" א סיפור שוליית הנגר בבבלי גיטין נח ע
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 1
סיפור שוליית הנגר בבבלי גיטין נח ע"א
רונית שושני
אמר רב יהודה אמר רב :מאי דכתיב "ועשקו גבר }עמו{ וביתו איש ונחלתו"?
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ,ושוילא דנגרי הוה .פעם אחת הוצרך
ללות .אמר לו :שגר אשתך אצלי ואלוינה .שיגר אשתו אצלו ושהת עמו שלשה
ימים .קדם ובא אצלו .אמר לו :אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו :אני פטרתיה
לאלתר ,ושמעתי שתינוקות נתעללו בה .אמר לו :מה אעשה? אמר לו :אם תאמין
בעצתי גרשינה .אמר לו :כתובתה מרובה .אמר לו :אני אלויך ותן לה כתובתה.
עמד זה וגירשה .בא זה ונשאה .כיון שהיגיע זמנו ולא היה לו לפורעו ,אמר לו :בוא
ועשה עמי בחובך .והיו הם אוכלים ושותים ,והוא היה עומד ומשקה עליהם .והיו
דמעות יורדות מעיניו ונופלות בכוסיהם .ועל אותה שעה נתחתם גזר דין .ואמרי לה:
על שתי פתילות בנר אחד.
בבלי גיטין נח ע"א )על-פי כתב-יד וטיקן (130
1
סיפור שוליית הנגר מובא במסכת גיטין בתלמוד הבבלי ,במסגרת קובץ אגדות חורבן )גיטין נה
ע"ב-נח ע"א( .לסיפור אין מקורות אחרים 2.החוקרים שדנו בסיפור מתארים את הבעל כאדם
חיובי ותמים שנפל קורבן לאכזריותו של השוליה ,שהוא חומד מתחכם 3,רשע ערום ומצליח,
תאוותן ערמומי וסדיסט ,שבדרכי עורמה וזדון לב הולך וצובר כוח על חשבון רבו.
4
5
נראה לי ,כי קריאה זו של הסיפור מושפעת מן הפסוק הפותח )"ועשקו גבר וביתו…"( ,וכי
הבעל הנבגד רחוק מלהיות קורבן תמים .במאמר זה אציג קריאה צמודה של סיפור שוליית הנגר,
ואעמוד על קווי הדמיון בין חלקו הראשון של הסיפור ובין סיפור פילגש בגבעה בשופטים י"ט.
בנספח למאמר אשווה בין סיפור השוליה ובין הסיפור על ר' יוסי הגלילי וגרושתו בויקרא רבה.
* תודתי נתונה לד"ר עדו חברוני ,לפרופ' חננאל מאק ,לפרופ' בן-ציון רוזנפלד ,לד"ר יעל שמש ולקוראים המעריכים של כתב-
העת "סידרא" ,על הערותיהם המועילות למאמר זה.
1הוספתי לטקסט סימני פיסוק ,פתחתי ראשי תיבות ,והשלמתי קיצורים ודאיים .המילה "עמו" בראש הסיפור נתונה בסוגרים
מסולסלים ,משום שהיא טעות סופר ,ואינה מופיעה במקור המקראי )מיכה ב' ב( ,וגם לא בכתבי-היד האחרים למסכת גיטין.
במקום המילה "כתובתה" )המופע הראשון( רשום בכתב-יד וטיקן " 130כתובה" ,ותיקנתי על-פי כתבי-היד האחרים.
נוסח כתב-יד וטיקן 130נראה המקורי ביותר מבין כתבי-היד שבדקתי .בכתב-יד וטיקן 140ניכרת מגמה עקבית להבהיר
משפטים עמומים :פעמיים נוסף למשפט נושא מפורש – "רבו" )"נצרך רבו ללוות" במקום "הוצרך ללות"" ,קידם רבו ובא
אצלו" במקום "קדם ובא אצלו"( ,ובסוף הסיפור הוחלף כינוי הגוף "הם" )"והיו הם אוכלים"( .במילה "שניהם" )"והיו שניהם
יושבין אוכלין .("..בכתב-יד מינכן " ,95שהה אצל'" )במקום "שהת עמו"( הוא נוסח משובש ,שהשפיע על נוסח הדפוס )ראו
דיון בהמשך( .בדיון להלן לא הערתי על שינויים בכתבי-היד שאינם משפיעים על ניתוח הסיפור.
2במדרש איכה רבתי ,מהדורת בובר ,ג ,א ,מובאת מקבילה לסיפור שוליית הנגר ,הזהה כמעט בכל פרטיה לנוסח הבבלי .בובר
מעיר שם כי סיפור זה אינו מופיע בכתבי-יד אחרים של איכה רבתי ,והוא תוספת חיצונית מן הגמרא )עמ' ,123הערה יב(.
מסכים לדעתו של בובר פ' מנדל ,מדרש איכה רבתי :מבוא ,ומהדורה ביקורתית לפרשה השלישית ,עבודת דוקטור
באוניברסיטה העברית ,ירושלים תשנ"ז ,כרך א ,עמ' ,94כרך ב ,עמ' ) 24הערה לשורה 50ב(.
3א"א אורבך ,ההלכה :מקורותיה והתפתחותה ,גבעתים ,1984עמ' .135
4י' פרנקל ,דרכי האגדה והמדרש ,גבעתים ,1991עמ' .242
5א' קוסמן ,מסכת גברים :רב והקצב ועוד סיפורים ,ירושלים ,2002עמ' .66
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 2
אמר רב יהודה אמר רב – קובץ אגדות החורבן כולל תיאור מפורט ומזעזע של הסבל שפקד את
העם בתקופת החורבן :הרג ,רעב ,שבי והתעללות מינית .הקובץ פותח בסיפור הסבר לחורבן,
שהוא ביאור והרחבה לדברי רבי יוחנן )"אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים…"( ,ונסגר בסיפור
הסבר לחורבן מפי רב יהודה )סיפור השוליה(.
6
מאי דכתיב "ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו"? – פסוק זה ,הלקוח ממיכה ב' ב ,מדבר במקורו
על עושק רכוש ,אך הוא נדרש כאן לעושק אשת איש.
7
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו – משמעותו הבסיסית של הצירוף "נתן עיניו" היא
מבט מרוכז 8.בהקשר המיני מבטא צירוף זה תאווה ,ומשמעותו שלילית .כך למשל בסיפור המובא
בבבלי סנהדרין עה ע"א ,ואף הוא מיוחס לרב יהודה בשם רב" :מעשה באדם אחד שנתן עיניו
באשה אחת ,והעלה לבו טינא .ושאלו לרופאים ואמרו :אין לו תקנה עד שתיבעל לו .אמרו
חכמים :ימות ,ואל תיבעל לו .תעמוד לפניו ערומה? – ימות ואל תעמוד לפניו ערומה .תספר עמו
מאחורי הגדר? – ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר".
9
ושוילא דנגרי הוה – ושוליה של נגרים היה .פסוקית זו באה להבהיר שלא מדובר ברב לתורה
אלא לאמנות הנגרות 10.מן ההגדרה "שוליה" אנו מבינים שמדובר באדם צעיר .בהמשך יסתבר
לנו גם שהוא ככל הנראה רווק ,כי מיד לאחר שהתגרשו בני הזוג נשא השוליה את האישה.
פעם אחת הוצרך ללות
12
11
– השוליה שומע כי הבעל זקוק לכסף ,ומבין כי הגיעה שעת כושר
להשיג את האישה .הוא רוקם מזימה ומציע הלוואה לבעל.
6על הרכבו ומקורותיו של הקובץ ,ואופן שילובו במסכת גיטין ,ראו א' ווייס ,על היצירה הספרותית של האמוראים ,ניו-יורק
תשכ"ב ,עמ' .263–261
7קוסמן )לעיל הערה ,(5עמ' ,65מעיר כי דימוי האישה לאדמה או לשדה מצוי בכל התרבויות הקדומות ,וכי חז"ל תיארו
לעתים את הזיווג במונחים חקלאיים )שם ,עמ' .(165אפשרות אחרת היא להבין את הדרשה כמכוּונת לכפל הביטויים
שבכתוב" :גבר וביתו" – זו אשתו" ,איש ונחלתו" – אלו נכסיו ,שמהם ירד רבו של השוליה.
8יש הקשרים שבהם המבט הוא חיובי ,כגון" :נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן" )בבלי סנהדרין יא ע"א( ,ויש הקשרים
שבהם המבט הוא קטלני ,כגון" :נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות" )בבלי שבת לד ע"א(.
9בפירוש רש"י לסנהדרין לא ע"ב ,ד"ה "לדזיו ליה כבר בתיה" ,מובא סיפור המשלב מוטיבים משני הסיפורים שהוזכרו לעיל,
סיפור השוליה והסיפור מסנהדרין עה ע"א …" :ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה ,שנתן עיניו באשה אחת
והעלה לבו טינא ונפל בחולי ,ואשת איש היתה ,לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו ,וכבש יצרו ופטרה לשלום
ונתרפא .וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת …" )תודתי
לד"ר אבינועם כהן על שהביא לידיעתי מקור זה( .סיפור זה לוקח מן הסיפור בסנהדרין עה את מוטיב החולי והטינה ,ומסיפור
השוליה את מוטיב ההלוואה .אך בסיומו של הסיפור מתהפכת העלילה בהשוואה לסיפור השוליה :הגבר אינו מממש את
תאוותו ,וזוכה לשכר על כך .בכך מתאים סיפור זה להגדרה של סיפור בבואה כפי שהיא מוצגת בספרו של י' זקוביץ ,מקראות
בארץ המראות ,תל-אביב ,1995עמ' .13נוסח רחב ומפורט יותר של סיפור נתן דצוציתא מצוי בספר חיבור יפה מהישועה
לרבי נסים בן יעקב מקירואן )עמ' עג-עו במהדורת הירשברג ,ירושלים תשי"ד( .בנוסח זה מסופר כי הבעל שהיה שקוע
בחובות נאסר בבית האסורים ,והפציר באשתו שתלך לעשיר שחמד אותה ותלווה ממנו כסף כדי לפתור את מצוקתו .האישה
סירבה שלושה ימים )מקביל לשלושת ימי הניאוף בסיפור השוליה!( אך לבסוף נכמרו רחמיה על בעלה ,הלכה לעשיר וביקשה
הלוואה ,ושידלה אותו להתגבר על יצרו .האיש נענה לבקשתה ועל-כן זכה לגמול גדול.
סיפור השוליה עצמו עשוי להיות סיפור בבואה לסיפור המקראי של פילגש בגבעה .ראו דיון בהמשך והערה 27להלן.
10פרנקל )לעיל הערה ,(4עמ' ,241וע"צ מלמד ,מדרשי-הלכה של התנאים בתלמוד הבבלי ,ירושלים תשמ"ח ,עמ' ,499
סבורים שפסוקית זו היא תוספת מאוחרת של הבבלי .גם אם מדובר בתוספת ,יש לציין שהיא חיונית להבנת הסיפור ,ועל-כן יש
לראות בה תוספת פרשנית ,של עובדה שהייתה מובנת מאליה לשומעי הסיפור המקורי.
11אמנם בתקופה זו מותר היה לשאת שתי נשים ,אך בפועל מיעטו לממש אפשרות זו ,מאחר שפרנסת שתי נשים מהווה עול
כלכלי כבד .כמו כן ,תיאור האכילה והשתייה של בני הזוג בסוף הסיפור יוצר רושם של זוגיות טובה .מן העלילה לא נראה
מקום לאישה נוספת .אילו רצה המספר לתאר את דמותו של השוליה כמרבה נשים היה דואג לציין עובדה זו במפורש.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 3
הצעת הלוואה על-ידי נער צעיר ,הלומד מקצוע ואינו משתכר למחייתו )או שמשתכר סכום
זעום בלבד( ,היא תמוהה.
13
בהמשך הסיפור נגלה שהשוליה גר בבית משלו ,ואף מציע לנגר
הלוואה נכבדה נוספת .גם אם נקבל ששתי הלוואות אלו היו מדומות )ראו דיון להלן( ,יש להניח
לצורך סבירות העלילה כי מציע ההלוואה היה בעל רכוש ,והנגר יכול היה להאמין באפשרות של
קבלת הלוואה מידיו .לכן יש לשער כי המידע לגבי היותו של האיש שוליית נגרים מתייחס לשלב
נתינת העינים בלבד .כאשר התחנך בבית רבו נתן עיניו באשתו ,אך לא יזם כל פעולה כדי להשיג
את האישה .פרשת ההלוואה התרחשה בשלב מאוחר יותר ,כאשר עמד ברשות עצמו ,אך שמר על
קשר מסוים עם רבו לשעבר )ועל-כן נודע לו על מצוקתו הכספית(.
14
אמר לו :שגר אשתך אצלי ואלוינה – השוליה מבקש מרבו לשלוח אליו את האישה כדי לקבל
את ההלוואה .בקשה זו היא תמוהה ביותר על רקע התקופה ,התרבות ונסיבות העניין .בתקופת
חז"ל ,שליחת אשת איש לביתו של רווק היא מעשה שלא יעלה על הדעת .בסוף מסכת קידושין
נאמר" :לא ילמד רווק סופרים" )רווק אינו יכול להיות מלמד לתינוקות( ,והגמרא מבארת )בבלי
קידושין פב ע"א(" :משום אימותן דינוקי" )כדי שלא ייפגש באמהות הבאות לקחת את
התינוקות( .גם אם לא היה השוליה רווק ,שליחת האישה לביתו היא מעשה שאינו מקובל .באופן
כללי בתקופת חז"ל יציאת האישה לרחוב או לעבודה מחוץ לבית לא הייתה דבר טבעי ומובן כמו
בימינו 15.כמו כן ,אם השוליה והבעל נפגשו לצורך הדיון בהלוואה ,מדוע לא יכלו להיפגש למתן
ההלוואה בפועל? או מדוע לא יכול היה הבעל לשלוח אדם אחר ,ולא את אשתו ,לקבל את הכסף?
אין מנוס מן המסקנה כי השוליה מפנה פה בקשה מרומזת לבלות עם האישה תמורת ההלוואה ,וכי
הבעל חייב להבין את המסר המרומז בבקשה זו.
12כתבי-היד וטיקן 140ומינכן ,95ועין יעקב ,מוסיפים את המילה "רבו" למשפט ,אך גם בגרסת וטיקן 130ברור על-פי
ההמשך כי נושא המשפט הוא רבו של השוליה.
13מ' איילי ,פועלים ואומנים :מלאכתם ומעמדם בספרות חז"ל ,גבעתיים ,1987עמ' ,36מציין כי המילה "שוליא" מצויה
בתלמוד הבבלי ככינוי למשרת ותלמיד אצל כמה בעלי אומנויות.
14מכאן אנו למדים כי השוליה חשק באישה למטרת נישואים .אילו חשק בה לצורך סיפוק תשוקה רגעית ,היה מפתה אותה
בבית הנגר .אך השוליה רצה להתחתן עם האישה ,ולכן חיכה בסבלנות להזדמנות המתאימה .בכך שונה סיפור השוליה מן
הסיפור בסנהדרין עה ע"א שהובא לעיל ,שבו ככל הנראה מדובר על תשוקה בלבד ,משום שהגמרא תוהה בהמשך מדוע לא
יינשא האיש לאישה – במקרה שמדובר בפנויה – ויפתור את בעייתו ,ומשיבה כי לא תתיישב דעתו ,משום שהוא מעוניין בדבר
האסור דווקא )"דאמר ר' יצחק :מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה ,שנאמר' :מים גנובים ימתקו
ולחם סתרים ינעם'"(.
15מ"ש הכהן ,מזונות ילדים – התהוות ההלכה ,השתלשלותה ונסיבותיה ,עבודת דוקטור באוניברסיטת בר-אילן ,רמת-גן
תשנ"ט ,עמ' ,52–40טוען כי האישה בתקופת חז"ל הייתה ספונה בביתה .נשים לא עבדו מחוץ לביתן ,ולא יצאו לרחוב .אפילו
קניות בשוק נעשו על-ידי הבעל .אמנם ב"צ רוזנפלד' ,נשים פעילות בכלכלה בימי חז"ל' ,מחנים ) 2תשנ"ב( ,עמ' ,171–166
טוען שבתקופת המשנה והתלמוד גם נשים יצאו לעבודה מחוץ לביתן ,אך מסייג כי היציאה לעבודה נבעה לרוב מצורך מסוים
של המשפחה ,ולא הייתה דבר טבעי ומובן .בכל מקרה ,אין דומה יציאת אישה לפרנסה מקובלת ,לשליחת אישה לביתו של גבר
בנסיבות היוצרות ייחוד .יש להוסיף כי בעלי מקצועות שעיסוקם עם נשים )כגון צורפים ,רוכלים וכובסים( נחשבו לאנשים
מפוקפקים בעיני חז"ל .בסוף בבלי קידושין פב ע"א נאמר" :תנו רבנן :כל שעסקיו עם הנשים – סורו רע…" .ראו גם ריכוז
מאמרי חז"ל וספרות מחקרית במאמרה של י' שמש' ,סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה ,לפילגש בגבעה ולתמר
במקרא ,במדרש ובפרשנות המסורתית' ,עיוני מקרא ופרשנות ז ]בדפוס[ ,סעיף" :כל כבודה בת מלך פנימה" – אידיאל
הצניעות במסורת ישראל.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 4
שיגר אשתו אצלו – הבעל ,במצוקתו הכספית ,נענה לבקשה ושולח את אשתו לבית השוליה.
הסיפור התלמודי אינו מגלה לנו אם התלבט הבעל לפני ששלח את אשתו למשימה הנוראה ,ואם
הבהיר לאשתו מה מצפה לה בביתו של השוליה .ניתן להשוות את מעשהו של הבעל למעשהו של
האיש הלוי בסיפור פילגש בגבעה .במצוקתו ,כאשר נאספו אנשי גבעה סביב לבית מארחו הזקן
ודרשו להוציאו אליהם ,החזיק בפילגשו והוציאה בכוח אל האספסוף ,כדי שיתעללו בה במקום בו
)שופטים י"ט כה(.
16
האם הייתה האישה שותפה למזימת השוליה? הסיפור אינו מגלה לנו דבר על רגשותיה
ומחשבותיה .בין אם הייתה שותפה מראש ,ובין אם בדיעבד ,היא הולכת לבית השוליה בידיעה
ברורה כי בעלה היה מוכן להפקיר את כבודה כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות.
סביר להניח ,כי היחסים בין האישה לבעלה הנגר לא היו תקינים ,וכי השוליה היה מודע לכך.
יש לשער כי אילו היה רואה לפניו בית אוהב ויציב לא היה מעז לנסות מזימה כזו ,ולהסתכן
בסירובה של האישה .לכן ,גם אם לא שיתף את האישה במזימתו ,היה לו יסוד לקוות כי האישה
תשתכנע לשתף עמו פעולה.
17
גם בסיפור פילגש בגבעה שהוזכר לעיל ,מספק לנו הסיפור מידע מראש ,כי יחסו של הבעל
לפילגש היה קשה ואכזרי ,שהרי מסופר כי הפילגש ברחה מבית בעלה וחזרה לבית אביה לתקופה
ממושכת )פס' ב(.
18
ושהת עמו שלשה ימים – על-פי נוסח כתבי-היד ,האישה שוהה בבית השוליה שלושה ימים.
בנוסח הדפוסים כתוב "שהה עמה" )=השוליה( ,אולם נוסח זה הוא ככל הנראה תוצאה של
שיבוש טקסטואלי 19.העובדה שהאישה היא נושא המשפט אינה רומזת על היותה שותפה לתכנון
המזימה נגד הבעל .נראה כי הרצף הטבעי של המשפטים מחייב שהאישה ,ששוגרה אל בית
השוליה ,תהיה נושא המשפט הבא ,המציין ששהותה של האישה בבית השוליה ארכה שלושה
ימים.
16כמובן ,יש הבדל בין שני הסיפורים ,כי בסיפור פילגש בגבעה מדובר באונס קבוצתי אכזרי במיוחד ,ואילו בסיפור השוליה
מדובר בכפיית מעשה ניאוף על האישה ,ואין נשקפת לה סכנת חיים .בכל זאת ,יש מקום לעמוד על קווי הדמיון בין שני
הסיפורים.
17קוסמן )לעיל הערה ,(5עמ' ,67טוען כי הביקורת המרכזית המופנית כלפי האישה בסיפור היא על היותה חסרת חוט שדרה
מוסרי ,שאינה מבחינה בין טוב לרע ,ומצטרפת למי שכוחו רב יותר ,ללא כל קול משלה .על-פי הניתוח המוצע כאן ,האישה
מצטרפת לשוליה משום שהוא מציע לה יחס חיובי שאותו לא קיבלה מבעלה ,אשר אינו מהסס להפקירה לצורך ההלוואה .כפי
שנראה להלן ,יחסו המתנכר של הבעל לאשתו משתמע גם מתגובתו האדישה לסבלה ולגורלה של אשתו הנעדרת ,שעברה אונס
קבוצתי לפי דברי השוליה.
18חז"ל אכן תפסו כך את הסיפור ,ועל-כן אמר רב חסדא" :לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו ,שהרי פילגש בגבעה
הטיל עליה בעלה אימה יתירה ,והפילה כמה רבבות מישראל" )בבלי גיטין ו ע"ב(.
19בכתב-יד מינכן כתוב "שהה אצל'" .מאחר שברור כי השהייה המשותפת הייתה בבית השוליה ,נראה שכוונת נוסח זה הייתה
"שהת אצלו" .בגלל דמיון האותיות ה"א ותי"ו הוחלף "שהת" ב"שהה" ,והמילה "אצלו" שנרשמה בקיצור נתפרשה כ"אצלה",
ובדפוסי התלמוד ובעין יעקב השתנה הנוסח ל"שהה עמה"" .שהת" היא הצורה המקורית של נסתרת בפעלי ל"י בלשון חז"ל,
ראו מ' בר-אשר' ,הנסתרת בעבר בפועלי ל"י-ל"א בלשון התנאים' ,מחקרי תלמוד ב )תשנ"ג( ,עמ' .84–39גם במקבילה
באיכה רבתי )ראו הערה 2לעיל( כתוב "שהת עמו".
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 5
הסיפור אינו מציין במפורש שקוימו יחסי אישות ,ובראייה מודרנית היינו אומרים כי המספר
עמעם במכוון את הנושא .אולם לשומעי הסיפור בתקופה זו משמעות המשפט היא אחת .חברה,
המגבילה את יציאת האישה לרחוב ולשוק ,ואפילו את דיבורה עם אנשים זרים,
20
תפרש בדרך
אחת בלבד שהות של גבר ואישה ביחידות במשך שלושה ימים .לא היה צורך לציין במפורש כי
הדבר היה מובן מאליו.
קדם ובא אצלו – כתב-היד וטיקן ,140נאמן לנטייתו להבהיר משפטים עמומים ,הכניס למשפט
נושא מפורש "רבו" ,ונראה שזה פשט הכתוב .לאחר שלושה ימים פקעה סבלנותו של הבעל,
והוא הטריח עצמו לבית השוליה כדי לבקש את אשתו חזרה .העובדה שחיכה שלושה ימים מעידה
שאכן היה הבעל מודע לאופי בקשתו של השוליה .אילו סבר שיש כאן שליחות רגילה ,היה יוצא
לחפש את אשתו כבר באותו יום ,או לפחות למחרת .אדישותו של הבעל מזכירה את התנהגותו
של האיש הלוי בסיפור פילגש בגבעה ,אשר לאחר שדחף בכוח את הפילגש לזרועות ההמון
המשולהב ,הלך במנוחת לב לישון ולא חיכה במתח לראות מה יעלה בגורל פילגשו.
פרנקל סבור כי השוליה הוא זה שבא לבית הבעל לאחר שלושה ימים.
22
21
השערה זו אינה
הגיונית .לשוליה לא הייתה סיבה להגיע לבית הבעל ,אם רצה להעמיד פנים ששילח את האישה
מיד לאחר מתן ההלוואה .כבר ציינתי לעיל שעל-פי התפתחות הסיפור אין השוליה עובד כבר
בבית הנגר 23.כמו כן ,קשה להניח כי הבעל הגיב באפס מעשה מוחלט להיעדרה של אשתו .גם אם
לא דאג לשלומה של אשתו ,הרי ציפה בקוצר רוח להלוואה שהיה זקוק לה .נראה סביר יותר
שהמתין שלושה ימים ,שהוא פרק זמן ארוך למדי ,ואז החליט שהשוליה קיבל תמורה מספקת בעד
ההלוואה ,ובא לדרוש את אשתו.
24
אמר לו :אשתי ששיגרתי לך היכן היא? – גם שאלה זו ,כמו ההמתנה של שלושה ימים,
מעידה על הבעל שהיה מודע לאופי בקשתו של השוליה .בהלוואה רגילה לא היה הבעל מצפה כי
השוליה יידע היכן האישה שבאה אליו לפני מספר ימים רק כדי לקבל כסף וללכת לדרכה.
20ראו פירוט מקורות בעבודתו של הכהן )לעיל הערה ,(15עמ' .42–41
21העובדה שהלך לישון מסתברת מפס' כז "ויקם אדניה בבקר" .אילו היה הבעל מחכה בדאגה ליד הדלת כל הלילה ,היה יכול
לשמוע את פילגשו נופלת ליד פתח הבית ,ואולי היה ניתן להציל את חייה .אך הפילגש הערומה והחבולה שהגיעה בשארית
כוחותיה אל פתח הבית ,ולא נותר בה כוח לקרוא לעזרה ,קפאה מקור ודיממה למוות בזמן שחלף מעלות השחר ועד שיצא
אדוניה מן הבית לדרכו.
22פרנקל )לעיל הערה ,(4עמ' .241נראה שכך סבר גם בעל הגדות התלמוד )קושטנטינה רע"א( ,הגורס" :שהתה אצלו ג'
ימים ושלח ובא וקדם אליו" .לרצף הפעלים "ושלח ובא וקדם" ,הקשורים בוי"ו החיבור ,יש נושא אחד ,והוא השוליה .אולם
גרסה זו אינה קיימת בכתבי-היד ,ויש להניח שהיא עיבוד פרשני של בעל הגדות התלמוד.
23אילו עבד עדיין בבית הנגר ,מן הסתם לא היה משהה את האישה בביתו שלושה ימים ,מאחר שהנגר היה חושד מיד בראותו
כי השוליה לא התיצב לעבודתו שלושה ימים ,במקביל להיעדרה של אשתו .כמו כן ,אילו עבד עדיין שם ,לא היה צורך לשלוח
את האישה ,משום שהשוליה יכול היה להביא את הכסף אתו.
24נראה שפרנקל סבור כי השוליה הוא זה שבא לבית הבעל ,משום שקביעה זו יוצרת מבנה סימטרי של שלבי הסיפור .ראו
שם ,עמ' ,242פירוט מיקום הגיבורים )בית הבעל מול בית השוליה( בשלבי הסיפור .אולם מאחר שמפגש הבעל והשוליה
מתרחש במרכז הסיפור )שלב ג בשלבים א-ה( ,נשמר מבנה סימטרי גם בהנחה כי הבעל הלך לבית השוליה.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 6
אמר לו :אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שתינוקות נתעללו בה – השוליה ממשיך בתוכניתו
ומספר לבעל שקר שיגרום לו לרצות לגרש את אשתו :האישה נפלה קורבן להתעללות מינית של
פרחחים צעירים .העובדה שהבעל מאמין לדבריו עשויה להעיד על תמימות וטפשות ,אך היא
עשויה גם ללמד כי מדובר בשכונה מפוקפקת ,ועל-כן גוברת תמיהתנו כיצד שלח את אשתו
למקום כזה ,במקום ללכת בעצמו.
אמר לו :מה אעשה? – הבעל שואל את השוליה לעצתו .ברור מן השאלה שלא גורל אשתו
מטריד אותו ,אלא כיצד משפיע מידע זה על מעמדו כבעל .הבעל אינו מגלה דאגה למצבה של
אשתו הנעדרת ,שנפלה לדברי השוליה קורבן לאונס קבוצתי .אטימות זו לגורל האישה מזכירה
את התנהגותו של האיש הלוי בסיפור פילגש בגבעה .כאשר הוא יוצא מן הבית ,ורואה את פילגשו
מוטלת על הארץ ,הוא אומר לה "קומי ונלכה" )פס' כח( ,בלי כל גילוי של אהדה או רצון לסייע
לאישה שהייתה קורבן להתעללות במשך לילה שלם .כאשר קולט האיש שפילגשו מתה ,אין הוא
מגלה סימני צער ,אלא לוקח את הגופה על החמור ובהגיעו למקומו מנתח אותה לנתחים )פס' כט(.
על-פי הניתוח שהצעתי ,יש לתמוה מדוע היה הבעל מוטרד מן הפגיעה בשמו הטוב לאחר
ההתעללות המינית באשתו ,בשעה שהוא עצמו שלח אותה למשימת ניאוף עם השוליה .על כך יש
להשיב כי המעשה עם השוליה היה אמור להתבצע בצנעה ,בביתו של השוליה ,ואילו המעשה
שאירע כביכול עם הפרחחים נעשה לעיני הציבור ,או נודע בציבור )והראיה שהשוליה יודע לדווח
עליו לבעל(.
כבר ציינתי לעיל כי ניסיונו של השוליה להשיג את האישה עשוי להעיד כי ידע על יחסים
בעייתיים בין הבעל לאשתו .תגובתו של הבעל לסיפור האונס המדומה מחזקת השערה זו .הבעל
אינו מגלה חום ואמפתיה כלפי אשתו .בהמשך ,כאשר נראה את אדישותה של האישה לדמעותיו
של בעלה ,נוכל להבין את התנהגותה על רקע יחסו האטום והמתנכר של בעלה כלפיה.
אמר לו :אם תאמין בעצתי גרשינה – 25השוליה מתקדם בתוכניתו ומעמיד פנים שהוא מייעץ
עצה אוביקטיבית ,בשעה שהוא מעוניין למעשה בגירושי הזוג.
אמר לו :כתובתה מרובה – מתשובתו של הבעל מסתבר ששאלתו "ומה אעשה" היא שאלה
רטורית .למעשה הבעל מבין שעליו להתגרש מאשתו לאור המידע שקיבל,
26
ושאלתו היא רק
25בכתבי-היד וטיקן 140ומינכן ,95ובעין יעקב" :אם אתה שומע לעצתי גרשנה" )בוטיקן " 140גרשה"( .יש מקום נוסף
בספרות חז"ל שבו קיימת התבנית "מה אעשה...אם אתה שומע לעצתי" ,וגם שם העצה הניתנת רעה .בבבלי קידושין סו ע"א
מסופר על ינאי המלך שעשה סעודה לחכמי ישראל .היה שם איש רע ובליעל ,ושמו אלעזר בן פוערא ,שהסית את ינאי נגד
החכמים ,וכשנשאל על-ידי ינאי המלך" :ומה אעשה" ,ענה" :אם אתה שומע לעצתי רומסם".
26בבבלי כתובות נא ע"ב אומר אביו של שמואל" :אשת ישראל )בכתב-יד וטיקן " 130אשת איש"( שנאנסה אסורה לבעלה.
חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון" .אמנם בהמשך הדיון מובאת דעה הפוכה של רבא ,שהאישה מותרת ,וזו ההלכה
שנקבעה ,אבל יש לשער שאביו של שמואל מביע דעה רווחת .ואכן השוליה אינו אומר לבעל שהוא חייב לגרשה ,אלא מייעץ
לו ,והבעל נוטה לקבל את העצה בגלל הבושה החברתית הנגרמת לו מן המעשה .וראו מאמרו של מ"ע פרידמן' ,המחזיר
גרושתו משנישאת וטומאת הסוטה והאנוסה' ,ספר הזכרון לרבי שאול ליברמן ,ערך ש"י פרידמן ,ירושלים תשנ"ג ,עמ' –189
.232
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 7
התלבטות בקול רם ,של אדם היודע מה יהיה מחיר הגירושין .כפי שציינתי לעיל ,הבעל מגלה
אטימות ואדישות גמורה לגורלה של אשתו הנעדרת .התלבטותו נוגעת רק להיבט הכלכלי של
מעשיו.
אמר לו :אני אלויך ותן לה כתובתה – השוליה מציע לבעל הלוואה לתשלום הכתובה.
לכאורה ניתן לתהות ,כיצד יכול היה השוליה להרשות לעצמו הלוואה בסכום נכבד .אולם יש
לשים לב כי למעשה אין השוליה מוציא מכיסו סכום כלשהו .את ההלוואה הראשונה כנראה לא
נתן ,ואת ההלוואה השנייה קיבל בחזרה מיד כאשר התחתן עם האישה ,שהביאה עימה את דמי
כתובתה.
הצעת ההלוואה מחזקת את ההשערה שציינתי לעיל ,כי השוליה עומד כבר ברשות עצמו ,ואינו
עובד בבית הנגר .משום שאף על פי שהשוליה לא הוציא כסף מכיסו ,הבעל הנגר צריך להאמין
שיש ברשותו סכום כסף גדול.
עמד זה וגירשה .בא זה ונשאה – כאן חלה התפנית בעלילה ,המהפכת את ההקבלה לסיפור
פילגש בגבעה 27.בסיפור הפילגש האונס הוא אמיתי ותוצאתו קטלנית ,אך בסיפור השוליה האונס
אינו אלא אונס מדומה ,והאישה נישאת כעת לגבר המגלה אליה יחס חיובי.
נישואי השוליה והאישה אסורים על-פי ההלכה .הערתי לעיל ,כי אין ספק שהאישה והשוליה
קיימו יחסי אישות בשלושת הימים שבהם שהתה בביתו ,והיא עדיין אשת איש .לפיכך ,היא
אסורה לבעלה ולבועלה .במסגרת הסיפור לא נענשו השוליה והאישה על חטאם ,ראו דיון
בהמשך.
כיון שהיגיע זמנו ולא היה לו לפורעו – בלהיטותו של הבעל להתגרש לא נתן דעתו
לשאלה כיצד יוכל להחזיר את הכסף שלווה לצורך תשלום הכתובה ,כאשר הוא שקוע בחובות
כבר לפני הלוואה זו .ואכן ,אין הבעל מצליח להשיג את הסכום הדרוש בזמן פרעון ההלוואה.
אמר לו :בוא ועשה עמי בחובך – השוליה מורה לבעל ,רבו לשעבר ,לשמש כמשרת בביתו
בתמורה לחוב .דרך זו של תשלום חוב בעבודתו של החייב ,על-פי הסכם שנעשה על כך בין בעל
החוב והחייב ,הייתה מקובלת בסדרי המשפט העתיקים ,ואפשרית גם לפי דיני התלמוד 28.פרנקל
סבור שאת ההלוואה הראשונה השוליה מעולם לא נתן לרב ,אבל דרש אותה 'בחובו' מתוך טענה
27נקודות ההקבלה בין שני הסיפורים ,שהצבעתי עליהן בדיון לעיל ,הן כדלקמן :ניתן להסיק מן הסיפורים שיחסו של הבעל אל
האישה/הפילגש היה שלילי כבר לפני האירוע המתואר בסיפור; הבעל מנצל את האישה/הפילגש לפתרון מצוקתו; הבעל אדיש
לחלוטין לגורלה של האישה/הפילגש לאחר ששוגרה למשימה או נדחפה למקום הסכנה ,ומגלה אטימות מוחלטת לסבלה.
בסיפור פילגש בגבעה מתואר אירוע אחד של סבל לפילגש .בסיפור השוליה מתחלק הסבל לשני שלבים ,האחד – שליחת
האישה למשימת הניאוף ,השני – האונס המדומה ,שבו כאמור מתהפך הדמיון בין שני הסיפורים .האם ניתן לשער כי סיפור
השוליה חובר במודע כסיפור בבואה לסיפור פילגש בגבעה? בהערה 9לעיל הצגתי סיפור שהוא סיפור בבואה של סיפור
השוליה )סיפור נתן דצוציתא( .סיפור זה קשור באופן מובהק לסיפור השוליה בביטויים דומים ובעלילה דומה )"נתן עיניו",
צורך בהלוואה וכיו"ב( .הקשר בין סיפור השוליה לסיפור פילגש בגבעה מובהק פחות ,משום שהעלילה שונה ,אך יש דמיון
במוטיבים ,וגם בפועל "התעלל" ,המשמש לתיאור האונס המדומה של האישה בסיפור השוליה ולתיאור האונס האכזרי של
פילגש בגבעה )במקום הפועל "ענה" ,שבו משתמש המספר המקראי בתיאורי אונס דינה ותמר(.
28ראו א' גולאק ,תולדות המשפט בישראל בתקופת התלמוד ,א :החיוב ושעבודיו ,ירושלים תרצ"ט ,עמ' .30
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 8
שהוא נתן אותה לאישה .ואומר פרנקל" :שני 'חובות' אלה ,שמהם לא נהנה הלווה ובשניהם לא
חסר המלווה כלום ,הם ה'חובך' שבשבילו משתעבד ה'רב' בסוף!" 29.אולם תיאור זה אינו נכון.
אין ראיה מן הסיפור שהשוליה דרש גם את דמי ההלוואה הראשונה ,ובכל מקרה יכול היה הבעל
לטעון בצדק שלא קיבל את הכסף לידיו .ההלוואה השנייה ניתנה לצורך דמי הכתובה ששולמו
לאישה .העובדה שהכסף חזר לידי השוליה כאשר נשא את האישה אינה מבטלת את החוב .הבעל
שהזדרז לגרש את אשתו על סמך עדות מפוקפקת ,ללא חקירה ודרישה ,ולקח באיוולתו הלוואה
שלא יכול היה לעמוד בה ,חייב היה לשאת בתוצאות.
ראוי לשים לב שאין מדובר בהשתעבדות של הבעל ,כדברי פרנקל ,אלא בעבודת שכיר ,שיכול
היה לחזור בו ממנה.
30
והיו הם אוכלים ושותים והוא היה עומד ומשקה עליהם – כתבי-היד וטיקן 140ומינכן
,95ועין יעקב ,מוסיפים את הפועל "יושבים" לפני "אוכלים ושותים" ,כדי להבליט את הניגוד
בין ישיבתם של השוליה והאישה ובין עמידתו של הבעל לשעבר.
31
והיו דמעות יורדות מעיניו ונופלות בכוסיהם – הסיפור פתח בנתינת עיניו של השוליה,
ונסגר כעת בדמעות היורדות מעיניו של הבעל.
ציפייה למידה כנגד מידה.
33
32
מסגרת הנוצרת על-ידי חזרת מילים יוצרת
בהתאם לכך ניתן היה לצפות כי במשפט הסוגר את הסיפור תהיה
התייחסות לעיניו החוטאות של השוליה .מי שחטא בנתינת עינים ייענש בעיניו .במקום זאת ,אנו
מוצאים כי עיניו של הבעל מגירות דמעות.
על-פי הניתוח שהצגתי לעיל ,שני הגברים בסיפור חטאו :הבעל חטא בניצול ציני של אשתו
לפתרון מצוקתו הכלכלית ובאדישות אכזרית לגורלה לאחר הדיווח על האונס המדומה ,והשוליה
חטא בניאוף עם אשת איש ובהשפלה וביזוי של רבו לשעבר .חטאו של הבעל אינו מתואר באופן
מפורש ,אלא נרמז מן העלילה ,אך עונשו מפורש ,אכזרי ומידי .חטאו של השוליה מתואר במילים
מפורשות ,אך עונשו אינו מפורש .להיפך ,על-פי הסיפור השוליה חי חיים טובים עם האישה
האסורה לו על-פי ההלכה.
29פרנקל )לעיל הערה ,(4עמ' ,622הערה .37
30גולאק )לעיל הערה (28מציין כי החייב שקיבל על עצמו לעבוד במקום תשלומים ,היה יכול לחזור בו כדין שכיר ,ולא היה
עליו אלא חיוב תשלומים כמקודם.
31כתב-היד וטיקן 140ממשיך בעקביות להבהיר ניסוחים עמומים ,ועל-כן כתוב בו "שניהם" )=השוליה והאישה( במקום
"הם".
32במסגרת הנוצרת בעזרת המילה "עיניו" דנו פרנקל )לעיל הערה ,(4עמ' ,261וקוסמן )לעיל הערה ,(5עמ' .67–66
33דוגמה לשימוש במסגרת לרמיזת מידה כנגד מידה ניתן למצוא בסיפור על ר' יוסי הגלילי וגרושתו בויקרא רבה לד ,יד )נוסח
הסיפור מובא בנספח א להלן( .המספר פותח בציון העובדה שאשתו של ר' יוסי הייתה מבזה את בעלה ,וסוגר בתיאור התבזותה
של האישה .בסיפור זה ניתן להבחין במוטיבים מקבילים לסיפור השוליה ,אך סופו שונה :בסוף הסיפור דואג ר' יוסי למחסורה
של גרושתו ,שציערה אותו בעבר ,בניגוד לסופו של סיפור השוליה ,שבו האישה משתפת פעולה עם השוליה בהשפלתו של
בעלה לשעבר )ראו נספח ב להלן( .יש להעיר ,כי לא ניתן להגדיר את הסיפור על ר' יוסי וגרושתו כסיפור בבואה של סיפור
השוליה )ראו הערה 9לעיל ,דיון בסיפור נתן דצוציתא כסיפור בבואה לסיפור השוליה ,והערה 27לעיל ,דיון באפשרות
שסיפור השוליה הוא סיפור בבואה לסיפור פילגש בגבעה( ,משום שמדובר בעלילה שונה ואין ראיות לתלות בין הסיפורים.
ניתן לתלות את המוטיבים הדומים בסוג הספרותי המשותף :סיפור על בני זוג במשבר.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 9
היעדר העונש המידי לשוליה הוא המוביל את העלילה לעונש המוסב על החברה כולה .יש
להשוות את סיפור השוליה לסיפור אחר המובא בקובץ אגדות החורבן ,והוא חלק מקובץ סיפורים
על צדיקותם של בני הכפר סכניא במצרים )גיטין נז ע"א(:
34
מעשה ועמדו ארבעים מודיות )מידה של תבואה( בדינר .נחסר השער מודיא אחת
התבואה( ,ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים ,והביאום לבית דין
וסקלום ,וחזר השער למקומו.
)נתייקרה
סיפור זה מתאר חטא חמור ,אך החברה שבה התבצע החטא פעלה בנחישות לאתר את החוטאים
ולענשם .העובדה שהשער חזר למקומו מיד לאחר סקילתם של החוטאים מלמדת שמדובר בחטא
של יחידים .לעומת זאת מסיפור השוליה עולה תמונה של חברה מופקרת.
ועל אותה שעה נתחתם גזר דין – כוחן של דמעות חזק מכוחה של תפילה .בבבלי בבא מציעא
נט ע"א נאמר" :ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו" .דמעות הבעל מזעזעות
את השמים ,ועל-כן נחתם גזר הדין לחברה כולה .ניתן להשוות את פעולתן של דמעות הבעל
בסיפור השוליה לפעולתה של דמעת האישה בסיפור על רב רחומי )בבלי כתובות סב ע"ב(.
בסיפור זה גורמת דמעת האישה למותו הפתאומי של בעלה ,שהפר את מנהגו הקבוע להגיע לביתו
בערב יום הכיפורים.
מן הניסוח "ועל אותה שעה" ניתן להבין כי גזר הדין נתחתם על האירוע המתואר בסוף
הסיפור ,שבו ירדו דמעות הבעל המושפל ונפלו בכוסיהם של השוליה והאישה .אך קיימת גם
אפשרות להניח כי גזר הדין נתחתם על מכלול השחיתות המתואר בסיפור ,ודמעות הבעל היו רגע
השיא שגרם למשבר .אפשרות זו עולה מנוסח כתב-יד וטיקן ,140הגורס "ועל אותו מעשה"
במקום "ועל אותה שעה" ,ונראה שהמילה "מעשה" מכוונת לסיפור בשלמותו )ורומזת לפתיחה
"מעשה באדם אחד"(.
ואמרי לה :על שתי פתילות בנר אחד – ויש אומרים :על שתי פתילות בנר אחד )ניסוח מטפורי
לניאוף עם אשת איש( .המשפט הקודם ,המדבר על חיתום גזר הדין ,סוגר באופן דרמטי את
הסיפור ,וכל תוספת אחריו נראית מיותרת ובלתי שייכת לסיפור זה .אך ניתן להבין את המשפט
האחרון על רקע הבעיה הפרשנית שתיארתי לעיל :האם גזר הדין נתחתם על דמעות הבעל,
המתוארות באירוע האחרון של הסיפור ,או על מכלול השחיתות בסיפור .נראה שבעל משפט זה
רצה להדגיש כי הסיבה העיקרית לחורבן אינה השפלת הבעל )כפי שעשוי להשתמע ממיקום
ההכרזה על גזר הדין( ,אלא עבירת הניאוף.
34ניתן להבין כי קובץ סיפורים זה מכוון ללמד על צדיקותם של בני המקום מן השאלה ששואל בהמשך אביי את רב יוסף:
"ומאחר דהוו צדיקים כולי האי ,מאי טעמא איענוש?" )ומאחר שהיו צדיקים כל כך ,מה טעם נענשו?(.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 10
סוף דבר :סיפור ההסבר הפותח את קובץ אגדות החורבן – "אקמצא ובר קמצא חרוב
ירושלים…" )גיטין נה ע"ב ואילך( – תולה את החורבן בשנאת חינם ,הלבנת פנים ושחיתות
חברתית ,אך הוא גם קשור לחורבן בקשר עלילתי ישיר ,מאחר שמתוארים בו רצף מאורעות
שהובילו למלחמה ולהחרבת ירושלים .סיפור השוליה ,הסוגר את הקובץ ,תלוש מכל מציאות
היסטורית ,והקשר שלו לחורבן הוא עריכתי בלבד .הסיפור מתאר שחיתות מוסרית והיעדר חמלה
שגרמו לקב"ה לחתום את גזר הדין לחברה החוטאת .אמנם מתואר חטאם של יחידים ,אבל ניתן
להסיק מן הסיפור שהנורמות המוסריות של החברה כולה איפשרו התנהגות כזו ללא ענישה.
הסיפור על קמצא ובר קמצא שואב את אמינותו כהסבר לחורבן מריבוי השמות והפרטים
ההיסטוריים )גם אם מקורם אגדי( ,ואילו סיפור השוליה הקצר והמרוכז ,המתאר שלוש דמויות
חסרות שם ומקום ,נבחר כסיפור הסבר לחורבן בזכות עוצמתו הדרמטית בלבד.
דרישת הסיפור מתוך פסוק מקראי המדבר על עושק )מיכה ב' ב( ,והדמעות הטרגיות של הבעל
הנבגד ,גרמו לפרשני התלמוד לדורותיהם למקד את הרוע בסיפור בדמות השוליה .במאמר זה
הראיתי כי גם דמותו של הבעל מוצגת בסיפור באור שלילי .מצוקתו הכספית גרמה לו לשלוח
ביודעין את אשתו למשימת ניאוף ,והתנהגותו לאחר הדיווח על האונס המדומה של אשתו הנעדרת
היא אטומה ומנוכרת .בכך דומה הסיפור לסיפור פילגש בגבעה בשופטים י"ט ,שבו אשמים גם
האנסים מגבעה וגם הבעל שדחף בכוח את פילגשו אל ההמון כדי להציל את עצמו .בסיפור פילגש
בגבעה האישה היא קורבן ,ובסיפור שוליית הנגר האישה משתפת פעולה עם השוליה ,אם כי
אשמתה פחותה משל שני הגברים ,משום שאין היא היוזמת של מעשי החטא.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 11
נספח א :נוסח הסיפור על רבי יוסי הגלילי וגרושתו – ויקרא רבה לד ,יד
נוסח ותרגום על-פי מהדורת מ' מרגליות לויקרא רבה ,ירושלים תשי"ח.
35
ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתא בישא והוות מבזיה ליה קומי תלמידוי .אמ' ליה תלמידוי ר' שבקה
דלית היא דיקרך ,אמ' להון פרנא רב עליי ולית בי משבק לה .חד זמן הוה יתיב פשיט הוא ור'
אלעזר בן עזריה .כיון דחסלון מן פשוטהון אמ' ליה משגח ר' סליק לגו בייתא ,אמ' ליה אן .כיון
דעיילין לביתא אמכת על אפהא ונפקת לה ,צפון קדירא יהיבת על תפייה .א' לה אית בהדא קדרה
כלום ,אמרה ליה היא מלייה פרפרייה ,אזל גליתה ואשכחתה מלייה פרגיין .ידע ר' לעזר בן עזריה
מה יתיב שמע ,אמ' ליה ר' לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחנן לה מלייא פרגיין ,אמ' ליה ר'
מעשה ניסים הן .כיון דחסלון מיכלן ומישתיין אמ' ליה ר' שבוק הדא איתתך דלית היא דיקרך,
אמ' ליה פרנא רב עליי ולית לי ממרקא לה .אמ' ליה ואנן פסין פרנה ושבקה .פסון פרנה ושבקה,
ואסבוניה לחדא איתא טבא מינה .גרמון חובייא דההיא איתתא דשביק ואזלת ונסבת לסנטרא
דקרתא .בתר יומין נפלון עילוי ייסורין איתעבד ההוא גברא סגי נהוריא והוות חגלה נגידה ליה
בכל שכיניה דקרתה ובשכינותיה דר' יוסי הגלילי לא הוות מייבלה ליה .ההוא גברא מי חכים
קרתיה אמ' לה למה לית את מייבלה לי לשכינותיה דר' יוסי הגלילי ,דאנא שמע דו עביד מצוון
סגיאן ,אמרה ליה מישבקתיה אנא ולית בי מיחמי סבר אפוי .חד זמן מטון לההוא שכונתה שורי
חבט עלה והוון מתבזין בשוקא .אדיק ר' יוסי הגלילי וחמתהון מתבזיין בגו שוקא ,נסתהון ויהבון
בגו חד ביתא מן דידיה והוה זאין להון כל יומיא דהוון בחיים ,על שם ומבשרך לא תתעלם.
תרגום:
ר' יוסי הגלילי הייתה לו אישה רעה והייתה מבזה אותו בפני תלמידיו .אמרו לו תלמידיו :רבי,
גרש אישה זו ,שאין היא לכבודך .אמר להם :כתובתה מרובה עלי ואין ידי משגת לגרשה .פעם
אחת היה יושב ולומד הוא ור' אלעזר בן עזריה .כיוון שסיימו את לימודם אמר לו :ישים נא רבי
אל לבו לעלות לתוך הבית? 36אמר לו :הן .כיוון שנכנסו לבית כבשה את פניה ויצאה לה .ראו
קדירה נתונה על הכיריים .אמר לה )ר' יוסי לאשתו ,לפני שיצאה( :יש בקדירה זו כלום? אמרה לו :היא
מלאה פרפרין )מיני לפתן( .הלך וגילה את הקדירה ומצאה מלאה פרגיות )אפרוחים( .ידע )הבין( ר'
אלעזר בן עזריה מהו יושב ושומע .אמר לו :רבי ,לא אמרה אלא פרפרין והרי מצאנוה מלאה
פרגיות .אמר לו )ר' יוסי לר' אלעזר( :רבי ,מעשה נסים הם .כשגמרו לאכול ולשתות אמר לו )ר' אלעזר
לר' יוסי( :רבי ,גרש אישה זו ,שאין היא לכבודך .אמר לו :כתובתה מרובה עלי ואין לי לשלם לה.
אמר לו :אנחנו )תלמידיך( נסלק כתובתה ,וגרשה .סילקו כתובתה וגרשה ,והשיאוהו אישה טובה
ממנה .גרמו עוונותיה של אותה אישה שגירש והלכה ונישאה לשומר העיר .אחרי ימים נפלו עליו
ייסורים ונעשה אותו איש עיוור ,והייתה סובבת ומושכת אותו בכל שכונות העיר ,ובשכונתו של
ר' יוסי הגלילי לא הייתה מובילה אותו .אותו איש מתוך שהכיר את עירו אמר לה :למה אין את
35ראו ניתוח הסיפור במחקריהם של י' פרנקל ,סיפור האגדה – אחדות של תוכן וצורה ,תל-אביב ,2001עמ' ,182–175וי'
זלכה ,מגמות עריכה בסיפורי "מעשי חכמים" בויקרא רבה ובמקבילותיהם התלמודיות ,עבודת דוקטור באוניברסיטת בר-אילן,
רמת-גן תשס"א ,עמ' .169–155במחקרים אלו מוצג ניתוח המאיר את דמותה של האישה באור שלילי ,ואת ר' יוסי הגלילי
כדמות נדיבה ואנושית .ניתוח שונה מוצג במאמרו של ח' ליכט' ,הסיפור על רבי יוסי הגלילי וגרושתו – ניתוח ספרותי רעיוני',
עלי-שיח ,(1995) 36עמ' ,159–143הדן בסיפור המקביל בבראשית רבה יז ,ג .ליכט סבור שסיפור זה הוא סיפור ביקורת
על ר' יוסי הגלילי ,וכי האישה מתוארת בסיפור כאישה טובה .לדבריו ,הציון המפורש על-ידי המספר כי האישה הייתה רעה,
היא התערבות מכוונת ,שמטרתה למשוך את הקורא לכיוון אחר של פירוש הסיפור ,כאשר התפתחות העלילה בסיפור מביאה
אותו למסקנה הפוכה )עמ' ,158הערה .(35טענה זו היא תמוהה ביותר ,אך ניתן לקבל את דבריו של ליכט כי דמות האישה
בסיפור אינה שלילית לגמרי ,ויש בה גם צדדים טובים .לעומת זאת ,במקבילת הסיפור בירושלמי כתובות יא ,ג אכן ניכרת
מגמת היפוך ,ויש בו ביקורת על ר' יוסי וגילוי אהדה לאישה ,ראו זלכה ,שם ,עמ' .182–169אולם בגרסת הירושלמי חסרים
רוב המוטיבים המקבילים בין סיפור ר' יוסי וגרושתו וסיפור השוליה ,ועל-כן אני מתייחסת במאמרי רק לגרסת ויקרא רבה.
36מרגליות מפרש כאן שר' יוסי הגלילי הזמין את ר' אלעזר לסעודה ,אך נראה יותר פירושו של פרנקל ,סיפור האגדה )ראו
הערה קודמת( – המעדיף כאן נוסח חלופי )משגח ר' ואנן סלקין לבייתה( – שר' אלעזר בן עזריה מזמין את עצמו לבית ר' יוסי,
בכוונה ליצור משבר ,שיהווה תמריץ לגירושין )ביודעו שהזמנתו לארוחה תגרום מורת רוח לאישה(.
שושני – שוליית הנגר נוסח מתוקן – עמ' 12
מוליכה אותי לשכונתו של ר' יוסי הגלילי ,ששמעתי שהוא נותן צדקה הרבה? אמרה לו :גרושתו
אני ואיני יכולה לראות פניו .פעם אחת הגיעו לאותה שכונה )ולא רצתה להוליכו לביתו של ר' יוסי(,
התחיל חובט עליה והיו מתבזים בשוק .הציץ ר' יוסי הגלילי וראה אותם מתבזים בשוק ,נטלם
ונתנם בתוך בית אחד משלו ,והיה זן אותם כל ימי חייהם ,על שם "ומבשרך לא תתעלם".
נספח ב :טבלה משווה של מוטיבים בשני הסיפורים
המוטיב
בסיפור שוליית הנגר
משתמע מתיאור התנהגות הבעל
זוג במשבר:
לאישה )שולח את אשתו ביודעין
למשימת ניאוף ,אדיש לגורלה
לאחר ששומע שנאנסה(.
בן הזוג הפוגע בתחילת הסיפור :הבעל.
שוליית הנגר.
תלמיד הבעל מתערב להפריד
בין בני הזוג:
חושק באישה לעצמו.
המניע להתערבות:
השוליה מבקש את שיגור האישה
שימוש בתחבולה למימוש
אליו ,ולאחר מכן משקר
ההפרדה:
שהותקפה מינית בדרך.
התלמיד מייעץ באופן מפורש
לבעל להתגרש:
נימוק הבעל נגד הגירושין:
הפתרון המוצע:
הגורל מתהפך לבני הזוג:
השפלה לבן הזוג הפוגע:
התנהגות בן הזוג הנפגע:
מסגרת לסיפור:
ענישה:
בסיפור ר' יוסי וגרושתו
מצוין במפורש בפתיחה :אישה
רעה ,מבזה את בעלה.
האישה.
ר' אלעזר בן עזריה )בעצה אחת
עם שאר התלמידים(.
רוצה את טובתו של הרב.
ר' אלעזר מזמין את עצמו בכוונה
לארוחת צהרים ,בידיעה שהדבר
יגרום לאישה מורת רוח ויחמיר
את המשבר בין בני הזוג.
"רבי ,גרש אישה זו ,שאין היא
"אם תאמין בעצתי גרשינה".
לכבודך".
"כתובתה מרובה".
"כתובתה מרובה".
מימון הכתובה על-ידי התלמידים.
הלוואה.
ר' יוסי נושא אישה טובה וחי
השוליה והאישה חיים באושר
באושר ובעושר .גרושתו נישאת
ובעושר ,הבעל לשעבר הופך
לבעל קשה וחיה חיי עוני
למשרת בביתם.
והשפלה.
הבעל לשעבר משרת את השוליה בעלה השני של האישה מכה
אותה בשוק.
והאישה ודמעות יורדות מעיניו.
ר' יוסי עוזר לגרושתו .אך עזרה
האישה משתפת פעולה עם
זו מגיעה רק לאחר שהאישה
השוליה בהשפלת הבעל.
באה כבר על עונשה בידי שמים.
"מבזה אותו" )האישה(.
"נתן עיניו" )השוליה(.
"דמעות יורדות מעיניו" )הבעל(" .היו מתבזים" )האישה ובעלה
השני(.
ענישה על דרך "מידה כנגד
קיימת רק לבעל .אין מתואר
מידה" .נרמזת מן החזרה על
עונש ישיר לשוליה ולאישה על
הפועל "בזה" )"מבזה אותו" "היו
הניאוף בעודה אשת איש ,אך
נקבע עונש לחברה כולה בעקבות מתבזים"(.
המעשה.
© Copyright 2024