‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח‬
‫כיצד מגיירין הגר והגיורת‪ ,‬ודיני קדושת הגר‪ ,‬ובו י"ב סעיפים‪.‬‬
‫סעיף א‬
‫גר שנכנס לקהל ישראל‪ ,‬חייב מילה תחילה‪.‬‬
‫ואם מל כשהיה עובד כוכבים או שנולד מהול (טור בשם הרא"ש)‪ ,‬צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו‪.‬‬
‫ואם נכרת הגיד‪ ,‬אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה‪.‬‬
‫טבל קודם שמל ‪ -‬מועיל‪ ,‬דבדיעבד הוי טבילה (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ פי"ד מהל' א"ב)‬
‫(וי"א דלא הוי טבילה) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה)‪.‬‬
‫סעיף ב‬
‫כשבא להתגייר ג אומרים לו‪ :‬מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי'‬
‫אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך (ירמיה מו‪ ,‬טו)) ומטורפים‪ ,‬ויסורים באים עליהם?!‬
‫אם אמר‪" :‬יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם" ‪ -‬מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה'‬
‫ואיסור עבודת כוכבים‪ ,‬ומאריכין עמו בדבר זה‪ ,‬ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ‪. . .‬‬
‫אם קבל‪ ,‬מלין אותו מיד‬
‫וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה‪.‬‬
‫(וי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה) (טור ורי"ף ורא"ש)‬
‫‪ .A‬ושלשה (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות‬
‫חמורות פעם שנייה‪ ,‬והוא עומד במים‪.‬‬
‫‪ .B‬ואם היתה אשה ‪ -‬נשים מושיבות אותה במים עד צוארה‪ ,‬והדיינים מבחוץ‪ ,‬ומודיעין אותה מקצת‬
‫מצות קלות וחמורות‪ ,‬והיא יושבת במים‪,‬‬
‫‪ .C‬ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים‪,‬‬
‫ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים‪,‬‬
‫וכיון שטבל הרי הוא כישראל‪ ,‬שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין‪.‬‬
‫סעיף ג‬
‫‪ .D‬כל ענייני הגר ‪ -‬בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה ‪ -‬צריך שיהיו בג' הכשרים לדון‪,‬‬
‫וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ)‪.‬‬
‫‪ .E‬מיהו דוקא לכתחלה‪ ,‬אבל בדיעבד ‪ -‬אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי)‬
‫ובלילה‪,‬‬
‫אפילו לא טבל לשם גרות‪ ,‬אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה –‬
‫הוי גר ומותר בישראלית‪,‬‬
‫חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה‪.‬‬
‫‪ .F‬ולהרי"ף ולהרמב"ם ‪ -‬אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה ‪ -‬מעכב‪ ,‬ואסור בישראלית‪,‬‬
‫אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן ‪ -‬לא פסלינן ליה‪.‬‬
‫סעיף ד‬
‫‪ .G‬הואיל וטבילת גר צריך בית דין של ג'‪ ,‬אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה‪ .‬ואם טבל ‪ -‬הרי‬
‫זה גר‪.‬‬
‫טור יורה דעה הלכות גרים סימן רסח‬
‫‪ .A‬ות"ח עומדים על טבילתו ומודיעין אותו אז ג"כ קצת מצות קלות וקצת מצות חמורות והרי הוא כישראל‬
‫לכל דבר שאם חזר לסורו ה"ה כישראל מומר שאם קדש קידושיו קידושין‬
‫‪ .B‬ואשה ‪ -‬נשים מושיבות אותה עד צוארה במים ות"ח עומדים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות‬
‫ומקצת מצות חמורות‬
‫‪.C‬‬
‫‪ .D‬וכל עניניו ‪ -‬בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה ובין הטבילה ‪ -‬צריך שיהיה בג' הכשרים לדון‪ ,‬וביום‬
‫‪ .E‬ומיהו דוקא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד ‪ -‬אם מל אותו או טבל בפני שנים ובלילה‪,‬‬
‫אפי' לא טבל לשם גירות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדותה ‪ -‬הוי גר ומותר בישראלית‪,‬‬
‫חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה‬
‫‪ .F‬ולרב אלפס ‪ -‬אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב ואסור בישראלית‪ ,‬אבל אם נשא‬
‫ישראלית והוליד ממנה בן ‪ -‬לא פסלינן ליה‬
‫‪.G‬‬
‫רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ו‬
‫ושלשה עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה והוא עומד במים‪,‬‬
‫ואם היתה אשה ‪ -‬נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות‬
‫וחמורות‪ ,‬והיא יושבת במים‬
‫ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ו‬
‫וצריך לטבול בפני שלשה והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם הטבילוהו ה"ז‬
‫גר‪.‬‬
‫בית יוסף יורה דעה סימן רסח‬
‫והרי"ף (טו‪ ):‬תירץ‬
‫דהא דאמרינן מי לא טבלה לנדתה ומי לא טבל לקירויו –‬
‫דיעבד הוא‬
‫דלא פסלינן לבריה‬
‫הואיל וטבל לשם קירויו‬
‫דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לשם קירויו‬
‫וההיא דרבי יוחנן לכתחלה‬
‫דלא נהגינן בו מנהג גר ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה‬
‫וכיוצא בזה הם דברי הרמב"ם שכתב בפי"ג מהלכות איסורי ביאה (ה"ט)‪:‬‬
‫גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד‬
‫כגון שתטבול לנדתה ותפרוש תרומה בעיסתה וכיוצא בזה‬
‫וכן (מי) [גר] שנוהג בדרכי ישראל‬
‫שטובל לקירויו ועושה כל המצות‬
‫הרי אלו בחזקת גרי צדק ואף על פי שאין שם עדים לפני מי נתגיירו‬
‫ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו‬
‫הואיל והוחזקו גוים‬
‫עכ"ל‬
‫וכתב הרב המגיד‬
‫נראה מדבריו שהוא מפרש‬
‫דהא דאמר מי לא טבלה לנדתה או לקירויו ‪ -‬להכשיר הבנים קאמר‪,‬‬
‫וכי קאמרינן מי לא טבלה‪ ,‬הכי קאמרינן‪:‬‬
‫היכי אפשר שלא נתגיירו כראוי‪ ,‬והרי הם נוהגים בכל המצות כישראלים גמורים וטובלים מטומאתם?!‬
‫וטבילה דנקט לאו דוקא‬
‫ואפשר ג"כ שרבינו סובר‬
‫שצריך ג"כ שיודע ודאי שטבלו לאיזה דבר‪ ,‬שהטבילה אחת מענייני הגירות‬
‫והרמב"ן (בחי' מה‪ :‬ד"ה מי) כתב‬
‫דודאי לכתחלה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה‬
‫ואילו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי ואפילו דיעבד אינו גר‬
‫דגוי גמור הוא [ד]משפט כתיב ביה‬
‫אבל אי קביל עליה בפני שלשה למול ולטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינן והלך ומל וטבל שלא בפני בית דין –‬
‫הרי זה כשר ולא פסלינן לזרעיה‪,‬‬
‫ולא מנסבינן ליה לדידיה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה‬
‫משום דלכתחלה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה‬
‫עכ"ל‪:‬‬
‫מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ט‬
‫"גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל וכו'"‪ -‬שם‪.‬‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא‬
‫אמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה‬
‫אמר ריב"ל ומי לא טביל לקריו‪.‬‬
‫ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש‬
‫דלהכשיר הבנים שכבר נולדו קאמר‬
‫או להחזיקן בחזקת גרים גמורים‬
‫וכי קאמרי מי לא טבלה הכי קאמרי‪:‬‬
‫היכי איפשר לחוש לא נתגיירו כראוי‪ ,‬והרי הם נוהגים בכל המצות כישראלים גמורים וטובלים מטומאתן!?‬
‫וטבילה דנקט לאו דוקא‪.‬‬
‫ואפשר גם כן שרבינו סובר‬
‫שצריך ג"כ שיודע ודאי שטבלו לאיזה דבר‪ ,‬לפי שהטבילה אחד מענייני הגרות ‪.‬‬
‫ואעפ"כ ביאר רבינו‬
‫שאם בא להתערב בישראל צריך להביא ראיה‪.‬‬
‫ובהלכות אמרו גבי מעשים אלו‬
‫ואי קשיא לך ההיא דר"י דאמר גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה‪,‬‬
‫וקי"ל דהלכתא היא‬
‫ל"ק הא –‬
‫דר"א ודריב"ל דיעבד‬
‫ולא פסלינן לבריה‬
‫הואיל וטבל לשם קריו‬
‫דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לשם קריו‬
‫והא דר' יוחנן לכתחלה הוא‬
‫דלא נהגינן ביה מנהג גר ומנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה‬
‫עכ"ל ההלכות‬
‫וקרובים דבריהם לדברי רבינו‪.‬‬
‫והרמב"ן ז"ל כתב‬
‫דודאי לכתחלה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה‬
‫ואילו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי ואפילו דיעבד אינו גר‬
‫דעכו"ם גמור הוא‪ ,‬דמשפט כתיב ביה‬
‫אבל אי קביל עליה בפני שלשה למול ולטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינן והלך ומל וטבל שלא בפני ב"ד –‬
‫הרי זה כשר‪ ,‬ולא פסלינן לזרעיה‬
‫ולא מנסבין ליה לדידיה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה‬
‫משום דלכתחלה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה‬
‫עד כאן דבריו ז"ל‪:‬‬
‫‪A‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מה עמוד ב‬
‫עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא‪,‬‬
‫אמר רב יוסף‪ :‬יכילנא לאכשורי בה ובברתה;‬
‫בה‪ ,‬כדרב אסי‪ ,‬דאמר רב אסי‪ :‬מי לא טבלה לנדותה?‬
‫בברתה‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל ‪ -‬הולד כשר‪.‬‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא‪ ,‬אמר רב אסי‪ :‬מי לא טבלה לנדותה?‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה‪ ,‬אמר ריב"ל‪ :‬מי לא טבל לקריו?‬
‫‪B‬‬
‫יבמות מו‪:‬‬
‫אמר רבה‪ :‬עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי‪,‬‬
‫ורב יוסף מתני‪ :‬רבי אושעיא בר רבי‪,‬‬
‫ורב ספרא מתני‪ :‬ר' אושעיא בר' חייא‪,‬‬
‫דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל‪.‬‬
‫א"ל‪ :‬שהי כאן עד למחר ונטבלינך‪.‬‬
‫ש"מ תלת‪ :‬ש"מ גר צריך שלשה‪ ,‬וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול‪ ,‬וש"מ אין מטבילין גר בלילה‪.‬‬
‫ונימא‪ :‬ש"מ נמי בעינן מומחין!?‬
‫דלמא דאיקלעו‪.‬‬
‫אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ :‬גר צריך ג' ‪ -‬משפט כתיב ביה‪.‬‬
‫‪C‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד א‬
‫ת"ר‪:‬‬
‫"ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" –‬
‫מכאן א"ר יהודה‪ :‬גר שנתגייר בב"ד ‪ -‬הרי זה גר; בינו לבין עצמו ‪ -‬אינו גר‪.‬‬
‫מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה‪ ,‬ואמר לו‪ :‬נתגיירתי ביני לבין עצמי‪.‬‬
‫א"ל רבי יהודה‪ :‬יש לך עדים?‬
‫אמר ליה‪ :‬לאו‪.‬‬
‫יש לך בנים?‬
‫א"ל‪ :‬הן‪.‬‬
‫א"ל‪ :‬נאמן אתה לפסול את עצמך‪ ,‬ואי אתה נאמן לפסול את בניך‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫א"ר נחמן בר יצחק‪ :‬ה"ק ליה‪ :‬לדבריך עובד כוכבים אתה‪ ,‬ואין עדות לעובד כוכבים‪.‬‬
‫‪D‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סב עמוד א‬
‫בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן‪:‬‬
‫אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים‪ ,‬פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה‬
‫זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו‪ ,‬מהו?‬
‫א"ל‪ :‬כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי‪.‬‬
‫איתיביה‪:‬‬
‫האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר‪ ,‬לאחר שתתגיירי‪ ,‬לאחר שאשתחרר‪ ,‬לאחר שתשתחררי‪ ,‬לאחר שימות‬
‫בעליך‪ ,‬לאחר שתמות אחותיך‪ ,‬לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ‪ -‬אינה מקודשת;‬
‫בשלמא כולהו לאו בידו‪ ,‬אלא גר הוי בידו!?‬
‫גר נמי לאו בידו‪ ,‬דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן‪ :‬גר צריך שלשה‪ ,‬מ"ט? משפט כתיב ביה כדין‪ .‬מי יימר דמזדקקו ליה‬
‫הני תלתא?!‬
‫‪E‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד ב‬
‫‪ . . .‬נתרפא ‪ -‬מטבילין אותו מיד;‬
‫ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות;‬
‫טבל ועלה ‪ -‬הרי הוא כישראל לכל דבריו‪.‬‬
‫אשה ‪ -‬נשים מושיבות אותה במים עד צוארה‪,‬‬
‫ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ‪ ,‬ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫"ושני ת"ח עומדים על גביו" –‬
‫והא א"ר חייא א"ר יוחנן‪ :‬גר צריך שלשה!?‬
‫הא א"ר יוחנן לתנא‪ :‬תני "שלשה"‪.‬‬
‫רי"ף יבמות טו‪.‬‬
‫עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אינתתא‬
‫אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה‬
‫בה כדרב אסי‬
‫דאמר מי לא טבלה לנדתה‬
‫בברתה‬
‫דאמר רבי יהושע בן לוי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא‬
‫אמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה‬
‫ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאי‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי מי לא טבל לשם קריו‬
‫סוגיא דשמעתא הכין הוא‬
‫ואי קשיא לך ההיא דרבי יוחנן‬
‫דאמר גר צריך שלשה מ"ט משפט‬
‫וקי"ל דהלכתא היא‬
‫לא קשיא הא‬
‫דרב אסי ודרבי יהושע בן לוי דיעבד הוא‬
‫דלא פסלינן לבריה‬
‫הואיל וטבל לשם קריו‬
‫דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל לשם קריו‬
‫והא דר' יוחנן לכתחלה‬
‫דלא נהגינן ביה מנהג גר‬
‫ולא מנסבינן ליה בת ישראל‬
‫עד דטביל בפני ג'‬
‫כתיב ביה‬
‫רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ט‬
‫טבל בינו לבין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו ואפילו בפני שנים אינו גר‬
‫‪...‬‬
‫שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד‪ ,‬כגון שתטבול לנדתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה‪,‬‬
‫וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות ‪ -‬הרי אלו בחזקת גרי צדק‪ ,‬ואף על פי שאין שם עדים‬
‫שמעידין לפני מי נתגיירו‪,‬‬
‫ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל ‪ -‬אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו‪ ,‬הואיל והוחזקו‬
‫עכו"ם‪.‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת יבמות דף מה עמוד ב‬
‫וכתב הרמב"ן נ"ר להעמיד דברי הרב אלפסי ז"ל‬
‫דלכתחלה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה‬
‫ואלו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי אפילו בדיעבד אינו גר‬
‫וגוי גמור הוא‪ ,‬דמשפט כתיב ביה‬
‫אבל אי קביל עליה בפני שלשה לימול וליטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינו והלך ומל או טבל בינו לבין עצמו –‬
‫גר הוא לכתחלה ולא פסלינן לזרעיה‬
‫אבל לדידיה לא מנסבינן בת ישראל לכתחלה‪,‬‬
‫והשתא ניחא כלהו‪.‬‬
‫תוספות מסכת יבמות דף מה עמוד ב‬
‫מי לא טבלה לנדותה –‬
‫תימה‬
‫דאמר לקמן דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה‬
‫‪...‬‬
‫וי"ל‬
‫האי דבעינן שלשה ‪ -‬היינו לקבלת המצות‪ ,‬אבל לא לטבילה‬
‫אף על גב דאמרינן לקמן דשני ת"ח עומדים מבחוץ‬
‫היינו לכתחלה‪ ,‬דעדיף טפי‬
‫האגודה מסכת יבמות פרק ד סימן סא‬
‫ודי בנשים הטובלות אותם‬
‫תוספות מסכת קידושין דף סב עמוד ב‬
‫ויש לומר דודאי למצוה בעינן שלשה אבל לא לעכב‬
‫אי נמי י"ל‬
‫דהא דבעי שלשה היינו טעמא משום קבלת מצות‬
‫ויש מפרשים‬
‫דכיון דידוע לכל שטבלה ‪ -‬כאילו עומדים שם דמי‬
‫תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף סב עמוד ב‬
‫ודוחק הוא‬
‫ומיהו קשיא‬
‫דטבילת נדה בלילה‬
‫ולקמן אמר אין מטבילין גר בלילה‬
‫אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר‬
‫והא דאין מטבילין‬
‫היינו לכתחלה מדרבנן‪.‬‬
‫תוספות הרא"ש מסכת יבמות דף מה עמוד ב‬
‫[ותירץ רבי' מאיר‬
‫מדלא קאמר אין מטבילין גר בלילה מ"ט] משפט כתיב ביה‬
‫כדקאמר גר צריך ג' משפט כתיב ביה‬
‫אלמא דלא גמרי ממשפט‪,‬‬
‫דאין לו דין משפט אלא לענין גוף הדבר שצריך ג' אבל לא לזמן הטבילה‪,‬‬
‫וגם פשטיה דקרא בהא איירי ושפטתם כתיב דהוי ב' ואין ב"ד שקול‪,‬‬
‫ולילה לא הוי אלא מדרבנן ולכתחלה הוא דלא‪ ,‬הא דיעבד שפיר דמי‪,‬‬
‫א"נ‬
‫טבילת גר הוי כגמר דין‪ ,‬דקבלת מצוה היינו כתחלת דין‪ ,‬ומדרבנן הוא דבעי ביום‪.‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת יבמות דף מה עמוד ב‬
‫מי לא טבלה לנדתה מי לא טבל לקרויו ‪-‬‬
‫קשיא להו לרבוותא ‪ -‬והא אמר ר' יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה?!‬
‫ותניא נמי הכי מכאן אמר ר' יהודה וכו' !?‬
‫ובעל הלכות גדולות ז"ל אמר‬
‫מי לא טבל לקרויו‬
‫והאידנא לא דקיימא לן גר צריך שלשה וכו'‪.‬‬
‫ואין זה נכון‪.‬‬
‫וניחא ליה לרבינו הגדול ז"ל‬
‫דההיא דר' יוחנן לכתחלה היא‬
‫דלא נהגינן בה מנהג ישראל ומנסבינן ליה בת ישראל עד דטבל בפני שלשה‪.‬‬
‫ואין דבריו ברורין‪,‬‬
‫משום דקשיא הא דאמר רב יהודה ואי אתה נאמן לפסול בניך ‪ -‬והלא כשרין היו!?‬
‫וא"ת אף הבנים לכתחלה פוסלין אותן ‪-‬‬
‫והרי אומר לו לדבריך גוי אתה!‬
‫ויש לדחוק‬
‫שהיה אומר שלא טבל לקרויו מעולם‪.‬‬
‫מיהו הא קשיא לן טפי‬
‫דאמרינן במסכת קדושין (ס"ב א') בענין המקדש את האשה לאחר שתתגייר‬
‫גר נמי לאו בידו‪ ,‬דאמר ר' יוחנן‪ :‬גר צריך שלשה ‪ -‬מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא?!‬
‫ואי ס"ד לא צריך שלשה אלא לכתחלה‪ ,‬אמאי לא תפסי בה קדושין‪ .‬דהא בידו הוא?!‬
‫ואפשר לומר‬
‫דגבי קבלת מצוות צריך שלשה אפילו בדיעבד‪ ,‬דמשפט כתיב ביה ‪ -‬מה התם שנים שדנו אין דיניהן דין‪ ,‬אף כאן‬
‫אינו גר אפילו בדיעבד‪,‬‬
‫אבל מי שהודיעוהו מקצת עונשין של מצות ומתן שכרן‪ ,‬וקיבל עליו בב"ד לטבול ולמול –‬
‫אם הלך ומל וטבל שלא בפני ב"ד –‬
‫הרי זה כשר ולא פסלינן לזרעיה‪,‬‬
‫ולא מנסבינן ליה לדידיה בת ישראל עד דטבל בפני שלשה‪,‬‬
‫משום דלכתחלה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה‬
‫כדאמרינן לקמן שהי כאן ונטבלינך למחר‪,‬‬
‫וכדתניא אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים מושיבין לה מבחוץ ומודיעין‬
‫אותה ואמר ליה ר' יוחנן לתנא תני שלשה‪,‬‬
‫אלמא בעינן קבלה בשעת טבילה ממש והכל בפני שלשה‪,‬‬
‫ואפילו בגר זכר שקבל עליו קודם מילה‪ ,‬חוזר ומקבל עליו בשעת טבילה בפני שלשה‪ ,‬כדקתני לקמן‪ ,‬ומוקמי לה‬
‫לכתחלה‪.‬‬
‫והרמב"ם הספרדי ז"ל כתב כלשון הזה‪:‬‬
‫גיורת שראינוה בדרכי ישראל תמיד‬
‫כגון שתטבול לנדתה ותפריש מעיסתה תרומה‬
‫וכן גר שנוהג בדרכי ישראל‬
‫שטבל לקרויו ועושה כל המצות‬
‫הרי אלו גר צדק‬
‫ואף על פי שאין שם עדים בפני מי נתגיירו‪,‬‬
‫ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שיביאו עדים או שיטבלו בפנינו‬
‫הואיל והוחזקו גוים‪.‬‬
‫ונראה שבא לפרש כן זו השמועה‪,‬‬
‫ודברי תימה הם‪,‬‬
‫דא"כ הו"ל למימר 'מי לא שמר שבת אחת'‪ ,‬ולא לימא 'מי לא טבל לקרויו'‪ ,‬דיותר היה לו קל לידע ששמר שבת או‬
‫נהג מצות מן הטבילה‪ ,‬שהרבה שלא טבלו לקרויין מעולם!?‬
‫ועוד‪ ,‬מדאמרינן אטבלה לההיא גויה לשום אינתתא‪ ,‬משמע דהכי הוה עובדא ודאי דלא אטבלה אלא לשום‬
‫אינתתא‪ ,‬ואפ"ה אכשרוה משום האי טעמא דמי לא טבלה לנדתה!?‬
‫ובירושלמי במסכת קדושין בפ' האומר‬
‫אלא ר' יהושע בן לוי כהדא דתני בר קפרא גר שמל ולא טבל הרי זה כשר שאין גר שלא טבל לקרויו‪,‬‬
‫וקשיא עלתה לו טומאה קלה מטומאה חמורה‬
‫אמר ר' יוסי בר בון מכיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלתה לו‬
‫ע"כ‪,‬‬
‫ויש לנו בו סמך לדברינו‪.‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת יבמות דף מז עמוד ב‬
‫ושוב מצאתי מחלוקת אחרת בזה –‬
‫שיש אומרים דעבד הלקוח מישראל‪ ,‬כיון שאינו צריך לקבל‪ ,‬אינו צריך שלשה‪,‬‬
‫והביאו ראיה לדבר ממה שאמרו במסכת קדושין (ס"ב ב') גבי ההיא דאמרינן גר נמי לאו בידו דאמר ר' יוחנן גר‬
‫צריך שלשה ומי יימר דמזדקקי ליה בי דינא‪ ,‬ואקשינן אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את‬
‫מקודשת לי לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין ואי ס"ד צריך שלשה הכא נמי מי יימר דמזדקקי ליה‪,‬‬
‫וזו כדעתנו אנו שכתבנו שאין צריך שלשה בדיעבד אלא לקבלה אבל לא לטבילה‪,‬‬
‫וזה כיון שאינו צריך לקבל אין ב"ד מעכבו‪,‬‬
‫ולפיכך קדושין תופסין בשפחתו משום דבידו‪ ,‬אלא שאנו צריכין להוסיף בסברא זו ולומר דלכתחלה מיהא צריך‬
‫שלשה כדרך שהגר צריך לכתחלה אפילו בטבילה‪.‬‬
‫והרב ר' יהודה הנשיא ז"ל כתב‬
‫שצריך לטבול בפני שלשה‪,‬‬
‫והרב ר' משה ז"ל כתב כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני שלשה ביום‪ ,‬ולא הפרישו חכמים הללו ז"ל בין‬
‫גר לעבד בזה כלל‪,‬‬
‫ודעת אחרת בחבור מקצת חכמי הדורות ואיכא מאן דאמר דטבילה לא מעכבא ואם קדש בת ישראל קדושיו‬
‫קדושין‪,‬‬
‫וכן מצאתי בתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל‪,‬‬
‫ואין ראיותיהם בה נכונות‪,‬‬
‫והם שואלין למה אין צריך נמי מילה כלומר הטפת דם ברית‪,‬‬
‫ומתרצין לפי דעתם כיון דטבילה זו מדרבנן בעלמא היא לא הטריחו עליו לצער ולסכן עצמו במילה‪,‬‬
‫ולדעתי כל הנימול למצותו אינו מטיף דם אלא הרי הוא כאשה ובטבילה נכנס לדעת ישראל‪,‬‬
‫כמו שפירשתי למעלה בלוים‪.‬‬
‫מאירי יבמות מה‪:‬‬
‫וגדולי הפוסקים תירצו בזו של שלשה‬
‫שלא אמרו צריך שלשה אלא לכתחלה‬
‫ר"ל שאין נוהגין בו מנהג ישראל להשיאו לכתחלה בנות ישראל‬
‫עד שיתגיירו בפני שלשה‬
‫או שיתברר בעדים שבפני שלשה נתגיירו‬
‫אבל בדיעבד לא פסלינן להו‬
‫ומקשים עליהם ממה שאמרו למטה מ"ז א' בההוא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמרו לו לדבריך גוי אתה ואין‬
‫עדות לגוי‪,‬‬
‫ואדרבה לדבריו ישראל הוא!?‬
‫וכן במסכת קדושין ס"ב א' בהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגיירי אמרו גר לאו בידו הוא‪ ,‬כלומר‬
‫דהא צריך שלשה ומי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא‪,‬‬
‫ואם איתה‪ ,‬גר נמי בידו!?‬
‫ומכל מקום נראה מלשונם שכך היא כונתם –‬
‫דלכתחלה‪ ,‬אפילו ראינוהו נוהג מנהג ישראל‪ ,‬הואיל וכבר הוחזק בגוי ‪ -‬אף על פי שהוא אומר שנתגייר בפני‬
‫שלשה‪ ,‬אינו נאמן לכתחלה שנשיאהו בבת ישראל עד שיביא עדים‪,‬‬
‫ואף על פי שבלא עדים סומכין על דבריו בעדות לענין הנהגתו בענין איסורין ושאר דברים‪ ,‬לענין נשואין דוקא‬
‫עד שיברר‪,‬‬
‫ואפילו כנס ‪ -‬מוציאין כל שלא הוליד‪,‬‬
‫אבל אם נשא והוליד ‪ -‬אין פוסלין את בנו‪ ,‬ומאחר שראינו את אביו טובל לקירויו או את אמו טובלת לנדתה ‪-‬‬
‫מחזיקין אותם שכבר נתגיירו בפני שלשה‬
‫ולדעת זה הוא הדין בשאר הנהגות‬
‫ומתוך כך נראה לי שכתבו בה גדולי המחברים‬
‫גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל‬
‫כגון טובלת לנדתה ומפרשת תרומה ומעשרות וכיוצא בזה‬
‫וכן גר שראינוהו נוהג בדרכי ישראל‬
‫כגון שטובל לקירויו ועושה את המצות‬
‫הרי אלו בחזקת גירי צדק אף על פי שאין שם עדים בפני מי נתגיירו‬
‫ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שיביאו עדים הואיל והוחזק בגוי –‬
‫הא אם לא הוחזק בגוי ‪ -‬נאמן אף לעצמו‪ ,‬שהפה שאסר הוא הפה שהתיר‪.‬‬
‫ויש חולקים בזו כמו שיתבאר למטה מ"ז א'‬
‫הא למדת‬
‫שאף בדיעבד צריך שלשה‪,‬‬
‫ושהטבילה צריכה לשם גרות‪,‬‬
‫אלא שאנו סומכין עליו בדיעבד שכך היה‬
‫ואין עוד קושיא מזו של נתגיירתי ביני לבין עצמי‪ ,‬ולא מזו שאמרו מי יימר דמיזדקקי ליה‬
‫שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קיב‬
‫בע"ה ערש"ק ז"ך ניסן תשל"ד מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר זלמן שמעון דווארקין שליט"א‪.‬‬
‫בדבר הגרות שהיתה בפני שלשה דיינים כשרים שנכנסו להמקוה כשהיתה עומדת עד צוארה במים ומחמת שהיה המקום צר‬
‫ולא יכלו לעמוד בשורה אחת באופן שיראו כולם היטב הרכנת ראשה במים אלא עמדו זה אחורי זה ראה רק הראשון דעמד‬
‫אצל המקוה ושנים האחרים לא יכלו לראות אבל שמעו קול הטבילה בהכנסת ראשה בהמים‪.‬‬
‫והנה לדעה הראשונה שבש"ע ‪/‬יו"ד‪ /‬סימן רס"ח סעי' ג' דבדיעבד אם מל או טבל בפני שנים הוי גר‬
‫והש"ך בס"ק י' כתב דה"ה אפילו בפני אחד ברור שהיא גיורת‬
‫ופשוט שבעובדא זו אף במכירין אותה שהיתה נכרית שצריכה שנים דוקא כדכתב הש"ך שבשביל זה נקט הש"ע‬
‫בפני שנים ‪ -‬נאמן האחד לומר שטבלה‪ ,‬דהא הטעם הוא דעד אחד אינו נאמן באיתחזק איסורא והרי באופן זה‬
‫שקבלה המצות ועמדה עד צוארה במים אחרי שהוכנה בחפיפה וידעה שצריכה להטביל גם ראשה כמו שאמרו לה‬
‫אז ובלא זה כל טרחתה אינו כלום ואין לה שום רצון ותאוה ואף לא טירחא קטנה שתמנע עצמה מלטבול ראשה‪,‬‬
‫ואף אם יש לה איזה טעם כגון שמפחדת להטביל ראשה כמו שאיכא נשים מועטות דמועטות ונימא שרוצה להערים‬
‫הרי מירתתה מאחר שהאחד מהן רואה ולכן אין לך איתרע חזקתה יותר מזה שודאי נאמן הע"א‪.‬‬
‫אבל אף לשיטת הרי"ף והרמב"ם פ' י"ג איסורי ביאה ה"ז שבטבל בפני שנים אינו מועיל להחשיבו גר גמור‪,‬‬
‫ואפילו אם נימא דאינו כלום לגמרי וכדמשמע שסובר כן הסמ"ג בל"ת קט"ז שכתב סתם טבל בינו לבין עצמו אפילו בפני שנים‬
‫אינו גר‪ ,‬ועיין בשה"ג יבמות דף מ"ה שהביא כן גם מסמ"ק‪,‬‬
‫נמי לא מבעיא אם שמעו קול הכנסת ראשה דודאי הוא כראיה‪,‬‬
‫וכדאיתא כה"ג בגיטין ריש דף ו' לפי' שני דרש"י ד"ה אפילו שמע בשמע קן קולמוסא קול הקולמוס כשהוא כותב‬
‫שהוא כראה ויכול לומר בפני נכתב ‪. . .‬‬
‫אבל אף אם גם לא שמעו הרכנת הראש‪ ,‬שהרי אין הכרח שישמע איזה קול בהכנסת הראש להמים‪,‬‬
‫נמי פשוט שמהני‬
‫דודאי זה שתניא ביבמות דף מ"ז ע"ב לפי מסקנת הגמ' דשלשה ת"ח עומדים בשעת הטבילה‬
‫הא אין הכוונה לדין עדים לומר שלגרות צריך שלשה עדים‪,‬‬
‫דהא ליכא כלל ענין כזה דלא יסגי בשני עדים‪,‬‬
‫וגם הא על מה שאיתא בברייתא ושני ת"ח הקשה והא ארחב"א א"ר יוחנן גר צריך שלשה ויליף לה ממשפט כתיב ביה‪,‬‬
‫וא"כ לא היה שייך לכאורה שיהיה להשלשה דין ראיית הטבילה‪,‬‬
‫וזה נראה בטעם התוס' יבמות דף מ"ה ע"ב ד"ה מי שסברי בתירוץ הראשון שהיא דעה הראשונה דהשלשה הוא לקבלת‬
‫המצות שלכאורה קבלת המצות אינו מעצם מעשה הגרות דלא הוזכר בגמ' למוד ע"ז ואף שאפשר שייך גם זה למילף‬
‫מאבותינו שאמרו נעשה ונשמע‪ ,‬מ"מ הא לא מצינו בגמ' ביבמות דף מ"ו ע"א בהברייתא שיליף למילה וטבילה מהאבות‬
‫ואמהות שיליף שם נמי לקבלת המצות‪ ,‬אלא נראה דקבלת המצות אינו ממעשה הגרות אבל מי שלא קבל המצות לא הוכשר‬
‫להעשות גר‪ ,‬וסברי התוס' דרק זה שייך לב"ד דנתחדש שהוראה זו דאיש זה ואשה זו כשרין להעשות גרים צריך שלשה‬
‫דמשפט כתיב ביה‪,‬‬
‫ולכן כשקבל המצות בפני ג' וגם זה גופא למול ולטבול מורין לו שהוא כשר להעשות גר והולך אחר זה ומל וטובל אף שלא בפני‬
‫ב"ד הוא גר כיון שעשה ע"פ הוראתם‪,‬‬
‫ומדויק לשון הרמב"ן שהביא המ"מ בפי"ג מאי"ב ה"ט אבל אי קביל עליה בפני ג' למול ולטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינן‬
‫והלך ומל וטבל שלא בפני ב"ד ה"ז כשר‪ ,‬וכוונתו בלשון והודיעוהו גם שקבל עליו וכמפורש בלשונו בחדושיו‪ ,‬דמפרש דהב"ד‬
‫צריכין להורות‪ ,‬שזהו ענין ב"ד‪ ,‬היינו שקבל בפניהם המצות ולילך למול ולטבול‪ ,‬מורין שהוא כשר להעשות גר שהוא במה‬
‫שימול ויטבול‪ ,‬וא"כ נראה שאף הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג המצריכין שמעשה המילה והטבילה צריך שיהיה בפני הב"ד נמי הוא‬
‫בדין הוראה השייך לב"ד אבל סוברין שחדוש התורה לא רק שיורו שנכרי זה כשר להעשות גר ע"י מילה וטבילה אלא צריך‬
‫שיורו שהוא גר תיכף כשיטבול‪ ,‬וכן בשעת המילה צריכין שיורו שמעתה צריך רק טבילה‪ ,‬שלכן בשביל זה צריכין להיות ממש‬
‫בשעת המילה וטבילה‪ ,‬שלכן אין להצריך דוקא ראיה ממש שאם איכא ידיעה ואומדנא גדולה כזו שודאי הכניסה כמו שאמרו‬
‫לה שלא היה אפשר לה שלא להכניס ראשה ולהתחזק כגיורת כדכתבתי אין לחוש לכלום‪,‬‬
‫ובעצם אף אם היה להם דין ראיה כעדים הא גם בעדות מעידין על ידיעה ברורה בלא ראיה כדכתיב או ראה או ידע כדאיתא‬
‫בשבועות דף ל"ד ע"א ואף אם לא מועיל בדיני נפשות הא גר משפט כתיב שהוא לממון ולא לנפשות דהרי לא מצרכינן אלא ג'‬
‫ב"ד ולא כ"ג‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ועיין בתוס' דף מ"ה ע"ב ד"ה מי דיש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי‪,‬‬
‫דלכן אפשר להקטין המחלוקת דכו"ע מודים לסברא זו דהי"מ ומה שפליגי הוא שלא מחשבי זה שמצד חיוב טבילה לקרי‬
‫ולנדתה שאינו בעצם ידיעה ממש אלא מצד צרוף החזקה שראו שהם שומרי דיני התורה שאין להחשיב בשביל זה כאנן סהדי‬
‫מצד ידיעה זו‪ ,‬ולא מצינו בעלמא שחזקת צדקות דאדם יתחשב כאנן סהדי דאדרבה הרי חזינן דילפינן מוספרה לה לעצמה‬
‫שע"א =שעד אחד= ואשה נאמנין באיסורין ואי הוה מחשיב זה לאנן סהדי הרי איכא כו"ע לעדים וצ"ע שיטת הי"מ‪,‬‬
‫אבל בידיעה ברורה מאומדנא מעצם העובדא לא מצד צרוף חזקות כו"ע יודו דנחשבו כעומדים שם וכראו בעיניהם ממש‪ ,‬לכן‬
‫אין בזה שום חשש והיא גיורת כשרה‪ .‬והנני ידידו‪ ,‬משה פיינשטיין‪.‬‬
SHULCHAN ARUKH YD 268:2-4
A. Three (RMI: scholars) stand next to him and inform him of some light and some heavy mitzvoth
for the second time, while he stands in the water.
B. If the convert is a woman – women place her in the water up to her neck, with the judges
outside, and they inform her of some mitzvoth light and heavy, while she sits in the water
C. Afterward she immerses bifneihem and they turn their faces and leave so that they will not see
her when he comes up out of the water
D. All matters relating to a convert – whether to inform him of the mitzvoth, to accept them,
whether circumcision or immersion – must be with 3 who are valid to serve as judges, and in the
daytime.
E. However – this is specifically lekhatchilah, but bediavad – if he circumcised or immersed only
before 2 (RMI: or relatives) or at night,
even if he did not immerse for the sake of conversion, rather if male he immersed for a seminal
emission, or a woman for menstrual blood –
he is a convert and permitted to marry a Jew(ess),
excluding acceptance of the mitzvoth, which prevents conversion if it was not done in daytime
and with 3.
F. But according to RIF and RAMBAM - even bediavad if he immersed or circumcised before 2 or at
night – this prevents conversion, and he is forbidden to marry a Jewess,
But if he married a Jewess and had a child with her – we do not disqualify him.
G. Since the immersion of a convert required a beit din of 3, we do not immerse him on Shabbat or
Yom Tov or at night, but if he immersed – he is a convert.
TUR YD 268
A. Scholars stand over his immersion and inform him then also of some light mitzvoth and some
heavy mitzvoth
and he is a Jew for all matters, meaning that if he returns to his straying he is considered a
rebelling Jew so that if he contracts marriage with a Jew, the marriage is legally valid.
B. A woman convert – women place her up to her neck in the water, and scholars stand outside
and inform her of some light mitzvoth and some heavy mitzvoth
C.
D. All his matters – whether to inform him of the mitzvoth, to accept them, whether circumcision
or immersion – must be with 3 who are valid to serve as judges, and in the daytime.
E. However – this is specifically lekhatchilah, but bediavad – if he circumcised him or immersed
only before 2 or at night,
even if he did not immerse for the sake of conversion, rather if male he immersed for a seminal
emission, or a woman for menstrual blood –
he is a convert and permitted to marry a Jew(ess),
excluding acceptance of the mitzvoth, which prevents conversion if it was not done in daytime
and with 3.
F. But according to RIF - even bediavad if he immersed or circumcised before 2 or at night – this
prevents conversion, and he is forbidden to marry a Jewess,
But if he married a Jewess and had a child with her – we do not disqualify him.
RAMBAM MISHNEH TORAH LAWS OF FORBIDDEN INTIMACY 14:6
A. Three stand next to him and inform him of some light and some heavy mitzvoth for the second
time, while he stands in the water.
B. If the convert is a woman – women place her in the water up to her neck, with the judges
outside, and they inform her of some mitzvoth light and heavy, while she sits in the water
C. Afterward she immerses bifneihem and they turn their faces and leave so that they will not see
her when he comes up out of the water.
RAMBAM MISHNEH TORAH LAWS OF FORBIDDEN INTIMACY 13:6
G. Converts must immerse before 3. Since the matter requires a beit din, we do not immerse him
on Shabbat or Yom Tov or at night, but if he immersed – he is a convert.
BEIT YOSEF YD 268
RIF resolved this as follows:
When the Talmud says “Did she not immerse for her niddah?” and “Did he not immerse for his keri?” –
that was diavad
meaning that we do not disqualify his son
since he immersed for his keri
as if he were not a convert, he would not have immersed for the sake of his keri
whereas the statement of Rav Yochanan is lekhatchilah
meaning that we do not treat him in the manner of a convert and do not marry him to a Jewess until he
immerses bifnei three.
Similar to this are the words of Rambam, who wrote in Laws of Forbidden Intimacy 13:9:
A woman convert whom we have seen constantly practicing in Jewish ways
As for example she immerse for her niddah, separates terumah from her dough, et al
So too a male convert who practices in Jewish ways
he immerses for his keri and does all the mitzvot
these are presumptively full converts, even though there are no witnesses as to bifnei whom they
converted
nonetheless, of they come to marry into the Jewish people, we not marry them until they bring
witnesses or until they immerse befaneinu
since they were presumptively nonJews
MAGGID MISHNEH wrote
It seems from RAMBAM’s words that he explains
that that which we say “Did she not immerse for her niddah?”, or “his keri” – is for the purpose of
validating the children,
and when we say “Did she not immerse”, we mean:
How is it possible for them not to have converted properly, as behold they are practicing all mitzvoth
like absolute Jews and immerse from their tum’ah?!
Immersion is not specifically required.
Or perhaps our teacher hikds
that we also need to know certain that she has immersed from some purpose, as immersion is one of
the elements of conversion.
And Ramban wrote:
Certainly lekhatchilah we require three, whether for circumcision or immersion,
And if he converts entirely alone he is not a convert even diavad
Rather he is an absolute nonJew, as “MIshpat” is written in the Torah regarding him
But if he accepts upon himself before three to circumcise and immerse, and they informed him of some
mitzvoth as required, and he went and circumcised and immersed not bifnei beit din –
It is valid and we do not disqualify his son
But we do not marry a Jewess to hum until he immerses bifnei three
Because lekhatchiilah we require three whether for the acceptance of mitzvoth whether for immersion.
A.
A slave of R. Chiyya bar Ami immersed a particular female gentile woman for the sake of wifehood.
Said Rav Yosef:
I am able to certify her and her daughter) as being kosher –
her - following R Assi,
for Rav Assi said: Did she not immerse for her niddah?
her daughter Since an idolater or slave who has relations with a Jewish woman – the child is kasher.
There was one whom they would call ‘Son of a Gentile woman’.
Said Rav Assi: Did she not immerse for her niddah?
There was one whom they would call ‘Son of a Gentile man’.
Said R. Yehoshua ben Levi: Did he not immerse for his keri?
B.
Said Rava:
"A case happened in the house of R. Chiyya bar Rebbe
and R. Yosef taught: and1 the house of R. Oshaya bar Rebbe
and R, Safra taught: and the house of R. Oshaya son of R. Chiyya
that there came before him a convert who had circumcised but not immersed.
He said to him: “Wait here until tomorrow and we will immerse you”."
Derive three things from this:
Derive from this that a convert requires three;
Derive from this that he is not a convert until he circumcises and immerses;
Derive from this that we do not immerse a convert at night.
Let us say: Derive from this also that we require ordained experts!
Perhaps those were the rabbis who came.
Said Rabbi Chiyya bar Abba said Rabbi Yochanan: A convert requires three – “mishpat” is Written regarding him.
C.
A beraita:
“You must judge righteously between a man, his brother, and his ger . . .” –
On this basis Rabb Yehudah said: “A ger who converted in beit din – he is a valid convert; entirely alone – he is
not a convert”.
An event: Someone came before Rabbi Yehudah and said: I converted entirely alone.
When the event came before Rabbi Yehudah, he asked: Do you have witnesses?
He said to him: No.
Do you have children?
He said to him: Yes.
He said to him: You are credible to invalidate yourself, but you are not credible to invalidate your son.
...
Said Rav Nachman bar Yitzchak: He said to him thus: According to your own account you are a nonJew,
and nonJew cannot serve as witnesses.
1
as understood by Rashi.
RIF
A servant of R. Chiyya bar Ami immersed a Gentile woman for the sake of wifehood.
Said Rav Yosef: I am able to legitimate her and her daughter
her - following Rav Assi, who said: “Did she not immerse for her niddah?”
her daughter - for said Rabbi Yehoshua ben Levi: A Gentile or a slave who impregnated a daughter of Israel – the
child is legitimate.
One whom they would call “Son of a Gentile woman” –
Said Rav Assi: “Did she not immerse for her niddah?”
One whom they would call “Son of a Gentile man” –
Said Rabbi Yehoshua ben Levi: “Did he not immerse for his keri?”
The halakhic path of the Tradition follows this,
and if you find difficult that statement of Rabbi Yochanan, who said “A convert requires three – why? mishpat is
Written regarding him”
and we hold that that statement is authoritative law
that is no difficulty
as Rav Assi and Rabbi Yehoshua ben Levi are diavad –
that we don’t delegitimate his son
since he immersed for the sake of his keri
as if he were not a convert, he would not have immersed for the sake of his keri
but that of Rabbi Yochanan is lekhatchilah –
that we do not behave with him as we behave with converts
and we do not marry to him a daughter of Israel
until he immerses before three.
RAMBAM
If he immersed when alone, or converted when alone, or even before two, he is not a convert.
...
A female convert whom we have seen continually practicing the ways of Israel,
for example that she immerses for her niddah and separates terumah from her dough et al,
and so too a male convert who practices the ways of Israel
that he immerses for his keri and does all the mitzvot
these are presumptively valid converts, even though there are not witnesses testifying as to whom they converted
in the presence of
but nonetheless, if they come to be mixed (i.e. marry) into Israel - we do not marry them until they bring witnesses
or until they immerse in our presence, since they had a legal presumption of nonJewishness.
TOSAFOT YEBAMOT 45B
“Did she not immerse for her niddah?” –
This is astonishing
as it says later on that “A convert needs three – “mishpat” is written regarding him?!
...
We can respond by saying that
The statement that requires three applies to the acceptance of commandments, but not to immersion
Even though we say later on that “two scholars stand outside” –
That is lekhatchilah, since that is preferable.
But some explain that
since it is known to all that she immersed, it is as if they were standing there.
But this is difficult –
since immersion for niddah takes place at night,
and later on it says that we do not immerse a convert at night?!
But if “mishpat” was only written regarding acceptance of the commandments, this works out well
and when it says “we do not immerse”,
it means lekhatchilah and Rabbinically.