‬בהרכבים דומים ומאוזנים‪ .‬מרבית‬
‫אדריכלי הקיבוצים‬
‫המעמדיים ילינו על הבזבוז הקיים‬
‫בשיתופים (פירה חופשי ושניצל‬
‫הביתה לכל השבוע); הם יגלו פרזיט‬
‫מאחרי כל עץ וכל קפל קרקע‪ ,‬אבל‬
‫לעולם לא יתהו לגבי שכרם של‬
‫מנהלים‪ ,‬יו"רים ודירקטורים‪ ,‬חלקם‬
‫היו עד אתמול חברים מן השורה‪ .‬כאן‬
‫אין אף פעם בזבוז‬
‫לא זכור לי דיון כלל‬
‫תנועתי כזה בשנים האחרונות‪.‬‬
‫גם הסיכום נראה כמוביל לכיוון‬
‫הנכון – יותר תנועה־תנועה‪ .‬הכנס‬
‫שימש פרומו מעודד לכנס השאפתני‬
‫המתוכנן לסתיו בערבה‪ .‬בתוכניות‬
‫הטלוויזיה‪ ,‬הרבה פרומואים הם‬
‫בבחינת הר שמוליד עכבר‪ .‬אז הר לא‬
‫היה כאן‪ ,‬אולי גבעה‪ ,‬אבל התחושה‬
‫שיש לאן לטפס‬
‫יעדים לעתיד הקרוב‪ ,‬החוג של מאיה שפיר‬
‫אורח לרגע‬
‫געגועי לפנתרים‬
‫החברה הישראלית זקוקה למרד של השכבות החלשות‪ ,‬לשביתה ענקית עד שיצא עשן לבן‪ ,‬עד שיובן שהמשך מדיניות הפערים הנוכחית מזיק יותר‬
‫ומאיים יותר מאשר ביטולה והפיכתה על פיה‪ .‬לסוגיה הזאת יש‪ ,‬כמעט מטבע הדברים‪ ,‬היבט בקיבוצים המעמדיים‪ ,‬אך פנתרים קיבוציים לא יהיו כנראה‬
‫עזרא דלומי‬
‫ושוב‬
‫חזר האביב ושוב חזר‬
‫הריטואל שבו חברות‬
‫ציבוריות מפרסמות את דוחותיהם הכ־‬
‫ספיים ושוב נחשף שכרם של המנהלים‬
‫ושוב מצעד מאה הגדולים במדורים הכ־‬
‫לכליים‪ ,‬כדי לחשוף לאיזה מנהל יש גדול‬
‫יותר‪ .‬ושוב מתברר‪ ,‬שהדבר שהכי צומח‬
‫באביב הם הפערים הכלכליים‪ .‬ושוב אותן‬
‫גניחות‪ ,‬שצריך לעשות משהו ‪ -‬כי אחרת‬
‫ניהפך למדינת עולם שלישי ללא מעמד‬
‫ביניים‪ .‬ושוב ה"מה יהיה עם השכר המטו־‬
‫רף הזה"‪ .‬ושוב חוזר הים אל מקומו לאחר‬
‫כמה ימים של גלים תקשורתיים‪ ,‬בינוניים‬
‫עד גבוהים‪.‬‬
‫משנה לשנה אנחנו נעשים יותר קהים‬
‫לתופעה‪ .‬מדברים כמה היא רעה ומזיקה‬
‫וממשיכים הלאה‪ .‬שלא כבעבר‪ ,‬אולי בגלל‬
‫האאוטינג שנעשה למקבלי השכר הגבוה‪,‬‬
‫אולי בגלל הפיכתם לאייקונים תקשור־‬
‫תיים‪ ,‬החלו חלק מהם להסביר עד כמה‬
‫הם ראויים לשכר הזה‪ ,‬המשקף את יכולו־‬
‫תיהם‪ ,‬כישוריהם ו"ביצועיהם"‪ .‬נורמאלי‬
‫בעיניהם לקבל פי ‪ 300‬או יותר מן השכר‬
‫הממוצע במשק‪ .‬השאלה היא‪ ,‬על־פי איזה‬
‫מדדים ניתן לקבוע שיכולתו של מאן־דהו‬
‫שווה‪ ,‬למשל‪ ,‬מיליון וחצי ‪ ₪‬בחודש‪ .‬האם‬
‫יש קריטריונים כלכליים אובייקטיביים‬
‫המאפשרים מדידה כזאת‪ ,‬או שמדובר‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬בפוליטיקה הפנימית המתנהלת‬
‫בין הבעלים‪ ,‬חברי הדירקטוריון והמנהל‪.‬‬
‫כמה מן השכר הזו איננו פרי של כשרון‪,‬‬
‫אלא תוצר של עמלות טפיליות ודמי שי־‬
‫רות מופרזים שמשלמים משקי הבית המ־‬
‫סכנים‪ ,‬חוסכים ומבוטחים‪ ,‬שכוח המיקוח‬
‫שלהם דל‪.‬‬
‫• • •‬
‫התופעה הזאת‪ ,‬הנמשכת שנים רבות‬
‫ומחריפה משנה לשנה‪ ,‬לא תיפתר בצ־‬
‫עדים מנהליים "מלמעלה"‪ .‬אמת‪ ,‬שר‬
‫האוצר מביע דאגה מפערי השכר‪ ,‬טייקון‬
‫או שניים החלו להכות על חטא ואפילו עי־‬
‫תון "הארץ"‪ ,‬שבאופן מסורתי מטיף לכ־‬
‫לכלת שוק‪ ,‬החל מגלה‪ ,‬באיחור רב‪ ,‬את‬
‫כשליה וקורא לריסון שכר המנהלים‪ .‬זה‬
‫יכול להכות בשוליים‪ .‬החברות הללו כל‬
‫כך חזקות‪ ,‬חמושות בלוביסטים ובעורכי‬
‫דין כה כבדים ומקושרים‪ ,‬פועלות בתוך‬
‫זירה תרבותית חברתית ותקשורתית‪,‬‬
‫שברובה מתייחסת לתופעה כאל עניין‬
‫נורמאלי ואל מוביליה כמושא לחיקוי‬
‫ולליקוק‪ ,‬עד שקשה להאמין שניתן לשרש‬
‫את התופעה‪.‬‬
‫התסכול הזה גורם לי להתגעגע לפ־‬
‫נתרים‪ .‬כן‪ ,‬לאלה שגולדה אמרה שהם‬
‫"לא נחמדים"; לאלה שטדי קולק ביקש‬
‫מהם "לא לדרוך על הדשא"; לאלה שחו־‬
‫ללו כאן מהומה וטלטלו את החברה היש־‬
‫ראלית‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬הם הביאו תועלת‬
‫גדולה‪ .‬ממשלת גולדה עצמה וממשלת‬
‫רבין הראשונה‪ ,‬שקמה אחרי גל המחאה‪,‬‬
‫נעשו קשובות לנושאים החברתיים‪ .‬הער־‬
‫עור של הפנתרים על הסדר הקיים‪ ,‬האיום‬
‫שההפגנות שלהם יצרו‪ ,‬הפחד שהם חוללו‪,‬‬
‫הניבו שינוי חיובי במדיניות הממשלה‪.‬‬
‫אומרים‪ ,‬שפחד הוא יועץ רע‪ .‬מתברר‪,‬‬
‫לפעמים שהוא יועץ טוב‪ .‬נראה‪ ,‬כי שינוי‬
‫במצב הנוכחי לא יתחולל אם לא יהיה פחד‬
‫מהמשך קיומו‪ .‬החברה הישראלית זקוקה‬
‫למרד של השכבות החלשות‪ ,‬לשביתה ענ־‬
‫קית עד שיצא עשן לבן‪ ,‬עד שיובן שהמ־‬
‫שך המצב הנוכחי מזיק יותר ומאיים יותר‬
‫מאשר ביטולו והפיכתו על פיו‪.‬‬
‫טלטלה כזו אמורה לעורר גם ובעיקר‬
‫את השמאל החברתי הרדום‪ ,‬שנכנע כל‬
‫פעם מחדש לנינוחות של השגרה ולהתמ־‬
‫כרות לאמונה בדבר השינוי מבפנים‪ .‬הט־‬
‫לטלה אמורה לסמן עבור שמאל זה‪ ,‬שקווי‬
‫המתאר של החברה שהוא מתפתה להאמין‬
‫בקיומה‪ ,‬נפרצו זה מכבר‪ .‬הטלטלה צריכה‬
‫להוות את סוף האשליה ולקדם את תחי־‬
‫לת המעשה‪.‬‬
‫• • •‬
‫לסוגיה הזאת יש‪ ,‬כמעט מטבע הדב־‬
‫רים‪ ,‬היבט קיבוצי‪ ,‬המלמד על מורכבו־‬
‫תה‪ .‬כזכור‪ ,‬לפני זמן לא רב‪ ,‬דנה מועצת‬
‫התנועה בקביעת גבולות לפערי השכר‬
‫בקיבוצים המעמדיים (דיפרנציאליים)‪.‬‬
‫ההמלצה‪ ,‬רק המלצה‪ ,‬הייתה לקבוע פער‬
‫שכר מקסימאלי של פי שלושה בין חברי‬
‫הקיבוץ‪ .‬ההצעה הזו עוררה את כעסם של‬
‫חלק מן החברים – מתעשרי ההפרטה מן‬
‫הסתם – על כך שהתנועה "נכנסת לתוך‬
‫כיסם"‪ .‬השאלה היא‪ ,‬אם מישהו ממלא אחר‬
‫ההמלצה‪ .‬אם היו רבים‪ ,‬היינו בוודאי שו־‬
‫מעים על כך‪.‬‬
‫אדריכלי הקיבוצים המעמדיים ילינו‬
‫על הבזבוז הקיים בשיתופים (פירה חופ־‬
‫שי ושניצל הביתה לכל השבוע); הם יגלו‬
‫פרזיט מאחרי כל עץ וכל קפל קרקע‪ ,‬אבל‬
‫לעולם לא יתהו לגבי שכרם של מנהלים‪,‬‬
‫יו"רים ודירקטורים‪ ,‬חלקם היו עד אתמול‬
‫חברים מן השורה‪ .‬כאן אין אף פעם בזבוז‪.‬‬
‫פנתרים קיבוציים לא יהיו כנראה‪ ,‬אבל לא‬
‫יזיק איזה ועד עובדים קיבוצי (או בין־קי־‬
‫בוצי) שיקום ויאבק על הזכות לתעסוקה‬
‫מלאה ועל תנאי השכר של המעמד הנמוך‬
‫בקיבוצים‪.‬‬
‫המט"ש בעיה"ש‬
‫אכול ספקות הגעתי בקצה חוה"מ פסח‬
‫לסדנת המטה השיתופי בעין השופט שנ־‬
‫משכה יומיים‪ .‬אכול ספקות‪ ,‬משום שא־‬
‫מרתי לעצמי‪ :‬עייפים מהחג‪ ,‬מי יטריח‬
‫לבוא‪ ,‬נהיה ‪30‬־‪ 20‬חברים ותיקים שיטחנו‬
‫עוד מאותו דבר‪ ,‬ידונו ב"איך עוצרים את‬
‫המפולת"‪ ,‬יכרסמו כמה ביסקוויטים‪ ,‬יגי־‬
‫דו "אנחנו הקיבוץ האמיתי" וישובו לביתם‬
‫עייפים אך רצוצים‪.‬‬
‫האמת? הופתעתי לטובה‪ .‬היה מספר‬
‫כפול של אנשים ממה שציפיתי‪ ,‬הגי־‬
‫עו מקרוב ומרחוק‪ ,‬היו דיונים מעמיקים‪,‬‬
‫הרצאות מרתקות (דני זמיר ודני גוטוין)‬
‫וחוגים לעניין‪ .‬לא זכור לי דיון כלל תנו־‬
‫עתי כזה בשנים האחרונות‪ .‬גם הסיכום‬
‫נראה כמוביל לכיוון הנכון‪ :‬יותר אוטונו־‬
‫מיה לקיבוצים השיתופיים בתוך התנועה‬
‫המופרטת‪ ,‬יותר תקציב לפעילות ובקיצור‬
‫– יותר תנועה־תנועה‪ .‬הכנס הזה שימש‬
‫פרומו מעודד לכנס השנתי השאפתני‬
‫המתוכנן להיות בסתיו בערבה‪ .‬בתוכניות‬
‫הטלוויזיה‪ ,‬הרבה פרומואים הם בבחינת‬
‫הר שמוליד עכבר‪ .‬אז הר לא היה כאן‪ ,‬אולי‬
‫גבעה‪ ,‬אבל התחושה שיש לאן לטפס‪.‬‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ אייר תש"ע‬
‫׀‪3‬‬
‫עטרה עברה למרחביה‪,‬‬
‫שם התיידדה עם‬
‫האחיות לבית שטורמן‪:‬‬
‫אסתר‪ ,‬שרה ושפרה‪.‬‬
‫דרכן הכירה את חיים‪.‬‬
‫"בסתר ובביישנות‬
‫נרקם ביניהם רומן"‪.‬‬
‫חיים נאסר בבית הסוהר‬
‫בעכו‪ .‬עטרה‪ ,‬שהייתה‬
‫בבן־שמן בשליחות‬
‫"השומר"‪ ,‬יצאה מדי‬
‫פעם לבקרו‪ ,‬באנייה ליפו‬
‫וברגל‪ .‬בצאתו מהכלא‬
‫הפך הקשר ביניהם לגלוי‬
‫מ"מעין חרוד למטה"‬
‫חרוטות בי רק תמונות‬
‫מעטות‪ .‬הייתי בת‬
‫שנתיים־שלוש כאשר‬
‫עליתי‪ ,‬עם כל הילדים‬
‫שהועלו במאורעות‬
‫‪ ,1929‬למבנה הבטוח‬
‫מבטון‪ ,‬היא הרפת‪ .‬בימי‬
‫שישי היה אבא עולה‬
‫רכוב על סוס לקחתני‬
‫לבלות את השבת‬
‫בחיק המשפחה‪ .‬בימי‬
‫ראשון היה מחזירני ואז‬
‫התעורר מחדש כאב‬
‫הפרידה‬
‫מדי פעם‪ ,‬כאשר אני‬
‫עוברת ליד הפיקוס‪,‬‬
‫שניטע עוד לקראת‬
‫העלייה לנקודה והיום‬
‫הוא עץ ענק – עולה‬
‫בדמיוני תמונת הגברים‬
‫הערבים היושבים סביב‬
‫העץ במעגל ומחכים‬
‫לאבא‪ .‬פעמים רבות היה‬
‫מפשר ביניהם‪ ,‬ולפעמים‬
‫מוצא פשרה בינינו‬
‫לביניהם‪ .‬הוא היה מציע‬
‫פשרות שונות ומיישב‬
‫סכסוכים‬
‫בימים ההם היו‬
‫מצרפים ילדים שהיו‬
‫להם קצת קשיים לכתה‬
‫יותר נמוכה‪ ,‬וכך‬
‫היינו לקבוצה גדולה‬
‫של בנות‪ ,‬שהצטרפו‬
‫משתי כיתות בגילאי‬
‫ה'־ו'‪ .‬עם הבנים לא‬
‫היו קשרים חברותיים‬
‫בכיתות הנמוכות‪.‬‬
‫אבל אנחנו‪ ,‬הבנות‪,‬‬
‫היינו עושות "ערבים‬
‫שמחים" ובלילות שבת‬
‫משתוללות‪ ,‬רוקדות‬
‫ושרות ומאוד מלוכדות‬
‫‪4‬‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ אייר תש"ע‬
‫"כל כך קרוב וכל כך רחוק"‬
‫על תמה'לה‬
‫רחל סבוראי‪ ,‬חברת ילדות קרובה‪ ,‬מביאה את סיפורה של תמה שטורמן־ברין מעין־‬
‫חרוד‪ ,‬כפי שסופר על ידה בחוברת נפלאה שיצאה לזכרה אחרי פטירתה באוקטובר‬
‫האחרון‪ .‬סיפורה של תמה נפרס כאן רק ברמיזות ובתמציתיות רבה‪ ,‬אך אין יאה‬
‫ומרגש ממנו לציון מאה שנים לייסוד התנועה הקיבוצית‬
‫רחל סבוראי ‪ /‬רביבים‬
‫בפתח‬
‫הרשימה‪ :‬אני רחל‪,‬‬
‫מאותה חבורת ילדות‪,‬‬
‫שתמה מספרת עליה‪ .‬התיידדנו בגיל ‪10‬‬
‫ושמרתי חברותא זו כל השנים‪.‬‬
‫כאן אני לוקחת את החוברת היפה‬
‫שהוציא קיבוץ עין־חרוד לזכרה ביום‬
‫השלושים‪ ,‬סיפורה של תמה על חייה ודב־‬
‫רים שכתבו חברי עין־חרוד עליה‪.‬‬
‫מצדי אוסיף רק דברי קישור קצרים‬
‫(באות מיוחדת) להבהרה‪.‬‬
‫הם קראו לי בשם תמה‬
‫נולדתי ב־‪ 1927‬כשלישית להורי‪ ,‬חיים‬
‫שטורמן ועטרה לבית קרול‪ .‬אחי נקרא בשם‬
‫משה על שם סבו משה‪ .‬השמות משה וחיים‬
‫עוברים לסירוגין במשפחת שטורמן‪ ,‬מאב‬
‫לבן‪ ,‬משמרים את השושלת‪ .‬אחותי דבורה‬
‫נקראה על שם דבורה דרכלר‪ ,‬שנפלה בין‬
‫גיבורי תל־חי‪ ,‬והייתה גם קרובה למשפחת‬
‫קרול‪ ,‬משפחתה של אמא‪.‬‬
‫הם קראו לי בשם תמה‪ ,‬עליו המליץ אחד‬
‫המורים העבריים הראשונים‪.‬‬
‫בסתר ובביישנות נרקם ביניהם רומן‬
‫על אביה חיים שטורמן‪ ,‬מספרת תמה‬
‫כך‪:‬‬
‫אבי היה ב ן ‪ 15‬בעלותו ארצה עם משפ�ח‬
‫תו‪ .‬אביו‪ ,‬שהיה בעל השכלה חיצונית – הכ־‬
‫ניס אותו לגימנסיה הרצליה‪ ,‬למחזור הרא־‬
‫שון‪ .‬אך כעבור שנה נפטר האב‪ .‬חיים יצא‬
‫מבית הספר לעזור למשפחה‪ .‬בשל תכונו־‬
‫תיו וסמכותו הטבעית הפך מהר לראש המ־‬
‫שפחה‪ ,‬שכל בניה העריצוהו‪.‬‬
‫אמי‪ ,‬עטרה לבית קרול‪ ,‬עלתה כנערה‬
‫ב ת ‪ .15‬תחילה רצתה להיות אחות במ�ק‬
‫צועה‪ ,‬אך נפגשה עם מניה וישראל שוחט‬
‫מה"שומר" ונכבשה לרוחם‪ .‬עטרה עברה‬
‫למרחביה‪ ,‬שם התיידדה עם האחיות לבית‬
‫שטורמן‪ :‬אסתר‪ ,‬שרה ושפרה‪ .‬דרכן הכי־‬
‫רה את חיים‪" .‬בסתר ובביישנות נרקם‬
‫ביניהם רומן"‪ .‬חיים נאסר בבית הסוהר‬
‫בעכו‪ .‬עטרה‪ ,‬שבזמן הזה הייתה בבן־שמן‬
‫בשליחות "השומר" – יצאה מדי פעם‬
‫לבקר שם‪ ,‬באנייה ליפו וברגל‪ .‬בצאתו מן‬
‫הכלא הפך הקשר ביניהם לגלוי והם הקי־‬
‫מו משפחה‪.‬‬
‫משפחת שטורמן הייתה בקבוצת תל־‬
‫עדשים‪ .‬אחר כך בכנרת‪ .‬עם גלי העלייה‬
‫השלישית ורכישת עין־חרוד הגיעו למעין‬
‫חרוד‪ .‬הם עברו מכנרת עם חבורה של אנשי‬
‫העלייה השנייה‪.‬‬
‫עטרה סיפרה‪:‬‬
‫בבואי לחצר עין־חרוד אפפה אותי הרג־‬
‫שה כאילו פרצתי מקן צר למרחב עולם‪...‬‬
‫אמא היתה אומרת‪ ,‬שאת תורת הטיפול‬
‫למדה מהתינוקות עצמם‪.‬‬
‫בית הילדים היה ב"חושה" גדולה‪ .‬הסי־‬
‫דורים בו היו עדיין פרימיטיביים מאוד‪.‬‬
‫אבל אני הייתי מרוצה‪ ,‬שהילדים נמצאים‬
‫כאן בטיפול מלא‪ ,‬שזהו בית הילדים הרא־‬
‫שון שקיימת בו לינה משותפת לתינוקות‪.‬‬
‫("חברות בקיבוץ")‬
‫תמה'לה הפעוטה‬
‫כאן‪ ,‬ברשימתה של תמה בחוברת אנ־‬
‫חנו פוגשים לראשונה את הסיפור על‬
‫עצמה‪ ,‬על תמה'לה הפעוטה‪:‬‬
‫מ"מעין חרוד למטה" – חרוטות בי רק‬
‫תמונות מעטות‪ .‬זיכרונותיי מתחילים‬
‫מחיינו בגבעת קומי‪ .‬הייתי בת שנתיים־‬
‫שלוש כאשר עליתי‪ ,‬עם כל הילדים שהועלו‬
‫במאורעות ‪ 1929‬למבנה הבטוח מבטון‪ ,‬היא‬
‫הרפת‪ .‬דבורה'לה ומשה נשארו עם ההורים‪,‬‬
‫ואני נשארתי בקומי‪ .‬טיפלה בי רבקה דנית‪,‬‬
‫חלוצת העלייה השנייה‪ ,‬חברתם מאז ימי‬
‫כנרת‪ .‬ההורים נשארו ליד המעיין עד שבתי‬
‫המגורים בקומי יסתיימו‪ .‬בימי שישי היה‬
‫אבא עולה רכוב על סוס לקחתני לבלות את‬
‫השבת בחיק המשפחה‪ .‬בימי ראשון היה מח־‬
‫זירני ואז התעורר מחדש כאב הפרידה‪ ,‬וכ־‬
‫עסתי על רבקה המסכנה‪ ,‬שהאשמתי אותה‬
‫בניתוקי מן ההורים‪ .‬הייתי בוכה הרבה ועד‬
‫שנכנסנו שוב לשגרה סבלנו שתינו מאוד‪.‬‬
‫לשמחתנו‪ ,‬הסתיימה בניית הבתים‪ ,‬גם המ־‬
‫שפחות עלו לקומי ובתוכן אמא ואבא שלי‬
‫– התאחדנו!‬
‫"ולא ידענו ששרשרת הקורבנות‬
‫תימשך‪ ,"...‬עטרה וחיים שטורמן ז"ל‬
‫העבר‪ ,‬על "השומר"‪ ,‬על כנרת ומרחביה‪.‬‬
‫על עלילות שתי המשפחות שטורמן וקרול‬
‫– המשפחה שלה‪.‬‬
‫בתקופה זו הצטרפה אלינו אמה של אמא‪.‬‬
‫היא הייתה עיוורת ותמיד נזקקה לעזרה‪.‬‬
‫תפקיד העוזרת נפל לרוב עלי – כי אמי‬
‫תמיד הייתה ממהרת לעבודה‪ .‬דבורה'לה‬
‫ומשה מיהרו ללימודים והטיפול בסבתא‬
‫נפל עלי‪ .‬הייתי מלבישה אותה‪ ,‬מסדרת‬
‫עין־חרוד‪ ,‬כמו השמים נפלו עלינו‪ .‬חיים‬
‫שטורמן היה כמו אבא לכל עין־ חרוד‪.‬‬
‫אנחנו זוכרות‪ :‬את המשמרת שעמדה ליד‬
‫ארונו כל הלילה‪ .‬את ההלוויה ההמונית‪.‬‬
‫זה היה הקבר הראשון שנכרה בבית הע־‬
‫למין בעין־חרוד למעלה‪ .‬וינגייט אמר ליד‬
‫הקבר‪" :‬נופלים ההולכים ראשונה"‪.‬‬
‫האם ליווינו את תמה'לה באבלה?‬
‫היינו למודי אסונות‪ :‬אילנה יתומה מיל־‬
‫דשא הדקלים ופיקוס הפשרות‬
‫גרנו בבית שגבל ב"דשא הדקלים" בבתי‬
‫המגורים בהם נתנו לכל משפחה חדר ומר־‬
‫פסת‪ .‬עדיין לא היה דשא אבל משני צדדיו‬
‫של המגרש ניטעו עצים‪ :‬הלא הן שורות‬
‫הדקלים היורדות אל כיוון הגלבוע‪ .‬דשא‬
‫הדקלים נעשה מרכזו ולבו של הישוב‪,‬‬
‫הרבה אירועים התרחשו בו‪ .‬לנו הילדים‬
‫שימש הדשא מגרש משחקים‪ ,‬בו היינו נפ־‬
‫גשים ומבלים‪.‬‬
‫מדי פעם‪ ,‬כאשר אני עוברת ליד הפיקוס‪,‬‬
‫שכאמור ניטע עוד לקראת העלייה לנקודה‬
‫והיום הוא עץ ענק – עולה בדמיוני תמונת‬
‫הגברים הערבים היושבים סביב העץ במע־‬
‫גל ומחכים לאבא‪ .‬פעמים רבות היה מפשר‬
‫ביניהם‪ ,‬ולפעמים מוצא פשרה בינינו לבי־‬
‫ניהם‪ .‬הוא היה מציע פשרות שונות ומיישב‬
‫סכסוכים‪.‬‬
‫בקלאווה מדמשק‬
‫עד למאורעו ת ‪ 1936‬הירבה אבא בנס�י‬
‫עותיו‪ .‬עם פרוץ המאורעות התמעטו הנ־‬
‫סיעות‪ ,‬אך עדיין שמור בי טעמן הטוב של‬
‫עוגיות הבקלאווה שהביא מדמשק או נצרת‪,‬‬
‫והן ארוזות בקופסאות עץ גמיש‪ .‬עד היום‬
‫אני מחפשת את הטעם ההוא הנפלא של‬
‫המעדנים שהביא לנו‪ ,‬ומכבד היה גם את‬
‫השכנים‪ .‬אני‪ ,‬שהייתי בכיינית גדולה‪ ,‬זכי־‬
‫תי בהרבה ממתנותיו‪ ,‬כי תמיד היה צורך‬
‫לפייסני‪.‬‬
‫"המטפלת" הראשונה בקשישים‬
‫אמא זכורה לי תמיד במתח הדאגה לאבא‬
‫– האם יחזור הביתה שלם?! אבל‪ ,‬היא זו‬
‫שהייתה תמיד בבית‪ .‬הייתה מספרת על‬
‫"ה‬
‫א‬
‫ש‬
‫"אז מיעטו בדברים‪ ,‬הכול היה סודי‪ ,‬ואבא כאיש "השומר" לא הסגיר דברים"‪ ,‬תמה שטורמן‬
‫אותה ומלווה אותה (בעין חרוד היה תמיד‬
‫חדר אוכל ובית כנסת ששימש את הורי‬
‫החברים)‪ ,‬ומכאן אני טוענת‪ ,‬שבעצם אני‬
‫הייתי המטפלת הראשונה בקשישים‪.‬‬
‫משתוללות‪ ,‬רוקדות ושרות‬
‫תקופת גן הילדים לא כל כך זכורה לי‪,‬‬
‫אבל החיים החברתיים שלי החלו ב"גן‬
‫הירוק"‪ .‬הגננת שלנו הייתה רבקה רובינה‪,‬‬
‫וכידוע‪ ,‬היה הגן לבית חם ומטופח‪.‬‬
‫כאשר התחלתי ללמוד לא היו עדיין מב־‬
‫נים של קבע בביה"ס‪ ,‬אך הוא הקיף את מר־‬
‫בית יומנו ופעילותו‪.‬‬
‫בימים ההם היו מצרפים ילדים שהיו להם‬
‫קצת קשיים לכתה יותר נמוכה‪ ,‬וכך היינו‬
‫לקבוצה גדולה של בנות‪ ,‬שהצטרפו משתי‬
‫כיתות בגילאי ה'־ו'‪ .‬עם הבנים לא היו קש־‬
‫רים חברותיים בכיתות הנמוכות‪ .‬אבל אנ־‬
‫חנו‪ ,‬הבנות‪ ,‬היינו עושות "ערבים שמחים"‬
‫ובלילות שבת משתוללות‪ ,‬רוקדות וש־‬
‫רות ומאוד מלוכדות (הקשר המיוחד בינינו‬
‫נמשך עד בגרות‪ .‬בהגיענו לגיל ‪ 70‬עשינו‬
‫כנס אצל נעמי אגמון‪ ,‬שהיתה כבר חולה‬
‫מאוד ורצינו להיפגש אצלה‪ .‬ישבנו במעגל‬
‫ועשינו סבב‪ :‬כל אחת סיפרה על חייה)‪.‬‬
‫על קברו של אבא‬
‫רחל‪ :‬אני שואלת את עצמי ‪ -‬האם ואיך‬
‫ליווינו את תמה חברתנו במות אביה?‬
‫בטלפון משיבות לי שתיים מחברותי‪ :‬לא‬
‫זוכרת‪ .‬דיצה אומרת‪ :‬זה היה זעזוע לכל‬
‫דות רכה‪ .‬נעמי התייתמה שנה קודם לכן‪.‬‬
‫עם תמה'לה התאבלנו כאחת מעין חרוד‬
‫שהוכתה‪.‬‬
‫תמה'לה כותבת‪:‬‬
‫באיזו פינה‪ ,‬זיכרון רחוק‪ ,‬אני מרגישה‬
‫איך הייתי רכובה על כתפיו‪ ,‬מאושרת וגאה‪.‬‬
‫הוא כאמור לא הרבה לספר סיפורים‪ .‬אז מי־‬
‫עטו בדברים‪ ,‬הכול היה סודי‪ ,‬ואבא כאיש‬
‫"השומר" לא הסגיר דברים‪ .‬מההתלחשויות‬
‫הייתי סופגת ריח של סכנה ופעמים רבות‬
‫נתקפתי פחדים‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬הייתי קטנה‪ ...‬בסך הכול בת‬
‫אחת עשרה כשאבא נפל‪ ...‬ומי מתייחס בר־‬
‫צינות לקטנה כזו? עמדתי על יד אמא נדה־‬
‫מת והמומה ומרגישה שחיינו השתנו ואיזו‬
‫אימה ליוותה אותי‪...‬‬
‫ארונו של אבא נישא על ידי וינגייט‬
‫ואנשי פלוגות האש‪ ,‬ותיקי העמק ורא־‬
‫שי הישוב‪ .‬פרחים בידיהם‪ ,‬ראשם כפוף‬
‫והאבל כבד‪ .‬ולא ידענו ששרשרת הקורב־‬
‫נות תימשך‪...‬‬
‫זכרונות מתקופת בית הספר‬
‫בכיתה ז' עברנו לבית הספר המשותף‬
‫וקיבל אותנו כמחנך יעקב סלנט‪ ,‬אשר הת־‬
‫מיד איתנו שלוש שנים‪ .‬בשנים אלה לימד‬
‫אותנו על מנהגים יהודיים ופרקים מן‬
‫ההיסטוריה של עמנו‪.‬‬
‫טיולינו היו בהדרכת המורה משה כרמי‪.‬‬
‫מיוחד במינו היה הטיול למצדה‪ :‬משה‬
‫כרמי הסכים להתאחד עם פלוגה ג' של‬
‫משה אחי היה כבר בגדוד‬
‫‪ 13‬בגולני והשתתף בקרבות‬
‫כוכבא וכפר הגלבוע ונצרת‪.‬‬
‫באחת מחופשותיי בצבא‬
‫יצאתי לבקרו בציפורי‬
‫עם אמא ונריה באוטו של‬
‫ציזלינג‪ .‬משה‪ ,‬שתמיד טען‬
‫שהרימונים הטובים ביותר‬
‫הם רימוני ציפורי‪ ,‬מצא סל‬
‫גדול והעמיס בו רימונים‬
‫לראומה ולבנם חיימי‪ .‬היה‬
‫זה היום האחרון לחייו‬
‫הוא רק נפתח לעולם‪ ,‬הוא היה בני‪ ,"...‬נפגשה עם מניה וישראל שוחט מה"שומר"‬
‫אמיר ברין ז"ל‪ ,‬בנם של תמה ושלמה ברין‪ ,‬ונכבשה לרוחם‪ ,‬עטרה שטורמן ז"ל‬
‫שנפל בגזרת סואץ במלחמת ההתשה‬
‫הפלמ"ח וערכנו טיול‪ ,‬כשכל הציוד‬
‫והאוכל בתרמילים על הגב‪.‬‬
‫משה גילה לנו את השכבות הגיאולוגיות‬
‫והתהוותן‪ .‬גם חברי הפלמ"ח וגם אנח־‬
‫נו היינו מרותקים‪ ,‬ועל המסע הזה דובר‬
‫הרבה‪.‬‬
‫בעבודה‪ :‬שיתפו אותנו הילדים ככוח‬
‫ממשי ומשמעותי בעבודת המשק‪ .‬דיללנו‬
‫סלק סוכר‪ ,‬אספנו תירס וזמרנו זמורות ומ־‬
‫ן ז"ל‬
‫סקנו את הזיתים‪.‬‬
‫היינו גאים בהספקינו וכבר ידענו שהע־‬
‫בודה היא ערך עליון‪.‬‬
‫חג מחזור‪ :‬נמנינו עם המחזורים הראשו־‬
‫נים של "גידול קרקע הקרן הקיימת ליש־‬
‫ראל"‪ .‬בחולצות רוסיות רקומות‪ ,‬מעשי ידי־‬
‫נו‪ ,‬כשמשה כרמי מנצח והתזמורת מנגנת‪.‬‬
‫ההצגה שלנו הכילה אלמנטים של טרגדיית‬
‫השואה (‪ .)1945‬משה טבנקין כתב וביים‪.‬‬
‫הגיוס לצבא ונפילת האח משה‬
‫עוד אנחנו בסימן מלחמת העולם השנייה‬
‫וכבר עמדו בפתח המאבק ומלחמת השחרור‪.‬‬
‫כולנו התגייסנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬ב־‪ 5‬למאי‪ ,‬עשרה‬
‫ימים לפני הכרזת המדינה‪ .‬בסיס האימונים‬
‫שלנו היה באזור תל־מונד‪ .‬המדריכה שלנו‬
‫הייתה דבורה פלום (הפלמחניקית היחידה‬
‫שהגיעה לפקד על פלוגה קרבית)‪.‬‬
‫משה אחי היה כבר בגדוד ‪ 13‬בגולני‬
‫והשתתף בקרבות כוכבא וכפר הגלבוע ונ־‬
‫צרת‪ .‬אחרי ששרת כמה חודשים בפלמ"ח‪,‬‬
‫משה רכש מאבא את האהבה לארץ‪ ,‬לבוס־‬
‫תנים ולפירותיהם‪ ,‬ואהב תמיד לכבד ברוחב‬
‫יד בפירות‪ .‬באחת מחופשותיי בצבא יצאתי‬
‫לבקרו בנצרת עם אמא ונריה באוטו של צי־‬
‫זלינג‪ .‬כאשר הגענו‪ ,‬הגדוד היה כבר בצי־‬
‫פורי ואנחנו נסענו בעקבותיהם לציפורי‪.‬‬
‫פגשנו את משה‪ ,‬שמיד לקח אותנו לבוס־‬
‫תן עזוב שהיה גן רימונים‪ .‬הוא תמיד טען‪,‬‬
‫שהרימונים הטובים ביותר הם רימוני צי־‬
‫פורי‪ .‬מיד מצא סל גדול והעמיס בו רימונים‬
‫לראומה ולבנם חיימי‪ .‬היה זה היום האחרון‬
‫לחייו – שבת אחרונה לפני אותו יום רא־‬
‫שון‪ ,‬שבו נהרג בעמק בית שאן למרגלות‬
‫הגלבוע‪.‬‬
‫חזרתי לבסיס והנה ביום א' לפנות ערב‬
‫בא אוטו מעין־חרוד‪ .‬באוטו היו מנחם וש־‬
‫עייקה‪ .‬שמחתי לקראתם‪ ,‬ופתאום אני רואה‬
‫שהם במבוכה – לא הייתה להם ברירה‪,‬‬
‫ומיד סיפור לי על נפילתו של משה‪ .‬עלי־‬
‫תי לאוטו בהלם ועד העלייה לעין־חרוד‪,‬‬
‫כל הדרך הארוכה מן‬
‫הבסיס‪ ,‬לא שאלתי‬
‫ולא דיברתי‪ .‬בהגיעי‬
‫למשק מיהרתי לחד־‬
‫רה של אמא‪.‬‬
‫נערכה הלוויה גדו־‬
‫לה‪ ,‬כל העמק היה מזו־‬
‫עזע‪ .‬בני המשק בחזית‬
‫ירושלים מ"הראל"‬
‫לא יכלו להגיע‪ ,‬אבל‬
‫יוספ'לה ועבד‪ ,‬בני כי־‬
‫תתו של משה‪ ,‬הגיעו‪.‬‬
‫מה שחשנו‪ ,‬שנפילתו‬
‫התמזגה בכאב ובאבל‬
‫על נפילת אבא בי"ח‬
‫באלול ‪ .1938‬מאותו‬
‫היום התמזג האבל עם‬
‫חג המשק בי"ח באלול‪.‬‬
‫כל כך קרוב וכל כך‬
‫רחוק‪ .‬ולידו כבר עוד‬
‫קבר‪ ...‬קברו של משה‪,‬‬
‫המשענת שהייתה לי לאחר אבא‪.‬‬
‫ולא ידענו‪ ,‬ששרשרת הקורבנות עוד‬
‫תימשך‪...‬‬
‫העניין היה רב והאחריות רבה‬
‫בתקופת הפילוג בעין־חרוד אמא כלל לא‬
‫הייתה מעורבת בכל הוויכוחים‪ .‬היא הייתה‬
‫נתונה לאסון השני שקרה לה ועיקר מחשב־‬
‫תה הייתה לעזור בגידול הבנים חיים ותמר‪,‬‬
‫ילדיהם של משה וראומה‪.‬‬
‫אחותי דבורה'לה ילדה את בנה הבכור‬
‫משה‪ ,‬שנקרא על שם אחינו‪ .‬ואני נישאתי‬
‫לשלמה ברין‪ ,‬שהכרתי אותו בצבא‪ .‬שלמה‬
‫היה איש חברותי ושמח‪ ,‬ולכן מבחינה חבר־‬
‫תית נקלט די מהר‪.‬‬
‫ב־‪ 1949‬נישאנו‪ .‬ובאפריל ‪ 1951‬נולד‬
‫בננו הבכור אמיר‪ ,‬שגרם לנו אושר ושמחה‬
‫רבה‪ .‬אני השתלבתי בעבודה בטיפול ביל־‬
‫דים בגיל הרך‪ .‬אהבתי מאוד את העבודה‪.‬‬
‫באותן שנים היה הטיפול בבית הילדים מלא‬
‫ומקיף עם הלינה בבית הילדים וכל האח־‬
‫ריות הייתה על המטפלת בכל התחומים‪.‬‬
‫תנאי העבודה היו יותר קשים‪ ,‬אך העניין‬
‫היה רב והאחריות רבה‪.‬‬
‫ב־‪ 1953‬נולדה הבת חיה וב־‪ 1957‬נולדו‬
‫התאומות טלי ורוני‪.‬‬
‫רציתי להמשיך בגיל הרך – אז באה ו‪ .‬עדת‬
‫חינוך ודרשה ממני לעבור ל"חבריה" – ז'ח'ט'‪.‬‬
‫היה לי לא קל בקפיצה זו‪ ,‬לא הכרתי את הגיל‬
‫הזה‪ .‬וכשכמעט התרגלתי קראו לי להיות מז־‬
‫כירה‪ .‬איזה תפקיד קשה – להיות מעורב עם‬
‫כל החברים בכל מצב ובהכרעות נפש‪.‬‬
‫"שרשרת דורות טרגית"‪ ,‬חיים שטורמן‬
‫הצעיר‪ ,‬ששירת בשייטת ונפל באי גרין‬
‫נפילת חיים שטורמן הצעיר‬
‫ב־‪ 1969‬קרה אסון גדול במשפחתנו –‬
‫חיים‪ ,‬בנם של ראומה ומשה אחי‪ ,‬ששירת‬
‫בשייטת‪ ,‬נפל באי גרין‪.‬‬
‫אילנה‪" :‬את תמה'לה הייתי‬
‫פוגשת ב‪ 05:30-‬בבוקר‪,‬‬
‫כשהצמה הקלועה‪ ,‬העבה‪ ,‬עדיין‬
‫מושלכת על שכמה‪ ,‬עומדת עם‬
‫צינור או משפך‪ .‬תמיד בבגדי‬
‫עבודה ונעליים גבוהות‪ .‬בבית‬
‫העלמין גוהרת וגוחנת לאדמה‪,‬‬
‫אותה היא עובדת בחרדת קודש‪,‬‬
‫בהתמדה ובאמונה שמן העפר‬
‫באת ואלי העפר תשוב‪"...‬‬
‫רחל‪" :‬תמה'לה – תמה שטורמן‬
‫ברין‪ ,‬כשישבנו במעגל בהיותנו‬
‫בנות ‪ 70‬סיפרת לנו "סוד"‪ :‬שלא‬
‫אהבת את שמך והוריך ניחמו‬
‫אותך‪ ,‬שהתכוונו לקרוא לך פסיה‪.‬‬
‫איך ידעו הוריך לבחור לך שם‬
‫מיוחד זה‪ ,‬שעל כל אחת היה‬
‫נשמע כהקנטה או בדיחה‪ ,‬ורק‬
‫לך‪ ,‬רק בשבילך הלם שם זה את‬
‫חייך כולם?!‬
‫(חיים שטורמן הצעיר‪ ,‬נכדו של חיים‬
‫שטורמן‪ ,‬בא לאסיפה הכללית וביקש לה־‬
‫תגייס בהסכמת אמו – והאסיפה אישרה)‬
‫הייתה זו מכה שלא יכולנו לעכל אותה‬
‫– שרשרת דורות טרגית אותה עברה אמא‬
‫בחייה‪ .‬אז איבדה אמא את רצון החיים‪ ,‬לא‬
‫נלחמה עוד ונכנעה לאותות הזיקנה‪ .‬יצאתי‬
‫ממעגלים אחרים והתמסרתי לטיפול באמא‬
‫ולקורה במשפחה‪.‬‬
‫"הוא היה בני"‬
‫ב־‪ ,1970‬בגזרת תעלת סואץ‪ ,‬נפל אמיר‪,‬‬
‫בנם הבכור של תמה ושלמה‪ ,‬ממוקש‬
‫שהונח תחת גחון הטנק שבו נהג‪.‬‬
‫ותמה אמרה‪" :‬על אמיר בני קשה לי‬
‫להגיד‪ ,‬הוא היה הצעיר ביותר‪ ,‬הוא היה בן‬
‫‪ ,19‬הוא רק נפתח לעולם‪ ,‬הוא היה בני‪"...‬‬
‫כאן קורה המופלא מכול – תמה שטור־‬
‫מן‪ ,‬תמה'לה מנחמת אחרים‪.‬‬
‫השקט לא נמשך‪ .‬יום בהיר אחד הופיעה‬
‫אצלי חנה גורי‪ ,‬חברת קיבוץ גשר ששכלה‬
‫בן‪ ,‬וסיפרה שבפגישה ב"יד לבנים" נפגשה‬
‫עם חברי קיבוץ נוספים‪ ,‬שכולים כמוה‪ ,‬ויחד‬
‫הגיעו למסקנה שהקיבוץ אינו תומך די הצו־‬
‫רך במשפחות פגועות‪ ,‬ונמצא שאינן מקב־‬
‫לות מענה לבעיותיהן‪ .‬יש למצוא בקיבוץ‬
‫"כל העמק היה מזועזע‪ .‬נפילתו‬
‫התמזגה בכאב ובאבל על נפילת אבא"‪,‬‬
‫משה שטורמן ז"ל‬
‫חבר שיתמסר לחברים אלה‪ ,‬שפקד אותם‬
‫השכול ולשמש להם אוזן קשבת ויד תומ־‬
‫כת‪ .‬וכך גויסתי למזכירות הקיבוץ‪ .‬פגישות‬
‫עם חברים פגועים שהפכו למטופלים שלי‬
‫בדאגה ובבקשת דרכים לעזרה‪...‬‬
‫מן העפר באת ואלי האפר תשוב‬
‫רחל‪ :‬עם מותה של האם‪ ,‬עטרה שטור־‬
‫מן‪ ,‬כתב יורם קניוק‪ ,‬הסופר‪ ,‬כתבה שלא‬
‫תישכח לקוראיה – הוא התריע איך המ־‬
‫דינה‪ ,‬שריה וראשי הצבא לא באו לחלוק‬
‫כבוד אחרון לאישה זו‪ ,‬אשת "השומר"‪,‬‬
‫שידעה להמשיך בנאמנות‪ ,‬אחרי כל מה‬
‫שנתנה משפחתה לעם ולארץ‪ .‬אבל יור־‬
‫שה לי לומר כאן‪ ,‬שתמה'לה הייתה מעל‬
‫ומעבר גם לכך‪ .‬בנפול הבן אמיר – החלה‬
‫תמה'לה לעבוד גם בניקיון ואחזקת בית‬
‫העלמין‪ .‬עבדה בתנועה הקיבוצית בני־‬
‫חום אבלים חמש שנים‪ .‬אך בעבודה בבית‬
‫העלמין התמידה עשרות שנים‪ .‬בעבודתה‬
‫הייתה נחה על ספסל בפאתי בית העלמין‬
‫מול מצבות הבזלת המיוחדות לבני מש־‬
‫פחת שטורמן‪.‬‬
‫כך כותבת עליה חברתה אילנה‪:‬‬
‫"את תמה'לה הייתי פוגשת ב־‪05:30‬‬
‫בבוקר‪ ,‬כשהצמה הקלועה‪ ,‬העבה‪ ,‬עדיין‬
‫מושלכת על שכמה‪ ,‬וצונחת במלוא כוב־‬
‫דה כלפי מטה‪ ,‬עומדת עם צינור או משפך‪.‬‬
‫תמיד בבגדי עבודה ונעליים גבוהות‪ .‬בבית‬
‫העלמין גוהרת וגוחנת לאדמה‪ ,‬אותה היא‬
‫עובדת בחרדת קודש‪ ,‬בהתמדה ובאמונה‬
‫שמן העפר באת ואלי העפר תשוב‪ ...‬הקשר‬
‫של תמה'לה עם בני האדם‪ ,‬עם אלה שמגי־‬
‫עים לממלכתה בשעותיהם הקשות ומשת־‬
‫פים אותה בסיפורי מצוקתם‪"...‬‬
‫כל אשר אהבנו‬
‫וחברתה חנה'לה‪:‬‬
‫חשוב לי להזכירך תמה‪ ,‬שתקבלי את‬
‫יום הולדתך השמונים כמתנה אמיתית של‬
‫רבים מאוהבייך‪.‬‬
‫ומשבח הגיס זאב איבינסקי‪:‬‬
‫אילו היו שואלים אותי מהו תוארה של‬
‫תמה‪ ,‬הייתי אומר ראש השבט‪ ,‬לא היהלום‬
‫שבכתר אלא הכתר עצמו‪ .‬והיא נושאת‬
‫באישיותה כל אשר אהבנו‪ ,‬כל מה שנחל־‬
‫נו ממסורת הדור הקודם – מסורת העלייה‬
‫השנייה של נחישות גדולה ואהבת האדם‪.‬‬
‫ולסיום‪ :‬תמה'לה – תמה שטורמן ברין‪,‬‬
‫כשישבנו במעגל בהיותנו בנות ‪ 70‬סיפרת‬
‫לנו "סוד"‪ :‬שלא אהבת את שמך והוריך ני־‬
‫חמו אותך‪ ,‬שהתכוונו לקרוא לך פסיה‪ .‬איך‬
‫ידעו הוריך לבחור לך שם מיוחד זה‪ ,‬שעל כל‬
‫אחת היה נשמע כהקנטה או בדיחה‪ ,‬ורק לך‪,‬‬
‫רק בשבילך הלם שם זה את חייך כולם?!‬
‫תמה שטורמן־ברין נולדה‬
‫ב־‪ 9.7.1927‬ונפטרה ב־‪.11.10.2009‬‬
‫זיכרונותיה המובאים בכתבה זו‬
‫לקוחים מהחוברת שהוציא לזכרה‬
‫קיבוצה‪ ,‬עין־חרוד‬
‫הצילומים באדיבות ארכיון עין־חרוד‬
‫נערכה הלוויה גדולה‪ ,‬כל‬
‫העמק היה מזועזע‪ .‬בני‬
‫המשק בחזית ירושלים‬
‫מ"הראל" לא יכלו להגיע‪,‬‬
‫אבל יוספ'לה ועבד‪ ,‬בני‬
‫כיתתו של משה‪ ,‬הגיעו‪ .‬מה‬
‫שחשנו‪ ,‬שנפילתו התמזגה‬
‫בכאב ובאבל על נפילת אבא‬
‫בי"ח באלול ‪ .1938‬מאותו‬
‫היום התמזג האבל עם חג‬
‫המשק בי"ח באלול‪ .‬כל כך‬
‫קרוב וכל כך רחוק‬
‫ב־‪ 1969‬קרה אסון גדול –‬
‫חיים‪ ,‬בנם של ראומה ומשה‬
‫אחי‪ ,‬ששירת בשייטת‪ ,‬נפל‬
‫באי גרין‪ .‬הייתה זו מכה‬
‫שלא יכולנו לעכל – שרשרת‬
‫דורות טרגית אותה עברה‬
‫אמא בחייה‪ .‬אז איבדה את‬
‫רצון החיים‪ ,‬לא נלחמה עוד‬
‫ונכנעה לאותות הזיקנה‪.‬‬
‫יצאתי ממעגלים אחרים‬
‫והתמסרתי לטיפול בה‬
‫ולקורה במשפחה‬
‫יום בהיר אחד הופיעה‬
‫אצלי חנה גורי‪ ,‬חברת‬
‫קיבוץ גשר ששכלה בן‪,‬‬
‫וסיפרה שנפגשה עם חברי‬
‫קיבוץ נוספים‪ ,‬שכולים‬
‫כמוה‪ ,‬ויחד הגיעו למסקנה‬
‫שהקיבוץ אינו תומך די‬
‫הצורך במשפחות פגועות‪,‬‬
‫ויש למצוא חבר שיתמסר‬
‫לחברים אלה וישמש להם‬
‫אוזן קשבת ויד תומכת‪ .‬כך‬
‫גויסתי למזכירות הקיבוץ‬
‫בנפול הבן אמיר – החלה‬
‫תמה'לה לעבוד גם בניקיון‬
‫ואחזקת בית העלמין‪.‬‬
‫עבדה בתנועה הקיבוצית‬
‫בניחום אבלים חמש‬
‫שנים‪ .‬אך בעבודה בבית‬
‫העלמין התמידה עשרות‬
‫שנים‪ .‬בעבודתה הייתה‬
‫נחה על ספסל בפאתי בית‬
‫העלמין מול מצבות הבזלת‬
‫המיוחדות לבני משפחת‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ ניסן תש"ע‬
‫׀‪5‬‬
‫סימני דרך‬
‫חשובים‬
‫וחשובים יותר‬
‫"המתמחרת החיצונית‪ ,‬שהארגון שכר‪ ,‬קבעה את‬
‫גובה השכר של כולנו‪ ,‬כולל שלי ושל מזכירתי‪.‬‬
‫קביעותיה היו על פי קריטריונים המקובלים‬
‫בשוק החופשי‪ .‬בלי סנטימנטים ובלי התחשבויות‬
‫קיבוציות הנשענות על מושגים שבטל זמנם‪ ,‬על‬
‫פיהם התנהלו חיינו בעבר"‪ .‬מונולוג של מנכ"ל‬
‫אבישי גרוסמן ‪ /‬עין שמר‬
‫"עד‬
‫לפני שנים ספורות"‪ ,‬מתראיין המנכ"ל‪" ,‬אני ומזכירתי קיבלנו את‬
‫אותו התקציב‪ .‬תחשוב על זה‪ ,‬המנכ"ל ומארגנת פגישותיו ומגישת‬
‫הקפה לאורחיו‪ ,‬קיבלו מהקופה הקיבוצית סכום זהה‪ .‬האם זה לא אבסורד גמור?‬
‫אני‪ ,‬שעל כתפי רובצת אחריות כול כך כבדה; אני‪ ,‬שאמור לקבל החלטות בעלות‬
‫משמעות כלכלית לקיבוצים רבים; אני‪ ,‬שרוצה לסייע לילדי ומתקשה לממש את‬
‫רצוני זה ‪ -‬התקשיתי לקבל את ההסדר הישן‪ ,‬את העובדה שבת כיתתי‪ ,‬המשמשת‬
‫כמזכירתי‪ ,‬תזכה בתגמול זהה לשלי‪.‬‬
‫"אבל‪ ,‬תודה לאל שהסדר זה חלף מהעולם‪ .‬עשינו שינוי‪ ,‬לאחריו אני מתוג־‬
‫מל במשכורת גבוהה פי חמש‬
‫מאשר זאת שמקבלת מזכי־‬
‫רתי‪ ,‬ידידתי‪ ,‬העובדת יחד‬
‫איתי"‪.‬‬
‫דרך העולם‬
‫"נכון‪ ,‬קצת מכבידה עליי‬
‫העובדה שהיא אם חד הורית‪.‬‬
‫עליה לפרנס שלושה יל־‬
‫דים‪ .‬בנה הגדול חולה במח־‬
‫לת הצליאק‪ ,‬עובדה המאלצת‬
‫אותה לקנות מזונות במחי־‬
‫רים גבוהים בהרבה מהמקו־‬
‫בל בשוק‪ .‬אגב‪ ,‬אני יודע שגם‬
‫בריאותה אינה טובה במיוחד‪.‬‬
‫הידיעה הזאת מכבידה ומצי־‬
‫קה‪ ,‬אבל אני יודע שזאת דרך‬
‫העולם‪ .‬אני מנהל‪ ,‬מקבל הח־ איור‪ :‬יעקב גוטרמן‬
‫לטות משנות מגמה‪ ,‬ונאלץ‬
‫לנסוע לעיתים קרובות לחוץ "האם זה לא אבסורד גמור? אני‪ ,‬שעל‬
‫לארץ כדי לסגור עסקאות"‪.‬‬
‫הכל על חשבוננו‬
‫"נכון‪ ,‬מדי פעם מתלווה‬
‫אליי אשתי ואנחנו משלבים‬
‫עסקים עם הנאות‪ .‬אבל שלא‬
‫תחשוב שאנחנו נוסעים על‬
‫חשבון הקופה הציבורית‪ .‬הכול‬
‫על חשבוננו ובזכות המשכו־‬
‫רת הגבוהה שאני מקבל תמו־‬
‫רת עבודתי בארגון‪ .‬מה אגיד‬
‫לך‪ ,‬אני נהנה מכול רגע"‪.‬‬
‫כתפי רובצת אחריות כול כך כבדה;‬
‫אני‪ ,‬שאמור לקבל החלטות בעלות‬
‫משמעות כלכלית לקיבוצים רבים;‬
‫אני‪ ,‬שרוצה לסייע לילדי ומתקשה‬
‫לממש את רצוני זה ‪ -‬התקשיתי לקבל‬
‫את ההסדר הישן‪ ,‬את העובדה שבת‬
‫כיתתי‪ ,‬המשמשת כמזכירתי‪ ,‬תזכה‬
‫בתגמול זהה לשלי"‬
‫עבודתה חשובה‪ ,‬אך שלי הרבה יותר‬
‫"שנינו‪ ,‬אני ומזכירתי‪ ,‬למדנו באותה הכיתה בבית הספר של קיבוצנו‪ .‬רבים ני־‬
‫באו לה עתיד גדול‪ .‬אלא שמחלת הסרטן שתקפה אותה בגיל עשרים‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫נישואיה הכושלים שהניבו שלושה ילדים‪ ,‬דפקו לה את העתיד"‪.‬‬
‫"אחרי הכל"‪ ,‬המשיך המנכ"ל את המונולוג‪" ,‬כל אחד ישן במיטה שהציע לעצ־‬
‫מו‪ .‬המתמחרת החיצונית‪ ,‬שהארגון שכר‪ ,‬קבעה את גובה השכר של כולנו‪ ,‬כולל‬
‫שלי ושל מזכירתי‪ .‬קביעותיה היו על פי קריטריונים המקובלים בשוק החופשי‪.‬‬
‫בלי סנטימנטים ובלי התחשבויות קיבוציות הנשענות על מושגים שבטל זמנם‪ ,‬על‬
‫פיהם התנהלו חיינו בעבר‪ .‬אני יודע‪ ,‬שגם מזכירתי עובדת קשה‪ .‬עבודה אפורה‪,‬‬
‫שוחקת‪ ,‬אבל חיונית ביותר‪ .‬אבל‪ ,‬אין מה להשוות‪ .‬עבודתה חשובה‪ ,‬אבל עבודתי‬
‫חשובה הרבה יותר"‪.‬‬
‫קול קורא‬
‫מפגן כוח של אלפים‬
‫דני לוז קורא לוותיקי הקיבוצים לחתום על עצומה להחרמת החגיגות לציון‬
‫מאה שנה לתנועה הקיבוצית‪ ,‬על רקע ההתנהלות בנושא הפנסיה ההוגנת‪ .‬כן‪,‬‬
‫גם הוא מייחס משמעות לחגיגת מפעל החיים המשותף‪ ,‬אך מזהיר‪" :‬הוותיקים‬
‫עלולים להישאר עם גאוות היחידה‪ ,‬ואחרים ייקחו את הקופה"‬
‫דני לוז ‪ /‬נירים‬
‫ערב‬
‫חג הפסח‪ ,‬יזמתי הקמת אתר לעצומה‬
‫באינטרנט בשם‪:‬‬
‫‪ ,/www.atzuma.co.il/Degania100‬כדי שחברים‬
‫ותיקים יחתמו על החרמת החגיגות לציו ן ‪ 100‬שנים לתנ�ו‬
‫עה הקיבוצית‪ ,‬כצעד הפגנתי בגלל נושא הפנסיה‪.‬‬
‫זה היה לשון קריאתי‪" :‬התנועה הקיבוצית נמצאת במשבר‬
‫פנימי קשה‪ :‬מצד אחד ‪ -‬החלה המלחמה על חלוקת הרכוש‬
‫בקיבוצים המופרטים‪ .‬מצד‬
‫שני ‪ -‬הגמלאים‪ ,‬שנחלשו‬
‫עם השנים‪ ,‬צריכים להילחם‬
‫על כבודם ועל הישרדותם‬
‫הכלכלית‪.‬‬
‫הפנסיה הנמוכה באחדים‬
‫מהקיבוצים היא הפרת אמונים‬
‫מצד הקיבוץ מול הוותיקים‬
‫שבנו אותו‪ .‬במקום חגיגות‪,‬‬
‫מוטלת חובה על מנהיגות הת־‬
‫נועה לערוך חשבון נפש נוקב‪.‬‬
‫אני קורא לכל הגמלאים‪ ,‬גם‬
‫לאלה שזכו כבר לפנסיה הוג־‬
‫נת‪ ,‬להחרים מתוך סולידריות‬
‫את חגיגות ה־‪."100‬‬
‫אחרים ייקחו את‬
‫הקופה‬
‫איור‪ :‬יעקב גוטרמן‬
‫מספר חברים כתבו ואמ־‬
‫רו לי‪" :‬אנחנו מסכימים אתך‬
‫בנושא של פנסיה הוגנת‪ ,‬אבל אנחנו לא יכולים להחרים את‬
‫החגיגות בגלל גאוות היחידה"‪ .‬אני מסכים עם אותם חב־‬
‫רים‪ ,‬שלא רוצים להתכחש למפעל חיים‪ .‬אבל ישנה סכנה‪:‬‬
‫כאשר‬
‫הוותיקים עלולים להישאר עם גאוות היחידה‪ ,‬ואחרים‬
‫ייקחו את הקופה‪.‬‬
‫למנוע מלחמת רכוש‬
‫התנהלות זו כלפי הפנסיונרים בקיבוצים אינה חדשה‪.‬‬
‫ברשותכם‪ ,‬אביא קטעים ממאמר בחתימתי‪ ,‬שנכתב לפני ‪12‬‬
‫שנים וראה אור בעיתון הקיבוץ מיום ‪ ,22.10.98‬כן תורגם‬
‫לאנגלית ע"י יד טבנקין באביב ‪:1999‬‬
‫"אם נזכור‪ ,‬שבמשך כל השנים תמך עזרא דלומי ברעיון‬
‫של "קיבוץ תמיד"‪ ,‬נבין עד כמה כתבתו‪ ,‬בה תיאר את המצב‬
‫בתנועה הקיבוצית בכישרון רב‪ ,‬בצורה מרתקת ומתוך כאב‬
‫עמוק‪ ,‬מצביעה על מהפך ותפנית בחשיבה‪ .‬דלומי הגיע למ־‬
‫סקנה‪ ,‬שגם חברי קיבוץ הם בני תמותה‪ ,‬וכמו לכל בני תמו־‬
‫תה יש לנו חולשות‪ .‬אבות התנועה הקיבוצית לא הצליחו‬
‫במשך תשעים שנה ליצור אדם חדש‪ ,‬וכנראה שלא "קיבוץ‬
‫תמיד" ולא "הזרם השיתופי" יצליחו במשימה‪.‬‬
‫השאלה‪ :‬מה עושים? על כך כתב דלומי‪" :‬נחוץ עכ־‬
‫שיו מודל פירוק אנושי‪ ,‬שבו לא תתרחש מלחמת הכל‬
‫בכל"‪.‬‬
‫ברצוני להביא תוכנית פעולה שעשויה להבטיח דווקא‬
‫חיים ולא הלוויה‪ .‬כדי להגשימה יש לפעול לעיגון זכויות‪,‬‬
‫הרבה לפני שניגשים להפרטות ולשכר דיפרנציאלי‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1994‬פעלתי‪ ,‬יחד עם קבוצת חברים‪ ,‬למען מסע‬
‫החתמה לעיגון זכויות החבר בחוק בכל התנועה הקיבוצית‪.‬‬
‫תוך מספר חודשים הצלחנו לאסוף קרוב ל־‪ 6000‬חתימות‬
‫מ־‪ 75‬קיבוצים‪.‬‬
‫זכויות אלה כוללות את הנושא של שיוך הנכסים‪ ,‬שאם‬
‫יטופל בצורה נכונה ונבונה (אפשר גם ללמוד מהניסיון של‬
‫מעגן־מיכאל) וביוזמה תנועתית הוא עשוי לעצור את המ־‬
‫גמה שמובילה לשכר דיפרנציאלי‪.‬‬
‫מספיק שמשבר כלכלי בארץ ינחת על תנועה קיבו־‬
‫צית‪ ,‬שאינה ערוכה בכלים המתאימים‪ ,‬כדי לגרום לסכנה‬
‫שתתרחש מלחמת הכל בכל‪ .‬קבוצות שונות ירצו להשתלט‬
‫על הרכוש‪ ,‬קבוצות חלשות באוכלוסיה יפגעו קשה‪ ,‬ומא־‬
‫בק זה עשוי להגיע אפילו לשפיכות דמים‪ .‬אני משוכנע‪,‬‬
‫שחברים רבים שהשקיעו את‬
‫מיטב שנותיהם בקיבוץ לא‬
‫ירצו לחוות מחזה שכזה‪.‬‬
‫הפילוג בקיבוץ המאוחד‪,‬‬
‫או פרשת סנה בקיבוץ האר־‬
‫צי יחווירו לעומת המאבק על‬
‫הרכוש"‪.‬‬
‫המלחמה על חלוקת‬
‫הרכוש החלה‬
‫גם עודד ליפשיץ התייחס‬
‫לנושא במאמר שפורסם בי־‬
‫דיעות הקיבוץ ב־‪:26.06.09‬‬
‫"רו"ח דורון שטיין‪ ,‬ממשרד‬
‫"‪ bdo‬זיו והאפט"‪ ,‬ערך סקר‬
‫מיסוי פנימי בקיבוצים הדיפ־‬
‫רנציאליים‪ .‬מה נמצא בסקר?‬
‫בלמעלה מ־‪ 50%‬מהקיבוצים‬
‫שעברו הפרטת שכר קיימת‬
‫מגמה של הפחתת המיסוי‬
‫הפנימי שמשלמים החברים בקיבוץ‪.‬‬
‫לפי שטיין‪ ,‬בקיבוצים רבים הפחיתו את המיסוי בשי־‬
‫עור של ‪ .75%‬התוצאה‪ :‬הרחבה של החורים והקרעים ברשת‬
‫הביטחון‪ .‬חברים רבים‪ ,‬מאלה שזקוקים להגנתה‪ ,‬יפלו ויח־‬
‫שפו לעוני ומחסור‪ .‬כזכור‪ ,‬תסריט‪ ,‬שלפיו המיסוי הפנימי‬
‫יבוטל או יגומד‪ ,‬לא הוצג לחברים כשאושרו תוכניות השי־‬
‫נוי‪ .‬להיפך‪ :‬פיתו אותם בהצהרות‪ ,‬שהמיסוי הפנימי הגבוה‬
‫יממן כל מה שהובטח להם‪ ,‬וללא הגבלת זמן"‪.‬‬
‫בסיום מאמרו כתב עודד ליפשיץ‪" :‬להפוך קיבוץ לישוב‬
‫קהילתי זה יותר פשוט‪ ,‬יותר הוגן ויותר צודק"‪.‬‬
‫הקיבוצים לא יצרו כלים‬
‫פרופ' יורם קרול‪ ,‬חבר קיבוץ שפיים וכלכלן‪ ,‬כתב על כך‬
‫בעיתון ‪ The Marker‬ב־‪: 25.02.10‬‬
‫"הקיבוץ השיתופי הוקם לפני ‪ 100‬שנה והמודל הזה עבד‬
‫כ־‪80‬־‪ 70‬שנה‪.‬‬
‫הסטטיסטיקה של הקומונות בעולם מוכיחה‪ ,‬כי אורך‬
‫חיים ממוצע של קומונה הוא ‪ 70‬שנה‪.‬‬
‫בדור השלישי מתחיל לכרסם הספק‪ .‬והשיטה מפסיקה‬
‫לעבוד‪.‬‬
‫חלוקת רכוש היא בעייתית תמיד‪ .‬לא מפני שהאנשים‬
‫רעים יותר‪ ,‬אלא מפני שהקיבוצים לא יצרו כלים שיאפשרו‬
‫חלוקת רכוש"‪.‬‬
‫להמשיך לחתום על העצומה‬
‫אירועי שנת ה־‪ 100‬לתנועה הקיבוצית כבר נפתחו בסוף‬
‫החודש הקודם‪ ,‬בדגניה‪ ,‬במעמד נשיא המדינה שמעון פרס‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬אני מבקש שהציבור ימשיך לחתום‪ ,‬כדי שהע־‬
‫צומה תהפוך למפגן כוח של אלפים‪ .‬בכל שאלה אפשר לה־‬
‫תקשר למייל שלי‪[email protected] :‬‬
‫כמו בכל מקום אחר‬
‫"אני יודע‪ ,‬רצינו פעם לנהוג על פי אמות מידה אחרות‪ .‬זה נגמר‪ .‬עכשיו אנח־‬
‫נו כמו כולם‪ .‬החזק זוכה והחלש לעיתים בוכה‪ .‬כמו בכל מקום אחר על פני כדור‬
‫הארץ‪ .‬ואני מרוצה‪ .‬מאוד מרוצה"‪.‬‬
‫"והיא‪ ,‬חברתך לכיתה‪ ,‬גם היא מרוצה?" הגנבתי שאלה שעצרה לרגע את שטף‬
‫דיבורו של בן שיחי‪" .‬תשאל אותה"‪ ,‬השיב‪.‬‬
‫נכנסתי לחדרה‪ ,‬היא הפסיקה רגע את תיוק המכתבים וכיוונה את מבטה אליי‪.‬‬
‫שאלתי‪ .‬סומק עטף את פניה‪ .‬הרהרה שניות מספר והשיבה‪" :‬אין תגובה‪ .‬השמירה‬
‫על מקום העבודה חשובה לי יותר מאשר לתת ביטוי להרגשתי ולדעותיי‪ .‬אתה‬
‫מבין?" הבנתי‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ אייר תש"ע‬
‫"הפנסיה הנמוכה באחדים מהקיבוצים היא הפרת אמונים מצד הקיבוץ מול הוותיקים‬
‫שבנו אותו‪ .‬במקום חגיגות‪ ,‬מוטלת חובה על מנהיגות התנועה לערוך חשבון נפש נוקב‪.‬‬
‫אני קורא לכל הגמלאים‪ ,‬גם לאלה שזכו כבר לפנסיה הוגנת‪ ,‬להחרים מתוך סולידריות את‬
‫חגיגות המאה"‬
‫צריך לרצות קיבוץ‬
‫איך לא מפרקים קבוץ שיתופי?‬
‫האם נגזר על הקיבוצים לנהל 'מלחמת אזרחים' עד שיוכרע צד זה או אחר? אם להיות נאמן לתיאור הדברים במאמר זה‪ ,‬התשובה‬
‫היא בהכרח חיובית‪ .‬כל עוד לא תיווצר שפה משותפת במרכיבים מהותיים‪ ,‬כמו אידיאולוגיה‪ ,‬זהות‪ ,‬חוקה ופרקטיקה‪ ,‬לא יהיה מנוס‬
‫מלקיים מאבק כוחני על עתיד הקיבוץ‬
‫הפרטת קבוצים כחלק מתהליכי הפר־‬
‫טה רחבים לאומיים וגלובליים‪ ,‬הדרך‬
‫חייבת להקיף את מכלול המרכיבים‬
‫הנזכרים‪ :‬אידיאולוגיה‪ ,‬זהות‪ ,‬חוקה‬
‫ופרקטיקה‪.‬‬
‫אודי מנור ‪ /‬עין־השופט‬
‫כמעט‬
‫מכל בחינה שאפשר‬
‫להעלות על הדעת‬
‫אין בסיס משותף לדיון בין מפרקי הקי־‬
‫בוץ – המתכנים לא במקרה 'מחדשיו'‬
‫– לבין הדוגלים בהמשך קיומו השי־‬
‫תופי־שוויוני – המכונים באופן פרדו־‬
‫קסאלי 'שמרניו'‪' .‬כמעט'‪ ,‬כי למרבה‬
‫האירוניה הם חולקים חוויות משותפות‪,‬‬
‫טריטוריה‪ ,‬נופים‪ ,‬אמצעי יצור‪ ,‬מערכת‬
‫קבלת החלטות ועוד‪ .‬הם גם שותפים‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬בשותפויות חוץ קיבוציות‪ ,‬כמו‬
‫בערכי ההומניזם‪ ,‬היהדות החופשית‪,‬‬
‫הציונות‪ ,‬מדינת ישראל והדמוקרטיה‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬שכאשר הם ניגשים להיאבק על‬
‫עתיד קיבוצם או תנועתם‪ ,‬תהום מפ־‬
‫רידה ביניהם‪.‬‬
‫שני המרכיבים הראשונים הוזנחו כל‬
‫כך הרבה זמן‪ ,‬עד כי ספק אם ניתן לש־‬
‫קמם‪ .‬הקיבוץ הרי הוא יצירה היסטו־‬
‫רית‪ ,‬שבלתי אפשרי להבינה אלא מתוך‬
‫הקשר ותודעה היסטורית‪ .‬ובמקום שאין‬
‫תודעה היסטורית תופסים את מקומה‬
‫שבלונות של תקנונים מחד גיסא‪ ,‬או‬
‫דמגוגיית 'שוק־חופשי' מאידך גיסא‪.‬‬
‫אולי המצב מהבחינה הזו אבוד‪ ,‬אבל אין‬
‫ברירה‪ .‬מעולם האף־על־פי־כן הברנרי‬
‫לא היה חיוני יותר‪.‬‬
‫במישור האידיאולוגי‬
‫באשר לחוקה ולפרקטיקה‬
‫החזרה לאידיאולוגיה וזהות‬
‫מה שאצל המפרק הוא 'זכות האדם‬
‫לשלוט בגורלו וחובתו של הפרט לדאוג‬
‫ומה אם מפרקי הקיבוץ לא‬
‫טוענים טענות ענייניות?‬
‫מה אם בבסיס פעולתם‬
‫עומד אינטרס אנושי פשוט‬
‫ליותר כוח‪ ,‬יותר כסף ורצון‬
‫להשתחרר ממחויבויות‬
‫חברתיות‪ ,‬קהילתיות‪ ,‬או‬
‫פוליטיות? כלומר‪ ,‬מה אם‬
‫למרות הכל הקווים ממשיכים‬
‫להיות מקבילים? כי הקווים‬
‫ברובם‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬אכן‬
‫מקבילים‬
‫לפרנסתו'‪ ,‬אצל השוויוני הוא 'שוויון‬
‫ערך העבודה והיותו של כל יחיד באשר‬
‫הוא שותף בקהילה כלשהי'‪.‬‬
‫במישור הזהות‬
‫גם במישור של הזהות מדובר בקווים‬
‫מקבילים‪ .‬כי אין דרך להפגיש את טענת‬
‫המפרקים‪ ,‬לפיה 'העולם צועד לקראת‬
‫האינדיבידואליזם הקפיטליסטי'‪ ,‬עם‬
‫טענת השיתופיים‪ ,‬לפיה 'העולם צועד‬
‫לקראת הגברת השיתוף'‪ .‬אין דרך לה־‬
‫פגיש את טענת המפרקים‪ ,‬לפיה ההיס־‬
‫טוריה לצידם ‪ -‬כי הנה רוב הקיבוצים‬
‫כבר הופרטו‪ ,‬ההסתדרות נפלה‪ ,‬ברה"מ‬
‫נפלה‪ ,‬קובה נראית כמו מגרש גרוטאות‬
‫של העולם השלישי ופוקויאמה צדק –‬
‫עם טענת השיתופיים‪ ,‬כי ההיסטוריה‬
‫היא היא שלצידם‪ :‬המהפכה הצרפתית‬
‫החלה בפרויקט השוויון הפוליטי‪ ,‬ומאז‬
‫עסוקה האנושות במאבק פנימי לתרגם‬
‫את השוויון הפוליטי לכלל מעשים בת־‬
‫חום החברה והכלכלה‪ ,‬כשתחנות בול־‬
‫טות הן הדמוקרטיזציה לאורך כל המאה‬
‫ה‪ 19‬והסוציאל־דמוקרטיזציה לרוחב כל‬
‫הגיאוגרפיה של המדינות המפותחות‪,‬‬
‫משבדיה ופינלנד ואפילו עד ארה"ב של‬
‫רוזוולט‪ ,‬קלינטון ואובמה‪.‬‬
‫במישור 'החוקתי'‬
‫כלומר‪ ,‬בשאלת המבנה הקיבוצי וד־‬
‫באופן פרדוקסאלי‪ ,‬הואיל ואלו הם‬
‫האם כפי שלימדנו ליבוביץ'‪,‬‬
‫'רצון' ו'צורך' הם לא הפכים?‬
‫להבנתי לא מדובר בהפכים‬
‫מנוגדים ומנותקים‪ ,‬אלא‬
‫בהפכים המקיימים ביניהם‬
‫זיקה דיאלקטית‪ :‬הרצון‬
‫החופשי בא לידי ביטוי ביחס‬
‫לעניינים שחייבים להיעשות‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אני חייב לאכול‪ ,‬אבל‬
‫מה אוכל ואיך אוכל ועם מי‬
‫אוכל ומתי –תלויים ברצוני‬
‫החופשי‬
‫איור‪ :‬יעקב גוטרמן‬
‫רכי התנהלותו‪ ,‬שוב עומדים שני הצ־‬
‫דדים זה מול זה באופן בלתי מתפשר‪.‬‬
‫העובדה‪ ,‬שעד שקיבוצים אינם מתפר־‬
‫קים הם אינם מפורקים‪ ,‬מעידה אמנם‬
‫על עניין חשוב לכשעצמו – הכבוד של‬
‫שני הצדדים לכללי המשחק – אבל מה‬
‫שאצל השיתופיים הם כללי משחק קבו־‬
‫עים‪ ,‬גם אם יש לתקנם ולהתאימם‪ ,‬אצל‬
‫המפרקים מדובר בכללי משחק זמניים‬
‫שיש לבטלם מן היסוד‪.‬‬
‫במישור המעשים‬
‫גם במישור המעשים העמדות המנוג־‬
‫הכסף באופן הגון ושוויוני כך יש לחלק‬
‫את הזמן הפנוי – כי כידוע 'זמן הוא‬
‫כסף' – הנה אצל המפרקים‪ ,‬בדיוק בשל‬
‫ההסכמה כי 'זמן הוא כסף'‪ ,‬יש לתרגם‬
‫את השקעת הזמן‪ ,‬כל זמן‪ ,‬ובכל עניין‪,‬‬
‫למונחים של כסף‪.‬‬
‫גורמים מסייעים מול תנאים‬
‫מספקים‬
‫ובכן‪ ,‬אם זה המצב לאשורו‪ ,‬מה נותר‬
‫לעשות? האם נגזר על הקיבוצים לנהל‬
‫'מלחמת אזרחים' עד שיוכרע צד זה או‬
‫אחר? אם להיות נאמן לתיאור הדברים‪,‬‬
‫ לטוב או למוטב – הם בחזקת גור־‬‫מים מסייעים‪ ,‬ובשום אופן לא תנאים‬
‫מספיקים‪.‬‬
‫הרצון החופשי‬
‫ומה הם התנאים המספיקים? כמו‬
‫תמיד‪ ,‬הרצון החופשי‪ .‬צריך לרצות קי־‬
‫בוץ‪ .‬אבל‪ ,‬האם כפי שלימדנו ליבוביץ'‪,‬‬
‫'רצון' ו'צורך' הם לא הפכים? ובכן‪ ,‬לה־‬
‫בנתי לא מדובר בהפכים מנוגדים ומ־‬
‫נותקים‪ ,‬אלא בהפכים המקיימים בי־‬
‫ניהם זיקה דיאלקטית‪ :‬הרצון החופשי‬
‫בא לידי ביטוי ביחס לעניינים שחייבים‬
‫היעדים האסטרטגיים של מפרקי הקי־‬
‫בוץ‪ ,‬דווקא שם יש מעט חדשות טובות‪.‬‬
‫כי כל עוד מפרקי הקיבוץ טוענים טע־‬
‫נות ענייניות אודות התפרנסות‪ ,‬פר־‬
‫זיטיות‪ ,‬בזבוז‪ ,‬חלוקת עושר לא הוגנת‬
‫וכיו"ב טענות שעשויות להיות – ובמ־‬
‫קרים לא מעטים הן אכן – נכונות‪ ,‬על‬
‫השוויוניסטים חובת ההוכחה‪ .‬הליבה‬
‫החוקתית של הקיבוץ היא שוויון ערך‬
‫העבודה‪ .‬ממנה נגזרת הבעלות המשו־‬
‫תפת על אמצעי היצור‪ ,‬וגם פרקטי־‬
‫קת העבודה‪ ,‬וגם חלוקת הזמן וחלוקת‬
‫הכסף‪ .‬כל השאר – כמו חדר אוכל‪ ,‬מכ־‬
‫בסה‪ ,‬או רפואה אלטרנטיבית שתרומ־‬
‫תה לבריאות היא ביחס הפוך לעלותה‬
‫השערורייתית – פתוח לשינוי‪ ,‬תיקון‬
‫ואפילו ביטול‪.‬‬
‫העובדה‪ ,‬שעד שקיבוצים אינם מתפרקים הם אינם מפורקים‪ ,‬מעידה אמנם על עניין חשוב לכשעצמו‬
‫– הכבוד של שני הצדדים לכללי המשחק – אבל מה שאצל השיתופיים הם כללי משחק קבועים‪ ,‬גם‬
‫אם יש לתקנם ולהתאימם‪ ,‬אצל המפרקים מדובר בכללי משחק זמניים שיש לבטלם מן היסוד‬
‫דרך הכוחנות‬
‫דות‪ .‬למשל‪ ,‬בתחום העבודה‪ .‬מה שאצל‬
‫המפרקים נראה כקידוש הפרזיטיות‪,‬‬
‫אצל השוויוניים נראה כהתמודדות‬
‫אמיצה‪ ,‬יצירתית‪ ,‬הגונה וערכית עם‬
‫בעיות שבכל העולם המתועש מתמו־‬
‫דדים איתן‪ ,‬בלי ששיטת התגמול הכספי‬
‫מוכיחה שיש לה הצלחות גדולות יותר‬
‫ביצירת מוטיבציה‪ .‬או למשל בתחום‬
‫דומה‪ ,‬התורנויות והתרומה לקהילה‪.‬‬
‫בעוד שעבור השיתופיים מדובר בעקרון‬
‫מובן מאליו‪ ,‬לפיו כשם שמחלקים את‬
‫התשובה היא בהכרח חיובית‪ .‬כל עוד לא‬
‫תיווצר שפה משותפת‪ ,‬הכוללת את כל‬
‫המרכיבים הנזכרים‪ ,‬קרי אידיאולוגיה‪,‬‬
‫זהות‪ ,‬חוקה ופרקטיקה‪ ,‬לא יהיה מנוס‬
‫מלקיים מאבק כוחני על עתידו של‬
‫הקיבוץ‪ .‬וזה הרי בדיוק מה שהתרחש עד‬
‫עתה ברוב המקרים ־ב־‪ 20‬השנים הא�ח‬
‫רונות‪' .‬המשבר' החיצוני תרם להאצת‬
‫התהליכים‪ ,‬בדיוק כפי שחוסן כלכלי‬
‫איפשר לבלום אותם‪ .‬אך כל מי שעי־‬
‫ניו בראשו יודע‪ ,‬שהכוחות החיצוניים‬
‫להיעשות‪ .‬למשל‪ ,‬אני חייב לאכול‪ .‬אבל‬
‫מה אוכל ואיך אוכל ועם מי אוכל ומתי‬
‫– כל אלו תלויים ברצוני החופשי‪.‬‬
‫מכלול המרכיבים בדרך‬
‫ובכן‪ ,‬אם הרצון הוא להמשיך ולקיים‬
‫קיבוץ שיתופי־שוויוני במציאות של‬
‫פוסט־מודרניזם העושה אידיאולוגיה‬
‫מסיסמת 'קץ האידיאולוגיה'‪ ,‬במציאות‬
‫של סגידה לעושר בכלל ולעושר הקל‬
‫בפרט‪ ,‬במציאות של מגמה ברורה של‬
‫ומה אם מפרקי הקיבוץ לא טוע־‬
‫נים טענות ענייניות? מה אם בבסיס‬
‫פעולתם עומד אינטרס אנושי פשוט‬
‫ליותר כוח‪ ,‬יותר כסף ורצון להשתחרר‬
‫ממחויבויות חברתיות‪ ,‬קהילתיות‪ ,‬או‬
‫פוליטיות? כלומר‪ ,‬מה אם למרות הכל‬
‫הקווים ממשיכים להיות מקבילים? כי‬
‫הקווים ברובם‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬אכן‬
‫מקבילים? מה אז? או אז‪ ,‬שאלת עתי־‬
‫דו של הקיבוץ השיתופי תעבור בדרך‬
‫הישנה והלא־כל־כך־טובה אך ההכרחית‬
‫לפעמים של הכוחנות‪.‬‬
‫במקום ‪ 15‬׀ אפריל ‪ 2010‬׀ אייר תש"ע‬
‫׀‪7‬‬
‫מסתכלים בצלחת‬
‫תעודת זהות קיבוצית באווירה‬
‫קצת אחרת‪...‬‬
‫בחמש בבוקר יוצאים החברים הנמרצים בגלעד לסובב את הקיבוץ "הייקי"‪ ,‬ולפניהם נפרש נוף מדהים‬
‫המוגדר כ"טוסקנה של ישראל"‪ .‬כמקובל בקיבוץ שיתופי‪ ,‬פועלים שירותי קהילה מלאים‪ ,‬כולל חדר‬
‫האוכל שפתוח כל ימות השבוע‪ ,‬אך רק בבוקר יום רביעי תוכלו להתענג שם על הרינג בצלחת‬
‫שם הקי‬
‫ומש בוץ‪ :‬גלעד (לזכר חברים‬
‫פח‬
‫ות‬
‫ש‬
‫לא‬
‫זכו לעלות לארץ‬
‫ש‬
‫וא‬
‫ונספו ב ה)‪.‬‬
‫ת‬
‫אריך לידה‪.11.3.1945 :‬‬
‫מס‬
‫פר חברים‪.193 :‬‬
‫אוכלוסיה כללית‪.400 :‬‬
‫מספר כלבי‬
‫ם‪ :‬כחול אשר על שפת‬
‫הים‪.‬‬
‫מספר ח‬
‫תולים‪ :‬מלוא כל הרקיע‬
‫כבודם‪.‬‬
‫יותם מוקד‬
‫הביאה לדפוס‪ :‬חי יום־טוב ברוכי‬
‫צילומים‪ :‬חברי גלעד לדורותיהם‬
‫מקורות פרנסה מרכזיים‪:‬‬
‫תמה‪ ,‬תמה‪ ,‬תמה וגם קצת חקלאות (מטע אבוקדו ומטע רימונים‪,‬‬
‫רפת חלב‪ ,‬עדר בקר לבשר וגד"ש)‪ ,‬וגם ביוגל ‪ -‬מפעל המייצר ערכות‬
‫בדיקה למחלות בע"ח ‪.......‬תמה אמרנו כבר?‬
‫יזמויות מיוחדות‪:‬‬
‫איילת גנדלר ־‪ CATOUT‬גרפיקה‪.‬‬
‫קנדלה רמון סליס – עיצוב ותפירת בגדי ילדים‪.‬‬
‫"מיקוד ועשייה" – אימון אישי‪ ,‬סמינרים וסדנאות בקיבוצים‪.‬‬
‫חדר אוכל ‪ -‬מתי אוכלים?‬
‫בגלעד שירותי קהילה מלאים‪ ,‬כמקובל בקיבוץ שיתופי‪ ,‬וחדר‬
‫אוכל פעיל בכל ימות השבוע‪ .‬כל יום בוקר וצהרים (צריך לגמור מה־‬
‫צלחת)‪ ,‬ערב שלישי (עם ילדים) וערב שישי (עם אורחים‪ )...‬יש קפה‬
‫ועוגה אצל רוחמה במועדון‪.‬‬
‫המנות הכי פופולאריות בחד"א‪:‬‬
‫שניצל צ'יפס קטשופ‪ ,‬עוף מכובס‪ ,‬הרינג (רק ביום רביעי בבוקר)‪.‬‬
‫הנושא החם של השנה בשבילי הקיבוץ ‪:‬‬
‫(‪ )1‬של מי האופניים הכי יקרים?‬
‫(‪ )2‬יבנו‪ ,‬או לא יבנו‪ ,‬בשיכון הדבורים? (בגלעד בונים לאורך כל‬
‫יום העלייה על הקרקע‪ ,‬הדגל מונף על הצריף הראשון‬
‫גלעד מהאוויר‪ :‬מבט לדרום מערב‬
‫השנים ורבים מבני ובנות הקיבוץ חוזרים אליו‪ ,‬יחד עם משפחות נקל־‬
‫טות‪ .‬היום נבנית שכונה חדשה לחברי הקיבוץ‪ ,‬שתאכלס בסוף תהליך‬
‫הבנייה ‪ 46‬משפחות)‪.‬‬
‫(‪ )3‬מי עוד יוצא ל"סובב קיבוץ" בחמש בבוקר?‬
‫אירוע היסטורי‪:‬‬
‫בדצמב ר ‪ 1939‬הקימה קבוצה של ‪ 40‬חברים‪ ,‬את קבוצת "ה�ג‬
‫רעין רעננה" במחנה זמני בין רעננה לגבעת ח"ן‪ .‬באביב ‪1945‬‬
‫עלתה הקבוצה להתיישבות ב"הרי אפרים" (רמת מנשה היום)‪ .‬קי־‬
‫בוץ בודד בין כפרים ערביים רחוק מכל ישוב עברי‪ .‬החלום של‬
‫קיבוץ שכולו עולי גרמניה קרם עור וגידים בהשראתם והנהגתם‬
‫של גיורא וסנטה יוספטל‪ ,‬שהיו מנוע הבעירה של הקיבוץ שאך‬
‫זה נולד‪.‬‬
‫קיץ ‪ :2009‬הנעורים הכינו ערב מדהים לכל הקיבוץ‪.‬‬
‫עוד משהו פיקנטי?‬
‫"אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש אני אפתח את הפה‪ "...‬האמירה‬
‫האולטימטיבית באסיפת קיבוץ‪.‬‬
‫ועוד דבר פעוט‪" :‬טוסקנה בבית"‬
‫מגלעד נשקף נוף מדהים לכל ארבע רוחות השמיים‪ .‬יש אומרים‬
‫שזוהי‪" ‬טוסקנה של ישראל"‪ .‬אף כי עונת האביב היא היפה ביותר‬
‫("גבעת הרקפות" הידועה נמצאת לרגלי הקיבוץ)‪ ,‬תוכלו למצוא‬
‫בכל השנה‪ ,‬גבעות מעוגלות חרוצות בערוצי נחלים‪ ,‬חורשות אלו־‬
‫נים ואורנים‪ ,‬מעיינות נסתרים הנותנים מימיהם כל השנה‪ ,‬ופינות‬
‫חמד הנשמרות ע"י חברי הקיבוץ ותושביו‪ ,‬הן בחצרו פנימה והן‬
‫סביבו‪.‬‬
‫מה מרכלים עליכם השכנים?‬
‫הם עוד לא גילו שאנחנו קיימים‪.....‬כי זה נורא רחוק‪..........‬‬
‫איזה סלבריטיז קשורים בצורה כלשהי לקיבוץ?‬
‫חיים הכט‪ ,‬שריסק את הרגליים בתאונה כשגם עשה שתי חלי־‬
‫בות ברפת וגם הדריך גרעין‪ .‬מאז הוא בטלוויזיה‪ ,‬ולגלעד אין מרכז‬
‫תרבות‪.‬‬
‫גאוות הקיבוץ ‪:‬‬
‫גם קצת חקלאות‪ ,‬עדר הבקר‬
‫(‪ )1‬ריקוד הטרקטורים בחג שבועות לפי האופרה כרמן‪.‬‬
‫(‪ )2‬אנחנו קיבוץ יחיד של "האיחוד" בין כל קיבוצי "השומר הצעיר"‬
‫ובכל זאת יש לנו "מחסן בגדים" ולא "קומונה"‪ ,‬ויש אצלנו "אסיפה"‬
‫ולא "שיחה"‪.‬‬
‫"צריך לגמור מהצלחת"‪ ,‬חדר האוכל‬
‫טיילתי ראיתי‬
‫דייגים בנגב‬
‫ייצור הדגים בנגב הוא אינטנסיבי וכמות דגים גדולה לקוב מים‪ .‬לאחרונה נחנך ברביבים מתקן גידול מהמשוכללים בארץ‪ ,‬המשתמש במים‬
‫מליחים שאינם מוגבלים בכמותם‪ ,‬זולים יחסית ומוזרמים להשקיית זיתים‪ .‬המתקן גם חסכני בכח־אדם ובעל ניצולת מזון טובה‪.‬‬
‫עדין קוה ‪ /‬רביבים‬
‫יש‬
‫דייגים ברמת נגב! לאחרונה‬
‫נחנך בקיבוץ רביבים מתקן‬
‫אינטנסיבי לגידול דגים‪ ,‬מהמשוכללים‬
‫בארץ‪ .‬במתקן משתמשים במים מליחים‪,‬‬
‫שכיום אינם מוגבלים בכמותם‪.‬‬
‫ראשית הדיג בנגב הייתה בשנות החמי־‬
‫שים‪ ,‬כשרביבים ומשאבי שדה ניסו לגדל‬
‫דגים באגם ירוחם‪ .‬בשנות התשעים הוקמו‬
‫בריכות דגים בחוות ראם ליד אשלים‪ ,‬במ־‬
‫שאבי שדה ובקדש ברנע‪ .‬סך כל ייצור הדגים‬
‫ברמת נגב בשנת ‪ 2009‬הגיע ל־‪ 500‬טון‪.‬‬
‫ייצור הדגים הוא אינטנסיבי‪ ,‬כמות‬
‫דגים גדולה לקוב מים‪ .‬יתרונות השיטה‪:‬‬
‫חסכונית בכח־אדם‪ ,‬ניצולת המזון טובה‬
‫יותר מבבריכות פתוחות‪ ,‬המים המליחים‬
‫זולים יותר ומהבריכות הם מוזרמים (עם‬
‫הפרשות הדגים) להשקיית זיתים‪.‬‬
‫הדגים מתפתחים מהר יותר‪ ,‬בזכות‬
‫המים שנשאבים מעומק האדמה ומגי־‬
‫עים בטמפרטורה של ‪ 36‬מעלות‪ .‬הגפרית‬
‫במים אמורה למנוע חלק מהמחלות‪.‬‬
‫המתקן ברביבים נחנך במעמד שר החק־‬
‫לאות שלום שמחון והוא מהווה עליית מד־‬
‫רגה לבריכות‪ ,‬שהתחלתן הצנועה הייתה‬
‫בשנות התשעים‪ .‬בשלב זה ייצרו בחווה‬
‫‪ 150‬טון בשנה‪ .‬ההשקעה במתקן הייתה‬
‫גבוהה יחסית‪ ,‬כשעיקרה הופנה לפילטר‬
‫ביולוגי (לניקוי המים ומיחזורם) ולמחו־‬
‫לל חמצן‪.‬‬
‫כידוע הביקוש לדגים בעולם עולה‪,‬‬
‫בגלל ערכם התזונתי־בריאותי‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫היצע הדגים הולך ויורד עם דילול אוכ־‬
‫לוסיית הדגים בימים ובאוקיינוסים‪ .‬גם‬
‫בשיטות גידול אחרות מתגלות לאחרונה‬
‫בעיות זיהום‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬בגידול הדגים‬
‫בוייטנאם‪ ,‬שנעשה על גדות נהר המקו־‬
‫נג‪ .‬הדייגים שם משתמשים במימי הנהר‬
‫השופע‪ ,‬אך אלה אינם נקיים ומכילים מת־‬
‫כות כבדות שנספגות בגוף הדגים‪ .‬האירו־‬
‫פאים אינם מוכנים לאכול דגים עם מת־‬
‫כות‪ ,‬וממשלת תאילנד מתעניינת במעבר‬
‫לשיטות גידול אינטנסיביות‪ .‬המתקן בר־‬
‫ביבים עשוי לשמש אב־טיפוס‪.‬‬
‫מתקן הדגים במשאבי שדה‬
‫צילום‪ :‬מנשה לוי‬