‫‪1‬‬ ‫פרשת רצח הקצין תאופיק בק אסעיד‬ ‫שמואל גילר‬ ‫מבוא‬ ‫בכ"ג בניסן תרפ"א‪ ,‬ה‪ 1-‬במאי ‪ ,1511‬פרצו ביפו מהומות‪ ,‬המוכרות כ'מאורעות תרפ"א'‪ .‬אחד מיעדי‬ ‫הפורעים היה 'בית החלוץ' ביפו‪ ,‬ששימש כאכסניית קליטה לחלוצי 'העלייה השלישית'‪ 1.‬העולים‬ ‫ששהו במקום‪ ,‬התגוננו במשך כארבעים דקות‪ ,‬עם מוטות ברזל שעקרו מגדרות החצר‪ ,‬והצליחו‬ ‫להדוף את התוקפים‪ .‬למקום הגיעה קבוצת קציני משטרה ושוטרים ערבים‪ .‬העולים חשבו כי הם‬ ‫באו לסייע להם‪ ,‬אך השוטרים ירו אל עבר השער‪ ,‬פרצו אותו‪ ,‬ובעקבותיהם פרץ ההמון לחצר‪.‬‬ ‫לאחר ארבעים דקות של מסע שוד ורצח‪ ,‬נותרו במקום חמישה עשר חללים ועשרים ושמונה‬ ‫פצועים‪.‬‬ ‫ב‪ 13-‬בינואר ‪ ,1511‬שנה ושמונה חדשים לאחר הטבח‪ ,‬נרצח ביפו הקצין תאופיק בק אסעיד‪,‬‬ ‫ששרת במשטרת יפו‪ .‬הוא נרצח בידי ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה)‪ ,‬חבר 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬בהוראתה‬ ‫של מניה שוחט‪ .‬לטענת מניה‪ ,‬החיסול בוצע כנקמה על כך שעמד בראש קבוצת השוטרים שפרצה‬ ‫לחצר‪ .‬איש לא פקפק עד היום בגרסה זו‪ ,‬אך בחינת עדויות על שהתרחש במקום‪ ,‬מעוררת ספקות‬ ‫לגבי גרסתה של מניה‪ .‬מסקנת המאמר שלפניכם היא‪ ,‬כי הנרצח לא היה כלל באזור 'בית החלוץ'‪,‬‬ ‫וכי המחסלים טעו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בזהות הקורבן‪.‬‬ ‫מאורעות תרפ"א ביפו והטבח 'בבית החלוץ'‬ ‫המהומות פרצו בצהרי היום‪ ,‬על גבול מנשייה ונווה‪-‬שלום‪ ,‬והתפשטו עד מהרה ליפו‪ .‬אספסוף פרץ‬ ‫לחנויות היהודים‪ ,‬ובזז אותן‪ .‬השוטרים הערבים שהיו מופקדים על שמירת הסדר‪ ,‬הצטרפו‬ ‫לפורעים‪ ,‬והרגו ופצעו יהודים‪ .‬ההסבר הרשמי לפרוץ המהומות‪ ,‬הייתה הפגנה בלתי חוקית של‬ ‫פועלים בולשביקים‪ 2,‬שנתקלה בהפגנה חוקית של מפלגות הפועלים בתל אביב‪ ,‬אולם היה זה‬ ‫שיאו של מסע הסתה מתמשך נגד הציונות והעלייה‪ ,‬שהחל לאחר פרסום 'הצהרת בלפור'‪ .‬ההסתה‬ ‫התגברה במהלך ‪ ,1511‬כשהתנהלו דיונים על גורל המזרח התיכון וחלוקתו במועצת המעצמות‪,‬‬ ‫ולאחר אישור הסכם 'סייקס פיקו' בועידת 'סנט רמו'‪ .‬היא הגיעה לשיאה עם ביקורו של שר‬ ‫המושבות צ'רציל בארץ‪ ,‬באפריל ‪ ,1511‬והכרזתו כי בריטניה נחושה לממש את 'הצהרת בלפור'‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫רחוב יפת ‪ 34‬ביפו‪.‬‬ ‫מפלגת פועלים סוציאליסטים – מפ"ס‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫'בית החלוץ' הוקם על ידי ועד הצירים הציוני ביולי ‪ ,1511‬עם תחילת השלטון האזרחי הבריטי‪,‬‬ ‫והתגברות זרם העולים ארצה‪ .‬בית העולים שכן בצמוד לבית החולים הצרפתי‪ ,‬ברובע עג'מי‪ ,‬בתוך‬ ‫חצר מוקפת חומה‪ ,‬שנסגרה בשער אל הרחוב הראשי‪ .‬הבית בלב השכונה הערבית‪ ,‬הפך בעיני‬ ‫הערבים לסמלה של הציונות והעלייה‪ ,‬ולכן הוא נבחר כיעד לתקיפת ההמון‪.‬‬ ‫בשעת הצהריים‪ ,‬החל המון להתאסף בחזית הבית וניסה לפרוץ את השער‪ ,‬כשהוא מידה‬ ‫אבנים אל החצר‪ .‬העולים שהיו אותה שעה במקום‪ ,‬הצטיידו במוטות ברזל שפורקו בחופזה‬ ‫מגדרות החצר‪ ,‬והצליחו להדוף את המתפרעים‪ .‬הם יצאו מידי פעם לעברם‪ ,‬והניסו אותם‪.‬‬ ‫הקצינים והשוטרים הערבים שהגיעו למקום‪ ,‬פתחו באש לעבר השער ופרצו אותו‪ .‬עשרות ערבים‪,‬‬ ‫חמושים במקלות‪ ,‬סכינים וגרזנים‪ ,‬פרצו לחצר והחלו במסע של רצח ושוד‪ .‬הטבח נעצר ביריית‬ ‫אקדח של קצין בריטי שהגיע למקום‪ .‬בחצר נותרו אחד עשרה חללים ועשרים ושמונה פצועים‪,‬‬ ‫מדקירות וחתכים קשים‪ .‬ארבעה מהם נפטרו למחרת מפצעיהם‪.‬‬ ‫חיסול הקצין תאופיק בק אסעיד‬ ‫ביום רביעי‪ 13 ,‬לינואר ‪ ,1511‬בשעה חמש ורבע אחה"צ‪ ,‬נורה למוות הקצין הערבי תאופיק בק‬ ‫אסעיד‪ .‬הוא נורה במצחו על ידי אלמוני‪ ,‬בשכונת נווה שלום‪ ,‬ומת במקום‪" .‬בהלה תקפה את‬ ‫היהודים תושבי השכונה והחלה מנוסה כללית‪ .‬חנויות היהודים והערבים נסגרו ודבר הרצח עשה‬ ‫רושם מדכא ברחבי יפו‪ .‬היה חשש להתפרצות מהומות מחדש"‪ ,‬כך מתאר בזיכרונותיו דוד תדהר‪,‬‬ ‫קצין משטרת המנדט‪ ,‬שמונה לשמש כחוקר פרשת הרצח‪ 3.‬הוא מספר‪ ,‬כי תאופיק בק היה הקצין‬ ‫שהגיע בראש קבוצת השוטרים‪ ,‬והיה זה שאילץ את העולים לפתוח את שער חצר 'בית החלוץ'‪,‬‬ ‫ולכן ראו בו האחראי לטבח החלוצים‪ .‬הוא היה קצין משטרה ראשי בימי התורכים‪ ,‬בתקופתו של‬ ‫חסן בק‪ .‬היה ידוע כרודף בצע ושוחד‪ ,‬אולם הפגין יחס טוב כלפי היהודים וכונה "אוהב יהודים"‪.‬‬ ‫תדהר מספר כי חברי אגודת 'השומר' החליטו לנקום בקצין הדמים‪ ,‬והטילו על חבר 'גדוד העבודה'‬ ‫ירחמיאל לוקצ'ר לבצע את מעשה הנקם‪ .‬סיפור המעשה‪ ,‬כפי שמתואר על ידי תדהר‪ ,‬חוזר גם‬ ‫בספרות העוסקת בתקופה‪ ,‬והוא שב ועלה גם בכתבות עיתונות שעסקו ברוצח לוקצ'ר במהלך‬ ‫השנים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫דוד תדהר‪' ,‬בשרות המולדת'‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬ ‫'ידיעות אחרונות‪ 7 ,‬ימים' ‪ ,8.9.61‬וגם ‪' ,15.9.61‬במחנה'‪' ,1.7.61 ,‬הארץ'‪.6.10.89 ,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ועדת החקירה בראשות השופט תומס הייקרפט‬ ‫בעקבות המהומות מינה הנציב העליון הרברט סמואל ועדת חקירה‪ ,‬בראשות זקן השופטים סיר‬ ‫תומס הייקרפט‪ ,‬כדי לבדוק את השתלשלות האירועים ולהביא את האשמים לדין‪ .‬בפני הועדה‬ ‫הופיעו ‪ 151‬עדים‪ ,‬וביניהם הקצינים והשוטרים שפעלו באותו יום ביפו‪ .‬מפקח ראשון תאופיק בק‬ ‫אסעיד העיד גם הוא בפני הועדה‪ .‬הוא היה מופקד יחד עם הקצין היהודי קלמן כהן על שמירת‬ ‫הסדר‪ ,‬במהלך תהלוכת הפועלים שנערכה באותו יום בתל‪-‬אביב‪ .‬כהן היה אחראי על אזור נווה‪-‬‬ ‫שלום ואילו תאופיק על איזור מנשייה‪ .‬על פי עדותו‪ ,‬הוא היה משעות הבוקר ועד שעות אחר‬ ‫הצהריים המאוחרות עסוק במהומות שפרצו בגבול בין השכונות‪ 5.‬עדות המפקח כהן‪ ,‬מאשרת את‬ ‫דבריו של קצין המשטרה הערבי‪ 6.‬עדויות נוספות של יהודים מתארות את תאופיק בק‪ ,‬בשעת‬ ‫הפריצה ל'בית החלוץ'‪ ,‬בזירת האירועים בגבול יפו ונווה‪-‬שלום‪ .‬דוחות מודיעין של 'ועד הצירים'‪,‬‬ ‫ממקורות ערביים‪ ,‬מפרטים את שמות אלה שלקחו חלק במאורעות‪ .‬שמו של תאופיק בק לא‬ ‫מצוין כמי שלקח חלק באירועי הטבח ב'בית החלוץ'‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בין העדויות שנרשמו בפני חברי 'ועד ההגנה של תל‪-‬אביב'‪ ,‬נמצאת גם זו של דוד תדהר‪ ,‬מ‪1-‬‬ ‫במאי ‪ ,1511‬שלושה ימים בלבד לאחר המהומות ביפו‪ .‬בעדותו הוא מתאר את שראו עיניו בצהרי‬ ‫ה‪ 1-‬במאי‪ ,‬כשהגיע עם צעירים נוספים לנווה‪-‬שלום‪ ,‬בכדי לעזור בהתגוננות‪ .‬הוא היה במקום בין‬ ‫השעות ‪ 11611‬ו‪ 0611-‬אחה"צ‪ ,‬והוא מתאר את מעשי הביזה שראה בשוק מנשייה‪ ,‬ועל מנהיגי‬ ‫הערבים שהיו באותן שעות במקום‪ .‬הוא כותב‪" 6‬וכן אני מעיר כי האופיצר תופיק בק אחרי שלקח‬ ‫חזרה מערבים שונים מהגזל‪ ,‬לא רשם את שמותיהם"‪ 8.‬הפריצה לחצר בית העולים התרחשה בין‬ ‫השעות ‪ 1611‬ל‪ 1611 -‬אחר הצהריים‪ .‬תאופיק בק היה באותן שעות בגבול מנשייה נווה‪-‬שלום‪ ,‬ודוד‬ ‫תדהר חוקר הרצח‪ ,‬ראה אותו שם‪ ,‬ואף על פי כן העלה בזיכרונותיו את הטענה כי הוא זה שהגיע‬ ‫בראש קבוצת השוטרים לבית העולים‪.‬‬ ‫גרסת מניה שוחט‬ ‫רצח תאופיק בק נותר במשך השנים כתעלומה‪ ,‬וזהות הרוצח לא פורסמה‪ .‬ב‪ 10-‬במרס ‪1511‬‬ ‫הועמד לדין השוטר דוד בר‪ ,‬באשמת הרצח‪ ,‬אך זוכה בסופו של דבר‪ 9.‬ההנהגה הציונית והעיתונות‬ ‫היהודית‪ ,‬טענו כי הקצין נרצח בידי ערבים‪ ,‬על רקע סכסוכים משפחתיים‪ .‬כך נותרה הפרשה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אצ"מ‪ ,L4/829 .‬עדות תאופיק בק‪.‬‬ ‫אצ"מ‪ ,L4/829 .‬עדות קלמן כהן‪.‬‬ ‫אצ"מ‪.L4/859 .‬‬ ‫אצ"מ‪.L4/840 .‬‬ ‫'הארץ' ‪24.3.1923‬‬ ‫‪4‬‬ ‫עלומה עד שנות החמישים‪ ,‬כשהחלה מערכת 'ספר ההגנה' באיסוף עדויות על תולדות הארגון‪ .‬בין‬ ‫ותיקי 'השומר'‪ ,‬הילכה אמנם השמועה שמניה שוחט וחברי הארגון עמדו מאחורי הרצח‪ ,‬אולם לא‬ ‫ניתן לכך פומבי‪.‬‬ ‫ב‪ 12-‬באוגוסט ‪ ,1511‬סיפרה מניה לראשונה‪ ,‬לשאול אביגור‪ ,‬כי היא זו שהורתה על חיסולו‬ ‫של תאופיק בק‪ .‬מניה סיפרה כי "הגיעה לבית החלוץ ובקושי נכנסה‪ .‬עמדה דממה‪ .‬המון הרוגים‬ ‫ופצועים‪ .‬היא מצאה נערה כבת ‪ ,11‬שספרה לה‪ ,‬שהערבים לא יכלו לפרוץ את השער‪ .‬אך הגיע‬ ‫קצין ערבי‪ ,‬שדרש לפתוח את השער 'כדי להציל' את הנמצאים בבית ולמעשה פתח פתח‬ ‫למתפרצים‪ .‬אז החל ההרג האיום‪ .‬אח"כ זיהתה הנערה את הקצין תופיק אפנדי (לדעת מניה שוחט‬ ‫ממשפחת המופתי) וגם אחרים שנשארו בחיים זיהו אותו‪ .‬ניסו לתבוע את תופיק לדין אך‬ ‫השלטונות טשטשו את העניין‪ .‬אז החליטה מניה שיש להרגו"‪ .‬בהמשך מספרת על כך שלוקה‬ ‫(לוקצ'ר) הוא האיש שביצע את המעשה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ב'ספר השומר'‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1514‬חוזרת מניה שוחט על גרסתה ומספרת על החלטתה‬ ‫לחסל את הקצין הערבי‪ .‬היא מתארת שוב את הגעתה לבית העולים‪ ,‬ועל מה שנודע לה‪" 6‬כעבור‬ ‫זמן מה ניגש לשער תופיק אפנדי‪ ,‬קצין משטרה ערבי ממשפחת החוסיינים‪ ,‬ונתן פקודה לפתוח‬ ‫את השער באמתלה‪ ,‬שהוא בא להגן על העולים‪ ,‬ולהעבירם למקום בטוח יותר‪ .‬האמינו לו ופתחו‬ ‫את השער‪ .‬אך נכנס‪ ,‬נתן אות לאנשיו אשר חיכו במארב‪ ,‬והם פרצו לתוך הבית והתחילה‬ ‫השחיטה‪ .‬מצאתי את השער שבור ובפנים דממת מוות‪ .‬גופות הרוגים בכל פינות הבית‪ ,‬וביניהם‬ ‫פצועים אנושים שהעמידו פני מתים מפחד פן יחזרו הערבים ויתעללו בהם‪ .‬במחסן הפחמים‬ ‫מצאתי ילדה בת שתים עשרה‪ ,‬שלמה ובריאה‪ .‬את אמה הרגו‪ ,‬והיא סיפרה את כל פרטי השחיטה‬ ‫שנמשכה כמה שעות‪ ,‬ואשר היא ראתה מתוך מחבואה ואיך ניהל הקצין הערבי את הפעולה"‪.‬‬ ‫ועוד מספרת מניה‪" 6‬רצתי לתל ‪-‬אביב‪ ,‬מסרתי את הדבר לחיים פיינברג‪ ,‬שהיה אז ממונה על בית‬ ‫העולים וטרם ידע מה שקרה שם"‪ 11.‬היא נשבעה כי תתנקם בקצין ותהרוג אותו‪.‬‬ ‫גרסתם של חברי 'השומר'‬ ‫ישראל שוחט וחבריו של לוקצ'ר‪ -‬פנחס שניאורסון ובנימין ביכמן‪ ,‬מתארים ב'ספר השומר' את‬ ‫גרסתם לסיבות שהביאו לחיסולו המאוחר של תאופיק בק‪ .‬הם מספרים כי לאחר המאורעות‪,‬‬ ‫התרחשו התנקשויות ביהודים עוברי אורח בסביבות תל אביב‪ ,‬על ידי כנופיה מסתורית‪ .‬לטענתם‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫את"ה‪ 132.00006 .‬עדות שנרשמה על ידי שאול אביגור‪.‬‬ ‫'ספר השומר'‪ .‬עמ' ‪.391 ,292 ,64‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הגיע לכפר גלעדי‪ ,‬בסוכות תרפ"ב‪ ,‬יוסף הכט שעמד אז בראש 'ההגנה' בתל‪-‬אביב‪ ,‬והביא לפניהם‬ ‫הצעה שיקבלו עליהם מעשה ביעורם של פורעי יפו‪ .‬לדבריהם‪ ,‬התברר להם שראש הפורעים היה‬ ‫תאופיק בק‪ ,‬ש נשלח מטעם המשטרה בלוית שוטרים ערבים לשמור על בית העולים‪ ,‬והוא זה‬ ‫שדרש מהנהלת בית העולים לפתוח את שערי החצר והניח לפורעים לפרוץ פנימה‪ ,‬ולבצע את‬ ‫הטבח האכזרי‪ .‬הם מספרים שהוטלה על לוקצ'ר ובנימין ביכמן משימת החיסול‪.‬‬ ‫הרוצח ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה)‬ ‫ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה) היה מאנשי 'השומר' ו'גדוד העבודה' והפך לאגדה עוד בחייו‪ .‬יפה תואר‪,‬‬ ‫ציוני‪ ,‬ולימים קומוניסט‪ ,‬אהובן של נשים‪ ,‬שודד דרכים‪ ,‬מרגל וטרוריסט‪ .‬הוא השתייך לחברי‬ ‫קבוצת 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬בהנהגתו של ישראל שוחט שלא ראו בעין יפה את פירוקו של 'השומר'‪,‬‬ ‫והמשיכו בפעילות מחתרתית לאחר ההחלטה על הקמת 'ההגנה'‪.‬‬ ‫לוקצ'ר‪ ,‬יליד טשקנט‪ ,‬נשלח בצעירותו ללמוד ב'גימנסיה הרצלייה'‪ ,‬ובמהלך מלחמת העולם‬ ‫הראשונה שרת כקצין בצבא התורכי‪ .‬לאחר סיום המלחמה‪ ,‬חזר ארצה והשלים את לימודיו‬ ‫בגימנסיה‪ .‬במהלך ‪ ,1511‬שרת זמן קצר במשטרת הרוכבים בגליל‪ ,‬ולאחר שפרש‪ ,‬הצטרף לחברי‬ ‫'גדוד העבודה' ולקיבוץ כפר גלעדי‪ .‬בקיבוץ הוא פגש את ריבה מיטשל‪ ,‬אשת חברו משה אליוביץ‪,‬‬ ‫שהתאהבה בו‪ .‬היא עזבה את בעלה ובנה‪ ,‬ועברה לחיות לצידו‪.‬‬ ‫לוקצ'ר קנה לו שם של לוחם עז נפש וקר רוח‪ ,‬ועלילות גבורה רבות נקשרו סביב שמו‪ .‬הוא‬ ‫שימש כאיש המבצעים של קבוצת 'הקיבוץ החשאי' ‪ ,‬והשתתף בשוד הזהב המפורסם של הארגון‬ ‫('האכס')‪ ,‬בו נשדדו חמשה עשר אלף לירות זהב‪ ,‬שהוברחו מלבנון ושימשו למימון הסליק הסודי‬ ‫בכפר גלעדי‪ .‬בשנת ‪ 1510‬נשלח לגרמניה כדי להכשירו לפיקוד על קורסי הכנה צבאית של הארגון‪.‬‬ ‫בקיבוץ תל‪-‬יוסף הקים את בית הספר הצבאי החשאי של הארגון‪ ,‬שפעילותו נחשפה בשנת ‪.1512‬‬ ‫לוקצ'ר עזב את הגדוד‪ ,‬עבר להתגורר בתל‪-‬אביב‪ ,‬והסתפח לחברי תנועת פ‪.‬ק‪.‬פ‪ .‬הקומוניסטית‪.‬‬ ‫לדברי מנהיגה יוסף ברגר‪-‬ברזילי‪ ,‬הפך לוקצ'ר להיות שליח הביון הסובייטי‪ ,‬ולכן נרדף על ידי‬ ‫השלטונות הבריטים‪ ,‬עד שנאלץ‪ ,‬במאי ‪ ,1511‬לעזוב את הארץ לברית המועצות‪ 12.‬הוא הצטרף‬ ‫לצבא האדום‪ ,‬נאסר בתקופת טיהורי סטאלין‪ ,‬ויחד עם פורשים נוספים מ'גדוד העבודה'‪ ,‬נשלח‬ ‫למחנות סיביר‪ .‬חרושת שמועות נפוצה על גורלו‪ .‬היו שטענו כי נהרג במלחמת האזרחים בספרד‪,‬‬ ‫ואחרים ספרו כי שוחרר מן המחנות במהלך מלחמת העולם ונהרג בקרבות סטלינגרד‪ .‬גם רעייתו‬ ‫לא ידעה על גורלו‪ ,‬אולם זכתה לקבל גמלת אלמנה לאחר המלחמה‪.‬‬ ‫‪ .12‬שלמה שבא‪'.‬שבט הנועזים'‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬ ‫‪6‬‬ ‫סיפור חייו ודמותו של לוקצ'ר‪ ,‬והאגדות שנרקמו סביבו‪ ,‬שבו ועלו בכתבות עיתונים במהלך‬ ‫השנים‪ 13.‬ריבה עלתה ארצה עם גל העלייה מרוסיה בשנת ‪ ,1545‬והתאחדה עם בנה דן אותו עזבה‬ ‫בילדותו‪ .‬שנה לאחר מכן נפוצה שמועה כי הוא חזר ארצה ומסתתר‪ ,‬אך זו התבררה כבדותה‪.‬‬ ‫סימני השאלה‬ ‫גרסת מניה שוחט וחבריה על נסיבות החיסול‪ ,‬חוזרת ועולה בספרות ההיסטורית העוסקת‬ ‫בתקופה‪ ,‬ואיש לא פקפק בה עד היום‪ .‬עיון בדו"ח ועדת הייקרפט והפרוטוקולים שצורפו אליו‪,‬‬ ‫ובחינת הממצאים העובדתיים‪ ,‬מעוררים סימני שאלה באשר לאמיתות הגרסה על מניעי הרצח‪.‬‬ ‫עולה מהם כי תאופיק בק לא היה כלל בצהרי ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬בחצר בית העולים או בקרבתו‪,‬‬ ‫והוא לא היה הקצין שהורה על פתיחת השער‪.‬‬ ‫מניה מספרת בעדותה כי פגשה בחצר ילדה בת ‪ 11‬שאמה נרצחה‪ ,‬והיא שהצביעה על‬ ‫תאופיק בק‪ .‬האישה היחידה שנרצחה באותו יום בבית העולים‪ ,‬הייתה דובה צ'רקסקי ז"ל‪ ,‬אשר‬ ‫יחד עם בעלה יהודה ניהלו את הבית‪ ,‬ושניהם נרצחו בטבח‪ .‬ילדיהם‪ ,‬משה וראובן ניצלו‪ ,‬ואילו‬ ‫הבת חיה הייתה מאושפזת באותו יום בבית החולים הצרפתי‪ .‬היא לא יכולה הייתה לספר על‬ ‫שהתרחש בחצר‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ועוד מניה מספרת‪ ,‬כי היא "רצה לתל ‪-‬אביב וסיפרה למנהל בית העולים חיים פיינברג אשר‬ ‫לא ידע על שהתרחש"‪ .‬בין הפרוטוקולים של 'ועדת הייקרפט' נמצא גם זה של פיינברג‪ ,‬והוא‬ ‫העיד‪" 6‬הייתי במשרדי בבית החלוץ משעה ‪ 2‬בבוקר ה ‪ 1-‬במאי"‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫הוא היה בשעות הצהריים‬ ‫בחדרו בקומה השנייה של 'בית החלוץ'‪ ,‬וצפה מן החלון על שהתרחש ברחוב ובחצר‪ .‬הוא ראה את‬ ‫בואם של הקצינים והשוטרים‪ ,‬את הירי לעבר השער‪ ,‬את ההרג בחצר‪ ,‬ואף עזר בפינוי הנפגעים‪.‬‬ ‫מניה וחבריה מספרים כי באי כוח המוסדות הציוניים מחו בפני הנציב העליון ובקשו‬ ‫להעמיד את תאופיק בק לדין‪ ,‬אולם בקשתם נדחתה בתירוץ שהוא ממשפחה מיוחסת (לטענת‬ ‫מניה ממשפחת חוסייני) ‪ .‬עורך הדין הרי סאקר מונה על ידי 'ועד הצירים'‪ ,‬יחד עם עורכי הדין‬ ‫הורץ סמואל ומנחם דונקלבלום‪ ,‬כדי לדרוש הגשת כתבי אישום נגד השוטרים והקצינים שלקחו‬ ‫חלק במהומות ובטבח‪ .‬בתיקים המשפטיים שהותירו‪ ,‬נמצאים גם מכתבי תלונה נגד הקצינים‬ ‫והשוטרים שהשתתפו בטבח העולים ובהרג בנווה שלום‪ ,‬ובהם אישומים נגד הקצינים חנא‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫'‪ 7‬ימים' ‪ 7' ,8.9.61‬ימים' ‪' ,15.9.61‬במחנה'‪' ,1.7.61 ,‬הארץ‪.6.10.89 ,‬‬ ‫משה בן ‪-‬יהודה ( צ'רקרסקי) ז"ל סיפר על כך לבתו נורית ולחתנו ד"ר משה גרנות שמסר לי זאת‪.‬‬ ‫אצ"מ‪.L4/829 ,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ברדקוש ואסעד עבוד‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫במכתב לד"ר ד‪ .‬איידר‪ ,‬מ"מ יו"ר 'ועד הצירים'‪ ,‬מפרט עו"ד סמואל את‬ ‫האישומים שהועלו נגד הקצינים והשוטרים‪ .‬שמו של תאופיק בק אינו מוזכר ביניהם‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫בין‬ ‫התיקים‪ ,‬נמצא גם תיק העוסק בניתוח עדותו של תאופיק בק בפני ועדת החקירה‪ ,‬וגם בו אירוע‬ ‫'בית החלוץ' אינו מוזכר‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫מעורבותו של יוסף הכט‬ ‫חבריה של מניה שוחט בארגון 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬סיפרו כי התבקשו על ידי יוסף הכט‪ ,‬מפקד‬ ‫'ההגנה' בתל‪-‬אביב‪ ,‬לבצע את חיסולו של תאופיק בק‪ ,‬שעמד לדבריהם בראש כנופיית רצח באזור‬ ‫יפו‪ .‬לאחר פרסום 'ספר השומר' נשאל יוסף הכט‪ ,‬על ידי סלוצקי עורך 'ספר ההגנה'‪ ,‬אם יש אמת‬ ‫בדבריהם של שניאורסון ושוחט‪ .‬הכט השיב‪" 6‬הפסקה בענין תופיק בק בספר השומר בטעות‬ ‫יסודה‪ .‬האמת היא‪ ,‬שאני לא פניתי לאנשי השומר והם לא התייעצו בי‪ ,‬אלא שני אנשי השומר‪,‬‬ ‫לוקצ'ר וביכמן‪ ,‬הופיעו בביתי בשכונת בורוכוב יום אחד לפני הוצאת פעולה זו לפועל‪ ,‬הודיעוני‬ ‫על החלטת השומר בנידון זה‪ .‬עלי לאשר כי לא מחיתי בפניהם על החלטתם זו והרשות הייתה‬ ‫בידם לחשוב את אי התנגדותי להסכמה"‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫בעדות שמסר שאול אביגור‪ ,‬שהיה חבר ועד 'ההגנה' לצידו של הכט‪ ,‬הוא טוען כי הכט היה‬ ‫זה שהורה להרוג את תאופיק בק‪ ,‬וכי לוקצ'ר התייצב בפניו לאחר המעשה‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מדוע מכחיש הכט את מעורבותו‪ ,‬כשיכול היה להתהדר בהוראה לחסל את האיש שהיה‬ ‫אחראי לטבח העולים‪ ,‬ועמד בראש הכנופיה שעסקה ברצח יהודים‪.‬‬ ‫'הקיבוץ החשאי'‬ ‫מאורעות ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬נפלו כהפתעה מוחלטת על תושבי תל אביב‪ .‬ארגון 'ההגנה'‪ ,‬על הקמתו‬ ‫הוחלט ביוני ‪ ,1511‬היה בלתי מוכן וחסר אמצעים‪ .‬ישראל שוחט‪ ,‬ששהה באותו יום בתל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫היה האיש אליו פנו התושבים כדי שייטול פיקוד על הגנת העיר‪ .‬הוא הקים את מפקדתו ב'גמנסיה‬ ‫הרצלייה'‪ ,‬וניהל ממנה את התגוננות העיר‪ .‬ב‪ 1-‬במאי‪ ,‬הגיע מירושלים פינחס רוטנברג‪ ,‬ונטל את‬ ‫הפיקוד על 'ועד ההגנה'‪ .‬ישראל ומניה שוחט‪ ,‬ותיקי 'השומר'‪ ,‬ראו את עצמם אחראים ומנוסים‬ ‫בענייני ביטחון‪ .‬הם לא ששו לקבל את מרותו של רוטנברג‪ ,‬ופעלו באופן עצמאי‪ .‬בוועד ההגנה הם‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫אצ"מ‪ .L4/1072 ,‬שני הקצינים היו ב'בית החלוץ'‪ ,‬וועדת החקירה התייחסה להתנהגותם‪.‬‬ ‫אצ"מ‪ .L4/1072 ,‬מכתב מיום ‪ 24‬במאי ‪.21‬‬ ‫אצ"מ‪L4/1078 ,‬‬ ‫את"ה‪80.670.3 ,‬‬ ‫את"ה‪80.299.7 ,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ראו את האחראי לכישלון הגנת תל‪-‬אביב ביום הפרעות‪ ,‬ואת עצמם וחבריהם אנשי 'השומר'‪,‬‬ ‫כיחידים המסוגלים לשמור על בטחון הישוב‪.‬‬ ‫לאחר ההחלטה על פרוק 'השומר'‪ ,‬והצטרפות אנשיו למסגרת 'ההגנה'‪ ,‬החליטה קבוצת‬ ‫חברים בהנהגתו של ישראל שוחט‪ ,‬על יצירת קבוצה מצומצמת וחשאית שתעסוק בעבודת הגנה‬ ‫באופן שוטף‪ .‬הקבוצה כונתה 'הקיבוץ החשאי'‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫בתקופה זו השתבשו היחסים בין שוחט‬ ‫לגולומב‪ ,‬שהיה הדומיננטי בין חברי ועד 'ההגנה'‪ .‬היחסים התקלקלו במיוחד על רקע 'מעשה‬ ‫האבן'‪ ,‬בתמוז תרפ"ב‪ ,‬כשאנשי 'השומר' החרימו נשק שהוברח על ידי 'ההגנה' מלבנון ללא‬ ‫ידיעתם‪ .‬בנובמבר ‪ 1511‬חזר שוחט משליחות רכש באירופה‪ ,‬ומניה חזרה משליחות בארה"ב‪,‬‬ ‫בתקופה זו הוקם 'הקיבוץ החשאי'‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫לקבוצה הצטרפו צעירים בוגרי ה'גימנסיה הרצלייה'‪ ,‬שכונו‬ ‫'הגימנזיסטים'‪ ,‬וביניהם היו לוקצ'ר וחברו ביכמן‪ .‬הצעירים חדורי הרצון לפעול‪ ,‬בקשו להתחיל‬ ‫במעשים‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫תאופיק בק היה קצין משטרה ותיק‪ .‬הוא שרת במשטרת יפו בתקופה התורכית והמשיך גם‬ ‫במשטרת יפו הבריטית‪ .‬הוא עזב את המשטרה שלושה חודשים לפני הירצחו‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫לטענת חברי‬ ‫'הקיבוץ'‪ ,‬תאופיק היה נערץ על ידי 'השבאב' הערבי בעקבות פעילותו בפרעות ‪ ,1511‬ולכן הוא‬ ‫הגיע למעמדו כראש כנופיה שעסקה ברצח יהודים לאחר המאורעות‪ .‬בלתי סביר שקצין בשרות‬ ‫פעיל יכול היה לעמוד בראש כנופיית טרור זמן ממושך‪ ,‬מבלי שהדבר יוודא למודיעין הבריטי או‬ ‫הציוני‪ ,‬שהיו פעילים באותם ימים‪ .‬המניע לחיסולו של הקצין טמון באירועים שהתרחשו בשלהי‬ ‫שנת ‪ ,1511‬סמוך למועד הרצח‪.‬‬ ‫'היד הנעלמה'‬ ‫לאחר אישור המנדט הבריטי במועצת חבר הלאומים‪ ,‬ביולי ‪ ,1511‬החריף המצב הביטחוני בארץ‪.‬‬ ‫בקיץ ההוא אירעו התנקשויות רבות בחיי יהודים בסביבות הערים הגדולות‪ ,‬שנשאו אופי של‬ ‫מעשי טרור פוליטיים‪" .‬לא היה ספק כי הסתדרות טרוריסטית‪ ,‬מהמין המסוכן ביותר‪ ,‬מנהלת את‬ ‫הרציחות הללו‪ .‬לפי השמועה‪ ,‬עמד בראש אגודה זו תאופיק בק‪ ,‬מי שהיה קצין במשטרת יפו בימי‬ ‫מאורעות מאי תרפ"א"‪ .‬שמונה יהודים נרצחו במקומות שונים במהלך חודש ספטמבר ‪.1511‬‬ ‫‪25‬‬ ‫בכמה מקרים נתפסו המתנקשים‪ ,‬שהיו על פי רוב מבני 'השבאב' או אספסוף עירוני‪" .‬אנו מצווים‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫זאב צחור‪',‬קתדרה' מס ‪.58‬‬ ‫עפ"י פרופ' יעקב גולדשטיין‪' .‬בדרך אל היעד'‪ ,‬עמ' ‪104‬‬ ‫שלמה שבא 'שבט הנועזים'‪.324-325 .‬‬ ‫'הארץ'‪25.3.1923 .‬‬ ‫אליהו גולומב‪' .‬חביון עוז'‪ .‬עמ' ‪.275‬‬ ‫‪9‬‬ ‫לגלות את עקבות מפקדי החרש‪ ,‬את אבות הרוצחים הנחבאים בחדרי משכיותיהם‪ ,‬ומהם נדרוש‬ ‫את דם אחינו השפוך"‪ ,‬נכתב בעיתון 'קונטרס'‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫בתל‪-‬אביב אירעו כמה מעשי תגובה‪ ,‬לפעמים‬ ‫בלי ידיעתה של 'ההגנה'‪ ,‬ולפעמים על ידי חבריה‪ .‬המרכז לא התייחס בשלילה למעשים אלה‪" ,‬אם‬ ‫נעשו בדרך הנכונה"‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫גם דוד תדהר מזכיר בזיכרונותיו את 'היד הנעלמה' שרקמה מעשי טרור‬ ‫בא"י במחציתה השנייה של שנת ‪ ,1511‬שהותירו רושם קשה על הציבור היהודי‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫ישראל שוחט‬ ‫סיפר לימים‪ ,‬כי הידיעות שנתקבלו מהארץ על פעילותן של קבוצות ערביות טרוריסטיות‪,‬‬ ‫והתנפלותן על יהודים בודדים‪ ,‬הן אלה שהביאו לחזרתו ארצה בסוף ‪ ,1511‬בכדי "לחזק את‬ ‫ההגנה"‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫בנובמבר ‪ ,1511‬מונו יוסף הכט ושאול מאירוב (אביגור) לעמוד בראש ועד 'ההגנה'‪ .‬הם נכנסו‬ ‫לתפקיד בשיאו של המתח הביטחוני ששרר בארץ‪ .‬הכט‪ ,‬שהיה דמות שנויה במחלוקת על פעילותו‬ ‫העצמאית‪ ,‬רצה לעצור את פעילותה של 'היד הנעלמה' שהשתוללה ברחבי הארץ‪ .‬על פי עדותו של‬ ‫שאול אביגור‪ ,‬הכט הוא שנתן את הוראת החיסול מבלי להתייעץ אתו‪ 30.‬חיזוק לטענה זו מצוי‬ ‫בפרוטוקול אספת היסוד של 'הקיבוץ'‪ .‬מוזכר בו דיווח של ישראל שוחט לחברים על פנייתו של‬ ‫ה‪ -‬ט אליו‪ ,‬בבקשה שיתחילו "בהשתתפות אקטיווית"‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫הראיות מצביעות על כך שהכט הוא זה שאכן הורה לחסל את תאופיק בק‪ ,‬והוא עשה זאת‬ ‫באמצעות חבריו אנשי 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬על אף שעמד כבר בראש ארגון 'ההגנה'‪ .‬חנוך רוכל‪,‬‬ ‫שהשתתף בדיוני הועדה לברור פעולות 'הקיבוץ'‪ ,‬בשנת ‪ ,1512‬כטוען מטעם 'גדוד העבודה'‪ ,‬העיד‬ ‫לימים על שהתרחש בה‪ .‬הוא סיפר שבן‪-‬גוריון וגולומב האשימו את אנשי 'הקיבוץ'‪ ,‬בין השאר גם‬ ‫בכך שרצח תאופיק בק נעשה ללא התייעצות ורשות המרכז‪ ,‬ויכול היה לסכן את הביטחון באזור‬ ‫יפו‪ .‬רוכל אף זכר כי חברי הועדה‪ ,‬ובמיוחד ברגמן וזנדבק‪ ,‬נדהמו בשמעם על מעשים אלה‪ ,‬ובייחוד‬ ‫עניין רצח תאופיק בק‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫מדוע עורר חיסול הקצין הערבי מחלוקת‪ ,‬אם היה אחראי לפגיעה ביהודים‪ .‬מדוע ניער יוסף‬ ‫הכט את חוצנו מהמעשה‪ ,‬לאחר שלושים ושמונה שנים‪ ,‬כשיכול היה לזקוף לזכותו את חיסולו של‬ ‫ראש כנופיית הטרור‪ ,‬ואת האחראי לטבח העולים ביפו‪ .‬האם יתכן וידעו הנוגעים בדבר כי חל‬ ‫שיבוש בפעולה‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫'קונטרס'‪ ,‬קי"ז עמ' ‪3‬‬ ‫י‪ .‬אולשן‪'.‬ספר ההגנה'‪ .‬עמ' ‪.149‬‬ ‫דוד תדהר‪' ,‬בשרות המולדת'‪ ,‬עמ' ‪.97‬‬ ‫'ספר השומר'‪ .‬עמ' ‪.60‬‬ ‫את"ה‪80.299.7 ,‬‬ ‫את"ה‪ 80/391/1 .‬וגם יעקב גולדשטיין‪' .‬בדרך אל היעד'‪ .‬עמ' ‪ .308‬בתחתית המסמך מזהה סלוצקי‬ ‫את ה ‪-‬ט‪ ,‬כהכט‪.‬‬ ‫את"ה‪ 78.47 .‬עדות לסלוצקי מ ‪29.1.1953-‬‬ ‫‪10‬‬ ‫האם חוסלה המטרה הנכונה‬ ‫יצחק לוי (לובה) שניאורסון‪ ,‬מחברי 'נילי'‪ ,‬מונה בתחילת ‪ ,1515‬לעמוד בראש 'משרד הידיעות' של‬ ‫'ועד הצירים'‪ ,‬שמטרתו הייתה איסוף מידע על הנעשה בקרב הערבים‪ .‬הוא דיווח על ההתארגנות‬ ‫הלאומית הערבית‪ ,‬ועל מפגשי גיוס והסתה באמצעות רשת סוכניו‪ 33.‬בין הדיווחים הרבים בתיקים‬ ‫שהותיר‪ ,‬ישנם המתארים התארגנות מחתרתית בשם 'אל‪-‬פידאייה' (המקריבים עצמם)‪ ,‬אליה גויסו‬ ‫צעירים לביצוע מעשי הרג בקרב בוגדים מבית‪ ,‬ונגד יהודים שימצאו משוטטים בגפם בדרכים‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫פרופ' יהושע פורת טוען שישנם סימנים לכך שארגון 'הפידאייה' הוא זה שעמד מאחורי ארגון‬ ‫המהומות ביפו‪ ,‬במאי ‪.1511‬‬ ‫‪35‬‬ ‫מנהיגים ומכובדים רבים מקרב המחנה הערבי מוזכרים בדיווחי שניאורסון‪ ,‬אולם דמות אחת‬ ‫חוזרת ועולה פעמים רבות‪ ,‬כמי שעמד בראש מפגשי הסתה נגד הציונות בכפרי מחוז יפו‪ -‬תופיק‬ ‫בק אל רוסיין מואדי חנין‪ 36.‬על פי שניאורסון‪ ,‬הוא היה המנהיג הפעיל ביותר בין אנשי התנועה‬ ‫הלאומית הערבית במחוז יפו‪ ,‬וכל המפגשים נערכים בביתו‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫בסקירה על 'הסתדרות איל‬ ‫פידאייה'‪ ,‬מתאר שניאורסון את התפתחות הארגון המחתרתי ואת מנהיגיו וחבריו‪ .‬הוא מדווח‬ ‫שמאז ספטמבר ‪ ,1515‬עמד תאופיק בק איל רוסיין בראש הארגון החשאי‪.‬‬ ‫'האגודה המוסלמית נוצרית' ומחתרת 'הפידאייה' (היד השחורה)‬ ‫לאחר בואה של משלחת 'ועד הצירים' הציוני לא"י‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1514‬הוקמה בסיוע קציני מודיעין‬ ‫בריטים‪' ,‬האגודה המוסלמית נוצרית'‪ ,‬בכדי לייצג את האוכלוסייה הערבית‪ .‬לדברי לובה‬ ‫שניאורסון‪ " ,‬ביסוד הסתדרות זו הונחה אבן היסוד לתנועה הערבית בארץ"‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬עם התגברות הלאומיות הערבית ופעילותה כנגד‬ ‫התורכים‪ ,‬נוסדה בדמשק אגודה מחתרתית בשם 'היד השחורה'‪ ,‬שפעלה נגד שלטונו העריץ של‬ ‫ג'מאל פאשה‪ ,‬מושל דמשק‪ .‬רבים מחבריה נתפסו על ידי השלטונות ונידונו לתליה‪ .‬פעילות‬ ‫הארגון המחתרתי התפשטה גם לתחום א"י‪ ,‬ובתחילת ‪ 1515‬הוקם על ידי קיצוני יפו ארגון בעל‬ ‫שם זהה‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫מטרת הארגון הייתה "לחנך מספר מסוים של צעירים מהקיצונים‪ ,‬ולהכינם לרגע‬ ‫הפעולה‪ .‬החברים מוכנים להקריב את חייהם לתכלית הקדושה של הגנת הארץ‪ ,‬והכנת נשק‪.‬‬ ‫‪ 33‬אצ"מ‪.L4/759 ,‬‬ ‫‪ 34‬את"ה‪ .‬תיק שניאורסון‪80.145.19 .‬‬ ‫‪ 35‬פרופ' י‪ .‬פורת‪' .‬צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית' ‪ .1918-1929‬עמ' ‪.104-105‬‬ ‫‪ 36‬את"ה ‪ .145/80/06‬וגם אצ"מ ‪L4/297‬‬ ‫‪ 37‬את"ה‪145/80/19 .‬‬ ‫‪ 38‬את"ה‪ .‬תיק שניאורסון‪.80.145.19 .‬‬ ‫‪ 39‬שם‪ .‬תיק שניאורסון‪ .‬דיווח על "אל ‪-‬פידאייה"‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מעוררים יצאו אל העם ויעוררו אותם למרד‪ .‬אלה החשודים בתור בוגדים‪ ,‬יוסרו מן הדרך‪ .‬כאשר‬ ‫יבוא היום אשר בו תחליט אספת השלום‪ ,‬שהארץ לא תימסר לערבים‪ ,‬תחת חסות השריף‪ ,‬אז‬ ‫יפרוץ המרד‪ .‬יהודים ישחטו‪ ,‬ופקידי הממשלה יהרגו"‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫הארגון החשאי פעל עד שנת ‪.1511‬‬ ‫‪41‬‬ ‫במאי ‪ ,1515‬הוחלט על שינוי שם הארגון ל'איל פידאייה'‪ ,‬ופעילותו התפשטה גם לירושלים‪,‬‬ ‫רמלה‪ ,‬עזה‪ ,‬שכם‪ ,‬וטול כארם‪ .‬לטענת שניאורסון‪ ,‬היה הארגון "וועד הפועל לכל האגודות‬ ‫הקיצוניות‪ ,‬ובתכנית כולן היא נחשבה לזאת שתוציא לפועל את כל הניסיונות המסוכנים"‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫הארגון שימש למעשה כזרועה הצבאית של 'האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית' והוא גייס לפעולותיו‬ ‫דמויות עברייניות ובעלי זרוע‪ .‬בין פעילי הארגון הראשיים במחוז יפו‪ ,‬מוזכר תאופיק בק אל‪-‬‬ ‫רוסיין מואדי חנין‪ ,‬שבספטמבר ‪ 1515‬נבחר לנשיאו של הארגון‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫אין ספק כי שמו של תאופיק בק מואדי חנין היה מוכר למנהיגי הציבור היהודי בתקופה זו‪.‬‬ ‫במכתב של שמואל טולקובסקי אל הנציב העליון‪ ,‬הוא מספר לו על פצוע ערבי שהובא מרחובות‬ ‫לטיפול ביפו‪ ,‬לאחר ההתקפה על המושבה‪ ,‬וסיפר כי הנשק להתקפה סופק על ידי תופיק בק‬ ‫מוואדי חנין‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫עיתון 'הפועל הצעיר' מדווח גם הוא על 'תופיק בק מנס‪-‬ציונה'‪ ,‬שחילק נשק וכסף‬ ‫למתנפלים על המושבה‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫עובדת ציון מקום מגוריו של תופיק בק‪ ,‬מרמזת על כוונה להבדילו‬ ‫מבעל שם זהה אחר‪ .‬כפי שהתברר‪ ,‬תאופיק בק אל‪-‬רוסיין‪ ,‬המופיע בדוחות המודיעין‪ ,‬הוא תאופיק‬ ‫בק אל‪-‬גוסיין‪ ,‬האפנדי מוואדי חנין‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫מדוע חוסל תאופיק בק – "השמועה"‬ ‫צבי נדב סייע ללוקצ'ר בחיסולו של הקצין‪ .‬בדצמבר ‪ 1522‬הוא סיפר ליהודה סלוצקי על‬ ‫פעולות אנשי 'השומר' לאחר פירוק האגודה‪ .‬בין השאר סיפר על מניעי הרצח‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1511‬אירעו מספר מקרי רצח של יהודים בסביבות תל אביב‪ .‬המקרה הקשה שהביא‬ ‫לחיסולו של הקצין‪ ,‬הייתה ההתעללות האכזרית וכריתת אבר מינו של המשורר החרדי יוסף צבי‬ ‫רימון‪ ,‬בדרכו מפתח תקווה ליפו‪ ,‬ב‪ 11-‬באוקטובר ‪ .1511‬המעשה האכזרי זעזע את הציבור‬ ‫היהודי‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫נדב סיפר שהיה רצון "לתת לקח לערבים‪ ,‬ולפגוע באשמים העיקריים‪ ,‬ולא לבצע נקמה‬ ‫‪ 40‬שם‪.‬‬ ‫‪Muslih Muhammad, "Urban notables and the rise of Palestinian nationalism 1856-1920", page 38 41‬‬ ‫‪ 42‬שם‪.‬‬ ‫‪ 43‬את"ה‪ 80.145.19 .‬דו"ח על תופיק בק אל רוסיין‪.‬‬ ‫‪ 44‬את"ה‪ 80.82.2 .‬מ ‪14.5.1921-‬‬ ‫‪' 45‬הפועל הצעיר'‪ .‬מס' ‪ ,27‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪" 46‬ר" ו ‪"-‬ג" בערבית מושמעות באופן זהה‪.‬‬ ‫‪' 47‬מעשה נורא'‪' ,‬הארץ' ‪19.10.1922‬‬ ‫‪12‬‬ ‫סתמית כפי שנעשה לאחר הפגיעה במשורר"‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫השמועה הייתה כי תאופיק בק מיפו הוא העומד‬ ‫בראש כנופיית הרצח‪ ,‬ולכן הוא נבחר כמטרה‪" .‬השמועה" היא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬מקור הטעות‪ .‬תאופיק‬ ‫בק‪ ,‬שירת במשטרה עד שלושה חודשים קודם לרציחתו‪ .‬בלתי סביר כי קצין בשרות פעיל‪ ,‬המחויב‬ ‫בפעילות שוטפת‪ ,‬יכול להנהיג תנועה טרוריסטית ארצית‪ ,‬המפעילה אספסוף בערים שונות‪ ,‬מבלי‬ ‫שהדבר ידלוף או ייחשף לשלטונות‪ .‬אירועי הטרור בסוף ‪ ,1511‬תואמים את דפוס פעילותה של‬ ‫'הפידאייה' כפי שתוארה על ידי לובה שניאורסון‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫תאופיק בק הקצין‪" ,‬הקומיסר השמן בעל שני הכוכבים"‪ ,‬כפי שתואר בעיתונות‪ ,‬לא טמן את‬ ‫ידו בצלחת במהלך המהומות ביפו‪ .‬היו שסיפרו על התעלמותו מתלונותיהם‪ ,‬ועל כך שאף נראה‬ ‫יורה‪,‬‬ ‫‪50‬‬ ‫אולם הוא לא היה המנהיג הבולט שחיסולו ישמש כנקמה וכלקח לערבים‪ .‬אם אכן היה‬ ‫רצון לנקום את רצח העולים ב'בית החלוץ'‪ ,‬הרי שהקצינים האחראים לטבח‪ -‬חנא ברדקוש‪,‬‬ ‫ואסעד עבוד‪ ,‬הם שצריכים היו להיות מטרת הנקמה‪.‬‬ ‫ישנם רמזים לכך שמנהיגי הישוב ידעו‪ ,‬או חשדו בטעות‪ .‬כך ניתן להסביר את כעסו של‬ ‫אליהו גולומב שראה במעשה סיכון בטחון הישוב‪ ,‬ואת תדהמת הוגו ברגמן משנודע לו על כך‬ ‫בועדת הברור‪ .‬שאול אביגור ידע כנראה גם הוא על הטעות‪ ,‬וכך ניתן להסביר את השאלה‬ ‫שהפנתה מערכת 'ספר ההגנה' ליוסף הכט‪ ,‬לאחר ‪ 11‬שנה‪ ,‬אם יש אמת במסופר על ידי שוחט‬ ‫ושניאורסון ב'ספר השומר'‪ .‬הכחשתו של הכט ותשובתו כי שמע על כך‪ ,‬אך לא הגיב‪ ,‬מעוררת‬ ‫תהיות‪ .‬אם אכן היה הקצין תאופיק בק בן מוות‪ ,‬מדוע ניער את חוצנו מהוראת חיסולו שעשויה‬ ‫הייתה להביא לו כבוד לאחר שנים כה רבות‪.‬‬ ‫אלה שלקחו חלק בפרשה‪ ,‬נטלו את סודותיהם אל קברם‪ ,‬והאמת לא תוודא לעולם‪ .‬עובדה‬ ‫ברורה אחת עולה ממסכת העדויות והראיות והיא‪ ,‬כי תאופיק בק אסעיד לא היה האיש שעמד‬ ‫בראש הפורצים ל'בית החלוץ' בצהרי ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬כפי שסופר על ידי מניה שוחט‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫את"ה‪ 143.3 ,‬עדות לסלוצקי מ ‪ . 14.12.1956-‬לטענתו הכט סיפר לו כי יהודי צ'רקסי מפ"ת ביצע את‬ ‫מעשה הנקם‪.‬‬ ‫בין מטרותיה היה הרג יהודים אשר ימצאו משוטטים לבדם בדרכים‪.‬‬ ‫'הפועל הצעיר'‪ .‬מס' ‪ .27‬עמ' ‪.7,8‬‬ 13 14