סיפור מזעזע
בס"ד סיפור מזעזע פורסם לראשונה במוצאי שבת קודש משפטים תשע"ו אני מרגיש מוכרח לספר ולשתף אתכם בסיפור מזעזע אבל צריך בתחלת קריאתו קצת סבלנות כי תחילת הסיפור הוא כמו הקדמה לחלק המזעזע. אקדים שהסיפור שאני אספר לכם כעת הוא אמיתי מתחילתו ועד סופו )אמנם אולי יהיו שינוים קלים( אבל תוכן הסיפור הוא כפי שאמרתי אמת מהחל ועד כלה. אני נולדתי לאמי תחי' בבית חילוני ברוסיה ,אבי נפטר כשהייתי קטן מאוד מעולם לא הכרתי אותו ,היינו בבית אמי אחותי הגדולה ואחותי הקטנה ואני לבד ,אפשר להגיד שנחשבנו משפחה ענייה מאד כי לפעמים היו ימים שאמי הייתה נותנת לנו לאכול והיא לא הייתה אוכלת כלום. הלכתי ללימודים בגן )יהודים וגוים( כולם והמשכתי לכתה א' ודווקא למדתי מעולה ,אמנם כשהגעתי לכתה ב' החליפה ההנהלה את המורה למורה ממש עצבני שהיה לו עונשים מאוד אכזריים )אם זה היה בארץ הוא היה ממזמן מאחורי סורג ובריח( ולי הוא ממש הציק ,אמי הייתה עובדת מבוקר עד ערב כדי שיהיה לנו מה לאכול וידעתי שאין שום טעם לספר לה ,מה גם שזה לא היה עוזר במיוחד אולי רק להפך כי אחר כך הוא היה מתנכל אלי עוד יותר ולכן שתקתי וסבלתי ,עד שיום אחד ברחתי מבת הספר ולא חזרתי לשם לעולם ,לאמי לא היה מה לעשות והיא השלימה מהר מאוד עם המצב ולכן כל בוקר הייתה לוקחת אותי לעבודה לעזור לה עד הצהרים ואחר כך הייתי משחק עם החברים בשכונה. היה לי חבר מהכתה שלמדתי שקוראים לו דוד והוא היה גר איתי בשכונה אמנם ההבדל בנינו היה גדול כי הוא בא ממשפחה עשירה מאוד, אביו היה בעל עסקים ענק שבגלל זה רוב השנה הוא לא היה בבית אלא היה מסתובב בעולם הגדול ודוד היה בן יחיד ולא היה חסר לו כלום ,דוד מקטנותו היה ילד עם נשמה טובה הוא היה מוכן לעזור לכולם ולא היה מצפה לשום גמול ,תמיד היה נותן משלו לכולם ,לא רב עם אף אחד בקיצור ילד זהב ,אבל איתי זה היה הרבה יותר הוא אהב אותי אהבה גדולה מאוד וגם אני אותו )אולי היה לנו מכנה משותף שלשנינו לא היה אבא.(... כל יום כבר מהבוקר הייתי מחכה לצהרים כדי לשחק אתו ובאמת לא פספסתי שום יום ,וככה עברו עלי ועליו כל שנות הילדות ,שבעוד שאני בור שלא יודע קרוא וכתוב הוא היה תלמיד מצטיין שסיים בהצלחה את הבית ספר ,אבל זה לא הפריע כלום לחברות שלנו. ואז הגיע אצלו השלב לאן הוא ממשיך בלימודים ,את אביו זה לא כל כך עניין והוא נתן לאשתו להחליט בשביל הבן דוד והיא שהיה לה עוד איזה משהו זיק ליהדות היא החליטה לשלוח אותו לישיבה בארץ )היא לא ידעה שאחר כך הוא יהיה לה דוס היא חשבה שגם שם לומדים מקצוע אלא שבארץ כולם יהודים מנומסים וכאן ברוסיה רובם ככולם גוים גסים ,(...ובאמת היא ביררה עד כמה שידה משגת )היה לה קרוב משפחה כאן בארץ חרדי( והוחלט על ידו שהוא הולך לישיבה בירושלים כמובן של מתחילים. למותר לציין שגם דוד בעצמו לא ידע מה מחכה לו אבל הוא הלך כי הוא היה ממושמע ואם כך הוריו החליטו אז הוא הולך ,כמובן שהיה קשה לו לעזוב הכל וללכת למקום שלא מוכר ועוד יותר קשה לעזוב אותי החבר הטוב שלו שכבר לו נוכל להפגש יותר. עלי זה נפל כפצצת אטום לא ידעתי את נפשי מה אני עושה מעכשיו אין לי עם מי לדבר הוא היה הנחמה היחידה שלי מכל חיי ,משפחה אין לי א )אחותי הגדולה היא מוגבלת נפשית ואחת קטנה( אמי כל היום עובדת ,לי יש בחיי רק עבודה בבוקר וחברי דוד מהצהרים עד הלילה ,לא היו לי עוד חברים, שקעתי בעצבות נוראה לא יכולתי לחשוב על התאריך שמתקרב) ,ובאמת אם הייתי יודע לקרא ולכתוב הייתי נוסע אתו ביחד לישיבה( היינו מדברים עד לתוך הלילה לנסות לתפוס עוד קצת מהזמן שנשאר. הגיע היום הגדול דוד נסע ,כמובן שהלכתי עם אמו ללוות אותו לשדה תעופה הפרידה הייתה קשה מנשוא )אבל התנחמתי במה שאמרו לו שאם יהיה קשה לו שם אז עוד חודש הוא יצא לחופשה של כמה שבועות( ודוד עלה למטוס ונסע ,חזרנו בשתיקה לא דברנו כלום. אני חזרתי לביתי ופרצתי בבכי שלא יכולתי להרגע כמה שעות אחר כך נרדמתי וכשקמתי בבוקר נזכרתי וחזרתי לבכות אבל התחזקתי והמשכתי ללכת לעבודה ,אמנם אין מרפא טוב כמו הזמן שעשה את שלו וקצת נרגעתי והתרגלתי למציאות חדשה שכל יום מאחרי צהרים הייתי יושב וחושב עם עצמי המון שעות ואז הגיעו לי מחשבות בכלל בשביל מה הגעתי לעולם לאיזה תכלית התחלתי להתפלל לאלוקים שיעזור לי לדעת לשם מה אני נמצא פה בעולם )אפילו פעם אחת הלכתי למסגד להתפלל שם לאלוקים(. כמובן שהייתי קופץ לאמא של דוד לשאול אותה מה חדש ומה קורא אתו )לי לא היה כסף להתקשר אליו ולנו לא היה טלפון בבית( ובהתחלה אפילו דברתי אתו בטלפון שלהם ,ציפיתי בכליון עינים לזמן שהוא יגיע ,בנתיים נסתי לעבוד בכל מיני עבודות אבל לא היה לי חשק וכל דבר שהתחלתי הייתי עוזב באמצע עד שנמאס לי לנסות וחזרתי בחזרה לעזור לאמי בעבודה. הגיע הזמן שדוד צריך לחזור הלכתי לביתו לברר בדיוק מתי הוא חוזר שאלתי את אמו מתי בדיוק הוא חוזר ,בהתחלה היא לא רצתה לענות לי, לא ויתרתי עד שלבסוף היא מספרת לי שדוד החליט שהוא לא חוזר ,ואז היא סיפרה לי שהוא עושה שינוי והוא משנה את צורת החיים שלו ממה שהיה ,אני לא הבנתי כל כך ושאלתי בדיוק מה השתנה ,והיא הסבירה לי שהוא התחיל לעבוד את אלוקים והוא כל היום מתפלל ,וגם לומד איך עובדים אותו ,זה מה שהיא ידעה ממנו ,לה זה לא כל כך הפריע העיקר שהוא מתקדם כי לא היה לה שאיפה שהוא יהיה איזה דוקטור וכדומה, ואצלי זה גרם לי חשק לדעת מה הוא יודע הרי גם אני התחלתי לחפש מה אני עושה פה בעולם ,לא כעסתי עליו ידעתי שאם הוא מוכן לוותר על חברות כמו שלנו כנראה שזה חשוב מאוד מה שהוא נשאר שם ולומד אבל רציתי לדעת ולשמוע ממנו מה הוא גילה שם. אמנם לבעלה זה מאוד הפריע הוא לא השלים עם זה שבנו עושה מה שהוא רוצה ולא הולך ללמוד מקצוע או איזה דבר שיכבד אותו כשאיפתו וכי בשביל מה הוא משקיע את זמנו וכספו אבל מהר מאוד הוא שקע בעסקים שלו וחזר לשגרה. הגיע תקופת פסח שאז היה ברור לכולם שהוא חוזר לחודש ודוד הודיע לתדהמת כולנו שהוא לא מתכונן לחזור לא עכשיו ולא אף פעם כי הוא השתנה לגמרי ממה שהיה ,ויש לו כיפה וציצית כובע וחליפה והוא שומר שבת ,והוא מפחד לרדת ממה שהשיג ,וגם הבית לא כשר והכל טרף ,וכאן בארץ יש לו איפה להיות והוא נהנה מאוד וגם מרוצים ממנו ,בקיצור הוא לא מתכונן לחזור לבית בחו"ל. אביו ניסה לשכנע אותו והבטיח לו עולם ומלאו וגם צעק עליו אבל שום דבר לא עזר ,דוד לא חזר. בס"ד ואז אביו התחיל להרגיש שהוא אשם בזה וכל זה נגרם בגלל שהוא לא חינך אותו מספיק והוא היה תמיד רחוק מהבית ובגלל זה בנו לא ממשיך בדרכיו ובמיוחד שלא התקבל אצלו הרעיון הזה שדוד חוזר בתשובה )שלא כמוני הוא הכיר את זה טוב מאוד( ולכן הוא החליט לעזוב את עולם העסקים ולהשקיע במשפחה והוא ימשיך בעסקים על אש נמוכה )בכל מקרה לא היה לו מה לעשות בכסף( ובשביל דוד הוא החליט שהוא עולה לארץ. הוא קרה לי והודיע לי מה שהוא החליט )היה לי קשר גם אתו והוא אהב אותי מאוד כי שהוא רצה להשיג משהו אצל דוד הוא היה אומר לי ואני הייתי משפיע על דוד( ותוך חצי שנה הם עלו לארץ לנתניה במרכז העיר. אז אני בקשתי מאמי שגם אנחנו נעלה לארץ אין לנו מה להפסיד ומה שאת עובדת כאן תעבדי בארץ ואני יעזור לך וגם כך אני יוכל להיות בקשר עם דוד ,אמי הסכימה איתי ואמרה שהיא תתחיל לפעול בזה העניין ,אמנם לנו זה לקח זמן כי היינו צרכים להשיג כסף לכל הסיפור הזה אבל בסוף אחרי שנה וחודש הצלחנו לעלות לארץ והלכנו לגור בנתניה גם במרכז העיר קרוב לביתו של דוד. דוד היה מגיע מהישיבה לבית אחת לשבועיים ,הוא היה מגיע ביום שישי בצהרים וחוזר מיד בצאת שבת ,ואז באותו שבוע שהגעתי המתנתי ליום שישי שדוד יגיע מהישיבה ,הפגישה בנינו הייתה מאוד מרגשת ,ממש לא הכרתי אותו ,איזה עדינות וטוהר בפנים ,וגם כובע חליפה וזקן קטן וכולו אומר רצינות ואצילות ,היה לי הרבה שאלות לשאול אותו אבל הוא מיהר לסדר את הבית לשבת ,בבית זרמו אתו ,היה לדוד תנאים אוכל כשר, בשרי לבד וחלבי לבד ,שני כיורים בקיצור הכל כפי ההלכה והוא היה צריך לפקח שהכל נעשה כשורה ולכן אמר לי לבוא בשעת הדלקת נרות ואז נלך לבית כנסת ביחד. הגעתי קצת לפני הזמן לבית שלו ראיתי את אביו עם כיפה ואת אמו במטפחת מדליקה נרות ,ואז הלכנו לבית כנסת ,איזה הרגשה נפלאה היה לי אי אפשר לתאר את הפעם ראשונה שהלכתי לבית כנסת ,שמו לי כיפה ונכנסתי ,לא ידעתי מה מתפללים אבל דוד הסביר לי שמשבחים את אלוקים ומודים לו ומבקשים ממנו כל מה שרוצים ,אז אני החזקתי סידור כמו כולם ודברתי עם אלוקים כמו שהייתי רגיל ,לא יכלתי לעזוב את הבית כנסת היה שם תענוג שלא הרגשתי מחיי ,אבל דוד אמר לי שעכשיו צריך לעשות סעודת שבת הלכתי אתם. אבא של דוד עשה קידוש )הוא כבר ידע בעל פה כי הם הגיעו לארץ יותר משנה לפני זה( ודוד דיבר דברי תורה וסיפר ספורים יפים ,לא הרגשתי שהזמן עובר ואז ברכו ברכת המזון ואני ברכתי בשפה שלי ונגמר הסעודה ,ואז שאלתי את דוד כל מה שהיה לי לשאול והוא הסביר לי על אלוקים והתורה והמצות ואמר לי שהוא לא יכול הכל להסביר לי ואני חייב ללמוד בצורה מסודרת ועקבית ,ולכן החלטתי שגם אני רוצה לחזור בתשובה ,אבל אצלי זה היה הרבה יותר מורכב כי לא ידעתי לקרא ולכתוב ,ולכן התחלתי ללמוד לקרא ולכתוב והלכתי לשיעורי תורה שם בנתניה והתחלתי ללכת לבית כנסת כל יום ,וכמובן שכל שבת שדוד היה מגיע לנתניה זה היה בשבילי חג ממש והסיפור היה חוזר על עצמו כנ"ל ,ואחר כך )אחרי הסעודה( הוא היה מחזק אותי ומדבר איתי מדרשים ומוסר ,ממש נפלא ,ובקשתי ממנו שישאר גם במוצאי שבת והוא לא הסכים בשום אופן ואמר לי שיש לו עוד הרבה מה להספיק להשלים והוא במשך השבוע ישן כל יום רק את המינימום וכל היום הוא לומד ואין לו תענוג יותר גדול מזה) ,הבנתי אותו כי הרגשתי כעין זה בתפילה בבית כנסת(. כמובן שהיו לדוד חיכוכים עם הוריו לא כל דבר הם הסכימו לו בקלות וכל שכן שהיה קשה להם הסדר החדש וההגבלות על הבית שלהם וכמו שאני זוכר שאחרי הסעודה ביום שבת הם היו נכנסים לחדר שינה כדי ב לראות טלביזיה והוא היה אומר להם שזה חילול שבת וכו' ,הוא בסך הכל היה בחור אמנם בוגר אבל בחור ,אבל אביו לא סבל את כל הרעיון הזה רק שלא היתה לו ברירה והוא ידע שאם הוא יכעס עליו הוא יפסיד אותו )והוא היה מלומד בכך כסוחר אמיתי( רק שלי הוא היה מספר שהוא לא מסוגל ללכת אתו לבית כנסת ולעשות קידוש וכל הדברים האחרים כמו סעודת שבת וכו' אבל לדוד הוא לא היה אומר כלום ,הוא היה מנסה להציע לו כל מיני פתוים מכל העולם הזה )בעיקר מה שדוד בעבר היה אוהב( אבל דוד לא רצה כלום רק ללמוד ,היה נראה שאבא של דוד התייאש ממנו ועזב את דוד לנפשו. יום אחד אבא של דוד קורא לי וכולו זורח מאושר ואמר לי שהוא דיבר עם איזה מומחה והוא נתן לו תוכנית איך למשוך את דוד אליו ,אני לא יחסתי לזה חשיבות כי הנסיון מהעבר היה יותר חזק מאיזה רעיון של מומחה. ובאמת בחופש הקרוב שהגיע ,מיד בתחילת החופש אבא של דוד קרה לנו שנלך אתו לחנות מחשבים הלכו אתו בשמחה והוא קנה מחשב משוכלל עם אינטרנט חופשי וקבע את משכנו בחדר של דוד ,לדוד לא היה שום התנגדות למחשב ,בכל מקרה אביו אמר שזה לא נועד בשבילו רק שאין מקום אחר בבית לכן זה נמצא שם ,אביו התחיל לשחק שם במשחקי מחשב וכשהוא היה צריך עזרה אז הוא ניגש לדוד וביקש ממנו שיעזור לו איך עוברים את השלב הזה ואיך נחלצים מתסבוכת אחרת ,ואביו היה מראה שהוא מתייאש וכבר חוסר ההצלחה שלו במשחק משגע אותו ,ודוד שהיה בעל חסד מתמיד לא הבין את המלכודת שטמונה לו ונכנס לתוכה, ובכדי לעזור לאבא שלו הוא למד את המשחק מתחילתו והוא שהיה כשרוני מאוד והצליח בזריזות לעלות על הגל של המשחק והיה מסביר לאביו ומלמד אותו וזהו ,אחר כך אביו אמר לו שכשירצה לנוח מעמל הלימוד אז לא כדאי שיצא בחוץ לרחוב )כי הוא שומר את העניים( לכן ישחק בבית במחשב קצת ,וזה הכי עדיף כי גם כך הוא יוכל להדריך את אביו איך מתקדמים במשחקים ,ואביו של דוד היה דואג להביא את מיטב המשחקים הכי מענינים שהיו אז ,כך זה התחיל. אחר כך התחיל הזמן החדש בישיבה ודוד הלך לירושלים ללמוד אבל בשבת חופשה הקרובה הוא הגיע לבית בליל שישי במקום יום שישי בצהרים) ,הוא לא הודיע לי כלום אני ידעתי את זה לאחר מכן מאמו( וכמובן הלך מיד למחשב לשחק במשחקים ,וגם התחיל לגלוש באינטרנט לכל מקום ... אמנם בשבת הכל היה כרגיל. שבת חופשה אחר כך דוד הגיע גם כן בליל שישי ונשאר בבית במוצאי שבת עד יום ראשון. אחר כך דוד התחיל להגיע כל שבוע לשבת ואמר לרבנים שלו בישיבה )וגם לי ולכל השואלים בבית כנסת( שהוא חייב ללכת כל שבוע כי הוא צריך לחזק את המשפחה שלו וזה כיבוד הורים והוא מוכרח. העניין הוא שכבר הוא לא היה נשאר איתי אחרי הסעודה לדבר איתי מוסר ופרשת שבוע כמו מקודם והיה אומר שהוא עייף ורוצה לישון ,ואני הייתי מתאכזב נורא כי לזה ציפיתי כל השבוע ,התחלתי להרגיש שמשהו עובר עליו אבל לא לא חברתי את הפזל. אני בנתיים התחזקתי עוד יותר ,אמנם בצורה איטית מאוד ,היה קשה לי גם השפה החדשה וגם ללמוד לקרא ולכתוב ,וגם לא מצאתי מקום שמתאים לי ,וחוץ מזה שהייתי צריך לעבוד כדי לכסות את השכירות והוצאות הבית. יום אחד באמצע שבוע אמא של דוד קראה לי לעשות לה קניות ונכנסתי לבית ובדרך אגב ממש בסתם נכנסתי לחדר של דוד וראיתי אותו שקוע במחשב ודוד בכלל לא הרגיש שאני נמצא אתו בחדר )כנראה שהיה באמצע שלב גורלי של המשחק( ,אני נדהמתי והלכתי לאמו ושאלתי אותה הוא לא בס"ד מרגיש טוב כי מעולם לא ראיתי אותו סתם באמצע שבוע והיא אמרה לי שבזמן האחרון הוא התחיל להגיע מהישיבה באמצע שבוע לנוח לחצי יום או קצת יותר ואחר כך הוא חוזר אבל הכל בסדר ,שתקתי מה יכולתי לומר. אחר כך הגיע עוד חופש ,דוד היה כל היום בבית ורק היה יוצא לתפילות וחוזר מיד לבית וכל היום היה יושב על המחשב ,אני הייתי מגיע לדבר אתו אבל הוא היה עונה לי בחצי פה והרגשתי שאני ממש מטריד אותו ולא נוח לו שאני משגע אותו אז הייתי יושב לידו ושותק ורק לתפילות הייתי הולך אתו ביחד ואז הוא היה מתייחס אלי. אני התביישתי להעיר לו כי הרגשתי אותו כמו הרב שלי ואיך אני אטיף לו מוסר. התחיל הזמן החדש בישיבה ודוד הלך לישיבה כרגיל אבל אחרי שבועיים הוא חזר בחזרה הביתה ואמר לאביו ואמו שהוא לא חוזר יותר לישיבה פשוט קשה לו שמה ,מדי לוחץ והוא לא מרוכז וזהו נמאס לו. אביו חגג נצחון הוא היה מאושר כמו ביום חופתו והוא אמר לדוד אני לא אמרתי לך בעבר מה לעשות ואני לא אומר לך עכשיו מה לעשות, תעשה מה שאתה רוצה ,אבל סוף סוף קבלת שכל... אני ידעתי מזה ביום שישי של אותו שבוע מאבא של דוד )שפגשתי אותו כשהלכתי לנסוע שבת לבני ברק לאברך שהיה לומד איתי( וכשכל כולו זורח אמר לי מגיע לי מזל טוב ,ועוד לו הספקתי לשאול אותו על מה ,הוא אמר לי דוד חזר מהישיבה והוא לעולם לא יחזור לשם ,הצלחתי בגדול. אני לא האמנתי למה ששמעתי אבל ידעתי שזה נכון ראו כבר את הקרירות שלו ואת ההבדל בין לפני חצי שנה לעכשיו )כל תקופה היה ירידה אחרת בחיצוניות זה התחיל בזקן שנהפך למסודר ואחר כך הוא גידל פוני )טשופ( ואחר כך התגלח ואחר כך בגדים מודרניים( ,אבל חשבתי שזה ענין של זמן והוא תוך שבוע שבועיים יחזור לישיבה שלו ,ובוודאי לא יוותרו לו הרבנים בישיבה ויצליחו להחזיר אותו ,ולכן העדפתי לא ללכת לבקר אותו למה לבייש אותו ,ומה גם שאני התחלתי ללמוד עם אברך בבני ברק בצורה מסודרת על יהדות )שזה כלל קצת משנה והלכות וחומש( והייתי יוצא בבוקר מוקדם וחוזר בערב מאוחר ויצא שרק בשבתות הייתי נפגש עם דוד. ובאמת בשבוע אחר כך הלכתי לבית כנסת בליל שבת ופגשתי את דוד ושאלתי אותו מה חדש אתך והוא באמת התבייש אבל הוא אמר לי תראה אני עזבתי את הישיבה לא מתאים לי כבר נמאס לי אבל אתה תמשיך אל תתייאש ואל תלמד ממני ,לא עניתי חשבתי שזה יעבור לו והלכנו בשתיקה לבית שלו לסעודת שבת ,היה אחרת לגמרי זה לא היה אותו דבר ,דוד ואבא שלו דברו על משחקים וסרטים ,ועל סדרות של סרטים בהמשכים בקיצור שטויות של ממש ,לא היה שום דברי תורה ,ואחר כך אחרי ברכת המזון הלך אבא של דוד למחשב והדליק אותו וראה איזה סרט )אני נשארתי בשולחן וחזרתי על האותיות מספר המסורת( ודוד לא אמר לו כלום וישב בשולחן לעצמו ,אבל אחר כך הוא לא התאפק והלך לעמוד מאחורי אבא שלו וראה אתו ביחד ,אני הייתי מזועזע לא האמנתי שהוא ירד עד כדי כך ,אחר כך אבא שלו הביא לו כסא והוא ישב שם. יותר לא הלכתי לשם בשבתות. אחרי שבועיים אני מקבל טלפון מדוד בלילה שהוא רוצה שאני יבוא אליו הלכתי אליו לביתו הוא פתח לי את הדלת ואני רואה בחור חילוני עם קרחת על כל הראש מכנסי גינס חולצה קצרה ואומר לי שלום אמרתי לו דוד אני לא מאמין מה קרה לך הוא אמר לי די תעזוב אותי אל תציק לי זה הדרך שלי עכשיו )הוא קרה לי לביתו כי הוא פחד שאני יפגוש אותו כך ולכן הוא הקדים כדי שהסיוט הזה יעבור( ואז הוא הוציא שקית עם כל הספרים שלו שהיו עם תרגום לרוסית )שזה כולל סידור מחזורים חמשה חומשי תורה( ואמר לי קח את זה מתנה לי אין שימוש בזה כבר ,אחר כך אבא שלו נכנס וסיפר לי ג בגאווה כמה דוד עושה לו נחת ואפילו הוא הלך אתו לים ביום שבת והוא עכשיו כבר יודע להנות מהחיים באמת ,פשוט נקרע לי הלב לא ידעתי מה לחשוב ,לקחתי והלכתי. התחלתי להתפלל שהוא יחזור בתשובה הייתי ממש בוכה עליו שיתעורר ויתפוס את עצמו ,אבל אני המשכתי בשלי ועברתי לישיבה מסודרת בירושלים ללמוד שם והייתי מגיע מידי פעם לנתניה אבל כבר לא הייתי הולך אל דוד כי מה יש לי לעשות אתו. דוד המשיך לעשות חיל באינטרנט הוא היה יושב רוב היממה על האינטרנט וגולש וגולש הוא ראה שם הכל בעידוד של אבא שלו ,וכמובן כל ההתנהגות שלו השתנתה לגמרי הוא נהפך לגס וחצוף וגם הוא הלך למכון כושר וללמוד לחימה ,ובאמת מבחור רזה ועדין הוא הפך לרחב כתפיים וענק ,הפנים שלו השתנו כל העדינות שלו נעלמה ובמקום זה באה גסות וקשיחות ,הוא התחבר לכל העברינים שם בשכונה )שהם היו קבוצה גדולה( ,כשהייתי פוגש אותו הייתי מפחד שלא יתן לי מכות אבל הייתי אומר לעצמי הוא ירחם עלי ,אבל כך הוא היה נראה בקיצור מפחיד. יום אחד פגשתי אותו ברחוב עם מכנס קצר וחולצה כשהוא מעשן ושותה בירה וכשהוא ראה אותי הוא זרק את הסיגריה והניח את הבקבוק ואמר לי אפילו מאבא שלי אני לא מתבייש אבל אותך אני מכבד וממך אני מתבייש. פעם אחת הגעתי לבית שלו לבקר אותו ואבא שלו פתח לי את הדלת ואמרתי לו איפה דוד והוא אמר לי הוא כבר לא נמצא הוא הלך לעבוד באילת באיזה מלון אמרתי לו טוב תמסור לו ממני דרישת שלום והלכתי, אחר כך נודע לי מאחד השכנים שהוא בבית כלא חצי שנה כי הוא לקח את האוטו של אבא שלו ונסע בלי רשיון ועשה תאונה ותפסו אותו ,ואחר כך עוד פעם הוא נסע עם העברינים של השכונה והוא נסע במהירות גדולה מאוד ובטעות דרס משהו ותפסו אותו וזרקו אותו לכלא לחצי שנה ולא עזר לאבא שלו כל השוחד שפיזר שם. כשהוא חזר משם הוא חזר הרבה יותר גרוע ממה שהיה לפני זה ,כי בחצי שנה שהיה שם הוא למד שיעור פרטי אצל טובי העברינים. יום אחד אמא שלו התקשרה אלי ואמרה לי תשמע זה לא נסבל מה שהוא עושה תחזיר אותו למה שהיה ,לא חשבנו שזה יהיה עד כדי כך ,אמרתי לה בסדר )הייתי תמים( ,הלכתי אליו והתחלתי לדבר אתו סתם על כל מיני נושאים ובסוף אמרתי לו אוי שכחתי להתפלל ערבית וכבר כאן אין מנינים ושאלתי אותו עם הוא מוכן ללכת איתי לקריית צאנז כי שם גם בשעה כזאת יש מנינים והוא הסכים בשמחה ,הלכנו ,ובדרך דיברתי אתו ככה מסביב על ד' ועל התורה וכמה שזה טוב אבל ממש בעדינות ,הגענו ,והוא אמר לי לך להתפלל אני מחכה לך כאן בחוץ ,נכנסתי והתפללתי ביחידות לא רציתי להכביד עליו ,כשחזרנו ,עוד פעם דיברנו זה היה נראה שהוא קיבל משהו. לאחר כמה ימים עשיתי את אותו דבר באתי אליו בלילה ודברתי אתו סתם ועוד פעם כאלו שכחתי להתפלל ערבית ושאלתי אותו עם הוא מוכן לבא איתי והוא בא בשמחה ,הגענו והוא גם נכנס להתפלל )לא בקשתי ממנו(, כשחזרנו דברתי אתו עוד קצת על יהדות תורה וכו' ממש בעדינות ,אבל אז הוא התפרץ עלי והתחיל לצרוח ולשאוג עלי די תעזוב אותי ,ותוך כדי הצעקות )במקום לקרוע אותי כמו דג( הוא רץ לאיזה מכוניות שחנתה שם ובבעיטה אחת שבר לה את המראה והיא עפה לאויר בגובה וכך עשה לעוד שתי מכוניות ושבר את השמשות שלהם וריסק את הפח של המכוניות תוך כדי שהוא צועק ומקלל ,בקיצור הרס אותם בכמה דקות ,אני הייתי המום אבל מיד תפסתי את עצמי וברחתי כל עוד נפשי בי ,עברו שמה אנשים ברחוב וגם הסתכלו מהבתים כי בהתחלה הוא רק צעק אבל לאף אחד לא היה את האומץ להתקרב אליו ולעצור אותו ,אחר כך הוא נרגע מעצמו והלך משם. בס"ד אני הבנתי שהוא מסכן מתוסכל מעצמו ויש לו מלחמה פנימית ויכול להיות שאפשר עליו אבל חששתי להתעסק אתו ,חששתי לחיי ,נראה לי שזה היה ספק פיקוח נפש להתעסק אתו אחרי מה שעברתי ולכן ירדתי מהרעיון לגמרי ,אבל היה חשוב לי שהכל בסדר אתנו והוא לא כועס עלי והלכתי יום אחד לבקר אותו ודברתי אתו והכל היה כרגיל ,ראיתי שהוא לא כועס עלי ,ואז אמרתי לו דוד לאן אתה ממשיך בדרך שלך ,מה התכלית ,שתקנו ,כשיצאתי מהחדר הסתכלנו אחד על השני וחשבתי לעצמי אז ,דוד תתעורר לאן אתה מדרדר ,מה התכלית כך ,אין לך מה להמשיך ,ויצאתי ,יותר לא ראיתי אותו. עבר בין כל הסיפור הזה כמה שנים ויום אחד התארסתי בשעה טובה ומוצלחת היה מאוד שמח וכבר קבענו תאריך לחתונה ,ואמרתי לעצמי לווארט לא היה מתאים להזמין את דוד ,ולאירוסין לא יכלתי להזמין אותו כי זה היה מאוד מצומצם )גם לי לא היה כסף וגם היא יתומה מאב ואם ואין לה כלום( אמנם לחתונה רציתי להזמין אותו כאורח כבוד ,כי אני חייב לו הכרת הטוב כי הרבה בזכותו חזרתי בתשובה ,ולכן חשבתי איך בדיוק אני הודיע לו ואמרתי לעצמי שאני אלך במיוחד לביתו לבשר לו ולא דרך הטלפון. אלא שאז באותו שבוע בליל שישי בשעה שתים בלילה אני מקבל טלפון מאחותי ,נבהלתי מאוד ,עניתי לה מה קרה הכל בסדר ,והיא אמרה לי אמא בקשה שתבוא לבית דחוף ,אמרתי לה למה מה קרה אמרה לי לא יודעת כך אמא אמרה ,אמרתי לה תביאי לי את אמא לטלפון ,דברתי עם אמי אמרתי לה מה קרה. והיא אמרה לי דוד נפטר ,לפני שעה רצחו אותו. הזדעזעתי כולי ,והיא אמרה שאבא של דוד התקשר אליה ממש מקודם וכולו בוכה וביקש להודיע לך שתבוא להלוויה מחר בבוקר. בבוקר קמתי מוקדם התפללתי נץ והלכתי לתפוס טרמפ לנתניה ובאמת עצר לי אחד עד לנתניה ולכן הגעתי בזריזות עוד לפני ההלוויה עצמה ועליתי מיד לבית של דוד ,היו המון אנשים )אחרי הכל אבא שלו שייך לקהילה של העשירים( ,ואז אבא של דוד ראה אותי והוא רץ אלי כשהוא בוכה והתחבק איתי ואמר לי כמה שדוד אהב אותך ובכה ובכה ולא יכל להרגע גם אני בכיתי אתו מאוד. אחר כך אבא של דוד סיפר לי איך זה קרה )יחד עם תוצאות חקירת המשטרה(. והסיפור כך היה ,מידי כמה שבועות היה מפגש בין כל העברינים באחד הבתים ,ושם היו מביאים שתיה חריפה והיו מחכימים אחד את השני במקצועם ושותים לשכרה ,ובאותו הפעם היה המפגש באחד הבתים של אחד העברינים שיש לו פתיל קצר במיוחד ,והוא הראה להם נשק שהוא הצליח לגנוב מאיזה מאבטח והסביר להם איך עושים את זה ,ודיבר שם בקול רם ובהתלהבות גדולה ,ודוד בדיוק האזין למוזיקה ,והדיבורים של הפטפטן הזה הפריעו לו ,ואז הוא צעק עליו שיסתום את הפה שלו ועוד כמה משפטים בסגנון הזה ,ואז אותו עברין כעס נורא ולא חשב פעמים ובדיוק הרובה היה דרוך ובתוך ידו והוא ירה עליו ופגע לו בראש. והם נכנסו ללחץ אדיר כי הרעש של היריה נשמע בכל השכונה ולא היה להם אפשרות כל כך מהר לתפור סיפור חדש שהוא התאבד או כעין זה )כמו שהם מומחים ליצר( וגם כל הרצפה התמלאה דם ברגע ,וזה היה נראה להם )מנסיונם העשיר( שבמצב כזה הוא לא שורד והוא הולך למות ,ולכן סיכמו ביניהם שהסיפור היה אחרת והוא שבטעות נפלט הכדור מהרובה ופגע בדוד ,וכולם התחייבו לומר כך ומי שידליף מה שקרה באמת דמו בראשו ,ורק אחרי זה הזמינו ניידת טיפול נמרץ וכשהטיפול נמרץ הגיע לא היה את מי להציל וקבעו במקום את מותו ,וכבר השכנים הזמינו משטרה שהגיעה עוד לפני הטיפול נמרץ ועצרה אותם והם סיפרו את הסיפור כמו שסיכמו ,כל זה היה באחת בלילה. ד ובדיוק אז אבא של דוד חולם חלום שהוא רואה את בנו דוד עומד מולו והיה נראה עצוב מאד ,ודוד מסתכל עליו והוא גם הסתכל עליו ,ואז דוד התקרב אליו וצעק וצרח לו צרחה מקפיאת דם מה אתה מסתכל עלי ,אל תסתכל עלי יותר ,ונעלם ,והוא נבהל מאוד והתעורר בבהלה והעיר את אשתו ,ותוך כדי שהוא מספר לה את החלום הם שומעים דפיקות חזקות בדלת ,אבא של דוד קם לפתוח את הדלת ,והוא רואה שני שוטרים ,ואז הוא אמר מה קרה עוד פעם אתם רוצים את דוד )זה לא היה חדש שמשטרה דופקת באמצע הלילה על דוד לעצור אותו( אבל הם שאלו אותו האם יש לך תמונה ברורה מהזמן האחרון של דוד ,אמר להם כן והלך להביא ,הם ראו את התמונה ואמרו אחד לשני כן זה הוא זה דוד ,ואז אמרו לו תשמע יש לנו בשורה לבשר לכם תשבו על הכסא שתו כוס מים ואמרו להם דוד נרצח, ובטעות. אחר כך הגיע להלוויה גם הרוצח של דוד והוא בכה כמו תינוק וכל הזמן אמר שחבל שלא קרה הפוך ,והוא רוצה למות ,והכל היה בטעות. ואבא של דוד אחרי שבוע הלך לבטל את התביעה נגד הרוצח )כנראה שהוא הבין שאם הוא רוצה להמשיך לחיות לא כדאי לו לבצע את התביעה( והוא אמר לכולם שהוא ביטל את התביעה כי מה הוא ירוויח מזה הרי כבר דוד נרצח ומה יעזור לו שאדם חף מפשע ישב בכלא סתם על טעות וכי זה יביא לו את דוד בחזרה )והמשטרה לבסוף סגרה את התיק מחוסר ראיות לרצח בכוונה(. לדעתי ,דוד נרצח כבר כמה שנים לפני זה ,וזה היה ביום שקנינו את המחשב עם האינטרנט שמאז הוא רק ירד וירד ,שזה התחיל במשחקי מחשב ואחר כך )בתוך זמן קצר( הוא הגיע לשאול תחתיות ,כי עיקר הירידה שלו באה מהאינטרנט וזה בעיקר מה שהרס אותו עד היסוד ואני לא יכול להרחיב בפרטים כמובן ,ודי למבין ,ואולי נחמתי את עצמי מי יודע מה הוא חסך לעצמו ,ואם הוא היה ממשיך לחיות מי יודע מה היה מעולל ,וכבר אמרו חז"ל ימות זכאי ואל ימות חייב. ומה שברור שאם הוא היה ממשיך בישיבה ועומד בנסיון של האינטרנט, היום אביו ואמו היו רואים ממנו נחת אמיתי וגם צאצאים וכמה אושר היה להם ממנו ובנוסף היה להם למי להוריש את רכושם העצום. אבל המוסר השכל שאני לקחתי מזה שאף אחד לא יגיד אני חזק מול האינטרנט ,שמעתי מכמה חוזרים בתשובה שאומרים אני הייתי שם אין לאינטרנט מה לחדש לי עלי זה לא יכול להשפיע ,ואני אומר לכם אל תתחכמו אל תלחמו עם הכלי הכי חזק של השטן זה שער החמישים של הטומאה ,אתה לא יודע איפה הוא יארוב לך וישים לך מכשול הוא יודע את החולשות שלך ושם הוא יטמון את המלכודת ואתה בלי לשים לב תיפול ,כמובן שהוא יודע לעשות את זה לאט לאט קצת קצת בלי שתרגיש, יש לו ליצר הרע עצבים וסבלנות של פלדה והוא יסחוב אותך עמוק פנימה אפילו אחרי הרבה זמן כשאתה כבר מרגיש בטוח בעצמך שלא תיפול ואתה כבר מוגן ומחוסן ,ואז אפילו אם אתה תשים לב לירידה שלך זה כבר יהיה מאוחר ולא יהיה לך כח ורצון לחזור בחזרה. אני מקווה שכל הסיפור הזה )שאני כתבתי אותו בסערת רגשות ובהתרגשות עצומה והוא החזיר אותי לכל המאורע הזה בחזרה( יחזק את הקוראים היקרים ויתן כח חיזוק ועידוד לאנשים שנמצאים כיום במצבו ,ויעמוד לי לכפרה על ששתקתי ולא הזהרתי את דוד על המלכודת שאביו טומן לו. והחיזוק הזה יעמוד לעילוי נשמתו דוד בן ווליה ז"ל שאין לו שום שארית וזכר ועד עתה לא נעשה מאומה לעילוי נשמתו והוא בוודאי מתחנן וזועק לעזרה רוחנית )והעושה לטובת נשמתו הרי זה חסד של אמת(. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים .אמן להשתתפות בהוצאות 054-844-6965
© Copyright 2024