‫סיימת י"ב?‬
‫מרכז שלום לעם מציע לך‬
‫מכינה לחיים‬
‫מכינה חצי שנתית‬
‫מנהיגות‬
‫הכרת החברה הישראלית‪,‬‬
‫בעלי כושר‬
‫מנהיגות‪ ,‬עוצמה‬
‫ערכי רוח‪ ,‬מוזיקה וחסידות‬
‫ויכולת השפעה‬
‫חברתית‬
‫מוזמנים לערב מיון‪.‬‬
‫לפרטים והרשמה‪:‬‬
‫‪058-7443747‬‬
‫‪052-7644420‬‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪766‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫סיורי מורשת‪,‬‬
‫הכרת ארץ ישראל‪,‬‬
‫העצמה אישית‪.‬‬
‫חזון ואידיאלים‪ ,‬שורשים ומסורת ישראל‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מדרשות ערב לנוער בנים ‪ /‬בנות בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות‬
‫חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון *‬
‫סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות‬
‫ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם'‬
‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫מניע נסתר‬
‫העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה צבי רוזנפלד נ"י‬
‫להקדשת העלון ‪02-5022881‬‬
‫פרשת משפטים כ"ט שבט תשע"ז ‪ 25‬בפברואר ‪2017‬‬
‫שבת פרשת משפטים‪ ,‬כ"ט בשבט תשע"ז‪,‬‬
‫‪ 25/2/17‬האמת במכונת האמת?‬
‫בכ"ט בשבט תרצ"ה‪ ,‬לפני למעלה מ‪80-‬‬
‫שנה‪ ,‬נעשה הניסוי הראשון ב"פוליגרף"‪,‬‬
‫שהינו מכשיר שנועד לקלוט את תגובותיו‬
‫הבלתי רצוניות של האדם‪ ,‬על מנת לבדוק‬
‫את מהימנותו‪.‬‬
‫כינויו הנפוץ של הפוליגרף הוא 'מכונת‬
‫אמת'‪ ,‬אולם אמינותו שנויה במחלוקת עזה‪.‬‬
‫השם 'פוליגרף' מורכב משתי מילים‪' :‬פולי' ‪-‬‬
‫רב‪' ,‬רישום' ‪ -‬גרף‪ .‬המכשיר הומצא בארצות‬
‫הברית‪ ,‬מתוך הנחה שכאשר האדם משקר‬
‫ואינו דובר אמת‪ ,‬מתרחשים בגופו שינויים‬
‫פיזיים שלאדם המשקר אין שליטה עליהם‪.‬‬
‫בין השאר‪ ,‬השקר גורם לעלייה בלחץ הדם‪,‬‬
‫הדופק שלו משתנה וחל גם שינוי במוליכות‬
‫החשמליות של העור כאשר כמות הזיעה‬
‫גבוהה מהרגיל‪.‬‬
‫במהלך בדיקת הפוליגרף‪ ,‬מניחים על לבו‬
‫של הנבדק כמה גלאי נשימה‪ ,‬אל יד ימינו‬
‫מוצמד שרוול למדידת שינויים בלחץ הדם והדופק‪ ,‬ולשתי אצבעות יד שמאל‬
‫מוצמד גלאי לבדיקת זיעה‪ .‬בפני הנבדק מוצגים שלושה סוגי שאלות‪ ,‬שאלות‬
‫ישירות הקשורות במישרין אל נושא החקירה; שאלות שאינן קשורות כלל‪ ,‬כגון‬
‫פרטים על חייו הכלליים של הנבדק; ובמקביל נשאלות גם שאלות השוואתיות כדי‬
‫ליצור לאדם רגשי אשם כלליים‪ ,‬בלי קשר לחשד העכשווי‪.‬‬
‫במהלך התשובות נבדקות תגובותיו של הנשאל‪ ,‬ועל פיהם מחליטים על מידת‬
‫מהימנות תשובותיו‪ .‬כאמור‪ ,‬שנויה אמינות הפוליגרף במחלוקת‪ ,‬והיו אף כמה‬
‫מרגלים מפורסמים שהצליחו לעבור בדיקות פוליגרף שגרתיות מבלי להתגלות‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬ישנן שיטות ממוסדות של גורמים שונים‪ ,‬המלמדות ומדריכות צעד אחר‬
‫צעד כיצד 'לשקר ולעבור בהצלחה בדיקת פוליגרף'‪ .‬לעומת זאת ישנם מכוני‬
‫פוליגרף רבים‪ ,‬שכמובן מנופפות באמינות הבדיקה שלהן וגובות סכומים נכבדים‬
‫על כל בדיקה כזו‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬טוענים ראשי המכונים הללו לדיוק גדול מאוד‬
‫במבדקי פוליגרף‪ ,‬ויש מהם שטוענים לדיוק של קרוב למאה אחוז‪ .‬לעיתים‪,‬‬
‫כאשר הוצגו נתונים סותרים בפני בודקים מנוסים‪ ,‬והוכח בפניהם שהמכונה אינה‬
‫עקבית‪ ,‬טענו הללו ש"הפוליגרף לא טועה‪ ,‬החוקר ‪ -‬כן'‪...‬‬
‫עובדה היא‪ ,‬שברוב המדינות אין תוקף חוקי לבדיקת פוליגרף‪ ,‬במדינות רבות‬
‫באירופה החוק אף אוסר את השימוש בו ככלי חקירה הגון‪ ,‬ובארצות הברית‬
‫הדברים שונים בין מדינה למדינה‪.‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫יום שני א' באדר‪ ,‬ב' דראש חודש אדר תשע"ז‪ 27/2/17 ,‬ה'סנהדרין' הצרפתי‬
‫בא' באדר תקס"ז‪ ,‬התכנסה אסיפת רבנים בצרפת‪ ,‬ביזמתו של הקיסר הצרפתי‬
‫הנודע נפוליון בונפרטה‪ ,‬שנתן לכינוס זה את השם היומרני 'סנהדרין'‪.‬‬
‫עוד לפני הפיכתו של נפוליון לקיסר צרפת‪ ,‬החל תהליך של השוואת זכויותיהם‬
‫של יהודי אירופה‪ ,‬לזכויות הכלליות של אזרחי המדינות‪ .‬תהליך זה‪ ,‬המכונה‬
‫'אמנציפציה' ‪ -‬שוויון זכויות‪ ,‬הקסימה בראשית דרכה יהודים רבים באירופה‪,‬‬
‫שנפשם קצה בסבל הרב שעברו ובפרעות שהייתה נחלתם במשך דורות ארוכים‪,‬‬
‫אולם גדולי הדור ההוא עמדו בשער והתריעו מפני השוויון‪ ,‬חשש שמאוחר יותר‬
‫התברר כנבואה של ממש‪ ,‬עם שקיעתן של יהדות גרמניה וצרפת וההתבוללות‬
‫הקשה שבאה בעקבותיה‪.‬‬
‫נפוליון המשיך את תהליך השינוי כלפי היהודים‪ ,‬אולם מטרותיו היו פוליטיות‬
‫כדי להבטיח את נאמנותם של יהודי צרפת לשלטונו התקיף ולתרבות הצרפתית‬
‫בכלל‪ .‬בנוסף לזאת‪ ,‬ביקש נפוליון בשיגעון הגדלות שלו‪ ,‬להפוך למין מושיע של‬
‫היהודים‪ .‬לשם כך‪ ,‬החליט להקים מוסד רבני גדול‪ ,‬אותו כינה בשם 'סנהדרין'‪,‬‬
‫על שם הסנהדרין שהייתה בזמן בית המקדש‪ ,‬והושיב בו ‪ 71‬רבנים ונכבדי‬
‫קהילה‪ .‬בראש הסנהדרין‪ ,‬התמנה רבי יוסף דוד זינצהיים‪ ,‬שהיה אחד מחשובי‬
‫רבני גרמניה‪ ,‬ולצדו כמה רבנים נוספים‪ ,‬כשהם נדרשים לענות על מקבץ שאלות‬
‫מהותיות‪ ,‬שעסקו במגוון נושאים הקשורים ליחסי היהדות אל שכניהם הצרפתים‪.‬‬
‫גדולי הדור לא ראו בעין יפה את הכינוס ואת ההתרפסות כלפי נפוליון‪ ,‬וגם‬
‫הפעם התברר מאוחר יותר עד כמה הייתה ראיתם נכוחה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪,‬‬
‫פרסם נפוליון את 'הפקודה המחפירה' שהטילה מגבלות קשות על חופש העיסוק‬
‫וההתיישבות של היהודים‪ ,‬ושוב התברר כי לשווא הייתה כניעתם של משתתפי‬
‫האסיפה לגחמותיו של השליט העריץ‪ ,‬ושום טובה לא צמחה מיוזמה זו‪ ,‬אלא‬
‫להיפך‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬ב' באדר תשע"ז‪" 28/2/17 ,‬מרשעים ייצא ישע"‬
‫בב' באדר תר"כ‪ ,‬נוסדה חברת "כל ישראל חברים"‪ ,‬המפורסמת בשמה "כי"ח"‬
‫או 'אליאנס'‪ .‬הארגון הוקם בצרפת במטרה להחדיר תרבות בקרב יהודי אירופה‪,‬‬
‫ולהוות מרכז להגנת היהודים בעולם‪ .‬הארגון הוקם בעקבות חטיפתו של יהודי‬
‫בשם אדגרדו לוי מורטארה‪ ,‬שבהיותו ילד קטן הטבילה אותו המשרתת הנוצרית‬
‫של המשפחה‪ ,‬לאחר שחלה במחלה קשה והיא האמינה שבכך היא תציל אותו‪.‬‬
‫בהיותו בן שש‪ ,‬סיפרה המשרתת את דבר הטבילה לרשויות הנוצריות‪ ,‬והללו נטלו‬
‫את הילד מהוריו בעל כורחם והוא גדל כנוצרי‪ .‬העולם היהודי היה כמרקחה‪ ,‬אולם‬
‫כל המאמצים לשחררו עלו בתוהו והוא גדל למרבה הצער כנוצרי‪ .‬הארגון כאמור‬
‫הוקם בעקבות מאורע זה‪ ,‬אולם למרבה הצער גרמו ראשיו להחדרת תרבות‬
‫קלוקלת בקרב הנוער היהודי במדינות רבות‪ ,‬בהן גם ארץ ישראל וירושלים‪ ,‬ורבים‬
‫מבני הדור הצעיר עזבו את מסורת אבותיהם והלכו לחצוב בארות נשברים‪ .‬גדולי‬
‫הדור נאבקו נגד הארגון‪ ,‬ולימים התברר כמה צדקו בהתנגדותם כנגד רוחות זרות‬
‫המנשבות בכרם ישראל‪ ,‬וכמה חשוב לשמור על גחלת ישראל הצרופה בלי שינוי‬
‫ממסורת האבות‪.‬‬
‫תעלומת השודדים‬
‫הישרים‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫הפגישה במשרדו של עורך הדין הייתה‬
‫טעונה במיוחד‪ .‬עורך הדין צ'אק בנקס‬
‫הרגיש שהצדק נמצא עם היושבים‬
‫מולו במאת האחוזים‪ ,‬אבל מה לעשות‬
‫שבבית‪-‬המשפט צריכים הוכחות ולא‬
‫הרגשות?! והטוענים לבעלות על רשת‬
‫חנויות התכשיטים "גולד אנד סילבר"‬
‫הציגו ראיות והוכחות שאיתם היה קשה‬
‫להתווכח‪...‬‬
‫קבוצת האחים שבאמת החזיקה בבעלות‬
‫החנויות "גולד אנד סילבר" ושאותם ייצג‬
‫מיסטר בנקס יצאו מן החדר בפנים‬
‫נפולות‪ ,‬וצ'אק תפס את ראשו בשתי ידיו‬
‫ונשען על שולחן העץ המהגוני כשהוא‬
‫מיכאל ראם‬
‫מנסה למצוא מוצא מן הסבך המשפטי‪.‬‬
‫הכול התחיל שבועות ספורים קודם לכן כשלבני משפחת סילבר נשלחה‬
‫הזמנה למשפט מאדם הטוען שהוא בעל רשת החנויות שאותה הם מנהלים‪.‬‬
‫בתחילה חשבו האחים שירשו בצוואה חתומה מאביהם הזקן את החנויות‬
‫שמדובר בטעות‪ ,‬אבל מהר מאוד התברר להם שאכן יש אדם הטוען שאביהם‬
‫מכר לו את רשת החנויות לפני מספר שנים וכעת הוא הבעלים האמיתי של‬
‫הרשת‪ .‬התובע לא הסתפק בהזמנה לתביעה בלבד והציג בפני בית המשפט‬
‫תיק מסמכים עב כרס המעיד על בעלותו על הרשת המצליחה‪ ,‬ואם זה לא‬
‫הספיק הוסיף התובע לתיק תמונות המתעדות אותו מאחורי הדלפק של כמה‬
‫מחנויות הרשת כשהוא שולף כסף מהקופה דבר שבוודאי לא היה ניתן לו‬
‫אם לא היה לו קשר לעסק‪ ,‬במיוחד שלאור בדיקה שערכו הבנים האיש לא‬
‫עבד ברשת החנויות מעולם‪ .‬וכך התנהל לו התיק של משפחת סילבר כנגד‬
‫הנרי קרוזמן האיש שטען שהוא בעליה האמיתיים של רשת התכשיטים‬
‫כשעורך הדין בנקס מנסה ככל יכולתו למצוא את החור ברשת שטווה מר‬
‫קרוזמן בדרך להשתלטות על רשת החנויות‪.‬‬
‫זו הייתה שעת אחר צהריים חמימה ועורך הדין בנקס החליט שזו הזדמנות‬
‫מצוינת לבקר את אמו הקשישה ולמלאות את הבקשה שחזרה על עצמה‬
‫בכל שיחה מחדש‪ ,‬לסייע לה בפינוי המחסן הישן שבדירתה‪ ,‬ואכן הוא הגיע‬
‫והחל בפינוי הארגזים הגדולים המלאים בחלקי חילוף שונים ובעיתונים‬
‫ישנים‪ ,‬גם מסמכים שכבר אבד עליהם הכלח נמצאו שם וצ'אק הוציא הכול‬
‫החוצה כשאמו מפקחת על עבודתו ומשגיחה שלא יזרקו 'חלילה' חפצים‬
‫שעדיין ראויים לשימוש‪" :‬אם הייתי יודע כמה יכול להכיל מחסן כל כך קטן‬
‫הייתי כבר משלם למישהו שיעשה זאת" חשב לעצמו כשהוא מוחה את‬
‫הזיעה מפניו‪ ,‬הוא לא שם לב שהוא נתקל בארגז ענק שהתהפך וכל תכולתו‬
‫נשפכה‪ .‬היו אלו עיתונים שלפי התאריך שהופיע עליהם שכבו כבר חמש‬
‫עשרה שנה בארגז המתפורר וכעת הם התפזרו לכל עבר‪.‬‬
‫צ'אק הרים את ערימת העיתונים ולפתע צדה את עינו כותרת שהתנוססה‬
‫בעמודו הראשון של אחד מהם "תעלומת השודדים הישרים" נכתב באותיות‬
‫גדולות ותחתיהם פורטה בהרחבה הידיעה על התעלומה שמעסיקה את טובי‬
‫החוקרים המנסים לברר מה עומד מאחורי גל הפריצות אל רשת התכשיטים‬
‫היוקרתית "גולד אנד סילבר" לאחר שבכל הפריצות לא נגנב אפילו פריט‬
‫אחד מאלפי התכשיטים שבחנות‪ .‬צ'אק המשיך לקרוא בשקיקה את הידיעה‬
‫שבצירוף מקרים נדיר הגיעה לידיו בזמן שהוא מטפל בתיק של אותה חברה‪.‬‬
‫הוא אסף בחזרה את העיתונים וצעד לפח האשפה אבל הידיעה שקרא לא‬
‫נתנה לו מנוח ולאחר מספר בירורים שערך אצל מכרים שונים שזכרו את‬
‫הפרשה המוזרה התברר שהיא לעולם לא נפתרה‪ ,‬ושרשויות החוק לא ממש‬
‫השקיעו בה יותר מדיי מכיוון שבאמת לא נגנב דבר באותם פריצות‪.‬‬
‫חלפו מספר ימים אך עו"ד בנקס לא הצליח להשתחרר מהכתבה העתיקה‬
‫שהזדמנה לידיו‪ .‬הייתה לו הרגשה שישנו חוט המקשר בין הפרשיה העתיקה‬
‫לפרשיה‬
‫העכשווית‬
‫שכרגע‬
‫הוא מטפל‬
‫בה‪ ,‬הוא‬
‫עבר על‬
‫החומר הרב‬
‫שהציגה‬
‫התביעה‬
‫במשפט‬
‫שוב ושוב‬
‫כדי למצוא‬
‫דרך מילוט‬
‫נקמה מתוקה?‬
‫ׁש ִמי‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫ׁשבוֹת ַּכ ָּמה ֲעלו ִּלים ָאנ ּו ְל ַא ֵּבד ְּב ִגין ַּכ ַעס ו ְּפ ִזיזוּת‪ִ .‬ל ְפ ָע ִמים ֵנזֶק ַּג ְ‬
‫ׁשק ַֹע ְּב ַמ ֲח ָ‬
‫ׁש ּלֹא ִל ְ‬
‫ׁשר ֶ‬
‫ִאי ֶא ְפ ָ‬
‫ׁש ָמ ֵתנוּ‪.‬‬
‫ׁש ּפו ֵֹג ַע ָּבנ ּו ו ְּב ִנ ְ‬
‫ּח ִני ֶ‬
‫ְּברֹב ַה ִּמ ְק ִרים ֵנזֶק רו ָ‬
‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬
‫מהסבך המשפטי כשלפתע עלתה במוחו מחשבה מוזרה שיכולה הייתה‬
‫להשלים את כל חלקי הפאזל‪ .‬בתחילה זה היה נשמע הזוי אבל ככל שהעמיק‬
‫לחשוב על כך‪ ,‬היה נדמה לו שהוא עלה כאן על משהו גדול‪ ,‬משהו ענק‬
‫שבאמת אף אדם לא היה חושב עליו לעולם‪...‬‬
‫שלב הדיונים האחרונים במשפט התביעה של הנרי קרוזמן כנגד משפחת‬
‫סילבר על השליטה ברשת החנויות הגיע‪ ,‬ועורכי דינו של מר קרוזמן היו‬
‫בטוחים בניצחונם והם נופפו בעשרות המסמכים והתמונות שברשותם‬
‫שמוכיחים מעל לכל ספק כי מרשם הוא הבעלים של רשת החנויות‪.‬‬
‫מנגד התכונן היטב עו"ד בנקס לחקירה הנגדית‪ ,‬הוא ידע שזוהי ההזדמנות‬
‫האחרונה שלו‪ .‬ואכן זו הגיעה‪ :‬עו"ד צ'אק בנקס מצא את עצמו מול מר קרוזמן‬
‫וניגש ישר לעניין‪" :‬האם זכורה לך הפרשה המכונה 'תעלומת השודדים‬
‫הישרים?!' מר קרוזמן היה מופתע לרגע אבל מהר מאד התעשת וטען שאין‬
‫לו מושג במה מדובר אך עו"ד בנקס לא ויתר והמשיך לחבוט בו מילולית‪:‬‬
‫"האם אינך יודע כלל במה מדובר?" מר קרוזמן לא היה מוכן לכך והוא‬
‫מלמל משהו על הפרשה העתיקה שעליה שמע משהו בעבר "ובכן מכובדי‬
‫השופטים" התחיל עו"ד בנקס לפרוס בפני השופטים הנכבדים את פרטי‬
‫הפרשיה המוזרה והעתיקה "לאחר שהתבוננתי לעומק בתמונות שהציג מר‬
‫קרוזמן שמתי לב באחת התמונות בשעון שעל ידו מציג את השעה ‪3:30‬‬
‫כשלצדו באותיות קטנטנות שהיה צריך עמל רב כדי לפענחן הופיע הסימן‬
‫‪ AM‬המוכיח שהתמונה צולמה בשעות הקטנות של הלילה זמן שבו בוודאי‬
‫החנות אינה פתוחה‪ .‬ואם כן לדעתי הרווחנו כרגע שתי ציפורים במכה אחת!"‬
‫עו"ד בנקס עצר לרגע את שטף דיבורו והביט בפניו של מר קרוזמן שהחל‬
‫להחוויר "הפתרון לפרשיה ההיא מלפני ‪ 15‬שנה והפתרון לפרשת התביעה‬
‫שלפנינו קשורים זה בזה‪ .‬מר קרוזמן הוא זה שאחראי לתעלומת הפריצות‬
‫המוזרות שכרגע מתברר שהם נועדו לצורך גניבת מספר מסמכים ובעיקר‬
‫לצילום התמונות‪ .‬רק מה ששכחו חבורת הפושעים בראשותו של מר קרוזמן‬
‫זה להסתיר את השעה בשעון‪ .‬פרט קטן כל כך שמגלה וחושף את הכול‪"...‬‬
‫סיים עו"ד בנקס את טענותיו כשמעברו השני של הדוכן נשמע לפתע קולו‬
‫של מר קרוזמן המנסה להשתיק את העו"ד כשלכל הסובבים ברור ש'סוף‬
‫גנב לתליה' גם אם עברו מאז חמש עשרה שנה‪...‬‬
‫*‬
‫פעמים רבות דווקא מאחורי הפרטים הקטנים נמצאים הדברים הגדולים‬
‫באמת‪ .‬וכך גם בעבודתו הרוחנית של האדם צריך הוא לפקוח עין גדולה‬
‫על המכשולים הקטנים שמזמן לו יצרו שיכולים לסחוף אותו אל מחוזות‬
‫שאליהם לא האמין שיגיע לעולם‪...‬‬
‫נ ְָק ָמה ָמ ָרה‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫יֹוד ַע‪.‬‬
‫ּכְ ֶׁש ָּׂשׂשֹון ַמּגִ ַיע ַה ַּביְ ָתה‪ּ ,‬כָ ל ָה ְרחֹוב ֵ‬
‫ששֹוֹן הּוא נַ ַהג ַמ ָּׂש ִאית ֶּבּטֹון ִּב ְׁשנֹות‬
‫ָֹ‬
‫ַה ֲח ִמ ִּׁשים לְ ַחּיָ יו‪ָ ,‬א ָדם ֶׁש ֵּס ֶבר ָּפנָ יו ָּת ִמיד‬
‫ּכֹועס אֹו ֹלא‬
‫זְ עּופֹות‪ְּ .‬ב ֶד ֶרְך ּכְ לָ ל הּוא ֵ‬
‫יהם יַ ַחד‪.‬‬
‫ְמ ֻר ֶּצה‪ ,‬וְ לִ ְפ ָע ִמים ְׁשנֵ ֶ‬
‫ַה ַחּיִ ים ֵהם ֶׁש ָעשֹּו אֹותֹו ּכָ זֶ ה‪ .‬הּוא ְּבתֹור‬
‫ּדֹוקטֹור‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫יֶ לֶ ד ַּדוְ ָקא ָחלַ ם לִ ְהיֹות ְ‬
‫רּועים ֶׁשּלֹו ַּב ִּתיכֹון ְּב ַמ ְק ִּביל‬
‫ַה ִצּיּונִ ים ַהּגְ ִ‬
‫הֹורים‪ֹ ,‬לא‬
‫לַ ַּמ ְחסֹור ִּב ְמזֻ ָּמנִ ים ִמ ַּצד ַה ִ‬
‫יֹותר ִמ ַּדי ִסּכּויִ ים לְ ִה ְת ַּפ ֵּת ַח‬
‫נָ ְתנּו לֹו ֵ‬
‫ַּבּכִ ּוּון‪ֶ .‬את ַה ַּק ְריֶ ָרה ֶׁשּלֹו ּכְ נַ ַהג ַמ ָּׂש ִאית‬
‫יֹוׁשב‬
‫ּומ ָאז הּוא ֵ‬
‫הּוא ִה ְת ִחיל עֹוד ַּב ָּצ ָבא‪ֵ ,‬‬
‫ַּב ַּק ִּבינָ ה ֶׁשל ַה ַּמ ָּׂש ִאית ַמ ִּביט ַעל ּכָ ל‬
‫כֹועס‪.‬‬
‫ָהעֹולָ ם ִמלְ ַמ ְעלָ ה וְ ֵ‬
‫ּכֹועס ֶׁשֹּלא ִה ְצלִ ַיח ְּב ִמ ְב ֲחנֵ י‬
‫ֵ‬
‫הּוא‬
‫ּמֹוצא‬
‫ּכֹועס ַעל ַה ָ‬
‫הֹורים ֶׁשּלֹו ֹלא ָהיָ ה ּכֶ ֶסף‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫ּכֹועס ֶׁשּלַ ִ‬
‫ַה ַּבגְ רּות‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫ּכֹועס ַעל‬
‫עֹושֹים לֹו נַ ַחת‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫ּכֹועס ַעל ַהיְ לָ ִדים ֶׁשּלֹו ֶׁשֹּלא ִ‬
‫ֶׁשּלֹו‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫ּכֹועס ַעל ּכָ ל ָהעֹולָ ם‪.‬‬
‫ַה ֲח ֵב ִרים ֶׁשּלֹו ֶׁשֹּלא ִמ ְתיַ ֲח ִסים ֵאלָ יו ַמ ְס ִּפיק יָ ֶפה‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫בֹודה ְמ ָפ ֵרְך‪,‬‬
‫ּכֹועס‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ַמּגִ ַיע ַה ַּביְ ָתה ְּב ֵׁשׁש ָּב ֶע ֶרב ַא ֲח ֵרי יֹום ֲע ָ‬
‫ֲהכִ י הּוא ֵ‬
‫נִ כְ נָ ס לָ ְרחֹוב ַה ַּצר ֶׁשּבֹו הּוא ּגָ ר ְּב ַמ ָּׂש ִאית ַה ֶּבּטֹון ָה ֲענָ ִקית ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה עֹוד‬
‫ּומ ְפ ִריעֹות לֹו לְ ַת ְמ ֵרן לְ כִ ּוּון ַה ֲחנָ יָ ה ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫ַּפ ַעם ְמכֹונִ ּיֹות חֹונֹות לְ א ֶֹרְך ַהּכְ ִביׁש ַ‬
‫צֹועק‬
‫צֹופר ִּב ְמֹלא ָה ָע ְצ ָמה‪ֵ ,‬‬
‫יֹוד ַעת ֶׁש ָּׂששֹוֹן ִהּגִ ַיע‪ .‬הּוא ֵ‬
‫וְ ָאז ּכָ ל ַה ְּׁשכּונָ ה ַ‬
‫ששֹוֹן ֹלא יָ כֹול‬
‫יׁשהּו ִמ ְת ַמ ְה ֵמ ַּה ִמּלְ ָהזִ יז ֶאת ָה ֶרכֶ ב ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ ָ ֹ‬
‫ְּבכָ ל ַהּכ ַֹח‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ִּמ ֶ‬
‫ּומ ַאּיֵ ם ַעל נַ ְפׁשֹו ֶׁשל ַּב ַעל ָה ֶרכֶ ב‬
‫ֲע ַדיִ ן לַ ֲעבֹר ְּב ַקּלּות‪ ,‬הּוא ַמגְ ִּביר ֶאת קֹולֹו ְ‬
‫ַּב ֲא ֶׁשר הּוא‪.‬‬
‫יטב‬
‫ַה ְּׁשכֵ נִ ים ּכְ ָבר ַמּכִ ִירים אֹותֹו‪ֵ ,‬הם נִ זְ ָה ִרים לְ ַה ְצ ִמיד ֶאת ַה ְּמכֹונִ ּיֹות ֵה ֵ‬
‫ששֹוֹן‬
‫לַ ִּמ ְד ָרכָ ה‪ ,‬וְ חֹונִ ים לִ ְפ ָע ִמים ָּב ְרחֹוב ַה ָּסמּוְך ַרק ֶׁשֹּלא לְ ַה ְרּגִ יז ֶאת ָ ֹ‬
‫ּכֹועס‪ֵ ,‬הם ַמ ָּמׁש ְמ ַפ ֲח ִדים לִ ּפֹל ַּבּיָ ַדיִ ם ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫ּולְ ִה ָּת ֵקל ּבֹו ּכְ ֶׁשהּוא ֵ‬
‫הֹורים‪ַ ,‬ה ֲח ֵב ִרים‪ֲ .‬א ָבל ׁשּום ָּד ָבר ֹלא‬
‫ּכֻ ּלָ ם ִּד ְּברּו ִאּתֹו‪ָ :‬ה ִא ָּׁשה‪ַ ,‬היְ לָ ִדים‪ַ ,‬ה ִ‬
‫ּכֹועס‪.‬‬
‫ששֹוֹן ֵ‬
‫עֹוזֵ ר‪ֹ ָ ,‬‬
‫יֹותר ֶׁש ָהיּו לְ ָשֹשֹוֹן ְּבתֹור נַ ַהג ַמ ָּׂש ִאית‪,‬‬
‫ָהיָ ה זֶ ה ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ַה ָּק ִׁשים ְּב ֵ‬
‫הּוא נִ ְש ַֹרְך ּכָ ל ַהּיֹום ִּב ְפ ָק ִקים ְמ ַעּיְ ִפים‪ּ ,‬וכְ ֶׁשּכְ ָבר ִהּגִ ַיע לַ ֲא ַתר ַה ְּבנִ ּיָ ה מּוכָ ן‬
‫לִ ְפרֹק ֶאת ִמ ְט ַען ַה ֶּבּטֹון ֵמ ַה ְמ ַע ְר ֵּבל‪ִ ,‬ה ְת ָּב ֵרר ֶׁש ַה ַּק ְּבלָ ן ֶׁש ָאמּור לְ ַפ ֵּק ַח ַעל‬
‫ששֹוֹן‬
‫בֹוּה ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר ַּבּמ ַֹח‪ֹ ָ ,‬‬
‫ששֹוֹן ָעלָ ה לַ ָּמקֹום ֲהכִ י ּגָ ַ‬
‫ָה ִענְ יָ ן ֵאינֶ ּנּו‪ַ .‬ה ָּדם ֶׁשל ָ ֹ‬
‫ִאּיֵ ם לִ ְׁשּפְֹך ֶאת ְּתכּולַ ת ַה ֶּבּטֹון ַּב ֲחזִ ית ָה ֲא ָתר וְ לִ ְתק ַֹע ֶאת ָה ֲעבֹודֹות לְ יָ ִמים‬
‫ֲא ֻרּכִ ים‪ַ .‬רק ַה ִּתזְ ּכ ֶֹרת ֶׁש ַה ַּמ ְׂשּכ ֶֹרת ֶׁשּלֹו ַּבּיָ ַדיִ ם ֶׁשל ַה ַּק ְּבלָ ן ָמנְ ָעה ִמ ֶּמּנּו‬
‫ִמּלַ ֲעׂשֹות ְׁש ֻטּיֹות‪ .‬עֹוד ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה ִה ְת ַעּכֵ ב ָשֹשֹוֹן ַּב ֲא ַתר ַה ְּבנִ ּיָ ה‪ַ ,‬ה ְר ֵּבה‬
‫ּכֹועס ַעל ֶׁשּיְ ַא ֵחר ַה ַּביְ ָתה‪ ,‬וְ כָ ַעס‬
‫ֵמ ֵע ֶבר לְ ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ָצפּוי‪ ,‬הּוא יָ ָצא ִמ ָּׁשם ֵ‬
‫יֹותר ּכְ ֶׁשּׁשּוב נִ ְת ַקע ִּב ְפ ָק ִקים ַּב ֶּד ֶרְך‪.‬‬
‫עֹוד ֵ‬
‫טֹומית‪.‬‬
‫ּפֹוצצּות ֲא ִ‬
‫ּכְ ֶׁשּנִ כְ נַ ס לָ ְרחֹוב ַה ַּצר ֶׁשּלֹו הּוא ּכְ ָבר ָע ַמד ַעל ַסף ִה ְת ְ‬
‫ּמּובן‪ׁ ,‬שּוב ּכֻ ּלָ ם יָ ְדעּו ֶׁש ָּׂששֹוֹן ִהּגִ ַיע ַה ַּביְ ָתה‪.‬‬
‫וְ כַ ָ‬
‫בֹוהה‬
‫ּיּומים‪ַ ,‬ה ְּקלָ לֹות‪ּ ,‬כָ ל ֵאּלּו ָהיּו ַה ַּפ ַעם ְּב ָע ְצ ָמה ּגְ ָ‬
‫ַה ְּצ ָעקֹות ַה ְּקבּועֹות‪ָ ,‬ה ִא ִ‬
‫רּוע ָק ָרה ּכְ ֶׁש ָּׂשׂשֹון ּכְ ָבר ָע ַמד לְ ִהּכָ נֵ ס לְ תֹוְך‬
‫יֹותר ֵמ ֵאי ַּפ ַעם‪ֲ .‬א ָבל ֲהכִ י ּגָ ַ‬
‫ֵ‬
‫נֹוצ ֶצת חֹונָ ה ַּב ֲחנָ יָ ה‬
‫בּועה ֶׁשּלֹו וְ גִ ּלָ ה ּכִ י ְמכֹונִ ית ֶמ ְר ֶצ ֶדס ַמ ְב ִר ָיקה וְ ֶ‬
‫ַה ֲחנָ יָ ה ַה ְּק ָ‬
‫ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫פּוסה‪ֻ ....‬ח ְצ ָּפה ֶׁשּכָ זֹאת‪ֶ ...‬מ ְר ֶצ ֶדס‬
‫ַה ָּדם ָעלָ ה לֹו לָ רֹאׁש‪ַ ,‬ה ֲחנָ יָ ה ֶׁשּלֹו ְּת ָ‬
‫ּמֹוׁש ִבים חֹונָ ה ַּב ֲחנָ יָ ה ֶׁשּלֹו‪...‬‬
‫נֹוצ ֶצת ִעם ַהּנַ יְ ילֹונִ ים ַעל ַה ָ‬
‫ְמפ ֶֹא ֶרת ֲח ָד ָׁשה וְ ֶ‬
‫יׁשי‪ּ ,‬כְ ִאּלּו יָ ַדע ַּב ַעל ָה ֶרכֶ ב ַעל ַה ֲחלֹום ֶׁשּלֹו‬
‫ששֹוֹן ָר ָאה ְּבכָ ְך ֶעלְ ּבֹון ִא ִ‬
‫ָֹ‬
‫לֹומר לֹו "לִ י יֵ ׁש‪ ,‬לְ ָך ֵאין!"‪.‬‬
‫אֹותּה ָׁשם ַ‬
‫לְ ֶמ ְר ֶצ ֶדס‪ ,‬וְ ֶה ֱחנָ ה ָ‬
‫סֹובב ֶאת ַה ַּמ ָּׂש ִאית לְ ָאחֹור‪ֵ ,‬ה ִרים ֶאת ְמ ַע ְר ֵּבל‬
‫יטה‪ .‬הּוא ֵ‬
‫ששֹוֹן ִא ֵּבד ְׁשלִ ָ‬
‫ָֹ‬
‫ּוב ִׂש ְמ ָחה לְ ֵאיד ָׁש ַפְך ֶאת ּכַ ּמּות ַה ֶּבּטֹון ֶׁשּנִ ְׁש ֲא ָרה ַּב ַּמ ָּׂש ִאית ַהיְ ֵׁשר‬
‫ַה ֶּבּטֹון‪ְ ,‬‬
‫ַעל ַה ְּמכֹונִ ית ַה ַּמ ְב ִר ָיקה‪.‬‬
‫נּועה ַח ָּדה וְ ‪ַ ...‬ה ְפ ָּת ָעה!‬
‫כֹועס‪ָּ .‬פ ַתח ֶאת ַה ֶּדלֶ ת ִּב ְת ָ‬
‫הּוא ָעלָ ה ַה ַּביְ ָתה ָעיֵ ף וְ ֵ‬
‫"הּיֹום יֹום ֻהּלֶ ֶדת‪ַ ...‬הּיֹום יֹום ֻהּלֶ ֶדת לְ ָשֹשֹוֹן"‪ַ .‬א ָּבא‪ִ ,‬א ָּמא‪ַ ,‬היְ לָ ִדים‪ַ ,‬ה ֲח ֵב ִרים‪.‬‬
‫ַ‬
‫ּומ ַא ֲחלִ ים לֹו ַמּזָ ל טֹוב לְ יֹום ֻהּלַ ְדּתֹו ַה ֲח ִמ ִּׁשים‪.‬‬
‫ּכֻ ּלָ ם ָהיּו ָׁשם‪ְ ,‬מ ִא ִירים לֹו ָּפנִ ים ְ‬
‫ָח ִמיו ִה ְת ָק ֵרב ֵאלָ יו‪" :‬נּו‪ָ ,‬מה ַּד ְע ְּתָך ָשֹשֹוֹן‪ַ ,‬על ַה ַּמ ָּתנָ ה ֶׁש ָּקנִ ינּו לְ ָך?!"‬
‫"מה‪ֵ ,‬איזֶ ה ַמ ָּתנָ ה?!"‬
‫ ָ‬‫רֹוצה לְ ַהּגִ יד לִ י ֶׁשֹּלא ָר ִא ָית ֶאת ַה ֶּמ ְר ֶצ ֶדס ֶׁשּלְ ָך ַּב ֲחנָ יָ ה???"‬
‫"א ָּתה ֶ‬
‫ ַ‬‫***‬
‫ּובכָ ל זֹאת‪ִ ,‬אי ֶא ְפ ָׁשר ֶׁשֹּלא לִ ְׁשק ַֹע‬
‫מּוסר ַה ְשֹּכֵ ל‪ְ .‬‬
‫הֹוסיף ִמּלִ ים ַעל ַ‬
‫ְמיֻ ָּתר לְ ִ‬
‫ּופזִ יזּות‪ .‬לִ ְפ ָע ִמים נֵ זֶ ק ּגַ ְׁש ִמי‪,‬‬
‫ְּב ַמ ֲח ָׁשבֹות ּכַ ָּמה ֲעלּולִ ים ָאנּו לְ ַא ֵּבד ְּבגִ ין ּכַ ַעס ְ‬
‫ּובנִ ְׁש ָמ ֵתנּו‪.‬‬
‫רּוחנִ י ֶׁשּפֹוגֵ ַע ָּבנּו ְ‬
‫ֲא ָבל ְּברֹב ַה ִּמ ְק ִרים נֵ זֶ ק ָ‬
‫מניע נסתר‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫פרדי ורון היו זוג שוטרי תנועה‬
‫אמריקנים הפועלים בעיירה אמריקנית‬
‫קטנה‪ ,‬הזוג היו שותפים לניידת משטרה‬
‫שתפקידה היה לפטרל בדרכים וללכוד‬
‫עברייני תנועה‪ .‬באחד הימים בשעות‬
‫הערב המוקדמות היו השנים לקראת‬
‫סוף משמרת מותשים מעבודת השיטור‬
‫המפרכת ומהוויכוחים עם הנהגים‪ .‬זו‬
‫הסיבה‪ ,‬שכאשר הם ראו נהג משוחח‬
‫עם טלפון בנתיב שלידם‪ ,‬הם החליטו‬
‫להתעלם ממנו‪ ,‬ולעצמם אמרו‪" :‬יש לו‬
‫מזל שאנחנו כבר עייפים"‪ .‬הם סימנו לו‬
‫עם היד שיוריד את הטלפון‪ ,‬והופתעו‬
‫לגלות כי האיש לא מתייחס אליהם‬
‫אריק סגל‬
‫וממשיך לשוחח בחופשיות‪.‬‬
‫פרדי ביקש מרון להניח לנהג החצוף‪,‬‬
‫מאחר שהוא כבר רצה להגיע הביתה‪ ,‬אבל אז הגביר האיש את מהירותו‪,‬‬
‫ועקף את השוטרים בנסיעה פרועה שעלתה כפי הנראה על מהירות של‬
‫‪ 130‬קמ"ש‪ .‬השוטרים כבר לא יכלו לסבול את התנהגותו החצופה‪ ,‬והם‬
‫החלו לדלוק אחרי האיש וקראו לו במגאפון לעצור בצד‪ .‬בשלב זה עצר‬
‫הנהג‪ ,‬יצא ממכוניתו והחל להאשים את השוטרים שבלבלו אותו וגרמו‬
‫לו לנסוע במהירות‪ .‬הוא גם טען שלא דיבר בטלפון אלא שוחח בדיבורית‬
‫שברכבו‪ .‬בשלב הזה ניסה פרדי לשמור על קור רוחו וביקש מהנהג‬
‫שענה לשם סטיבן להירגע‪ ,‬והציע לו להתנצל‪ .‬אבל הנהג סירב‪ ,‬הוא כינה‬
‫את שני השוטרים בתארים 'רמאים'‪ ,‬ו'פראי אדם'‪ ,‬והבטיח להם שיתבע‬
‫אותם למשפט‪ .‬שני השוטרים משכו בכתפיהם ופסקו לנהג המופרע קנס‬
‫כספי בסך ‪ 1000‬דולרים והמשיכו בדרכם‪.‬‬
‫סטיבן המשיך לגדף את שני השוטרים והבטיח כי בתוך כמה ימים ימצאו‬
‫עצמם על ספסל הנאשמים‪ .‬השנים צחקו‪ ,‬ואמרו לו בענייניות כי הוא‬
‫מוזמן להגיש בקשה למשפט בתוך ‪ 90‬יום‪ .‬חלפו שלשה ימים‪ ,‬ורון ופרדי‬
‫שהיו כבר רגילים להיתקל באיומים מסוגו של סטיבן הופתעו לגלות‬
‫שהוזמנו למשפט בהול בעניינו של נהג בשם סטיבן‪ .‬השנים זכרו היטב‬
‫את התנהגותו החצופה של הנהג‪ ,‬והגיעו למשפט מלאים בכעס‪ .‬השופט‬
‫ביקש מהם לתאר את מהלך העניינים‪ ,‬ולאחר מכן ביקש מסטיבן לעלות‬
‫על דוכן העדים‪.‬‬
‫שני השוטרים חשבו שהאיש כבר לא מסוגל יותר להפתיע‪ ,‬אך מהר‬
‫מאד התברר להם שטעו‪ :‬מיד כשעלה לדוכן העדים פנה סטיבן לשופט‬
‫וביקש ממנו לפסול את עצמו מלדון במשפט‪ .‬השופט הנדהם שאל מדוע‪,‬‬
‫וסטיבן השיב שניכר על השופט שהוא נוטה לטובת השוטרים‪" .‬אתה‬
‫משוחד!"‪ ,‬האשים סטיבן בכעס את השופט שאפילו לא טרח להגיב‪,‬‬
‫בהמשך‪ -‬סטיבן סיפר את השתלשלות העניינים‪ ,‬וסתר את עצמו מספר‬
‫פעמים כאשר נשאל שאלות נגדיות על ידי השופט‪ .‬עם תום הדיון הכריז‬
‫השופט על הפסקה קצרה‪ ,‬ובסיומה הודיע כי הקנס שנתנו השוטרים‬
‫הוא מוצדק‪ ,‬אולם בעקבות עדותו של הנהג הוא מוכפל כעת לסך של‬
‫‪ 2,000‬דולר‪.‬‬
‫הנהג שישב באולם התרומם ממקום מושבו ובפנים אדומות צעק כי כבר‬
‫מתחילה ידע שהשופט משוחד‪ ,‬הוא הוסיף ש'צדק במדינה הזו‪ ,‬אפשר‬
‫להשיג רק לבד'‪ .‬השופט הזהיר אותו מביזיון בית המשפט ונעל את הדיון‪,‬‬
‫לא לפני שסטיבן הבטיח שהוא עוד ינקום במערכת‪.‬‬
‫פרדי חייך חיוך רחב‪ ,‬ואמר לרון‪" :‬טוב שהצדק יצא לאור!" אבל רון היה‬
‫מוטרד מהתנהלות העניינים "משהו לא מסתדר לי" אמר‪ ,‬אך פרדי ביטל‬
‫את חששותיו במחי יד והשנים יצאו לחגוג במאפייה הסמוכה‪ .‬כעבור‬
‫יומיים הוזמנו שני השוטרים להתרחשות מוזרה במחלקת הגבייה של‬
‫המשטרה‪ .‬התברר שאזרח שחויב בקנס שגרתי‪ ,‬החליט לשלם את חובו‬
‫באמצעות אלפי מטבעות קטנים‪ .‬הוא הגיע עם מריצות של מאות אלפי‬
‫מטבעות‪ ,‬העמיד אותם לפני דלתות המחלקה ואמר‪" :‬תתחילו לספור!"‬
‫היה זה כמובן סטיבן הנהג המרגיז והקטנוני שהחליט לנקום ברשויות‬
‫באמצעות התשה בספירה אינסופית של מטבעות קטנים‪.‬‬
‫הוא הבחין בפרדי ורון ואמר‪" :‬אתם זוכרים את הקנס שנתתם לי?! הנה‬
‫הוא כאן ב‪ 200-‬אלף מטבעות של פני אחד‪ ,‬תיכנסו בפנים כדי לעזור‬
‫לפקידים לספור את המטבעות!" גיחך סטיבן לעצמו בסיפוק‪ ,‬והיה נראה‬
‫שבע רצון מהעבודה שהטיל על הפקידים המסכנים‪ .‬פרדי חשק את‬
‫שיניו והתכונן להגיב בחריפות‪ ,‬אך רון הניח את ידו על זרועו וביקש ממנו‬
‫להירגע‪ .‬במקום זה הוא חייג לאנשי היחידה ללוחמה בטרור וביקש מהם‬
‫להגיע לזירה במהירות האפשרית‪.‬‬
‫בתוך דקות הגיעו שלשה כלי רכב שחורים‪ ,‬ורון ביקש מהם לעצור את‬
‫סטיבן בחשד לפעילות טרור‪ ,‬ולשלוח את המטבעות שהביא למעבדה‪.‬‬
‫אנשי יחידת הלוט"ר לא הבינו מה מתרחש לנגד עיניהם אך מילאו את‬
‫הוראותיו של רון‪ .‬התשובה שהגיעה מהמעבדה בתוך שעה קלה הייתה‬
‫חד משמעית‪ :‬המטבעות נמשכו בחומר רעיל‪ ,‬שכל נגיעה בו עלולה לסכן‬
‫את חייו‪ ,‬או לפגוע באופן חמור בבריאותו של הנוגע במטבעות!‬
‫רון חייך בסיפוק והסביר לפרדי ולאנשי הלוט"ר את החלטתו‪ :‬ההתנהגות‬
‫של סטיבן הייתה מוזרה מהתחלה‪ .‬היה נראה שהוא מנסה להיעצר בכל‬
‫מחיר‪ .‬וגם בבית המשפט הוא ניסה לחבל במשפט והוביל את השופט‬
‫להגדיל את הקנס שלו במאה אחוז‪ .‬ניסיתי להבין את המניע שלו‪,‬‬
‫מה יכולה להיות המטרה שלו? היום כשראיתי את ההשקעה הגדולה‬
‫בתשלום הקנס‪ ,‬שזה אומר קניית מריצות‪ ,‬פריטת כסף למאות אלפי‬
‫מטבעות קטנים‪ ,‬ספירתם ונשיאתם הבנתי שהוא מנסה להפיץ את‬
‫המטבעות הללו‪ .‬הוא הבין שאנחנו נהיה בטוחים שהוא עשה זאת כדי‬
‫לנקום במערכת המשטרה והמשפט‪ ,‬כאשר לאמיתו של דבר הוא ניסה‬
‫להפיץ את החומר הרעיל שלו מתוך שותפות בתא טרור‪ ,‬לכן ביקשתי‬
‫לשלוח את המטבעות למעבדה לפני שהפקידים יתחילו לספור אותם‬
‫ולהעביר אותם הלאה‪ ,‬והדבר שממנו חששתי התרחש כפי שחשבתי‬
‫מלכתחילה‪"...‬‬
‫***‬
‫התורה מצווה אותנו לבדוק ולהתחקות אחרי מניעים נסתרים שעלולים‬
‫להיות חבויים בבני אדם‪ .‬הדיינים למשל חייבים להיזהר מאד מכל שוחד‪,‬‬
‫כך שאפילו נתינה של מתנה‬
‫קטנה‪ ,‬או היכרות מוקדמת‬
‫עלול להגיע ממניעים לא‬
‫טהורים של בעלי הדין‪ .‬האדם‪,‬‬
‫על פי התורה נדרש להיות ישר‬
‫ואמיתי ולהיזהר ממצב של‬
‫'אחד בפה ואחד בלב' כי מתנה‬
‫קטנה אחת יכולה להטות את‬
‫הכף ולעשות עוול גדול לבעלי‬
‫הדין‪...‬‬
‫מי ישלם את השיפוץ?‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫רובי היה בלחץ אטומי‪ .‬בעוד שלושה‬
‫שבועות בדיוק הוא אמור לעזוב את הדירה‬
‫ששכר ועדיין הוא לא מצא דירה אחרת‪.‬‬
‫לאחר מאמצים רבים מצא קובי דירה‪ ,‬אמנם‬
‫היא לא הייתה לפי טעמו אבל לא היו לו‬
‫הרבה ברירות‪ .‬התריסים היו שבורים‪ ,‬חדר‬
‫האמבטיה העלה חלודה אבל לא היו לו‬
‫אפשרויות אחרות‪ ,‬ובלית ברירה הוא סגר‬
‫עם קובי – בעל הבית על שכירות של ‪3,000‬‬
‫לחודש ועבר להתגורר בדירה‪ .‬לאחר חודש‬
‫שהגיע קובי לבקש את השכירות‪ ,‬הוציא רובי‬
‫‪ ₪ 1,500‬ונתן לקובי‪" .‬סיכמנו על שלושת‬
‫אלפים!" אמר קובי‪ ,‬אבל אז לקח אותו רובי‬
‫לסיור ברחבי הדירה והראה לו את הקבלות‬
‫שאלה מס' ‪434‬‬
‫על השיפוצים שערך בדירה שהגיעו לסכום‬
‫של אלף וחמש מאות שקלים‪ .‬רובי שהיה‬
‫יהודי יודע ספר‪ ,‬פתח לקובי שולחן ערוך 'חושן משפט' והראה לו בסימן שי"ד סעיף א'‬
‫בדברי הרמ"א ש'אפילו שנכנס השוכר בהתחלה וראה שהיו הדברים מקולקלים‪ ,‬ולא‬
‫אמר כלום בהתחלה‪ ,‬לא אומרים שמחל אלא חייב המשכיר לשלם על התיקון‪ '...‬רובי‬
‫היה בטוח שבזה הסתיים העניין‪ ,‬אבל להפתעתו ביקש ממנו קובי לפתוח בסימן רכ"ח‬
‫שם נפסק להלכה ש'אם נמצא מום במקח מחזירו לבעל הבית‪ ,‬אולם אם כבר נשתמש‬
‫הלוקח הרי זה מראה שהוא מחל על המום' ואמר לרובי‪" :‬אתה ראית שהדירה לא‬
‫משופצת ובכל זאת הסכמת להיכנס אליה‪ ,‬לכן השיפוצים האלו לא צריכים להתבצע‬
‫על חשבוני ואתה צריך לשלם לי את השכירות כרגיל‪"...‬‬
‫מי לדעתכם צודק?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן‬
‫שי"ד סעיף א' בדברי הרמ"א וסמ"ע על המקום‪ .‬סימן רל"ב סעיף ג' בדין‪' :‬מום במקח'‬
‫וסמ"ע סעיף קטן י'‪ .‬סימן צ"א סעיף קטן ג' בדין‪' :‬הוציא הוצאות ברשות'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "של מי השתילים?" (שאלה מס' ‪)432‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אדון הורוביץ הזמין שתילים לנטיעה בגינתו‪ .‬אבל עובדי‬
‫המשתלה נטעו אותם בטעות בגינה של אדון זקס השכן‪ .‬אדון הורוביץ ביקש משכנו‬
‫לשלם על השתילים‪ ,‬אבל הלה סרב בטענה שלא הוא הזמין אותם‪ .‬וכאשר ביקש אדון‬
‫הורוביץ להוציא את השתילים‪ ,‬הזכיר לו השכן את דברי הגמרא האוסרים להוציא‬
‫עצים מהאדמה בארץ ישראל‪ ,‬מפני יישוב הארץ‪ .‬מה יעשה כעת אדון הורוביץ?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬מר זקס אינו חייב להחזיר את העץ שנשתל בטעות אצלו בחצר לידיו‬
‫של מר הורוביץ‪ ,‬אבל הוא חייב לשלם כפי מחירו של עץ המוכן לשתילה‪ ,‬והוא גם‬
‫חייב לשלם על העבודה לפועלים ששתלו ועבדו אצלו בחצר‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬המשנה (מסכת בבא מציעא דף ק' עמוד ב') אומרת‪ ,‬שאם לראובן‬
‫היה מטע זיתים‪ ,‬והגיע נהר ושטף אותו‪ ,‬וכתוצאה מכך נעקר אחד מעצי הזית ונסחף‬
‫לתוך שדהו של שמעון‪ ,‬היכה שורשים והמשיך לצמוח‪ .‬ההלכה היא שראובן ושמעון‬
‫מתחלקים בזיתים שגדלו לאחר מכן‪ ,‬שהרי העץ הוא של ראובן והשדה שייך לשמעון‪,‬‬
‫והגמרא (שם דף ק"א עמוד א') מבארת‪ ,‬שמדובר במקרה שיחד עם העץ נעקר גם גוש‬
‫עפר‪ ,‬והעץ יכול להמשיך ולגדול גם בלי נטיעה חדשה‪ ,‬ואז אין איסור ערלה (שהתורה‬
‫אסרה לאכול וליהנות מפירות שיוצאים בשלוש שנים הראשונים לנטיעה) על הפירות‬
‫שיוצאים אחרי הנטיעה החדשה בשדה של שמעון‪ ,‬ולכן שמעון שהזיתים גדלו בשדה‬
‫שלו זכאי לחצי מהפירות‪ ,‬וראובן ששייך לו העץ בצירוף גוש עפר שהציל את בעיית‬
‫הערלה זכאי גם לחצי מהפירות‪ ,‬אבל הפירות היוצאים כעבור שלוש שנים‪ ,‬שייכים‬
‫רק לשמעון כי הרי הוא בעל השדה‪ ,‬אלא שהוא חייב לשלם לראובן את דמי הנטיעות‪,‬‬
‫וראובן מצדו לא יכול לדרוש משמעון להחזיר לו את העץ‪ .‬והגמרא מסבירה שמפני‬
‫ישוב ארץ ישראל‪( ,‬שיש עניין שארץ ישראל תהיה מיושבת ונטועה בעצי פרי) אסור‬
‫לראובן לעקור את העץ שלו מהשדה של שמעון אף אם הוא רוצה לנטוע אותו בחזרה‬
‫בשדה שלו שהיא גם בארץ ישראל‪ ,‬וסיבת הדבר כדי לעודד נטיעה של עץ חדש וכך‬
‫תהא הארץ נטועה בשני עצים‪ .‬אמנם אם שמעון לא רוצה להחזיק את העץ אצלו‬
‫בשדה‪ ,‬מותר לו לומר לראובן לקחת את אילנו בחזרה‪ ,‬ולא חייבו אותו להחזיק אצלו‬
‫את העץ בעל כרחו‪ .‬וכן נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן קס"ח)‪.‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬גם אצלנו לא יוכל אדון הורוביץ להכריח את אדון זקס להעביר אליו את‬
‫העץ מפני ישוב ארץ ישראל‪ ,‬אלא שיש לברר האם יצטרך אדון זקס לשלם עבור‬
‫נטיעת העצים אצלו בשדה‪ .‬כי בשונה מהמקרה הקודם ששם ניטעה העץ בידי שמים‬
‫והנידון הוא רק על דמי העץ‪ ,‬במקרה שלנו שיש עובדים שעבדו שצריכים לשלם‬
‫להם יש לברר על מי חל החיוב לשלם להם‪ ,‬האם על מי שהזמין אותם או למי שנהנה‬
‫מהמלאכה?‬
‫אדם שהזמין פועלים לעבוד אצל שכנו מי צריך לשלם להם?‬
‫ראובן שכר פועלים לחרוש שדה‪ ,‬והראה להם את השדה של שכינו‪ ,‬ולאחר שגמרו‬
‫לחרוש את השדה‪ ,‬אמר להם ראובן לכו תתבעו את התשלום משמעון כי הוא בעל‬
‫השדה ואני לא נהניתי שום דבר מהעבודה שלכם‪ .‬הדין במקרה כזה הוא‪ ,‬שראובן‬
‫חייב לשלם לפועלים את המחיר המלא של עבודתם כי הם חשבו שהשדה של ראובן‬
‫וחרשו אותו על דעת כך שראובן ישלם להם‪ ,‬אלא שראובן יכול לדרוש משמעון‬
‫לשלם לו כפי מה שהוא נהנה מהעבודה (שלחן ערוך חושן משפט סימן של"ו סעיף‬
‫א')‪.‬‬
‫אדם שנטע עץ בשדה של חברו שלא ברשות האם הוא זכאי לתשלום?‬
‫אדם שנטע עץ בשדה של חברו בלי לשאול אותו קודם לכן‪ ,‬מבואר בהלכה שתלוי‬
‫למה השדה עומדת‪ ,‬שאם זה שדה שמיועדת לנטיעת עצים‪ ,‬אנו אומדים את דעתו של‬
‫הבעלים שהוא נהנה מכך שנטעו עץ בשדה שלו והוא בעצמו היה עושה זאת במקודם‬
‫או במאוחר‪ ,‬ולכן הוא צריך לשלם את המחיר המלא שמקובל לשלם באותו עיר‬
‫למלאכה כזו‪ .‬אבל אם זה שדה שאינה עומדת לנטיעת עצים (אלא לזריעה או לבניה‬
‫וכדומה)‪ ,‬הדין הוא שיד הפועל על התחתונה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאומדים כמה הושבח השדה‬
‫מנטיעה זו‪ ,‬וכמה היא העלות הזולה ביותר של נטיעת עצים‪ ,‬ועל הבעלים לשלם את‬
‫הסכום הזול מביניהם‪( ,‬שולחן ערוך חושן משפט סימן שע"ה סעיפים א‪-‬ב)‬
‫טעו הפועלים ועשו עבודה אצל השכן‬
‫במקרה שראובן הזמין את הפועלים לעבוד אצלו בשדה‪ ,‬והפועלים טעו ונכנסו‬
‫לשדה של שמעון‪ ,‬שם ראובן אינו חייב לשלם כלום לפועלים‪ ,‬כי הם הרי לא עשו את‬
‫העבודה שהוא הזמין‪ ,‬אבל שמעון יהיה חייב לשלם להם כפי מה שהוא נהנה‪ ,‬אבל‬
‫אם הטעות היתה של ראובן‪ ,‬הוא יהיה חייב לשלם לפועלים מחיר מלא ויכול לחזור‬
‫ולגבות תשלום מלא משמעון כפי מה שנהנה וכפי שנתבאר למעלה ('תוספתא' בבא‬
‫מציעא פרק ז' הלכה ד')‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‪ :‬מר הורוביץ אינו יכול לדרוש ממר זקס לעקור את העץ שניטע אצלו‬
‫בטעות‪ ,‬משום ישוב ארץ ישראל‪ .‬אבל למר זקס מותר להחזיר את העץ למר הורוביץ‬
‫אם הוא לא מעוניין בו‪ ,‬כי לא כופים אותו להחזיק אצלו עץ שאינו שלו‪ .‬לגבי התשלום‬
‫של הפועלים‪ ,‬מר הורוביץ אינו צריך לשלם להם כלום היות שהם לא עשו אצלו שום‬
‫עבודה והטעות הייתה שלהם‪ .‬ולגבי אדון זקס‪ ,‬אם הוא רוצה להחזיק בעצים‪ ,‬הוא‬
‫חייב לשלם גם על העצים וגם על העבודה‪ ,‬כפי מה שהתבאר‪.‬‬