עלון טו בשבט סופי
גליון מורחב ברכה מעין שלוש, שבת שירה שירת הים במנהג נתינת פירורים לפני העופות, גיליון עב הלכות והליכות בענין שבת שירה – ט"ו בשבט ט"ו בשבט. ברכה אחרונה -מעין שלוש "א"ר יעקב בן אידי א"ר חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחילה מברך ברכה זו מדאורייתא או מדרבנן חיובה :נחלקו הפוסקים האם חיובה מדאורייתא או מדרבנן. עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש אמר רבה בר מרי אריב"ל כל יש אומרים :דחיוב ברכה זו הוא מדאורייתא כברכת המזון מדכתיב שהוא משבעת המינים בתחילה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת )דברים ח י( "ואכלת ושבעת וברכת" ופסוק זה מוסב על כל שבעת מעין שלוש) "...ברכות מד ,א(. המינים האמורים למעלה )פסוק ח( "ארץ חיטה ושעורה גפן וכו'" )ברכות על מה מברכים מעין שלוש מברכים על חמשה מינים שהם גפן תאנה רימון זית ודבש ]דבש של מד ,א ,רא"ש כיצד מברכים סימן טז ,משנ"ב רח ס"ק נ(. תורה הוא תמר[) .ברכות מד ,א ,טור רח א(. והטעם :מפני חשיבותם שנשתבחה בהם ארץ ישראל ,דכתיב "ארץ חטה ויש אומרים :שאינו אלא מדרבנן "וברכת" האמור בתורה אינו מוסב על הפסוק שלפניו אלא על הפסוק )דברים ח ט( "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" )ברכות שם(. ושעורה וגפן ותאנה" וכו' קבעו להם ברכה חשובה בפני עצמם. ואע"פ שז' מינים אלו גדלים גם בחו"ל ,מ"מ בחו"ל לא נמצאים כל הז' שיטת הרמב"ם :ברמב"ם מבואר שהחיוב מדרבנן מדכתב )הלכות ברכות מינים במדינה אחת משא"כ בא"י שנמצאים בה כל הז' מינים )לק"ט ח"ב פרק ח הלכה יב( בביאור כל הברכות ובכללם ברכת מעין שלוש וכתב נה(. בהלכה י"ב "כל הברכות אם נסתפק לו בהם אינו חוזר ומברך לא מאכל מחמשת מיני דגן :מברך על מאכל שנעשה מאחד מחמשת מיני דגן – ואינו לחם ,והטעם :לפי שהם ג"כ חשובים שנשתבחה בהם א"י ]ואע"פ שבפסוק של שבעת המינים )דברים ח ח( כתוב חיטה ושעורה מבואר בגמרא )פסחים לה ,א( שכוסמין הן ממין חיטים ושבולת שועל בתחילה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים" ,הרי להדיא דהוי מדרבנן, דלגבי ברכת המזון כתב )בפ"ב( שאם מסופק אם בירך חוזר ומברך משום שהיא מהתורה .וכן מובא בסמ"ג )עשין רז הי"ג( שחיובה מדרבנן ומוכיח דאי הוי מדאורייתא נברך ג' ברכות. ושיפון הין ממין שעורים[ ,ועוד לפי שיש להם מעלה שעליהם יחיה שיטת הטור )בריש סימן רט( דהוי מדאורייתא דכתב על דברי הרמב"ם האדם )טור רח א(. הנ"ל "ונראה שדווקא ראשונה מדרבנן ,אבל ברכה אחרונה מעין ג' שיעור אכילה שמחייב ברכה אחרונה :האוכל כמות בנפח של כזית ,תוך כדי זמן של אכילת פרס .והטעם :דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת" ואכילה של פחות מכזית אינה נחשבת אכילה )ברכות לט ,א( ואע"פ שהדברים נאמרו לגבי ברכת המזון אחר כזית פת .מ"מ כשתקנו חכמים ברכה אחרונה כעין של תורה תיקנו )משנ"ב רי ס"ק ד(. ברכה מעין שלוש -הטעם שנקראת ברכה מעין שלוש לפי שהיא מעין ג' ברכות של ברכת המזון" ,על המחיה" או הגפן או העץ ,כעין "ברכת הזן"" ,על ארץ חמדה" כעין ברכת "הארץ"" ,רחם" כעין ברכת "בונה ירושלים "כי אתה ה' טוב ומטיב" כעין ברכת "הטוב והמטיב" )טור רח(. הטעם שנקראת מעין שלוש אע"פ שיש בה מעין ארבעה לפי שאין קוראים אותה אלא ע"ש ג' ברכות מהתורה ,וברכת הטוב והמטיב חכמים תיקנוה )רבינו יונה ,טור רח ח(. בשבעת המינים דאורייתא" )ערוה"ש רח(. לדינא מי שאכל כדי שביעה מפירות או מתבשיל של ז' המינים ונסתפק לו אם בירך אחריו יאכל עוד מאותו המין שיעור כזית ויברך אחריו ויצא ידי הספק )משנ"ב רט ס"ק י(. מנין שמברכים מעין שלוש ולא ג' ברכות כברכת המזון ממה דהזכירה התורה שבעת המינים לברכת המזון ,שמע מינה דבעי ברכה לאחריה ואם לא היה מפסיק ארץ היה מברך ג' ברכות כברכת המזון עכשיו שארץ הפסיק לומדים שלא מברכים ג' ברכות כברכת המזון אלא מעין שלוש )רשב"א ברכות מד ,א(. בברכת מעין שלוש ידיעת הברכה :כתב בקצוש"ע צריך כל איש מישראל להיות בקי בברכה זו בעל פה )סימן נא סוף סעיף ח(. ישיבה :יש אומרים שגם ברכת מעין שלוש צריך לומר בישיבה )שו"ע "על הגפן ופרי הגפן" קפד י( ,והטעם :משום דיש אומרים דחיובה מהתורה. על היין הוא אומר "על הגפן ופרי הגפן" ,והטעם :כיון שהיא קובע ברכה לעצמו לפני השתיה משום חביבותו הוא קובע גם לאחריו )תוס' מלבוש עליון וכובע :בקצוש"ע )סימן נא י( כתב שיש להחמיר בברכה זו ברכות מד ,א ד"ה על העץ(. כמו בברכת המזון )כמבואר בסימן מד ו( ושם כתב ילבש מלבוש עליון ויניח הכובע על ראשו שיהא מורא שמים ע"י. חתימה "על הארץ ועל הגפן" אין לומר על הגפן ועל פרי הגפן משום שכמו שבחתימת על חמשת מיני דגן ובחתימת הפירות אומרים על עצימת עניים :הבן איש חי )בפרשת מסעי אות יג( כתב והמחמיר לברך הארץ ומוסיפים על המחיה או על הפירות ,כך ביין חותמים על הארץ מעין שלוש בעינים סגורות כמו בברכת המזון תבוא עליו הברכה. ומוסיפים על הגפן ,ויש שינוי בין יין לפירות שבפירות מזכירים את זמן הברכה :לכתחילה אסור לאדם לצאת ממקומו או לעסוק באיזה דבר עד שיברך ברכה אחרונה ,והטעם :שמא ישכח לברך ובדיעבד כשיצא ממקומו יחזור למקומו ויברך )נא יג ,קע"ח משנ"ב ס"ק לו(. עד מתי יכול לברך :כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו )קפד ה( .ושיעור זמן עיכול משתנה בין אכילה מרובה לאכילה מועטת. מקום הברכה יש אומרים שברכה זו צריך לברך במקום אכילה כברכת המזון )אור זרוע הלכות סעודה סימן ריא בסופו ,שו"ע קפד י(. הפרי בכללות וביין מזכירים את שם הפרי שמוציא יין )תלמידי רבינו יונה ברכות מד ,א ד"ה וכן ,ריטב"א שם ד"ה אלא(. "לאכול מפריה ולשבועה מטובה" בטור )רח( כתב כן בשם הסמ"ג )סימן קנא( ,ובה"ג ויש אומרים שאין לאמרו משום שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה ,אלא כדי לקיים את המצוות התלויות בה ,וסיים שהרא"ש לא היה אומרו. והטעם שאנו אומרים זאת :כיון שקדושת הארץ משפיעה גם על הגידולים היונקים מאדמתה וכשאנו אוכלים גידולים אלו אנו ניזונים ברכה על הכוס :ברכת מעין שלוש אינה טעונה כוס כברכת המזון מקדושתה וממילא כונתינו היא שנזכה לאכול מפריה כי על ידי זה נזכה )תשובות והנהגות ח"ב קכד( ,והטעם :דא"כ אין לדבר סוף כי אחרי שיברך להתקדש בקדושתה ,וזה מה שאנו מבקשים סיום הברכה "ונברכך עליה וישתה יצטרך לברך מעין שלוש על הכוס עם כוס )עיין האגור הלכות ברכת המזון סימן רמו( .טעם אחר :לא תקינו כוס אלא על אחר אכילת בקדושה ובטהרה" ,דהיינו שעל ידי שנאכל מפריה נזכה לקדושה ולטהרה )ב"ח רח ד"ה וכתב בספר(. פת. טעם אחר" :לאכול מפריה" הכוונה לפירות מעשר שני שנאכלים כיסוי הסכין בברכה מעין ג' יש אומרים :שאין צריך לכסות הסכין ככתוב בשו"ע או"ח )קפ ה( לענין בירושלים ]משום דקשה בנוסח הברכה שאומרים "ובנה ירושלים .. ונאכל מפריה" והרי קי"ל )מרובה פב ,ב( שאין נוטעים גינות בירושלים ברכת המזון) ,שו"ת שלמת חיים או"ח קפד א"א בוטשאטש( ,והטעם :משום מפני קדושתה ואיך יתכן לאכול מפריה ,אלא הכוונה היא לאכילת שהגזרה דווקא כמעשה שהייה בברכת המזון וכמו שכתוב דבשבת לא פירות מעשר שני שנאכלים רק בירושלים ונחשבים לפירות ירושלים גזרו משום המעשה שהיה בחול )שו"ת שלמת חיים שם(. כיון ששם מקום אכילתם[ ולפי זה מובן שהכוונה בברכה "לאכול טעם אחר :כיון שסילוק הסכין בברכת המזון טעמו כיון שאומרים "ועל מטובה" אין כונתינו לחמוד את הארץ בשביל הפירות אלא הכוונה שולחן זה" ואנו מחזיקים בברכה ואין נוגעים בברכת ועל חרבך תחיה לזכות בבנין ירושלים ולאכול מפירות מעשר שני בירושלים )משמר הלוים וטעם זה שייך רק בברכת המזון ולא במעין שלוש שאין אומרים "ועל סימן מד בשם מרן הגרי"ז ,הגדה של פסח מבית לוי(. שולחן זה" )הנהגות ופסקים הגרי"ח זוננפלד ברכת הנהנין ה מקורות וציונים הערה .(9ויש אומרים שיש לכסות והטעם :לפי שמזכירים בה בנין ירושלים )טהרת השולחן הובא בקובץ מפרשים בשו"ע מהד' מכון ירושלים(. "ועל מזבחך ועל היכלך" הטעם שמזכירים את המקדש והמזבח :לפי שדוד ושלמה תקנו ברכת רחם נא ,דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עיר ,ושלמה תיקן על בנוסח הברכה "על העץ ועל פרי העץ" הטעם שמברכים גם על "העץ" עצמו ולא מספיק שאומר על פרי העץ הבית הגדול והקדוש ,א"כ בקשת המקדש הוא מעיקר תקנת הברכה ולכן צריך לאומרו במעין שלוש )סידור צלותא דאברהם מעין שלוש ויעש אברהם(. כמו בברכה שלפניה ,ועוד שהרי אילן סרק הוא גם עץ. כיון שבעץ עצמו יש בו כוח הפרי תמיד ולכן מוציא פירות תמיד בלי ושמחנו \ וזכרנו ביום חג פלוני הזה זריעה מחדש בכל שנה כמו ירקות ותבואה ,וזה תועלת לאדם שא"צ הנוסח ברוב בסידורים הוא "ושמחנו ביום חג פלוני" )טור רח ,אבודרהם לעבדו ולשמרו בכל עת כתבואת השדה לכן תיקנו לברך על "העץ" ברכת בורא מיני מזונות( ובב"י הביא בשם התשב"ץ דהנוסח הוא "וזכרנו עצמו ביחוד מחמת מעלתו. לטובה ביום חג פלוני" )וכ"כ המג"א רח ס"ק יח משנ"ב שם ס"ק נח(. ובחתימה סגי שאמר על הארץ ועל הפירות שזה עיקר הברכה ואין ביאור שנוי הנוסחאות ,שנחלקו אם הזכרת מעין המאורע בברכת מעין להאריך בחתימה כ"כ )סידור צילותא דאברהם ברכה מעין ג ויעשה אברהם(. שלוש היא כנגד הזכרת מעין המאורע שבברכת המזון ,או דהזכרה במעין ג' היא כנגד הברכה שתקנו אחר ובנה ירושלים ]למי ששכח הטעם שאין חותמים "ועל ירושלים" כיון שאין חותמים בשתים )חזו"א לד להזכיר מעין שלוש[ דברכה מעין שלוש נתקנה כנגד ברכות ולא כנגד יח(. הזכרת גרידא. "על המחיה ועל הכלכלה" לפ"ז הטעם לנוסח וזכרנו לפי שבנוסח של יעלה ויבוא לא מובא כלל במשנ"ב ובשעה"צ )רח ס"ק י ,ב"י רח( לא מובא שאומרים "ועל נוסח של שמחה ,ונמצא דנוסח ושמחנו אינו תואם ליעלה ויבוא ,ורק הכלכלה" ,והטעם :לפי שאין חותמים בשתיים )חיי אדם כלל נ אות ג( .וכן נוסח וזכרנו לטובה תואם לנוסח שאומרים "זכרנו בו לטובה". מובא שהחזו"א לא היה מסיים ועל הכלכלה )אורחות רבינו או"ח ח"ב צב(. ביאור הטעם לשיטות שאומרים ושמחנו משום שהזכרה זו היא כנגד ויש אומרים :שמסיימים על הכלכלה )רשב"א ברכות מד ,א ד"ה רב חסדא, נוסח הברכה כששכח ולא אמר יעלה ויבוא ]ולכן היא נאמרת אחר ובנה טור רח ,האגור סימן רעח ,קשו"ע נא ח( .והטעם שאינו נחשב כמסיים ירושלים[ ולא כנגד יעלה ויבוא כמו שיתבאר בהמשך ,ובנוסח הברכה בשתיים :כי מחיה וכלכלה ענין אחד הוא )רבי יוסף שאול נאטנזון כששכח יעלה ויבוא אומרים "אשר נתן ימים טובים ..לששון ולשמחה בהגהתיו(. את יום חג פלוני הזה" הרי שמזכירים "שמחה" .וא"ש נוסח הטור "ושמחנו ביום חג פלוני הזה )הגרשז"א ה"ש מועדים פסח ,מנחת יצחק או"ח עצה לצאת ידי ב' השיטות :בכדי לצאת ידי שתי השיטות יש שאומרים "על המחיה ועל הכלכלה מחלוקת" ,ויש אומרים בשונה "ועל הכלכלה ברכות רח(. סיום הברכה )שו"ע רח י( יש דעות שלא לומר" )מנהג ישראל תורה ר"ח ב(. האוכל מפירות א"י :חותם "על הארץ ועל פירותיה" ,ועל הגפן "על ומובא באורחות רבינו שאחד חתם לפני החזו"א בהאי לישנא ועל הארץ ופרי גפנה" ,והטעם :לפי שמשבח לה' יתברך על שנתן לנו את הכלכלה לא צריך לומר ,ואמר לו אם לא צריך לומר למה אתה אומר הארץ שמוציאה אותן פירות )ברכות מד ,א ,משנ"ב רח ס"ק נג(. )או"ח ח"ב צב(. יש שאומרים שאין לומר כן דא"כ הוי הפסק לאמן שעל הברכה )תרד פירות חו"ל חותם "על הארץ ועל הפירות" ועל יין מסיים "על הארץ סו"ס לז(. הזכרת מעין המאורע ופרי הגפן" )שו"ע רח י( ,והטעם :לפי שלא יכול לומר ופירותיה כיון שאינם מפירות ארץ ישראל )ברכות שם ,משנ"ב רח ס"ק נב(. צריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת וביו"ט ור"ח )ירושלמי פרק ט הלכה אוכל בחו"ל פירות א"י מסיים ג"כ על פרותיה )שו"ע רח י(. א ,רמב"ם הלכות ברכות פרק ד הלכה א ,שו"ע רח יב( ]אבל לא בחנוכה ופורים[ ,והטעם :דכיון דהוי ברכה ארוכה צריך להזכיר בה מעין סיום הברכה "ונודה לך על הארץ" המאורע כברכת המזון )ערוה"ש רח ז(. כשאוכל פירות מסיים "ועל הפירות" ,ועל היין מסיים "על הארץ ועל היין" ,והטעם :כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה )טור רח ח(. והיכן אומר זאת בסוף הברכה לפני אמירת "כי אתה ה' טוב ומיטיב". בדיניו :שכח ולא הזכיר בדיעבד יצא )משנ"ב רח ס"ק נה(. "על הארץ ועל פירותיה" הטעם שאינו נחשב שמסיים בשתים וקי"ל שאין חותמים בשתיים. לפי שמשבח את ה' על שנתן לנו את הארץ שמוציאה את המחיה והפירות )טור רח יב ,משנ"ב שם ס"ק נג(. הטעם שברכה אחרונה חותמים בב' מינים ,וברכה ראשונה אין מברכים על שתי מינים והטעם :דאינו מחויב באכילה שיכול שלא לאכול )שעה"צ ח סו בשם מג"א( ,ועוד דכמה פוסקים סוברים שא"צ להזכיר כלל )שעה"צ ח סו(. טעם אחר :דאפילו בברכת המזון אינו מחויב להזכיר ורק משום מנהג נהגו וכאן ליכא מנהג כלל )משנ"ב רח ס"ק מט בשם הגר"א(. הזכרת ברית ותורה הטעם שאין מזכירים בברכת מעין שלוש ברית ותורה והלא בברכת לפי שברכה ראשונה מחמת קיצורה נחשבת כחתימה ואין חותמים המזון חובה להזכירה כמבואר בגמרא שכל מי שלא אמר ברית ותורה בשתים ,ועוד שאם עושים כן יהיה הפסק בין הברכה לטעימה ,אבל אינו יוצא ידי חובתו" )ברכות מט ,א שו"ע קפז ב( )הגהת מלא הרועים בברכה אחרונה לא שייך הפסק ואף שיכול לטעום משניהם יחד ]ולא ברכות( .כדי להבדילו מברכת המזון ,היינו אף למ"ד שמעין שלוש יהיה הפסק[ מ"מ תקנת חכמים שיתחלקו בברכה )חזו"א או"ח סימן לד ז(. מדאורייתא מדכתיב "ארץ חיטה ושעורה" ,וכתיב "אשר לא במסכנות", דאף דסברי שהוא מהתורה ארץ הפסיק הענין לומר שאינו כתורה ממש, "כי אתה ה' טוב ומיטיב ונודה לך על הארץ" הטעם שמסיים "על הארץ" ולא מסיים "על האדמה" ]כברכת הירקות בורא פרי האדמה[ משום דאדמה משמע על הקרקע וארץ משמע ארץ ישראל ובברכת מעין שלוש מדברים על א"י ולכן מסיימים על הארץ )ערוה"ש רג א(. ולמ"ד שהוא מדרבנן ארץ הפסיק לומר שאינו מהתורה ,ודבר זה נמסר לחכמים באיזה דברים להבדילו מברכת המזון ובאיזה לא )שו"ת ארץ צבי ח"א סימן לז(. טעם אחר :כיון שהם הזכרות שאינם מדאורייתא אלא שחכמים תיקנו כדאיתא בברכות )מח,ב( ולא מצאנו שתקנו אלא בברכת המזון )סידור צלותא דאברהם מעין שלוש ויעש אברהם(. ]במרדכי פרק כיצד מברכים )שלהי סימן קנ( כתב מצאתי בשם רבינו הזכרת מעין המאורע בחנוכה ובפורים האבי עזרי שמזכירים ברית ותורה "על תנובה השדה וכו' ברית ותורה אין מזכירים על הניסים בברכת מעין שלוש )שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן חיים ומזון" ,וכן הוא ברוקח סימן שמא[. ע ,שו"ע רח משנ"ב תרפב ס"ק הטעם שאין מזכירים מלכות בית דוד והלא מבואר בשו"ע )קפח ג( שזה הטעם שאין מזכירים "על הניסים" בברכת "מעין שלוש" :לפי ש"על מעכב בברכת המזון )ליקוטי מהרי"ח( הניסים" ראוי להזכירו בברכת הודאה ,בתפילה ב"מודים" ובברכת המזון כיון שמזכיר מלכות שמים לא אמרינן מלכות בית דוד כדי שלא להשוות ב"נודה לך" ,ובברכת "מעין שלוש" שאין בה ברכת הודאה אין לומר מלכותא דארעא למלכותא דשמיא ,כמו שכתב בשו"ע קפח ג )אדרת נפש ואע"פ שאומרים נודה לך על הארץ מ"מ אין להפסיק שם לפי שצריך דוד ,ליקוטי מהרי"ח סדר ברכת הנהנין(. לסמוך מעין החתימה לחתימה ,ולכן אין מזכירים בברכה זו )לבוש רה(. הזכרת על מזבחך ועל היכלך הטעם שתקנו להזכיר בברכת מעין שלוש "על מזבחך ועל היכלך" משא"כ בברכת המזון לא הזכירו את מזבחך אלא "על היכלך ומענך". לפי שעל המזבח היו קרבים רק מיני מזונות ,כגון סולת למנחה בלולה בשמן ,וכן היין שנקרא נסכים וא"כ לעולם לא היה נקרב שום מין פת ע"ג המזבח ,וכשאוכלים מזונות יש עגמת נפש ששולחנך מלא ולשולחן גבוה ריק ,ולכן אנו מתפללים על שולחן גבוה שנקריב עליו נסכים, ב(. טעם אחר :לפי שאנו רואים בלשון חז"ל שתקנו בברכת מעין שלוש לשון של תפילה ובקשה כעין המאורע כעין הודאה בברכת המזון ,כגון בשבת "ורצה והחליצנו ביום השבת" וביו"ט "ושמחנו" ,או בר"ח ור"ה "וזכרנו לטובה" וכו' ,ובחנוכה ובפורים איך יאמרו כעין המאורע "ותעשה עמנו ניסים בימים אלו" ,וזה א"א משום שאין מתפללים על מעשה ניסים ,ע"כ לא תיקנו להזכיר חנוכה בברכת מעין שלוש )נימוקי או"ח מונקאטש סימן תרפב(. משא"כ באכילת פת שאין הפת נקרב ע"ג המזבח ולכן אין בזה עגמת נפש כ"כ )קרית דוד חנה ח"א או"ח סימן נה(. טעם אחר :לפי שברכה מעין שלוש תיקנו חז"ל מעין הברכות שבברכת המזון ,מזון ארץ וירושלים ,ואין רשאי להוסיף בה ,והרי אם שכח על טעם אחר :משום שמבואר בסוטה )מח ,א( שמשחרב בית המקדש ניטל הניסים בחנוכה ובפורים אינו חוזר ומברך ,א"כ הזכרת חנוכה ופורים טעם ]הפירות[ )הגרשז"א מועדים ח"ב פרק יז אורחות הלכה הערה .(20 אינה אלא הזכרה בעלמא ,לכן אין מזכירים אותה בברכת מעין שלוש הטעם שלא מזכירים מעין המאורע לפני ובנה ירושלים כברכת המזון )הגר"ח מבריסק מבוא במנחת אלימלך סימן ו(. )מאמר מרדכי א"ר(. טעם אחר :שמה שמזכירים במעין שלוש שבת ור"ח הוא משום הזכרה לפי שבברכת המזון הזכיר ירושלים בברכת הארץ ]רחם ..ועל ירושלים[ מעין המאורע ,משא"כ חנוכה ופורים שדין אמירת על הניסים אינה מדין ורצו חז"ל שהחתימה של בונה ירושלים תחול על הזכרת המאורע ולא הזכרה אלא מדין הודאה ,לכן לא מזכירים במעין שלוש ,משום שברכת לאחר בונה ירושלים שאז נסתיים ברכת המזון מהתורה לכן תקנו לומר מעין שלוש ההודאה היא קצרה שהרי אין מודים בה על ברית ותורה, במעין ג' לפני נודה לך )ספר מעדני דניאל סימן רח(. ולכן לא מודים על על הניסים )ספר ברכת רפאל עניני חנוכה סימן סו אות ז( טעם אחר :על פי מה שכתבו תלמידי רבינו יונה ברכות כט ,א הטעם בדיני על הניסים בברכת מעין שלוש שאין מזכירים הבדלה בהבינינו משום שהבדלה אינה ברכה בפני עצמה הזכיר מעין המאורע בברכת מעין שלוש אינו נחשב להפסק ואינו חוזר ואם היו כוללים אותה בהבינינו היה נראה שהבדלה היא ברכה בפני )הגר"ח קניבסקי אישי ישראל עמוד רנה(. עצמו ומבואר דברכה כוללת לא כוללים רק מה שהוי ברכה בפני עצמה. והטעם :דלא גרע ממה דקימ"ל בסימן קח יב דאם ארע שהזכיר מאורע של שאר ימים בתפילה דלא הוי הפסק. והטעם לפ"ז שבשבת ויו"ט מזכירים ,אע"פ שברכת מעין שלוש הוי ג"כ ברכה כוללת ולא כוללים רק מה שהיא ברכה בפני עצמה ,כיון שגם ועוד דיש דעות שסוברים שא"צ להזכיר מעין המאורע במעין שלוש ,אבל מודים הם דטוב להזכיר )או"ח תרפב בשם יפה לב(. הזכרת שבת ויו"ט נחשבת כברכה בפני עצמה ,שהרי אם שכח לאומרה במקומה לפני ברכת הטוב והמטיב אומרה אחרי ברכת הטוב והמטיב, אורח שאינו אוכל דגן אם יאמר ברכת האורח וחותם בברכה ,ולכן מזכירים שבת ויו"ט במעין שלוש. מי שאסור לו לאכול דגן וממילא אינו מברך ברכת המזון אף בסעודות וכיון שכל מה שמזכירים במעין ג' של שבת ויו"ט הוא מחמת ההזכרה השב"ק ומתארח האם יאמר ברכת אורח או"ד דזה חלק מברהמ"ז וכיון שישנה לאחר אמירת ובנה ירושלים ]כששכח[ לכן גם בברכה דמעין ג' דאינו מברך ברהמ"ז א"כ גם אי"צ לומר ברכת אורח וכן אם מברך תיקנו לאומרה לאחר אמירת "ובנה ירושלים" )הגר"ח בספר אשר לשלמה ברכת מעין שלוש כגון על יין הקידוש אם צ"ל ברכת אורח תשובה יאמר תנינא סימן עב ,הגדה של פסח מבית לוי(. )תשובות הגר"ח ברכת המזון ש(. טעם אחר :לפי שאיסור נתינת מזון לבהמה הוא רק כשנותן לפניהם נתינת פירורים לפני הציפורים בשבת שירה הטעם למנהג לפזר פירורים לפני הציפורים בשבת שירה )מג"א שכד( דווקא ,כיון שניכר שטורח בשבילם ,משא"כ אם מניח בחלונו אין בכך כתב בערוך השולחן )שכד ג( דמנהג ישראל תורה הוא ,ומרגלא בפי איסור ,ולכאורה לפי דבריו במקום שיש הרבה עופות שניכר שטורח ההמון שהעופות אמרו שירה על הים ,ולכן אנו מחזיקים להם טובה, בעבורם אין להניח אף בחלון והכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים. טעם אחר :על פי סברת העולת תמיד טעם אחר; שזהו שכר לעופות ,על שאכלו את המן שפיזרו דתן ואבירם הלבוש ,שבימות החורף מותר לתת לכל העופות מזונות גם לאלו שאין בשבת בבוקר ,כדי להטעות את האנשים שירד מן מהשמים ,כדי להכחיש מזונותיו עליו ,לפי שאין מצוי להם בשדות וכתב שגם הר"ן את נבואת משה רבנו ,ולטעם זה אין הסיבה שייכת כלל לענין שבת בדפי הרי"ף( שירה וקריעת ים סוף ,אלא משום שקריאת התורה בשבת זו היא פרשת אבותינו בידינו". בשלח שנאמרה בה פרשת המן )ספר מטעמים ערך שבת אות ב(. )החוות יאיר בספרו מקור חיים סימן שכד כתב להתיר(. )הובא במחצית השקל שכד א( וכן דעת )שבת סז ,א סובר כן ,ושבת שירה לעולם היא בחורף ע"כ י"ל "מנהג עצה לצאת ידי חובת כל השיטות להניח באופן שאין בו חשש איסור ,כיצד שיניח הפירורים מערב שבת מקור הדבר :מהפסוק )שמות טז ,כז( "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" ,ולכאורה לשון מציאה שייך בדבר שהיה ונאבד וא"כ היה צריך לכתוב ולא היה ,ומבואר ע"פ מה שכתב בילקוט )לא נמצא ויכסם בכלי ,ובשבת בבוקר יגלה הכלי כדי שיוכלו העופות להגיע אליהם ולאוכלם ,ואינו נחשב נותן מזונות לבעלי חיים מאחר שאין עושה מעשה במזונות עצמם אלא רק מסיר המונע )ספר נשמת שבת סימן ש(. הילקוט הזה( שדתן ואבירם רצו לעשות דבריו של משה פלסתר שאמר "ביום השביעי שבת לא יהיה בו" )שמות טז כו( ,לכן הם פיזרו את המן עצה אחרת :שיתן להם על ידי קטן ,דאין איסור זה בגדר שבות גמור, שלקטו בערב שבת ואמרו לשכניהם ,צאו וראו שאף בשבת יורד המן ומכיון שכך אין בזה קפידא אם נותן ע"י קטן )א"א בוטאשט קסז ס"ק ו ד"ה שם(. ואין ממשות בדבריו של משה ,וירדו עופות מן השמים ואכלו את המן, וזה מה שכתוב ולא "מצאו" שהכוונה לאותו מן שהניחו דתן ואבירם בספר נטעי גבריאל )מנהגי שבת שירה פרק י א( מביא מנהג ארץ ישראל שחששו לדברי המג"א ולכן היו אוכלים בשבת שירה אצל החלון או )מטעמים שם(. טעם אחר; להורות שהקב"ה המציא לישראל במדבר מזונותיהם בלא עמל ויגיעה ,כציפורים ועופות שמוצאים מזונותיהם בכל מקום )אור פני מעקה המרפסת ,והפירורים נופלים כדרכם ואינם מלקטים אותם, וכשהולכים להם באות הציפורים ואוכלות אותם. משה לבעל החת"ס(. עצה אחרת :כדי לצאת מחשש איסור ,שינער המפה עם הפירורים טעם המג"א שאוסר המג"א לא(, )שכד ס"ק ז( כתב על מנהג זה שאינו נכון ,והביאו במשנ"ב והטעם :לפי שאין נותנים בשבת מזונות לבעלי חיים אם אין מזונותיהם עליו ,ודבר זה אסור משום טירחא שלא לצורך כט(. )שם ס"ק וכדבריו כתב ר' יעקב עמדין בסידורו שער השמים )משנ"ב שם ס"ק )חודש שבט פרשת בשלח( ומה שנוהגים להטיל חיטים לפני העופות מנהג שטות הוא ואסור. יו"ט בשם השל"ה(, והוסיף בא"ר )שם( )לבוש והא"ר שלו בשם מעדני דכמו שנוהגים בשמחת תורה לפזר פירות והנערים מלקטים ונותנים לפני הסלים ,אף דהוי עובדא דחול )כמבואר שם( מ"מ מותר דכיון שעושים כן לשמחה לא הקפידו בכך וה"ה לענין זה כיון שעושים כן משום מצווה שרי. הערוך השולחן )שכד ג( כתב לישב המנהג לפי מה שפירש בטעם המנהג, שאין זה טירחא עבור העופות אלא בשבילנו ,שנזכור שמחת שירת הים, עוד הביא שם מהתוספת שבת דכונתנו לשם מצווה וע"כ מותר ,וכעין זה כתב בספר נשמת שבת )סימן ש( דמשום דהוי איסור קלוש לא גזרו עליו לצורך מצווה. טעם אחר :כיון שאין בכלל האיסור אם נותן לפניו שיירי אוכל שממילא עומד להשליך לאשפה ,ולכן מותר להשליכו לבהמות ולעופות ]ולכאורה היתר זה אינו שייך רק לפרשת שירה אלא לכל ימות השנה[ בוטשאטש שכד יא(. טעם האיסור משום טירחא וטעם זה לא שייך הכא שאינו טורח אלא לעצמו לנקות המפה )שש"כ החדש פרק כז כא(. נתינה ביום ראשון :בספר אורחות רבנו )שבת רא( דאסור ליתן פירורים בשבת כדברי המשנ"ב כתב משמיה דהחזו"א )שכד ס"ק לא( ,וכתב שם שרבו בעל הקהילות יעקב היה נותן לציפורים את שיירי המאכלים שנשארו יש שכתבו לישב המנהג דכיון שנהגו כן לשם מצווה אין להקפיד בזה, שעליה ]במקום שיש עירוב[ לחצר והציפורים תאכלנה מהם ,לפי שעיקר )אשל אברהם משבת ביום ראשון כדי לקיים את המנהג ,וכן בספר דרך שיחה )ח"ב עמוד רעז( הביא מקור למנהג זה מספר פרדס יוסף. המהר"ל היה אומר לתת לילדים את החיטים -כוסמת שהם יתנו ויזרקו לעופות ולציפורים ,לזכר מה שהילדים הקטנים האכילו את הציפורים בים ,ולאחר מכן היה מברך אותם ואת אביהם שיזכו להכניס את בניהם לתורה לחופה ולמעשים טובים. בשם בעל שו"ע הגר"ז מובא ,שהמהר"ל מפראג קבע מנהג בשבת שירה ,וצווה על כל מלמדי התינוקת ועל כל האבות והילדים לאסוף בשבת שירה את כל הילדים לחצר בית המדרש ,ולומר היום הוא שבת שירה ,והיה אומר למלמדים לספר לילדי התשב"ר סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף ,שהציפורים היו מזמרות ורקדו בשעה שמשה רבינו וכל ישראל אנשים נשים וטף אמרו שירה ,והילדים הקטנים קטפו פירות מהאילנות שבים )כמבואר בשמו"ר ספ כט( והאכילו את הציפורים המזמרות. טעם אחר :דרק בעשרת הדברות שעומדים משום חשיבותן שנאמרו שבת שירה השבת בה קוראים את פרשת "בשלח" ,נקראת "שבת שירה" ד(, והטעם :לפי שבשבת זו קוראים בתורה את "שירת הים" "אז ישיר משה"... )לבוש תרפה )שמות טו ,א( בסיני יש לחוש שיאמרו שרק הן התורה משא"כ כאן שעומדים מטעמים אחרים )על פי השמועה(. עצה לצאת ידי שיטת הרמב"ם :שיעמדו כמה פסוקים קודם ,שלא יהא )שם(. מוכח שעומד בשביל שירת הים )שערי אפרים שער ז ס' לז(. פרשת שירה נכתבת בצורה ובסדר שונה מכל התורה ר' ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבים אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח והטעם :כי הוי ישוב הדעת יותר כשיושב מאשר עומד כדי להבין )מסכת סופרים פרק יב י ,מגילה טז ,ב(. ביאור אריח על גבי לבינה :אריח זה הכתב ולבינה זה החלק ,החלק הוא כפלים מן הכתב והאריח חצי לבינה )רש"י מגילה שם( ויש שנהגו לשבת בשעת הקריאה ]וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים[, דהיינו שכך נכתבת הקריאה )כה"ח תצד ס"ק ל(. שהגרי"י קניבסקי היה יושב בקריאת פרשת שירה. השורה בס"ת שורה רחבה על שורה צרה. יש לקרוא את כל "שירת הים" בבת אחת צורת הכתיבה :שירת הים שלושים שיטין ]שלושים שורות[ פרק יב יא( )מסכת סופרים שורה ראשונה כשאר שורות של הס"ת ,שאר שורות אחריה מניחים רווח בשני מקומות באמצע עד שתמצא השורה חלוקה לג' ,ואחר מניחים רווח אחד ונמצאת השורה חלוקה לשנים ,וכותבים בצורה שיהיה רווח כנגד הכתב וכתב כנגד רווח והכתב האמצעי בשורה של החלוקה נהגו שלא להפסיק באמצע קריאת "שירת הים" ,אלא קוראים את כל השירה בבת אחת )שער אפרים שער ז סימן כה; א"ר סימן קמג ס"ק ו(. הטעם :לפי שבירושלמי )מגילה פרק ג ה"ז( מובא אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה" ,ומכאן שיש לקרוא עניינים אלו בבת אחת ניגון הקריאה יש נהגו לקרוא פסוקים מהשירה בניגון מיוחד ,והטעם :כדי לפרסם הנס הרב עולה לתורה בקריאת "שירת הים" נוהגים לכבד את הרב ,מרא דאתרא ,לעלות לתורה בקריאת "שירת של קריעת ים סוף שאמרו ישראל שירה )שולחן הקריאה(. וכ"כ בסידור יעב"ץ )מגן אברהם סימן תכח ס"ק ח בשם כנה"ג(. )בהוספות כת"י( שנהג אביו לקרוא השירות בקול הטעם :לפי שבירושלמי )מגילה פרק ג' ה"ז( מובא" :אין לך טעון ברכה לפניו משובח וזימרה .עיין משנ"ב ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות בשמחה והאומרה בשמחה מוחלין לו על עוונותיו. שבמשנה תורה" .ומכאן שקטעים אלו הם חשובים במיוחד ,ולכן נוהגים לכבד בהם את הרב )כנסת יחזקאל(. ובאמת ליעקב כתב שאין ראוי שיאמר לקב"ה שירת הים כי אם הגדול שבציבור )א"ר שם ובסימן תכח ס"ק יב(. לג' עושים אותו ארוך קצת מהרווח שתחתיו. הים" ובאורחות רבינו )ח"א עמוד קכ אות פח( מובא )משפט סדר קריאת הפרשיות בשנים פשוטות ומעוברות אות ה(. )נא ס"ק יז( שצריך לומר שירת הים בתפילה, באיזה פסוקים מנגנים יש שנהגו לנגן בפסוקים הכפולים כגון )שמות טו ,א( גאה גאה" וכו' )שם א ,ו( "ימינך ה'" וכהנה "אשירה לה'" )שם( "כי )ספר מטעמים(. יש שנהגו לנגן בכל השירה מלבד הפסוקים המדברים במפלת מצרים, הטעם :על פי מה שאמר הקב"ה למלאכים עמידת הציבור )מגילה י,ב( מעשה ידי טובעים יש שנהגו כל הציבור לעמוד בקריאת פרשת שירה אע"פ שאין נוהגים כן בים ואתם אומרים שירה. בכל קריאת התורה והטעם :לפי שבאמירת שירות ותשבחות עומדים יש שנהגו לנגן בכל השבחים שמזכירים את הקב"ה וכן בסוף "ויושע" )סידור צילתוא דאברהם עמוד קח(, טעם אחר :ע"פ המשנה בסוטה )כז ,ב( שכתבו שבשעה שאמר משה את שירת הים היו ישראל עונים שירה כקוראים את ההלל והלל מצותו במעומד, )קצות השולחן פד ס"ק כב בבדה"ש ס"ק כב(] ,וכן יש נוהגים לעמוד באז ישיר שבתפילה[. יש לעמוד משמתחיל בעל קורא לומר השירה )שמות יד ל( "ויושע ה'" עד סוף )קצות השולחן שם(. ויש שנהגו לנגן בכל השירה )וזרח השמש(. ניגון בפסוק "והמים להם חומה" )שמות יד ,כב כט( נהגו לנגן גם "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" )תשובה סימן מו( שכתב שאסור לעשות כן מטעם שבזה יפסיד ח"ו לאמונתו לחשוב ולהאמין שיש יתרון לפרשת שירה על שאר התורה. לפי שבזמנינו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר. טעם אחר :לפי שעומדים בעוד קריאות כגון :עשרת הדיברות ,וקריאת )ע"פ הגרשז"א הליכות שלמה פרק י ח דבר הלכה שם(. )שם יד כט( ]השני סמוך לשירה[ ,והטעם :כדי לפרסם היפך המשוגעים האומרים שקריאת ים סוף היתה מחמת תנאי גאות ושפל הטעם שאין חוששים לדברי הרמב"ם פרשת זכור אין בזה חשש כפתיחה לשירה ובסוף השירה וכן שירת מרים. )הגר"א גורדון(. טעם אחר :שמנגנים בו כיון שהוא סמוך לשירה יש שנהגו :לנגן ב"והמים להם חומה" הראשון שבשני כתוב "חמה" )שם יד ח( )שערי ימי הפסח(. )שם יד כב(, והטעם :לפי בלי ו' ודורשים אל תיקרי חומה אלא חימה שהיה קטרוג על בני ישראל שעבדו ע"ז .ויש שכתבו דאדרבה למרות הקטרוג הצילם הקב"ה וא"כ צריך לפרסם הנס. ט"ו בשבט שהוא ר"ה ויתפללו שיתברכו פירות האילן וכשם שמעמדים אילנות ארבעה ראשי שנים הם ..באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית בבתי הכנסת בעצרת שהוא יום הדין לאילנות כדי להזכיר להתפלל שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו )משנה ר"ה פ"א מ"א(. עליהם כ"כ בט"ו בשבט )אדני פז סימן קלא(. ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות טעם אחר :כדי לזכור את דיני מעשרות וערלה ונטע רבעי התלויים ביום מקורו במסכת ראש השנה )פרק א משנה א( זה )כנסת יחזקאל( .טעם אחר :כדי להדגיש את חביבות הארץ ומצוותיה באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים )שם(. בחמשה עשר בו. ט"ו בשבט בחו"ל :יום זה הוא ר"ה לאילנות בכל הארצות ואפילו באותם מקומות שזמן הגשם הוא לאחר הפסח כגון אוסטרליה ,ארגנטינה וכו' )הר צבי ח"ב או"ח ס' כט(. מהו ט"ו בשבט התאריך הקובע לאיזו שנה משתייכים פירות האילן טעם אחר :לפי שעל פי רוב חל ט"ו בשבט בפרשת בשלח המסתיימת במחית עמלק ,וט"ו בשבט בשנה פשוטה הוא ל' יום קודם פורים ,לרמז שמיום שנחרב בית המקדש וניטל הטהרה ניטל ג"כ הטעם והריח והשומן שבפירות ,וכשיעבור רוח הטומאה מן הארץ ותתגלה הטהרה ממילא יחזרו הטעם והריח בפירות כמו שהיו )ספר מטעמים בשם ספר תורת אמת(. חכמים קבעו שהתאריך הקובע לאיזו שנה שייכים פירות האילן לגבי טעם אחר :כידוע שעל ידי שאדם נהנה ממה שברא הקב"ה בעולמו המצוות התלויות בארץ ]מעשרות שאין מעשרים מפירות שחנטו קודם ומשבח ומקלס להשי"ת יגיע מזה נחת להשי"ת ,כדכתיב )משלי טז ד( "כל ט"ו בשבט למה שגדלו לאחריו ,וכן לענין מעשר שני ומעשר עני ,ערלה פעל ה' למענהו" ,היינו כדי לשבחו ולקלסו ,ולכן בט"ו בשבט שבו ניתן – מנין שנות ערלה ומנין שנות נטע רבעי[ הוא ט"ו בשבט ,ופרי שחנט מחדש השרף באילנות ,וגידול הפרי שהוא ג"כ לצרכי האדם ,אך בכל לפני ט"ו בשבט שייך לשנה שעברה )ראש השנה ב ,א; רמב"ם תרומות פ"ה הי"א ,ומע"ש פ"א ה"ב(. הטעם" :הואיל ויצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה" .כלומר :מכיון שחמשה עשר בשבט הוא תחום אמצעי שבין תקופת טבת לתקופת ניסן ,ומאחר שעברה חצייה של זאת אין הדבר בהכרח שכל אדם יאכל פרי העץ ביום זה ,לכן מנהג ישראל לאכול פירות ביום זה לשבח ולקלס להשי"ת על העבר ,דהיינו על הפירות שגדלו אשתקד ,ובכוח זה יתחדש הכוח והשרף באילנות שיוציאו את הפירות בטוב טעם ויגדלו פירות טובים לצרכי האדם )ספר תורת אמת מהה"ק ר' ליב איגר מלובלין(. תקופת טבת ,כבר תש כוחה ,ואין הקרירות חזקה כל כך ,והחנטה הולכת מנין הפירות לאכילה ומתגברת )מאירי שם יד ,א(. ט"ז מינים :יש שכתבו בשם האר"י לאכול ט"ז מיני פירות )ספר עטרת רמזים בט"ו בשבט ישועה ח"ד לשובבים ר"ח שבט ד"ה אז"ל(. בספר שערי ניסים הביא שכל המצוות התלויות בארץ מספרם י"ז כמנין ט"ו מינים :יש שנהגו לאכול עד ט"ו מיני פירות ובפרט מפירות משבעת טוב ,רמוזים בר"ת של התאריך חמשה עשר בשבט המינים שהשתבחה בהם א"י ,והטעם :כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים ח' חלה ,חדש ,מ' מעשרות ותרומות ,ש' שכחה לקט ופאה ,ה' העומר ,ע' שאמרם דוד )ספר דרכי יוסף צבי ומועד לכל חי סימן ל ,מבקשי תורה עמוד ו(. ערלה עוללות ,ש' שמיטה ,ר' רבעי ,ב' ביכורים ,ש' שבע שמיטות טעם אחר :כדי לכון מספר המינים למספר ט"ו בשבט )ישמח משה(. ]יובלות[ ,ב' בכור בהמה ,ט' טבל. מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט )משנ"ב קלא ס"ק לא( ונוהגים אשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות )מג"א קלא טז בשם ספר תיקון יששכר( ובכה"ח )קלא ס"ק צז( כתב שכן יש נוהגין בספרד. בשבט מוסר )פרק טז( כתב איתא בצואת ר' אליעזר הגדול בני הוי זהיר לברך על פירות האילן בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא. הטעם באכילת פירות :לכבוד שמו של יום )מגן אברהם קלא טז(. טעם אחר :כדי לתת שבח והודיה להשי"ת שמחדש הפירות משנה לשנה כדי להנות מהם בני אדם )ערוה"ש רכה ה(. טעם אחר :כיון שהיום הוא ראש השנה לאילנות ,לכן נוהגים להביא מיני פרות לברך עליהם כדי שיתברכו גידולי האילנות היום )סידור יעב"ץ ח"ב לחודש שבט אות טו יז( ,יש שכתבו בדומה כי על ידי אכילת הפירות יזכרו י"ג מינים :יש שנהגו לאכול י"ג מינים כמנין אח"ד עם הכולל )קובץ כרם שלמה שנה יא קונטרס ד עמוד מד(. שבעת המינים :יש שהקפידו לאכול דווקא משבעת המינים הכתובים בפסוק )דברים ח ז -ח( שנתברכה בהם ארץ ישראל )מועד לכל חי סימן ל ח, כה"ח קלא כו ,ספר איתנות השדה מנהגי ט"ו בשבט(. יש שנהגו להדר ולאכול מכל מיני הפירות הנמצאים בשוק ,והוא על פי הירושלמי סוף קידושין )פרק ד הלכה יב( אמר ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל ר' אליעזר חשש להדא שמועה והיה אוסף פרוטות כל השנה ואוכל מכל מין פעם בשנה ואולי בגלל זה קבעהו לאכול כל מיני פירות בט"ו בשבט )גיליון מים חיים מספר ,(254טעם אחר :לחביבות היום )מקור חיים קיצור הלכות תרפד(. יש שנהגו ללמוד מסכת תענית )ה ,ב( מעשה "דאילן אילן במה אברכך" זמן אכילת הפירות בלילה או ביום יש אומרים שיש לאכול בלילה )וכ"כ באלף המגן הנדפס במטה אפרים סי' )קונטרס ברית משה פורים טו(, תר"ס קו"א ס"ק ו בשם א"א בשם ספר יל"ל ,מועד לכל חי סימן ל אות ז(, שבו מוזכר שט"ו בשבט ראש השנה לאילנות והטעם :כדרך שאוכלים את הסימנים בליל ראש השנה ה"ה יש לאוכל יש שנהגו ללמוד ט"ו פרקי משניות בעת אכילת הפירות בליל התקדש חג ראש השנה לאילנות ולדעת מהר"ם מרוטנבורג חגיז(. )בתשובה סימן ה( שווים הם להדדי,שסימנא מילתא למען ימתקו מגדים את תנובתם בכח הברכה שמברכים עליהם )וילקט יוסף שנה ט"ו קונטרס י ס' טו(. יש אומרים שיש לאכול ביום ,והטעם :כיון שענין ר"ה לאילנות הוא ביום כי שרף הפירות בא מכח השמש )שבט מיהודה להרה"ק רבי אברהם איגר מלובלין ט"ו בשבט סעודת ליל שבת תרסח ד"ה נסתפקנו שנסתפק בענין זה(. טעם אחר :כיון שיש שנוהגים לומר ט"ו שיר המעלות )עיין מועד לכל חי סימן ל( ואין זמן תהילים בלילה )שבט מיהודה שם(. יש שנהגו ללמוד פרק ראשון של ראש השנה )נחלת יוסף ח"ב מנהגים דף י(, )ליקוטי מהר"ם מרקחת אתרוג :אתרוג אחר שעשו בו מצווה עושים ממנו מרקחת עם סוכר ונותנים ממנו למקשה ללדת ,והיא אוכלת ממנו באותו שעה, סגולה שתלד ברווח ולא בצער ,ויצא הולד בר קימא לחיים טובים ,וידוע ג"כ שהוא סגולה ליפקד בזרע של קיימא )ספר יפה ללב לר' יצחק פלאזי ח"ב או"ח תרפס אות טו ,ליקוטי מהרי"ח סדר דיני ומנהגי ר"ח שבט(. זהירות מתולעים "הכל משתנה לפי המקום והזמן ,יש שנים שמתלעים ויש שנים שאינם מתלעים ,על כן יש ביותר להיזהר ולברר בכל שנה ושנה איזה מינים הם אכילת חרובים :יש נוהגים לאכול חרובים ביום זה ,והטעם :לפי שהוא שכיחים ואופן בדיקתם" )ב"ח יור"ד פד כב(. נזכר בגמרא עם ראש השנה לאילנות עיין ר"ה טו ,ב. זמן הבדיקה :ידקדק ויזהר לבדוק את הפרות שאין בהם תולעים לפני לבוש בגדי יו"ט :יש שנהגו ללבוש בגדי יו"ט בט"ו בשבט ,והטעם :כיון שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות והאדם עץ השדה )ספר צמח צדיק בשם הרה"ק מרוזין ,ליקוטי מהרי"ח סדר דיני ומנהגי ט"ו בשבט(. ראוי להתפלל בט"ו בשבט שיזכהו הקדוש ברוך הוא לאתרוג מהודר בסוכות הבא לטובה )בני יששכר מאמר חודש שבט מאמר ב אות ב( .הטעם: לפי שביום זה עולה השרף באילנות ,והוא תחילת זמן גידול הפירות )שם(. בט"ו בשבט ראוי ללמוד את ההלכות השייכות לט"ו בשבט ,כגון ענייני )מנחת יהודה ערך ט"ו בשבט(. "משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום ,הלכות פסח בפסח ,הלכות עצרת בעצרת ,והלכות חג בחג" לפי שהחרקים השתנו והחלו להתרבות הרבה יותר ולמרות שגם בעבר היו חרקים מצוים ,בימינו הם מצוים יותר לפי שפעולת הריסוס גורמת להריגת חלק ניכר ממזיקי הצמחים ,אך מאידך גורם הריסוס להריגת גורמים להרבות חרקים זעירים ,והחקלאים מעדיפים לרסס את הפירות ראוי ללמוד את ההלכות הקשורות לט"ו בשבט הטעם :על שם שאמרו חז"ל הטעם שרק בשנים אחרונות החלה התעוררות בנושא החרקים במזון החרקים הגדולים ]יחסית[ שאוכלים את החרקים הקטנים ומימילא לימוד עניני ט"ו בשבט )מגילה ד ,א(: את הפרי בין הברכה לטעימה משום שלכתחילה אין להפסיק בין הברכה לטעימה אפילו בהפסקה של שתיקה בעלמא) .עיין שע"ת ריש סימן רב(. יש להתפלל שיזכה לאתרוג מהודר ערלה ,תרומות ומעשרות שמברך עליהם ,והטעם שיבדוק קודם :כדי שלא יצטרך להפסיק ולבדוק )שם(. והירקות ולהבריח את מכרסמי היבול ,למרות שהכחדת סוג של מזיק תביא לריבוי חרקים זעירים מסוג אחר .סיבה נוספת :להתרבות החרקים יבוא ויצוי הפירות ממדינה למדינה גורם לריבוי של חרקים )ספר בדיקת המזון כהלכה פרק ג(. הטעם שאע"פ שהחרקים קטנים אנו מקפידים בזה לפי שהכריעו הפוסקים ובכללם הגרשז"א שגודל של בע"ח שאדם בעל לימוד הלכות מעשר :בעל האדר"ת כתב שביום ט"ו בשבט למדתי הלכות מעשר מספר הרמב"ם ובמסכת ראש השנה )יד,ב( וחזרתי לחדש דבר ויהא חשוב כקיום המצווה במעשר האילן ,והתפללתי לה' שיזכני באותה המצווה בפועל ממש מן התורה ראיה טובה ביותר יכול לזהותו בעינו הוא כבר אסור ,ומה שאנו לא מזהים לפי שאין אנו בקיאים וזה לא מתיר לאכול ,וגם כשרואים אין אנו יודעים שזהו בעצם חרק ושלנקודה אכן יש רגלים .ולפעמים התולעת התיבשה ונשתנה צבעה מלבן לחום ונראה כלכלוך ,וכן לפעמים החרק )נפש דוד טו(. בצבע של הפרי או הירק או שהוא קטן וקופץ במהירות וכן ביצי וחרקים )שם פרק ד(. נוהגים לקרוא במשנה ובזוהר מענייני ט"ו בשבט יש נוהגים לקרוא במשנה ובזוהר מעניינא דט"ו בשבט סימן ל אות ח; כף החיים סימן קלא ס"ק צז(. )ראה מועד לכל חי הטעם :על פי מה שאמרו חז"ל" :כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם" )שם(. ניתן להשיג את הספר לב המועדים "פורים וחודש אדר" בבתי הכנסת להערות תרומות והנצחות י .לב בעלי התוספות 6אלעד 052-7668608 לקבלת העלון במייל[email protected] : ובבית המחבר בעלי התוספות 6 אלעד 052-
© Copyright 2024