נטליה זורבוב גאות ושפל
נטליה זורבוב גאות ושפל צילום :דקלה רקנטי עיצוב :אנה לוקשבסקי מחסום האימה /שרית שפירא עורכת לשונית :נולי עומר תרגום לאנגלית :ליטל לב כהן גאות ושפל /חגית דמרי-נוה תרגום לאנגלית :חגית דמרי-נוה עורכת לשונית לאנגלית :אולגה קומינוב נטליה זורבוב גאות ושפל © 2010כל הזכויות שמורות פלורנטין 45חלל לאמנות עכשווית רח' פלורנטין ,45תל אביב טל050-2763249 : ב'-שבת / 11:00-13:00ב'-ה' 16:00-18:00 [email protected] המידות נתונות בס"מ ,רוחב לפני גובה. אוצרת :גילת נדיבי מחסום האימה כמה מבטים על ציוריה של נטאליה זורבובה והייאו מיאזאקי הדרך שהייתה לעומת זו שתבוא בהמשך .בין הדרך שעברה ובין זו העתידית מצויים עמדת הגבול ומחסום הדרכים .אותה דמות של הילדה מתפקדת גם כשומרת הסף -דמות האמורה לפתוח את מודעותינו לקו הגבול ,למחסום ,לנקודה שבה שתי הדרכים הופכות שרית שפירא לשונות זו מזו. הצבת המבע ותנוחת הילדה מדגימה ומדגישה רגע בהשהיית :(2006) Blockpostמכונית עוצרת במחסום התוחם את גבולה של תנועתן של אורחות עולם -והיא גם מכוונת להביט בסביבתו הארץ מהשטחים שנכבשו על ידה .המכונית עוצרת סמוך לקו שיש של מחסום הגבול בין תחומי הקו הירוק והשטחים הכבושים הרואים בו אך תחנת מעבר בין מלוא חלקיה הכשרים והחוקיים לא כמעוזה של טריטוריה הכובשת ומשליטה סדרים ערכתיים ואילו בעבור אחרים הוא בגדר צלקת שאינה מגלידה על גבי פצע ומדיניים -אלא ,ולחילופין ,כעל אתר בו תוססות פעולות של דה- הפעור בין שטחיה הלגיטימים של הארץ ובין מקומות אחרים טריטוריאליזציה שבלאט ובחשאי מפרידות את כל מה ששייך המוחזקים על ידה רק בכוח הזרוע והשררה. לטריטוריה מהאקס-טריטוריה .פניה הגלויות של הילדה -עבור במושב הקדמי של המכונית יושבים גבר הנוהג בה ואשתו .ילדתם הצופה ,פניה של ה מדיום ,הדמות הממצעת -הן פניהן של הבהירות ישובה מאחור .מסביבם ,הנוף המדברי ,מחסום האבנים ודממה. :של כוח הידיעה ,המודעות והרגישות .הפניית העורף המתבצעת גם צמחי המדבר הבודדים ודמויות החיילים הספורות שבמחסום על ידי דמויות המבוגרים מוצגת כנקודת התורפה הקשורה לחולשה נראים שתוקים ודוממים .פניהם של הגבר ואשתו מביטים היישר. שבעיוורון ובבערות .במידה רבה העוצמה והחולשה נימדדים ילדתם ,לעומת זאת ,מפנה את פניה לאחור .הילדה (כמו בציורי ומתבשרים כאן על פי יכולתן ,או אי-יכולתן של הדמויות להבחין הרנסאנס ,אצל בוטיצאלי למשל) היא הדמות המקשרת בין המישור במקום וברגע של גבול בו דרך הישר סרה מדרכה ,הגדרות יציבות של הציור וזה של הצופה .דמויות הוריה ,לעומת זאת ,מפנות מתערערות ,סידרי עולם מתהפכים והכל מוטל בספק. את עורפן אל הצופה .בצעד ענייני ומצופה הן נושאות את פניהן Blockpost, 2006, acrylic on canvas, 155/270 מחסום ,2006 ,אקריליק על בד270/155 , קדימה אל המשכה הישיר של הדרך שזה עתה עברו בה .הילדה הדימויים בציור Blockpostשל זורבוב ויחסי-הגומלין שלהם עם היא זו שמסובבת אל גופה על צירו ומטה אותו לאחור כמורה על החלל מזכירים את אחת מסצינות הפתיחה במסע המופלא ()2003 של במאי האנימציה היפאני הייאו מיאזאקי ),(Hayao Miyazaki תמונת עולמו של מיאזאקי גדושה בתיאורים של דמויות ואירועים לחידושי הטכנולוגיה כמו הכרך בשלביו המוקדמים של המודרניזם). ים לילי וקודר ,דלתותיה נפתחות ואז נותרים בתמונה רק עקבות שזורבוב מרבה לציין את חיבתה אליו .גם בסרט אנימציה זה מחיי אותו איזור דימדומים .הציור של נטאליה זורבוב ,לעומת בפוניו על הצוק ליד הים ( )2008מתבייתות להן הדמויות ,סביבת צמיגי -גלגליה .בהקשר לעבודתו הקולנועית של מיאזאקי ,עבודה מתוארים זוג הורים בתוך המושב הקדמי במכונית בעוד בתם זאת ,אינו מתאר את מעלליו של עולם-הסתרים אלא אך מרמז על המגורים והדראמות המרכזיות בסרט בגבול שבין מקום הישוב והים, ציורית זו של זורבוב מעלה על הדעת את סצינות נהיגתה הלילית נמצאת במושב האחורי .המשפחה עושה את דרכה במעבר מביתה הפוטנציאל שלו :בכמה ממבטיהן של דמויותיו כאמור ,בצבעוניותו מישכנם של כוחות אנימיסטים ,ישויותיו (הנשיות) האומניפוטנטיות של האם הצעירה של הילד בפוניו על הצוק ליד הים ,לאורכו של הקודם לעבר החדש .הם נוסעים באיזורי הספר ,מחוץ למקום-יישוב המוזרה ,הלא-ריאליסטית ,הכמעט-סוריאליסטית ,הכמעט- של הטבע ,ספינות טרופות ,קוסמי-רפאים מין העבר ושאר דמויות צוק תלול ובשעות סערה בים. ואז לפתע נתקלים בדרך לא-מוכרת שמשני צדי מפתנה ניצבים סמבוליסטית של חלקים מתוכו (למשל ,וכי למה שערות ראשו השייכות (על פי יונג או באשלר) למחוזות המוות ,הלא-מודע פסלים מוזרים ועתיקי יומין .כשפניהם נשואות קדימה ,ההורים של דמות האב ב Blockpost -הפכו לכחולות?) .אך עצם המבט והבלתי-נודע שמתגלמים בדימויים של ים. נחושים בדעתם לסטות מהמסלול בו עברו זה עתה ולהיכנס אל ההשוואתי על סצינות ההגעה בואכה שטח הכבוש בידי זרים (אצל הדרך הצדדית. הדרמאטיות של עלילות הציור לכאורה מתמתנת כאשר ציוריה של זורבוב מעלים ,לעיתים תכופות ,סצינות של תפנימים ).(interiors מיאזאקי בדמותם של רוחות ושדים ואצל זורבובה בדמותם של אותו דימוי של שפת הים ,אותה גדה הגובלת בין איזור היבשה חללי-פנים אלו מאופיינים במראה של קיר אחורי שנדמה כאוטם את כוחות הכיבוש הישראלי) מאפשר להביט קצת אחרת על העולם בו ומחוז הימים הסוער יותר והיציב פחות ,הופך לנושא המרכזי של החדר ומקנה לו נופך סתגרני ,קלסטרופובי אפילו .אלא שבמחסום ילדתם ,לעומת זאת ,מעוותת את פניה וצווחת באימה כאשר פועלים הדמויות והציור של נטאליה זורבוב :לא רק כשדה פוליטי אחת מהעבודות שנטאליה זורבוב עשתה לאחרונה ,גאות ושפל זה של חלל הבית תמיד גם קרוע פתח המתפקד כגבול שמוליך הם חוצים את גבול הכניסה אל הדרך שמסיטה אותם ממסלולם. ,אלא ובעיקר כאתר מנטאלי בא-בימים שרעותיו ,מאורעותיו, ( )2010שמצעה הוא דמוי -פאזל מרובה חלקים .הנוסח הגראפי את המבט אל עבר מקטע ממראה של חלל אחר :חוץ ,אך לא זה מבחינתם של המבוגרים האתר הלא מוכר שזה עתה נכנסו אליו מוראותיו ,פראיותו ,פרעותיו וזמן-פרעונו הם עמוקים יותר ,עתיקים של כלל הקומפוזיציה והקצוות המחודדים ,הכמעט-דוקרניים ,של המתפרש כנגזרת של העולם הטבעי ,אלא כהופעה של דבר-מה אינו שונה במהותו מהאזור הלא-מיושב וה טבעי בו עברו רגע יותר ,עתידניים יותר ,חורגים בהרבה מגבולותיהם של נסיבות מתארי המישורים המעטים המרכיבים עבודה זו קושרים את סגנונה לילי ונסתר שכשהוא מבצבץ ומתגלה ,הוא עושה זאת מתוך דימויים קודם לכן .מהמקום הלא-מוכר הם מצפים להרפתקאות ,לשעשועים השעה וההקשרים התקופתיים שלהם. לגראפיקה של המאנגה היפנית ולתרגומה של זו לנושאים רומנטים וצורות שגם שאובים מגראפיקה שימושית פאנטסטית (מאנגה כמו נופים ימיים .הפן הרומנטי ,האפל והמורבידי של הרומנטיקה למשל) וגם מאזכרים אמנות סימבוליסטית היסטורית כמו זו של גוגן הכניסה אל השטח הלא-מוכר היא בבחינת חציית סף ,מעבר מזרה בעולמו של מיאזאקי מקופלים רבדים ומימדים שונים :של חיים (צד שאין ספק כי יש לו חלק ונחלה גם בעבודות האנימציה של או מאטיס. אימיים מעולם אחד למשנהו שבו האחרון הופך את סדריו ,מקומותיו ומוות ,מציאות ופנטזיה ,ילדות ובגרות ,להטוטי-קסמים וטכנולוגיה מיאזאקי) מתגלה אצל זורבוב באותם חלקים של הפאזל הציורי ועיתותיו של קודמו .במהלך הסרט אכן מתברר כי אותו אזור מודרנית ,מעשים מאגיים והסדר הטבעי של העולם .באיזורי המתארים שמיים קודרים שמאותתים על תחילתה של סערה בים; כמו אצל רבי-אמנים אלו ,הדגמיות האורנמנטלית ולעיתים גם לא-מוכר הוא מקום בו הזמן סב אל צירו ומשיב מן הנשייה יצורים הגבול שבין אותם מחוזות שונים זה מזה ,מתנחלות ומתנהלות רבות או גם בחלק אחר המגלה את נוראות רגע הסערה עצמו כאשר האוריינטלית ,מכסה על כל איזורי הציור ובינותם גם על הוילונות ולהשתהות מענגת של שעת-פנאי .לדידה של הילדה לעומת זאת, אגדתיים ,יצירי-דמיון ,כשפים ,בריות אלכימיות ,חוקים קדמוניים מההתרחשויות הדרמטיות בסרטיו .בטירה הנעה ( ,)2001למשל, מטוסים מסתחררים ברוח ואחד מהם צולל למצולות .תחושת-לוואי המצעפים את פתחי החלונות .כך גם ב-סרט .)2010( 1הפעם, של שכר ועונש ,סמלים שכוחי-אל ושאר אירועים בהם החלום, ישנה משמעות מיוחדת לאירועים המתרחשים סביב דלתות הטירה, של אירוע אפל מעיבה על טריפטיך אחר מאותן עבודות-פאזל הווילון המעוטר גם מתבדר ברוח כאילו משהו או מישהו בלתי המאגיה ,הפלא והפלצות דרים בכפיפה אחת. אתר הפלאים הנע במקביל לעיר המודרנית (המגיבה פעם אחר פעם שעל חלקיו השונים מצוירת מכונית שעוצרת סתם-כך לחופו של נראים נופחים בו מבחוץ .כשדמות של מאוים (פרוידיאני) נדמית כמתדפקת על פתחי הבית ,לפתע גם החלונות המוחשכים של רבים אחרים גם בו ניתנים סימנים של רגעי התגלות .לאותות- המוליכים את המסע (תכופות הלוך-ושוב ,כמסע שמאניסטי, אל הילדות ,אל העבר ,אל עולמות הפלא .אבל המעשה האבסורדי הבתים בחוץ המתגלים דרך החרכים שבין המשקוף לווילון ,או גם ומופתים אלו שייכים השינויים הקלים שחלים בחפצים ,הצבעוניות כתהליך של חניכה) אל עולמות הפלא .גם ציוריה של נטאליה הזה גם ימשיך וייעשה שוב ושוב כלחם חוקה של האמנות .מבלעדיו האור הכחול העולה על גבי מסך המחשב הריק שבחדר עשויים הסימבוליסטית שמצפה חלקים ניכרים מדימויי הציור ,התאורה זורבוב משופעות בדמויות ילדים (מתוארות בציורים או מתקיימות אין לה קיום ,ומבלעדיה הוא אינו אלא לא-כלום :חלום נושן ואבוד להיראות כסימניה הראשונים של התרחשות -בלהות המתרגשת המלאכותית ,הצוננת ,הקצת סופנית ,קצת אפוקליפטית ששוטפת באמצעות חפץ-משחקים ילדי ,כמו הפאזל) .נוכחותן ומנח-גופן שפג תוקפו ,כי היא ,האמנות ,היא היחידה שיכולה לקיימו כדבר ובאה על הבית בעת החשיכה .שעות הלילה הן זמנם של רוב את חלליהם .כל אלו מעידים על הסצינות של זורבוב כעל שונים מאלו של המבוגרים שכן דמויות הילדים ,דרוכות ,גמישות, שבסופו של יום אינו תלוי ומותנה בתוקף שמקנים ההקשרים התפנימים שזורבוב מציירת .בעיתות אלו דמויותיה עסוקות גם התרחשויות שבטרם ,המקדימות את המאורע (המיטיב? האסוני?) קשובות ועוצמתיות יותר .כמו ברבים מסרטיו של מיאזאקי ,גם התקופתיים ,הצרכים הנסיבתיים ,הפכחונות המושכלים. במה שטבעי ומצופה לעשותו בשעות אלו ,כמו לצפות בטלוויזיה. הגדול ,הדרמאטי והחזיוני-ספקטקולארי יותר. אצל זורבוב העלילה החזותית נרקמת תכופות סביב דמויות של בני המשפחה ,זו המצומצמת בדרך כלל ( זוג הורים ,או הורה בודד אך כשהן עושות כך ,כמו ב-סרט ,)2010( 2הן גם נראות כמפנות את מבטן לעבר החלון הממצע בינן ובין הלילה המופיע כאפל ההתפוקקויות הללו בסדר הביתי והנורמטיבי מתחוללות לאט, וילד); וכל מה שאינו ביתי ,כלומר מאוים ,נקלע ונכלא בתוך וכזרוע בנצנוצי כוכבים ,גם מאיים ,גם פלאי. משהות את בואו של זה הנורא-הבא-אחריהן; התנהלות איטית מאורעות החלים בבית -כך גם על פי מיאזאקי וגם על פי זורבוב. הנגזרת מתוך המראה הקפוא של החפצים והדמויות-וגם מעצם תנוחת גופם של בני-בית אלו עשויה להיראות כתאור של פעולת ישומם של כל אלו באמצעות מדיום הציור שנעשה באופן יידני, אימוץ הסגנון המכאני שמאפיין את הגרפיקה של האנימטור היפני השענתו של הראש על הידיים לצורך צפייה נוחה יותר בטלוויזיה. בהקפדה ובאיטיות; כמו שדמויותיו ושעלילותיו של מיאזאקי והדימויים ההרמטיים שכלובים בקו מתאר קשה מסייעים לזורבוב אך כיוון שדמויות אלו מתוארות מאחור וידיהן מוסטות מעט קדימה מנהלות לאיטן את מסעות החניכה ומצבי המעבר באמצעות בהדגשתם של מאזן-האימה שכבוש בציוריה, הן גם עשויות להיראות כמליטות את פניהן ברגע של מורא או מדיום האנימציה :אמצעי של טכנולוגיה מוקדמת ),(low-tec הפסיביות-אגרסיביות שלהם ,הניכור והקור ששורים בין דמויותיה. השתאות מפניו של חיזיון לילי .פריצתה של ההתגלות אל תוך ציור בתנועה שביצועו האיטי פריים-אחר-פריים ,צעד-אחר-צעד גם כשנדמה שחללי הציור מלאים בדימויים ובעיטורים ניתן לחוש סצינה של חולין ושיגרת יומיום גם מרומזת בציור ברברה :)2010( 2 הולם להמחשת זיכרונו של אותו פרק בעברו של המודרניזם בו בריקנות ,בחוסר מנוחה ובחוסר-נחמה השוררים בעולמן של בקדמת חלל החדר מתוארת נערה שגופה כפוף ,ספק בתנוחת מאוויים ,אימה ופליאה התניעו -וגם הותנעו מכח הופעתם של- דמויותיה שמבוימות לכאורה כקפואות וכחולמניות .כשהיא מציירת טכנולוגיות חדישות וחזיונות אודות מאגיה וכשפים עתיקים. אותן על גבי מצע דמוי פאזל המתחבר ומתפרק במחי יד ,הרי היא כניעה ,ספק בריכוז מדיטטיבי .היא פונה לעבר שולחן זכוכית רק מדגישה קצת יותר את המצב השברירי ,הפריך והמופרך של הנדמה לרגע כבריכה קטנה שהשתקפויות מוזרות צצות ועולות בו. כמו ביצירות אמנות בעלות נופך רומנטי (כמו תוף הפח של גינטר הציור שלה .בצד הקולות הרומנטים הנספחים לציור נשמעים ,בו לשולחן הזה ,כמו לרבים מדיירי הבית ,מרהיטיו ומחפציו יש גראס או פאני ואלכסנדר של אינגמאר ברגמן) ,גם בסרטיו של זמנית קולות צורמניים הנילווים לאבסורד הכרוך בעצם העלאתו הגיון ריאליסטי ועיגון במראותיה של המציאות; אבל ,כמו באותם מיאזאקי דמויות ילדים מגלמות את תפקיד המדיומים של הלך-רוח אסקפיסטי החולם ומעלה באוב שוב ושוב את המסע גאות ושפל /חגית דמרי-נוה בנאלים וסתמיים :זורבוב ובן זוגה יושבים בסלון ,זורבוב בן זוגה ובתם צופים בטלויזיה ,שלושת בני המשפחה ישנים ,ילדה מטילה את מימיה בחוף ,ילד משחק בחול שהוכתם בשתן ...אפילו מטוס שמתרסק למימי הים לא מצליח לשבור את הפואטיקה האפרורית בתערוכה 'גאות ושפל' מציגה נטליה זורבוב עבודות אקריליק של השגרה ונכנע למשטר הגאות והשפל. צבעוניות המעוצבות כפריימים שהוקפאו מסרט מצלמת אבטחה או מעקב .בחלל המרכזי תלויות עבודות גדולות מימדים המכילות הבחירה לכתב את היום יום האישי (באמצעות הסצנות סצנות יומיומיות מחיי משפחתה ובנישה פנימית מפוזרות פיסות המשפחתיות); עם היום יום הקוסמי (באמצעות תמונות טבע פאזל ,שחיבורן יוצר מעין סרט המספר את קורותיו של ביקור של חוף הים) ועם היום יום הפוליטי (המגולם באייקוניות רבת משפחתי בחוף הים ,במהלכו מתרסק מטוס לתוך המים. המשמעות של המטוס/ים המתרסק/ים) מתגבשת לכדי אמירה בסגנון הקונספט של 'החזרה הנצחית' .קונספט עתיק יומין לפיו נקודת המבט המיוחדת מבעדה בוחרת זורבוב לעצב את עבודותיה "אין חדש תחת השמש" והאדם ,כמו שאר מרכיבי היקום הם הופכת את ההתבוננות בהן לחוויה אמביבלנטית הזרועה במבוכה בבחינת מריונטות הנעות על פי תסריט מחזורי וקבוע מראש. ודריכות .היא מאפשרת לנו להתבונן בה ,בבני משפחתה ובבני אדם מבעד למשקפי רעיון 'החזרה הנצחית' מובנים מטוסים שמתרסקים, אחרים ,כבאובייקטים סתמיים המבצעים פעולות סתמיות .ולמעשה תנוקות שנולדים ,ילדות שקוברות אמהות ,ילדים נטושים ונוף ים מדמה את השגרה האנושית לסרט אבטחה מהסוג שלא ראוי לצפייה זרוע שחפים ,כחלק מרצף ארועים מחזורי ובלתי נשלט .על פי חוזרת .אבל בו זמנית גם מקפלת בתוכם מתח הקשור בידיעה תפיסה זו מתפרשות המשמעויות ההירואיות ,הטרגיות ,או הסתמיות שכשאנו זוכים להציץ בתמונות מהסוג הזה ,זה בדרך כלל מפני שנהוג לייחס לאירועי המציאות כלא יותר מביטוי נואש של האדם שנרשם בהם דבר מה יוצא דופן .אותו פוטנציאל סנסציוני שהיא לייחס תכלית או טעם לקיומו. מטמינה בעבודות מתחזק את התחושה שאנו צופים באקספוזיה לדרמה שעתידה להתרחש. זורבוב עוקבת אחר מנגנוני הייצור והשעתוק של המשמעויות אבל הציפייה הדרוכה מתבדית והדרמה לא מתרחשת .אף אחת האנושיות בעידן הפוסט תעשייתי ומסמנת את תפקידן המרכזי של מהתמונות לא חושפת ארועים נשגבים או סודות אפלים רק רגעים התרבות הויזואלית והאומנות בהקשר זה .באמצעות פרקטיקה של רפרור לקודים מוכרים דוגמת נקודת המבט המציצנית של מצלמת ומנחי הגוף והידיים שלהם משדרים מתח ואי נוחות .ממחישה זאת דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשנותנים את הדעת לתהליך בו הדימויים המשפחתיים שהיא בכל זאת מצליחה להפיק ולתלות על הריאליטי ,הפאפארצי או האבטחה; הצבעוניות הפלסטית של עולם עבודה המתארת טיול משפחתי בפארק ,בה נראית הבת בוכה אבל מופקות עבודותיה של זורבוב .כל העבודות מתחילות בזכרון מרגע קירות הגלריה; אותם דימויים שבמבט ראשון מעוררים אצל הצופה הפרסום והרעיון של התעוד העצמי היא מפעילה את מנגנוני הצפייה האב והאם מתעלמים ,או לא שומעים את קולה .האב מתכופף מטה אמיתי .הזכרון הופך לסצנה אותה היא מציירת בעזרת תוכנת עיצוב תחושת פמיליריות אולי אפילו דה ג'ה וו מתפקדים אם כך כסימנים המתאימים :הצופה מתכונן להתרווח בפאסיביות מהולה בדריכות והאם כמו אוטמת אזניה .התחושה המצטברת בחלל הגלריה היא של גרפי על גבי המחשב .שם ,היא גם לוקחת לעצמה את החירות ריקים .כמעין מבחן רורשאך שמניע תהליך זיהוי אוניברסלי כזה ולשקוע בהצצה אל הסצסציוני ,הסוטה או הסתמי של האחר ,כנראה אוטיזם וניתוק .בני אדם מבוגרים וילדים ,המשפחה כמו כל אחד לשנות פרטים מסויימים .בשלב הבא היא מעתיקה בעזרת עפרון שכל מבט יכול לזהות עצמו בתוכם. כדי להשלים עם ..או לאשרר את הנורמלי והסתמי של חיו. מחבריה מתקיימים במקום שומם מאדם .ללא קונטקסט או שפה, את הציור הממוחשב לבד קנווס גדול מימדים .קוי העפרון מכוסים במרחב של העדרויות. בנייר דבק והחללים שבין קווי המתאר מתמלאים בצבע .למרות מבעד לעבודותיה מטשטש הפער בין המציאותי לוירטואלי ,בין אבל הנורמליות שחושפת זורבוב רחוקה מלהיות מאשררת .היא הגודל של הקנווס מספרת זורבוב.." :אני עובדת בסטודיו קטן .לא ה"מציאות" הפרטית לבין "המציאות" של הזולת ולפיכך גם בין זקוקה לפרספקטיבה ...בכל פעם אני צובעת חלק אחר ממתינה המשמעותי והריק מתוכן .כל המציאויות מצטמצמות לכדי תחום וירטואלי שמוסדר ומקודד קולקטיבית על ידי הסדרים חברתיים שרירותיים דוגמת מוסד המשפחה או מוסד הילדות ששוב ושוב משתמשת בקודים המוכרים כמו בהבטחה רק כדי להפר אותה ,רק תמת ה'העדר' שבה ועולה ברבדים נוספים של התערוכה .היא כדי להנכיח את מעמדה המבטיח -הפוטנציאלי -הסימולקרי של מונכחת באמצעות מקומות ישיבה ריקים במרחב הביתי ,היא שיתיבש ואז עוברת למקטע הבא .רק בסוף התהליך אני מתרחקת המציאות האנושית .כך בפאזל/סרטון שלה הים משובץ השחפים מהדהדת בעובדה שכל האימג'ים המשפחתיים נטולי אייקוניות מהבד ומקבלת את התמונה השלמה."... והסירות ,לא משרה רוגע .הילדים בחוף ,נטולי 'ילדות' ,איש לא הורית או אמהית מוכרת (באף אחד מהם אין מטבח ,או סממן אחר שומר עליהם ובמקום שמחה ותום הם משדרים מיניות מאיימת. נכשלים להסתיר את הריק .נראה שמה שהתחיל כעוד הזמנה של הזנה וטיפול ,וחדר השינה הוא למעשה חדר עבודה) ודרך טכניקת העבודה של זורבוב מבוססת על יצירת שעטנזים .על מוכרת לצופים בעידן הריאליטי והפאפארצי להציץ לתוך המציאות הפעילות המשותפת של האם וילדתה נטולת אינטימיות וחום העובדה שברוב הסצנות קשה לזהות מיהו הגבר ,מיהי האישה התכה של האנושי עם הדיגיטלי ,על יצירת סבך בלתי ניתן להתרה המסקרנת של האחר ,מסתיים בתובנה המערערת שפנימה או ולעיתים נראית כמו חטיפה .הבת קוברת את האם בחול ובסוף ומהו הקשר בין שני המבוגרים והילדה .גם האוירה הרפטיטיבית של המציאותי עם הוירטואלי .המכונה מחקה את הזכרון ,שבעצמו החוצה ,אין למעשה לאן להציץ. הטיול המשפחתי האם תוחבת את הילדה לתוך המכונית .גם המטוס קומפולסיבית השוררת בחלל (שמכיל עבודות בפורמט זהה, שרוי ביחסים פרובלמטיים עם מקורו ,רק כדי שהאמנית תוכל המתרסק ברקע ,לא מתאשרר כ'אירוע' או כספקטאקל טראגי אלא דמויות זהות במרחבים דומים ,מבצעות פעולות דומות) מלמדת על לחקות את החיקוי שהפיקה המכונה .באמצעות הסבך האנושי רק כאוסף כתמים אפורים/שחורים שנעלמים בחסות החשיכה לתוך צורך שלא בא על סיפוקו ,על כשלון מתמיד לאמת את המציאות דיגיטלי מצמצמת זורבוב באופן רדיקאלי את החוויה החושית חור שחור .כמו במקרה של הפאזל/סרטון גם התמונות המשפחתיות המשפחתית ,להעניק לה תוקף משמעות או ודאות .נראה אם כך רגשית קיומית שמפעמת בתוך הזכרונות המשפחתיים ,והסצנות כמו מפרות את הבטחתן :בני המשפחה לא משחקים ב'משפחה'. שהספק פאפארצי ,ספק סרט אבטחה ,ספק ריאליטי של זורבוב לא האייקוניות (כמו הנוף הרומנטי של חוף הים) לכדי סדרה מינימלית ובמקום בו אמורה הייתה המשפחה להיות נמצאים ריק ,ניתוק, ממלא את ייעודו המוכר .במקום להתמקד בסנסציוני או בסתמי, של 1ו 0חשמליים .פעולה זו מוחקת מתמונת הזכרון את תכני בדידות וניכור .המרחב הביתי סטרילי וסטטי ,בני המשפחה לא כדי לאשרר את המשמעויות הנורמליות של המציאות האנושית המציאות הפרטית ,הממשית ,או הייחודית שלכאורה היו בה וכל מצויים באינטראקציה זה עם זו ,פניהם לא מופנים זה כלפי האחר נחשפת המציאות כמנגנון הסתרה של הריק. מה שנשאר הוא הריק ,שאותם "תכנים" ביקשו למלא או להסתיר. 110/110 , אקריליק על בד,2010 ,1 ברברה Barbara 1, 2010, acrylic on canvas, 110/110 110/110 , אקריליק על בד,2010 ,2 ברברה Barbara 2, 2010, acrylic on canvas, 110/110 100/133 , אקריליק על בד,2010 ,מגרש משחקים Playground, 2010, acrylic on canvas, 133/100 180/160 , אקריליק על בד,2010 ,1 סרט Movie 1, 2010, acrylic on canvas, 160/180 180/160 , אקריליק על בד,2010 ,2 סרט Movie 2, 2010, acrylic on canvas, 160/180 160/120 , אקריליק על בד,2010 ,כלניות Poppies, 2010, acrylic on canvas, 120/160 230/136 , אקריליק על בד,2010 ,1 מירון לירם Miron Liram 1, 2010, acrylic on canvas, 136/230 230/136 , אקריליק על בד,2010 ,2 מירון לירם Miron Liram 2, 2010, acrylic on canvas, 136/230 Tides, 2010, acrylic on puzzle, 8/10 each גאות ושפל ,2010 ,אקריליק על פאזל 10/8 ,כל קוביה Tides, 2010, acrylic on puzzle, 8/10 each גאות ושפל ,2010 ,אקריליק על פאזל 10/8 ,כל קוביה Tides, 2010, acrylic on puzzle, 8/10 each גאות ושפל ,2010 ,אקריליק על פאזל 10/8 ,כל קוביה Tides, 2010, acrylic on puzzle, 8/10 each גאות ושפל ,2010 ,אקריליק על פאזל 10/8 ,כל קוביה דקות217 , וידאו,2008 ,מאחורי הגדר הצחובה Behind the yellow gates, 2008, video, 2’17 min. שניות בלופ3 , וידאו,2010 ,שלבים Stages, 2010, video, 3 sec. in loop 14/19 , דיו על נייר, רישומים,2010 ,שלבים Stages, 2010, drawings, ink pen on paper, 19/14 are childhood-free: no one is looking after them, and The absence theme keeps appearing on different levels of the covers the pencil outlines with cellotape and fills the spaces identification process, in which every view can identify itself. instead of joy and innocence they invoke an atmosphere of exhibition: it is implied in empty seats, through the lacking between the cellotape lines with acrylic colors. “…In spite In Zourabova’s work, the distinction between the real and the threatening sexuality. The mother-daughter activity lacks of familiar motherly or parental icons (there is no kitchen or of the big size of my works, I work in a small studio. I don’t virtual, my reality and the reality of others is blurred. warmth or intimacy and at times looks like a kidnapping: other evidence of nourishing or care), and via the fact that in need the perspective because I color the different parts of the daughter buries her mother in the sand, and at the end most of the images it is hard to identify the men, the women the image one at a time. Only at the end of the process I walk All kind of realities are being reduced into a socially of the visit the mother shoves the little girl into the car. Even and the connection between the two adults and the child. away from the canvas and get the complete picture…” constructed sphere decoded collectively by the arbitrary the airplane crush is not confirmed as an ‘event’ or a tragic Another layer of absence is added by the repetitive nature spectacle. Instead it looks like a collection of grey stains of the exhibition (all the works have the same format, the Zourabova creates hybrids. She melts the human with childhood, which constantly fail to cover the void. What that disappear under the cover of darkness in a big black same colors; all of them describe the same characters doing the digital and produces unsolvable entanglements of began as a familiar invitation to peep into the reality of hole. The family images are breaking all their ‘promises’ similar things). The compulsive tone signifies the constant real and virtual. The machine imitates the memory, which others ends with the disturbing insight that inside or outside too: the family members are not playing “house”, and where need to verify the domestic reality and the chronic failure to has a complex connection with its origin. Then the artist there is noting to peep at. family was supposed to be, we find only voids, loneliness, give meaning or certainty to the ‘family’. imitates the imitation produced by the machine. Through social arrangements and institutions like family or the inseparable mixture of the human and the digital, detachment and alienation. The domestic space is sterile and static, family members are not interacting - their faces It seems that Zourabova’s reality-show, paparazzi or maybe the real and the virtual, Zourabova reduces the sensual, are not turned one toward the other, and their bodies reflect surveillance project does not fulfill its familiar purposes: emotional and existential meanings that are “vivid” discomfort. One of the images describes a family visit to instead of giving validation or reassurance to human reality, in family memories (or in iconic scenes) to a series of the park. In it we see a little girl crying but her father and it exposes reality as a concealing mechanism of the void. electric pulses. This act erases the private, real or unique mother are ignoring or not hearing her voice. The father These things become more meaningful when we take into contents that allegedly build the memory, leaving only the is bending down and the mother is sealing her ears. The consideration the artist’s working process. According to absences and voids that those “contents” were meant to atmosphere that accumulates in the gallery is one of autism Zourabova, all the works are born from a real memory. The fill or hide. The family images that she manages to produce and detachment. People, adults as well as children, exist in memory becomes a visual scene that the artist draws on the and hang on the gallery walls, that at first arouse a sense deserted places, with no context or language, in places of computer, using graphic design software. Then she copies of familiarity of even déjà vu come to operate as empty absences. the digital drawing onto a big canvas, using a pencil. She signs, as a kind of Rorschach blots that invoke a universal TIDES / HAGIT DAMRI-NAVE In her new exhibition “Tide” Natalia Zourabova is showing drama is not occurring, and the images are not revealing tragic, or ordinary meanings usually attached to them are no colorful acrylic works designed as frozen frames from scandalous events or dark secrets, only banal everyday more than desperate human attempts to attribute purpose security or surveillance films. In the main space she hangs moments: Zourabova and her husband in their living room, or meaning to their existence. large scale works containing scenes from her everyday Zourabova and her husband sleeping, Zourabova, her family life. And in an internal niche pieces of puzzle are husband and their daughter in the park, the three family Zourabova follows the mechanisms that produce and scattered, which, if put together, create a sequence that tells members watching television, a little girl peeing in the sand, reproduce meanings in the post-industrial era, and marks a story of a family visit to the beach during which a plane a boy playing in the urine-stained sand, and so on… Even the the central role played by visual culture and the art in this crashes into the ocean. airplane that crashes into the ocean surrenders to the tide respect. Through the practices of referring to familiar codes, regime, and fails to disrupt the unobtrusive poetic rhythm of like the voyeuristic point of view of a reality show, a paparazzi the routine. or a surveillance camera, the plastic colorfulness typical for The unique perspective through which Zourabova chooses advertising, and the concept of I-movies and documentary, to design her works turns the act of looking at them into an ambivalent and uneasy experience. She allows us to look The choice to correspond the artist’s personal routine she activates the “right” voyeuristic mechanism. The viewer at her, at her family members and at other people as we (through the family scenes), with the cosmic routine sits back in a passive yet tense manner and prepares to peep look at ordinary objects, and equates human routines to (through the seaside landscapes) and the political routine at the scandalous, perverted or ordinary life of the other, boring surveillance films not worth watching. But she also (through the iconic image of the crushing airplane/ probably in order to accept the normal nature of his or her infuses the space with tension relating to the fact that when airplanes) consolidates a Saying that echoes the ancient own life. we do look at these kinds of images, it is usually because concept of ‘Eternal Return’. According to this concept something extraordinary was recorded on them. This “there is nothing new under the sun”, and people, as other But the normality that Zourabova reveals is far from being sensational potential concealed in her works maintains a components of the universe, are like marionettes that reassuring. She uses the familiar codes as promises sense that we are watching an exposition to a drama that is move according to a written script. Through the lens of this only in order to break them, and by that emphasizes the about to happen. perspective, the crushing airplane, births of babies, burials simulacric, potential and promise - like nature of human of mothers, deserted children and beaches are parts of an reality. Thus, in the puzzle, the beautiful seashore scenery uncontrollable circular sequence of events. And the heroic, with little white boats and seagulls is not serene. Children But the tense anticipation is proven to be unjustified. The terror and amazement were activated vis-à-vis the exposure stylization that characterizes the graphics of the Japanese to new technology and the conjunction of ancient practices of animator assists Natalia Zourabova in the reinforcement of magic and spells. the account of terror and ‘passive/aggressive’ that lurks in her paintings. This is followed by the alienation and coldness In a similar way to notable Romantic works (such as “The that dominate her characters. Even though the spaces in the Tin Drum” by Gunter Grass, or Ingmar Bergman’s “Fanny paintings seem to be filled with images and decorative forms, and Alexander”), Miyazaki’s films contain child characters there is a profound sense of emptiness, restlessness and which portray the role of the ‘medium’, guiding the journey discomfort which pervades over the world of characters that (to and fro, like a shamanistic voyage or other processes are staged to appear frozen and dreamy. When she paints of initiation) into wondrous worlds. Natalia Zourabova’s them on a Jigsaw like surface which is easily assembled paintings also raise time and again child characters (depicted and taken apart, she actually reinforces the vulnerable in the paintings or represented through a child-like toy and ephemeral state of her figures. Besides the romantic such as a jigsaw puzzle). Their representations are quite voices attached to the painting, one can simultaneously hear different from those of the adults, since the child figures are disturbing voices that accompany the absurd, imbedded in stretched, agile, receptive and more intense. In a similar the summoning of an escapist state of mind which repeatedly manner to many of Miyazaki’s movies, Zourabova’s narratives dreams and evokes the phantom-like journey towards are frequently woven out of members of a nuclear family childhood and past worlds. But nevertheless, this absurd act (parents, or a single parent and a child): and all that is will be enacted again and again as art’s raison d’etre. Without ‘uncanny, hence, ‘threatening’, is caught up and trapped this act, art does not exist, and without art this absurd act within incidents which occur at home – this applies to both is worthless: It could have been a long lost dream which Miyazaki and Zourabova. has expired, but it is art, the only one that can resuscitate its relevance as something which is not directed by political The adoption of the harsh contours and the mechanical circumstances, historical contexts or critical examinations. ) (פרט2010 ,2 סרט Movie 2, 2010 (Detail) almost spiky edges of its images, tie it to the graphics of room, infusing it with a confined, almost claustrophobic first signs of a horrific event which is arises and approaches Much like the inhabitants of the house, the furniture and Japanese ‘Manga’ and its form of interpretation of romantic atmosphere. Yet in this ‘block’ within the house’s space, there during the dark. The interiors painted by Zourabova exist other objects project a realistic logic, however, they are also subjects such as marine landscapes. The romantic, dark and is also a mark of an opening which indicates a ‘border-line’ in the night hours. Her figures are also preoccupied with imprinted with signs of moments of revelation. These signs morbid aspect of romanticism (An aspect which no doubt that directs the gaze towards a segment from another space: habitual and expected nighttime activities such as watching and wonders involve the slight changes that occur in the has a place and a part in Miyazaki’s animation pieces) are ‘exterior’, but not only that is interpreted as a fragment of television. But when they do so, like in “Movie 2” (2010), objects, the symbolic coloration that coats them, the artificial revealed by Zourabova in the pieces of the painterly jigsaw the ‘natural’ world. But as an appearance of a nocturnal and these figures also look like they are directing their attention lighting which is cold, almost terminal or even apocalyptic. puzzle which depict darkening skies that signal the beginning hidden world which sprouts out and unveils itself, comprised towards the window that mediates between themselves and All of these insinuate Zourabova’s scene with signs of of a storm at sea: or also in another part which unveils the of images and shapes that are derived from popular the darkened night that is embedded with the twinkles of the occurrences that have not happened yet, events which horrors of the very moment of a storm, as airplanes spin in fantastical graphics (Manga for example) but also from stars - both threatening and miraculous. precede the grand, spectacular and more dramatic incidents. the wind and one of them collides and sinks into deep water. references of Modernist Symbolic art, such as Paul Gauguin’s A dark wake follows another triptych from the puzzle-like or Henri Matisse’s paintings. The bodily postures of these household members may appear These slight fractures in the normative order of the as a representation of the action of leaning the head on the household take place slowly, delaying the arrival of the pieces. In some of its different areas one can see a car that randomly halts at the shore of a dark nocturnal sea, it’s doors Similar to many of the works of these masters, in hands in order to watch the television more comfortably. But terrible that is to follow: A prolonged procedure which is are ajar, and than all that is left in the picture are the traces Zourabova’s works the ornamental and sometimes oriental the direction in which these figures are presented from behind, exerted from the frozen appearance of the objects and of it’s tires. With regards to Miyazaki’s “Ponyo”, Zourabova’s patterning covers all the areas of the painting, specifically the with their hands slightly shifting forward can also appear characters - reflected through the painterly medium, applied painting brings to mind the nocturnal drive scene were the curtains on the window sills. This is such in Movie 1 (2010). as if they were hiding their faces in a moment of terror or manually, slowly and carefully, in a similar manner to the way young mother of the boy drives along a steep cliff by the sea This time the ornamented curtain flirts in the wind as if an astonishment, at the sight of a nocturnal vision. The outburst in which the medium of animation, i.e ’painting in motion’ as a storm takes place. invisible ‘something’ or ‘someone’ is blowing it from outside. of the ‘revelation’ into a trivial and mundane scene is also enables Miyazaki’s characters and narratives to slowly When the figure of the (Freudian) ‘uncanny’ appears to knock implied in “Barbara 2“ (2010): In the foreground of the space conduct journeys of initiation’. In other words, these ’rites The dramatic narrative of the painting appears to become on the entrances of the house, suddenly the windows of the of a room, a young woman is hunched forward, perhaps in a of passage’ are produced and realized through a ’low-tech’ moderate when Zourabova’s paintings often raise interior darkened houses which appear through the slits between the surrendered pose, maybe consumed in a meditative state. She technology, who’s ’frame-by-frame’, step-by- step mode scenes. Such interior spaces are articulated through a view window sill and the curtain, or the blue color which lights on turns toward a glass table, which for an instance, seems like a of production evokes the memory of an early and crucial of a wall in the background, which appears to block the the vacant computer screen in the room can seem like the small pool as peculiar reflections spring up and rise from it. chapter in the history of modernism: the moment in which which manages the state’s institutionalized mechanisms, countryside, and suddenly stumble upon an unfamiliar path The picture that portrays Miyazaki’s world is crammed with of the universe. Many of the dramatic occurrences in his but in exchange, as a site which harbors effervescent de- that has ancient and peculiar sculptures positioned on each depictions of characters and events in the life of this “twilight films proceed and settle within borderline areas between territorialized activities, which quietly and secretly directs us end of its entrance. As their faces lean forward, the parents zone”. In contrast, Zourabova’s painting does not describe these different domains. In “Howl’s moving castle”(2001), towards the ex-territory. The exposed face of the girl – the become very decisive about diverting from the way they had the narratives of this mysterious world, but rather, it hints for example, the events that take place around the castle’ face of the “medium”– is the face of clarity: of the power of taken so far, entering the side path. at its potential: in some of the gazes of its figures as before s doors have a special meaning. (The castle in this movie acknowledgement, awareness and sensitivity. The turning of Their daughter on the other hand, distorts her face and mentioned, in the strange, non-realistic, almost surrealist functions as the site of wonders which moves in parallel the back, which is performed by the adult figures is presented screams with terror as they cross a threshold towards a path and symbolic colorfulness of its parts (otherwise, why, for with the modernized city which responds again and again as a point of weakness that is related to blindness and which diverts them from their route. As far as the parents example, did the hairs of the father figure in “Blockpost” to technological innovations like the metropolis in the early ignorance. To large degree, the strength and the weakness is are concerned, the unknown site that they have just entered become blue?). Yet the comparative approach to observing stages of modernism). In “Ponyo” (2008), the characters measured and noted here through the character’s ability or isn’t essentially different from the uninhabited and ‘natural’ these scenes of arrival in a territory which is occupied by and the central dramas take place on the border between inability to recognize the place and moment of the threshold area they had just passed through. They expect adventures, strangers (for Miyazaki in the form of ghosts and spirits the living area and the sea, the place of animistic forces, in which a straight path deviates from its course. Balanced entertainment and the pleasurable amazement of a leisurely and for Zourabova, in the form of Israel’s occupying forces) nature’s omnipotent (feminine) entities, frenzied ships, ghost definitions are undermined, the ways of the world are turned hour from this unfamiliar place. However, as far as the girl is enables us to view a world in which Natalia Zourabova’s magicians from the past and other characters which belong upside down, and everything is in doubt. concerned, the entrance to the unknown territory represents characters and paintings function slightly differently: not to the realms of death, the unconscious and the unknown “the crossing of a threshold”, a terrifying passage from one merely as a political arena, but mainly as a mental site, which are incarnated in sea imagery (according to Jung and The imagery in Zourabova’s painting “ Blockpost” and its world to another in which the latter inverts the rules, places were incidents of terrors, wildness, evil and redemption are Bachelard). interaction with the space resembles one of the opening and paces of the former one. As the movie progresses it concerned as deeper, more ancient or alternatively more scenes in “Spirited Away” (2003), by the Japanese animation becomes apparent that this unfamiliar place is a site were futuristic than their immediate context. film director Hayao Miyazaki, whom Zourabova often mentions everything is turned elsewhere, invoking on its way mythical her fondness toward. In this animation film there is also a creatures, imaginary beings, magicians, spells, alchemical Miyazaki’s world contains folds of several different layers stable, becomes a central theme in one of the pieces recently depiction of parents seated in the front seats of a car whilst creations, ancient laws of trade and punishment, godforsaken and dimensions: of life and death, reality and fantasy, made by Natalia Zourabova: “High tide and low tide” (2010), their daughter is in the back seat. The family makes its way symbols and other events in which dreams, wonders and childhood and adulthood (and old age), magic tricks and who’s surface resembles a multi-piece jigsaw. The graphic from its former home to the new one. They drive along the terrors coexist in a single hunched position. modern technology, acts of sorcery and ‘the natural order’ style of the entire composition, the hard and sharpened, This very image of the sea shore, this border-line between land and the domain of the sea that is stormier and less THE BLOCK OF TERROR SOME GLANCES AT THE PAINTINGS OF NATALIA ZOURABOVA AND HAYAO MIYAZAKI The girl (like in Botticelli’s paintings for example,) is the figure that mediates between the domain of the painting and that of the viewer. The parent figures on the other hand, turn their backs to the viewer. They lean their faces forwards in SARIT SHAPIRA a matter-of fact and predictable manner towards the direct continuation of the road they had been driving through. The girl, the mediating figure or the viewer’s ‘medium’, turns her body on its axis and tilts it backwards to indicate the journey “Blockpost” (2006): A car stops at a barrier, next to the that has been made in relation to the journey that has not checkpoint and its roadblock that closes off the land from the been made yet. The border checkpoint and the roadblock territories it has conquered. The car comes to a halt and a are situated between the route that had been passed and delayed moment that occurs near the border which indicates the one ahead. The same figure of the girl also functions as a transit station between the state’s legitimate regions and the “keeper of the threshold” – A character which is meant its illegal possessions. This border is a kind of scar that does to arouse our awareness of the borderline, the barrier, the not heal between these legitimate territories the other places point at which the two roads split and become different from which are occupies by means of force and authority. A man is one another. seated in the driving seat of a car, and his wife is beside him. 270/155 , אקריליק על בד,2006 ,מחסום Blockpost, 2006, acrylic on canvas, 155/270 Their daughter is seated in the back. They are surrounded The positioning of the girl’s posture demonstrates and by a desert landscape, a stone border and silence. Even the emphasizes a moment of delayed movement in the desert plants and the few soldier figures at the border appear course of the world, and it also directs our gaze towards to be silent and still. The faces of the man and his wife are the surroundings of the border checkpoint, between the directed towards that which is ahead of them, their daughter designated “green belt” and the “occupied territories”. They on the other hand, is turning her face backwards. are not meant to be viewed as the stronghold of a territory Photography: Dikla Recanati Design: Anna Lukashevsky THE BLOCK OF TERROR / SARIT SHAPIRA Editing: Nuli Omer English translation: Lital Lev Cohen TIDES / HAGIT DAMRI-NAVE English translation: Hagit Damri-Nave Editing in english text: Olga Kuminov NATALIA ZOURABOVA TIDE © 2010 All rights reserved FLORENTIN 45 CONTEMPORARY ART SPACE Florentin 45 St., Tel Aviv Tel: +972 502 763249 Mon-Sat 11:00-13:00 / Mon-Thu 16:00-18:00 www.florentin45.com All measurements are given in centimeters, width before height. CURATOR: GILAT NADIVI NATALIA ZOURABOVA TIDE
© Copyright 2024