‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪727‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫מושב גורן‬
‫נהריה‬
‫המצלמה שלנו יצאה לחלוקת מצות לנוער 'שלום לעם' במדרשיות בכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫והפעם‪ ,‬אנחנו ממשיכים עם הנערים שנמצאים בסניפים הרחוקים שבגליל‪ .‬התרגשנו!‬
‫סניף שלום לעם במושב גורן | פועל בימי ד' |‪20:30 - 22:00‬‬
‫בבית הכנסת של הישוב‬
‫לפרטים‪054-4324518 :‬‬
‫סניף שלום לעם בנהריה |פועל בימי ג' | ‪20:40 - 22:15‬‬
‫בבית הכנסת 'למען שמו באהבה' רח' ההגנה ‪.40‬‬
‫לפרטים‪054-4324518 :‬‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות‬
‫גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות‬
‫לנוער בפריסה ארצית‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמת האברך היקר‬
‫שפעל במסירות ובנאמנות‬
‫במרכז "שלום לעם"‬
‫הר"ר שלמה אביזוהר ז"ל‬
‫שנקטף בדמי ימיו בתאונת דרכים מחרידה‬
‫בי"ג ניסן התשע"ו‬
‫תנחומינו לאשתו החשובה‪ ,‬לילדיו הרכים‬
‫ולכל משפחתו‬
‫ל"ג בעומר‬
‫מן השמים ננוחם‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת בהר י"ג אייר תשע"ו ‪ 21‬במאי ‪2016‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬י"ד באייר תשע"ו‪- 22/5/16 ,‬‬
‫'פסח שני'‪ ,‬הזדמנות שנייה‬
‫היום הוא "פסח שני"‪ ,‬בו הקריבו בני‬
‫ישראל שהיו טמאים בפסח ראשון‪ ,‬את‬
‫קרבן הפסח וקיבלו הזדמנות נוספת‬
‫להקריב את קרבן החג‪ ,‬כדי שלא יפסידו‬
‫את המצווה‪ .‬פסח שני מלמד אותנו‪,‬‬
‫שיש תקווה לכל יהודי בכל מצב שהוא‬
‫ואף פעם אסור להתייאש ולחשוב שאין‬
‫אפשרות להשתנות ולתקן את המעוות‪,‬‬
‫ואף מי שהיה טמא בפסח ראשון ולא‬
‫יכול היה להקריב את הפסח יחד עם‬
‫כל עם ישראל‪ ,‬נותנים לו הזדמנות‬
‫נוספת לתקן ולהשלים את החסר‪ .‬יום זה‬
‫נחשב כיום שמחה‪ ,‬אין מספידים בו ואין‬
‫צמים בו‪ .‬בזוהר נאמר‪ ,‬שכנסת ישראל‬
‫מתעטרת בעטרה רוחנית בחודש ניסן‬
‫עד פסח שני‪ ,‬וגם שבעה ימים אחרי פסח‬
‫שני השערים בשמים פתוחים לראות את השכינה הקדושה‪.‬‬
‫היעב"ץ כותב על יום זה בזה הלשון‪" :‬גילו לי מן השמים‪ ,‬טעם שנקבע פסח‬
‫שני ליום זה (אף‪-‬על‪-‬פי שבשביל להיטהר די לאדם בפחות מזה ולא צריך‬
‫חודש שלם בשביל להיטהר)‪ ,‬לפי שבשנה הראשונה לצאתם ממצרים‪ ,‬אכלו‬
‫מהמצות עד ליל ט"ו באייר‪ ,‬ומכאן שהקדושה ההיא נמשכת עד לילה זה‪ ,‬לכן‬
‫מצה וחמץ עמו בבית כפי שהיה אז"‪.‬‬
‫מרן החיד"א כותב‪ ,‬שיש להוסיף שמחה ביום זה‪ ,‬כי קדוש היום לאדוננו‪.‬‬
‫ומנהג טוב נהגו רבים‪ ,‬לאכול היום מצות לזכר קרבן הפסח שנאכל היום‬
‫עם המצות‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬ט"ז באייר תשע"ו‪ - 24/5/16 ,‬לחם מן השמים‬
‫היום בבוקר‪ ,‬בשנת ב' אלפים תמ"ח‪ ,‬ירד ַה ָ'ּמן' ‪ -‬לחם מן השמים לעם‬
‫ישראל‪ ,‬אותו אכלו במשך כל שנות נדודיהם במשך ארבעים שנה עד שהגיעו‬
‫לארץ ישראל‪ .‬משה רבנו עליו השלום קבע לעם ישראל זמן סעודה בכל יום‬
‫מתי לאכול‪ ,‬והוא תיקן את הברכה הראשונה של ברכת המזון‪ ,‬ברכת "הזן את‬
‫הכול"‪ ,‬להודות לקב"ה על שהוא זן ומפרנס אותנו בכל יום‪.‬‬
‫המן היה יורד מדי יום‪ ,‬וכל אדם אסף מנה יומית כמידת עומר השווה‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫ל‪ 43-‬ביצים‪ .‬ביום שישי הייתה יורדת מנה כפולה של מן‪ ,‬גם בשביל שבת‬
‫קודש‪ ,‬שאז לא ירד מן‪ ,‬ולכן אוכלים בשבת לחם משנה זכר למן שירד כפול‬
‫לכבוד שבת קודש‪ .‬במן היו כל הטעמים של המאכלים בעולם‪ ,‬והוא היה‬
‫נבלע באיברים בדרך נס בלי פסולת הגוף‪ .‬על המן היו בני ישראל מברכים‬
‫"הממטיר לחם מן השמים"‪ ,‬כי שכתב הבן איש חי‪ .‬המן נגנז בצנצנת מיוחדת‬
‫כדי שיזכרו את הנס התמידי שהקב"ה עשה עם ישראל במדבר‪ ,‬והוא גם הנס‬
‫התמידי של עם ישראל שמתקיים בכל שנות גלותו בחסדי שמים‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ז באייר תשע"ו‪ - 25/5/16 ,‬המרגל היהודי‬
‫היום‪ ,‬י"ז באייר תשכ"ה‪ ,‬לפני למעלה מחמישים שנה‪ ,‬הוצא להורג המרגל‬
‫היהודי אלי כהן הי"ד‪ ,‬לאחר שנתפס בסוריה‪ .‬הוא נחשב כאחד מגדולי‬
‫המרגלים למען עם ישראל‪ ,‬ונאמר עליו שהוא חסך חטיפות רבות של חיילים‬
‫והביא מידע שלא יסולא בפז שחסך אבדות רבות במלחמות עם אויבי עמנו‪.‬‬
‫עד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר את קבורתו בארץ ישראל‪ ,‬ועל‬
‫שמו נקראו יישובים ורחובות רבים בארץ‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"ח באייר תשע"ו‪ - 26/5/16 ,‬הילולת רשב"י‬
‫י"ח באייר‪ ,‬יום ל"ג בעומר‪ ,‬הוא יום ההילולא של התנא המפורסם רבי שמעון‬
‫בר יוחאי‪ ,‬כפי המוזכר בזוהר הקדוש שביום פטירתו גילה רשב"י סודות‬
‫נסתרים בתורה ולכן הפך יום זה ליום שמחה וחגיגה‪ ,‬והמונים עולים בו‬
‫למירון להשתטח על קברו שבהר מירון‪ .‬ישנן עדויות מלפני שנים רבות על‬
‫עליות המוניות בל"ג בעומר למירון וכן מסופר על האריז"ל‪ ,‬שעלה למירון‬
‫יחד עם משפחתו ותלמידיו‪ ,‬ושם שהו במשך שלושה ימים ועסקו יחד‬
‫בתורת הנסתר‪.‬‬
‫רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שידוע גם בכינויו המקוצר רשב"י‪ ,‬היה מגדולי תלמידיו‬
‫של רבי עקיבא‪ ,‬ורבו של רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה‪ .‬רשב"י התנגד‬
‫לשלטון הרומאים בארץ ישראל‪ ,‬והללו רדפו אותו וביקשו להורגו‪ .‬משום‬
‫כך נאלץ רשב"י להתחבא במערה יחד עם בנו רבי אלעזר‪ ,‬ושם שהו במשך‬
‫‪ 13‬שנה ולמדו תורה בהתמדה‪ .‬רשב"י היה כמעיין המתגבר בתורה‪ ,‬ומאות‬
‫מדברי תורתו בהלכה ואגדה‪ ,‬נמצאים בתלמוד הבבלי ובמדרשים‪ .‬בנוסף‬
‫וספרי לספרים‬
‫ֵ‬
‫חיבר את מדרשי ההלכה‪ ,‬מכילתא דרשב"י על ספר שמות‪,‬‬
‫במדבר ודברים‪ .‬רשב"י נחשב לגדול חכמי הקבלה שבכל הדורות ומחבר‬
‫ספר הזוהר‪ ,‬ודמותו מאפיינת את יום ל"ג בעומר שהוא יום ההילולא שלו‪.‬‬
‫ספר הזוהר הוא ספר היסוד של תורת הנסתר‪ ,‬ובו מדרשים על התורה‬
‫המחולקים לפי פרשת השבוע‪ ,‬וכן החיבורים 'רעיא מהימנא' (דרשות על‬
‫תרי"ג מצות) ותיקוני הזוהר (מדרשים על ספר בראשית)‪.‬‬
‫שעת האמת‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫כל מי שראה את ישראל הכיר מיד את החיוך‬
‫השובב שהיה תמיד על פניו‪ ,‬חיוך של אחד‬
‫שחושב שהוא הרבה יותר חכם מכולם‪ .‬עוד‬
‫בבית הספר‪ ,‬כשכל חבריו ללימודים היו‬
‫רצים בשיעור ספורט את הריצה הארוכה‬
‫והמתישה‪ ,‬ישראל היה מחפש קיצורי דרך‪,‬‬
‫ואז כשהמורה לספורט לא ראה‪ ,‬הוא היה‬
‫פתאום מופיע מבלי להתאמץ‪ ,‬מתיז על עצמו‬
‫קצת מים שייראה כאילו הוא מגיר זיעה וכל‬
‫חבריו לא הבינו מאיפה הוא הופיע פתאום‪,‬‬
‫לכל אורך המסלול הרי הם לא ראו אותו‬
‫מתאמץ כמוהם‪.‬‬
‫כשבגר ישראל‪ ,‬החליט שלא מתאים לו כמו‬
‫כולם ללכת בדרך הישר ועליו להתחכם כדי‬
‫להשיג את מטרתו‪ :‬רווח מהיר ללא שום‬
‫מאמץ‪.‬‬
‫במקום לשלם לחברת החשמל‪ ,‬חיבר ישראל‬
‫אבינועם הרש‬
‫שקעים מיוחדים מתחת לאדמה שמתחברים‬
‫לארון הראשי וכך הצליח לחמוק מעיניהם‬
‫של עובדי חברת החשמל ונמנע מתשלום‪.‬‬
‫כשהגיע להעביר את מכוניתו טסט‪ ,‬במקום לקנות צמיגים חדישים וטובים‪ ,‬לקח‬
‫צמיגים זולים ביותר שרק חיצונית נראו כחדשים ובכך הצליח לעבור את הטסט‬
‫בשלום‪.‬‬
‫ואם היה מקום שישראל אהב לטוס אליו‪ ,‬הרי שזו הייתה סין שהציעה לכל דורש‬
‫חנויות ענק שמכרו את כל המוצרים שיש בעולם בחיקוי מושלם של המקור‪.‬‬
‫כשביקר שם ישראל‪ ,‬הוא חזר כשכולו מהופנט והחלו להירקם במוחו רעיונות‬
‫לעשיית כסף זול ומהיר בהתאם למודל הזיוף הסיני‪ :‬הוא ייפתח חנות שעונים‬
‫בעלת שם זהה למותגים היוקרתיים ביותר אבל ימכור אותם במחיר הרבה יותר זול‪.‬‬
‫במקום שאנשים ישלמו עשרת אלפים שקל עבור שעון 'רולקס'‪ ,‬ישראל ימכור להם‬
‫את השעון 'בולקס' בחצי מחיר‪ .‬כמובן‪ ,‬ישראל עצמו קנה את השעון בלא יותר‬
‫מ‪ 100-‬שקלים ליחידה‪ .‬וכך הוא היה בטוח שיוכל לעשות המון כסף‪.‬‬
‫בוקר אחד קמו תושבי שכונת 'כפר גנים' בפתח תקווה וגילו חנות חדשה שקמה‬
‫להם במרכז המסחרי של השכונה שהתהדרה בשם‪' :‬יוקרה לכול ‪ -‬מותגי יוקרה‬
‫איכותיים במחיר שווה לכל נפש'‪.‬‬
‫כמובן הייתה סתירה בשלט שהוצב מעל לחנות‪ ,‬שהרי כולם יודעים שיוקרה‬
‫אמיתית עולה הרבה כסף‪ ,‬ורוב האנשים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות‬
‫מותגים יוקרתיים‪ .‬אולם ישראל ידע פרט חשוב מאוד באופי בני האדם ‪ -‬הרצון‬
‫החזק של האנשים להרגיש מוצלחים יגבר על שיקול הדעת הפשוט ויגרום להם‬
‫לרכוש בכל זאת את המותגים המזויפים שנעשו בחיקוי מושלם למקור האמיתי‪,‬‬
‫שהרי בסופו של דבר‪ ,‬שעון ה'בולקס' נראה ממש כמו שעון 'רולקס' ולמי אכפת‬
‫מהאיכות האמיתית שלו?‬
‫לאירוע הפתיחה החגיגי‪ ,‬הזמין ישראל במיוחד אנשים עשירים כדי שיכבדו את‬
‫המעמד בנוכחותם‪ .‬לשם שינוי‪ ,‬באירוע זה החליט ישראל להשקיע כסף כדי לשדר‬
‫יוקרה‪ .‬מלבד צוותי תקשורת מקומית שסיקרו את האירוע‪ ,‬דאג ישראל לפנק את‬
‫אורחיו המכובדים בסעודה מושקעת במיוחד‪.‬‬
‫השקעתו נשאה פרי וכבר למחרת החלו תושבי שכונת 'כפר גנים' לפקוד את חנותו‪.‬‬
‫הם סרקו את הסחורה המזויפת‪ ,‬התפעלו מהתמונות המרשימות שנתלו בחנות‬
‫ושידרו יוקרה ולבסוף החליטו לקנות את המוצרים המזויפים בחצי מחיר‪ ,‬שמחים‬
‫ובטוחים שעשו את עסקת חייהם‪.‬‬
‫תוך זמן קצר‪ ,‬החל ישראל לשמחתו לראות כיצד תכניתו יוצאת לפועל‪ .‬סחורתו‬
‫המזויפת נחטפה במהירות מהמדפים והיה עליו לבקש תגבורת של סחורה נוספת‪,‬‬
‫הכנסתו הייתה מעל למצופה‪ .‬בחלומות הוורודים ביותר שלו לא שיער לעצמו‬
‫ישראל שירוויח סכום כל כך גדול בזמן כל כך קצר‪.‬‬
‫שמה של חנותו של ישראל יצא למרחקים עד כדי שבוקר אחד ראה ישראל בחנותו‬
‫את ירון דרייפוס‪ ,‬נציגו של ארגון מטפסי ההרים הרשמי של ישראל‪.‬‬
‫הוא סיפר לישראל שהארגון רצה להעניק לכל הספורטאים שחברים בו מתנה יפה‬
‫ומושקעת במיוחד ומאחר שהם שמעו על איכות הסחורה של ישראל ועל מחירה‬
‫הזול‪ ,‬הם החליטו לבדוק את העניין מקרוב ו"אם נראה שהשעונים שלך מצדיקים‬
‫את המוניטין שלהם נוכל לסגור חוזה‪ "...‬אמר ירון בחיוך מסופק לישראל‪.‬‬
‫ישראל המופתע לא ידע בהתחלה כיצד להגיב‪ .‬מעולם לא חשב שתכניתו תצליח‬
‫עד כדי כך שגוף גדול ומוכר בישראל ירצה לרכוש את הסחורה המזויפת שלו‪.‬‬
‫בהתחלה הוא עוד חשב להוריד את ירון דרייפוס מהרעיון ולהתוודות בפניו שלא‬
‫ראוי לגוף מכובד כל כך לרכוש שעונים מזויפים באיכות ירודה‪ ,‬אבל אז המשיך ירון‬
‫דרייפוס ואמר לישראל‪" :‬במידה ונלך על זה‪ ,‬תקבל סכום בעל שש ספרות‪ .‬בוא נגיד‬
‫שלא תרוויח דבר כזה במשך שנה שלמה‪"...‬‬
‫ישראל שמע את ירון דרייפוס‪ ,‬נציג ארגון‬
‫מטפסי ההרים וחטף סחרחורת מהסכום‬
‫הדמיוני‪ .‬הוא החליט ללכת עם השקר שלו‬
‫עד הסוף וענה לירון באדישות מעושה‪" .‬לא‬
‫מדובר רק בכסף ואני לא מתרגש מכך‪.‬‬
‫אני רק חושב על טובתכם‪ :‬אתם תודו לי‬
‫שנפלתם על השעונים שלי‪ ,‬אני מיד אתקשר‬
‫לספק שלי ואזמין את השעונים‪ .‬על כמה‬
‫שעונים מדובר?"‬
‫"בוא נתחיל מכמה אלפי שעונים" ענה לו‬
‫ירון דרייפוס והמשיך‪" :‬עם אופציה להזמנת‬
‫עוד כמה אלפי שעונים"‬
‫ישראל כמעט נחנק מהתרגשות‪ .‬מדובר על סכום דמיוני‪ .‬רק כדי לוודא שירון‬
‫דרייפוס רציני‪ ,‬ביקש ממנו ישראל לקבל סכום גדול מאוד כמקדמה‪.‬‬
‫ירון הוציא את הצ'ק‪ ,‬כתב עליו סכום חלומי של מאה אלף שקל ואמר לישראל‬
‫שאחרי שהוא יבדוק את השעון המדובר‪ ,‬הוא ישמח לחתום עליו‪.‬‬
‫"ובכן" ענה ישראל לירון‪ ,‬בשמחה‪" :‬קדימה‪ ,‬בוא נלך על זה ונבדוק את השעון‪.‬‬
‫לאן אתה רוצה לנסוע?" שאל ישראל את ירון‪" .‬בוא נתחיל מ'הר החרמון'‪ ,‬אומנם‬
‫מטפסי ההרים שלנו רגילים להעפיל לגבהים‪ ,‬אבל בתור התחלה זה יוכל לספק‬
‫לנו קנה מידה"‪.‬‬
‫ירון וישראל קבעו להיפגש למחרת ולנסוע להר החרמון‪ .‬כשהגיעו לשם‪ ,‬החלו‬
‫לטפס במעלה ההר הגבוה‪ .‬ישראל שלף את השעון בגאווה ונתן לירון לענוד אותו‬
‫תוך כדי כך שהוא מספר לו בגאווה‪:‬‬
‫"מדובר בשעון יוקרתי ביותר‪ .‬עמיד למים וכזה שמסוגל לעמוד בלחצים גם בגבהים‬
‫הגבוהים ביותר של ההרים בעולם‪ .‬בדיוק כמו 'רולקס'‪ .‬רק שאצלי זה יעלה לכם‬
‫פחות‪ "...‬הוסיף ישראל עם חיוך וקריצה‪.‬‬
‫ירון ענד את השעון כאשר לפתע התקדרו השמיים וגשם החל מטפטף‪ .‬מאחר‬
‫שישראל הבטיח לירון שהשעון כמו 'רולקס'‪ ,‬הטיפות שנפלו על השעון לא הטרידו‬
‫במיוחד את ירון‪.‬‬
‫כעבור חצי שעה הסתכל ירון כבדרך אגב על השעון מסוג ה'בולקס' וראה לתדהמתו‬
‫שהוא מפגר ברבע שעה‪ .‬כשניסה להבין מה קרה ולסדר את המחוגים‪ ,‬הוא הבחין‬
‫שהם פשוט לא זזים‪.‬‬
‫הוא נעצר בפתאומיות ואמר לישראל‪" :‬מה הולך כאן? למה השעון נעצר? מה זה?"‬
‫ישראל המבוהל‪ ,‬נטל את השעון מירון וניסה לפטור את הבעיה בביטול‪" .‬שטויות‪,‬‬
‫כנראה משהו קטן‪ .‬מיד אסדר זאת"‪ .‬אולם כעבור דקות החל ירון לראות איך צבע‬
‫פניו של ישראל מאדים‪ .‬הוא הביט בשעון מקרוב וראה להפתעתו טיפה של מים‬
‫שהצליחה להסתנן מבעד לזגוגית השעון‪.‬‬
‫"מה זה?" שאל בכעס‪" :‬השעון הזה חדיר למים! איך הוא יוכל לעמוד תחת גשמים‬
‫כבדים יותר שלא לדבר על פסגות גבוהות יותר‪ .‬אדוני‪ ,‬זה לא המוצר שרצינו! אתה‬
‫פשוט עבדת עלינו!"‬
‫ישראל המבויש התנצל וביקש מירון זמן להבין איפה נפלה הבעיה אבל ירון עזב‬
‫בכעס ורק אמר לישראל‪" :‬כמובן אל תיגע בצ'ק שכתבתי לך אדוני‪ .‬אחרת השיחה‬
‫הבאה שלך תהיה עם עורך הדין של הארגון‪"...‬‬
‫***‬
‫ישנו משפט ידוע בעולם שאומר‪ :‬אפשר לעבוד על כל העולם חצי מהזמן‪ ,‬ואפשר‬
‫לעבוד על חצי מהעולם כל הזמן‪ .‬אבל אי אפשר לעבוד על כל העולם כל הזמן‪.‬‬
‫ישראל בחר בדרך הקלה והוא הצליח עד גבול מסוים‪ .‬הוא רק שכח שבסופו של‬
‫דבר‪ ,‬דרך השקרים והזיוף שלו תתגלה‪ .‬תמיד עדיף לנו בחיים לבחור בדרך הארוכה‬
‫אבל הבטוחה מאשר בדרך הקצרה אבל המסוכנת שסופה אבדון ובושה‪.‬‬
‫ל"ג בעומר היא הילולת‬
‫הרשב"י שחיבר את ספר‬
‫הזוהר וגילה את האור‬
‫שבפנימיות התורה שמאירה‬
‫לתוכנו‪.‬‬
‫ׁשֹומר ּפִ יו ּולְׁשֹונֹו‬
‫ֵ‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ְּברּוכִ ים ַה ָּב ִאים לְ ַמ ְמלֶ כֶ ת ַה ַחּיֹות"‪ּ ,‬כָ אן‬
‫ַה ֶּמלֶ ְך הּוא ָה ַא ְריֵ ה‪ּ .‬גַ ם ְּב ַמ ְמלֶ כֶ ת ַה ַחּיֹות יֵ ׁש‬
‫ּוברֹאׁש ַה ִּפ ָיר ִמ ָידה ֻה ַּצב ָה ַא ְריֵ ה‬
‫ארכְ יָ ה‪ְ ,‬‬
‫ִה ַיר ְ‬
‫וְ ֻה ְמלַ ְך לְ ֶמלֶ ְך ַעל ַה ַחּיֹות ּכֻ ּלָ ם‪ְּ .‬פ ָע ִמים‬
‫ּופ ָע ִמים ְּב ַר ְח ָמנּות‪.‬‬
‫ִמ ְתנַ ֵהג הּוא ְּב ַאכְ זָ ִרּיּות‪ְ ,‬‬
‫ּומנַ ֵּצל לְ ָר ָעה‬
‫נֹוהג הּוא ִּב ְׁש ִחיתּות ְ‬
‫ִע ִּתים ֵ‬
‫נֹוהג ְּב ִמ ְׁש ַּפט‬
‫ֶאת ַס ְמכּותֹו‪ּ ,‬ולְ ִע ִּתים ֲה ֵריהּו ֵ‬
‫ַה ֶּצ ֶדק וְ ַהּי ֶֹׁשר‪ .‬אּולָ ם יֶ ְׁשנָ ם ְּפ ָע ִמים ֶׁש ָּב ֶהם‬
‫ּוב ִמ ְר ָמה‪ְ ,‬מכַ ֶּסה‬
‫ִמ ְתנַ ֵהג הּוא ִּב ְצ ִביעּות ְ‬
‫כּותית‪,‬‬
‫ֶאת ַמ ֲע ָשֹיו ְּב ַמ ֲע ֶטה ֶׁשל ַס ְמכּות ַמלְ ִ‬
‫ּובפ ַֹעל ַמ ֲע ָשֹיו ֻמ ְׁש ָח ִתים‪.‬‬
‫ְ‬
‫ּגֹורלִ י‪ֶׁ ,‬שּבֹו‬
‫ּכָ ְך ּגַ ם ָהיּו ַמ ֲע ָשֹיו ְּבאֹותֹו יֹום ָ‬
‫ּפּורנּוו‪.‬‬
‫עֹוסק ִס ֵ‬
‫ֵ‬
‫זֶ ה ִמ ְס ַּפר יָ ִמים ֶׁשּכְ ֵא ִבים ָּת ְקפּו ֶאת ַה ֶּמלֶ ְך‪,‬‬
‫ֹחֹותיו ֹלא ָע ְמדּו לֹו לְ ַׁש ֵחר לְ ֶט ֶרף‪ֻ .‬מ ָּטל‬
‫ּכ ָ‬
‫ּומיֻ ָּסר‪ַ ,‬ה ֵּת ָאבֹון ִמ ֶּמּנּו‬
‫ָהיָ ה ְּב ִפּנָ תֹו ּכָ אּוב ְ‬
‫וָ ָהלְ ָאה‪ֹ ,‬לא ָהיָ ה ּבֹו ּכ ַֹח ֲא ִפּלּו לַ ֲחׁשֹב ַעל ֶט ֶרף‪ּ .‬כַ ֲעבֹר יָ ִמים ִמ ְס ָּפר ּכְ ֶׁש ָחׁש ְמ ֻחּזָ ק‬
‫יֹוצא ּד ֶֹפן‪ַ ,‬אְך יְ ֵמי ַה ַּמ ֲחלָ ה וְ ַהּצֹום ֶה ֱחלִ יׁשּוהּו‪ּ ,‬כָ ְך‬
‫יֹותר ָמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ָר ֵעב ְּבא ֶֹפן ֵ‬
‫ֵ‬
‫ֶׁשֹּלא ָהיָ ה ּבֹו ּכ ַֹח לִ ְרּדֹף ַא ַחר ֶט ֶרף‪.‬‬
‫ָח ַׁשב וְ ֶה ֱעלָ ה ְּבמֹחֹו ַר ְעיֹון זְ דֹונִ י‪ ,‬וְ יָ ָצא לְ ַח ֵּפשֹ ֶאת ַה ָּק ְר ָּבן ָה ִראׁשֹון‪.‬‬
‫ָּפ ַסע ָה ֲא ִרי ֵּבין ֲע ֵצי ַהּיַ ַער ְּבנַ ַחת‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֲא ֶר ֶׁשת ָּפנָ יו ְמ ַׁש ֶּד ֶרת ֲע ָס ִקים ּכָ ָרגִ יל‪ֵ .‬מ ָרחֹוק‬
‫רֹואה הּוא ֶאת ַה ֲחמֹור ִמ ְת ָק ֵרב וְ הֹולֵ ְך‪ּ" .‬גַ ׁש ֵהּנָ ה"‪ָ ,‬ק ָרא הּוא ְּבקֹול לְ כִ ּוּון ָאזְ נֵ י‬
‫ֶ‬
‫ַה ֲחמֹור‪.‬‬
‫רֹוממֹות ִּב ְד ִריכּות לְ ִמ ְׁש ַמע קֹולֹו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך‪,‬‬
‫ָאזְ נָ יו ָה ֲא ֻרּכֹות ֶׁשל ַה ֲחמֹור ִמ ְת ְ‬
‫ּכֹוׁשלֹות ִמ ְת ָק ֵרב הּוא ֶאל ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬
‫ּוב ִב ְרּכַ יִ ם ְ‬
‫ְ‬
‫לֹומר ַמהּו ָה ֵר ַיח‬
‫ ְ"ר ֵאה יְ ִד ִידי‪ָ ,‬חׁש ֲאנִ י ְמ ַעט ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב‪ ,‬אּולַ י ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ָק ֵרב וְ ַ‬‫ּיֹוצא ִמ ִּפי"‪.‬‬
‫ַה ֵ‬
‫ּנֹודף ִמ ִּפיו ֶׁשל ָה ַא ְריֵ ה‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ְס ַּפר יָ ִמים ֹלא‬
‫ִה ְת ָק ֵרב ַה ֲחמֹור ְמ ַעט וְ ֵר ַיח ַה ִּס ְרחֹון ַה ֵ‬
‫ָאכַ ל‪ִ ,‬הּכָ ה ְּב ַאּפֹו‪.‬‬
‫י‪-‬ח!"‬‫ס ִ‪-‬ר ַ‬‫נֹודף ֵר ַיח ַמ ְ‬
‫לֹומר לְ ָך‪ַ ,‬אְך ִמ ִּפיָך ֵ‬
‫"אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ַ ,‬צר לִ י ַ‬
‫ ֲ‬‫מֹותָך‪ּ ,‬כָ ְך ְמ ַד ְּב ִרים ֶאל ַה ֶּמלֶ ְך??? ֶּבן ָמוֶ ת‬
‫"חצּוף ֶׁשּכְ ְ‬
‫ָה ַא ְריֵ ה ִהזְ ַּד ֵּקף ְּב ַא ַחת‪ָ :‬‬
‫הֹותיר ִמ ֶּמּנּו ָש ִֹריד‪.‬‬
‫ַא ָּתה!!!" ְּב ַא ַחת ִה ְתנַ ֵּפל ַעל ַה ֲחמֹור ֶה ָהמּום‪ ,‬וְ ֹלא ִ‬
‫רּוחת ְּב ַשֹר ַה ֲחמֹור‪ ,‬וַ ֲע ַדיִ ן ֹלא נָ ח ֵמ ַר ֲעבֹונֹו‪ִּ ,‬ב ְטנֹו ֵה ִצ ָיקה לֹו‪ .‬הּוא‬
‫ּגָ ַמר ָה ַא ְריֵ ה ֶאת ֲא ַ‬
‫ּומעֹולָ ם‬
‫ּׁשּועל ֶׁש ֵּמ ָאז ֵ‬
‫ָּפנָ ה לְ ַח ֵּפשֹ ַא ַחר ַה ֶּט ֶרף ַה ָּבא‪ֵ .‬מ ֵהיכָ ן ֶׁשהּוא ָצץ לֹו לְ ֶפ ַתע ַה ָ‬
‫יֹועץ ַה ְּס ָת ִרים ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וְ לַ ְמרֹות ֶׁש ָע ַמד ִמן ַה ַּצד וְ ָחזָ ה ַּב ַּמ ֲחזֶ ה‬
‫ִה ְתיַ ֵּמר לִ ְהיֹות ֵ‬
‫נֹוטף ָא ַמר‪ּ" :‬ב ֶֹקר‬
‫מּומי ֵ‬
‫ּוב ִחּיּוְך ַע ְר ִ‬
‫ַה ַּמ ֲח ִריד ֹלא ָח ַׁשׁש לְ ַחּיָ יו‪ .‬נֶ ֱע ַמד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬
‫רּותָך?"‬
‫טֹוב ֲאדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך! ַּב ֶּמה אּוכַ ל לַ ֲעמֹד לְ ֵׁש ְ‬
‫ּׁשּועל‪ָ ,‬חׁש ֲאנִ י ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב‪ ,‬אּולַ י‬
‫את יְ ִד ִידי ַה ָ‬
‫אֹומר‪" :‬טֹוב ֶׁש ָּב ָ‬
‫ַה ֶּמלֶ ְך ְמ ַחּיֵ ְך ַּב ֲחזָ ָרה וְ ֵ‬
‫לֹומר לִ י ַמהּו ָה ֵר ַיח ָהעֹולֶ ה ִמ ִּפי?"‬
‫ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ָק ֵרב וְ ַ‬
‫רּוחת ַה ֲחמֹור ֹלא ָעלָ ה ִמ ִּפיו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך ֵר ַיח ּגַ ן ֵע ֶדן‪ַ ,‬אְך‬
‫מֹותר לְ ַצּיֵ ן ּכִ י ַא ַחר ֲא ַ‬
‫לְ ָ‬
‫ּוב ֲחלַ ְקלַ ּקּות‬
‫ּׁשּועל ֶה ְחלִ יט ֹלא לִ ּפֹל ַּב ַּמלְ ּכ ֶֹדת ֶׁש ָּבּה נָ ַפל ַּב ַעל ָאזְ נֵ י ַה ֲחמֹור‪ַ ,‬‬
‫ַה ָ‬
‫"אּה‪ֲ ,‬אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ֵ ,‬ר ַיח ּגַ ן ֵע ֶדן עֹולֶ ה ִמ ִּפיָך‪,‬‬
‫לְ ׁשֹונֹו ִמ ֵהר לְ ָה ִׁשיב לַ ֶּמלֶ ְך ּכְ ִמ ְת ַעּנֵ ג‪ָ :‬‬
‫ֵאיזֶ ה ַמ ְט ַע ִּמים ָאכַ לְ ָּת ַהּב ֶֹקר?"‬
‫"ּבן ָמוֶ ת ַא ָּתה ַעל‬
‫ּׁשּועל‪ֶ .‬‬
‫ׁשּוחה ָח ַרץ ֶאת ִּדינֹו ֶׁשל ַה ָ‬
‫ימה ְק ָ‬
‫ּובנִ ָ‬
‫ׁשּוב ִהזְ ַּד ֵּקף ָה ֲא ִרי ְ‬
‫ּׁשּועל זֵ כֶ ר‪.‬‬
‫נֹותר ֵמ ַה ָ‬
‫נּותָך וְ ַעל ְׁש ָק ֶריָך!" ּכַ ֲעבֹר ַּדּקֹות ְספּורֹות ֹלא ַ‬
‫ַחנְ ָפ ְ‬
‫ּׁשּועל‪ ,‬וְ ִח ֵּפשֹ‬
‫רּוחת ַה ֲחמֹור וְ ַה ָ‬
‫וַ ֲע ַדיִ ן‪ֲ ,‬ע ַדיִ ן ִק ְר ְק ָרה ִּב ְטנֹו ֶׁשל ָה ֲא ִרי‪ֹ ,‬לא ָש ַֹבע ֵמ ֲא ַ‬
‫ּנּוח ְס ֻע ָּדה‪.‬‬
‫ָמנָ ה ַא ֲחרֹונָ ה לְ ִק ַ‬
‫ימה‪ָ ,‬ה ַא ְריֵ ה‬
‫ּות ִמ ָ‬
‫ׁשֹוטט ְּב ַמ ֲע ֵבה ַהּיַ ַער‪ֵ ,‬מ ָרחֹוק ַמ ְב ִחין הּוא ְּבכִ ְב ָׂשה ְק ַטּנָ ה ְ‬
‫ָהלַ ְך וְ ֵ‬
‫ְמ ֻׁשכְ נָ ע ֶׁש ַה ָּמנָ ה ָה ַא ֲחרֹונָ ה ּכְ ָבר ֶׁשּלֹו‪ִ ,‬עם ַהּכִ ְב ָׂשה ְּבוַ ַּדאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְס ַּת ֵּדר‪ֵ ...‬מ ִרים‬
‫קֹורא לָ ּה לָ גֶ ֶׁשת ֶאל הֹוד ַמלְ כּותֹו‪.‬‬
‫הּוא ֶאת קֹולֹו לְ ֵע ֶבר ַהּכִ ְב ָׂשה וְ ֵ‬
‫"חׁש ֲאנִ י ְמ ַעט ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב‪,‬‬
‫ּומ ְת ָק ֶר ֶבת‪ָ .‬‬
‫רֹוע ֶדת ּכֻ ּלָ ּה ִ‬
‫יה ֶ‬
‫ימה ֶאת ַרגְ לֶ ָ‬
‫ַהּכִ ְב ָׂשה ְמ ִר ָ‬
‫לֹומר לִ י ַמהּו ָה ֵר ַיח ָהעֹולֶ ה ִמ ִּפי?"‬
‫אּולַ י ּתּוכְ לִ י ַ‬
‫"צר לִ י ֲאדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ֹ ,‬לא אּוכַ ל לְ ֵה ָענֹות‬
‫לֹוח ֶׁשת‪ַ :‬‬
‫ֹאׁשּה וְ ֶ‬
‫ַהּכִ ְב ָׂשה ַמ ְרּכִ ינָ ה ֶאת ר ָ‬
‫לְ ַב ָּק ָׁש ְתָך‪ְ ,‬מ ֻצּנֶ נֶ ת ֲאנִ י וְ ַא ִּפי ָסתּום‪"...‬‬
‫וְ ַעל ּכָ ְך ָא ַמר נְ ִעים זְ ִמירֹות יִ ְש ָֹר ֵאל‪ׁ" :‬ש ֵֹמר ִּפיו ּולְ ׁשֹונֹו‪ׁ ,‬ש ֵֹמר ִמ ָּצרֹות נַ ְפׁשֹו"‪.‬‬
‫את לְ ַס ֵּפר ִׁש ְבחֹו‪ַ ,‬א ָּתה ָּבא לְ ַס ֵּפר‬
‫)ׁש ִּמּתֹוְך ֶׁש ָּב ָ‬
‫ֹאמר טֹוב ֶ‬
‫ֹאמר ַרע‪ ,‬וְ ַאל ּת ַ‬
‫ַאל ּת ַ‬
‫ּוסיָ ג לַ ָחכְ ָמה ְׁש ִת ָיקה!‬
‫יהם ְ‬
‫ּגְ נּותֹו(‪ְ ,‬מׁשְֹך ַע ְצ ְמָך ִמ ְּׁשנֵ ֶ‬
‫*‬
‫ּכְ ָבר ָא ְמרּו ַה ַּק ְדמֹונִ ים ֶׁש ָה ָא ָדם הּוא "עֹולָ ם ָק ָטן"‪ ,‬וְ כָ ל ַמה ֶּׁשּיֵ ׁש ָּבעֹולָ ם יֵ ׁש ּגַ ם‬
‫ּוב ְט ָב ָעיו‪ֹ .‬לא ַּפ ַעם ִמ ְס ַּתּכֵ ל ָה ָא ָדם ַעל‬
‫ּדֹותיו ִ‬
‫כּונֹותיו‪ְּ ,‬ב ִמ ָ‬
‫ְּבתֹוכֹו ֶׁשל ָה ָא ָדם‪ִּ ,‬ב ְת ָ‬
‫יׁשי נָ ָחׁש ָערּום‪ַ .‬קל‬
‫ּפֹותה לֹו ּכְ יֹונָ ה‪ ,‬וְ ַה ְּׁשלִ ִ‬
‫אֹומר‪ :‬זֶ ה ּגִ ּבֹור ּכַ ֲא ִרי‪ ,‬וְ זֶ ה לֵ ב ֶ‬
‫ּסֹובב וְ ֵ‬
‫ַה ֵ‬
‫יֹוסיף וְ יִ לְ ַמד לֶ ַקח‪.‬‬
‫ּומ ָּׁשם ִ‬
‫ּסֹובב אֹותֹו‪ִ ,‬‬
‫לֹו לָ ָא ָדם לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ַעל ַה ֵ‬
‫ּבּורים ֶׁשּיֵ ׁש ָּב ֶהם ֲח ָׁשׁש לְ ִקנְ ָאה‪ ,‬לְ ִשֹנְ ָאה‪,‬‬
‫ּׁשֹומר ֶאת ִּפיו וְ ָשֹם לֹו ַמ ְחסֹום ִמ ִּד ִ‬
‫ַה ֵ‬
‫ׁשֹומר ֶאת נַ ְפׁשֹו ִמּכָ ל ַרע‪.‬‬
‫הֹוצ ַאת ֵׁשם ַרע ‪ֵ -‬‬
‫יבה‪ ,‬לְ לָ ׁשֹון ָה ָרע‪ ,‬לְ ָ‬
‫לְ ַת ֲחרּות‪ ,‬לִ ְמ ִר ָ‬
‫ּוׂש ָפ ֶתיָך ִמ ַּד ֵּבר‬
‫"מי ָה ִאיׁש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִ ים א ֵֹהב יָ ִמים לִ ְראֹות טֹוב; נְ צֹר לְ ׁשֹונְ ָך ֵמ ָרע ְ‬
‫ִ‬
‫ִמ ְר ָמה"‬
‫קוד כמוס‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫'המחוננים'‪ ,‬כך קראו להם‪ ,‬ובצדק‪.‬‬
‫כבר מילדותם ניתן היה להבחין‬
‫בחריפות שכלם וכישרונותיהם‬
‫המיוחדים‪ ,‬ככל שגדלו הם הצליחו‬
‫להפתיע את כל מי ששוחח‬
‫עמם ולהשאיר אותו נפעם תוך‬
‫שהוא מבטיח לעצמו ולאחרים‬
‫שמהחבר'ה האלה עוד ישמעו‬
‫רבות‪ .‬הם אמנם לא גדלו יחד‪,‬‬
‫אך כשגילו הוריהם ומוריהם את‬
‫הפוטנציאל הטמון בהם דאגו‬
‫להוציאם מבית הספר הקלאסי‬
‫אחרים‬
‫למקומות‬
‫ולשלחם‬
‫שם יוכלו לנצל את כישוריהם‬
‫איתי גלבוע‬
‫הייחודיים‪.‬‬
‫וכך מצאו את עצמם שבעה‬
‫נערים בני אותו גיל‪ ,‬שש עשרה פלוס‪-‬מינוס‪ ,‬יושבים יחד סביב‬
‫שולחן אחד ומאזינים ברתק לשיעוריו המעמיקים של הכלכלן‬
‫הנודע פדרו וולדן‪ ,‬שרק בשנים האחרונות הצליח לקדם עשרות‬
‫פרויקטים‪ ,‬לקנות ולמכור‪ ,‬להשקיע ולהפתיע ולגלגל סכומים‬
‫לא מבוטלים הישר לכיסו התפוח‪ .‬הורי המחוננים היטיבו להבין‬
‫כי הכוונה נכונה מפי אדם שקול ובעל ניסיון יאפשר לילדיהם‬
‫לשחרר את יכולותיהם החוצה ולשחזר הצלחות גדולות מעין אלו‬
‫ואף יותר‪.‬‬
‫במשך שעות רבות ישבו הצעירים‪ ,‬מנסים לקלוט את המסרים‬
‫העמוקים שהמורה הדגול מנסה להעביר להם‪ ,‬מתוך תקוה גדולה‬
‫לעתידם המבטיח‪ .‬השיעורים כללו עשרות כללי יסוד ומאות‬
‫פרטים נחוצים לרכישה נכונה ולהשקעה בטוחה‪ .‬הוא לימד אותם‬
‫את החוקים השונים המחייבים כל משקיע‪ ,‬ולצד זה הוגיע את‬
‫מוחם בחישובים מתמטיים מורכבים כדי להגיע לעשיריות האחוז‬
‫המסתתרים בכל רכישה‪ ,‬שדווקא שם‪ ,‬לטענתו‪ ,‬מסתתר הכסף‬
‫הגדול‪" .‬בכל עסקה שתזדמן לכם"‪ ,‬הזהיר אותם פדרו‪" ,‬החזיקו‬
‫ראש חזק‪ ,‬הצמידו אוזניים לכל מילה היוצאת מפי היושב מולכם‪,‬‬
‫בחנו את העסקה בשבע עיניים ושימו עליה ידיים אם היא נראית‬
‫לכם‪ .‬במידה ומתעורר בכם חשד‪ ,‬הדחיקו רגליים מיד ללא היסוס‪.‬‬
‫אל תדאגו‪ ,‬אם תעבדו עם המוח נכון‪ ,‬הלב שלכם כבר יספר לכם‬
‫הכול"‪ .‬למרות הקושי חשו הנערים סיפוק רב ככל שהתקדמו‬
‫ונכנסו עמוק יותר לתחום ובדמיונם כבר חזו את העתיד הוורוד‬
‫הצפוי להם‪.‬‬
‫חודשי עמל מפרכים הגיעו לסיומם ופדרו הבטיח להם הפתעה‬
‫לקראת הסוף‪ .‬בהוראת המורה התייצבו השבעה בבוקרו של‬
‫היום האחרון והמתינו בסמוך לביתו המפואר של פדרו‪ .‬הם‬
‫היו מרוגשים ומאושרים וניסו לנחש במה הם הולכים לבלות‬
‫את יומם האחרון יחד‪ .‬דלת העץ המגולפת נפתחה ופדרו סימן‬
‫להם להיכנס‪ .‬כשנכנסו לא יכלו להוריד את עיניהם מהיצירות‬
‫המופלאות שעיטרו את קירות הבית‪ ,‬בדרכם עברו על פני עשרות‬
‫חדרים מרשימים עד שעצרו ליד חדר צדדי בפינת הבית‪" ,‬היכנסו"‬
‫הורה להם פדרו‪ ,‬הם נכנסו זה אחר זה והופתעו לגלות אולם‬
‫ריק שמלבד כיסא רעוע לא היה בו כלום‪ .‬בקיר שממול ניצבה‬
‫דלת ברזל ועליה קודן מתכתי ובו מספרים רבים‪" .‬מה שעליכם‬
‫לעשות"‪ ,‬הסביר להם פדרו‪" ,‬זה לפתוח את הדלת הכבדה ולגלות‬
‫את המסתתר מאחוריה‪ .‬מי מכם שיצליח‪ ,‬יידע שהוא בדרך‬
‫הנכונה ומצפה לו עתיד גדול"‪.‬‬
‫בזה אחר זה ניגשו הנערים אל ה'קודן' וניסו כל אחד בתורו לנחש‬
‫את המספרים הנכונים‪ .‬המצחים קומטו‪ ,‬המחשבות התרוצצו‪,‬‬
‫הידיים לחצו‪ ,‬אך הדלת נשארה נעולה‪ .‬לאחר שעות של נקישות‬
‫חוזרות ונשנות החלו הנערים להתייאש‪ .‬לא היה להם מושג על‬
‫כמה מספרים עליהם ללחוץ ולמרות אלפי הניסיונות לא עלה‬
‫באצבעותיהם להגיע אל הסיסמא המבוקשת‪ .‬הם נעמדו בחצי‬
‫עיגול‪ ,‬חלקם נשענים על הקיר מרוב מאמץ שדרש מהם התרגיל‪,‬‬
‫לשווא בינתיים‪ ,‬ואז הם החליטו בעצה אחת כי כל אחד יעלה בפני‬
‫החבורה רעיון חדש שאולי דרכו יפתרו את התעלומה‪.‬‬
‫לפתע ננער ז'ק ממקומו‪ .‬הוא עזב את הישיבה שנערכה בעמידה‪,‬‬
‫וניגש לעבר הכיסא הרעוע שעמד נכלם בצדי החדר‪ .‬הוא הצמיד‬
‫את הכיסא לדלת‪ ,‬הניח עליה רגל אחת ואת השנייה ניסה להציב‬
‫על הידית‪ .‬בזמן שניסה לעלות על הכיסא ניסו חבריו לעלות על‬
‫פשר מעשהו המוזר אך ללא הצלחה‪ .‬תוך כדי טיפוס‪ ,‬קרס הכיסא‬
‫והתפרק לחלקים וז'ק מצא את עצמו שוכב על הרצפה כשחבריו‬
‫מסביב מתאמצים להסתיר את חיוכם‪ .‬הוא לא התייאש וביקש‬
‫מהעומד לצדו להרימו עד למשקוף‪ .‬בהגיעו למעלה הצמיד את‬
‫ידו האחת לתקרה וביד הפנויה משך בכוח וו קטן שהיה קבוע‬
‫למעלה בדלת‪ .‬הוא קפץ למטה בסיפוק‪ ,‬משך את ידית הדלת‪ ,‬וזו‪,‬‬
‫יחד עם עיניהם המשתאות של החבורה כולה‪ ,‬נפתחה לרווחה‪.‬‬
‫מעבר לדלת נתלה שלט ענק ובו נכתב‪" :‬החישובים הנכונים הם‬
‫חיוניים והמספרים של הכסף שהרווחנו ‪ -‬מספרים את ההצלחה‪,‬‬
‫אך ההצלחה עצמה פשוטה עד מאוד‪ ,‬אם לא תזלזלו בפרטים‬
‫הקטנים – תגיעו להצלחתכם הגדולה!"‪.‬‬
‫***‬
‫ציון קדשו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי הנו מוקד‬
‫עליה לאלפים ורבבות‪ ,‬וציון דרכו הוא מוקד עלייה לכל יהודי‬
‫ויהודי באשר הוא‪ .‬מה הסוד הגדול שרצה להנחיל לנו? הוא‬
‫לימד אותנו שעל ידי‬
‫מעשים קטנים ופשוטים‬
‫אנו יכולים להגיע רחוק‬
‫מאוד‪ ,‬לחולל עמם פלאות‬
‫ולפתוח דרכם שערים‬
‫נעולים‪ .‬בספר ה'זוהר' הוא‬
‫מגלה את האור והזוהר‬
‫שבחיינו ומספר לנו עד‬
‫כמה חשובה כל מצוה‬
‫קטנה שאנו עושים בעולם‬
‫הזה ומה רבה השפעתה‬
‫על היקום כולו‪ .‬נצעד‬
‫בעקבותיו ונפנים כי הקטן‬
‫הוא הרבה יותר גדול‬
‫מכפי שחשבנו‪...‬‬
‫השעון עמיד במים‬
‫הקיץ הגיע והחבר'ה החליטו לצאת‬
‫ביחד לבריכה כדי להתרענן מהחום‬
‫הכבד‪ .‬בבריכה סיפר חיים בהתרברבות‬
‫לחבריו‪ ,‬על השעון החדש שהביא לו‬
‫אביו מאיטליה‪ .‬הוא הראה אותו לחבריו‬
‫שהתלהבו מהעיצוב היוקרתי של השעון‪.‬‬
‫"תגיד‪ :‬השעון הזה נגד מים?" שאל דודי‪.‬‬
‫"ברור מה נראה לך?" התרברב חיים‪.‬‬
‫"השעון הזה עלה לאבא שלי אלף‬
‫דולר! מה נראה לך שהוא לא נגד מים?‬
‫הוא נגד מים‪ ,‬באחריות החברה!" עוד‬
‫באמצע שחיים מדבר‪ ,‬העיף דודי את‬
‫השעון למעמקי הבריכה לראות האם‬
‫באמת השעון אטום למים‪ .‬כשהוציאו‬
‫שאלה מס' ‪394‬‬
‫את השעון מהמים‪ ,‬התברר שהשעון אינו‬
‫עמיד במים והוא התקלקל‪ .‬מכיוון שזה‬
‫בלתי אפשרי לנסוע לאיטליה בשביל השעון כדי לדרוש את הכסף בחזרה‬
‫מהחברה‪ ,‬דורש חיים מדודי שישלם לו על השעון‪ ,‬או לכל הפחות שיתקן‬
‫אותו‪ .‬א') האם דודי עשה מעשה שמוגדר כ'נזק' כשהעיף את השעון למים?‬
‫ב') האם דודי חייב לשלם על הנזק או שיכול לשלוח את חיים לתבוע את‬
‫כספו מהחברה? ג') האם חיים יכול לתבוע את החברה שמכרה לו שעון‬
‫כביכול 'נגד מים'?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬האם זה נחשב ל'מזיק‬
‫באונס'? תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף ס' עמוד א' וב'תוספות' דיבור‬
‫המתחיל 'מי מנחי'‪ .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ח סעיף א'‪ .‬האם זה‬
‫נחשב למעשה 'מזיק' או 'גזלה'? רמב"ם בהלכות 'חובל' פרק ז' הלכה ח' וטור‬
‫ושלוחן ערוך סימן שפ"ו סעיף ג' ובש"ך סעיף קטן כ'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "של מי הכסף?" (שאלה מס' ‪)392‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬גברת כהן המתינה בתור במכולת השכונתית‪,‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫לפניה עמד נהג מונית גוי שנתן לקופאית שטר של מאתיים שקלים והיא‬
‫החזירה לו עודף מאה ושישים שקלים‪ .‬הנהג שהיה שקוע בטלפון‪ ,‬לקח רק‬
‫את שישים שקלים והשאיר שטר של מאה שקלים על הדלפק‪ .‬הקופאית‪,‬‬
‫לקחה את השטר שהיה מונח על הדלפק ועוד החזירה עודף לגברת כהן‬
‫חמישים שקלים‪ .‬כשהגיעה הביתה‪ ,‬היא שמה לב שלמעשה היא לא שילמה‬
‫למכולת ועוד קיבלה בונוס של חמישים שקלים‪ .‬למי מגיע הכסף‪ ,‬לבעל‬
‫המכולת או לגברת כהן?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬הכסף שייך לבעל החנות‪ ,‬וגברת כהן תצטרך להחזיר את‬
‫העודף שקיבלה בטעות וכמובן לשלם על המוצרים שקנתה‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬במקרה שלנו ישנם ארבעה שחקנים מרכזיים ‪ )1‬נהג‬
‫המונית הגוי ‪ )2‬בעל החנות ‪ )3‬הקופאית ‪ )4‬גברת כהן שאצלה נמצא העודף‪.‬‬
‫מי שמוצא כסף בחנות למי שייך הכסף?‬
‫קודם כל עלינו לדעת מה הדין בכסף שנמצא בחנות – למי הוא שייך‪ ,‬הגמרא‬
‫(מסכת 'בבא מציעא' דף כ"ו עמוד ב') הביאה חילוקים שונים לגבי כסף‬
‫שנמצא על דלפק המוכר‪ ,‬החילוק הוא שכסף שנמצא היכן שעומד המוכר‬
‫שייך לבעל החנות‪ ,‬וכסף שנמצא היכן שעומדים הקונים שייך למוצא‪ .‬וכסף‬
‫שמונח על הדלפק שהוא מקום ששייך לבעל החנות‪,‬ולקונים נפסק להלכה‬
‫שהכסף שייך למוצא כיוון שהבעלים מתייאשים מהכסף‪ .‬ולכן במקרה‬
‫שלנו‪ ,‬אם לא היה את כל הדיון לגבי כל המשתתפים במציאה‪ ,‬אין ספק‬
‫שהכסף שייך למוצא ובמיוחד לאור העובדה שבעל הכסף הוא גוי שאין‬
‫חיוב הלכתי להחזיר לו את האבדה‪.‬‬
‫האם חצרו של בעל החנות קונה לו?‬
‫לכאורה יש לשאול‪ ,‬שהרי כל דבר שנמצא בשטח רשותו של בעל החנות‬
‫אז 'חצרו קונה לו' גם ללא ידיעתו‪ ,‬בדין זה הביאו הרא"ש וה'תוספות' שני‬
‫הסברים מדוע חצר אינה קונה לבעליה שלא מדעתו‪ .‬א') הסבר ה'תוספות'‬
‫שחצרו של אדם קונה לו רק בדבר עשוי להימצא כגון חפץ גדול‪ ,‬אבל בדבר‬
‫שלא בטוח שימצא אותו אין חצרו קונה לו את החפץ – ולכן במקרה שלנו‪,‬‬
‫לא בטוח שבעל החנות יבחין בכף ולכן החנות אינה קונה לו את המציאה‪.‬‬
‫ב') תירוץ הרא"ש שבחצר ש'אינה משתמרת' ואינו יכול לשלוט על כניסת‬
‫האנשים לתוכה‪ ,‬אין החצר קונה לו כיוון שאת הכסף יכולים לקחת אנשים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫האם הקופאית זכתה בכסף?‬
‫היה צד לבוא ולומר שהיא זכתה בכסף כיוון שהיא הרימה אותו ראשונה‬
‫מהדלפק‪ ,‬אבל בכל זאת הכסף לא שלה משני סיבות‪ :‬א') היא הייתה בטוחה‬
‫שהכסף של גברת כהן‪ ,‬ולא התכוונה לזכות בו לעצמה ואדם אינו יכול לזכות‬
‫בדבר שאינו מתכוון לזכות בו‪ .‬ב') היא לקחה את הכסף עבור הקופה של‬
‫החנות‪ ,‬והתכוונה לזכות בשביל בעל החנות ולא בשביל עצמה‪ ,‬ולכן אינה‬
‫זוכה בכסף‪.‬‬
‫האם גברת כהן שאצלה כרגע נמצא העודף היא זו שזכתה?‬
‫היה מקום לבוא ולומר שהעודף של הכסף הזה שייך לגברת כהן‪ ,‬והיא‬
‫גם הראשונה ש'עלתה' על הסיפור וכמובן שאחרי הידיעה על הכסף היא‬
‫התכוונה לזכות בו‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬יש מישהו שזכה בכסף לפניה כפי שנבאר‬
‫בפסקה הבאה‪.‬‬
‫האם בעל החנות זכה?‬
‫כתבנו למעלה שחצרו של בעל החנות אינה קונה לו את הכסף מכיוון‬
‫ש'אינה משתמרת' אבל אין ספק שהקופה של הכסף שמורה היטב‪ ,‬והיא‬
‫נחשבת עבור בעל החנות כ'חצר המשתמרת' והקופה 'קונה' את הכסף עבור‬
‫בעל החנות‪ .‬וגם הקופאית עצמה הרימה את הכסף כדי לזכות בו עבור בעל‬
‫החנות ומצד 'זכין לאדם שלא בפניו' בחצר שהיא 'משתמרת' כמו הקופה‬
‫ששמורה היטב לבעל הבית‪ ,‬בעל הבית זוכה במציאה‪ .‬ובנוסף‪ ,‬הכסף נמצא‬
‫בקופה והוא של בעל החנות‪ ,‬ואם יבא נהג המונית הגוי ויתבע את כספו‬
‫בחזרה בעל החנות יהיה חייב להחזיר לו את הכסף‪ .‬ולגבי העודף שהחזירה‬
‫הקופאית בטעות‪ ,‬צריכה גברת כהן להחזיר אותו לבעל החנות‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫למדנו כמה נקודות‪ :‬א') חצרו של אדם – על פי רוב לא קונה לו בלי ידיעתו‪.‬‬
‫ב') אדם אינו קונה לעצמו‪ ,‬אם התכוון לזכות עבור מישהו אחר‪ .‬ג') אין‬
‫מצוות 'השבת אבדה' בגוי‪ .‬ד') אפשר לזכות עבור אדם אחר בחצר שמורה‬
‫היטב‪ ,‬ולכן להלכה הכסף שייך לבעל החנות וגברת כהן צריכה להחזיר את‬
‫העודף ולשלם על המוצרים שקנתה‪.‬‬