עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 759 ם ע שלום ל ישראל לנוער מושב דובב תל אביב שביל להאיר את הנשמה ב מסיבות חנוכה בסניפי 'שלום לעם' שבמושב דובב שבגליל ובתל אביב ,היה מרגש! סניף 'שלום לעם' בשכונת יד שלום | פועל בימי ב' -ה'20:00-22:00 , בבית הכנסת 'שער אשר' רח' קיבוץ גלויות 118ת"א. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-4402523 : סניף 'שלום לעם' במושב דובב שבגליל | פועל בימי ד' 19:00 - 21:00 - בבית הכנסת של הישוב בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים058-7842870 : גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות עשרה בטבת ראשית החורבן ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה יאיר דוד נ"י מרמת בית שמש פרשת ויגש ט' טבת תשע"ז 07בינואר 2017 שבת פרשת ויגש ,ט' בטבת תשע"ז, – 7/1/17משפט דרייפוס היום ,בט' בטבת תרנ"ה לפני 122שנה, נערך טקס הורדת הדרגות המשפיל לקצין הצרפתי היהודי אלפרד דרייפוס ,דרגותיו נשללו ממנו והוא הוגלה למאסר ב'אי השדים' .דרייפוס נולד למשפחה יהודית מיוחסת במחוז אלזס שבצרפת ,והיה צאצא ישיר של רש"י הקדוש .בשירותו בצבא הצרפתי ,התבלט כחייל מצטיין והעפיל עד לדרגת סרן ,כשהוא מועסק במטה הכללי של הצבא ,והיה שם היהודי היחיד. יום אחד ,גילו אנשי השירות החשאי בצרפת ,כי מסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לשגרירות גרמניה .זו הייתה בגידה חמורה במולדת ,אלא שהבוגד האמיתי היה קצין צרפתי בשם אסטרהאזי, שנקלע לחובות כבדים וכדי להיחלץ מהם מכר סודות צבאיים מצרפת לגרמניה .מכיוון שהיהודי נתפס תמיד כשעיר לעזאזל ,הוטלה האשמה על דרייפוס המסכן ,שלא היה לו כלל חלק בבגידה הקשה .נערך לו משפט צבאי ,ולמרות שהראיות נגדו היו חלשות ביותר ,הוא נידון למאסר עולם מתוך שנאת ישראל כבושה ,ובנוסף הוגלה לאי השדים שנמצא באוקיינוס האטלנטי ,שם הקימו הצרפתים כלא מבודד לפושעים. משפחת דרייפוס החלה להיאבק על חפותו של אלפרד ,ונקודת המפנה הייתה כאשר הסופר הצרפתי הנודע אמיל זולא ,פרסם מכתב תחת הכותרת "אני מאשים" ,בו האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון .לדרייפוס נערך משפט נוסף ,אך שוב נמצא אשם בבגידה ,אלא שעונשו הוקל מעט .לאחר מכן נערכה חקירה חדשה ,והפעם הוכרז דרייפוס כחף מכל פשע ושב לביתו. הוא נפטר בשנת תרצ"ה ,ופרשיית דרייפוס נותרה חקוקה בלבנו כאחת העלילות השפלות שבכל הדורות נגד יהודים מתוך שנאת ישראל ,וכהוכחה נוספת שגם אם היהודים מנסים להיטמע ולהתבולל בתוך אומות העולם ,ימשיכו אלו לשנוא אותנו .ואפילו בלעם כבר התנבא ואמר" :הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מסע אל העבר יום ראשון ,י' בטבת תשע"ז - 8/1/17 ,ראשית החורבן צום עשרה בטבת הוא אחד מארבע התעניות של עם ישראל לזכר חורבן בית המקדש .ביום זה מתאבלים על תחילת המצור הבבלי ,שהטיל נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים ,שהביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש הראשון וגלות בני ישראל לבבל .תענית זו חמורה ביותר ,שכן עליה נכתב בספר יחזקאל הנוסח: "את עצם היום הזה ,סמך מלך בבל אל ירושלים" ,ומכאן למד רבנו דוד אבודרהם, אחד מגדולי הראשונים ,שאם היה עשרה בטבת חל בשבת ,היה צריך להתענות בו כמו שיום הכיפורים דוחה את השבת ,והוא חמור יותר מאשר תשעה באב, וזאת מפני שנאמר בו 'בעצם היום הזה' .ומדוע באמת כה חמורה התענית? מפני שתחילת המצור מסמלת את שורש חורבן הבית ,וכל האסונות שבאו לאחר מכן והגלות הקשה שאנו שרויים בה עד עתה ,כולם באו בעקבות אותו מצור ,ומכאן אנו למדים עד כמה גדול הצער ועד כמה חזקה צריכה להיות התפילה לבניין הבית מחדש. יום שני ,י"א בטבת תשע"ז - 9/1/17 ,ההסכם השנוי במחלוקת ביום זה בשנת תשי"ב ,לפני 65שנה ,התקיימה הפגנה גדולה בכיכר ציון שבירושלים ,נגד כוונת הממשלה לקבל שילומים מהממשלה הגרמנית ,שביקשה לפצות בכך את העם היהודי על פשעי השואה האיומים .במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים ,התחייבו הגרמנים להעביר שלושה מיליארד מארקים גרמניים ,כפיצוי על הסבל הרב שנגרם ליהודי בשואה ,אולם ההסכם עורר ויכוח גדול בקרב ניצולי השואה ובני משפחותיהם ,ורבים התנגדו להסכם .אף הרבנים התבקשו לחוות דעה בעניין ,ורבים מהם הביעו את דעת התורה ,כי אין לנהל משא ומתן עם אומה של מרצחים ,אולם רבנים אחרים התירו בדיעבד ומחוסר ברירה ,כדי להציל את תושבי ארץ ישראל שהיו נתונים אז במשטר צנע ובמחסור גדול. יום חמישי ,י"ד בטבת תשע"ז - 12/1/17 ,הצונאמי הקטלני היום לפני 12שנה ,אירעה רעידת האדמה המפורסמת באוקיינוס ההודי ,שגרמה לצונאמי אדיר וקטלני .הרעידה הייתה השלישית בעוצמתה שנמדדה בעולם ועוצמתה הגיעה ל 9.3-בסולם ריכטר .האנרגיה של הרעידה שקולה לעשרת אלפים פצצות אטום ,מהסוג שהוטל על העיר הירושימה במלחמת העולם השנייה .הרעידה התרחשה באוקיינוס ההודי ,ועוררה גלי צונאמי אדירים ,אשר גבו את חייהם של יותר מ 280-אלף בני אדם ,פצעו רבבות נוספים ,וזרעו חורבן והרס באזורים נרחבים בחופי האוקיינוס .למעלה ממיליון וחצי אנשים נותרו ללא קורת גג בעקבות האסון ,כאשר העולם כולו נחרד לשמע האסון הגדול .רעידה זו הראתה שוב את אפסיותו של האדם אל מול כוחות הטבע שהקב"ה השליט בעולם. נשיא במבחן מבאט ל החיים הפופולאריות של נשיא ארצות הברית הנבחר הרקיעה לגבהים בגלל הכרזה מפתיעה -שכחלק ממדיניותו הדמוקרטית הוא הולך להתחיל לדאוג באמת לאוכלוסיות חלשות ברחבי העולם .שנה לאחר היבחרו לכהונה שנייה הוא יצא למסע מתוקשר היטב ברחבי יבשת אפריקה" :אנו נציל את תושבי אפריקה ,מהמלריה ,מהטיפוס, מהאבולה!" זעק מעל כל במה אפשרית ,דבר שהביא לו אהדה גדולה בקרב תושבים רבים ברחבי העולם. תושבי בשנים האחרונות התחילו דוד קליינר ארה"ב להתעניין במאות מיליוני האומללים הרעבים ללחם שביבשות אפריקה ואסיה ,במיוחד כאלו שחולים בכל מיני מחלות שהעולם המפותח שכח כבר את קיומן .וזה היה בדיוק הזמן שבו הנשיא הנוכחי החליט לטפל בסוגיית החיסונים נגד המחלות הללו במלא המרץ. לאחר המסע באפריקה ,הוא כינס ועידה שבה השתתפו עשירים רבים מרחבי ארה"ב ,כדי לגייס אותם למען המטרה הנעלה .הוועידה התקיימה באולם הכנסים של הבית הלבן .על גבי שולחנות מפוארים ניצבו פמוטי קריסטל נוצצים ,וצלחות יוקרתיות בשלל גדלים .הנשיא הביט בתחילת טקס קבלת הפנים בהכנות הקדחתניות האחרונות והיה מרוצה -הוא הצליח לכנס בערב אחד את האלפיון העליון של המדינה לחדר אחד למען המטרה הנעלה. פרצוף קריר וחיוך מאופק שהופיע מולו העיר אותו ממחשבותיו .היה זה ארקדי ברזנייבסקי ,אחד מהאנשים העשירים ביותר במדינה שעבר לארה"ב בעשור האחרון .כולם ידעו שאת הממון הרב שלו עשה ארקדי בכל מיני דרכים מפוקפקות ,אבל אף אחד לא ידע בדיוק מהן הדרכים הללו .רבים העדיפו לשמור ממנו מרחק ,ולכן גם עכשיו כשהתיישב בכיסא שלצדו של הנשיא ,הוא לא היה ממש מרוצה מכך ,מה עוד שארקדי לא היה ידוע כאוהדו של הנשיא ,ובעבר כבר היו מספר פעמים שבהן הוא התבטא בגנות הנשיא. "כל הכבוד לך כבוד הנשיא על היזמה המעניינת" פתח ארקדי בחיוך רחב וצופן סוד" :נראה לי שנוכל לשתף פעולה בעניין ,אתה יודע ...לי יש כסף ואילו לך יש כוח ועוצמה ,אני בטוח שנוכל להגיע לאיזו עסקה קטנה בינינו "...הנשיא נכנס ללחץ ,כולם מכירים אותו כאדם ישר דרך ונקי כפיים" :רק זה מה שחסר לי להסתבך עם האדם המפוקפק הזה"... הרהר לעצמו ,אבל ארקדי קטע את מחשבותיו כשהמשיך" :תראה הדרישות שלי הן לא בשמיים ,ההסכם הוא כזה :אני מממן 100אלף חיסונים נגד מלריה עבור תושבי אפריקה ,ואתה מעניק לי בתמורה את מדליית החירות כאות הוקרה על פועלי לשלום העולם ,פשוט וקל"... הוא לא חיכה לתשובת הנשיא וסיים" :נתראה בשבוע הבא ,מקווה שתשובתך תהיה חיובית". הנשיא איבד בבת אחת את מצב רוחו המרומם ,מחשבותיו סערו, מדליית החירות היא האות הגבוה ביותר המוענק על ידי הנשיא מדי שנה לאנשים שסייעו לביטחון ארה"ב או דאגו באופן בולט בעזרה לתושבי העולם ,בשעת בחירת המועמדים הוא חייב להיות נקי לחלוטין מכל אינטרס כזה או אחר: "מצד אחד אני יכול לדאוג למאה אלף אנשים אומללים לחיסון שיציל את חייהם בוודאות, בן אדם אחרי קוף ושמח ֶֹסר ָרצוֹן ׁש ָאנ ּו טו ִֹעים ָּכל ָּכ ְךֵ , ׁשזּ וֹ ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרוֹנָה ֶ ׁש ּזֶה לֹא י ְִק ֶרה יו ֵֹתרֶ , ַּכ ָּמה ְּפ ָע ִמים ִה ְב ַט ְחנ ּו ְל ַע ְצ ֵמנ ּו ֶ (מתוך מדור 'סיפור צעיר') ידים... יךַ ,רק ַמ ְפ ִס ִ ׁש ָּצ ִר ְ ׁשר ְמ ַעט ַּב ְּמקוֹמוֹת ֶ ְל ִה ְת ַּפ ֵּ אבל מצד שני אני עומד ללכלך את עצמי במעשה לא כשר עם העשיר המפוקפק הזה ,אין פה חשש לשוחד כי אני בעצמי הרי לא מקבל כלום בתמורה אבל עדיין זה עומד להיות צעד מאוד מסריח מבחינה פוליטית"... כל אותו לילה הוא לא הצליח להירדם ,והמחשבות סערו בראשו" :אתה סתם אגואיסט שחושב על עצמו ,במקום על מאה אלף אנשים העלולים למות" רצו המחשבות בראשו כאחוזות תזזית ,ומצד שני" :אם אתחיל עם זה ,מחר יהיו לי עוד אין ספור הזדמנויות לעזור למדינה במחיר כזה או אחר."... במשך כל אותו שבוע הוא שמר היטב על איפוק ואף אחד לא יכול היה להבחין בסערת הרגשות שאפפה אותו .ביום המיועד הגיע טלפון ללשכתו ,ועל הקו היה ארקדי" :מה שלומך כבוד הנשיא? מה חדש?", הנשיא נטל את שפופרת הטלפון" :מר ברזנייבסקי היקר ,אני מאוד מודה לך על רצונך לעזור לאומללי אפריקה ,אבל למעשה אין לי צורך בתרומתך" אמר הנשיא והניח את השפופרת על כנה .הוא ידע שהגיע להחלטה הנבונה ,שום דבר טוב לא יכול לצאת ממעשה לא כשר .אם הוא יתחיל עם זה היום מהר מאוד ידרדר במדרון חלקלק לתוך עולם השחיתות. למחרת בבוקר פרץ אל לשכתו בסערה אחד מיועציו" :אדוני הנשיא אין לך מושג ממה ניצלת ,נודע לי שהייתה כתבה שלמה נגדך שהייתה כבר מוכנה בניו יורק טיימס ,על כך שאתה מוכר את עצמך לכל המרבה במחיר ,לשם כך ארקדי ברזנייבסקי שיתף פעולה על מנת להפיל אותך בפח ,והוא אפילו הקליט שיחה אתך שבה הוא משכנע אותך לתת לו את מדליית החירות ,אבל הבוקר העיתון גנז את הכתבה בהפתעה גמורה"... הנשיא הנדהם ,הודה לאלוקים שכיוון אותו להחלטה הנבונה ,ולא נותר לו אלא לפלוט אנחת רווחה מפיו... **** פעמים רבות ניצבות בפנינו דילמות מוסריות שאין לנו מושג איך לגשת אליהן ,מה שלא נעשה נצא מהן בצורה לא טובה ,ולכן העדיפות העליונה היא להתייעץ עם איש מוסרי ,חכם ובעל ניסיון ,ולזכור תמיד ששום דבר טוב לא יוצא מהתנהגות שיש בה פגם מוסרי כזה או אחר... ּבֶ ן אָ דָ ם אַ חֲ ֵרי קֹוף סיפור צעיר ּתֹוב ִבים ְּב ַא ְפ ִר ָיקהַּ ,ב ְּמקֹומֹות ֶׁש ָּׁשם ִמ ְס ְ ּקֹופים ּכִ ְמ ַעט ְּב ַצוְ ָּתאַ ,עד לָ ֶהם ַהיְ לִ ִידים וְ ַה ִ ֶׁשּלִ ְפ ָע ִמים ֶא ְפ ָׁשר ָּפׁשּוט לְ ִה ְת ַּבלְ ֵּבל ֵּבין יֶ לֶ ד קֹומּיִ ים נִ ָּסיֹון קֹופ ָצנִ י לְ קֹוף ָמצּויָ ,צ ְברּו ַה ְּמ ִ ְ ֻמ ְב ָהק ְּב ִׁשיטֹות ׁשֹונֹות לִ לְ כִ ָיד ָתם ֶׁשל ַּב ֲעלֵ י ַה ַחּיִ ים ,וַ ֲהכָ נַ ת ִּפ ְתיֹונֹות ֻמ ְת ָא ִמים ְּבא ֶֹפן יׁשי לְ כָ ל ִמין ֶׁשל ַּב ַעל ַחּיִ ים .נִ ָּסיֹון ַרב ָׁשנִ ים ִא ִ עֹובר ְּב ָמס ֶֹרת ִמּדֹור לְ דֹור, ִּב ְמלֶ אכֶ ת ַה ַּציִ ד ֵ ֶׁשּכִ ְמ ַעט ִּבלְ ִּתי ֶא ְפ ָׁש ִרי ֶׁש ַּב ַעל ַחּיִ יםֶׁ ,ש ֵאלָ יו ְמ ֻמ ָען ַה ִּפ ָּתיֹון ,יִ ְת ַח ֵּמק ִמ ֶּמּנּו. יֶ ְׁשנָ ן ִּפ ְתיֹונֹות ִּב ְדמּות ַּב ִּדים ִצ ְבעֹונִ ּיִ ים זֹוה ִרים ַה ַּמ ְס ִּת ִירים ַּת ְח ָּתם ּבֹור ָעמֹק ,וְ ִאם ֲ יטת ַה ֻּפ ְחלָ ִצים מֹועיל ָאז יֵ ׁש ֶאת ִׁש ַ זֶ ה ֹלא ִ אֹותן ַמ ֲע ִמ ִידים ֻּפ ְחלְ ֵצי ַחּיֹות ְק ַטּנֹות ֶׁש ַָה ַּצּיָ ִדים ְּב ִצ ֵּדי ַה ְּׁש ִבילִ יםַ ,עד ֶׁש ַחּיֹות ּגְ דֹולֹות יהם נֹופלֶ ת ֲעלֵ ֶ יֹותר ִמ ְת ַּפּתֹות לְ ִה ְת ָק ֵרב ,וְ ָאז ֶ ֵ יבה וְ ֶד ֶרְך ַה ַחּיִ ים ֶׁשל ַּב ַעל ָה ֶר ֶׁשת ִמ ַּמ ֲעלֵ ה ָה ֵעץּ .כָ ל ִּפ ָּתיֹון ֻמ ְת ָאם לְ ַמ ֲהלַ ְך ַה ֲח ִׁש ָ בֹוהה ל-ה ַחּיִ ים ּגְ ָ ַה ַחּיִ ים ֶׁשאֹותֹו ֵהם ְמ ַב ְּק ִׁשים לִ לְ ּכֹדּ .כְ כָ ל ֶׁש ָר ַמת ַה ִּמ ְׂשּכָ ל ֶׁשל ַּב ַע ַ יֹותר. הֹופְך ַה ִּפ ָּתיֹון לִ ְמ ֻת ְחּכָ ם ֵ יֹותרּ ,כָ ְך ֵ ֵ ַהּקֹוף ָאכֵ ן עֹונֶ ה ַעל ַה ַהגְ ָּד ָרה ָה ַא ֲחרֹונָ הְ ,מנַ ת ַה ִּמ ְׂשּכָ ל ֶׁשּלֹו ֵאינָ ּה נִ ֶּתנֶ ת לְ זִ לְ זּול ,יֵ ׁש דּוׁשה ִמ ֶּמּנָ ה .אּולָ ם ָה ָא ָדם ָחכָ ם ִמ ֶּמּנּו ,וְ הּוא ָמ ָצא ּגַ ם ֶאת ַה ִּפ ָּתיֹון לִ לְ כִ ַידת לֹו ָמנָ ה ּגְ ָ ַהּקֹוף. הּותם ֶׁשל ַהיְ לִ ִידים ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבעֵ ,הם ּגִ ּלּו ּכִ י ַהּקֹוף נִ ְמ ָׁשְך לְ ֵריחֹות ְּב ֶמ ֶׁשְך ְׁשנֹות ְׁש ָ ְמ ֻסּיָ ִמים ֶׁשל ַמ ֲאכָ לִ ים ְמ ֻת ָּבלִ ים ְּב ַת ְבלִ ין ָחזָ ק ַה ָּמצּוי ָּב ֵאזֹורַ ,הּקֹוף נִ ְמ ָׁשְך ַא ַחר ֵריחֹו ַה ְמגָ ֶרה ֶׁשל ַה ַּת ְבלִ יןּ ,ומּוכָ ן לַ ֲעשֹוֹת ּכָ ל ַמ ֲא ָמץ ּכְ ֵדי לִ זְ ּכֹות לֶ ֱאכֹל ִמ ֶּמּנּוַּ .ת ֲאוָ ה זֹו ֶׁשל ּומ ַׁש ֶּמ ֶׁשת ּכִ ּנְ ֻק ַּדת ַמ ְפ ֵּת ַח לִ לְ כִ ָידתֹו. רֹועץְ , עֹומ ֶדת לֹו לְ ֵ ַהּקֹוף ֶ חֹור ִרים ָּבּה חֹור לֹוק ִחים ֱאגֹוז קֹוקּוס ַּב ַעל ְקלִ ָּפה ָע ָבה ְּוק ִׁש ָיחה ִּב ְמיֻ ָחדְ ,מ ְ ַהיְ לִ ִידים ְ רֹוקנִ ים ֶאת ֶה ָחלָ ב ׁשּוטהְ .מ ְ ימה ּכְ ֶׁש ִהיא ְּפ ָ ֹלא ּגָ דֹולֶׁ ,ש ַהּקֹוף יּוכַ ל לְ ַהכְ נִ יס ֶאת יָ דֹו ְּפנִ ָ יטב ְּבאֹותֹו ַּת ְבלִ ין ֵר ָיחנִ י ֶׁש ֵריחֹו יסים ְמנַ ת א ֶֹרז ְמ ֻת ֶּבלֶ ת ֵה ֵ ֶׁש ָּב ֱאגֹוז ,וְ ַת ַחת ֶה ָחלָ ב ַמכְ נִ ִ קֹוׁש ִרים ְּב ֶא ְמ ָצעּות ֶח ֶבל ָחזָ ק ֶאל ַא ַחד ָה ֵע ִצים, נֹודף לְ ֵמ ָרחֹוקֶ .את ָה ֱאגֹוז ַע ְצמֹו ְ ֵ ּומ ְמ ִּתינִ ים לַ ַּציִ ד. ַ יֹותר ֵהם ֹלא ְצ ִריכִ ים לְ ַה ְמ ִּתין זְ ַמן ַרבַ ,ה ִּסּפּור ָּברּור וְ ָצפּוי ֵמרֹאׁשַ .הּקֹוף ַה ָּקרֹוב ְּב ֵ רּוע ֵמ ִר ַיח ְּב ַאּפֹו ֶאת ָה ֵר ַיח ָה ָאהּוב ָעלָ יוָ .ה ֵר ַיח עֹולֶ ה לְ מֹחֹוַ ,הּמ ַֹח ַמ ֲע ִביר לְ זִ ַירת ָה ֵא ַ עֹוברֹות ַּדּקֹות מֹובילֹות אֹותֹו לְ ִחּפּוׂש ַא ַחר ְמקֹור ָה ֵר ַיחֹ .לא ְ ְּפ ֻק ָּדה לָ ַרגְ לַ יִ םַ ,הּלָ לּו ִ ִמ ְס ָּפר וְ ַהּקֹוף ְמזַ ֶהה ֶאת ָה ֵר ַיחֶ ,את ָה ֱאגֹוז. הֹובילֹו לִ ְמקֹום ִמ ְב ַט ִחים ַה ְר ֵחק ַּב ְּת ִחּלָ ה ְמנַ ֶּסה ַהּקֹוף לְ נַ ֵּתק ֶאת ָה ֱאגֹוז ֵמ ָה ֵעץ ּולְ ִ יטב מֹונֵ ַע ִמ ֶּמּנּו לַ ֲעשֹוֹת זֹאת. יהםֲ ,א ָבל ַה ֶח ֶבל ַה ְמ ֻה ָּדק ֵה ֵ ֵמ ֵעינֵ י ְמ ַקּנְ ִאים לְ ִמינֵ ֶ ּומנַ ְענֵ ַע לְ ָׁשם ,לַ ָּׁשוְ אַ ,ה ֶח ֶבל ָעשֹּוי ְּביָ ד ְמ ֻא ֶּמנֶ ת מֹוׁשְך ְּבכ ַֹחְ ,מנַ ְענֵ ַע לְ כָ אן ְ הּוא ֵ יטב ,וְ ַהּנִ ּתּוק נִ ְשֹּגָ ב ִמּכֹחֹו ֶׁשל ַהּקֹוף .הּוא ִמ ְתיָ ֵאׁש ֵמ ַה ַּמ ֲא ָמץ לְ נַ ֵּתק ֶאת ַה ֶח ֶבל ֵה ֵ ּומגַ ּלֶ ה ּבֹודק ֶאת ָה ֱאגֹוז ִמּכָ ל ְצ ָד ָדיו ְ ּומ ְחלִ יט לֶ ֱאכֹל ֶאת ַה ְּס ֻע ָּדה ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבע .הּוא ֵ ַ עֹוברֹות יצים ֵאלָ יו ּגַ ְרּגִ ֵירי א ֶֹרז ֵר ָיחנִ ּיִ יםַּ ,בּלּוטֹות ָהרֹק ֶׁשּלֹו ְ ֶאת ַהחֹורִ ,מּתֹוכֹו ְמ ִצ ִ חֹופן ְמ ַעט א ֶֹרז ימה ֶאל ּתֹוְך ָה ֱאגֹוזֵ , יסּה ְּפנִ ָ ּומכְ נִ ָ מֹוׁשיט ֶאת יָ דֹו ַ מּוא ֶצתִ , לִ ְפ ִעילּות ֶ חּוצה לְ ֹלא ַה ַה ְצלָ ָחהַ .החֹור הֹוצ ָיאּה ַה ָ מּוצה לִ כְ ֵדי ֶאגְ רֹוף ,וְ ָאז הּוא ְמנַ ֶּסה לְ ִ ְּביָ דֹו ַה ְּק ָ פּוצה. ׁשּוטהֹ ,לא לְ יָ ד ְק ָ ֻמ ְת ָאם לְ יָ ד ְּפ ָ צֹורבַ ,אְך ַע ְּק ָׁשנּותֹו ּגְ דֹולָ ה ,הּוא ְמנַ ְענֵ ַע ֶאת יָ דֹו מֹוׁשְך ֶאת יָ דֹו ְּבכ ַֹחַ ,הּכְ ֵאב ֵ ַהּקֹוף ֵ ּומֹוׁשְך לְ ָׁשםִ ,מ ְס ַּתיֵ ַע ְּביָ ָדיוְּ ,ב ַרגְ לָ יו וְ גַ ם ֵ מֹוׁשְך לְ כָ אן ַהּנְ תּונָ ה ָּב ֱאגֹוז ֵהּנָ ה וָ ֵהּנָ הֵ , ּתֹועלֶ תַ .הּיָ ד ַה ְמלֵ ָאה ְּבא ֶֹרז ֵר ָיחנִ י ְמ ָמ ֶאנֶ ת לָ ֵצאת. ְּב ִׁשּנָ יו ,לְ ֹלא ֶ הֹוציא ֶאת יָ דֹו נִ ְפ ַצ ַעתָּ ,דם זָ ב ִמ ֶּמּנָ ה לְ תֹוְך ָהא ֶֹרז ַה ְמ ֻת ָּבל ,וְ ַהּקֹוף ְּב ֶׁשּלֹוִ ,מ ְת ַע ֵּקׁש לְ ִ ַהּיָ ד ּכְ ֶׁש ִהיא ְמלֵ ָאהְ ,מ ָמ ֵאן לְ וַ ֵּתר. אֹותם רֹואה ָ ֵמ ָרחֹוק ִמ ְת ָק ְר ִבים ַהּיְ לִ ִידים ֶׁש ִהּנִ יחּו ֶאת ַה ַּמלְ ּכ ֶֹדתּ ,וכְ לּוב ְּביָ ָדםַ ,הּקֹוף ֶ יֹוד ַע לְ ֵׁשם ָמה ָּבאּו ,וְ הּוא ַמ ְמ ִׁשיְך לְ ִה ְת ַע ֵּקׁש. יטב ,הּוא ּגַ ם ֵ ֵה ֵ ּובֹועטַ ,אְך ַעל ָהא ֶֹרז ּתֹופ ִסים ְּביָ דֹו ,הּוא ִמ ְׁשּתֹולֵ ל ֵ ָה ֲאנָ ִׁשים ִמ ְת ָק ְר ִבים ֶאל ַהּקֹוףְ , ֶׁש ְּביָ דֹו הּוא ֹלא ְמ ֻסּגָ ל לְ וַ ֵּתר ,הּוא ֹלא ְמ ֻסּגָ ל לִ ְתּפֹס ֶׁש ִאּלּו יִ ְׁש ַּת ְח ֵרר ִמ ַּת ֲאוָ תֹוִ ,מּיָ ד ׁשּוטה ַּבחּוץַ ,אְך ֵּבינְ ַתיִ ם ֶאת ָה ֱאגֹוז הּוא ְמ ָס ֵרב לְ ַהּנִ ַיח .וְ ֵהם יִ ְמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ְּביָ ד ְּפ ָ לֹוק ִחים ֶאת ַהּקֹוף חֹותכִ ים ֶאת ַה ֶח ֶבל ֶׁש ֵאלָ יו ְמ ֻח ָּבר ָה ֱאגֹוזְ . מֹוצ ִיאים ִמ ְס ָּפ ַריִ ם וְ ְ ּכְ ָבר ִ יסים אֹותֹו ַהיְ ֵׁשר ֶאל ַהּכְ לּובִ ,מ ָּׁשם יָ ֳע ַבר ַא ַחר ּכָ בֹוד ֶאל ּגַ ן ַה ַחּיֹות .נְ טּול ֵחרּות ּומכְ נִ ִ ַ ּונְ טּול ח ֶֹפׁשָ ,ה ִע ָּקר ָהא ֶֹרז. *** יֹותרֶׁ ,שּזֹו ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָאנּו ּכַ ָּמה ְּפ ָע ִמים ִה ְב ַט ְחנּו לְ ַע ְצ ֵמנּו ֶׁשּזֶ ה ֹלא יִ ְק ֶרה ֵ טֹועים ּכָ ל ּכָ ְך ,וְ ֶׁשּזֹו ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ֲאנַ ְחנּו הֹולְ כִ ים 'רֹאׁש ַּב ִּקיר' ְּב ַע ְּק ָׁשנּות ,יֵ ׁש ִ לָ נּו ּכְ ָבר נִ ָּסיֹון ַמר ִעם ָה ֻע ְב ָּדה ֶׁש ֵּמ ַע ְּק ָׁשנּות ַּב ָּמקֹום ַהֹּלא נָ כֹוןִ ,מ ְּד ֵבקּות ְּב ַמ ָּטרֹות ְׁשגּויֹותֵ ,מח ֶֹסר ָרצֹון לְ ִה ְת ַּפ ֵּׁשר ְמ ַעט ַּב ְּמקֹומֹות ֶׁש ָּצ ִריְךַ ,רק ַמ ְפ ִס ִידים. ּובכָ ל זֹאת ֲאנַ ְחנּו ַמ ְמ ִׁשיכִ ים אֹותּה ַע ְּק ָׁשנּות ִט ְּפ ִׁשיתְ , ֵמעֹולָ ם עֹוד ֹלא ִה ְרוַ ְחנּו ֵמ ָ לְ ִה ְת ַע ֵּקׁשַ ,מ ְמ ִׁשיכִ ים לַ ֲעמֹד ַעל ֶע ְקרֹונֹות ֹלא לָ נּוַ ,מ ְמ ִׁשיכִ ים לַ ֲעצֹם ֵעינַ יִ ם וְ ֹלא לִ ְראֹות ֶאת ְמ ִח ָירּה ֶׁשל ָה ַע ְּק ָׁשנּות. אּולַ י ִסּפּורֹו ֶׁשל ַהּקֹוף יִ ֵּתן ֶא ְפ ָׁשרּות לְ ַמ ָּבט ׁשֹונֶ ה ַעל ַה ְּד ָב ִרים. עבודה בבקבוק סיפור לשבת "תראה איך הדירה נראית ,כמו פח אשפה גדול!" פניו של שמעון היו אדומות מכעס כעגבנייה בשלה כשנכנס אל חדרו של מוטי אחיו הקטן, ונתקל שוב בפעם המי יודע כמה בעשרות השקיות המלאות בבקבוקים ריקים .מוטי לא השיב כלום .הוא כבר היה רגיל לזעקות הכעס של בני משפחתו שממש לא מצא חן בעיניהם שהדירה שבה הם מתגוררים הפכה לאתר פסולת מרכזי ,וקיווה שגם הפעם הוא יצליח למצוא תירוץ שירגיע את זעמו של אחיו הגדול... חלום חייו של מוטי בחודשיים מיכאל ראם האחרונים היה אופניים חשמליים, ומבחינתו כל האמצעים הכשרים היו באים בחשבון ,לשם כך הוא התחיל לאסוף בקבוקי משקה ריקים ולפדות אותם במכולת השכונתית תמורת כמה שקלים ,שאט אט הצטרפו והפכו לסכום נכבד .אמנם היו חסרים לו עוד כמה אלפי שקלים כדי להגשים את חלומו ,אבל לפי החשבון שעשה, אם ימשיכו תושבי השכונה לרכוש בקבוקי משקה רבים כל כך ,לא ירחק היום שהוא יסתובב ברחבי השכונה עם אופניים חשמליים ,אלא שהייתה רק בעיה אחת קשה במיוחד -חלומו של מוטי התנגש עם המציאות שבה חיו בני משפחתו ,שלא ממש הסתדרו עם המקום שתפסו שקיות הענק בחדרו .ואם זה לא מספיק – הריח שנדף מהבקבוקים היה בלתי נסבל. מוטי הבטיח לא פעם שהנה וכבר הוא מפנה את בקבוקיו הרבים למכולת השכונתית ,אבל בכל פעם היה משהו אחר שמנע אותו מכך ,יום אחד זה היה מבחן גדול שהכריח אותו להישאר בבית ולחזור על החומר ,ופעם אחרת מפגש חברתי שמנע ממנו להפטר מערימת הבקבוקים המרגיזה את כל הסובבים... באותו יום זו הייתה שעת אחרי צהריים חמה ,ושמעון אחיו הגדול שנכנס אל הבית מהרחוב הלוהט היה נוטף מזיעה .הוא היה כעוס ומאוכזב לאחר ששוב קיבל תשובה שלילית מאחד העסקים שאליו ניסה להתקבל לעבודה ,ואם זה לא היה מספיק – ריח מיץ תפוזים חמוץ מעורב בריח בירה ששהתה כמה ימים בשמש הקופחת הכה באפו כשנכנס אל הבית, והעלה את חמתו שבעתיים. "הפעם אני עושה לזה סוף!" הוא סינן בכעס ,וניגש אל חדרו של מוטי שלא שהה בבית באותם רגעים .הוא החל לאסוף את השקיות הרבות בתזזיתיות ,וערם אותם ליד דלת הכניסה לבית .מרוב רעש הבקבוקים ,לא שם לב שמעון שהטלפון בכיסו מצלצל ,ורק לאחר מספר צלצולים הוא ענה למספר הלא מוכר שהופיע על הצג" :שלום ,זה שמעון?" בקע קול עבה מעבר לקו" .מדבר יואב מחנות המשקאות .אתה זוכר ששלחת לנו 'קורות חיים' בקשר לעבודה? אז רצינו לדעת אם יש לך ניסיון בתחום?" שמעון ניסה להיזכר באיזה עסק מדובר ,אבל מהר מאד התעשת" :כן, כן ,יש לי ניסיון" השיב בביטחון" .אני נמצא כאן באזור ,והייתי רוצה מאד לפגוש אותך" המשיך הבחור שמעבר לקו ,ולא המתין לתשובה: "אתה גר ברחוב חידקל ,17נכון? אז עוד עשר דקות אני אצלך "...שמעון המהם בהסכמה וניתק .הוא אמנם הבין בתחום ,אבל לא היה לו שום דרך להוכיח זאת .הוא תכנן לבקש המלצה מחנות שבה עבד בעבר ,אבל עכשיו כשהפתיעו אותו כך ,הוא ממש לא ידע מה לעשות .הוא הרגיש שגם ראיון עבודה זה נידון לכישלון כקודמיו .ערמת השקיות שליד הדלת רק דכדכה יותר את מצב רוחו ,והוא חשב לעצמו שאם עוד היה לו סיכוי כלשהו ,לאחר שיראה 'יואב' את ערימת שקיות האשפה הוא לא יחשוב אפילו לקבל לעבודה אחד כמוהו שמתגורר בתוך 'מכולת אשפה' ענקית. אבל לפתע נצנץ במוחו רעיון גאוני :הוא ניגש אל אחת השקיות והחל לנבור בה במהירות ומהר מאד הוא מצא את מבוקשו – בקבוק וודקה יוקרתי נשלף מהשקית ,ושמעון ניגב אותו בזהירות .עוד חיפוש קצר בשקית אחרת העלה בידיו בקבוק ריק של ויסקי משובח ,ושמעון שם אותו בצד וכך הוא שלף מעשרות השקיות מספר בקבוקי משקה יקרים במיוחד .הוא הכין להגשה קנקן לימונדה קרה ,ובשביל התפאורה מילא את בקבוקי הוויסקי עד חציים במים ,וכשנשמעו הדפיקות בדלת ,היו גם בקבוקי הוודקה מלאים במים ומונחים במזווה שבסלון לצד בקבוקי הוויסקי היוקרתיים. שמעון הספיק להחזיר במהירות את שקיות הענק לחדר ,ופתח את הדלת .הוא הזמין את הבחור שהציג את עצמו כ'יואב' מחנות המשקאות לשבת ,וכיבד אותו בכוס לימונדה קרה .עיניו של יואב שוטטו ברחבי הסלון ונחו על המזווה שבו מונחים בקבוקי הוודקה והוויסקי זה לצד זה. הוא שאל את שמעון מספר שאלות על עברו המקצועי ,שמעון ענה לו בכנות והם נפרדו לשלום. כשהגיע מוטי באותו יום ,כשהוא מנסה להחביא מאחורי גבו את הבקבוקים הנוספים שאסף בדרכו הביתה ,קיבל אותו שמעון בחיוך גדול .היה זה מספר דקות לאחר שהודיעו לו על הקבלה לעבודה בחנות המשקאות ,והוא טפח למוטי על גבו ,וסיפר לו את סיפור הבקבוקים: "דווקא בזכות הבקבוקים שכל כך הרגיזו אותי התקבלתי סוף -סוף לעבודה" סיים בחיוך את סיפורו ,ואילו מוטי נאנח אנחת רווחה שהנה סוף סוף חלומו יוכל להתגשם בלי כל מיני הפרעות וטענות... *** ברגע שהתוודע יוסף הצדיק אל אחיו וגילה להם שהוא יוסף – הוא מנחם אותם שלא יצטערו על כך שמכרו אותו וגרמו לו לגלות למצרים ,משום שלמרות מחשבתם הרעה ,הקב"ה סיבב זאת לטובה שהוא יזכה להציל את מצרים והעולם כולו מחרפת רעב בפקחותו ובחכמתו הרבה, ובכך אף להציל את בני משפחתו ולספק להם מזון בשפע במהלך כל שנות הרעב .השתלשלות זאת מראה לנו עד כמה לכל סיבה יש מסובב וכיצד הקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית מופלאה עד הפרטים הקטנים ,אז שווה להיות סבלן... אבא ,אל תעשן! בית המדרש מאז שדניאל החל ללמוד במדרשת 'שלום לעם' תל אביב ,הוא למד כמו שאר החברים את הלכות 'כיבוד אב ואם' והחל להקפיד יותר על כבודו של אביו .באחד הימים פנה אליו אביו, וביקש ממנו" :דניאל ,אתה יכול לקפוץ רגע לקיוסק שבסוף הרחוב להביא לי סיגריות?" דניאל ידע היטב שהסיגריות מזיקות לבריאות ,ובמיוחד לאביו שעבר שני התקפי לב ולמרות אזהרות הרופאים, הוא ממשיך לעשן .ואמר לו" :אבא, שאלה מס' 427 אני מצטער אבל אני לא הולך להביא לך סיגריות ,תעשה לי טובה אבא ,אל תעשן!" "מה נהיית לי פרופסור פתאום?!" כעס אביו" ,וחוץ מזה ,לא למדת עדיין בשיעור תורה שכל מה שאבא אומר צריך לעשות?! ביקשתי סיגריות ,לך תביא סיגריות!" "לפי מה שלמדנו בשיעור ,אם אבא אומר לי לעשות משהו שנוגד את כללי ההלכה .אסור לי לשמוע לו ,זו עובדה שאתה יודע שזה מזיק לך לבריאות. כתוב בתורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' ולכן אני לא צריך לשמוע לך, ולהביא לך משהו שיזיק לך לבריאות "...אביו המהם כמה מילים בכעס ,ויצא מהחדר ואילו דניאל נשאר שקוע במחשבות .האם דניאל נהג כראוי כאשר סירב ללכת להביא לאביו סיגריות ,או שהיה עליו לשמוע בקול אביו? מה דעתכם? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :ספר 'חסידים' סימן רל"ד .ספר 'ברכי יוסף' סימן ר"מ אות י'. תשובה לשאלה "חלפים על חשבון הברון" (שאלה מס' )425 תקציר השאלה השבועית :צבי חיפש לרכבו חלק מסוים שקשה להשיג אותו ,יום אחד מצא צבי רכב דומה לשלו במקום נטוש ,כשעל הרכב הודבקה מדבקה מטעם העירייה שאם תוך 14יום הבעלים לא יפנה את הרכב ,הוא ייגרר לגריטה .צבי חיכה בסבלנות לתאריך הנקוב ,ולפני שהגיעו הפקחים פירק בזריזות את החלק המבוקש והלך לדרכו .לאחר מספר שעות לקחו הפקחים את הרכב לגריטה ,וכשהדבר נודע לבעל הרכב ,דרש מצבי להחזיר לו את החלקים שלקח ,ואילו צבי טען שהרכב ממילא היה מפונה לגריטה ,ו'זה נהנה וזה לא חסר' ,אולם בעל הרכב השיב לו" :קודם כל ,אני חסר מאוד כי לא הייתי מסכים שייקחו את הרכב לגריטה .שנית ,היית צריך לקיים מצוות 'השבת אבדה' ולהודיע לי שלוקחים את הרכב ולא להתעלם. מה אתם אומרים ,מי צודק? תשובה בקצרה :אדם שרואה כי ממונו של חברו הולך להינזק ,ויש לו אפשרות להציל אותו ,הוא חייב לקיים מצוות השבת אבדה ולדאוג שלא יגרם נזק לחברו ,ובוודאי שאינו יכול לקחת לעצמו את ממונו או אפילו את חלקו. תשובה בהרחבה :אדם שרואה רכב נטוש ,אינו חייב לחפש את הבעלים ולהודיע להם שהרכב שברשותם בסכנת ספק אבדון על מנת לקיים מצוות השבת אבדה ,כיון שלא ברור שאכן ייקחו את הרכב לגריסה .וזאת ,כי בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן ר"ס סעיף י') ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם יש חובה להשיב ספק אבדה ולחפש את בעליו ,וכיון שזו מחלוקת ,הוא יכול לנקוט בשב ואל תעשה ולהשאיר את החפץ על מקומו. אולם אם זו וודאי אבדה ,למשל אם הוא רואה על הרכב פתק של העירייה שעוד כמה ימים הם לוקחים את הרכב ,בזה בוודאי יש חיוב השבת אבדה, אלא שיש לעיין עד כמה חובתו לעשות עבור כך ,האם מוטל עליו לפרוץ את הרכב ולסלק אותו משם ,מה שיכול לגרום לו להוצאות כמו להזמין פורץ ,או שאת זה הוא כבר לא חייב לעשות? בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן רס"ה סעיף א') מובא ,שכל זמן שלא ברור למוצא האבדה שבעל האבדה ישלם לו את הפסדיו הוא לא חייב להסתכן ולספוג הפסדים כדי להציל את ממון חברו ,לכן להלכה ,עליו לחפש את בעלי הרכב עד כמה שהוא יכול לחפש והוא לא צריך לפרוץ לרכב ולהסתכן בהפסדים. האם מותר לפרק את הרכב לפני שמפנים אותו? במידה והוא רואה שעומדים לקחת את הרכב לגריטה ,האם יהיה מותר לו לפרק חלקים מהרכב ולקחת אותם לעצמו? בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן רס"ד סעיף ה') נפסק ,שמי שסחב חבית של יין והיא נסדקה לו בדרך והדבש נשפך מהחבית ,שלדעת המחבר כל זמן שהדבש לא נשפך לארץ הוא אינו הפקר אפילו שבעוד רגע הוא יישפך כי החבית סדוקה ,בכל זאת כיוון שבפועל הדבש עוד לא נשפך הוא אינו הפקר ,והרמ"א פוסק, שאפילו שהוא עדיין לא הגיע לארץ זה כבר הפקר ,לפי זה היה מותר לצבי לקחת לעצמו חלקים מהרכב כיון שזה עומד להיות מופקר בידי העירייה, וכפי שפסק הרמ"א. אולם יש הבדל בין שני המקרים ,כי הצלת הדבש מהחבית היא הצלה רחוקה מאוד ,כי על פי טבע קשה להציל אותו ,ולכן זה נחשב כ'מציל מזוטו של ים' (מציל חפץ מנחשול מים כמו 'צונאמי' למשל) ,ומותר לאנשים ברחוב לקחת את הדבש לעצמם ,אבל הצלת הרכב מהעירייה היא הצלה קרובה ומציאותית ,כי אם צבי רק היה נכנס לרכב העירייה כבר לא הייתה לוקחת אותו כי הם היו רואים שהרכב לא נטוש ,וזה בגדר הצלה מצויה .ולכן היה חיוב על צבי להיכנס לרכב ולהציל אותו לבעליו ,ואפילו שאין מצוות השבת אבדה על ידי פריצה לרכב ,אבל כאן שהפקחים עומדים לקחת אותו לגריטה ,הוא צריך לפרוץ אותו ולשבת בתוכו או לחילופין לקחת אותו משם, שהרי הבעלים בוודאי מעדיפים את האופציה הזאת. ם לסיכו סתם רכב נטוש הוא בגדר ספק אבדה ,ולהלכה אין חובה לחפש את בעליו. אבל רכב שהעירייה תלתה עליו פתק לבן והוא עומד לגריטה ,יש עליו חיוב השבה ,אבל אין חובה לפרוץ אותו ולהסתכן בהפסדים.
© Copyright 2024