עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 728 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב ראשון לציון מושב לימן המצלמה שלנו יצאה לביקור במדרשיות בראשון לציון ובמושב לימן ,והתרגשה לראות את נוער המדרשות בעיצומם של השיעורים המרתקים. נהנינו מכל רגע! סניף שלום לעם במושב לימן | פועל בימי ב' |19:00 בבית הכנסת של הישוב לפרטים052-7088435 : : סניף שלום לעם בראשון לציון |פועל בימי א'-ג' | 16:30 - 18:00 בבית הכנסת 'משכן אליעזר' רח' בן סרוק 5ראשון לציון לפרטים052-7997570 : גיליון זה יו"ל ע"י ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מרכז "שלום לעם" מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il העוקץית המדרש במדור ב שנעקץ פרשת בחוקותי כ' אייר תשע"ו 28במאי 2016 יום שני ,כ"ב באייר תשע"ו- 30/5/16 , שבת קודש בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים ,חל כ"ב באייר בשבת והוא היה היום השביעי לרדת המן לעם ישראל .על יום זה מסופר ,שדתן ואבירם יצאו ללקוט את המן ,כי ביקשו ללעוג למשה רבנו עליו השלום ולהוכיח שהמן יורד גם בשבת ,אך הקב"ה עשה נס והמן לא נמצא על- ידם .יש הנוהגים להניח בעקבות זאת פירורים לציפורים כשכר על כך שנטלו את המן שהשאירו דתן ואבירם ונוהגים כך בשבת פרשת בשלח שבה מסופר על המן שירד לאבותינו במדבר. מוסר השכל אנו רואים כאן ,על החשיבות של הכרת טובה לזולת שעשה עמך חסד ,וקל וחומר הוא מכך שאנו מכירים טובה לעופות שדרכם לאכול מזון שהם מוצאים ,ועל אחת כמה וכמה ,עלינו להוקיר ולהעריך אדם אחר שהיטיב עמנו ולהכיר לו טובה כל ימינו. בני ישראל שמרו רק שבת אחת במדבר ,ובשבת השנייה אירע הסיפור של מקושש העצים שחילל את השבת ,ואילו לא היו מחללים את השבת השנייה לא היו בני ישראל יוצאים לגלות ,כפי שאמרו חז"ל שאם בני ישראל משמרים כולם יחד שתי שבתות ,מיד הם נגאלים. השבת הוא יום מנוחה וקדושה לעם ישראל ,והיא מתנה שהקב"ה העניק לעם ישראל .שמירת השבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות ,והיא מסמלת את בריאת העולם שהקב"ה נח ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה .בעקבות עם ישראל ,שהוא העם הנבחר מכל העמים וכל התרבויות יונקות מהם ,אימצו עמים רבים את המושג של יום מנוחה שבועי. יום שלישי ,כ"ג באייר תשע"ו - 31/5/16 ,יום חג יום זה הוא אחד הימים הטובים שנחגגו בזמן בית המקדש השני ומוזכרים מסע אל העבר ב"מגילת תענית" ,לאחר שביום זה הצליחו החשמונאים להגלות את בני חקרא שבירושלים ,שהיו מציקים לעם ישראל ,וכשגברה ידם של החשמונאים קבעו את יום זה כיום-טוב .רק לאחרונה התגלו שרידי מצודת החקרא בסמוך לכותל המערבי ,אותה בנה המלך אנטיוכוס אפיפנס הרשע שגזר גזירות קשות על היהודים ,ובמקום נמצאו חומת ביצור ,מקטע מגדל גדול ,שרידי חלקלקה (מבנה המהווה חלק מביצורים של מחומת מצודה) ,עשרות מטבעות מתקופת מלכי החשמונאים ,ראשי חצים ואבני קלע של הצבא הסלווקי ועוד .סופם של היוונים היה כסופם של כל צרי עם ישראל לדורותיהם ,שכולם נמוגו כעשן ועם ישראל קיים לנצח בחסדי שמים. יום חמישי ,כ"ה באייר תשע"ו - 2/6/16 ,קץ המלחמה האיומה בכ"ד באייר תש"ה ,הסתיימה מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה ,עם כניעתו של הצבא הגרמני ללא תנאי לצבאות בעלות הברית. בכך באה לקיצה המלחמה האכזרית והגדולה ביותר בתולדות האנושות, מלחמה שגבתה כ 65-מיליון בני אדם והרסה את חייהם של מאות מיליונים נוספים .את המלחמה החל וניהל הקנצלר הגרמני המטורף אדולף היטלר יימח שמו ,שפעל על פי החזון הנאצי להפוך את גרמניה לאימפריה שתיקרא 'הרייך השלישי' ,ובהשמדת גזעים נחותים כמו יהודים ,צוענים ושחורים .הייתה זו אחת הגזירות הקשות ביותר שידע העם היהודי מאז היותו לעם ,בכך ששליש ממנו נגדע באבחה אחת ושישה מיליון יהודים עלו על המוקד וקידשו שם שמים ,ה' ייקום דמם. יום שישי ,כ"ו באייר תשע"ו - 3/6/16 ,גדולי ישראל כ"ו באייר הוא יום פטירתו של אחד מגדולי הגאונים המפורסמים ,הוא הרס"ג ,רב סעדיה גאון ,שהיה מגאוני בבל וראש ישיבת סורא ,איש אשכולות ומלא מדע וכחמה בכל מקצועות התורה תורה ,בדקדוק לשון הקודש ,בשירה ופיוטים ,ועוד .הרס"ג לחם רבות נגד הקראים והכה אותם שוק על ירך ,ומפורסם ספרו הגדול "אמונות ודעות" על האמונה בקב"ה ובהנהגתו את העולם כולו .היום הוא גם יום פטירתו של הרמח"ל שנפטר במגיפה בן 39בשנת תק"ו ,יחד עם אשתו ובנו .לפי רוב הדעות נקבר הרמח"ל בטבריה בסמוך לציון התנא רבי עקיבא ,ויש אומרים שנקבר בכפר יאסיף הסמוך לעיר עכו ,שם קברו את מתי עכו שחצייה נחשבת כחוץ לארץ. תוכי מדבר מבאט ל החיים "אני כבר מיואש ממנו ,"...אמר ג'יימס לרובין תוך כדי הכנת כוס קפה בקפיטריה של תחנת המשטרה" .הוא התיש אותי לגמרי", ענה לו רובין .הם היו כבר ממש מתוסכלים .היה נראה להם שלא ניתן לפצח את האגוז הקשה שנפל לידיהם. "האגוז הקשה" היה בעצם בחור צעיר בשם רוברט ,שעל פי החשד יחד עם עוד ארבעה מחבריו הטילו את אימתם בחצי השנה האחרונה על תושביה השלווים של העיירה מיכאל ראם הפסטורלית. זה התחיל בתלונה של בעל קיוסק על חבורה שמגיעה לחנותו ,וכשאחד מהם מסיח את דעתו וגורם לו לצאת לרגע מהחנות ,שנים מחבריו חוטפים מספר קופסאות סיגריות ונעלמים .בהמשך השתכללה החבורה והחלה לפרוץ לבתי מגורים ולעסקים ,וחייהם של תושבי העיירה הפכו לבלתי נסבלים. כל יציאה מחוץ לבית הפכה לחשש שמא בחזרה אל הבית יתברר להם שמישהו ביקר בבית ודאג להשאיר עקבות כואבות ,זאת מלבד דאגתו שלא להשאיר שום חפץ בעל ערך .המשטרה המקומית ניסתה בכל דרך לעלות על עקבותיה של החבורה הצעירה ,אך ללא הועיל .רק לאחר מאמצים רבים ומידע מדויק הצליחו לעלות על עקבותיו של מנהיג החבורה רוברט ,והם קיוו שהוא יוביל אותם אל יתר חבריו .אך לאחר שבועיים של חקירות בידי ג'יימס ורובין מהמיומנים ביותר במחלקת החקירות ,החוקרים שאף פושע לא הצליח לעמוד בפניהם ,הם עמדו חסרי אונים מול מפקדיהם ללא שום תוצאות וללא התקדמות בחקירה .הבחור הצעיר לא הסכים לפתוח את פיו בשום אופן ,ולמרות שג'יימס ורובין ניסו בכל דרך לגרום לו לדבר ,העומד מולם התנהג כחפץ דומם שאינו מוציא הגה מפיו .לא עזרו שכנועים ,וגם לא איומים .רוברט עמד כחומה בצורה ולא הסכים לפרוץ את חומת הברזל שעל פיו. באחד הימים בשעת בוקר מוקדמת ,כשג'יימס היה בדרך אל תחנת המשטרה לאחר שאסף את חברו רובין ,נסעו השניים בין שבילי העיירה השקטה ומרחוק נראה טור מכוניות שעמד בלי לנוע ,דבר שאינו אופייני לעיירה הקטנה .הם ניסו להבין מה קורה ,והבחינו מרחוק בעץ ענק שקרס על הכביש וחסם אותו" .נראה לי שלא כל כך מהר נצא מכאן" אמר רובין ,והורה לג'יימס לעשות סיבוב פרסה ולחפש דרך חילופית .הם נסעו בין הרחובות השקטים, שבתים חד קומתיים עמדו לצדי הרחובות" .אתה זוכר את הבית הזה?" אמר רובין כשעברו ליד בית מטופח עם גינה גדולה" .איך אפשר לשכוח?" ענה לו ג'יימס .היה זה ביתו של רוברט ,ושניהם זכרו את הפשיטה על הבית שבועיים קודם לכן" .ג'יימס ,עצור רגע" הורה לפתע רובין לחברו .ג'יימס עצר את הרכב ועמד בצד הכביש .רובין יצא מהרכב והביט אל חצר הבית ,כשג'יימס מצטרף אליו .רעש נשמע מהחצר ,וככל שהתקרבו אל הבית הם הבינו למה .בחצר הגדולה עמד כלוב גדול ובו עשרות תוכים שצפצפו בלי הפסקה .היו שם סוגים שונים של תוכים גדולים וקטנים ובכל צבעי הקשת" .הוא ממש חובב תוכים רוברט הזה" ,אמר רובין לחברו" ,חבל שגם לבני האדם הוא לא דואג כך"... אמר ג'יימס בחיוך מריר .הם חזרו אל הרכב והמשיכו בנסיעה .רובין ישב מהורהר ,כשלפתע אורו עיניו" .יש לי רעיון מצוין!" הוא חזר ואמר .בדקות שנותרו להם עד שהגיעו אל תחנת המשטרה הוא פרס את תכניתו בפני ג'יימס ,ושניהם קיוו שאכן היא תצליח. בחדר החקירות החשוך ישב רוברט, ומולו כמו כל יום בשבועיים האחרונים ישבו ג'יימס ורובין וניסו לחלץ ממנו בדל מידע .מניסיונם רב השנים ידעו שברגע שהנחקר שמולך כבר פתח את פיו ,ולא משנה מדוע ,הסיכויים להוציא ממנו את מבוקשך גדולים בצורה משמעותית. "טוב .אנחנו עושים הפסקה למספר דקות" אמר רובין .הוא ניגש אל החלון והצית סיגריה לו ולג'יימס ,ותוך כדי כך הם החלו לשוחח. "הבן שלי קיבל שיגעון .הוא קנה תוכי ב 400-דולר" אמר רובין. "מה אתה אומר? 400דולר ,למה מה מיוחד בתוכי הזה?" ג'יימס היה ממש מופתע" .זה תוכי באמת מיוחד בגווני הצהוב והאדום, והמיוחד בו שהוא מדבר .זאת אומרת הוא אמור לדבר ,אבל בינתיים הוא ממש לא עושה זאת"... "יכול להיות שהוא אילם" הצטחק ג'יימס ,ולפתע זה קרה .רוברט שהאזין לדבריהם ממקומו התערב בשיחה" .הוא צריך להתרגל למקום החדש שלו ורק אז הוא יתחיל לדבר "...אמר .ג'יימס ורובין לא הראו התלהבות מיוחדת" .מה ,אתה מבין בזה?" שאלו השניים. "בטח" אמר רוברט ,ופרס בפניהם את ידיעותיו הרבות בענייני התוכים .היה זה רק האות לפתיחת הפה ,וברגע שרוברט התחיל לדבר הצליחו ג'יימס ורובין להסיט אותו למחוזות שאליהם רצו להגיע. תוך יומיים היו כל חמשת חברי הכנופיה מאחורי סורגים ,ורוברט המנהיג הנועז לא הצליח עדיין להבין איך הצליחו צמד החוקרים המוכשרים למשוך אותו בלשונו ,ועוד למשוך איתה את כל חבריו אל הכלא... *** בפרשת השבוע אנו מתוודעים לתוצאותיו הקשות של המדבר לשון הרע ,המביא על עצמו צרעת והרחקה מן הישוב ,לפעמים נדמה לו לאדם שהוא רק יאמר מילה אחת או שתיים ,אבל הוא נסחף וממשיך ואינו יכול לדעת היכן הוא יעצור .לשונו של האדם מתגלגלת והוא מתחיל לרכל ולדבר ,ואינו מבין איך מילה אחת קטנה הפכה לשיחה ארוכה של לשון הרע ורכילות ,המסכסכת מפלגת ומסבכת אותו ואת הסובבים. אֶ ת אָ חִ י אָ נֹכִי ְמבַ ֵּקׁש סיפור צעיר ׁשֹוט ֶפת ֶאת ִמ ְצחֹו החֹם ֵמ ִעיק ַּבחּוץַ ,הּזֵ ָעה נִ ּגֶ ֶרת וְ ֶ ַ ּכֹואבֹות ִמ ַּמ ֲא ַמץ ַה ֲהלִ יכָ ה .לַ ְּׁשכּונָ ה ֶׁשל יַ ֲעקֹבַ ,רגְ לָ יו ֲ ַהּיֻ ְק ָר ִתית ֶׁש ָּבּה הּוא ְמ ַהּלֵ ְך ּכָ ֵעת ֹלא ַמּגִ ַיע ַאף ֹלא ּתֹוׁש ֵבי ַה ָּמקֹום ְמ ֻצּיָ ִדים ְּב ֶרכֶ ב לְ כָ ל אֹוטֹוּבּוס ֶא ָחדָ , נֶ ֶפׁש. ׁשֹוטט ּכָ אן ִאּלּולֵ א ֶׁש ִהּגִ יעּו ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש ֹלא ָהיָ ה ְמ ֵ ּכָ ֵעתֹ .לא ֶׁש ִּמ ְתנַ ּכֵ ר הּוא ָחלִ ילָ ה לְ ָא ִחיו ְּב ָשֹרֹוֶ ,אּלָ א ֶׁש ַה ֵה ֶפְך הּוא ַהּנָ כֹון ָא ִחיו ְּב ָשֹרֹו ִמ ְתנַ ּכֵ ר ֵאלָ יוּ ,כָ ל ּומ ְס ַּתּיֵ ם סֹוע ִרים ִ ּכּוחים ֲ יהם ְמלֻ ּוֶ ה ְּבוִ ִ ִמ ְפּגָ ׁש ֵּבינֵ ֶ ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָ ל ְּב ִס ְד ָרה ֶׁשל נְ ָאצֹות ִאנְ ִטילִ יגֶ נְ ִטּיֹות יטת ֲ'ע ֵשֹה זֹאת ִמ ִּצּדֹו ֶׁשל ָה ָאח ַה"ּנָ אֹור" ַהּדֹוגֵ ל ְּב ִׁש ַ ְּב ַע ְצ ְמָך' וְ ַ'אל ִּת ְהיֶ ה ָּפ ָרזִ יט'. ּכְ ָבר ָא ַמ ְרנּו ֶׁש ִאם ֹלא ֶׁש ָּבאּו ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש הּוא ֹלא ָהיָ ה ָמצּוי ָׁשם ּכָ ֵעת ,אּולָ ם ָמה יַ ֲע ֶשֹה וְ ָאכֵ ן ָּבאּו ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש?! ֵא ֶצל ַא ַחד ַהיְ לָ ִדים ִה ְתּגַ ּלּו ְּב ָעיֹות ּתּוח ְּב ֵבית חֹולִ ים פּואּיֹות ,וְ ַה ֻּמ ְמ ִחים ִה ְמלִ יצּו ַעל נִ ַ ְר ִ ּתּוח וְ כָ ל ְמ ֻפ ְר ָסם ְּב ַא ְרצֹות ַה ְּב ִריתֶ ,אּלָ א ֶׁש ֲעלּות ַהּנִ ַ בֹוהים ְמאֹדִ .אם ְּב ַחּיֵ י ַהּיֹום-יֹום הֹוצאֹות ַהּנִ לְ וֹות ּגְ ִ ַה ָ גֹומר ֶאת ַהח ֶֹדׁשֲ ,ה ֵרי הּוא עֹוד ִמ ְס ַּת ֵּדר ֵאיכְ ֶׁשהּו וְ ֵ יֹוד ַע יֹוד ַע ֵמ ֵהיכָ ן לְ ַה ְת ִחיל לְ גַ ּיֵ ס ֶאת ַה ְּסכּום ָה ַאּגָ ִדי ַהּזֶ ה .הּוא ֵ ֶׁש ַעכְ ָׁשו הּוא ְמגָ ֵרד ֶאת רֹאׁשֹו וְ ֵאינֹו ֵ ֶׁש ֵאין לֹו ְּב ֵר ָרהַ ,חּיָ ב הּוא לְ ִהזְ ַּד ֵּקק לְ ֶעזְ ָר ָתם ֶׁשל ֲא ֵח ִרים. ּוב ְפ ָרט ִאם ּוב ָשֹרֹוִ , עֹוס ִקים ,לְ ִמי יִ ְפנֶ ה ָא ָדם ִאם ֹלא לִ ְבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ַע ְצמֹו ְ וְ ִאם ְּב ַב ָּק ַׁשת ֶעזְ ָרה ָאנּו ְ ְמ ֻד ָּבר ְּב ָא ִחיו ֶׁשהּוא ַּב ַעל ֶא ְמ ָצ ִעים ,וְ יֵ ׁש ְּב ֶא ְפ ָׁשרּותֹו לַ ֲעזֹר .זֹאת ִהיא ַה ִּס ָּבה ֶׁשּיַ ֲעקֹב ְמ ָׂש ֵרְך ּכָ ֵעת ֶאת ַרגְ לָ יו ְּב ַמ ֲעלֵ ה ָה ָהרָׁ ,שם ַעל ַה ִּפ ְסּגָ ה ַה ִּמ ְתנַ ֵּׂשאת ׁשֹוכֵ ן ֵּבית ָא ִחיו ַה ְמפ ָֹאר. ַק ָּבלַ ת ַה ָּפנִ ים ַהּצֹונֶ נֶ ת ֶׁשּלָ ּה הּוא זֹוכֶ ה ְּב ִהּכָ נְ סֹו ֶאל ַה ַּביִ ת ֹלא מֹונַ ַעת ַּב ֲעדֹו ִמּלְ ַב ֵּקׁש ֶאת ֲא ֶׁשר ָר ָצה, ֶׁש ֲה ֵרי הּוא ֹלא ִצ ָּפה ִמ ֶּמּנּו ֵמעֹולָ ם לְ ַק ָּבלַ ת ָּפנִ ים ַח ָּמה ּולְ ָב ִביתְּ .בקֹול ֹלא לֹו ַמ ִּציג הּוא ִּב ְפנֵ י ָא ִחיו הֹוצאֹות ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ֶׁשּלִ ְׁש ָמּה ָּבאְּ ,בתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁשהּוא ְמ ָת ֵאר ְּב ָפנָ יו ֶאת ְק ָׁשיָ יו ַהּכַ לְ ּכָ לִ ּיִ ים ֵע ֶקב ַה ָ יֹואיל נָ א ָא ִחיו לִ ְתמְֹך וְ לַ ֲעזֹר ְמ ַעט רּורה ּכִ י ִ ּוב ָ ׁשּוטה ְ ּוב ִפיו ַה ַּב ָּק ָׁשה ְּפ ָ פּואּיֹות ַה ִּבלְ ִּתי ְצפּויֹותְ , ָה ְר ִ נֹוחים לְ ֹלא ִר ִּבית. לּומים ִ וְ לּו ְּב ַהלְ וָ ָאה לִ ְטוָ ח ָארְֹך ְּב ַת ְׁש ִ חֹודר לֵ ב" :לָ ֶרגַ ע נֹוקב וְ ֵ ּומ ַסּנֵ ן ִמ ְׁש ָּפט ֵ אּולָ ם ָה ָאח ּכְ מֹו ָהיָ ה לִ ּבֹו ֶא ֶבן ַּת ַחת ָּב ָשֹרַ ,מ ְפנֶ ה ֶאת רֹאׁשֹו ְ יטּיּות "נְ ָד ָבה" ,אֹו ֵאיְך ֶׁש ַא ָּתה זּותָך וְ ָתבֹוא לְ ַב ֵּקׁש ְּב ָפ ָרזִ ִ ַהּזֶ ה ִחּכִ ִיתי ָּת ִמיד ,לָ ֶרגַ ע ֶׁשּבֹו ִּת ְתּגַ ּלֵ ם נִ ְב ְ נֹוחיםִ .אם ִהּגַ ְע ָּת לִ ְׁש ַפל ַמ ְד ֵרגָ ה ֶׁשּכָ זֹו ׁשּוב ֵאינְ ָך ָא ִחי". קֹורא לָ זֶ ה ַהלְ וָ ָאה ִּב ְתנָ ִאים ִ ֵ ימת ַמיִ ם ְק ַטּנָ ה ֹלא זָ כָ ה ָׁשםַ .היְ ִר ָידה ְּבלֵ ב ָׁשבּור יָ ָצא יַ ֲעקֹב ֶאת ֵּבית ָא ִחיוָ ,צ ֵמא ּכְ ֶׁש ָהיָ הַ ,אף לִ לְ גִ ַ ָק ְׁש ָתה ָעלָ יו ִּפי ּכַ ָּמה ֵמ ָה ֲעלִ ּיָ הּ ,כְ ֶׁשעֹוד ָהיְ ָתה לֹו ִּת ְקוָ ה ַקּלָ הׁ" .שּוב ֵאינְ ָך ָא ִחי"ִ ,ה ְד ֲהדּו ַה ִּמּלִ ים רֹותיו. ַה ָּקׁשֹות ְּב ָאזְ נָ יו ,וְ גָ ְרמּו לֹו לִ ְׁשּכ ַֹח ֶאת ְׁש ָאר ָצ ָ ירּוׁשלַ יִ םֶ ,ט ֶרם ָּפנָ ה ֶאל ֵּביתֹוִ ,מ ֵהר ְּת ִחּלָ ה ֶאל ֵּבית ָא ִביו ַהּיָ ִׁשיׁש וְ ֶה ָחכָ ם וְ ִס ֵּפר לֹו ַאְך ִהּגִ ַיע לִ ָ ֶאת ֶׁש ֵא ַרע ,וַ ַּדאי יֵ ַדע ְּב ָחכְ ָמתֹו לִ ְמצֹא ִּפ ְתרֹון לַ ְּד ָב ִריםֵ ,אין ָס ֵפק ּכִ י ֵא ֶצל ַא ָּבא יִ ְת ַּב ֲהרּו ַה ְּד ָב ִרים ּגֹוע לְ נַ ְפׁשֹו. וְ יִ ְמ ָצא ַמ ְר ַ עֹותיו ֶׁשל ְּבנֹו ֵאינָ ם ָה ָאב ַהּיָ ִׁשיׁש ָׁש ַמע ִּבכְ ֵאב ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ּכַ ֲהוָ יָ ָתם וְ נֶ ֱאנַ ח ֲע ֻמּקֹותִ .מּזְ ַמן יָ ַדע ּכִ י ֵּד ָ יבהַ ,אְך ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַעל ַּד ְעּתֹו ּכִ י ְּבכֹחֹו לְ ַהּגִ ַיע לְ ִׁש ְפלּות ֶׁשּכָ זֹו ,לְ ִה ְתנַ ּכֵ ר עֹוׂשים טֹוב לַ ְּס ִב ָ ְּב ִדּיּוק ִ ּוב ָשֹרֹו ַעד ּכְ ֵדי נִ ּתּוק ֻמ ְחלָ ט. לְ ָא ִחיו ַע ְצמֹו ְ "ּוב ֶק ֶׁשר ּוב ֱאמּונָ הְ . ּוב ְּקׁשֹו לְ יַ ֵחל ֶאל ַהּטֹוב ִּב ְת ִפּלָ ה ֶ ּומדּודֹות נִ ֵחם ֶאת ְּבנֹו יַ ֲעקֹב ִ ְּב ִמּלִ ים ְׁשקּולֹות ְ "ּתן לִ י לְ ַט ֵּפל ָּב ִענְ יָ ן". לְ ָא ִחיָך"ִ ,ה ְמ ִׁשיְךֵ , ירּוׁשלַ יִ ם ,נִ ְר ֲא ָתה ְמכֹונִ ית ְמפ ֶֹא ֶרתֶׁ ,שֹּלא נִ ְר ֲא ָתה ֵמעֹולָ ם בּוע ְּב ַא ַחת ַה ְּׁשכּונֹות ַהיְ ָׁשנֹות ִּב ָ ּכַ ֲעבֹר ָׁש ַ דּורה ֶׁש ָחנְ ָתה ְּב ַא ַחת ַה ִּס ְמ ָטאֹות יָ ָצא ָא ָדם ְמ ֻה ָּדר לְ ַמ ְר ֶאהְּ ,בגָ ָדיו זֹורים ֵאּלּוֵ .מ ַה ְּמכֹונִ ית ַה ֲה ָ ַּב ֲא ִ וְ ָה ֲא ִביזָ ִרים ַהּנִ לְ וִ ים ֵאלָ יו ֵה ִעידּו ּכִ י ְמ ֻד ָּבר ְּב ָא ָדם ָע ִׁשיר. ָה ִאיׁש ָצ ַעד ְּב ִב ְט ָחה ַעל ַמ ְר ְצפֹות ָה ֶא ֶבןַ .ה ִּמ ְתּבֹונֵ ן ִמן ַה ַּצד יָ כֹל לְ ַה ְב ִחין ּכִ י ַמּכִ יר הּוא ֶאת ָה ֵאזֹור ּקֹומה ָה ֶעלְ יֹונָ ה ַּב ַּמ ְד ֵרגֹות ַה ָּצרֹותָּ ,ד ַפק ְּד ִפ ָיקה ימהִּ .ב ְצ ָע ִדים ְמ ִה ִירים ִט ֵּפס ֶאל ַה ָ ִמּיָ ִמים יָ ִמ ָ "מי ָׁשם?" ׁשֹואלִ : חֹורי ַה ֶּדלֶ ת ָענָ ה קֹול ֵ ּומ ֲא ֵ לּוׁשה ַעל ַה ֶּדלֶ תֵ , ֲח ָ "א ָּבא ,זֶ ה ֲאנִ י ִׁש ְמעֹוןְּ ,פ ַתח לִ י!" ָה ִאיׁש ֵמ ִׁשיבַ : "מי ָׁשם?" ׁשֹואל ֵׁשנִ יתִ : ׁשֹומ ַע ִׁש ְמעֹון ֶאת ָא ִביו ֵ ִּב ְמקֹום ִׁש ְקׁשּוק ַה ַּמ ְפ ְּתחֹות ָה ָרגִ ילֵ , דּוע ָהיָ ה ָא ִביו ּכְ ַחד ְׁש ִמ ָיעהַ ,אְך ִמ ֵהר ּומעֹולָ ם יָ ַ ִׁש ְמעֹון ִה ְת ַּפּלֵ א ַעל ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַהחֹוזֶ ֶרת ֶׁשּכֵ ן ֵמ ָאז ֵ "א ָּבא ,זֶ ה ֲאנִ יִׁ ,ש ְמעֹון". לְ ָה ִׁשיב ֵׁשנִ יתַ : ימנֵ י נֹוקב ֶׁשל ִס ָ יה ְצלִ יל ֵ "מי ָׁשם?" וְ ַה ַּפ ַעם נִ לְ וֶ ה ֵאלֶ ָ יׁשיתִ : לְ ַת ְד ֵה ָמתֹו ,נִ ְׁש ַמ ַעת ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַּב ְּׁשלִ ִ ְׁש ֵאלָ ה ַר ִּבים. ִׁש ְמעֹון ֶׁש ַּב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָּבּה ָר ָאה ֶאת ָא ִביוָ ,ר ָאהּו ּכְ ָא ָדם ָּב ִריא וְ ֶׁש ַּד ְעּתֹו ְצלּולָ הֵ ,ה ֵחל לַ ֲחׁשֹב ֶׁש ָּמא ַמ ְת ִחילָ ה ַהּזִ ְקנָ ה לְ ַה ְׁש ִּפ ַיע ,וְ אּולַ י ֶּב ֱא ֶמת ָחלָ ה ֻחלְ ָׁשה ִּב ְׁש ִמ ָיעתֹו ֶׁשל ָה ַא ָּבא. הֹות ָירה ָמקֹום לִ ְס ֵפקֹותֹ ,לא ְמ ֻד ָּבר ִּב ְב ָעיַ ת ְׁש ִמ ָיעהְ ,מ ֻד ָּבר ִּב ְב ָעיָ ה אּולָ ם ַה ַּפ ַעם ָה ְר ִב ִיעית ֹלא ִ "ׁש ְמעֹון??? ֵאינִ י ַמּכִ יר ֶא ָחד ּכָ זֶ הֵ ,אין לִ י ֵּבן אֹומרִ : חֹורי ַה ֶּדלֶ ת ָׁש ַמע ֶאת ָא ִביו ֵ מּורה ִּפי ּכַ ָּמהֵ .מ ֲא ֵ ֲח ָ טּובָך לְ ַה ְט ִריד ָא ָדם זָ ֵקן!" ּוׁשמֹו ִׁש ְמעֹוןַ .אל נָ א ְּב ְ ְ יָ ָדיו ֶׁשל ִׁש ְמעֹון נָ ְפלּו ַּב ֲעיֵ פּות נַ ְפ ִׁשית לְ ִצ ֵּדי ּגּופֹוֵ ,אינֹו ֵמ ִבין ָמה ָק ָרה וְ ַעל ָמה ֲחרֹון ָה ַאף ַהּזֶ ה. ַעל ָמה וְ לָ ָּמה ְמ ָס ֵרב ַא ָּבא לְ ַהּכִ ירֹו .וְ ֶׁש ָּמאָ ,עלְ ָתה ְּבמֹחֹו ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה ּכִ ְב ַדל ֶׁשל ִּת ְקוָ הֶׁ ,ש ָּמא ָחלָ ה "א ָּבאַ ,א ָּתה ֹלא זֹוכֵ ר ֶאת ִׁש ְמעֹון, פֹוצה ְּבגִ יל זֶ ה ,וְ נִ ָּסה ֶאת ַמּזָ לֹו ׁשּובַ : ָא ִביו ְּב ַמ ֲחלַ ת ַה ִּׁשכְ ָחה ַהּנְ ָ ימי ֶׁשּלְ ָךַ ,א ָּבא ֶׁשל ִא ַיתי???" ִׁש ִ "ׁש ְמעֹוןַּ ,ת ְק ִׁשיב טֹוב, ּופנָ יו ַמ ִּביעֹות נִ ּכּורִ : ַה ַּפ ַעם נִ ְפ ְּת ָחה ַה ֶּדלֶ ת ּכְ ֵדי ָח ָרְך ַצרָ ,ה ָאב ָע ַמד ַּב ֶּפ ַתח ָ ִאם ַא ָּתה ֹלא ָאח ֶׁשל יַ ֲעקֹבְּ ,בנִ י ַה ְּבכֹורָ ,אז ֲאנִ י ֹלא ַא ָּבא ֶׁשּלְ ָך .לְ ִה ְת ָראֹות!" רּורים. ַה ֶּדלֶ ת נִ ְסגְ ָרה ,וְ ִׁש ְמעֹון ָּפ ַרץ ִּב ְבכִ י ַּת ְמ ִ * בֹותיוְ ,מ ַב ֵּקׁש הּוא ַר ֲח ִמיםְּ ,ב ָרכָ ה, הּודי ִּב ְת ִפּלָ תֹו ֶאת זְ כּות ֲא ָ ֹלא ַּפ ַעם וְ ֹלא ַּפ ֲע ַמיִ ם ַּבּיֹום ַמזְ ּכִ יר ַהּיְ ִ דֹוׁשים ...וְ גַ ם ִאם הּוא ֹלא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ּכָ ל יֹוםָ ,אז וַ ַּדאי ׁשּועהִּ ,בזְ כּות ָה ָאבֹות ַה ְּק ִ פּואה ,יְ ָ ַה ְצלָ ָחהְ ,ר ָ ּומ ְת ַמּלֵ א ְּב ִת ְקוָ ה... נִ זְ ּכָ ר הּוא ְּב ֵעת ָצ ָרה ֶׁשהּוא ֶּבן ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ִ ּובֹודקַ ,ה ִאם זֹוכֵ ר ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל ַרק ֶאת ָה ָאבֹות אֹו ּגַ ם ֶאת ָה ַא ִחים. ּובֹורא עֹולָ ם ִמ ְתּבֹונֵ ן ָׁשם לְ ַמ ְעלָ ה ֵ ֵ חּוקה לֹו ,אֹו ֶׁש ָּמא ִמ ְתנַ ּכֵ ר הּוא מֹוׁשיט הּוא ֶאת יָ דֹו לִ ְצ ָד ָקה וְ עֹוזֵ ר לְ זּולָ תֹו ְּב ֵעת ֶׁש ְּׁש ָעתֹו ְּד ָ ַה ִאם ִ קּוקים לְ ֶעזְ ָרתֹו. וְ סֹוגֵ ר ֶאת לִ ּבֹו ִּב ְפנֵ י ַהּזְ ִ יהם, הּודי ,זֶ ה ֶׁשּלִ ּבֹו ֵאינֹו ָאטּום ִּב ְפנֵ ֶ תּוח ֶאל ַהּזּולַ תֶ ,אל ָה ָאח ַהּיְ ִ ַרק ִמי ֶׁש ָּקׁשּור לַ ִּמ ְׁש ָּפ ָחהֶׁ ,שּלִ ּבֹו ָּפ ַ יָ כֹול לָ בֹוא ּולְ ַב ֵּקׁש ֶאת זְ כּות ָאבֹות... החור שבראש הנוצה סיפור לשבת התפקיד של סטף היה משונה מעט, אבל זאת הייתה העבודה שלו :הוא היה עובד ניקיון .אבל לא 'מנקה רגיל' של חדרי מדרגות או משרדים ,אלא של זירות פשע. במשך שנים ארוכות שימש סטף כשוטר שהיה אחראי לבדיקת זירות פשע ,אך לאחר שירות של 15שנים החליט לפרוש ,ומונה על ידי מפקדיו לשעבר למנקה של זירות הפשע .סטף היה צריך להגיע לאחר שהשוטרים בחנו את כל הממצאים שבזירה ,נטלו את הדגימות אותם העבירו למעבדה הפלילית ,והותירו את כל 'הבלגן' אריק סגל בשטח .סטף היה מנקה את הדם במקרים בהם הייתה אלימות ,או מפנה גרוטאות וזכוכיות באירועי תאונה .סטף לא אהב במיוחד את עבודתו, אבל מעולם לא התנסה במקצוע אחר ,וזקוק היה ככל אדם לפרנסה. הוא המשיך להגיע לזירות הפשע ולנקות אותן לאחר שהשוטרים סיימו את מלאכתם. באחד הימים קיבל סטף הודעה כי גניבה התקיימה בביתו של ראש העיר, והותירה את המקום שבור ומנותץ .סטף הגיע שעה קלה לאחר שאחרון השוטרים עזב את המקום ,והחל לפנות את ההריסות. תוך כדי הליכתו מן הבית אל המכולה המיוחדת שהייתה מחוברת למכוניתו הבחין בממצא מוזר .בתוך הרי הזבל שנותרו בתוך הבית, שכבה לה נוצה שחורה לבנה ,כזו הנמצאת במקומות רבים של לכלוך. סטף לא היה מבחין בה ,שכן נוצות של ציפורים נודדות באתרי לכלוך מעולם לא היו נדירות .למעשה בביתו שלו נתקל סטף עצמו כל העת בנוצות אותן היו משליכות היונים שהתעקשו לדגור מעל המרפסת... גם במקרה הזה דילגה כמעט תשומת להו של 'המנקה' מעל הנוצה הקטנה ,אלא שדבר מה משך את תשומת ליבו .הוא הבחין כי בחלקה הימני העליון של הנוצה יש חור קטן ,משל חתך אותה אי מי במספריים. גם בכך לא היה דבר מעורר עניין ,אלא שסטף נזכר שלאחרונה נפגע הפרקליט הראשי של העיר בתאונת 'פגע וברח' וגם שם שכבה לה לצד הדרך נוצה דומה .בזיכרונו של סטף עלתה הנוצה ההיא בגלל החור הזהה והמשונן שהיה בחלקה הימני העליון ,הוא נזכר כי כבר אז שאל את עצמו מי הוא האיש המוזר שחותך נוצות להנאתו. שני המקרים הדליקו אצל 'המנקה' הוותיק נורה אדומה ,והוא החליט לשמור את הנוצה בביתו ולהמתין לאירוע נוסף .אלא שהוא לא היה צריך לחכות הרבה זמן .מזכיר העירייה ,הוכה כשיצא מביתו ונכנס למכוניתו וזגוגית חלון המכונית שלו נשברה .סטף שהגיע למקום ניקה את הזכוכיות שנותרו על הרצפה וכמעט שלא הופתע לגלות שעל גג המכונית מונחת נוצה קטנה זהה לשני הנוצות הקודמות. סטף נטל את הנוצה ,ופנה עם שתי הנוצות לחבר וותיק שעבד עדיין במעבדה המשטרתית" .תוכל לבדוק את טביעת האצבעות שעל שני הנוצות הללו?" ביקש סטף .החבר ניסה לסרב בתואנה כי אין זה בסמכותו לבדוק עבור שוטר שאינו מעורב בבדיקת זירות פשע ,אך סטף התעקש והזכיר לו את הימים בהם עבד הוא בבדיקת הזירות .טכנאי המעבדה הסכים לבסוף ,וכבר באותו ערב שלח לסטף הודעה מפתיעה: "טביעות האצבעות שייכות לוולדימיר גריגוריץ"... גם סטף היה מופתע .את ולדימיר גריגוריץ הכירו כולם .הוא היה סופר ממוצא רוסי שהתגורר בעיר ,הוא הצליח בעבר למכור בהצלחה את יצירותיו שעסקו בחיי תושבי העיר .מה לסופר הוותיק ולזירות פשע, ומה אלו הנוצות המשונות? סטף החליט לבקר בביתו של ולדימיר ללא הודעה מוקדמת ,עם סיום עבודתו הקיש בדלת הסופר המתקלפת כשהוא תוהה בליבו מדוע לא מצא הסופר לנכון לצבוע אותה .ולדימיר פתח לו את הדלת ואמר" :חיכיתי לך ,לקח לך הרבה זמן להגיע"... הוא הוזמן להיכנס פנימה ,וולדימיר אמר לו" :למה לקח לך כל כך הרבה זמן להבין שאני עומד מאחורי כל האירועים האחרונים?" סטף לא ענה באופן ישיר על השאלה אלא אמר" :האם אני מבין נכון שהחור בחלק העליון של הנוצה בא לסמל את חוסר היכולת שלך לכתוב ולהתפרנס?" ולדימיר הניד בראשו" :נכון מאד! האם אתה יודע מי אשם בכך?" וסטף כבר הבין את התשובה" :אתה מאשים את העירייה?" ולדימיר הנהן בראשו לחיוב ואמר" :עד לא מכבר הייתי מקבל משכורת מהעירייה כדי לפרסם את ספריי .הם התפארו בי ובעובדה שסופר כל כך מצליח מתגורר בעירם ומספר על ההווי המיוחד שלה ,בשנה האחרונה ,הם החליטו כנראה שחל פיחות במוניטין שלי והם התנערו ממני לחלוטין" סטף הקשיב בשתיקה .הוא הבין כי האיש שלפניו נמצא על הקו הדק שבין היגיון לטירוף ,לאחר שהחליט לצאת במסע נקמה כנגד עובדי העירייה שאשמים היו במצבו – לדעתו .אבל ולדימיר קרע את הדממה" :ידעתי שרק אתה תבין בסוף את שורת הסימנים שהותרתי בזירה ,ותנסה לעזור לי" .סטף הבטיח לו כי יעזור לו לאחר שיפנה לעזרה מקצועית וייטול אחריות ויודה למשטרה על המעשים שביצע .אבל בליבו של סטף חלפה המחשבה" :מדוע איש לא הבחין קודם לכן במצוקתו של הסופר שעבר זמנו ,מדוע הוא היה צריך להותיר סימנים כה מדממים רק כדי שמישהו יבחין במצבו המחפיר?" הוא החליט לקחת את תפקידו בתשומת לב יתירה ,ועזר במסירות לוולדימיר הוא הפנה אותו לטיפול רפואי ,וניסה לייצב את מצבו הכלכלי, שהרי אם היו מונעים ממנו להגיע למצב שבו הוא נמצא כל המקרים שקרו לאחרונה ,יכלו להימנע... *** בחוקותיי בפרשת מופיעים ברכות וקללות המגיעים כתגובה חיובית או שלילית למעשי בני האדם .חכמים מסבירים שהקב"ה מאותת לאדם על ידי העונשים ,טעות היא לחשוב כי האירועים שפוגשים את האדם במרוצת החיים אינם אלא 'מקרה' ועל האדם לפרש אותם כסימנים מאת ה'המצפה לו שיחזור בתשובה על מעשיו הרעים. העוקץ שנעקץ "אם אני מוריד לך את כל הציוד והארגזים לחניון של הבניין ,כמה תעלה לי ההובלה?" שאל אוראל את בעל משאית ההובלות" .אני יוריד לך ₪ 400מהמחיר" אמר המוביל ואוראל הסכים .הם קבעו שביום ראשון הקרוב בשעה עשר בבוקר אוראל יחכה עם כל הציוד של הדירה בחזית הבניין .יום ראשון הגיע ,ואוראל הוריד את כל הריהוט למטה אבל המוביל לא נראה באופק. כשהרים אליו טלפון לברר מתי הוא מגיע ,הוא השיב" :עוד שעה אני שאלה מס' 395 אגיע תחכה לי בינתיים"... שעה חלפה והמוביל לא הגיע ,הוא התקשר שוב ואז אמר לו המוביל" :מה לקחת ברצינות את מה שדיברנו? אני לא מתכונן להגיע אליך"... "מה זאת אומרת?" זעם אוראל" .אבל הבטחת שתגיע!" אבל המוביל צחק לו בטלפון" :הבטחתי שאני יגיע ,לא הבטחתי לקיים את ההבטחה "...בלית ברירה כיוון שהיה חייב לפנות את הדירה כדי שיכנסו השוכרים החדשים ,התקשר אוראל למוביל אחר שלקח לו סכום גבוה יותר בשביל להגיע מיד .אוראל החליט לנקום במוביל ש'עבד עליו' ושבוע לאחר מכן הוא התקשר תחת שם אחר וקבע איתו עבודה ליום שלם במסווה של עבודה להעברת בניין משרדים במחיר משתלם ,בעל המשאית הגיע למקום המיועד ולהפתעתו גילה שהגיע לחניון ריק מאדם .הוא התקשר לאוראל ,שהשיב לו את אותה תשובה שהוא השיב לו בשבוע שעבר" :הבטחתי לך עבודה, לא הבטחתי לקיים אותה "...כעת השאלות שעולות לנו מהמקרה בית המדרש הזה :א') מותר לאוראל לנקום במוביל על מה שעשה לו? ב') האם המוביל יכול לתבוע את אוראל על נזק של אובדן יום עבודה שנגרם לו? ג') האם המוביל צריך לשלם לאוראל את ההפרש שהיה צריך לשלם למוביל אחר? ד') במקרה שאוראל לא יכול לתבוע מהמוביל את הנזק ,האם מותר לו להזיק את המוביל באותו סכום שהוא שילם בגללו? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :ספר 'חפץ חיים' בלאווים אותיות ח'-ט' בעניין 'נקמה בצער הגוף' .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ג סעיפים ה'-ו' בדין' :פועל שחזר בו בדבר האבד, באיזה אופן חייב לשלם' .סימן שפ"ב ב'פתחי תשובה' סעיף קטן ג' בדין' :שכר פועל בצחוק ,האם חייב לשלם'. תשובה לשאלה "הטרמפ שעלה ביוקר" (שאלה מס' )393 תקציר השאלה השבועית :אבי העלה את בועז לטרמפ ובועז שכח אצלו גלידה ברכב ,בערב אבי לקח עמו נוסע אחר שישב בטעות על הגלידה והמושבים של הרכב והבגדים שלו התלכלכו .מי צריך לשלם על ניקוי הבגדים אבי או בועז? ומי צריך לשלם על ניקוי הרכב? תשובה בקצרה :בועז פטור בתשלום עלות ניקוי הריפוד כיוון שזה נעשה בשוגג ,על עלות ניקוי הבגדים של הטרמפיסט השני שניהם פטורים מלשלם( .כדין 'בור' המזיק שפטור מלשלם על בגדים שהתלכלכו). תשובה בהרחבה :אין ספק שלהלכה אדם שהשאיל מחברו בגד, והבגד הזה התלכלך הוא חייב לשלם על ניקוי הבגד'( .נתיבות המשפט' סימן ש"מ סעיף קטן ג') השאלה היא האם מי שלכלך בגד בשוגג גם יהיה חייב לשלם את הוצאות הניקוי? הזיק על ידי שכחה האם חייב לשלם? בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא קמא' דף כ"ו עמוד ב') מובא מעשה באדם שהניח אבן בתרמילו ,כשעמד במקומו נפלה מרוב הכובד האבן מעצמה מתיקו והזיקה – אותו אדם חייב לשלם כיוון ש'אדם מועד לעולם' ועליו היה להיזהר ולא להניח אבן בתרמילו וגם כאן יש לנו צד לטעון שבגלל דין זה ,בועז יהיה חייב לשלם את עלות הניקוי. אמנם יש הבדל שכאן בועז אינו 'מזיק בידיים' שהרי הנזק נגרם על ידי הגלידה והגדרתו היא 'מזיק בממונו' שהוא חייב רק ב'פשיעה' ולא בנזק שנגרם באונס .אמנם להלכה נזק שנגרם על ידי שכחה אינו מוגדר כ'אונס' אבל היות וכאן הריפוד ניזוק בנזק שאינו ישיר בועז יהיה פטור מלשלם על ניקוי הרכב של אבי. סיבה נוספת לחייב את בועז ,היא עצם השימוש שלו ברכב והנאתו בטרמפ מהרכב תחשיב אותו כ'שואל' שחייב גם באונס ,אבל כאן כיוון שהמשאיל עצמו – שזה אבי ,עשה לו טובה והסיע אותו בעצמו יש לו פטור מיוחד שנקרא 'שמירה בבעלים' שאם המשאיל עושה לו טובה בחפץ שלו ,אינו נחשב כ'שואל' והוא פטור מתשלום. מי ישלם על ניקוי של הבגדים הנוסע השני? נפסק בהלכה שאדם ששפך מים מחלון ביתו לרשות הרבים וכתוצאה מכך ניזוקו בגדיו של עובר אורח ,חייב לשלם לו את הנזק מדין 'בור' אבל אם שפך את המים בחצרו של אדם אחר מי שחייב בנזקים הוא בעל החצר – החל מהרגע שבו נודע לו על הנזק שקיים בחצרו( .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימנים תי"ב סעיף ה' ,ת"י סעיף ד') ולכן במקרה שלנו כל עוד שאבי לא ידע על הגלידה שנשארה אצלו ברכב כולם פטורים ,אבל אם אבי ידע מכך ולא הזהיר את הנוסע השני – הוא היה חייב לשלם רק על נזק ממשי כמו נזק בגוף. אבל לא על ניקוי הבגדים ,כיוון שהתורה פטרה את בעל הבור לשלם על נזקי 'כלים'. בסיפור שלנו בועז פטור מלשלם על ניקוי הרכב ,ועל ניקוי הבגדים של הנוסע השני כולם פטורים.
© Copyright 2024