‫ערש“ק פרשת ”תזריע‪-‬מצורע“‪ ,‬כ"ח ניסן תשע“ה‬ ‫"‬ ‫א‬ ‫איפה ל להשק‬ ‫יע "!‬ ‫בדרך העולם כל דבר שהאדם משקיע בו‬ ‫את מיטב כוחותיו‪ ,‬הגופניים והנפשיים‬ ‫כאחד אזי ילך ויצליח בו יותר ויותר‪ ,‬כגודל‬ ‫ההשקעה‪ ,‬כן יהיו התוצאות‪ .‬אולם ישנו דבר‬ ‫אחד‪ ,‬שבו יארע ההפך הגמור‪ ,‬וככל שהאדם‬ ‫ישתדל בו יותר‪ ,‬התוצאות יהיו הרות אסון!‬ ‫שלמה המלך החכם מכל אדם‪ ,‬גילה לנו רז‬ ‫זה "בכל עצב יהי מותר ודבר שפתיים אך‬ ‫למחסור"‪ .‬וביארו המפרשים שבכל דבר‬ ‫שהאדם מתעצב בו‪ ,‬היינו משקיע ומתייגע‬ ‫בו יהי מותר – ימצא בו תועלת ויתרון‪ .‬אולם‬ ‫"ודבר שפתיים" דיבור הפה והפעלתו‪ ,‬ככל‬ ‫שירבה בו יותר "אך למחסור"! ויש מבעלי‬ ‫המוסר שעבדו על עצמם‪ ,‬וטרחו טירחות‬ ‫רבות כדי לקיים את מאמר חז"ל בברכות‬ ‫"אלם צדק תדברון" – מה אומנותו של‬ ‫אדם בעולם הזה – יעשה עצמו כאילם!‬ ‫עד אשר השרישו בנפשם‪ ,‬שתהיה קשה‬ ‫עליהם הוצאת פיהם יותר מהוצאת ממון!‬ ‫כלומר‪ ,‬כמה האדם מחשב‪ ,‬בודק ובוחן‬ ‫אם ההשקעה בקניית דירה במקום פלוני‬ ‫כדאית לו‪ ,‬או שמא לא‪ ,‬ואין הוא ממהר‬ ‫לסגור את ההעיסקה תוך שניות ספורות‬ ‫ואף לא תוך דקות מועטות‪ ,‬כך גם בדיבור‬ ‫פיהם חשבו לא פעם ולא שניים עד אשר‬ ‫בחנו האם יכולים הם לפתוח את פיהם‪,‬‬ ‫האם הדיבור רצוי לפניו יתברך אם לא‪ ,‬האם‬ ‫יש חשש פגיעה בזולת או חלילה לשון הרע‪,‬‬ ‫תן לחכם ויחכם עוד‪ ...‬בפרשתינו קוראים‬ ‫אנו על המצורע שקיבל את עונש הצרעת‬ ‫"ובדד ישב מחוץ למחנה" – מידה כנגד‬ ‫מידה‪ ,‬על כך שבדיבורו הרע גרם להפריד‬ ‫בין אדם לחבירו ובין איש לאישתו‪ .‬ומידה‬ ‫טובה מרובה על מידת פורענות‪ ,‬אם נזכה‬ ‫לדבר אך טוב על כל יהודי‪ ,‬ולפאר כל אשר‬ ‫בשם ישראל יכונה‪ ,‬נזכה לשלום בביתינו‬ ‫ולשלוה בארמונותינו‪ ,‬ולבניין בית הבחירה‬ ‫במהרה בימינו אמן!‬ ‫‪18:49‬‬ ‫‪18:34‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:53‬‬ ‫‪19:49‬‬ ‫‪19:47‬‬ ‫‪19:50‬‬ ‫‪19:48‬‬ ‫‪20:24‬‬ ‫‪20:27‬‬ ‫‪20:27‬‬ ‫‪20:26‬‬ ‫הפטרה‪ :‬מחר חודש‬ ‫חששו של ילד קטן‪...‬‬ ‫גליון מס‘ ‪465‬‬ ‫שבת מברכין אייר‬ ‫ר“ח‪ :‬ביום א' ו‪-‬ב'‬ ‫המולד יהיה‬ ‫במוצאי שבת קודש‬ ‫בשעה ‪ 27 ,1‬דקות‬ ‫ו‪ 4-‬חלקים‬ ‫אחד החטאים הגדולים ביותר הקיימים בינינו‪ ,‬אחד‬ ‫העוונות המעכב ביותר את גאולת ישראל הינו החטא הנורא‬ ‫של לשון הרע! אם אדם היה יודע כמה הוא הורס ומחריב‪,‬‬ ‫מרצץ ומשבר בשמים ובארץ בחטא לשונו‪ ,‬היה מוכן להיות‬ ‫אילם כל חייו! העוון עדיין מרקד בינינו במלוא עוזו כי עדין לא‬ ‫הפנמנו את הדברים ושמנו על ליבנו שהדברים חמורים עד מאוד‬ ‫ורבים מהצרות והיסורים בגוף ובנפש של בני עמנו זה בגלל לשון‬ ‫הרע! רבים חושבים שלשון הרע הוא על שקר ולכן מרשים לעצמם לדבר‬ ‫ולדבר וטענתם בפיהם‪ :‬וכי שיקרתי‪ ,‬אמת דיברתי‪ .‬ואין הם יודעים שהחטא‬ ‫לשון הרע הוא על אמת‪ .‬המשקר בדבריו עוונו חמור יותר‪ ,‬מוציא הוא שם רע‪ ,‬אך‬ ‫אין זה מקטין את העוון ומתיר לדבר דברי גנאי אף שהם אמת‪ .‬כל יהודי ויהודיה‬ ‫חייבים ללמוד את כל הלכות לשון הרע על בוריים! לקרוא סיפורים המדברים על‬ ‫הענין ולהפנים אל ליבם דברים חשובים אלה‪ .‬סיפור נפלא סופר על האדמו"ר‬ ‫רבי שמואל ברוך מלובביץ זצ"ל‪ .‬כשהיה האדמו"ר הצדיק פעוט כבן ארבע‪ ,‬הביא‬ ‫החייט אל ביתם בגד שתפר עבור הרבנית‪ .‬בעוד אימו הרבנית מתבוננת ובוחנת‬ ‫את הבגד החדש אם מותאם הוא לכל גדרי ההלכה והצניעות וראוי להיות לבוש‬ ‫של בת מלך מלכי המלכים‪ ,‬ניגש הילד אל החייט ושלף מתוך כיסו פיסת אריג‬ ‫זהה לאריג שממנו נתפר הבגד‪ .‬החייט נתפס בקלקלתו‪ .‬מסתבר שהאריג היה יקר‬ ‫ויפה והחייט חמד את שאריותיו‪ .‬למראה האריג שבידי הילד‪ ,‬סמקו פני החייט‬ ‫והוא מלמל במבוכה לנסות לתרץ את עצמו‪" :‬סליחה‪ ...‬שכחתי לחלוטין שנותרה‬ ‫לי פיסת אריג‪ ...‬אנא סילחי לי"‪ ...‬הרבנית הצדקנית כמובן שמחלה בלב שלם‪ ,‬כל‬ ‫אחד יכול לפעמים למעוד‪ ,‬ודאי שהחייט לא יחזור על מעשה זה לעולם‪ .‬כשעזב‬ ‫החייט את הבית‪ ,‬פנתה הרבנית אל בנה הקטן בדברי תוכחה‪" :‬מדוע העלבת את‬ ‫החייט? אין זה דרכם של ישראל כשרים להעליב ולפגוע"‪ .‬הרבנית שחינוך בנה‬ ‫עמדו בראש מעיינה‪ ,‬ענשה ויסרה את בנה הקטן למען ילמד להבא‪ .‬הילד הקטן‬ ‫פרץ בבכי מר‪ .‬חלפו מספר שבועות והמקרה כמעט נשכח‪ .‬אך מהפעוט הקטן‬ ‫המקרה לא נשכח כלל‪ .‬באחד הימים נכנס הילד אל חדרו של אביו‪ ,‬הרבי‪" .‬אבא"‪,‬‬ ‫שאל הפעוט בן הארבע במבוכה‪" ,‬כיצד ניתן לתקן עוון של הלבנת פנים?"‪.‬‬ ‫"מדוע תשאל זאת בני"‪ ,‬ביקש הרבי לדעת‪" .‬רצוני לדעת זאת"‪ ,‬השיב הילד ולא‬ ‫יסף‪ .‬הרבי הסביר לילדו הקטן את הדברים בטוב טעם ודעת ופני הילד אורו‪.‬‬ ‫כשנודע הדבר לרבנית התפלאה מאוד‪" .‬מדוע לא סיפרת לאביך את המעשה‬ ‫כולו?"‪ ,‬שאלה הרבנית בפליאה את ילדה‪ .‬הילד לא התבלבל והוא השיב‪" :‬לא די‬ ‫שנכשלתי בהלבנת פנים‪ ,‬האם עלי לעבור גם עוון רכילות ולשון הרע?!"‪ .‬נושא‬ ‫חשוב זה מתאים מאוד לפרשתינו‪ ,‬שכן אמרו רבותינו זיע"א שהצרעת באה בגלל‬ ‫לשון הרע‪ .‬ברוכים הם אותם אירגונים ומארגנים הפועלים ומחזקים בענין חשוב‬ ‫זה‪ ,‬וברוכים הם אותם יהודים יקרים השמים על ליבם להשתפר ולהתחזק‪ ,‬ללמוד‬ ‫ולדעת‪ .‬כמה צריכים אנו להשפיע ולהסביר בבית ובעבודה‪ ,‬בלימודים ובכל‬ ‫מקום ומקום שלשון הרע הוא מחוץ לתחום‪ ,‬לשון הרע לא מדבר אלי! וגם אם‬ ‫זכינו להיזהר מאותו עוון חמור ושומרים אנו על פינו‪ ,‬צריכים אנו גם לשמור את‬ ‫אוזנינו ולא להימצא במקום שמדברים לשון הרע ורכילות‪ .‬אם נתחזק יותר ויותר‬ ‫בדברים חשובים אלה‪ ,‬בודאי שנזכה לכל הברכות הכתובות בתורה‪ ,‬נזכה בקרוב‬ ‫ממש לגאולת ישראל בבנין אריאל ובוא הגואל!‬ ‫"וילדה זכר וטמאה שבעת‬ ‫ימים" )יב‪,‬ב(‬ ‫הטומאה הינה תוצאה של‬ ‫הסתלקות השכינה‪ .‬כאשר הקדושה‬ ‫מסתלקת‪ ,‬באה הטומאה ותופסת‬ ‫את מקומה‪ ,‬בדומה לטומאת המת‬ ‫שנובעת מהסתלקותה של הנשמה‪.‬‬ ‫חכמינו אמרו בקשר ליולדת‪ ,‬כי‬ ‫מפתח הלידה נתון בידי ה' יתברך‬ ‫ואינו מסור בידי שום שליח‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר‪" :‬ויפתח אלוקים את‬ ‫רחמה"‪ .‬יוצא איפוא‪ ,‬שבכל לידה‬ ‫ישנה השראה של קדושה אלוקית‬ ‫עליונה‪ ,‬הרי ממילא כשמסתלקת‬ ‫הקדושה באה הטומאה במקומה‪...‬‬ ‫)מעינה של תורה(‬ ‫"ואיש או אישה כי יהיה בו‬ ‫נגע בראש או בזקן" )יג‪,‬כט(‬ ‫התחיל באיש או אישה ומסיים "כי‬ ‫יהיה בו"‪ ,‬ולכאורה היה צריך לכתוב‬ ‫"כי יהיה בהם"? אלא ההסבר הוא –‬ ‫אומר הבעל "וידבר משה" – על פי‬ ‫דברי רבותינו בתלמוד )שבת נד‪:(:‬‬ ‫"כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו‬ ‫ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו"‪.‬‬ ‫והרי נגעים באים בגלל עוונות‪ ,‬ועל‬ ‫פי הרוב בעל הבית יכול למחות‬ ‫ולמנוע עוונות אנשי ביתו‪ ,‬ומכיון‬ ‫שלא מיחה נתפס בעוונם‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫הכתוב‪" :‬כי יהיה בו נגע" – בבעל‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫)תורת הפרשה(‬ ‫"כנגע נראה לי בבית" )יד‪,‬לה(‬ ‫אף חכמי האמת נדרשו לצורת‬ ‫ביטוי זו‪" ,‬כנגע נראה לי"‪ .‬והסביר‬ ‫רבינו חיים ויטאל זצ"ל‪ ,‬שהצרעת‬ ‫באה בעוון לשון הרע‪ ,‬המטמאת‬ ‫את הנפש ומנגעת את הנשמה‪.‬‬ ‫אלא שהאדם אינו רואה נגעים‬ ‫אלו בטומאה זו‪ .‬ברם‪ ,‬משבאים‬ ‫הגאון רבי אברהם חכם זצ"ל‪ ,‬רבה של כרמנשאה שבפרס היה‪ .‬בבואו‬ ‫לעיר רבנותו‪ ,‬מצא שם רופא משכיל‪ ,‬יהודי במוצאו‪ ,‬שהתאסלם עם‬ ‫כל משפחתו – תופעה חריגה ומוקעת‪ .‬שאלו הרב‪" :‬מה ראית לבגוד‬ ‫באמונת אבותיך ולהוציא עצמך מן הכלל?"‪ .‬ענה‪" :‬אענה לכבודו‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬שהאיסלם אמונת הבל הוא‪ .‬אבל פעם שמעתי רב דורש‪ ,‬ומספר‬ ‫שכאשר יונה הנביא הושלך לים ובלעו הדג‪ ,‬ביקש הלוייתן לבלוע את‬ ‫הדג ואת יונה כאחד‪ .‬אמר לו יונה‪" :‬ראה‪ ,‬שאני מהול"‪ .‬ברח הלוייתן‬ ‫מפניו‪ .‬כך ניצלו יונה והדג‪ .‬כששמעתי זאת‪ ,‬אמרתי‪" :‬מה הדבר‪ ,‬וכי‬ ‫אפשר לשוחח עם דג‪ ,‬ונבהל הוא מפני ברית המילה?"‪ .‬החלטתי שאין‬ ‫בדברים ממש‪ .‬ואם כאלה סיפורים יש ביהדות‪ ,‬במה טובים הם מאגדות‬ ‫האיסלם‪ ...‬אם כן – התאסלם ואחיה בכבוד ורווחה‪ ."...‬הזדעזע הרב‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬בגלל טיפשותך איבדת עצמך משני העולמות‪ ,‬הסכלת עשה!‬ ‫חכם היית בעיניך‪ ,‬ולא ידעת שאין חוכמתך מגעת לקצה ציפורנם של‬ ‫חכמינו! אם לא הבנת דבריהם‪ ,‬חייב היית להניח שדיברו בחידה ובמשל‪,‬‬ ‫והנני לגלות עיניך אף על פי שאינך ראוי לכך! דע לך‪ ,‬שהבריאה כולה‬ ‫נבראה בשישה ימים וביום השביעי שבת‪ .‬שבעת הימים מורים איפוא‬ ‫על עולם הטבע‪ ,‬והבריה הגדולה ביותר בטבע היא הלוייתן‪ .‬האדם‬ ‫למולו הרי הוא כגרגר חרדל‪ .‬מבחינת הטבע‪" ,‬בולע" הלוייתן את האדם‪.‬‬ ‫ולא רק הוא‪ :‬הארי חזק מהאדם‪ ,‬הצבי מהיר ממנו‪ ,‬והנמלה זריזה ממנו‪.‬‬ ‫מה ייחודו של האדם‪ ,‬מדוע נחשב הוא לנזר הבריאה? מדוע הלוייתן‬ ‫הוא שבורח מפניו ולא להיפך? משום שכל בעלי החיים מתוכנתים‬ ‫בטבעיהם ואינם יכולים לחרוג מהם ולגבור עליהם‪ .‬האדם הוא בעל‬ ‫החיים היחיד היכול לשלוט בעצמו ולהכריח עצמו למשול ביצרו נגד‬ ‫טבעו‪ .‬והוכחה לכך היא מצות המילה‪ ,‬חותם הברית שהאדם מטביעה‬ ‫בעצמו ובבנו נגד טבעו‪ .‬ולפיכך מצוותה ביום השמיני‪ ,‬מעל לטבע!‬ ‫בכך גובר האדם על כל שאר ברואים‪ ,‬ומוכיח את עליונותו! והביעו זאת‬ ‫במליצה‪ ,‬שהלוייתן ברח כשראה שיונה מהול‪ .‬הכיר בעליונותו עליו!‬ ‫ראה מה עומקו דברי חכמים וחידותם‪ ,‬ואיך הביעום במשל כה נפלא!"‪.‬‬ ‫שמע הרופא והתפעל‪ ,‬וניחם על מעשהו הנמהר‪.‬‬ ‫עליו הנגעים נפקחות עיניו לראות‬ ‫בהם את הביטוי החיצוני של הנגע‬ ‫האמיתי‪ ,‬הפנימי‪" ,‬כנגע נראה לי"!‬ ‫נוראים הדברים!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"כנגע נראה לי בבית" )יד‪,‬לה(‬ ‫מה הוא "נראה לי"‪ ,‬המילה "לי"‬ ‫נראית כמיותרת‪ .‬וכתב רבינו‬ ‫האלשיך הקדוש זצ"ל‪" :‬הורה לנו‬ ‫אבינו מלכינו אלוקינו דרך אמת‪,‬‬ ‫למען נשכיל לעבוד את ה' "‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬שכאשר קורה לאדם נזק או‬ ‫הפסד ממון‪ ,‬ישים אל ליבו שהכל‬ ‫בהשגחת פרטית ותשלום עונש על‬ ‫עוון‪ ,‬ויקבלו באהבה‪ .‬ובהיותו חדור‬ ‫בהשקפה זו יבין שהעונש ראוי היה‬ ‫לבוא עליו‪ ,‬עונש גוף או נשמה‪,‬‬ ‫והבורא ברוב חסדו המירו להפסד‬ ‫כספי גרידא‪ ,‬ויודה לו על כך!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫הגאון רבי משה הכהן זצ"ל‪ ,‬בנו של הגאון רבי שאול הכהן מהדיג'ת‬ ‫שבתוניסיה‪ ,‬גאון בנגלה ובנסתר היה‪ ,‬מרום וקדוש‪ ,‬והגאון רבי יוסף‬ ‫הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבא‪ ,‬בחר בו כחתנו‪ .‬עקר דירתו מהדיג'ת‪ ,‬ובא‬ ‫לגור באלחארא שבג'רבא‪ .‬חיפש רבי משה דירה למגורים‪ ,‬ומצא בית‬ ‫עם חצר רחבת ידיים שעמד למכירה‪ .‬אבל דיירי הבית ההוא ידועים‬ ‫היו כאנשי ריב ומדון‪ ,‬קטטה ומהומה‪ ,‬עד שסיפרו שהיה בן קם באביו‬ ‫וכלה בחמותה‪ .‬ופעם‪ ,‬בליל פסח‪ ,‬ארע שם קטטה אלימה‪ ,‬ובמהלכה‬ ‫גבר הבן על אביו כפתו ונשאו על כתפיו להשליכו אל הבאר שבחצר‬ ‫– תצילנה האוזניים משמוע ותכהינה העיניים מראות! שהגיע לשפת‬ ‫הבור‪ ,‬אמר לו האב‪" :‬זהו בני‪ ,‬כאן עליך להורידני ארצה! כי גם אני‪,‬‬ ‫בזמנו נתגברתי על אבי וביקשתי להשליכו לבאר‪ ,‬וכשהגעתי לכאן‪,‬‬ ‫שבה אלי בינתי והורדתיו ארצה‪ .‬וכאשר עשיתי‪ ,‬כך נעשה לי"‪ ...‬כאלה‬ ‫היו בני אותה משפחה‪ ,‬וכזה אורחם ושיגם‪ .‬קנה רבי משה את ביתם‪,‬‬ ‫שכר פועלים והורה להם לקלוף את כל הטיח מקירות הבית עד כלה‪,‬‬ ‫ולקחת עפר וסיד אחרים לטייח את הבית מחדש‪ .‬כי אמר שהמחלוקת‬ ‫והמריבות‪ ,‬השנאה והקטטות‪ ,‬מטמאים את הבית כנגעי בתים‪ ,‬וחושש‬ ‫הוא פן ילכד בשחיתות המחלוקת והמדון! ואם הטומאה נאחזת בבית‬ ‫הרגזן ואיש המדון – כמה היא נאחזת בו עצמו! עד שאמרו בזוהר‬ ‫הקדוש על הפסוק "חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו"‪ ,‬שהנשמה‬ ‫הקדושה עוזבת את הכועס‪ ,‬אינה יכולה להשתהות בקירבו! וכתב‬ ‫ב"ראשית חוכמה" שלא רק הנשמה הטהורה עוזבתו‪ ,‬אלא גם הרוח‪,‬‬ ‫אף בחינת הנפש הירודה עוזבתו‪" :‬טורף נפשו – באפו"! והוא מהווה‬ ‫מרכבה לסיטרא אחרא‪ ,‬כמו שסיים הפסוק‪" :‬חידלו לכם מן האדם אשר‬ ‫נשמה )איבד( באפו – כי במה נחשב הוא"‪ ,‬הפך עצמו במה לעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬שהסיטרא אחרא שוכנת בקירבו! יברכנו ה' בברכת השלום‪ ,‬אשר‬ ‫אין כלי מחזיק ברכה כמוהו!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫פרנסה – סגולה שלא יחסרו מזונותיו לעולם‪ ,‬לומר קודם סעודה שלישית של שבת "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו'"‬ ‫)תהילים פרק כג(‪ ,‬כולו‪ ,‬שלוש פעמים‪.‬‬ ‫פרנסה – סגולה לפרנסה טובה ולהצלחה לומר אחר כל תפילה משלוש תפילות את המזמורים‪" :‬מזמור לדוד ה' רועי לא‬ ‫אחסר וגו' " )תהילים פרק כג( ו"למצח בנגינות מזמור שיר וגו' " )תהילים פרק סז(‪.‬‬ ‫)סגולות רבותינו(‬ ‫אתה לא יודע לדבר?‬ ‫חינוך תורני ללא פשרות!!‬ ‫מסופר על ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ ,‬שפעם כאשר הגישו‬ ‫לו מרק‪ ,‬הביע התפעלותו איך הוא טעים ונעים‪ .‬תמהו‬ ‫המסובים בליבם‪ :‬הכיצד איש אלקים קדוש זה‪ ,‬יעסיק את‬ ‫מוחו בדבר פעוט כזה ויתפעל ממעט מרק? לבסוף התברר‬ ‫שהיתה לו כוונה מיוחדת לגרום נחת רוח ושמחה לבעלת‬ ‫הבית‪ .‬כי ידוע בכוחות הנפש של האדם‪ ,‬אשר בדבר שעמל‬ ‫עליו‪ ,‬הרי כל מחמאה טובה שישמיעו לו‪ ,‬היא כמחייה את‬ ‫נפשו‪ .‬ומסופר על אשת איכר‪ ,‬שהיתה מבשלת ארוחות עבור‬ ‫כל העובדים בשדות בעלה‪ .‬פעם אחת הגישה את הסיר‬ ‫לפני הפועלים כדרכה‪ ,‬וכל אחד מהם נטל את מנתו‪ ,‬והנה‬ ‫לתמהונם הרב גילו שלא הגישה לפניהם אלא‪ ...‬תבן מבושל!‬ ‫שאלו הפועלים את אשת האיכר‪" :‬לשחוק על חשבון מאכלינו‬ ‫חשקת?"‪ .‬ענתה להם‪" :‬רבותי! במשך עשר שנים אני עמלה‬ ‫קשות לבשל עבורכם מאכלים‪ ,‬אשר יערבו לחככם ואף יהיו‬ ‫נחמדים לעיניכם – ואף פעם לא שמעתי שאחד מכם יאמר כי‬ ‫המאכלים ערבו לחיכו‪ ,‬חשבתי שאין אתם ידעים אפילו מה‬ ‫אתם אוכלים‪ ,‬ואם כן בודאי שלא תקפידו על תבן מבושל!"‪...‬‬ ‫מסופר על הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל‪ ,‬שבמשך‬ ‫חודשים רבים השקיע מאמצים להשכין שלום בין איש‬ ‫לאישתו‪ .‬הבעל שהיה מאושר מהצלחת הרב להשכין שלום‬ ‫בית‪ ,‬כפה על הרב לקבל מתנה של חמישים לירות )סכום‬ ‫רב באותו הזמן(‪ .‬הלך הרב וקנה בעד הסכום שקיבל תשורה‬ ‫לאישתו של זה‪ ,‬ומסר אותה לאישה בשם בעלה – כדי לחזק‬ ‫את שלום הבית‪ ...‬ועוד מסופר על רבי אריה‪ ,‬שפעם באו‬ ‫אליו בני זוג שהיו רבים ביניהם כדי שישכין שלום ביניהם‪.‬‬ ‫לאחר שעלה הדבר בידו‪ ,‬שיגר לו אותו אדם תרומה לישיבה‪.‬‬ ‫החזיר לו הרב התרומה בצירוף מכתב‪ ,‬בו אמר‪" :‬במקום‬ ‫שתעלה צדקה לישיבה‪ ,‬מוטב שתקנה לאישתך בכסף זה‬ ‫בגדים ותכשיטים‪ ,‬ותפייס דעתה"‪ ...‬החזון האיש זיע"א‬ ‫כותב באיגרתו המפורסמת‪ ,‬שטבע האישה להתענג ולמצוא‬ ‫חן בעיני בעלה‪ ,‬ומצוה רבה על הבעל לשבח את האישה‬ ‫ולהוסיף במילים הן על בישוליה‪ ,‬בגדיה‪ ,‬סדר הבית וכיו"ב‪,‬‬ ‫וכל המרבה במילים – הרי זה משובח‪ .‬ומידי פעם יצרף מתנה‬ ‫קטנה המביעה הערכה וכבוד‪ ,‬וכל המרבה בזה – הרי זה‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫אחד מיהודי קרקא רשם את בנו בן השלוש עשרה‬ ‫לבית ספר של גויים‪ ,‬שנודע שרמתו גבוהה‪ .‬מובן‬ ‫שהלימודים באותו מוסד התקיימו גם בשבתות ובמועדי‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל כן התנה האיש עם מנהל בית הספר תנאי‬ ‫האומר‪ ,‬שבנו פטור מכתיבה בשבתות ובמועדים‪.‬‬ ‫המנהל הסכים לתנאי‪ ,‬והאב היה מרוצה‪ .‬נודע הדבר‬ ‫לרבי עקיבא קורניצר זצ"ל‪ ,‬רבה של קרקא‪ ,‬וכיון שהאב‬ ‫היה מבאי ביתו‪ ,‬הזעיקו אליו בדחיפות‪ .‬שיחה ממושכת‬ ‫התנהלה בין הרב לאב‪ ,‬כשהרב מוכיח את האיש על‬ ‫רצונו לשלוח את בנו לבית ספר מסוג זה‪ .‬השיב לו האב‪:‬‬ ‫"כוונתי במעשה זה היא לקדש שם שמים בעתיד‪ ...‬הן‬ ‫דרושים לנו יהודים משכילים‪ ,‬שידעו לעמוד מול שונאי‬ ‫ישראל ולטעון נגדם בטוב טעם טענות מבוססות‪.‬‬ ‫ולאחר שירכוש בני השכלה גבוהה באותו בית ספר‪,‬‬ ‫ידע בעתיד להגן כראוי על תורתינו ועל עמנו מפני‬ ‫מקטרגים גויים‪ ,‬ובכך יקדש שם שמים"‪ ...‬סיים האיש‬ ‫את טיעונו‪ ,‬מצפה שהרב ישבח אותו על מבטו המרחיק‬ ‫ראות ועל דאגתו לעתיד העם‪ .‬אך רבי עקיבא הזדעק‬ ‫בלהט‪" :‬דווקא מפני היתר זה מזהירה אותנו התורה‬ ‫)ויקרא כב‪ ,‬לב(‪" :‬ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי‬ ‫בתוך בני ישראל"‪ .‬במילים אלו מזהירה אותנו התורה‬ ‫הקדושה‪ :‬אל תחללו את שם ה' בגלל הנימוק‪ ,‬שברבות‬ ‫הימים תהיו כביכול בשל כך מקדשי שם שמים! המטרה‬ ‫הרצויה אינה מקדשת את האמצעים‪ ,‬וגם אם הכוונה‬ ‫רצויה – אין היא הופכת את דרך השגתה מדרך פסולה‬ ‫לדרך טובה"‪.‬‬ ‫כמה כואב הלב לראות יהודים )גם המתפללים בשבתות‬ ‫וחגים בבית הכנסת( שבניהם ובנותיהם מתחנכים‬ ‫בחינוך חולני – כפרני בבתי ספר ממלכתיים )או ממ"ד(‬ ‫בטענות שונות ומשונות בעוד אין צדק לדבריהם וגם‬ ‫עתידין ליתן את הדין! אין טוב יותר מחינוך תורני וצריך‬ ‫מסירות נפש על זה‪ ,‬וכל הממהר להכניס בניו לתלמוד‬ ‫תורה ויפה שעה אחת קודם‪ ,‬חייו בכפליים – גם בזה וגם‬ ‫בבא‪ ,‬ואשרי השומע‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ברוך ממז'בוז אומר‪ :‬שנינו‪ :‬אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון‪ .‬משמע‪ ,‬שאפילו אדם המלא מצוות כרימון – יכול‬ ‫להיות פושע ישראל‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב אומר‪ :‬מסירות נפש היינו‪ :‬מסירת הנפש הבהמית וביטול המידות הרעות ולהשתמש בהם לצרכי‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה מקוברין אומר‪ :‬כל ירידת הנשמה לעולם הזה כדאית בעבור רגע אחד שעושה נחת רוח לפניו יתברך‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש אומר‪" :‬להיות לכם לאלוקים" )ויקרא יא‪,‬מה( – גם ה"לכם"‪ ,‬מעשיכם הגשמיים שאתם עושים לצרכיכם – יהיו‬ ‫לשם שמים‪.‬‬ ‫)פתגמים נבחרים(‬ ‫ניתן לקבל את העלונים בדואר‪ .‬לפרטים יש להתקשר לטלפון‪) 03-5590992 :‬נא להשאיר הודעה בתא הקולי(‬ ‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬ ‫כל אדם מישראל יש בידו להשריש בליבו קדושת ה' ולהיות‬ ‫קדוש בעצמו על ידי הידבקותו במצוות התורה ובלימודה‪.‬‬ ‫אבל הדבר מותנה בתנאי קודם למעשה‪ ,‬שלא יניח ליצר הרע‬ ‫להתאכסן בקירבו‪ ,‬וזה רק לאחר שירחיק דעות כוזבות ממוחו‬ ‫ויטהר עצמו מהרהורים מטונפים‪ .‬משל למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫לאחד שהביא לביתו כלי כסף וכלי זהב לרוב‪ ,‬כלים יפים שאין‬ ‫כיופיים בכל העולם‪ .‬אלא שהבית עצמו מלוכלך מאוד‪ ,‬מלא‬ ‫רפש וטיט ומסריח‪ ,‬עד שכמעט אי אפשר להיכנס לתוכו‪ .‬מה‬ ‫יתן לו ומה יוסיף לו יקר הכלים ויופיים‪ ,‬האם ביתו יהיה נקי על‬ ‫ידי כך? ודאי שקודם כל עליו לנקות כראוי את הבית‪ ,‬לצחצחו‬ ‫ולשפשפו למשעי‪ ,‬ורק אז יעלה יופיו של הבית על ידי הכלים‬ ‫היפים‪ .‬בזה יובן מה שאמרה התורה )במדבר טו'‪,‬לט'(‪" :‬וראיתם‬ ‫אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם"‪ .‬אחר כך חזרה‬ ‫ושנתה‪" :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'‪ ,‬למען‬ ‫תיזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם"‪.‬‬ ‫ולכאורה יש כאן חזרה על אותו ענין במילים אחרות‪ ,‬והרי כל‬ ‫תג בתורתינו הקדושה‪ ,‬תלי תלים של הלכות נאמרו בו‪ .‬אלא‬ ‫התורה באה ללמדנו‪ ,‬אימתי אפשר להגיע על ידי קיום המצוות‬ ‫ל "והייתם קדושים לאלוקיכם"‪ ,‬רק אם יש בו "ולא תתורו אחרי‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם"‪ ,‬ואמרו חז"ל )ברכות יב(‪ :‬אחרי לבבכם‪,‬‬ ‫זו מינות‪ ,‬היינו דעות כוזבות ומחשבות שהן הפך התורה‪.‬‬ ‫ואחרי עיניכם – זו זנות‪ ,‬אלו הם ההרהורים המטונפים של אדם‬ ‫השטוף בתאוות העולם הזה‪.‬‬ ‫)משלי ה"חפץ חיים"(‬ ‫אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת )יג‪,‬ב(‪.‬‬ ‫במדרש ויקרא רבא )פרשה ט"ו( מובא שבשעה ששמעו ישראל‬ ‫פרשת נגעים נתייראו‪ ,‬אמר להם משה רבינו‪ :‬אל תתייראו! כל‬ ‫אלו מוכנים לכותיים אבל לכם מזומן לאכול ולשתות ולשמוח‪.‬‬ ‫את דברי המדרש הללו יש לבאר במשל‪ :‬קצב אחד גידל יתום‬ ‫בתוך ביתו‪ .‬היה זה ילד מוכשר ובעל הבנה נפלאה שהצטיין‬ ‫מאוד בלימודיו‪ .‬בשעות הפנאי היה הילד משתעשע בתרגילי‬ ‫חשבון מסובכים‪ ,‬והקצב היה נותן לו לשם כך עצמות קטנות‬ ‫מלוא השקית‪ ,‬אותם היה הילד מסדר בקבוצות ובהם תירגל‬ ‫תרגילים‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר התבגר הנער‪ ,‬בחר בו כחתן אחד‬ ‫מעשירי העיר ששמח בחתן ברוך הכשרונות שמצא לביתו‪.‬‬ ‫פעם אחת טייל העשיר עם חתנו החדש‪ ,‬והנה ראו לפניהם‬ ‫עצמות עוף מוטלים באשפה‪ .‬מיהר החתן בשמחה ללקט את‬ ‫העצמות ואסף אותם אל כליו‪ ...‬מה אתה עושה?! – נדהם חותנו‬ ‫– לשם מה לך ללקט עצמות באשפה?‪ ...‬אני צריך את העצמות‬ ‫לתרגל תרגילים בחשבון – ענה החתן – כך התרגלתי מימים‬ ‫ימימה‪ .‬כך התרגלת – השיב העשיר – כאשר גדלת בביתו של‬ ‫הקצב העני‪ ,‬שם לא היה דבר מלבד עצמות‪ ,‬אולם בביתי אם‬ ‫חשקה נפשך לתרגל תרגילים‪ ,‬אתן לך לשם כך מטבעות זהב!‬ ‫כן הוא גם הנמשל‪ .‬בשעה ששמעו ישראל את פרשת נגעים‬ ‫נתייראו שמא זה הוא העונש המוכן להם‪ ,‬על כן הרגיעם משה‬ ‫ואמר שעונשים ויסורים כאלה הם מנת חלקם של הכותיים‪,‬‬ ‫אבל לבני ישראל מזומן לאכול ולשתות ולשמוח‪ ,‬ואף אם‬ ‫יחטאו מוכנים להם יסורים מסוג אחר לגמרי‪ ,‬וכמאמר הגמרא‬ ‫בערכין )דף ט"ז( שאפילו הושיט אדם לכיסו ליטול שלושה‬ ‫זהובים‪ ,‬ועלו בידו רק שניים‪ ,‬נחשב לו ליסורים!‪ ...‬אלה הם‬ ‫ה"יסורים" המוכנים לישראל!‬ ‫)משלי המגיד מדובנא(‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫אסור מן התורה לקבל לשון הרע‪ ,‬בין‬ ‫שהוא מהדברים שבין אדם למקום‪ ,‬או מהדברים‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬דהיינו שאסור להאמין בלב‬ ‫שהסיפור הוא אמת‪ ,‬כי על ידי זה יבוזה בעיניו‬ ‫האדם שנאמר עליו הלשון הרע‪.‬‬ ‫המקבל לשון הרע עובר בלא תעשה שנאמר‬ ‫)שמות כג‪,‬א(‪" :‬לא תישא שמע לשוא"‪ ,‬וזוהי אזהרה‬ ‫למקבל לשון הרע‪ .‬ואמרו חכמינו שגדול עונש‬ ‫המקבל לשון הרע יותר מהאומרו‪.‬‬ ‫טעם שגדול עונש המקבל לשון הרע יותר‬ ‫מהאומרו‪ ,‬כיון שאם לא היה מקבלו לא היה חבירו‬ ‫בא לידי דיבור‪ ,‬נמצא שהוא מכשילו‪ ,‬ולכן ראוי‬ ‫הוא ליענש יותר מהמספר‪ .‬ולכן צריך אדם ליזהר‬ ‫כשבא חבירו לספר לו לשון הרע על חבירו‪ ,‬לגעור‬ ‫בו ולנזוף בו ולא להראות לו פנים שוחקות‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כך ימנע מחבירו לספר לו לשון הרע‪.‬‬ ‫אסור מן התורה אפילו לשמוע לשון הרע‪,‬‬ ‫אפילו אם מחליט בליבו שלא להאמין ולקבל‪ .‬אך יש‬ ‫חילוק בין שמיעה לקבלה בכמה עניינים‪ ,‬שבשמיעה‬ ‫האיסור הוא רק אם אין הדבר נוגע לו על להבא‪ ,‬אבל‬ ‫אם הדבר נוגע לו על להבא אם אמת הוא‪ ,‬כגון שהיה‬ ‫בדעתו מתחילה להכניסו בעיסקו או להשתתף עימו‬ ‫או לעשות שידוך עימו וכיוצא בזה‪ ,‬מותר לכתחילה‬ ‫לשמוע כדי לחוש לזה ולהישמר ממנו‪ ,‬כיון שמטרת‬ ‫השמיעה היא להציל עצמו שלא יבוא לידי נזק או‬ ‫לידי מריבה ולא כדי לשמוע את גנותו‪ .‬ועל כל פנים‬ ‫גם באופן זה‪ ,‬ההיתר הוא רק לשמוע‪ ,‬אבל לקבל‬ ‫דהיינו להחליט הדבר בליבו שהוא אמת – אסור‪.‬‬ ‫ההיתר הנאמר בסעיף הקודם לשמוע לשון הרע‬ ‫לשם תועלת‪ ,‬הוא לאו דווקא לתועלת עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫הוא הדין לתועלת אחרים‪ ,‬כגון שרוצה לשמוע דבר‬ ‫זה כדי לחקור אחר כך אם אמת הוא דבר זה‪ ,‬ואז‬ ‫יוכיח לפלוני על זה ועל ידי זה ישוב אולי מחטאו‪ ,‬או‬ ‫שישיב את הגזילה לבעליו‪ ,‬או שיפייס למי שחירף‬ ‫וגידף וכיוצא בזה‪ ,‬ובכל מקרה ההיתר הוא רק על‬ ‫שמיעה‪ ,‬אבל לקבל דהיינו להחליט הדבר בליבו‬ ‫שהוא אמת – אסור‪ ,‬וכניזכר בסעיף הקודם‪.‬‬ ‫ואל יהיה לפלא בעיני הקורא‪ ,‬אם כן איך‬ ‫נוכל לצאת ידי שמיים כיון שגדרת עלינו את‬ ‫הדרך שאפילו השמיעה לבד אסורה‪ ,‬ופן‬ ‫יהיה נוגע לי זה בענייני עיסקי וכיוצא‬ ‫בזה‪ .‬תשובה לדבר‪ ,‬הרוצה לצאת ידי שמים בענייני‬ ‫השמיעה יתנהג כך‪ ,‬אם אחד בא אליו ורוצה לספר‬ ‫לו על חבירו והוא מבין שברצונו לספר עליו גנות‪,‬‬ ‫ישאלנו מתחילה אם העניין שאתה רוצה לספר לי‬ ‫יהיה נוגע לי על להבא‪ ,‬או שאוכל לתקן את הדבר‬ ‫בהוכחה או כיוצא בזה וכנ"ל‪ ,‬אם יאמר לו שנוגע‬ ‫לו על להבא או שהוא יכול לתקן את הדבר וכנ"ל‪,‬‬ ‫מותר לשמוע ולא יאמין לעת עתה אלא רק יחוש‬ ‫עד שיתברר הדבר‪ ,‬אבל אם יבין מתשובתו שלא‬ ‫תהיה תועלת מזה‪ ,‬או שיבין שהוא רק דברי חירופין‬ ‫וגידופין שהוא מעליל עליו עלילות ברשע ומגנה‬ ‫אותו מחמת גודל שנאתו – אסור אפילו לשמוע‪.‬‬ ‫ההולך לביקור אצל אימו‪ ,‬ואימו מדברת לשון‬ ‫הרע‪ ,‬חייב הוא להוכיחה ברמז‪ .‬ואם יודע הוא‬ ‫מניסיון העבר שכל הסבריו לא יועילו מלמונעה‬ ‫לדבר‪ ,‬אזי כאשר תתחיל היא לדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫יאטום אוזניו באצבעותיו בהפגנתיות ויאמר לה‪:‬‬ ‫"אסור לי לשמוע"‪ ,‬ויקצר ביקורו וילך‪ ,‬ואולי באופן‬ ‫זה יחדור לתודעתה חומר האיסור‪) .‬וטוב במקרה‬ ‫זה לעשות שאלת חכם כיצד להתנהג‪ ,‬כי עלול לבוא‬ ‫חלילה לידי מכשול(‪.‬‬ ‫אף על פי שנאמר לעיל שקבלת לשון הרע דהיינו‬ ‫להחליט בליבו שהדבר אמת‪ ,‬אסור מן התורה‪ ,‬מכל‬ ‫מקום לחוש צריך‪ ,‬וביאור הדבר שצריך לקבל את‬ ‫הדבר בדרך חשש בעלמא‪ ,‬היינו רק כדי לשמור את‬ ‫עצמו ממנו שלא יגיע לו היזק על ידו‪ .‬ומכל מקום‬ ‫אין הדבר אפילו בגדר ספק‪ ,‬כיון שמעמידים את‬ ‫האדם בחזקת כשרות‪ ,‬ולכן חייב עדיין להיטיב עם‬ ‫הנידון בכל הטובות שציותה התורה לשאר אנשים‬ ‫מישראל‪ ,‬כי לא נגרע ערכו בעינינו על ידי הלשון‬ ‫הרע לשום דבר‪ ,‬אלא רק שהתורה התירה לחוש‬ ‫ללשון הרע לעניין לשמור את עצמו ואת אחרים‬ ‫ממנו‪ .‬ויש אומרים שמותר שיהיה הדבר בגדר ספק‪,‬‬ ‫כי התורה לא ניתנה למלאכי השרת‪ ,‬ולא יתכן לומר‬ ‫שגם בלב לא יהיה הדבר בגדר ספק‪.‬‬ ‫אם שומע דברי גנות על חבירו‪ ,‬אפילו יודע‬ ‫שהוא אמת‪ ,‬אך יש בהם לצדד לכאן או לכאן‬ ‫והמספר לו דן אותו לכף חובה‪ ,‬חייב השומע לדון‬ ‫אותו לכף זכות‪ ,‬ואם השומע לא דן אותו לכף זכות‬ ‫אלא מסכים עם המספר‪ ,‬לא די שעובר על מצות‬ ‫עשה של "בצדק תשפוט עמיתך"‪ ,‬אלא גם עובר על‬ ‫איסור קבלת לשון הרע‪ ,‬וכל זה אפילו אם דיבורו על‬ ‫סתם איש מישראל שהוא בינוני ודרכו ליזהר‬ ‫מן החטא ולפעמים נכשל‪ ,‬וכל שכן אם דיבורו על‬ ‫איש ירא אלוקים שעליו שייך יותר מצות עשה של‬ ‫"בצדק תשפוט עמיתך"‪.‬‬ ‫כל דבר שיש על המספר איסור עבור דיבורו‪ ,‬יש‬ ‫על המקבל איסור עבור קבלתו‪.‬‬ ‫איסור קבלת לשון הרע הוא‪ ,‬אפילו אם המספר‬ ‫מספר את הדברים בפירסום לפני כמה אנשים‪ ,‬אף‬ ‫על פי כן אין להחליט מחמת זה שהדבר אמת‪ ,‬אלא‬ ‫רק יש לשומעים לחוש לזה ולחקור את הדבר‪ ,‬ואם‬ ‫יתברר להם שהדבר אמת‪ ,‬יוכיחוהו על זה‪.‬‬ ‫מותר ומצוה לרב או מחנך להקשיב )ולא לקבל(‬ ‫ללשון הרע בנוגע לבני קהילתו‪ ,‬ובתנאי שיתכן‬ ‫פעם מן הפעמים להיות לתועלת כגון לדעת על מה‬ ‫להוכיח וכדומה‪.‬‬ ‫יש אומרים שרשאי המלמד לבקש מתלמידיו‬ ‫שיגלו מי עשה דבר גנאי‪ ,‬כיון שמטרתו לתועלת‬ ‫לטובת חינוך התלמיד‪ ,‬ובלבד שהמלמד יקדים‬ ‫ויאמר לתלמידיו שאיסור לשון הרע הוא חמור‬ ‫מאוד‪ ,‬ורק לתועלת מותר‪ ,‬ובכך לא יתרגלו תלמידיו‬ ‫לדבר לשון הרע‪ .‬ויש אומרים שדבר מכוער לעשות‬ ‫כן‪ ,‬כיון שזה יגרום לתלמידים להקל באיסור לשון‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם‬ ‫המספר סיפר עליו את הלשון הרע בפניו‪ ,‬כיון שלא‬ ‫שמענו הודאה על זה מפי הנדון‪ ,‬וכל שכן אם לא‬ ‫מספר עתה בפניו‪ ,‬אלא רק אומר שהיה אומר את‬ ‫הדברים האלה בפניו‪ ,‬שאסור להאמינו מטעם זה‪.‬‬ ‫ואפילו אם האדם שמדברים עליו שותק עתה בשעה‬ ‫שמדברים עליו‪ ,‬אין להחליט שהדבר אמת‪ ,‬אף אם‬ ‫טבעו תמיד שלא לשתוק‪ ,‬כי אולי נתגבר עתה על‬ ‫טבעו והחליט שלא לענות על ריב‪ ,‬או מפני שתיאר‬ ‫לעצמו שיאמינו יותר למספר ולכן החליט לשתוק‬ ‫ולהיות מן הנעלבים ואינם עולבים‪.‬‬ ‫כשם שאסור לקבל לשון הרע אם שמע מאדם‬ ‫אחד‪ ,‬כן הדין אפילו אם שמע משני בני אדם או‬ ‫יותר‪ ,‬כיון שאין חל שם עדות אפילו על שניים ויותר‬ ‫אלא בבית דין‪ ,‬אבל חוץ לבית דין – לא חל‪.‬‬ ‫וכל האיסור הוא להחליט‪ ,‬אבל לחוש מותר‬ ‫אפילו אם שמע רק מאחד‪.‬‬ ‫)הבית היהודי(‬