היישוב היהודי והרבנים החשובים, תקופת השואה, פולמוס סביב דמותו של שינדלר
הסיכום על קרקוב כולל: פרטים כלליים, הרמ"א, היסטוריה של ההתיישבות היהודית בפודגו'זה (הרובע היהודי), קרקוב בתקופת השואה, היודנראט, מרד גטו קרקוב, מאמר (שלא אני כתבתי) על אוסקר שינדלר והפולמוס סביב טענות שעלו נגדו מבוא כללי נכבשה ב 6-ספ' וחיסול הגטו 13מרץ .'43 57ערב המלחמה 80 ,לאחר פרוץ המלחמה 5.9 .אחרי 600 ,ב.78- לא נהרסה ,כי לא הספיקה להילחם .נשמרה כיוון שנקבעה כבירת הגנרל גוברנמן. יושבת על הצטלבות הדרכים המסחריות שהובילו מצ'כיה עד לים הבלטי וממערב אירופה לרותניה ולכוזריה .יהודים רבים ישבו בה למסחר. כנראה כבר מה .13-מסמך ראשון על הרחוב היהודי .1303אחת משלוש הקהילות העתיקות ,יחד עם פלוצק וקאליש. קאזימייז' הגדול :פריווילגיה ,1334 ,מתיר לסחור בכל רחבי הארץ ,להלוות ממונם על נכסים דלא ניידי ,לרכוש בתים ומגרשים בערים (כלומר גם מחוץ לרובע) וקרקעות בכפרים .מעמדם המשפטי :עבדי אוצר המלך ,כלומר נתונים לשיפוט מטעמו ולא מועצת העירייה העוינת .סכסוכים בין יהודי ליהודי בשיפוטו של בית דין יהודי. ראשוני היהודים פליטים מאשכנז וצ'כיה ,שם נרדפו בעת מסעי הצלב והמגיפה השחורה (.)1348-9 אבל העירונים מתנגדים ,בעיקר הסוחרים ובעלי המלאכה ומסיתים את ההמון .1485 .כמאה שנים אחרי .נאלצים היהודים לחתום על כתב ויתור ,בו מקבלים על עצמם ראשי הקהילה היהודית 'בלי שום אונס' שלא להתעסק במסחר ,לא לקנות מסוחרים לא יהודים ולא למכור סחורתם זולת משכונות מסוימות וגם זאת בבתיהם ולא בשווקים ,פרט בשני ימי השוק ובימי היריד .שאר ענייני המסחר והמלאכות אסורים על היהודים לעולם. אבל גם זה לא הספיק :בימי יאן אלוברכט (החל מ )1492-הואשמו בגרימתה של שריפה וגורשו גם משם לעיר הסמוכה, קאזימייז'. מאז ,כ 400-שנים של ויכוחים בין היהודים לגויים על הרחבת השכונה היהודית בקזימייש ,ועל זכות המסחר והמלאכה בקרקוב. היהודים המשיכו לסחור ,והגויים הציגו להם את כתב הויתור. תורה: עד 1596הייתה קרקוב בירת פולין .נהגו לומר :כרכא דכולא ביה( .קרקוב מלאה באלוהים). ועוד :גלוי ומפורסם לכל מי שהיה בקראקא ,שכל הקצבים ומנקרי הבשר המה רבנים ,חכמים יודעי ספר ,מלומדים במלחמתה של תורה. גדולים בתורה :יעקב פולק ,ראש ישיבה ושיטת החילוקים (פלפול) ,והרמ"א. בתי הדפוס הראשונים :1534תרגום ליידיש של ספרי הקודש וספרות. אירגון קהילתי: אוטונומיה בכמעט כל מערכות החיים בקהילה :משפטית ,כלכלית ,תרבותית ,חינוכית ,סניטרית וחברתית .שהייתה דגם שהשפיע על מבנה קהילות אחרות. ועד הקהילה נבחר ע"י משלמי המסים ,תושבי הקבע .לידו התקיימו ועדות שונות .לדוגמא: חבורה דת"ת (דתלמוד תורה) שהוסמכה לפקח אל מערכת החינוך שתבטיח תלמודם של כל ילדי הקהילה מגיל תינוקות של בית רבן ועד גיל .14היא זו שתחליט האם לאחר מכן ימשיך הנער בישיבה ויעשה תורתו אומנותו או שיעבוד ,אך לא הולכי בטל בציבור. דוגמא נוספת :ועד סנטירי כלל גם אחריות על ניקיון כפיהם של הסוחרים ובעלי המלאכה. הרמ"א בעוד מחבר סיכום דבריהם של חכמי ההלכה עד לימיו ,נדהם לגלות ספרו של יוסף קארו שעשה אותו דבר והקדים אותו" :אחזני פלצות ולבשני חלחלה ..נבהלתי שפועל ריק פעלתי ושייגעתי לריק ולבהלה ,ושנתי בחינם ממני גזלתי ..עד שהתפללתי אל אבי שבשמיים שלא יהיו דברי גנוזים ,ואמרתי :אבינה דבר ספר בית יוסף ואחריתו ,כי אמר לי אלקים אל תירא אותו ואת ביתו.".. אז שינה את ספרו ,שהפך לפולמוס עם קארו .קארו התבסס על פסקי הלכה של החכמים הספרדיים :הריף (יצחק אלפסי), הראש (אשר בן יחיאל) והרמב"ם .חששו שהשולחן ערוך יתקבל בעולם האשכנזי ויבטל מסורת אבותיהם של יהודי פולין. בהכרעותיו התבסס על אחרוני חכמי אשכנז .המפה הפכה את שולחן ארוך לספק הפסקים העיקרי בעולם היהודי. ההבדלים: אקלים :קארו :חייבים לישון בסוכה ,אפילו שינה קצרה או מזדמנת "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה ,ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שנת עראי". "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות ,יש אומרים משום צינה שיש צער לישון במקומות הקירם". גורם גיאוכלכלי :חובת הדלקת נרות חנוכה .לפי ההלכה להדליק בחג נרות משמן דווקא ,רצוי זית .בארצות המזרח התיכון שמן הזית זול ,באירופה הצפונית היו מייבאים אותו .כלכלן בשם יוליאן פרץ :מחיר סיטונאי של שמן היה 172גרושן ,ושכר יומי היה .8 "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ,ואעפ"י שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות". "ונוהגים במדינות אלו להדליק בנר של שעווה ,כי אורן צלול כמו שמן". גירוש סופי ב 1495-התחיל ,ב 1802-הסתיים :לא עוד מסחר בקרקוב ,רק בקז'ימייש. ולמרות זאת :ב 30% 1824-מתושבי העיר 9690( .מתוך .)31.5 המסחר בשליטה של היהודים עד לכיבוש הגרמני. בחלוקה השלישית קרקוב מאמצע ה 19-סופחה לקיסרות האוסטרית וקרקוב בירתה של גליציה המערבית. אחד ממרכזי התרבות הפולנית בפולין כולה ומוקד של התנועה הפולנית הלאומית. במסגרת אביב העמים (המרד .1846 ,המרד הפולני :)1863הצהרות על אחוות לוחמים ורעים והשתתפות של יהודים. ניתנה חוקה ליבראלית ליהודים (שיאה ב ,)1867-העיר נפתחה בפני היהודים .האוטונומיה קוצצה ,שכן אזרחים שווי זכויות כפופים לאותה מערכת משפטית ,חינוכית ,מסים ושירות צבאי. מספר המשכילים גדל 3 '48 .עו"ד 90 ,כבר ,47שהם 42%מכלל האוכ' '05 .כבר ,70שהם .61% אבל :חודש המאבק הישן של מועצת העיר והסוחרים ,שברובם המשיכו לתמוך מתוך אמונה תמימה בהבטחות הליברלים. רוב היהודים במסחר קמעונאי וזעיר :חייטים ,פרוונים ,זגגים .היו מעטים של מפעלי מחצבה ,טחנות קמח ,תעשיות עץ.. רובם במצב קשה .ב '04-נדרשו 1400משפחות מתוך 5000לקמחא דפסחא. תרבותי: הטמפל :חברה דתית ציביליזטורית הקימה 'היכל' משלה .נמנו חוגי המשכילים שכינו עצמם נאורים ,כלומר :מתקדמים .מטרתם: חינוך הנוער והכנסתו לגימנסיות פולניות ,כדי להרחיב את שורות האינטיליגנציה .כדי לבולמם התגבש מחנה השמרנים ,שיתוף פעילה נדיר בין מתנגדים וחסידים .כאשר החסידות חזרה לקרקוב הוטל עליה חרם ע"י רבני העיר האורתודוכסים (,1786 כלומר כ 60-שנה קודם) ועכשיו ( )1840שתפו פעולה נגד האויב המשותף .בראשם עמד שמעון הסופר (בנו של חת"ם סופר). מרביתם היו שמרנים. גם ה'נאורים' בשתי אוריינטציות :האחת :שהתבוללותם לא ניתקה אותם מערכי היהדות .הסתדרותם נקראה שומר ישראל ובטאונם איזראליט .רובם למדו בוינה .השנייה :פולנית .ראו עצמם כפולנים בני דת משה .הסתדרותם נקראה 'אגודת אחים' ובטאונם 'אויציזנה' ,שפירושו מולדת .רובם למדו בפולין. האורינטציה הפולנית נהפכה לדומיננטית ,במיוחד אחרי .'67אחד מביטוייה :תמיכת היהודים בקלוב הפולני שבפרלמנט האוסטרי. וככל שכך ,גברו הרתיעה והאנטישמיות .תחרות כלכלית וספרות אנטישמית .הקמת מפלגה נארודובה דמוקרטיה שראתה ביהודים אלמנט זר וחתרה לשלול מהם כל השפעה בתחומי החיים הלאומיים ,התרבותיים ובייחוד הכלכליים. , 1892אויציזנה" :עוד חושבים אנו היום וכך גם חשבנו בעבר ,שלהפך את היהודים לאזרחים אפשר רק בעזרת הציבור הפולני. חשבנו שהציבור יושיט לנו יד לעבודה משותפת זו ,לטובת הכלל ..ונתאכזבנו .לכן הננו רואים היום את התמונה לא כמו שראינו אותה לפני עשר שנים". שנה לאחר מכן הכריז כנס קאתולים בקרקוב על חרם כלכלי. בשנות ה 80-מגיעה תנועה חדשה לקרקוב ולגאליציה :הציונות .קרקע נוחה ,גם מבין הוינאים שפגשו את הרצל .הרב שמעון סופר ממקימי ראש פינה .עדיין בחיתוליה .כאמור הרוב שמרנים. בין שתי מלחמות עולם לאחר מלח"ע 1חתמה פולין העצמאית על חוזה המיעוטים המבטיח אוטונומיה לאומית ותרבותית למיעוטים שבה בצד שוויון זכויות. האורתודוכסיה אדישה :אוטונומיה דתית בלבד .השאר :ציונים ,פולקיסטים ובונד :מימוש חוזה המיעוטים .אבל מייד עם סיום המלחמה נ סיונות של איכרים לפגוע ברכוש ונפש .פרי הסתה של הכמורה וגורמים פוליטיים .הציבור היהודי אמור היה לשמש שעיר לעזאזל למחסור הנורא ולרעב שהותירה מלח"ע .לפורעים הצטרפו יחידות הצבא הפולני בפיקודו של יוזף הלר. צעירי קרקוב גילו יוזמה מייד והקימו קבוצות הגנה עצמית שגרעינן תנועות הנוער הציוניות :הנוער העובד ,פועלי ציון ,הצופים והשמו"צ .כעבור זמן הצטרפו חברי תנועת הנוער של הבונד וחיילים וקצינים משוחררי הצבא האוסטרי .בזכותם נהדפו הפורעים והלר .רק כשהתחזקה הממשלה והמינהל האזרחי פורקה ההגנה העצמית. עיסוקים :שכבת היזמים והמנהלים את התעשייה והמלאכה הייתה מורכבת ברובה מיהודים .חלק גדול מהסוחרים קמעונים ורוכלים ,גם אצל הנוצרים .מכאן התחרות הקשה והניסיונות לדחוק רגליהם .אבל האפשרויות לעבודה גופנית היו מעטות ,ולכן פנו למקצועות עצמאיים ומקצועות חופשיים כרופאים ומשפטנים .הבדיחה על האמא הפולנייה מתחילה פה .ב 800 :37-עו"ד מכלל 61% ,1291רופאים. פוליטי: וועד הקהילה :קואליציה בין אגו"י והמתבוללים .איחוד כדי לחסום הציונים. יחסי כוחות ,בחירות לוועד :'29ציונים 9צירים ( 6מזרחי ו 3-ציונים כלליים) 3 ,מתבוללים ו 8-אגו"י. מועצת העיר :מתב וללים ישבו גם במפלגות אחרות .לדוגמא :המפלגה הפולנית הסוציאליסטית שאחד מנציגיו היהודים היה סגן ראש העיר עדד .'34 :' 35מות המרשל פילסודסקי .כת הקצינים ביטלה חיים פרלמנטרים ,נשארה רק הרשות המקומית .רק ב '38-חודשו הבחירות למועצת העיר ,וכל הזרמים ,למעט הבונד שקיבל נציג אחד קיבלו ( 12מתוך .)65בפועל העירייה לא תמכה בקהילה, שהסתדרה ממשאביה. דוגמא להתחזקות הציונים :מפלגת פועלי ציון הקימה מערכת חינוכית לפועלים ,אונ' עממית ושיעורי ערב .תנועת הנוער הקימה קיבוץ הכשרה בשם דרור ב '32-שגדל תוך שנה מ 7-ל 120-חברים. תנועות נוער :עקיבא .בקרקוב הקן המרכזי ,לפני מלח"ע 1,000 2חברים מכלל 24אלף .תנועת הנוער היחידה במסגרת החלץ שלא סוציאליסטית והדגישה תמיד את עצמאותה האידיאולוגית ודגלה בסלקציה איכותית .לא דתית ,אך האמונה ושמירה על צורות החיים המקוריות חיונית לשמירת קיומו של העם .עברית ,צופיות ,לאומיות .התרעה על הסכנה לקיום הפיסי של היהדות בביטאון התנועה ב !33-הקמת החזית המאוחדת של הנוער היהודי ב 34-עד ,38אליה הצטרפו כל תנועות הנוער היהודיות מקומוניסטים ועד אגו"י .המנהיגים יואל דרייבלט ויהודה אורנשטיין עלו ארצה והקימו את בית יהושע ,יורשיהם דולק ליבסקינד ושמשון סימק דרנגר. גטו נתונים דו"ח הוועדה הסניטרית של היודנראט 298 :בתים .מתוכם 10 :מבני ציבור. 128בתים המצב תקין ( 107 ,)44%שוררת זוהמה והזנחה ( 466 ,)37%אינן ראויות לדיור (.)20% צפיפות 7 :נפשות לדירה בלי מטבח 10 ,לדירה עם מטבח (ישנו במטבח) ו 16-בשתי דירות עם מטבח אחד 1500 .ללא קורת גג. שכונה ענייה (כלומר גם כך צפופה) לפני הגטו שלושת אלפים .בגטו בשלב ההתחלתי 12אלף .בשיאו למעלה מ.22- אקציות 30.5 :עד .'42 8.6לבלזץ .השניה :סוף אוק' .חיסול הגטו 13 :מרץ .'43 יודנראט: ד"ר אהרון רוזנצוויג :מילא ההוראות של הגרמנים ,אבל לא חרג מעבר להכרחי ובו זמנית השתדל לשרת הציבור ולהקל על הקשיים שנקלע לתוכם .עסק ברישום ,בניסיון לאתר יהודים וקרובי משפחה בגטאות אחרים ,וועדה סניטארית .בימי האקציה הראשונה נדרש להביא לכיכר 2,000איש .לא היה מוכן למלא המטלה ,ושמחה שפירא הביא .1800ואז נדרש להביא את רוזנצוויג עצמו ,אשתו וילדיו .ונשלח עימהם לבלזץ .נקרא עם דוד גוטר אל מפקדי האס.אס שם נאמר לו שהאקציה לא הניבה תוצאות טובות לא מבחינה מספרית ולא מבחינת הבאתם הטכנית של האנשים לכיכר .זמן מה לאחר מכן נשלח לבלזץ. דוד גוטר :האמין בניצחון הגרמנים .לבש מדים ומעיל בצבע אפור כהה ועל שרוולו סרט חום מקטיפה שעליו רקום באותיות גוטיות :ממונה על היודנראטים מטעם האס.אס .כמו כן חבש כובע בנוסח אנשי הגסטאפו עם מצחייה ומגן דוד. מפ קד המשטרה ,שמחה שפירא יידע הממונה עליו מהאס.אס שיש יהודים חסרי ת"ז .כיוון שנדרש להביא רשימה של 1000 האלה ,ולא הצליח למצוא את כולם (כי התחבאו) הוציא מכלא המשטרה וכן צירף אחרים שנצודו בלכתם ברחוב ,על אף היותם בעלי ת"ז. רמת חייהם גבוהה .כתוצאה משוחד וגזילת רכוש יהודים שגורשו ,הברחת מזון (היו שנשותיהם פתחו חנויות בתוך הגטו) .עד אקציית יוני מותר היה להם לגור מחוץ לגטו .רשת מלשינים בשכר .שמעון שפיץ ,שהעביר רשימות שחורות לשפירא .בין השאר חשף את פנקייויץ שרק בנס ניצל מלהישלח לבלזץ. חומה ליד הגבעה צולמה התמונה של שער הגטו. החומה מזכירה לוחות הברית ומצבות ,בהוראת הנס פרנק ,מושל הגנרל ,כדי ללעוג לסמלים הקדושים ליהודים :לוחות הברית מסמל מוסר ,ולומר להם שמכאן לא תצאו חיים. השמדה רוחנית והשפלה :יהודים בונים בעצמם את החומה המקיפה אותם. או כדי להתחנף אליהם :קרובה לקרקוב .חומה יפה ואסטטית .וגם שיהודים יסכימו להכנס. בווארשה קיר לבנים ,בלודז' מעץ. הגודל :כשל וילה בכפר שמריהו .תוך 10דקות אפשר להקיף אותו. שומרים על ניקיון יחסי. ומשלחים את הלא יעילים ( 40,00על ההתחלה ,וכמה חודשים אחרי כן עוד אחד). היודנראט מסרב לשלוח ,וראשו ,רוזנצוויג ,נשלח להשמדה (להשוואת שיטתו של צ'רניאקוב). מרד גטו קרקוב למה מחוץ לגטו? שטח הגטו מצומצם ,אוכ' מנוכרת (עד נוב' 6500 '42איש מהסביבה) ,מנהיגות מתנגדת לכל פעולה ,ריבוי מלשינים ,אוכ' קטנה יחסית שקשה להיבלע בתוכה ,רגישות שלטונית כי קרקוב הבירה ,התגברות האשליה כי החלו להעביר לפלשוב. היו קולות להציל כדי להביא הידיעות על החברים בא"י והעולם .ליבסקינד" :במלחמה בחרנו .על כולנו להשתתף בה .כל דרך אחרת ,כמוה כבגידה". קרקוב הקדימה את מרד הגטאות במקומות אחרים .יוסטינה" :היבין מישהו את פחדך מפני המוות שעלול להקדים אותך לפני שעשית דבר מה למען העניין הקדוש? איש לא פחד מהמוות ,אבל הכל פחדו פן ייתפסו ע"י השלטונות בגלל דבר של מה בכך ולא בשל פעולה של ממש". ובכל זאת ניסיון לצאת ליער של ,5בגידה של משתפי הפעולה הפולנים וחיסול 2מהם .ופעולות בצד הארי שהתבטאו בחיסול חיילים בודדים חמושים ומוסך במחנה צבאי .מספרים מדויקים לא ידועים ,גם שתי קבוצות הלוחמים (איסקרא והחלוץ הלוחם) לא ידעו אחת על השנייה. ב 25-בנוב' ניסתה המשטרה היהודית לעצור את דולק ,הגרמנים הקדימו את שעת העוצר בשטח הארי ל ,21-ופעולות עונשין נוספות .המחתרת הפולנית ,עימה היה להם קשר הודיעה שיעצרו כל פעילות ,אחרת יפסיקוה בכוח. שפיץ :ארבו לו בסמוך לבית קפה שבו ישב בשטח הארי בסמוך לשעת העוצר .כשיצא ניסה לירות לכיוונו דרנגר ,אך היה מעצור. עד שתפעל ראה ,שאל שפיץ הצטרפו אנשי אס.אס וכך בוטלה הפעולה בלי ששפיץ ידע שאקדח כבר היה מכוון לרכתו. ואז החליטו לעשות פעולה אחת ,בכוחות גדולים ובכמה מוקדים בו זמנית. ציגריה.22.12 , את הרימונים זרק אידק ליבר מעקיבא ,החלוץ הלוחם. שיתוף עם איסקרא. המטרות ,יוסטינה " :לזעזע את ביטחונם העצמי ויהירותם .יש להוכיח כי שלטונם שלטון חיות פרא איננו שפוך על המונים משותקי אימה .יש להוכיח להם ,כי העם הנרמס התעורר ,כי נשא את סבלו בדומייה רק עד בוא המועד."... וגם :לעורר את הפולנים למרד .הנפת דגלי פולין. דולק מפקד ,לבאן קצין המבצעים 20 .מהחלוץ 16 ,מאיסקרא. בגטו לא נשארו כמעט לוחמים ,למעט שלושה שנועדו לחסל את שפיץ. יעדים 3 :בתי קפה ,מועדון קצינים ובית קולנוע. הנפת דגלי פולין על גשרי הוויסלה. הנחת זרים על קבר החייל האלמוני והמשורר הלאומי מיצקביץ (שהגרמנים הרסוהה). הדבקת כרוזים. פעולות חבלה ,כגון :הצתת תחנת סירות ,מוסכים ,נטילת נשק מגרמנים. והסחה :אזעקות שווא למכבי האש במקומות שונים בעיר. תוצאות :הסרט התארך מעל שעת האפס (החלו ב 19-כי ראש הוואר ,וחייבים לסיים ב ,21-שעת העוצר) .לכן לא יכלו להישאר עד לסיומו. הקפה השני ,אספלנדה נכשלה מסיבה לא ידועה .מנחם ביגלמן ,שהגיע מוארשה .הרימון שזרק ,אם זרק ,לא התפוצץ .השותף שלו חמק ,והוא נתפס. הצתת סירות הצבא בו צעה ,רק עפ"י עדותו של מבצעה .קצין אס.אס אחד חוסל ונשקו נלקח .הכרוזים והדגלים חולקו ונתלו. וציגנריה .המקורות הפולנים מעריכים בין 7ל 11-הרוגים ו 13-פצועים .בדו"ח איל בוארשה ב 44-נכתב על 20קורבנות ופצועים .בדו"ח המיידי של אי"ל כתבו שנפלו למעלה מ 70-חיילים וקציני אס.אס .מופרז ,אבל כנראה לא כל כך רחוק מהמציאות. איסקרא חזרו לגטו ,והחלוץ לא יכלו כי נחשף מחבואם .היו להם שניים .על אחד מהם הייתה הלשנה. היו שחשבו מאיר .בספרה ,המבוסס על הדוקטורט שלה ,כותבת יעל פלד-מרגולין שמות שני חברי הארגון :נתן וייסמן ויולק אפל .השניים נתפסו זמן קצר קודם לכן בפעולה אחרת ע"י הגסטאפו .גולה מירה ,אחת החברות הזהירה" :אסור להאמין למי שיצא חיים מידי הגסטאפו" .ולהזכיר הכנס בשנה שעברה בלוחמי. נתפסו , 10לאבן ואנטק באו למחרת בבוקר .בחולצתו של לאבן פתק עם הכתובת של המחבוא השני .שם דולק ואידק .כשבאו לעצור אותם חיסל דולק שני חיילים ,ירה באידק ובעצמו. בדו"ח הגרמני לא מוזכר פתק ,א לא שלאבאן הסגיר אחרי עינויים ושדולק ואידק אחרי קרב .ידוע שלבאן נשא תעודות מזויפות, בהן כתובתו. השאר בידי המשטרה היהודית בגטו. דרנגר :לא היה בקרקוב ,ונתפס במחצית ינואר .אשתו ,יוסטינה ,הסגירה עצמה כששמעה זאת. היחיד ששרד :פולדק .תפקידו היה בתום הציגנריה מתוך הגטו לחסל את שפיץ .אומנם שמע הדים ,אך לא חזרו במועד ורצה לברר בעצמו .כשהגיע למחבוא נתפס בידי האס.אס וטען מיד שהוא מפקד משטרת הסדר היהודית ובא למצוא אחד מעובדי הכפייה שברח .אנשי האס.אס האמינו לו וביקשו שיקנה להם סיגריות .עפ"י נוכחות אנשי האס.אס הבין שמשהו לא טוב אירע לחבריו והחליט לא לחסל את שפיץ על מנת שלא למשוך את תשומת הלב לגטו. אגב ,ההחלטה לחסל את שפיץ הייתה בעקבות דרישה של צוקרמן ופשרה שהושגה בינו לבין דולק ולאבאן שלוש שעות לפני תחילת הפעולה. הגרמנים הוציאו להורג פולנים ,הקדימו העוצר מ 21-ל .18-לגטו לא עשו כלום .ההנחה :שלא יחשף חלקם של היהודים במיוחד מפחד שיתופי פעולה פולנים יהודים בעתיד. ב 13-במרץ ' 43חוסל הגטו .לפי דו"ח גרמני מובן שלא רק אספקט אידיאולוגי אלא גם ביטחוני. חודש אחרי :המרד הקטן בווארשה. קרקוב הפולנית קופרניקוס והאונ' היגלונית נולד בפולין ,למד באונ' היגלונית בקרקוב מאות .16-15 היה הראשון שהוכיח שהעולם סובב סביב השמש והוא אחד מכוכבי לכת אחרים. המשמעות היא גם ערכית :מיקומו של האדם בסיפור הבריאה. קופרניקוס לא קבע שהשמש היא המרכז ,אלא נמצא בראשו ובמחשבתו החופשית של המתבונן. המרכז הוא יחסי ונבחר (ולא מוחלט ובלתי תלוי כעולמו של אריסטו). הוואוול הר הרצל של הפולנים. מצודה השלטת על הנהר ויסלה מהמאה ה.8- נבנתה ע"י דוכס קרק ,מנהיג שבט סלאבי ,שנתן לעיירה את שמו. הדוכסים שישבו בה גבו כנראה כסף מסוחרים שעבור בויסלה ,והעיר התפתחה מכך. שימשה כעיר הבירה של פולין במשך שש מאות שנה (מהמאה ה.)10- ורבים עצובים על ורשה עד היום (ורשה ת"א ,קרקוב י-ם או צפת). חומות העיר הוסרו במאה ה( 19-למעט חלק אחד) כדי להקים גנים המקיפים את העיר העתיקה. בארמון: 142שטחי קיר (הוברחו במלחמה ונצלו .מתוך .)360 חרב ההכתרה של המלכים משנת .1320 בקתדרלה: שימשה מקום הכתרתם של המלכים .הפכה לפנתיאון לאומי ,ונקברו בה מלכים וגיבורים לאומיים (קושצ'ושקו). מגדל פעמונים ,זיגמונד מתותחי אוייב .היקפו 8מטרים ,ומי שנוגע בו מתחתן. בכיכר: שלושה מבנים :כנסיה מהמאה ה ,11-מגדל העירייה מהמאה ה 14-ושק בדים שעוצב מחדש במאה ה.16- אגדת הדרקון: שהה במערה למרגלות הואוול (שרואים מצד הויסלה. היה בעל תיאבון עצום ,ואכל כל בעל חיים אפשרי .ובתולות. כשהמלך חשש לבתו הבתולה (שאין סימוכין שאכן היתה כזו) החביא אותה בארמון ואף אחד לא ראה אותה מעולם .שמועות הלכו שהיתה היפה בנשים. רצה להשיא אותה למי שינצח את הדרקון .אחרי כל הגיבורים ,בא רצען עני (יהודי?) ,נתן בעז כמות גדולה של גופרית ומלח ושילחה מול הדרקון .הדרקון בלע ,נכווה ,מעיו בערו והוא רץ להרגע בויסלה ,שם התפוצץ וטבע .הרצען רץ ,נגע בפעמון וזכה באשת המלך שהתבררה כמכוערת מאוד. מאמר שפורסם ב '04-על פולמוס שינדלר (לצערי ,לא נשמר אצלי שם כותב המאמר) פולמוס סביב דמותו של שינדלר ,שהתרחש מאחורי הקלעים של "הוועדה לחסידי אומות העולם" ביד ושם במשך כשלושים שנה. קבלת פנים סוערת ב 28-באפריל ,1962ביום הולדתו ה ,54-הגיע שינדלר בפעם הראשונה לארץ .עד למותו בשנת ,1974הוא עוד יבקר )!(16 פעמים בישראל .ביקורו הראשון נערך בתקופה של שלהי משפט אייכמן .כידוע ,העמדתו לדין של הפושע הנאצי גרמה להתעניינות עצומה בתקופת השואה ,וביקורו של שינדלר היה ,מהבחינה הזאת ,בעיתוי המתאים .ההשוואה בין מעשיהם של הנאצים מצד אחד לבין פועלו של המציל הגרמני מצד שני הייתה טבעית למדי .כבר חודשים ספורים לפני כן ,בחודש דצמבר , 1961השווה העיתון "דיילי מייל" הבריטי את מעשיהם של אייכמן ושינדלר ,וציטט משפט מתוך עצומה ,שנחתמה על-ידי "ניצולי שינדלר"" :לא שכחנו את מצרים ,לא שכחנו את המן ,לא שכחנו את היטלר .אך בזוכרנו את הרשעים ,לא שכחנו את הצדיקים .זכרו את אוסקר שינדלר". בקבלת הפנים לשינדלר ,שנערכה בנמל-התעופה שבלוד ,נכחו מאות אנשים ,רובם יהודים שניצלו על-ידו בימי השואה .כותרות העיתונים ביום שלמחרת העידו על האווירה ,ששררה בנמל-התעופה באותו יום" :קבלת פנים נלהבת בלוד לגרמני מציל יהודים רבים ,קבלת פנים סוערת ,כמוה רואה שדה התעופה של לוד רק לעתים נדירות( "...עיתון למרחב 29 ,באפריל .)1962 הבקשה להכיר בשינדלר כ"חסיד אומות העולם" הוגשה ,כמובן ,על-ידי הניצולים מקרקוב ומברינליץ .התוכנית הייתה ,שבטקס המרכזי של יום השואה 1962יישב שינדלר במקום של כבוד ,ליד נשיא המדינה יצחק בן צבי .כן תוכנן ששינדלר ישתתף בטקס נטיעת עצים בשדרה לחסידי אומות העולם ,יחד עם עוד אחד-עשר אנשים שהוכרזו כחסידים .והנה ,ימים אחדים לפני קיומם של האירועים החגיגיים ,הופיע אדם ,בשם יוליוס וינר ,שטען כי אין להעניק לשינדלר שום תואר כבוד ,שכן מדובר ב"נאצי שהחליף את עורו" .וינר גם הזהיר ,שאם יתקיים טקס הנטיעה בשדרה ,הוא יעורר סערה במקום ויעקור את העץ שזה עתה ניטע .מסיבה זו הוחלט לבטל את הטקס המתוכנן ,בתואנה ששינדלר הצטנן .טקס הנטיעה בשדרה התקיים לבסוף כעבור חמישה ימים ,ללא נציגים רשמיים של המדינה ומבלי שווינר יידע על האירוע. "פרשת שינדלר" תפסה במהרה תאוצה ,ועוד לפני שהתקיים הטקס החלופי התפרסמו כתבות ,שערערו על טיבם של מעשי החסד של שינדלר .עיתון "הארץ" פרסם כתבה תחת הכותרת "איש קרקוב טוען :שינדלר היה נאצי והחליף את עורו לקראת סוף המלחמה" .במקביל החלו להגיע ליד ושם מכתבים רבים ,אשר יצאו כנגד העמדה של וינר .לדוגמה ,מר מרדכי ברודר, מניצולי שינדלר ,כתב את הדברים הבאים" :כאיש מסורתי והמאמין באלוקים אז אוסקר שינדלר בעיני ,לא רק אחד מחסידי אומות העולם ,אלא אפשר לכנותו כאחד מהל"ו שהודות להם העולם קיים". באותו שבוע התקיימה בבית-מלון בתל-אביב קבלת-פנים לכבודו של שינדלר .מבין 1,200ה"שינדלריודן" התגוררו בארץ כ- ,240ואלה הגיעו יחד עם משפחותיהם .הדוברים ,ביניהם יצחק שטרן ,הרעיפו שבחים על שינדלר .בנאומו אל מול 700 הנוכחים באולם ,הודה שינדלר על קבלת-הפנים הנרגשת ,והתייחס ,בין היתר ,לטענות של וינר: ...אכן לא היה קל בימים ההם .שום דבר לא היה קל ...אל תשכחו כי אז אחד פחד מהשני – גם הגרמנים .אני השתדלתי להיות בסדר ואילו היו יותר גרמנים שהיו מוכנים לסכן עצמם ודאי היה המצב אחר. גם לי היו לא מעט צרות בגלל התעסקותי ביהודים ,ולכן תבינו שרגיל אני לכך .ואם כעת קם אחד בישראל עם טענות נגדי ביחס לעסק שלו -הרי האמת כבר סופרה על-ידכם ,ואכן אמת הם הדברים שנאמרו כאן -הכול אמת .אשר לי אינני מייחס חשיבות לאותה האשמה ,חבל רק שלכם היא גרמה עגמת נפש. כאשר אני שומע כעת מפיכם את הדברים הנוגעים לכול אחד מכם ויושב אני בין מאות יהודים ידידים אשר ביחד עברו את התקופה הקשה ההיא עולה הכול מחדש. באתי לפולין לעסוק בעסקים ולא להציל יהודים .אבל נתקלתי ביהודים .לא הייתי אז "נעבעך" .עבדתי והרווחתי הרבה .אבל מאז ומתמיד היו לי ידידים יהודים .עוד לאבי היו ידידים יהודים שלהם עזר ,ולי בבית-הספר היו 17חברים יהודים.".. בסופו של דבר ,על-אף הכמות הגדולה של הניצולים ,שהיו מוכנים להמליץ על מעשי ההצלה של מיטיבם ,החליטה הוועדה לחסידי אומות העולם שביד ושם שלא להעניק את התואר לשינדלר ,וזאת בשל התנגדותם של שני יהודים מקרקוב ,יוליוס וינר ונתן וורצל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבד יוליוס וינר ,בן ה ,35-בחנות של אביו ,ברחוב קרקובסקה .51 מדובר היה בעסק סיטונאי לכלי מטבח מאמייל .בעדותו ,שניתנה בשבועה בשנת ,1956סיפר וינר על המפגש הראשון שלו עם שינדלר ,כשזה התפרץ לעסק המשפחתי ב 15-באוקטובר :1939 " אחרי שהפיל טרור על אבי ועל כל העובדים שלנו בצורה המזכירה התקפות גנגסטרים ,קודם כל שם ידו על הקופה ,נעל דלתות הכניסה ,ואחרי כן הכריז שהחל מרגע זה הוא מקבל לידיו את ניהולו של העסק בתור קומיסר .הוא התנפל בצורה ברוטאלית על אבי ,שטף אותו בזרם של עלבונות ושמות גנאי ואיים עליו באקדח". לפי וינר ,כאשר אשתו פנתה אל שינדלר ,שלא יאה להתעלל בצורה כזו באדם זקן ,הוא החל לצעוק עליה במילים האלה: "שתקי! חזירה יהודית! תלמודיסטית שכמותך! כעת אתם תדעו אותי ואת היטלר!" בהמשך המשיך שינדלר להתעלל בווינר האב ,ובין היתר אילץ אותו לנשק תמונה של היטלר .החנות עברה לחסותו של שינדלר ,ורק לווינר הבן הותרה הכניסה אליה, שכן הוחלט שיוליוס ימשיך בעבודתו במקום .כעבור חודש ,גירש שינדלר את וינר מהמפעל" ,כיוון שאתה רמאי ,כיוון שאתה גנב, כיוון שאתה עושה זאת מתוך הרגל ...הסתלק מכאן ,יהודי פושע שכמותך ,ואם תעיז עוד פעם לעבור את סף הדלת של מפעל זה ,זה יעלה לך בראשך". ביום שלמחרת ,חזר וינר למפעל בתקווה שיצליח לבטל את רוע הגזירה .שינדלר קרא לאנשי אס.אס ,וביקש מהם ללמד את היהודי לקח .אלה לקחו את וינר לחדר צדדי ,הכו בו מכות רצח ולבסוף אמרו לו" :אתה ,יהודי שורץ כינים ,אם תעיז עוד פעם להטריח את כבוד המנהל ,אם עוד פעם תעיז לבוא הנה ...אז תלך לאותו מקום ,שממנו לא חוזרים יותר". כעבור זמן התברר לווינר ,שאשמת הגניבה ,כביכול ,שבה הואשם ושגרמה להרחקתו מהמפעל ,בוימה על-ידי שינדלר עצמו. "אז התברר לי ,ששינדלר ,ברצותו ליצור בעיני הצוות אמתלה להרחקתי מהמפעל ,ביים מחזה ממש שטני של גניבה מבית החרושת שלו על-ידי לקיחת כמות גדולה יותר של סחורה כביכול על-ידי". לאחר שהתגלגל ממחנה למחנה ,חזר וינר לקרקוב בסוף המלחמה ,ומצא את בית-החרושת המשפחתי ריק והרוס .לטענתו, בניגוד לבתי-חרושת אחרים ,שעם שובם של בעליהם היהודים היו מלאים בסחורות ,היה מפעלו ריק ,וזאת כי שינדלר ניצל אותו לטובתו עד תום .חלק מהמחסנים אף נהרס בתקופת הכיבוש ,על מנת לאפשר גישה נוחה לבית-בושת שבקרבת מקום... וינר ידע ,כמובן ,שעדותו עשויה להשפיע על עתידו של המציל הגרמני ,ובכל זאת החליט לומר את דבריו ,בהדגישו ששינדלר היה "איש עולם תחתון וקלגס היטלראי ,לא יותר קטן מכל הפושעים והרוצחים" .לדעתו ,מעשי ההצלה הרבים בקרקוב ובברינליץ היו בגדר אליבי ,כשהתברר שהמלחמה תסתיים במפלת הגרמנים" :אז בדיוק פתאום נהיה 'אוהב שמיים' ,אוהב יהודים ,אז פתאום התלהטה בקרבו אהבה גדולה ליהודים ,אז הוא מתחיל לאט ,אך באופן עקבי ,להניח יסוד איתן ,שעליו יהיו חייבות להתנפץ כל ההאשמות האפשריות בעתיד" .אמנם וינר עצמו סיים את המלחמה במפעלו של שינדלר בברינליץ ,מה שבוודאי הציל את חייו ,ואולם לא היה בעובדה הזו כדי לשנות את עמדתו העקרונית ,שבשנים הראשונות של המלחמה היה שינדלר "קלגס צמא דם" .ועל כן ,להערכתו של וינר ,יש להעמיד את הגרמני לדין כפושע מלחמה... בסוף עדותו ,שכאמור ניתנה שש שנים לפני ביקורו הראשון של שינדלר בארץ ,הסביר וינר את המניעים שדחפו אותו לומר את דבריו הקשים: "לא מניעים אותי רגשי שנאה אפשרית כל שהיא ,ששינדלר חי כיום בארגנטינה בהילת המיטיב של יהדות אירופה ,כשהוא ממש טובל בזהב ,ששדד ממני ,מוורצל ומקורבנות אחרים ,שכפי הנראה אינם חיים יותר ,ואני ,אחרי שעברתי את הגיהינום של היטלר ,עובד כיום בתנאים הפרימיטיביים ביותר של החיים ,בתור פקיד מדינה .אני רוצה רק על ידי הסרת ההילה המעטרת את גו לגולתו הרצחנית של שינדלר להשיג סיפוק עבור סבלותיי וסבלות משפחתי ועבור מותו של אבי זכרונו לברכה ,שאותו רצח שינדלר ,אם לא פיסית ,אז נפשית". נתן וורצל -עד המלחמה היה הבעלים של מפעל ברחוב ליפובה .4לאחר כניסת הגרמנים לקרקוב ,עבר בית-החרושת לחסותו של שינדלר .וורצל אישר בעדותו את סיפוריו של וינר ,במיוחד את התיאור על הכאתו בידי אנשי אס.אס .יחד עם וינר תכננו השניים להעמיד את שינדלר למשפט ,כבר בשנת .1956ואולם ,לאחר שנים אחדות של תכנון ,החליט וורצל ,בשנת ,1962 לנטוש את המערכה המשפטית ,כי "עניין זה עובר את כל גבולות יכולתי לשלוט בעצמי ,וכתוצאה מכך נתקבלה החלטה נמרצת במשפחתנו לשכוח כל מה שהיה" .בהמשך התברר ,שלוורצל היו שיקולים נוספים :נודעו לו מעשיו הטובים של שינדלר ,אשר האפילו על מעשיו הרעים ,ומכיוון שהגרמני נמצא כעת ללא פרוטה ,ראוי היה שלא לצאת כעת נגדו. החלטת הוועדה לחסידי אומות העולם בעקבות הערעור בימי ביקורו של שינדלר בארץ ,החליטה הוועדה לחסידי אומות העולם להזמין את וינר למתן עדות נוספת. באופן כללי חזר וינר על גרסתו ,כן התייחס לעובדה שהיה אחד מרשימת האסירים שהועברו לברינליץ ,וקבע ש"יכול להיות ששינדלר הציל את חיינו ,ובשביל זה צריך לשלם לו ,אבל לא להכתירו כחסיד אומות העולם" .בשנת 1963התקיים דיון בפני הוועדה ,בראשות השופט לנדוי ובנוכחות העדים הבאים :השופט משה בייסקי ,מר יצחק שטרן ,מר יעקב שטרנברג ומר נתן וורצל .השופט בייסקי טען ,ש"מעשיו מדברים בעדו .נניח אפילו שקרה לו מקרה ,כפי שטוען וינר ,אין זה שקול כנגד כל מעשיו הטובים ...בשבילי שינדלר הוא חידה במובן הטוב ביותר שהכרתי .אינני מכיר עוד מקרה כזה של הסתבכויות למען יהודים."... בכל זאת נטה השופט לנדוי שלא להעניק לשינדלר את התואר הנכסף ,גם אם הייתה מעין חזרה בתשובה ,שכן כל מי שפגע ביהודים במהלך המלחמה אין להכיר בו כחסיד אומות העולם .ואולם ,היו אחרים בוועדה שטענו ,שאין לחפש צדיקים גמורים אלא "אנשים ששמו נפשם בכפם" ,כפי שרשום בחוק חסידי אומות העולם ,ועל כן לא ניתן להתעלם ממעשי ההצלה הרבים ,רק בשל התנגד ות של איש אחד שחש שנעשה לו עוול .חשוב לציין ,שרוח הדברים בדיון הייתה ,שקיים רוב להצעה להעניק את התואר לשינדלר ,ואולם יושב-ראש הוועדה ,השופט לנדוי ,הצהיר שאינו יכול להשלים עם העובדה שמכריזים על אדם ,שאינו נקי לחלוטין מפגיעה ביהודים ,כחסיד אומות העולם ,ולכן יהיה עליו להסיק מסקנות אישיות .האיום בהתפטרות עשה את שלו, והוועדה החליטה להישאר מאוחדת ולהצטרף לדעתו של השופט לנדוי .ההחלטה הסופית שהתקבלה נוסחה בשני סעיפים עיקריים: " .1על יסוד עדויות רבות ,שהובאו לפניה ,קובעת הוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם ,שמר אוסקר שינדלר עשה גדולות למען הצלת יהודים בשנות השואה באירופה .בין פעולותיו יש לציין את מאמציו להחזיק את היהודים שעבדו בבית החרושת שלו בזבלוצ'ה בתנאים אנושיים ,ולהעביר לשם יהודים ממחנה פלאשוב לשם הצלתם ממוות; הוצאת כשבע מאות גברים וכשלוש מאות נשים ממחנה פלאשוב ערב חיסולו הסופי והעברתם לברינליץ; הצלת הנשים שכבר הובאו לאושוויץ; הצלת כמאה יהודים ,שרידי מחנה גולשאו ,מתוך קרונות רכבת חתומים ,והחזרתם לחיים על ידי טיפול מסור ,שניתן להם על ידי מר שינדלר ורעייתו; דאגה מתמדת לבריאות היהודים שבבתי החרושת שלו ,על ידי מתן מזון נוסף ,רפואות וטיפול רפואי ,יחס אנושי אל יהודים אלה ומאמצים בלתי פוסקים להקל על סבלותיהם; דאגה להבאת מתים יהודיים לקבר ישראל .את מעשיו ההומניטאריים הללו עשה שינדלר תוך סכנת מוות מתמדת ,שהייתה מרחפת עליו כמציל יהודים .על כל אלה הוא זכה להכרה טובה עמוקה מצד מאות היהודים שניצלו הודות למאמציו ,והוא ראוי לתודת העם היהודי כולו. .2לידיעת הוועדה הובאו טענותיהם של ה"ה יוליוס וינר ונתן וורצל נגד מר אוסקר שינדלר ,על גזלת רכוש ומעשי אלימות שנעשו בהם ובאביו של מר יולי וס וינר .אין הוועדה יכולה להגיע למסקנות בדבר טענות אלה ,בלי שיתקיים בירור עובדות מלא בין ה"ה וינר וורצל לבין מר שינדלר – בירור שאין בידי הוועדה לקיימו". בסופו של דבר ,בשל התנגדותם של שני אנשים ,לא הוענק לשינדלר התואר של "חסיד אומות העולם" .יש לזכור ,שבשנים הראשונות לפועלה של הוועדה לחסידי אומות העולם היו מעניקים תואר בשלוש דרגות אפשריות :בדרגה הראשונה העניקו תעודה בלבד .בדרגה השנייה ניתנה אפשרות לנטוע עץ בשדרה לחסידי אומות העולם .רק בדרגה השלישית והמלאה היה חסיד אומות העולם מקבל גם מדליה (כיום אין דרגות .)...הסיבה ,שכבר בשנת 1962נטע שינדלר עץ חרוב בשדרה ,הייתה שכללים אלה עוד לא נקבעו באותם ימים .כעבור שנים הוענק לשינדלר תעודה ,אך מעולם לא זכה לקבלת מדליה ולהכרה מלאה ,בחייו ,כחסיד אומות העולם. הוא נפטר ב 9-באוקטובר 1974בהילדסהיים שבגרמניה .סיבת המוות הייתה התקשות עורקים מתקדמת בלב ובמוח ,שגרמה להתקף לב .כעבור שבועיים נקבר בבית-הקברות הלטיני בהר ציון שבירושלים .באותה תקופה שימש השופט משה בייסקי כיושב-ראש הוועדה לחסידי אומות העולם ,אך כיוון שהיה בעצמו מ"יהודי הרשימה" ,החליט שלא להעלות מחדש את הדיון בנושא שינדלר ,על מנת שלא יישמע שהוא מנצל את מעמדו לקידום עניין אישי .השנים חלפו ,והמדהים הוא ,שעד לראשית שנות התשעים ,רבים מניצולי שינדלר לא ידעו שמיטיבם לא הוכר כחסיד אומות העולם ,שכן הימצאותו של העץ בשדרה נתפסה כהכרה מלאה בפועלו. בשנת 1993הגיעה אמילי שינדלר ,בת ה ,85-לארץ ,לרגל צילומי הסצנה האחרונה של הסרט "רשימת שינדלר" .הוועדה לחסידי אומות העולם החליטה לנצל את האירוע ולהעניק לגברת שינדלר את התואר של "חסידת אומות העולם" ,על מעשיה הטובים כלפי היהודים ,בעיקר בתקופת ברינליץ .לפי ד"ר מרדכי פלדיאל ,מהוועדה לחסידי אומות העולם ,יצרה ההחלטה מצב פרדוקסאלי ,שגברת שינדלר תוכרז כ"חסידת אומות העולם" ואילו בעלה יישאר ללא הכרה מלאה .דיוני הוועדה סביב תיקו של שינדלר חודשו ,והפעם הוחלט להעניק את התואר המלא ,ללא התנגדויות .היה זה שלושים ואחת שנים לאחר ביקורו הראשון של שינדלר בארץ ותשע עשרה שנים לאחר שהובא למנוחת עולמים בירושלים... לפי תמר שרון (תלמידה מבי"ס בליך ר"ג) ,שכתבה עבודת גמר בנושא "סיפור הצלת יהודי קרקוב על-ידי אוסקר שינדלר", ההחלטה להעניק את התואר המלא לשינדלר נבעה ,בין היתר ,מהשינויים שעברה החברה הישראלית .שנת 1962הייתה שנת פעילותה הראשונה של הוועדה לחסידי אומות העולם .התחושה הייתה ,שיש לחפש את חסידי אומות העולם האולטימטיביים, מבלי להתחשב בנסיבות של ימי המלחמה .דמותו של שינדלר ,שלא הייתה נקייה מכול רבב ,לא התאימה לרוח התקופה. השתייכותו למפלגה הנאצית ,ענידת סיכת "צלב הקרס" על דש בגדו ,החרמת הרכוש היהודי והפגיעה ,לכאורה ,בווינר ובוורצל היו אבני-נגף מחמירות שלא אפשרו הענקת תואר באופן מלא ,למרות 1,200ניצולים שהיו מוכנים להעיד לטובת מצילם .ואולם, עד לשנת 1993כבר הוכרו כ 14,000-אנשים כחסידי אומות העולם .אם כי הדרישה למעשה הצלה ללא שום תמורה נותרה במקומה ,הרי שכבר לא חיפשו את חסידי אומות העולם המושלמים מבחינה מוסרית ,וכעת ניתן היה לזכות את שינדלר בהוקרה המלאה. האם ,אכן ,החליף שינדלר את עורו? במאמרו "בין רשימת שינדלר לבין הרכבת של קסטנר" ,העלה ליאון שלף את הסברה הבאה: ניתן להעלות סברה ,כי שינדלר ,איש ערמומי ובעל כושר ראיית הנולד ,הבין בשלב מסוים כי מצבו של הצבא הגרמני נואש ,וכי עליו לבנות לעצמו אליבי בדמות חיובית ואצילה של מציל יהודים .אומנם בפעולותיו הוא הסתכן עד כדי מעצר ,אולם גם הסיכון הזה היה מחושב :מול התמוטטות ההגנה הגרמנית והאנדרלמוסיה שנוצרה ,טובים היו סיכוייו ממילא לצאת ללא פגע ממעשיו למען יהודים. שלף גם קבע ,שלא רק שבצדק לא זכה שינדלר לתואר של חסיד אומות העולם בשנות השישים ,אלא גם שאין להציג אותו כאדם המייצג את מה שהאדם הבודד יכול היה לעשות בימי השואה: "בהק שר לשינדלר ,עברו במפלגה הנאצית פוסל אותו אולי מלהיות חסיד אומות העולם ,פוסל אותו בוודאי מלהיות הסמל של אציל נפש ,פוסל אותו מלהיות דגם לאחרים של מה שניתן לעשות בתנאים המחרידים של השואה -כפי שהמחישו כמה אנשים - כי מה שהוא עשה התאפשר בשל חברותו בתנועה הנאצית .ולכן ,הרוצה לדעת מה על האדם הבודד לעשות בתנאים מחרידים של השואה ובתנאים אחרים פחות חמורים אם כי חמורים דים לא ימצא את הדגם לכך בסיפור של שינדלר בעל הרקע הנאצי והקשרים עם בעלי שררה במשטר ,אלא באלפי מקרים שמתועדים בארכיון של 'יד ושם'. הערכת פועלו של ש ינדלר בתחילת דרכו אינה ,אם כן ,נטולת כל השלכה חינוכית או ערכית .אכן ,יש מקום לשאול האם ,כפי שטען יוליוס וינר והעריך שלף ,היה שינדלר נאצי לכל דבר ,שרק לאחר תבוסות הגרמנים בקרבות סטלינגרד החליף את עורו ו"הפך" לאדם טוב המציל יהודים .במילים אחרות ,האם ניתן למצוא עדויות של ניצולים ,התומכות או הסותרות את ההתנהגות של שינדלר בשנים הראשונות של המלחמה ,כפי שהיא תוארה בידי וינר וורצל? נדמה שהתשובה לשאלות אלה ברורה למדי .כבר בחודשים הראשונים של הכיבוש הנאצי בפולין ,התגלה שינדלר כגרמני מסוג אחר .כך לדוגמה ,העיד יצחק שטרן ,בעת ביקורו הראשון של שינדלר בישראל ,בשנת :1962 "את שינדלר הכרתי ביום 18בנובמבר ,1939כשהוא בא לידידו הקומיסר של הפירמה בה עבדנו ...שינדלר היה נכנס מזמן לזמן לפירמה שלי .כשהכרתיו בפעם הראשונה והושיט לי את ידו אמרתי "אני יהודי" -כי כזכור היה יהודי חייב להודיע לגרמני שהנה יהודי הוא -שינדלר ענה בביטול" :דברי הבל ,למה אתה מספר לי זאת ,כלום איני יודע בעצמי ,למה אתה מזכיר לי שאני גרמני?" ...היה באותו שינדלר משהו מיוחד .התנהגותו כלפיי הייתה לגמרי שונה מזו של גרמנים אחרים". בהמשך דבריו סיפר שטרן על אירוע שהתרחש שלושה חודשים בלבד לאחר כיבושה של קרקוב בידי הגרמנים: "שינדלר נתגלה לראשונה ב 4-בדצמבר .1939הוא בא למשרד החברה בה עבדתי בהידור רב ,כולו אומר גרמניות וכוח, ובהיכנסו צעק "ממחר זה יתחיל ,כל הבתים ברובע היהודים עד למקום פלוני יכותרו ויהיה שמח" (אותה שעה לא היה עוד גטו והיהודים ישבו בכל חלקי העיר) .אנחנו לא שמנו לב לדבריו ,לא האמנו לו ,אבל באותו הלילה התחיל הכול ,כפי שגילה שינדלר. כל הבתים היהודיים עד לבית פלוני כותרו ,התחילו חיפושים ואנשים רבים נרצחו בבתיהם ובבתי-כנסת .כפי שאתם בוודאי זוכרים המשיך הפוגר ום כמה ימים ,ואסרו על היהודים לצאת החוצה .לאחר שחזרנו לעבודה הזכרנו "הלא שינדלר גילה לנו את כל התוכנית ואנחנו הטיפשים ,לא שמנו לב לדבריו!". משתי אנקדוטות אלה עולה ,שגם אם שינדלר היה ,בראשית המלחמה ,אופורטוניסט שביקש לנצל את כיבושה של פולין לשם רווחים כספיים ,הרי שכבר באותה תקופה נתגלו ניצנים של אופיו המיוחד השונה כל-כך מהגרמני הנאצי הטיפוסי. כאן המקום לציין ,שגם תומס קנילי ,בספרו "רשימת שינדלר" ,שיצא לאור בשנת ,1982הזכיר בצורה מרומזת ,את יוליוס וינר. קנילי ,אשר ערך תחקיר מעמיק על שינדלר וראיין עשרות ניצולים מקרקוב וברינליץ ,העריך נכונה את דמותו של שינדלר וידע שלא היה הגרמני טלית שכולה תכלת .וכך כתב קנילי באחד הפרקים הראשונים ,המתייחס לתקופה הראשונה של שינדלר בקרקוב: "ממבט ראשון ,דומה שאין זה אלא ייפוי הירואי של הסיפור לבוא ולומר ,כי אוסקר מעולם לא הואשם בהתחמקות ממילוי ההסכמים הלא-פורמליים האלה .הן כבר בשנה החדשה יהיה לו ריב גדול עם קמעונאי יהודי אחד בקשר לכמויות התוצרת שהאיש זכאי ליטול ברחבת הטעינה של ד.א.פ .ברחוב ליפובה .ועד יומו האחרון ינטור הג'נטלמן טינה לאוסקר על רקע זה .אך שאוסקר לא מילא הסכמים -דבר זה לא נאמר לעולם". קנילי גם ידע לספר ,שהתקיימה שיחה בנושא ,בין שינדלר לבין שטרן: "אותו ערב בא שטרן כדי לספר לאוסקר כי משפחה ,שנקרא לה כאן בכינוי משפחת ס' ,מפיצה עליו סיפורי רכילות .המדובר בדוד ס' הזקן ובליאון ס' הצעיר ,ההולכים ומספרים אפילו ברחובותיה של קאז'ימיז' ...כי אוסקר הנו גנגסטר גרמני ,בריון .אכן, הבן היה אוסף סביבו קהל מאזינים ומספר להם כי שינדלר שלח את הס.ס .שיכו אותו .אך הסיפור שלו היה משתנה מפעם לפעם ...אוסקר הודה שהתפרץ בזעם לחדר התצוגה של משפחת ס' וקרא לאב ולבן חמסנים וגזלנים ופיצה את עצמו מתוך הקופה על כלי המטבח שבני ס' נטלו ממנו ללא סמכות ואישור .אוסקר הודה שחבט לליאון הצעיר בפרצופו ,אך כאן נסתתמו הודאותיו". קנילי לא התעלם ,אם כן ,מפרשת וינר ,ובכל זאת הוא הגיע למסקנה ,כפי שלדעתו תפס אותה שטרן ,העשויה להיות מקובלת על רבים: " ...לא זו בלבד ששטרן לא האמין כי אוסקר התחיל לבקש מהס.ס טובות מסוג זה ,אלא גם הבין נכונה ,כי לשאלה אם להאמין או לא להאמין למסופר בקשר לאירועי הפרשה הזו ,אין כל קשר ושייכות ליעדים הרחבים יותר שלו-עצמו .היא תיעשה קשורה ושייכת רק כאשר ואם הר שינדלר יפגין דפוס קבוע של התנהגות ברוטאלית .לתכליותיו ויעדיו של שטרן ,התפרצויות אקראי לא נחשבו .אילו היה אוסקר אדם צח וטהור ונקי מכל חטא ,הרי הדירה הזו לא הייתה קיימת כלל במתכונתה הנוכחית."... כלומר ,שאין לשלול שפה ושם ,אכן ,הייתה לשינדלר התנהגות לא-ראויה ,ואולם אם בוחנים את כלל המעשים ,ואפילו מהחודשים הראשונים של המלחמה ,הרי שאין מנוס מלהסיק ,שהאיש היה שונה מהגרמנים האחרים כבר מתחילת הדרך. ובעניין טענתו של שלף ,ש"הרוצה לדעת מה על האדם הבודד לעשות בתנאים מחרידים של השואה ...לא ימצא את הדגם לכך בסיפור של שינדלר ,"...קובע ד"ר מרדכי פלדיאל ,מהוועדה לחסדי אומות העולם ביד ושם" :ההיפך הוא הנכון .שינדלר הוא הדוגמה למה שהאדם הבודד יכול היה לעשות .נתוניו של שינדלר היו לחיות חיי "פלייבויי" ,שכל מטרתו היא "אני ואפסי עוד". אך כשהבין את המתרחש הוא הפך את עורו ופתח בפעולות הצלה .לוולנברג היה צוות של עשרות אנשים .לעומתו פעל שינדלר לבד ,ובמשך תקופה ארוכה מאוד .לכן שינדלר הוא בהחלט דוגמה למה שאדם בודד ,שלא היה בנוי לכך מלכתחילה ,יכול היה לעשות". מחקרו של פרופ' דוד קראו )(David M. Crowe פרופ' דוד קראו ,מאוניברסיטת אלון ) (Elonבצפון קרוליינה ,חקר את סיפורו של שינדלר במשך שבע שנים .את תוצאות המחקר פרסם בספר עב-כרס של 766עמודים ,בשם Oskar Schindler: The Untold Account of His Life, Wartime .Activities, and The True Story Behind The Listנדמה שאין היום אדם בעולם המכיר את שינדלר טוב ממנו .תוך כדי קריאה בספר ניתן היה אפילו לחשוב ,שקראו הכיר את שינדלר יותר מששינדלר הכיר את עצמו! מעניין אם כן לבדוק איך ההיסטוריון מעריך את דמותו האמיתית של המציל הגרמני. תחילה נאלץ קראו "להילחם" עם הרושם שעשו עליו ספרו של קנילי וסרטו של שפילברג ,כך שיוכל לבחון את דמותו של שינדלר בצורה האובייקטיבית ביותר .בצעדים הראשונים של התחקיר – כך מודה המחבר בחלק האחרון של ספרו – הוא נגעל ממהלכיו של שינדלר סביב התקופה של פרוץ מלחמת העולם השנייה .בשלב הזה שינדלר לא היה יותר מאשר מרגל גרמני באבוור, המסייע לנפילתה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית ,והמנצל את כיבושה של פולין לעשיית רווחים קלים .ואולם ,ככל שהמחקר התקדם ,תוך כדי הראיונות הרבים עם אנשים שהכירו את האיש מקרוב והעיון במסמכים היסטוריים ,חש קראו שהיחס שלו לשינדלר משתנה לטובה. לגבי השינוי שעבר שינדלר ביחסו ליהודים ,התמודד קראו עם השאלה ,האם ניתן לציין רגע מסוים ,שגרם למהפך האנושי והסיט את בעל המפעל האופורטוניסט למסלול של חסיד אומות העולם .כזכור ,לפי סרטו של שפילברג ,האקציה של חיסול גטו קרקוב ,במרץ ,1943היא זו שגרמה לשינוי הדרמטי בגישתו של שינדלר .על-פי הסרט ,ההתבוננות בילדה אחת לבושה אדום מיקדה את שינדלר באדם האחד ,ובכך הוציאה אותו מהתייחסות כוללנית ליהודים .אמנם סצנת "הילדה באדום" לא התרחשה בפועל ,ואולם עדיין יש מקום לשאול ,מתי התרחש בדיוק המהפך של שינדלר. לפי קרא ו ,התשובה לשאלה זו ברורה למדי :לא היה שום רגע דרמטי שגרם לשידנלר לעשות את כול שביכולתו להצלת יהודים. לאמתו של דבר ,השינוי התרחש בצורה איטית ,ככול ששינדלר תפס את משמעותו של המשטר הנאצי ונחשף לזוועות של השואה. הפולמוס מסביב לרשימה ואם בפולמוס על שינדלר עסקינן ,אזי יש מקום להעיר הערה בקשר לפולמוס נוסף ,הפעם סביב הרכבתה של הרשימה המפורסמת .הרשימה כללה ,כזכור 1,100 ,שמות .עבור אסירי פלאשוב ,ששמעו על חיסולו הקרוב של המחנה והעברתם למחנות אושוויץ או גרוס רוזן ,הייתה הכניסה לרשימה עניין של חיים או מוות .רבים ניסו להכניס את עצמם לרשימה ,גם תמורת שוחד .ועל כן ,אין זה פלא שלאחר המלחמה הושמעו טענות אחדות על האופן שבו הורכבה הרשימה ,ולפחות אדם אחד יתלה את האשמה לכך שלא נרשם ברשימה בשינדלר עצמו .מדובר באסיר לשעבר מ"אמאליה" ,שבשנת 1963כתב מכתב ל"אגודת מרטין בובר" על בגידתו של שינדלר בו .לדבריו ,על-אף שהדירקטור התחייב להציל את אסירי מפעלו שבקרקוב ,הוא עצמו לא נכלל ברשימה ,ומסע הייסורים שלו הביאו לגרוס רוזן ,למאוטהאוזן ולצעדות המוות .כעת ,ממקום מושבו שבניו-יורק ,הוא לא היה מסוגל לשכוח את המעילה באמון מצדו של שינדלר. כנגד הטענות האלה ,ראוי להבהיר שאחת מדמויות המפתח בהרכבת הרשימה הייתה זו של מרסל גולדברג .גולדברג היה פקיד לענייני כוח -אדם בפלאשוב וידו הייתה קרובה מאוד לרשימה .עובדה זו גרמה למאמצי שכנוע ,בעיקר בשוחד ,מצד אסירים שהיו מוכנים לשלם הכול כדי להיכלל ברשימת החיים .מבחינתו של מפקד פלאשוב החדש ,בישר ,שהחליף את אמון גת העצור על מעשי שחיתות ,העיקר היה שהרשימה לא תעבור את המספר שנקבע .1,100 ,אכן ,ידוע שאנשים שילמו לגולדברג כדי שזה ירשום אותם ברשימה ,וסביר בהחלט שבאותה מידה שידו הוסיפה -היא גם מחקה .באותם ימים היה שינדלר עסוק מעל הראש בפרטי העברת המפעל למוראביה ,ואין להאשים אותו שלא בדק פעם נוספת את הרכב הרשימה הסופית ,לפי הנתונים של הרשימה המקדמית שכללה כ 1,000-שמות .למותר לציין ,שגם מרסל גולדברג מצא את עצמו ברשימה ...סה"כ היו 9רשימות. מעשיו הפחות ידועים של שינדלר על מנת שלא ייווצר רושם מוטעה מהכתבה הזו ,ברצוני לתאר מעשים נוספים של שינדלר ,שאינם מופיעים בסרטו של סטיבן שפילברג .מעשים אלה מוכיחים ,לדעתי ,שגם אם שינדלר לא היה נקי מכל רבב ,הרי שכוונותיו בקשר ליהודים היו כנות ואמיתיות ,שכן אם רק באליבי ובטיה ור העבר חשקה נפשו יכול היה להסתפק בעשירית בלבד מכלל פעולותיו למען היהודים. א .העברת ידיעות ותמונות על מחנה פלאשוב להונגריה ולארץ ישראל בעדותו משנת 1962סיפר יצחק שטרן על כך ,שבקיץ 1943הובא ממחנה פלאשוב לבית-החרושת שבזבלוצ'ה .שטרן ,שבאותו יום היה חולה ,נכנס למשרדו של שינדלר ומצא אותו בחברת שני אנשים .בקשתו של הדירקטור הייתה שהאסיר היהודי יכתוב סקירה מקיפה על הנעשה במחנה פלאשוב .מחשש לפרובוקאציה ,ביקש שטרן לשוחח ביחידות עם שינדלר ולהזהיר אותו על כך: "שינדלר כמעט יצא מכליו מרוב כעס .כתבתי את הסקירה .אותו ערב הזמין שינדלר אליו את מפקד המחנה אמון גט למשתה עם 'ידידים תעשייניים' .הוא השקה את גט עד שנשתכר לחלוטין .למחרת בא שינדלר עם ידידיו 'התעשייניים' למחנה והם צילמו את כל מה שביקשו לצלם בעזרת מצלמה מיקרוסקופית .הלכתי לפניהם ,הראיתי להם את המחנה ,וכל פעם שהיה צריך לצלם מקום קבורתם של חברינו שנרצחו או אובייקטים מסוימים הייתי מתכופף כאילו לשם תיקון שרוכי נעלי ...את הסקירה עם התמונות העבירו האנשים האלה דרך הונגריה – טורקיה לארץ ישראל". ב .הנסיעה לבודפשט עוד לפני חיסולו הסופי של הגטו בקרקוב נסע שינדלר להונגריה ,וניאות להיפגש עם נציגי ועד ההצלה ולדווח בצורה בלתי- אמצעית על הנעשה בפולין בכלל ובקרקוב בפרט .כעבור חודשים ,לאחר הקמתו של המחנה בפלאשוב ,שימש שינדלר כצינור להעברת כספים שנשלחו בידי ועד ההצלה בהונגריה .הסכומים היו ניכרים והגיעו ל 150,000-רייכסמרקים .יש לציין ,שלא תמיד היה קל לשינדלר לחלק את הכסף הרב ,שכן היהודים חשדו שמדובר בפרובוקציה. יתכן שהנסיעה להונגריה הייתה גם קשורה לאחת הפרשיות העלומות בחייו של שינדלר .לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה שינדלר מרגל מטעם שירות המודיעין של הצבא הגרמני ,הידוע בשמו "אבוור" ) .(Abwehrמעניין שבארכיון של המודיעין הצ'כי קיים תיק על שמו של שינדלר ,שנעצר ונחקר על פעולתו למען גרמניה! משימתו העיקרית של שינדלר הייתה לרגל באזור קרקוב ולספק מידע על הצבא הפולני .מספרים ששינדלר הוא זה שסיפק את המדים הפולניים עבור מבצע הביום של ההתקפה הפולנית על תחנת שידור גרמנית ,מה ששימש כעילה לפלישה לפולין בספטמבר .1939ראוי לציין ,ששינדלר נמנע כל חייו מלדבר על פעילותו ב"אבוור" .בכל אופן ,נראה שקשריו עם קציני השירות המודיעין הגרמני סייעו לו רבות ,הן בעסקיו הראשונים בקרקוב ,הן בהמשך דרכו הנפתלת בשנות המלחמה .כאמור ,יתכן שהנסיעה לבודפשט נעטפה באריזה מבית-היוצר של המודיעין הגרמני. ג .הכנסת לחם לפלאשוב כאשר שונה מעמדו של מחנה פלאשוב ,ממחנה עבודה למחנה ריכוז ,נאסר על היהודים לצאת משטח המחנה ,אפילו לעבודה במפעלים קרוב ים .כיוון שאף נאסר המגע בין אסירים יהודים לאסירים פולנים ,לא הייתה גם אפשרות לסחור במחירים סבירים, ומחירו של הלחם בשוק השחור הרקיע שחקים .לאחר ששטרן סיפר על כך לשינדלר ,נתן הגרמני הוראה להעביר סכום של 50,000זלוטי לד"ר מיכאל וייכרט ,שעמד בראש "משרד הסעד היהודי" .כעבור ימים אחדים הוברח לחם ,שנקנה בשוק השחור בקרקוב ,אל מחנה פלאשוב ,והמחירים חזרו לרמתם הקודמת. כאן המקום לציין ,שידו הארוכה של שינדלר הגיעה גם עד לבחינת עתידו של מחנה פלאשוב .אם הייתה מתקבלת ההחלטה לסגור לחלוטין את מחנה העבודה בפלאשוב ,היו האסירים נשלחים למחנות אחרים ,ובמיוחד למחנה אושוויץ .לכן התפללו אסירי פלאשוב ,שהמחנה לא ייסגר אלא יהפוך למחנה ריכוז .כשהגיעה משלחת אס.אס לבחון את השטח ,בראשותו של הגנרל מקסימיליאן שינדלר(!)" ,דאג" שינדלר להפסקת חשמל בזמן הביקור בסדנאות העבודה .בצורה כזו לא התרשמו חברי המשלחת מטיבן הירוד של המכונות ,ופלאשוב הפך לאחד מעשרים ממחנות הריכוז הקבועים ברחבי הרייך השלישי. ד .העברת המפעל לברינליץ אמנם פרשת העברת המפעל מקרקוב לברינליץ מוזכרת באריכות בסרט ,ואולם יש מקום להבהיר כמה נקודות שרק מרומזות או שאינן מוזכרות כלל. ראשית ,לפי עדות עצמו ,השקיע שינדלר במעבר מקרקוב לברינליץ סכום של כ 100,000-מרק ,שהם כ 40,000-דולר .שנית, המחנה בברינליץ שכן לא הרחק מעיר הולדתו של שינדלר ,צוויטאו ,בחבל הסודטים .האוכלוסייה המקומית הייתה מורכבת בעיקר מגרמנים ,דבר הבא לידי ביטוי בשם הגרמני של המקום .הסרט מתמקד ,בעיקר ,בקשייו של שינדלר בהרכבת הרשימה המפורסמת .אין תיאור של נסיעותיו הרבות לברלין ולסודטים ,במטרה לשכנע קצינים ואנשים בעלי-השפעה לתמוך בתוכנית ההעברה .גם לא מתוארת הנסיעה למחנה גרוס רוזן שבשלזיה ויצירת קשר עם המפקד הסהבריק ,שהמפעל בברינליץ היה מחנה-בת ה )!(104-שלו. שלישית ,שינדלר ניסה לשכנע את יוליוס מאדריץ' להצטרף אליו בהעברת מפעלו ,על 3,000אסיריו היהודים ,מפלאשוב למוראביה .מאדריץ' ,שעל פעולותיו למען היהודים בקרקוב הוכר כחסיד אומות העולם ,ויתר על האפשרות הזו ,ככל הנראה בשל ההערכה שאין סיכוי להצלחת תוכנית מוראביה .בסופו של דבר ,אם שינדלר היה מוותר על הרעיון ההרפתקני ,שסיכויי ההצלחה שלו היו ,לכאורה ,נמוכים ,הוא היה בכל זאת זוכה להכרה על מעשיו הטובים בקרקוב ובפלאשוב ,כפי שקרה עם מאדריץ' .ואולם ,שינדלר לא ויתר ,ודביקותו במטרה הוכיחה את עצמה והצילה חיים. ה .הפלה מלאכותית פעם אחת ,נכנסה אסירה אחת להיריון .אם הדבר היה מתגלה ,ברור שהאישה הייתה נשלחת למחנה השמדה .שינדלר נסע לקרקוב ,שעמדה להשתחרר בידי הצבא האדום ,והביא משם את הציוד הרפואי הדרוש כדי שיבצעו הפלה מלאכותית .בצורה כזו ניצלה האישה ממוות בטוח. ו .הרכבת ממחנה גולשוב אחד ממעשי ההצלה הגדולים של שינדלר ,שאינו מוזכר כלל בסרט ,הוא הצלתם של אסירים יהודיים שפונו בחורף האחרון של המלחמה ממחנה גולשוב ,במסגרת הפינוי הכללי של מחנות אושוויץ .כמאה אסירים משלוחת גולשוב פונו בקרונות בקר חתומים ללא אוכל ומים .הטרנספורט נדד בדרכים כשבועיים ימים ,מבלי שאף מפקד מחנה ניאות לקבל את המשלוח בתחומו. לבסוף נתקעה הרכבת בקרבת ברינליץ .כאשר שמע על הרכבת יצא שינדלר אליה ,פתח את הקרונות הקפואים ,הוציא את היהודים אשר רוח חיים עדיין פיעמה בהם והביאם אל המפעל .אשתו ,אמילי ,שלפי אחת הגרסאות היא זו שדרבנה את שינדלר לעשות מעשה ולהציל את יהודי גולשוב הקופאים למוות ,סייעה בהחייאתם ,בהכנת אוכל ובהשגת תרופות שנועדו להבריאם. כך ניצלו כ 80-אחוז מהיהודים ששהו באותה הרכבת ,למרות שלא היה אחד ששקל יותר מ 35-ק"ג ברגע פתיחת הקרונות. ולאלה שמצאו את מותם בגלל הקור או הרעב דאג שינדלר לקבורה יהודית ,בחלקה שנרכשה בבית-קברות נוצרי .את הלוויה עצמה ערך הרב מנשה לברטוב .נראה שמעשה זה הוא מקרה יוצא דופן של הקמת בית-קברות יהודי מסודר בתקופת השואה. עשרות היהודים שניצלו מרכבת גולשוב משלימים את מספר ניצולי שינדלר לכ ,1,200-שכן הרשימה עצמה כללה 1,100שמות. ז .חלוקת נשק לאסירים בברינליץ בשל החשש שמא השומרים בברינליץ יחסלו את אסירי המחנה ברגע האחרון ,החליט שינדלר לרכוש נשק ,שיחולק לאסירים במקרה הצורך .מדובר היה בתת-מקלעים ,רימונים ,ששה רובים וכמה אקדחים. לסיכום ,נביא מדבריו של השופט בייסקי ,במאמר ביקורת על הסרט של סטיבן שפילברג" :הסרט ,על אף אורכו ,אינו מראה אלא חלק (אולי חלק קטן) ממעשיו של שינדלר במשך חמש וחצי שנות המלחמה" .דבריו תואמים את אלה של יצחק שטרן ,שבערב ההוקרה לשינדלר ,בביקורו הראשון בארץ בשנת ,1962אמר את הדברים הבאים: " אחי אם היינו יושבים כאן עוד חודש ימים לא הייתי מספיק לספר ולהזכיר לכם הכול ,כי מה שסיפרתי לכם ועוד אספר לכם היום אינם אלא טיפה מן הים ממעשיו של איש זה". תוך כדי הכנת הכתבה ,נפגשתי לשיחה ארוכה עם השופט בייסקי .יותר מכול רציתי שבר-שיחי ישרטט בפניי פרופיל של שינדלר ויעריך נכונה את דמותו ואישיותו .נראה שאין כיום אדם בארץ -מאז מותו של יצחק שטרן -אשר הכיר כמוהו את שינדלר .בייסקי ,אשר נולד בעיירה דז'יאלושיצה שמדרום לקיילצה ועבר לקרקוב בגיל בר-מצווה ,גורש למחנה פלאשוב כאשר היה בן .23מתוקף תפקידו בכרטסת המחנה ,נכלל אוטומטית ב"רשימה" של שינדלר ,אך כיוון שלא רצה להיפרד מאחיו הגדול החליט לוותר על ההעברה לברינליץ .ברגע האחרון ממש ,הודיעו לו שאחיו יכול להצטרף ,וכך מצא את עצמו ברכבת לגרוס- רוזן ,משם הגיע אל המפעל של שינדלר בסודטים .בין היתר ,היה השופט לעתיד מסייע בהכנת חותמות מזויפות עבור שינדלר, שהיה קונה ומוכר סחורות בשוק השחור. כששינדלר הגיע בפעם הראשונה לארץ ,בשנת ,1962היה בייסקי אחד האנשים שקיבלו את פניו ליד המטוס .באותה תקופה היה ,כאמור ,חבר בוועדה לחסידי אומות העולם ,כך שהכיר את הפרשה מקרוב .עם הזמן גם נתמנה ליושב-ראש הוועדה. בייסקי היה מהמקורבים ביותר לשינדלר .עד היום ניתן לראות בחצר ביתו עץ שניטע על-ידי שינדלר. יותר מכול כועס השופט בייסקי על העוול שנעשה לשינדלר .כיוון שבזמנו לא רצה לנצל את מעמדו לקידום עניין אישי ,הוא לא לחץ על ה וועדה שעמד בראשה ,אך מהשיחה אתו ניכר עד כמה זעם על עצם הפולמוס מסביב לדמותו של שינדלר ולהאשמות שהיה ,כאילו ,נאצי שהחליף את עורו: " מה שחשוב אינו מה היה אלא מה עשה .חוץ מזה ,אם היה באמת נאצי שהחליף את עורו ,אזי על אחת כמה וכמה שהגיע לו להיות חסיד אומות העולם .לגבי ההאשמות ,כביכול ,נגדו ,אני זוכר שאוסקר הכחיש מכול וכול את סיפור המכות לאביו של וינר. הוא ממש רתח על כך .גם ברור לי שזה לא התאים לדמותו של האיש .כך גם הסיפור שאילץ את וינר לנשק תמונה של היטלר. תראה ,כשנודע בתקשורת ששני אנשים מערערים על דמותו של שינדלר ,הוזמנה מסיבת עיתונאים .השאלות שנשאלו היו נוקבות וקשות ,בעיקר על קשריו עם גרמנים רמי-מעלה .שינדלר ענה ביידיש (כי ידע להתבטא בשפה זו) ש"עם הרב הראשי של פולין לא יכולתי לנהל משא ומתן!". לגבי וינר אני יכול לספר לך ,שבשנת 1971נפגש עם שינדלר ,ובנוכחות יצחק שטרן וניצולים אחרים לחץ את ידו ואף נישק אותה .באותו מעמד ביקש וינר את התנצלותו של שינדלר .הניצולים שנכחו במפגש הציעו לווינר לגשת ליד ושם ולומר את דברו. התברר שהסיבה העיקרית לעמדתו הקשה של וינר כנגד שינדלר הייתה "צוואתו" של אביו ,אשר נספה במחנה פלאשוב .ברגעי גסיסתו דרש וינר האב מבנו ,שלא ישכח את מה ששינדלר עשה "למפעל שלנו" .כלומר ,שפועלו של יוליוס כנגד שינדלר נבע, בעיקר ,ממניעים אישיים ,משפחתיים ורגשיים... ...אין ספק שאוסקר היה אדם מורכב .מצד אחד ,אהב את החיים הטובים .היה שתיין ,אם כי לא ראיתיו שיכור ולו פעם אחת .כן היה רודף נשים .יותר מכול ,היה אוסקר פזרן .היה מסוגל לבזבז אלפי דולרים בימים ספורים .מצד שני ,בכל הנוגע לתקופת המלחמה ,לא מצאתי אדם כשינדלר באנושיותו ,במחויבותו לעזור ,ובמיוחד בנכונותו להסתכן .הרי הוא יכול היה להישאר איש טוב ,גם אם לא היה מסתכן כל-כך הרבה ,אבל דרישתו העצמית לסייע הביאה אותו להסתכן שוב ושוב... ...דווקא בסיפורים הקטנים אפשר להכיר את דמותו הייחודית .לדוגמה ,כשהמפעל היה בברינליץ ,נכנס אוסקר לבית-החולים ומצא בו אישה חולת שחפת .הוא ניגש אליה ,ליטף את ראשה והתעניין אם יש לה בקשה כלשהי .האישה החולה ביקשה... תפוח-עץ! והרי למצוא תפוח-עץ בברינליץ ,בחורף האחרון של המלחמה ,בוודאי לא היה עניין פשוט! אבל שינדלר החליט לקיים את בקשתה והביא לה תפוח-עץ. כשאוסקר הגיע בפעם הראשונה לארץ ,פרסמו מודעה על בואו בעיתון בשפה הפולנית .עם ירידתו מהמטוס ,קיבלתי את פניו, ואז נשמעו קריאות "אוסקר! אוסקר! התברר שכ 250-איש הגיעו לקבל את פניו .בקבלת-הפנים החגיגית במלון שברחוב הירקון בתל-אביב ,הגיעו כ 400-איש ,על-אף שהצפי היה שיבואו כ .50-אני עצמי לא ידעתי מי מבין הניצולים של הרשימה עלו ארצה. הייתי בקשר עם בודדים .באותו אירוע הוחלט לרשום את השמות ואת הכתובות .היו שם 240ניצולים עם משפחותיהם. כשהחלו הדוברים להעלות זיכרונות ,התברר שלכל דובר "שינדלר משלו" .לפתע התחוור שיש אין-ספור סיפורים לא-ידועים. החלטתי שצריך לתעד אותם .לא היה לי על מה לכתוב ,ולכן רשמתי את הדברים על מפיות שהיו על השולחנות! כעבור שבועות אחדים ,ביקשו תסריטאי Metro Goldwyn Mayerלביים סרט על סיפורו של שינדלר ,הרבה לפני ששפילברג עשה זאת בעצמו .פפרברג ,אף הוא מ"יהודי הרשימה" ,פנה אלי ושאל על חומרים מעניינים עבור הסרט .שלחתי אותם הסיפורים שליקטתי באותו ערב מרגש בתל-אביב .בסופו של דבר ,הסיפור המלא של שינדלר לא יסופר לעולם! כי יש כל-כך הרבה סיפורים שלא ניתן יהיה לכתוב הכול". לסיכום ,שלושה עשורים לאחר מותו של שינדלר ,נדמה שיש מקום להיזכר בדבריו האחרונים של השופט בייסקי ,עת נשא הספד ביום הלוויה לשינדלר: "הכבוד האחרון שאותו חולקים אנו לשינדלר האיש נערך על-פי טקס הדת שאליה הוא השתייך .אולם בעניין אחד מבקש אני לנהוג על-פי מנהג ישראל :מקובל אצלנו לאחר צידוק הדין לבקש סליחה ומחילה מנפטר על הפגיעות שפגעו בו בני סביבתו .ואני רואה חובה לבקש סליחה ומחילה מאוסקר שינדלר בשם כל הניצולים אשר בישראל ובפזורות הגולה – לא רק על הפגיעות אשר פגעו בו ביודעין ושלא ביודעין ,אלא שלא עשינו די למענו ,כפי שמחויבים היינו כלפי מציל ומיטיב מסוגו -והרבה פחות מכפי שהיה ראוי שייעשה לו .ברוך יהא זכרו".
© Copyright 2024