גליון השבוע, נתיבותיה שלום
גליו י"ב חג סוכות תשע"ז íãàä úåáéúð úåãéñçä úåáéúð למע ידעו – מצות סוכה צריכה דעת בחמשה עשר יו לחודש השביעי הזה וגו' ,בסוכות תשבו שבעת ימי וגו' )ויקרא כ"ד ,ל"ד( .אי' בש אא"ז החידושי הרי"מ זצ"ל שאמר לתר קו' הטור )או"ח סי' תרכ"ה( למה אי אנו עושי סוכות בניס שאז יצאנו ממצרי ,ותיר ,כי כתוב "בסוכות תשבו שבעת ימי וגו' למע ידעו דורותיכ" ,ונראה מזה כי סוכה צריכה דעת ,לכ מנעה תורתינו הקדושה אותנו מלעשות בזמנו בניס ,כי כל השנה מלאי אנו בחטאי ,ואי אד חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות )סוטה ג ,(.ואי לנו דעת ,א" אחר יוהכ"פ שנתכפרו עוונותינו ,וסוכות ראשו לחשבו עוונות ,יש לנו דעת ,לכ צוותה התורה לעשות אז סוכות. )ליקוטי יהודה ,ד"ה בחמשה ,ד קכ"א( • רק מי ששמח במצוה יכול לקיימה מצטער פטור מ הסוכה .ואמר כ"ק הגה"ק מוהרש"ב זצלה"ה מפרשיסחא בזהל"ק "ער האט צער פי דיא סוכה פארלאנגט ניט עה דער השי"ת ,ווייל פו א מצוה מוז זיי שמחה ,עכל"ק ודפח"ח] ,ביאור :מדוע מצטער פטור ,מאחר ויש לו צער מהמצוה ,לכ אי הקב''ה דורש ממנו שיקיימה ,כי מצוה צרי לקיי רק מתו שמחה[. )שיח שרפי קודש ,מועדי ,אות כ"ב( זמ שמחתנו -שלא יקיימה במצות אנשי מלומדה סוכות הוא זמ שמחתינו .ו"זמ" אמר אאמו"ר רבה"ק ר' מרדכי מטשערנאביל זצוקללה"ה שהוא לשו הכנה – מלשו זימ שחורי ומצא לבני ,היינו שמצות סוכה שאנחנו מקיימי בשבעת ימי החג ,היא הכנה להמשי שמחה לכל השנה ]וכו'[ ,שמצוה זו היא הכנה על כל ימות השנה ]וכו'[ להמתיק הדיני מעל כל ישראל, ולהמשי" עליה שמחה וחדוה ואורה על כל השנה, ]וכו'[ .ולכ צריכי לזהירות יתירה במצוה זו ,שלא תהיה בדר של מצות אנשי מלומדה ,וזה פירוש הכתוב "אל תהיו כסוס כפרד אי הבי" ,הכתוב הזה מרמז על גודל הזהירות של מצות סוכה ,שלא יהיה האד כסוס וכפרד בלי הבנה ודעת ,לעשות דר" מצות אנשי מלומדה מצד ההרגל ,א" שצרי" להתבונ בשכלו ודעתו גודל בהירות מצוה זו ]וכו'[ ,שהיא מצוה גדולה מאוד ויתבונ שהבהקת אורה היא בלי שיעור וער" .וג יתבונ שמצוה זו מסוככת ומגינת על כל ישראל ,בעד כל הרעות ,ומבטלת מאת כל הדיני ,וע"ז מרמז הסכ" של הסוכה] ,וכו'[ ,כמו התינוק המתפחד מאיזה דבר הוא מצפי ומסתיר עצמו תחת סינר אמו ,כמו כ מצוה זו מסוככת על כל ישראל ,והיא למג ומחסה בעבור] ,וכו'[. )מר הרה"ק רבי אברה המגיד מטריסק זי"ע מג אברה ,לחג הסוכות ,ד! ק"ז(: • הושענא סובלת סבל" – הצדיקי סובלי צער השי"ת הרוז'ינער זי"ע אמר בש המגיד מקאזני זי"ע :פירוש "הושענא סובלת סבל"" ,רבש"ע ,ס'איז גלוי וידוע פאר דיר ,אז ס'איז דא צדיקי אי דור ,אז ווע זיי זאל וועל ,וואלט זייע געקענט ברענגע די גאולה- , בבחינת ותגזר אומר ויק ל" ,צדיק גוזר והקב"ה מקיי ,נאר זענע זי" מיישב ,דו קענסט דא" געוויס ברענגע די גאולה ,או דו שווייגסט או דו ליידסט ,בכל מקו שגלו ישראל גלתה שכינה עמה ,והשיב לא נאמר כי א ושב ,וכתיב למענכ שולחתי בבלה, וכתיב עמו אנכי בצרה ,שוויג זיי אוי" ,או זיי לייד מיט ,מיט דיר ,ווייל דו ליידסט ,וכדאמרינ בהאי נחמה דברכות נ"ח ע"ב ,דיו לעבד שיהא כרבו ,בעט מיר די" הושענא! העל דער כנסת ישראל, סובלת וואס זי ליידט ,סבל ווייל דו ליידסט". )הרב אברה שטער ז"ל ,קבוצת כתבי אגדה ,עמ' ע"ט( • א אני ''כא'' במקו הזה איתא בגמרא הלל אמר בשמחת בית השואבה ,א אני כא ,הכל כא ,וא אי אני כא ,מי כא .והדבר תמוה, הלל שהיה מפורס בענווה ,אי" יאמר על עצמו א אני כא הכל כא ? אכ ,העני הוא ,כי ישנ שני דברי הגורמי להופעת רוח הקודש ,הא' ,הוא הכנתו של האד עד שנעשה ראוי ומוכשר שישרה עליו רוח הקודש .והב' הוא קדושת המקו .אפשר א שלא הכי עצמו ועדיי לא הגיע למדריגת רוח הקודש ,א" קדושת המקו גור שיחול עליו רוח הקודש .והנה בירושלמי איתא, בשמחת בית השואבה שאבו רוח הקודש ,ובוודאי נחה ג על הלל הרוח ,והוא בענוותנותו לא תלה הדבר בזכותו ,רק חשב שקדושת המקדש גר לו זאת ,וזה שאמר א אני כא" ,כא" דייקא ,בבית המקדש ,הכל כא ,אני מגיע למדרגות הכי גבוהות ,וא אי אני כא רק במקו חול ,מי כא ,אז אני כאי. )ישמח ישראל ,טשארטקוב ליל ב' דסוכות תרפ"ו( • טע התחלת קריאת פרשת בראשית בשמח''ת ממו"ח ]הרה''ק ר' נחו בערניו מסאדיגורא[ זצ"ל :טע שמתחילי בשמחת תורה לקרות פרשת בראשית .כי האד בעת השמחה ביו זה ,הריהו מתיישב בדעתו וחושב ,וכי קיימתי התורה כולה כראוי ,ושמרתי עצמי מהל"ת כראוי .ויכול לבוא לידי עצבות ח"ו ,על כ מתחילי בראשית ,כלומר הא ל" התורה מחדש וקיימה מעתה כראוי ,ומזה באה השמחה לשמחת התורה. )כ"ק מר אדמו"ר מפאשקא זי"ע ,ברכת משה ,עמ' ע"ו( • א שיירי מצוה מעכבי ,ק''ו מצוה שלימה בכוונה אמרו חז"ל במסכת סוכה ,בנוגע לנענועי בד' מיני "זאת אומרת שיירי מצוה מעכבי את הפורעניות" )סוכה ל"ח ,(.מכא יתעוררו הלבבות לחיבת המצוות ,אשר חמדה גנוזה בתוכ ,דאפילו שיירי מצוה א נעשו בכוונה הראויה יש בה די לעכב פורענות מ העול, ]ק''ו מצוה בתכלית השלימות והכוונה[. )הרה"ק רבי משה מקאסוב זי"ע ,לקט עני לסוכות ,עמ' ק"ה( זהירות בארבעה מחיצות סכ"ה ,בתיבה עצמה רמוזי אופני המחיצות ,יש מי שעושה למצוה מ המובחר ד' מחיצות כמו אות ס' שיש לה ד' מחיצות ,ויש מי שעושה ג' מחיצות כמו אות כ' שיש לה ג' מחיצות ,ויש מי שעושה ב' מחיצות והשלישית טפח ,והוא כמו אות ה' ,ב' מחיצות והשלישית טפח ,כ כתב הרב הגדול חיד"א זצלה"ה )דבש לפי סי' ל"ג( ,בש ספר קדמו כת"י .,הנ" רואה שמסודר בתיבת סכ"ה כסדר ,בראשונה ד' מחיצות ואחר כ" ]וכו'[ ,להורות אשרי מי שמדקדק לעשות ד' מחיצות ,ויש לזה ג"כ סוד. )הרה"ק רבי צבי אלימל" מדינוב זי"ע בני יששכר ,תשרי ,מאמר י' ,אות י"ב( סוכות זמ שמחתנו !!! ...מדוע ? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אות מאר מצרי" .מהו היופי הייחודי של של סוכות ? מדוע סוכות הוא "זמ שמחתינו" יותר מפסח שנקרא "זמ חרותינו" ? מסופר על נכדו של רב של ישראל הגאו רבי עקיבא אייגר זצ"ל ,הרה"ק רבי לייבל'י אייגר האדמו"ר מלובלי ,שנסח לאש האמת שבערה בקאצק ,הוא דבק ברבו הרה"ק רבי מנח מענדיל זי"ע ,וש איווה למושב לו. בני משפחתו לא ראו בעי יפה את הצטרפותו לחסידות ,וא כעסו עליו מאוד שדווקא בקאצק הסתופ ,היו א כאלו שניתקו עמו קשר .א" הסב הגאו רבי עקיבא אייגר ,החליט לתהות על קנקנ של חסידי קאצק תחילה ,ושלח שליח לבדוק מה מתחולל ש .חסידי קאצק ,היו ידועי בביטול היש ,ובשבירת כל נצנו של כבוד מדומה ,ולכ" א 'מחלקת התוארי' לא הייתה קיימת ש כלל ,וכל אחד קט כגדול – שבקאצק היו אחד – נקראו בתואר שוה – בש הפרטי – גדול מרב שמו .לשליח חרה הדבר ,הוא ראה בכ" פגיעה בכבוד גדול הדור .אפיזודות רבות נקשרו וסופרו על ביקור שליח זה בקאצק ,באות ימי שש שהה. אחת מה מספרת כ" .יו אחד הבחי השליח בהתרגשות מרובה בשטיבל הקוצקאי ,קול רחש עבר ,ר' יוסל איז דא ? השליח התרגש א הוא ,סו סו שומע הוא איזה 'תואר' בשטיבל ,כנראה שבאמת מדובר על יהודי נעלה ביותר .אל השטיבל נכנס יהודי הנראה כאיכר ,ע חבל אזור במותניו, צורתו אינה כבר אוריי" .צדיק נסתר" חשב השליח .כל החסידי הקיפו בחיבה את ר' יוסל .וסעודה נערכה לכבודו .ר' יוסל זה ישב ובהה בחסידי שהקיפוהו ,והיה נראה שאינו מבי כלל את שיג ושיח. השליח החליט לברר עד תו מיהו אורח זה .ניגש הוא בחיל ורעדה לאחד מיודעי הדבר בשטיבל ושאל ,אמור נא לי ר' יוסל זה תלמיד חכ מופלג הוא ? חיי" הידע ואמר "מה זה עולה בדעת" ,הוא בקושי יודע צורת אות" .הוסי האורח ושאל "א כ אולי צדיק הוא ,הנהגותיו קדושות המה ?"" .אד רגיל הוא" השיב החסיד" .א כ מהו הכבוד הרב שמנחילי לו כא ?" לא הרפה השליח" .אה" השיב החסיד "הוא עניו גדול" .חיי" השליח ושאל "במה יתגאה ? ריח תורה אי בו א לא קדושה ויראת שמי מרובה"" .נכו ,נכו" הייתה התשובה "א" בדורינו אנו שכל אחד א שאי בו את המעלות שמנית מתגאה על חבריו ומתייחס אליה כננסי לעומתו ,ענווה היא מעלה גדולה". בעול 'המצוצמ' ,ככל שהפאר וההדר בשמחה ינקרו יותר עיני ,כ" תרבה "השמחה" המדומה אצל בעליה ,כי בכ" גובהת נפש האד ,ומרגיש עצמו גדול ונכבד יותר מחברו. לכשתמצי לומר ,שמחה זו רק נקראת כ" ,א" אינה שמחה באמת ,למעשה רגש 'גאוה' היא זו ,נקודת התנשאות על האחר ,וככל שהזולת יתפעל יותר ,ואולי א יקנא יותר ,כ תגבר "השמחה" = קרי רגש הגאוה ,אצל בעליה. א האמת היא ,ששמחה האמיתית השוררת בי אנשי, בצוותא ,יכולה להיות רק כשכול שוי ,ואי רוח אחד גבוהה מהאחר .כשגאוה ורוח גבוהה משתכנת בי ובתו" יחידי בציבור ,אז השמחה אינה שלימה ,קנאה מעורבת בה ,מידות רעות משולבי בה ,וסיגי של היפ" האחדות משתכני בה. פסח הוא אכ "זמ חרותינו" ,א" בי בני חורי ,עלולי להיות, וישנ ,הבדלי שוני ,העלולי לגרו להתנשאות יתר של האחד מעל רעהו ,זהו 'זמ חרותינו' ,א" כבר אינו 'זמ שמחתינו'. כשהכול יוצאי מדירת קבע ,לדירת עראי ,א אחד אינו יותר מרעהו ,כול מרגישי וחשי עצמ בדרגה שוה ,אזי האחדות מתרבה בקרב ישראל ,ובמילא השמחה האמיתית והשלימה גודלת מתו" רוח נמוכה וענווה ,ולכ" אכ אי' בספה"ק שמימי חג הסוכות אפשר להשפיע שמחה אמיתית לכל השנה ,שמחה נעלה ונאצלה ,שמחה שהכל שותפי לה בשוה. כל הזכויות שמורות © לתגובות הערות הנצחות וקבלת הגליו[email protected] : íé÷éãöä úåáéúðá åðéúçîù ïîæá ùãå÷á íäéúåâäðäå íé÷éãö éøåôéñ שמעתי מפה קדוש מר אדמו"ר רבי חיי מאנטיניא שליט"א ]זי"ע[ שסיפר שזקנו הנ"ל הרה"ק רבי פנחס ]מקארי![ זי"ע אמר אל ליבו ,כי לא טוב לפניו מה שיבואו אליו אנשי ויאמרו לו בקשת בדבר ישועה ורחמי ,כי דבר זה מבטל אותו מעבודת הבורא ית"ש ,ולכ ביקש מהשי"ת שיהיה שנוא לכל ,לבל יתראה עמו שו איש ,ובלי שו התקשרות ע בני אד בלתי שעת התפילה, להתפלל ע הציבור בלבד .וכ הוה כי התבודד בינו לבי קונו ,וחי חיי צער. ויהי היו קוד חג הסוכות ,היה מוכרח לעשות סוכה על ידי אינו יהודי ,כי היהודי לא רצו לעזור לו ,והאינו יהודי לא היה בידו הכלי אומנות ההכרחיי לזה ,כגו ,גרז וחוצב ,ושלח את הרבנית לשכני לשאול דברי אלו ,ומחמת שהיה שנוא בעיני כל לא רצו להשאיל ,ובקושי גדול השיג .ויהי בליל ראשו אחר שגמר תפילתו ,קרא לכמה אורחי שיבואו לסעוד אצלו ביו"ט ,ולא היה ג אחד שירצה לסור למעונו לאכול עמו ,מחמת שהיה שנוא לכל ,והיה מוכרח ליל לסוכתו בלא שו אורח. בהגיעו לסוכה התחיל להזמי את האושפיזי" :ליעול אברה" וכו' ,וראה כי אברה אבינו עומד בחו" ואינו רוצה להיכנס לבפני .וישאל אותו הרה"ק: "מה חטאי ומה פשעי?" ,השיב לו אברה אבינו ע"ה" :אי דרכי להיכנס במקו שאי ש אורחי ]כמפורש בזוה"ק פר' אמור ד $ק"ד ,[:ומהיו ההוא והלאה ,ביקש מהשי"ת כי יחזור הדבר כמקד ,שימצא ח בעיני אנשי ג"כ ,כי בלא זה לא יוכל לעבודת את השי"ת בשלימות ,שאי חכ כבעל הנסיו. )אב שתיה החדש ח"ב ,עמ' תנ"ט אות ח' הספר נדפס עוד בחיי חיותו של הרה"ק מאנטיניא זי"ע ובהסכמתו( הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זי"ע סיפר בזה"ל :אצל היהודי הק' ]מפשיסחא[ היה שני סוכות ,אחד למעלה ואחד למטה ,והיה הול מסוכה של מעלה לסוכה של מטה לנוח עצמו ,והיה אז האושפיזא של יצחק אבינו ע"ה ]שזהו יו האושפיזי של היהודי הק' שנקרא יצחק[ ,ובעת שבא היהודי לסוכה, ראינו שיצחק אבינו בא עמו ,ובעת שהל מהסוכה ראינו שיצחק אבינו הל עמו ,ועבדנו בזה את יוצרינו עד הסדרה ואלה תולדות יצחק. )הג"ר אריה מרדכי רבינובי& אבד"ק בני ברק זצ"ל ,קרני רא" עמוד קמ"ב( הרה"ק הרבי ר' שלו מפראהבישט זי"ע נסתלק בערב חג הסוכות בהשאירו אחריו את בנו הגדול מ"מ הרה"ק רבי אברה זי"ע – שהיה כב טו"ב שני, וחאיו הצעיר והר רבינו הס"ק מרוז'י זי"ע שהיה כבר שית שני .בליל התקדש החג נכנס הרה"ק ר' אברה לסוכתו לקיי מצוות סוכה ולקדש על היי ,ואתו עמו אחיו הר – רבינו מרוז'י ,בסוכה עמדו כבר כמה וכמה חסידי שבאו לשמוע בפע הראשונה את הרה"ק ר' אברה זי,ע מקדש על הכוס בלוקחו את כס המלוכה בידו .והבחי רבינו על פני האשני הללו שה רועדי מהקור ששרר אז בחו" ,א רבינו שהיה מלובש בס הכל ע חלאטיל דק עמד כמתפלא והכריז בלשו"ק" :יודע פאר וואס ציטערט איהר? די ווענט פו די סוכה ווארימע דא. )נ"י ח"ה ,עמ' ס"ד ,בש כ"ק אדמו"ר מבאיא שליט"א( בעת ההיא שהיה רבי שלמהל'ה לענטשנער זי"ע בפשיסחא ,שהה ש ג בחג הסוכות רבי חנו #העני #זי"ע מאלכסנדר ,פע אחת ,אמר הרבי ר' בוני זי"ע להרבי מאלכסנדר" :א ברצונ לראות את האושפיזי הקדושי ל לסוכתו של הרבי מלענטשנא ,וש תראה בוודאי את האושפיזי הקדושי", הל הרבי מאלכסנדר כמצוות רבו לסוכתו של רבי שלמהל'ה וש שהה איזה זמ ,וחזר אל הרבי ר' בוני ,וישאל לו הרבי ר' בוני" :נו ,הא ראית את האושפיזי הקדושי?" ,השיבו רבי העני :עמדתי מאחורי סוכת הלעטשנער ושמעתי שאמר 'במטו מנ' הרבה פעמי וחזר על זה עוד ועוד ,וחשבתי לעצמי שבנתיי יכנס הרבי אל ה'טיש' ,ולא רציתי להפסיד השולח הק' של הרבי ,ולכ חזרתי לכא ולא ראיתי שו דבר" .השיבו הרבי ר' בוני, :הרי באמת אחרי כ באו האושפיזי קדישא אל סוכתו". וסיפר החסיד ר' מאטל שווערגאלד ז"ל שהסתופ $באלכסנדר ,שבכל חג סוכות היה הרבי מזכיר את הסיפור הנ"ל שהיה לו ע האושפיזי של הלענטשנער ,והצטער על כ ואמר" :א יונגער מא טאר נישט זיי צו שאר."$ אמר הכותב ,צא וראה את דביקות התלמיד רבי העני לרבו הרבי ר' בוני, הוא וויתר על ראיית האושפיזי הקדושי ,כדי שלא יפסיד השולח של הרבי. )ברכה משולשת ,מערכה א' ,ד! ו(. עובדא הוה אצל דו"ז הגה"ק משינאווא זי"ע שאחד מקרובי משפחתו התפאר לפניו שיש לו אתרוג הדר ביותר ,נענה דו"ז הק'" :הרי האתרוג של פסול". הלה נחפש לביתו והביא את האתרוג ,ותיכ $ומיד כשנטלו דו"ז הק' מש מעליו את הפיט ,והראה לו אי שהיה נעו" מחט בפיט וחיברו לתו האתרוג .הלה השתומ על רוח קדשו של דו"ז הק' ,והסביר לו דו"ז :שמתו גאות לבו הבי שלא יתכ שיש לו אתרוג כשר ,שמזמיני לאד אתרוג לפי מעשיו ,וא הוא מתגאה הרי כאילו עובד ע"ז וזה סימ שיש לו אתרוג פסול, כי אתרוג כשר מביא לידי שפלות והכנעה ,וכידוע אתר"ג ר"ת א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה. )כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל ,שפע חיי ירח האיתני ח"א ,עמ' ק"נ( בספר "ארחות חיי" מסופר מה ששמע מפי הרבי הזק רבי אברה יעקב מסאדיגורי זצ"ל ,שפע אחת ירדו גשמי בליל ראשו של סוכות והוא לא יצא מ הסוכה ,וכאשר נפלה טיפה לתו מרק הבשר התמלטו מילי מפה אחד העומדי ש" :כל שאינו מחוייב בדבר ועושה נקרא הדיוט" ,ואדמו פני הצדיק ואמר" :פלא שבכל ימות השנה אינ מדקדקי א ראויי להיקרא הדיוט על ידי המעשי ,אבל א באי לעשות מצוה מדקדקי .רבונו של עול! כבר ביישתנו למדי" .אחרי מענוטי מספר השמי התבהרו. כ"ק חותני הרה"צ שליט"א ]כ"ק מר אדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטי זי"ע[ סיפר, ששמע מפי הנ"ל ,שדברי המשנה" :למה הדבר דומה לעבד שמזג וכו'", מתייחסי רק לאר" ישראל באשר ש אי רגילי שירדו גשמי בחג הסוכות. עוד שמעתי בש הרבי מסאדיגורי זצ"ל הנ"ל ,שלא רצה לצאת מ הסוכה ואמר" :כל מה שיאמר ל בעל הבית עשה חו" מצא". )כ"ק אדמו"ר רבי יעקב מהוסיאטי זצ"ל ,מכתי"ק ,קוב& מסילות ,ניס תשנ"ח ,עמ' (41 בדבקותו העילאית לא היה מרגיש הרה"ק רבי אברה יעקב מבאיא-לעמברג הי"ד זי"ע מאומה מהענשה סביבו ,ומעשה פלא יסופר ,אשר באחד משולחנותיו בימי חג הסוכות החלו גשמי זועפי חודרי לסוכתו ,כל הנוכחי ובתוכ מר זי"ע נרטבו עד לשד עצמות ,והוא שישב אחוז בשרעפיו לא הרגיש מאומה מהנעשה סביבו והמשי לשבת במקומו כדרכו, ורק אחר קושי רב הצליחו הנוכחי שחרדו לבריאותו להעירו על כ. )נר ישראל ח"ו ,עמ' י"ז( בעת כריכת ההושענות היה הגה"ק מקאלאשי! מספר ג' מעשיות ,שתי הראשונות סיפר זקנו רבינו מצאנז בעת כריכת ההושענות בש רבו הקדוש מראפשי! זי"ע ,והשלישית סיפר זקנו רבינו משינאווא בעת כריכת ההושענות .ואלו ה: א[ .בכפר אחד גר יהודי עשיר שהחזיק על חשבונו עשר ממשפחות תלמידי חכמי שישבו ולדמו תורה בביתו ,וג בנה לו ש מקוה והתפללו המני אצלו באופ שלא הוזקק מעול לנסוע להעיר ,וג לעת הצור שלח את אחד ממשרתיו .לימי התחיל לרדת מנכסיו ל"ע ,וראהו מסתובב בעיר הסמו למרבית פליאת של התושבי ,והיו כאלו שהתלחשו שכפי הנראה נהפ עליו הגלגל ,אלב אחרי אמרו :לא כ הוא ,עשיר נשאר עשיר ,...מצבו הורע ביותר עד שלא השיגה ידו די כס $להסיק המקוה בביתו ,ונאל" ללכת למקוה שבעיר יחד ע שאר התושבי ,שוב התלחשו האנשי שא כבר זקוק ליל למקוה עמה בוודאי פסקה עשירותו ,אבל אחרי קבעו שזה אינו ,עשיר נשאר עישר .וכששמע האיש הלז מאי דאמרי אינשי שעשיר נשאר עשיר ,חזר לביתו, והוציא את פנקס חובותיו וקרעו לגזרי ,באומרו :עשיר נשאר עשיר .ואיכא למיל $מהכא ,לימוד זכות שהחזקה הקודמת של כלל ישראל מכריעה את כ$ הזכות א $נגד השכל ודוחה את כל העוונות. ב[ .פע נאספו נכרי אצל הכומר ,ובקשו ממנו שיוציא חוק שכל המשתכר ענוש יענש ,לעמ לא ירד ממונ לטמיו ,ענה לה הכומר שתחילה רוצה הוא להשתכר בעצמו כדי להוודע טיבה של שיכרות ,ואחר כ יוציא הפקודה. הכומר שתה עד שנשתכר ,והתגולל ברחובות ברפש ובטיט .למחרת חזרו אליו כל הנכרי לשמוע מה דעתו שהוחלט בדבר החוק ,ואמר לה לפי דעתי אי צרי להעניש למי שיעבור על החוק ,כי מעצמ נענשי בזה שמוטלי באשפתות בבוז .וכנראה שכוונתו בזה ללמד זכות על ישראל שאי צור להעניש את החוטא ,כי טומאת החטא והזוהמה שמשוקע זה עצמו העונש. ג[ .פע הל יהודי מחו" לעיר לקצור ערבות להושענות ,פגע בו ערל – וממורי חמי )רבי איציקל זי"ע( שמעתי שאותו ערל היה שד ,ושאל לו :מה זה "מאב וויעריזשבא ]=אמור ערבה[ ,השיב ָ ביד? ענה ,הושענות .אמר לו הערל: האיש :לא ,אלא זה הושענא ,וכה התווכחו פעמי אחדות ,עד שלבסו $עזב אותו ערל ,ולא היה יכול להרע לו מכיו שעמד בשלו לומר דווקא הושענא .ויש להעיר על זה ממש"כ בס' סגולת ישראל מע' ד' אות לג ,וז"ל :קבלה מצדיקי שמי שרוצה לצאת לדר שמאוד מסוגל ליקח עמו הושענא שלו .וכ איתא בספה"ק מנורת המאור נר ג' כלל ד' ,שהושענא מסוגלת לשמירה בסכנת דרכי. )כ"ק אדמו"ר רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל ,י"ג אורות ח"א ,ע' שפ"ט( שמעתי מאדוני אבי ז"ל ,שפע חינכו ספר תורה חדשה בבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר הזק מטשארטקוב זי"ע ,ואע"פ שהרבי היה כבר זק וחלש לקח הספר תורה בידו לרקוד בשמחה של מצוה .באמצע הרקידה ניגש אליו אחד מהחסידי והציע לקחת הספר ממנו בחששו שכבד הספר להרבי ,אול הרבי סרב לתת לו התורה ואמר אליו :א פלא ,דוכט זי אז ס'איז שווער ,נאר אז מע האלט עס גאר פעסט ,איז זי גאר לייכט ]זה נדמה שזה קשה ,א א מחזיקי זאת בחוזקה הרי זה קל מאוד[ .וכוונתו ,שאמנ כל התחלות קשות ,אבל אחר שמקבלי על עצמו לקיי את כל דברי התורה ,אי זה קשה. )הרה"ג ר' יוס! הלפר ז"ל ממנשסטר ,מעדני יוס! ,ער" תורה( ïîà ,ìàøùé ìë ìòå åðéìò ïâé íúåëæ הכה.ב ""הושענא מגדים תמתיק ותושיע íéøôñî íéãéñç ,øcÀ Æ ðñÇ kÀ ìÆ à ãéñÄ ç ,øéòÄ äÈ áLÉÇ åz ,ìàeî Å LÀ 'ø .ïéìÄ åÉ ôaÀ LÆ áÉåøÀtLÆ øéòÄ äÈ ,ã"ñøú úÇðLÀ àÈlàÆ .éàkÇ æÇ àöÈ È é 'ä éãÅ ñÀ çÇ áe À ïéãÀ Ä ì ãîÇ òà äÈ àeä .ÉåúîÈ LÀ àÇ aÀ àlÉ LÆ ÷çÉ äÇ íòÄ êÀ aÅ zÇ ñÀ äÄ øáÉ òÇ Â k ,éÄæåÉ çnÀ äÇ èÈtLÀ nÄ äÇ -úéaÅ åéìÈ àÅ çìÇ MÈ LÆ ázÀ È ëîÄ aÀ .áÇø ïîÀ Ç æ äëÈ LÀ îÄ À ð àìÉ åÉ úçÈ îÀ OÄ LÆ êé À ìÄ äÈ aÆ íéîÈ Ä âtÀ elÇbúÄ À p"LÆ äÈðò èÇ aÀ ,øÅæåÉ ç èÈtLÀ îÀ Ä ì ìàeî Å LÀ 'ø ïîÀ Ç æäË ,úÉåòeáLÈ änÇ Èk ."íãÉÅ åwäÇ éèet Ä MÄ äÇ ÷øÇ ìòÉ ôÀ ìÄ ìÉåëÈé ,èÈìçÀ îË éekÄæ øçÇ àÇ ìÀ ,øÅæåÉ ç èÈtLÀ îÄ .ïáeî È äÈéäÈ ìàeî Å LÀ 'ø ìLÆ åÉ LLÈ ç éÄaøÇ ÷éÄcvÇ äÇ ,øcÀ Æ ðñÇ kÀ ìÆ à aÇ LÆ åÉ aÇø ìàÆ åéîÈ òÀ È t úàÆ íéNÈ Ä ì èéìÄ çÀ äÆ úàÉæ úÉåáwÀ òÄ aÀ .ÉåúòÈ È øìÀ .ÉåúeçwÄ À ôáe À åÉ úMÈ ãË ÷À aÄ òãÉÇ åpLÆ ,'ìàÈ Å øNÄ À é çîÇ NÄ À i'äÇ ìòÇ aÇ ,÷çÈ öÀ Äé-ìàÈ Å øNÄ À é-ìàéÅ îÄ çÇ À øÀé áÉåøÀtLÀ Æ ì áeL" :øîÇ àÈ óÉåqáÀ Ç ì .íéøÄ eäøÀ äÄ aÀ ò÷Ç LÀ È å ìàeî Å LÀ 'ø ìLÆ åÉ øetñÀ Ä ì éaÇ Ä øäÈ áéLÀ Ä ÷äÄ 'àðÈ écÄ àúeëÀ È ìîÇ cÀ àÈðéc'Ä ïkÅ LÆ ,êÀ kÈ îÄ ÷îÉ çÀ ìÇ ìÇëez àìÉ .òaÇ ÷Ä À pLÆ ãòÉÅ ånaÇ èÈtLÀ nÇ Ä ì ávÇ Å éúÀ äÀ Äå .íÉåìLÀ È ì ãéñÄ çÈ äÆ îÅ éaÇ Ä øäÈ ãÇøôÀ ðÄ úàÉæaÀ ."(àeä ïécÄ – úeëÀìnÇ äÇ ïéc) Ä elôÄ à ,äëÈ øÈ aÀ àìÉ íÇb ,äòeLé È ìÄ äçÈ èÈ áÀ äÇ àìÉ .ìàeî Å LÀ 'ø ìLÆ åÉ aÄì âÈt íéøÄ áÈ cÀ äÇ òîÇ LÀ îÀ Äì àlÅ îÀ Ç ìe åÉ aÇøìÀ úÅiöÀ Ç ì åéìÈ òÈ ékÄ ÷ÅôñÈ ìLÆ ìöÅ åÉ aÄìaÀ äÈéäÈ àìÉ ïëÅ -éÄt-ìòÇ -óàÇ .äáÉÈ åè äöÈ òÅ àìÉ .ÉåúÈåöÀ îÄ úàÆ ïécÄ -êÀ øÅ åÉ ò ìLÆ åéúeø È LÅ úàÆ øÇëNÈ àeä .øÅæåÉ çäÇ èÈtLÀ nÇ Ä ì úÉåðÈëä aÇ ìçÅ äÅ ìàeî Å LÀ 'ø åÉ LwÀ aÄ åÉ áe ,øcÀ Æ ðñÀ Ç kìÆ à îÅ ÷çÅ øÀ äÇ -àìÉ øÅøåÉ búÀ äÄ LÆ ,åéáÄ àÈ ìàÆ ázÈ ëÀ îÄ øÅbLÄ íÇb àeä .äçÆ îÀ îË ázÈ ëÀ îÄ ãÉåò .älÈ ôÄ zÀ åéìÈ òÈ øéúÄ ò äÇ ìÀ epnÆ îÄ LwÅ áÇ ìe À éaÇ Ä øäÈ ìàÆ åÉ îöÀ òÇ èÈtLÀ nÄ äÇ íÉåéaÀ àÉåáÈì .èÈtLÀ nÄ äÇ úòÅ aÀ éaÇ Ä øäÈ úöé Ç çÄ îÄ À a úÉåäLÄ À ì åéáÄ àÈ ìÀ úÉåLÀøäÇ ìÀ LwÅ aÄ åÉ áe ,øöÅ çÈ äÆ éàaÇ Ç âìÀ øÅbLÄ .ÉåðaÀ úLÇ wÈ áÀ Ç k ,éaÄ øÇ äÈ úéáÀ Å ì äÈðtÈ ø÷Æ aÉ aÇ úøÈ çà îÀ È ì .øcÀ Æ ðñÀ Ç kìÆ à ìÇ áàÈ äÈ àaÈ èÈtLÀ nÄ äÇ áÆøòÆ àìÉ òe Ç cî" Ç :øéèÀ Ä ôäÀ Ä å åÉ ðaÀ ázÀ Ç ëîÄ úàÆ éaÇ Ä øäÈ åÉ ì äàÀ È øäÆ ïkÅ îÄ øçÇ àÇ ìÀ .íéÄðtÈ åÉ ì øéàÄ äÅ éaÇ Ä øäÈ ."?ÈêðÀ aÄ úLÇ wÈ áÀ Ç k úÉåNòÇ Âì èÈiçÇ íÉå÷nÇ È ì áÅø÷È úÀ äÄ åÉ øÉåúìÀ ïézÄ îÀ îÇ åÉ ãÉåòaÀ .èÈtLÀ nÄ äÇ -úéáÅ ìÀ ìàeî Å LÀ 'ø êÀ ìÇ äÈ ãáÈ Å k áÅìaÀ ."?ìàeî Å LÀ åÉ îMÀ LÆ eäLé Æ îÄ ätÉ LÅé" – íøÈ ìÉå÷aÀ ìàÇ MÈ LÆ íÉå÷nÈ äÇ áLÉÇ åz .LLÈ ç aÇ ìàeî Å LÀ 'ø äÈðòÈ ,"ïÅk" íÉåiäÇ àÉåázÈ ìàÀ Ç å êÈ úé À áÀ Å ì êÅ À ìzÅ ékÄ êÈ ìÀ éúÄ öÈ ò"  ,ÉåìÉå÷ úàÆ èÈiçÇ äÇ êé À îÀ Ä ðäÄ ,"ïÅk-íà" Ä úàÆ ézÄ òÀ îÇ LÈ éÇðæÀàÈ -åÉ îáe À íéèÈ Ä tLÀ nÄ äÇ íÇìeàîÅ éúà Ä öÈ È é òÇâøÆ ä" È :øéaÄ ñÀ äÄ èÈiçÇ äÇ ."èÈtLÀ nÇ Äì íàÄ íÇb ,äøÆ ÷À îÄ ìÈëaÀ íÉåiäÇ òé Ç LÀ Ä øàÇ ìàeî Å LÀ éãeäÀ Ä iäÇ úà'Æ – åéÈøáÅ ç ìÇ øîÉÅ åà íéèÀ Ä ôåÉ MäÇ ãçÇ àÇ ."'íéøÄ éëÄ aÀ ïécÄ -éëÅ øÀ åÉ ò úìÇ ìÀ åÉ ñ eðÅìeî áévÇ Äé ÷÷ÉÅ åzLÀ äÄ åÉ aÄì ìÈëaÀ .ÉåúéáÅ ìÀ ÷ÅlzÇ ñÀ äÀ Ä å åéìÈ âÀ øÇ úàÆ ìàeî Å LÀ 'ø àNÈ È ð åÉ a æçÇ àÈ LÆ ãçÇ Ç t áøÉ îÅ íÉåéaÀ úéÄøLÀ È ôàÆ dÈðéàÅ äÈpnÆ îÄ äÈøæÈçÇ Â å øcÀ Æ ðñÀ Ç kìÆ àÇ Â ì êÀ øÆ cÆ äÇ LÆ àlÈ àÆ .ÉåaÇø éÅðtÀ úàÆ úÉåàøÀ ìÄ úÉåðÀôìÄ ìàeî Å LÀ 'ø èéìÄ çÀ äÆ åÉ ú÷eö È îÀ aÄ .÷écÄ öÇ éãeäÀ Ä é øÅøåÉ búÀ äÄ dîÈ öÀ òÇ áÉåøÀtLÆ aÀ íÇb .ãçÈ àÆ .åéìÈ àÅ !?ïàkÈ êé È NÆ ò îÇ äî" È .åéøÈ áÅ ç îÅ ãçÈ àÆ òúÆ Ç ôìÀ íÉå÷nÇ È a òéÄ Ç ôåÉ ä ÷écÄ vÇ äÇ ìàÆ ñÅðkÈ äÄ ìÀ åÉ ðézÄ îÀ äÀ Ça úåÉ l÷Ç ìàeî Å LÀ 'ø òÅ Ç ðòÄ À ð .øáÅ çÈ äÆ dîÇ zÈ ,"!?èÈtLÀ îÀ Ä ì ø÷Æ aÉ äÇ ávÇ Å éúÀ äÄ ìÀ øeîàÈ êÀ È ðéàÅ íàÄ äÇ ìkÉ äÇ íÉåiäÇ LÆ úÆðòÉÆ åè äòeî È MÀ äÇ ékÄ ïécÄ äÇ -úéáÀ Å ì ãÈiîÄ õeø ,ïkÅ -íà" Ä .áeiçÄ ìÀ åÉ LàøÉ aÀ -úéaÅ ìàÆ åÉ öéøÄ äÆ Á å åÉ òÉåøÀæaÄ æçÇ àÈ ,ìàeî Å LÀ 'ø ãvÇ îÄ ñeqäÄ aÀ øáÅ çÈ äÆ ïéçÄ áÀ äÄ LÀ Æ k ."!íékÄ æËîÀ .ïécÄ äÇ .øÈæeî øÈácÈ òÇøàÅ æàÈ -åÉ à .íéèÀ Ä ôåÉ MäÇ éÅðôÀ ìÄ ávÇ Å éúÀ äÀ Ä å äîéÄ È ðtÀ ìàeî Å LÀ 'ø ñÇðëÀ ðÄ åÉ lËk ìÈaìÀ áË îÀ åÉ øÉåò úàÆ òé Ç zÀ Ä ôîÇ aÀ êÇ À ôäÈ ,ìàeî Å LÀ 'ø ìLÆ åÉ úîÈ LÈ à äÇ äñÈ qÀ aÇ úÀ äÄ åéÈðeòèÄ ìòÇ LÆ ,òÇ áÉÅ åzäÇ .íLÈ àÆ Á päÇ ãÆâðÆ úÉåçÈëåÉ ääÇ úLÀ Ç ìçË ìÀ ïòÇ èÈ óàÇ àeä .äîÈ LÈ à äÇ äÇ ìãÉÆ bîÄ èéòÄ îÀ äÇ ìÀ ìçÅ äÀ Åå íäÆ ìÈ äÈøúÉÀ åð àìÉ óÉåqáÀ Ç ì .íäé Æ úÉÅ åàqÄ À k ìòÇ úçÇ Ç ð-éàÄ aÀ eòÈðåÀ íéøÄ áÈ cÇ À ì eáéLÄ ÷À äÄ íéèÀ Ä ôåÉ MäÇ .ìàeî Å LÀ 'ø ìLÆ íãÉÅ åwäÇ åÉ éekÄæ úàÆ øÅøLÀ àÇ ìÀ àÈlàÆ äøÈ øÅ aÀ äàÈ ìÈ ôÀ nË äÇ úeìLÀ À ìzÇ LÀ äÄ äÇ úàÆ åéÈðôÈ ìÀ ìÅìåÉ âÀå åéáÄ àÈ úàÆ ìàeî Å LÀ 'ø LÇâtÈ íéîÈ Ä é änÇ È k øáÂ É òkÇ íéòÈ Ä âøÀ änÇ È k eôÀìçÈ .úøÆ òÆ ñÄ À ð åÉ çeø ékÄ åéìÈ òÈ äÈéäÈ øÇkðÄ åÀ åÉ ðáÄ À ì áàÈ äÈ áéLÄ ÷À äÄ .íéòeø Ä àÅ äÈ ìLÆ âOÈ îË ìLÆ õîÆ LÆ eðÈì ïéàÅ !éaÇ Ä ø !éaÇ Ä ø ,éÉåà" – íélÄ îÄ aÀ åéúÉÈ åLÀâøÄ úàÆ àhÅ áÀ Ç ì äÈéäÈ ìëÈÉ iLÆ ãòÇ ..."!eðÈì LÅé éaÇ Ä ø äÆæéàÅ étÄ -ìòÇ .éaÇ Ä øäÈ ìàÆ éúà Ä aÈ èÈtLÀ nÄ äÇ ø÷Æ áÉ áe À êÈ úÀ LÈ wÈ áÀ Ç k éúé Ä NÄ ò" È :øÅtñÀ Ä å çúÈ Ç t ïkÅ îÄ øçÇ àÀ Çì ìàÉÅ åL äÆæ .íéÄðåÉ L íéÄðéÈðÀ òÄ aÀ åÉ ìöÀ àÆ eàöÈ À éåÀ eñÀðëÄ À ð íéLÈ Ä ðà .ÉåøãÀ çÇ ìàÆ ézÄ ñÇ À ðëÀ ðÄ åÉ úÈðîÀ È æäÇ éaÇ Ä øäÈ éìÇ àÅ äÈðtÈ äòÈ LÈ øáÉ òÇ Â k .äëÈ øÈ áÄ À ì ÷e÷Èæ éLéÄ Ä ìLe À äáÉÈ åè äöÈ òÅ LwÇ Å áîÀ øçÅ àÇ ,äëÈ ìÈ ä aÇ êÈ ìÀ çwÇ zÄ ékÄ êÈ ìÀ éúÄ öÈ ò ïkÅ -ìòÀ Ç å ,ïÈðëÀ úË nÀ äÇ îÅ áÇø ïîÀ Ç æ êÀ LÅ nÄ È é øáÈ cÈ äÇ ékÄ éÄðáÇ LÉÀ åç' – øîÇ àÀ Èå .éúé Ä NÄ òÈ êÀ kÈ .'áLÅ úÀ Å å àqÄ Åk – øîÇ àÀ È å éãÈÄ éaÀ æçÇ àÈ àeä .éìÇ àÅ LÇbðÄ åÀ åéìÈ âÀ øÇ ìòÇ í÷È òúÆ Ç ôìÀ .íéLÈ Ä ðà ìaÅ ÷À Ç ì óéñÉÄ åä éÄaøÇ ä" È – øîÇ àÈ åÀ óéñÉÄ åä ,òÇâøÆ øáÉ òÇ Â k .'?èÈtLÀ îÀ Ä ì ãîÉ ò éÇ àìÉ íÉåiäÇ LÆ éàãÀ Ç k éìÇ eà ?êÈ zÀ òÀ cÇ äî'È øÈácÈ äÇ ìeìòÈ ,íÉåiäÇ èÅôMÄ È é àìÉ íàÀ Ä å ,ïécÄ äÇ -úéáÀ Å a äøÈ âÀ tÇ äÇ ìçÅ zÈ èòÇ îÀ ãÉåò ,àñéÄ È b êÀ ãé È àÄ î'Å øLÀ È ôàÆ -éàÄ .èÈtLÀ nÇ Ä ì íÉåiäÇ ávÇ Å éúÄ À é ékÄ åéìÈ òÈ éÄðøÇ æÀåÉ b !àìÈÉ å àìÉ .áÇø ïîÀ Ç æ ãÉåò øÅøbÈ äÄ ìÀ ."'àÈðécÄ àúeëÀ È ìîÇ cÀ àÈðécÄ éøÅ ä LÆ ,êÀ kÈ îÄ ÷nÅ çÇ úÀ äÄ ìÀ êÈ ìÀ äøÈ åÉ ä LøÈ ôÉ îÀ aÄ àÉåìä .éaÇ Ä øäÈ éøÅ áÀ cÄ øLÅ Æ ôìÀ ézÄ äÀ îÇ z" È ,øîÉÅ åàÀå áàÈ äÈ êé À LÄ îÀ îÇ ,"éÄðàÇ Â å" úòÈ Å k ?åàìÈ íàÄ ïkÅ äNÆ ò zÇ LÆ éàãÀ Ç k íàÄ ÷ÅtzÇ ñÀ îÄ àeä òúÆ Ç ôìÀ òec Ç îe Ç ,èÈtLÀ nÇ Ä ì ávÇ Å éúÀ äÄ ìÀ .êÈ úé À áÅ ìÀ zÈ çÀ øÇ aÈ elÄôàÇ Â å ,èÈtLÀ îÀ Ä ì ãîÉ òÇ Â ì íàÄ zÈ èÇ À aÇìúÀ äÄ úÉåòLÈ ïúÉÈ åàaÀ àÉåìä .øeøaÈ ìkÉ äÇ 'ä êeø À áe È .ïéãÀ Ä ì ãîÉ òÇ Â ì êé È ìÆ òÈ ékÄ øÇæâÈ åÀ òé Ç øÄ ëÀ äÄ óÉåqáÀ Ç ìe åÉ LãÀ ÷È -çeø Ç aÀ úàÉæ ìÈk äàÈ È ø éaÇ Ä øäÈ ."zÈ òÀ LÉÇ åð ÷écÄ vÇ äÇ úeëÀæaÄ LÆ .úÉåòéLÉÄ ånäÇ åéúÉÈ ålÄôzÀ ìòÇ éaÇ Ä øìÈ úÉåãÉåäìÀ éãÀ Å k øcÀ Æ ðñÀ Ç kìÆ à ìÇ ìàeî Å LÀ 'ø àaÈ ïîÀ Ç æ øáÂ É òkÇ ..."?äàÈ ?èÈtLÀ nÄ äÇ äÈéäÈ êé À àÅ ,eð" :êei À çÄ aÀ ìàÇ LÀ È å éaÇ Ä øäÈ åéìÈ àÅ äÈðtÈ åéÄt úàÆ äöÈ È tLÆ íãÆ ÷É יורדי גשמי בלילות ראשוני כיצד יעשה äëìää úåáéúð , דבכל ימי החג.הלילה הראשו של חג הסוכות שונה הוא בדי ייחודי משאר לילות וימי החג והחל, וא יצא מהסוכה," ה'( "ירדו גשמי ה"ז נכנס לתו הבית,נפסק בשו"ע )או"ח תרמ"ג והיינו שבעת.(' ו, "אי מחייבי אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו" )ש,בסעודתו בבית . הריהו פטור מ הסוכה,שיורדי הגשמי יש שיטות הסוברות שיש חיוב אכילה בסוכה ג,משא"כ בלילה הראשו של חג הסוכות לדעת האו"ח. אלא שנחלקו הראשוני מהו שיעור חיוב האכילה בסוכה.כשיורדי גשמי חייבי לאכול כל,( ועוד. ואולי א! המאירי בש רבותיו )עי' בדבריו סוכה כ"ו,"ורבינו פר . כי אי די תשבו כעי תדורו בלילה הראשו, א! כשיורדי גשמי,הסעודה בסוכה ! א, שהחובה היא לאכול לכה"פ כזית פת, רבינו ירוח, האגודה, הר" הרא"ש,לעומת דעת .כשיורדי גשמי מ."וכ פסק הרמ"א )ש( "לילה ראשונה צרי לאכול כזית בסוכה א! א גשמי יורדי ." ס"ב( שכתב "לכתחילה יאכל שיעור יותר מכביצה,הראוי לציי לדברי המט"א )סי' נ"א שאי חיוב אכילה, וסמ"ג, או"ז,(: והתוס' )ברכות מ"ט,אמנ ישנה א! דעת הרשב"א אחרי, יש לאכול כזית פת בסוכה בלילה הראשו, אמנ, אפילו בלילה הראשו,בגשמי .שיפסקו הגשמי אי, שבעת שיורדי הגשמי, וסובר שדעת התוס' עיקר,הגר"א ]בביאוריו[ חולק על הרמ"א . וכ סיכ דעתו להלכה בשו"ת זק אהר )סי' קס"ה( עיי"ש.ש סוכה כלל " המהרי"ל מביא בש תשובות מהר: ונעורר בס"ד מספר שאלות לדינא,נביא דעה נוספת שחייבי להמתי בלילה, א מאיד סבור,שסובר כהתוס' שאי ש סוכה כשיורדי גשמי א ג, והיינו לא לאכול בגשמי, ואז לאכול הסעודה בסוכה,הראשו עד שיחלפו הגשמי .לא מחו" לסוכה :השאלות לדינא או לדעת הראשוני שצרי, שצרי לאכול כזית א! כשיורדי גשמי, לדעת הרמ"א.א ? הא מברכי ברכת לישב סוכה,לאכול כל הסעודה ? עד מתי, מהו השיעור שצרי להמתי שיפסק הגש," לדעת תש' מהר.ב ? ליל יו"ט שני של גלויות, ומה הדי בלילה השני.ג :תמצית התשובות להלכה כדי לאכול את, עד שיפסקו הגשמי, שמ הראוי להמתי בלילה הראשו,הסכמת הפוסקי .כל הסעודה בסוכה סוברי שיש, ועוד, והח"א, והבכו"י,"" היעב,וגבי שיעור זמ ההמתנה נחלקו האחרוני סק"ד( גבי מי שאי לו, מדעת המג"א )סי' רפ"ט, ויש שמביאי ראיה לזה.להמתי עד חצות . שימתי עד חצות,יי לקידוש ! ]המט"א מוסי, שימתי שעה או שעתיי, סוברי, ועוד, והמט"א,הא"ר בש תרוה"ד ומקובלני ממו"ר הגר"מ הלברשטא שליט"א רב ביהמ"ד.[שהירא לדבר ה' ימתי עד חצות . שנקטינ כדעה הסוברת עד חצות,באבוב ובעמח"ס מנחת משה א ישנה מחלוקת גדולה א, כדעת הרמ"א, צרי לאכול לכה"פ כזית,כשאינו יכול להמתי :יבר לישב בסוכה כשיורדי גשמי שאי, והמשנ"ב," יוס! אומ,[ ערוה"ש ]בדעת עצמו, כה"ח, והח"א, והפמ"ג,דעת המאמ"ר שיטת הרמ"א, ולדעת. כיו דלא שיי לומר וציוונו כשיורדי גשמי,לבר לישב בסוכה . ולא לדינא,היא רק לחומרא ערוה"ש, והשו"ע הרב, השבו"י שהובא בשע"ת, הא"ר, המהרש"ל, דעת הט"ז,א לעומת . שיש לבר לישב בסוכה, וכ המנהג להלכה,[]בדעת הרמ"א ? ליל יו"ט ב' של גלויות, מה הדי בלילה השני,השאלה שנשארה לברר אי זה כבר ספיקא, לדעת התרוה"ד.( סי' ב'ש"כ, והרדב"ז )ח"ו,(נחלקו בזה התרוה"ד )סי' צ"ה יאכל, ומי שרוצה להחמיר, ופטורי מ הסוכה,דאורייתא אחר שאנו בקיאי בקביעא דירחא . כמו במצה שאוכלי כזית אחרי הסעודה, כזית פת,אחרי הסוכדה א נפסקו הגשמי . וכנ"ל, וחייב לאכול בסוכה, ליל ב' הוי כמו לילה ראשו,לדעת הרדב"ז ואח"כ, ויאכל כל הסעודה, ויבר שהחיינו, יעשה קידוש בביתו,[ ומשנ"ב,להלכה ]שו"ע הרב ויחזור,[יכנס לסוכה ויאכל כזית ללא ברכת לישב בסוכה ושהחיינו ]ויסמו על ברכתו מאתמול .לביתו לבר בהמ"ז דא רוצה להמתי מעט לפני הסעודה עד:והוסי מו"ר הגר"מ הלברשטא שליט"א . א מעיקר הדי אינו חייב להמתי, תבוא עליו ברכה,שיפסקו הגשמי שא! שאי' שגשמי בחג אינ:וזקני הרה"ק הדברי יחזקאל משינאווא זי"ע דיבר בקדשו שאז, אי הדברי אמורי אלא במקומות שאי רגיל בה בעונה זו גשמי.' וכו,סימ ברכה . וזהו אינו סימ ברכה, הרי זה שינוי בסדרי הזמני והעונות הרגילי,כשיורדי גשמי שלא הטרחנו, בכ, הוי הגשמי סימ ברכה,משא"כ במקומות שרגילי בעונה זו בגשמי . ומתהלוכות העונות,להשי"ת לשנות מסדרי הטבע להרבות בלימוד התורה בימי חג הסוכות כדי,( חייב אד לטהר עצמו ברגל: אמר רבי יצחק )ר"ה ט"ז. ולפי שהמועדי ימי דינא... ואחר שהוא מבואר שהימי. כמו ראש השנה ויו הכיפורי,שיכנס בטהרה ליו הדי כפי, אי ראוי שיתעצל אד מלבקש על נפשו בתפילה ובתחנוני,טובי ה יומי דדינא האי בר נש דדמי: ואמרינ בירושלמי. כמו שאי ראוי להתעצל בימי נוראי,משפט היו , אע"פ שהוא ער, אלא כל שהוא יושב בטל, ולאו דווקא שיש.'בריש שתא ודייני יתיה וכו שה, והוא הדי לשאר ימי טובי. הואיל ואינו עושה מעשה טוב ביו הדי,יש קרי ליה ויראה, ואי טוב לאד כי א לאכול ולשתות,( כמבואר לעיל )ד"ה חדש,כולי יומי דדינא וכפליי לתושיה בעני הלימוד, כי לה משפט הבכורה, ואי טוב אלא תורה,את נפשו בטוב וימי מנוחה פנויי מכל, לפי שה ימי מקראי קודש,וההתלמדות ביו טוב יותר משאר הימי כמו שהארכתי, אשר זה סבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלימה יותר מימי המעשה,מלאכה .[' ]וכו... קצת בזה בריש חיבורי הקט אשר קראתיו ברית אברה ( ריש מסכת סוכה,')של"ה הק והיא התורה הנקראת, כי היא צלא דמהימנותא. אמנ יש בסוכה רמז ג"כ על התורה... והוא צל תורה וצל," ג'( "בצילו חמדתי וישבתי,' וע"ז צווח שלמה )שה"ש ב.צלא דמהימנותא לא להרבות משתה מרעי תערובות אנשי, ובזה יש לאד לישב וללמוד תורה בסוכה.סוכה אוי לאזני שכ. בדברי עגבי וליצנות והרהור עבירה,ונשי בחורי ובתולות חת וכלה צל רע וצל שדי ומלאכי, לעשות בצל סוכה צלא דמהימנותא,שומעות ועיני שכ רואות כי סוכה עשויה לענ ה' יומ על, והיא סוכת גנב" שאינו יוצא,חבלה שעירי ירקד בסוכה ועוסקי בתורה, מי שיושבי בסוכה לשמה, מ"מ ברור ואמת, שאי נראה$ וא.הסוכה אבל מי. עי ראת ותאשרנו, שענ ה' חופ למעלה מעלה,ושמחי בחג במצות ושמחת מועדות ונעשה ענ בוקר ועבי דשוא של, מעביר הענ,שעוסק בסוכה בדבר לצו וחטא ופשע . אבל עיקר סוכה היא התורה. ט'( כלה ענ ויל,' וע"ז נאמר )איוב ז,סט"א (' דרוש ו,)יערות דבש ח"א óãä úåáéúð הרב זכרי' הרצוג מג"ש בבית מדרשינו הר"ר אברה מאיר גלאנצר àø÷îä úåáéúð מח"ס מעייני אג על לעזי רש"י לא תחמד לאינשי בלא דמי משמע להו "ומשיבת רגל משבת" אלא הא דאמר רב הונא :משביעי אותו שבועה שאינה ברשותו ,נימא :מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא! -הת נמי מורה ואמר :דמי קא יהבנא ליה .אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא :והא קא עבר על לאו ד"לא תחמד"! -לא תחמד לאינשי בלא דמי משמע להו )ב"מ ה .(:כלומר ,אנשי סוברי שמכיוו שאד נות דמי ,אי הוא עובר על לא תחמוד אלא כאשר הוא עוסק בלקיחת החפ בלי דמי .מלשו הגמ' "משמע להו" נראה שהבנה זו מוטעית ושבאמת אי הדי כ ,רק שכ" חושבי האנשי. אמנ ,בתוס' בסנהדרי כה :ד"ה מעיקרא ,מובאות בזה שתי דעות .לפי תירוצ הראשו ש ,כ" היא ג האמת ,שאי עוברי על לא תחמוד אלא בעיסוק לקחת החפ ללא דמי )ולפי זה אכ דחוקה לשו הגמ' "משמע להו"(. תוס' על אתר מקשי ,אי" ייתכ להבי שלא תחמוד הוא בלא נתינת דמי ,הרי א כ" זהו גזל גמור ,ותיפוק ליה מלא תגזול? ולכאורה קושית התוס' תמוהה ,שהרי על לא תגזול אי עוברי אלא בשעת העשייה בפועל ,ואילו לא תחמוד הוא איסור על המחשבה? והנה ,בעשרת הדברות בפרשת משפטי נאמר רק לא תחמוד ,ואילו בדברות שבפרשת ואתחנ נאמר ג "לא תתאווה" .הסמ"ג כתב בלאוי קנ"ח )וכ" מובא במנחת חינו מצווה ל"ח( שלא תחמוד ולא תתאוה ה היינו ה". אבל דעת הרמב" היא ,שאלו ה שני לאוי שוני ,א" ה משלימי זה את זה .על לא תתאוה ,אד עובר ברגע שראה דבר אצל חבירו ונתמלא תאווה בלבו לקחתו ולהעבירו לרשותו ,ואילו על לא תחמוד אינו עובר אלא א עשה מעשה בעקבות תאוותו זו ,ושכנע בהפצרות את בעל החפ למכור לו. וז"ל הרמב" בספר המצוות ,מצווה רס"ו" :ואי השני לאוי אלו בעניי אחד... ,וביאור זה, שא ראה דבר יפה אצל אחיו ,א גברה מחשבתו עליו והתאווה בו ,עבר על אמרו יתבר לא תתאווה .וא התחזק בו אהבת הדבר ההוא עד שישתדל להגיעו אצלו ,ולא יסור מחלות פניו ולהכביד עליו שימכרהו...א הגיע אל בקשתו ,הנה כבר עבר על לא תחמוד ג כ ,אחר שקנה הדבר שיהיה לחבירו ,ולא היה רצונו למכרו ,אבל הכביד עליו והערי עד שלקחו ויהיה שלו ,כבר עבר שני לאוי ,לא תתאווה ולא תחמוד ,כמו שביארנו". וכ בהלכות גזילה ואבידה ,א ,ט -יב" :כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו ,והכביר עליו ברעי והפציר בו עד שלקחו ממנו ,א על פי שנת לו דמי רבי ,הרי זה עובר בלא תעשה ,שנאמר לא תחמוד...ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפ $שחמד"...כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו ,וכ כל כיוצא בה משאר דברי שאפשר לו לקנות ממנו ,כיו שחשב בלבו היא יקנה דבר זה ,ונפתה בלבו בדבר ,עבר בלא תעשה ,שנאמר לא תתאוה ,ואי תאוה אלא בלב בלבד"...הא למדת ,שהמתאוה עובר בלאו אחד ,והקונה דבר שהתאווה ,בהפצר שהפציר בבעלי או בבקשה מה ,עובר בשני לאוי ,לכ" נאמר לא תחמוד ולא תתאוה". וכלשו הזו מובא ג בשו"ע חוש משפט סימ שנ"ט .לפי זה ,יש לתר את אשר הקשנו על תוס' לעיל דא נטל ללא מת מעות הוי גזל? דאה"נ דעת התוס' כהרמב" וא א שיל החמד לבסו ,א על פי כ עובר על לא תחמוד שכ שאי עוברי על לא תחמוד אלא כאשר עושה. מעתה נשאלת השאלה מהי אותה מחשבת לב הנחשבת לאיסור לאו דלא תתאוה. הא כל צביטת קנאה בלב אד היא איסור לאו דלא תתאוה? על פי לשו הרמב" שהובאה לעיל ,והשו"ע שמעתיק לשונו ,ברור שאיסור לא תתאוה אינו על רגש קנאה המקורי "הלוואי וג לי היה אותו דבר כמו לחברי" ,אלא על המחשבה היא" להשיג את החפ בתחבולות" -כיוו שחשב בלבו אי יקנה דבר זה ,ונפתה בלבו בדבר". כ מבואר בערו השולח ,סימ שנ"ט סעי ח`" ,א על גב דתאווה היא בלב ,מכל מקו אינו עובר בתאוות לבו בלבד אא"כ מחשב בלבו אי להשיגה מחבירו ,וכיוו שגומר דבר זה בלבו ,עובר על לא תתאווה". לפי זה מתורצת הקושיה המפורסמת :אי" ציוותה התורה איסורי על קנאת הלב ,וכי אד יכול לשלוט על לבו? א" לפי המבואר ,אי איסור על רגש הקנאה גרידא ,אלא רק על מחשבה ותחבולות היא" להשיג את הדבר וגמירת דעתו על כ". לסיו נביא תירו מפורס נוס מהאב עזרא המקדיש כר נרחב לאיסורי אלה בכמה מקומות בפירושו ,וזה לשונו הזהב" :אנשי רבי יתמהו על זאת המצוה ,אי" יהיה אד שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו .ועתה את ל" משל .דע ,כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה ,והוא ראה בת מל" שהיא יפה ,לא יחמוד אותה ...כי ידע כי זה לא יתכ .ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מ המשוגעי ,שיתאוה שיהיה לו כנפי לעו השמי ,ולא יתכ להיות ... ,כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צרי" שידע ,כי ...לא ימצאנו אד בעבור חכמתו ודעתו ,רק כאשר חלק לו ה' .ואמר קהלת "ולאד שלא עמל בו יתננו חלקו" )קהלת ב ,כא( .ואמרו חכמי" ,בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא" .ובעבור זה ,המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד .ואחר שידע שאשת רעהו אסרה הש לו ,יותר היא נשגבה בעיניו מבת מל" בלב הכפרי ,על כ הוא ישמח בחלקו ואל ישי אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו ,כי ידע שהש לא רצה לתת לו ,לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו ,ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו. אכ ,נאי הדברי לימי תשרי אלו לאחר שכל יהודי הזדכ" בימי הנוראי וכעת בפרוס חג הסוכות הבעל"ט כל אחד ואחד נוטש את החומריות שבו ויוצא מדירת קבע לדירת ארעי ,ו"ראויי כל ישראל לשבת בסוכה אחת" .ללא שו קנאה ותאוה מתו" אהבה ושלו ורעות. לפני למעלה ממאה שנה פורסמו ב"כתב-עת הצרפתי" ) (R.E.J. 94קטעי כתב-יד קדו ובו רמזי להלכות מתו" פסוקי התורה ,בראשי תיבות ובגימטריאות ,ביניה רמז מקורי מרבינו ליאונטי – רבו של רבינו גרשו מאור הגולה ,הכתב-יד חסר ומשובש והרי פיענוחו: "רמז לאלפיי אמה בשבת בפסוק א תשיב משבת רגל" – כשתכפיל את ערכה של כל אות מהמלה "תשיב" ,בער" האות שכנגדה בחילופי אותיות אתב"ש ,תתקבל התוצאה ! 2000 והיינו :ת×א = ] 400כלומר ת' באתב"ש היא א' [400×1=400 :ש×ב = ,600י×מ = ,400 ב×ש = ,600ס" הכל = .2000 כמו כ במלת "משבת" :מ×י = ,400ש×ב = ,600ב×ש = ,600ת×א = ,400ס" הכל .2000 וזהו רמזו של רבינו ליאונטי 2000אמה לכל רוח. ועלה בדעתי לפרש ,שזהו הביאור בהושענת 'או נצורה כבבת' שנאמר אי"ה בשבת זו יו"ט א' של חג הסוכות ,שבה כתוב כ"" :הקובעת אלפי תחו שבת ,ומשיבת רגל משבת", שהוא פירושו של "תשיב משבת רגל" הכתוב בנ" ,ואינו מביא את הפסוק "אל יצא איש ממקומו" -הכתוב בתורה אשר ממנו למדו חז"ל את אלפיי אמה ,כי לפי חשבונו המופלא של רבינו ליאונטי ,בפסוק זה מרומז בפירוש אלפיי אמה אלו ,כ נ"ל. Sponsored by Ariel Rechdiner +3249110599 äçîùä úåáéúðá ברכת מזלא טבא נשגר מעומקא דליבא לידידינו הנכבדי הר"ר צבי הלוי טאפפעל הי"ו -להכנס הב בעות"מ ולבנו הב' מרדכי הלוי טאפפעל ני"ו -להכנסו בעותו"מ * הר"ר יו"ט ליפמ פרל הי"ו -להולדת הני הר"ר משה מרדכי וורנר הי"ו -להולדת הנכד הר"ר שמחה וורנר הי"ו -להולדת הב ה"שלו זכר" בליל ש"ק – בבית מדרשינו * הר"ר שמחה בוני ברודז'יקובסקי הי"ו -להולדת הב א' דסוכות – ט"ו תשרי :ב' רנ"ו – יעקב אבינו. תקמ"ח – הג"ר יצחק אייזיק הכה מקארי& "ברית כהונת עול" .תק"ס – הג"ר משול הכה "עיקר תוס' יו"ט" .תקפ"א – הג"ר בצלאל מרנשבורג. תרנ"ה – הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנה .תרפ"ו – הג"ר מאיר אריק מטארנה "אמרי יושר" ועוד. ב' דסוכות – ט"ז תשרי :תר"י – הרה"ק ר' שמעו מיערוסלב .תרל"ט – הג"ר יצחק דוב במברגר מווירצבורג .תרע"ד – הרה"ק ר' צבי הירש ממונקאטש "דרכי תשובה" .תשל"ז – הה"ק ר' נחמ כהנא מספינקא. א' ]ב' בא"י[ דחוה"מ – י"ז תשרי :תנ"א – הג"ר צבי הירש אבד"ק לבוב. ב' ]ג' בא"י[ דחוה"מ – י"ח תשרי :תקס"ב -הג"ר משול איגרא .תקע"א – הרה"ק ר' נחמ מברסלב. ג' ]ד' בא"י[ דחוה"מ – י"ט תשרי :תקנ"ח – רבי אליהו "הגאו מוילנא" .תקע"ד -רבי יעקב יצחק "היהודי הקדוש" מפשיסחא .תרי"ג – הרה"ק ר' נחמיה מביעכוב .תרמ"א – הרה"ק ר' אברה יהושע העשיל ממעזבוז "אור יהושע" .תרע"ג – הרה"ק ר' העשיל ממעזבוז .תרע"ג – הרה"ק ר' אהר מסאדיגורא "קדושת אהר". ד' ]ה' בא"י[ דחוה"מ – כ' תשרי :תכ"ד –הרבי ר' העשיל מקראקא .תקכ"ח – הג"ר אליעזר פאפו "פלא יוע&" .תקנ"א – הרה"ק ר' יעקב יוס$ מאוסטראה "רב ייבי" .תרפ"ז – הרה"ק ר' רפאל שמעו מסקרנבי&'. הושענא רבה – כ"א תשרי :תקל"א -הרה"ק ר' מנח מנדל מפרימשלא .תקס"ד – הג"ר דב בער טרייוויש מוילנא .תק"פ – הרה"ק ר' משה מדאלינא. תרס"ד – הרה"ק ר' דוד משה מטשארטקוב שמיני עצרת ]שמח"ת[ – כ"ב תשרי :תר"ט – הרה"ק ר' שרגא פייביל מגריצא .תרל"ג – הג"ר שלמה מסקאלא "בית שלמה" .תשכ"ז – "הסנדלר הנסתר" רבי משה חיי רביקוב. יו שישי – שמח"ת ]אסרו חג בא"י[ – כ"ג תשרי: ד'תשע"ה – רבינו חנו מקורדובה .תקס"ג – הרה"ק ר' מנח מנדל מלינסק .תשל"ב – הג"ר דוד יונגרייז ראב"ד ירושלי.
© Copyright 2024