עלון מס` 1
עלון דו שבועי מס' • 220פרשת וישב • כ"ג כסלו ה'תשע"ז
זמני כניסת ויציאת שבת:
ירושלים | 61:05-61:26
תל אביב | 61:69-61:22
חיפה
| 61:08-61:20
« הרב אלישע אבינר »
היכן אתה מתיתיהו?
יהושע ,בר כוכבא ,טרומפלדור וכו' – בהערכת
דמויות אלו ורבות נוספות חל פיחות משמעותי
במהלך העשור האחרון .המבצע המתמשך של ניפוץ
מיתוסים ושחיטת פרות קדושות לא פסח גם על
דמויות המופת של תולדות עם ישראל .בחריצות
ובשיטתיות נשחקות אחת לאחת כל הדמויות שהיו
נשוא הערצה בעבר הקרוב והרחוק .מלאכת הניפוץ
כוונה תחילה כלפי כובשיה של ארץ ישראל ,חולמי
עצמאותה ולוחמיה הדגולים .לכן ,יש המשערים
שהבאים בתור הם מתתיהו הזקן ובניו
החשמונאים ,אשר מנעו בכח עקשנותם את
השתלבותו של עם ישראל במזרח התיכון היווני
שנבנה באותם זמנים .המתקפה כנגד דמותם של
החשמונאים נדחתה עד כה בזכות נצחונותיהם
המזהירים בשדה הקרב שאין עליהם עוררים,
וכדברי הפתגם העממי :עם הצלחה קשה להתווכח.
אבל יום יבוא וגם החשמונאים יעמדו לביקורת
צולבת על חלקם במרד כנגד מעצמת-העל היוונית.
תופעה מתמשכת זו של ביקורת מרה כלפי פרקי
היסטוריה של עמנו צריכה תשומת לב מיוחדת
מצדנו .היא מעידה על ניכור הולך וגובר בין חלקים
של החברה הישראלית לבין הערכים המסורתיים
של עם ישראל לדורותיו .הקושי להזדהות עם
גיבורי העבר הוא פועל יוצא משידוד מערכות
בעולמם הרוחני של בני דורנו במדינת ישראל.
הענקת תואר "גיבור" לדמות היסטורית איננה
קביעה המבוססת על קריטריונים אוביקטיבים אלא
היא משקפת סולם ערכים מסויים ומוגדר .לדוגמה,
היוונים לא היו שותפים לעם היהודי בהערכתם
החיובית כלפי החשמונאים ,הם הסתכלו עליהם
בצורה שלילית ולא העניקו להם שום יחס של
< לעילא
כבוד .בשעה שמתרחקים מסולם ערכים מסויים
ומאמצים סולם ערכים חילופי מתבקשת בחינה
מחודשת של ההיסטוריה .זהו שורש הביקורת
השיטתית על גדולי האומה שנערכת בימינו .הוי
אומר :הפיחות שחל לאחרונה ביחס לדמותם של
גדולי האומה איננו נובע מחשיפת חומר תיעודי
חדש או מתגליות היסטוריות מהפכניות אלא
משינויים בעולם הרוח של בני דורנו.
כדי להקדים רפואה למכה ,נתבונן בקווים אחדים
מדמותם של מתתיהו ובניו .אולי נמצא אותם
רלוונטים לימינו ,בבחינת" :בימים ההם ,בזמן
הזה" ,כלומר ,גישור בין הימים ההם לזמן הזה.
להשתלב או לא?
דילמה קשה עמדה בפני מתתיהו :הסלווקים שלטו
בכל המזרח התיכון .בראשם עמד אנטיוכוס
אפיפנס אשר חרת על דגלו את הפצת התרבות
היוונית .הוא הציע לתושבי יהודה שהיו כפופים לו
להשתלב במזרח התיכון תחת הנהגתו .הפיתוי היה
עצום :פתיחת אשנב אל העולם הגדול ,אל הקידמה
ואל התרבות היוונית העשירה .המתיוונים נענו
בהתלהבות לקריאתו ,הם לא נזקקו לאיומים ולא
הופעל עליהם לחץ .הם הוקסמו מהרוח החדשה
ומהאפשרויות הטמונות בקשרים עם מעצמת-העל.
חלון הזדמנויות! לכן המתיוונים אימצו מתוך
שמחה את הלשון היוונית ולבשו מתוך עונג רב את
התלבושת היוונית .למרות הלהיטות אחר כל שביב
של יוונות ,רבים היו המתיוונים שלא נטשו לגמרי
את היהדות .הם ניסו ליצור סינתזה בין היהדות
[]1
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
הדימוי הזה פירש המהר"ל כשילוב של עזות (הנמר
הוא עז) ויכולת "התפשטות לארבע רוחות" (ארבע
כנפיים מסמלות מעוף לארבע רוחות השמים),
דהיינו כשרון של עיצוב דיעות והפצתן המהירה
במרחב האנושי .אך מול יוון עמד העם היהודי
שהוא המומחה הבין-לאומי לשמירה על העצמיות:
ליוונות ,לבנות יהדות המשלבת בתוכה יסודות
תרבותיים נוספים.
אחרי מאות שנות בידוד בין לאומי ,אחרי דורות
של "עם לבדד ישכון" ,סוף סוף נזדמנה לעם היושב
בציון אפשרות נדירה להיחלץ מבדידותו הנוראה
ולמחוק את השונות החוצצת בינו לבין יתר עמי
התבל .המחיר היה כבד :אובדן העצמאות
הלאומית ,חיים בצל האימפריה הסלווקית .אבל,
בעיני המתיוונים ,העיסקה נחשבה לכדאית
ולמוצלחת -הסלווקים בין כה וכה כבר שלטו
בפועל על הארץ וצבאותיהם החזקות חנו בתוכה
ובסביבתה .הויתור שנדרש היה בסך הכל אישור
להנצחת המצב הקיים .מנגד ,התמורה הצפוייה
היתה גדולה :פתיחת אשנב אל העולם הגדול.
המתיוונים זלזלו במחיר שהם התבקשו לשלם
וחמדו בתמורה .שליטה יהודית על שטחי ארץ
ישראל או על ירושלים היתה מחוסרת משמעות
עבורם .מה ערכם של שטחים לעומת יד המושטת
לאתונה...
זוהי תמונת המצב שעמדה בפני מתתיהו .ומתתיהו
פסק :לא משתלבים! מתתיהו אמנם התקשה
לשכנע את המתיוונים שיש לדחות את ההזדמנות
להשתלבות ,אבל הוא לא היסס לאמץ עמדה
עצמאית .מתתיהו היה בעל אישיות עצמאית ובעל
אידיאולוגיה עצמאית .עצמאות רוחנית -זוהי
תמצית שיטתו הרוחנית של מתתיהו .עצמאות
רוחנית בכל המובנים ,כלפי חוץ וכלפי פנים ,כלפי
התרבות היוונית וכלפי החברה היהודית המתיוונת.
עצמאות רוחנית ועצמאות לאומית.
כנגד הקריאה להשתלבות הציב מתתיהו את
החתירה לעצמיות! וכך מסופר בספר החשמונאים,
שמתתיהו השיב לפקידים של מלך יוון שדרשו
ממנו לזבוח לאלילים:
מה ראה ירמיהו להמשיל בנבואותיו את
ישראל לזית? אלא כל המשקים מתערבים
זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד,
כך ישראל אינם מתערבים עם העכו"ם
(מדרש רבה ,שמות לו א).
בחנוכה למדנו שגם כאשר השמן נטמא במגע זר
אין הוא מתערב .המורה הדגול של הלימוד הזה
היה מתתיהו.
להילחם או להבליג?
לא משתלבים – כך הצהיר מתתיהו .זו היתה
החלטה במישור הרוחני אבל היו לה השלכות
גורליות רבות בשדה המעשה .היוונים לחצו
להשתלב ,כפו בכח הזרוע ,גזרו גזירות .כיצד
מגיבים – מבליגים או מתקוממים? נוקטים בעמדה
פאסיבית וממתינים לימים טובים יותר או קוראים
למרי ,למרד כנגד האימפריה הסלווקית?
לו היה מתתיהו פונה לקבלת עצה של מומחים
למיניהם ,ודאי הם היו מזהירים אותו מפני יציאה
להרפתקאה חסרת סיכוי :קומץ איכרים בלתי
חמושים כנגד צבא מודרני אדיר .אין סומכים על
הנס .ויש גם שיקולים של פקוח נפש .תושבי יהודה
מול כל המזרח התיכון היווני – ממש טירוף! על זה
מתווסף הקרע הפנימי בתוך העם ,כאשר
המתיוונים תומכים ביוונים .מתתיהו נדרש
להכרעה שניה :לאחר שהוא הכריע שלא
משתלבים ,הוא הכריע שאוחזים בנשק ויוצאים
למאבק למרות המספר הדל של הלוחמים.
זו היתה הכרעה עקרונית :מתתיהו קבע
שבמאבקים לאומיים אין למדוד את הכוחות
בצורה כמותית .מעטים החמושים באידיאולוגיה
מוצקה עשויים לגבור על רבים המצויידים במיטב
כלי המלחמה .מתתיהו חלק על התיאוריה הסינית
שכמות הופכת לאיכות .האמונה בצדקת הדרך
והמוטיבציה יכולות להביס את הכמות.
מתתיהו היה הפוסק הגדול בהלכות פיקוח נפש.
מסופר בספר החשמונאים שראשוני המתקוממים
לא נלחמו בשבת כדי שלא לחלל אותה והיוונים
היו טובחים בהם בשבת ,עד שבא מתתיהו ולימד
שפיקוח נפש דוחה שבת .מתתיהו החדיר בעם את
ערך החיים ודרש מהם לשקול את צעדיהם על פי
אמות מידה הגיוניות ,ולא למות לשווא ואפילו לא
להתאבד לשם קיום מצוות .כיצד גישה שקולה
ומציאותית זו מתיישבת עם יציאה למלחמה
בכוחות מועטים מול רבים ,היכן נעלמו השיקולים
של פיקוח נפש? – הרי לנו חידוש נוסף בהלכות
פיקוח נפש מבית מדרשו של מתתיהו" :מעטים
מול רבים" איננו נוגד את כללי פיקוח נפש ,כיון
שהכמות איננה הקריטיריון הבלעדי.
אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי
מאלוהיו וישמעו לקולו (של המלך) להמיר
את חוקות אבותיהם .אבל ,לא כן אני
ומשפחתי ,כי לא נסור ימין ושמאל
מאחרי חוקות אבותינו (חשמונאים-א ב
יט).
השתלבות ,סתגלנות ,התערות – הן נורמות בין-
לאומיות מקובלות ,אבל העם היהודי צריך להישאר
נאמן לעצמיותו גם במחיר של בדידות .כאשר
מתתיהו נדרש לבחור בין עצמיות הכרוכה בבדידות
קשה לבין השתלבות תרבותית המשחררת
מהבדידות ,הוא בחר באופציה הראשונה.
הסיסמה "עם לבדד ישכון" היא קשה ליישום ,אך
בלעדיה לא יישאר זכר ושארית לעם היהודי .בצדק
רב כינה הוגה דיעות אחד את תולדות עם ישראל
בשם "היאבקות מתמדת על דמות רוחנית
עצמאית" .חוקי הדיפוזיה השוררים בעולם הטבע
שוררים גם בעולם הרוח .הטבע חותר לאחידות
ולטשטוש .די בדור אחד בלבד של פתיחות יתירה
כדי שההשפעה החיצונית תביא לטשטוש גמור
ולמחיקה מלאה .על פי חז"ל ,הנמר בעל ארבעה
כנפיים שבחזון דניאל רומז למלכות יוון .את
< לעילא
[]2
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
האימות המלא של דרכו האידיאולוגית והפוליטית
של מתתיהו הושג רק בימי בניו :תבוסת יוון
וחידוש עצמאותה של יהודה.
האם בנצחונות הגדולים של בניו על צבא יוון
נסתיים תפקידם הלאומי של החשמונאים? לא!
החשמונאים פנו לעבודה הרוחנית ,משאת נפשו
של מתתיהו :טהרת המקדש ,מפני שאין עוצמה
חיצונית ללא טהרה פנימית .הטהרה הפנימית היא
לב החיים הלאומיים .אמנם הטהרה והקדושה אינן
נוצצות כמו הנצחונות המזהירים בשדה הקרב אבל
הן שורש החיים .הטהרה והקדושה הפנימית הן
חבויות וחתומות בתוככי האישיות כמו אותו פך
שמן החתום בחותמו של כהן גדול אבל הן הן
הנותנות את מימד העומק לחיים.
מתתיהו ובניו היו גם אנשי הפנים וגם אנשי החוץ.
הם אשר הדליקו את האש החיצונית של המרד
כנגד יוון והם אשר הדליקו את האש הפנימית של
מנורת המקדש .ישנם מנהיגים מוכשרים בתחומי
הפעילות הלאומית שהם זרים לכל קודש ,וכאשר
הם נכנסים לתוך מקום קדוש הם חובשים על
ראשם כיפה העשוייה מנייר או מקרטון .ויש אנשי
קודש ,חובשי ספסלי בית המדרש ,אשר נכנסים
לשדה הפעילות הלאומית עם סברות פוליטיות
מפולפלות המזכירות איזו "הוה אמינא" דחוקה או
דחוייה של בית המדרש .מתתיהו ובניו שילבו
באישיותם את הפנים ואת החוץ ,את הקודש ואת
החול .בלשונו המיוחדת של הראי"ה קוק" :יש
גאוני קודש ויש גאוני חול" (= בתחום הלאומי).
נדיר למצוא אישיות בעלת כשרון גאוני כפול,
הממזגת חול וקודש .לצורך בנינה התקין של
החברה ניתן להסתפק בפעילותם הברוכה של גאוני
קודש לחוד וגאוני חול לחוד .אבל חלוקה
מתמשכת של התפקידים עלולה להוליד רושם
מוטעה שקיים נתק ופירוד מהותי ביניהם .לכן,
מידי פעם קמים גאוני-גאונים ,מסוגו של מתתיהו,
בעלי שיעור קומה כפול המשלב גאונות הקודש עם
גאונות החול.
יש מחכמי ישראל שכתבו שנס פך השמן נועד
לתמוך ולהצדיק את הכרעתו של מתתיהו .כשם
שכמות קטנה של שמן טהור התגברה "על כמה
ימים" ,כך בשדה הקרב כמות קטנה של אנשים
נחושים בדעתם ,הפועלים על טהרת האידיאולוגיה,
גברה על כמה וכמה חילות של יוון.
ההכרעה של מתתיהו ובניו לא התבססה רק על
המוטיבציה הגבוה של חייליו אלא על אמונתם בה'
העושה מלחמות ומצמיח ישועות .וכך מסופר על
יהודה המכבי:
ויצא יהודה לקראתו (לקאת המחנה של
אפולוניוס) במתי-מעט .וכראותם את
המחנה הבא לקראתם ,אמרו ליהודה :איך
נוכל אנחנו המעטים להילחם עם ההמון
החזק הזה ...ויאמר יהודה :נקל כי יסוגרו
רבים בידי מעטים ,ואין מעצור לפני
השמים להושיע ברבים או במעטים .כי
לא ברוב חיל הנצחון ,ומן השמים הגבורה
(חשמונאים-א ,ב יח-יט).
בקרב אחר חוזר מתתיהו על כך:
ויאמר יהודה לאנשיו ,אל תיראו מהמונם.
זכרו איך נושעו אבותינו בים-סוף .ועתה
נקרא (= נתפלל) לשמים אם יחפוץ בנו
ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה
הזה מפנינו היום .וידעו כל הגויים שיש
פודה ומציל לישראל (חשמונאים-א ,ד ח-
יב).
בקרב נוסף התפלל יהודה לה' שיושיע את עם
ישראל למרות חולשתו כמו שדוד ניצח את גולית
הגיבור וכמו שיהונתן בן שאול הביס את מחנה
הפלשתים .את תפילתו הוא סיים בבקשה:
תן להם (ליוונים) מורך ושבור את אומץ
חוזקם ,ורעדו בשברם .הפילם בחרב
אוהביך ויהללוך כל יודעי שמך בתודה.
מתתיהו ובניו היו מאמינים גדולים!
האם אמונתם היתה תמימה? לא! יהודה מזכיר
לחייליו שההיסטוריה הישראלית שזורה נצחונות
של מעטים מול רבים – יציאת מצרים וקריעת ים
סוף ,דוד וגולית ,יהונתן והפלשתים .תולדות
האומה מופעלות לא רק על ידי הכללים הרגילים
שבכל עם ולשון אלא גם על ידי כוחות אלוקיים
שמפירים את החוקיות המצוייה – מי שמאמין בה'
צריך להכיר את כללי ההנהגה האלוקית בעולם
ונדרש לקחת אותם בחשבון .זוהי חובתו .פרשנות
אמונית של תולדות עם ישראל איננה רק חובה
דתית אלא קו מנחה כיצד לכלכל את צעדינו בהווה
ובעתיד .מתתיהו ובניו לא היו הרפתקנים אלא
קוראים מעמיקים ,מתוך השקפת עולם אמונית,
של ההיסטוריה הישראלית.
אחרית דבר
פגשנו בשלושה קווים יחודיים מעולמו הרוחני של
מתתיהו :א .הוא הכריע ש"לא משתלבים" מפני
ששמירה על העצמיות חשובה מהפסקת מצב של
בדידות .ב .הוא פסק ש"מעטים מול רבים" היא דרך
לגיטימית ולפעמים מתבקשת במאבקים הלאומיים
של עם ישראל .ג .הוא מיזג את גאון הקודש עם
גאון החול.
דורשי רשומות דרשו :מתתיהו – מתת ה' ,מתנה
אלוקית .מתתיהו היה מתנה שה' העניק לעם
לישראל .גם דורנו זקוק למתנה כזאת .היכן אתה
מתתיהו?
עבודה רוחנית פנימית
מתתיהו קבע ש"לא משתלבים" והוא הכריע
שיוצאים "מעטים מול רבים" ,אבל הוא נפטר לפני
שהושג הנצחון המלא ולפני שאושרה צדקת דרכו.
< לעילא
[]3
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
« יוסף דוד לוי »
ש ָע ה
ָ ה ֵא ר פָ ֶנ י ָך ְו ִנ ָו ֵ
ְבּור ֶתָך ּולְ כָה לִׁ ישֻׁ עָ ָתה לָנּו" (ב'-ג').
עו ְֹר ָרה אֶ ת ג ָ
הכינויים שהא-ל מכונה בהם קשורים ליחסו הקרוב
לעמ"י ("רעה ישראל"" ,נהג כצאן יוסף") .אמנם,
מתוכן הבקשות מתחילה התחושה של הריחוק
וחוסר ההענות ("האזינה"" ,הופיעה") ,אולם נראה
כי עדיין יש תקווה כי הישועה תבוא ותצליח.
הבית השני עובר ,כפי שמעיר הרב אלחנן סמט
(עיונים במזמורי תהלים ,תל-אביב תשס"ב ,עמ'
,)3489-491לסגנון אופייני למזמורי תלונה" :ה' א-
ֹלהים ְצ-בָ אוֹת עַ ד מָ ַתי עָ ַש ְנ ָת בִׁ ְתפִׁ לַת עַ מֶ ָך:
ִׁ
הֶ אכַלְ ָתם לֶחֶ ם ִׁד ְמעָ ה וַ ַת ְש ֵקמ ֹו בִׁ ְדמָ עוֹת ָשלִׁ יש:
ְת ִׁשימֵ נּו מָ דוֹן לִׁ ְש ֵכנֵינּו וְ אֹ יְבֵ ינּו יִׁלְ עֲ גּו לָמוֹ" (ה'-ז').
תיאור זה של הייסורים מוצג כטרוניא כלפי שמים,
שמתחילה באי שמיעה לתפילות וממשיכה בהצגת
הייסורים הקשים והיומיומיים כפעולה של הקב"ה.
אין כאן עוד בקשה רגילה לישועה מיד צר ,אלא
תלונה על התחושה שה' עצמו הוא המייסר.
הבית השלישי משלב ,אמנם ,תלונה ובקשה ,אך
ברצוני לטעון כי גם הבקשה המופיעה בו קשורה
בטענה חריפה .לדעתי ,הבקשה המופיעה בסופו
יוצאת מתוך העמדה הנפשית השבורה והמתלוננת
העולה בחלק הראשון שלו.
הבית נפתח במשל ,בתוכו מופיעה התלונה" :גֶפֶ ן
ית לְ פָ נֶיהָ
ִׁמ ִׁמ ְצ ַריִׁם ַת ִׁסיעַ ְתג ֵָרש ג ֹויִׁם וַ ִׁתטָ עֶ הָ :פִׁ נִׁ ָ
ָארץ :כָסּו הָ ִׁרים ִׁצלָּה
וַ ַת ְש ֵרש ָש ָר ֶשיהָ וַ ְתמַ לֵא ֶ
ַארזֵי אֵ -לְ :ת ַשלַח ְק ִׁצ ֶירהָ עַ ד יָם וְ אֶ ל נָהָ ר
וַ עֲ נָפֶ יהָ ְ
יוֹנְ קו ֶֹתיהָ :לָמָ ה פָ ַר ְצ ָת גְדֵ ֶריהָ וְ ָארּוהָ כָל עֹבְ ֵרי ָד ֶרְך:
ְיכ ְַר ְסמֶ נָה חֲ זִׁ יר ִׁמיָעַ ר וְ זִׁ יז ָש ַדי י ְִׁרעֶ נָה" (ט'-י"ד).
משל זה ,כדברי הרב סמט ,אינו צריך פרשנות –
ברור כי גפן שיצאה ממצרים וגרשה גויים אינה
אלא עמ"י .ה' מוצג כמי שאפשר את צמיחתה של
הגפן בעזרת יצירת סביבה נוחה לגידול – "תגרש
גוים ותטעה .פנית לפניה" .הפעלים המציינים את
גדילתה של הגפן נתונים לשתי פרשנויות אפשריות
– התנהגות של הגפן עצמה 4או דברים שה' עשה
למענה .5ניתן לטעון ,אולי ,כי המשורר יצר כאן דו-
משמעות מכוונת .אם מקבלים פרשנות זו,
מתקבלת אמירה כפולה של המשורר לה' – אתה
השקעת בה ,ולכן אל לך להרוס מעשה ידיך ,והיא
במאמר זה נעסוק במזמור פ' בתהלים ,תוך
התמקדות במבנה המזמור ובמשמעות העולה
ממבנה זה.
האמצעי הבולט המשמש אותנו להבנת מבנה
המזמור הוא הפזמון שלו .המשפט "הֲ ִׁשיבֵ נּו [וְ ]הָ אֵ ר
פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה" ,מופיע במזמור שלוש פעמים" :א-
ֹלהים צְ -
ֹלהים הֲ ִׁשיבֵ נּו וְ הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה" (ד'); "אִׁ -
ִׁ
ֹלהים
בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו וְ הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִׁ ּוָ ֵשעָ ה" (ח'); "ה' אִׁ -
צְ -בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִּׁוָ ֵשעָ ה" (כ') .במקרים
של חזרות מסוג כזה במזמורי תהלים מקובל
להתייחס לפסוק החוזר ,וכך נתייחס גם אנחנו,1
כפזמון – רעיון מרכזי המחלק את המזמור לחלקים
שונים .כל חלק הנוצר כך מכונה "בית" .השאלה
המתבקשת ,במזמור שלנו ,היא שאלת היחס בין
הבתים השונים של המזמור – מדוע המזמור
מתחלק לבתים אלו ,ומה היחס בין הבתים
השונים .לשאלה זו נתנו תשובות שונות ,וברצוני
להתמקד באפשרות מסויימת.
לפני שנכנס לתוכן הבתים ,נראה שנוכל לקבל סיוע
לתשובה לשאלתנו בשינויים בין הפזמונים :כפי
שהודגש למעלה ,בכל פזמון מופיע שם א-להי
מפורט יותר" :א-להים"" ,א-להים צ-באות" ו"ה' א-
להים צ-באות" .יחס זה ניתן לכמה פרשנויות-
עמוס חכם (דעת-מקרא ,סיכום המזמור) טוען כי
"הוא רמז ,שבטחונו של המתפלל שתענה תפילתו
הולך ומתגבר" .לעומתו ,רש"י כותב על הפזמון
האחרון" :כאן נאמרו שלש אזכרות ובאמצעי שתי
אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות
והצרה והגאולה" .רש"י טוען ,ואת טענתו אשתדל
להוכיח בהמשך ,2כי אזכור השמות הנוספים נובע
מהתגברות הקושי והמועקה מבית לבית ,קושי
הגורם לציפייה לגאולה גדולה יותר.
לאור תשומת לב לנקודה זו ,נתחיל לעיין בבתי
המזמור .הבית הראשון של המזמור מציג בקשה
ֹשב
פשוטה" :רֹעֵ ה י ְִׁש ָראֵ ל הַ אֲ זִׁ ינָה נֹ הֵ ג ַכ ֹצאן יוֹסֵ ף י ֵ
ּומנ ֶַשה
הַ כְ רּובִׁ ים הוֹפִׁ יעָ ה :לִׁ פְ נֵי אֶ פְ ַריִׁם ּובִׁ נְ י ִָׁמן ְ
1אנסה ,כמובן ,להראות כי אכן המזמור בנוי כך ושלא
מדובר בהחלטה שרירותית בעלמא.
2א .יש לציין כי רש"י ,לאורך פרשנותו למזמור ,רואה
ביחס בין הבתים גם יחס היסטורי :הבתים עוסקים
באירועים שונים מההיסטוריה היהודית אותם מגלה
המשורר .במאמר זה לא אתייחס לשאלה ההיסטורית,
אלא רק לשאלה הספרותית והדתית – מה החוויה
המתוארת בכל אחד מהבתים ומה הטענות והבקשות
העולות מהם.
ב .המאירי אומר גם הוא באופן דומה בפרשנותו
בחתימת המזמור" :וכפי כל הצרות – כפל האזכרות,
לרוב תפילה ותחינה" .בדומה לרש"י ,גם המאירי מסביר
כי הבתים השונים עוסקים באירועים נפרדים.
< לעילא
3במאמר זה מציג הרב סמט ניתוח של המזמור השונה
ממה שאני מציע כאן .מאמר זה נכתב ,במידת מה,
כהתייחסות לדבריו.
4כלשונו של רש"י" :ותשרש שרשיה – השרישה
שרשיה".
5כלשון המאירי" :ושהשרשת שרשיה [ ]...וששלחת
קציריה [."]...
[]4
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
אם כנים דברינו ,הרי שהמזמור מציג החמרה
הולכת וגדילה של הקושי ושל תחושת המרחק.
מפזמון לפזמון מתגברת הקריאה להשבה ,להארת
הפנים ולישועה.
יהי רצון שיאר ה' פניו אלינו ונושעה.
השקיעה בעצמה – ולכן אל לך לפגוע סתם כך
במאמציה.6
על בסיס שני מאמצים אלו מציג המשורר את
התמיהה הגדולה על הפגיעה בגפן :מדוע פרצת
גדריה ונתת לזרים לפגוע בה? יש לשים לב לכך
שהצבת הגדר כלל לא אוזכרה במסגרת הדאגה
הראשונית לגפן ,מה שמוסיף ומחזק את התחושה
שהסרתה הינה מעשה שהוא ,כביכול ,מחוץ למה
שראוי לבעל הגפן (הא-להי) לעשות.
המשך המזמור מציג בקשה ,המיוסדת על אדני
ֹלהים צְ -בָ אוֹת שּוב נָא הַ בֵ ט ִׁמ ָשמַ יִׁם
המשל הזה" :אִׁ -
ְּוראֵ ה ּופְ קֹ ד גֶפֶ ן זֹאת :וְ ַכנָה אֲ ֶשר נ ְָטעָ ה י ְִׁמינֶָך וְ עַ ל בֵ ן
ִׁאמַ ְצ ָתה לְָךְ :שרֻׁ פָ ה בָ אֵ ש כְ סּוחָ ה ִׁמגַעֲ ַרת פָ נֶיָך
ָאדם ִׁאמַ צְ ָת
יֹאבֵ דּוְ :ת ִׁהי י ְָדָך עַ ל ִׁאיש י ְִׁמינֶָך עַ ל בֶ ן ָ
לְָך :וְ ֹלא נָסוֹג ִׁממֶ ָך ְתחַ יֵנּו ּובְ ִׁש ְמָך נִׁ ְק ָרא" (ט"ו-י"ט).
המשורר זועק :שוב !7התייחס לגפן ההרוסה
והנטושה ,לאנשים ההולכים ואובדים מגערתך!
תחושת המרחק הלא-נכון ,והרצון העז שא-להים
יחזור ויתקרב – בולטים בחריפותם.
תוך כדי דבריו ,זולג 8המשורר לתיאור המקביל
בנמשל וקורא לשימת יד א-להית על הבן שחוזק
בעבר ,ועכשיו ננטש בגערת פנים .ביטוי זה ,כפי
שמעיר הרד"ק ,הוא הפך מ"והאר פניך" – מתחושת
הקרבה אליה שואף המזמור כולו .כל התיאורים
הללו מכוונים לקשר הא-להי ההולך ורופף ,הנקרא
לחיזוק כבעבר .התקווה הגדולה היא שישוב ה'
להביט ,לפקוד ,להניח יד.
תקוות הקשר לא מסתיימת בלי הבטחה להדדיות:
"תחינו – ובשמך נקרא" .נראה לי שלא מדובר כאן
רק בהבטחה תועלתנית כביכול ,9אלא אמירה
הרוצה בקשר הדדי ,קשר בו ה' יציל אותנו ואנו
נעשה ,כביכול ,גם בשבילו.
כפי שמעיר הראב"ע ,ההכרזה "ובשמך נקרא",
האמירה כי נקרא בשם ה' כחלק ממערכת הדדית,
אינה ממתינה באמת למצב בו "תחינו" ,כפי שניתן
היה לחשוב מהפסוק הקודם ,אלא היא מתבטאת
כבר עכשיו ,בעומק הצרות והכאב ,בלב לבה של
תחושת הריחוק .הפזמון החותם את המזמור,
שהסברנו למעלה כמשלים את מגמת ההחמרה של
ֹלהים צְ -
הפזמונים במזמור ,מבטא רעיון זה" :ה' אִׁ -
בָ אוֹת הֲ ִׁשיבֵ נּו הָ אֵ ר פָ נֶיָך וְ נִּׁוָ ֵשעָ ה" (י"ד).
6גם אם לא נקבל את כפל המשמעות ,בוודאי
שהתלונה מהסוג הראשון קיימת .לגבי המשמעות
השנייה ניתן לדון.
7יש לשים לב כי בניגוד לבפזמוני המזמור ,הבקשה כאן
אינה "השיבנו" ,אלא "שוב" :לא בקשה להגדלה והצמחה
של העם אלא בקשה לחזרה ולקרבה .מובן שרעיון זה
מובע גם בפזמונים ("האר פניך – ונושעה") ,אך נראה לי
שבהקשר זה הוא בא פחות כאמצעי להשגת מטרה
אחרת ("ונושעה") ויותר כמטרה בפני עצמה -יצירה
מחודשת של הקשר והקרבה שנפגמו ב"פריצת הגדר".
8יש לשים לב למעבר החלק בין המשל ,הנגמר במילים
"שרופה באש כסוחה" ,לנמשל ,המתחיל במילים
"מגערת פניך יאבדו" .מעבר זה מחזק את הקשר בין
המשל לנמשל וממילא את חריפות התחושה שבנמשל.
9מעין "כדאי לך להציל אותנו כי נהיה ילדים טובים"
< לעילא
[]5
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
«ר' גדי מכטה»
יָ פ ו צ ו מַ עְ יְ נ ֹ ֶת י ָך ח ו צָ ה
ועל ידי "יפוצו מעינותיך חוצה" –
פרסום והפצת מעיינות החסידות ,בכל
מקום ומקום ,עד שיגיעו גם חוצה –
נזכה בקרוב ל"קאתי מר דא מלכא
משיחא" שאז יקויים היחוד "כי מלאה
הארץ דעה את ה' כמים למים מכסים",
ובמהרה בימינו ממש.
י"ט כסלו – יום טוב כסלו ,הוא חג הגאולה כפי
שמכנים אותו חסידי חב"ד ,בו השתחרר מהכלא
הרוסי האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי ,מייסד
חסידות חב"ד .כולנו מכירים את חסידי חב"ד
ה"שליחים" המשפיעים ומזכים רבים מישראל
בקיום מצוות ,במהלך השנה בכלל ,ובפרט בימי
החנוכה ,בהם ניתן לראות זאת בחוצות ביתר
שאת :הדלקת נרות בבתי עסק ובמעמדות
שונים ,וכמובן שכמה מאיתנו אף זכו לקבל
סופגנייה משליחים המסתובבים בקניון וכדומה.
ניתן לראות התפרצות כוחות זו כהמשך ישיר
לחגיגות י"ט כסלו וחיזוק כחות הנפש שבהם.
חודש כסלו ממשיך אחר י"ט כסלו לימי החנוכה
ורציתי לעמוד על קשר אפשרי בין השניים.
האדמו"ר הזקן נעצר למשך חמישים ושלשה
ימים ,לאחר שהלשינו עליו לפני הצאר הרוסי
שכמייסד החסידות הוא חותר תחת שלטון
הצאר ויוזם איסוף כספי צדקה לחסידים
הנמצאים בארץ ישראל והעולים אליה .הרבה
סבל ויגון עברו עלינו מהשלטונות השונים בגלות
המרה ,אמנם הצרה הגדולה הטמונה באירוע זה
היא בין השאר ההלשנה מצד היהודים דווקא על
האדמו"ר הזקן.
בחב"ד רואים במאסר זה ובשחרור שאחריו
מהלך שנבע מתוך המחלוקות הגדולות שהיו
בעם ישראל בדבר תורת החסידות ,והרי כאן
אות משמיים ואישור להמשך הפצת תורת
החסידות בישראל כהכנה לגאולת ישראל .דברי
החסידות מכונים בפי חסידי חב"ד "דברי -להים
חיים" ,ולכן כינה האדמו"ר החמישי רבי שלום
דובער את יום י"ט כסלו "ראש השנה לדברי -
להים חיים".
האדמו"ר האחרון ,רבי מנחם מנדל מלובביץ',
סיפר בשיחה משנת תשמ"ו (ליקוטי שיחת חלק
ל ,י"ט כסלו) מסורת מבית האדמו"רים:
בעניין חנוכה ברצוני לפתוח בשאלה העולה
מקריאה פשוטה של תפילת ההודאה "על
הניסים" .אנו אומרים בסיפור המאורעות:
"והדליקו נרות בחצרות קדשך" .ועמדו על כך
המפרשים" :מה הפירוש?! הרי את הנרות
מדליקים בהיכל ולא בחצרות".
הרש"ר הירש (בסידורו ,עמ' צא) כתב שהביטוי
מתייחס לנרות החנוכה שבכל בית ובית בגבולין
סביבות המקדש .זהו עיקר המלחמה והעבודה,
להנחיל את מוסר התורה וערכיה בבתי ישראל
פנימה ורק אח"כ לפנות למקדש – שאין לו
עמידה ללא מהלך זה...
ימי החנוכה מתבלטים ומתייחדים בפרסום הנס
כלפי חוץ ,השפעה רוחנית לסובבים אותנו מעבר
לגבולות הבית ולד' אמותינו .את האור והנרות
שלנו יש להפיץ ולנטוע בכל אתר ואתר.
בחידושי הרי"ם מגור הסביר ,שדבר זה בא כנגד
מעשי היוונים וכוונתם בימי החשמונאים .הם
רצו לפרוץ פרצות בקודש ,לעשות את הדברים
הצנועים והשמורים בקודש פנימה לפרוצים
לעיני כל רואה" .רצו לעשות מרשות היחיד
רשות הרבים" ,וכנגד זה נקם הקב"ה "ועשה
התגלות הקדושה גם לתוך רשות הרבים" ,שנפיץ
באמת את האור הצנוע והשמור כלפי חוץ (אמנם
זה נעשה בצורה ראויה ומדודה ,שהרי סוף סוף
נר חנוכה הוא על פתח הבית ולא בפריצות
גמורה ,מה שמבטא את השפעת האור המבוקרת
והמדודה ,שלא ביציאה גמורה).
רעיון זה מתבטא אף בהלכות הדלקת הנרות
ובמקום המתאים לפרסום הנס (על פתח ביתו
מבחוץ ובגובה עשרה טפחים וכו') .השולחן ערוך
(תרעא ,ז) פוסק שמדליקים נרות חנוכה בבית
הכנסת בברכה ,למרות שדין זה אינו מופיע
בדברי חז"ל והוא מנהג בלבד .אין לומר שמעשה
זה מאולץ ושימור מנהג שכבר התבסס בלבד,
כפי שכתב ביביע אומר (ז ,נז) ,שאף על פי שאין
להדלקה בבית הכנסת מקור בתלמוד ,מצוה
להמציא עצמו להדלקה זו.
האחרונים הקשו על השולחן ערוך איך פסק
לברך על מצוה זו ,הרי דעתו (כמבואר בכמה
מקומות) היא שאין לברך על מנהג ,כדוגמת הלל
בראש חדש! בבית יוסף בשם הריב"ש מתבאר כי
בהיות רבינו הזקן במאסר באו פעם
אחת לבקרו רבותיו מעלמא דקשוט-
רבו הרב המגיד והבעל שם טוב נ"ע.
ושאל אותם רבינו הזקן למה מגיע לו
לשבת במאסר ומה תובעים ממנו?
והשיבו לו שנתחזק עליו הקטרוג על
שאומר דברי חסידות הרבה ובגילוי
וכו' .ושאל אותם :וכאשר אצא מכאן-
האם אפסיק מלומר דברי חסידות?
והשיבו לו :כיון שהתחלת אל תפסיק,
ואדרבה ,לכשתצא תאמר יותר.
זאת אם כן משמעותו של היום בקרב החסידים.
וענין זה יסודי ביותר ,כפי שסיים הרבי באותה
שיחה:
< לעילא
[]6
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
הברכה על הדלקת נרות החנוכה בבית כנסת היא
משום פרסום הנס ברבים ,ולכן אין זה כשאר
"מנהג קל" .מכח הבנה זו חידשו כמה אחרונים
שיש להדליק נרות אף בשאר מעמדות בחוצות
העיר שבהם מתאספים אנשים רבים בימי
החנוכה ,כי יש כאן פרסום הנס ברבים.
זה היסוד של חנוכה – הנחלת הערכים בכל
פינות ומחנות ,לכל יהודי באשר הוא .פרסום
הנס לרבים המסתובבים בחוצות ,ואף לאותם
האנשים שעדיין מסתובבים בשוק לקנות עצים
לבתיהם (על פי שבת דף כא) .וכאמור לעיל בשם
הרש"ר הירש והרי"ם מגור ,זהו התיקון למעשי
היוונים ושיטתם להחלשת ישראל .מובן אם כן
הקשר בין י"ט כסלו חג גילוי פנימיות התורה,
כפי שנתפס בקרב החסידים ,ובין ימי החנוכה
הממשיכים את מעגל החודש.
להמתקת הענין אפשר להוסיף את מסורת חז"ל
כי בכ"ח כסלו שרף המלך יהויקים את המגילה
שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה הנביא ,ואף תקנו
על כך תענית באותו היום (ראה שולחן ערוך
תקפ ,ב) .יום כ"ח כסלו הוא המרכז של ימי
החנוכה .באותו היום ניסה יהויקים במעשה
סמלי זה של שריפת דבר ה' בנבואה לכבות את
ההשפעה הרוחנית – אין לגיטימציה שדבר ה'
יאמר בגילוי .תגובת ירמיה הנביא למעשה זה
מבוארת בפסוקים " :וְ י ְִׁר ְמיָהּו ל ַָקח ְמ ִׁגלָה ַאחֶ ֶרת
וַ י ְִׁתנָּה אֶ ל בָ רּוְך בֶ ן נ ִֵׁריָהּו הַ סֹפֵ ר וַ יִׁכְ תֹב עָ לֶיהָ ִׁמפִׁ י
י ְִׁר ְמיָהּו אֵ ת כָל ִׁדבְ ֵרי הַ סֵ פֶ ר אֲ ֶשר ָש ַרף יְה ֹוי ִָׁקים
ְהּודה בָ אֵ ש וְ עוֹד נוֹסַ ף עֲ לֵיהֶ ם ְדבָ ִׁרים ַרבִׁ ים
מֶ לְֶך י ָ
כָהֵ מָ ה" (ירמיה לו ,לב) .התגובה לסתימת הפיות
הדוברים את דבר ה' היא הוספת "דברים רבים
כהמה" וחיזוק הפצת המעיינות – מקורות
החכמה והדעת.
< לעילא
[]7
עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים >
© Copyright 2024