‫יזכור‬ ‫יזכור עם ישראל‬ ‫את בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים‪,‬‬ ‫חיילי צבא ההגנה לישראל‬ ‫וכל לוחמי המחתרות וחטיבות‪,‬‬ ‫הלוחמים במערכות העם‬ ‫וכל אנשי קהילת המודיעין והביטחון ואנשי המשטרה‬ ‫אשר חירפו נפשם במלחמה על תקומת ישראל‬ ‫וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה‬ ‫בידי מרצחים מארגוני הטרור‪.‬‬ ‫יזכור ישראל ויתברך בזרעו‬ ‫ויאבל על זיו העלומים‬ ‫וחמדת הגבורה‬ ‫וקדושת הרצון‬ ‫ומסירות הנפש ‪-‬‬ ‫אשר נספו במערכה הכבדה‪.‬‬ ‫יהיו גיבורי מערכות ישראל עטורי הניצחון‬ ‫חתומים בלב ישראל לדור דור‪.‬‬ ‫יוסף פינקלשטיין‬ ‫בן פסיה ויעקב‪ .‬נולד בכ"א באלול תר"ע (‪)01...5.52‬‬ ‫בעיירה בלצי שבבסרביה‪ .‬תחילה למד ב"חדר" ואחר‪-‬כך‬ ‫בגימנסיה העברית שבעיר‪ .‬כבר בצעירותו הצטיין במוח‬ ‫אנאליטי‪ ,‬צמאון דעת ושקידה על לימודים‪ .‬עם זאת גילה‬ ‫עניין בשאלות החברה והאומה‪ ,‬בעיקר במשנותיהם של‬ ‫מארקס ובורוכוב‪ ,‬ובגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר‬ ‫הצעיר‪ .‬בהיותו בן ‪ 19‬כבר היה חבר ההנהגה הראשית של‬ ‫תנועה זו וגם נכנס לעבודה במרכז "החלוץ"‪ .‬בשנת ‪1931‬‬ ‫עלה לארץ‪-‬ישראל והצטרף לקיבוץ שהתארגן עוד ברומניה‬ ‫וישב במגדיאל‪ .‬עד מהרה התערה בחברת הקיבוץ והסתגל‬ ‫לעבודת הכפיים‪ .‬אחרי זמן קצר נבחר למזכיר מועצת‬ ‫הפועלים במגדיאל ושימש בתפקיד זה עד צאתו בשנת ‪ 1935‬בשליחות השומר הצעיר‬ ‫והחלוץ לרומניה‪ .‬בשליחות זו עשה שנתיים ימים ולאחר שובו ארצה חזר לחיי המשק‪,‬‬ ‫שעבר בינתיים להתיישבות בשער העמקים‪ ,‬ולפעילות בציבור הפועלים‪.‬‬ ‫בכ"ב באב תרצ"ח (‪ )5..1.5.91‬נהרג יוסף בעת שנחלץ יחד עם מספר נוטרים‪ ,‬להגן‬ ‫על נוסעי אוטובוס שנסע מחיפה לקריית עמל והותקף על‪-‬ידי אנשי‪-‬כנופיה ערבים ליד‬ ‫קיבוץ שער העמקים‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ שער העמקים‪.‬‬ ‫הניח אישה – דורה‪ ,‬ובת ‪ -‬גילה‪.‬‬ ‫קיבוצו הוצ יא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו‪ .‬בין השאר נכתב שם‪:‬‬ ‫"את פינקלשטיין ראינו כאיש התפיסה המעמיקה‪ .‬ראינו בו אדם אשר מטרותיו‬ ‫בפעולתו הציבורית נקבעו מתוך ריאליזם והעזה כאחת‪ .‬לא איש השגרה ואיש ההזיה‪.‬‬ ‫אדם בעל מחשבה ערה ותוססת אשר מיזג את ההתבלטות והחתירה המתמדת‬ ‫לחידוש רעיוני ואידיאולוגי עם אדיקות לעיקרים וליסודות"‪.‬‬ ‫בגבעה שעליה נפל יוסף‪ ,‬הציב קיבוץ שער העמקים עמוד‪-‬זכרון‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫אריה (ליבוביץ) גבעתי‬ ‫בן שפרה ויהודה‪ .‬נולד בשנת ‪ 1911‬בעיר רומן שברומניה‪.‬‬ ‫משפחתו הייתה אדוקה בדרכה וכבר בילדותו הראה אריה‬ ‫סימני מרד בדת והצטרף לתנועת "השומר הצעיר"‬ ‫ב‪ 1932-‬עלה אריה לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הייתה‬ ‫שבעירו‪.‬‬ ‫זו תקופה של מאבק על הקמת ישובים עבריים‪ ,‬מחסור‬ ‫בכוח אדם חלוצי וגם בקרקע להתיישבות‪ .‬בכוח אמונתו‬ ‫הפוליטית ודבקותו הרעיונית ידע אריה לשמר כוח עמידה‬ ‫וגם לעודד את האחרים‪ .‬ב‪ 1935-‬היה בין חברי הקבוצה‬ ‫הראשונה שעלתה ל"חרתיה"‪ ,‬היא שער העמקים‪ .‬חבריו‬ ‫זוכרים אותו בנשפי הקיבוץ כשהוא חדור שמחה המדביקה‬ ‫גם את זולתו‪ .‬ביום ה' באלול תרצ"ט (‪ )05.1.5.9.‬ארבעה‬ ‫חברי הקיבוץ הכינו כליהם ושמו פעמיהם לחריש‪ .‬טרקטור נהוג בידי אריה הגורר‬ ‫אחריו מחרשה יצא להכין את הקרקע לזריעת הסתיו‪ .‬היו אלה ימים של אי‪-‬שקט‪,‬‬ ‫התקפות על ישובים עבריים‪ ,‬מארבים ומוקשים בדרכים‪ .‬בדרכם של הארבעה לכפר‬ ‫חסידים פילח לפתע רעם אדיר את הדממה‪ .‬הם עלו על מוקש שהוטמן בידי‬ ‫מתנקשים‪ .‬אריה נמצא פצוע ונטול הכרה‪.‬‬ ‫הוא הובא לבית החולים ובאותו יום מת מפצעיו‪.‬‬ ‫הוא הובא למנוחת עולמים בשער העמקים‪ .‬הניח אישה – גיזלה‪ ,‬בת – יעל‪ ,‬ואם ‪-‬‬ ‫שפרה‪.‬‬ ‫קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו‪ .‬בשיר שכתב עליו חיים‬ ‫טבלובסקי‪" ,‬בלדה על פלאח אשר נפל בניר"‪ ,‬נכתב בין השאר‪ :‬לב פלאח עלץ בו‪,‬‬ ‫מוחו חושב מחשבת ‪ /‬אל מרחקי האופק שולח המבט‪ /,‬יש אם מקרוב באה ויש אישה‬ ‫אוהבת‪/‬ולשובו בערב מצפה הבת‪./.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫רפאל (ריכרד) רוחוץ‬ ‫בן לינה ומאכס‪ .‬נולד בי"ח אדר ב' תרע"ג (‪)01.9.5.59‬‬ ‫בברלין שבגרמניה‪ .‬כשבגר עבד בגרמניה ברוקחות ובשנת‬ ‫‪ 1934‬עלה לארץ ישראל בקבוצה של עולי גרמניה והצטרף‬ ‫לקיבוץ שער העמקים‪ .‬הוא נקלט מהר בחברה‪ ,‬עבד‬ ‫במסירות בכל ענפי החקלאות שבמשק ונתחבב על חבריו‪.‬‬ ‫באוגוסט ‪ ,1940‬עם קריאת המוסדות הלאומיים להתנדב‬ ‫לשורות הצבא הבריטי‪ ,‬נענה לקריאה והתגייס לפלוגת‬ ‫ההובלה העברית ‪ .462‬במהלך המלחמה עבר תקופה קשה‬ ‫במדבר המערבי כשאת החיילים פוקדים סופות חול‪ ,‬סערות‬ ‫והפצצות בלתי פוסקות מן האוויר‪ .‬תוך כדי שירותו גם היה‬ ‫פעיל בהסברה ציונית בקרב חבריו לנשק‪ .‬לאחר סילוק האויב מאפריקה הצפונית‬ ‫ותחילת ההכנות לפלישה לסיציליה ואיטליה נועדה יחידתו של רפאל להיות בין כוחות‬ ‫הנחיתה הראשונים‪ .‬בכ"ו בניסן תש"ג (‪ )5.1.5..9‬יצאה היחידה באוניה "ארינפורה"‬ ‫מאלכסנדריה של מצרים לכיוון מאלטה ובדרכה הופצצה על ידי מטוסים גרמניים‬ ‫וטבעה‪.‬‬ ‫עמה טבעו מאה וארבעים מחיילי היחידה‪ ,‬רפאל ביניהם‪ .‬עדי ראייה שהיו באנייה‬ ‫סיפרו כי יכול היה להינצל בקפיצה לים מהסיפון‪ .‬אך הוא בחר לרדת לבטן האנייה כדי‬ ‫לנסות להציל מסמכים וכך מצא את מותו‪.‬‬ ‫חבריו בשער העמקים הנציחו את זכרו בבריכת שחייה לילדים ובספרייה מקצועית על‬ ‫שמו‪ .‬בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים‪ ,‬הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה‬ ‫דמוית אונייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫עמרם (אוסלנדר) ארצי‬ ‫בן בלומה ואלכסנדר‪-‬זושא‪ ,‬נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ט‬ ‫(‪ )8.52.5.01‬בנירבאטור שב–צפון‪-‬מזרח הונגריה וגדל‬ ‫שם בציבור יהודי שדבקותו במסורת התמזגה עם תהליך‬ ‫ההתערות בחיי התרבות של האומה המדיארית‪ ,‬אך לא‪-‬‬ ‫מעטים היו שנעצרו באמצע הדרך ואת כמיהתם‬ ‫להשתרשות בקרקע‪-‬מולדת העתיקו כלפי נחלת האבות‬ ‫בציון‪ .‬התשוקה לארץ‪-‬ישראל באה לו בשנות ילדותו‬ ‫מהתורה שלמד מפי רבותיו ב"חדר"‪ ,‬נוסף ללימודיו בבית‪-‬‬ ‫הספר העממי של הקהילה היהודית בהונגריה‪ .‬עם‬ ‫התע רערות מסד הדורות של חיי בני דת משה בהונגריה‪,‬‬ ‫עקב מסע‪-‬ההשמד של הנאצו‪-‬מדיארים‪ ,‬חיפש ומצא את‬ ‫הדרך להגשמת השאיפה לציון בקן הבודפשטי של תנועת "השומר הצעיר" והתמסר‬ ‫לה בהתלהבות‪ .‬באותו קן היה הוא היהודי השורשי ויודע‪-‬עברית היחיד בין בני‬ ‫מתבוללים שהגיעו אל התנועה מחוגים אחרים‪ .‬מבחינת השוני שבעברו וחינוכו היה‬ ‫יוצא דופן בקרב החברים‪ ,‬אך כולם הכירו בערך הדרכתו הרוחנית‪ ,‬הן בחלק‬ ‫האידיאולוגי הכללי של התנועה והן בהוראת הדרך לשיבה אל היהדות‬ ‫והארצישראליות‪ .‬עמרם עלה ארצה בשנת ‪ ,1943‬הצטרף לחברת‪-‬הנוער בקיבוץ שער‬ ‫העמקים‪ ,‬וקיבל שם הכשרה וחינוך‪ .‬הוא התגבר על חולשתו הגופנית‪ ,‬נאבק עם קשיי‬ ‫ההסתגלות לעבודה גופנית‪ ,‬ואושרו גדל עם גידול הישגיו בעבודה ועם התאקלמותו‬ ‫בחקלאות‪ .‬עמרם הביע את רחשי לבו ברשימות ובשירים בעברית חיה ועסיסית‬ ‫שכתב לא לשם פרסום‪ ,‬אלא לעצמו בלבד‪.‬‬ ‫כשהחליטה חברת‪-‬הנוער להצטרף לקיבוץ שער העמקים ניסה להתנגד להליכה‬ ‫למקום שאחרים כבר הניחו את יסודותיו ורצה לצאת למאבק‪-‬בראשית עם השממה‬ ‫במקום חדש‪ .‬אך לבסוף נשמע לצו התנועה ונשאר עם חבריו בשער העמקים‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1946‬התגייס לפלמ"ח והתאמן בשער העמקים ובשריד‪ .‬הוא סיים קורס חובשים‬ ‫מחלקתיים והשתלם בשירות מרפאות‪ .‬כמו‪-‬כן השתתף בהעלאת מעפילים מהאונייה‬ ‫אל החוף בנהריה ועוד‪ ,‬בפעולת‪ -‬גמול בבלד א‪-‬שייח' אחרי הטבח בבתי‪-‬הזיקוק‪,‬‬ ‫בריכוז תחנות עזרה ראשונה כחובש פלוגתי‪ ,‬בפעולות גשר א‪-‬דמיה‪ ,‬שפרעם‪ ,‬כפר‬ ‫קנה‪ ,‬כברי‪ ,‬מצובה‪ ,‬אילון‪ ,‬חניתה‪ ,‬ובפעולות נגד גיחות האויב מהלבנון‪ .‬במרס ‪1948‬‬ ‫שוחרר וחזר לשער העמקים‪ ,‬אך מיד נדרש לחזור לשירות עם העזרה שנדרשה‬ ‫מהמשק‪ .‬השתתף בטיהור סביבת משמר העמק אחרי תבוסת צבא השחרור של‬ ‫קאוקג'י‪ ,‬בכיבוש ואלדהיים ואום א‪-‬זינאת‪ ,‬ובהגנה על קיבוץ גשר בעמק הירדן‪.‬‬ ‫ביום י"א באייר תש"ח (‪ )02.1.5..1‬ערכו הסורים התקפה כבדה על הדגניות בסיוע‬ ‫שריון וארטילריה‪ ,‬אך נהדפו‪ .‬בקרב זה נפל בהגנה על דגניה ב'‪ ,‬והובא למנוחת‪-‬‬ ‫עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ‪.‬‬ ‫בחוברת שקיבוץ שער העמקים הוציא לזכרו מובאים כמה משיריו ומרשימותיו‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫חיים רוטנברג‬ ‫בן מרים וישראל‪ ,‬נולד ביום י"ז בכסלו תרצ"א (‪ )1.50.5.92‬בתל‪ -‬אביב‪.‬‬ ‫לאחר שסיים בית‪-‬ספר יסודי התחיל ללמוד בתיכון‪ ,‬אך כחבר תנועת "השומר‬ ‫הצעיר" עזב את ספסל הלימודים ויצא עם חבריו להכשרה חקלאית‪ ,‬ואחר‪-‬כך גם‬ ‫להכשרה מגויסת בשער העמקים‪ .‬הוא תרם את חלקו באהבה לעבודות המשק והיה‬ ‫הרוח החיה בחבורה בשירה‪ ,‬בריקודים חסידיים ובנגינה במפוחית‪-‬פה‪ .‬חיים נקרא‬ ‫בכינוי החיבה "לבן" על שום תלתליו הבהירים‪ .‬אחרי שנתיים וחצי שנות‪-‬הכשרה‬ ‫עמד לעבור עם הגרעין להתיישבות בלהבות הבשן‪ ,‬אך בינתיים התלקחה מלחמת‪-‬‬ ‫העצמאות וחברי הגרעין גויסו למלחמה‪.‬‬ ‫טוראי חיים השתתף בששת ימי מערכת משמר העמק ובכיבוש ולדהיים‪ ,‬ואחרי‬ ‫הכרזת המדינה הוזעק עם חבריו לעזרת הדגניות במערכת "האדם נגד השריון"‪.‬‬ ‫מהדיפת ההתקפה על דגניה א' יצא בשלום‪ ,‬ומשעבר כובד ההתקפה לדגניה ב' חש‬ ‫עם עוד שלושה חברים לעזרתה‪.‬‬ ‫שניים נפלו בדרך והוא ועוד אחד הגיעו בזחילה אל העמדה הקדמית של דגניה ב'‪.‬‬ ‫הוא השתתף בתהקפת‪-‬נגד במישור פתוח ומשהגיע חזרה אל העמדה נפגע מפגז‬ ‫ונפל‪ ,‬ביום י"א באייר תש"ח (‪.)02.1.5..1‬‬ ‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בדגניה ב'‪.‬‬ ‫זכרו הועלה בחוברת "לעשרה שנפלו" בהוצאת קיבוץ ארצישראלי י"ג "הראל"‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫ראובן ירון‬ ‫ראובן‪ ,‬בן אירנה ושלום פרייברגר‪ ,‬נולד ביום י"ז‬ ‫באלול תרצ"ב (‪ )51...5.90‬בעיר אוסייק‬ ‫ביוגוסלביה‪ .‬אביו היה הרב של הקהילה היהודית‬ ‫בעיר‪ .‬האם‪ ,‬חניכת בית הספר הגבוה לפדגוגיה‬ ‫בווינה‪ ,‬שאפה לחנך את בנה על פי תורת החינוך‬ ‫המתקדמת‪ .‬בבית הוריו קנה ראובן ערכים ביהדות‪,‬‬ ‫כמיהה לארץ ואהבת אדם ועם‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 92-‬של המאה ה‪ 02-‬נמנו ביוגוסלביה כ‪-‬‬ ‫‪ 11,222‬יהודים‪ ,‬מרביתם ישבו בקרואטיה‪ ]...[ .‬עד‬ ‫לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה נהנו יהודי‬ ‫יוגוסלביה מביטחון יחסי ומיחס אוהד של השלטונות‪ .‬מאז גברה‬ ‫האנטישמיות‪ ,‬והגיעה לשיא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ]...[ .‬בתחילת‬ ‫המלחמה ניסו הגרמנים לגייס את יוגוסלביה לצידם‪ .‬משלא הצליחו כבשו את‬ ‫המדינה באפריל ‪ ,5..5‬והיא חולקה בין גרמניה ובעלות בריתה ‪ -‬בולגריה‪,‬‬ ‫הונגריה ואיטליה‪ .‬הנאצים הקימו בקרואטיה ממשלה שהשמידה מאות אלפי‬ ‫יהודים‪ ,‬צוענים וסרבים‪ .‬כל בני משפחתו של ראובן נספו בשואה‪ .‬הוא ניצל‬ ‫וצורף לקבוצת יתומים‪ ,‬שבשנת ‪ 5..9‬הגיעה ברכבת דרך טורקיה לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הקבוצה הגיעה לקיבוץ שער העמקים‪ ]...[ .‬עד מהרה התאקלם‬ ‫בארץ‪ .‬בלימודיו גילה כישרון ניכר לציור ולמוזיקה‪ .‬בגמר כיתה ו' עבר עם‬ ‫שאר הילדים ללמוד בקיבוץ שריד‪ ,‬ובסיום הלימודים שב לשער העמקים‪.‬‬ ‫ביוני ‪ 5.10‬גויס ראובן לצה"ל‪ ,‬ושירת בנח"ל‪ .‬את שם משפחתו שינה לירון‪.‬‬ ‫בתום שירותו שב ראובן לשער העמקים‪ ,‬חבר מן המניין‪ .‬עבד בעיקר בהוראת‬ ‫מוזיקה ובהלחנה‪ ,‬והיה פעיל חברתית‪ .‬הוא נשא לאישה את אראלה [‪.]...‬‬ ‫בסוף ‪ ,5.18‬לאחר שסבלה מדינת ישראל רבות ממסתנני ה"פדאיון"‬ ‫ממצרים‪ ,‬לאחר הקמת הפיקוד המצרי‪-‬ירדני‪-‬סורי המשותף‪ ,‬לאחר סגירת‬ ‫מיצרי טיראן ולאחר שהמצרים הלאימו את תעלת סואץ‪ ,‬יצאה ישראל למבצע‬ ‫קדש (מלחמת סיני)‪ .‬במהלך המבצע‪ ,‬שהחל ב‪ 0..52.5.18-‬והסתיים ב‪-‬‬ ‫‪ ,1.55.5.18‬נכבש חצי האי סיני‪ .‬במארס ‪ 5.11‬נסוגה ישראל מסיני‪.‬‬ ‫לקראת היציאה למבצע קדש גויס ראובן למילואים ביחידת חיל רגלים‪.‬‬ ‫ביום כ"ט בחשוון תשי"ז (‪ )9.55.5.18‬הוא נפל בקרב באזור דהב‪ .‬ראובן היה‬ ‫בן עשרים וארבע בנפלו‪ .‬הניח אישה ‪ -‬אראלה‪ .‬נקבר באילת‪ .‬ביום ט' בשבט‬ ‫תשי"ח (‪ )92.5.5.11‬הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בשער העמקים‪.‬‬ ‫המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬בשיתוף עם הקיבוץ הארצי הוציא חוברת הכוללת את יצירותיו‬ ‫המוזיקליות ורשימותיו‪ .‬קיבוצו‪ ,‬שער העמקים‪ ,‬הוציא ספר לזכרו‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫עודד ("דדי") אבן‪-‬טוב‬ ‫בן משה ועליזה‪ .‬נולד ביום י"ב בתשרי תש"א (‪)5..52.5..2‬‬ ‫בקיבוץ שדות ים‪ .‬בגיל שש עבר עם אמו לשער העמקים‪ ,‬שם‬ ‫גדל‪ ,‬ויחד עם קבוצתו קבוצת "מעין"‪ ,‬התחנך במקום עד שסיים‬ ‫את לימודיו במוסד החינוכי שם‪ .‬היה נוטה למשחק הבמה ונוסף‬ ‫לכך נטה לשירה‪ .‬כן הייתה לו נטייה לספורט והשתייך לנבחרת‬ ‫"הפועל" לכדורעף‪ .‬היה מבוגר ברוחו‪ ,‬איש מחשבה והגות ובעל‬ ‫רוח התנדבות‪.‬‬ ‫כאשר גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1957‬הצטרף ליחידת קשר והיה‬ ‫אהוב על מפקדיו ופקודיו כאחד‪ .‬במלחמת ששת הימים‪ ,‬בקרב‬ ‫שנערך בשכם ביום כ"ח באייר תשכ"ז (‪ )1.8.5.81‬הוא היום‬ ‫השלישי לקרבות‪ ,‬נפל מכדור צלף של האויב‪.‬‬ ‫הניח אישה – דינה ניר‪ ,‬ובת ‪ -‬נירית‪.‬‬ ‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית‬ ‫הקברות בשער העמקים‪.‬‬ ‫שמו הונצח בחוברת זכרון שיצאה לאור על ידי שער העמקים בתוך אוגדן לזכר חמישה‬ ‫מבניה שנפלו‪ .‬בחוברת שהוציא שער העמקים לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו‬ ‫הוקדשו כמה עמודים‪ .‬כן הופיעה חוברת בשם "‪ 53‬מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי‬ ‫במלחמת ששת הימים ‪ -‬והוא בתוכם‪ .‬מעזבונו נתפרסם גם ב"גווילי אש"‪ ,‬כרך ד' הוא‬ ‫ילקוט עזבונם של נופלי צה"ל‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫עמוס (גרוס) שגיא‬ ‫בן שמעון ובלהה‪ ,‬חברי גבעת‪-‬ברנר‪ .‬נולד ביום ג' בתמוז ת"ש‬ ‫(‪ )..1.5..2‬בקיבוץ‪ .‬שם גדל‪ ,‬התחנך וסיים את לימודיו (כיתה‬ ‫י"ב) בבית‪-‬הספר במקום‪ .‬בשנות‪-‬לימודיו הראשונות הייתה‬ ‫המשיכה החוצה בעוכריו; הוא נמשך לשדות‪ ,‬לפרח ולבעל‪-‬‬ ‫הכנפיים‪ .‬אבל לאחר‪-‬מכן נתברר כי התבוננות אינטנסיבית זו‬ ‫בעולם הנגלה‪ ,‬כי הלימוד מן המקור הראשון‪ ,‬מן הטבע‪ ,‬הביאו‬ ‫לצבירת עושר פנימי‪ .‬באותה תקופה טיפח את פינת‪-‬החי של‬ ‫בית‪-‬הספר בהתמסרות רבה‪ .‬נפשו של עמוס הייתה רגישה‬ ‫לסבל הזולת והוא היה מוכן לדאוג ולעזור ולטפל בענייני חברו ‪-‬‬ ‫כחובה שאין להביע עליה תודה‪ .‬בשנת ‪ 1959‬שהה שנה אחת‬ ‫במשק בית‪-‬גוברין‪ .‬הייתה זו שנת עזרה לקיבוץ ובה ריכז את‬ ‫ענף‪-‬הצאן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1960‬גויס לצה"ל במסגרת הנח"ל ואחרי שעבר קורס‪-‬קצינים שירת כסגן מפקד‬ ‫היאחזות הנח"ל "בארותיים"‪ .‬את שירותו הצבאי סיים כסגן מפקד פלוגה באחת מיחידות‬ ‫הנח"ל‪ .‬בשובו מן הצבא חזר לקיבוצו והתחיל לעבוד בנגריה ולאחר זמן לא רב שם נשלח‬ ‫להדרכה בתנועת "הנוער הועבד" ב"קן" חולון וברמת‪-‬גן בגרעין שהיה מיועד לבית‪-‬גוברין‪.‬‬ ‫הוא קיבל את השליחות על עצמו‪ ,‬אולם לא רצה בכך‪ ,‬שכן לא חשב את עצמו לראוי‬ ‫לעבודה זו‪ ,‬אך כיון שהייתה החלטה ראה את הדבר כצו התנועה ועמד בתפקידו במלוא‬ ‫כוח‪-‬הרצון שלו‪ .‬השתייך לחוג הבין‪-‬קיבוצי לידיעת‪-‬הארץ (בגיאוגרפיה‪ ,‬בארכיאולוגיה‪,‬‬ ‫בגיאולוגיה‪ ,‬בצמחייה ובבעל‪-‬החיים שבה) והשתתף במפעלי החברה לחקירת ארץ‪-‬ישראל‬ ‫ועתיקותיה‪ .‬מסור היה לביתו ואהב את ארצו ‪ -‬ותוך אהבתו לטיולים בה רכש ידע רב על‬ ‫פינות‪-‬נוף יפות‪ .‬את אהבתו לנוף הארץ וידיעותיו בצפונותיה העביר לבני חטיבת‪-‬הנוער‬ ‫בגבעת‪-‬ברנר כמדריך בטיולים ולאחר‪-‬מכן גם בשער‪-‬העמקים‪ .‬אחר שנשא לאישה את‬ ‫אדיבה משער‪-‬העמקים עבר לקיבוצה ונקלט שם לעבודה בנגרייה ואף התקדם בה‪.‬‬ ‫בשער העמקים מצא את מקומו ובנה את ביתו וחבריו ידעו להעריך את מאמציו במקומו‬ ‫החדש‪ .‬אחרי ששוחרר מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים וכן היה גם לפני מלחמת‬ ‫ששת הימים‪ .‬חייל לדוגמא היה ומפקד למופת‪ ,‬בעמדו בראש מחלקתו בקרב שנערך‬ ‫במבואות הדרומיים של עזה‪ ,‬וביום השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪,)8.8.5.81‬‬ ‫נפל‪ .‬הניח אישה – אדיבה ישראלי; ובת – דורית‪ ,‬שלא מלאה לה שנה בנפול אביה‪.‬‬ ‫הובא לקבורה בבית‪ -‬הקברות הצבאי לשעת‪-‬חירום בבארי והועבר לאחר‪-‬מכן למנוחת‪-‬‬ ‫עולמים בבית‪-‬הקברות בגבעת‪-‬ברנר‪.‬‬ ‫בספר "לנופלים"‪ ,‬שהוציא קיבוצו לזכר בניו שנפלו במערכות תשכ"ז‪ ,‬הוקדש מדור לזכרו‪.‬‬ ‫בחוברת שהוציא שער‪-‬העמקים לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו הוקדשו כמה‬ ‫עמודים‪ .‬בהוצאת שער‪-‬העמקים הופיעה חוברת (בתוך אוגדן) בשם "עמוס"‪ .‬גם בחוברת‬ ‫"אשר נפלו במלחמה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם"‪ ,‬שהוציא‬ ‫הקיבוץ מאוחד לזכר בניו שנפלו במערכה‪ ,‬הוקדש עמוד לתולדותיו‪ .‬בילקוט‪ -‬עזבונם של‬ ‫הבנים שנפלו במערכות‪-‬ישראל ‪" -‬גווילי אש"‪ ,‬כרך ד' ‪ -‬הובא מעזבונו‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫שמואל חכם‬ ‫בן זיסו ופרידה‪ ,‬חברי קיבוץ שער העמקים‪ .‬נולד ביום כ' בסיון‬ ‫תש"ז (‪ )1.8.5..1‬בקיבוץ‪ .‬סיים את המוסד החינוכי שם‪ .‬היה‬ ‫חבר ב"הפועל" מפאת נטייתו לספורט וכן השתייך ללהקת‬ ‫הריקודים של ההסתדרות בחיפה‪ .‬ברבות הימים הוכיח שמואל‬ ‫את עצמו כאדם אחראי‪ ,‬רציני‪ ,‬בעל תפיסה מצוינת וידיים‬ ‫רגישות בעבודה ‪ -‬ובעיקר לגבי עבודת מכונות‪ .‬בקור רוח‬ ‫ובשיקול הגיוני היה מתגבר על תקלות‪ .‬שמואל ידע להרים את‬ ‫המורל בשלבו הומור בדבריו ובתבלו אותם בדברי עידוד אבל‬ ‫כאשר נדרשה רצינות בשעת דיון באיזו סוגיה שדרשה מחשבה‬ ‫וכובד ראש ידע להיות רציני ושקול‪ .‬הוא לא היה "אידיאליסט‬ ‫שרוף"‪ .‬לעתים היה מותח ביקורת נוקבת אשר גם אם לא הייתה‬ ‫הגיונית היה בה כדי להצביע על אורח מחשבה עצמאי‪.‬‬ ‫גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1966‬אך לא הספיק לשרת בחיל השריון יותר מעשרה חודשים כי אז‬ ‫פרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬ובאחד הקרבות הקשים ביותר שהיו בה‪ ,‬הקרב שנערך בצומת‬ ‫רפיח ביומה הראשון‪ ,‬הוא כ"ו באייר תשכ"ז (‪ )1.8.5.81‬נפל מפגיעת פגז מצרי בזחל"ם‬ ‫כשהוא נמצא ביחידה של סיירת השריון ושימש כמקלען בו‪ .‬בצומת התבצר המערך המצרי‬ ‫החזק ביותר בסיני וכמאה מטר לפני הצומת התחיל הקרב‪ ,‬כשאש תופת ניתכה בקצב‬ ‫אימים מלועות אשר זרעו הרס ומוות ‪ -‬והסיירת הייתה נתונה במלכודת‪ ,‬כי בקצה הכביש‬ ‫השתרעו שדות מוקשים ולהיסוג לא הייתה כל אפשרות‪ .‬את שמואל הספיקו לחלץ מתוך‬ ‫הזחל"ם לפני הפגיעה השנייה ברכב והשכיבוהו בצד הכביש‪ ,‬כשחבריו מנסים להצילו ‪ -‬אך‬ ‫ללא הועיל‪.‬‬ ‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת‬ ‫עולמים בבית הקברות בקיבוצו‪.‬‬ ‫בהוצאת הקיבוץ הופיעה חוברת לזכרו הנושאת את שמו‪ .‬כן מוזכר שמו עם עוד ארבעה‬ ‫מחבריו‪ .‬ב"השבוע" של שער העמקים‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם" שהוצאה לזכר נופלי הקיבוץ‬ ‫הארצי במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו‪ .‬זכרו הועלה בעלון המועצה‬ ‫האזורית זבולון "דפים" וכן בספר של סיירת השריון‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫ראובן לבני‬ ‫בן יוסף ואולגה‪ .‬נולד ביום ט"ז באייר תרצ"ד (‪ )5.1.5.9.‬בעיר‬ ‫ברוד אשר ביוגוסלביה‪ .‬שם הספיק לסיים את לימודי כיתה אחת‬ ‫בלבד בבית ספר יסודי לפני שיוגוסלביה נכבשה על ידי‬ ‫הגרמנים ואז החלו נדודיו‪ .‬אביו של ראובן‪ ,‬שהיה מנהל חשבונות‬ ‫וסוחר‪ ,‬שימש כמזכיר האגודה הציונית במקום מגוריו ונלקח בין‬ ‫הראשונים למחנה ריכוז‪ ,‬בו מצאו את מותם רוב יהודי‬ ‫יוגוסלביה‪ .‬אמו‪ ,‬פעילה בויצ"ו‪ ,‬ברחה עם בנה יחידה לשטח‬ ‫הכיבוש האיטלקי‪ .‬גם שם הוכנסו למחנה ריכוז וכעבור שנתיים‬ ‫שוחררו על ידי הפרטיזנים היוגוסלבים ונדדו אתם ביערות‬ ‫בוסניה עד שנישבו על ידי האוסטשים הקרואטיים‪ .‬ראובן ניצל‬ ‫עם שני ילדים יהודיים על ידי אחד מחסידי אומות העולם‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1947‬נסע דודו של ראובן מן הארץ ליוגוסלביה והביא את ראובן לארץ‪ .‬כך הגיע לשער‬ ‫העמקים והצטרף לחברת "עליית הנוער" ‪" -‬ארז"‪ .‬ראובן נקלט עד מהרה בחברה‪ ,‬בקיבוץ‬ ‫ובאווירת הארץ‪ .‬בשער העמקים למד ראובן בחמש כיתות המשך‪ .‬ביולי ‪ 1952‬גויס לצה"ל‪.‬‬ ‫לאחר מכן היה יוצא לשירות מילואים מדי היקראו לדגל וכן היה בימי מלחמת ששת הימים‪.‬‬ ‫ראובן היה מהטובים והוותיקים בפלוגתו ושימש כתותחן באחד הטנקים הראשונים שפרצו‬ ‫ועלו אל הרמה הסורית‪.‬‬ ‫הוא נלחם נגד ארבעה תותחים שניצבו מולו במוצב חפור היטב ותוך כדי ירי נפגע הטנק‬ ‫שלו בצריח פגיעה ישירה וליד כוונת התותח נפל ראובן‪ .‬זה היה ביום החמישי לקרבות‪,‬‬ ‫הוא א' בסיון תשכ"ז (‪ .)..8.5.81‬הניח אישה – נורית ‪ -‬ושלושה ילדים – עמית‪ ,‬עילי‪ ,‬עינת‪.‬‬ ‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית‬ ‫הקברות בשער העמקים‪.‬‬ ‫חבריו של ראובן הציבו לוח שיש לזכרו במקום בו נפל ברמת הגולן‪ .‬שער העמקים הוציא‬ ‫חוברת לזכרו (בתוך אוגדן עם עוד כמה חוברות לזכר חברים)‪ .‬קיבוץ שער העמקים הוציא‬ ‫חוברת לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם"‪ ,‬בהוצאת הקיבוץ הארצי‬ ‫לזכר חבריהם שנפלו במלחמת ששת הימים‪ ,‬הוקדש לו עמוד‪ .‬בחוברת שהוציאה החטיבה‬ ‫שבה שירת הונצח שמו‪ .‬מעזבונו מובא בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות‬ ‫ישראל ‪" -‬גווילי אש"‪ ,‬כרך ד'‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫דן גבעון‬ ‫בן אורי ומרים‪ .‬נולד ביום כ"ה בניסן תש"ו (‪ )08...5..8‬בשער‬ ‫העמקים‪ ,‬שם סיים את לימודיו התיכוניים בי"ב כיתות של המוסד‬ ‫החינוכי‪ .‬בתקופת לימודיו היה גם מדריך ב"קן" בקרית טבעון‪.‬‬ ‫כן הדריך ב"קן" הצפון של "השומר הצעיר" בתל אביב‪ .‬רב‬ ‫צדדים היה ביכולת הביטוי המושלם ‪ -‬בחרוז‪ ,‬בקצב ובתנועה ‪-‬‬ ‫וכל מה שעשה עשה בקלילות מפליאה; גם נטה להעלות בכתב‬ ‫שירים ופזמונים ואף מחזמר כתב‪ .‬למד ריקוד‪ .‬אך יחד עם זה‬ ‫אהב לחקור שאלות חברתיות‪ ,‬פסיכולוגיות ופילוסופיות‪ .‬כאשר‬ ‫גמר את שנת ההדרכה‪ ,‬והוא נשאל לאן יפנה לצבא‪ ,‬ענה‪:‬‬ ‫"הטובים לטיס"‪ ,‬כי בטיס ראה אתגר‪ .‬כשגויס לצה"ל באוגוסט‬ ‫‪ 1965‬התנדב לחיל האוויר‪ ,‬גמר קורס טיס וענד כנפיים‪.‬‬ ‫כשמלחמת ששת הימים פרצה עוד היה בשירות חובה; ובצאתו ללחום על שחרור ירושלים‬ ‫וסביבתה שירת כטייס קרבי‪.‬‬ ‫ביום השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪ ,)8.8.5.81‬בקרב מעל מנזר מר אליאס אשר‬ ‫באזור רמת רחל‪ ,‬נפל עם מטוסו‪ .‬חבריו ומפקדיו לשירות ציינוהו כצעיר שלחם בהתלהבות‬ ‫ובהכרה‪ .‬הוא היה בעל כושר מנהיגות מעולה‪ .‬בעליצותו ובחוש ההומור שלו תרם רבות‬ ‫להעלאת רוח חבריו הלוחמים ברגעים גורליים‪ .‬לאות הוקרה לשירותו הועלה לדרגת סגן‬ ‫לאחר נפלו‪.‬‬ ‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת‬ ‫עולמים בבית הקברות בשער העמקים‪.‬‬ ‫אנדרטה על שמו הוקמה על ידי העיר ירושלים מול מנזר מר אליאס‪ ,‬המקום אשר בו‬ ‫התרסק מטוסו; בית הספר "גאולים א'" בירושלים אימץ את האנדרטה‪ ,‬מטפל בה וביום‬ ‫הזכרון עורך אזכרה במקום‪ .‬כמה עמודים הוקדשו לזכרו בחוברת שהוציא בית שער‬ ‫העמקים לזכר בניו‪ .‬שער העמקים הוציא חוברת מיוחדת לזכרו בתוך אוגדן‪ .‬גם בחוברת‬ ‫"‪ 53‬מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים ובהוצאת הקיבוץ‬ ‫הארצי הוקדש עמוד עליו‪ .‬בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל ‪" -‬גווילי‬ ‫אש"‪ ,‬כרך ד' ‪ -‬הובא מעזבונו‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫רויטל (טלי) ברנד‬ ‫בת צביה ואברהם‪ .‬נולדה ביום ט"ז באדר א' תשכ"ז‬ ‫(‪ )08.0.5.81‬בקרית ים‪ ,‬בת בכורה להוריה‪ .‬את לימודיה‬ ‫היסודיים החלה טלי בבית‪-‬ספר 'אורים' בקרית ים‪ ,‬כשמלאו לה‬ ‫תשע שנים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לקיבוץ שער‬ ‫העמקים‪ ,‬שם המשיכה לימודיה בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוץ‪ .‬טלי‬ ‫למדה בחטיבת‪-‬הביניים ובבית‪-‬הספר התיכון "עמקים" בקיבוץ‬ ‫מזרע‪ ,‬וסיימה לימודיה ב'בית רוטשילד' שעל הר הכרמל‪ ,‬שם‬ ‫למדה מחול‪.‬‬ ‫בשלהי נובמבר ‪ 1985‬גויסה טלי לשירות חובה בצה"ל‪ .‬בתום‬ ‫הטירונות עברה קורס עובדות ימ"ח (יחידת מחסני חירום)‪,‬‬ ‫והוצבה לשרת כאחראית מחסן חירום‪.‬‬ ‫ביום ‪ 19.10.1986‬נפגעה טלי בתאונת‪-‬דרכים בדרכה מן הבסיס לביתה‪ .‬היא הובהלה‬ ‫לבית‪-‬החולים בעפולה ואושפזה במצב אנוש במשך יומיים‪ .‬ביום י"ח בתשרי תשמ"ז‬ ‫(‪ )05.52.5.18‬נפטרה טלי מפצעיה‪ .‬בת תשע‪-‬עשרה הייתה בנופלה‪.‬‬ ‫היא הובאה למנוחת‪-‬עולמים בחלקה הצבאית בבית‪-‬העלמין בקיבוץ שער העמקים‪ .‬הותירה‬ ‫אחריה הורים – אברהם וצביה‪ ,‬אח ‪ -‬ירון‪ ,‬ואחות ‪ -‬ורד‪.‬‬ ‫מפקדה ספד לה על קברה‪..." :‬רויטל התבלטה במרץ ובשמחת החיים שלה‪ ,‬הייתה חברה‬ ‫אמיתית שיודעת להקשיב"‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה‪:‬‬ ‫"רויטל הגיעה ליחידתי כעובדת ימ"ח‪ ,‬זאת לאחר קורס צה"לי בין הראשונים מסוגו אשר‬ ‫מטרתו להכשיר בנות כעוזרות בארגון מחסני החירום של הצבא‪ .‬עבודה זו חיונית ביותר‬ ‫וחשיבותה בהכנת צה"ל למלחמה‪ .‬רויטל ביצעה את עבודתה בצורה טובה מאוד‪ .‬חבריה‬ ‫מספרים כי רויטל הייתה חברה טובה‪ ,‬המוכנה לעזור לכולם"‪.‬‬ ‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬ ‫דודי סגל‬ ‫דודי נולד בתאריך ‪ 08.8.5.11‬להוריו שרה ומאיר‪.‬‬ ‫במשך שנות ילדותו גר עם הוריו ואחותו טלי במעוז אביב‪ ,‬שם הלך לגן העירוני‬ ‫ואחר כך לבית הספר היסודי ''מגן''‪.‬‬ ‫בתיכון למד בבית ספר ''עמל'' במגמת מסגרות‪ .‬היה בתנועת הצופים‪ ,‬אחר כך פנה‬ ‫לזבולון – צופי ים‪ ,‬ומטעמם יצא לשליחות לגרמניה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 5.11‬התגייס לצה''ל‪ ,‬ושירת בהנדסה קרבית כקצין‪ .‬היה שנה בצבא קבע‪,‬‬ ‫והשתחרר ביולי ‪.5.1.‬‬ ‫עם שחרורו בא לחיות עם איריס ‪ -‬אותה הכיר בבסיס בסיני – בשער העמקים‪ ,‬והשתלב‬ ‫בענף השפ''ם (גידולי שדה)‪.‬‬ ‫ב‪ 01.55.5.1.-‬נישאו איריס ודודי‪ ,‬ובמאי ‪ 5.12‬נסעו לטיול באירופה‪ ,‬וחזרו לאחר שנה‪.‬‬ ‫נגה‪ ,‬הבת הבכורה‪ ,‬נולדה בפברואר ‪.5.10‬‬ ‫בתאריך ‪ ,55.1.5.19‬בעת שירותו במילואים בלבנון‪ ,‬נפצע ואיבד את עינו‪ .‬בעקבות‬ ‫הפציעה‪ ,‬כשבעה חודשים לאחריה‪ ,‬חלה הרעה במצבו הבריאותי‪.‬‬ ‫עומר נולד לדודי ולאיריס בפברואר ‪.5.11‬‬ ‫בחודש יוני באותה שנה יצאה המשפחה לשנת חופש במושב בקעות‪ ,‬שם התפרנסו דודי‬ ‫ואיריס ממשק חקלאי אותו עיבדו‪.‬‬ ‫ב‪ 5.18-‬שבו לשער העמקים‪ ,‬ובחודש ספטמבר יצא דודי עם משלחת של נכי צה''ל‬ ‫לשלושה שבועות לארצות הברית‪.‬‬ ‫בקיבוץ עבד דודי במטע האבוקדו‪ ,‬עד צאתו למכינה ללימודי תעשיה וניהול בטכניון‪,‬‬ ‫באוקטובר ‪.5.11‬‬ ‫ביום שישי‪ ,51.9.5.1. ,‬בשעה ‪ ,5.:22‬פסק לבו לפעום‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫רונן לנגבורד‬ ‫בן לאה ושמחה‪ .‬נולד ביום ד' באדר תשל"ז (‪ )00.0.5.11‬בבת‬ ‫ים‪ ,‬לאחר שנות ציפייה ארוכות‪ .‬תינוק גדול וחייכן‪ ,‬שזכה‬ ‫לתשומת לב ולפינוקים רבים ואשר ידע‪ ,‬מצדו‪ ,‬להשיב חום‬ ‫ואהבה‪ .‬קרבה מיוחדת שררה בינו לבין סבו וסבתו‪ ,‬הורי אמו‪,‬‬ ‫אשר סייעו בגידולו‪ .‬רונן ידע לגמול להם בנכונותו לעזור להם‬ ‫בכל עת‪ .‬הוא החל את לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי "שרת" בבת‬ ‫ים‪ .‬באותם ימים ניהל יומן אישי‪ ,‬בו פירט את החוויות שעברו‬ ‫עליו‪ .‬בוגר היה מכפי גילו‪ ,‬משום שמגיל צעיר בילה שעות רבות‬ ‫בחברת אחיותיו הגדולות וחבריהן‪ ,‬שגוננו עליו ונענו לכל‬ ‫בקשותיו‪ .‬כשהגיע רונן לגיל תיכון‪ ,‬והוא בעל ידיים טובות ונטיות‬ ‫מכניות‪ ,‬למד שנה אחת בבית‪-‬הספר של התעשייה האווירית‪,‬‬ ‫שם עבד סבו‪ .‬בהמשך‪ ,‬עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ שער העמקים‪ ,‬ורונן למד בתיכון‬ ‫שבקיבוץ מזרע‪ ,‬בו סיים את לימודיו במגמה הומניסטית‪-‬כללית‪ .‬תחביבו העיקרי בתקופה‬ ‫זו היה מחשבים‪ ,‬ושעות ארוכות בילה אל מול המסך‪ .‬בהמשך‪ ,‬על מנת לשפר את‬ ‫השתלבותו‪ ,‬הצטרף לפנימייה‪ ,‬נקלט היטב והיה לאחד מהחבר'ה‪ .‬רונן הרבה לשחק‬ ‫כדורעף וטיפח בהתמדה את שרירי גופו בהם התפאר‪ .‬חבריו כינוהו בשם החיבה‬ ‫"דזלדוב"‪ ,‬שם המשפחה של אביו‪.‬‬ ‫רונן הרבה לעזור לזולת ועסק בעבודות ציבוריות‪ .‬הוא אהב בני‪-‬אדם‪ ,‬אהב את החיים ואהב‬ ‫לאהוב‪ .‬הוא התחבב על הבנות והן חיבבו אותו‪ .‬כבוגר‪ ,‬התנשא לגובה מטר ותשעים‬ ‫ושישה סנטימטר‪ ,‬ובלט בהופעתו הנאה‪ .‬היה מקפיד לציין ימי הולדת במתנות ובהפתעות‬ ‫שהרעיף על הקרובים ללבו‪ .‬הוא האזין בהנאה מרובה למוסיקה של שנות השישים ואסף‬ ‫מספר לא מבוטל של תקליטורים‪ .‬לכל אורך השנים גידל כלבים וקשור היה מאוד לכלבתו‪,‬‬ ‫אותה כינה "אהובתי"‪ .‬חלומו היה להיות וטרינר ולטפל בבעלי‪-‬חיים‪ .‬סמוך לגיוסו‪ ,‬עבר רונן‬ ‫לחדר משלו בקיבוץ‪ .‬הוא גילה את העצמאות והיה מאושר‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1995‬התגייס רונן לצה"ל‪ ,‬לחיל הרגלים‪ ,‬הוכשר כלוחם ועלה ללבנון‪ .‬הוא עבר‬ ‫קורס מפקדי כיתות ושירת בחטיבת גולני‪ .‬תקופה מסוימת מילא רונן תפקיד בחדר‬ ‫המבצעים‪ .‬מתוך רצון לחסוך דאגה מאמו‪ ,‬שנסעה לבקרו בכל הזדמנות‪ ,‬ניסה להפגין‬ ‫קשיחות ליד בני משפחתו‪ ,‬אך הכול ידעו עד כמה הוא עדין‪ ,‬רגיש ואכפתי‪ .‬חוויה קשה‬ ‫וכואבת עבר כאשר במסגרת שירותו השתתף בחילוץ הגופות של הנספים באסון המסוקים‬ ‫בשאר ישוב‪.‬‬ ‫ביום כ"ה בניסן תשנ"ז (‪ )0.1.5..1‬נפל רונן בעת חופשתו בקיבוץ שער העמקים‪ .‬בן‬ ‫עשרים היה בנופלו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בקיבוצו‪ ,‬שער העמקים‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬שתי‬ ‫אחיות ‪ -‬איריס ואורלי וחברה ‪ -‬טלי‪.‬‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬הועלה רונן לדרגת סמל‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫יזכור‬ ‫יזכור עם ישראל‬ ‫את בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים‪,‬‬ ‫חיילי צבא ההגנה לישראל‬ ‫וכל לוחמי המחתרות וחטיבות‪,‬‬ ‫הלוחמים במערכות העם‬ ‫וכל אנשי קהילת המודיעין והביטחון ואנשי המשטרה‬ ‫אשר חירפו נפשם במלחמה על תקומת ישראל‬ ‫וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה‬ ‫בידי מרצחים מארגוני הטרור‪.‬‬ ‫יזכור ישראל ויתברך בזרעו‬ ‫ויאבל על זיו העלומים‬ ‫וחמדת הגבורה‬ ‫וקדושת הרצון‬ ‫ומסירות הנפש ‪-‬‬ ‫אשר נספו במערכה הכבדה‪.‬‬ ‫יהיו גיבורי מערכות ישראל עטורי הניצחון‬ ‫חתומים בלב ישראל לדור דור‪.‬‬