עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח
תמונו
תמונות
נוער ישראל
מפעילות ש
לום לעם ל
מתחברים לתורה ויהדות
706
ם
ע
שלום ל
ישראל
לנוער
שביל להאיר את הנשמה
ב
המצלמה שלנו יצאה לביקור במדרשיות נווה יהושע ברמת גן ,ובישוב
נהורא .היה מרתק!
סניף נווה יהושע -רמת גן | פועל בימים א' -ה |בין השעות 20:00 - 22:00ובשבת
בין השעות 23:30 - 21:00
בבית הכנסת 'חזון עובדיה' רח' האם 2רמת גן בואו להצטרף לפעילות המדרשה!
לפרטים054-8835018 :
סניף בישוב נהורא | פועל בימים ב' -ד' | בין השעות 20:30-22:30
בבית הכנסת האר"י בשכונת 'שמוליק' בישוב נהורא.
בואו להצטרף לפעילות המדרשה!
לפרטים052-7124040 :
גיליון זה יו"ל ע"י
ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל:
מרכז "שלום לעם"
מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית
ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב
לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *
הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע
לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'
מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט
שע"י עמותת גבריאל שר
ישראל (ע"ר )58-037849-5
רחוב בני ברית 18ירושלים
טל02-5022881 .
פקס02-5022771 .
כל הזכויות שמורות
www.shalomlaam.co.il
www.shalomlaam.co.il
בת
זמו
ן
ה
נ
כ
ון
פרשת ויגש ז' טבת תשע"ו 19בדצמבר 2015
שבת פרשת ויגש ,ז' בטבת תשע"ו,
19/12/15מאסר ראשי הגולה
בז' בטבת שנת ד' אלפים ר"ל ,לפני 1,546
שנה ,בתקופת חתימת התלמוד הבבלי,
נאסרו שלושה מראשי היהודים שבבבל,
ראש הגולה הונא מרי בר זוטרא ,רב אמימר
בר רב ינוקא ,ומשרשיא בר פקוד .היה זה
לאחר תקופת רגיעה ליהודי בבל שחיו
בשלום ובביטחון תחת השלטון הפרסי של
המלך הורמיז השלישי ,אולם עקב שינויים
מדיניים הורע מצבם של יהודי הגולה
והמלך פירוז שעלה על כיסא פרס ,החל
להצר את צעדיהם של יהודי הממלכה.
ביום זה אסר את שלושת גדולי הדור ,הוציא
אותם להורג והם מתו על קידוש השם.
ראש הגולה ,היה בעל הסמכות הראשית
בקהילה היהודית בבבל במשך כ 600-שנה,
ובדרך כלל היו ראשי הגולה צאצאי מלכי
בית דוד שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון .ראש הגולה נהנה מחסינות והכרה
ממשלתית ,אלא שהמשרה בוטלה בסוף תקופת הגאונים עקב רדיפות המוסלמים
שהשתלטו על בבל.
יום ראשון ,ח' בטבת תשע"ו 20/12/15 ,היום בו בא החושך לעולם
על יום זה נכתב ב"מגילת תענית" (שחוברה בתקופת בית המקדש השני ובו
תיאור כלל המאורעות ההיסטוריים של עם ישראל לאורך הדורות) ,ש"החושך
בא לעולם" למשך שלושה ימים ,כיוון שביום זה תורגמה התורה ליוונית בימי
תלמי המלך .בגזירת מלך זה ,התיישבו שבעים ושניים זקנים מישראל בשבעים
ושניים בתים נפרדים ,ועל פי ציוויו תורגמה התורה לשפה היוונית .יום זה נחשב
ליום אבל ,מפני שתרגומה של התורה גרם ליהודים רבים להתרחק מדרך התורה
וללמוד את תרבות יוון שגרמה להתבוללות קשה בעם ישראל ,ולאיבוד הזהות
היהודית ושמירת המסורת הרצופה מזמן משה רבנו.
יום שני ,ט' בטבת תשע"ו 21/12/15 ,תעלומת יום האבל
ט' בטבת ,הוא אחד הימים המוזכרים במגילת תענית כיום צום עקב הצרה שהייתה
בו ,אך תעלומה אופפת את פרטי המאורע שהפך את היום ליום אבל בעם ישראל.
מסע אל
העבר
הדעה הרווחת היא ,שביום זה נפטרו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ,שני גדולי
הדור שהחזירו עטרה ליושנה מיד לאחר בניית בית המקדש השני וחיזקו את שבי
ציון שחזרו לירושלים לאחר שבעים שנות גלות מזמן בית המקדש הראשון .רמז
לזה נמצא בסליחות לעשרה בטבת בו נאמר" :טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר,
הוא עזרא הסופר" .יש אומרים ,שיום פטירתו חל בעשרה בטבת ,אלא שציינו את
היום לפני כן ,כדי לעשות לו היכר.
אולם יודעי דבר קבעו ,כי ציון יום האבל הוא עקב לידתו ביום זה של 'אותו האיש'
מייסד הנצרות ,אותה 'דת החמלה' שבעטיה נרצחו ונשרפו רבבות מעמנו במשך
אלפי שנות הגלות ,ומחמת המורא ששרר באותם ימים מנקמתה של הכנסייה
הנוצרית ,העלימו את הסיבה האמיתית ליום האבל והעבירו את המסורת בעל-פה.
ביום זה אירעו מאורעות מעציבים נוספים ,שאף הם הביאו לקביעת היום כיום
אבל ,ובהם הריגתו של רבי יהוסף הלוי בנו של רבי שמואל הנגיד שנהרג ביום
זה בשנת ד' אלפים תתכ"ז בעיר גרנאטה ,וביום זה נהרג גם שמעון בר גיורא
אחד ממצביאי המרד הגדול לאחר חורבן בית המקדש השני ויום מיתתו נקבע
ליום אבל.
יום שלישי ,י' בטבת תשע"ו 22/12/15 ,יום צום ותענית
'עשרה בטבת' הוא אחד מארבעת ימי הצום שכל עם ישראל מתענה עד היום,
לזכר חורבן בית המקדש .ביום זה ,החל המצור הארוך על ירושלים שבתקופת בית
המקדש הראשון ,כאשר נבוכדנאצר מלך בבל צר עליה במשך שלוש שנים ובסופו
של דבר שרף את בית מקדשנו ותפארתנו והחריב את העיר כולה .על אף שביום
זה רק התחיל המצור על ירושלים ,נקבע ליום אבל לעם ישראל ,מפני שהוא מסמל
את תחילת החורבן שהביאה בסופו של דבר לשריפת בית המקדש וגלות בבל.
צום זה כה חמור וחשוב ,עד שרבנו דוד אבודרהם ,אחד מגדולי הראשונים ,כותב,
שאם היה יום זה חל בשבת קודש ,היו מתענים בו והצום היה דוחה שבת ,כמו
שאנו נוהגים ביום הכיפורים .בשנת תשי"א ,נקבע יום עשרה בטבת על ידי הרבנות
הראשית לישראל ,ל"יום הקדיש הכללי" ,על קדושי השואה שלא ידוע היום בו
הועלו על המוקד.
יום חמישי ,י"ב בטבת תשע"ו 24/12/15 ,פורים מז'יבו'ז
י"א בטבת ,נחגג כ'יום פורים' בקהילת מז'יבוז' ,כי ביום זה ניצלו התושבים בפרעות
ת"ח הידועות ,בהן נרצחו מאות אלפי יהודים ברחבי פולין הגדולה ,על ידי
הקוזקים הארורים בראשות הצורר הנפשע בוגדן חמלניצקי .מצילי יהודי אפטא
היו זוג יהודים ,שלמרבה הפלא נקראו מרדכי ואסתר ,ממש כמו בשושן הבירה,
ומאז כונה האיש בכינוי 'מרדכי פורים' .ה"אוהב ישראל" מאפטא לא אמר תחנון
ביום זה משום כך.
בתזמון הנכון
מבאט
ל
החיים
הכביש התפתל בין נוף הרים מיוערים
ומפלי מים מרשימים .בין הגאיות זרמו
נחלי מים צלולים כתוצאה מהפשרת
השלגים ,בתי עץ בצבע שוקולד היו
פזורים בינות לכרי דשא מרהיבים בהם
רעו פרות דשנות .אבל המראות הללו
חלפו מול עיניו והוא בהה בהן ללא
תשומת לב מיוחדת .ברני ג'יימסון היה
במתח נורא ,הפגישה שאמורה להתקיים
בעוד שעתיים בינו לבין הנרי לוק מנכ"ל
'לוק מדיסון' חברת התרופות הגדולה
בשוויץ ,הייתה משמעותית מאד עבורו.
שלו
הוא ידע שגורל מפעל התרופות
דוד קליינר
על אלף עובדיו תלוי בפגישה הקרובה
שתיערך במלון היוקרתי שבעיירת
הנופש השוויצרית 'דאבוס'.
ברני הקים את מפעל התרופות שלו לפני 20שנה ,ותוך זמן קצר הוא
הצליח מעל למשוער ,הצוות שלו הצליח לפתח מספר תרופות חדשניות
שאותן רשם כפטנטים ,דבר שהקפיץ את שווי המניות של המפעל
בבורסה .בשנים האחרונות החלו לצוץ לו בעיות ,מכיוון שלפי החוק לאחר
20שנה פג תוקף הפטנט הרפואי ומותר לחברות אחרות לייצר תרופות
זהות לשלו .החברות המתחרות החלו בייצור מאסיבי של התרופות
שפיתח ,והיקף המכירות החל לרדת עד שהמפעל נכנס להפסדים כבדים.
בפגישה שאליה נסע ,תכנן לנסות להציע שיתוף פעולה עסקי עם המפעל
של לוק ,בתור צעד אחרון שיוכל להציל את המפעל שלו מסגירה .הבעיה
היא שהנרי לוק היה ידוע כאדם קשוח וחשדן שמציב תנאים קשים מאוד
לאנשים שאיתם הוא נפגש ,וקשה מאד לשכנע אותו להיכנס לשיתופי
פעולה ופרויקטים חדשים.
ברני נכנס אל שערי המלון היוקרתי שעתיים לפני מועד הפגישה .הוא
התבונן על התמונות שהיו תלויות בלובי ,בהן נראו כל האנשים החשובים
שהתארחו במלון ,נשיאי ארה"ב ,ראשי ממשלות מרחבי העולם ,מזכ"ל
האו"ם ,והרבה מעשירי העולם.
לאחר כמה דקות הוא החליט לצאת ,לטייל מעט ולהביט בנוף השוויצרי
כדי להוריד את מפלס המתח .קצת אחרי בית המלון הוא הבחין במרכז
תיירות גדול שעליו התנוסס השם 'הר פרסון' .בתוך המבנה המתין קרון
גדול שהוביל תיירים אל מרומי ההר הגבוה ממנו ניתן לצפות על נוף
עוצר נשימה של דאבוס וסביבותיה .הנרי החליט לטפס עד מרומי ההר,
אולי הנוף ירגיע אותו במעט .לאחר נסיעה של 20דקות ,הגיע הקרון אל
מרומי ההר המושלג ,הנוף היה מדהים ביופיו אבל הוא לא הצליח להירגע
וליהנות ממנו בגלל המתח שלא הרפה ממנו לרגע .לפתע שם לב לעוד
רכבל קטן שבו ניתן להגיע לפסגה הגבוהה ביותר של ההר .הוא החליט
להיכנס אליו ,ופגש בפנים בני זוג אמריקאיים.
רגע לאחר שהרכבל התחיל לטפס הוא הבחין לפתע שהאנשים הנמצאים
אתו בקרון הם לא פחות מאשר האיש העשיר בעולם -ביל גייטס ומלינדה
אשתו .באותו הרגע הוא נזכר בדברי המורה שלו למנהל עסקים שביקש
מהם לפני שנים ארוכות להכין את 'נאום המעלית' ,המורה אמר להם אז:
"תארו לעצמכם שיום אחד אתם עולים במעלית ולפתע נכנס אליה אדם
בכיר מאוד שיש לו השפעה רבה בעולם .יש לכם כעת 30שניות להציג
את עצמכם ,מה תאמרו לו על מנת שהוא ירצה להמשיך להתעניין בכם
גם הלאה?"
ברני הצטער מאוד שאין לו נאום כזה ,אבל בכל אופן הוא פנה אליו:
"נעים להכיר מר גייטס ,זה כבוד גדול בשבילי לפגוש אותך" .מר גייטס
ענה לו בחביבות ,והתעניין לשמו ולשם מה הגיע לדאבוס .ברני סיפר לו
על הלחץ הגדול בו הוא שרוי בגלל הפגישה הקרובה במלון הסמוך" .זה
המלון בו אני מתארח "...אמר מר גייטס .אבל באותו הרגע הגיעה השיחה
לסיומה עם הגעת הקרון אל הפסגה שהתנשאה ליותר מ 3000-מטרים.
ברני רצה לחבוט את ראשו בקיר הרכבל" ,איזה פספוס! אם רק הייתי
מכין את 'נאום המעלית' אולי הייתי מצליח לעניין את ביל גייטס? סתם
בזבזתי את הזדמנות חיי!"
ברני הביט בשעון וראה שהזמן חלף במהירות יחסית ,הוא החליט לרדת
בחזרה אל בית המלון מבלי ליהנות מהנופים המדהימים באזור.
הפגישה התחילה בזמן ,ומר לוק היה אכן עצבני וחשדן ,עד שברני היה
כמעט מיואש .ואז לפתע הוא הרגיש טפיחה על הכתף ,כשהרים את עיניו
הוא היה בהלם ,היה זה ביל גייטס בעצמו" :שלום ברני ,מה שלומך? איזה
כיף לפגוש אותך! אני רואה שאתה באמצע פגישה אז אני לא אפריע לך,
אני אשמח להמשיך איתך את השיחה ,אז נדבר כשתסיים את הפגישה"...
מר הנרי לוק היה גם הוא בהלם ,ומאותו הרגע הוא התחיל לדבר בנחת
ובשלווה" :אם הוא חבר של ביל גייטס כדאי לעשות אתו עסקים" הרהר
לעצמו .הוא החל להקשיב בנחת לדבריו של ברני ותוך חצי שעה הגיעו
השנים לעמק השווה ,וכמה ימים לאחר מכן חתמו השניים על החוזה
המשותף בין שתי החברות...
***
פעמים רבות יש לנו טרדות שונות ,רק שבאותו הזמן אנחנו לא מצליחים
לראות את כל היופי והטוב שסובב אותנו תמיד .כך אנחנו מפספסים רגעים
מיוחדים שמהם היינו יכולים ליהנות עם חברינו ומשפחתנו .אם נביט
בכל הטוב שסביבנו ,ונחדיר בתוכנו את הידיעה שהכול מתנהל בהשגחה
אלוקית מופלאה ,הכול ייראה אחרת .חבל לפספס את כל היופי והטוב
שמסביבך ,על
דברים שבין כה
אינם תלויים בך...
לא לקלים המרוץ ,ולא לגיבורים המלחמה"
(קהלת ט' ,י"א)
לפעמים מחשבה נכונה ויצירתיות ,עולים על כוחו
ויכולותיו של האדם
הַ ְׁשּגָחָ ה ּבְ ָׁשלָט ָרחֹוק
סיפור
צעיר
ּכְ ָבר ִמּגִ יל ָצ ִעיר יָ ַדע ֶהנְ ִרי ֶׁשּיֹום ֶא ָחד יַ ֲעזֹב
ימּיַ ת נְ ָע ִרים
ֶאת ֲא ֻחּזַ ת ָא ִביו ְּבלֹונְ דֹון ,וְ יֵ לֵ ְך לִ ְפנִ ִ
יֻ ְק ָר ִתית לִ ְבנֵ י ֲאצּולָ הָ .א ִביו ָהיָ ה ִמ ִּמ ְׁש ָּפ ָחה
ְמיֻ ֶח ֶסת ,וְ ִה ְק ִּפיד לָ ֵתת לְ ָבנָ יו ִחּנּוְך ְמ ֻעּלֶ הּ .כָ ל
חֹוקים
ֶא ָחיו ֶׁשל ֶהנְ ִרי נָ ְסעּו לִ לְ מֹד ְּב ָב ֵּתי ֵס ֶפר ְר ִ
ֵמ ַה ַּביִ ת ,וְ כַ ֲא ֶׁשר ָחזְ רּוָ ,ה ְפכּו לִ גְ ָב ִרים ְצ ִע ִירים
ּומ ְצלָ ִחים ֶׁש ֵה ִביאּו ּכָ בֹוד לַ ִּמ ְׁש ָּפ ָחה.
ֻ
ֲא ָבל ֶהנְ ִרי ַמ ָּמׁש ֹלא ָר ָצה ְּבכָ ְך .טֹוב ָהיָ ה לֹו
ַּב ֲא ֻחּזָ ה ֶׁש ָּבּה ָעשֹּו ַה ְמ ָׁש ְר ִתים וְ ַה ְמ ַב ְּׁשלֹות
ּמּודיםּ ,כָ ְך יָ ַדע ,יֵ ׁש ּכְ לָ לֵ י
מֹוסד ַהּלִ ִ
ּכָ ל ָּד ָברְּ .ב ַ
ׁשּוחיםַ .על ּכָ ל ֲח ִריגָ ה ְמ ַק ְּבלִ ים
ִה ְתנַ ֲהגּות ְק ִ
עֹנֶ ׁש ,וְ לִ ְפ ָע ִמים ֲא ִפּלּו ַה ְצלָ פֹות ׁשֹוטָ .א ִביו ּכָ ַעס
לּונֹותיוּ' .גַ ם ֲאנִ י לָ ַמ ְד ִּתי ָרחֹוק ֵמ ַה ַּביִ ת,
לְ ִמ ְׁש ַמע ְּת ָ
וְ גַ ם ָא ִבי וְ ָס ִבי'ָ ,א ַמר ְּב ֻח ְמ ָרהּ' .כְ ֵדי לָ ֵשֹאת ְּבגָ אֹון
ֶאת ֵׁשם ִמ ְׁש ַּפ ְח ֵּתנּוָ ,עלֶ יָך לְ ִה ְת ַחּנֵ ְך ּכַ ּיָ אּות'.
ה-ע ָׂשרִ ,ה ְמ ִּתינָ ה לְ ֶהנְ ִרי
ְּביֹום ֻהּלַ ְדּתֹו ָה ַא ְר ָּב ָע ָ
ַהּכִ ְרּכָ ָרה ַה ִּמ ְׁש ַּפ ְח ִּתית ְּב ֶפ ַתח ָה ֲא ֻחּזָ ה .לְ ִפי
ָמס ֶֹרת ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ָהיָ ה ָעלָ יו לִ נְ ס ַֹע לְ ַבדְּ ,בלִ י
אֹומנֶ ת ֶׁשּגִ ְּדלָ ה אֹותֹו
יצת יָ דִ ,אּמֹו ִח ְּב ָקה אֹותֹו ְּבחֹם ,וְ ָה ֶ
ְמלַ ּוִ יםָ .א ִביו יָ ַרד לְ ִה ָּפ ֵרד ִמ ֶּמּנּו ִּבלְ ִח ַ
ֵמ ָאז יַ לְ ּדּותֹו ָּד ֲח ָפה לְ כִ יסֹו ּכַ ָּמה ַמ ְמ ַּת ִּקים.
ּסּוסים וְ ַהּכִ ְרּכָ ָרה יָ ְצ ָאה לַ ֶּד ֶרְךֶ .הנְ ִרי יָ ַׁשב ֵּבין ַה ִּמזְ וָ דֹות
ִפילִ יּפָ ,ה ַרּכָ ב ַהּוָ ִתיקִ ,ה ְצלִ יף ַּב ִ
ּופנָ ה לְ ֶהנְ ִריׁ'ְ :ש ַמע,
ּומ ֵרר ְּב ֶבכִ יָ .ה ַרּכָ ב ֹלא ִה ִּביט ּבֹוַ ,אְך לְ ַא ַחר ּכְ ֶר ַבע ָׁש ָעה ָע ַצר ָ
ַהּגְ דֹולֹות ֵ
אֹומנֶ ת ֶׁשּלְ ָך ִה ְתּגַ ּנְ ָבה ֵמ ַה ַּביִ ת ּכְ ֵדי
ֲאנִ י הֹולֵ ְך לַ ֲעשֹוֹת ַמ ֶּׁשהּו ֶׁש ָאסּור לִ י לַ ֲעשֹוֹתַ .מ ְר ָטה ָה ֶ
ּוֹותָךֲ ,א ָבל ִאם ְּת ַס ֵּפר זֹאת ֵאי ַּפ ַעם לְ ָא ִביָך ,הּוא יְ ַפ ֵּטר ֶאת ְׁשנֵ ינּו'.
לְ לַ ְ
סֹובב ֶאת ַהּכִ ְרּכָ ָרה וְ ָחזַ ר לִ כְ ָפר ָסמּוְך ֶׁשּבֹו
יצד לְ הֹודֹות לְ ִפילִ יּפֶׁ ,שּכְ ָבר ֵ
ֶהנְ ִרי ֹלא יָ ַדע ּכֵ ַ
אֹומנֶ ת ַהּוָ ִת ָיקה וְ ָה ַרּכָ ב ֶה ָח ִביב
ימהָ :ה ֶ
יֹותר נְ ִע ָ
ִחּכְ ָתה ַמ ְר ָטה ַהּנִ ְרּגֶ ֶׁשתַ .עכְ ָׁשו ַה ֶּד ֶרְך ָהיְ ָתה ֵ
ּוב ָצ ֳה ֵרי ַהּיֹום ָע ַמד ֶהנְ ִרי ְּב ֶפ ַתח ַה ִּבנְ יָ ן ַהּגָ דֹול
עֹודדּו ֶאת ֶהנְ ִריַ .אְך ַהּנְ ִס ָיעה ִהּגִ ָיעה לְ ִק ָּצּהְ ,
ְ
ּבֹודד .הּוא ֹלא ִהּכִ יר ִאיׁש ֵמ ַה ַּתלְ ִמ ִידיםֶׁ ,ש ָהיּו יְ ִה ִירים
נֹותר ֵ
ּקֹודר ֶׁשל ֵּבית ַה ֵּס ֶפר ,וְ ׁשּוב ַ
וְ ַה ֵ
ׁשּוחים
ּמֹורים ַאף ֵהם ָהיּו ְק ִ
יהם ַה ְמכֻ ָּבדֹות ,וְ ֶחלְ ָקם ָהיּו ַמ ָּמׁש ְמ ֻר ָּׁש ִעיםַ .ה ִ
חֹות ֶ
וְ גֵ ִאים ְּב ִמ ְׁש ְּפ ֵ
ּמּובן
ּפֹורט ,וְ כַ ָ
עּורי ַה ְּס ְ
ּוב ִׁש ֵ
וְ ָת ְב ָענִ ּיִ ים ,וְ ָד ְרׁשּו ֵמ ַה ַּתלְ ִמ ִידים ִה ְצ ַטּיְ נּות ַּב ִּמ ְקצֹועֹות ָה ִעּיּונִ ּיִ ים ְ
ּמּוסים ֻמ ְׁשלָ ִמים.
נִ ִַרק ַּבּלֵ ילֹות ְּב ִמ ָּטתֹו ַהּגְ דֹולָ ה ִה ִּתיר ֶהנְ ִרי לְ ַע ְצמֹו לִ ְבּכֹות לְ תֹוְך ַהּכָ ִרית .הּוא ָס ַבל ִמּכָ ל ֶרגַ ע,
ִה ְתּגַ ְעּגַ ע לַ ַּביִ ת ,וְ ַה ִּבּקּור ַה ִּמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ָה ִראׁשֹון יִ ְהיֶ ה ַרק ְּבעֹוד ח ֶֹדׁש...
בּוע ִה ִּתירּו לַ ּנְ ָע ִרים לָ ֶר ֶדת לַ ּכְ ָפר וְ לִ ְרּכֹׁש לְ ַע ְצ ָמם ַמ ְמ ַּת ִּקיםְּ .ד ֵמי ַהּכִ יס ֶׁש ִּק ְּבלּו
ְּבסֹוף ַה ָּׁש ַ
ּתֹובב ֵּבין ַהּדּוכָ נִ ים ַה ִּצ ְבעֹונִ ּיִ ים,
ּבֹודדֹותֶ .הנְ ִרי ִה ְס ֵ
עּומים ,וְ ִה ְס ִּפיקּו לְ כַ ָּמה ֻסּכָ ִרּיֹות ְ
ָהיּו זְ ִ
ּתֹובב ּכְ ֶא ָחד ִמּיַ לְ ֵדי ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ,וְ ָצ ִריְך
וְ ָחׁש ֻא ְמלָ לַּ .ב ַּביִ ת ָהיּו ַמ ֲע ַדּנִ ים ְּב ֶׁש ַפעּ ,ופֹה הּוא ִמ ְס ֵ
לִ ְבחֹר ַרק ַמ ְמ ָּתק ֶא ָחד ִמּכָ ל ַה ֶּׁש ַפע ַהּגָ דֹול.
יבה וְ ַחּיְ כָ נִ יתָ ,צ ְב ָטה ְּבלֶ ְחיֹו'ַ .א ָּתה נִ ְר ֶאה לִ י ָעצּוב ,יַ לְ ּדֹון'ָ ,א ְמ ָרה.
יׁשה ֲח ִב ָ
ַהּמֹוכֶ ֶרתְ ,ק ִׁש ָ
ֶהנְ ִרי ֹלא ֵה ִׁשיב ,וְ ִה ְת ַא ֵּמץ לַ ֲעצֹר ֶאת ַה ְּד ָמעֹות ֶׁש ִאּיְ מּו לִ ְפרֹץ ֵמ ֵעינָ יו.
נֹורא .לְ כֻ ּלָ ם ָק ֶׁשה ַּב ַה ְת ָחלָ הּ .בֹואֶ ,א ֵּתן לְ ָך
ַ'א ָּתה ָרחֹוק ֵמ ַה ַּביִ ת?' לָ ֲח ָׁשה לֹו ַהּמֹוכֶ ֶרתֹ' ,לא ָ
הֹוצ ָיאה ֻּב ַּבת ׁשֹוקֹולָ ד ֶׁש ָעלְ ָתה ִּפי ַא ְר ָּב ָעה ִמּכָ ל ְּד ֵמי ַהּכִ יס ֶׁשּלֹו וְ נָ ְתנָ ה לֹו.
ַמ ֶּׁשהּו' ,וְ ִהיא ִ
ּומ ֻא ָּׁשר ,וְ ִחּלֵ ק ֵמ ַהּׁשֹוקֹולָ ד ּגַ ם לַ ֲא ֵח ִריםַּ .בּלֵ ילֹות הּוא ֲע ַדיִ ן
ימּיָ ה ָש ֵֹמ ַח ְ
ֶהנְ ִרי ָחזַ ר לַ ְּפנִ ִ
יֹותר.
ִה ְתּגַ ְעּגַ ע ַה ַּביְ ָתהֲ ,א ָבל ּכְ ָבר ָהיּו לֹו ּכַ ָּמה ֲח ֵב ִרים ,וְ ַה ַּמ ָּצב נִ ְר ֶאה וָ רֹד ֵ
ימּיָ ה
הּוטהּ'ְ .ב ָסמּוְך לַ ְּפנִ ִ
ּמֹורה לְ ִס ְפרּות ,וְ ִׁש ַּבח ֶאת ְק ִר ָיאתֹו ָה ְר ָ
בּוע ָק ָרא לֹו ַה ֶ
לְ ַא ַחר ָׁש ַ
לֹומט ַאְך ִמ ְת ַק ֶּׁשה ִּב ְק ִר ָיאה .הּוא
יּפ ָ
ּמֹורהׁ'ֶ ,ש ָהיָ ה ֶּב ָע ָבר ִּד ְ
דּוא ְרד'ָ ,א ַמר ַה ֶ
ּגֹורר ֶסר ֶא ַ
ִמ ְת ֵ
מּורת
ׁשֹור ִרים ַאנְ ּגְ לִ ּיִ ים ְּת ַ
ְמ ַח ֵּפשֹ נַ ַער ֶׁשּיַ ְק ִריא לֹו ַמ ֲחזֹות ֶׁשל ֵׁשיְ ְיק ְס ִּפיר וְ ִׁש ִירים ֶׁשל ְמ ְ
ַּת ְׁשלּוםֲ .ה ִת ְר ֶצה ֶאת ַה ִּמ ְש ָֹרה ַהּזֹו?'
מּורת ַה ַה ְק ָר ָאה הּוא ִק ֵּבל ּכַ ָּמה ְּפרּוטֹותַ ,אְך
דּוא ְרדְּ .ת ַ
בּוע לְ ֶסר ֶא ַ
ֶהנְ ִרי ֵה ֵחל לְ ַהּגִ ַיע ִמ ֵּדי ָׁש ַ
דּוא ְרד ָהיּו ַמ ְחּכִ ימֹות
יחֹותיו ֶׁשל ֶהנְ ִרי ִעם ֶסר ֶא ַ
לֹומט ִה ְתּגַ ּלָ ה ּכְ ָא ָדם נָ בֹון וְ ָחכָ םִׂ .ש ָ
יּפ ָ
ַה ִּד ְ
צֹותיו ָעזְ רּו לֹו לְ ִה ְת ַק ֵּדם.
ּומ ַר ְּתקֹות ,וַ ֲע ָ
ְ
יבה'ָ .ה ָבה נֵ ֵצא לִ ְרּכֹב'ָ ,א ַמר
עּורי ָה ְרכִ ָ
דּוא ְרד ֶׁשהּוא ִמ ְת ַק ֶּׁשה ְּב ִׁש ֵ
יֹום ֶא ָחד ָא ַמר ֶהנְ ִרי לְ ֶסר ֶא ַ
יבהַ .עד ְמ ֵה ָרה ָהיָ ה
עּורים ְּפ ָר ִטּיִ ים ִּב ְרכִ ָ
לֹומטָ ,ח ַבׁש ֶאת סּוסֹו וְ ֵה ֵחל לָ ֵתת לְ ֶהנְ ִרי ִׁש ִ
יּפ ָ
ַה ִּד ְ
יֹותר ְּב ַמ ְחזֹורֹו.
ֶהנְ ִרי ָהרֹוכֵ ב ַהּטֹוב ְּב ֵ
ּוב ַעל
ּפֹור ַטאי ִמ ְצ ַטּיֵ ן ַ
ּומ ְׂשּכִ ילְ ,ס ְ
ַא ְר ַּבע ָׁשנִ ים ָחלְ פּוֶ .הנְ ִרי ָה ַפְך לְ גֶ ֶבר ָצ ִעיר ֶּבן ְ ,18מלֻ ָּמד ַ
ּתֹודה ְּב ֵׁשם
ּמּודים ,הּוא נִ ְב ַחר לָ ֵשֹאת ֶאת נְ אּום ַה ָ
ּמּוסים לְ ֹלא ְר ָבבְּ .ב ֶט ֶקס ַה ִּסּיּום ֶׁשל ַהּלִ ִ
נִ ִ
ימּיָ ה ַאְך לִ ְפנֵ י
ַה ַּתלְ ִמ ִידיםָ .ק ֶׁשה ָהיָ ה לְ ַהּכִ יר ּבֹו ֶאת ֶהנְ ִרי ֶה ָחלּוׁש וְ ַה ַח ְׁש ָׁשן ֶׁש ִהּגִ ַיע לַ ְּפנִ ִ
ַא ְר ַּבע ָׁשנִ ים.
הֹוריו ְּביֹום ַה ֶּט ֶקסּ ,וכְ ֶׁש ֵהם ִהּגִ יעּו ,הּוא נִ ְד ַהם לְ גַ ּלֹות ְּב ֶח ְב ָר ָתם
ֶהנְ ִרי ִה ְמ ִּתין ְּב ִה ְת ַרּגְ ׁשּות לְ ָ
יבה
אֹומנֶ תַ ,הּמֹוכֶ ֶרת ַה ֲח ִב ָ
ּכַ ָּמה ֲאנָ ִׁשים ֵמ ֲע ָברֹו ָה ָרחֹוקִ :פילִ יפ ַה ַרּכָ ב ַה ִּמ ְׁש ַּפ ְח ִּתיַ ,מ ְר ָטה ָה ֶ
דּוא ְרד.
ּמּובן ֶסר ֶא ַ
ֵמ ֲחנּות ַה ַּמ ְמ ַּת ִּקים ,וְ כַ ָ
ׁשּובה נָ ַתן לֹו ָא ִביו:
עֹושֹים ּפֹה?' ָׁש ַאל ֶהנְ ִרי ְּבלִ ּבֹוַ ,אְך ֹלא ָא ַמר ִמּלָ הֶ .את ַה ְּת ָ
ָ'מהָ ...מה ֵהם ִ
ּטֹובים ֶׁש ָעזְ רּו לִ י לְ ַה ְׁשּגִ ַיח ָעלֶ יָך.
ּתֹודה לָ ֲאנָ ִׁשים ַה ִ
לֹומר ָ
ֶ'הנְ ִריִּ ,ב ְרצֹונִ י לָ ֵתת לְ ָך ִהזְ ַּד ְּמנּות ַ
ּמּובן לָ בֹוא ְּב ַע ְצ ִמי ,אּולָ ם ְּבכָ ל
ימּיָ ה ,יָ ַד ְע ִּתי ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לְ ָך ָק ֶׁשהֹ .לא יָ כֹלְ ִּתי ּכַ ָ
ּכְ ֶׁש ָהלַ כְ ָּת לַ ְּפנִ ִ
ּוּוחים
ּוֹותָך ,וְ גַ ם ַּב ֶה ְמ ֵׁשְך ִק ַּבלְ ִּתי ִּד ִ
אֹומנֶ ת לְ לַ ְ
הֹור ִיתי לָ ַרּכָ ב וְ לָ ֶ
ֶרגַ ע וָ ֶרגַ ע ָהיִ ִיתי ִא ְּתָךֲ :אנִ י ֵ
אֹותי ָעזְ רּו
הֹור ַ
דּוא ְרדֶׁ ,ש ַעל ִּפי ָ
ּטֹוביםַ ,הּמֹוכֶ ֶרת ַּב ֲחנּות ַה ַּמ ְמ ַּת ִּקים וְ ֶסר ֶא ַ
ׁשֹוט ִפים ִמ ִיד ַידי ַה ִ
ְ
לְ ָך ּכְ ֶׁש ָהיִ ָית זָ קּוק לְ ֶעזְ ָרה'.
*
יֹורד לְ ִמ ְצ ַריִ ם ִעם
נֹודע .הּוא ֵ
בּועָּ ,פ ָר ַׁשת וַ ּיִ ּגַ ׁשֶ ,אל ַהֹּלא ָ
צֹועד ְּב ָפ ָר ַׁשת ַה ָּׁש ַ
יַ ֲעקֹב ָא ִבינּו ֵ
ֹלקים
יֹוד ַע ֶׁשּזֹו ְּת ִחּלָ ָתּה ֶׁשל ּגָ לּות ָק ֶׁשה ֶׁש ָּבּה יִ ְס ְּבלּו ָּבנָ יו ָצרֹות ַרּבֹותֲ .א ָבל ֱא ִ
ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו וְ ֵ
ַמ ְב ִט ַיח לֹו'ַ :אל ִּת ָיראָ ...אנֹכִ י ֵא ֵרד ִע ְּמָך ִמ ְצ ַריְ ָמה ,וְ ָאנֹכִ י ַא ַעלְ ָך גַ ם ָעֹלה' – ְּבכָ ל ֶרגַ ע וָ ֶרגַ ע,
ֲאנִ י ֶא ְהיֶ ה ִא ְּתָך.
דֹוׁשּ-ברּוְך-הּוא נִ ְמ ָצא
ָ
ַה ַה ְב ָט ָחה ַהּזֹו נִ ְּתנָ ה ֹלא ַרק לְ יַ ֲעקֹבֶ ,אּלָ א ּגַ ם לָ נּוָּ ,בנָ יו ֶׁשל יַ ֲעקֹבַ .ה ָּק
ּוב ֶרגַ ע
אֹותנּוָ ,
ִא ָּתנּו ָּת ִמיד! ּגַ ם ּכְ ֶׁש ַרע לָ נּו ,וַ ֲא ִפּלּו ּכְ ֶׁש ָאנּו ִמ ְת ַר ֲח ִקים ִמ ֶּמּנּו – הּוא ֹלא עֹוזֵ ב ָ
ֶׁשּנִ ְר ֶצה לְ ִה ְת ָק ֵרב וְ לָ ׁשּוב ֵאלָ יו ,הּוא מּוכָ ן ִמּיָ ד לְ ַק ְּבלֵ נּו ִּבזְ רֹועֹות ְּפתּוחֹות.
לקפוץ לאש
סיפור
לשבת
"שמת לב שמריו נעדר מהעבודה
כבר שלושה ימים?" הפנה בייליס את
תשומת לבו של חברו לעבודה .החבר
לא התרגש ולא ייחס לכך כל חשיבות.
"כנראה שהוא לא מרגיש טוב" הפטיר
החבר כשהוא שקוע בתוך מסך
המחשב .רק לאחר שבוע נראה מריו
שוב בעבודה כשהוא עייף ותשוש.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא
נעדר ממקום העבודה .בשבועות
האחרונים זה קרה יותר מפעם אחת
שהוא נעלם לפתע ליום או יומיים אך
הפעם היה זה חריג :שבוע שלם! לא
משהו שמתאים למריו שניהול סדר
איתי גלבוע
יום קשוח מוטבע באופיו הקפדני.
בייליס נמנע לשאול על כך את מריו ,אבל לא הצליח לעצור את
סקרנותו .וכך מצא בייליס את עצמו עוקב מבלי משים אחר חברו מריו
שלא חשד במאום...
מלבד ההיעדרויות הקצרות מדי פעם ,שגם אלו הלכו והתמעטו ,לא
מצא בייליס דבר מיוחד בהתנהגות של מריו מלבד דבר אחד מוזר :מדי
יום בסיום העבודה היה מריו נועל את חדרו לפחות פעמיים ולאחריו
היה בודק שוב ושוב האם הדלת אכן נעולה ויוצא ממנה לאחר מספר
דקות.
בייליס הרגיש שהוא מתפוצץ מסקרנות ,הוא החליט שהוא חייב לדעת
מה מריו מסתיר שם בחדר ושומר עליו בשבע עיניים .באחד הימים בעת
יציאתם מהעבודה הבחין בייליס כי מריו הסתובב לאחור ופנה לכיוון
החדר" .הפעם אני חייב לדעת מה הוא עושה שם בדקות הבודדות
שהוא נמצא שם" ,החליט בייליס .הוא התמקם בקרבת החדר ,עשה
את עצמו כמשוחח במכשיר הסלולארי שבידו ובהצצה החפוזה שעשה
לעבר החדר ,הוא הבחין כיצד מריו ניגש למגירה התחתונה הקבועה
לצד מקום מושבו ,מנענע אותה בחוזקה ומוודא שהיא נעולה...
הסקרנות שרק התגברה כעת כמעט והוציאה אותו מדעתו" .מה הוא
יכול להטמין שם?" הפך במוחו שוב ושוב ,אך כל הרעיונות ההזויים
שהעלה בראשו לא הועילו לו לפתור את התעלומה .יום אחד בעיצומו
של יום העבודה ,הריחו העובדים ריח חזק של שריפה הממלא את
חלל הבניין .לא עברה דקה ופיצוץ עז החריש את אוזניהם .הבניין כולו
רעד מעצמת הפיצוץ ולהבות אש נראו בחלונות .העובדים המבוהלים
החלו לרוץ לעבר חדר המדרגות ותוך כדי קריאות הצלה הצליחו לצאת
מהבניין הבוער .למטה עמדו כל העובדים ,כשהם ממתינים לכבאים
שיגיעו ויראו בעיניים כלות איך בניין המשרדים המפואר נכנע ללהבות
האש .לפתע הבחינו כולם ,כי מריו קופץ ממקומו כנשוך נחש ורץ
בטירוף לעבר הבניין אפוף הלהבות .חבריו ניסו לעצור בעדו אבל הוא
כבר היה עמוק בפנים ,נעלם בין ענני העשן שהקיפו את הבניין.
בחור אמיץ החליט להסתכן ולהציל את האיש התימהוני שרץ לתוך
האש אבל האנשים
במקום הרחיקו אותו
מיד .ממש באותן
שניות צצו לפתע
מספר כבאים שרצו
לעבר הבניין בניסיון
להשתלט על האש
ונחרדו לשמוע כי יש
מישהו בפנים .עוד
מספר דקות עברו,
כשכדור אש התגלגל
אל מחוץ לבניין.
לעיניהם הקרועות
של האנשים נראה
מריו כשהוא מתגלגל
על הרצפה בתזזיתיות
ומנסה לכבות את האש שאחזה בבגדיו .אנשי ההצלה מיהרו אליו
ונדהמו לגלות כי למרות הכוויות הקשות שמילאו את כל חלקי גופו
נותר מריו בהכרה מלאה ואף הצליח לתקשר עם האנשים שמסביבו.
למחרת באו כל עובדי המשרד לבקר את מריו בבית החולים .הם שמחו
לראות שהוא הולך ומתאושש ותיארו בפניו את המתח הנוראי שתפס
אותם כשנכנס לבניין הלוהט שנהפך לאחר זמן קצר למאכולת אש.
"למה עשית את זה?" ,פלט בייליס מבלי משים והתחרט מיד על השאלה.
אבל מריו החליט הפעם לשתף את כולם" :לפני כחודשיים" ,סיפר מריו,
"ביקרתי אצל הרופא לאחר שחשתי כאבים חזקים .לאחר שהרופא בדק
אותי ,הוא פנה אלי בצער רב והודיע לי כי אני סובל ממחלה נדירה בדם
שעדיין לא מצאו לה תרופה" .אין סיכוי שתשרוד יותר מחודש" ,הוא
בישר לי בצורה חד-משמעית .הרגשתי כאילו העולם כולו נופל עלי ולא
ידעתי כיצד מעכלים את זה .אשתי החליטה לעשות הכול כדי שאשאר
בחיים ולאחר בירורים אינסופיים נודע לה כי ביוהנסבורג שבאפריקה
נמצא פרופסור מומחה בעל שם עולמי שיכול להציל את חיי .כעבור
יומיים מצאתי את עצמי ביוהנסבורג הרחוקה ,ולאחר יומיים נוספות
של המתנה התקבלתי לפגישה במשרדו .הפרופסור אבחן את מצבי
ונתן לי מרשם לתרופה יקרה מאד שעלי לקחת פעמיים ביום" .אם יום
אחד אתה לא לוקח את התרופה ,אין לי אחריות עליך יותר ,"...הודיע
לי הפרופסור נחרצות .מאז אני לא שוכח לקחת את התרופה אפילו
פעם אחת ,לשם כך אני מחביא אותה היטב במגירה שבמשרדי שלא
תיעלם לי חלילה .כשקלטתי פתאום בעת שהתחוללה השריפה שמרוב
לחץ שכחתי אותה בחדר בתוך המגירה ,סיכנתי את עצמי מתוך ידיעה
שבלי התרופה לא אהיה כאן יותר "...סיים מריו את סיפורו המצמרר...
***
הפרשה מספרת לנו ,כי מכל האחים דווקא יהודה סיכן את עצמו
כדי להציל את בנימין .הסיבה לכך הייתה פשוטה :יהודה לקח על
עצמו ערבות להחזיר את בנימין לאביו ,ולכן עשה הכול כדי לעמוד
בהתחייבותו .גם אנחנו ,אם בעת החלטה על קבלה טובה נחליט שאנו
מחזיקים בה בכל מחיר ,נצליח לכבוש את היעד ולהתגבר על כל
המכשולים הניצבים בדרכנו .כי מילה זו מילה...
.
כוס הפלא
בית
המדרש
"אביחי ,להכין לך תה?" שאל אוריה
את אחיו הגדול ששכב על הספה
והשתעל בקולי קולות .החורף
החל ,השפעת התפרצה ואביחי היה
מרותק למיטה כבר כמה ימים" .כן,
תודה רבה!" שמח אביחי .השעה
הייתה שעת ליל שבת מאוחרת
ואוריה כבר התכונן ללכת לישון.
הוא הוריד ספל לשתייה חמה
מהמדף והתכונן למזוג לתוכו מים
חמים" .אוריה ,אסור למזוג לספל
שאלה מס' 373
הזה מים חמים בשבת!" קרא אביחי
בקול צרוד.
"למה?" תהה אוריה" .זה 'ספל הפלא' ברגע שאתה שופך לתוכו מים
חמים ,אתה רואה את התמונות והכיתוב על הכוס וזה בעיה של
מלאכת 'כותב' בשבת ,תחפש כוס אחרת!"
"אבל מה הקשר?" תהה אוריה" .אני הרי לא כותב כלום!" הוויכוח בין
השניים נמשך ,ולמחרת הם פנו לרב יהודה שיפסוק להם מה הדין
לגבי 'כוס הפלא' .מה לדעתכם פסק הרב יהודה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך
'אורח חיים' סימן ש"מ ב'פרי מגדים' סעיף קטן ג' .תלמוד ירושלמי
מסכת 'שבת' בפרק 'הבונה'.
תשובה לשאלה "הכוסות שהתנפצו" (שאלה מס' )371
תקציר השאלה השבועית :שמעון קנה כוסות שמן מוכנות להדלקה
לחנוכה ,והוסיף עליהם שמן כדי שידלקו יותר זמן .הכוסות התנפצו
והווילון נשרף וכעת הוא תובע את הנזק מששון בעל המכולת שמכר
לו את הכוסות .אבל ששון טוען שזו בעיה שלו שהוסיף שמן .מי
ישלם את הנזק?
תשובה בקצרה :נראה שששון בעל המכולת פטור מלשלם על הנזק,
ושמעון לא יכול להחזיר לו את הסחורה של כוסות השמן שנשארו
ברשותו.
תשובה בהרחבה :במקרה שלנו ,שמעון תובע מששון לשלם
את הנזק שנגרם כתוצאה ממוצר פגום שמכר לו .כעת נביא את
המקורות ההלכתיים ,מה הדין במוכר שמכר מוצר פגום וגרם נזק
לקונה .בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא בתרא' דף צ"ג עמוד ב') מובא
מעשה באדם שקנה זרעים לשדה ,זרע אותם והשדה לא הצמיחה
כלום מכיוון שהזרעים היו מקולקלים .במקרה כזה ,חייב המוכר
להחזיר את הכסף של הקונה ולא יכול לומר לו 'תחזיר לי את הזרעים
ותקבל את הכסף' .ולגבי ההחזר של הוצאות הקונה ישנה מחלוקת
תנאים :לפי דעה אחת המוכר פטור מלשלם את ההוצאות ,אבל
לדעה השנייה חייב לשלם גם את ההוצאות .להלכה נפסק שהמוכר
מחזיר את הכסף של הזרעים ואינו מחזיר את ההוצאות( .שולחן
ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף כ' וספר 'מאירת עיניים' סעיף
קטן ו') דין דומה מובא גם ב'תוספתא' ('בבא בתרא' פרק ו' הלכה ד')
לגבי אדם שקנה מחברו חביות לאחסון יין ,החביות שקנה ממנו היו
פגומות ,הוא מילא יין בחביות ,הן נשברו והיין נשפך .גם במקרה הזה,
המוכר חייב להחזיר את הכסף שקיבל על החביות מכיוון שזה 'מקח
טעות' אבל פטור מלשלם על היין .ודעת האחרונים (מחנה אפרים)
שאם המוכר ידע שהחביות פגומות ,חייב לשלם גם על היין שנשפך
כפי שלמדנו להלכה (סימן רל"ב סעיף כ"א) לגבי אדם שקנה מוצר
פגום ,והמוכר ידע שהמוצר פגום ואותו אדם גר רחוק ,חייב המוכר
לשלם גם את ההוצאות שנגרמו לקונה כגון הובלה .וכל מה שלמדנו
שהמוכר פטור ,זה רק במקרה שלא ידע שהמוצר אכן פגום .ובסיפור
שלנו ,אם ששון ידע שהכוסות לא יחזיקו מעמד הרבה זמן ,לכאורה
הוא חייב לשלם על הנזק שנגרם לווילון של שמעון.
מה נקרא מוצר פגום?
מוצר פגום הכוונה למוצר שאינו ראוי לשימוש שעבורו נקנה ,כמון
זרעים שהתקלקלו או חביות סדוקות וכדומה .אבל אם המוצר היה
טוב ,והקונה הרחיב בו את השימוש ונגרם לו בגלל זה נזק ,במקרה
כזה המוצר אינו נחשב כפגום כיוון שהיה טוב לשימוש שעבורו
נקנה .השמן שהיה בו דלק במשך שיעור זמן שמספיק להדלקת
נרות חנוכה ,ורק מכיוון ששמעון הוסיף שמן לכוסות הן התפוצצו,
ולכן ששון אינו חייב לשלם את הנזק.
במקרה שלנו ,כל עוד המוצר עבד בצורה טובה – לא משנה האם
המוכר ידע מהי כמות השמן המיועדת להדלקה ,כיוון שבדרך כלל
האנשים שקונים כוסות מוכנים להדלקה רוצים להדליק בלי להוסיף
שמן ולכן המוצר מתאים לשימוש שעבורו הוא נקנה .ולכן גם אם
שמעון ירצה להחזיר את הכוסות שנותרו ,לא יוכל להחזיר מכיוון
שבשימוש הרגיל הם נדלקים בצורה טובה בלי לגרום לנזקים .אבל
אם המוצר פגום ,המקח מתבטל והמוכר חייב להחזיר את הכסף.
אבל אם הלקוח אמר למוכר ,שהוא מתכונן להוסיף שמן לנרות
כיוון שרוצה שידלקו יותר זמן ,והמוכר לא אמר לו כלום על כך שאי
אפשרות כזו -אז המצב נקרא 'ביטול מקח' .אם המוכר ידע שהכוסות
אינן עמידות בחום למשך זמן רב ייתכן שיהיה חייב לשלם על הנזק.
© Copyright 2024