אף על פי שהתורה והמצוות מזככות הן את המידות ,מכל מקום אי אפשר לסמוך על זאת לבד ,והכרח לעסוק בזיקוק המידות ,ובתיקון המוסר בייחוד. כל שנה לפני פורים עולה השאלה :האם כדאי להשתכר במסיבת ליל פורים בישיבה או לא? אקדים ואומר שאמנם השתתפתי י"ב פעמים במסיבה, אך הפעם האחרונה שהייתי היתה לפני עשר שנים ,ועל כן התייחסותי לעניין תהיה על פי חוויותיי מאז. ברור שאין כוונת השואל לשאלה הלכתית ,שהרי כולנו יודעים שמצוות סעודת פורים ומצוות השתייה זמנן ביום בלבד ,והמקיימן בלילה לא יצא ידי חובתו (שו"ע או"ח תרצה, א) .ואף שמצווה לשמוח ולהרבות קצת בסעודה גם בלילה (רמ"א שם) ,הרי שאין מצווה להשתכר בלילה. ברור ששאלה זו נשאלת דווקא על סעודת ליל פורים ולא על שאר הסעודות שמתקיימות במהלך השנה כגון ליל יום העצמאות ,מפני הבלגן ו ה התפרקות שמלווים את השתייה בסעודה זו. בפשטות נחלקו הראשונים בעניין זה של שכרות בפורים :יש אומרים שמצווה רק להוסיף בשתייה מעט אך השכרות אסורה (מאירי ואו"ח) , ולפיהם לא הובא מעשה רבי זירא ורבה בגמרא (בבלי מגילה ז ,ב) אלא כראיה לדחות את מנהג השכרות .אך יש אומרים שדווקא להיפך :הסיפור בא להוכיח שכך נהגו האמוראים -לשתות עד כדי שכרות (רי"ף ורא"ש) ,והראיה שגם בשנה הבאה היה ברור לרבה ולרבי זירא שישתכרו שוב .אלא שאם כך יש להבין את דעת הרי"ף והרא"ש והשו"ע :וכי תכלית שמחת הפורים היא שיכרות ורצח? האם השכרות והבלגן שבה בעקבותיו חיוביים? ובאמת, יש פוסקים 1שהקלו בעבירות שונות שנעשות מתוך שכרות בפורים ,ויש לבאר מה הרעיון הפנימי של דברים אלו. במלחמת עמלק אנו מוצאים שמשה מידי פעם מרים את ידיו "וגבר ישראל" ומידי פעם מניח את ידיו "וגבר עמלק" .והקשה בקול הרמ"ז (ראש השנה ג ,ח)" :אי ביה תליא מילתא ,למה היה מניח ידו להגביר את האויב?!" ובאמת נראה שכן היה הציווי ,שהרי נאמר " :ויחלש יהושע את עמלק" (שמות יז ,יג) החליש אך לא השמיד ,וכתב רש"י: "חתך ראשי גיבוריו ,ולא השאיר אלא חלשים שבהם ,ולא הרגם כולם .מכאן אנו למדים שעשו על פי הדיבור של שכינה " .כלומר שהיה ציווי מלמעלה "לנהל" את המלחמה ולא "להכריע" את האויב ,אלא מידי פעם לתת לו להתגבר .וזה תמוה ,שהרי שאול עשה כן ונענש? על מנת לענות על שאלות אלו ,נקדים הקדמה חשובה בעבודת ה' .כותב הרב קוק: 1תרומת הדשן הובא ברמ"א תרצה ,ב ,וכן תרצו ,ח. (אורות הקודש ג ,עמ' רלג) לימוד תורה וקיום מצוות אינם מספיקים לתיקון המידות והיצרים של האדם .הרבה פעמים חושבים תלמידי חכמים שאם הם לומדים תורה ומקיימים מצוות - בהכרח הם מתקנים את מכלול הרבדים של הנפש ,וזו טעות כמו שכתוב שם: הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב ברוחניותו, משתי נפשות ,נפש טובה -להית ונפש רעה בהמית -הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש ,והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים. האדם יוכל למצוא קורת רוח תמידי על ידי זה בין בשעת שלוותו בין בשעת יסוריו. כשהטובה מתרחבת -הוא מקשר את רעיונו בהנפש ה-להית ,להרחיבה ,להרימה ולחזקה .וכשהמצוקה מתגברת הוא משים פנים אל הנפש הרעה הבהמית ,לצחצח את זוהמתה ,לשמוח במה שהיא מתייסרת ועל ידי זה מטהרת. (אורות הקודש ג ,עמ‘ רלה) כשאדם עוסק רק בריבוי הקדושה ,אין הוא מטפל באמת בתשוקותיו החבויות בתוככי נפשו הבהמית .הוא עלול לשבת בבית המדרש ולהרגיש את עלייתו הרוחנית הבאה מהעצמת נפשו ה -לוהית ושם אין הוא רואה וחש שום קלקול מידותי או יצריוּת מעוותת ,והוא בטוח שאין הוא צריך לעסוק בתיקונים אלו .אבל הוא טועה .הוא אמנם מעצים את נפשו ה-לוהית ,אך הוא מדחיק את מה שקיים בנפשו הבהמית .הוא בכלל לא נותן לה אפשרות ביטוי ועל כן אין הוא מודע כלל למה שקיים בה .אך ברגע שהוא יצא מבית המדרש ,ברגע שתהיה ירידה בגילוי נפשו ה-לוהית והנפש הבהמית תופיע -אפשר ותתגלה בתוכו מפלצת שרודפת כבוד ,נשים וממון או שהוא יגלה שנפשו מלאה בקנאה ,בשנאה ובנקמנות ושאר מידות נוראיות .כל אלו יתפרצו בעוצמה אדירה ,מפני שלא טיפל בהם מעולם .טעות זו עלולה להיגרם דווקא לאנשים גדולים ,שעסוקים תמיד בקודש וחושבים שאין ראוי להם לעסוק בדברים בהמיים ונמוכים כאלו. זה מה שקרה במלחמת עמלק .עמלק מסוכן דווקא בגלל שהוא נשאר "מחוץ לענן" .עם ישראל עלול לחשוב שניתן להישאר בענן ,להתכחש לקיומו של עמלק ושהכל בסדר .אבל בינתיים עמלק עושה שמות במי שנמצא מחוץ לענן" :ויזנב בך ,"...עד שלבסוף הקלקול היה עלול להיות כל כך גדול שהענן יסתלק ועמלק יחדור פנימה וכבר לא נוכל לו .ולכן אין מנוס שבעוד הענן קיים -לצאת מן הענן ,לפגוש את עמלק ולהילחם בו ,כמאמר משה ליהושע" :צא" מן הענן ו"הלחם בעמלק" .אין מנוס לפעמים מלהוריד ידיים למטה ,להתנתק מהעיסוקים העליונים ,לתת מקום לחולשות הנמוכות להופיע ,ואז להכיר אותם ולטפל בהם. וזוהי ההוראה" :זכור את אשר עשה לך עמלק ...אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא -לוהים " .עם ישראל היה במצב שאינו במדרגת " יראת -לוהים " ,אלא במדרגת אהבת ה' . במקום להתעסק ב"סור מרע" ,הוא פעל רק ב ה ע צ מ ת " ע ש ה ט וב " ,מ ת ו ך מ ח ש ב ה שהחושך לבסוף יעלם מריבוי האור :קרבת - לו ה י ם ,א הב ת ה' -דו ח ה א ת כל ש א ר האהבות .אבל בינתיים עמלק מזנב בנכשלים יש כישלונות ,בטומאה ,בעריות ,במשכבזכור ,אבל כולם רואים זאת כחולשה של רגע, ומיד -מתחזקים באהבת ה' וממשיכים הלאה" :זה רק כישלון ."...אנחנו אפופים בתוך הענן ,בקדושה ,הוד ורוממות ועמלק מזנב וכובש עוד שטחים ומעצים עוד כוחות של רשע .הידיים שמונפות למעלה חשות עייפות ויגיעה בירידתם למטה .יש חוסר רצון לעסוק בכישלונות הקטנים של החיים" .דקדוקי עניות" ,מה הם לעומת כל הגודל של רוח הקודש ,הנבואה ,דבקות ואהבה? על כך בא משה וזועק" :והיה בהניח ה' -לוהיך מכל אויבך ...תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" -דווקא בשעה שאתה ברוממות רוח ,כשהידיים למעלה ,אתה מעל לשמים -אל תשכח להוריד אותם אל מתחת השמים ,אל מחוץ לענן ,ולמחות את זכר עמלק" .לא תשכח". ועל כן לעולם מלחמת עמלק הינה בשני מהלכים :שלב ראשון -רק החלשה ,על מנת לאפשר להם לצוץ ולהתגלות ,ורק אז -לכלותם לגמרי .כי מי שאינו מאפשר לעשב לצוץ אף פעם -לא ידע היכן הוא ולא יוכל לכלותו. לכן משה מידי פעם מרים את ידיו אך מידי פעם מוריד את ידיו (ומצד שני מי שכבר הוריד את ידיו ונתן לעשב לצמוח ואז הוא רק חתך אותו רק מלמעלה -פספס את התכלית -לעקור את העשב מהשורש .וזו היתה טעותו של שאול ,שלא ידע להבחין בין השלב הראשון לשני). והנה אומר המדרש: אמר רבי לוי :זה שאומר הכתוב" :בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און" מה כתיב בסוף קרייה? "להשמדם עדי עד" -לא נתגדל המן אלא לרעתו. (אסתר רבה ז) אלמלא המן וגזרתו ,שעל ידה צצו ויצאו כל שונאי ישראל מחוריהן ,לא היו עם ישראל יודעים מי הם שונאי ישראל שיש לחסלם .אבל כשניתן המקום לרשעה והיא יצאת החוצה ,כמו עשב שיוצא ומגלה את עצמו -אז ניתן לעקור אותה מהשורש ולחסלה. השקפה זו כבר הכיר אחשורוש ,שעשה משתה 181יום, כדי לראות מי במהלך משתה היין יגלה את צפונותיו, שהוא אינו מקבל את מלכותו ומסכן אותו .ועד שלא גילה לא הפסיק את המשתאות .וכאשר גילה את ושתיוהרגה -סיים את המשתאות .כי "נכנס יין יצא סוד" ו"בשלושה דברים אדם ניכר :בכיסו ובכוסו ובכעסו" (בבלי עירובין סה ,ב) .זה תפקיד היין :למחוק את הדעת שחוסמת את התשוקות הפנימיות שבנפש ,ולחשוף אותן. וכך גם עשתה אסתר להמן .שנים הסתובב המן בצמוד לאחשורוש ובתחכום ובחכמה הצליח להסתיר את תוכניותיו .אך אסתר עושה משתה כפול ,כדי לגלות את מצפוניו של המן .ואכן ,כבר המשתה הראשון מכשיל את המן למהר ולעשות עץ למרדכי ואף להציע את הצעת "איש אשר המלך חפץ ביקרו" .המשתה השני חשף לחלוטין את מחשבתו לחטוף את השלטון" :הגם לכבוש המלכה עמי בבית" ובכך הוצפו מצפוניו והוא נתלה. זהו תפקיד המשתה והמסכות :להסיר את הגבולות החיצוניים שמכסים על צפונות הלב עד כדי כך שאדם אינו מודע להם ,כדי שיוכל לטפל בהם אחר כך. וזהו שאמר רבא" :מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" .היינו שהדעת לא תבחין בין טוב לרע ,ואז יתגלה טבעו ותשוקותיו האמיתיים. בפורים מגיע הרגע לצאת מ"הענן" של כל השנה ,לרדת אל "מתחת השמים" ושם לפגוש לא אחר מאשר את - עמלק .הכוחות האפלים הכי גדולים שלנו ,שאנו לא מעיזים להוציא לפועל. הגמרא מביאה מעשה הממחיש את העניין :רבה היה ממזל מאדים (בבלי שבת קנו ,ב) והיינו שהיה בתוכו יצר של אכזריות ,אלא שלא היה מודע לכך ,כי הוא היה אדם גדול וקדוש ועיסוקו ומעמדו הדחיקו יצר זה עד כדי שלא היה ניכר כלל ,כמו שמבואר שם .אך כאשר עשה סעודת פורים עם רבי זירא 2,והשתכרו -קם רבה ושחט את רבי זירא .והנה נפשו הבהמית שאותה לא הכיר ולא ידע - יצאה בכל קלקולה! ומזה הטעם התירו שלא למנוע לקחת דברים זה מזה שלא ברשות ולהתחפש בלבוש אשה וגבר וכו' .כי בפ ו ר י ם מ שח ר ר י ם מ ע ט א ת ה מ ו ש כו ת :ש ו ת י ם ומשתכרים ,עד דלא ידע -הדעת נעלמת .ואז מתגלה פתאום ,שרב גדול רוצה לרצוח את חברו! אולי מפני שהוא מקנא בו כל השנה? אולי בגלל כעס עצור שלא בא לידי ביטוי? וכן לובשים בגדי נשים ובגדי גברים, משחררים מעט את המעצורים והגבולות -ומתגלה מי הוא זה שיש בתוכו תשוקות שליליות .משחררים את 2שהוא "חבר הביטחון" של רבה ,שאיתו היה רבה מוכן שיגלו כל כישלונותיו -עיין בפיהמ"ש לרמב"ם אבות א ,ו; רש"י דברי הימים א, כז על חושי הארכי. המושכות מאיסור גזל ומתגלה מי הוא זה שכל ימיו חומד ממון חברו ורוצה לגזול אותו ממנו. ולשבת על אבן מעומס החטא .ובזמן הזה גם הוא זקוק לתמיכה של חבריו -אהרן וחור ,שיתמכו בידיו. הכל משתחרר -אולם לא כדי לחטוא ,אלא כדי לגלות את מה טמון בעומק ליבנו .אנו מעוניינים שהעשב יתגלה, אך לא שיצמח ויהרוס את כל הגן .ועל כן מובא בתרומת הדשן סייג" :ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן ,על פי טו בי ה ע יר " .כ ל ומ ר ח וב ה לש י ם אנ שי ם ש אי נ ם משתכרים ,שישימו לב לעצור כל קלקול לפני שהוא מגיע לידי מימוש. אך אחרי פורים מתחילה העבודה :עבודת ימי תשובה שאחרי פורים ,בה מבערים את החמץ שהתגלה .אחרי שהדברים שאנו מטמינים אותם כל השנה התגלו -מגיע שלב העבודה :סור מרע ,למחות את זכר עמלק .לא רק לצעוק בכיפור "ה' הוא ה-לוהים" ,אלא גם להיות "יראי -לוהים". ואולי לשם כך בא הסיפור של רבה ורבי זירא .הוא לא בא לסתור את דברי רבא ,אלא להגביל ולהתנות .רבה הציע לרבי זירא לחגוג את פורים "בהדי אהדדי" -שניהם לבד. ועל כך עונה לו רבי זירא :לא בכל יום מתרחש נס .צריך שהדבר יעשה באופן "שלא יעשה דבר שלא כהוגן ,על פי טובי העיר" .הכל מותנה בכך שיהיו "טובי העיר" עומדים וצופים ,עוצרים ומכוונים ,ודואגים שאדם לא יגיע לידי חטא של ממש .חובה שיהיה מישהו מחוץ לבלגן, שמנהל ומנתב את הדברים ,כך שלא יגיעו לכדי קלקול גמור. וכך גם משה -שאפילו הוא כאיש ה-לוהים ,ידיו כבדות. גם לו יש חולשות וגם הוא נדרש לעיתים להוריד את ידיו רמות השכרות בפתחו של הדיון יש להבחין בין רמות של שכרות שנידונו בדברי חז"ל :שתוי ,שיכור ,שיכור כלוט .שיכור כלוט הרי הוא פטור מכל המצוות ,אך שיכור שאינו ברמה כזו הרי הוא כפיקח לכל דבריו ,מלבד התפילה שעניינה עמידה לפני ה' ,ולכן צריכה להיעשות בצלילות הדעת .אדם שתוי לא יתפלל לכתחילה ,ואם התפלל תפילתו תפילה בדיעבד (בבלי עירובין סד ,א-ב). הגמרא חילקה בין הגדרת השתוי והשיכור: היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? שתוי -כל שיכול לדבר לפני המלך .שיכור -כל שאינו יכול לדבר 1 לפני המלך. (בבלי עירובין שם) אף בתלמוד הירושלמי עסקו בשאלת ההבדל בין שתוי ושיכור: אי זהו שתוי? כל ששתה רביעית .שיכור? ששתה יותר .תמן אמר כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. מחג הפורים למדנו ,שעבודת האדם חייבת להיות בנויה משילוב אהבה ויראה .משילוב של "מעל השמים" ו"מתחת השמים" ,של כיפור ופורים .עבודת הפורים לבדה אינה נותנת כוח להתרוממות מהחטא -לכך צריכים אנו את יום כיפור .אך עבודת כיפור אינה מאפשרת לגלות את החטא ולבער אותו. רוב בני האדם נמצאים ביום יום במציאות הנמוכה שלהם ,ועל כן נזקקים ביותר ליום כיפור .אבל רבנים ותלמידי חכמים שנמצאים כל השנה בעשייה של קודש ושל רוממות רוח -זקוקים ביותר לעבודת הפורים .ועל כך בא הציווי" :תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ,לא תשכח!". תלויה ביכולת הדיבור לפני המלך (תוצאת השתייה) אלא בכמות השתייה .מסתימת הירושלמי בנושא מובן כי זו קביעה אובייקטיבית שלא תלויה בהשפעה על השותה - כל ששתה יותר מרביעית חל עליו שם 'שיכור'. אפשרות הבנה נוספת בירושלמי היא שאין מחלוקת בין מסורת ארץ ישראל ובין מסורת בבל ,אלא שכל אחד התבטא בלשון אחרת ושניהם לדבר אחד נתכוונו .כיון שבימות חז"ל היינות היו חזקים ושמא היה שינוי אף בין הארצות ,הארצישראלים נקטו שיותר מרביעית היא המשכרת את האדם ,ובבבל התבטאו בהגדרת התוצאה של השתייה ולא בכמות " -כל שאינו יכול לדבר לפני המלך". שיכור בברכת המזון המקור הראשוני לדין השיכור בענין ברכת המזון הוא בירושלמי: רבי זעורא בעא קומי רבי איסי שיכור מהו שיברך? אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם, 2 לא צורכא דלא ,מהו שיקרא שמע וכו'. (ירושלמי תרומות שם) כפי הנראה ,הגדרת הירושלמי היא מחמירה יותר משל הבבלי .לפי הירושלמי ,המעבר מרמת שתוי לשיכור אינה בהבנת דרשת חז"ל זו ,נחלקו הראשונים ,ונתמקד בדברי התוספות .התוספות עסקו בשני מקומות בדין זה. בברכות (ל א ,ב ) הגמרא לומדת ממעשה עלי וחנה שלשיכור אסור להתפלל ,וכתבו על כך התוספות: 1אף בעירובין סד ,ב מובא החילוק בין שתיית רביעית ליותר מכך ,אך לפרטים מסויימים ולא להגדרה הקטגורית בין שם 'שתוי' ו'שיכור'. 2כך ניקדתי בעניותי כפי שנראה לי פשוט. (ירושלמי תרומות א ,ד) רבי זירא בעי קמיה דרבי אמי שכור מהו שיברך אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם. פירוש :ואפילו הוא שתוי ושכור כל כך שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת. כלומר ,למדו שהירושלמי דורש שמדומדם הוא שיכור ומותר בברכת המזון ,וניכר שהם ציטטו את הירושלמי בלי ההמשך 'לא צורכא דלא' או מפני שלא גרסו כן או מפני שפירשו ששייך להמשך דברי הירושלמי ,אך איני יודע איך אפשר להבין את משמעות הדברים אם שייך להמשך (עיין שם). לעומת זאת ,בעירובין (סד ,א ד"ה שיכור) דנו התוספות במי שברך ומצא צואה בתוך ד' אמותיו ,האם צריך לשוב ולברך כמו בדין תפילה או שברכות ותפילה אינם שווים לנידון זה ,וכן הסתפקו במי שברך ברכת המזון בהיותו 'שיכור' ,האם יחזור ויברך ,שהרי בתפילה חייב לחזור .הם הוכיחו שאינם שווים לכל העניינים מדברי הירושלמי ,שהרי לענין תפילה 'שתוי' אל יתפלל עד שיפיג יינו ,ולעומת זאת ,לענין ברכת המזון לומדים מהירושלמי הנ"ל 3ש'שתוי' מברך ברכת המזון. אמנם ,נראה שקשה לפרש שכך היא הבנת הבית יוסף. כאמור ,לשון בעלי התוספות בברכות הוא "שתוי ושכור כל כך שאינו יכול לדבר כראוי" .הם נקטו לשון כפולה - שתוי ושכור ,והגדירו אותו כמי שאינו יכול לדבר 'כראוי'. לפירוש המגן אברהם בפסקי מרן השולחן ערוך הכוונה היא שאינו יכול לדבר כראוי לפני סתם אדם ,אך לפני המלך יכול לדבר כראוי ,ויש לדייק מסתימתם של התוספות שלא הוסיפו את המילים כראוי 'לפני המלך'. אולם ,כך הבית יוסף העתיק את לשון התוספות הנ"ל: ואפילו מדומדם פירוש ואפילו הוא שתוי ושיכור כל כך שאינו יכול לדבר דהכי משמע ושבעת וברכת .וגם סמ"ג (שם קי ע"ג) כתב מדומדם פירוש מלשון אבן דומם פירוש שיכור שאינו יכול לדבר כראוי. הרי לפנינו שהבית יוסף השמיט את המילה "כראוי" מלשון התוספות ,מה שאומר שלא חש לזאת ,ולא ראה אותה כמשמעותית כל כך כפי שצייר המגן אברהם .גם משמעות "אבן דומם" שהשווה הבית יוסף לדעת התוספות עולה ,כמובן ,בקנה אחד עם הגדרת שיכור גמור שאינו יכול לעמוד ולדבר לפני המלך. דברי התוספות בשני המקומות סותרים ואינם תואמים .התוספות בברכות הגדירו את אותו אדם שמותר לו לברך ברכת המזון כ'אינו יכול לדבר כראוי' ,ומשמע שעוסקים אפילו בשיכור. לפי התוספות בעירובין עולה שדוקא שתוי הוא שמותר בברכת המזון ,ואין קרקע מוצקה להתיר לשיכור לברך ברכת המזון. הט"ז (ס "ק ב) כתב שיש ליישב בדוחק את סעיפים ד ו -ה ,שהינם משלימים זה את זה. ישנו ספק מה דין שיכור לענין ברכת המזון ושאר ברכות ,ולכן השולחן ערוך החמיר בסעיף ד בברכת המזון שהיא דאורייתא ויברך וזהו מחמת הספק שאותו ביאר בסעיף ה (וכן כתב המגן גבורים). פסקי הבית יוסף זמנים חריגים למרות ההבחנה בין הפירושים השונים של דברי הירושלמי וההבדל בדברי התוספות בברכות ועירובין, הבית יוסף (או“ח קפה) הביא בסעיף ד את דברי התוספות בברכות ,ובסעיף ה את דברי התוספות בעירובין המסתפקים בשיכור שברך כך ברכת המזון האם יצא ידי חובתו ,שלא כדין השתוי ,שלו הירושלמי מתיר לברך ברכת המזון. בענין פשט הדרשה ,כיצד אותו מדומדם מוזכר בפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" ,כתב התורה תמימה (דברים ח ,י) שאנו למדים זאת מסתימת התורה שלא נתנה שיעור והגבלה לשתייה שבסעודה ,ויש ללמוד מכך שבכל אופן צריך לברך ברכת המזון מציווי התורה. הדרישה הקשה על דברי מרן הבית יוסף שלפי דבריו 'כאילו אין פלוגתא ביניהן ,והרי מבואר הפלוגתא כי כל שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך שיכור מקרי'. השאלה עומדת אף בדברי השולחן ערוך ,שפסק ש'אפילו נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול לברך ברכת המזון (סעיף ד) והמשיך בהסתפקות אם שיכור שברך כך ברכת המזון צריך לחזור .המגן אברהם (ס"ק ג) דייק מלשון השולחן ערוך והסביר שאותו שיכור של סעיף ד ,המותר לכתחילה ,הוא יכול לדבר לפני מלך ,אך אינו יכול לדבר כראוי דהיינו ,רמת קהות החושים שלו 4 פחותה משל השיכור אותו הגדרנו בתחילה. 3למרות שכתבו כן בשם הירושלמי ברכות ,אך העתיקו את לשון הירושלמי הנ"ל. 4לפני המלך אדם מדבר בצורה טובה יותר מפני האימה (שפת אמת עירובין שם) או שלפני מלך ראוי ונאות לדבר בשקט כדרך האדם השתוי (חמד משה). יש להוסיף על דבריו ,על פי דרשת רבי מאיר (בבלי ברכות מט ,ב) "ואכלת זו אכילה ,ושבעת זו שתייה" ,ולפי זה אין האדם מתחייב בברכת המזון מן התורה עד שישתה (ושיטה זו הוזכרה ברמ"א להלכה בסימן קצז ,ד) .ונראה לבאר שרבי מאיר דרש את לשון התורה ושבעת כעין וסבאת" ,אל תהי בסבאי יין" (משלי כג ,כ) .ועל בן סורר ומורה" :זולל וסבא" (דברים כא ,כ) ,והוא שאכל כמות משמעותית של בשר ושתה יין .ושוב ראיתי שכן פירש האדר"ת (קובץ תורני צהר ,טו עד טז) שדרשת רבי מאיר היא "וסבאת" ותלה את המחלוקת לגבי שיכור בברכת המזון, במחלוקת האם חייב לשתות בסעודה כדי להתחייב בברכת המזון (רבי מאיר) או שהשביעה המדוברת היא שיעור וכמות של האכילה (רבי יהודה) .לכן השולחן ערוך פסק ששיכור לא יברך (בהתאמה לפירוש המגן אברהם שם) ,בעקביות לשיטתו לעניין שתיה בסעודה ,שאינה חובה ,ואי אפשר ללמוד שמברך על המזון למרות ששתה והשתכר ,וסיים בצריך עיון. יסוד הדרשה ,לפי זה ,הוא שאם התורה נתנה הוראה לשתות בסעודה ,לא יתכן שיהיה איסור לשיכור לברך, כיון שהתורה נתנה לאדם את האשראי להיכנס למצב שיכרות בסעודה .דברים דומים כתב הרש"ל (ים של שלמה ביצה ב ,ה) לענין תפילת מנחה ביום טוב ,שיש מצוה לשמוח ,וחלק ממצווה זו היא שתייה בסעודת היום ,ואי אפשר להמתין עד שתפוג השפעת היין .אם כן ברור שאין חשש להתפלל למרות שהאדם שתוי (ודבריו הובאו להלכה במשנה ברורה סוף צט) .וכתב עוד ,שכך עשה רב והוא התפלל מנחה של יום טוב כשהיה שתוי ,כי חכמים לא גזרו שלא להתפלל כך ביום טוב שמצווה לשמוח, "והקב"ה מקבל תפלתו ,מאחר שהוא שמח וטוב לב בשמחתו של מקום". אדם (ראה עולת ראי"ה שם ,ובאורח משפט השמטות ז). סיכום ההלכה שיכור הוא האדם שאינו יכול לדבר לפני המלך ,והוא אסור להתפלל ,ואף בדיעבד תפילתו תועבה וחייב להתפלל שנית .הראשונים נחלקו מה דין השיכור ,לענין ברכות וברכת המזון ,וזאת על פי ההבנה של דרשת הירושלמי בתרומות ,וכן יש לדון מה מסקנת הירושלמי (על פי הגר"א). בשולחן ערוך יש חוסר בהירות כיון שמתחילה כתב ששיכור יברך ,ואחר כך כתב שיש הסתפקות לענין דיעבד אם שיכור ברכת המזון ,ומובן שאי אפשר לכלכל את שני הדברים יחד: המגן אברהם הסביר שכוונת השולחן ערוך היא שלכתחילה יברך שתוי ,והוא יכול לדבר לפני מלך. מתוך הגדרה זו יש ללמוד גם לענין פורים .רבים תופסים להלכה כפשטות לשון התלמוד (בבלי מגילה ז ,ב) שחייב אדם לשתות בפורים ,ואם כן יש לשאול ,מה חשבו חכמים שיעשה אדם לענין התפילה שיהיה שתוי (אם סועד מוקדם ,יפסיד מנחה; ואם סועד מאוחר ביום יפסיד ערבית) .אשר על כן ,כיון שיש מצוה לשתות ביום זה, אפשר להתפלל במצב זה שהאדם שתוי ,וכך פסקו המגן גבורים (סוף סימן צט) והראי"ה קוק (עולת ראי"ה א ,עמוד תמ) .ואם יגיע למצב של שיכור ממש ,שאז תפילתו תועבה ,פסק הראי"ה שהרי הוא פטור ממצוות התפילה כיון שעוסק במצוות השתייה ושמחת פורים ,וזאת שלא כדעת החיי וכך פסק גם המשנה ברורה להחמיר לענין ברכת המזון שמן התורה ,.מכאן לכאורה יש לדון מה הדין אם לא שבע מסעודתו ,ולכן ברכתו איננה מהתורה ,האם יברך או לא .נראה לי שספק ברכות להקל ולכן לא יברך .דינים אלו יש להחיל אף בפורים ,כיון שישנו ספק אם יצא בדיעבד בברכת המזון ,כמו שכתב השלחן ערוך (קפה ,ה), ספק ברכות להקל ,והעוסק במצות השמחה והשתייה, פטור ממצות הברכה ,כדברי הראי"ה. במסכת מגילה (ג ,א) לומדת הגמרא שהעבודה בבית המקדש נדחית מפני מקרא מגילה .ממשיכה הגמרא ואומרת שלמדו בבית רבי קל וחומר מעבודה ולפיכך בטלו תלמוד תורה כדי לקרוא את המגילה. מאד פעמים לימוד התורה שלנו נתקל בהפרעות שמונעות מרציפותו ,וראוי לדחות דברים גדולים כדי לא לפגוע ברצף הלימוד .נמצא אם כן ,שתשובת ערוך השולחן אינה טכנית .שבירת אחדותו של הלימוד פוגעת בלימוד עצמו ומונעת ריכוז והתמסרות ,לכן זהו חידוש לשבור את הרצף בשביל דבר אחר ,כמו מקרא מגילה. נשאלת השאלה ,מה החידוש בכלל ,הרי אין זה ביטול תורה להפסיק בשביל מקרא מגילה ,כי היא בעצמה לימוד תורה?! ואם כן ,למה צריכים בית רבי ללמוד זאת מקל וחומר? הט"ז (או"ח תרפז ,ב) ,אגב דבריו על הרמ"א ,מלמד אותנו תשובה אחרת .קריאת המגילה מונעת את לימוד התורה של שעת הקריאה .שעה זו בלתי ניתנת לחילוף עם שעה אחרת ,כל שעה של לימוד תורה היא מצוה בפני עצמה. אנסה להציג כמה תשובות לשאלה זו .כמו כן ,תוך חיפוש ומציאת התשובות נפגשתי עם כמה עקרונות חשובים בלימוד תורה וברצוני לתארם במאמר זה. אי אפשר להחליף לימוד תורה אחד בלימוד תורה אחר. לכל רגע של לימוד תורה יש את החשיבות שלו .לימוד תורה הוא לא כמו עבודת בית המקדש שצריכ ה להיעשות ולהיגמר .כל רגע מוטלת על האדם חובת לימוד התורה וכל רגע שונה לגמרי מהשני .ומכאן, שלימוד התורה הוא אינסופי" ,דברים שאין להם שיעור" (משנה פאה א ,א) .ולכן היו צריכים בית רבי ללמוד שניתן לדחות את שעת לימוד התורה הזאת ,שלעולם לא ערוך השולחן ,עונה תשובה טכנית על השאלה .הוא טוען שעד שיתכנסו כל האנשים לקרוא את המגילה הם יתבטלו בינתיים ,וממילא יש חשש לביטול תורה במקרא מגילה. כמדומני שאין צורך להסביר את התופעה הזאת .הרבה הט"ז פסק שישנו ספק בדבר ,ובדאורייתא יש להחמיר. תחזור ,בפני קריאת המגילה. אני חושב שאפשר לראות דוגמה ממשית לעיקרון זה בחזרות .אני מאמין שלכולנו יוצא ללמוד סוגיה מסוימת לאורך סדר בוקר שלם ולמחרת לחזור לאותה סוגיה ולהבין אותה באור שונה לגמרי .כל שנייה חשובה לא רק במובן של ה'מוסר' ,אלא כי בכל שנייה אתה יכול להבין מעט אחרת ולהוסיף להעמקת ההבנה והלימוד שלך. הבית אפרים (או"ח סח) ,הרב אפרים זלמן מרגליות ,פותר את הבעיה בהגדרת המושג לימוד התורה .לטענתו ,אינה דומה קריאת מגילה וכן לימוד פרקי תנ"ך וכדומה ,לעיסוק בצד ההלכתי של התורה .אמנם הבית אפרים מדגיש בדבריו את לימוד ה'משנה וגמרא', ש"ס ופוסקים בלשוננו ,אך נראה לי שאפשר לקחת את הדברים לכיוון נוסף .כיוון שהלימוד הוא שכלי ,על האדם הלומד להשתמש ביכולתו השכלית בצורה מקסימאלית ,כלומר לעיין .לכן ,נדרש קל וחומר כדי לבטל לימוד תורה בעיון לטובת קריאת מגילה. תשובה זו נובעת מתוך תפיסה מהותית של לימוד התורה .לימוד התורה הוא לא מעשה טכני של קריאת פסוקים או שינון טקסטים .לימוד התורה בשלמותו הוא הבנת עומק העניין ומהותו .אדם צריך להגיע לרמה בה העיסוק בתורה ממצה את יכולותיו האינטלקטואליות המקסימליות .אסור לאדם לוותר על מה שהוא מסוגל, אל לו לראות את הלימוד כ"קריאת מגילה" בלבד ,הוא צריך להתעמת עם הדברים שהוא לומד ולברר אותם לכל צדדיהם. אולי כאן ראוי להביא את מילותיו של הרב קוק זצ"ל: בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו ,ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה ,והוא מתעצל או מתפחד ,ומואס במעלתו העליונה, ומניח את עצמו להיות למטה ,הרי הוא מואס את תורת ד' הראויה לו ,שעל זה נאמר שויתר הקב"ה על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה (פתיחתא דאיכה רבתי). (אורות התורה ז ,ב) תשובה נוספת ,אנחנו יכולים למצוא בספר החיים ב) של הרב שלמה קלוגר ,בן דורו של הבית אפרים .שם, הוא מראה נפקא מינה מעניינת למחלוקת האם מצוות צריכות כוונה או לא .מאן דאמר שמצוות לא צריכות כוונה הולך אחר המעשה .לכן ,אדם יכול לעשות מעשה ולקיים שתי מצוות ,כמו הדוגמה שלנו לגבי קריאת מגילה ולימוד תורה .לעומת זאת ,הסובר שמצוות צריכות כוונה הולך אחר המחשבה .בניגוד למעשה ש'אלים' ולכן יכול לעלות לשתי מצוות ,אם התלות היא במחשבה ,היא לא חזקה מספיק בשביל זה .כאשר אדם מתכוון לשני (תרפז, דברים -הוא לא התכוון לשום דבר .אם כך ,בדוגמה שלנו, לא ניתן לקיים מצוות לימוד תורה בקריאת מגילה .מכיוון ששתיהן תלויות במחשבה ,אי אפשר לשתף במעשה מקרא מגילה כוונה גם ללימוד תורה וגם למקרא מגילה. אם כן ,לכל מצווה יש את הכוונה שלה ושיתוף הכוונות הוא בעצם ביטול הכוונה .מה ההיגיון? אני חושב שניתן להחליף את המילה כוונה במילה מודעות .לכל מצווה יש את המודעות שלה ,את המרחב המחשבתי שבו אדם מצוי כשהוא מקיים את המצווה .אי אפשר להימצא בשתי מקומות ,אדם צריך להחליט היכן הוא נמצא ולהיות שם באופן טוטאלי. הדבר נכון בייחוד בלימוד תורה .כבר ראינו בבית אפרים שלימוד תורה צריך להיות איכותי ,ולא רק שינון בעלמא .כאן אנחנו רואים נקודה נוספת ועקרונית יותר .אף אם הלימוד איכותי יש ללוות אותו עם מודעות נכונה למה שאני עושה .לפני כשבועיים ,הרב סבתו דיבר על הוצאת אוהל מועד ממחנה ישראל שדרשה מהעם לצאת מהמחנה כדי ללמוד תורה .הרב דיבר על בקשת ה' כמקדימה ללימוד תורה ואף כחשובה ממנה .אני רואה בבקשת ה' זו או בדרישת ה' כמודעות שצריכה לעמוד בבסיס הלימוד. פעם ניסיתי להרצות בפני חבר שאינו תלמיד ישיבה ,מה זה לימוד גמרא .הדבר המשמעותי ביותר בעיני ,הייתה המודעות הזו .כשלומדים גמרא ,ניתן לחוש ,בשעות של חסד ,בלבם הדואג של האמוראים כשהם נשאו ונתנו במשניות .מושגים כמו 'ריתחא דאורייתא' ושאלות כמו "מנא הני מילי?" "מאי טעמא?" "מתקיף לן" וכולי ,מעידים על עוצמתה של הדרישה של האמוראים מלימוד התורה ומעצמם .לימוד תורה כזה נובע מדרישה נוקבת מעצמנו להבין את הנלמד ולהפוך אותו לחלק מחיינו .רס"ג, בספרו אמונות ודעות מסביר מהי הדעה: ענין המצטייר בנפש לכל דבר מסויים כפה מצב שהוא נמצא בו ,וכאשר תצא תמצית העיון יכללנה השכל ויקיפנה ותושג בנפש ותתמזג בה, ונעשה האדם בעל דעה באותו הדבר שהושג לו, וצופנו בלבו לזמן או לזמנים אחרים. (אמונות ודעות ,מהדורת ר"י קפאח עמ' יב) על האדם לדרוש מעצמו להאמין במה שהוא לומד ולבחון את עצמו במבחן כנה האם הדברים יכולים להתמזג בו ובחייו .רק כך ,הדברים יישמרו בלבו ,לא רק בזכרונו ,לא מדובר בזכרון טכני ,אלא בהבנה מהותית שהופכת לחלק מעולמו של הלומד. ארבעת הדברים האלו -הרציפות ,השיעור ,האיכות והמודעות המתאימה -ירכיבו לימוד תורה רציני ,מעמיק ומשמעותי. בפתח דברי אומר את המוכר והידוע :מו"ר ראש הישיבה שולל בתוקף את הדברים שאכתוב להלן .את דעתו פירט בפירושו למשנה תורה" ,יד פשוטה" ,בשיחות שבעל פה, ובעבר בעלון הישיבה (במדור "כפשו"תו" ,גליון ,18שבת זכור שנת תשע"ד) .כל הדברים להלן על עניות דעתי. התשובה היא ,כנראה ,שמחמת שפסק חכמים הוא להשתכר בפורים ,ואדם השיכור בפורים או הנרדם בשכרותו מקיים מצווה ,הרי הוא עוסק במצווה הפטור מן המצווה .שיטת הרמב"ם בעניין זה ,מבאר הרב קוק בתשובותיו ההלכתיות (אורח משפט ,השמטות ומילואים ,עמ' רמט), היא כשיטתו בהלכות שבת (כד ,ו) ,שמותר לאדם להכניס את עצמו במקום מצווה למצב בו לאחר מכן יהיה פטור מחמת אונס ממצווה אחרת. מהם המקורות עליהם מסתמך הרמב"ם בהלכה זו? המקור הקדום והמחייב היחיד שאנחנו מכירים העוסק בהלכות שכרות בפורים הוא בגמרא: ראשית יש לדעת :הרמב"ם ,בשונה מרבים שעסקו בסוגיה זו ,פסק בצורה ברורה ביותר שחובה על האדם להשתכר בפורים כחלק ממצוות סעודת פורים .אלו דבריו: אמר רבא :מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי .רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי ,איבסום ,קם רבה שחטיה לרבי זירא .למחר בעי רחמי ואחייה .לשנה אמר ליה :ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! אמר ליה :לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. (רמב"ם מגילה וחנוכה ב ,טו) (בבלי מגילה ז ,ב) ננתח את הסיפא" :ושותה יין עד שישתכר" -על האדם מוטל לשתות יין במידה הגורמת לו להשתכר; בנוסף" ,ויירדם בשכרות" -כמות היין צריכה לגרום לכך שהאדם יירדם כשהוא שיכור. הירדמות האדם בשכרות היא תוצאה וסימן לכך ששתיית היין לא הייתה בכמות מעטה אלא בכמות משמעותית. לפנינו אם כן שתי מקורות אפשריים :מימרא הלכתית וסיפור .שניהם ,לדעתי ,מבארים יפה את דבריו של הרמב"ם .רבא מחייב שתייה עד כדי מצב בו האדם אינו מבחין בין טוב לרע ,כלומר שכרות גדולה ,כזו הגורמת בסופו של דבר גם לשינה. הניסיון מלמד כי אדם המבחין בין טוב לרע לא ירדם בשכרותו ,הוא עדיין שולט בתודעתו .רק שכרות המבלבלת את האדם לחלוטין ,כשכרותו של לו ט ( ר א ה ר מ ב " ם מ כ י ר ה כ ט ,י ח ) ,מביא ה להירדמות של אפיסת כוחות. כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ,ושותה יין עד שישתכר, ויירדם בשכרות. ניתן היה לומר שהאדם ישתה מעט יין ובזריזות, כך שהשכרות תגיע רק כשהאדם כבר ישן .אבל לכאורה אין אלו דבריו של הרמב"ם .כאמור, הרמב"ם מצפה מהאדם לשתות יין עד שהוא שיכור כשהוא עירני ("ושותה יין עד שישתכר") ,ורק אחר כך להירדם ("ויירדם בשכרות") .שתיית מעט יין ,הירדמות מתוך פקחון ,שיכרון תוך כדי השינה -אינם קיום מצוות חכמים. יש לשים לב למונח בו בחר הרמב"ם על מנת להגדיר את קיום המצווה .הרמב"ם אינו כותב ” ושותה יין עד שישתכר וילך לישון“ ,אלא "ויירדם בשכרות" .הלשון הזו, של הירדמות ,מלמדת על עצימת עינים מתוך אפיסת כוחות (ראה הלכות יסודי התורה ז ,ב "שתפול עליהן תרדמה") . לעומתה ,שינה היא שינה מתוך החלטה מודעת ורצונית. הרמב"ם מבאר בהלכות תפילה (ד ,יז) את ההבדל בין שתוי לשיכור :שתוי מדבר לפני מלך בלא שיבוש ,שיכור אינו יכול לדבר לפני מלך .אמנם ,יש לשים לב ,לפנינו מדובר על שיכור ברמה גבוהה יותר :אדם הנרדם בשכרותו .הוא אינו יכול לדבר כלל. ונקודה נוספת הקשורה בהירדמות ולא עמדו עליה רבים: אם כנים דברינו ,היכן משתלבת בסעודה זו ברכת המזון? הרמב"ם הרי כותב שהאדם פותח בסעודה ,שותה יין, משתכר ונרדם תוך כדי הסעודה .ממילא עולה שברכת המזון לא תיאמר בסעודת פורים. מהי מסקנת הסיפור שלפנינו? רבה ור' זירא עונים בעצמם לשאלה זו .לאחר שנה מתום האירוע הזמין רבה שוב את ר' זירא לסעודה .משמע שסבר ששכרותו בסעודה ,וגם מעשהו הנורא ,אינם עילה לביטול חיוב השכרות "עד דלא ידע" .גם ר' זירא עצמו לא סבר שמסקנת האירוע בשנה הקודמת היא שיש לבטל את חיוב השכרות .תשובתו הייתה "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא" ,כלומר שאמנם מוטלת עלינו חובת שתייה ,אך הסיכון שבשכרות משותפת אינו מאפשר לנו לסעוד יחד .נשתה אפוא כל אחד בביתו. לא רק המימרא; גם הסיפור שלפנינו משמש מקור הלכתי בעיני הרמב"ם ,שאם לא כן ,מניין למד הרמב"ם שחיוב השתיה הוא רק תוך כדי הסעודה? במימרת רבא דבר זה לא נרמז .הסיפור מתאר סעודת פורים ושכרות שהייתה בה ("עבדו סעודת פורים בהדי הדדי ,איבסום"), וזה המקור לחיוב השכרות בסעודה דווקא. אלא שהסיפור על השלכותיו הקשות אכן מזכיר לנו את דברי הרמב"ם בכמה מקומות בגנות השכרות (הל' שביתת יום טוב ו ,כ; דעות ה ,ג; מורה נבוכים ג ,ח; ועוד) .הוא כותב ,בהתאמה, ש"השכרות ...אינה שמחה אלא הוללות וסכלות" ,ש"כל המשתכר הרי זה חוטא ומפסיד חכמתו" ,וששכרות ציבורית גרועה יותר "מאשר התקבצות אנשים עירומים חשופי ערווה המתריזים לאור היום בצוותא". לפיכך עלינו לשוב לשאלה המוצגת בכותרת המאמר: מדוע פסק הרמב"ם שחובה להשתכר בפורים? אם נדייק יותר ,מהן ההוללות ,הסכלות והפסדת החכמה שחייבו אותנו חכמים בפורים? מדוע מצוות ההשתכרות בפורים אינה התקבצות של חילול ה' אלא של קיום מצוות חכמים? ראשית יש לזכור :לא לכל מצווה ,גם אם היא מצוות חכמים ,יש טעם הגלוי לנו .פעמים רבות איננו מבינים את עומק דברי התורה .אלא שגם אם אדם אינו מבין ,עליו לקבל עליו עול מלכות שמים ,לדחות את דעתו העניה ,ולקיים את רצון ה' .עיקרון זה נכון גם אצלנו :מוטל עלינו חיוב להשתכר ,חיוב שאינו מותנה ברצונו או בדעתו של האדם .ובכל זאת ,ננסה להבין מעט את הרעיון שבשכרות. ובכן ,לא מדובר כאן בשכרות כחלק ממצוות שמחה בחג או הודאה לה' .הרמב"ם טורח להדגיש (מגילה ב ,יד) שימי הפורים מתאפיינים ב"משתה ושמחה" .משמע שהמשתה אינו שמחה ,והשמחה אינה משתה .שמחה והודאה הן מצבי תודעה והשכרות ,כאמור ,אינה אלא מצב של חוסר דעת. לפיכך ניתן לבאר ,לעניות דעתי ,את הרעיון הזה בשתי דרכים שונות :הראשונה תלך בכיוון המימרא של רבא, העוסק בתודעה מיוחדת השייכת לפורים" ,עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"; השניה תלך בעקבות הסיפור בו השכרות מתאפיינת דווקא בסעודה חברתית ושכרות העוברת ממצב תודעה לפעולות קיצוניות, "סעודת פורים בהדי הדדי" .כאמור ,הרמב"ם פסק גם את המימרא וגם את הסיפור. על פי הדרך הראשונה נאמר זאת כך .כל השנה על האדם לחשב את דרכיו בשום שכל בתבונה ובדעת. באופן עקרוני ורגיל עלינו לעבוד את ה' בדרך השכל, שהוא הכלי העוצמתי ביותר שנתן הבורא בידנו .אדם העובד את ה' ,אפילו פעם אחת ,בלא ציווי ,בדרך של איבוד השכל ,תפילתו תועבה .אם היה תלמיד חכם, המייצג את דרך ה' ,הרי הוא מחלל את ה' (רמב"ם שם) .בכל השנה אנחנו במצב של מודעות" ,עד שידע". לעומת זאת ,פורים מציין זמן מוגדר וייחודי בו השכל אינו כלי עבודת ה' שלנו .כמו בסיפור המגילה ,אנחנו פונים בפורים אל אובדן חושים ,הוללות וסכלות ,על מנת לגלות שגם דרכם יכולה להתגלות יד ה' .המן אינו ארור ומרדכי אינו ברוך ,כי יד ה' היא המנהלת את העולם .פורים הוא זמן שבו העבודה היא "עד דלא ידע". הדרך השניה שייכת לאווירה של הסרת המחיצות החברתיות .בכל השנה אדם שומר על גבולות האחר ,על כבודו ,על חייו האישיים ועוד .המצב הזה הכרחי על מנת להעמיד חברה מתפקדת ,בה לכל פרט יש זכות וחובה לייחודיות ופרטיות .חברה בה אין מחיצות של צניעות, בהחלט יכולה להיגרר ,כדימויו החריף של הרמב"ם במורה נבוכים ,למצב של הוצאת כל הליכלוך האנושי באווירה של שותפות ופריצת גבולות. לעומת זאת ,פורים הוא זמן של התאחדות חברתית מן הסוג הקיצוני .בפורים נדרש אדם ליציאה מן העצמי המנוכר :מתנות לאביונים ("וכל הפושט ידו ליטול נותנין לו" ,רמב “ ם מגילה שם) , משלוח מנות ("וכל המרבה לשלוח לרעים משובח" ,שם) וסעודת פורים של השתכרות משותפת ,בגבולות ה"אין סומכין על הנס" .אמנם אם ישנו סיכון ,ישתכר אדם לבדו וכך לא יזיק לאחרים .הרי אין חובה להשתכר בציבור, והרמב"ם ניסח את ההלכה שלנו בלשון יחיד. כמובן ,יש יחס חד משמעי בין התודעה שלנו והסטטוס החברתי שלנו :אדם שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי ,גם אינו מבחין בין אויב לאוהב ועלול לפגוע בסובבים אותו .לפיכך עליו להקדים תרופה למכה ,ולבחון היטב עוד לפני קיום המצווה ,אם יוכל לקיים אותה לא רק מן הבחינה התודעתית שלה אלא גם מן הבחינה החברתית שלה ,ממש כפי שעשו רבה ור' זירא. אם כן ,בפורים נבחן אדם האם יכול לעבוד את ה' לא רק מתוך המוכר והרגיל ,מתוך עוגני החיים הבסיסיים שלנו, שגרת היום יום הברוכה האופפת אותנו ,אלא גם מתוך שכרות של מצווה. למעשה ,כך הוא בכל חג וחג :החג מאפשר לנו לבחון מחדש את הגבולות שלנו :בין אם זו שמיעת קול ה' וההתעוררות שבקול שופר ,עינוי צום יום הכפורים, היציאה מן הבית בסוכות ,אכילת המצה בפסח וכו'. ביניהם ,פורים הוא אכן חג קיצוני ומיוחד ,בוחן גבולות, בכוחו לתת מבט נוקב וחד כלפי שאר ימי השנה .נזכה בעז"ה בשמחה של מצוות ה' וקדושת פורים באמת. דתניא :שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו ...ושבר את הלוחות ...ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו -שנאמר אשר שברת ואמר ריש לקיש :יישר כחך ששיברת. בפרשת כי -תשא מתואר כיצד משה שבר את הלוחות אותם קיבל מהקב"ה כאשר היה במרומים .על שבירה זאת נאמר בגמרא: (בבלי שבת פז ,א) משה רבנו ,מדעתו ,לוקח יוזמה ושובר את הלוחות והקב"ה מסכים עם המעשה שלו .עולה השאלה -כיצד ייתכן שהקב"ה הסכים לשבירה הזאת? הרי לכאורה שבירה היא פעולה רעה ופוגמת .ברובד הפנימי של המציאות הקב"ה מיטיב בכל הפעולות שלו ,ויש להבין כיצד השבירה שהקב"ה הסכים איתה מיטיבה איתנו. בפשטות אפשר להסביר שמדובר בענישה חינוכית. הקב"ה ראה כיצד עם ישראל חטא בחטא העגל ארבעים יום לאחר ששמע בפירוש מפיו של הקב"ה עצמו שאסור לעשות פסל ,ורוצה להבהיר להם את חומרת העניין .לפי הסבר זה מעשה שבירת הלוחות מהווה קריאת זעקה חמורה בפני עם ישראל ,קריאה שמתריעה שהם בכלל לא בכיוון -הם עשו מעשה חמור וכתוצאה ממנו נשברה המתנה שהקב"ה נתן להם. אך פירוש זה קצת קשה ,שהרי הקב"ה רצה להעניש את עם ישראל בכיליון" :ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב ,י) .משה רבנו התפלל ובסופו של דבר הקב"ה סלח לעם ישראל" :וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שם יד) .אם הקב"ה סלח לפני שבירת הלוחות ,למה כשמשה יורד הוא חוזר בו פתאום ומסכים לשבור את הלוחות? אמנם צריך לזכור שלמרות שהקב"ה חזר בו מהרעיון להשמיד את עם ישראל כעם, אך מי שחטא בעגל בא על עונשו ונהרג .בני לוי הורגים כ 3333-אנשים שהשתתפו במעשה וכמו כן רבים נהרגים במגפה .עונש לעם ישראל בפני עצמו אין כאן ,ועדיין לא ברור מה מהותה של שבירת הלוחות. בירושלמי (תענית ד ,ה) נאמר" :אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטיו של עגל" ,כלומר שלמרות שעם ישראל לא קיבל כעם עונש על מעשהו ,בכל דור ודור הקב"ה פורע את העונש בכך שבכל צרה שפוקדת את עם ישראל יש מעין חלק שנובע מחטא העגל .ובכל זאת, גם אם נניח שהקב"ה מחל בצורה מוחלטת לעם ישראל וגם אם נניח שהקב"ה פורע מעם ישראל בכל דור על החטא ,לא ברור מה המקום של שבירת הלוחות .ההסבר שמדובר בענישה חינוכית לא מתקבל פה. לכן ארצה להציע ששבירת הלוחות על ידי משה והסכמתו של הקב"ה אינן עונש ,ואפילו אינן דבר שלילי במהותו .לפי הסבר זה בסופו של דבר תהליך שבירת הלוחות הוא תהליך הכרחי שאמור ליצור מציאות חיובית. נשווה כעת בין הלוחות הראשונים וקבלתם ובין הלוחות השניים וקבלתם .קודם כל ,יש הבדל באופן העלייה לקבלת הלוחות .משה רבנו עולה לקבל את הלוחות הראשונים במעמד גדול לעיני כל העם ,עם תיאורים רבים על כך שכבוד ה' התגלה בהר באותה עת" :ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל .ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד ,יז-יח) .לעומת זאת ,אופי העלייה לקבלת הלוחות השניים שונה :משה עולה לבדו ,אף אחד לא מלווה אותו או צופה בו וההר אינו סוער וגועש" :והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר .ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לד ,ח). הבדל שני קיים באופי הלוחות עצמם .הלוחות הראשונים הם לוחות " -לוהיים" ממש .הקב"ה יוצר אותם בעצמו. "שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע -להים" (שמות לא ,יח)" ,והלחת מעשה -להים המה והמכתב מכתב -להים הוא חרות על הלחת" (שמות לב ,טז) .לעומתם ,לא נמצא תיאורים כה נשגבים כלפי הלוחות השניים .אדרבה, מתואר עד כמה הלוחות השניים אינם "מעשה -לוהי" אלא מיוצרים על ידי משה" :ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים ...ויפסל שני לחת אבנים כראשנים" (שמות לד ,א) .ובמובן זה הלוחות השני ים ה ם חי קוי ללוח ות ה ראשו נים , שמהווים סוג של מקור .המסקנה מהשוואה זו היא ,שההבדל העיקרי בין קבלת הלוחות הראשונים לקבלת הלוחות השניים הוא שבלוחות השניים הפאר והגדולה אינם נמצאים. עם ישראל קיבל את הלוחות הראשונים ובאמת הם היו מלאים אור ,מלאי עוצמות .אך לא זו התחנה הסופית של התורה .התורה צריכה להמשיך ולהגיע לכל פרט בחיים שלנו ,למלא אותנו לגמרי ,שנחייה אותה ממש בכל פרט בחיינו .עם ישראל קיבל את הלוחות הראשונים בצורה הכי גבוהה ונשגבה שיכולה להיות ,אך לא פעל כלל כדי לקנות את אותה תורה ,והיא הייתה כעניין חיצוני להם .תורה הייתה בידם, אך היא לא מילאה אותם מספיק ולא חדרה לכל פרט בחיים שלהם .לכן היה צורך במשבר .היה צורך לעשות שבר שאמנם יגרום לתורה הנשגבת להיעדר ,אך יפתח בפני עם ישראל אפשרות להבין לאן הם צריכים להגיע, מה עליהם לבנות. אלו בעצם הלוחות השניים ,לוחות פחות נשגבים ,אך מאפשרים לאנשים להתפנות לעבוד בצורה מציאותית ולעבור תהליך שבו הם יקנו את התורה לאט לאט עד שהיא תמלא אותם לגמרי .כך הם יוכלו לקנות אותה בצורה שלמה ,לא כדבר חיצוני ומופלא אלא כדבר טבעי. אולי זאת כוונת הירושלמי בכך שבכל דור עם ישראל "חוטף" בגלל חטא העגל .אולי אין הכוונה ל"חוטף" ,אלא לכך שבכל דור ודור עם ישראל בונה עוד קומה בעקבות מעמד שבירת הלוחות ,שאפשר לו לעבור את התהליך הארוך והחיוני הזה שבזכותו יוכלו לחיות את התורה ולהכיל את האור שלה כדבר טבעי. גם בחיינו אנחנו עוברים תהליכי לוחות ראשונים ושניים עם שבירה באמצע .הרבה פעמים אנו נפגשים עם דבר מסוים בצורה הכי נשגבה שלו ,בצורה האידאית שלו ,אך עדיין אין זו צורתו הסופית .רק לאחר שיחלוף זמן שיוריד ויעמעם את אותו האור ,או לחלופין לאחר שנחווה פגישה מסוימת עם המציאות ,נצליח להבין שהאידאל הגדול צריך להיקנות בעמל ובעבודה ,מתוך המציאות .רעיון נשגב צריך לחוות מתוך ביסוס של הדברים בחיים שלנו, על הבנה אמיתית שזה מה שצריך ונכון לעשות ,ולא לבסס רק על הסתנוורות מאור גדול שאנחנו פוגשים .אין הכוונה שאחד מהשלבים מיותר חס ושלום ,חייבים את הלוחות הראשונים כדי להגיע נכון למצב היותר בריא, ללוחות השניים ,אך צריך להבין שאין זה שלב סופי, מהתהליך כולל שלב בו מגיעה השבירה והאור הגדול בו פגשנו נגוז. התהליך שאנחנו עוברים בישיבה דומה מאוד לתהליך הזה .בשיעורים א' -ב' אנחנו נפגשים עם התורה ונסערים מהגדולה שלה ,מסתנוורים מהאור שלה ולפעמים אולי מגיעים למצבים שבהם התורה שקנינו סותרת מצבים מסוימים במציאות. בנקודה זו ארצה לשתף מחוויתי האישית .פעמים רבות, בעיקר בשיעור א' ,אחרי שלושה שבועות בישיבה ,של עמל רב ,שהתורה גרמה לי להרגיש באמת טוב ,הייתי חוזר הביתה ונפגש עם החבר'ה ופשוט לא מסוגל לדבר איתם סתם כמו פעם .רק גמרא והרב קוק יצאו לי מהפה. מצב זה היה מאוד מתסכל ,כי מצד אחד התורה כל כך עשתה לי טוב ,אבל מצד שני הרגשתי שזה לא מצב נורמלי ולא יכול להיות שהתורה מביאה אותי בסופו של דבר למצב שאני לא מצליח לגשת לדברים מציאותיים ופשוטים .הדברים נמשכו במגוון צורות עם הבנה שמשהו צריך להיות שונה. הצבא ,שבירת הכלים ,צריך להפגיש אותנו עם המציאות במלוא כוחה .אסור לשכוח לאחר השבירה את התורה הגדולה ואת יראת השמיים ,וכמו שבארון הברית היו מונחים שברי הלוחות הראשונים לזיכרון ,כך גם אנחנו צריכים לזכור כדי לדעת לאן ללכת ולהתקדם .אחרי הצבא חוזרים לישיבה מתוך הסתכלות מציאותית שנבנתה בנו ,ומתוך כך נמשיך להיבנות עד שנזכה לקבל את הלוחות השניים ,לוחות של תורה מציאותית וטבעית. שמחת סעודת פורים. ידוע הסיפור (המזעזע את כל מי שאינו חבר בארגון 2 דעא"ש) על רבה ורבי זירא במצוות השתיה ביום הפורים: אמר רבא :מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי .רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי ,איבסום ,קם רבה שחטיה לרבי זירא .למחר בעי רחמי ואחייה .לשנה אמר ליה :ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה :לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. (בבלי מגילה ז ,ב) הנזק משכרות המופיע בסיפור הזה הוא עצום ויכול ללמד אותנו על העוצמות האדירות שיש לאלכו הול ,עד שישנם ראשונים הטוענים שדברי רבא "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך 3 מרדכי" נדחים (עקב הסיפור הזה) לגמרי מן ההלכה. הקורבן נתנאל (א ,ח) ,מסביר מה לדעתו גרם לרבה להגיע לכדי כך '“:מאחר שהיה עני כדקאמר במועד קטן ...ולא היה רגיל לשתות יין בכולי שתא ונתפתה ביין עד שהגיע לשכרותו של לוט “! דווקא חוסר הרגילות של רבה בשתיית משקאות אלכוהוליים במשך השנה היא זו שעמדה לו לרעתו וגרמה לו לשחוט את רבי זירא מתוך 1יש לראות בדברי המלצה לשתות ...אך נכון וחכם! 2אמנם ידוע לכל שעיקר המצווה היא ביום פורים ,אך בני ישיבות נוהגים להחמיר על עצמם ושותים גם בערב פורים וגם בשושן פורים. אי לכך ,העצות להלן שייכות באותה המידה לערב פורים ,ליום פורים ולשושן פורים. 3כן דעת ר' אפרים (מובא בבית יוסף סי' תרצ"ה) וכן דעת האורחות חיים ועוד ראשונים ואחרונים רבים. אמנם ,דרגת העניות של רבה אינה נחלתנו ,אך איננו מורגלים בשתיית יין או כל משקה אלכוהולי אחר .זו הסיבה שהסכנות היכולות לבוא משתייה לא נכונה עלולות להיות הרות אסון הן במישור הבריאותי והן 4 במישור הסביבתי .לכן ראיתי לנכון לכתוב מספר עצות לשתיה נכונה על מנת שנוכל לקיים את דברי רבא בלי להגיע חס וחלילה למצב של רבה. לא שותים אלכוהול על בטן ריקה ,בצורה כזאת האלכוהול נספג מהר מאוד בקיבה ותחושת ה ערפול תגיע כבר בתחילת הסעודה .כך לא נשים לב לכמות האלכוהול שאנו צורכים ולא נהנה מסעודת הפורים. רצוי לאכול טוב לפני ששותים ,כאשר ישנ ה עדיפות למא כלים עתירי שומן המעכבים את ספיגת האלכוהול בקיבה (תרופת סבתא לאמיצים :כוסית שמן זית לפני ששותים אלכוהול מעכבת את ספיגת האלכוהול בדם). בשנים בהם קריאת המגילה אינה במוצאי שבת ,הסיכוי להקיא משתיית אלכוהול גובר ,שכן הצום גורם למחסור באנרגיה לפירוק האוכל ,מה שגורם לאלכוהול לשמש כזרז לרפלקס ההקאה .גם הריקודים והקפיצות בהרקדה עושים את שלהם ...לכן כדאי לנוח מעט אחרי האוכל כדי להחזיר לגוף את האנרגיה שלו ולשתות הרבה מים. חמרמורת (הנגאובר בלע"ז) נגרמת משתייה מרובה ובלתי מבוקרת .יש לחמרמורת תסמינים הדומים להתייבשות ,שכן האלכוהול גורם לאיבוד נוזלים מהגוף 4העצות הם מנסיון אישי ומשפחתי תוך השלמות מאתרי אינטרנט. (מכאן גם הצורך בהליכה מוגברת לשירותים .)...לכן, על מנת לא לסבול מכאבי ראש ביום המחרת כדאי לשתות המון מים לפני ,אחרי ותוך כדי. פי המעבר שלה בגרון (וודקה איכותית 'מחליקה בגרון' לכן המחירים יכולים להגיע לעשרות שקלים לבקבוק) .כאשר שותים את הוודקה נקייה ללא תוספת ,עושים זאת בשלוק אחד ('שוט' ,כיון שהיא איננה טעימה אין צורך שגם חלל הפה יסבול מכך). אפשר ואף רצוי להתגבר על הטעם על ידי ערבוב וו דק ה עם מ יץ מ תו ק ,כ כ ה הג וף ס ופ ג א ת האלכוהול אך חלל הפה איננו סובל מהטעם (כמובן שאם המשקה המתוק הוא גם מוגז השפעה תהיה מהירה יותר אך בחירה זו אינה מומלצת). רצוי לבחור לפני שמתחילים לשתות רק סוג אחד של אלכוהול ורק אותו לשתות במהלך סעודת הפורים (מי ששותה מכל הבא ליד רק גורם לעצמו להקיא יותר מהר וכאבי הראש יהיו בהתאם) .למרות שהישיבה מספקת משקאות אלכוהוליים ,המהדרין (חוצניקים וכדו') קונים בקבוקי שתיה חריפה מראש לקיים מה שנאמר "והשתיה כדת!" .על מנת להקל עליכם אפרט את סוגי האלכוהול הנפוצים כיום: וודקה בטעמים -לרוב עד 235אלכוהול .נעים יותר לשתות אותו אך לאלכוהול לוקח יותר זמן להשפיע (הוא מומלץ למי שלא אוהב לשתות יין) .רצוי לשתות בלגימות קטנות כדי להרגיש את הטעם. מיץ ענבים/תירוש/פטל -ללא אלכוהול ולכן אין בעיה לצרוך הרבה. בירה -עד %5אלכוהול ,הגזים הנמצאים בתוך הבירה עוזרים לאלכוהול להתפרק בגוף בצורה טובה יותר אך צריך לשתות המון כדי להשתכר. וויסקי ודומיו 435 -אלכוהול ,בניגוד לוודקה הם יחסית טעימים (כמובן שיש טעמים שונים ואכמ"ל) ולכן אין צורך לשתות אותה בשוט אחד ,אולם לרוב זה עולה יותר מבקבוק וודקה. יין מתוק -לרוב עד 135אלכוהול ,טעים אך קשה להשתכר ממנו. יין חצי יבש לבן או אדום -מכיל חצי מכמות הסוכר הנמצאת ביין מתוק ,לרוב יש בו עד 235אלכוהול. ליין הלבן יש ארומה וטעם מיוחדים ולכן יש המעדיפים אותו (כמובן הוא גם פחות מלכלך כשמקיאים אותו.)... יין יבש אדום או לבן -יין ללא סוכר בכלל ,אחוז האלכוהול כמו ביין החצי יבש ,היתרון הוא בטעם הדומיננטי שלו כיון שהוא לא מכיל סוכר .גם כאן אנשים מעדיפים יין לבן כיון שהוא טעים יותר. לנשנש תוך כדי חמוצים/בוטנים/בייגלה/רוגלאך ,לא באמת מועיל לספיגת האלכוהול אך בהחלט נועד להעביר את הטעם של השתייה החריפה. כדאי לדאוג להימצאות חבר טוב בקרבתך ,שברגע האמת ינקה אחריך ויקח אותך אחר כבוד לחדרך. בניגוד למה שקורה בישיבה ,אין קשר ישיר בין שתיית אלכוהול לבכי. אמנם התרופה הטובה ביותר לשיכורים היא השינה (וכך גם צריך לעשות על פי הרמב"ם בהלכות מגילה ב ,טו) אך הרצון להקיא לא חולף גם אחרי שינה טובה, לכן כדאי להצטייד בשקית לתפילת שחרית. אם שותים לא נוהגים!! (גם כמות קטנה אסורה על פי החוק!). שמפניה -יין מוגז עד 13אחוז אלכוהול ,משלב טעם של יין וגזים של בירה לכן גם יקר יותר. וודקה 435 -אלכוהול ,אינו טעים אך עושה את העבודה יותר מהר מיין .איכות הוודקה נמדדת על "בסיני ניתנה התורה, והדת -ניתנה בשושן הבירה" הרב מדן ההכנות בשיאן והמתח שבעתיים החזנים ב-היכון כבר מלפני שנתיים נדודי שינה גם לנזהר וגם לנועז לכבוד שבת גיבוש שיעור א' תשע"ז כולנו ב'היי' וממש מתרגשים פורים בפתח וכולנו מתקשים מה להביא בפעם האחרונה לענק והאם אקבל דברים שווים או מענק ההודעות נשלחו מבעוד יום בכובד ראש החדרים עוד לא נקיים -היה מקום לחשוש! אך בבוא העת פגה המבוכה וזכינו לקבל שבת מתוך רוב שמחה שיעור א' ושיעור ד' הפכו קרובים מהבוקר עד הערב עבודות על עבודות כותבים עלו והצליחו וינשטיין יהודה ויעקבס נדב -מאוד מרשים הם מעכשיו אחראי הצ'וקולוקים החדשים הגלידות חזרו לפקוד את השולחנות והשבת חוויתית לבנים גם לבנות "סבא! סבתא! יש זחל בשירותים" נזעקו בתדהמה עד שאשת רה"י שילת ירדה לכבות המהומה מה אתה עושה ביום חמישי בליל? יש משמר! מה אתה שואל? רק רציתי להזכיר שהמשמר התחדש בואו בהמוניכם -יש רוגלכים על האש! אין בכוונתי לעצבן אף אחד שה תמים אני וזה די נחמד השמירות יצאו לדרך והווקי טוקי מזומן זהירות מרובי קלצ'ניקוב גם אם הוא חברמן "יצאנו בבוקר ניסן לצעוד ארבעים קילומטר" אחלה שיר ,לאן אתה חותר? מחוף לחוף ישיבתי -מסורת חדשה פרטים בהמשך -לזרום בבקשה! הטמפרטורות נעות ומשתנות מהרה היום מעיל ומחר חולצה קצרה פנימה ,החוצה ,אוי ,איזו טרחה לא לשכוח" :ותן טל ומטר לברכה" סדר השיעורים התהפך שכולנו נדע בישיבה מצולמת סדרה על בעל ספר המדע הרמב"ם ששמו מתהדר כאן יום יום נקווה שכולם יצאו פוטוגנים ולא איום מזל טוב למאורסים כהרגלנו בקודש לניתאי שוקרון (ו) שעם ליטל התארס החודש ולאוריאל גרוסמן (ז) שהתארס עם שירה נרקוד ונפזז בשמחה ובזימרה בברכת חברים לעבודה ולתורה נאחל לשיעור ב' שיבקרו במהרה כבר מרגישים בטוחים עוד בדרככם לבקו“ם נשתדל שלא להתחרפן מרוב ואקום יש לנו בשורה ,הטו אוזניים ההוכשטיינים בישיבה לא יגורו לבנתיים בחיפה הם קבעו את מושבם שירבו נחת בכל מעשה ידם אם לשבת הגיבוש חדרך לא נודב לשבת הורים ודאי נצרכת יעה ומגב מהניקיון בישיבה חג הפסח עוד יעלב לא יודע מה ההורים אמרו אך אנו עבדנו מכל הלב : : קיבלתי ציור קיבלתי ציור תודה לפייגלין על הציור מי מאמין שכזה אושר יביא רק הציור תודה לכל התומכים -קיבלתי ציור. : : : : נתקע -יש לסמוך על הרוב ולזכותו בשתי נקודות. גדר המוציא מחברו עליו הראיה בנידון דידן: בתקופה האחרונה נשמעים הדי קולות מים רבים הטוענים כנגד משמעותם וטיבם של לימודי העיון בעולם הישיבות .תלמידים רבים חשים את חוסר המשמעות והרלוונטיות של הסוגיות ב הן עוסקים בישיבה במהלך סדר בוקר ,הסובבות בדרך כלל סביב נושאים משפטיים בסדרים נשים ונזיקין .במאמר ז ה נגלה פנים חדשות במשמעותם של לימודי העיון ,ונדגים את האקטואליות הנצחית שלהם כפי שהיא יכולה להתגלות בדור מופלא זה ,דור תורת ארץ ישראל ,הקורא לאנשי שלומנו לעמול בתורה ובחכמת החיים כאחד .נראה את ביטויים המופלא של היסודות שנלמדו השנה במהלך זמן חורף בישיבה במסכת כתובות בתוך מגרשי החיים העשירים ביותר בחיי תלמידנו ,הלא הם מגרשי הכדורגל והכדורסל. משחקי הספורט בישיבה בפרט ובמקומות רבים אחרים בארץ בכלל נעשים בדרך כלל ללא שופט רשמי ,ומטבע הדברים במהלך המשחק מתגלים ויכוחים רבים וספיקות שונים .מתוך הרצון לחבר את עולם הלימוד את ההתרחשות החוץ בית מדרשית ,מחוייבים אנו להעמיק חקר בעניינים אלו ולראות כיצד מסקנות ותובנות הלימוד בבית המדרש מוצאות את מקומן במגרשים החיים הללו. וזה החילי לעשות. הליכה אחר הרוב בדיני משחקים: לאחרונה הועלתה בפני שאלה בנוגע למקרה החוזר ונשנה במהלך המשחקים ,ואפילו כאשר מדובר על בני תורה של ממש ,בו הכדור יוצא החוצה תוך כדי משחק ונולד ספק מי האחרון שנגע בכדור -מי אמור לזכות בכדור .אחד מחשובי הלומדים רצה לדון בזה מצד דין 'רוב' ,שהרי במקרים רבים ניתן לאמוד מהו האופן הסביר יותר בו הכדור התגלגל החוצה ,ועל פי זה לזכות את הקבוצה שהרוב 'פועל' לטובתה .ובינותי בספרים ומצאתי לאחד מגדולי זמננו שרצה לסמוך על דין רוב במקרה משמעותי הרבה יותר :הוא דן שם במקרה בו אחד מטובי הקלעים שבדור זרק את הכדור לסל ,והכדור נתקע על טבעת הסל ולא קם ולא זע משם ,וימלאו כולם חימה ותימה ופנו בשאלה ,לידע מה לעשות :האם לתת את הכדור לקבוצה התוקפת או לקבוצה המגינה? והנה כל הדבר הגדול יביאון אל משה ,וחכם גדול זה הגדיל לעשות ויצא לחדש דבר אשר לא נשמע בכל מלכותו ,והוא שבמקרה זה זוכה הקבוצה התוקפת בשתי נקודות ,שכן אדם זה שזרק לסל הוא מטובי הקלעים שבמלכותנו וברוב זריקותיו הוא מצליח לקלוע 'חלק' ('גלאט') ,וממילא כיוון שיש ספק מה היה קורה אלמלא הכדור לא היה 2 ולבבי לא כן ידמה ,ולעניות דעתי מכשלה גדולה יצאה מתחת ידו :שהרי לטובתה של הקבוצה המגינה עומדת לא רק חזקה קמייתא אלא גם חזקת ממון ודין המוציא מחברו עליו הראיה ,שהרי הקבוצה התוקפת באה להפסיד ולמעט בזכויותיה וקנייניה של הקבוצה השנייה ,וזה טיבו של כל משחק כידוע ,ועל כן אין לדמות את המצב כאן למצב של רוב וחזקה באיסורין אלא למצב של רוב מול מוחזק בדיני ממונות ,וממילא ברור לכל שלא ניתן לסמוך על הרוב שהרי קי"ל כשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב והמוציא מחברו עליו הראיה. ונחזור לנידון דידן :נראה כי במקרה בו יש ספק של מי הכדור ,לא ניתן ללכת אחר הרוב ,שהרי הקבוצה שהכדור נמצא בידיים שלה מוגדרת כמוחזקת בו ,וכל הוצאת כדור מידיה הרי היא בגדר פגיעה במוחזקות ,ואין להוציא את הכדור אלא בראיה ברורה, ואין לסמוך על הרוב במקרה כזה מהטעם הנ"ל. ואם מצאתי חן אוסיף ואדבר כי מתוך כך באתי לפשוט שאלה נוספת שראיתי שהעלו שופטי זמנינו ,מה הדין במקרה בו שחקני הקבוצה האחת טוענים ברי כי הזכות בכדור היא שלהם והשנייה טוענים שמא ,דבר המצוי מאוד במקומינו .ולפי דברינו שחקני הקבוצה התוקפת יזכו בכדור גם במקרה בו הם טוענים שמא והאחרים ברי וכפסיקת ההלכה בדין איני יודע אם הלותיך דקיימא לן ברי ושמא אוקי ממונא בחזקת מאריה. בעניין מיגו ,ובדין מיגו להוציא במה שנוגע לענייננו: אולם באמת נראה שאין הדברים פשוטים כל כך ,ויש לחלק בין דין לדין ובין כדור לכדור .שהרי במקרים רבים חוסר הידיעה מי האחרון שנגע בכדור נובע מכך ששני הצדדים התגוששו ביניהם ועל ידי כך נוצר הבלבול באשר לנוגע האחרון בכדור ,ובמצבים כאלה מסתבר ביותר שאחד הצדדים אף עשה עבירה ופגע בחברו (המכונה 'פאוול') .ובמקומנו 'חסדי ה'' הנוהג הוא שכל הדורש פאוול -מקבל ,ואף על פי שאין מביא ראיה על כך ,והרי זה מעין הסכמת כל בני המדינה התקיפה ומחייבת את כולם ,ומעין קנין 'סיטומתא' המבואר בגמרא (והיסוד התבאר במקום אחר שדין פאוול עניינו בהרגשת הלב האישית המשתנה מאדם לאדם ולא בפגיעה האובייקטיבית ,ועל כן קבעו ש'כל הדורש מקבל' ומעין דין 'כל הפושט יד נותנין לו' ,ודוק בזה) .ואם כן ,במקרים רבים בהם אחד הצדדים טוען ברי שהכדור מגיע לקבוצתו עקב נגיעה אחרונה של שחקני הקבוצה השנייה ,ושחקני הקבוצה השנייה טוענים שמא ,יש לזכות את הטוענים ברי אף במקרה בו הם מוציאים ממון במיגו שהיו יכולים לומר 'פאוול' ,ומה להם לשקר ויש להאמין לטענת ברי שלהם .אלא שלכאורה בזה אתינן למחלוקת הראשונים בכמה מקומות בדין מיגו להוציא, ולמ"ד שמיגו להוציא לא אמרינן סמי מכאן דין מיגו. והנה ,בישיבתנו הקדושה ב'צדיקי עסקינן' ולידי נתגלגלה שאלה מורכבת עוד יותר .במקרה דומה בו נולד ספק בשאלה מי הוציא את הכדור החוצה ,הודה אחד מחברי הקבוצה שאכן הקבוצה השנייה אמורה לזכות בכדור, ולא קבוצתו שלו הוא .והנה זה פשוט שכאשר כל חברי הקבוצה מודים אזי אין כלל ספק וודאי שיש לזכות את הקבוצה השנייה .אולם בנידון דידן רק חלק מחברי הקבוצה האחת הודו לטענתם של חברי הקבוצה האחרת ,ויש לדון האם ניתן לפסוק בזה מכח דין 'הודאת בעל דין' אם לאו .ונראה שיש לדון בדבר זה לאור מחלוקת האחרונים הידועה שהביא הקצות בסימן לד ,ד ביסוד דין הודאת בעל דין: דלשיטת מהר"י בן לב שם יסודו בהתחייבות שהאדם מתחייב כלפי חבירו ,ואם כן נראה שבנידון דידן לא יוכל אחד מחברי הקבוצה לתת לחברי הקבוצה האחרת את הזכות בכדור שכן הוא אינו בעל הכדור ואף לא בעל ההתקפה ואין לו את זכות ההקנייה .אולם הקצות שם העלה אפשרות נוספת לפיה יסוד הדין הוא בהלכות מיגו ,דמתוך שהיה יכול לתת לחברו יש להאמינו שהוא חייב לו ,ולפי זה יש לדון שאפילו אם רק אחד מחברי הקבוצה מודה לחברי הקבוצה האחרת יש להאמינו מדין מיגו שהרי כל אחד מהחברים יכול היה בכל רגע נתון במשחק לתת את הכדור בכוונה תחילה לקבוצה שכנגדו ,וממילא יש להאמינו במיגו זה. בדין ספק פנדל: ולמען הגדיל תורה והאדירה ,אעלה על שולחן מלכים מקרה נוסף שאני מסתפק בו זה זמן רב ,ואם ימצא מאן דהוא ראיה לכאן ולכאן יביאנה לפני המלך ויבושם לו. והנידון הוא כזה :במקרה בו יש ספק נגיעת יד או ספק הכשלה בתוך הרחבה ,והשופט או חברי המשחק אינם בטוחים האם באמת המקרה מחייב בעיטת עונשין אם לאו ,מה הדין ועם מי הצדק ,ולבושתנו בדורנו הפרוץ כל דאלים גבר ואין דין ואין דיין בנידון זה .ולכאורה לאור דברינו לעיל פשוט הוא שכמו שמספק אין להוציא כדור מקבוצה זו לאחרת ,כך גם אין לחייב מספק את הקבוצה בפנדל ,ואין לך מוציא מחברו גדול מזה .אלא שבאמת בדין זה של 'פנדל' יש להעמיק חקר ,ושתי הבנות בסיסיות קיימות ביסודו: א .יסודו של פנדל הוא בעונש כלפי הקבוצה המתחייבת ובהענקת זכות לקבוצה הזוכה :כיוון שהקבוצה התוקפת הייתה קרובה לכיבוש השער והיא נמנעה מכך בעקבות עבירה של הקבוצה שכנגדה ,מענישים את הקבוצה המתגוננת ומזכים את התוקפת .הבנה זו ביסוד הדין מתחזקת על ידי הביטוי המתורגם של 'פנדל' ' -בעיטת עונשין' ,המדגיש את מימד העונש. ב .פנדל כלל אינו בגדר עונש או הענקת זכות ,אלא המשך המצב שהיה קיים עד עכשיו :הקבוצה התוקפת נכנסה לתוך הרחבה והייתה בעמדת של כיבוש שער, והקבוצה המתגוננת מנעה זאת ממנה על ידי עבירה .כיוון שכך מאפשרים לקבוצה התוקפת לחזור לאותו המצב בו היא הייתה קודם ולהיות בעמדה חדשה של כיבוש. בין שתי דרכי ההבנה הללו נפקא מינות מרובות ,וכדי לחדד את ההבחנה בין שתיהן נעלה רק אחת מהן .כידוע ישנם שני סוגים של פנדלים :פנדל הנשרק תוך כדי המשחק הסדיר ,ודו קרב של בעיטות עונשין מי"א מטרים לאחר סיום המשחק התקני ללא הכרעה .והנה ,לפי האפשרות השנייה ודאי ששני סוגי הפנדלים הללו יסודם בשתי הלכות שונות לחלוטין ,שהרי לא ניתן לומר בסדרת הכרעה של פנדלים שהפנדל הוא המשך המצב הקודם בו הייתה הקבוצה שהרי קודם לפנדל ודאי הייתה התקפה! ודאי שפנדל זה לא ניתן להבין אלא לפי האפשרות הראשונה -כל קבוצה מקבלת את הזכות (וממילא השנייה מקבלת מעין עונש) להכריע את המשחק על ידי בעיטה חופשית ,והרי זה מעין הדין של פנדל הנשרק באמצע המשחק. מובן מאוד ששאלתנו גם היא תלויה ועומדת בין שתי דרכי ההבנה הללו :שאם נאמר כאפשרות הראשונה יצא לנו בודאי שדין פנדל הינו דין מחודש שלא היה כלול במצב הקדום בו הייתה הקבוצה התוקפת ,ואם כן מספק אין לחייב פנדל ,שכן המוציא מחברו עליו הראיה .אולם לפי האפשרות השנייה הפנדל הוא המשך המצב הקודם בו הייתה הקבוצה הקודמת ,וממילא מספק יש לשרוק פנדל ולאפשר לקבוצה התוקפת בעיטה חופשית המשלימה את המצב התקין האחרון בו היא הייתה ,קודם לעשיית העבירה על ידי הקבוצה המתגוננת. 'פנדל שתי המכות‘ והנה מצאנו דרך לפשוט ספק זה שהעלנו על ידי 'מעשה רב' של גדול חכמי קטלונייא ,ליאו מסי .ואמנם אדם זה מן הנכרים הוא ,אך כבר לימדונו חכמינו ש'חכמה בגויים תאמין' ,ואע"פ שבדין תורה עסקינן ,כבר ייסד ר' שמעון שקופ (שערי יושר ריש שער ה') שבדיני טוען ונטען שכלו הטבעי של האדם קודם לדיני התורה ,ועל כן יש היתר ללמוד גם את התורה הנובעת מהחכמה מתוך משפטי הגויים .ומכיוון שתלמידי הישיבה העמלים בתורתם ודאי אינם יודעים במה דברים אמורים ,אסיר מלפניהם את הקליפה ואניח את התוך בלבד ,ומעשה שהיה כך היה: ליאו מסי עמד לבעוט פנדל במשחק ליגה מול סלטה ויגו (קבוצת העבר של חיים רביבו ה' ישמרהו ויחייהו) אך במקום לבעוטו באופן ישיר אל השוער אשר יושב בשער המלך ,מסר קטנה לחברו 'סוארס' שהגיע מאחור ,והלה הוא זה שבעט את הכדור לרשת .כך זכתה הקבוצה בשער לא על ידי מימוש הזכות לבעוט בעיטה ישירה לשער אלא על ידי מסירה ובעיטה ,ועל כך נקרא הפנדל - 3 'פנדל שתי המכות' .והנה ,ממעשה זה יש להוכיח בפשטות כי גדרו של פנדל אינו זכות הבעיטה אל השער, שאם כן נמצא שמסי מוגדר כ'מחמיץ פנדל' ,וזה ודאי לא ייתכן שמסי יחוב בעצמו ויגרום לפגיעה במעמדו האישי (וחזקה שאין אדם משים עצמו רשע וכו') אלא ודאי שמסי תפס שעיקר גדרו של הפנדל הוא בהמשך המצב הקודם בו הייתה הקבוצה קודם לכן ,וממילא אין שום בעיה במסירת הכדור לחברו הקרוב אליו ,ואין הוא בגדר מחמיץ פנדל אלא כמבשל ,וכדין אדם העומד מול השוער באמצע ההתקפה ומחליט 'להשאיר' את הכיבוש בפועל לשכנו הקרוב אליו. ומכאן יש לפשוט גם בנידון דידן שבמקרה של ספק פנדל יש לזכות את הקבוצה התוקפת בפנדל שאין בו אלא המשך המצב הקודם ולא הקניית זכות הבקעת שער חדשה ,וכהבנה ב' לעיל. סוף דבר הראינו לדעת את משמעותם ואקטואליותם של לימודי העיון בישיבה וההכרח והצורך של כל תלמיד ותלמיד לעמוד תמיד על משמרתו ולהוציא לאור משפטו בכל דין ובכל ספק על מנת שיוכל לצעוד בדרך החיים ביוצאו מחוץ לכותלי בית המדרש ,ולא ייכשלו הוא וחבריו בדבר הלכה ,כנ"ל. העדפות ג'ון הג'יהאדיסט אנשים שרומנטי בעיניהם ללמוד על גג בית אנשים שמחנים את הרכב בין הפנימיות המדרש בשבת ישיבה אנשים שיש להם כוס נס קפה בגודל דלי אנשים שישנים על שני מז ָרנים אנשים שמסבירים לתלמידי שיעור א' מה נכון אנשים שעושים "ששששש" באמצע סדר ומה לא נכון לעשות אנשים שרוקעים ברגלים בריקודי קבלת אנשים שיש להם קטשופ שבת אנשים שגומרים את השוקולד בפינת פריסה אנשים שהתיק שלהם מונח בלובי כבר מהצהרים של יום חמישי אנשים שכותבים הערות על מודעות אנשים שמשאירים בחדר קפה כפית אנשים שמסליקים שש קלמנטינות מארוחת מטונפת בכיור צהרים אנשים שאוהבים את המנה החדשה של יום אנשים שמנגנים בשתים עשרה בלילה חמישי אנשים שמקשי המחשב שלהם מרעישים אנשים שלא מנקים את השוקולד שהם כשהם מקלידים מרחו על השולחן בחדר קפה אנשים שיש להם סוכר חום אנשים שמגיעים ראשונים לכיתה ותופסים את אנשים שמשאירים את הנעליים והגרביים השקעים שלהם במסדרון אנשים שמפילים כוסות באמצע סדר בוקר אנשים ששוטפים את הכלים בחדר אוכל אנשים שאומרים לחברותא שלהם מה בדיוק בסבבה שלהם אנשים שהדבר תורה שלהם בסעודות שבת הם חושבים על מנת המשכל שלהם אנשים שנזכרים בשאלות שלהם ב02:31- לא נגמר אנשים ששואלים שאלות בעונג שבת אנשים שמושכים אותי לריקודים בסעודות האיש שמתחיל -ה אכסוף אחרי שהרב שבת סיים לדבר אנשים שגוררים את הכיסא אחרי סיום אנשים שלא מסיימים לדבר עם הרב הקדיש שלפני שמונה עשרה רבינוביץ' האיש שמשתעל בתפילת שמונה עשרה אנשים שיושבים בשולחן הרבנים בארוחות וגורר אחריו שובל של משתעלים נוספים האיש שמתחיל -ל מסתתר שניה לפני סוף אנשים שמשאירים טיפות קפה במדרגות אנשים שמשאירים את היוזר שלהם פתוח זמן השירים אנשים שפותחים ולא נועלים את הדלת של על המחשבים אנשים שלא מחזירים את השוטנשטיין של בית המדרש אנשים שנורא ממהרים בסוף סעודות שבת הדף יומי אנשים ששורקים בבית המדרש כשמתחילים לסדר אנשים שמתופפים בבית המדרש אנשים שיודעים את התשובות לחידות של אנשים שהמחשב שלהם מודיע לכולנו כשהוא הרב אליאב נדלק אנשים שמדליקים אש בפנימיה שמפעילה אנשים שלוקחים מהמרק קינמון את הציפצוף אנשים שמדברים בארוחת צהרים על הצבא אנשים שהולכים יחפים בבית המדרש אנשים שתולים את הכביסה בכניסה לפנימיה 4 לקראת גיוסו של ידידינו פייגלין נפתחו האודישנים לדבר הגדול הבא :פייגלין-היורש! על המועמדים לדעת לנגן בגיטרה ולא להתבייש לנגן במסיבת ראש חודש. י .שילת שיעור כללי של הרב רוזין בנושא "ש"ס ופוסקים -כחומר ביד היוצר" המקורות: מסכת כתובות ,ש"ס ירושלמי וראשונים ואחרונים על אתר .חוץ מהמחנה אפרים, עזבו ,לא תבינו .התלמידים מתבקשים לבוא לשיעור אחרי שש שעות שינה לפחות. יהודה ויינשטיין (ד) השבוע במוצש רוח! שיעור מפי הגברת החשובה על" :גדר זמן שהוא לא יום ולא לילה ,ועל החשיבות של הרצאות על פני משחק כדורסל" נ.ב גם נשות האברכים מוזמנות! (גם לעתיד!) (נו ,אולי יצא מזה משו)... ” שמע אחי ,ממש הצטערתי שנפרדתם .אבל יש לי מישהו בשבילך ,אם זה לא מוקדם מדי“. ”איך הוא“? ” הוא חברותא סבבה והכל ,אבל“: אבל רוקד תוך טפיחות על החזה של חברו כמו קינג קונג (שיעור ב) אבל קווניק אבל שר ברוך -ל עליון כדי לרקוד אבל נשוי לאלמנת עיסה אבל שותה את המים של הגפילטאפיש של טעמן אבל מסתובב יחף בבית מדרש אבל מרייר על הגמרא כשהוא ישן במקומו בבית המדרש אבל נשאר לו גרגיר קוטג' בזקן מארוחת ערב אבל לא לובש תכלת אבל נוטל ידיים על פת הבאה בכיסנין אבל מקנח את האף בכיפה שלו אבל משחק כדורסל עם ציצית צמר אבל מתקלח רק כשיש מים חמים אבל מעיד על עיסתו אבל לא מוכן לעשות הפסקת קפה באמצע הסדר אבל מאוהב בנקניקיות טופו אבל חוזר ומגיד אבל משים עצמו רשע אבל מעיז פניו בפני בעל חובו אבל לומד בסדר בקיאות גמרא עם רש"י ,תוס' ורא"ש -עמוד וחצי ביום 6 אבל מקשה מהכוזרי על הרמב"ם אבל לוקח תיון שווה ומחזיר פשוט אבל גבאי אבל בטוח שיפה לו ווסט זוהר אבל לא התקין נטספארק אבל ישן שנ"ב אבל קם למניין בישיבה בבה"ב אבל שומר את הסוכריה בעלייה לתורה אבל חולק על הרב רוזין אבל מבקש טופי מהרב רבינוביץ' אבל שיעור ה' שיעור א‘+ב‘( :חושב לעצמו) בואו נרקוד!; (מתחיל לשיר) בררררוךך א-לללל עלללליוןןן........ אתה בתחנה מרכזית ורואה את חברך לסטנדר הלימודים מתרועע עם עלמת חן ,שלטענתו היא בת דודתו שיעור ד'( :מפטיר לעצמו בייאוש) יאללה נזרום... שיעור ד'( :+מתעלם באלגנטיות) שיעור ה'( :+משדרים אי -נוחות אינטלקטואלית ממשובת הנעורים) (הקיצוניים שבהם סופקים כפיהם בייאוש [בשינוי כמובן]). שיעור ב'( :חושב לעצמו) זאת החברה שלו? איך קוראים לה?? אבא שלך גנן?! סעודת שבת בבוקר ,מתחילים להוציא קינוח אבא של שבת( :חושב לעצמו) רק שלא יקומו לרקוד ,אמרתי שאני 'אבא' אבל לא התכוונתי להישאר פה עד מוצאי שבת. אתה חוזר לחדר שמח וטוב לב אחרי סדר בוקר מוצלח, אתה עומד לחלוף על פני תלמיד אקראי מהישיבה שיעור א'( :מהנהן קלות) היי. שיעור ב'( :מהנהן קלות). שיעור ד' ..4..3( :+ו ..להסתכל בדיוק על זחל נדיר שעובר מולך על המדרכה). שיעור א' :וואי איזה יופי!! מה קורה אחי?! זאת שלך ְ לך ???? אבא שלך ? איך קוראים ְ ָ החברה גנן?! שבו"ש אובד עצות עומד בכניסה לבית המדרש שיעור א'( :ניגש אליו ושואל בחביבות) מה קורה אחי? אתה שבו"ש?? מאיפה אתה?? איפה למדת? איפה אתה גר? אבא של אחותך גנן?! שיעור ב' :אתה חייל? איפה אתה משרת? שיעור ד'( :+מתעלם באלגנטיות). אחראי שבושי"ם( :סורק את השבו"ש במבט זריז ,מנתח מאפייני קו ִּליוּת- צול"ריות במקביל סורק בראשו אחר שיעור א' מתאים ומזווג; מוצא התאמה; ניגש לשבו"ש בהחלטיות) (על הדרך מיידע את הרב סבתו שמדובר בבן של בוגר מפורסם). הרב סבתו( :במאור פנים מיוחד השמור לרגעים מעין אלו) אווווו ...אתה הבן של .....הוא היה תלמיד מצטיין. השמש זרחה על בית המדרש בישיבת ברכת משה ,בחוץ ציפורים מצייצות ,בפנים סדר בוקר רועש וגודש ואז [תיפוף דרמטי]... כוס נשברת בשאון עז ומתנפצת לרסיסים שיעור א'( :מסובב את הראש בהתרגשות; הבוקר אולי ימשיך הסדר פחות)... שיעור ב'" :יואוו ראית את הכוס היא התנפצה כמו רימון!?!?!!?" שיעור ד'" :טיניייניי טינייניי טייניי טייניי בגן עדן מקדם""/עוד ישמע""/בורא עולם""/מהרה מהרה" (מחק את המיותר) אחרי שהשתמשת בג'ינס שלך שבועיים ,ולסריג שלך יש ריח של חביתה תעשייתית וג'חנון מנוילן ,החלטת לשים את פעמיך לחדר הכביסה היוקרתי של הישיבה .אתה עומד לעבור בפתח ו[תיפוף דרמטי]... שיעור א' :בום!! (משפשף את מקום המכה ומבטיח לעצמו) בפעם הבאה זה לא יקרה לי. שיעור ב'( :חושב לעצמו בביטחון) אני כבר מכיר את המשקוף של החדר כביסה .אני לא אתקע בו .בום!! (משפשף את מקום המכה ומבטיח לעצמו) בפעם הבאה אני עושה כביסה עם קסדה. שיעור ד'( :דופק פזצתא לרצפה ועובר את הפתח בזחילה מבצעית). שיעור ה‘( :מרכין את הראש בנונשלנטיות) בום!! 7 שעד שאתה מכניס פלאפון לבית מדרש ,הוא מצלצל באמצע שמונה עשרה. להכין קפה מוקצף ולגלות שאין חלב. שאתה מגלה רק למטה שהשירותים סגורים. שאתה שואל מישהו אם הוא שבו"ש ,והוא עונה "שיעור ו'". שאתה רוצה להיות בפלאפון בשמירה ,ואז מגלה שאין קליטה. להתעורר מאזעקת אש. שאתה חושב שתקבל פשטידת בשר ,ואז חבר שלך מקבל אותה .ואתה מקבל נקניקיות. שאתה מגיע למטבחון להכין קפה ,ומגלה שכל הכפיות שוחות להן בכיור. לגלות שהספל שהשאלת לחבר שלך ,זרוק בארון של הזרנוק. שאתה מגיע לבית מדרש מכיוון הפנימיות ,רואה את הדלת נסגרת באיטיות רבה ,מגיע עד אליה ,ובשניה האחרונה היא מאיצה ונסגרת עליך. לגלות שאחרי משחק כדורסל/פילאטיס/זומבה/יוגה, אין מים חמים. לפתוח את הפרוכת של הארון קודש עם היד ולגלות אחר כך שיש חוט. לראות את האחראי שבושים מחייך אליך מאוזן לאוזן. להיות תורן בשבת זכור. שאתה רוצה 02מ"ל חלב להכין קפה בארוחת ערב ורואה מישהו חוזר מפינת הקפה עם שתי קערות מלאות של כריות ושלוש שקיות חלב ריקות. לצאת לשירותים באמצע השיעור ,ולגלות שגם בבניין שלך השירותים סגורים. ששיעור ב' מתגייסים והשמירה מתארכת פי .0 להפקיר עמדה בשמירת לילה ולגלות שישכר עלה עליך. שתופרים אותך בשמירה הנ"ל. אתה רוצה להתחיל את הסדר בוקר ומגלה ששכחת את המחשב בחדר. שאתה בשמירה מנסה לעשות זום ומפספס את הנקודה. ואז כשאתה מגיע לחדר אתה נזכר ששמת אותו בתא מתחת למקום שלך. שהקורנפלקס הופך לדייסה אחרי שתי דקות. ואז כשאתה מגיע לתא אתה נזכר ששכחת אותו בחדר אוכל. שאתה מסובב את המפתח ומגלה שסובבת לצד הלא נכון. שאתה רואה את הרב רבינוביץ' יושב לבד ,אתה אוזר אומץ לשאול אותו שאלה ,ואז זאק נוחת מהשמיים עם איזה מאמר שהוא כתב. שאתה לא אוהב את החביתה בארוחת בוקר ,ואז מגלה אותה באורז של ארוחת ערב. שאתה לא אוהב את הסלט בערב ומוצא אותו בחביתה בבוקר. ששבו"ש תופס לך את המקום בתפילה. שלחברותא שלך בשיעור ה' יש מסיבת אירוסין 3 פעמים בשבוע. שאתה שואל את הראש הישיבה שאלה שחשבת עליה חודשיים ,והוא עונה לך "נו ,מה אתה חושב?". שאתה מאחר לסדר בוקר ,והולך בבושת פנים לקחת דף מקורות מהר"מ שלך. שאתה מרגיש טפיחה על השכם מסתובב ,ורואה את אברדם עם חיוך זדוני. כנ"ל ,אבל מחזיק ווסט צהוב. כנ"ל ,אבל מחזיק מגב. 8 הרב אלישע . 1הרב ברח מנתיב מאיר ועשה טיול במדבר יהודה במהלכו נפצע מחומר חבלה של צה"ל ואושפז בבית חולים. .1הייתי כמה וכמה שנים מדריך בתנועת גשר שערך סמינריונים במפגש בין נוער דתי וחילוני בבית גשר בצפת .באחד הסמינריונים השתתפו פרופסור ישעיהו לייבוביץ' והרב בן ציון פריימן ששהו בסמינריון כמה ימים יחד .והיו ויכוחים עזים... .0הרמב"ם. .0אברהם אבינו ,המהפכן הגדול. .3צ'יפס טוב. .5כלומר מה הייתה פרנסתי בנוסף ללימוד תורה? בילדותי חלמתי להיות צייד לוויתנים מאחור יותר פיזיקאי .העיסוק בחינוך מעורר אצלי את הרצון לצלול בעמקי הפסיכולוגיה. הרב שמשוני .4מנהל בית ספר שדה. .5לטייל. .6תימני ,לא סובלים ממחלות לב. . 7הטבחית של הישיבה ויקטוריה הלכה לרכוש כלים למטבח ,וחזרה עם קנקני חלב חצי מהם בצבע אדום וחצי לבן .היא הסבירה שקנתה את הלבן בשביל החלבי והאדום בשביל הבשרי. .4גינון ,עבודת אדמה בארץ ישראל. הרב רוזנברג הרב אליאב .1הרב התחזה בטלפון למבקר מטעם מש ר ד ה ב ר י או ת ו עב ד ע ל מ נ ה ל המטבח בישיבה התיכונית שלו ,שנמצאו בישיבה מחדלים בריאותיים חמורים .למחרת כל עובדי המטבח התייצבו עם סינרים לבנים וכובעים חדשים ועבדו בחריצות רבה. .0הרב קוק. .3הצ'ולנט של הישיבה. . 6מרוקאי ,מהפלג הרגוע (אם יש דבר כזה בכלל). . 7יום אחד נערך מעמד כבוד לנדבן בשם הלר .בערבית כל ראשי הישיבה מגיעים והרב אמיר ספוקויני ניגש לעמוד התפילה עם כובע צילנדר של חזנים .פותחים את ארון הקודש ,כל הישיבה נעמדת וספוקיני מפייט לו מי שבירך ואני רואה את הרב סבתו מסתובב ופורץ מצחוק מהמעמד. .1למרות גילו ,הרב משחק כדורסל וכדורגל פעם בשבוע (התחבושת ביד זה התוצאות של המשחקים). הרב וולפסון .1מנ ג ן ע ל ק ר ן י ע ר . חקיין .שר במקהלה. .0הרב קוק. .4מוזיקאי. .6ת י מ נ י ,א ו ה ב א ת הסגנון המבטא המוזיקה. .7נתתי שיעור בתניא ותליתי פתק בקשר לשיעור .ראש הישיבה ראה את הפתק וגילה שיש שיעור בתניא בישיבה ,הוא שאל את הרב אליאב שהיה לידו מי מעביר את השיעור, הרב אליאב ענה לו שהרב וולפסון אז הרב רבינ ובי ץ' ענ ה לו :נ ו מילא... .0לנסות להבין את החיים של פעם אדם מתקופת בית ראשון או ביתשני .יש הרבה מאוד שאלות שאנחנו היינו יכולים לפתור אם היינו מבינים את המנטליות והתקופה של פעם. .3מאכל שוקולד. . 4אם לא הייתי רב הייתי הולך לתחום הפוליטי. .5א ו ה ב ת ו כ נ י ו ת פ ו ל י ט י ק ה וחדשות. .6אשכנזי ,זה מה שאני מכיר. .7פעם הרב וולפסון ביקש ממני לאסוף אותו מפסגות לישיבה ואני שכחתי ממנו לגמרי ,בשעה 10אני רואה את הרב וולפסון נכנס לישיבה ואז נזכרתי ששכחתי אותו בפסגות .מאז הבת שלי צוחקת עליי לכתוב פתק ברכב לא לשכוח את "הרב וולפסון". 9 "כבר התפללנו מנחה?" שאלתי את נחשון .הוא השיב לי "יצאנו עכשיו מהשיחה של העובדת הסוציאלית ,וואיאחי! איך נחרת! זה היה גדול ...אז ככה ,רוב המדריכים התפללו כבר מנחה אבל כל מי שהיה בשיחה עם העובדת הסוציאלית לא התפלל עדיין ,אממה ,איתך אנחנו רק תשעה" ".בעיה" השבתי לו" ,אך מקובלנו מבית דוד כי גם אם מונחת חרב חדה על צווארו אל ימנע אדם מלזעוק 'מנחה!' 'מנחה!' 'מנחה!'" "כן אחי ,מה שתגיד.. קיצר תביא מישהו איתך ונפגש עוד שבע דקות ליד הח ני ה ש ל הק ול נ וע יו ת " "מ ה? יש פ ה ח ני ה ש ל קולנועיות?" "כן אחי יש פה גם תחנה להשכרת פיליפינים!" "באמת? מה נראה לקיבוצניקים האלה?!" "סתם עבדתי עליך אחי ,בוא מהר נשארו לך חמש דקות, יאאלה ביי!" "ה' עמך!" מנהגי בקודש הוא לתת לרובם ככולם של מכריי לראות אותי אך ורק כאשר אני במיטבי .מעטים הם אלו שזכו לחזות בי בשפלותי .אותם בעלי פריבילגיה יכולים להישבע על כך שרגעי הירודים ביותר גנוזים לאותם עיתים בהן אני מתיימר להרכיב מניין תחת לחץ .אני נהפך למין מפלצת חסרת סבלנות ונטולת סובלנות. רצתי בזריזות חסרת זהירות חוצה מהמבנה ,לפי הזמנים המשוערים בטלפון הסלולרי שלי ,נותרו לי כעשרים ואחת דקות עד השקיעה ,שזה בערך עשר דקות לפני כאח ת עש ר ה ד קו ת לפ ני הש קי ע ה ,כמ ות ה זמ ן המינימאלית שעוד הגיוני להתחיל להתפלל בה תפילת מנחה יחסית ברווח .שמעתי פסיעות מגיעות מהצד הנגדי של הבניין .כמה התרגשתי! זה מדהים איך שחיוב במצווה יכול לגרום לחפץ חסר משמעות להיות הדבר הכי מבוקש שקיים .אתרוג למשל ,הינו פרי מר שרובו קליפה ומיעוטו אכיל ,ועם זאת ,לשבוע אחד בשנה אנשים מוכנים לשלם תמורתו אלפי שקלים .כך גם פתאום המחשבה שפוסע לקראתי יהודי זכר מעל גיל שלוש עשרה נעשתה בעיניי למקור שמחה רבה .רצתי לקראת אותן הפסיעות וצעקתי" ,שלום לך יהודי נשגב!" כאשר התקרבתי לעברו הבחנתי בכך שלא התקרבתי לעברו כי אם לעברה .קול הפסיעות הגיע מבחורה. הנהנתי במבוכה לאותה נערה אקראית והמשכתי בחיפושי. נותרו לי תשע עשרה דקות עד השקיעה המשוערת. בנימת רוגע מולבשת" ,ואני צריך שתשלים לנו מניין למנחה דחוף!" "משה? משה סיגל? מה הולך?! מה אתה לא זוכר אותי?" אילו היה מדובר בכל רגע נתון אחר ,אין דבר שהייתי מתענג עליו יותר מאשר להעמיד פנים שאני יודע בדיוק מי הוא ,ולנצל את הכריזמה שחנן אותו ה -לוהים כדי לדלות ממנו את המידע הנדרש על מנת לשוחח עמו .אך אותה העת לא היה רגע מן הרגעים הבנאליים. "תזכיר לי בדרך ,אנחנו חייבים לרוץ אם אנחנו רוצים להספיק להתפלל מנחה .על פי התפילון שלי ניתן לשער שהשקיעה תחול עוד כשבע עשרה דקות!" "איזה דוס! וזה אני ,דורון". "דורוני!!!" הכרזתי בהתרגשות כאשר נעשיתי מודע לסירחוני" ,איזו התרגשות מופרזת! מה מביא את כבודו, יעני אותך ,למחנה עמית?" "אז שמע ",התחיל דורון להסביר באיטיות ,כרבע שעה לפני השקיעה המשוערת" ,אשתו של אבא שלי בעלת המחנה". "מגניב! ויקי היא כאילו אימא שלך". "היא לא אימא שלי". ברוך השם לא הייתי רגיל למצבי משפחה סבוכים .עם זאת ,ממש לא היה לי מושג כיצד להתמודד עם האי - נעימות ששררה באותו רגע קט מהשיחה. "אז יאללה ,בוא להשלים איתי מניין למנחה ".אמרתי לבסוף ,נותרו בדיוק אחד עשרה דקות משוערות. "וואי ,כמה זמן לא התפללתי מנחה! סבבה ,אזרום אתך, אבל שלא יהיה ארוך מדי". "איזה ארוך מדי? בין כה וכה השמש עלולה לשקוע עוד עשר דקות". "אין לי מושג מה אמרת הרגע ,אבל סבבה ,אני אזרום". אני ,ודורון לצדי ,רצנו לכיוון המקום בו נחשון ושאר הנערים התאספו .ליתר דיוק ,אני רצתי וזירזתי את דורון כל כמה רגעים .הטלפון הנייד שלי צלצל ,ועניתי. "מי אמר משה ולא קיבל?" ,עניתי תוך כדי הליכה ממוהרת" .אני" ,השיב לי נחשון" ,השגת כבר עוד מישהו? השקיעה לא תחכה לאיש". "אני מודע לכך .כן ,השגתי עשירי קודש ואנחנו בדרך". אצתי לכיוון עץ אורן עבה יותר מיתר עצי האורן .איני יודע מדוע העליתי על דעתי שישועתי תימצא מאחורי העץ, אך אני מניח שהמודעות המפעילה אותנו כאשר אנו שרויים תחת מצבי לחץ אינו אותה מודעות שמוליכה אותנו ביומיום .ראיתי נער שנשען על העץ" .שלום לכבוד היהודי הקדוש!" אמרתי בהתרגשות עצומה. "מה את רוצה?" ,הגיב דורון בתיעוב קר. "אה?" השיב לי אותו העלם" .היי אני משה ",הסברתי "בא שניה "-אמרה ויקי. 10 "יופי ,אז ניפגש עוד שניה". לפתע פתאום ,נשמע קולה של ויקי ,בעלת המחנה. "דורון!" ,צעקה ויקי בנימת חיפוש. "למה שאבוא?" השיב דורון בתמיהה. לא האמנתי למשמע אוזניי ,איני רוצה להישמע חזר רגישות ורגשות ,אבל ממש לא שייך לנהל דרמה משפחתית שמונה דקות לפני השעה בה השמש עלולה לשקוע ,כאשר תשעה יהודים זכרים בונים על כך שתשלים להם מניין ,וכאשר לא מדובר במניין למעריב. ויקי אמרה" ,הפיצה שהזמנו הגיעה ,בוא תאכל כל עוד זה עדיין חם”. "בסדר אני בא“ ,ענה דורון. "אני בא?" מה זאת אומרת" ,אני בא?!" האם דורון לגמרי שכח שתשעה יהודים מחכים שהוא ישלים מניין שהוא התחייב להשלים ,תהיתי לעצמי. "דור-דור ",פתחתי" ,אתה לא שוכח משהו?" "וואי מצטער משה .זה מה זה לא נעים לי ".אמר דורון בהתנצלות. "בסדר אחי ,עדיין יש לך אפשרות לתקן ".אמרתי לו ,הרי למרות שנותרו רק שש וחצי דקות עד השקיעה ,עדיין הייתה אפשרות להתפלל תפילה קצרה ,אמנם זה בין הדברים השנואים עליי ,אבל כבר הקדים ואמר החכם מכל אדם" ,לכל זמן ,ועת לכל חפץ תחת השמיים", ואפילו מנחה קצרה. "אין מה לעשות ",הסביר דורון" ,הזמנו רק מגש אחד ,ואם אני אתן לך ,כולם ירצו משולש". "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" שאלתי את דורון באופן בו ניכר כי השאלה היא רטורית" ,אני רק רוצה שתבוא להשלים מניין". "אהה נכון! לגמרי שכחתי! טוב אזז ,בהזדמנות אחרת, חבל שהפיצה תתקרר". באותו השלב בחיי ,לא היה קיים דבר שתיעבתי יותר מתיכוניסטים עם סדרי עדיפויות לקויים" .מה נראה לך?!" ,צעקתי" ,איזה בן אדם חסר ערך! אתה לא קולט שברגעים אלו גרמת לכך שעשרה יהודים יפספסו את מנחה ,ואתה ביניהם? אבל מזה לא אכפת לך ,נכון? נכון?" ,חזרתי על המילה נכון מסיבות תיאטראליות" .כל מה שאכפת לך ממנו זה למלא את כרסך בתאוות בעולם הזה ,כמו כל פרה וכל חמור גרם .אתה מגעיל אותי". לאחר שכלתי לנזוף ,שמתי לב כי דורון כבר לא היה שם. שקעה עליי החמה ,ומנחה לא התפללתי .התמלאתי בבושת פנים כאשר דמיינתי את השיחה שהתעדתי לשוחח עם נחשון ושמונת מסורבי המניין אשר עמו. ראיתי בעיני רוחי את כולם כועסים וחפויי ראש .שמעתי באוזני רוחי את הצעקות ואת הביקורת המוצדקות על כך שהבטחתי ולא קיימתי ,וכעת ,לא רק שהם לא זכו להתפלל במניין ,אלא בגלל שהם בנו עליי פלוס אחד ,הם לא התפללו בכלל. הגעתי לחניון הקולנועיות ,האתר בו התקבצו ההמונים. למרבה הפתעתי ,איש לא היה שם מבלעדי נחשון .חשתי תחושת הקלה" .נחשון ,אני כל כך ,"-פתחתי בנימה בושה ומתנצלת" .אל תדאג אחי ,ברור לי שזה לא אשמתך ,אני יודע היטב כמה תפילה במניין חשובה לך ".חתך אותי ואמר נחשון" ,אבל מה עם שמונת האחרים? הם בטח שיא המעוצבנים עליי ".שאלתי ושיערתי .השיב לי נחשון, "רק אתה מתחבר רגשית להרכבת מניינים ככה ,האדם הנורמלי טורח טיפה ,מעריך את המאמץ שעשה האחר, ומתפלל ביחידות ,אם יש צורך". "האדם הנורמלי הוא ממש יצור ".קבעתי. "לגמרי ",הסכים נחשון" ,וברוך השם שכך!" 11 (א) הרב אליאב" :אוו ..איזה כיף לראות אותך!“ (ב) קרמן" :ויחל משה ...שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך“ (ג) הרב רבינוביץ'" :נו ,נו( “...ד) הרב רוזין" :וכל זה פשוט וברור“ (ה) הרב ליפשיץ" :בעצם ...בעיקרון( “..ו) הרב שילת" :נו ,יש לכם שיר?/בואו נשיר/אתם שרים?“ (ז) ר' פלדמן" :שכוייח“ (ח) הרב רבינוביץ'" :נו ,נו ,אז למה אתם לא עונים?" (ט) ר' פלדמן: "יש לך חידוש?!“ (י) הרב שמשוני" :נו ,אז מה הבעיה??“ (יא) הרב הבר" :אני חושב שתלמידים בישיבה צריכים להוציא את מה שיש בהם החוצה“ (יב) הרב אבינר" :ני!“ (יג) הרב אבינר" :ני ,ני ,ני ,ני“ (יד) הרב רוזין" :זה ליתא“ (טו) הרב סבתו: (בתגובה לאם נרגשת של בוגר שפגשה בו בחתונה)" :הווו! איזה בחור חשוב!“ פירוש מה פשוטם (א) הרב אליאב .לא היית בישיבה הרבה זמן( .ב) קרמן .מעניין מתי הגבאים יבינו שאני לא באמת אוהב לקרוא את הפרשה הזאת? (ג) הרב רבינוביץ‘ .אז מה?! ..מה אכפת לי??!! ..תפעיל את השכל הישר שלך ותגיע למסקנה שלי( .ד) הרב רוזין. מוהאהאהאהא (ה) הרב ליפשיץ .יש שני אפשרויות להציג את השאלה שלך ,לכל אפשרות יש שני פתרונות ,ולכל פתרון יש שתי נפק"מ( .ו) הרב שילת .מה ,אתם לא קולטים שסיימתי לדבר? ,מה זה השקט המביך הזה?! .איפה הטקט שלכם?!.. (ז) ר‘ פלדמן .עשית/שאלת/פתרת את המובן מאליו( .ח) הרב רבינוביץ‘ .למה הם לא עונים?? (ט) ר‘ פלדמן .משעמם לי, כבר חפרתי בסוגיה הזאתי ,והמטרה שלך היא להעסיק אותי .לא לכתוב( .י) הרב שמשוני .אני לא מבין ,חשבת לפני ששאלת את השאלה שלך? ,אם תנתח את מה השאלה תגלה שאתה סותר את עצמך מבחינה פסיכולוגית, סוציואקונומית ומשפטית( .יא) הרב הבר .תגידו לי ,איפה האידיאלים שלכם? ,לאן הם נעלמו?! אני רוצה לראות פה מדריכים בסניפים ,רכזים במסעות ,בסמינריונים ,ומתנדבים במד"א( .יב) הרב אבינר .שכוייח ,אז מה?( ..יג) הרב אבינר. אלו בלבולי מוח( .יד) הרב רוזין .הסברא הזו כל -כך גרועה שהרמב"ם היה מצליף בך פולסא דנורא( .טו) הרב סבתו .רק שלא תשאל איך קוראים לו... 12 ידידיי ורעיי ,חזו באור האל ה נ פ ר ש א ל ע ב ר ארצות החושך והטומאה .מה מופלאת היא התגשמות החזון "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם אללה" בימינו .מאז ציוונו הנביא מוחמד על מלחמת קודש כנגד הכופרים ,לא היה כדבר אשר אנו עדים אליו היום .כמו אפקט דומינו ,רבים מעמי הארץ מתאסלמים כי נפל פחד דעא"ש עליהם .בכיבושיו הכבירים של הנביא מוחמד ,תמיד הוא קרא קודם לאוייביו "Are u with me or against me?".אלו אשר נכנסו תחת כנפי השכינה, הפכו במרוצת הזמן לכלל משפחה אחת :האיסלאם .אם הנביא החזיקם בחזקה כשרות ,היאך אנחנו נמנע מלהחיל על השבים כיום את אותה חזקה? ועוד ,טוענים הם טענת ברי שהם כשרים והמלעיגים טוענים שמא! צוונו לאהוב את השונה כי לאהוב את השווה זה האובייס (obvious).לקבל את השונה זה החידוש .בא נקבל גם את השונה .כולנו נבראנו בצלם ,אחרי הסרת המעכבים, טבעי שהצלם יציץ ויזרח מתוך כל אחד ואחד. יתרה מזאת ,מנהיג אשר גילה בעצמו את האמת הטהורה ולא על ידי חינוך שהונחל לו מילדותו ,יותר מבין הוא את קדושתה וגדולתה שהרי הייתה לו למגדלור באופק הרחוק בסערות רוח נפשו .כזה אדם ,ראוי לתת לו תפקיד מפתח בשלטוננו על מנת שיגדיל קוראן ויאדירו .שנזכה על ידי כך למלאות את הארץ דעה את האל ויתברכו בנו כל משפחות האדמה .כהנא צדק. השבח לאללה הגדול בונה עולם .ישתדרג שמו בשקל תשעים .תבורכו מפי עליון אחיי גיבורי התהילה ,לוחמי החופש והחירות ,מחרפי החיים הטהורים .דם קדושים זורם בעורקיכם .דם מלחמת הג'יאהד .מתעסקים אתם בביעור הרע מכל יושבי חלד .חיזקו על המלאכה כי באמונה אתם עושים. "Let's make the world a better place".אנחנו לא נתחבא מאחורי חומות .אנחנו נשמיד את הורסי התרבות לפני שיהרסו אותנו. שמעתי את אשר אמר אותו 'אחר' ועל אף שמדברים אנחנו באותה שפה ,אינני מבין דבר מדבריו .אומר הוא שזוהי מטרת העל של נביאנו הקדוש? שכולם יהיו שווים ללא הבדל גזע ומין? לא מיניה ולא מקצתיה! תמה אני על ההנחה הקלוקלת .וכי אותם גרים שווים אלינו? הורתם ולידתם בטומאה ,אחינו יקראו? בן כוש לעולם יישאר בן כוש .רואים הם ניסים ונפלאות ואומרים שהם אחינו? מחר יראו נפלאות במדגסקר ויאמרו שהם ציפורים .עד לאיפה החותרים תחת הקוראן רוצים להגיע? הכי יעלה על דעתך נבואה מפי אוכלי החזיר ושתויי היין? פה שליחך תועבות עתה יפיק מרגליות? דתנו אינה אופנה חולפת .אותם זרים דינם להיות חוטבי עצים ושואבי מים .זאת זכות גדולה בשבילם ולכך נועדו. אלו מתוכם אשר יראו שאיפה לגדלות ,יש להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה .היקומו המלפפונים ויכו את הגנן? לא בבית ספרנו .רק בעלי היוחסין ראויים להנהיג .אלו אשר אבותיהם עמדו בכיכר מכה ואל מדינה קודשו בשעתו וקדושים הם לעולמי עד .היאך יאמר לבנבן "אבותינו הערביים"? איך ימשיך הוא את נביאנו? יחדיר לנו רעיונות מערביים ח"ו? זכויות לנשים לא עלינו? ירצה הוא שנכתוב לה כתובה? מגורשת יאמר לה ,ודיו! היעלה על דעתך לחדש חידושים שלא שזפתם אוזן בקוראן שניתן לנו ע"י מוחמד? וכי אללה הגדול היודע הכל טעה בדבריו וחישוביו? פה המוציא כפירה כזאת יש למלאו עופרת ,לכרות לשונו ,לטוחנה עד דק ,ולפזרה למאכל חזירים .ככה יעשה לאיש אשר הח'ליף חפץ בחרפתו .ירחם האל עלינו שקמו בינינו קוצים ודרדרים שכאלו .עלינו לבער הרע מקרבנו ולכרות את ערלת הלב הזאת בהקדם האפשרי .אני מיד מוציא אחשדרפנים ורצים דחופים ,ומטריל את כל הקבוצות שלי בוואטספ וטלגרם באיומים להעביר למניין אנשים ,ולא ,יצמחו להם פרסות חזיר. 13 רבים חושבים שעולם הקוסמים סגור בפני יהודים ,אבל האמת היא שתמיד היו יהודים-קוסמים .בנסתר ,נוצרה ספרות הלכתית ענפה בכל הנוגע לענייני הקסם .כמובן, שהקוסמים היהודים סמכו על פסקיהם של גדולי המוגלגים ,אבל היו להם גם פוסקים משל עצמם. בעקבות העלון ההיתולי של פורים ,הקוסמים החליטו לשתף אותנו במעט מעולם ההלכה שלהם ,בהבנה שרוב הציבור יחשיב את כל הסיפור הזה לבדיחה. לומוס שאלה :האם מותר לעשות את הלחש "לומוס" בשבת ,או שמא הוא אסור משום הבערה? תשובה :איזו הבערה יש כאן? הרי האור הנוצר כאן הוא על -טבעי לגמרי ואין בו אש כלל .כידוע שכל אור שלא נוצר מאש ,מותר .אין אנו יודעים מדוע המוגלים אסרו אורות כאלה המכונים אצלם ,LELאך אין בידיהם לבטל מסורת של מאות שנים. אציו שאלה :האם יש בלחש אציו משום הוצאה מרשות לרשות? תשובה :מצד הדין ,יש באציו הוצאה מרשות לרשות משום שהפעלת הלחש נחשבת כמעשה בידיים .אולם, בוודאי שמותר מעיקר הדין לקרוא למטאטא משום שאין הוא נח לעולם ,אבל גדולי רבני הקוסמים הראשונים כבר אסרו כל שימוש בלחש אציו שמא יבואו לקרוא לדבר אסור מרשות לרשות. התעתקות ,מפתח-מעבר ,טיסה במטאטא שאלה :האם יש איסור תחומים בהתעתקות ובדרכים האחרות שעל ידן ניתן לעבור ממקום למקום במהירות? תשובה :בעניין הזה שאלנו לפני שמונה מאות שנה לרמב"ם .אמנם הרמב"ם היה מוגל ,אבל הוא נחשב גם בקרב הקוסמים לגדולי הפוסקים שבכל הדורות, והפוסקים הקוסמים התייעצו איתו רבות בשאלות הלכתיות .תשובה אחת מפורסמת בעניין נסיעה בנהרות גדולים היא בעצם אדפטציה של פסק שנכתב אודות המטאטא .שם הוא כתב שכל דיני תחומים נלמדים מדגלי המדבר ,וכתב" :איך יתכן להיות תחומין דאוריתא [באוויר הפתוח] (בגירסה למוגלגים -על פני המים) שלא תדרוך בו כף רגל?!...איך תהיה [התעופה] (ההליכה) בהם אסורה מן התורה?! זה דבר לא יעלה בדעת בר בי רב דחד יומא שיהיה [בתעופה באוויר] (בהליכה על המים) איסור תחומין דאוריתא ממחנה ישראל ...כן בלי ספק [העף] (המהלך) שנים עשר מיל [באוויר] (על פני המים המועטים) פטור לפי שאינו דומה למחנה ישראל" וכיוון שלא גזרו חכמים על התעופה באוויר ,אין סיבה לאסור את המטאטא (אגרות הרמב"ם ,מהדורת י .שילת עמ' שפו).1 מן הפסק הזה למדנו ,שאין מקום כלל לאסור התעתקות כי קל וחומר הוא :אם כאשר טסים באוויר אין איסור תחומים ,לא כל שכן כאשר פשוט מופיעים במקום השני? 1הרב שילת לא ידע שהתשובה במקור ניתנה לקוסמים. 14 אחד מאנ"ש שאלני שאלה אישית לפני אי אלו אמשים, ובעזרת ה' וחסדו התברך עלה בידי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא .אך מכיוון שיודע אני שקושיה זו הינה אבן נגף לרבים מדורי דורות ,רואה אני לנכון לפרסמה בישראל ולהפיצה ליעקב ,למען לא יכשלו בה עוד, תלמידים שזקן תייש להם ולהוראה לא הגיעו .והרי לפניכם דבר השאלה אשר נשאלתי והתשובה אשר השיבותי ,דבר דבור על מותניו ולשומע ינאם: שאלה :לכבוד הרב שלום ,מצאתי בעלית הגג שלנו מגילת יוחסין עתיקה ומתפוררת ,ולאחר שהצלחתי בדי עמל לפענחה גיליתי למרבה שמחתי ,שהינני צאצא ישיר בן מפי בן עד ליקותיאל האגגי ,שהיה כידוע נכדו של אגג מלך עמלק .ושאלתי שטוחה היא לפני כבודו ,האם ביכולתי לתלות עצמי וכך לקיים מצוות מחיית עמלק או לעשות את אחד מחבריי לשליח למחותני או שמא עליי להניח זאת לגדול הדור אשר יקיים מצווה זאת בהידור בשם כלל ישראל? אודה לרב אם לא יפרסם את דבר השאלה ,שכן אני חושש שמא יקדימני אחר במחייתי. תשובה :לידידי יקירי ,אהוב ליבי ,מחמל נפשי ,מה עלץ ליבי בקרבי לקראת מכתבך ומה ששתי לראות את עתודות כתב ידך הנחמד ומילותיך המאירות ויקרות מפז. ומדי דברי בך זכר אזכר את אשת נעוריך ,ואף לשלומה אדרוש ,ולוואי וישכנו במעונך כל מילי דמיטב .ולאחר שכלו כל דבר הנימוסים מן השק ,אשנס את מותני ,ומיד לאחר מכן את שאר חלקי הגוף ,ואגש לעמול בעמלה של תורה ולענות לשאלתך על ידי בירור ההלכה משורשה. שאלה זו הינה יסודית ורחבה מני ים ,וכמו כל דבר בצבא ה' ,גם התשובה עליה מתחלקת לשלושה חלקים :האיש המבצע ,אופן הביצוע וזמן הביצוע .ואני אשתדל כעת לפורטם ,ראשון ראשון ואחרון אחרון. ראשית נדון בעל מי מוטלת חובת מחיית עמלק .נראה לי להגיד שהזוכה במצווה זאת יהיה הקרוב ביותר לעמלקי, כפי שמצינו בעגלה ערופה שם זוכים אנשי העיר הקרובה .לפיכך ,בבואנו לעיין מי הוא הקרוב ביותר אליך, לא נותר לנו אלא להיעזר במאמרו של רבא במסכת סנהדרין (דף ט ע"ב) "אדם קרוב אצל עצמו" .קונגרג'יוליישן, זכית אתה במצוות מחיית עמלק ,אולם עצם זאת שהמצווה שלך כעת אין אומר שאתה זה שצריך לבצעה שכן שנינו במסכת אבות (פרק ה משנה י) "האומר שלי שלי שלך שלך הרי זו מדת סדום" .וכפי שודאי ידוע לכל איש אשר רוח בו" ,כופין על מידת סדום" (תוספות ב"ק דף כ ע"ב). הילכך ,על אף שהמצווה שייכת לך ביסודה ,מתרה אני בך שלא להיות צר עין ולתת את גופך לכל המעוניין למחות. וצ"ע. בעצם ביצוע המעשה ,האם עליו להיעשות בכלי או ביד. ידועה המחלוקת הקדומה האם 'מחיית עמלק' הינה ציווי על ה'חפצא' או על ה'גברא' .כפי שמובא בספרים ,בעל ה'אייסי טאוור' מצדד שהחיוב על הגברא ועל כן יוצאים בחניקה בידיים ידי חובה .לעומתו האדמור משם נוקט בשיטה מהפכנית משהו ,וטוען שהחיוב הוא על החפצא, ולומד זאת מסעיף בשולחן ערוך: עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת ,אם הוא מאוס אסור להדליקו בבית הכנסת (אורח חיים ,סימן קנד ,סעיף יב) הוא לומד מסעיף זה שרק אם העכבר הוא מאוס בהגדרתו ) (mouseרק אז יש לפסול ,לעומת זאת אם העכבר היה ראט בהגדרה ) (ratאזי היה מותר ,ונראית לי טענתו .כלומר ,אם נחיל את כלליו של מקרה זה ,על המקרה דנן ,נמצא שחייב אתה להשתמש בכלי כלשהו כגון סכין ,אקדח או כפית על מנת להימחות .הילכך ,עליך להיזהר היטב היטב לבל ימחוך ללא כלי ,שמא יהא עליך לחזור בגלגול לאחור על מנת לתקן את פשעך זה ולהימחות בשנית .ואכמ"ל. שאלה ידועה נוספת לגבי אופן הביצוע ,הוא האם מחיית עמלק יכולה להתרחש בכל מקום או שמא דווקא בירושלים ,והאם על ידי כל אדם או דווקא רב .בעניין זה אני נוטה להסכים עם הריב"ן בעל ה'עגלי זהב' שאמר "רב לכם מהעלות ירושלים" (מלכים א ,יב ,כח) ,דהיינו יש צורך ברב ויש צורך בירושלים .ודוק הרבה. שאלה נוספת ההיא האם יש צורך בבגד מיוחד לצורך קיום מצווה זו כגון ציצית ותפילין ,אך כמדומני שבסוף נפסק שניתן לקיים מצווה זו אף בבוקסר וגופיה שכן מצינו במסכת פסחים ש"ניחא ליה לאיניש לקיומי מצווה בגופיה" (דף ד ע"ב) .ברם מכיוון שבימי הפורים עסקינן ,ברי לי שאותו איניש המדובר חייב לבסומי עד דלא ידע. ודפח"ח. לגבי זמן המצווה ,הייתי חפץ להשיב לך שהדבר יכול לחכות עד שיאחזך שבץ או סרטן ותמות במיטתך ,ברם מה אעשה ורוב הפוסקים גזרו על כך משום תעשה ולא מן העשוי .אי לכך כל שנותר לי הוא לנחמך במילותיו של הרה"ג דוד פישר "כל מה שעושה ה' ,הכל לטובה" (בגן של דודו ,קלטת ,0דקה .)13לפיכך ,עליך לצפות כל יום ויום ליום בו תמחה ,ואין לי אלא להמליץ שתשתדל כמיטב יכולתך לתת בראש בבחינת דוד המלך עליו מספר הכתוב" :ביום ההוא ,אז נתן דוד בראש" (דברי הימים ,טז ,ז) ויש להאריך ואין להאריך. ולכן נראה לי לומר ,שתבקש מאחד ממכריך שימחה אותך עוד היום ,וגם אם יסרב עליך להפציר בו חזור ופצור עד שיענה .ועליך להזהירו שיחתוך אותך בסכין ,אך שיקפיד לבל יחסר ממך אבר או בשר ושתקבר שלם. ויקויים בנו ובכל ישראל הכתוב "זה נענה וזה לא חסר“. 15 אליהו הנביא האמיתי ישי לבנברג )ב( הרב כץ מחלק )בדימוס( הסוכריות רב קוּל אח-של המחשב של סבא יצחק סבא יצחק חברותא של הרב קרמן NetSpark הכסא התה של הרב של הרב סבתו סבתו מרביץ תורה רלב"גיה סבתו הנשוי הרב-יונתן-כהן- נחמיה-הצרפתי שורת חוצניקים יורש העצר הרי החושך הדרומיים רב קהילת אורות אלחנן הרי החושך הצפוניים אבא של הסבתו-ים רבצ"ר לית אתר פנוי מיניה א .פינת קפה )בלי חלב( סבתו הרווק אסף חיים בהר"ב גמח מגבות א .הכל קב"ט משפחת דון רועי אנגלמן אבא של מבקש הסוכריות פינת הקלטה )גמ"ח טישו בדימוס( יובב השלמת ספרים לסדר בוקר מתקשה מתקשה מתקשה מתקשה בעל מחבר "כי אחיך הוא" שוטנשטיין שוטנשטיין שוטנשטיין מתיבתא כתובות א' כתובות ב' כתובות ג' כתובות א' קריקטורה בהכנה אחי ,רוצה ללמוד משניות? א .גבאים יושב ראש השולחן ------- א. ביסקוויטים שמאלן טישו- רקס יחצ"ן הישיבה מקבל תורה כתם נזלת סטנדר א .ביטול שינה הרי החושך הדרומיים הרי החושך הצפוניים ר"מ סדר ערב מקבל הסוכריות רב חובל האדמור מרוז'ין אח המרדכי ִ החזן הצעיר שמשון א .שינה הפוך בה והפוך בה, דכולא בה רשע החזן המבוגר זוכה ה"משאת בנימין" מורשתי גבר סניף להב"ה א .רבאק cowboy דף יומי א' גמ"ח כלי כתיבה )באמת( בעל הפתילות א .יציאות )תרתי משמע( עמוד של א .יציאות אין מעבר גזירה שאין הציבור רוצה לעמוד בה רכז חברתי מודיעין סטנדר כחול א .גמ"ח כלי כתיבה )בפוטנציאל( תנ"ך שבעל פה יושב עם שיעור ב' בארוחות פינת אבידות וניגונים נא להירשם כאן 8 פעמים שכטרייה )בלי שכטר( גבאי אשכנזי סטנדר א. מורכבות שולחן א .קיגל עולם פיקטיבי סובייקטי בי חזן חלופי Rav Hutsnikkim זייכר ר"מ לילה גזירה שאין הציבור רוצה לעמוד בה גבאי ספרדי A. Hutsnikkim רב אלטרנטיבי
© Copyright 2024