‫הסיכום על קרקוב כולל‪:‬‬
‫פרטים כלליים‪,‬‬
‫הרמ"א‪,‬‬
‫היסטוריה של ההתיישבות היהודית בפודגו'זה (הרובע היהודי)‪,‬‬
‫קרקוב בתקופת השואה‪,‬‬
‫היודנראט‪,‬‬
‫מרד גטו קרקוב‪,‬‬
‫מאמר (שלא אני כתבתי) על אוסקר שינדלר והפולמוס סביב טענות שעלו נגדו‬
‫מבוא כללי‬
‫נכבשה ב‪ 6-‬ספ' וחיסול הגטו ‪ 13‬מרץ ‪.'43‬‬
‫‪ 57‬ערב המלחמה‪ 80 ,‬לאחר פרוץ המלחמה‪ 5.9 .‬אחרי‪ 600 ,‬ב‪.78-‬‬
‫לא נהרסה‪ ,‬כי לא הספיקה להילחם‪ .‬נשמרה כיוון שנקבעה כבירת הגנרל גוברנמן‪.‬‬
‫יושבת על הצטלבות הדרכים המסחריות שהובילו מצ'כיה עד לים הבלטי וממערב אירופה לרותניה ולכוזריה‪ .‬יהודים רבים ישבו‬
‫בה למסחר‪.‬‬
‫כנראה כבר מה‪ .13-‬מסמך ראשון על הרחוב היהודי ‪ .1303‬אחת משלוש הקהילות העתיקות‪ ,‬יחד עם פלוצק וקאליש‪.‬‬
‫קאזימייז' הגדול‪ :‬פריווילגיה‪ ,1334 ,‬מתיר לסחור בכל רחבי הארץ‪ ,‬להלוות ממונם על נכסים דלא ניידי‪ ,‬לרכוש בתים ומגרשים‬
‫בערים (כלומר גם מחוץ לרובע) וקרקעות בכפרים‪ .‬מעמדם המשפטי‪ :‬עבדי אוצר המלך‪ ,‬כלומר נתונים לשיפוט מטעמו ולא‬
‫מועצת העירייה העוינת‪ .‬סכסוכים בין יהודי ליהודי בשיפוטו של בית דין יהודי‪.‬‬
‫ראשוני היהודים פליטים מאשכנז וצ'כיה‪ ,‬שם נרדפו בעת מסעי הצלב והמגיפה השחורה (‪.)1348-9‬‬
‫אבל העירונים מתנגדים‪ ,‬בעיקר הסוחרים ובעלי המלאכה ומסיתים את ההמון‪ .1485 .‬כמאה שנים אחרי‪ .‬נאלצים היהודים‬
‫לחתום על כתב ויתור‪ ,‬בו מקבלים על עצמם ראשי הקהילה היהודית 'בלי שום אונס' שלא להתעסק במסחר‪ ,‬לא לקנות מסוחרים‬
‫לא יהודים ולא למכור סחורתם זולת משכונות מסוימות וגם זאת בבתיהם ולא בשווקים‪ ,‬פרט בשני ימי השוק ובימי היריד‪ .‬שאר‬
‫ענייני המסחר והמלאכות אסורים על היהודים לעולם‪.‬‬
‫אבל גם זה לא הספיק‪ :‬בימי יאן אלוברכט (החל מ‪ )1492-‬הואשמו בגרימתה של שריפה וגורשו גם משם לעיר הסמוכה‪,‬‬
‫קאזימייז'‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬כ‪ 400-‬שנים של ויכוחים בין היהודים לגויים על הרחבת השכונה היהודית בקזימייש‪ ,‬ועל זכות המסחר והמלאכה בקרקוב‪.‬‬
‫היהודים המשיכו לסחור‪ ,‬והגויים הציגו להם את כתב הויתור‪.‬‬
‫תורה‪:‬‬
‫עד ‪ 1596‬הייתה קרקוב בירת פולין‪ .‬נהגו לומר‪ :‬כרכא דכולא ביה‪( .‬קרקוב מלאה באלוהים)‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬גלוי ומפורסם לכל מי שהיה בקראקא‪ ,‬שכל הקצבים ומנקרי הבשר המה רבנים‪ ,‬חכמים יודעי ספר‪ ,‬מלומדים במלחמתה‬
‫של תורה‪.‬‬
‫גדולים בתורה‪ :‬יעקב פולק‪ ,‬ראש ישיבה ושיטת החילוקים (פלפול)‪ ,‬והרמ"א‪.‬‬
‫בתי הדפוס הראשונים ‪ :1534‬תרגום ליידיש של ספרי הקודש וספרות‪.‬‬
‫אירגון קהילתי‪:‬‬
‫אוטונומיה בכמעט כל מערכות החיים בקהילה‪ :‬משפטית‪ ,‬כלכלית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬חינוכית‪ ,‬סניטרית וחברתית‪ .‬שהייתה דגם‬
‫שהשפיע על מבנה קהילות אחרות‪.‬‬
‫ועד הקהילה נבחר ע"י משלמי המסים‪ ,‬תושבי הקבע‪ .‬לידו התקיימו ועדות שונות‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫חבורה דת"ת (דתלמוד תורה) שהוסמכה לפקח אל מערכת החינוך שתבטיח תלמודם של כל ילדי הקהילה מגיל תינוקות של‬
‫בית רבן ועד גיל ‪ .14‬היא זו שתחליט האם לאחר מכן ימשיך הנער בישיבה ויעשה תורתו אומנותו או שיעבוד‪ ,‬אך לא הולכי בטל‬
‫בציבור‪.‬‬
‫דוגמא נוספת‪ :‬ועד סנטירי כלל גם אחריות על ניקיון כפיהם של הסוחרים ובעלי המלאכה‪.‬‬
‫הרמ"א‬
‫בעוד מחבר סיכום דבריהם של חכמי ההלכה עד לימיו‪ ,‬נדהם לגלות ספרו של יוסף קארו שעשה אותו דבר והקדים אותו‪" :‬אחזני‬
‫פלצות ולבשני חלחלה‪ ..‬נבהלתי שפועל ריק פעלתי ושייגעתי לריק ולבהלה‪ ,‬ושנתי בחינם ממני גזלתי‪ ..‬עד שהתפללתי אל אבי‬
‫שבשמיים שלא יהיו דברי גנוזים‪ ,‬ואמרתי‪ :‬אבינה דבר ספר בית יוסף ואחריתו‪ ,‬כי אמר לי אלקים אל תירא אותו ואת ביתו‪."..‬‬
‫אז שינה את ספרו‪ ,‬שהפך לפולמוס עם קארו‪ .‬קארו התבסס על פסקי הלכה של החכמים הספרדיים‪ :‬הריף (יצחק אלפסי)‪,‬‬
‫הראש (אשר בן יחיאל) והרמב"ם‪ .‬חששו שהשולחן ערוך יתקבל בעולם האשכנזי ויבטל מסורת אבותיהם של יהודי פולין‪.‬‬
‫בהכרעותיו התבסס על אחרוני חכמי אשכנז‪ .‬המפה הפכה את שולחן ארוך לספק הפסקים העיקרי בעולם היהודי‪.‬‬
‫ההבדלים‪:‬‬
‫אקלים‪ :‬קארו‪ :‬חייבים לישון בסוכה‪ ,‬אפילו שינה קצרה או מזדמנת‬
‫"אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה‪ ,‬ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שנת עראי"‪.‬‬
‫"ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות‪ ,‬יש אומרים משום צינה שיש צער לישון במקומות‬
‫הקירם"‪.‬‬
‫גורם גיאוכלכלי‪ :‬חובת הדלקת נרות חנוכה‪ .‬לפי ההלכה להדליק בחג נרות משמן דווקא‪ ,‬רצוי זית‪ .‬בארצות המזרח התיכון שמן‬
‫הזית זול‪ ,‬באירופה הצפונית היו מייבאים אותו‪ .‬כלכלן בשם יוליאן פרץ‪ :‬מחיר סיטונאי של שמן היה ‪ 172‬גרושן‪ ,‬ושכר יומי היה‬
‫‪.8‬‬
‫"כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה‪ ,‬ואעפ"י שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות"‪.‬‬
‫"ונוהגים במדינות אלו להדליק בנר של שעווה‪ ,‬כי אורן צלול כמו שמן"‪.‬‬
‫גירוש סופי‬
‫ב‪ 1495-‬התחיל‪ ,‬ב‪ 1802-‬הסתיים‪ :‬לא עוד מסחר בקרקוב‪ ,‬רק בקז'ימייש‪.‬‬
‫ולמרות זאת‪ :‬ב‪ 30% 1824-‬מתושבי העיר‪ 9690( .‬מתוך ‪.)31.5‬‬
‫המסחר בשליטה של היהודים עד לכיבוש הגרמני‪.‬‬
‫בחלוקה השלישית‬
‫קרקוב מאמצע ה‪ 19-‬סופחה לקיסרות האוסטרית וקרקוב בירתה של גליציה המערבית‪.‬‬
‫אחד ממרכזי התרבות הפולנית בפולין כולה ומוקד של התנועה הפולנית הלאומית‪.‬‬
‫במסגרת אביב העמים (המרד‪ .1846 ,‬המרד הפולני ‪ :)1863‬הצהרות על אחוות לוחמים ורעים והשתתפות של יהודים‪.‬‬
‫ניתנה חוקה ליבראלית ליהודים (שיאה ב‪ ,)1867-‬העיר נפתחה בפני היהודים‪ .‬האוטונומיה קוצצה‪ ,‬שכן אזרחים שווי זכויות‬
‫כפופים לאותה מערכת משפטית‪ ,‬חינוכית‪ ,‬מסים ושירות צבאי‪.‬‬
‫מספר המשכילים גדל‪ 3 '48 .‬עו"ד‪ 90 ,‬כבר ‪ ,47‬שהם ‪ 42%‬מכלל האוכ'‪ '05 .‬כבר ‪ ,70‬שהם ‪.61%‬‬
‫אבל‪ :‬חודש המאבק הישן של מועצת העיר והסוחרים‪ ,‬שברובם המשיכו לתמוך מתוך אמונה תמימה בהבטחות הליברלים‪.‬‬
‫רוב היהודים במסחר קמעונאי וזעיר‪ :‬חייטים‪ ,‬פרוונים‪ ,‬זגגים‪ .‬היו מעטים של מפעלי מחצבה‪ ,‬טחנות קמח‪ ,‬תעשיות עץ‪..‬‬
‫רובם במצב קשה‪ .‬ב‪ '04-‬נדרשו ‪ 1400‬משפחות מתוך ‪ 5000‬לקמחא דפסחא‪.‬‬
‫תרבותי‪:‬‬
‫הטמפל‪ :‬חברה דתית ציביליזטורית הקימה 'היכל' משלה‪ .‬נמנו חוגי המשכילים שכינו עצמם נאורים‪ ,‬כלומר‪ :‬מתקדמים‪ .‬מטרתם‪:‬‬
‫חינוך הנוער והכנסתו לגימנסיות פולניות‪ ,‬כדי להרחיב את שורות האינטיליגנציה‪ .‬כדי לבולמם התגבש מחנה השמרנים‪ ,‬שיתוף‬
‫פעילה נדיר בין מתנגדים וחסידים ‪ .‬כאשר החסידות חזרה לקרקוב הוטל עליה חרם ע"י רבני העיר האורתודוכסים (‪,1786‬‬
‫כלומר כ‪ 60-‬שנה קודם) ועכשיו (‪ )1840‬שתפו פעולה נגד האויב המשותף‪ .‬בראשם עמד שמעון הסופר (בנו של חת"ם סופר)‪.‬‬
‫מרביתם היו שמרנים‪.‬‬
‫גם ה'נאורים' בשתי אוריינטציות‪ :‬האחת‪ :‬שהתבוללותם לא ניתקה אותם מערכי היהדות‪ .‬הסתדרותם נקראה שומר ישראל‬
‫ובטאונם איזראליט‪ .‬רובם למדו בוינה‪ .‬השנייה‪ :‬פולנית‪ .‬ראו עצמם כפולנים בני דת משה‪ .‬הסתדרותם נקראה 'אגודת אחים'‬
‫ובטאונם 'אויציזנה'‪ ,‬שפירושו מולדת‪ .‬רובם למדו בפולין‪.‬‬
‫האורינטציה הפולנית נהפכה לדומיננטית‪ ,‬במיוחד אחרי ‪ .'67‬אחד מביטוייה‪ :‬תמיכת היהודים בקלוב הפולני שבפרלמנט‬
‫האוסטרי‪.‬‬
‫וככל שכך‪ ,‬גברו הרתיעה והאנטישמיות‪ .‬תחרות כלכלית וספרות אנטישמית‪ .‬הקמת מפלגה נארודובה דמוקרטיה שראתה‬
‫ביהודים אלמנט זר וחתרה לשלול מהם כל השפעה בתחומי החיים הלאומיים‪ ,‬התרבותיים ובייחוד הכלכליים‪.‬‬
‫‪ , 1892‬אויציזנה‪" :‬עוד חושבים אנו היום וכך גם חשבנו בעבר‪ ,‬שלהפך את היהודים לאזרחים אפשר רק בעזרת הציבור הפולני‪.‬‬
‫חשבנו שהציבור יושיט לנו יד לעבודה משותפת זו‪ ,‬לטובת הכלל‪ ..‬ונתאכזבנו‪ .‬לכן הננו רואים היום את התמונה לא כמו שראינו‬
‫אותה לפני עשר שנים"‪.‬‬
‫שנה לאחר מכן הכריז כנס קאתולים בקרקוב על חרם כלכלי‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 80-‬מגיעה תנועה חדשה לקרקוב ולגאליציה‪ :‬הציונות‪ .‬קרקע נוחה‪ ,‬גם מבין הוינאים שפגשו את הרצל‪ .‬הרב שמעון‬
‫סופר ממקימי ראש פינה‪ .‬עדיין בחיתוליה‪ .‬כאמור הרוב שמרנים‪.‬‬
‫בין שתי מלחמות עולם‬
‫לאחר מלח"ע ‪ 1‬חתמה פולין העצמאית על חוזה המיעוטים המבטיח אוטונומיה לאומית ותרבותית למיעוטים שבה בצד שוויון‬
‫זכויות‪.‬‬
‫האורתודוכסיה אדישה‪ :‬אוטונומיה דתית בלבד‪ .‬השאר‪ :‬ציונים‪ ,‬פולקיסטים ובונד‪ :‬מימוש חוזה המיעוטים‪ .‬אבל מייד עם סיום‬
‫המלחמה נ סיונות של איכרים לפגוע ברכוש ונפש‪ .‬פרי הסתה של הכמורה וגורמים פוליטיים‪ .‬הציבור היהודי אמור היה לשמש‬
‫שעיר לעזאזל למחסור הנורא ולרעב שהותירה מלח"ע‪ .‬לפורעים הצטרפו יחידות הצבא הפולני בפיקודו של יוזף הלר‪.‬‬
‫צעירי קרקוב גילו יוזמה מייד והקימו קבוצות הגנה עצמית שגרעינן תנועות הנוער הציוניות‪ :‬הנוער העובד‪ ,‬פועלי ציון‪ ,‬הצופים‬
‫והשמו"צ‪ .‬כעבור זמן הצטרפו חברי תנועת הנוער של הבונד וחיילים וקצינים משוחררי הצבא האוסטרי‪ .‬בזכותם נהדפו הפורעים‬
‫והלר‪ .‬רק כשהתחזקה הממשלה והמינהל האזרחי פורקה ההגנה העצמית‪.‬‬
‫עיסוקים‪ :‬שכבת היזמים והמנהלים את התעשייה והמלאכה הייתה מורכבת ברובה מיהודים‪ .‬חלק גדול מהסוחרים קמעונים‬
‫ורוכלים‪ ,‬גם אצל הנוצרים‪ .‬מכאן התחרות הקשה והניסיונות לדחוק רגליהם‪ .‬אבל האפשרויות לעבודה גופנית היו מעטות‪ ,‬ולכן‬
‫פנו למקצועות עצמאיים ומקצועות חופשיים כרופאים ומשפטנים‪ .‬הבדיחה על האמא הפולנייה מתחילה פה‪ .‬ב‪ 800 :37-‬עו"ד‬
‫מכלל ‪ 61% ,1291‬רופאים‪.‬‬
‫פוליטי‪:‬‬
‫וועד הקהילה‪ :‬קואליציה בין אגו"י והמתבוללים‪ .‬איחוד כדי לחסום הציונים‪.‬‬
‫יחסי כוחות‪ ,‬בחירות לוועד ‪ :'29‬ציונים ‪ 9‬צירים (‪ 6‬מזרחי ו‪ 3-‬ציונים כלליים)‪ 3 ,‬מתבוללים ו‪ 8-‬אגו"י‪.‬‬
‫מועצת העיר‪ :‬מתב וללים ישבו גם במפלגות אחרות‪ .‬לדוגמא‪ :‬המפלגה הפולנית הסוציאליסטית שאחד מנציגיו היהודים היה סגן‬
‫ראש העיר עדד ‪.'34‬‬
‫‪ :' 35‬מות המרשל פילסודסקי‪ .‬כת הקצינים ביטלה חיים פרלמנטרים‪ ,‬נשארה רק הרשות המקומית‪ .‬רק ב‪ '38-‬חודשו הבחירות‬
‫למועצת העיר‪ ,‬וכל הזרמים‪ ,‬למעט הבונד שקיבל נציג אחד קיבלו ‪( 12‬מתוך ‪ .)65‬בפועל העירייה לא תמכה בקהילה‪,‬‬
‫שהסתדרה ממשאביה‪.‬‬
‫דוגמא להתחזקות הציונים‪ :‬מפלגת פועלי ציון הקימה מערכת חינוכית לפועלים‪ ,‬אונ' עממית ושיעורי ערב‪ .‬תנועת הנוער הקימה‬
‫קיבוץ הכשרה בשם דרור ב‪ '32-‬שגדל תוך שנה מ‪ 7-‬ל‪ 120-‬חברים‪.‬‬
‫תנועות נוער‪ :‬עקיבא‪ .‬בקרקוב הקן המרכזי‪ ,‬לפני מלח"ע ‪ 1,000 2‬חברים מכלל ‪ 24‬אלף‪ .‬תנועת הנוער היחידה במסגרת החלץ‬
‫שלא סוציאליסטית והדגישה תמיד את עצמאותה האידיאולוגית ודגלה בסלקציה איכותית‪ .‬לא דתית‪ ,‬אך האמונה ושמירה על‬
‫צורות החיים המקוריות חיונית לשמירת קיומו של העם‪ .‬עברית‪ ,‬צופיות‪ ,‬לאומיות‪ .‬התרעה על הסכנה לקיום הפיסי של היהדות‬
‫בביטאון התנועה ב‪ !33-‬הקמת החזית המאוחדת של הנוער היהודי ב‪ 34-‬עד ‪ ,38‬אליה הצטרפו כל תנועות הנוער היהודיות‬
‫מקומוניסטים ועד אגו"י‪ .‬המנהיגים יואל דרייבלט ויהודה אורנשטיין עלו ארצה והקימו את בית יהושע‪ ,‬יורשיהם דולק ליבסקינד‬
‫ושמשון סימק דרנגר‪.‬‬
‫גטו‬
‫נתונים‬
‫דו"ח הוועדה הסניטרית של היודנראט‪ 298 :‬בתים‪ .‬מתוכם‪ 10 :‬מבני ציבור‪.‬‬
‫‪ 128‬בתים המצב תקין (‪ 107 ,)44%‬שוררת זוהמה והזנחה (‪ 466 ,)37%‬אינן ראויות לדיור (‪.)20%‬‬
‫צפיפות‪ 7 :‬נפשות לדירה בלי מטבח‪ 10 ,‬לדירה עם מטבח (ישנו במטבח) ו‪ 16-‬בשתי דירות עם מטבח אחד‪ 1500 .‬ללא קורת‬
‫גג‪.‬‬
‫שכונה ענייה (כלומר גם כך צפופה) לפני הגטו שלושת אלפים‪ .‬בגטו בשלב ההתחלתי ‪ 12‬אלף‪ .‬בשיאו למעלה מ‪.22-‬‬
‫אקציות‪ 30.5 :‬עד ‪ .'42 8.6‬לבלזץ‪ .‬השניה‪ :‬סוף אוק'‪ .‬חיסול הגטו‪ 13 :‬מרץ ‪.'43‬‬
‫יודנראט‪:‬‬
‫ד"ר אהרון רוזנצוויג‪ :‬מילא ההוראות של הגרמנים‪ ,‬אבל לא חרג מעבר להכרחי ובו זמנית השתדל לשרת הציבור ולהקל על‬
‫הקשיים שנקלע לתוכם‪ .‬עסק ברישום‪ ,‬בניסיון לאתר יהודים וקרובי משפחה בגטאות אחרים‪ ,‬וועדה סניטארית‪ .‬בימי האקציה‬
‫הראשונה נדרש להביא לכיכר ‪ 2,000‬איש‪ .‬לא היה מוכן למלא המטלה‪ ,‬ושמחה שפירא הביא ‪ .1800‬ואז נדרש להביא את‬
‫רוזנצוויג עצמו‪ ,‬אשתו וילדיו‪ .‬ונשלח עימהם לבלזץ‪ .‬נקרא עם דוד גוטר אל מפקדי האס‪.‬אס שם נאמר לו שהאקציה לא הניבה‬
‫תוצאות טובות לא מבחינה מספרית ולא מבחינת הבאתם הטכנית של האנשים לכיכר‪ .‬זמן מה לאחר מכן נשלח לבלזץ‪.‬‬
‫דוד גוטר‪ :‬האמין בניצחון הגרמנים‪ .‬לבש מדים ומעיל בצבע אפור כהה ועל שרוולו סרט חום מקטיפה שעליו רקום באותיות‬
‫גוטיות‪ :‬ממונה על היודנראטים מטעם האס‪.‬אס‪ .‬כמו כן חבש כובע בנוסח אנשי הגסטאפו עם מצחייה ומגן דוד‪.‬‬
‫מפ קד המשטרה‪ ,‬שמחה שפירא יידע הממונה עליו מהאס‪.‬אס שיש יהודים חסרי ת"ז‪ .‬כיוון שנדרש להביא רשימה של ‪1000‬‬
‫האלה‪ ,‬ולא הצליח למצוא את כולם (כי התחבאו) הוציא מכלא המשטרה וכן צירף אחרים שנצודו בלכתם ברחוב‪ ,‬על אף היותם‬
‫בעלי ת"ז‪.‬‬
‫רמת חייהם גבוהה‪ .‬כתוצאה משוחד וגזילת רכוש יהודים שגורשו‪ ,‬הברחת מזון (היו שנשותיהם פתחו חנויות בתוך הגטו)‪ .‬עד‬
‫אקציית יוני מותר היה להם לגור מחוץ לגטו‪ .‬רשת מלשינים בשכר‪ .‬שמעון שפיץ‪ ,‬שהעביר רשימות שחורות לשפירא‪ .‬בין השאר‬
‫חשף את פנקייויץ שרק בנס ניצל מלהישלח לבלזץ‪.‬‬
‫חומה‬
‫ליד הגבעה צולמה התמונה של שער הגטו‪.‬‬
‫החומה מזכירה לוחות הברית ומצבות‪ ,‬בהוראת הנס פרנק‪ ,‬מושל הגנרל‪ ,‬כדי ללעוג לסמלים הקדושים ליהודים‪ :‬לוחות הברית‬
‫מסמל מוסר‪ ,‬ולומר להם שמכאן לא תצאו חיים‪.‬‬
‫השמדה רוחנית והשפלה‪ :‬יהודים בונים בעצמם את החומה המקיפה אותם‪.‬‬
‫או כדי להתחנף אליהם‪ :‬קרובה לקרקוב‪ .‬חומה יפה ואסטטית‪ .‬וגם שיהודים יסכימו להכנס‪.‬‬
‫בווארשה קיר לבנים‪ ,‬בלודז' מעץ‪.‬‬
‫הגודל‪ :‬כשל וילה בכפר שמריהו‪ .‬תוך ‪ 10‬דקות אפשר להקיף אותו‪.‬‬
‫שומרים על ניקיון יחסי‪.‬‬
‫ומשלחים את הלא יעילים (‪ 40,00‬על ההתחלה‪ ,‬וכמה חודשים אחרי כן עוד אחד)‪.‬‬
‫היודנראט מסרב לשלוח‪ ,‬וראשו‪ ,‬רוזנצוויג‪ ,‬נשלח להשמדה (להשוואת שיטתו של צ'רניאקוב)‪.‬‬
‫מרד גטו קרקוב‬
‫למה מחוץ לגטו?‬
‫שטח הגטו מצומצם‪ ,‬אוכ' מנוכרת (עד נוב' ‪ 6500 '42‬איש מהסביבה)‪ ,‬מנהיגות מתנגדת לכל פעולה‪ ,‬ריבוי מלשינים‪ ,‬אוכ' קטנה‬
‫יחסית שקשה להיבלע בתוכה‪ ,‬רגישות שלטונית כי קרקוב הבירה‪ ,‬התגברות האשליה כי החלו להעביר לפלשוב‪.‬‬
‫היו קולות להציל כדי להביא הידיעות על החברים בא"י והעולם‪ .‬ליבסקינד‪" :‬במלחמה בחרנו‪ .‬על כולנו להשתתף בה‪ .‬כל דרך‬
‫אחרת‪ ,‬כמוה כבגידה"‪.‬‬
‫קרקוב הקדימה את מרד הגטאות במקומות אחרים‪ .‬יוסטינה‪" :‬היבין מישהו את פחדך מפני המוות שעלול להקדים אותך לפני‬
‫שעשית דבר מה למען העניין הקדוש? איש לא פחד מהמוות‪ ,‬אבל הכל פחדו פן ייתפסו ע"י השלטונות בגלל דבר של מה בכך‬
‫ולא בשל פעולה של ממש"‪.‬‬
‫ובכל זאת ניסיון לצאת ליער של ‪ ,5‬בגידה של משתפי הפעולה הפולנים וחיסול ‪ 2‬מהם‪ .‬ופעולות בצד הארי שהתבטאו בחיסול‬
‫חיילים בודדים חמושים ומוסך במחנה צבאי‪ .‬מספרים מדויקים לא ידועים‪ ,‬גם שתי קבוצות הלוחמים (איסקרא והחלוץ הלוחם)‬
‫לא ידעו אחת על השנייה‪.‬‬
‫ב‪ 25-‬בנוב' ניסתה המשטרה היהודית לעצור את דולק‪ ,‬הגרמנים הקדימו את שעת העוצר בשטח הארי ל‪ ,21-‬ופעולות עונשין‬
‫נוספות‪ .‬המחתרת הפולנית‪ ,‬עימה היה להם קשר הודיעה שיעצרו כל פעילות‪ ,‬אחרת יפסיקוה בכוח‪.‬‬
‫שפיץ‪ :‬ארבו לו בסמוך לבית קפה שבו ישב בשטח הארי בסמוך לשעת העוצר‪ .‬כשיצא ניסה לירות לכיוונו דרנגר‪ ,‬אך היה מעצור‪.‬‬
‫עד שתפעל ראה‪ ,‬שאל שפיץ הצטרפו אנשי אס‪.‬אס וכך בוטלה הפעולה בלי ששפיץ ידע שאקדח כבר היה מכוון לרכתו‪.‬‬
‫ואז החליטו לעשות פעולה אחת‪ ,‬בכוחות גדולים ובכמה מוקדים בו זמנית‪.‬‬
‫ציגריה‪.22.12 ,‬‬
‫את הרימונים זרק אידק ליבר מעקיבא‪ ,‬החלוץ הלוחם‪.‬‬
‫שיתוף עם איסקרא‪.‬‬
‫המטרות‪ ,‬יוסטינה‪ " :‬לזעזע את ביטחונם העצמי ויהירותם‪ .‬יש להוכיח כי שלטונם שלטון חיות פרא איננו שפוך על המונים‬
‫משותקי אימה‪ .‬יש להוכיח להם‪ ,‬כי העם הנרמס התעורר‪ ,‬כי נשא את סבלו בדומייה רק עד בוא המועד‪."...‬‬
‫וגם‪ :‬לעורר את הפולנים למרד‪ .‬הנפת דגלי פולין‪.‬‬
‫דולק מפקד‪ ,‬לבאן קצין המבצעים‪ 20 .‬מהחלוץ‪ 16 ,‬מאיסקרא‪.‬‬
‫בגטו לא נשארו כמעט לוחמים‪ ,‬למעט שלושה שנועדו לחסל את שפיץ‪.‬‬
‫יעדים‪ 3 :‬בתי קפה‪ ,‬מועדון קצינים ובית קולנוע‪.‬‬
‫הנפת דגלי פולין על גשרי הוויסלה‪.‬‬
‫הנחת זרים על קבר החייל האלמוני והמשורר הלאומי מיצקביץ (שהגרמנים הרסוהה)‪.‬‬
‫הדבקת כרוזים‪.‬‬
‫פעולות חבלה‪ ,‬כגון‪ :‬הצתת תחנת סירות‪ ,‬מוסכים‪ ,‬נטילת נשק מגרמנים‪.‬‬
‫והסחה‪ :‬אזעקות שווא למכבי האש במקומות שונים בעיר‪.‬‬
‫תוצאות‪ :‬הסרט התארך מעל שעת האפס (החלו ב‪ 19-‬כי ראש הוואר‪ ,‬וחייבים לסיים ב‪ ,21-‬שעת העוצר)‪ .‬לכן לא יכלו להישאר‬
‫עד לסיומו‪.‬‬
‫הקפה השני‪ ,‬אספלנדה נכשלה מסיבה לא ידועה‪ .‬מנחם ביגלמן‪ ,‬שהגיע מוארשה‪ .‬הרימון שזרק‪ ,‬אם זרק‪ ,‬לא התפוצץ‪ .‬השותף‬
‫שלו חמק‪ ,‬והוא נתפס‪.‬‬
‫הצתת סירות הצבא בו צעה‪ ,‬רק עפ"י עדותו של מבצעה‪ .‬קצין אס‪.‬אס אחד חוסל ונשקו נלקח‪ .‬הכרוזים והדגלים חולקו ונתלו‪.‬‬
‫וציגנריה‪ .‬המקורות הפולנים מעריכים בין ‪ 7‬ל‪ 11-‬הרוגים ו‪ 13-‬פצועים‪ .‬בדו"ח איל בוארשה ב‪ 44-‬נכתב על ‪ 20‬קורבנות‬
‫ופצועים‪ .‬בדו"ח המיידי של אי"ל כתבו שנפלו למעלה מ‪ 70-‬חיילים וקציני אס‪.‬אס‪ .‬מופרז‪ ,‬אבל כנראה לא כל כך רחוק‬
‫מהמציאות‪.‬‬
‫איסקרא חזרו לגטו‪ ,‬והחלוץ לא יכלו כי נחשף מחבואם‪ .‬היו להם שניים‪ .‬על אחד מהם הייתה הלשנה‪.‬‬
‫היו שחשבו מאיר‪ .‬בספרה‪ ,‬המבוסס על הדוקטורט שלה‪ ,‬כותבת יעל פלד‪-‬מרגולין שמות שני חברי הארגון‪ :‬נתן וייסמן ויולק‬
‫אפל‪ .‬השניים נתפסו זמן קצר קודם לכן בפעולה אחרת ע"י הגסטאפו‪ .‬גולה מירה‪ ,‬אחת החברות הזהירה‪" :‬אסור להאמין למי‬
‫שיצא חיים מידי הגסטאפו"‪ .‬ולהזכיר הכנס בשנה שעברה בלוחמי‪.‬‬
‫נתפסו ‪ , 10‬לאבן ואנטק באו למחרת בבוקר‪ .‬בחולצתו של לאבן פתק עם הכתובת של המחבוא השני‪ .‬שם דולק ואידק‪ .‬כשבאו‬
‫לעצור אותם חיסל דולק שני חיילים‪ ,‬ירה באידק ובעצמו‪.‬‬
‫בדו"ח הגרמני לא מוזכר פתק‪ ,‬א לא שלאבאן הסגיר אחרי עינויים ושדולק ואידק אחרי קרב‪ .‬ידוע שלבאן נשא תעודות מזויפות‪,‬‬
‫בהן כתובתו‪.‬‬
‫השאר בידי המשטרה היהודית בגטו‪.‬‬
‫דרנגר‪ :‬לא היה בקרקוב‪ ,‬ונתפס במחצית ינואר‪ .‬אשתו‪ ,‬יוסטינה‪ ,‬הסגירה עצמה כששמעה זאת‪.‬‬
‫היחיד ששרד‪ :‬פולדק‪ .‬תפקידו היה בתום הציגנריה מתוך הגטו לחסל את שפיץ‪ .‬אומנם שמע הדים‪ ,‬אך לא חזרו במועד ורצה‬
‫לברר בעצמו‪ .‬כשהגיע למחבוא נתפס בידי האס‪.‬אס וטען מיד שהוא מפקד משטרת הסדר היהודית ובא למצוא אחד מעובדי‬
‫הכפייה שברח‪ .‬אנשי האס‪.‬אס האמינו לו וביקשו שיקנה להם סיגריות‪ .‬עפ"י נוכחות אנשי האס‪.‬אס הבין שמשהו לא טוב אירע‬
‫לחבריו והחליט לא לחסל את שפיץ על מנת שלא למשוך את תשומת הלב לגטו‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬ההחלטה לחסל את שפיץ הייתה בעקבות דרישה של צוקרמן ופשרה שהושגה בינו לבין דולק ולאבאן שלוש שעות לפני‬
‫תחילת הפעולה‪.‬‬
‫הגרמנים הוציאו להורג פולנים‪ ,‬הקדימו העוצר מ‪ 21-‬ל‪ .18-‬לגטו לא עשו כלום‪ .‬ההנחה‪ :‬שלא יחשף חלקם של היהודים במיוחד‬
‫מפחד שיתופי פעולה פולנים יהודים בעתיד‪.‬‬
‫ב‪ 13-‬במרץ ‪ ' 43‬חוסל הגטו‪ .‬לפי דו"ח גרמני מובן שלא רק אספקט אידיאולוגי אלא גם ביטחוני‪.‬‬
‫חודש אחרי‪ :‬המרד הקטן בווארשה‪.‬‬
‫קרקוב הפולנית‬
‫קופרניקוס והאונ' היגלונית‬
‫נולד בפולין‪ ,‬למד באונ' היגלונית בקרקוב מאות ‪.16-15‬‬
‫היה הראשון שהוכיח שהעולם סובב סביב השמש והוא אחד מכוכבי לכת אחרים‪.‬‬
‫המשמעות היא גם ערכית‪ :‬מיקומו של האדם בסיפור הבריאה‪.‬‬
‫קופרניקוס לא קבע שהשמש היא המרכז‪ ,‬אלא נמצא בראשו ובמחשבתו החופשית של המתבונן‪.‬‬
‫המרכז הוא יחסי ונבחר (ולא מוחלט ובלתי תלוי כעולמו של אריסטו)‪.‬‬
‫הוואוול‬
‫הר הרצל של הפולנים‪.‬‬
‫מצודה השלטת על הנהר ויסלה מהמאה ה‪.8-‬‬
‫נבנתה ע"י דוכס קרק‪ ,‬מנהיג שבט סלאבי‪ ,‬שנתן לעיירה את שמו‪.‬‬
‫הדוכסים שישבו בה גבו כנראה כסף מסוחרים שעבור בויסלה‪ ,‬והעיר התפתחה מכך‪.‬‬
‫שימשה כעיר הבירה של פולין במשך שש מאות שנה (מהמאה ה‪.)10-‬‬
‫ורבים עצובים על ורשה עד היום (ורשה ת"א‪ ,‬קרקוב י‪-‬ם או צפת)‪.‬‬
‫חומות העיר הוסרו במאה ה‪( 19-‬למעט חלק אחד) כדי להקים גנים המקיפים את העיר העתיקה‪.‬‬
‫בארמון‪:‬‬
‫‪ 142‬שטחי קיר (הוברחו במלחמה ונצלו‪ .‬מתוך ‪.)360‬‬
‫חרב ההכתרה של המלכים משנת ‪.1320‬‬
‫בקתדרלה‪:‬‬
‫שימשה מקום הכתרתם של המלכים‪ .‬הפכה לפנתיאון לאומי‪ ,‬ונקברו בה מלכים וגיבורים לאומיים (קושצ'ושקו)‪.‬‬
‫מגדל פעמונים‪ ,‬זיגמונד מתותחי אוייב‪ .‬היקפו ‪ 8‬מטרים‪ ,‬ומי שנוגע בו מתחתן‪.‬‬
‫בכיכר‪:‬‬
‫שלושה מבנים‪ :‬כנסיה מהמאה ה‪ ,11-‬מגדל העירייה מהמאה ה‪ 14-‬ושק בדים שעוצב מחדש במאה ה‪.16-‬‬
‫אגדת הדרקון‪:‬‬
‫שהה במערה למרגלות הואוול (שרואים מצד הויסלה‪.‬‬
‫היה בעל תיאבון עצום‪ ,‬ואכל כל בעל חיים אפשרי‪ .‬ובתולות‪.‬‬
‫כשהמלך חשש לבתו הבתולה (שאין סימוכין שאכן היתה כזו) החביא אותה בארמון ואף אחד לא ראה אותה מעולם‪ .‬שמועות‬
‫הלכו שהיתה היפה בנשים‪.‬‬
‫רצה להשיא אותה למי שינצח את הדרקון‪ .‬אחרי כל הגיבורים‪ ,‬בא רצען עני (יהודי?)‪ ,‬נתן בעז כמות גדולה של גופרית ומלח‬
‫ושילחה מול הדרקון‪ .‬הדרקון בלע‪ ,‬נכווה‪ ,‬מעיו בערו והוא רץ להרגע בויסלה‪ ,‬שם התפוצץ וטבע‪ .‬הרצען רץ‪ ,‬נגע בפעמון וזכה‬
‫באשת המלך שהתבררה כמכוערת מאוד‪.‬‬
‫מאמר שפורסם ב‪ '04-‬על פולמוס שינדלר (לצערי‪ ,‬לא נשמר אצלי שם כותב המאמר)‬
‫פולמוס סביב דמותו של שינדלר‪ ,‬שהתרחש מאחורי הקלעים של "הוועדה לחסידי אומות העולם" ביד ושם במשך כשלושים‬
‫שנה‪.‬‬
‫קבלת פנים סוערת‬
‫ב‪ 28-‬באפריל ‪ ,1962‬ביום הולדתו ה‪ ,54-‬הגיע שינדלר בפעם הראשונה לארץ‪ .‬עד למותו בשנת ‪ ,1974‬הוא עוד יבקר ‪)!(16‬‬
‫פעמים בישראל‪ .‬ביקורו הראשון נערך בתקופה של שלהי משפט אייכמן‪ .‬כידוע‪ ,‬העמדתו לדין של הפושע הנאצי גרמה‬
‫להתעניינות עצומה בתקופת השואה‪ ,‬וביקורו של שינדלר היה‪ ,‬מהבחינה הזאת‪ ,‬בעיתוי המתאים‪ .‬ההשוואה בין מעשיהם של‬
‫הנאצים מצד אחד לבין פועלו של המציל הגרמני מצד שני הייתה טבעית למדי‪ .‬כבר חודשים ספורים לפני כן‪ ,‬בחודש דצמבר‬
‫‪ , 1961‬השווה העיתון "דיילי מייל" הבריטי את מעשיהם של אייכמן ושינדלר‪ ,‬וציטט משפט מתוך עצומה‪ ,‬שנחתמה על‪-‬ידי‬
‫"ניצולי שינדלר"‪" :‬לא שכחנו את מצרים‪ ,‬לא שכחנו את המן‪ ,‬לא שכחנו את היטלר‪ .‬אך בזוכרנו את הרשעים‪ ,‬לא שכחנו את‬
‫הצדיקים‪ .‬זכרו את אוסקר שינדלר"‪.‬‬
‫בקבלת הפנים לשינדלר‪ ,‬שנערכה בנמל‪-‬התעופה שבלוד‪ ,‬נכחו מאות אנשים‪ ,‬רובם יהודים שניצלו על‪-‬ידו בימי השואה‪ .‬כותרות‬
‫העיתונים ביום שלמחרת העידו על האווירה‪ ,‬ששררה בנמל‪-‬התעופה באותו יום‪" :‬קבלת פנים נלהבת בלוד לגרמני מציל יהודים‬
‫רבים‪ ,‬קבלת פנים סוערת‪ ,‬כמוה רואה שדה התעופה של לוד רק לעתים נדירות‪( "...‬עיתון למרחב‪ 29 ,‬באפריל ‪.)1962‬‬
‫הבקשה להכיר בשינדלר כ"חסיד אומות העולם" הוגשה‪ ,‬כמובן‪ ,‬על‪-‬ידי הניצולים מקרקוב ומברינליץ‪ .‬התוכנית הייתה‪ ,‬שבטקס‬
‫המרכזי של יום השואה ‪ 1962‬יישב שינדלר במקום של כבוד‪ ,‬ליד נשיא המדינה יצחק בן צבי‪ .‬כן תוכנן ששינדלר ישתתף בטקס‬
‫נטיעת עצים בשדרה לחסידי אומות העולם‪ ,‬יחד עם עוד אחד‪-‬עשר אנשים שהוכרזו כחסידים‪ .‬והנה‪ ,‬ימים אחדים לפני קיומם‬
‫של האירועים החגיגיים‪ ,‬הופיע אדם‪ ,‬בשם יוליוס וינר‪ ,‬שטען כי אין להעניק לשינדלר שום תואר כבוד‪ ,‬שכן מדובר ב"נאצי‬
‫שהחליף את עורו"‪ .‬וינר גם הזהיר‪ ,‬שאם יתקיים טקס הנטיעה בשדרה‪ ,‬הוא יעורר סערה במקום ויעקור את העץ שזה עתה‬
‫ניטע‪ .‬מסיבה זו הוחלט לבטל את הטקס המתוכנן‪ ,‬בתואנה ששינדלר הצטנן‪ .‬טקס הנטיעה בשדרה התקיים לבסוף כעבור‬
‫חמישה ימים‪ ,‬ללא נציגים רשמיים של המדינה ומבלי שווינר יידע על האירוע‪.‬‬
‫"פרשת שינדלר" תפסה במהרה תאוצה‪ ,‬ועוד לפני שהתקיים הטקס החלופי התפרסמו כתבות‪ ,‬שערערו על טיבם של מעשי‬
‫החסד של שינדלר‪ .‬עיתון "הארץ" פרסם כתבה תחת הכותרת "איש קרקוב טוען‪ :‬שינדלר היה נאצי והחליף את עורו לקראת‬
‫סוף המלחמה"‪ .‬במקביל החלו להגיע ליד ושם מכתבים רבים‪ ,‬אשר יצאו כנגד העמדה של וינר‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מר מרדכי ברודר‪,‬‬
‫מניצולי שינדלר‪ ,‬כתב את הדברים הבאים‪" :‬כאיש מסורתי והמאמין באלוקים אז אוסקר שינדלר בעיני‪ ,‬לא רק אחד מחסידי‬
‫אומות העולם‪ ,‬אלא אפשר לכנותו כאחד מהל"ו שהודות להם העולם קיים"‪.‬‬
‫באותו שבוע התקיימה בבית‪-‬מלון בתל‪-‬אביב קבלת‪-‬פנים לכבודו של שינדלר‪ .‬מבין ‪ 1,200‬ה"שינדלריודן" התגוררו בארץ כ‪-‬‬
‫‪ ,240‬ואלה הגיעו יחד עם משפחותיהם‪ .‬הדוברים‪ ,‬ביניהם יצחק שטרן‪ ,‬הרעיפו שבחים על שינדלר‪ .‬בנאומו אל מול ‪700‬‬
‫הנוכחים באולם‪ ,‬הודה שינדלר על קבלת‪-‬הפנים הנרגשת‪ ,‬והתייחס‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לטענות של וינר‪:‬‬
‫‪...‬אכן לא היה קל בימים ההם‪ .‬שום דבר לא היה קל‪ ...‬אל תשכחו כי אז אחד פחד מהשני – גם הגרמנים‪ .‬אני השתדלתי להיות‬
‫בסדר ואילו היו יותר גרמנים שהיו מוכנים לסכן עצמם ודאי היה המצב אחר‪.‬‬
‫גם לי היו לא מעט צרות בגלל התעסקותי ביהודים‪ ,‬ולכן תבינו שרגיל אני לכך‪ .‬ואם כעת קם אחד בישראל עם טענות נגדי ביחס‬
‫לעסק שלו ‪ -‬הרי האמת כבר סופרה על‪-‬ידכם‪ ,‬ואכן אמת הם הדברים שנאמרו כאן ‪ -‬הכול אמת‪ .‬אשר לי אינני מייחס חשיבות‬
‫לאותה האשמה‪ ,‬חבל רק שלכם היא גרמה עגמת נפש‪.‬‬
‫כאשר אני שומע כעת מפיכם את הדברים הנוגעים לכול אחד מכם ויושב אני בין מאות יהודים ידידים אשר ביחד עברו את‬
‫התקופה הקשה ההיא עולה הכול מחדש‪.‬‬
‫באתי לפולין לעסוק בעסקים ולא להציל יהודים‪ .‬אבל נתקלתי ביהודים‪ .‬לא הייתי אז "נעבעך"‪ .‬עבדתי והרווחתי הרבה‪ .‬אבל מאז‬
‫ומתמיד היו לי ידידים יהודים‪ .‬עוד לאבי היו ידידים יהודים שלהם עזר‪ ,‬ולי בבית‪-‬הספר היו ‪ 17‬חברים יהודים‪."..‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬על‪-‬אף הכמות הגדולה של הניצולים‪ ,‬שהיו מוכנים להמליץ על מעשי ההצלה של מיטיבם‪ ,‬החליטה הוועדה‬
‫לחסידי אומות העולם שביד ושם שלא להעניק את התואר לשינדלר‪ ,‬וזאת בשל התנגדותם של שני יהודים מקרקוב‪ ,‬יוליוס וינר‬
‫ונתן וורצל‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבד יוליוס וינר‪ ,‬בן ה‪ ,35-‬בחנות של אביו‪ ,‬ברחוב קרקובסקה ‪.51‬‬
‫מדובר היה בעסק סיטונאי לכלי מטבח מאמייל‪ .‬בעדותו‪ ,‬שניתנה בשבועה בשנת ‪ ,1956‬סיפר וינר על המפגש הראשון שלו עם‬
‫שינדלר‪ ,‬כשזה התפרץ לעסק המשפחתי ב‪ 15-‬באוקטובר ‪:1939‬‬
‫" אחרי שהפיל טרור על אבי ועל כל העובדים שלנו בצורה המזכירה התקפות גנגסטרים‪ ,‬קודם כל שם ידו על הקופה‪ ,‬נעל דלתות‬
‫הכניסה‪ ,‬ואחרי כן הכריז שהחל מרגע זה הוא מקבל לידיו את ניהולו של העסק בתור קומיסר‪ .‬הוא התנפל בצורה ברוטאלית על‬
‫אבי‪ ,‬שטף אותו בזרם של עלבונות ושמות גנאי ואיים עליו באקדח"‪.‬‬
‫לפי וינר‪ ,‬כאשר אשתו פנתה אל שינדלר‪ ,‬שלא יאה להתעלל בצורה כזו באדם זקן‪ ,‬הוא החל לצעוק עליה במילים האלה‪:‬‬
‫"שתקי! חזירה יהודית! תלמודיסטית שכמותך! כעת אתם תדעו אותי ואת היטלר!" בהמשך המשיך שינדלר להתעלל בווינר‬
‫האב‪ ,‬ובין היתר אילץ אותו לנשק תמונה של היטלר‪ .‬החנות עברה לחסותו של שינדלר‪ ,‬ורק לווינר הבן הותרה הכניסה אליה‪,‬‬
‫שכן הוחלט שיוליוס ימשיך בעבודתו במקום‪ .‬כעבור חודש‪ ,‬גירש שינדלר את וינר מהמפעל‪" ,‬כיוון שאתה רמאי‪ ,‬כיוון שאתה גנב‪,‬‬
‫כיוון שאתה עושה זאת מתוך הרגל‪ ...‬הסתלק מכאן‪ ,‬יהודי פושע שכמותך‪ ,‬ואם תעיז עוד פעם לעבור את סף הדלת של מפעל‬
‫זה‪ ,‬זה יעלה לך בראשך"‪.‬‬
‫ביום שלמחרת‪ ,‬חזר וינר למפעל בתקווה שיצליח לבטל את רוע הגזירה‪ .‬שינדלר קרא לאנשי אס‪.‬אס‪ ,‬וביקש מהם ללמד את‬
‫היהודי לקח‪ .‬אלה לקחו את וינר לחדר צדדי‪ ,‬הכו בו מכות רצח ולבסוף אמרו לו‪" :‬אתה‪ ,‬יהודי שורץ כינים‪ ,‬אם תעיז עוד פעם‬
‫להטריח את כבוד המנהל‪ ,‬אם עוד פעם תעיז לבוא הנה‪ ...‬אז תלך לאותו מקום‪ ,‬שממנו לא חוזרים יותר"‪.‬‬
‫כעבור זמן התברר לווינר‪ ,‬שאשמת הגניבה‪ ,‬כביכול‪ ,‬שבה הואשם ושגרמה להרחקתו מהמפעל‪ ,‬בוימה על‪-‬ידי שינדלר עצמו‪.‬‬
‫"אז התברר לי‪ ,‬ששינדלר‪ ,‬ברצותו ליצור בעיני הצוות אמתלה להרחקתי מהמפעל‪ ,‬ביים מחזה ממש שטני של גניבה מבית‬
‫החרושת שלו על‪-‬ידי לקיחת כמות גדולה יותר של סחורה כביכול על‪-‬ידי"‪.‬‬
‫לאחר שהתגלגל ממחנה למחנה‪ ,‬חזר וינר לקרקוב בסוף המלחמה‪ ,‬ומצא את בית‪-‬החרושת המשפחתי ריק והרוס‪ .‬לטענתו‪,‬‬
‫בניגוד לבתי‪-‬חרושת אחרים‪ ,‬שעם שובם של בעליהם היהודים היו מלאים בסחורות‪ ,‬היה מפעלו ריק‪ ,‬וזאת כי שינדלר ניצל אותו‬
‫לטובתו עד תום‪ .‬חלק מהמחסנים אף נהרס בתקופת הכיבוש‪ ,‬על מנת לאפשר גישה נוחה לבית‪-‬בושת שבקרבת מקום‪...‬‬
‫וינר ידע‪ ,‬כמובן‪ ,‬שעדותו עשויה להשפיע על עתידו של המציל הגרמני‪ ,‬ובכל זאת החליט לומר את דבריו‪ ,‬בהדגישו ששינדלר‬
‫היה "איש עולם תחתון וקלגס היטלראי‪ ,‬לא יותר קטן מכל הפושעים והרוצחים"‪ .‬לדעתו‪ ,‬מעשי ההצלה הרבים בקרקוב‬
‫ובברינליץ היו בגדר אליבי‪ ,‬כשהתברר שהמלחמה תסתיים במפלת הגרמנים‪" :‬אז בדיוק פתאום נהיה 'אוהב שמיים'‪ ,‬אוהב‬
‫יהודים‪ ,‬אז פתאום התלהטה בקרבו אהבה גדולה ליהודים‪ ,‬אז הוא מתחיל לאט‪ ,‬אך באופן עקבי‪ ,‬להניח יסוד איתן‪ ,‬שעליו יהיו‬
‫חייבות להתנפץ כל ההאשמות האפשריות בעתיד"‪ .‬אמנם וינר עצמו סיים את המלחמה במפעלו של שינדלר בברינליץ‪ ,‬מה‬
‫שבוודאי הציל את חייו‪ ,‬ואולם לא היה בעובדה הזו כדי לשנות את עמדתו העקרונית‪ ,‬שבשנים הראשונות של המלחמה היה‬
‫שינדלר "קלגס צמא דם"‪ .‬ועל כן‪ ,‬להערכתו של וינר‪ ,‬יש להעמיד את הגרמני לדין כפושע מלחמה‪...‬‬
‫בסוף עדותו‪ ,‬שכאמור ניתנה שש שנים לפני ביקורו הראשון של שינדלר בארץ‪ ,‬הסביר וינר את המניעים שדחפו אותו לומר את‬
‫דבריו הקשים‪:‬‬
‫"לא מניעים אותי רגשי שנאה אפשרית כל שהיא‪ ,‬ששינדלר חי כיום בארגנטינה בהילת המיטיב של יהדות אירופה‪ ,‬כשהוא ממש‬
‫טובל בזהב‪ ,‬ששדד ממני‪ ,‬מוורצל ומקורבנות אחרים‪ ,‬שכפי הנראה אינם חיים יותר‪ ,‬ואני‪ ,‬אחרי שעברתי את הגיהינום של‬
‫היטלר‪ ,‬עובד כיום בתנאים הפרימיטיביים ביותר של החיים‪ ,‬בתור פקיד מדינה‪ .‬אני רוצה רק על ידי הסרת ההילה המעטרת את‬
‫גו לגולתו הרצחנית של שינדלר להשיג סיפוק עבור סבלותיי וסבלות משפחתי ועבור מותו של אבי זכרונו לברכה‪ ,‬שאותו רצח‬
‫שינדלר‪ ,‬אם לא פיסית‪ ,‬אז נפשית"‪.‬‬
‫נתן וורצל ‪ -‬עד המלחמה היה הבעלים של מפעל ברחוב ליפובה ‪ .4‬לאחר כניסת הגרמנים לקרקוב‪ ,‬עבר בית‪-‬החרושת לחסותו‬
‫של שינדלר‪ .‬וורצל אישר בעדותו את סיפוריו של וינר‪ ,‬במיוחד את התיאור על הכאתו בידי אנשי אס‪.‬אס‪ .‬יחד עם וינר תכננו‬
‫השניים להעמיד את שינדלר למשפט‪ ,‬כבר בשנת ‪ .1956‬ואולם‪ ,‬לאחר שנים אחדות של תכנון‪ ,‬החליט וורצל‪ ,‬בשנת ‪,1962‬‬
‫לנטוש את המערכה המשפטית‪ ,‬כי "עניין זה עובר את כל גבולות יכולתי לשלוט בעצמי‪ ,‬וכתוצאה מכך נתקבלה החלטה נמרצת‬
‫במשפחתנו לשכוח כל מה שהיה"‪ .‬בהמשך התברר‪ ,‬שלוורצל היו שיקולים נוספים‪ :‬נודעו לו מעשיו הטובים של שינדלר‪ ,‬אשר‬
‫האפילו על מעשיו הרעים‪ ,‬ומכיוון שהגרמני נמצא כעת ללא פרוטה‪ ,‬ראוי היה שלא לצאת כעת נגדו‪.‬‬
‫החלטת הוועדה לחסידי אומות העולם‬
‫בעקבות הערעור בימי ביקורו של שינדלר בארץ‪ ,‬החליטה הוועדה לחסידי אומות העולם להזמין את וינר למתן עדות נוספת‪.‬‬
‫באופן כללי חזר וינר על גרסתו‪ ,‬כן התייחס לעובדה שהיה אחד מרשימת האסירים שהועברו לברינליץ‪ ,‬וקבע ש"יכול להיות‬
‫ששינדלר הציל את חיינו‪ ,‬ובשביל זה צריך לשלם לו‪ ,‬אבל לא להכתירו כחסיד אומות העולם"‪ .‬בשנת ‪ 1963‬התקיים דיון בפני‬
‫הוועדה‪ ,‬בראשות השופט לנדוי ובנוכחות העדים הבאים‪ :‬השופט משה בייסקי‪ ,‬מר יצחק שטרן‪ ,‬מר יעקב שטרנברג ומר נתן‬
‫וורצל‪ .‬השופט בייסקי טען‪ ,‬ש"מעשיו מדברים בעדו‪ .‬נניח אפילו שקרה לו מקרה‪ ,‬כפי שטוען וינר‪ ,‬אין זה שקול כנגד כל מעשיו‬
‫הטובים‪ ...‬בשבילי שינדלר הוא חידה במובן הטוב ביותר שהכרתי‪ .‬אינני מכיר עוד מקרה כזה של הסתבכויות למען יהודים‪."...‬‬
‫בכל זאת נטה השופט לנדוי שלא להעניק לשינדלר את התואר הנכסף‪ ,‬גם אם הייתה מעין חזרה בתשובה‪ ,‬שכן כל מי שפגע‬
‫ביהודים במהלך המלחמה אין להכיר בו כחסיד אומות העולם‪ .‬ואולם‪ ,‬היו אחרים בוועדה שטענו‪ ,‬שאין לחפש צדיקים גמורים‬
‫אלא "אנשים ששמו נפשם בכפם"‪ ,‬כפי שרשום בחוק חסידי אומות העולם‪ ,‬ועל כן לא ניתן להתעלם ממעשי ההצלה הרבים‪ ,‬רק‬
‫בשל התנגד ות של איש אחד שחש שנעשה לו עוול‪ .‬חשוב לציין‪ ,‬שרוח הדברים בדיון הייתה‪ ,‬שקיים רוב להצעה להעניק את‬
‫התואר לשינדלר‪ ,‬ואולם יושב‪-‬ראש הוועדה‪ ,‬השופט לנדוי‪ ,‬הצהיר שאינו יכול להשלים עם העובדה שמכריזים על אדם‪ ,‬שאינו‬
‫נקי לחלוטין מפגיעה ביהודים‪ ,‬כחסיד אומות העולם‪ ,‬ולכן יהיה עליו להסיק מסקנות אישיות‪ .‬האיום בהתפטרות עשה את שלו‪,‬‬
‫והוועדה החליטה להישאר מאוחדת ולהצטרף לדעתו של השופט לנדוי‪ .‬ההחלטה הסופית שהתקבלה נוסחה בשני סעיפים‬
‫עיקריים‪:‬‬
‫"‪ .1‬על יסוד עדויות רבות‪ ,‬שהובאו לפניה‪ ,‬קובעת הוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם‪ ,‬שמר אוסקר שינדלר עשה‬
‫גדולות למען הצלת יהודים בשנות השואה באירופה‪ .‬בין פעולותיו יש לציין את מאמציו להחזיק את היהודים שעבדו בבית‬
‫החרושת שלו בזבלוצ'ה בתנאים אנושיים‪ ,‬ולהעביר לשם יהודים ממחנה פלאשוב לשם הצלתם ממוות; הוצאת כשבע מאות‬
‫גברים וכשלוש מאות נשים ממחנה פלאשוב ערב חיסולו הסופי והעברתם לברינליץ; הצלת הנשים שכבר הובאו לאושוויץ; הצלת‬
‫כמאה יהודים‪ ,‬שרידי מחנה גולשאו‪ ,‬מתוך קרונות רכבת חתומים‪ ,‬והחזרתם לחיים על ידי טיפול מסור‪ ,‬שניתן להם על ידי מר‬
‫שינדלר ורעייתו; דאגה מתמדת לבריאות היהודים שבבתי החרושת שלו‪ ,‬על ידי מתן מזון נוסף‪ ,‬רפואות וטיפול רפואי‪ ,‬יחס‬
‫אנושי אל יהודים אלה ומאמצים בלתי פוסקים להקל על סבלותיהם; דאגה להבאת מתים יהודיים לקבר ישראל‪ .‬את מעשיו‬
‫ההומניטאריים הללו עשה שינדלר תוך סכנת מוות מתמדת‪ ,‬שהייתה מרחפת עליו כמציל יהודים‪ .‬על כל אלה הוא זכה להכרה‬
‫טובה עמוקה מצד מאות היהודים שניצלו הודות למאמציו‪ ,‬והוא ראוי לתודת העם היהודי כולו‪.‬‬
‫‪ .2‬לידיעת הוועדה הובאו טענותיהם של ה"ה יוליוס וינר ונתן וורצל נגד מר אוסקר שינדלר‪ ,‬על גזלת רכוש ומעשי אלימות שנעשו‬
‫בהם ובאביו של מר יולי וס וינר‪ .‬אין הוועדה יכולה להגיע למסקנות בדבר טענות אלה‪ ,‬בלי שיתקיים בירור עובדות מלא בין ה"ה‬
‫וינר וורצל לבין מר שינדלר – בירור שאין בידי הוועדה לקיימו"‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬בשל התנגדותם של שני אנשים‪ ,‬לא הוענק לשינדלר התואר של "חסיד אומות העולם"‪ .‬יש לזכור‪ ,‬שבשנים‬
‫הראשונות לפועלה של הוועדה לחסידי אומות העולם היו מעניקים תואר בשלוש דרגות אפשריות‪ :‬בדרגה הראשונה העניקו‬
‫תעודה בלבד‪ .‬בדרגה השנייה ניתנה אפשרות לנטוע עץ בשדרה לחסידי אומות העולם‪ .‬רק בדרגה השלישית והמלאה היה‬
‫חסיד אומות העולם מקבל גם מדליה (כיום אין דרגות‪ .)...‬הסיבה‪ ,‬שכבר בשנת ‪ 1962‬נטע שינדלר עץ חרוב בשדרה‪ ,‬הייתה‬
‫שכללים אלה עוד לא נקבעו באותם ימים‪ .‬כעבור שנים הוענק לשינדלר תעודה‪ ,‬אך מעולם לא זכה לקבלת מדליה ולהכרה‬
‫מלאה‪ ,‬בחייו‪ ,‬כחסיד אומות העולם‪.‬‬
‫הוא נפטר ב‪ 9-‬באוקטובר ‪ 1974‬בהילדסהיים שבגרמניה‪ .‬סיבת המוות הייתה התקשות עורקים מתקדמת בלב ובמוח‪ ,‬שגרמה‬
‫להתקף לב‪ .‬כעבור שבועיים נקבר בבית‪-‬הקברות הלטיני בהר ציון שבירושלים‪ .‬באותה תקופה שימש השופט משה בייסקי‬
‫כיושב‪-‬ראש הוועדה לחסידי אומות העולם‪ ,‬אך כיוון שהיה בעצמו מ"יהודי הרשימה"‪ ,‬החליט שלא להעלות מחדש את הדיון‬
‫בנושא שינדלר‪ ,‬על מנת שלא יישמע שהוא מנצל את מעמדו לקידום עניין אישי‪ .‬השנים חלפו‪ ,‬והמדהים הוא‪ ,‬שעד לראשית‬
‫שנות התשעים‪ ,‬רבים מניצולי שינדלר לא ידעו שמיטיבם לא הוכר כחסיד אומות העולם‪ ,‬שכן הימצאותו של העץ בשדרה נתפסה‬
‫כהכרה מלאה בפועלו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1993‬הגיעה אמילי שינדלר‪ ,‬בת ה‪ ,85-‬לארץ‪ ,‬לרגל צילומי הסצנה האחרונה של הסרט "רשימת שינדלר"‪ .‬הוועדה‬
‫לחסידי אומות העולם החליטה לנצל את האירוע ולהעניק לגברת שינדלר את התואר של "חסידת אומות העולם"‪ ,‬על מעשיה‬
‫הטובים כלפי היהודים‪ ,‬בעיקר בתקופת ברינליץ‪ .‬לפי ד"ר מרדכי פלדיאל‪ ,‬מהוועדה לחסידי אומות העולם‪ ,‬יצרה ההחלטה מצב‬
‫פרדוקסאלי‪ ,‬שגברת שינדלר תוכרז כ"חסידת אומות העולם" ואילו בעלה יישאר ללא הכרה מלאה‪ .‬דיוני הוועדה סביב תיקו של‬
‫שינדלר חודשו‪ ,‬והפעם הוחלט להעניק את התואר המלא‪ ,‬ללא התנגדויות‪ .‬היה זה שלושים ואחת שנים לאחר ביקורו הראשון‬
‫של שינדלר בארץ ותשע עשרה שנים לאחר שהובא למנוחת עולמים בירושלים‪...‬‬
‫לפי תמר שרון (תלמידה מבי"ס בליך ר"ג)‪ ,‬שכתבה עבודת גמר בנושא "סיפור הצלת יהודי קרקוב על‪-‬ידי אוסקר שינדלר"‪,‬‬
‫ההחלטה להעניק את התואר המלא לשינדלר נבעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מהשינויים שעברה החברה הישראלית‪ .‬שנת ‪ 1962‬הייתה שנת‬
‫פעילותה הראשונה של הוועדה לחסידי אומות העולם‪ .‬התחושה הייתה‪ ,‬שיש לחפש את חסידי אומות העולם האולטימטיביים‪,‬‬
‫מבלי להתחשב בנסיבות של ימי המלחמה‪ .‬דמותו של שינדלר‪ ,‬שלא הייתה נקייה מכול רבב‪ ,‬לא התאימה לרוח התקופה‪.‬‬
‫השתייכותו למפלגה הנאצית‪ ,‬ענידת סיכת "צלב הקרס" על דש בגדו‪ ,‬החרמת הרכוש היהודי והפגיעה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בווינר ובוורצל‬
‫היו אבני‪-‬נגף מחמירות שלא אפשרו הענקת תואר באופן מלא‪ ,‬למרות ‪ 1,200‬ניצולים שהיו מוכנים להעיד לטובת מצילם‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫עד לשנת ‪ 1993‬כבר הוכרו כ‪ 14,000-‬אנשים כחסידי אומות העולם‪ .‬אם כי הדרישה למעשה הצלה ללא שום תמורה נותרה‬
‫במקומה‪ ,‬הרי שכבר לא חיפשו את חסידי אומות העולם המושלמים מבחינה מוסרית‪ ,‬וכעת ניתן היה לזכות את שינדלר‬
‫בהוקרה המלאה‪.‬‬
‫האם‪ ,‬אכן‪ ,‬החליף שינדלר את עורו?‬
‫במאמרו "בין רשימת שינדלר לבין הרכבת של קסטנר"‪ ,‬העלה ליאון שלף את הסברה הבאה‪:‬‬
‫ניתן להעלות סברה‪ ,‬כי שינדלר‪ ,‬איש ערמומי ובעל כושר ראיית הנולד‪ ,‬הבין בשלב מסוים כי מצבו של הצבא הגרמני נואש‪ ,‬וכי‬
‫עליו לבנות לעצמו אליבי בדמות חיובית ואצילה של מציל יהודים‪ .‬אומנם בפעולותיו הוא הסתכן עד כדי מעצר‪ ,‬אולם גם הסיכון‬
‫הזה היה מחושב‪ :‬מול התמוטטות ההגנה הגרמנית והאנדרלמוסיה שנוצרה‪ ,‬טובים היו סיכוייו ממילא לצאת ללא פגע ממעשיו‬
‫למען יהודים‪.‬‬
‫שלף גם קבע‪ ,‬שלא רק שבצדק לא זכה שינדלר לתואר של חסיד אומות העולם בשנות השישים‪ ,‬אלא גם שאין להציג אותו‬
‫כאדם המייצג את מה שהאדם הבודד יכול היה לעשות בימי השואה‪:‬‬
‫"בהק שר לשינדלר‪ ,‬עברו במפלגה הנאצית פוסל אותו אולי מלהיות חסיד אומות העולם‪ ,‬פוסל אותו בוודאי מלהיות הסמל של‬
‫אציל נפש‪ ,‬פוסל אותו מלהיות דגם לאחרים של מה שניתן לעשות בתנאים המחרידים של השואה ‪ -‬כפי שהמחישו כמה אנשים ‪-‬‬
‫כי מה שהוא עשה התאפשר בשל חברותו בתנועה הנאצית‪ .‬ולכן‪ ,‬הרוצה לדעת מה על האדם הבודד לעשות בתנאים מחרידים‬
‫של השואה ובתנאים אחרים פחות חמורים אם כי חמורים דים לא ימצא את הדגם לכך בסיפור של שינדלר בעל הרקע הנאצי‬
‫והקשרים עם בעלי שררה במשטר‪ ,‬אלא באלפי מקרים שמתועדים בארכיון של 'יד ושם'‪.‬‬
‫הערכת פועלו של ש ינדלר בתחילת דרכו אינה‪ ,‬אם כן‪ ,‬נטולת כל השלכה חינוכית או ערכית‪ .‬אכן‪ ,‬יש מקום לשאול האם‪ ,‬כפי‬
‫שטען יוליוס וינר והעריך שלף‪ ,‬היה שינדלר נאצי לכל דבר‪ ,‬שרק לאחר תבוסות הגרמנים בקרבות סטלינגרד החליף את עורו‬
‫ו"הפך" לאדם טוב המציל יהודים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬האם ניתן למצוא עדויות של ניצולים‪ ,‬התומכות או הסותרות את ההתנהגות‬
‫של שינדלר בשנים הראשונות של המלחמה‪ ,‬כפי שהיא תוארה בידי וינר וורצל?‬
‫נדמה שהתשובה לשאלות אלה ברורה למדי‪ .‬כבר בחודשים הראשונים של הכיבוש הנאצי בפולין‪ ,‬התגלה שינדלר כגרמני מסוג‬
‫אחר‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬העיד יצחק שטרן‪ ,‬בעת ביקורו הראשון של שינדלר בישראל‪ ,‬בשנת ‪:1962‬‬
‫"את שינדלר הכרתי ביום ‪ 18‬בנובמבר ‪ ,1939‬כשהוא בא לידידו הקומיסר של הפירמה בה עבדנו‪ ...‬שינדלר היה נכנס מזמן‬
‫לזמן לפירמה שלי‪ .‬כשהכרתיו בפעם הראשונה והושיט לי את ידו אמרתי "אני יהודי" ‪ -‬כי כזכור היה יהודי חייב להודיע לגרמני‬
‫שהנה יהודי הוא ‪ -‬שינדלר ענה בביטול‪" :‬דברי הבל‪ ,‬למה אתה מספר לי זאת‪ ,‬כלום איני יודע בעצמי‪ ,‬למה אתה מזכיר לי שאני‬
‫גרמני?" ‪ ...‬היה באותו שינדלר משהו מיוחד‪ .‬התנהגותו כלפיי הייתה לגמרי שונה מזו של גרמנים אחרים"‪.‬‬
‫בהמשך דבריו סיפר שטרן על אירוע שהתרחש שלושה חודשים בלבד לאחר כיבושה של קרקוב בידי הגרמנים‪:‬‬
‫"שינדלר נתגלה לראשונה ב‪ 4-‬בדצמבר ‪ .1939‬הוא בא למשרד החברה בה עבדתי בהידור רב‪ ,‬כולו אומר גרמניות וכוח‪,‬‬
‫ובהיכנסו צעק "ממחר זה יתחיל‪ ,‬כל הבתים ברובע היהודים עד למקום פלוני יכותרו ויהיה שמח" (אותה שעה לא היה עוד גטו‬
‫והיהודים ישבו בכל חלקי העיר)‪ .‬אנחנו לא שמנו לב לדבריו‪ ,‬לא האמנו לו‪ ,‬אבל באותו הלילה התחיל הכול‪ ,‬כפי שגילה שינדלר‪.‬‬
‫כל הבתים היהודיים עד לבית פלוני כותרו‪ ,‬התחילו חיפושים ואנשים רבים נרצחו בבתיהם ובבתי‪-‬כנסת‪ .‬כפי שאתם בוודאי‬
‫זוכרים המשיך הפוגר ום כמה ימים‪ ,‬ואסרו על היהודים לצאת החוצה‪ .‬לאחר שחזרנו לעבודה הזכרנו "הלא שינדלר גילה לנו את‬
‫כל התוכנית ואנחנו הטיפשים‪ ,‬לא שמנו לב לדבריו!"‪.‬‬
‫משתי אנקדוטות אלה עולה‪ ,‬שגם אם שינדלר היה‪ ,‬בראשית המלחמה‪ ,‬אופורטוניסט שביקש לנצל את כיבושה של פולין לשם‬
‫רווחים כספיים‪ ,‬הרי שכבר באותה תקופה נתגלו ניצנים של אופיו המיוחד השונה כל‪-‬כך מהגרמני הנאצי הטיפוסי‪.‬‬
‫כאן המקום לציין‪ ,‬שגם תומס קנילי‪ ,‬בספרו "רשימת שינדלר"‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1982‬הזכיר בצורה מרומזת‪ ,‬את יוליוס וינר‪.‬‬
‫קנילי‪ ,‬אשר ערך תחקיר מעמיק על שינדלר וראיין עשרות ניצולים מקרקוב וברינליץ‪ ,‬העריך נכונה את דמותו של שינדלר וידע‬
‫שלא היה הגרמני טלית שכולה תכלת‪ .‬וכך כתב קנילי באחד הפרקים הראשונים‪ ,‬המתייחס לתקופה הראשונה של שינדלר‬
‫בקרקוב‪:‬‬
‫"ממבט ראשון‪ ,‬דומה שאין זה אלא ייפוי הירואי של הסיפור לבוא ולומר‪ ,‬כי אוסקר מעולם לא הואשם בהתחמקות ממילוי‬
‫ההסכמים הלא‪-‬פורמליים האלה‪ .‬הן כבר בשנה החדשה יהיה לו ריב גדול עם קמעונאי יהודי אחד בקשר לכמויות התוצרת‬
‫שהאיש זכאי ליטול ברחבת הטעינה של ד‪.‬א‪.‬פ‪ .‬ברחוב ליפובה‪ .‬ועד יומו האחרון ינטור הג'נטלמן טינה לאוסקר על רקע זה‪ .‬אך‬
‫שאוסקר לא מילא הסכמים ‪ -‬דבר זה לא נאמר לעולם"‪.‬‬
‫קנילי גם ידע לספר‪ ,‬שהתקיימה שיחה בנושא‪ ,‬בין שינדלר לבין שטרן‪:‬‬
‫"אותו ערב בא שטרן כדי לספר לאוסקר כי משפחה‪ ,‬שנקרא לה כאן בכינוי משפחת ס'‪ ,‬מפיצה עליו סיפורי רכילות‪ .‬המדובר‬
‫בדוד ס' הזקן ובליאון ס' הצעיר‪ ,‬ההולכים ומספרים אפילו ברחובותיה של קאז'ימיז'‪ ...‬כי אוסקר הנו גנגסטר גרמני‪ ,‬בריון‪ .‬אכן‪,‬‬
‫הבן היה אוסף סביבו קהל מאזינים ומספר להם כי שינדלר שלח את הס‪.‬ס‪ .‬שיכו אותו‪ .‬אך הסיפור שלו היה משתנה מפעם‬
‫לפעם‪ ...‬אוסקר הודה שהתפרץ בזעם לחדר התצוגה של משפחת ס' וקרא לאב ולבן חמסנים וגזלנים ופיצה את עצמו מתוך‬
‫הקופה על כלי המטבח שבני ס' נטלו ממנו ללא סמכות ואישור‪ .‬אוסקר הודה שחבט לליאון הצעיר בפרצופו‪ ,‬אך כאן נסתתמו‬
‫הודאותיו"‪.‬‬
‫קנילי לא התעלם‪ ,‬אם כן‪ ,‬מפרשת וינר‪ ,‬ובכל זאת הוא הגיע למסקנה‪ ,‬כפי שלדעתו תפס אותה שטרן‪ ,‬העשויה להיות מקובלת‬
‫על רבים‪:‬‬
‫" ‪...‬לא זו בלבד ששטרן לא האמין כי אוסקר התחיל לבקש מהס‪.‬ס טובות מסוג זה‪ ,‬אלא גם הבין נכונה‪ ,‬כי לשאלה אם להאמין‬
‫או לא להאמין למסופר בקשר לאירועי הפרשה הזו‪ ,‬אין כל קשר ושייכות ליעדים הרחבים יותר שלו‪-‬עצמו‪ .‬היא תיעשה קשורה‬
‫ושייכת רק כאשר ואם הר שינדלר יפגין דפוס קבוע של התנהגות ברוטאלית‪ .‬לתכליותיו ויעדיו של שטרן‪ ,‬התפרצויות אקראי לא‬
‫נחשבו‪ .‬אילו היה אוסקר אדם צח וטהור ונקי מכל חטא‪ ,‬הרי הדירה הזו לא הייתה קיימת כלל במתכונתה הנוכחית‪."...‬‬
‫כלומר‪ ,‬שאין לשלול שפה ושם‪ ,‬אכן‪ ,‬הייתה לשינדלר התנהגות לא‪-‬ראויה‪ ,‬ואולם אם בוחנים את כלל המעשים‪ ,‬ואפילו‬
‫מהחודשים הראשונים של המלחמה‪ ,‬הרי שאין מנוס מלהסיק‪ ,‬שהאיש היה שונה מהגרמנים האחרים כבר מתחילת הדרך‪.‬‬
‫ובעניין טענתו של שלף‪ ,‬ש"הרוצה לדעת מה על האדם הבודד לעשות בתנאים מחרידים של השואה‪ ...‬לא ימצא את הדגם לכך‬
‫בסיפור של שינדלר‪ ,"...‬קובע ד"ר מרדכי פלדיאל‪ ,‬מהוועדה לחסדי אומות העולם ביד ושם‪" :‬ההיפך הוא הנכון‪ .‬שינדלר הוא‬
‫הדוגמה למה שהאדם הבודד יכול היה לעשות‪ .‬נתוניו של שינדלר היו לחיות חיי "פלייבויי"‪ ,‬שכל מטרתו היא "אני ואפסי עוד"‪.‬‬
‫אך כשהבין את המתרחש הוא הפך את עורו ופתח בפעולות הצלה‪ .‬לוולנברג היה צוות של עשרות אנשים‪ .‬לעומתו פעל שינדלר‬
‫לבד‪ ,‬ובמשך תקופה ארוכה מאוד‪ .‬לכן שינדלר הוא בהחלט דוגמה למה שאדם בודד‪ ,‬שלא היה בנוי לכך מלכתחילה‪ ,‬יכול היה‬
‫לעשות"‪.‬‬
‫מחקרו של פרופ' דוד קראו )‪(David M. Crowe‬‬
‫פרופ' דוד קראו‪ ,‬מאוניברסיטת אלון )‪ (Elon‬בצפון קרוליינה‪ ,‬חקר את סיפורו של שינדלר במשך שבע שנים‪ .‬את תוצאות‬
‫המחקר פרסם בספר עב‪-‬כרס של ‪ 766‬עמודים‪ ,‬בשם ‪Oskar Schindler: The Untold Account of His Life, Wartime‬‬
‫‪ .Activities, and The True Story Behind The List‬נדמה שאין היום אדם בעולם המכיר את שינדלר טוב ממנו‪ .‬תוך כדי‬
‫קריאה בספר ניתן היה אפילו לחשוב‪ ,‬שקראו הכיר את שינדלר יותר מששינדלר הכיר את עצמו! מעניין אם כן לבדוק איך‬
‫ההיסטוריון מעריך את דמותו האמיתית של המציל הגרמני‪.‬‬
‫תחילה נאלץ קראו "להילחם" עם הרושם שעשו עליו ספרו של קנילי וסרטו של שפילברג‪ ,‬כך שיוכל לבחון את דמותו של שינדלר‬
‫בצורה האובייקטיבית ביותר‪ .‬בצעדים הראשונים של התחקיר – כך מודה המחבר בחלק האחרון של ספרו – הוא נגעל ממהלכיו‬
‫של שינדלר סביב התקופה של פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ .‬בשלב הזה שינדלר לא היה יותר מאשר מרגל גרמני באבוור‪,‬‬
‫המסייע לנפילתה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית‪ ,‬והמנצל את כיבושה של פולין לעשיית רווחים קלים‪ .‬ואולם‪ ,‬ככל שהמחקר‬
‫התקדם‪ ,‬תוך כדי הראיונות הרבים עם אנשים שהכירו את האיש מקרוב והעיון במסמכים היסטוריים‪ ,‬חש קראו שהיחס שלו‬
‫לשינדלר משתנה לטובה‪.‬‬
‫לגבי השינוי שעבר שינדלר ביחסו ליהודים‪ ,‬התמודד קראו עם השאלה‪ ,‬האם ניתן לציין רגע מסוים‪ ,‬שגרם למהפך האנושי‬
‫והסיט את בעל המפעל האופורטוניסט למסלול של חסיד אומות העולם‪ .‬כזכור‪ ,‬לפי סרטו של שפילברג‪ ,‬האקציה של חיסול גטו‬
‫קרקוב‪ ,‬במרץ ‪ ,1943‬היא זו שגרמה לשינוי הדרמטי בגישתו של שינדלר‪ .‬על‪-‬פי הסרט‪ ,‬ההתבוננות בילדה אחת לבושה אדום‬
‫מיקדה את שינדלר באדם האחד‪ ,‬ובכך הוציאה אותו מהתייחסות כוללנית ליהודים‪ .‬אמנם סצנת "הילדה באדום" לא התרחשה‬
‫בפועל‪ ,‬ואולם עדיין יש מקום לשאול‪ ,‬מתי התרחש בדיוק המהפך של שינדלר‪.‬‬
‫לפי קרא ו‪ ,‬התשובה לשאלה זו ברורה למדי‪ :‬לא היה שום רגע דרמטי שגרם לשידנלר לעשות את כול שביכולתו להצלת יהודים‪.‬‬
‫לאמתו של דבר‪ ,‬השינוי התרחש בצורה איטית‪ ,‬ככול ששינדלר תפס את משמעותו של המשטר הנאצי ונחשף לזוועות של‬
‫השואה‪.‬‬
‫הפולמוס מסביב לרשימה‬
‫ואם בפולמוס על שינדלר עסקינן‪ ,‬אזי יש מקום להעיר הערה בקשר לפולמוס נוסף‪ ,‬הפעם סביב הרכבתה של הרשימה‬
‫המפורסמת‪ .‬הרשימה כללה‪ ,‬כזכור‪ 1,100 ,‬שמות‪ .‬עבור אסירי פלאשוב‪ ,‬ששמעו על חיסולו הקרוב של המחנה והעברתם‬
‫למחנות אושוויץ או גרוס רוזן‪ ,‬הייתה הכניסה לרשימה עניין של חיים או מוות‪ .‬רבים ניסו להכניס את עצמם לרשימה‪ ,‬גם תמורת‬
‫שוחד‪ .‬ועל כן‪ ,‬אין זה פלא שלאחר המלחמה הושמעו טענות אחדות על האופן שבו הורכבה הרשימה‪ ,‬ולפחות אדם אחד יתלה‬
‫את האשמה לכך שלא נרשם ברשימה בשינדלר עצמו‪ .‬מדובר באסיר לשעבר מ"אמאליה"‪ ,‬שבשנת ‪ 1963‬כתב מכתב ל"אגודת‬
‫מרטין בובר" על בגידתו של שינדלר בו‪ .‬לדבריו‪ ,‬על‪-‬אף שהדירקטור התחייב להציל את אסירי מפעלו שבקרקוב‪ ,‬הוא עצמו לא‬
‫נכלל ברשימה‪ ,‬ומסע הייסורים שלו הביאו לגרוס רוזן‪ ,‬למאוטהאוזן ולצעדות המוות‪ .‬כעת‪ ,‬ממקום מושבו שבניו‪-‬יורק‪ ,‬הוא לא‬
‫היה מסוגל לשכוח את המעילה באמון מצדו של שינדלר‪.‬‬
‫כנגד הטענות האלה‪ ,‬ראוי להבהיר שאחת מדמויות המפתח בהרכבת הרשימה הייתה זו של מרסל גולדברג‪ .‬גולדברג היה פקיד‬
‫לענייני כוח‪ -‬אדם בפלאשוב וידו הייתה קרובה מאוד לרשימה‪ .‬עובדה זו גרמה למאמצי שכנוע‪ ,‬בעיקר בשוחד‪ ,‬מצד אסירים שהיו‬
‫מוכנים לשלם הכול כדי להיכלל ברשימת החיים‪ .‬מבחינתו של מפקד פלאשוב החדש‪ ,‬בישר‪ ,‬שהחליף את אמון גת העצור על‬
‫מעשי שחיתות‪ ,‬העיקר היה שהרשימה לא תעבור את המספר שנקבע‪ .1,100 ,‬אכן‪ ,‬ידוע שאנשים שילמו לגולדברג כדי שזה‬
‫ירשום אותם ברשימה‪ ,‬וסביר בהחלט שבאותה מידה שידו הוסיפה ‪ -‬היא גם מחקה‪ .‬באותם ימים היה שינדלר עסוק מעל הראש‬
‫בפרטי העברת המפעל למוראביה‪ ,‬ואין להאשים אותו שלא בדק פעם נוספת את הרכב הרשימה הסופית‪ ,‬לפי הנתונים של‬
‫הרשימה המקדמית שכללה כ‪ 1,000-‬שמות‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שגם מרסל גולדברג מצא את עצמו ברשימה‪ ...‬סה"כ היו ‪ 9‬רשימות‪.‬‬
‫מעשיו הפחות ידועים של שינדלר‬
‫על מנת שלא ייווצר רושם מוטעה מהכתבה הזו‪ ,‬ברצוני לתאר מעשים נוספים של שינדלר‪ ,‬שאינם מופיעים בסרטו של סטיבן‬
‫שפילברג‪ .‬מעשים אלה מוכיחים‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שגם אם שינדלר לא היה נקי מכל רבב‪ ,‬הרי שכוונותיו בקשר ליהודים היו כנות‬
‫ואמיתיות‪ ,‬שכן אם רק באליבי ובטיה ור העבר חשקה נפשו יכול היה להסתפק בעשירית בלבד מכלל פעולותיו למען היהודים‪.‬‬
‫א‪ .‬העברת ידיעות ותמונות על מחנה פלאשוב להונגריה ולארץ ישראל‬
‫בעדותו משנת ‪ 1962‬סיפר יצחק שטרן על כך‪ ,‬שבקיץ ‪ 1943‬הובא ממחנה פלאשוב לבית‪-‬החרושת שבזבלוצ'ה‪ .‬שטרן‪ ,‬שבאותו‬
‫יום היה חולה‪ ,‬נכנס למשרדו של שינדלר ומצא אותו בחברת שני אנשים‪ .‬בקשתו של הדירקטור הייתה שהאסיר היהודי יכתוב‬
‫סקירה מקיפה על הנעשה במחנה פלאשוב‪ .‬מחשש לפרובוקאציה‪ ,‬ביקש שטרן לשוחח ביחידות עם שינדלר ולהזהיר אותו על‬
‫כך‪:‬‬
‫"שינדלר כמעט יצא מכליו מרוב כעס‪ .‬כתבתי את הסקירה‪ .‬אותו ערב הזמין שינדלר אליו את מפקד המחנה אמון גט למשתה‬
‫עם 'ידידים תעשייניים'‪ .‬הוא השקה את גט עד שנשתכר לחלוטין‪ .‬למחרת בא שינדלר עם ידידיו 'התעשייניים' למחנה והם צילמו‬
‫את כל מה שביקשו לצלם בעזרת מצלמה מיקרוסקופית‪ .‬הלכתי לפניהם‪ ,‬הראיתי להם את המחנה‪ ,‬וכל פעם שהיה צריך לצלם‬
‫מקום קבורתם של חברינו שנרצחו או אובייקטים מסוימים הייתי מתכופף כאילו לשם תיקון שרוכי נעלי‪ ...‬את הסקירה עם‬
‫התמונות העבירו האנשים האלה דרך הונגריה – טורקיה לארץ ישראל"‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנסיעה לבודפשט‬
‫עוד לפני חיסולו הסופי של הגטו בקרקוב נסע שינדלר להונגריה‪ ,‬וניאות להיפגש עם נציגי ועד ההצלה ולדווח בצורה בלתי‪-‬‬
‫אמצעית על הנעשה בפולין בכלל ובקרקוב בפרט‪ .‬כעבור חודשים‪ ,‬לאחר הקמתו של המחנה בפלאשוב‪ ,‬שימש שינדלר כצינור‬
‫להעברת כספים שנשלחו בידי ועד ההצלה בהונגריה‪ .‬הסכומים היו ניכרים והגיעו ל‪ 150,000-‬רייכסמרקים‪ .‬יש לציין‪ ,‬שלא תמיד‬
‫היה קל לשינדלר לחלק את הכסף הרב‪ ,‬שכן היהודים חשדו שמדובר בפרובוקציה‪.‬‬
‫יתכן שהנסיעה להונגריה הייתה גם קשורה לאחת הפרשיות העלומות בחייו של שינדלר‪ .‬לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה‪,‬‬
‫היה שינדלר מרגל מטעם שירות המודיעין של הצבא הגרמני‪ ,‬הידוע בשמו "אבוור" )‪ .(Abwehr‬מעניין שבארכיון של המודיעין‬
‫הצ'כי קיים תיק על שמו של שינדלר‪ ,‬שנעצר ונחקר על פעולתו למען גרמניה! משימתו העיקרית של שינדלר הייתה לרגל באזור‬
‫קרקוב ולספק מידע על הצבא הפולני‪ .‬מספרים ששינדלר הוא זה שסיפק את המדים הפולניים עבור מבצע הביום של ההתקפה‬
‫הפולנית על תחנת שידור גרמנית‪ ,‬מה ששימש כעילה לפלישה לפולין בספטמבר ‪ .1939‬ראוי לציין‪ ,‬ששינדלר נמנע כל חייו‬
‫מלדבר על פעילותו ב"אבוור"‪ .‬בכל אופן‪ ,‬נראה שקשריו עם קציני השירות המודיעין הגרמני סייעו לו רבות‪ ,‬הן בעסקיו הראשונים‬
‫בקרקוב‪ ,‬הן בהמשך דרכו הנפתלת בשנות המלחמה‪ .‬כאמור‪ ,‬יתכן שהנסיעה לבודפשט נעטפה באריזה מבית‪-‬היוצר של‬
‫המודיעין הגרמני‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכנסת לחם לפלאשוב‬
‫כאשר שונה מעמדו של מחנה פלאשוב‪ ,‬ממחנה עבודה למחנה ריכוז‪ ,‬נאסר על היהודים לצאת משטח המחנה‪ ,‬אפילו לעבודה‬
‫במפעלים קרוב ים‪ .‬כיוון שאף נאסר המגע בין אסירים יהודים לאסירים פולנים‪ ,‬לא הייתה גם אפשרות לסחור במחירים סבירים‪,‬‬
‫ומחירו של הלחם בשוק השחור הרקיע שחקים‪ .‬לאחר ששטרן סיפר על כך לשינדלר‪ ,‬נתן הגרמני הוראה להעביר סכום של‬
‫‪ 50,000‬זלוטי לד"ר מיכאל וייכרט‪ ,‬שעמד בראש "משרד הסעד היהודי"‪ .‬כעבור ימים אחדים הוברח לחם‪ ,‬שנקנה בשוק השחור‬
‫בקרקוב‪ ,‬אל מחנה פלאשוב‪ ,‬והמחירים חזרו לרמתם הקודמת‪.‬‬
‫כאן המקום לציין‪ ,‬שידו הארוכה של שינדלר הגיעה גם עד לבחינת עתידו של מחנה פלאשוב‪ .‬אם הייתה מתקבלת ההחלטה‬
‫לסגור לחלוטין את מחנה העבודה בפלאשוב‪ ,‬היו האסירים נשלחים למחנות אחרים‪ ,‬ובמיוחד למחנה אושוויץ‪ .‬לכן התפללו‬
‫אסירי פלאשוב‪ ,‬שהמחנה לא ייסגר אלא יהפוך למחנה ריכוז‪ .‬כשהגיעה משלחת אס‪.‬אס לבחון את השטח‪ ,‬בראשותו של הגנרל‬
‫מקסימיליאן שינדלר(!)‪" ,‬דאג" שינדלר להפסקת חשמל בזמן הביקור בסדנאות העבודה‪ .‬בצורה כזו לא התרשמו חברי‬
‫המשלחת מטיבן הירוד של המכונות‪ ,‬ופלאשוב הפך לאחד מעשרים ממחנות הריכוז הקבועים ברחבי הרייך השלישי‪.‬‬
‫ד‪ .‬העברת המפעל לברינליץ‬
‫אמנם פרשת העברת המפעל מקרקוב לברינליץ מוזכרת באריכות בסרט‪ ,‬ואולם יש מקום להבהיר כמה נקודות שרק מרומזות‬
‫או שאינן מוזכרות כלל‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬לפי עדות עצמו‪ ,‬השקיע שינדלר במעבר מקרקוב לברינליץ סכום של כ‪ 100,000-‬מרק‪ ,‬שהם כ‪ 40,000-‬דולר‪ .‬שנית‪,‬‬
‫המחנה בברינליץ שכן לא הרחק מעיר הולדתו של שינדלר‪ ,‬צוויטאו‪ ,‬בחבל הסודטים‪ .‬האוכלוסייה המקומית הייתה מורכבת‬
‫בעיקר מגרמנים‪ ,‬דבר הבא לידי ביטוי בשם הגרמני של המקום‪ .‬הסרט מתמקד‪ ,‬בעיקר‪ ,‬בקשייו של שינדלר בהרכבת הרשימה‬
‫המפורסמת‪ .‬אין תיאור של נסיעותיו הרבות לברלין ולסודטים‪ ,‬במטרה לשכנע קצינים ואנשים בעלי‪-‬השפעה לתמוך בתוכנית‬
‫ההעברה‪ .‬גם לא מתוארת הנסיעה למחנה גרוס רוזן שבשלזיה ויצירת קשר עם המפקד הסהבריק‪ ,‬שהמפעל בברינליץ היה‬
‫מחנה‪-‬בת ה‪ )!(104-‬שלו‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬שינדלר ניסה לשכנע את יוליוס מאדריץ' להצטרף אליו בהעברת מפעלו‪ ,‬על ‪ 3,000‬אסיריו היהודים‪ ,‬מפלאשוב‬
‫למוראביה‪ .‬מאדריץ'‪ ,‬שעל פעולותיו למען היהודים בקרקוב הוכר כחסיד אומות העולם‪ ,‬ויתר על האפשרות הזו‪ ,‬ככל הנראה‬
‫בשל ההערכה שאין סיכוי להצלחת תוכנית מוראביה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אם שינדלר היה מוותר על הרעיון ההרפתקני‪ ,‬שסיכויי‬
‫ההצלחה שלו היו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬נמוכים‪ ,‬הוא היה בכל זאת זוכה להכרה על מעשיו הטובים בקרקוב ובפלאשוב‪ ,‬כפי שקרה עם‬
‫מאדריץ'‪ .‬ואולם‪ ,‬שינדלר לא ויתר‪ ,‬ודביקותו במטרה הוכיחה את עצמה והצילה חיים‪.‬‬
‫ה‪ .‬הפלה מלאכותית‬
‫פעם אחת‪ ,‬נכנסה אסירה אחת להיריון‪ .‬אם הדבר היה מתגלה‪ ,‬ברור שהאישה הייתה נשלחת למחנה השמדה‪ .‬שינדלר נסע‬
‫לקרקוב‪ ,‬שעמדה להשתחרר בידי הצבא האדום‪ ,‬והביא משם את הציוד הרפואי הדרוש כדי שיבצעו הפלה מלאכותית‪ .‬בצורה‬
‫כזו ניצלה האישה ממוות בטוח‪.‬‬
‫ו‪ .‬הרכבת ממחנה גולשוב‬
‫אחד ממעשי ההצלה הגדולים של שינדלר‪ ,‬שאינו מוזכר כלל בסרט‪ ,‬הוא הצלתם של אסירים יהודיים שפונו בחורף האחרון של‬
‫המלחמה ממחנה גולשוב‪ ,‬במסגרת הפינוי הכללי של מחנות אושוויץ‪ .‬כמאה אסירים משלוחת גולשוב פונו בקרונות בקר‬
‫חתומים ללא אוכל ומים‪ .‬הטרנספורט נדד בדרכים כשבועיים ימים‪ ,‬מבלי שאף מפקד מחנה ניאות לקבל את המשלוח בתחומו‪.‬‬
‫לבסוף נתקעה הרכבת בקרבת ברינליץ‪ .‬כאשר שמע על הרכבת יצא שינדלר אליה‪ ,‬פתח את הקרונות הקפואים‪ ,‬הוציא את‬
‫היהודים אשר רוח חיים עדיין פיעמה בהם והביאם אל המפעל‪ .‬אשתו‪ ,‬אמילי‪ ,‬שלפי אחת הגרסאות היא זו שדרבנה את שינדלר‬
‫לעשות מעשה ולהציל את יהודי גולשוב הקופאים למוות‪ ,‬סייעה בהחייאתם‪ ,‬בהכנת אוכל ובהשגת תרופות שנועדו להבריאם‪.‬‬
‫כך ניצלו כ‪ 80-‬אחוז מהיהודים ששהו באותה הרכבת‪ ,‬למרות שלא היה אחד ששקל יותר מ‪ 35-‬ק"ג ברגע פתיחת הקרונות‪.‬‬
‫ולאלה שמצאו את מותם בגלל הקור או הרעב דאג שינדלר לקבורה יהודית‪ ,‬בחלקה שנרכשה בבית‪-‬קברות נוצרי‪ .‬את הלוויה‬
‫עצמה ערך הרב מנשה לברטוב‪ .‬נראה שמעשה זה הוא מקרה יוצא דופן של הקמת בית‪-‬קברות יהודי מסודר בתקופת השואה‪.‬‬
‫עשרות היהודים שניצלו מרכבת גולשוב משלימים את מספר ניצולי שינדלר לכ‪ ,1,200-‬שכן הרשימה עצמה כללה ‪ 1,100‬שמות‪.‬‬
‫ז‪ .‬חלוקת נשק לאסירים בברינליץ‬
‫בשל החשש שמא השומרים בברינליץ יחסלו את אסירי המחנה ברגע האחרון‪ ,‬החליט שינדלר לרכוש נשק‪ ,‬שיחולק לאסירים‬
‫במקרה הצורך‪ .‬מדובר היה בתת‪-‬מקלעים‪ ,‬רימונים‪ ,‬ששה רובים וכמה אקדחים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נביא מדבריו של השופט בייסקי‪ ,‬במאמר ביקורת על הסרט של סטיבן שפילברג‪" :‬הסרט‪ ,‬על אף אורכו‪ ,‬אינו מראה אלא‬
‫חלק (אולי חלק קטן) ממעשיו של שינדלר במשך חמש וחצי שנות המלחמה"‪ .‬דבריו תואמים את אלה של יצחק שטרן‪ ,‬שבערב‬
‫ההוקרה לשינדלר‪ ,‬בביקורו הראשון בארץ בשנת ‪ ,1962‬אמר את הדברים הבאים‪:‬‬
‫" אחי אם היינו יושבים כאן עוד חודש ימים לא הייתי מספיק לספר ולהזכיר לכם הכול‪ ,‬כי מה שסיפרתי לכם ועוד אספר לכם היום‬
‫אינם אלא טיפה מן הים ממעשיו של איש זה"‪.‬‬
‫תוך כדי הכנת הכתבה‪ ,‬נפגשתי לשיחה ארוכה עם השופט בייסקי‪ .‬יותר מכול רציתי שבר‪-‬שיחי ישרטט בפניי פרופיל של‬
‫שינדלר ויעריך נכונה את דמותו ואישיותו‪ .‬נראה שאין כיום אדם בארץ ‪ -‬מאז מותו של יצחק שטרן ‪ -‬אשר הכיר כמוהו את‬
‫שינדלר‪ .‬בייסקי‪ ,‬אשר נולד בעיירה דז'יאלושיצה שמדרום לקיילצה ועבר לקרקוב בגיל בר‪-‬מצווה‪ ,‬גורש למחנה פלאשוב כאשר‬
‫היה בן ‪ .23‬מתוקף תפקידו בכרטסת המחנה‪ ,‬נכלל אוטומטית ב"רשימה" של שינדלר‪ ,‬אך כיוון שלא רצה להיפרד מאחיו הגדול‬
‫החליט לוותר על ההעברה לברינליץ‪ .‬ברגע האחרון ממש‪ ,‬הודיעו לו שאחיו יכול להצטרף‪ ,‬וכך מצא את עצמו ברכבת לגרוס‪-‬‬
‫רוזן‪ ,‬משם הגיע אל המפעל של שינדלר בסודטים‪ .‬בין היתר‪ ,‬היה השופט לעתיד מסייע בהכנת חותמות מזויפות עבור שינדלר‪,‬‬
‫שהיה קונה ומוכר סחורות בשוק השחור‪.‬‬
‫כששינדלר הגיע בפעם הראשונה לארץ‪ ,‬בשנת ‪ ,1962‬היה בייסקי אחד האנשים שקיבלו את פניו ליד המטוס‪ .‬באותה תקופה‬
‫היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬חבר בוועדה לחסידי אומות העולם‪ ,‬כך שהכיר את הפרשה מקרוב‪ .‬עם הזמן גם נתמנה ליושב‪-‬ראש הוועדה‪.‬‬
‫בייסקי היה מהמקורבים ביותר לשינדלר‪ .‬עד היום ניתן לראות בחצר ביתו עץ שניטע על‪-‬ידי שינדלר‪.‬‬
‫יותר מכול כועס השופט בייסקי על העוול שנעשה לשינדלר‪ .‬כיוון שבזמנו לא רצה לנצל את מעמדו לקידום עניין אישי‪ ,‬הוא לא‬
‫לחץ על ה וועדה שעמד בראשה‪ ,‬אך מהשיחה אתו ניכר עד כמה זעם על עצם הפולמוס מסביב לדמותו של שינדלר ולהאשמות‬
‫שהיה‪ ,‬כאילו‪ ,‬נאצי שהחליף את עורו‪:‬‬
‫" מה שחשוב אינו מה היה אלא מה עשה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אם היה באמת נאצי שהחליף את עורו‪ ,‬אזי על אחת כמה וכמה שהגיע לו‬
‫להיות חסיד אומות העולם‪ .‬לגבי ההאשמות‪ ,‬כביכול‪ ,‬נגדו‪ ,‬אני זוכר שאוסקר הכחיש מכול וכול את סיפור המכות לאביו של וינר‪.‬‬
‫הוא ממש רתח על כך‪ .‬גם ברור לי שזה לא התאים לדמותו של האיש‪ .‬כך גם הסיפור שאילץ את וינר לנשק תמונה של היטלר‪.‬‬
‫תראה‪ ,‬כשנודע בתקשורת ששני אנשים מערערים על דמותו של שינדלר‪ ,‬הוזמנה מסיבת עיתונאים‪ .‬השאלות שנשאלו היו‬
‫נוקבות וקשות‪ ,‬בעיקר על קשריו עם גרמנים רמי‪-‬מעלה‪ .‬שינדלר ענה ביידיש (כי ידע להתבטא בשפה זו) ש"עם הרב הראשי של‬
‫פולין לא יכולתי לנהל משא ומתן!"‪.‬‬
‫לגבי וינר אני יכול לספר לך‪ ,‬שבשנת ‪ 1971‬נפגש עם שינדלר‪ ,‬ובנוכחות יצחק שטרן וניצולים אחרים לחץ את ידו ואף נישק‬
‫אותה‪ .‬באותו מעמד ביקש וינר את התנצלותו של שינדלר‪ .‬הניצולים שנכחו במפגש הציעו לווינר לגשת ליד ושם ולומר את דברו‪.‬‬
‫התברר שהסיבה העיקרית לעמדתו הקשה של וינר כנגד שינדלר הייתה "צוואתו" של אביו‪ ,‬אשר נספה במחנה פלאשוב‪ .‬ברגעי‬
‫גסיסתו דרש וינר האב מבנו‪ ,‬שלא ישכח את מה ששינדלר עשה "למפעל שלנו"‪ .‬כלומר‪ ,‬שפועלו של יוליוס כנגד שינדלר נבע‪,‬‬
‫בעיקר‪ ,‬ממניעים אישיים‪ ,‬משפחתיים ורגשיים‪...‬‬
‫‪...‬אין ספק שאוסקר היה אדם מורכב‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אהב את החיים הטובים‪ .‬היה שתיין‪ ,‬אם כי לא ראיתיו שיכור ולו פעם אחת‪ .‬כן‬
‫היה רודף נשים‪ .‬יותר מכול‪ ,‬היה אוסקר פזרן‪ .‬היה מסוגל לבזבז אלפי דולרים בימים ספורים‪ .‬מצד שני‪ ,‬בכל הנוגע לתקופת‬
‫המלחמה‪ ,‬לא מצאתי אדם כשינדלר באנושיותו‪ ,‬במחויבותו לעזור‪ ,‬ובמיוחד בנכונותו להסתכן‪ .‬הרי הוא יכול היה להישאר איש‬
‫טוב‪ ,‬גם אם לא היה מסתכן כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬אבל דרישתו העצמית לסייע הביאה אותו להסתכן שוב ושוב‪...‬‬
‫‪...‬דווקא בסיפורים הקטנים אפשר להכיר את דמותו הייחודית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כשהמפעל היה בברינליץ‪ ,‬נכנס אוסקר לבית‪-‬החולים‬
‫ומצא בו אישה חולת שחפת‪ .‬הוא ניגש אליה‪ ,‬ליטף את ראשה והתעניין אם יש לה בקשה כלשהי‪ .‬האישה החולה ביקשה‪...‬‬
‫תפוח‪-‬עץ! והרי למצוא תפוח‪-‬עץ בברינליץ‪ ,‬בחורף האחרון של המלחמה‪ ,‬בוודאי לא היה עניין פשוט! אבל שינדלר החליט לקיים‬
‫את בקשתה והביא לה תפוח‪-‬עץ‪.‬‬
‫כשאוסקר הגיע בפעם הראשונה לארץ‪ ,‬פרסמו מודעה על בואו בעיתון בשפה הפולנית‪ .‬עם ירידתו מהמטוס‪ ,‬קיבלתי את פניו‪,‬‬
‫ואז נשמעו קריאות "אוסקר! אוסקר! התברר שכ‪ 250-‬איש הגיעו לקבל את פניו‪ .‬בקבלת‪-‬הפנים החגיגית במלון שברחוב הירקון‬
‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬הגיעו כ‪ 400-‬איש‪ ,‬על‪-‬אף שהצפי היה שיבואו כ‪ .50-‬אני עצמי לא ידעתי מי מבין הניצולים של הרשימה עלו ארצה‪.‬‬
‫הייתי בקשר עם בודדים‪ .‬באותו אירוע הוחלט לרשום את השמות ואת הכתובות‪ .‬היו שם ‪ 240‬ניצולים עם משפחותיהם‪.‬‬
‫כשהחלו הדוברים להעלות זיכרונות‪ ,‬התברר שלכל דובר "שינדלר משלו"‪ .‬לפתע התחוור שיש אין‪-‬ספור סיפורים לא‪-‬ידועים‪.‬‬
‫החלטתי שצריך לתעד אותם‪ .‬לא היה לי על מה לכתוב‪ ,‬ולכן רשמתי את הדברים על מפיות שהיו על השולחנות! כעבור שבועות‬
‫אחדים‪ ,‬ביקשו תסריטאי ‪ Metro Goldwyn Mayer‬לביים סרט על סיפורו של שינדלר‪ ,‬הרבה לפני ששפילברג עשה זאת‬
‫בעצמו‪ .‬פפרברג‪ ,‬אף הוא מ"יהודי הרשימה"‪ ,‬פנה אלי ושאל על חומרים מעניינים עבור הסרט‪ .‬שלחתי אותם הסיפורים‬
‫שליקטתי באותו ערב מרגש בתל‪-‬אביב‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הסיפור המלא של שינדלר לא יסופר לעולם! כי יש כל‪-‬כך הרבה‬
‫סיפורים שלא ניתן יהיה לכתוב הכול"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שלושה עשורים לאחר מותו של שינדלר‪ ,‬נדמה שיש מקום להיזכר בדבריו האחרונים של השופט בייסקי‪ ,‬עת נשא‬
‫הספד ביום הלוויה לשינדלר‪:‬‬
‫"הכבוד האחרון שאותו חולקים אנו לשינדלר האיש נערך על‪-‬פי טקס הדת שאליה הוא השתייך‪ .‬אולם בעניין אחד מבקש אני‬
‫לנהוג על‪-‬פי מנהג ישראל‪ :‬מקובל אצלנו לאחר צידוק הדין לבקש סליחה ומחילה מנפטר על הפגיעות שפגעו בו בני סביבתו‪ .‬ואני‬
‫רואה חובה לבקש סליחה ומחילה מאוסקר שינדלר בשם כל הניצולים אשר בישראל ובפזורות הגולה – לא רק על הפגיעות אשר‬
‫פגעו בו ביודעין ושלא ביודעין‪ ,‬אלא שלא עשינו די למענו‪ ,‬כפי שמחויבים היינו כלפי מציל ומיטיב מסוגו ‪ -‬והרבה פחות מכפי‬
‫שהיה ראוי שייעשה לו‪ .‬ברוך יהא זכרו"‪.‬‬