קורות חיים ילישביץ שלמה אלירז ` (
שלמה אלירז )ילישביץ'( -קורות חיים
שלמה ילישביץ' נולד ב -ה' בתשרי תרע"ג 19 ,באוקטובר .1912הוא נולד להוריו חיה ויעקב
בכפר החקלאי אוספנובקה שבמחוז יקטרינוסלב שבאוקראינה ,האימפריה הרוסית ,אשר בראשה
עמד הצאר ניקולאי השני .הכפר אוספנובקה היה אחד ממערכת מושבות יהודיות אשר הוקמו
עשרות שנים קודם לכן ,בעידוד הצאר ניקולאי הראשון.
אביו של שלמה – יעקב ילישביץ' – מעיד כי ביתם עמד בקצה הכפר ,ובשכנות לאיכרים גרמניים.
מהם הוא למד מלאכות "מודרניות" כמו בניין ,נגרות ועבודות מתכת .אפשר שכבר שם,
באוקראינה ,רכש הילד שלמה מאביו את היחס החיובי לעבודת כפים ואת אומנות השימוש בכלי
עבודה.
עם התרחש מהפכת אוקטובר ) (1917השתנה היחס של המקומיים לאיכרים ,אשר הוצגו כ-
"קפיטליסטים ובעלי אדמות" ואלו הוכרחו לוותר על חלק גדול מרכושם .המשפחה עברה
מאוספנובקה לגורלובקה ,שם קיבל האב יעקב חזקה להפעיל מכרה פחם.
אי -היציבות החברתית ברוסיה לאחר המהפכה הייתה גדולה מאד .בשנת 1919פשטו פורעים על
העיירה בה התגוררה המשפחה ובמהלך מסע ההרס הם העלו באש את בית הכנסת על המתפללים
שבו ,ביניהם סבו של שלמה ,יהושע ילישביץ'.
בשנת 1922יצאה משפחת יעקב ילישביץ' )בהם אשתו חיה ,והילדים לוסה ,ויטה ,שלמה ,אלכס
ושרה( בדרכה לעלות לארץ ישראל .אתם היה גם אחיו יצחק ואשתו הנייה ,אחותה של חיה .הם
עשו דרכם ברכבת והגיעו לבאטום שבגרוזיה ,על חוף הים השחור .שם הם חברו לעוד משפחות
של יהודים שביקשו גם הם לעלות לארץ ישראל .אחרי תלאות בים וביבשה הם הגיעו
לקונסטנטינופול )כיום איסטנבול( ,שם הם שהו עוד כחצי שנה עד שאנשי הסוכנות היהודית השיגו
תעודות כניסה )"סרטיפיקטים"( לארץ .בשנת 1923עגנה האנייה שהשיטה אותם בנמל יפו .שלמה
היה כבר בן אחת-עשרה שנים ,ילד בעל ניסיון חיים.
בן אחת-עשרה ,קונסטנטינופול
המשפחה עברה תחילה להתגורר בעין-גנים ,מושב עובדים ליד פתח תקווה )כיום רק רחוב בפתח
תקווה( .יעקב ילישביץ' דאג שילדיו ילמדו עברית עוד ברוסיה ,הודות לכך לא התקשו הילדים
להשתלב מייד בבית ספר פיק"א בפתח תקווה .שלמה בן השתים-עשרה ,אחיו הצעיר ושתי
אחיותיו הבוגרות )האחות הקטנה הייתה צעירה מדי( עסקו בעבודות שונות ,בעיקר בחקלאות כדי
לעזור בפרנסת הבית .ושלמה כותב על הימים ההם באסופת "קטיף" בהוצאת עירית פתח תקווה:
"עודני יושב ,ונובר ומחפש – בשרשי השרשים באדמת המושבה שידעה להתאכזר ולהתנכר )אוהל,
צריף דולף בפאתי עין גנים ,קילוף שקדים ונטיעות טבק בבקרים ערפיליים ,ו"צלחות" באפלולית
הפרדס ,ומחצית יום לימודים בין יוהרת נערי בני איכרים הקוראים אחריך מלא(".
בשנת 1925עברה המשפחה להתגורר בצריף בעפולה .האב יעקב הקים שם בית-מלאכה לייצור
רעפים מבטון באמצעות מכונה ,אותה רכש עוד בהיותם ברוסיה .הרבה גגות של בתים בעמק
יזרעאל של אז ,וגם בעמק הירדן ,כוסו ברעפים אלו.
בשנת 1928חזרה המשפחה לפתח תקווה ,ואת ביתם ובו גם משק הקימו בכפר גנים .שלמה כבר
בן שש-עשרה והוא מסייע בפרנסת המשפחה ובמקביל פעיל בתנועת "הנוער העובד" ועסוק
בהדרכת נוער.
בירושלים1934 ,
דרכו האמנותית החלה בפתח תקווה בלימוד רישום אצל הצייר רעיוני בן המקום .עם חברו יחיאל
קריזה ,ועם עמירם תמרי ופנחס אברמוביץ' הלך ללמוד ציור אצל הצייר יצחק פרנקל בתל-אביב.
אולם ההגשמה הציונית דרשה מן היחיד לבחור .בכתביו מתייחס שלמה לשנת 1929ואומר:
"הכרעתי באותה שנה לצאת ל'-הגשמה קבוצתית' בניגוד לחברי הנ"ל שבחרו לצאת לפריז" )את
הנסיעה לפריז הגשים שלמה כשלושים שנה לאחר מכן(.
בשנת ,1930בגיל 18מצטרף שלמה לקבוצה המקימה את קיבוץ נענע )כיום קיבוץ נען( .החומר
האנושי של בני תנועות הנוער אז היה מיוחד בלהט ובכישרון .בין החברים בקיבוץ נען מאותה
תקופה יוזכרו ישראל גלילי )לימים ראש המפקדה הארצית של ה"הגנה" ,חבר-כנסת ושר
בממשלה( ושמריהו גוטמן )לימים חושף שרידי "מצדה" ומגלה שרידי "גמלא"(.
בשנת 1933נשלח שלמה להדרכת נוער בקומונה של "הנוער העובד" בירושלים ,שם הכיר ופעל
עם אהרון קצ'לסקי ,לימים פרופ' אפרים קציר והנשיא הרביעי של מדינת ישראל .תקופת הפעילות
בירושלים נמשכה כשנתיים.
בזמן שהותו בירושלים המשיך את לימודי הציור בסטודיו של הצייר אהרון מוקדי .פעילות זו נתנה
לו את הכח להמשיך לעסוק בציור חרף הגישה המסתייגת של החברה הקיבוצית )"העבודה קודמת
לצרכי היחיד"( .בשנת , 1935בגיל ,23כותב שלמה בביטאון הקיבוץ המואחד "מבפנים" על
היחס של הקיבוץ לאמן:
"קשה להשלים עם זה ,שהקיבוץ אין אונים הוא לסייע לאדם ,להעלותו ,לסייע לו ביצירת הכלים
והתנאים הדרושים ,ולו גם במעט מן המעט ,ליצור את היחס האוהד ,את ההבנה מסביב .אני מאמין
באדם החי בקרבנו ,ביכולתו הסובייקטיבית ליצירה ,אשר לה הוא נועד ואשר צורך היא של כולנו,
הבה וניצור אפיקים לניבים הטמונים".
בשנת 1936התקיים ליד הירקון "יריד המזרח" בתל אביב ,תערוכה שהציגה בין השאר את הישגי
החברה בארץ ישראל .שלמה היה אחראי להקמת האגף של תנועות הנוער .לצורך זה שוטט בארץ
עם אחרים לאסוף צילומים ולייצר תמונות שייטיבו לייצג את רוח התנועה .חלק מצילומים אלה
נשמרו באוספו האישי.
באותה התקופה התעורר צורך להשקיע מאמץ מצד היישוב להקים את מפעל האשלג בסדום.
ההנהגה הציונית פנתה בקריאה לתנועה הקיבוצית ורבים התנדבו .הפלוגה המקובצת של הקיבוץ
המאוחד ירדה לסדום והחלה בעבודה .שלמה הצטרף לפלוגה בשנת 1936ושהה עמה עד שנת
.1937בשנת 1936פרץ "המרד הערבי" ,שכונה בדברי-ימי הישוב בשם "מאורעות תרצ"ו-
תרצ"ט" .כחבר ה"הגנה" מזה זמן לא נרתעו שלמה וחבריו לאחוז מדי פעם בנשק כנגד מתנכלים.
שלמה חזר לקיבוץ נען .בסתיו 1937ביום ג' לחודש תשרי תרצ"ז הוא נשא לאשה את מלכה
כרמלית ,בוגרת תנועת הצופים בחיפה אשר לא מזמן השלימה את לימודיה בבית הספר לאחיות
"הדסה" שעל הר הצופים בירושלים .מלכה נולדה בליפקן שבבסרביה כמלכה שטיפלמן ,ועלתה
עם משפחתה שהתיישבה בחיפה .לאחר השלמת לימודיה בגימנסיה ויציאתה לדרך עצמאית קראה
לעצמה "כרמלית" על שם עיר הכרמל .מלכה הצטרפה ל"-קבוצת החוגים" אשר החזיקה הכשרה
ברעננה לקראת עלייה להתיישבות .שלמה הצטרף למלכה ואל חבריה שזה-עתה הקימו ישוב
"חומה ומגדל" בעמק בין-שאן .הישוב נקרא "מעוז" ,אך כעבור כשנה קיבל את השם "מעוז חיים",
לזכר חיים שטורמן וחבריו אנשי ההגנה שנהרגו בעלות רכבם על מוקש.
מלכה ושלמה ילישביץ'1937 ,
בשנת 1937התגבשה לראשונה קבוצת אמני הקיבוץ המאוחד .בשנת 1938מציג שלמה עבודות
בתערוכת אמני הקיבוץ המאוחד שנערכה באשדוד יעקב .לפני-כן ערך שתי תערוכות הקיבוץ נען.
קיבוץ מעוז שהוקם בשנת 1937עלה לקרקע בשיטת "חומה ומגדל" .אבל עקב המצב הביטחוני
)פרעות( וקצב בניית הישוב מחוץ לחומה ,המתינו בינתיים האמהות והילדים בהכשרה ברעננה .בנו
הבכור של שלמה ,יובל ,נולד בתאריך 30ליולי .1939חודש לאחר מכן פלשו הגרמנים לפולין
ונפתחה מלחמת העולם השנייה .העת להעלות את המשפחות לקיבוץ הגיעה כחמישה חודשים
לאחר הולדת יובל .כשנה לאחר הולדת הבן עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה להתגורר בפתח
תקווה .עם העזיבה עבר על שלמה משבר קשה ,והוא שרף את רוב עבודותיו .ככל הידוע נותרו רק
שני ציורי שמן .אחד מהם ,משנת 1931מראה פינה בקיבוץ נען -מבנה אבן ומספר אוהלים לבנים
מחודדים שהיו מאוד אופייניים להתיישבות הקיבוצית בתקופה.
בכך מסתיים פרק מאד אינטנסיבי ומעצב בחיי שלמה .פרק זה כולל עלייה ,הגשמה ציונית
וחלוצית ,תרומה אישית להקמת המדינה שבדרך בהקמת ישובים חדשים ותעשייה ,וכמובן – הקמת
משפחה.
בהרי ירושלים1933 ,
הזמן -תחילת ,1941מלחמת העולם משתוללת באירופה ,בארץ המצב קשה והעתיד עלום .מלכה,
שהייתה מהאחיות הראשונות בבית החולים ע"ש בילינסון חזרה לעבוד בבית החולים במקצועה,
ושלמה הצטרף לחברת הבנייה של ההסתדרות – "סולל בונה" .העבודה שלקח על עצמו הרחיקה
אותו דרומה לרפיח שם הבריטיים בנו מחנות צבא לקראת האפשרות של פלישת הנאצים מדרום.
הביתה הגיע פעם בשלושה-ארבעה שבועות .זמן לא רב לאחר השלמת העבודה בדרום הצטרף
שלמה לצוות שעליו הוטל להקים סכר מים גדול בעסלוג' ,בסמוך למצפה רביבים .תקוות רבות תלו
בהצלחת הסכר לאגור ולספק מים להתיישבות בנגב )הבריטים עדיין שלטו בארץ .(...אך לא נמצא
פתרון לאטימת קרקעית האגם שנוצר ,ואחרי מספר ניסיונות ננטש הפרוייקט.
בשנת 1945חדלים ה"נדודים" ,ושלמה החל לעבוד כמנהל עבודה בסניף "סולל בונה" בפתח
תקווה .בנו גיורא נולד ב 15 -לפברואר ,1947ביום שבת .באותו יום הטיל הצבא הבריטי "משטר
צבאי" בארץ ישראל למשך מספר ימים.
שלמה היה חבר ב"הגנה" עוד מתקופת נען .ערב הקמת המדינה שימש ,בנוסף לעבודתו ב"סולל-
בונה" ,כסגן מפקד איזור ב"הגנה" שבסיסו היה ב"משק הפועלות" )לימים – בית הספר לגננות
ושתלנות( בפתח תקווה .עם הקמת צה"ל גוייס לשירות סדיר בפלוגת חיל הנדסה שלחמה בגזרת
ראש העין ,מגדל-צדק ,קולה )גבעת כ"ח כיום( ,ועוד .מה שראה וחש לאחר הקרבות במגדל צדק
בא לידי ביטוי בציור גדול-הממדים הראשון שצייר שנים מאוחר יותר .הציור נמצא במוזיאון יד-
לבנים בפתח תקווה .עם תום הקרבות בשנת 1949השתחרר משירות הסדיר.
עם שחרורו קיבל מחבריו מתנת פרידה – תיבת צבעי שמן ,מצרך יקר-ערך באותם הימים .שלמה
חזר לצייר לאחר שחנק את הדחף לציור ולא נגע במכחול מאז עזב את הקיבוץ .תחילה צייר על בד
שק יוטה שנמרח בשפכטל .גם שעווניות ולוחות מזונית של נגרים היו כשרים .עד לעידן ציור על
בד תיקני תחלופנה עוד שנים .ביתו היה קטן ואת כן-הציור היה מציב בפינת האוכל .גם הציורים
שצייר היו קטני ממדים ,וריח הטרפנטין מילא בסופי השבוע את ביתו.
בשלהי שנת 1949שינה את שם המשפחה ל" -אלירז" .אלכס ,אחיו הצעיר של שלמה שירת אותו
זמן בצה"ל בתפקיד קצין קליעה במטכ"ל מה"ד .אלכס העלה הצעה לארגון קליעה ספורטיבית
שתשמש גם תשתית לשיפור רמת הקליעה בצבא .שוויצריה נתפשה אז כמקום מתאים לקחת ממנו
דוגמא ,והוחלט לשלוח לשם את אלכס .שר החוץ ,משה שרת ,הוציא הוראה כי קצין צה"ל בתפקיד
ייצא רק בשם עברי .בהתייעצות בין האחים נבחר השם אלירז.
בשנת 1960עברה המשפחה להתגורר בהרצליה לאחר שמספר שנים קודם התמנה שלמה לנהל
את סניף הרצליה והשרון של "סולל בונה" .בבית זה הקצה מקום לפינת ציור )"אטלייה"( .מאז
היה הציור חלק בלתי נפרד מחייו ,יחד עם עבודה תובענית ב"סולל בונה" ונשיאה בעול המשפחה.
שלמה המשיך בניהול הסניף בהרצליה עד יציאתו לגמלאות בשנת .1977
שלמה1979 ,
בשנת 1950השתתף בפעם הראשונה בתערוכה כללית של אמני ארץ-ישראל .בשנת 1952
השתתף בתערוכה קבוצתית של ציירי פתח-תקווה וביניהם צבי שור .בשנת 1960התקבל כחבר
באגודת האמנים והפסלים ובשנת 1961נבחר כחבר הועד בתל-אביב ואף לועד הארצי .במשך
השנים קיים עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ ,והציג בעוד תערוכות קבוצתיות רבות ,מהן גם
מעבר לים.
'נקודת המוצא של ציוריו היא הציור הפיגורטיבי .עד 1962שלט האפור בציוריו ,אך
מאז חל שנוי בסולם הצבעים והתרבו הכחול והאדום .פעילותו המגוונת באמנות כללה,
מלבד לציורי השמן ,ציורי גואש ,צבעי מים ,מונוטיפים ,ליטוגרפיות ,תחריטים ואף
תבליטים יצוקים .נושאי הציור הם בעיקר האדם – סביבתו ופועלו ,עבודת הבניין ופינות
נוף כמו בפתח תקווה הכפרית או צפת על נופיה ובתיה .לאחר מלחמת ששת הימים
) (1967מתחזק בציורו שילוב פרטי נוף וצורות גיאומטריות בגוונים עזים המייצרים
תאורה וצל .במידה רבה שלטו בציוריו נופי ומבני ירושלים משולבים במעגלים
ומרובעים .עם הויתור על המבנה והדמויות קמו התחילו להתייצב הצורות המוגדרות,
הגיאומטריות ,בשפה צבעונית וצורנית .ועם אלה ,ממורשת הילדות עלתה האות העברית
כמרכיב בקומפוזיציה והיא איננה ניתנת לקריאה') .משולב מדברי שלמה על יצירתו ודברי
ביקורת אומנותית של אחרים(.
הדחף להפיח חיים במשטח הבטון החשוף של קיר בניין הוליד אצל שלמה פירות בצורת אומנות
משולבת בארכיטקטורה ,שהיא "זיכוך וסינתזה בין הציור והפיסול" .הראשון בהם הוא קיר
הכניסה למוזיאון יד-לבנים בהרצליה ,בשיתוף עם האדריכל יעקב רכטר .בהמשך באה בניית קיר-
חזית כפתרון ארכיטקטוני לבית מגורים בן שלוש קומות בכיכר החלוץ בהרצליה ,אולם הכניסה
בבי"ס "היובל" ברעננה ,חזית מקלט ביפו העתיקה ,וזו רשימה חלקית.
הגדולה ביצירותיו בתחום האומנות המשולבת בארכיטקטורה היא עיצוב אולם התפילה בבית כנסת
"תפארת בחורים" בהרצליה ,ברחוב גיסין .שלמה נולד למשפחה מסורתית ,תפילה ובית כנסת היו
חלק מילדותו .לאחר עליית המשפחה לארץ ועם התבגרותו בחר באורך חיים חופשי מבחינה דתית,
אך לרגע לא זנח את היחס למסורת היהודית ולמקורותיה .גישתו הציונית נעוצה עמוק באמונה על
עם החוזר לארצו ובא לבנות מחדש את מולדתו ,ופרקי חזנות נשמעו ברדיו שבביתו כל שבת .תמיד
קיווה כי תינתן לו ההזמנות לעצב בית כנסת .הזדמנות זו באה כאשר פנו אליו יוזמי הקמת בית
הכנסת עם האדריכל מוריס סגל .עבודת העיצוב שהתמשכה עשר שנים החלה בשנת 1980החלה
בפרטים הקטנים ולבסוף כללה את כל היקף האולם ,ובתוכו גם את התיבה וחזית ארון הקודש.
החומרים היו בטון ,עץ וזכוכית צבעונית )ויטראז'ים( ,וחלק מהעבודה בוצע גם בידי בעלי מלאכה
מומחים בעץ ובזכוכית .בשנת ,1993ביוזמת אוצרת מוזיאון בית יד לבנים בהרצליה ובשיתוף
מוזיאון בית יד לבנים בפתח תקווה התקיימה בבית הכנסת "תערוכת הגבורות" של שלמה במלאת
לו שמונים שנה.
שלמה ,כבן שמונים
שלמה היה איש הביטוי גם בכתב .סיפורים ,רשימות ,תיאורים ודברי עיון בענייני החברה והשעה
מלווים אותו מצעירותו .את סיפור האגדה אודות יובל כתב בשנת 1936והוא התפרסם באותה
השנה ב"במעלה" ,עיתון תנועת הנוער העובד .זהו סיפור פסטורלי בסגנון המזכיר את "אהבת ציון"
של אברהם מאפו .סיפורו "החוזרים" )אגדת סדום( הופיע בשנת 1938בעיתון מועצת פועלי סדום
– "מחננו" .רשימתו "אורות בערבה" ,על חוויות בני התנועה הקיבוצית העוסקים בהקמת מפעל
האשלג בסדום פורסמה אף היא ב"במעלה" בדצמבר .1939סיפורים אודות חוויותיו בעבודה
במחנות רפיח ובהקמת הסכר ברביבים פורסמו בשנים מאוחרות יותר בחוברות "יחד" של ארגון
היציבים ב"סולל בונה" .רשימות בנושאי אמנות הופיעו בירחונים "גזית" ו"-ציור ופיסול".
באסופת "קטיף – ילקוט לדברי ספרות ,הגות ואמנות" בהוצאת עירית פתח תקווה פורסמו סיפורים
מעברה של המושבה ובענייני הזמן .שלמה גם כתב שירים קצרים מלאי רגש ,רק מיעוטם ראה
אור.
שלמה בבית הכנסת "תפארת בחורים"1995 ,
בשנת 1998הלכה מלכה לעולמה .שלמה נפטר שנים אחריה ,בשנת .2004על מצבתה של מלכה
כתוב" :האחות מלכה אלירז" ,ועל מצבתו של שלמה כתוב "האמן שלמה אלירז".
מילה אחת ,חיים שלמים.
נכתב ב -ה' בחודש תשרי תשע"ג,
ספטמבר 2012
מאה שנים להולדת שלמה אלירז – ילישביץ'.
מצבת זיכרון לאבא ולאמא מהבנים יובל וגיורא.
עידכון :אוגוסט 2014
עידכון :ינואר 2015
I
© Copyright 2024