‫אף על פי שהתורה והמצוות מזככות הן את‬
‫המידות‪ ,‬מכל מקום אי אפשר לסמוך על זאת‬
‫לבד ‪ ,‬והכרח לעסוק בזיקוק המידות‪ ,‬ובתיקון‬
‫המוסר בייחוד‪.‬‬
‫כל שנה לפני פורים עולה השאלה‪ :‬האם כדאי להשתכר‬
‫במסיבת ליל פורים בישיבה או לא?‬
‫אקדים ואומר שאמנם השתתפתי י"ב פעמים במסיבה‪,‬‬
‫אך הפעם האחרונה שהייתי היתה לפני עשר שנים‪ ,‬ועל‬
‫כן התייחסותי לעניין תהיה על פי חוויותיי מאז‪.‬‬
‫ברור שאין כוונת השואל לשאלה הלכתית‪ ,‬שהרי כולנו‬
‫יודעים שמצוות סעודת פורים ומצוות השתייה זמנן ביום‬
‫בלבד‪ ,‬והמקיימן בלילה לא יצא ידי חובתו (שו"ע או"ח תרצה‪,‬‬
‫א) ‪ .‬ואף שמצווה לשמוח ולהרבות קצת‬
‫בסעודה גם בלילה (רמ"א שם) ‪ ,‬הרי שאין‬
‫מצווה להשתכר בלילה‪.‬‬
‫ברור ששאלה זו נשאלת דווקא על סעודת‬
‫ליל פורים ולא על שאר הסעודות‬
‫שמתקיימות במהלך השנה כגון ליל יום‬
‫העצמאות‪ ,‬מפני הבלגן ו ה התפרקות‬
‫שמלווים את השתייה בסעודה זו‪.‬‬
‫בפשטות נחלקו הראשונים בעניין זה של‬
‫שכרות בפורים‪ :‬יש אומרים שמצווה רק‬
‫להוסיף בשתייה מעט אך השכרות אסורה (מאירי ואו"ח) ‪,‬‬
‫ולפיהם לא הובא מעשה רבי זירא ורבה בגמרא (בבלי מגילה‬
‫ז‪ ,‬ב) אלא כראיה לדחות את מנהג השכרות‪ .‬אך יש‬
‫אומרים שדווקא להיפך‪ :‬הסיפור בא להוכיח שכך נהגו‬
‫האמוראים ‪ -‬לשתות עד כדי שכרות (רי"ף ורא"ש)‪ ,‬והראיה‬
‫שגם בשנה הבאה היה ברור לרבה ולרבי זירא שישתכרו‬
‫שוב‪ .‬אלא שאם כך יש להבין את דעת הרי"ף והרא"ש‬
‫והשו"ע‪ :‬וכי תכלית שמחת הפורים היא שיכרות ורצח?‬
‫האם השכרות והבלגן שבה בעקבותיו חיוביים? ובאמת‪,‬‬
‫יש פוסקים ‪ 1‬שהקלו בעבירות שונות שנעשות מתוך‬
‫שכרות בפורים‪ ,‬ויש לבאר מה הרעיון הפנימי של דברים‬
‫אלו‪.‬‬
‫במלחמת עמלק אנו מוצאים שמשה מידי פעם מרים‬
‫את ידיו "וגבר ישראל" ומידי פעם מניח את ידיו "וגבר‬
‫עמלק"‪ .‬והקשה בקול הרמ"ז (ראש השנה ג‪ ,‬ח)‪" :‬אי ביה תליא‬
‫מילתא‪ ,‬למה היה מניח ידו להגביר את האויב?!" ובאמת‬
‫נראה שכן היה הציווי‪ ,‬שהרי נאמר‪ " :‬ויחלש יהושע את‬
‫עמלק" (שמות יז‪ ,‬יג) החליש אך לא השמיד‪ ,‬וכתב רש"י‪:‬‬
‫"חתך ראשי גיבוריו‪ ,‬ולא השאיר אלא חלשים שבהם‪ ,‬ולא‬
‫הרגם כולם ‪ .‬מכאן אנו למדים שעשו על פי הדיבור של‬
‫שכינה "‪ .‬כלומר שהיה ציווי מלמעלה "לנהל" את‬
‫המלחמה ולא "להכריע" את האויב‪ ,‬אלא מידי פעם לתת‬
‫לו להתגבר‪ .‬וזה תמוה‪ ,‬שהרי שאול עשה כן ונענש?‬
‫על מנת לענות על שאלות אלו‪ ,‬נקדים הקדמה חשובה‬
‫בעבודת ה'‪ .‬כותב הרב קוק‪:‬‬
‫‪ 1‬תרומת הדשן הובא ברמ"א תרצה‪ ,‬ב‪ ,‬וכן תרצו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫(אורות הקודש ג‪ ,‬עמ' רלג)‬
‫לימוד תורה וקיום מצוות אינם מספיקים לתיקון המידות‬
‫והיצרים של האדם‪ .‬הרבה פעמים חושבים תלמידי‬
‫חכמים שאם הם לומדים תורה ומקיימים מצוות ‪-‬‬
‫בהכרח הם מתקנים את מכלול הרבדים של הנפש‪ ,‬וזו‬
‫טעות כמו שכתוב שם‪:‬‬
‫הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב ברוחניותו‪,‬‬
‫משתי נפשות‪ ,‬נפש טובה ‪-‬להית ונפש רעה‬
‫בהמית ‪ -‬הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים‬
‫להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות‬
‫הנפש‪ ,‬והשביל היותר סלול לדרך החיים‬
‫המוסריים השלמים‪.‬‬
‫האדם יוכל למצוא קורת רוח תמידי על ידי‬
‫זה בין בשעת שלוותו בין בשעת יסוריו‪.‬‬
‫כשהטובה מתרחבת ‪ -‬הוא מקשר את‬
‫רעיונו בהנפש ה‪-‬להית‪ ,‬להרחיבה‪ ,‬להרימה‬
‫ולחזקה‪ .‬וכשהמצוקה מתגברת הוא משים‬
‫פנים אל הנפש הרעה הבהמית‪ ,‬לצחצח את‬
‫זוהמתה‪ ,‬לשמוח במה שהיא מתייסרת ועל‬
‫ידי זה מטהרת‪.‬‬
‫(אורות הקודש ג‪ ,‬עמ‘ רלה)‬
‫כשאדם עוסק רק בריבוי הקדושה‪ ,‬אין הוא מטפל באמת‬
‫בתשוקותיו החבויות בתוככי נפשו הבהמית‪ .‬הוא עלול‬
‫לשבת בבית המדרש ולהרגיש את עלייתו הרוחנית‬
‫הבאה מהעצמת נפשו ה‪ -‬לוהית ושם אין הוא רואה וחש‬
‫שום קלקול מידותי או יצריוּת מעוותת‪ ,‬והוא בטוח שאין‬
‫הוא צריך לעסוק בתיקונים אלו‪ .‬אבל הוא טועה‪ .‬הוא‬
‫אמנם מעצים את נפשו ה‪-‬לוהית‪ ,‬אך הוא מדחיק את מה‬
‫שקיים בנפשו הבהמית‪ .‬הוא בכלל לא נותן לה אפשרות‬
‫ביטוי ועל כן אין הוא מודע כלל למה שקיים בה‪ .‬אך ברגע‬
‫שהוא יצא מבית המדרש‪ ,‬ברגע שתהיה ירידה בגילוי‬
‫נפשו ה‪-‬לוהית והנפש הבהמית תופיע ‪ -‬אפשר ותתגלה‬
‫בתוכו מפלצת שרודפת כבוד‪ ,‬נשים וממון או שהוא יגלה‬
‫שנפשו מלאה בקנאה‪ ,‬בשנאה ובנקמנות ושאר מידות‬
‫נוראיות‪ .‬כל אלו יתפרצו בעוצמה אדירה‪ ,‬מפני שלא‬
‫טיפל בהם מעולם‪ .‬טעות זו עלולה להיגרם דווקא‬
‫לאנשים גדולים‪ ,‬שעסוקים תמיד בקודש וחושבים שאין‬
‫ראוי להם לעסוק בדברים בהמיים ונמוכים כאלו‪.‬‬
‫זה מה שקרה במלחמת עמלק‪ .‬עמלק מסוכן דווקא‬
‫בגלל שהוא נשאר "מחוץ לענן"‪ .‬עם ישראל עלול לחשוב‬
‫שניתן להישאר בענן‪ ,‬להתכחש לקיומו של עמלק ושהכל‬
‫בסדר‪ .‬אבל בינתיים עמלק עושה שמות במי שנמצא‬
‫מחוץ לענן‪" :‬ויזנב בך‪ ,"...‬עד שלבסוף הקלקול היה עלול‬
‫להיות כל כך גדול שהענן יסתלק ועמלק יחדור פנימה‬
‫וכבר לא נוכל לו‪ .‬ולכן אין מנוס שבעוד הענן קיים ‪ -‬לצאת‬
‫מן הענן‪ ,‬לפגוש את עמלק ולהילחם בו‪ ,‬כמאמר משה‬
‫ליהושע‪" :‬צא" מן הענן ו"הלחם בעמלק"‪ .‬אין מנוס‬
‫לפעמים מלהוריד ידיים למטה‪ ,‬להתנתק מהעיסוקים‬
‫העליונים‪ ,‬לתת מקום לחולשות הנמוכות להופיע‪ ,‬ואז‬
‫להכיר אותם ולטפל בהם‪.‬‬
‫וזוהי ההוראה‪" :‬זכור את אשר עשה לך עמלק‪ ...‬אשר‬
‫קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע‬
‫ולא ירא ‪-‬לוהים "‪ .‬עם ישראל היה במצב שאינו במדרגת‬
‫" יראת ‪-‬לוהים "‪ ,‬אלא במדרגת אהבת ה' ‪.‬‬
‫במקום להתעסק ב"סור מרע"‪ ,‬הוא פעל רק‬
‫ב ה ע צ מ ת " ע ש ה ט וב " ‪ ,‬מ ת ו ך מ ח ש ב ה‬
‫שהחושך לבסוף יעלם מריבוי האור‪ :‬קרבת ‪-‬‬
‫לו ה י ם‪ ,‬א הב ת ה' ‪ -‬דו ח ה א ת כל ש א ר‬
‫האהבות‪ .‬אבל בינתיים עמלק מזנב בנכשלים‬
‫ יש כישלונות‪ ,‬בטומאה‪ ,‬בעריות‪ ,‬במשכב‬‫זכור‪ ,‬אבל כולם רואים זאת כחולשה של רגע‪,‬‬
‫ומיד ‪ -‬מתחזקים באהבת ה' וממשיכים‬
‫הלאה‪" :‬זה רק כישלון‪ ."...‬אנחנו אפופים בתוך‬
‫הענן‪ ,‬בקדושה‪ ,‬הוד ורוממות ועמלק מזנב‬
‫וכובש עוד שטחים ומעצים עוד כוחות של‬
‫רשע‪ .‬הידיים שמונפות למעלה חשות עייפות ויגיעה‬
‫בירידתם למטה‪ .‬יש חוסר רצון לעסוק בכישלונות‬
‫הקטנים של החיים‪" .‬דקדוקי עניות"‪ ,‬מה הם לעומת כל‬
‫הגודל של רוח הקודש‪ ,‬הנבואה‪ ,‬דבקות ואהבה?‬
‫על כך בא משה וזועק‪" :‬והיה בהניח ה' ‪-‬לוהיך מכל‬
‫אויבך‪ ...‬תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" ‪ -‬דווקא‬
‫בשעה שאתה ברוממות רוח‪ ,‬כשהידיים למעלה‪ ,‬אתה‬
‫מעל לשמים ‪ -‬אל תשכח להוריד אותם אל מתחת‬
‫השמים‪ ,‬אל מחוץ לענן‪ ,‬ולמחות את זכר עמלק‪" .‬לא‬
‫תשכח"‪.‬‬
‫ועל כן לעולם מלחמת עמלק הינה בשני מהלכים‪ :‬שלב‬
‫ראשון ‪ -‬רק החלשה‪ ,‬על מנת לאפשר להם לצוץ‬
‫ולהתגלות‪ ,‬ורק אז ‪ -‬לכלותם לגמרי‪ .‬כי מי שאינו מאפשר‬
‫לעשב לצוץ אף פעם ‪ -‬לא ידע היכן הוא ולא יוכל לכלותו‪.‬‬
‫לכן משה מידי פעם מרים את ידיו אך מידי פעם מוריד‬
‫את ידיו (ומצד שני מי שכבר הוריד את ידיו ונתן לעשב‬
‫לצמוח ואז הוא רק חתך אותו רק מלמעלה ‪ -‬פספס את‬
‫התכלית ‪ -‬לעקור את העשב מהשורש‪ .‬וזו היתה טעותו‬
‫של שאול‪ ,‬שלא ידע להבחין בין השלב הראשון לשני)‪.‬‬
‫והנה אומר המדרש‪:‬‬
‫אמר רבי לוי‪ :‬זה שאומר הכתוב‪" :‬בפרוח רשעים‬
‫כמו עשב ויציצו כל פועלי און" מה כתיב בסוף‬
‫קרייה? "להשמדם עדי עד" ‪ -‬לא נתגדל המן אלא‬
‫לרעתו‪.‬‬
‫(אסתר רבה ז)‬
‫אלמלא המן וגזרתו‪ ,‬שעל ידה צצו ויצאו כל שונאי ישראל‬
‫מחוריהן‪ ,‬לא היו עם ישראל יודעים מי הם שונאי ישראל‬
‫שיש לחסלם‪ .‬אבל כשניתן המקום לרשעה והיא יצאת‬
‫החוצה‪ ,‬כמו עשב שיוצא ומגלה את עצמו ‪ -‬אז ניתן‬
‫לעקור אותה מהשורש ולחסלה‪.‬‬
‫השקפה זו כבר הכיר אחשורוש‪ ,‬שעשה משתה ‪ 181‬יום‪,‬‬
‫כדי לראות מי במהלך משתה היין יגלה את צפונותיו‪,‬‬
‫שהוא אינו מקבל את מלכותו ומסכן אותו‪ .‬ועד שלא גילה‬
‫ לא הפסיק את המשתאות‪ .‬וכאשר גילה את ושתי‬‫והרגה ‪ -‬סיים את המשתאות‪ .‬כי "נכנס יין יצא סוד"‬
‫ו"בשלושה דברים אדם ניכר‪ :‬בכיסו ובכוסו ובכעסו" (בבלי‬
‫עירובין סה‪ ,‬ב) ‪ .‬זה תפקיד היין‪ :‬למחוק את הדעת שחוסמת‬
‫את התשוקות הפנימיות שבנפש‪ ,‬ולחשוף אותן‪.‬‬
‫וכך גם עשתה אסתר להמן‪ .‬שנים הסתובב‬
‫המן בצמוד לאחשורוש ובתחכום ובחכמה‬
‫הצליח להסתיר את תוכניותיו‪ .‬אך אסתר‬
‫עושה משתה כפול‪ ,‬כדי לגלות את מצפוניו‬
‫של המן‪ .‬ואכן‪ ,‬כבר המשתה הראשון מכשיל‬
‫את המן למהר ולעשות עץ למרדכי ואף‬
‫להציע את הצעת "איש אשר המלך חפץ‬
‫ביקרו"‪ .‬המשתה השני חשף לחלוטין את‬
‫מחשבתו לחטוף את השלטון‪" :‬הגם לכבוש‬
‫המלכה עמי בבית" ובכך הוצפו מצפוניו והוא‬
‫נתלה‪.‬‬
‫זהו תפקיד המשתה והמסכות‪ :‬להסיר את‬
‫הגבולות החיצוניים שמכסים על צפונות הלב עד כדי כך‬
‫שאדם אינו מודע להם‪ ,‬כדי שיוכל לטפל בהם אחר כך‪.‬‬
‫וזהו שאמר רבא‪" :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא‬
‫ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"‪ .‬היינו שהדעת לא תבחין‬
‫בין טוב לרע‪ ,‬ואז יתגלה טבעו ותשוקותיו האמיתיים‪.‬‬
‫בפורים מגיע הרגע לצאת מ"הענן" של כל השנה‪ ,‬לרדת‬
‫אל "מתחת השמים" ושם לפגוש לא אחר מאשר את ‪-‬‬
‫עמלק‪ .‬הכוחות האפלים הכי גדולים שלנו‪ ,‬שאנו לא‬
‫מעיזים להוציא לפועל‪.‬‬
‫הגמרא מביאה מעשה הממחיש את העניין‪ :‬רבה היה‬
‫ממזל מאדים (בבלי שבת קנו‪ ,‬ב) והיינו שהיה בתוכו יצר של‬
‫אכזריות‪ ,‬אלא שלא היה מודע לכך‪ ,‬כי הוא היה אדם גדול‬
‫וקדוש ועיסוקו ומעמדו הדחיקו יצר זה עד כדי שלא היה‬
‫ניכר כלל‪ ,‬כמו שמבואר שם‪ .‬אך כאשר עשה סעודת‬
‫פורים עם רבי זירא‪ 2,‬והשתכרו ‪ -‬קם רבה ושחט את רבי‬
‫זירא‪ .‬והנה נפשו הבהמית שאותה לא הכיר ולא ידע ‪-‬‬
‫יצאה בכל קלקולה!‬
‫ומזה הטעם התירו שלא למנוע לקחת דברים זה מזה‬
‫שלא ברשות ולהתחפש בלבוש אשה וגבר וכו'‪ .‬כי‬
‫בפ ו ר י ם מ שח ר ר י ם מ ע ט א ת ה מ ו ש כו ת ‪ :‬ש ו ת י ם‬
‫ומשתכרים‪ ,‬עד דלא ידע ‪ -‬הדעת נעלמת‪ .‬ואז מתגלה‬
‫פתאום‪ ,‬שרב גדול רוצה לרצוח את חברו! אולי מפני‬
‫שהוא מקנא בו כל השנה? אולי בגלל כעס עצור שלא בא‬
‫לידי ביטוי? וכן לובשים בגדי נשים ובגדי גברים‪,‬‬
‫משחררים מעט את המעצורים והגבולות ‪ -‬ומתגלה מי‬
‫הוא זה שיש בתוכו תשוקות שליליות‪ .‬משחררים את‬
‫‪ 2‬שהוא "חבר הביטחון" של רבה‪ ,‬שאיתו היה רבה מוכן שיגלו כל‬
‫כישלונותיו ‪ -‬עיין בפיהמ"ש לרמב"ם אבות א‪ ,‬ו; רש"י דברי הימים א‪,‬‬
‫כז על חושי הארכי‪.‬‬
‫המושכות מאיסור גזל ומתגלה מי הוא זה שכל ימיו‬
‫חומד ממון חברו ורוצה לגזול אותו ממנו‪.‬‬
‫ולשבת על אבן מעומס החטא‪ .‬ובזמן הזה גם הוא זקוק‬
‫לתמיכה של חבריו ‪ -‬אהרן וחור‪ ,‬שיתמכו בידיו‪.‬‬
‫הכל משתחרר ‪ -‬אולם לא כדי לחטוא‪ ,‬אלא כדי לגלות‬
‫את מה טמון בעומק ליבנו‪ .‬אנו מעוניינים שהעשב יתגלה‪,‬‬
‫אך לא שיצמח ויהרוס את כל הגן‪ .‬ועל כן מובא בתרומת‬
‫הדשן סייג‪" :‬ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן‪ ,‬על פי‬
‫טו בי ה ע יר "‪ .‬כ ל ומ ר ח וב ה לש י ם אנ שי ם ש אי נ ם‬
‫משתכרים‪ ,‬שישימו לב לעצור כל קלקול לפני שהוא‬
‫מגיע לידי מימוש‪.‬‬
‫אך אחרי פורים מתחילה העבודה‪ :‬עבודת ימי תשובה‬
‫שאחרי פורים‪ ,‬בה מבערים את החמץ שהתגלה‪ .‬אחרי‬
‫שהדברים שאנו מטמינים אותם כל השנה התגלו ‪ -‬מגיע‬
‫שלב העבודה‪ :‬סור מרע‪ ,‬למחות את זכר עמלק‪ .‬לא רק‬
‫לצעוק בכיפור "ה' הוא ה‪-‬לוהים"‪ ,‬אלא גם להיות "יראי‬
‫‪-‬לוהים"‪.‬‬
‫ואולי לשם כך בא הסיפור של רבה ורבי זירא‪ .‬הוא לא בא‬
‫לסתור את דברי רבא‪ ,‬אלא להגביל ולהתנות‪ .‬רבה הציע‬
‫לרבי זירא לחגוג את פורים "בהדי אהדדי" ‪ -‬שניהם לבד‪.‬‬
‫ועל כך עונה לו רבי זירא‪ :‬לא בכל יום מתרחש נס‪ .‬צריך‬
‫שהדבר יעשה באופן "שלא יעשה דבר שלא כהוגן‪ ,‬על פי‬
‫טובי העיר"‪ .‬הכל מותנה בכך שיהיו "טובי העיר" עומדים‬
‫וצופים‪ ,‬עוצרים ומכוונים‪ ,‬ודואגים שאדם לא יגיע לידי‬
‫חטא של ממש ‪ .‬חובה שיהיה מישהו מחוץ לבלגן‪,‬‬
‫שמנהל ומנתב את הדברים‪ ,‬כך שלא יגיעו לכדי קלקול‬
‫גמור‪.‬‬
‫וכך גם משה ‪ -‬שאפילו הוא כאיש ה‪-‬לוהים‪ ,‬ידיו כבדות‪.‬‬
‫גם לו יש חולשות וגם הוא נדרש לעיתים להוריד את ידיו‬
‫רמות השכרות‬
‫בפתחו של הדיון יש להבחין בין רמות של שכרות שנידונו‬
‫בדברי חז"ל‪ :‬שתוי‪ ,‬שיכור‪ ,‬שיכור כלוט‪ .‬שיכור כלוט הרי‬
‫הוא פטור מכל המצוות‪ ,‬אך שיכור שאינו ברמה כזו הרי‬
‫הוא כפיקח לכל דבריו‪ ,‬מלבד התפילה שעניינה עמידה‬
‫לפני ה'‪ ,‬ולכן צריכה להיעשות בצלילות הדעת‪ .‬אדם שתוי‬
‫לא יתפלל לכתחילה‪ ,‬ואם התפלל תפילתו תפילה‬
‫בדיעבד (בבלי עירובין סד‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫הגמרא חילקה בין הגדרת השתוי והשיכור‪:‬‬
‫היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? שתוי ‪ -‬כל שיכול‬
‫לדבר לפני המלך‪ .‬שיכור ‪ -‬כל שאינו יכול לדבר‬
‫‪1‬‬
‫לפני המלך‪.‬‬
‫(בבלי עירובין שם)‬
‫אף בתלמוד הירושלמי עסקו בשאלת ההבדל בין שתוי‬
‫ושיכור‪:‬‬
‫אי זהו שתוי? כל ששתה רביעית‪ .‬שיכור? ששתה‬
‫יותר‪ .‬תמן אמר כל שאינו יכול לדבר לפני המלך‪.‬‬
‫מחג הפורים למדנו‪ ,‬שעבודת האדם חייבת להיות בנויה‬
‫משילוב אהבה ויראה‪ .‬משילוב של "מעל השמים"‬
‫ו"מתחת השמים"‪ ,‬של כיפור ופורים‪ .‬עבודת הפורים‬
‫לבדה אינה נותנת כוח להתרוממות מהחטא ‪ -‬לכך‬
‫צריכים אנו את יום כיפור‪ .‬אך עבודת כיפור אינה‬
‫מאפשרת לגלות את החטא ולבער אותו‪.‬‬
‫רוב בני האדם נמצאים ביום יום במציאות הנמוכה‬
‫שלהם‪ ,‬ועל כן נזקקים ביותר ליום כיפור‪ .‬אבל רבנים‬
‫ותלמידי חכמים שנמצאים כל השנה בעשייה של קודש‬
‫ושל רוממות רוח ‪ -‬זקוקים ביותר לעבודת הפורים‪ .‬ועל‬
‫כך בא הציווי‪" :‬תמחה את זכר עמלק מתחת השמים‪ ,‬לא‬
‫תשכח!"‪.‬‬
‫תלויה ביכולת הדיבור לפני המלך (תוצאת השתייה) אלא‬
‫בכמות השתייה‪ .‬מסתימת הירושלמי בנושא מובן כי זו‬
‫קביעה אובייקטיבית שלא תלויה בהשפעה על השותה ‪-‬‬
‫כל ששתה יותר מרביעית חל עליו שם 'שיכור'‪.‬‬
‫אפשרות הבנה נוספת בירושלמי היא שאין מחלוקת בין‬
‫מסורת ארץ ישראל ובין מסורת בבל‪ ,‬אלא שכל אחד‬
‫התבטא בלשון אחרת ושניהם לדבר אחד נתכוונו‪ .‬כיון‬
‫שבימות חז"ל היינות היו חזקים ושמא היה שינוי אף בין‬
‫הארצות‪ ,‬הארצישראלים נקטו שיותר מרביעית היא‬
‫המשכרת את האדם‪ ,‬ובבבל התבטאו בהגדרת התוצאה‬
‫של השתייה ולא בכמות ‪" -‬כל שאינו יכול לדבר לפני‬
‫המלך"‪.‬‬
‫שיכור בברכת המזון‬
‫המקור הראשוני לדין השיכור בענין ברכת המזון הוא‬
‫בירושלמי‪:‬‬
‫רבי זעורא בעא קומי רבי איסי שיכור מהו שיברך?‬
‫אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫לא צורכא דלא‪ ,‬מהו שיקרא שמע וכו'‪.‬‬
‫(ירושלמי תרומות שם)‬
‫כפי הנראה‪ ,‬הגדרת הירושלמי היא מחמירה יותר משל‬
‫הבבלי‪ .‬לפי הירושלמי‪ ,‬המעבר מרמת שתוי לשיכור אינה‬
‫בהבנת דרשת חז"ל זו‪ ,‬נחלקו הראשונים‪ ,‬ונתמקד בדברי‬
‫התוספות‪ .‬התוספות עסקו בשני מקומות בדין זה‪.‬‬
‫בברכות (ל א ‪ ,‬ב ) הגמרא לומדת ממעשה עלי וחנה‬
‫שלשיכור אסור להתפלל‪ ,‬וכתבו על כך התוספות‪:‬‬
‫‪ 1‬אף בעירובין סד‪ ,‬ב מובא החילוק בין שתיית רביעית ליותר מכך‪ ,‬אך‬
‫לפרטים מסויימים ולא להגדרה הקטגורית בין שם 'שתוי' ו'שיכור'‪.‬‬
‫‪ 2‬כך ניקדתי בעניותי כפי שנראה לי פשוט‪.‬‬
‫(ירושלמי תרומות א‪ ,‬ד)‬
‫רבי זירא בעי קמיה דרבי אמי שכור מהו שיברך‬
‫אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם‪.‬‬
‫פירוש‪ :‬ואפילו הוא שתוי ושכור כל כך שאינו יכול‬
‫לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬למדו שהירושלמי דורש שמדומדם הוא שיכור‬
‫ומותר בברכת המזון‪ ,‬וניכר שהם ציטטו את הירושלמי‬
‫בלי ההמשך 'לא צורכא דלא' או מפני שלא גרסו כן או‬
‫מפני שפירשו ששייך להמשך דברי הירושלמי‪ ,‬אך איני‬
‫יודע איך אפשר להבין את משמעות הדברים אם שייך‬
‫להמשך (עיין שם)‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בעירובין (סד‪ ,‬א ד"ה שיכור) דנו התוספות במי‬
‫שברך ומצא צואה בתוך ד' אמותיו‪ ,‬האם צריך לשוב‬
‫ולברך כמו בדין תפילה או שברכות ותפילה אינם שווים‬
‫לנידון זה‪ ,‬וכן הסתפקו במי שברך ברכת המזון בהיותו‬
‫'שיכור'‪ ,‬האם יחזור ויברך‪ ,‬שהרי בתפילה חייב‬
‫לחזור‪ .‬הם הוכיחו שאינם שווים לכל העניינים‬
‫מדברי הירושלמי‪ ,‬שהרי לענין תפילה 'שתוי' אל‬
‫יתפלל עד שיפיג יינו‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬לענין ברכת‬
‫המזון לומדים מהירושלמי הנ"ל‪ 3‬ש'שתוי' מברך‬
‫ברכת המזון‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬נראה שקשה לפרש שכך היא הבנת הבית יוסף‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לשון בעלי התוספות בברכות הוא "שתוי ושכור‬
‫כל כך שאינו יכול לדבר כראוי"‪ .‬הם נקטו לשון כפולה ‪-‬‬
‫שתוי ושכור‪ ,‬והגדירו אותו כמי שאינו יכול לדבר 'כראוי'‪.‬‬
‫לפירוש המגן אברהם בפסקי מרן השולחן ערוך הכוונה‬
‫היא שאינו יכול לדבר כראוי לפני סתם אדם‪ ,‬אך לפני‬
‫המלך יכול לדבר כראוי‪ ,‬ויש לדייק מסתימתם של‬
‫התוספות שלא הוסיפו את המילים כראוי 'לפני המלך'‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כך הבית יוסף העתיק את לשון התוספות הנ"ל‪:‬‬
‫ואפילו מדומדם פירוש ואפילו הוא שתוי ושיכור‬
‫כל כך שאינו יכול לדבר דהכי משמע ושבעת‬
‫וברכת‪ .‬וגם סמ"ג (שם קי ע"ג) כתב מדומדם פירוש‬
‫מלשון אבן דומם פירוש שיכור שאינו יכול לדבר‬
‫כראוי‪.‬‬
‫הרי לפנינו שהבית יוסף השמיט את המילה‬
‫"כראוי" מלשון התוספות‪ ,‬מה שאומר שלא‬
‫חש לזאת‪ ,‬ולא ראה אותה כמשמעותית כל כך‬
‫כפי שצייר המגן אברהם‪ .‬גם משמעות "אבן‬
‫דומם" שהשווה הבית יוסף לדעת התוספות‬
‫עולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בקנה אחד עם הגדרת שיכור‬
‫גמור שאינו יכול לעמוד ולדבר לפני המלך‪.‬‬
‫דברי התוספות בשני המקומות סותרים ואינם‬
‫תואמים‪ .‬התוספות בברכות הגדירו את אותו‬
‫אדם שמותר לו לברך ברכת המזון כ'אינו יכול‬
‫לדבר כראוי'‪ ,‬ומשמע שעוסקים אפילו בשיכור‪.‬‬
‫לפי התוספות בעירובין עולה שדוקא שתוי הוא‬
‫שמותר בברכת המזון‪ ,‬ואין קרקע מוצקה להתיר לשיכור‬
‫לברך ברכת המזון‪.‬‬
‫הט"ז (ס "ק ב) כתב שיש ליישב בדוחק את‬
‫סעיפים ד ו ‪-‬ה‪ ,‬שהינם משלימים זה את זה‪.‬‬
‫ישנו ספק מה דין שיכור לענין ברכת המזון‬
‫ושאר ברכות‪ ,‬ולכן השולחן ערוך החמיר בסעיף‬
‫ד בברכת המזון שהיא דאורייתא ויברך וזהו מחמת‬
‫הספק שאותו ביאר בסעיף ה (וכן כתב המגן גבורים)‪.‬‬
‫פסקי הבית יוסף‬
‫זמנים חריגים‬
‫למרות ההבחנה בין הפירושים השונים של דברי‬
‫הירושלמי וההבדל בדברי התוספות בברכות ועירובין‪,‬‬
‫הבית יוסף (או“ח קפה) הביא בסעיף ד את דברי התוספות‬
‫בברכות‪ ,‬ובסעיף ה את דברי התוספות בעירובין‬
‫המסתפקים בשיכור שברך כך ברכת המזון האם יצא ידי‬
‫חובתו‪ ,‬שלא כדין השתוי‪ ,‬שלו הירושלמי מתיר לברך‬
‫ברכת המזון‪.‬‬
‫בענין פשט הדרשה‪ ,‬כיצד אותו מדומדם מוזכר בפסוק‬
‫"ואכלת ושבעת וברכת"‪ ,‬כתב התורה תמימה (דברים ח‪ ,‬י)‬
‫שאנו למדים זאת מסתימת התורה שלא נתנה שיעור‬
‫והגבלה לשתייה שבסעודה‪ ,‬ויש ללמוד מכך שבכל אופן‬
‫צריך לברך ברכת המזון מציווי התורה‪.‬‬
‫הדרישה הקשה על דברי מרן הבית יוסף שלפי דבריו‬
‫'כאילו אין פלוגתא ביניהן‪ ,‬והרי מבואר הפלוגתא כי כל‬
‫שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך שיכור מקרי'‪.‬‬
‫השאלה עומדת אף בדברי השולחן ערוך‪ ,‬שפסק ש'אפילו‬
‫נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול לברך‬
‫ברכת המזון (סעיף ד) והמשיך בהסתפקות אם שיכור‬
‫שברך כך ברכת המזון צריך לחזור‪ .‬המגן אברהם (ס"ק ג)‬
‫דייק מלשון השולחן ערוך והסביר שאותו שיכור של‬
‫סעיף ד‪ ,‬המותר לכתחילה‪ ,‬הוא יכול לדבר לפני מלך‪ ,‬אך‬
‫אינו יכול לדבר כראוי דהיינו‪ ,‬רמת קהות החושים שלו‬
‫‪4‬‬
‫פחותה משל השיכור אותו הגדרנו בתחילה‪.‬‬
‫‪ 3‬למרות שכתבו כן בשם הירושלמי ברכות‪ ,‬אך העתיקו את לשון‬
‫הירושלמי הנ"ל‪.‬‬
‫‪ 4‬לפני המלך אדם מדבר בצורה טובה יותר מפני האימה (שפת אמת‬
‫עירובין שם) או שלפני מלך ראוי ונאות לדבר בשקט כדרך האדם‬
‫השתוי (חמד משה)‪.‬‬
‫יש להוסיף על דבריו‪ ,‬על פי דרשת רבי מאיר (בבלי ברכות‬
‫מט‪ ,‬ב) "ואכלת זו אכילה‪ ,‬ושבעת זו שתייה" ‪ ,‬ולפי זה אין‬
‫האדם מתחייב בברכת המזון מן התורה עד שישתה‬
‫(ושיטה זו הוזכרה ברמ"א להלכה בסימן קצז‪ ,‬ד)‪ .‬ונראה‬
‫לבאר שרבי מאיר דרש את לשון התורה ושבעת כעין‬
‫וסבאת‪" ,‬אל תהי בסבאי יין" (משלי כג‪ ,‬כ) ‪ .‬ועל בן סורר‬
‫ומורה‪" :‬זולל וסבא" (דברים כא‪ ,‬כ) ‪ ,‬והוא שאכל כמות‬
‫משמעותית של בשר ושתה יין‪ .‬ושוב ראיתי שכן פירש‬
‫האדר"ת (קובץ תורני צהר‪ ,‬טו עד טז) שדרשת רבי מאיר היא‬
‫"וסבאת" ותלה את המחלוקת לגבי שיכור בברכת המזון‪,‬‬
‫במחלוקת האם חייב לשתות בסעודה כדי להתחייב‬
‫בברכת המזון (רבי מאיר) או שהשביעה המדוברת היא‬
‫שיעור וכמות של האכילה (רבי יהודה)‪ .‬לכן השולחן ערוך‬
‫פסק ששיכור לא יברך (בהתאמה לפירוש המגן אברהם‬
‫שם)‪ ,‬בעקביות לשיטתו לעניין שתיה בסעודה‪ ,‬שאינה‬
‫חובה‪ ,‬ואי אפשר ללמוד שמברך על המזון למרות ששתה‬
‫והשתכר‪ ,‬וסיים בצריך עיון‪.‬‬
‫יסוד הדרשה‪ ,‬לפי זה‪ ,‬הוא שאם התורה נתנה הוראה‬
‫לשתות בסעודה‪ ,‬לא יתכן שיהיה איסור לשיכור לברך‪,‬‬
‫כיון שהתורה נתנה לאדם את האשראי להיכנס למצב‬
‫שיכרות בסעודה‪ .‬דברים דומים כתב הרש"ל‬
‫(ים של שלמה ביצה ב‪ ,‬ה) לענין תפילת מנחה ביום‬
‫טוב‪ ,‬שיש מצוה לשמוח‪ ,‬וחלק ממצווה זו‬
‫היא שתייה בסעודת היום‪ ,‬ואי אפשר להמתין‬
‫עד שתפוג השפעת היין‪ .‬אם כן ברור שאין‬
‫חשש להתפלל למרות שהאדם שתוי (ודבריו‬
‫הובאו להלכה במשנה ברורה סוף צט)‪ .‬וכתב‬
‫עוד‪ ,‬שכך עשה רב והוא התפלל מנחה של‬
‫יום טוב כשהיה שתוי‪ ,‬כי חכמים לא גזרו‬
‫שלא להתפלל כך ביום טוב שמצווה לשמוח‪,‬‬
‫"והקב"ה מקבל תפלתו‪ ,‬מאחר שהוא שמח‬
‫וטוב לב בשמחתו של מקום"‪.‬‬
‫אדם (ראה עולת ראי"ה שם‪ ,‬ובאורח משפט השמטות ז)‪.‬‬
‫סיכום ההלכה‬
‫שיכור הוא האדם שאינו יכול לדבר לפני המלך‪ ,‬והוא‬
‫אסור להתפלל‪ ,‬ואף בדיעבד תפילתו תועבה‬
‫וחייב להתפלל שנית‪ .‬הראשונים נחלקו מה‬
‫דין השיכור‪ ,‬לענין ברכות וברכת המזון‪ ,‬וזאת‬
‫על פי ההבנה של דרשת הירושלמי‬
‫בתרומות‪ ,‬וכן יש לדון מה מסקנת הירושלמי‬
‫(על פי הגר"א)‪.‬‬
‫בשולחן ערוך יש חוסר בהירות כיון‬
‫שמתחילה כתב ששיכור יברך‪ ,‬ואחר כך כתב‬
‫שיש הסתפקות לענין דיעבד אם שיכור‬
‫ברכת המזון‪ ,‬ומובן שאי אפשר לכלכל את‬
‫שני הדברים יחד‪:‬‬
‫המגן אברהם הסביר שכוונת השולחן ערוך היא‬
‫שלכתחילה יברך שתוי‪ ,‬והוא יכול לדבר לפני מלך‪.‬‬
‫מתוך הגדרה זו יש ללמוד גם לענין פורים‪ .‬רבים תופסים‬
‫להלכה כפשטות לשון התלמוד (בבלי מגילה ז‪ ,‬ב) שחייב אדם‬
‫לשתות בפורים‪ ,‬ואם כן יש לשאול‪ ,‬מה חשבו חכמים‬
‫שיעשה אדם לענין התפילה שיהיה שתוי (אם סועד‬
‫מוקדם‪ ,‬יפסיד מנחה; ואם סועד מאוחר ביום יפסיד‬
‫ערבית)‪ .‬אשר על כן‪ ,‬כיון שיש מצוה לשתות ביום זה‪,‬‬
‫אפשר להתפלל במצב זה שהאדם שתוי‪ ,‬וכך פסקו המגן‬
‫גבורים (סוף סימן צט) והראי"ה קוק (עולת ראי"ה א‪ ,‬עמוד תמ)‪ .‬ואם‬
‫יגיע למצב של שיכור ממש‪ ,‬שאז תפילתו תועבה‪ ,‬פסק‬
‫הראי"ה שהרי הוא פטור ממצוות התפילה כיון שעוסק‬
‫במצוות השתייה ושמחת פורים‪ ,‬וזאת שלא כדעת החיי‬
‫וכך פסק גם המשנה ברורה להחמיר לענין ברכת המזון‬
‫שמן התורה‪ ,.‬מכאן לכאורה יש לדון מה הדין אם לא‬
‫שבע מסעודתו‪ ,‬ולכן ברכתו איננה מהתורה‪ ,‬האם יברך או‬
‫לא‪ .‬נראה לי שספק ברכות להקל ולכן לא יברך‪ .‬דינים‬
‫אלו יש להחיל אף בפורים‪ ,‬כיון שישנו ספק אם יצא‬
‫בדיעבד בברכת המזון‪ ,‬כמו שכתב השלחן ערוך (קפה‪ ,‬ה)‪,‬‬
‫ספק ברכות להקל‪ ,‬והעוסק במצות השמחה והשתייה‪,‬‬
‫פטור ממצות הברכה‪ ,‬כדברי הראי"ה‪.‬‬
‫במסכת מגילה (ג‪ ,‬א) לומדת הגמרא שהעבודה בבית‬
‫המקדש נדחית מפני מקרא מגילה‪ .‬ממשיכה הגמרא‬
‫ואומרת שלמדו בבית רבי קל וחומר מעבודה ולפיכך‬
‫בטלו תלמוד תורה כדי לקרוא את המגילה‪.‬‬
‫מאד פעמים לימוד התורה שלנו נתקל בהפרעות‬
‫שמונעות מרציפותו‪ ,‬וראוי לדחות דברים גדולים כדי לא‬
‫לפגוע ברצף הלימוד‪ .‬נמצא אם כן‪ ,‬שתשובת ערוך‬
‫השולחן אינה טכנית‪ .‬שבירת אחדותו של הלימוד פוגעת‬
‫בלימוד עצמו ומונעת ריכוז והתמסרות‪ ,‬לכן זהו חידוש‬
‫לשבור את הרצף בשביל דבר אחר‪ ,‬כמו מקרא מגילה‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה החידוש בכלל‪ ,‬הרי אין זה ביטול‬
‫תורה להפסיק בשביל מקרא מגילה‪ ,‬כי היא בעצמה‬
‫לימוד תורה?! ואם כן‪ ,‬למה צריכים בית רבי ללמוד זאת‬
‫מקל וחומר?‬
‫הט"ז (או"ח תרפז‪ ,‬ב) ‪ ,‬אגב דבריו על הרמ"א‪ ,‬מלמד אותנו‬
‫תשובה אחרת‪ .‬קריאת המגילה מונעת את לימוד התורה‬
‫של שעת הקריאה‪ .‬שעה זו בלתי ניתנת לחילוף עם שעה‬
‫אחרת‪ ,‬כל שעה של לימוד תורה היא מצוה בפני עצמה‪.‬‬
‫אנסה להציג כמה תשובות לשאלה זו‪ .‬כמו כן‪ ,‬תוך חיפוש‬
‫ומציאת התשובות נפגשתי עם כמה עקרונות חשובים‬
‫בלימוד תורה וברצוני לתארם במאמר זה‪.‬‬
‫אי אפשר להחליף לימוד תורה אחד בלימוד תורה אחר‪.‬‬
‫לכל רגע של לימוד תורה יש את החשיבות שלו‪ .‬לימוד‬
‫תורה הוא לא כמו עבודת בית המקדש שצריכ ה‬
‫להיעשות ולהיגמר‪ .‬כל רגע מוטלת על האדם חובת‬
‫לימוד התורה וכל רגע שונה לגמרי מהשני‪ .‬ומכאן‪,‬‬
‫שלימוד התורה הוא אינסופי‪" ,‬דברים שאין להם‬
‫שיעור" (משנה פאה א‪ ,‬א)‪ .‬ולכן היו צריכים בית רבי ללמוד‬
‫שניתן לדחות את שעת לימוד התורה הזאת‪ ,‬שלעולם לא‬
‫ערוך השולחן ‪ ,‬עונה תשובה טכנית על השאלה‪ .‬הוא טוען‬
‫שעד שיתכנסו כל האנשים לקרוא את המגילה הם‬
‫יתבטלו בינתיים‪ ,‬וממילא יש חשש לביטול תורה במקרא‬
‫מגילה‪.‬‬
‫כמדומני שאין צורך להסביר את התופעה הזאת‪ .‬הרבה‬
‫הט"ז פסק שישנו ספק בדבר‪ ,‬ובדאורייתא יש להחמיר‪.‬‬
‫תחזור‪ ,‬בפני קריאת המגילה‪.‬‬
‫אני חושב שאפשר לראות דוגמה ממשית לעיקרון זה‬
‫בחזרות‪ .‬אני מאמין שלכולנו יוצא ללמוד סוגיה מסוימת‬
‫לאורך סדר בוקר שלם ולמחרת לחזור לאותה סוגיה‬
‫ולהבין אותה באור שונה לגמרי‪ .‬כל שנייה חשובה לא רק‬
‫במובן של ה'מוסר'‪ ,‬אלא כי בכל שנייה אתה יכול להבין‬
‫מעט אחרת ולהוסיף להעמקת ההבנה והלימוד שלך‪.‬‬
‫הבית אפרים (או"ח סח) ‪ ,‬הרב אפרים זלמן‬
‫מרגליות‪ ,‬פותר את הבעיה בהגדרת המושג‬
‫לימוד התורה‪ .‬לטענתו‪ ,‬אינה דומה קריאת‬
‫מגילה וכן לימוד פרקי תנ"ך וכדומה‪ ,‬לעיסוק‬
‫בצד ההלכתי של התורה‪ .‬אמנם הבית אפרים‬
‫מדגיש בדבריו את לימוד ה'משנה וגמרא'‪,‬‬
‫ש"ס ופוסקים בלשוננו‪ ,‬אך נראה לי שאפשר‬
‫לקחת את הדברים לכיוון נוסף‪ .‬כיוון שהלימוד‬
‫הוא שכלי‪ ,‬על האדם הלומד להשתמש‬
‫ביכולתו השכלית בצורה מקסימאלית‪ ,‬כלומר‬
‫לעיין‪ .‬לכן‪ ,‬נדרש קל וחומר כדי לבטל לימוד תורה‬
‫בעיון לטובת קריאת מגילה‪.‬‬
‫תשובה זו נובעת מתוך תפיסה מהותית של לימוד‬
‫התורה‪ .‬לימוד התורה הוא לא מעשה טכני של קריאת‬
‫פסוקים או שינון טקסטים‪ .‬לימוד התורה בשלמותו הוא‬
‫הבנת עומק העניין ומהותו‪ .‬אדם צריך להגיע לרמה בה‬
‫העיסוק בתורה ממצה את יכולותיו האינטלקטואליות‬
‫המקסימליות‪ .‬אסור לאדם לוותר על מה שהוא מסוגל‪,‬‬
‫אל לו לראות את הלימוד כ"קריאת מגילה" בלבד‪ ,‬הוא‬
‫צריך להתעמת עם הדברים שהוא לומד ולברר אותם‬
‫לכל צדדיהם‪.‬‬
‫אולי כאן ראוי להביא את מילותיו של הרב קוק זצ"ל‪:‬‬
‫בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו‪ ,‬ומי‬
‫שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה‪ ,‬והוא‬
‫מתעצל או מתפחד‪ ,‬ומואס במעלתו העליונה‪,‬‬
‫ומניח את עצמו להיות למטה‪ ,‬הרי הוא מואס את‬
‫תורת ד' הראויה לו‪ ,‬שעל זה נאמר שויתר הקב"ה‬
‫על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא‬
‫ויתר על מאסה של תורה (פתיחתא דאיכה רבתי)‪.‬‬
‫(אורות התורה ז‪ ,‬ב)‬
‫תשובה נוספת‪ ,‬אנחנו יכולים למצוא בספר החיים‬
‫ב) של הרב שלמה קלוגר‪ ,‬בן דורו של הבית אפרים‪ .‬שם‪,‬‬
‫הוא מראה נפקא מינה מעניינת למחלוקת האם מצוות‬
‫צריכות כוונה או לא‪ .‬מאן דאמר שמצוות לא צריכות‬
‫כוונה הולך אחר המעשה‪ .‬לכן‪ ,‬אדם יכול לעשות מעשה‬
‫ולקיים שתי מצוות‪ ,‬כמו הדוגמה שלנו לגבי קריאת‬
‫מגילה ולימוד תורה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הסובר שמצוות צריכות‬
‫כוונה הולך אחר המחשבה‪ .‬בניגוד למעשה ש'אלים' ולכן‬
‫יכול לעלות לשתי מצוות‪ ,‬אם התלות היא במחשבה‪ ,‬היא‬
‫לא חזקה מספיק בשביל זה‪ .‬כאשר אדם מתכוון לשני‬
‫(תרפז‪,‬‬
‫דברים ‪ -‬הוא לא התכוון לשום דבר‪ .‬אם כך‪ ,‬בדוגמה שלנו‪,‬‬
‫לא ניתן לקיים מצוות לימוד תורה בקריאת מגילה‪ .‬מכיוון‬
‫ששתיהן תלויות במחשבה‪ ,‬אי אפשר לשתף במעשה‬
‫מקרא מגילה כוונה גם ללימוד תורה וגם למקרא מגילה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לכל מצווה יש את הכוונה שלה ושיתוף הכוונות‬
‫הוא בעצם ביטול הכוונה‪ .‬מה ההיגיון? אני חושב שניתן‬
‫להחליף את המילה כוונה במילה מודעות‪ .‬לכל מצווה יש‬
‫את המודעות שלה‪ ,‬את המרחב המחשבתי שבו אדם‬
‫מצוי כשהוא מקיים את המצווה‪ .‬אי אפשר‬
‫להימצא בשתי מקומות‪ ,‬אדם צריך להחליט‬
‫היכן הוא נמצא ולהיות שם באופן טוטאלי‪.‬‬
‫הדבר נכון בייחוד בלימוד תורה‪ .‬כבר ראינו‬
‫בבית אפרים שלימוד תורה צריך להיות‬
‫איכותי‪ ,‬ולא רק שינון בעלמא‪ .‬כאן אנחנו‬
‫רואים נקודה נוספת ועקרונית יותר‪ .‬אף אם‬
‫הלימוד איכותי יש ללוות אותו עם מודעות‬
‫נכונה למה שאני עושה‪ .‬לפני כשבועיים‪ ,‬הרב‬
‫סבתו דיבר על הוצאת אוהל מועד ממחנה ישראל‬
‫שדרשה מהעם לצאת מהמחנה כדי ללמוד תורה‪ .‬הרב‬
‫דיבר על בקשת ה' כמקדימה ללימוד תורה ואף כחשובה‬
‫ממנה‪ .‬אני רואה בבקשת ה' זו או בדרישת ה' כמודעות‬
‫שצריכה לעמוד בבסיס הלימוד‪.‬‬
‫פעם ניסיתי להרצות בפני חבר שאינו תלמיד ישיבה‪ ,‬מה‬
‫זה לימוד גמרא‪ .‬הדבר המשמעותי ביותר בעיני‪ ,‬הייתה‬
‫המודעות הזו‪ .‬כשלומדים גמרא‪ ,‬ניתן לחוש‪ ,‬בשעות של‬
‫חסד‪ ,‬בלבם הדואג של האמוראים כשהם נשאו ונתנו‬
‫במשניות‪ .‬מושגים כמו 'ריתחא דאורייתא' ושאלות כמו‬
‫"מנא הני מילי?" "מאי טעמא?" "מתקיף לן" וכולי‪ ,‬מעידים‬
‫על עוצמתה של הדרישה של האמוראים מלימוד התורה‬
‫ומעצמם‪ .‬לימוד תורה כזה נובע מדרישה נוקבת מעצמנו‬
‫להבין את הנלמד ולהפוך אותו לחלק מחיינו‪ .‬רס"ג‪,‬‬
‫בספרו אמונות ודעות מסביר מהי הדעה‪:‬‬
‫ענין המצטייר בנפש לכל דבר מסויים כפה מצב‬
‫שהוא נמצא בו‪ ,‬וכאשר תצא תמצית העיון‬
‫יכללנה השכל ויקיפנה ותושג בנפש ותתמזג בה‪,‬‬
‫ונעשה האדם בעל דעה באותו הדבר שהושג לו‪,‬‬
‫וצופנו בלבו לזמן או לזמנים אחרים‪.‬‬
‫(אמונות ודעות‪ ,‬מהדורת ר"י קפאח עמ' יב)‬
‫על האדם לדרוש מעצמו להאמין במה שהוא לומד‬
‫ולבחון את עצמו במבחן כנה האם הדברים יכולים‬
‫להתמזג בו ובחייו‪ .‬רק כך‪ ,‬הדברים יישמרו בלבו‪ ,‬לא רק‬
‫בזכרונו‪ ,‬לא מדובר בזכרון טכני‪ ,‬אלא בהבנה מהותית‬
‫שהופכת לחלק מעולמו של הלומד‪.‬‬
‫ארבעת הדברים האלו ‪ -‬הרציפות‪ ,‬השיעור‪ ,‬האיכות‬
‫והמודעות המתאימה ‪ -‬ירכיבו לימוד תורה רציני‪ ,‬מעמיק‬
‫ומשמעותי‪.‬‬
‫בפתח דברי אומר את המוכר והידוע‪ :‬מו"ר ראש הישיבה‬
‫שולל בתוקף את הדברים שאכתוב להלן‪ .‬את דעתו פירט‬
‫בפירושו למשנה תורה‪" ,‬יד פשוטה"‪ ,‬בשיחות שבעל פה‪,‬‬
‫ובעבר בעלון הישיבה (במדור "כפשו"תו"‪ ,‬גליון ‪ ,18‬שבת זכור שנת‬
‫תשע"ד)‪ .‬כל הדברים להלן על עניות דעתי‪.‬‬
‫התשובה היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬שמחמת שפסק חכמים הוא‬
‫להשתכר בפורים‪ ,‬ואדם השיכור בפורים או הנרדם‬
‫בשכרותו מקיים מצווה‪ ,‬הרי הוא עוסק במצווה הפטור מן‬
‫המצווה‪ .‬שיטת הרמב"ם בעניין זה‪ ,‬מבאר הרב קוק‬
‫בתשובותיו ההלכתיות (אורח משפט‪ ,‬השמטות ומילואים‪ ,‬עמ' רמט)‪,‬‬
‫היא כשיטתו בהלכות שבת (כד‪ ,‬ו) ‪ ,‬שמותר לאדם להכניס‬
‫את עצמו במקום מצווה למצב בו לאחר מכן יהיה פטור‬
‫מחמת אונס ממצווה אחרת‪.‬‬
‫מהם המקורות עליהם מסתמך הרמב"ם בהלכה זו?‬
‫המקור הקדום והמחייב היחיד שאנחנו מכירים העוסק‬
‫בהלכות שכרות בפורים הוא בגמרא‪:‬‬
‫ראשית יש לדעת‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬בשונה מרבים שעסקו‬
‫בסוגיה זו‪ ,‬פסק בצורה ברורה ביותר שחובה על האדם‬
‫להשתכר בפורים כחלק ממצוות סעודת פורים‪ .‬אלו‬
‫דבריו‪:‬‬
‫אמר רבא‪ :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא‬
‫ידע בין ארור המן לברוך מרדכי‪ .‬רבה ורבי זירא‬
‫עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪ ,‬איבסום‪ ,‬קם רבה‬
‫שחטיה לרבי זירא‪ .‬למחר בעי רחמי ואחייה‪ .‬לשנה‬
‫אמר ליה‪ :‬ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי‬
‫הדדי! אמר ליה‪ :‬לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש‬
‫ניסא‪.‬‬
‫(רמב"ם מגילה וחנוכה ב‪ ,‬טו)‬
‫(בבלי מגילה ז‪ ,‬ב)‬
‫ננתח את הסיפא‪" :‬ושותה יין עד שישתכר" ‪ -‬על האדם‬
‫מוטל לשתות יין במידה הגורמת לו להשתכר;‬
‫בנוסף‪" ,‬ויירדם בשכרות" ‪ -‬כמות היין צריכה‬
‫לגרום לכך שהאדם יירדם כשהוא שיכור‪.‬‬
‫הירדמות האדם בשכרות היא תוצאה וסימן‬
‫לכך ששתיית היין לא הייתה בכמות מעטה‬
‫אלא בכמות משמעותית‪.‬‬
‫לפנינו אם כן שתי מקורות אפשריים‪ :‬מימרא הלכתית‬
‫וסיפור‪ .‬שניהם‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מבארים יפה את דבריו‬
‫של הרמב"ם‪ .‬רבא מחייב שתייה עד כדי מצב בו‬
‫האדם אינו מבחין בין טוב לרע‪ ,‬כלומר שכרות‬
‫גדולה‪ ,‬כזו הגורמת בסופו של דבר גם לשינה‪.‬‬
‫הניסיון מלמד כי אדם המבחין בין טוב לרע לא‬
‫ירדם בשכרותו‪ ,‬הוא עדיין שולט בתודעתו‪ .‬רק‬
‫שכרות המבלבלת את האדם לחלוטין‪ ,‬כשכרותו‬
‫של לו ט ( ר א ה ר מ ב " ם מ כ י ר ה כ ט ‪ ,‬י ח ) ‪ ,‬מביא ה‬
‫להירדמות של אפיסת כוחות‪.‬‬
‫כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה‬
‫נאה כפי אשר תמצא ידו‪ ,‬ושותה יין עד שישתכר‪,‬‬
‫ויירדם בשכרות‪.‬‬
‫ניתן היה לומר שהאדם ישתה מעט יין ובזריזות‪,‬‬
‫כך שהשכרות תגיע רק כשהאדם כבר ישן‪ .‬אבל‬
‫לכאורה אין אלו דבריו של הרמב"ם‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫הרמב"ם מצפה מהאדם לשתות יין עד שהוא שיכור‬
‫כשהוא עירני ("ושותה יין עד שישתכר")‪ ,‬ורק אחר כך‬
‫להירדם ("ויירדם בשכרות")‪ .‬שתיית מעט יין‪ ,‬הירדמות‬
‫מתוך פקחון‪ ,‬שיכרון תוך כדי השינה ‪ -‬אינם קיום מצוות‬
‫חכמים‪.‬‬
‫יש לשים לב למונח בו בחר הרמב"ם על מנת להגדיר את‬
‫קיום המצווה‪ .‬הרמב"ם אינו כותב ” ושותה יין עד‬
‫שישתכר וילך לישון“‪ ,‬אלא "ויירדם בשכרות"‪ .‬הלשון הזו‪,‬‬
‫של הירדמות‪ ,‬מלמדת על עצימת עינים מתוך אפיסת‬
‫כוחות (ראה הלכות יסודי התורה ז‪ ,‬ב "שתפול עליהן תרדמה") ‪.‬‬
‫לעומתה‪ ,‬שינה היא שינה מתוך החלטה מודעת ורצונית‪.‬‬
‫הרמב"ם מבאר בהלכות תפילה (ד‪ ,‬יז) את ההבדל בין שתוי‬
‫לשיכור‪ :‬שתוי מדבר לפני מלך בלא שיבוש‪ ,‬שיכור אינו‬
‫יכול לדבר לפני מלך‪ .‬אמנם‪ ,‬יש לשים לב‪ ,‬לפנינו מדובר‬
‫על שיכור ברמה גבוהה יותר‪ :‬אדם הנרדם בשכרותו‪ .‬הוא‬
‫אינו יכול לדבר כלל‪.‬‬
‫ונקודה נוספת הקשורה בהירדמות ולא עמדו עליה רבים‪:‬‬
‫אם כנים דברינו‪ ,‬היכן משתלבת בסעודה זו ברכת המזון?‬
‫הרמב"ם הרי כותב שהאדם פותח בסעודה‪ ,‬שותה יין‪,‬‬
‫משתכר ונרדם תוך כדי הסעודה‪ .‬ממילא עולה שברכת‬
‫המזון לא תיאמר בסעודת פורים‪.‬‬
‫מהי מסקנת הסיפור שלפנינו? רבה ור' זירא עונים‬
‫בעצמם לשאלה זו‪ .‬לאחר שנה מתום האירוע הזמין רבה‬
‫שוב את ר' זירא לסעודה‪ .‬משמע שסבר ששכרותו‬
‫בסעודה‪ ,‬וגם מעשהו הנורא‪ ,‬אינם עילה לביטול חיוב‬
‫השכרות "עד דלא ידע"‪ .‬גם ר' זירא עצמו לא סבר‬
‫שמסקנת האירוע בשנה הקודמת היא שיש לבטל את‬
‫חיוב השכרות‪ .‬תשובתו הייתה "לא בכל שעתא ושעתא‬
‫מתרחיש ניסא"‪ ,‬כלומר שאמנם מוטלת עלינו חובת‬
‫שתייה‪ ,‬אך הסיכון שבשכרות משותפת אינו מאפשר לנו‬
‫לסעוד יחד‪ .‬נשתה אפוא כל אחד בביתו‪.‬‬
‫לא רק המימרא; גם הסיפור שלפנינו משמש מקור‬
‫הלכתי בעיני הרמב"ם‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬מניין למד הרמב"ם‬
‫שחיוב השתיה הוא רק תוך כדי הסעודה? במימרת רבא‬
‫דבר זה לא נרמז‪ .‬הסיפור מתאר סעודת פורים ושכרות‬
‫שהייתה בה ("עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪ ,‬איבסום")‪,‬‬
‫וזה המקור לחיוב השכרות בסעודה דווקא‪.‬‬
‫אלא שהסיפור על השלכותיו הקשות אכן מזכיר לנו את‬
‫דברי הרמב"ם בכמה מקומות בגנות השכרות (הל' שביתת‬
‫יום טוב ו‪ ,‬כ; דעות ה‪ ,‬ג; מורה נבוכים ג‪ ,‬ח; ועוד) ‪ .‬הוא כותב‪ ,‬בהתאמה‪,‬‬
‫ש"השכרות‪ ...‬אינה שמחה אלא הוללות וסכלות"‪ ,‬ש"כל‬
‫המשתכר הרי זה חוטא ומפסיד חכמתו"‪ ,‬וששכרות‬
‫ציבורית גרועה יותר "מאשר התקבצות אנשים עירומים‬
‫חשופי ערווה המתריזים לאור היום בצוותא"‪.‬‬
‫לפיכך עלינו לשוב לשאלה המוצגת בכותרת המאמר‪:‬‬
‫מדוע פסק הרמב"ם שחובה להשתכר בפורים? אם נדייק‬
‫יותר‪ ,‬מהן ההוללות‪ ,‬הסכלות והפסדת החכמה שחייבו‬
‫אותנו חכמים בפורים? מדוע מצוות ההשתכרות בפורים‬
‫אינה התקבצות של חילול ה' אלא של קיום מצוות‬
‫חכמים?‬
‫ראשית יש לזכור‪ :‬לא לכל מצווה‪ ,‬גם אם היא מצוות‬
‫חכמים‪ ,‬יש טעם הגלוי לנו‪ .‬פעמים רבות איננו‬
‫מבינים את עומק דברי התורה‪ .‬אלא שגם אם‬
‫אדם אינו מבין‪ ,‬עליו לקבל עליו עול מלכות‬
‫שמים‪ ,‬לדחות את דעתו העניה‪ ,‬ולקיים את‬
‫רצון ה'‪ .‬עיקרון זה נכון גם אצלנו‪ :‬מוטל עלינו‬
‫חיוב להשתכר‪ ,‬חיוב שאינו מותנה ברצונו או‬
‫בדעתו של האדם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ננסה להבין‬
‫מעט את הרעיון שבשכרות‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬לא מדובר כאן בשכרות כחלק ממצוות‬
‫שמחה בחג או הודאה לה'‪ .‬הרמב"ם טורח להדגיש (מגילה‬
‫ב‪ ,‬יד) שימי הפורים מתאפיינים ב"משתה ושמחה"‪ .‬משמע‬
‫שהמשתה אינו שמחה‪ ,‬והשמחה אינה משתה‪ .‬שמחה‬
‫והודאה הן מצבי תודעה והשכרות‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינה אלא‬
‫מצב של חוסר דעת‪.‬‬
‫לפיכך ניתן לבאר‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬את הרעיון הזה בשתי‬
‫דרכים שונות‪ :‬הראשונה תלך בכיוון המימרא של רבא‪,‬‬
‫העוסק בתודעה מיוחדת השייכת לפורים‪" ,‬עד דלא ידע‬
‫בין ארור המן לברוך מרדכי"; השניה תלך בעקבות‬
‫הסיפור בו השכרות מתאפיינת דווקא בסעודה חברתית‬
‫ושכרות העוברת ממצב תודעה לפעולות קיצוניות‪,‬‬
‫"סעודת פורים בהדי הדדי"‪ .‬כאמור‪ ,‬הרמב"ם פסק גם את‬
‫המימרא וגם את הסיפור‪.‬‬
‫על פי הדרך הראשונה נאמר זאת כך‪ .‬כל השנה על‬
‫האדם לחשב את דרכיו בשום שכל בתבונה ובדעת‪.‬‬
‫באופן עקרוני ורגיל עלינו לעבוד את ה' בדרך השכל‪,‬‬
‫שהוא הכלי העוצמתי ביותר שנתן הבורא בידנו‪ .‬אדם‬
‫העובד את ה'‪ ,‬אפילו פעם אחת‪ ,‬בלא ציווי‪ ,‬בדרך של‬
‫איבוד השכל‪ ,‬תפילתו תועבה‪ .‬אם היה תלמיד חכם‪,‬‬
‫המייצג את דרך ה'‪ ,‬הרי הוא מחלל את ה' (רמב"ם שם)‪ .‬בכל‬
‫השנה אנחנו במצב של מודעות‪" ,‬עד שידע"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬פורים מציין זמן מוגדר וייחודי בו השכל אינו‬
‫כלי עבודת ה' שלנו‪ .‬כמו בסיפור המגילה‪ ,‬אנחנו פונים‬
‫בפורים אל אובדן חושים‪ ,‬הוללות וסכלות‪ ,‬על מנת לגלות‬
‫שגם דרכם יכולה להתגלות יד ה'‪ .‬המן אינו ארור ומרדכי‬
‫אינו ברוך‪ ,‬כי יד ה' היא המנהלת את העולם‪ .‬פורים הוא‬
‫זמן שבו העבודה היא "עד דלא ידע"‪.‬‬
‫הדרך השניה שייכת לאווירה של הסרת המחיצות‬
‫החברתיות‪ .‬בכל השנה אדם שומר על גבולות האחר‪ ,‬על‬
‫כבודו‪ ,‬על חייו האישיים ועוד‪ .‬המצב הזה הכרחי על מנת‬
‫להעמיד חברה מתפקדת‪ ,‬בה לכל פרט יש זכות וחובה‬
‫לייחודיות ופרטיות‪ .‬חברה בה אין מחיצות של צניעות‪,‬‬
‫בהחלט יכולה להיגרר‪ ,‬כדימויו החריף של‬
‫הרמב"ם במורה נבוכים‪ ,‬למצב של הוצאת כל‬
‫הליכלוך האנושי באווירה של שותפות ופריצת‬
‫גבולות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬פורים הוא זמן של התאחדות‬
‫חברתית מן הסוג הקיצוני‪ .‬בפורים נדרש אדם‬
‫ליציאה מן העצמי המנוכר‪ :‬מתנות לאביונים‬
‫("וכל הפושט ידו ליטול נותנין לו"‪ ,‬רמב “ ם מגילה שם) ‪,‬‬
‫משלוח מנות ("וכל המרבה לשלוח לרעים משובח"‪ ,‬שם)‬
‫וסעודת פורים של השתכרות משותפת‪ ,‬בגבולות ה"אין‬
‫סומכין על הנס"‪ .‬אמנם אם ישנו סיכון‪ ,‬ישתכר אדם לבדו‬
‫וכך לא יזיק לאחרים‪ .‬הרי אין חובה להשתכר בציבור‪,‬‬
‫והרמב"ם ניסח את ההלכה שלנו בלשון יחיד‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬יש יחס חד משמעי בין התודעה שלנו והסטטוס‬
‫החברתי שלנו‪ :‬אדם שאינו יודע בין ארור המן לברוך‬
‫מרדכי‪ ,‬גם אינו מבחין בין אויב לאוהב ועלול לפגוע‬
‫בסובבים אותו‪ .‬לפיכך עליו להקדים תרופה למכה‪ ,‬ולבחון‬
‫היטב עוד לפני קיום המצווה‪ ,‬אם יוכל לקיים אותה לא‬
‫רק מן הבחינה התודעתית שלה אלא גם מן הבחינה‬
‫החברתית שלה‪ ,‬ממש כפי שעשו רבה ור' זירא‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בפורים נבחן אדם האם יכול לעבוד את ה' לא רק‬
‫מתוך המוכר והרגיל‪ ,‬מתוך עוגני החיים הבסיסיים שלנו‪,‬‬
‫שגרת היום יום הברוכה האופפת אותנו‪ ,‬אלא גם מתוך‬
‫שכרות של מצווה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כך הוא בכל חג וחג‪ :‬החג מאפשר לנו לבחון‬
‫מחדש את הגבולות שלנו‪ :‬בין אם זו שמיעת קול ה'‬
‫וההתעוררות שבקול שופר‪ ,‬עינוי צום יום הכפורים‪,‬‬
‫היציאה מן הבית בסוכות‪ ,‬אכילת המצה בפסח וכו'‪.‬‬
‫ביניהם‪ ,‬פורים הוא אכן חג קיצוני ומיוחד‪ ,‬בוחן גבולות‪,‬‬
‫בכוחו לתת מבט נוקב וחד כלפי שאר ימי השנה‪ .‬נזכה‬
‫בעז"ה בשמחה של מצוות ה' וקדושת פורים באמת‪.‬‬
‫דתניא‪ :‬שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים‬
‫הקדוש ברוך הוא עמו‪ ...‬ושבר את הלוחות‪ ...‬ומנלן‬
‫דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו ‪ -‬שנאמר אשר‬
‫שברת ואמר ריש לקיש‪ :‬יישר כחך ששיברת‪.‬‬
‫בפרשת כי‪ -‬תשא מתואר כיצד משה שבר את הלוחות‬
‫אותם קיבל מהקב"ה כאשר היה במרומים‪ .‬על שבירה‬
‫זאת נאמר בגמרא‪:‬‬
‫(בבלי שבת פז‪ ,‬א)‬
‫משה רבנו‪ ,‬מדעתו‪ ,‬לוקח יוזמה ושובר את הלוחות‬
‫והקב"ה מסכים עם המעשה שלו‪ .‬עולה השאלה ‪ -‬כיצד‬
‫ייתכן שהקב"ה הסכים לשבירה הזאת? הרי לכאורה‬
‫שבירה היא פעולה רעה ופוגמת‪ .‬ברובד הפנימי של‬
‫המציאות הקב"ה מיטיב בכל הפעולות שלו‪ ,‬ויש להבין‬
‫כיצד השבירה שהקב"ה הסכים איתה מיטיבה איתנו‪.‬‬
‫בפשטות אפשר להסביר שמדובר בענישה חינוכית‪.‬‬
‫הקב"ה ראה כיצד עם ישראל חטא בחטא העגל ארבעים‬
‫יום לאחר ששמע בפירוש מפיו של הקב"ה עצמו שאסור‬
‫לעשות פסל‪ ,‬ורוצה להבהיר להם את חומרת העניין‪ .‬לפי‬
‫הסבר זה מעשה שבירת הלוחות מהווה קריאת זעקה‬
‫חמורה בפני עם ישראל‪ ,‬קריאה שמתריעה שהם בכלל‬
‫לא בכיוון ‪ -‬הם עשו מעשה חמור וכתוצאה ממנו נשברה‬
‫המתנה שהקב"ה נתן להם‪.‬‬
‫אך פירוש זה קצת קשה‪ ,‬שהרי הקב"ה רצה‬
‫להעניש את עם ישראל בכיליון‪" :‬ועתה הניחה‬
‫לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי‬
‫גדול" (שמות לב‪ ,‬י) ‪ .‬משה רבנו התפלל ובסופו‬
‫של דבר הקב"ה סלח לעם ישראל‪" :‬וינחם ה'‬
‫על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שם יד)‪ .‬אם‬
‫הקב"ה סלח לפני שבירת הלוחות‪ ,‬למה‬
‫כשמשה יורד הוא חוזר בו פתאום ומסכים‬
‫לשבור את הלוחות? אמנם צריך לזכור שלמרות‬
‫שהקב"ה חזר בו מהרעיון להשמיד את עם ישראל כעם‪,‬‬
‫אך מי שחטא בעגל בא על עונשו ונהרג‪ .‬בני לוי הורגים‬
‫כ‪ 3333-‬אנשים שהשתתפו במעשה וכמו כן רבים נהרגים‬
‫במגפה‪ .‬עונש לעם ישראל בפני עצמו אין כאן‪ ,‬ועדיין לא‬
‫ברור מה מהותה של שבירת הלוחות‪.‬‬
‫בירושלמי (תענית ד‪ ,‬ה) נאמר‪" :‬אין כל דור ודור שאין בו‬
‫אונקי אחת מחטיו של עגל"‪ ,‬כלומר שלמרות שעם‬
‫ישראל לא קיבל כעם עונש על מעשהו‪ ,‬בכל דור ודור‬
‫הקב"ה פורע את העונש בכך שבכל צרה שפוקדת את‬
‫עם ישראל יש מעין חלק שנובע מחטא העגל‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫גם אם נניח שהקב"ה מחל בצורה מוחלטת לעם ישראל‬
‫וגם אם נניח שהקב"ה פורע מעם ישראל בכל דור על‬
‫החטא‪ ,‬לא ברור מה המקום של שבירת הלוחות‪ .‬ההסבר‬
‫שמדובר בענישה חינוכית לא מתקבל פה‪.‬‬
‫לכן ארצה להציע ששבירת הלוחות על ידי משה‬
‫והסכמתו של הקב"ה אינן עונש‪ ,‬ואפילו אינן דבר שלילי‬
‫במהותו‪ .‬לפי הסבר זה בסופו של דבר תהליך שבירת‬
‫הלוחות הוא תהליך הכרחי שאמור ליצור מציאות חיובית‪.‬‬
‫נשווה כעת בין הלוחות הראשונים וקבלתם ובין הלוחות‬
‫השניים וקבלתם‪ .‬קודם כל‪ ,‬יש הבדל באופן העלייה‬
‫לקבלת הלוחות‪ .‬משה רבנו עולה לקבל את הלוחות‬
‫הראשונים במעמד גדול לעיני כל העם‪ ,‬עם תיאורים רבים‬
‫על כך שכבוד ה' התגלה בהר באותה עת‪" :‬ומראה כבוד‬
‫ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל‪ .‬ויבא משה‬
‫בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום‬
‫וארבעים לילה" (שמות כד‪ ,‬יז‪-‬יח) ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אופי העלייה‬
‫לקבלת הלוחות השניים שונה‪ :‬משה עולה לבדו‪ ,‬אף אחד‬
‫לא מלווה אותו או צופה בו וההר אינו סוער וגועש‪" :‬והיה‬
‫נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על‬
‫ראש ההר‪ .‬ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר‬
‫גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לד‪ ,‬ח)‪.‬‬
‫הבדל שני קיים באופי הלוחות עצמם‪ .‬הלוחות הראשונים‬
‫הם לוחות "‪ -‬לוהיים" ממש‪ .‬הקב"ה יוצר אותם בעצמו‪.‬‬
‫"שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע ‪-‬להים" (שמות‬
‫לא‪ ,‬יח)‪" ,‬והלחת מעשה ‪-‬להים המה והמכתב מכתב ‪-‬להים‬
‫הוא חרות על הלחת" (שמות לב‪ ,‬טז) ‪ .‬לעומתם‪ ,‬לא נמצא‬
‫תיאורים כה נשגבים כלפי הלוחות השניים‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫מתואר עד כמה הלוחות השניים אינם "מעשה ‪-‬לוהי"‬
‫אלא מיוצרים על ידי משה‪" :‬ויאמר ה' אל משה פסל לך‬
‫שני לחת אבנים כראשנים‪ ...‬ויפסל שני לחת אבנים‬
‫כראשנים" (שמות לד‪ ,‬א) ‪ .‬ובמובן זה הלוחות‬
‫השני ים ה ם חי קוי ללוח ות ה ראשו נים ‪,‬‬
‫שמהווים סוג של מקור‪ .‬המסקנה מהשוואה‬
‫זו היא‪ ,‬שההבדל העיקרי בין קבלת הלוחות‬
‫הראשונים לקבלת הלוחות השניים הוא‬
‫שבלוחות השניים הפאר והגדולה אינם‬
‫נמצאים‪.‬‬
‫עם ישראל קיבל את הלוחות הראשונים‬
‫ובאמת הם היו מלאים אור‪ ,‬מלאי עוצמות‪ .‬אך‬
‫לא זו התחנה הסופית של התורה‪ .‬התורה צריכה‬
‫להמשיך ולהגיע לכל פרט בחיים שלנו‪ ,‬למלא אותנו‬
‫לגמרי‪ ,‬שנחייה אותה ממש בכל פרט בחיינו‪ .‬עם ישראל‬
‫קיבל את הלוחות הראשונים בצורה הכי גבוהה ונשגבה‬
‫שיכולה להיות‪ ,‬אך לא פעל כלל כדי לקנות את אותה‬
‫תורה‪ ,‬והיא הייתה כעניין חיצוני להם‪ .‬תורה הייתה בידם‪,‬‬
‫אך היא לא מילאה אותם מספיק ולא חדרה לכל פרט‬
‫בחיים שלהם‪ .‬לכן היה צורך במשבר‪ .‬היה צורך לעשות‬
‫שבר שאמנם יגרום לתורה הנשגבת להיעדר‪ ,‬אך יפתח‬
‫בפני עם ישראל אפשרות להבין לאן הם צריכים להגיע‪,‬‬
‫מה עליהם לבנות‪.‬‬
‫אלו בעצם הלוחות השניים‪ ,‬לוחות פחות נשגבים‪ ,‬אך‬
‫מאפשרים לאנשים להתפנות לעבוד בצורה מציאותית‬
‫ולעבור תהליך שבו הם יקנו את התורה לאט לאט עד‬
‫שהיא תמלא אותם לגמרי‪ .‬כך הם יוכלו לקנות אותה‬
‫בצורה שלמה‪ ,‬לא כדבר חיצוני ומופלא אלא כדבר טבעי‪.‬‬
‫אולי זאת כוונת הירושלמי בכך שבכל דור עם ישראל‬
‫"חוטף" בגלל חטא העגל‪ .‬אולי אין הכוונה ל"חוטף"‪ ,‬אלא‬
‫לכך שבכל דור ודור עם ישראל בונה עוד קומה בעקבות‬
‫מעמד שבירת הלוחות‪ ,‬שאפשר לו לעבור את התהליך‬
‫הארוך והחיוני הזה שבזכותו יוכלו לחיות את התורה‬
‫ולהכיל את האור שלה כדבר טבעי‪.‬‬
‫גם בחיינו אנחנו עוברים תהליכי לוחות ראשונים ושניים‬
‫עם שבירה באמצע‪ .‬הרבה פעמים אנו נפגשים עם דבר‬
‫מסוים בצורה הכי נשגבה שלו‪ ,‬בצורה האידאית שלו‪ ,‬אך‬
‫עדיין אין זו צורתו הסופית‪ .‬רק לאחר שיחלוף זמן שיוריד‬
‫ויעמעם את אותו האור‪ ,‬או לחלופין לאחר שנחווה פגישה‬
‫מסוימת עם המציאות‪ ,‬נצליח להבין שהאידאל הגדול‬
‫צריך להיקנות בעמל ובעבודה‪ ,‬מתוך המציאות‪ .‬רעיון‬
‫נשגב צריך לחוות מתוך ביסוס של הדברים בחיים שלנו‪,‬‬
‫על הבנה אמיתית שזה מה שצריך ונכון לעשות‪ ,‬ולא‬
‫לבסס רק על הסתנוורות מאור גדול שאנחנו פוגשים‪ .‬אין‬
‫הכוונה שאחד מהשלבים מיותר חס ושלום‪ ,‬חייבים את‬
‫הלוחות הראשונים כדי להגיע נכון למצב היותר בריא‪,‬‬
‫ללוחות השניים‪ ,‬אך צריך להבין שאין זה שלב סופי‪,‬‬
‫מהתהליך כולל שלב בו מגיעה השבירה והאור הגדול בו‬
‫פגשנו נגוז‪.‬‬
‫התהליך שאנחנו עוברים בישיבה דומה מאוד לתהליך‬
‫הזה‪ .‬בשיעורים א'‪ -‬ב' אנחנו נפגשים עם התורה ונסערים‬
‫מהגדולה שלה‪ ,‬מסתנוורים מהאור שלה ולפעמים אולי‬
‫מגיעים למצבים שבהם התורה שקנינו סותרת מצבים‬
‫מסוימים במציאות‪.‬‬
‫בנקודה זו ארצה לשתף מחוויתי האישית‪ .‬פעמים רבות‪,‬‬
‫בעיקר בשיעור א'‪ ,‬אחרי שלושה שבועות בישיבה‪ ,‬של‬
‫עמל רב‪ ,‬שהתורה גרמה לי להרגיש באמת טוב‪ ,‬הייתי‬
‫חוזר הביתה ונפגש עם החבר'ה ופשוט לא מסוגל לדבר‬
‫איתם סתם כמו פעם‪ .‬רק גמרא והרב קוק יצאו לי מהפה‪.‬‬
‫מצב זה היה מאוד מתסכל‪ ,‬כי מצד אחד התורה כל כך‬
‫עשתה לי טוב‪ ,‬אבל מצד שני הרגשתי שזה לא מצב‬
‫נורמלי ולא יכול להיות שהתורה מביאה אותי בסופו של‬
‫דבר למצב שאני לא מצליח לגשת לדברים מציאותיים‬
‫ופשוטים‪ .‬הדברים נמשכו במגוון צורות עם הבנה‬
‫שמשהו צריך להיות שונה‪.‬‬
‫הצבא‪ ,‬שבירת הכלים‪ ,‬צריך להפגיש אותנו עם המציאות‬
‫במלוא כוחה‪ .‬אסור לשכוח לאחר השבירה את התורה‬
‫הגדולה ואת יראת השמיים‪ ,‬וכמו שבארון הברית היו‬
‫מונחים שברי הלוחות הראשונים לזיכרון‪ ,‬כך גם אנחנו‬
‫צריכים לזכור כדי לדעת לאן ללכת ולהתקדם‪ .‬אחרי‬
‫הצבא חוזרים לישיבה מתוך הסתכלות מציאותית‬
‫שנבנתה בנו‪ ,‬ומתוך כך נמשיך להיבנות עד שנזכה לקבל‬
‫את הלוחות השניים‪ ,‬לוחות של תורה מציאותית וטבעית‪.‬‬
‫שמחת סעודת פורים‪.‬‬
‫ידוע הסיפור (המזעזע את כל מי שאינו חבר בארגון‬
‫‪2‬‬
‫דעא"ש) על רבה ורבי זירא במצוות השתיה ביום‬
‫הפורים‪:‬‬
‫אמר רבא‪ :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא‬
‫ידע בין ארור המן לברוך מרדכי‪ .‬רבה ורבי זירא‬
‫עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪ ,‬איבסום‪ ,‬קם רבה‬
‫שחטיה לרבי זירא‪ .‬למחר בעי רחמי‬
‫ואחייה‪ .‬לשנה אמר ליה‪ :‬ניתי מר‬
‫ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! ‪-‬‬
‫אמר ליה‪ :‬לא בכל שעתא ושעתא‬
‫מתרחיש ניסא‪.‬‬
‫(בבלי מגילה ז‪ ,‬ב)‬
‫הנזק משכרות המופיע בסיפור הזה הוא‬
‫עצום ויכול ללמד אותנו על העוצמות‬
‫האדירות שיש לאלכו הול‪ ,‬עד שישנם‬
‫ראשונים הטוענים שדברי רבא "מיחייב‬
‫איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך‬
‫‪3‬‬
‫מרדכי" נדחים (עקב הסיפור הזה) לגמרי מן ההלכה‪.‬‬
‫הקורבן נתנאל (א‪ ,‬ח)‪ ,‬מסביר מה לדעתו גרם לרבה להגיע‬
‫לכדי כך‪ '“:‬מאחר שהיה עני כדקאמר במועד קטן‪ ...‬ולא‬
‫היה רגיל לשתות יין בכולי שתא ונתפתה ביין עד שהגיע‬
‫לשכרותו של לוט “! דווקא חוסר הרגילות של רבה‬
‫בשתיית משקאות אלכוהוליים במשך השנה היא זו‬
‫שעמדה לו לרעתו וגרמה לו לשחוט את רבי זירא מתוך‬
‫‪ 1‬יש לראות בדברי המלצה לשתות‪ ...‬אך נכון וחכם!‬
‫‪ 2‬אמנם ידוע לכל שעיקר המצווה היא ביום פורים‪ ,‬אך בני ישיבות‬
‫נוהגים להחמיר על עצמם ושותים גם בערב פורים וגם בשושן פורים‪.‬‬
‫אי לכך‪ ,‬העצות להלן שייכות באותה המידה לערב פורים‪ ,‬ליום פורים‬
‫ולשושן פורים‪.‬‬
‫‪ 3‬כן דעת ר' אפרים (מובא בבית יוסף סי' תרצ"ה) וכן דעת האורחות חיים‬
‫ועוד ראשונים ואחרונים רבים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬דרגת העניות של רבה אינה נחלתנו‪ ,‬אך איננו‬
‫מורגלים בשתיית יין או כל משקה אלכוהולי אחר‪ .‬זו‬
‫הסיבה שהסכנות היכולות לבוא משתייה לא נכונה‬
‫עלולות להיות הרות אסון הן במישור הבריאותי והן‬
‫‪4‬‬
‫במישור הסביבתי‪ .‬לכן ראיתי לנכון לכתוב מספר עצות‬
‫לשתיה נכונה על מנת שנוכל לקיים את דברי רבא בלי‬
‫להגיע חס וחלילה למצב של רבה‪.‬‬
‫‪ ‬לא שותים אלכוהול על בטן ריקה‪ ,‬בצורה‬
‫כזאת האלכוהול נספג מהר מאוד בקיבה‬
‫ותחושת ה ערפול תגיע כבר בתחילת‬
‫הסעודה‪ .‬כך לא נשים לב לכמות האלכוהול‬
‫שאנו צורכים ולא נהנה מסעודת הפורים‪.‬‬
‫‪ ‬רצוי לאכול טוב לפני ששותים‪ ,‬כאשר‬
‫ישנ ה עדיפות למא כלים עתירי שומן‬
‫המעכבים את ספיגת האלכוהול בקיבה‬
‫(תרופת סבתא לאמיצים‪ :‬כוסית שמן זית‬
‫לפני ששותים אלכוהול מעכבת את ספיגת האלכוהול‬
‫בדם)‪.‬‬
‫‪ ‬בשנים בהם קריאת המגילה אינה במוצאי שבת‪ ,‬הסיכוי‬
‫להקיא משתיית אלכוהול גובר‪ ,‬שכן הצום גורם‬
‫למחסור באנרגיה לפירוק האוכל‪ ,‬מה שגורם לאלכוהול‬
‫לשמש כזרז לרפלקס ההקאה‪ .‬גם הריקודים והקפיצות‬
‫בהרקדה עושים את שלהם‪ ...‬לכן כדאי לנוח מעט אחרי‬
‫האוכל כדי להחזיר לגוף את האנרגיה שלו ולשתות‬
‫הרבה מים‪.‬‬
‫‪ ‬חמרמורת (הנגאובר בלע"ז) נגרמת משתייה מרובה‬
‫ובלתי מבוקרת‪ .‬יש לחמרמורת תסמינים הדומים‬
‫להתייבשות‪ ,‬שכן האלכוהול גורם לאיבוד נוזלים מהגוף‬
‫‪ 4‬העצות הם מנסיון אישי ומשפחתי תוך השלמות מאתרי אינטרנט‪.‬‬
‫(מכאן גם הצורך בהליכה מוגברת לשירותים‪ .)...‬לכן‪,‬‬
‫על מנת לא לסבול מכאבי ראש ביום המחרת כדאי‬
‫לשתות המון מים לפני‪ ,‬אחרי ותוך כדי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פי המעבר שלה בגרון (וודקה איכותית 'מחליקה‬
‫בגרון' לכן המחירים יכולים להגיע לעשרות שקלים‬
‫לבקבוק)‪ .‬כאשר שותים את הוודקה נקייה ללא‬
‫תוספת‪ ,‬עושים זאת בשלוק אחד ('שוט'‪ ,‬כיון שהיא‬
‫איננה טעימה אין צורך שגם חלל הפה יסבול מכך)‪.‬‬
‫אפשר ואף רצוי להתגבר על הטעם על ידי ערבוב‬
‫וו דק ה עם מ יץ מ תו ק ‪ ,‬כ כ ה הג וף ס ופ ג א ת‬
‫האלכוהול אך חלל הפה איננו סובל מהטעם (כמובן‬
‫שאם המשקה המתוק הוא גם מוגז השפעה תהיה‬
‫מהירה יותר אך בחירה זו אינה מומלצת)‪.‬‬
‫רצוי לבחור לפני שמתחילים לשתות רק סוג אחד של‬
‫אלכוהול ורק אותו לשתות במהלך סעודת הפורים (מי‬
‫ששותה מכל הבא ליד רק גורם לעצמו להקיא יותר‬
‫מהר וכאבי הראש יהיו בהתאם)‪ .‬למרות שהישיבה‬
‫מספקת משקאות אלכוהוליים‪ ,‬המהדרין (חוצניקים‬
‫וכדו') קונים בקבוקי שתיה חריפה מראש לקיים מה‬
‫שנאמר "והשתיה כדת!"‪ .‬על מנת להקל עליכם אפרט‬
‫את סוגי האלכוהול הנפוצים כיום‪:‬‬
‫‪ ‬וודקה בטעמים ‪ -‬לרוב עד ‪ 235‬אלכוהול‪ .‬נעים יותר‬
‫לשתות אותו אך לאלכוהול לוקח יותר זמן להשפיע‬
‫(הוא מומלץ למי שלא אוהב לשתות יין)‪ .‬רצוי‬
‫לשתות בלגימות קטנות כדי להרגיש את הטעם‪.‬‬
‫‪ ‬מיץ ענבים‪/‬תירוש‪/‬פטל ‪ -‬ללא אלכוהול ולכן אין‬
‫בעיה לצרוך הרבה‪.‬‬
‫‪ ‬בירה ‪ -‬עד ‪ %5‬אלכוהול‪ ,‬הגזים הנמצאים בתוך‬
‫הבירה עוזרים לאלכוהול להתפרק בגוף בצורה‬
‫טובה יותר אך צריך לשתות המון כדי להשתכר‪.‬‬
‫‪ ‬וויסקי ודומיו ‪ 435 -‬אלכוהול‪ ,‬בניגוד לוודקה הם‬
‫יחסית טעימים (כמובן שיש טעמים שונים ואכמ"ל)‬
‫ולכן אין צורך לשתות אותה בשוט אחד‪ ,‬אולם‬
‫לרוב זה עולה יותר מבקבוק וודקה‪.‬‬
‫‪ ‬יין מתוק ‪ -‬לרוב עד ‪ 135‬אלכוהול‪ ,‬טעים אך קשה‬
‫להשתכר ממנו‪.‬‬
‫‪ ‬יין חצי יבש לבן או אדום ‪ -‬מכיל חצי מכמות הסוכר‬
‫הנמצאת ביין מתוק‪ ,‬לרוב יש בו עד ‪ 235‬אלכוהול‪.‬‬
‫ליין הלבן יש ארומה וטעם מיוחדים ולכן יש‬
‫המעדיפים אותו (כמובן הוא גם פחות מלכלך‬
‫כשמקיאים אותו‪.)...‬‬
‫‪ ‬יין יבש אדום או לבן ‪ -‬יין ללא סוכר בכלל‪ ,‬אחוז‬
‫האלכוהול כמו ביין החצי יבש‪ ,‬היתרון הוא בטעם‬
‫הדומיננטי שלו כיון שהוא לא מכיל סוכר‪ .‬גם כאן‬
‫אנשים מעדיפים יין לבן כיון שהוא טעים יותר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לנשנש תוך כדי חמוצים‪/‬בוטנים‪/‬בייגלה‪/‬רוגלאך‪ ,‬לא‬
‫באמת מועיל לספיגת האלכוהול אך בהחלט נועד‬
‫להעביר את הטעם של השתייה החריפה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫כדאי לדאוג להימצאות חבר טוב בקרבתך‪ ,‬שברגע‬
‫האמת ינקה אחריך ויקח אותך אחר כבוד לחדרך‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בניגוד למה שקורה בישיבה‪ ,‬אין קשר ישיר בין שתיית‬
‫אלכוהול לבכי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אמנם התרופה הטובה ביותר לשיכורים היא השינה‬
‫(וכך גם צריך לעשות על פי הרמב"ם בהלכות מגילה‬
‫ב‪ ,‬טו) אך הרצון להקיא לא חולף גם אחרי שינה טובה‪,‬‬
‫לכן כדאי להצטייד בשקית לתפילת שחרית‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אם שותים לא נוהגים!! (גם כמות קטנה אסורה על פי‬
‫החוק!)‪.‬‬
‫‪ ‬שמפניה ‪ -‬יין מוגז עד ‪ 13‬אחוז אלכוהול‪ ,‬משלב‬
‫טעם של יין וגזים של בירה לכן גם יקר יותר‪.‬‬
‫‪ ‬וודקה ‪ 435 -‬אלכוהול‪ ,‬אינו טעים אך עושה את‬
‫העבודה יותר מהר מיין‪ .‬איכות הוודקה נמדדת על‬
‫"בסיני ניתנה התורה‪,‬‬
‫והדת ‪ -‬ניתנה בשושן הבירה"‬
‫הרב מדן‬
‫ההכנות בשיאן והמתח שבעתיים‬
‫החזנים ב‪-‬היכון כבר מלפני שנתיים‬
‫נדודי שינה גם לנזהר וגם לנועז‬
‫לכבוד שבת גיבוש שיעור א' תשע"ז‬
‫כולנו ב'היי' וממש מתרגשים‬
‫פורים בפתח וכולנו מתקשים‬
‫מה להביא בפעם האחרונה לענק‬
‫והאם אקבל דברים שווים או מענק‬
‫ההודעות נשלחו מבעוד יום בכובד ראש‬
‫החדרים עוד לא נקיים ‪ -‬היה מקום לחשוש!‬
‫אך בבוא העת פגה המבוכה‬
‫וזכינו לקבל שבת מתוך רוב שמחה‬
‫שיעור א' ושיעור ד' הפכו קרובים‬
‫מהבוקר עד הערב עבודות על עבודות כותבים‬
‫עלו והצליחו וינשטיין יהודה ויעקבס נדב ‪ -‬מאוד מרשים‬
‫הם מעכשיו אחראי הצ'וקולוקים החדשים‬
‫הגלידות חזרו לפקוד את השולחנות‬
‫והשבת חוויתית לבנים גם לבנות‬
‫"סבא! סבתא! יש זחל בשירותים" נזעקו בתדהמה‬
‫עד שאשת רה"י שילת ירדה לכבות המהומה‬
‫מה אתה עושה ביום חמישי בליל?‬
‫יש משמר! מה אתה שואל?‬
‫רק רציתי להזכיר שהמשמר התחדש‬
‫בואו בהמוניכם ‪ -‬יש רוגלכים על האש!‬
‫אין בכוונתי לעצבן אף אחד‬
‫שה תמים אני וזה די נחמד‬
‫השמירות יצאו לדרך והווקי טוקי מזומן‬
‫זהירות מרובי קלצ'ניקוב גם אם הוא חברמן‬
‫"יצאנו בבוקר ניסן לצעוד ארבעים קילומטר"‬
‫אחלה שיר‪ ,‬לאן אתה חותר?‬
‫מחוף לחוף ישיבתי ‪ -‬מסורת חדשה‬
‫פרטים בהמשך ‪ -‬לזרום בבקשה!‬
‫הטמפרטורות נעות ומשתנות מהרה‬
‫היום מעיל ומחר חולצה קצרה‬
‫פנימה‪ ,‬החוצה‪ ,‬אוי‪ ,‬איזו טרחה‬
‫לא לשכוח‪" :‬ותן טל ומטר לברכה"‬
‫סדר השיעורים התהפך שכולנו נדע‬
‫בישיבה מצולמת סדרה על בעל ספר המדע‬
‫הרמב"ם ששמו מתהדר כאן יום יום‬
‫נקווה שכולם יצאו פוטוגנים ולא איום‬
‫מזל טוב למאורסים כהרגלנו בקודש‬
‫לניתאי שוקרון (ו) שעם ליטל התארס החודש‬
‫ולאוריאל גרוסמן (ז) שהתארס עם שירה‬
‫נרקוד ונפזז בשמחה ובזימרה‬
‫בברכת חברים לעבודה ולתורה‬
‫נאחל לשיעור ב' שיבקרו במהרה‬
‫כבר מרגישים בטוחים עוד בדרככם לבקו“ם‬
‫נשתדל שלא להתחרפן מרוב ואקום‬
‫יש לנו בשורה‪ ,‬הטו אוזניים‬
‫ההוכשטיינים בישיבה לא יגורו לבנתיים‬
‫בחיפה הם קבעו את מושבם‬
‫שירבו נחת בכל מעשה ידם‬
‫אם לשבת הגיבוש חדרך לא נודב‬
‫לשבת הורים ודאי נצרכת יעה ומגב‬
‫מהניקיון בישיבה חג הפסח עוד יעלב‬
‫לא יודע מה ההורים אמרו אך אנו עבדנו מכל הלב‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫קיבלתי ציור קיבלתי ציור‬
‫תודה לפייגלין על הציור‬
‫מי מאמין שכזה אושר יביא רק הציור‬
‫תודה לכל התומכים ‪ -‬קיבלתי ציור‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫נתקע ‪ -‬יש לסמוך על הרוב ולזכותו בשתי נקודות‪.‬‬
‫גדר המוציא מחברו עליו הראיה בנידון דידן‪:‬‬
‫בתקופה האחרונה נשמעים הדי קולות מים רבים‬
‫הטוענים כנגד משמעותם וטיבם של לימודי העיון בעולם‬
‫הישיבות‪ .‬תלמידים רבים חשים את חוסר המשמעות‬
‫והרלוונטיות של הסוגיות ב הן עוסקים‬
‫בישיבה במהלך סדר בוקר‪ ,‬הסובבות בדרך‬
‫כלל סביב נושאים משפטיים בסדרים נשים‬
‫ונזיקין‪ .‬במאמר ז ה נגלה פנים חדשות‬
‫במשמעותם של לימודי העיון‪ ,‬ונדגים את‬
‫האקטואליות הנצחית שלהם כפי שהיא‬
‫יכולה להתגלות בדור מופלא זה‪ ,‬דור תורת‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬הקורא לאנשי שלומנו לעמול‬
‫בתורה ובחכמת החיים כאחד‪ .‬נראה את‬
‫ביטויים המופלא של היסודות שנלמדו השנה‬
‫במהלך זמן חורף בישיבה במסכת כתובות בתוך מגרשי‬
‫החיים העשירים ביותר בחיי תלמידנו‪ ,‬הלא הם מגרשי‬
‫הכדורגל והכדורסל‪.‬‬
‫משחקי הספורט בישיבה בפרט ובמקומות רבים אחרים‬
‫בארץ בכלל נעשים בדרך כלל ללא שופט רשמי‪ ,‬ומטבע‬
‫הדברים במהלך המשחק מתגלים ויכוחים רבים וספיקות‬
‫שונים‪ .‬מתוך הרצון לחבר את עולם הלימוד את‬
‫ההתרחשות החוץ בית מדרשית‪ ,‬מחוייבים אנו להעמיק‬
‫חקר בעניינים אלו ולראות כיצד מסקנות ותובנות הלימוד‬
‫בבית המדרש מוצאות את מקומן במגרשים החיים הללו‪.‬‬
‫וזה החילי לעשות‪.‬‬
‫הליכה אחר הרוב בדיני משחקים‪:‬‬
‫לאחרונה הועלתה בפני שאלה בנוגע למקרה החוזר‬
‫ונשנה במהלך המשחקים‪ ,‬ואפילו כאשר מדובר על בני‬
‫תורה של ממש‪ ,‬בו הכדור יוצא החוצה תוך כדי משחק‬
‫ונולד ספק מי האחרון שנגע בכדור ‪ -‬מי אמור לזכות‬
‫בכדור‪ .‬אחד מחשובי הלומדים רצה לדון בזה מצד דין‬
‫'רוב'‪ ,‬שהרי במקרים רבים ניתן לאמוד מהו האופן הסביר‬
‫יותר בו הכדור התגלגל החוצה‪ ,‬ועל פי זה לזכות את‬
‫הקבוצה שהרוב 'פועל' לטובתה‪ .‬ובינותי בספרים ומצאתי‬
‫לאחד מגדולי זמננו שרצה לסמוך על דין רוב במקרה‬
‫משמעותי הרבה יותר‪ :‬הוא דן שם במקרה בו אחד מטובי‬
‫הקלעים שבדור זרק את הכדור לסל‪ ,‬והכדור נתקע על‬
‫טבעת הסל ולא קם ולא זע משם‪ ,‬וימלאו כולם חימה‬
‫ותימה ופנו בשאלה‪ ,‬לידע מה לעשות‪ :‬האם לתת את‬
‫הכדור לקבוצה התוקפת או לקבוצה המגינה? והנה כל‬
‫הדבר הגדול יביאון אל משה‪ ,‬וחכם גדול זה הגדיל לעשות‬
‫ויצא לחדש דבר אשר לא נשמע בכל מלכותו‪ ,‬והוא‬
‫שבמקרה זה זוכה הקבוצה התוקפת בשתי נקודות‪ ,‬שכן‬
‫אדם זה שזרק לסל הוא מטובי הקלעים שבמלכותנו‬
‫וברוב זריקותיו הוא מצליח לקלוע 'חלק' ('גלאט')‪ ,‬וממילא‬
‫כיוון שיש ספק מה היה קורה אלמלא הכדור לא היה‬
‫‪2‬‬
‫ולבבי לא כן ידמה‪ ,‬ולעניות דעתי מכשלה גדולה יצאה‬
‫מתחת ידו‪ :‬שהרי לטובתה של הקבוצה המגינה עומדת‬
‫לא רק חזקה קמייתא אלא גם חזקת ממון ודין המוציא‬
‫מחברו עליו הראיה‪ ,‬שהרי הקבוצה התוקפת באה‬
‫להפסיד ולמעט בזכויותיה וקנייניה של‬
‫הקבוצה השנייה‪ ,‬וזה טיבו של כל משחק‬
‫כידוע‪ ,‬ועל כן אין לדמות את המצב כאן‬
‫למצב של רוב וחזקה באיסורין אלא למצב‬
‫של רוב מול מוחזק בדיני ממונות‪ ,‬וממילא‬
‫ברור לכל שלא ניתן לסמוך על הרוב שהרי‬
‫קי"ל כשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב‬
‫והמוציא מחברו עליו הראיה‪.‬‬
‫ונחזור לנידון דידן‪ :‬נראה כי במקרה בו יש‬
‫ספק של מי הכדור‪ ,‬לא ניתן ללכת אחר הרוב‪ ,‬שהרי‬
‫הקבוצה שהכדור נמצא בידיים שלה מוגדרת כמוחזקת‬
‫בו‪ ,‬וכל הוצאת כדור מידיה הרי היא בגדר פגיעה‬
‫במוחזקות‪ ,‬ואין להוציא את הכדור אלא בראיה ברורה‪,‬‬
‫ואין לסמוך על הרוב במקרה כזה מהטעם הנ"ל‪.‬‬
‫ואם מצאתי חן אוסיף ואדבר כי מתוך כך באתי לפשוט‬
‫שאלה נוספת שראיתי שהעלו שופטי זמנינו‪ ,‬מה הדין‬
‫במקרה בו שחקני הקבוצה האחת טוענים ברי כי הזכות‬
‫בכדור היא שלהם והשנייה טוענים שמא‪ ,‬דבר המצוי‬
‫מאוד במקומינו‪ .‬ולפי דברינו שחקני הקבוצה התוקפת‬
‫יזכו בכדור גם במקרה בו הם טוענים שמא והאחרים ברי‬
‫וכפסיקת ההלכה בדין איני יודע אם הלותיך דקיימא לן‬
‫ברי ושמא אוקי ממונא בחזקת מאריה‪.‬‬
‫בעניין מיגו‪ ,‬ובדין מיגו להוציא במה שנוגע לענייננו‪:‬‬
‫אולם באמת נראה שאין הדברים פשוטים כל כך‪ ,‬ויש‬
‫לחלק בין דין לדין ובין כדור לכדור‪ .‬שהרי במקרים רבים‬
‫חוסר הידיעה מי האחרון שנגע בכדור נובע מכך ששני‬
‫הצדדים התגוששו ביניהם ועל ידי כך נוצר הבלבול באשר‬
‫לנוגע האחרון בכדור‪ ,‬ובמצבים כאלה מסתבר ביותר‬
‫שאחד הצדדים אף עשה עבירה ופגע בחברו (המכונה‬
‫'פאוול')‪ .‬ובמקומנו 'חסדי ה'' הנוהג הוא שכל הדורש‬
‫פאוול ‪ -‬מקבל‪ ,‬ואף על פי שאין מביא ראיה על כך‪ ,‬והרי‬
‫זה מעין הסכמת כל בני המדינה התקיפה ומחייבת את‬
‫כולם‪ ,‬ומעין קנין 'סיטומתא' המבואר בגמרא (והיסוד‬
‫התבאר במקום אחר שדין פאוול עניינו בהרגשת הלב‬
‫האישית המשתנה מאדם לאדם ולא בפגיעה‬
‫האובייקטיבית‪ ,‬ועל כן קבעו ש'כל הדורש מקבל' ומעין‬
‫דין 'כל הפושט יד נותנין לו'‪ ,‬ודוק בזה)‪ .‬ואם כן‪ ,‬במקרים‬
‫רבים בהם אחד הצדדים טוען ברי שהכדור מגיע‬
‫לקבוצתו עקב נגיעה אחרונה של שחקני הקבוצה‬
‫השנייה‪ ,‬ושחקני הקבוצה השנייה טוענים שמא‪ ,‬יש‬
‫לזכות את הטוענים ברי אף במקרה בו הם מוציאים ממון‬
‫במיגו שהיו יכולים לומר 'פאוול'‪ ,‬ומה להם לשקר ויש‬
‫להאמין לטענת ברי שלהם‪ .‬אלא שלכאורה בזה אתינן‬
‫למחלוקת הראשונים בכמה מקומות בדין מיגו להוציא‪,‬‬
‫ולמ"ד שמיגו להוציא לא אמרינן סמי מכאן דין מיגו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בישיבתנו הקדושה ב'צדיקי עסקינן' ולידי נתגלגלה‬
‫שאלה מורכבת עוד יותר‪ .‬במקרה דומה בו נולד ספק‬
‫בשאלה מי הוציא את הכדור החוצה‪ ,‬הודה אחד מחברי‬
‫הקבוצה שאכן הקבוצה השנייה אמורה לזכות בכדור‪,‬‬
‫ולא קבוצתו שלו הוא‪ .‬והנה זה פשוט שכאשר‬
‫כל חברי הקבוצה מודים אזי אין כלל ספק וודאי‬
‫שיש לזכות את הקבוצה השנייה‪ .‬אולם בנידון‬
‫דידן רק חלק מחברי הקבוצה האחת הודו‬
‫לטענתם של חברי הקבוצה האחרת‪ ,‬ויש לדון‬
‫האם ניתן לפסוק בזה מכח דין 'הודאת בעל דין'‬
‫אם לאו‪ .‬ונראה שיש לדון בדבר זה לאור‬
‫מחלוקת האחרונים הידועה שהביא הקצות‬
‫בסימן לד‪ ,‬ד ביסוד דין הודאת בעל דין‪:‬‬
‫דלשיטת מהר"י בן לב שם יסודו בהתחייבות‬
‫שהאדם מתחייב כלפי חבירו‪ ,‬ואם כן נראה שבנידון דידן‬
‫לא יוכל אחד מחברי הקבוצה לתת לחברי הקבוצה‬
‫האחרת את הזכות בכדור שכן הוא אינו בעל הכדור ואף‬
‫לא בעל ההתקפה ואין לו את זכות ההקנייה‪ .‬אולם‬
‫הקצות שם העלה אפשרות נוספת לפיה יסוד הדין הוא‬
‫בהלכות מיגו‪ ,‬דמתוך שהיה יכול לתת לחברו יש להאמינו‬
‫שהוא חייב לו‪ ,‬ולפי זה יש לדון שאפילו אם רק אחד‬
‫מחברי הקבוצה מודה לחברי הקבוצה האחרת יש‬
‫להאמינו מדין מיגו שהרי כל אחד מהחברים יכול היה‬
‫בכל רגע נתון במשחק לתת את הכדור בכוונה תחילה‬
‫לקבוצה שכנגדו‪ ,‬וממילא יש להאמינו במיגו זה‪.‬‬
‫בדין ספק פנדל‪:‬‬
‫ולמען הגדיל תורה והאדירה‪ ,‬אעלה על שולחן מלכים‬
‫מקרה נוסף שאני מסתפק בו זה זמן רב‪ ,‬ואם ימצא מאן‬
‫דהוא ראיה לכאן ולכאן יביאנה לפני המלך ויבושם לו‪.‬‬
‫והנידון הוא כזה‪ :‬במקרה בו יש ספק נגיעת יד או ספק‬
‫הכשלה בתוך הרחבה‪ ,‬והשופט או חברי המשחק אינם‬
‫בטוחים האם באמת המקרה מחייב בעיטת עונשין אם‬
‫לאו‪ ,‬מה הדין ועם מי הצדק‪ ,‬ולבושתנו בדורנו הפרוץ כל‬
‫דאלים גבר ואין דין ואין דיין בנידון זה‪ .‬ולכאורה לאור‬
‫דברינו לעיל פשוט הוא שכמו שמספק אין להוציא כדור‬
‫מקבוצה זו לאחרת‪ ,‬כך גם אין לחייב מספק את הקבוצה‬
‫בפנדל‪ ,‬ואין לך מוציא מחברו גדול מזה‪ .‬אלא שבאמת‬
‫בדין זה של 'פנדל' יש להעמיק חקר‪ ,‬ושתי הבנות‬
‫בסיסיות קיימות ביסודו‪:‬‬
‫א‪ .‬יסודו של פנדל הוא בעונש כלפי הקבוצה המתחייבת‬
‫ובהענקת זכות לקבוצה הזוכה‪ :‬כיוון שהקבוצה התוקפת‬
‫הייתה קרובה לכיבוש השער והיא נמנעה מכך בעקבות‬
‫עבירה של הקבוצה שכנגדה‪ ,‬מענישים את הקבוצה‬
‫המתגוננת ומזכים את התוקפת‪ .‬הבנה זו ביסוד הדין‬
‫מתחזקת על ידי הביטוי המתורגם של 'פנדל' ‪' -‬בעיטת‬
‫עונשין'‪ ,‬המדגיש את מימד העונש‪.‬‬
‫ב‪ .‬פנדל כלל אינו בגדר עונש או הענקת זכות‪ ,‬אלא‬
‫המשך המצב שהיה קיים עד עכשיו‪ :‬הקבוצה התוקפת‬
‫נכנסה לתוך הרחבה והייתה בעמדת של כיבוש שער‪,‬‬
‫והקבוצה המתגוננת מנעה זאת ממנה על ידי עבירה‪ .‬כיוון‬
‫שכך מאפשרים לקבוצה התוקפת לחזור לאותו המצב בו‬
‫היא הייתה קודם ולהיות בעמדה חדשה של כיבוש‪.‬‬
‫בין שתי דרכי ההבנה הללו נפקא מינות מרובות‪ ,‬וכדי‬
‫לחדד את ההבחנה בין שתיהן נעלה רק אחת מהן‪ .‬כידוע‬
‫ישנם שני סוגים של פנדלים‪ :‬פנדל הנשרק תוך‬
‫כדי המשחק הסדיר‪ ,‬ודו קרב של בעיטות‬
‫עונשין מי"א מטרים לאחר סיום המשחק‬
‫התקני ללא הכרעה‪ .‬והנה‪ ,‬לפי האפשרות‬
‫השנייה ודאי ששני סוגי הפנדלים הללו יסודם‬
‫בשתי הלכות שונות לחלוטין‪ ,‬שהרי לא ניתן‬
‫לומר בסדרת הכרעה של פנדלים שהפנדל הוא‬
‫המשך המצב הקודם בו הייתה הקבוצה שהרי‬
‫קודם לפנדל ודאי הייתה התקפה! ודאי שפנדל‬
‫זה לא ניתן להבין אלא לפי האפשרות‬
‫הראשונה ‪ -‬כל קבוצה מקבלת את הזכות (וממילא‬
‫השנייה מקבלת מעין עונש) להכריע את המשחק על ידי‬
‫בעיטה חופשית‪ ,‬והרי זה מעין הדין של פנדל הנשרק‬
‫באמצע המשחק‪.‬‬
‫מובן מאוד ששאלתנו גם היא תלויה ועומדת בין שתי‬
‫דרכי ההבנה הללו‪ :‬שאם נאמר כאפשרות הראשונה יצא‬
‫לנו בודאי שדין פנדל הינו דין מחודש שלא היה כלול‬
‫במצב הקדום בו הייתה הקבוצה התוקפת‪ ,‬ואם כן מספק‬
‫אין לחייב פנדל‪ ,‬שכן המוציא מחברו עליו הראיה‪ .‬אולם‬
‫לפי האפשרות השנייה הפנדל הוא המשך המצב הקודם‬
‫בו הייתה הקבוצה הקודמת‪ ,‬וממילא מספק יש לשרוק‬
‫פנדל ולאפשר לקבוצה התוקפת בעיטה חופשית‬
‫המשלימה את המצב התקין האחרון בו היא הייתה‪ ,‬קודם‬
‫לעשיית העבירה על ידי הקבוצה המתגוננת‪.‬‬
‫'פנדל שתי המכות‘‬
‫והנה מצאנו דרך לפשוט ספק זה שהעלנו על ידי 'מעשה‬
‫רב' של גדול חכמי קטלונייא‪ ,‬ליאו מסי‪ .‬ואמנם אדם זה‬
‫מן הנכרים הוא‪ ,‬אך כבר לימדונו חכמינו ש'חכמה בגויים‬
‫תאמין'‪ ,‬ואע"פ שבדין תורה עסקינן‪ ,‬כבר ייסד ר' שמעון‬
‫שקופ (שערי יושר ריש שער ה') שבדיני טוען ונטען שכלו‬
‫הטבעי של האדם קודם לדיני התורה‪ ,‬ועל כן יש היתר‬
‫ללמוד גם את התורה הנובעת מהחכמה מתוך משפטי‬
‫הגויים‪ .‬ומכיוון שתלמידי הישיבה העמלים בתורתם ודאי‬
‫אינם יודעים במה דברים אמורים‪ ,‬אסיר מלפניהם את‬
‫הקליפה ואניח את התוך בלבד‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬
‫ליאו מסי עמד לבעוט פנדל במשחק ליגה מול סלטה ויגו‬
‫(קבוצת העבר של חיים רביבו ה' ישמרהו ויחייהו) אך‬
‫במקום לבעוטו באופן ישיר אל השוער אשר יושב בשער‬
‫המלך‪ ,‬מסר קטנה לחברו 'סוארס' שהגיע מאחור‪ ,‬והלה‬
‫הוא זה שבעט את הכדור לרשת‪ .‬כך זכתה הקבוצה‬
‫בשער לא על ידי מימוש הזכות לבעוט בעיטה ישירה‬
‫לשער אלא על ידי מסירה ובעיטה‪ ,‬ועל כך נקרא הפנדל ‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫'פנדל שתי המכות'‪ .‬והנה‪ ,‬ממעשה זה יש להוכיח‬
‫בפשטות כי גדרו של פנדל אינו זכות הבעיטה אל השער‪,‬‬
‫שאם כן נמצא שמסי מוגדר כ'מחמיץ פנדל'‪ ,‬וזה ודאי לא‬
‫ייתכן שמסי יחוב בעצמו ויגרום לפגיעה במעמדו האישי‬
‫(וחזקה שאין אדם משים עצמו רשע וכו') אלא ודאי‬
‫שמסי תפס שעיקר גדרו של הפנדל הוא בהמשך המצב‬
‫הקודם בו הייתה הקבוצה קודם לכן‪ ,‬וממילא אין שום‬
‫בעיה במסירת הכדור לחברו הקרוב אליו‪ ,‬ואין הוא בגדר‬
‫מחמיץ פנדל אלא כמבשל‪ ,‬וכדין אדם העומד מול‬
‫השוער באמצע ההתקפה ומחליט 'להשאיר' את הכיבוש‬
‫בפועל לשכנו הקרוב אליו‪.‬‬
‫ומכאן יש לפשוט גם בנידון דידן שבמקרה של ספק‬
‫פנדל יש לזכות את הקבוצה התוקפת בפנדל שאין בו‬
‫אלא המשך המצב הקודם ולא הקניית זכות הבקעת‬
‫שער חדשה‪ ,‬וכהבנה ב' לעיל‪.‬‬
‫סוף דבר הראינו לדעת את משמעותם ואקטואליותם של‬
‫לימודי העיון בישיבה וההכרח והצורך של כל תלמיד‬
‫ותלמיד לעמוד תמיד על משמרתו ולהוציא לאור משפטו‬
‫בכל דין ובכל ספק על מנת שיוכל לצעוד בדרך החיים‬
‫ביוצאו מחוץ לכותלי בית המדרש‪ ,‬ולא ייכשלו הוא וחבריו‬
‫בדבר הלכה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫העדפות‬
‫ג'ון הג'יהאדיסט‬
‫אנשים שרומנטי בעיניהם ללמוד על גג בית‬
‫אנשים שמחנים את הרכב בין הפנימיות‬
‫המדרש‬
‫בשבת ישיבה‬
‫אנשים שיש להם כוס נס קפה בגודל דלי אנשים שישנים על שני מז ָרנים‬
‫אנשים שמסבירים לתלמידי שיעור א' מה נכון‬
‫אנשים שעושים "ששששש" באמצע סדר‬
‫ומה לא נכון לעשות‬
‫אנשים שרוקעים ברגלים בריקודי קבלת‬
‫אנשים שיש להם קטשופ‬
‫שבת‬
‫אנשים שגומרים את השוקולד בפינת פריסה אנשים שהתיק שלהם מונח בלובי כבר‬
‫מהצהרים של יום חמישי‬
‫אנשים שכותבים הערות על מודעות‬
‫אנשים שמשאירים בחדר קפה כפית‬
‫אנשים שמסליקים שש קלמנטינות מארוחת‬
‫מטונפת בכיור‬
‫צהרים‬
‫אנשים שאוהבים את המנה החדשה של יום‬
‫אנשים שמנגנים בשתים עשרה בלילה‬
‫חמישי‬
‫אנשים שמקשי המחשב שלהם מרעישים‬
‫אנשים שלא מנקים את השוקולד שהם‬
‫כשהם מקלידים‬
‫מרחו על השולחן בחדר קפה‬
‫אנשים שיש להם סוכר חום‬
‫אנשים שמגיעים ראשונים לכיתה ותופסים את‬
‫אנשים שמשאירים את הנעליים והגרביים‬
‫השקעים‬
‫שלהם במסדרון‬
‫אנשים שמפילים כוסות באמצע סדר בוקר‬
‫אנשים ששוטפים את הכלים בחדר אוכל‬
‫אנשים שאומרים לחברותא שלהם מה בדיוק‬
‫בסבבה שלהם‬
‫אנשים שהדבר תורה שלהם בסעודות שבת הם חושבים על מנת המשכל שלהם‬
‫אנשים שנזכרים בשאלות שלהם ב‪02:31-‬‬
‫לא נגמר‬
‫אנשים ששואלים שאלות בעונג שבת‬
‫אנשים שמושכים אותי לריקודים בסעודות‬
‫האיש שמתחיל ‪-‬ה אכסוף אחרי שהרב‬
‫שבת‬
‫סיים לדבר‬
‫אנשים שגוררים את הכיסא אחרי סיום‬
‫אנשים שלא מסיימים לדבר עם הרב‬
‫הקדיש שלפני שמונה עשרה‬
‫רבינוביץ'‬
‫האיש שמשתעל בתפילת שמונה עשרה‬
‫אנשים שיושבים בשולחן הרבנים בארוחות‬
‫וגורר אחריו שובל של משתעלים נוספים‬
‫האיש שמתחיל ‪-‬ל מסתתר שניה לפני סוף אנשים שמשאירים טיפות קפה במדרגות‬
‫אנשים שמשאירים את היוזר שלהם פתוח‬
‫זמן השירים‬
‫אנשים שפותחים ולא נועלים את הדלת של על המחשבים‬
‫אנשים שלא מחזירים את השוטנשטיין של‬
‫בית המדרש‬
‫אנשים שנורא ממהרים בסוף סעודות שבת הדף יומי‬
‫אנשים ששורקים בבית המדרש‬
‫כשמתחילים לסדר‬
‫אנשים שמתופפים בבית המדרש‬
‫אנשים שיודעים את התשובות לחידות של‬
‫אנשים שהמחשב שלהם מודיע לכולנו כשהוא‬
‫הרב אליאב‬
‫נדלק‬
‫אנשים שמדליקים אש בפנימיה שמפעילה‬
‫אנשים שלוקחים מהמרק קינמון‬
‫את הציפצוף‬
‫אנשים שמדברים בארוחת צהרים על‬
‫הצבא‬
‫אנשים שהולכים יחפים בבית המדרש‬
‫אנשים שתולים את הכביסה בכניסה‬
‫לפנימיה‬
‫‪4‬‬
‫לקראת גיוסו של ידידינו פייגלין נפתחו‬
‫האודישנים לדבר הגדול הבא‪ :‬פייגלין‪-‬היורש!‬
‫על המועמדים לדעת לנגן בגיטרה ולא‬
‫להתבייש לנגן במסיבת ראש חודש‪.‬‬
‫י‪ .‬שילת‬
‫שיעור כללי של הרב רוזין בנושא "ש"ס‬
‫ופוסקים ‪ -‬כחומר ביד היוצר" המקורות‪:‬‬
‫מסכת כתובות‪ ,‬ש"ס ירושלמי וראשונים‬
‫ואחרונים על אתר‪ .‬חוץ מהמחנה אפרים‪,‬‬
‫עזבו‪ ,‬לא תבינו‪ .‬התלמידים מתבקשים לבוא‬
‫לשיעור אחרי שש שעות שינה לפחות‪.‬‬
‫יהודה ויינשטיין (ד)‬
‫השבוע במוצש רוח!‬
‫שיעור מפי הגברת החשובה על‪" :‬גדר זמן‬
‫שהוא לא יום ולא לילה‪ ,‬ועל החשיבות של‬
‫הרצאות על פני משחק כדורסל" נ‪.‬ב גם נשות‬
‫האברכים מוזמנות! (גם לעתיד!) (נו‪ ,‬אולי‬
‫יצא מזה משו‪)...‬‬
‫” שמע אחי‪ ,‬ממש הצטערתי שנפרדתם‪ .‬אבל‬
‫יש לי מישהו בשבילך‪ ,‬אם זה לא מוקדם מדי“‪.‬‬
‫”איך הוא“?‬
‫” הוא חברותא סבבה והכל‪ ,‬אבל“‪:‬‬
‫אבל רוקד תוך טפיחות על החזה של חברו כמו קינג‬
‫קונג (שיעור ב)‬
‫אבל קווניק‬
‫אבל שר ברוך ‪-‬ל עליון כדי לרקוד‬
‫אבל נשוי לאלמנת עיסה‬
‫אבל שותה את המים של הגפילטאפיש של טעמן‬
‫אבל מסתובב יחף בבית מדרש‬
‫אבל מרייר על הגמרא כשהוא ישן במקומו בבית‬
‫המדרש‬
‫אבל נשאר לו גרגיר קוטג' בזקן מארוחת ערב‬
‫אבל לא לובש תכלת‬
‫אבל נוטל ידיים על פת הבאה בכיסנין‬
‫אבל מקנח את האף בכיפה שלו‬
‫אבל משחק כדורסל עם ציצית צמר‬
‫אבל מתקלח רק כשיש מים חמים‬
‫אבל מעיד על עיסתו‬
‫אבל לא מוכן לעשות הפסקת קפה באמצע הסדר‬
‫אבל מאוהב בנקניקיות טופו‬
‫אבל חוזר ומגיד‬
‫אבל משים עצמו רשע‬
‫אבל מעיז פניו בפני בעל חובו‬
‫אבל לומד בסדר בקיאות גמרא עם רש"י‪ ,‬תוס' ורא"ש‬
‫‪ -‬עמוד וחצי ביום‬
‫‪6‬‬
‫אבל מקשה מהכוזרי על הרמב"ם‬
‫אבל לוקח תיון שווה ומחזיר פשוט‬
‫אבל גבאי‬
‫אבל בטוח שיפה לו ווסט זוהר‬
‫אבל לא התקין נטספארק‬
‫אבל ישן שנ"ב‬
‫אבל קם למניין בישיבה בבה"ב‬
‫אבל שומר את הסוכריה בעלייה לתורה‬
‫אבל חולק על הרב רוזין‬
‫אבל מבקש טופי מהרב רבינוביץ'‬
‫אבל שיעור ה'‬
‫שיעור א‘‪+‬ב‘‪( :‬חושב לעצמו) בואו נרקוד!; (מתחיל‬
‫לשיר) בררררוךך א‪-‬לללל עלללליוןןן‪........‬‬
‫אתה בתחנה מרכזית ורואה את חברך לסטנדר‬
‫הלימודים מתרועע עם עלמת חן‪ ,‬שלטענתו‬
‫היא בת דודתו‬
‫שיעור ד'‪( :‬מפטיר לעצמו בייאוש) יאללה נזרום‪...‬‬
‫שיעור ד'‪( :+‬מתעלם באלגנטיות)‬
‫שיעור ה'‪( :+‬משדרים אי ‪-‬נוחות אינטלקטואלית‬
‫ממשובת הנעורים) (הקיצוניים שבהם סופקים‬
‫כפיהם בייאוש [בשינוי כמובן])‪.‬‬
‫שיעור ב'‪( :‬חושב לעצמו) זאת החברה שלו? איך‬
‫קוראים לה?? אבא שלך גנן?!‬
‫סעודת שבת בבוקר‪ ,‬מתחילים להוציא קינוח‬
‫אבא של שבת‪( :‬חושב לעצמו) רק שלא יקומו‬
‫לרקוד‪ ,‬אמרתי שאני 'אבא' אבל לא התכוונתי‬
‫להישאר פה עד מוצאי שבת‪.‬‬
‫אתה חוזר לחדר שמח וטוב‬
‫לב אחרי סדר בוקר מוצלח‪,‬‬
‫אתה עומד לחלוף על פני‬
‫תלמיד אקראי מהישיבה‬
‫שיעור א'‪( :‬מהנהן קלות) היי‪.‬‬
‫שיעור ב'‪( :‬מהנהן קלות)‪.‬‬
‫שיעור ד'‪ ..4..3( :+‬ו‪ ..‬להסתכל‬
‫בדיוק על זחל נדיר שעובר‬
‫מולך על המדרכה)‪.‬‬
‫שיעור א'‪ :‬וואי איזה יופי!! מה קורה אחי?! זאת‬
‫שלך‬
‫ְ‬
‫לך ???? אבא‬
‫שלך ? איך קוראים ְ‬
‫ָ‬
‫החברה‬
‫גנן?!‬
‫שבו"ש אובד עצות עומד בכניסה לבית המדרש‬
‫שיעור א'‪( :‬ניגש אליו ושואל בחביבות) מה קורה אחי? אתה שבו"ש??‬
‫מאיפה אתה?? איפה למדת? איפה אתה גר? אבא של אחותך גנן?!‬
‫שיעור ב'‪ :‬אתה חייל? איפה אתה משרת?‬
‫שיעור ד'‪( :+‬מתעלם באלגנטיות)‪.‬‬
‫אחראי שבושי"ם‪( :‬סורק את השבו"ש במבט זריז‪ ,‬מנתח מאפייני קו ִּליוּת‪-‬‬
‫צול"ריות במקביל סורק בראשו אחר שיעור א' מתאים ומזווג; מוצא‬
‫התאמה; ניגש לשבו"ש בהחלטיות) (על הדרך מיידע את הרב סבתו‬
‫שמדובר בבן של בוגר מפורסם)‪.‬‬
‫הרב סבתו‪( :‬במאור פנים מיוחד השמור לרגעים מעין אלו) אווווו‪ ...‬אתה הבן‬
‫של‪ .....‬הוא היה תלמיד מצטיין‪.‬‬
‫השמש זרחה על בית המדרש‬
‫בישיבת ברכת משה‪ ,‬בחוץ‬
‫ציפורים מצייצות‪ ,‬בפנים סדר‬
‫בוקר רועש וגודש ואז [תיפוף‬
‫דרמטי]‪...‬‬
‫כוס נשברת בשאון עז‬
‫ומתנפצת לרסיסים‬
‫שיעור א'‪( :‬מסובב את הראש‬
‫בהתרגשות; הבוקר אולי‬
‫ימשיך הסדר פחות‪)...‬‬
‫שיעור ב'‪" :‬יואוו ראית את הכוס‬
‫היא התנפצה כמו רימון!?!?!!?"‬
‫שיעור ד'‪" :‬טיניייניי טינייניי‬
‫טייניי טייניי בגן עדן‬
‫מקדם"‪"/‬עוד ישמע"‪"/‬בורא‬
‫עולם"‪"/‬מהרה מהרה" (מחק‬
‫את המיותר)‬
‫אחרי שהשתמשת בג'ינס שלך שבועיים‪ ,‬ולסריג שלך יש ריח של‬
‫חביתה תעשייתית וג'חנון מנוילן‪ ,‬החלטת לשים את פעמיך לחדר‬
‫הכביסה היוקרתי של הישיבה‪ .‬אתה עומד לעבור בפתח ו[תיפוף‬
‫דרמטי]‪...‬‬
‫שיעור א'‪ :‬בום!!‬
‫(משפשף את מקום המכה ומבטיח לעצמו)‬
‫בפעם הבאה זה לא יקרה לי‪.‬‬
‫שיעור ב'‪( :‬חושב לעצמו בביטחון) אני כבר מכיר את המשקוף של‬
‫החדר כביסה‪ .‬אני לא אתקע בו‪ .‬בום!!‬
‫(משפשף את מקום המכה‬
‫ומבטיח לעצמו) בפעם הבאה אני עושה כביסה עם קסדה‪.‬‬
‫שיעור ד'‪( :‬דופק פזצתא לרצפה ועובר את הפתח בזחילה מבצעית)‪.‬‬
‫שיעור ה‘‪( :‬מרכין את הראש בנונשלנטיות) בום!!‬
‫‪7‬‬
‫‪ ‬שעד שאתה מכניס פלאפון לבית מדרש‪ ,‬הוא מצלצל‬
‫באמצע שמונה עשרה‪.‬‬
‫‪ ‬להכין קפה מוקצף ולגלות שאין חלב‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מגלה רק למטה שהשירותים סגורים‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה שואל מישהו אם הוא שבו"ש‪ ,‬והוא עונה‬
‫"שיעור ו'"‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה רוצה להיות בפלאפון בשמירה‪ ,‬ואז מגלה‬
‫שאין קליטה‪.‬‬
‫‪ ‬להתעורר מאזעקת אש‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה חושב שתקבל פשטידת בשר‪ ,‬ואז חבר שלך‬
‫מקבל אותה‪ .‬ואתה מקבל נקניקיות‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מגיע למטבחון להכין קפה‪ ,‬ומגלה שכל‬
‫הכפיות שוחות להן בכיור‪.‬‬
‫‪ ‬לגלות שהספל שהשאלת לחבר שלך‪ ,‬זרוק בארון של‬
‫הזרנוק‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מגיע לבית מדרש מכיוון הפנימיות‪ ,‬רואה את‬
‫הדלת נסגרת באיטיות רבה‪ ,‬מגיע עד אליה‪ ,‬ובשניה‬
‫האחרונה היא מאיצה ונסגרת עליך‪.‬‬
‫‪ ‬לגלות שאחרי משחק כדורסל‪/‬פילאטיס‪/‬זומבה‪/‬יוגה‪,‬‬
‫אין מים חמים‪.‬‬
‫‪ ‬לפתוח את הפרוכת של הארון קודש עם היד ולגלות‬
‫אחר כך שיש חוט‪.‬‬
‫‪ ‬לראות את האחראי שבושים מחייך אליך מאוזן לאוזן‪.‬‬
‫‪ ‬להיות תורן בשבת זכור‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה רוצה ‪ 02‬מ"ל חלב להכין קפה בארוחת ערב‬
‫ורואה מישהו חוזר מפינת הקפה עם שתי קערות‬
‫מלאות של כריות ושלוש שקיות חלב ריקות‪.‬‬
‫‪ ‬לצאת לשירותים באמצע השיעור‪ ,‬ולגלות שגם בבניין‬
‫שלך השירותים סגורים‪.‬‬
‫‪ ‬ששיעור ב' מתגייסים והשמירה מתארכת פי ‪.0‬‬
‫‪ ‬להפקיר עמדה בשמירת לילה ולגלות שישכר עלה‬
‫עליך‪.‬‬
‫‪ ‬שתופרים אותך בשמירה הנ"ל‪.‬‬
‫‪ ‬אתה רוצה להתחיל את הסדר בוקר ומגלה ששכחת‬
‫את המחשב בחדר‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה בשמירה מנסה לעשות זום ומפספס את‬
‫הנקודה‪.‬‬
‫‪ ‬ואז כשאתה מגיע לחדר אתה נזכר ששמת אותו‬
‫בתא מתחת למקום שלך‪.‬‬
‫‪ ‬שהקורנפלקס הופך לדייסה אחרי שתי דקות‪.‬‬
‫‪ ‬ואז כשאתה מגיע לתא אתה נזכר ששכחת אותו‬
‫בחדר אוכל‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מסובב את המפתח ומגלה שסובבת לצד‬
‫הלא נכון‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה רואה את הרב רבינוביץ' יושב לבד‪ ,‬אתה אוזר‬
‫אומץ לשאול אותו שאלה‪ ,‬ואז זאק נוחת מהשמיים‬
‫עם איזה מאמר שהוא כתב‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה לא אוהב את החביתה בארוחת בוקר‪ ,‬ואז‬
‫מגלה אותה באורז של ארוחת ערב‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה לא אוהב את הסלט בערב ומוצא אותו‬
‫בחביתה בבוקר‪.‬‬
‫‪ ‬ששבו"ש תופס לך את המקום בתפילה‪.‬‬
‫‪ ‬שלחברותא שלך בשיעור ה' יש מסיבת אירוסין ‪3‬‬
‫פעמים בשבוע‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה שואל את הראש הישיבה שאלה שחשבת‬
‫עליה חודשיים‪ ,‬והוא עונה לך "נו‪ ,‬מה אתה חושב?"‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מאחר לסדר בוקר‪ ,‬והולך בבושת פנים לקחת‬
‫דף מקורות מהר"מ שלך‪.‬‬
‫‪ ‬שאתה מרגיש טפיחה על השכם מסתובב‪ ,‬ורואה את‬
‫אברדם עם חיוך זדוני‪.‬‬
‫‪ ‬כנ"ל‪ ,‬אבל מחזיק ווסט צהוב‪.‬‬
‫‪ ‬כנ"ל‪ ,‬אבל מחזיק מגב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הרב אלישע‬
‫‪ . 1‬הרב ברח מנתיב מאיר ועשה טיול‬
‫במדבר יהודה במהלכו נפצע מחומר‬
‫חבלה של צה"ל ואושפז בבית חולים‪.‬‬
‫‪ .1‬הייתי כמה וכמה שנים מדריך‬
‫בתנועת גשר שערך סמינריונים‬
‫במפגש בין נוער דתי וחילוני בבית‬
‫גשר בצפת‪ .‬באחד הסמינריונים‬
‫השתתפו פרופסור ישעיהו‬
‫לייבוביץ' והרב בן ציון פריימן ששהו‬
‫בסמינריון כמה ימים יחד‪ .‬והיו‬
‫ויכוחים עזים‪...‬‬
‫‪ .0‬הרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .0‬אברהם אבינו‪ ,‬המהפכן הגדול‪.‬‬
‫‪ .3‬צ'יפס טוב‪.‬‬
‫‪ .5‬כלומר מה הייתה פרנסתי בנוסף‬
‫ללימוד תורה? בילדותי חלמתי‬
‫להיות צייד לוויתנים מאחור יותר‬
‫פיזיקאי‪ .‬העיסוק בחינוך מעורר‬
‫אצלי את הרצון לצלול בעמקי‬
‫הפסיכולוגיה‪.‬‬
‫הרב שמשוני‬
‫‪ .4‬מנהל בית ספר שדה‪.‬‬
‫‪ .5‬לטייל‪.‬‬
‫‪ .6‬תימני‪ ,‬לא סובלים ממחלות לב‪.‬‬
‫‪ . 7‬הטבחית של הישיבה ויקטוריה‬
‫הלכה לרכוש כלים למטבח‪ ,‬וחזרה עם‬
‫קנקני חלב חצי מהם בצבע אדום וחצי‬
‫לבן‪ .‬היא הסבירה שקנתה את הלבן‬
‫בשביל החלבי והאדום בשביל הבשרי‪.‬‬
‫‪ .4‬גינון‪ ,‬עבודת אדמה בארץ ישראל‪.‬‬
‫הרב רוזנברג‬
‫הרב אליאב‬
‫‪ .1‬הרב התחזה בטלפון למבקר מטעם‬
‫מש ר ד ה ב ר י או ת ו עב ד ע ל מ נ ה ל‬
‫המטבח בישיבה התיכונית‬
‫שלו‪ ,‬שנמצאו בישיבה מחדלים‬
‫בריאותיים חמורים‪ .‬למחרת כל עובדי‬
‫המטבח התייצבו עם סינרים‬
‫לבנים וכובעים חדשים ועבדו בחריצות‬
‫רבה‪.‬‬
‫‪ .0‬הרב קוק‪.‬‬
‫‪ .3‬הצ'ולנט של הישיבה‪.‬‬
‫‪ . 6‬מרוקאי‪ ,‬מהפלג הרגוע (אם יש דבר‬
‫כזה בכלל)‪.‬‬
‫‪ . 7‬יום אחד נערך מעמד כבוד לנדבן‬
‫בשם הלר‪ .‬בערבית כל ראשי הישיבה‬
‫מגיעים והרב אמיר ספוקויני ניגש‬
‫לעמוד התפילה עם כובע צילנדר של‬
‫חזנים‪ .‬פותחים את ארון הקודש‪ ,‬כל‬
‫הישיבה נעמדת וספוקיני מפייט לו מי‬
‫שבירך ואני רואה את הרב סבתו‬
‫מסתובב ופורץ מצחוק מהמעמד‪.‬‬
‫‪ .1‬למרות גילו‪ ,‬הרב משחק כדורסל‬
‫וכדורגל פעם בשבוע (התחבושת‬
‫ביד זה התוצאות של המשחקים)‪.‬‬
‫הרב וולפסון‬
‫‪ .1‬מנ ג ן ע ל ק ר ן י ע ר ‪.‬‬
‫חקיין‪ .‬שר במקהלה‪.‬‬
‫‪ .0‬הרב קוק‪.‬‬
‫‪ .4‬מוזיקאי‪.‬‬
‫‪ .6‬ת י מ נ י ‪ ,‬א ו ה ב א ת‬
‫הסגנון‬
‫המבטא‬
‫המוזיקה‪.‬‬
‫‪ .7‬נתתי שיעור בתניא‬
‫ותליתי פתק בקשר‬
‫לשיעור‪ .‬ראש הישיבה‬
‫ראה את הפתק וגילה‬
‫שיש שיעור בתניא‬
‫בישיבה‪ ,‬הוא שאל את‬
‫הרב אליאב שהיה לידו‬
‫מי מעביר את השיעור‪,‬‬
‫הרב אליאב ענה לו‬
‫שהרב וולפסון אז הרב‬
‫רבינ ובי ץ' ענ ה לו ‪ :‬נ ו‬
‫מילא‪...‬‬
‫‪ .0‬לנסות להבין את החיים של פעם‬
‫ אדם מתקופת בית ראשון או בית‬‫שני‪ .‬יש הרבה מאוד שאלות‬
‫שאנחנו היינו יכולים לפתור אם‬
‫היינו מבינים את המנטליות‬
‫והתקופה של פעם‪.‬‬
‫‪ .3‬מאכל שוקולד‪.‬‬
‫‪ . 4‬אם לא הייתי רב הייתי הולך‬
‫לתחום הפוליטי‪.‬‬
‫‪ .5‬א ו ה ב ת ו כ נ י ו ת פ ו ל י ט י ק ה‬
‫וחדשות‪.‬‬
‫‪ .6‬אשכנזי‪ ,‬זה מה שאני מכיר‪.‬‬
‫‪ .7‬פעם הרב וולפסון ביקש ממני‬
‫לאסוף אותו מפסגות לישיבה ואני‬
‫שכחתי ממנו לגמרי‪ ,‬בשעה ‪ 10‬אני‬
‫רואה את הרב וולפסון נכנס‬
‫לישיבה ואז נזכרתי ששכחתי אותו‬
‫בפסגות‪ .‬מאז הבת שלי צוחקת‬
‫עליי לכתוב פתק ברכב לא לשכוח‬
‫את "הרב וולפסון"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫"כבר התפללנו מנחה?" שאלתי את נחשון‪ .‬הוא השיב לי‬
‫ "יצאנו עכשיו מהשיחה של העובדת הסוציאלית‪ ,‬וואי‬‫אחי! איך נחרת! זה היה גדול‪ ...‬אז ככה‪ ,‬רוב המדריכים‬
‫התפללו כבר מנחה אבל כל מי שהיה בשיחה עם‬
‫העובדת הסוציאלית לא התפלל עדיין‪ ,‬אממה‪ ,‬איתך‬
‫אנחנו רק תשעה‪" ".‬בעיה" השבתי לו‪" ,‬אך מקובלנו מבית‬
‫דוד כי גם אם מונחת חרב חדה על צווארו אל ימנע אדם‬
‫מלזעוק 'מנחה!' 'מנחה!' 'מנחה!'" "כן אחי‪ ,‬מה שתגיד‪..‬‬
‫קיצר תביא מישהו איתך ונפגש עוד שבע דקות ליד‬
‫הח ני ה ש ל הק ול נ וע יו ת " "מ ה? יש פ ה ח ני ה ש ל‬
‫קולנועיות?" "כן אחי יש פה גם תחנה להשכרת‬
‫פיליפינים!" "באמת? מה נראה לקיבוצניקים האלה?!"‬
‫"סתם עבדתי עליך אחי‪ ,‬בוא מהר נשארו לך חמש דקות‪,‬‬
‫יאאלה ביי!" "ה' עמך!"‬
‫מנהגי בקודש הוא לתת לרובם ככולם של מכריי לראות‬
‫אותי אך ורק כאשר אני במיטבי‪ .‬מעטים הם אלו שזכו‬
‫לחזות בי בשפלותי‪ .‬אותם בעלי פריבילגיה יכולים‬
‫להישבע על כך שרגעי הירודים ביותר גנוזים לאותם‬
‫עיתים בהן אני מתיימר להרכיב מניין תחת לחץ‪ .‬אני‬
‫נהפך למין מפלצת חסרת סבלנות ונטולת סובלנות‪.‬‬
‫רצתי בזריזות חסרת זהירות חוצה מהמבנה‪ ,‬לפי הזמנים‬
‫המשוערים בטלפון הסלולרי שלי‪ ,‬נותרו לי כעשרים‬
‫ואחת דקות עד השקיעה‪ ,‬שזה בערך עשר דקות לפני‬
‫כאח ת עש ר ה ד קו ת לפ ני הש קי ע ה ‪ ,‬כמ ות ה זמ ן‬
‫המינימאלית שעוד הגיוני להתחיל להתפלל בה תפילת‬
‫מנחה יחסית ברווח‪ .‬שמעתי פסיעות מגיעות מהצד‬
‫הנגדי של הבניין‪ .‬כמה התרגשתי! זה מדהים איך שחיוב‬
‫במצווה יכול לגרום לחפץ חסר משמעות להיות הדבר‬
‫הכי מבוקש שקיים‪ .‬אתרוג למשל‪ ,‬הינו פרי מר שרובו‬
‫קליפה ומיעוטו אכיל‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬לשבוע אחד בשנה‬
‫אנשים מוכנים לשלם תמורתו אלפי שקלים‪ .‬כך גם‬
‫פתאום המחשבה שפוסע לקראתי יהודי זכר מעל גיל‬
‫שלוש עשרה נעשתה בעיניי למקור שמחה רבה‪ .‬רצתי‬
‫לקראת אותן הפסיעות וצעקתי‪" ,‬שלום לך יהודי נשגב!"‬
‫כאשר התקרבתי לעברו הבחנתי בכך שלא התקרבתי‬
‫לעברו כי אם לעברה‪ .‬קול הפסיעות הגיע מבחורה‪.‬‬
‫הנהנתי במבוכה לאותה נערה אקראית והמשכתי‬
‫בחיפושי‪.‬‬
‫נותרו לי תשע עשרה דקות עד השקיעה המשוערת‪.‬‬
‫בנימת רוגע מולבשת‪" ,‬ואני צריך שתשלים לנו מניין‬
‫למנחה דחוף!"‬
‫"משה? משה סיגל? מה הולך?! מה אתה לא זוכר אותי?"‬
‫אילו היה מדובר בכל רגע נתון אחר‪ ,‬אין דבר שהייתי‬
‫מתענג עליו יותר מאשר להעמיד פנים שאני יודע בדיוק‬
‫מי הוא‪ ,‬ולנצל את הכריזמה שחנן אותו ה ‪-‬לוהים כדי‬
‫לדלות ממנו את המידע הנדרש על מנת לשוחח עמו‪ .‬אך‬
‫אותה העת לא היה רגע מן הרגעים הבנאליים‪.‬‬
‫"תזכיר לי בדרך‪ ,‬אנחנו חייבים לרוץ אם אנחנו רוצים‬
‫להספיק להתפלל מנחה‪ .‬על פי התפילון שלי ניתן לשער‬
‫שהשקיעה תחול עוד כשבע עשרה דקות!"‬
‫"איזה דוס! וזה אני‪ ,‬דורון‪".‬‬
‫"דורוני!!!" הכרזתי בהתרגשות כאשר נעשיתי מודע‬
‫לסירחוני‪" ,‬איזו התרגשות מופרזת! מה מביא את כבודו‪,‬‬
‫יעני אותך‪ ,‬למחנה עמית?"‬
‫"אז שמע‪ ",‬התחיל דורון להסביר באיטיות‪ ,‬כרבע שעה‬
‫לפני השקיעה המשוערת‪" ,‬אשתו של אבא שלי בעלת‬
‫המחנה‪".‬‬
‫"מגניב! ויקי היא כאילו אימא שלך‪".‬‬
‫"היא לא אימא שלי‪".‬‬
‫ברוך השם לא הייתי רגיל למצבי משפחה סבוכים‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬ממש לא היה לי מושג כיצד להתמודד עם האי ‪-‬‬
‫נעימות ששררה באותו רגע קט מהשיחה‪.‬‬
‫"אז יאללה‪ ,‬בוא להשלים איתי מניין למנחה‪ ".‬אמרתי‬
‫לבסוף‪ ,‬נותרו בדיוק אחד עשרה דקות משוערות‪.‬‬
‫"וואי‪ ,‬כמה זמן לא התפללתי מנחה! סבבה‪ ,‬אזרום אתך‪,‬‬
‫אבל שלא יהיה ארוך מדי‪".‬‬
‫"איזה ארוך מדי? בין כה וכה השמש עלולה לשקוע עוד‬
‫עשר דקות‪".‬‬
‫"אין לי מושג מה אמרת הרגע‪ ,‬אבל סבבה‪ ,‬אני אזרום‪".‬‬
‫אני‪ ,‬ודורון לצדי‪ ,‬רצנו לכיוון המקום בו נחשון ושאר‬
‫הנערים התאספו‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬אני רצתי וזירזתי את דורון‬
‫כל כמה רגעים‪ .‬הטלפון הנייד שלי צלצל‪ ,‬ועניתי‪.‬‬
‫"מי אמר משה ולא קיבל?"‪ ,‬עניתי תוך כדי הליכה‬
‫ממוהרת‪" .‬אני"‪ ,‬השיב לי נחשון‪" ,‬השגת כבר עוד מישהו?‬
‫השקיעה לא תחכה לאיש‪".‬‬
‫"אני מודע לכך‪ .‬כן‪ ,‬השגתי עשירי קודש ואנחנו בדרך‪".‬‬
‫אצתי לכיוון עץ אורן עבה יותר מיתר עצי האורן‪ .‬איני יודע‬
‫מדוע העליתי על דעתי שישועתי תימצא מאחורי העץ‪,‬‬
‫אך אני מניח שהמודעות המפעילה אותנו כאשר אנו‬
‫שרויים תחת מצבי לחץ אינו אותה מודעות שמוליכה‬
‫אותנו ביומיום‪ .‬ראיתי נער שנשען על העץ‪" .‬שלום לכבוד‬
‫היהודי הקדוש!" אמרתי בהתרגשות עצומה‪.‬‬
‫"מה את רוצה?"‪ ,‬הגיב דורון בתיעוב קר‪.‬‬
‫"אה?" השיב לי אותו העלם‪" .‬היי אני משה‪ ",‬הסברתי‬
‫"בא שניה‪ "-‬אמרה ויקי‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫"יופי‪ ,‬אז ניפגש עוד שניה"‪.‬‬
‫לפתע פתאום‪ ,‬נשמע קולה של ויקי‪ ,‬בעלת המחנה‪.‬‬
‫"דורון!"‪ ,‬צעקה ויקי בנימת חיפוש‪.‬‬
‫"למה שאבוא?" השיב דורון בתמיהה‪.‬‬
‫לא האמנתי למשמע אוזניי‪ ,‬איני רוצה להישמע חזר‬
‫רגישות ורגשות‪ ,‬אבל ממש לא שייך לנהל דרמה‬
‫משפחתית שמונה דקות לפני השעה בה השמש עלולה‬
‫לשקוע‪ ,‬כאשר תשעה יהודים זכרים בונים על כך‬
‫שתשלים להם מניין‪ ,‬וכאשר לא מדובר במניין למעריב‪.‬‬
‫ויקי אמרה‪" ,‬הפיצה שהזמנו הגיעה‪ ,‬בוא תאכל כל עוד זה‬
‫עדיין חם”‪.‬‬
‫"בסדר אני בא“‪ ,‬ענה דורון‪.‬‬
‫"אני בא?" מה זאת אומרת‪" ,‬אני בא?!" האם דורון לגמרי‬
‫שכח שתשעה יהודים מחכים שהוא ישלים מניין שהוא‬
‫התחייב להשלים‪ ,‬תהיתי לעצמי‪.‬‬
‫"דור‪-‬דור‪ ",‬פתחתי‪" ,‬אתה לא שוכח משהו?"‬
‫"וואי מצטער משה‪ .‬זה מה זה לא נעים לי‪ ".‬אמר דורון‬
‫בהתנצלות‪.‬‬
‫"בסדר אחי‪ ,‬עדיין יש לך אפשרות לתקן‪ ".‬אמרתי לו‪ ,‬הרי‬
‫למרות שנותרו רק שש וחצי דקות עד השקיעה‪ ,‬עדיין‬
‫הייתה אפשרות להתפלל תפילה קצרה‪ ,‬אמנם זה בין‬
‫הדברים השנואים עליי‪ ,‬אבל כבר הקדים ואמר החכם‬
‫מכל אדם‪" ,‬לכל זמן‪ ,‬ועת לכל חפץ תחת השמיים"‪,‬‬
‫ואפילו מנחה קצרה‪.‬‬
‫"אין מה לעשות‪ ",‬הסביר דורון‪" ,‬הזמנו רק מגש אחד‪ ,‬ואם‬
‫אני אתן לך‪ ,‬כולם ירצו משולש"‪.‬‬
‫"מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" שאלתי את דורון באופן‬
‫בו ניכר כי השאלה היא רטורית‪" ,‬אני רק רוצה שתבוא‬
‫להשלים מניין‪".‬‬
‫"אהה נכון! לגמרי שכחתי! טוב אזז‪ ,‬בהזדמנות אחרת‪,‬‬
‫חבל שהפיצה תתקרר‪".‬‬
‫באותו השלב בחיי‪ ,‬לא היה קיים דבר שתיעבתי יותר‬
‫מתיכוניסטים עם סדרי עדיפויות לקויים‪" .‬מה נראה‬
‫לך?!"‪ ,‬צעקתי‪" ,‬איזה בן אדם חסר ערך! אתה לא קולט‬
‫שברגעים אלו גרמת לכך שעשרה יהודים יפספסו את‬
‫מנחה‪ ,‬ואתה ביניהם? אבל מזה לא אכפת לך‪ ,‬נכון?‬
‫נכון?"‪ ,‬חזרתי על המילה נכון מסיבות תיאטראליות‪" .‬כל‬
‫מה שאכפת לך ממנו זה למלא את כרסך בתאוות בעולם‬
‫הזה‪ ,‬כמו כל פרה וכל חמור גרם‪ .‬אתה מגעיל אותי‪".‬‬
‫לאחר שכלתי לנזוף‪ ,‬שמתי לב כי דורון כבר לא היה שם‪.‬‬
‫שקעה עליי החמה‪ ,‬ומנחה לא התפללתי‪ .‬התמלאתי‬
‫בבושת פנים כאשר דמיינתי את השיחה שהתעדתי‬
‫לשוחח עם נחשון ושמונת מסורבי המניין אשר עמו‪.‬‬
‫ראיתי בעיני רוחי את כולם כועסים וחפויי ראש‪ .‬שמעתי‬
‫באוזני רוחי את הצעקות ואת הביקורת המוצדקות על כך‬
‫שהבטחתי ולא קיימתי‪ ,‬וכעת‪ ,‬לא רק שהם לא זכו‬
‫להתפלל במניין‪ ,‬אלא בגלל שהם בנו עליי פלוס אחד‪ ,‬הם‬
‫לא התפללו בכלל‪.‬‬
‫הגעתי לחניון הקולנועיות‪ ,‬האתר בו התקבצו ההמונים‪.‬‬
‫למרבה הפתעתי‪ ,‬איש לא היה שם מבלעדי נחשון‪ .‬חשתי‬
‫תחושת הקלה‪" .‬נחשון‪ ,‬אני כל כך‪ ,"-‬פתחתי בנימה בושה‬
‫ומתנצלת‪" .‬אל תדאג אחי‪ ,‬ברור לי שזה לא אשמתך‪ ,‬אני‬
‫יודע היטב כמה תפילה במניין חשובה לך‪ ".‬חתך אותי‬
‫ואמר נחשון‪" ,‬אבל מה עם שמונת האחרים? הם בטח‬
‫שיא המעוצבנים עליי‪ ".‬שאלתי ושיערתי‪ .‬השיב לי נחשון‪,‬‬
‫"רק אתה מתחבר רגשית להרכבת מניינים ככה‪ ,‬האדם‬
‫הנורמלי טורח טיפה‪ ,‬מעריך את המאמץ שעשה האחר‪,‬‬
‫ומתפלל ביחידות‪ ,‬אם יש צורך‪".‬‬
‫"האדם הנורמלי הוא ממש יצור‪ ".‬קבעתי‪.‬‬
‫"לגמרי‪ ",‬הסכים נחשון‪" ,‬וברוך השם שכך!"‬
‫‪11‬‬
‫(א) הרב אליאב‪" :‬אוו‪ ..‬איזה כיף לראות אותך!“ (ב) קרמן‪" :‬ויחל משה‪ ...‬שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך“ (ג) הרב‬
‫רבינוביץ'‪" :‬נו‪ ,‬נו‪( “...‬ד) הרב רוזין‪" :‬וכל זה פשוט וברור“ (ה) הרב ליפשיץ‪" :‬בעצם‪ ...‬בעיקרון‪( “..‬ו) הרב שילת‪" :‬נו‪ ,‬יש לכם‬
‫שיר?‪/‬בואו נשיר‪/‬אתם שרים?“ (ז) ר' פלדמן‪" :‬שכוייח“ (ח) הרב רבינוביץ'‪" :‬נו‪ ,‬נו‪ ,‬אז למה אתם לא עונים?" (ט) ר' פלדמן‪:‬‬
‫"יש לך חידוש?!“ (י) הרב שמשוני‪" :‬נו‪ ,‬אז מה הבעיה??“ (יא) הרב הבר‪" :‬אני חושב שתלמידים בישיבה צריכים להוציא את‬
‫מה שיש בהם החוצה“ (יב) הרב אבינר‪" :‬ני!“ (יג) הרב אבינר‪" :‬ני‪ ,‬ני‪ ,‬ני‪ ,‬ני“ (יד) הרב רוזין‪" :‬זה ליתא“ (טו) הרב סבתו‪:‬‬
‫(בתגובה לאם נרגשת של בוגר שפגשה בו בחתונה)‪" :‬הווו! איזה בחור חשוב!“‬
‫פירוש מה פשוטם‬
‫(א) הרב אליאב‪ .‬לא היית בישיבה הרבה זמן‪( .‬ב) קרמן‪ .‬מעניין מתי הגבאים יבינו שאני לא באמת אוהב לקרוא את הפרשה‬
‫הזאת? (ג) הרב רבינוביץ‘‪ .‬אז מה?!‪ ..‬מה אכפת לי??!!‪ ..‬תפעיל את השכל הישר שלך ותגיע למסקנה שלי‪( .‬ד) הרב רוזין‪.‬‬
‫מוהאהאהאהא (ה) הרב ליפשיץ‪ .‬יש שני אפשרויות להציג את השאלה שלך‪ ,‬לכל אפשרות יש שני פתרונות‪ ,‬ולכל פתרון‬
‫יש שתי נפק"מ‪( .‬ו) הרב שילת‪ .‬מה‪ ,‬אתם לא קולטים שסיימתי לדבר?‪ ,‬מה זה השקט המביך הזה?!‪ .‬איפה הטקט שלכם?!‪..‬‬
‫(ז) ר‘ פלדמן‪ .‬עשית‪/‬שאלת‪/‬פתרת את המובן מאליו‪( .‬ח) הרב רבינוביץ‘‪ .‬למה הם לא עונים?? (ט) ר‘ פלדמן‪ .‬משעמם לי‪,‬‬
‫כבר חפרתי בסוגיה הזאתי‪ ,‬והמטרה שלך היא להעסיק אותי‪ .‬לא לכתוב‪( .‬י) הרב שמשוני‪ .‬אני לא מבין‪ ,‬חשבת לפני‬
‫ששאלת את השאלה שלך?‪ ,‬אם תנתח את מה השאלה תגלה שאתה סותר את עצמך מבחינה פסיכולוגית‪,‬‬
‫סוציואקונומית ומשפטית‪( .‬יא) הרב הבר‪ .‬תגידו לי‪ ,‬איפה האידיאלים שלכם?‪ ,‬לאן הם נעלמו?! אני רוצה לראות פה‬
‫מדריכים בסניפים‪ ,‬רכזים במסעות‪ ,‬בסמינריונים‪ ,‬ומתנדבים במד"א‪( .‬יב) הרב אבינר‪ .‬שכוייח‪ ,‬אז מה?‪( ..‬יג) הרב אבינר‪.‬‬
‫אלו בלבולי מוח‪( .‬יד) הרב רוזין‪ .‬הסברא הזו כל‪ -‬כך גרועה שהרמב"ם היה מצליף בך פולסא דנורא‪( .‬טו) הרב סבתו‪ .‬רק‬
‫שלא תשאל איך קוראים לו‪...‬‬
‫‪12‬‬
‫ידידיי ורעיי‪ ,‬חזו באור האל ה נ פ ר ש א ל ע ב ר‬
‫ארצות החושך והטומאה‪ .‬מה מופלאת היא התגשמות‬
‫החזון "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם‬
‫בשם אללה" בימינו‪ .‬מאז ציוונו הנביא מוחמד על מלחמת‬
‫קודש כנגד הכופרים‪ ,‬לא היה כדבר אשר אנו עדים אליו‬
‫היום‪ .‬כמו אפקט דומינו‪ ,‬רבים מעמי הארץ מתאסלמים‬
‫כי נפל פחד דעא"ש עליהם‪ .‬בכיבושיו הכבירים של הנביא‬
‫מוחמד‪ ,‬תמיד הוא קרא קודם לאוייביו ‪"Are u with me‬‬
‫‪ or against me?".‬אלו אשר נכנסו תחת כנפי השכינה‪,‬‬
‫הפכו במרוצת הזמן לכלל משפחה אחת‪ :‬האיסלאם‪ .‬אם‬
‫הנביא החזיקם בחזקה כשרות‪ ,‬היאך אנחנו נמנע‬
‫מלהחיל על השבים כיום את אותה חזקה? ועוד‪ ,‬טוענים‬
‫הם טענת ברי שהם כשרים והמלעיגים טוענים שמא!‬
‫צוונו לאהוב את השונה כי לאהוב את השווה זה האובייס‬
‫‪ (obvious).‬לקבל את השונה זה החידוש‪ .‬בא נקבל גם‬
‫את השונה‪ .‬כולנו נבראנו בצלם‪ ,‬אחרי הסרת המעכבים‪,‬‬
‫טבעי שהצלם יציץ ויזרח מתוך כל אחד ואחד‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬מנהיג אשר גילה בעצמו את האמת‬
‫הטהורה ולא על ידי חינוך שהונחל לו מילדותו‪ ,‬יותר מבין‬
‫הוא את קדושתה וגדולתה שהרי הייתה לו למגדלור‬
‫באופק הרחוק בסערות רוח נפשו‪ .‬כזה אדם‪ ,‬ראוי לתת‬
‫לו תפקיד מפתח בשלטוננו על מנת שיגדיל קוראן‬
‫ויאדירו‪ .‬שנזכה על ידי כך למלאות את הארץ דעה את‬
‫האל ויתברכו בנו כל משפחות האדמה‪ .‬כהנא צדק‪.‬‬
‫השבח לאללה‬
‫הגדול בונה‬
‫עולם‪ .‬ישתדרג שמו בשקל תשעים‪ .‬תבורכו מפי עליון‬
‫אחיי גיבורי התהילה‪ ,‬לוחמי החופש והחירות‪ ,‬מחרפי‬
‫החיים הטהורים‪ .‬דם קדושים זורם בעורקיכם‪ .‬דם‬
‫מלחמת הג'יאהד‪ .‬מתעסקים אתם בביעור הרע מכל‬
‫יושבי חלד‪ .‬חיזקו על המלאכה כי באמונה אתם עושים‪.‬‬
‫‪ "Let's make the world a better place".‬אנחנו לא‬
‫נתחבא מאחורי חומות‪ .‬אנחנו נשמיד את הורסי התרבות‬
‫לפני שיהרסו אותנו‪.‬‬
‫שמעתי את אשר אמר אותו 'אחר' ועל אף שמדברים‬
‫אנחנו באותה שפה‪ ,‬אינני מבין דבר מדבריו‪ .‬אומר הוא‬
‫שזוהי מטרת העל של נביאנו הקדוש? שכולם יהיו שווים‬
‫ללא הבדל גזע ומין? לא מיניה ולא מקצתיה! תמה אני‬
‫על ההנחה הקלוקלת‪ .‬וכי אותם גרים שווים אלינו?‬
‫הורתם ולידתם בטומאה‪ ,‬אחינו יקראו? בן כוש לעולם‬
‫יישאר בן כוש‪ .‬רואים הם ניסים ונפלאות ואומרים שהם‬
‫אחינו? מחר יראו נפלאות במדגסקר ויאמרו שהם‬
‫ציפורים‪ .‬עד לאיפה החותרים תחת הקוראן רוצים‬
‫להגיע? הכי יעלה על דעתך נבואה מפי אוכלי החזיר‬
‫ושתויי היין? פה שליחך תועבות עתה יפיק מרגליות?‬
‫דתנו אינה אופנה חולפת‪ .‬אותם זרים דינם להיות חוטבי‬
‫עצים ושואבי מים‪ .‬זאת זכות גדולה בשבילם ולכך נועדו‪.‬‬
‫אלו מתוכם אשר יראו שאיפה לגדלות‪ ,‬יש להרוג אותם‬
‫בהרים ולכלותם מעל פני האדמה‪ .‬היקומו המלפפונים‬
‫ויכו את הגנן? לא בבית ספרנו‪ .‬רק בעלי היוחסין ראויים‬
‫להנהיג‪ .‬אלו אשר אבותיהם עמדו בכיכר מכה ואל מדינה‬
‫קודשו בשעתו וקדושים הם לעולמי עד‪ .‬היאך יאמר‬
‫לבנבן "אבותינו הערביים"? איך ימשיך הוא את נביאנו?‬
‫יחדיר לנו רעיונות מערביים ח"ו? זכויות לנשים לא עלינו?‬
‫ירצה הוא שנכתוב לה כתובה? מגורשת יאמר לה‪ ,‬ודיו!‬
‫היעלה על דעתך לחדש חידושים שלא שזפתם אוזן‬
‫בקוראן שניתן לנו ע"י מוחמד? וכי אללה הגדול היודע‬
‫הכל טעה בדבריו וחישוביו? פה המוציא כפירה כזאת יש‬
‫למלאו עופרת‪ ,‬לכרות לשונו‪ ,‬לטוחנה עד דק‪ ,‬ולפזרה‬
‫למאכל חזירים‪ .‬ככה יעשה לאיש אשר הח'ליף חפץ‬
‫בחרפתו‪ .‬ירחם האל עלינו שקמו בינינו קוצים ודרדרים‬
‫שכאלו‪ .‬עלינו לבער הרע מקרבנו ולכרות את ערלת הלב‬
‫הזאת בהקדם האפשרי‪ .‬אני מיד מוציא אחשדרפנים‬
‫ורצים דחופים‪ ,‬ומטריל את כל הקבוצות שלי בוואטספ‬
‫וטלגרם באיומים להעביר למניין אנשים‪ ,‬ולא‪ ,‬יצמחו להם‬
‫פרסות חזיר‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫רבים חושבים שעולם הקוסמים סגור בפני יהודים‪ ,‬אבל‬
‫האמת היא שתמיד היו יהודים‪-‬קוסמים‪ .‬בנסתר‪ ,‬נוצרה‬
‫ספרות הלכתית ענפה בכל הנוגע לענייני הקסם‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫שהקוסמים היהודים סמכו על פסקיהם של גדולי‬
‫המוגלגים‪ ,‬אבל היו להם גם פוסקים משל עצמם‪.‬‬
‫בעקבות העלון ההיתולי של פורים‪ ,‬הקוסמים החליטו‬
‫לשתף אותנו במעט מעולם ההלכה שלהם‪ ,‬בהבנה שרוב‬
‫הציבור יחשיב את כל הסיפור הזה לבדיחה‪.‬‬
‫לומוס‬
‫שאלה ‪ :‬האם מותר לעשות את הלחש "לומוס" בשבת‪ ,‬או‬
‫שמא הוא אסור משום הבערה?‬
‫תשובה ‪ :‬איזו הבערה יש כאן? הרי האור הנוצר כאן הוא‬
‫על‪ -‬טבעי לגמרי ואין בו אש כלל‪ .‬כידוע שכל אור שלא‬
‫נוצר מאש‪ ,‬מותר‪ .‬אין אנו יודעים מדוע המוגלים אסרו‬
‫אורות כאלה המכונים אצלם ‪ ,LEL‬אך אין בידיהם לבטל‬
‫מסורת של מאות שנים‪.‬‬
‫אציו‬
‫שאלה‪ :‬האם יש בלחש אציו משום הוצאה מרשות‬
‫לרשות?‬
‫תשובה‪ :‬מצד הדין‪ ,‬יש באציו הוצאה מרשות לרשות‬
‫משום שהפעלת הלחש נחשבת כמעשה בידיים‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בוודאי שמותר מעיקר הדין לקרוא למטאטא משום שאין‬
‫הוא נח לעולם‪ ,‬אבל גדולי רבני הקוסמים הראשונים כבר‬
‫אסרו כל שימוש בלחש אציו שמא יבואו לקרוא לדבר‬
‫אסור מרשות לרשות‪.‬‬
‫התעתקות‪ ,‬מפתח‪-‬מעבר‪ ,‬טיסה במטאטא‬
‫שאלה‪ :‬האם יש איסור תחומים בהתעתקות ובדרכים‬
‫האחרות שעל ידן ניתן לעבור ממקום למקום במהירות?‬
‫תשובה‪ :‬בעניין הזה שאלנו לפני שמונה מאות שנה‬
‫לרמב"ם‪ .‬אמנם הרמב"ם היה מוגל‪ ,‬אבל הוא נחשב גם‬
‫בקרב הקוסמים לגדולי הפוסקים שבכל הדורות‪,‬‬
‫והפוסקים הקוסמים התייעצו איתו רבות בשאלות‬
‫הלכתיות‪ .‬תשובה אחת מפורסמת בעניין נסיעה בנהרות‬
‫גדולים היא בעצם אדפטציה של פסק שנכתב אודות‬
‫המטאטא‪ .‬שם הוא כתב שכל דיני תחומים נלמדים‬
‫מדגלי המדבר‪ ,‬וכתב‪" :‬איך יתכן להיות תחומין דאוריתא‬
‫[באוויר הפתוח] (בגירסה למוגלגים ‪ -‬על פני המים) שלא‬
‫תדרוך בו כף רגל?!‪...‬איך תהיה [התעופה] (ההליכה) בהם‬
‫אסורה מן התורה?! זה דבר לא יעלה בדעת בר בי רב‬
‫דחד יומא שיהיה [בתעופה באוויר] (בהליכה על המים)‬
‫איסור תחומין דאוריתא ממחנה ישראל‪ ...‬כן בלי ספק‬
‫[העף] (המהלך) שנים עשר מיל [באוויר] (על פני המים‬
‫המועטים) פטור לפי שאינו דומה למחנה ישראל" וכיוון‬
‫שלא גזרו חכמים על התעופה באוויר‪ ,‬אין סיבה לאסור‬
‫את המטאטא (אגרות הרמב"ם‪ ,‬מהדורת י‪ .‬שילת עמ' שפו)‪.1‬‬
‫מן הפסק הזה למדנו‪ ,‬שאין מקום כלל לאסור התעתקות‬
‫כי קל וחומר הוא‪ :‬אם כאשר טסים באוויר אין איסור‬
‫תחומים‪ ,‬לא כל שכן כאשר פשוט מופיעים במקום‬
‫השני?‬
‫‪ 1‬הרב שילת לא ידע שהתשובה במקור ניתנה לקוסמים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫אחד מאנ"ש שאלני שאלה אישית לפני אי אלו אמשים‪,‬‬
‫ובעזרת ה' וחסדו התברך עלה בידי לאסוקי שמעתא‬
‫אליבא דהלכתא‪ .‬אך מכיוון שיודע אני שקושיה זו הינה‬
‫אבן נגף לרבים מדורי דורות‪ ,‬רואה אני לנכון לפרסמה‬
‫בישראל ולהפיצה ליעקב‪ ,‬למען לא יכשלו בה עוד‪,‬‬
‫תלמידים שזקן תייש להם ולהוראה לא הגיעו‪ .‬והרי‬
‫לפניכם דבר השאלה אשר נשאלתי והתשובה אשר‬
‫השיבותי‪ ,‬דבר דבור על מותניו ולשומע ינאם‪:‬‬
‫שאלה‪ :‬לכבוד הרב שלום‪ ,‬מצאתי בעלית הגג שלנו‬
‫מגילת יוחסין עתיקה ומתפוררת‪ ,‬ולאחר שהצלחתי בדי‬
‫עמל לפענחה גיליתי למרבה שמחתי‪ ,‬שהינני צאצא ישיר‬
‫בן מפי בן עד ליקותיאל האגגי‪ ,‬שהיה כידוע נכדו של אגג‬
‫מלך עמלק‪ .‬ושאלתי שטוחה היא לפני כבודו‪ ,‬האם‬
‫ביכולתי לתלות עצמי וכך לקיים מצוות מחיית עמלק או‬
‫לעשות את אחד מחבריי לשליח למחותני או שמא עליי‬
‫להניח זאת לגדול הדור אשר יקיים מצווה זאת בהידור‬
‫בשם כלל ישראל?‬
‫אודה לרב אם לא יפרסם את דבר השאלה‪ ,‬שכן אני‬
‫חושש שמא יקדימני אחר במחייתי‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬לידידי יקירי‪ ,‬אהוב ליבי‪ ,‬מחמל נפשי‪ ,‬מה עלץ‬
‫ליבי בקרבי לקראת מכתבך ומה ששתי לראות את‬
‫עתודות כתב ידך הנחמד ומילותיך המאירות ויקרות מפז‪.‬‬
‫ומדי דברי בך זכר אזכר את אשת נעוריך‪ ,‬ואף לשלומה‬
‫אדרוש‪ ,‬ולוואי וישכנו במעונך כל מילי דמיטב‪ .‬ולאחר‬
‫שכלו כל דבר הנימוסים מן השק‪ ,‬אשנס את מותני‪ ,‬ומיד‬
‫לאחר מכן את שאר חלקי הגוף‪ ,‬ואגש לעמול בעמלה של‬
‫תורה ולענות לשאלתך על ידי בירור ההלכה משורשה‪.‬‬
‫שאלה זו הינה יסודית ורחבה מני ים‪ ,‬וכמו כל דבר בצבא‬
‫ה'‪ ,‬גם התשובה עליה מתחלקת לשלושה חלקים‪ :‬האיש‬
‫המבצע‪ ,‬אופן הביצוע וזמן הביצוע‪ .‬ואני אשתדל כעת‬
‫לפורטם‪ ,‬ראשון ראשון ואחרון אחרון‪.‬‬
‫ראשית נדון בעל מי מוטלת חובת מחיית עמלק‪ .‬נראה לי‬
‫להגיד שהזוכה במצווה זאת יהיה הקרוב ביותר לעמלקי‪,‬‬
‫כפי שמצינו בעגלה ערופה שם זוכים אנשי העיר‬
‫הקרובה‪ .‬לפיכך‪ ,‬בבואנו לעיין מי הוא הקרוב ביותר אליך‪,‬‬
‫לא נותר לנו אלא להיעזר במאמרו של רבא במסכת‬
‫סנהדרין (דף ט ע"ב) "אדם קרוב אצל עצמו"‪ .‬קונגרג'יוליישן‪,‬‬
‫זכית אתה במצוות מחיית עמלק‪ ,‬אולם עצם זאת‬
‫שהמצווה שלך כעת אין אומר שאתה זה שצריך לבצעה‬
‫שכן שנינו במסכת אבות (פרק ה משנה י) "האומר שלי שלי‬
‫שלך שלך הרי זו מדת סדום"‪ .‬וכפי שודאי ידוע לכל איש‬
‫אשר רוח בו‪" ,‬כופין על מידת סדום" (תוספות ב"ק דף כ ע"ב)‪.‬‬
‫הילכך‪ ,‬על אף שהמצווה שייכת לך ביסודה‪ ,‬מתרה אני בך‬
‫שלא להיות צר עין ולתת את גופך לכל המעוניין למחות‪.‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫בעצם ביצוע המעשה‪ ,‬האם עליו להיעשות בכלי או ביד‪.‬‬
‫ידועה המחלוקת הקדומה האם 'מחיית עמלק' הינה ציווי‬
‫על ה'חפצא' או על ה'גברא'‪ .‬כפי שמובא בספרים ‪ ,‬בעל‬
‫ה'אייסי טאוור' מצדד שהחיוב על הגברא ועל כן יוצאים‬
‫בחניקה בידיים ידי חובה‪ .‬לעומתו האדמור משם נוקט‬
‫בשיטה מהפכנית משהו‪ ,‬וטוען שהחיוב הוא על החפצא‪,‬‬
‫ולומד זאת מסעיף בשולחן ערוך‪:‬‬
‫עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת‪ ,‬אם הוא‬
‫מאוס אסור להדליקו בבית הכנסת‬
‫(אורח חיים‪ ,‬סימן קנד‪ ,‬סעיף יב)‬
‫הוא לומד מסעיף זה שרק אם העכבר הוא מאוס‬
‫בהגדרתו )‪ (mouse‬רק אז יש לפסול‪ ,‬לעומת זאת אם‬
‫העכבר היה ראט בהגדרה )‪ (rat‬אזי היה מותר‪ ,‬ונראית לי‬
‫טענתו‪ .‬כלומר‪ ,‬אם נחיל את כלליו של מקרה זה‪ ,‬על‬
‫המקרה דנן‪ ,‬נמצא שחייב אתה להשתמש בכלי כלשהו‬
‫כגון סכין‪ ,‬אקדח או כפית על מנת להימחות‪ .‬הילכך‪ ,‬עליך‬
‫להיזהר היטב היטב לבל ימחוך ללא כלי‪ ,‬שמא יהא עליך‬
‫לחזור בגלגול לאחור על מנת לתקן את פשעך זה‬
‫ולהימחות בשנית‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫שאלה ידועה נוספת לגבי אופן הביצוע‪ ,‬הוא האם מחיית‬
‫עמלק יכולה להתרחש בכל מקום או שמא דווקא‬
‫בירושלים‪ ,‬והאם על ידי כל אדם או דווקא רב‪ .‬בעניין זה‬
‫אני נוטה להסכים עם הריב"ן בעל ה'עגלי זהב' שאמר‬
‫"רב לכם מהעלות ירושלים" (מלכים א‪ ,‬יב‪ ,‬כח)‪ ,‬דהיינו יש צורך‬
‫ברב ויש צורך בירושלים‪ .‬ודוק הרבה‪.‬‬
‫שאלה נוספת ההיא האם יש צורך בבגד מיוחד לצורך‬
‫קיום מצווה זו כגון ציצית ותפילין‪ ,‬אך כמדומני שבסוף‬
‫נפסק שניתן לקיים מצווה זו אף בבוקסר וגופיה שכן‬
‫מצינו במסכת פסחים ש"ניחא ליה לאיניש לקיומי מצווה‬
‫בגופיה" (דף ד ע"ב) ‪ .‬ברם מכיוון שבימי הפורים עסקינן‪ ,‬ברי‬
‫לי שאותו איניש המדובר חייב לבסומי עד דלא ידע‪.‬‬
‫ודפח"ח‪.‬‬
‫לגבי זמן המצווה‪ ,‬הייתי חפץ להשיב לך שהדבר יכול‬
‫לחכות עד שיאחזך שבץ או סרטן ותמות במיטתך‪ ,‬ברם‬
‫מה אעשה ורוב הפוסקים גזרו על כך משום תעשה ולא‬
‫מן העשוי‪ .‬אי לכך כל שנותר לי הוא לנחמך במילותיו של‬
‫הרה"ג דוד פישר "כל מה שעושה ה'‪ ,‬הכל לטובה" (בגן של‬
‫דודו‪ ,‬קלטת ‪ ,0‬דקה ‪ .)13‬לפיכך‪ ,‬עליך לצפות כל יום ויום ליום בו‬
‫תמחה‪ ,‬ואין לי אלא להמליץ שתשתדל כמיטב יכולתך‬
‫לתת בראש בבחינת דוד המלך עליו מספר הכתוב‪" :‬ביום‬
‫ההוא‪ ,‬אז נתן דוד בראש" (דברי הימים‪ ,‬טז‪ ,‬ז) ויש להאריך ואין‬
‫להאריך‪.‬‬
‫ולכן נראה לי לומר‪ ,‬שתבקש מאחד ממכריך שימחה‬
‫אותך עוד היום‪ ,‬וגם אם יסרב עליך להפציר בו חזור ופצור‬
‫עד שיענה‪ .‬ועליך להזהירו שיחתוך אותך בסכין‪ ,‬אך‬
‫שיקפיד לבל יחסר ממך אבר או בשר ושתקבר שלם‪.‬‬
‫ויקויים בנו ובכל ישראל הכתוב "זה נענה וזה לא חסר“‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אליהו‬
‫הנביא‬
‫האמיתי‬
‫ישי לבנברג )ב(‬
‫הרב כץ מחלק‬
‫)בדימוס( הסוכריות‬
‫רב קוּל‬
‫אח‪-‬של‬
‫המחשב‬
‫של סבא‬
‫יצחק‬
‫סבא יצחק‬
‫חברותא‬
‫של הרב‬
‫קרמן‬
‫‪Net‬‬‫‪Spark‬‬
‫הכסא התה של‬
‫הרב‬
‫של הרב‬
‫סבתו‬
‫סבתו‬
‫מרביץ‬
‫תורה‬
‫רלב"גיה‬
‫סבתו‬
‫הנשוי‬
‫הרב‪-‬יונתן‪-‬כהן‪-‬‬
‫נחמיה‪-‬הצרפתי‬
‫שורת‬
‫חוצניקים‬
‫יורש‬
‫העצר‬
‫הרי החושך הדרומיים‬
‫רב קהילת‬
‫אורות אלחנן‬
‫הרי החושך הצפוניים‬
‫אבא של‬
‫הסבתו‪-‬ים‬
‫רבצ"ר‬
‫לית אתר‬
‫פנוי מיניה‬
‫א‪ .‬פינת‬
‫קפה‬
‫)בלי חלב(‬
‫סבתו‬
‫הרווק‬
‫אסף‬
‫חיים‬
‫בהר"ב‬
‫גמח‬
‫מגבות‬
‫א‪ .‬הכל‬
‫קב"ט‬
‫משפחת‬
‫דון‬
‫רועי‬
‫אנגלמן‬
‫אבא של‬
‫מבקש‬
‫הסוכריות‬
‫פינת הקלטה )גמ"ח‬
‫טישו בדימוס(‬
‫יובב‬
‫השלמת‬
‫ספרים‬
‫לסדר בוקר‬
‫מתקשה מתקשה מתקשה מתקשה‬
‫בעל‬
‫מחבר "כי‬
‫אחיך הוא"‬
‫שוטנשטיין שוטנשטיין שוטנשטיין מתיבתא‬
‫כתובות א' כתובות ב' כתובות ג' כתובות א'‬
‫קריקטורה‬
‫בהכנה‬
‫אחי‪ ,‬רוצה‬
‫ללמוד‬
‫משניות?‬
‫א‪ .‬גבאים‬
‫יושב‬
‫ראש‬
‫השולחן‬
‫‪-------‬‬
‫א‪.‬‬
‫ביסקוויטים‬
‫שמאלן‬
‫טישו‪-‬‬
‫רקס‬
‫יחצ"ן‬
‫הישיבה‬
‫מקבל‬
‫תורה‬
‫כתם‬
‫נזלת‬
‫סטנדר‬
‫א‪ .‬ביטול‬
‫שינה‬
‫הרי החושך הדרומיים‬
‫הרי החושך הצפוניים‬
‫ר"מ סדר‬
‫ערב‬
‫מקבל‬
‫הסוכריות‬
‫רב חובל‬
‫האדמור‬
‫מרוז'ין‬
‫אח‬
‫המרדכי‬
‫ִ‬
‫החזן‬
‫הצעיר‬
‫שמשון‬
‫א‪ .‬שינה‬
‫הפוך בה‬
‫והפוך בה‪,‬‬
‫דכולא בה‬
‫רשע‬
‫החזן‬
‫המבוגר‬
‫זוכה‬
‫ה"משאת‬
‫בנימין"‬
‫מורשתי‬
‫גבר‬
‫סניף‬
‫להב"ה‬
‫א‪ .‬רבאק‬
‫‪cowboy‬‬
‫דף יומי‬
‫א' גמ"ח כלי‬
‫כתיבה‬
‫)באמת(‬
‫בעל‬
‫הפתילות‬
‫א‪ .‬יציאות‬
‫)תרתי‬
‫משמע(‬
‫עמוד של‬
‫א‪ .‬יציאות‬
‫אין מעבר‬
‫גזירה שאין‬
‫הציבור‬
‫רוצה‬
‫לעמוד בה‬
‫רכז‬
‫חברתי‬
‫מודיעין‬
‫סטנדר‬
‫כחול‬
‫א‪ .‬גמ"ח כלי‬
‫כתיבה‬
‫)בפוטנציאל(‬
‫תנ"ך‬
‫שבעל פה‬
‫יושב עם‬
‫שיעור ב'‬
‫בארוחות‬
‫פינת אבידות וניגונים‬
‫נא להירשם כאן ‪8‬‬
‫פעמים‬
‫שכטרייה )בלי שכטר(‬
‫גבאי‬
‫אשכנזי‬
‫סטנדר‬
‫א‪.‬‬
‫מורכבות שולחן‬
‫א‪ .‬קיגל‬
‫עולם‬
‫פיקטיבי‬
‫סובייקטי‬
‫בי‬
‫חזן חלופי‬
‫‪Rav‬‬
‫‪Hutsnikkim‬‬
‫זייכר‬
‫ר"מ לילה‬
‫גזירה שאין‬
‫הציבור‬
‫רוצה‬
‫לעמוד בה‬
‫גבאי‬
‫ספרדי‬
‫‪A.‬‬
‫‪Hutsnikkim‬‬
‫רב‬
‫אלטרנטיבי‬