‫עלון דו שבועי מס' ‪ • 220‬פרשת וישב • כ"ג כסלו ה'תשע"ז‬
‫זמני כניסת ויציאת שבת‪:‬‬
‫ירושלים | ‪61:05-61:26‬‬
‫תל אביב | ‪61:69-61:22‬‬
‫חיפה‬
‫| ‪61:08-61:20‬‬
‫« הרב אלישע אבינר »‬
‫‪ ‬היכן אתה מתיתיהו? ‪‬‬
‫יהושע‪ ,‬בר כוכבא‪ ,‬טרומפלדור וכו' – בהערכת‬
‫דמויות אלו ורבות נוספות חל פיחות משמעותי‬
‫במהלך העשור האחרון‪ .‬המבצע המתמשך של ניפוץ‬
‫מיתוסים ושחיטת פרות קדושות לא פסח גם על‬
‫דמויות המופת של תולדות עם ישראל‪ .‬בחריצות‬
‫ובשיטתיות נשחקות אחת לאחת כל הדמויות שהיו‬
‫נשוא הערצה בעבר הקרוב והרחוק‪ .‬מלאכת הניפוץ‬
‫כוונה תחילה כלפי כובשיה של ארץ ישראל‪ ,‬חולמי‬
‫עצמאותה ולוחמיה הדגולים‪ .‬לכן‪ ,‬יש המשערים‬
‫שהבאים בתור הם מתתיהו הזקן ובניו‬
‫החשמונאים‪ ,‬אשר מנעו בכח עקשנותם את‬
‫השתלבותו של עם ישראל במזרח התיכון היווני‬
‫שנבנה באותם זמנים‪ .‬המתקפה כנגד דמותם של‬
‫החשמונאים נדחתה עד כה בזכות נצחונותיהם‬
‫המזהירים בשדה הקרב שאין עליהם עוררים‪,‬‬
‫וכדברי הפתגם העממי‪ :‬עם הצלחה קשה להתווכח‪.‬‬
‫אבל יום יבוא וגם החשמונאים יעמדו לביקורת‬
‫צולבת על חלקם במרד כנגד מעצמת‪-‬העל היוונית‪.‬‬
‫תופעה מתמשכת זו של ביקורת מרה כלפי פרקי‬
‫היסטוריה של עמנו צריכה תשומת לב מיוחדת‬
‫מצדנו‪ .‬היא מעידה על ניכור הולך וגובר בין חלקים‬
‫של החברה הישראלית לבין הערכים המסורתיים‬
‫של עם ישראל לדורותיו‪ .‬הקושי להזדהות עם‬
‫גיבורי העבר הוא פועל יוצא משידוד מערכות‬
‫בעולמם הרוחני של בני דורנו במדינת ישראל‪.‬‬
‫הענקת תואר "גיבור" לדמות היסטורית איננה‬
‫קביעה המבוססת על קריטריונים אוביקטיבים אלא‬
‫היא משקפת סולם ערכים מסויים ומוגדר‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫היוונים לא היו שותפים לעם היהודי בהערכתם‬
‫החיובית כלפי החשמונאים‪ ,‬הם הסתכלו עליהם‬
‫בצורה שלילית ולא העניקו להם שום יחס של‬
‫< לעילא‬
‫כבוד‪ .‬בשעה שמתרחקים מסולם ערכים מסויים‬
‫ומאמצים סולם ערכים חילופי מתבקשת בחינה‬
‫מחודשת של ההיסטוריה‪ .‬זהו שורש הביקורת‬
‫השיטתית על גדולי האומה שנערכת בימינו‪ .‬הוי‬
‫אומר‪ :‬הפיחות שחל לאחרונה ביחס לדמותם של‬
‫גדולי האומה איננו נובע מחשיפת חומר תיעודי‬
‫חדש או מתגליות היסטוריות מהפכניות אלא‬
‫משינויים בעולם הרוח של בני דורנו‪.‬‬
‫כדי להקדים רפואה למכה‪ ,‬נתבונן בקווים אחדים‬
‫מדמותם של מתתיהו ובניו‪ .‬אולי נמצא אותם‬
‫רלוונטים לימינו‪ ,‬בבחינת‪" :‬בימים ההם‪ ,‬בזמן‬
‫הזה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬גישור בין הימים ההם לזמן הזה‪.‬‬
‫להשתלב או לא?‬
‫דילמה קשה עמדה בפני מתתיהו‪ :‬הסלווקים שלטו‬
‫בכל המזרח התיכון‪ .‬בראשם עמד אנטיוכוס‬
‫אפיפנס אשר חרת על דגלו את הפצת התרבות‬
‫היוונית‪ .‬הוא הציע לתושבי יהודה שהיו כפופים לו‬
‫להשתלב במזרח התיכון תחת הנהגתו‪ .‬הפיתוי היה‬
‫עצום‪ :‬פתיחת אשנב אל העולם הגדול‪ ,‬אל הקידמה‬
‫ואל התרבות היוונית העשירה‪ .‬המתיוונים נענו‬
‫בהתלהבות לקריאתו‪ ,‬הם לא נזקקו לאיומים ולא‬
‫הופעל עליהם לחץ‪ .‬הם הוקסמו מהרוח החדשה‬
‫ומהאפשרויות הטמונות בקשרים עם מעצמת‪-‬העל‪.‬‬
‫חלון הזדמנויות! לכן המתיוונים אימצו מתוך‬
‫שמחה את הלשון היוונית ולבשו מתוך עונג רב את‬
‫התלבושת היוונית‪ .‬למרות הלהיטות אחר כל שביב‬
‫של יוונות‪ ,‬רבים היו המתיוונים שלא נטשו לגמרי‬
‫את היהדות‪ .‬הם ניסו ליצור סינתזה בין היהדות‬
‫[‪]1‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫הדימוי הזה פירש המהר"ל כשילוב של עזות (הנמר‬
‫הוא עז) ויכולת "התפשטות לארבע רוחות" (ארבע‬
‫כנפיים מסמלות מעוף לארבע רוחות השמים)‪,‬‬
‫דהיינו כשרון של עיצוב דיעות והפצתן המהירה‬
‫במרחב האנושי‪ .‬אך מול יוון עמד העם היהודי‬
‫שהוא המומחה הבין‪-‬לאומי לשמירה על העצמיות‪:‬‬
‫ליוונות‪ ,‬לבנות יהדות המשלבת בתוכה יסודות‬
‫תרבותיים נוספים‪.‬‬
‫אחרי מאות שנות בידוד בין לאומי‪ ,‬אחרי דורות‬
‫של "עם לבדד ישכון"‪ ,‬סוף סוף נזדמנה לעם היושב‬
‫בציון אפשרות נדירה להיחלץ מבדידותו הנוראה‬
‫ולמחוק את השונות החוצצת בינו לבין יתר עמי‬
‫התבל‪ .‬המחיר היה כבד‪ :‬אובדן העצמאות‬
‫הלאומית‪ ,‬חיים בצל האימפריה הסלווקית‪ .‬אבל‪,‬‬
‫בעיני המתיוונים‪ ,‬העיסקה נחשבה לכדאית‬
‫ולמוצלחת ‪ -‬הסלווקים בין כה וכה כבר שלטו‬
‫בפועל על הארץ וצבאותיהם החזקות חנו בתוכה‬
‫ובסביבתה‪ .‬הויתור שנדרש היה בסך הכל אישור‬
‫להנצחת המצב הקיים‪ .‬מנגד‪ ,‬התמורה הצפוייה‬
‫היתה גדולה‪ :‬פתיחת אשנב אל העולם הגדול‪.‬‬
‫המתיוונים זלזלו במחיר שהם התבקשו לשלם‬
‫וחמדו בתמורה‪ .‬שליטה יהודית על שטחי ארץ‬
‫ישראל או על ירושלים היתה מחוסרת משמעות‬
‫עבורם‪ .‬מה ערכם של שטחים לעומת יד המושטת‬
‫לאתונה‪...‬‬
‫זוהי תמונת המצב שעמדה בפני מתתיהו‪ .‬ומתתיהו‬
‫פסק‪ :‬לא משתלבים! מתתיהו אמנם התקשה‬
‫לשכנע את המתיוונים שיש לדחות את ההזדמנות‬
‫להשתלבות‪ ,‬אבל הוא לא היסס לאמץ עמדה‬
‫עצמאית‪ .‬מתתיהו היה בעל אישיות עצמאית ובעל‬
‫אידיאולוגיה עצמאית‪ .‬עצמאות רוחנית ‪ -‬זוהי‬
‫תמצית שיטתו הרוחנית של מתתיהו‪ .‬עצמאות‬
‫רוחנית בכל המובנים‪ ,‬כלפי חוץ וכלפי פנים‪ ,‬כלפי‬
‫התרבות היוונית וכלפי החברה היהודית המתיוונת‪.‬‬
‫עצמאות רוחנית ועצמאות לאומית‪.‬‬
‫כנגד הקריאה להשתלבות הציב מתתיהו את‬
‫החתירה לעצמיות! וכך מסופר בספר החשמונאים‪,‬‬
‫שמתתיהו השיב לפקידים של מלך יוון שדרשו‬
‫ממנו לזבוח לאלילים‪:‬‬
‫מה ראה ירמיהו להמשיל בנבואותיו את‬
‫ישראל לזית? אלא כל המשקים מתערבים‬
‫זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד‪,‬‬
‫כך ישראל אינם מתערבים עם העכו"ם‬
‫(מדרש רבה‪ ,‬שמות לו א)‪.‬‬
‫בחנוכה למדנו שגם כאשר השמן נטמא במגע זר‬
‫אין הוא מתערב‪ .‬המורה הדגול של הלימוד הזה‬
‫היה מתתיהו‪.‬‬
‫להילחם או להבליג?‬
‫לא משתלבים – כך הצהיר מתתיהו‪ .‬זו היתה‬
‫החלטה במישור הרוחני אבל היו לה השלכות‬
‫גורליות רבות בשדה המעשה‪ .‬היוונים לחצו‬
‫להשתלב‪ ,‬כפו בכח הזרוע‪ ,‬גזרו גזירות‪ .‬כיצד‬
‫מגיבים – מבליגים או מתקוממים? נוקטים בעמדה‬
‫פאסיבית וממתינים לימים טובים יותר או קוראים‬
‫למרי‪ ,‬למרד כנגד האימפריה הסלווקית?‬
‫לו היה מתתיהו פונה לקבלת עצה של מומחים‬
‫למיניהם‪ ,‬ודאי הם היו מזהירים אותו מפני יציאה‬
‫להרפתקאה חסרת סיכוי‪ :‬קומץ איכרים בלתי‬
‫חמושים כנגד צבא מודרני אדיר‪ .‬אין סומכים על‬
‫הנס‪ .‬ויש גם שיקולים של פקוח נפש‪ .‬תושבי יהודה‬
‫מול כל המזרח התיכון היווני – ממש טירוף! על זה‬
‫מתווסף הקרע הפנימי בתוך העם‪ ,‬כאשר‬
‫המתיוונים תומכים ביוונים‪ .‬מתתיהו נדרש‬
‫להכרעה שניה‪ :‬לאחר שהוא הכריע שלא‬
‫משתלבים‪ ,‬הוא הכריע שאוחזים בנשק ויוצאים‬
‫למאבק למרות המספר הדל של הלוחמים‪.‬‬
‫זו היתה הכרעה עקרונית‪ :‬מתתיהו קבע‬
‫שבמאבקים לאומיים אין למדוד את הכוחות‬
‫בצורה כמותית‪ .‬מעטים החמושים באידיאולוגיה‬
‫מוצקה עשויים לגבור על רבים המצויידים במיטב‬
‫כלי המלחמה‪ .‬מתתיהו חלק על התיאוריה הסינית‬
‫שכמות הופכת לאיכות‪ .‬האמונה בצדקת הדרך‬
‫והמוטיבציה יכולות להביס את הכמות‪.‬‬
‫מתתיהו היה הפוסק הגדול בהלכות פיקוח נפש‪.‬‬
‫מסופר בספר החשמונאים שראשוני המתקוממים‬
‫לא נלחמו בשבת כדי שלא לחלל אותה והיוונים‬
‫היו טובחים בהם בשבת‪ ,‬עד שבא מתתיהו ולימד‬
‫שפיקוח נפש דוחה שבת‪ .‬מתתיהו החדיר בעם את‬
‫ערך החיים ודרש מהם לשקול את צעדיהם על פי‬
‫אמות מידה הגיוניות‪ ,‬ולא למות לשווא ואפילו לא‬
‫להתאבד לשם קיום מצוות‪ .‬כיצד גישה שקולה‬
‫ומציאותית זו מתיישבת עם יציאה למלחמה‬
‫בכוחות מועטים מול רבים‪ ,‬היכן נעלמו השיקולים‬
‫של פיקוח נפש? – הרי לנו חידוש נוסף בהלכות‬
‫פיקוח נפש מבית מדרשו של מתתיהו‪" :‬מעטים‬
‫מול רבים" איננו נוגד את כללי פיקוח נפש‪ ,‬כיון‬
‫שהכמות איננה הקריטיריון הבלעדי‪.‬‬
‫אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי‬
‫מאלוהיו וישמעו לקולו (של המלך) להמיר‬
‫את חוקות אבותיהם‪ .‬אבל‪ ,‬לא כן אני‬
‫ומשפחתי‪ ,‬כי לא נסור ימין ושמאל‬
‫מאחרי חוקות אבותינו (חשמונאים‪-‬א ב‬
‫יט)‪.‬‬
‫השתלבות‪ ,‬סתגלנות‪ ,‬התערות – הן נורמות בין‪-‬‬
‫לאומיות מקובלות‪ ,‬אבל העם היהודי צריך להישאר‬
‫נאמן לעצמיותו גם במחיר של בדידות‪ .‬כאשר‬
‫מתתיהו נדרש לבחור בין עצמיות הכרוכה בבדידות‬
‫קשה לבין השתלבות תרבותית המשחררת‬
‫מהבדידות‪ ,‬הוא בחר באופציה הראשונה‪.‬‬
‫הסיסמה "עם לבדד ישכון" היא קשה ליישום‪ ,‬אך‬
‫בלעדיה לא יישאר זכר ושארית לעם היהודי‪ .‬בצדק‬
‫רב כינה הוגה דיעות אחד את תולדות עם ישראל‬
‫בשם "היאבקות מתמדת על דמות רוחנית‬
‫עצמאית"‪ .‬חוקי הדיפוזיה השוררים בעולם הטבע‬
‫שוררים גם בעולם הרוח‪ .‬הטבע חותר לאחידות‬
‫ולטשטוש‪ .‬די בדור אחד בלבד של פתיחות יתירה‬
‫כדי שההשפעה החיצונית תביא לטשטוש גמור‬
‫ולמחיקה מלאה‪ .‬על פי חז"ל‪ ,‬הנמר בעל ארבעה‬
‫כנפיים שבחזון דניאל רומז למלכות יוון‪ .‬את‬
‫< לעילא‬
‫[‪]2‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫האימות המלא של דרכו האידיאולוגית והפוליטית‬
‫של מתתיהו הושג רק בימי בניו‪ :‬תבוסת יוון‬
‫וחידוש עצמאותה של יהודה‪.‬‬
‫האם בנצחונות הגדולים של בניו על צבא יוון‬
‫נסתיים תפקידם הלאומי של החשמונאים? לא!‬
‫החשמונאים פנו לעבודה הרוחנית‪ ,‬משאת נפשו‬
‫של מתתיהו‪ :‬טהרת המקדש‪ ,‬מפני שאין עוצמה‬
‫חיצונית ללא טהרה פנימית‪ .‬הטהרה הפנימית היא‬
‫לב החיים הלאומיים‪ .‬אמנם הטהרה והקדושה אינן‬
‫נוצצות כמו הנצחונות המזהירים בשדה הקרב אבל‬
‫הן שורש החיים‪ .‬הטהרה והקדושה הפנימית הן‬
‫חבויות וחתומות בתוככי האישיות כמו אותו פך‬
‫שמן החתום בחותמו של כהן גדול אבל הן הן‬
‫הנותנות את מימד העומק לחיים‪.‬‬
‫מתתיהו ובניו היו גם אנשי הפנים וגם אנשי החוץ‪.‬‬
‫הם אשר הדליקו את האש החיצונית של המרד‬
‫כנגד יוון והם אשר הדליקו את האש הפנימית של‬
‫מנורת המקדש‪ .‬ישנם מנהיגים מוכשרים בתחומי‬
‫הפעילות הלאומית שהם זרים לכל קודש‪ ,‬וכאשר‬
‫הם נכנסים לתוך מקום קדוש הם חובשים על‬
‫ראשם כיפה העשוייה מנייר או מקרטון‪ .‬ויש אנשי‬
‫קודש‪ ,‬חובשי ספסלי בית המדרש‪ ,‬אשר נכנסים‬
‫לשדה הפעילות הלאומית עם סברות פוליטיות‬
‫מפולפלות המזכירות איזו "הוה אמינא" דחוקה או‬
‫דחוייה של בית המדרש‪ .‬מתתיהו ובניו שילבו‬
‫באישיותם את הפנים ואת החוץ‪ ,‬את הקודש ואת‬
‫החול‪ .‬בלשונו המיוחדת של הראי"ה קוק‪" :‬יש‬
‫גאוני קודש ויש גאוני חול" (= בתחום הלאומי)‪.‬‬
‫נדיר למצוא אישיות בעלת כשרון גאוני כפול‪,‬‬
‫הממזגת חול וקודש‪ .‬לצורך בנינה התקין של‬
‫החברה ניתן להסתפק בפעילותם הברוכה של גאוני‬
‫קודש לחוד וגאוני חול לחוד‪ .‬אבל חלוקה‬
‫מתמשכת של התפקידים עלולה להוליד רושם‬
‫מוטעה שקיים נתק ופירוד מהותי ביניהם‪ .‬לכן‪,‬‬
‫מידי פעם קמים גאוני‪-‬גאונים‪ ,‬מסוגו של מתתיהו‪,‬‬
‫בעלי שיעור קומה כפול המשלב גאונות הקודש עם‬
‫גאונות החול‪.‬‬
‫יש מחכמי ישראל שכתבו שנס פך השמן נועד‬
‫לתמוך ולהצדיק את הכרעתו של מתתיהו‪ .‬כשם‬
‫שכמות קטנה של שמן טהור התגברה "על כמה‬
‫ימים"‪ ,‬כך בשדה הקרב כמות קטנה של אנשים‬
‫נחושים בדעתם‪ ,‬הפועלים על טהרת האידיאולוגיה‪,‬‬
‫גברה על כמה וכמה חילות של יוון‪.‬‬
‫ההכרעה של מתתיהו ובניו לא התבססה רק על‬
‫המוטיבציה הגבוה של חייליו אלא על אמונתם בה'‬
‫העושה מלחמות ומצמיח ישועות‪ .‬וכך מסופר על‬
‫יהודה המכבי‪:‬‬
‫ויצא יהודה לקראתו (לקאת המחנה של‬
‫אפולוניוס) במתי‪-‬מעט‪ .‬וכראותם את‬
‫המחנה הבא לקראתם‪ ,‬אמרו ליהודה‪ :‬איך‬
‫נוכל אנחנו המעטים להילחם עם ההמון‬
‫החזק הזה‪ ...‬ויאמר יהודה‪ :‬נקל כי יסוגרו‬
‫רבים בידי מעטים‪ ,‬ואין מעצור לפני‬
‫השמים להושיע ברבים או במעטים‪ .‬כי‬
‫לא ברוב חיל הנצחון‪ ,‬ומן השמים הגבורה‬
‫(חשמונאים‪-‬א‪ ,‬ב יח‪-‬יט)‪.‬‬
‫בקרב אחר חוזר מתתיהו על כך‪:‬‬
‫ויאמר יהודה לאנשיו‪ ,‬אל תיראו מהמונם‪.‬‬
‫זכרו איך נושעו אבותינו בים‪-‬סוף‪ .‬ועתה‬
‫נקרא (= נתפלל) לשמים אם יחפוץ בנו‬
‫ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה‬
‫הזה מפנינו היום‪ .‬וידעו כל הגויים שיש‬
‫פודה ומציל לישראל (חשמונאים‪-‬א‪ ,‬ד ח‪-‬‬
‫יב)‪.‬‬
‫בקרב נוסף התפלל יהודה לה' שיושיע את עם‬
‫ישראל למרות חולשתו כמו שדוד ניצח את גולית‬
‫הגיבור וכמו שיהונתן בן שאול הביס את מחנה‬
‫הפלשתים‪ .‬את תפילתו הוא סיים בבקשה‪:‬‬
‫תן להם (ליוונים) מורך ושבור את אומץ‬
‫חוזקם‪ ,‬ורעדו בשברם‪ .‬הפילם בחרב‬
‫אוהביך ויהללוך כל יודעי שמך בתודה‪.‬‬
‫מתתיהו ובניו היו מאמינים גדולים!‬
‫האם אמונתם היתה תמימה? לא! יהודה מזכיר‬
‫לחייליו שההיסטוריה הישראלית שזורה נצחונות‬
‫של מעטים מול רבים – יציאת מצרים וקריעת ים‬
‫סוף‪ ,‬דוד וגולית‪ ,‬יהונתן והפלשתים‪ .‬תולדות‬
‫האומה מופעלות לא רק על ידי הכללים הרגילים‬
‫שבכל עם ולשון אלא גם על ידי כוחות אלוקיים‬
‫שמפירים את החוקיות המצוייה – מי שמאמין בה'‬
‫צריך להכיר את כללי ההנהגה האלוקית בעולם‬
‫ונדרש לקחת אותם בחשבון‪ .‬זוהי חובתו‪ .‬פרשנות‬
‫אמונית של תולדות עם ישראל איננה רק חובה‬
‫דתית אלא קו מנחה כיצד לכלכל את צעדינו בהווה‬
‫ובעתיד‪ .‬מתתיהו ובניו לא היו הרפתקנים אלא‬
‫קוראים מעמיקים‪ ,‬מתוך השקפת עולם אמונית‪,‬‬
‫של ההיסטוריה הישראלית‪.‬‬
‫אחרית דבר‬
‫פגשנו בשלושה קווים יחודיים מעולמו הרוחני של‬
‫מתתיהו‪ :‬א‪ .‬הוא הכריע ש"לא משתלבים" מפני‬
‫ששמירה על העצמיות חשובה מהפסקת מצב של‬
‫בדידות‪ .‬ב‪ .‬הוא פסק ש"מעטים מול רבים" היא דרך‬
‫לגיטימית ולפעמים מתבקשת במאבקים הלאומיים‬
‫של עם ישראל‪ .‬ג‪ .‬הוא מיזג את גאון הקודש עם‬
‫גאון החול‪.‬‬
‫דורשי רשומות דרשו‪ :‬מתתיהו – מתת ה'‪ ,‬מתנה‬
‫אלוקית‪ .‬מתתיהו היה מתנה שה' העניק לעם‬
‫לישראל‪ .‬גם דורנו זקוק למתנה כזאת‪ .‬היכן אתה‬
‫מתתיהו?‬
‫עבודה רוחנית פנימית‬
‫מתתיהו קבע ש"לא משתלבים" והוא הכריע‬
‫שיוצאים "מעטים מול רבים"‪ ,‬אבל הוא נפטר לפני‬
‫שהושג הנצחון המלא ולפני שאושרה צדקת דרכו‪.‬‬
‫< לעילא‬
‫[‪]3‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫« יוסף דוד לוי »‬
‫ש ָע ה ‪‬‬
‫‪ָ ‬ה ֵא ר פָ ֶנ י ָך ְו ִנ ָו ֵ‬
‫ְבּור ֶתָך ּולְ כָה לִׁ ישֻׁ עָ ָתה לָנּו" (ב'‪-‬ג')‪.‬‬
‫עו ְֹר ָרה אֶ ת ג ָ‬
‫הכינויים שהא‪-‬ל מכונה בהם קשורים ליחסו הקרוב‬
‫לעמ"י ("רעה ישראל"‪" ,‬נהג כצאן יוסף")‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫מתוכן הבקשות מתחילה התחושה של הריחוק‬
‫וחוסר ההענות ("האזינה"‪" ,‬הופיעה")‪ ,‬אולם נראה‬
‫כי עדיין יש תקווה כי הישועה תבוא ותצליח‪.‬‬
‫הבית השני עובר‪ ,‬כפי שמעיר הרב אלחנן סמט‬
‫(עיונים במזמורי תהלים‪ ,‬תל‪-‬אביב תשס"ב‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,)3489-491‬לסגנון אופייני למזמורי תלונה‪" :‬ה' א‪-‬‬
‫ֹלהים ְצ‪-‬בָ אוֹת עַ ד מָ ַתי עָ ַש ְנ ָת בִׁ ְתפִׁ לַת עַ מֶ ָך‪:‬‬
‫ִׁ‬
‫הֶ אכַלְ ָתם לֶחֶ ם ִׁד ְמעָ ה וַ ַת ְש ֵקמ ֹו בִׁ ְדמָ עוֹת ָשלִׁ יש‪:‬‬
‫ְת ִׁשימֵ נּו מָ דוֹן לִׁ ְש ֵכנֵינּו וְ אֹ יְבֵ ינּו יִׁלְ עֲ גּו לָמוֹ" (ה'‪-‬ז')‪.‬‬
‫תיאור זה של הייסורים מוצג כטרוניא כלפי שמים‪,‬‬
‫שמתחילה באי שמיעה לתפילות וממשיכה בהצגת‬
‫הייסורים הקשים והיומיומיים כפעולה של הקב"ה‪.‬‬
‫אין כאן עוד בקשה רגילה לישועה מיד צר‪ ,‬אלא‬
‫תלונה על התחושה שה' עצמו הוא המייסר‪.‬‬
‫הבית השלישי משלב‪ ,‬אמנם‪ ,‬תלונה ובקשה‪ ,‬אך‬
‫ברצוני לטעון כי גם הבקשה המופיעה בו קשורה‬
‫בטענה חריפה‪ .‬לדעתי‪ ,‬הבקשה המופיעה בסופו‬
‫יוצאת מתוך העמדה הנפשית השבורה והמתלוננת‬
‫העולה בחלק הראשון שלו‪.‬‬
‫הבית נפתח במשל‪ ,‬בתוכו מופיעה התלונה‪" :‬גֶפֶ ן‬
‫ית לְ פָ נֶיהָ‬
‫ִׁמ ִׁמ ְצ ַריִׁם ַת ִׁסיעַ ְתג ֵָרש ג ֹויִׁם וַ ִׁתטָ עֶ הָ ‪ :‬פִׁ נִׁ ָ‬
‫ָארץ‪ :‬כָסּו הָ ִׁרים ִׁצלָּה‬
‫וַ ַת ְש ֵרש ָש ָר ֶשיהָ וַ ְתמַ לֵא ֶ‬
‫ַארזֵי אֵ ‪-‬ל‪ְ :‬ת ַשלַח ְק ִׁצ ֶירהָ עַ ד יָם וְ אֶ ל נָהָ ר‬
‫וַ עֲ נָפֶ יהָ ְ‬
‫יוֹנְ קו ֶֹתיהָ ‪ :‬לָמָ ה פָ ַר ְצ ָת גְדֵ ֶריהָ וְ ָארּוהָ כָל עֹבְ ֵרי ָד ֶרְך‪:‬‬
‫ְיכ ְַר ְסמֶ נָה חֲ זִׁ יר ִׁמיָעַ ר וְ זִׁ יז ָש ַדי י ְִׁרעֶ נָה" (ט'‪-‬י"ד)‪.‬‬
‫משל זה‪ ,‬כדברי הרב סמט‪ ,‬אינו צריך פרשנות –‬
‫ברור כי גפן שיצאה ממצרים וגרשה גויים אינה‬
‫אלא עמ"י‪ .‬ה' מוצג כמי שאפשר את צמיחתה של‬
‫הגפן בעזרת יצירת סביבה נוחה לגידול – "תגרש‬
‫גוים ותטעה‪ .‬פנית לפניה"‪ .‬הפעלים המציינים את‬
‫גדילתה של הגפן נתונים לשתי פרשנויות אפשריות‬
‫– התנהגות של הגפן עצמה‪ 4‬או דברים שה' עשה‬
‫למענה‪ .5‬ניתן לטעון‪ ,‬אולי‪ ,‬כי המשורר יצר כאן דו‪-‬‬
‫משמעות מכוונת‪ .‬אם מקבלים פרשנות זו‪,‬‬
‫מתקבלת אמירה כפולה של המשורר לה' – אתה‬
‫השקעת בה‪ ,‬ולכן אל לך להרוס מעשה ידיך‪ ,‬והיא‬
‫במאמר זה נעסוק במזמור פ' בתהלים‪ ,‬תוך‬
‫התמקדות במבנה המזמור ובמשמעות העולה‬
‫ממבנה זה‪.‬‬
‫האמצעי הבולט המשמש אותנו להבנת מבנה‬
‫המזמור הוא הפזמון שלו‪ .‬המשפט "הֲ ִׁשיבֵ נּו [וְ ]הָ אֵ ר‬
‫פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה"‪ ,‬מופיע במזמור שלוש פעמים‪" :‬א‪-‬‬
‫ֹלהים צְ ‪-‬‬
‫ֹלהים הֲ ִׁשיבֵ נּו וְ הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה" (ד'); "א‪ִׁ -‬‬
‫ִׁ‬
‫ֹלהים‬
‫בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו וְ הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה" (ח'); "ה' א‪ִׁ -‬‬
‫צְ ‪-‬בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִּׁוָ ֵשעָ ה" (כ')‪ .‬במקרים‬
‫של חזרות מסוג כזה במזמורי תהלים מקובל‬
‫להתייחס לפסוק החוזר‪ ,‬וכך נתייחס גם אנחנו‪,1‬‬
‫כפזמון – רעיון מרכזי המחלק את המזמור לחלקים‬
‫שונים‪ .‬כל חלק הנוצר כך מכונה "בית"‪ .‬השאלה‬
‫המתבקשת‪ ,‬במזמור שלנו‪ ,‬היא שאלת היחס בין‬
‫הבתים השונים של המזמור – מדוע המזמור‬
‫מתחלק לבתים אלו‪ ,‬ומה היחס בין הבתים‬
‫השונים‪ .‬לשאלה זו נתנו תשובות שונות‪ ,‬וברצוני‬
‫להתמקד באפשרות מסויימת‪.‬‬
‫לפני שנכנס לתוכן הבתים‪ ,‬נראה שנוכל לקבל סיוע‬
‫לתשובה לשאלתנו בשינויים בין הפזמונים‪ :‬כפי‬
‫שהודגש למעלה‪ ,‬בכל פזמון מופיע שם א‪-‬להי‬
‫מפורט יותר‪" :‬א‪-‬להים"‪" ,‬א‪-‬להים צ‪-‬באות" ו"ה' א‪-‬‬
‫להים צ‪-‬באות"‪ .‬יחס זה ניתן לכמה פרשנויות‪-‬‬
‫עמוס חכם (דעת‪-‬מקרא‪ ,‬סיכום המזמור) טוען כי‬
‫"הוא רמז‪ ,‬שבטחונו של המתפלל שתענה תפילתו‬
‫הולך ומתגבר"‪ .‬לעומתו‪ ,‬רש"י כותב על הפזמון‬
‫האחרון‪" :‬כאן נאמרו שלש אזכרות ובאמצעי שתי‬
‫אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות‬
‫והצרה והגאולה"‪ .‬רש"י טוען‪ ,‬ואת טענתו אשתדל‬
‫להוכיח בהמשך‪ ,2‬כי אזכור השמות הנוספים נובע‬
‫מהתגברות הקושי והמועקה מבית לבית‪ ,‬קושי‬
‫הגורם לציפייה לגאולה גדולה יותר‪.‬‬
‫לאור תשומת לב לנקודה זו‪ ,‬נתחיל לעיין בבתי‬
‫המזמור‪ .‬הבית הראשון של המזמור מציג בקשה‬
‫ֹשב‬
‫פשוטה‪" :‬רֹעֵ ה י ְִׁש ָראֵ ל הַ אֲ זִׁ ינָה נֹ הֵ ג ַכ ֹצאן יוֹסֵ ף י ֵ‬
‫ּומנ ֶַשה‬
‫הַ כְ רּובִׁ ים הוֹפִׁ יעָ ה‪ :‬לִׁ פְ נֵי אֶ פְ ַריִׁם ּובִׁ נְ י ִָׁמן ְ‬
‫‪ 1‬אנסה‪ ,‬כמובן‪ ,‬להראות כי אכן המזמור בנוי כך ושלא‬
‫מדובר בהחלטה שרירותית בעלמא‪.‬‬
‫‪ 2‬א‪ .‬יש לציין כי רש"י‪ ,‬לאורך פרשנותו למזמור‪ ,‬רואה‬
‫ביחס בין הבתים גם יחס היסטורי‪ :‬הבתים עוסקים‬
‫באירועים שונים מההיסטוריה היהודית אותם מגלה‬
‫המשורר‪ .‬במאמר זה לא אתייחס לשאלה ההיסטורית‪,‬‬
‫אלא רק לשאלה הספרותית והדתית – מה החוויה‬
‫המתוארת בכל אחד מהבתים ומה הטענות והבקשות‬
‫העולות מהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬המאירי אומר גם הוא באופן דומה בפרשנותו‬
‫בחתימת המזמור‪" :‬וכפי כל הצרות – כפל האזכרות‪,‬‬
‫לרוב תפילה ותחינה"‪ .‬בדומה לרש"י‪ ,‬גם המאירי מסביר‬
‫כי הבתים השונים עוסקים באירועים נפרדים‪.‬‬
‫< לעילא‬
‫‪ 3‬במאמר זה מציג הרב סמט ניתוח של המזמור השונה‬
‫ממה שאני מציע כאן‪ .‬מאמר זה נכתב‪ ,‬במידת מה‪,‬‬
‫כהתייחסות לדבריו‪.‬‬
‫‪ 4‬כלשונו של רש"י‪" :‬ותשרש שרשיה – השרישה‬
‫שרשיה"‪.‬‬
‫‪ 5‬כלשון המאירי‪" :‬ושהשרשת שרשיה [‪ ]...‬וששלחת‬
‫קציריה [‪."]...‬‬
‫[‪]4‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫אם כנים דברינו‪ ,‬הרי שהמזמור מציג החמרה‬
‫הולכת וגדילה של הקושי ושל תחושת המרחק‪.‬‬
‫מפזמון לפזמון מתגברת הקריאה להשבה‪ ,‬להארת‬
‫הפנים ולישועה‪.‬‬
‫יהי רצון שיאר ה' פניו אלינו ונושעה‪.‬‬
‫השקיעה בעצמה – ולכן אל לך לפגוע סתם כך‬
‫במאמציה‪.6‬‬
‫על בסיס שני מאמצים אלו מציג המשורר את‬
‫התמיהה הגדולה על הפגיעה בגפן‪ :‬מדוע פרצת‬
‫גדריה ונתת לזרים לפגוע בה? יש לשים לב לכך‬
‫שהצבת הגדר כלל לא אוזכרה במסגרת הדאגה‬
‫הראשונית לגפן‪ ,‬מה שמוסיף ומחזק את התחושה‬
‫שהסרתה הינה מעשה שהוא‪ ,‬כביכול‪ ,‬מחוץ למה‬
‫שראוי לבעל הגפן (הא‪-‬להי) לעשות‪.‬‬
‫המשך המזמור מציג בקשה‪ ,‬המיוסדת על אדני‬
‫ֹלהים צְ ‪-‬בָ אוֹת שּוב נָא הַ בֵ ט ִׁמ ָשמַ יִׁם‬
‫המשל הזה‪" :‬א‪ִׁ -‬‬
‫ְּוראֵ ה ּופְ קֹ ד גֶפֶ ן זֹאת‪ :‬וְ ַכנָה אֲ ֶשר נ ְָטעָ ה י ְִׁמינֶָך וְ עַ ל בֵ ן‬
‫ִׁאמַ ְצ ָתה לְָך‪ְ :‬שרֻׁ פָ ה בָ אֵ ש כְ סּוחָ ה ִׁמגַעֲ ַרת פָ נֶיָך‬
‫ָאדם ִׁאמַ צְ ָת‬
‫יֹאבֵ דּו‪ְ :‬ת ִׁהי י ְָדָך עַ ל ִׁאיש י ְִׁמינֶָך עַ ל בֶ ן ָ‬
‫לְָך‪ :‬וְ ֹלא נָסוֹג ִׁממֶ ָך ְתחַ יֵנּו ּובְ ִׁש ְמָך נִׁ ְק ָרא" (ט"ו‪-‬י"ט)‪.‬‬
‫המשורר זועק‪ :‬שוב‪ !7‬התייחס לגפן ההרוסה‬
‫והנטושה‪ ,‬לאנשים ההולכים ואובדים מגערתך!‬
‫תחושת המרחק הלא‪-‬נכון‪ ,‬והרצון העז שא‪-‬להים‬
‫יחזור ויתקרב – בולטים בחריפותם‪.‬‬
‫תוך כדי דבריו‪ ,‬זולג‪ 8‬המשורר לתיאור המקביל‬
‫בנמשל וקורא לשימת יד א‪-‬להית על הבן שחוזק‬
‫בעבר‪ ,‬ועכשיו ננטש בגערת פנים‪ .‬ביטוי זה‪ ,‬כפי‬
‫שמעיר הרד"ק‪ ,‬הוא הפך מ"והאר פניך" – מתחושת‬
‫הקרבה אליה שואף המזמור כולו‪ .‬כל התיאורים‬
‫הללו מכוונים לקשר הא‪-‬להי ההולך ורופף‪ ,‬הנקרא‬
‫לחיזוק כבעבר‪ .‬התקווה הגדולה היא שישוב ה'‬
‫להביט‪ ,‬לפקוד‪ ,‬להניח יד‪.‬‬
‫תקוות הקשר לא מסתיימת בלי הבטחה להדדיות‪:‬‬
‫"תחינו – ובשמך נקרא"‪ .‬נראה לי שלא מדובר כאן‬
‫רק בהבטחה תועלתנית כביכול‪ ,9‬אלא אמירה‬
‫הרוצה בקשר הדדי‪ ,‬קשר בו ה' יציל אותנו ואנו‬
‫נעשה‪ ,‬כביכול‪ ,‬גם בשבילו‪.‬‬
‫כפי שמעיר הראב"ע‪ ,‬ההכרזה "ובשמך נקרא"‪,‬‬
‫האמירה כי נקרא בשם ה' כחלק ממערכת הדדית‪,‬‬
‫אינה ממתינה באמת למצב בו "תחינו"‪ ,‬כפי שניתן‬
‫היה לחשוב מהפסוק הקודם‪ ,‬אלא היא מתבטאת‬
‫כבר עכשיו‪ ,‬בעומק הצרות והכאב‪ ,‬בלב לבה של‬
‫תחושת הריחוק‪ .‬הפזמון החותם את המזמור‪,‬‬
‫שהסברנו למעלה כמשלים את מגמת ההחמרה של‬
‫ֹלהים צְ ‪-‬‬
‫הפזמונים במזמור‪ ,‬מבטא רעיון זה‪" :‬ה' א‪ִׁ -‬‬
‫בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִּׁוָ ֵשעָ ה" (י"ד)‪.‬‬
‫‪ 6‬גם אם לא נקבל את כפל המשמעות‪ ,‬בוודאי‬
‫שהתלונה מהסוג הראשון קיימת‪ .‬לגבי המשמעות‬
‫השנייה ניתן לדון‪.‬‬
‫‪ 7‬יש לשים לב כי בניגוד לבפזמוני המזמור‪ ,‬הבקשה כאן‬
‫אינה "השיבנו"‪ ,‬אלא "שוב"‪ :‬לא בקשה להגדלה והצמחה‬
‫של העם אלא בקשה לחזרה ולקרבה‪ .‬מובן שרעיון זה‬
‫מובע גם בפזמונים ("האר פניך – ונושעה")‪ ,‬אך נראה לי‬
‫שבהקשר זה הוא בא פחות כאמצעי להשגת מטרה‬
‫אחרת ("ונושעה") ויותר כמטרה בפני עצמה‪ -‬יצירה‬
‫מחודשת של הקשר והקרבה שנפגמו ב"פריצת הגדר"‪.‬‬
‫‪ 8‬יש לשים לב למעבר החלק בין המשל‪ ,‬הנגמר במילים‬
‫"שרופה באש כסוחה"‪ ,‬לנמשל‪ ,‬המתחיל במילים‬
‫"מגערת פניך יאבדו"‪ .‬מעבר זה מחזק את הקשר בין‬
‫המשל לנמשל וממילא את חריפות התחושה שבנמשל‪.‬‬
‫‪ 9‬מעין "כדאי לך להציל אותנו כי נהיה ילדים טובים"‬
‫< לעילא‬
‫[‪]5‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫«ר' גדי מכטה»‬
‫‪ ‬יָ פ ו צ ו מַ עְ יְ נ ֹ ֶת י ָך ח ו צָ ה ‪‬‬
‫ועל ידי "יפוצו מעינותיך חוצה" –‬
‫פרסום והפצת מעיינות החסידות‪ ,‬בכל‬
‫מקום ומקום‪ ,‬עד שיגיעו גם חוצה –‬
‫נזכה בקרוב ל"קאתי מר דא מלכא‬
‫משיחא" שאז יקויים היחוד "כי מלאה‬
‫הארץ דעה את ה' כמים למים מכסים"‪,‬‬
‫ובמהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫י"ט כסלו – יום טוב כסלו‪ ,‬הוא חג הגאולה כפי‬
‫שמכנים אותו חסידי חב"ד‪ ,‬בו השתחרר מהכלא‬
‫הרוסי האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי‪ ,‬מייסד‬
‫חסידות חב"ד‪ .‬כולנו מכירים את חסידי חב"ד‬
‫ה"שליחים" המשפיעים ומזכים רבים מישראל‬
‫בקיום מצוות‪ ,‬במהלך השנה בכלל‪ ,‬ובפרט בימי‬
‫החנוכה‪ ,‬בהם ניתן לראות זאת בחוצות ביתר‬
‫שאת‪ :‬הדלקת נרות בבתי עסק ובמעמדות‬
‫שונים‪ ,‬וכמובן שכמה מאיתנו אף זכו לקבל‬
‫סופגנייה משליחים המסתובבים בקניון וכדומה‪.‬‬
‫ניתן לראות התפרצות כוחות זו כהמשך ישיר‬
‫לחגיגות י"ט כסלו וחיזוק כחות הנפש שבהם‪.‬‬
‫חודש כסלו ממשיך אחר י"ט כסלו לימי החנוכה‬
‫ורציתי לעמוד על קשר אפשרי בין השניים‪.‬‬
‫האדמו"ר הזקן נעצר למשך חמישים ושלשה‬
‫ימים‪ ,‬לאחר שהלשינו עליו לפני הצאר הרוסי‬
‫שכמייסד החסידות הוא חותר תחת שלטון‬
‫הצאר ויוזם איסוף כספי צדקה לחסידים‬
‫הנמצאים בארץ ישראל והעולים אליה‪ .‬הרבה‬
‫סבל ויגון עברו עלינו מהשלטונות השונים בגלות‬
‫המרה‪ ,‬אמנם הצרה הגדולה הטמונה באירוע זה‬
‫היא בין השאר ההלשנה מצד היהודים דווקא על‬
‫האדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫בחב"ד רואים במאסר זה ובשחרור שאחריו‬
‫מהלך שנבע מתוך המחלוקות הגדולות שהיו‬
‫בעם ישראל בדבר תורת החסידות‪ ,‬והרי כאן‬
‫אות משמיים ואישור להמשך הפצת תורת‬
‫החסידות בישראל כהכנה לגאולת ישראל‪ .‬דברי‬
‫החסידות מכונים בפי חסידי חב"ד "דברי ‪-‬להים‬
‫חיים"‪ ,‬ולכן כינה האדמו"ר החמישי רבי שלום‬
‫דובער את יום י"ט כסלו "ראש השנה לדברי ‪-‬‬
‫להים חיים"‪.‬‬
‫האדמו"ר האחרון‪ ,‬רבי מנחם מנדל מלובביץ'‪,‬‬
‫סיפר בשיחה משנת תשמ"ו (ליקוטי שיחת חלק‬
‫ל‪ ,‬י"ט כסלו) מסורת מבית האדמו"רים‪:‬‬
‫בעניין חנוכה ברצוני לפתוח בשאלה העולה‬
‫מקריאה פשוטה של תפילת ההודאה "על‬
‫הניסים"‪ .‬אנו אומרים בסיפור המאורעות‪:‬‬
‫"והדליקו נרות בחצרות קדשך"‪ .‬ועמדו על כך‬
‫המפרשים‪" :‬מה הפירוש?! הרי את הנרות‬
‫מדליקים בהיכל ולא בחצרות‪".‬‬
‫הרש"ר הירש (בסידורו‪ ,‬עמ' צא) כתב שהביטוי‬
‫מתייחס לנרות החנוכה שבכל בית ובית בגבולין‬
‫סביבות המקדש‪ .‬זהו עיקר המלחמה והעבודה‪,‬‬
‫להנחיל את מוסר התורה וערכיה בבתי ישראל‬
‫פנימה ורק אח"כ לפנות למקדש – שאין לו‬
‫עמידה ללא מהלך זה‪...‬‬
‫ימי החנוכה מתבלטים ומתייחדים בפרסום הנס‬
‫כלפי חוץ‪ ,‬השפעה רוחנית לסובבים אותנו מעבר‬
‫לגבולות הבית ולד' אמותינו‪ .‬את האור והנרות‬
‫שלנו יש להפיץ ולנטוע בכל אתר ואתר‪.‬‬
‫בחידושי הרי"ם מגור הסביר‪ ,‬שדבר זה בא כנגד‬
‫מעשי היוונים וכוונתם בימי החשמונאים‪ .‬הם‬
‫רצו לפרוץ פרצות בקודש‪ ,‬לעשות את הדברים‬
‫הצנועים והשמורים בקודש פנימה לפרוצים‬
‫לעיני כל רואה‪" .‬רצו לעשות מרשות היחיד‬
‫רשות הרבים"‪ ,‬וכנגד זה נקם הקב"ה "ועשה‬
‫התגלות הקדושה גם לתוך רשות הרבים"‪ ,‬שנפיץ‬
‫באמת את האור הצנוע והשמור כלפי חוץ (אמנם‬
‫זה נעשה בצורה ראויה ומדודה‪ ,‬שהרי סוף סוף‬
‫נר חנוכה הוא על פתח הבית ולא בפריצות‬
‫גמורה‪ ,‬מה שמבטא את השפעת האור המבוקרת‬
‫והמדודה‪ ,‬שלא ביציאה גמורה)‪.‬‬
‫רעיון זה מתבטא אף בהלכות הדלקת הנרות‬
‫ובמקום המתאים לפרסום הנס (על פתח ביתו‬
‫מבחוץ ובגובה עשרה טפחים וכו')‪ .‬השולחן ערוך‬
‫(תרעא‪ ,‬ז) פוסק שמדליקים נרות חנוכה בבית‬
‫הכנסת בברכה‪ ,‬למרות שדין זה אינו מופיע‬
‫בדברי חז"ל והוא מנהג בלבד‪ .‬אין לומר שמעשה‬
‫זה מאולץ ושימור מנהג שכבר התבסס בלבד‪,‬‬
‫כפי שכתב ביביע אומר (ז‪ ,‬נז)‪ ,‬שאף על פי שאין‬
‫להדלקה בבית הכנסת מקור בתלמוד‪ ,‬מצוה‬
‫להמציא עצמו להדלקה זו‪.‬‬
‫האחרונים הקשו על השולחן ערוך איך פסק‬
‫לברך על מצוה זו‪ ,‬הרי דעתו (כמבואר בכמה‬
‫מקומות) היא שאין לברך על מנהג‪ ,‬כדוגמת הלל‬
‫בראש חדש! בבית יוסף בשם הריב"ש מתבאר כי‬
‫בהיות רבינו הזקן במאסר באו פעם‬
‫אחת לבקרו רבותיו מעלמא דקשוט‪-‬‬
‫רבו הרב המגיד והבעל שם טוב נ"ע‪.‬‬
‫ושאל אותם רבינו הזקן למה מגיע לו‬
‫לשבת במאסר ומה תובעים ממנו?‬
‫והשיבו לו שנתחזק עליו הקטרוג על‬
‫שאומר דברי חסידות הרבה ובגילוי‬
‫וכו'‪ .‬ושאל אותם‪ :‬וכאשר אצא מכאן‪-‬‬
‫האם אפסיק מלומר דברי חסידות?‬
‫והשיבו לו‪ :‬כיון שהתחלת אל תפסיק‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬לכשתצא תאמר יותר‪.‬‬
‫זאת אם כן משמעותו של היום בקרב החסידים‪.‬‬
‫וענין זה יסודי ביותר‪ ,‬כפי שסיים הרבי באותה‬
‫שיחה‪:‬‬
‫< לעילא‬
‫[‪]6‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬
‫הברכה על הדלקת נרות החנוכה בבית כנסת היא‬
‫משום פרסום הנס ברבים‪ ,‬ולכן אין זה כשאר‬
‫"מנהג קל"‪ .‬מכח הבנה זו חידשו כמה אחרונים‬
‫שיש להדליק נרות אף בשאר מעמדות בחוצות‬
‫העיר שבהם מתאספים אנשים רבים בימי‬
‫החנוכה‪ ,‬כי יש כאן פרסום הנס ברבים‪.‬‬
‫זה היסוד של חנוכה – הנחלת הערכים בכל‬
‫פינות ומחנות‪ ,‬לכל יהודי באשר הוא‪ .‬פרסום‬
‫הנס לרבים המסתובבים בחוצות‪ ,‬ואף לאותם‬
‫האנשים שעדיין מסתובבים בשוק לקנות עצים‬
‫לבתיהם (על פי שבת דף כא)‪ .‬וכאמור לעיל בשם‬
‫הרש"ר הירש והרי"ם מגור‪ ,‬זהו התיקון למעשי‬
‫היוונים ושיטתם להחלשת ישראל‪ .‬מובן אם כן‬
‫הקשר בין י"ט כסלו חג גילוי פנימיות התורה‪,‬‬
‫כפי שנתפס בקרב החסידים‪ ,‬ובין ימי החנוכה‬
‫הממשיכים את מעגל החודש‪.‬‬
‫להמתקת הענין אפשר להוסיף את מסורת חז"ל‬
‫כי בכ"ח כסלו שרף המלך יהויקים את המגילה‬
‫שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה הנביא‪ ,‬ואף תקנו‬
‫על כך תענית באותו היום (ראה שולחן ערוך‬
‫תקפ‪ ,‬ב)‪ .‬יום כ"ח כסלו הוא המרכז של ימי‬
‫החנוכה‪ .‬באותו היום ניסה יהויקים במעשה‬
‫סמלי זה של שריפת דבר ה' בנבואה לכבות את‬
‫ההשפעה הרוחנית – אין לגיטימציה שדבר ה'‬
‫יאמר בגילוי‪ .‬תגובת ירמיה הנביא למעשה זה‬
‫מבוארת בפסוקים ‪" :‬וְ י ְִׁר ְמיָהּו ל ַָקח ְמ ִׁגלָה ַאחֶ ֶרת‬
‫וַ י ְִׁתנָּה אֶ ל בָ רּוְך בֶ ן נ ִֵׁריָהּו הַ סֹפֵ ר וַ יִׁכְ תֹב עָ לֶיהָ ִׁמפִׁ י‬
‫י ְִׁר ְמיָהּו אֵ ת כָל ִׁדבְ ֵרי הַ סֵ פֶ ר אֲ ֶשר ָש ַרף יְה ֹוי ִָׁקים‬
‫ְהּודה בָ אֵ ש וְ עוֹד נוֹסַ ף עֲ לֵיהֶ ם ְדבָ ִׁרים ַרבִׁ ים‬
‫מֶ לְֶך י ָ‬
‫כָהֵ מָ ה" (ירמיה לו‪ ,‬לב)‪ .‬התגובה לסתימת הפיות‬
‫הדוברים את דבר ה' היא הוספת "דברים רבים‬
‫כהמה" וחיזוק הפצת המעיינות – מקורות‬
‫החכמה והדעת‪.‬‬
‫< לעילא‬
‫[‪]7‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >‬