‫בס"ד‬ ‫כ"ו שבט תשע"ג‬ ‫‪62/2/02/‬‬ ‫הצעה לפאנל במסגרת כנס אילמ"א ה‪ ,/3-‬תשע"ג ‪ ,/02/‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫כותרת הפאנל‪:‬‬ ‫מאבקים פוליטיים במזרח התיכון בראי הספרות הערבית‬ ‫רשימת המרצים‪:‬‬ ‫ד"ר גאולה אלימלך‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‬ ‫ד"ר אלון פרגמן‪ ,‬מכללת בית ברל ואוניברסיטת בן גוריון‬ ‫ד"ר רונן זיידל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬ ‫ד"ר סיגל ג'ורג'י‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון‬ ‫יו"ר הפאנל‪ :‬פרופ' פרומה זקס‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‬ ‫מגיב‪ :‬ד"ר בסיליוס בוארדי‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‬ ‫דברי מבוא לפאנל‬ ‫תכלית ההרצאות במושב זה היא להציג את הטקסט הבדיוני כטקסט לגיטימי לחקר תהליכים‬ ‫שונים בחברה האנושית ולהבנתם‪ ,‬בהסתמך על אסכולת "התיאוריה הבקורתית" ( ‪Critical‬‬ ‫‪ ,)theory‬שהיא אסכולת הגות שצמחה בארה"ב בסוף שנות השישים ועל שני זרמים שהופיעו‬ ‫בשנות ה‪ 00-‬של המאה העשרים‪" :‬ההיסטוריציזם החדש" )‪ (New Historicism‬וזרם‬ ‫"ההסטוריה התרבותית החדשה" )‪.)New Cultural History‬‬ ‫"התיאוריה הבקורתית" צמחה בעקבות החרפתם של מאבקים פוליטיים ובעקבות שינויים‬ ‫חברתיים שונים‪ .‬אסכולה זו הפכה על פיהן השקפות יסוד של ההומניזם הליברלי וערערה על‬ ‫מושגים בסיסיים במסורת הפילוסופיה המערבית הרציונליסטית החל מאפלטון ועד לקאנט והגל‬ ‫ועל תוקפם של מושגים מוסכמים בסיסיים בתחומי תפיסת האדם ‪ ,‬החברה והתרבות‪.‬‬ ‫המהפכה של התאוריה הבקורתית נטמעה גם בתורת הספרות ‪ ,‬כמו גם בדיסציפלינות אחרות‬ ‫ואומצה בשנות השבעים ע"י אנשי תורת הספרות‪ ,‬וכאן החלה ההתענינות בשאלות פוליטיות‬ ‫וחברתיות‪.‬‬ ‫הספרות‪ ,‬לפי השקפה זו‪ ,‬אינה יכולה לבנות משמעות א‪-‬הסטורית ואוביקטיבית‪ ,‬מכיוון שכל‬ ‫פרספקטיבה היא תלוית זמן‪ ,‬מקום וזהות ספציפית‪ ,‬וכל יצירת ספרות נטועה בהקשר אידיאולוגי‬ ‫והסטורי מסוים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬הטקסט הספרותי אינו שונה מטקסטים אחרים‪ :‬עתונות‪ ,‬כתיבה הסטורית והגות‬ ‫פילוסופית‪ .‬לפיכך אפשר לראותה כתוצר מתוצרי התרבות שרובם ככולם תלויי אידיאולוגיות‬ ‫והיבטים פוליטיים‪.‬‬ ‫אחד מחשובי התיאורטיקנים של התיאוריה הבקורתית הוא טרי איגלטון (‪,)Terry Eagleton‬‬ ‫שכותב בפרק המסכם את ספרו תיאוריה ספרותית (‪ )Literary Theory, 1983‬כי הספרות רוויה‬ ‫באופן בלתי נמנע באידיאולוגיות ובפוליטיקה‪.‬‬ ‫בתחילת דבריו אומר איגלטון ‪:‬‬ ‫"למעשה‪ ,‬אין צורך לגרור את הפוליטיקה אל תורת הספרות; היא היתה שם מלכתחילה‪".‬‬ ‫איגלטון אומר שלספרות יש כח השפעה על חיינו לא פחות מאשר לגורמים פוליטיים גלויים יותר‪.‬‬ ‫היא איננה יכולה להיות מושא למחקר עיוני מופשט המנותק מהקשרים מציאותיים‪ ,‬אלא חייבת‬ ‫להיות מושא להתבוננות פוליטית בתוך הקשרים חברתיים ספציפיים‪ .‬כל יצירה ספרותית מבטאה‬ ‫לדעתו בהכרח פרספקטיבה כלשהי על ההסטוריה והתרבות‪.‬‬ ‫ההרצאות בפאנל זה חושפות את התובנה‪ ,‬שהטקסט הבדיוני אינו רק סוגה ספרותית החותרת‬ ‫להבנת תהליכים חברתיים ותרבותיים‪ ,‬אלא הוא משמש גם כשדה נוסף להעשרת הדיון‬ ‫ההיסטורי‪ .‬הטקסט הספרותי הוא כוח אקטיבי‪ ,‬שאינו פועל בחלל של אי‪-‬מקום ואי‪-‬זמן‪.‬‬ ‫בחינה מחודשת של טקסטים‪ ,‬כגון‪ :‬רומנים‪ ,‬סיפורים קצרים‪ ,‬מחזות ושירה‪ ,‬מאפשרים לחוקרים‬ ‫להגיע להבנה ולניתוח מעמיקים יותר של החברה הנחקרת ולבנות שיח של זהות‪ ,‬לאומיות וכו'‪.‬‬ ‫ד"ר גאולה אלימלך ‪ -‬אוניברסיטת בר אילן‬ ‫חרות והתנגדות ממזרח לים התיכון‪ :‬עיונים ברומן הפוליטי של עבד אלרחמן מניף‬ ‫הרומן הערבי הפוליטי צמח מן ההכרה‪ ,‬כי הפוליטיקה היא האחראית הראשונה‬ ‫במעלה למתרחש בחברה הערבית ‪ ,‬והוא משקף את המשברים ואת השאיפות‬ ‫הפוליטיות והחברתיות של אזרחים‪ ,‬ובמיוחד של אינטלקטואלים בעולם הערבי‪.‬‬ ‫הוא מגנה את הכפיה הפוליטית לסוגיה על ידי תיאור הדיכוי‪ ,‬המספר הרב של‬ ‫בתי‪-‬סוהר הפוליטיים ותיאור האימפריאליזם החדש‪ ,‬אשר נוצר עקב הרצון להגן‬ ‫על האינטרסים של מדינות שונות‪ ,‬במיוחד בנושא הנפט‪ .‬הוא אף חושף את‬ ‫הטרור האידיאולוגי‪ ,‬ואת הרדיפה והעינויים הפיסיים והנפשיים‪ ,‬אשר‪ ,‬לדברי‬ ‫עבד אלרחמן מניף ‪ ,‬הם חלק בלתי נפרד מן החיים הפוליטיים בעולם הערבי‪.‬‬ ‫המספר הרב של רומנים ערביים המוקדשים לתיאור משבר החירות באמצעות‬ ‫הדמויות הנרדפות‪ ,‬המעונות והכלואות בבתי‪-‬הסוהר ובבתי מעצר משקף את‬ ‫חומרת המשבר הזה‪ .‬בתי ‪-‬הסוהר הפוליטיים משמשים כסימבול עוצמתי של‬ ‫הכחשת החירות‪.‬‬ ‫מגמתו של הרומן הערבי הפוליטי איננה מצטמצמת בחירות הפוליטית‪-‬פיזית‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא מתבטאת גם בחשיפת ההשלכות הפסיכולוגיות‪,‬החברתיות‬ ‫והתרבותיות של המאסרים הפוליטיים‪ .‬הרומן אף חורג אל ההיבט הקיומי‪-‬‬ ‫מטאפיזי‪.‬‬ ‫הרצאה זו תתמקד ברומן הפוליטי של הסופר הסעודי עבד אלרחמן מניף‬ ‫(‪ .)4002-3311‬מניף בחר לעסוק בחירות הפוליטית‪ ,‬משום שעל‪-‬פי השקפתו‬ ‫חירות זו היא הבסיס לכל החירויות האחרות בעולם השלישי בכלל‪ ,‬ובעולם הערבי‬ ‫בפרט‪ .‬גיבוריו של מניף הם רובם ככולם אינטלקטואלים אשר מתייסרים עקב‬ ‫מלחמתם להשגת חירות זו‪.‬‬ ‫רג'ב אסמאעיל‪ ,‬גיבור הרומן "ממזרח לים התיכון" ‪ ,‬כמו גם שני גיבורי הרומן‬ ‫"עכשיו כאן‪...‬או מזרחית לים התיכון פעם נוספת" משמשים‬ ‫מודל‬ ‫לאינטלקטואלים הנאבקים ללא לאות ושואפים להתעלות מעל יסוריהם‪ ,‬עד‬ ‫לכניעתם והתמוטטותם‪ .‬האותנטיות של גיבורים אלה משתקפת במאבקם על‬ ‫זהותם ובשאיפתם לחיות את חייהם מתוך הכרה ומודעות מלאה למשמעות קיומם‬ ‫כיצורי אנוש; בנכונותם לשאת אחריות‪ ,‬ולסכן את עצמם ואף להקריב את חייהם‬ ‫למען היעד המיוחל‪ :‬הגשמת החירות‪.‬‬ ‫רשימת מקורות‪:‬‬ ‫‪ )1‬אחמד מחמד עטיה‪ ,‬אלרואיה אלסיאסיה‪ :‬דראסה נקדיה פי אלרואיה‬ ‫אלסיאסיה אלערביה‪ ,‬קהיר‪ ,‬מכתבת מדבולי‪ ,1891 ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫‪ )4‬מניף‪ ,‬עבד אלרחמן‪ ,‬אלכאתב ואלמנפא‪ ,‬בירות‪ ,‬אלמאססה אלערביה‬ ‫ללדראסאת ואלנשר‪ 1001,‬עמ' ‪.122‬‬ ‫‪ )5‬מניף‪ ,‬עבד אלרחמן ‪,‬שרק אלמתוסט‪ ,‬בירות‪ ,‬אלמא'ססה אלערביה ללדראסאת‬ ‫ואלנשר‪ ,‬מהדורה תשיעית‪.299/ ,‬‬ ‫‪ )6‬מניף‪ ,‬עבד אלרחמן‪ ,‬אלא'אן‪ ...‬הנא או שרק אלמתוסט מרה אח'רא‪ ,‬עמאן‪,‬‬ ‫אלמא'ססה אלערביה ללדראסאת ואלנשר‪/002. ,‬‬ ‫‪ )3‬אלנאבלסי‪ ,‬שאכר‪ ,‬מדאר אלסחראא'‪ :‬דראסה פי אדב עבד אלרחמן מניף‪ ,‬בירות‪,‬‬ ‫אלמא'ססה אלערביה ללדראסאת ואלנשר‪2992. ,‬‬ ‫‪8)Howe, Irving, Politics and the Novel, Greenwich ,Conn. Fawcett pub.,‬‬ ‫‪1967‬‬ ‫‪9)Richard, Khuri K, Freedom, Modernity and Islam, Syracuse, NY:‬‬ ‫‪Syracuse University Press, 1995‬‬ ‫‪10) Allen, Roger, "Arabic Fiction and the Quest for Freedom", J. of‬‬ ‫‪Arabic Literature, vol. 26, p. 37-49.‬‬ ‫ביום האחד‪-‬עשר החל השבר הסורי‪-‬אפריקני‪:‬‬ ‫כתיבת המחאה של זַכַ ִריַא תַ אמֵ ר‬ ‫אלון פרגמן‬ ‫מה שנראה כהתפרצות המון סורי זועם כלפי שלטונו של בשאר אל‪-‬אסד לפני כשנה וחצי‪ ,‬הפך‬ ‫למרי אזרחי חוצה עדות‪ .‬עוצמת המחאה‪ ,‬כפי שהיא באה לכלל ביטוי בכרזות המוצגות בתערוכה‪,‬‬ ‫כגון "כן למוות – לא להשפלה"‪ ,‬ניזונה מתפיסת עולמו הבלתי פשרנית של הרפורמטור הסורי עַ ּבד‬ ‫אל‪-‬רחמן אל‪-‬כַוַ אכִּ ּבִּ י (‪ ,)290/-2049‬שבחיבורו על טבעי העריצות ומהות השעבוד (‪ )2900‬שימוש‬ ‫ניכר במטפורות ודימויים מחיי העולם הבא‪ ,‬על מנת להמחיש את עליבות חייהם של הנתינים‬ ‫תחת האימפריה העות'מאנית‪ .‬בחיבוריו ובמאמריו‪ ,‬שהופצו בעיתונים ובכתבי העת לפני שנסגרו‬ ‫על ידי השלטונות מטעמי צנזורה והשתקה‪ ,‬תקף אל‪-‬כַוַ אכִּ ּבִּ י את השלטון העות'מאני על כך שאינו‬ ‫נרתע מגזילת נכסים ומשימוש באמצעי דיכוי להבטחת נאמנותם של נתיניו‪ .‬אל‪-‬כַוַ אכִּ ּבִּ י השתמש‬ ‫בתיאורים בוטים במיוחד ובשפה ישירה לתיאור אכזריותו של השלטון‪ ,‬הנוהג בנתיניו כבצאן‬ ‫מובל לטבח‪.‬‬ ‫כחמישים שנה לאחר מכן‪ ,‬בהשראתם של כתבי אל‪-‬כַוַ אכִּ ּבִּ י‪ ,‬צומחת כתיבתו של הסופר הסורי‬ ‫זַ כ ִַּריַא תַ אמֵ ר (‪ )-29/2‬ככתיבת מחאה מכוננת בספרות הסורית של מחצית המאה העשרים‪ ,‬בז'אנר‬ ‫הסיפור הקצר‪ ,‬ומבקרת בלשון מטפורית ואלגורית בוטה את השלטון הסורי מחד ואת‬ ‫האינטלקטואלים‪ ,‬שמתפתים להסתופף בצלו של השלטון ובכך מוותרים על חופש הביטוי‪ ,‬מאידך‪.‬‬ ‫בכתיבתו של תאמר באה לידי ביטוי מחאה של 'כוח נגדי' (‪ ,)counter power‬דהיינו דחייה‬ ‫מוחלטת של כל ניסיון דיכוי ופגיעה בזכויות אדם‪ ,‬ובראשן – חופש הביטוי‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬אין‬ ‫מקום למשא ומתן עם מי שמאיים לפגוע בגופו של האדם ובחרותו‪.‬‬ ‫במהלך ההרצאה יוצגו קשרים והקשרים בין כרזות המחאה של המורדים הסורים בעת האחרונה‬ ‫לחיבוריו של כואכבי ולכתיבתו של תאמר‪.‬‬ ‫ביבליוגרפיה‪:‬‬ ‫פרגמן‪ ,‬אלון‪" .‬הנמרים פשטו עם שחר"‪ ,‬תל אביב‪ :‬מרכז דיין (בדפוס)‪.‬‬ ‫פרגמן‪ ,‬אלון‪" .‬השפעת הגותו של עבד אלרחמן אל‪-‬כואכבי על כתיבתו של זכריא תאמר"‪ ,‬עולם‬ ‫קטן‪( 5 ,‬בדפוס)‪.‬‬ ‫פרגמן‪ ,‬אלון (תרגום ומבוא)‪ ./02/ .‬נמר מנייר‪ :‬כתיבתו של זכריא תאמר‪ ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.‬‬ ‫رفعت‪ ,‬سمير‪" ,‬قرن وربع القرن على الصحافة السورية‪ ,‬ورق كثير وحبر غزير وحرية قليلة"‪ ,‬العربي (‪)2002‬‬ ‫‪.62–56 :529‬‬ ‫"قراءات‪ :‬عبد الرحمن الكواكبي"‪ ,‬المعرفة (‪.6-5 :229 )0891‬‬ ‫ד"ר רונן זיידל‬ ‫כתיבה מתעמתת‪ :‬רומנים עיראקיים פוליטיים שנכתבו בעיראק בשנות ה‪-‬‬ ‫‪ - 0991‬המקרה של טה חאמד אלשביב‬ ‫בשנות ה‪ 09-‬בעיראק‪ ,‬עדיין תחת עינו הפקוחה של משטר הבעת' ושירותי הבטחון שלו‪ ,‬היו‬ ‫בעיראק גם (מעט) קולות ספרותיים אחרים‪ .‬התדמית המחקרית של עולם הספרות העיראקי‬ ‫בשנות ה‪ 09-‬וה‪ 09-‬מציירת תמונה דיכוטומית של ספרות הנכתבת בגלות נגד המשטר‬ ‫וספרות הנכתבת ומפורסמת בעיראק והיא ספרות "מטעם" ‪ .‬בשנות ה‪ 09-‬עזבו את עיראק‬ ‫סופרים רבים‪ ,‬שכמה מהם היו משופרות המשטר לפני עזיבתם‪ .‬הם מצטרפים לגולים‬ ‫ומתחילים לפרסם בגלות ספרות אנטי בעת'ית‪ .‬סיפורם של הקולות האחרים שנשארו לכל‬ ‫אורך התקופה בעיראק פחות מוכר ובעצם חשיפתו אנו מעשירים את המחקר על תקופה‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫אחד הנועזים באלה שנשארו בעיראק הוא הסופר טה חאמד אלשביב‪ .‬אלשביב פירסם עד‬ ‫כה תריסר רומנים ונחשב לסופר פורה במיוחד במונחים עיראקים‪ .‬הוא החל את דרכו‬ ‫הספרותית בשנות ה‪ 09-‬וכבר ברומן השני שלו "אלאבג'דיה אלאולא" הסתמן כסופר מבטיח‬ ‫ונועז מבחינה פוליטית‪ .‬אלשביב מתאר את סגנונו כ"טקסט פנימי" (אלנץ אלדאח'לי) אשר‬ ‫"כותב את עצמו" ואינו מחובר לזמן או למקום‪ ,‬אך יחד עם זאת "שואף להגיע אל הרקיע‬ ‫כאשר רגליו נטועות באדמת עיראק"‪ .‬השימוש במתווה כתיבה זה ובסגנון האלגוריה והאגדה‪,‬‬ ‫אפשר לו לפרסם את הרומנים שלו בהוצאות הרשמיות של המשטר בבגדאד ! הוא עשה זאת‬ ‫תוך לקיחת סיכון עצום‪ :‬לפחות שני סופרים בולטים נרצחו ע"י המשטר בתקופה זאת מבלי‬ ‫‪..‬שימתחו ביקורת כה נוקבת על המשטר והעומד בראשו‪ ,‬כפי שעשה אלשביב‪.‬‬ ‫בכתיבתו של אלשביב‪ ,‬הנמשל הפוליטי קרוב מאד לפני השטח והרמזים קלים מאד לפיענוח‪.‬‬ ‫לטענתי‪ ,‬אין זו כתיבה "מחתרתית" הדורשת מאמץ לפיענוח הרמזים ‪ ,‬אלא כתיבה גלויה‬ ‫ומתעמתת‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬עדיין ניכר צורך במסווה‪ ,‬אפילו‪ ,‬דק‪ ,‬על מנת לאפשר הוצאת‬ ‫ספרים מסוג זה‪ .‬ההרצאה תעסוק ברומנים של אלשביב ובתהליך פרסומם‪.‬‬ ‫יצירתו האליגורית של עלאא' אל‪-‬אסואני כמשקפת את עתיד החברה המצרית‬ ‫דר' סיגל גורג'י‪ ,‬אונ' בן גוריון‬ ‫העולם הערבי בפתחה של המאה העשרים ואחת ניצב בפני שינויים ותהפוכות‪ ,‬שפרצו בסערה‬ ‫והביאו לנפילתם של כמה משטרים בעולם הערבי‪ .‬המשותף להפיכות הללו הוא העובדה שאותם‬ ‫מפגינים זועמים שיצאו לרחובות בתוניס‪ ,‬בלוב‪ ,‬בתימן‪ ,‬במצרים ובסוריה קראו תיגר על מדיניות‬ ‫המשטרים בארצותיהם‪ ,‬ששללו מהם את חופש הביטוי ולא אפשרו להם להגיע לרמת חיים‬ ‫נאותה‪ .‬שינויים אלה לא נצפו ולא נחזו בדרך כלל על ידי חוקרים‪ ,‬עיתונאים או אנשי תקשורת‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬עיון ביצירותיו של הסופר המצרי עלאא' אל‪-‬אסואני (נולד ‪ )2953‬מגלה שזה האחרון עודד‬ ‫את הפלת המשטר המצרי ביצירותיו‪ .‬סיפורו הקצר "סיפור לקטנים ולגדולים" (حكاية للصغار‬ ‫والكبار‪ )/020 ,‬מנבא את ההפיכה כפי שהתרחשה במצרים בינואר ‪ 1./022‬גם ברומנים שכתב‪ ,‬בית‬ ‫יעקוביאן (عمارة يعقوبيان‪ )/00/,‬ושיקגו (شيكاجو‪ )/003 ,‬מנשבת רוח מחאה כלפי משטרו של הנשיא‬ ‫המצרי המודח חוסני מובארכ‪ .‬ניתוח יצירות אלה על פי שיטתם של חוקרים מתחום ההיסטוריה‬ ‫התרבותית החדשה (‪ ,)New Cultural History‬מגלה ‪ ,‬שהן עשויות לשמש מקור להבנת תהליכים‬ ‫חברתיים‪ ,‬תרבותיים ופוליטיים בחברה המצרית של סוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים‬ ‫ואחת‪ ,‬ומכאן חשיבותה‪.‬‬ ‫ההנחה העומדת בבסיס ההרצאה היא שהבדיה יכולה לשמש לא רק מקור נוסף לחקר‬ ‫ההיסטוריה‪ ,‬אלא יכולה לשקף ואף לנבא (או להזהיר) מפני אירועים היסטוריים עתידיים‪.‬‬ ‫‪ 1‬הסיפור מספר את סיפורו של הפיל התשוש והחולני‪ ,‬מלך היער‪ ,‬שמייעד את בנו הקטן וחסר האחריות לרשת אותו‪.‬‬ ‫בעצת עוזריו‪ ,‬מסרב הפיל לפגוש את חיות היער‪ ,‬אשר בהנהגת הג'ירפה ‪,‬מביעות מחאה על כך שעושרו של היער נשלל‬ ‫מהן לטובת החזירים‪ ,‬השועלים והזאבים המקורבים לפיל‪ .‬סיפור זה משקף את דרישתו של אל‪-‬אסואני לסיום‬ ‫כהונתו של מובארכ‪.‬‬ ‫חוקרים משדה השיח ההיסטורי‪-‬ספרותי‪-‬ביקורתי רואים בתהליך הקריאה פעולת גומלין‬ ‫דינמית בין הטקסט לקורא כך שהקורא פעיל בהפקת המשמעות של הטקסט‪ .‬אל‪-‬אסואני‪ ,‬אשר‬ ‫כותב על רקע מצרים המודרנית‪ ,‬מזמין את הקורא ליצור את הפרשנות האישית שלו למציאות‬ ‫המתוארת ביצירה על רקע המטען הסביבתי והאידאולוגי עליו צמח‪ .‬יש להניח שהקורא המצרי‬ ‫שקרא את כתביו של אסואני היה פעיל בהבניית המשמעות‪ .‬בסופו של עניין‪ ,‬הבדיה חזתה‬ ‫והזהירה מפני ההתרחשות ההיסטורית במצרים בינואר ‪./022‬‬