מוסף לתורה, הגות, ספרות ואמנות
גיליון | 990פרשת מטות | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 בעקבות המצעד ,אחר הסערה :ד"ר מאיר בוזגלו והרב מאיר נאמן על הלהט"בים < 04 סיפורן של נועה ונגה ,אם ובתה מסכיזופרניה ,בחשיפה אישית אמיצה הסובלת < 22 מוסף לתורה ,הגות ,ספרות ואמנות גיליון הרצל חקק כתיבת שפה ,כתיבת נפש ִּת ְׁש ַאל ַהּנֶ ֶפׁש ִל ְמקֹורֹות ַה ַּמיִ ם וְ ַה ְּצ ָע ָקהַ .מה ְמקֹור ַה ִּמ ָּלהַ .מה נִ ְׁשנַ ק .וְ ִהּנֵ ה ירה נִ ְס ָּדקִּ .פי ֶק ֶרׁש ִמ ִּס ָ ימה. ַה ִּסּפּון ָחׁש ָצ ָמאַ .על ְּב ִל ָ "אנִ י נַ ְפ ִׁשי ָּכ ְת ִבית יַ ֲה ִבית". ֲ ילים נִ ְצ ִחית ִמּתֹוְך ְלׁשֹון ְּגוִ ִ ַק ְמ ִּתי וְ נִ ְר ַט ְב ִּתי. ֲאנִ י ֶאת נַ ְפ ִׁשי ָּכ ַת ְב ִּתי. נֹוהר ָחרּוז .אֹור ָּגנּוז ָׁש ַא ְב ִּתי ֵ ִמ ְּב ֵארָ .ספּון וְ נִ ְפ ָחד וְ ֶא ָחד וְ עֹוד ַא ֵחר. וְ ָהיָ ה ְּכנַ ֵּגןֵ .איְך ַעל ָה ִע ְב ִרית ָא ֵגןַ .מה ִּבי יָ ֵבן ְמקֹור ַחּיִ יםִ .עּצּור ַחי יְ ַפ ְר ֵּפר עֹודּנִ י ֵערִ .ל ִּבי ַּב ַּג ִּלים וְ ֶ ֵמ ִׁשיט ִמ ְס ַּת ֵּתר. ֵמ ִׁשיב ֶאת נַ ְפ ִׁשי 13 תחייה או דעיכה? למאמרים ותגובות: [email protected] www.musaf-shabbat.com האם החרדיות היא תנועת תחייה רוחנית? פרופ' נדב שנרב ,ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי ,עו"ס חיים דיין וד"ר זאב קיציס מתפלמסים 16 חץ בלב רחל מראני הייתה בעיצומה של קריירה מנהלית־תרבותית כשהחליטה לעזוב הכול. נתיבים לשחרור בספרה החדש מתוך קובץ השירים "שחרית לנצח" שראה אור לאחרונה בהוצאת צור אות ובשיתוף הוצאת שלהבת איור :מנחם הלברשטט עורך אלחנן ניר עורך משנה שמואל פאוסט מערכת עידו פכטר ,רחלי ריף עריכת לשון יעקב עציון עיצוב גריד הדר קאפח־סייג עיצוב גונן מעתוק בשער הדי אברמוביץ ,בוקר ירושלמי2004 , 2 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 אני מנסה להזיז את גלגל השיניים, את התנועה אל השינוי האחים לאו בריאיון משותף ,עמ' 8 פרשתמטות עדיאל כהן גאון הפשטֹות מי אמר את פרשת הנדרים? עיון בפרשנותו של רשב"ם לפרשה חושף את הגאונות של הפרשן שלא פחד לצאת נגד מוסכמות רשב"ם ,רבי שמואל בן מאיר (1080־ 1160בקירוב) ,הוא גדול פשטני ישראל .אף שהיה ללא ספק מגדולי ההלכה בדורו ,ואת רוב שנותיו הקדיש ללימוד גמרא וכתיבת חידושים על התורה שבעל פה ,גולת הכותרת של מפעלו הפרשני היא פירושו לתורה ולספרי מקרא אחרים .גאונות היא היכולת להשתחרר ממוסכמות החברה שבה אדם חי -ורשב"ם ,בגאונותו, הפנה עורף להסתמכות על מדרש חכמים בפרשנות המקרא, יסוד מוסד בפרשנות סבו רש"י ,וביקש לפרש את המקרא מתוכו, כפשוטו ,ולפי דרך המקראות ודרך ארץ .למרות חשיבות פירושו לא רבים לומדיו ,ודאי לא בהשוואה לפירוש רש"י .במסגרת רשימתי השבוע אבקש לטעום מעט מן המעט מפירושו ,דרך עיון בפרשנותו לפרשת הפרת נדרים שבפתח פרשתנו. דברי משה אׁשי ַה ַּמּטֹות -נשאלתי באניוב בכרך וַ יְ ַד ֵּבר מ ֶֹׁשה ֶאל ָר ֵ לושדון ,לפי הפשט ,היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן ,שלא נאמר למעלה "וידבר ה' אל משה לאמר איש כי ידר" וגו' ,והיאך מתחלת הפרשה בדבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה? רשב"ם משיב כי הסגנון החריג משקף את ההתרחשות ההיסטורית .הלכות הפרת נדרים נמסרו לעם מפי משה כהרחבה של מושג הנדר שהוזכר בדברי ה' בחתימת הפרשה הקודמת" :אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם" .כלומר ,צו ה' האמור בדברי משה" ,זה הדבר אשר צוה ה'" ,אינו מתייחס למה שלאחריהם, "איש כי ידר נדר וכו'" ,אלא לאמור לפני כן ,וכעת משה מיוזמתו מלמדם כיצד יתמלא צו ה' זה בדיוקו .בדברים האלה משתקפת נועזות של ממש .רשב"ם לא חושש לטעון כי משה מפי עצמו אמר את פרשת נדרים. בשורה ספרותית ּש ַבע ְׁשבֻ ָעה -לענות ִאיׁש ִּכי יִ ּדֹר נֶ ֶדר ַלה' -קרבן ,אֹו ִה ָ ׁ נפשוֶ ,ל ְאסֹר ִא ָּסר וגו' ֹלא יַ ֵחל ְּד ָברֹו ,מוסב על הנדר. שצוַ ם כלומר ,לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים ,כמו ִ הקב"ה ...ככל היוצא מפיו יעשה -מוסב על "השבע שבועה" ,כעניין שפירש בשעת שבועתו יעשה[ ,ו]לפי הזמן שפירש ,הן קרוב הן רחוק. בשמואל א א ,ה: [ּול ַחּנָ ה יִ ֵּתן] (א) ָמנָ ה ַא ַחת (ב) ַא ָּפיִ ם (ב) ִּכי ֶאת ַחּנָ ה ְ ָא ֵהב (א) וַ ה' ָסגַ ר ַר ְח ָמּה: "'ּול ַחּנָ ה יִ ֵּתן ָמנָ ה ַא ַחת ַא ָּפיִ ם' (ב) חולק חד בחיר ובלשונוְ : (=חלק אחד מובחר) .ולמה? (ב) ִ'ּכי ֶאת ַחּנָ ה ָא ֵהב' ,לכך נתן לה אפים ,מקערה שלפניו .ואם כן למה (א) מנה אחת? כי (א) 'ה' ָסגַ ר ַר ְח ָמּה' אבל לפנינה ולכל בנותיה ובניה (=המוזכרים לפני כן בפס' ד) נתן מנות הרבה ,כי בנים היו לה". ניתן לומר ,בלא גוזמה ,כי רשב"ם הקדים בפירושיו אלו ,בקרוב לאלף שנים ,את הגישה הספרותית הרווחת כיום בין הלומדים, המבקשת לחשוף את דרכי העיצוב הספרותי של המקרא. לא כמו חז"ל נשוב לפירוש רשב"ם בפרשת נדרים: ואם בית אישה נדרה -אבל למעלה כת' "ונדריה עליה" .אותו פסוק בנדרים הקודמים קודם שנשאה. ומשמע לפי הפשט שהבעל מפר בקודמין. סגנונו כאן קצר וסתום וזוקק הסבר: פסוקים ז־ט מתייחסים לאישה מאורסת לאיש: השאלה נשאלה בעיר Loudonאשר הלכות הפרת נדרים נמסרו לעם מפי משה כהרחבה של מושג "וְ ִאם ָהיֹו ִת ְהיֶ ה ְל ִאיׁש" ("שתהיה אליו בבית אביה ולא באה אל ביתו" -רמב"ן) .התורה בחבל Anjouהשוכנת בצפון מערב צרפת. הנדר ומשה מיוזמתו מלמדם כיצד יתמלא צו ה' זה בדיוקו מלמדת כי אף שעדיין לא נכנסה לביתו ,האיש השואלים הם לומדי מקרא שלא נחה דעתם יכול להפר את נדריה .לכאורה עולה מכאן בפירושים הקודמים שבידיהם ולכן הם בפשטות כי גם לאחר שנישאו ובאה האישה אל ביתו -יוכל להפר מבקשים פירוש לפי הפשט -דווקא ,ויודעים שימצאוהו אצל כאן מגלה רשב"ם רגישות לשונית מופלגת ,ועומד על מבנהו נדרים שנדרה בהיותה בבית אביה .אולם לא כך פירשו חז"ל. רשב"ם .השואלים תמהים על סגנונו החריג והייחודי של הפסוק הספרותי הייחודי של פסוק ג ,לפי הדגם א.ב.א.ב ( :א) ִאיׁש ִּכי יִ ּדֹר לדעתם ,בנשואה "אין הבעל מפר בקודמין" (בבלי נדרים עב ,א). הפותח את הפרשה" :וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל נֶ ֶדר ַלה' ( /ב) אֹו ִה ָ ּׁש ַבע ְׁשבֻ ָעה ֶל ְאסֹר ִא ָּסר ַעל נַ ְפׁשֹו ( /א) ֹלא יַ ֵחל רשב"ם בכוונה נוקט את לשון חז"ל ומפרש בניגוד להלכתם: לאמר" .בניגוד לסגנון הפתיחה השגור "וידבר ה' אל משה לאמר" ְּד ָברֹו ( /ב) ְּכ ָכל ַהּי ֵֹצא ִמ ִּפיו יַ ֲע ֶׂשה: "ומשמע לפי הפשט שהבעל מפר בקודמין" .בניגוד לרמב"ן כאן משה מחליף את ה' .אמנם משה מצהיר כי דבריו בצו ה'במקום אחר (שמות ב ,ו) עומד רשב"ם גם על מבנה כיאסטי: שמקבל את הכרעת חז"ל למרות שנִ גלה אחרת מן הכתוב ,רשב"ם נאמרו" :זה הדבר אשר צוה ה'" -אולם לא מצאנו במפורש צו (א) וַ ִּת ְפ ַּתח וַ ִּת ְר ֵאהּו ֶאת ַהּיֶ ֶלד ( /ב) וְ ִהּנֵ ה נַ ַער ּב ֶֹכה / לא מהסס לפרש לפי הפשט גם כאשר פירושו סותר את הלכת שכזה. ֹאמר ִמּיַ ְל ֵדי ָה ִע ְב ִרים זֶ ה. (ב) וַ ַּת ְחמֹל ָע ָליו( /א) וַ ּת ֶ חז"ל. ובלשונו" :לפי שהיה בוכה (ב) ,לכך 'ותחמול עליו' (ב) ,ולפי כל זה היה טעימה על קצה המזלג מפרשנות רשב"ם ,ואידך שראתהו נער זכר מהול (א) ,אמרה 'מילדי העברים זה' (א)". הרב ד"ר עדיאל כהן הוא מרצה לתנ"ך במכללת בית ברל בפירושו שם הוא מפנה לדוגמה נוספת במקרא של מבנה שכזה זיל גמור# . ובמכללות נוספות דוד צוראל ּמֹוטה ֵמ ַעל ַצּוַאר יִ ְר ְמיָ ה ַהּנָ ִביא וַ ּיִ ְׁש ְּב ֵרהּו"? / שאלות .1 //מי היו ראשי המטה הכללי בשבע מלחמות ישראל? .2 /על מי נאמר "וַ ּיִ ַּקחֶ ...את ַה ָ .3איזה מונח פילוסופי נוצר בעקבות סמיכות של שני ספרים בסדר המקובל של כתבי אריסטו? .4 /אילו כינויים הוענקו לאנשי המודיעין ֹלא-ב ָרא ַה ָׂש ָּטן"? / ָ אֹומר :נְ קֹם! נְ ָק ָמה כָ זֹאת ,נִ ְק ַמת ַּדם יֶ לֶ ד ָק ָטן עֹוד איסר הראל ואיסר בארי כדי להבדיל ביניהם? .5 /מי כתב "וְ ָארּור ָה ֵ .6על אילו כלים מנגנים שני נגני הג'אז ששמם אבישי כהן? .7 /כמה פרומיל יש באחוז? .8 /מהו בעל החיים המהיר ביותר בעולם? / .9כיצד נקרא ספר השו"ת של הרב יאיר חיים בכרך? .10 /באיזו מדינה פעל ארגון הטרור הטיגריסים הטמילים ,שפיתח את פיגועי ההתאבדות כאסטרטגיית לחימה למרות אופיו החילוני? .11 /באיזו עיר נמצא נמל התעופה פרדריק שופן? תשובות בעמ' > 23 | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 3 מאיר בוזגלו התורה והשאלות המציקות השאלה המונחת לפתחנו בעיצומו של המאבק הזה היא איך מיישמים את חוכמת המסורת ואת הרגישויות החדשות שלמדנו במהלך הזמן לאור הכתוב בתורה? "בני הציונות הדתית שהגיעו לבירה פשוט הכריעו בתוך תוכם שהם יאזינו קודם כול לאינטואיציה שלהם ,ורק אחר כך לצו הא־ל" ,כתב אמרי סדן בכתבתו באתר וואלה לפני שבוע ,יום לאחר המצעד. והוסיף" :אם לאחר ההתנתקות השכילו הסרוגים הליברלים להבין ש'עם ישראל' חשוב יותר מ'ארץ ישראל' ,הערב הגיע תורה של התורה". אני דוחה את פירושו של סדן .מי שצעד האמין בכל לב שהוא מקיים את "ואהבת לרעך כמוך" ,ואלו המידות שינקתי בבית הוריי .ועדיין ,אי אפשר להימנע מן האתגר שהוא מעלה :קל ונכון לצאת נגד המבזים הומוסקסואלים ,אלא שאז עלינו להסביר, במונחים של סדן ,כיצד לא החלפנו את התורה ב"אינטואיציה". הפרט מול הקהילה בחיבורו "הדת בגבולות התבונה הטהורה" פרס עמנואל קאנט את הדרך לקרוא בכתבי הקודש :אם פסוק נראה מנוגד לחוקי המוסר -עליך לפרשו כך שיהלום את הצו המוסרי .בקביעה זו הלך קאנט בעקבות הרמב"ם ולא בעקבות שפינוזה. בעוד זה האחרון צידד בטענה שפשט הוא פשט ,הרמב"ם קבע שאם פסוק מן הפסוקים עומד בניגוד לאמת מוכחת כי אז עלינו לפרשו אחרת .ככלל ,התקבלו האילוצים הללו בעולם היהודי ,והם מרכיבים מכוננים במסורת התורה שבעל פה. הבעיה מתחילה כאשר מדובר בנורמות התנהגות שהקשר שלהן למוסר לגמרי לא ברור .בהבנתי ,דיני טהרת המשפחה אין להם דבר עם אתיקה .זו אינה עמדה המקובלת על הכול .גילוי הדעת של הרבנים שקושרים משכב זכר ל"מוסר האנושי" לא מקובל בעיניי ,והוא בסופו של דבר בעוכריה של העמדה התורנית .שכן מן הרגע שהבסיס לעמדה מתערער ,ואין כל עוול או חוסר הוגנות ביחסי מין בהסכמה בין גברים ,עלול האדם לחשוב שבזה מוצה העניין .אינני מתחייב שהמצוות הקשורות בגילוי עריות הן שמעיות ,אבל מי שסבור שיש כאן עברה אתית האנלוגית לאיסור כמו גנבה ,גזל או רצח, הרי שההוכחה עליו. בכל חברה יש הסדרה של המיניות .גם בחברות החילוניות אין מקום לפדופיליה ,לפוליגמיה ,לנישואים בין אח לאחות ובין אב לבתו .החלטות מרכזיות בעניין זכויות ההומוסקסואלים אינן ממוצות בעזרת שיקולים מוסריים ,אלא נוגעות לעניינים חמקמקים ולא קלים לניסוח .זהו מאבק בין הבניות חברתיות ולא מאבק בין אנשי מצפון מוסריים לאנשים חסרי מצפון מוסרי .לא מדויק לתאר זאת כמאבק בין מי שזכויות אדם נר לרגליו ד"ר מאיר בוזגלו הוא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ,יו"ר תנועת תיקון ,חבר בוועדת דוברת ויועץ בוועדת ביטון 4 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 ובין מי ששולל זכויות אלו .אם כבר ,אז ככל שמדובר בזירה המשפטית מדויק יותר לנסח זאת כמאבק בין זכויות פרט וזכויות קהילה. ואולם ,גם ניסוח זה אינו מדויק :זכויות הפרט אינן מנוגדות לזכויות הקהילה ,למען האמת האחרונות מאפשרות את הראשונות .אם כל צורת נישואין הייתה לגיטימית היה זה ביטול מוסד הנישואין ,וממילא מחיקת הזכות של הפרט לבחור את נישואיו .ואכן ,פעמים זכות אחת גוברת ולפעמים העניין שנוי במחלוקת כמו במקרה של סוגיות הקשורות בהומוסקסואלים. מה הדין כאשר ההתנגשות היא עם נורמות שאין להן דבר עם התבונה? מה המקום של התורה בעניינים שהם נושא להבניה חברתית? קריאה של התורה לאור ההיגיון והמצפון היא בעיניי דרך להגיע לכוונת התורה ,ובעצם היא מגלמת את היחס אליה ככתב קדוש ,אך מן הרגע שנכנסות נורמות ממרחב שונה שפתוח לכל עבר ,נשאלת השאלה האם עלינו לקרוא את התורה לאורן. מיניות חילונית ,מיניות דתית אם קיומם של הסדרים חברתיים ומערכות נורמטיביות מובנה לחיים שלנו בחברה אנושית -איננו רשאים לבטל אותם במחי יד .גם אם ראיית המוסר כמערכת נורמטיבית שלמה אפשרית ,הרי שאין לנו מושג למה אנו מתחייבים בכך .לא נוכל למנוע מאותו גרמני שציווה את ידידו לאכול את גופתו לעשות זאת ,ואין לנו שום סיבה לאסור נישואי אח ואחות. כאן נמצאת הטרגדיה של העמדה החילונית .העולם החילוני הוא יורש של מורשות דתיות. ירושה זו התאפשרה על ידי המעבר להומניזם .הטקסים ,הפולחן ,ייכנסו למערכת תרבותית ,האמונה תבוטל או שתתועל לרגשות רליגיוזיים והמערכת הנורמטיבית שתישאר היא הומניזם .ואולם ,כאשר הוא עומד עם מערכת הערכים שלו, הוא מתקשה להכריע בשאלות היסוד שמניחה המיניות לפתחו. כאשר במועדון אלנבי 40 שכבה נערה עם מספר גברים בבת אחת לעיני כול ,היו חילונים רבים שהתנגדו לכך ,אך הם התקשו לעגן את התנגדותם בערכים מוסריים .במקביל היו כאלו שניסו להכניס זאת לקטגוריה של אונס ,ופנו לשכרותה של הנערה, ללחץ הקבוצתי ,וניסו להפוך זאת לבעיה אתית .היו גם כאלה שהרגישו בקושי המושגי שכרוך בטענה שמדובר באונס ,בלעו את הצפרדע וגרסו שאין שום בעיה איור :נעמה להב בהתנהגות הנערה שהרי לאישה יש זכות מלאה על גופה .יש לחילונים מושג של זימה ובושה ,אך לא קל לנסחו והוא מועד לערעור. כשם שאני מערער על עמדת הרבנים שמדובר כאן ב"מוסר אנושי" כך אני מערער על מי שסבור שענייני מיניות מוכרעים בצורה אתית .לאלו שמנסים לראות את מקרה אלנבי 40כאונס ,ראו המקרה של הנערה בחוף בוגרשוב בתל אביב שקיימה מין קבוצתי באור יום כשלא הייתה שיכורה ולא מפגרת בשכלה .ראו את המשפחות הפוליאמוריות שרוצות לחגוג את חייהן וסבורות שכל עניין המשפחה הוא הבניה חברתית מלאכותית דכאנית. מה תאמר ומה תפעל? האם הלובי הפוליאמורי יקבע? שליחי הקנאות הדתית? האם השיח התקשורתי יקבע? ומה ביחס לשומרי המצוות? בפניהם פתוחות כמה אפשרויות :לכבד את הערך שהביא איתו הזמן ,לראות בהכרה של זוגות חד מיניים מרכיב של דרך ארץ ,ולשנות מן היסוד את היחס למשכב זכר .חסידי הגישה הזו פונים לגמישות של המסורת ,לפרוצדורות עמעום של אמירות מקראיות כאלה ואחרות .ואולם ,בכך אנו מרחיבים את כללי הפרשנות של קאנט־רמב"ם :פרש את התורה כך שלא תסתור את הנורמות שהביא איתו הזמן .אינני רואה דרך לאמץ זאת בלי לקפח את משמעות התורה. המשך בעמ' 22 מאיר נאמן היהדות אינה מערבית אלא א־לוהית מחול השדים שמתחולל בכל פעם שמישהו מערער את הלגיטימיות של הלהט"בים מלמד שהנושא הנדון הוא לא זכויות הפרט אלא אופייה של היהדות .הגיעה העת להיאבק על האמת מזה כמה שנים משתלטת קבוצה לא גדולה במיוחד על השיח הישראלי וקובעת את גבולותיו ,כשהיא נוקטת לשם כך אמצעים פסולים ומהלכת אימים על הסוברים אחרת ממנה .דעות ותפיסות שהיו קונסנזואליות ונורמטיביות אך לפני כמה שנים נהפכו באבחה אחת ל"משוללות כל יסוד"" ,חשוכות" "גזעניות" ושאר מיני קללות ,והאוחזים בהן מועלים על המוקד בציד מכשפות מתוזמן ומשומן היטב. השיטה שהשתלטה ע' הוא מטפל קליני שהשתתף בפורום של יועצים ופסיכולוגים ציבוריים .באחד הימים עלתה בין חברי הפורום השאלה האם לגיטימי למסור ילד לאימוץ ב"משפחה" חד מינית .ע' הביע את דעתו בעדינות שזוגיות שכזו אינה סביבה מתאימה לגידול ילד .את שהתרחש אחר כך לא יכול היה לשער כלל -חבריו הנאורים תקפו אותו במילים בוטות וחריפות ,טענו שיש לשלול ממנו את תעודת המטפל ,ואמרו שאם הוא נושא דעה ארכאית וגזענית שכזו אסור לו כלל להביע עמדה בנושאים אלו .ע' היה המום -ההתקפה עליו הייתה חריפה כל כך עד שהוא הרגיש שרמסו אותו ואת דעותיו ושללו את הלגיטימיות שלו מכול וכול" .יצאתי מהחדר כמו מקק" ,הוא סיפר אחר כך .ע' הוא רק אחד מיני רבים שכבר לא מעיזים לומר בפורומים ציבוריים את מה שהם חושבים מבחינה מקצועית ומוסרית מאז שהעזו לעשות זאת פעם אחת. סיפורים כאלה מלמדים שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת דת מן הפנאטיות והקיצוניות ביותר .הדת הלהט"בית מאיימת להעלות על המוקד כל מי שטוען מה שהיה ועדיין פשוט לרבים ,כולל גורמים מקצועיים (בייחוד פסיכואנליטיקאים) ,שנטייה זו היא סטייה מהנורמה ועל כן היא לא מהוה בשום אופן חממה טובה (בלשון המעטה) לצמיחת בריאות נפשית ,ודאי לא זוגית ומשפחתית. עומד רב וקורא בפורום המיועד לרבנים לבעלי הנטייה הזו "סוטים" ,ותרעש הארץ .נכון שזו מילה בעלת קונוטציה לא כל כך נעימה אך מה שהיא אומרת בסך הכול הוא שנטייה זו היא סטייה מהזהות המינית הנורמטיבית. מעתה אנו חייבים לשאול :מדוע לא יתאפשר לדוגלים בתפיסה הישנה בדבר ההומוסקסואליות להשמיע את דבריהם? מדוע דורסים ברגל גסה ובשיח אלים כל מי שלא מיישר דעתו לפי התפיסה החדשה ,הקונה לה שליטה בספרות המקצועית ,וסובר שהנטייה הזו מקורה בהפרעה אישיותית או במשבר בזהות המינית ,כפי שהיה מקובל תמיד לומר? כיצד ייתכן ששיטה אחת ויחידה השתלטה על כל המרחב המקצועי והתרבותי וטוענת לפטרוניות בלעדית על השאלה מה היא החד־מיניות וכיצד יש להתייחס אליה? יש כאן מחול שדים מדעי־תרבותי .ההתייחסות להומוסקסואליות כנורמה נעשתה נקודת המבחן הציבורי והמקצועי " -הלנו אתה אם לצרינו" ,האם אתה ראוי לבוא בקהל האנשים התרבותיים והמוסריים ,בעלי צלם אנוש ,או לא .רבים וטובים מהצועדים ב"מצעד הגאווה" אינם הומוסקסואליים אלא אנשים רגילים שבאים להניף הרב מאיר נאמן הוא בוגר ישיבת הר המור ומלמד במדרשות לבנות 6 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 את דגל הסובלנות ,החירות והשוויון ,כביכול זה מצעד הבסטיליה להגנה על הערכים של העולם המערבי .בדרך כלל מצעד זה מלווה גם במערכה מתוזמנת היטב נגד ה"חשוכים" שעדיין מחזיקים בערכים הלא נכונים .ה"הם" מוצגים כאלימים ,גזעניים ,לא מכילים .יש אפילו שם להפרעה שהם לוקים בה " -הומופוביה" .עולם הפוך ראיתי. העמדת צלם בהיכל נדמה לי שלא אחדש כלום אם אומר שהמאבק ברבנים ואנשי רוח בסוגיות האחרונות הוא מאבק מאורגן היטב. יש כאן מערכה כוללת המונעת על ידי אנשים שרוצים להרוויח משהו מעבר להכרה בחד מיניים .הנה מונחת לפנינו סוגיה שאין כמוה להביא להתנגשות בלתי נמנעת ובלתי מתפשרת בין החשיבה המערבית ודפוסי ההתנהגות המתירניים והליברליים שהיא מאפשרת ומעודדת אליהם ובין התורה והיהדות .לא ,אנחנו לא נגד היהדות ,בתנאי שהיא "מכבדת"" ,מכילה" .יהדות רכה כזו שסובלת גם את השולל אותה ,ובקיצור :יהדות מערבית. אבל היהדות איננה מערבית ,היא א־לוהית .החשיבה שנולדה בבתי המדרש ובשיח בינם לבין החיים שהתפתחו היא כל כולה ענוותנית כלפי האמת .אנו מאמינים שיש בתורה כדי להוביל את המציאות לאושר עילאי ,כזה שהחשיבה האנושית הרגילה לא יכולה להוביל אליו .השיח הבית מדרשי אינו פוסח על השכל ועל הרגש ,על החוויה הסובייקטיבית ועל האינדיבידואליות האישית ,אבל כל אלו הם כלים לאמת ואינם יכולים להחליף אותה .לכן "זאת התורה לא תהא מוחלפת" -שן הזמן אינה נוגסת בה וסדרי ההתפתחות האנושית לא מיישנים אותה .היא תמיד רלוונטית ,תמיד אקטואלית ותמיד תמיד משמשת לפיד אש הצועד לפני המחנה כדי להורות לנו הדרך. זאת ועוד ,לא די בנאמנות להלכה מתוך אונס ,שמרנות מדוע לא יתאפשר לדוגלים בתפיסה הישנה להשמיע את דבריהם? מצעד הגאווה בירושלים2016 , צילום ,Zack Wajsgras :פלאש 90 כפויה המביאה לחוסר נחת פנימי ובעצם לחוסר אמונה בצדקתה של תורה .הפיצול בין ההדרכה המעשית הטכנית (מה מותר ומה אסור) ובין התפיסה המחשבתית (מה נחשב ומה מוערך) ,המובלת על ידי עולם הערכי המערבי -פיצול המתרחש לפעמים אף בתוככי בתי מדרש שונים -הוא עצמו עבודת אלוהים אחרים והעמדת צלם בהיכל .נכון, המציאות מחוץ לבית המדרש היא מורכבת מאוד -החיים מורכבים מטבעם ,ועל אחת כמה וכמה החיים בדור שלנו. אבל משניתנה התורה לארץ ,היא פונה לעולם המורכב, והדרכתה היא האופן היחיד איך לחיות באופן ישר בתוך העולם המסובך ,עד שהוא יתוקן " -והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה כי פי ד' דיבר". ישנם החושבים שבראש ובראשונה על היהדות ועל הרבנים להיות סובלניים ומוכנים לקבל גם דעות הפוכות לתורה כלגיטימיות ,לא להיות פטרונים על האמת ,לחפש שיח רב גוני וכו' .משמעות הדברים היא שהם נאמנים לחשיבה המערבית יותר ממה שהם נאמנים לתורה .אבל מה עם חובתם של הרבנים להיות אנשי אמת? מה עם תפקידם להיות נושאי דגל המוסר הא־לוהי? מה עם האחריות שלהם שלא להיות למרמס תחת הריקבון הפושה בחברה בגלל משוגותיה ,יצריה ובלבוליה? המהלומה האחרונה רק מחזקת את הרושם שהננו צריכים לצאת למערכה כוללת ,לברר שוב את אמיתות היסוד ,את דרכי החשיבה שלנו ואת הערכים המוסריים הנגזרים מהן, ולהעמיד אל מול הנחל השוטף של המערבולת המתירנית את מתכונת החיים הטובה והמאושרת של התורה. בתור תלמיד" ,זעירא דמן חברייא" ,הנני מבקש מרבותיי: אנא ,שאו את הדגל והובילו את המערכה .לא די בתגובה למהלומה שבאה ולזו שוודאי עוד תבוא; ישנו צורך בהצבת עמדה תורנית ברורה ,בהירה ומרוממת .מתוך מעייני הישועה ניתן יהיה לשאוב מים בששון ולהחיות עם רב# . מנהיגים על הגבול הראשון ,הוא רב קהילה אורתודוקסי שמחפש מנהיגה קהילתית ראשונה בישראל .השני ,הוא רב קהילה קונסרבטיבי בארה"ב ,הומוסקסואל מוצהר ,שמתמודד עם תופעת נישואי התערובת. על רקע סערת הלהט"בים פגשנו את האחים לבית לאו לשיחה משותפת .מעבר לפערים שניהם מודים בעובדה אחת :לאף אחד מהם אין בעלות על היהדות צביקה קליין צילום :הדס פרוש ,פלאש 90 8 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 "לפני שנתיים התארחת בתיכון ,עמדת לפני תלמידים ולעגת בבדיחה רעה כלפי הומואים ,השווית אותם לבהמות .מנהל בית הספר קם ואמר לך ,הרב יגאל ,כאן לא מדברים ככה. לשבחך ייאמר שקיבלת והפסקת .מה שלא ידעת זה שהיה שם תלמיד מאחורה שברח מהאולם ברגע שהתחלת לספר את הבדיחה הזו ,הלך לשלוח יד בנפשו" .משפטים אלה ,אשר נאמרו על ידי הרב בני לאו ,רב קהילת רמב"ן בירושלים וראש מיזם 929 ללימוד התנ"ך ,בסרטון שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו ,התפשטו במהירות .את הדברים אמר בתגובה לנאומו של הרב יגאל לוינשטיין בכנס "ציון וירושלים" ,שבו כינה את אנשי הקהילה הלהט"בית "סוטים". דבריו שותפו אלפי פעמים ברשת ,וקיבלו התייחסויות מפוליטיקאים רבים מימין ומשמאל. בתקשורת התייחסו בעיקר לביקורת על לוינשטיין בנוגע לקהילה הלהט"בית ,והתעלמו כמעט לחלוטין מהביקורת של לאו על הדברים שאמר על היהדות הליברלית" .אין מקום בתורתו של הרב יגאל לדעות אחרות" ,אמר לאו" .יש דעה אחת, והיא זו שמייצרת את צדקת הדרך .כשהוא שומע שיש מישהו שמזוהה עם התנועה הרפורמית ,אז הוא לא יהודי .הם נוצרים לשיטתו .אני עומד נחרד". ניכר שהנושא נגע לרב בני ( )55בנקודה אישית .אחיו הצעיר ,עמיחי לאו־לביא (,)47 הומוסקסואל מוצהר ,קיבל לאחרונה הסמכה לרבנות קונסרבטיבית בניו יורק .בנוסף ,הרב בני לאו הוא אחד הרבנים הראשונים שנמצאים בשיח שוטף עם הקהילה הדתית הגאה זה שנים רבות. "הנקודה הלהט"בית בדבריו של הרב יגאל הכי שולית" ,אומר לאו" .כאילו שיש הגמוניה שלוקחת אחריות על היהדות ,כאילו מה שלא יהדות כמוה היא לא יהדות בכלל .זה מוציא אותי מדעתי .זה נכון בנוגע ליחס לרפורמים ,לחיל חינוך ולערכים. צריך לקיים את הבירור; יש דעות ,יש עמדות ,אסור למחוק את הצד השני בטענה ש'אנחנו היהדות וכל השאר זה לא יהדות'". ואולי זה אמוציונלי אצלך כי זה נוגע בנקודה אישית. "אני לא חושב שהעמידה מול הדברים היא בגלל אחי עמיחי .אני לא חושב שזה בגללו ,הוא בהחלט שייך לזה שאני עסוק בזה יותר או מכיר יותר .אבל זהו". בעמדת הנהגה את השניים אני פוגש ביום שישי .בני המשפחה מתכוננים לקראת השבת .אנחנו מתיישבים בחדר העבודה של הרב בני ,וקשה שלא לראות את הדמיון בין האחים. אני פונה לצעיר ביניהם :מה פתאום בגיל 40ומשהו אתה מחליט להיות רב? משבר גיל ה־?40 הוא מצביע על התמונה של סבא שלהם ,הרב משה חיים לאו" .זו התמונה שהייתה לנו על הקיר כשהייתי קטן .מילדות הוא היה מין מודל .כמובן שהיה תמיד גם את דוד שלי ,הרב ישראל מאיר לאו, ואח שלי .העשייה שלי הייתה מההתחלה בחינוך דרך כל מיני גישורים .הבנתי שאני בעצם משמש סוג של רב אבל בלי הסמכה .אמרתי לעצמי :איך זה נקרא מה שאני עושה? מה זו המסורת שאיתה נולדתי? מה זה כלי קודש? החלטתי שאני יכול להיות אפקטיבי יותר עם הסמכה ,לבצע שינוים מסוימים בקהילה שאני חי בה בשני העשורים האחרונים בארה"ב .הרגשתי שיש פה סיפור משפחתי שאני חלק ממנו בדרכי שלי". כיום הוא בן .47את המסע בעקבות ההסמכה לרבנות קונסרבטיבית החל בגיל " .40אמרתי ,אם לא עכשיו אימתי .הגשתי מועמדות לבית המדרש JTSוסיימתי לפני כמה חודשים .לקחתי שנה הפסקה באמצע ,אבל בפועל הלימודים נמשכים חמש שנים ,וכוללים תואר שני והסמכה". הרב בני ,איך הגבת לכך שאחיך ממשיך בדרך שלכם אבל בצורה שונה? "המושג רבנות ,במובן הכי פשוט שלו ,זה הנהגה .להגיד :אני מציב את עצמי בעמדה של פיקוד ,של אחריות לכלל .זה מאוד שימח במובן הזה שאתה מפסיק לחיות לעצמך ומתחיל לחיות לחברה שלמה .אך כמובן שיש דילמה פנימית; זה הרי זרם אחר ,ואני חושב לעצמי מה סבא היה אומר". להיות חלק מהמשחק לפני מספר חודשים פרסם הרב בני סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו בעקבות השתתפותו בטקס ההסמכה לרבנות של אחיו בארה"ב" .חג הסמיכה בבית הספר לרבנות ...JTSגם אם דרך החיים של התנועה הקונסרבטיבית אינה דרכי ,יכולתי ללמוד המון מהרגישות והכבוד שנותנים למוסמכי הרבנות" .עוד כתב" :בתוך החבורה הזו היה גם אחי הצעיר ,עמיחי ...עמיחי מצליח כבר היום להביא לעולם בית הכנסת וליהדות אלפי אנשים שהתנתקו מכל קשר למסורת וליהדות". אתה רב אורתודוקסי ,אין לך בעיה לכנות את אחיך "רב"? הרבה מהעמיתים שלך היו מתנערים ממך. "אבל מה זה אומר ה'עמיתים' האלה? יש ברחוב החרדי אנשים שלא קוראים לרב חיים דרוקמן 'הרב', וברחוב הציוני־דתי הזה לא קוראים למישהו אחר 'הרב' .ומי יקרא לך? שחרר .במקום הזה אני קורא לעמיחי 'הרב' ,והוא קורא לי 'הרב' .אתה מבין שיש הרבה נתיבים ,אבל שנינו החלטנו לקחת אחריות במושג של הנהגה רוחנית רבנית בישראל .אז הוא הרב ואני הרב". אתה לא רק קורא לו "הרב" ,היית בהסמכה שלו ,יש שיגידו שאתה מכיר בזרם הזה. "ברור שאני מכיר בזרם שכזה" ,הוא משיב מיד. "איזה הזוי זה כשאומרים 'אני לא מכיר בו' .מה ,הם לא קיימים? במדינת ישראל באה קבוצת רבנים ואומרת 'אנחנו מחזיקים את מפתחות השער' - לכותל המערבי ,למשרד הדתות ,ואנחנו קובעים מי נכנס .ומה עם כל האחרים? הם לא שייכים לעם היהודי? אין להם קשר? זה הזוי .זה שעמיחי בחר בדרך של עולם משלו ,ליברלי ,שהוא חלק מוועד הרבנים הקונסרבטיבי ,זו דרך משלו ,זו לא הדרך שלי .יש בינינו ויכוח עומק מה נכון לעם היהודי בזמן הזה .ויכוח רציני .אבל בגלל זה הוא לא קיים? תחשוב על הרעיון הזה שהרחוב החרדי בישראל לא מכיר ברב יעקב אריאל בתור רב בישראל .לא נשמע לך הזוי? איפה עובר הגבול? מבחינתי ,מיזם 929הוא מימוש של החזון שבבסיסו עומדת ההשקפה שיש דרך של רבים עם המון נתיבים ,ורק ההליכה המשותפת מאפשרת לייצר את השלם". אם אחיך היה מוסמך להיות רב רפורמי ,היית עדיין משתתף בהסמכה? "ודאי .יש לי ויכוח עומק עם הרפורמים ביחס להלכה, אבל האם זה נכון להגיד שאין יהדות רפורמית בעולם?" ולהשתתף בהסמכה? "זה לא קל .לא קל להיות אורח במקום שהוא לא אתה ועוד קורא תיגר על הדרך שלך". עמיחי" :אחת הסיבות שהתמהמהתי הרבה שנים אפילו ללכת ללמוד רבנות היא שהיה ברור לי שאני לא יכול ללמוד רבנות אורתודוקסית .זו לא דרכי ,לא מי שאני. לא יקבלו אותי .הסתכלתי כמה סוגי הסמכות יש .במיוחד בארה"ב .הספקטרום מאוד רחב ,כולל לקבל הסמכה בפקס מאיזה ארגון קיקיוני כזה או אחר .היום יש שוק שחור גדול מאוד .לי אישית יש גם היררכיה הלכתית ,ולכן הלכתי לקונסרבטיבים מסיבה מאוד מושכלת .זה המקום הכי קרוב מבחינתי ,גם מבחינת ההלכה ,הפילוסופיה וכובד הראש של הלימוד .אני כמובן לא אלכלך על שום זרם אחר. אני אגיד רק שעדיין יש היררכיות ויש הבדלים מהותיים בזרמים השונים בעולם הליברלי .בחרתי בקפידה .מה שבאמת מרגש מאוד הוא שבני בא לניו יורק לתמוך בבחירתי .זה לא מובן מאליו". הרב בני ,גם ככה יש שקוראים לך 'ניאו רפורמי', וברגע שאתה מזדהה פומבית עם אחיך הקונסרבטיבי הנה החותמת עבור אנשי הר המור שהזהירו אתהציבור ממך. צוחק" .הם בטח אומרים 'אמרנו לכם' או 'הוא חפרפרת'. אנשים שופטים בלי לדעת .אני קורא כל מיני השמצות, אומרים 'הוא חי בשמנת של קטמון' .ואני אומר :בואו אלינו ,תראו איך הבית נראה .על מה אתם מדברים? מי זה בכלל האויב שלכם? בואו תכירו .איפה הדילמות שלו, מה האחריות שלו ,מה ההחלטות שלו ,בשאלה הזאת, הבחירה שלי היא להיות בתוך עולם של מחויבות הלכתית מוחלטת בעולם אורתודוקסי ,לא משנה אם אתה שמרן, ליברלי ,חסידי או ליטאי .אם הגדרת עצמך מחויב למסורת ההלכה -אתה בתוך המשחק ,ובתוך הגדרה מאוד פשוטה. ההלכה היא מוחלטת ,היא לא אופציונלית .עמיחי מדבר על גמישות בהלכה .הגישה של האורתודוקסיה היא תנועה של שאלה ,אבל את התשובה ייתן מישהו באינסטנציה גבוהה ממך .האורתודוקסיה בנויה על המשמעת". דילמה ושמה בדידות אחת הסוגיות שהרב בני מזכיר כמאתגרת במיוחד את האורתודוקסיה היא מעמד האישה .בבית הכנסת רמב"ן הוא מקדם קבלה של אישה לתפקיד "רבנית" לראשונה" .אנחנו בעיצומו של תהליך .ישבה הבוקר שעתיים מועמדת לתפקיד .לנשים למדניות הייתה תקרת זכוכית עד כה. המועמדת שתיבחר תהיה מנהיגה רוחנית .היא תהיה מנהיגה בתוך עולם של תפילה ,בית כנסת ,קהילה .יש כבר ברוך ה' הרבה נשים שהן בתוך עולם של לימוד תורה". אבל היא עדיין תהיה בעזרת הנשים. "כי אנחנו אורתודוקסים לגמרי .ברור .אך בתוך העולם האורתודוקסי היא תעשה הכול; פיתוח כל התהליכים הרוחניים של הקהילה ,ליווי גברים ונשים כאחד .כמו רב. זו בעצם פעם ראשונה שקהילה סגורה בישראל מאמצת 10 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 תפקיד של מנהיגות רבנית נשית .היא תהיה עובדת של קהילת רמב"ן". עמיחי" :השוני היחיד בין הגישות שלנו מבחינתי הוא זהירות וזמן .מה שקהילת רמב"ן ובני עושים בישראל זה הזמן הזה ,זה מה שקורה עכשיו .במידה מסוימת אני מסתכל ואומר :אצלנו זה מובן מאליו .השאלה של כבוד הציבור היא אחרת לגמרי .אני עם המון כבוד והערכה, קודם כול כי הוא אח שלי ,אבל גם לאומץ לקום ולהגיד :מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה .מוכרחים להסתכל לקדמה בעיניים :מעמד האישה הוא לא מה שהיה. סבא שלנו היה ממקימי מוסדות בית יעקב (מוסדות חינוך לבנות חרדיות) ,הם הבינו שמעמד האישה הוא דבר משתנה. "לי יש אתגרים אחרים לגמרי .אני חי ברחוב הליברלי ,מול קהל שאין לו בהכרח הרגשת מחויבות ליהדות ,לא־ל או להלכה .הגישה היא 'תגרום לי לעשות את זה' .אני בעמדת שיווק -למשוך פנימה". הרב עמיחי משתף אותנו בדוא"ל שקיבל באותו בוקר. "בחורה בת 50מהקהילה שלי ,יהודייה רווקה ,ניסתה בכל אתרי ההיכרויות במשך שנים ולא עלה בידה .היא פגשה בחור בן ,60גרוש ,מקסים ,לא יהודי .הוא גם לא דתי ואתיאיסט .הם רוצים להתחתן ולא יהיו להם ילדים. היא שאלה אותי' :האם תחתן אותנו?'; 'האם יקבלו אותנו בקהילה?' .תבינו ,זאת אישה שישבתי איתה בדמעות על זה שהיא מחפשת חתן יהודי ולא מוצאת .עוד לא עניתי לה". בני" :מה תענה לה?" עמיחי" :חתונה אני לא יכול לערוך מפני שאני בוועד הרבנים הקונסרבטיבי .הוא לא יתגייר ,הוא אתיאיסט. אבל הוא אוהב אותה ,אפילו היה אצלנו בתפילות בשבת. אני אומר :איך אני טיפין טיפין מקרב אותו ואותה כדי שיישארו ביחד .זה העניין שלי .היא צריכה לא להיות לבד .אני לא רוצה שהוא יבוא ויגיד 'יאללה יאללה ,בגלל הרב שלך והיהדות שלך ,אני לא רוצה אותך' .אני רוצה שיישארו ביחד .הבדידות זה הדבר הגדול פה .המתכון שלי ליהדות מרגש אותה ,כמי שהכירה יהדות לפני הרבה שנים .אצלנו נפתח לה הלב .אולי גם הוא .אני אומר קודם כול 'ברוך הבא' .כגוי ,כאתיאיסט ,ברוכים הבאים". בני" :אבל אתה לא עושה להם חתונה". עמיחי" :כחבר ועד הרבנים הקונסרבטיבי אני מנוע מלחתן אותם". נשמע שהיית רוצה לקיים את החתונה אם לא היית בוועד הרבנים. עמיחי" :תראה ,חיתנתי לפני שהייתי ב־ JTSזוגות מעורבים ,בניתי תהליך של שנת לימוד ובניית טקס, לומדים ביחד מה זה לבנות בית ,ובית יהודי". בני" :בלי גיור?" עמיחי" :כן". בני" :אז מה המשמעות? אני חוזר לשומר בשער .אתה רב בישראל ,נכון? בא אליך זוג ,ואתה אומר -חבר'ה, העיקר שתהיו יהודים .רק לא בדידות .ברוכים הבאים. שמרו על עץ האשוח ,ואתה על חנוכה ,העיקר שתהיו ביחד. נוח לך עם זה כמנהיג רבני בעולם היהודי?" עמיחי" :הנה מה שאני אומר לזוג :ברוכים הבאים ,אף אחד לא ישאל אתכם בדלת שאלות .אתם חלק מהקהילה. לא אחתן אתכם .פה יש לי קו אדום". הרב בני: יש ברחוב החרדי אנשים שלא קוראים לרב חיים דרוקמן 'הרב', וברחוב הציוני־דתי לא קוראים למישהו אחר 'הרב' .ומי יקרא לך? שחרר .יש הרבה נתיבים. אז הוא הרב ואני הרב עלייה לתורה? עמיחי" :העליות שלנו לתורה הם קבוצתיות ,אז תמיד יהיה יהודי כשר שמוציא ידי חובה – זה פחות בעייתי". בני" :את מי לא תקבל כחבר בקהילה?" עמיחי" :אין בבית הכנסת שלי חברּות .זה חלק מהעניין. אין לי סלקטור .אתה רוצה להתפלל איתי? תבוא .יש כאלה שבוחרים להצטרף למעגל הפנימי של העשייה". בני" :כל מי שבוחר להיכנס נכנס?" עמיחי" :עד כה לא הייתה שאלה". בני" :ואם מישהו נשוי לאישה כומר ,היא שומרת על דתה ואמונתה והוא שומר על אמונתו? הם רוצים להיות חברים גם בכנסייה וגם אצלך". עמיחי" :יש לי ועד נאמנים ,ובו 15נשים ואנשים. מתוך ה־ ,15חמישה בזוגיות עם בני זוג לא יהודים .עכשיו הנה ההבדל ,גם בני הזוג הלא היהודים באים אלינו באופן קבוע ולא הולכים למקום אחר". בני" :ואם הם ילכו גם למקום תפילה אחר?" עמיחי חושב רגע ומשיב" :זו שאלה מעניינת .אני חושב שמידת הקירוב תגבר .אני צריך להחליט מה המחיר שאני משלם על זה שהזוגות המעורבים רוצים שיהיו להם חיים יהודיים". ארבעת ה־G תפילת מנחה לזכר שירה בנקי בהנחיית הרב עמיחי לאו־לביא ,מצעד הגאווה בירושלים2016 , צילום :יוסי זמיר ,תג מאיר זה נשמע שבית הכנסת הניו־יורקי שלך הוא קצת כמו חב"ד אבל ליברלי יותר .כל אחד מוזמן. בני" :זה ממש דומה לחב"ד ,במובן הטוב של המילה". עמיחי" :יש לי מקרים לא מעטים כמו הזוג המדובר. אם אני מאיר אליהם פנים אבל לא מחתן ,היא מבינה, בצער ,אבל מבינה -וממשיכה להיות חלק מהקהילה .יש לי שיחות כאלה לפחות פעם בשבוע". לפי ועד הרבנים הקונסרבטיבי ,האם נישואים חד מיניים מותרים? "כן ,משנת .2006אבל יהודים בלבד .יש כאן דיון מורכב ,האם זה קידושין ומה הנוסח". בני" :כל הרבנים הקונסרבטיבים מחתנים חד מיניים?" עמיחי" :לא .זו בחירה אישית .מדובר רק בעשר שנים מאז קיבלו את ההחלטה ,עוד לא כולם מעכלים את זה. עניין הזוגיות של יהודי ולא יהודי זה העניין המרכזי כיום בתנועה". עמיחי מסביר שבעולם היהודי הליברלי מדברים על האבולוציה שחלה בעשורים האחרונים באמצעות ארבעה מושגים המתחילים באות :Gגירלז ,גייז ,גויז ,גלובל (בנות, הומוסקסואלים ,גויים וגלובלי)" .בשנות ה־ 80היה קרע רציני ב־ JTSמפני שהחליטו על הסמכת נשים לרבנות .בשנת 2006החליטו כאמור על נישואי חד מיניים ,ושוב היו רבנים שהחליטו להתפצל מהתנועה בעקבות כך .השלב הבא הוא מה עושים עם העובדה שיותר מ־ 50אחוז מהקהילה היהודית בארה"ב ,ויש אומרים יותר מ־ 60אחוז ,נמצאים בזוגיות עם לא־יהודים? איפה האחריות שלנו לאנשים ,למסורת?" בני" :אנחנו בארץ תמיד אומרים ,למה לא רפורמים? כי זו התבוללות .זו השפה הפנימית שלנו מילדות' .תראה לי דור שלישי של רפורמי' .הם הולכים לאיבוד ,מתבוללים .מבחינת כל האורתודוקסים -זה האויב שלנו .ובאה היהדות הליברלית והיא לא קוראת לזה אויב". עמיחי" :לא מדויק .זה נחשב כאתגר מהותי". בני" :אתגר זה לא אויב". הרב בני מתייחס לארבעת ה־" :Gאיפה הם ואיפה אנחנו. אנחנו עוד בגירלס ,ב'נשים'". ואיפה אתה בדיוק שם בסקאלה? "משהו בין ה־ Gהראשון לשני .אין שבוע שלא מגיעים אליי מכל הארץ אנשים דתיים שהילדים שלהם יוצאים מהארון .שואלים אותי מה לעשות .אני מנחה את האנשים .זו התשובה .עוזר להם .ובחרת בחיים זו הכותרת .רק לא לדחוק לארון .רק לא ארונות .זה נוכח בעולם הדתי .צריך להגיד: בעולם הדתי המודרני זה נוכח על פניו ,אבל בעולם הדתי הפחות מודרני זה מתחת לפני השטח". לא נשמע שיש לך פתרון לחד מיניים הדתיים? "אין לי פתרון .אני יהודי הלכתי שלא שובר את ההלכה. מה שכן ,יש לי יומרה לשיח פנים הלכתי .התהליך ההלכתי מוכר ,והוא כולל דיבור עם רבנים גדולים ממך עד שדברים זזים .אני לא איש שמשנה הלכה .אני חושב שצריך קודם כול להכיר .תהליך כלשהו נעשה על ידי הכרה .על ידי הכחשה לא יקרה כלום .אני מנסה להזיז את גלגל השיניים ,את התנועה אל השינוי". יש רבנים שיגידו שלא הייתה התמודדות כזו לפני כמה מאות שנים. "מי שלומד היסטוריה יודע שתמיד היה .פעם בעולם חשבו שהומוסקסואליות זה פשע .העולם החליט בעידן שלנו שזה לא פשע .זו החלטה ערכית של עולם שלם ואנחנו חלק מהעולם .רובם לא בחרו בנטייתם אלא נולדו לתוכה .הם מתמודדים עם המציאות הזו .כל רב מלמד את הסיפור על הרב שלעג לאיש שהיה מכוער מאוד .סיפור מופת שמלמד את הרב לפנות לאומן שעשה את המכוער בשאלות .אפשר להתווכח על מקומם בחברה אבל מי מתיר לנו לכנות אותם בכינויי גנאי ולהטיח עלבונות?" לבוא מאהבה לבית הכנסת "המעבדה" (לאב שול) שייסד הרב עמיחי לפני ארבע שנים מגיעים אלפי אנשים לתפילות ראש השנה ויום כיפור ,ואילו מדי שבת מגיעים מאות" .זה גדל בצורה מאוד מהירה" ,הוא אומר" .עוד לא עשינו סקר, אבל אני באמת סקרן לדעת מה האחוזים אצלנו של לא יהודים .מה נחשב יהודי? זה עמום. "אני רוצה להגיד משהו על ההתבוללות" ,הוא ממשיך" .יש מחיר לקדמה .לא הייתה כזו תופעה כמו ִ אמריקה .רציתם לצאת מהגטו? רציתם זכויות כמו כולם? הנה ,עוד מעט בבית הלבן יהיו נכדים יהודים ,לא משנה מי ייבחר. "אני עדיין מתבונן על החרדים כ'כזה ראה וקדש' .אבל אני לאט לאט רוצה להשיל ממני את התפיסה שלפיה 'הם מחזיקים בקודש ואני המתבולל הלייט'. אני לא לייט .בחרתי בחירה מסובכת. לחיות במודרנה לגמרי ,עם ערכים ליברליים־דמוקרטיים־אמריקניים־ ישראליים ,שוויון זכויות וזכויות אדם – אבל איך מתרגמים את זה ליהדות? התחלתי את המסע שלי בתרגום התורה. הייתי בבית כנסת .הסתכלתי על קריאת התורה ,לא חוויה הכי מרגשת עלי אדמות ,ועוד באמריקה הם לא ממש מבינים עברית .זה היה זוועה". הוא החל בעקבות כך את מה שהוא מכנה ( STorah Tellingשם המיזם בעברית -סיפורי סת״ם)" .המצאתי מחדש את תפקיד המתורגמן המנגיש את התורה הכתובה לציבור .זה מקצוע שכבר עבר מן העולם ונמצא עדיין בשימוש, סמלי בעיקר ,אצל עדות תימן .התחלנו לתרגם מחדש את קריאת התורה ,שתהיה אינטראקטיבית ,דרמטית ומשמעותית .הסטארטאפ גדל ,והוביל אותי מחידוש קריאת התורה לחידוש התפילה ,מתפקיד המתורגמן לתפקיד הרבנות .דרך התרגום למדתי שהריקוד על גשר צר מאוד הוא ריקוד כפול :נאמנות למקור ,לתורה ,אבל עם נאמנות למה שעכשיו .אתה לא יכול לאבד את הקהל". שינוי נוסף בבית הכנסת שלו הוא שלא משתמשים במילה "א־לוהים" באנגלית" .במקום Godאנחנו בוחרים Sourceאו - Beingמקור ,הוויה .מתפללים בעברית ומתרגמים ברגישות מגדרית ועכשווית .לא פשוט לדבר על אלוהים במאה ה־ 21בארה"ב .בין 50ל־ 70אחוז מהאמריקנים מתחת לגיל 30הם אתיאיסטים .אני בא ואומר להם' :אני מכבד אתכם -ועדיין החוויה הדתית יהודית יכולה להיות רלוונטית' .אני גם לא בטוח שה' צ־באות וא־לוהי נקמות הוא זה שמדבר אליי או אל בני דורי .עכשיו בואו נמתג את הא־לוהות בדרך שמסברת את האוזן ,אחראית למסורת על שלל פניה ומקרבת את היהודי האמריקני הממוצע שחווה ,אם חווה בכלל ,א־ל מסתתר ובתי כנסת משמימים". אין ספק שהבעיות שעימן מתמודד עמיחי מורכבות יותר מאלה שאחיו המבוגר ממנו צריך להתעסק בהן" .יש לי שלוש משפחות עם ילדים שהם טרנסג'נדרים לקראת גיל בר מצווה .איך עושים איתם בר מצווה? אתה מבין? אף אחד לא לימד את זה ב־."JTS הרב בני ,בטח אתה למדת את זה בהסמכה לרבנות... "עמיחי נמצא במקום אחר .אני מסתכל על התמונה של סבא שלי ושואל' :שאלו אותך שאלות כאלה?' .אנחנו חיים בעולם שבו השאלות פשוט הולכות ונהיות יותר סבוכות". עמיחי" :אני מפשר בין העבר והעתיד .אין לי עניין להיות כמו סבא כי אני לא הוא .אני לא רוצה לדבר כרגע על זהותי המינית ,אבל אמרתי לעצמי בשלב כלשהו בחיי: או שהשולחן ערוך צודק ואני תועבה ואין לי מה לחפש במועדון הזה ,או שיש פה משהו אחר .חיפשתי סינתזה .אולי לא פשרה .אתה בצלם הא־ל ,תמצא דרך לחיות את חייך עם תורה ,מצוות ,עם גמישות ,עם התפשרות -כדי להיות לגמרי חי וקיים ,לא להתאבד ,ולא להיות מחוץ למועדון. בחרתי דרך שהובילה אותי למי שאני ,לחיות את היהדות המתגמשת .לא הקפואה .אני לא רוצה לבוא מפחד ,מיראה וחרדה ,אני רוצה לבוא מאהבה". תדמית בלי חמלה בכתבה שהתפרסמה לפני מספר שנים בניו יורק טיימס ,נכתב על עמיחי כי הוא סוג של "כוכב רוק" יהודי, וכי המתפללים אצלו בבית הכנסת מגדירים עצמם כמעין "ניצולים" של בתי כנסת מהמיינסטרים" .דחו אותם" ,הוא אומר" .מגיעים אליי המון אנשים ,כולל חרדים לשעבר, כיפה סרוגה לשעבר או אפילו קונסרבטיבים לשעבר ,שהיו בבתי כנסת משעממים ובבתי ספר יהודיים איומים .הרבה הלכו לאיבוד בגלל בתי כנסת שלא פתחו את השערים. אנשים צמאים קודם כול לרוחניות .תקרא לזה דת .צמאים לשפה פנימית ,אינטימית ,עם בורא עולם ...או בוראת עולם או בריאה .אנשים צמאים גם לקהילה .החוויה האורבנית הדיגיטלית מחברת אותנו אבל גם הורסת אינטימיות". הרב בני ,בשיחות מקדימות סיפרת לי ש'עמיחי עושה עבודת קודש מדהימה' .זה לא נשמע מהדברים שלך שאתה שמח על מה שקורה שם. "הוא מציב אלטרנטיבה להתבוללות ,אומר שיש יהדות שמתמודדת עם המציאות האתגרית הזאת .זה עמיחי .אני עומד נפעם מול הדבר הזה ,מסתכל ושואל :לאן זה באמת לוקח במובן של משה קיבל תורה מסיני .יש לנו אלפי שנות מסורת יהודית ,יש שדרה שעוברת כל־כך הרבה שנים, עברה את כל גלגולי ההיסטוריה ,כמו הסידור .ואצלכם? מהו הדבר היציב שלעולם לא ישתנה?" עמיחי" :בשבת בבוקר יש לי שעתיים עם קהל ,רובו לא יודע ספר ,לא יודע עברית .חלקם פליטי בתי כנסת, מחפשים רוחניות ,חלקם לא היו בחיים בבית כנסת .אתה לא יכול לתת להם סידור תפילה ספרדי או אשכנזי כמו שהוא .אין לי זמן לזה .אני בוחר מכל חלק בתפילה כמה קטעים". תפילה לשלום המדינה אתם אומרים? עמיחי" :ברור .במסגרת סיום קריאת התורה יש נוסח שלנו שמשלב תפילה לשלום ולרפואה וכולל את הכול, מעין 'מי שבירך' גדול". בני" :האם זה ברור מאליו שיש תפילה לשלום מדינת ישראל?" עמיחי חושב רגע על ניסוח התשובה ,ומשיב" :זה לא 12 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 נוסח של הרב גורן ,אלא שלנו .אנחנו הרב עמיחי :אין מתפללים למען שלום ישראל ולמען לי עניין להיות כל המנהיגים ,לרפואה ולתיקון". בני" :ה'מי שבירך' של ישראל הוא כמו סבא כי אני עם כל העולם או בפני עצמו? עמיחי" :ישראל היא לרוב בפני לא הוא .אמרתי לעצמי :או עצמה ,אבל אני מודה שישראל בימינו שהשולחן ערוך צודק ואני בקהל שלי זה עניין מסובך .כולם יודעים שאני ישראלי ,ששירתי בצה"ל ,לכן יש תועבה ואין לי מה לחפש לי כרטיס מועדון מיוחד .זה נותן לי זכות שלקולגות האמריקנים שלי אין. במועדון הזה ,או שיש פה בקרוב אנחנו מציינים את שנת ה־50 משהו אחר .בחרתי דרך למלחמת ששת הימים ,זה הולך להיות אחד הנושאים המרכזיים שנעסוק בהם שהובילה אותי לחיות את השנה בבית הכנסת -איך מתמודדים עם זה?" היהדות המתגמשת כי ישראל שנויה במחלוקת? "כן .בעולם היהודי הליברלי ,לישראל למרבה הצער יש יחסי ציבור בעייתיים". בגלל המצב הביטחוני־מדיני או יותר בגלל נושאי דת ומדינה ,כמו הרחבה השוויונית בכותל או אי ההכרה בגיורים. עמיחי" :היינו הך לצערי". בני" :היינו הך? בוא נאמר שמדינת ישראל הדתית הייתה משחררת; הכותל היה משתחרר וגם בתי הדין .נאמר באוטופיה שהכול היה משתחרר ,והרפורמים היו מוצאים עצמם פה .מקבלים זכויות פשוטות של תקציבי משרד הדתות ,נגישות למקומות קדושים ועוד .זה היה משנה את האווירה כלפי המדינה הלא ליברלית שלנו? שמדכאת זכויות אדם של פלשתינים?" עמיחי חושב על השאלה המורכבת ,ומשיב בצורה לא חד משמעית" .זו שאלה טובה .אני חושב שעבור רוב הקהל, שדעתו מושפעת מעדכונים בפייסבוק בלי עומק – לא .זה לא ישנה שום דבר .התדמית ,במיוחד אצל אנשים צעירים יותר ,היא של ישראל הכובשת ,מדינה בלי חמלה .נשות הכותל זה נושא שהם פחות מתעסקים איתו .ערכנו השנה טקס יום הזיכרון ובלי למצמץ אמרנו שאנחנו פה עבור זיכרון נופלים ,אבל יש גם צער על הנכבה". לבנות תחושת שליחות יש משהו שאתם לומדים כל אחד מהקהילה של השני? בני" :היה משהו מאוד יפה בהסמכה לרבנות של עמיחי; היה גל פנימי של המוסמכים ומסביבם עמד מעגל של מסמיכים .כל אחד מתלמידי JTSהבוגרים יכול היה לבחור מי נותן לו סמיכה מהרבנים מהדור שמעל .זה היה רגע שכולו קדושה .עמיחי בחר את מי שהכניס אותו לעולם הרבנות -הרב רולי מטלון מקהילת BJבניו יורק .כל אחד עטף בטלית את המוסמך ובירך אותו באינטימיות כמה דקות .זה היה רגע מכונן ,שבו אתה מבין מה זה להעביר את השליחות הזאת. "חודש קודם לכן הייתי בטקס הסמכה לרבנות של הבן שלי בארץ .איזו אדישות ,איזה מכניזם .אין לזה שום משמעות רוחנית אינטימית .אצל עמיחי ,לעומת זאת, כשהסמיכו אותו לרבנות נתנו לו על הכתפיים לא רק טלית אלא תחושת שליחות מדהימה. "אך אני אומר גם ביקורת :בהלכות תערובות יש מושג הנקרא 'דבר המעמיד' .זהו אותו חומר המגבש את כל המוצר .ההלכה אומרת שדבר המעמיד לא בטל .הוא תמיד יהיה שם בתוך התערובות .אני חושב שחסר להם את הדבר המעמיד הזה .יש מושג שלמדתי לפני כמה שנים אצל הרב שג"ר .יש מצבים שלשאלת 'למה?' אתה עונה 'ככה!' .תשובה לא אינטלקטואלית או פילוסופית גדולה, אבל קיומית מאוד .אני מרגיש שבקהילה של עמיחי צריך לבנות את הככה ,והוא עדיין לא קיים". עמיחי שולף דף עם נקודות שכתב לפני הריאיון, ומבקש להעביר מסר" :רציתי להגיד וחשוב לי שזה ייאמר שזה לא מובן מאליו הריאיון הזה .בחרנו בני ואני דרכים ושפרגן לי ,זה לא דבר קטן. שונות .זה שבני בא לניו יורקִ , אני רוצה להביע הערכה ,הוקרה ואהבה על כך" .בנקודה זו פונה עמיחי ואומר לאחיו" :הרב רולי היה זה שעמד איתי במהלך ההסמכה .אבל אני רוצה שתדע ששקלתי לפנות אליך אבל ידעתי שזה בלתי אפשרי. "בעניין הלימוד מהקהילה בארץ ,מה שעולה לי כדוגמה טובה הוא ישיבת השבעה על אבא ,שהייתה פה ממש מעבר לרחוב" ,אומר עמיחי ברצינות" .איך קהילת רמב"ן כקהילה פשוט נותנת .את זה עוד אין לנו .בעולם הליברלי במקרים רבים מנסים לייצר את תחושת החיוב הקהילתי .איך תומכים באנשים בשבעה ,בלידה ,בשמחה ובצער .אנחנו בעולם כל־ כך אינדיבידואליסטי ,אני ,אני ואני .בשבילי נולד העולם. השאלה היא איך יוצרים אנחנו .אני חושב שמה שיש כמובן מאליו בעולם האורתודוקסי זה הצורך במניין .באופן מאוד עמוק ,בגלל הככה הזה שזהו .אתה לא שואל שאלות .אתה מגיע לשבעה .לא שואלים שאלות .גם מניין .זה אתגר רציני מאוד .לפעמים זה יבוא על חשבון האני .הניווט בין האני לאנחנו -זה בעצם כל העניין"# . תגובות תגובות לסדרת מאמריו של בנימין בראון על החרדיות כתנועת תחייה רוחנית ,גיליונות בלק וחוקת הצלחה איננה אינדיקציה אם המדד להערכת תנועה הוא היכולת שלה לסחוף המונים ,לא רק החרדיות היא תנועת תחייה דתית אלא גם השבתאות ודאעש בט"ז באלול תכ"ו ( ,)1666הובא לפני הסולטן מוחמד הרביעי אסיר מעניין :יהודי בשם שבתאי צבי ,אשר הציג עצמו כמשיח שיגאל את עם ישראל מצרותיו .נכון לאותו בוקר זכה שבתאי צבי לתמיכת 99.9אחוז מרבני ישראל. יהודים בכל העולם מכרו את נכסיהם וצררו את מיטלטליהם בתקווה לעלות לארץ יחד עם משיח צדקנו. תנועת תשובה שלא הייתה כמוה סחפה את יהודי ארץ ישראל ,והמונים צבאו על דלתי נביאו של שבתאי צבי, נתן העזתי ,אשר כתב תחינות ותיקונים חדשים והפיצם ברבים .מאות אנשים ,גברים נשים וטף ,הגיעו למצב נפשי אקסטטי ,התנבאו על משיחותו של שבתאי צבי ודרשו מהעם לחזור בתשובה. איך היה בנימין בראון מגדיר את התנועה הזו באותו בוקר סתווי? תרשו לי לנחש: "תנועת תחייה דתית דינמית וסוחפת ...אם זו אינה תנועת תחייה דתית – אינני יודע תנועת תחייה דתית מהי" .לא? למה לא? בראון מגדיר "תנועת תחייה דתית" כ"תנועה המצליחה להביא קבוצה של אנשים לחולל שינוי באורחות חייהם ,שינוי שבו הם חורגים מדרכיה של הדת השגרתית למען השגת מה שנחשב בעיניהם כרמה דתית גבוהה יותר" .ובכן ,איפה עומד נתן העזתי? אם נשחק קצת בטקסט של בראון ,נאמר "אכן ,רבים מתארים את השבתאות כתנועה של משיחיות שקר ,שירי עגבים בספרדית וביטול איסורי תורה ,אך כך גם תיארו המשכילים את החסידות בטרם הגיעו לשלב הגעגועים והרומנטיזציה" .מה הבעיה? קריטריון אחד ויחיד משנה או תנועה דתית קמות או נופלות על דבר אחד: על התיזה שלפיה המעשים שהיא מטיפה לעשות משקפים את רצון הא־ל .מנקודת מבטו של עובד השם ,הצלחה סוציולוגית ,סחיפת המונים ,השגת כוח פוליטי וכדומה אינן אמורות להיות אינדיקציה לשום דבר .תולדות האנושות מלאות בהוזים ,שוטים ,נוכלים ורשעים שמשכו אחריהם קהל המונים ולא פעם ייסדו תנועות שהחזיקו מעמד שנים רבות ושימשו מוקד למסירות נפש .מה בכך? "הצלחה אינה הוכחה" ,אמר פעם הרב ש"ך. אם אדם המתעניין במצוות השם על פי היהדות רוצה לבחון את החרדיות המודרנית או את תנועת החסידות, השאלות המרכזיות העומדות בפניו קשורות להצדקה של מערך האמונות והפרקטיקה של התנועות הללו לאור הטקסטים הקנוניים של היהדות כמו הגמרא או השולחן ערוך. הוא יכול לשאול אם רבני החסידים מצטטים נכון פסוקים ,אם אורח החיים החרדי מתאים להלכות ידועות ברמב"ם ,או האם ביאורי הגמרא שנמצאים בספר קהילות יעקב מתקבלים על הדעת .אלו ורק אלו אמורים להיות הקריטריונים ,ואני בטוח שהחרדים עצמם יהיו הראשונים להסכים לכך. את בראון כל זה לא מעניין" .אכן ,רבים מתארים את החרדיות הישראלית כתנועה של ניוון חסר חזון ,שמרנות קפואה ובטלנות ,אך כך גם תיארו המשכילים את החסידות בטרם הגיעו לשלב הגעגועים והרומנטיזציה" .איזה סוג של טענה מגולמת במשפט הזה? מדוע עלינו "לסנן את הלגלוג השיפוטי" מראש ,ללא נימוק? בדרך לניהיליזם את הנס הפוטר אותו מן הצורך בנימוקים של ממש חולל בראון סמוך לתחילת המאמר על ידי הזכרת השם המפורש באותיותיו :מקס ובר .בנסיבות שאין כאן המקום להאריך בהן הגיע ובר למסקנה שהן הרציונליות והן המסורת אינן יכולות להוות בסיס איתן לקיומה של חברה .חברות אנושיות ,לפי ובר ,מונעות על ידי יחידים כריזמטיים היודעים להניע אחרים לעשות את רצונם ,ותוכנה של התורה אינו משנה :הדבר החשוב היחיד הוא ההצלחה הסוציולוגית שלה. ובר הדגים את רעיונותיו בהציגו ניתוח של מפעלו של ההוגה ז'אן קלווין ו"האתיקה הפרוטסטנטית" ,ניתוח שהפך קלאסי .כפי שהעיר אלן בלום: ובר לא ייחד מחשבה לשאלה האם אכן חזה קלווין בהתגלות אלוהים ...האתיאיזם של ובר היה דוגמטי ,אולם לא היה לו כל עניין להוכיח שקלווין היה שרלטן או חולה רוח .הוא העדיף להאמין בכנותו של קלווין( ...המייצג) טיפוסים פסיכולוגיים קיצוניים שמסוגלים ...ליטול על עצמם אחריות וחשים ביטחון פנימי או מחויבות... אנשים כמו קלווין ...משמשים מופת לעשייה בהיסטוריה .נבצר מאתנו להאמין במקור חוויתם... מן הנמנע שיהיו לנו אשליותיהם המיוחדות... אולם אנו משתוקקים בהחלט לערכים ולמחויבויות. זו תמצית העניין .דל מהכא אמת ,דל מהכא מוסריות או הגינות או יעילות .הנימוק האמיתי היחיד למערך רעיונות או דעות הוא ההצלחה שלהם לסחוף את ההמונים, וכל המרבה הרי זה משובח .החסידות והחרדיות חסינות מביקורת אליבא דבראון ,כי הן הצליחו סוציולוגית. לא צריך להיות בקי גדול בהיסטוריה ,יהודית ככללית, על מנת להבין כי התורה הווברית בנושא זה היא דוגמה מרהיבה של חיזוי לאחור .מאות ואלפים של כתות, קבוצות וארגונים ,דתיים וחילוניים ,מנמרים את דפיה של ההיסטוריה :כאלו שלא התרוממו כלל ,כאלו שעלו ואחר כך התמוטטו בעקבות משבר מסוים ,כאלו ששרדו לאורך ימים על אש קטנה וכן הלאה עד אינסוף .כמובן שאם יש תנועה ששרדה למשך זמן ארוך יחסית אפשר בדיעבד לייחס ליוצריה את אותם הכוחות הכריזמטיים המסתוריים שיוצרים שינויים חברתיים מתמידים .כשוובר עשה זאת לקלווין – ניחא ,כשבני בראון מתייחס כך לרבי מסדיגורה, מה נאמר? בראון טוען במפורש שהוא נמנע משיפוטי ערך ,שאין הוא אומר דבר לחיוב או לשלילה אלא רק מנתח מצב .לדעתי זו הטעיה .בשני חלקי מאמריו הוא מצמיד לחרדיות ולחסידות שלל שמות תואר הנחשבים מחמיאים ,ומבטיח לנו שיום אחד עוד נתגעגע אל החרדיות דהאידנא .לכאורה הוא צריך היה לומר מילים דומות על השבתאות ,הסטליניזם ,החמאס, הלאומיות הגרמנית ודאעש -עשרות ומאות תנועות דתיות ורוחניות אחרות שעונות לכל הקריטריונים שלו, שסחפו הרבה יותר אנשים ושעוררו הרבה יותר מסירות נפש ,סערה רוחנית ויצירתיות תרבותית. כפי שציין ליאו שטראוס ,התזה הבסיסית של ובר מוליכה בהכרח לניהיליזם ,לדעה שכל העדפה רעה ,שפלה, או מטורפת ככל שתהיה היא לגיטימית ככל העדפה אחרת, ובלבד שהצליחה במבחן ההמונים .אם לא הולכים בדרך הזו עד הסוף אין בררה אלא לחזור אל שיפוטי הערך וליישם אותם גם לגבי החרדיות. סטנדרט בסיסי בסופו של יום מה שמוכר בראון זו תורה של השחתה מוסרית .האמירה שלפיה ההיסטוריה שופטת אותנו, שההצלחה מצדיקה אותנו ,שקולה כמעט לגמרי לטענה שהחזק צודק ,שהממשי הוא הרציונלי (הגל) ,שהכוח קודם לסטנדרט המוסרי ,שאין סולם ערכים מחוץ לרמת ההצלחה בפועל ממש למטה מי' טפחים .ההיסטוריה של המאה העשרים הכירה את האמירה שלפיה "אם ננצח במלחמה אף אחד לא ישאל איך עשינו את זה" ,וקשה להבין מדוע היא איננה נכונה אם מקבלים את המשנה הסוציולוגית של הצדק. ולסיום ,אני מתקשה מאוד להאמין שתיאורו של בראון יתקבל על דעת החרדים עצמם כניתוח תקף של מעשיהם. מעטים לומדי התורה הליטאים שירגישו מוחמאים מהשוואה בינם לבין פועלו של הרבי מרוז'ין .מעטים עוד יותר יוקסמו מן הסיכוי כי פלפוליהם בעניין חתיכה עצמה נעשית נבלה והמסתעף יפרנסו בעוד מאה שנה את הגיגיהם הנוסטלגיים של פילוסופים מסוגם של בובר והשל# . נדב שנרב נדב שנרב הוא פרופסור במחלקה לפיסיקה, אוניברסיטת בר אילן מחיר הרומנטיקה הסרוגה העקרונות המנחים של החינוך החרדי היו ונשארו שכפול בין־דורי ,סגירה הרמטית של השורות ,וכמות על חשבון איכות .איפה כאן התחייה? חברי ומורי פרופ' בנימין בראון הוא חוקר מופלא ,יחיד מסוגו למחשבת המנהיגות החרדית במאה העשרים ,ומחקריו מהווים אבן־דרך הכרחית לכל העוסק בתולדות מחשבת האורתודוקסיה .אלא שאהבתו למושא מחקרו מקלקלת לעתים את השורה ,ובמסה זו הוא רותם את החברה החרדית אל ההגות החרדית, ומבקש שנתבונן בה כתנועת תחייה ובעיניים של נוסטלגיה עתידית .זו גישה תרפויטית מצוינת, | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 13 תגובות אך בשיח מחקרי דומני שאינה תופסת. את האמת יש לומר ,שנינו לא התמחינו בסוציולוגיה. אל ההתבוננות החברתית בחברה החרדית הגיע בראון בעקבות חקר טקסטים ,ואנוכי – בעקבות מחקר היסטורי של הישיבות ,וידע אישי .לפיכך ,דברי הרב המתבונן מהצד ,ודברי התלמיד שבא משם ,דברי מי שומעין. בכל הנוגע למשקל ההיסטורי שבראון מייחס לחזון־ איש ול"כולל" שלו – כבר התפלמסנו בעבר מעל דפי "אקדמות" (גיליונות כז ,כח) .אני גם מסכים עם העיקרון האקדמי המלווה את מחקריו בדבר "תיאולוגיה שלא מדעת" שניתן לחלץ מכתביהם של כמה ממנהיגי החרדים. אולם במקרה דנן הוא מבקש לפרשן תהליכים עכשוויים בחברה החרדית שאותם הוא מכנה "השגרה" ו"נרמול", תוך כדי הבעת משאלות לב כלפי החברה החרדית: "הישארי נא כפי שאת ,היי יפה ונחקרת ,הסתגלי נא אל השינויים הכבירים שבתוכך ,ואם אפשר גם תכילי את השונה והמורד .פליז". ובכן ,את האורתודוקסיה ההיסטורית של המאה ה־19 ניתן אולי לכנות "תנועת תחייה דתית" ,גם אם כמה מענפיה לא היו אלא ניוון של רעיונות כבירים כפי שבראון יודע היטב .אך קשה להגדיר במילים אלה את החרדיות העכשווית ,שהתנפחה מעבר לממדים שהיא עצמה תכננה, ואינה אלא תוצר לוואי של חברת שפע מערבית והסכמים פוליטיים. בראון נזהר מראש ממבקריו ,שם בפיהם דברים ומשיב עליהם .אלא שדבריו החוזרים בשבח ה"השגרה" מתעלמים מן המחירים הגבוהים שמשלם היחיד בחברה זו .הוא גם מודע לכך שחרדים מסוגים שונים לא יאהבו את גישתו הרומנטית ,אלא שגם אותם הוא מנכס לטובת מה שהוא מכנה "נרמול" החרדיות .הוא בוחר להתעלם מן המספרים הגדלים והולכים של מחאה פנימית ,הלובשת צורות שונות ,המתקוממת בדיוק כנגד ההשגרה הטראגית של סטנדרטים חברתיים שנתפרו בזמנו לפי מידותיה של קבוצה מהפכנית ,ואינם מתאימים עוד לחברת המונים. זאת ועוד :שגרת חירום אינה שגרה .יתכבד נא הכותב וילחש את שבחי ה"השגרה" באוזני ההנהגה ההיסטרית, הרבנים והמחנכים ,שתחת אווירת חירום מתמדת גוזרים על קהלם מדי יום גזרות שאינו יכול לעמוד בהן .הוא מוזמן לנחם אותם ולהרגיע את רוחם הסוערת .הלוואי ויצליח סרוג־הכיפה הרומנטי לעשות זאת ,הוא יבורך מפי עליון ומפי כל הצדדים. העקרונות המנחים של החינוך החרדי לאחר השואה היו ונותרו :שכפול בין־דורי ,סגירה הרמטית של השורות, וכמות על חשבון איכות .מדובר בהחלטה מודעת שאינני מתווכח איתה ,אולם מחירה הכבד כבר כאן .כל בן ובת הבוחרים לעצמם דרך אישית נתפסים ככישלון ,כאסון, כאיום ,וננקטים נגדם אמצעים .אסטרטגיה שכזו אינה מאפיינת תנועות תחייה דתיות .אין שום רנסנס בשימור תודעת מיעוט נרדף ומתגונן ,והפיכתה למורשת קדושה אינה יכולה להיקרא "נרמול" .אם הישיבות מלאות באלפי צעירים אבודים שאינם מוצאים שום טעם בלימודי גמרא, ועוד תחת מתודה פרשנית אחת שבידיה המפתח ליוקרה חברתית ולשידוכים ,אוי לה לאותה "השגרה מבורכת". בראון חקר ואפיין בטעם רב את תולדות החסידות, והקיש ממנה לתולדות החרדיות .ובכן ,לאור האמור ההשוואה אינה במקומה .שום דבר מאמצעי שליטה אלה לא שיחק תפקיד בהתעצמותה והשגרתה של החסידות ביהדות אירופה .התעוררות השלב החרדי האחרון שלה הוא תוצר של הצטרפות וולונטרית של יחידים משארית הפליטה לאחר 14 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 השואה ,שהקימו משפחות והעצימו את החצרות. לסיום ,שמחתי כשראיתי את הכותרת היפה "אח ,איפה החרדיות של פעם" ,וחשבתי לתומי שהכותב נוכח כמוני בשיחות סגורות של אברכים, המבכים את דור החרדיות המתונה של שנות המנדט וראשית המדינה ,שלא נהג להתערב בחיי הפרט .אך אויה ,עם קריאת הכתבה הבנתי שהמדובר בחרדיות של היום ,והכותרת מושמת בפיהם של חוקרים עתידיים כביכול .מן האברכים דהאידנא הוא מבקש :הביטו סביבכם ושימחו בחלקכם ,מן המבקרים דהאידנא הוא דורש :הביטו סביבכם וראו כאן "משב רוח חדש" גם אם אינו מתפתח לפי הזמנתכם .ובכן ,מה לעשות שאין זו גם הזמנתם של חלק גדול מן החרדים עצמם, המתגעגעים כאן ועכשיו לחרדיות השפויה של פעם# . שלמה טיקוצ'ינסקי ספרו של ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי "למדנות ,מוסר ואליטיזם :ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל" ,ראה אור לאחרונה בהוצאת מרכז זלמן שז"ר לוכד את המורכבות במאבק על דמות החרדיות קרנה של החרדיות הליטאית שוקעת ומשחקת שעתן של החרדיות החסידית והספרדית ושל אלטרנטיבות סמי־ציוניות הציבור החרדי חווה לאחרונה שינויים גורליים. מהם :מעבר מהנהגה ריכוזית להנהגה מבוזרת; עליית כוחם ומעמדם של החרדים העובדים; עלייה מתמדת במספר רוכשי השכלה מקצועית או אקדמית; שינויים בחלוקת התפקידים במשפחה ובמעמד האישה; קיומן של קבוצות חברתיות הרואות בעין יפה שילוב בחברה הישראלית לרבות גיוס לצבא והשתלבות במוסדות המדינה ,ועוד. טיב ההתרחשויות במגזר שנוי במחלוקת עמוקה ,מבית ומחוץ .מדבריה של חוקרת החברה החרדית ד"ר נוביס־ דויטש עולה כי ניתן לזהות שתי אסכולות עיקריות: "אסכולת החרדים החדשים" רואה במחוללי השינוי קבוצה מובחנת של "חרדים חדשים" – אשר הדעות חלוקות באשר למידת נאמנות דרכם לחרדיות "המקורית" .לעומת גישה זו – "אסכולת החרדיות המתחדשת" רואה את השינויים הללו כתהליך כלל־חרדי ,כאשר "החרדים החדשים" הם רק "סנוניות" המבשרות שינוי ונותנות ביטוי לזרמי עומק של שינוי במגזר החרדי כולו .משהו חדש מתחיל. אסכולת החרדיות המתחדשת מתקשה לעתים להסביר כיצד שינויים כה עמוקים אינם מהווים איום על עצם הזהות החרדית הדוגלת בהיצמדות למסורת העבר – צמד המילים חרדים ושינויים נתפס במידת מה כאוקסימורון, ומכאן הדרך קצרה לתפוס את השינויים כ"התפרקות" מבנה החברה החרדית ,כפי שטוען העיתונאי אבישי בן חיים .אחרים טוענים כי אימוץ מודל תורה ועבודה ,אשר נדחה על ידי ההנהגה החרדית בדור הקודם ,כמוהו כהודאה בצדקת דרכו של הזרם האורתודוקסי־המודרני ו"פשיטת רגל" של הזרם האורתודוקסי־חרדי .בנקודה זו נכנסים מאמריו של פרופ' בראון ומציעים גישה מרעננת ומעוררת מחשבה. ראשית הוא מניח את התשתית לכך שהחדשנות אינה זרה לחרדיות .החרדיות בעצמה הינה גרסה מחודשת לאורתודוקסיה ,כפי שכבר הציע ההיסטוריון יעקב כץ. כמובן שבתודעה החרדית אורח החיים החרדי – על אף החידושים שבו – נתפס כהמשך ישיר למהותה הפנימית של היהדות המסורתית ,בבחינת קנקן חדש מלא ישן. בהקבלה לתהליכים שעברה התנועה החסידית ,טוען בראון כי ככל תנועת תחייה דתית גם החרדיות עברה שלבי צמיחה :בתחילת דרכה הייתה תנועה זו אפופה להט נעורים ,וכיום היא בשלבי התמסדות והתבגרות .מדבריו של בראון ניתן להסיק כי הוא סבור למעשה שהשינויים המתרחשים בחברה החרדית אינם נוגעים בליבת הזהות החרדית ,אלא הם מעין התבגרות והתמסדות המקבילה למצב שאותו כינה ובר "השגרה". אין ספק שחלק מהשינויים אכן נובעים מהתפוגגות תחושת סכנת השמד שליוותה את החרדיות בראשית דרכה .הגיוני לטעון שככל שחברה מתבססת ,מתרחבת ומתמסדת אזי היא חווה תהליך של "נושנות בארץ" ,נוטה לבינוניות מסוימת ומאבדת מלהט נעוריה .ואולם ,ספק בעיניי אם ניתן להכניס את כלל השינויים שמתחוללים במגזר החרדי אל תוך הסד המצומצם של "תהליך ההשגרה". נראה שמדובר בשינויים עמוקים יותר .נראה שבמאבק על דמותה של החרדיות ,שוקעת קרנה של החרדיות הליטאית ומשחקת שעתן של החרדיות החסידית והספרדית – הקרובות במובנים מסוימים למודל תורה עם דרך ארץ ,כל אחת בדרכה שלה .קולות חרדיים שדגלו בשיטה זו היו מאז ומעולם .עתה באה להם עדנה והם חוזרים וניעורים. אפשר לזהות שני שלבים :א .התערערות המוסדות החברתיים הקיימים (אחד הביטויים לכך הוא גל הפניות למשטרה בעברות מין ,לרבות במגזר הליטאי ובתיקים שבהם מוסדות הקהילה כבר טיפלו); ב .עלייתן של אלטרנטיבות רעיוניות ,סמי־ציוניות או כאלה היונקות ממשנתם של רש"ר הירש והראי"ה קוק. עוצמת התגובות של ההנהגה החרדית כנגד מחוללי השינוי מלמדת כי ההנהגה מזהה זרמי שינוי עמוקים ורבי עוצמה והיא מבקשת למתן אותם .אני בספק ,ואולי אף מוקדם מכדי לקבוע ,האם מגמות השינוי יכולות להיחשב כתהליך השגרה או שהן יורדות לשורשי הזהות החרדית. גישתו של בראון ,המציבה את משנתו על שתי רגליים: האחת חיצונית ,אובייקטיבית ,מדעית ,והאחרת פנימית, סובייקטיבית ,תורנית ,מסייעת ללכוד בדייקנות תהליכים מורכבים ,כדוגמת ההקבלה לשלטון החכמים של אפלטון, ואף לראות את החרדיות מעבר להווה ולחזות התרפקות עתידית על ההגות ועל סגנון החיים החרדיים# . חיים דיין חיים דיין הוא עובד סוציאלי קליני וקצין מבחן פחד מעצמאות הפרט במאמריו המרתקים סוקר פרופ' בראון את החרדיות המודרנית ,תוך השוואתה אל קורותיה של התנועה החסידית .השוואה זו משמשת את בראון כדי לטעון כי החרדיות גם היא – כמו החסידות בדורותיה הראשונים -תנועת תחייה שהשתגרה והתנוונה ,ולפיכך עוד עתידה לזכות בעתיד ליחס הרומנטי והנוסטלגי, כפי שזוכה לו התנועה החסידית כיום .אינני מכיר את נבכיה של החברה החרדית כבראון ,ובכל זאת נראה כי ההשוואה אל החסידות אינה מדויקת ,בלשון המעטה. אולם ראשית ,האם באמת חושב בראון כי עצם הצלחתה "בעוצמתה ובהיקפיה" של החברה החרדית הופכת אותה ל"תנועת תחייה דתית" ,כהגדרתו? אינני רוצה לעסוק כאן בגנותו של ציבור חרדי גדול וקרוב ללבי ,ובכל זאת עליי להודות כי התסיסה הרעיונית שחידשה החסידות לאורך דורות רבים (גם עמוק אל תוך "שנות הניוון" לכאורה) עוסקת בחיפוש קדחתני אחר החדש ואחר התחדשות רעיונית .זו בעיניי "התחדשות דתית", להבדיל מתנועת שמרנות המונית ,שבה מוצהר כי החדש אסור ומסוכן .אחת הדרשות הנפוצות, המופיעה בעשרות גרסאות בדרשות החסידיות, עוסקת בפסוק שאינו קיים ,ובכל זאת דרשו אותו "תֹורה חדשה ֵמ ִא ִּתי ֵת ֵצא" (במקור "תורה ָ החסידים: מאתי תצא" ,ישעיה נד ,ד; וראו בבלי סנהדרין קיב ע"א) .החיפוש אחר החדש משתקף לא רק בדרשות אלו ,אלא גם בשינויים ובניגודים שבין קבוצה חסידית אחת לחברתה ,בין מורים בכירים ויורשיהם הסוללים דרכים מנוגדות ובעוד סימנים רבים מאוד. כך נראית תנועת התחדשות. "העמדת גדולי התורה כמנהיגים גם בתחומי החולין" היא אחד המדדים לאותה התחדשות דתית לכאורה ,שעליה מתרפק בראון בנבואתו הרומנטית על החרדיות .אך האם אין זו אלא הסתגרות ופחד מן האוטונומיה של הפרט ,אשר -כמו דברים רבים בציבור החרדי – כבר התקיימה בעבר בקהילות ישראל ,אלא שכיום לבשה צורה קיצונית של פרישות וייאוש מן ההשתלבות בסביבה הקיימת? האמנם ה"גדולים" ותרבות ה"גדולים" דומים לאותם ה"חכמים" של אפלטון ,שרק לבשו צורה בהתאם לזמן ,כפי שטוען בראון? האם לא נוכח בראון כי "שלטון החכמה" במודל זה הריהו – בניגוד גמור לאפלטון -השלטת הבערות ושלילת האוטונומיה מן היחיד (לעתים עד פגיעה בקודשי ישראל)? החסידות ,לעומת זאת ,הצליחה בשל היותה מענה מקורי ורענן לאתגרי השעה -ובכללם הערכים הרומנטיים־מודרניים של שיבה אל הרגש ודגש על הזדהות של הפרט עם אמונותיו .על רקע זה יצרה הגות ותחייה המזינות -מראשיתה ועד היום -כה רבים. אם מצא בראון "הגות חרדית" מעניינת – כשם הקורס שהעביר – אולי ראוי שיציגה בפנינו .הגות כזו ורעיונות חדשים אם ישנם ,הם שייזכרו בראי הדורות ,ולא תנועת סחף שמרנית ,גדולה ככל שתהיה# . זאב קיציס ד"ר זאב קיציס מלמד בישיבת מעלה גלבוע ובמסלול ללימודי חסידות באוניברסיטת בר־אילן ואף על פי כן ,תחייה דתית החרדיות היא תנועת תחייה דתית משום שהיא מעודדת את מאמיניה להישגי רוח. התהליכים העוברים עליה כעת מעידים דווקא על בריאות .בנימין בראון משיב מרטין בובר ,ש"א הורודצקי ,א"י השל ,שלמה קרליבך ,זלמן שכטר־שלומי ,ארט גרין וכן כמה ממורי הניאו־חסידות הדתית־ציונית של היום לא היו מצטרפים אל החסידות של המאה ה־ .18חלקם לא כל כך הסתדרו עם תפילין של רש"י ,ולבטח לא היו ממהרים להוסיף עליהן גם את רבנו תם ,איסור שרויה בפסח ועוד שלל חומרות ומנהגים .הם גם לא היו ממהרים לבטל עצמם לצדיקי הדור ,גם אם היו רואים בהם מורים נערצים ,משום שרוחם הייתה אינדיבידואליסטית מדי בשביל זה. אישים אלה לקחו את החסידות כמקור השראה להתחדשות הרוחנית שלהם ,של "דתיות דיאלוגית" (בובר) או של "יהדות הרגש" (הורודצקי) או של ה"רוחניות" (בפי מורי הניאו־חסידות דהאידנא), ולא כדבר־מה שיכלו או רצו לאמץ באמת ,על קרבו ועל כרעיו .הם שאבו את השראתם מן החסידות ,משום שהבינו כי יש כאן תנועת תחייה רבת עוצמה ,הסוטה מן הדת השגרתית ומחוללת מהפכה בחיי מאמיניה ,ורצו לקחת משהו מן העוצמה הזאת לכיוונים הרצויים בעיניהם. לטענתי ,עוצמות דומות ישנן בחרדיות הישראלית ,ומכיוון שכך הן יכולות לשמש מקור השראה להוגים ואנשי רוח עתידיים .הללובוודאי לא היו נעשים חרדים אילו חיו בדורנו ,אך הם יוכלו למצוא בה ובכתבי הוגיה מקורות אפשריים להתחדשות דתית בכיוונים שונים. היום זה קצת קשה ,ואני מבין זאת ,כי היום המהפכה החרדית קרובה מדי ,ומהפכה – כמעט תמיד – היא כוח דורסני ,הרומס את הפרט תחת גלגליו ומוכן להקריבו על מזבח האידיאל ,ולא פחות חשוב: היא כוח המאיים על הרוב השלו ,המבקש לשמור על השגרה הישנה. היום מסתכלים על הפרט הסובל או על חברת הרוב המאוימת ,וזה מובן ולגיטימי ,אך במרחק הזמן עשויה להתפתח סלחנות כלפיהם. אינני טוען כי אפשר להתעלם מן האלמנטים הבעייתיים של מהפכות –אני עצמי נמצא בדרך כלל בצד המנוגד להן -אלא רק כי לא נכון להעמיד את העוצמות הגלומות בהן רק על מנגנוני דיכוי וכפייה. להבין את המהפכות האלה משמע להבין גם את העוצמות הרוחניות הגלומות בהן ,אותן עוצמות שהצליחו לגייס אליהן את ה"דיביזיות" שלהן ,לכל הפחות בשלבים הראשונים ,שבהם מאמיניהן הצטרפו אליהן מרצון ואף בהתלהבות. תנועות של תחייה דתית באות עם בשורה חדשה ,אך לאו דווקא מכריזות עליה בגלוי .בתרבות מסורתית ,רבות מהן מתעטפות באצטלה רסטורטיבית או שמרנית .גם החסידות המוקדמת הציגה את עצמה כשימור וכהמשך של הקבלה (עיין למשל הקדמת 'מגיד דבריו ליעקב') ,והחסידות המאוחרת – כשימור ההלכה והמסורת .שלא כדעת קיציס ,אני סבור שהעקרון המרכזי שלה – עקרון הצדיק – היה אוטוריטרי מובהק ושולל־עצמאות מראשיתו ,ובוודאי בהמשך דרכו, לא פחות מעקרון 'דעת תורה' החרדי ,שגם שאב ממנו את השראתו. ובאשר ל"גיוון" :החרדיות הישראלית מרובת "חוגים" וקבוצות שונות לא פחות מהחסידות ,אך כשאוהבים ריבוי זה קוראים לו "גיוון" וכשלא אוהבים אותו קוראים לו "פלגנות". אכן ,אני נדיב מאוד בחלוקת התואר "תנועת תחייה דתית". גם תנועות פונדמנטליסטיות ואף כתות ראויות לא אחת להיחשב לתנועות כאלה .במאמר הזכרתי את סבונרולה ואת חומייני ,ושנרב הוסיף עליהם עוד .אם ננכה מרשימתו את התנועות הלא־דתיות ,אין לי בעיה להכיר בכל אלה כתנועות תחייה דתית .שלא כפי שפירשני שנרב ,בטעות גמורה ,לא סחיפת ההמונים או היתרון המספרי הם הגורם המכריע בהענקת מעמד זה אלא העוצמה הפנימית הגורמת לאנשים להשתנות ולשאוף למעלות דתיות גבוהות יותר. ובכן ,האם כל התנועות הללו ראויות שיהפכו למקור השראה? ודאי שלא .כאן אני הרבה פחות נדיב .המבחן הראשון לכך הוא מאזן הרוח והדם :האם התנועה הלהיבה את מאמיניה בעיקר בשאיפה להישגי רוח (לימוד ,תפילה ,שיפור מוסרי וכיוצא בהם) או שמא בריח דם טרי ובפורקן יצרים אחרים. ההשגרה שעוברת כיום החברה החרדית משמעה כי בחברה זו "תם עידן המהפכה"" .כל הדברים יגעים" ,אמר קהלת ,ואף תנועה אינה יכולה לשמור על מתח רוחני גבוה לאורך דורות רבים .מה שנחשב בדור המהפכה ל"מסירות נפש" למען האידיאל ,נחשב בדור שנולד לאחר המהפכה לעול מעיק ,חונק ,מעייף ומיושן .ברית המועצות, הקיבוצים בישראל ואיראן של היום הם רק דוגמאות בודדות לכך. הצעירים רוצים תדיר לחזור אל ה"נורמליות" שדור הוריהם מרד בה ,רק בהתאמה למציאות החדשה שיצרה "המהפכה" .אכן, למגמת ההשגרה יש טעם לוואי של מהפכה־שכנגד .ואמנם ,מבחינות מסוימות "החרדים החדשים" רוצים לחזור אל משהו הדומה לחרדיות של שנות הארבעים והחמישים ,זו שלפני מהפכת "חברת הלומדים". מכאן המאבקים נגד "החרדים החדשים" בחברה החרדית של ימינו. טיקוצ'ינסקי האריך בתיאורים טראגיים על צעירים חרדיים שאינם מוצאים את מקומם בישיבות ואין להם דרך לפרוש כנפיים ולמצוא עתיד מוצלח יותר ,אך מצבים אלה אינם ביטויים להשגרה אלא דווקא למציאות ה"מהפכנית" שממנה שואפת ההשגרה לסגת בהדרגה. תהליך ההשגרה ,או הנרמול ,הוא כמעט תהליך סטיכי -וסופו לנצח .אין פירוש הדבר שהחברה החרדית תלך כולה לצבא ולשוק העבודה ,אך היא לומדת בהדרגה להכיל את אלה העושים זאת, כמו גם ביטויים מגוונים יותר של עבודת ה' .לומדי התורה יישארו האידיאל שלה עוד שנים רבות ,והיא תמשיך לעודד את הטובים שבבניה לאכלס את היכלי הישיבות והכוללים – אך לא תוכל לוותר על כל אלה שיבחרו בדרך ארצית יותר .אין זו "התפרקותה" של חברה אלא התגוונות בריאה שמאפיינת את החזרה לשגרה .בעניין זה אני חלוק על חיים דיין ,הסבור כי תהליך זה עלול לקעקע את החרדיות מעיקרה .ההשגרה היא תהליך שכל חברה מהפכנית עוברת אם חפצת חיים היא ,דווקא לצורך המשכיותה. ולסיום :שנרב וטיקוצ'ינסקי מאשימים אותי באהדת יתר לחרדים, ורומזים כי אהבה זו מקלקלת את שורת המחקר .איש מהם לא הצביע על כשל בגופי מחקריי שנגרם כביכול בשל "אהבה" זו ,וכל ביקורתם התייחסה לעצם ההערכה החוץ־מחקרית שביטאתי במאמריי בגיליונות הקודמים. ככלל ,אינני מסתיר את אהדתי לחרדיות .לא כתבתי שאין לי יחס ערכי ורגשי כלפיה ,אלא שיחס זה אינו צריך לקבוע את שאלת סיווגה או אי סיווגה כתנועת תחייה דתית .ברור שלכל חוקר יש עמדה כלשהי כלפי מושא מחקרו ,ואינני מבין מדוע עוינות היא רגש יותר "אובייקטיבי" מאשר אהדה .אכן ,בכתיבה האקדמית ראוי לכתוב מתוך עמדה ניטרלית ככל האפשר ,וכך גם דרכי על פי רוב, אך בדיוק משום כך מרגישים אנשי אקדמיה צורך לכתוב לפעמים גם בבמות לא אקדמיות# . | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 15 אגדה עתיקה משנה חיים רחל מראני ,נספחת התרבות לשעבר של ישראל בוושינגטון ומי שייסדה את "הקרן למצוינות בתרבות", החליטה יום אחד, באמצע החיים ,לעזוב הכול .המפגש שלה עם דמויותיהם של ריש לקיש ורבי יוחנן הביא אותה לכתוב ספר על הדרך לשמוט ולהתחיל מחדש אריאל הורוביץ צילום :אריק סולטן לפני כשבע שנים ,בעודה מכהנת כיו"ר הקרן למצוינות בתרבות – קרן פילנתרופית שתומכת באמנים ישראלים – התחילה רחל מראני להרגיש את החץ ננעץ בלבה .עד אותה נקודה נהנתה מראני ,שכיהנה קודם לכן כנספחת התרבות של ישראל בוושינגטון ,מפעילותה היומיומית :מגיוס הכספים לטובת התרבות הישראלית, מהקשר עם האמנים השונים ,מעידוד תחומים כגון תיאטרון, קולנוע ,מחול ופיסול .אך כשהחץ ננעץ ,בעיצומן של שנים אינטנסיביות כל כך ,היא הבינה שעליה לעצור. מראני ,נשואה לאוהד ואם לשלושה ,החליטה לצאת למה שהיא הגדירה כ"שנת שמיטה" :שנה שבה עצרה כדי לבחון את מסלול חייה ,להבין את הכאב שתקף אותה .בדרכה נחשפה לסיפורם הטראגי של רבי יוחנן וריש לקיש במסכת בבא מציעא ,המספר על הקשרים הסבוכים של השניים ,ודווקא בה – באגדה התלמודית העתיקה – הצליחה למצוא מזור. את המסע שלה ,רווי תובנות מסיפורים תלמודיים כמו גם מחכמה בודהיסטית ,מסכמת מראני בספרה החדש "לשמוט, סיפור אהבה" (הוצאת דביר) ,סיפור של כאב ,של התבוננות בחיים והשלמה עם פרדות ואכזבות .יותר משהיא מציעה תשובות חד־משמעיות ,מנסה מראני לפרוס בפני הקורא נתיבים אפשריים ואפיקי מחשבה ,כלים לשמוט ,לשחרר – ולאהוב. כלואה בתפקיד אני רוצה לחזור לאותו חץ שננעץ בך .את מתארת אותו בתחילת הספר .ניהלת אז את הקרן למצוינות בתרבות אחרי קריירה מצליחה בוושינגטון ,והנה פתאום מגיע החץ הזה .מה בדיוק קרה שם? "החץ היה האיתות החזק ביותר ,אבל קדמו לו אותות אחרים – עייפות גדולה ,אכזבות .כשאני מנסה להבין למה החץ ננעץ ,אחת התשובות קשורה למבנה של הקרן שבראשה עמדתי .זו סיבה ארצית מאוד ,אבל היא אפשרית .אני חושבת שיצרתי מבנה לא בריא ,סימביוטי – אני הייתי הקרן ,והקרן 16 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 הייתה אני .היה ברור לגמרי ומדובר בכל מקום שהקרן היא אני .אם היו אומרים משהו טוב על הקרן ,הייתי מוחמאת, וכשהיו מותחים ביקורת – לקחתי את זה אישית. "בניתי את הקרן בצלמי ובדמותי -לא היה בה דבר אחד שלא אני בניתי .זה מקור חוזקה של הקרן ,אבל זה גם מקור חולשתה .גייסתי מיליונים בדיוק בגלל הסימביוזה הזו ,ומצד שני -ברגע שהייתי צריכה סוג של הפסקה ,לקחת מרחק מהפרויקט ,כל המבנה התערער .אני חושבת למשל על הביטוי 'בלעדייך אני חצי בן אדם' .נוהגים להבין אותו כביטוי רומנטי, אבל זה ביטוי נורא .זה מבנה היחסים העצוב ביותר שיש .אתה חצי ממשהו ,אתה אחוז ,תלותי לגמרי ,ואם אתה רוצה להשתנות לכיוון אחר – אתה לא מצליח .זה מה שקרה לי. "למעשה ,הוכנסתי לתוך תבנית" ,אומרת מראני, "כשניהלתי את הקרן ,התפרסמה כתבה גדולה עליי ועל הקרן באחד העיתונים .זו הייתה כתבה מאוד מפרגנת ,מאוד חיובית, והופיעה שם תמונה גדולה שלי עם האמנים סביבי ,תחת הכותרת' :רחל אמנו' .כולם סביבי שמחו בשבילי ,אבל אני לא יכולתי לשמוח .זה לא הצחיק אותי ,ולא הבנתי למה .מה עוד רציתי? לקח לי זמן להבין שהייתי כלואה בתוך תפקיד. הייתי תיאור תפקיד .אני זוכרת שכשפינינו את המשרדים של הקרן בשדרות רוטשילד בתל אביב ,יצאתי להסתובב בשדרה, ופגשתי ליד הקיוסק ידיד שלי ,שהציג בפניי חבר אחר שלו. ולפתע מצאתי את עצמי לא מסוגלת להושיט יד לעבר התיק שלי ולתת לו את כרטיס הביקור שלי ,כפי שעשיתי עד אז בכל פעם שפגשתי אדם בפעם הראשונה .הרגשתי שהכרטיס כבר לא אומר עליי שום דבר .זו לא אני ,ואני צריכה לחפש הגדרה אחרת למי אני בעצם". ובכל זאת ,אף אחד לא מכניס אותך לתבנית אם את לא נכנסת לשם בעצמך. "אתה צודק .יש לי חלק בזה .אהבתי מאוד את הקרן ,את האמנים ,את התורמים .זה התאים גם לי .כמובן שאתה מוכנס לתוך משהו ,ובו זמנית אתה נכנס אליו בעצמך .אי אפשר להדביק לאף אחד תדמית אם הוא לא מקבל אותה .הכול שאלה של מינונים .בשלב כלשהו ,התדמית הזו הכבידה עליי – לא רציתי יותר להיות רחל אמנו .רציתי לעשות דברים אחרים ,ולא יכולתי .בכלל ,כל דבר שמגדיר אותך, בהגדרה גם גודר אותך .אתה עיתונאי ,אתה יכול לחשוב שלהיות עיתונאי זה מצוין ומדויק עבורך ,ושזה מגדיר אותך – אבל זה גם גודר אותך .מה אם פתאום תרצה להיות מטפס הרים בהימלאיה? יגידו לך – מטפס הרים?! מה פתאום ,אתה טוב בלכתוב .כשזה קורה ,כשאנחנו חנוקים בתוך התבניות שלנו ,כדאי לעצור ולהתבונן". הצורך אחד בשני במשך שנתיים התהלכה מראני עם החץ נעוץ בלבה, עד שהחליטה לצאת להפסקה .במהלך השנתיים הללו נתקלה באקראי בסיפור ממסכת בבא מציעא דף פ"ד, המגולל את סיפור היכרותם של רבי יוחנן וריש לקיש, את הקשר ביניהם ואת סופו העצוב" .כשקראתי את הסיפור הזה ,הרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם" ,היא נזכרת, "הסיפור הגיע אליי בדואר האלקטרוני ,בתוך ברכת שנה טובה שקיבלתי .קודם כול ,לא הבנתי מה כתוב שם .בדקתי בגוגל ,וגיליתי שזהו סיפור מהתלמוד הבבלי .קראתי את הסיפור עשר פעמים ברצף ,והייתה לי תחושה שביום שבו אבין את הסיפור ,אבין מה קורה לי .זיהיתי שרבי יוחנן וריש לקיש רוצים לומר לי משהו על החיים שלהם ,שממנו אלמד על החיים שלי .הייתה שם מין ודאות לא מוכרת לי, שאני מוכרחה להבין מה קורה שם ואיך זה רלוונטי לחיי. יצאתי למסע בעקבות הסיפור". מראני החלה ללמוד בבתי המדרש הפלורליסטיים ,שם הכירה סיפורים תלמודיים נוספים .במקביל החלה ללמוד בודהיזם וקבלה .באותה תקופה ,היא מספרת ,נשאה בתיק שלה עשרה עותקים של הסיפור ,וחילקה עותק לכל אדם שפגשה – כרטיס ביקור חדש ,אם תרצו .היא שמעה מאות תובנות על הסיפור ,חלקן גם מצאו את דרכן לספר. מה מצאת בסיפור התלמודי הזה? "מצאתי בו כל כך הרבה דברים ,עד שקשה לי לכמת אותם .בראש ובראשונה, שמעתי בפרדה של רבי יוחנן וריש לקיש משהו שהיה צריך לקרות כבר פעם .דמיינתי אותם כאנשים נורא בודדים בתפקידים שלהם -מנהיגים אך בודדים -שחיפשו מי יוכל לראות אותם מעבר לתפקיד שלהם. בעיניי ,נוצר משהו מאוד מיוחד בקשר ביניהם .הזדהיתי מאוד עם הדרך שבה רבי יוחנן מתאר מה ריש לקיש היה עבורו – הוא אומר שבלעדיו 'הסוגיה לא מתרווחת' .יש כאן קשר של הדדיות – אני אגיד משהו, אתה תפרק אותו ,ואז אני אגיד לך ואתה תפרק .כל הרעיון של למידה בחברותא מבוסס על זה. הזדהיתי עם הצורך שלהם אחד בשני ,ויחד עם זאת -הם היו צריכים זה את זה במינונים אחרים ,והמינונים שלהם השתנו לאורך השנים. "ריש לקיש היה צריך מסגרת – הוא ידע שהוא פרא אדם ,שגבולותיו קלים לפריצה ,והוא היה צריך את רבי יוחנן .ואילו רבי יוחנן היה צריך את היצירתיות ,את היצריות ,את פריצת הגבולות .ואכן ,בתוך כל אחד מאיתנו יש רבי יוחנן וריש לקיש .ניטשה יקרא לצדדים האלה דיוניסוס ואפולו – אלה רבי יוחנן וריש לקיש .שני הכוחות הללו הם אפיונים שלנו ,שניהם פועלים בקרנבל החיים. "דבר נוסף שהרגשתי כשקראתי את הסיפור הוא שהיה לריש לקיש ורבי יוחנן קשר נפלא עשרות בשנים ,ולפתע משהו השתנה .אולי בגלל השנים ,ואולי בגלל שריש לקיש רצה כבר להיות 'אחד משלנו' ,ואילו רבי יוחנן רצה שהוא תמיד יישאר גם לסטים .אני דווקא שמעתי באמירה הזו של רבי יוחנן דבר חיובי – הוא כביכול אומר לריש לקיש :יש לך משהו שאין לאף אחד אחר .אל תשכח את הליסטיות ,היא נותנת לך .ברור שריש לקיש נעלב מזה. משהו שם הולך ומשתבש בין הציפיות של שניהם .כל אחד רוצה משהו אחר ,וזה לא כל כך עובד ,ועדיין הם אוהבים אחד את השני ולא רוצים שזה ייגמר .הם מבוהלים ממה שיקרה ,ממה שיאלץ אותם לפרק את הצמד – ונאחזים זה בזה עוד יותר". רגע השמיטה מעניין שבחרת לקרוא לתהליך שעברת בשם "שמיטה" .למה דווקא שמיטה? "את השאלה הזו ממש ניסיתי לפצח במשך הרבה זמן להבין מדוע בחרתי לצאת דווקא לשנת 'שמיטה' ,ולא,נניח ,ל'פסק זמן' או ל'חופשה' .התשובה נובעת מתוך הבודהיזם ,שאליו אני נחשפת באינטנסיביות בשנים האחרונות .בבודהיזם מצאתי את העיסוק הישיר והבהיר בכך שהיאחזות גורמת סבל ,ויש דברים שצריך לשמוט. הבודהה אומר שהסבל נוצר בשעה שאנחנו מתחילים להיאחז בכל מיני דברים – במעמד ,בכסף ,בהרגלים או בקשרים .כל אלה כובלים אותנו והם לא נכונים לנו ,והם גורמים סבל .זה מה שקרה לי .סבלתי ,ולא הבנתי מדוע. הייתי בסוג של כלא מזהב ,ואני נאחזת בו ונאחזים בי. כשהבנתי שזה קשור לכאב של החץ ,ושאני חייבת לעשות את המהלך ולשמוט – זה היה כואב .סוג של כריתה .באמת, אין לי מילים .זה היה נורא .רע לתפארת. "אבל השמיטה הזו מתרחשת לא רק במצבי קיצון כמו שתיארתי :למעשה ,כמעט אין יום שבו אנו לא נדרשים לשמוט משהו – להיפרד ממשהו ,להשלים עם דבר מסוים .זה נכון גם ביחסים עם אנשים – חשוב כמעט כל יום להתבונן על האנשים שנמצאים לידינו ולראות כמה היחסים שלנו איתם הם יחסים נכונים .אני בוחנת את זה אחרי פגישות עם אנשים – אני שואלת את עצמי האם הפגישה הזו לקחה ממני אנרגיות ,או נתנה לי אנרגיות .האדם שאיתו אני נפגשת הוא לא בהכרח אדם רע – אבל אולי החיים שלנו לקחו אותנו למקום אחר ,אולי הנהרות שלנו זרמו לכיוונים שונים .הרגע הזה ,שבו צריך לשמוט ,הוא רגע קשה". זה נכון גם ביחסים בין הורים וילדים. "כן ,זו דוגמה מובהקת .אנחנו נכנסים לפלונטר של ציפיות מהילדים שלנו ,ואז אנחנו מתחילים להתאכזב ונעשים מרירים .אנחנו מצפים שהילדים שלנו יהיו סוג של שלוחה שלנו ,שיהיו אנחנו ,שיממשו את כל מה שתמיד רצינו .הם כרטיס הביקור שלנו .וברגע שזה לא עובד ,ויש להם הדרך שלהם ,מתחילה לפעפע אכזבה, מרירות .אבל כשלומדים לשחרר ולהבין שזו דרכם ,וקרוב לוודאי שהם עושים את מה שהכי נכון עבורם ,משהו בקשר ובלב מתנקה .פתאום הקשר ,שהיו בו תערובות של אכזבות ותלונות ,מתמלא באהבה". כבר במחזור אחר זה מעניין שאת מפרסמת את הספר ומציעה את הדרך שלך ,אבל אם את עצמך היית קוראת ספר כזה לפני שש שנים ,לא היית עוברת את כל התהליך הזה. "זו נקודה מעניינת שאני מתלבטת בה .לפני כמה ימים ישבתי לשיחה עם קבוצה של אנשים שקראו את הספר, ואמרתי שאני מקווה שנצליח להיות רגישים לעצמנו ונקשיב לעצמנו ,ואז לא נצטרך להסתובב עם חיצים בלב, ואז קם מישהו ואמר' :אבל אז לא היית כותבת את הספר הזה' .אמרתי לו שהוא צודק ,אבל זה משהו שאף פעם לא נוכל לדעת בוודאות .ברור שאם הייתי מצליחה לנהל את הקרן בצורה נכונה ,כל זה לא היה קורה .ברור שאם שני הקטבים לא היו כל כך קיצוניים – הקוטב של הנשמה והקוטב של העשייה – זה לא היה קורה לי .אבל בדיעבד, כמו שקלאריסה אסטס אומרת ,אני אמנם לא צריכה לברך על הגלות ,אבל יש בגלות ברכות גדולות מאוד .הייתי במקום קשה מאוד ,יצאתי מאזור הנוחות שלי ,ודווקא משם גדלתי ,צמחתי ,יצרתי משהו חדש .התחלתי להרגיש רע, ומשהו לא עבד – היה פער בין הריצה והקריירות וההישגים לבין הנשמה שנשארה מאחור". היום מראני יודעת שלקרן ,שפעילותה עצרה ב־,2011 היא כבר לא תחזור" .אני במקום אחר" ,היא אומרת, "ב־ ,2010כשיצאתי לשנת שמיטה ,ניהלתי את הקרן בו זמנית ,וב־ 2011הבנתי שאני רחוקה מלחזור .רק אז הבנתי שיש כאן תהליך עמוק יותר .אספר לך משהו שגיליתי לאורך התהליך הזה .חבר אחד הציע לי להתבונן על החיים שלי ולבחון אם יש בהם מחזוריות מסוימת .ישבתי והתבוננתי ,וגיליתי שלאורך חיי עד כה ,אחרי שש שנים במקום מסוים הרגשתי שהייתי צריכה שינוי ,ועזבתי .זה קרה כמה פעמים בחיים שלי ,ורק עכשיו הצלחתי להמשיג את זה .אני מאמינה אמונה גדולה בכך שהחיים שלי – ושל רבים אחרים שאני מכירה – עובדים במחזורים .יש כאלה שאצלם זה מחזור של שבע שנים ,או של עשר ,או של שלוש ,ואפילו של עשרים .ולכן ,כששואלים אותי האם אקים מחדש את הקרן ,אני עונה שאני במחזור אחר .הלוואי שיימצא מישהו שזה המחזור שלו ,אבל אני כבר לא שם. אני נמצאת במקום אחר". מראני ,כאמור ,לא מציעה פתרונות קסם" .זה לא ספר מתכונים" ,היא אומרת" ,תהליכי השמיטה האלה הם לא פשוטים ,אבל מתגמלים מאין כמותם ,וכל מה שיש לי להציע זה הניסיון שלי ושל אנשים חכמים ממני שפגשתי – רבי יוחנן וריש לקיש ,אובידיוס ,יהודה עמיחי ויונה וולך. כל מה שאני יכולה לומר הוא שזו הייתה דרכי ,ואם זה רלוונטי – והיה זה שכרי .זה מאוד אישי .אבל יש במסע הזה אפשרות להמריא מעבר למקום ולזמן .רבי יוחנן וריש לקיש היו ממש איתי ,למרות 1,700השנים בינינו .הבנתי את העולם שלהם ,את הפחדים שלהם ,את השמחות שלהם. הם נטעו תאנה לידי ,וראיתי אותם יושבים ונחים מתחת לעץ .ואני חייבת להם חוב ענק"# . | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 17 רבקה שאול בן צבי פורטה ופורטיסימו המשך סיפורן של החברות ה"גאונות" משכונת העוני בנפולי מספק דפיקות לב כתוצאה מאינטנסיביות שכמעט קשה להכיל .חומריו המזעזעים נותרים בתחום הנפשי־חברתי ללא מטען אידיאולוגי "אני קורא את הספר שלך כבר פעם שלישית ובכל עמוד יש משהו בעל עוצמה שאיני מצליח להבין מאין היא באה" (עמ' .)476דברים אלה מפי דמותו של העורך הספרותי לאלנה לקראת סוף הרומן ,מאפיינים גם את הספר שלפנינו. ספר זה הוא המשך ישיר לקודמו "החברה הגאונה" ,אך יש בו יתר התגוונות מבחינת נקודת התצפית והמקומות המתוארים .זה הכרך השני של הטטרלוגיה "הרומנים הנפוליטנים" ,הכתובים כסיפור חיים של המספרת וחברתה .גיבורות הרומן הן שתי חברות שנקשרו זו לזו בגיל הילדות ,בשנות החמישים של המאה העשרים, וקורים סבוכים של אהבה־קנאה ,תחרות ומסירות הופכים את יחסיהם למורכבות סימביוטית מרתקת. לפני הכול אני רוצה לציין את חוויית הקריאה ולהניח שאת דפיקות הלב המואצות חווה כל מי ששוקע בספר. יש תחושה של מיתר שעומד להתפקע מרוב לחץ .המון פורטה ופורטיסימו ואינטנסיביות שכמעט קשה להכיל. הביקורת ציינה את האומץ הספרותי בפנייתה של פרנטה למבנה הקלאסי של סיפורת כרונולוגית רבת כרכים ,אך הכתיבה העכשווית וההיפר ריאליסטית רחוקה מקלאסיות בממד החופשי שבה ,ואינה מתאימה למי שמחפש בסיפורת איפוק וצניעות מילולית. אלנה פרנטה היא סופרת איטלקייה שבחרה באלמוניות אישית ,ואין זה שמה האמיתי .היא החלה לפרסם בשנות התשעים ומיד זכתה בהצלחה אמנותית ומסחרית .ספריה תורגמו לעשרות שפות ואחד מהם הוסרט .חלקם תורגמו לעברית .למרות רמתם הגבוהה אין אלה ספרים אליטיסטיים והפופולריות שלהם רבה, ובאופן מיוחד מחוץ לאיטליה. חיה על הקצה העלילה בכרך זה ,כמו בקודמו ,מתרחשת ברובה בעיר נפולי שבאיטליה ,בראשית שנות השישים ,בשכונת מצוקה אפופת אלימות ופחדים .נפולי של פרנטה מעוצבת בחיות רבה ובכוח שכנוע ,כמו פריס של בלזק ושבוש של עגנון" .לראות את נפולי ולמות" ,אומרת מימרה ידועה ,אך בטוח שאין הכוונה לשכונה המתוארת ברומן. אחד הנושאים הקשים העולים ברומן הוא פערי התרבות בין השכונה לבין העולם שמעבר לה ,שמתבטאים בכל תחומי החיים .רוב התושבים חיים ללא אמבט ,מקלחת, רדיו ,טלפון ,עיתונים ,מוצרי קוסמטיקה בסיסיים ,מזון איכותי ,בגדים סבירים .מאבקה השקט של הגיבורה אלנה בסביבתה ובנסיבות חייה הוא גם מאבק בהרגלים שנטבעו 18 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 באישיותה כמו דיבור צעקני ,ועליה להשיל אותם כדי להשתייך לחברה התרבותית שאליה היא חותרת. אורח החיים המתואר ממחיש את הקשר בין עוני לבערות ,ובין תנאי חיים להתנהגות יומיומית .אלימות בין הורים לילדים היא דבר שכיח .בכרך הראשון, המספרת רואה את אביה של לילה זורק את בתו מהחלון כמו הייתה חפץ .האלימות היא נורמה מקובלת בשכונה כולה ,גם באינטימיות של חיי המשפחה וגם ברחובות, ומלחמת הקיום פוגעת באנושיות הבסיסית .אך גם המעטים שהגיעו לרווחה כלכלית מתאפיינים באותה תכונה חמקמקה שכונתה על ידי המורה אוליביירו בשם "פלבאיות" (המוניות ,היעדר עידון וחיי רוח) .נושא הפלבאיות מופיע באופן בוטה ברומן אחר של פרנטה בשם "הבת האפלה" (.)2011 לבו של הרומן הוא תיאור הקשר בין שתי החברות אלנה ולילה המתבטא גם בכינוייהן הדומים :רפאלה היא לילה וגם לינה ואלנה המכונה לינּו .הידידות בין שתי הילדות ,הנערות והנשים מעוצבת בדקי דקויות וביכולת תיאורית בלתי שכיחה .לילה היא החידתית יותר מבין השתיים ,דמות בלתי צפויה בעלת מאפיינים רבים וסותרים ,שפועלת ממעמקי הרגש ותת המודע אך גם יודעת "לשחק אותה" באופן ציני מחושב .דמות דיוניסית, יצרית ופראית ,בעלת יכולת חווייתית מיוחדת ,המרחיבה את נפשה מעבר לגבולות אנושיים רגילים .הכוח הפנימי שלה ,המהול לעתים ברשעות ,מתבטא בכל פן מחייה, וממגנט אליה גברים .דמות מורכבת מאוד ,שבה כלל הכוחות נוטים אל הקצה" :הכול או לא כלום" . אלנה לעומת זאת היא דמות אפולינית מרוסנת היודעת להתחבב ולגרום לעולם לעזור לה .גם עולמה הנפשי מורכב ,אך בכוח התבונה ,המשמעת העצמית והחריצות האינסופית היא מפלסת לה דרך רבת חתחתים וטרשים אל עולם של השכלה וחיים רוחניים ואף מגיעה למימוש אמנותי .מאותה סביבה בדיוק צמחו שתי החברות, שכל אחת "גאונה" בעיני השנייה ,אך נרמז שדווקא לילה היא המקורית והמיוחדת יותר ,בעוד אלנה מגיעה להישגיה בכוח חריצותה והתמדתה ,אך תמיד בתחושה שהיא נושאת בתוכה חותם מרעיונותיה של לילה. שאלת הסביבה והאישיות מרחפת לאורך הרומן כולו. לילה הגאונה אינה זוכה בלימודים מסודרים ופונה לחיי עבודה בסנדלרייה של אביה ,אך יש תקופות שבהן היא מתעקשת ללמוד את מה שאלנה לומדת ,ואף דוחפת את אלנה ללמוד ,כאילו במקומה ,כמו היו מהות אחת הכוללת שתי נשים. קשר בין עוני ובערות .נפולי צילום :גטי אימג'ס עורך שמואל פאוסט אומרת שירה בכל סרלואי אבל החיים הקשים גוברים עליה ,ותקופות ארוכות מאוד היא מנותקת לחלוטין מעולם הידע וחיה במין מוות נפשי ובסיגול שטחי וזמני של עצמה למחויבויות משפחתיות .ואילו אלנה זכתה למזלה באם שמשתכנעת לא להפריע ללימודיה ובמורות שהתגייסו לעזרתה ובהמשך היא זוכה בחסותם של משכילים טובי לב העומדים על ייחודה ויכולותיה ודוחפים אותה ללמוד ולהתקדם .אלנה היא ה"חרשנית" החכמה שיודעת לנצל כל בדל של מידע שמגיע אליה לצורך הרושם האישי והקידום הלימודי ,אך בהמשך היא מגיעה למימוש אישי אותנטי ובעל ערך. לא קומוניסטי ולא פמיניסטי פוליפוניה של אדם אחד בלבו של ספר השירה השלישי של ִ אלמוג בהר מצוי פיוט יפהפה במתכונת השירה הארץ ישראלית הקדומה, המתכתב עם פיוטי "סדר העבודה". מערכות פיוטים עצומות אלה, הכוללות מאות טורי שיר ,הן מפסגות השירה העברית בעוצמת התיאור הכולל של פלא הבריאה והאדם כנזר שלה ,עד לבחירת העם היהודי וכהניו. בהר אינו מעמיד במרכז השיר את העם היהודי כשיאו של התהליך האנושי, אלא את מציאות האדם בעולם מול א־ להים ,ואת השאלה הקיומית שבעצם תכליתו המוסרית בעולם. פיוטים ,שירת ימי הביניים ,שירה קדומה ופרשנות אישית איזה משורר ישראלי כותב כך היום? בהר הוא משורר נדיר.הזהות התרבותית שלו כיהודי ערבי ,כישראלי החי את הפצע של מציאות ימינו ,כאדם מאמין שהמסורת היא השפה שלו וכיהודי ששירת העולם אינה זרה לו עושה את שירתו למגוונת ומעניינת .משוררים משכילים אינם חזון נפרץ בעולם שבו מעדיפים את צעקתו של האני על הקשב למקהלה התרבותית שלתוכה הוא נולד; אלמוג בהר הוא פוליפוניה של אדם אחד. הספר ,הכולל תרגומים ומחוות לעשרות משוררים ומתאפיין במגוון עצום של נושאים וסגנונות שירה ,מעיד לא רק על שליטתו הבלתי מעורערת של המשורר בשירה העברית בפרט, אלא גם על היכרותו העמוקה עם שירה עולמית בכלל. הידע הזה מאפשר לבהר לא רק מרחב אמנותי אלא גם ביטחון בקולו הדובר ,הבוחן ללא הרף את מקומו של היחיד מול עברו ואת העתיד שהוא קובע בעצם מעשיו לבניו .זוהי שירה שיש בה הכנעה לכוח תרבותי חזק והיענות לקשר בין האדם לעברו וכלפי חובתו לעתיד .מתוך כך היא אינה מנותקת מביקורת חברתית ומפעילותו הפוליטית של המשורר ,הרואה לעצמו חובה לתקן עוולות מוסריות; שירתו מסמנת את המטרה ומגשימה אותה כאחד. השפע המרשים הזה (בספר 182עמודים) שמקורו בגעש נפשי ולשוני בלתי פוסק גורם לעודפות מילולית ושירית מכבידה לעתים ,שעשויה הייתה להתעדן בעריכה מהודקת ומדייקת; קיצור חלק מהשירים והידוק שלהם היה מלטש בצורה מזוקקת את יכולתו הגדולה של המשורר .יחד עם זאת, הקריאה בספרו של בהר מזכירה כי כמו בכל מארג תרבותי ומסורתי ,היחיד הוא יּובל המעביר ונושא בתוכו שטף מהנהר התרבותי הגדול. אין אידיאולוגיה בכרכים הללו ,אך בעולם של קיפוח נצלני ועוני כבד יש כמה גיבורים תמימים שנאחזים בקומוניזם כדרך לגאולה .עבור אלנה הקומוניזם אינו אמונה אישית אלא טקסטים עיוניים שהיא מקבלת מהמורה שלה ומהבחור שהיא אוהבת ,שאותם היא קוראת לעומק ומשננת. כמו כן אין ברומן אידיאולוגיה פמיניסטית ,למרות שחומריו המזעזעים עשויים להזמין ניתוח סוציולוגי־פסיכולוגי ברוח התפיסה המגדרית. גיבורות היצירה הסגורות בעולמן הצר לא נחשפו לתובנות מודרניות ,אף שהרומן מתרחש בשנות השישים ,שהן שנות הפריצה הגדולה של הפמיניזם בארצות המערב .הרומן אינו עומד על מסר אידיאולוגי אלא על יסודות נפשיים וחברתיים, המגולמים בכישרון גדול .הסופר אלון אלטרס שתרגם את הרומן רואה בטטרלוגיה של פרנטה יצירה מיתית ,משמע יצירה שמדובבת ארכיטיפים קדמונים בעלי משמעות אוניברסלית. דוגמה נהדרת לכך ,בין שאר דוגמאות ,בתיאור ליל הכלולות של לילה :החתן הטרי מנסה לשכך את זעמה המוצדק של אשתו ולהביא אותה לידי מגע גופני ש"מגיע לו" .וכאשר הוא מנסה לאנוס אותה היא רואה דרכו את דון אקילה ,האיש המפחיד של השכונה ,אביו של בעלה ,שאל מרתפו האפל חדרו הילדות בכרך הקודם .דון אקילה ,מאפיונר שמגלם רוע ארכיטיפאלי, אמנם נרצח בכרך הקודם ,אך קם לתחייה בדמותו האפלה של סטפנו בנו. הרבה תהו על חידת אלנה פרנטה ,שנתנה את שמה הבדוי לגיבורה המספרת ,שאף היא כותבת ספר שתיאורו בפי המבקרים בדיוק כמו שהיינו מתארים ספר זה .בראיונות אנונימיים טענה הסופרת שאין כל קשר בין חייה למתואר ברומן ,אך הרושם האישי־רגשי העולה מספריה פורץ את כל ההכחשות .גם אם הדברים לא קרו לסופרת בפועל ,הם נראים כאילו קרו לה בממד הרגשי וכאילו תיארה הסופרת את עצמה. בשיר "ספר שיריי" כתבה המשוררת רחל על הפער בין החוויה ,השיר והקוראים ,ועל רתיעתה מפני "יד כול" הממששת את השיר ,כמו היה סחורה בשוק ,ודרכו את חוויית המשוררת. אני משערת שתחושה דומה גרמה לסופרת להעדיף את האלמוניות ולוותר על תהילה אישית# . ֲע ַדיִ ן ֹלא ָּכל ַהּנְ ָׁש ָמה ְמ ַה ֶּל ֶלת יָ ־ּה ֲ /ע ַדיִ ן יֵ ׁש ָּבּה יח ְּבתֹוְך ִלּבֹו ּומ ְצ ִמ ַ עֹומד ְּב ִמ ְריֹו ַ ֵח ֶלק ֶא ָחד ַס ְר ָבנִ י ֵ / ּבֹודד ֲאנִ י /וְ ֵאין ִלי לֹומר ְּבקֹולֹו ֶׁשּלֹו ֵ לֹומד ַ ְּת ִהּיָ ה ֵ / רֹוצה ָל ֵׂשאת ִּב ְׂש ָפ ַתי ֵׁשם ֲהוָ יָ ה ַ /עד ֶׁש ִהיא ֵאינָ ּה ָ ָל ֵׂשאת ֲעוֹונִ י. הסיפור על שם־המשפחה החדש שירים לאסירי בתי הסוהר אלנה פרנטה מאיטלקית :אלון אלטרס הספריה החדשה,2016 , 496עמ' אלמוג בהר אינדיבוק 182 ,עמ' | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 19 נחם אילן חדשים עיון – מקור ככה יעשה ליהודי המתרחקת מהבית אל החיים בשולי החברה ושל אהובה מיכאל חסר המסכות. קריאת השכמה בראי מגילת אסתר מייקל אייזנברג /סלע-מאיר פירוש חדש ומדרש עכשווי הקורא קריאה כלכלית-חברתית במגילת אסתר כסיפורו של העם היהודי המתבולל הנמשך אל ההזדמנויות החומריות הבלתי מוגבלות ואל הכוח הפוליטי. יש לך בשביל מה מסע מחקרי בעקבות הפועל קטמון ירושלים עורכת :תמר רפפורט /רסלינג הספר מציע מסגרת עיונית לחקר התופעה של אהדת כדורגל שבמרכז גוף האוהד/ת .המאמרים בוחנים את שאלת האהדה מדיסציפלינות שונות :סוציולוגיה ,אנתרופולוגיה, פילוסופיה ומגדר. לראות לויתן בהיר וגבוה כזמר בחירתו של רפאל פ. כדורגל שייך לאוהדים! יעקב אורלנד פואטיקה ,היסטוריה ,תרבות תמר וולף-מונזון /אוניברסיטת בן-גוריון הספר דן במכלול יצירת של המשורר ,עוקב אחר צומתי מפתח בביוגרפיה היוצרת שלו ובוחן את השפעתם של שירי הזמר על התגבשותו של האתוס הציוני בפרק הזמן שבין תקופת היישוב להקמת המדינה. עיון – תרגום גבולות אושוויץ נזקי חובת הזיכרון שמואל טריגנו /מצרפתית :אבנר להב /רסלינג מסה החוקרת את הפרדוקס המתפשט בתקופתנו של האדרת חובת הזיכרון ביחס לשואה ובה בעת הפיכת היהודים וישראל לאשמים ותליינים ,תוך ניתוח מקורותיו הדתיים של המערב. על הפנומנולוגיה של הבין-סובייקטיביות אדמונד הוסרל /מגרמנית :שמאי זינגר ואלעד לפידות /רסלינג הכתבים המכונסים והמתורגמים בספר זה של הפילוסוף מייסד הפילוסופיה הפנומנולוגית ,עוסקים בסוגיית הבין- סובייקטיביות – היחס בין האני לאחר שהוא היחס בין שתי תודעות שונות. סיפורת – מקור פטפוטים פילוסופיים שי פרוגל /כרמל ביום גשום נוקש על דלתו של המספר סוקרטס ואחריו מופיעים בביתו כמה פילוסופים מרכזיים מההיסטוריה של תרבות המערב ומקיימים ביניהם דיאלוג על שאלות יסוד ביחס לאדם ולעולם. הימאליה בשר ודם ינץ לוי /כנרת ,זמורה-ביתן הוצאה מחודשת של הרומן הראשון של המחבר מ.2005- התמודדות עם כאב של הגיבורה מוריה ,המכונה הימאליה, 20 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 אודי שרבני /הקיבוץ המאוחד גרוש עצמאי שפשט את הרגל ,קריין פרסומות ואורז קניות שעומד במרכזו של סרט דוקומנטרי ,הם שלושת גיבורי הספר הנסחפים בזרם החיים בדרך שנדמית קהת חושים וחסרת שליטה ומנגד מבטם מפוכח ומודע. רון דהן /פרדס יוני ,המתקרב לגיל ארבעים בתום נישואים מייאשים ,מחליט לנטוש ולצאת למסע כדי לחזות בלויתן .מסעו לוקח אותו לאוסטרליה ,שם יפגוש בגלריה ססגונית של טיפוסים. ורדה פולק-סאם /טפר סיפור צמיחתו של רפאל היפה ,המחונן והמוכשר ,הגדל מוקף בנשים דוברות ספניולית עסיסית ונפשו נמשכת לתהומות. מסעו הנמשך אל הכוחות האפלים מוליך אותו מירושלים לניו יורק וחזרה. רונה וגיורא ענבר אשכנזי /פרדס רומן גרפי על הניסיונות העצובים והנהדרים למצוא שותף לחיים ,סיפור על אינטימיות ,על נפש האדם המסוכסכת ,על פילוסופיה חתולית ועל מוות .סיפור על צמד של אישה וחתול. עדות וביוגרפיה תחת אש רשימותיו של מפקד משדה הקרב יוני שטבון /ידיעות ספרים סיפורו האישי של המחבר ,מג"ד חי"ר במילואים ,משירותו הצבאי כמפקד ששיאו בקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה ,שם עוטר בעיטור צל"ש הרמטכ"ל .על חיילים, מנהיגות ,מחשבות ולבטים. יומנה של כתבת שטח עדי מאירי וברוריה אבידן-בריר /עם עובד הכתבת לשעבר לענייני פלילים של קול ישראל חוזרת לסיפורים שהסעירו את המדינה פרשת שגריר מצרים בישראל ,התאבדותו של דודו טופז ,שוד הכספות הגדול, הנשיא משה קצב ועוד. על אהבה ושמחת חיים ד"ר רות – אוטוביוגרפיה רות וסטהיימר ופייר א .להו /מאנגלית :ענבל שגיב-נקדימון /דיונון הסקסולוגית היהודיה המפורסמת ,שברחה מאימי השואה, גדלה בבית יתומים בשווייץ והייתה צלפית בארגון ההגנה, חולקת סיפורים אישיים מעברה ואת תובנותיה על מיצוי החיים במלואם. ריבון עלם ועלמיא מחבר הזמירה הידועה נודע כמשורר פורה שהצמיד לשיריו לחנים ֵמערב ,תורכיה והבלקן .שירי הנחמה וההלל ,ההגות והאהבה והקינות על מות ילדיו כונסו במעין מתאבן למהדורה השלמה ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל־אביב מפרסמת בשנים האחרונות סדרת ספרים ובהם מבחר משירת ישראל בימי הביניים וראשית העת החדשה .עורכי כל קובץ הם ממיטב החוקרים בתחומם ,וכל כרך מוקדש למשורר אחד. הספרים באים בכריכה רכה ובמידות ייחודיות ( 15x19ס"מ). הסדרה מעוצבת בטוב טעם ,באותיות ידידותיות לקורא .בימים שבהם השיקול הכלכלי מכריע כמעט כל שיקול אחר יש להחזיק טובה מרובה לראשי ההוצאה ולעורכיה על מפעל יפה וחשוב זה ,שעיקרו שאר רוח והשראה. רבי ישראל נג'ארה (צפת – 1550 ,עזה )1625 ,נודע כמשורר פורה מאוד כבר בחייו ,אולם באמת עסק גם בפרשנות למקרא, בדרשנות ,בהלכה ובמוסר .רק חלק מכתביו שרד .ספר שיריו "זמירות ישראל" נדפס בחייו לפחות שלוש פעמים .מאוחר יותר הוציא לאור את אסופת שיריו "שארית ישראל" ,אולם כל שיריו טרם רוכזו במהדורה ביקורתית ואמינה .למשימה זו נרתמה פרופ' טובה בארי ,מגדולי חוקרי הפיוט והשיר העברי בימי הביניים ובראשית העת החדשה .בשנים האחרונות היא שוקדת על התקנת מהדורה שלמה של שירי נג'ארה ,והספר הנוכחי הוא בבחינת "מתאבן" בלבד ,מתאבן איכותי ומשובח. העדפת הקניין הרוחני בארי בחרה שמונים מתוך כאלף שירים שכתב נג'ארה. במבוא התמציתי סקרה את תולדות חייו ,את יצירתו וכמה היבטים שכינתה "ענייני השיר" (תכנים וייעוד; אמנות השיר: לשון ,תבנית ומשקל; המוזיקה) .עוד צירפה למבואה המלצות לקריאה נוספת .השירים מוינו לעשרה שערים ,ובראש כל אחד מהם מבוא קצר :שבת חג ומועד" ,יהגה חכי מוסר השכל" (שירי הגות)" ,יהללך ניב שפתי" (שירי הלל ושבח לא־לוהים) ,אהבת הדוד והרעיה (אהבת כנסת ישראל לא־לוהיה)" ,יונה קולך "ה ֵחש שמעתי" (שירי נחמה שבהם כנסת ישראל משולה ליונה)ָ , פדות ַמ ֵהר נקם" (תפילות להצלת האומה ולנקמה באויביה), אבות ובנים (שירים על אביו ועל ילדיו ,ששניים מהם מתו בילדותם) ,רננים לחתנים ,איש ֵרעים להתרועע (שירים לחבריו), שונות .בראש כל שיר ציינה בארי את חתימתו ,משקלו ,המקאם והלחן שעל פיהם הושר ,ומה מקורו .עוד צירפה ביאור קצר, רהוט ומועיל למילות השיר ,מעט המחזיק את המרובה. האסופה חושפת בפני הקורא תמונה ססגונית של תחומי היצירה השירית של נג'ארה .שירים רבים נכתבו מלכתחילה על פי לחן מקומי ידוע ונועדו לביצוע כזֶ ֶמר ,כפי שמעידות הכותרות המציינות מקאם (סולם מוזיקלי מזרחי) ולחן .הנודע פרופ' נחם אילן עומד בראש התכנית לתואר שני במדעי היהדות בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו מכל שיריו הוא הפיוט "יה ריבון עלם ועלמיא" ,המוכר כזמירה לליל שבת ,אולם באמת אין לו כל זיקה דווקא לשבת .נג'ארה ספג ביקורות נוקבות על שכתב חלק משיריו על פי לחני חול מוכרים .מאות השנים שחלפו מאז שכתב מלמדות כי היטיב לקלוע אל צורכי הציבור בימיו ואל טעמו ,ודווקא בזכות הלחנים המוכרים נשמרו שיריו לא רק כטקסט מילולי אלא גם כטקסט מוזיקלי .בדור האחרון הרים פרופ' אדווין סרוסי מן האוניברסיטה העברית בירושלים תרומה סגולית לזיהוי הלחנים התורכיים והערביים הרבים שעליהם השתית נג'ארה את יצירתו. אביא עתה כמה דוגמאות משירי נג'ארה כדי להטעים את הקורא מעושר לשונו ,מן הרגישות של עולמו הפנימי ומרעיונותיו .בשער "יהללך ניב שפתי" הביאה בארי בין היתר את השיר "אהיה אשר אהיה" (כג) ,אשר כל מילותיו (יותר ממאה!) פותחות באות אל"ף .השיר שקול ומחורז, בכל שורה 10–8מילים ,והוא וירטואוזיות לשונית ,נוסף על התוכן. בשיר "אוריד כנחל דמעתי" (נו) קונן רבי ישראל נג'ארה על בתו הבכורה שנפטרה כבת עשר ,ובין השאר "ר ַע אהיה תמיד לבנות יענים //וכמוהם אזעק כתבֵ : נהי וקינים //על בת ַּת ֲאוַ ת עשר שנים //ברגע קטון נחטפה מאתי" .כשקונן על מות בנו יעקב ,שנפטר ממחלת האבעבועות ,כתב" :שלוש שנים נתגדל ָ //אמּון על חיק ונשוא //סר וזעף וגם דל //ונגעיו לא נחבשו //ועת כי התאוששו //רגליו וַ ּי ֶֹסף דעת //אזי שתה קֻ ַּבעת //דרך כוכב מיעקב". מיוחד במינו ובצורתו הוא השיר "בין תבינו לקנות בינה" (עד) .עניינו – קריאה להעדפת הקניין הרוחני (החכמה) על פני הקניין החומרי .השיר פותח בבית בן שתי שורות ,ובכל בית אחריו נוספה שורה ,עד הבית האחרון שהוא בן 12שורות .ועוד זאת :כל בית נחתם בנאמר בסוף קודמו ,מעין "חד גדיא" .פרופ' סרוסי זיהה את הלחן כשיר חתונה מהבלקן .בפסטיבל העּוד שנערך בירושלים לפני כשבע שנים הוא זכה לביצוע קצבי ,ואפשר להאזין לו גם באתר "הזמנה לפיוט". שהוא משנה את תוכנן ואת הקשרן ,ממש כפי שנהג עם פסוקי המקרא .באותם ימים לא נחשב מעשה כזה לגנבה ספרותית אלא ראו בו מהלך ראוי וטוב ,המשקף את בקיאותו של המשורר או הפייטן ביצירות קודמיו ואת הערכתו להם. השיר "ימלט אי נקי //ארץ צבי חשקי" (עו) הוא שיר בשבח ארץ ישראל וכמיהתו של המשורר לזכות בשמחת בניינה .בכל שורה יש ארבע צלעיות ,וכל שורה נחתמת בתיבה "שמחה". בקצרה ,ספרה של טובה בארי מלא כל טוב ,ומזמן לקורא מבחר משובח משירת רבי ישראל נג'ארה ,מבואר ומונגש בצורה ידידותית ונאה .יש לקוות כי המפעל כולו יגיע לידי גמר טוב בזמן קצר ,וכך ייתוסף נדבך חשוב וייחודי למדף ספרי השירה היהודית מן המאה הראשונה והשנייה שלאחר גירוש ספרד# . לא גנבה ספרותית בארי העירה בכמה מקומות על מקורות ההשפעה על נג'ארה ,והבהירה עד כמה ההשפעות הספרדיות הן ניכרות ומדודות .דוגמה נאה ושנונה להשפעה כזו יש בשירים (עב) ו־(עג) ,כל אחד מהם בן שתי שורות .הדוברת היא המניפה, ומילות השיר רקומות משני צידיה" :יד בי תתמוך יושב אומר מאר־// ציה //תום לבך ישקוט ינוח //עת לי תניף ַ בע רוחות ּבֹאי הרוח" .ובעבר האחר" :אותי תניד לך אפוח ֵ //מחֻ ָּמך אמציא לך פדיום //בי תמצא איש קורת רוח // הן עד שיפוח היום". עוד הראתה בארי איך נג'ארה התכתב עם משוררי ספרד ,הכיר היטב את שירתם ואימץ ממנה פסוקיות תוך ישראל נג'ארה – שירים שירים רבים שכתב נג'ארה ,יליד צפת ,נועדו לביצוע כזֶ ֶמר .פסטיבל הכלייזמרים בצפת2010 , צילום :מרים אלסטר ,פלאש 90 ליקטה ,ההדירה ,ביארה והוסיפה הקדמות והערות: טובה בארי אוניברסיטת תל־אביב, תשע"ה 258 ,עמ' | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 21 גדי איידלהייט בת עשר במחלקה סגורה התורה והשאלות המשך מעמ' 4 ואולם ,הזמן לא מביא איתו שום נורמות. אנשים מביאים את הנורמות ,ומחליפים אותן. הטענה שהזמן מביא איתו נורמות היא פטליזם .כאן הברכה שיש בשומרי המסורת .אנו בעיצומו של מאבק עולמי על היחס ליחסים חד מיניים .השאלה המונחת לפתחנו היא זו :אם לוקחים בחשבון את חוכמת המסורת ואת הרגישויות החדשות שלמדנו במהלך הזמן ,ומניחים אותן לאור הכתוב בתורה, מהי ההדרכה היוצאת מזה? מה העיצוב המומלץ לימינו העולה משילוב רגישויות בנות זמננו, המצפון וקולה של התורה? שותפים בגיבוש עמדה אילו אימצנו את הקונבנציות של הזמן בלי לאתגר אותן על ידי התורה הרי שהיינו היום במקום אחר לגמרי .ההתנגדות לעבדות ,הרעיון של חוק אחד לכול ,חוק שגם המלך כפוף לו ,ביטול העבודה הזרה וערך כבוד האדם הם עד היום ההישגים הגדולים של האנושות. בבואנו לערוך את ניהול חיינו ,ואת הנורמות שינחו אותו לאור התורה ,אנו בטוחים בבשורה הגלומה בה .כך ,בעוד חלק מן הליברלים בינינו היו מעדיפים שהפסוקים האוסרים על משכב זכור לא היו שם ,הרי שעמדה אמונית בטוחה היא להאמין שגם אם נדרשים שינויים ,הרי שמאחורי כל זה מסתתר אור גדול .האור האמור כאן אינו רק לשומרי המצוות ,אלא לחילונים בינינו ,למוסלמים הנבוכים ולעולם כולו. בירור זה מתנהל בימינו .החלטה בעניין זה דורשת פנייה להשקפת עולם ,להבחנה בין עיקר וטפל ,מהו הרע במיעוטו ,מהן הפשרות וההגדרה של קווים אדומים .גם אם מקבלים ומכילים את הזוגיות החד מינית ,אין בכך כדי להכריע בשאלה על אימוץ ,פונדקאות ועוד .בדיוק בגלל זה לא דומה עברה על משכב זכר לחילול שבת .ואכן ,לא מדובר רק על הכלה של הציבור ה"דתי" את ציבור התועים. השאלות הן משפטיות ,מוסריות ,חובקות כול ,ולא מוגבלות דווקא לקהילה הגאה .והן מצריכות הפשלת שרוולים .עבודה זו היא צורך של האנושות ,ואיש אחר לא מסוגל לקיימה מתוך תיבת תהודה כה עשירה; במדינה שלפחות בינתיים לא נשלטת על ידי קנאות רלטיביסטית ולא על ידי קנאות דתית משימה זו היא צוואת השעה. * סיגול הפשט התורני לנורמות שהזמן גרמן והתעלמות מן הכתוב בתורה הם ביטול מעמדה של התורה כמאור חיינו .העצמאות של התורה היא הפנים שהיא לובשת בשאלות המציקות לנו ,ובהצבת מיטב הבנתנו לאורה .זהו גם תהליך בירור האינטואיציות שלנו .איננו דוחים את התורה לאור אינטואיציות על מיניות ,שבקושי ישנן ,אנו מלבנים אינטואיציות אלו לאורה של תורה# . 22 | כ"ג בתמוז תשע"ו | 29.7.2016 הדיאגנוזה הייתה ברורה :סכיזופרניה .והחלה התמודדות ארוכה עם ילדה שמודעת למחלתה ולפגיעתה בעצמה ובסובביה .גילוי לב נדיר של אם על קשיים ומחשבות שתוקות בספר שחובה לקרוא ולבכות נדיר שאני כותב סקירה על ספר שאינו ספר עיון ונדיר יותר לכתוב על ספר באמצע הקריאה שלו .הרי צריך לקרוא ספר עד הסוף ,לחשוב עליו מעט ואז אפשר להתחיל לכתוב" .שבויה בעצמה" מספר את סיפורה של נועה (שם בדוי), אם לחמישה ילדים ,כאשר נגה ,הבת הצעירה ,חולה במחלת נפש כרונית – סכיזופרניה. נושא הספר קשה ,אולם הקריאה בו קלה והלשון פשוטה וברורה .הכנות והאומץ של נועה מפליאים ולמעשה היא חושפת בפנינו את קודש הקודשים של עצמה ואת מחשבותיה הכמוסות ביותר הנוגעות להשפעות המחלה בכל מישורי החיים ,כולל מחשבות שכמעט אי אפשר להעלותן על הכתב .זהו ספר חשוב, קול אמיתי ,לא ספרותי ,הנובע מהלב וחודר אל הלב. באופן טבעי ,בתחילת הספר עלו בי רגשות רחמים כלפי נועה וגם ,יש להודות ,הרגשת הקלה שהצרות האלה אינן מנת חלקי .אלו רגשות אנושיים ואי אפשר להתעלם מהם .אולם נועה לא מבקשת רחמים ,וגם לא רוצה שתרגישו מאושרים בחיים שלכם .נועה רוצה מעט הבנה. בספר אנו מתוודעים לקשיים המרובים בחייהן של נועה, נגה והמשפחה .בשנות הגן המחלה עדיין אינה מאובחנת, אבל ריפוי בעיסוק לא עוזר וגם טיפול פסיכולוגי לא מניב התקדמות ובסוף בלית ברירה פונים לטיפול פסיכיאטרי .גם בטיפול זה מאבחנים בהתחלה מחלות "קלות יותר" מסוג חרדה או דיכאון ,אבל בסופו של דבר הדיאגנוזה ברורה :סכיזופרניה. גם הטיפול התרופתי לא מועיל ואין מנוס מאשפוז במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי .אשפוז של ילדה בת עשר. לכל אחד דימוי משלו על "מחלקת ילדים סגורה בבית חולים פסיכיאטרי" ,אבל נועה מספרת לנו מה זה באמת .על הקשיים של הילדה שמודעת למחלה שלה ,לתוצאות שלה - נגה פוגעת בקרובים אליה ובעצמה ,מודעת לכך ואין לה יכולת להפסיק זאת .נועה ,האם ,נקרעת בין הבית שבו בעל וארבעה ילדים נוספים לבין הטיפול בנגה ,התמודדות המצריכה כוחות גוף ותעצומות נפש .הספר הוא על נועה ונגה ,כאשר הבעל ושאר הילדים נחשפים פחות ,אולם די במה שנחשף כדי להבין עד כמה הקושי גדול. הטיפול הפסיכיאטרי מתקדם בצעדי צב .התרופות גוררות תופעות לוואי חזקות ולכן מתחילים במינון נמוך מהנדרש ומעלים בהדרגה .תופעות הלוואי מתפרצות הרבה לפני שאפשר לדעת אם הטיפול עוזר ועם כל עלייה יש ירידות. סבלנות היא מילת המפתח ומשך הטיפול נמדד בחודשים ובשנים ,הרבה מעבר לצירי הזמן שאליהם אנו רגילים. ללא שינה בנקודה זו בקריאת הספר ,הבנתי במי מדובר .זה לא קשה כל כך ,אולם בקריאה עצמה לא היה חשוב לי לדעת את זהות האנשים .אולי דווקא ההפך .יש משהו נוח בקריאה על מישהי ערטילאית למרות שאתה יודע שכל מה שכתוב אמיתי .אבל לא רק שאני יודע במי מדובר ,אני מכיר את מי שבהם מדובר וזה הבדל גדול .הסיפור אפילו התפרסם בעבר ,שמעתי אותו או קראתי עליו .ומה הייתה התגובה שלי?" :כמה נורא ,אוי ואבוי .כמה צרות נופלות על משפחה אחת" .וזהו .חזרתי לעסוק ב"צרות הגדולות" שלי ,צרות שעבור נועה הן שמחות קטנות של יום חולין. על כל עלייה יש ירידות .דיוקן עצמי של חולה סכיזופרניה צילום :שאטרסטוק מילהלסיום שלום רוזנברג עם ישראל ור' ישראל מקורות חז"ל מלמדים שמעבר להנהגה הקולקטיבית ,יש להתייחס באופן מיוחד לכל פרט ופרט .בעקבות תפילתו של משה והפוליטיקה במשנת הרמב"ם ועכשיו קצת קשה לי להמשיך ולקרוא בספר כי פתאום זו לא דמות עלומה .אולי לא אזהה את נועה היום ברחוב ,אבל דמותה מהעבר צרובה בי .אני לא מציצן וסולד מתוכניות הריאילטי המבוססות על מציצנות ,והנה אני פתאום נכנס למעמקי לבה ומוחה של מישהי שאני מכיר .איך אני יכול לעשות דבר כזה? להבנה במי מדובר הגעתי בשעת לילה מאוחרת ולמעשה המחשבות המתוארות בפסקה הקודמת מנעו ממני להירדם. גם לילה קודם לכן חלמתי על הספר בצורה כלשהי ,ואם ספר מצליח להגיע אליך לחלומות או למנוע ממך שינה ,אפשר להבין לבד כמה עוצמה טמונה בו .בעודי על יצועי כתבתי במוחי את הסקירה הזו מתוך הכרה שאני חייב לכתוב אותה. ואז הבנתי ,הרי זו הסיבה שנועה כתבה את הספר .נועה רוצה שנקרא .כן ,גם מי שמכיר אותה ואפילו מי שמכיר אותה היטב יקרא את הספר. ויותר מזה שנועה רוצה שנקרא ,היא רוצה שנבין .היא בוודאי לא מעוניינת בחשיפה לצורך החשיפה .אבל היא רוצה שנדע שאם אנחנו רואים ילד קטן מכה באלימות את הוריו, שנבין מה הסיטואציה ולא נמהר לשפוט .ואם אני ,אחרי לילה אחד של חוסר שינה ,מרגיש צורך עז לכתוב את המחשבות הפשוטות שלי ,מה כבר אפשר להגיד על נועה ששומרת דברים בלבה במשך שנים. בכי משותף אמשיך לקרוא בספר .לקרוא ולפעמים גם לבכות ,אבל לא לבכות למען נועה ונגה ולא לבכות עליהן אלא לבכות עם נועה ונגה ,כי אסור שהן יהיו לבד .והקריאה היא דרך להביע התעניינות ,תמיכה והבנה .זה כל מה שנדרש מהקורא ומה עוד אוכל לעשות. אבל אולי בעצם יש משהו שאני יכול לעשות .אני כותב על ספרים ואנשים קוראים את מה שאני כותב ,אז אנצל כאן את הבמה לקרוא לכם בקול גדול :קראו את הספר .בוודאי אם אתם אנשי מקצוע :רופאים ,אחיות ,עובדים סוציאלים, מורים ,אבל גם אם אינכם עוסקים במקצועות אלו ,פשוט כבני אדם. אני חש שאנחנו חייבים את זה לנועה .חייבים כחברה לגלות הבנה לאנשים שאת הקשיים שלהם אנחנו אפילולא מסוגלים לדמיין ,וגם אני כפרט חייב את זה לנועה .כי אם מישהו נצרב בתודעתך כדמות שהשפיעה עליך בדרך כלשהי ,אתה צריך להכיר לו תודה. תודה לך נועה .תודה שהיית אמיצה מספיק לחשוף דברים אישיים כל כך .תודה ששיתפת אותנו ,שריגשת אותנו, שאפילו גרמת לנו לבכות איתך. וגם תודה על אותם זמנים רחוקים שבהם הצטלבו דרכינו .לעולם לא מאוחר מדי להודות# . שבויה בעצמה מיומנה של אם נועה שטמלר ידיעות ספרים 317 ,2016 ,עמ' ־ֹלהי ָהרּוחֹת ְל ָכל ָּב ָׂשר ִאיׁש ַעל ָה ֵע ָדה" "יִ ְפקֹד ה' ֱא ֵ (כז ,טז) ,כך מתפלל משה על דבר יורשו .אך מה ־ֹלהי ָהרּוחֹת ְל ָכל ָּב ָׂשר" בהקשר זה של "א ֵ משמעות הביטוי ֱ מינוי מנהיג? נראה שהתשובה ניתנה על ידי המדרש ,אך כדי להבינה נצטרך ללמוד קודם קטע מהתוספתא (ברכות ו ,ה) הקובע נוסח של ברכה שכמעט נשכחה" :הרואה אוכלוסין (ציבור גדול) אומרָּ :ברּוְך ָח ָכם ָה ָרזִ ים" .התוספתא מוסיפה הסבר" :שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתם דומה זו לזו" .דווקא על רקע "אוכלוסין" ,מסה גדולה מאוד של אנשים ,מדגישה הברכה את ייחודיות הפרט האנונימי. בכל אדם מתגלה חלק של האמת .לכל אדם פרספקטיבה ייחודית של העולם. ברעיון זה מצוי ,לפי המדרש (תנחומא פנחס ,י), ־ֹלהי ָהרּוחֹת" .משה ל"א ֵ המפתח להבנת ההתייחסות ֱ מתפלל לפני מותו ואומר" :רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד ואין בכל בניך דומה זה לזה, כשאני מסתלק מהן בבקשה ממך ...מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו ...שנאמר יִ ְפקֹד ־ֹלהי ָהרּוחֹת ְל ָכל ָּב ָׂשר ִאיׁש ַעל ָה ֵע ָדה" .המנהיג ה' ֱא ֵ צריך להתייחס לציבור ,ל"ישראל" ,אך גם להבין את "ר' ישראל" ,את האדם האינדיבידואלי על צרכיו וכאביו ,ועל המיוחד שבו. אכן ,בעין אי"ה (ברכות ,עמ' )370מלמד הראי"ה קוק שזאת ברכה על הסובלנות" :שראוי לאדם להרגיל עצמו בסבלנות לעניין תכונות ודעות הפכיות מתכונותיו ודעותיו הוא" .פלא! הראי"ה מלמד אותנו שאף על פי שאנו משוכנעים ,לפעמים בצדק" ,שאין תועלת בתכונות ההן והדעות ההן ,והן הפכים מהתכונה הישרה ,יש רז המאחד ומקשר" ביניהן ושואף אל התכלית דווקא "מהפירודים הפרטיים" .הברכה מלמדת אותנו "שראוי להביט בעין יפה על כל הדעות ,"...אולם חייב האדם "להשכיל לבחור מכל אשר ראו עיניו את הטוב ואת היפה לשלמותם הרוחנית והגשמית ,אז יהיה אוהב את המקום ואוהב את הבריות" .כי כשהאדם רוצה שכולם יהיו כמוהו" ,באה חסרון הסובלנות, וצרות עין ,ושנאת הבריות" .כל אחד מאיתנו זקוק לאחרים. "על כן" ,מוסיף הראי"ה" ,את כולם אאהוב וכולם אכבד". חלוקת העבודה דברי המדרש והתוספתא מתפרשים ומתארגנים במשנתו של הרמב"ם במורה נבוכים ,הפורס בפנינו תיאוריה פוליטית מפוכחת ,הבנויה על שלוש קומות. בקומה הראשונה נמצאת הקביעה שהאדם זקוק לארגון" :האדם הוא מדיני בטבעו" ,למה? התשובה נמצאת ברעיון חלוקת העבודה ,בעולם שבחלקו עוין לאדם .הרמב"ם סבור (ח"ג ,כז) שהקיום האנושי אינו אפשרי "אלא אם כן הוא מוצא את כל מה שהכרחי לו ...מזונותיו ושאר הנהגת גופו ,כגון דיור ,רחצה וזולתם .אדם בודד אינו יכול להשיג זאת כלל ...אלא בהתאגדות המדינית". בקומה השנייה ,אנו לומדים שהתאגדות מדינית זו אפשרית רק בגלל הגיוון הרב בין הפרטים ,בין האנשים השונים .שינויים מקריים מתרחשים בכל מין ,וחתולים וכלבים הם דוגמה נאה לכך ,אולם השינויים בין בני אדם גדולים יותר .הרמב"ם נותן לנו דוגמה נוראה לכך" :עד כדי שמוצא אתה את אכזריותו של האחד מגיעה לשלב בו הוא שוחט את הקטן שבבניו מעוצם הכעס ,ואחר חומל על פשפש או חרק ואינו הורגו מתוך רחמים" .השינויים הגדולים בין בני האדם הכרחיים הם כדי להבטיח את מלוא הגיוון בעבודות ובפעילויות שהחברה צריכה .ואולי נוסיף לכך ,אליבא דהראי"ה קוק ,גם את ה"מקצועות" הבאים "להרחיב דעתו של אדם ,ככל חכמות היופי" והאמנות ש"אי אפשר שיצאו לאור כי אם על ידי הבדלי תכונות" ,כלומר הכישרונות האינדיבידואליים שלכל אדם. ומכאן לקומה שלישית -המנהיגות" :מכיוון שטבע האדם מצריך שבפרטיו יהיה שוני כזה ...בהכרח לא ייתכן שתתקבץ חברה זאת אלא באמצעות מנהיג אשר יקבע שיעור ומידה למעשיהם ,ישלים את החסר וימעיט את המוגזם ,ויקבע מעשים ודרכי מוסר שעל כולם לבצעם תמיד בדרך אחת ,עד שהשוני הטבעי יוסתר על ידי ריבוי התיאום" ,תיאום שהוא מדיני וחברתי ולא טבעי" ,ואז החברה תהיה מסודרת". אולי יש יד נעלמת המסדרת את החברה ,ויוצרת את הפוליטיקה ,אך יש צורך גם ביד גלויה .מעבר למבנה הפורמלי ,מגדיר הרמב"ם המפוכח את האסטרטגיה הפוליטית בשתי דרישות[ :א] "שיבוטל העושק שהם [בני האדם] עושקים זה את זה" והאדם לא יורשה "לעשות מה שהוא רוצה ומה שיש לאל ידו לעשות" תוך ניצול הכוח שבידו" ]2[ .שיקנו (המחנכים) לכל איש מידות המועילות ...כדי שהמדינה תהיה הרמונית" ,כדי שה"רזים" האינדיבידואליים של כל אחד ואחד לא יסכנו את עצמם ואת החברה ,ויובילו לאנרכיה# . .1השחרור -דורי ,מבצע קדש -דיין ,ששת הימים -רבין ,ההתשה -בר־לב ,יום כיפור -דדו, לבנון הראשונה -רפול ,לבנון השנייה -חלוץ .2 /נביא השקר חנניה בן עזור (ירמיהו כח ,י) / .3מטאפיזיקה ,שנקראת כך משום שספריו של אריסטו בנושא שובצו לאחר כתביו על הפיזיקה / .4איסר הקטן ואיסר הגדול .5 /ביאליק ,ב"על השחיטה" .6 /חצוצרה וקונטרבס / 10 .7 / .8בז נודד ,שמגיע למהירות של כ־ 400קמ"ש .9 /חוות יאיר .10 /סרי לנקה / .11ורשה ,שבסמוך לה נולד | 29.7.2016כ"ג בתמוז תשע"ו | 23
© Copyright 2024