עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 708 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב השתתפנו במסיבות חנוכה בסניפי קטמון וארמון הנציב ונהנינו מכל רגע .היה מיוחד! סניף ארמון הנציב |פועל בימים ב' -ד' |19:00 - 21:00 בבית הכנסת ארמון התורה רח' שלמה בן יוסף 10 לפרטים052-7649389 : סניף קטמון |בימי א'-ג' |20:30-22:15 בבית הכנסת 'רינת בית דוד' רח' יוסי בן יועזר 30קטמון לפרטים052-7503019 : גיליון זה יו"ל ע"י ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מרכז "שלום לעם" מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il מבחן הטלאים במדור סיפור לשבת פרשת שמות כ"א טבת תשע"ו 02בינואר 2016 שבת פרשת שמות ,כ"א בטבת תשע"ו, 2/1/16נרצח בשובו מן התפילה בכ"א בטבת תשל"א ,לפני 45שנה ,נרצח הגאון רבי מצליח מאזוז בג'רבה שבתוניס, בידי בן עוולה מוסלמי שהתנקש בו ורצחו נפש .הרב מאזוז התפרסם בגאונותו הגדולה ובעמידתו על משמר החינוך המסורתי בתוניס ,עד שהתפטר מתפקידו כשופט בבית הדין האזרחי במדינה ,לאחר שחויב לדון גם יהודים על פי חוקי המדינה ולא על פי חוקי התורה .בעת שובו מתפילת שחרית ,התנקש בו מרצח מוסלמי והוא עלה בסערה השמימה על קידוש השם. לאחר שנה ,הובא המנוח לקבורה בהר הזיתים ,ועל שמו הוקמה הישיבה הנודעת 'כיסא רחמים' בבני ברק. יום ראשון ,כ"ב בטבת תשע"ו3/1/16 , כוס התרעלה בכ"ב בטבת שנת רנ"ד ,שנתיים לאחר גירוש ספרד ,גורשו כמאה אלף יהודים מסיציליה ,האי הגדול ביותר בים התיכון ,שהייתה נתונה אז תחת שלטונו של פרננדו השני ,מלך ספרד ,והוא אכף את החוק לגירוש היהודים שבה כהמשך לגירושם מספרד שנתיים קודם לכן. ביום זה בשנת תש"א ,פרצו מאורעות דמים ופרעות אימה בבוקרשט שברומניה, על ידי תנועת הלגיונרים שניסתה להדיח את השלטון וביצעה פוגרום אכזרי ביהודי בוקרשט .בחסדי שמים דוכא המרד לאחר מספר ימים ,אולם מאות יהודים נרצחו בעינויים קשים ואכזריים ,אלפי בתי עסק וחנויות נשדדו ובתי כנסת רבים הוצתו ,כשהפורעים רוקדים מסביב וקוראים קריאות שמחה לשריפת רכושם של היהודים. יום שני ,כ"ג בטבת תשע"ו 4/1/16 ,גולה אחר גולה הלכה יהודה בכ"ג בטבת שנת רנ"ח ,כשש שנים בלבד לאחר גירוש ספרד המפורסם שהתרחש ביום חורבן ירושלים בתשעה באב ,בשנת רנ"ב ,לפני למעלה מ500- שנה ,התרחשה גלות נוספת ממדינת פורטוגל .כ 70-אלף מגולי ספרד שהיגרו לפורטוגל ,יחד עם כ 30-אלף התושבים שחיו בה קודם לכן ,נאלצו ליטול את מסע אל העבר מקל הנדודים ולחפש מנוח לכף רגלם ,ורק ל 600-משפחות הותר להישאר בעיר תמורת כופר גדול לשלטון .ילדיהם נלקחו מהם בהוראת מלך פורטוגל ז'ואו השני ,ונשלחו לאי מרוחק בחופי אפריקה ,שם עבדו במטעי הסוכר ורובם מתו מרעב וממחלות ,או נפלו טרף לשיני תנינים .יהודים רבים אחרים נאלצו להתנצר למראית עין והמשיכו לשמור בחשאי על יהדותם במסירות נפש ,עד שהצליחו להגר ממנה וחזרו לדתם בגלוי. יום שלישי ,כ"ד בטבת תשע"ו 5/1/16 ,חורבנה של צפת בשעת בין הערביים של כ"ד בטבת תקצ"ז ,פרצה בארץ ישראל רעידת אדמה חזקה .עיקר הרעש היה באזור הגליל ולבנון ,והערים שסבלו יותר מכולן היו צפת וטבריה ,ערי הקודש .באותם ימים ,עדיין לא נקבעו כלים סיסמולוגים ואף השימוש בסולם ריכטר החל רק לאחר כמאה שנה ,אולם על פי הערכות מאוחרות, היה הרעש בעוצמה של כ 7-בסולם מגניטודה ,ונהרגו כאלפיים יהודים בצפת לבדה וכשבע מאות נוספים בטבריה .הקהילה היהודית בצפת נפגעה קשות ורבים היגרו ממנה לירושלים .כשהגיעה השמועה לארצות הגולה על הרעידה הקשה, התבטא החת"ם סופר כי היה בכך עונש על הפגיעה בקדושתה של ירושלים, כאשר העולים ארצה לא התיישבו בה והעדיפו להתיישב בערי הגליל .אחרים ראו בכך סימנים לביאת המשיח כפי דברי חז"ל שהגליל ייחרב ,אולם היו רבים שנשארו בצפת והקימו אותה מחדש ,באמונה ובתקווה מחודשת. יום רביעי ,כ"ה בטבת תשע"ו 6/1/16 ,מאכולת אש בימים כ"ד-כ"ה בטבת תע"ח ,השתוללה שריפה גדולה בעיר פרנקפורט דמיין, העיר הגדולה והעתיקה ביותר בגרמניה היהודית ,והיא כילתה כ 500-בתים בעיר. 36ספרי תורה נשרפו למרבה הצער ,ארבעה יהודים נספו בדליקה וכשמונת אלפים נותרו ללא קורת גג .לאחר כיבוי השריפה ובדיקת נזקיה ,הואשם רבה של העיר ,הגאון רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים" ,כי הוא ,לא פחות ,אחראי לפרוץ הדליקה הגדולה .המעלילים טענו ,כי הדליקה פרצה כתוצאה מהשימוש הרב בקבלה מעשית ופעולות מאגיה שונות ,והוא מנע בזדון את הזמנת הכבאים על מנת לבדוק את כוח קמעותיו .הרב מצא מנוחה זמנית בביתו של חייט נוצרי תושב העיר ,ולאחר שהועמד למשפט הצליח להוכיח כי העלילה בשקר יסודה, והשריפה פרצה כתוצאה מנר דולק שהחייט הותיר בביתו ללא השגחה .מסופר, כי לפני יציאתו מפרנקפורט בירך הרב את החייט הנוצרי שאצלו התאכסן לאחר פרוץ השריפה ,והבטיח לו כי מעולם לא יחסר לו ולצאצאיו לחם .עד לפני עשרות שנים ,חי בעיר פרנקפורט אדם בשם פרידריך אוגוסט פינגיר ,שהיה מצאצאי החייט והוא סיפר כי מאז ברכתו של הרב ,עשו כל צאצאי המשפחה חיל בעסקיהם וחיו חיי רווחה. השיעור ששווה כסף מבאט ל החיים האווירה במשרד הייתה רגועה ושקטה .הלחץ בעבודה של אתמול ירד במקצת ועורך הדין מקובסקי התרווח בכורסתו ועיין במסמכים הפרושים מול עיניו .דפיקה קלה נשמעה על הדלת והמזכירה נכנסה אל החדר" :אדוני ,רב העיר ממתין לך בחוץ". "תכניסי אותו בבקשה" אמר עורך הדין" .בוקר טוב מר מקובסקי" פתח הרב בדבריו" :באתי לשמוע מה חדש בעניין התיק שבו אתה מייצג דוד קליינר אותי בבית המשפט" .הרב הביט בו בציפייה לשמוע על ההתפתחויות. עורך הדין פתח בדבריו" :תראה ,אני חושב שרוב הסיכויים שאנחנו ננצח .כן ,ננצח בתביעתנו בדבר הרשלנות הרפואית של בית החולים .הדיון המסכם יתקיים בשבוע הבא ,וכפי שזה נראה לי ידנו תהיה על העליונה."... "אני שמח לשמוע זאת" אמר הרב" ,מכיוון שכשעברתי על הטיעונים שלך בבית המשפט הם לא כל כך הרשימו אותי ,ויש לי ספק גדול האם הם באמת יתקבלו על ידי השופטים" ,הדגיש הרב בחשש" .אל תדאג ידידי ,אתה תקבל את המגיע לך ביושר" השיב עורך הדין בחיוך ,וסיים את דבריו" :בסיכום השעות שערכנו, מגיע לי ממך עד עכשיו סך של כמאה וחמישים אלף שקלים על הייצוג עד עתה". חלף שבוע ,ובדיון המסכם ,פסק השופט לטובת בית החולים ושלל את תביעתו של הרב לחלוטין .בהתייעצות עם עורכי דין נוספים שעברו על החומר ,נאמר שהטיפול של משרד עורכי הדין מקובסקי בתיק התביעה היה חובבני לחלוטין ,וכי כלל לא מגיע להם התשלום המופרז שהם דורשים על הייצוג הלא ראוי .מצד שני ,עורך הדין מקובסקי לא מסכים לוותר על שקל אחד מסכום התשלום .בעקבות חילוקי הדעות הוחלט לפנות לאדם ניטרלי העוסק בגישור ,הידוע כמי שמצליח כמעט תמיד להוביל את הצדדים לפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. "שלום ,הגעתי למגשר מר שמואל?" שאל הרב בטלפון" .כן בבקשה ,במה אוכל לעזור?" הרב פירט בפניו את עיקר הוויכוח בינו לבין משרד עורכי הדין" ,אנו רוצים להזמין אותך באופן פרטי לגשר ביננו "...מר שמואל נענה לבקשה בשמחה מהולה בחשש. הוא אמנם היה רגיל לגשר בין מנהלי מוסדות לבין מורים מפוטרים, בין ועדי עובדים ,או בין אחים המתקוטטים על ירושה וכדומה ,אבל המשימה הפעם היא לגשר בין משרד עורכי דין מכובד המעסיק תחתיו עשרות עורכי דין לבין רבה של העיר ,וזו משימה שבהחלט אינה נראית כל כך פשוטה וקלה. כבר במפגש הראשון הבין המגשר שפתרונות הגישור המקובלים לא יהיו תקפים כאן .מר מקובסקי היה תקיף והחלטי ולא הסכים להתפשר על אף שקל ,ומאידך עיון בפרטי המקרה הראה בעליל שיש מקום לטענת הרב על המחדלים שנעשו בטיפול בתיק הרשלנות הרפואית .מה גם שהרב תכנן לשלם לעו"ד מהכסף שציפה לקבל מהתביעה ,אבל כעת לאחר שתביעתו נדחתה והוא יאלץ לשלם מכיסו את הוצאות המשפט ,יהיה זה קשה מאוד עבורו להשיג סכום כה גדול. שישה מפגשים נערכו בין הצדדים אבל לא נראתה שום התקדמות באופק ,ואז לפתע הבריק רעיון במוחו של המגשר .למפגש השביעי הוא הגיע ,כשבידו כרך גמרא של 'מאורות הדף היומי' ,וביקש לדבר ביחידות עם מנהל המשרד מר מקובסקי" :אדוני הנכבד" פתח מר שמואל "האם שמעת פעם על המושג 'דף היומי?' "לא ,אינני יודע על מה מדובר" ענה העו"ד .ואילו המגשר דפדף לסופו של הכרך שבידיו" :כיום ,כל משרד שמכבד את עצמו מקיים שיעור אינטלקטואלי בתלמוד מדי יום ביומו ,השיעור מתקיים בדרך כלל בזמן ההפסקה כשיש הפוגה קלה מהעבודה ,וכל המשתתפים בו בכל רחבי העולם לומדים את אותה הסוגיה בתלמוד"... המגשר הראה לו את כרך הגמרא בו מופיעים מאות שיעורים המתקיימים מדי יום במשרדי עורכי דין מכובדים ,בבורסה בתל אביב ,ואפילו במשרד הביטחון .בבירור קצר שערך העו"ד עם עובדיו ,התלהבו הללו מאוד מהרעיון לקיים שיעור כזה במשרדם. "זה ישדרג את האווירה בכמה רמות" אמרו לו העובדים. כעת פנה מר שמואל אל הרב ושאל אותו כמה משלמים לו בדרך כלל עבור שיעור של 45 - 30דקות ,ותשובת הרב הייתה כי המחיר המקובל הוא מאה וחמישים שקלים .חישוב קצר העלה שאם הרב ימסור את השיעור חמישה ימים בשבוע ,בתוך 3וחצי שנים הוא יחזיר למשרד את חובו .שני הצדדים הסכימו להצעה וחתמו על הסכם הפשרה .חלפו מאז כבר מעל חמש שנים והשיעור ב'דף היומי' ממשיך כסדרו עד עצם היום הזה... *** המגשר המדובר הוא אבי ,ר' שמואל קליינר ז"ל שהלך לעולמו. במשך כל ימיו הוא השכין שלום בין אויבים וידע בחכמתו למצוא פתרונות מבריקים לבעיות שנראו ללא מוצא ,ולפעמים הצליח 'על הדרך' גם לייקר את חשיבותו של לימוד התורה בקרב כלל רובדי העם. לעולם אל תתייאש. לפעמים אנחנו חושבים שניסינו מספיק בחיים ,עם רצון אמיתי להתקדם ולהצליח שום דבר בחיים לא יוכל לעצור אותנו. ֶע ְקרֹון הָ אִ ּזּון סיפור צעיר ַה ֲח ָב ָטה ָה ַעּזָ ה ֶׁשּנִ ְׁש ְמ ָעה ֵמ ֶה ָח ֵצר ֵה ִע ָירה ֶאת ל-חלִ יל ִמ ְּׁשנָ תֹו .הּוא ָקם ְּב ֶב ָהלָ ה מּוס ָט ָפה ֶא ֲ ְ ּוביָ דֹו ִמ ִּמ ָּטתֹו ,נָ ַטל ְּביָ דֹו ָה ַא ַחת ֶאת ֶא ְק ָּדחֹו ַהּיָ ָׁשןְ , ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ַּפּנָ ס ,וְ יָ ָצא ֶאל ֶה ָח ֵצר .הּוא יָ ַדע ֶׁש ָּב ֵאזֹור ַהּזֶ ה יס ַטן ָאסּור לָ ַק ַחת ׁשּום ִסּכּון. ֶׁשל ְּדרֹום ַא ְפּגָ נִ ְ ַּב ְּת ִחּלָ ה נִ ּגַ ׁש ֶאל לּול ַה ַּת ְרנְ גֹולֹותֲ ,א ָבל ָׁשם ַהּכֹל ָהיָ ה ָׁש ֵקט .הּוא ִה ְמ ִׁשיְך ֶאל ָה ֶר ֶפתּ ,וכְ ֶׁש ִה ְת ָק ֵרב יה נִ ְפ ֲערּו ֵעינָ יו ְּב ַת ְד ֵה ָמהְ .ק ָר ִעים ֶׁשל ּכַ ּדּור ֵאלֶ ָ זּורים ֵּבין ּגִ ְדרֹות ָה ֶר ֶפתּ ,כְ ֶׁש ַה ָּפרֹות ּפֹור ַח ָהיּו ְּפ ִ ֵ אֹור ַח ַה ִּבלְ ִּתי ָצפּוי ֶׁשּנָ ַפל ּגֹועֹות ְּב ַפ ַחד נֹכַ ח ָה ֵ יהן ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם. ֲעלֵ ֶ מּוס ָט ָפה ְ 'זֶ ה ַמ ֶּׁשהּו ֶׁשל ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים'ִ ,ה ְר ֵהר קֹומי ֶׁשל ִא ְרּגּון ּומ ֵהר לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר לְ ִאיׁש ַה ֶּק ֶׁשר ַה ְּמ ִ ִ יּבן. ַה ַּטאלִ ַ מּוס ָט ָפה ְּבתֹוְך ַּדּקֹות ֲא ָחדֹות ָר ֲח ָׁשה ַחּוָ תֹו ֶׁשל ְ יּבן ַר ִּביםֶׁ ,ש ָּס ְרקּו ּכָ ל ִּפּנָ הֵ .הם ָמ ְצאּו לֹוח ֵמי ַטאלִ ַ ְּב ֲ ּכַ ָּמה ַמכְ ִׁש ִירים ֶׁש ָהיּו ְמ ֻח ָּב ִרים לַ ּכַ ּדּור וְ ִה ְת ָּפ ְרקּו ְּב ֵעת נְ ִפילָ תֹוַ .ה ְּׂש ִר ִידים נִ לְ ְקחּו לְ ִמ ְפ ֶק ֶדת ִא ְרּגּון אֹותם. ַה ֵּטרֹור ,וְ כָ ל ַה ְמ ַפ ְּק ִדים ֻהזְ ֲעקּו ּכְ ֵדי לִ ְבחֹן ָ 'זֶ ה לְ ֹלא ָס ֵפק ַּבּלֹון ִרּגּול'ָ ,א ַמר ֶא ָחד ִמ ְּבכִ ֵירי ָה ִא ְרּגּון ֶׁש ָהיָ ה ֻמ ְמ ֶחה ְּבלָ ְח ָמה ֶאלֶ ְק ְטרֹונִ ית' .יֵ ׁש ּכָ אן ּומ ְׁש ֵּד ִרים ַר ֵּבי ָע ְצ ָמהַּ .תזְ ִעיקּו אֹותּיֹות זְ ִעירֹות ִמ ֶּמ ְר ָחק ַרבַ , ַמ ְצלֵ מֹות ְמ ֻׁשכְ לָ לֹות ֶׁשּיְ כֹולֹות לִ ְקרֹא ִ ֶאת ַה ֶּטכְ נָ ִאים ֶׁשּלָ נּוֶׁ ,שּיִ ְב ְּדקּו ָמה יֵ ׁש לָ נּו ּפֹה'. ְׁשנֵ י ֶטכְ נָ ֵאי ֶאלֶ ְק ְטרֹונִ ָיקה ִהּגִ יעּו לַ ַּמ ְר ֵּתף ,וְ כַ ֲא ֶׁשר ֵה ֵחּלּו לִ ְבּדֹק ֶאת ַה ַּמ ְׁש ֵּד ִרים ֵהם ֹלא ֶה ֱא ִמינּו ּפֹועל לַ ְמרֹות ַהּנְ זָ ִקים ֶׁש ָּס ַפג ַּבּנְ ִפילָ ה'ִ ,ה ְס ִּביר ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת יהם'ַ .ה ַּמ ְׁש ֵּדר ֲע ַדיִ ן ֵ לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינֵ ֶ ַה ִה ְת ַרּגְ ׁשּות. ֶ'ּב ֱא ֶמת?' ִה ְת ַעּגְ לּו ֵעינָ יו ֶׁשל ַה ָּבכִ יר'ַ .ה ִאם ַא ָּתה יָ כֹול ּגַ ם לְ זַ הֹות ֵהיכָ ן ַה ֶּת ֶדר נִ ְקלָ ט?' יֹותר וְ ָע ַרְך ְּב ִדיקֹות ׁשֹונֹות .לְ ַא ַחר יֹותר ְּב ָעיָ ִתי'ָ ,א ַמר ַה ֶּטכְ נַ אי .הּוא ִה ִּׂשיג ִצּיּוד ְמ ֻׁשכְ לָ ל ְּב ֵ 'זֶ ה ּכְ ָבר ֵ יֹומיִ ם ְמ ֻא ָּמ ִצים הּוא יָ כֹול ָהיָ ה לְ ַב ֵּׂשר'ָ :האֹות ֵמ ַה ַּמ ְׁש ֵּדר נִ ְקלָ ט ְּב ֶמ ְרּכַ ז ַהּכְ ָפר טּולִ ילַ אתּ ,כְ 40- ַ ילֹומ ֶטר ִמּפֹהּ .כַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁש ָּׁשם ְמ ֻמ ָּקם ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ִרּגּול ֶׁשל ַה ָּצ ָבא ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ י'. ִק ֶ ׁשּודהַ .א ַחד יּבן ְס ִביב ַהּכְ ָפר טּולִ ילַ את ִק ְּבלּו ַהנְ ָחיָ ה לִ ְפק ַֹח ַעיִ ן ַעל ּכָ ל ְּפ ִעילּות ֲח ָ ּכָ ל סֹוכְ נֵ י ַה ַּטאלִ ַ יסה לַ ּכְ ָפר .הּוא ִה ְמ ִׁשיְך ְּב ִׁשגְ ַרת חּוסייןָּ ,בחּור ָצ ִעיר ֶׁש ָע ַבד ְּב ַת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק ַּבּכְ נִ ָ ַהּסֹוכְ נִ ים ָהיָ ה ֵ יֹומיִ ם נִ ְק ְר ָתה ְּב ַד ְרּכֹו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפזְ .מכֹונִ ית נֹוספֹות .לְ ַא ַחר ַ יֹומֹו ּכִ ְמ ַת ְדלֵ קַ ,אְך ֵעינָ יו ָע ְבדּו ָׁשעֹות ָ ּגְ דֹולָ ה ָע ְצ ָרה לְ ַת ְדלֵ קַ ,הּנֶ ָהג ָהיָ ה ָּבחּור ֲא ֶמ ִר ַיקנִ י ִּבלְ בּוׁש ֶאזְ ָר ִחי'ִ .שֹים לִ י ֵמכָ ל ָמלֵ א'ָ ,א ַמר רּותים?' חּוסיין וְ ָׁש ַאל'ֵ :איפֹה ּפֹה ַה ֵּׁש ִ לְ ֵ רּותים. חֹורי ֶׁשל ִּבנְ יַ ן ַּת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק ,וְ ַה ָּבחּור ִמ ֵהר לְ כִ ּוּון ָּתא ַה ֵּׁש ִ חּוסיין ִה ְצ ִּב ַיע לְ ֵע ֶבר ַה ַּצד ָה ֲא ִ ֵ ּמֹוׁשב חּוסיין ֶאת ֶּדלֶ ת ַה ְּמכֹונִ יתִּ .תיק עֹור ָׁשחֹר ָהיָ ה ֻמּנָ ח ַעל ַה ָ ָּב ֶרגַ ע ֶׁשהּוא נֶ ְעלַ ם ֵמ ָה ַעיִ ן ָּפ ַתח ֵ ּובתֹוכֹו ְקלָ ֵסר ֶׁש ֵהכִ יל ִמ ְס ָמכִ ים ַר ִּבים ְּב ַאנְ ּגְ לִ ית. ֶׁשּלְ יַ ד ַהּנֶ ָהגְ , חּוסיין ֹלא ִּבזְ ֵּבז ֶרגַ ע .הּוא ָׁשלַ ף ֶאת ַה ַּמ ְצלֵ ָמה ַהּזְ ִע ָירה ֶׁש ֻּס ְּפ ָקה לֹו ֵמ ַה ִּמ ְפ ָק ָדה ,וְ ֵה ֵחל לְ ַצּלֵ ם ֵ ֶאת ַה ַּד ִּפים ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ּכְ ֶׁשהּוא ַמ ִּביט ִמ ֵּדי ַּפ ַעם לְ ֵע ֶבר ִּבנְ יַ ן ַה ַּת ֲחנָ ה .לְ ַא ַחר ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ָחזַ ר ימה ַעל ָּפנָ יו... חּוסיְ ין ַמ ְׁשלִ ים ֶאת ַה ִּת ְדלּוק ּכְ ֶׁש ַה ָּב ָעה ְּת ִמ ָ ּומ ָצא ֶאת ֵ ַה ָּבחּור ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ י ֶאל ִרכְ ּבֹוָ , אֹוצר ֶׁשל זָ ָהבִ .מ ֵּבין ַהּׁשּורֹות נּוח ַהח ֶֹמר ַה ְמ ֻצּלָ ם ָא ַרְך ּכַ ָּמה יָ ִמים ,וְ נִ ְר ֶאה ָהיָ ה ּכְ ִאּלּו ָהיָ ה ּבֹו ָ ִּפ ְע ַ יטה ּגְ דֹולָ ה נִ ָּתן ָהיָ ה לִ לְ מֹד ַרּבֹות ֹלא ַרק ַעל ֶר ֶׁשת ַה ִּבּיּון ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית ַּב ְּמ ִדינָ הֶ ,אּלָ א ּגַ ם ַעל ְּפ ִׁש ָ אׁשי אדן ַעל ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ בּועיִ ם לְ ַא ַחר ִמּכֵ ןַּ ,בּיֹום ָה ִראׁשֹון ֶׁשל ח ֶֹדׁש ָה ַר ָּמ ַ ֶׁש ֵהם ִּתכְ נְ נּו לְ ַב ֵּצ ַע ְׁש ַ יּבן. הטאלִ ַ ֶׁשל ַ ֲא ָבל ּכַ ֲא ֶׁשר ַה ִּמ ְמ ָצ ִאים ֻהּנְ חּו ַעל ֻׁשלְ ָחנֹו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ֶעלְ יֹון ֶׁשל ָה ִא ְרּגּון ,הּוא ָּפ ַרץ ִּב ְצחֹוק ּגָ דֹול ימים?' ָׁש ַאל ַה ְמ ַפ ֵּקד'ֲ .ה ֵרי זֶ ה ָּברּור ֶׁש ֵהם חֹוׁש ִבים ֶׁש ֲאנַ ְחנּוְּ ,ת ִמ ִ נֹופף ְּביָ דֹו ַּבּנְ יָ רֹות'ָ .מה ֵהם ְ וְ ֵ ּפֹועל ּפֹור ַח וְ ִה ְׁש ִאירּו ֶאת ַה ַּמ ְׁש ֵּדר ֵ ִּבּיְ מּו ֶאת ַהּכֹל ֵמ ַה ַה ְת ָחלָ ה וְ ַעד ַהּסֹוףֵ .הם ִה ִּפילּו ֶאת ַהּכַ ּדּור ַה ֵ וְ ָׁשלְ חּו ֶאת ַה ָּבחּור לְ ַת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק ּכְ ֵדי לִ ְׁשּתֹל ֶא ְצלֵ נּו ֶאת ַה ֵּמ ָידע ַה ַּמ ְט ֶעהֲ .אנִ י ַאּגִ יד לָ כֶ ם ְּב ִדּיּוק רֹוציםֶׁ :ש ֲאנַ ְחנּו נְ ַרּכֵ ז ֶאת ּכָ ל ַהּכֹחֹות ֶׁשּלָ נּו ְס ִביב ַה ַּמ ֶּטה ,וְ כָ ְך ֵהם יּוכְ לּו לְ ַח ֵּסל ֶאת ּכֻ ּלָ נּו'. ָמה ֵהם ִ אׁשי ָהיּו ּכָ ל ּכָ ְך ִמ ְת ַק ְּבלִ ים יהם ֶׁשל ּכָ ל ַהּנֹוכְ ִחים ְּב ַמ ֵּטה ַה ֵּטרֹור נָ ְפלּוְּ .ד ָב ָריו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ָר ִ ְּפנֵ ֶ ַעל ַה ַּד ַעתַ ,עד ֶׁשּכֻ ּלָ ם ָח ְׁשבּו'ֵ :איְך ֹלא ָח ַׁש ְבנּו ַעל זֶ ה ְּב ַע ְצ ֵמנּו? זֶ ה ֲה ֵרי ָּברּור ֶׁשּיֵ ׁש ּפֹה ִּפ ָּתיֹון ֶׁשל ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים'. 'ֹלא ּכְ ַדאי לְ ִה ְתּכֹונֵ ן ְּבכָ ל זֹאת? ַעל ּכָ ל ָצ ָרה ֶׁשֹּלא ָּתבֹוא?' ָׁש ַאל ְסגָ נֹו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד. רּורים :זֹו ַמלְ ּכ ֶֹדת 'ֹלא וָ ֹלא'ִ ,הכְ ִריז ַה ְמ ַפ ֵּקד וְ ִה ְׁשלִ יְך ֶאת ַהּנְ יָ רֹות לְ ַפח ָה ַא ְׁש ָּפה'ַ .ה ְּד ָב ִרים ְּב ִ ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית ,וַ ֲאנַ ְחנּו ֹלא נִ ּפֹל ָּבּה!' ַאְך ַה ְּסגָ ן ֹלא ִה ְסּכִ ים ִעם ַה ַה ְחלָ ָטה ,וְ הּוא ֶה ְחלִ יט לִ ְפעֹל ַעל ַּד ַעת ַע ְצמֹו .הּוא ִהנְ ָחה ֶאת ֲאנָ ָׁשיו לַ ֲעקֹב ַא ֲח ֵרי ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ִרּגּול ַּבּכְ ָפר טּולִ ילַ את ,וְ נֹוכַ ח לָ ַד ַעת ֶׁש ָאכֵ ן יֵ ׁש ָׁשם ְּפ ִעילּות לֹוח ִמיםָּ ,פ ַרץ לַ ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ַרס ּבֹו ִצּיּוד ִּת ְקׁש ֶֹרת ְּב ִׁשּוּוי ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית ֵע ָרה .הּוא ִא ְרּגֵ ן ֻחלְ יַ ת ֲ ַע ְשֹרֹות ִמּלְ יֹונֵ י ּדֹולָ ִרים .לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ָחזַ ר ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקד'ָ .ה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים ֹלא ָהיּו ַמ ְפ ִק ִירים ִצּיּוד ּכֹה יָ ָקר אׁשי'. וְ ָרגִ יׁשּ ,כְ ֵדי לַ ֲעשֹוֹת לָ נּו ַה ָּצגֹותַ .ה ֵּמ ָידע ֲא ִמ ִּתי וְ ַחּיָ ִבים לִ ְפעֹל לְ ִפיו ּכְ ֵדי לְ ָהגֵ ן ַעל ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ יׁשי ,וְ ַרק ָאז ִה ְׁש ַּתכְ נַ עַ :ה ֵּמ ָידע ָאכֵ ן ָא ִמין ,וְ ֹלא ֻה ְׁש ַּתל ְּבכַ ּוָ נָ ה ַה ְמ ַפ ֵּקד ָּב ַדק ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ְּבא ֶֹפן ִא ִ מֹועד ַה ַה ְת ָק ָפה ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ יתִ ,רּכֵ ז ִא ְרּגּון אדןֵ , ִּב ֵידי ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים .לִ ְק ַראת ַהּיֹום ָה ִראׁשֹון ֶׁשל ָה ַר ָּמ ַ יהם אׁשי ּכְ ֵדי לְ ַסּכֵ ל ֶאת ַה ְּמזִ ָּמהֲ ,א ָבל עֹוד ַּב ֶּד ֶרְך ָּפ ְׁשטּו ֲעלֵ ֶ ַה ֵּטרֹור ֶאת ּכָ ל ֲאנָ ָׁשיו ְס ִביב ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ מּוׁשים וְ ִהּכּו ָּב ֶהם ַמּכָ ה ָק ָׁשה. ּכֹחֹות ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים ֲח ִ יּבן ֹלא יַ ֲא ִמינּו ִה ְס ַּת ֵּבר ֶׁש ָה ָּתכְ נִ ית ָאכֵ ן ָהיְ ָתה ְמ ֻבּיֶ ֶמת ,אּולָ ם ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים יָ ְדעּו ֶׁש ַאנְ ֵׁשי ַה ַּטאלִ ַ ָּבּה .לְ ֵׁשם ּכָ ְך ֵהם ָהיּו מּוכָ נִ ים לְ ַה ְק ִריב נֶ כֶ ס יְ ַקר ֵע ֶרְך ּכְ מֹו ֲח ַדר ַה ִּפּקּוד ,וְ ַרק ָאז ִה ְצלִ יחּו לְ ַח ֵּסל ֵחלֶ ק נִ ּכָ ר ִמ ַּת ְׁש ִּתית ַה ֵּטרֹור. *** נֹותנִ ים ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם ְּב ִח ָירה ָח ְפ ִׁשית ֵּבין טֹוב לְ ַרע – ַּפ ְרעֹה ְמ ָס ֵרב לִ ְׁשמ ַֹע ְּבקֹול ה' לְ כָ ל ָא ָדם ְ ּולְ ַׁש ְח ֵרר ֶאת ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֵמ ַע ְבדּות ,וְ ָאז הּוא ַמ ְת ִחיל לַ ֲחטֹף ַמּכָ ה ַא ֲח ֵרי ַמּכָ הָּ :דםְ ,צ ַפ ְר ֵּד ַעּ ,כִ ּנִ ים חֹוׁש ִבים ֶׁש ַה ְּב ִח ָירה ְּב ֶע ֶצם נִ ְּטלָ ה ִמ ֶּמּנּו ,וְ הּוא יְ ַמ ֵהר לִ ְבחֹר ַּבּטֹוב ּולְ ַׁש ְח ֵרר ֶאת ְּבנֵ י ָערֹבָ ...היִ ינּו ְ ּתֹורה ֶׁשה' ִהכְ ִּביד ֶאת לֵ ב ַּפ ְרעֹהַ .על יְ ֵדי זֶ ה ֻה ְחזַ ר לְ ַפ ְרעֹה יִ ְש ָֹר ֵאלְּ .ב ִדּיּוק ִּבגְ לַ ל זֶ ה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ַה ָ ּומזַ לְ זֵ ל ַּב ַּמּכֹות ָה ִאּזּוןִ :מ ַּצד ֶא ָחד הּוא ְמ ַק ֵּבל ַמּכֹות ֲחזָ קֹותַ ,אְך ִמ ַּצד ֵׁשנִ י הּוא ַע ְּק ָׁשן ּכְ מֹו ֶּפ ֶרד ְ ֶׁש ִּק ֵּבלַ .עכְ ָׁשו ָחזְ ָרה ֵאלָ יו ַה ְּב ִח ָירה ַה ָח ְפ ִׁשית ֵּבין ַהּטֹוב לָ ַרע. מבחן הטלאים סיפור לשבת "מה שלומו של צ'ימוטו הזקן?" שאל סנקו את שכנו שיצא בשקט מהבקתה הסמוכה" .מצבו לא טוב בכלל "...השיב השכן בפנים קודרות .כבר שישים שנה שהכפר הקטן התנהל על ידי צ'ימוטו הזקן שהיה 'מנהיג הכפר' .הוא הנהיג את הכפר בהצלחה רבה ,והוא הצליח לנהל משא ומתן מול הסוחרים הממולחים שניסו לנצל את תמימותם של אנשי הכפר ,ולהוריד את מחיר התוצרת ב"תרגילים" שונים .כאשר בכל פעם מחדש מנע זאת צ'ימוטו הזקן בפיקחותו. גם ברמה האישית דאג צ'ימוטו לתושבים ובכל פעם שהיה קורים מיכאל ראם סכסוכים או סתם חילוקי דעות בין יושבי הכפר ,היה צ'ימוטו יושב עם הניצים ומיישר את ההדורים עד שכולם היו יוצאים מרוצים. יושבי הכפר רחשו כבוד רב למנהיגם וכל מילה שיצאה מפיו הייתה מתקיימת ללא עוררין .השנים חלפו ,המנהיג הזקן חלה מאוד וברחבי הכפר הבינו שהפרידה ממנהיגם הנערץ קרובה. שבעה בנים היו לו לצ'ימוטו ,כולם היו חסונים וחכמים כמותו .טבעי היה שאחד מבניו ימשיך את שושלת ההנהגה לאחר פטירתו .אך מכיוון שצ'ימוטו לא הודיע עדיין על מי הוא מטיל את המשימה ,רעש וגעש הכפר כולו ,כאשר כל אחד מיושביו מנסה לנחש במי מהבנים יבחר לבסוף צ'ימוטו להנהיג את הכפר. הכפר הקטן הפך ל"הר געש" העומד לפני התפרצות .בשולי שבילי העפר של הכפר היו מתקבצים להם קבוצות מבני הכפר ומתווכחים במשך שעות על זהותו של המנהיג הבא .אם עד לאותו יום הייתה הדרך אל שדות התירס מתנהלת בשקט מופתי ,עכשיו הפכה ההליכה היומית לעוד הזדמנות לנגח ולהתווכח .הכפריים היו הולכים ומתווכחים וקולות הצעקות נשמעו עד לכפרים הסמוכים כשכל אחד מסביר מה ירוויח הכפר אם יבחר צ'ימוטו הזקן בבן פלוני ואיזה אסון יהיה זה אם אחד מבניו האחרים יכהן בתפקיד. וכך ,ככל שעלה מפלס הוויכוחים הלך וירד כוחו של צ'ימוטו הזקן ומיום ליום הוא נחלש עוד ועוד .בוקר אחד נקראו כל שבעת הבנים אל מיטתו של האב הזקן .הבנים התאספו מסביב למיטת האב ביודעם שהגיעה שעת הפרידה ועמה הגיעה השעה שבה יחליט האב מי ימלא את מקומו בהנהגת הכפר .המתח בכפר היה בשיאו וכולם הילכו עכשיו בדומיה כאות כבוד למנהיגם הנערץ המוטל על ערש דווי. צ'ימוטו הזקן דיבר בקול חלוש ובניו האזינו ברוב קשב לכל הגה שיצא מפיו" .בני האהובים ,האם זוכרים אתם שלפני שלושה חודשים שתי כבשות מהעדר שלנו המליטו באותו יום ומספר הטלאים שנולדו הגיע לשבעה?" שבעת הבנים הנהנו בראשם .הם בהחלט זכרו את אותו יום שהם שבו מהביקור היומי אצל האב הזקן והאב מסר לכל אחד מהם טלה קטן ,הוא ביקש מכל אחד מהבנים לגדל אותו ולדאוג לו ,והדגיש שהעניין חשוב לו מאוד .כבר אז הם לא הבינו מה בדיוק רוצה מהם אביהם ,וגם אם בתחילה דאגו לטלה הקטן עם הזמן זנחו רוב האחים את הטיפול בו ונתנו לו להסתובב בחצר ביתם ללא השגחה .אחד האחים אף הגדיל לעשות ובאחת מהשמחות שנחגגו במשפחתו שחט את הטלה וכולם התענגו על הבשר הרך .אבל כל זה כבר היסטוריה .מה הקשר בין הטלה לבין מסירת שרביט ההנהגה? תמהו האחים ,אבל האב לא הרפה" :ובכן בני ,אני רוצה שכל אחד מכם ירוץ לביתו ויביא לכאן את הטלה הקטן שצריך להיות כבר בן שלושה חודשים" ,אמר האב הזקן. שבעת הבנים הביטו זה בזה בתימהון .האם דווקא עכשיו נטרפה דעתו של האב ובמקום להתעסק בעניינים החשובים באמת הוא נזכר בכל מיני שטויות? אבל האב לא הותיר להם זמן להתמהמה" ,בני היקרים ,הזדרזו .אני מרגיש שלא נותר לי עוד זמן רב ואני מוכרח לראות את הטלאים הקטנים". ברירה לא נותרה להם לשבעת הבנים והם רצו לביתם כדי למלא את מבוקשו של האב ,שכנראה בשעותיו האחרונות איבד את צלילות דעתו. לאחר שעה קלה היו שוב שבעת האחים מסביב למיטת האב אך הפעם היה בידיו של כל אחד טלה קטן .האח השני ניסה להסתיר את העובדה שהטלה שקיבל למשמרת אינו בין החיים. "בואו בני האהובים ,התקרבו לכאן" ,אמר להם האב בשארית כוחותיו. "אני רוצה לראות את הטלאים הקטנים" ,אמר ותמיהתם של הבנים רק גברה יותר .אחד אחד עברו הבנים והאב בחן בדקדוק כל טלה וטלה .אצל חלק מהם היה ניכר היטב שהטלאים לא טופלו כנדרש ושלבעליהם היו דברים יותר חשובים מאשר לדאוג להם ,לאחד הייתה רגל שבורה ,השני היה פצוע באוזנו והשלישי היה רזה כל כך עד שעצמותיו בלטו. רק כשהגיע צ'ימוטו הזקן לבן השביעי אורו עיניו והיה ניכר שהוא מרוצה. הטלה של צ'אנגי הצעיר היה מטופח ובריא והיה ניכר שהוא קיבל את מלא הצרכים והדאגה שהיה זקוק להם. "ובכן בני האהובים" ,אמר האב בקולו החלוש אך התקיף" :ששים שנה הנהגתי את הכפר הקטן במסירות .ראיתי בחיי המון דברים ונתתי את כל כולי למען הכפר ותושביו" ,האב נשם נשימה עמוקה והמשיך" ,כישורים רבים וניסיון רב צריך המנהיג -אך החשוב מכל הוא המסירות לאחר, הנתינה והדאגה האמיתית והכנה לקטן ,למסכן ,לחסר הישע .כולכם בני, חכמים ומוכשרים אבל במבחן המסירות לחלש ,נכשלתם ולכן מי שימלא את מקומי ,למרות היותו הצעיר מכולם הוא צ'אנג'י שהוכיח שבלבו שוכן לב רחום וזה הדבר החשוב ביותר "...האב סיים את דבריו במאמץ ועיניו נעצמו לנצח .שבעת הבנים הביטו זה בזה המומים .הם לא חלמו שדווקא האח הצעיר ,זה שלא ניחן בשום כשרון מיוחד הוא זה שינהיג את הכפר, אבל הם הבינו עכשיו את מילותיו האחרונות של אביהם -שמנהיג גדול הוא זה שדואג לפרטים הקטנים... *** בניגוד לתפיסה הרווחת בעולם המודרני שלפיה מנהיג צריך להיות כריזמטי ,חזק ובעל מרפקים ,בפרשת השבוע אנו נפגשים בגדול המנהיגים ,משה רבנו ,שזכה להנהיג את העם למרות היותו כבד פה וכבר לשון וכל זאת בזכות לבו הרחום .הלב שדאג אפילו לכבשים הקטנים, ואינו יכול לראות בצרתם של אחיו ,הלב הגדול שדואג לאנשים הקטנים... . עושים צחוק מעבודה בית המדרש הטיול השנתי של תלמידי התיכון בירושלים ,התקיים בלית ברירה לאחר לחצים שבאו מצד התלמידים .בהנהלת בית הספר לא התלהבו מהרעיון לצאת עם קבוצה של מאה וחמישים בני נוער לעיר העתיקה ולכותל המערבי ,אבל בסופו של דבר אישרה ההנהלה את הטיול כאשר צורפו שני אנשי צוות נוספים מעבר למורי בית הספר. ישי – כמאבטח חמוש בעל רקורד שאלה מס' 357 צבאי עשיר ,ועודד – שהיה פראמדיק מקצועי עם ניסיון רב בתחום .הטיול עבר בשלום ללא תקלות מיוחדות ותלמידי התיכון נהנו מאד .בסוף הטיול אמר ישי לעודד" :איזה נס שהכול עבר בשלום! באוטובוס גיליתי ששכחתי את המחסנית של האקדח בבית ,ככה שהיה לי אקדח בלי כדורים "...עודד חייך ואמר" :באמת נס! גם לי קרה כמעט אותו הדבר! באמצע הטיול גיליתי שהתיק הרפואי שלי מרוקן מכל הציוד שבו, והילדים שלי הכניסו לתוכו צעצועים"... אחד התלמידים ששמע את השיחה הפיץ אותה בין כולם, הידיעה הגיעה להנהלת בית הספר והם סירבו לשלם לישי ועודד כיוון שלא היה להם מענה לבעיות שיכלו לקרות במהלך הטיול ,ומבחינת ההנהלה עם עשו צחוק מעבודה .ישי טען" :עצם העובדה שהייתי במקום עם נשק ,עזרה להרתיע מחבלים ,ככה שבפועל יוצא שכן עבדתי "...ועודד טוען: "מציאות שהייתי עם תיק רפואי וזה הרגיע את התלמידים, אבל ברוך השם שלא השתמשנו בו ,ומזל שלא קרה משהו מה דעתכם? האם ההנהלה צריכה לשלם להם? בטיול"... והאם יש הבדל בין ישי לעודד? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף צ"ג עמוד ב' במילים ' :יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא' .והאם זה דומה ל'שומר שכר' שלא שמר ולא נגנב כלום לפי דברי השולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ג ולפי דברי הש"ך על המקום סעיף קטן ה' ומה שדנו הפוסקים בדברים. תשובה לשאלה "כוס הפלא" (שאלה מס' )373 תקציר השאלה השבועית :אוריה התכונן להכין לאחיו כוס תה ב'כוס הפלא' בשבת ,ואחיו טען שאסור להכין בה מכיוון שהכוס 'נצבעת' כשמוזגים לתוכה מים חמים .בין השניים התפתח ויכוח האם מותר להכין בה תה בשבת .מה דעתכם? תשובה בקצרה :אסור להשתמש ב'כוס הפלא' בשבת משום איסור 'כותב' מדרבנן .ובמקרה של צורך גדול ,ובתנאי שזה נעשה ללא ידיעה ושימת לב – כשהתגלה הכתב ,רק לאחר ההכנה אפשר להקל לשתות את המים שבכוס. תשובה בהרחבה :אחת מל"ט מלאכות שאסרה התורה לעשות בשבת ,היא מלאכת 'כותב' שאיסורה לכתוב ,או לצייר בשבת. לגבי 'כוס הפלא' שעל ידי שפיכת המים החמים לתוך הכוס מתגלה תמונה או כיתוב ,לכאורה נראה שלא אמורה להיות בזה בעיה ,מכיוון שלא נעשה כאן ממש מעשה של כתיבה או ציור .שאלה דומה למקרה שלנו הביא ה'פרי מגדים' – שבזמנו כאשר היו רוצים לכתוב בכתב סתרים ,היו טובלים את הנייר בחלב ,כותבים על הדף והדיו לא היה נראה לעין .וכאשר היו רוצים לקרוא את כתב הסתרים ,היו מניחים את הדף מול האש וכך היה מתגלה הכתב .ה'פרי מגדים' דן בשאלה האם מותר להניח מכתב כזה בשבת מול האש ,ופסק שאף על פי שאין כאן מלאכה בפועל בכל מקרה יש כאן איסור דרבנן כי זה דומה למלאכת 'כותב' .ה'פרי מגדים' הביא ראיה לדבריו מה'תלמוד ירושלמי' במסכת שבת שם דנים לגבי מי שכותב במי עפצים על גבי נייר ,והכתב נעלם מן העין ,ומקבל המכתב שופך עליו דיו ואז הכתב מתגלה ,ופסקו לאסור מדאורייתא .ואם כן ,לפי ה'תלמוד ירושלמי' האיסור הוא מהתורה ,לעומת דברי ה'פרי מגדים' שהאיסור הוא מדרבנן .וכתבו הפוסקים שיש הבדל בין שני המקרים :במקרה שהביא ה'תלמוד ירושלמי' מדובר ששופכים את הדיו שהוא חומר כתיבה על הנייר כדי לגלות את הכתב ,ולכן זה אסור מהתורה .במקרה שהביא ה'פרי מגדים' הוא רק מקרב את הכתב לאש ,ועל ידי כך נראה הכתב ולכן זה אסור רק מדרבנן. בנידון שלנו ,מדובר במקרה שדומה מאוד למצב שמביא ה'פרי מגדים' ולכן אסור להשתמש ב'כוס הפלא' מדרבנן ,אם כי יש לחלק בין שני המקרים ולומר שבמקרה שהאדם שם את המכתב ליד האש ,הכתב מתגלה לתמיד ואילו ב'כוס הפלא' הכתב או התמונה שמתגלית היא זמנית ,עד שחום המים יורד והכתב או התמונה נעלמים מהעין .ולכן לכתחילה ,אין להשתמש בכוס הפלא בשבת ורק במקום צורך גדול ,ובתנאי שלא היה מודע על 'כוס הפלא' ,שאז יהיה מותר לשתות ממנה בשבת.
© Copyright 2025