‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪728‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫ראשון לציון‬
‫מושב לימן‬
‫המצלמה שלנו יצאה לביקור במדרשיות בראשון לציון ובמושב לימן‪ ,‬והתרגשה לראות‬
‫את נוער המדרשות בעיצומם של השיעורים המרתקים‪.‬‬
‫נהנינו מכל רגע!‬
‫סניף שלום לעם במושב לימן | פועל בימי ב' |‪19:00‬‬
‫בבית הכנסת של הישוב‬
‫לפרטים‪052-7088435 : :‬‬
‫סניף שלום לעם בראשון לציון |פועל בימי א'‪-‬ג' | ‪16:30 - 18:00‬‬
‫בבית הכנסת 'משכן אליעזר' רח' בן סרוק ‪ 5‬ראשון לציון‬
‫לפרטים‪052-7997570 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫העוקץית המדרש‬
‫במדור ב‬
‫שנעקץ‬
‫פרשת בחוקותי כ' אייר תשע"ו ‪ 28‬במאי ‪2016‬‬
‫יום שני‪ ,‬כ"ב באייר תשע"ו‪- 30/5/16 ,‬‬
‫שבת קודש‬
‫בשנה הראשונה לצאת בני ישראל‬
‫ממצרים‪ ,‬חל כ"ב באייר בשבת והוא‬
‫היה היום השביעי לרדת המן לעם‬
‫ישראל‪ .‬על יום זה מסופר‪ ,‬שדתן‬
‫ואבירם יצאו ללקוט את המן‪ ,‬כי‬
‫ביקשו ללעוג למשה רבנו עליו השלום‬
‫ולהוכיח שהמן יורד גם בשבת‪ ,‬אך‬
‫הקב"ה עשה נס והמן לא נמצא על‪-‬‬
‫ידם‪ .‬יש הנוהגים להניח בעקבות זאת‬
‫פירורים לציפורים כשכר על כך שנטלו‬
‫את המן שהשאירו דתן ואבירם ונוהגים‬
‫כך בשבת פרשת בשלח שבה מסופר‬
‫על המן שירד לאבותינו במדבר‪.‬‬
‫מוסר השכל אנו רואים כאן‪ ,‬על‬
‫החשיבות של הכרת טובה לזולת‬
‫שעשה עמך חסד‪ ,‬וקל וחומר הוא מכך שאנו מכירים טובה לעופות‬
‫שדרכם לאכול מזון שהם מוצאים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬עלינו להוקיר‬
‫ולהעריך אדם אחר שהיטיב עמנו ולהכיר לו טובה כל ימינו‪.‬‬
‫בני ישראל שמרו רק שבת אחת במדבר‪ ,‬ובשבת השנייה אירע הסיפור‬
‫של מקושש העצים שחילל את השבת‪ ,‬ואילו לא היו מחללים את השבת‬
‫השנייה לא היו בני ישראל יוצאים לגלות‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל שאם בני‬
‫ישראל משמרים כולם יחד שתי שבתות‪ ,‬מיד הם נגאלים‪.‬‬
‫השבת הוא יום מנוחה וקדושה לעם ישראל‪ ,‬והיא מתנה שהקב"ה העניק‬
‫לעם ישראל‪ .‬שמירת השבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות‪ ,‬והיא‬
‫מסמלת את בריאת העולם שהקב"ה נח ביום השביעי מכל מלאכתו אשר‬
‫עשה‪ .‬בעקבות עם ישראל‪ ,‬שהוא העם הנבחר מכל העמים וכל התרבויות‬
‫יונקות מהם‪ ,‬אימצו עמים רבים את המושג של יום מנוחה שבועי‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬כ"ג באייר תשע"ו‪ - 31/5/16 ,‬יום חג‬
‫יום זה הוא אחד הימים הטובים שנחגגו בזמן בית המקדש השני ומוזכרים‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫ב"מגילת תענית"‪ ,‬לאחר שביום זה הצליחו החשמונאים להגלות את‬
‫בני חקרא שבירושלים‪ ,‬שהיו מציקים לעם ישראל‪ ,‬וכשגברה ידם של‬
‫החשמונאים קבעו את יום זה כיום‪-‬טוב‪ .‬רק לאחרונה התגלו שרידי‬
‫מצודת החקרא בסמוך לכותל המערבי‪ ,‬אותה בנה המלך אנטיוכוס‬
‫אפיפנס הרשע שגזר גזירות קשות על היהודים‪ ,‬ובמקום נמצאו חומת‬
‫ביצור‪ ,‬מקטע מגדל גדול‪ ,‬שרידי חלקלקה (מבנה המהווה חלק מביצורים‬
‫של מחומת מצודה)‪ ,‬עשרות מטבעות מתקופת מלכי החשמונאים‪ ,‬ראשי‬
‫חצים ואבני קלע של הצבא הסלווקי ועוד‪ .‬סופם של היוונים היה כסופם‬
‫של כל צרי עם ישראל לדורותיהם‪ ,‬שכולם נמוגו כעשן ועם ישראל קיים‬
‫לנצח בחסדי שמים‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬כ"ה באייר תשע"ו‪ - 2/6/16 ,‬קץ המלחמה האיומה‬
‫בכ"ד באייר תש"ה‪ ,‬הסתיימה מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי‬
‫אירופה‪ ,‬עם כניעתו של הצבא הגרמני ללא תנאי לצבאות בעלות הברית‪.‬‬
‫בכך באה לקיצה המלחמה האכזרית והגדולה ביותר בתולדות האנושות‪,‬‬
‫מלחמה שגבתה כ‪ 65-‬מיליון בני אדם והרסה את חייהם של מאות‬
‫מיליונים נוספים‪ .‬את המלחמה החל וניהל הקנצלר הגרמני המטורף‬
‫אדולף היטלר יימח שמו‪ ,‬שפעל על פי החזון הנאצי להפוך את גרמניה‬
‫לאימפריה שתיקרא 'הרייך השלישי'‪ ,‬ובהשמדת גזעים נחותים כמו‬
‫יהודים‪ ,‬צוענים ושחורים‪ .‬הייתה זו אחת הגזירות הקשות ביותר שידע‬
‫העם היהודי מאז היותו לעם‪ ,‬בכך ששליש ממנו נגדע באבחה אחת‬
‫ושישה מיליון יהודים עלו על המוקד וקידשו שם שמים‪ ,‬ה' ייקום דמם‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬כ"ו באייר תשע"ו‪ - 3/6/16 ,‬גדולי ישראל‬
‫כ"ו באייר הוא יום פטירתו של אחד מגדולי הגאונים המפורסמים‪ ,‬הוא‬
‫הרס"ג‪ ,‬רב סעדיה גאון‪ ,‬שהיה מגאוני בבל וראש ישיבת סורא‪ ,‬איש‬
‫אשכולות ומלא מדע וכחמה בכל מקצועות התורה תורה‪ ,‬בדקדוק לשון‬
‫הקודש‪ ,‬בשירה ופיוטים‪ ,‬ועוד‪ .‬הרס"ג לחם רבות נגד הקראים והכה‬
‫אותם שוק על ירך‪ ,‬ומפורסם ספרו הגדול "אמונות ודעות" על האמונה‬
‫בקב"ה ובהנהגתו את העולם כולו‪ .‬היום הוא גם יום פטירתו של הרמח"ל‬
‫שנפטר במגיפה בן ‪ 39‬בשנת תק"ו‪ ,‬יחד עם אשתו ובנו‪ .‬לפי רוב הדעות‬
‫נקבר הרמח"ל בטבריה בסמוך לציון התנא רבי עקיבא‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שנקבר בכפר יאסיף הסמוך לעיר עכו‪ ,‬שם קברו את מתי עכו שחצייה‬
‫נחשבת כחוץ לארץ‪.‬‬
‫תוכי מדבר‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫"אני כבר מיואש ממנו‪ ,"...‬אמר‬
‫ג'יימס לרובין תוך כדי הכנת‬
‫כוס קפה בקפיטריה של תחנת‬
‫המשטרה‪" .‬הוא התיש אותי לגמרי"‪,‬‬
‫ענה לו רובין‪ .‬הם היו כבר ממש‬
‫מתוסכלים‪ .‬היה נראה להם שלא‬
‫ניתן לפצח את האגוז הקשה שנפל‬
‫לידיהם‪.‬‬
‫"האגוז הקשה" היה בעצם בחור‬
‫צעיר בשם רוברט‪ ,‬שעל פי החשד‬
‫יחד עם עוד ארבעה מחבריו הטילו‬
‫את אימתם בחצי השנה האחרונה‬
‫על תושביה השלווים של העיירה‬
‫מיכאל ראם‬
‫הפסטורלית‪.‬‬
‫זה התחיל בתלונה של בעל קיוסק‬
‫על חבורה שמגיעה לחנותו‪ ,‬וכשאחד מהם מסיח את דעתו וגורם‬
‫לו לצאת לרגע מהחנות‪ ,‬שנים מחבריו חוטפים מספר קופסאות‬
‫סיגריות ונעלמים‪ .‬בהמשך השתכללה החבורה והחלה לפרוץ לבתי‬
‫מגורים ולעסקים‪ ,‬וחייהם של תושבי העיירה הפכו לבלתי נסבלים‪.‬‬
‫כל יציאה מחוץ לבית הפכה לחשש שמא בחזרה אל הבית יתברר‬
‫להם שמישהו ביקר בבית ודאג להשאיר עקבות כואבות‪ ,‬זאת מלבד‬
‫דאגתו שלא להשאיר שום חפץ בעל ערך‪ .‬המשטרה המקומית‬
‫ניסתה בכל דרך לעלות על עקבותיה של החבורה הצעירה‪ ,‬אך‬
‫ללא הועיל‪ .‬רק לאחר מאמצים רבים ומידע מדויק הצליחו לעלות‬
‫על עקבותיו של מנהיג החבורה רוברט‪ ,‬והם קיוו שהוא יוביל אותם‬
‫אל יתר חבריו‪ .‬אך לאחר שבועיים של חקירות בידי ג'יימס ורובין‬
‫מהמיומנים ביותר במחלקת החקירות‪ ,‬החוקרים שאף פושע לא‬
‫הצליח לעמוד בפניהם‪ ,‬הם עמדו חסרי אונים מול מפקדיהם ללא‬
‫שום תוצאות וללא התקדמות בחקירה‪ .‬הבחור הצעיר לא הסכים‬
‫לפתוח את פיו בשום אופן‪ ,‬ולמרות שג'יימס ורובין ניסו בכל דרך‬
‫לגרום לו לדבר‪ ,‬העומד מולם התנהג כחפץ דומם שאינו מוציא‬
‫הגה מפיו‪ .‬לא עזרו שכנועים‪ ,‬וגם לא איומים‪ .‬רוברט עמד כחומה‬
‫בצורה ולא הסכים לפרוץ את חומת הברזל שעל פיו‪.‬‬
‫באחד הימים בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬כשג'יימס היה בדרך אל תחנת‬
‫המשטרה לאחר שאסף את חברו רובין‪ ,‬נסעו השניים בין שבילי‬
‫העיירה השקטה ומרחוק נראה טור מכוניות שעמד בלי לנוע‪ ,‬דבר‬
‫שאינו אופייני לעיירה הקטנה‪ .‬הם ניסו להבין מה קורה‪ ,‬והבחינו‬
‫מרחוק בעץ ענק שקרס על הכביש וחסם אותו‪" .‬נראה לי שלא‬
‫כל כך מהר נצא מכאן" אמר רובין‪ ,‬והורה לג'יימס לעשות סיבוב‬
‫פרסה ולחפש דרך חילופית‪ .‬הם נסעו בין הרחובות השקטים‪,‬‬
‫שבתים חד קומתיים עמדו לצדי הרחובות‪" .‬אתה זוכר את הבית‬
‫הזה?" אמר רובין כשעברו ליד בית מטופח עם גינה גדולה‪" .‬איך‬
‫אפשר לשכוח?" ענה לו ג'יימס‪ .‬היה זה ביתו של רוברט‪ ,‬ושניהם‬
‫זכרו את הפשיטה על הבית שבועיים קודם לכן‪" .‬ג'יימס‪ ,‬עצור‬
‫רגע" הורה לפתע רובין לחברו‪ .‬ג'יימס עצר את הרכב ועמד בצד‬
‫הכביש‪ .‬רובין יצא מהרכב והביט אל חצר הבית‪ ,‬כשג'יימס מצטרף‬
‫אליו‪ .‬רעש נשמע מהחצר‪ ,‬וככל שהתקרבו אל הבית הם הבינו‬
‫למה‪ .‬בחצר הגדולה עמד כלוב גדול ובו עשרות תוכים שצפצפו‬
‫בלי הפסקה‪ .‬היו שם סוגים שונים של תוכים גדולים וקטנים ובכל‬
‫צבעי הקשת‪" .‬הוא ממש חובב תוכים‬
‫רוברט הזה"‪ ,‬אמר רובין לחברו‪" ,‬חבל‬
‫שגם לבני האדם הוא לא דואג כך‪"...‬‬
‫אמר ג'יימס בחיוך מריר‪ .‬הם חזרו אל‬
‫הרכב והמשיכו בנסיעה‪ .‬רובין ישב‬
‫מהורהר‪ ,‬כשלפתע אורו עיניו‪" .‬יש לי‬
‫רעיון מצוין!" הוא חזר ואמר‪ .‬בדקות‬
‫שנותרו להם עד שהגיעו אל תחנת‬
‫המשטרה הוא פרס את תכניתו בפני‬
‫ג'יימס‪ ,‬ושניהם קיוו שאכן היא תצליח‪.‬‬
‫בחדר החקירות החשוך ישב רוברט‪,‬‬
‫ומולו כמו כל יום בשבועיים האחרונים ישבו ג'יימס ורובין וניסו‬
‫לחלץ ממנו בדל מידע‪ .‬מניסיונם רב השנים ידעו שברגע שהנחקר‬
‫שמולך כבר פתח את פיו‪ ,‬ולא משנה מדוע‪ ,‬הסיכויים להוציא ממנו‬
‫את מבוקשך גדולים בצורה משמעותית‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬אנחנו עושים הפסקה למספר דקות" אמר רובין‪ .‬הוא ניגש אל‬
‫החלון והצית סיגריה לו ולג'יימס‪ ,‬ותוך כדי כך הם החלו לשוחח‪.‬‬
‫"הבן שלי קיבל שיגעון‪ .‬הוא קנה תוכי ב‪ 400-‬דולר" אמר רובין‪.‬‬
‫"מה אתה אומר? ‪ 400‬דולר‪ ,‬למה מה מיוחד בתוכי הזה?" ג'יימס‬
‫היה ממש מופתע‪" .‬זה תוכי באמת מיוחד בגווני הצהוב והאדום‪,‬‬
‫והמיוחד בו שהוא מדבר‪ .‬זאת אומרת הוא אמור לדבר‪ ,‬אבל‬
‫בינתיים הוא ממש לא עושה זאת‪"...‬‬
‫"יכול להיות שהוא אילם" הצטחק ג'יימס‪ ,‬ולפתע זה קרה‪ .‬רוברט‬
‫שהאזין לדבריהם ממקומו התערב בשיחה‪" .‬הוא צריך להתרגל‬
‫למקום החדש שלו ורק אז הוא יתחיל לדבר‪ "...‬אמר‪ .‬ג'יימס ורובין‬
‫לא הראו התלהבות מיוחדת‪" .‬מה‪ ,‬אתה מבין בזה?" שאלו השניים‪.‬‬
‫"בטח" אמר רוברט‪ ,‬ופרס בפניהם את ידיעותיו הרבות בענייני‬
‫התוכים‪ .‬היה זה רק האות לפתיחת הפה‪ ,‬וברגע שרוברט התחיל‬
‫לדבר הצליחו ג'יימס ורובין להסיט אותו למחוזות שאליהם רצו‬
‫להגיע‪.‬‬
‫תוך יומיים היו כל חמשת חברי הכנופיה מאחורי סורגים‪ ,‬ורוברט‬
‫המנהיג הנועז לא הצליח עדיין להבין איך הצליחו צמד החוקרים‬
‫המוכשרים למשוך אותו בלשונו‪ ,‬ועוד למשוך איתה את כל חבריו‬
‫אל הכלא‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע אנו מתוודעים לתוצאותיו הקשות של המדבר‬
‫לשון הרע‪ ,‬המביא על עצמו צרעת והרחקה מן הישוב‪ ,‬לפעמים‬
‫נדמה לו לאדם שהוא רק יאמר מילה אחת או שתיים‪ ,‬אבל הוא‬
‫נסחף וממשיך ואינו יכול לדעת היכן הוא יעצור‪ .‬לשונו של האדם‬
‫מתגלגלת והוא מתחיל לרכל ולדבר‪ ,‬ואינו מבין איך מילה אחת‬
‫קטנה הפכה לשיחה ארוכה של לשון הרע ורכילות‪ ,‬המסכסכת‬
‫מפלגת ומסבכת אותו ואת הסובבים‪.‬‬
‫אֶ ת אָ חִ י אָ נֹכִי ְמבַ ֵּקׁש‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ׁשֹוט ֶפת ֶאת ִמ ְצחֹו‬
‫החֹם ֵמ ִעיק ַּבחּוץ‪ַ ,‬הּזֵ ָעה נִ ּגֶ ֶרת וְ ֶ‬
‫ַ‬
‫ּכֹואבֹות ִמ ַּמ ֲא ַמץ ַה ֲהלִ יכָ ה‪ .‬לַ ְּׁשכּונָ ה‬
‫ֶׁשל יַ ֲעקֹב‪ַ ,‬רגְ לָ יו ֲ‬
‫ַהּיֻ ְק ָר ִתית ֶׁש ָּבּה הּוא ְמ ַהּלֵ ְך ּכָ ֵעת ֹלא ַמּגִ ַיע ַאף ֹלא‬
‫ּתֹוׁש ֵבי ַה ָּמקֹום ְמ ֻצּיָ ִדים ְּב ֶרכֶ ב לְ כָ ל‬
‫אֹוטֹוּבּוס ֶא ָחד‪ָ ,‬‬
‫נֶ ֶפׁש‪.‬‬
‫ׁשֹוטט ּכָ אן‬
‫ִאּלּולֵ א ֶׁש ִהּגִ יעּו ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש ֹלא ָהיָ ה ְמ ֵ‬
‫ּכָ ֵעת‪ֹ .‬לא ֶׁש ִּמ ְתנַ ּכֵ ר הּוא ָחלִ ילָ ה לְ ָא ִחיו ְּב ָשֹרֹו‪ֶ ,‬אּלָ א‬
‫ֶׁש ַה ֵה ֶפְך הּוא ַהּנָ כֹון ָא ִחיו ְּב ָשֹרֹו ִמ ְתנַ ּכֵ ר ֵאלָ יו‪ּ ,‬כָ ל‬
‫ּומ ְס ַּתּיֵ ם‬
‫סֹוע ִרים ִ‬
‫ּכּוחים ֲ‬
‫יהם ְמלֻ ּוֶ ה ְּבוִ ִ‬
‫ִמ ְפּגָ ׁש ֵּבינֵ ֶ‬
‫ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָ ל ְּב ִס ְד ָרה ֶׁשל נְ ָאצֹות ִאנְ ִטילִ יגֶ נְ ִטּיֹות‬
‫יטת ֲ'ע ֵשֹה זֹאת‬
‫ִמ ִּצּדֹו ֶׁשל ָה ָאח ַה"ּנָ אֹור" ַהּדֹוגֵ ל ְּב ִׁש ַ‬
‫ְּב ַע ְצ ְמָך' וְ ַ'אל ִּת ְהיֶ ה ָּפ ָרזִ יט'‪.‬‬
‫ּכְ ָבר ָא ַמ ְרנּו ֶׁש ִאם ֹלא ֶׁש ָּבאּו ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש הּוא ֹלא‬
‫ָהיָ ה ָמצּוי ָׁשם ּכָ ֵעת‪ ,‬אּולָ ם ָמה יַ ֲע ֶשֹה וְ ָאכֵ ן ָּבאּו‬
‫ַמיִ ם ַעד נֶ ֶפׁש?! ֵא ֶצל ַא ַחד ַהיְ לָ ִדים ִה ְתּגַ ּלּו ְּב ָעיֹות‬
‫ּתּוח ְּב ֵבית חֹולִ ים‬
‫פּואּיֹות‪ ,‬וְ ַה ֻּמ ְמ ִחים ִה ְמלִ יצּו ַעל נִ ַ‬
‫ְר ִ‬
‫ּתּוח וְ כָ ל‬
‫ְמ ֻפ ְר ָסם ְּב ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ֲעלּות ַהּנִ ַ‬
‫בֹוהים ְמאֹד‪ִ .‬אם ְּב ַחּיֵ י ַהּיֹום‪-‬יֹום‬
‫הֹוצאֹות ַהּנִ לְ וֹות ּגְ ִ‬
‫ַה ָ‬
‫גֹומר ֶאת ַהח ֶֹדׁש‪ֲ ,‬ה ֵרי‬
‫הּוא עֹוד ִמ ְס ַּת ֵּדר ֵאיכְ ֶׁשהּו וְ ֵ‬
‫יֹוד ַע‬
‫יֹוד ַע ֵמ ֵהיכָ ן לְ ַה ְת ִחיל לְ גַ ּיֵ ס ֶאת ַה ְּסכּום ָה ַאּגָ ִדי ַהּזֶ ה‪ .‬הּוא ֵ‬
‫ֶׁש ַעכְ ָׁשו הּוא ְמגָ ֵרד ֶאת רֹאׁשֹו וְ ֵאינֹו ֵ‬
‫ֶׁש ֵאין לֹו ְּב ֵר ָרה‪ַ ,‬חּיָ ב הּוא לְ ִהזְ ַּד ֵּקק לְ ֶעזְ ָר ָתם ֶׁשל ֲא ֵח ִרים‪.‬‬
‫ּוב ְפ ָרט ִאם‬
‫ּוב ָשֹרֹו‪ִ ,‬‬
‫עֹוס ִקים‪ ,‬לְ ִמי יִ ְפנֶ ה ָא ָדם ִאם ֹלא לִ ְבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ַע ְצמֹו ְ‬
‫וְ ִאם ְּב ַב ָּק ַׁשת ֶעזְ ָרה ָאנּו ְ‬
‫ְמ ֻד ָּבר ְּב ָא ִחיו ֶׁשהּוא ַּב ַעל ֶא ְמ ָצ ִעים‪ ,‬וְ יֵ ׁש ְּב ֶא ְפ ָׁשרּותֹו לַ ֲעזֹר‪ .‬זֹאת ִהיא ַה ִּס ָּבה ֶׁשּיַ ֲעקֹב ְמ ָׂש ֵרְך ּכָ ֵעת‬
‫ֶאת ַרגְ לָ יו ְּב ַמ ֲעלֵ ה ָה ָהר‪ָׁ ,‬שם ַעל ַה ִּפ ְסּגָ ה ַה ִּמ ְתנַ ֵּׂשאת ׁשֹוכֵ ן ֵּבית ָא ִחיו ַה ְמפ ָֹאר‪.‬‬
‫ַק ָּבלַ ת ַה ָּפנִ ים ַהּצֹונֶ נֶ ת ֶׁשּלָ ּה הּוא זֹוכֶ ה ְּב ִהּכָ נְ סֹו ֶאל ַה ַּביִ ת ֹלא מֹונַ ַעת ַּב ֲעדֹו ִמּלְ ַב ֵּקׁש ֶאת ֲא ֶׁשר ָר ָצה‪,‬‬
‫ֶׁש ֲה ֵרי הּוא ֹלא ִצ ָּפה ִמ ֶּמּנּו ֵמעֹולָ ם לְ ַק ָּבלַ ת ָּפנִ ים ַח ָּמה ּולְ ָב ִבית‪ְּ .‬בקֹול ֹלא לֹו ַמ ִּציג הּוא ִּב ְפנֵ י ָא ִחיו‬
‫הֹוצאֹות‬
‫ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ֶׁשּלִ ְׁש ָמּה ָּבא‪ְּ ,‬בתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁשהּוא ְמ ָת ֵאר ְּב ָפנָ יו ֶאת ְק ָׁשיָ יו ַהּכַ לְ ּכָ לִ ּיִ ים ֵע ֶקב ַה ָ‬
‫יֹואיל נָ א ָא ִחיו לִ ְתמְֹך וְ לַ ֲעזֹר ְמ ַעט‬
‫רּורה ּכִ י ִ‬
‫ּוב ָ‬
‫ׁשּוטה ְ‬
‫ּוב ִפיו ַה ַּב ָּק ָׁשה ְּפ ָ‬
‫פּואּיֹות ַה ִּבלְ ִּתי ְצפּויֹות‪ְ ,‬‬
‫ָה ְר ִ‬
‫נֹוחים לְ ֹלא ִר ִּבית‪.‬‬
‫לּומים ִ‬
‫וְ לּו ְּב ַהלְ וָ ָאה לִ ְטוָ ח ָארְֹך ְּב ַת ְׁש ִ‬
‫חֹודר לֵ ב‪" :‬לָ ֶרגַ ע‬
‫נֹוקב וְ ֵ‬
‫ּומ ַסּנֵ ן ִמ ְׁש ָּפט ֵ‬
‫אּולָ ם ָה ָאח ּכְ מֹו ָהיָ ה לִ ּבֹו ֶא ֶבן ַּת ַחת ָּב ָשֹר‪ַ ,‬מ ְפנֶ ה ֶאת רֹאׁשֹו ְ‬
‫יטּיּות "נְ ָד ָבה"‪ ,‬אֹו ֵאיְך ֶׁש ַא ָּתה‬
‫זּותָך וְ ָתבֹוא לְ ַב ֵּקׁש ְּב ָפ ָרזִ ִ‬
‫ַהּזֶ ה ִחּכִ ִיתי ָּת ִמיד‪ ,‬לָ ֶרגַ ע ֶׁשּבֹו ִּת ְתּגַ ּלֵ ם נִ ְב ְ‬
‫נֹוחים‪ִ .‬אם ִהּגַ ְע ָּת לִ ְׁש ַפל ַמ ְד ֵרגָ ה ֶׁשּכָ זֹו ׁשּוב ֵאינְ ָך ָא ִחי"‪.‬‬
‫קֹורא לָ זֶ ה ַהלְ וָ ָאה ִּב ְתנָ ִאים ִ‬
‫ֵ‬
‫ימת ַמיִ ם ְק ַטּנָ ה ֹלא זָ כָ ה ָׁשם‪ַ .‬היְ ִר ָידה‬
‫ְּבלֵ ב ָׁשבּור יָ ָצא יַ ֲעקֹב ֶאת ֵּבית ָא ִחיו‪ָ ,‬צ ֵמא ּכְ ֶׁש ָהיָ ה‪ַ ,‬אף לִ לְ גִ ַ‬
‫ָק ְׁש ָתה ָעלָ יו ִּפי ּכַ ָּמה ֵמ ָה ֲעלִ ּיָ ה‪ּ ,‬כְ ֶׁשעֹוד ָהיְ ָתה לֹו ִּת ְקוָ ה ַקּלָ ה‪ׁ" .‬שּוב ֵאינְ ָך ָא ִחי"‪ִ ,‬ה ְד ֲהדּו ַה ִּמּלִ ים‬
‫רֹותיו‪.‬‬
‫ַה ָּקׁשֹות ְּב ָאזְ נָ יו‪ ,‬וְ גָ ְרמּו לֹו לִ ְׁשּכ ַֹח ֶאת ְׁש ָאר ָצ ָ‬
‫ירּוׁשלַ יִ ם‪ֶ ,‬ט ֶרם ָּפנָ ה ֶאל ֵּביתֹו‪ִ ,‬מ ֵהר ְּת ִחּלָ ה ֶאל ֵּבית ָא ִביו ַהּיָ ִׁשיׁש וְ ֶה ָחכָ ם וְ ִס ֵּפר לֹו‬
‫ַאְך ִהּגִ ַיע לִ ָ‬
‫ֶאת ֶׁש ֵא ַרע‪ ,‬וַ ַּדאי יֵ ַדע ְּב ָחכְ ָמתֹו לִ ְמצֹא ִּפ ְתרֹון לַ ְּד ָב ִרים‪ֵ ,‬אין ָס ֵפק ּכִ י ֵא ֶצל ַא ָּבא יִ ְת ַּב ֲהרּו ַה ְּד ָב ִרים‬
‫ּגֹוע לְ נַ ְפׁשֹו‪.‬‬
‫וְ יִ ְמ ָצא ַמ ְר ַ‬
‫עֹותיו ֶׁשל ְּבנֹו ֵאינָ ם‬
‫ָה ָאב ַהּיָ ִׁשיׁש ָׁש ַמע ִּבכְ ֵאב ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ּכַ ֲהוָ יָ ָתם וְ נֶ ֱאנַ ח ֲע ֻמּקֹות‪ִ .‬מּזְ ַמן יָ ַדע ּכִ י ֵּד ָ‬
‫יבה‪ַ ,‬אְך ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַעל ַּד ְעּתֹו ּכִ י ְּבכֹחֹו לְ ַהּגִ ַיע לְ ִׁש ְפלּות ֶׁשּכָ זֹו‪ ,‬לְ ִה ְתנַ ּכֵ ר‬
‫עֹוׂשים טֹוב לַ ְּס ִב ָ‬
‫ְּב ִדּיּוק ִ‬
‫ּוב ָשֹרֹו ַעד ּכְ ֵדי נִ ּתּוק ֻמ ְחלָ ט‪.‬‬
‫לְ ָא ִחיו ַע ְצמֹו ְ‬
‫"ּוב ֶק ֶׁשר‬
‫ּוב ֱאמּונָ ה‪ְ .‬‬
‫ּוב ְּקׁשֹו לְ יַ ֵחל ֶאל ַהּטֹוב ִּב ְת ִפּלָ ה ֶ‬
‫ּומדּודֹות נִ ֵחם ֶאת ְּבנֹו יַ ֲעקֹב ִ‬
‫ְּב ִמּלִ ים ְׁשקּולֹות ְ‬
‫"ּתן לִ י לְ ַט ֵּפל ָּב ִענְ יָ ן"‪.‬‬
‫לְ ָא ִחיָך"‪ִ ,‬ה ְמ ִׁשיְך‪ֵ ,‬‬
‫ירּוׁשלַ יִ ם‪ ,‬נִ ְר ֲא ָתה ְמכֹונִ ית ְמפ ֶֹא ֶרת‪ֶׁ ,‬שֹּלא נִ ְר ֲא ָתה ֵמעֹולָ ם‬
‫בּוע ְּב ַא ַחת ַה ְּׁשכּונֹות ַהיְ ָׁשנֹות ִּב ָ‬
‫ּכַ ֲעבֹר ָׁש ַ‬
‫דּורה ֶׁש ָחנְ ָתה ְּב ַא ַחת ַה ִּס ְמ ָטאֹות יָ ָצא ָא ָדם ְמ ֻה ָּדר לְ ַמ ְר ֶאה‪ְּ ,‬בגָ ָדיו‬
‫זֹורים ֵאּלּו‪ֵ .‬מ ַה ְּמכֹונִ ית ַה ֲה ָ‬
‫ַּב ֲא ִ‬
‫וְ ָה ֲא ִביזָ ִרים ַהּנִ לְ וִ ים ֵאלָ יו ֵה ִעידּו ּכִ י ְמ ֻד ָּבר ְּב ָא ָדם ָע ִׁשיר‪.‬‬
‫ָה ִאיׁש ָצ ַעד ְּב ִב ְט ָחה ַעל ַמ ְר ְצפֹות ָה ֶא ֶבן‪ַ .‬ה ִּמ ְתּבֹונֵ ן ִמן ַה ַּצד יָ כֹל לְ ַה ְב ִחין ּכִ י ַמּכִ יר הּוא ֶאת ָה ֵאזֹור‬
‫ּקֹומה ָה ֶעלְ יֹונָ ה ַּב ַּמ ְד ֵרגֹות ַה ָּצרֹות‪ָּ ,‬ד ַפק ְּד ִפ ָיקה‬
‫ימה‪ִּ .‬ב ְצ ָע ִדים ְמ ִה ִירים ִט ֵּפס ֶאל ַה ָ‬
‫ִמּיָ ִמים יָ ִמ ָ‬
‫"מי ָׁשם?"‬
‫ׁשֹואל‪ִ :‬‬
‫חֹורי ַה ֶּדלֶ ת ָענָ ה קֹול ֵ‬
‫ּומ ֲא ֵ‬
‫לּוׁשה ַעל ַה ֶּדלֶ ת‪ֵ ,‬‬
‫ֲח ָ‬
‫"א ָּבא‪ ,‬זֶ ה ֲאנִ י ִׁש ְמעֹון‪ְּ ,‬פ ַתח לִ י!"‬
‫ָה ִאיׁש ֵמ ִׁשיב‪ַ :‬‬
‫"מי ָׁשם?"‬
‫ׁשֹואל ֵׁשנִ ית‪ִ :‬‬
‫ׁשֹומ ַע ִׁש ְמעֹון ֶאת ָא ִביו ֵ‬
‫ִּב ְמקֹום ִׁש ְקׁשּוק ַה ַּמ ְפ ְּתחֹות ָה ָרגִ יל‪ֵ ,‬‬
‫דּוע ָהיָ ה ָא ִביו ּכְ ַחד ְׁש ִמ ָיעה‪ַ ,‬אְך ִמ ֵהר‬
‫ּומעֹולָ ם יָ ַ‬
‫ִׁש ְמעֹון ִה ְת ַּפּלֵ א ַעל ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַהחֹוזֶ ֶרת ֶׁשּכֵ ן ֵמ ָאז ֵ‬
‫"א ָּבא‪ ,‬זֶ ה ֲאנִ י‪ִׁ ,‬ש ְמעֹון"‪.‬‬
‫לְ ָה ִׁשיב ֵׁשנִ ית‪ַ :‬‬
‫ימנֵ י‬
‫נֹוקב ֶׁשל ִס ָ‬
‫יה ְצלִ יל ֵ‬
‫"מי ָׁשם?" וְ ַה ַּפ ַעם נִ לְ וֶ ה ֵאלֶ ָ‬
‫יׁשית‪ִ :‬‬
‫לְ ַת ְד ֵה ָמתֹו‪ ,‬נִ ְׁש ַמ ַעת ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַּב ְּׁשלִ ִ‬
‫ְׁש ֵאלָ ה ַר ִּבים‪.‬‬
‫ִׁש ְמעֹון ֶׁש ַּב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָּבּה ָר ָאה ֶאת ָא ִביו‪ָ ,‬ר ָאהּו ּכְ ָא ָדם ָּב ִריא וְ ֶׁש ַּד ְעּתֹו ְצלּולָ ה‪ֵ ,‬ה ֵחל לַ ֲחׁשֹב‬
‫ֶׁש ָּמא ַמ ְת ִחילָ ה ַהּזִ ְקנָ ה לְ ַה ְׁש ִּפ ַיע‪ ,‬וְ אּולַ י ֶּב ֱא ֶמת ָחלָ ה ֻחלְ ָׁשה ִּב ְׁש ִמ ָיעתֹו ֶׁשל ָה ַא ָּבא‪.‬‬
‫הֹות ָירה ָמקֹום לִ ְס ֵפקֹות‪ֹ ,‬לא ְמ ֻד ָּבר ִּב ְב ָעיַ ת ְׁש ִמ ָיעה‪ְ ,‬מ ֻד ָּבר ִּב ְב ָעיָ ה‬
‫אּולָ ם ַה ַּפ ַעם ָה ְר ִב ִיעית ֹלא ִ‬
‫"ׁש ְמעֹון??? ֵאינִ י ַמּכִ יר ֶא ָחד ּכָ זֶ ה‪ֵ ,‬אין לִ י ֵּבן‬
‫אֹומר‪ִ :‬‬
‫חֹורי ַה ֶּדלֶ ת ָׁש ַמע ֶאת ָא ִביו ֵ‬
‫מּורה ִּפי ּכַ ָּמה‪ֵ .‬מ ֲא ֵ‬
‫ֲח ָ‬
‫טּובָך לְ ַה ְט ִריד ָא ָדם זָ ֵקן!"‬
‫ּוׁשמֹו ִׁש ְמעֹון‪ַ .‬אל נָ א ְּב ְ‬
‫ְ‬
‫יָ ָדיו ֶׁשל ִׁש ְמעֹון נָ ְפלּו ַּב ֲעיֵ פּות נַ ְפ ִׁשית לְ ִצ ֵּדי ּגּופֹו‪ֵ ,‬אינֹו ֵמ ִבין ָמה ָק ָרה וְ ַעל ָמה ֲחרֹון ָה ַאף ַהּזֶ ה‪.‬‬
‫ַעל ָמה וְ לָ ָּמה ְמ ָס ֵרב ַא ָּבא לְ ַהּכִ ירֹו‪ .‬וְ ֶׁש ָּמא‪ָ ,‬עלְ ָתה ְּבמֹחֹו ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה ּכִ ְב ַדל ֶׁשל ִּת ְקוָ ה‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ָחלָ ה‬
‫"א ָּבא‪ַ ,‬א ָּתה ֹלא זֹוכֵ ר ֶאת ִׁש ְמעֹון‪,‬‬
‫פֹוצה ְּבגִ יל זֶ ה‪ ,‬וְ נִ ָּסה ֶאת ַמּזָ לֹו ׁשּוב‪ַ :‬‬
‫ָא ִביו ְּב ַמ ֲחלַ ת ַה ִּׁשכְ ָחה ַהּנְ ָ‬
‫ימי ֶׁשּלְ ָך‪ַ ,‬א ָּבא ֶׁשל ִא ַיתי???"‬
‫ִׁש ִ‬
‫"ׁש ְמעֹון‪ַּ ,‬ת ְק ִׁשיב טֹוב‪,‬‬
‫ּופנָ יו ַמ ִּביעֹות נִ ּכּור‪ִ :‬‬
‫ַה ַּפ ַעם נִ ְפ ְּת ָחה ַה ֶּדלֶ ת ּכְ ֵדי ָח ָרְך ַצר‪ָ ,‬ה ָאב ָע ַמד ַּב ֶּפ ַתח ָ‬
‫ִאם ַא ָּתה ֹלא ָאח ֶׁשל יַ ֲעקֹב‪ְּ ,‬בנִ י ַה ְּבכֹור‪ָ ,‬אז ֲאנִ י ֹלא ַא ָּבא ֶׁשּלְ ָך‪ .‬לְ ִה ְת ָראֹות!"‬
‫רּורים‪.‬‬
‫ַה ֶּדלֶ ת נִ ְסגְ ָרה‪ ,‬וְ ִׁש ְמעֹון ָּפ ַרץ ִּב ְבכִ י ַּת ְמ ִ‬
‫*‬
‫בֹותיו‪ְ ,‬מ ַב ֵּקׁש הּוא ַר ֲח ִמים‪ְּ ,‬ב ָרכָ ה‪,‬‬
‫הּודי ִּב ְת ִפּלָ תֹו ֶאת זְ כּות ֲא ָ‬
‫ֹלא ַּפ ַעם וְ ֹלא ַּפ ֲע ַמיִ ם ַּבּיֹום ַמזְ ּכִ יר ַהּיְ ִ‬
‫דֹוׁשים‪ ...‬וְ גַ ם ִאם הּוא ֹלא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ּכָ ל יֹום‪ָ ,‬אז וַ ַּדאי‬
‫ׁשּועה‪ִּ ,‬בזְ כּות ָה ָאבֹות ַה ְּק ִ‬
‫פּואה‪ ,‬יְ ָ‬
‫ַה ְצלָ ָחה‪ְ ,‬ר ָ‬
‫ּומ ְת ַמּלֵ א ְּב ִת ְקוָ ה‪...‬‬
‫נִ זְ ּכָ ר הּוא ְּב ֵעת ָצ ָרה ֶׁשהּוא ֶּבן ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ִ‬
‫ּובֹודק‪ַ ,‬ה ִאם זֹוכֵ ר ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל ַרק ֶאת ָה ָאבֹות אֹו ּגַ ם ֶאת ָה ַא ִחים‪.‬‬
‫ּובֹורא עֹולָ ם ִמ ְתּבֹונֵ ן ָׁשם לְ ַמ ְעלָ ה ֵ‬
‫ֵ‬
‫חּוקה לֹו‪ ,‬אֹו ֶׁש ָּמא ִמ ְתנַ ּכֵ ר הּוא‬
‫מֹוׁשיט הּוא ֶאת יָ דֹו לִ ְצ ָד ָקה וְ עֹוזֵ ר לְ זּולָ תֹו ְּב ֵעת ֶׁש ְּׁש ָעתֹו ְּד ָ‬
‫ַה ִאם ִ‬
‫קּוקים לְ ֶעזְ ָרתֹו‪.‬‬
‫וְ סֹוגֵ ר ֶאת לִ ּבֹו ִּב ְפנֵ י ַהּזְ ִ‬
‫יהם‪,‬‬
‫הּודי‪ ,‬זֶ ה ֶׁשּלִ ּבֹו ֵאינֹו ָאטּום ִּב ְפנֵ ֶ‬
‫תּוח ֶאל ַהּזּולַ ת‪ֶ ,‬אל ָה ָאח ַהּיְ ִ‬
‫ַרק ִמי ֶׁש ָּקׁשּור לַ ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‪ֶׁ ,‬שּלִ ּבֹו ָּפ ַ‬
‫יָ כֹול לָ בֹוא ּולְ ַב ֵּקׁש ֶאת זְ כּות ָאבֹות‪...‬‬
‫החור שבראש הנוצה‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫התפקיד של סטף היה משונה מעט‪,‬‬
‫אבל זאת הייתה העבודה שלו‪ :‬הוא היה‬
‫עובד ניקיון‪ .‬אבל לא 'מנקה רגיל' של‬
‫חדרי מדרגות או משרדים‪ ,‬אלא של‬
‫זירות פשע‪.‬‬
‫במשך שנים ארוכות שימש סטף‬
‫כשוטר שהיה אחראי לבדיקת זירות‬
‫פשע‪ ,‬אך לאחר שירות של ‪ 15‬שנים‬
‫החליט לפרוש‪ ,‬ומונה על ידי מפקדיו‬
‫לשעבר למנקה של זירות הפשע‪ .‬סטף‬
‫היה צריך להגיע לאחר שהשוטרים‬
‫בחנו את כל הממצאים שבזירה‪ ,‬נטלו‬
‫את הדגימות אותם העבירו למעבדה‬
‫הפלילית‪ ,‬והותירו את כל 'הבלגן'‬
‫אריק סגל‬
‫בשטח‪ .‬סטף היה מנקה את הדם‬
‫במקרים בהם הייתה אלימות‪ ,‬או מפנה‬
‫גרוטאות וזכוכיות באירועי תאונה‪ .‬סטף לא אהב במיוחד את עבודתו‪,‬‬
‫אבל מעולם לא התנסה במקצוע אחר‪ ,‬וזקוק היה ככל אדם לפרנסה‪.‬‬
‫הוא המשיך להגיע לזירות הפשע ולנקות אותן לאחר שהשוטרים סיימו‬
‫את מלאכתם‪.‬‬
‫באחד הימים קיבל סטף הודעה כי גניבה התקיימה בביתו של ראש העיר‪,‬‬
‫והותירה את המקום שבור ומנותץ‪ .‬סטף הגיע שעה קלה לאחר שאחרון‬
‫השוטרים עזב את המקום‪ ,‬והחל לפנות את ההריסות‪.‬‬
‫תוך כדי הליכתו מן הבית אל המכולה המיוחדת שהייתה מחוברת‬
‫למכוניתו הבחין בממצא מוזר‪ .‬בתוך הרי הזבל שנותרו בתוך הבית‪,‬‬
‫שכבה לה נוצה שחורה לבנה‪ ,‬כזו הנמצאת במקומות רבים של לכלוך‪.‬‬
‫סטף לא היה מבחין בה‪ ,‬שכן נוצות של ציפורים נודדות באתרי לכלוך‬
‫מעולם לא היו נדירות‪ .‬למעשה בביתו שלו נתקל סטף עצמו כל העת‬
‫בנוצות אותן היו משליכות היונים שהתעקשו לדגור מעל המרפסת‪...‬‬
‫גם במקרה הזה דילגה כמעט תשומת להו של 'המנקה' מעל הנוצה‬
‫הקטנה‪ ,‬אלא שדבר מה משך את תשומת ליבו‪ .‬הוא הבחין כי בחלקה‬
‫הימני העליון של הנוצה יש חור קטן‪ ,‬משל חתך אותה אי מי במספריים‪.‬‬
‫גם בכך לא היה דבר מעורר עניין‪ ,‬אלא שסטף נזכר שלאחרונה נפגע‬
‫הפרקליט הראשי של העיר בתאונת 'פגע וברח' וגם שם שכבה לה לצד‬
‫הדרך נוצה דומה‪ .‬בזיכרונו של סטף עלתה הנוצה ההיא בגלל החור הזהה‬
‫והמשונן שהיה בחלקה הימני העליון‪ ,‬הוא נזכר כי כבר אז שאל את עצמו‬
‫מי הוא האיש המוזר שחותך נוצות להנאתו‪.‬‬
‫שני המקרים הדליקו אצל 'המנקה' הוותיק נורה אדומה‪ ,‬והוא החליט‬
‫לשמור את הנוצה בביתו ולהמתין לאירוע נוסף‪ .‬אלא שהוא לא היה‬
‫צריך לחכות הרבה זמן‪ .‬מזכיר העירייה‪ ,‬הוכה כשיצא מביתו ונכנס‬
‫למכוניתו וזגוגית חלון המכונית שלו נשברה‪ .‬סטף שהגיע למקום ניקה‬
‫את הזכוכיות שנותרו על הרצפה וכמעט שלא הופתע לגלות שעל גג‬
‫המכונית מונחת נוצה קטנה זהה לשני הנוצות הקודמות‪.‬‬
‫סטף נטל את הנוצה‪ ,‬ופנה עם שתי הנוצות לחבר וותיק שעבד עדיין‬
‫במעבדה המשטרתית‪" .‬תוכל לבדוק את טביעת האצבעות שעל‬
‫שני הנוצות הללו?" ביקש סטף‪ .‬החבר ניסה לסרב בתואנה כי אין זה‬
‫בסמכותו לבדוק עבור שוטר שאינו מעורב בבדיקת זירות פשע‪ ,‬אך סטף‬
‫התעקש והזכיר לו את הימים בהם עבד הוא בבדיקת הזירות‪ .‬טכנאי‬
‫המעבדה הסכים לבסוף‪ ,‬וכבר באותו ערב שלח לסטף הודעה מפתיעה‪:‬‬
‫"טביעות האצבעות שייכות לוולדימיר גריגוריץ‪"...‬‬
‫גם סטף היה מופתע‪ .‬את ולדימיר גריגוריץ הכירו כולם‪ .‬הוא היה סופר‬
‫ממוצא רוסי שהתגורר בעיר‪ ,‬הוא הצליח בעבר למכור בהצלחה את‬
‫יצירותיו שעסקו בחיי תושבי העיר‪ .‬מה לסופר הוותיק ולזירות פשע‪,‬‬
‫ומה אלו הנוצות המשונות? סטף החליט לבקר בביתו של ולדימיר ללא‬
‫הודעה מוקדמת‪ ,‬עם סיום עבודתו הקיש בדלת הסופר המתקלפת‬
‫כשהוא תוהה בליבו מדוע לא מצא הסופר לנכון לצבוע אותה‪ .‬ולדימיר‬
‫פתח לו את הדלת ואמר‪" :‬חיכיתי לך‪ ,‬לקח לך הרבה זמן להגיע‪"...‬‬
‫הוא הוזמן להיכנס פנימה‪ ,‬וולדימיר אמר לו‪" :‬למה לקח לך כל כך הרבה‬
‫זמן להבין שאני עומד מאחורי כל האירועים האחרונים?" סטף לא ענה‬
‫באופן ישיר על השאלה אלא אמר‪" :‬האם אני מבין נכון שהחור בחלק‬
‫העליון של הנוצה בא לסמל את חוסר היכולת שלך לכתוב ולהתפרנס?"‬
‫ולדימיר הניד בראשו‪" :‬נכון מאד! האם אתה יודע מי אשם בכך?" וסטף‬
‫כבר הבין את התשובה‪" :‬אתה מאשים את העירייה?"‬
‫ולדימיר הנהן בראשו לחיוב ואמר‪" :‬עד לא מכבר הייתי מקבל משכורת‬
‫מהעירייה כדי לפרסם את ספריי‪ .‬הם התפארו בי ובעובדה שסופר‬
‫כל כך מצליח מתגורר בעירם ומספר על ההווי המיוחד שלה‪ ,‬בשנה‬
‫האחרונה‪ ,‬הם החליטו כנראה שחל פיחות במוניטין שלי והם התנערו‬
‫ממני לחלוטין" סטף הקשיב בשתיקה‪ .‬הוא הבין כי האיש שלפניו נמצא‬
‫על הקו הדק שבין היגיון לטירוף‪ ,‬לאחר שהחליט לצאת במסע נקמה‬
‫כנגד עובדי העירייה שאשמים היו במצבו – לדעתו‪ .‬אבל ולדימיר קרע‬
‫את הדממה‪" :‬ידעתי שרק אתה תבין בסוף את שורת הסימנים שהותרתי‬
‫בזירה‪ ,‬ותנסה לעזור לי"‪ .‬סטף הבטיח לו כי יעזור לו לאחר שיפנה לעזרה‬
‫מקצועית וייטול אחריות ויודה למשטרה על המעשים שביצע‪ .‬אבל בליבו‬
‫של סטף חלפה המחשבה‪" :‬מדוע איש לא הבחין קודם לכן במצוקתו של‬
‫הסופר שעבר זמנו‪ ,‬מדוע הוא היה צריך להותיר סימנים כה מדממים רק‬
‫כדי שמישהו יבחין במצבו המחפיר?"‬
‫הוא החליט לקחת את תפקידו בתשומת לב יתירה‪ ,‬ועזר במסירות‬
‫לוולדימיר הוא הפנה אותו לטיפול רפואי‪ ,‬וניסה לייצב את מצבו הכלכלי‪,‬‬
‫שהרי אם היו מונעים ממנו להגיע למצב שבו הוא נמצא כל המקרים‬
‫שקרו לאחרונה‪ ,‬יכלו להימנע‪...‬‬
‫***‬
‫בחוקותיי‬
‫בפרשת‬
‫מופיעים ברכות וקללות‬
‫המגיעים כתגובה חיובית‬
‫או שלילית למעשי בני‬
‫האדם‪ .‬חכמים מסבירים‬
‫שהקב"ה מאותת לאדם‬
‫על ידי העונשים‪ ,‬טעות‬
‫היא לחשוב כי האירועים‬
‫שפוגשים את האדם‬
‫במרוצת החיים אינם אלא‬
‫'מקרה' ועל האדם לפרש‬
‫אותם כסימנים מאת‬
‫ה'המצפה לו שיחזור‬
‫בתשובה על מעשיו‬
‫הרעים‪.‬‬
‫העוקץ שנעקץ‬
‫"אם אני מוריד לך את כל הציוד‬
‫והארגזים לחניון של הבניין‪ ,‬כמה‬
‫תעלה לי ההובלה?" שאל אוראל‬
‫את בעל משאית ההובלות‪" .‬אני‬
‫יוריד לך ‪ ₪ 400‬מהמחיר" אמר‬
‫המוביל ואוראל הסכים‪ .‬הם קבעו‬
‫שביום ראשון הקרוב בשעה עשר‬
‫בבוקר אוראל יחכה עם כל הציוד‬
‫של הדירה בחזית הבניין‪ .‬יום ראשון‬
‫הגיע‪ ,‬ואוראל הוריד את כל הריהוט‬
‫למטה אבל המוביל לא נראה באופק‪.‬‬
‫כשהרים אליו טלפון לברר מתי הוא‬
‫מגיע‪ ,‬הוא השיב‪" :‬עוד שעה אני‬
‫שאלה מס' ‪395‬‬
‫אגיע תחכה לי בינתיים‪"...‬‬
‫שעה חלפה והמוביל לא הגיע‪ ,‬הוא‬
‫התקשר שוב ואז אמר לו המוביל‪" :‬מה לקחת ברצינות את מה‬
‫שדיברנו? אני לא מתכונן להגיע אליך‪"...‬‬
‫"מה זאת אומרת?" זעם אוראל‪" .‬אבל הבטחת שתגיע!" אבל המוביל‬
‫צחק לו בטלפון‪" :‬הבטחתי שאני יגיע‪ ,‬לא הבטחתי לקיים את‬
‫ההבטחה‪ "...‬בלית ברירה כיוון שהיה חייב לפנות את הדירה כדי‬
‫שיכנסו השוכרים החדשים‪ ,‬התקשר אוראל למוביל אחר שלקח לו‬
‫סכום גבוה יותר בשביל להגיע מיד‪ .‬אוראל החליט לנקום במוביל‬
‫ש'עבד עליו' ושבוע לאחר מכן הוא התקשר תחת שם אחר וקבע‬
‫איתו עבודה ליום שלם במסווה של עבודה להעברת בניין משרדים‬
‫במחיר משתלם‪ ,‬בעל המשאית הגיע למקום המיועד ולהפתעתו‬
‫גילה שהגיע לחניון ריק מאדם‪ .‬הוא התקשר לאוראל‪ ,‬שהשיב לו את‬
‫אותה תשובה שהוא השיב לו בשבוע שעבר‪" :‬הבטחתי לך עבודה‪,‬‬
‫לא הבטחתי לקיים אותה‪ "...‬כעת השאלות שעולות לנו מהמקרה‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫הזה‪ :‬א') מותר לאוראל לנקום במוביל על מה שעשה לו? ב') האם‬
‫המוביל יכול לתבוע את אוראל על נזק של אובדן יום עבודה שנגרם‬
‫לו? ג') האם המוביל צריך לשלם לאוראל את ההפרש שהיה צריך‬
‫לשלם למוביל אחר? ד') במקרה שאוראל לא יכול לתבוע מהמוביל‬
‫את הנזק‪ ,‬האם מותר לו להזיק את המוביל באותו סכום שהוא שילם‬
‫בגללו?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬ספר 'חפץ חיים'‬
‫בלאווים אותיות ח'‪-‬ט' בעניין 'נקמה בצער הגוף'‪ .‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן של"ג סעיפים ה'‪-‬ו' בדין‪' :‬פועל שחזר בו בדבר האבד‪,‬‬
‫באיזה אופן חייב לשלם'‪ .‬סימן שפ"ב ב'פתחי תשובה' סעיף קטן ג'‬
‫בדין‪' :‬שכר פועל בצחוק‪ ,‬האם חייב לשלם'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "הטרמפ שעלה ביוקר" (שאלה מס' ‪)393‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אבי העלה את בועז לטרמפ ובועז שכח‬
‫אצלו גלידה ברכב‪ ,‬בערב אבי לקח עמו נוסע אחר שישב בטעות‬
‫על הגלידה והמושבים של הרכב והבגדים שלו התלכלכו‪ .‬מי צריך‬
‫לשלם על ניקוי הבגדים אבי או בועז? ומי צריך לשלם על ניקוי‬
‫הרכב?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬בועז פטור בתשלום עלות ניקוי הריפוד כיוון שזה‬
‫נעשה בשוגג‪ ,‬על עלות ניקוי הבגדים של הטרמפיסט השני שניהם‬
‫פטורים מלשלם‪( .‬כדין 'בור' המזיק שפטור מלשלם על בגדים‬
‫שהתלכלכו)‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אין ספק שלהלכה אדם שהשאיל מחברו בגד‪,‬‬
‫והבגד הזה התלכלך הוא חייב לשלם על ניקוי הבגד‪'( .‬נתיבות‬
‫המשפט' סימן ש"מ סעיף קטן ג') השאלה היא האם מי שלכלך בגד‬
‫בשוגג גם יהיה חייב לשלם את הוצאות הניקוי?‬
‫הזיק על ידי שכחה האם חייב לשלם?‬
‫בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא קמא' דף כ"ו עמוד ב') מובא מעשה‬
‫באדם שהניח אבן בתרמילו‪ ,‬כשעמד במקומו נפלה מרוב הכובד‬
‫האבן מעצמה מתיקו והזיקה – אותו אדם חייב לשלם כיוון ש'אדם‬
‫מועד לעולם' ועליו היה להיזהר ולא להניח אבן בתרמילו וגם כאן יש‬
‫לנו צד לטעון שבגלל דין זה‪ ,‬בועז יהיה חייב לשלם את עלות הניקוי‪.‬‬
‫אמנם יש הבדל שכאן בועז אינו 'מזיק בידיים' שהרי הנזק נגרם על‬
‫ידי הגלידה והגדרתו היא 'מזיק בממונו' שהוא חייב רק ב'פשיעה'‬
‫ולא בנזק שנגרם באונס‪ .‬אמנם להלכה נזק שנגרם על ידי שכחה אינו‬
‫מוגדר כ'אונס' אבל היות וכאן הריפוד ניזוק בנזק שאינו ישיר בועז‬
‫יהיה פטור מלשלם על ניקוי הרכב של אבי‪.‬‬
‫סיבה נוספת לחייב את בועז‪ ,‬היא עצם השימוש שלו ברכב והנאתו‬
‫בטרמפ מהרכב תחשיב אותו כ'שואל' שחייב גם באונס‪ ,‬אבל כאן‬
‫כיוון שהמשאיל עצמו – שזה אבי‪ ,‬עשה לו טובה והסיע אותו בעצמו‬
‫יש לו פטור מיוחד שנקרא 'שמירה בבעלים' שאם המשאיל עושה לו‬
‫טובה בחפץ שלו‪ ,‬אינו נחשב כ'שואל' והוא פטור מתשלום‪.‬‬
‫מי ישלם על ניקוי של הבגדים הנוסע השני?‬
‫נפסק בהלכה שאדם ששפך מים מחלון ביתו לרשות הרבים‬
‫וכתוצאה מכך ניזוקו בגדיו של עובר אורח‪ ,‬חייב לשלם לו את הנזק‬
‫מדין 'בור' אבל אם שפך את המים בחצרו של אדם אחר מי שחייב‬
‫בנזקים הוא בעל החצר – החל מהרגע שבו נודע לו על הנזק שקיים‬
‫בחצרו‪( .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימנים תי"ב סעיף ה'‪ ,‬ת"י סעיף‬
‫ד') ולכן במקרה שלנו כל עוד שאבי לא ידע על הגלידה שנשארה‬
‫אצלו ברכב כולם פטורים‪ ,‬אבל אם אבי ידע מכך ולא הזהיר את‬
‫הנוסע השני – הוא היה חייב לשלם רק על נזק ממשי כמו נזק בגוף‪.‬‬
‫אבל לא על ניקוי הבגדים‪ ,‬כיוון שהתורה פטרה את בעל הבור לשלם‬
‫על נזקי 'כלים'‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫בועז פטור מלשלם על ניקוי הרכב‪ ,‬ועל ניקוי הבגדים של הנוסע‬
‫השני כולם פטורים‪.‬‬