‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪759‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫מושב דובב‬
‫תל אביב‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫מסיבות חנוכה בסניפי 'שלום לעם' שבמושב דובב שבגליל‬
‫ובתל אביב‪ ,‬היה מרגש!‬
‫סניף 'שלום לעם' בשכונת יד שלום | פועל בימי ב' ‪ -‬ה'‪20:00-22:00 ,‬‬
‫בבית הכנסת 'שער אשר' רח' קיבוץ גלויות ‪ 118‬ת"א‪.‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-4402523 :‬‬
‫סניף 'שלום לעם' במושב דובב שבגליל | פועל בימי ד' ‪19:00 - 21:00 -‬‬
‫בבית הכנסת של הישוב‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪058-7842870 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫עשרה בטבת‬
‫ראשית החורבן‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה‬
‫יאיר דוד נ"י מרמת בית שמש‬
‫פרשת ויגש ט' טבת תשע"ז ‪ 07‬בינואר ‪2017‬‬
‫שבת פרשת ויגש‪ ,‬ט' בטבת תשע"ז‪,‬‬
‫‪ – 7/1/17‬משפט דרייפוס‬
‫היום‪ ,‬בט' בטבת תרנ"ה לפני ‪ 122‬שנה‪,‬‬
‫נערך טקס הורדת הדרגות המשפיל לקצין‬
‫הצרפתי היהודי אלפרד דרייפוס‪ ,‬דרגותיו‬
‫נשללו ממנו והוא הוגלה למאסר ב'אי‬
‫השדים'‪ .‬דרייפוס נולד למשפחה יהודית‬
‫מיוחסת במחוז אלזס שבצרפת‪ ,‬והיה צאצא‬
‫ישיר של רש"י הקדוש‪ .‬בשירותו בצבא‬
‫הצרפתי‪ ,‬התבלט כחייל מצטיין והעפיל עד‬
‫לדרגת סרן‪ ,‬כשהוא מועסק במטה הכללי‬
‫של הצבא‪ ,‬והיה שם היהודי היחיד‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬גילו אנשי השירות החשאי‬
‫בצרפת‪ ,‬כי מסמך צבאי סודי נשלח בידי‬
‫קצין צרפתי לשגרירות גרמניה‪ .‬זו הייתה‬
‫בגידה חמורה במולדת‪ ,‬אלא שהבוגד‬
‫האמיתי היה קצין צרפתי בשם אסטרהאזי‪,‬‬
‫שנקלע לחובות כבדים וכדי להיחלץ מהם‬
‫מכר סודות צבאיים מצרפת לגרמניה‪ .‬מכיוון שהיהודי נתפס תמיד כשעיר‬
‫לעזאזל‪ ,‬הוטלה האשמה על דרייפוס המסכן‪ ,‬שלא היה לו כלל חלק בבגידה‬
‫הקשה‪ .‬נערך לו משפט צבאי‪ ,‬ולמרות שהראיות נגדו היו חלשות ביותר‪ ,‬הוא נידון‬
‫למאסר עולם מתוך שנאת ישראל כבושה‪ ,‬ובנוסף הוגלה לאי השדים שנמצא‬
‫באוקיינוס האטלנטי‪ ,‬שם הקימו הצרפתים כלא מבודד לפושעים‪.‬‬
‫משפחת דרייפוס החלה להיאבק על חפותו של אלפרד‪ ,‬ונקודת המפנה הייתה‬
‫כאשר הסופר הצרפתי הנודע אמיל זולא‪ ,‬פרסם מכתב תחת הכותרת "אני‬
‫מאשים"‪ ,‬בו האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון‪ .‬לדרייפוס‬
‫נערך משפט נוסף‪ ,‬אך שוב נמצא אשם בבגידה‪ ,‬אלא שעונשו הוקל מעט‪ .‬לאחר‬
‫מכן נערכה חקירה חדשה‪ ,‬והפעם הוכרז דרייפוס כחף מכל פשע ושב לביתו‪.‬‬
‫הוא נפטר בשנת תרצ"ה‪ ,‬ופרשיית דרייפוס נותרה חקוקה בלבנו כאחת העלילות‬
‫השפלות שבכל הדורות נגד יהודים מתוך שנאת ישראל‪ ,‬וכהוכחה נוספת שגם‬
‫אם היהודים מנסים להיטמע ולהתבולל בתוך אומות העולם‪ ,‬ימשיכו אלו לשנוא‬
‫אותנו‪ .‬ואפילו בלעם כבר התנבא ואמר‪" :‬הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"‪.‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫יום ראשון‪ ,‬י' בטבת תשע"ז‪ - 8/1/17 ,‬ראשית החורבן‬
‫צום עשרה בטבת הוא אחד מארבע התעניות של עם ישראל לזכר חורבן בית‬
‫המקדש‪ .‬ביום זה מתאבלים על תחילת המצור הבבלי‪ ,‬שהטיל נבוכדנאצר מלך‬
‫בבל על ירושלים‪ ,‬שהביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש הראשון וגלות בני‬
‫ישראל לבבל‪ .‬תענית זו חמורה ביותר‪ ,‬שכן עליה נכתב בספר יחזקאל הנוסח‪:‬‬
‫"את עצם היום הזה‪ ,‬סמך מלך בבל אל ירושלים"‪ ,‬ומכאן למד רבנו דוד אבודרהם‪,‬‬
‫אחד מגדולי הראשונים‪ ,‬שאם היה עשרה בטבת חל בשבת‪ ,‬היה צריך להתענות‬
‫בו כמו שיום הכיפורים דוחה את השבת‪ ,‬והוא חמור יותר מאשר תשעה באב‪,‬‬
‫וזאת מפני שנאמר בו 'בעצם היום הזה'‪ .‬ומדוע באמת כה חמורה התענית? מפני‬
‫שתחילת המצור מסמלת את שורש חורבן הבית‪ ,‬וכל האסונות שבאו לאחר מכן‬
‫והגלות הקשה שאנו שרויים בה עד עתה‪ ,‬כולם באו בעקבות אותו מצור‪ ,‬ומכאן‬
‫אנו למדים עד כמה גדול הצער ועד כמה חזקה צריכה להיות התפילה לבניין‬
‫הבית מחדש‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬י"א בטבת תשע"ז‪ - 9/1/17 ,‬ההסכם השנוי במחלוקת‬
‫ביום זה בשנת תשי"ב‪ ,‬לפני ‪ 65‬שנה‪ ,‬התקיימה הפגנה גדולה בכיכר ציון‬
‫שבירושלים‪ ,‬נגד כוונת הממשלה לקבל שילומים מהממשלה הגרמנית‪ ,‬שביקשה‬
‫לפצות בכך את העם היהודי על פשעי השואה האיומים‪ .‬במסגרת ההסכם‬
‫שנחתם בין הצדדים‪ ,‬התחייבו הגרמנים להעביר שלושה מיליארד מארקים‬
‫גרמניים‪ ,‬כפיצוי על הסבל הרב שנגרם ליהודי בשואה‪ ,‬אולם ההסכם עורר ויכוח‬
‫גדול בקרב ניצולי השואה ובני משפחותיהם‪ ,‬ורבים התנגדו להסכם‪ .‬אף הרבנים‬
‫התבקשו לחוות דעה בעניין‪ ,‬ורבים מהם הביעו את דעת התורה‪ ,‬כי אין לנהל‬
‫משא ומתן עם אומה של מרצחים‪ ,‬אולם רבנים אחרים התירו בדיעבד ומחוסר‬
‫ברירה‪ ,‬כדי להציל את תושבי ארץ ישראל שהיו נתונים אז במשטר צנע ובמחסור‬
‫גדול‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"ד בטבת תשע"ז‪ - 12/1/17 ,‬הצונאמי הקטלני‬
‫היום לפני ‪ 12‬שנה‪ ,‬אירעה רעידת האדמה המפורסמת באוקיינוס ההודי‪ ,‬שגרמה‬
‫לצונאמי אדיר וקטלני‪ .‬הרעידה הייתה השלישית בעוצמתה שנמדדה בעולם‬
‫ועוצמתה הגיעה ל‪ 9.3-‬בסולם ריכטר‪ .‬האנרגיה של הרעידה שקולה לעשרת‬
‫אלפים פצצות אטום‪ ,‬מהסוג שהוטל על העיר הירושימה במלחמת העולם‬
‫השנייה‪ .‬הרעידה התרחשה באוקיינוס ההודי‪ ,‬ועוררה גלי צונאמי אדירים‪ ,‬אשר‬
‫גבו את חייהם של יותר מ‪ 280-‬אלף בני אדם‪ ,‬פצעו רבבות נוספים‪ ,‬וזרעו חורבן‬
‫והרס באזורים נרחבים בחופי האוקיינוס‪ .‬למעלה ממיליון וחצי אנשים נותרו ללא‬
‫קורת גג בעקבות האסון‪ ,‬כאשר העולם כולו נחרד לשמע האסון הגדול‪ .‬רעידה‬
‫זו הראתה שוב את אפסיותו של האדם אל מול כוחות הטבע שהקב"ה השליט‬
‫בעולם‪.‬‬
‫נשיא במבחן‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫הפופולאריות של נשיא ארצות‬
‫הברית הנבחר הרקיעה לגבהים בגלל‬
‫הכרזה מפתיעה ‪ -‬שכחלק ממדיניותו‬
‫הדמוקרטית הוא הולך להתחיל לדאוג‬
‫באמת לאוכלוסיות חלשות ברחבי‬
‫העולם‪ .‬שנה לאחר היבחרו לכהונה‬
‫שנייה הוא יצא למסע מתוקשר היטב‬
‫ברחבי יבשת אפריקה‪" :‬אנו נציל את‬
‫תושבי אפריקה‪ ,‬מהמלריה‪ ,‬מהטיפוס‪,‬‬
‫מהאבולה!" זעק מעל כל במה‬
‫אפשרית‪ ,‬דבר שהביא לו אהדה גדולה‬
‫בקרב תושבים רבים ברחבי העולם‪.‬‬
‫תושבי‬
‫בשנים האחרונות התחילו‬
‫דוד קליינר‬
‫ארה"ב להתעניין במאות מיליוני‬
‫האומללים הרעבים ללחם שביבשות אפריקה ואסיה‪ ,‬במיוחד כאלו‬
‫שחולים בכל מיני מחלות שהעולם המפותח שכח כבר את קיומן‪ .‬וזה‬
‫היה בדיוק הזמן שבו הנשיא הנוכחי החליט לטפל בסוגיית החיסונים‬
‫נגד המחלות הללו במלא המרץ‪.‬‬
‫לאחר המסע באפריקה‪ ,‬הוא כינס ועידה שבה השתתפו עשירים‬
‫רבים מרחבי ארה"ב‪ ,‬כדי לגייס אותם למען המטרה הנעלה‪ .‬הוועידה‬
‫התקיימה באולם הכנסים של הבית הלבן‪ .‬על גבי שולחנות מפוארים‬
‫ניצבו פמוטי קריסטל נוצצים‪ ,‬וצלחות יוקרתיות בשלל גדלים‪ .‬הנשיא‬
‫הביט בתחילת טקס קבלת הפנים בהכנות הקדחתניות האחרונות והיה‬
‫מרוצה ‪ -‬הוא הצליח לכנס בערב אחד את האלפיון העליון של המדינה‬
‫לחדר אחד למען המטרה הנעלה‪.‬‬
‫פרצוף קריר וחיוך מאופק שהופיע מולו העיר אותו ממחשבותיו‪ .‬היה‬
‫זה ארקדי ברזנייבסקי‪ ,‬אחד מהאנשים העשירים ביותר במדינה שעבר‬
‫לארה"ב בעשור האחרון‪ .‬כולם ידעו שאת הממון הרב שלו עשה ארקדי‬
‫בכל מיני דרכים מפוקפקות‪ ,‬אבל אף אחד לא ידע בדיוק מהן הדרכים‬
‫הללו‪ .‬רבים העדיפו לשמור ממנו מרחק‪ ,‬ולכן גם עכשיו כשהתיישב‬
‫בכיסא שלצדו של הנשיא‪ ,‬הוא לא היה ממש מרוצה מכך‪ ,‬מה עוד‬
‫שארקדי לא היה ידוע כאוהדו של הנשיא‪ ,‬ובעבר כבר היו מספר פעמים‬
‫שבהן הוא התבטא בגנות הנשיא‪.‬‬
‫"כל הכבוד לך כבוד הנשיא על היזמה המעניינת" פתח ארקדי בחיוך‬
‫רחב וצופן סוד‪" :‬נראה לי שנוכל לשתף פעולה בעניין‪ ,‬אתה יודע‪ ...‬לי‬
‫יש כסף ואילו לך יש כוח ועוצמה‪ ,‬אני בטוח שנוכל להגיע לאיזו עסקה‬
‫קטנה בינינו‪ "...‬הנשיא נכנס ללחץ‪ ,‬כולם מכירים אותו כאדם ישר דרך‬
‫ונקי כפיים‪" :‬רק זה מה שחסר לי להסתבך עם האדם המפוקפק הזה‪"...‬‬
‫הרהר לעצמו‪ ,‬אבל ארקדי קטע את מחשבותיו כשהמשיך‪" :‬תראה‬
‫הדרישות שלי הן לא בשמיים‪ ,‬ההסכם הוא כזה‪ :‬אני מממן ‪ 100‬אלף‬
‫חיסונים נגד מלריה עבור תושבי אפריקה‪ ,‬ואתה מעניק לי בתמורה את‬
‫מדליית החירות כאות הוקרה על פועלי לשלום העולם‪ ,‬פשוט וקל‪"...‬‬
‫הוא לא חיכה לתשובת הנשיא וסיים‪" :‬נתראה בשבוע הבא‪ ,‬מקווה‬
‫שתשובתך תהיה חיובית"‪.‬‬
‫הנשיא איבד בבת אחת את מצב רוחו המרומם‪ ,‬מחשבותיו סערו‪,‬‬
‫מדליית החירות היא האות הגבוה ביותר המוענק על ידי הנשיא מדי שנה‬
‫לאנשים שסייעו‬
‫לביטחון ארה"ב או‬
‫דאגו באופן בולט‬
‫בעזרה לתושבי‬
‫העולם‪ ,‬בשעת‬
‫בחירת המועמדים‬
‫הוא חייב להיות‬
‫נקי לחלוטין מכל‬
‫אינטרס כזה או אחר‪:‬‬
‫"מצד אחד אני יכול‬
‫לדאוג למאה אלף‬
‫אנשים אומללים‬
‫לחיסון שיציל את‬
‫חייהם בוודאות‪,‬‬
‫בן אדם אחרי קוף‬
‫ושמח ֶֹסר ָרצוֹן‬
‫ׁש ָאנ ּו טו ִֹעים ָּכל ָּכ ְך‪ֵ ,‬‬
‫ׁשזּ וֹ ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרוֹנָה ֶ‬
‫ׁש ּזֶה לֹא י ְִק ֶרה יו ֵֹתר‪ֶ ,‬‬
‫ַּכ ָּמה ְּפ ָע ִמים ִה ְב ַט ְחנ ּו ְל ַע ְצ ֵמנ ּו ֶ‬
‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬
‫ידים‪...‬‬
‫יך‪ַ ,‬רק ַמ ְפ ִס ִ‬
‫ׁש ָּצ ִר ְ‬
‫ׁשר ְמ ַעט ַּב ְּמקוֹמוֹת ֶ‬
‫ְל ִה ְת ַּפ ֵּ‬
‫אבל מצד שני אני עומד ללכלך את עצמי במעשה לא כשר עם העשיר‬
‫המפוקפק הזה‪ ,‬אין פה חשש לשוחד כי אני בעצמי הרי לא מקבל‬
‫כלום בתמורה אבל עדיין זה עומד להיות צעד מאוד מסריח מבחינה‬
‫פוליטית‪"...‬‬
‫כל אותו לילה הוא לא הצליח להירדם‪ ,‬והמחשבות סערו בראשו‪" :‬אתה‬
‫סתם אגואיסט שחושב על עצמו‪ ,‬במקום על מאה אלף אנשים העלולים‬
‫למות" רצו המחשבות בראשו כאחוזות תזזית‪ ,‬ומצד שני‪" :‬אם אתחיל‬
‫עם זה‪ ,‬מחר יהיו לי עוד אין ספור הזדמנויות לעזור למדינה במחיר‬
‫כזה או אחר‪."...‬‬
‫במשך כל אותו שבוע הוא שמר היטב על איפוק ואף אחד לא יכול‬
‫היה להבחין בסערת הרגשות שאפפה אותו‪ .‬ביום המיועד הגיע טלפון‬
‫ללשכתו‪ ,‬ועל הקו היה ארקדי‪" :‬מה שלומך כבוד הנשיא? מה חדש?"‪,‬‬
‫הנשיא נטל את שפופרת הטלפון‪" :‬מר ברזנייבסקי היקר‪ ,‬אני מאוד‬
‫מודה לך על רצונך לעזור לאומללי אפריקה‪ ,‬אבל למעשה אין לי צורך‬
‫בתרומתך" אמר הנשיא והניח את השפופרת על כנה‪ .‬הוא ידע שהגיע‬
‫להחלטה הנבונה‪ ,‬שום דבר טוב לא יכול לצאת ממעשה לא כשר‪ .‬אם‬
‫הוא יתחיל עם זה היום מהר מאוד ידרדר במדרון חלקלק לתוך עולם‬
‫השחיתות‪.‬‬
‫למחרת בבוקר פרץ אל לשכתו בסערה אחד מיועציו‪" :‬אדוני הנשיא‬
‫אין לך מושג ממה ניצלת‪ ,‬נודע לי שהייתה כתבה שלמה נגדך שהייתה‬
‫כבר מוכנה בניו יורק טיימס‪ ,‬על כך שאתה מוכר את עצמך לכל המרבה‬
‫במחיר‪ ,‬לשם כך ארקדי ברזנייבסקי שיתף פעולה על מנת להפיל אותך‬
‫בפח‪ ,‬והוא אפילו הקליט שיחה אתך שבה הוא משכנע אותך לתת לו את‬
‫מדליית החירות‪ ,‬אבל הבוקר העיתון גנז את הכתבה בהפתעה גמורה‪"...‬‬
‫הנשיא הנדהם‪ ,‬הודה לאלוקים שכיוון אותו להחלטה הנבונה‪ ,‬ולא נותר‬
‫לו אלא לפלוט אנחת רווחה מפיו‪...‬‬
‫****‬
‫פעמים רבות ניצבות בפנינו דילמות מוסריות שאין לנו מושג איך‬
‫לגשת אליהן‪ ,‬מה שלא נעשה נצא מהן בצורה לא טובה‪ ,‬ולכן העדיפות‬
‫העליונה היא להתייעץ עם איש מוסרי‪ ,‬חכם ובעל ניסיון‪ ,‬ולזכור תמיד‬
‫ששום דבר טוב לא יוצא מהתנהגות שיש בה פגם מוסרי כזה או אחר‪...‬‬
‫ּבֶ ן אָ דָ ם אַ חֲ ֵרי קֹוף‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ּתֹוב ִבים‬
‫ְּב ַא ְפ ִר ָיקה‪ַּ ,‬ב ְּמקֹומֹות ֶׁש ָּׁשם ִמ ְס ְ‬
‫ּקֹופים ּכִ ְמ ַעט ְּב ַצוְ ָּתא‪ַ ,‬עד‬
‫לָ ֶהם ַהיְ לִ ִידים וְ ַה ִ‬
‫ֶׁשּלִ ְפ ָע ִמים ֶא ְפ ָׁשר ָּפׁשּוט לְ ִה ְת ַּבלְ ֵּבל ֵּבין יֶ לֶ ד‬
‫קֹומּיִ ים נִ ָּסיֹון‬
‫קֹופ ָצנִ י לְ קֹוף ָמצּוי‪ָ ,‬צ ְברּו ַה ְּמ ִ‬
‫ְ‬
‫ֻמ ְב ָהק ְּב ִׁשיטֹות ׁשֹונֹות לִ לְ כִ ָיד ָתם ֶׁשל ַּב ֲעלֵ י‬
‫ַה ַחּיִ ים‪ ,‬וַ ֲהכָ נַ ת ִּפ ְתיֹונֹות ֻמ ְת ָא ִמים ְּבא ֶֹפן‬
‫יׁשי לְ כָ ל ִמין ֶׁשל ַּב ַעל ַחּיִ ים‪ .‬נִ ָּסיֹון ַרב ָׁשנִ ים‬
‫ִא ִ‬
‫עֹובר ְּב ָמס ֶֹרת ִמּדֹור לְ דֹור‪,‬‬
‫ִּב ְמלֶ אכֶ ת ַה ַּציִ ד ֵ‬
‫ֶׁשּכִ ְמ ַעט ִּבלְ ִּתי ֶא ְפ ָׁש ִרי ֶׁש ַּב ַעל ַחּיִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֵאלָ יו‬
‫ְמ ֻמ ָען ַה ִּפ ָּתיֹון‪ ,‬יִ ְת ַח ֵּמק ִמ ֶּמּנּו‪.‬‬
‫יֶ ְׁשנָ ן ִּפ ְתיֹונֹות ִּב ְדמּות ַּב ִּדים ִצ ְבעֹונִ ּיִ ים‬
‫זֹוה ִרים ַה ַּמ ְס ִּת ִירים ַּת ְח ָּתם ּבֹור ָעמֹק‪ ,‬וְ ִאם‬
‫ֲ‬
‫יטת ַה ֻּפ ְחלָ ִצים‬
‫מֹועיל ָאז יֵ ׁש ֶאת ִׁש ַ‬
‫זֶ ה ֹלא ִ‬
‫אֹותן ַמ ֲע ִמ ִידים‬
‫ ֻּפ ְחלְ ֵצי ַחּיֹות ְק ַטּנֹות ֶׁש ָ‬‫ַה ַּצּיָ ִדים ְּב ִצ ֵּדי ַה ְּׁש ִבילִ ים‪ַ ,‬עד ֶׁש ַחּיֹות ּגְ דֹולֹות‬
‫יהם‬
‫נֹופלֶ ת ֲעלֵ ֶ‬
‫יֹותר ִמ ְת ַּפּתֹות לְ ִה ְת ָק ֵרב‪ ,‬וְ ָאז ֶ‬
‫ֵ‬
‫יבה וְ ֶד ֶרְך ַה ַחּיִ ים ֶׁשל ַּב ַעל‬
‫ָה ֶר ֶׁשת ִמ ַּמ ֲעלֵ ה ָה ֵעץ‪ּ .‬כָ ל ִּפ ָּתיֹון ֻמ ְת ָאם לְ ַמ ֲהלַ ְך ַה ֲח ִׁש ָ‬
‫בֹוהה‬
‫ל‪-‬ה ַחּיִ ים ּגְ ָ‬
‫ַה ַחּיִ ים ֶׁשאֹותֹו ֵהם ְמ ַב ְּק ִׁשים לִ לְ ּכֹד‪ּ .‬כְ כָ ל ֶׁש ָר ַמת ַה ִּמ ְׂשּכָ ל ֶׁשל ַּב ַע ַ‬
‫יֹותר‪.‬‬
‫הֹופְך ַה ִּפ ָּתיֹון לִ ְמ ֻת ְחּכָ ם ֵ‬
‫יֹותר‪ּ ,‬כָ ְך ֵ‬
‫ֵ‬
‫ַהּקֹוף ָאכֵ ן עֹונֶ ה ַעל ַה ַהגְ ָּד ָרה ָה ַא ֲחרֹונָ ה‪ְ ,‬מנַ ת ַה ִּמ ְׂשּכָ ל ֶׁשּלֹו ֵאינָ ּה נִ ֶּתנֶ ת לְ זִ לְ זּול‪ ,‬יֵ ׁש‬
‫דּוׁשה ִמ ֶּמּנָ ה‪ .‬אּולָ ם ָה ָא ָדם ָחכָ ם ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ הּוא ָמ ָצא ּגַ ם ֶאת ַה ִּפ ָּתיֹון לִ לְ כִ ַידת‬
‫לֹו ָמנָ ה ּגְ ָ‬
‫ַהּקֹוף‪.‬‬
‫הּותם ֶׁשל ַהיְ לִ ִידים ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבע‪ֵ ,‬הם ּגִ ּלּו ּכִ י ַהּקֹוף נִ ְמ ָׁשְך לְ ֵריחֹות‬
‫ְּב ֶמ ֶׁשְך ְׁשנֹות ְׁש ָ‬
‫ְמ ֻסּיָ ִמים ֶׁשל ַמ ֲאכָ לִ ים ְמ ֻת ָּבלִ ים ְּב ַת ְבלִ ין ָחזָ ק ַה ָּמצּוי ָּב ֵאזֹור‪ַ ,‬הּקֹוף נִ ְמ ָׁשְך ַא ַחר ֵריחֹו‬
‫ַה ְמגָ ֶרה ֶׁשל ַה ַּת ְבלִ ין‪ּ ,‬ומּוכָ ן לַ ֲעשֹוֹת ּכָ ל ַמ ֲא ָמץ ּכְ ֵדי לִ זְ ּכֹות לֶ ֱאכֹל ִמ ֶּמּנּו‪ַּ .‬ת ֲאוָ ה זֹו ֶׁשל‬
‫ּומ ַׁש ֶּמ ֶׁשת ּכִ ּנְ ֻק ַּדת ַמ ְפ ֵּת ַח לִ לְ כִ ָידתֹו‪.‬‬
‫רֹועץ‪ְ ,‬‬
‫עֹומ ֶדת לֹו לְ ֵ‬
‫ַהּקֹוף ֶ‬
‫חֹור ִרים ָּבּה חֹור‬
‫לֹוק ִחים ֱאגֹוז קֹוקּוס ַּב ַעל ְקלִ ָּפה ָע ָבה ְּוק ִׁש ָיחה ִּב ְמיֻ ָחד‪ְ ,‬מ ְ‬
‫ַהיְ לִ ִידים ְ‬
‫רֹוקנִ ים ֶאת ֶה ָחלָ ב‬
‫ׁשּוטה‪ְ .‬מ ְ‬
‫ימה ּכְ ֶׁש ִהיא ְּפ ָ‬
‫ֹלא ּגָ דֹול‪ֶׁ ,‬ש ַהּקֹוף יּוכַ ל לְ ַהכְ נִ יס ֶאת יָ דֹו ְּפנִ ָ‬
‫יטב ְּבאֹותֹו ַּת ְבלִ ין ֵר ָיחנִ י ֶׁש ֵריחֹו‬
‫יסים ְמנַ ת א ֶֹרז ְמ ֻת ֶּבלֶ ת ֵה ֵ‬
‫ֶׁש ָּב ֱאגֹוז‪ ,‬וְ ַת ַחת ֶה ָחלָ ב ַמכְ נִ ִ‬
‫קֹוׁש ִרים ְּב ֶא ְמ ָצעּות ֶח ֶבל ָחזָ ק ֶאל ַא ַחד ָה ֵע ִצים‪,‬‬
‫נֹודף לְ ֵמ ָרחֹוק‪ֶ .‬את ָה ֱאגֹוז ַע ְצמֹו ְ‬
‫ֵ‬
‫ּומ ְמ ִּתינִ ים לַ ַּציִ ד‪.‬‬
‫ַ‬
‫יֹותר‬
‫ֵהם ֹלא ְצ ִריכִ ים לְ ַה ְמ ִּתין זְ ַמן ַרב‪ַ ,‬ה ִּסּפּור ָּברּור וְ ָצפּוי ֵמרֹאׁש‪ַ .‬הּקֹוף ַה ָּקרֹוב ְּב ֵ‬
‫רּוע ֵמ ִר ַיח ְּב ַאּפֹו ֶאת ָה ֵר ַיח ָה ָאהּוב ָעלָ יו‪ָ .‬ה ֵר ַיח עֹולֶ ה לְ מֹחֹו‪ַ ,‬הּמ ַֹח ַמ ֲע ִביר‬
‫לְ זִ ַירת ָה ֵא ַ‬
‫עֹוברֹות ַּדּקֹות‬
‫מֹובילֹות אֹותֹו לְ ִחּפּוׂש ַא ַחר ְמקֹור ָה ֵר ַיח‪ֹ .‬לא ְ‬
‫ְּפ ֻק ָּדה לָ ַרגְ לַ יִ ם‪ַ ,‬הּלָ לּו ִ‬
‫ִמ ְס ָּפר וְ ַהּקֹוף ְמזַ ֶהה ֶאת ָה ֵר ַיח‪ֶ ,‬את ָה ֱאגֹוז‪.‬‬
‫הֹובילֹו לִ ְמקֹום ִמ ְב ַט ִחים ַה ְר ֵחק‬
‫ַּב ְּת ִחּלָ ה ְמנַ ֶּסה ַהּקֹוף לְ נַ ֵּתק ֶאת ָה ֱאגֹוז ֵמ ָה ֵעץ ּולְ ִ‬
‫יטב מֹונֵ ַע ִמ ֶּמּנּו לַ ֲעשֹוֹת זֹאת‪.‬‬
‫יהם‪ֲ ,‬א ָבל ַה ֶח ֶבל ַה ְמ ֻה ָּדק ֵה ֵ‬
‫ֵמ ֵעינֵ י ְמ ַקּנְ ִאים לְ ִמינֵ ֶ‬
‫ּומנַ ְענֵ ַע לְ ָׁשם‪ ,‬לַ ָּׁשוְ א‪ַ ,‬ה ֶח ֶבל ָעשֹּוי ְּביָ ד ְמ ֻא ֶּמנֶ ת‬
‫מֹוׁשְך ְּבכ ַֹח‪ְ ,‬מנַ ְענֵ ַע לְ כָ אן ְ‬
‫הּוא ֵ‬
‫יטב‪ ,‬וְ ַהּנִ ּתּוק נִ ְשֹּגָ ב ִמּכֹחֹו ֶׁשל ַהּקֹוף‪ .‬הּוא ִמ ְתיָ ֵאׁש ֵמ ַה ַּמ ֲא ָמץ לְ נַ ֵּתק ֶאת ַה ֶח ֶבל‬
‫ֵה ֵ‬
‫ּומגַ ּלֶ ה‬
‫ּבֹודק ֶאת ָה ֱאגֹוז ִמּכָ ל ְצ ָד ָדיו ְ‬
‫ּומ ְחלִ יט לֶ ֱאכֹל ֶאת ַה ְּס ֻע ָּדה ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבע‪ .‬הּוא ֵ‬
‫ַ‬
‫עֹוברֹות‬
‫יצים ֵאלָ יו ּגַ ְרּגִ ֵירי א ֶֹרז ֵר ָיחנִ ּיִ ים‪ַּ ,‬בּלּוטֹות ָהרֹק ֶׁשּלֹו ְ‬
‫ֶאת ַהחֹור‪ִ ,‬מּתֹוכֹו ְמ ִצ ִ‬
‫חֹופן ְמ ַעט א ֶֹרז‬
‫ימה ֶאל ּתֹוְך ָה ֱאגֹוז‪ֵ ,‬‬
‫יסּה ְּפנִ ָ‬
‫ּומכְ נִ ָ‬
‫מֹוׁשיט ֶאת יָ דֹו ַ‬
‫מּוא ֶצת‪ִ ,‬‬
‫לִ ְפ ִעילּות ֶ‬
‫חּוצה לְ ֹלא ַה ַה ְצלָ ָחה‪ַ .‬החֹור‬
‫הֹוצ ָיאּה ַה ָ‬
‫מּוצה לִ כְ ֵדי ֶאגְ רֹוף‪ ,‬וְ ָאז הּוא ְמנַ ֶּסה לְ ִ‬
‫ְּביָ דֹו ַה ְּק ָ‬
‫פּוצה‪.‬‬
‫ׁשּוטה‪ֹ ,‬לא לְ יָ ד ְק ָ‬
‫ֻמ ְת ָאם לְ יָ ד ְּפ ָ‬
‫צֹורב‪ַ ,‬אְך ַע ְּק ָׁשנּותֹו ּגְ דֹולָ ה‪ ,‬הּוא ְמנַ ְענֵ ַע ֶאת יָ דֹו‬
‫מֹוׁשְך ֶאת יָ דֹו ְּבכ ַֹח‪ַ ,‬הּכְ ֵאב ֵ‬
‫ַהּקֹוף ֵ‬
‫ּומֹוׁשְך לְ ָׁשם‪ִ ,‬מ ְס ַּתיֵ ַע ְּביָ ָדיו‪ְּ ,‬ב ַרגְ לָ יו וְ גַ ם‬
‫ֵ‬
‫מֹוׁשְך לְ כָ אן‬
‫ַהּנְ תּונָ ה ָּב ֱאגֹוז ֵהּנָ ה וָ ֵהּנָ ה‪ֵ ,‬‬
‫ּתֹועלֶ ת‪ַ .‬הּיָ ד ַה ְמלֵ ָאה ְּבא ֶֹרז ֵר ָיחנִ י ְמ ָמ ֶאנֶ ת לָ ֵצאת‪.‬‬
‫ְּב ִׁשּנָ יו‪ ,‬לְ ֹלא ֶ‬
‫הֹוציא ֶאת‬
‫יָ דֹו נִ ְפ ַצ ַעת‪ָּ ,‬דם זָ ב ִמ ֶּמּנָ ה לְ תֹוְך ָהא ֶֹרז ַה ְמ ֻת ָּבל‪ ,‬וְ ַהּקֹוף ְּב ֶׁשּלֹו‪ִ ,‬מ ְת ַע ֵּקׁש לְ ִ‬
‫ַהּיָ ד ּכְ ֶׁש ִהיא ְמלֵ ָאה‪ְ ,‬מ ָמ ֵאן לְ וַ ֵּתר‪.‬‬
‫אֹותם‬
‫רֹואה ָ‬
‫ֵמ ָרחֹוק ִמ ְת ָק ְר ִבים ַהּיְ לִ ִידים ֶׁש ִהּנִ יחּו ֶאת ַה ַּמלְ ּכ ֶֹדת‪ּ ,‬וכְ לּוב ְּביָ ָדם‪ַ ,‬הּקֹוף ֶ‬
‫יֹוד ַע לְ ֵׁשם ָמה ָּבאּו‪ ,‬וְ הּוא ַמ ְמ ִׁשיְך לְ ִה ְת ַע ֵּקׁש‪.‬‬
‫יטב‪ ,‬הּוא ּגַ ם ֵ‬
‫ֵה ֵ‬
‫ּובֹועט‪ַ ,‬אְך ַעל ָהא ֶֹרז‬
‫ּתֹופ ִסים ְּביָ דֹו‪ ,‬הּוא ִמ ְׁשּתֹולֵ ל ֵ‬
‫ָה ֲאנָ ִׁשים ִמ ְת ָק ְר ִבים ֶאל ַהּקֹוף‪ְ ,‬‬
‫ֶׁש ְּביָ דֹו הּוא ֹלא ְמ ֻסּגָ ל לְ וַ ֵּתר‪ ,‬הּוא ֹלא ְמ ֻסּגָ ל לִ ְתּפֹס ֶׁש ִאּלּו יִ ְׁש ַּת ְח ֵרר ִמ ַּת ֲאוָ תֹו‪ִ ,‬מּיָ ד‬
‫ׁשּוטה ַּבחּוץ‪ַ ,‬אְך ֵּבינְ ַתיִ ם ֶאת ָה ֱאגֹוז הּוא ְמ ָס ֵרב לְ ַהּנִ ַיח‪ .‬וְ ֵהם‬
‫יִ ְמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ְּביָ ד ְּפ ָ‬
‫לֹוק ִחים ֶאת ַהּקֹוף‬
‫חֹותכִ ים ֶאת ַה ֶח ֶבל ֶׁש ֵאלָ יו ְמ ֻח ָּבר ָה ֱאגֹוז‪ְ .‬‬
‫מֹוצ ִיאים ִמ ְס ָּפ ַריִ ם וְ ְ‬
‫ּכְ ָבר ִ‬
‫יסים אֹותֹו ַהיְ ֵׁשר ֶאל ַהּכְ לּוב‪ִ ,‬מ ָּׁשם יָ ֳע ַבר ַא ַחר ּכָ בֹוד ֶאל ּגַ ן ַה ַחּיֹות‪ .‬נְ טּול ֵחרּות‬
‫ּומכְ נִ ִ‬
‫ַ‬
‫ּונְ טּול ח ֶֹפׁש‪ָ ,‬ה ִע ָּקר ָהא ֶֹרז‪.‬‬
‫***‬
‫יֹותר‪ֶׁ ,‬שּזֹו ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָאנּו‬
‫ּכַ ָּמה ְּפ ָע ִמים ִה ְב ַט ְחנּו לְ ַע ְצ ֵמנּו ֶׁשּזֶ ה ֹלא יִ ְק ֶרה ֵ‬
‫טֹועים ּכָ ל ּכָ ְך‪ ,‬וְ ֶׁשּזֹו ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ֲאנַ ְחנּו הֹולְ כִ ים 'רֹאׁש ַּב ִּקיר' ְּב ַע ְּק ָׁשנּות‪ ,‬יֵ ׁש‬
‫ִ‬
‫לָ נּו ּכְ ָבר נִ ָּסיֹון ַמר ִעם ָה ֻע ְב ָּדה ֶׁש ֵּמ ַע ְּק ָׁשנּות ַּב ָּמקֹום ַהֹּלא נָ כֹון‪ִ ,‬מ ְּד ֵבקּות ְּב ַמ ָּטרֹות‬
‫ְׁשגּויֹות‪ֵ ,‬מח ֶֹסר ָרצֹון לְ ִה ְת ַּפ ֵּׁשר ְמ ַעט ַּב ְּמקֹומֹות ֶׁש ָּצ ִריְך‪ַ ,‬רק ַמ ְפ ִס ִידים‪.‬‬
‫ּובכָ ל זֹאת ֲאנַ ְחנּו ַמ ְמ ִׁשיכִ ים‬
‫אֹותּה ַע ְּק ָׁשנּות ִט ְּפ ִׁשית‪ְ ,‬‬
‫ֵמעֹולָ ם עֹוד ֹלא ִה ְרוַ ְחנּו ֵמ ָ‬
‫לְ ִה ְת ַע ֵּקׁש‪ַ ,‬מ ְמ ִׁשיכִ ים לַ ֲעמֹד ַעל ֶע ְקרֹונֹות ֹלא לָ נּו‪ַ ,‬מ ְמ ִׁשיכִ ים לַ ֲעצֹם ֵעינַ יִ ם וְ ֹלא‬
‫לִ ְראֹות ֶאת ְמ ִח ָירּה ֶׁשל ָה ַע ְּק ָׁשנּות‪.‬‬
‫אּולַ י ִסּפּורֹו ֶׁשל ַהּקֹוף יִ ֵּתן ֶא ְפ ָׁשרּות לְ ַמ ָּבט ׁשֹונֶ ה ַעל ַה ְּד ָב ִרים‪.‬‬
‫עבודה בבקבוק‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"תראה איך הדירה נראית‪ ,‬כמו פח‬
‫אשפה גדול!" פניו של שמעון היו‬
‫אדומות מכעס כעגבנייה בשלה‬
‫כשנכנס אל חדרו של מוטי אחיו הקטן‪,‬‬
‫ונתקל שוב בפעם המי יודע כמה‬
‫בעשרות השקיות המלאות בבקבוקים‬
‫ריקים‪ .‬מוטי לא השיב כלום‪ .‬הוא‬
‫כבר היה רגיל לזעקות הכעס של בני‬
‫משפחתו שממש לא מצא חן בעיניהם‬
‫שהדירה שבה הם מתגוררים הפכה‬
‫לאתר פסולת מרכזי‪ ,‬וקיווה שגם הפעם‬
‫הוא יצליח למצוא תירוץ שירגיע את‬
‫זעמו של אחיו הגדול‪...‬‬
‫חלום חייו של מוטי בחודשיים‬
‫מיכאל ראם‬
‫האחרונים היה אופניים חשמליים‪,‬‬
‫ומבחינתו כל האמצעים הכשרים היו באים בחשבון‪ ,‬לשם כך הוא התחיל‬
‫לאסוף בקבוקי משקה ריקים ולפדות אותם במכולת השכונתית תמורת‬
‫כמה שקלים‪ ,‬שאט אט הצטרפו והפכו לסכום נכבד‪ .‬אמנם היו חסרים לו‬
‫עוד כמה אלפי שקלים כדי להגשים את חלומו‪ ,‬אבל לפי החשבון שעשה‪,‬‬
‫אם ימשיכו תושבי השכונה לרכוש בקבוקי משקה רבים כל כך‪ ,‬לא ירחק‬
‫היום שהוא יסתובב ברחבי השכונה עם אופניים חשמליים‪ ,‬אלא שהייתה‬
‫רק בעיה אחת קשה במיוחד ‪ -‬חלומו של מוטי התנגש עם המציאות שבה‬
‫חיו בני משפחתו‪ ,‬שלא ממש הסתדרו עם המקום שתפסו שקיות הענק‬
‫בחדרו‪ .‬ואם זה לא מספיק – הריח שנדף מהבקבוקים היה בלתי נסבל‪.‬‬
‫מוטי הבטיח לא פעם שהנה וכבר הוא מפנה את בקבוקיו הרבים למכולת‬
‫השכונתית‪ ,‬אבל בכל פעם היה משהו אחר שמנע אותו מכך‪ ,‬יום אחד זה‬
‫היה מבחן גדול שהכריח אותו להישאר בבית ולחזור על החומר‪ ,‬ופעם‬
‫אחרת מפגש חברתי שמנע ממנו להפטר מערימת הבקבוקים המרגיזה‬
‫את כל הסובבים‪...‬‬
‫באותו יום זו הייתה שעת אחרי צהריים חמה‪ ,‬ושמעון אחיו הגדול שנכנס‬
‫אל הבית מהרחוב הלוהט היה נוטף מזיעה‪ .‬הוא היה כעוס ומאוכזב‬
‫לאחר ששוב קיבל תשובה שלילית מאחד העסקים שאליו ניסה להתקבל‬
‫לעבודה‪ ,‬ואם זה לא היה מספיק – ריח מיץ תפוזים חמוץ מעורב בריח‬
‫בירה ששהתה כמה ימים בשמש הקופחת הכה באפו כשנכנס אל הבית‪,‬‬
‫והעלה את חמתו שבעתיים‪.‬‬
‫"הפעם אני עושה לזה סוף!" הוא סינן בכעס‪ ,‬וניגש אל חדרו של מוטי‬
‫שלא שהה בבית באותם רגעים‪ .‬הוא החל לאסוף את השקיות הרבות‬
‫בתזזיתיות‪ ,‬וערם אותם ליד דלת הכניסה לבית‪ .‬מרוב רעש הבקבוקים‪ ,‬לא‬
‫שם לב שמעון שהטלפון בכיסו מצלצל‪ ,‬ורק לאחר מספר צלצולים הוא‬
‫ענה למספר הלא מוכר שהופיע על הצג‪" :‬שלום‪ ,‬זה שמעון?" בקע קול‬
‫עבה מעבר לקו‪" .‬מדבר יואב מחנות המשקאות‪ .‬אתה זוכר ששלחת לנו‬
‫'קורות חיים' בקשר לעבודה? אז רצינו לדעת אם יש לך ניסיון בתחום?"‬
‫שמעון ניסה להיזכר באיזה עסק מדובר‪ ,‬אבל מהר מאד התעשת‪" :‬כן‪,‬‬
‫כן‪ ,‬יש לי ניסיון" השיב בביטחון‪" .‬אני נמצא כאן באזור‪ ,‬והייתי רוצה‬
‫מאד לפגוש אותך" המשיך הבחור שמעבר לקו‪ ,‬ולא המתין לתשובה‪:‬‬
‫"אתה גר ברחוב חידקל ‪ ,17‬נכון? אז עוד עשר דקות אני אצלך‪ "...‬שמעון‬
‫המהם בהסכמה וניתק‪ .‬הוא אמנם הבין בתחום‪ ,‬אבל לא היה לו שום‬
‫דרך להוכיח זאת‪ .‬הוא תכנן לבקש המלצה מחנות שבה עבד בעבר‪ ,‬אבל‬
‫עכשיו כשהפתיעו אותו כך‪ ,‬הוא ממש לא ידע מה לעשות‪ .‬הוא הרגיש‬
‫שגם ראיון עבודה זה נידון לכישלון כקודמיו‪ .‬ערמת השקיות שליד הדלת‬
‫רק דכדכה יותר את מצב רוחו‪ ,‬והוא חשב לעצמו שאם עוד היה לו סיכוי‬
‫כלשהו‪ ,‬לאחר שיראה 'יואב' את ערימת שקיות האשפה הוא לא יחשוב‬
‫אפילו לקבל לעבודה אחד כמוהו שמתגורר בתוך 'מכולת אשפה' ענקית‪.‬‬
‫אבל לפתע נצנץ במוחו רעיון גאוני‪ :‬הוא ניגש אל אחת השקיות והחל‬
‫לנבור בה במהירות ומהר מאד הוא מצא את מבוקשו – בקבוק וודקה‬
‫יוקרתי נשלף מהשקית‪ ,‬ושמעון ניגב אותו בזהירות‪ .‬עוד חיפוש קצר‬
‫בשקית אחרת העלה בידיו בקבוק ריק של ויסקי משובח‪ ,‬ושמעון שם‬
‫אותו בצד וכך הוא שלף מעשרות השקיות מספר בקבוקי משקה יקרים‬
‫במיוחד‪ .‬הוא הכין להגשה קנקן לימונדה קרה‪ ,‬ובשביל התפאורה מילא‬
‫את בקבוקי הוויסקי עד חציים במים‪ ,‬וכשנשמעו הדפיקות בדלת‪ ,‬היו‬
‫גם בקבוקי הוודקה מלאים במים ומונחים במזווה שבסלון לצד בקבוקי‬
‫הוויסקי היוקרתיים‪.‬‬
‫שמעון הספיק להחזיר במהירות את שקיות הענק לחדר‪ ,‬ופתח את‬
‫הדלת‪ .‬הוא הזמין את הבחור שהציג את עצמו כ'יואב' מחנות המשקאות‬
‫לשבת‪ ,‬וכיבד אותו בכוס לימונדה קרה‪ .‬עיניו של יואב שוטטו ברחבי‬
‫הסלון ונחו על המזווה שבו מונחים בקבוקי הוודקה והוויסקי זה לצד זה‪.‬‬
‫הוא שאל את שמעון מספר שאלות על עברו המקצועי‪ ,‬שמעון ענה לו‬
‫בכנות והם נפרדו לשלום‪.‬‬
‫כשהגיע מוטי באותו יום‪ ,‬כשהוא מנסה להחביא מאחורי גבו את‬
‫הבקבוקים הנוספים שאסף בדרכו הביתה‪ ,‬קיבל אותו שמעון בחיוך‬
‫גדול‪ .‬היה זה מספר דקות לאחר שהודיעו לו על הקבלה לעבודה בחנות‬
‫המשקאות‪ ,‬והוא טפח למוטי על גבו‪ ,‬וסיפר לו את סיפור הבקבוקים‪:‬‬
‫"דווקא בזכות הבקבוקים שכל כך הרגיזו אותי התקבלתי סוף ‪ -‬סוף‬
‫לעבודה" סיים בחיוך את סיפורו‪ ,‬ואילו מוטי נאנח אנחת רווחה שהנה‬
‫סוף סוף חלומו יוכל להתגשם בלי כל מיני הפרעות וטענות‪...‬‬
‫***‬
‫ברגע שהתוודע יוסף הצדיק אל אחיו וגילה להם שהוא יוסף – הוא‬
‫מנחם אותם שלא יצטערו‬
‫על כך שמכרו אותו וגרמו לו‬
‫לגלות למצרים‪ ,‬משום שלמרות‬
‫מחשבתם הרעה‪ ,‬הקב"ה סיבב‬
‫זאת לטובה שהוא יזכה להציל‬
‫את מצרים והעולם כולו מחרפת‬
‫רעב בפקחותו ובחכמתו הרבה‪,‬‬
‫ובכך אף להציל את בני משפחתו‬
‫ולספק להם מזון בשפע במהלך‬
‫כל שנות הרעב‪ .‬השתלשלות‬
‫זאת מראה לנו עד כמה לכל‬
‫סיבה יש מסובב וכיצד הקב"ה‬
‫מנהיג את העולם בהשגחה‬
‫פרטית מופלאה עד הפרטים‬
‫הקטנים‪ ,‬אז שווה להיות סבלן‪...‬‬
‫אבא‪ ,‬אל תעשן!‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫מאז שדניאל החל ללמוד במדרשת‬
‫'שלום לעם' תל אביב‪ ,‬הוא למד כמו‬
‫שאר החברים את הלכות 'כיבוד אב‬
‫ואם' והחל להקפיד יותר על כבודו‬
‫של אביו‪ .‬באחד הימים פנה אליו אביו‪,‬‬
‫וביקש ממנו‪" :‬דניאל‪ ,‬אתה יכול לקפוץ‬
‫רגע לקיוסק שבסוף הרחוב להביא לי‬
‫סיגריות?"‬
‫דניאל ידע היטב שהסיגריות מזיקות‬
‫לבריאות‪ ,‬ובמיוחד לאביו שעבר שני‬
‫התקפי לב ולמרות אזהרות הרופאים‪,‬‬
‫הוא ממשיך לעשן‪ .‬ואמר לו‪" :‬אבא‪,‬‬
‫שאלה מס' ‪427‬‬
‫אני מצטער אבל אני לא הולך להביא‬
‫לך סיגריות‪ ,‬תעשה לי טובה אבא‪ ,‬אל‬
‫תעשן!"‬
‫"מה נהיית לי פרופסור פתאום?!" כעס אביו‪" ,‬וחוץ מזה‪ ,‬לא למדת עדיין‬
‫בשיעור תורה שכל מה שאבא אומר צריך לעשות?! ביקשתי סיגריות‪ ,‬לך‬
‫תביא סיגריות!"‬
‫"לפי מה שלמדנו בשיעור‪ ,‬אם אבא אומר לי לעשות משהו שנוגד את כללי‬
‫ההלכה‪ .‬אסור לי לשמוע לו‪ ,‬זו עובדה שאתה יודע שזה מזיק לך לבריאות‪.‬‬
‫כתוב בתורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' ולכן אני לא צריך לשמוע לך‪,‬‬
‫ולהביא לך משהו שיזיק לך לבריאות‪ "...‬אביו המהם כמה מילים בכעס‪ ,‬ויצא‬
‫מהחדר ואילו דניאל נשאר שקוע במחשבות‪ .‬האם דניאל נהג כראוי כאשר‬
‫סירב ללכת להביא לאביו סיגריות‪ ,‬או שהיה עליו לשמוע בקול אביו? מה‬
‫דעתכם?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬ספר 'חסידים' סימן‬
‫רל"ד‪ .‬ספר 'ברכי יוסף' סימן ר"מ אות י'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "חלפים על חשבון הברון" (שאלה מס' ‪)425‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬צבי חיפש לרכבו חלק מסוים שקשה להשיג‬
‫אותו‪ ,‬יום אחד מצא צבי רכב דומה לשלו במקום נטוש‪ ,‬כשעל הרכב‬
‫הודבקה מדבקה מטעם העירייה שאם תוך ‪ 14‬יום הבעלים לא יפנה את‬
‫הרכב‪ ,‬הוא ייגרר לגריטה‪ .‬צבי חיכה בסבלנות לתאריך הנקוב‪ ,‬ולפני שהגיעו‬
‫הפקחים פירק בזריזות את החלק המבוקש והלך לדרכו‪ .‬לאחר מספר שעות‬
‫לקחו הפקחים את הרכב לגריטה‪ ,‬וכשהדבר נודע לבעל הרכב‪ ,‬דרש מצבי‬
‫להחזיר לו את החלקים שלקח‪ ,‬ואילו צבי טען שהרכב ממילא היה מפונה‬
‫לגריטה‪ ,‬ו'זה נהנה וזה לא חסר'‪ ,‬אולם בעל הרכב השיב לו‪" :‬קודם כל‪ ,‬אני‬
‫חסר מאוד כי לא הייתי מסכים שייקחו את הרכב לגריטה‪ .‬שנית‪ ,‬היית צריך‬
‫לקיים מצוות 'השבת אבדה' ולהודיע לי שלוקחים את הרכב ולא להתעלם‪.‬‬
‫מה אתם אומרים‪ ,‬מי צודק?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬אדם שרואה כי ממונו של חברו הולך להינזק‪ ,‬ויש לו‬
‫אפשרות להציל אותו‪ ,‬הוא חייב לקיים מצוות השבת אבדה ולדאוג שלא‬
‫יגרם נזק לחברו‪ ,‬ובוודאי שאינו יכול לקחת לעצמו את ממונו או אפילו את‬
‫חלקו‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אדם שרואה רכב נטוש‪ ,‬אינו חייב לחפש את הבעלים‬
‫ולהודיע להם שהרכב שברשותם בסכנת ספק אבדון על מנת לקיים מצוות‬
‫השבת אבדה‪ ,‬כיון שלא ברור שאכן ייקחו את הרכב לגריסה‪ .‬וזאת‪ ,‬כי‬
‫בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן ר"ס סעיף י') ישנה מחלוקת בין‬
‫הפוסקים אם יש חובה להשיב ספק אבדה ולחפש את בעליו‪ ,‬וכיון שזו‬
‫מחלוקת‪ ,‬הוא יכול לנקוט בשב ואל תעשה ולהשאיר את החפץ על מקומו‪.‬‬
‫אולם אם זו וודאי אבדה‪ ,‬למשל אם הוא רואה על הרכב פתק של העירייה‬
‫שעוד כמה ימים הם לוקחים את הרכב‪ ,‬בזה בוודאי יש חיוב השבת אבדה‪,‬‬
‫אלא שיש לעיין עד כמה חובתו לעשות עבור כך‪ ,‬האם מוטל עליו לפרוץ את‬
‫הרכב ולסלק אותו משם‪ ,‬מה שיכול לגרום לו להוצאות כמו להזמין פורץ‪ ,‬או‬
‫שאת זה הוא כבר לא חייב לעשות? בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן‬
‫רס"ה סעיף א') מובא‪ ,‬שכל זמן שלא ברור למוצא האבדה שבעל האבדה‬
‫ישלם לו את הפסדיו הוא לא חייב להסתכן ולספוג הפסדים כדי להציל את‬
‫ממון חברו‪ ,‬לכן להלכה‪ ,‬עליו לחפש את בעלי הרכב עד כמה שהוא יכול‬
‫לחפש והוא לא צריך לפרוץ לרכב ולהסתכן בהפסדים‪.‬‬
‫האם מותר לפרק את הרכב לפני שמפנים אותו?‬
‫במידה והוא רואה שעומדים לקחת את הרכב לגריטה‪ ,‬האם יהיה מותר‬
‫לו לפרק חלקים מהרכב ולקחת אותם לעצמו? בהלכה (שלחן ערוך חושן‬
‫משפט סימן רס"ד סעיף ה') נפסק‪ ,‬שמי שסחב חבית של יין והיא נסדקה‬
‫לו בדרך והדבש נשפך מהחבית‪ ,‬שלדעת המחבר כל זמן שהדבש לא נשפך‬
‫לארץ הוא אינו הפקר אפילו שבעוד רגע הוא יישפך כי החבית סדוקה‪ ,‬בכל‬
‫זאת כיוון שבפועל הדבש עוד לא נשפך הוא אינו הפקר‪ ,‬והרמ"א פוסק‪,‬‬
‫שאפילו שהוא עדיין לא הגיע לארץ זה כבר הפקר‪ ,‬לפי זה היה מותר לצבי‬
‫לקחת לעצמו חלקים מהרכב כיון שזה עומד להיות מופקר בידי העירייה‪,‬‬
‫וכפי שפסק הרמ"א‪.‬‬
‫אולם יש הבדל בין שני המקרים‪ ,‬כי הצלת הדבש מהחבית היא הצלה‬
‫רחוקה מאוד‪ ,‬כי על פי טבע קשה להציל אותו‪ ,‬ולכן זה נחשב כ'מציל מזוטו‬
‫של ים' (מציל חפץ מנחשול מים כמו 'צונאמי' למשל)‪ ,‬ומותר לאנשים‬
‫ברחוב לקחת את הדבש לעצמם‪ ,‬אבל הצלת הרכב מהעירייה היא הצלה‬
‫קרובה ומציאותית‪ ,‬כי אם צבי רק היה נכנס לרכב העירייה כבר לא הייתה‬
‫לוקחת אותו כי הם היו רואים שהרכב לא נטוש‪ ,‬וזה בגדר הצלה מצויה‪ .‬ולכן‬
‫היה חיוב על צבי להיכנס לרכב ולהציל אותו לבעליו‪ ,‬ואפילו שאין מצוות‬
‫השבת אבדה על ידי פריצה לרכב‪ ,‬אבל כאן שהפקחים עומדים לקחת אותו‬
‫לגריטה‪ ,‬הוא צריך לפרוץ אותו ולשבת בתוכו או לחילופין לקחת אותו משם‪,‬‬
‫שהרי הבעלים בוודאי מעדיפים את האופציה הזאת‪.‬‬
‫ם‬
‫לסיכו ‬
‫סתם רכב נטוש הוא בגדר ספק אבדה‪ ,‬ולהלכה אין חובה לחפש את בעליו‪.‬‬
‫אבל רכב שהעירייה תלתה עליו פתק לבן והוא עומד לגריטה‪ ,‬יש עליו חיוב‬
‫השבה‪ ,‬אבל אין חובה לפרוץ אותו ולהסתכן בהפסדים‪.‬‬