" 105

 105
:
1033 ..
78109 105
" . , ,
. . , , ' : " .' .
,
.
, ,- . , ' ' ,' ' . " , ' ' .
," . , , , ,
. . , , ' ,10 ) '" ' ,
.( . :
. - '- '
" "
.( )
,
, ,
. ,"
, , .
,
.
. .
,
, ,
,
.
. ."
, .
, ,
,
, , . , , - . . - ' '
, ,
' ' . " ,
.
" "
"
.
, ' '
, ."
, ,
,
.
,' ' ,
. ,
,
. , . , , , "
. , , . ,
, ,"
, "
, ,'
' ,
,'
; ,
." ,, "
." , "
,
," ; , ; ,, .
" ' ' "
:
."
, ,( )
02-6515050 :" . ' ' ' ' :" " . " ,
.(18-20 ') 99 , .
," , . , " , . , - " - . ." ) , ) ,
,( , , ,(
.02-6515050 : . "
. , ,' .( )
"
. , – ' "
." "' "
. , , , -"' ""
(96) "
, ) , , .(
.
, - : . * * * *
. * * .
, ,- , - , .'' '-
' ,' ' ,'' , .02-9932111 ' , ,
,
."
, ,
, . .
,
.
, . , ." - ,
, , . ,
" ,(2014
,
15) "
" ,
," . ." , " :
,"
?
"
, " .
, .
, ' :
' ; " " ,
" , " ; ; ." ,
.2 , , ' "
: , ,
.' ' ! . ,
: ,
, . ." ,"
- " ,
' .
." " :
, ,
,"
; ,"
:
. - " , ; " ." , ,
ĘĤĠ ĐĕĘďđČ
ĐĦĕėč ĐĔĕĚĥĐ ĘĞ ďđĚĘĘ ĤĥĠČ
...ĐĕđđēĘ ĐĒ ĦČ ĖđĠĐĘ ĤĥĠČđ
"ĐĚďČđ ęďČ"
ĖđčĚ ĦĚĕĥĚđ ĐĔĕĚĥĘ ĐĘĕĞĠ Đė
ġĤČĐđ ĐĤđĦĐ ĦĥĤďĚ
ęĕĤĎĦČ Ħđđē ğđĦĕĥč
:ęĕĎĕĢĚ
đĤĞĦ
"ęďČĘ
Ę ęďČ"
ĐĔĕĚĥč ęĕĕĦĤčēĐ ęĕėĤĞĐ ĘĞ
"ďēČ ęđĕĘ ĕČĘģē"
ĦĕĕĜčč ĦđĝĜĦĐ
ĕĜđĠđĤďĕĐ ģĦđĜĚ ĞĢĚ
ĐĘĕčē"
ĘĐ
ēĘ
"Ę"đē
Ħđ
ĦĕĞĕčĥ ĤĕĠ ĘĞ
"ĐĔĕĚĥč Đĕđđē"
ĤĎĦČđ ďđĚĕĘ ,ğĕė Ęĥ ĞĝĚ
ĦđčģĞč ĦđĘĕĞĠ ĦđĜēĦ ččĝč
.ĐĔĕĚĥĐ
ODT ĕĤĎĦČ "ĤĢđČĐ ĦČ ĥĠē"
ěĕď Ħĕč ĤĢđČ ČĥđĜč Đďĕē ĕčĦėđ
čĤ-ĕĘČĤĥĕ čĤĐ"
"ĕĘČĤĥĕ ġĤČ čĤ
ĐĕĢĒĕčđĤĠĚĕČ ĦĘĞĠĐ
ĦĕĕĜĜ
ĕĞĠĐ ĦČ ęĕĕģĘ ěĦ
đ
đĘ
Ħ
Č
ĘĢ
ęė
č
ĕč
Ħ
Đ
,ĤĠĝ
č
Đ ĤĠėč đČ čđĤģĐ ģĤČĠ
ĤĕĐ
ģđđĤ
.ģ
ČĦđĚ ĦĕĜėĦĐ
.ęĕĠĦĦĥĚĐ ĘĕĎ ĕĠĘ ĦĚ
:ĦđĜĚĒĐĘ
Ě
08-6847088 ġĤČĐđ ĐĤđĦĐ ĦĥĤďĚ
050 - 5737777 ęĕĤĎĦČ Ħđđē
ē
shmita.toraland.org.il | 08-6847325
đĤėĒĕ ęĐ ĐĒĐ ĤđĞĕĥĐ ĦČ
...ĐČčĐ ĐĔĕĚĥč ęĎ
?ĐĦČđ ,ĐĔĕĚĥĘ ęĕĜėđĚ đĜēĜČ
,ĤđčĕĢĘ ĐėĤďĐ ĦđĤčđēđ ĐėĘĐđ ěđĕĞ ĕĤĠĝ
.ĐĔĕĚĥĐ ĦĜĥ ĦČĤģĘ ,ęĕĕĜđĕĞĤđ ęĕĕĥĞĚ ĦđĜđĤģĞ ďđĚĕĘĘ
ĐģĥĐ ĕĤĕēĚč ĐĔĕĚĥĐ ĦĜĥĘ ęĕĤĠĝ !ğďĚĐ
ğ
ĘĞ ĥďē
ęđĕ-ęđĕ ĐĔĕĚĥ
ěėĤĢĘ ĐĔĕĚĥ ĖĕĤďĚ
ĐĔĕĚĥĘ ĦĕĚđĕ ĐėĘĐ
ĦČ ĦĒėĤĚĐ ĦĤčđē
ĕĦėĘĐĐ ĞďĕĚĐ Ęė
ĕĔĤĠĐ ęďČĘ ġđēĜĐ
.ĐĔĕĚĥĐ
ĦĜĥč
ĐČĕčĚ
ĦĤčđēĐ
ĦđėĘĐĐ ĕĤģĕĞ ĦČ
,ĦĕĢĚĦč ĖČ ĦđĤĕĐčč
-ęđĕ ĖĕĤďĚ ĦĥĚĥĚđ
ČđĢĚĘ ěĦĕĜ đčĥ ĕĚđĕ
ČĥđĜč ĐĘČĥ ĘėĘ ĦĕĜĕĕĜĞ ĐčđĥĦ
.ĐĔĕĚĥĐ
ĐėĘĐ ďđĚĕĘ ĤĠĝ
ěĚĒĘ ďēđĕĚĐ ĦĕĚđĕ
- ęĕČĢĚĜ đĜČ đčĥ
ĦđėĘĐ .ĐĔĕĚĥĐ ĦĜĥ
,ĦđĕĦĕĢĚĦđ
ĦđĤĢģ
.ĦĕĦđďĕďĕđ ĐĤĕĐč ĐĠĥč
čĤģĘ ĤĠĝĐ Ęĥ đĦĤĔĚ
ěđĕĞĤĘ ęĕďĚđĘĐ ĦČ
ęďĚĘĘđ ,ĐĘĘėč ĐĔĕĚĥĐ
.ĐĕĦđėĘĐ ĕĔĤĠ ĦČ
Ĭ 25 :ĤĕēĚ
Ĭ 25 :ĤĕēĚ
ēđĘĥĚ ĕĚď ĘĘđė
ēđĘĥĚ ĕĚď ĘĘđė
ęĕďĘĕĘ ďđĚĕĘ ĕĤĠĝ
'Ĕ-'Č ĦđĦĕėĘ
-ġĤČĐ
ĐĦčĥđ
ęĕďĘĕĘ
ďđĚĕĘ ĕĤĠĝ
ĦđĚČĦđĚ ĦđĤčđē
:ĦđĜđĥĐ ĦđĦĕėĘ
,'ď-'Ď ,'č-'Č
Ĭ 33 :ĤĕēĚ .'Ĕ-Ē ,'đ-'Đ
Ĭ 10 :ēđĘĥĚ ĕĚď
ĐėĘĐ" ĤčēĚ ĦČĚ ,ĐĔĕĚĥĘ ďđĚĕĘ ĦđĤčđē
ĦđĤĥđČĚ ĦđĤčđēĐ .ěđĚĕĚ ĝđĚĞ čĤĐ "ďĕĚĘĦĘ
.ď"ĚēĐ Ęĥ ęĕďđĚĕĘĐ ĦĕĜėĦĚ ģĘē ĤđĦč
,ęĕďĕĚĘĦĘ ĐĔĕĚĥ ĦđėĘĐ ĕĤģĕĞ ĦđĤČđčĚ ĦđĤčđēč
,ďĚĘĜĐ ĤĚđēĐ Ęĥ ĘđĎĤĦ ěĐčđ ,ĔĕĘģđ ĤĕĐč ĤđČĕč
.ęĕĢčĥĦđ Ħđďĕē ,ęĕĚĕĥĤĦ ,ĦđĚĕĥĚ ,ĐĤĒē ĦđĘČĥ
ĔčĚ ĦďđģĜ ęĕĠĕĝđĚĐ ęĕĤđĠĕĝ ĦđĘĘđė ĦđĤčđēĐ
ĦđĜđĚĦđ ęĕĤđĕČč ĦđđĘĚ ,ĐĔĕĚĥĐ ĘĞ ĦĕĤĝđĚđ ĦĕĜđĚČ
ĦđĕĜĠĐč ĦđčĘđĥĚđ ,ęĕďĚĘĜĐ ęĕĎĥđĚĐ ĦĥēĚĐĘ
ęĕĤđĞĕĥ ,ęĕģēĥĚ đčđ ,'ġĤČĐ ĦĔĕĚĥ' - ĐđđĘĚĐ ĤĦČĘ
.ęĕĔĤĝđ ęĕĕčĕĔģČĤĔĜĕČ
ĞĢčĚ ĕĤĕēĚč ĐĔĕĚĥĘ ĐėĘĐđ ěđĕĞ ĕĤĠĝ
Ĭ 100 č ęĕĤĠĝ 4 :ĞĢčĚ
ęĕĤĠĝđ Đďĥ ĕĘĐČč ,ġĤČĐ Ħčĥ ,ġĤČĐ ďđĝ ,ĦĕĞĕčĥ ğĕĔģ
.ġĤČĐđ ĐĤđĦĐ ěđėĚ ĦČĢđĐč ęĕĠĝđĜ
ēđĘĥĚ ĕĚď ĘĘđė ČĘ *
ěđėĚ
ĐĤđĦĐ
ġĤČĐđ
ęđĤď ĕčĥ - đ"Ħ ęđĤď ĤĠė
08-6847325 :ěđĠĘĔč ĐĥĕėĤĘ | www.toraland.org.il :ĦđĞĥ 24 ĐĥĕėĤĘ
‫אמונת עתיך‬
‫כתב עת למאמרים המשלבים מחקר תורני‬
‫ויישום הלכתי בארץ ישראל‬
‫אמר ריש לקיש‪" :‬מאי דכתיב 'והיה אמונת‬
‫עתיך חסן ישועות חכמה ודעת'?‬
‫אמונת – זה סדר זרעים‪ ,‬עתיך – זה סדר‬
‫מועד‪ ,‬חסן – זה סדר נשים‪ ,‬ישועות זה‬
‫סדר נזיקין‪ ,‬חכמת – זה סדר קדשים‪,‬‬
‫ודעת – זה סדר טהרות‪.‬‬
‫ואפילו הכי‪' ,‬יראת ה' היא אוצרו'"‪.‬‬
‫שבת לא ע"א‬
‫גליון מספר ‪105‬‬
‫תשרי תשע"ה‬
‫בהוצאת מכון התורה והארץ‪ ,‬שבי דרום )כפר דרום תובב"א(‬
‫עורך‪ :‬הרב יואל פרידמן‬
‫מערכת‪ :‬הרב יהודה הלוי עמיחי‪ ,‬הרב אריה כץ‪ ,‬דן מארנץ‪,‬‬
‫הרב שלמה אישון‪ ,‬הרב חיים בלוך‪ ,‬הרב אריאל בראלי‪ ,‬הרב תומר בן‪-‬צבי‬
‫תוכן המאמרים על דעת כותביהם‬
‫עריכת הלשון‪:‬‬
‫רעיה קמינצקי ‪[email protected]‬‬
‫בתיה ברויאר ‪[email protected]‬‬
‫בהוצאת מכון התורה והארץ‬
‫שבי דרום )כפר דרום תובב"א(‬
‫טל‪ 08-6847325 .‬פקס‪08-6847055 .‬‬
‫אינטרנט‪www.toraland.org.il :‬‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫דמי מנוי לשנה – חינם‪ ,‬טל' למנויים‪086847325 :‬‬
‫הוצאות משלוח‪₪ 50 :‬‬
‫יוצא לאור בסיוע משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫©‬
‫סדר ועימוד‪ :‬שחרית‬
‫‪[email protected] 072-2113131‬‬
‫‪ 2‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תוכן‬
‫‪6‬‬
‫עם בא החודש השביעי בשנה השביעית ‪ /‬הרב צבי שורץ‬
‫תשובות קצרות‬
‫‪ .1‬גבולות ארץ ישראל ‪16....................................................................................‬‬
‫‪ .2‬קטיף פירות של בעל הגינה לצורך חלוקה‪16........‬‬
‫‪ .3‬גינה של בית משותף בשביעית ‪16.............................................‬‬
‫‪ .4‬העברת עציצים ממקום למקום ‪17 ............................‬‬
‫‪ .5‬העלאת נכה במעלית בשבת ‪17......................................................‬‬
‫‪ .6‬עוד על שימוש במעלית לנכה בשבת ‪19........................‬‬
‫‪ .7‬הדפסת ספרי קודש בימי בין המצרים ‪19.....................‬‬
‫‪ .8‬האם שקית סטומה נחשבת חציצה ‪20...............................‬‬
‫‪ .9‬תפילה עם שקית סטומה‪21.................................................................‬‬
‫‪ .10‬ברכת כוהנים עם שקית סטומה ‪22......................................‬‬
‫‪ .11‬עלייה לתורה עם שקית סטומה ‪22......................................‬‬
‫‪ .12‬שליח ציבור עם שקית סטומה ‪22..........................................‬‬
‫‪ .13‬טיפול בשקית סטומה בשבת ‪22...............................................‬‬
‫‪ .14‬רגישות נפשית לבעל סטומה ‪23...............................................‬‬
‫‪ .15‬גילוי העובדה שיש סטומה בשידוכים ‪23...................‬‬
‫‪ .16‬עבודת אחות בשבת‪24..............................................................................‬‬
‫‪ .17‬עבודות כתבנות במחלקה בבית החולים ‪25.........‬‬
‫‪ .18‬נסיעות למשמרת בשבת ‪26..............................................................‬‬
‫‪' .19‬הרגשה' בתחילת מחזור ‪27...............................................................‬‬
‫‪ .20‬פריוצ'יפ ודיני חציצה ‪28..........................................................................‬‬
‫‪ .21‬המחאה בתור שטר הלוואה ‪29....................................................‬‬
‫‪ .22‬האם 'עיגול' סכום נחשב ריבית? ‪29.....................................‬‬
‫‪ .23‬סוכה על שטח גזול ‪30................................................................................‬‬
‫‪ .24‬דין 'עני מהפך בחררה' ‪31......................................................................‬‬
‫‪ .25‬מעשר כספים ‪32...................................................................................................‬‬
‫‪ .26‬מינוי דיין שיש עליו רינון ‪32.............................................................‬‬
‫‪ .27‬גנבת גגון מרכב שהושאל ‪32...........................................................‬‬
‫‪ .28‬שינוי בייעוד התרומה ‪33.........................................................................‬‬
‫‪ .29‬החזר ספר לחנות‪33.......................................................................................‬‬
‫‪ .30‬מציאת משקפת אבודה ‪34..................................................................‬‬
‫‪ .31‬חשש ריבית בעמלת כספומט ‪35.............................................‬‬
‫‪ .32‬תוכנה העובדת בשבת ‪35......................................................................‬‬
‫‪ .33‬חשש ריבית ב'הנחת מזומן' ‪36.....................................................‬‬
‫‪ .34‬פרסום מטעה ‪37...................................................................................................‬‬
‫‪ .35‬פיצויי פיטורין בהתפטרות‪37.........................................................‬‬
‫‪ .36‬ריבית בפיצוי על עיכוב שכר ‪38.................................................‬‬
‫‪ .37‬דין 'ברירה' בהשקעות כשרות ‪38.............................................‬‬
‫‪ .38‬איסור יין נסך ביין מפוסטר ‪39.....................................................‬‬
‫‪ .39‬חמאה מחלב עכו"ם ‪39..............................................................................‬‬
‫רפואה והלכה‬
‫‪41‬‬
‫פרייה ורבייה ‪ /‬הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין‬
‫הארץ ומצוותיה‬
‫תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית ‪ /‬הרב יהודה זולדן‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא? ‪ /‬הרב אברהם סתיו‬
‫חדירת שורשי ירק דרך יריעת 'פלריג' ‪ /‬אג' מרדכי שומרון‬
‫יריעת 'פלריג' סטנדרטית – דינה לשביעית ‪ /‬הרב יהודה הלוי עמיחי‬
‫‪49‬‬
‫‪56‬‬
‫‪67‬‬
‫‪71‬‬
‫מאיץ‪-‬חום חיצוני לדוד חימום בשבת ‪ /‬הרב ישראל רוזן‬
‫גדרי האיסור בדלת חשמלית ושאר חיישנים בשבת – תגובה ‪/‬‬
‫הרב איתם הנקין‬
‫תגובה לתגובה ‪ /‬הרב ד"ר דרור פיקסלר והרב אלי רייף‬
‫‪75‬‬
‫טכנולוגיה והלכה‬
‫‪81‬‬
‫‪86‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪3‬‬
‫משפט התורה‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל ‪ /‬הרב יועזר אריאל‬
‫ביטול אירוע בזמן מבצע 'צוק איתן' ‪ /‬הרב אריאל בראלי‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה ‪ /‬הרב דניאל כ"ץ‬
‫היכולת לאכוף את חוקי התורה בהדרגה ‪ /‬הרב עדו רכניץ‬
‫‪88‬‬
‫‪97‬‬
‫‪101‬‬
‫‪115‬‬
‫יחסי עבודה בזמן מבצע 'צוק איתן' ‪ /‬הרב אורי סדן‬
‫שמיטת כספים בכלכלה המודרנית ‪ /‬הרב שלמה אישון‬
‫גדרי הקניין במוצר ייחודי שאינו ברשות המוכר ‪ /‬הרב יעקב הילדסהיים‬
‫‪121‬‬
‫‪128‬‬
‫‪135‬‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה ‪ /‬הרב הלל בן שלמה‬
‫‪142‬‬
‫כלכלה והלכה‬
‫מקדש והלכה‬
‫תגובות‬
‫משטר אנושי‪ ,‬האומנם גנאי? ‪ /‬הרב יעקב אריאל‬
‫על כלאיים בגידולי מים ‪ /‬הרב יעקב אריאל‬
‫על הפקר שאינו מופקר לכל ‪ /‬הרב יעקב הילדסהיים‬
‫גבולות מסעי לעניין מצוות התלויות בארץ ‪ /‬הרב יעקב הילדסהיים‬
‫על תשלום חוב מכסף של החייב ‪ /‬הרב יעקב אפשטיין‬
‫‪152‬‬
‫‪154‬‬
‫‪154‬‬
‫‪155‬‬
‫‪156‬‬
‫על הספר 'מבשן אשיב' ‪ /‬הרב אוריאל בנר‬
‫‪158‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫מידע יישומי‬
‫הנחיות הלכתיות לשבת בזמן מבצע 'צוק איתן' ‪ /‬הרב ישראל רוזן‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות ופרקטיקה ‪/‬‬
‫הרב יואל פרידמן ועמיר דרור פוגלמן‬
‫‪ 4‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫‪163‬‬
‫‪165‬‬
‫רשימת המשתתפים בקובץ‬
‫הרב מאיר אורליאן‪ ,‬הרב מאיר אורליאן‪ ,‬מכון שלזינגר‪ ,‬רב ביהכ"נ הקהילתי‪ ,‬יד בנימין‪,‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫הרב אהוד אחיטוב‪ ,‬מכון התורה והארץ‪ ,‬רב קהילת נווה דקלים בעין צורים‪[email protected] ,‬‬
‫הרב שלמה אישון‪ ,‬מכון כת"ר‪ ,‬ורב שכונת מזרח העיר רעננה‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יעקב אפשטיין‪ ,‬מכון התורה והארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יועזר אריאל‪ ,‬דיין בדימוס בביה"ד צפת וטבריה‪ ,‬מירון‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יעקב אריאל‪ ,‬הרב הראשית לרמת גן‪ ,‬נשיא מכון התורה והארץ‬
‫הרב עזריה אריאל‪ ,‬ראש כולל מכון המקדש‪[email protected] ,‬‬
‫הרב מנחם בורשטין‪ ,‬ראש מכון פוע"ה‪[email protected] ,‬‬
‫הרב חיים בלוך‪ ,‬משפטי ארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אוריאל בנר‪ ,‬מכון משפט לעם‪[email protected] ,‬‬
‫הרב הלל בן שלמה‪ ,‬מכון המקדש‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אריאל בראלי‪ ,‬מכון משפט לעם‪ ,‬ר"מ בישיבת אפיקי דעת שדרות‪[email protected] ,‬‬
‫הרב גבריאל גולדמן‪ ,‬מכון פוע"ה‪ ,‬רב כפר אדומים‪[email protected] ,‬‬
‫עמיר דרור פוגלמן‪ ,‬מנכ"ל אוצר הארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יעקב הילדסהיים‪ ,‬מכון כת"ר‪[email protected] ,‬‬
‫הרב איתם הנקין‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יהודה הלוי עמיחי‪ ,‬ראש המחלקה ההלכתית מכון התורה והארץ‪ ,‬ביה"ד לגיור‪[email protected] ,‬‬
‫הרב ד"ר מרדכי הלפרין‪ ,‬מנהל מכון שלזינגר‪[email protected] ,‬‬
‫הרב מרדכי וולנוב‪ ,‬כושרות‪[email protected] ,‬‬
‫הרב יהודה זולדן‪ ,‬מפמ"ר להוראת תלמוד ותושבע"פ‪ ,‬משרד החינוך‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אריה כץ‪ ,‬מכון פוע"ה‪[email protected] ,‬‬
‫הרב משה כץ‪ ,‬כושרות‪[email protected] ,‬‬
‫הרב דניאל כ"ץ‪ ,‬מכון משפטי ארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אורי סדן‪ ,‬רב מושב נוב‪ ,‬מכון כת"ר‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אברהם סתיו‪ ,‬ישבת הר עציון‪ ,‬מרכז להלכה והוראה‪ ,‬אלון שבות‪[email protected] ,‬‬
‫הרב ד"ר דרור פיקסלר‪ ,‬רב קהילת נוף סביון‪ ,‬גני תקווה‪ ,‬ביה"ס להנדסה אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪,‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫הרב יואל פרידמן‪ ,‬מכון התורה והארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב ד"ר מאיר פרנקל‪ ,‬מכון שלזינגר‪[email protected] ,‬‬
‫הרב מהנדס ישראל רוזן‪ ,‬ראש מכון צומ"ת‪ ,‬ביה"ד לגיור‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אלי רייף‪ ,‬רב קהילת השחר‪ ,‬מודיעין‪ ,‬מכון מעליות ‪ -‬ישיבת ההסדר מעלה אדומים‪[email protected] ,‬‬
‫הרב עדו רכניץ‪ ,‬מכון משפטי ארץ‪ ,‬מנהל רשת בתי הדין 'ארץ חמדה'‪[email protected] ,‬‬
‫אג' מרדכי שומרון‪ ,‬מכון התורה והארץ‪[email protected] ,‬‬
‫הרב אשר שקאני‪ ,‬מכון שלזינגר‪ ,‬כולל תפארת יהושע‪ ,‬ביתר עילית‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪5‬‬
‫הרב צבי שורץ‬
‫עם בא החודש השביעי‬
‫בשנה השביעית‬
‫הקדמה‬
‫ב'ויקרא רבה' )פר' כט פיס' יא( נאמר‪:‬‬
‫כל השביעין חביבין; למעלה‪ ,‬השביעי חביב – שמים ושמי השמים ורקיע ושחקים‬
‫זבול ומעון וערבות‪ .‬בארצות‪ ,‬שביעית חביבה – ארץ אדמה ארקא גיא ציה נשיה‬
‫תבל‪ .‬בדורות‪ ,‬שביעי חביב – אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך‪ .‬באבות‪,‬‬
‫שביעי חביב – אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה‪ .‬בבנים‪ ,‬השביעי חביב –‬
‫שנאמר דוד הוא השביעי‪ .‬במלכים‪ ,‬השביעי חביב – שאול איש בושת דוד שלמה‬
‫רחבעם אביה אסא‪ .‬בשנים‪ ,‬שביעית חביבה – שנאמר והשביעית תשמטנה‬
‫ונטשתה‪ .‬בשמיטין‪ ,‬שביעי חביב – שנא' וקדשתם את שנת החמשים‪ .‬בימים‪,‬‬
‫שביעי חביב ‪ -‬שנאמר ויברך אלוקים את יום השביעי‪ .‬בחדשים‪ ,‬שביעי חביב –‬
‫שנא' בחדש השביעי באחד לחדש‪.‬‬
‫החודש השביעי הוא חביב והשנה השביעית חביבה‪ .‬וממילא‪ ,‬החודש השביעי בשנה‬
‫השביעית ‪ -‬חביב הוא ביותר‪.‬‬
‫א‪ .‬חודש תשרי בשנת השמיטה – עוצמה כפולה‬
‫חודש תשרי הבעל"ט בשנת השמיטה הקרובה הוא מפגש של 'שביעין חביבין'‪ .‬אולם לא‬
‫רק חביבות יתירה יש לחודש השביעי בשנה השביעית‪ ,‬אלא יסודות עומק משותפים יש‬
‫בין חגי חודש תשרי לבין שנת השמיטה‪ .‬המפגש בין החודש השביעי לשנה השביעית‬
‫מעצים הן את חגי החודש והן את השנה השביעית כולה‪ .‬וכך כותב הרב קוק ב'עולת‬
‫ראיה' )ח"ב עמ' מט‪ ,‬ד"ה עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה(‪:‬‬
‫בא הכתוב להשמיענו שלא רק בחינת ההוספה של הקדושה שיש בשבת שהיא‬
‫עולה במעלתה עילוי גדול על צורת הזמן של כל יום מימות החול אלא גם על‬
‫הבחינה היומית התדירה יש בשבת קודש בחינה של שבת מיוחדת ומעלה את‬
‫תוכן הקודש התמידי שקרבן התמיד מתייחש אליו עד שבמעלת הקודש של‬
‫קדושת השבת לא נמצא שום נקודה שיש שם קדושה כזאת שהיא מתייחשת‬
‫לאחד מימות החול כי כל היום כולו מהחל ועד כלה עומד הוא בקדושתו‬
‫המיוחדת‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מדברי הרב קוק עולה שקורבן תמיד של כל יום הקרב בשבת‪ ,‬מקבל גם הוא את קדושת‬
‫השבת‪ .‬כך גם כל חגי תשרי מקבלים תוספת קדושה בשנת השמיטה‬
‫במאמר זה ברצוני להתמקד בחגי תשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬שבת תשובה‪ ,‬סוכות‬
‫ושמיני עצרת‪ ,‬ולהראות איך השתא – שנת השמיטה‪ ,‬מקבלים חגים אלו תעצומות קודש‬
‫של שנה שכולה שבת לה'‪ .‬את עיקרי הדברים לקחתי מספרו של הרב חיים ישעיה הדרי‬
‫שליט"א‪' ,‬שבת ומועד בשביעית' )בהוצאת מכון התורה והארץ(‪.‬‬
‫ב‪ .‬ראש השנה בשביעית‬
‫מסכת ראש השנה פותחת‪' :‬ארבעה ראשי שנים הם‪ :‬באחד בתשרי ראש השנה לשנים‬
‫לשמיטין וליובלות'‪ .‬ובגמרא )ח ע"א( מבואר‪ :‬לשנים – לשטרות‪ ,‬שמונים למלכי אומות‬
‫העולם‪ .‬ולרבי זירא‪ ,‬לשנים – לתקופה‪ ,‬כדברי ר' אליעזר‪ ,‬שבתשרי נברא העולם‪ .‬דעה‬
‫נוספת היא שאחד בתשרי הוא ראש השנה לדין‪ :‬שהקב"ה דן בראש השנה את כל באי‬
‫עולם‪ ,‬עד תשרי הבא‪ .‬ומניין? דכתיב‪' :‬מרשית השנה ועד אחרית שנה' )'רשית' – אותיות‬
‫תשרי(‪ .‬בראשית שנה נידון מה יהיה בסופה‪ .‬ומניין שבתשרי הוא? דכתיב 'תקעו בחדש‬
‫שופר בכסה ליום חגנו'‪ ,‬איזהו חג שהחודש מתכסה בו? הווי אומר‪ ,‬זה ראש השנה‪ ,‬וכתיב‬
‫'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב'‪.‬‬
‫ולשמיטין ‪) -‬ברש"י‪' :‬שמשנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה'( דכתיב 'שבת‬
‫שבתון יהיה לארץ'‪ .‬וגמר שנה שנה מתשרי‪ ,‬דכתיב 'מרשית השנה ועד אחרית שנה'‪.‬‬
‫מן הגמרא הנ"ל כבר רואים שמאותו מקור לומדים על ראש השנה בתור יום דין ועל‬
‫תחילתה של שנת השמיטה‪ .‬גם ראש השנה של מוצאי שביעית‪ ,‬הסוגר את שנת‬
‫השמיטה‪ ,‬קשור הוא לשמיטת כספים שחלה בסופה של שנת השמיטה‪ .‬וכך נפסקה‬
‫ההלכה ברמב"ם )הל' שמטו"י פ"ט ה"ד(‪:‬‬
‫אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה לפיכך המלוה את חברו בשביעית‬
‫עצמה גובה חובו כל השנה וכשתשקע חמה בלילי ר"ה של מוצאי שביעית אבד‬
‫החוב‪.‬‬
‫ולדעת הרא"ש )גיטין פ"ד סי' כ( כבר חל דין 'לא יגוש' בהלוואה בראש השנה של‬
‫תחילת שנת השמיטה‪.‬‬
‫בטעמה של שמיטת כספים מבאר ה'שם משמואל' )פרשת משפטים‪ ,‬תרע"ו(‪:‬‬
‫שהרי כל חוב הוא כעבד לווה לאיש מלוה ובשביעית נעשו כל ישראל כאיש אחד‬
‫ועל כן כמו שבאיש אחד לא שייך לומר שקצתו הוא עבד לקצתו כן הוא בשביעית‬
‫כל הכלל כולו כאיש אחד וע"כ משמט כספים‪.‬‬
‫יסוד זה הוא גם עניינו של ראש השנה‪ .‬בראש השנה עוברים לפני ה' כבני מרון‪ ,‬ולדברי ר'‬
‫יהודה פירש הדבר הוא שכולם נסקרים בסקירה אחת‪ .‬ובלשונו של הרב הדרי‪:‬‬
‫עם שקיעת השמש של היום האחרון לשמיטה תיחתם השנה השביעית ותשמיע‬
‫את הצליל האחרון הגבוה ביותר‪ .‬אומה שלמה שאין בה לווים ומלווים‪ ,‬משעבדים‬
‫ומשועבדים‪ ,‬העומדת בשמחה רבה ומקבלת עול מלכות שמים‪ .‬אור חדש יורד‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪7‬‬
‫לעולם עם התקדש החג ‪ -‬אור אחדות ישראל‪ .‬מתנת הפרידה של השמיטה ‪-‬‬
‫סקירה אחת הממתקת את כל הדינים‪.‬‬
‫שנת אחדות זו מתחילה מראש השנה של שנת השמיטה‪ ,‬והצלחת הכלל המאוחד‬
‫מתבררת בסופה‪ ,‬בשמיטת הכספים‪ ,‬ועוד יותר במעמד 'הקהל' בסוכות‪ ,‬במוצאי שנת‬
‫השמיטה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ה' הוא המלך‬
‫כל עניינו של ראש השנה הוא להמליך את הקב"ה‪ .‬כך כתוב בנוגע ל'מצוות היום בשופר'‪:‬‬
‫'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה''‪ .‬בתפילת 'מלכויות' אנו אומרים‪' :‬מלוך על‬
‫כל העולם כולו בכבודך'‪ ,‬עד 'והיה ה' למלך על כל הארץ'‪ .‬גם ה'זכרונות' וה'שופרות'‬
‫נמשכים מיסוד מלכות ה'‪ ,‬ה'זוכר כל מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם'‪ .‬לכבודו מריעים‬
‫בקול שופר‪ ,‬ומתפללים לקיום הנבואה בתקיעת השופר של קיבוץ הנדחים‪ ,‬שבו 'ישתחוו‬
‫לה' בהר הקדש בירושלים'‪.‬‬
‫והנה ב'ספר החינוך' )מצווה פד( נאמר בנוגע לשמיטת קרקעות‪:‬‬
‫משרשי המצוה לקבוע בליבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו את חידוש הועלם וכדי‬
‫להזכיר לכל מי הוא מלכו ואדונו של עולם‪ ,‬ציווה הקב"ה להפקיר כל מה שתוציא‬
‫הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה‪ ,‬כדי שיזכור האדם שהארץ לא בכוחה וסגולתה‬
‫תוציא אותה כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה להפקירה‪.‬‬
‫אם כן בראש שנת השמיטה‪ ,‬עולה קילוסו של הקב"ה‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬גם מצד יום טוב‬
‫של ראש השנה וגם מצד מצוות השמיטה והפקרת השדות‪.‬‬
‫ד‪ .‬תקיעת שופר בשביעית‬
‫ר' סעדיה גאון )מובא בשמו באבודרהם‪ ,‬בפירוש תפילת ר"ה(‪ 1‬מנה עשרה עניינים‬
‫בתקיעת השופר‪:‬‬
‫העניין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו וקול שופר חזק מאד ונקבל‬
‫על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע‪.‬‬
‫רס"ג מדגיש את הקשר שבין מתן תורה‪ ,‬שבו אמרו 'נעשה ונשמע'‪ ,‬לבין מצוות השופר‬
‫בראש השנה‪ ,‬שבה מקיימים מצוות 'נעשה' בתקיעה‪ ,‬ויוצאים ידי חובת 'נשמע' בשמיעת‬
‫קול השופר‪ .‬אולם בשנת השמיטה מקבל טעם זה תוספת חיזוק‪ ,‬שהרי בדברי חכמים‬
‫ביטוי זה של 'נעשה ונשמע' התייחד )ויקרא רבה‪ ,‬פר' א פיס' א( על שומרי השביעית‪,‬‬
‫שהם 'גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו'‪ .‬ובמחשבת החסידות התייחד ביטוי זה‬
‫במיוחד ללימוד התורה שבשנה השביעית‪.‬‬
‫וכך דרשו בגמרא )שבת פ"ח ע"א(‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫אבודרהם‪ ,‬טעמי התקיעות )הוצ' אושא תשכ"ג‪ ,‬עמ' רסט(‪.‬‬
‫‪ 8‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבניי‪,‬‬
‫רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דבר‬
‫לשמוע בקול דברו‪.‬‬
‫ובמדרש שם‪ ,‬כתוב‪:‬‬
‫נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמיטה מה דבר שנאמר להלן‬
‫בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב‬
‫מדבר‪.‬‬
‫וזו לשון 'שפת אמת' )בהר‪ ,‬תרמ"ז(‪:‬‬
‫התורה היא מעולם העליון ואינם יכולים לזכות לתורה עד שמבטלין כל עוה"ז‬
‫ונמשכין לבטוח בו ית' בלבד‪ .‬ובאמת לאו כל מוחא סביל דא רק מיוחדים‬
‫שנקראים מלאכיו ומכל מקום יש זמנים שנמצא התעוררות בבני ישראל ולא רק‬
‫ליחידים והוא בשנת השמיטה וכו' הייתה מתגלית להם הארת קבלת התורה‬
‫כמ"ש עושי דברו ועי"ז לשמוע בקול דברו עושי דברו – שומרי שמיטה לשמוע‬
‫בקול דברו – שופר תרועה‪ .‬ובאמת פירוש עושי דברו הוא שאין להם עבודה‬
‫אחרת רק זו‪ ,‬כמלאך שאין בו רק שליחותו ובשנת השמיטה היו עסוקין רק‬
‫בתורת ד'‪.‬‬
‫לפי דברים אלו‪ ,‬תקיעת השופר של ראש השנה שבשנת השמיטה אינה רק מעוררת את‬
‫זיכרון מעמד הר סיני‪ ,‬שבו קיבלו ישראל תורה‪ ,‬ואת זיכרון נותן התורה‪ .‬תקיעת השופר‬
‫בשמיטה מעוררת אותנו לקיום תורה ומצוות‪ ,‬לחיבור של 'נעשה ונשמע'‪ .‬חיבור זה‬
‫מתקיים בתקיעת השופר של 'גיבורי כוח'‪ ,‬התוקעים ושומעים קול תרועה‪ ,‬ומחילים‬
‫במרחב חייהם את שנת השמיטה‪' .‬גיבורי כוח' אלו משליכים יהבם על ה' ושומעים‬
‫בקולו‪ ,‬ואף זוכים להיות כמלאכים‪ ,‬שזוכים להתעלות ולהעמיק בתורה ה' בדבקות‪.‬‬
‫ה‪ .‬שבת תשובה בשביעית‬
‫הרב הדרי בספרו 'שבת ומועד בשביעית'‪ ,‬בפרק 'שבתה של השביעית'‪ ,‬אסף כעמיר‬
‫גורנה את המקורות הרבים המקשרים את יום השבת לשנה השביעית‪ .‬אני אביא דברים‬
‫רק בנוגע לקשר של השבת לתשובה‪ ,‬ולקשר בין השבת והתשובה לשביתת הקרקע‪ .‬ישנו‬
‫קשר עמוק בין השבת לבין השנה השביעית‪ ,‬הנקראת גם היא שבת לה'‪ .‬הרב קוק‪,‬‬
‫בהקדמה ל'שבת הארץ'‪ ,‬משרטט קווי דמיון בין שבת לשמיטה‪:‬‬
‫היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים בכל שבת‪ .‬בא שבת באה מנוחה‪ ...‬יום‬
‫קדוש אשר בו תתגלה נטיית האומה ביחידיה‪ ...‬את אותה הפעולה שהשבת פועלת‬
‫על כל יחיד פועלת היא השמיטה על האומה בכלל‪ ...‬למען תוכל להתגלות בקרבה‬
‫פנימה טהרת נשמתה וכשם שנאמר בשבת בראשית שבת לה' כך נאמר בשביעית‬
‫שבת לה' סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד‪.‬‬
‫בכל שבת מתנוצץ אור של תשובה‪ ,‬מכוח תשובתו של אדם הראשון‪ ,‬שגילה את עומק‬
‫יסוד התשובה בשבת‪ .‬וכן נאמר ב'בראשית רבה' )פר' כב פיס' כח(‪:‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪9‬‬
‫כשפגש אדם הראשון את קין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה‬
‫ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כוחה של תשובה‬
‫ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת‪.‬‬
‫ופירוש 'עץ יוסף' על המדרש ממשיך וכותב‪' :‬טוב להודות לה'' – טוב להתוודות לפני ה''‪.‬‬
‫אולם שבת תשובה‪ ,‬החלה בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬הרי היא‬
‫מוקדשת כל כולה לתשובה‪ .‬מסגולת שבת זו שהכול בה שב לאיתנו הראשון וליסודו‬
‫הטהור‪ ,‬וכך גם שמה של השבת‪' :‬שבת תשובה'‪ .‬בשנת השמיטה יש דגש מיוחד על‬
‫‪2‬‬
‫תשובת האדמה‪ ,‬וכך כתב בעל 'מאור ושמש' )ויקרא כה(‪:‬‬
‫ושבתה הארץ שבת לה' רצה לומר שם תשוב הארץ לה' בתשובה שלימה על‬
‫ששינתה תפקידה בימי בראשית‪...‬‬
‫נמצא שיש בשביתת הקרקע מיסוד התשובה‪ ,‬וראיה לדבר שהציווי על השמיטה בהר‬
‫סיני ניתן לאחר שנעשו ישראל בעלי תשובה‪ ,‬ובאו בברית השנייה‪ .‬בשבת תשובה‬
‫מתלכדות שלוש שביעיות‪ :‬היום שביעי‪ ,‬בחודש השביעי‪ ,‬בשנה השביעית‪ .‬תשובת האדם‪,‬‬
‫האומה והארץ‪ ,‬מעמיקים את יסוד התשובה בשבת עילאה זו‪.‬‬
‫ו‪ .‬יום הכיפורים בשביעית‬
‫קשרים רבים יש בין יום הכיפורים לשמיטה וליובל‪ .‬ב'ילקוט שמעוני' )תהילים קלט(‬
‫נאמר‪:‬‬
‫ימים יוצרו ולא )לו קרי( אחד בהם ר' יהושע אומר‪ :‬שס"ה ימים הם וליחידו של‬
‫עולם אחד בהם‪ ...‬ברא שנים וברר לו אחד מהן – זו שביעית‪ .‬ברא שבועים וברר לו‬
‫אחד מהם – זה יובל‪.‬‬
‫'ולא )לו( אחד בהם'‪ ,‬הקרי והכתיב משלימים זה את זה‪ .‬אין יום כמו יום הכיפור‪ ,‬אין שנה‬
‫כמו השנה השביעית‪ ,‬ואין סופן של ְש ִב ִיעייַ ת שנים כמו שנת היובל‪ .‬אולם כל אלו רק 'לו'‬
‫הם‪ :‬שייכים הם ליחידו של עולם‪ ,‬והארה אלוקית מייחדת אותם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬יום הכיפורים נקרא בתורה 'שבת שבתון'‪ ,‬כמו שנקראת גם שנת השמיטה )ויקרא‬
‫כה‪ ,‬ד(‪' :‬ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה''‪ .‬המהרש"א )חידושי אגדות‪,‬‬
‫יומא ב ע"א( מפרש את דברי המשנה‪' :‬שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין את‬
‫הכהן הגדול'‪ ,‬ומסביר את משמעות המושג 'שבת שבתון'‪ .‬הוא מבאר שיש ביום הכיפורים‬
‫בחינה של היום השביעי‪ .‬ה' יתברך נתן לנו שישה ימים טובים‪ :‬ר"ה ‪ -‬יום אחד‪ ,‬שני ימי‬
‫חג הסוכות‪ ,‬שני ימים ‪ -‬פסח ויום אחד – שבועות‪ .‬ימים טובים אלו ניתן לדמות מעט‬
‫לימי החול‪ ,‬שכן מותר בהם אוכל נפש‪ .‬עוד נתן לנו ה' יתברך יום ז' ‪ -‬יום הכיפורים‪,‬‬
‫הדומה לקדושת השבת‪ ,‬שאסור בכל מלאכה‪ .‬אם כן‪ ,‬קדושת יום הכיפורים כקדושת יום‬
‫השבת‪ ,‬שכן גם הוא בגדר 'שביעי'‪ .‬יום הכיפורים נקרא 'שבת שבתון'‪ ,‬כמו השבת‪ ,‬מה‬
‫שאין כן שאר ימים טובים‪ ,‬שלא נקראו‪ ,‬אלא 'שבתון'‪ .‬מדברי המהרש"א עולה שיום‬
‫‪.2‬‬
‫מאור ושמש‪ ,‬הוצ' מכון אור הספר תשע"ב‪ ,‬עמ' קצא‪.‬‬
‫‪ 10‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫כיפור מלבד היותו יום טוב יש בו גם בחינה של שבת‪ ,‬וכבר ראינו לעיל את מעלת השבת‬
‫בשמיטה‪ .‬ועוד ליום כיפור יש מעלה כפולה‪ ,‬בשל היותו 'חג שביעי'‪ ,‬ולכן זכה לכינוי‬
‫'שבת שבתון' בהיותו יום שביעי של שביתת יום טוב‪ .‬ובשנה השביעית‪ ,‬הנקראת גם היא‬
‫'שבת שבתון'‪ ,‬מתעצמת קדושת יום הכיפורים לעילא ולעילא‪.‬‬
‫ז‪ .‬תקיעת שופר של יום כיפור‬
‫תקיעת השופר עם צאת היום הקדוש אחד תפילת נעילה נזכרת לראשונה בתשובת‬
‫הגאונים‪ ,‬ובעניינה של תקיעה זו נאמרו כמה טעמים‪ .‬בתשובת רב האי גאון נכתב שלא‬
‫מצינו טעם‪ ,‬זולת היותה זכר ליובל‪:‬‬
‫אלא כמדומה לי שהוא זכר ליובל שהיו תוקעין בשופר ביום הכיפורים ולפי שאינו‬
‫ברור חשבון היובל התקינו בכל שנה לתקוע זכר ליובל שתקעו בזמן שבית‬
‫המקדש היה קיים‪.‬‬
‫האדמו"ר האמצעי של חב"ד‪ ,‬הרש"ב )עטרת ראש‪ ,‬שער יוכ"פ אות א( מביא שתקיעה זו‬
‫אינה רק זכר ליובל אלא חלק מהותי מתקיעת היובל‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫שכל תקיעות שופר שבכל יו"כ שבכל שני שמיטה עולה בשופר דיובל בשנת‬
‫החמישים שהוא עולה בשופר דיובל הכללי וכו' בכל שמיטה מז' השמיטות יש‬
‫עליה מיוחדת בפני עצמה וכו' וכדוגמא ממש יש עלייה בכל נעילה דיו"כ עכשיו‬
‫ולזה נקרא שבת שבתון וכו' בנעילה דיוהכ"פ בז' פעמים ד' הוא האלוקים שהן ז'‬
‫עליות דז' מדות דבינה שבז' שמיטות היובל עד שער החמישים‪.‬‬
‫הרש"ב מבין שיובל‪ ,‬הבנוי משבע שמיטות‪ ,‬אין עניין הספירה אליו רק ספירה טכנית של‬
‫ארבעים ותשע שנים שבסופן באה שנת היובל‪ .‬אלא כל שמיטה היא חלק מהותי‬
‫מהיובל‪ ,‬כמו שביעית ממנו‪ .‬בצירוף שבע שביעיות – מופיע יובל שלם‪ .‬כך מתנוצץ היובל‬
‫בכל תקיעה של יום הכיפורים‪ ,‬ובכל שנה משלימים חלק מתקיעת היובל‪ .‬בשנת‬
‫השמיטה‪ ,‬שהיא קדושה יותר ‪ -‬מופיעה הארה גדולה יותר‪ ,‬עד התקיעה ביובל עצמו‪.‬‬
‫יוצא שתקיעת יום כיפור מתגדלת כל שנה‪ ,‬מתעצמת בשמיטה‪ ,‬ומגיעה לידי שלמות‬
‫ביום הכיפורים של יובל‪ .‬יום הכיפורים של היובל‪ ,‬מסיים את שלב החירות של העבדים‪,‬‬
‫ששנת הדרור שלהם כבר מתחילה בראש השנה )ר"ה ח ע"א(‪:‬‬
‫מראש השנה לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם אלא‬
‫אוכלים ושותים ועטרותיהם בראשיהם )ברש"י להראות שיצאו לחפשי( ועם‬
‫תקיעת היובל נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן‪.‬‬
‫אולם מלבד תקיעת היובל‪ ,‬הרי כל עיקרה של תקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬תקיעה‬
‫פשוטה לפניה ולאחריה‪ ,‬נלמד משופר יום הכיפורים ביובל‪ .‬למדו זאת מכך שכתוב‬
‫בתורה שלוש פעמים 'תרועה' – פעמיים בראש השנה‪' :‬יום תרועה' ו'זכרון תרועה'‪ ,‬ופעם‬
‫אחת ביום כיפור‪' :‬והעברת שופר תרועה בחודש השביעי ביום הכיפורים תעבירו שופר‬
‫כל ארצכם'‪ .‬מייתור החודש השביעי לומדת הגמרא שם )ר"ה לד ע"א(‪' :‬ללמד שכל‬
‫תקיעות החודש הזה הוא זה כזה'‪ .‬כוונת הלימוד שאת תקיעת היובל ביום הכיפורים‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪11‬‬
‫לומדים מראש השנה‪ .‬כפי שבראש השנה תוקעים שלש פעמים 'תרועה'‪ ,‬כך גם ביום‬
‫כיפור תוקעים שלש תרועות‪ .‬ושני דברים בתקיעות ראש השנה נלמדים מיום כיפור‪:‬‬
‫א‪ .‬שתוקעים בשופר ולא בכלי אחר‪ ,‬שכן השופר מוזכר רק ביום כיפור‪' :‬שופר תרועה'‬
‫)ויקרא כה‪ ,‬ט(‪ .‬ב‪ .‬שלפני כל תרועה ולאחריה‪ ,‬תוקעים קול של תקיעה – קול פשוט‬
‫וחלק ולא קול יבבה‪ .‬שכן לגבי יום כיפור נאמר הפועל 'העברה' שמשמעותו העברת קול‬
‫פשוט‪ ,‬ופועל זה מופיע פעמיים‪ ,‬לפני המילה תרועה ולאחריה‪' :‬והעברת שופר תרועה‪...‬‬
‫בחדש השביעי תעבירו שופר' )שם(‪.‬‬
‫ח‪ .‬יום הכיפורים שחל בשבת‬
‫יום כיפורים‪ ,‬מלבד היותו יום תענית ויום סליחה‪ ,‬תשובה‪ ,‬כפרה וטהרה‪ ,‬הריהו יום טוב‬
‫גמור ומלא שמחה ועדן; כדברי המשנה )תענית פ"ד מ"ח(‪' :‬לא היו ימים טובים לישראל‬
‫כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים'‪ .‬אנו גם מברכים 'שהחיינו' בליל יום הכיפורים‪ ,‬כמו‬
‫בכל יום טוב‪ ,‬וכשחל יום הכיפורים בשבת הרי עונג השבת מתעצם‪ .‬על הפסוק )תהילים‬
‫‪3‬‬
‫מג‪ ,‬ו(‪' :‬כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי'‪ ,‬מפורש בספר 'נעם מגדים'‪:‬‬
‫דכמו חלב ודשן כן תשבע נפשי בהיותי שפתי רננות יהלל פי כי הצדיק ישבע‬
‫מעבודת ד' כאילו אכל ושתה וכאשר מצינו בקרא ויחזו את האלוקים וכו' דמה‬
‫שזכו ליהנות מזיו השכינה היה אצלם כאכילה ושתיה וכו' וזהו שאמרו חז"ל שבת‬
‫קי"ח ע"ב אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלין וכו' הכונה לשבת ויוהכ"פ‬
‫דשניהם נקראים שבת וכשחל יוהכ"פ בשבת אזי א"א לקיים שניהם שזה מצוותו‬
‫בעינוי וזה מצוותו בעונג‪ .‬אבל בצדיק גמור שכל עינוגו עבודת ד' אזי מקיים‬
‫ביוהכ"פ גם עונג שמתענג על ד' בעבודה הקדושה בתפילת היום ושירות‬
‫ותשבחות ויערב לו זה מנופת צוף וכל טעם וכו' ואם היו כל ישראל בבחינה‬
‫קדושה זו של שבת ויוהכ"פ מיד נגאלין‪...‬‬
‫הרי שיש בחינה כפולה של עונג כפול ביום הכיפורים שחל בשבת‪ .‬ועוד יותר מכך – ביום‬
‫הכיפורים שחל בשבת שנה השביעית‪ ,‬ובלשונו של הרב הדרי‪:‬‬
‫דרור הגאולה יתעצם יתעמק ויוכפל בבואו ביוהכ"פ שחל בשבת עם קריאת‬
‫הדרור לעמלים‪ ,‬לשבים‪ ,‬ולשובתים‪ .‬לעמלים ‪ -‬בששת ימי המעשה‪ ,‬לשבים ‪-‬‬
‫ביוהכ"פ ולשובתים ‪ -‬בשנה השביעית‪.‬‬
‫השנה יחול יום הכיפורים בשבת‪ ,‬ויהיה בו מיזוג של ארבע שביעיות‪ :‬היום השביעי‪,‬‬
‫בחודש השביעי‪ ,‬בשנה השביעית‪ ,‬וכבר הקדמנו שיום הכיפורים יש בו בחינה של 'שביעי'‬
‫לעומת ימים טובים אחרים‪ .‬הרי קדושה מרובעת זו היא מעין בחינה של ארבע אותיות‬
‫של השם המפורש‪ ,‬שלדברי הגמרא )קידושין עא ע"א( מוסרים אותו חכמים לתלמידיהם‬
‫פעם אחת בשבוע‪ .‬בתחילת פרשת בהר מבאר בעל 'הטורים' ש'פעם אחת בשבוע' –‬
‫הכוונה היא לשנת השמיטה‪ .‬לכן סמוכה פרשת השמיטה לפרשת המקלל‪ ,‬כדי לרמוז על‬
‫‪.3‬‬
‫נעם מגדים‪ ,‬לרב אליעזר הלוי הורוויץ‪ ,‬מונקאטש תרס"ה‪ ,‬דף קמז ע"א‪.‬‬
‫‪ 12‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שם ה' המפורש בשמיטה‪ .‬ראוי השם המפורש להתגלות בשנת השמיטה‪ ,‬כי שנה זו היא‬
‫כה נשגבת ועליונה עד שההעלם בשאר השנים נהיה גלוי בה‪ .‬בשנת השמיטה מתגלה‬
‫שם ה'‪ ,‬כמו שבזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬אמר הכוהן את שם ה' המפורש‪.‬‬
‫ט‪ .‬סוכות בשנה השביעית‬
‫יש קשר בין סוכות‪ ,‬ספירת העומר ושנות השמיטה‪ .‬שלושתם בנויים במתכונת של שבע‬
‫ושמונה‪ :‬שבעת ימי הסוכות ‪ -‬ושמיני עצרת‪ .‬ספירת העומר שבעה שבועות ‪ -‬ובסופם‬
‫'עצרת'‪ ,‬חג השבועות‪ .‬ובשמיטה‪' ,‬וספרת לך שבע שנים שבע פעמים'‪ ,‬ובסופן שנת‬
‫החמישים – היובל‪.‬‬
‫וזו לשון הרמב"ן )ויקרא כג‪ ,‬לו(‪:‬‬
‫וצווה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים‬
‫ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום‬
‫שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד והוא יום מתן‬
‫תורה ולכן נקרא ובכל מקום חג השבועות עצרת כי גם הוא ביום השמיני של חג‬
‫שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם שמיני רגל בפני עצמו לכן יזכיר בחג הסוכות‬
‫שבעת ימים ולא יזכיר שמיני כי הוא רגל בפני עצמו ואיננו חג סוכות‪.‬‬
‫ולפני כן )שם כג‪ ,‬טו( כותב הרמב"ן‪:‬‬
‫והנה מס' הימים מיום התנופה עד יום מקרא קדש )בספירת העומר( כמספר‬
‫השנים משנות השמיטה עד היובל והטעם בהם אחד‪ ...‬ויקדש יום החמישים‬
‫הנספר בידו כמו שאמר ביובל‪.‬‬
‫י‪ .‬אחדות בסוכות ובשמיטה‬
‫מצוות חג הסוכות – הישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים‪ ,‬יש בהן מיסוד האחדות‪.‬‬
‫הסוכה‪ ,‬הפתוחה לאושפיזין‪ ,‬מורה על אחדות‪' :‬ובסכת תשבו' – חסר ו' – 'מלמד שכל‬
‫ישראל ראויים לישב בסוכה אחת'‪ .‬גם ארבעת המינים מרמזים על אחדות‪ .‬ב'מדרש רבה'‬
‫)ויקרא רבא‪ ,‬פר' ל פיס' יא( מובא שארבעת המינים רומזים על ארבע כיתות בישראל;‬
‫מהם שיש בהם גם טעם וגם ריח‪ ,‬מהם שיש בהם טעם בלבד או ריח בלבד ואלו שאין‬
‫בהם טעם ואין בהם ריח – ואמרה התורה‪ :‬יהיו כולם באגודה אחת‪.‬‬
‫על פי המקובלים‪ ,‬טוב ליטול את ארבעת המינים בסוכה‪ ,‬כדי לאחד את העם עם הארץ‪.‬‬
‫שהרי הסוכה היא בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬וכן כתוב )תהלים עו‪ ,‬ג( 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו‬
‫בציון'‪ .‬אם כן עניינן של מצוות סוכה ולולב היא אחדות כל ישראל בארץ‪ .‬זוהי גם עניינה‬
‫של השמיטה‪ .‬רק בארץ נקרא עם ישראל 'גוי אחד'‪ ,‬כפי שמובא בזוהר‪ .‬ובמאמר זה‬
‫מהזוהר פותח הרב קוק את ההקדמה ל'שבת הארץ'‪' :‬ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‬
‫)שמואל ב ז‪ ,‬כג( – 'ודאי בארץ הם גוי אחד עמה איקרון אחד ולא אינון בלחודייהו' )זהר‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪13‬‬
‫ויקרא‪ ,‬צג ב(‪ .‬כי בשמיטה הנוהגת בארץ ישראל הופך העם בארץ ל'גוי אחד‪ '.‬וכך כתב‬
‫‪4‬‬
‫'שם משמואל' )ויקרא‪ ,‬כה(‪:‬‬
‫שמיטה היא מצד הכלל להיות כולם אחד כמו שנאמר והייתה שבת הארץ לכם‬
‫לאכלה לך ולעבדך שתהיה יד כולם שווה וכל ישראל כאיש אחד וע"כ תמצא שכל‬
‫פרשות השמיטה נאמרו בלשון יחיד תזרע שדך ואיתא בזוהר הקדוש שכל מקום‬
‫שנאמר בלשון יחיד הוא מצד הכלל שהם כולם יחד כאיש אחד וכמו שאמר ויחן‬
‫שם ישראל בלשון יחיד כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬
‫הרי שנטילת ארבעת המינים המאוחדים באגודה אחת בתוך הסוכה האחת בשנת‬
‫השמיטה מעמיקה את האחדות‪ ,‬ויש בכך מעלה מיוחדת‪ ,‬ועולה היא כנגד האחדות‬
‫העליונה הנאצלת של 'ה' אחד ושמו אחד'‪.‬‬
‫יא‪ .‬במועד שנת השמיטה בחג סוכות‬
‫הקהל‪ ,‬שחלה בסוכות של השנה השמינית‪ ,‬נקראת בתורה )דברים לא‪ ,‬י( 'במועד‬
‫ֵ‬
‫מצוות‬
‫שנת השמיטה'‪ ,‬ולא 'בשנה השמינית'‪ .‬הסיבה לכך היא שחג הסוכות הוא סיום השנה‬
‫החקלאית‪' ,‬וחג האסיף תקופת השנה' )שמות לד‪ ,‬כב(‪ .‬וכן כתב רש"י )שמות שם(‪' :‬לשון‬
‫מסיבה והקפה שבו מסתיים היקף ומחזור שנה אחת ומתחילה שנה אחרת'‪ .‬וכך כתב גם‬
‫'אבן עזרא'‪ .‬ולכן גם נקרא חג הסוכות 'בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה'‪.‬‬
‫'אסיף' הוא הפעולה המסיימת את הגידול של היבול שהחל באביב‪ .‬חג הסוכות מסיים‬
‫הקהל‪ ,‬שחלה בשמינית היא בתום השנה‬
‫ֵ‬
‫שנה ומתחיל שנה אחרת‪ .‬ולפי זה מצוות‬
‫השביעית‪ ,‬ולכן מכנה התורה את סוכות 'מועד שנת השמיטה'‪ ,‬וסוכות של השנה‬
‫השמינית נחשב סיום השנה השביעית‪ .‬גם שלושת הרגלים מתחילים בניסן עם בוא‬
‫האביב‪ ,‬ממשיכים בשבועות עם הקציר‪ ,‬וכלים בחג הסוכות עם האסיף‪.‬‬
‫יב‪ .‬שמחת תורה ומצוות הק ֵהל‬
‫הקהל מן התורה לשמחת תורה‪ .‬שמחת תורה שנחגגת בשמיני‬
‫ֵ‬
‫יש דמיון רב בין מצוות‬
‫עצרת היא הנהגה מאוחרת שהייתה נהוגה בבבל‪ .‬שם סיימו לקרוא את התורה כל שנה‬
‫בשמיני עצרת‪ ,‬ולעומת זאת בארץ ישראל סיימו את מחזור הקריאה בתורה כל שלוש‬
‫הקהל‬
‫ֵ‬
‫שנים‪ .‬שמחת תורה הונהגה בארץ לאחר תקופת הגאונים‪ 5.‬בגלל הדמיון בין מצוות‬
‫לשמחת תורה‪ ,‬ה"אברבנאל" בפירושו לתורה )דברים לא‪ ,‬א ד"ה וצוה הקהל( רצה לומר‬
‫שפרשת הקהל היא המקור לשמחת תורה‪ ,‬שמנהג שמחת תורה בימינו נשאר ממה שהיה‬
‫נהוג בזמן מצות הקהל שבכל שנה היה גדול הדור קורא בחג הסוכות חלק מן התורה‬
‫והיה משלים ספר בראשית ושמות ויקרא ובמדבר בשש שנים ובשנת השביעית היה‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫שם משמואל‪ ,‬שנת תר"ע‪) ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' שלה(‪.‬‬
‫לדברי אברהם יערי‪ ,‬בספרו 'תולדות חג שמחת תורה'‪ ,‬עמ ‪ ,356‬המנהג הובא לא"י רק לאחר מפלת‬
‫הצלבנים ע"י גולי צרפת‪.‬‬
‫‪ 14‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫קורא המלך והיה מסיים את התורה וע"כ נוהגים שהגדול שבקהל מסיים אותה והוא‬
‫בעצמו קורא בלי מתורגמן לדמיון מעשה המלך בזמן ההוא‪ .‬והרב ש"ק מירסקי במאמר‬
‫'הקהל'‪ 6‬כותב‪:‬‬
‫עם חורבן הבית התבטלה מצוות הקהל עם גינוני המלכות שבה‪ ,‬ונתקפלה בחג‬
‫הסיום של קריאת התורה בקהילות ישראל‪.‬‬
‫הקהל‪ :‬מלך ישראל הקורא בתורה‪,‬‬
‫ֵ‬
‫אכן יש קווי דמיון רבים בין מנהגי החג למצוות‬
‫נעשה ל'מלכא דרבנן' – חתן תורה‪ .‬החיוב להביא את כל הטף ל'הקהל'‪ ,‬נשתלשל בעליית‬
‫קטנים לקריאה בתורה‪ ,‬ולעליית 'כל הנערים'‪ .‬קריאת הפרשות של משנה תורה היא‬
‫היתד למנהג ותיקין בליל 'הושענא רבה'‪ ,‬בקריאת פרשות ספר דברים‪ .‬קריאת מגילת‬
‫'קהלת' בסוכות גם היא נקראת מן הטעם ש'דבריו נאמרו בהקהל' )ויש מקומות‬
‫שקוראים אותה בשבת חול המועד סוכות או בשמיני עצרת(‪ .‬ואף שאין ללמוד מכך על‬
‫המקור לשמחת תורה‪ ,‬הרי השראה מרוח 'הקהל' – וודאי שיש כאן‪.‬‬
‫הקהל במוצאי השמיטה הריהי חותמת את שנת השמיטה המרוממת‪ ,‬שבה‬
‫ֵ‬
‫מצוות‬
‫האומה התעלתה ברוחה והקדישה עצמה לחיי רוח‪ ,‬תוך לדאגה לצרכים בסיסיים בלבד‪,‬‬
‫עם מידות הוותרנות והנדיבות‪ ,‬ביטחון בה' והתבטלות לדבר ה'‪ .‬ראוי לאומה לסיים שנה‬
‫זו במעמד מלכותי שהיא מעין 'מעמד הר סיני' )רמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ה(‪ ,‬שנקרא‬
‫בתורה 'יום ַה ָקּ ָהל'‪ .‬שמחת התורה בשנת השמיטה‪ ,‬וביותר במוצאי שמיטה‪ ,‬הרי היא‬
‫מעמיקה את חיבוב התורה ואת שמחת העם בתורה שהיא משוש חייו‪) .‬לכן ב'שמיני‬
‫עצרת' יש גם הקבלה לחג מתן תורה‪' ,‬עצרת'‪ ,‬החל לאחר ארבעים ותשעה יום(‪ .‬בשמחת‬
‫תורה בשמיטה ובמוצאי השמיטה מתעלה היחיד ומתעלה האומה למדרגת 'מעמד הר‬
‫סיני'‪ ,‬ולשמחה של אחרית הימים שאליה נתאוו החכמים והנביאים 'שיהיו פנויים בתורה‬
‫וחכמתה' )רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ד(‪.‬‬
‫שמחת תורה קשורה בדרך נוספת למעמד הר סיני ולאמירת 'נעשה ונשמע'‪ .‬קיום מצוות‬
‫רבות בכל חודש תשרי ובייחוד בשבעת ימי הסוכות‪ :‬מצוות סוכה וארבעת המינים‪ ,‬הוא‬
‫בבחינת 'נעשה'‪ .‬לעומת זאת שמחת תורה‪ ,‬שהיא שמחה בלא מצוות‪ ,‬היא בחינת 'נשמע'‪.‬‬
‫וכך כותב ה'שפת אמת' )לסוכות‪ ,‬תרס"ב‪ ,‬ד"ה נגיל(‪:‬‬
‫לפי שתשרי ירח האיתנים דתקיפי במצוות שופר יוהכ"פ סוכה לולב ערבה ניסוך‬
‫המים לכן זוכין אז לאור תורה בשמחת התורה ולכן הקדימו אבותינו נעשה‬
‫לנשמע שהבינו שאין יכולים ליקרב אל אור התורה רק ע"י הקדמת מעשה‬
‫המצות‪.‬‬
‫נמצא שמצוות החודש הן בבחינת 'נעשה' ולעומתם שמחת תורה בבחינת 'נשמע'‪ .‬צמד‬
‫זה של 'נעשה ונשמע' נדרש בדברי חז"ל )ויקרא רבה פר' א פיס' א( על שומרי שביעית‪:‬‬
‫'גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו'‪ .‬יוצא אפוא ששמחת תורה בשנת השמיטה‪,‬‬
‫וביותר 'במועד שנת השמיטה'‪ ,‬היא מדרגה עליונה של קבלת התורה הראויה לימות‬
‫המשיח‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫הרב ש"ק מירסקי‪' ,‬הקהל'‪ ,‬תלפיות )תשי"ג‪ ,‬שנה ו‪ ,‬חוב א‪-‬ב( עמ' ‪.118-92‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪15‬‬
‫תשובות קצרות‬
‫‪ .1‬גבולות ארץ ישראל )הרב אהוד אחיטוב(‬
‫שאלה | מהם גבולות הארץ לעניין קדושת שביעית?‬
‫תשובה | בתחום שנתיישבו בו ישראל בימי בית המקדש השני‪ ,‬הנקרא גם 'גבול עולי‬
‫בבל'‪ ,‬נוהגים בימינו כל דיני קדושת שביעית מדרבנן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בתחום הרחב של‬
‫ארץ‪-‬ישראל שנתיישבו בו רק בימי בית המקדש הראשון‪ ,‬הנקרא 'גבול עולי מצרים'‪,‬‬
‫הקלו חכמים בדיני שביעית )שביעית פ"ו מ"א(‪ .‬ב'גבול עולי מצרים' אין איסור 'ספיחין'‬
‫על הירקות‪ ,‬אך לגבי קדושת שביעית בפירותיו נחלקו הפוסקים‪ .‬למעשה נוהגים בדיני‬
‫קדושת שביעית בפירות הגדלים שם )'קטיף שביעית'‪ ,‬עמ' ‪' ;53‬שבת הארץ'‪ ,‬עמ' ‪449-‬‬
‫‪.(447‬‬
‫‪ .2‬קטיף פירות של בעל הגינה לצורך חלוקה )הרב אהוד אחיטוב(‬
‫שאלה | עץ משמש שפירותיו הופקרו בשביעית כדין – האם מותר לבעל הגינה לקטוף‬
‫את כל הפירות ולחלקם לאחרים‪ ,‬כדי למנוע את הפסד הפירות?‬
‫תשובה | בפשטות רצוי שבעל הגינה יקטוף מהעץ רק כמות כזו שמותר גם לאנשים‬
‫אחרים לקטוף‪ ,‬שכן הפירות הם הפקר ושייכים לכל הציבור במידה שווה‪ .‬עוד יש איסור‬
‫בקטיף עצמו ‪ -‬אסור לקטוף את כל הפירות ולנהוג 'כמנהג בעלים'‪ .‬אבל מותר לכל אחד‬
‫לקטוף בפעם אחת כמות של פירות עבור שלוש סעודות‪ ,‬בהתאם לגודל המשפחה שלו‬
‫)'שבת הארץ'‪ ,‬עמ' ‪ .(359‬אמנם במקרים שבהם לא יבואו אחרים לקטוף והפירות עלולים‬
‫להתקלקל‪ ,‬מותר לקטוף את הפירות‪ ,‬להפקיר אותם ולתת אותם לכל מי שמעוניין בהם‬
‫)'מעדני ארץ'‪ ,‬סי' ז ס"ק ב‪ ,‬ד"ה ונראה(‪.‬‬
‫‪ .3‬גינה של בית משותף בשביעית )הרב יואל פרידמן(‬
‫שאלה | כיצד יש לנהוג בשביעית בגינה של בית משותף‪ ,‬שחלק מדייריו אינם שומרי‬
‫מצוות?‬
‫תשובה | בהעסקת גנן בשביעית לדעת חלק מהפוסקים עלולים כל דיירי הבניין לבטל‬
‫מצוות עשה של 'ושבתה הארץ שבת לה''‪ .‬עוד יש אומרים שבתשלום למיסי וועד הבית‬
‫אשר כולל גם תשלום לתחזוקת הגינה יש משום סיוע לעוברי עברה‪ .‬לכן כדאי לפנות‬
‫לוועד הבית לפני שנת השמיטה‪ ,‬ולשכנעו בדרכי נועם שניתן להחזיק גינה יפה בשמיטה‬
‫אם נערכים לכך לפני השמיטה ועושים אז את כל הפעולות האפשריות‪ .‬בשנת השמיטה‬
‫‪16‬‬
‫תשובות קצרות‬
‫עצמה יעשו רק פעולות תחזוקה וידחו את פעולות הפיתוח כגון זריעה ושתילה לאחר‬
‫שנת השמיטה )'קטיף שביעית'‪ ,‬עמ' ‪ ,221‬הערה ‪.(4‬‬
‫‪ .4‬העברת עציצים ממקום למקום )הרב יואל פרידמן(‬
‫שאלה | האם מותר להעביר בשנת השמיטה עציצים גדולים ששוקלים כמאה ק"ג‬
‫ממקום למקום ברחבת העירייה‪ ,‬כדי לפנות את המקום לצורך קיום אירוע?‬
‫תשובה | העציצים המדוברים נחשבים עציצים נקובים‪ ,‬שכן יש להם נקב בתחתית והם‬
‫אף משתרשים באדמה‪ ,‬ברווח שבין הבלטות של רחבת העירייה‪ .‬כיוון שכן‪ ,‬הדיון הוא‬
‫בשאלה האם מותר להעביר עציץ נקוב ממקום למקום‪ .‬הגרש""ז אויערבאך מסתפק בכך‬
‫ב'מנחת שלמה' )ח"א‪ ,‬סי' מא‪ ,‬עמ' ריט( אך למעשה הוא נוטה לחומרא‪ .‬אשר על כן‬
‫הצעתי היא שלפני השמיטה יניחו את כל העציצים על יריעה של ניילון עבה‬
‫)פוליאטילן(‪ ,‬ועל ידי כך הם ייהפכו להיות עציצים שאינם נקובים‪ 1.‬בשמיטה עצמה‬
‫יעבירו את העציצים למקום אחר על גבי יריעת הניילון‪ ,‬ונמצא שלא בוצעה עקירה‬
‫והנחה של העציצים‪ .‬אמנם יש להקפיד בבחירת המקום להנחת העציצים‪ ,‬שלא יהיה זה‬
‫מקום שיש בו יתרונות עבור העציצים )כגון העברה ממקום מוצל למקום עם שמש או‬
‫להפך(‪ ,‬שאם כן נמצא שיש בהעברתם משום פעולת הצמחה האסורה בשמיטה‪ .‬יש‬
‫אפוא לבחור את המקום בחירה שרירותית מטעמי נוחיות האחסון ולא מטעמי יתרון‬
‫חקלאי‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫‪ .5‬העלאת נכה במעלית בשבת )הרב ישראל רוזן(‬
‫שאלה | בע"ה נארח בקהילתנו בחו"ל קבוצה של כעשרים נכים ועוד עשרים מלווים‬
‫מישראל‪ .‬באחת השבתות הם ישהו בבתים של משפחות בקהילה‪ .‬כידוע‪ ,‬יש מעליות‬
‫ישנות יחסית‪ ,‬שהדלת החיצונית של המעלית אינה נפתחת אוטומטית אלא יש לפותחה‬
‫ידנית‪ .‬ברור שפתיחת הדלת החיצונית מפעילה מנגנון שתפקידו למנוע סגירת הדלת‬
‫הפנימית של המעלית‪ .‬חלק מהמשפחות גרות בקומות גבוהות )קומות ‪ ,(11-9‬והעלאה‬
‫והורדה של הנכה בכיסא הגלגלים אינן מעשיות‪ ,‬וגם רחוקות מלהיות 'עונג שבת'‪ ,‬בעיקר‬
‫במהלך שבת שבה יש צורך לעלות ולרדת כחמש פעמים‪.‬‬
‫א‪ .‬בהנחה שפתיחת הדלת החיצונית מפעילה מנגנון למניעת הסגירה של הדלת‬
‫הפנימית‪ ,‬האם יש דרך מותרת לפתיחת הדלת החיצונית של המעלית?‬
‫ב‪ .‬ייתכן שהפתרון לבעיית השימוש במעלית היא שגוי יצטרף לעלייה ולירידה בה‪ .‬האם‬
‫מותר לומר לגוי מפורשות שילחץ על כפתור המעלית הרלוונטי‪ ,‬לפי הקומה שרוצים‬
‫‪.1‬‬
‫אף שהעציצים שוקלים כמאה ק"ג – דין עציץ שאינו נקוב יש להם‪ ,‬עי' קטיף שביעית עמ' ‪ ,110‬סעי'‬
‫ד‪ 6/‬והערות ‪ ,22-21‬שהם פחותים מארבעים סאה ואף מיטלטלים על ידי שניים‪-‬שלושה אנשים‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪17‬‬
‫להגיע אליה? אם אסור לומר לו זאת‪ ,‬מה כן מותר לומר לו? למעשה‪ ,‬כמעט בלתי‬
‫אפשרי שהגוי )השומר בכניסת הבניין( יעלה איתנו במעלית‪ ,‬ובוודאי שלא סביר שהוא‬
‫יצטרף כשנרצה לרדת מקומת המגורים לכניסה לבניין‪ .‬אם כן‪ ,‬מה יכול להיות הפתרון‬
‫לירידה מן הדירה לכניסה?‬
‫תשובה | נקדים ונאמר שנכים ומוגבלים מוגדרים הגדרה 'גורפת' בתור 'חולה שאין בו‬
‫סכנה'‪ ,‬אשר למענו מקילים בשבת בעניינים שונים שאין מקילים בהם לבריאים‪ .‬כך כתב‬
‫הגרש"ז אויערבאך זצ"ל )'מנחת שלמה'‪ ,‬ח"א סי' ט(‪' :‬נראה דמי שאזנו כבדה משמוע‬
‫חשיב נמי כחולה‪ ,‬ואף שהמכשיר אינו מרפא'‪ .‬כך סבר גם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל )'אגרות‬
‫משה'‪ ,‬או"ח ד סי' צ( בנוגע לנכה שאינו יכול ללכת‪:‬‬
‫יש טעם גדול להתירו שישב על כסא עם אופנים שיכול לגלגלה בעצמו‪ ,‬דהוא‬
‫כמנעל שלו‪ ...‬וכיון שהוא חולה שיש לו צער גדול מזה שלא ילך להשמחה של‬
‫קרובו יש מקום להתיר‪.‬‬
‫ולפניהם כתב הגרא"י ולדינברג זצ"ל בנוגע לטלטול מוקצה לחירש )'ציץ אליעזר' ח"ו‪ ,‬סי'‬
‫ו אות ג(‪ ,‬והוסיף את עניין כבוד הבריות‪:‬‬
‫אין לך כבוד הבריות גדול מזה כמניעת בושה ובזיון מהחרש מאי שמעו לקול‬
‫המדברים אליו‪ .‬דאין לתאר גודל אי הנעימות הנגרמת לו מדי בואו בין אנשים‬
‫ובבהכ"נ והוא בודד לו‪ ...‬באופן שאיכא בזה משום כבוד הבריות‪ ...‬לכן שפיר יש‬
‫להתיר טלטול מוקצה ולהתיר לחרש לשאת בשבת מכונת החרשים‪.‬‬
‫הגר"י ברייש )חלקת יעקב או"ח סימן סד( דן כך ב'נכות נפשית'‪ ,‬ופוסק‪:‬‬
‫להעמיד הרדיו מע"ש בשביל חולה עצב רוח שהזמרה לו לרפואה‪ ,‬והעליתי‬
‫להתיר‪ ...‬בעצב רוח ומרה שחורה דהוא חולי ממש‪ ...‬וכשהוא במדריגה גדולה‬
‫אפשר דמיקרי גם חושיב"ס‪ ,‬כחולה נכפה‪ ...‬אבל ני"ד מיירי באיש חולה עצבים‬
‫ומרה שחורה והזמר הוא לו לרפואה‪ ,‬דמי ממש למי שיש לו מכה שמצטער ממנו‬
‫כל גופו דמבואר בשו"ע דמיקרי חושאיב"ס‪...‬‬
‫והנה נפסק בשו"ע )או"ח שכח סע' יז( בעניין חולה שאין בו סכנה‪ ,‬כך‪:‬‬
‫חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה ]הגה‪ :‬או שיש לו מיחוש שמצטער‬
‫וחלה ממנו כל גופו שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב דמי[ אומרים לא"י לעשות לו‬
‫רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא‪ ...‬ולחלל עליו ישראל‬
‫באיסור דרבנן בידים יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר‪ .‬ויש אומרים שאם יש בו‬
‫סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין‪ .‬וי"א שאם אין בו סכנת אבר‬
‫עושין בשינוי‪ ,‬ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי‪ .‬וי"א אפי' יש בו סכנת אבר‬
‫אין עושין לו דבר שהוא נסמך למלאכה דאורייתא‪ ,‬ודברים שאין בהם סמך‬
‫מלאכה עושין אפילו אין בו סכנת אבר‪ .‬ודברי הסברא השלישית נראין‪.‬‬
‫וסיכם ה'משנה ברורה' )סי' שכח ס"ק נז(‪' :‬היינו שמותר לעשות אפילו כל השבותים ורק‬
‫ע"י שינוי'‪.‬‬
‫‪ 18‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫לשאלתנו‪ ,‬קרוב לוודאי שיש בדלת החיצונית מנגנון אבטחה חשמלי ולא מכני בלבד‪.‬‬
‫ואם כן אנחנו רואים בפעולות אלו איסורי דרבנן‪ ,‬וכן בעצם הפעלת המעלית )פרט‬
‫לתאורת התא‪ ,‬אם היא בנורות ליבון(‪ .‬ולכן אם מדובר בנכה‪ ,‬מותר לומר לנכרי בכניסת‬
‫הבניין לפתוח עבורו את הדלת וכן ללחוץ על הקומה המבוקשת‪ .‬אם אפשר‪ ,‬עדיף לומר‬
‫ברמז בלבד‪ ,‬ולא בציווי ישיר‪.‬‬
‫כשאין נכרי‪ ,‬או כשאין אפשרות שהוא יבוא לקומת הדיור‪ ,‬נראה שאפשר להתיר את‬
‫פתיחת המעלית והפעלתה ב'שינוי'‪ ,‬כמבואר לעיל ב'שלחן ערוך' וב'משנה ברורה' שם‪.‬‬
‫ה'שינוי' המעשי ביותר‪ ,‬והמומלץ‪ ,‬הוא הפעלה באמצעות חפץ כלשהו ולא ישירות ביד‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬הפעלה על ידי כפית או מזלג או כל חפץ שאין דרכו בכך‪ ,‬והוא מקשה על‬
‫הפתיחה‪ .‬אין הבדל אם הנכה עצמו עושה פעולות אלו או מישהו מ'סועדיו' ‪ -‬סובביו‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬הדברים אמורים בנוגע להעלאת נכה והורדתו במעלית‪ ,‬ולא בנוגע להעלאה‬
‫והורדה של לבריאים‪ .‬אך אם המעלית הופעלה או נפתחה לצורך נכה – מותר לבריאים‬
‫להצטרף אליו‪.‬‬
‫‪ .6‬עוד על שימוש במעלית לנכה בשבת )הרב ישראל רוזן(‬
‫שאלה | אני פיזיותרפיסט‪ ,‬ואני מטפל בילדים עם שיתוק מוחין‪ .‬יש ילדה בת תשע שאני‬
‫מטפל בה‪ ,‬והיא מתגוררת בקומה שלישית ואחרונה‪ ,‬בבניין עם מעלית‪ .‬הילדה אינה‬
‫מסוגלת לרדת במדרגות‪ ,‬אך היא יכולה ללחוץ על כפתור המעלית ולרדת בה‪ .‬הילדה גם‬
‫כמעט אינה מדברת‪ .‬היא מבינה כשפונים אליה‪ ,‬אך תגובותיה איטיות מאוד‪ .‬האב מרים‬
‫את הילדה ומוריד אותה במדרגות כל שבת כדי שתוכל להגיע לבית הכנסת ולהשתתף‬
‫בקריאת תהילים‪ .‬בתור פיזיותרפיסט‪ ,‬אני חרד הן לאב והן לילדה שהולכת וגדלה‪ .‬זוהי‬
‫סכנה חמורה ביותר לשניהם‪ ,‬וברור שזה ילך וייעשה מסוכן יותר ככל שהילדה תגדל‪ .‬אני‬
‫עובד איתה ומעריך שעם הזמן היא תוכל לרדת במדרגות‪ ,‬אך מה לעשות בינתיים? האם‬
‫מותר לילדה לרדת בעצמה במעלית והאב יחכה לה למטה?‬
‫תשובה | אני סבור כי מותר לילדה עצמה להפעיל את המעלית לצורכה‪ ,‬גם אם היא‬
‫ברת‪-‬דעת‪ .‬הנימוק לדעתי הוא הנסיבות האישיות הקשות‪ ,‬המקנות לה מעמד של 'חולה‬
‫שאין בו סכנה'‪ ,‬כמצוטט לעיל )בתשובה הקודמת( מפוסקי דורנו‪ .‬מכיוון שהיא עדיין‬
‫אינה בת‪-‬מצווה‪ ,‬ואנו רואים בהפעלת המעלית איסור דרבנן בלבד‪) ,‬פרט להפעלת‬
‫התאורה על ידי פתיחת הדלת‪ ,‬אם היא נורת ליבון( יש מקום להתיר לה לעלות ולרדת‬
‫במעלית לצורכה‪.‬‬
‫‪ .7‬הדפסת ספרי קודש בימי בין המצרים )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | לפני כשמונה שנים במכון פוע"ה התחילו לעבוד על הוצאת 'ספר פוע"ה'‪,‬‬
‫שמטרתו להקיף את כל הנושאים שבהם עוסקים במכון פוע"ה מבחינה הלכתית ‪-‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪19‬‬
‫רפואית‪ :‬הכנה לנישואין‪ ,‬טהרת המשפחה‪ ,‬בדיקות רופא‪ ,‬פוריות‪ ,‬הריון ולידה ועוד‪.‬‬
‫הדפסתו של הכרך הראשון )מבין חמישה כרכים מתוכננים( החלה בימי בין המצרים‬
‫והסתיימה בראש חודש אב‪ .‬כיוון שיש שמחה רבה בהוצאת הספר‪ ,‬יש לשאול האם ראוי‬
‫היה שהדפסת הספר תיעשה בימים אלו‪ ,‬או שמא ראוי היה לדחות את ההדפסה בכמה‬
‫שבועות‪ ,‬עד לאחר תשעה באב?‬
‫תשובה | ב'שלחן ערוך' )או"ח סי' תקנא סעי' ב( נפסק‪' :‬מראש חודש עד התענית‬
‫ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה'‪ .‬לכאורה‪ ,‬הדפסת ספר היא שמחה גדולה‬
‫למחברים‪ ,‬ובוודאי כאשר מדובר בספר שעמלים על הוצאתו שנים רבות‪ ,‬והדפסתו‬
‫התעכבה כמה פעמים‪ .‬אלא שהרמ"א )שם( הוסיף‪' :‬ולצורך מצוה הכל שרי'‪ .‬על בסיס‬
‫דברי הרמ"א נכתב בשו"ת 'אגרות משה' )או"ח ח"ג סי' פ(‪ ,‬שמותר לקנות תפילין חדשות‬
‫בתשעת הימים‪ ,‬כיוון שהן משמשות אך ורק לצורך מצווה‪ .2‬לפיכך‪ ,‬מותרת גם הדפסת‬
‫ספרי קודש בימי בין המצרים‪ ,‬ואפילו לאחר ראש חודש אב‪ ,‬שהרי היא לצורך מצווה‪.‬‬
‫אמנם ב'פסקי תשובות' )ח"ו סי' תקנא אות י( הובא בשם הרב יעקב ישראל קנייבסקי‬
‫)'הסטייפלר'(‪ ,‬שהחמיר לא לקבל את ספריו החדשים בשלושת השבועות‪ ,‬שלא תהיה לו‬
‫שמחה‪ .‬פעם כשהגיעו ספריו מבית הדפוס בזמן זה‪ ,‬הורה שלא לפתוח את החבילות עד‬
‫לאחר תשעה באב‪ .‬אלא נראה שמנהגו היה בבחינת חומרא גדולה שקיבל על עצמו‪,‬‬
‫ומעיקר הדין מותר להדפיס ספרי קודש בימי בין המצרים‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫להלן קובץ שאלות ותשובות קצרות בנושא סטומה‪ ,‬שנשאלו דרך האגודה למלחמה‬
‫בסרטן‪ .‬סטומה היא פתח לא טבעי בבטן‪ ,‬שדרכו מופרשות ההפרשות אל תוך שקית‬
‫צואה או שתן‪.‬‬
‫‪ .8‬האם שקית סטומה נחשבת חציצה )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | אני אישה בת שלושים ושש ואני צריכה לטבול במקווה‪ .‬האם מותר לי לטבול‬
‫במקווה כשמדבקה ושקית סטומה על גופי?‬
‫תשובה | מבחינה רפואית‪ ,‬אין מניעה שמים יכנסו לפתח בבטן‪ ,‬ולכן ניתן לנקות היטב‬
‫מסביב לפתח ולהיכנס למקווה בלי השקית‪ .‬כשמדובר בסטומה מסוג איליאוסטומיה‪,‬‬
‫שבה יש הפרשה שיוצאת ומטפטפת כל הזמן‪ ,‬ניתן לסגור את הפתח באמצעות טמפון‬
‫או גזה‪ ,‬כשהחלק הבולט של הגזה יהיה בולט כלפי חוץ‪ ,‬כדי שיהיה ראוי למעבר מים‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אמנם קניית טלית נאסרה שם‪ ,‬אף שמתעטפים בה לצורך מצווה‪ ,‬כיוון שסוף כל סוף טלית היא בגד‬
‫שצריך לברך על לבישתו 'שהחיינו'; ואין מברכים 'שהחיינו' בשלושת השבועות‪ ,‬וכל שכן בתשעת‬
‫הימים‪.‬‬
‫‪ 20‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫כיוון שיש סבירות שבכל זאת המקווה יתלכלך‪ ,‬רצוי לתאם עם הבלנית שתטבלי אחרונה‬
‫‪3‬‬
‫באותו יום‪ ,‬ולאחר הטבילה ינקו היטב את המקווה ויחליפו את המים‪.‬‬
‫‪ .9‬תפילה עם שקית סטומה )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | האם בזמן תפילה בבית הכנסת‪ ,‬כשהשקית מתחילה להתמלא אני יכול להמשיך‬
‫להתפלל?‬
‫‪4‬‬
‫תשובה | יש איסור להתפלל כשנמצאים צואה או שתן‪ .‬למרות זאת‪ ,‬עקב העובדה‬
‫שמדובר במצב מתמשך‪ ,‬שלפי מידת חומרתו‪ ,‬עשויה להימנע מאנשים היכולת להתפלל‬
‫ולברך במשך תקופה ארוכה‪ ,‬הקלו הפוסקים בתפילה לבעלי סטומה‪ ,‬וזאת מכמה‬
‫נימוקים‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫א‪ .‬רוב הזמן אין צואה יוצאת‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ב‪ .‬סטומה אינה נקראת צואה במקום יציאתה‪ ,‬כיוון שאיננו מקום היציאה הטבעי‪ ,‬ויש‬
‫מתירים צואה שאינה במקומה כשהיא מכוסה‪ 7,‬ובמקרה של סטומה‪ ,‬שהיא תמיד‬
‫‪8‬‬
‫מכוסה‪ ,‬יש להקל יותר‪.‬‬
‫ג‪ .‬אף אם זו צואה במקומה‪ ,‬יש דעה שכשאין מגיע ממנה ריח רע‪ ,‬האיסור להתפלל‬
‫בהימצאה הוא רק מדרבנן‪ 9,‬וכיוון שיש ספק אם תהיה צואה בשעת התפילה‪ ,‬ספק‬
‫‪10‬‬
‫מדרבנן מותר‪.‬‬
‫ד‪ .‬צואה שאינה יוצאת מהמקום הרגיל‪ ,‬אין לה כלל דין צואה ומותר להתפלל‬
‫‪11‬‬
‫בהימצאה‪.‬‬
‫ה‪ .‬כשמדובר בשתן‪ ,‬מצד אחד הדין חמור יותר‪ ,‬כי קרוב לוודאי שיהיה טפטוף בשעת‬
‫תפילה‪ ,‬אך מצד שני יש צד נוסף להקל‪ ,‬כיוון שמן התורה האיסור הוא רק בתפילה כנגד‬
‫'עמוד של מי רגליים'‪ 12,‬וטפטוף השתן לתוך השקית אינו נקרא עמוד‪ 13,‬וכשהשקית‬
‫מכוסה התפילה עימה מותרת‪.‬‬
‫לאור הנימוקים שהובאו‪ ,‬אדם שיש לו סטומה יחליף לשקית נקייה לפני התפילה‪ ,‬וינקה‬
‫את המקום מסביב‪ ,‬ויתפלל כרגיל בלי לבדוק אם השקית מתמלאת‪ .‬אם שם לב באמצע‬
‫התפילה שהשקית מתחילה להתמלא‪ ,‬רצוי שיפסיק מתפילתו בזמן היציאה עצמה של‬
‫הצואה‪ ,‬וימשיך מאותו מקום כשמפסיקה היציאה‪ .‬אם אנשים עלולים לשים לב לכך והוא‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫נשמת אברהם‪ ,‬יו"ד עמ' רנב‪ ,‬בשם הרש"ז אויערבאך והר"י נויבירט; ספר פוע"ה‪ ,‬כרך א פרק יט הל'‬
‫פד‪-‬פה‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬או"ח סי' עו‪-‬עז‪.‬‬
‫מנחת יצחק‪ ,‬ח"ו סי' יב‪.‬‬
‫ציץ אליעזר‪ ,‬ח"ט סי' ו‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬או"ח סי' עו ס"ד דעה ראשונה‪.‬‬
‫שבט הלוי‪ ,‬ח"ג סי' יז‪.‬‬
‫נשמת אדם‪ ,‬כלל ג סעי' ו‪.‬‬
‫מנחת יצחק‪ ,‬שם‪.‬‬
‫הר"י זילברשטיין‪ ,‬חשוקי חמד‪ ,‬יומא לא ע"א‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬שם סעי' ז‪.‬‬
‫היכל יצחק‪ ,‬או"ח סי' ד; ציץ אליעזר‪ ,‬ח"ח סי' א‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪21‬‬
‫מתבייש‪ ,‬יכול להמשיך בתפילתו כרגיל‪ .‬אם לעתים מגיע אליו ריח רע מהשקית‪ ,‬יכול‬
‫‪14‬‬
‫לשים בושם בשקית ובכך לפתור את הבעיה‪.‬‬
‫‪ .10‬ברכת כוהנים עם שקית סטומה )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | אני כוהן ויש לי סטומה של שתן‪ .‬האם מותר לי להשתתף בברכת הכוהנים?‬
‫תשובה | כאמור בשאלה הקודמת‪ ,‬אמנם בסטומה כזו בדרך כלל יהיה שתן‪ ,‬והוא אף‬
‫עלול לטפטף בשעת הברכה עצמה‪ ,‬אך ראינו שיש צדדים להקל בדבר‪ ,‬ובפרט כשמדובר‬
‫במצווה חשובה כמו ברכת כוהנים‪.‬‬
‫‪ .11‬עלייה לתורה עם שקית סטומה )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | אם יש לי סטומה מסוג ‪ COLOSTOMY‬האם מותר לי לעלות לתורה?‬
‫תשובה | גם כאן‪ ,‬כל עוד לא ידוע שיש צואה בתוך הסטומה‪ ,‬אין איסור בדבר‪ .‬גם כשיש‬
‫צואה בפנים‪ ,‬אם רוצים לקרוא לו לעלות לתורה‪ ,‬וסירוב שלו עלול לבייש אותו‪ ,‬ניתן‬
‫לסמוך על הדעות המתירות ולעלות‪.‬‬
‫‪ .12‬שליח ציבור עם שקית סטומה )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | האם מותר לי להיות חזן בבית הכנסת כשאני עם סטומה?‬
‫תשובה | הפוסקים הבינו את המצב הרגיש שבו נמצא אדם עם סטומה‪ ,‬ולכן חיפשו בכל‬
‫כוחם דרכים להתיר לו להתפלל ולברך‪ .‬תפקידו של חזן איננו רק להתפלל לעצמו‪ ,‬אלא‬
‫גם להוציא את הציבור ידי חובה‪ ,‬ולכן מלכתחילה עדיף שהחזן לא יסמוך על הקוּלות‬
‫שמנינו‪ .‬אולם אם לבעל הסטומה יש עניין מיוחד להיות חזן‪ ,‬כגון שיש לו יום זיכרון‬
‫לאחד מקרוביו‪ ,‬או שהגבאי ביקש ממנו לגשת ולהתפלל‪ ,‬והוא מתבייש לסרב ולהסביר‬
‫מדוע‪ ,‬נראה שגם במקרים אלו‪ ,‬ניתן לסמוך על הדעות המקלות ולגשת להיות חזן‪.‬‬
‫‪ .13‬טיפול בשקית סטומה בשבת )הרב אריה כץ(‬
‫שאלה | אם תהיה לי דליפה מסביב לסטומה בשבת‪ ,‬האם מותר לי להחליף מצעים‬
‫ולהתקלח?‬
‫תשובה | החלפת מצעים כדי שניתן יהיה לשכב עליהם בשבת מותרת‪ ,‬אך אם מטרת‬
‫ההחלפה היא לצורך מוצאי שבת‪ ,‬אין לעשות זאת בשבת‪ 15.‬אם הלכלוך על הסדין‬
‫מפריע לשהות בחדר‪ ,‬מעצם הימצאו שם‪ ,‬הרי שדינו של הסדין המלוכלך כ'גרף של רעי'‪,‬‬
‫שמותר להוציאו משם בשבת ולשים אותו במקום שאינו מפריע‪ .‬אך לאחר הנחתו במקום‬
‫שבו אינו מפריע הוא מוקצה‪ ,‬ואסור לטלטלו עד מוצאי שבת‪.‬‬
‫לגבי רחצה‪ ,‬אם מספיקה רחצה רק במקום המלוכלך‪ ,‬עדיף לעשות כן‪ .‬אך אם יש צורך‬
‫לרחוץ את כל הגוף‪ ,‬הדבר מותר‪ .‬יש להשתמש לצורך כך במים קרים‪ ,‬ואם ישנו צורך‪,‬‬
‫ניתן להקל ולהשתמש גם במים חמים שחוממו בדוד שמש‪ ,‬אך לא במים חמים שחוממו‬
‫‪ .14‬שבט הלוי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .15‬שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬פכ"ח ספ"ו‪.‬‬
‫‪ 22‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫בבוילר חשמלי וכדומה‪ .‬יש להשתמש בסבון נוזלי לצורך הרחצה‪ ,‬ולהיזהר לא לסחוט‬
‫את השיער בניגוב‪.‬‬
‫‪ .14‬רגישות נפשית לבעל סטומה )הרב גבריאל גולדמן(‬
‫שאלה | יש לי סטומה ואני מתבייש לחשוף אותה בפני אשתי‪ .‬מה אפשר לעשות כדי‬
‫שהדבר לא יפגע בחיינו הזוגיים?‬
‫תשובה | 'דימוי הגוף' הוא תמונת החזות שלנו העולה בעיני רוחנו‪ .‬תמונה זו אינה בהכרח‬
‫תואמת את חזות גופנו באמת‪ ,‬אלא את תפיסתנו אותה‪ .‬במהלך החיים דימוי הגוף שלנו‬
‫משתנה כל הזמן‪ .‬דימוי הגוף הוא אישי ודינמי‪ .‬כל אדם‪ ,‬בריא כחולה‪ ,‬לעתים חש ביטחון‬
‫עצמי גבוה בנוגע לשאלה 'מי אני וכיצד אני נראה'‪ ,‬ולעתים חש שביטחונו העצמי נמוך‬
‫יותר‪ .‬לעתים בעיה רפואית עלולה לגרום לנו מבוכה בנוגע לדימוי הגוף שלנו‪ .‬נראה‬
‫ששיחה כנה שתחשוף את רגשותיך בפני רעייתך תועיל לך‪ ,‬כגון – 'אני מרגיש מבוכה‬
‫מפני שיש לי סטומה'‪' ,‬אני זקוק לעזרתך בנושא זה'‪' ,‬האם את יכולה לסייע?'‪ .‬אני מניח‬
‫שרעייתך תרצה לעזור לך‪ ,‬וסביר שרגשותיה כלפיך אינן אמורות להשתנות עקב‬
‫הסטומה‪ .‬אם עדיין קשה לך‪ ,‬אתה יכול להסתייע באיש מקצוע כגון פסיכולוג‪.‬‬
‫‪ .15‬גילוי העובדה שיש סטומה בשידוכים )הרב גבריאל גולדמן(‬
‫שאלה | יש לי סטומה ועדיין לא התחתנתי‪ .‬אינני יודע מתי עלי לספר לאישה שאכיר‬
‫וכיצד לספר זאת?‬
‫תשובה | מבחינה הלכתית חובה לספר על מומים קריטיים שאינם נראים לעין‪ ,‬עוד לפני‬
‫הפגישה הראשונה‪ .‬אמנם היו מקרים שבהם בחורים ובחורות בעלי מומים קריטיים לא‬
‫הצליחו למצוא שידוך‪ ,‬ולא מצאו מישהו שיסכים להיפגש איתם אפילו פגישה אחת‪.‬‬
‫בגלל מקרים אלו‪ ,‬לאחר דיונים והתלבטות רבה‪ ,‬יש מפוסקי דורנו‪ 16‬שהורו כהוראת שעה‬
‫שמותר להיפגש פגישה אחת בלי לספר על המומים מראש‪ ,‬אך התנו זאת בסיפור הבעיה‬
‫‪17‬‬
‫החמורה לפני הפגישה השנייה‪.‬‬
‫בבעיות שאינן קריטיות‪ ,‬אין חובה על המשודכים לספר על כל הבעיות מיד בתחילת‬
‫הקשר‪ ,‬אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על בעיות אלו לזמן שבו הקשר בין בני‬
‫הזוג מתחיל להתהדק‪ ,‬אך לפני שנוצר קשר רגשי‪ .‬זאת גם אם מסירת מידע כזה לפני‬
‫פגישה ראשונה הייתה עלולה לבטל את השידוך מעיקרו‪ 18.‬הטעם הוא שכך ניתנת‬
‫הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם היכרות ראשונית מבלי פסילה מוקדמת העלולה‬
‫להיות שגויה‪ .‬זהו שלב שבו מחד גיסא כבר ניתן לעמוד על תכונותיו הטובות של האדם‪,‬‬
‫אך מאידך גיסא עדיין לא נוצר קשר רגשי עמוק ואהבה‪ ,‬העלולים להקשות מאוד על‬
‫‪ .16‬הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין‪ ,‬י"ט באדר ב' תשס"ג‪ .‬הרב זלמן נחמיה גולדברג‬
‫בהוראה בעל פה לרב מנחם בורשטין‪.‬‬
‫‪ .17‬כמובן מדובר במציאות שנוהגים להיפגש כמה וכמה פעמים‪ ,‬ולא רק פגישות מועטות‪.‬‬
‫‪ .18‬מבוסס על הוראתו של הרב מרדכי אליהו‪ ,‬ובלשונו 'משיביאו שליש'‪ ,‬דהיינו בערך בשליש היווצרות‬
‫הקשר‪ .‬שו"ת דבר חברון‪ ,‬ח"א סי' יא‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪23‬‬
‫קבלת החלטה שקולה‪ ,‬או אפילו לעורר כעס כלפי הנפגש‪ ,‬שהסתיר עובדה חשובה כל‬
‫כך עד לשלבי קשר רגשיים עמוקים‪ .‬יש לקחת בחשבון שמשך ההיכרות בין בני זוג לפני‬
‫החלטה על נישואין משתנה ממגזר למגזר ומזוג לזוג‪ ,‬כך שגם הזמן שבו יש לספר על‬
‫הבעיות עשוי להשתנות בהתאם‪ .‬לעניינינו‪ ,‬נראה שאם אין מדובר בבעיה קריטית‬
‫שבשלה יש לך סטומה‪ ,‬אין חובה לספר על כך כבר בפגישה הראשונה‪ ,‬אך יש לספר כבר‬
‫בתחילת המפגשים על הבעיה הרפואית שאתה סובל ממנה ושבעקבותיה יש צורך‬
‫בסטומה‪.‬‬
‫יש מצבים שבהם מפגישים 'בעיה עם בעיה'‪ ,‬דהיינו מפגישים אדם עם בעיה רפואית עם‬
‫בן זוג שגם לו יש בעיה רפואית מסוימת‪ .‬באופן כזה קל יותר לאנשים לקבל בני זוג שיש‬
‫להם בעיה רפואית‪ ,‬כיוון שגם להם יש בעיה כזאת‪ .‬מובן שהדברים עשויים להשתנות‬
‫לפי האנשים השונים ולפי המצבים השונים‪ ,‬אך לעתים נוח יותר לאנשים להיפגש מראש‬
‫עם אנשים שאיתם הם מרגישים שווים מול שווים‪.‬‬
‫מכון‬
‫שלזינגר‬
‫‪ .16‬עבודת אחות בשבת )הרב ד"ר מרדכי הלפרין(‬
‫שאלה | א‪ .‬אני אחות שעובדת במשמרות גם בשבתות‪ .‬בדרך כלל יש נהג גוי שמסיע‬
‫אותנו מהבית לבית החולים‪ ,‬ובחזרה‪ .‬אך לפעמים ישנן תקלות ומגיע נהג יהודי‪ .‬האם‬
‫מותר לי בכל מקרה לנסוע ולחזור בסוף משמרת?‬
‫ב‪ .‬האם מותר להשתמש בבית החולים במכשירים אלקטרוניים‪ ,‬כגון‪ :‬מד חום‪ ,‬מכשיר‬
‫למדידת לחץ דם? ומה לגבי שימוש במחשב לצורך הכנסת סימנים חיוניים? אין‬
‫במחלקה עט שבת‪ ,‬ולא נהוג שם להשתמש בו‪.‬‬
‫תשובה | א‪ .‬לגבי הנסיעה בשבת – אין היתר לנסוע בשבת עם נהג יהודי בקביעות‪ .‬אך‬
‫אם קרה מקרה חריג‪ ,‬והגיע נהג יהודי לקחת אותך לבית החולים‪ ,‬מותר לך להצטרף אליו‬
‫אל בית החולים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אסור אפילו חד פעמית לחזור בשבת הביתה עם נהג יהודי‪.‬‬
‫ב‪ .‬התשובות שמובאות להלן הנוגעות לשימוש במכשור אלקטרוני‪ ,‬רובן מבוססות על‬
‫שיטתו של הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל‪ ,‬שנחשב בשעתו לפוסק הדור‪ ,‬והן‬
‫כוללות הוראות שהורה לי למעשה על דרך ההנהגה בבתי חולים‪.‬‬
‫‪ .1‬כתיבה בבית חולים לצורך חולה שיש בו סכנה מותרת‪ .‬כתיבת מידע רפואי הכולל‬
‫פרטים מזהים לצורכי חולה שאין בו סכנה ‪ -‬מותרת רק אם היא נעשית בשינוי‪ ,‬כמו‬
‫כתיבה ביד שמאל לאדם ימני‪ .‬חשוב להדגיש כי לפני שעושים שינוי כזה יש צורך לתרגל‬
‫כתיבה ביד שמאל‪ ,‬כדי שהכתב יהיה קריא‪ ,‬גם אם עדיין איכות הכתיבה תהיה פחותה‬
‫מהכתוב ביד ימין‪ .‬כתיבה שאין לה שום משמעות בהווה ולא תהיה לה משמעות בעתיד‬
‫בנוגע למצבו הרפואי של החולה – אסורה‪ .‬חשוב לדעת כי חלק גדול מנוהלי הכתיבה‬
‫במחלקה נועד למנוע סיבוכים‪ ,‬בעיות או אי הבנות רפואיות בעתיד‪ .‬על כן כתיבה כזו‬
‫‪ 24‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫מותרת בשינוי‪ ,‬עבור החולים‪ .‬כאמור‪ ,‬כתיבה בשינוי היא כתיבה ביד שבה אין רגילים‬
‫לכתוב‪ ,‬וכדי שהכתב יהיה קריא חייבים להתאמן בכתיבה זו במהלך השבוע‪.‬‬
‫ב‪ .‬כתיבה במחשב‪ ,‬הוצאת דפים מהמדפסת ‪ -‬ניתן להתיר כתיבה במחשב לצורך‬
‫החולים‪ ,‬בתנאי שפקודת ההדפסה )‪ (print‬תיעשה בשינוי‪.‬‬
‫פרטים על אופי השינוי ניתן לקבל מרב מוסמך‪ ,‬לאחר שיראה ויבין את פעולת המערכת‪.‬‬
‫ג‪ .‬חתימה עם חותמת אישית – חתימה או חותמת אישית לפרטים המחייבים חתימת‬
‫רופא או אחות – מותרת בשינוי‪.‬‬
‫ד‪ .‬השימוש במחשב מותר‪ ,‬כנדרש במחלקה‪ ,‬אלא שיש כמה פעולות שחייבים להקפיד‬
‫לעשות בשינוי‪ ,‬כדוגמת הקשה בגב האצבע במקום לחיצה בכרית קצה האצבע‪.‬‬
‫ה‪ .‬מותר להשתמש בטלפון להתייעצות עם כונן או רופא בכיר יותר‪ .‬לדעת הגרש"ז‬
‫אויערבאך זצ"ל‪ ,‬השימוש בטלפון אינו כרוך באיסור תורה אלא לכל היותר באיסור‬
‫דרבנן‪ ,‬ולכן הוא מותר לא רק עבור חולים שיש בהם סכנה‪ ,‬אלא גם עבור חולים שאין‬
‫בהם סכנה‪.‬‬
‫ו‪ .‬לגבי הזמנת בדיקות‪ ,‬יש להדפיס או לכתוב בשינוי כדלעיל‪ .‬גם את הדבקת המדבקה‬
‫ראוי לעשתו בשינוי‪.‬‬
‫‪ .17‬עבודות כתבנות במחלקה בבית החולים )הרב ד"ר מאיר פרנקל(‬
‫שאלה | בבית החולים שאני עובדת בו בתור אחות‪ ,‬יש כתבניות נכריות‪ ,‬ומטרת העסקתן‬
‫היא שהן יעשו את המלאכות שאסור לנו לעשות בשבת‪ .‬הבעיה היא שיש כתבנית אחת‬
‫לכל מחלקה‪ .‬אם היא הולכת לרגע עם אחות אחרת לחדר אחר‪ ,‬כבר מתעכבת מאוד‬
‫עבודת המשמרת‪ .‬אמנם אי זמינותה אינה פוגעת בחולים ישירות‪ ,‬ובוודאי אין היא בכלל‬
‫פיקוח נפש‪ ,‬אך היא פוגעת בעבודה הרצופה של המשמרת‪ ,‬ובכך בעקיפין‪ ,‬פוגעת גם‬
‫בחולים‪ .‬האם יש אפשרות שמלכתחילה לא אסמוך על הכתבנית הנכרית‪ ,‬ורק אם היא‬
‫זמינה אשתמש בשירותיה? מהם הדברים החמורים יותר‪ ,‬שעדיף שהיא תעשה?‬
‫תשובה | מהיכרותי עם מחלקות בית החולים‪ ,‬עבודתך בבית החולים במחלקת האשפוז‬
‫כוללת לרוב טיפול בחולה המוגדר חולה שיש בו סכנה או לפחות חשש סכנה )מטופלים‬
‫עם זיהום חריף‪ ,‬בעיה נשימתית‪ ,‬חום גבוה לא מוסבר‪ ,‬דהידרציה הדורשת מתן נוזלים‬
‫בווריד‪ ,‬אי ספיקת כליות‪ ,‬מחלה אונקולוגית‪/‬המטולוגית‪ ,‬חולים אחרי ניתוחים וכדומה(‪.‬‬
‫בחולה שיש בו סכנה‪ ,‬לפי רוב הפוסקים‪ ,‬הכלל הוא שהטיפול צריך להיעשות לכתחילה‬
‫על ידי יהודי‪ .‬כך פסק ה'שלחן ערוך'‪ 19‬ורבים מנושאי כליו‪ .‬גם מיעוט הפוסקים‪ ,‬ובהם‬
‫הרמ"א וסיעתו‪ ,‬הסוברים שיש להעדיף טיפול על ידי נכרי‪ ,‬מתנים זאת בכך שהעברת‬
‫הטיפול לידי נכרי לא תעכב את הטיפול ולא תפחית מאיכותו‪ .‬דבר זה תלוי בהערכה‬
‫שלך את המציאות‪ ,‬האם הטיפול מתעכב או נפגע כשאת מחכה לנכרי שיתפנה לעשות‬
‫מלאכה‪.‬‬
‫‪ .19‬שו"ע‪ ,‬או"ח סי' שכח סעי' יב‪ .‬וכן ט"ז ומשנה ברורה שם‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪25‬‬
‫למעשה‪ ,‬בחולה שיש בו סכנה‪ ,‬לכתחילה אין להעביר את הטיפול לידי הנכרי‪ ,‬והטיפול‬
‫כולל את כל צדדי הטיפול בחולה‪ ,‬כלומר גם לקיחת מדדים‪ ,‬החלפת סדינים‪ ,‬הכנת אוכל‬
‫והאכלה וכו'‪ ,‬ולא מתן תרופות בלבד‪ 20.‬מה גם שבמציאות שאת מתארת‪ ,‬השימוש בנכרי‬
‫מעכב את סדר הטיפול‪ ,‬ואז גם לדעת הרמ"א אין להמתין לנכרי‪.‬‬
‫עלייך לעשות את המלאכה בשינוי‪ ,‬אך אם את עושה פעולה דחופה לחולה שיש בו‬
‫‪21‬‬
‫סכנה והשינוי מעכב אותך – אין צורך בשינוי‪.‬‬
‫אם הכתבנית זמינה בחלק מהמשמרת – יש לנסות להעביר אליה מלאכות שאינן נוגעות‬
‫ישירות לטיפול בחולה‪ ,‬כמו טלפונים בענייני הסעות וכד'‪ ,‬דברים פרוצדוראליים‪ ,‬וגם‬
‫חלק מהכתיבה‪ ,‬כפי שאפרט בהמשך‪ .‬אם אפשר כדאי שהיא גם תדליק נורות להט )אם‬
‫עדיין יש נורות כאלה במחלקות(‪.‬‬
‫לגבי כתיבה‪ ,‬יש להשתדל ככל האפשר לכתוב במחשב‪ ,‬בלא הדפסה‪ .‬אם יש צורך‬
‫בכתיבה ידנית‪ ,‬נסי לנתב אל הכתבנית את כתיבת הסיכום הסיעודי לקראת סוף‬
‫המשמרת‪ ,‬אך אם אין אפשרות לכך‪ ,‬כתבי בעצמך בשינוי‪ .‬כתיבת מינון התרופות על‬
‫מדבקות בזמן הכנת תמיסת תרופות‪ ,‬או חתימה על מנת דם וכדומה – לדעתי אסור לתת‬
‫לכתבנית כתיבה רגישה כזו; ולכתחילה מחשש לטעויות‪ ,‬עליך לכתוב בשינוי בעצמך‪ .‬כך‬
‫יש לנהוג גם בכתיבת מינון תרופה בקרדקס‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הצורך בשינוי מותנה בכך‬
‫שכתב היד יהיה קריא לחלוטין‪ ,‬אף על פי שנכתב בשינוי‪.‬‬
‫‪ .18‬נסיעות למשמרת בשבת )הרב מאיר אורליאן(‬
‫שאלה | א‪ .‬האם מותר לאחות העובדת במשמרת בבית החולים בשבת לנסוע מביתה‬
‫לבית החולים ברכב פרטי? האם עדיף עם נהג גוי? ב‪ .‬מה הדין לגבי החזרה הביתה בתום‬
‫המשמרת?‬
‫תשובה | א‪ .‬מעיקר הדין‪ ,‬מותר לנסוע בשבת לצורך פיקוח נפש )עבודת אחות בכל‬
‫המחלקות בבית חולים כמעט‪ ,‬מוגדרת כך(‪ .‬אמנם‪ ,‬כשהדבר ידוע ומתוכנן מראש‪ ,‬אין‬
‫ראוי לנהוג כן בקביעות‪ ,‬שלא לבוא לידי זלזול בשבת‪ ,‬אלא יש לנסוע עם נהג נכרי‪.‬‬
‫במקרים חריגים של תקלה בתכנון‪ ,‬כשאין אפשרות לארגן נסיעה עם נהג נכרי בקלות‪,‬‬
‫מותר לנסוע ברכב אישי‪) 22.‬יש שהחמירו שעל האחות להתארח במרחק י"ב מיל ]קרוב‬
‫ל‪ 12 -‬ק"מ[ מבית החולים אם היא יודעת שתצטרך לנסוע למשמרת‪ ,‬גם אם הנסיעה היא‬
‫עם גוי(‪ .‬אמנם יש בזה חילוקי דינים‪ ,‬כגון במקרה שהמרחק האווירי הוא פחות מי"ב מיל‪,‬‬
‫וכן במקרה שאדם כבר גר במקום אחר‪ .‬ליתר פירוט ראו במה שכתב הרב אברהם‬
‫‪23‬‬
‫סופר‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' שבת פ"ב‪ ,‬ומגיד משנה שם הי"ד‪.‬‬
‫כדברי הרמ"א‪ ,‬או"ח סי' שכח סעי' יב‪.‬‬
‫עי' שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬פרק מ סעי' כב‪.‬‬
‫לב אברהם‪ ,‬סי' יג סעי' ק‪.‬‬
‫‪ 26‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫ב‪ .‬מותר לאחות או לרופא לחזור בשבת ממשמרת על ידי נהג נכרי‪ .‬לרוב הדעות‪ ,‬אין‬
‫‪24‬‬
‫היתר לחזור ברכב האישי‪.‬‬
‫ג‪ .‬ידועה דעת הרב משה פיינשטיין זצ"ל שהתיר לאנשי 'הצלה' לחזור לביתם‪ ,‬משום‬
‫'שלא להכשילן לעתיד לבוא'‪ 25,‬אך שם מדובר במתנדבים ולא בעובדים מקבלי משכורת‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ופוסקים אחרים‪ ,‬לא התירו חז"ל בחזרה‬
‫הביתה אלא איסורי דרבנן‪ 26‬וכל שכן בעבודה קבועה‪ .‬לכן במקרה של עבודת משמרות‬
‫קבועה לא ניתן להתיר נסיעה חזור על ידי נהג יהודי‪ .‬אמנם בספר 'שמירת שבת‬
‫כהלכתה' )שם( התיר לחזור על ידי נהג נכרי רק תוך תחום אלפיים אמה‪ 27,‬אך נטיית‬
‫הפוסקים‪ 28‬להתיר משום 'התירו סופן'‪ 29‬גם מעבר לזה‪ ,‬על כל פנים תוך י"ב מיל‪.‬‬
‫‪' .19‬הרגשה' בתחילת מחזור )הרב ד"ר מרדכי הלפרין(‬
‫שאלה | א‪ .‬האם ידוע בספרות הרפואית על 'הרגשה' בתחילת המחזור? ב‪ .‬ממתי‬
‫הפסיקה לנשים ה'הרגשה' בתחילת המחזור? ג‪ .‬האם כיום יש נשים עם 'הרגשה' בתחילת‬
‫המחזור?‬
‫תשובה | כידוע‪ ,‬אין הסכמה בין הפוסקים על איזו הרגשה בדיוק דברו חז"ל‪ .‬יש שלמדו‬
‫שמדובר בהרגשת זיבת דבר לח‪ ,‬יש שלמדו שמדובר בהרגשת פתיחת צוואר הרחם‬
‫וכדומה‪ .‬יש ויכוח גדול בין הפוסקים אם ההרגשה היא סיבת האיסור‪ ,‬כלומר תנאי הכרחי‬
‫הנדרש על ידי התורה כדי שייווצר איסור נידה או שהיא סימן בלבד )סימן לְ מה – ראה‬
‫להלן(‪ .‬כפי שרבים כתבו‪ ,‬הפשט הפשוט הוא שהרגשה אשר בלעדיה אישה אינה נאסרת‬
‫היא סיבה לאיסור‪ .‬בלשון אחרת‪ ,‬ההרגשה היא תנאי ואינה סימן‪ .‬ובלשון ברורה עוד‬
‫יותר‪ ,‬ההרגשה היא אחד מגורמי האיסור‪ .‬כלומר כדי להיאסר באיסור נידה או זבה‬
‫דרושים שני תנאים‪ :‬האחד‪' :‬דם יהא זובה מבשרה'‪ .‬השני‪ :‬עליה ל'הרגיש'‪ ,‬כפי שלמדו‬
‫חז''ל בגמרא )נדה נז ע"ב(‪ .‬אלא שקבלת הסבר פשוט זה‪ ,‬משמעותה שהרבה נשים‬
‫בימינו אינן נאסרות מן התורה גם בווסת רגילה של המחזור החודשי‪ ,‬מצב שלכאורה‬
‫נראה לא נכון‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם 'הרגשה' היא תנאי הכרחי‪ ,‬אזי אישה שעקב פגיעה בעמוד‬
‫השדרה שלה אין לה שום תחושה מפלג גופה התחתון‪ ,‬לא תיאסר מן התורה‪ ,‬וגם מצב‬
‫זה לענ''ד נראה בלתי מתקבל ולא נכון‪ .‬אם כן‪ ,‬בעל כורחנו עלינו לומר ש'הרגשה' היא‬
‫סימן שקיים גורם אוסר‪ .‬וכאן נשאלת השאלה‪ :‬סימן לְ מה? אם הכוונה שהרגשה היא‬
‫סימן לכך שמקור הדם הוא מתוך הרחם‪ ,‬הדבר נסתר מסוגיית הגמרא )נדה נז ע"ב(‪.‬‬
‫הגמרא שם דרשה שגם ב'נמצא דם על שלה אותיום'‪ ,‬חיובם בקורבן מצריך הרגשה‪ ,‬אף‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬פרק מ סעי' סט‪.‬‬
‫אג"מ‪ ,‬או"ח ח"ד סי' פ‪.‬‬
‫נשמת אברהם‪ ,‬או"ח סי' שכט סעי' ט; ציץ אליעזר‪ ,‬חי"א סי' לט‪.‬‬
‫עפ"י שו"ע‪ ,‬או"ח סי' תז סעי' א‪.‬‬
‫אג"מ‪ ,‬שם; ועי' מנחת שלמה סי' ז; וע"ע הרב ד"ר מרדכי הלפרין‪' ,‬נסיעת רופא בשבת – חזרה לביתו‬
‫עיקרי שיטות'‪ ,‬אסיא נו )תשרי תשנ"ו(‪ ,‬עמ' ‪.64‬‬
‫ביצה יא ע"ב‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪27‬‬
‫שאין ספק שהדימום בא מהנרתיק וחזקה שהדימום הוא מהרחם‪ .‬אם כן נשארה‬
‫אפשרות יחידה‪ ,‬שאכן הרגשה היא סימן לקיומו של גורם אוסר‪ ,‬אך הגורם האוסר איננו‬
‫רק עצם הדימום מן הרחם‪ ,‬אלא דימום רחמי מסוג שאוסר‪ .‬לפי הגדרה זו‪ ,‬אם אין‬
‫הרגשה מסיבות רפואיות כמו פגיעה בעמוד השדרה‪ ,‬עדיין אין כאן שלילת האפשרות‬
‫שהיה דימום אוסר‪ ,‬אף שלא ניתן להוכיח זאת על ידי סימן ההרגשה‪ .‬לכן כדי להביא‬
‫חטאת יש למצוא הוכחות חלופיות‪ ,‬והן קיימות‪ 30.‬בחוברות האחרונות של 'אסיא' פורסם‬
‫וויכוח הלכתי נוקב בין בית מדרשו של הגרי''ש אלישיב זצ''ל לבין בית מדרשו של‬
‫‪31‬‬
‫הגר''ע יוסף זצ"ל‪ ,‬בעניין כתמים שבאים בעקבות שימוש בגלולות‪.‬‬
‫‪ .20‬פריוצ'יפ ודיני חציצה )הרב אשר שקאני(‬
‫שאלה | פריוצ'יפ מוחדר לתוך הכיס הפריודונטלי )המרווח שנוצר בין החניכיים לשן(‬
‫בעומק של ‪ 5‬מ"מ ומעלה‪ ,‬לאחר הסרת אבנית והקצעת שורשים‪ .‬הוא מתפרק מאליו‪,‬‬
‫תוך שחרור חומר נגד חיידקים‪ ,‬כלורוהקסידין )חומר אנטיספטי(‪ ,‬לתוך הכיס במשך‬
‫שבעה עד עשרה ימים‪ .‬הפריוצ'יפ והחומר נגד החיידקים נספגים ונעלמים‪ .‬עשרים‬
‫וארבע שעות לאחר הכנסת הפריוצ'יפ )ואולי אף זמן קצר יותר מכך( אי אפשר להוציאו‬
‫חזרה ממקומו‪ .‬פרויצ'יפ הינו בגודל ציפורן של תינוק‪ .‬האם אפשר לטבול במקווה כל‬
‫עוד הפריוצ'יפ תחוב בין השיניים?‬
‫תשובה | לכאורה‪ ,‬פריוצ'יפ אינו חציצה‪ ,‬בראש ובראשונה מפני שאי אפשר להסירו‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬יש פוסקים הסבורים שחציצה הנעלמת מאליה לאחר שסיימה את תפקידה‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫תפרים הנספגים בגוף – אינה חציצה‪ .‬על פי שיטה זאת אין חשש חציצה מיד לאחר‬
‫הטיפול‪ .‬עם זאת‪ ,‬רצוי להמתין שעתיים עד הטבילה‪ ,‬בשל האפשרות הנדירה‬
‫שהפריוצ'יפ לא ייקלט ו'יקפוץ' החוצה‪ .‬נראה שיש להתיר לאישה לטבול עם הפרויצ'יפ‪,‬‬
‫משום שהוא 'מיעוט שאינו מקפיד בבית הסתרים'‪ ,‬שמבחינה הלכתית דינו כ'תרי דרבנן'‪.‬‬
‫וביתר פירוט‪:‬‬
‫ר' עקיבא איגר כתב ב'דרוש וחידוש'‪ 32‬שכל שעושה לצורך רפואה‪ ,‬הוא כמיעוט שאינו‬
‫מקפיד עליו‪ ,‬ואינו חוצץ‪ .‬יש לצרף גם את שיטת הריטב"א שהצורך שבית הסתרים יהיה‬
‫ראוי לביאת מים הוא רק מדרבנן‪ .‬לכן כאמור נחשב כ'תרי דרבנן'‪ ,‬ויש להורות להקל‪,‬‬
‫שאינו חוצץ‪ .‬כעין זה נכתב גם בשו"ת 'אלף המגן'‪ 33‬לגבי צמר גפן התחוב בשיניים‪ .‬גם‬
‫בשו"ת 'דובב מישרים'‪ 34‬נכתב בדין אישה שעשו לה ניתוח בחניכיים‪ ,‬והרופאים תפרו את‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫ראה גם מאמרו של הרב שלמה לוי‪' ,‬ההרגשה בזמן הזה' ‪ ,‬אסיא עג‪-‬עד )תשס''ד(‪ ,‬עמ' ‪.138-128‬‬
‫ראה הרב אליעזר בן פורת ופרופ' פסח קליינמן‪ ,‬גלולות הורמונליות לעניין איסור נידה‪ ,‬אסיא פז‪-‬פח‬
‫)תש"ע(‪ ,‬עמ' ‪ ;157-129‬הרב יעקב ששון‪ ,‬דין כתם בגלולות‪ ,‬אסיא פט‪-‬צ )תשע"א(‪ ,‬עמ' ‪ ;98-95‬תגובת‬
‫הרב בן פורת ופרופ' קליינמן‪ ,‬אסיא צא‪-‬צב )תשע"ב(‪ ,‬עמ' ‪ ;207-206‬הרב אשר שקאני‪' ,‬הרגשה‬
‫בהלכות נדה – סימן או סיבה'‪ ,‬אסיא שם‪ ,‬עמ' ‪.211-209‬‬
‫דרוש וחידוש‪ ,‬כתבים דף פו ע"א‪.‬‬
‫שו"ת אלף המגן‪ ,‬ח"ב סי' כו; והובאו דבריו בספר דרכ"ת‪ ,‬סי' קצח ס"ק עה‪ .‬וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי‪,‬‬
‫תליתאה יו"ד סי' כ; וע"ע בספר טהרת הבית‪ ,‬ח"ג עמ' קמב‪ ,‬בד"ה שן‪.‬‬
‫שו"ת דובב מישרים‪ ,‬ח"ג סי' מ‪.‬‬
‫‪ 28‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫הבשר בחוטי תפירה‪ ,‬שיש להקל‪ ,‬כיוון שאין החציצה אלא בבית הסתרים ובמיעוטו‪ .‬וכל‬
‫שכן אם חוטי התפירה נמסים מאליהם‪ ,‬יש להתיר ואין בהם משום חציצה‪ .‬וכן נכתב‬
‫בספר 'מראה כהן'‪ 35‬בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‪ 36.‬ומינה לנידון דידן‪ ,‬אין בפריוצ'יפ‬
‫משום חציצה‪ ,‬ובפרט שהחומר בלוע בתוך בשר החניכיים‪.‬‬
‫‪ .21‬המחאה בתור שטר הלוואה‬
‫שאלה | האם ניתן לתת הלוואה כנגד קבלת המחאה על אותו סכום‪ ,‬על תאריך בעתיד‬
‫או בלי תאריך‪ ,‬במקום שטר ועדים?‬
‫תשובה | מצוות עשה מן התורה להלוות כסף לאדם הנצרך לו‪ ,‬שנאמר )שמות כב‪ ,‬כד(‪:‬‬
‫'אם כסף תלווה את עמי'‪ ,‬ופירשו חז''ל שהמילה 'אם' שבפסוק‪ ,‬משמעותה חובה ולא‬
‫רשות‪ 37.‬ואמרו חז''ל שמצווה זו גדולה אף ממצוות צדקה‪ 38.‬כדי למנוע אי נעימות‪ ,‬כגון‬
‫שישכח הלווה מקיום ההלוואה או שישכח את סכום ההלוואה; או שמא יפשע הלווה‬
‫ויכפור בקיום ההלוואה‪ ,‬קבעו חז''ל שההלוואה תהיה במעמד שני עדים‪ ,‬שיוכלו להעיד‬
‫שאכן הייתה הלוואה‪ 39.‬להלכה נפסק שאם אין בנמצא שני עדים‪ ,‬אפשר להלוות תמורת‬
‫משכון‪ ,‬דהיינו חפץ השייך ללווה שניתן למלווה; כדי שאם הלווה יכפור בהלוואה‪ ,‬אזי‬
‫יהיה ברשות המלווה חפץ שיוכל לקחת תמורתה‪ .‬אמנם‪ ,‬בדרך כלל אי אפשר לדייק‬
‫וליטול משכון בשווי ההלוואה‪ ,‬ולכן טוב יותר לכתוב שטר על סכום ההלוואה‪ 40,‬כך לא‬
‫יוכל הלווה להכחיש את סכום ההלוואה‪ .‬למעשה‪ ,‬המחאה עונה על שתי ההגדרות – היא‬
‫משכון‪ ,‬שהרי אפשר לגבותה‪ ,‬והיא כשטר‪ ,‬כי שווייה כסכום ההלוואה המדויק‪ .‬כך אם‬
‫הלווה יכפור בהלוואה‪ ,‬ניתן יהיה למשוך את הסכום המדויק של ההלוואה‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬ניתן להחשיב המחאה כשטר חוב‪ 41,‬וניתן להלוות תמורת המחאה בסכום‬
‫‪42‬‬
‫ההלוואה‪.‬‬
‫‪ .22‬האם 'עיגול' סכום נחשב ריבית?‬
‫שאלה | אני שוכר דירה וחשבון החשמל שלי ושל בעל הבית משותף‪ .‬לכן הוא משלם‬
‫לחברת החשמל את כל הסכום‪ ,‬ואני מחזיר לו את החלק שלי )על פי המונה(‪ .‬החשבון‬
‫‪.35‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪.41‬‬
‫‪.42‬‬
‫מראה כהן‪ ,‬עמ' קפג‪.‬‬
‫וע"ע בשו"ת שערי טבילה‪ ,‬ס"ס לה עמ' קנג; וכ"כ בספר שיעורי שבט הלוי‪ ,‬עמ' שכא; בספר אהל‬
‫שרה‪ ,‬עמ' כג; וכ"כ בספר טהרת הבית‪ ,‬עמ' סה‪ ,‬ד"ה וכיוצא; וע"ע בשו"ת אג"מ‪ ,‬ח"ב יו"ד סי' פז‪.‬‬
‫מכילתא‪ ,‬משפטים פר' יט‪.‬‬
‫שבת סג ע"א‪.‬‬
‫בבא מציעא עה ע"ב‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' ע סעי' א‪.‬‬
‫ראה שו''ת משפטי ארץ‪ ,‬ח"ב עמ' ‪ ,78‬ושם עמ' ‪.281‬‬
‫שו''ת יביע אומר‪ ,‬ח"ז חו"מ סי' ז; 'משפטי שמעון ‪ -‬הלואה לאור ההלכה'‪ ,‬עמ' קלה‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪29‬‬
‫מגיע לכדי אגורות‪ .‬האם מותר לי 'לעגל' את החשבון לטובתו‪ ,‬או שיש בכך בעיה של‬
‫ריבית?‬
‫תשובה | אין שיעור לריבית‪ ,‬ואפילו פחות מ'שווה פרוטה'‪ .‬אמנם יש ראשונים החולקים‬
‫וסוברים שבפחות מ'שווה פרוטה' אין איסור ריבית‪ ,‬שאינו נחשב ממון‪ .‬על כן גם שאלת‬
‫אגורות היא שאלת ריבית‪ 43.‬אמנם במקרה הנידון‪ ,‬מדובר על 'עיגול' התשלום בתשלום‬
‫מיידי‪ ,‬שאין בו 'שכר המתנת מעות'‪ ,‬וכן אין בו בכלל עניין של הלוואה‪ .‬על כן נראה‬
‫שמותר 'לעגל' את החשבון לטובת בעל הבית )וזאת מלבד מה שיש לצדד בדעת‬
‫המקלים בדבר שאין מקפידים עליו(‪.‬‬
‫‪ .23‬סוכה על שטח גזול‬
‫שאלה | נבנתה סוכה בשטח רכוש משותף בבניין משותף‪ ,‬בהיתר של הרשות המקומית‪,‬‬
‫למרות התנגדות של ‪ 50%‬מדיירי הבית‪ .‬הסוכה נבנתה בקומה ראשונה‪ ,‬על עמודים‬
‫בשטח הרכוש המשותף )שטח הגינה(‪ .‬גג הסוכה עולה גם לקומה שמעל‪ ,‬למרות‬
‫התנגדות השכנים שם‪ .‬האם הסוכה כשרה או שמדובר בסוכה גזולה‪ ,‬שאין יוצאים בה‬
‫לידי חובה?‬
‫תשובה | לגבי סוכה גזולה נפסק ב'שלחן ערוך' )או"ח סי' תרלז סעי' ג( כך‪:‬‬
‫סוכה גזולה‪ ,‬כשרה‪ .‬כיצד‪ ,‬אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה‪ ,‬יצא‪,‬‬
‫שאין הקרקע נגזלת‪.‬‬
‫ומוסיף הרמ''א‪:‬‬
‫מיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו‪ ...‬וכן לא יעשה סוכה‬
‫לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו‪ ,‬וכן בקרקע שהיא של רבים‪ ,‬מיהו‬
‫בדיעבד יצא‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬אדם שבונה סוכה בקרקע משותפת בלא רשות בעליה יוצא ידי מצוות סוכה‪,‬‬
‫אבל לכתחילה אסור לעשות כן‪ ,‬ו'באור הלכה' )לשו"ע שם( דן בשאלה האם מותר לברך‬
‫על סוכה כזו‪ .‬בנידון דידן‪ ,‬השאלה היא האם הסוכה גזולה‪ .‬המקרה אינו ברור דיו‪ .‬בדרך‬
‫כלל לצורך קבלת היתר בנייה‪ ,‬נדרשת חתימת ‪ 75%‬מהשכנים‪ .‬אם כך‪ ,‬כיצד ניתן היתר‬
‫עם התנגדות מחצית מהשכנים? לצורך המשך התשובה‪ ,‬נניח שניתן היתר כדין‪ ,‬ושיש‬
‫שכנים שמתנגדים לבנייה‪ .‬האם היתר הבנייה של העירייה פוטר מהצורך בקניין השטח‬
‫מכל הדיירים? בספר 'עמק המשפט'‪ 44‬נכתב שבבניינים שנבנו לפני התקנה בחלק‬
‫מהעיריות‪ ,‬שדי בהסכמת ‪ 75%‬מן הדיירים לצורך היתר הבנייה על הגג – בוודאי אין‬
‫לתקנה תוקף כדי להסיר בעלות משאר דיירי הבית המשותף‪ .‬הוא מסתפק בבניינים‬
‫שנבנו לאחר התקנה‪ ,‬שמא הדיירים קנו את חלקם על דעת כן שינהגו לפי החוק‪ .‬יש‬
‫מקום לומר שלא כדבריו‪ ,‬ושאין חילוק מתי נבנה הבניין‪ ,‬שהרי דיירי הבניינים נכנסים‬
‫אליהם על דעת חוקי הבנייה‪ ,‬גם אם אלו ישתנו בהמשך‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬כל זה בתוספת‬
‫‪ .43‬שו''ע‪ ,‬יו''ד סי' קסא סעי' א; ברית יהודה‪ ,‬פ"ג סעי' ב‪.‬‬
‫‪ .44‬עמק המשפט‪ ,‬הל' שכנים סי' נז‪.‬‬
‫‪ 30‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫בנייה רגילה‪ .‬אבל אם מדובר בתוספת שלגביה אין בהתנגדות הדיירים אלא משום 'מידת‬
‫סדום'‪ ,‬כגון במקרה שאין להם גישה אל המקום שבו נבנית התוספת או שמדובר‬
‫בתוספת באוויר הבניין‪ ,‬יש מקום לומר ש'כופין על מדת סדום'‪ 45.‬אז לכאורה אפשר‬
‫לשבת לכתחילה בסוכה‪ ,‬ואף אפשר לברך על המצווה‪ .‬אך בהחלט גם אז יש מקום‬
‫לחשוש מאי קיום המצווה כראוי‪ ,‬ובוודאי בקיום מצווה מהתורה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם הייתה‬
‫חריגה מרישיון העירייה ופלישה לרכוש פרטי של דירה כלשהי‪ ,‬הרי שחוזרת שוב בעיית‬
‫הגזל‪ ,‬ובוודאי שאין לשבת לכתחילה בסוכה כזו‪ .‬לסיכום‪ ,‬חייבים להגיע להסכמה עם‬
‫השכנים במקרה של דיון על בעלות של השטח‪ .‬גם אם אין בעיה של בעלות‪ ,‬כדאי מאוד‬
‫לעשות מאמץ לפייס את השכנים‪ ,‬אפילו בכסף‪ ,‬כדי לקיים מצווה מתוך אחווה‪ ,‬שלא‬
‫ייצא שכרו בהפסדו‪.‬‬
‫‪ .24‬דין 'עני מהפך בחררה'‬
‫שאלה | אני לומד בישיבה כבר שנים רבות מאוד וגם מלמד בה בקבוצות קטנות‪.‬‬
‫ביקשתי מראש הישיבה כבר לפני חמש שנים ללמד בה בתור ר"מ‪ ,‬אך נעניתי בשלילה‪.‬‬
‫בתחילה חשבתי שאין מקום לרמי"ם חדשים‪ ,‬אך במרוצת השנים נתמנו רמי"ם חדשים‬
‫על פני‪ .‬שאלתי את ראש הישיבה מדוע הוא מסרב לבקשתי ללמד בה‪ ,‬והוא טען שאני‬
‫שקט מדי ולכן איני מתאים‪ .‬אני מלווה את הישיבה מאז הקמתה‪ ,‬משפחתי וילדי גרים‬
‫בעיר שבה הישיבה נמצאת‪ ,‬ועזרתי רבות בביסוסה של הישיבה מבחינת תלמידיה וגיבוש‬
‫הצוות החינוכי שלה‪ .‬שאלתי היא האם לאור העובדה שיש רבים מצוות הרמי"ם כמוני‪,‬‬
‫וראש הישיבה מודה שאני מוכשר ללמד‪ ,‬אין בסירובו לפנייתי דין 'עני המהפך בחררה'?‬
‫תשובה | איסור 'עני המהפך בחררה' נוגע להקדמת אחר על פני אחד העומד לסגור‬
‫עסקת מכר או עבודה‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬נראה שראש הישיבה מלכתחילה אינו מעוניין‬
‫בהעסקתך‪ ,‬ולכן אין כל בעיה שיבואו אחרים וינסו את מזלם‪ .‬האיסור חל רק כאשר נסגר‬
‫הסכם העסקה עם עובד‪ 46.‬וגם אז‪ ,‬האיסור הוא על העובד המתחרה‪ ,‬ואילו על המעביד‬
‫אין איסור לחפש עובד אחר‪ 47.‬יש מי שכתב שגם על המעסיק יש איסור לשתף פעולה‬
‫עם מבקשי עבודה מתחרים‪ 48,‬אך זהו דווקא לאחר שמעסיק כבר הביע נכונות להעסקת‬
‫מועמד מסוים‪ ,‬אז נאסר עליו לראיין מתחרים נוספים‪ .‬בנידון דידן‪ ,‬ראש הישיבה דחה‬
‫את העסקתך בלא קשר למתחרים‪ .‬וודאי שיש לראש הישיבה סמכות וחובה לקבוע מהי‬
‫טובת הישיבה ולבחור את הרבנים לפי הבנתו‪ ,‬ואין לו חובה להעסיק כל אדם שראוי‬
‫‪49‬‬
‫ללמד‪ ,‬גם אם הוא סמוך אליו ומוכר לו‪.‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫‪.49‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' קנד סעי' ג‪.‬‬
‫רמ''א‪ ,‬חו"מ סי' רלז סעי' א‪.‬‬
‫שו''ת מהר''ם אלשיך‪ ,‬סי' סז; שו''ת מהרש''ל‪ ,‬סי' לו‪.‬‬
‫ראה פתחי חושן‪ ,‬הל' גניבה פרק ט הערה לב‪.‬‬
‫ראה שו''ת מנחת יצחק ד‪ ,‬סי' עה; פד''ר ח‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪31‬‬
‫‪ .25‬מעשר כספים‬
‫שאלה | האם יש לעשר מקצבת נכות של אנשים חסרי ישע‪ ,‬שזו הכנסתם היחידה?‬
‫תשובה | חיוב מעשר כספים‪ ,‬לרוב הפוסקים תוקפו הוא מן המנהג‪ ,‬על כן אדם אינו חייב‬
‫לעשר מעבר למה שביכולתו‪ 50.‬עם זאת‪ ,‬גם אדם שאין לו ואינו חייב במעשר‪ ,‬ראוי‬
‫‪51‬‬
‫שיפריש סכום קטן לצדקה‪.‬‬
‫‪ .26‬מינוי דיין שיש עליו רינון‬
‫תשובה זו התפרסמה בגיליון ‪ ,104‬עמ' ‪) 13‬תשובה ‪ (9‬ונפלה טעות בעריכתה‪ .‬להלן‬
‫התשובה המתוקנת‪.‬‬
‫שאלה | האם אפשר למנות אדם לדיינות אם יש עליו רינון בלבד?‬
‫תשובה | ב'שלחן ערוך' )חו"מ סי' ח סעי' א( מובא תנאי בסיסי במינוי דיינים‪:‬‬
‫בי''ד של שלושה צריך שיהיה בכל אחד מהם שבעה דברים‪ :‬חכמה‪ ,‬ענוה‪ ,‬יראה‪,‬‬
‫שנאת ממון‪ ,‬אהבת האמת‪ ,‬אהבת הבריות להם‪ ,‬בעלי שם טוב‪.‬‬
‫מהי כוונת ה'שלחן ערוך' במונח 'בעלי שם טוב'? ה'פרישה' מקשר את המונח לדברי‬
‫הגמרא‪ 52‬על חזנים – שלא יצא עליהם שם רע מילדותם‪ .‬וכן מצאנו בעניין חזנות‪' :53‬ש"ץ‪,‬‬
‫צריך שיהיה הגון‪ .‬ואיזהו הגון‪ ,‬שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו‬
‫בילדותו'‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫וכתב רמ''א שאין מוציאים חזן ש'יוצא עליו רינון'‪ ,‬ומכאן משמע שדווקא לאחר שמונה‬
‫לתפקיד אין מוציאים‪ .‬אבל אם 'יצא עליו רינון' לפני המינוי‪ ,‬אין ממנים‪ ,‬אף על פי שלא‬
‫נתבררה בדיוק מהות הרינון‪ .‬קל וחומר שהוא הדין במינוי לדיינות‪ ,‬שהוא חמור יותר‪.55‬‬
‫ברור שאם נבדק הרינון ונמצא שאין בו ממש‪ ,‬ויצא על ידי שונאיו שלא כדין‪ ,‬אין בכך‬
‫בכדי לפגוע בו ומותר למנותו לדיין‪.‬‬
‫‪ .27‬גנבת גגון מרכב שהושאל )הרב אריאל בראלי(‬
‫שאלה | עלתה יוזמה ביישוב לבקר חיילים פצועים בשם היישוב‪ .‬אחד התושבים הסכים‬
‫לתת את הרכב שלו לשם הביקור‪ .‬לאחר הביקור בבית החולים התברר שהגגון של הרכב‬
‫‪.50‬‬
‫‪.51‬‬
‫‪.52‬‬
‫‪.53‬‬
‫‪.54‬‬
‫‪.55‬‬
‫ספר צדקה ומשפט‪ ,‬פרק ה הערה כ‪.‬‬
‫שו''ע‪ ,‬יו''ד סי' רמח סעי' א‪.‬‬
‫תענית טז ע"א‪.‬‬
‫שו''ע‪ ,‬או''ח סי' נג סעי' ד‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬לשו"ע שם‪ ,‬סעי' כה‪.‬‬
‫ראה באריכות בשו''ת באר משה‪ ,‬קונטרס כבוד חכמים סי' יט ואילך‪ .‬כמו כן ראה בספר הלכה פסוקה‪,‬‬
‫חו''מ סי' ח ס''ק א‪.‬‬
‫‪ 32‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫נגנב בזמן שהותו בחניה‪ .‬מי צריך לשלם על גנבת הגגון על פי הדין?‬
‫תשובה | על פי הדין‪ ,‬מי ששואל רכב חייב להחזיר אותו בשלמותו גם אם אירעה גנבה‪.‬‬
‫סיבת החיוב היא שהשואל נהנה מהחפץ בלא תמורה‪ ,‬ולכן חייבה אותו תורה להיות‬
‫אחראי להשיב את החפץ בשלמותו‪ .‬סיבה זו אינה קיימת במקרה שבו הנהג הוא שליח‬
‫ציבור לבקר את החולים‪ .‬הנסיעה הייתה בשליחות הציבור )כולל בשליחות בעל הרכב(‪,‬‬
‫ולכן אין מעמדו של הנהג כשואל אלא הוא שומר חינם‪ ,‬הפטור מגנבה‪ .‬לסיכום אין‬
‫לחייב את הנהג על גנבת הגגון‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪ .28‬שינוי בייעוד התרומה )הרב אריאל בראלי(‬
‫בתום מבצע איסוף ממתקים עבור חיילים פצועים וחלוקתם‪ ,‬התברר שנותרה כמות של‬
‫ממתקים שלא חולקו‪ .‬מה אפשר לעשות איתם?‬
‫תשובה | נאמר במשנה )שקלים פי"ח מ"ב(‪' :‬מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני'‪,‬‬
‫ופירש 'קרבן העדה' שישנו הבדל בין גבייה לכלל העניים לבין גביה לצורך עני מסוים‪.‬‬
‫בגבייה לכלל העניים ניתן להעביר את מה שנשאר לעניי עיר אחרת‪ ,‬ובגבייה לצורך עני‬
‫מסוים‪ ,‬הכסף שייך לו‪ .‬התרומה הייתה לחיילים המשתתפים במבצע 'צוק איתן'‪ ,‬ולכן‬
‫העדיפות הראשונה היא לנסות ולהעביר להם את הממתקים‪ .‬אך אם הדבר כרוך‬
‫בהוצאות רבות‪ ,‬מותר להעביר זאת גם לחיילים שלא השתתפו במבצע‪ .‬בלית ברירה‬
‫עדיף לתת זאת למטרות ציבוריות מאשר לאנשים פרטיים‪.‬‬
‫‪ .29‬החזר ספר לחנות )הרב אריאל בראלי(‬
‫שאלה | אני ספרן במוסד חינוכי ומדי פעם אני מזמין ספרים חדשים‪ .‬בהזמנה האחרונה‬
‫הזמנתי כרך מסוים על חומש דברים‪ ,‬אך קיבלתי בטעות את הכרך על חומש במדבר‪.‬‬
‫הטעות התגלתה לאחר שכבר החתמתי את הספר בחותמת המוסד‪ .‬האם מותר להחזיר‬
‫את הספר כפי שהוא למוכר?‬
‫תשובה | ראשית יש לברר למי שייך הספר‪ .‬נקודת המוצא היא שהספר צורף בטעות‬
‫למשלוח‪ ,‬והן מצד המוכר והן מצד הספרן לא הייתה כוונה לעשות בו עסקת מכירה‪.‬‬
‫משמעות הדבר שהספר נמצא עדיין בבעלות המוכר‪ .‬לאור זאת‪ ,‬יש להתבונן על החתמת‬
‫הספר כפעולת נזק‪ 57.‬הספרן לקח ספר שאינו שלו‪ ,‬ובשוגג פגע בו‪ .‬הערכת הנזק הוא‬
‫שיעור ירידת הערך של הספר‪ .‬לדברי המוכר‪ ,‬מדובר על פיחות של ‪ 35%‬משוויו המקורי‪.‬‬
‫יש לדון בטענת פטור של הספרן‪ .‬לדבריו מי שאחראי לטעות הוא המוכר‪ ,‬אשר סיפק‬
‫סחורה שאינה תואמת את ההזמנה‪ ,‬וממילא הוא גרם לעצמו את הנזק‪ .‬הספרן סמך על‬
‫המוכר ועשה את המצופה ממנו‪ .‬שיקול דומה מובא ב'שלחן ערוך' )חו"מ סי' רלב סעי'‬
‫‪ .56‬שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' שמ סעי' א‪.‬‬
‫‪ .57‬היה מקום לדון האם הספרן הוא גנב בשוגג‪ ,‬וממילא בהלכות גזלה יש להחשיב את ההחתמה לשינוי‬
‫המקנה לו את החפץ‪ ,‬ועליו יהיה לשלם מחיר מלא של הספר‪ .‬אולם לדעת קצות החושן‪ ,‬סי' שמח‬
‫ס"ק ד‪ ,‬גנב בשוגג אינו קונה בקנייני גנבה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬נראה שהשינוי בחפץ אינו משמעותי ואינו‬
‫נחשב שינוי‪ ,‬שאין זה פנים חדשות‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪33‬‬
‫יג( לגבי מכירה שהתבטלה עקב מום במקח‪ ,‬אך הקונה לא ידע על כך ושינה את המקח‪.‬‬
‫וכך נאמר שם‪:‬‬
‫המוכר דבר שהיה מום בממכרו ועשה בו הלוקח מום אחר‪ ,‬קודם שידע לו המום‬
‫הראשון‪ .‬אם עשה דבר שדרכו לעשותו פטור‪.‬‬
‫מדברים אלו עולה המסקנה שכאשר אדם פעל כפי מה שמצופה ממנו‪ ,‬אף אם גרם לנזק‬
‫אין הוא מחויב על כך‪ .‬לכאורה זו ראיה לטענת הספרן‪ .‬אולם יש לציין שדברי ה'שלחן‬
‫ערוך' עוסקים בחפץ שיש בו מום‪ ,‬אבל הוא החפץ שעליו סוכם‪ 58,‬לעומת זאת הספרן‬
‫קיבל כרך שונה בתכלית ממה שדובר‪ .‬במצב זה‪ ,‬מתבקש שהספרן יבחין בשינוי עוד‬
‫לפני שהחתים את הספר‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬יש לשקול כל מקרה לגופו‪ ,‬ואם ההערכה הסבירה אומרת שהספרן היה צריך‬
‫לבדוק את הספרים לפני שהחתים אותם‪ ,‬עליו לשלם את הנזק )כלומר את ההפרש בין‬
‫מחיר הספר אחר ההחתמה למחיר ספר שלא הוחתם(‪.‬‬
‫‪ .30‬מציאת משקפת אבודה )הרב אריאל בראלי(‬
‫שאלה | לצורך טיול ביקשתי משקפת מחבר‪ ,‬לבסוף לא מצאתי אותה ונאלצתי לשלם‬
‫עליה‪ .‬לאחר מכן נמצאה המשקפת ברכב‪ .‬כעת‪ ,‬אני רוצה את כספי חזרה בתמורה‬
‫למשקפת‪ ,‬וחברי מתנגד בטענה שאין לו צורך בה )הוא לא קנה משקפת אחרת והעדיף‬
‫להשתמש בכסף(‪.‬‬
‫תשובה | ישנם שני מקרים שבהם אדם זכאי להחזיר את הגלגל אחורה‪ .‬מקרה אחד‬
‫נקרא 'שומא הדר'‪ ,‬והדוגמא לכך היא קרקע שנגבתה מהלווה עקב חובו‪ .‬במקרה זה ניתן‬
‫לפדות אותה בכסף‪ 59.‬המקרה השני דומה יותר לנידון דידן‪ ,‬הוא נקרא 'שומא בטעות'‪ ,‬ובו‬
‫קיימת אפשרות להכריח את בעל החפץ להחזיר למשלם את הכסף ששילם‪ 60.‬אם בית‬
‫דין גבה תשלום משומר‪ ,‬ולבסוף נמצא החפץ בביתו‪ ,‬אזי השומר מקבל חזרה את כספו‪.‬‬
‫הסיבה לכך היא שמתברר שהתשלום היה בטעות‪ .‬אמנם הש"ך‪ 61‬מסייג זאת וכותב שאם‬
‫השומר שילם ביוזמתו את דמי החפץ‪ ,‬הרי גילה דעתו שזהו סוף העניין‪ ,‬ואינו יכול לחזור‬
‫בו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אין אפשרות לקבל את הכסף בחזרה‪ ,‬והמשקפת שייכת למי ששאל אותה‬
‫ושילם את ערכה‪.‬‬
‫‪.58‬‬
‫‪.59‬‬
‫‪.60‬‬
‫‪.61‬‬
‫נתיבות המשפט‪ ,‬סי' רלב ס"ק ה‪ ,‬כתב שדברי השו"ע נאמרו במצב שהיה ניתן לגלות את המום במקח‬
‫עוד לפני שהקונה עשה בו פגם‪ .‬הוא דימה זאת לאונס‪ ,‬כעין אבדה‪ ,‬שאדם המזיק חייב בו‪ ,‬ואף על פי‬
‫כן אם מקובל לעשות את הפגם ‪ -‬הוא פטור‪ .‬על פי דבריו יש יותר מקום לפטור את הספרן‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' קג סעי' ט‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סעי' א‪.‬‬
‫ש"ך לשו"ע סי' רצה ס"ק ו‪.‬‬
‫‪ 34‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫‪ .31‬חשש ריבית בעמלת כספומט )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | ישנם מכשירי כספומט הנמצאים בחנויות פרטיות‪ ,‬שבהם בעל החנות ממלא‬
‫בעצמו את שטרות הכסף‪ .‬במכשירים אלו משלם המשתמש עמלה של חמישה שקלים‬
‫על הוצאת כסף‪ .‬האם יש בזה חשש ריבית לבעל החנות?‬
‫תשובה | אין בכך כל חשש ריבית‪ ,‬מכמה סיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬בעל החנות אינו מלווה כסף למושך הכסף מהכספומט‪ ,‬שהרי מושך הכסף אינו חייב‬
‫דבר לבעל החנות‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם יש כאן הלוואה של בעל החנות‪ ,‬ההלוואה היא לבנק‪ ,‬והוא המלווה ללקוח )זאת‬
‫במקרה שהלקוח נמצא ביתרת חובה‪ .‬אם הלקוח נמצא ביתרת זכות‪ ,‬הוא אינו מקבל כל‬
‫הלוואה בשעה שמושך כסף בכספומט(‪ .‬היות שלבנק יש 'היתר עסקא'‪ ,‬אין כלל חשש‬
‫ריבית בהלוואה לבנק‪ ,‬ומה עוד שיש הסוברים שבהלוואה לבנק אין חשש ריבית אף בלא‬
‫‪62‬‬
‫'היתר עסקא'‪.‬‬
‫ג‪ .‬מדובר כאן על סכום קבוע שמשלם הלקוח גם אם אינו לווה כלל )אם נמצא ביתרת‬
‫זכות(‪ ,‬וסכום זה אינו תלוי בגובה ההלוואה או במשך זמן ההלוואה‪ .‬לכן אין זה 'דמי‬
‫המתנת מעות'‪ ,‬אלא תשלום עבור הוצאות הבנק ושכר העובדים וכדומה‪ ,‬וממילא אין‬
‫‪63‬‬
‫בכך כל חשש ריבית‪.‬‬
‫‪ .32‬תוכנה העובדת בשבת )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | פיתחתי תוכנה שעל פי תנאים מסוימים פותחת עסקאות או סוגרת עסקאות או‬
‫מנהלת עסקאות פתוחות בשוק המט"ח‪ .‬התוכנה נמצאת אצל חברה שנותנת שירותי‬
‫מחשוב בחו"ל‪ ,‬ולמעט זמנים אקראיים‪ ,‬איני מחובר אליה או לשרת‪ .‬אך אני מקבל‬
‫לטלפון הנייד התראות על פעולות מסוימות שמתבצעות בחשבון המסחר‪.‬‬
‫ברצוני לשאול האם יש בעיה בכך שהתוכנה תעבוד בשבת וביום טוב‪ ,‬תפתח‪ ,‬תסגור‬
‫ותנהל עסקאות‪ .‬יש לציין שבשבת ויום טוב אני מקפיד לכבות את האפשרות לקבל‬
‫התראות לנייד במכשיר הנייד עצמו‪.‬‬
‫תשובה | אם התוכנה אינה גורמת לחילולי שבת על ידי יהודים ואין בה הנאה מחילול‬
‫שבת של יהודים – מותר שהתוכנה תעבוד בשבת‪ .‬אמנם יש אומרים שאסור ליהודי‬
‫לגרום לכך שייעשה קניין בשבת‪ ,‬אך נראה שניהול עסקאות המט"ח על ידי התוכנה אינו‬
‫נחשב קניין על פי ההלכה‪ .‬לכן מותר שהתוכנה תעבוד בשבת‪ ,‬כאשר מדובר בשווקים‬
‫‪64‬‬
‫בחו"ל‪ ,‬שיש לתלות שאין בהם חילולי שבת או הנאה מחילול שבת של יהודים‪.‬‬
‫‪ .62‬שו"ת אגרות משה‪ ,‬יו"ד ח"ב סי' סג‪.‬‬
‫‪ .63‬ע' שו"ת מהר"ם שיק‪ ,‬יו"ד קנח; שו"ת מנחת יצחק ה‪ ,‬סי' קט; ברית יהודה‪ ,‬פרק ט הערה י‪.‬‬
‫‪ .64‬עי' כתר‪ ,‬מחקרים בכלכלה ומשפט עפ"י ההלכה‪ ,‬כרך ב פרק יא סעי' ג‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪35‬‬
‫‪ .33‬חשש ריבית ב'הנחת מזומן' )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | א‪ .‬יש חנויות שבהן ישנו מחיר רגיל על המוצרים‪ ,‬וכשמגיעים לקופה‪ ,‬אם משלמים‬
‫בכרטיס אשראי ‪ -‬משלמים את המחיר הרגיל‪ ,‬ואם משלמים בכסף מזומן‪ ,‬ישנה 'הנחת‬
‫מזומן'‪ .‬האם יש חשש ריבית כתשלום המחיר הרגיל בכרטיס אשראי בחנויות אלו?‬
‫ב‪ .‬אם אכן יש בכך חשש ריבית – האם עלי לברר בכל מקום שאני משלם בכרטיס‬
‫אשראי אם יש בו 'הנחת מזומן'?‬
‫תשובה | בשאלתך הגדרת את המחיר שמשלמים באשראי בתור 'המחיר הרגיל'‪ ,‬ואת‬
‫המחיר במזומן בתור 'הנחת מזומן'‪ .‬במקרה כזה יש הסוברים שאין כל חשש ריבית‪,‬‬
‫משום שאינך משלם יותר עבור האשראי אלא רק מפסיד את ההנחה‪ 65.‬אך יש הסוברים‬
‫שגם במקרה כזה עלול להיות חשש ריבית‪ ,‬משום שתמיד הסכום במזומן נחשב למחיר‬
‫החפץ‪ ,‬גם אם הוא מוגדר 'הנחת מזומן'‪ ,‬וממילא נחשב המחיר המשולם באשראי‬
‫לתוספת על מחיר החפץ‪ ,‬וזוהי ריבית האסורה‪ 66.‬נמצא שלדעה הראשונה אין כלל‬
‫שאלה‪ ,‬אולם על פי הדעה השנייה יש לדון האם בנידון שבשאלתך יש איסור‪ .‬בספר‬
‫'תורת ריבית'‪ 67‬נכתב שיש בכך חשש ריבית‪ ,‬ולכן אין לרכוש בעסק כזה בכרטיס אשראי‬
‫אלא אם כן יש לעסק 'היתר עסקא'‪ .‬אולם לענ"ד יש מקום להתיר את הקנייה באשראי‬
‫גם אם אין לעסק 'היתר עסקא'‪ ,‬משום שאין כאן הלוואה של בעל העסק ללקוח‪ ,‬אלא‬
‫הלוואה של חברת האשראי ללקוח‪ ,68‬ולחברת האשראי יש 'היתר עסקא'‪ .‬הראיה לכך‬
‫שאין זו הלוואה של בעל העסק ללקוח‪ ,‬שגם אם בסופו של דבר הלקוח לא ישלם את‬
‫חובו‪ ,‬יקבל בעל העסק את הכסף מחברת האשראי‪ ,‬ונמצא שהלקוח אינו נחשב לווה‬
‫ביחס לבעל העסק‪ .‬ואמנם כאשר הלקוח משלם בכרטיס אשראי‪ ,‬מקבל בעל העסק את‬
‫הכסף מאוחר יותר‪ .‬אך גם זה אינו נחשב אשראי שניתן ללקוח‪ ,‬אלא אשראי שנותן בעל‬
‫העסק לחברת האשראי‪ ,‬שהרי אין קשר בין מועד החיוב של הלקוח על ידי חברת‬
‫האשראי לבין מועד הזיכוי של בעל העסק על ידי חברת האשראי‪ .‬אם כך ייתכנו בהחלט‬
‫מצבים שבהם הלקוח כבר שילם לחברת האשראי‪ ,‬אך זו עדיין לא העבירה את הכסף‬
‫לבעל העסק‪ .‬ומכאן נלמד שכאמור‪ ,‬אין מדובר בחוב של הלקוח לבעל העסק אלא בחוב‬
‫של חברת האשראי לבעל העסק‪ .,‬זאת ועוד‪ ,‬גובה 'הנחת המזומן' הוא קבוע‪ ,‬ואינו‬
‫משתנה לפי מועד חיוב כרטיס האשראי של הלקוח‪ ,‬או לפי מועד זיכוי חשבונו של בעל‬
‫העסק‪ .‬נמצא אפוא שאין זה 'שכר המתנת מעות'‪ ,‬משום שכאמור גובה ההנחה לא יהיה‬
‫נמוך יותר כאשר מועד הזיכוי של בעל העסק קרוב‪ ,‬ולא יהיה גבוה יותר כאשר מועד‬
‫הזיכוי של בעל העסק רחוק‪ .‬נמצא שהייקור בתשלום בכרטיס אשראי אינו מחמת‬
‫האשראי אלא מחמת העמלות שחברת האשראי גובה‪ ,‬ואם כן אין זו כלל ריבית אלא רק‬
‫פיצוי על ההפסד שנגרם לבעל העסק על ידי העמלות שמשלם‪.‬‬
‫‪.65‬‬
‫‪.66‬‬
‫‪.67‬‬
‫‪.68‬‬
‫מחנה אפרים‪ ,‬הל' מלוה ולוה‪ ,‬דיני ריבית סי' לא; חכמת אדם‪ ,‬כלל קלט‪.‬‬
‫שולחן ערוך הרב‪ ,‬הל' ריבית והלכות עיסקא‪ ,‬סעי' יח‪.‬‬
‫תורת ריבית‪ ,‬פרק יז סעי' כט‪..‬‬
‫וכן כתב בתורת ריבית‪ ,‬שם הערה מד‪ ,‬וצ"ע מדוע למרות זאת חשש לאיסור ריבית בתשלום בכרטיס‬
‫אשראי כאשר יש הנחת מזומן‪.‬‬
‫‪ 36‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫על כן‪ ,‬לענ"ד אפשר להקל ולרכוש בכרטיס אשראי במקומות שיש בהם 'הנחת מזומן'‪,‬‬
‫גם כאשר לעסק אין 'היתר עסקא'‪ ,‬בצירוף הדעות הסוברות שבהנחת מזומן אין‬
‫מלכתחילה כל איסור ריבית‪ .‬כמובן שלכל הדעות‪ ,‬יהיה מותר במקום כזה לרכוש במזומן‬
‫ולקבל את הנחת המזומן‪.‬‬
‫‪ .34‬פרסום מטעה )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | לאחרונה פורסם כי חלק מרשתות השיווק נוהגות כך‪ :‬כשבועיים לפני החג‪ ,‬בזמן‬
‫שסקרי המחירים נמצאים בשיאם‪ ,‬הן מורידות מחירים – אבל מיד לאחר מכן הן מעלות‬
‫את מחירי המוצרים המבוקשים לחג‪ .‬לעתים מדובר בהתייקרות של עשרות אחוזים‪.‬‬
‫רשתות השיווק עושות שימוש בתוצאות סקרי 'הסל הזול ביותר' המתפרסמות באמצעי‬
‫התקשורת‪ ,‬זאת על אף שהן מודעות לכך כי תוצאות הסקר מתבססות על המחירים‬
‫הזולים שכבר אינם נכונים כלל‪ .‬רשתות השיווק מכסות את עצמן מבחינת החוק כאשר‬
‫הן מציינות בפרסומי המחירים הזולים את ההערה 'עד גמר המלאי'‪ .‬האם יש פסול בכך?‬
‫תשובה | הוזלת המחירים כשבועיים לפני החג מותרת על פי ההלכה‪ .‬להלכה נפסק כי‬
‫מותר למוכר לתת הטבות ולהוזיל מחירים כדי למשוך אליו לקוחות‪ 69.‬אמנם יש שסייגו‬
‫זאת‪ ,‬וקבעו שההיתר להוזלת מחירים מותנה בכך שלא 'ישבור' את השוק‪ 70,‬אבל אם אין‬
‫מדובר ב'שבירת' השוק‪ ,‬הדבר מותר לכל הדעות‪ .‬גם העלאת המחירים לאחר מכן‬
‫מותרת‪ ,‬ועל הלקוח מוטל לבדוק את המחיר‪ .‬ואולם שימוש רשתות השיווק בפרסומיהן‬
‫בתוצאות הסקר המעיד שהן כביכול הזולות ביותר‪ ,‬בשעה שהן יודעות שהמחירים‬
‫שבסקר כבר אינם נכונים‪ ,‬משום שהן העלו את המחיר – הוא גנבת דעת של הלקוחות‪,‬‬
‫‪71‬‬
‫והוא אסור על פי ההלכה‪.‬‬
‫‪ .35‬פיצויי פיטורין בהתפטרות )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | עובדת בעמותה שאני מנהל התפטרה ביוזמתה‪ ,‬ואנו מתלבטים בדבר פיצויי‬
‫הפיטורין‪ .‬מצד אחד – מדובר בעובדת מסורה שאנו מעריכים את עבודתה‪ ,‬והיינו רוצים‬
‫לבטא זאת גם בתשלום פיצויי פיטורין מלאים‪ .‬מצד שני – כספי העמותה הם כספים‬
‫שתרמו תורמים שונים לשם קידום פעילותה של העמותה‪ ,‬ואיננו בטוחים שאנו רשאים‬
‫להשתמש בהם לתשלום שאינו מעוגן בחוק‪.‬‬
‫תשובה | במקומות עבודה רבים מקובל שגם במקרים של התפטרות‪ ,‬מקבל העובד‬
‫פיצויים כאילו פוטר‪ .‬כמובן‪ ,‬תשלום הפיצויים תלוי בנסיבות בכל מקרה לגופו‪ ,‬אך‬
‫בכלליות אפשר לומר שאם בעל הבית מבין את הצורך של העובד בהתפטרות )למשל‬
‫נסיבות משפחתיות‪ ,‬שינוי מקום מגורים וכדומה(‪ ,‬מקובל וראוי שבעל הבית ייתן לעובד‬
‫פיצויי פיטורין כאילו פוטר‪ .‬פוסקי ההלכה ראו במצוות הענקה לעבד עברי מקור שממנו‬
‫ניתן ללמוד על כך שראוי שלא לשלח את העובד ריקם‪ .‬מבחינה זאת אין הבדל אם‬
‫‪ .69‬שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' רכח סעי' יח‪.‬‬
‫‪ .70‬ערוך השולחן‪ ,‬חו"מ סי' רכח סעי' יד‪.‬‬
‫‪ .71‬עי' כתר‪ ,‬מחקרים בכלכלה ומשפט עפ"י ההלכה‪ ,‬כרך ג‪ ,‬פרק א חלק א‪ ,‬ופרק כ חלק א‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪37‬‬
‫העובד פוטר או התפטר התפטרות מוצדקת‪ 72.‬היות שכאמור‪ ,‬נתינת פיצויי פיטורין‬
‫במקרה של התפטרות שהצורך בה מובן היא דבר ראוי ומקובל‪ ,‬מותר לך להשתמש‬
‫לשם כך בכספי העמותה‪ .‬כספי העמותה ניתנו כדי שהעמותה תנוהל באופן ראוי‬
‫ובהתאם למנהג המקובל‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬יחס טוב ומתחשב לעובד שמתפטר משפיע לטובה‬
‫על תחושתם של העובדים הממשיכים לעבוד במקום‪ ,‬וודאי שהוא תורם לאיכות‬
‫עבודתם – ומבחינה זאת תשלום פיצויים לעובד המתפטר הוא אינטרס של העמותה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אם מדובר בהתפטרות של עובדת מסורה‪ ,‬והצורך בהתפטרות מובן – מותר לתת לה‬
‫פיצויי פיטורין כאילו פוטרה‪.‬‬
‫‪ .36‬ריבית בפיצוי על עיכוב שכר )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | מסרתי שני שיעורי תורה ביישוב דתי בחודש נובמבר‪ .‬התשלום התעכב מאוד‪,‬‬
‫ורק בתחילת יולי)!( קיבלתי תשלום מהמתנ"ס‪ .‬הם היו חייבים לי ‪ 500‬ש"ח‪ ,‬ושילמו לי‬
‫‪ ,541‬בלא כל הסבר‪ .‬שאלתי את הרכזת על מה התוספת‪ ,‬והיא פטרה אותי ב'לא יודעת'‪.‬‬
‫איני מכירה את האנשים במתנ"ס ואין לי את מי לשאול מה פשר התוספת‪ .‬המחאת‬
‫התשלום הופקדה‪ .‬האם מותר לי לקבל את ההמחאה שהופקדה?‬
‫תשובה | מותר לך להשאיר את הכסף שהופקד אצלך ואינך חייבת להחזירו‪ ,‬וזאת מכמה‬
‫סיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬יש אומרים שאין איסור ריבית כאשר מדובר בחוב של שכר )בשונה מאשר בהלוואה(‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש אומרים שאין איסור ריבית כאשר התוספת על הקרן נועדה לפייס את העובד או‬
‫‪73‬‬
‫לפצות אותו על ההפסד שנגרם לו מחמת העיכוב בתשלום‪.‬‬
‫ג‪ .‬היות שמדובר ביישוב דתי – קרוב לוודאי שיש להם 'היתר עסקא'‪ ,‬שלפיו כל חוב שיש‬
‫בו חשש ריבית נחשב עסקה‪ ,‬והריבית אינה אלא שותפות ברווח‪ ,‬המותרת‪.‬‬
‫ד‪ .‬גם היא היה חשש כלשהו – זהו רק חשש דרבנן של ריבית מאוחרת‪ ,‬ובכגון זה‪ ,‬אם‬
‫‪74‬‬
‫כבר הפקדת את השיק – אינך חייבת להחזיר‪.‬‬
‫‪ .37‬דין 'ברירה' בהשקעות כשרות )הרב שלמה אישון(‬
‫שאלה | לבית השקעות מסוים יש הכשר מבית הדין של הרב קרליץ )חלק מן הדיינים‬
‫בלבד( המסתמך על דין 'ברירה'‪ .‬כלומר‪ ,‬שהמצטרף מתנה שחלקו ייכנס אך ורק‬
‫לעסקים הכשרים‪ .‬האם ניתן לסמוך על כשרות זו ולהשקיע שם?‬
‫תשובה | ראשית צריך לשים לב שההצטרפות להתניה שעל פיה ההשקעה תהיה רק‬
‫בעסקים כשרים מותנית בחתימה של המשקיע על מסמך מיוחד מטעם בית הדין של‬
‫הרב קרליץ‪ .‬שנית‪ ,‬אפשרות ההסתמכות על 'ברירה' מעוררת כמה שאלות‪ ,‬ובעיקר‪ :‬איך‬
‫תיתכן זהות ברווחים בין אלו החתומים על המסמך והמתנים שההשקעות שלהם תהיינה‬
‫כשרות לבין שאר המשקיעים? לכן‪ ,‬אף שיש על מה לסמוך גם במקרה כזה‪ ,75‬מכל‬
‫מקום נכון לכתחילה להצטרף למסלול כשר‪.‬‬
‫‪.72‬‬
‫‪.73‬‬
‫‪.74‬‬
‫‪.75‬‬
‫ע' ספר החינוך‪ ,‬מצוה תפב‪.‬‬
‫ע' כתר‪ ,‬מחקרים בכלכה ומשפט עפ"י ההלכה‪ ,‬כרך ו סי' מו‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬יו"ד סי' קסא סעי' ב‪.‬‬
‫ע' תשובות והנהגות‪ ,‬ח"ג סי' קכ‪.‬‬
‫‪ 38‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תשובות קצרות‬
‫‪ .38‬איסור יין נסך ביין מפוסטר‬
‫שאלה | ראיתי שעל בקבוקי היין יש ארבעה כיתובים שונים‪ :‬אינו מבושל‪ ,‬מפוסטר‪,‬‬
‫מפוסטר דינו כמבושל‪ ,‬מבושל ‪ -‬מה משמעותם?‬
‫תשובה | חז"ל גזרו שאסור לשתות יין שגוֹי נגע בו או מזג אותו‪ .‬על 'יין מבושל' לא גזרו‬
‫חז"ל‪ .‬נחלקו הפוסקים מהו 'יין מבושל'‪ ,‬ומדוע לא גזרו על 'יין מבושל'‪ .‬לשאלה מהו 'יין‬
‫מבושל' ניתנו תשובות שונות‪ .‬יש סוברים שדי לבשל את היין לחום של 'יד סולדת בו'‬
‫כדי שייחשב יין מבושל‪ ,‬ויש סוברים שהיין צריך להגיע לרתיחה‪ .‬גם הסוברים שהיין‬
‫צריך להגיע לרתיחה נחלקו בשאלה האם היין צריך להתאדות או שאין צורך באידוי היין‪.‬‬
‫לדידם של הסוברים שהיין צריך להתאדות‪ ,‬תיתכן בעיה ביין מפוסטר‪ .‬הפסטור נעשה‬
‫במערכת סגורה שאינה מאפשרת ליין להתאדות‪ ,‬אף על פי שהוא מגיע לחום שהוא יכול‬
‫להתאדות בו‪ .‬יש יקבים המרכיבים שסתום לפליטת אדים על אחד הצינורות‪ ,‬וכך היין‬
‫מתאדה קצת‪ .‬יש סוברים שכדי שיין ייחשב 'מבושל' לא די ברתיחה אלא צריך לבשל‬
‫את היין עד שטעמו משתנה‪ .‬לעומתם‪ ,‬יש פוסקים שכלל אינם דנים ברמת בישול היין‬
‫ודרך בישולו‪ ,‬מאחר שהם סוברים שחז"ל לא גזרו על יין מבושל בגלל שהוא לא היה‬
‫מצוי אז‪ .‬על כן כיום‪ ,‬שיין מבושל מצוי‪ ,‬בישולו אינו מועיל להתיר אותו‪ .‬למעשה‪ ,‬אין‬
‫היום בשוק יין שהוא ממש מבושל עד שטעמו משתנה‪ ,‬וכיום מתרבים דווקא סוגי היינות‬
‫שאינם מבושלים כלל וכלל‪ .‬בתווך נמצאים יינות רבים שהם מפוסטרים‪.‬‬
‫הכיתוב על גבי הבקבוק נעשה על פי פסיקת גוף הכשרות שנותן את ההכשר ליין‪ .‬מי‬
‫שסובר שדי בחימום היין עד ל'יד סולדת בו' או בפסטור לבד כדי שלא תהיה בו בעיה‬
‫של יין נסך ‪ -‬כותב על יין מפוסטר 'דינו כמבושל'‪ .‬גם מי שסובר שאין די בפסטור בלבד‬
‫אלא עם שסתום אידוי )וכך הוא נוהג ביקב שתחת השגחתו( ‪ -‬כותב על הבקבוק‬
‫'מבושל' או 'מפוסטר ‪ -‬דינו כמבושל'‪ .‬מי שחושש לשיטות שסוברות שאין די בפסטור‬
‫אבל אינו רוצה להכריע שהפסטור אינו כבישול‪ ,‬כותב 'מפוסטר'‪ ,‬ובזה הוא נותן מספיק‬
‫מידע לצרכן כדי שיכריע לעצמו בשאלה‪.‬‬
‫‪ .39‬חמאה מחלב עכו"ם‬
‫שאלה | ראיתי במרכולים סוגי חמאה שונים המיובאים מחו"ל שכתוב עליהם 'באישור‬
‫הרבנות הראשית‪ ,‬לנוהגים לאכול חמאת עכו"ם'‪ .‬עד היום אכלתי רק חמאה של חברות‬
‫ישראליות עם הכשרים מהארץ‪ ,‬ולכן איני יודע כיצד לנהוג בעניין זה‪ .‬האם מותר לאכול‬
‫חמאת עכו"ם?‬
‫תשובה | השאלה הכללית של חלב עכו"ם שייכת במוצר חלבי שלא הייתה השגחה של‬
‫ישראל על תהליך הייצור שלו‪ .‬חז"ל גזרו שלא לאכול חלב של גויים‪ ,‬משום שחששו‬
‫שמא ערבו בו חלב לא כשר‪ .‬גם על גבינה של גויים גזרו חז"ל‪ ,‬משום שייתכן שערבו‬
‫בחלב חומר לא כשר כדי להפוך אותו מנוזל למוצק‪ .‬בשונה מחלב ומגבינה‪ ,‬חז"ל לא‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪39‬‬
‫אסרו חמאה של גויים‪ ,‬הואיל ואי אפשר לעשות חמאה מחלב של בהמה שאינה כשרה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בתהליך ההכנה של החמאה אין מוסיפים שום חומר חיצוני כדי להקריש‬
‫את החלב‪ ,‬אלא לוקחים את השמנת שצפה על גבי החלב ומערבבים אותה עד שהיא‬
‫מתקשה ומתקבלת חמאה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא כתוב ב'שולחן ערוך' )יו"ד סי' קטו סעי' ג(‬
‫שחמאה שנעשית על ידי גויים מותרת‪ ,‬אלא כך כתוב‪:‬‬
‫החמאה של עובדי כוכבים‪ ,‬אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר‪ .‬ואם רוב בני‬
‫המקום נוהגים איסור‪ ,‬אין לשנות‪.‬‬
‫ראשונים ובעיקר אחרונים דנים מה המנהג של מקומות שונים בחו"ל בזמן הגלות‪ .‬כאן‬
‫בארץ כמעט ולא נכחו יהודים בזמן הגלות‪ ,‬ולכן לא ברור מה נהגו כאן‪ .‬ב'כף החיים' )יו"ד‬
‫סי' קטו ס"ק מא( נכתב בזו הלשון‪:‬‬
‫בחלב‬
‫פה עיה"ק ירושלים ת"ו נמצא כמה פעמים חמאה ביד הערביים שמעורבת ֵ‬
‫)ציר"י( ]שומן בשר לא כשר[ דהיינו שממעכין החלב עד שיהיה רך כחמאה‬
‫ומערבין אותו עם החמאה‪ ,‬ועל כן אף במקום שנוהגים לאכול חמאה של עכו"ם‬
‫אין לקנות מהם אלא מי שבקי בעניינים אלו‪ ,‬ושומר נפשו ירחק‪.‬‬
‫בחסדי ה' יתברך‪ ,‬זה יותר מחמישים שנה שאין שום צורך באכילת חמאת עכו"ם בארץ‪,‬‬
‫כי משק החלב מפותח ביותר‪ .‬עד לפני שנים בודדות אי אפשר היה למצוא בארץ מוצרי‬
‫חלב מיובאים‪ ,‬וגם הערבים המקומיים לא עסקו בייצור מוצרי חלב‪ .‬גם היום יש ייצור‬
‫מצומצם מאוד של גבינות כבשים וצאן‪ ,‬אך גם הוא נעשה תחת השגחה של וועדי כשרות‬
‫שונים‪ .‬מבואר בדברי האחרונים‪ ,‬שכאשר יש השגחה על עשיית החמאה‪ ,‬אין משמעות‬
‫לבירור מנהג המקום‪ ,‬אם נהגו בכך היתר או איסור‪ ,‬שכן ייצור החמאה היה בהשגחה‪ .‬לכן‬
‫נראה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שיהודי אינו צריך לנסות לברר מה המנהג שלו או מה מנהג המקום‪ ,‬אלא‬
‫צריכת חמאה שגוי ייצר אותו תהיה מותרת רק אם יש עליה השגחה‪ .‬אולם יש דבר נוסף‪,‬‬
‫חשוב מאוד‪ ,‬שיש לדעת‪ :‬בדרך כלל‪ ,‬חומר הגלם היחיד והעיקרי שיש בחמאה הוא‬
‫שמנת‪ .‬חלק מהחמאות המיובאות אכן מכילות רק שמנת‪ ,‬אבל יש גם חמאות מיובאות‬
‫המכילות חומרים נוספים‪ ,‬כגון‪ :‬אבקת חובצה‪ ,‬תרבית לקטית‪ ,‬מי גבינה או אבקת מי‬
‫גבינה‪ ,‬לקטוזה‪ ,‬סידן לקטית‪ ,‬חלבוני חלב ועוד‪ .‬בנוגע לחמאות אלו כבר אין מדובר רק‬
‫על שאלת האכילה של חמאת גויים שנידונה כאן‪ ,‬מאחר שייתכן שהמוצרים הללו‬
‫עשויים מחלב עכו"ם או ממי גבינת עכו"ם‪ ,‬או שהם מכילים חומרים שונים על בסיס‬
‫חלב עכו"ם‪ .‬לכן‪ ,‬יש לבדוק את רמת הכשרות של שאר חומרי הגלם – ואפשר לומר‬
‫בכלליות‪ ,‬שמי שמקפיד על כשרות 'מהדרין'‪ ,‬בדרך כלל לא יוכל לצרוך חמאה שמיובאת‬
‫‪76‬‬
‫מחו"ל‪ ,‬מאחר שהחומרים שבה אינם עומדים ברמת כשרות מהדרין‪.‬‬
‫‪ .76‬יש לציין שלגבי החומרים הנוספים לא שייך מנהג אבות או מנהג המקום‪ ,‬מאחר שהחומרים הללו הם‬
‫חומרים חדשים שעד לפני כמה עשרות שנים כלל לא היו בעולם‪ .‬להרחבה נוספת בנושא עי' במאמרו‬
‫של הרב מרדכי וולנוב‪ ,‬אמונת עיתך ‪ ,102‬עמ' ‪.131-122‬‬
‫‪ 40‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין‬
‫פרייה ורבייה‬
‫‪1‬‬
‫‪ .1‬פרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה‬
‫ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ‬
‫בראשית א‪ ,‬כח‬
‫ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ‬
‫בראשית ט‪ ,‬א‬
‫משרשי מצווה זו – שיהיה העולם מיושב‪ ,‬שה' ברוך הוא חפץ בישובו‪ ,‬כדכתיב לא‬
‫תהו בראה לשבת יצרה )ישעיהו מה‪ ,‬יח(‪ .‬והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות‬
‫כל המצוות שבעולם‪ ,‬כי לבני האדם ניתנו ולא למלאכי השרת‪.‬‬
‫'ספר החינוך'‪ ,‬מצוה א‬
‫כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות‪ ...‬לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי‬
‫לפרות ולרבות‪ ,‬שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים דכתיב‬
‫שפך דם האדם )בראשית ט‪ ,‬ו( וסמיך ליה ואתם פרו ורבו‪ ,‬וכאילו ממעט הדמות‬
‫דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו‪ ,‬וגורם לשכינה שתסתלק‬
‫מישראל‪.‬‬
‫'טור'‪ ,‬אבה"ע סי' א‬
‫שורש הרצון ביסודו‪ ,‬הוא לא הרצון לחיות‪ ,‬אלא הרצון להחיות‪ ,‬להוות‪.‬‬
‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪' ,‬ראש מילין'‪ ,‬עמ' קיז‬
‫קהילת הנישואין אינה מתממשת אלא אם כן היא חובקת שלוש דמויות‪ .‬ברמה זו‬
‫משחררים הנישואין את דחף ההולדה ממגמתו החייתית‪-‬טבעית‪ ,‬והופכים אותו‬
‫לכמיהה רוחנית‪ ...‬לזעקה אנושית מטפיזית של האיש הבודד ושל האשה הבודדת‬
‫המשתוקקים לאבהות ולאמהות‪ ...‬הפעילות המינית נגאלת משנוצק לתוכה הרעיון‬
‫המטפיזי הטמיר ‪ -‬דהיינו שאיפתו של האדם להעניק מאהבתו‪ .‬על האדם לאהוב‬
‫לא רק את הממשי‪ ,‬אלא גם את מה שאין בו עדיין ממש‪ ,‬כדי שיהיה זה לממשי‪...‬‬
‫‪.1‬‬
‫טיוטת פרק מתוך ספר פוע"ה כרך ב – פוריות‪ .‬ספר פוע"ה כרך א – משפחה וטהרה‪ ,‬כבר יצא לאור‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬האדם עורג לא רק לאהבה שיאהבוהו אחרים אלא גם לאהבה שיוכל‬
‫להרעיף עליהם‪ .‬לאהוב היא כנראה חוויה נעלה יותר מאשר להיות נאהב‪ ...‬האהבה‬
‫שבין המינים היא ביטוי של רצון אדיר ליצור כדי לאהוב‪ .‬כדי לתת לא רק לאלה‬
‫הקיימים סביבך אלא גם לאלה שטרם באו לעולם‪ ,‬ואשר בזמן כלשהו בעתיד‬
‫יתבעו מבוראם אהבה‪ ,‬דאגה ומסירות‪.‬‬
‫הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק‪' ,‬אדם וביתו'‪ ,‬המעלה לאהוב‪ ,‬עמ' ‪51-50‬‬
‫‪ .2‬פרייה ורבייה – מצוות האיש‬
‫משנה‪ :‬האיש מצווה על פרייה ורבייה‪ ,‬אבל לא האשה‪.2‬‬
‫גמרא‪ :‬מנא הני מילי? אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון‪ ,‬אמר קרא‪:‬‬
‫ומלאו את הארץ וכבשה )בראשית א‪ ,‬כח(‪ ,‬איש דרכו לכבוש‪ ,‬ואין אשה דרכה‬
‫לכבוש‪ .‬רב יוסף אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה )בראשית‬
‫לה‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫יבמות סה ע"ב‬
‫לא יבטל אדם מפרייה ורבייה אלא אם כן יש לו בנים‪ .‬בית שמאי אומרים שני‬
‫זכרים‪ ,‬ובית הלל אומרים זכר ונקבה‪ ,‬שנאמר זכר ונקבה בראם )בראשית ה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יבמות סא ע"ב‬
‫א‪ .‬מצוות פרייה ורבייה מוטלת על האיש ולא על האישה‪.3‬‬
‫ב‪ .‬שיעור מצוות פרייה ורבייה הוא בן ובת‪ ,4‬ואם יש לאדם כמה בנים בלבד או כמה בנות‬
‫בלבד‪ ,‬טרם קיים את המצווה‪ ,‬וחייב לפקוד את אשתו בכל עונה עד שישלים את קיום‬
‫המצווה‪.5‬‬
‫ג‪ .‬נולדו לו בן ובת ומתו בחייו‪ ,‬לא קיים מצוות פרייה ורבייה‪ .‬אך אם כל אחד מהם הוליד ילד‪,‬‬
‫קיים את המצווה‪ .6‬אם נולדו לו רק בנים או רק בנות‪ ,‬ומהם נולדו בן ובת‪ ,‬לא קיים מצוות‬
‫פרייה ורבייה‪.7‬‬
‫ד‪ .‬מי שהוליד בן ובת‪ ,‬והבן הוא סריס או שהבת היא איילונית‪ ,‬לא קיים מצוות פרייה ורבייה‪.8‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫השמטנו כאן את דעת רבי יוחנן בן ברוקא‪ ,‬שהציווי הוא גם על האישה‪ ,‬כיוון שלא נפסקה הלכה‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫דעת תנא קמא במשנה‪ ,‬יבמות סה ע"ב; רמב"ם‪ ,‬הל' אישות פט"ו ה"ב; טור ושלחן ערוך‪ ,‬אבן העזר סי'‬
‫א סעי' יג‪.‬‬
‫דעת בית הלל במשנה‪ ,‬יבמות סא ע"ב; רמב"ם‪ ,‬שם ה"ד; טור ושלחן ערוך‪ ,‬שם סעי' ה‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬שם ה"א; שו"ע‪ ,‬אבה"ע סי' עו סעי' ו‪.‬‬
‫יבמות סב ע"ב; רמב"ם‪ ,‬שם ה"ה‪ .‬שו"ע‪ ,‬אבה"ע סי' א סעי' ו; ראה חלקת מחוקק‪ ,‬אבה"ע שם‪ ,‬ס"ק ז;‬
‫ובית שמואל‪ ,‬שם ס"ק ט‪ ,‬שנחלקו הפוסקים האם צריך שהנכדים יהיו דווקא בן ובת‪ ,‬או שיצא ידי‬
‫חובת המצווה גם בנכדים מאותו המין‪ ,‬הואיל והגיעו מכוח בנו ובתו‪.‬‬
‫דרכי משה‪ ,‬אבה"ע סי' א אות ד; טורי זהב‪ ,‬אבה"ע סי' א ס"ק ח; בית שמואל‪ ,‬אבה"ע סי' א ס"ק י‪.‬‬
‫‪ 42‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫פרייה ורבייה‬
‫ה‪ .‬מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם שומרים מצוות‪.9‬‬
‫ו‪ .‬מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם בעלי דעה )עם פיגור שכלי(‪.10‬‬
‫ז‪ .‬גם האישה‪ ,‬שאין עליה חובה לקיים מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬כשמקיימת פרייה ורבייה –‬
‫מקיימת בכך מצווה‪.11‬‬
‫לא תהו בראה לשבת יצרה‪.‬‬
‫ישעיהו מה‪ ,‬יח‬
‫בעוד שפרו ורבו הוא חיוב אישי‪ ,‬שכל אחד מישראל יוליד בן ובת‪ ֶ ,‬בֶת הוא חיוב‬
‫כללי‪ ,‬להרבות יישוב העולם ככל האפשר‪.‬‬
‫הרב אביגדֹר נבנצל‪ ,‬שו"ת פוע"ה – מניעת הריון‪ ,‬עמ' ‪35‬‬
‫ח‪ .‬מלבד החיוב של מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬ישנה מצווה נוספת מדברי חכמים‪ ,‬שדרשו את‬
‫הפסוק 'לא תהו בראה לשבת יצרה'‪ .‬מפסוק זה למדו שלא נברא העולם אלא לפרייה‬
‫ורבייה‪ .12‬יש אומרים שגדרי החיוב של מצווה זו זהים לגדרי החיוב של מצוות פרייה‬
‫ורבייה‪ ,‬דהיינו הולדת בן ובת‪ .13‬יש שדרשו שדי בצאצא כלשהו – בן או בת‪ ,‬כדי לקיים‬
‫מצות ֶש ֶבת‪ .14‬ויש שלמדו שהמצווה מתקיימת בשני ילדים‪ ,‬בין זכרים ובין נקבות‪.15‬‬
‫‪ .3‬גדר המצווה‬
‫המעשה שנצטוה בפרייה ורבייה אינה הולדת הבנים דזה אינו בידו‪ .‬אלא המצוה‬
‫וחיוב שעליו הוא לבעול אשתו ביאה גמורה שיהיה אפשר מזה להוליד‪.‬‬
‫שו"ת 'אגרות משה'‪ ,‬אבה"ע ח"ב סי' יח‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫יבמות סב ע"ב‪ ,‬לגבי בן סריס; ירושלמי‪ ,‬יבמות פ"ו ה"ו; רמב"ם‪ ,‬שם ה"ד; טור ושלחן ערוך‪ ,‬אבה"ע סי'‬
‫א סעי' ה‪.‬‬
‫לבוש‪ ,‬אבה"ע סי' א ס"ק ז‪ ,‬ואפילו נשתמד; שו"ת באהלה של תורה‪ ,‬ח"א סי' קטז‪.‬‬
‫הרב אביגדֹר נבנצל במכתב למחברי הספר‪ ,‬כ"ז בתשרי תשע"ב‪ .‬כך הורה בפשטות גם הרב זלמן‬
‫נחמיה גולדברג לרבני פוע"ה )סיון תשע"א(‪ ,‬בהסתמך על הרמ"א‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סי' א סעי' ו‪ ,‬שגם אם‬
‫היה הבן חרש או שוטה‪ ,‬אביו קיים פרייה ורבייה‪ .‬הלכה זו אינה כוללת תסמונות של בעלי פיגור שכלי‬
‫שאינם מסוגלים להוליד‪.‬‬
‫ערוך השלחן‪ ,‬אבה"ע סי' א סעי' ו‪.‬‬
‫משנה גיטין מא ע"ב; משנה עדויות פ"א מי"ג‪.‬‬
‫טורי זהב‪ ,‬אבה"ע סי' א ס"ק ז‪.‬‬
‫שו"ת מעיל צדקה‪ ,‬סי' לג‪ ,‬ד"ה ואם תאמר; הנצי"ב‪ ,‬העמק שאלה על השאילתות‪ ,‬שאילתא יח ס"ק ב‪,‬‬
‫על פי דעת רבי נתן‪ ,‬יבמות סב ע"א‪.‬‬
‫כך דייקו באוצר הפוסקים‪ ,‬אבה"ע סי' א ס"ק ל‪ ,‬מדברי נימוקי יוסף‪ ,‬יבמות דף כ ע"א בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪43‬‬
‫ט‪ .‬החיוב במצות פרייה ורבייה הוא ההשתדלות בהולדת צאצאים‪ ,‬ולא הולדתם בפועל‪,‬‬
‫שאינה בידו‪ ;16‬ויש חולקים‪ ,‬ולשיטתם גדר המצווה אינו ההשתדלות אלא שיהיו לו‬
‫בנים‪.17‬‬
‫‪ .4‬המצווה להרבות ילדים – מצוות 'לַ ֶע ֶרב'‬
‫רבי יהושע אומר‪ :‬נשא אדם אשה בילדותו‪ ,‬ישא אשה בזקנותו‪ .‬היו לו בנים‬
‫בילדותו‪ ,‬יהיו לו בנים בזקנותו‪ ,‬שנאמר‪' :‬בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך‬
‫כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים' )קהלת יא‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫יבמות סב ע"ב‬
‫אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה‪ ,‬הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא‬
‫יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש לו כח‪ ,‬שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו‬
‫בנה עולם‪.‬‬
‫'משנה תורה' לרמב"ם‪ ,‬הל' אישות פט"ו‪ ,‬הט"ז‬
‫בדבר השאלה‪ :‬כמה ילדים צריך ללדת?‬
‫אין לזה גבול‪ .‬מאחר ולערב אל תנח ידך‪ ,‬כי אולי הבן האחרון יוצלח יותר מאחיו‬
‫הקודמים‪ .‬הרב ש"ך זצ"ל סיפר‪ ,‬שאמו ילדה י"ג ילדים והוא היה האחרון‪ ,‬וכולם‬
‫נשמדו בשואה‪ ,‬והוא היה היחיד שנשאר חי‪.‬‬
‫הרב יצחק זילברשטיין‪' ,‬כמה ילדים צריך ללדת'‪' ,‬שו"ת פוע"ה – מניעת הריון'‪ ,‬עמ' ‪32‬‬
‫י‪ .‬מעיקר דין תורה מתקיימת מצוות פרייה ורבייה בבן ובת‪ .‬אכן גדר המצווה הורחב על‬
‫ידי שלמה המלך – 'בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך'‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫יא‪ .‬גם מי שקיים פרייה ורבייה‪ ,‬מצווה עליו להוליד ילדים נוספים ‪ .‬אין לזה שיעור‪ ,‬וטוב‬
‫להוליד כמה שהקב"ה נותן‪ .19‬בכל הולדת ילד נוסף מקיימים מצווה וככל שיש יותר ילדים יש‬
‫יותר ברכה‪.20‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫הרב משה פיינשטיין‪ ,‬שו"ת אגרות משה‪ ,‬אבה"ע ח"ב סי' יח )מצוטט כאן(; וכן דברות משה‪ ,‬פסחים‬
‫פ"י סי' ה ענף ט; שו"ת הר צבי‪ ,‬אבה"ע סי' א‪ .‬לפי זה ההגדרה של בן ובת היא הגדרה הפוטרת‬
‫מהמשך ההתחייבות בקיום המצווה‪.‬‬
‫מנחת חינוך‪ ,‬מצוה א; שו"ת פרי יצחק‪ ,‬ח"א סוף סי' מב‪.‬‬
‫לפי הרמב"ן‪ ,‬מלחמות השם‪ ,‬יבמות דף כ ע"א בדפי הרי"ף‪ ,‬אין למצוות 'ולערב' תוקף הלכתי אלא היא‬
‫בגדר של הוראה מוסרית ערכית‪ .‬אבל לפי רבי זרחיה הלוי )המאור הגדול‪ ,‬שם( יש למצווה זו תוקף‬
‫הלכתי ממשי‪ ,‬וכדבריו כתב גם המהרש"ל בספרו ים של שלמה‪ ,‬יבמות פ"ו סי' כז‪.‬‬
‫תשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין‪ :‬הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬י"ד בתשרי תשס"ג; הרב מאיר ניסים‬
‫מאזוז‪ ,‬י"ז בכסלו תשס"ז; הרב אביגדֹר נבנצל‪ ,‬חשון תשס"ז; הרב מנשה קליין‪ ,‬תשרי תשס"ג; הרב‬
‫חיים קנייבסקי‪ ,‬תשרי תשס"ג‪.‬‬
‫הרב מנשה קליין‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 44‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫פרייה ורבייה‬
‫יב‪ .‬קיום מצווה זו תלוי גם בכוחותיהם של בני הזוג בכלל ובבריאותה הגופנית והנפשית של‬
‫האישה בפרט‪ .21‬אי אפשר לצוות על האישה להסתכן ולסבול מעבר ליכולתה‪ .‬אם אישה‬
‫מצטערת מרוב טורח ילדיה‪ ,‬וחייה קשים‪ ,‬והיא מרגישה שאין לה מנוחה‪ ,‬אין חיוב להוסיף צער‬
‫על צערה‪ .‬לחיים ניתנה תורה ולא לצער‪ ,‬בפרט לאחר שקיימו מצוות פרייה ורבייה כראוי‪.22‬‬
‫כדי להימנע משיקולים מוטעים‪ ,‬שבהם תופסים מקום אופנות חיצוניות וצרכים מדומים‪ ,‬יש‬
‫לשאול ולהתייעץ עם פוסק הלכה‪ .‬פוסק הלכה יוכל לסייע לבני הזוג ולפסוק בעניינם הן‬
‫מהידע ההלכתי שבידו והן מהניסיון שצבר‪ ,‬מתוך פרספקטיבה רחבה והתחשבות גם בנתונים‬
‫מעבר ל'כאן ועכשיו'‪ .‬קשיים נפשיים וכן קשיים בגידול ילדים שנולדים בזה אחר זה בלי מרווח‪,‬‬
‫הם שיקולים שיש להביאם בחשבון באשר למניעת היריון‪ .‬סיבות כלכליות בדרך כלל אינן‬
‫נחשבות מוצדקות‪.23‬‬
‫יג‪ .‬בני זוג הנמנעים מפרייה ורבייה בגיל מבוגר עקב החשש מהולדת ילדים בעלי מום‪ ,‬אינם‬
‫עוברים על מצוות 'ולערב אל תנח ידך'‪ ,‬מאחר והם חוששים‪ .‬אמנם אם עדיין לא קיימו פרייה‬
‫ורבייה‪ ,‬הם מחויבים לקיים פרייה ורבייה למרות החשש שייוולד ילד בעל מום‪.24‬‬
‫יד‪ .‬יש מי שכתב שאף על פי שמקיימים פרייה ורבייה גם בילדים שאינם שומרים מצוות‪ ,‬אם‬
‫ברור שהילדים לא ישמרו מצוות‪ ,‬כגון שלא יהיו בני דעת‪ ,‬אין בהם מצוות 'ולערב אל תנח‬
‫ידך'‪ .25‬וראה לעיל הלכה ד‪.‬‬
‫מסיכום‪ 26‬של התשובות שהגיעו למכון פוע"ה עולות שתי גישות מרכזיות בקרב‬
‫הפוסקים‪ :‬לפי שיטות הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬הרב אביגדֹר נבנצל‪ ,‬הרב מנשה קליין והרב‬
‫חיים קנייבסקי‪ ,‬אין גבול לחיוב‪ .‬גם החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה אינו‬
‫מהווה שיקול בפסיקת ההלכה בנושא‪ .‬לפי גישות הרב יעקב אריאל‪ ,‬הרב אברהם יצחק‬
‫כלאב‪ ,‬הרב דוב ליאור והרב מאיר ניסים מאזוז‪ ,‬גם כן אין הגדרה ברורה כמה ילדים צריך‬
‫ללדת‪ ,‬אך יש להתחשב בזה לפי המצב הנפשי והגופני של האישה‪ .‬כמו כן‪ ,‬לדבריהם‪,‬‬
‫ניתן לצרף לשיקולי הפסיקה את החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫הרב יעקב אריאל‪ ,‬מכתב לרב מנחם בורשטין‪ ,‬תשרי תשס"ג‪ .‬הרב אביגדֹר נבנצל כתב לרב בורשטין‬
‫שמבחינת מצוות 'ולשבת יצרה' אין גבול עליון‪ ,‬ורק סכנה לאישה היא סיבה להימנעות‪.‬‬
‫הרב אברהם יצחק הלוי כלאב‪ ,‬מכתב לרב מנחם בורשטין‪ ,‬אור לי"ג בכסלו תשס"ז‪.‬‬
‫הרב יעקב אריאל‪ ,‬במכתבו שם‪ .‬כעין זה כתב גם הרב דוב ליאור לרב מנחם בורשטין‪ ,‬תשרי תשס"ג‪.‬‬
‫הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬שיעורי תורה לרופאים‪ ,‬ח"ד סי' רנז‪ ,‬עמ' ‪ ;330-329‬הרב מאיר ניסים מאזוז‪,‬‬
‫במכתבו שם; כעין זה כתב גם הרב יעקב אריאל‪ ,‬שם; אמנם במכתב של הרב זילברשטיין לרב מנחם‬
‫בורשטין‪ ,‬כתב הרב שהטענה של אישה מבוגרת שהיא חוששת פן יהיה לה ילד עם תסמונת דאון‬
‫אינה טענה‪ ,‬ואם חס ושלום נגזרו גזרות וצרות‪ ,‬לא יועיל לה מה שלא תוליד‪.‬‬
‫המכתבים המלאים הובאו בספר שו"ת פוע"ה – מניעת הריון‪ ,‬בפרק 'כמה ילדים צריך ללדת'‪ ,‬עמ'‬
‫‪.28-35‬‬
‫שו"ת באהלה של תורה‪ ,‬ח"א סי' קטז‪.‬‬
‫הרב אריה כץ ]עורך[‪' ,‬כמה ילדים צריך ללדת'‪' ,‬שו"ת פוע"ה – מניעת הריון'‪ ,‬עמ' ‪.36‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪45‬‬
‫‪ .5‬פרייה ורבייה – מצוות האישה‬
‫אף על פי שאישה אינה מצווה בפרייה ורבייה‪ ,‬מכל מקום יש לאישה מצווה‪ ,‬מפני‬
‫שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫פירוש רבנו ניסים ל'אלפסי'‪ ,‬קידושין סי' תריט‪ ,‬דף טז ע"ב בדפי הרי"ף‬
‫נשים שמסתכנות בעיבור ולידה‪ ,‬לא גזרה התורה לצוות לפרות לרבות על האשה‪...‬‬
‫רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש‪ .‬ומצאנו לרחל‬
‫שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪.‬‬
‫'משך חכמה'‪ ,‬בראשית ט‪ ,‬ז‬
‫טו‪ .‬האישה פטורה ממצוות פרייה ורבייה‪ ,28‬אך היא שותפה בקיום המצווה של בעלה‬
‫ומחויבת לכך‪ .‬זאת כיוון שבזמן הזה‪ ,‬שבעלה אינו יכול לשאת אישה אחרת‪ ,‬הוא אינו‬
‫יכול לקיים את המצווה בלעדיה‪.29‬‬
‫טז‪ .‬יש דעות שאף על פי שאין האישה מצווה בפרייה ורבייה‪ ,‬בכל זאת היא מצווה על 'לשבת‬
‫יצרה'‪ .30‬ויש דעות ש'לשבת יצרה' אינה מצווה עצמאית אלא היא נתינת טעם לפרייה ורבייה‪,‬‬
‫וממילא אישה פטורה מכך‪ .31‬גם לדעה זו יש לה שייכות ליישובו של עולם אף על פי שאין‬
‫היא מחויבת בכך‪.32‬‬
‫יז‪ .‬במקום צער גדול‪ ,‬אישה אינה מחויבת לסייע לבעלה בקיום מצוות 'ולערב אל תנח ידך'‪,‬‬
‫ולכן מותר לה אז למנוע היריון‪.33‬‬
‫יח‪ .‬במקום צער והפסד גדולים ביותר‪ ,‬היא פטורה גם מהחיוב לסייע לבעלה בקיום מצוות‬
‫פרייה ורבייה‪.34‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫וכן בשו"ת הר"ן‪ ,‬סי' לב‪.‬‬
‫כדלעיל הלכה א‪ .‬במשך חכמה‪ ,‬בראשית ט‪ ,‬ז )מצוטט כאן( נכתב שהטעם הוא כיוון שלאחר‬
‫שהאישה נתקללה 'הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים'‪ ,‬הציווי כבר אינו מוטל עליה ואי‬
‫אפשר לחייב אותה להסתכן ולסבול‪ ,‬מפני שהתורה 'דרכיה דרכי נועם'‪ .‬טעם שני שהוא מביא הוא‬
‫שהאישה לא צוותה על פרייה ורבייה‪ ,‬מפני שתשוקתה להעמיד צאצאים עזה וטבעית‪.‬‬
‫שו"ת חתם סופר‪ ,‬אבה"ע ח"א סי' כ; שו"ת ציץ אליעזר‪ ,‬ח"ו סי' מב פ"ד )עמ' רעג(‪.‬‬
‫הגהת כתנת פסים בפרישה‪ ,‬אבה"ע סי' ה ס"ק ל; מגן אברהם‪ ,‬סי' קנג ס"ק ט; בית שמואל‪ ,‬אבה"ע סי'‬
‫א ס"ק ב‪ ,‬על פי דעת ריב"ם בתוספות‪ ,‬גיטין מא ע"ב‪ ,‬ד"ה לא תהו; ובבא בתרא יג ע"א‪ ,‬ד"ה שנאמר‪,‬‬
‫לעניין עבד כנעני; ולמד הבית שמואל מדבריו שהוא הדין לאישה‪.‬‬
‫בית שמואל‪ ,‬שם‪ ,‬על פי תוספות‪ ,‬חגיגה ב ע"ב‪ ,‬ד"ה לא תהו; ועל פי רמ"א‪ ,‬אבה"ע סי' א סעי' יג; ערוך‬
‫השלחן‪ ,‬אבה"ע סי' א סעי' ד‪ ,‬על פי הרמב"ם‪ ,‬הל' איסורי ביאה פכ"א הכ"ו‪.‬‬
‫ערוך השלחן‪ ,‬שם‪ .‬והסביר כך גם את כוונת ריב"ם‪ ,‬בתוספות דלעיל‪.‬‬
‫שו"ת באהלה של תורה‪ ,‬ח"א סי' סז )על פי תשובת חתם סופר‪ ,‬אבה"ע סי' כ‪ ,‬מובאת בפתחי תשובה‪,‬‬
‫אבה"ע סי' ה ס"ק יא(‪ .‬ראה שם דעתו לגבי הצורך בהסכמת הבעל‪.‬‬
‫שו"ת באהלה של תורה‪ ,‬שם‪ .‬ראה שם את הפירוט בהתחשב בנסיבות השונות‪.‬‬
‫‪ 46‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫פרייה ורבייה‬
‫‪ .6‬חיוב פרייה ורבייה גם במצבים מורכבים‬
‫תנא‪ :‬עמרם גדול הדור היה‪ .‬כיוון שראה שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היארה‬
‫תשליכוהו )שמות א‪ ,‬כב(‪ ,‬אמר‪ :‬לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו‪ ,‬עמדו‬
‫כולן וגירשו את נשותיהן‪ .‬אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬קשה גזירתך יותר משל פרעה‪,‬‬
‫שפרעה לא גזר אלא על הזכרים‪ ,‬ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא‬
‫גזר אלא בעולם הזה‪ ,‬ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע‪ ,‬ספק‬
‫מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת‪ ,‬אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ותגזר אומר ויקם לך )איוב כב‪ ,‬כח(! עמד והחזיר את אשתו‪ ,‬עמדו כולן‬
‫והחזירו את נשותיהן‪.‬‬
‫סוטה יב ע"א‬
‫יט‪ .‬בשל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬אפשר להקל באיסורי שבות דרבנן בשבת‬
‫לצורך קיום המצווה‪ ,35‬ויש מי שהחמיר בכך‪.36‬‬
‫כ‪ .‬יש מקלים באמירה לגוי בשבת אפילו באיסורי תורה לצורך קיום מצוות פרייה ורבייה‪,37‬‬
‫ולכל הדעות יש להקל באמירה לגוי באיסורי דרבנן‪ ,‬דהוי 'שבות דשבות במקום מצווה'‪.38‬‬
‫כב‪ .‬אדם המוגדר 'טרפה'‪ ,‬דהיינו אדם חולה או פגוע שהרופאים קבעו שלא יחיה יותר משנים‬
‫עשר חודש‪ ,‬בכל זאת חייב בפרייה ורבייה‪.39‬‬
‫אדם חייב לעסוק בפרייה ורבייה גם אם הוא חושש שבניו יצאו לתרבות רעה‪ .40‬ומכל‬
‫מקום‪ ,‬יש שכתבו שאישה החוששת שבניה יצאו לתרבות רעה אינה מצווה להשתדל‬
‫להביא צאצאים‪ ,‬כיוון שאישה אינה מצווה על פרייה ורבייה‪.41‬‬
‫‪.35‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫כגון להזריק בשבת זריקות תוך שריריות‪ .‬אמנם אם אפשר בקלות על ידי גוי‪ ,‬עדיף‪ ,‬אך אין צורך‬
‫להוציא הוצאות או להיכנס לקשיים לצורך כך; הרב אשר וייס‪ ,‬מכתב לרב גדעון ויצמן‪ ,‬ר"ח אב‬
‫תשס"ב‪ ,‬הובא גם בתחומין כג )תשס"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;221-220‬וכעין זה כתב הרב יעקב אריאל‪ ,‬מכתב לרב‬
‫מנחם בורשטין‪ ,‬כט בכסלו תשס"ב‪ ,‬הובא בשו"ת באהלה של תורה‪ ,‬ח"ה סי' לד; הרב אפרים‬
‫גרינבלאט‪ ,‬מכתב כנ"ל‪ ,‬ב בטבת תשס"ב; הרב אביגדֹר נבנצל‪ ,‬מכתב כנ"ל; הרב דוד לאו‪ ,‬תחומין כג‬
‫)תשס"ג(‪ ,‬מעמ' ‪ 231‬ואילך; וראה שם שכתב עוד שמותר להימנע מקיום מצוות בדרך של 'שב ואל‬
‫תעשה'‪ ,‬על מנת לקיים פרייה ורבייה; אך אין להתיר ביטול מצווה בידיים לצורך קיום פרייה ורבייה‪.‬‬
‫הרב דוב ליאור‪ ,‬מכתב כנ"ל‪.‬‬
‫הרב אשר וייס )שם(‪ ,‬על פי בעל העיטור‪ ,‬הלכות מילה‪ ,‬דף מט ע"א‪ ,‬דבריו הובאו על ידי הרמ"א‪ ,‬או"ח‬
‫סי' רעו סעי' ב; אמנם הרמ"א עצמו סייג שיש להחמיר במקום שאין צורך גדול‪ ,‬ובמשנה ברורה‪ ,‬שם‪,‬‬
‫ס"ק כד‪ ,‬כתב בשם השל"ה להחמיר אפילו במקום צורך גדול‪ .‬אך מדברי הרמ"א עצמו במקומות‬
‫אחרים‪ ,‬סי' שז סעי' ה‪ ,‬ובסי' שלא סעי' י‪ ,‬משמע שנקט עיקר כשיטה מקלה זו; ובמשנה ברורה‪ ,‬סי'‬
‫שז ס"ק כד‪ ,‬כתב לעניין מילה שהמקל לא הפסיד אם אי אפשר בעניין אחר; וע"ע בשו"ת אגרות‬
‫משה‪ ,‬או"ח ח"ב סי' סח‪.‬‬
‫הרב דוב ליאור‪ ,‬שם‪ ,‬על פי שו"ע או"ח סי' שז סעי' ה‪.‬‬
‫וצריך להודיע לאישה את פגמו זה‪ ,‬שו"ת ציץ אליעזר‪ ,‬חי"ז סי' מט‪.‬‬
‫ברכות י ע"א‪ ,‬הציווי על חזקיהו המלך להעמיד צאצאים אף על פי שידע שייוולדו לו בנים רשעים‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪47‬‬
‫כג‪ .‬יש מי שהורה שיהודי הכלוא בעוון רציחה ודנוהו למוות‪ ,‬ומבקש לקיים פרייה ורבייה‪ ,‬יש‬
‫לאפשר לו להתייחד עם אשתו לצורך כך‪.42‬‬
‫‪ .7‬מידת ההשתדלות‬
‫בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו‪... :‬עסקת בפריה ורביה?‬
‫שבת לא ע"א‬
‫האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פרייה ורבייה‪ ,‬אבל אם לא קיים חייב‬
‫לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצות עשה של תורה שנאמר פרו‬
‫ורבו‪.43‬‬
‫'משנה תורה' לרמב"ם‪ ,‬הל' אישות פט"ו ה"א‬
‫כד‪ .‬למרות גודל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬והחיוב על האדם להשתדל בה‪ ,‬חיוב‬
‫זה הוא 'כדרך כל הארץ'‪ .‬אין חובת פרייה ורבייה במי שאינו יכול לקיימה בדרך הטבע‪,‬‬
‫ולכן אין חובה ללדת ילדים באמצעות הזרעה או הפריה חוץ גופית‪.44‬‬
‫כה‪ .‬מצוות פרייה ורבייה תלויה בגדרים של מצוות עונה‪ ,‬ומי שפטור ממצוות עונה‪ ,‬פטור גם‬
‫ממצוות פרייה ורבייה באותו זמן‪.45‬‬
‫‪.41‬‬
‫‪.42‬‬
‫‪.43‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪.45‬‬
‫ים של שלמה‪ ,‬יבמות פ"ו סי' מד; הרב יצחק זאב סולביצ'יק )הגרי"ז(‪ ,‬פרשת תולדות סי' כד‪ ,‬דבריו‬
‫הובאו בתשובת הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬ספר אסותא‪ ,‬סי' מז; וכן בשיעורי תורה לרופאים‪ ,‬ח"ד סי' רמו‬
‫עמ' ‪.255‬‬
‫הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬שיעורי תורה לרופאים‪ ,‬ח"ד סי' רנח‪ .‬הטעם‪ :‬כל זמן שהוא חי‪ ,‬חייב הוא‬
‫במצוות‪ ,‬וכל עוד לא קיים פרייה ורבייה‪ ,‬חייבים כל ישראל לאפשר זאת מדין ערבות‪ .‬אך אם קיים‬
‫לע ֶרב'‪ ,‬כיוון שהאסיר פטור מכך עקב‬
‫פרייה ורבייה‪ ,‬אין מחויבים להתאמץ למענו לצורך קיום מצוות ' ֶ‬
‫מאסרו‪.‬‬
‫ראה לעיל הלכה ב‪.‬‬
‫הרב שלמה זלמן אויערבאך‪ ,‬דבריו הובאו בנשמת אברהם‪ ,‬אבה"ע סי' א עמ' כח; וראה שו"ת מנחת‬
‫שלמה תנינא‪ ,‬סי' קכד סוף אות ב‪ .‬שיעורי תורה לרופאים‪ ,‬ח"ד סי' רנז‪ ,‬תשובה ראשונה‪ .‬אך ראה שם‬
‫בתשובה השלישית‪ .‬כל הפוסקים שדנו בהזרעה ובהפריה חוץ גופית דנו אם היא מותרת או אסורה‪,‬‬
‫באלו מצבים ובאלו תנאים‪ .‬אף פוסק לא כתב שיש חיוב לנקוט בדרך כזאת‪ .‬ראה הרחבה במאמרו‬
‫של הרב אליעזר בן פורת‪' ,‬בירורים בעניין הפריה חוץ גופית'‪ ,‬ספר אסיא יג‪ ,‬עמ' ‪) 236-235‬אסיא עט‪-‬‬
‫פ‪ ,‬תשס"ז‪ ,2007-‬עמ' ‪ .(110-109‬הרב יעקב נויברגר‪ ,‬בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין )מנחם אב‬
‫תשס"ד(‪ ,‬הסתפק אם יש מצווה בהשתדלות כזאת של טיפולי פוריות‪.‬‬
‫שו"ת באהלה של תורה‪ ,‬ח"א סי' סו‪ ,‬על פי הרמב"ם‪ ,‬הל' אישות פט"ו ה"א; ושו"ע‪ ,‬אבה"ע סי' עו סעי'‬
‫ו‪.‬‬
‫‪ 48‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב יהודה זולדן‬
‫תוצרת חקלאית יהודית‬
‫שיש בה קדושת שביעית‬
‫א‪ .‬מצווה לאכול תוצרת שביעית‬
‫נאמר בתורה )ויקרא כה‪ ,‬ו(‪' :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך‬
‫ולשכירך ולתושבך הגרים עמך'‪ ,‬והרמב"ן )ספר המצוות‪ ,‬מצוות עשה ג( רואה בהוראת‬
‫פסוק זה מצווה שיש אף למנותה בספר המצוות‪:‬‬
‫אמרה תורה בפירות שביעית‪ :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה )ויקרא כה‪ ,‬ו(‪...‬‬
‫ונכפלה זאת המצוה באמרו יתברך‪ :‬ואכלו אביוני עמך )שמות כג‪ ,‬יא(‪ .‬שלא אמר‬
‫לאביוני עמך תעזוב אותם‪ ,‬כמו שאמר‪ :‬לעני ולגר תעזוב אותם )ויקרא יט‪ ,‬י; כג‪,‬‬
‫כב( בלקט ושכחה‪ .‬אבל לשון אכילה מזכיר בהם הכתוב בכל מקום‪.‬‬
‫פשוטו של מקרא הוא הוראת היתר לאכול גידולי שביעית‪ 1,‬אך לדברי הרמב"ן‪ ,‬אין זה‬
‫כך‪ .‬לא נאמר בתורה שיש לעזוב – להפקיר את הפירות הללו‪ ,‬אלא שיש לאכול אותם‪,‬‬
‫ומכאן שיש מצוות עשה מן התורה לאכול פירות שביעית‪ 2.‬יש המפרשים אחרת את‬
‫כוונת הרמב"ן‪ ,‬והמכנה המשותף לדבריהם הוא שאין מצווה חיובית לאכול פירות‬
‫שביעית‪ 3,‬אך נראה שיש להבין את דברי הרמב"ן כפשוטם‪ ,‬מאחר שהרמב"ן נוקט בדרך‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫כך למשל נימק הרב יצחק דילאון‪ ,‬מגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ן‪ ,‬מצוות עשה ג‪ ,‬את הסיבה‬
‫שהרמב"ם לא מנה אכילת פירות שביעית בתור מצווה‪' :‬כי מה שלא מנאה הרב )= הרמב"ם( הוא לפי‬
‫מה שדרשו חכמים לאכלה ולא לסחורה‪ ,‬אין פירושו שיהיה מצוה באכילתם‪ ,‬רק לאכלה הותר להם'‪.‬‬
‫כך פירשו את דברי הרמב"ן‪ :‬הרב יצחק דילאון‪ ,‬מגילת אסתר‪ ,‬שם; הרב יום טוב אלגאזי‪ ,‬הלכות חלה‬
‫לרמב"ן‪ ,‬סוף סי' ב; הרב שמעון בן צמח‪ ,‬הרשב"ץ זהר הרקיע‪ ,‬מצוות עשה סז ועוד‪ .‬הרב אשר וייס‪,‬‬
‫מנחת אשר‪ ,‬שביעית סי' ו )עמ' לו(‪ ,‬העיר שברשימת י"ז מצוות העשה שבספר המצוות לרמב"ן‪,‬‬
‫הרמב"ן פתח כל מצווה בביטוי‪' :‬שנצטווינו'‪ ,‬ומצווה ג' היא המצווה היחידה שבה הרמב"ן לא כתב‬
‫מילה זו‪ .‬אלא שאם הרמב"ן לא ראה בזה ציווי‪ ,‬מדוע הרמב"ן מנה זאת בספר המצוות‪.‬‬
‫הרב משה קליערס‪ ,‬תורת הארץ‪ ,‬פרק ח ס"ק כה‪-‬כט‪ ,‬הסביר שאכן לדברי הרמב"ן‪ ,‬זו מצוות עשה‬
‫לאכול פירות שביעית‪ ,‬אך זו מצווה קיומית לא חיובית‪ .‬הרב אברהם ישעיהו קרליץ‪ ,‬חזון אי"ש‪,‬‬
‫שביעית‪ ,‬סי' יד‪ ,‬ס"ק י‪ ,‬טוען שכוונת הרמב"ן לומר שהאיסורים החלים על פירות שביעית יסודם‬
‫במצווה לאכול את הפירות‪ ,‬אך אין מצווה עצמאית לאכול פירות שביעית‪ .‬הרב יעקב יחיאל וינברג‪,‬‬
‫שו"ת שרידי אש‪ ,‬ח"ב סי' צ‪ ,‬טען שכוונת הרמב"ן לומר שזה לאו הבא מכלל עשה‪ ,‬אך אין מצוות עשה‬
‫חיובית לאכול פירות שביעית כמו שיש מצווה לאכול קדשים ותרומה‪ .‬הרב שמואל הלוי ואזנר‪ ,‬שו"ת‬
‫שבט הלוי‪ ,‬ח"ד סי' רלב‪ ,‬כתב שאין מצווה ב'קום עשה' לאכול פירות שביעית‪ ,‬אלא שאם יש פירות‬
‫שיבואו לידי הפסד אם לא יאכלם‪ ,‬אזי יש מצווה לאכלם‪ .‬ראה בהרחבה‪ :‬הרב צבי כהן‪ ,‬פירות שביעית‪,‬‬
‫עמ' רכז ‪ -‬רלב‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫זו‪ ,‬שלפיה יש מצווה לאכול פירות ולא רק מתן היתר לאכלם‪ ,‬גם בתחום אחר‪ .‬על אופן‬
‫ההתנהגות בעת מצור על אויבים במלחמה‪ ,‬נאמר בתורה )דברים כ‪ ,‬יט‪ -‬כ(‪:‬‬
‫כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו‬
‫גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור‪ .‬רק עץ‬
‫אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא‬
‫עשה עמך מלחמה עד רדתה‪.‬‬
‫אין חובה או מצווה לאכול אותם פירות דווקא בעת המצור‪ָ .‬בפסוק מנומק שברמה‬
‫העקרונית אין לכרות עצי מאכל‪ ,‬מאחר שהם נועדו לאכילה‪ .‬כך למשל מפרש הרשב"ם‬
‫)שם(‪' :‬כי ממנו תאכל – שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך'‪ .‬עצי‬
‫סרק מותר לכרות )בבא קמא צא ע"ב(‪ .‬אך הרמב"ן )רמב"ן‪ ,‬השגות לספר המצוות‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫מצוות עשה ו( מפרש אחרת‪:‬‬
‫שנצטוינו כשנצור על עיר‪ ,‬לאכול מן האילנות שבגבולה כל ימי המצור‪ .‬ואם‬
‫נכרות אותם לבטלה דרך השחתה נעבור על עשה מוסף על הלאו המפורש בו‬
‫והוא אמרו יתעלה‪' :‬כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות' ובפירוש אמרו בספרי‬
‫)דברים רנ(‪ :‬כי ממנו תאכל מצות עשה‪ ,‬ואותו לא תכרות מצות לא תעשה‪.‬‬
‫לפי הרמב"ן‪ ,‬כוונת הפסוק להורות שיש מצווה לאכול את הפירות שבגבול עיר האויב‬
‫במשך המצור‪ 5.‬מי שמשחיתם סתם‪ ,‬מבטל מצוות עשה זו ובנוסף עובר על לאו‪ 6.‬אם כן‪,‬‬
‫נראה שלדברי הרמב"ן‪ ,‬במקום שהתורה מצביעה על עצי מאכל שבארץ ישראל‪ ,‬אין‬
‫הכוונה רק ליידע אותנו שאלו עצים שנועדו לאכילה ושאפשר לאכול מהם‪ ,‬אלא לצווֹת‬
‫על אכילת פירותיהם‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫בפירושו לתורה )שם( הרמב"ן מסביר שכוונת התורה לומר שכריתת עצי סרק קודמת לכריתת עצי‬
‫מאכל‪ ,‬ואין להשחית עצים סתם דרך השחתה ושלא לצורך המצור‪ ,‬כמנהג המחנות‪.‬‬
‫לרמב"ן יש גם התייחסות מיוחדת בנוגע לאכילת מאכלות אסורים בשעת המלחמה‪ .‬על הפס' )דברים‬
‫ו‪ ,‬יא(‪' :‬ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת'‪ ,‬דרשו חז"ל )חולין יז ע"א(‪' :‬קדלי דחזירי אשתרי להו'‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הל' מלכים פ"ח ה"א‪ ,‬פסק זאת להלכה‪' :‬חלוצי צבא משיכנסו בגבול הגוים וישבו מהם מותר‬
‫להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו‪ ,‬אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלים אלו‬
‫האסורים'‪ .‬דהיינו‪ ,‬בין במלחמת רשות ובין במלחמת מצווה‪ ,‬אם אין לחיילים מה לאכול‪ ,‬מותר להם‬
‫לאכול אף מאכלים אסורים‪ .‬אך הרמב"ן‪ ,‬דברים ו‪ ,‬י‪ ,‬חולק וכותב על דברי הרמב"ם‪' :‬ואין זה נכון‪ .‬שלא‬
‫בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה‪ ,‬אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות‬
‫וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם‪ .‬ולא בכל חלוצי צבא‪ ,‬אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו‬
‫כמו שמפורש בענין'‪ .‬לפיו‪ ,‬ההיתר הוא רק בעת מלחמת מצווה‪ ,‬אך הוא לא רק בעת מצוקה‪ .‬גם אם‬
‫יש מזון כשר אחר לחיילים‪ ,‬ובכל זאת הם מעוניינים לאכול מאכלות אסורות – מותר להם‪ .‬אמנם‪ ,‬אין‬
‫הרמב"ן רואה בזה מצווה‪ ,‬אך בשונה מהרמב"ם‪ ,‬הוא מרחיב את ההיתר לאכול מאכלות אסורות גם‬
‫אם נמצא אוכל כשר‪.‬‬
‫המנחת חינוך‪ ,‬מצווה תקכט‪ ,‬כותב שכוונת הרמב"ן לומר שזהו לאו הבא מכלל עשה‪.‬‬
‫‪ 50‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית‬
‫ב‪ .‬ברכות הנהנין‪ ,‬מעין שלוש‪,‬‬
‫מעשר וקדושת שביעית‬
‫על קדושת האכילה בישראל ועל המאכל של ארץ ישראל כתב מרן הראי"ה קוק )אורות‬
‫הקדש ג‪ ,‬עמ' רצד‪-‬רצה(‪:‬‬
‫מחשבות עמוקות וחודרות בדבר קדושת האכילה בצורתה האידיאלית ריאלית‬
‫העולה למעלה מכל ערכים מוסריים מוגבלים‪ ...‬הוא רק נחלתן של ישראל‪,‬‬
‫הרחוקים מגורלו של עשו באמרו‪ :‬הלעיטני נא )בראשית כה‪ ,‬ל(‪ .‬אשרי העם שככה‬
‫לו אשרי העם שה' אלוקיו‪ ...‬המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו ואינו‬
‫מגשם אלא בחיצוניותו‪.‬‬
‫האכילה היא צורך קיומי‪ ,‬ובזה האדם‪ ,‬יהודי או שאינו יהודי‪ ,‬דומה לחי ובמובן מסוים גם‬
‫לצומח‪ .‬עם ישראל מעניק עומק ותוכן אחר לאכילה‪.‬‬
‫ברכות הנהנין‪ :‬לפני כל אכילה ובכל מקום בעולם מברכים ומודים למי שברא את פרי‬
‫העץ והאדמה‪ ,‬למי שהוציא את הלחם מן הארץ ולמי שהכול נהיה בדברו‪' .‬כל הנהנה מן‬
‫העולם הזה בלא ברכה‪ ,‬כאילו נהנה מקדשי שמים‪ ...‬וכאילו גוזל להקדוש ברוך הוא‬
‫וכנסת ישראל' )ברכות לה ע"א‪-‬ע"ב(‪ .‬הברכה מאפשרת ומתירה לאדם ליהנות מטובו של‬
‫הקב"ה‪ .‬המאכל בארץ ישראל מתעלה עוד‪ ,‬ובמיוחד כשמדובר בתוצרת חקלאית‬
‫מגידוליה של ארץ ישראל‪ .‬בהקשר זה יש לראות את ההתייחסות הייחודית לתוצרת‬
‫‪7‬‬
‫חקלאית הגדלה בארץ ישראל בשנת שמיטה בתור פסגה ביחסי האדם ומזונו הקיומי‪.‬‬
‫ברכה מעין שלוש‪ :‬לאחר שאוכלים פת ומאפה מחמשת מיני דגן או פירות משבעת‬
‫המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ולאחר שתיית יין‪ ,‬מברכים ברכה ייחודית – 'מעין‬
‫שלוש'‪ ,‬ובה אנו מבקשים‪' :‬והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה‪ ...‬ונאכל מפריה ונשבע מטובה'‪.‬‬
‫אם הפירות או הגפן מגידולי ארץ ישראל‪ ,‬מסיימים כך‪' :‬על הארץ ועל פירותיה‪ ...‬על‬
‫מחיתהּ‪ ...‬ועל גפנהּ'‪ .‬היו שערערו על הבקשה‪' 8:‬ונאכל מפריה ונשבע מטובה'‪ ,‬בטיעון‪:‬‬
‫'שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה‪ ,‬אלא לקיים מצוות התלויות בה'‪ .‬הרב יואל‬
‫סירקיס לא הסכים לכך והשיב‪:‬‬
‫הלא קדושת הארץ הנשפעת בה‪ ,‬מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם‬
‫בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ‪ ...‬ועל כן ניחא שאנו‬
‫מכניסין בברכה זו‪ ,‬ונאכל מפריה ונשבע מטובה‪ .‬כי באכילת פירותיה אנו ניזונים‬
‫‪9‬‬
‫מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה‪...‬‬
‫‪ .7‬ראה בהרחבה‪ :‬הרב עוזי קלכהיים‪ ,‬שירת אומה לארצה‪ ,‬עמ' קלה ‪ -‬קמג‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫סמ"ק‪ ,‬מובא בטור אורח חיים סימן רח‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בית חדש‪ ,‬על הטור שם‪ .‬ביטוי דומה כתב החתם סופר‪ ,‬חידושים לסוכה לו ע"א‪' :‬להוציא פירותיה‬
‫הקדושים'‪ .‬ובמקום אחר כתב החתם סופר‪ ,‬חידושים לחולין קמב ע"א‪' :‬והנה שבח א"י זבת חלב‬
‫ודבש‪ ,‬אם שהוא כפשוטו בלי ספק מ"מ זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים‬
‫קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה'‪ .‬על קדושת פירות ארץ ישראל היה אומר מרן‬
‫הרב צבי יהודה קוק‪ ,‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬ד עמ' יז‪' :‬צריך להתבונן בביטוים של גדולי ישראל‪ .‬גדולי‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪51‬‬
‫אכן‪ ,‬כך ניבא ירמיהו )ב‪ ,‬ז(‪' :‬ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה'‪ .‬כך גם‬
‫אומר נחמיה )ט‪ ,‬לו(‪' :‬והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה'‪.‬‬
‫מעשר‪ :‬מגידולי ארץ ישראל יש להפריש תרומות ומעשרות ולתת לכוהנים – תרומה‬
‫גדולה וללויים – מעשר ראשון‪ .‬גם מעשר בהמה ניתן לכוהנים‪ .‬במשך ארבע שנים‬
‫במחזור של שמיטה‪ ,‬בשנה הראשונה‪ ,‬השנייה‪ ,‬הרביעית והחמישית‪ ,‬יש להפריש מעשר‬
‫שני‪ ,‬ואת הפירות והירקות המעושרים יש לאכול בקדושה בתוך חומות ירושלים‪ ,‬וכך‬
‫נאמר בפסוק )דברים יד‪ ,‬כב‪-‬כג(‪:‬‬
‫עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה‪ .‬ואכלת לפני ה' אלוקיך‬
‫במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך‬
‫וצאנך‪ ,‬למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אפשר לפדות את התוצרת החקלאית בכסף ולעלות אחר כך לירושלים ולקנות‬
‫בכסף )שם כו(‪' :‬בכל אשר תאוה נפשך‪ ,‬בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך‬
‫נפשך'‪ ,‬אך העדיפות היא לאכול את יבול הארץ‪.‬‬
‫מלבד הברכה והקדושה שיש בתוצרת הארץ‪ ,‬האכילה עצמה היא במקום קדוש‪ ,‬וכך‬
‫‪10‬‬
‫כותבים התוספות‪:‬‬
‫לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים‬
‫במלאכת שמים ובעבודה‪ ,‬היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה‪.‬‬
‫קדושת שביעית‪ :‬בתוצרת חקלאית הגדלה בארץ ישראל בשנת שמיטה יש קדושה‬
‫ומעלה נוספת‪ .‬מותר או אף מצווה לאכול פירות שביעית בכל מקום בארץ ישראל‪ ,‬לא‬
‫רק בתוך חומות ירושלים‪ ,‬אלא בכל מקום בארץ‪ .‬הרב שמואל בורנשטיין‪ ,‬האדמו"ר‬
‫מסוכטשוב )שם משמואל‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' שמז( מסביר שארץ ישראל ניתנת לנו לשנים‬
‫שבין שמיטה לשמיטה לעבוד את האדמה ולשומרה‪:‬‬
‫ובשנה השביעית שבה הארץ לנותן‪ ,‬וכל האוכלים מפירותיה‪ ,‬משולחן גבוה קזכי )=‬
‫זוכים לאכול משולחנו של הקב"ה(‪ ,‬ועל כן יש קדושה בפירות שביעית‪ ...‬ועל כן‬
‫נאסרה עבודת קרקע‪ ,‬ונדרש הפקר הפירות לסלק שייכות הבעלים‪...‬‬
‫הרב חיים בן עטר‪' ,‬אור החיים' הקדוש )ויקרא שם(‪ ,‬מסביר את הפסוק‪:‬‬
‫שלא תאמר שיהיה משפטו כשאר שולחן גבוה שהכהנים זוכים בו‪ ,‬אלא לכם‬
‫לכולכם יחד כהנים לוים ישראל‪ ...‬שאין גדר לאחד יותר מחבירו בפירות שביעית‪.‬‬
‫הכול‪ ,‬עניים ועשירים‪ ,‬בעלי מעמד גבוה ונמוך‪ ,‬יכולים לאכול פירות שביעית‪ .‬אדרבה‪ ,‬יש‬
‫להדר לאכול ולשתות פירות שביעית בקדושה ולהעדיפם על פני תוצרת אחרת‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בעת קיום מצוות‪ .‬כך כותב הרב יעקב דוד בן זאב וילובסקי‪ ,‬הרידב"ז )בהקדמתו לבית‬
‫רידב"ז על פאת השולחן(‪:‬‬
‫תורה וגדולי אמונה‪ .‬וכשאמרו הרגישו מה שאמרו‪ .‬הבננה קדושה! הטומאטו קדושה! וכדומה‪ .‬צריך‬
‫להכיר בזה‪ ,‬מה זה באמת סדר זרעים בארץ ישראל'‪ .‬ראה גם‪ :‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬ויקרא עמ' ‪71-‬‬
‫‪ ;288 ,70‬במדבר עמ' ‪.421-420‬‬
‫‪ .10‬תוס' בבא בתרא כא ע"א ד"ה כי‪.‬‬
‫‪ 52‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית‬
‫אחינו בית ישראל המצפים לביאת משיחנו בבוא בידכם להחזיר השמיטה לארצנו‪,‬‬
‫קנו את היין של שביעית מכל ארץ ישראל על קידוש והבדלה )כמבואר בפנים‬
‫הספר(‪ ,‬מלבד שתשתו את היין בקדושת שביעית אשר לא זכינו לזה מיום חורבן‬
‫בית מקדשנו עוד תחזקו בזה את הישוב‪ ,‬ולא כמו שהרשעים המבלבלים את‬
‫העולם אומרים שהישוב הישן מתנגד לישוב החדש‪ .‬חלילה לחשוד את ישראל‬
‫קדושים בזה‪.‬‬
‫בתוך הספר כתב הרידב"ז עוד )בית רידב"ז על פאת השולחן‪ ,‬פ"ה סעי' י(‪:‬‬
‫פירות שביעית אין מוציאין אותן לחו"ל ‪ -‬לאחר הביעור מותר להוציאן לחו"ל‪...‬‬
‫ולמכור בהבלעה עם יין של ששית ויחשוב כל הדמים על יין ששית‪ .‬וכל החביות‬
‫צריך לחתום שהוא יין של שביעית‪ ,‬וכן הסוחרים ידביקו פיתקאות על כל בקבוק‬
‫שהוא יין של שביעית וימכור ביחד עם יין של שאר שנים בהבלעה‪ .‬ואז יהיה מצוה‬
‫על כל ישראל לקנות על יין קידוש והבדלה‪ 11‬וד' כוסות‪ 12,‬ועל כל כוס של ברית‬
‫מילה דווקא מיין של ארץ ישראל‪ ,‬ויקדשו על יין של שביעית יותר מן שאר‬
‫‪13‬‬
‫היינות‪.‬‬
‫דבריו אמורים לאחר הביעור ובחוץ לארץ‪ 14,‬אך על פי דברי הקדמתו לספר‪ ,‬כך גם בארץ‬
‫ישראל וגם לפני הביעור‪ .‬מצוות שיש בהן יין‪ ,‬יש לקיימן דווקא ביין שיש בו קדושת‬
‫שביעית‪.‬‬
‫בכרוז מפרוס הפסח תשמ"ח מטעם בית הדין לענייני שמיטה – קוממיות‪ ,‬הציבור נקרא‬
‫ליטול מפירות הדר של אוצר בית הדין )קובץ מבקשי תורה‪ ,‬ב ]תשנ"ד[‪ ,‬עמ' תקנו(‪:‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫הראי"ה קוק‪ ,‬שבת הארץ קונטרס אחרון סי' כב‪ ,‬כותב שאין למלא כוס הבדלה מיין של שביעית יותר‬
‫ממידתו לסימן ברכה מפני שמאבד פירות שביעית‪ .‬אך זאת לא סיבה שלא להבדיל ביין של שביעית‪.‬‬
‫בהמשך הסתפק הראי"ה קוק על פי דברי בעל משנה ראשונה‪ ,‬שביעית פ"ח מ"ז‪ ,‬שלכתחילה אין‬
‫להבדיל ביין של שביעית משום שאין הנשים רגילות לשתות ממנו‪ ,‬ועל ידי כך קטן מספר הראויים‬
‫לשתותו‪ .‬בספר קטיף שביעית‪ ,‬פרק סג‪ ,‬סעי' יט‪ ,‬מובא בשם הרב שאול ישראלי שאין בכך לאסור‬
‫כשם שאין איסור לטעום מכוס משקה על אף שיהיו אנשים שיימנעו מלשתות ממנו‪ .‬גם הרב בנימין‬
‫זילבר‪ ,‬ברית עולם‪ ,‬סי' ה סעיף ג‪ ,‬כותב שזו חומרה יתרה שהרי דעתו לשתות את כל הכוס‪ ,‬וגם אפשר‬
‫להחזיר חזרה לבקבוק‪ .‬הרב נסים קרליץ‪ ,‬חוט השני‪ ,‬עמ' רכט‪ ,‬כותב שאי‪-‬שתיית הנשים הוא מנהג‬
‫ואין זה נחשב שממעט משותיו‪.‬‬
‫הראי"ה קוק‪ ,‬שבת הארץ קונטרס אחרון סי' כב‪ ,‬שאין לשפוך מיין של שביעית כשאומרים בליל‬
‫הסדר 'דצ"ך עד"ש'‪ .‬הרמ"א‪ ,‬או"ח סי' תעג סעי' ז‪ ,‬מציין שמקור המנהג לשפוך מן היין הוא מן‬
‫המהרי"ל‪ .‬הרב מנחם מנדל כשר‪ ,‬הגדה שלמה‪ ,‬עמ' ‪ ,127-126‬מציין מקורות קדומים יותר‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫אין הראי"ה קוק שולל לשתות ד' כוסות מיין של שביעית‪ ,‬והוא מציין את ה'ירושלמי'‪ ,‬שבו כתוב‬
‫שיוצאים ביין של שביעית‪ .‬ויש שחלקו על דבריו‪ .‬ספר שערים מצוינים בהלכה‪ ,‬סי' קיח ס"ק ב כתב‪:‬‬
‫'שמענו בשם איזו גדולי ארץ ישראל לדקדק שלא לשפוך בסימני דצ"ך עד"ש'‪ ,‬אך לפיו זהו דבר מועט‬
‫ואין להקפיד על כך‪.‬‬
‫דברים דומים לרידב"ז כותב גם גם הרב בנימין זילבר‪ ,‬ברית עולם‪ ,‬סי' ה סעי' ג‪ .‬לפי הרב צבי כהן‪,‬‬
‫פירות שביעית‪ ,‬עמ' תקז‪ ,‬דברי הרידב"ז אמורים רק על פי שיטת הרמב"ן‪ ,‬שיש מצווה באכילת פירות‬
‫שביעית‪ .‬אך אין הכרח להסביר כך‪ .‬הבית רידב"ז‪ ,‬הל' שביעית פרק ה סעי' ו‪ ,‬כותב‪' :‬בשביעית אין‬
‫מצות עשה באכילתה'‪.‬‬
‫הרידב"ז מאריך להשיב שם לשואלים שערערו על היתרו להוציא יין מארץ ישראל לאחר זמן הביעור‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪53‬‬
‫צער גדול לראות כי יש הממעטים וגם נמנעים משימוש בפירות שביעית של‬
‫שומרי שביעית משיקולים של נוחיות לגבי שמירה על קדושתם לאותם שאינם‬
‫נוהגים קדושה בפירות נכרים וכן משיקולי נוחיות אחרים‪ ,‬ולא חשים בתופעה‬
‫המכאיבה כשמעדיפים את פירות הערבים ורוכליהם במקום להשתמש בפירות‬
‫אחיהם גבורי כח‪ ,‬שהפקירו פרדסם והעמידו בספק את שכר טרחם והוצאות‬
‫לאוקמי אילנא‪ .‬צאו וראו כמה הכניס עצמו מרן הרידב"ז בעובי הקורה למצוא‬
‫פתרונות לפירות שביעית שנשתמרו בקדושת שביעית ולפי דעת המגילת אסתר‬
‫ברמב"ן יש מצוה באכילתן‪ ...‬אחינו היקרים! אנה נוליך את חרפתנו‪ ,‬והיתכן‬
‫להתעלם מדברי חז"ל שאמרו להקדים את אחיך! והיתכן להרפות ח"ו גיבורי כח‬
‫ששמרו על השמיטה?! ומה נענה בראות הרואים מאנשי סביבתם מאותם שלא‬
‫שמרו שמיטה – את אדישות היהדות החרדית שאינה באה להשתתף איתם‪ ,‬ואת‬
‫ההזנחה של פירות שביעית הנעזבים על העצים לרקבון‪ ,‬ובמקומם באים להיות‬
‫ניזונים מפירות הערבים? !ומה יאמרו האומרים האח! וכי אין פתרון ח"ו לשאלת‬
‫‪15‬‬
‫השביעית‪.‬‬
‫במה מתבטאת הקדושה בתוצרת החקלאית של השנה השביעית? כבר כתבו בעלי‬
‫התוספות שיש הלכות רבות בנוגע לפירות שביעית; וזו לשונם )תוס' סוכה לט ע"א ד"ה‬
‫שאין(‪' :‬אין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית‪ ,‬שצריך לנהוג בהן קדושת‬
‫שביעית'‪ ,‬ובדומה להם‪ ,‬כתב הר"ש )שביעית פ"ז מ"ג(‪' :‬אין מספר לדינים ולאיסורים‬
‫שאין עם הארץ בקי ואינו נזהר בהם'‪ 16.‬דבריהם לא נועדו למנוע מלרכוש‪ ,‬למכור או‬
‫לאכול תוצרת שיש בה קדושת שביעית בדרכים המותרות על פי ההלכה‪ .‬דבריהם‬
‫מצביעים על כך שיש אכן ללמוד את הלכות השביעית כדי לדעת איך לקיימן ולהבין את‬
‫מעלתה המיוחדת של השנה הזו ומצוותיה‪.‬‬
‫‪ .15‬קריאה דומה הפנו גם הרב יוסף שלום אלישיב‪ ,‬הרב שלמה זלמן אויערבך והרב שמואל ואזנר בכרוז‬
‫שפורסם לציבור באלול תשנ"ד ליטול מיין של אוצר בית דין‪ .‬אף הם ציינו את דברי הרידב"ז הללו‪.‬‬
‫מופיע אצל‪ :‬הרב נסים קרליץ‪ ,‬חוט השני‪ ,‬חלק א עמ' רעז‪.‬‬
‫‪ .16‬הדברים הללו תואמים לדבריו המפורסמים של רבנו חיים כהן‪ ,‬תוס' כתובות קי ע"ב ד"ה הוא אומר‬
‫לעלות‪' :‬והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה‬
‫עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם'‪ .‬דבריו אינם עוסקים רק בקשיים שיש בפירות‬
‫שביעית‪ ,‬אלא באופן כללי יותר‪ ,‬בנוגע לכל המצוות התלויות בארץ‪ ,‬ומסקנתו היא שכיוון שכך‪ ,‬אין‬
‫חובה לעלות לארץ כיום‪ .‬הרוב המוחלט של הפוסקים דחו את דבריו‪ .‬ראה‪ :‬הרב יעקב זיסברג‪ ,‬שיטת‬
‫התוספות ורבנו חיים כהן במצות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬נחלת יעקב‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .200-160‬כיום בוודאי‬
‫שאפשר ללמוד ולדעת‪ .‬יש ספרים רבים שעוסקים במצוות התלויות בארץ‪ ,‬וב"ה גם רבנים ותלמידי‬
‫חכמים רבים שעוסקים ומתמצאים בהלכות המצוות התלויות בארץ‪ ,‬ואפשר לשאול ולברר את הטעון‬
‫בירור‪.‬‬
‫‪ 54‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית‬
‫ג‪ .‬תוצרת שאין בה חשש ערלה ויש בה קדושת‬
‫שביעית‬
‫החיפוש אחר תוצרת חקלאית 'בלא חשש שביעית' הוא בריחה ונסיגה ממה שהתורה‬
‫מדריכה אותנו‪ ,‬ובוודאי שכן לשיטת הרמב"ן‪ .‬הכתוביות על תוצרת חקלאית )שכיח מאוד‬
‫בקופסאות שימורים(‪' :‬ללא חשש ערלה ושביעית'‪ ,‬מציבות את גידולי השביעית כמו‬
‫פירות ערלה‪ ,‬שאכן אסורים ואין להם תקנה עד תום שנות הערלה‪ ,‬ואין הדבר כן‪ .‬פירות‬
‫לעתים האבסורד בעניין זה גדול‪ .‬יש‬
‫שביעית ניתנו לאכילה או שאף נצטווינו באכילתם‪ִ .‬‬
‫החוששים ופוחדים לאכול תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית‪ ,‬ובשל כך‬
‫הם מעדיפים לקנות תוצרת חקלאית הגדלה בארץ ישראל בידי גויים ושומרים פירות‬
‫אילו בקדושת שביעית‪ .‬שמירה על קדושת שביעית בתוצרת חקלאית של גויים לא‬
‫‪17‬‬
‫הייתה נהוגה בארץ ישראל עד לפני דור‪.‬‬
‫היחס המיוחד לגידולי הארץ בשנה זו מרענן את הקשר של מי שאיננו חקלאי לארץ‬
‫ולתוצרתה‪ .‬הוא גם מחזק את ידיהם של עובדי האדמה בשנה זו ובכלל‪ .‬חקלאות יהודית‬
‫בארץ ישראל היא איננה רק צורך קיומי‪ ,‬אלא גם ערך עצמי‪ ,‬ועל כן יש עדיפות לתוצרת‬
‫יהודית מקומית על פני יבוא מחוץ לארץ או תוצרת נכרית‪ .‬אכן‪' ,‬היתר המכירה'‪ ,‬שנהוג‬
‫כבר למעלה ממאה שנה‪ ,‬חיזק ומחזק את החקלאות היהודית בארץ גם כן‪ .‬ההיתר הוא‬
‫נכון ולגיטימי על פי ההלכה‪ ,‬וגם כיום יש להשתמש בו )למשל‪ :‬על מנת לייצא תוצרת‬
‫חקלאית לחו"ל(‪ ,‬אך אין צורך לשמור בפירות אלו קדושת שביעית‪ ,‬מעיקר הדין‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬העדפת גידולים שגדלו אצל חקלאים יהודים‪ ,‬שמשווקים את תוצרתם במסגרת‬
‫אוצר בית דין‪ ,‬מזכה את האוכל מתוצרתם פעמיים‪ :‬גם בשותפות בעול וחיזוק החקלאות‬
‫היהודית שמוגבלת אף היא בשנה זו‪ ,‬שהרי לא כל המלאכות החקלאיות מותרות‪ ,‬וגם‬
‫במצוות אכילת תוצרת שיש בה קדושת שביעית‪ .‬אדרבה‪ ,‬שנה זו מציבה אתגר גדול יותר‬
‫בהקפדה ובשמירה על הלכות שאין רגילים בהן במשך השנים; המטבח האישי של כל‬
‫אחד מתקדש ומתעלה עוד; הפירות והירקות שעל השולחן הם 'משולחן גבוה'‪ ,‬ולפי‬
‫הרמב"ן‪ ,‬כאמור‪ ,‬זו אף מצווה ייחודית לאכול מגידולי שביעית‪' ,‬משולחן גבוה'‪.‬‬
‫‪ .17‬כידוע‪ ,‬בעניין קדושת שביעית בפירות של נכרים‪ ,‬נחלקו הקדמונים‪ .‬הרב יוסף קארו סובר שאין בהם‬
‫קדושת שביעית‪ ,‬שו"ת אבקת רוכל סי' כד‪-‬כה; כסף משנה הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט‪ ,‬ולעומתו סבר‬
‫הרב משה בן יוסף טיראני‪ ,‬שו"ת המבי"ט‪ ,‬ח"א סי' יא‪ ,‬שיש בהם קדושת שביעית‪ .‬בארץ ישראל נהגו‬
‫כבית יוסף‪ ,‬וכך פסק מרן הראי"ה קוק‪ ,‬שבת הארץ‪ ,‬מבוא פרק יא‪ ,‬ושם פ"ד הכ"ט; שם פ"ה ה"א אות‬
‫א הע' ‪ ;2‬שו"ת משפט כהן‪ ,‬סי' ע‪ ,‬ועוד; הרב שלמה זלמן אויערבך‪ ,‬מעדני ארץ‪ ,‬סי' ב; הרב צבי פסח‬
‫פרנק‪ ,‬שו"ת הר צבי‪ ,‬זרעים ח"ב סי' לט; הרב שאול ישראלי‪ ,‬ארץ חמדה‪ ,‬נוספות לשער ה סי' ב; הרב‬
‫עובדיה יוסף‪ ,‬שו"ת יביע אומר‪ ,‬ח"ג יו"ד סי' יט‪ .‬החזון אי"ש‪ ,‬שביעית סי' ג ס"ק ח‪ ,‬טען שיש לנהוג‬
‫כמבי"ט‪ ,‬ורבים נשמעים להוראתו‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪55‬‬
‫הרב אברהם סתיו‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫הקדמה‬
‫שנת השמיטה מציבה אתגרים מורכבים ביותר בפני ציבור החקלאים‪ .‬במשך שנה שלמה‬
‫התורה מצווה עליהם לשבות מעבודת האדמה‪ ,‬בעוד אחיהם בעלי המקצועות האחרים‬
‫ממשיכים לעבוד כרגיל‪ .‬התורה כבר הייתה מודעת לקושי הגדול שבקיום מצוות‬
‫השמיטה‪ ,‬ושמה בפי העם את הטענה‪' :‬מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף‬
‫את תבואתנוּ' )ויקרא כה‪ ,‬כ(‪ .‬תשובתה של התורה לטענה זו היא בהבטחה‪' :‬וצויתי את‬
‫ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים' )ויקרא כה‪ ,‬כא(‪ .‬התורה‬
‫מבטיחה שהיבול בשנה השישית יפצה את החקלאים על אבדן היבולים בשנת השמיטה‪.‬‬
‫הבטחה זו עשויה להועיל בחברה החקלאית העתיקה‪ ,‬שבה כל כפר גידל בערך את כמות‬
‫היבול הדרושה לו לצרכיו‪ ,‬אך אין בה כדי לענות על מצוקתם של החקלאים בימינו‪,‬‬
‫שהשביתה בשמיטה עלולה לגרום להם להפסיד את מקומם בשווקים הבין‪-‬לאומיים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אין בה כדי לפתור את בעיית האבטלה שתיווצר אם ענף החקלאות כולו יושבת‬
‫במשך שנה שלמה‪ ,‬ובכלל זה עובדי האריזה‪ ,‬השינוע והשיווק‪ .‬נוסיף על כך את העובדה‬
‫שלדעת רבים מן הפוסקים‪ 1,‬אין ברכת התורה הנזכרת לעיל מתקיימת בימינו‪ ,‬משום‬
‫‪2‬‬
‫שהשמיטה אינה מדאורייתא‪.‬‬
‫משום כך‪ ,‬לאורך הדורות ניסו הפוסקים למצוא פתרונות שונים שיאפשרו לחקלאים‬
‫להתפרנס תוך שמירה על השמיטה כהלכתה‪ .‬הפוסקים מצאו סוגים שונים של פתרונות‬
‫ברמות שונות של הידור‪ :‬מצע מנותק‪ ,‬ערבה דרומית‪ ,‬אוצר בית דין ועוד‪ .‬בכל אחד מן‬
‫הפתרונות הללו יש קשיים והגבלות‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך בזה‪ .‬לעומתם‪ ,‬יש שני‬
‫פתרונות פשוטים וגורפים שפועלים לאורך השנה כולה ובכל סוגי הגידולים‪ :‬היתר‬
‫המכירה וייבוא מחוץ לארץ‪ .‬היתר המכירה מאפשר לחקלאים לגדל את תבואתם באופן‬
‫רגיל לחלוטין‪ 3,‬ובלבד שימכרו את שדותיהם לנכרי‪ .‬עם זאת‪ ,‬היתר זה אינו מוסכם על כל‬
‫הפוסקים‪ ,‬והוא ניתן רק משום שעת הדחק של החקלאים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בפירות‬
‫המיובאים מחוץ לארץ אין כל חשש הלכתי‪ ,‬שהרי השביעית חלה רק בארץ‪ .‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬הייבוא מספק רק את צרכיהם של הצרכנים‪ ,‬והוא מתעלם לחלוטין מן החקלאים‬
‫בארץ שנפגעים מכך שלא קונים את גידוליהם‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪56‬‬
‫סמ"ע‪ ,‬חו"מ סי' סז ס"ק ב; פאת השולחן סי' כט ס"ק ד‪.‬‬
‫אמנם החזו"א‪ ,‬שביעית סי' יח ס"ק ד‪ ,‬חלק על כך‪.‬‬
‫יש מלאכות שצריכות להיעשות על ידי נכרים‪ ,‬כדלקמן‪ ,‬אך החקלאים בימינו רגילים בכך בכל השנים‪.‬‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫במאמר זה נדון בשאלה‪ :‬איזו תוצרת עדיף לקנות? יבוא מחו"ל או תוצרת של היתר‬
‫המכירה? שאלה זו נידונה במאמריהם של הרב יוסף צבי רימון והרב יואל פרידמן‬
‫)אמונת עתיך ‪ ,70‬עמ' ‪ ,(38-19‬ולאחר שנתמצת את טענותיהם‪ ,‬ננסה לבנות על גביהן‬
‫קומה נוספת ולהכריע בשאלה‪.‬‬
‫אמנם יצוין שמפרסומים של 'אוצר הארץ' נודע שבשמיטה הבאה עלינו לטובה לא‬
‫יזדקקו לתוצרת יבוא גם בחלקו השני של שנת השמיטה‪ ,‬אלא כל התוצרת תגיע מאזור‬
‫הנגב המערבי )מגידולי חממות או בנוסף על היתר המכירה(‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬דיוננו במקומו‬
‫עומד ברמה העקרונית וברמה הפרטית‪.‬‬
‫א‪ .‬העדפת תוצרת עברית‬
‫ראשית נדון בעניין החיוב להעדיף תוצרת עברית על פני יבול נכרי‪ .‬דיון זה היה עיקר‬
‫מאמרו של הרב רימון‪ ,‬ואנו נביא כאן את תמצית הדברים‪ .‬בספרא )פרשת בהר פר' ג(‬
‫נאמר‪' :‬מנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך? ת"ל או קנה מיד עמיתך '‪.‬‬
‫הספרא לומד מן הפסוק 'או קנה מיד עמיתך' שיש להעדיף קנייה מיהודי אך אינו מפרט‬
‫את פרטי הדין וגבולותיו‪ :‬האם יש להעדיף קנייה מיהודי רק במחיר שווה או שמא גם‬
‫‪4‬‬
‫במחיר גבוה יותר? מה הדין כשיש טרחה מרובה יותר בקנייה מיהודי?‬
‫‪ .1‬העדפה הכרוכה בהפסד כספי‬
‫ייתכן שאפשר לענות על שאלות אלו מעיון בשתי סוגיות נוספות‪:‬‬
‫נבלה – מה עליו לעשות בה ומציגה שתי‬
‫א‪ .‬התורה )דברים יד‪ ,‬כא( דנה ביהודי שיש לו ֵ‬
‫אפשרויות שהוא יכול לבחור ביניהן‪ .1 :‬לתת אותה במתנה לגר תושב )שיש לו זכויות‬
‫מסוימות‪ ,‬אך אינו נחשב יהודי(‪ .2 .‬למכור את הנבלה לגוי‪ .‬הגמרא )ע"ז‪ ,‬כ ע"א( קובעת‬
‫‪5‬‬
‫שיש להעדיף נתינה לגר תושב על פני מכירה לגוי‪.‬‬
‫ומכאן קל וחומר‪ :‬אם בענייני מקח וממכר יש להעדיף גר תושב על פני גוי‪ ,‬קל וחומר‬
‫שיש להעדיף 'ישראל' על פני גוי‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא יש ללמוד מכאן שאפילו אם הדבר‬
‫כרוך בהפסד כספי )שהרי בנתינת מתנה נמנע מן הנותן הרווח שבמכירת הנבלה לגוי(‪,‬‬
‫יש להעדיף נתינה לגר תושב‪.‬‬
‫ב‪ .‬הגמרא בבבא מציעא )עא ע"א( לומדת מן הפסוק 'אם כסף תלוה את עמי' שהלוואה‬
‫ליהודי קודמת להלוואה לנכרי ומסבירה שקדימות זו קיימת גם כאשר ההלוואה לגוי היא‬
‫בריבית ויש ממנה רווח כספי למלווה‪ ,‬וההלוואה ל'ישראל' נעשית בלא ריבית‪ .‬מכאן שגם‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫סוגיה נוספת המציינת שיש להעדיף מכירה ליהודי על פני מכירה לגוי מצויה בגמרא בב"ק )קיד ע"א(‪,‬‬
‫שם אומרת הגמרא שאם יש ליהודי חלקה הצמודה לחלקה של יהודי אחר )'בר מצרא'(‪ ,‬אסור לו‬
‫למכור את החלקה שלו לגוי‪ .‬בדומה לתורת כהנים‪ ,‬גם כאן אין הגדרה ברורה של גבולות חובה זו‪.‬‬
‫לפי ר' מאיר‪ ,‬דין זה נלמד מייתור המלה 'או' )'או מכור לנכרי'(‪ .‬לפי ר' יהודה‪ ,‬דין זה נלמד מסברה‪:‬‬
‫כיוון שאנו מצווים להחיות גרים ולעזור להם‪ ,‬ברור שאנו צריכים להקדים אותם לגויים‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪57‬‬
‫כאשר ִעסקה עם 'ישראל' עולה יותר מ ִעסקה עם גוי‪ ,‬יש להעדיף לעשות את העסקה עם‬
‫'ישראל'‪.‬‬
‫משתי הסוגיות עולה שחובה להעדיף 'ישראל' על פני נכרי במקח וממכר‪ ,‬ומשתיהן נראה‬
‫שזהו הדין גם כאשר יש פער בין שתי העסקות‪ .‬ואכן‪' ,‬התשב"ץ'‪ 6‬נשען על סוגיות אלו‬
‫‪8‬‬
‫ופוסק‪' :‬אפילו לישראל בפחות ולעכו"ם ביתר – ישראל קודם'‪ .‬גם הרמ"א‪ 7‬הלך בדרך זו‬
‫וקבע‪)' :‬גם אם הגוי( מוזיל טפי )מציע מחיר זול יותר(‪ ...‬מכל מקום חבירו קודם'‪.‬‬
‫סיוג לדין זה עולה מתוך דברי ה'תוספות'‪ .‬הם כתבו על הגמרא במסכת עבודה זרה )שם‪,‬‬
‫ד"ה ור"מ(‪:‬‬
‫וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לעובד כוכבים‪,‬‬
‫והלא אפי' לישראל אינו מצוה על כך? וי"ל דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר‬
‫מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר‬
‫בשר‪.‬‬
‫ה'תוספות' אינם מקבלים את הקביעה שיש להעדיף נתינה לגר תושב על פני גוי במקרה‬
‫של הפסד‪ ,‬ולכן הם מצמצמים חובה זו רק למקרה שהנבלה שווה 'דבר מועט'‪ .‬אם נשליך‬
‫מכאן לנידוננו‪ ,‬הרי שרק כאשר יש הפסד מועט‪ ,‬יש עדיפות לישראל על פני גוי‪ ,‬אולם‬
‫אם יש הפסד מרובה‪ ,‬ברור שאין צורך להעדיף יהודי על פני גוי‪ .‬סיוג דומה כתב בעל‬
‫'שער המשפט'‪ 9‬בנוגע להעדפת הלוואה לישראל על פני הלוואה לגוי‪ .‬לדעתו חובת‬
‫ההעדפה קיימת – 'דוקא כשהריבית הוא דבר מועט‪ ,‬אבל אם הוא ריוח מרובה‪ ,‬אין סברא‬
‫‪10‬‬
‫להקדים אפילו לישראל'‪.‬‬
‫‪ .2‬פסיקת ההלכה‬
‫החובה להעדיף הלוואה ל'ישראל' בחינם על פני הלוואה לגוי בריבית הובאה להלכה‬
‫ברי"ף‪ 11,‬ברמב"ם‪ 12‬וברא"ש‪ 13‬אך הושמטה מן ה'שלחן ערוך'‪ 14.‬גם דברי ה'תורת כהנים'‪,‬‬
‫שיש להעדיף קנייה מ'ישראל'‪ ,‬לא הובאו ב'שלחן ערוך' )ואף לא ברמב"ם(‪.‬‬
‫‪ .6‬שו"ת התשב"ץ‪ ,‬ח"ג סי' קנא‪.‬‬
‫‪ .7‬שו"ת הרמ"א‪ ,‬סי' י‪.‬‬
‫‪ .8‬תשובת הרמ"א ניתנה בעקבות מחלוקת חריפה שפרצה בוונציה בשנת ה'ש"י )‪ (1550‬בין שני‬
‫מדפיסים נוצריים שרצו להדפיס את ספרי הרמב"ם‪ .‬על מחלוקת זו והשלכותיה הנוראיות עיין‬
‫ב'הדרום' כח )תשכ"ט(‪ ,‬עמ' ‪.190-183‬‬
‫‪ .9‬שער המשפט‪ ,‬חו"מ סי' צז ס"ק א‪.‬‬
‫‪ .10‬באופן דומה‪ ,‬צומצמה גם סוגיית 'בר מצרא' שהזכרנו לעיל )ב"ק קיד ע"א(‪' :‬אומר ר"ת דהיינו דוקא‬
‫כשישראל רוצה ליתן לו כמו שנותן לו העכו"ם‪ ,‬אבל אם העכו"ם רוצה ליתן לו יותר אין להפסיד‬
‫בשביל כן' )תוס' שם ד"ה עד(‪ .‬כלומר‪ :‬רק כאשר היהודי יכול למכור ליהודי אחר באותו מחיר‪ ,‬אסור‬
‫לו למכור לגוי‪ ,‬אבל אם הגוי נותן יותר כסף‪ ,‬רשאי הוא למכור לגוי )אמנם בסוגיה זו מדובר בקרקעות‪,‬‬
‫אך בפשטות‪ ,‬הדין זהה במיטלטלין(‪ .‬גם מדברי התוס' הללו אפשר לחוש את הגישה העקרונית‪ :‬אין‬
‫חובה לקנות אצל יהודי אם יש בכך הפסד לעומת קנייה אצל גוי‪ .‬אמנם‪ ,‬גם כאן יש הבדל מסוים‪ :‬לפי‬
‫התוס' בב"ק נראה שבכל הפסד אין צורך להעדיף את ה'ישראל'‪ ,‬ואילו לפי התוס' בע"ז משמע‬
‫שבהפסד מועט צריך להעדיף את היהודי‪.‬‬
‫‪ .11‬רי"ף‪ ,‬ב"מ מא ע"ב מדפי הרי"ף‪.‬‬
‫‪ 58‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫אפשר ללמוד מכאן שאין ההלכה כדרשה זו‪ ,‬אך אין זה הכרחי‪ 15,‬שכן ראינו שעיקרון זה‬
‫עולה מכמה סוגיות ב'בבלי' )גם אם בצורה מצומצמת(‪ ,‬וכך פסקו ה'תשב"ץ' והרמ"א‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫שראו בכך דין גמור‪ ,‬וכן פסק גם השו"ת 'חתם סופר'‪.‬‬
‫עד איזה הפרש יש להעדיף קנייה מיהודי? מלשון הרמ"א משתמע שאפילו בהפסד גדול‬
‫יש להעדיף קנייה מיהודי‪ ,‬אך מדברי הפוסקים נראה שאמנם יש להעדיף קנייה מיהודי‪,‬‬
‫אך לא בהפסד מרובה‪ ,‬אלא רק בהפרש קטן‪ .‬כך עולה מפסיקת ה'מנחת יצחק'‪' 17,‬אגרות‬
‫משה'‪ 18‬ו'עטרת פז'‪ 19,‬וכך כתב השו"ת 'ישכיל עבדי'‪ 20,‬שראה בכך רק מידה טובה‪ 21.‬מהו‬
‫'הפרש קטן'? השו"ת 'מנחת יצחק' )שם‪ ,‬אות ה( הסתפק בדבר והציע שיעורים שונים‪,‬‬
‫החל משווה פרוטה ועד שישית מן המחיר )‪ ,(16.6%‬אך נשאר למעשה ב'צריך עיון'‪.‬‬
‫לדעת הרב מרדכי אליהו‪ 22,‬השיעור הוא ‪ .20%‬רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל‪ 23‬דן בחשיבות‬
‫העסקת יהודים‪ 24‬וכתב ששיעור ההוספה איננו באחוזים‪ ,‬אלא משתנה 'לפי דרגת רמת‬
‫‪25‬‬
‫החיים'‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬יש מקום לבחון את רמת ההפרש בכל מקום מחדש‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' מלוה ולוה פ"ה ה"ז‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬ב"מ פ"ה סי' נב‪.‬‬
‫השו"ע‪ ,‬חו"מ סי' צז סעי' א‪ ,‬הביא את המימרא העוסקת בסדרי העדיפויות בהלוואה )קרובים‪ ,‬עניי‬
‫עירך( אך השמיט את הקדמת ישראל לגוי‪.‬‬
‫יתכן שהשו"ע השמיט את דרשת התורת כהנים כיוון שאינה מופיעה בגמרא ]אם כי כמה מן‬
‫הראשונים הביאו אותה‪ ,‬כגון רש"י )ויקרא שם(‪ ,‬החינוך )מצווה שלז( ועוד[‪ ,‬ועיין שו"ת פאר הדור‬
‫לרמב"ם‪ ,‬סי' כז; כסף משנה‪ ,‬הל' נדרים פי"ב ה"א; יד מלאכי‪ ,‬כללי שני התלמודים‪ ,‬סי' ד; שו"ת יביע‬
‫אומר ג‪ ,‬או"ח סי' ג‪ ,‬אות ה; שם ח"ד‪ ,‬אבה"ע סי' ח אות א; שו"ת עטרת פז‪ ,‬ח"א כרך ג‪ ,‬חו"מ סי' ח;‬
‫ואכמ"ל‪ .‬אפשרות נוספת היא שהשו"ע השמיט דרשה זו כיוון שהגמרא בקידושין כו ע"א ובבכורות יג‬
‫ע"א משתמשת בפסוק 'או קנה מיד עמיתך' ללימודים אחרים הקשורים לקניין משיכה‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫בפסיקתא זוטרתא‪ ,‬ויקרא כה‪ ,‬יד‪ ,‬מופיע המדרש בסגנון שונה‪ ,‬ובו הצורך להקדים קנייה מיהודי‬
‫מוגדר – 'לימדה תורה דרך ארץ'‪ ,‬ומכאן שלפי הפסיקתא‪ ,‬אין מדובר בהלכה אלא בדרך ארץ‪ ,‬שכך‬
‫ראוי לנהוג‪.‬‬
‫שו"ת חתמ"ס‪ ,‬חו"מ סי' עט‪.‬‬
‫מנחת יצחק ג‪ ,‬סי' קכט‪.‬‬
‫אג"מ‪ ,‬יו"ד ג‪ ,‬סי' צג‪.‬‬
‫עטרת פז‪ ,‬שם סי' י‪.‬‬
‫ישכיל עבדי ד‪ ,‬חו"מ סי' ו‪.‬‬
‫ועי' גם שו"ת חקרי לב‪ ,‬חו"מ סי' קלט‪ .‬עי' גם ב'בציר אביעזר' לרב יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪,64 - 52‬‬
‫ובמאמרו של הרב אבינר‪ ,‬שנה בשנה )תשמ"ז(‪ ,‬עמ' ‪.245-235‬‬
‫הובא בשנה בשנה תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.241‬‬
‫פסקי עוזיאל‪ ,‬סי' מח‪.‬‬
‫דבריו של הרב עוזיאל נאמרו בנוגע לפועל‪ ,‬ויש מקום לבחון האם יש ליישם אותם גם בנוגע למקח‬
‫וממכר‪.‬‬
‫מה הדין כאשר אין הפרש במחיר‪ ,‬אבל הקנייה אצל יהודי גורמת טרחה‪ ,‬כגון שצריך ללכת אליו‬
‫למקום רחוק? מדברי שו"ת הרשב"א א‪ ,‬סי' תל; שם א‪ ,‬סי' תרפז‪ ,‬הובא בבית יוסף‪ ,‬יו"ד סי' קט‪ ,‬עולה‬
‫שטורח של הליכה אינו נחשב להפסד‪ .‬אולם שו"ת מהרש"ם ב‪ ,‬סי' פא‪ ,‬כתב שרק בהליכה מועטת אין‬
‫הדבר כהפסד‪ ,‬אבל הליכה מרובה מקבילה להפסד )ולעתים אף יותר(‪ .‬לעתים‪ ,‬בפרט במציאות‬
‫המודרנית‪ ,‬גם טורח עשוי להימדד במדד כספי‪ .‬ומכל מקום ברור שאם זהו טורח מועט‪ ,‬יש לטרוח‬
‫בכדי לקנות מיהודי‪ ,‬וכפי שכתב המהר"ם שיק )שם(‪' :‬וכי מילתא זוטרתא היא ליהנות ולהחיות את‬
‫ישראל? ‪...‬ולדעתי זה בכלל גמילות חסדים‪ ,‬והאיך לא ירצה להטריח עצמו?!'‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪59‬‬
‫‪ .3‬העדפת תוצרת יהודית בשמיטה‬
‫כללי הקנייה מיהודי שייכים בכל התחומים ובכל השנים‪ ,‬אך בשנת השמיטה יש נקודה‬
‫נוספת‪ .‬ראשית‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬העול הכלכלי של השמיטה מוטל בימינו על ציבור‬
‫החקלאים‪ .‬ציבור זה הוא אחוז קטן מכלל האוכלוסייה‪ .‬המעבר של ציבור גדול לקנייה‬
‫מייבוא פוגע קשות בחקלאים והורס את פרנסתם‪ .‬משום כך יש בקניית תוצרת עברית‬
‫קיום של מצוות התורה 'והחזקת בו' – להחזיק את החקלאים שלא ייפלו‪ 26.‬בנוסף‪,‬‬
‫החזקת החקלאים יש בה גם החזקת החקלאות בארץ ישראל‪ .‬ייתכן היה לעבור לייבוא‬
‫ולא לגדל כלל תבואה בארץ ישראל‪ ,‬אולם‪ ,‬האם זהו רצון התורה? ברור שרצון התורה‬
‫הוא ש'נאכל מפריהּ ונשבע מטובהּ'‪ 27.‬לשם כך‪ ,‬עלינו לדאוג שהחקלאים יוכלו לעמוד‬
‫בעומס וימשיכו גם בשנים שאחר השמיטה בגידולים חקלאיים‪ .‬פרט לכך‪ ,‬יש בקנייה‬
‫מיהודים חיזוק הלכתי לשנת השמיטה‪ .‬רמת הביקוש לתוצרת שמיטה כשרה יכולה‬
‫להשפיע ישירות על שמירת השמיטה אצל החקלאים במדינת ישראל‪ .‬אם הציבור יקנה‬
‫תבואה מיובאת‪ ,‬חקלאים רבים לא יטרחו לבצע את היתר המכירה ויעבדו את אדמתם‬
‫בלא כל היתר‪.‬‬
‫הרב קוק )שבת הארץ‪ ,‬קונ"א סי' א( מעלה אפשרות שמצוות 'ושבתה הארץ' אינה‬
‫מוטלת רק על העובד בקרקע‪ ,‬כי אם על כלל ישראל‪:‬‬
‫יש לומר עוד‪ ,‬שמצוות עשה דושבתה הארץ‪ ,‬אם נאמר שהיא בפני עצמה‪ ,‬אינה‬
‫שייכת דוקא על בעל השדה אלא היא מצווה כללית לכל ישראל‪ .‬לפי זה‪ ,‬כל מי‬
‫שעובר עבירה ועושה עבודת הארץ בשביעית‪ ,‬לא רק שהוא בעצמו עובר על עשה‬
‫ולא‪-‬תעשה‪ ,‬אלא הוא מכשיל בזה את כל ישראל‪ ,‬שהכל מבטלים על ידו את‬
‫מצות ושבתה הארץ‪.‬‬
‫גם אם לא נקבל הגדרה זו )ונראה שהרב קוק עצמו לא מקבל אותה למעשה(‪ ,‬ברור שיש‬
‫לכלל ישראל אחריות שהארץ תשבות‪ .‬המקור הברור ביותר לכך הוא הקביעה כי הגלות‬
‫היא תוצאה של אי‪-‬שמירת השמיטה‪' :‬אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם‬
‫בארץ איביכם‪ ,‬אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה‪ :‬כל ימי השמה תשבת את אשר לא‬
‫שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה' )ויקרא כו‪ ,‬לד‪-‬לה(‪ .‬הגלות היא בוודאי עונש של עם‬
‫ישראל כולו ואינה עונש פרטי על כך שאדם זה או אחר לא שמר את השמיטה‪ ,‬ומכאן‬
‫שלכלל ישראל כולו יש אחריות לכך שהארץ תשבות בשביעית‪ .‬כאשר אנו רוכשים‬
‫פירות נכרים‪ ,‬חקלאים רבים יותר עובדים את אדמתם בלא היתר המכירה‪ ,‬ושבת הארץ‬
‫נמצאת מתחללת‪.‬‬
‫‪ .26‬והתריע הרב קלמן כהנא שהידור במצוות עשה של 'וחי אחיך עמך' זוכה לעתים לפחות תשומת לב‬
‫מהידור במנהג )עיין במאמרו של ד"ר משה זקס‪' ,‬שמירת שמיטה ללא היתר מכירה'‪ ,‬שנה בשנה‬
‫)תשס"א(‪ ,‬עמ' ‪ ,218-207‬ובעיקר מעמ' ‪ 216‬והלאה(‪.‬‬
‫‪ .27‬עיין בהרחבה רבה בספר 'נושא אלומותיו' לרב צבי ישראל טאו ובמקורות המובאים שם‪ .‬אם כי‬
‫בטענתו בדבר השאיפה שעם ישראל יזנח את מקצועות ההיי טק וישוב לחיות כחברה חקלאית‬
‫עתיקה יש מקום לפקפק‪.‬‬
‫‪ 60‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫ב‪ .‬היתר המכירה‬
‫דברינו עד כאן נוגעים רק לחשיבות הקנייה מתוצרת עברית בשמיטה‪ ,‬ועל כך בפשטות‬
‫אין ויכוח‪ .‬טענתו של הרב פרידמן הייתה שאין בכך כדי להורות על קנייה מהיתר‬
‫המכירה‪ ,‬משום שאין במקורות שהובאו לעיל התייחסות למקרה שבו יש עדיפות‬
‫הלכתית לתוצרת של נכרי‪ ,‬וייתכן שההידור ההלכתי שבתוצרת המיובאת נחשב ל'הפסד‬
‫מרובה'‪ ,‬ולכן יש להעדיף אותה! בכדי לדון בטענה זו‪ ,‬יש להקדים ולסקור בקצרה את‬
‫השאלות ההלכתיות שנוגעות להיתר המכירה‪ .‬מנקודת המבט של החקלאי יש שאלות‬
‫הלכתיות כבדות משקל בהיתר זה‪ :‬בעצם המכירה הוא עלול לעבור על איסור 'לא‬
‫תחנם'; גם לאחר המכירה יש שיטות האוסרות עליו לעבוד בקרקע ועוד‪ .‬אך אנו נתמקד‬
‫כאן בשאלות העולות מנקודת המבט של הקונה‪ .‬בעניין זה יש לחלק בין שני סוגים של‬
‫תוצרת‪:‬‬
‫א‪ .‬בפירות וכן בירקות עד אמצע שנת השמיטה‪ ,‬החשש ההלכתי מצד הקונה הוא לדין‬
‫'שמור' ו‪'-‬נעבד'‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת רבנו תם‪ 28,‬פירות שלא הופקרו בשמיטה אסורים באכילה‪,‬‬
‫ולדעת הרמב"ן‪ ,29‬תבואה שעבדו בה בשמיטה אסורה באכילה‪ .‬עם זאת‪ ,‬דעת רוב‬
‫‪30‬‬
‫הראשונים היא שאין כל איסור בפירות אלו‪ ,‬וכך פסקו למעשה גדולי האחרונים‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ממילא‪ ,‬אין כל מקום 'להדר' ולקנות יבול נכרי על פני תוצרת זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬במחצית השנייה של שנת השמיטה )עד שלב מסוים בשנה השמינית‪ ,‬כמפורט‬
‫בטבלה(‪ ,‬קיים חשש של איסור ספיחים בירקות‪ .‬היינו שצמחים חד‪-‬שנתיים שנזרעו‬
‫)אפילו מאליהם( בשנת השמיטה אסורים באכילה מדרבנן‪ 32.‬אם כן‪ ,‬יוצא שהבעיה‬
‫היחידה מנקודת מבטו של הצרכן היא איסור ספיחים‪ .‬בנוגע לאיסור זה פסק הרמב"ם‬
‫)הל' שמטו"י פ"ד הכ"ט(‪:‬‬
‫עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית – פירותיה מותרין‪ ,‬שלא גזרו‬
‫על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה‪ ,‬והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי‬
‫שנגזור עליהם‪.‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫תוס'‪ ,‬סוכה לט ע"ב ד"ה בד"א‪.‬‬
‫חידושי הרמב"ן‪ ,‬יבמות קכב ע"א‪.‬‬
‫חזו"א‪ ,‬שביעית סי' י ס"ק ו; מעדני ארץ‪ ,‬שביעית הערות סי' ז‪.‬‬
‫הערת עורך‪ :‬י"פ‪ .‬אמנם נכון שנהוג לפסוק כדעה שאין איסור נעבד‪ ,‬אך ראוי לציין שמו"ר הגר"ש‬
‫ישראלי זצ"ל העיר על הסעיף שכתבנו במדריך שמיטה לצרכן )תשמ"ז(‪ ,‬שנכתב בו שפירות האילן‬
‫שגדלו בשביעית כתוצאה ממלאכות אסורות – מותרים‪ ,‬וזו לשונו‪' :‬תימה לפסוק ככה מבלי להביא‬
‫אפילו את דעת הראב"ד שלפי פשוטו ההכרעה כדעתו שהוא גם דעת התוס' וכו''‪ ,‬עי' קטיף שביעית‬
‫עמ' ‪ ,314‬הערה ‪.1‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' שמטו"י פ"ד ה"א‪-‬ה"ב‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪61‬‬
‫מפורש ברמב"ם שאין איסור ספיחים בקרקע שקנה גוי בארץ ישראל‪ ,‬ועל כך מתבסס‬
‫למעשה היתר המכירה‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע יש פוסקים שאסרו תבואה זו? לכך יש שלוש‬
‫‪33‬‬
‫סיבות‪ ,‬ובשלושתן אפשר היה לדון בעבר‪ ,‬אך הן אינן רלוונטיות כיום‪:‬‬
‫‪ .1‬זריעת ישראל – לדעת ה'חזון איש'‪ 34,‬כאשר ישראל זורע בשדה נכרי יש בתבואה‬
‫איסור ספיחים‪ ,‬והיתרו של הרמב"ם נאמר רק כאשר הגוי זורע בקרקעו‪ 35.‬אולם בימינו‬
‫‪36‬‬
‫עבודת הזריעה נעשית לרוב בידי נכרים בכל השנה‪.‬‬
‫‪' .2‬לא תחנם' – ה'חזון איש'‪ 37‬טען שכאשר הקרקע נמכרת על ידי שליח‪ ,‬אין המכירה‬
‫חלה‪ ,‬משום שבמכירה יש איסור של 'לא תחנם'‪ ,‬ואין שליח לדבר עברה‪ 38.‬טענה זו‬
‫הופנתה כנגד מנגנון המכירה שהופעל באותה תקופה‪ ,‬אך בימינו המכירה נעשית באופן‬
‫‪39‬‬
‫ישיר ואינה כוללת שליחות‪.‬‬
‫‪ .3‬תוקף משפטי – ה'חזון איש'‪ 40‬טען שמכיוון שהמכירה אינה נרשמת בטאבו ואין לה‬
‫תוקף משפטי‪ ,‬אין היא חלה גם לעניין שביעית‪ 41.‬אך בעיה זו נפתרה בשנת תשל"ט‬
‫כאשר תוקן חוק המקרקעין במדינת ישראל באופן המאפשר מכירת קרקע בלא רישום‬
‫‪42‬‬
‫בטאבו לצורך היתר המכירה בשביעית‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬יוצא שמבחינה עקרונית‪ ,‬ברור כיום שהיתר המכירה אמור להועיל‪ ,‬לפחות‬
‫מנקודת מבטו של הקונה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬יש פוסקים רבים הסבורים שגם כיום המכירה‬
‫אינה תקפה‪ ,‬משום שלדעתם אין גמירות דעת במכירה כזו‪ ,‬ובשעת מבחן היא לא‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫‪.35‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫טענה נוספת הרלוונטית דווקא בימינו היא שמדינת ישראל היא הבעלים האמתי על הקרקעות כולם‪,‬‬
‫והמכירה לגוי איננה יכולה להפקיע בעלות זו‪ .‬הרב זאב וייטמן )לקראת שמיטה ממלכתית במדינת‬
‫ישראל‪ ,‬עמ' ‪ (43 - 40‬דן בטענה זו; וע"ע במש"כ וועדת השמיטה )בשם הגר"א שפירא(‪ ,‬התורה והארץ‬
‫ח‪ ,‬עמ' ‪ 336‬אות ג‪.‬‬
‫חזו"א‪ ,‬שם‪.‬‬
‫והראי"ה קוק חלק עליו במבוא לשבת הארץ אות יא‪.‬‬
‫עוד יש לצרף לכך את שיטת הגרצ"פ פרנק )שו"ת הר צבי זרעים ח"ב סי' לב‪-‬לד(‪ ,‬המתיר זריעה על‬
‫ידי מכונה בגרמא‪.‬‬
‫חזו"א‪ ,‬שם‪.‬‬
‫הראי"ה קוק )משפט כהן ס( והגרצ"פ פרנק )שו"ת הר צבי זרעים ח"ב סי' מט( חלקו הן על הטענה‬
‫שיש במכירה איסור הן על הטענה שאם יש בה איסור השליחות פוקעת‪.‬‬
‫הערת עורך‪ :‬י"פ‪ .‬המכירה נעשתה בלא שליחות רק לפי נוסח הגר"ש גורן‪' :‬אני הח"מ מוכר‪ ...‬להרב‬
‫הראשי לישראל מרן הרב שלמה גורן‪) '...‬עי' התורה והארץ ח‪ ,‬עמ' ‪ ,(324‬אך לפי הנוסח המקובל מעת‬
‫הרב קוק זצ"ל‪' :‬הננו נותנים בזה כח הרשאה‪) '...‬עי' התורה והארץ שם‪ ,‬עמ' ‪ ,(293‬בעל הקרקע מייפה‬
‫את כוח הרבנים הראשיים או מועצת הרבנות הראשית‪ ,‬ושוב בשנת תשמ"ז חזר הנוסח הקדום‬
‫למקומו )עי' התורה והארץ שם‪ ,‬עמ' ‪ 346‬נוסח משנת תשס"א(; וכן הוא הנוסח לשמיטה תשע"ה‪ ,‬עי'‬
‫‪http://shmitaisrael.co.il/UploadImages/001918/Editor/epaper/%D7%A9%D7%98%D7%A8%20%D7%‬‬
‫‪94%D7%A8%D7%A9%D7%90%D7%94.pdf‬‬
‫‪ .40‬חזו"א‪ ,‬ב"ק סי' י ס"ק ט‪.‬‬
‫‪ .41‬ושו"ת דברי חיים )או"ח ח"ב סי' לז( חלק עליו‪.‬‬
‫‪ .42‬עי' בדברי הרב וייטמן בעניין זה )לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל‪ ,‬עמ' ‪ 46‬הע' ‪.(10‬‬
‫‪ 62‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫תעמוד‪ 43.‬אם אכן המכירה אינה תקפה‪ ,‬כל הירקות במחצית השנייה של שנת השמיטה‬
‫אסורים באיסור ספיחים‪ .‬אמנם למעשה‪ ,‬הרבנים הראשיים לאורך הדורות‪ ,‬וכמותם רוב‬
‫מוחלט של רבני הציונות הדתית‪ ,‬פסקו שהיתר המכירה תקף‪ .‬גם מדברי רוב הפוסקים‬
‫שכתבו נגד היתר המכירה אפשר להוכיח שהוטרדו רק מנושאים הקשורים לחקלאים או‬
‫מן הבעיות שכבר אינן קיימות כיום ולא הצביעו על כך שבמכירה עצמה אין גמירות‬
‫דעת‪ .‬לענייננו‪ ,‬ברור שלפי דעות הפוסקים שהיתר המכירה אינו חל ויש בירקות איסור‬
‫ספיחים‪ ,‬אין להעדיף ירקות אלו על פני יבול נכרי‪ .‬אמנם אנו קיבלנו את דעת רוב‬
‫הפוסקים‪ ,‬שהתירו לעשות שימוש בהיתר המכירה‪ ,‬והשאלה היא רק האם ראוי לכתחילה‬
‫לסמוך על היתר זה‪ ,‬או שמא עדיף לרכוש ירקות מיובאים‪.‬‬
‫ג‪ .‬שעת הדחק למוכר ולקונה‬
‫ננסה לתקוף את השאלה מנקודת מבט חדשה‪ .‬רוב הפוסקים בדורות האחרונים התירו‬
‫לחקלאים את השימוש בהיתר המכירה משום 'שעת הדחק' וההפסד המרובה שהיה‬
‫נגרם להם לולא היו סומכים על ההיתר‪ .‬אמנם‪ ,‬בעבור הצרכנים אין כל חשש של הפסד‬
‫גם אם יימנעו מלסמוך על היתר המכירה‪ ,‬משום שבאפשרותם לקנות פירות מיובאים‪.‬‬
‫ממילא יש לדון בשאלה הכללית‪ ,‬והיא‪ :‬כאשר ההלכה מתירה לאדם פתרון שאינו מהודר‬
‫במקום הפסד‪ ,‬האם ההיתר יחול גם על מי שבעבורו אין זה מקום הפסד?‬
‫דוגמה לדבר מובאת בשו"ת 'חתם סופר'‪ 44.‬הוא דן 'אודות יין שלא הותר אלא בהפסד‬
‫מרובה‪ ,‬אם יש למנוע מלקדש ולברך עליו ברכת המזון אלא טוב לקדש על הפת ולברך‬
‫בלי כוס'‪ .‬מסקנתו של ה'חתם סופר' היא שההיתר קיים רק בנוגע למי שיש לו הפסד‬
‫בדבר‪ ,‬כלשונו‪:‬‬
‫כבר כתבתי בתשובה אחרת דכל כיוצא בזה לא הותר אלא לבעל היין ובני ביתו‬
‫משום הפסדו‪ ,‬אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחילה?‬
‫ה'חתם סופר' מחלק בין הבעלים‪ ,‬שבעבורו מדובר בהפסד מרובה‪ ,‬ומשום כך התירו לו‬
‫חכמים גם פתרונות הלכתיים מסופקים‪ ,‬לבין הקונה‪ ,‬שבעבורו אין כאן הפסד )שהרי הוא‬
‫יכול לקנות מאדם אחר(‪ ,‬ומשום כך אין סיבה שיקנה דבר שיש בו חשש איסור‪.‬‬
‫מדברי ה'חתם סופר' אפשר ללמוד לענייננו שאמנם הותר לחקלאים לסמוך על היתר‬
‫המכירה משום הפסדם הכלכלי‪ ,‬אך מצד הקונה ראוי להחמיר בכך! אולם השו"ת 'דברי‬
‫מלכיאל' )ח"ג‪ ,‬סי' צ( חלק על החתם סופר‪:‬‬
‫במקום שמקילים בטריפות בהפסד מרובה‪ ,‬נראה שמותרים לאחרים גם כן דכיון‬
‫דאשתרי אשתרי‪ .‬והיכן מצינו שיהא מותר לזה ואסור לזה‪ .‬וכגון זה מביא לידי‬
‫חוכא ואטלולא‪ ...‬וגם דבטריפות אם לא נתיר לו למכור הבשר‪ ,‬ממילא אינו ניצול‬
‫‪ .43‬הרב זאב וייטמן )לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל‪ ,‬עמ' ‪ 45‬הע' ‪ (9‬העיד שזהו החשש‬
‫העיקרי של הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב‪ .‬ועי' במאמרם של אלעד סטופל וסימון טוסון‪ ,‬מכירת‬
‫קרקעות המדינה בשנת השמיטה בראי המשפט הישראלי‪ ,‬מקרקעין ח‪) 3/‬מאי ‪.(2009‬‬
‫‪ .44‬שו"ת חתמ"ס‪ ,‬או"ח סי' סה‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪63‬‬
‫מהפסד וכידוע שאי אפשר שיאכל בעצמו את כל השור‪ .‬ואצלנו עיקר השחיטה‬
‫הוא לסחורה‪ ,‬ולזה נראה פשוט שמותר לכל אדם‪.‬‬
‫בעל ה'דברי מלכיאל' מסביר שכאשר אנו מתירים למוכר למכור משום הפסד מרובה‪,‬‬
‫ההיתר כולל בתוכו גם את ההיתר לקונים לקנות‪ ,‬משני טעמים‪ .1 :‬מציאות שבה דבר‬
‫מסוים 'מותר לזה ואסור לזה' יוצרת לעג וביזוי לדברי חכמים; ‪ .2‬אם לא יוכל הקונה‬
‫לקנות את הסחורה שהותרה בדוחק‪ ,‬ממילא ייגרם הפסד מרובה למוכר‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אין שום‬
‫טעם בהיתר )וממילא ברור שגם הקונה יכול לקנות סחורה זו(‪ .‬כך פסק גם ר' שלמה‬
‫‪45‬‬
‫קלוגר‪:‬‬
‫ובעל כרחך דהעיקר בתר האדם שנולד בו הספק אזלינן‪ ,‬וכיון דלו הוי שעת הדחק‬
‫והותר לו‪ ,‬כבר קם דינא ומותר אף לאחרים‪ ,‬אף לכתחילה בהיתר גמור‪.‬‬
‫דבריו של ר' שלמה קלוגר חדים ובהירים‪ :‬מכיוון שהמכירה הותרה למוכר‪ ,‬הרי שגם‬
‫בעבור הקונה 'מותר‪ ...‬לכתחילה בהיתר גמור'‪ ,‬ואין שום עניין להימנע מלקנות את‬
‫הסחורה של המכירה‪ 46.‬עמדה זו התקבלה על דעת רוב הפוסקים‪ ,‬וכבר כתב השו"ת‬
‫'מנחת יצחק'‪ 47‬שכל הפוסקים חולקים על דברי ה'חתם סופר'‪ ,‬וכן פסק הגר"ע יוסף‬
‫‪48‬‬
‫בשו"ת 'יביע אומר'‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬נראה שלפי אלו המכירים בכך שיש להתיר את השימוש בהיתר המכירה‪ ,‬גם‬
‫אם הם רואים בכך רק הוראת שעה דחוקה‪ ,‬מותר לקנות ירקות אלו כאילו הם היתר‬
‫גמור‪ ,‬וצריך להעדיף אותם על פני קנייה מנכרי‪ .‬זאת משום שהימנעות ציבורית מרכישת‬
‫ירקות אלו תהיה 'הפסד מרובה' בעבור החקלאים‪ 49,‬וממילא הדבר נחשב כאילו גם‬
‫לקונה יש 'הפסד מרובה'‪ ,‬והירקות מותרים לו לכתחילה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הידור מצווה לעומת קנייה מיהודי‬
‫גם אם נקבל את עמדת הגר"ש קלוגר וסיעתו ונאמר כי דבר שהותר בשעת הדחק מותר‬
‫לקונה לכתחילה‪ ,‬עדיין יש מקום לומר שקנייה של ירקות היתר המכירה היא 'מהודרת'‬
‫פחות מקניית יבול נכרי‪ .‬לכן‪ ,‬עדיין יש לבחון איזה ערך גובר‪ :‬הידור הלכתי או קנייה‬
‫מיהודי?‬
‫שאלה זו התעוררה לפני כמאתיים שנה‪ ,‬במהלך פולמוס חריף וממושך על אודות‬
‫הבחירה בין אתרוגי ארץ ישראל לאתרוגים שמוצאם באי קורפו ביוון‪ .‬השאלות שנידונו‬
‫במהלך פולמוס זה קשורות במידה רבה להכרעות הלכתיות ומציאותיות בעניין טהרתם‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫‪.49‬‬
‫ספר סת"ם‪ ,‬חלק שני תשו' מב )על סי' לב(‪ ,‬למברג ‪ ,1856‬דף נח ע"א‪.‬‬
‫הערת עורך‪ :‬י"פ‪ .‬זוהי תוספת פרשנית על מש"כ הגר"ש קלוגר‪ ,‬שכן 'מותר לכתחילה' עדיין אינו‬
‫בהכרח ש'הרוצה להדר תבוא עליו ברכה'‪.‬‬
‫מנחת יצחק י‪ ,‬סי' ד‪.‬‬
‫שו"ת יביע אומר ה‪ ,‬חו"מ סי' ו‪ .‬ועי' במאמרו של הרב יוסף יצחק בלינוב‪ ,‬היתר 'הפסד מרובה' הוא‬
‫היתר לבעלים או לכל העולם‪ ,‬פעמי יעקב‪ ,‬שנה ח‪ ,‬קונטרס א‪-‬ב )שבט תשנ"ז(‪.‬‬
‫הערת עורך י"פ‪ .‬כשציבור קטן נמנע מלקנות ירקות של היתר מכירה‪ ,‬אין בכך הפסד מרובה ואף לא‬
‫הפסד קטן‪ ,‬שכן החקלאים מוכרים כדרכם בשווקים בארץ ישראל או בחוץ לארץ‪.‬‬
‫‪ 64‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫קנייה מהיתר המכירה או מייבוא?‬
‫הגזעית של האתרוגים השונים ודיני האתרוג המורכב‪ ,‬אך מבין השיטין עולות גם טענות‬
‫הנוגעות לענייננו‪ .‬הקונטרס 'פרי עץ הדר' הודפס בשנת תרס"ז‪ ,50‬והובאה בו שורה ארוכה‬
‫של פוסקים שתמכה בקניית אתרוגים מארץ ישראל גם אם הם מהודרים פחות מאתרוגי‬
‫‪51‬‬
‫קורפו‪ .‬כך למשל כתב הגאון רבי אליעזר דייטש‪:‬‬
‫כי יותר טוב ורצוי לפני כסא כבודו יתברך שמו לקיים המצוה ליקח מזמרת הארץ‬
‫לאשר הוא כשר בלי שום חשש‪ ,‬אפילו אם למראה עיניו ישפוט שהאתרוג מארץ‬
‫יון יותר הדר‪ ...‬נהיה גם מגישי מנחה בצדקה לאחינו בני ישראל בארץ הקדש‬
‫לנקוט להו שוקא‪ ,‬שיעלה בידם לעשות עץ עושה פרי‪ ,‬פירות ארץ ישראל יעלו‬
‫ויפרחו כתמר‪.‬‬
‫וכן כתב הרב משה שמואל גלזנר )הובא שם(‪:‬‬
‫כי רצוי יותר לפני המקום נטילת אתרוג שגדל בארצנו הקדושה תוב"ב ושעמלו בו‬
‫בני עמנו‪ ,‬אפילו אם יהיה כשר רק בשעת הדחק‪ ,‬מאתרוג מהודר של בני יון‬
‫הרשעה‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ברוח זו כתבו גם שאר הרבנים‪ ,‬ובאותה שנה הוציא הראי"ה קוק בארץ ישראל את‬
‫ספרו 'עץ הדר'‪ ,‬שמברר את כשרותם של אתרוגי ארץ ישראל‪ ,‬ומסקנתו‪' :‬נוי האמיתי‪,‬‬
‫שחוט של חסד משוך עליו‪ ,‬מצוי רק באתרוגים הכשרים‪ ,‬מטעי אחינו בני ישראל עובדי‬
‫אדמת הקדש'‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫מדבריהם של פוסקים אלו עולה שגם במקום הידור מצווה יש להעדיף קנייה מישראל‪,‬‬
‫בעיקר כאשר קנייה זו מחזקת את החקלאות בארץ הקודש‪ .‬ממילא‪ ,‬נראה בבירור שיש‬
‫להעדיף את היתר המכירה‪ ,‬שהוא היתר מבוסס ומקובל‪ ,‬על פני קנייה מיבוא נכרי‪ ,‬גם‬
‫אם היתר המכירה נראה 'מהודר' פחות‪.‬‬
‫סיכום‬
‫א‪ .‬מצווה לקנות תוצרת יהודית אף אם היא יקרה מעט יותר מן התוצרת הנכרית‬
‫המקבילה‪ .‬מצווה זו גדולה יותר בשנת השמיטה‪ ,‬משום שהקנייה מחקלאים יהודים‬
‫‪.50‬‬
‫‪.51‬‬
‫‪.52‬‬
‫‪.53‬‬
‫מובא בסוף הקובץ וילקט יוסף‪ ,‬חוברת ט )תרס"ז‪ ,‬לאחר עמ' ‪.(154‬‬
‫הרב אליעזר דייטש‪ ,‬מגדולי פוסקי הונגריה‪ ,‬בעל שו"ת פרי השדה‪ ,‬שם בקונטרס 'פרי עץ הדר'‪.‬‬
‫ועיין גם במאמרו של הרב בצלאל לנדוי‪' ,‬המאבק למען אתרוגי הארץ'‪ ,‬בתוך מחניים נ‪ ,‬עמ' ‪.37-32‬‬
‫הוא סקר פולמוס זה ואת הדעות השונות‪ .‬ברבים מן הציטוטים המובאים במאמר זה ולקוחים מפי‬
‫רבים מגדולי ישראל במאות האחרונות‪ ,‬עולה בבירור העדפה גורפת של פירות ארץ ישראל על פני‬
‫פירות חוץ לארץ‪ ,‬גם אם פירות חוץ לארץ מהודרים יותר‪.‬‬
‫הערת עורך‪ :‬י"פ‪ .‬אין הנידון דומה לראיה‪ ,‬שכן בין באתרוגי ארץ ישראל ובין באתרוגי קורפו יוצאים‬
‫ידי חובה‪ ,‬אלא שאתרוגי קורפו נראים מהודרים יותר‪ .‬אך בנידון דידן יש חשש איסור‪ ,‬לדעת כמה‬
‫פוסקים‪ .‬ולפי הנראה‪ ,‬הרב קוק זצ"ל גם לא אכל ירקות של היתר המכירה‪ ,‬כפי שהעיד הגר"ח ברלין‬
‫משם הרב זצ"ל בעצמו; ראה הרב חיים ברלין‪' ,‬מכתבי הרב הגאון מו"ה חיים ברלין הי"ו להגאב"ד‬
‫דיפו הי"ו'‪ ,‬חבצלת ‪) 50‬כ"ד תמוז תר"ע( עמ' שכח; וראה עוד הרב נריה גוטל‪' ,‬קדושת שביעית בפירות‬
‫נכרים ובפירות היתר המכירה'‪ ,‬סיני )ניסן‪-‬אייר תשמ"ט(‪ ,‬עמ' כז‪ ,‬הערה ‪.11‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪65‬‬
‫מסייעת להם להתמודד עם אתגרי השמיטה ומעודדת אותם לשמור את השמיטה‬
‫כהלכתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬תוצרת של היתר המכירה מותרת באכילה לאורך כל ימות השנה‪ ,‬משום שאין איסור‬
‫ספיחים בקרקע של נכרי‪ .‬יש מן הפוסקים הסבורים שההיתר אינו חל משום שאין‬
‫גמירות דעת במכירה‪ ,‬אך דעת רוב הפוסקים היא שההיתר תקף‪ .‬גם רבים מן המתנגדים‬
‫להיתר המכירה בעבר יודו שהוא תקף כיום‪ ,‬וכן יודו שמותר לקונים לאכול את התוצרת‪.‬‬
‫ג‪ .‬מכיוון שבעבור החקלאים מדובר ב'הפסד מרובה'‪ ,‬מותר גם לצרכנים לאכול את‬
‫תוצרת היתר המכירה לכתחילה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אף אם נאמר שהתוצרת של היתר המכירה אינה מהודרת‪ ,‬יש עדיפות לקניית תוצרת‬
‫עברית על פני הידור מצווה‪.‬‬
‫ה‪ .‬לאור כל הנ"ל‪ ,‬יש להעדיף קניית תוצרת של היתר המכירה על פני ייבוא מחוץ לארץ‬
‫לאורך כל שנת השמיטה‪.‬‬
‫‪ 66‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫אג' מרדכי שומרון‬
‫חדירת שורשי ירק‬
‫דרך יריעת 'פלריג'‬
‫הקדמה‬
‫בשנת השמיטה פועלים גופי כשרות שונים וביניהם 'אוצר הארץ'‪ ,‬כדי לספק לציבור‬
‫תוצרת ירקות ופירות טריים‪ ,‬בהתאם לדרישות הכשרות לפי ההלכה‪ .‬אחד מאופני הגידול‬
‫של ירקות טריים בשמיטה הוא גידול של מיני ירקות בחממות סגורות )הנחשבות 'בית'‬
‫לעניין שמיטה(‪ ,‬בתוך מכלי גידול ובהם מצעי גידול מסוגים שונים‪ .‬כדי שמותר יהיה‬
‫‪1‬‬
‫לגדל בשמיטה בחממה יש לנתק לחלוטין בין מכלי הגידול )העציצים( לבין הקרקע‪.‬‬
‫בשנים רגילות‪ ,‬במשתלות ובבתי צמיחה רבים‪ ,‬מקובל לפרוס על גבי הקרקע יריעות‬
‫פלסטיק מסוג 'פלריג'‪ ,‬שהן יריעות ארוגות מחוטים צפופים מאוד‪ .‬יש לציין שיריעת‬
‫ה'פלריג' שאנו דנים בה היא יריעה שמאפשרת ניקוז ומים חודרים דרכה‪ 2.‬יש שתי‬
‫מטרות עיקריות לפריסת יריעות אלו‪ :‬האחת – מניעת גידול של עשבייה בין העציצים‬
‫ובשבילים‪ ,‬והשנייה ‪ -‬מניעת היווצרות בוץ בבית הצמיחה‪ ,‬עקב סילוק עודפי המים‬
‫לקרקע דרך היריעה‪.‬‬
‫‪ .1‬שאלת המחקר‬
‫השאלה ההלכתית שעמדה בפנינו היא האם מותר להשתמש בשמיטה ביריעות אלו‬
‫בתור משטח המנתק בין העציצים לקרקע‪ ,‬ולהחשיב את הגידול בתור גידול ב'מצע‬
‫מנותק'‪ ,‬ולהתיר את עשיית המלאכות בו‪.‬‬
‫תשובה לשאלה זו תלויה בהגדרת היניקה של הצמחים מהקרקע‪ .‬צמח הגדל בקרקע‬
‫יונק ממנה את המים והמינרלים הדרושים לגידולו‪ .‬צמח הנתון בתוך מכל גידול ניזון‬
‫מהמים והמינרלים הנמצאים בתוך מצע הגידול שבמכל‪ .‬בגידול רגיל של צמחי נוי‬
‫וירקות במכלים‪ ,‬ישנם תמיד חורים בתחתית המכל או בחלקן התחתון של דפנות המכל‪,‬‬
‫לצורך הוצאת עודפי הנקז מבית השורשים ומניעת המלחה‪ 3.‬כאשר יש לעציץ חורי ניקוז‬
‫בתחתיתו והוא מונח על הקרקע‪ ,‬עם הזמן הוא ישתרש לתוך הקרקע דרך חורי הניקוז‪,‬‬
‫גם כאשר אלו בקוטר של מ"מ בודדים‪ .‬מכלי הגידול המקובלים בשימוש חקלאי עשויים‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫להרחבה עיין בספר קטיף שביעית‪ ,‬פרק יח‪.‬‬
‫יש סוגים שונים של יריעות 'פלריג'‪ ,‬וחלקן אטומות לגמרי‪ ,‬אך כאמור דרך יריעת 'פלריג' סטנדרטית‬
‫חודרים מים‪.‬‬
‫יצוין כי בשיטת גידול של הידרופוניקה‪ ,‬המכל סגור‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫בדרך כלל מפלסטיק‪ ,‬והשורשים אינם חודרים דרך הדפנות‪ ,‬אולם כאמור‪ ,‬השורשים‬
‫יוצאים אל הקרקע דרך חורי הניקוז‪.‬‬
‫כדי להכריע בשאלה ההלכתית בנוגע לשימוש ביריעות 'פלריג' בתור 'מצע מנותק' יש לשאול‬
‫שתי שאלות מעשיות‪:‬‬
‫א‪ .‬האם שורשי הירק יצליחו לחדור לקרקע דרך החורים הזעירים של יריעת ה'פלריג'?‬
‫ב‪ .‬כאשר מניחים את מכל הגידול אשר בתחתיתו חורי ניקוז על גבי יריעת 'פלריג'‬
‫החדירה למים‪ ,‬האם השורשים יונקים את הלחות מהקרקע גם מבלי להשתרש בתוך‬
‫הקרקע?‬
‫‪ .2‬תיאור הניסוי‬
‫כדי להשיב על שתי השאלות דלעיל‪ ,‬ערכנו את ניסוי המשווה בין גידול על יריעות‬
‫'פלריג' לגידול על הקרקע‪::‬‬
‫שיטת הניסוי‪ :‬השוואה בין צמחי ירקות בעציצים העומדים על יריעת 'פלריג' החדירה‬
‫למים‪ ,‬לבין אותם צמחים העומדים על הקרקע‪.‬‬
‫נבחנו שני מיני ירקות‪ :‬חסה ובצל‪ .‬מכל מין נשתלו חמישה צמחים בכל אחד מהטיפולים‪.‬‬
‫הצמחים גודלו בעציץ גודל ‪ ,12‬עד לשלב שבו השורשים הגיעו לתחתית העציץ‪ .‬מצע הגידול‬
‫היה תערובת גידול רגילה‪ .‬לאחר שהשורשים החלו לצאת מהנקבים שבתחתית העציץ‪,‬‬
‫הועמדו העציצים על יריעת 'פלריג' החדירה למים )תוצרת תורכיה‪ ,‬צפיפות ‪ 80‬גרם‪ .‬צבע שחור‬
‫וחוט ירוק – ראה תמונה מס' ‪ 1‬להלן(‪.‬‬
‫הביקורת הייתה העמדה של עציצים על הקרקע באותם תנאי השקאה‪ .‬כדי לשמור על‬
‫תנאי לחות בקרקע‪ ,‬הורטבה הקרקע שמתחת לעציצים וליריעת ה'פלריג' בכל יום‬
‫)ההרטבה נעשתה מן הצד‪ ,‬כדי שלא לפגום בצימוח של השורשים(‪.‬‬
‫הטיפולים‪:‬‬
‫‪ .1‬שני מינים )חסה ובצל( ‪ 5 X‬חזרות – על 'פלריג'‪ ,‬בלא השקיית העציץ‪ ,‬ועם השקיה של‬
‫הקרקע שמתחת לעציץ בלבד‪ .‬מטרת טיפול זה הייתה לבחון האם הצמח יזהה את‬
‫לחות הקרקע מתחת ל'פלריג' )דרך החורים הזעירים של ה'פלריג'( אף על פי שהוא‬
‫בתנאי עקת מים קיצונית‪.‬‬
‫‪ .2‬שני מינים )חסה ובצל( ‪ 5 X‬חזרות – ביקורת – על הקרקע בלא השקיית העציץ‪.‬‬
‫‪ .3‬שני מינים )חסה ובצל( ‪ 5 X‬חזרות – על 'פלריג' עם השקיית העציץ בכל יום‪.‬‬
‫‪ .4‬שני מינים )חסה ובצל( ‪ 5 X‬חזרות – ביקורת – על הקרקע עם השקיית העציץ בכל יום‪.‬‬
‫‪ .3‬רשימת תמונות‬
‫הניסוי תועד וצולם‪ .‬להלן רשימת התמונות‪ .‬ראה תמונות להלן‪.‬‬
‫תמונה מס‪ 1 .‬ממחישה את חדירות יריעת‬
‫הפלריג למים‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 2 .‬יציאת שורשי החסה מנקבי‬
‫העציץ‬
‫‪ 68‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תמונה מס‪ – 3 .‬יציאת שורשי הבצל מנקבי‬
‫העציץ‬
‫תמונה מס‪ – 4 .‬גוש השורשים של החסה‬
‫תמונה מס‪ – 5 .‬גוש השורשים של הבצל‬
‫חדירת שורשי ירק דרך יריעת 'פלריג'‬
‫תמונה מס‪ – 12 .‬בצל על פלריג‬
‫תמונה מס‪ – 6 .‬ארבעת טיפולי הבצל‪.‬‬
‫מקרא‪ 5 :‬העציצים מצד ימין מונחים על‬
‫הקרקע ומקבלים השקאה יומית‪ 5 .‬העציצים‬
‫משמאלם מונחים על הקרקע אך ללא השקאה‪.‬‬
‫‪ 5‬העציצים )קבוצה שלישית מימין( מונחים על‬
‫פלריג ומקבלים השקאה יומית‪ 5 .‬העציצים‬
‫משמאל מונחים על פלריג ללא השקאה‪ .‬בכל‬
‫יום הורטבה הקרקע מתחת לפלריג ולכל‬
‫העציצים בכל הטיפולים‪.‬‬
‫תמונה מס‪– 7 .‬טיפולי החסה‬
‫מקרא‪ :‬שני הטיפולים מונחים על הקרקע‪.‬‬
‫הטיפול מצד ימין מקבל השקאה יומית‪.‬‬
‫הטיפול מצד שמאל ללא השקאה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 8 .‬עציצי בצל על פלריג‬
‫מקרא‪ 5 :‬העציצים בצד שמאל מונחים על‬
‫פלריג וללא השקאה‪ 5 .‬העציצים במרכז‬
‫מונחים על פלריג ומקבלים השקאה בכל יום‪.‬‬
‫בשלב זה מצב הצמחים דומה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 9 .‬עציצי בצל על הקרקע‬
‫מקרא‪ :‬שני הטיפולים מונחים על הקרקע‪5 .‬‬
‫העציצים בצד ימין עם השקאה יומית‪5 .‬‬
‫העציצים בצד שמאל ללא השקאה‪ .‬לא ניכר כל‬
‫הבדל בין הטיפולים‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 10 .‬חסה על פלריג‬
‫לאחר תחילת הניסוי‬
‫שבוע‬
‫מקרא‪ :‬שני הטיפולים של חסה על פלריג‪ .‬בצד‬
‫ימין עם השקאה יומית‪ .‬בצד שמאל ללא‬
‫השקאה‪ .‬ניכר הבדל רב בחיוניות הצמחים‪.‬‬
‫הצמחים ללא ההשקאה נמצאים בעקת מים‬
‫קשה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 11 .‬חסה על הקרקע שבוע‬
‫לאחר תחילת הניסוי‪ .‬לא ניכר כל הבדל בין‬
‫שני הטיפולים‪.‬‬
‫מקרא‪ :‬שני הטיפולים חסה על הקרקע‪ .‬בצד‬
‫ימין עם השקאה‪ .‬בצד שמאל ללא השקאה‪.‬‬
‫מקרא‪ :‬בשני הטיפולים הבצל על יריעת פלריג‪.‬‬
‫בצד ימין עם השקאה‪ .‬בצד שמאל ללא‬
‫השקאה‪ .‬הצמחים המושקים נראים הרבה יותר‬
‫חיוניים‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 13 .‬השתרשות של בצל‬
‫)בטיפול עם השקאת העציץ( דרך יריעת‬
‫הפלריג )תאריך ח' בסיון(‬
‫תמונה מס‪ – 14 .‬עציצי בצל על הקרקע‬
‫מקרא‪ :‬מצד ימין עם השקאה ‪ .‬מצד שמאל‬
‫ללא השקאה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 15 .‬יציאת שורשי בצל מהעציץ‬
‫לקרקע בטיפול עם השקאה‬
‫תמונה מס‪ – 16 .‬יציאת שורשי בצל מהעציץ‬
‫לקרקע ללא השקאה‬
‫תמונה מס‪ – 17 .‬עציצי חסה על פלריג‬
‫מקרא‪ :‬מצד ימין עם השקאה‪ .‬כל הצמחים‬
‫השתרשו‪ .‬מצד שמאל ללא השקאה‪ .‬צמח אחד‬
‫הצליח להשתרש מעט‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 18 .‬יציאת שורשי החסה‬
‫מהעציץ לקרקע דרך הפלריג בטיפול עם‬
‫השקאה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 19 .‬יציאת שורש חסה מהעציץ‬
‫לקרקע דרך הפלריג בטיפול ללא השקאה‪.‬‬
‫תמונה מס‪ - 20 .‬עציצי חסה על הקרקע‪ .‬בכל‬
‫הטיפולים השורשים יצאו מהעציץ לקרקע‬
‫מקרא‪ :‬מימין עם השקאה‪ .‬משמאל ללא‬
‫השקאה‪ .‬אין הבדל בגודל הצמחים בין שני‬
‫הטיפולים‪.‬‬
‫תמונה מס‪ – 21 .‬יציאת שורשי חסה מהעציץ‬
‫לקרקע עם השקאה‬
‫תמונה מס‪ - 22 .‬יציאת שורשי החסה‬
‫מהעציץ לקרקע ללא השקאה‪.‬‬
‫‪ .4‬מהלך הניסוי והתוצאות‬
‫בתאריך כ"ג בניסן תשע"ד נשתלו כל הטיפולים בעציצים זהים ובתערובת גידול זהה‪ .‬כל‬
‫הטיפולים הועמדו על הקרקע וקיבלו השקיה יומית‪ .‬לאחר שישה עשר ימים‪ ,‬בתאריך ט'‬
‫באייר‪ ,‬הועמדו הטיפולים השונים בסמוך לקיר צפוני‪ ,‬כדי לצמצם את איבוד המים מהעלווה‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪69‬‬
‫ראה לעיל תמונות ‪ ,5-2‬המראות את מצב השורשים ויציאת השורשים מהעציצים לפני‬
‫החלוקה לטיפולים השונים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בתאריך ט' באייר הועמדו העציצים על פי הטיפולים השונים‪ .‬בכל סוג ירק‪ ,‬בצל‬
‫וחסה‪ ,‬היו ארבעה טיפולים שונים )כולל ביקורת( כמפורט לעיל‪ .‬בכל טיפול היו חמש‬
‫חזרות )חמישה עציצים; להמחשה ראה תמונות ‪.(7-6‬‬
‫לאחר שבוע‪ ,‬בתאריך ט"ז באייר‪ ,‬צולם הניסוי שנית‪) .‬ראה תמונות ‪.(11-8‬‬
‫בתאריך כ"ו באייר צולם הניסוי שוב‪.‬‬
‫‪ .5‬תוצאות ההשתרשות בבצל‬
‫בצל על 'פלריג' בלא השקיה – אף צמח לא השתרש דרך ה'פלריג'‪ ,‬אף על פי שהקרקע‬
‫מתחת ל'פלריג' הייתה רטובה בקביעות‪.‬‬
‫בצל על 'פלריג' עם השקיה – השתרש דרך ה'פלריג'‪) .‬ראה תמונות ‪.(13-12‬‬
‫כל העציצים עם הבצל שהונחו ישירות על הקרקע השתרשו‪ .‬עם השקיה ובלא השקיה‪,‬‬
‫אף שכמובן בלא השקיה ההשתרשות הייתה מתונה יותר‪) .‬ראה תמונות ‪.(16-14‬‬
‫‪ .6‬תוצאות ההשתרשות בחסה‬
‫עציצי חסה על 'פלריג' בלא השקיית העציץ – צמח אחד מתוך חמישה הצליח לשרוד‬
‫ולהשתרש דרך ה'פלריג'‪ .‬בטיפול עם השקיית העציצים – כל הצמחים השתרשו דרך‬
‫ה'פלריג'‪) .‬ראה תמונות ‪.(22-17‬‬
‫‪ .7‬סיכום הניסוי‬
‫כאמור‪ ,‬היו לניסוי שתי מטרות‪:‬‬
‫א‪ .‬לבחון האם שורשי הירק חודרים דרך יריעת 'פלריג' סטנדרטית לקרקע‪.‬‬
‫ב‪ .‬לבדוק האם שורשי הירק מסוגלים לינוק את הלחות מהקרקע גם בלא יציאת שורשים‬
‫לקרקע‪.‬‬
‫התוצאות העיקריות היו כדלהלן‪:‬‬
‫‪ .1‬בניסוי הבצל – בלא השקיית העציץ ‪ -‬אף צמח לא השתרש‪.‬‬
‫‪ .2‬בניסוי הבצל – עם השקיית העציץ ‪ -‬חלק מהצמחים השתרשו דרך ה'פלריג'‪.‬‬
‫‪ .3‬בניסוי החסה – בלא השקיית העציץ – צמח אחד מתוך חמישה שרד והשתרש דרך‬
‫ה'פלריג'‪.‬‬
‫‪ .4‬בניסוי החסה – עם השקיית העציץ – כל הצמחים השתרשו דרך ה'פלריג'‪.‬‬
‫בניסוי התברר שהן בחסה והן בבצל כאשר משקים את הצמחים בדרך הרגילה‪ ,‬אזי השורשים‬
‫חודרים את יריעת ה'פלריג'‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אפילו כאשר לא השקו את הצמחים בדרך הרגילה‬
‫וביצעו רק הרטבה של הקרקע מתחת לעציץ‪ ,‬הצליח צמח אחד מתוך העשרה לזהות את‬
‫הלחות שמצויה מתחת ליריעה‪ ,‬לחדור אותה ולהשתרש בקרקע‪ .‬המסקנה מן הניסוי היא כי‬
‫יריעת 'פלריג' סטנדרטית החדירה למים – חדירה גם לשורשי הירק‪ ,‬ולכן אינה יכולה לשמש‬
‫יריעה חוצצת לצורך גידול ירקות במצע מנותק בשמיטה‪.‬‬
‫‪ 70‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב יהודה הלוי עמיחי‬
‫יריעת 'פלריג' סטנדרטית –‬
‫דינה לשביעית‬
‫הצגת הבעיה‬
‫אמנם יש סוגים שונים של יריעות 'פלריג'‪ 1,‬אך זו הסטנדרטית היא יריעה ארוגה מחוטים‬
‫צפופים מאוד‪ ,‬ויש בה נקבים קטנים מאוד בין החוטים הארוגים‪ .‬המים מחלחלים דרכה‪,‬‬
‫והוכח בניסוי שביצע אג' מרדכי שומרון שאם מניחים עליה עציץ – פעמים שהשורשים‬
‫גם עוברים דרכה לקרקע‪ .‬יש לברר מה הדין אם העציצים מונחים על יריעות פלסטיק‬
‫אטומות‪ ,‬אך נוף הצמחים נמצא מעל יריעת 'פלריג'‪ .‬במקרה זה לא יחדרו שורשים‪ ,‬שכן‬
‫העציץ עומד מעל יריעה מפלסטיק‪ ,‬אך השאלה היא האם יש להחשיב את יריעת‬
‫ה'פלריג' בתור יריעה מנתקת‪ ,‬או שמא דין הנוף שמצוי מעל יריעה זו כדין נוף של צמח‬
‫שמצוי מעל הקרקע‪ .‬היתרון המקצועי בהעמדת יריעת פלריג מתחת לנוף הוא בכך‬
‫שמתאפשר ניקוז לצמחים דרך יריעת ה'פלריג'‪ ,‬שכאמור מאפשרת חדירת מים‪.‬‬
‫א‪ .‬עציץ העומד על בגד ועץ‬
‫הרא"ש )שבת פ"ח סי' ב( כתב שמשום כבוד הבריות‪ ,‬מותר להגביה צרור עפר שיש בו‬
‫עשבים ולקנח בו‪ .‬ב'הגהות אשר"י' )על הרא"ש שם‪ ,‬ד"ה אעפ"י( נכתב‪:‬‬
‫אבל שלא לצורך קינוח אסור‪ ,‬הלכך האי עציץ נקוב שמונח על גבי קרקע והניחו‬
‫על גבי יתדות חייב משום תולש מדרבנן או אם מונח על גבי יתידות והניחו על‬
‫גבי קרקע חייב משום נוטע מדרבנן‪ ,‬אף על גב דמונח על גבי יתידות יונק מן‬
‫הקרקע קצת‪ ,‬הלכך מדאורייתא אין חייב משום תולש ומשום נוטע )פר"י(‪ .‬א"כ‬
‫משמע אם הפסיקו לגמרי בעצים או בבגד‪ ,‬דפסיק יניקתו לגמרי – שייך בו תלישה‬
‫ונטיעה מדאורייתא‪.‬‬
‫לפי דברי 'הגהות אשר"י' אלו‪ ,‬עציץ נקוב שהיה בקרקע והונח על גבי יתדות‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫הניח בגד או עצים תחת העציץ‪ ,‬יש בכך משום תולש מדאורייתא‪ .‬וכן במקרה הפוך‪,‬‬
‫שעמד עציץ על יתדות ותחתיו היה בגד או עצים‪ ,‬ונתנוהו באדמה ‪ -‬הרי זה נוטע‪ .‬דברי‬
‫'הגהות אשר"י' הובאו גם ב'חיי אדם'‪ 2‬וכן ב'משנה ברורה'‪ 3.‬עולה מדברי 'הגהות אשר"י'‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫ישנן יריעות אטומות בעלות שכבה נוספת של פלסטיק ואינן חדירות למים‪.‬‬
‫חיי אדם‪ ,‬הל' שבת כלל יא סעי' ד וכלל יב סעי' ב‪.‬‬
‫משנ"ב‪ ,‬סי' שלו ס"ק מד‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫שבגד‪ ,‬אף על פי שהוא בוודאי מחלחל‪ ,‬נחשב ניתוק גמור‪ ,‬מכיוון שאין נקב העציץ רואה‬
‫פני קרקע‪ .‬על כן שייך בו תלישה ונטיעה מדאורייתא‪ .‬אם כן‪ ,‬עציץ נקוב שהגביהו אותו‬
‫והניחו אותו על 'פלריג' מחלחל בשבת‪ ,‬יש בו איסור של תלישה‪ ,‬וחייב מדאורייתא‪ 4.‬על‬
‫פי דין זה‪ ,‬נראה שגם לדיני שביעית‪ ,‬אם העציץ עומד על 'פלריג'‪ ,‬אפילו שהוא מחלחל‬
‫דינו כמנותק מהקרקע‪ .‬ואם כן‪ ,‬לכאורה דינו כעציץ שאינו נקוב‪ ,‬שאפשר להתירו בבית‪.‬‬
‫ב‪ .‬חרס‪ ,‬עץ ובגד‬
‫‪5‬‬
‫יש לשאול על דברי 'הגהות אשר"י' ממחלוקת הראשונים לעניין חרס ועץ‪ .‬לדעת רש"י‬
‫חרס אינו צריך נקיבה‪ ,‬ואילו לדעת רבנו תם עץ אינו צריך נקיבה‪ ,‬כיוון שהם נחשבים‬
‫כנקובים‪ .‬ה'שלחן ערוך'‪ 6‬החמיר בשני החומרים‪ .‬לכאורה‪ ,‬כשיש בגד מתחת לעציץ‪ ,‬מדוע‬
‫ייחשב כמנתק יותר מעץ או חרס?‬
‫לכאורה היה נראה להסביר את דברי 'הגהות אשר"י'‪' :‬אם הפסיקו לגמרי בעצים או‬
‫בבגד'‪ ,‬שכוונתו לבגד אטום‪ ,‬וייתכן שכוונתו היא לבגד מעור שהוא אטום‪ ,‬ועליו אמר‬
‫'הגהות אשר"י' שהוא ניתוק גמור‪ .‬אבל בגד שלנו )ארוג(‪ ,‬ייתכן שלא על כך דן ה'הגהות‬
‫אשר"י'‪ .‬אלא שלא מסתבר כך‪ ,‬כי האחרונים לא הזכירו שהבגד שחייב בו 'הגהות אשר"י'‬
‫הוא רק בגד מעור ולא בגד רגיל‪ .‬כמו כן 'הגהות אשר"י' הזכיר עצים‪ ,‬שלחלק‬
‫מהראשונים הם כעציץ נקוב‪.‬‬
‫ג‪ .‬יבש ורטוב‬
‫שו"ת 'משנת יוסף'‪ 7‬הסביר את דברי 'הגהות אשר"י'‪ ,‬וכתב שמחלוקת רש"י ור"ת בעניין‬
‫חרס ועץ‪ ,‬מיהו הנקוב‪ ,‬היא רק ב'ספינה הגוששת' במים‪ ,‬שהכול נעשה רטוב ולכן נחשב‬
‫כנקוב‪ .‬אבל בבגד יבש‪ ,‬כל זמן שאין השורשים מפעפעים דרך הבגד‪ ,‬אין העפר שבעציץ‬
‫יונק מקרקע עולם‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬הלוקח קרקע עם זרעים ומניחם בעציץ שאינו נקוב של‬
‫חרס או של עץ‪ ,‬חייב מדאורייתא‪ ,‬מכיוון שהעציץ הוא יבש ואין בו לחלוחית‪ .‬אולי יש‬
‫להוסיף ולהסביר שדעת 'הגהות אשר"י' היא שהמרים את העציץ בשבת מהקרקע ומניחו‬
‫על גבי בד‪ ,‬לא תהיה יניקה בשבת‪ ,‬כיוון שהעציץ הוא יבש ואין בו מים‪ ,‬ועל כן אפילו‬
‫בגד חוצץ‪ .‬אבל אם יתלחלח הבגד ממי העציץ‪ ,‬בכך כבר ייחשב מחובר גם לדעת 'הגהות‬
‫אשר"י'‪ ,‬מכיוון שיש חיבור בין העציץ לבין הקרקע‪ .‬כעין זה כתב ה'אגלי טל' )קוצר סעי'‬
‫ג(‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫וכן האריך האגלי טל‪ ,‬מלאכת קוצר ז‪ ,‬וכן קוצר סי' ו אות א‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬גיטין ז ע"ב‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬או"ח סי' שלו סעי' ח‪.‬‬
‫שו"ת משנת יוסף‪ ,‬ח"ב סי' יב‪ ,‬ד"ה איברא‪.‬‬
‫‪ 72‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫יריעת 'פלריג' סטנדרטית – דינה לשביעית‬
‫וכן הנזרע בעציץ של עץ אף שאינו נקוב רק שעומד ע"ג קרקע שמתלחלח‬
‫מלחלוחית הקרקע נמי חשוב מחובר‪.‬‬
‫דהיינו כל זמן שהכול יבש ‪ -‬יש ניתוק‪ ,‬אבל אם עציץ העץ או הבגד יתלחלחו ‪ -‬לא יהיה‬
‫בכך ניתוק‪ .‬הסבר זה קצת קשה‪ ,‬מכיוון שלכאורה היו צריכים הפוסקים להביא את‬
‫החילוק בין יבש ורטוב‪ ,‬וחילוק זה לא מצאנו‪.‬‬
‫ד‪ .‬בגד בניתוק אוויר‬
‫נראה להסביר את דברי 'הגהות אשר"י'‪ ,‬שמדובר בעציץ שהיה בקרקע והגביהו‪ ,‬ובין‬
‫הקרקע והעציץ הניח עצים או בגד‪ .‬דהיינו התולש מעציץ שמוגבה חייב מדרבנן‪ ,‬כיוון‬
‫שהיניקה בין העציץ לקרקע היא חלשה מאוד‪ ,‬והנחת בגד או עצים תחת העציץ תגרום‬
‫לניתוק מוחלט‪ .‬ולכן אם יניח על גביו או יוריד ממנו‪ ,‬הרי זה חייב מדאורייתא‪ ,‬כיוון‬
‫שלגבי עציץ מוגבה‪ ,‬גם בגד ועצים גורמים לניתוק מוחלט‪ .‬יסוד זה למדנו גם מדברי‬
‫הרמב"ם )הל' תרומות פ"א הכ"ג(‪:‬‬
‫עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ‪ ,‬בזמן שהספינה גוששת לארץ הרי הצומח‬
‫בו חייב בתרומה ומעשרות ושביעית כצומח בא"י עצמה‪.‬‬
‫מלשון הרמב"ם‪' :‬בזמן שהספינה גוששת לארץ'‪ ,‬נראה שהספינה נחשבת מחוברת בגלל‬
‫שהיא גוששת לארץ‪ .‬משמע מכאן שבעציץ מוגבה‪ ,‬אם יניח אפילו בגד‪ ,‬ייחשב למנותק‬
‫לגמרי‪ .‬עולה שבעציץ הנמצא על יתדות‪ ,‬אם יניח בגד מתחתיו – נחשב כמנותק לגמרי‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוף העציץ על 'פלריג'‬
‫השאלה שעומדת בפנינו היא האם יש להקל בעבודות בצמחים שהם עצמם עומדים על‬
‫דבר שהוא מנותק לחלוטין מהקרקע )יריעת פלסטיק(‪ ,‬והעלים הם שיוצאים מעבר‬
‫ליריעה המנתקת ועומדים מעל יריעת ה'פלריג'‪.‬‬
‫כאמור העציץ עצמו עומד על יריעה מנתקת‪ .‬רק העלים של הצמח יוצאים אל מעבר‬
‫ליריעה המנתקת‪ .‬בנוגע לכך כבר דנו ראשונים ואחרונים‪ ,‬האם במקרה זה יש להחשיב‬
‫את הצמח כמנותק מהקרקע או כמחובר אליה‪ .‬דעת ה'משנה למלך'‪ 8‬שעלים היוצאים‬
‫מעציץ שאינו נקוב והם כעת כנגד הקרקע‪ ,‬הרי הם כמחוברים הן לדיני טומאה וטהרה‬
‫והן לדיני תרומות ומעשרות וערלה‪ ,‬וכן פסק ה'חזון איש'‪ 9.‬אלא שיש אחרונים רבים‬
‫שחלוקים על דברי ה'משנה למלך'‪ ,‬ובראשם הגרי"מ טוקצינסקי‪ 10,‬שחילק בין דיני‬
‫שביעית לדיני טומאה וטהרה‪ .‬הבחנה זו כבר עשה בעל 'טל אורות'‪ 11,‬שעלים מחברים‬
‫רק לעניין טומאה וטהרה אבל לא לעניין שאר דברים‪ .‬סברת האחרונים היא שבשביעית‪,‬‬
‫‪ .8‬משנה למלך‪ ,‬הל' ביכורים פ"ב ה"ט‪.‬‬
‫‪ .9‬חזו"א‪ ,‬שביעית סי' כב אות א‪ ,‬סד"ה ובין‪.‬‬
‫‪ .10‬ספר השמיטה‪ ,‬פ"ג ענף א סעיף ו‪.‬‬
‫‪ .11‬טל אורות‪ ,‬מלאכת הקוצר דף כא ע"ג‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪73‬‬
‫העיקר אינו החיבור לקרקע אלא צריך שתהיה נטיעה בפועל‪ .‬הגדרת הדין שייכת‬
‫בטומאה ובטהרה‪ ,‬ושם יש חשיבות לחיבור אל הקרקע‪ ,‬אבל לגבי שביעית חשובה‬
‫מלאכת הנטיעה בפועל‪ .‬על כן אין הענפים היוצאים נחשבים כמחוברים לקרקע‪ .‬גם‬
‫'שבט הלוי'‪ 12‬הקל בעלים היוצאים מהעציץ בבית‪ .‬וכן כתב ב'מנחת שלמה'‪ 13.‬אך כל‬
‫הדיון של האחרונים שהזכרנו לעיל הוא בעציץ שעלי הצמח יוצאים מן העציץ ומצויים‬
‫מעל הקרקע‪ .‬אבל בנידון דידן‪ ,‬העלים עומדים מעל יריעת 'פלריג'‪ ,‬ואף שמים מחלחלים‬
‫דרכה‪ ,‬לדעת 'הגהות אשר"י' היריעה מנתקת לגמרי‪ ,‬כדין הבגד שדן בו‪.‬‬
‫ו‪ .‬גודל הנקב‬
‫ה'חזון איש'‪ 14‬כתב שיש להקל כדעת הר"ש‪ ,‬שרק לעניין אילן אנו מחשיבים חרס או עץ‬
‫כנקוב‪ ,‬אבל לעניין זרעים אין אנו מחשיבים חרס ועץ כנקוב‪ .‬אם כן‪ ,‬לפי יסוד זה נראה‬
‫שבזרעים בוודאי גם בגד נחשב ניתוק‪ .‬גודל הנקב שנצרך כדי להחשיב את העציץ לנקוב‬
‫הוא נקב קטן קצת מגודל זית‪ .‬אולם מכיוון שאין אנו בקיאים במידות אלו‪ ,‬החמיר ה'חזון‬
‫איש'‪ ,‬והחשיב עציץ למנותק אם הוא בעל נקב שמוציא משקים ברווח‪ ,‬ולא יותר מכך‪.‬‬
‫ברור שביריעת ה'פלריג' הנקבים קטנים הרבה יותר‪ ,‬אין בה נקבים הקרובים ל'כזית'‪ ,‬ועל‬
‫כן אם רק נוף הצמח מצוי מעל יריעת ה'פלריג'‪ ,‬אין להחשיב את הצמח כמחובר בשל‬
‫כך‪.‬‬
‫סיכום‬
‫א‪ .‬תחת הנוף הירקות אפשר להקל ביריעת 'פלריג' שמים מחלחלים דרכה‪ ,‬ואין צורך‬
‫ביריעת 'פלריג' אטומה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם העציץ עצמו עומד על יריעת ה'פלריג' קשה להקל‪ ,‬כיוון שאין ניתוק אוויר‪,‬‬
‫וכאמור בתחילה‪ ,‬בניסוי הוכח שהשורשים חודרים דרך היריעה ועוברים לקרקע‪ .‬על כן‬
‫יש להניח תחת העציץ יריעה אטומה‪.‬‬
‫‪ .12‬שבט הלוי‪ ,‬קובץ מבית לוי‪ ,‬קובץ ה עמ' סא‪.‬‬
‫‪ .13‬מנחת שלמה‪ ,‬ח"א סי' מ אות א‪.‬‬
‫‪ .14‬חזו"א‪ ,‬שביעית סי' כב ס"ק א‪ ,‬ד"ה ובין‪.‬‬
‫‪ 74‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב ישראל רוזן‬
‫מאיץ‪-‬חום חיצוני לדוד חימום‬
‫בשבת‬
‫א‪ .‬מאיץ החום‬
‫בשנת תשע"ג הופיע בשוק מוצר ביתי חדש‪ :‬דוד דמוי 'בוילר' ובצידו 'מאיץ‪-‬חום' המיועד‬
‫לאספקת מים חמים לצריכה ביתית‪ .‬המוצר מכונה ‪' ,ESB‬מאיץ אקולוגי חכם לחימום‬
‫מים'‪ ,‬והוא מוצג בתור 'המהיר בעולם' לחימום מים בבתים פרטיים )ואולי גם במוסדות(‪.‬‬
‫יתרונו בהיותו חסכוני בצריכת החשמל ונגיש לתחזוקה יותר מדוד חימום סטנדרטי‪ .‬עד‬
‫כאן הכול טוב ויפה‪ ,‬ואולי גם מומלץ )אני אישית איני מכיר את המוצר‪ ,‬ואיני יודע דבר‬
‫על תכונות החיסכון‪ ,‬האקולוגיה והנגישות התחזוקתית שלו(‪ .‬אך השיווק של המוצר‬
‫מלווה בהודעת 'מותר לשימוש בשבת'‪ ,‬בצירוף מכתב מאת הרב דב ליאור שליט"א‪,‬‬
‫ורבנים נוספים שהצטרפו תוך הסתמכות עליו‪ .‬כאן הניחו לי בקעה להתגדר בה‪ ,‬ואביע‬
‫את דעתי במשפט הפתיחה‪ :‬לדעתי‪ ,‬המתקן אסור לשימוש בשבת מצד מלאכת מבשל‬
‫דאורייתא‪ ,‬וכפי שיבואר‪ .‬להלן גם חילופי מכתבים ביני לבין הרב ליאור שליט"א בנדון‪.‬‬
‫דוד הצריכה )א( משמש רק לאגירת המים החמים‪ ,‬ואין בו גוף חימום‪ .‬החימום נעשה בדוד קטן‬
‫)ב( המותקן במקום נמוך יותר מדוד האגירה‪ .‬חימום המים בו הוא באמצעות גוף חימום חשמלי‬
‫'חזק'‪ ,‬המחמם מים לטמפרטורה‬
‫גבוהה )מעל דרגת 'יד סולדת'‪ ,‬שבעים‬
‫ואפילו שמונים מעלות(‪ .‬בשל הנפח‬
‫הקטן של מאיץ החימום הוא מהיר‬
‫יחסית‪ .‬הדוד הגדול והמאיץ הקטן‬
‫מחוברים בצנרת פתוחה ומפולשת‪,‬‬
‫)ה( המלאה תמיד במים בלא חלל‬
‫פנוי‪ ,‬וקיים סחרור תמידי‪ ,‬לפי חוקי‬
‫הפיסיקה )מים חמים עולים למעלה‬
‫וקרים יורדים למטה( עד לאיזון‬
‫הטמפרטורות והשוואתן בכל חלקי‬
‫המתקן‪ .‬האדם הצורך מים חמים‬
‫בבית )ד( גורם מיידית שיכנסו מים‬
‫קרים )'מי רשת'( תמורתם לדוד )ג(‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬המים יוצאים מהברז בכוח‬
‫המים הקרים החדשים‪ ,‬הדוחפים את‬
‫‪75‬‬
‫כל המים המצויים בכלי השלוב הזה‪ .‬מים הנכנסים מתחממים מיידית על ידי המים החמים‬
‫שבדוד‪ ,‬ובהמשך – בשל ההתמזגות הטבעית – הם 'יתבשלו' לרמת 'יד סולדת' ויותר‪ .‬נציין כי‬
‫מדובר בגוף חימום הדולק גם בשבת כבחול‪ ,‬לפי התרמוסטט‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם דוד הצריכה הוא 'כלי שני'?‬
‫היצרן מבאר את ההיתר ההלכתי לשימוש במוצר בשבת בהיות הדוד שממנו מושכים‬
‫מים חמים ואליו נכנסים מי הרשת הקרים‪' ,‬כלי שני' בלבד‪ .‬כך נאמר בדף הפרסומת‪:‬‬
‫ישנם במוצר שני כלים‪ ,‬אשר לא רק שאינם כלי אחד‪ ,‬אלא גם אינם נראים כלי אחד‪ .‬הם‬
‫מחוברים על ידי צינורות ואין מעבר חום ביניהם לא על ידי דופנותיהם ולא על ידי‬
‫דופנות הצינורות‪ .‬כידוע‪ ,‬לדעות רבות מותר לחמם מים בשבת ב'כלי שני' בלא הגבלת‬
‫טמפרטורה )ראו שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬מהד' שלישית‪ ,‬פרק א סעי' נט(‪ ,‬וכך נהגו‪.‬‬
‫הטענה היא אפוא שהמאיץ )ב( אשר בו גוף החימום הוא 'כלי ראשון'‪ ,‬ואילו הדוד הגדול‬
‫)א( נחשב 'כלי שני' בלבד‪ .‬לענ"ד יש כאן טעות גמורה; שני המכלים )א ו‪-‬ב(‪ ,‬המוצגים‬
‫בתור 'כלי ראשון' שכביכול ממנו מוערים המים ל'כלי השני' )כמו בכל 'כלי שני'‬
‫בהלכה(‪ ,‬הם כלי שלוב אחד שיש בו הסתעפות‪ .‬הצנרת המחברת את המכלים מלאה‬
‫במים והכול מאוחד‪ .‬כל הזמן קיימת בתוכם התמזגות טבעית ורציפה של המים לאיזון‬
‫הטמפרטורות‪ ,‬כמו בכל סיר שעל האש‪ ,‬אשר התבשיל הסמוך לאש מתמזג עם שאר‬
‫חלקי התבשיל הרחוקים ממנו‪ .‬ה'סחרור' מתקיים‪ ,‬כאמור‪ ,‬באופן טבעי כל זמן שהמים‬
‫במאיץ חמים יותר מן המים בדוד הגדול‪ .‬ואכן‪ ,‬במקום אחר‪ 1‬כתבנו שיש מקום לטענת‬
‫'כלי שני' אם החום מועבר רק על ידי משאבה‪ ,‬ולא בהתמזגות טבעית‪ .‬וגם אז‪ ,‬במשאבת‬
‫סחרור‪ ,‬מדובר במים אחרים שלא שלא מתחממים ישירות מן האש או מגופי החימום‬
‫אלא המים שהתחממו 'על האש' )גופי החימום החשמליים( מחממים אותם דרך דופן‬
‫מתכתית ללא התמזגות וללא מגע כלל של מים במים‪ .‬מתקן זה קרוי 'מחליף חום'‪ .‬בנדון‬
‫שלנו‪ ,‬לא זו בלבד שאין שום משאבה לדחוף מים מהכא להתם אלא שמדובר באותם‬
‫מים ממש‪ ,‬המתמזגים בהסתעפויות של אותו כלי וכך 'מתבשלים' מגוף החימום הנמצא‬
‫בפינה אחת של המתקן המשולב‪ .‬המשפט שצוטט מן הפרסום ש'אין מעבר חום ביניהם‬
‫לא ע"י דופנותיהם ולא ע"י דופנות הצינורות'‪ ,‬איננו ממין הטענה; מעבר החום ביניהם‬
‫הוא על ידי המים עצמם‪ ,‬ומה מועיל לי שאין מעבר חום בדפנות הכלים?‬
‫מכאן שאם גוף החימום עובד בשבת‪ ,‬המתקן כולו הוא 'כלי ראשון הנמצא על האש'‪.‬‬
‫המוציא ממנו מים חמים מוסיף מיידית )'בידקא דמיא בכלי ראשון'( מים קרים לתוך‬
‫הכלי שעל האש )החשמל(‪ .‬אם הוצאת המים החמים נעשית בשעה שגוף החימום כבוי‬
‫)על ידי התרמוסטט( – הרי זה גרם בישול דאורייתא‪ ,‬שהרי המים הנכנסים יגיעו בהמשך‬
‫לבישול‪ ,‬כאשר יפעל גוף החימום‪ .‬אכן‪ ,‬אם גוף החימום כבוי כל השבת‪ ,‬הרי זה כדוד‬
‫‪.1‬‬
‫פורסם שוב לאחרונה בספרי 'בחצוצרות בית ה''‪' ,‬מחליף חום – האם נחשב כלי שני?'‪ ,‬עמ' ‪ 225‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 76‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מאיץ‪-‬חום חיצוני לדוד חימום בשבת‬
‫חימום ביתי רגיל‪ ,‬אשר הדעה הרווחת היא שאסור להוציא ממנו מים חמים‪ ,‬אם המים‬
‫הנכנסים יגיעו לדרגת 'יד סולדת'‪ ,‬כדין 'כלי ראשון שהוסר מן האש'‪.‬‬
‫ג‪ .‬חילופי מכתבים עם הרב ליאור שליט"א‬
‫במכתבו של הרב דב ליאור לממציא השיטה )מתושבי קריית ארבע( הוא עוסק רק‬
‫בשאלת הבערת גוף החימום על ידי המים הנכנסים‪ ,‬ומנמק בה את דעתו להתיר‪ .‬ואילו‬
‫בעניין הבישול הוא כותב משפט אחד‪ ,‬לא מנומק‪ ,‬שהדוד הוא כלי שני‪ .‬ואכן‪ ,‬בעניין‬
‫הבערת גופי החימום דעתי מסכמת עם דעתו כי השפעה עקיפה זו דומה למתרחש‬
‫במקרר‪ ,‬שגם בו פתיחת הדלת גורמת להקדמת פעולת הקירור‪ ,‬אם הוא כבוי בזמן‬
‫הפתיחה‪ ,‬ורבו המתירים‪ .‬אמנם במקרר מדובר בהפעלת מנוע‪ ,‬אשר לדעת רבים הינה רק‬
‫דרבנן‪ ,‬ואילו הבערת גופי חימום נחשבת הבערה דאורייתא‪ ,‬אך הנימוקים ההלכתיים‬
‫להיתר דומים למדי‪ .‬וכך כתב‪:‬‬
‫לפי מה שביררתי אצל מומחה אין קשר בין הוצאת המים החמים מהדוד הגדול‬
‫לבין הפעלת גוף החימום בכלי הקטן‪ .‬המים הקרים נכנסים לכלי הקטן רק אם‬
‫טמפרטורת המים בדוד יורדת‪ ,‬ורק כאשר הטמפרטורה בכלי הקטן היא מתחת‬
‫שמונים מעלות‪ ,‬אזי גוף החימום מתחיל לחמם‪ .‬נמצא שאם חום המים גבוה‪ ,‬אדם‬
‫המוציא מים מברז ביתו אינו גורם להפעלת גוף החימום בכלי הקטן‪ .‬לכן נראה‬
‫שיהיה מותר להשתמש בהם בשבת‪ .‬מה גם שאין כאן שום איסור תורה אפילו אם‬
‫היה האדם גורם להפעלה כי זה נחשב גרמא‪ ,‬ולפי עיקר הדין גרמא מותרת בשבת‪,‬‬
‫עיין שו"ע או"ח סי' שלד סעיף כב‪ ,‬דגרם כיבוי מותר‪ ,‬וכתב ה'ביאור הלכה' דבכל‬
‫המלאכות הדין כך‪ .‬לכן‪ ,‬הדוד הגדול נחשב כלי שני שהרי אין גוף חימום בתוכו‪,‬‬
‫וכל הבעיה יכולה להיות ביחס לכלי הקטן שבו גוף החימום עובד‪ ,‬אך כיון שהוא‬
‫מופעל על על ידי תרמוסטט ואין המים הקרים נכנסים ישירות לשם – אין‬
‫להחמיר‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ההסבר נסב רק על מלאכת 'הבערה'‪ ,‬ולגביה הרב מקל מצד 'גרמא'‪ ,‬וגם המעיין‬
‫בדבריו יראה שמתיר רק בשעה שגוף החימום אינו פועל‪ .‬לעניין מלאכת 'מבשל' הסתפק‬
‫באמירה סתמית 'הדוד הגדול נחשב כלי שני שהרי אין גוף חימום בתוכו'‪ .‬כאמור‪ ,‬לענ"ד‬
‫פרט זה הוא העיקר בעיני לאיסורא‪ ,‬והכול נחשב 'כלי ראשון הנמצא על האש' או שהיה‬
‫עליה‪ .‬בחודש שבט תשע"ג פניתי במכתב לגר"ד ליאור שליט"א ופרסתי את משנתי‪,‬‬
‫כדלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬פשיטא ש'כלי ראשון' העומד בחלקו על האש ובחלקו מחוצה לה‪ ,‬אין להוסיף מים או‬
‫מזון שלא נתבשל לחלק שנמצא מחוץ לאש‪ ,‬שהרי הכול הוא בעצם כלי אחד המפוצל‬
‫לשני חלקים מחוברים בצינור פתוח‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬המים הקרים החדשים הנכנסים על ידי פתיחת הברז של המים החמים‬
‫יגיעו בהמשך היום‪ ,‬בהתמזגות טבעית‪ ,‬לדוד הקטן שבו מצויה ה'אש' הדולקת בשבת‪,‬‬
‫ויתבשלו דאורייתא!‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪77‬‬
‫ג‪ .‬היצרן‪ ,‬בשיחתנו עמו‪ ,‬הסתמך על היתרו של הג"ר יצחק יוסף שליט"א ב'ילקוט יוסף'‪,‬‬
‫לפתוח בשבת ברזון לרדיאטור שהיה סגור‪ ,‬והמים שבו קרים‪ .‬השבנו לו שאין דמיון כלל‬
‫בין הדברים‪ ,‬כי הרדיאטור היה סגור‪ ,‬והמים הכלואים בו מנותקים מהזרימה במערכת‪,‬‬
‫ואז אפשר אולי להחשיבו 'כלי שני'‪ .‬והעיקר‪ ,‬במערכת הסקה יש תמיד משאבה הדוחפת‬
‫את המים מהדוד )הכלי הראשון( לכל הצנרת והרדיאטורים‪ .‬המשאבה חוצצת בין מקור‬
‫החום לרדיאטור בבית‪ ,‬וזו נחשבת הפרדת כלים‪ ,‬ראשון ושני‪ .‬מאידך‪ ,‬בנידון דידן הכול‬
‫פתוח ומפולש‪.‬‬
‫ד‪ .‬איני נזקק לשאלת גרם‪-‬הבערה באמצעות התרמוסטט שהרב ליאור כתב להתיר‬
‫מצידה‪ .‬אגב‪ ,‬להלכה פסקינן ש'גרם הבערה' הותרה רק לצורך גדול במקום פסידא‪ ,‬ויש‬
‫לדון בנידון דידן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬די במה שהעלינו שיש כאן בישול ב'כלי ראשון'‪ ,‬על ידי‬
‫הוספת מים ל'כלי ראשון' הנמצא על האש‪.‬‬
‫תשובת הרב הגיעתני‪ ,‬ובה חזר על משנתו בעניין היתר 'גרמא' לעניין הבערה‪ ,‬במיוחד‬
‫לחכמי הספרדים‪ ,‬והוסיף שאין המים הנכנסים מתחממים מיידית‪ .‬ולעניין איסור הבישול‬
‫בכלי המאוחד‪ ,‬הביא את דעת הרמב"ם ודעימיה‪ ,‬שהגדרת 'כלי ראשון' מהתורה היא‬
‫כאשר 'האור מהלך תחתיו'‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫בנד"ד‪ ,‬הדוד הגדול שאליו מוזרמים מים חמים מהמיכל הקטן לא יכול להיחשב‬
‫ככלי ראשון מפני שאין בו גוף חימום‪ ...‬כמו כן‪ ,‬בזמן שהתרמוסטט אינו עובד אין‬
‫כניסת מים מהמיכל הקטן לגדול‪ ,‬ולכן אין בזה בעיה‪ ...‬ועוד‪ ,‬בדרך כלל המים‬
‫נכנסים בצד שמאל ויוצאים בצד ימין‪ ,‬דהיינו החימום לא נעשה תיכף אלא עוברת‬
‫כחצי דקה‪ ,‬מפני שהמים אינם עוברים ע״י משאבה‪.‬‬
‫שבתי והערתי לפי דרכי‪ ,‬שגם כאשר גוף החימום אינו עובד )בגלל התרמוסטט(‪ ,‬המים‬
‫מתמזגים בין שני המיכלים באופן טבעי‪ ,‬כמו בכל כלי שיש בו הסתעפויות‪ ,‬ולא כמו‬
‫שכתב הרב ליאור‪ ,‬שאין זרימה כשגוף החימום אינו עובד‪ .‬ולעניין הגדרת 'כלי ראשון'‬
‫ש'האור מהלך תחתיו' – כוח האש )גוף החימום( שליט לחמם את המכל הקטן והגדול‬
‫יחדיו‪ ,‬בלא משאבת סחרור אלא בזרימה טבעית כמו בכלי מסועף‪ .‬לכן האש מהלכת גם‬
‫תחת המכל הגדול‪ ,‬אף על פי שהיא נמצאת במכל הקטן‪ .‬ומה שכתב ש'החימום לא‬
‫נעשה מיד אלא עוברת כחצי דקה' לא הבנתי‪ ,‬שהרי המים במכל הגדול כולו הם מעל‬
‫לדרגת 'יד סולדת'‪ .‬כשאדם מוציא מים חמים‪ ,‬אזי מיד‪ ,‬כ'בידקא דמיא בכח ראשון'‪,‬‬
‫נכנסים מים קרים לדוד הגדול‪ ,‬הנחשב לטעמי כעומד על האש‪ ,‬אם גוף החימום דלוק‪.‬‬
‫ואם הוא כבוי‪ ,‬אזי הכנסת המים נחשבת הכנסת מים ל'כלי ראשון' שהוסר מן האש‪,‬‬
‫ואסור מדרבנן‪ .‬ומה בכך 'שלוקח זמן'‪ ,‬הרי כל מים קרים שיוצקים אותם לכלי ראשון‪,‬‬
‫לוקח זמן עד שהם מתבשלים?‬
‫כבוד הרב ליאור השיבני בנוגע לכך‪:‬‬
‫זה שני כלים המחוברים ע״י צינור שמזרים מים חמים מהמיכל הקטן לגדול‪ ,‬ואין‬
‫הגדול נחשב לכלי ראשון כלל רק נשפכים אליו מים חמים‪ .‬בזמן שהתרמוסטט‬
‫‪ 78‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מאיץ‪-‬חום חיצוני לדוד חימום בשבת‬
‫אינו עובד אין־ שום זרימת מים מהמיכל הגדול לקטן‪ ...‬היות והדיון הוא כאן סובב‬
‫מסביב לבעיה טכנית הנדסית זו מציאות שניתנת לבירור‪.‬‬
‫ד‪' .‬כלי ראשון' עם הסתעפות‬
‫לב הדיון הוא האם דינם של חלקים המסתעפים מכלי העומד על האש כ'כלי שני'‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬שאלה זו קשורה לשאלה בנוגע לעובדות‪ ,‬האם יש זרימת מים בין הדוודים כאשר‬
‫גוף החמום כבוי‪ .‬כאשר גוף החימום דולק‪ ,‬ברור שיש זרימה )וזה כל ייעודו(‪ ,‬ולטעמי זה‬
‫כשלעצמו מחייב לראות גם בדוד הגדול 'כלי ראשון'‪ ,‬שהרי כוח האש שליט בכל‬
‫המערכת‪ .‬הנה פסקו של הגר"י נויבירט זצ"ל‪ ,‬אשר כל בית ישראל נאותין לאורו )'שמירת‬
‫שבת כהלכתה' פ"א סעי' מז(‪:‬‬
‫כל המים החמים היוצאים ממיתקנים כנ"ל )סעיפים מה‪-‬מו(‪ ,‬יש לחשוש לגביהם‬
‫ולומר שדינם כמים הבאים מכלי ראשון‪ ,‬גם אם הם עוברים דרך צינורות ארוכים‪,‬‬
‫אם אמנם הם חמים כדי שהיד תהא סולדת בהם‪.‬‬
‫ובהערה קמ‪ ,‬ציין מקורותיו‪ ,‬והדגיש שמדובר שדינם כ'כלי ראשון'‪ ,‬בשעה שגוף החימום‬
‫פועל‪:‬‬
‫כך משמע מרש"י שבת מב ד"ה בכ"ש‪ ,‬וע"ש בראש יוסף‪ ,‬ועיין להלן פכ"ג הערה‬
‫צה‪ .‬ונראה דהיינו דוקא כל זמן שהאש או החשמל דלוקים‪ ,‬דומיא דאמבטי דחמי‬
‫טבריה‪ ,‬דאמרינן דהצינורות מקבלים שם של כלי ראשון משום חיבורם לאש‪ ,‬דמה‬
‫לי סיר גדול ומה לי סיר עם צינורות ארוכים‪.‬‬
‫הרב רא"ם הכהן‪ ,‬ראש ישיבת עתניאל‪ ,‬כתב על הנושא בגיליון 'שבת בשבתו' )פר' בהר‬
‫תשע"ד(‪ ,‬וכך כתב בעניין סידור זה‪:‬‬
‫מעמדו של דוד האגירה‪ :‬במסכת שבת )מ‪,‬ב( מסופר‪ :‬אמר רבי יצחק בר אבדימי‪,‬‬
‫פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי‪,‬‬
‫ואמר לי‪ :‬טול בכלי שני ותן‪ ...‬ושמע מינה‪ :‬כלי שני אינו מבשל‪ .‬רש"י מבאר‬
‫שבאותו בית המרחץ רחצו במי מעיינות חמים שהוזרמו ממעיין סמוך‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫רבי לא התיר לתת לתוכם שמן‪ ,‬מפני שסבר שדינם ככלי ראשון‪ ,‬ורק לאחר‬
‫שאיבתם לכלי אחר התיר‪ .‬משיטת רש"י מוכח שכאשר ישנו חיבור רציף של מים‬
‫זורמים מכלי ראשון אל כלי מרוחק דינו נשאר ככלי ראשון‪ .‬מכאן קל‪-‬וחומר‬
‫למערכת סגורה כבשאלתנו; למעשה הדוד הגדול והמיכל המחובר אליו בצידו‬
‫נחשבים כסיר גדול העומד על גבי האש וכולו מוגדר ככלי ראשון‪ ,‬אע"פ שהאש‬
‫נמצאת רק מתחת לחלקו של הסיר‪ .‬כן הכריע בספר 'שמירת שבת כהלכתה'‬
‫)א‪,‬מא‪ ,‬ובהע' קכב(‪ .‬אמנם ביחס להסקה מרכזית מובא בהערה שם )פרק כג הע'‬
‫פז( בשם הגרש"ז אוירבך שייתכן שהמים שברדיאטורים דינם ככלי שני‪ ,‬מכיוון‬
‫שהם מוזרמים מן התנור אל הדירה באמצעות משאבה‪ ,‬אבל במקרה דנן אין‬
‫משאבה ותנועת המים היא טבעית‪ ,‬ולכן ברור שגם המים שבדוד האגירה מוגדרים‬
‫ככלי ראשון כמו המים שבמאיץ‪ .‬מכיוון שעל ידי פתיחת הברז החם ע"י האדם‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪79‬‬
‫נכנסים מים קרים לדוד האגירה‪ ,‬הרי זה כהוספת מים לכלי ראשון‪ .‬אם גוף‬
‫החימום פועל בשבת הרי זה כבישול באש‪ ,‬ואם הוא כבוי הרי זה כבישול בתולדות‬
‫האור‪ ,‬ובכל מקרה האיסור הוא מדאורייתא‪ ...‬סיכום להלכה‪ :‬דין שימוש ב'מאיץ‬
‫אקולוגי' בשבת כדין שימוש בדוד חשמלי רגיל‪ .‬המעוניין לפתוח את ברז המים‬
‫החמים בשבת חייב לכבות את הבוילר לפני השבת ולוודא שהמים במיכל האגירה‬
‫יוגבלו ל'פחות מיד סולדת'‪.‬‬
‫ה‪ .‬מסקנה‬
‫בהא סלקינן ובהא נחתינן שמאיץ החום ‪ EBS‬אסור לשימוש בשבת כשהוא דולק‪,‬‬
‫באיסור דאורייתא של מבשל‪ ,‬ככל דוד חשמלי ביתי רגיל‪ .‬קביעה זו מייתרת את הדיון‬
‫מצד גרם הבערה של גופי החימום‪.‬‬
‫‪ 80‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב איתם הנקין‬
‫גדרי האיסור בדלת חשמלית ושאר‬
‫חיישנים בשבת – תגובה‬
‫בגיליון ‪ 104‬של אמונת עתיך )תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪ (65-54‬נתפרסם מאמרם של הרב דרור‬
‫פיקסלר והרב אלי רייף שליט"א‪ ,‬ובאו בהסכמת רבם הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ‬
‫שליט"א )שם עמ' ‪ .(68-66‬במאמרם עסקו בגדרים ההלכתיים של חיישנים אלקטרוניים‬
‫לעניין השימוש בהם בשבת‪ ,‬כגון מעבר בדלת אוטומטית‪ .‬אמנם עצם הדיון אינו חדש כל‬
‫כך‪ ,‬וכבר לפני כחמישים שנה החלו הפוסקים לדון בדלת המופעלת על ידי חיישן פוטו‪-‬‬
‫אלקטרי וכיוצא בזאת‪ .1‬והגם שבינתיים נעשו שכלולים טכנולוגיים למיניהם‪ ,2‬גלוי וידוע‬
‫שרוב‪-‬ככל הפוסקים בדור האחרון לא חילקו בין נידון זה לבין שאר מכשירי חשמל‬
‫לעניין הפעלתם בשבת; ואנן סהדי שהפעלת חיישנים אלקטרונים כגון בפתיחת דלת‬
‫אוטומטית מוחזקת לאיסור ברור‪ ,‬וכפי ההוראה זה מכבר בספר 'שמירת שבת כהלכתה'‪.3‬‬
‫לפיכך נקיטנא בשיפולי גלימייהו דרבנן )ובהסכמת אמו"ר‪ ,‬הג"ר יהודה הרצל הנקין‬
‫שליט"א( ואכתוב את הנראה לענ"ד בטעם ההלכה שאין חילוק בין הפעלת מכשיר‬
‫חשמלי על ידי חיישנים כהאי גוונא לבין הפעלתו בידיים‪.‬‬
‫א‪ .‬הפעלת מכשיר על ידי חיישן‬
‫תורף דברי הגרנ"א רבינוביץ שליט"א ותלמידיו הוא בשני עניינים‪ .1 :‬שדרך פעולת‬
‫החיישנים האוטומטיים שונה במהותה משאר הדרכים להפעלת מכשירי חשמל‪.2 .‬‬
‫שפעולה הנעשית על ידי הליכת האדם כדרכו הרגילה – 'לפי תומו' – אינה יכולה‬
‫להיחשב מלאכה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬מהדורה ראשונה‪ ,‬פרק יח סעיף נא; יסודי ישורון‪ ,‬ח"ה עמ' קס‪-‬קסא; וראו‬
‫במפתח לספר החשמל בהלכה כרך ב‪ ,‬ערך תא פוטו אלקטרי; )אמנם לא הצלחתי למצוא את‬
‫המצוטט שם בשם ספר שערים המצוינים בהלכה(‪.‬‬
‫שאף הם כבר נידונו על פי רוב‪ ,‬ראו שו"ת מעשה חושב‪ ,‬ח"א סי' יב )לעניין חיישן אלקטרו‪-‬מגנטי או‬
‫אינפרה‪-‬אדום(‪ ,‬ובספרו של פרופ' ר' זאב לב ז"ל‪ ,‬מערכי לב‪ ,‬עמ' שפז‪-‬שפח ועוד‪ .‬בנוגע לכך יש‬
‫להעיר שלא לכל פרט של מידע טכני או מדעי יש בהכרח משמעות להלכה; וכדברי הגרש"ז אויערבך‪,‬‬
‫שו"ת מנחת שלמה‪ ,‬ח"א סי' יא אות ב‪ ,‬וכן סי' יב אות ג‪ ,‬שאף על פי שהחשמל הארצי הוא זרם‬
‫חילופין המתהפך חמישים פעמים בשנייה‪' ,‬מסתבר שאנו אין לנו אלא מה שעינינו רואות'‪ ,‬שלפי‬
‫השגת חושינו ומראה עינינו הזרם רציף לחלוטין‪ ,‬ולכן אי אפשר לדונו כמתחדש‪ .‬ודון מינה להכא‪.‬‬
‫שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬פרק כג סעיף נג )במהדורה הרגילה‪ ,‬ובחדשה סעיף סב‪ ,‬עיינו שם עוד(‪ .‬ראו גם‬
‫מנוחת אהבה‪ ,‬ח"א פרק כד סעיף יז; וילקוט יוסף‪ ,‬שבת ח"ג סי' שיח סעיף כח‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫בעניין הראשון‪ ,‬לא זכיתי להבין את עצם הטענה על דרך פעולת החיישנים‪ ,‬שאין מדובר‬
‫כאן במנגנון שהאדם מפעיל בעצמו אלא במנגנון המפעיל את עצמו ורק משתמש באדם‬
‫כדי לתזמן את ההפעלה‪ .‬כלום אפשר לראות במכשיר חשמל אישיות אוטונומית‬
‫שפעולותיה יהיו מיוחסות אליה בלבד ולא לאדם הפועל עליה? אולם מעבר לכך‪ ,‬לענ"ד‬
‫אין לתיאור הדרך של פעולת החיישנים משמעות להלכה‪ .‬בגדר דין 'פסיק רישא'‪ ,‬כתב‬
‫הרמב"ם בריש הלכות שבת )פ"א ה"ו – נידון מצד אחר במאמר הנ"ל(‪:‬‬
‫עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תיעשה בשביל אותו מעשה‪ ,‬אף על פי‬
‫שלא נתכוין לה – חייב‪ ,‬שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬סיבת איסור 'פסיק רישא' היא שברור לחלוטין שהמלאכה המסוימת עתידה‬
‫להיעשות יחד עם הפעולה הנעשית‪ ,‬ולכן הן נחשבות כמלאכה אחת ונידונות יחד‪ .‬והנה‬
‫אין בדברי הרמב"ם הללו שום רמז לכך שאנחנו צריכים לחקור אחר גורם הסיבתיות‬
‫שבין שתי הפעולות‪ ,‬מדוע במציאות הן כרוכות זו בזו – אלא העיקר שכך היא המציאות‪,‬‬
‫שבעשיית האחת תיעשה 'בגללה' גם השנייה‪ .‬ממילא‪ ,‬למשל לו יצויר שיש בחדר‬
‫השירותים מתקן‪ ,‬שבכל פעם שנוטלים מגבת מן המתלה נדלקת נורת הלהט שבתקרה‪,‬‬
‫הרי זה 'פסיק רישא' גמור‪ ,‬שהרי זה ידוע וודאי שאי אפשר שלא תיעשה מלאכה זו‬
‫כשנוטלים את המגבת‪ .‬כפי העולה מדברי הרמב"ם‪ ,‬אין זה משנה לענייננו אם המתקן‬
‫שמפעיל את הנורה עובד באמצעות קפיץ מכני או על ידי חיישן הרגיש לאור או בכל‬
‫אופן אחר‪ .‬כך או כך הרי זה 'פסיק רישא'‪ ,‬שלא נותר אלא לדון בו אם 'ניחא ליה' אם לאו‬
‫)וכמובן אם הוא דאורייתא או דרבנן(‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לענ"ד דווקא לפי טענת הרב פיקסלר‬
‫והרב רייף‪ ,‬לא מובן מהו החידוש הגדול שבחיישנים המודרניים לעומת מנגנונים ישנים‬
‫יותר – ובראשם התרמוסטט הפשוט והמוכר‪ ,‬שמתזמן את הפעלת מדחסי המקררים‪ .‬אף‬
‫התרמוסטט‪ ,‬שכבר נידון בפוסקים מזה כשמונים שנה‪ ,‬אינו אלא סוג של חיישן אוטומטי‬
‫לענייננו‪ ,‬שהרי גם את דרך הפעלתו אפשר לתאר באותו אופן‪ ,‬ש'בעצם אין האדם פועל‬
‫עליו אלא הוא פועל על האדם'‪ .‬הוא 'חש מעצמו' בשינויי הטמפרטורה שנגרמו בסביבתו‪,‬‬
‫ומגיב להם בהפעלת המערכת לבדו‪ ,‬בלא מגע יד אדם‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬מדברי כל‬
‫הפוסקים שהתירו את פתיחת המקרר בשבת‪ ,‬ברור כי אילו הייתה המציאות כזו שבכל‬
‫פעם שנפתחת הדלת מופעל מייד מנוע המקרר )לצורך העניין – במקרה של חיישן רגיש‬
‫יותר( היה בפתיחתה איסור גמור‪ .‬רק משום שאין זה כך‪ ,‬דנו להיתר‪ ,‬על פי גדרי 'גרמא'‬
‫ו'ספק פסיק רישא' וכו'‪ .‬ולפי מה שכתבנו לעיל‪ ,‬מובן היטב מדוע לא הוצרכו האוסרים‬
‫והמתירים גם יחד לחקור אחר מהות המנגנון שמפעיל את התרמוסטט )מעבר להבנה‬
‫בסיסית של דרך פעולתו(; ומדוע לא העלו על דעתם לטעון שכאילו מדובר במערכת‬
‫אוטונומית שפעולותיה מיוחסות לה עצמה ולא לאדם המשפיע עליה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפעלת מכשיר על ידי הליכה‬
‫נמצא אפוא כי דרך פעולתם של החיישנים המודרניים אינה מעלה ואינה מורידה לגבי‬
‫שאלת איסורם מצד 'פסיק רישא'; ולא נותר אלא לדון האם בצורת השימוש בהם יש גדר‬
‫‪ 82‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫גדרי האיסור בדלת חשמלית ושאר חיישנים בשבת – תגובה‬
‫'עשה מעשה' )כלשון הרמב"ם(‪ ,‬שבלעדיו אין תחילת דיון ב'פסיק רישא'‪ .‬אכן‪ ,‬זוהי‬
‫כאמור הטענה השנייה‪ ,‬שאין חלות איסור על הפעלת דלת חשמלית )למשל( באמצעות‬
‫חיישן‪ ,‬מפני שהאדם בסך הכול הולך לפי תומו‪ ,‬ואין כאן 'עשה מעשה'‪ .4‬אמנם גם את‬
‫הטענה הזו לא זכיתי להבין‪ ,‬כי בשונה מעניינו של מקרר )או המתקן של המגבת שתואר‬
‫לעיל(‪ ,‬הרי במקרה של דלת חשמלית‪ ,‬האדם מתכוון לפתיחתה במישרין‪ ,‬וזו תכלית‬
‫מעשהו‪ .‬אין דרכו של אדם ללכת לתוך קירות זכוכית‪ ,‬אלא הוא יודע שעל ידי הילוכו‬
‫תיפתח הדלת בעזרת החיישן‪ ,‬וזה רצונו וכוונתו ומטרת הילוכו לכיוונה‪ .‬ומעשים שבכל‬
‫יום הם שאנשים המתקרבים לדלת אוטומטית ועדיין אינה נפתחת‪ ,‬זזים אנה ואנה כדי‬
‫להפעיל את מנגנון הפתיחה‪ .‬וכמובן‪ ,‬אם החיישן מקולקל הם נעצרים ואינם מוסיפים‬
‫ללכת‪ .‬ממילא אי אפשר לומר שאין כאן 'עשה מעשה'‪ ,‬כי לעניין זה פשיטא שהליכתו‬
‫אינה 'לפי תומו' בעלמא‪ ,‬אלא נעשית כדי להפעיל את החיישן ובכוונה‪ .5‬ואין זה שונה‬
‫הרבה מהושטת ידיים לברז חשמלי כדי שיפעל‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬כפי שהוכחנו למעלה מדברי הפוסקים לגבי מקרר‪ ,‬גם כאן אפשר להוכיח‬
‫מדברי הפוסקים לגבי השימוש במעלית בשבת‪ .‬עיקר הדיונים לגבי מעלית שבת נסבו‬
‫על ההשפעה שנגרמת מחמת תוספת המשקל של האדם הנכנס למעלית; והלא זהו נידון‬
‫קל עוד יותר מהליכה‪ ,‬כי אין בזה אפילו הנעת איבר כלשהו אלא רק עמידה בלא שום‬
‫תזוזה‪ .‬כל מה שנעשה הוא רק על ידי כובד הגוף‪ ,‬ולכאורה מהיכא תיתי להחיל איסורי‬
‫שבת על עמידה במקום? ואכן‪ ,‬יש שדנו במשמעות הדבר וביחס שבין העמידה במקום‬
‫והוספת המשקל לבין התוצאה‪ .‬אבל מכל מקום ברור לחלוטין מדברי הגרש"ז אויערבך‬
‫ושאר מתירים‪ ,‬כי אילו הייתה המציאות כך שהכניסה למעלית היא שמביאה להפעלתה‪,‬‬
‫וכי כובד המשקל של האדם מביא לעשיית פעולות שלא היו נעשות גם בלאו הכי‪ ,‬הייתה‬
‫הכניסה למעלית אסורה בהחלט‪ .6‬והטעם פשוט‪ ,‬שסוף סוף האדם הוא שגורם פעולה זו‪,‬‬
‫והדבר לא רק 'ניחא ליה' אלא הוא גם מכוון לכך וזה עיקר חפצו בכניסה למעלית‪ .‬קל‬
‫וחומר בדלת חשמלית‪ ,‬שבה האדם אינו רק עומד אלא עושה מעשה בגופו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫לכאורה לפי טענה זו‪ ,‬אין ההיתר תלוי באופן פעולתם של חיישנים דווקא )כמו שמתואר במאמר(‪.‬‬
‫אלא גם אם ייבנה חדר מדרגות שבו כל דריכה על מדרגה יוצרת חשמל באמצעות משקל האדם‪,‬‬
‫והחשמל מדליק תיכף נורה להאיר את חדר המדרגות )נידון שהדומה לו נאסר מקל וחומר במקורות‬
‫שהובאו לעיל בפתח המאמר(; הרי לכאורה היה זה מותר לשיטה זו‪ ,‬כי האדם אינו מכוון לעשיית‬
‫מלאכה אלא רק הולך לפי תומו‪.‬‬
‫לכאורה נראה כאילו החליטו כבוד הרבנים הנ"ל שלא יכול לחול על מעשה ההליכה ֵשם פעולה‬
‫לעניין מלאכת שבת‪ .‬אבל כלום אם נבנה מסוע שעל ידי המעבר בו מסתובבות רחיים‪ ,‬האם יהיה‬
‫מותר ללכת בו ולהפעיל את הרחיים בטענה שהאדם רק פוסע בו לפי תומו? בהערה ‪ 45‬במאמר נכתב‬
‫שאין לדמות את הנידון להולך על קורת בית הבד‪ ,‬כי שם זוהי דרך עשיית המלאכה ‪ -‬ולא הבנתי‬
‫החילוק‪ ,‬הרי גם בדלת חשמלית‪ ,‬כך דווקא היא דרך הפעלתה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬עיין במשנ"ב‪ ,‬סי' שלו ס"ק‬
‫כד‪-‬כה; ובערוה"ש‪ ,‬סי' שלו סעי' כא‪ ,‬שהליכה במקום שיש עשבים העלולים להיתלש – שבוודאי אין‬
‫זו דרך עשיית מלאכה – הותרה רק משום שאין זה 'פסיק רישא'; ולא ידעו מהחידוש שמותר בלאו‬
‫הכי‪ ,‬כי האדם רק הולך לפי תומו‪.‬‬
‫ראו באריכות בשמירת שבת כהלכתה‪ ,‬פרק כג סעי' מט בהערות; ושו"ת מנחת שלמה‪ ,‬ח"א סי' צא‬
‫אות י‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪83‬‬
‫ג‪ .‬דיון בדברי הפוסקים‬
‫אבקש עוד לדון בראיות מדברי הפוסקים שנידונו במאמר‪ .‬תחילה‪ ,‬מה שהובאה ראיה‬
‫משו"ת 'שבט הלוי' ומה שביאר במחלוקת הר"ן והרשב"א‪ ,‬הנה מפורש בדבריו שכל‬
‫ההיתר הוא דווקא באופן שעושה כדרכו‪ ,‬בלי כוונה מיוחדת לזה או תוספת עשייה‬
‫כלשהי‪ .‬אבל אם מתכוון‪ ,‬הרי גרע מ'פסיק רישא'‪ .‬כלשונו )ח"ט סי' סט( שהטענה 'שאדם‬
‫אינו עושה כלום ממש והולך לדרכו לפי תומו ואינו מוסיף אף תנועה אחת למען מלאכה'‬
‫שייכת דווקא 'כל זמן שאינו חושב ממש ללכת למען הדליק'‪ .‬וממילא אין זה נוגע 'לנדון‬
‫השכיח היום‪ ,‬שדלתות בית נפתחות ע"י עין אלקטרי ע"י הנכנס לתוכו‪ ,‬דבזה ודאי איכפת‬
‫ליה בתוצאה של כניסתו ואסור'‪ .7‬ומה שהביאו ראיה מסוגיית דריסת מזיקים לפי תומו‬
‫)שממנה הושאל לכאן עצם המושג 'הליכה לפי תומו'(‪ ,‬לדעת רוב ראשונים ודאי אין לזה‬
‫שייכות לנידון דידן‪ ,‬כי ההיתר משום שמלאכה שאין צריך לגופה הריהי דרבנן ובמזיקין‬
‫לא גזרו‪ ,‬אלא שצריך לעשות לפי תומו‪ ,‬מפני שכל כמה דאפשר לשינויי משנינן‪ .8‬ואילו‬
‫לרמב"ם‪ ,‬המחייב במלאכה שאין צריך לגופה‪ ,‬נחלקו המפרשים אם ההיתר כאן משום‬
‫שעל כל פנים יש ספק פיקוח נפש‪ ,‬ועל כן אפילו במתכוון מותר‪ ,9‬או שמותר רק דבר‬
‫שאינו מתכוון‪ .‬דהיינו שמותר ללכת לפי תומו )כפשוטו( – בלא כוונה לדרוס – ואינו צריך‬
‫לחשוש אפילו אם ידרסם‪ ,‬כי זהו דבר שאינו מתכוון‪ .‬כך או כך‪ ,‬מבואר ממילא שגם‬
‫מהרמב"ם אין ראיה לאופן שמתכוון בעניין רגיל‪.‬‬
‫לפיכך נראה ברור שאף לפי השיטה שנתבררה במאמר‪ ,‬הרי זה נוגע רק לעניינים כגון‬
‫הליכה במסדרונות מלון המדליקה אור העשוי לנוי‪ ,‬וכיוצא בזאת; אבל לא למעבר בדלת‬
‫חשמלית וכיוצא בזה‪ .‬ולהרבה דעות גם בדוגמת ההליכה במסדרון הגורמת הדלקת אור‬
‫לנוי‪ ,‬יש להיזהר לכתחילה מצד 'פסיק רישא' )וקל וחומר בהדלקת אור לתאורה(; ואינו‬
‫דומה למה שכתב סבי‪-‬זקני מרן הגרי"א הענקין זצ"ל בהגדרת 'פסיק רישא'‪ ,10‬מפני‬
‫שבדוגמה זו הדבר מתרחש מיד לפנינו‪ .‬ומכל מקום במצלמות ברחוב וכדומה‪ ,‬העיקר‬
‫להקל‪ ,‬כמו שמבורר בדברי הגרי"א הענקין )שם(‪ ,‬שאם אין המלאכה ניכרת כלל בעת‬
‫הפעולה‪ ,‬אי אפשר להכניסה בגדרי 'פסיק רישא'‪ .‬אבל בין כך ובין כך אין זה נוגע‬
‫לענייננו‪ ,‬שאנו דנים על דבר המתכוון‪.11‬‬
‫‪ .7‬וכן כתב גם שם בסי' סח‪ .‬ותמוה מאוד מה שהתפלאו על זה הרבנים בהערה ‪ 44‬במאמרם‪ ,‬והעלימו‬
‫עיניהם מההבדל בין 'ניחא ליה' לבין 'מתכוון'‪ ,‬ובמקום זאת השיאו דבריו לכוונות זרות 'שנקט בלשון‬
‫מסותרת והותיר פתח' )?( – בעוד שהדברים ברורים לחלוטין כנ"ל )ובלאו הכי לענ"ד אי אפשר לומר‬
‫שאדם ההולך לעבר דלת חשמלית אינו מוסיף תנועה כלשהי למען המלאכה‪ ,‬וזה טעם נוסף לאיסור(‪.‬‬
‫‪ .8‬כלשון הרשב"א והריטב"א והר"ן‪ ,‬וכהאי גוונא במאירי‪ ,‬שבת קכא ע"ב; וע"ע בב"י סי' שטז )ולא כטעם‬
‫מראית העין שחידש הלבוש והועתק במשנ"ב; ואצלי הארכתי(‪ .‬ולענ"ד דחוק מאוד ללמוד בזה בדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬מדברי הרמב"ן שמותר אף במתכוון )ראו הוספת הגרנ"א(‪ ,‬כי הרי לרמב"ן‪ ,‬מלאכה שאין‬
‫צריך לגופה אינה דאורייתא‪ ,‬ואין כן לרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .9‬כן כתב הלחם משנה‪ ,‬הל' שבת פי"א הי"א‪ ,‬ע"פ המגיד משנה )ולכאורה צ"ע בזה דאם כן מהו 'לפי תומו'?(‪.‬‬
‫‪ .10‬עיין שו"ת גבורות אליהו‪ ,‬או"ח סי' צא אות ג‪.‬‬
‫‪ .11‬ומה שנכתב לגבי גדר פעולה הניכרת בנפעל )ראו הוספת הגרנ"א(‪ ,‬הנה זה תלוי בדעת בני אדם; כשם‬
‫שהקורא לבהמתו והולכת‪ ,‬לא הסתפק אדם מעולם שזוהי פעולה הניכרת בנפעל וכו'‪ ,‬אף על פי‬
‫‪ 84‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫גדרי האיסור בדלת חשמלית ושאר חיישנים בשבת – תגובה‬
‫בהמשך המאמר )אותיות ג‪-‬ד( ציינו הרבנים לדברי הגר"ע יוסף שנקט להקל ב'פסיק‬
‫רישא' דרבנן‪ ,‬אך הלא בני אשכנז מחמירים בזה‪ ,‬כידוע לכל )עי' משנ"ב סי' שיד ס"ק יא(‪.‬‬
‫ובפרט בד'ניחא ליה'‪ ,‬שבזה גם שו"ת 'באר יצחק' )שהוזכר במאמר שם( אוסר לבסוף‪,‬‬
‫ולא כמו שהוצג‪ ,‬כאילו סוגיין דעלמא לסמוך על המתירים‪' ,‬ואין מקום להחמיר'‪ .12‬ומה‬
‫שנכתב בסוף המאמר לגבי גדר עובדין דחול בשיטת הרמב"ם‪ ,‬לא זכיתי להבין מאי‬
‫נפקא מינה‪ :‬ובכן לו יהא כן שהכינוי 'עובדין דחול' לשיטת הרמב"ם הוא רק בדברים‬
‫שדומים למלאכה וכו'‪ ,‬סוף סוף גם לשיטת הרמב"ם‪ ,‬יש הדברים האסורים משום‬
‫'וכבדתו מעשות דרכיך וכו'' )שאפשר לקוראו 'זילותא דשבתא'‪ ,‬כמו שנתברר במאמר‬
‫שצוין שם(; ומהו ההבדל אם בשיטת הרמב"ם הדבר אסור מצד ֵשם זה או ֵשם אחר?‬
‫סיכום‬
‫מן הדברים שנתבררו לעיל ראינו כי יש כמה מדרגות לעניין איסורי שבת במנגנונים‬
‫חשמליים שהפעלתם נעשית באמצעות חיישנים למיניהם‪:‬‬
‫א‪ .‬דבר שהאדם אינו מתכוון לעשות ולא אכפת לו כלל מן התוצאה‪ ,‬כגון הליכה ברחוב‬
‫שיש בו מצלמות – מותרת לרוב הפוסקים‪.‬‬
‫ב‪ .‬דבר שהאדם אינו מתכוון לעשות אבל נהנה מן התוצאה‪ ,‬כגון תאורה הנדלקת בעוברו‬
‫במקום חשוך – מקצת פוסקים מתירים‪ ,‬ורבים אוסרים )בפרט כשהתאורה נעשית‬
‫לתועלת ולא רק לנוי(‪.‬‬
‫ג‪ .‬דבר שהאדם מתכוון במישרין לעשותו וליהנות מן התוצאה‪ ,‬כגון הליכה לעבר דלת‬
‫חשמלית או קירוב הידיים לברז חשמלי – אסור לכולי עלמא‪ ,‬ודעת היחיד המתיר‬
‫)בדלת( צריך עיון גדול‪.‬‬
‫שאינה בסמיכות ומגע ומעשה אלא קול בעלמא‪ ,‬כי הכול מבינים שקולו של המחמר פועל על‬
‫הבהמה – בפשטות הוא הדין הכא; שהכול מבינים ויודעים שהאדם מביא בהתקרבותו אל החיישן‬
‫להפעלת מנגנון פתיחת הדלת‪ .‬ורק כשאדם עובר לתומו לצד הדלת ואין דעתו על זה כלל‪ ,‬אזי יש‬
‫לומר שאינו אפילו 'פסיק רישא' אלא 'מתעסק' בעלמא‪ ,‬וכמו אדם המדבר עם חברו‪ ,‬ובהמה שהייתה‬
‫שם ננערה לקולו והלכה‪ ,‬שמסתבר שאינו כלום )והארכתי בזה אצלי – אף כי התם‪ ,‬קיל טפי(‪.‬‬
‫‪ .12‬וגם בדעת הגרע"י' לא הזכירו את מה שהוסיף בשו"ת יביע אומר‪ ,‬ח"ו או"ח סי' לה אות ח‪' :‬שלענין‬
‫הלכה אנו רגילים לפסוק להחמיר בפ"ר בדרבנן עכ"פ היכא דניחא ליה'‪ ,‬ושההיתר הוא דווקא במקום‬
‫צורך גדול או בצירוף טעם נוסף‪ .‬עוד כהאי גוונא‪ ,‬באות ד‪ ,‬כתבו שאמנם רוב האחרונים נקטו כאבן‬
‫העוזר נגד המג"א באיסור ריחיים של מים‪ ,‬אבל יש כמה אחרונים שקיימו דברי המג"א; ובכן‪ ,‬וכי זהו‬
‫טעם לנקוט לכתחילה דווקא כמותם? )ובמקום שהוא להיפך‪ ,‬לא ראו להזכיר שיש מחמירים – ראו‬
‫שם הערה ‪ (40‬ולענ"ד גם אין הנידון דומה כל כך לראיה‪ ,‬אבל אכמ"ל‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪85‬‬
‫תגובה לתגובה‬
‫הרב ד"ר דרור פיקסלר והרב אלי רייף‬
‫תודה רבה לרב איתם הנקין על חידוד הדברים‪ .‬תחילת דבריו הם בסברא‪ ,‬והדברים‬
‫במאמרנו מבוארים לפי דרכנו‪ .‬אין טעם לחזור בפירוט‪ ,‬רק נדגיש את היסודות בתמצית‪.‬‬
‫לעניין איסורי שבת‪ (1) :‬אי אפשר להחשיב את האדם בתור חלק ממנגנון; )‪ (2‬חייב‬
‫להיות גבול ברור‪ ,‬שהוא בפעולה אקטיבית שאדם פועל על מנגנון; )‪ (3‬לעניין 'פסיק‬
‫רישא' יש להבחין בין מעשה שהוא פעולת היתר ואין לו שם מלאכה כלל לבין פעולה‬
‫שיש עליה שם מלאכה‪ .‬אילו נמצא אדם בחדר‪ ,‬וידוע לו שעוד כמה דקות יידלק חיישן‬
‫המזהה את חום גופו )בלא כל תנועה של האדם( ובשל כך יידלק המזגן – האם ניתן‬
‫לומר שהאדם הפעיל את המזגן בידיים? יש פער גדול בין החיישנים של דורנו‪ ,‬שהם‬
‫פועלים על האדם )כבדוגמה לעיל(‪ ,‬לבין הפעלת המערכות החשמליות בעבר‪ ,‬שנדרשה‬
‫עבורם פעולה של האדם‪ .‬בדורנו יש נתק גמור בין פעולת האדם לתוצאה‪ ,‬נתק גדול יותר‬
‫מאשר בדוגמה של התרמוסטט שהתירוהו הדורות הקודמים‪ .‬מעתה עולה השאלה עד‬
‫כמה ניתן למתוח את הקשר בין מעשים שאינם כלל מלאכות לתוצאות נלוות להם?‬
‫כדרכה של תורה‪ ,‬עיקר השגותיו מן המקורות; ונשיב בקצרה‪ .‬אכן מפרשי הרמב"ם ניסו‬
‫לדחוק את שיטתו בעניין 'דורס לפי תומו' משום ספק פיקוח נפש‪ ,‬אלא שאין לזה רמז‬
‫בדבריו‪ .‬והעיקר הרי שכתב את הכלל העקרוני 'ספק סכנה מחללין' )הל' שבת פ"ב ה"ב(‪,‬‬
‫ואיזה עוד היתר צריך? נראה שהרב הנקין הרגיש בקושי‪ ,‬ולכן הביא ביאור נוסף‪' :‬מותר‬
‫ללכת לפי תומו בלא כוונה לדרוס' – וממאי נפשך‪ ,‬וכי האדם הולך בעיניים עצומות ואינו‬
‫רואה שהוא דורס? ואם רואה ודורך‪ ,‬לשיטת הרב הנקין‪ ,‬היכן מצינו שאדם עושה פעולה‬
‫ומודע לתוצאה ויכול לומר ש'אינו מתכוון'; והרי בעצם זו השאלה שהרב הנקין מעלה!‬
‫ועוד הבאנו את דברי הרמב"ן‪ ,‬שכתב במפורש שמוכח מהגמרא שהוא הולך בכוונה‪ .1‬וזהו‬
‫שביארנו בעקבות 'מרכבת המשנה' ודעימיה‪ ,‬ששיטת הרמב"ם שונה‪ ,‬ולפי ביאור זה‬
‫מחוורת היטב‪ ,‬ובעקבותיה ביארנו גם לענייננו‪ ,‬מדוע אין לאסור מדין 'פסיק רישא'‪.‬‬
‫בדברי 'שבט הלוי' – המעיין בכל תשובותיו יראה שהוא מדמה לדברי הרשב"א‪ ,‬וכי‬
‫הנועל יכול לומר שאינו מתכוון שהצבי יהיה ניצוד? אלא שהידיעה וההנאה מהפעולה‬
‫לבדן אינן מספיקות לאסור‪ ,‬כאשר הדבר נעשה מחמת פעולת היתר הניכרת לעצמה‪.‬‬
‫ועל מה שציין בעניין 'פסיק רישא' בדרבנן‪ ,‬והרי על דברי 'תרומת הדשן' דנו גם בין‬
‫האשכנזים‪ .‬וראה גם שו"ת 'ציץ אליעזר' יז‪ ,‬סי' יג‪ ,‬ומה שציין ל'מקנה'‪ ,‬קידושין קונטרס‬
‫‪1‬‬
‫‪86‬‬
‫כאן המקום להבהיר שהבאנו את הרמב"ן רק בתור ראיה לכך שאין לדחוק את הגמרא כאילו מדובר‬
‫ב'אינו מתכוון'‪ ,‬וברור שפשט הגמרא הוא כשהאדם הולך ויודע שהוא דורס‪.‬‬
‫תגובה לתגובה‬
‫אחרון‪ ,‬סי' סז סעי' ה‪ ,‬ושו"ת 'נחלת בנימין' סי' עא‪ .‬ודעת לנבון שבחשמל‪ ,‬במקום‬
‫שהאיסור הוא משום 'עובדין דחול' בלבד ואין חשש מלאכה דאורייתא‪ ,‬הדין קל עוד‬
‫יותר‪ .‬ולגבי המעליות‪ ,‬כבר דשו רבים והתירו‪ ,‬ולא שייך כלל לענייננו‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬השימוש בחשמל גם כשאין נעשית מלאכה – אסור‪ ,‬אלא שלדעת רוב‬
‫האחרונים אין זה איסור דאורייתא‪ .‬במקרה של חיישנים – האדם אינו פועל באופן‬
‫אקטיבי על הנפעל‪ ,‬ולא נעשה מעשה שיש לו שם מלאכה‪ .‬מעתה עולה השאלה‪ :‬במקום‬
‫שאינו אלא משום 'עובדין דחול'‪ ,‬והאדם אינו עושה מעשה ישיר ומכוון‪ ,‬ולא מעשה שיש‬
‫לו שם מלאכה‪ ,‬אלא הולך לפי תומו – האם רק משום שנעשית תוצאה בחשמל ואף אם‬
‫התוצאה ידועה לו ונוחה לו‪ ,‬ניתן לנו לחדש ולהרחיב את האיסור בלי גבול? הרי לעניין‬
‫שבת – 'מלאכת מחשבת אסרה התורה'‪ 2‬ולא תוצאת מלאכה!‬
‫לסיכום‪ ,‬על משמרתנו נעמודה‪ .‬מותר לכתחילה ללכת ולעבור דרך דלתות חשמליות‬
‫בשבת וכדומה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫כאן גם תשובה לדברי הרב ישראל רוזן בגיליון ‪ 104‬של אמונת עתיך )תשע"ד(‪ ,‬עמ' ‪ ,70-69‬ואין לדמות‬
‫בין דיני שבת לנזיקין‪ ,‬שהם תחומים שונים‪ ,‬ובשבת 'מלאכת מחשבת אסרה תורה'‪ ,‬ואין כן בנזיקין‪,‬‬
‫ולא קרב זה אל זה‪ .‬ובוודאי שלעניין שבת אי אפשר לומר שדין החיישנים כמעשה בידיים!‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪87‬‬
‫הרב יועזר אריאל‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל‬
‫הקדמה‬
‫מאמר זה בשאלת גיוס בנות לצה"ל‪ ,‬נכתב בגלל פניית מחנכים ומחנכות הנשאלים על‬
‫ידי תלמידותיהם בנושא גיוסן לצה"ל‪ .‬השאלה הנשאלת היא האם אפשר לשקול מחדש‬
‫את נושא גיוס הבנות לצה"ל‪ ,‬אם הצבא יאפשר להן להקפיד הקפדה מלאה במצוות‪,‬‬
‫ולשמור על הצניעות הנדרשת – בלי אימונים של בנים ובנות יחד‪.‬‬
‫א‪ .‬נשים במלחמת מצווה‬
‫רוב הראשונים והאחרונים אוסרים גיוס נשים למלחמת מצווה‪ ,‬וחלק מדבריהם הובאו‬
‫גם בספר 'לאור ההלכה'‪ ,1‬וכדלהלן‪:‬‬
‫ב'תשובת הגאונים'‪ 2‬הובאו דברי רבי סעדיה גאון עם ביאורו של רבי יצחק בן גיאת‪:‬‬
‫כתב רב סעדיה גאון‪ :‬שלשים מצות הן שהאנשים חייבים בהן והנשים פטורות‪.‬‬
‫ורבינו יצחק אבן גיאת כתב פירושן‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מילה‪ ,‬ראיה‪ ,‬ויוצא צבא כל זכר‪,‬‬
‫ושקלים כל העובר על הפקודים וכו'‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫תשובה זו מתבססת על מקרא מפורש – 'כל זכר לגלגלתם‪ ...‬כל יוצא צבא' ‪ .‬מקרא זה‬
‫קובע שהזכרים בלבד הם היוצאים לצבא‪ ,‬ולא הנשים‪ .‬גם 'ספר החינוך' )מצוה תקכה(‬
‫אסר גיוס נשים לצבא‪ ,‬אפילו לצורך מלחמת מצווה‪:‬‬
‫שנמנענו שלא לערוץ ולא לפחוד מן האויבים ולא נברח מפניהם‪ ,‬אבל החובה‬
‫עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם‪ ...‬ונוהגת מצוה זו בזכרים‪ ,‬כי להם‬
‫להלחם בזמן שישראל על אדמתם‪.‬‬
‫כך כתב גם במצוות מחיית עמלק )מצוה תרג(‪:‬‬
‫ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים‪ ,‬כי להם לעשות המלחמה ונקמת‬
‫האויב‪ ,‬ולא לנשים‪.‬‬
‫דברי 'החינוך' חזרו ונשנו גם במצווה תקסב‪ ,‬ובמצווה תקסו‪ .‬מסתבר שהמקור שעליו‬
‫מסתמך 'החינוך' לפטור את הנשים מיציאה למלחמה‪ ,‬הוא המקרא המפורש 'כל זכר'‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪88‬‬
‫הרב ש"י זוין‪ ,‬לאור ההלכה‪' ,‬המלחמה' פרק ג )תשס"ד‪ ,‬עמ' כד‪-‬כז(‪.‬‬
‫תשובות הגאונים‪ ,‬ליק תרכ"ד‪ ,‬סי' קכ‪.‬‬
‫במדבר פרק א ב‪-‬ג‪.‬‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל‬
‫הכתוב בספר במדבר‪ ,‬שממנו עולה שנשים אינן יוצאות לצבא‪ ,‬וכדברי הרס"ג‪ .‬גם הרב‬
‫שלמה מן ההר זצ"ל‪ 4‬כתב במאמרו שיש לאסור גיוס בנות‪ ,‬מכוח דברי 'החינוך'‪.‬‬
‫אמנם במשנה )סוטה פ"ח מ"ז( נאמר‪' :‬במלחמת חובה הכל יוצאים‪ ,‬אפילו חתן מחדרו‬
‫וכלה מחופתה'‪ .‬אבל רוב המפרשים‪ ,‬כגון הרש"ש‪' ,5‬תפארת ישראל'‪ 6‬והרדב"ז‪ ,7‬מבארים‬
‫שגם בזמן המלחמה הנשים אינן יוצאות לקרב להילחם באויב‪ ,‬אלא רק מספקות מים‬
‫ומזון‪ ,‬ויש להן תפקיד עורפי‪ .‬כך פסק גם הרב פיינשטיין זצ"ל )'אגרות משה'‪ ,‬או"ח ח"ד‬
‫סי' עה(‪' :‬ורק לצאת למלחמה אין דרך נשים‪ ,‬וגם אסורות'‪ .‬עולה מכל הפוסקים הנ"ל‬
‫שאין לגייס נשים לצבא‪ ,‬אפילו במלחמת מצווה‪ .‬מקור נוסף מהתורה אוסר לנשים לשאת‬
‫כלי נשק אפילו במלחמה‪ :‬במסכת נזיר )נט ע"א( נאמר‪:‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב אומר‪ :‬מניין שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה תלמוד לומר‬
‫לא יהיה כלי גבר על אשה‪...‬‬
‫כך גם מפרש רש"י על התורה )דברים כב‪ ,‬ה( על פי אונקלוס‪' :‬לא יהיה כלי גבר בכלי זין‬
‫למלחמה‪ ,‬כדמתרגמינן לא יהא תיקון זיין דגבר'‪ .‬וכן פסקו גם הרמב"ם )עבודה זרה פי"ב‬
‫ה"י( וה'שלחן ערוך' )יו"ד סי' קפב סעי' ה(‪ .‬דברי רבי אליעזר בן יעקב נאמרו על שעת‬
‫מלחמה – 'שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה'‪ ,‬ואף על פי שזו שעת מלחמה‪ ,‬רבי אליעזר‬
‫בן יעקב אוסר לאישה לצאת בכלי נשק‪ .‬אין לפרש שרבי אליעזר בן יעקב אסר רק‬
‫במלחמת הרשות ולא במלחמת מצווה‪ ,‬כי בדבריו אין חילוק בין מלחמת הרשות‬
‫למלחמת מצווה! ועוד‪ :‬לעיל הובאו דברי הפוסקים‪ ,‬שאישה אינה יוצאת למלחמת‬
‫מצווה‪ ,‬אלא רק מסייעת לצבא בצורכי מזון וכדומה‪ .‬לפי דבריהם‪ ,‬גם רבי אליעזר‪,‬‬
‫שאסר לצאת לאשה לצאת בכלי זין למלחמה‪ ,‬כוונתו היא לאסור גם במלחמת מצווה‬
‫)וראה עוד להלן ד(‪.‬‬
‫ב‪ .‬השגת ה'מנחת חינוך' ויישובה‬
‫ה'מנחת חינוך'‪ 8‬הקשה שתי קושיות על דברי 'החינוך'‪ ,‬הפוטר נשים ממצוות זכירת‬
‫עמלק‪:‬‬
‫וצריך ראיה לפטור נשים ממצות עשה שאין הזמן גרמא‪ ,‬ובפרט במקום לאו ]לא‬
‫תשכח[! גם כן ומה שכתב כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים‪ ,‬באמת מלחמת‬
‫מצוה הכל יוצאין אפי' כלה מחופתה כמבואר בש"ס וברמב"ם פ"ז כאן‪.‬‬
‫שו"ת 'אבני נזר'‪ 9‬הקשה על 'החינוך' קושיה אחרת‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫תחומין ד‪' ,‬שיתוף נשים במלחמה'‪ ,‬עמ' ‪ ,78-68‬ובפרט עמ' ‪.69‬‬
‫רש"ש‪ ,‬סוטה מד ע"ב‪.‬‬
‫תפארת ישראל‪ ,‬סוטה פ"ח מ"ז‪.‬‬
‫רדב"ז‪ ,‬הל' מלכים פ"ז ה"ד‪.‬‬
‫מנחת חינוך‪ ,‬מצוה תרג אות ג‪.‬‬
‫שו"ת אבני נזר‪ ,‬או"ח סי' תקט‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪89‬‬
‫ותמוה‪ ,‬שהרי בהריגת ז' עממים כתב במצוה תכ"ה שנוהג בזכרים ובנקיבות‪ .‬וכבר‬
‫רימז בזה המשנה למלך בהגהותיו‪.‬‬
‫אלא שה'אבני נזר' מיישב את דברי 'החינוך'‪ ,‬ומחלק‪:‬‬
‫החינוך כתב שגם על כל יחיד יש חיוב אם בא לידו אחד מזרע עמלק שיהרגנו‪ .‬וזה‬
‫מצוי גם באשה כענין סיסרא ויעל‪.‬‬
‫אבל לעומת זאת האישה אינה יוצאת למלחמה יחד עם כל הצבא‪ .‬האישה חייבת‬
‫במחיית עמלק רק אם בא לידה באופן פרטי‪ ,‬ולכן גם אינה מחללת שבת על כך‪ .‬כי רק‬
‫הזכרים‪ ,‬החייבים להשתתף במלחמת הציבור‪ ,‬מותר להם לחלל שבת למלחמת עמלק‪,‬‬
‫שהרי נאמר על מלחמות הציבור 'עד רדתה אפילו בשבת' )שבת יט ע"א(‪ .‬אבל הנשים‪,‬‬
‫הפטורות ממלחמת הציבור‪ ,‬אינן מחללות שבת‪ ,‬ומאחר שהמצווה אינה נוהגת בשבת‬
‫הרי זו מצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬בדרך קרובה לדרכו של ה'אבני נזר' מבאר גם הרב‬
‫סולוביצ'יק זצ"ל‪ ,10‬שהאישה חייבת ללחום באויב אם היא נפגשת עמו באופן אישי‪,‬‬
‫כדוגמת יעל שהרגה את סיסרא כשהזדמן לידיה‪ .‬לעומת זאת אישה פטורה מיציאה‬
‫למלחמת מצווה בתור חלק מצבא הציבור‪ .‬בכך הרב סולוביצ'יק זצ"ל מיישב את השגת‬
‫ה'מנחת חינוך'‪ ,‬שהקשה מדוע אישה פטורה ממצוות מלחמה‪ ,‬שהרי זו מצוות עשה שאין‬
‫הזמן גרמא! כי אמנם האישה חייבת במצווה זו שאין הזמן גרמא‪ ,‬אבל חיובה של האישה‬
‫הוא רק במלחמה פרטית ולא במלחמת הציבור‪ .‬אפשר ליישב את קושיית ה'מנחת חינוך'‬
‫בדרך נוספת‪ .‬גם מצוות פרייה ורבייה היא מצווה שאין הזמן גרמא‪ ,‬ועם זאת מבואר‬
‫ביבמות )סה ע"ב( שנשים פטורות מפרייה ורבייה‪ ,‬משום שנאמר 'ומלאו את הארץ‬
‫וכבשוה' – 'איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש'‪ .‬אם כן הגמרא פטרה אישה‬
‫מפרייה ורבייה‪ ,‬על אף שזו מצווה שאין הזמן גרמא‪ ,‬בגלל שאין דרכה להילחם! מכוח‬
‫אותו נימוק‪ ,‬האישה פטורה ממצוות מלחמה‪ ,‬כי אישה אין דרכה להילחם‪ ,‬וכדברי 'ספר‬
‫החינוך'‪ .11‬יש ליישב את קושיית ה'מנחת חינוך' בדרך נוספת‪ ,‬על פי דברי רבי יצחק אבן‬
‫גיאת )'תשובות הגאונים'‪ ,‬שם( שהובאו לעיל‪ .‬גם אם מצוות מחיית עמלק מוגדרת מצווה‬
‫שאין הזמן גרמא‪ ,‬האישה פטורה ממנה‪ ,‬כי התורה גילתה במקרא מפורש שנשים‬
‫פטורות ממצוות מלחמה‪' :‬כל זכר‪ ...‬כל יוצא צבא' )במדבר פרק א‪ ,‬ב‪ -‬ג(‪ .‬לכן השגת‬
‫'מנחת חינוך' על דברי 'החינוך' נדחית‪ ,‬כי יש גזרת הכתוב לפטור את האישה ממצווה זו‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביאור שיטת הרמב"ם‬
‫כתב הרמב"ם ב'ספר המצוות' )סוף שורש יד(‪' :‬וידוע שאין הנשים דנות ולא מעידות‪...‬‬
‫ולא נלחמות במלחמת הרשות'‪ .‬לכאורה היה אפשר לדייק מדבריו שנשים חייבות‬
‫במלחמת מצווה! אבל אם כך יקשה‪ ,‬כיצד הרמב"ם מחייב נשים במלחמת מצווה‪ ,‬בניגוד‬
‫‪ .10‬הגרי"ד סולוביציק‪' ,‬ישוב לדברי הרמב"ם פ"ז ה"א מהלכות מלכים'‪ ,‬בתוך כבוד חכמים‪ ,‬ספר היובל‬
‫לרב לוינטל זצ"ל‪ ,‬תרצ"ה‪ ,‬עמ' צה‪-‬צח‪ .‬ראה גם בדברי הרב זוין שם‪.‬‬
‫‪ .11‬ומצאתי שבדרך דומה תירץ הרב עובדיה יוסף זצ"ל‪ ,‬יביע אומר ח‪ ,‬או"ח סי' נד‪ ,‬את קושיית ה'מנחת‬
‫חינוך'‪.‬‬
‫‪ 90‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל‬
‫למקרא מפורש הפוטר נשים ממלחמת מצווה חד משמעית – 'כל זכר‪ ...‬כל יוצא צבא'‬
‫)במדבר א‪ ,‬ב‪-‬ג(‪ ,‬וכמבואר בתשובת הגאונים! גם במסכת נזיר )נט ע"א( נאמר‪' :‬מניין‬
‫שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה? תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה'‪ ,‬וכן נאמר‬
‫במסכת יבמות )סה ע"ב(‪' :‬איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש'! לכן‪ ,‬מסתבר‬
‫ביאורו של הרב זוין זצ"ל )שם‪ ,‬בדברי הרמב"ם(‪ ,‬שכוונת הרמב"ם היא שבמלחמת‬
‫הרשות יש לפטור את האישה אפילו מסיוע עורפי לחיילים; אבל במלחמת מצווה הנשים‬
‫חייבות לסייע ללוחמים בסיוע חיצוני‪ ,‬עורפי‪ .12‬אפשר גם לבאר את כוונת הרמב"ם כדברי‬
‫ה'אבני נזר' והרב סולובייצ'יק שהובאו לעיל‪ ,‬שבמלחמת מצווה – האישה חייבת להילחם‬
‫אם נקלע לידה אישית האויב‪ ,‬כדוגמת יעל וסיסרא‪ .‬אבל אין היא מתגייסת לצבא הציבור‬
‫גם בשעת מלחמה‪.‬‬
‫ד‪ .‬האם בת יכולה להתנדב ולהתגייס לצה"ל‬
‫יש לברר‪ ,‬האם בת יכולה להתנדב ולהתגייס לצבא‪ ,‬על אף שהתורה פטרה אותה‬
‫ממצוות המלחמה?‬
‫לעיל בפרק א' הובאו דברי רבי יצחק אבן גיאת בביאור שיטת הרס"ג‪ ,‬שהוכיח מהמקרא‬
‫'כל זכר לגלגלתם‪ ...‬כל יוצא צבא'‪ ,‬שהתורה פטרה נשים ממלחמת מצווה‪ 13.‬לכאורה יש‬
‫להקשות על דבריו‪ :‬הרי בשעת מחסור בחיילים‪ ,‬יש צורך גם בנשים‪ ,‬בגלל פיקוח נפש‪,‬‬
‫ולמה לא יגייסו את הנשים בתור עתודה לשעת הצורך של פיקוח נפש? אלא שגם אם‬
‫אין דבר העומד בפני פיקוח נפש מלבד שלוש עברות החמורות )עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‬
‫ושפיכות דמים( במקרא זה התורה גילתה בפירוש שרק זכרים יתגייסו לצבא‪ ,‬ואף על פי‬
‫‪ .12‬כגון בהכנת מזון וביגוד‪ ,‬כדברי המפרשים על המשנה בסוטה פ"ח מ"ז‪ ,‬שהובאו לעיל בהערות ‪.7-5‬‬
‫‪ .13‬הערת העורך‪ ,‬י"פ‪ :‬ראוי לציין שלא מצאנו מי ממוני המצוות שמנה איסור זה בכלל המצוות?! ועוד‪,‬‬
‫הובאו שני פסוקים‪ :‬הראשון‪' ,‬שאו‪ ...‬כל זכר'‪ ,‬והשני‪' ,‬מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא'‪ .‬ונוסף על‬
‫כך‪ ,‬הלימוד מפסוקים אלו ובלי מקור מן התלמוד שיש איסור לנשים להתגייס‪ ,‬הוא דחוק ותמוה; וע"ע‬
‫בדברי הגרי"פ פערלא‪ ,‬ספר המצוות לרס"ג‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' עדר‪.‬‬
‫תשובת כותב המאמר‪ :‬א‪ .‬דברי הגאונים אינם דחוקים חלילה‪ ,‬אדרבא כל פירוש אחר אינו מתקבל על‬
‫הדעת‪ ,‬כי אי אפשר לפרש שכוונת התורה להודיענו במקרא זה‪ ,‬שלאו דווקא זכר יוצא לצבא‪ ,‬אלא גם‬
‫נקבה?! שהרי מקרא מפורש מגדיר חד משמעית מי נמנה בין הפקודים הנמנים כדי לצאת לצבא ‪-‬‬
‫'כל זכר' – זכר – ולא נקבה! ב‪ .‬באשר לשאלה למה לא נמנה איסור הגיוס לבנות במניין המצוות‪,‬‬
‫התשובה היא פשוטה‪ :‬יש כלל גדול במניין המצוות – אין למנות פרטי מצווה כמצווה בפני עצמה‪,‬‬
‫כמבואר בדברי הרמב"ם בספר המצוות בשורש השביעי – 'שאין ראוי למנות דקדוקי המצוה'‪ ,‬כגון‬
‫במצוות ייבום‪ ,‬אין למנות כמצווה בפני עצמה את הנשים הנאסרות לייבום‪ ,‬אע"פ שהפרטים נלמדים‬
‫מדרשות התורה‪ ,‬כי הפרטים נכללים במצווה הכוללת של ייבום‪ .‬לכן גם פרטי הגיוס נכללים במצווה‬
‫הכללית של מלחמת שבעת העממים ומלחמת עמלק‪ .‬ג‪ .‬באשר לשאלה היכן מצינו בתלמוד איסור‬
‫גיוס נשים? התשובה היא‪ :‬לעיל הובאו דברי הגמרא במסכת נזיר )נט ע"א(‪' :‬רבי אליעזר בן יעקב‬
‫אומר‪ :‬מניין שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה? תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה‪ ,‬ולא ילבש‬
‫גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה'‪ .‬וכן הגמרא יבמות )סה ע"ב(‪' :‬איש דרכו לכבוש ואין‬
‫אשה דרכה לכבוש'‪ ,‬ופשוטו של מקרא בספר במדבר מסייע לדברי התלמוד‪ .‬לכן הרס"ג ורבי יצחק בן‬
‫גיאת והחינוך אסרו גיוס נשים‪ ,‬ובעקבותיהם גם הפוסקים האחרונים אסרו גיוס נשים‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪91‬‬
‫שהמלחמה היא גם לצורך פיקוח נפש של עם ישראל‪ ,‬אין לגייס את הנשים לצבא‪,‬‬
‫ממילא אין מקום להתנדבות בנות לצבא‪ ,‬כי התורה אסרה את הגיוס לחלוטין‪!14‬‬
‫כך גם יש לדייק מדברי ה'חינוך' במצוות מחיית עמלק )מצוה תרג( שהובאו לעיל‪:‬‬
‫ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים‪ ,‬כי להם לעשות המלחמה ונקמת‬
‫האויב‪ ,‬ולא לנשים‪.‬‬
‫מאחר שכתב ה'חינוך' שהמלחמה נעשית בזכרים‪' ,‬כי להם לעשות המלחמה ונקמת‬
‫האויב'‪ ,‬למה הוצרך לחזור על הוראתו פעם נוספת – 'ולא לנשים'? אלא שכפילות זו באה‬
‫ללמד ולהדגיש שנשים אין מקומן בצבא‪ ,‬אפילו לא בהתנדבות! ועוד‪ ,‬לעיל )פרק א(‬
‫הובאו דברי הגמרא במסכת נזיר )נט ע"א( שאסור לנשים לשאת כלי נשק‪ ,‬אפילו‬
‫במלחמה‪ ,‬והתבאר לעיל שהכוונה היא גם למלחמת מצווה‪ ,‬לכן אישה הבוחרת להתגייס‬
‫לצבא ונושאת נשק‪ ,‬הנשק מיותר עבורה‪ ,‬וממילא היא עוברת על 'לא יהיה כלי גבר על‬
‫אשה'‪.‬‬
‫הרמב"ם )עבודה זרה פי"ב ה"י( פסק‪:‬‬
‫לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון‬
‫וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש‪ ...‬הכל כמנהג המדינה‪.‬‬
‫בדברי הרמב"ם הנזכרים נאסר על האישה לא רק לשאת כלי נשק‪ ,‬אלא גם לשאת על‬
‫גופה כל סממן צבאי אחר‪ ,‬כגון כובע פלדה‪ ,‬או דרגות וכדומה‪' ,‬שתלבש שריון וכיוצא בו'‪,‬‬
‫ומכאן עילה נוספת לאסור לבנות להתגייס לצה"ל‪ .‬אמנם הרמב"ם בהלכה הנזכרת כתב‬
‫שהגדרת הלבוש הנשי והגברי נקבעת לפי 'מנהג המדינה'‪ ,‬ומאחר שרוב הנשים‬
‫מתגייסות לצבא‪ ,‬היה מקום לומר שהמדים והנשק לבנות נעשו למנהג המדינה; אבל‬
‫ה'תוספות' )בבא בתרא ב ע"א( כתבו‪:‬‬
‫‪ .14‬יש לבאר את טעם איסור התורה לפטור נשים מגיוס אפילו במקום פיקוח נפש‪ ,‬בשני טעמים‪ :‬הטעם‬
‫הראשון‪ :‬התורה הקפידה בחומרה יתרה על כל כללי הקדושה במערכת הצבאית‪ .‬לכן ציוותה על‬
‫החיילים‪' :‬ונשמרת מכל דבר רע' )דברים כג‪ ,‬יא(‪' ,‬והיה מחניך קדוש' )שם‪ ,‬טו(‪' ,‬ולא יראה בך ערות‬
‫דבר ושב מאחריך' )שם(‪ .‬הצלחת ישראל במלחמה תלויה בקדושה ובצניעות היתרה במחנה ישראל‪,‬‬
‫לעומת זאת השתתפות נשים במערכת הצבאית‪ ,‬בתנאי שדה‪ ,‬עלולה במצבים מסוימים ליצור קשר‬
‫הדוק בין החיילים לחיילות ולהביא לחוסר צניעות ולאיסור עריות‪ ,‬שאינו נדחה מפני פיקוח נפש‪,‬‬
‫ומתוך כך לסכן את ישראל במלחמה‪ .‬לכן התורה מנעה מנשים שותפות במערכת הצבאית‪ ,‬אפילו‬
‫במקום פיקוח נפש‪ .‬הטעם השני‪ :‬דרישות הצבא וסגנונו אינם מתאימים לאופי הנשי‪ ,‬כמבואר ביבמות‬
‫)סה ע"ב(‪' :‬איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש'‪ ,‬ומצוות התורה מותאמות לטבע האנושי הראוי‬
‫לכל אחד‪ ,‬כפי שה' ברא אותו‪ .‬הימצאותה של האישה בשדה הקרב בשעות קשות עלולה להזיק לה‬
‫מבחינה נפשית‪ ,‬ונוסף על הנזק של מצוקתה הנפשית מן המראות המזעזעים בשעת הקרב פחדיה‬
‫האישיים עלולים להמיס גם את לבב הגברים במלחמה; והרי הזהירה התורה 'מי האיש הירא ורך‬
‫הלבב ילך וישב אל ביתו‪ ,‬ולא ימס את לבב אחיו כלבבו' )דברים כא‪ ,‬ח(‪ .‬וראה עוד הערה ‪ 18‬מחקר‬
‫על הנזקים הגופניים והנפשיים העלולים להיגרם לבנות‪ ,‬ועל הנזק של הורדת הרמה הצבאית של‬
‫הגברים‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחר שאין דורשים טעמא דקרא )כשיטת רבי יהודה‪ ,‬ב"מ קטו ע"א‪ ,‬ושו"ע‪ ,‬חו"מ‬
‫סי' צז סעי' יד(‪ ,‬האיסור אינו תלוי בטעם זה או אחר‪ ,‬וגם אם יתבטלו הטעמים‪ ,‬האיסור במקומו עומד‪.‬‬
‫‪ 92‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל‬
‫ונראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא‬
‫ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג‬
‫המדינה‬
‫לכן אף על פי שציבור גדול של נשים נהגו להתגייס לצבא ולשאת נשק‪ ,‬מנהג זה מנוגד‬
‫להלכה‪ ,‬מוגדר מנהג גרוע‪ ,‬ואינו נחשב מנהג המדינה‪.‬‬
‫יש לציין שמאז הקמת המדינה ועד היום‪ ,‬ציבור גדול של מאות אלפי בנות יראות‬
‫ושלמות נשמעו לפסיקת ההלכה שאסרה על בנות להתגייס‪ ,‬שנפסקה הן על ידי הרבנות‬
‫הראשית והן על ידי פוסקים נוספים‪ .‬לכן לא ניתן להגדיר את נשיאת הנשק למנהג‬
‫המדינה‪ ,‬וממילא חל איסור לאישה לשאת עליה נשק כי הוא נחשב כלי גבר‪ .‬ואמנם כמה‬
‫מפוסקי זמננו התירו לנשים לשאת נשק להגנתן‪ ,‬אם הן נמצאות במקום סכנה‪ ,‬כגון‬
‫במקום שמחבלים עלולים לתקוף אותן‪ .‬כך נפסק בתשובת 'יחוה דעת'‪ ,15‬שמורות וגננות‬
‫ביישוב ספר הותר להן לשאת נשק‪ ,‬כי הנשק נועד להצלתן‪ ,‬ולא נועד ללבוש וקישוט‪ .‬כך‬
‫גם נפסק ב'אגרות משה'‪ ,16‬שמותר לנשים הנוסעות בכביש העובר בין יישובים של‬
‫ערבים לשאת נשק להצלתן‪ ,‬כי במצב של פיקוח נפש ישיר של הנשים מותר להן לשאת‬
‫נשק‪ ,‬ודרכן לשאת נשק בשעה שנוסעות במקומות מסוכנים‪ .‬אבל אין ללמוד משתי‬
‫התשובות הנ"ל להתיר חלילה לבנות להתגייס לצורך הצלת הכלל במסגרת צה"ל ולשאת‬
‫שם נשק להגנתן‪ .‬אמנם אם התורה הייתה מחייבת את הבנות לצאת ולהילחם באויב היה‬
‫לנשק צורך של קיום מצוות התורה‪ .‬אבל מאחר שהתורה פטרה את הנשים מגיוס לצבא‪,‬‬
‫ממילא כלי הנשק מיועד לגברים בלבד‪ ,‬וכדברי 'החינוך' שהובאו לעיל‪' :‬כי להם לעשות‬
‫המלחמה ונקמת האויב‪ ,‬ולא לנשים'‪ .‬לכן נשים המתנדבות לצבא ונושאות כלי נשק‬
‫שאינו מיועד אלא לגברים‪ ,‬הרי הן עוברות על האיסור 'לא יהיה כלי גבר על אשה'‪ .‬רבי‬
‫משה פיינשטיין זצ"ל בתשובה הנ"ל נזהר שלא תצא תקלה חלילה מתשובתו‪ ,‬וסיים את‬
‫דבריו בפסיקה חד משמעית‪' :‬ורק לצאת למלחמה אין דרך נשים‪ ,‬וגם אסורות'‪.‬‬
‫ה‪ .‬גיוס ליחידות שאינן קרביות‬
‫נשאלתי שאלה נוספת‪ :‬במלחמת מצווה אף כלה יוצאת מחדרה‪ ,‬למלא תפקיד עורפי‬
‫כגון הכנת מזון‪ .‬אם כך לכאורה מדוע לא תתגייס האישה לצבא ותמלא תפקידים שאינם‬
‫קרביים‪ ,‬כגון חיל אספקה ומודיעין‪ ,‬כשם שנראה שבמלחמת מצווה היא מסייעת בסיפוק‬
‫מזון לחיילים?‬
‫לעיל הובאו דברי רבי יצחק אבן גיאת שפטר את הנשים מגיוס לצבא ממקרא מפורש‬
‫'כל זכר לגלגלתם‪ ...‬כל יוצא צבא'‪ .17‬בין התפקידים הצבאיים נכללים גם תפקידי עורף‪,‬‬
‫כגון שמירה על הבסיס‪ .‬החיילים המשרתים בתפקיד כזה‪ ,‬זכו לחלוק חלק שווה בשלל‬
‫‪ .15‬שו"ת יחוה דעת‪ ,‬ח"ה סי' נה‪.‬‬
‫‪ .16‬שו"ת אגרות משה‪ ,‬או"ח ח"ד סי' עה‪.‬‬
‫‪ .17‬במדבר א‪ ,‬ב‪-‬ג‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪93‬‬
‫האויב‪ ,‬כאמור במלחמת דוד‪' :‬כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו‬
‫יחלוקו' )שמואל א ל‪ ,‬כד(‪ .‬גם ב'מדרש רבה' )בראשית מג‪ ,‬ט( וברש"י )בראשית יד‪ ,‬כד(‬
‫מובא שהחוק המעניק זכויות שוות לחיילי העורף כבר נחקק בימי אברהם אבינו‪,‬‬
‫במלחמתו נגד ארבעת המלכים‪ .‬גם הרמב"ם )הלכות מלכים פרק ד הלכה ט( פסק‪:‬‬
‫ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים‬
‫במחנה לשמרם חולקין בשוה‪ ,‬שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על‬
‫הכלים יחדיו יחלוקו‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬שקבעה שרק הזכרים הם יוצאים לצבא‪ ,‬ופטרה את האישה מחובת הגיוס לצבא‪,‬‬
‫אינה מחלקת בין תפקידי הלחימה לתפקידי השמירה‪ ,‬ואינה מטילה על האישה תפקיד‬
‫צבאי כל שהוא‪ ,‬כגון תפקיד שמירה‪ .‬התורה קבעה חד משמעית שנשים אינן נכללות‬
‫בכלל 'יוצאי צבא' אלא רק זכרים‪ .‬מכאן שאין לגייס נשים לצבא‪ ,‬גם לא בתפקיד מסייע‬
‫שאינו קרבי! לפי האמור‪ ,‬גם חיובה של האישה לספק מזון לחיילים בשעת מלחמת‬
‫מצווה‪ ,‬אינו נעשה במסגרת הצבא‪ ,‬כיוון שהתורה פטרה את האישה מגיוס לצבא אפילו‬
‫למלחמת מצווה! לכן סיפוק המזון לצבא וכל פעולת עורף אחרת אינן נעשות בתור חלק‬
‫מהמערכת הצבאית‪ ,‬אלא בתור סיוע אזרחי חוץ לצבא‪ .‬יתר על כן‪ :‬האישה אינה עוסקת‬
‫בקביעות בסיוע עורפי‪ ,‬אלא רק בהגיע שעת החירום‪ ,‬עליה נאמר 'כלה יוצאת מחדרה'‪.‬‬
‫אבל עד שעת החירום‪ ,‬כל עוד לא נפתחה המערכה‪ ,‬הכלה פטורה גם מסיוע עורפי! אין‬
‫צורך להוסיף שגם הסיוע העורפי של הנשים בשעת המלחמה‪ ,‬הנעשה במסגרת אזרחית‪,‬‬
‫צריך להיעשות לפי כל כללי ההלכה‪ ,‬בהקפדה על כללי הצניעות הנדרשים‪.‬‬
‫ו‪ .‬גיוס בנות לצה"ל אינו מוגדר פיקוח נפש‬
‫לעיל בפרק ד'‪ 18‬התבאר שהתורה מנעה גיוס בנות אפילו במצב של פיקוח נפש‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫חשוב לציין שהדיון בשאלת פיקוח נפש בהקשר לגיוס הבנות לצה"ל אינו רלוונטי‪ ,‬כי‬
‫באמצעות תוספת של חיילים המשרתים בשכר בצבא הקבע‪ ,‬ניתן לאייש גם את תפקידי‬
‫העורף החיוניים שאותם מאיישות כיום נשים‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם יש מאגר של אנשי צבא קבע‪,‬‬
‫שגיל הפרישה שלהם נע בין גיל ‪ 45‬לגיל ‪ ,50‬וניתן לדחות את גיל פרישתם עד גיל ‪,67‬‬
‫כמקובל בשוק האזרחי‪ ,‬ולהעסיקם ביחידות עורף במקום נשים‪ .‬להעסקת אנשי צבא‬
‫הקבע ביחידות העורף יהיה יתרון ניכר על העסקת חיילות‪ ,‬בגלל מקצועיותם והניסיון‬
‫הרב שיש להם‪ .‬אמנם הארכת גיל הפנסיה ותוספת כוח אדם כרוכה בתוספת תקציב‪,‬‬
‫אבל אין להטיל את משא התקציב של המדינה על כתפיהן של בנות ישראל‪ .‬בעיית‬
‫תוספת מסוימת לתקציב אינה שאלה של פיקוח נפש ואינה עילה להתיר גיוס בנות‬
‫לצה"ל‪ ,‬כשם שלא נתיר איסורים אחרים כדי לפתור בעיות תקציב‪ .‬עוד יש לציין שחלק‬
‫מהבנות המתגייסות לצה"ל‪ ,‬כגון מורות חיילות‪ ,‬אינן תורמות מבחינה צבאית לצה"ל‪ .‬כי‬
‫האימון הצבאי הקצר שמורה חיילת עוברת אינו מסייע לצבא במלחמתו נגד האויב‪.‬‬
‫‪ .18‬ראה גם הערה ‪.14‬‬
‫‪ 94‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫לשאלת גיוס בנות לצה"ל‬
‫אמנם משרד החינוך זקוק לבנות בתפקידי הוראה‪ ,‬אך לשם כך אין צורך לגייסן לצה"ל‪,‬‬
‫כי השירות הצבאי אינו תורם לידיעותיהן בתפקיד ההוראה‪.‬‬
‫ז‪ .‬גיוס בנות לצורכי 'קידום האישה'‬
‫מעמדה של האישה השתנה בדורנו‪ ,‬ונפתחו בפניה מסלולים שעד כה היו בלעדיים‬
‫לגברים‪ .‬הנשים דורשות ומקבלות הזדמנות שווה בתחום העיסוק המקצועי‪ ,‬בקידום בו‪,‬‬
‫ברמת השכר‪ ,‬ובכל תחום אחר‪ .‬הדרישה שנשים תקבלנה הזדמנות שווה לא פסחה גם‬
‫על השירות בצבא‪ .‬חוגי נשים פמיניסטיות דרשו מצה"ל שנשים לא תהיינה מופלות‬
‫לרעה לעומת הגברים‪ ,‬והצבא קיבל את דרישתן‪ 19.‬הבנות מצטרפות ליחידות קרביות‬
‫ומתאמנות יחד עם הגברים‪ ,‬ובכך מתאפשר להן להוכיח את יכולתן בכישורים הנדרשים‬
‫ללוחמי צבא‪ ,‬ולפעמים הן טובות יותר מן הגברים‪ .‬כך הן נהנות מהיוקרה‪ ,‬הכבוד‬
‫והמעמד המוקנים להן בשירות ביחידה לוחמת‪ .‬אם כן נראה שיש לדון בשאלת הגיוס גם‬
‫לאור המניעים הנוספים שבגללם יש התומכים בשירות נשים בצה"ל‪ :‬המצדדים בשירות‬
‫בנות בצבא משמיעים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם את הטענה‪ ,‬שלפי השקפתם השירות בצבא מעצים‬
‫את כוחות הנפש של האישה‪ ,‬מעלה את כושרה הגופני‪ ,‬נותן לה ביטחון עצמי והרגשה‬
‫של שוויון לגברים במעמדה‪ .‬אבל מבחינת הדיון ההלכתי‪ ,‬מניעים אלו אינם מעלים ואינם‬
‫מורידים‪ .‬לא מצינו מקורות הלכתיים המתירים שירות צבאי לבנות‪ ,‬ממניעים של העצמה‬
‫נשית‪ .‬אדרבא‪ ,‬העובדה שהתורה אסרה את שירות הבנות בצבא אפילו לצורך מלחמת‬
‫מצווה והצלת עם ישראל היא ההוכחה לכך שמניעים של העצמה נשית אינם שייכים‬
‫כאן! ולנימוקים אלו אין כל משקל הלכתי‪ ,‬שהרי אם התורה אסרה את שירות הבנות‬
‫בצבא אפילו לצורך מלחמת מצווה‪ ,‬קל וחומר שאין להתיר את האיסור בטיעונים של‬
‫העצמה נשית! ההעצמה הנשית והקניית הביטחון העצמי לבנות צריכה להיעשות‬
‫באמצעים אחרים‪ ,‬ואין להשתמש בצבא כקרדום לחפור בו לתועלת 'קידום האישה'‪.‬‬
‫הצבא נועד רק להגן על עם ישראל ולהילחם את מלחמותיו‪ ,‬ואין להשתמש בו לכל‬
‫מטרה אחרת‪ .‬לא לשם כך הוקם הצבא‪ ,‬אלא כדי להילחם – 'איש דרכו לכבוש‪ ,‬ואישה‬
‫אין דרכה לכבוש' )יבמות סה ע"ב(‪.‬‬
‫ח‪ .‬עז כנמר‬
‫סיבה נוספת שבגללו יש בנות המעוניינות לשרת בצה"ל היא שאינן מרגישות בנוח להיות‬
‫משוחררות מהצבא‪ ,‬וכביכול 'להשתמט' מחובתן האזרחית‪ ,‬בו בזמן שבנות אחרות‬
‫ממלאות את חובתן למדינה ומתגייסות מתוקף החוק‪ .‬אבל למושג 'השתמטות' יש רק‬
‫משמעות אחת‪ :‬השתמטות ממילוי רצון ה' בשלמות‪ ,‬בהתאם למצוות התורה ודברי‬
‫‪ .19‬בספר 'נלחמות בצבא' שהוציא לאחרונה אל"מ שגיא‪ ,‬מבהיר המחבר שהיוזמה לגיוס בנות ליחידות‬
‫קרביות‪ ,‬מקורה אינו בצה"ל‪ .‬אלא הצבא נכנע לדרישת חוגי נשים פמיניסטיות‪ ,‬ולדעתו שיתוף הבנות‬
‫מוריד את סרגל המאמצים הנדרש מהבנים‪ ,‬וגם גורם נזקים נפשיים וגופניים לבנות‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪95‬‬
‫חכמים – מתקופת חז"ל ועד גדולי הפוסקים בדורנו‪ .‬הבת המצהירה על אי גיוסה לצה"ל‬
‫ממניעי הלכה וממלאת את חובתה בדרכה של התורה‪ ,‬צריכה לזקוף קומתה ולשמוח על‬
‫שזכתה ללמוד ולהבין את ההלכה הישרה לאמיתה של תורה‪ .‬על כך אמרו חכמים )אבות‬
‫פ"ד(‪' :‬הוי עז כנמר‪ ...‬לעשות רצון אביך שבשמים'‪ ,‬ובהקשר לכך כתב הטור )אורח חיים‬
‫סי' א(‪:‬‬
‫לפי שלפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה‪ ,‬מפני בני אדם‬
‫שמלעיגים עליו‪ ,‬על כן הזהיר שתעיז פניך נגד המלעיגין‪ ,‬ואל תמנע מלעשותה‬
‫מפני בני אדם‪.‬‬
‫אמונתנו היא שככל שהצבא יהיה קדוש יותר ומחוזק בתחום הצניעות‪ ,‬כך גם הקב"ה‬
‫ילך לפני מחננו להנחיל ניצחון ועטרת ישועה לעם ישראל‪ ,‬כדברי הכתוב )דברים כג‪ ,‬טו(‪:‬‬
‫כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך‪ ,‬והיה מחניך קדוש‬
‫ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך‪...‬‬
‫מסקנה‬
‫לאור המקורות ודברי הפוסקים שהובאו לעיל‪ ,‬אין היתר לבנות להתגייס לצה"ל‪ ,‬גם אם‬
‫יתקיימו תנאים המאפשרים לבנות לשמור על הצניעות ועל קיום המצוות במלואן‪.‬‬
‫‪ 96‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב אריאל בראלי‬
‫ביטול אירוע בזמן מבצע 'צוק‬
‫איתן'‬
‫שאלה‬
‫האם מי שביטל אירוע בהוראת פיקוד העורף חייב לפצות את בעל האולם?‬
‫הצגת הבעיה‬
‫בעל השמחה ביטל את האירוע עקב המצב הביטחוני; מבחינה הלכתית זהו ביטול עסקה‬
‫באונס‪ .‬על פי דין‪ ,‬אין חיובי ממון במצב של אונס‪ 1‬כי ההתחייבות לשלם את דמי‬
‫השכירות חלה רק על מה שבשליטתו של האדם‪ .‬דבר שאינו צפוי‪ ,‬אין בדעתו של אדם‬
‫לשלם עליו‪ .‬רעיון זה מובא ב'שלחן ערוך' בהלכות תנאים‪ 2.‬שם נכתב שמי שלא קיים את‬
‫התנאי בגלל הכרח‪ ,‬הוא פטור‪ .‬נימק זאת ה'שלחן ערוך'‪' :‬כי לא עלה על לב המוכר דבר‬
‫זה הפלא בשעה שהתנה'‪ .‬אולם בנוגע לשכירות קרקע‪ ,‬אפשר לפקפק ולחייב אף באונס‪,‬‬
‫משום שייתכן שהעסקה נחשבת למכר לזמן‪ ,‬וכדברי הגמרא )בבא מציעא נו ע"ב(‪:‬‬
‫'שכירות ליומה ממכר הוא'‪ .‬אם השכירות הופכת למכר‪ ,‬הרי שכל מה שקורה לנכס‬
‫לאחר המכירה פוגע בקונה אף באונס‪ .‬אם כן‪ ,‬האולם שייך לבעל השמחה לצורך האירוע‪,‬‬
‫וההפסד שנגרם מוטל עליו כי הוא אינו יכול לחזור בו‪ .‬הרמ"א )חו"מ סי' שלד סעי' א(‬
‫מביא מחלוקת ראשונים בנקודה זו‪' :‬מי ששכר בית ומת בתוך הזמן‪ ,‬אין צריך לשלם‬
‫אלא מה שדר בו‪ ,‬ומיהו יש חולקין'‪ .‬טעמם של החולקים הוא כי שכירות נחשבת כמכר‪,‬‬
‫ובעצם‪ ,‬יחידת הזמן נקנתה לגמרי לשוכר‪ ,‬ואף אם הוא נפטר – הוא מחויב בתשלום‪.‬‬
‫הכרעת הרמ"א להלכה שאין השכירות כמכר‪ ,‬וממילא בעל השמחה פטור מתשלום‪.‬‬
‫כמובן שאם יש לכך התייחסות בחוזה‪ ,‬היא גוברת על הדין‪ ,‬שכן הכלל אומר‪' :‬בדבר‬
‫שבממון תנאו קיים' )כתובות נו ע"א(‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' א‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' רכה סעי' ג‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫א‪' .‬מכת מדינה'‬
‫המשנה במסכת בבא מציעא )פ"ט מ"ו( פוטרת את החוכר קרקע מתשלום במצב שיש‬
‫מכת מדינה‪' :‬אכלה חגב‪ ,‬אם מכת מדינה מנכה לו מן חיכורו'‪ .‬מכאן למד הרמ"א‪ 3‬שבכל‬
‫מצב שבו 'נפסד העניין לגמרי והוי מכת מדינה מנכה לו מהשכירות'‪ .‬ובגמרא שם‬
‫מתבאר שהמדד ל'מכת מדינה' היא פגיעה ברוב השדות‪ .‬במקרה של מצב חירום‪ ,‬נראה‬
‫כי ההנחיה מטעם פיקוד העורף לאסור התכנסות ציבורית נחשבת ל'מכת מדינה'‪ ,‬שהרי‬
‫‪4‬‬
‫כל בעלי האולמות חייבים להתחשב בהוראות אלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬ביטול הזמנת הפרחים – חיוב 'גרמי'‬
‫בעל האולם דורש תשלום בעבור הפרחים משום שהודעת פיקוד העורף הגיעה רק‬
‫לאחר שכבר הגיעו הפרחים לאולם‪ ,‬ולכן הוא נאלץ לזרוק אותם‪ .‬הבסיס ההלכתי לטענה‬
‫זו מצוי בדיני נזיקין‪ .‬שם מבואר שאדם מתחייב על הוצאות שהוציאו לבקשתו מדין‬
‫'גרמי'‪ .‬אף כאן‪ ,‬בעל האולם סמך על דברי בעל השמחה והזמין את הפרחים‪ ,‬ולבסוף הוא‬
‫לא קיבל בעבורם תמורה‪ .‬יש להשוות מקרה זה למקרה המובא ב'שלחן ערוך' )חו"מ סי'‬
‫שלג סעי' ח(‪:‬‬
‫אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ועשהו ואינו רוצה לקחתו והוא דבר שאם‬
‫לא יקחנו מיד‪ ,‬יפסיד‪ ,‬חייב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫מקור ההלכה מופיע בתשובת הרא"ש ‪ .‬שם מפורש שהחיוב הוא מדין 'גרמי'‪ .‬בדיני‬
‫נזיקין לא מצאנו פטור מיוחד מחמת 'מכת מדינה'‪ ,‬ולכן יש לדון במצב זה כבכל אונס‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שכא סעי' א‪.‬‬
‫המחנה אפרים‪ ,‬הל' שכירות סי' ז‪ ,‬הביא דעות שיש לחלק בין מכת מדינה הפוגעת בגוף החפץ‪ ,‬כגון‬
‫בית שנשרף‪ ,‬לבין מצב שבו מכת מדינה פגעה באדם‪ ,‬כגון שיש מחלה מידבקת באותה העיר אשר‬
‫גרמה לאדם לעזוב‪ ,‬ואין ביכולתו לממש את השכירות‪ .‬לדבריו‪ ,‬במצב זה שהפגיעה באדם בלבד‪ ,‬אזי‬
‫ההפסד מוטל על השוכר כי המשכיר טוען שהנכס שלו כשיר לשימוש‪ ,‬ומכת המדינה פגעה בשוכר‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬במצב חירום יתחלקו בעל האולם ובעל השמחה בדמי השכירות כי מכת המדינה פגעה הן‬
‫באנשים שאסור להם להתכנס הן באולם שאינו מוכשר לשמחות היות שאין בו מרחב מוגן‪ .‬אולם‬
‫סברה זו נדחתה מן ההלכה בידי הט"ז‪ ,‬חו"מ סי' שלד ס"ק א‪ ,‬והסכים ִעמו הש"ך‪ ,‬שם סוף ס"ק ג‪,‬‬
‫וקצות החושן סי' שכב‪ .‬וכן פסק המנחת פתים‪ ,‬חו"מ‪ ,‬סי' שכא‪ ,‬והמנחת אשר‪ ,‬ח"ב סי' קכ‪.‬‬
‫שו"ת הרא"ש‪ ,‬סימן קד כלל ו‪.‬‬
‫הרא'ש‪ ,‬שם‪ ,‬הזכיר את הדין של פועל שביצע שליחותו ולא עלתה בידו‪ ,‬כגון הלכו חמרים ולא מצאו‬
‫תבואה‪ ,‬שהדין הוא שמשלם להם את כל שכרם‪ .‬ולכאורה שם החיוב אינו מדין 'גרמי'‪ ,‬אלא מדיני‬
‫פועל שקנה את שכרו בעצם התחלת המלאכה‪ .‬לכן כתב הפתחי שכירות‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הערה יג‪ ,‬שהחיוב‬
‫מדין פועל‪ ,‬ולכן כתב הסמ"ע‪ ,‬סי' שלג‪ ,‬ס"ק ל‪ ,‬שישלם לאומן את כל מה שפסק עמו‪ ,‬ולא רק את‬
‫הנזק‪ ,‬וכמו כן שו"ת שואל ומשיב תניינא‪ ,‬סי' עב‪ .‬אולם האחרונים פירשו את דברי הרא"ש מדין 'גרמי'‬
‫כפשט לשונו‪ ,‬עי' נתה"מ סי' שלג ס"ק טו ובקצוה"ח‪ ,‬סי' רז ס"ק ד; חזו"א‪ ,‬ב"ק סי' כג ס"ק לה; קובץ‬
‫הישר והטוב‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ' קיח‪.‬‬
‫‪ 98‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫ביטול אירוע בזמן מבצע 'צוק איתן'‬
‫ג‪ .‬טענת אונס בחיוב 'גרמי'‬
‫כאמור‪ ,‬יש מקום לחייב את בעל השמחה בתשלום הפרחים מ'דינא דגרמי'‪ .‬והנה עיקר‬
‫חיוב 'גרמי'‪ ,‬הסיק הש"ך‪ 7‬שהוא קנס חכמים‪ ,‬ומסתבר שהם קנסו רק במזיד ולא באונס‬
‫או בשוגג )שלא כדעת הרמב"ן ש'גרמי' חיובו מדיני אדם המזיק‪ ,‬החייב גם באונס(‪.‬‬
‫ולכאורה יש לפטור את בעל השמחה מטעם זה‪ ,‬אלא שאפשר להחשיב את הרגע שבעל‬
‫האולם ביצע את ההזמנה לשעת גרימת הנזק‪ ,‬ובאותה יחידת זמן לא היה אונס‪ .‬ואפשר‬
‫שזו כוונת הרמ"א‪ 8‬לחייב מדין 'גרמי' אף במקרה של אונס‪ .‬דבריו מוסבים על מקרה שבו‬
‫הנתבע לא הגיע לדיון וגרם להוצאות מיותרות של התובע‪ .‬הרמ"א חייבו לשלם והוסיף‪:‬‬
‫ואף על פי שטען האב‪ ,‬וכן העידו עליו שמשי פראג שהיה אנוס בדבר והוצרך‬
‫להשתדל בהשתדלות הגרוש‪ ...‬מ"מ מידי הוצאות הבעל לא נפטר‪ ,‬דלגבי דידיה‬
‫לא מיקרי אונס אלא הוה כרוצה להציל עצמו בממון חבירו שחייב לשלם לו‪.‬‬
‫נראה שכוונתו היא שמאחר שהחיוב כבר חל ברגע שהתובע יצא לדרך על סמך הבטחת‬
‫הנתבע להגיע‪ ,‬הרי שטענת האונס שקרה לאחר מכך אינה רלוונטית‪ .‬התובע הוציא‬
‫הוצאות‪ ,‬והנתבע חייב להחזיר אותן‪ ,‬ומעתה הנתבע מנסה לדאוג לעצמו על חשבון‬
‫חברו‪ .‬ואף שבעל ה'ישועות ישראל'‪ 9‬פקפק בכך והסיק להלכה שבאונס גמור ודאי פטור‪,‬‬
‫וכן נראה מתשובות 'חוות יאיר'‪ 10,‬מכל מקום עיקר טעמו‪ 11‬לחלוק על כך הוא שהחיוב‬
‫נוצר מיד כשיצא התובע לדרך‪ .‬לדבריו‪ ,‬זמן זה אינו מחייב משום שבשלב זה עדיין יכול‬
‫היה הנתבע להגיע לדיון‪ .‬עצם הזימון לדין‪ ,‬אין בו משום נזק‪ ,‬משום שהנתבע לא אמר‬
‫לתובע 'תוציא הוצאות בעבורי'‪ ,‬ורק בסופו של התהליך התברר שההוצאות היו מיותרות‬
‫ונוצר חיוב‪ .‬בסוף‪ ,‬כאשר הנתבע לא הגיע לדיון‪ ,‬נוצר החיוב ובשעה זו היה אנוס‪ .‬אבל‬
‫כאשר יש סיכום בין בעל האולם לבעל השמחה על הזמנת מוצר‪ ,‬יש לומר שאף‬
‫ה'ישועות ישראל' יודה כי הזמן הקובע לעניין הנזק הוא זמן הזמנת המוצר‪ ,‬שהרי באותו‬
‫רגע בעל האולם פעל בשליחות בעל השמחה להזמין את המוצר‪ ,‬ובאותו פרק זמן לא‬
‫היה אנוס‪ .‬ואף המסקנה להלכה של 'ישועות ישראל' היא שמי שמוחזק בממון זוכה‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬היות שבעל האולם מוחזק בדמי קדימה‪ ,‬הוא יכול לעכב לעצמו את עלות‬
‫הפרחים מתוך המקדמה שכבר קיבל‪.‬‬
‫‪ .7‬ש"ך לשו"ע‪ ,‬חו"מ סי' שפו סוף ס"ק ו‪.‬‬
‫‪ .8‬כנסת הגדולה‪ ,‬חו"מ סי' יד בשם שו"ת הרמ"א סי' יב‪.‬‬
‫‪ .9‬ס' ישועות ישראל‪ ,‬סי' יד‪ ,‬עין משפט ס"ק ז‪.‬‬
‫‪ .10‬שו"ת חוות יאיר‪ ,‬סי' קסח‪ ,‬מובא בפת"ש‪ ,‬סי' שלג ס"ק ט"ו‪.‬‬
‫‪ .11‬הוא כתב שיש לחלק בין מקרה זה לבין שליח להביא תרופה לחולה שהתרפא‪ ,‬שמקבל כל שכרו‪:‬‬
‫'התם נתחייב מיד בשכירות אבל הכא על גוף ההוצאות פטור‪ ,‬ואם בא‪ ,‬אלא שאם פשע ולא בא חייב‬
‫למפרע שגרם לו היזק'‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪99‬‬
‫ד‪ .‬דמי קדימה‬
‫בעל האולם מחזיק בדמי הקדימה ויש בידו סכום מעבר להוצאות הפרחים‪ .‬האם הוא‬
‫יכול לעכב את כל דמי הקדימה?‬
‫יש לברר מהו הרעיון של דמי הקדימה‪ ,‬האם זהו תחילת תשלום או שמעבר לכך – כעין‬
‫דמי רצינות שבכל אופן נשארים אצל המקבל‪ .‬אם מדובר בתחילת התשלום‪ ,‬הרי מראש‬
‫לא הייתה התחייבות לשעת חירום‪ ,‬ונמצא שעל בעל האולם להחזיר את המקדמה‪ .‬אולם‬
‫כבר הובאו )לעיל אות א( דעות שונות בנוגע למעמדה של שכירות קרקע‪ ,‬האם היא‬
‫נחשבת למכר‪ .‬הכרעת הרמ"א‪ 12‬שם היא שמי שמוחזק – זוכה‪ .‬ואף הש"ך‪ 13‬הסכים עמו‬
‫והביא את דברי ה'תוספות' בבבא מציעא‪ 14.‬הם כתבו שיש אומדנה שתשלום מראש הוא‬
‫מצדו מקנה לגמרי את התשלום ומוחל על זכותו‬
‫מוחלט ובלי תנאים‪ .‬לדבריהם‪ ,‬השוכר ִ‬
‫אף במקרה של אונס‪ .‬למעשה‪ ,‬היות שאין מדובר בסתם אונס‪ ,‬אלא במכת מדינה – יש‬
‫להחזיר גם את דמי הקדימה‪ ,‬מאחר שיש לחלק בין אונס למכת מדינה‪ .‬זאת בהתבסס‬
‫על פסק הרמ"א‪ 15‬שכאשר יש מכת מדינה‪ ,‬יש להחזיר גם כספים ששולמו מראש‪.‬‬
‫סיכום‬
‫בעל השמחה פטור מתשלום‪ ,‬הן על האולם הן על הפרחים‪ .‬בעל האולם רשאי לעכב את‬
‫דמי עלות הפרחים מתוך המקדמה שכבר שולמה לו‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' א‪.‬‬
‫ש"ך‪ ,‬לשו"ע סי' שלד ס"ק ב‪.‬‬
‫תוס'‪ ,‬ב"מ עט ע"ב ד"ה אי‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' א‪.‬‬
‫‪ 100‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב דניאל כ"ץ‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫הצגת הנושא‬
‫בית הדין בימינו אינו מוסמך לעסוק בכל נושא ועניין‪ ,‬מבחינה הלכתית‪ .‬לאחרונה הגיע‬
‫לבית הדין לממונות של 'ארץ חמדה' מקרה של נזקי 'בור'‪ ,‬ונתתי אל לבי להרחיב בנושא‬
‫סמכות בית הדין לדון בנושאים השונים‪ .‬במאמר זה אנסה להסביר מדוע ישנן הגבלות‪,‬‬
‫ואסקור את הנושאים שבית הדין רשאי לעסוק בהם‪.‬‬
‫א‪ .‬הצורך בדיינים סמוכים‬
‫‪ .1‬דין תורה‬
‫ראשית נבהיר מה נשתנה מימים קדמונים‪ .‬לפי דין התורה המקורי‪ ,‬דיינים בבית דין‬
‫צריכים להיות 'סמוכים'‪ .‬זהו תנאי בסיסי להיותם דיינים‪ ,‬בכל העניינים שהתורה דורשת‬
‫לדיון בהם בית דין‪ .1‬סמיכה זו נתבטלה עקב צוק העתים‪ ,‬וכיום אין דיינים סמוכים‪.‬‬
‫‪ .2‬בזמן הזה‬
‫בגמרא‪ 2‬נקבע שיש תקנה 'שלא תינעל דלת בפני לווין'‪ ,‬וכן נאמר שהדיינים בזמן הזה הם‬
‫כשליחים של הדיינים הסמוכים )'שליחותייהו קעבדינן'(‪ .‬מהגמרא בסנהדרין עולה‬
‫שההיתר לדון בזמן הזה הוא בהודאות והלוואות‪ .‬בגמרא )בבא קמא פד ע"ב( נקבעו שני‬
‫תנאים לדברים שדיינים שאינם סמוכים יכולים לדון בהם‪ .1 :‬שיהיו דברים מצויים ‪.2‬‬
‫שיהיו דברים שיש בהם חסרון כיס‪ .‬בגמרא )גיטין פח ע"ב( נקבע שבית דין יכול גם‬
‫לכפות גט במקום שיש דין כפייה‪ ,‬וכפיית גט כלולה ב'שליחות'‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫יש לציין שיש תחומים שמראש אין צורך בהם בדיינים סמוכים‪ ,‬כגון חליצה )שו"ע‪ ,‬אבה"ע סי' קסט‬
‫סעי' א(; ולגבי גֵ רוּת‪ ,‬ראה להלן‪ .‬כמו כן מהסוגיה בתחילת סנהדרין עולה שלדעה שאין עירוב פרשיות‪,‬‬
‫אין צורך ב'סמוכים' בהודאות והלוואות‪ ,‬ורש"י קושר דעה זו לפסיקה בשאלת 'שנים שדנו' )ועיין‬
‫תוספות‪ ,‬שחולק(‪ .‬בדעת הרמב"ם יש הרבה דיונים‪ ,‬ולפי חלק מפרשניו עולה שיש מקרים שבהם אין‬
‫צורך במומחים מלכתחילה‪ ,‬כגון בהודאות והלוואות במקום שאין צורך בכפייה )קצות החושן‪ ,‬סי' ג‬
‫ס"ק א(‪.‬‬
‫סנהדרין ב ע"ב; בבא קמא פד ע"ב; גיטין פח ע"ב‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫‪' .3‬שליחותייהו קעבדינן'‬
‫מהגמרא )סנהדרין ב ע"ב( עולה ששליחות זו היא מתקנת חכמים‪ ,‬שכן היא מבארת‬
‫שהטעם שתיקנו שידונו דיינים לא סמוכים בענייני הלוואות הוא משום 'שלא תינעל דלת‬
‫בפני לווין'‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ֵ .4‬גרוּת בזמן הזה‬
‫אמנם הראשונים דנו כיצד ניתן לגייר בזמן הזה‪ ,‬שהרי נדרש בית דין לצורך הגיור‪ ,‬ואם‬
‫תוקף השליחות הוא רק מדרבנן‪ ,‬נמצא שהגרים אינם יהודים מהתורה אלא רק מדרבנן‪.‬‬
‫הם העלו כמה תשובות לשאלה זו‪:‬‬
‫‪ (1‬אין צורך במומחים בגֵ רוּת מהתורה‪ ,‬גם דיינים שאינם סמוכים יכולים לגייר‪ ,‬בלא צורך‬
‫בשליחות‪.4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ (2‬יש דרשה מיוחדת שניתן לגייר גם בלא דיינים סמוכים‪ ,‬אם אין כאלו בעולם כלל ‪.‬‬
‫הגיור הוא מדין שליחות מדרבנן‪ ,6‬ב'תוספות הרא"ש'‪ 7‬בואר שיש חשש נעילת דלת כמו‬
‫בהלוואה‪ .‬הר"ן‪ 8‬כותב שלהכניס אדם תחת כנפי השכינה עדיף‪ ,‬מדיני הממון המצויים‬
‫שחכמים תיקנו בהם שליחות‪ .‬אבל יש לחכמים כוח לעקור דבר מן התורה בדבר שיש בו‬
‫טעם וסמך‪ ,‬והוא דומה לדברי התורה עצמה‪.9‬‬
‫‪ (3‬הגיור מדין שליחות שתוקפה מהתורה‪ .10‬כך מכריע 'נתיבות המשפט'‪.11‬‬
‫'נחל יצחק'‪ 12‬מכריע שהעיקר להלכה שתוקף השליחות הוא רק מדרבנן‪.‬‬
‫‪ .3‬המובן הפשוט של שליחות הוא בדומה לשליחות המוכרת בשאר תחומים‪ ,‬אם כי חריגה היא בכך‬
‫שהמשלחים כבר אינם קיימים‪ ,‬ולכן נדרשת תקנה‪ .‬אך לפי שיטת הרמב"ן והר"ן בריש סנהדרין‪,‬‬
‫השליחות מובנה מחילת חכמים על כבודם‪ ,‬ועל ידי כך מותר לחכמים שאינם סמוכים לדון‪.‬‬
‫‪ .4‬רמב"ן ורשב"א‪ ,‬יבמות מו ע"ב‪.‬‬
‫‪ .5‬ר"י הזקן‪ ,‬מובא בריטב"א‪ ,‬יבמות מו ע"ב; רבי נתנאל‪ ,‬בתוספות קידושין סב ע"ב‪ ,‬ד"ה גר; רמב"ן‬
‫ורשב"א יבמות שם‪.‬‬
‫‪ .6‬תוספות‪ ,‬קידושין שם; גיטין פח ע"ב‪ ,‬ד"ה במילתא בשם ר"י; תוספות רא"ש שם יבמות מו ע"ב ד"ה‬
‫וש"מ; רשב"א וריטב"א‪ ,‬גיטין פח ע"ב‪.‬‬
‫‪ .7‬תוס' הרא"ש שם‪.‬‬
‫‪ .8‬ר"ן‪ ,‬גיטין מט ע"ב‪ ,‬ד"ה כי‪.‬‬
‫‪ .9‬ר"י בתוספות‪ ,‬יבמות פח ע"א‪ ,‬ד"ה מתוך; פט ע"ב‪ ,‬ד"ה כיון‪.‬‬
‫‪ .10‬רמב"ן‪ ,‬יבמות שם‪ ,‬מציע דרך זו בלשון‪' :‬ואפשר'‪ .‬בספר אלפי מנשה‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק א‪ ,‬תמה על‬
‫הנתיבות שלא ציין לרמב"ן שכותב כדבריו‪ ,‬ולדעתו הרמב"ן כיוון בדבריו רק לעניין גרות‪ ,‬ולפי ההבנה‬
‫של תוספות שיש בה גזירת הכתוב‪ ,‬וביסס דבריו על פירוש הרמב"ן לתורה )דברים טז‪ ,‬יח(‪ ,‬שבו הוא‬
‫קובע ששליחותייהו מדרבנן‪ .‬לענ"ד דבריו תמוהים‪ ,‬היות ולפי תוספות‪ ,‬אין צורך בשליחות בגרות אלא‬
‫מהתורה ניתן לגייר גם בלא מומחים‪ ,‬ואם כן דברי הרמב"ן ששליחותייהו מהתורה בוודאי אינם לפי‬
‫שיטה זו; ומה שהוכיח מפירוש רמב"ן לתורה‪ ,‬אינו אלא כדבריו בחידושיו לש"ס‪ ,‬ולפיהם עיקר דעתו‬
‫היא שזה דין דרבנן‪ ,‬ורק בדרך 'אפשר' הציע שהוא מהתורה‪.‬‬
‫‪ .11‬נתיבות המשפט‪ ,‬סי' א ס"ק א‪.‬‬
‫‪ .12‬נחל יצחק‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק א‪.‬‬
‫‪ 102‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫‪ .5‬דיני קנסות‬
‫כל דבר שמוגדר בהלכה 'קנס' אין דנים בו כיום כלל ואין בו דין שליחות‪ .‬בכלל 'קנס' אנו‬
‫מוצאים תשלומי כפל או ארבעה וחמישה על גנבה‪ ,‬חצי נזק על נזקי קרן‪ ,‬תשלומים‬
‫קבועים שבתורה ועוד‪.13‬‬
‫ב‪ .‬במה אפשר לדון ובמה אין דנים‬
‫נפרט את התחומים שבית דין יכול לדון בהם‪ ,‬ולאחר מכן נברר מה האפשרויות‬
‫העומדות בפני בית הדין בתחומים שאין להם סמכות לדון בהם‪.‬‬
‫‪ .1‬הודאות‪ ,‬הלוואות‪ ,‬ירושות‪ ,‬מתנות‪ ,‬כתובה‪ ,‬מקח וממכר‪ ,‬כפיית גט‪ ,‬מזונות הילדים‬
‫דינים בעניינים אלו‪ ,‬וכן בכל העניינים הנוגעים לדיני ממונות שבין איש לרעהו ובכל‬
‫ענייני המסחר המצויים ויש בהם חסרון כיס‪ ,‬בוודאי נכללים בתחומי הדיון של בתי הדין‬
‫גם בזמן הזה‪ ,‬מכוח השליחות‪.‬‬
‫‪ .2‬נזקי בהמה וחיה – קרן‪ ,‬שן ורגל‬
‫נזקי בהמה שנחשבים קרן‪ ,‬מוגדרים בתור נזקים שאינם מצויים‪ ,‬ועל כן אין דנים בהם‪.‬‬
‫לעומת זאת נזקי שן ורגל נידונים בבתי הדין כיום‪ .‬עיקר ההבחנה בין קרן לבין שן ורגל‬
‫הוא בכך שבנזקי קרן נכללים נזקים שאין בהם הנאה לבהמה ואין דרכה בכך‪ ,‬אלא‬
‫כוונתה להזיק‪ .‬על כן‪ ,‬נשיכת כלב בוודאי מוגדרת קרן ואין דנים בה‪ ,‬וכדומה‪ .‬בשו"ת 'הר‬
‫צבי'‪ 14‬נידון כלב שנכנס ליקב ושתה יין‪ ,‬ומוכרע שם שכלב ששותה יין הוא מנזקי שן‬
‫ורגל‪ ,‬שאינם שכיחים‪ ,‬ועל כן אין דנים בו‪ .‬זאת לאור שיטת הרי"מ‪ 15‬שלפי הר"ן‪ ,‬שיש‬
‫איסור לבית דין שאינם סמוכים לדון בנזקים מסוימים‪ ,‬וממילא בשן ורגל שאינם מצויים‪,‬‬
‫ספק אם תיקנו שליחות‪ ,‬וזהו ספק איסור‪.‬‬
‫‪ .3‬כופר‬
‫בבהמה שהרגה אדם‪ ,‬שיש חיוב כופר על הבעלים‪ ,‬אין דנים‪.16‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫יש מקום לומר שבקנס אין לדון בזמן הזה‪ ,‬היות וכל החיוב בקנס נוצר רק על ידי בית דין‪ ,‬וראה‬
‫בבאר אליהו על ביאור הגר"א‪ ,‬לראי"ה קוק‪ ,‬סי' א ס"ק כא‪ ,‬בעניין עדים זוממים בזמן הזה‪ ,‬שדייק‬
‫מהגר"א שאין הבדל בין קנסות לשאר דיני ממונות‪ ,‬והסביר את הדברים‪.‬‬
‫שו"ת הר צבי‪ ,‬חו"מ סי' ג‪ ,‬ובסי' ב מרחיב בנימוקים‪ ,‬אמנם צ"ע‪ .‬למעשה שנראה שדעת האחרונים‬
‫כדוגמת ישועות ישראל ועוד‪ ,‬היא שאין לחשוש לספק איסור‪ ,‬ולדון בכל אש ובור‪ ,‬וממילא גם בכל שן‬
‫ורגל‪.‬‬
‫חידושי הרי"מ‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק י‪.‬‬
‫ראה ישועות ישראל א‪ ,‬סי' ד‪ ,‬שיש בזה חיוב לצאת ידי שמים‪ ,‬אמנם יש הרבה פרטים בדין כופר‪ ,‬ויש‬
‫לציין גם לשיטת הרמב"ם‪ ,‬שבמקום שאין חיוב קנס ‪ -‬יש חיוב ממון‪ ,‬כגון בשור שהרג עבד‪ ,‬שגם אם‬
‫אין מחייבים בשלושים של עבד‪ ,‬יש לחייב דמים‪ ,‬ויש לדון לפי זה באפשרות לחייב בתשלום דמים‪.‬‬
‫ומנחת חינוך‪ ,‬מצוה נא‪ ,‬האריך בבירור שיטת הרמב"ם ושיטת הראב"ד‪ ,‬שחולק עליו‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪103‬‬
‫‪ .4‬אדם המזיק‬
‫נזקים שאדם גורם לזולת נגבים בזמן הזה‪ ,‬בכך כלולים כל הנזקים המוגדרים נזקי אדם‬
‫המזיק‪ .,‬נידונים הן נזקים ישירים‪ ,‬הן נזקים על ידי הדלקת אש ישירה‪ ,‬שחיובה משום‬
‫'חיציו'‪ ,‬והן נזקים על ידי העמדת בהמה על שדה חברו‪ ,‬שלפי דעת חלק מהראשונים היא‬
‫מוגדרת נזק שלאדם המזיק‪ ,17‬וכך היא הכרעת הרמ"א‪ ,18‬ועל כן יש חיוב עליה גם ברשות‬
‫הרבים‪.‬‬
‫‪ .5‬חבלה‬
‫אדם שחובל בחברו חייב לשלם מן הדין חמישה תשלומים‪ :‬נזק‪ ,‬צער‪ ,‬ריפוי‪ֶ ,‬ש ֶבת ובושת‪.‬‬
‫לכל הדעות‪ ,‬בימינו אין דנים בנזק‪ ,‬צער ובושת‪ .‬צער ובושת ‪ -‬אין בהם חסרון כיס‪ .‬נזק –‬
‫אין דנים בו‪ ,‬אם משום שהוא תשלומי קנס‪ 19‬ואם משום שאינו מצוי‪ .20‬לגבי ֶש ֶבת וריפוי‬
‫נחלקו הפוסקים‪ ,‬לדעת הרמב"ם‪ - 21‬דנים‪ ,‬וכך פוסק ה'שלחן ערוך'‪ ,22‬ולדעת הרא"ש‪- 23‬‬
‫אין דנים‪ .‬הרמ"א‪ 24‬מכריע שכופין לפייס‪.‬‬
‫‪ .6‬בושת בתור בסיס לפיצוי על ביטול נישואים‬
‫בנושא חזרה בו משידוכים עולה שאלת הבושת‪ ,‬שאין גובים בזמן הזה‪ .‬בבתי הדין נידונה‬
‫פסיקת הבושת בזמן הזה גם בנוגע לחזרה משידוכים‪ .25‬וראה בפסק בית הדין הגדול‪,26‬‬
‫שחיזקו את החובה לשלם דמי בושת‪ ,‬משום שיש לקנוס את המבייש‪.‬‬
‫‪ .7‬פגם‬
‫ברור הוא שאדם שאונס ראוי לענישה חמורה מצד המדינה‪ .‬כאן נעסוק ביישומם של‬
‫העונשים שהתורה הטילה עליו‪ ,‬בלי קשר לעונשים שיקבל מהמדינה‪ .‬תשלומים שהתורה‬
‫חייבה את האונס לשלם לנאנסת‪ ,‬המכונים 'פגם'‪ ,‬וכן הצער והבושת‪ ,‬גם הם אינם נידונים‬
‫היום‪ ,‬כמו שאר החבלות‪ .‬כך גם תשלומי מוציא שם רע‪ .‬אמנם למעשה‪ ,‬מדגיש רב צמח‬
‫גאון‪:27‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫ראה בדברי שו"ת הר צבי‪ ,‬חו"מ סי' ב‪ ,‬שכותב שהחיוב ב'מעמיד בהמת חברו' לשיטת הרשב"א הוא‬
‫משום אש‪ ,‬והוא מוצא בזה נפקותא לפי חידושי הרי"מ‪ ,‬סי' א ס"ק י‪ ,‬שגם 'אישו משום חיציו' אין דנים‬
‫בזמן הזה היות ואין זה שכיח‪ .‬אמנם יש לדייק בדברי הרי"מ שאין כוונתו אלא לאש שפרצה מאליה‬
‫ולא שמרה‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שצד סעי' ג‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פ"ה ה"ח; שם‪ ,‬הל' חובל ומזיק פ"ה ה"ו‪.‬‬
‫ערוך השלחן‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק ג‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פ"ה ה"י‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ב‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬ב"ק פ"ח סי' ב‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ב‪.‬‬
‫ראה בית שמואל‪ ,‬אבה"ע סי' נ ס"ק טז‪ ,‬ובית מאיר שם‪.‬‬
‫פד"ר‪ ,‬ח"ה עמ' ‪.322‬‬
‫מובא ברא"ש‪ ,‬בבא קמא פ"ח סי' ג‪ ,‬ובטור‪ ,‬אבה"ע סי' קעז‪.‬‬
‫‪ 104‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫כדי שלא יהא חוטא נשכר ושלא יהו ישראל פרוצים בנזקין נהגו חכמים האחרונים‬
‫לנדותו עד שיפייסו בממון או עד שירבה עליו רעים ויפייסו בדברים‪.‬‬
‫וכך כותב גם הרי"ף בתשובה‪' :28‬יש על הזקנים ועל בית דין לקנוס ולעשות סייג כפי מה‬
‫שהן רואין‪ '.‬וכן כותב ה'שלחן ערוך'‪ .29‬כמובן שהיום בדין הפלילי האזרחי מקבל האנס‬
‫את העונש הראוי לו‪.‬‬
‫‪ .8‬כפייה על נישואין‬
‫חיוב האונס‪ ,‬המפתה והמוציא שם רע לישא את האישה אם רצונה בכך )האונס ‪ -‬כופין‬
‫אותו‪ ,‬אך את המפתה אין כופין( אינו נוהג בזמן הזה‪ .‬אמנם כותב הטור‪ 30‬על פי הגאונים‬
‫והרי"ף שמנדין על כך‪ .‬לעומת זאת מדברי 'ים של שלמה'‪ 31‬נראה שנוהג בזמן הזה‪:‬‬
‫לעניין שלא לבייש בת ישראל ראוי לכל דייני ישראל לכוף אותו בשוטים‪ .‬ואפילו‬
‫ע"י גוים ליסרו‪ ,‬כדי שישא אותה‪ ,‬שלא תהיה ח"ו עלובה כל ימיה‪ ,‬וק"ו לנדותו‪.‬‬
‫בפרט מאחר שאנוסה היא‪ ,‬ויהא שותה בעציצו‪ ,‬ואפשר אף בימי התלמוד היו דנין‬
‫בזה בבבל‪ .‬מאחר שאינה גביית ממון‪ ,‬רק עשה דולו תהיה לאשה‪ .‬וכופין אותו‪,‬‬
‫כשאר מצות עשה ולא תעשה שבתורה‪.‬‬
‫הזכרנו שיטה זו על אף שבימינו כפייה על כך אינה מעשית כלל‪ ,‬משום שיש לכך‬
‫השלכות אחרות‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬
‫סוגיה העולה מדין זה היא בעניין איש שנקשר עם אישה מרצונה‪ ,‬והיא תובעת אותו‬
‫לישא אותה‪ .‬נחלקו בעלי ה'תוספות' ב'נטען על הפנויה'‪ ,‬כלומר אדם שיצא קול עליו‬
‫שקיים איתה יחסי אישות‪ ,‬האם יש חובה עליו לשאתה‪ .32‬הכרעת הרא"ש‪ 33‬היא שאין‬
‫עליו חובה‪ ,‬שכן הדבר יחזק את הקול‪ .‬המחלוקת הובאה גם ב'שלחן ערוך'‪ ,34‬בלשון 'יש‬
‫אומרים שלא לכנוס ויש אומרים שמצווה'‪ .‬ולפי כללי ה'שלחן ערוך'‪ ,‬במקרה זה הלכה‬
‫כדעה ראשונה‪ ,‬שאין עליו חובה לשאתה‪ .‬וכך מכריע הרמ"א במקום‪ ,‬אך הוא מוסיף‬
‫ומדגיש שאם בוודאי התקיימו יחסים ביניהם‪ ,‬יש מצווה לכונסה‪ .‬שו"ת מהרי"ק‪ 35‬פוסק‬
‫שמצווה לחזר אחר הדבר ולהשתדל לקיימו‪ .‬שו"ת ראנ"ח‪ 36‬יישם את פסק המהרי"ק‪ ,‬וכן‬
‫ראה בשו"ת התשב"ץ‪ ,37‬שדן במקרה כזה של אישה שהרתה לאדם‪ ,‬והכריע שמצווה‬
‫לכנוס‪ ,‬אך בתנאי שהדבר יהיה ברצון הצדדים ובלא כפייה‪ .‬בעקבות כך התקיימו דיונים‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫‪.35‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫שו"ת הרי"ף‪ ,‬סי' לו‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬אבה"ע סי' קעז סעי' ב‪.‬‬
‫טור‪ ,‬אה"ע סי' קעז‪ ,‬וכן כתב בשו"ת הרשב"ש‪ ,‬סי' יד; ראה גם שו"ת הרדב"ז‪ ,‬ח"א סי' סג; וכן עיין‬
‫באפיקי ים‪ ,‬ח"ב סי' מב חקירה ב‪.‬‬
‫ים של שלמה‪ ,‬ב"ק פ"ח סי' ו‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬תוספות רא"ש ותוספות ישנים‪ ,‬יבמות כד ע"ב‪ ,‬ד"ה משום‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬יבמות פ"ב סי' ו‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬אה"ע סי' קעז סעי' ה‪.‬‬
‫מהרי"ק‪ ,‬סי' קכט‪.‬‬
‫שו"ת ראנ"ח‪ ,‬סי' יז‪.‬‬
‫תשב"ץ‪ ,‬ח"ב סי' רעג‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪105‬‬
‫‪38‬‬
‫גם בבתי הדין הרבניים בנשים שתבעו גברים לישא אותן‪ .‬ראה פסקו של הגרי"א הרצוג‬
‫שיש לחייב מבחינה מוסרית מי שהתחייב לישא אישה ופיתה אותה לחיות איתו‪ .‬הוא‬
‫אמנם אינו מוצא דרך לחייב אותו בתשלום ממש‪ ,‬כי אם לחייבו על ידי מניעת רישומו‬
‫לנישואין עד שישלם‪ .‬וכן ראה פסיקתו של בית דין ברחובות‪ ,39‬שמצווה על הגבר לישא‬
‫את האישה במקרה דומה שהתקיימו יחסים ביניהם )ואף הרתה לו(‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫אינו רוצה בכך‪.‬‬
‫‪ .9‬בור‬
‫ה'מרדכי' ועוד ראשונים רבים כותבים‪ 40‬שדנים נזקי בור בזמן הזה‪ .‬לעומתם‪ ,‬מהרי"ח‬
‫הסתפק בזה‪ .41‬המהרש"ל‪ 42‬הכריע שאין דנים נזקי בור‪ ,‬היות והנזק אינו שכיח‪ ,‬ובהסתמך‬
‫על שיטת המהרי"ח‪ ,‬שהסתפק‪ .‬זו גם הכרעת הרי"מ‪ ,‬שגם הסתמך על הראב"ן )ראה‬
‫להלן בעניין אש(‪ ,‬והוסיף שלבית הדין זהו ספק איסור האם לדון בדבר שאסור לדון בו‬
‫והנתבע יכול לטעון 'קים לי'‪ ,‬וזהו גם ספק גזל‪ .‬על כן הכריע שלא לדון‪ .‬פוסקים אחרונים‬
‫‪43‬‬
‫רבים חלוקים על המהרש"ל‪ ,‬וסוברים שדנים גם נזקי בור בזמן הזה‪ .‬שו"ת 'שבות יעקב'‬
‫מאריך להוכיח שנזקי אש ובור מצויים בזמן הזה‪ ,‬ומסכם‪:‬‬
‫לכן נראה לי פשוט דדנין דינים אלו דאש ובור בזמן הזה ואין ספיקו של מהרי"ח‬
‫מוציא מידי ודאי דדנים אלו הדינים בזמן הזה‪.‬‬
‫ה'שבות יעקב' גם מציין לדברי ה'חוות יאיר'‪ 44,‬שדן בנזקי אש‪ .‬יש להעיר שדבריו אינם‬
‫מסייעים לעניין דנן‪ ,‬שכן אדרבא‪ ,‬בשו"ת 'חוות יאיר' נכתב להלכה במקום אחר‪ 45‬שאין‬
‫דנים נזקי בור בזמן הזה‪ ,‬אלא רק מפשרים או מקזזים‪ ,‬משום דיני תפיסה במקרה שיש‬
‫תביעות הדדיות‪ .‬ומה שכתב בסימן קסט הוא משום נזקי אדם ולא משום אש‪ ,‬שהרי יש‬
‫אש שהיא משום 'חיציו' )ראה להלן(; וכך עולה מדבריו שם‪ ,‬שמסתמך על הכלל 'אדם‬
‫מועד לעולם' ומחייב גם בשוגג‪' .46‬קצות החשן'‪ 47‬מכריע שדנים דיני בור בזמן הזה‪ .‬וכן‬
‫נכתב בספר 'ישועות ישראל'‪ .48‬כן היא גם הכרעת האחרונים‪ .49‬לסיכום‪ ,‬להלכה ולמעשה‪,‬‬
‫לדעת רוב הפוסקים דנים דיני בור בזמן הזה‪.50‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪.41‬‬
‫‪.42‬‬
‫‪.43‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫פסקים וכתבים‪ ,‬אבה"ע סי' רלז; תחומין ד‪ ,‬עמ' ‪.428‬‬
‫פד"ר‪ ,‬ח"ט עמ' ‪.307‬‬
‫מרדכי‪ ,‬בבא קמא סי' פ בשם ראבי"ה; אור זרוע‪ ,‬ב"ק סי' שכה‪ ,‬בשם ר"ח‪ ,‬מובא בהגהות אשר"י‪ ,‬בבא‬
‫קמא פרק ח סי' ב; רי"ד‪ ,‬בספר המכריע סי' עו‪ ,‬בשם רבינו חננאל )ולא בשם רב צמח גאון כפי שכתב‬
‫בישועות ישראל סי' א ס"ק ב(; רמ"ה‪ ,‬בשיטה מקובצת ב"ק פד ע"ב; ריא"ז‪ ,‬מובא בשלטי גיבורים‪ ,‬ב"ק‬
‫ל ע"א בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫הגהות אשר"י שם‪.‬‬
‫יש"ש‪ ,‬ב"ק פ" ח סי' ה‪ ,‬מובא בש"ך‪ ,‬סי' א ס"ק ב‪.‬‬
‫שבות יעקב‪ ,‬ח"א סי' קלו‪.‬‬
‫חוות יאיר‪ ,‬סי' קסט‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סי' קצח‪.‬‬
‫כעין זה העיר רבי עקיבא איגר‪ ,‬בהגהותיו כאן גם על ראיית השבות יעקב מהגמרא‪.‬‬
‫קצות החושן‪ ,‬סי' א ס"ק ב‪ ,‬עפ"י דברי תוספות‪ ,‬ב"ק יד ע"ב‪ ,‬ד"ה פרט‪.‬‬
‫ישועות ישראל‪ ,‬סי' א ס"ק ב‪ ,‬עפ"י תוספות‪ ,‬שבת ב ע"א‪ ,‬ד"ה יציאות‪.‬‬
‫‪ 106‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫‪ .10‬אש‬
‫יש להבחין בין אש שהיא בגדר אדם המזיק‪ ,‬המכונה בהלכה 'אשו משום חיציו'‪ ,‬ובין אש‬
‫שאינה משום חיציו‪ ,‬ואז חיובה משום 'אש'‪ .‬לגבי אדם המזיק כבר הבאנו את הפסיקה‬
‫הברורה שנזקיו נידונים בזמן הזה‪ .51‬אמנם הראב"ן כותב‪' :52‬ההבער כיון דאשו משום חציו‬
‫הוא הו"ל נזקי אדם ואין דנין בבבל'‪ .‬והוא לשיטתו שכתב לפני כן‪' :‬מבעה למ"ד מבעה זה‬
‫אדם האמר רבא ניזקי אדם אין דנין בבבל'‪ .‬ואילו אנו פוסקים להלכה שלא כדבריו בזה‪.‬‬
‫כמו כן לפי דברי ראב"ן )בסוגיית 'אשו משום חיציו'( שדווקא באשו משום ממונו‪ ,‬יש‬
‫אפשרות לגבות גם בזמן הזה‪ .‬אמנם יש מהפוסקים שטען שהיות ואדם שומר על אש‪,‬‬
‫היא אינה דבר שכיח ואין דנים בה‪ ,‬אפילו לא באש שהיא משום חיציו‪ .53‬אך נראה‬
‫מסתימת הפוסקים שלא כדבריו‪ ,‬ובפרט שהסתמך על הראב"ן‪ ,‬ונראה שראב"ן הולך‬
‫אליבא דשיטה דחויה מההלכה‪ .‬לגבי אש שאינה משום חיציו אלא משום 'אש'‪ ,‬משמע‬
‫מדברי הפוסקים שדנו בעניין בור שגם אש בכללו‪ ,‬ומסקנת הברור בנוגע לבור תקפה גם‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ .11‬גזלות וחבלות‬
‫הגמרא קובעת שגזלות וחבלות הן דברים שאינם מצויים‪ ,‬ואין דנים אותם בבבל‪ .‬כנגד‬
‫קביעה זו מקשים בעלי התוספות‪ 54‬מכמה מקרים של גזל שנידונו בגמרא‪ .‬הראשונים‬
‫העלו כמה חילוקים בין הסוגיות‪:‬‬
‫‪ (1‬אין דנים גזלות וחבלות‪ ,‬אלא אם כן התובע דוחק את בעלי הדין לדון על ידי הזמנה‬
‫לדין בארץ ישראל או תפיסה )'תוספות'‪ ,‬תירוץ א(‪.‬‬
‫‪ (2‬גזלות על ידי חבלות אין דנים‪ ,‬כיוון שאינן מצויות‪ ,‬אך כל אחת מהן בנפרד ‪ -‬דנים‬
‫)'תוספות'‪ ,‬תירוץ ב(‪.‬‬
‫‪ (3‬במקום שבו יש דיינים סמוכים‪ ,‬כגון ארץ ישראל בזמן הסמיכה‪ ,‬אסור לדון גזלות‬
‫וחבלות‪ .‬במקום שבו אין דיינים סמוכים מותר לדון הכול‪ ,‬היות והם מצויים ויש בהם‬
‫חסרון כיס‪.55‬‬
‫‪ (4‬היו שלבים שונים בתקנה‪ :‬בתחילה תיקנו רק הודאות והלוואות‪ ,‬ולאחר מכן הרחיבו‬
‫את התקנה לכל דבר מצוי שיש בו חסרון כיס‪.56‬‬
‫‪.49‬‬
‫‪.50‬‬
‫‪.51‬‬
‫‪.52‬‬
‫‪.53‬‬
‫‪.54‬‬
‫‪.55‬‬
‫שער משפט‪ ,‬סי' א סעי' ב‪ ,‬עפ"י דיוק מהטור סי' תי‪ ,‬ומספר החינוך‪ ,‬מצוות נג ונו; שו"ת הרי בשמים‪,‬‬
‫סי' רמה; הרב צ"פ פראנק שו"ת הר צבי‪ ,‬חו"מ סי' קמב; פת"ש‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק ב; שו"ת מר ואהלות‬
‫)ענתיבי(‪ ,‬חו"מ סי' א; ערוך השלחן‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ג; וכן נראה ממסקנת ביאור הגר"א‪ ,‬חו"מ סי' א‬
‫ס"ק יד‪ ,‬שמונה ט"ו אבות נזיקין שדנים בזמן הזה וביניהם אש ובור‪.‬‬
‫כך נהגנו הלכה למעשה בבי"ד 'ארץ חמדה' בהרכב הרב יוסף כרמל )אב"ד( והרב סיני לוי‪ .‬הסעיף הזה‬
‫נכתב בתור חלק מנימוקי פסק הדין‪ .‬למעשה‪ ,‬במקרה הנידון המסקנה הסופית הייתה לפטור מסיבות‬
‫שונות‪ ,‬אבל זאת לאחר שנפסק שיש לדון בנושא‪.‬‬
‫ראה ישועות ישראל‪ ,‬סי' א ס"ק ב‪.‬‬
‫ראב"ן‪ ,‬תחילת בבא קמא‪.‬‬
‫ראה חידושי הרי"מ‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק י‪.‬‬
‫סנהדרין ג ע"א‪ ,‬ד"ה שלא‪.‬‬
‫חידושי הרמב"ן‪ ,‬סנהדרין כג ע"א; חידושי הר"ן‪ ,‬סנהדרין ב ע"ב‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪107‬‬
‫‪ (5‬מתחילה תיקנו על כל דבר שכיח שיש בו חסרון כיס‪ ,‬אלא שגזלות הפכו להיות‬
‫שכיחות והחלו לדון בהן‪.57‬‬
‫‪ (6‬בדבר שצריך שומא שאין יודעים לשום היום ‪ -‬אין דנים‪ .‬בדבר שאין צריך שומא –‬
‫דנים‪ .‬או לחילופין‪ ,‬דבר שצריך שומא הוא סוג נזיקין שאינו שכיח‪ ,58‬ועל כן אין דנים‪.‬‬
‫‪ (7‬אם קיבלו על עצמם את הדיינים‪ ,‬יכולים לדון גם בגזלות וחבלות‪.59‬‬
‫‪ (8‬החלק של הקנס שיש בגזלות וחבלות ‪ -‬אין דנים‪.60‬‬
‫‪ (9‬גזלות מצויות‪ ,‬כגון כופר בפיקדון ‪ -‬נידונות‪ .‬וגזלות לא מצויות‪ ,‬כגון הגוזל ביד בכוח –‬
‫אינן נידונות‪.61‬‬
‫להלכה ולמעשה‪ ,‬נחלקים ה'שלחן ערוך' והרמ"א‪ .‬ה'שלחן ערוך'‪ 62‬כותב 'וכן מי שגנב או‬
‫גזל‪ ,‬מגבין ממנו הקרן בלבד'‪ .‬מדבריו עולה שניתן לדון כל גזלות וחבלות‪ ,‬חוץ מחלק‬
‫הקנס שבהן‪ ,‬והסמ"ע‪ 63‬הבין שהוא פוסק את שיטת התוספות )תירוץ ‪ (2‬וכן דעת‬
‫הגר"א‪ .64‬כבר ציינו )תירוץ ‪ (8‬שלדעת הש"ך‪ ,65‬ה'שלחן ערוך' פוסק כרמב"ם‪ ,‬וכן דעת‬
‫'קצות החושן'‪ .66‬ולפי הרמ"א יש להגביל את הדיון לדברים מצויים ולא לגזילות וחבלות‬
‫שאינן מצויות‪ ,‬וכדעת הרא"ה )תירוץ ‪ .(9‬אמנם אחרונים רבים‪ 67‬הכריעו כשיטת הר"ן‬
‫)תירוץ ‪.(3‬‬
‫‪ .12‬זכויות יוצרים‬
‫יש לדון בשאלות של זכויות יוצרים‪ ,‬האם בית דין יכול לדון בהם בזמננו‪ .‬הפוסקים‬
‫נחלקו מה יסוד הדין המחייב בהם‪ ,‬והעלו כמה אפשרויות‪ .1 :‬גזל – הרי שיש לדון‪ ,‬משום‬
‫‪.56‬‬
‫‪.57‬‬
‫‪.58‬‬
‫‪.59‬‬
‫‪.60‬‬
‫‪.61‬‬
‫‪.62‬‬
‫‪.63‬‬
‫‪.64‬‬
‫‪.65‬‬
‫‪.66‬‬
‫‪.67‬‬
‫יד רמ"ה‪ ,‬סנהדרין ג ע"א‪.‬‬
‫יד רמ"ה‪ ,‬שם‪ .‬כך גם עולה מדברי הרא"ש‪ ,‬סנהדרין פ"א סי' א; ראה בביאור הגר"א‪ ,‬סי' א ס"ק יט‪,‬‬
‫שהשיג‪.‬‬
‫ספר הישר לרבנו תם‪ ,‬סי' תקמט ותרנז‪.‬‬
‫ספר ההשלמה‪ ,‬סנהדרין פרק א סי' א‪ ,‬מובא במאירי‪ ,‬ב"ק פד ע"ב‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פ"ה הי"ג‪ ,‬וכך פירשו את דבריו המאירי שם; הש"ך‪ ,‬סי' א ס"ק ט; וקצות החושן‪,‬‬
‫סי' א ס"ק ג‪ .‬ראה בכסף משנה‪ ,‬לרמב"ם שם‪ ,‬שהקשה מה שייך קנס בגזלות שאין בהן כפל‪ .‬רדב"ז‪,‬‬
‫לרמב"ם שם‪ ,‬יישב שבמקרה של שבועה יש חומש )עיין ישועות ישראל‪ ,‬חו"מ סי' א; עין משפט ס"ק‬
‫ג(‪ .‬המאירי‪ ,‬שם‪ ,‬תירץ שליסטים מזוין נקרא גזלן וחייב בכפל‪.‬‬
‫נימוקי יוסף‪ ,‬ב"ק ל ע"ב בדפי הרי"ף‪ ,‬בשם הרא"ה ובדומה לתוספות‪ ,‬המובא לעיל ‪ 2‬אך ראה בנושאי‬
‫הכלים לרמ"א שחילקו ביניהם‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ג‪.‬‬
‫סמ"ע‪ ,‬סי' א ס"ק יד‪.‬‬
‫ביאור הגר"א‪ ,‬סי' א ס"ק יח‪.‬‬
‫ש"ך‪ ,‬סי' א ס"ק ט‪.‬‬
‫קצות החושן‪ ,‬סי' א ס"ק ג‪.‬‬
‫תומים‪ ,‬סי' א ס"ק ב; קצות החושן‪ ,‬סי' א ס"ק ג; נתיבות המשפט‪ ,‬סי' א ס"ק ב‪.‬‬
‫‪ 108‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫גזל המצוי‪ .2 .‬הנאה או שיור בקניין ‪ -‬אפשר לדון‪ ,‬כמו כל דיני הודאות והלוואות‪ .3 .‬קנס‬
‫– יש כוח לבית דין לקנוס בזמן הזה‪.68‬‬
‫ג‪ .‬קנסות דרבנן‬
‫הרמב"ם‪ 69‬ובעקבותיו הטור וה'שלחן ערוך'‪ 70‬כותבים שאין לדון היום קנסות של חכמים‪,‬‬
‫כגון הנאמר לגבי קנסות שקנסו חכמים ב'תוקע לחברו וסוטר לחברו'‪ ,‬כמו שאין דנים‬
‫קנסות של תורה‪.‬‬
‫‪ .1‬קנסות לחיזוק תקנות‬
‫יש מקרים שבהם נחלקו הדעות בקנסות דרבנן‪ .‬בגמרא‪ 71‬מובא קנס המוטל על מוכר‬
‫עבדו ובהמתו לגוי‪ .‬הרי"ף‪ 72‬מביא בשם גאון‪ ,‬שאין גובין קנס זה בבבל‪ ,‬וכן פוסק‬
‫הרמב"ם‪.73‬‬
‫‪74‬‬
‫אלא שהרא"ש מעיר על הרי"ף‪:‬‬
‫ותמהתי על דברי הגאון דמה ענין זה לקנסות דאין גובין בבבל? דהיינו קנסות‬
‫שחייבה תורה ואין גובין אותם בבבל משום דבעינן מומחין‪ ,‬ואין סמיכה בבבל‪,‬‬
‫אבל אם חכמים תקנו קנסות לעשות סייג לתורה למה לא יגבו אותם בבבל?‬
‫גם ב'מרדכי'‪ ,75‬מוסיף רבנו ברוך ותמה על שיטה זו‪' :‬אבל דברים שבאו חכמים לקנוס‬
‫מעצמן כגון על ידי תקנתן קונסין בכל מקום‪ .'...‬מדבריהם עולה חילוק בין קנסות‬
‫מהתורה לקנסות דרבנן‪ .‬וכך מכריע הרמ"א‪ .76‬ואף שלא השיג על ה'שלחן ערוך' בעניין‬
‫המוכר עבדו לגוי‪ ,‬שאין קונסים אותו‪ ,77‬ביארו האחרונים‪ 78‬שכוונתו להכריע שקנסות‬
‫שחכמים קונסים מדעתם לחזק את תקנתם‪ ,‬יש להם כוח לקנוס גם כיום‪.79‬‬
‫‪ .2‬כפייה במצוות‬
‫מדברי ה'יראים'‪ 80‬עולה חידוש מעניין‪ ,‬המשייך את כל דין כפייה במצוות לקנסות דרבנן‪:‬‬
‫‪.68‬‬
‫‪.69‬‬
‫‪.70‬‬
‫‪.71‬‬
‫‪.72‬‬
‫‪.73‬‬
‫‪.74‬‬
‫‪.75‬‬
‫‪.76‬‬
‫‪.77‬‬
‫‪.78‬‬
‫‪.79‬‬
‫‪.80‬‬
‫ראה פסק דין בעניין זכויות יוצרים שעלה בבית הדין ארץ חמדה‪ ,‬בהרכב שבו השתתפתי עם הרב‬
‫דניאל מן )אב"ד( והרב סיני לוי‪ .‬הפסק נכתב על ידי הדיין הרב סיני לוי‪ ,‬ונדפס בתחומין לב עמ' ‪233‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פ"ה ה"ט‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' א‪ ,‬ס"ק א‪.‬‬
‫גיטין מד ע"א‪.‬‬
‫גיטין כג ע"א בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' עבדים פ"ח ה"א‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬גיטין פ"ד סי' מא‪ ,‬הובאו דבריו בטור‪ ,‬יו"ד סי' רסז‪.‬‬
‫מרדכי‪ ,‬גיטין סי' שפד‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ה‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬יו"ד סי' רסז סעי' פ‪.‬‬
‫נתיבות המשפט‪ ,‬סי' א ס"ק ו‪.‬‬
‫ראה ביאור הגר"א‪ ,‬סי' ס"ק כה; ובאר אליהו‪ ,‬עליו באריכות; וכן בנתיבות המשפט‪ ,‬סי' א ס"ק ו‪.‬‬
‫ספר יראים‪ ,‬סי' קסד‪ ,‬מובא במרדכי‪ ,‬בבא קמא סי' שפד‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪109‬‬
‫במצות עשה כגון שאמרו לו עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא‬
‫נפשו‪ .‬ונראה לי‪ .‬שאין הדברים הללו אלא בב"ד של ארץ ישראל אבל בב"ד של‬
‫חוץ לארץ אינן רשאין לכופו במכין אותו דהא דתניא מכין אותו קנסא הוא וכל‬
‫‪81‬‬
‫קנס דממון אין דנין בחו"ל‪...‬‬
‫‪ .3‬מבייש תלמיד חכם‬
‫יש קנס דרבנן אחד שיסודו בירושלמי ‪ ,‬ועליו כותב הרמב"ם שהוא קיים גם בזמן הזה‪:‬‬
‫כבר נפסק הדין שכל המבייש תלמיד חכמים אפילו בדברים קונסין אותו וגובין‬
‫ממנו משקל חמשה ושלושים דינר מן הזהב שהוא משקל תשעה סלעים פחות‬
‫רביע‪ ,‬וקבלה היא בידינו שגובין קנס זה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ‪.‬‬
‫מעשים היו אצלנו תמיד בכך בספרד‪ ,‬ויש תלמידי חכמים שהיו מוחלין על זה וכך‬
‫נאה להם‪ ,‬ויש שתובע ועושין פשרה ביניהן‪ ,‬אבל הדיינים היו אומרין למבייש חייב‬
‫אתה ליתן לו ליטרא זהב‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫בניגוד לדבריו‪ ,‬יש מאחרוני הראשונים שכתבו בקבלה מהמהרי"ל שאין כיום תלמיד‬
‫חכם שעליו נאמר דין זה‪ .85‬כך הכריע הרמ"א‪ 86‬בעקבותיהם‪:‬‬
‫אבל אין דין ת"ח בזמן הזה לענין שיתן לו המבייש ליטרא דדהבא‪ .‬ומ"מ יקנסו‬
‫הב"ד המבייש לפי המבייש והמתבייש )ריב"ש(‪ .‬ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה‬
‫לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו )ג"ז שם(‪ .‬ומ"מ אף אם‬
‫התחיל החכם קצת‪ ,‬אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות‪) .‬הגהות‬
‫מרדכי דקדושין(‪ .‬והכל לפי ראות הדיינים‪.‬‬
‫מהרי"ט צהלון‪ 87‬ציין שגם ה'שלחן ערוך' השמיט דין 'ליטרא זהב'‪ ,‬ומשמע שלהלכה סבור‬
‫כרמ"א‪ ,‬וכן הכריע גם הוא למעשה‪ .88‬כך גם פוסקים הסמ"ע‪ ,89‬שו"ת 'שבות יעקב'‪' 90‬ברכי‬
‫יוסף'‪ .91‬ראה גם דברי המהרש"ל המאלפים‪ ,‬שכדאי להביאם למרות אריכותם‪:92‬‬
‫מאחר שלא נמצא עכשיו תלמיד חכמים ממש‪ ,‬כאשר כתב האגודה בפ"ק דחולין‪.‬‬
‫וגם לדברי הרא"ש צריך לקבוע עתים לתורה‪ ,‬ושלא לבטל כלל‪ .‬וג"כ צריך דלא סני‬
‫‪82‬‬
‫‪.81‬‬
‫‪.82‬‬
‫‪.83‬‬
‫‪.84‬‬
‫‪.85‬‬
‫‪.86‬‬
‫‪.87‬‬
‫‪.88‬‬
‫‪.89‬‬
‫‪.90‬‬
‫‪.91‬‬
‫‪.92‬‬
‫‪83‬‬
‫ראה שו"ת ציץ אליעזר‪ ,‬ח"ח סי' לא‪ ,‬שיש שכתבו שזו הוספת המגיה בדברי היראים‪ ,‬על כך יש להשיב‬
‫שהדברים מצוטטים בשמו כבר אצל הראשונים‪ ,‬כגון המרדכי‪ ,‬ואור זרוע‪ ,‬ע"ז סי' קח )שגם השיג על‬
‫היראים מכיוון אחר(‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬בבא קמא פ"ח ה"ו‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' חובל ומזיק פ"ג ה"ה‪-‬ו‪.‬‬
‫שו"ת מהר"י וויל‪ ,‬סי' קסג‪ ,‬מובא בשו"ת מהרי"ק‪ ,‬סי' קסג‪.‬‬
‫וכן משמע קצת מהכרעת תרומת הדשן‪ ,‬ח"א סוף סי' שמא‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬יו"ד סי' רמג סעי' ז‪.‬‬
‫שו"ת מהרי"ט צהלון‪ ,‬החדשות סי' עה‪.‬‬
‫והוסיף המהדיר ודייק בהערה יג‪ ,‬שכך היא דעת פוסקים נוספים ששתקו מכך‪.‬‬
‫סמ"ע‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק כג‪.‬‬
‫שבות יעקב‪ ,‬ח"א סי' קמד‪.‬‬
‫ברכי יוסף‪ ,‬חו"מ סי' טו‪.‬‬
‫ים של שלמה‪ ,‬ב"ק פ"ח סי' נח‪.‬‬
‫‪ 110‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫שומעניה‪ ,‬בלא שום מילתא בישא‪ .‬הנמצא כזה עכשיו? ואפילו אם נמצא אחד מיני‬
‫אלף‪ .‬רבה פרוץ על העומד‪ ,‬שכולם רוצים להלוך בדרך זו‪ .‬כי בעו"ה הנסמכים‬
‫מרובים‪ ,‬והיודעים מועטים‪ ,‬וזנוחי דעת נתרבו‪ .‬שאין אחד מכיר מקומו‪ .‬ומיד‬
‫כשהוא נסמך מתחיל להשתרר‪ ,‬ולקבץ בחורים בהון עתק‪ .‬כדרך השרים‪ ,‬ששוכרים‬
‫עבדים לרוץ לפניהם‪ .‬והנה אותם נקראו שועלים קטנים‪ ,‬שמחבלים כרם ה' צבאות‪,‬‬
‫כאשר כתב הרמב"ם‪ .93‬וכן יש זקנים בעו"ה‪ ,‬שאפילו סוגיא דשמעתא אינם מבינים‬
‫לתכליתה‪ .‬ואינם יורדים לעומקה של הלכה כלל‪ ,‬רק זקנים בשנים‪ .‬ובלא קניית‬
‫חכמה ג"כ הם המשתררים על הציבור ועל הלומדים‪ .‬ומחרימים‪ ,‬ומתירים‪,‬‬
‫ומסמיכים לתלמידים שלא למדו לפניהם‪ .‬רק מקבלים תשלומים וגמולים‪,‬‬
‫ולהנאתן דורשים כל הימים‪ ,‬אוי לנו לאותה בושה‪ .‬שאנשי אמונה יודעי דעת‬
‫נאבדו‪ .‬ואפילו אם נמצא לפעמים חריף גדול ולמדן‪ .‬מ"מ מעשיו מקולקלים‪ ,‬ואינו‬
‫דורש לשמה‪ ,‬ולקיים המצוה‪ .‬רק להאריך הפלפול‪ ,‬ולגדל השם‪ .‬ובדרך זה הולכים‬
‫עכשיו כל התלמידים‪ .‬ואדרבה‪ ,‬מלעיגים עכשיו על איזה צורבא מדרבנן שמדקדק‬
‫ונזהר במצות השם‪ ,‬ועוסק בתורה ובמ"ט‪ .‬ונזהר במצות הקלים‪ ,‬ומתפלל בלא‬
‫היסח הדעת‪ ,‬בכוון גדול‪ .‬כצחוק הוא בעיני התלמידים‪ .‬ואותו ת"ח מיני אלף‬
‫אלפים‪ ,‬אשר ראוי לאותו מלבוש‪ ,‬לקנוס המביישו בליטרא דדהבא‪ .‬אם יפסוק לו‬
‫הדיין‪ ,‬ינקטו אותו הנסמכים בלבם לומר גם בנו דבר ה'‪ .‬וירצו ג"כ לחייב‬
‫המביישים אותם כה"ג‪ .‬וזהו חילול השם נגד ההמון‪ .‬ואני הגבר ראיתי כמה פעמים‪,‬‬
‫איך שנתמלא העיר הומיה בעון זה‪ .‬ולעג הרבה היה מן ההמון‪ ,‬שאומרים‪ ,‬בעבור‬
‫זה לומדים הרבה‪ ,‬כדי תשלומים וגמולים‪ ,‬שיקבלו ליטרא דדהבא‪ .‬והם הנקראים‬
‫אבות נזיקין‪ ,‬ותחילת גירוי המדון הוא בלשון זה‪ .‬וכי אתם רוצה שאבייש אותך‪,‬‬
‫ואתן לך ליטרא דדהבא‪ .‬ויש שאינם ראוים לליטרא של נחושת‪...‬‬
‫אחר כל הדברים החריפים‪ ,‬שלפיהם אין 'תלמיד חכם' בדורו‪ ,‬מסכם המהרש"ל למעשה‪:‬‬
‫ומכל מקום ראוי להחמיר עליו במחילות‪ ,‬לפי הת"ח‪ ,‬וראות עיני הדיין‪ .‬ומן הראוי‪,‬‬
‫אפילו כשיבייש אדם את הת"ח במידי דאית ביה חיוב ממון אפילו לכל אדם‪ ,‬כגון‬
‫אותם השנוים בהאי פירקא‪ .‬מ"מ ראוי ונכון ליראי ה' להרחיק עצמו בסייג וגדר‪,‬‬
‫שלא יאמרו משום כבוד תורה הוא נוטל‪ ,‬וקרדום הוא לו לאכול ממנו‪ .‬ומה שיגיע‬
‫יתן לעניים‪ ,‬ולא יקח לידו כלל‪ .‬אבל כשביישו בדברים‪ ,‬או רקק בבגדו‪ ,‬שאין בה‬
‫דין בושת להדיוט כלל‪ ,‬לא יפסוק הדיין על המבייש שום ממון בזמן הזה‪.‬‬
‫אמנם רבים נחלקו על קביעה זו שאין דין המבייש תלמיד חכם בזמן הזה‪ .‬יש לציין‬
‫שאפילו המהרי"ק עצמו‪ ,‬שעליו הסתמכו הפוסקים‪ ,‬לא כתב תשובה משלו אלא מצטט‬
‫מתשובת מהר"י וויל מילה במילה‪ .‬לעומת זאת בתשובות חדשות שנדפסו ממנו‬
‫לאחרונה‪ ,94‬נדפסה תשובה שלו שבה הוא מאריך לסתור את סברת המהר"י וויל ואת‬
‫ראיותיו‪ ,‬והוא פוסק למעשה שיש דין המבייש תלמיד חכם בזמן הזה‪ .‬כפי הנראה‪,‬‬
‫‪ .93‬רמב"ם‪ ,‬הל' ת"ת פ"ה ה"ד‪.‬‬
‫‪ .94‬שו"ת מהרי"ק‪ ,‬החדשות סי' יד‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪111‬‬
‫התשובה בחלק הראשון הייתה הכנה לצורך סתירת הדברים‪ ,‬כפי שהובאו בחלק החדש‪.‬‬
‫גם מהרי"ט בתשובותיו‪ 95‬מביא את דברי הראשונים‪ ,‬כגון הרא"ש‪ ,96‬שכותב שלקיום הדין‬
‫אין צורך בתלמיד חכם מופלג שבדור‪ ,‬אלא בכל מי שעוסק בתורה כל הזמן ואינו מפסיק‬
‫אלא לדברים הכרחיים לפרנסתו‪ .‬וכן הוא מדייק מדברי הרמב"ם ומהרשב"א בתשובה‪.97‬‬
‫המהרי"ט מציין לשיטת הריב"ש‪ 98‬שצריך תלמיד חכם מופלג בדורו‪ ,‬ולאחר מכן מציין גם‬
‫לשיטת המהר"י וויל‪ ,‬שאין תלמיד חכם כזה בדורנו‪ ,‬ומסיים שהעיקר כדעת רוב‬
‫הפוסקים‪ .‬הש"ך‪ 99‬הביא דברי המהרי"ט‪ ,‬ומשמע שהסכים לכך‪ .‬וכן הכרעת 'משפטי‬
‫שמואל'‪.100‬‬
‫למעשה‪ ,‬פוסקים אחרונים כגון 'מנחת יצחק'‪ 101‬ועוד נרתעים מפסיקה של קנס זה‪,‬‬
‫וחוששים לאחרונים שפסקו כרמ"א‪ .‬אמנם יש לציין לדברי ה'תומים'‪ ,102‬הכותב שגם‬
‫החולקים ראוי להם לקנוס בדרכים אחרות‪:‬‬
‫ראוי לדיין להתאמץ מאוד בזה‪ ,‬להעניש בעונש עצום להמבייש ת"ח‪ .‬ואדרבה‬
‫אשר בעוונותינו הרבים בלאו הכי נדלדלה חכמת התורה‪ ,‬אם לא יכניסו הבי"ד‬
‫עצמם לקנוס למבייש תלמיד חכם‪ ,‬תהיה ח"ו תורה נבזה למאוד‪ ,‬ויקוצו הלומדים‬
‫להגות בה ח"ו‪.‬‬
‫‪ .4‬החוטף מצווה‬
‫מי שחוטף מצווה מחברו‪ ,‬כגון מל את בן חברו‪ ,‬ובכך מנע ממנו את מצוות המילה‪ ,‬חייב‬
‫לשלם תשלום קצוב או לפי ראות עיני הדיינים‪ .103‬הרי"ף‪ 104‬מביא דעה שזהו קנס‪ ,‬אך‬
‫דוחה אותה וכותב שזהו תשלום מן הדין‪ .‬כך היא גם מסקנת ה'תוספות'‪ ,105‬שכותב בשם‬
‫רבנו תם שאין דנים נזק זה בבבל‪ ,‬היות ואין בו חסרון כיס; ומשמע שזהו חיוב מן הדין‪.‬‬
‫כך פוסק ה'שלחן ערוך' בפשטות‪ .‬ראה גם 'חתם סופר'‪ 106‬שהכריע כך להלכה‪ ,‬במקרה‬
‫שבא לפניו‪ .‬אמנם יש לציין לדברי ה'מאירי'‪ ,‬שכותב‪ 107‬שלשיטה שזהו דין ולא קנס‪ ,‬גובין‬
‫אותו גם בחוץ לארץ ובימינו‪ ,‬אך לא הובאו דבריו להלכה‪.‬‬
‫‪ .95‬שו"ת מהרי"ט‪ ,‬ח"ב סי' מז‪.‬‬
‫‪ .96‬שו"ת הרא"ש‪ ,‬כלל טו סי' י‪ ,‬מובא בטור חו"מ סי' תכ‪.‬‬
‫‪ .97‬שו"ת הרשב"א‪ ,‬ח"ב סי' רצא‪.‬‬
‫‪ .98‬שו"ת הריב"ש‪ ,‬סי' כז וסי' פ‪.‬‬
‫‪ .99‬ש"ך‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק יט‪.‬‬
‫‪ .100‬שו"ת משפטי שמואל‪ ,‬ח"י סי' קיט‪.‬‬
‫‪ .101‬שו"ת מנחת יצחק‪ ,‬ח"ג סי' קיב‪.‬‬
‫‪ .102‬אורים ותומים‪ ,‬אורים סי' א ס"ק יז‪ ,‬מובא בנתיבות המשפט‪ ,‬סי' א ס"ק יז‪.‬‬
‫‪ .103‬פרטי הדין בשלחן ערוך‪ ,‬חו"מ סי' שפב‪.‬‬
‫‪ .104‬רי"ף‪ ,‬בבא קמא לב ע"ב בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫‪ .105‬תוס'‪ ,‬ב"ק צא ע"ב‪ ,‬ד"ה וחייבו; שם‪ ,‬חולין פז ע"א‪ ,‬ד"ה וחייבו‪.‬‬
‫‪ .106‬שו"ת חתם סופר‪ ,‬חו"מ סי' קעו‪ ,‬מובא בפתחי תשובה‪ ,‬חו"מ סי' שפב ס"ק ג‪.‬‬
‫‪ .107‬מאירי‪ ,‬ב"ק צא ע"ב‪ ,‬מובא גם בשיטמ"ק‪ ,‬חולין פז ע"א‪.‬‬
‫‪ 112‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫מה בית דין דנים בזמן הזה‬
‫ד‪ .‬מה אפשר לעשות בנוגע לדברים שאין דנים בהם?‬
‫עולה השאלה בנוגע לכל הדברים שבהם אין לבית הדין סמכות לגבות‪ ,‬האם יש דרך‬
‫להביא לכך שהחייבים ישלמו את הסכומים שהם חייבים בהם בכל זאת?‬
‫‪ .1‬נידוי‬
‫הרי"ף‪ 108‬מוסר‪:‬‬
‫מנהג שתי ישיבות שאע"פ שאין גובין קנס בבבל מנדין אותו עד דמפייס ליה‬
‫לבעל דיניה וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיתב ליה שרו ליה לאלתר בין‬
‫איפייס מארי דיניה בין לא איפייס‪.‬‬
‫וכן הובא מנהג זה ברמב"ם‪ 109‬וב'שלחן ערוך'‪ .110‬בימינו אין נוהגים נידוי‪.‬‬
‫‪ .2‬ז' טובי העיר‬
‫תוספת חשובה מצויה ב'מרדכי' לגבי אפשרות פיתרון לדיני קנסות‪:‬‬
‫ודיני קנסות שפירש שאין דנין בזמן הזה שמעתי בשם הר"י מאייור"א שיש לדונם‬
‫ע"פ שבעה טובי העיר וכן הוא מקובל מרבותיו‪.‬‬
‫וכך הכריע הסמ"ע‪.112‬‬
‫‪111‬‬
‫‪ .3‬לצאת ידי שמים – פשרה‬
‫כבר נתפרש בירושלמי ונפסק בראשונים ובאחרונים שאין חיוב לצאת ידי שמים‬
‫בקנסות‪ .‬אמנם 'ספר החינוך'‪ 114‬כתב שיש חיוב לצאת ידי שמים‪ ,‬אלא ש'מנחת חינוך'‬
‫ביאר שכוונתו רק לקנס של חצי נזק בלבד‪ .‬באחרונים מצאנו חידושי הלכות‪' .‬ערוך‬
‫השלחן' כותב‪' :115‬המזיק יחוש לעצמו לצאת ידי שמים ולקיים כל תשלומי קנסות‬
‫שחייבה התורה ואשר חייבו רבותינו הקדושים בעלי המשנה והגמרא והגאונים'‪ .‬וייתכן‬
‫שמסתמך על ה'חינוך'‪ .‬בספר 'ישועות ישראל'‪ 116‬נכתב שבקנסות דרבנן יש חיוב לצאת‬
‫ידי שמים‪ ,‬ואולי כוונתו למה שנתבאר לעיל‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫‪ .108‬רי"ף‪ ,‬ב"ק ל ע"ב בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫‪ .109‬רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פ"ה הי"ז‪.‬‬
‫‪ .110‬שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' ה‪.‬‬
‫‪ .111‬מרדכי‪ ,‬גיטין סי' שפד‪.‬‬
‫‪ .112‬סמ"ע‪ ,‬סי' א ס"ק כ‪.‬‬
‫‪ .113‬כתובות פ"ג ה"י‪ ,‬מובא בתוספות‪ ,‬כתובות לג ע"ב‪ ,‬ד"ה לאו; רשב"א‪ ,‬כתובות מא ע"ב; קידושין כד ע"ב‪,‬‬
‫והוכרע בקצות החושן‪ ,‬סי' א‪,‬ס"ק ז‪ ,‬וראה מה שהאריך בסוגיה זו ידידי הרב אריה כץ‪ ,‬חמדת הארץ ה‪,‬‬
‫עמ' ‪ 44‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .114‬ספר החינוך‪ ,‬מצווה נא‪.‬‬
‫‪ .115‬ערוה"ש‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' יג‪.‬‬
‫‪ .116‬ישועות ישראל‪ ,‬סי' א ס"ק ג‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪113‬‬
‫לגבי דיני ממונות שאינם קנסות‪ ,‬ואין דנים בהם בזמן הזה היות ואינם מצויים או אין‬
‫בהם חסרון כיס‪ ,‬בוודאי שיש חיוב לצאת ידי שמים‪ .‬על כן יש בכך בסיס לדיון בבית דין‪,‬‬
‫‪117‬‬
‫ולפשרה‪.‬‬
‫‪ .4‬קבלת דיינים‬
‫הפוסקים הכריעו שמועילה קבלת בעלי הדין‪ ,‬לכל דבר שאין דנים אותו בזמן הזה והוא‬
‫מוגדר 'ממון'‪ .‬אמנם הסתפקו האם תועיל קבלת בעלי הדין לקנסות‪ .118‬ראה הכרעת‬
‫'ערוך השלחן'‪ ,119‬שקבלה מועילה גם לקנסות‪.‬‬
‫‪ .5‬תפיסה‬
‫נושא שדורש הרחבה הוא דיני תפיסה‪ ,‬ובעז"ה יורחב במאמר אחר‪ .‬בכל מקרה צריך‬
‫לבדוק את חוקיות המעשים ולוודא שאין בהם עברה פלילית‪.‬‬
‫‪ .6‬קנס‬
‫יש לבית הדין סמכות גם לקנוס ולדון שלא על פי הדין בעת הצורך‪ ,‬כך כותב הרמב"ם ‪:‬‬
‫כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה‪ ,‬ובכל יהיו‬
‫מעשיו לשם שמים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬המלכות מחויבת לפעול לענישת פושעים ולהרתעתם‪ ,‬שאם לא כן 'איש את רעהו‬
‫חיים בלעו'‪ .‬על כן יש לומר שהעובדה שאין דנים קנסות נוגעת רק בנוגע להיבט של‬
‫יישום העונשים המפורשים בתורה לעברות השונות‪ .‬כמו כן ראוי להדגיש את דברי 'ערוך‬
‫השולחן'‪ ,121‬שגם במקום שאין דנים וגובים תשלום‪ ,‬עדיין 'כופין לבעל השור שיבער את‬
‫המזיק'‪ .‬כלומר יש חובה לבית הדין לדון ולדאוג שלא יתאפשרו נזקים נוספים בהמשך‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫סיכום‬
‫אמצעים רבים עומדים בפני בית הדין גם בתחומים שבהם חסרה סמכות‪ .‬בין האמצעים‬
‫חיוב מכוח פשרה במקרה של חיוב לצאת ידי שמים‪ ,‬קנס‪ ,‬קבלה מרצון‪ .‬אמצעים נוספים‬
‫שהוכרו וביניהם נידוי‪ ,‬תפיסה וז' טובי העיר‪ ,‬מעשיים פחות‪ .‬על הדיין לשים לב מהו יסוד‬
‫החיוב – ממון או קנס‪ ,‬מהתורה או מדרבנן‪ ,‬וגם לכך יש השפעה על יכולתו לדון בו‪,‬‬
‫כמפורט במאמר‪.‬‬
‫‪ .117‬ראה מאמר שפרסמנו ב'אמונת עתיך' ‪ ,101‬עמ' ‪ ,120‬בעניין חיוב לצאת ידי שמים‪.‬‬
‫‪ .118‬שער משפט‪ ,‬סי' א ס"ק א‪.‬‬
‫‪ .119‬ערוה"ש‪ ,‬חו"מ סי' א סעי' יג‪.‬‬
‫‪ .120‬רמב"ם‪ ,‬הל' סנהדרין פכ"ד ה"י‪.‬‬
‫‪ .121‬ערוה"ש‪ ,‬חו"מ סי' א ס"ק ג‪.‬‬
‫‪ 114‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב עדו רכניץ‬
‫היכולת לאכוף את חוקי התורה‬
‫בהדרגה‬
‫מבוא‬
‫מצוות התורה הן חוקים מחייבים‪ ,‬כשם שחוקי המדינה הם חוקים מחייבים‪ .‬מובן שמקור‬
‫הסמכות של שתי מערכות החוקים שונה מהותית‪ .‬לחוקי התורה מקור סמכות אלוקי‪,‬‬
‫ואילו לחוקי המדינה מקור סמכות אנושי‪ .‬אבל המשותף לשתי המערכות הוא ששתיהן‬
‫רואות את עצמן מערכות מחייבות‪.‬‬
‫במדינת ישראל מערכת אכיפת החוק כוללת את פרקליטות המדינה ואת משטרת‬
‫ישראל – שני מוסדות שאינם כפופים מנהלית לבתי המשפט‪ .‬בהתאם לכך גם ראש‬
‫התביעה הכללית‪ ,‬קרי היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬הוא סמכות עצמאית הממונה על ידי‬
‫הממשלה‪ ,‬ואינו כפוף מנהלית לבתי המשפט; וכך גם מפכ"ל המשטרה‪ .‬ככלל אפשר‬
‫לומר שמערכת אכיפת החוק היא חלק מהרשות המבצעת )הממשלה(‪ ,‬ואינה חלק‬
‫הוּצאה‬
‫מהרשות השופטת‪ .‬גם רשות האכיפה והגבייה )הידועה בשמה 'ההוצאה לפועל'( ְ‬
‫ממערכת בתי המשפט והוכפפה ישירות לשר המשפטים‪ .‬למצב זה משמעות רבה‪ ,‬שכן‬
‫במידה רבה היא מותירה את הסמכות להחליט היכן להשקיע את מאמצי האכיפה בידי‬
‫הרשות המבצעת‪ ,‬ולא בידי הרשות השופטת‪.‬‬
‫כך הוא בחוקי המדינה‪ .‬על רקע זה עולה השאלה מיהו המוסד הציבורי המופקד על‬
‫הנושא של אכיפת חוקי התורה על פי ההלכה‪ .‬עוד‪ ,‬עולה השאלה האם אפשר לאכוף את‬
‫חוקי התורה בהדרגה או שמא יש חובה מוחלטת לאכוף הכול בבת אחת )ובדלית ברירה‬
‫במציאות ימינו‪ ,‬לא לאכוף כלל(‪.‬‬
‫א‪ .‬סמכות בתי הדין בתחום האכיפה‬
‫ישנם כמה מקורות שעולה מהם שיש למערכת המשפט – קרי לבתי הדין ‪ -‬סמכות‬
‫בשאלת אכיפת חוקי התורה‪ .‬וכך פסק הרמב"ם )הל' סנהדרין פ"א ה"א(‪:‬‬
‫מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך‬
‫שנאמר‪ :‬שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך‪ .‬שופטים – אלו הדיינים הקבועין‬
‫בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם‪ ,‬שוטרים – אלו בעלי מקל ורצועה והם‬
‫עומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים‬
‫‪115‬‬
‫והמדות ולהכות כל מעוות וכל מעשיהם ע"פ הדיינים וכל שיראו בו עוות דבר‬
‫מביאין אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו‪.‬‬
‫לדברי הרמב"ם‪ ,‬השוטרים כפופים לדיינים‪' ,‬וכל מעשיהם על פי הדיינים'‪ 1.‬סמכות זו של‬
‫בתי הדין מאפשרת להם למרבה ההפתעה גם לוותר על האכיפה‪ .‬וכך כותב הרמב"ם‬
‫)הל' סנהדרין פי"ד הי"ג(‪:‬‬
‫ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל אף על פי שהיה‬
‫המקדש קיים‪ ,‬מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן במקדש‪.‬‬
‫בגמרא מוסברת החלטה זו של הסנהדרין כך )עבודה זרה ח ע"ב(‪:‬‬
‫מאי טעמא? כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן‪ ,‬אמרו‪ :‬מוטב נגלי‬
‫ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו‪.‬‬
‫כיוון שהתרבו הרוצחים‪ ,‬החליטה הסנהדרין לעזוב את מקומה ובכך למנוע מעצמה את‬
‫הצורך לדון את הרוצחים‪ .‬החלטה זו מלמדת שני דברים‪ :‬האחד‪ ,‬בסמכות הסנהדרין‬
‫להחליט על היקף האכיפה של חוקי התורה‪ ,‬וביכולתה למנוע מעצמה את היכולת לדון‬
‫את החוטאים‪ .‬השני‪ ,‬שמערכת המשפט ואכיפת החוק מטרתה לכפות את החוק על‬
‫המיעוט שעובר עליו‪ .‬אולם אם הפרת החוק הופכת לנורמה‪ ,‬אין משמעות לאכיפת‬
‫החוק‪ ,‬ולכן הוחלט להפסיק אותה‪.‬‬
‫חשוב להדגיש שאין הכוונה כאן למתן לגיטימציה לעצם מעשה העברה‪ ,‬אלא רק‬
‫להפסקת האכיפה‪ .‬הדבר מוכח בברור מהדוגמא של התרבות הרוצחים‪ ,‬שהרי לא עולה‬
‫על הדעת שתופעת התרבותם תכשיר את הרצח‪ .‬מכאן נלמד שבתי הדין יכולים להחליט‬
‫גם על אכיפה הדרגתית של חוקי התורה ואין הכרח לאכוף את החוקים בבת אחת‪.‬‬
‫ב‪ .‬סמכות השלטון בתחום האכיפה‬
‫למרות מה שנאמר עד כה ובנוסף עליו‪ ,‬ישנם מקורות רבים מאוד המראים שגם לשלטון‬
‫יש סמכות לאכיפת חוקי התורה ואחריות על כך‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬יש למלך סמכות להעניש את הפושעים שלא נענשו במסגרת בתי הדין‪ ,‬כפי‬
‫שפסק הרמב"ם )הל' רוצח ושמירת הנפש פ"ב ה"ד(‪:‬‬
‫וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבים מיתת בית דין אם רצה מלך ישראל‬
‫להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו‪ ,‬וכן אם ראו בית דין להרוג אותן‬
‫בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך הרי יש להם רשות כפי מה שיראו‪.‬‬
‫אולם מעבר לכך‪ ,‬מוכח מדברי הרמב"ם על מלך המשיח שסמכות זו כוללת גם את‬
‫אכיפת כלל חוקי התורה )רמב"ם‪ ,‬הל' מלכים פי"א ה"ד(‪:‬‬
‫ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו‪ ,‬כפי תורה‬
‫שבכתב ושבעל פה‪ ,‬ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה‪.‬‬
‫לכאורה הר"ן חולק על כך‪ ,‬וזו לשונו )דרשות הר"ן‪ ,‬דרשה יא(‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫וראו עוד‪ :‬רמב"ם‪ ,‬הל' יום טוב פ"ו הכ"א; שם‪ ,‬הל' גניבה פ"ח ה"כ‪.‬‬
‫‪ 116‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫היכולת לאכוף את חוקי התורה בהדרגה‬
‫אבל בעיני פשט הכתוב כך הוא‪ .‬ידוע הוא כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט‬
‫בין פרטיו‪ ,‬שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו‪ ,‬ויהיה העולם נשחת‪ .‬וכל אומה‬
‫צריכה לזה ישוב מדיני‪ ,‬עד שאמר החכם שכת הלסטים הסכימו ביניהם היושר‪.‬‬
‫וישראל צריכין זה כיתר האומות‪ .‬ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסיבה אחרת‪ ,‬והוא‬
‫להעמיד חוקי התורה על תלם‪ ,‬ולהעניש חייבי מלקיות וחייבי מיתות בית דין‬
‫העוברים על חוקי התורה‪ ,‬עם היות שאין באותה עבירה הפסד ישוב מדיני כלל‪...‬‬
‫והשם יתברך ייחד כל אחד מהענינים האלו לכת מיוחדת‪ ,‬וצוה שיתמנו השופטים‬
‫לשפוט המשפט הצודק האמיתי‪ ,‬והוא אמרו ושפטו את העם משפט צדק‪ ,‬כלומר‬
‫בא לבאר השופטים האלה לאיזה דבר יתמנו‪ ,‬ובמה כוחם גדול‪ .‬ואמר שתכלית‬
‫מינויים הוא כדי לשפוט את העם במשפט צדק אמיתי בעצמו‪ ,‬ואין יכלתם עובר‬
‫ביותר מזה‪ .‬ומפני שהסידור המדיני לא ישלם בזה לבדו‪ ,‬השלים האל תיקונו‬
‫במצות המלך‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬אכיפת חוקי התורה מופקדת בידי הדיינים‪ ,‬ואילו שמירת 'הסידור המדיני' מסורה‬
‫למלך‪ .‬אמנם‪ ,‬הר"ן 'השלים את התמונה' בהמשך דבריו )שם(‪:‬‬
‫אם יבטל שום מצוה לצורך תיקון זמנו‪ ,‬לא תהיה כונתו לעבור על דברי תורה כלל‪,‬‬
‫ולא לפרוק מעליו עול יראת שמים בשום צד‪ ,‬אבל תהיה כונתו לשמור את כל‬
‫דברי התורה הזאת‪ ,‬ואת החוקים האלה לעשותם‪ .‬שבכל מה שיוסיף או יגרע‪ ,‬יכוין‬
‫כדי שחוקי התורה‪ ,‬יהיו יותר נשמרים‪ .‬כאשר נאמר על דרך משל‪ ,‬כשיהיה הורג‬
‫]רוצח[ נפש בלא עדים והתראה‪ ,‬לא תהיה כונתו להראות ממשלתו לעם שהוא‬
‫שליט על זה‪ ,‬אבל יכוין בעשותו זה‪ ,‬כדי שמצות לא תרצח תתקיים יותר‪ ,‬ולא‬
‫יפרצו עליה‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬אמנם המלך אינו עוסק באכיפת חוקי התורה‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬עליו להשתמש‬
‫בסמכותו כדי להגביר את שמירת המצוות ואכיפת חוקי התורה‪.‬‬
‫מעיון בתנ"ך עולה כדברי הרמב"ם‪ ,‬שהמלכים עסקו באכיפת חוקי התורה‪ .‬למשל‪ ,‬לגבי‬
‫שאול המלך נאמר )שמואל א‪ ,‬כח ג(‪' :‬ושאול הסיר האֹבות ואת הידעֹנים מהארץ'‪.‬‬
‫יהושפט ביער את הקדש )מלכים א‪ ,‬כב מז( ואת העבודה הזרה )דברי הימים ב‪ ,‬יז ו(‪.‬‬
‫בדומה לכך מתאר נחמיה‪ ,‬המנהיג הפוליטי בימי שיבת ציון‪ ,‬את מאבקו כנגד חילול שבת‬
‫)נחמיה‪ ,‬יג טו‪-‬יט(‪:‬‬
‫בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על‬
‫החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד‬
‫ביום מכרם ציד‪ .‬והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומכרים בשבת לבני‬
‫יהודה ובירושלם‪ .‬ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר‬
‫אתם עשים ומחללים את יום השבת‪ .‬הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו‬
‫את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את‬
‫השבת‪ .‬ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪117‬‬
‫אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא‬
‫ביום השבת‪.‬‬
‫וכן הוא מתאר את מאבקו נגד נישואי תערובת )נחמיה יג‪ ,‬כג‪-‬כה(‪:‬‬
‫גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים )כתיב‪ :‬אשדודיות( אשדדיות‬
‫)כתיב‪ :‬עמוניות עמניות( מואביות‪ .‬ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים‬
‫לדבר יהודית וכלשון עם ועם‪ .‬ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם‬
‫ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם‪.‬‬
‫לצד סמכות המלך לאכוף את חוקי התורה‪ ,‬מתברר שיש לו גם סמכות למנוע את אכיפת‬
‫חוקי התורה‪ .‬סמכות זו עולה מפרשת האישה התקועית שבאה לדוד המלך‪ .‬אישה זו‬
‫סיפרה לדוד שבנה האחד הרג את בנה האחר וכעת מבקשת המשפחה להרוג את הרוצח‬
‫ולהשאיר אותה ערירית‪ .‬על כך משיב דוד המלך )שמואל ב יד‪ ,‬יא(‪' :‬חי ה' אם יפֹל‬
‫משערת בנך ארצה'‪ ,‬וזאת לכאורה בניגוד למשפט התורה‪ .‬הרלב"ג )שם( הסביר זאת כך‪:‬‬
‫'שאף על פי שהיה בן מות לפי משפטי התורה הנה היה יכולת למלך להצילו להוראת‬
‫שעה' )וכן כתב המלבי"ם שם(‪.‬‬
‫מקור דומה שעולה ממנו סמכות המלך למנוע אכיפת חוקי התורה הוא דברי הרשב"א‪,‬‬
‫שהסביר מדוע לא העניש דוד המלך את יואב על רצח אבנר )שו"ת הרשב"א ה‪ ,‬סי'‬
‫רלח(‪:‬‬
‫וזכור נא ענין דוד אדונינו מלכינו‪ ,‬אשר נהג להעלים עינו מיואב ושמעי‪ ,‬ואף על פי‬
‫שהיו בני מות‪ .‬והטענה שאמר‪ :‬כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל‪ .‬כי לכל זמן‬
‫מזומן‪ ,‬והעלמת עין מן העובר‪ ,‬לעתים מצוה‪ ,‬והכל לפי צורך השעה‪.‬‬
‫ג‪ .‬שיקולים להימנעות מאכיפת חוקי התורה‬
‫ממה שהבאנו עד כה עולים שלוש סיבות להימנעות מאכיפת חוקי התורה‪:‬‬
‫‪ .1‬הסיבה הראשונה להימנע מאכיפה היא במקרה שיש הפרה המונית של החוק‪ ,‬ואז‬
‫מערכת אכיפת החוק איננה מועילה‪ .‬שוב יאמר שהחלטה לצמצם את האכיפה אין‬
‫משמעותה הפיכת האסור למותר אלא רק הימנעות מאכיפה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬מדובר על‬
‫צמצום הדרגתי של האכיפה בגלל הפרה המונית של החוק‪ ,‬וזאת בתור חלק מתהליך‬
‫החורבן‪.‬‬
‫‪ .2‬הסיבה השנייה‪ ,‬במקרה של חוסר היכולת של השלטון לעמוד באכיפת החוק מיידית‪,‬‬
‫אזי נדחית האכיפה לזמן מאוחר יותר‪ .‬כפי שאמר דוד על יואב לאחר רצח אבנר )שמואל‬
‫ב פרק ג‪ ,‬לט(‪' :‬ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם‬
‫ה' לעשה הרעה כרעתו'‪ .‬כאן מדובר על הרחבה הדרגתית של האכיפה‪ ,‬לפי יכולת‬
‫השלטון לאכוף‪.‬‬
‫‪ .3‬הסיבה השלישית היא כאשר אכיפת החוק תגרום עוול במקרה מסוים )במקרה‬
‫המדובר לצד ג' – לאם הבנים(‪ .‬אפשרות זו לסתירה בין החוק לבין היושר עולה‬
‫‪ 118‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫היכולת לאכוף את חוקי התורה בהדרגה‬
‫מדבריהם של שלושה אחרונים‪ ,‬שהמליצו לפנות לדרך של פשרה במקרה שעלול‬
‫להיגרם עוול בדיני ממונות‪.‬‬
‫בשו"ת 'דברי מלכיאל' )ח"ב סי' קלג( נכתב‪' :‬לפשר על פי יושר כגון שע"פ דין מגיע לו‬
‫הכסף אבל ע"פ יושר אין ראוי שיקחנו‪ .'...‬הראי"ה קוק )שו"ת 'אורח משפט'‪ ,‬חו"מ סי' א(‬
‫כתב‪' :‬שאם יראו שהדין הוא נגד היושר השכלי לפי מצב הענין‪ ,‬שאז כיון שיש בידם‬
‫לעשות פשרה‪ ,‬יש מצוה דצדק צדק תרדוף בין לדין בין לפשרה‪ '.‬ב'חידושי הרי"מ' )חו"מ‬
‫סי' יב‪ ,‬בסוף חו"מ חלק ד( נכתב‪' :‬הפשרה אינו כפי שירצה‪ ...‬דפשרה צריך הכרע דעת‬
‫ועל כרחך שהוא נוטה למי שנוטה היושר יותר כך מפשרין‪.'...‬‬
‫יש להעיר כי ה'חזון איש' חלק על גישה זו )ספר 'אמונה ובטחון'‪ ,‬פרק ג(‪:‬‬
‫והנה העמיד רבנו ז"ל )= רבי יעקב בעל הטורים( דבריו בתחלת חושן המשפט‬
‫ללמד דעת שגדרי הגזל והחמס אינן נפתרין ע"פ דעת בני אדם רק ע"פ חקי‬
‫התורה‪ ,‬וכל שהוא נגד הדין הוא גזל אף שאין בני אדם מסכימים עליהם בבחינת‬
‫הרגש‪ ,‬וכל מעשה שהוא בדין הוא קיום משפט אף שזה נגד דעות האנושיות‪...‬‬
‫סיכום ודיון‬
‫על פי ההלכה‪ ,‬חוקי התורה הם חוקים מחייבים וניתנים לאכיפה‪ .‬עיון בשאלת הסמכות‬
‫לאכוף את חוקי התורה מעלה שאכיפת חוקי התורה אמורה להתבצע על ידי 'שוטרים'‬
‫הכפופים לדיינים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מערכת האכיפה כפופה למערכת המשפט‪ .‬אלא‬
‫שמערכת המשפט עצמה יכולה להחליט שלא לאכוף עברות מסוימות‪ ,‬בכך שהיא‬
‫פוסלת את עצמה על ידי אי עמידה בדרישות ההלכה‪ .‬דוגמה למעשה כזה היא הגלות‬
‫שגלתה הסנהדרין ממקומה בלשכת הגזית‪ ,‬כדי שלא לדון דיני נפשות‪ ,‬כאשר רבו‬
‫הרוצחים‪.‬‬
‫עוד עולה מדברי הרמב"ם‪ ,‬שתפקידו של המלך לעסוק בחיזוק שמירת המצוות‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫הר"ן סובר שישנה הפרדה בין המלך‪ ,‬שתפקידו לעסוק ב'סידור המדיני'‪ ,‬לבין הסנהדרין‪,‬‬
‫שתפקידה לעסוק במשפט האלוקי‪ .‬אולם‪ ,‬גם הר"ן מודה שתפקיד המלך להשתמש‬
‫בסמכותו כדי לחזק את שמירת המצוות‪ .‬למעשה‪ ,‬עיון בתנ"ך מלמד שמלכים ומנהיגים‬
‫עסקו באכיפת חוקי התורה במגוון של נושאים ולאורך שנים רבות‪ ,‬וזוהי ראיה לשיטת‬
‫הרמב"ם‪.‬‬
‫נוסף על סמכותו של המלך לאכוף את שמירת המצוות‪ ,‬יש לו גם סמכות לעכב או‬
‫למנוע את ביצוע אכיפת חוקי התורה והענישה‪.‬‬
‫מסתבר שהחידוש הגדול יותר נוגע לשאלת היכולת לאכוף את חוקי התורה בהדרגה‪,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬הסמכות של חכמים או של ההנהגה הפוליטית להחליט שלא להעניש על עברות‬
‫מסוימות ולדחות את האכיפה המלאה לזמן מאוחר יותר‪ .‬חשוב להדגיש שעיכוב‬
‫האכיפה אין משמעו הפיכת האסור למותר‪ ,‬אלא רק החלטה שלא להעניש את עובר‬
‫העברה‪ .‬החלטה כזו יכולה להתקבל כאשר מעשה העברה נפוץ בחברה‪ ,‬או כאשר יש‬
‫קושי לאכוף את החוק‪ ,‬או עקב שיקול מקומי הנוגע למקרה מסוים‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪119‬‬
‫כאשר הצעתי את הדברים לפני מו"ר הרב יעקב אריאל הוא אמר בלי ספק שיש סמכות‬
‫בידי חכמי ההלכה לאכוף את חוקי התורה בהדרגה‪ .‬הוא פקפק בנוגע לסמכות השלטון‬
‫להגביל את האכיפה‪ .‬הוא העלה את האפשרות שהשלטון יכול להימנע רק מאכיפת‬
‫'משפט המלך'‪ ,‬וכמו כן השלטון יכול להמליץ לחכמים על הגבלת אכיפת חוקי התורה‪,‬‬
‫אבל הסמכות הסופית היא בידי חכמי התורה‪.‬‬
‫‪ 120‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב אורי סדן‬
‫יחסי עבודה בזמן מבצע 'צוק איתן'‬
‫רקע‬
‫בקיץ האחרון הייתה מדינת ישראל במצב חירום לאומי‪ .‬טילים נפלו ברחבי הארץ‬
‫ובעיקר בדרומה‪ ,‬משפחות עקרו ממקומן וגברים רבים גויסו לצבא‪ .‬מצב זה השפיע‬
‫רבות גם על הכלכלה‪ ,‬בין השאר בתחום יחסי העבודה‪ .‬נשאלות שאלות כגון‪ :‬כיצד יש‬
‫לנהוג כאשר עקב המצב נבצר מן העובד להגיע למקום עבודתו? מה לעשות כאשר‬
‫המעביד מקבל הוראה מפיקוד העורף לסגור את שערי מקום העבודה עד יעבור זעם?‬
‫‪1‬‬
‫ובכלל‪ ,‬מי אמור 'לשלם את המחיר' הכלכלי של המצב?‬
‫א‪ .‬עובד שנבצר ממנו להגיע למקום עבודתו‬
‫במצב שגרה‪ ,‬אדם שהתקשר ביחסי עבודה עם מקום עבודה‪ ,‬מחויב הוא למקום עבודתו‬
‫במשך כל תקופת ההעסקה‪ ,‬כפי שקבע עם מעבידו‪ .‬מובן שתמיד עומדת לו הזכות‬
‫להתפטר מעבודתו‪ ,‬אולם גם זכות זו מוגבלת; ונקבע כי על העובד להודיע על‬
‫ההתפטרות מספיק זמן מראש כדי שלא ייגרם נזק למעביד‪ ,‬ואם לא כן עליו לשאת‬
‫בתוצאות התפטרותו‪ .‬וכך קובעת המשנה במסכת בבא מציעא )פ"ו מ"א(‪:‬‬
‫שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת‪ ,‬ופועלין‬
‫להעלות פשתנו מן המשרה‪ ,‬וכל דבר שאבד‪ ,‬וחזרו בהן ‪ -‬מקום שאין שם אדם‪,‬‬
‫שוכר עליהן או מטען‪.‬‬
‫אולם ההלכה מכירה בכך שלעתים עשויים להיווצר מצבים שאינם ניתנים לחיזוי מראש‪,‬‬
‫ובהם נבצר מהעובד למלא את חובתו ולהגיע למקום עבודתו‪ .‬דוגמא לכך מובאת‬
‫בברייתא במסכת בבא מציעא )עז ע"א(‪:‬‬
‫השוכר את הפועל‪ ,‬ולחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא‬
‫– נותן לו שכרו‪ ,‬אם קבלן הוא ‪ -‬נותן לו קבלנותו‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬בגמרא )שם ע"ב( מבואר שזכותו של האדם להיעדר מעבודתו ולא להיפגע‬
‫מכך עומדת לו גם במקרה שהיעדרותו מעבודתו תגרום נזק בלתי הפיך למעסיקו; וכך‬
‫פסק גם השו"ע )חו"מ סי' שלג סעי' ה(‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫בירור הלכות אלו נעשה בהרחבה בספרי העוסק בדיני העבודה במדינת ישראל על פי ההלכה‪ .‬הספר‬
‫עומד לצאת בקרוב בהוצאת מכון כת"ר‪ .‬כאן מובאת מסקנת הדברים הנוגעת לענייננו‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫בדבר האבוד‪ ,‬כגון פשתן להעלות מהמשרה‪ ,‬או ששכר חמור להביא חלילין למת‬
‫או לכלה וכיוצא בהם‪ ,‬אחד פועל ואחד קבלן‪ ,‬אינו יכול לחזור בו‪ .‬אא"כ נאנס‪ ,‬כגון‬
‫שחלה או ששמע שמת לו מת‪.‬‬
‫הדוגמאות שמביאה הגמרא בתור עילה מוצדקת להיעדרות מהעבודה הינן אבלות או‬
‫מחלה‪ ,‬אולם בתוספתא מובא כי גם גיוס לצבא הוא עילה מוצדקת להיעדרות‪ .2‬המשותף‬
‫לדוגמאות אלו הוא שבהן המציאות האובייקטיבית אינה מאפשרת לאדם לעשות את‬
‫מלאכתו‪ ,‬בשל מגבלה פיזית‪ ,‬או בשל מגבלה מטעם ההלכה‪.‬‬
‫אם כן נראה שגיוס לשירות המילואים או אי יכולת אובייקטיבית להגיע למקום העבודה‬
‫הם עילות מוצדקות להיעדרות‪ .‬נשאלת השאלה מה הדין אם העובד עצמו אינו מנוע‬
‫מלהגיע לעבודה אלא שבעקבות סגירת מוסדות חינוך לילדיו או גיוס בן הזוג למילואים‬
‫נמנע מהעובד )או העובדת( להגיע למקום העבודה? מקרה דומה מובא בשו"ת 'תרומת‬
‫הדשן' )סי' שכט(‪ .‬לדעתו‪ ,‬יש להרחיב את הגדרת המושג 'אונס' גם למקרים שבהם‬
‫האדם אינו מנוע מלעבוד אובייקטיבית‪ ,‬אלא שנוצר מצב שבו כל אדם סביר‪ 3‬יראה‬
‫בהחלטה להיעדר מהעבודה לפרק זמן נתון החלטה מתבקשת‪ ,‬כגון מחלה של קרוב‬
‫משפחה שמוטל עליו לטפל בו; וזו לשונו‪:‬‬
‫נראה אף על גב דתלמודא לא חשיב אונס אלא שמע שמת לו מת או אחזתו‬
‫לעצמו חמה‪ ,‬מכל מקום כגון האי גונא נמי חשיב אונס כדמוכח פרק ארבע‬
‫נדרים‪ ...4‬הא קמן דחלה בנו חשיב אונס שצריך להיות עמו‪ ,‬ואשתו רמיא עליה‬
‫טפי דכגופו דמיא‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫כך פסק גם הרמ"א להלכה‪ ,‬שכל מקרה שבו אדם סביר לא היה מגיע למקום עבודתו‪,‬‬
‫יש לראותו כאונס‪ ,‬הפוטר את העובד ממחויבותו ומאחריותו לנזקים שיגרמו בגין‬
‫היעדרותו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫וזה לשון התוספתא‪ ,‬בבא מציעא פ"ז ה"ח‪' :‬השוכר את הפועל ונזדמן לו אנגריא לא יאמר לו הרי זה‬
‫לפניך אלא נותן לו שכרו במה שעשה'‪ .‬נעיר כי במדינת ישראל החוק קובע ששירות מילואים נחשב‬
‫עילה מוצדקת להתפטרות‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שיש איסור לפטר עובד בשל שירות מילואים‪ ,‬ואיסור‬
‫גורף לפטרו מכל סיבה אחרת במהלך השירות ושלושים יום אחריו )חוק חיילים משוחררים‪ ,‬החזרה‬
‫לעבודה‪ ,‬התש"ט(‪.‬‬
‫למעט מקרים שבהם עדיין היה מקום לשיקול דעת האם להפסיק את העבודה‪ ,‬והחלטה להמשיך‬
‫בעבודה לא הייתה בלתי סבירה לחלוטין‪ .‬כך כותב בעל הכנסת הגדולה‪ ,‬בשו"ת בעי חיי‪ ,‬חו"מ א סי'‬
‫ריט‪.‬‬
‫זו לשון המשנה נדרים פ"ג מ"ג‪...' :‬וחלה הוא או שחלה בנו‪ ,‬או שעכבו נהר ‪ -‬הרי אלו נדרי אונסין'‪.‬‬
‫לדעת שער המשפט‪ ,‬סי' נה ס"ק ג‪ ,‬יש לדחות ראיה זו‪ ,‬שכן נדרי אונסין מוגדרים לפי דעת בני אדם‪,‬‬
‫וכל מקרה שבו לוּ האדם היה יודע לא היה נודר‪ ,‬הרי מוכח שעל מקרה שכזה לא נדר‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫הפועל המתחייב בקניין לעשות מלאכתו‪ ,‬אין דעתו ודעת העולם משנה כלל‪ ,‬שכן ההתחייבות שלו‬
‫מחייבת לחלוטין אלא אם כן נבצר ממנו אובייקטיבית לבצעה‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שלג סעי' ה‪ .‬כך הכריע גם שער המשפט‪ ,‬שם‪ ,‬למרות הסתייגותו‪ ,‬שכן 'כיון שאינו אלא‬
‫גרמא מקילין ביה טפי'; וכן הוא בפתחי חושן‪ ,‬סי' יא סעי' יח )מג(‪.‬‬
‫‪ 122‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫יחסי עבודה בזמן מבצע 'צוק איתן'‬
‫ב‪ .‬מעביד שחויב לסגור את שערי מקום העבודה‬
‫כשם שהעובד מחויב למעביד כך המעביד מחויב לעובד‪ ,‬ועליו לספק לו עבודה במשך‬
‫כל תקופת ההעסקה‪ ,‬כפי שקבעו ביניהם; שכן שנינו במסכת בבא מציעא )עו ע"ב(‪:‬‬
‫השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותן אין להן זה על זה‬
‫אלא תרעומת‪ .‬במה דברים אמורים שלא הלכו אבל הלכו חמרים ולא מצאו‬
‫תבואה‪ ,‬פועלין ומצאו שדה כשהיא לחה ‪ -‬נותן להן שכרן משלם‪.‬‬
‫אולם כאשר נוצרו נסיבות שבהן המעסיק אינו יכול להעסיק את העובד‪ ,‬רשאי הוא‬
‫להודיע לעובד כי הוא מבקש להשעות את יחסי העבודה ביניהם‪ ,‬ואינו חייב להמשיך‬
‫ולשלם לו את שכרו‪ .‬עיקרון זה נלמד מהגמרא בבא מציעא )עז ע"א(‪:‬‬
‫האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא‪ ,‬ופסק נהרא בפלגא דיומא‪ ,‬אי לא עביד דפסיק ‪-‬‬
‫פסידא דפועלים‪ .‬עביד דפסיק‪ ,‬אי בני מתא ‪ -‬פסידא דפועלים‪ ,‬לאו בני מתא ‪-‬‬
‫פסידא דבעל הבית‪.‬‬
‫הגמרא עוסקת במקרה שבו שכר אדם פועלים להשקות את השדה‪ ,‬אך מקור המים‬
‫נגמר באמצע היום‪ .‬היא קובעת כי היות והעבודה לא נעשתה מחמת אונס‪ ,‬בעל הבית‬
‫‪6‬‬
‫פטור מלשלם לפועלים את שכרם על עבודה שלא עשו ‪ .‬נמצאנו למדים כי מעביד אשר‬
‫נאלץ לסגור את שערי מקום העבודה בפני העובדים משיקולי ביטחון‪ ,‬אינו חייב לשלם‬
‫לעובדים את שכרם‪.‬‬
‫ג‪ .‬סיכול חוזה עבודה ‪ -‬עמדת החוק הישראלי‬
‫החוק הישראלי מגדיר מצב שנבצר בו מהעובד או מהמעביד לממש את התחייבותם‬
‫בשם 'סיכול'‪ .7‬במצב זה אין המפר את החוזה אחראי לתוצאות הפרת החוזה‪ .‬חוק זה‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫וכך פסק להלכה השו"ע‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' א‪ .‬ישנה דעה חריגה בראשונים שלפיה גם במקרה של‬
‫אונס חייב בעל הבית לשלם‪ ,‬כל עוד הפועל מוכן מצידו לבצע את העבודה‪ .‬זו דעת רבנו יחיאל‬
‫מפריס‪ ,‬בשערי תשובות למהר"ם‪ ,‬סי' תקכא‪ ,‬שכתב כי 'השוכר מלמד לבנו ובאמצע השכירות חלה או‬
‫מת‪ ...‬חייב לתת לו כל השכירות'‪ .‬דעה כזו‪' ,‬מעודנת' קצת יותר‪ ,‬אפשר למצוא בדברי רבנו יואל‪,‬‬
‫)מרדכי‪ ,‬בבא מציעא סי' שנו‪ ,‬וכן כתב הרשב"א‪ ,‬שו"ת ח"ו סי' רכד(‪ .‬לדבריו באונס מצידו של בעל‬
‫הבית‪ ,‬חייב בעל הבית לשלם לעובד את שכרו‪ ,‬כל עוד העובד יכול לבצע את העבודה; וז"ל‪' :‬היכא‬
‫דמת הנער בחצי שנתו דיכול המלמד לתבוע כל שכרו דמצי למימר הב לי בנך ואלמדנו' )מה שאין כן‬
‫במקרה שהילד חלה‪ ,‬שכן אז אמירה זו חסרת כיסוי‪ ,‬כי לא ניתן ללמד ילד חולה(‪ .‬בדבריהם‬
‫מתבססים הראשונים הנ"ל על השוואתם את דין הפועל לדין היין והספינה שטבעו )בבא מציעא עט‬
‫ע"א(‪ .‬אולם המהר"ם )במרדכי שם סי' שמה‪-‬ו(‪ ,‬תלמידו של רבנו יחיאל‪ ,‬הקשה וחלק עליו‪ ,‬וסבר‬
‫כדעת ר"י מדנפייר‪ ,‬שלפיה לא משנה מהו מקור האונס או אם יש נכונות מצידו של העובד לעבוד‪,‬‬
‫ובכל מקרה שהאונס מנע את המלאכה‪ ,‬העובד אינו זכאי לשכרו‪ .‬כדעתו פסקו הרמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שלד‬
‫סעי' ד; והש"ך לשו"ע שם‪ ,‬ס"ק ב; וראה מחנה אפרים‪ ,‬הל' שכירות פ"ד‪ ,‬שיישב קושיות המהר"ם‪.‬‬
‫וזו לשון חוק החוזים )תרופות( תשל"א סעיף ‪)18‬א(‪' :‬היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר‪,‬‬
‫בעת כריתת החוזה‪ ,‬לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש‪,‬‬
‫ולא יכול היה למנען‪ ,‬וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי‪-‬אפשרי או שונה באופן יסודי ממה‬
‫שהוסכם עליו בין הצדדים‪ ,‬לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים'‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪123‬‬
‫עולה בקנה אחד עם גישת ההלכה‪ ,‬המשחררת את העובד מאחריות אם הפסקת עבודתו‬
‫אירעה בעל כורחו‪ .‬אלא שהחוק אינו מגדיר מה נחשב לאונס המצדיק את השימוש‬
‫בטענת 'סיכול'‪ .‬הגדרה זו נעשתה בבתי המשפט במדינת ישראל‪ ,‬ומסתבר כי גישת בתי‬
‫המשפט שונה שינוי ניכר מגישת ההלכה‪ :‬גישת בתי המשפט רואה בחוזה העבודה‬
‫התחייבות מוחלטת‪ ,‬שיש לקיימה בכל מקרה או לפצות את הצד השני אם הופרה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬לפי גישה זו אפשר להשתמש בטענת 'סיכול' רק במצבים קיצוניים ונדירים‪,‬‬
‫שאפילו לא ניתן היה לצפותם או להעלותם על הדעת‪) .8‬גישה זו של בתי המשפט‬
‫מושפעת מאוד מגישת בתי המשפט באנגליה(‪ .‬לעומת גישה זו‪ ,‬כאמור ההלכה רואה‬
‫בעובד הנעדר מעבודתו אנוס‪ ,‬בכל מצב שבו אדם סביר לא היה ממשיך בעבודתו‪.‬‬
‫למרות הגישה הכללית של בתי המשפט‪ ,‬המקרה שאנו עוסקים בו מוזכר ספיציפית‬
‫בחוקי מדינת ישראל‪ ;9‬ולפי החוק מצב חירום לאומי הוא סיבה מוצדקת להיעדרות‬
‫מהעבודה‪ ,‬ואין לפגוע בעובד שנעדר מסיבה זו‪.‬‬
‫ד‪ .‬היעדרות בשל מצב חירום ‪ -‬תשלום שכר מלא או‬
‫חלקי‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬כאשר נוצר מצב שהעובד או המעביד אינם יכולים לממש את החוזה‬
‫ביניהם הם אינם חייבים לעמוד במחויבותם להתקשרות ביניהם ולא יוטלו עליהם כל‬
‫חובות בשל כך‪ .‬אולם הקפאת ההתקשרות בין הצדדים‪ ,‬משמעותה הכספית היא כי‬
‫העובד יקבל את שכרו על התקופה שעבד בה‪ ,‬אך לא יקבל כל תשלום על התקופה‬
‫שנבצר ממנו לעבוד בה או שנבצר ממעבידו להעסיקו בה‪ .‬התוספתא‪ 10‬קובעת כי אדם‬
‫שנבצר ממנו מלהגיע למקום עבודתו‪ ,‬אינו זכאי לשכר אלא על התקופה שעבד בה‬
‫בפועל‪' :‬השוכר את הפועל ונזדמן לו אנגריא לא יאמר לו הרי זה לפניך אלא נותן לו‬
‫שכרו ב מ ה ש ע ש ה ' ‪ .‬וכך מפרש רש"י את הברייתא שהובאה לעיל‪' :11‬הואיל ואנוס‬
‫הוא‪ ,‬אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה‪ ,‬ונותן לו חצי דמי שכרו'‪ .‬חריגה אפשרית לדין‬
‫זה אפשר למצוא בפוסקים‪ ,‬בנוגע למקרה שבו הפסקת עבודה התרחשה עקב פגיעה‬
‫‪ .8‬לדוגמה‪ ,‬לדידו של בית המשפט העליון גירוש מאוגנדה שבוצע בהחלטה פתאומית של דיקטטור‬
‫מטורף )אידי אמין(‪ ,‬אינו מצדיק שימוש בטענת הסיכול )ע"א ‪ 101/74‬חירם לנדאו נגד מקורות חברת‬
‫מים בע"מ(‪ .‬ולדידו של השופט לנדוי‪ ,‬פריצת מלחמה ומוות אינם עילה להחלת סעיף סיכול‪ ,‬שכן‬
‫בישראל פריצת מלחמה הינה דבר צפוי )ע"א ‪ 865/76‬חנה לופז ואח' נגד אלי שושני(‪ .‬נעיר כי גישה זו‬
‫זכתה לביקורת בתוך בתי המשפט עצמם )ראה דעת המיעוט של השופט אנגלרד ע"א ‪ 6329/97‬עזרא‬
‫רגב נגד משרד הביטחון(‪ ,‬והיא עשויה להשתנות עם שינוי החוק )טיוטה לחוק דיני ממונות סעיף‬
‫‪ .(131‬לפי הצעת החוק החדש‪ ,‬יהיה על בית המשפט לבחון האם הצד שנבצר ממנו לקיים את חלקו‬
‫בחוזה לקח על עצמו את האפשרות שיאלץ לשאת בתוצאות אף על פי שיבצר ממנו לקיים את חלקו‬
‫)'מבחן הסיכון'(‪ .‬חוק זה קרוב יותר לעמדת ההלכה‪ ,‬אם כי עדיין אינו מאמץ את מבחן הסבירות‬
‫לקיום חוזה העבודה שמעמידה ההלכה‪.‬‬
‫‪ .9‬חוק הגנה על עובדים בשעת חירום תשס"ו‪.‬‬
‫‪ .10‬תוספתא‪ ,‬בבא מציעא פ"ז ה"ח‪.‬‬
‫‪ .11‬וכך פוסק הרמ"א‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 124‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫יחסי עבודה בזמן מבצע 'צוק איתן'‬
‫בציבור שלם‪ .‬במקרה כזה נחלקו הפוסקים האם מקום העבודה חייב לשלם לעובדים את‬
‫שכרם גם עבור התקופה שבה לא עבדו‪ .12‬הלכה זו לא נאמרה במקורה בנוגע לדיני‬
‫שכירות פועלים אלא בנוגע לדיני חכירת קרקעות‪ .‬בנוגע לכך אומרת המשנה )בבא‬
‫מציעא פ"ט מ"ו(‪:‬‬
‫המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה‪ ,‬אם מכת מדינה היא ‪ -‬מנכה לו מן‬
‫חכורו‪ ,‬אם אינה מכת מדינה ‪ -‬אין מנכה לו מן חכורו‪.‬‬
‫כלומר כאשר בעיה מסוימת פגעה בכלל השדות במדינה‪ ,‬על המשכיר לספוג את הנזק‬
‫על חשבון דמי החכירה שמגיעים לו‪ .‬נחלקו הפוסקים האם עיקרון זה נכון גם בנוגע‬
‫לשכירות פועלים‪ .‬לדעת המהר"ם מרוטנבורג‪ 13‬אם האונס מוגדר 'מכת מדינה'‪ ,‬ההפסד‬
‫כולו על בעל הבית‪:‬‬
‫אם הביטול של המלמד מחמת גזירת המושל שבעיר ואי אפשר למלמד ללמוד‬
‫הוי מכת מדינה ויהא )הפסד‪] (14‬ההפסד‪ [15‬של בעל הבית‪.‬‬
‫כדעת המהר"ם פסק הרמ"א‪ 16‬שבאונס המוגדר 'מכת מדינה'‪ ,‬המונע את המשך העסקת‬
‫העובד‪ ,‬ההפסד כולו על בעל הבית‪ ,‬ועליו לשלם את שכר העובדים שנמנע מהם לעבוד‪.‬‬
‫לדעת הפוסקים הללו‪ ,‬הבסיס לחיוב הפועל במקרה של אונס הינה שמזלו הרע גרם‪,‬‬
‫ולכן במקרה של אירוע רחב‪ ,‬שבוודאי אינו קשור למזלו הרע של הפועל‪ ,‬אין סיבה‬
‫להטיל עליו את החובה לשאת בנזקי ביטול ההתקשרות‪ .17‬אמנם נחלקו הפוסקים‪ :‬יש‬
‫הסוברים שהטלת החיוב על בעל הבית הינה אוטומטית‪ ,‬בלי קשר לשאלה במי פגעה‬
‫'מכת המדינה'‪ ,18‬בעובד או במעביד‪ .‬ויש הסוברים שהטלת החיוב על בעל הבית היא רק‬
‫במקרה ש'מכת המדינה' פגעה ביכולת בעל הבית להעסיק את הפועל‪ ,‬אך לא במקרה‬
‫ש'מכת המדינה' פגעה ביכולתו של הפועל לעבוד אצל בעל הבית‪ .19‬אולם פוסקים‬
‫רבים‪ 20‬חולקים על הרמ"א וסוברים כי החיוב של הפועל במקרה של אונס אינו קשור‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫ראה מאמרו של הרב צבי יהודה בן יעקב‪ ,‬תחומין יב עמ' ‪ 216‬שמסכם השיטות השונות בעניין זה‪.‬‬
‫הובא במרדכי‪ ,‬מסכת בבא מציעא פרק השוכר את האומנין סי' שמג‪.‬‬
‫גירסת הסמ"ע‪ ,‬חו"מ סי' שכא ס"ק ו‪ ,‬ראה להלן‪.‬‬
‫גירסת הרמ"א‪ ,‬חו"מ סי' שכא סעי' א‪.‬‬
‫רמ"א שם‪ .‬כדעת הרמ"א פסק הש"ך‪ ,‬ס"ק א; ובעל ערוך השלחן‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' י; וכן כתב הרב‬
‫ישראלי‪ ,‬תחומין יב עמ' ‪ ;221‬והרב יעקב אריאל‪ ,‬באהלה של תורה א‪ ,‬חו"מ סי' קח‪.‬‬
‫כך כתב ערוך השלחן‪ ,‬חו"מ סי' שלד סעי' י‪' :‬דטעמא דמכת מדינה ההפסד הוא על הבעה"ב משום‬
‫דמשמיא הוא דגזרו עליה'‪ .‬וכן נכתב בשו"ת נפת צופים‪ ,‬חו"מ סי' שמו )רבי מרדכי ברדוגו‪ ,‬מרוקו‪,‬‬
‫המאה ה‪ (18 -‬ובשו"ת שאילת שלום‪) ,‬רבי שלום טויבש‪ ,‬גליציה‪ ,‬המאה ה‪.(19 -‬‬
‫כך כתב בשו"ת אבני שיש א‪ ,‬סי' נא )רבי שאול אבוטבול‪ ,‬מרוקו‪ ,‬המאה ה‪' :(18 -‬אפי' בהיכא שגזירת‬
‫המושל היתה על הפועל שהוא המלמד ואי אפשר לו ללמד מחמת גזירת המושל אפילו הכי אמרינן‬
‫שההפסד על בע"ה'‪.‬‬
‫כך סבור החכמת שלמה‪ ,‬בהגהותיו לשו"ע שם‪ ,‬וכן כתב ערוך השלחן‪ ,‬שם‪ ,‬וז"ל‪' :‬כשהפועל או המלמד‬
‫בעצמו ברח ג"כ מיד בהתחלת האונס והשמיטו את עצמם מהמלאכה בעוד שיכלו לעשות‪ ,‬למה‬
‫יסבול הבעה"ב? דטעמא דמכת מדינה ההפסד הוא על הבעה"ב משום דמשמיא הוא דגזרו עליה ולא‬
‫שייך זה אלא כשנתבטל הפעולה רק מצד הבעה"ב ולא כשנתבטל מצד הפועל והמלמד גם כן'‪.‬‬
‫הסמ"ע‪ ,‬חו"מ סי' שכא ס"ק ו‪ ,‬הקשה רבות על שיטת הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪' :‬אין טעם להדבר‪ ,‬כי מאחר שגזר‬
‫המושל שלא ללמד הוא דבר שאינו שכיח ולא הוה ליה למידע לא להבעה"ב ולא להמלמד‪ ,‬ובכהאי‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪125‬‬
‫למזלו אלא לעובדה שאין תשלום שכר בלא עבודה‪ .21‬אם כך אין מקום להבחין בשכירות‬
‫פועלים בין אונס פרטי לאונס כללי‪ ,‬ואין לחייב את בעל הבית בתשלום כל‪ 22‬שכרו של‬
‫הפועל‪ ,‬גם במקרה של 'מכת מדינה'‪.‬‬
‫למעשה נראה שהואיל והדבר נתון במחלוקת בין הפוסקים‪ ,‬לא ניתן להוציא את השכר‬
‫מיד המעביד המוחזק בממון‪ .23‬אולם ראוי להגיע על כך להסכמה ולפשרה‪ ,‬ולחלוק את‬
‫ההפסד בין העובד לבין המעביד‪.24‬‬
‫ה‪ .‬תשלום שכר על היעדרות במצב חירום ‪ -‬עמדת‬
‫החוק הישראלי‬
‫בדומה להכרעת ההלכה למעשה‪ ,‬החוק קובע כי על התקופה שנבצר בה מהעובד לעבוד‬
‫בשל מצב החירום‪ ,‬אין המעביד חייב לשלם שכר לעובדו‪ .‬זאת בין אם המצב השפיע על‬
‫יכולתו של העובד להגיע למקום עבודתו ובין אם המצב השפיע על יכולתו של המעביד‬
‫להמשיך בשגרת העבודה‪ .‬אולם בעבר‪ ,‬בעקבות תקופות של לחימה באזורים שונים‪,‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫גונא קי"ל דהוה פסידא דמלמד ודפועל דהן באים להוציא כמבואר בגמרא ובפוסקים‪ ...‬ולא חילקו שם‬
‫בין מכת מדינה לאין מכת מדינה‪ ...‬וסברא זו לא מצינו בשום מקום‪ ,‬ואדרבה מסתברא לומר כיון‬
‫דמכת מדינה היא – המשכיר והשוכר שוין בהדבר ואין לומר דמזלו דשום אחד גרם‪ ,‬ונחזור לכללנו‬
‫המוציא מחבירו עליו הראיה'‪ .‬דברים דומים כתב גם הגר"א‪ ,‬בביאורו לשו"ע‪ ,‬חו"מ סי' שכא ס"ק ז‪.‬‬
‫בעקבות קושיות אלו פסק הנתיבות‪ ,‬סי' שלד ס"ק א‪ ,‬שאין מקום לחייב את המעסיק לשלם לעובד‬
‫כל שכר על תקופה שלא עבד בפועל‪ .‬וכך הורה לנו הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א‪ ,‬בנוגע לשכר‬
‫עובדים בזמן מבצע 'עמוד ענן'‪ ,‬שבו מפעלים רבים בדרום הארץ הושבתו‪ ,‬שאין העובדים זכאים‬
‫לשכר‪.‬‬
‫גם אם נאמר כי הסברא היא שאין הפסד בלא אחראי לו‪ ,‬הרי שאונס זה אינו בהכרח בלתי ניתן‬
‫לחיזוי‪.‬‬
‫הסמ"ע )הנזכר לעיל( מודה במקצת לרמ"א‪ ,‬ומסכים כי לדעת המהר"ם‪ ,‬מכיוון שהאונס פגע בשני‬
‫הצדדים‪ ,‬יש לחלוק בהפסדים בין המעסיק ובין העובד; וז"ל‪...' :‬או לפחות יהיה ההפסד על שניהן‬
‫כמו‪ ...‬בשכר ספינה סתם ליין סתם ונטבעה שחולקין‪ ...‬גם במלמד זה שגזר המושל שלא ללמד‬
‫יחלוקו‪ .'...‬הסמ"ע מדייק זאת מלשון המהר"ם‪' :‬לא כתב ויהא ההפסד על הבעה"ב בה"א הידיעה דהוי‬
‫משמע הפסד הידוע דהיינו כל ההפסד‪ ,‬אלא כתב ויהא הפסד על הבעה"ב‪ ,‬ונראה לע"ד פשוט דכונת‬
‫המרדכי בשם מהר"ם היא דגם לבעה"ב יהיה הפסד‪ ,‬דהיינו יחלוקו כמו שאמרו בספינה הנ"ל'‪ .‬לדעת‬
‫הסמ"ע הסכים עקרונית גם החתם סופר‪ ,‬שו"ת חו"מ סי' קסא‪.‬‬
‫כך מסיק שו"ת אדמת קודש א‪ ,‬חו"מ סי' סז; הראשל"צ רבי נסים חיים משה מזרחי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬המאה‬
‫ה‪ (18 -‬וכך כותב החתם סופר‪ ,‬בספר הזיכרון לחתם סופר‪ ,‬עמ' נא‪ ,‬בנוגע לשאלה זו‪' :‬אני דין תורה לא‬
‫ידעתי‪.'...‬‬
‫כך מציע החתם סופר‪ ,‬שם‪ ,‬במקרה שארע בקהילתו בזמן מלחמות נפוליון‪ ,‬ואימץ את דעת הסמ"ע‬
‫בתור בסיס לפשרה בהסכמה בין הצדדים‪ .‬ראוי לציין כי החתם סופר עצמו בתור מעסיק‪ ,‬החמיר על‬
‫עצמו ושילם לעובדיו את כל שכרם; וז"ל‪' :‬דין תורה לא ידעתי ואני משלם לשכירים שלי שכרם‬
‫משלם בלי נכוי פרוטה ואתם תבצעו הדין על דרך הפשר לשלם החצי ויפסיד המלמד החצי'‪ .‬מעניין‬
‫לציין כי גם המהר"ם מרוטנבורג עצמו בשו"ת‪ ,‬דפוס פראג‪ ,‬סי' שפח‪ ,‬מגיע למסקנה דומה )אם כי‬
‫במקרה של שכירות בית ולא שכירות פועלים(‪ ,‬וכותב כי כיוון שיש ספק‪ ,‬אולי היה ניתן לממש את‬
‫השכירות על ידי אדם אחר‪ ,‬יש מקום לחלוק בהפסד בין השוכר למשכיר‪ .‬וכך מסיק להלכה ספר‬
‫ארחות המשפטים‪ ,‬כלל ז סימן י )רבי אברהם כ"ץ‪ .‬אירופה‪ ,‬לפני השואה(‪.‬‬
‫‪ 126‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫יחסי עבודה בזמן מבצע 'צוק איתן'‬
‫נחתמו הסכמים קיבוציים אשר חייבו את המעבידים לשלם לעובדים את שכרם למרות‬
‫היעדרותם מהעבודה‪ ,‬ובמקביל הוקם מנגנון פיצוי מטעם המדינה אשר פיצה את‬
‫המעסיקים על תשלומים אלו )'ההסכם להגנה על עובדים באזור הגבלה'(‪ .‬הסכמים אלו‬
‫מחייבים גם על פי דין תורה‪ .‬זאת הן בשל העובדה שסוף סוף מתאימים הם לשיטת‬
‫הרמ"א שהובאה לעיל‪ ,‬שלפיה במקרה של 'מכת מדינה' יש לשלם לעובד גם עבור‬
‫התקופה שלא עבד בה‪ ,‬הן בשל העובדה שאין מדובר בחקיקה אלא בהסכם קיבוצי‪,‬‬
‫הנחתם בהסכמת כל הצדדים‪ ,25‬והן בשל העובדה שאינו בא לשנות דבר בחיובי המעביד‬
‫כלפי העובד‪ .‬המעביד אינו נדרש לשלם מכיסו עבור עבודה שלא נעשתה לו‪ ,‬אלא הוא‬
‫מעין 'צינור' להעברת כסף מהמדינה לעובדים‪ .‬ההעברה נעשית דווקא באופן זה‪ ,‬כדי‬
‫לשמור על זכויות העובדים במובנים רבים אחרים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫א‪ .‬לעובד ומעביד אשר התקשרו ביניהם ביחסי עבודה יש מחויבות מוסרית ומשפטית‬
‫להתקשרות ביניהם‪ ,‬אשר אין לבטלה אלא במקרים של הכרח גמור‪.‬‬
‫ב‪ .‬עובד שנבצר ממנו להגיע לעבודתו עקב מצב הביטחון אינו חייב לשאת בתוצאות‬
‫הכספיות של היעדרותו המוצדקת‪ ,‬אך אין הוא זכאי לשכר על תקופה זו‪.‬‬
‫ג‪ .‬מעביד אשר נאלץ לסגור את שערי מקום העבודה משיקולים של שמירה על בטחון‬
‫העובדים‪ ,‬אינו חייב לשלם לעובדים את שכרם על התקופה שבה היה המפעל סגור‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם לאחר המלחמה ייחתם הסכם קיבוצי אשר יוחל על כלל העובדים במשק‪ ,‬ולפיו‬
‫יהיה לשלם שכר לעובדים גם על התקופה שנבצר מהם לעבוד בה – הסכם זה יהיה‬
‫מחייב גם על פי ההלכה‪.‬‬
‫‪ .25‬מעמדם ההלכתי של הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪127‬‬
‫הרב שלמה אישון‬
‫שמיטת כספים בכלכלה המודרנית‬
‫הקדמה‬
‫שנת השמיטה שאנו בפתחה כוללת לא רק מצוות ואיסורים הנוגעים לחקלאות אלא גם‬
‫מצוות שמיטה של החובות הכספיים שהגיע מועד פירעונם‪ ,‬כפי שכתב הרמב"ם ב'ספר‬
‫המצוות' )מצות עשה קמא(‪:‬‬
‫שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כלם בשנת השמטה והוא אמרו יתע' )ראה‬
‫טו( ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך‪ .‬וכבר נכפל הציווי במצוה זו ואמר )שם(‬
‫וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו‪ .‬ולשון התוספתא )בריית' מ"ק ב ב גטין‬
‫לו א קדושין לח ב( בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת‬
‫שמיטת כספים‪.‬‬
‫על פי ההלכה‪ ,‬שביעית משמטת בסופה 'וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי‬
‫שביעית אבד החוב'‪ 1.‬יישום דיני שמיטת כספים בכלכלה המודרנית מעורר קושי גדול‪:‬‬
‫המשק כיום מושתת על אשראי הניתן לא רק למשקי הבית הזקוקים לו כדי לרכוש‬
‫מצרכי יסוד‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬למגזר העסקי‪ ,‬המשתמש בו כדי להרחיב ולפתח את‬
‫העסקים‪ 2.‬נתינת האשראי כיום היא מקור הכנסה חשוב‪ :‬למעלה מ ‪ 60%‬מהכנסות‬
‫הבנקים הינם מריבית על נתינת אשראי )נכון לשנת ‪ .(2012‬יישום שמיטת כספים במצב‬
‫כזה עלול לפגוע פגיעה אנושה במשק‪ :‬חששם של המלווים מהשמטת החובות עלול‬
‫לצמצם מאוד את היקף נתינת האשראי‪ ,‬ובכך לפגוע הן בפיתוח ובצמיחה והן בהכנסתם‬
‫של נותני האשראי‪ .‬זאת נוסף על הפגיעה הקשה בנותני האשראי בכך שלא יוכלו לגבות‬
‫חלק ניכר מחובותיהם‪ .‬ואמנם כבר הזהירה תורה את המלווים‪ ,‬שלא ימנעו מלהלוות‬
‫מחשש שהחוב יישמט )דברים טו‪ ,‬ט‪-‬יא(‪:‬‬
‫השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה‬
‫ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא‪ .‬נתון תתן‬
‫לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל‬
‫משלח ידך‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪128‬‬
‫לשון הרמב"ם‪ ,‬הל' שמיטה ויובל פ"ט ה"ד‪ .‬וכן הוא בשו"ע‪ ,‬חו"מ סי' סז סעי' ל‪ .‬ודעת הרא"ש‪ ,‬גיטין‬
‫פ"ד סי' כ‪ ,‬שכל שנת השמיטה אסור לתבוע את החוב‪ ,‬אלא שאם הלווה החזיר‪ ,‬אין המלווה צריך‬
‫לומר 'משמט אני'‪ .‬אך רוב הראשונים חולקים על הרא"ש‪ ,‬וסוברים שיכול לתבוע את החוב כל שנת‬
‫השמיטה עד ליל ראש השנה של מוצאי השמיטה – וכן הלכה‪.‬‬
‫בחודש ‪ 6/2013‬עמד היקף החובות של משקי הבית לבנקים על ‪ 353.2‬מיליארד ‪ ,₪‬ואילו היקף‬
‫החובות של המגזר העסקי לבנקים עמד על ‪ 387.0‬מיליארד ‪.₪‬‬
‫שמיטת כספים בכלכלה המודרנית‬
‫אלא שפשט הכתוב נוגע להלוואה לעני‪ ,‬שהיא קיום מצוות צדקה‪ ,‬ואותה מחויב המלווה‬
‫לקיים גם סמוך לשנת השמיטה‪ .‬אך לא מצאנו חובה לתת הלוואה עסקית‪ ,‬אשר תישמט‬
‫בשנת השמיטה ותביא להתעשרותו של הלווה על חשבון המלווה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף על פי‬
‫שמסתבר שהחובה להלוות גם סמוך לשנת השמיטה חלה רק בהלוואה הניתנת בתור‬
‫‪4‬‬
‫צדקה ולא בהלוואה עסקית‪ 3,‬על פי ההלכה‪ ,‬נוהגת שמיטת כספים בכל סוגי ההלוואות‪,‬‬
‫ומכאן החשש הגדול לפגיעה במשק‪.‬‬
‫לכאורה ניתן היה לפתור את הבעיה בפשטות באמצעות הפרוזבול‪ ,‬המאפשר לגבות את‬
‫החובות גם לאחר שנת השמיטה‪ .‬אלא שהשימוש בפרוזבול כדי למנוע בפועל את‬
‫השמטת הכספים הוא פיתרון חלקי בלבד‪ ,‬משתי סיבות‪ :‬האחת – על פי ההלכה מועיל‬
‫הפרוזבול רק כאשר חיוב שמיטת כספים הוא מדרבנן‪ ,‬ואין להשתמש בו כאשר שמיטת‬
‫כספים דאורייתא‪ 5.‬השנייה – השימוש בפרוזבול מביא לכך שבפועל אין מקיימים את‬
‫מצוות שמיטת כספים‪ ,‬ומפסידים את מכלול ערכיה של מצווה זו‪ .‬הפיתרון שנבסס להלן‪,‬‬
‫הינו הנהגת שמיטת כספים ב'הלוואות צדקה' בלבד ולא בהלוואות עסקיות‪ .‬ואף‬
‫שכאמור‪ ,‬עקרונית שמיטת כספים נוהגת גם בהלוואות עסקיות‪ ,‬בכל זאת ישנן שלוש‬
‫דרכים שבאמצעותן אפשר להביא לכך ששמיטת כספים לא תחול בפועל על הלוואות‬
‫אלו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫ר' שערי תשובה לרבנו יונה‪ ,‬שער ג אות סז‪' :‬למדנו מזה‪ ,‬כי הנמנע מהלוות לעני עובר בשני לאוין‬
‫שהם השמר פן'; ובספר החינוך‪ ,‬מצוה תפ‪ ,‬כתב בכותרת המצווה‪' :‬שלא נמנע מלהלוות לעני מפני‬
‫השמיטה'‪ .‬וכן דעת רבינו בחיי‪ ,‬דברים טו‪ ,‬י‪ .‬ור' מנחת חינוך‪ ,‬מצוה תפ אות א‪ ,‬שכתב‪' :‬והנה בפסוק‬
‫כתיב השמר וגו' ואינו מוזכר הלואה רק נתינת צדקה אך מסתמא קבלו חז"ל כן דקאי אהלואה‬
‫כמבואר דהלל ראה שנמנעו מלהלות ועברי על מ"ש בתורה השמר וגו' ומ"מ אם מקמץ ליתן מפני‬
‫פחד שמיטה ג"כ עובר בלאו זה כמו שמבואר בפסוק השמר וגו' ולא תתן לו וגו' נתן תתן לו וגו' נתן‬
‫תתן וגו' כי הפשט אינו זז ממקומו רק קבלת חז"ל דקאי על הלואה ג"כ'‪ .‬אך גם לדברי המנחת חינוך‪,‬‬
‫יש לומר שמדובר בהלוואה לעני ולא בהלוואה לעשיר‪ .‬ור' רמב"ם‪ ,‬הל' מלוה ולוה פ"א ה"א‪ ,‬שכתב‪:‬‬
‫'מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך‪ ...‬והתורה הקפידה על‬
‫מי שימנע מלהלוות לעני שנאמר ורעה עינך באחיך האביון וגו''‪ .‬הרי שהביא את הפסוק 'ורעה עינך‬
‫באחיך האביון' בתור מקור לאיסור להימנע מלהלוות לעני‪ .‬ואולם ברמב"ם‪ ,‬הל' שמיטו"י פ"ט ה"ל‪,‬‬
‫נכתב‪' :‬מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבר בלא‬
‫תעשה שנאמר השמר לך וגו'‪ ,'...‬ולא הזכיר דווקא הלוואה לעני‪ ,‬ומשמע שעובר בלאו בכל מקרה‬
‫שנמנע מלהלוות מפני שנת השמיטה; וע' בלחם משנה‪ ,‬הל' מלווה ולווה‪ ,‬שם שהעיר על דברי‬
‫הרמב"ם בזה‪ .‬ור' גם בספר מצוות גדול‪ ,‬לאוין‪ ,‬רמזי מצוות לא תעשה רעא‪' :‬שלא ימנע מלהלוות לעני‬
‫מפני השמיטה'‪ ,‬ואולם בגוף המצווה שם‪ ,‬כתב‪' :‬כל \המונע\ ]הנמנע[ מלהלוות לחבירו קודם השמיטה‬
‫שמא ישמט החוב נקרא בליעל וחוטא'‪ .‬ור' בספר שמיטת כספים כהלכתה‪ ,‬שביבי אש סי' א‪ ,‬שחקר‬
‫האם איסור 'השמר לך‪ '...‬נסב על מצוות הלוואה לעניים‪ ,‬ועליו הוסיפה התורה שאל לו להימנע‬
‫מלהלוות להם אף אם הוא חושש שהחוב יישמט‪ ,‬או שזהו איסור בפני עצמו‪ ,‬שבו מזהירה התורה את‬
‫האדם שלא יפקיע עצמו ממצוות השמיטה ע"י הימנעות מלהלוות‪.‬‬
‫ר' מדרש תנאים לדברים‪ ,‬פט"ו‪' :‬ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אחד עני ואחד עשיר במשמע'‪.‬‬
‫וכן הוא פשוט בפוסקים‪.‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הל' שמטו"י פ"ט הט"ז‪ .‬ולדעת הראב"ד‪ ,‬שם‪ ,‬מועיל הפרוזבול גם בשמיטה דאורייתא‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪129‬‬
‫א‪ .‬הפעלת שיקול דעת של בית הדין‬
‫על הבעייתיות שבהנהגת שמיטת כספים במשק הבנוי בעיקרו על מסחר‪ ,‬עמד הנצי"ב‬
‫מוולוזי'ן‪ 6.‬הוא הבחין בין הלוואה במשק שעיקרו עיסוק בחקלאות‪ ,‬לבין משק שעיקרו‬
‫עיסוק במסחר‪ .‬כאשר מדובר במשק העוסק בחקלאות‪ ,‬הרי שבדרך כלל הלווה פורע את‬
‫חובו מתוך היבול שיצמיח שדהו‪ .‬בשנת השמיטה אין בשדה את היבול שישנו בשאר‬
‫השנים‪ ,‬ואף מה שמצוי בשדה הרי הוא הפקר לכל‪ .‬על כן מצווה התורה את המלווה לבל‬
‫ייגוש את הלווה‪ ,‬ובית הדין מוזהרים לפקח על כך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר מדובר במשק‬
‫הבנוי על מסחר‪ ,‬עלולה השמטת הכספים לפגוע במלווה‪ ,‬ועל כך מזהירה התורה את‬
‫בית הדין‪ ,‬שיביאו לכך שהחוב לא יישמט; וכלשונו של הנצי"ב )דברים טו‪ ,‬ד(‪:‬‬
‫אפס כי לא יהיה בך אביון וגו'‪ .‬לא יגרום השמטת כספים שתהי' אביון שהרי‬
‫המלוה על מסחור אם לא ישיב חובו נעשה המלוה אביון וא"כ יש לעשות תקנה‬
‫לזה‪ .‬והיינו תקנות פרוזבול‪ .‬או למסור לב"ד‪ .‬וא"כ אין הב"ד רואים להשמיט‬
‫אדרבה ב"ד נכנסין בעובי הקורה שלא ישמיט ויהי' אביון‪ :‬כי ברך יברכך ה' וגו'‪.‬‬
‫הקב"ה חפץ לברך אותך ולא שתהי' אביון‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מלווה המעוניין לתבוע את הלווה לאחר שנת השמיטה יוכל למסור את שטרותיו‬
‫לבית הדין‪ ,‬ובית הדין יפעיל את שיקול דעתו‪ ,‬ויקבע האם להיעתר לבקשתו של המלווה‪.‬‬
‫לשם כך ישקול בית הדין את הנזק העלול להיגרם למלווה אם לא יקבל את כספו‬
‫בחזרה‪ ,‬מול הקושי העומד בפני הלווה לפרוע את ההלוואה‪ .‬בפועל‪ ,‬התוצאה מהפעלת‬
‫שיקול דעת זה תהיה ששמיטת כספים תחול על הלוואות שניתנו לעניים בתור צדקה‬
‫וכדומה‪ ,‬אך לא תחול על הלוואות עסקיות‪ .‬שני קשיים עומדים בפני יישומה של הדרך‬
‫שמציע הנצי"ב‪ ,‬האחד מעשי והשני הלכתי‪ .‬הקושי המעשי הוא שפיתרון זה עלול לגרום‬
‫עומס בלתי אפשרי על בית הדין‪ .‬הם יצטרכו להיכנס לעובי הקורה בכל הלוואה‬
‫והלוואה‪ ,‬כדי לבחון האם נכון לשמט אותה‪ ,‬ולכתוב פסק דין אשר יאפשר לגבות את‬
‫החוב‪ .‬הקושי ההלכתי נעוץ בכך שאף שלדעת רבים מן הראשונים‪ ,‬מסירת השטרות‬
‫לבית הדין מועילה לגבות את החוב לאחר שנת השמיטה גם בשמיטה דאורייתא‪ 7,‬יש‬
‫אומרים שדין מסירת שטרות לבין הדין כדין פרוזבול‪ ,‬ושניהם מועילים רק כאשר חיוב‬
‫‪8‬‬
‫השמיטה הוא מדרבנן‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫העמק דבר‪ ,‬דברים טו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כך כתב המהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם‪ ,‬הל' שמטו"י פ"ט הט"ו; וכן דעת תוספות‪ ,‬וריטב"א‪ ,‬מכות ג‬
‫ע"ב‪ .‬ודווקא אם בית הדין כתבו פסק דין המחייב את הלווה – שו"ע‪ ,‬חו"מ סי' סז סעי' ח; וע' בשער‬
‫משפט‪ ,‬שם‪ ,‬שיש אומרים שפסק דין מועיל לגבות את החוב‪ ,‬רק אם הלווה כפר בחוב‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬מכות שם‪ .‬רמב"ן‪ ,‬גיטין לו ע"ב‪.‬‬
‫‪ 130‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמיטת כספים בכלכלה המודרנית‬
‫ב‪ .‬אי החלת שמיטת כספים על תאגיד‬
‫אפשרות נוספת להביא לכך ששמיטת כספים לא תחול בפועל על הלוואות עסקיות‬
‫מבוססת על ההנחה שרוב ההלוואות העסקיות ניתנות לתאגידים‪ ,‬דהיינו לחברות ולא‬
‫לאנשים פרטיים‪ .‬בשונה מהלוואה הניתנת לאדם פרטי‪ ,‬בהלוואה הניתנת לתאגיד אין‬
‫אדם המשועבד לפרוע את החוב‪ ,‬והשעבוד חל על נכסי התאגיד בלבד‪ .‬לדעת הגרי"מ‬
‫פינשטיין‪ ,‬מטעם זה לא חל איסור ריבית על הלוואה הניתנת לתאגיד )אגרות משה‪ ,‬יו"ד‬
‫ח"ב סי' סג(‪:‬‬
‫סתם מלוה שבתורה ובגמ' ובכל מקום שהוא עושה חיוב על גוף הלוה שישלם‪...‬‬
‫אבל מלוה כזו שאינו עושה שום חיוב על גוף האדם לשלם שאף שיש לו ממון‬
‫הרבה‪ ...‬לא נאמר ע"ז איסור ריבית‪ .‬וכן הוא ענין הביינק ‪/‬הבנקים‪ /‬שבמדינתנו‬
‫באמעריקא שגוף הבעלים של הביינק אינם מחוייבין כלום לאלו שהניחו מעותיהם‬
‫בהביינק אף אם יזדמן שלא יהיה בהבאנק מעות לשלם‪ ,‬שלכן ליכא איסור ריבית‬
‫אף כשהבאנק הוא של ישראל‪.‬‬
‫דברי הגרי"מ פינשטיין מדברים באיסור ריבית ולא בשמיטת כספים‪ ,‬אך על פי דעת‬
‫ה'תומים'‪ ,‬אפשר ללמוד מהם ששמיטת כספים גם היא לא תחול על הלוואות הניתנות‬
‫לתאגיד‪ .‬ה'תומים' לא כתב דבריו אודות תאגידים אלא אודות חיובם של יורשים לפרוע‬
‫חובות אביהם‪ .‬לדעתו‪ ,‬במקרה שבו הלווה נפטר והיורשים מחויבים לפרוע מתוך הירושה‬
‫את חובות אביהם‪ ,‬לא חלה שמיטת כספים‪ ,‬משום שעל היתומים לא חל שעבוד הגוף‬
‫לפירעון החוב‪ ,‬אלא שעבוד נכסים בלבד; וזו לשון ה'תומים' )סי' סז ס"ק כה(‪:‬‬
‫דעיקר מה שהקפידה התורה הוא ללא יגוש אותו‪ ,‬דהוא משועבד גופו‪ ,‬ונכסיו אינון‬
‫ערבין‪ ,‬ובשביעית פטרה התורה לבל יכול לנגוש אותו והפקיעה שעבוד הגוף‪ .‬וזהו‬
‫בלוה חי‪ ,‬אבל במת בלא"ה על יורש אין שום שעבוד הגוף‪ ,‬דהוא לא נשתעבד כלל‪,‬‬
‫רק נכסי אביו הם ערבים בשביל אביו‪ ,‬ובמה יחול שמיטה‪ ,‬אביו מת‪ ,‬ונכסיו ערבים‬
‫מיום הלואה‪ ,‬ועליו הוא לא נשתעבד כלל‪ ,‬וא"כ ברור דמסתבר למאוד דיורש‬
‫הלוה‪ ,‬בו לא שייך שמיטה‪.‬‬
‫על פי סברתו של ה'תומים' ולאור דבריו של הגרי"מ פינשטיין‪ ,‬כאמור יש מקום לומר‬
‫ששמיטת כספים לא תחול על הלוואות שקיבלו תאגידים‪ ,‬משום שגם בהלוואות אלו אין‬
‫‪9‬‬
‫שעבוד הגוף ולא שייך איסור 'לא יגוש'‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫וכן כתב בספר שמיטת כספים כהלכתה‪ ,‬שביבי אש פרק יא‪ ,‬בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬שעל חובות‬
‫שחייבים הבנקים וחברות בע"מ לא יצטרכו לעשות פרוזבול‪ .‬ור' בשביבי אש‪ ,‬שם‪ ,‬שדן בדברי‬
‫התומים‪ .‬ואולם ע' באהלי שדה‪ ,‬סי' יא פרק כח‪ ,‬שם כתב מו"ר הרב יעקב אריאל כי ההלכה רואה‬
‫בחברה בע"מ שותפות רגילה‪ ,‬ועל כן הלכות שמיטה חלות עליה‪ ,‬אך עפ"י מש"כ‪ ,‬אף אם נראה את‬
‫החברה כשותפות‪ ,‬לא יחולו עליה הלכות שמיטה ‪ -‬מחמת העדר שיעבוד הגוף‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪131‬‬
‫ג‪ .‬אי החלת שמיטת כספים על הלוואות עם 'היתר‬
‫עסקא'‬
‫דרך נוספת להביא לכך ששמיטת כספים לא תחול על הלוואות עסקיות מסתמכת על‬
‫שיטות הפוסקים ששמיטת כספים אינה חלה על הלוואות שניתנו על פי 'היתר עסקא'‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬איסור ריבית הינו אחד האיסורים החמורים בתורה‪ .‬ובכל זאת כיום‪ ,‬רוב ההלוואות‬
‫נושאות ריבית‪ .‬וכדי שלא להיכשל באיסור ריבית החמור‪ ,‬מסתמכים על 'היתר עסקא'‪,‬‬
‫המגדיר את הריבית שותפות של המלווה ברווחיו הכספיים של הלווה‪ .‬רק מיעוט קטן‬
‫של הלוואות‪ ,‬הניתנות בתור גמילות חסד‪ ,‬הינן הלוואות בלא ריבית‪ .‬פוסקי זמננו נחלקים‬
‫בשאלה האם ניתן לסמוך על 'היתר עסקא' כאשר מדובר בהלוואות המיועדות לצריכה‬
‫פרטית‪ ,‬שאינה מניבה רווחים ישירים‪ ,‬אך מוסכם על הכול שניתן לכתחילה לסמוך על‬
‫'היתר העסקא' כאשר מטרת ההלוואה היא השקעה עסקית‪.‬‬
‫בעניין החלת שמיטת כספים על הלוואה שניתנה על פי 'היתר עסקא' פסק ה'שלחן‬
‫ערוך' )חו"מ סי' סז סעי' ג(‪' :‬מי שיש לו עסקא משל חבירו‪ ,‬שביעית משמטת פלגא‬
‫שהיא מלוה'‪ .‬פסק ה'שלחן ערוך' מבוסס על כך ש'היתר העסקא' הופך את ההלוואה‬
‫לעסקה שחצייה הלוואה וחצייה פיקדון‪ .‬היות ששמיטת כספים חלה על הלוואות ולא על‬
‫פיקדונות‪ ,‬הרי שהשביעית תשמט ‪ 50%‬מהחוב‪ ,‬דהיינו את חלק ההלוואה‪ ,‬ולא תשמט את‬
‫חלק הפיקדון‪ .‬אולם יש החולקים על פסק ה'שלחן ערוך'‪ ,‬וסוברים ששביעית אינה‬
‫משמטת גם את חלק ההלוואה‪ .‬הטעם לכך הוא שעל פי 'היתר העסקא'‪ ,‬גם חלק‬
‫ההלוואה אינו הלוואה מוחלטת; משום שעל פי תנאי 'היתר העסקא'‪ ,‬הלווה מתחייב‬
‫להשקיע את הכסף בעסקיו המובחרים אשר יניבו רווחים גבוהים‪ ,‬והוא אינו רשאי‬
‫לעשות בו ככל שיחפוץ‪ 10.‬כך סובר הרדב"ז‪ ,‬וזו לשונו )שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ריד(‪:‬‬
‫מסתברא דאין השביעית משמטת העסקא כלל דקושטא דמלתא לאו מלוה היא‬
‫אלא דרבנן עשאוה פלגא מלוה ופלגא פקדון דטבא לתרוייהו‪ .‬אבל לא לענין‬
‫דתשמטנו שביעית‪...‬שאין חלק המלוה של העסקא כשאר מלוה דעלמא דשאר‬
‫מלוה להוצאה נתנה אבל זו לא נתנה להוצאה ואם הוציא ונתן לאחרים ממעות‬
‫העסק או מן המטלטלין של העסק והביא בעל המעות ראיה ברורה שאלו‬
‫המטלטלין של עסקא של פלוני מוציאין מידו ואפילו שינה אותם המקבל ומכרם‬
‫ונתנם במתנה לאחרים או הפסיד חייב לשלם‪ .‬וכן כתב הרב ז"ל‪ .‬משמע דדין‬
‫פקדון יש לעסקא ולא דין מלוה שלא עשו אותו פלגא מלוה אלא לתועלת בעל‬
‫‪ .10‬על כן יש הסוברים שלא ניתן לסמוך על היתר עסקא כאשר מדובר בהלוואות שמטרתן אינן עסקית –‬
‫כפי שהבאנו לעיל‪ .‬והסוברים שניתן לסמוך על היתר עסקא גם בהלוואות שמטרתן צריכה פרטית‬
‫מסתמכים על כך שכאשר הכסף אינו משמש למטרה עסקית‪ ,‬מקנה הלווה למלווה חלק בכל עסקיו‬
‫הטובים ומהם מקבל המלווה את רווחיו‪.‬‬
‫‪ 132‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמיטת כספים בכלכלה המודרנית‬
‫המעות הילכך אין שביעית משמטת אותו‪ ...‬דלא גרע מהקפת חנות ומכתובת‬
‫אשה ומשכר שכיר שאין השביעית משמטת אותם‪.11‬‬
‫על פי שיטת הרדב"ז לא תחול אפוא שמיטת כספים על הלוואות עסקיות‪ ,‬משום‬
‫שהלוואות אלו ניתנו תוך הסתמכות על 'היתר עסקא'‪.‬‬
‫סיכום‬
‫מצאנו שלוש דרכים שעל פיהן לא תחול שמיטת כספים על הלוואות עסקיות‪ .‬אכן‪ ,‬כל‬
‫אחת מן הדרכים הללו אינה 'חלקה'‪ ,‬והיא מסתמכת על שיטות שיש החולקים עליהן‪ .‬על‬
‫כן‪ ,‬למעשה‪ ,‬כל עוד חיובה של שמיטת כספים הוא מדרבנן‪ ,‬יש לעשות פרוזבול ולא‬
‫לסמוך על שיטות הנתונות במחלוקת‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש בדרכים הללו משום התוויית כיוון‬
‫שעל פיו ניתן יהיה לקיים כלכלה מודרנית‪ ,‬גם כאשר חיוב שמיטת כספים יחזור להיות‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫נראה שהחלת שמיטת כספים רק על הלוואות הניתנות בתור צדקה ואי החלתה על‬
‫הלוואות הניתנות למטרות עסקיות אינו בגדר של הערמה או התחמקות מקיום מצוות‬
‫התורה‪ .‬להפך‪ ,‬זהו המצב הרצוי לכתחילה‪ ,‬כפי שעולה מפשטי המקראות‪ ,‬המדגישים‬
‫ששמיטת כספים נועדה לסייע לעני ולחלש‪ 12,‬ולא נועדה לגרום להתעשרות קלה של‬
‫לווים על חשבונם של המלווים‪ .‬מבחינה זאת דומים הפתרונות שהצענו במאמר לבעיית‬
‫שמיטת הכספים בהלוואות עסקיות‪ ,‬לפתרון של 'היתר העסקא' לבעיית איסור ריבית‬
‫בהלוואות כאלו‪ .‬גם איסור ריבית מופיע בתורה בתור איסור שתכליתו סיוע לעני )ויקרא‬
‫כה‪ ,‬לה‪-‬לו(‪:‬‬
‫וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך‪ .‬אל תקח מאתו נשך‬
‫ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬על פי ההלכה נוהג איסור ריבית גם בהלוואה לעשיר ולא רק בהלוואה לעני‪,‬‬
‫והרמ"א אף כתב במפורש שאין חילוק אם מלווה לעני או לעשיר‪ ,‬כדי שלא נבוא לטעות‪,‬‬
‫לאור פשט פסוקי התורה שאיסור ריבית נוהג רק בהלוואה לעני‪ 13.‬אך עם זאת תוקן‬
‫‪ .11‬וכן כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע‪ ,‬סי' לט‪ .‬וכן הוא בתומים‪ ,‬סי' סז ס"ק ו‪ ,‬ובקצות החושן‪ ,‬שם ס"ק ב‪.‬‬
‫ואולם ר' בספר שמיטת כספים כהלכתה פרק ט סעיף טו שכתב‪' :‬אותם הלואות שנערכות עפ"י שטר‬
‫היתר עיסקא כנהוג שהלוה יכול להוציאם לכל מה שירצה דינם כהלואה לגמרי ושביעית משמטת את‬
‫כולה'‪ .‬ובהערה שם כתב‪' :‬וצריד לומר דאף דהחצי מכונה בשם פקדון אינו נחשב בהכי כתנאי שלא‬
‫תשמיטנו שביעית משום דכיון דרגילות הוא למיקרי הכי אין זה נידון כתנאי'‪ .‬וצ"ע מדוע אין זה נידון‬
‫כתנאי‪ ,‬ועוד שמדברי התומים שם משמע שעוסק בהלוואות שנערכות עפ"י שטר היתר עיסקא כנהוג‪,‬‬
‫שכאשר צידד בשיטת הרדב"ז נימק זאת בכך שעושה כן 'להליץ בעד מנהג ישראל שרוב הלואה‬
‫שלהם איש באחיו בעיסקא'‪ ,‬ומשמע שהמדובר בהלוואות עפ"י שטר היתר עיסקא כנהוג ולא‬
‫בעיסקא ממש‪.‬‬
‫‪ .12‬ר' רמב"ם‪ ,‬מורה נבוכים‪ ,‬ח"ג פרק לט‪ ,‬שכתב שתכלית שמיטת כספים הינה חנינה בעניים‪ .‬חזקוני‬
‫דברים טו‪ ,‬ד‪ .‬עין איה‪ ,‬שביעית י‪ ,‬ח‪ .‬רש"ר הירש‪ ,‬דברים טו א; וכ"כ מו"ר הרב יעקב אריאל באהלי‬
‫שדה‪ ,‬סי' יא פרק כט‪.‬‬
‫‪ .13‬ר' רמ"א‪ ,‬יורה דעה הלכות רבית סימן קס; ובאור הגר"א שם‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪133‬‬
‫'היתר עסקא'‪ ,‬אשר הביא לכך שבפועל לא יחול איסור הריבית על הלוואות הניתנות‬
‫לצורך עסקים‪ .‬גם כאן‪ ,‬אין זו הערמה או התחמקות מקיום מצוות התורה‪ ,‬אלא חזרה‬
‫לטעמה של המצווה‪ ,‬כפי שמשתמעת מפשט המקראות‪.‬‬
‫נמצאנו למדים ששמירת שמיטת כספים כהלכתה כמו גם שמירת איסור ריבית אינה סותרת‬
‫את צמיחת הכלכלה המודרנית ואינה פוגעת בה‪ .‬מצוות אלו מאפשרות את המשך הפיתוח‬
‫והצמיחה הכלכליים מצד אחד‪ ,‬ואת הדאגה והסיוע לחלשים מצד שני; מתוך הבחנה ברורה‬
‫בין הלוואה שתכליתה היא עסקים‪ ,‬לבין הלוואה שתכליתה היא עשיית חסד‪.‬‬
‫‪ 134‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב יעקב הילדסהיים‬
‫גדרי הקניין במוצר ייחודי שאינו‬
‫ברשות המוכר‬
‫הצגת הבעיה‬
‫אדם הזמין חפץ ייחודי‪ ,‬כגון כתב יד מסוים או כלי מסוים‪ .‬בזמן ההזמנה לא היה החפץ‬
‫ברשות המוכר‪ ,‬וההזמנה נעשתה בדואר אלקטרוני‪ .‬לאחר שהגיע המוצר לרשות המוכר‬
‫הוא ניזוק באונס‪ ,‬ואי אפשר היה לחייב את המזיק‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬של מי ההפסד‪ ,‬של‬
‫הקונה או של המוכר? שאלה זו תלויה בשאלה מי נחשב בעל החפץ בזמן הנזק‪ .‬כמו כן‬
‫נשאלת שאלה מי נחשב בעל החפץ‪ ,‬במקרה שבו לאחר שהמוצר הגיע לרשותו של‬
‫המוכר‪ ,‬הוא התייקר‪ .‬אם בזמן ההתייקרות נחשב החפץ בבעלות המוכר‪ ,‬אז עקרונית‬
‫יכול המוכר לחזור בו‪ ,‬ויקבל 'מי שפרע'‪ .1‬ואילו אם בזמן ההתייקרות כבר עבר החפץ‬
‫לבעלותו של הקונה‪ ,‬לא יוכל המוכר לחזור בו‪ .‬יש להקדים שבנידון דידן‪ ,‬יש שני‬
‫חסרונות עקרוניים לחלות הקניין‪ .‬החיסרון הראשון הוא שלא היה מעשה קניין הלכתי‪,‬‬
‫כגון הגבהה או קניין חצר וכדומה‪ .‬החיסרון השני הוא שבזמן ההזמנה לא היה החפץ‬
‫ברשות המוכר‪ ,‬והרי הוא בבחינת 'דבר שלא בא לעולם'‪ .‬להלכה פסקו פוסקי זמננו שיש‬
‫תוקף הלכתי לקניין למרות שני חסרונות אלו‪ .‬בנוגע לחיסרון הראשון – התוקף ההלכתי‬
‫הוא מדין קניין 'סיטומתא'‪ ,‬כיוון שבימינו זה אופן הקנייה המקובל והנהוג בעולם‪ .‬גם‬
‫בנוגע לחיסרון השני – נפסק שקניין 'סיטומתא' מועיל גם ל'דבר שלא בא לעולם' או‬
‫שלא היה ברשות המוכר בשעת הקנייה‪ .2‬יש לעיין‪ ,‬מהו אופן העברת הבעלות של מוצר‬
‫אשר בשעת הקניין טרם היה ברשותו של המוכר‪ .‬השאלה היא האם ברגע שהמוצר מגיע‬
‫לרשותו של המוכר‪ ,‬מיד הוא עובר לבעלותו של הקונה‪ ,‬עם כל הנגזר מכך; או שמא כל‬
‫עוד המוצר ברשותו של המוכר‪ ,‬הרי הוא בבעלותו‪ ,‬ורק בהגיעו לרשות הקונה הופך‬
‫להיות שלו‪.‬‬
‫לצורך הבירור יש לעיין בגדר העברת הבעלות אליבא דמאן דאמר 'אדם מקנה דבר‬
‫שלא בא לעולם'‪ ,‬ולנסות ללמוד ממנו לנידון שלנו‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫אם כי אין זה ראוי ורצוי‪ ,‬כמובן‪ .‬אמנם יש מקרים המוגדרים 'אונס'‪ ,‬שבהם גם לא יקבל 'מי שפרע'‪,‬‬
‫ואכמ"ל‪.‬‬
‫שו"ת הר צבי‪ ,‬יו"ד סי' קלב; שו"ת ציץ אליעזר‪ ,‬חלק ט"ז סי' נג; פ"ד רבניים‪ ,‬ח"ד פס"ד בעמ' ‪ ,193‬ושם‬
‫בח"ה פס"ד בעמ' ‪ ,310‬פ"ד ירושלים‪ ,‬חי"א פס"ד בעמ' קיג‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫א‪ .‬גדר הקניין למאן דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא‬
‫לעולם'‬
‫התוספות‪ 3‬דנו בנידון שבו אדם כתב לעבד 'לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו'‪ .‬הם‬
‫כתבו שלפי שיטת ר' מאיר‪ ,‬ש'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'‪ ,‬האמירה שהדבר יחול‬
‫מעכשיו‪ ,‬מועילה לכך שהקניין יחול‪ ,‬אף אם נקרע השטר אחר האמירה‪ ,‬ובטרם הדבר‬
‫הגיע לעולם‪ .‬בנוגע לזה דנו האחרונים במהות הקניין שחל על דבר שאינו נמצא בעולם‪.‬‬
‫הגר"ש שקופ וה'חזון איש' כתבו שיש להבחין בין מעשה קניין לבין חלות קניין‪ .‬הגר"ש‬
‫שקופ‪) ,‬מערכת הקנינים סי' ב‪ ,‬ד"ה אבל(‪ ,‬ביאר את גדר הקניין‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫‪...‬רק עיקר דינו דר"מ הוא דמהני מעשה הקנין של עכשיו‪ ,‬שע"י הקנין של עכשיו‬
‫יזכה בשדה בשעה שיקחנה המוכר‪ ,‬דאז תיכף כשקנה זוכה הלוקח ואין צריך‬
‫לשום הקנאה מחדש‪ ,‬גם א"צ שיהיה נמשך מעשה הקנין שעל ידו נעשה הקנין‪,‬‬
‫כמו שנקרע השטר‪ ,‬וגם אם חזר המוכר בדעתו לא אכפת לן כלל‪ ,‬משום שהקנה‬
‫עכשיו בהקנאה גמורה וחלוטה וא"צ שוב לרצון המקנה ולא שום מעשה קנין עוד‪.‬‬
‫והתבארו דבריו גם בספר 'חידושי ר' שמואל ]רוזובסקי[ על מסכת נדרים'‪ .4‬וכיוצא בזה‬
‫מבואר ב'חזון איש' )אהע"ז הל' כתובות סי' ע"א אות כז(‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫ולכאורה אינו מובן‪ ,‬דאם אמר תהא קנויה לך לאחר ל'‪ ,‬מעכשיו נמי לא מהני‬
‫כשנקרע השטר‪ ...‬אם לא באמר תנאי שיחול המכר ממש מעכשיו‪ ,‬וזה אי אפשר‬
‫בדבר שלא בל"ע‪ ,‬שעל כרחך אין המכר חל עד שיבא לעולם‪ ,‬שאין מה שתהא‬
‫קנויה טרם שבא לעולם‪ ...‬ולכן נראה דבדשלבל"ע ס"ל להתוס' דלמ"ד אדם מקנה‬
‫דשלבל"ע‪ ,‬אפשר לגמור הקנין בין הקונה והמקנה עכשיו‪ ,‬וכשיבא לעולם עושה‬
‫קנין פעולתו‪ ,‬שהדבר בא ממילא להקונה בבואו לעולם‪...‬‬
‫מבואר שהוא סובר שיש לחלק בין מעשה הקניין לבין חלות הקניין‪ .‬מעשה הקניין יכול‬
‫להיעשות גם כשהדבר אינו בעולם‪ ,‬אבל חלות הקניין תהיה כשהדבר יגיע לעולם‪ .‬אז‬
‫הדבר עובר מיד לבעלותו של הקונה‪ ,‬מחמת מעשה הקניין שנעשה בעבר‪.5‬‬
‫ב‪' .‬מקור חיים' – הקניין של הקונה מכוח המוכר‬
‫וכן נכתב בספר 'מקור חיים'‪ 6‬בגדר קניין 'דבר שלא בא לעולם'‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫קידושין סג ע"א‪ ,‬ד"ה כגון; ב"מ טז ע"א‪.‬‬
‫שיעורי רבי שמואל‪ ,‬ח"ב על נדרים כח ע"ב‪ ,‬עמ' רלד אות קלו‪ ,‬וז"ל‪...' :‬מעכשיו לר"מ בדבר שלבל"ע‪,‬‬
‫נהי דודאי החלות היא כשבא לעולם‪ ,‬מ"מ מעשה הקנין הוא שלם מעכשיו‪ ,‬והיינו דמצד מעשה הקנין‪,‬‬
‫עושה מעשה קנין גמור שמעתה בו הכח לפעול מצדו‪ ,‬ורק דעכשיו הא אכתי החפץ אינו בעולם ואי‬
‫אפשר לחול‪ ,‬אבל מה שנוגע מצד מעשה הקנין‪ ,‬הוא גמור ומחר יחול החלות מצד המעשה של‬
‫אתמול‪ ,‬דעושה עכשיו סיבה לחלות דמחר‪.'...‬‬
‫צ"ע אם שיטה זו חולקת על הרש"ש‪ ,‬קידושין שם‪ ,‬שכתב שנחשב כאילו הדבר בעין‪ ,‬או שמא הדברים‬
‫משלימים זה את זה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הסיבה שאפשר לחלק בין מעשה קניין לבין חלות הקניין היא כיוון‬
‫שנחשב שהדבר הוא בעין‪ ,‬לעניין תוקף מעשה הקניין‪.‬‬
‫‪ 136‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫גדרי הקניין במוצר ייחודי שאינו ברשות המוכר‬
‫‪...‬ועוד נראה דאף דקנה דבר שלבל"ע‪ ,‬מ"מ בשעה שבא לעולם נעשה מקודם של‬
‫המוכר ומכח המוכר זכה הלוקח מכח הקנין‪ ,‬והוי כאומר כשיבואו לרשותי דהיינו‬
‫כשאקנה אותו‪ ,‬יהיה קנוי לך‪...‬‬
‫מבואר בדבריו כפי האמור לעיל‪ ,‬שמעשה הקניין שנעשה בטרם היה הדבר ברשותו של‬
‫המוכר‪ ,‬פועל את פעולתו לחלות הקניין בשעה שהדבר מגיע לרשותו של המוכר‪.7‬‬
‫עולה שלפי כל השיטות‪ ,‬אליבא דר"מ‪ ,‬הסובר ש'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'‪,‬‬
‫מעשה הקניין שנעשה בזמן שהמוצר לא היה ברשותו של המוכר‪ ,‬מועיל לכך שבהגיע‬
‫המוצר לרשותו של המוכר‪ ,‬הרי הוא מיד עובר לבעלותו של הקונה‪ ,‬בלא צורך במעשה‬
‫קניין נוסף במוצר‪ .‬ובנוגע לנידון שלנו‪ ,‬התבאר בסמוך שאליבא דמאן דאמר 'אדם מקנה‬
‫דבר שלא בא לעולם'‪ ,‬אם עשו מעשה קניין לפני שהמוצר הגיע ברשותו של המוכר או‬
‫בטרם היה בכלל בעולם‪ ,‬מיד כשהמוצר מגיע לרשותו של המוכר‪ ,‬הוא עובר לבעלות‬
‫הקונה‪ .‬יש לעיין האם דין זה קיים גם לפי מה שפסקו הפוסקים‪ ,‬שקניין 'סיטומתא' חל‬
‫על דבר שלא בא לעולם‪ ,‬כפי שהובא לעיל‪ .‬הסיבה להסתפק בשאלה זו נובעת מכך‬
‫שבנידון של 'דבר שלא בא לעולם'‪ ,‬ברור שכיוון שמדובר במקרה שנעשה מעשה קניין‬
‫גמור )קניין סודר(‪ ,‬הרי תוקפו הוא להעביר את הבעלות של הדבר מהמוכר לקונה‪.‬‬
‫השאלה היא לגבי קניין 'סיטומתא'‪ ,‬מהו תוקפו‪ ,‬האם רק להפקיע או גם להקנות‪,‬‬
‫כדלקמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬קניין 'סיטומתא' – הפקעה או הקנאה‬
‫כדי לברר אם קניין 'סיטומתא' הוא הפקעה או הקנאה‪ ,‬יש להקדים שיש דיון בפוסקים אם‬
‫תוקף קניין 'סיטומתא' הוא מדאורייתא או מדרבנן‪ .8‬נראה שלפי השיטות הסוברות‬
‫שתוקפו של קניין 'סיטומתא' הוא מדאורייתא‪ ,‬אין סיבה לחלק בינו לבין שאר הקניינים‬
‫התקפים מדאורייתא; שמשמעותם היא שמחמת מעשה הקניין‪ ,‬עובר החפץ לבעלותו של‬
‫הקונה‪ .‬אבל יש לדון לפי השיטות הסוברות שתוקפו של קניין 'סיטומתא' הוא מדרבנן‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫מקור חיים‪ ,‬לבעל נתיה"מ‪ ,‬הל' פסח או"ח סי' תנ אות ח‪ ,‬ד"ה ונידון הארנדי )= חוזה על שיווק‬
‫משקאות חריפים(‪.‬‬
‫צ"ע אם מש"כ שהדבר נעשה מקודם של המוכר ומכוחו זכה הקונה‪ ,‬תואם את האמור לעיל בשם‬
‫גר"ש שקופ וחזו"א‪ ,‬שלשיטתם מיד כשמגיע לרשותו של המוכר‪ ,‬עובר לבעלותו של הקונה‪ ,‬כלומר‬
‫בבחינת 'באין כאחת'‪ .‬הנפ"מ בזה היא )אליבא דמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם( בנידון של‬
‫קניין חמץ‪ ,‬שהקונה עשה מעשה קניין טרם הגיע החמץ לרשות המוכר‪ ,‬ואח"כ החמץ הגיע לרשות‬
‫המוכר בתוך הפסח‪ ,‬והשאלה היא האם המוכר עבר על בל יראה ובל ימצא‪ .‬לפי מש"כ המקור חיים‪,‬‬
‫הרי עבר‪ ,‬כיוון שקודם היה בבעלות המוכר ואח"כ עבר מכוחו לבעלות הקונה‪ .‬ואילו להגדרת הגר"ש‬
‫שקופ והחזו"א‪ ,‬צ"ע אם עבר‪ .‬יש צד לומר שלא עבר‪ ,‬כיוון שלא נחשב שהיה בבעלות המוכר‪ ,‬לעומת‬
‫זאת ייתכן לומר שעבר‪ ,‬כיוון שנחשב שהיה רגע אחד בבעלותו‪.‬‬
‫השיטות הסוברות שתוקפו מדאורייתא‪ :‬שו"ת הרדב"ז‪ ,‬ח"א סי' תקג; שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד סי' שיד; שו"ת‬
‫טוב טעם ודעת‪ ,‬ח"א סי' רסה; שו"ת דבר אברהם‪ ,‬ח"א סי' א אות ג‪ .‬השיטות הסוברות שתוקפו‬
‫מדרבנן‪ :‬שו"ת מהר"ם מינץ‪ ,‬סי' ה; שו"ת הרמ"א‪ ,‬סי' פז; נתיה"מ‪ ,‬סי' רא ביאורים ס"ק א; מנח"ח‪ ,‬מצוה‬
‫שלו אות יב‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪137‬‬
‫והנה בגדר הקניינים שתיקנו חכמים‪ ,‬יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם תוקף הקניין הוא‬
‫רק הפקעה או גם הקנאה‪.‬‬
‫שו"ת הרשב"א‪ 9‬דן בנוגע למכירת בהמה מבכרת לגוי‪ ,‬בגדרי הקניינים שיש בין ישראל‬
‫לגוי‪ ,‬על פי סוגיית הגמרא במסכת בכורות )יג ע"א(‪ .‬ומבואר שם שמדין 'סיטומתא'‬
‫קונים ומוכרים בכסף מגוי‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬אם ישראל שילם לגוי עבור הבהמה ולא עשה‬
‫בה קניין משיכה‪ ,‬עדיין מן התורה אינה עומדת ברשותו של ישראל‪ ,‬ולכן אם הבהמה‬
‫ילדה בכור ‪ -‬אין הוא קדוש בבכורה‪ .‬מכאן נלמד בשו"ת 'דברי חיים' )יו"ד ח"ב סי' קז(‪,‬‬
‫שלשיטה זו‪ ,‬קניין 'סיטומתא' שתוקפו מדרבנן‪ 10‬אמנם מפקיע מרשות המוכר‪ ,‬אבל אינו‬
‫מעביר לבעלות הקונה‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫‪...‬והרשב"א בתשובות המיוחסות סי' רכ"ה כתב‪ ...‬ולבסוף הביא דגם לדעת‬
‫הראשונים דאינו קונה בכסף לחוד‪ ,‬מ"מ מחמת מנהג שקונים בכסף לחוד סגי‪,‬‬
‫דהוי כמו סטומתא דהוי קנין ממש‪ .‬ונראה מדבריו דדמי להא דנוהגין החמרים‬
‫]ב"ק דף קט"ז ע"ב[ והוי קנין ממש‪ .‬ולבסוף כתב די"ל דלעולם אינו קנין‪ ,‬ומשום‬
‫הכי לענין בכור תליא בקנין מדאורייתא‪ .‬ולמאן דאמר דגוי אינו קונה בכסף לחוד‪,‬‬
‫חייב בבכורות ורק מחויב הישראל או הגוי לקיים המקח מטעם חיוב‪ ...‬וכן באמת‬
‫יראה מדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל‪ ,‬דקנין כהאי גוונא קנין דרבנן או סטומתא‬
‫הוי סילוק מרשות המוכר שסילק נפשו מאותו החפץ‪ ,‬אבל על כל פנים הלוקח לא‬
‫קנה‪ ,‬ולכן כתב שם שעיקר תליא בבכור בקנין דאורייתא‪ ,‬דקנין דרבנן או סטומתא‬
‫הוא רק חיוב לקיים המקח אבל לא מקנה עצם הדבר ללוקח‪...‬‬
‫לא התבארה שם הסיבה לכך שיש הבדל בין קניין דאורייתא‪ ,‬שמקנה את עצם הדבר‪,‬‬
‫לבין קניין דרבנן‪ ,‬שרק מסלק מרשות המוכר‪.‬‬
‫ד‪ .‬מחלוקת הפוסקים בתוקפו של 'הפקר בית דין –‬
‫הפקר'‬
‫מעיון בתשובות פוסקים נוספים שדנו בעניין זה‪ ,‬עולה שנידון זה תלוי בגדרי 'הפקר בית‬
‫דין הפקר'‪ ,‬שהוא יסוד הקניינים שתיקנו חכמים‪ ,‬ובכללם קניין 'סיטומתא'‪ .‬השאלה היא‪,‬‬
‫האם 'הפקר בית דין' מהווה העברת בעלות והקנאת הדבר לקונה‪ ,‬או רק הפקעה‬
‫מהמוכר‪ .‬בנידון זה מובאת בפוסקים מחלוקת ענפה‪ .‬ב'חידושי הרשב"א'‪ 11‬נכתב שכוח‬
‫בית דין הוא 'להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה'‪ ,‬כלומר לא רק הפקעה אלא גם הקנאה‪.12‬‬
‫המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' תלה זאת במחלוקת תנאים המובאת במסכת יבמות‬
‫)פט ע"ב(‪ ,‬לגבי מקור הדין ש'הפקר בית דין הפקר'‪ ,‬וזו לשון הגמרא‪:‬‬
‫‪ .9‬שו"ת הרשב"א‪ ,‬המיוחסות לרמב"ן‪ ,‬סי' רכה‪.‬‬
‫‪ .10‬יש להעיר שבשו"ת חתם סופר‪ ,‬יו"ד סי' שיד‪ ,‬למד חת"ס מתשובה זו שסוברת שקניין 'סיטומתא' מהני‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫‪ .11‬רשב"א‪ ,‬גיטין לו ע"א‪ ,‬ד"ה רבא‪.‬‬
‫‪ .12‬שו"ת משנה הלכות‪ ,‬ח"ה סי' רפה‪ ,‬דן בדברי הרשב"א ממה שכתב בספר קובץ שיעורים‪ ,‬ב"ב אות תעו‪,‬‬
‫שלשיטת הרשב"א ביבמות‪ ,‬הפקר בית דין אינו מקנה אלא רק מפקיע‪ ,‬והאריך בביאור שיטתו‪.‬‬
‫‪ 138‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫גדרי הקניין במוצר ייחודי שאינו ברשות המוכר‬
‫אמר רבי יצחק מניין שהפקר ב"ד הפקר‪ ,‬שנא' )עזרא י'‪ ,‬ח'( כל אשר לא יבא‬
‫לשלשת הימים‪ ,‬בעצת השרים והזקנים‪ ,‬יחרם כל רכושו וגו'‪ ,‬ר' אלעזר אמר מהכא‬
‫)יהושע י"ט‪ ,‬נ"א( אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן‪ ,‬ויהושע בן נון‪ ,‬וראשי‬
‫האבות למטות בני ישראל וגו'‪ ,‬וכי מה עניין ראשים אצל האבות‪ ,‬אלא מה אבות‬
‫מנחילין לכל מי שירצו‪ ,‬אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו‪.‬‬
‫ועל כך כותב ה'ים של שלמה' )שם פ"י סי' יט(‪:‬‬
‫ונראה דהא דר' אלעזר עדיף )= חידושו גדול יותר מחידושו של ר' יצחק(‪ ,‬דילפינן‬
‫מיניה שיוכלו להפקיע ממון של אחר ולהחליט לחבירו‪ ,‬ולא תימא דווקא שיכולים‬
‫להפקיר אותו או להחרימו‪...‬‬
‫שו"ת 'עין יצחק'‪ 13‬הביא את ה'ים של שלמה' הנ"ל‪ ,‬והזכיר את פסק הרמב"ם בהלכות‬
‫סנהדרין )פכ"ד ה"ו(‪:‬‬
‫וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים‪ ,‬ומאבד זכותן כפי מה שיראה‬
‫לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה‪ ,‬והרי הוא אומר בעזרא וכל‬
‫אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו‪ ,‬מכאן‬
‫שהפקר בית דין הפקר‪.‬‬
‫ובאר ה'עין יצחק'‪ ,‬שמבואר שלרמב"ם 'הפקר בית דין' אינו מקנה אלא רק מפקיע‪ .‬זאת‬
‫מתוך כך שהרמב"ם הביא את הפסוק שממנו למד ר' יצחק )דלעיל(‪ ,‬וזאת על פי‬
‫הירושלמי בשקלים‪ ,‬ולא הביא את הפסוק שממנו למד ר' אלעזר‪ .‬והוסיף ה'עין יצחק'‬
‫שלפי זה‪ ,‬הדין נותן דקניין דרבנן לא מהני להיות קניין דאורייתא‪ .‬עולה מדבריו‬
‫ש'סיטומתא'‪ ,‬שלפי שיטתו הוא קניין דרבנן‪ ,‬אינו מקנה את הדבר לקונה‪ .‬ובשו"ת‬
‫רעק"א‪ 14‬תלה דבר זה במחלוקת בין ה'תוספות' במסכת סוכה לבין התוספות במסכת‬
‫בבא קמא והרשב"א‪ .15‬וכן בשו"ת 'חתם סופר'‪ ,16‬תלה במחלוקת רש"י ותוספות‪.17‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫שו"ת עין יצחק‪ ,‬קמא‪ ,‬או"ח סי' כב‪ ,‬ענף א אות ג‪.‬‬
‫שו"ת רע"א‪ ,‬ח"א סי' רכב אות כא‪.‬‬
‫תוס'‪ ,‬סוכה ל ע"ב‪ ,‬ד"ה שינוי‪ ,‬כתבו לגבי נטילת ד' מינים‪ ,‬שאם נעשה שינוי החוזר לברייתו‪ ,‬הרי אע"פ‬
‫שקונה מדרבנן‪ ,‬מ"מ אינו יוצא ידי חובה ביום הראשון‪ ,‬כיוון שלא קנה מדאורייתא‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וז"ל רעק"א‪:‬‬
‫'מבואר דס"ל דבקנין דרבנן אף שהוא בידו לא מקרי ממוניה מדאורייתא‪ ,‬דמכח הפקר ב"ד יצא‬
‫מרשות הבעלים וזכה הוא מהפקר'‪.‬‬
‫אבל כנגד זה‪ ,‬תוס' במסכת ב"ק‪ ,‬יב ע"א‪ ,‬ד"ה אנא‪ ,‬כתבו שקניין אגב הוא מדרבנן‪ ,‬ובגמ' בב"מ מו ע"א‪,‬‬
‫מבואר שע"י קניין אגב‪ ,‬נחשב הדבר בבעלותו הגמורה )הגמ' העלתה צד שיקנה מעות אגב קרקע‪,‬‬
‫ואח"כ יחלל עליהם את המעשר השני שלו(‪ .‬מכאן שהתוס' בב"ק‪ ,‬סוברים שקניין דרבנן מקנה לגמרי‪.‬‬
‫וכמו כן בחידושי הרשב"א‪ ,‬גיטין לו ע"ב‪ ,‬נכתב בעניין הפרוזבול שתיקן הלל‪ ,‬שמהני אף למ"ד שביעית‬
‫בזה"ז מדאורייתא‪ ,‬כיוון שהפקר בי"ד הפקר‪ ,‬וז"ל‪...' :‬ומינה שמעינן דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה‬
‫ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו‪ ,‬וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו‪ ,‬דמה אבות מנחילין‬
‫ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה בו מיד ואף קודם שבא לידו‪ ,‬אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו‬
‫ואומרין ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו שמעון מעתה'‪.‬‬
‫שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד סי' שיד‪.‬‬
‫תוס'‪ ,‬גיטין סד ע"ב‪ ,‬ד"ה שאני שיתופי מבואות מובא שם שנחלקו ר' יהודה א"ר אסי ושמואל‪ ,‬בקטן‬
‫הנמצא בדרגת הבנה שמחזיר חפץ שנתנו לו כשתובעים ממנו‪ ,‬אם יכול לזכות לאחרים‪ .‬רש"י כתב‬
‫שזכיית הקטן עבור אחרים היא מדרבנן‪ .‬אבל התוס'‪ ,‬שם‪ ,‬ד"ה שאני‪ ,‬כתבו‪' :‬משמע דרב יהודה ורב‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪139‬‬
‫בספר 'גט פשוט'‪ ,18‬בשו"ת המבי"ט‪ ,19‬בספר 'מחנה אפרים'‪ ,20‬ב'נתיבות המשפט'‬
‫וב'מקור חיים'‪ ,22‬נכתב שקניין דרבנן רק מפקיע ואינו מקנה‪ .‬ואילו ב'קצות החושן'‬
‫וב'אבני מילואים'‪ 24‬נלמד ש'הפקר בית דין' גם מקנה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪23‬‬
‫סיכום ביניים‬
‫א‪ .‬קניין הנעשה בהזמנת מוצר ייחודי שאינו נמצא ברשות המוכר בעת ההזמנה‪ ,‬בדואר‬
‫אלקטרוני‪ ,‬תוקפו ההלכתי הוא מדין קניין 'סיטומתא'‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש מחלוקת בין הפוסקים אם תוקף קניין 'סיטומתא' הוא מדאורייתא או מדרבנן‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש מחלוקת בין הפוסקים אם תוקפם של הקניינים דרבנן הוא רק להפקיע מבעלות‬
‫המוכר או גם להעביר לרשות הקונה‪.‬‬
‫ובנוגע לנידון דידן‪:‬‬
‫לפי השיטות הסוברות שקניין 'סיטומתא' מועיל מדאורייתא‪ ,‬וכן לשיטות הסוברות‬
‫שתוקפו מדרבנן‪ ,‬אבל יש בכוחו גם להעביר בעלות‪ ,‬אם עשו קניין על מוצר ייחודי‬
‫שאינו ברשות המוכר‪ ,‬זכה בו הקונה מיד בהגיעו לרשות המוכר‪ .‬אבל לשיטות שתוקף‬
‫'סיטומתא' הוא מדרבנן‪ ,‬ואין קניין דרבנן מעביר בעלות אלא רק מפקיע מרשות המוכר‪,‬‬
‫לא זכה בו הקונה עד שיעשה בו מעשה קניין‪ ,‬כגון הגבהה‪ ,‬משיכה או קניין חצר וכיו"ב‪.25‬‬
‫אם כן‪ ,‬כיוון שנידון זה נתון במחלוקת הפוסקים‪ ,‬וכפי שהתבאר לעיל‪ ,‬נראה שאזלינן‬
‫בתר המוחזק‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫חסדא פליגי אי זוכה לאחרים מדאורייתא או לא‪ .‬ואע"ג דמציאת חרש שוטה וקטן לא הוי גזל אפילו‬
‫לרבי יוסי אלא מדבריהם )= משמע שאין להם קניין מדאורייתא(‪ ,‬הכא דדעת אחרת מקנה אותם‬
‫שאני )= כשדעת אחרת מקנה אותם לקטן‪ ,‬זוכה מדאורייתא('‪.‬‬
‫החתם סופר‪ ,‬שם‪ ,‬הביא את הר"ן‪ ,‬שם דף ל ע"א בדפי הרי"ף‪ ,‬וביאר עפ"ז שמחלוקת רש"י ותוס' היא‬
‫שלרש"י‪ ,‬קניין דרבנן שפועל מטעם הפקר בי"ד מקנה לגמרי‪ ,‬והרי זה שלו מדאורייתא‪ ,‬ואילו לתוס'‪,‬‬
‫הפקר בי"ד רק מפקיע‪.‬‬
‫והוסיף החת"ס‪' :‬והנה אין הכוונה בהפקר ב"ד דהכא‪ ,‬שהוא מופקר לכל וכל הקודם זכה‪ ,‬זה לא יעלה‬
‫על הדעת‪ ,‬אלא לכשיבוא זה לזכות בו‪ ,‬יהיה כזוכה מן ההפקר‪ ,‬ולדעתיה דהאי גברא אפקרוהו ולא‬
‫אדעתא דכ"ע‪ ,‬ולכן כל זמן שלא בא זה וזכה בו‪ ,‬הרי הוא באחריותו של זה המחזיק עתה‪.'...‬‬
‫ספר גט פשוט למהר"ם בן חביב‪ ,‬הל' גיטין סי' קכ ס"ק ה‪.‬‬
‫שו"ת המבי"ט‪ ,‬ח"ב סי' קכח‪.‬‬
‫מחנה אפרים‪ ,‬הל' משיכה סי' ב‪.‬‬
‫נתיבות המשפט‪ ,‬סי' רלה ס"ק יג‪.‬‬
‫מקור חיים‪ ,‬סי' תמח ס"ק ט‪.‬‬
‫קצות החשן‪ ,‬סי' רלה ס"ק ד‪.‬‬
‫אבני מילואים‪ ,‬סי' כח ס"ק לג‪.‬‬
‫נמצאנו למדים שאמנם הובא לעיל בשיטות הרש"ש והגרש"ש והחזו"א‪ ,‬שלר"מ כשהדבר מגיע לרשות‬
‫המוכר הוא עובר לבעלותו של הקונה במיידית; אבל כל זה כיוון שמדובר במעשה קניין שמועיל מן‬
‫התורה‪ .‬ואילו לפי מה שכתוב כאן‪ ,‬לסוברים ש'סיטומתא' מהני מדרבנן‪ ,‬אין ללמוד מהאמור לעיל‬
‫לגבי 'סיטומתא' בדבר שלא בא לעולם‪.‬‬
‫‪ 140‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫גדרי הקניין במוצר ייחודי שאינו ברשות המוכר‬
‫ה‪ .‬מנהג המדינה‬
‫על פי חוקי המדינה‪ ,‬כל עוד החפץ לא עבר לרשותו של הקונה‪ ,‬לא עברה הבעלות עליו‬
‫מרשותו של המוכר לרשותו של הקונה‪ .26‬השאלה היא האם מחמת חוק זה‪ ,‬גם בנידון‬
‫שלנו לא זכה הקונה בחפץ‪ ,‬כל עוד לא עבר לבעלותו‪ .‬ונראה שאף על פי שאנו דנים‬
‫בעניין זה מדין 'סיטומתא'‪ ,‬וקניין זה 'בנוי' על מנהג הסוחרים‪ ,‬הרי כל זה לגבי עצם צורת‬
‫המסחר‪ ,‬כלומר שחל קניין באופן שנהוג בין הסוחרים להחיל קניין‪ .‬אבל לגבי תוקפו של‬
‫הקניין וגדריו‪ ,‬כגון מתי עובר החפץ לבעלות הקונה‪ ,‬אין בזה גדרים ברורים במנהג‬
‫המסחר; ואף על פי שיש בזה חוק‪ ,‬לא כולם בקיאים בחוק‪ ,‬ולכן מנהלים את העסקים‬
‫על פי ההסכמה בין הצדדים‪ .27‬לאור זאת נראה שבנידון שלנו – הכול נשאר על פי גדרי‬
‫ההלכה שהתבארו לעיל‪.‬‬
‫מסקנה‬
‫במאמר זה נידון מקרה שבו אדם קנה בקניין 'סיטומתא' מוצר ייחודי שלא היה ברשות‬
‫המוכר בשעת הקניין‪ ,‬ואחר כך הגיע המוצר לרשות המוכר וניזוק באונס‪ .‬נשאלה השאלה‬
‫מי 'יספוג' את ההפסד‪ .‬עוד נידון מקרה שבו לאחר שהגיע המוצר לרשות המוכר חלה‬
‫התייקרות‪ ,‬ונשאלה השאלה האם המוכר יכול לחזור בו ולקבל 'מי שפרע'‪.‬‬
‫א‪ .‬אם הקונה טרם שילם והוא המוחזק‪ :‬אם המוצר ניזוק‪ ,‬ההפסד הוא של המוכר‪ ,‬כיוון‬
‫שמספק‪ ,‬לא זכה בו הקונה‪ .‬אם המוצר התייקר‪ ,‬עקרונית רשאי המוכר לחזור בו ולקבל‬
‫'מי שפרע'‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם כבר שילם הקונה‪ :‬אם המוצר ניזוק‪ ,‬הקונה סופג את ההפסד‪ .‬ואם התייקר‪ ,‬אין‬
‫המוכר רשאי לחזור בו‪.‬‬
‫ג‪ .‬במקרה שבו המוצר ניזוק‪ ,‬לא יוכל הקונה להוציא מהמוכר את מעותיו‪ ,‬כיוון שיש צד‬
‫לומר שכאשר המוצר הגיע לבעלותו של המוכר‪ ,‬הוא מיד עבר לבעלות הקונה‪ ,‬והנזק‬
‫אירע למוצר כשכבר היה שייך לקונה‪ .‬ומסיבה זו‪ ,‬אם המוצר התייקר‪ ,‬ברשות הקונה‬
‫התייקר‪.‬‬
‫‪ .26‬עי' תחומין כט )תשס"ט(‪ ,‬מאמרו של ר"ש קליינמן‪ ,‬עמ' ‪ .25-24‬יש להעיר על האמור שם‪ ,‬שבקנייה‬
‫באופנים הנהוגים בימינו‪ ,‬שתוקפם מדין 'סיטומתא'‪ ,‬אין העברת בעלות‪ ,‬כיוון שלא קיים בזה מנהג‪.‬‬
‫ולכן העברת הבעלות היא רק בעת מסירתו של הממכר לקונה‪ .‬עד כאן דבריו‪.‬‬
‫לענ"ד‪' ,‬סיטומתא' היא צורת קניין‪ ,‬אבל כאמור‪ ,‬אינה קובעת בהכרח את גדרי הקניין‪ .‬וכיוון שחל‬
‫הקניין‪ ,‬יש לברר את תוקפו על פי גדרי ההלכה‪ .‬וכפי שהתבאר לעיל‪ ,‬יש צד לומר שהעברת הבעלות‬
‫חלה בעת הגיע הממכר לרשות המוכר‪.‬‬
‫‪ .27‬כמובן‪ ,‬כל זה בתנאי שלא סוכם ולא נקבע מראש בין הצדדים שבכל ספק שייפול ביניהם‪ ,‬החוק הוא‬
‫הקובע‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪141‬‬
‫הרב הלל בן שלמה‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫הקדמה‬
‫במשנה ובגמרא במסכת סוכה )נא ע"א – נג ע"א( מופיעים תיאורים מרהיבים של‬
‫השמחה הגדולה שהייתה מתקיימת בימי חג הסוכות בבית המקדש – 'שמחת בית‬
‫השואבה'‪ .‬גם היום במקומות רבים נוהגים להזכיר את השמחה הגדולה שהייתה בבית‬
‫המקדש‪ ,‬ומתקיימים אירועים רבים של שמחה בימים הללו של סוכות תחת הכותרת‬
‫'זכר לשמחת בית השואבה'‪ 1‬ובוודאי גם מתוך רצון ותקווה לראות במהרה את השמחה‬
‫שתתקיים בפועל בבית המקדש‪.‬‬
‫אולם נראה כי יש שאלה חשובה שצריכה להישאל‪ :‬מדוע אנו מסתפקים באירועים שהם‬
‫רק 'זכר' לשמחה זו? מדוע באמת אין מקיימים את שמחת בית השואבה עצמה? האם‬
‫יש דין שעל שמחה זו להתקיים דווקא כאשר המקדש קיים? האם שמחה זו יכולה‬
‫להתקיים רק בתוך שטח המקדש‪ ,‬או שמא מצווה זו יכולה להתקיים גם בסמוך למקום‬
‫המקדש‪ ,‬מבחוץ?‬
‫במאמר שלפנינו אנו רוצים להציע כי להלכה ולמעשה יש מקום לקיומה של שמחה זו –‬
‫לא רק כאשר המקדש עומד על ִתלו‪ ,‬אלא אף כאשר המקדש חרב‪ .‬ולא רק בתוך מקום‬
‫המקדש עצמו השמחה יכולה להתקיים‪ ,‬אלא אף סמוך למקום זה )ככל שאפשר(‪ ,‬וגם‬
‫אירוע של שמחה המתקיים בירושלים מחוץ להר הבית‪ ,‬יכול להיקרא 'שמחת בית‬
‫השואבה'‪ ,‬ולא רק 'זכר' לשמחה זו‪ .‬נכון הוא שהשמחה היותר מושלמת תהיה כאשר‬
‫המקדש יעמוד על ִתלו‪ ,‬אך בוודאי שאין אנו רשאים להיפטר מן החיוב המוטל עלינו‬
‫בשמחה זו גם בזמן הזה‪.‬‬
‫א‪ .‬מדוע שמחים בשמחת בית השואבה?‬
‫על אף התיאורים המפורטים במשנה ובגמרא על השמחה הגדולה שהייתה מתקיימת‬
‫באירוע זה‪ ,‬לא נזכר במפורש מדוע היו שמחים בשמחה זו‪ .‬נראה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כי טעם‬
‫השמחה היה פשוט וברור לחכמי הגמרא‪ ,‬עד שנראה היה להם שאין צורך להאריך בו‪.‬‬
‫רש"י בכמה מקומות מבאר כי השמחה המדוברת היא שמחה לכבוד שאיבת המים‬
‫‪.1‬‬
‫‪142‬‬
‫ראה במשנה ברורה‪ ,‬סי' תרסא ס"ק ב‪.‬‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫שמנסכים על המזבח בימים אלו של חג הסוכות‪ 2.‬כדברי רש"י הללו אנו מוצאים גם‬
‫‪3‬‬
‫בדברי מפרשים רבים נוספים‪.‬‬
‫ראיה להבנה זו נראה שאפשר ללמוד מן המתואר במשנה שם‪ :‬הכוהנים היו עומדים‬
‫בשער העליון ותוקעים בחצוצרות‪ ,‬ולאחר מכן הם היו תוקעים בהגיעם למעלה‬
‫העשירית‪ ,‬והם היו תוקעים והולכים עד שהיו מגיעים לשער היוצא למזרח‪ .‬במשנה‬
‫הבאה מופיע תיאור בנוגע לכלל התקיעות שהיו במקדש מדי יום‪ ,‬וגם התקיעות שעל‬
‫השער העליון והשער התחתון נזכרות‪ ,‬וכן נזכרות תקיעות שהיו נעשות לכבוד מילוי‬
‫המים המיועדים לניסוך על המזבח‪ .‬גם עצם הלשון 'שואבה' מתבאר בגמרא )סוכה נ‬
‫ע"ב( על פי הפסוק 'ושאבתם מים בששון'‪ ,‬ועל כן‪ ,‬נראה כי שמחה זו שייכת לשאיבת‬
‫המים‪ .‬לפי דברים אלו נראה לומר כי שמחת בית השואבה אינה שייכת בזמן הזה‪ ,‬שאין‬
‫‪4‬‬
‫אנו מנסכים את המים על המזבח‪.‬‬
‫ב‪ .‬האומנם השמחה היא על שאיבת המים?‬
‫אמנם‪ ,‬למרות האמור עד כה‪ ,‬יש מקום לתמוה‪ :‬מדוע אנו שמחים כל כך על שאיבת‬
‫המים? נכון שקיימת הלכה למשה מסיני לנסך מים על המזבח‪ ,‬ואת המצוות יש לקיים‬
‫בשמחה‪ ,‬אולם על פניו נראה כי שאיבת המים אינה מצווה כלל‪ ,‬אלא רק הכשר של‬
‫מצווה‪ .‬ממילא‪ ,‬היה ראוי להקדיש את השמחה דווקא לשעת הניסוך ולא לפעולה‬
‫מקדימה שלפני הניסוך‪ .‬המחשבה שכל השמחה שהייתה מתרחשת במהלך כל הלילה‬
‫)ולפי תיאורו של רבי יהושע )סוכה נג ע"א( החלה כבר ביום‪ ,‬מיד בסיום הקרבת התמיד‬
‫של בין הערביים( שייכת רק לפעולה המקדימה ולא לעצם המצווה – נראית מתמיהה‪.‬‬
‫אפשר להשיב כי אכן אין הכוונה דווקא לשמחה על השאיבה‪ ,‬אלא שהשאיבה היא‬
‫ראשיתה של המצווה‪ ,‬ובאמת השמחה היא על כלל המצווה עד לניסוך עצמו‪ .‬כך יש‬
‫ללמוד מדברי רש"י‪ ,‬אשר בפניו ניצבת קושיה נוספת בסוגיית הגמרא‪ ,‬האומרת במקום‬
‫הראשון שנזכרת בו הלשון 'בית השואבה' כי יש שאינם גורסים 'שואבה' אלא 'חשובה'‪,‬‬
‫אך גם גרסה זו נכונה 'דאמר רב נחמן – מצווה חשובה היא‪ ,‬ובאה מששת ימי בראשית'‪.‬‬
‫מה היא באמת המצווה החשובה המדוברת כאן?‬
‫רש"י מבאר )ד"ה מששת ימי בראשית(‪' :‬דאמרן לעיל‪ :‬שיתין נבראו מששת ימי בראשית‬
‫לקבל הנסכים'‪ .‬כלומר‪ ,‬המצווה היא מצוות ניסוך המים‪ ,‬ובבריאת העולם כבר הוכן‬
‫המקום לקבל את הנסכים‪ ,‬ועל כן יש חשיבות רבה למצווה זו‪ .‬לפי הדברים הללו‪ ,‬לא רק‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫סוכה מב ע"ב ד"ה החליל; נ ע"א ד"ה בית השואבה; נה ע"א ד"ה אומרים‪.‬‬
‫כולם אחרי רש"י‪ ,‬ונראה שראו את דבריו ופירשו כן בעקבותיו‪ :‬תוספות‪ ,‬מעילה יג ע"ב ד"ה מים; וראה‬
‫בתוספות שבת כא ע"א ד"ה שמחת; ריטב"א ומאירי סוכה מב ע"ב; רבינו יהונתן ור"ן על הרי"ף סוכה‬
‫כא ע"א; פסקי ריא"ז סוכה פרק ה הלכה א אות ב; רע"ב סוכה פ"ה מ"א‪.‬‬
‫וראה מועד קטן ד ע"א‪' :‬וכי גמירי הלכתא – בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬דומיא דניסוך המים‪ .‬אבל בזמן‬
‫שאין בית המקדש קיים – לא'; ועל כל פנים‪ ,‬בוודאי יש צורך בקיומו של מזבח לביצוע הניסוך על גביו‬
‫– ראה בטורי אבן לראש השנה ט ע"א‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪143‬‬
‫ניסוך המים הוא מצווה חשובה‪ ,‬אלא אף ניסוך היין‪ ,‬המתקיים בכל יום בכל קרבנות‬
‫הציבור‪ 5.‬ייתכן לומר‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬כי אכן ראוי היה לקיים שמחה גדולה בכל ימות השנה‪,‬‬
‫אלא שהקדישו את השמחה לשאיבה המיוחדת המתקיימת בניסוך המים‪ ,‬המתבצע רק‬
‫בחג הסוכות‪.‬‬
‫לדברי רש"י‪ ,‬השמחה המדוברת כאן היא רק שמחה של חיבוב מצווה‪ ,‬ואינה מן התורה‬
‫אלא רק מתקנת חכמים‪ 6.‬מעלת השמחה בקיום המצוות נזכרת במקומות נוספים בדברי‬
‫חז"ל‪ ,‬כמובא בגמרא בשבת )קל ע"א(‪:‬‬
‫כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא‬
‫שלל רב עדיין עושים אותה בשמחה‪....‬‬
‫אולם לא מצאנו תקנה מיוחדת לקיום שמחה גדולה במצוות‪ ,‬גדולות וחשובות ככל‬
‫שיהיו‪ ,‬ובוודאי שכלל המצוות הנוגעות לבניין המקדש ולעבודת הקרבנות הן מצוות‬
‫חשובות מאוד‪ .‬ואמנם‪ ,‬יש מעלה בקדמות המצווה מששת ימי בראשית‪ ,‬אך כבר מצאנו‬
‫קדמות כזו גם בליל הסדר‪ ,‬שהוא משומר ובא מששת ימי בראשית‪ 7,‬וגם מצאנו כי כל‬
‫התורה היא מורשה לישראל מששת ימי בראשית‪ 8.‬בכל זאת‪ ,‬השמחה המיוחדת‬
‫שנאמרה בשמחת בית השואבה לא נאמרה במצוות אחרות‪ .‬ועד כדי כך שאמרו חכמינו‬
‫על שמחה זו )משנה סוכה פ"ה מ"א(‪' :‬מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה‬
‫שמחה מימיו'‪.‬‬
‫ג‪' .‬ושאבתם מים בששון' – אלו מים?‬
‫הפסוק המצוטט בגמרא על שאיבת מים בששון אינו מתייחס כלל למצוות ניסוך המים‪.‬‬
‫גם המקום ששואבים את המים ממנו – 'מעייני הישועה' – יכול ללמדנו כי אין כוונת‬
‫הפסוק למים במשמעות הפשוטה של המילה‪ .‬פסוקים אלו בנבואת ישעיה )פרק יב(‬
‫עוסקים בגאולה העתידה ומתארים איך ה' מושיע את ישראל‪ ,‬וכך נאמר בפסוק הקודם‬
‫לפסוק על השאיבה‪' :‬הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד‪ ,‬כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי‬
‫לישועה'‪ .‬המשתמע מכאן הוא כי מעייני הישועה הללו אינם אלא השפעה שמימית‪,‬‬
‫הנקראת בדרך כלל 'רוח הקודש'‪ .‬וכך מופיע בירושלמי )סוכה פ"ה ה"א( ובכמה מן‬
‫המדרשים‪' 9:‬למה נקרא שמה בית השואבה? שמשם שואבים רוח הקודש – על שם‬
‫‪10‬‬
‫ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה'‪.‬‬
‫למה הכוונה 'משם' שואבים? אפשר לבאר שהכוונה היא לבית המקדש‪ ,‬שהוא מקום‬
‫השראת השכינה; וכפי שאנו מוצאים שכאשר ה' רצה להשרות את השכינה על זקני‬
‫‪ .5‬ודן בזה השפת אמת סוכה שם‪.‬‬
‫‪ .6‬כך הוא כותב שם נ ע"ב ד"ה דברי הכל‪.‬‬
‫‪ .7‬ראש השנה יא ע"ב‪.‬‬
‫‪ .8‬סנהדריו צא ע"ב‪.‬‬
‫‪ .9‬בראשית רבה פר' ע פיס' ח; רות רבה פר' ד פיס' יב‪.‬‬
‫‪ .10‬מובא גם בתוספות‪ ,‬סוכה נ ע"ב ד"ה חד תני‪.‬‬
‫‪ 144‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫ישראל‪ ,‬הוא ציווה את משה לאסוף אותם אל אוהל מועד‪ .‬אולם אפשר גם לבאר כי‬
‫השמחה המתקיימת שם היא אשר מביאה לידי רוח הקודש‪ ,‬וכפי שמופיע בהמשך דברי‬
‫הירושלמי שם‪:‬‬
‫יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח‬
‫הקודש‪ ,‬ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח – מאי טעמא? והיה כנגן‬
‫‪11‬‬
‫המנגן ותהי עליו רוח אלהים‪.‬‬
‫לפי דברי רש"י הנזכרים‪ ,‬יש לומר כי שמחת המצווה של ניסוך המים היא המביאה לידי‬
‫רוח הקודש‪ .‬אולם מאחר שבדברי חז"ל לא נזכר במפורש כי השמחה היא בגלל ניסוך‬
‫המים‪ ,‬יש מקום להבין כי אף על פי שמנסכים את המים בחג הסוכות‪ ,‬אין כל תלות בין‬
‫המצוות‪ ,‬ואפשר לראות ערך בעצם השמחה בפני עצמה‪ ,‬גם אם לא מנסכים את המים‪.‬‬
‫וכך מופיעות במדרש תהילים )מזמור יז( שתי הפעולות של ניסוך המים ושל שמחת בית‬
‫השואבה בתור מצוות נפרדות‪:‬‬
‫שובע שמחות את פניך‪ .‬אל תקרי שובע‪ ,‬אלא שבע‪ ,‬כנגד שבעה‪ ,‬שנאמר ושמחתם‬
‫לפני ה' אלהיכם שבעת ימים )ויקרא כג מ(‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬סוכה ולולב וערבה הדס‬
‫ואתרוג וניסוך המים ושמחת בית השואבה‪ ,‬ואם עושין כן‪ ,‬השם מנעים להן‬
‫ומנצחן בימינו בדין‪.‬‬
‫ד‪ .‬מצוות התורה – 'ושמחת בחגך'‬
‫הרמב"ם בספר המצוות )עשה נד( מביא את מצוות השמחה ברגלים‪ ,‬הנלמדת מן הפסוק‬
‫'ושמחת בחגך'‪ .‬לדבריו‪ ,‬מצווה זו נאמרה על שלמי השמחה המוקרבים ברגל‪ ,‬אך בכללה‬
‫של מצווה זו גם אכילה ושתייה ופעולות נוספות המביאות לידי שמחה‪ ,‬ואף שמחת בית‬
‫‪12‬‬
‫השואבה נכללת בה‪ .‬הרמב"ם אינו מזכיר כלל את ניסוך המים בהקשר זה‪ .‬גם בהלכותיו‬
‫אנו מוצאים כי הרמב"ם מרחיב בתיאור השמחה הגדולה של בית השואבה‪ ,‬ואין הוא‬
‫מזכיר את ניסוך המים בהקשר זה‪ 13.‬ברור מדבריו כי אין כל תלות בין שמחת בית‬
‫השואבה לבין מצוות ניסוך המים‪ .‬יתרה מזאת‪ :‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬שמחת בית השואבה‬
‫איננה רק תקנת חכמים‪ .‬לדעתו‪ ,‬בשמחה זו מקיימים את מצוות התורה של השמחה‪ .‬וכך‬
‫כותב הרמב"ם )הל' סוכה פ"ח הי"ב(‪:‬‬
‫אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסוכות הייתה שם במקדש‬
‫שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים‪ ...‬והיאך היתה‬
‫שמחה זו‪ ,‬החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר‬
‫שהוא יודע לנגן בו‪ ,‬ומי שיודע בפה בפה‪ ,‬ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין‬
‫ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות‪ ...‬מצוה‬
‫‪ .11‬וכך יש ללמוד מדברי התוספות בסוכה שם‪.‬‬
‫‪ .12‬רמב"ם‪ ,‬הל' לולב פ"ח הי"ב ‪ -‬הט"ו‪.‬‬
‫‪ .13‬אלא רק במקום אחר – רמב"ם‪ ,‬הל' תמידין ומוספין פ"י ה"ו‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪145‬‬
‫להרבות בשמחה זו‪ ,‬ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי‬
‫חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם‬
‫שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪ ,‬אבל כל העם‬
‫האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע‪.‬‬
‫לפי דברי הרמב"ם‪ ,‬נראה כי המצווה החשובה הנזכרת בגמרא היא מצוות השמחה‬
‫בעצמה! וכך אנו מוצאים כי בהמשך הדברים הנזכרים הרמב"ם מאריך בביאור מעלתה‬
‫של השמחה בעבודת ה' )שם הט"ו(‪:‬‬
‫השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן‪ ,‬עבודה גדולה‬
‫היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו‪ ,‬שנאמר‪ :‬תחת אשר לא‬
‫עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב‪ ...‬ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני‬
‫ה'‪...‬‬
‫כדברי הרמב"ם אנו מוצאים בתרגום הנקרא 'תרגום יונתן' על הפסוק 'ושמחת בחגך'‬
‫)דברים טז‪ ,‬יד(‪ ,‬אשר אכן סובר שהפסוק שייך לשמחה זו‪' :‬ותיחדון בחדות חגיכון‬
‫בשאובתא וחלילא'‪ .‬גם בעל ה'ארחות חיים'‪ 14‬וה'כלבו'‪ 15‬ובעל 'ספר החינוך'‪ 16‬מבארים‪,‬‬
‫כדברי הרמב"ם‪ ,‬ששמחת בית השואבה היא חלק ממצוות השמחה המיוחדת לחג‬
‫הסוכות‪ 17.‬ופירוש 'תוספות יום טוב' לראש השנה )פ"א מ"ב( מבאר כי שם 'חג' משמעותו‬
‫מחול וריקוד‪ ,‬ובגלל השמחה המיוחדת של חג הסוכות בשמחת בית השואבה‪ ,‬חג זה‬
‫ראוי לכינוי 'חג' יותר מאשר שאר הימים הטובים‪ ,‬ועל כן אנו גם מכנים אותו בתפילה‬
‫‪18‬‬
‫'זמן שמחתנו'‪.‬‬
‫ה‪ .‬מצוות השמחה בזמן הזה‬
‫ה'תוספות'‪ 19‬רוצים לומר כי מצוות שמחת הרגל היא רק מדרבנן‪ ,‬ואילו מצוות השמחה‬
‫מן התורה מתקיימת רק בשלמים‪ .‬דברים אלו מתאימים לדברי רש"י הנ"ל ששמחת בית‬
‫השואבה נוהגת רק מדרבנן‪ ,‬אך לפי דברים אלו של ה'תוספות'‪ ,‬בזמן שאין מקריבים‬
‫שלמים‪ ,‬אין נוהגת מצוות השמחה מן התורה כלל‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬הרואה בשמחת בית‬
‫השואבה חלק ממצוות השמחה ומאריך בחשיבותה של השמחה בעבודת ה'‪ ,‬בוודאי אינו‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫ארחות חיים‪ ,‬חלק א הל' לולב אות מב‪.‬‬
‫כלבו‪ ,‬סי' עב‪.‬‬
‫חינוך‪ ,‬מצוה תפח‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מוני המצוות – הסמ"ג‪ ,‬עשה רכז‪-‬רכט‪ ,‬והיראים‪ ,‬סי' תכז‪ ,‬אינם מזכירים במצוות השמחה את‬
‫שמחת בית השואבה )וייתכן שהבינו כדברי רש"י‪ ,‬אך אין ראיה לדבר(‪.‬‬
‫בתיקוני זוהר )דף נו‪ ,‬ע"א( אנו מוצאים ביאור אחר לשמחת בית השואבה – שהיא שמחת התורה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מנהג שמחת התורה שאנו נוהגים בכל שנה לא היה קיים בזמן הבית באותו אופן‪ ,‬מאחר‬
‫שבארץ ישראל היו מסיימים את התורה בכל שלוש שנים או שלוש שנים וחצי )ואולי במעמד‬
‫ה'הקהל' היו מקיימים סיום של התורה(‪ ,‬אך נראה שהכוונה של הזוהר היא שמחה לכבוד התורה‪,‬‬
‫והיינו שמחה בעבודת ה'‪ ,‬ובדומה לדברי הרמב"ם‪.‬‬
‫תוס'‪ ,‬מו"ק יד ע"ב ד"ה עשה‪.‬‬
‫‪ 146‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫סובר כדברי ה'תוספות'‪ .‬כך נראה שיש ללמוד גם מדבריו בספר המצוות בסיום מצוות‬
‫העשה‪' :‬ומהן גם מצוות שאינן חובה אלא בפני הבית‪ ,‬כגון החגיגה והראיה ומצות הקהל'‪.‬‬
‫החגיגה והראיה הן שתי המצוות הנוספות‪ ,‬פרט למצוות השמחה‪ ,‬שנאמר עליהן‪' :‬שלוש‬
‫מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל' )חגיגה ו ע"ב(‪ .‬נראה כי הרמב"ם משמיט בכוונה את‬
‫מצוות השמחה מן המצוות שאינן נוהגות בזמן הזה‪ ,‬משום שלדעתו מצוה זו אכן נוהגת‪.‬‬
‫וכך כותב 'ספר החינוך' )מצווה תפח – לשמוח ברגלים(‪:‬‬
‫ונוהגת מצוה זו לענין השמחה‪ ,‬אבל לא לענין הקרבן‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן בזכרים‬
‫ובנקבות‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫השו"ת 'שאגת אריה' מביא ראיות רבות לדחות את דברי ה'תוספות'‪ ,‬וכך היא הגישה‬
‫הנקוטה להלכה ולמעשה בידי כל האחרונים‪ 21‬שמצוות שמחת יום טוב נוהגת בזמן הזה‬
‫מן התורה‪.‬‬
‫ו‪ .‬מקום שמחת בית השואבה‬
‫למרות האמור‪ ,‬נראה היה לומר לכאורה כי אין אפשרות לקיים בימינו את שמחת בית‬
‫השואבה‪ ,‬מאחר שהיא הייתה מתקיימת במקום שאסור לנו להיכנס אליו בזמן הזה כיוון‬
‫שכולנו טמאי מתים‪ .‬על פי התיאור במשנה במסכת סוכה‪ ,‬שמחה זו הייתה מתקיימת‬
‫בעזרת הנשים‪ .‬עזרה זו מוקפת בחיל‪ ,‬וממנו והלאה אסור לטמאי מתים להיכנס‪ ,‬כאמור‬
‫במשנה במסכת כלים )פ"א מ"ח(‪ .‬לפי גרסת רבנו חננאל במשנה בסוכה שם‪ ,‬שמחה זו‬
‫הייתה מתקיימת בתוך שטח עזרת ישראל‪ ,‬וכן נראה מדברי התוספתא‪ 22.‬לפי אפשרות זו‪,‬‬
‫על אחת כמה וכמה שאסור לנו לקיים שמחה זו כיום‪ ,‬שהרי טמא מת הנכנס לשטח‬
‫העזרה מתחייב בכרת‪.‬‬
‫אולם מסתבר לומר‪ ,‬כי המיקום האמור של השמחה אינו מעכב כלל את קיומה של‬
‫מצווה זו‪ .‬בברייתא המובאת בגמרא )סוכה נא ע"ב( מתואר‪:‬‬
‫בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ‪ ,‬והיו באים לידי קלות ראש‪ ,‬התקינו‬
‫שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים‪...‬‬
‫ומבאר שם רש"י‪' :‬מבפנים – בעזרת נשים‪ .‬מבחוץ – ברחבה של הר הבית ובחיל'‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בתחילה השמחה הייתה מתקיימת ברחבי הר הבית‪ ,‬ורק הנשים היו בשטח עזרת הנשים‬
‫)ואולי זו הסיבה שהיא נקראה בשם זה(‪ .‬אולם לאחר מכן‪ ,‬החכמים ראו לנכון לתקן‬
‫שהגברים יהיו בשטח עזרת הנשים‪ ,‬והנשים תהיינה בשטח הר הבית )ורק לאחר מכן‬
‫תיקנו שהנשים תעלינה לגזוזטראות שנבנו בעזרת הנשים(‪ .‬אם כן‪ ,‬כאשר יש סיבות‬
‫המונעות את קיום השמחה בעזרת הנשים‪ ,‬בין אם המדובר בגברים ובין אם המדובר‬
‫בנשים‪ ,‬מותר לקיים את השמחה גם מחוץ למקום זה‪.‬‬
‫‪ .20‬שאגת אריה‪ ,‬סי' סה‪.‬‬
‫‪ .21‬ראה במשנה ברורה‪ ,‬תחילת סי' תקכט; שו"ת יביע אומר‪ ,‬יו"ד ח"ד סי' כה‪.‬‬
‫‪ .22‬תוספתא‪ ,‬סוכה פ"ד ה"א; וראה עוד בעניין זה בשו"ת להורות נתן ט‪ ,‬סי' טז‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪147‬‬
‫גם כשהרמב"ם בהלכותיו‪ ,‬שם‪ ,‬מזכיר את השמחה המתקיימת במקדש‪ ,‬הוא אינו מזכיר‬
‫כלל כי שמחה זו מתקיימת בעזרת הנשים )למרות שמפירושו למסכת סוכה נראה ברור‬
‫כי השמחה אכן התקיימה שם(‪ ,‬ומסתבר שמיקום זה אינו מעכב‪ .‬יתרה מכך‪ :‬הרמב"ם‬
‫מביא את הפסוק 'ושמחתם לפני ה'‪ '...‬בתור הפסוק המלמד על מקום השמחה‪,‬‬
‫וב'ירושלמי'‪ 23,‬בעניין נטילת לולב‪ ,‬מבארים שפסוק זה מתייחס לכל ירושלים‪ ,‬כפי‬
‫שמבאר הרמב"ם עצמו‪ 24‬שכל ירושלים נקראת 'מקדש'‪ 25.‬כך ביאר בעל ה'ערוך לנר'‬
‫בספרו 'ביכורי יעקב' על הלכות לולב )סי' תרנח( שעל פי הרמב"ם‪ ,‬מצוות נטילת לולב‬
‫נוהגת בירושלים מן התורה כל שבעת ימי החג )שלא כשאר הארץ‪ ,‬שם היא נוהגת רק‬
‫מתקנת רבן יוחנן בן זכאי בגדר זכר למקדש(‪ .‬עד היום יש גדולי תורה חשובים‬
‫המקפידים לבוא וליטול את הלולב בעיר העתיקה קרוב למקום המקדש בכל אחד מימי‬
‫חג הסוכות‪ ,‬על מנת לזכות במצוות העשה מן התורה‪ 26.‬אם כן‪ ,‬גם אם כיום אי אפשר‬
‫לקיים את שמחת בית השואבה בתוך שטח הר הבית עצמו‪ ,‬אפשר לקיים שמחה זו‬
‫‪ .23‬ירושלמי‪ ,‬ראש השנה פ"ד ה"ג; סוכה פ"ג הי"א‪.‬‬
‫‪ .24‬פיה"מ לרמב"ם‪ ,‬ראש השנה פ"ד מ"א; שם סוכה פ"ג מ"י‪.‬‬
‫‪ .25‬הערת עורך‪ :‬י"פ‪ .‬הנחה זו מסתמכת על הדעות שקדושת ירושלים היא נצחית‪ ,‬וכפי שכותב ה'ביכורי‬
‫יעקב' שמובא להלן‪ ,‬עי' רמב"ם‪ ,‬הל' תרומות פ"א ה"ה‪ ,‬קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז כתב שקדושת ירושלים נצחית ולמד זאת מן‬
‫הפסוק 'והשמותי'‪ .‬ועי' ספר התרומה‪ ,‬הל' ארץ ישראל )מהד' פרידמן‪ ,‬עמ' ‪ ,(62-61 ,59‬אף שסובר‬
‫שגם הקדושה הראשונה וגם השנייה בטלו‪ ,‬בנוגע לירושלים‪ ,‬כתב כדעת הרמב"ם ולמד זאת מפסוק‬
‫אחר )'אשר לו חומה'(; ועי' בדברי הגרי"פ פערלא‪ ,‬ספר המצוות לרס"ג ח"ג‪ ,‬מילואים לסי' ה )עמ'‬
‫‪ ,(467‬אך לדעת הראב"ד‪ ,‬הל' בית הבחירה שם הי"ד‪ ,‬אף לפי מי שאומר שהקדושה השנייה לא בטלה‬
‫– קדושת ירושלים בטלה‪ ,‬וכן תוספות זבחים ס ע"ב ד"ה מאי בתירוץ ב'‪ ,‬ברור שנטילת לולב‬
‫בירושלים אינה מדאורייתא בזמן הזה‪.‬‬
‫תשובה להערה‪ :‬הב"ש‪ .‬נכון הוא שהדברים מתאימים לפסיקת הרמב"ם‪ ,‬שהיא הדעה המקובלת‪ ,‬כי קדושת‬
‫ירושלים והמקדש היא נצחית‪ .‬אולם לענ"ד‪ ,‬אף ראשונים החולקים על הרמב"ם – כמו הראב"ד‪ ,‬הסובר‬
‫שאין כרת בכניסה למקום או המאירי‪ ,‬הכותב שהמנהג פשוט להיכנס למקום המקדש – בכל זאת‬
‫יסכימו שהקדושה קיימת לעניין מצוות רבות הנוהגות שם‪ .‬הדבר נראה מסברה‪ ,‬שכן הבחירה הנצחית‬
‫בירושלים מפורשת בפסוקים‪ ,‬וגם בענייננו‪ ,‬בנוגע לשמחה לפני ה'‪ ,‬המצווה קיימת אף כיום‪ ,‬כמבואר‬
‫בדברינו‪ .‬וכך כותבים רבים מן האחרונים בביאור דעת הראב"ד בנוגע לכניסה למקום‪ ,‬שאף על פי‬
‫שאין כרת‪ ,‬האיסור עדיין עומד בתוקפו )ראה באריכות במשפט כהן סי' צו(‪ .‬ואף על פי שה'ביכורי‬
‫יעקב' כתב את דבריו דווקא לשיטת הרמב"ם )שכמותו הוא נוקט להלכה(‪ ,‬נראה כי דברים אלו‬
‫מתאימים למה שהוא כותב גם לעניין מצוות מורא מקדש )ערוך לנר יבמות ו ע"ב(‪ ,‬שהאמירה‬
‫שמצווה זו נוהגת לעולם היא רק לפי השיטה שהקדושה הראשונה היא נצחית‪ .‬אכן‪ ,‬עיר הקודש‬
‫והמקדש‪ ,‬ח"ד פרק ג‪ ,‬כתב כי מצווה זו נוהגת כיום אף לפי שיטת הראב"ד – וכך אנו מוצאים כי‬
‫הראב"ד בביאורו לתורת כהנים )שגם שם מופיעה דרשה זו על הפסוק 'את שבתותי תשמורו ומקדשי‬
‫תיראו'‪ ,‬שכשם ששמירת השבת נוהגת לעולם כך גם מורא המקדש נוהג לעולם( אינו מגביל דרשה זו‬
‫לשיטה שהוא אינו סובר כמותה; והמאירי על ברכות פרק ט נוקט במפורש כי דיני מורא המקדש‬
‫נוהגים בהר הבית אף בשעת החורבן‪ .‬ממילא‪ ,‬ייתכן לומר אף לפי דעתם כי אפשר לקיים את מצוות‬
‫התורה של נטילת הלולב ובוודאי שגם את שמחת בית השואבה בהר הבית ובשאר ירושלים גם בשעת‬
‫החורבן‪.‬‬
‫‪ .26‬ואף על פי שיש שפקפקו בזה‪ ,‬כפי שהרחיב השו"ת ציץ אליעזר‪ ,‬ח"י סי' ב‪ ,‬כבר השיב לדבריהם‬
‫הגרי"ש אלישיב בתשובה ארוכה‪ ,‬הנדפסת בספר 'ארבעת המינים כהלכתם' עמ' צ‪.‬‬
‫‪ 148‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫מחוץ לשטח הר הבית‪ ,‬בסמוך אליו‪ ,‬בשטח שנמצא בתוך העיר ירושלים המקודשת –‬
‫ובכך נקיים את מצוות התורה של השמחה‪ ,‬ונקיים שמחת בית השואבה ממש – ולא רק‬
‫‪27‬‬
‫זכר לשמחה זו‪.‬‬
‫ההבנה הנזכרת – כי מצוות השמחה מתקיימת גם היום בכל ירושלים‪ ,‬מופיעה במכתב‬
‫שכתב רבה של ירושלים העתיקה – הרב שלמה דוד כהנא‪ 28.‬לדעתו‪ ,‬יש חיוב בזמן הזה‬
‫לעלות לרגל לירושלים‪ ,‬כדי לקיים את מצוות השמחה‪ .‬ואמנם‪ ,‬הרב אברהם אלקנה כהנא‬
‫שפירא כתב לו מכתב תשובה )בחשוון תש"ו(‪ ,‬ובו הוא חולק עליו וסובר כי אין חיוב‬
‫בעלייה לרגל לירושלים‪ ,‬שהרי חיוב העלייה נאמר רק בנוגע למקדש עצמו;‪ 29‬מכל מקום‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫גם אם אין בעלייה חובה‪ ,‬בוודאי שמצווה יש בה‪.‬‬
‫ז‪ .‬חידוש השמחה – לא רק מהיום‬
‫כאמור‪ ,‬החידוש המובא בדברינו נזכר כבר גם בדברי רבהּ של ירושלים העתיקה‪ ,‬לפני‬
‫כשבעים שנה‪ .‬אולם נראה כי היו גדולי תורה שקיימו דברים אלו כבר לפני שנים רבות‪,‬‬
‫וגם אם לא הכול היו מודעים לטעם הדבר‪ ,‬הרי שזה היה המנהג המקובל בירושלים‪ .‬לפני‬
‫כמאתיים ושבעים שנה‪ ,‬בט"ו באלול תק"ב )‪ ,(1742‬עלה לירושלים רבי חיים בן עטר‪,‬‬
‫בעל 'אור החיים' הקדוש‪ .‬פחות משנה הספיק לחיות בירושלים‪ ,‬אך באגרת ששלח משם‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫דברינו הם בניגוד למה שכותב תשובות והנהגות )כרך ה סימן רכא(‪ ,‬שאין יסוד לשמחת בית השואבה‬
‫מחוץ למקדש‪ ,‬ולא הביא ראיה לדבריו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שאף העלה אפשרות לאסור לנגן בגלל‬
‫החורבן‪ ,‬כפי שנהוג להחמיר בחתונות המתקיימות בעיר העתיקה שלא להשתמש ביותר מכלי נגינה‬
‫אחד‪ ,‬אלא שכתב כי נראה שלא נהגו להחמיר בזה בשמחת החג‪ .‬ונראה לומר כי בוודאי שלא נהגו‬
‫להחמיר בזה‪ ,‬שהרי המצווה קיימת אף מחוץ למקדש‪ ,‬כמבואר בדברינו וכפי שעוד יבואר להלן בנוגע‬
‫למנהג‪.‬‬
‫נדפס בספרו של האדר"ת 'זכר למקדש' עמ' פג‪.‬‬
‫וראה באריכות חליפת המכתבים בספר 'הקהל'‪ ,‬הוצ' מכון התורה והארץ‪ ,‬עמ' ‪.605-549‬‬
‫במכתבו של הרב שפירא בעמ' ‪ 571‬הוא כותב בנוגע לדברי הרב כהנא‪' :‬ולענ"ד כל דבריו תמוהים‪,‬‬
‫חדא דא"כ היה לחינוך להזכיר שחייבין בזה"ז לעלות לירושלים‪ ,‬והחינוך הרי כתב שכל הג' מצוות וגם‬
‫הקהל אינם נוהגים בזמן הזה‪ ,‬וכן מפורש ברמב"ם בספר המצוות בסוף מנין העשין'‪ .‬והנה‪ ,‬בנוגע‬
‫לוויכוח שביניהם‪ ,‬הנוגע גם לחיוב 'הקהל' בזמן הזה‪ ,‬דברי הרב שפירא ודאי נכונים‪ ,‬אולם בנוגע‬
‫למצוות השמחה‪ ,‬נראה כי הוא לא דקדק‪ ,‬ואין זה נכון מה שכתב בנוגע לכל ג' המצוות‪ ,‬שהרי כפי‬
‫שהבאנו לעיל‪ ,‬בנוגע למצוות השמחה‪ ,‬הרמב"ם והחינוך דווקא חילקו וציינו כי מצווה זו אכן נוהגת‬
‫בזמן הזה‪ .‬וראה במכתבו הנוסף של הרב שלמה דוד כהנא‪ ,‬שם בעמוד ‪ ,577‬כי הוא חוזר על החידוש‬
‫כי מצוות השמחה נוהגת בזמן הזה‪ ,‬ואין הוא מקבל את דברי הרב שפירא בעניין‪ .‬במכתב נוסף הנדפס‬
‫שם )בעמוד ‪ (605‬מביא הרב שפירא ראיה מכך שהתירו לשנות במבנה הבית בשביל שמחת בית‬
‫השואבה למרות האיסור שבדבר‪ ,‬כי השמחה שייכת דווקא במקדש‪ .‬לדבריו 'זו היא ראיה גמורה‬
‫ומוכרחת'‪ .‬נראה שכוונתו כי מאחר שיש חובה לקיים את צורת הבית על פי האמור במגילת המקדש‬
‫'הכל בכתב'‪ ,‬אם הייתה אפשרות לקיים את השמחה מחוץ לשם‪ ,‬לא היו צריכים לבטל את האיסור‬
‫בשביל לקיים את המצווה‪ .‬אולם לענ"ד‪ ,‬אין מכאן ראיה‪ ,‬שהרי אפשר לומר כי כאשר יש צורך בדבר‬
‫או כאשר אפשרות השינוי נדרשת על פי הפסוקים‪ ,‬אין כל איסור בשינוי )וראה בדומה לזה בזבחים‬
‫סב ע"א(‪ .‬כמו כן‪ ,‬בוודאי שעדיף לבצע את התיקון הנדרש ולהשאיר את השמחה קרובה לפני ה' כמה‬
‫שיותר מאשר להרחיקה בגלל בעיות שאינן שייכות ישירות למצוות השמחה‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪149‬‬
‫לאיטליה בט"ו בחשוון תק"ג הוא מתאר את הקורות אותו בתקופה האחרונה‪ ,‬ובין היתר‬
‫‪31‬‬
‫הוא כותב‪:‬‬
‫ובחול המועד עשינו שמחת בית השואבה‪ ,‬והייתי אני המדליק לילה אחת‪ ,‬ועשינו‬
‫שמחה גדולה‪.‬‬
‫לא 'זכר לשמחה'‪ ,‬אלא 'שמחת בית השואבה' עצמה‪ .‬בעל ה'אור החיים' אינו כותב שהוא‬
‫'חידש' את שמחת בית השואבה‪ .‬נראה להבין מדבריו כי עריכת השמחה בירושלים בתור‬
‫'שמחת בית השואבה' – מצוות התורה של השמחה‪ ,‬הייתה דבר מקובל באותו זמן‪ .‬כמובן‬
‫שהכול רצו לזכור את ימי המקדש‪ ,‬והעדיפות היא ששמחה זו תתקיים בתוך המקדש‬
‫עצמו‪ ,‬אך עצם השמחה לא נעשתה בתור 'זכר' בלבד‪ 32.‬הרב רפאל מיוחס בספרו 'פרי‬
‫האדמה' )יצא לאור בשנת תקי"ז – ‪ (1757‬כותב כי המנהג בירושלים שאף אבל על אביו‬
‫ואמו תוך י"ב חודש משתתף בשמחה זו; והוא מספר כי הוא עצמו ואחיו היו שם בהיותם‬
‫באבלות י"ב חודש‪ ,‬ורבני העיר הכריחו אותם להשתתף בריקודים שם‪ ,‬והם לא היו יכולים‬
‫להישמט מהם‪ .‬מנהג זה של חיוב השתתפות בשמחה גם לאבלים נזכר גם בספר 'שער‬
‫המפקד'‪ 33,‬האוסף את מנהגי העיר ירושלים )מאת הרב רפאל אהרן בן שמעון‪ ,‬יצא לאור‬
‫בשנת תרס"ח – ‪ .(1908‬שמחת בית השואבה בירושלים )גם כן‪ ,‬בלי המילה 'זכר'( נזכרת‬
‫גם במכתב שכותב הרב ד"ר אליעזר הלוי )תלמיד ה'חתם סופר'‪ ,‬היה לאחר מכן מזכירו‬
‫‪34‬‬
‫של השר מונטיפיורי( בביקורו בירושלים בשנת תקצ"ח )‪.(1838‬‬
‫ח‪ .‬סיכום והמלצות למעשה‬
‫‪ .1‬מצוות עשה מן התורה לשמוח ברגלים לפני ה' בבית המקדש בהקרבת קרבנות שלמי‬
‫שמחה ובעשיית פעולות נוספות של שמחה‪ .‬בחג הסוכות הייתה מתקיימת שמחה‬
‫מיוחדת במקדש‪ ,‬הנקראת 'שמחת בית השואבה'‪ .‬לדעת רש"י וסיעתו‪ ,‬שמחה זו אינה‬
‫נוהגת כיום‪ ,‬משום שהיא אינה אלא תקנת חכמים לכבוד שאיבת המים לניסוך – דבר‬
‫שאינו נוהג כיום‪ .‬אולם דעת הרמב"ם וסיעתו )והבאנו כמה ראיות לדבריהם( שמצוות‬
‫שמחת בית השואבה אינה תלויה כלל במצוות ניסוך המים והיא נוהגת גם בזמן הזה‬
‫בתור חלק ממצוות השמחה של הרגל‪ .‬שמחת בית השואבה אינה נוהגת רק בשטח עזרת‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫אברהם יערי‪' ,‬אגרות ארץ ישראל'‪ ,‬עמ' ‪.269‬‬
‫וראה בספר מועדי יהודה וישראל פרק י‪ .‬שם המחבר מרחיב בתיאורים לתולדות המנהג 'זכר לשמחת‬
‫בית השואבה'‪ ,‬הנהוג במקומות רבים‪ .‬כמובן שיש לחלק בין מקומות מחוץ לירושלים‪ ,‬שבהם אכן יש‬
‫לראות את המנהג בתור זכר בלבד‪ ,‬לבין מקומות בירושלים‪ ,‬שבהם אפשר לראות בשמחה את קיום‬
‫מצוות השמחה לפני ה' עצמה‪ .‬כמובן‪ ,‬שמעצם אזכור קיום שמחת בית השואבה בירושלים אין ראיה‬
‫גמורה לכך שהכוונה היא לקיום המצווה המקורית; אך גם מאידך גיסא‪ ,‬במקומות שנזכר כי עשו 'זכר‬
‫לשמחת בית השואבה'‪ ,‬גם אם המשתתפים לא היו מודעים לכך‪ ,‬אם אכן הם היו בירושלים‪ ,‬על פי‬
‫המבואר יש לומר‪ ,‬שהם קיימו בזה את המצווה לא רק כ'זכר'‪.‬‬
‫שער המפקד‪ ,‬ח"א עמ' קמד‪.‬‬
‫ראה 'אגרות ארץ ישראל'‪ ,‬שם עמ' ‪.403‬‬
‫‪ 150‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫שמחת בית השואבה בזמן הזה‬
‫הנשים‪ ,‬אלא אף בשאר הר הבית‪ ,‬ולפי העולה מדברי ה'ירושלמי' והרמב"ם‪ ,‬היא נוהגת‬
‫בכל ירושלים‪.‬‬
‫‪ .2‬יש מי שסובר כי חובה לעלות לרגל לירושלים לקיום מצוות השמחה בזמן הזה )הרב‬
‫שלמה דוד כהנא(; ואף אם לא נאמר שיש חובה לעלות לרגל )כפי שחלק עליו הרב‬
‫אברהם שפירא(‪ ,‬נראה לומר שזו בוודאי מצווה‪ .‬וכך אנו מוצאים במקורות שונים בדורות‬
‫האחרונים כי מנהג ידוע בירושלים לקיים את שמחת בית השואבה‪ ,‬ויש הכותבים כי אף‬
‫מי שנמצא באבלות י"ב חודש על אביו ועל אמו‪ ,‬מחויב להשתתף ולרקוד בשמחה זו‪.‬‬
‫‪ .3‬על פי כל המבואר‪ ,‬לענ"ד נראה לומר כי בימי חול המועד סוכות יש לקיים בתוך‬
‫ירושלים – סמוך למקום המקדש ככל שאפשר – אירועים מרכזיים המוניים של שמחה‬
‫גדולה‪ ,‬הכוללים תזמורות מכובדות שיש בהן כלי נגינה רבים וריקודים נרחבים‪ ,‬תוך‬
‫הקפדה גדולה על גדרי הצניעות הראויים‪ .‬באירועים אלו יוזמנו להשתתף‪ :‬ראשי המדינה‬
‫ונכבדיה‪ ,‬גדולי התורה וחכמיה‪ ,‬חיילי הצבא ובחורי הישיבות‪ ,‬תלמידי בתי הספר‬
‫ומוסדות הלימוד ברחבי הארץ וכלל הציבור היהודי בארץ‪ .‬אירועים אלו יוגדרו‪' :‬שמחת‬
‫בית השואבה' – קיום מצוות השמחה עצמה‪ ,‬ולא רק 'זכר' לשמחה‪ .‬ובעזרת ה'‪ ,‬מתוך‬
‫קיום מצוות השמחה‪ ,‬נזכה לראות במהרה בשמחת בניין בית המקדש‪' ,‬ובעבודת בית‬
‫המקדש נשמח כולנו'‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪151‬‬
‫תגובות‬
‫משטר אנושי‪ ,‬האומנם גנאי? ‪ /‬הרב יעקב אריאל‬
‫ידידי הרב עדו רכניץ‪ ,‬במאמרו 'משטר אנושי מצוה או גנאי'‪ ,‬אמונת עתיך ‪) 104‬תשע"ד(‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,109-103‬מציג שתי צורות שלטון זו לעומת זו‪ :‬משטר מלוכני מכאן ומלכות שמים‬
‫מכאן‪ .‬המשטר המלוכני מכונה 'משטר אנושי'‪ ,‬בעוד שלעומתו מוצגת 'מלכות שמים'‪,‬‬
‫משוללת גורם אנושי כל שהוא‪ .‬הרושם שעלול הקורא לקבל מדבריו הוא ששלטון‬
‫מלכות שמים הוא כזה שאין שום שלטון אנושי‪ ,‬אלא אנרכיה המתפקדת על ידי גורם‬
‫שמימי‪ .‬לא הוסבר כיצד תתפקד מלכות כזו למעשה? האומנם איש הישר בעיניו יעשה‬
‫)גם אם כוונתו 'לשם שמים'(? האם לכך התכוון שמואל בהתנגדותו למינוי מלך? האם‬
‫לכך התכוונה התורה‪ ,‬למן דאמר שאין מצווה למנות מלך? לא ולא!‬
‫לא תיתכן חברה אנושית‪ ,‬ערכית ומוסרית ככל שתהיה‪ ,‬בלא הנהגה אנושית של בשר‬
‫ודם‪ .‬הרי משה רבנו מבקש מה' שימנה איש על העדה‪ ,‬לבל תהיה עדת ה' כצאן אשר‬
‫אין להם רועה‪ .‬משה רבנו עצמו תיפקד כ'רעיא מהימנא'‪ ,‬כבשר ודם הרועה את צאנו‪,‬‬
‫ואין ספק שמשה היה מנהיג ברוח מלכות שמים‪ .‬גם חז"ל העדיפו שלטון גרוע על פני‬
‫אנרכיה‪' .‬הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'‬
‫)אבות פ"ג מ"ב(‪ .‬כלומר‪ ,‬אין שום אפשרות מעשית לקיים חיי מדינה‪ ,‬מכל סוג שהוא‪,‬‬
‫בלא הנהגה אנושית‪ .‬ההכרח לא יגונה‪ .‬העימות החריף ביותר בין שתי החלופות‪ ,‬מלוכה‬
‫אנושית מול מלכות שמים‪ ,‬מופיע בשמואל א )ח‪ ,‬ז(‪:‬‬
‫ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי‬
‫אתי מאסו ממלך עליהם‪.‬‬
‫הנהגתו של שמואל מוצגת על ידי ה' בתור מלכות ה'‪ .‬לא הייתה זו אנרכיה‪ .‬הייתה זו‬
‫הנהגה אנושית‪ .‬כנגדה‪ ,‬מוצגת המונרכיה שביקש העם במלוא כיעורה )שם‪ ,‬ט‪-‬יא(‪:‬‬
‫ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך‬
‫עליהם‪ ...‬ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו‬
‫במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו‪.‬‬
‫ואכן שמואל בדברי ביקורתו את העם על דרישתו למלך )בפרק יב פס' ג( מדגיש את‬
‫השוני בין צורת השלטון שלו לבין זו המלוכנית שמעוניין בה העם‪:‬‬
‫הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי‬
‫עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם‪.‬‬
‫'מלכות שמים' היא מלכות אנושית שאינה רודנית‪ ,‬אין לה ארמון מלוכה ומנגנון מנופח‪.‬‬
‫היא מנהיגה בכוח אישיותה הרוחנית‪ .‬אם כי גם שופט זקוק לרשות מבצעת ליישום‬
‫מדיניותו‪' :‬שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'‪ .‬שמואל הרואה )וגם הרועה( הוא‬
‫אחרון השופטים‪ .‬הוא הצליח להנהיג את עם ישראל תחת שרביט הנהגה אחד‪ ,‬דבר שלא‬
‫קרה בימים בטרם היות דבר ה' חזון נפרץ‪ .‬הוא גם הראשון שהוביל את עם ישראל‪ ,‬אחרי‬
‫‪152‬‬
‫תגובות‬
‫תפילה והתעלות רוחנית במצפה‪ ,‬לניצחון על האויב החזק‪ ,‬הקשה והמר ביותר בתקופת‬
‫השופטים – הפלשתים‪ .‬בקרב 'אבן העזר' הובס לראשונה הצבא הפלשתי מול צבא‬
‫ישראל )באותו מקום שבו הובס צבא ישראל בדור שלפניו‪ ,‬בקרב שבו נפלו בני עלי‪ ,‬ונפל‬
‫הארון בשבי הפלשתים(‪ .‬סמכותו הייתה מכוח תורתו‪ ,‬ולא מכוחו ועוצם ידו כסמכות‬
‫מלך בשר ודם‪ ,‬ולכן נקראה מלכות ה'‪ .‬אך היה זה שלטון אנושי של בשר ודם‪.‬‬
‫הבדל אחר בין שני המשטרים אנו מוצאים בעניין גדעון )שופטים ח‪ ,‬כב(‪:‬‬
‫ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו‬
‫מיד מדין‪.‬‬
‫מונרכיה מתאפיינת בשלטון שושלת‪ .‬זה נתפסה בעיני העם בתור שלטון יציב יותר‪ ,‬ולכן‬
‫גם ראוי יותר‪ .‬גדעון מסרב לבקשת העם‪' :‬ויאמר אלהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא‬
‫ימשל בני בכם ה' ימשל בכם'‪ .‬מהי החלופה שמציע גדעון לבקשת העם? המשך הנהגת‬
‫השופטים‪ ,‬כולל הנהגתו‪ .‬לצורת משטר כזו קורא גדעון‪' :‬ה' ימשל בכם'‪ .‬החלופה לשלטון‬
‫מלוכני היא שלטון אחר‪ ,‬אולם שלטון! דהיינו מנהיגות אנושית‪ ,‬ארצית‪ .‬זו נחשבת מלכות‬
‫ה' לא משום שאין בה הנהגה אנושית‪ ,‬יש גם יש בה‪ ,‬אלא שהיא שונה מהמונרכיה בגלל‬
‫מאפייניה הייחודיים‪ .‬היא אינה שושלתית‪ .‬כלומר‪ ,‬השלטון לא הובטח מראש לאדם‬
‫מסוים או למשפחה מסוימת )רק לאחר בחירת דוד‪ ,‬הובטחה המלוכה לכשרים‬
‫שבשושלתו(‪ .‬כלומר אין האדם שולט אלא הרעיון‪) .‬ואכן‪ ,‬לא המלך עצמו נמשח בשמן‬
‫המשחה‪ ,‬אלא השושלת(‪ .‬אולם לשם ביצועו של הרעיון‪ ,‬יש הכרח בבשר ודם שיישם‬
‫אותו‪ .‬ייתכן שלכך התכוון הרב עידו ששלטון אנושי שושלתי מגונה )חוץ מהכשרים בבית‬
‫דוד( אלא שהדברים לא הובררו דיים‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬המלוכה שמבקש העם משמואל‬
‫היא אכן שלטון אנושי‪ .‬משמעותו ‪ -‬שהמלך רואה את מקור הסמכות שלו בכוחו האנושי‪.‬‬
‫גם שלטון השופטים הוא שלטון אנושי‪ ,‬אלא שהוא נשען על כוח החוק התורני‪ ,‬שהוא‬
‫מקור סמכותו ומקור הסכמת העם לשלטון‪ ,‬שקיבל עליו את מרותו‪ .‬מבחינה זו אפשר‬
‫אולי לכנותו 'שלטון על‪-‬אנושי' )יוספוס הגדיר את המשטר התורני 'תיאוקרטיה'‪ ,‬דהיינו‬
‫שלטון הא‪-‬ל‪ .‬אך צדק יותר מי שהגדיר את המשטר התורני 'נומוקרטיה'‪ ,‬כלומר שלטון‬
‫החוק התורני(‪ .‬האמת ניתנה להיאמר שהתורה דורשת ממלך ישראל שיהיה דומה יותר‬
‫לשופט מאשר למלך כוחני 'ככל הגויים'‪ .‬היא דורשת שמלך ישראל יראה בתורה ובעם‬
‫שבחר בו את מקור סמכותו‪ ,‬ולא יראה בכוחו האנושי את מקור סמכותו‪ .‬לכן הגבילה‬
‫התורה את סמכויותיו‪ ,‬דרשה ממנו לכתוב את משנה התורה‪ ,‬ועל כן גם לא כל משפחה‬
‫ראויה למלכות‪ .‬המלך האידיאלי הוא מלך המשיח‪ ,‬שמלכותו תהיה 'מלכות שמים'‪.‬‬
‫ציפיותינו ממנו הן שיהיה מלך בשר ודם )שייוולד מאיש ואישה‪ ,‬וימות כדרך כל הארץ(‬
‫שימלוך בשם ה' וימליך את ה' על העולם כולו‪ ,‬בכוח אישיותו הרוחנית‪.‬‬
‫ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'‪ ...‬ושפט‬
‫בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית‬
‫רשע‪ ...‬לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים‬
‫לים מכסים )ישעיהו יא ב‪,‬ד‪,‬ט(‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪153‬‬
‫על כלאיים בגידולי מים ‪ /‬הרב יעקב אריאל‬
‫באמונת עתיך ‪ ,104‬תמוז תשע"ד‪ ,‬העיר הרב דוד אייגנר )שם‪ ,‬עמ' ‪ ,(148‬שאין להנביט‬
‫יחד זירעונים ממינים שונים‪ ,‬בגלל איסור כלאיים‪ .‬ההנחה היא שאסור לזרוע כלאיים‬
‫בעציץ לא נקוב מדרבנן‪ ,‬וגם שרייה במים היא זריעה‪ .‬ואכן לכאורה יש מקור לחשש זה‬
‫בתוספתא )מעשרות פ"ג ה"ח(‪' :‬המטליא לא נהגו בה חכמים היתר לא למעשרות ולא‬
‫לשביעית'‪ ,‬ופירוש 'המטליא' הוא על פי הגמרא )ע"ז לח ע"ב(‪ ,‬שהמטליא הוא השורה‬
‫זרעים שונים במים‪ .‬אם כן‪ ,‬כשם שלעניין שביעית ומעשרות לא התירו חכמים‪ ,‬הוא הדין‬
‫לעניין כלאיים‪ .‬אך היא הנותנת‪ ,‬באותו מקום במס' ע"ז )לח ע"ב( שנינו‪:‬‬
‫היא המטליא היא פשליא היא שיעתא‪ .‬מאי שיעתא? ארבב"ח אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫מייתו ביזרא דכרפסא וביזרא דכיתנא וביזרא דשבלילתא‪ ,‬ותרו להו בהדי הדדי‬
‫בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הגמ' מביאה עובדה שנהגו לשרות יחד כרפס‪ ,‬תלתן ופשתן‪ ,‬ולא חששו לכלאיים‪.‬‬
‫ואכן הרמב"ם פסק בהלכות שמיטה ויובל )פ"א ה"ו(‪' :‬ושורין את הזרעים בשביעית כדי‬
‫לזורען במוצאי שביעית'‪ .‬אומנם בהלכות שבת )פ"ח(‪ ,‬פסק הרמב"ם לאסור שריית‬
‫זירעונים בשבת‪ ,‬ועל כן יש לחלק בין שבת בראשית לבין שבת הארץ‪ .‬בשבת בראשית‪,‬‬
‫האיסור חל על הגברא שלא יזרע‪ ,‬ושריית זירעונים היא תולדת זריעה מן התורה‪ .‬אין כן‬
‫שבת הארץ‪ ,‬שבה האיסור חל על הארץ שלא תיזרע‪ ,‬ועציץ לא נקוב אינו חלק מן הארץ‪,‬‬
‫ותולדות לא נאסרו בשביעית מן התורה‪ .‬וגם‪ ,‬מדרבנן האיסור הוא רק באדמה‪ ,‬ולכן אין‬
‫לזרוע מדרבנן בעפר בעציץ לא נקוב‪ .‬אך במים אין איסור‪ ,‬אפילו לא מדרבנן‪ ,‬וכמו‬
‫שכתב ה'נחפה בכסף' )יו"ד סי' ה(‪ ,‬וע"ש‪ ,‬שאסר רק אם יש גם עפר במים‪ ,‬אך במים‬
‫גרידא התיר‪ .‬ואם כן הוא הדין בכלאיים‪ ,‬שנאמר בהם 'שדך לא תזרע כלאים'‪ ,‬האיסור מן‬
‫התורה הוא רק בקרקע‪ ,‬אך שרייה במים בעציץ לא נקוב אין לאסור‪.‬‬
‫על הפקר שאינו מופקר לכל ‪ /‬הרב יעקב הילדסהיים‬
‫בגיליון ‪) 103‬עמ' ‪ (73-69‬דן הרב איל בן דוד במקרה של המדלל את כרמו ומונע מגויים‬
‫מלהיכנס ולקחת‪ ,‬האם הענבים חייבים בתרומות ומעשרות בו‪ ,‬כיוון שלא הפקיר לכל‪.‬‬
‫לענ"ד יש כאן עירוב של שני עניינים שאינם נוגעים זה לזה‪ .‬אין ספק שבנידון זה‪,‬‬
‫הענבים פטורים מחיוב תרומות ומעשרות‪ ,‬כיוון שהם מופקרים‪ ,‬משום שהבעלים‬
‫השליכם לארץ וסילק ידו מהם לכל מאן דבעי‪ .‬מניעת הגויים מלהיכנס לכרמו אינה‬
‫גורעת ממעשה ההפקר‪ .‬זאת כיוון שבעצם הענבים מופקרים גם לגויים‪ ,‬רק יש סיבה‬
‫צדדית שמונעת את הגוי מלקחת אותם‪ ,‬והיא שבעל הכרם אינו מעוניין שגויים ייכנסו‬
‫לכרמו‪ .‬וכי מחמת סיבה צדדית זו חסר במעשה ההפקר שעשה בעל הכרם כשזרק את‬
‫הענבים לארץ? הדבר דומה לפירות שביעית שגדלו בחצרו של האדם‪ ,‬שבהם הדין‬
‫שהפירות הם הפקר‪ ,‬אף על פי שמפורש בהלכה שיש למנוע את הגויים מלקחת פירות‬
‫‪ 154‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תגובות‬
‫שביעית‪ 1.‬עי' רמב"ם‪ ,‬הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"ל‪ ,‬ועי' 'דרך אמונה' לרמב"ם‪ ,‬שם ס"ק רטו‪.‬‬
‫מבואר שם שבעיירות בא"י הסמוכות לגבול ולעיירות של גויים‪ ,‬מושיבים שומר שישמור‬
‫שהגויים לא ייקחו פירות שביעית‪ .‬כמו כן נפסק שאם חושש בעל השדה שיבואו אנשים‬
‫בשביעית ללקוט את פירותיו וישחיתו את האילנות‪ ,‬מותר לו לנעול את השדה ולפרסם‬
‫היכן ניתן להשיג את המפתח כדי ללקוט את פירות ההפקר‪ .‬ואין זה נחשב שהוא לא‬
‫הפקיר את פירותיו ויהיה עליהם דין 'שמור' בשביעית‪ .‬לכן בנידון שלנו‪ ,‬כיוון שבוודאי‬
‫הענבים מופקרים‪ ,‬הרי הם פטורים מתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫גבולות מסעי לעניין מצוות התלויות בארץ ‪ /‬הרב יעקב הילדסהיים‬
‫הרב ישראל אריאל דן לגבי גבולות הארץ לרמב"ם )אמונת עתיך ‪ ,103‬עמ' ‪ ,(63-58‬וכבר‬
‫הגיב על דבריו הרב נחום אליעזר רבינוביץ‪ .‬אני רוצה להגיב כאן למה שכתב )שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ (60‬בסעיף ד‪ ,‬שגבולות מסעי חידשום חוקרים מאוחרים‪ ,‬ואין להם מקור בדברי חז"ל‪.‬‬
‫והוסיף שם‪:‬‬
‫מתברר כי גבולות מסעי אינם גבולות הלכה אלא גבולות התנחלות של תשעה‬
‫שבטים וחצי בלבד‪....‬‬
‫לענ"ד הדברים תמוהים‪ ,‬ואפרט‪:‬‬
‫נאמר בחומש במדבר )לד‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר‬
‫תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה‪...‬‬
‫ופירש רש"י )שם(‪:‬‬
‫זאת הארץ אשר תפול לכם וגו' – לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות‬
‫בחוצה לארץ‪ ,‬הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב‪ ,‬לומר לך מן הגבולים‬
‫הללו ולפנים המצות נוהגות‪ .‬מפורש בדבריו שגבולות מסעי נכתבו לצורך קביעת‬
‫מקום חיוב המצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫לענ"ד המקור לדברי רש"י‪ ,‬שמטרת הציווי היא לצורך המצוות התלויות בארץ הוא‬
‫מהמובא במסכת בבא בתרא )נו ע"א(‪:‬‬
‫אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה )בשעת מיתתו‪,‬‬
‫כדכתיב 'ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן – רשב"ם( ‪ -‬חייב במעשר‬
‫‪.1‬‬
‫הערת עורך‪ ,‬י"פ‪ :‬נקודת המוצא של הכותב שהפקר בשביעית הוא גם לגויים‪ ,‬אך נחלקו בכך‬
‫הפוסקים‪ ,‬ורבים הסוברים שהפקר בשביעית אינו אלא לישראל בלבד‪ ,‬עי' שבת הארץ עם תוספת‬
‫שבת‪ ,‬עמ' ‪ 466-465‬והערות ‪ .5-4‬תגובה‪ ,‬י"ה‪ :‬ההפקר בשמיטה נכתב רק בתור דוגמה‪ ,‬אבל גם בלי‬
‫דוגמה זו קיימת הטענה מצד הסברה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬גם בדוגמה‪ ,‬אם אדם מונע מגויים כניסה לרשותו‬
‫ולקיחה מפירות שביעית‪ ,‬אין זה מפחית ממעשה ההפקר שעשה‪ ,‬ולא נאמר שבשל כך השדה תחשב‬
‫'שמור'‪ .‬א"כ בגדרי הפקר מבואר שבכה"ג נחשב הפקר גמור‪ .‬לכן אע"פ שבעניין שביעית יש מחלוקת‬
‫)עי' חזו"א שביעית סי' יג ס"ק כו‪ ,‬שמוכיח מהתוספתא ומהרמב"ם שמופקר גם לגויים(‪ ,‬אין מחלוקת‬
‫בעניין הפקר‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪155‬‬
‫)דהם הם ז' עממים הכתובים בכל מקום(‪ .‬לאפוקי מאי‪ ,‬לאפוקי קיני קניזי‬
‫וקדמוני‪.‬‬
‫ו'חזון איש'‪) ,‬שביעית סי' ג ס"ק טז( כתב‪:‬‬
‫ואפשר לפרש דהא דאמר כל שהראהו לא בא לרבות אלא למעט‪ ,‬דדוקא כל‬
‫שהוא בזה שהראה למשה חייב‪...‬‬
‫מבואר בזה שרק ארץ שבעת עממים‪ ,‬דהיינו ארץ כנען‪ ,‬חייבת בתרומות ומעשרות‪ .‬ויש‬
‫להוסיף על כך את דברי המדרש )דברים רבה ואתחנן‪ ,‬אעברה נא(‪' :‬נתן הקב"ה כח‬
‫בעיניו של משה וראה את גבולות ארץ ישראל'‪ .‬כלומר הסיבה שהראה הקב"ה למשה את‬
‫הארץ‪ ,‬הייתה שיראה את גבולותיה‪ .‬הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' )במדבר‪ ,‬שם( הוסיף‬
‫לחדד את הדברים‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫באשר נפ"מ בין ארץ ישראל לחו"ל הרבה בדיני תו"מ שלא יתרמו מזה על זה ועוד‬
‫דינים‪ ,‬משום הכי נדרש לזרוז לדעת בצמצום עד כמה נמשכה קדשות ארץ ישראל‬
‫להלכותיה ולא יותר‪.‬‬
‫כלומר הנצי"ב דייק ממה שנאמר 'צו' שהוא לשון זירוז‪ ,‬שצריך להשתדל להגדיר במדויק‬
‫את גבולות הארץ כדי לדעת עד היכן מתפשטת קדושתה‪ ,‬בנוגע לקיום המצוות הנוהגות‬
‫בארץ‪ .‬למדנו מזה שיש מקור איתן בחז"ל ובמפרשים שגבולות מסעי הם גבולות ההלכה‬
‫של המצוות התלויות בארץ‪ .‬עוד נלע"ד להעיר שלגבי הגבול הדרומי‪ ,‬ייתכן שאין הבדל‬
‫בין גבולות ההבטחה לאברהם אבינו לבין גבולות מסעי‪ ,‬כיוון שעל הכתוב בבראשית‬
‫)טו‪ ,‬יח( 'לזרעך נתתי‪ ...‬מנהר מצרים‪ ,'...‬מתרגם יונתן בן עוזיאל 'נילוס דמצרים'‪ ,‬וכך הוא‬
‫גם מתרגם את 'נחלה מצרים' האמור בפר' מסעי לגבי גבולות ארץ ישראל‪.‬‬
‫על תשלום חוב מכסף של החייב ‪ /‬הרב יעקב אפשטיין‬
‫הרב אריאל בראלי )אמונת עתיך ‪ ,104‬עמ' ‪ ,11‬תשובה ‪ (6‬פסק שמן הראוי שבעל פיקדון‬
‫אשר רוצה למעול בפיקדון של ממון שהופקד בידו כדי להחזיר חוב של המפקיד לעובד‬
‫שלו לשעבר – לא ימעל בו אלא ישיבנו למפקיד‪ .‬ודבריו נכונים‪ ,‬אולם יש שיקול נוסף‬
‫שלא הוזכר בתשובה האוסר על הנפקד לתפוס את הפיקדון בעבור אחרים‪ .‬נפסק‬
‫ב'שלחן ערוך' )חו"מ סי' קה סעי' א(‪:‬‬
‫הלוה שחייב לשנים או יותר‪ ,‬ואין לו כדי לפרוע לכולם‪ ,‬וקדם אדם א' ותפס‬
‫מהמטלטלים של לוה כדי לזכות לאחד מבעלי חובות‪ ,‬לא זכה‪ ,‬שכל התופס‬
‫לבע"ח במקום שיש עליו חוב לאחרים‪ ,‬לא קנה‪ ,‬ואפי' עשאו שליח וכתב לו‬
‫הרשאה‪...‬‬
‫במקרה הנידון לא התברר האם המפקיד חייב כסף לאנשים אחרים‪ ,‬אף שבדרך כלל‬
‫אדם שיש לו חוב‪ ,‬חייב לכמה אנשים ולא רק לאחד‪ .‬ואם אמנם המפקיד חייב לכמה‬
‫אנשים‪ ,‬אסור לקונה לתפוס מפני שהמפקיד 'חב לאחריני'‪ .‬אמנם נאמר שם בסעיף ב'‪:‬‬
‫'אם הלוה חייב גם לתופס‪ ,‬זכה בתפיסתו‪ ,‬מגו דאי בעי זכי לנפשיה‪ ,‬זכי לחבריה'‪ ,‬אולם‬
‫לא ברור על פי השאלה אם אמנם זהו המצב‪ .‬סעיף ו' באותו סימן ב'שלחן ערוך' עוסק‬
‫בנפקד שתפס פיקדון בעבור בעל חוב‪ ,‬ונאמר בו כך‪:‬‬
‫‪ 156‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫תגובות‬
‫נפקד שתפס בפקדון לתפסו לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים‪ ,‬מועיל לו‬
‫תפיסתו לענין זה שאם מת המפקיד אינו נעשה מטלטלין אצל בניו ושביעית אינה‬
‫משמטתו ואם נתנו באגב )פירוש אגב קרקע( או בקנין סודר או במתנת שכיב‬
‫מרע לאחר אינו נתון‪ .‬ומכל מקום אם אין בעל חוב כאן‪ ,‬אין הנפקד יכול לעכב‬
‫הפקדון בשבילו‪ ,‬ואפילו אם הלוה מודה; שהדין נותן בכל פקדון להחזירו למי‬
‫שהפקידו אצלו‪ ,‬ואם יש לאחרים זכות בו הרי הדין ביניהם‪...‬‬
‫נראה שהתנאי שנאמר בסעיף א' חל אף במקרה זה‪ ,‬היינו‪ ,‬הנפקד יכול לתפוס את‬
‫הפיקדון בעבור בעל חוב מסוים אם אין המפקיד חייב לאחרים‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬התפיסה‬
‫בעבור פלוני היא לחובת אלמוני‪ ,‬שאף הוא בעל חוב‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין הנפקד יכול לעכב את‬
‫הפיקדון‪ ,‬אפילו בעבור בעל חוב יחיד‪ ,‬אלא אם כן בעל החוב לפניו ותובע את חובו‪ ,‬ואם‬
‫לאו – 'הדין נותן בכל פקדון להחזירו למי שהפקידו אצלו'‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪157‬‬
‫הרב אוריאל בנר‬
‫על הספר 'מבשן אשיב'‬
‫מונח לפנינו ספר עב כרס )למעלה מ‪ 600 -‬עמודים!(‪ ,‬שו"ת 'מבשן אשיב'‪ ,‬בהוצאת מכון‬
‫'התורה והארץ'‪ .‬הספר עוסק ב'שאלות ותשובות ובירורי דינים שנתבררו בקהילתנו בדבר‬
‫ה' זו הלכה'‪ ,‬מאת הרב יהושע ון דייק‪' ,‬משרת עם קדושים‪ ,‬רמת מגשימים‪ ,‬רמת הגולן‬
‫תובב"א'‪.‬‬
‫כפי שמובא בהקדמה‪ ,‬הורתו של הספר בשיעורים שנתן הרב יהושע ביישובו‪ ,‬וכך כתב‬
‫בהקדמה‪:‬‬
‫‪...‬בשיעור עיון הלכתי שנמסר מידי שבוע‪ ...‬ובו אנו עוסקים בשאלה הלכתית‬
‫מורכבת הנשאלת ע"י אחד התושבים‪ ...‬שיעורים אלו בנויים על דרך העיון‬
‫הישיבתית‪ ...‬בהשתתפות ובהתעניינות הציבור‪ ,‬ובליווי ויכוחים של ריתחא‬
‫דאורייתא‪.‬‬
‫על אף שיגרת היומיום העמוסה של המחבר‪ ,‬הכוללת בין השאר מתן שיעורים ביישובו‪,‬‬
‫במכינה הקדם צבאית בקשת ובישיבת הגולן‪ ,‬וכמובן עיסוק בענייני רבנות וחינוך‬
‫מגוונים‪ ,‬טרח המחבר וכתב את סיכום ומיצוי העניינים בהרחבה ובדייקנות‪ .‬ננסה לעמוד‬
‫על כמה עניינים משמעותיים שהספר מתייחד בהם‪.‬‬
‫א‪ .‬בירורי הלכה ייחודיים‬
‫חלק מבירורי ההלכה הכתובים בספר עוסקים בשאלות מצויות ושכיחות שכבר נידונו‬
‫בעבר‪ ,‬ואולם אף בהם ניכרת יסודיות הבירור והדגשת פנים חדשות‪ .‬אך בסקירה זו נציין‬
‫נושאים מספר‪ ,‬שבעיסוק בהם ישנה ייחודיות כלשהי‪.‬‬
‫גם אם כולנו מתפללים על הגשמים ומוטרדים כאשר אינם יורדים די הצורך‪ ,‬טבעו של‬
‫עולם הוא שהעוסקים בחקלאות מתפללים על ירידת הגשמים ומוטרדים מאי ירידתם‬
‫ביתר שאת‪ .‬שני סימנים בספר עוסקים בתפילה על הגשמים‪ .‬הסימן הראשון עוסק‬
‫בתפילת 'ועננו בורא עולם' הנאמרת בזמן עצירת גשמים‪ .‬עיון במקורות השייכים לה‬
‫מראה שלמרות שכיחותה של הסוגיה בארצנו )לצערנו(‪ ,‬לא נמצאה תשובה ברורה‬
‫לשאלה מהו המצב שבו מתחילים לאומרה‪ ,‬ומתי ראוי להפסיק לאומרה‪ .‬המחבר שוטח‬
‫יריעה רחבה בעניין זה‪ ,‬ומגיע למסקנות מפורטות‪ .‬נביא חלק מסיכום התשובה‪:‬‬
‫אם‪ ...‬החלו גשמים לרדת עד לעומק טפח‪ ,‬יש הסוברים שאין להמשיך לאומרה‬
‫בציבור‪ ,‬ורק יחיד יאמרה בתפילתו ]הגרש"ז אויערבך[‪ ,‬ויש הסוברים שממשיכים‬
‫לומר תפילת 'ועננו' עד שירדו גשמים בכמות השנתית הממוצעת לתקופה זו‬
‫]ושמעתי מהרב אברהם ישעיה פפויפר שליט"א שכך נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬
‫‪158‬‬
‫על הספר 'מבשן אשיב'‬
‫והתעניין בדאגת החקלאים וכל עוד הם צריכים לגשם היה ממשיך להתפלל[‪ ...‬וכך‬
‫הוא המנהג ברוב הקהילות‪.‬‬
‫בסימן ט‪ ,‬עוסק המחבר ב'הוראות הלכתיות לצוות מד"א בשבת וביו"ט'‪ .‬ובו הדרכה‬
‫מעשית מפורטת בשאלה על מה מחללים שבת ועל מה אין מחללים‪ .‬לא נפריז אם נאמר‬
‫שסימן זה הוא 'ציוד חובה' לכל מי שעוסק בנושא‪ .‬בין השאלות שהובהרו בסימן זה‪,‬‬
‫מצויה השאלה אודות 'נהג שהוזעק לחולה‪ ,‬והסתבר שהוא לא נזקק לפינוי לבית חולים‪,‬‬
‫אך החולה מתעקש להתפנות לבית החולים‪ ,‬האם מותר לפנותו בשבת?'‪ .‬התשובה היא‬
‫חיובית‪ ,‬אכן‪ ,‬אחרי ניסיון לשכנע את החולה שלא לנסוע‪ ,‬אם החולה עדיין מתעקש –‬
‫מותר להסיעו‪ .‬מה פשר היתר זה? והלוא לכאורה אין מדובר בפיקוח נפש! שלושה‬
‫נימוקים להיתר‪ :‬נימוק ראשון‪ ,‬לא תמיד האבחון נכון‪ ,‬וכיוון שהנהלים המחייבים פינוי‬
‫נקבעו מתוך ניסיון‪ ,‬אפשר שהפרמדיק טועה )בשם הרב נבנצל(‪ .‬נימוק שני‪ ,‬גם אם צודק‬
‫הפרמדיק במקרה זה‪ ,‬חובה לשמור על הנהלים גם בשבת‪ ,‬כדי למנוע מצבים של אבחון‬
‫לא נכון בעתיד‪' ,‬ודבר זה נחשב לפקוח נפש עקיף'‪ .‬המחבר מפנה לדברי ה'כסף משנה'‬
‫בהל' ע"ז‪ ,‬בתור מקור לסברה זו‪ .‬אלו דברי הרמב"ם )הל' ע"ז פי"א ה"ג(‪:‬‬
‫ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא‬
‫ידמה להן הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין‪.‬‬
‫ה'כסף משנה' תמה‪' :‬וא"ת כיון שכתב רבינו שלוקה על כל אחד מאלו היאך היה כח ביד‬
‫חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות?'‪ .‬ותשובתו הראשונה היא אבן יסוד בענייני‬
‫פיקוח נפש‪:‬‬
‫ויש לומר משום הצלת ישראל הוא דשרו וכשישראלים עומדים לפני המלכים הם‬
‫מצילים את ישראל‪.‬‬
‫אף שמדובר לכאורה בפיקוח נפש שאולי ייווצר בעתיד‪ ,‬מבין ה'כסף משנה' )וחוזר על‬
‫דבריו גם 'בית יוסף' יו"ד סי' קעח( ש)לפחות( כאשר מדובר על ציבור רחב העלול‬
‫להיפגע בעתיד מגזרת מלכות‪ ,‬הותר לעבור על איסור תורה‪ .‬מכאן‪ ,‬שמותר לאיש מד"א‬
‫לפעול בהתאם להוראות ולפנות בשבת חולה זה‪ ,‬כדי למנוע תקלה בעתיד‪ .‬נימוק שלישי‬
‫מעניין הוא‪ ,‬שאם נהגים שומרי תורה ומצוות ייאלצו לא לעבוד במד"א בשל בעיית‬
‫הפינוי של חולה בשבת‪ ,‬הדבר יגרום להחלפתם בנהגים שאינם בני ברית‪ ,‬ברבים מן‬
‫המקרים‪ .‬הרב יהושע מסתמך על מה שכתב ה'ציץ אליעזר' בעניין דומה‪ ,‬ומסיק כך‪:‬‬
‫ניתן לומר שישנה חשיבות ציבורית שעובדי מד"א לא יהיו אנשים העלולים להיות‬
‫מזוהים עם האויב בשעת מלחמה"‪ .‬וגם בימי שיגרה ברור שיהודי‪ ...‬יתאמץ בהצלת‬
‫נפשות‪ ,‬אף ביהודי זקן שהצלתו היא בגדר חיי שעה‪.‬‬
‫מפאת חומרתם של הנושאים הנידונים בסימן זה‪ ,‬מדגיש המחבר שהרב נבנצל והרב‬
‫ליאור עברו על כל האמור והסכימו לדברים‪.‬‬
‫שני סימנים בספר )סא‪-‬סב( עוסקים בשאלת חובת לקט‪ ,‬שכחה ופאה בזמן הזה‪ .‬בתוך‬
‫הדברים מוזכרת שאלה מעשית שהתעוררה לאחרונה‪ .‬הגמרא בחולין לומדת מהפסוק‬
‫'לעני ולגר תעזב אותם'‪ ,‬שיש להשאיר מתנות עניים דווקא לעני ולגר ו'לא לעורבים ולא‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪159‬‬
‫לעטלפים'‪ .‬על סמך זאת נהגו רבים לא להניח מתנות אלה בזמן הזה‪ ,‬שכן אין עניים‬
‫מצויים בשדות‪ .‬בימינו הוקם ארגון 'לקט ישראל'‪ ,‬האוסף שיירי מזון מבסיסי צבא ואולמי‬
‫שמחות‪ ,‬ומלקט גם פירות וירקות שנשארו במטעים ובשדות‪ ,‬ומחלקם לעניים‪ .‬לאור זאת‪,‬‬
‫מבקש המחבר לדון בשאלה שמא יש מקום לראות בהם 'יד עניים'‪ ,‬וממילא נמצא‬
‫שעניים מצויים בשדה ועלינו להשאיר להם את מתנות העניים‪ .‬לאחר הבאת דברי‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שמהם עולה שאין אדם אחר יכול לזכות לעני במתנות‪ ,‬מסיים המחבר ומביא‬
‫את דברי הרב אריאל שאכן‪ ,‬עם כל הטוב והחיובי שבארגון זה‪ ,‬אין לראות בו 'יד עניים'‬
‫כיוון שהעניים לא מינו אותו בתור שליחם‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסימן השני חותר המחבר לחדש‬
‫את קיום המצווה על ידי יצירת קשר בין עניים לבין פועל הנמצא בשדה‪ ,‬שיהפוך להיות‬
‫שלוחו בשכר‪ ,‬ובכך ישנה את המצב שמתנות העניים יוכלו להגיע אך ורק לעורבים‬
‫ועטלפים‪ .‬הוא מציין שחלק מהחקלאים הביעו רצון להיות שותפים לחידוש מצווה זו‪.‬‬
‫סימן נוסף שנידון בו נושא לא שיגרתי וממילא יש בו כיווני חשיבה מיוחדים‪ ,‬הוא סימן‬
‫נז‪ .‬כותרתו היא 'תפילה להחלמתה של אישיות ציבורית שגרמה נזק לציבור'‪ ,‬ובו משיק‬
‫הדיון ההלכתי לבירורים אמוניים ביחס לחוטאים ולחטאיהם‪ ,‬ונמצינו לומדים על נושא‬
‫חשוב זה מזווית מבט מעניינת‪ .‬מסקנת הבירור היא שיש להתפלל אף עבור מי שחטא‪,‬‬
‫'ואף אם אותו אדם פגע בנו באופן אישי'‪ ,‬ואולם 'לתפילה נדרשת כוונת הלב‪ ,‬ואדם שאינו‬
‫מסוגל להתפלל על חברו‪ ,‬אי אפשר להכריחו‪.'...‬‬
‫בסימן טו דן המחבר בשאלה האם ראוי לאפות מצות יד בחבורה‪ ,‬ומסביר את ספקו‪.‬‬
‫מצד אחד 'ההשתתפות במצווה זו הייתה כרוכה בהתלהבות ובהתרגשות גדולה‪ ,‬וכל‬
‫העוסקים בה דיברו על רשמים וחוויות קדושות שנחקקו בליבם ובליבות הילדים‬
‫הקטנים שהתבוננו בתהליך היצור'‪ .‬אבל מצד שני ת"ח אחד צינן את ההתלהבות וטען‬
‫שבאפייה ציבורית כזו יש חשש שלא תהיה הקפדה על כל הטעון הקפדה‪ ,‬ונמצא יוצא‬
‫שכרנו בהפסדנו‪ .‬עוד קודם לבירור המעמיק‪ ,‬נדמה שהשאלה מאפיינת את רבנותו של‬
‫המחבר‪ ,‬וטוב שיש לכך ביטוי בספרו‪ :‬רבנותו מתאפיינת בחשיבה חינוכית וראייה רחבה‪,‬‬
‫בכל הנוגע לקידום הפצת התורה והרחבתה‪ ,‬תוך התמקדות מיוחדת בדור הצעיר; אך‬
‫זאת לא על חשבון נאמנות מוחלטת להלכה ולמנהג‪ ,‬כפי שנמסרו מפי סופרים ומפי‬
‫ספרים‪ .‬לאחר שהוא מסיק שכדאי להמשיך באפיית המצות הציבורית‪ ,‬מקדיש המחבר‬
‫סימן להוראת הוראות מעשיות )שישים וחמישה נושאים שיש להקפיד עליהם!( כדי‬
‫שהאפייה תיעשה כדין‪.‬‬
‫ב‪ .‬שימוש תלמידי חכמים‬
‫המעיין בספר חש איזון עדין בין בירור עצמאי של השאלות הבאות לפתחו של רב לבין‬
‫התייעצות עם ת"ח חשובים‪ .‬בכל נושא מופיע בירור יסודי‪ ,‬מהגמרא ועד הפוסקים‬
‫האחרונים‪ ,‬וניכר עמלו של המחבר לברר כל נושא עד תום‪ .‬דוגמאות רבות ישנן לבירור‬
‫בראשונים ואחרונים‪ ,‬אולם נביא דוגמא לבירור דקדקני‪ ,‬ולאו דווקא בפוסקים קדומים‪.‬‬
‫סימן כו עוסק בברכת 'שהחיינו' לאישה המדליקה נרות בחג השבועות‪ ,‬עם כניסת החג‪.‬‬
‫‪ 160‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫על הספר 'מבשן אשיב'‬
‫בספר 'פסקי תשובות' הובא מלוח 'ארץ ישראל' שאישה המדליקה מוקדם אינה יכולה‬
‫לברך 'שהחיינו'‪ ,‬בגלל הצורך ב'תמימות' כלומר‪ ,‬בסיום היום האחרון של ספירת העומר‪,‬‬
‫ורק אחריו התחלת חג השבועות‪ .‬לאחר שלא מצא בלוח את הדין הנ"ל בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬התקשר לרב ניסן טיקוצ'ינסקי זצ"ל ושאלו על כך‪ ,‬והוא התפלא שמביאים כך‬
‫בשם הלוח‪ .‬לשאלה אודות מנהגה של אימו‪ ,‬ענה הרב טיקוצ'ינסקי שהייתה מדליקה בחג‬
‫השבועות כבשאר ימים טובים‪ .‬המשך הבירור נעשה אצל בעל 'פסקי תשובות'‪ ,‬שהפנה‬
‫ללוחות ישנים יותר‪ ,‬ושם הופיע הדבר באותיות קטנות‪ ,‬והנוהג הרווח הופיע באותיות‬
‫גדולות‪ .‬אגב‪ ,‬על צורת הופעת המנהג בלוח א"י‪ ,‬עמדו ב'לוח ההלכות והמנהגים' תשע"ד‬
‫)היוצא לאור ברמת בית שמש(‪ ,‬וכתבו שלפחות משנת תרפ"ו‪ ,‬נדפסה הערה זו פעם‬
‫בכמה שנים‪ .‬ולא ברור מדוע לא נדפסה ברציפות‪ .‬והעירו שם 'שעיקר ההערה היא‪ ,‬כיוון‬
‫שכיום נוהגים לברך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות‪ ,‬והעירו שהיום שיש אור גדול בבתים‪,‬‬
‫ולכך לכתחילה עדיף להדליק בערב יו"ט קודם קבלת קדושת יו"ט‪ ,‬וזה עדיף על קיום‬
‫התמימות בדרך זו'‪ .‬ובכך מתחזקת מסקנת מחברנו‪ ,‬שהסיק כך בסוף הסימן‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬על גבי הבירור העצמי‪' ,‬מרחפת על הספר' רוח של שימוש תלמידי חכמים‪.‬‬
‫בהקדמתו‪ ,‬בין שאר השבחים שהוא משבח בהם את המחבר‪ ,‬מציין הרב אויערבך‬
‫מטבריה‪ ,‬שסמך על כך ש'כל מסקנותיו הוא בעצה אחת עם רבותיו‪ ,‬ובייחוד עם גדול‬
‫בישראל העומד על גביו' ‪ -‬הרב נבנצל שליט"א‪ .‬לאורך כל הספר ניכרת הבנת המחבר‬
‫את כוחו של שימוש תלמידי חכמים‪ ,‬וניכרת גם ידיעתו שאין להשתמש בכוח זה כ'קיצור‬
‫דרך'‪ ,‬אלא סיוע והכוונה לאחר העמל העצמי‪ .‬דוגמאות מעשיות לכך שזורות לאורך‬
‫הספר כולו‪ ,‬ואליהן מצטרף קונטרס מיוחד המופיע בסוף הספר‪ ,‬ושמו 'גדול שימושה של‬
‫תורה יותר מלימודה'‪ .‬בקונטרס זה 'עובדות והנהגות ממו"ר הרה"ג יהושע ישעיה נויבירט‬
‫זצ"ל'‪ .‬בין הדברים המובאים שם אודות הרב נויבירט‪ ,‬מובא שם חששו של הרב מהוצאת‬
‫לעז על מקוואות מסוימים‪ ,‬שבגללו מנע הוספת חומרות‪ ,‬העלולות לגרום לזלזול‬
‫במקוואות שאינם כאלו‪ .‬נזכיר עוד את המובא בפרק על מצוות יישוב הארץ‪ ,‬על‬
‫התעניינותו ועזרתו הרבה ליישובים ולרבניהם‪ .‬עוד מצוין שם שהרב נהג לצעוד בכל‬
‫שבת לאחר תפילת ערבית לעבר מלון שלום‪ ,‬שבו שהו מגורשי גוש קטיף‪ ,‬ולברכם‬
‫ב'שבת שלום'‪ ,‬למרות הירידה והעלייה של מאה מדרגות הכרוכות בכך‪ ,‬זאת בתקופה‬
‫שבה הרב סבל מכאבים ברגלו‪ .‬עוד מובא שם‪ ,‬שכאשר הרב היה מתקשר אל רב יישוב‬
‫כלשהו‪ ,‬היה פונה אליו‪' :‬שלום למרא דאתרא דיישוב פלוני'‪ .‬מעבר לחשיבותו של כל‬
‫האמור בפרק זה‪ ,‬יש בו גם כדי להעמיד במקום הראוי את שימוש תלמידי החכמים‪.‬‬
‫ג‪ .‬גירסא דינקותא‬
‫כדאי לייחד דברים להקדמתו של המחבר‪ .‬בהקדמה ייחודית זו הוא מפרט את שמות‬
‫מוריו ורבותיו החל מבית הספר היסודי! הוא מתאר את ייחודו של כל אחד מהם‪ ,‬ואת‬
‫תרומתו לחינוכו בתור תלמיד‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הוא מזכיר מאורעות משמעותיים שאירעו‬
‫בשנות ילדותו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מפגש שנתי בשנות בית הספר היסודי עם הרב אביגדור נבנצל‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪161‬‬
‫שליט"א 'שחתם בי רושם בל ימחה'‪ .‬שימת הלב לפרטים רבים‪ ,‬בשנים שאולי רבים אינם‬
‫מודעים לנעשה עימם מבחינה ערכית וחינוכית ‪ -‬מרשימה‪ .‬נביא שתי דוגמאות מתוך‬
‫רבות‪ .‬המחבר מזכיר את הרב פילבר‪ ,‬שהיה ר"מ שלו בשנות התיכון‪ ,‬ומוסיף‪:‬‬
‫למעשה‪ ,‬מפגשי הראשון עם הרב פילבר היה בתחילת שנות ילדותי‪ ,‬בבית הספר‬
‫נועם‪ .‬הרב היה מגיע מדי שבוע ללמד אותנו מסכת ברכות ולימודו היה מלווה‬
‫במתיקות ובסיפורים בעניין המסכת שחיבבו את הלימוד עלינו מאוד ואנו זוכרים‬
‫אותם עד היום‪ .‬ממנו למדתי את החשיבות הגדולה בהחדרת תורה ואהבתה ויר"ש‬
‫לתינוקות של בית רבן‪.‬‬
‫ולדברים השפעה על עבודתו של המחבר‪:‬‬
‫אף אני מנסה ללכת בדרכו‪ ,‬ומאז עבודתי ברבנות אני מקפיד בכל יום שישי‬
‫להיכנס לגני הילדים ביישוב וללמדם תורה ויר"ש מענייני הפרשה או המועדים‬
‫בליווי סיפורים‪ ,‬כדרכו‪ ,‬כדי לחבב את התורה עליהם‪.‬‬
‫ודוגמא נוספת‪ ,‬מרשימה לא פחות‪ ,‬המעוררת למחשבה על הדרך להשפיע על ילדים‬
‫השפעה חיובית‪:‬‬
‫בבנין שבו גדלתי אחד השכנים היה הגאון הרב בן ציון בורדיאנסקי‪ ...‬לרב‪ ...‬היה‬
‫חדר לימוד בקומת קרקע‪ ...‬והיה לומד בכל ערב עד שעה מאוחרת‪ ...‬מפאת החום‬
‫של ימי הקיץ דלת הלימוד הייתה פתוחה‪ ,‬וכך פגשתיו כמעט בכל לילה שקוע‬
‫בלימוד התורה‪ ,‬ומחזה זה הותיר בי רושם עמוק‪ ...‬הבנתי שבכדי לגדול בתורה‬
‫צריך עמל ומסירות אין קץ‪...‬‬
‫מומלץ לכל הורה‪ ,‬ובעצם לכל אדם‪ ,‬לקרוא ולהפנים הקדמה מרשימה זו‪.‬‬
‫נאחל למחבר שימשיך להצליח במשימותיו הקדושות ויזכה את הרבים אף בתורה שבכתב‪,‬‬
‫דוגמת ספר זה‪.‬‬
‫‪ 162‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב ישראל רוזן‬
‫הנחיות הלכתיות לשבת בזמן‬
‫מבצע 'צוק איתן'‬
‫מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של לוחמה מול האויב הפלשתיני‪ ,‬הזומם להשמידנו‪,‬‬
‫ויורה חיציו בלא אבחנה‪' .‬כל הארץ חזית'‪ ,‬והאזרחים נמצאים בקו הראשון‪ ,‬גברים ונשים‪,‬‬
‫זקנים וטף‪ .‬המורל הלאומי הגבוה הוא מרכיב חשוב בניצחון ובישועת ה' מול כל הקמים‬
‫עלינו לכלותינו‪.‬‬
‫לנוכח מציאות זו‪ ,‬מצאנו לנכון לפרסם כמה הנחיות רלוונטיות‪:‬‬
‫א‪ .‬שמיעה להנחיות פיקוד העורף‬
‫‪ .1‬מצווה מן התורה להישמע להוראות פיקוד העורף‪ ,‬כלשונן וכרוחן‪.‬‬
‫‪ .2‬אם פיקוד העורף אוסר תנועה או התקהלות ומגביל את יכולת קיום התפילה בבתי‬
‫הכנסת ‪ -‬יש להתפלל בבית או במניין שכנים מצומצם‪.‬‬
‫‪ .3‬אם פיקוד העורף מתיר התקהלות והליכה לבית הכנסת‪ ,‬רצוי להתכנס לתפילה בציבור‬
‫בבתי הכנסת‪.‬‬
‫ב‪ .‬האזנה לרדיו‬
‫‪ .1‬מותר להשאיר מכשיר רדיו פתוח כדי להתעדכן במצב הביטחון )ולא כדי לספק את‬
‫הסקרנות(‪ ,‬ומותר לשנות את עוצמת השמע )הגברה והנמכה( באמצעות כפתור סיבובי‬
‫רציף )ולא באמצעות כפתורים לחיצים(‪ .‬ההיתר לשנות מותנה בכך שגם בעוצמה‬
‫הנמוכה‪ ,‬עדיין ניתן להאזין בהטיית האוזן )הנמכה מתחת לרמה זו נחשבת כיבוי‪,‬‬
‫ואסורה(‪.‬‬
‫‪ .2‬אם יהיה 'גל שקט'‪ ,‬כמובן‪ ,‬עדיף להשאיר את מכשיר הרדיו מכוון לתדר 'הגל השקט'‪,‬‬
‫המופרע רק עבור שידור הודעות חיוניות‪.‬‬
‫‪ .3‬יש לדאוג להימצאות מכשיר רדיו‪ ,‬ואין להשאיר טלוויזיה פתוחה לצורך התעדכנות‪.‬‬
‫ג‪ .‬דיווח וקריאה לעזרה‬
‫‪ .1‬מותר לדווח בטלפון לרשויות על כל נפילת טיל או ניסיון פיגוע‪ ,‬גם אם ב"ה אין‬
‫נפגעים‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר לפנות ברכב לבית חולים או למרפאה גם נפגעי חרדה‪ ,‬וודאי שמותר לפנות‬
‫פצועים )גם קלים(‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫ד‪ .‬אש‪ ,‬חשמל ותקשורת‬
‫‪ .1‬מותר לכבות אש שפרצה בעקבות פיגוע‪ ,‬בכל האמצעים העומדים לרשות המכבה‪ ,‬וכן‬
‫לדווח ולהזעיק את מכבי האש‪ ,‬גם אם אין ידוע על אנשים הלכודים באש‪.‬‬
‫‪ .2‬אם קבוצת אנשים נמצאת במקלט או בחדר מדרגות‪ ,‬והתאורה שהוכנה מבעוד יום‬
‫כבתה‪ ,‬והמקום חשוך לחלוטין‪ ,‬מותר להחזיר נתיך שנפל ב'שינוי'‪ ,‬למניעת חרדה או‬
‫נפילה )בעיקר בשל הימצאות זקנים וילדים(‪ .‬לחילופין‪ ,‬עדיף הלכתית להדליק פנס 'לד'‬
‫)‪ ,(Led‬שכן אינו נחשב אש‪.‬‬
‫‪ .3‬אין להתקשר בטלפון כדי לדעת 'מה המצב' במקום אחר )למשל‪ ,‬ביישוב שאירעה בו‬
‫נפילת טיל וגרים בו קרובי משפחה(‪.‬‬
‫‪ 164‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫הרב יואל פרידמן ועמיר דרור פוגלמן‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות‬
‫ופרקטיקה‬
‫א‪' .‬אוצר הארץ' – חזון‬
‫יש קשר אינטגרלי בין הגאולה וקיבוץ הגלויות לבין מצוות השמיטה‪ .‬אנו מוצאים קשר‬
‫בין קיום השמיטה לבין הימצאותנו בארץ ישראל‪ ,‬כמבואר במשנה )אבות פ"ה מ"ט(‪:‬‬
‫'גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת‬
‫הארץ‪ .'...‬וכן אנו לומדים בפרשת הקללות )ויקרא כו‪ ,‬לד(‪' :‬אז תרצה הארץ את שבתותיה'‬
‫– עם ישראל יגלה מארצו כנגד כל שנות השמיטה שהוא לא שמר‪ .‬מן הזווית החיובית –‬
‫יש במצוות שביעית הלכה מעניינת‪ ,‬שתוקף המצווה וחלותה תלויים בהימצאות עם‬
‫ישראל בארצו‪ .‬מן התורה חייבים ביובל ובשביעית רק כאשר עם ישראל יושב בארצו‪,‬‬
‫שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה – בזמן שכל יושביה עליה' )רמב"ם הל'‬
‫שמטו"י פ"י ה"ח(‪ .‬חכמים חייבו אותנו במצוות השביעית גם בזמן הזה‪ ,‬כשעדיין אין כל‬
‫עם ישראל בארצו‪ ,‬בבחינת 'הציבי לך ציונים – כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו'‪ .‬אם‬
‫רוצים אנו לפעול עם א‪-‬ל‪ ,‬שומה עלינו יחד עם ההתקדמות של מהלך הגאולה‪ ,‬להתקדם‬
‫בקיום מצוות השמיטה‪ .‬לכן האתגר שעומד בפתחנו בפרוס שנת השמיטה הוא קיומה‬
‫של מצוות השמיטה השתא‪ ,‬טוב יותר מאשר בשמיטה הקודמת‪ ,‬בע"ה‪.‬‬
‫'אוצר הארץ' הוא גוף המשווק פירות וירקות למהדרין בשנת השמיטה‪ .‬להלן נביא את‬
‫החזון והמגמות העומדים ביסוד 'אוצר הארץ'‪ ,‬ונפרט מהם מקורות התוצרת של הפירות‬
‫והירקות‪ ,‬ומהו הבסיס ההלכתי שעליו אנו נשענים כדי לקבוע שהם כשרים למהדרין‪.‬‬
‫בבואנו להציע לציבור הצרכנים את 'אוצר הארץ'‪ ,‬נציין שכמובן‪ ,‬לא נעלמו מעיננו כל‬
‫הבעיות שיש להתמודד איתן התמודדות ממלכתית‪ .‬ודאי שיש ענפים רבים בחקלאות‬
‫שהפיתרון היחיד עבורם הוא היתר המכירה‪ ,‬ועל כך מופקדים הרבנים הראשיים‪ .‬היתר‬
‫המכירה הוא כשר לחלוטין מבחינה הלכתית‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬התקדמותנו בקיום השמיטה‬
‫תלויה בראש ובראשונה בהכרה ובתודעה שאנו מבקשים לקיים את המצווה כשיש לנו‬
‫אפשרות לקיימה‪ .‬זאת אף שיש לנו 'דרכים עוקפות' כגון היתר המכירה‪.‬‬
‫בנוגע ל'היתר המכירה'‪ ,‬כבר כתבו הרבנים )יותר ממאה רבנים( במכתב התמיכה ב'אוצר‬
‫הארץ'‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬
‫אין בהידורים אלו כל פגיעה ח"ו בהיתר מכירה והטלת ספק בכשרותו ונחיצותו‪,‬‬
‫אלא חיזוק להוסיף קדושה להיות מוסיף והולך בקיום השמיטה בא"י ההולכת‬
‫ופורחת לגאולתנו השלימה‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫'אוצר הארץ' מבקש 'להרים כמה דגלים' ולהעלות על נס כמה ערכים‪ ,‬וכל סדר‬
‫העדיפויות ההלכתי למקורות התוצרת של הפירות והירקות )כדלהלן( נגזר מן הערכים‬
‫הללו‪:‬‬
‫‪ .1‬חיזוק החקלאות היהודית – 'אוצר הארץ' מבקש לחזק את החקלאות היהודית בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובפרט את החקלאות היהודית ביישובי עוטף עזה )להלן הנגב המערבי(‪.‬‬
‫‪ .2‬ערבות הדדית – אנו מבקשים לעזור לחקלאים שרוצים להתאמץ בקיום מצוות‬
‫השמיטה‪ ,‬נושאים על כתפיהם את עיקר הנטל של השמיטה‪ ,‬ועומדים בניסיון הכרוך‬
‫בקיומה‪ .‬לא לחינם דווקא הם נקראו על ידי חז"ל 'גיבורי כח עשוי דברו' )מדרש תנחומא‪,‬‬
‫פ' ויקרא סי' א(‪ .‬ברור לחלוטין שיש יחסי גומלין וקשר הדוק בין היצע לביקוש‪ ,‬ואם לא‬
‫יהיה ביקוש של הצרכנים בעיר לתוצרת של החקלאים 'גיבורי הכוח'‪ ,‬אזי לא יהיה‬
‫לחקלאים ולאנשי השדה רצון ויכולת להתאמץ בקיום המצווה‪.‬‬
‫‪ .3‬חיבור למצוות השמיטה – כשאנו צורכים פירות של 'אוצר בית דין'‪ ,‬אנו זוכים לאכול‬
‫פירות שיש בהם קדושת שביעית‪ ,‬ולקיים בכך מצווה‪ 1.‬הרמב"ן )השגה ג לספר המצוות(‬
‫מונה מצווה זאת בכלל תרי"ג מצוות‪ ,‬ואלו דבריו‪:‬‬
‫אמרה תורה בפירות שביעית‪ :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה )ויקרא כה‪ ,‬ו(‪...‬‬
‫ונכפלה זאת המצוה באמרו יתברך‪ :‬ואכלו אביוני עמך‪...‬‬
‫וכותב מרן הרב קוק זצ"ל בספרו 'שבת הארץ' )פ"ו ה"א(‪' :‬ויש מי שנראה מדבריו שיש‬
‫בכל זה המצוה לאכול פירות שביעית‪.'...‬‬
‫ב‪' .‬אוצר הארץ' – מגמות‬
‫כאמור‪ ,‬קביעת מקורות האספקה של התוצרת נקבעת בראש ובראשונה מן החזון ומן‬
‫הערכים ש'אוצר הארץ' דוגל בהם‪ ,‬ומרמת כשרותו והידורו של כל אחד מהמקורות‪ .‬נוסף‬
‫על כך יש להתחשב באפשרויות הקיימות בשטח וגם במחיר התוצרת‪ .‬כיוון ש'אוצר‬
‫הארץ' מבקש לספק לצרכן את כל מגוון הפירות והירקות‪ ,‬ויש מגוון של מקורות אספקה‬
‫ומגוון של פתרונות הלכתיים‪ ,‬אזי הערכים שהוזכרו לעיל אינם באים לידי ביטוי במידה‬
‫שווה בכל אחד מהם‪ .‬עם זאת בהסתכלות על המכלול‪ ,‬הערכים שנכתבו לעיל באים לידי‬
‫מימוש‪ ,‬וננסה לפרט בקיצור להלן‪ ,‬כיצד הם מתממשים‪.‬‬
‫רמת הכשרות וההידור של מקורות התוצרת נקבעה על ידי הרבנים הראשיים לשעבר‪,‬‬
‫הגר"א שפירא זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל‪ ,‬וכן על ידי הגר"ש ישראלי זצ"ל ולהבדיל בין‬
‫החיים לחיים‪ ,‬הגר"י אריאל שליט"א‪ .‬בבית הדין של 'אוצר הארץ' יושבים הרבנים‬
‫הגאונים שליט"א‪ :‬הרב יעקב אריאל‪ ,‬הרב אליהו בקשי דורון‪ ,‬הרב זלמן נחמיה גולדברג‪,‬‬
‫הרב דוב ליאור‪ ,‬הרב יהודה הלוי עמיחי‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫עי' במאמרו של הרב יהודה זולדן‪' ,‬תוצרת חקלאית יהודית שיש בה קדושת שביעית'‪ ,‬אמונת עתיך‬
‫בגיליון זה‪.‬‬
‫‪ 166‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות ופרקטיקה‬
‫מקורות התוצרת מסודרים להלן על פי סדר כרונולוגי של הצריכה לאורך שנת השמיטה‬
‫– החל במה שישווק בתחילת השנה‪ ,‬וכלה במה שישווק בסופה‪ .‬להלן פירוט מקורות‬
‫התוצרת בירקות‪ ,‬שכן בהם יש להתמודד עם בעיית איסור הספיחין‪ .‬בפירות האילן‬
‫איסור זה אינו קיים‪ ,‬ולכן הפתרונות הם פשוטים הרבה יותר‪ :‬בתחילת השנה ישווקו‬
‫פירות של השנה השישית ובהמשכה – פירות של 'אוצר בית דין' )על כך להלן(‪.‬‬
‫‪ .1‬מקורות התוצרת של 'אוצר הארץ'‬
‫‪ .1‬יבול שישית‪ :‬ירקות שכל גידולם‪ ,‬כולל הקטיף שלהם‪ ,‬היה בשישית‪ .‬בירקות אלו אין‬
‫שום בעיה הלכתית ואף אין בהם קדושת שביעית‪ ,‬אך אפשרות השיווק מהם מוגבלת‪,‬‬
‫ונגזרת מכושר האיסום של הירקות‪ .‬למלפפונים‪ ,‬עגבניות וכדומה‪ ,‬חיי המדף קצרים‬
‫מאוד‪ ,‬אך תפוחי אדמה‪ ,‬גזר ובצל – ניתן לאסם תקופה ארוכה יחסית‪.‬‬
‫‪ .2‬ירקות שתחילת גידולם הייתה בשישית‪ ,‬והקטיף היה בשנה השביעית‪ .‬בירקות אלו אין‬
‫איסור ספיחין‪ ,‬אך יש בהם קדושת שביעית‪ .‬המשמעות היא שחקלאים שמגדלים ירקות‬
‫אלו פועלים על פי הנחיות בית הדין‪ ,‬והתוצרת משווקת דרך 'אוצר בית דין'‪ .‬היתרון‬
‫ההלכתי של 'אוצר בית דין' הוא שהחקלאי אינו עושה את המלאכות ואינו אוסף את‬
‫היבול עבור עצמו‪ ,‬אלא הוא פועל בתור שליח בית הדין‪ 2.‬ההוצאות של החקלאי‬
‫משולמות על ידי בית הדין‪ ,‬בלי קשר לפדיון מהיבול‪ .‬לכן גם הצרכן שמשלם עבור‬
‫הירקות אינו משלם על הירקות עצמם‪ ,‬שהם הפקר‪ ,‬אלא משלם עבור כל ההוצאות‬
‫הנלוות לגידול )הוצאות הטיפול‪ ,‬עשיית המלאכות‪ ,‬השיווק וכו'(‪ .‬היתרון הגדול של 'אוצר‬
‫בית דין' הן בירקות והן בפירות הוא שבו כל הערכים שהזכרנו באים לידי מימוש‪ .‬מובן‬
‫שיש בקניית תוצרת זו חיזוק לחקלאות היהודית‪ ,‬אך נוסף על כך יש גם מימד של ערבות‬
‫הדדית ונשיאה משותפת בעול קיום מצוות השמיטה‪ .‬הצרכן גם מקיים כך מצוות אכילת‬
‫פירות שביעית‪ .‬למעשה‪ ,‬בשמיטה הקרובה גם יהיה ניכר ההבדל בין קניית פירות וירקות‬
‫של 'אוצר בית דין' לבין קניית פירות וירקות שאין בהם 'קדושת שביעית' הרבה יותר‪ .‬את‬
‫התוצרת של 'אוצר בית דין' לא יישקלו כדרך ששוקלים כל השנה‪ ,‬אלא הפירות והירקות‬
‫ישווקו ברשת‪ ,‬והמשקל לא יהיה מדויק )למשל ‪ 1‬ק"ג – לפעמים ‪ 950‬גר' ולפעמים ‪1,050‬‬
‫ק"ג ליחידת שיווק – כלומר הלקוח ישלם על שקית מלפפונים ולא עבור ק"ג(‪.‬‬
‫‪ .3‬ירקות שגדלו בחממה ובמצע מנותק‪ .‬יש הסכמה של הפוסקים שירקות שגדלים‬
‫בחממה שדינה כבית‪ ,‬וגדלים במצע מנותק מן האדמה – אין בהם קדושת שביעית‪ ,‬ואף‬
‫מותר לעשות בהם את כל המלאכות החקלאיות הנצרכות‪ 3.‬יצוין כי פתרון זה יהיה‬
‫בהיקף קטן מאד‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫בעניין אוצר בית דין‪ ,‬עי' במאמר הגר"י אריאל‪ ,‬ס' באהלי שדה‪ ,‬עמ' ‪ ;91-71‬הרב יהודה הלוי עמיחי‪,‬‬
‫'אוצר בית דין מיסודו עד ימינו'‪ ,‬התורה והארץ ח‪ ,‬עמ' ‪.211-169‬‬
‫עי' במאמרו של הרב יהודה הלוי עמיחי‪ ,‬התורה והארץ ו‪ ,‬עמ' ‪ ;319-312‬ובמאמרנו שם‪ ,‬עמ' ‪.333-320‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪167‬‬
‫‪ .4‬ירקות שגדלו בערבה‪ .‬יש פוסקים שסבורים שהשטחים שמצויים מדרום לנאות הכיכר‪,‬‬
‫הם מחוץ לגבולות עולי מצרים‪ 4,‬ולא חלים שם דיני שמיטה כלל‪ .‬אמנם כיוון שתיחום‬
‫הגבול הדרומי אינו מוסכם על כל הפוסקים‪ ,‬אנו מחייבים את החקלאים בהיתר המכירה‬
‫‪5‬‬
‫)עד אילת(‪ ,‬כהוראת הרבנות הראשית לדורותיה‪.‬‬
‫‪ .5‬ירקות מהנגב המערבי שגדלו בחממות‪ .‬שטחים בנגב המערבי המצויים מערבית לקו‬
‫‪6‬‬
‫אשקלון‪-‬קדש ברנע )'עין קדיס'( נחשבים בכלל גבולות עולי מצרים לדעת כל הפוסקים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬באזור )בארי‪-‬גבולות‪-‬יבול( מצויה חקלאות ענפה שיכולה לספק את רוב רובה‬
‫של התוצרת עבור 'אוצר הארץ' במשך כל השנה‪ .‬מלבד זאת שאין שם איסור ספיחין‪ ,‬גם‬
‫איסורי המלאכות הם בוודאי רק מדרבנן )גם אם שביעית מדאורייתא(‪ ,‬ועל כן יש להקל‬
‫בחממה )שדינה כבית(‪ 7,‬וכאשר המלאכות נעשות על ידי גוי‪.‬‬
‫‪ .6‬ירקות מהנגב המערבי בתוספת היתר המכירה – חלק מן התוצרת אינה גדלה‬
‫בחממות‪ ,‬ולכן אנו מצריכים היתר מכירה‪ ,‬כדי להתיר לחקלאים את המלאכות‬
‫החקלאיות‪ .‬יש כמה יתרונות הלכתיים בהיתר המכירה באזור זה של ארץ ישראל‪ 8,‬ומלבד‬
‫זאת‪ ,‬כאמור אין שם איסור ספיחין‪ .‬הגרש"ז אויערבאך נשאל על ידי הרב שמואל‬
‫ויינגרטן‪) ,‬שהיה ראש המועצה הדתית בירושלים(‪' :‬האם אחרי מכירת הקרקעות‪ ,‬יבולי‬
‫המקומות האלה )בגבולות עו"מ( הם כשרים למהדרין?'‪ .‬הגרש"ז אויערבאך השיב‪:‬‬
‫היבולים של המקומות שהחזיקו בהם רק עולי מצרים ולא עולי בבל‪ ,‬אע"פ שיש‬
‫סוברים בדעת הר"ש ריש פ"ו משביעית‪ ,‬דכמו שהוא סובר דפטירי מביעור כך לא‬
‫נוהג כלל שום קדושת שביעית בפירותיהם‪ ,‬מ"מ אין הלכה כן‪ ,‬ואף גם לשטה זו‬
‫נוהג שם דין תשמטנה ונטשתה של הפירות‪ ,‬וכ"ש דאסורים בעבודת הארץ‪,‬‬
‫וממילא מובן שגם שם זקוקים להיתר המכירה‪ ,‬לא רק משום עבודת קרקע‬
‫דאסור שם וכו' אלא גם משום קדושת הפירות ושמיטת הפירות‪ .‬ומה ששאל אם‬
‫במקומות הנ"ל מועיל ההיתר גם לדעת המתנגדים‪ ,‬הנימוקים של המתנגדים‬
‫שייכים גם שם‪ .‬אך אלה שלא רצו לסמוך על ההיתר מפני שסוברים דגם בזה"ז‬
‫שביעית דאורייתא ולכן לא רצו לסמוך על הערמה בדאורייתא‪ ,‬הם יכולים שפיר‬
‫לסמוך על ההיתר באותם המקומות אשר לכו"ע רק מדרבנן )גם במקומות‬
‫המסופקים(‪ .‬כמו כן אין נוהג איסור ספיחין באותם המקומות ורבים סוברים דגם‬
‫מה שנזרע בעבירה חשיב רק כספיחין ולכן חושבני שגם המתנגדים למכירה‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫הבד"צ של העדה החרדית בראשות הרב יצחק וייס‪ ,‬בעל ה'מנחת יצחק‪ ,‬עי' שו"ת משנת יוסף א‪ ,‬סוף‬
‫סי' מד; שם ח"ד סוף סי' כח‪.‬‬
‫עי' שו"ת באהלה של תורה ג‪ ,‬עמ' ‪.24-16‬‬
‫עי' במאמר הרב יהודה הלוי עמיחי‪' ,‬שביעית בנגב המערבי'‪ ,‬אמונת עתיך ‪) 103‬תשע"ד(‪ ,‬עמ' ‪.50-40‬‬
‫עי' קטיף שביעית‪ ,‬עמ' ‪ ,101‬ועל סמך פאת שלחן‪ ,‬סי' כ‪ ,‬בית ישראל אות נב‪ ,‬שהקל בבית גם בגבולות‬
‫עולי בבל‪ ,‬כי ספק דרבנן – לקולא‪ .‬ואף שבדרך כלל אנו מקילים רק במצע מנותק )עפ"י דברי החזו"א‪,‬‬
‫שביעית סי' כב ס"ק א(‪ ,‬בגבולות עולי מצרים שעיקרו מדרבנן יש להקל‪.‬‬
‫עי' במאמרנו 'יתרון תוקף היתר המכירה בנגב המערבי'‪ ,‬אמונת עתיך ‪ ,103‬עמ' ‪.57-51‬‬
‫‪ 168‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות ופרקטיקה‬
‫צריכים רק להחמיר ולנהוג קדושת שביעית בפירות הנלקחים משם‪ .‬אבל התבואה‬
‫והירקות מותרין שפיר באכילה ואין טעם לחשוב ולאסור גם שם משום ספיחין‪.‬‬
‫במקורות התוצרת שהוזכרו לעיל )כולם מלבד 'אוצר בית דין'( אין מימוש של כלל הערכים‬
‫שהוזכרו – אין בפירות 'קדושת שביעית'‪ ,‬ואין בהכרח ערבות הדדית וסיוע ל'גבורי כח עושי‬
‫דברו'‪ .‬עם זאת יש בהחלט חיזוק לחקלאות היהודית‪ ,‬ובפרט ליישובי הנגב המערבי‪ ,‬וכן חיזוק‬
‫תודעת השמיטה במגזר הצרכני‪.‬‬
‫‪ .2‬יחס הרבנות הראשית לדורותיה ל'היתר המכירה' ול'אוצר בית דין'‬
‫יש קולות במחננו הטוענים שאין עדיפות ב'אוצר בית דין' ויש להעדיף תוצרת של 'היתר‬
‫המכירה'‪ .‬ברור לחלוטין שלא זאת הייתה דעתה של הרבנות הראשית לדורותיה‪ .‬אמנם‬
‫היא סמכה על היתר המכירה‪ ,‬ובוודאי ראתה בו הכרח שבלעדיו אין אפשרות לקיים‬
‫חקלאות ישראלית במדינת ישראל‪ .‬אך יחד עם תמיכתה בהיתר המכירה‪ ,‬היא עודדה את‬
‫החקלאים להיות מ'גבורי כח עושי דברו'‪ ,‬ולשווק את התוצרת שלהם דרך 'אוצר בית דין'‪.‬‬
‫עובדה זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהנחיות שנכתבו על ידי וועדת השמיטה‬
‫משנת תשי"ח‪ ,‬בספר 'בצאת השנה'‪ 9,‬שהוא ספר הפסיקה הראשון של הרבנות הראשית‬
‫בנושא השמיטה )עורך‪ :‬מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל(‪.‬‬
‫להלן כמה ציטוטים מתוך דברי מרן הגר"א שפירא‪ ,‬הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל‪,‬‬
‫בנושא 'אוצר בית דין'‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫כך אמר מו"ר הגר"א שפירא‪ ,‬ביום העיון של מכון התורה והארץ )ט"ו בשבט תשנ"ג(‪:‬‬
‫כאמור יש בקיום השמיטה קושי מיוחד‪ ,‬ולכך נועד היתר המכירה‪ ,‬ועם זאת‬
‫חייבים לדעת שצריך לצמצם בהיתר המכירה כל כמה שאפשר‪ .‬נכון הוא שהיתר‬
‫המכירה נוסד על ידי גאונים קדמונים והוא מקובל מזמן שהתחדש היישוב וגם‬
‫לאחר הקמת המדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לדעת שעושים אותו רק מכוח ההכרח‪ ,‬ובגלל‬
‫שחסרים גיבורי כוח עושי דברו‪ ...‬ויש חשיבות גם לעניין אוצר בית דין‪ .‬אוצר בית‬
‫דין זה פתח גדול לקיום המצווה‪ ,‬ושונה המצב היום מבעבר‪ .‬לחקלאים בודדים‬
‫מאוד קשה להתמודד עם השמיטה‪ ,‬צריך להפקיר את היבול וכדו'‪ ,‬אבל כיום שיש‬
‫הרבה משקים שיתופיים‪ ,‬במשקים שיתופיים קל הרבה יותר להסדיר עניינים של‬
‫אוצר בית דין‪ ...‬כפי שהזכרנו בפתיחת הדברים‪ ,‬יש להתאמץ בביצוע אוצר בית‬
‫דין‪ .‬יש הבדל בין חקלאים פרטיים שיש עבורם קושי גדול לשמור את השמיטה‪,‬‬
‫כיוון שכל אחד צריך להפקיר את היבול‪ ,‬לבין מבנה משק שיתופי שהדבר הוא‬
‫יותר קל גם מן הבחינה המעשית אך בעיקר מן הבחינה ההלכתית‪ .‬ברור שבית‬
‫הדין חייב לשלם עבור ההוצאות של הגידול‪ ,‬ומה שנכלל בהוצאות אין זה בגדר‬
‫סחורה‪ .‬יש לעשות אומדן של ההוצאות לפי השנים הקודמות‪ ,‬וכאמור במשק‬
‫‪ .9‬עי' ס' בצאת השנה‪ ,‬עמ' מב; שם עמ' נג סעי' ו; שם עמ' נו סעי' ה והערה ‪.10‬‬
‫‪ .10‬שכתוב מקצועי ומילולי של השיעור‪ ,‬ולאחר מכן עריכה של הרב יואל פרידמן; פורסם בס' התורה‬
‫והארץ ח‪ ,‬עמ' ‪.22-11‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪169‬‬
‫שיתופי וציבורי קל יותר לעשות תחשיב של הוצאות והקולא הנוספת היא שאין‬
‫הבלטה של הבעלות הפרטית של החקלאי‪ .‬לכן הרבנות הראשית לישראל ארגנה‬
‫בצורה מאד רצינית אוצר בית דין של היין‪ ,‬וכאמור למרות שאנו סומכים על היתר‬
‫המכירה יש חשיבות במגמה של צמצום ההיתר עד כמה שאפשר‪.‬‬
‫אמנם מרן הראשון לציון‪ ,‬הגר"מ אליהו זצ"ל‪ ,‬הסתפק בעניין 'אוצר בית דין'‪ ,‬בעיקר בגלל‬
‫שפיתרון זה לא הוזכר ברמב"ם‪ ,‬אך דעתו האחרונה הייתה שיש לסמוך על כך ולהעדיף תוצרת‬
‫זו‪ .‬כך עולה בבירור בחוזר של הרבנים הראשיים בשנת תשמ"ז )מובא להלן(‪ ,‬וכן במה שכתב‬
‫הוא עצמו בס' 'מאמר מרדכי' )שביעית‪ ,‬סי' כג‪ ,‬עמ' תרטז(‪:‬‬
‫‪...‬ומכל מקום אף שדעתי מעולם לא היתה נוחה בדין זה של אוצר בית דין בימינו‬
‫הצנעתי את דעתי משום הנח להם לישראל וכיום דעתי שעדיף לקנות דרך אוצר‬
‫בית דין מאשר לקנות ישירות מירקנים ]פירות של היתר מכירה י"פ[ שאינם‬
‫יודעים את דין הבלעה בשביעית'‪.‬‬
‫וכך כתבו מרן הגר"א שפירא והגר"מ אליהו בהיותם רבנים ראשיים‪ ,‬בתאריך חשוון תשמ"ז‪:‬‬
‫‪...‬אי לכך הוחלט על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל להשתמש גם השנה‬
‫)תשמ"ז( בהיתר המכירה שהונהג בארץ ישראל על ידי גדולי הפוסקים לפני‬
‫כמאה שנה בעת תחילת התפתחות היישוב החקלאי בארצנו ת"ו‪ ...‬יחד עם זאת‬
‫הננו מודיעים לציבור שזכינו כי רבים החקלאים בישובים‪ ,‬בכפרים בקיבוצים‬
‫ובערים נענו לקריאתנו באשר לפירות האילן שבהם ניתן לקיים את המשק גם בלי‬
‫להזדקק להיתר המכירה‪ ,‬על ידי שיווק התוצרת והכנתה בתור שלוחי בית דין ועל‬
‫ידי הקמת אוצר בית דין‪ .‬לכן על הציבור להיזהר ולשמור קדושת שביעית בפירות‬
‫אלו‪ .‬אי לזאת סודר על ידי המוסדות המשווקים אפשרות שיווק התוצרת שתסומן‬
‫כמשווקת מטעם אוצר בית דין‪ ,‬וכשייגמרו אלו יבכרו לקנות מפירות של היהודים‬
‫שמכרו את הקרקע וכפי שפסק הגאון ישכיל עבדי‪ .‬אנו ממליצים להעדיף פירות‬
‫אלו שיש בהם גם מצוות אכילת פירות שביעית לדעת הרמב"ן וגם מצוות‬
‫החזקתם של משקים אלו שהם בבחינת 'גבורי כח עושי דברו'‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה לשמירת שמיטה מדאורייתא בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‬
‫אמן‪.‬‬
‫הרבנים הראשיים לישראל‪,‬‬
‫אברהם כהנא שפירא‪ ,‬נשיא בית הדין הגדול; מרדכי אליהו‪ ,‬ראשון לציון נשיא‬
‫המועצה‪.‬‬
‫מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל היה יו"ר וועדת השמיטה שליד הרבנות הראשית לישראל מדי‬
‫שמיטה‪ ,‬במשך שנים רבות‪ ,‬וכך כתב )חוות בנימין ג‪ ,‬סי' צח(‪:‬‬
‫יש לציין בסיפוק שהולך וחודר הרצון לשמור על קיום שנת השמיטה כהלכתה‪,‬‬
‫וזה תוך המגמה של צמצום השימוש בהיתר המכירה‪ ...‬בדברינו הבאים נייחד את‬
‫הדיבור על הרחבת השימוש במערך של שלוחי בית דין שיכול לפתור במידה‬
‫חשובה את השימוש ההלכתי הנכון ביבול של עצי פרי‪ ,‬שישמרו בקדושתם‪ ,‬ועם‬
‫‪ 170‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות ופרקטיקה‬
‫זאת החקלאי יוכל למצוא מסביב לזה אמצעי מכניס לקיום‪ ...‬הרי לנו שהפועלים‬
‫העושים במלאכה מטעם בית דין עושים את כל המלאכות הדרושות כדרך‬
‫שעושים בכל השנים ללא כל שינוי ]כשזה לאוקמי[‪ ...‬הוי אומר שאין המלאכות‬
‫אסורות מצד עצמן )דוגמת שבת( אלא מה שיש בביצועם כדרך הרגיל משמעות‬
‫הסותרת את הבלטת היותן פירות הפקר‪ ...‬ובקונטרס אחרון‪ ...‬כותב ]הרב[‪' :‬כל מה‬
‫שהוא בשביל הפירות אסור לעשות גם עבודה של לאוקמי של שנה זו‪ ,‬רחמנא‬
‫אפקרינהו‪ – '...‬נלע"ד אחר העיון שכולם מסכימים ליסוד דבריו ]של החזון איש[‬
‫כשזה נעשה ע"י שלוחי בית דין‪...‬‬
‫להלן קריאת הרבנים הראשיים לשעבר‪ ,‬הגר"א שפירא והגר"מ אליהו‪ ,‬ולהבדיל בין החיים‬
‫לחיים‪ ,‬הגר"י אריאל שליט"א‪ ,‬לקראת שנת השמיטה תשס"א‪:11‬‬
‫בס"ד שבט תש"ס‬
‫לקראת שנת השמיטה הבעל"ט עלינו לחזק את אחינו בית ישראל העוסקים‬
‫בחקלאות ומתפרנסים מיגיע כפיהם ולקיים מצות 'וחי אחיך עמך' חובה חשובה זו‬
‫היא בייחוד כלפי החקלאים שישמעו בקול ההלכה וינהגו בדרך שיורו להם הם הם‬
‫'גבורי כח עושי דברו'‪ .‬חברי מכון התורה והארץ שבגוש קטיף רחש לבם דבר טוב‬
‫לקראת השמיטה הבעל"ט לדאוג לבני ישראל לקבל תוצרת שעיקרה מגידולי‬
‫ישראל ובכך יחוזקו החקלאים שומרי שביעית‪ ,‬ומאידך הצרכנים יקבלו תוצרת‬
‫שיהא בה קדושת שביעית‪ .‬על כן הננו קוראים למנהלי המוסדות וארגוני הקנייה‬
‫השונים להתאחד ולהתארגן כבר כעת על מנת לקנות בשנת השמיטה מהתוצרת‬
‫שתשווק על פי הנחיית רבני מכון התורה והארץ שעושים ופועלים על פי הדרכתנו‬
‫והוראותינו‪ ,‬והטורח בערב שבת יאכל בשבת‪.‬‬
‫נזכה לקיים שמיטה כהלכתה בביאת הגואל ובבנין אריאל‪.‬‬
‫הרב אברהם אלקנא כהנא שפירא‪ ,‬הראשון לציון הרב מרדכי אליהו‪ ,‬הרב יעקב‬
‫אריאל‪.‬‬
‫ג‪' .‬אוצר הארץ' – פרקטיקה‬
‫‪ .1‬לקחים רבים הפקנו מן ההתנהלות של מערכת 'אוצר הארץ' לאורך שנת השמיטה‬
‫שעברה‪ ,‬וחלק מהם יפורטו להלן‪ .‬בע"ה אנו מקווים שהתקדמנו‪ ,‬ונצליח לספק את כל‬
‫התוצרת‪ ,‬לשביעות רצונו של ציבור לקוחותינו‪ ,‬שמזדהה עם החזון והמגמות של 'אוצר‬
‫הארץ'‪.‬‬
‫‪ .2‬מתוך רצון להנגיש את מקומות המכירה לציבור לקוחותינו‪ ,‬נפרוס בשמיטה הבאה עלינו‬
‫לטובה חנויות לאורכה ולרוחבה של המדינה‪ :‬בערים הגדולות וביישובים‪ ,‬ביהודה ושומרון‬
‫וברמת הגולן‪ ,‬ואף נגיע עד אילת‪ .‬כך יוכל ציבור לקוחותינו לקנות בחנויות 'אוצר הארץ'‬
‫הקרובות לביתו‪.‬‬
‫‪ .11‬ס' התורה והארץ ו‪ ,‬עמ' ‪.425‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪171‬‬
‫‪ .3‬כדי שאספקת הסחורה תהיה סדירה ורציפה ותגיע למקומות המכירה לפי צורכי לקוחותינו‪,‬‬
‫ניעזר בשמיטה הקרובה בסיטונאים הגדולים ביותר בארץ‪' :‬ביכורי שדה דרום' ו'שפי"ט'‪ .‬לשני‬
‫סיטונאים אלה יש צי של מעל מאה וארבעים משאיות‪ ,‬היוצאות לחלוקה מידי בוקר בכל רחבי‬
‫המדינה‪.‬‬
‫‪' .4‬אוצר הארץ' יחד עם הסיטונאים יצרו קשר עם מעל שלוש מאות חקלאים המפוזרים בכל‬
‫מקומות הגידול המותרים לפי פסיקת רבני מכון התורה והארץ ובית הדין של 'אוצר הארץ'‪.‬‬
‫ניסיונם של מנהלי הרכש אצל הסיטונאים סייע בידינו ליצור מגוון רחב של אפשרויות לספק‬
‫ברציפות סחורה טרייה ומגוונת‪.‬‬
‫‪ .5‬צוות משגיחים של 'אוצר הארץ' יתפרס בשטחי הגידול‪ ,‬כדי להשגיח על גידול התוצרת לפי‬
‫ההנחיות של רבני המכון ובית הדין‪ ,‬ולהביא לציבור הלקוחות ירקות ופירות כשרים למהדרין‪.‬‬
‫נוסף על כך יבקרו משגיחי 'אוצר הארץ' יחד עם משגיחי הרבנויות המקומיות במקומות‬
‫המכירה‪ ,‬בחנויות ובשירותי הסעדה‪ ,‬כדי לפקח על ביצוע הוראות הכשרות של 'אוצר הארץ'‪.‬‬
‫‪ .6‬לרשות ציבור לקוחותינו עומד מוקד שירות לקוחות ‪ .073-2206323‬מוקד זה נועד לתת‬
‫מענה לפניות ושאלות של לקוחות‪ ,‬ולטפל בבעיות‪ ,‬אם תיווצרנה במשך השנה‪ .‬ל'אוצר הארץ'‬
‫יש גם אתר אינטרנט‪ .http://www.otzarharetz.co.il :‬האתר מספק לציבור הלקוחות מידע‬
‫בנוגע למקורות האספקה של 'אוצר הארץ'‪ ,‬מידע על בית הדין‪ ,‬פרסום מחירי המוצרים‪,‬‬
‫פריסת החנויות שמשווקות תוצרת של 'אוצר הארץ'‪ ,‬רישום מינוי ל'אוצר הארץ' ועוד‪.‬‬
‫‪ .7‬אנו ממליצים לעשות מינוי ל'אוצר הארץ' )דרך האינטרנט או בטלפון(‪ .‬המינוי מזכה בכרטיס‬
‫אשראי מגנטי‪ ,‬שבו ניתן לשלם על כל קנייה בכל אחת מחנויות 'אוצר הארץ'‪ .‬הסכום החודשי‬
‫שמשולם בתחילת החודש מתקזז על חשבון קניית הפירות והירקות‪ .‬המינוי המוקדם נועד‬
‫למטרה כפולה‪ :‬א‪ .‬בית הדין פועל בתור שליח הציבור‪ ,‬ובתור שליח הציבור הוא יכול להנחות‬
‫את החקלאים לקטוף את הפירות עבור הציבור )וכן לעשות שאר מלאכות(‪ .‬המינוי המוקדם‬
‫משמש מעין הרשאה לבית הדין לפעול מכוח המרשה‪ .‬ב‪ .‬מערכת 'אוצר הארץ' ובית הדין‬
‫מתחייבים לחקלאים שהסחורה שלהם תשווק‪ .‬המינוי המוקדם נועד אפוא להקטין את‬
‫הסיכונים ולהעריך נכונה את הכמויות הנצרכות‪.‬‬
‫‪ .8‬מחירי הירקות והפירות )שאינם קדושים בקדושת שביעית ואינם של 'אוצר בית דין'(‬
‫יימכרו במכירי השוק‪ ,‬וזאת על פי הסיכום עם הסיטונאים המשווקים את 'אוצר הארץ'‪.‬‬
‫‪ .9‬מחירי 'אוצר בית דין' נקבעים אך ורק לפי הנחיות בית הדין של 'אוצר הארץ'‪' .‬אוצר הארץ'‬
‫אינו רוכש את הירקות מהמגדלים‪ ,‬אלא המגדלים הינם שכירים של בית הדין של 'אוצר הארץ'‪,‬‬
‫וכל הוצאותיהם מכוסות על ידי בית הדין ושכרם ניתן על ידו‪ .‬גם מחיר עבודתו של הסיטונאי‬
‫נקבע אך ורק על ידי בית הדין‪ ,‬וכן נקבע על ידי בית הדין המחיר שאותו מורשה הירקן לגבות‪.‬‬
‫לכן מחירים אלה אינם קשורים למחירי השוק‪ .‬לעתים הם יכולים להיות נמוכים קיצונית‬
‫ממחיר השוק‪ ,‬ולעתים הם גם יכולים להיות גבוהים ממנו‪.‬‬
‫‪ 172‬אמונת עתיך תשרי תשע"ה‬
‫'אוצר הארץ' – חזון‪ ,‬מגמות ופרקטיקה‬
‫‪ .10‬התארגנויות של קבוצות לקבלת תוצרת של 'אוצר הארץ' במקומות שאין בהם חנות ירקות‬
‫או לחילופין התארגנויות של עמותות‪ ,‬ישיבות וכדומה‪ ,‬תתאפשר ברוב המקרים‪ ,‬בתנאי שהם‬
‫מגיעים לצריכה של כמות מסוימת‪.‬‬
‫‪ .11‬חנויות צריכות לפנות ל'אוצר הארץ' כדי להירשם‪ ,‬ויוכלו לקנות ולמכור סחורה מטעם‬
‫'אוצר הארץ'‪ ,‬בתנאי שיקבלו על עצמם את הנחיות רבני בית הדין של 'אוצר הארץ'‪.‬‬
‫בע"ה בשמיטה הקרובה נתקדם קמעא קמעא ונחזק את קיום מצוות השמיטה‪ .‬אנו מקווים‬
‫להיות בבחינת 'ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון' )תהילים פד‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫אמונת עתיך תשרי תשע"ה ‪173‬‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫ר' יע‪6‬ב מאיר בו‪5‬נר הי'‪5‬‬
‫בן ר' פנחס ז"!‪,‬‬
‫נ!ב"ע בי' מר חשון תש"ב‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫רי‪!6‬‬
‫בת ר' מר‪5‬כי גוט!יב הי"‪,5‬‬
‫נ!ב"ע בי' מר חשון תש"ב‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫ר' אברהם חיים הכהן היימן‬
‫בן ר' מאיר ז"!‪,‬‬
‫נ!ב"ע בו' בניסן תשכ"א‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫!אה היימן‬
‫בת ר' אפרים איזנברג ז"!‪,‬‬
‫נ!ב"ע בי"ב תמוז תש!"ב‬
‫]ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫ישרא! ‪5‬ב‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫רפא!‬
‫בן אברהם חיים הכהן ו!אה היימן ז"!‬
‫בן אברהם חיים הכהן ו!אה היימן ז"!‬
‫נפ! בירוש!ים‬
‫בכ"ג אייר תש"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫נפ! ב‪6‬רב בכפר עציון‬
‫בכ"ח כס!ו תש"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫!עי!וי נשמת‬
‫חוה ‪6‬רוב!נך‬
‫בת אברהם חיים הכהן ו!אה היימן ז"!‬
‫נפ!ה בירוש!ים‬
‫בכ"ג אייר תש"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
2
1
4
3
5
.1
.2
.3
.4
.5
7
6
8
9
.6
.7
.8
.9
10
13
11
14
12
15
16
.
) (
.10
.11
.12
.13
.14
.15
.16
17
19
18
20
22
21
.
.17
.18
.19
.20
.21
.22