‫מבוסס על סיפרו של רומן גארי (אמיל אז’אר)‬
‫עיבוד‪ :‬קסביה ז'אייאר‬
Based on a novel
by Romain Gary (Emile Ajar)
Stage adaptation by: Xavier Jaillard
Translated by: Dori Parnes
Directed by: Itzik Weingarten
Set Designed by: Miki Ben Cnaan
Costumes Designed by: Dalia Penn
Music by: Yossi Bin Nun
Lighting by: Meir Alom
The Cast
Madame Rosa Lia Kenig
Momo Oshri Cohen
Doctor Katz Avraham Mor
Youssef Kadir Uri Avrahami
Production Manager: Lior Almagor
Assistant Director and movement of doll and ball: Noa Bocker
Program Editor: Ruth Tonn-Mendelson
Research: Shlomi Lieberman
Photography: Gerard Allon
Graphic Design: Studio Standarts
Opening: 8 November, 2008, Arison Theatre
Length: 2 hours 15 minutes, including interval
© Mercure de France, for the original work Theatre rights handled by Editions Gallimard
)‫מבוסס על סיפרו של רומאן גארי (אמיל אז'אר‬
‫ קסביה ז'אייאר‬:‫עיבוד‬
‫ דורי פרנס‬:‫תרגום‬
‫ איציק ויינגרטן‬:‫בימוי‬
‫ מיקי בן כנען‬:‫תפאורה‬
‫ דליה פן‬:‫תלבושות‬
‫ יוסי בן נון‬:‫מוסיקה‬
‫ מאיר אלון‬:‫תאורה‬
:‫משתתפים‬
‫רוזה ליא קניג‬
‫מומו אושרי כהן‬
‫דוקטור כץ אברהם מור‬
‫יּוסף קאדיר אורי אברהמי‬
‫ ליאור אלמגור‬:‫מנהל הפקה‬
‫ נועה בקר‬:‫עוזרת במאי ועיצוב הפעלת בובה וכדור‬
‫מנדלסון‬-‫ רות טון‬:‫עריכת תוכניה‬
‫ שלומי ליברמן‬:‫תחקיר‬
‫ ז’ראר אלון‬:‫צילום‬
‫ סטודיו סטנדארטס‬:‫עיצוב תוכניה‬
‫ אולם אריסון‬,‫ בנובמבר‬8 :‫הצגה ראשונה‬
‫ שעתיים ורבע כולל הפסקה‬:‫משך ההצגה‬
"‫ הזכויות של המחזה בידי הוצאת "גאלימר‬.‫ צרפת‬,"‫© הזכויות על הוצאת הספר בידי "מרקור‬
THE PLAY:
Rosa, an aging, retired Jewish prostitute and Auschwitz
survivor, takes care of Momo, a young Arab boy on the
verge of adolescence. The other children who found a
Momo hasn’t seen his parents in years. He and
Madame Rosa struggle to make ends meet, and as her
body and mind start to fail, it becomes clear that Momo
is the only person she has left in the world. He will stay
with her as she faces her ultimate fears, prepares for
her last and most difficult voyage.
Romain Gary’s (who published the book under the
name Emile Ajar) masterpiece is now receiving a stage
adaptation. On the backdrop of the unlighted part of
Paris unfolds a story about the power of human spirit,
the beauty of compassion and the triumph of love.
‫המחזה‬
‫ מטפלת במומו‬,‫ זונה לשעבר‬,‫ יהודייה ניצולת שואה‬,‫רוזה‬
‫ מומו‬.‫ שאמו נרצחה ואביו נטש אותו‬,‫ ילד ערבי‬,)‫(מוחמד‬
‫ שאר ילדי‬.‫הוא הילד האחרון שנותר בביתה של רוזה‬
.‫ עזבו‬- ‫ שמצאו אצלה מחסה‬,‫הזונות‬
‫רוזה נלחמת כדי להעניק למומו עתיד טוב יותר מן העבר‬
‫ היא מלמדת אותו על משמעותה‬.‫שממנו היא באה‬
‫ מומו גומל לה בכך שהוא לא נוטש‬.‫האמיתית של האהבה‬
.‫אותה גם כאשר כוחותיה כלים‬
‫ המתרחשת‬,)‫יצירת המופת של אמיל אז'אר (רומאן גארי‬
‫ זוכה‬,‫ המהגרים והסרסורים‬,‫על רקע פריז של הזונות‬
‫ משל מרעיד לב על כוחה של הרוח‬.‫כעת לעיבוד בימתי‬
.‫ יופייה של החמלה וניצחון האהבה‬,‫האנושית‬
‫רומאן גארי‬
‫רומאן גארי הוא מחשובי הסופרים הצרפתים במאה העשרים‪ .‬במרוצת‬
‫חייו רבי התהפוכות היה גארי גם מהגר‪ ,‬משפטן‪ ,‬טייס קרב עטור מדליות‪,‬‬
‫דיפלומט‪ ,‬עיתונאי ובמאי קולנוע‪ .‬הוא זכה פעמיים בפרס גונקור היוקרתי‪,‬‬
‫הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת‪ ,‬פעם כרומאן גארי ופעם נוספת‬
‫כאמיל אז'אר‪ ,‬שם העט שהמציא לעצמו‪ .‬הוא ניהל קריירה ספרותית כפולה‬
‫תחת שני השמות הללו במשך שבע שנים‪ .‬רק לאחר מותו של רומאן גארי‬
‫נחשפה זהותו של האיש שהסתתר מאחורי דמותו של אמיל אז'אר‪.‬‬
‫ממהגר רוסי לגיבור מלחמה צרפתי‬
‫גארי נולד בוילנה כרומאן קאצ'ב ב‪ 8 -‬במאי ‪ 1914‬לשחקנית תיאטרון‬
‫יהודייה‪ .‬זהותו של אביו לא אומתה מעולם‪ .‬כשהיה בן ‪ 14‬הגרו גארי ואמו‬
‫לצרפת והשתקעו בניס‪ .‬כבר אז גילה רומאן הצעיר כישרון כתיבה בולט‪.‬‬
‫הוא השלים לימודי משפטים בפריז ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה‬
‫הצטרף לכוחות צרפת החופשית בפיקודו של הגנרל שארל דה גול‪.‬‬
‫הוא שרת כטייס קרב‪ ,‬השתתף בעשרות גיחות מבצעיות ואף נפצע קשה‬
‫באחת מהן‪ .‬במהלך שירותו הוצב גארי גם בבסיס חיל האוויר המלכותי‬
‫בעכו‪ .‬עם ניצחון בעלות הברית קיבל את עיטור לגיון הכבוד‪.‬‬
‫המפגש עם ג'ין סיברג‬
‫בשנת ‪ 1944‬נישא גארי לעיתונאית והסופרת האנגליה‬
‫לזלי בלאנץ'‪ ,‬לה הקדיש את ספרו ליידי ל'‪ .‬בשנים‬
‫שלאחר מכן כיהן כדיפלומט בשירות משרד החוץ‬
‫הצרפתי‪ .‬בין היתר היה חבר במשלחת צרפת באו”ם בניו‬
‫יורק ולאחר מכן גם קונסול צרפת בלוס אנג'לס‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1959‬הכיר שם גארי את השחקנית האמריקאית ג'ין‬
‫סיברג ‪ -‬וחייו השתנו‪ .‬הופעתה לצד ז'אן פול בלמונדו‬
‫בסרטו של גודאר‪ ,‬עד כלות הנשימה‪ ,‬הפכה את‬
‫סיברג לאחת מסמלי “הגל החדש” בקולנוע הצרפתי‬
‫והיא הפכה לכוכבת‪ .‬האהבה התלקחה בינה ובין גארי‪,‬‬
‫המבוגר ממנה בעשרים וארבע שנים‪ ,‬ולאחר שסיברג‬
‫הרתה לו‪ ,‬התגרש גארי מאשתו ונשא אותה לאישה‪.‬‬
‫נולד להם בן‪ ,‬אלכסנדר‪-‬דייגו‪ ,‬וגארי‪ ,‬שסיים את תפקידו‬
‫כדיפלומט‪ ,‬חילק את חייו בין פריז ובין לוס אנג'לס‪ ,‬שם‬
‫המשיכה סיברג בקריירה שלה כשחקנית קולנוע‪.‬‬
‫החיים בהוליווד‪ ,‬הניעו את גארי לפתוח בקריירה של‬
‫במאי סרטים‪ .‬הוא כתב וביים את הציפורים באות‬
‫למות בפרו‪ ,‬בכיכובה של סיברג‪ ,‬אך הסרט‪ ,‬שנחשב‬
‫שערורייתי‪ ,‬נאסר להקרנה בארצות רבות‪ .‬סרטו השני‪,‬‬
‫קיל (‪ ,)Kill‬שגם בו שיחקה סיברג בתפקיד הראשי‪ ,‬נכשל‬
‫בקופות‪ ,‬סיים את הקריירה של גארי כבמאי ואף הוביל‬
‫לקרע בינו ובין אשתו‪ .‬המצב ביניהם הוסיף להידרדר‪,‬‬
‫כאשר בשנת ‪ ,1970‬במהלך חופשה בשוויץ‪ ,‬הפילה‬
‫סיברג את בתם‪ .‬הם התקשו להתמודד עם הטרגדיה‬
‫שעברו‪ ,‬התגרשו‪ ,‬אך נשארו קרובים מאוד זה לזו והמשיכו‬
‫להתגורר בדירות סמוכות בפריז‪ .‬סיברג אף היתה האדם‬
‫הראשון שגארי חלק עמה את סודו של אמיל אז’אר‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ ,1979‬לאחר שסבלה מדיכאון ממושך‪,‬‬
‫התאבדה סיברג בבליעת כדורי שינה לא רחוק מביתה‬
‫שבפריז‪ .‬מותה ערער את גארי‪ 15 .‬חודשים לאחר מכן‪,‬‬
‫ב‪ 2-‬בדצמבר ‪ ,1980‬הוא שם קץ לחייו בירייה‪.‬‬
‫גארי הסופר‬
‫ספרו הראשון של רומאן גארי‪ ,‬חינוך אירופאי‪ ,‬נכתב‬
‫בשלהי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בעוד הוא נוטל חלק‬
‫במאמץ המלחמתי נגד הנאצים‪ .‬הספר הקנה לו פרסום‬
‫מיידי‪ .‬בעקבותיו באו ספרים רבים נוספים‪ ,‬ביניהם‪:‬‬
‫הבטחה עם שחר‪ ,‬שורשי השמים‪( ,‬עליו קיבל את‬
‫פרס גונקור הראשון שלו)‪ ,‬ריקודו של ג'ינגיס כהן‪,‬‬
‫ליידי ל' ולאור אישה‪ .‬גארי הפך עד מהרה לאחד‬
‫הסופרים הבולטים בצרפת וכמה מספריו אף עובדו‬
‫לקולנוע‪ .‬אולם ברבות השנים תהילתו הלכה ודעכה‪.‬‬
‫מבקריו טענו כי כתיבתו “תקועה”‪ ,‬שהנושאים בספריו‬
‫חוזרים על עצמם ושאין ביכולתו לחדש‪ .‬זה היה המניע‬
‫העיקרי של גארי להמציא את שם העט אמיל אז'אר‪.‬‬
‫תרמית אז'אר‬
‫ספרו הראשון כאז'אר‪( ,‬שפירושו “גחלת” ברוסית)‪,‬‬
‫פורסם אצל מו”ל אחר מזה שגארי הוציא אצלו את‬
‫ספריו עד כה‪ .‬הספר עורר עניין‪ ,‬וכך החלה אחת‬
‫התרמיות הגדולות בהיסטוריה של הספרות העולמית‪.‬‬
‫משנת ‪ 1973‬ועד מותו בשנת ‪ 1980‬כתב גארי תחת‬
‫שתי זהויות‪ .‬בבוקר כתב כרומאן גארי ואחר הצהריים‬
‫כאמיל אז'אר‪.‬‬
‫החידה מיהו הסופר שמסתתר תחת השם אמיל אז'אר‬
‫הגיעה לשיאה בשנת ‪ 1975‬עם פרסומו של הספר כל‬
‫החיים לפניו‪ .‬הספר יוחס לסופרים רבים‪ ,‬אך איש לא‬
‫חשד בגארי‪ .‬אחדים ממבקריו החריפים של גארי הפכו‬
‫למעריציו של אז'אר‪ .‬הספר זכה בפרס גונקור‪ ,‬אך‬
‫“אז'אר” סירב לקבלו‪ ,‬מה שהעצים אף יותר את העניין‬
‫הציבורי העצום בספר‪ ,‬שנמכר בתוך שנה בלמעלה‬
‫ממיליון עותקים ותורגם לעשרות שפות‪.‬‬
‫כאשר גבר העניין הציבורי בדמותו של אז'אר‪ ,‬נאלץ‬
‫גארי לתת לדמותו פנים‪ .‬אחיינו‪ ,‬פול פאבלוביץ'‪,‬‬
‫הסכים תמורת חלק מהתמלוגים לגלם את אז'אר בפני‬
‫התקשורת והוא עשה זאת בכישרון רב‪ .‬גארי פיקח עליו‬
‫מרחוק‪ ,‬אולם עד מהרה קם הגולם על יוצרו‪ .‬פאבלוביץ'‬
‫החל לראות את עצמו באמת כאז'אר ואף תבע מגארי‬
‫להגדיל את חלקו בתמלוגים‪.‬‬
‫גארי שקל האם להמשיך בתרמית או לקרוע את‬
‫המסיכה ולהוכיח מיהו באמת אז'אר‪ ,‬אך רשת השקרים‬
‫שטווה כבר הפכה סבוכה מדי‪ .‬כמה מפעולות ההסוואה‬
‫של זהותו האמיתית נשאו אופי פלילי‪ ,‬והיו עלולות‬
‫לסבך אותו עם רשויות המס‪ .‬גארי נאלץ להמשיך בחייו‬
‫הכפולים‪.‬‬
‫גארי חיבר עוד שני ספרים כאז'אר‪ :‬פסבדו‪ ,‬אוטוביוגרפיה‬
‫דמיונית של פול פאבלוביץ'‪ ,‬שבה הוא משמיץ את דודו‬
‫גארי כסופר נפוח ורודני‪ ,‬ואת חרדתו של המלך סלומון‪.‬‬
‫במקביל כתב את ספרו האחרון כגארי ‪ -‬חייו ומותו של‬
‫אמיל אז'אר ‪ -‬ספרון שבו גילה את האמת בפרשת‬
‫אז'אר‪ ,‬ושראה אור רק אחרי מותו‪ .‬במשפט שחותם את‬
‫הספר נפרד גארי מקוראיו באופן האירוני שכה אופייני לו‪:‬‬
‫“השתעשעתי כהוגן‪.‬‬
‫תודה ולהתראות‪”.‬‬
‫נשף המסיכות הטרגי של רומאן גארי‬
‫מאת אביטל ענבר‬
‫כמי שתירגם לעברית רבים מספריו של רומאן גארי — "כל‬
‫החיים לפניו"‪" ,‬חרדתו של המלך סלומון"‪ ,‬ו"אחרי מותו"‪" ,‬כלב‬
‫לבן"‪" ,‬לאור אישה"‪" ,‬ליידי ל'"‪" ,‬חינוך אירופי"‪" ,‬עפיפונים"‪,‬‬
‫"חייו ומותו של אמיל אז'אר" וגם הביוגרפיה שכתבה דומיניק‬
‫בונה —ברצוני להוסיף ל”תיק גארי־אז'אר” עדות אישית‪.‬‬
‫כל שנותי בצרפת כמעט התעלמתי מקיומו‪ :‬הביקורת‬
‫והאווירה הכללית סביב גארי עשו התעלמות זו נוחה‪ .‬לימים‪,‬‬
‫במהלך שתים־עשרה שנים ביליתי חודשים רבים‪ ,‬בדרך‪-‬‬
‫כלל מרתקים‪ ,‬במחיצת ספריו‪ .‬תחילה ובמשך שנים אחדות‪,‬‬
‫אהבתי מאוד את יצירתו בלי לדעת שהוא כתָב אותה‪ .‬כמו‬
‫מיליוני קוראים שהתנכרו לגארי והתפעלו מאז'אר‪ ,‬נפלתי‬
‫בפח ותירגמתי את אז'אר בלי לנחש שהוא גארי‪ ,‬בלי להסיק‬
‫מספריו את המסקנות שנתבקשו‪ ,‬כך הסתבר בדיעבד‪,‬‬
‫מקריאה ביקורתית‪.‬‬
‫כשנודע לי על התאבדותו‪ ,‬בינואר ‪ ,1981‬חשתי צער מסוים‪:‬‬
‫הוא היה אז די זר לי‪ ,‬סופר שסברתי שלא תירגמתי אף לא‬
‫אחד מספריו‪ .‬פתאום‪ ,‬כעבור חודשים־מספר‪ ,‬כשנודע שהוא‬
‫אז'אר‪ ,‬ואף תירגמתי את צוואתו הספרותית יחד עם ספרו‬
‫האחרון‪ ,‬הנהדר‪ ,‬עפיפונים‪ ,‬שזכה בישראל להצלחה מוחלטת‬
‫גדולה יותר מבצרפת‪ ,‬חשתי תדהמה‪ :‬אז'אר‪ ,‬הסופר “שלי”‪,‬‬
‫לא יכתוב עוד‪...‬‬
‫התפעלתי יותר ויותר מסופר רבגוני ומקורי‪ ,‬שרומן חייו היה‬
‫פורה ומרתק לא פחות מעלילות ספריו‪ ,‬האיש שיצק מימד‬
‫של אגדה בחייו‪ ,‬ומיזג עד לבלי הכר את הּבִדיון שבחיים עם‬
‫הדמיון שבספר‪.‬‬
‫נשביתי בקסם האירוניה הדקה והמרירה שלו‪ ,‬הלך רוחו‬
‫הסרקסטי שמעדנת אותו רגישות עמוקה‪ ,‬והכושר המופלא‬
‫שלו לנסח את האבסורד ניסוחים קצרים וקולעים‪ .‬גארי‬
‫לא תויג כסופר יהודי‪ .‬אך היה יהודי באתיקה שלו‪ ,‬בנושאיו‬
‫ובסגנונו — מגדולי הסופרים היהודים של זמננו‪ .‬אימת השואה‬
‫לא הרפתה ממנו‪ ,‬רבים מספריו סובבים סביבה‪ ,‬סביב סוגיית‬
‫הקיום היהודי והמלחמה בנאצים‪ .‬בספרים רבים אחרים כתב‪,‬‬
‫כפליט‪ ,‬מהגר ואיש מיעוטים‪ ,‬על טיפוסים בשוליים‪ ,‬שהזדהה‬
‫עמם תמיד‪ .‬נשקו לא היה הומור סתם‪ ,‬אלא‪ ,‬כהגדרתו‪,‬‬
‫“ההומור היהודי‪ ,‬מצרך חיוני בתכלית”‪.‬‬
‫“הפרשה”‬
‫ב‪ 1975-‬דרך כוכבו של סופר מסתורי‪ ,‬אמיל אז'אר‪" .‬כל‬
‫החיים לפניו" התפוצץ כפצצה ספרותית ורכילותית אדירה‪.‬‬
‫אז'אר‪ ,‬סופר ללא פנים‪ ,‬היווה תופעה בלתי־נסבלת על‬
‫התקשורת ועל חוגי הספרות‪ .‬עשרות סופרים ולא־סופרים‬
‫הוזכרו כבעלי קלסתרונים מתאימים להיות אז'אר‪ .‬אפילו לרב‬
‫הראשי לצרפת דאז‪ ,‬יעקב קפלן‪ ,‬ייחסו אבהות על "כל החיים‬
‫לפניו"‪ .‬בחדווה עזה תירגמתי את הספר לעברית‪ ,‬והוא אחת‬
‫ההצלחות הגדולות אי‪-‬פעם של ספר מתורגם לעברית‪ .‬זה‬
‫היה הגארי הראשון שלי‪ ,‬במסיכה‪.‬‬
‫במארס ‪ ,1979‬באחד מביקורי בפאריס‪ ,‬ולאחר שכבר‬
‫תירגמתי גם את "חרדתו של המלך סלומון"‪ ,‬הופגשתי עם‬
‫“אמיל אז'אר” — פגישה מקובלת בין סופר למתרגם ספריו‪.‬‬
‫“נכנסתי למשרד קטן‪ ,‬ואז הרגשתי שמנסים 'לעבוד' עלי‪:‬‬
‫הברנש שישב בחדר‪ ,‬לא דמה לשום אז'אר שראיתי עד אז‬
‫באיורים של מאמרים בעיתונות‪ ...‬חשבתי לבקש שיזדהה‪,‬‬
‫אבל איכשהו זה לא היה נעים‪ .‬ההרגשה המשונה נמשכה‬
‫כמה דקות‪ .‬הצגתי את עצמי‪ .‬הוא לא‪ .‬מתחילת השיחה אי‪-‬‬
‫אפשר היה להסיק אם הוא אז'אר‪ ,‬אם לאו‪ .‬הבנתי לפתע‪,‬‬
‫שהוא הצליח כל־כך במלאכת ההסוואה‪ ,‬עד שהיום הוא יכול‬
‫לשבת בחברה טובה של עיתונאים או של מבקרים‪ ,‬ולדון‬
‫בכובד ראש באמיל אז'אר‪ ,‬בלי שמישהו יוכל לחשוף שזה‬
‫הוא עצמו‪”...‬‬
‫זהו קטע ממאמר שהקדשתי ב־‪ 1979‬לפגישתי עם איש‬
‫המסתורין שהעסיק את העולם‪ .‬בתחילה לא הסכים להיפגש‬
‫עם מתרגמו‪ ,‬אחר־כך הקציב לי חמש דקות‪ ,‬ולבסוף דיבר‬
‫שעה והסכים במפתיע להתראיין עם רשמקול ומצלמה‪.‬‬
‫הריאיון המלא לא יצא אל הפועל‪ ,‬מפני שיצאתי מהשיחה‬
‫בהרגשה מוזרה‪ ,‬שלא יכולתי להגדירה‪ ,‬אולי בגלל ציפיותי‪,‬‬
‫שנכזבו‪ ,‬לפגוש גאון בשר ודם‪ .‬מעשן גולואז בשרשרת ומדבר‬
‫על אז'אר בגוף שלישי‪ ,‬כמו דה גול על עצמו‪ ,‬הרצה לי על אופן‬
‫כתיבתו‪ ,‬על שלבי היצירה וחבליה‪ ,‬על מקורות ההשראה‪,‬‬
‫דיבר על מסיכות — אז'אר עם שפם‪ ,‬בלי שפם — אלתור של‬
‫שחקן מוכשר‪.‬‬
‫בשיחתנו חזר בלי הרף על המוטו ש”הכול בספר‪ ,‬ואין מה‬
‫לחפש בסֹופר” — וניסה לשכנעני שהוא ברנש מצוין‪ ,‬שכל‬
‫שנתיים נחה עליו רוח של גאונות והוא ממהר וכותב ספר‪,‬‬
‫ולאחר־מכן שב לשגרת ימיו‪ .‬ואולי כה היטיב לשכנע אותי‪,‬‬
‫שלא ראיתי טעם בפגישתנו השנייה‪...‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בשום שלב לא עלה בדעתי שמא זה‬
‫לא הוא‪ ,‬שייתכן כלל שמישהו אחר כתב את "כל‬
‫החיים לפניו" ואת "חרדתו של המלך סלומון"‪.‬‬
‫איש מוזר‪ ,‬אבל מתחזה? לא‪.‬‬
‫איך יכולתי לחשוב אחרת בין כותלי בית־ההוצאה‬
‫שבו פירסם ובו עבד? זה היה בלתי־אפשרי‪.‬‬
‫הסוגיה אז‪ ,‬כזכור‪ ,‬לא היתה אם אז'אר הוא גארי‪,‬‬
‫מי חשב על זה כלל‪ ,‬אלא רצונו של אז'אר‪ ,‬לאחר‬
‫שנתגלה כי הוא פול פאבלוביץ'‪ ,‬לשמור ככל‬
‫האפשר על אלמוניותו‪ .‬כששלחתי לו את תרגום‬
‫המאמר שכתבתי על‪-‬סמך פגישתנו‪ ,‬כדי לבקש‬
‫את אישורו לפרסם — שהרי החומר התבסס על‬
‫שיחת היכרות בלבד —השיב לי‪ ,‬במכתב חתום‬
‫“א‪ .‬אז'אר” ובאירוניה דקה‪ ,‬שהמאמר “נראה לו‬
‫קצת לוקה בחסר‪ ...‬אבל‪ ”,‬הוסיף‪“ ,‬זה היה עניין‬
‫של זמן‪ ”.‬האם רימז שבריאיון המשלים‪ ,‬אילו‬
‫נתקיים‪ ,‬היה נחשף יותר‪ ,‬משכלל את ההצגה?‬
‫אכן‪“ ,‬זכיתי” להכיר את פול פאבלוביץ'‪ ,‬לדובבו‬
‫ולהביא את רשמי בפני הקורא העברי‪ .‬אבל לא‬
‫זכיתי להכיר את רומאן גארי‪ .‬וצר לי על כך מאוד‪.‬‬
‫כי מן הביוגרפיות שלו מצטייר אדם מרתק‪,‬‬
‫מקורי‪ ,‬מיוסר‪ ,‬אדם כלבבי‪.‬‬
‫מחפשים את האיש שלא היה‬
‫על חלקו בפרשה כתב פאבלוביץ' ספר‪ ,‬האיש‬
‫שהאמינו לו — וכמובן‪ ,‬לא במרקיר דה פראנס‪.‬‬
‫ייתכן וכעסו עליו‪ ,‬ואולי לא‪ :‬היא הכניס להם ממון‬
‫רב‪ .‬גם אני רגזתי על ש”עבד עלי”‪ .‬החשבתי את‬
‫עצמי כאחד מ”נפגעי אז'אר”‪ ,‬והחלטתי לעוט על‬
‫פאבלוביץ' לשיחה נוקבת‪ .‬במהלך טיול בדרום־‬
‫מערב צרפת‪ ,‬הגענו סמוך לכפר לה־באסטיד־‬
‫מורה (‪ ,)Bastide-Murat‬לא הרחק מקאהור‪,‬‬
‫שם ידענו שהוא מתגורר‪ ,‬חיפשנו את בית־הכפר‬
‫בין כפרים וחוות‪ ,‬ובכוונה תחילה ללא הודעה‬
‫מוקדמת‪ .‬מצאנו‪ ,‬אך האיש לא היה‪ .‬וכך ירד‬
‫לטמיון סיכום הפרשה‪ ,‬שהיא כמעט יחידה במינה‬
‫בתולדות הספרות העולמית‪.‬‬
‫הכעס על פאבלוביץ’ אינו מוצדק‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא‬
‫פעל בלחצו של גארי‪ ,‬דוד דומיננטי ונדיב‪ ,‬שדאג לו‬
‫כאב‪ .‬הוא לא רווה נחת מהדברים שגארי ייחס לו‬
‫בספר פסבדו‪ ,‬כשהציגו כחולה נפש‪ .‬גם הוא סבל‬
‫מהתרמית‪ ,‬מההתחזות‪ ,‬מהשקר‪ ,‬כי הוא שיקר‬
‫במישרין — הוא היה בקו הראשון‪ .‬וגארי‪ ,‬מאחורי‬
‫הקלעים‪ ,‬שיקר דרכו‪.‬‬
‫וגם הכעס הפרטי שלי לא היה מוצדק‪ .‬בעיון נוסף‬
‫באותו מאמר מ־‪ ,1979‬אני מבחין בקריצה של‬
‫פאבלוביץ'‪ .‬ראשית‪ ,‬בכך שדיבר על אז'אר בגוף‬
‫שלישי‪ ,‬שנית‪ ,‬במשפט קטן‪ ,‬שבדיעבד מואר‬
‫באור מיוחד‪“ :‬כשאני קם בבוקר אני מרגיש רע‪,‬‬
‫ולא כמו סופר מצליח”‪.‬‬
‫ואיך יכול היה להרגיש אחרת‪ ,‬תחת נטל תהילתו‬
‫של אחר? אפילו שכיר עט לא היה‪ .‬פאבלוביץ' לא‬
‫כתב מאומה במקום גארי‪ .‬הוא שימש מסיכה‬
‫ובובת חוטים — לעיתים צייתנית‪ ,‬לעיתים מרדנית‬
‫— במופע הצללים הפרטי של גארי‪.‬‬
‫וגם גארי ודאי צחק צחוק מר כשמנו בפניו את‬
‫שבחי אז'אר‪ ,‬לעיתים בשמץ חמלה עליו‪ ,‬הסופר‬
‫המזדקן שחרבו מעייני מקוריותו‪ .‬זאת בייחוד‬
‫כשנודע שפאבלוביץ' הוא אחיינו‪ ,‬והשוו בין‬
‫כתיבתה התוססת של המשמרת העולה ובין גארי‬
‫ה”מאובן”‪ ,‬והמליצו שיקרא את ספרו האחרון של‬
‫אז'אר‪ ...‬ודאי גיחך בגועל למראה מבקרים שהיו‬
‫ממשמיציו כגארי והיללוהו כאז'אר‪ ,‬בלי להבחין‬
‫בכל מכנה משותף‪ .‬כמה מרה היא תהילה שאי־‬
‫אפשר להתחלק בה! באיזו עיקשות שמר‪ ,‬עד‬
‫סופו המר ואף שישה חודשים אחריו‪ ,‬על אחד‬
‫הסודות השמורים ביותר בעולם‪“ :‬אני‪ ,‬רומן גארי‪,‬‬
‫אמיל אז'אר!”‬
‫אביטל ענבר‪ ,‬סופר‪ ,‬מתרגם ועיתונאי‬
‫המאמר מבוסס על פרק המוקדש לגארי ול”פרשת אז'אר”‪,‬‬
‫שהוא חלק מספרו “תמונות פאריסאיות”‪ ,‬שטרם ראה אור‪.‬‬
‫בלוויל‬
‫הרובע האפל‬
‫של עיר האורות‬
‫עלילת המחזה כל החיים לפניו מתרחשת בבית‬
‫ישן ברובע בלוויל שבצפון מזרח פריז‪ .‬אוכלוסיית‬
‫הרובע מורכבת בעיקר ממהגרים‪ ,‬שהגיעו לפריז‬
‫מתוך תקווה לבנות לעצמם עתיד טוב יותר בעיר‪,‬‬
‫שבה עוצבו המיתוסים המהפכניים של חירויות‬
‫האדם וזכויות האזרח‪ ,‬אך המציאות שמתוארת‬
‫בספר עגומה ביותר‪ .‬בני הרובע מתוארים‬
‫כאנשים קשי יום‪ ,‬הנמצאים בתחתית הסולם‬
‫של החברה הצרפתית‪ :‬זונות וסרסורים‪ ,‬גנבים‬
‫וסוחרי סמים ממלאים את הנוף המקומי‪ .‬בתוך‬
‫כך‪ ,‬מתוארת בספר גלריה של אנשים‪ ,‬שחיים זה‬
‫לצד זה ועוזרים זה לזה באנושיות המדלגת מעל‬
‫הבדלי הגזע‪ ,‬הגיל והמעמד החברתי‪.‬‬
‫רובע בלוויל בעבר והיום‬
‫עד המאה ה‪ 18-‬היתה בלוויל אזור חקלאי‪.‬‬
‫באמצע המאה ה‪ 19-‬נהרו למקום המוני‬
‫משפחות עניות‪ ,‬שגורשו לשם בשל עבודות‬
‫הפיתוח הענקיות שבוצעו במרכז פריז‪ .‬בנייה‬
‫מואצת של בתים זולים סיפחה את הגזרה‬
‫הכפרית לעיר‪ .‬בראשית המאה ה‪ 20-‬נודעה‬
‫בלוויל כמרכז כנופיות ועולם תחתון ססגוני‪.‬‬
‫אחר כך השתכנו ברובע מהגרים יהודים ממזרח‬
‫אירופה‪ ,‬שפתחו בתי מלאכה קטנים‪ ,‬בעיקר‬
‫חייטות – וככל שעשו חייל התקדמו מערבה‪ ,‬אל‬
‫רבעים אמידים יותר‪ .‬השחקנית סימון סניורה‬
‫ממקמת בבלוויל את עלילת הרומן שלה‪" ,‬היה‬
‫שלום וולודיה"‪ ,‬שמספר על קליטתן של משפחות‬
‫יהודיות‪ ,‬בהן משפחת אביה‪ ,‬ברובע‪ .‬בהמשך‬
‫החליפו מהגרים יהודים מצפון אפריקה‪ ,‬בעיקר‬
‫מטוניסיה‪ ,‬את יהודי מזרח אירופה ברובע‪.‬‬
‫כיום בלוויל היא שכונה מעורבת‪ ,‬בעיקר ערבית‪.‬‬
‫במלחמת ששת הימים התחוללו בה מהומות‬
‫נגד היהודים‪ ,‬אך על פי רוב‪ ,‬השכנות המעורבת ‪-‬‬
‫שהצטרפו אליה אפריקנים לרוב והמוני בני דרום‬
‫מזרח אסיה ‪ -‬טובה‪.‬‬
‫מורכבותו האנושית של הרובע הפכה אותו לכור‬
‫היתוך של אמנים רבים‪ .‬הזמרת אדית פיאף‬
‫נולדה וגדלה בבלוויל‪ ,‬וכילידת הרובע היא שרה‬
‫ודיברה בניב המחוספס המיוחד‪ ,‬שאפיין בעבר‬
‫את תושביו‪ .‬כיום מהווה הרובע מרכז של חיי‬
‫תרבות שוקקים‪ :‬גלריות‪ ,‬תיאטרון ופסטיבלים‬
‫שנתיים‪.‬‬
‫עיקר המידע על בלוויל מתוך הספר "תענוגות‬
‫פריז"‪ ,‬מאת אביטל ענבר‪ ,‬בהוצאת כתר‪.‬‬
‫“חפצים זה כמו אנשים‪:‬‬
‫אין להם ערך‪ ,‬חוץ מאם מישהו אוהב אותם‪”.‬‬
‫שיחה עם הבמאי איציק ויינגרטן והשחקנים ליא קניג ואושרי כהן‪.‬‬
‫המחזה‪ ,‬כמו הספר‪ ,‬נוגע בנושאים רבים וטעונים‪ :‬זקנה‪ ,‬יתמות‪ ,‬זנות‪ ,‬פליטים שואה‪ ...‬האם קיים‬
‫חוט המקשר בין כל הנושאים הללו?‬
‫איציק ויינגרטן‪“ :‬המחזה מתאר מערכת יחסים בין יהודיה במיטב שנותיה וילד ערבי‪-‬מוסלמי‪,‬‬
‫שהחיים הפגישו ביניהם במקרה ולמרות זאת מתפתחת ביניהם מערכת יחסים עמוקה של אם ובן‪:‬‬
‫בהתחלה רוזה דואגת למומו ובהמשך הוא מטפל בה‪ .‬רוזה ומומו חיים בשולי החברה‪ ,‬לשניהם אין‬
‫אזרחות והם נטולי מעמד רשמי וזכויות סוציאליות‪ .‬הם מתגוררים בשכונה של פליטים החיים בעוני‬
‫מחפיר‪ .‬רוזה עצמה נרדפה כל חייה‪ :‬היא יהודייה ניצולת שואה וזונה לשעבר‪ ,‬אבל היא מגדלת את‬
‫הילדים שמצאו מחסה בביתה‪ ,‬מקפידה שכל אחד מהם יתחנך בהתאם לדת של הוריו‪ ,‬נותנת להם‬
‫כלים להתמודד עם העולם ובעיקר היא אוהבת אותם‪ .‬זהו הדבר החשוב שהספר והמחזה באים לומר‪:‬‬
‫שדווקא במקומות העלובים ביותר והקשים ביותר נוצרת אהבה אמיתית מכיוון שהיא אינה תלויה בדבר‬
‫מלבד הצורך הכן שלנו לאהוב‪”.‬‬
‫איזה אתגר מציבה הדמות של רוזה?‬
‫ליא קניג‪“ :‬רוזה היא דמות מורכבת שסוחבת אחריה מטען‬
‫רציני‪ .‬היא יהודיה פולניה‪ ,‬שבאה לצרפת כדי לבנות לעצמה חיים‬
‫חדשים‪ ,‬אך נאלצה לעבוד כזונה‪ .‬היא היתה נשואה לצרפתי‪,‬‬
‫שבגד בה והסגיר אותה לגרמנים‪ ,‬ששלחו אותה לאושוויץ‪ .‬היא‬
‫עברה השפלות‪ ,‬התמודדה עם קשיים ובלילות רודפים אותה‬
‫סיוטים‪ ,‬ולמרות זאת היא לוקחת על עצמה את האחריות לגדל‬
‫ילדים‪ .‬היא נותנת להם‪ ,‬ובמיוחד למומו‪ ,‬את כל האהבה שהיא‬
‫צברה במשך השנים‪ ,‬ושלא היה לה למי לתת אותה‪ .‬מומו יודע‬
‫להעריך את האהבה שרוזה נותנת לו והוא עושה הכול כדי להחזיר‬
‫לה את מה שהחיים לקחו ממנה‪ .‬העובדה שהם באים ממקומות‬
‫שונים ומתרבויות שונות היא משנית‪ ,‬מה שחשוב זה שיש כאן‬
‫אימא וילד‪.‬‬
‫ד”ר כץ אומר למומו במחזה‪:‬‬
‫“צריך להיות אמיץ‪ ,‬מוחמד‪ .‬זה טבעי שזקנים מתים‪.‬‬
‫אתה‪ ,‬כל החיים לפניך‪ .‬זה הטבע‪”.‬‬
‫האם באמת חייו של מומו לפניו?‬
‫איציק ויינגרטן‪“ :‬מומו לא יודע איזה חיים יהיו לו‪ .‬אין לו מעמד‬
‫רשמי‪ ,‬אזרחות‪ ,‬משפחה‪ ,‬אבל יש לו את רוזה‪ ,‬שדאגה לו וטיפחה‬
‫אותו‪ ,‬סיפקה לו כלים מצוינים כיצד לראות את העולם ולהתמודד‬
‫איתו‪ ,‬לכן אין ספק שהוא הולך להיות אדם משכמו ומעלה‪.‬‬
‫המחזה עוסק בחיפוש אחר בית‪ .‬ביתה של רוזה הוא אכסניית‬
‫ביניים‪ ,‬שמספקת מחסה לילדים שאין מי שיגדל אותם עד שהם‬
‫מוצאים בית או חוזרים להוריהם‪ .‬אבל בבית הזה רוזה מלמדת‬
‫את הילדים האלה כיצד ליצור דיאלוג על‪-‬ידי קבלה ואהבה‪ ,‬ואלו‬
‫הם הדברים שמבטיחים להם עתיד‪.‬‬
‫זה לא מקרי שרומאן גארי היהודי‪ ,‬מחבר את רוזה היהודייה‬
‫ומומו הערבי למשפחה אחת‪ .‬יש בחיבור הזה מסר וזה כמובן גם‬
‫מתחבר עם המציאות הפוליטית שלנו בארץ‪”.‬‬
‫איזה תהליך עובר מומו במחזה?‬
‫אושרי כהן‪ :‬זה סיפור של התבגרות ושל עיצוב זהות‪ .‬מומו לא‬
‫יודע כמעט כלום על ההורים שלו‪ ,‬והוא צריך לבנות לעצמו את‬
‫הזהות שלו במו ידיו‪ .‬הוא מסתובב ברחבי פריז ונתקל בסוגים‬
‫רבים ושונים מאוד של אנשים‪ ,‬רבים מהם פליטים‪ ,‬שגם להם אין‬
‫זהות ברורה‪ .‬הוא ילד חכם מאוד ורגיש ולומד משהו מכל מפגש‬
‫כזה‪.‬‬
‫מומו הופך בבת אחת מילד לנער‪ ,‬כאשר מתגלה לו שהוא בן‬
‫ארבע עשרה‪ .‬רוזה לא רוצה שהוא יעזוב אותה ולכן נתנה לו‬
‫להאמין שהוא רק בן עשר‪ .‬בנוסף לכך הוא מגלה שאימו נרצחה‪.‬‬
‫הוא כועס על רוזה אבל מבין שהיא המשפחה האמיתית שלו‪,‬‬
‫מכיוון שהיא זו שבאמת אוהבת אותו כאם‪ .‬לכן הוא סולח לה‬
‫והופך להיות באמת הילד שלה‪”.‬‬
‫ראיין‪ :‬שלומי ליברמן‪.‬‬
‫האם אפשר לחיות בלי אהבה?‬
‫שיחה עם דני בראוך ‪ -‬פסיכולוג קליני‬
‫“מומו‪ :‬אדון חאמיל אומר שבן‪-‬אדם לא יכול לחיות בלי אהבה‪.‬‬
‫רוזה‪ :‬זה נכון‪ ,‬זה מאד נכון‪.‬‬
‫מומו‪... :‬ושאם אין לך אהבת אב ואם‪ ,‬צריך‪ ...‬שיהיה לך כלב‪ ...‬בגלל שאי‬
‫אפשר לחיות בלי אהבה‪”...‬‬
‫מומו גדל בנסיבות יוצאות דופן‪ .‬אין לו משפחה‬
‫נורמטיבית‪ .‬כיצד היית מגדיר את ההתמודדות שלו?‬
‫אחת השאלות המרכזיות שמטרידות ילדים מאומצים‬
‫היא‪“ :‬למה ויתרו עלי?”‪ .‬ילדים מאומצים רבים מתמודדים‬
‫עם פגיעה‪ ,‬כעס וחוסר הבנה סביב העובדה שהוריהם נטשו‬
‫אותם‪ .‬אחת הדרכים שלהם להסביר לעצמם את הנטישה‬
‫הזו היא לראות את עצמם כאחראים לויתור ההורי‪ ,‬משום‬
‫שהם‪ ,‬הילדים‪ ,‬אכזבו‪ ,‬לא עמדו בציפיות או לא התנהגו‬
‫“כמו שצריך” ועל כן לא ראויים לאהבתם‪.‬‬
‫בנוסף לכך קיימת שאלת הזהות‪ .‬כאשר הורה עוזב‪,‬‬
‫חלק משמעותי מזהות הילד עוזבת איתו‪ .‬הזהות עבור‬
‫ילד מאומץ היא קטועה‪ ,‬חלקית ולא יציבה והוא נדרש‬
‫להבנותה מתוך פרקי ההווה שלו וקרעי חוויות העבר‪.‬‬
‫במחזה מתואר תהליך של חניכה‪ ,‬של ילד הבונה את זהותו‬
‫במפגש מוזר‪ ,‬לא צפוי‪ ,‬לא טבעי לכאורה‪ ,‬שמכיל בתוכו‬
‫ניגודים וקונפליקטים רבים ובכל זאת מצליח להתקיים‬
‫הודות ליכולת של רוזה ומומו לזהות את הצרכים העמוקים‬
‫שלהם ומתוך ניסיון להיענות לצרכים אלו‪.‬‬
‫בין רוזה ומומו נרקם קשר מיוחד במינו‪ .‬מה מאפשר‬
‫זאת?‬
‫אין במחזה תהליך של אימוץ כפי שאנו מכירים אותו‪ ,‬אלא‬
‫יש פה שתי דמויות‪ ,‬שהנסיבות כפו עליהם קשר של אם‬
‫וילד‪ ,‬והם מתמודדים עם התפקידים הללו‪ .‬החיבור בין‬
‫מומו ורוזה הוא חיבור מתוך הזדהות ושיקוף האחד של‬
‫השני‪ .‬קיים דמיון רב בחוויות החיים שלהם‪ .‬רוזה מייצגת‬
‫את התלישות הקשורה בהגירה‪ ,‬הזרות מבחינת היותה‬
‫ראיין‪ :‬שלומי ליברמן‪.‬‬
‫שייכת לקבוצת מיעוט ובת לגזע נרדף‪ ,‬חוויה המתעצמת‬
‫מעיסוקה כזונה‪ .‬מומו‪ ,‬כאמור‪ ,‬נטול זהות מעצם נטישתו‬
‫על‪-‬ידי הוריו‪ .‬המכנה המשותף ביניהם מאפשר להם‬
‫להזדהות האחד עם השני‪.‬‬
‫שניהם אמנם חריגים‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬אבל חולקים אותה‬
‫חוויה בסיסית של בדידות‪ ,‬חוסר ביטחון ותלישות‪ .‬במקביל‬
‫הם מנסים לשמור על הייחוד שלהם ואינם נבלעים אחד‬
‫בחווייתו של השני‪ .‬אחד התנאים לקיומה של אהבה‬
‫“בריאה” הוא שכל אחד מהשותפים יהיה מסוגל להיות‬
‫נפרד ועצמאי‪ ,‬ושקיומו לא יהיה תלוי באחר‪.‬‬
‫האם מומו ממלא תפקד כלשהו גם עבור רוזה?‬
‫ניתן לשער כי רוזה אימצה את מומו ואת שאר הילדים גם‬
‫מתוך הרצון שלה לממש את צרכי האימהות שלה‪ .‬בתוך‬
‫כך היא מצליחה לשמר עבורם את המורשת התרבותית‬
‫שממנה ילדים אלה באו‪.‬‬
‫תפקיד ההורה הוא לתווך לילד את המציאות‪ ,‬לתרגם‬
‫אותה לחוויה שיוכל להבין ולהכיל והמציאות שרוזה‬
‫נדרשת לתווך למומו היא מציאות קשה של העדר הורים‪,‬‬
‫שאין לו זיכרון מהם‪ .‬היא משמרת עבורו את זיכרונם‪,‬‬
‫ובכך היא מאפשרת לו להמשיך ולקיים את הדיאלוג‬
‫עימם ועם השורשים שלו‪ .‬היכולת של רוזה מצד אחד‬
‫לקיים דיאלוג למרות הפער ביניהם יחד עם היכולת שלה‬
‫לשמור עבורו את דמויות ההורים הביולוגים והמקורות‬
‫התרבותיים והדתיים שלו מצליחה לחזק אצל מומו את‬
‫תחושת הביטחון בערך שלו‪.‬‬
‫הקדושה‬
‫המיתוס של הזונה‬
‫ראיון עם במאי הקולנוע משה מזרחי‬
‫יוצרי ההצגה‬
‫במאי הסרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת ‪1977‬‬
‫דורי פרנס ‪ -‬תרגום‬
‫נולד בתל אביב‪ .‬בין תרגומיו ספרים‪ :‬גוגול מאת ולדימיר נבוקוב‪ ,‬סיפורים‬
‫מתל אביב מאת אודרי ברגנר‪ ,‬מכתבים של גוסטב פלובר‪ .‬בין תרגומיו‬
‫מחזות‪ :‬המלט‪ ,‬רומאו ויוליה‪ ,‬אילוף הסוררת‪ ,‬אירמה לה דוס‪ ,‬הדוכסית‬
‫של אמלפי‪ ,‬פיגמליון (תיאטרון חיפה); הברווזון‪ ,‬טנגו‪ ,‬החיים בשלוש‬
‫גירסאות‪ ,‬אכזר ורחום (הבימה); וריאציות על נושא מסתורי‪ ,‬פיאף‪,‬‬
‫הדבר האמיתי‪ ,‬ברנשים וחתיכות‪ ,‬חיים פרטיים‪ ,‬אלוהי הקטל (בית‬
‫ליסין); השחף‪ ,‬נדל”ן‪ ,‬הזמרת קרחת יותר‪ ,‬הקיץ‪ ,‬אדמה קדושה‪ ,‬אישתי‬
‫היקרה בעלי המתוק‪( ,‬תיאטרון החאן); פרק ב'‪ ,‬קוויאר ועדשים‪ ,‬המלך‬
‫ליר‪ ,‬בואינג בואינג‪ ,‬אמדאוס (התיאטרון הקאמרי); שלוש אחיות‪ ,‬הדיבוק‬
‫(אנסמבל עיתים)‪ ,‬הלילה ה‪(12-‬תיאטרון גשר)‪ ,‬שלומית (המעבדה)‪ .‬ערך‬
‫וכתב ספר ומופע לרגל שנת השמונים של תיאטרון “הבימה”‪ .‬אחראי למפעל‬
‫הוצאת כתבי נסים אלוני בדפוס‪ .‬זכה בפרס לתרגום מחזות ע”ש עדה בן נחום‬
‫בשנים ‪ 2001 ,2000‬ו‪.2006 -‬‬
‫בהוצאת “ידיעות אחרונות” יצאו לאור תרגומיו להמלך ליר‪ ,‬מעשיית חורף‬
‫ושני האדונים מוורונה של שייקספיר‪.‬‬
‫הלחין מוסיקה להצגות‪ ,‬למופעי שירה ולאולמות הקונצרטים‪.‬‬
‫הבמאי הישראלי‪-‬צרפתי משה מזרחי כתב את התסריט וביים את הגרסה הקולנועית של "כל החיים לפניו"‪ .‬סימון‬
‫סניורה‪ ,‬מהשחקניות הגדולות של הקולנוע הצרפתי‪ ,‬גילמה בסרט את מאדאם רוזה‪ .‬השחקנית והבמאית מיכל בת‬
‫אדם מגלמת בסרט את דמותה של נאדין‪ ,‬שמאמצת את מומו לאחר מותה של רוזה‪ .‬הסרט זכה להצלחה גדולה ואף‬
‫זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת ‪.1977‬‬
‫כיצד הגעת לעשות את הסרט?‬
‫הבמאי הצרפתי קלוד ברי (‪ ,)Claude Berri‬שאמור היה לביים את‬
‫הסרט‪ ,‬ידע שאני אוהב את הספר והציע לי לעבוד איתו על התסריט‪.‬‬
‫במהלך הכתיבה נפגשנו עם פול פאבלוביץ’‪ ,‬מי שאז חשבנו שעומד‬
‫מאחורי השם אמיל אז’אר‪ ,‬אבל פאבלוביץ’‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬לא עזר לנו‬
‫הרבה‪ .‬הוא טען כי “אני כתבתי את הספר ועכשיו זאת העבודה‬
‫שלכם‪ ”.‬בשלב מסוים החליט ברי‪ ,‬שחשב שהספר הוא “ספרותי”‬
‫מדי‪ ,‬לא לעשות את הסרט ואני הצעתי את עצמי לתפקיד‪ .‬בפגישה‬
‫עם המפיקים‪ ,‬אמרתי שאני רוצה את סניורה לתפקיד של מאדאם‬
‫רוזה‪ ,‬הרעיון מצא חן בעיניהם והם נתנו לי לביים את הסרט‪.‬‬
‫מה הנחה אותך בעיבוד הספר לתסריט?‬
‫יצאתי מתוך ההנחה שהסרט צריך ליצור מבנה עלילתי חדש‪ ,‬ויחד‬
‫עם זאת לשמור על המטען הרגשי של הספר‪ ,‬כדי שהצופה יחווה‬
‫את הסרט כשם שהקורא חווה את הרומאן‪ .‬בעיה נוספת היתה‬
‫שהספר מסופר כמונולוג של מומו‪ ,‬ובסרט הייתי צריך לשנות זאת‪.‬‬
‫כאשר עמדתי לצלם את הסרט התבקשתי לשלוח את התסריט‬
‫לסוכן של אז'אר‪ .‬קיבלתי מכתב‪ ,‬חתום בידי אמיל אז'אר‪ ,‬אך אני‬
‫מאמין שגארי הוא זה שכתב אותו‪ .‬במכתב הוא ציין‪ ,‬שעל הנייר‬
‫התסריט נראה משכנע והשאלה היא האם גם הסרט יהיה כזה‪ .‬‬
‫כשהסרט יצא‪ ,‬קיבלנו סניורה ואני מכתב מרומאן גארי בעצמו‪ ,‬שבו הוא‬
‫שיבח את הסרט‪ ,‬וציין כמה אז'אר הוא בר מזל‪ ,‬שאנחנו היינו אלה שעשינו‬
‫את הסרט‪.‬‬
‫מה לדעתך יש בספר ובסרט שמדבר לקהל של קוראים‬
‫וצופים רבים כל כך?‬
‫הספר נוגע באחד המיתוסים העמוקים של המין האנושי‪ ,‬המיתוס‬
‫של הזונה הקדושה‪ .‬אנחנו נוטים לראות את האימהות כקדושה‪,‬‬
‫ואת הלילית‪ ,‬המכשפה‪ ,‬כזונה‪ .‬שני המושגים הללו מתערבבים‬
‫ב"כל החיים לפניו"‪ ,‬שבו מאדאם רוזה מגלמת דמות של אם‪ ,‬למרות‬
‫שאין לה ילדים ולמרות שהיא זונה‪ .‬הרומאן והסרט הופכים את רוזה‬
‫לדמות מיתולוגית‪ ,‬משום שלמרות שהיא זונה‪ ,‬כל אחד יכול לראות‬
‫אותה‪ ,‬בצורה כזו או אחרת גם כאימא שלו‪ .‬העובדה שהיא יהודייה‬
‫מעצימה את התחושה הזו‪ ,‬מכיוון שכולנו מכירים את המושג של‬
‫אימא יהודייה‪.‬‬
‫ראיין‪ :‬שלומי ליברמן‪.‬‬
‫איציק ויינגרטן ‪ -‬בימוי‬
‫בין עבודותיו ‪ -‬בתיאטרון הבימה‪ :‬מראה מעל הגשר‪ ,‬בחורים טובים‪,‬‬
‫אלזה‪ ,‬לרקוד אם אבא‪ ,‬סוניה מושקט‪ ,‬מכתב אהבה‪ ,‬ואז התחבקנו‪,‬‬
‫מחילה‪ ,‬נשיקת אשת העכביש‪ ,‬גן ריקי‪ ,‬קפואים‪ ,‬אוסקר ודודה רוזה‪,‬‬
‫רכוש נטוש‪ ,‬סונטת סתיו‪ ,‬הנהג של מיס דייזי‪ .‬בתיאטרון באר שבע‪ :‬אנה‬
‫פרנק‪ ,‬הנסיכה והרועה‪ ,‬כולם היו בני‪ ,‬אהבה וזכרון‪ ,‬סוחרי התהילה‪.‬‬
‫בתיאטרון הקאמרי‪ :‬חקירה‪ ,‬הריון‪ ,‬אוליאנה‪ ,‬אלוהים יודע‪ .‬בתיאטרון בית‬
‫ליסין‪ :‬קשר אייר‪ ,‬מות הלבנה‪ ,‬אחד משלנו‪ ,‬שקוף‪ ,‬הקיץ של אביה‪,‬‬
‫שח ומט‪ ,‬פילומנה‪ ,‬דואט לאחת‪ ,‬הרולד ומוד‪ ,‬מכתב לנועה‪ ,‬והצגת‬
‫היחיד מוחמד מנדל‪ .‬בנוה צדק‪ :‬מחלקה ‪ 3‬כיתה ‪ .1‬בתיאטרון חיפה‪:‬‬
‫שוליים קשים‪ ,‬הבולשת חוקרת‪ ,‬ערב של אגדה‪ ,‬הילד מאחורי העיניים‪.‬‬
‫בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪ :‬צבע הפנינה‪ ,‬שרה גיבורת ניל”י‪.‬‬
‫כתב את המחזות‪ :‬סורגים‪ ,‬קריזה‪ ,‬ערב של אגדה‪ ,‬שחקנים משחקים‬
‫שחקנים‪ ,‬לרקוד עם אבא‪ ,‬מוחמד מנדל ועוד‪ .‬כתב (עם אפרים סידון)‬
‫וביים את המחזה מזריץ‪ .‬שיחק (בין השאר) ג'וני שב משדה הקרב (הצגת‬
‫יחיד)‪ ,‬לרקוד עם אבא (הצגת יחיד)‪ ,‬בתיאטרון חיפה‪ :‬רומיאו ויוליה (רומיאו)‪,‬‬
‫האדונית והרוכל (הרוכל)‪ ,‬נעים (נעים)‪ .‬זכה בפרסים‪ :‬מחזאי השנה ‪1980 -‬‬
‫ המחזה סורגים‪ .‬פרס מרגלית ‪ - 1992‬כבמאי‪ .‬פרס אורה ‪ - 1993‬על‬‫הצטיינותו בתיאטרון‪ .‬פרס השחקן המצטיין ‪ -‬תיאטרונטו ‪ 92‬לרקוד עם‬
‫אבא‪ .‬מחזאי השנה ‪ - 93‬פרס חיפה‪ .‬שימש כמנהלו האמנותי של פסטיבל‬
‫עכו‪ ,‬התיאטרונטו והדו‪-‬אמן‪ .‬הצגתו ואז התחבקנו זכתה בפרס ההצגה‬
‫הטובה ביותר בפסטיבל עכו ‪ .99‬הצגתו לרקוד עם אבא‪ ,‬זכתה בפרס‬
‫הראשון בפסטיבל בלגרד ‪ .2000‬מנהל ביה”ס לאמנויות הבמה ‪ -‬מכללת‬
‫סמינר הקיבוצים‪.‬‬
‫מיקי בן כנען ‪ -‬עיצוב תפאורה‬
‫ציירת וסופרת‪ Cofounder .‬של ‪ HARP ltd‬המפתחת פטנט רפואי‪ .‬הציגה‬
‫תערוכות של עבודותיה בארץ ובעולם‪ .‬עיצבה כמאה תפאורות ותלבושות‬
‫להצגות בתיאטרונים בארץ‪.‬‬
‫עבודותיה האחרונות‪ :‬שעה יפה ליוגה (תיאטרון הבימה ‪ ,)2008‬מפעל חייו‬
‫(תיאטרון חיפה ‪ ,)2007‬ראש משוגע (תיאטרון חיפה ‪ ,)2007‬גפן בלאדי‬
‫(תיאטרון הקאמרי ‪ ,)2007‬נשים לא מציירות (תיאטרון באר שבע ‪)2008‬‬
‫זכתה ב‪ :‬פרס גולדנברג על עיצוב תפאורה לקבוצת הצעירים של הבימה‪ ,‬פרס‬
‫שטרנפלד על עבודתה כמעצבת תפאורה ותלבושות‪ ,‬פרס הציור הדיגיטאלי‬
‫באינטרנט ‪ ,2005‬פרס הפרינג’ ‪ 2007‬על עיצוב להצגה אבנים‪ ,‬פרס פסטיבל‬
‫עכו על תפאורה לריקודו של ג'ינגיס כהן‪ .‬ספרה הראשון אם החיטה יצא‬
‫לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וזכה לשבחים רבים‪.‬‬
‫יוסי בן‪-‬נון ‪ -‬מוזיקה‬
‫פסנתרן ומלחין‪ .‬בוגר תואר ראשון ב”אקול נורמל סופרייר” בפריז‪ .‬בוגר תואר‬
‫שני ב”מנהטן סקול אוף מיוזיק” בניו יורק‪ .‬הופיע כסולן עם כל התזמורות‬
‫הסימפוניות בארץ‪ .‬היה בין זוכי קרן שרת במשך ‪ 12‬שנים ברציפות‪ .‬בעל‬
‫פרס אקו”ם להלחנה לתיאטרון לשנת ‪ .1992‬זוכה פרס מרגלית להלחנה‬
‫לתיאטרון לשנת ‪ .2000‬זוכה פרס התיאטרון לשנת ‪ 2004‬על ההצגה‬
‫הנאהבים והנעימים‪ .‬הלחין וניהל מוסיקלית הצגות בכל התיאטראות בארץ‪.‬‬
‫בין עבודותיו ‪ -‬תיאטרון הבימה‪ :‬ירמה‪ ,‬ההולכים בחושך‪ ,‬בית ברנרדה‬
‫אלבה‪ ,‬קופסה שחורה‪ ,‬הנאהבים והנעימים‪ ,‬חודש בכפר‪ ,‬העז‪ ,‬או‬
‫מי זאת סילביה?‪ ,‬מלחמה‪ ,‬אנטיגונה‪ ,‬אנה קרנינה‪ .‬תיאטרון בית ליסין‪:‬‬
‫מתנקשים‪ ,‬עשו עליך פעם סרט‪ ,‬אלטלנה‪ ,‬חשמלית ושמה תשוקה‪,‬‬
‫אוליבר (ניהול מוסיקלי)‪ .‬תיאטרון באר שבע‪ :‬כשאת אומרת לא‪ .‬תיאטרון‬
‫הקאמרי‪ :‬אשכבה‪ ,‬נורה‪ ,‬הבכיינים‪ ,‬כטוב בעיניכם‪ ,‬קברט חנוך לוין‪ ,‬מעיין‬
‫הכבשים‪ ,‬אמא קוראז'‪ ,‬המלט‪ ,‬המפיקים‪ ,‬כנר על הגג (ניהול מוסיקלי)‪.‬‬
‫תיאטרון הרצליה‪-‬צוותא‪ :‬ים‪ ,‬יבשה‪ ,‬ים‪ .‬תיאטרון חיפה‪ :‬האשה שבישלה‬
‫את בעלה‪ .‬פסטיבל עכו‪ :‬פרומות‪.‬‬
‫דליה פן ‪ -‬עיצוב תלבושות‬
‫בוגרת החוג לתיאטרון במסלול עיצוב תפאורה ותלבושות באוניברסיטת ת”א‬
‫ולימודי עיצוב תאטרון למעצבים בבית הספר” ראדה” בלונדון‪.‬‬
‫עיצבה תלבושות להצגות‪ :‬תיאטרון הבימה‪ :‬חתול רחוב‪ ,‬הנהג של מיס דייזי‪,‬‬
‫אלינג‪ .‬תיאטרון החאן‪ :‬מכינל‪ ,‬המצליחים‪ ,‬הקיץ‪ ,‬אישתי היקרה בעלי‬
‫המתוק‪ .‬תיאטרון חיפה‪ :‬משפחת ישראלי‪ ,‬סופמשחק‪ ,‬יעקב השקרן‪,‬‬
‫סוחרי גומי‪ .‬תיאטרון באר‪-‬שבע‪ :‬הלב הלבן‪ ,‬הזכיה הגדולה‪ ,‬ברוקלין בוי‪.‬‬
‫האופרה הישראלית החדשה‪ :‬כרמן בת”א‪ .‬מדיאטק‪ :‬אבטיח‪ ,‬שומבצל‪.‬‬
‫תיאטרון אורנה פורת‪ :‬פילים לא רוקדים בלט‪.‬‬
‫עיצבה תפאורה ותלבושות למופע אלומיניום‪ ,‬שהועלה לראשונה בפסטיבל‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫עיצבה תפאורות ותלבושות בפסטיבלים‪“ :‬התיאטרונטו”‪“ ,‬הרמת מסך”‪,‬‬
‫בפסטיבל “תיאטרון קצר” ובתיאטרון “נטלה” להצגה שחורים‪ .‬זכתה בפרסים‬
‫על עיצוב תפאורה ותלבושות בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ובפסטיבל עכו‪.‬‬
‫מאיר אלון ‪ -‬עיצוב תאורה‬
‫מנהל מחלקת התאורה של תיאטרון הבימה‪.‬‬
‫בין עבודותיו‪ :‬בתיאטרון הבימה‪ :‬שלוש נשים גבוהות‪ ,‬מלחמת אחים‪ ,‬סוניה‬
‫מושקט‪ ,‬קולות‪ ,‬מכתב אהבה‪ ,‬ואז התחבקנו‪ ,‬מחילה‪ ,‬נשיקת אשת‬
‫העכביש‪ ,‬אנשים קשים‪ ,‬הבבונים חוזרים‪ ,‬במלחמה כמו במלחמה‪ ,‬עקב‬
‫אכילס‪ ,‬מרי לו‪ ,‬אוהבים את אופל‪ ,‬מאמי‪ ,‬פרפרים הם חופשיים‪ ,‬אוסקר‬
‫ודודה רוזה‪ ,‬אני והוא‪ ,‬תשמ”ד‪ ,‬זמן אמת‪ ,‬העז או מי זאת סילביה‪ ,‬רכוש‬
‫נטוש‪ ,‬תקופת הסתגלות‪ ,‬מישהו שישמור עלי‪ ,‬סונטת סתיו‪ ,‬הנהג של‬
‫מיס דייזי‪ ,‬שעה יפה ליוגה‪.‬‬
‫בתיאטרון בית ליסין‪ :‬בוז לירח‪ ,‬מות הלבנה‪ ,‬שקוף‪ ,‬גפרורים‪ ,‬חילופים‬
‫אינטימיים‪ ,‬שח ומט‪ ,‬מצעד המלאכים‪ ,‬הבית של מרווין‪ ,‬דואט לאחת‪,‬‬
‫מוחמד מנדל‪ ,‬אידיוט לארוחה‪ ,‬ביאנקה‪.‬‬
‫למופעים‪ :‬חצר אחורית‪ ,‬ג'ורג' וג'ני‪ ,‬תמונות מתערוכה רחוקה‪.‬‬
‫עיצב תאורה לקבוצת הפנטומימה של יורם בוקר‪ :‬גיזת הזהב‪ ,‬חלומות‬
‫באשפמיה‪ .‬תיאטרון בימ”מא‪ :‬פרח נתתי לנורית‪.‬‬
‫השחקנים‪:‬‬
‫ליא קניג ‪ -‬מאדאם רוזה‬
‫כלת פרס ישראל במשחק‪ .1987 ,‬ילידת פולין‪ .‬בת להורים‬
‫שחקנים‪ ,‬למדה משחק באקדמיה לאמנות בבורשט ובגיל ‪17‬‬
‫החלה לשחק בתיאטרון הממלכתי היהודי בבוקרשט‪ .‬עלתה‬
‫ארצה ב‪ 1961-‬וזמן קצר לאחר מכן החלה לשחק בתיאטרון‬
‫הבימה‪.‬‬
‫בין תפקידיה‪ :‬בראשית (חוה)‪ ,‬אמא קוראז' (האם)‪ ,‬הכסאות‬
‫(סמירמיס)‪ ,‬פילומנה (פילומנה)‪ ,‬מכולת (לאיטשה)‪ ,‬תשוקה‬
‫(נל)‪ ,‬המלט (גרטרוד)‪ ,‬יומן חוף ברייטון (קייט)‪ ,‬החווה (האם)‪,‬‬
‫השקיעה (פוטפובנה)‪ ,‬מירל'ה אפרת (מירל'ה‪/‬מחלה)‪,‬‬
‫גן הדובדבנים (רנייבסקייה)‪ ,‬מלאכת החיים (לביבה)‪ ,‬זהב‬
‫(סימה)‪ ,‬חתונת הדמים (האם)‪ ,‬רעל ותחרה (אבי)‪ ,‬כוכבים‬
‫ללא שמיים (הצגת יחיד)‪ ,‬הקוסם מברוקלין (איילין פולק)‪,‬‬
‫ביקור הגברת הזקנה (קלרה)‪ ,‬הרולד ומוד (מוד‪,‬ת' בית ליסין)‪ ,‬שלוש נשים גבוהות‪ ,‬סוניה מושקט (לידיה)‪ ,‬מדריך‬
‫למטייל בוורשה (מרגה ויסברג)‪ ,‬יום הולדת לג'וזפה (סיסי)‪ ,‬בית ברנרדה אלבה (לה פונסיה)‪ ,‬אוהבים את אופל‬
‫(אופל)‪ ,‬ללכת עד הסוף (ג'נט ברמייסטר)‪ ,‬פרפרים הם חופשיים (גב' בייקר)‪ ,‬אוסקר ודודה רוזה (הצגת יחיד)‪ ,‬מועדון‬
‫האלמנות העליזות (לוסיל)‪ ,‬סונטת סתיו‪ ,‬הנהג של מיס דייזי‪ .‬זוכת פרס רוזנבלום למשחק‪ 1997 ,‬ופרס התיאטרון‬
‫על מפעל חיים בתחום המשחק בארץ‪.‬‬
‫אושרי כהן ‪ -‬מומו‬
‫החל את דרכו כשחקן בגיל עשר‪ .‬בין תפקידיו‪ :‬בתיאטרון בית‬
‫ליסין‪ :‬החולה ההודי‪ ,‬מכתב לנועה‪ ,‬מבזק חדשות‪ ,‬ערפל‪,‬‬
‫ספר הג'ונגל‪ ,‬הקונצרט‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬אישה בעל בית‪.‬‬
‫השתתף בסרטים‪ :‬לבנון‪ ,‬איים אבודים‪( MIST OF TIME ,‬סרט‬
‫ספרדי)‪ ,‬בופור‪ ,‬עד מדינה‪ ,‬מדורת השבט‪ ,‬הכוכבים של‬
‫שלומי‪ ,‬להיות כוכב‪ ,‬אינג'יל‪ .‬כמו כן נרניה ופסטיגל ‪.2005‬‬
‫בטלוויזיה‪ :‬השיר שלנו‪ ,‬אהבה מעבר לפינה‪ ,‬ראש גדול‪,‬‬
‫פרנקו וספקטור‪ ,‬ג'ינג'י‪ ,‬מרחב ירקון‪.‬‬
‫זכה בפרס “הבטחת השנה” בתיאטרון לשנת ‪.2005‬‬
‫אברהם מור ‪ -‬דוקטור כץ‬
‫החל את דרכו בתיאטרון האוהל‪ .‬היה בין מקימי להקת בצל ירוק‪.‬‬
‫בין תפקידיו‪ :‬בתיאטרון הבימה‪ :‬בבתא (יהודה)‪ ,‬בדרך לברודוויי‬
‫(ג'ק ג'רום)‪ ,‬מעגל הגיר הקווקזי (שאובה)‪ ,‬מראה מעל הגשר‬
‫(אלפיירי)‪ ,‬מותו של סוכן (צ'רלי)‪ ,‬מר סאלימר המתוק (ורנוייה)‪,‬‬
‫קערת העץ (פלויד)‪ ,‬זעקי ארץ אהובה (ג'יימס ג'ארביס)‪,‬‬
‫הקוקוריקו (גנרל פינשאר)‪ ,‬מריוס (פאניס)‪ ,‬על החיים ועל המוות‬
‫(דיזנגוף‪/‬מדריך מטיילים)‪ ,‬ההולכים בחושך (אלוהים)‪,‬‬
‫המדריך למטייל בוורשה (עו”ד לזרוביץ)‪ ,‬נאסר א‪-‬דין (האמיר)‪,‬‬
‫יום הולדת לג'וזפה (וילף)‪ ,‬חבילות מאמריקה (ג'ק שפירו)‪,‬‬
‫אוהבים את אופל‪ ,‬אליס‪ ,‬בגדי המלך (דר' פיץ)‪ ,‬כתר בראש‬
‫(אביתר הכהן)‪ ,‬נמר חברבורות (יוסף אוז'יצר)‪ ,‬החותנת‪ .‬בתיאטרון‬
‫חיפה‪ :‬המשפט (ק‪ ,).‬אנדורה (הרופא)‪ ,‬נער השעשועים של‬
‫העולם המערבי (קריסטי מהון)‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬הדה גאבלר (טסמן)‪ ,‬הנרי הרביעי (פלסטף)‪ .‬בתיאטרון גיורא‬
‫גודיק‪ :‬איי לייק מייק‪ ,‬גבירתי הנאווה‪ .‬בתיאטרון בימות‪ :‬בוסתן ספרדי‪ .‬כמו כן השתתף בתכניות טלוויזיה לילדים‪.‬‬
‫אורי אברהמי ‪ -‬יּוסף קאדיר‬
‫בוגר בית צבי ‪ .1974‬השתתף בהצגות‪ :‬בתיאטרון הבימה‪:‬‬
‫בונקר‪ ,‬סנג'ר‪ ,‬מאחורי הגדר‪ ,‬בבתא‪ ,‬טירונות‪ ,‬המשפט‪12 ,‬‬
‫המושבעים‪ ,‬ציד המכשפות‪ ,‬ההולכים בחושך‪ ,‬כתר בראש‪,‬‬
‫מבקר המדינה‪ ,‬אנה קארנינה‪ .‬בתיאטרון החאן‪ :‬משרתם של‬
‫שני אדונים‪ ,‬מילכוד ‪ .22‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬ילדי הירח‪ ,‬ראש‬
‫משוגע‪ ,‬ביקור הגברת הזקנה‪ .‬בתיאטרון באר שבע‪ :‬קומדיה‬
‫של טעויות‪ ,‬שם המשחק‪ ,‬דון ז'ואן‪ .‬בתיאטרון בית ליסין‪ :‬אחד‬
‫משלנו‪ ,‬נומה עמק‪ .‬בצוותא‪ :‬חופשה בפראג‪ .‬בתיאטרון קרוב‪:‬‬
‫שד היער‪.‬‬
‫התיאטרון הלאומי "הבימה"‬
‫טל'‪ 03-5266666 :‬פקס‪03-5266677:‬‬
‫טל' קופה‪03-6295555 :‬‬
‫זוכה פרס ישראל ‪1958‬‬
‫מנכ”ל‪ :‬אודליה פרידמן מנכ”ל‪ :‬בני צרפתי מנהל אמנותי‪ :‬אילן רונן‬
‫מנהלת המחלקה האמנותית‪ :‬רות טון‪-‬מנדלסון‬
‫במאי בית‪ :‬חנן שניר‬
‫קשרי חו"ל‪ :‬דר' ורדה פיש‬
‫כל החיים לפניו‬
‫שחקני התיאטרון‪:‬‬
‫אפרת אביב‪ ,‬דניאל אפרת‪ ,‬אורי אברהמי‪ ,‬נירית אהרוני‪-‬‬
‫שוויצר‪ ,‬קארין אופיר‪ ,‬גילה אלמגור‪ ,‬אהרון אלמוג‪ ,‬אלכס‬
‫אנסקי‪ ,‬ליאת אקטע‪ ,‬יפית אסולין‪ ,‬דפנה ארמוני‪ ,‬אורי בדר‪,‬‬
‫אפרת בוימוולד‪ ,‬אניה בוקשטיין‪ ,‬ריקי בליך‪ ,‬תומר בן דוד‪,‬‬
‫אורי בנאי‪ ,‬דביר בנדק‪ ,‬שמחה ברבירו‪ ,‬ליליאן ברטו‪ ,‬מיכל‬
‫ברנד‪ ,‬דוית גביש‪ ,‬גלית גיאת‪ ,‬יבגניה דודינה‪ ,‬אלי דנקר‪ ,‬רמי‬
‫הויברגר‪ ,‬אורי הוכמן‪ ,‬רוברט הניג‪ ,‬הילה וידור‪ ,‬אושרי כהן‪,‬‬
‫אליאן ולג'י‪ ,‬גיא זו‪-‬ארץ‪ ,‬חיים חובה‪ ,‬סיגי חזמה‪-‬פריצקר‪ ,‬יעל‬
‫טוקר‪ ,‬עידית טפרסון‪ ,‬יעקב כהן‪ ,‬אושרי כהן‪ ,‬שמעון כהן‪ ,‬שני‬
‫כהן‪ ,‬מיכאל כורש‪ ,‬לילך כספי‪ ,‬דורית לב‪-‬ארי‪ ,‬לאה קמחזי‪,‬‬
‫אמיר לוי‪ ,‬אילן ליבוביץ‪ ,‬קובי ליבנה‪ ,‬רותי לנדאו‪ ,‬אברהם‬
‫מור‪ ,‬מיכה מורים‪ ,‬מוני מושונוב‪ ,‬אדיר מילר‪ ,‬רועי מירון‪,‬‬
‫רינת מטטוב‪ ,‬דב נבון‪ ,‬יובל סגל‪ ,‬שחף סגל‪ ,‬אושרי סהר‪ ,‬יעל‬
‫עמית‪ ,‬רובי פורת‪-‬שובל‪ ,‬אסנת פישמן‪ ,‬אלכס פלג‪ ,‬מיקי‬
‫פלג‪ ,‬הילה פלדמן‪ ,‬יעל צבי‪ ,‬טל צדקוני‪ ,‬אבי קושניר‪ ,‬דבורה‬
‫קידר‪ ,‬פיני קדרון‪ ,‬דוד קיגלר‪ ,‬ליא קניג‪ ,‬טטיאנה קנליס‪-‬‬
‫אולייר‪ ,‬גיל קפטן‪ ,‬נתן רביץ‪ ,‬יונתן רוזן‪ ,‬עידו רוזנברג‪ ,‬אורנה‬
‫רוטברג‪ ,‬יובל רז‪ ,‬דב רייזר‪ ,‬פולי רשף‪ ,‬יגאל שדה‪ ,‬סיון ששון‪,‬‬
‫יונתן מספון‪.‬‬
‫השחקנים הוותיקים‪:‬‬
‫יהודה אפרוני ‪ ,‬שלמה בר שביט‪ ,‬ישראל בידרמן‪ ,‬רולף ברין‪,‬‬
‫מרים זוהר‪ ,‬עדה טל‪ ,‬שמואל עצמון‪ ,‬טובה פרדו‪ ,‬פנינה‬
‫פרח‪ ,‬דליה פרידלנד‪ ,‬אתר קובינסקה‪.‬‬
‫רופא התיאטרון‪ :‬ד”ר ג'קי סרוב‬
‫מומחה להפרעות קול ובליעה‪ :‬ד”ר יקי כהן‬
‫מינהלה‪-‬אחזקה‪:‬‬
‫מנהל תפעול‪ :‬חיים אמויאל‬
‫חשמלאי הבית‪ :‬סלומון עובדיה‬
‫מרכזנים‪ :‬זאב מירב‪/‬ציפי זמיר‬
‫מנהל רכש ומנהל מחלקת סדרנים‪ :‬יניב איתן‬
‫סגן מנהל מחלקת סדרנים‪ :‬עמית אופנר‬
‫סדרן אחראי‪ :‬יוסי דיל‪ ,‬נתי חכים‪ ,‬יואב טלמור‪ ,‬יואב אמיר‪,‬‬
‫רחלי יופה‪ ,‬יונתן לבקוב‬
‫חברי הנהלה‬
‫עו”ד ציפי רובין‪-‬יו”ר‬
‫רונית חיימוביץ‬
‫ליאורה לנדאו‬
‫מימי מוזס‬
‫רינת סביר‬
‫נאוה רביד‬
‫עו”ד רבקה רוזנברג‬
‫רו”ח יוסי שחק‬
‫שטרן עידו‬
‫מייסדת ונשיאת כבוד‪:‬‬
‫עו”ד אורה גולדנברג‬
‫רות איזקסון ז”ל‬
‫חברת כבוד של ההנהלה‬
‫אסתר רובין‬
‫מזכ”ל‪:‬מזי חיים‬
‫ידידים‬
‫אבן עזרא יעקב‬
‫אדלר רונית וראובן‬
‫אהובי יגאל‬
‫אור מיכאלה ותאודור‬
‫אורן רותה ואלי‬
‫איזקסון אירית‬
‫אילין שרה‬
‫אנג'ל ענת ואודי‬
‫ארקין דוריס ומורי‬
‫בירן גינה ודני‬
‫בלנש קיי‬
‫בנק הפועלים‬
‫בנק לאומי‬
‫בנק מזרחי‪ -‬טפחות‬
‫בר ריבה וצבי‬
‫ברטפלד אסי‬
‫בר‪-‬מור הדרה‬
‫גולדנברג אורה‬
‫גולדנברג הילה‬
‫גור אלן‬
‫גורביץ אריאלה וגרשון‬
‫גורביץ מוניק ומנחם‬
‫גורן רועי‬
‫גינזבורג שרה ומאיר‬
‫גלר אתי‬
‫גרנות חיה ודוד‬
‫גרנות נעמי ויוסי‬
‫דואק רוני ויעל‬
‫אבקסיס‬
‫דנקנר אורלי ונוחי‬
‫הורביץ דליה ואלי‬
‫הלפרין דורון‬
‫הפניקס‬
‫מנהלת כספים‪ :‬רינת שני‬
‫מנהל פרויקטים מיוחדים‪ :‬גדי בר עוז‬
‫מנהל מחלקת פרסום ויח"צ‪ :‬יעקב הכהן‪ ,‬מלי ציון‬
‫מנהלת לשכת מנכ"ל‪ :‬רונית עוזיאל‬
‫מזכירות לשכת מנכ"ל‪ :‬עידית כהן‬
‫מנהל כח‪-‬אדם‪ :‬שוש בן‪-‬דוד‬
‫פקידת כח‪-‬אדם‪ :‬לירון בראמי‬
‫הנהלת חשבונות‪:‬‬
‫מנהל חשבונות ראשית‪ :‬שרה שדה‬
‫מחלקת כספים‪:‬‬
‫אורית מושקוביץ‪ ,‬תקוה גחפי‪ ,‬טלי דובינסקי‪ ,‬מירי מרום‪,‬‬
‫קרן קורקוס‬
‫מחלקת שיווק ומכירות‪:‬‬
‫מנהלת מחלקת שיווק ומכירות‪ :‬רויטל שקורי‬
‫עוזרות למנהלת מחלקת שיווק‪:‬‬
‫ענת נתן‪ ,‬אביב שמאלי‬
‫מכירות מחלקה חינוכית‪ :‬אטי ליבק‪ ,‬נירית אלון‬
‫שיווק פרוייקטים ומכירה לקבוצות‪:‬‬
‫סיגל סויד‪ ,‬שושי קינן‪ ,‬דניאל סנדברג‪ ,‬דברת והבה‬
‫מנהלת שיווק חוץ‪ :‬איתן אדר‬
‫מנהל מח' שרות לקוחות‪-‬מנויים‪ :‬אילן וולשטיין‬
‫מנהלי משמרת‪ :‬צביקה יוגב‬
‫קופאים‪ :‬עליזה וילחוביץ‪ ,‬תמרה ניר‬
‫הפקות‪:‬‬
‫מנהלת הפקות‪ :‬ירדנה אסולין‬
‫מנהל מחלקת מנהלי הצגה‪ :‬אבי גז‬
‫מנהלי הצגות‪ :‬רינת אריפול‪ ,‬אבי גז‪ ,‬כרמית חלק‪ ,‬קארין‬
‫סיגל‪ ,‬דנה פלסר‪ ,‬דבורי ריס‪ ,‬ליאור אלמגור‪,‬‬
‫רנית פלד‪-‬ברטלר‪ ,‬יוסי שמן‪-‬רובין‪ ,‬לילך יוסיפון‪ ,‬חגית נמרודי‬
‫צוות טכני‪:‬‬
‫מנהל תפעול‪ :‬חיים אמויאל‬
‫מנהל ייצור‪ :‬גונר זטרברג‬
‫נגר‪ :‬רוני סלם‬
‫מנהלת מחלקת ייצור אביזרים‪ :‬טלי זליגמן‪-‬שטוקהמר‪ ,‬ויטלי‬
‫רוזנזפט‪ ,‬אירנה ויינברג‪ ,‬חגית אביר‪ ,‬רותי הרמן‪ ,‬אביטל פלג‬
‫מעצבת ומנהלת מחלקת פאות‪ :‬אסנת שגיא‬
‫פיאניות‪ :‬עירית אבידן‪ ,‬ליאת אמירשרה גורי‪ ,‬אירנה‬
‫ויינברג‪ ,‬נדיה סמורגון‪ ,‬מורן קדוש‪ ,‬נועה גרנות‬
‫הראל אורה ואביקם‬
‫הרלב שרה ורפי‬
‫וינוגרד אליהו‬
‫זינגר אסתר ויצחק‬
‫זלקינד שרה וגרשון‬
‫זמיר יצחק ורינה‬
‫זרניצקי אורה ויוסף‬
‫חיימוביץ רונית‬
‫חנן פסיה ואריה‬
‫חכמי‪-‬קנפר ניצה‬
‫טבע‬
‫טייק יהודית והנרי‬
‫טייק עירונה‬
‫י‪ .‬גורניצקי ושות'‬
‫יונס אלי‬
‫ים‪-‬שחור נעמי ומנחם‬
‫ינאי שלמה‬
‫יפו עליזה‬
‫ירון ג'ואן ושמעון‬
‫ירון צילה‬
‫כהן אילה ואלי‬
‫כהנא טלי ושלמה‬
‫כרמל שוש ואליעזר‬
‫ליבאי דוד‬
‫לנדאו ליאורה ואלי‬
‫לנדאו מרינה‬
‫לנדסברג ברונו‬
‫לנדסברג דיתי ואלכס‬
‫לנדסמן יוסף‬
‫לסט רותי וגבי‬
‫מאור גליה ויהושע‬
‫מאירי תקוה ונחמן‬
‫מודעי מיכל‬
‫מוזס‪-‬נופך מימי‬
‫ואיציק‬
‫מטלון ענת ומוריאל‬
‫מימון קובי‬
‫מלמד דליה ואלדד‬
‫נאמן דליה ואברהם‬
‫נתנאל ענגי ועוזי‬
‫סאמט ורדה וחיים‬
‫סביר רינת וגורי‬
‫סגול טובה וסמי‬
‫סדן שמחה‬
‫עזריאלנט איה‬
‫פורר מיכל ודוד‬
‫פירון זהבה ומיכל‬
‫פלדמן איה וזאב‬
‫פרדקין אברהם‬
‫פרופר אתי וגד‬
‫אתר אינטרנט‪:‬‬
‫‪www.habima.org.il‬‬
‫מנהלת מתפרה‪ :‬ילנה קלריך‬
‫תפירה‪ :‬לודמילה טוריצקי‪ ,‬ואדים לוין‬
‫מנהל מחלקת תאורה‪ :‬מאיר אלון‬
‫יורק אורוושר‪ ,‬ראובן יצחק‪ ,‬רונן צור‪ ,‬אורי פולאצ'ק‪ ,‬אבי‬
‫פקלר‪ ,‬חזי שלמה‪ ,‬יעקב שפיצברג‪ ,‬גיא גלילי‪ ,‬משה שיכמן‬
‫מנהל מחלקת קול ווידאו‪ :‬אריק אביגדור‬
‫סגן מנהל‪ :‬ליאוניד פרל‬
‫תפעיל קול‪ :‬סאשה דולנוב‪ ,‬אוהד ורסנו‪ ,‬יאשה ניקולשין‪,‬‬
‫עמית פלד‪ ,‬ליאור רביד‪ ,‬תומר זקסנברג‪ ,‬דרור לוצטי‪,‬‬
‫מתי אליהו‬
‫מנהל מחלקת במה‪ :‬נתן לייבוביץ‬
‫שמואל בושארי‪ ,‬בוריס בריק‪ ,‬יוסי ברכה‪ ,‬מיכאל גיבנט‪,‬‬
‫משה דוד‪ ,‬מנחם ואחנון‪ ,‬ולדימיר יוזיקוב‪ ,‬אורן חדידה‪,‬‬
‫יצחק חיים‪ ,‬רמי לוי‪ ,‬איתן ממיה‪ ,‬דרור מנדלסון‪ ,‬איתן‬
‫סיביליה‪ ,‬יבגני סולוס‪ ,‬גיא פיילר‪ ,‬יוסף פרג'‪ ,‬יוסי דבח‪,‬‬
‫יעקב קדישמן‪ ,‬מיכאל רוקובסקי‬
‫מחלקת תפעול אבזרים ותלבושות‪:‬‬
‫מנהלת‪ :‬חנה נחמד‬
‫אווה אוסנה‪ ,‬חיה גיימן‪ ,‬רויטל גליקמן‪ ,‬ענבל יונה לוי‪ ,‬ג'טה‬
‫מילר‪ ,‬ברהם פפו‪ ,‬דקלה פרבר‪ ,‬שירלי קונס‪ ,‬אביטל פלג‪,‬‬
‫ויטלי רוזנזפט‪ ,‬נירית תוינה‪ ,‬אפרת כהן‬
‫ביצוע תפאורה‪ :‬סדנת התיאטרון ובית מלאכה “הבימה”‬
‫ביצוע תלבושות‪ ,‬פאות ואביזרים להצגה‪ :‬מחלקת ייצור‪,‬‬
‫תפאורה‪ ,‬פיאות ומתפרה‪-‬תיאטרון “הבימה”‪.‬‬
‫ההנהלה שומרת לעצמה את הזכות לעשות שינויי ליהוק‬
‫עקב מחלה או סיבות בלתי נמנעות אחרות‬
‫כל החיים לפניו‬
‫מנהל טכני‪ :‬מישה גיבנט‬
‫סגן מנהל טכני‪ :‬יוסף פרג'‬
‫ביצוע תאורה‪ :‬רונן צור‪/‬שלומי שיטרית‬
‫תפעול סאונד‪ :‬אוהד ורסנו‪/‬מתי אליהו‬
‫מלבישה‪ :‬אביטל פלג‪/‬רויטל גליקמן‬
‫תפעול אביזרים‪ :‬ויטלי רוזנזפט‬
‫עיצוב פאות ואיפור‪ :‬אוסנת שגיא‬
‫פאות‪ :‬עירית אבידן‪/‬אווה אוסנה‬
‫עריכת אולפן‪ :‬עמית פוזננסקי‪ ,‬אוהד בן אבי‬
‫נגנים בהקלטות‪ :‬יוסי בן נון‪,‬‬
‫עמית פוזננסקי‪ ,‬עומר גונן‪ ,‬אוהד בן אבי‬
‫תודות‪ :‬דניאל סבג‬
‫פרופר סוזי ודן‬
‫פרשקר דליה ויוסף‬
‫צור שרון ועופר‬
‫צ'רניאק עופרה‬
‫קונדה ציפי ואפרים‬
‫קוריצקי נירה‬
‫קז אמיר‬
‫קצין יהודית ורוני‬
‫קריה זמירה ורוני‬
‫רביד נאוה ואברהם‬
‫רהב הילה ורני‬
‫רובין אסתר‬
‫רובין ציפי ופנחס‬
‫רובינשטיין מיכל‬
‫רובינשטיין רומה‬
‫רוזנברג ריקי‬
‫רוטנברג אלה‬
‫רוטר אסתר וגבריאל‬
‫ריס איטה‬
‫שוחר צפרירה ויצחק‬
‫שוסטר דליה‬
‫שחק גיטה ויוסי‬
‫שטיינברג אירנה ועוזי‬
‫שטיינמץ אניאס ובני‬
‫עו"ד שטרן עידו‬
‫שלום שי‬
‫שפיגלר רותי ושמואל‬
‫שקד חיה ואהרון‬
‫שקד שושנה וישעיהו‬
‫שרון רותי ושלמה‬
‫תשובה חיה ויצחק‬
‫התורמים ל”מושב כבוד”‬
‫באולם רובינא‬
‫איזקסון רות ז"ל‬
‫אתינגר דינה‬
‫ותמר רודיך‬
‫גולדנברג אורה ואמנון‬
‫גפני עדנה וישראל‬
‫חב' הפניקס‬
‫חב' מלונות דן‬
‫ומשפחת פדרמן‬
‫לפידות גילה ועמי‬
‫מאיר שרה ז”ל‬
‫מפעל הפיס‬
‫משפחת עופר‬
‫סם סבה‬
‫קרן דורון(שוויץ)‬
‫רובינשטיין רומה‬
‫רסין עמנואל‬
‫שטיינברג עוזי‬