יזכור - שער העמקים

‫יזכור‬
‫יזכור עם ישראל‬
‫את בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים‪,‬‬
‫חיילי צבא ההגנה לישראל‬
‫וכל לוחמי המחתרות וחטיבות‪,‬‬
‫הלוחמים במערכות העם‬
‫וכל אנשי קהילת המודיעין והביטחון ואנשי המשטרה‬
‫אשר חירפו נפשם במלחמה על תקומת ישראל‬
‫וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה‬
‫בידי מרצחים מארגוני הטרור‪.‬‬
‫יזכור ישראל ויתברך בזרעו‬
‫ויאבל על זיו העלומים‬
‫וחמדת הגבורה‬
‫וקדושת הרצון‬
‫ומסירות הנפש ‪-‬‬
‫אשר נספו במערכה הכבדה‪.‬‬
‫יהיו גיבורי מערכות ישראל עטורי הניצחון‬
‫חתומים בלב ישראל לדור דור‪.‬‬
‫יוסף פינקלשטיין‬
‫בן פסיה ויעקב‪ .‬נולד בכ"א באלול תר"ע (‪)01...5.52‬‬
‫בעיירה בלצי שבבסרביה‪ .‬תחילה למד ב"חדר" ואחר‪-‬כך‬
‫בגימנסיה העברית שבעיר‪ .‬כבר בצעירותו הצטיין במוח‬
‫אנאליטי‪ ,‬צמאון דעת ושקידה על לימודים‪ .‬עם זאת גילה‬
‫עניין בשאלות החברה והאומה‪ ,‬בעיקר במשנותיהם של‬
‫מארקס ובורוכוב‪ ,‬ובגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר‬
‫הצעיר‪ .‬בהיותו בן ‪ 19‬כבר היה חבר ההנהגה הראשית של‬
‫תנועה זו וגם נכנס לעבודה במרכז "החלוץ"‪ .‬בשנת ‪1931‬‬
‫עלה לארץ‪-‬ישראל והצטרף לקיבוץ שהתארגן עוד ברומניה‬
‫וישב במגדיאל‪ .‬עד מהרה התערה בחברת הקיבוץ והסתגל‬
‫לעבודת הכפיים‪ .‬אחרי זמן קצר נבחר למזכיר מועצת‬
‫הפועלים במגדיאל ושימש בתפקיד זה עד צאתו בשנת ‪ 1935‬בשליחות השומר הצעיר‬
‫והחלוץ לרומניה‪ .‬בשליחות זו עשה שנתיים ימים ולאחר שובו ארצה חזר לחיי המשק‪,‬‬
‫שעבר בינתיים להתיישבות בשער העמקים‪ ,‬ולפעילות בציבור הפועלים‪.‬‬
‫בכ"ב באב תרצ"ח (‪ )5..1.5.91‬נהרג יוסף בעת שנחלץ יחד עם מספר נוטרים‪ ,‬להגן‬
‫על נוסעי אוטובוס שנסע מחיפה לקריית עמל והותקף על‪-‬ידי אנשי‪-‬כנופיה ערבים ליד‬
‫קיבוץ שער העמקים‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ שער העמקים‪.‬‬
‫הניח אישה – דורה‪ ,‬ובת ‪ -‬גילה‪.‬‬
‫קיבוצו הוצ יא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו‪ .‬בין השאר נכתב שם‪:‬‬
‫"את פינקלשטיין ראינו כאיש התפיסה המעמיקה‪ .‬ראינו בו אדם אשר מטרותיו‬
‫בפעולתו הציבורית נקבעו מתוך ריאליזם והעזה כאחת‪ .‬לא איש השגרה ואיש ההזיה‪.‬‬
‫אדם בעל מחשבה ערה ותוססת אשר מיזג את ההתבלטות והחתירה המתמדת‬
‫לחידוש רעיוני ואידיאולוגי עם אדיקות לעיקרים וליסודות"‪.‬‬
‫בגבעה שעליה נפל יוסף‪ ,‬הציב קיבוץ שער העמקים עמוד‪-‬זכרון‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫אריה (ליבוביץ) גבעתי‬
‫בן שפרה ויהודה‪ .‬נולד בשנת ‪ 1911‬בעיר רומן שברומניה‪.‬‬
‫משפחתו הייתה אדוקה בדרכה וכבר בילדותו הראה אריה‬
‫סימני מרד בדת והצטרף לתנועת "השומר הצעיר"‬
‫ב‪ 1932-‬עלה אריה לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הייתה‬
‫שבעירו‪.‬‬
‫זו תקופה של מאבק על הקמת ישובים עבריים‪ ,‬מחסור‬
‫בכוח אדם חלוצי וגם בקרקע להתיישבות‪ .‬בכוח אמונתו‬
‫הפוליטית ודבקותו הרעיונית ידע אריה לשמר כוח עמידה‬
‫וגם לעודד את האחרים‪ .‬ב‪ 1935-‬היה בין חברי הקבוצה‬
‫הראשונה שעלתה ל"חרתיה"‪ ,‬היא שער העמקים‪ .‬חבריו‬
‫זוכרים אותו בנשפי הקיבוץ כשהוא חדור שמחה המדביקה‬
‫גם את זולתו‪ .‬ביום ה' באלול תרצ"ט (‪ )05.1.5.9.‬ארבעה‬
‫חברי הקיבוץ הכינו כליהם ושמו פעמיהם לחריש‪ .‬טרקטור נהוג בידי אריה הגורר‬
‫אחריו מחרשה יצא להכין את הקרקע לזריעת הסתיו‪ .‬היו אלה ימים של אי‪-‬שקט‪,‬‬
‫התקפות על ישובים עבריים‪ ,‬מארבים ומוקשים בדרכים‪ .‬בדרכם של הארבעה לכפר‬
‫חסידים פילח לפתע רעם אדיר את הדממה‪ .‬הם עלו על מוקש שהוטמן בידי‬
‫מתנקשים‪ .‬אריה נמצא פצוע ונטול הכרה‪.‬‬
‫הוא הובא לבית החולים ובאותו יום מת מפצעיו‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת עולמים בשער העמקים‪ .‬הניח אישה – גיזלה‪ ,‬בת – יעל‪ ,‬ואם ‪-‬‬
‫שפרה‪.‬‬
‫קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו‪ .‬בשיר שכתב עליו חיים‬
‫טבלובסקי‪" ,‬בלדה על פלאח אשר נפל בניר"‪ ,‬נכתב בין השאר‪ :‬לב פלאח עלץ בו‪,‬‬
‫מוחו חושב מחשבת ‪ /‬אל מרחקי האופק שולח המבט‪ /,‬יש אם מקרוב באה ויש אישה‬
‫אוהבת‪/‬ולשובו בערב מצפה הבת‪./.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫רפאל (ריכרד) רוחוץ‬
‫בן לינה ומאכס‪ .‬נולד בי"ח אדר ב' תרע"ג (‪)01.9.5.59‬‬
‫בברלין שבגרמניה‪ .‬כשבגר עבד בגרמניה ברוקחות ובשנת‬
‫‪ 1934‬עלה לארץ ישראל בקבוצה של עולי גרמניה והצטרף‬
‫לקיבוץ שער העמקים‪ .‬הוא נקלט מהר בחברה‪ ,‬עבד‬
‫במסירות בכל ענפי החקלאות שבמשק ונתחבב על חבריו‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ ,1940‬עם קריאת המוסדות הלאומיים להתנדב‬
‫לשורות הצבא הבריטי‪ ,‬נענה לקריאה והתגייס לפלוגת‬
‫ההובלה העברית ‪ .462‬במהלך המלחמה עבר תקופה קשה‬
‫במדבר המערבי כשאת החיילים פוקדים סופות חול‪ ,‬סערות‬
‫והפצצות בלתי פוסקות מן האוויר‪ .‬תוך כדי שירותו גם היה‬
‫פעיל בהסברה ציונית בקרב חבריו לנשק‪ .‬לאחר סילוק האויב מאפריקה הצפונית‬
‫ותחילת ההכנות לפלישה לסיציליה ואיטליה נועדה יחידתו של רפאל להיות בין כוחות‬
‫הנחיתה הראשונים‪ .‬בכ"ו בניסן תש"ג (‪ )5.1.5..9‬יצאה היחידה באוניה "ארינפורה"‬
‫מאלכסנדריה של מצרים לכיוון מאלטה ובדרכה הופצצה על ידי מטוסים גרמניים‬
‫וטבעה‪.‬‬
‫עמה טבעו מאה וארבעים מחיילי היחידה‪ ,‬רפאל ביניהם‪ .‬עדי ראייה שהיו באנייה‬
‫סיפרו כי יכול היה להינצל בקפיצה לים מהסיפון‪ .‬אך הוא בחר לרדת לבטן האנייה כדי‬
‫לנסות להציל מסמכים וכך מצא את מותו‪.‬‬
‫חבריו בשער העמקים הנציחו את זכרו בבריכת שחייה לילדים ובספרייה מקצועית על‬
‫שמו‪ .‬בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים‪ ,‬הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה‬
‫דמוית אונייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫עמרם (אוסלנדר) ארצי‬
‫בן בלומה ואלכסנדר‪-‬זושא‪ ,‬נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ט‬
‫(‪ )8.52.5.01‬בנירבאטור שב–צפון‪-‬מזרח הונגריה וגדל‬
‫שם בציבור יהודי שדבקותו במסורת התמזגה עם תהליך‬
‫ההתערות בחיי התרבות של האומה המדיארית‪ ,‬אך לא‪-‬‬
‫מעטים היו שנעצרו באמצע הדרך ואת כמיהתם‬
‫להשתרשות בקרקע‪-‬מולדת העתיקו כלפי נחלת האבות‬
‫בציון‪ .‬התשוקה לארץ‪-‬ישראל באה לו בשנות ילדותו‬
‫מהתורה שלמד מפי רבותיו ב"חדר"‪ ,‬נוסף ללימודיו בבית‪-‬‬
‫הספר העממי של הקהילה היהודית בהונגריה‪ .‬עם‬
‫התע רערות מסד הדורות של חיי בני דת משה בהונגריה‪,‬‬
‫עקב מסע‪-‬ההשמד של הנאצו‪-‬מדיארים‪ ,‬חיפש ומצא את‬
‫הדרך להגשמת השאיפה לציון בקן הבודפשטי של תנועת "השומר הצעיר" והתמסר‬
‫לה בהתלהבות‪ .‬באותו קן היה הוא היהודי השורשי ויודע‪-‬עברית היחיד בין בני‬
‫מתבוללים שהגיעו אל התנועה מחוגים אחרים‪ .‬מבחינת השוני שבעברו וחינוכו היה‬
‫יוצא דופן בקרב החברים‪ ,‬אך כולם הכירו בערך הדרכתו הרוחנית‪ ,‬הן בחלק‬
‫האידיאולוגי הכללי של התנועה והן בהוראת הדרך לשיבה אל היהדות‬
‫והארצישראליות‪ .‬עמרם עלה ארצה בשנת ‪ ,1943‬הצטרף לחברת‪-‬הנוער בקיבוץ שער‬
‫העמקים‪ ,‬וקיבל שם הכשרה וחינוך‪ .‬הוא התגבר על חולשתו הגופנית‪ ,‬נאבק עם קשיי‬
‫ההסתגלות לעבודה גופנית‪ ,‬ואושרו גדל עם גידול הישגיו בעבודה ועם התאקלמותו‬
‫בחקלאות‪ .‬עמרם הביע את רחשי לבו ברשימות ובשירים בעברית חיה ועסיסית‬
‫שכתב לא לשם פרסום‪ ,‬אלא לעצמו בלבד‪.‬‬
‫כשהחליטה חברת‪-‬הנוער להצטרף לקיבוץ שער העמקים ניסה להתנגד להליכה‬
‫למקום שאחרים כבר הניחו את יסודותיו ורצה לצאת למאבק‪-‬בראשית עם השממה‬
‫במקום חדש‪ .‬אך לבסוף נשמע לצו התנועה ונשאר עם חבריו בשער העמקים‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1946‬התגייס לפלמ"ח והתאמן בשער העמקים ובשריד‪ .‬הוא סיים קורס חובשים‬
‫מחלקתיים והשתלם בשירות מרפאות‪ .‬כמו‪-‬כן השתתף בהעלאת מעפילים מהאונייה‬
‫אל החוף בנהריה ועוד‪ ,‬בפעולת‪ -‬גמול בבלד א‪-‬שייח' אחרי הטבח בבתי‪-‬הזיקוק‪,‬‬
‫בריכוז תחנות עזרה ראשונה כחובש פלוגתי‪ ,‬בפעולות גשר א‪-‬דמיה‪ ,‬שפרעם‪ ,‬כפר‬
‫קנה‪ ,‬כברי‪ ,‬מצובה‪ ,‬אילון‪ ,‬חניתה‪ ,‬ובפעולות נגד גיחות האויב מהלבנון‪ .‬במרס ‪1948‬‬
‫שוחרר וחזר לשער העמקים‪ ,‬אך מיד נדרש לחזור לשירות עם העזרה שנדרשה‬
‫מהמשק‪ .‬השתתף בטיהור סביבת משמר העמק אחרי תבוסת צבא השחרור של‬
‫קאוקג'י‪ ,‬בכיבוש ואלדהיים ואום א‪-‬זינאת‪ ,‬ובהגנה על קיבוץ גשר בעמק הירדן‪.‬‬
‫ביום י"א באייר תש"ח (‪ )02.1.5..1‬ערכו הסורים התקפה כבדה על הדגניות בסיוע‬
‫שריון וארטילריה‪ ,‬אך נהדפו‪ .‬בקרב זה נפל בהגנה על דגניה ב'‪ ,‬והובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ‪.‬‬
‫בחוברת שקיבוץ שער העמקים הוציא לזכרו מובאים כמה משיריו ומרשימותיו‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫חיים רוטנברג‬
‫בן מרים וישראל‪ ,‬נולד ביום י"ז בכסלו תרצ"א (‪ )1.50.5.92‬בתל‪ -‬אביב‪.‬‬
‫לאחר שסיים בית‪-‬ספר יסודי התחיל ללמוד בתיכון‪ ,‬אך כחבר תנועת "השומר‬
‫הצעיר" עזב את ספסל הלימודים ויצא עם חבריו להכשרה חקלאית‪ ,‬ואחר‪-‬כך גם‬
‫להכשרה מגויסת בשער העמקים‪ .‬הוא תרם את חלקו באהבה לעבודות המשק והיה‬
‫הרוח החיה בחבורה בשירה‪ ,‬בריקודים חסידיים ובנגינה במפוחית‪-‬פה‪ .‬חיים נקרא‬
‫בכינוי החיבה "לבן" על שום תלתליו הבהירים‪ .‬אחרי שנתיים וחצי שנות‪-‬הכשרה‬
‫עמד לעבור עם הגרעין להתיישבות בלהבות הבשן‪ ,‬אך בינתיים התלקחה מלחמת‪-‬‬
‫העצמאות וחברי הגרעין גויסו למלחמה‪.‬‬
‫טוראי חיים השתתף בששת ימי מערכת משמר העמק ובכיבוש ולדהיים‪ ,‬ואחרי‬
‫הכרזת המדינה הוזעק עם חבריו לעזרת הדגניות במערכת "האדם נגד השריון"‪.‬‬
‫מהדיפת ההתקפה על דגניה א' יצא בשלום‪ ,‬ומשעבר כובד ההתקפה לדגניה ב' חש‬
‫עם עוד שלושה חברים לעזרתה‪.‬‬
‫שניים נפלו בדרך והוא ועוד אחד הגיעו בזחילה אל העמדה הקדמית של דגניה ב'‪.‬‬
‫הוא השתתף בתהקפת‪-‬נגד במישור פתוח ומשהגיע חזרה אל העמדה נפגע מפגז‬
‫ונפל‪ ,‬ביום י"א באייר תש"ח (‪.)02.1.5..1‬‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בדגניה ב'‪.‬‬
‫זכרו הועלה בחוברת "לעשרה שנפלו" בהוצאת קיבוץ ארצישראלי י"ג "הראל"‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫ראובן ירון‬
‫ראובן‪ ,‬בן אירנה ושלום פרייברגר‪ ,‬נולד ביום י"ז‬
‫באלול תרצ"ב (‪ )51...5.90‬בעיר אוסייק‬
‫ביוגוסלביה‪ .‬אביו היה הרב של הקהילה היהודית‬
‫בעיר‪ .‬האם‪ ,‬חניכת בית הספר הגבוה לפדגוגיה‬
‫בווינה‪ ,‬שאפה לחנך את בנה על פי תורת החינוך‬
‫המתקדמת‪ .‬בבית הוריו קנה ראובן ערכים ביהדות‪,‬‬
‫כמיהה לארץ ואהבת אדם ועם‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 92-‬של המאה ה‪ 02-‬נמנו ביוגוסלביה כ‪-‬‬
‫‪ 11,222‬יהודים‪ ,‬מרביתם ישבו בקרואטיה‪ ]...[ .‬עד‬
‫לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה נהנו יהודי‬
‫יוגוסלביה מביטחון יחסי ומיחס אוהד של השלטונות‪ .‬מאז גברה‬
‫האנטישמיות‪ ,‬והגיעה לשיא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ]...[ .‬בתחילת‬
‫המלחמה ניסו הגרמנים לגייס את יוגוסלביה לצידם‪ .‬משלא הצליחו כבשו את‬
‫המדינה באפריל ‪ ,5..5‬והיא חולקה בין גרמניה ובעלות בריתה ‪ -‬בולגריה‪,‬‬
‫הונגריה ואיטליה‪ .‬הנאצים הקימו בקרואטיה ממשלה שהשמידה מאות אלפי‬
‫יהודים‪ ,‬צוענים וסרבים‪ .‬כל בני משפחתו של ראובן נספו בשואה‪ .‬הוא ניצל‬
‫וצורף לקבוצת יתומים‪ ,‬שבשנת ‪ 5..9‬הגיעה ברכבת דרך טורקיה לארץ‬
‫ישראל‪ .‬הקבוצה הגיעה לקיבוץ שער העמקים‪ ]...[ .‬עד מהרה התאקלם‬
‫בארץ‪ .‬בלימודיו גילה כישרון ניכר לציור ולמוזיקה‪ .‬בגמר כיתה ו' עבר עם‬
‫שאר הילדים ללמוד בקיבוץ שריד‪ ,‬ובסיום הלימודים שב לשער העמקים‪.‬‬
‫ביוני ‪ 5.10‬גויס ראובן לצה"ל‪ ,‬ושירת בנח"ל‪ .‬את שם משפחתו שינה לירון‪.‬‬
‫בתום שירותו שב ראובן לשער העמקים‪ ,‬חבר מן המניין‪ .‬עבד בעיקר בהוראת‬
‫מוזיקה ובהלחנה‪ ,‬והיה פעיל חברתית‪ .‬הוא נשא לאישה את אראלה [‪.]...‬‬
‫בסוף ‪ ,5.18‬לאחר שסבלה מדינת ישראל רבות ממסתנני ה"פדאיון"‬
‫ממצרים‪ ,‬לאחר הקמת הפיקוד המצרי‪-‬ירדני‪-‬סורי המשותף‪ ,‬לאחר סגירת‬
‫מיצרי טיראן ולאחר שהמצרים הלאימו את תעלת סואץ‪ ,‬יצאה ישראל למבצע‬
‫קדש (מלחמת סיני)‪ .‬במהלך המבצע‪ ,‬שהחל ב‪ 0..52.5.18-‬והסתיים ב‪-‬‬
‫‪ ,1.55.5.18‬נכבש חצי האי סיני‪ .‬במארס ‪ 5.11‬נסוגה ישראל מסיני‪.‬‬
‫לקראת היציאה למבצע קדש גויס ראובן למילואים ביחידת חיל רגלים‪.‬‬
‫ביום כ"ט בחשוון תשי"ז (‪ )9.55.5.18‬הוא נפל בקרב באזור דהב‪ .‬ראובן היה‬
‫בן עשרים וארבע בנפלו‪ .‬הניח אישה ‪ -‬אראלה‪ .‬נקבר באילת‪ .‬ביום ט' בשבט‬
‫תשי"ח (‪ )92.5.5.11‬הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בשער העמקים‪.‬‬
‫המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬בשיתוף עם הקיבוץ הארצי הוציא חוברת הכוללת את יצירותיו‬
‫המוזיקליות ורשימותיו‪ .‬קיבוצו‪ ,‬שער העמקים‪ ,‬הוציא ספר לזכרו‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫עודד ("דדי") אבן‪-‬טוב‬
‫בן משה ועליזה‪ .‬נולד ביום י"ב בתשרי תש"א (‪)5..52.5..2‬‬
‫בקיבוץ שדות ים‪ .‬בגיל שש עבר עם אמו לשער העמקים‪ ,‬שם‬
‫גדל‪ ,‬ויחד עם קבוצתו קבוצת "מעין"‪ ,‬התחנך במקום עד שסיים‬
‫את לימודיו במוסד החינוכי שם‪ .‬היה נוטה למשחק הבמה ונוסף‬
‫לכך נטה לשירה‪ .‬כן הייתה לו נטייה לספורט והשתייך לנבחרת‬
‫"הפועל" לכדורעף‪ .‬היה מבוגר ברוחו‪ ,‬איש מחשבה והגות ובעל‬
‫רוח התנדבות‪.‬‬
‫כאשר גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1957‬הצטרף ליחידת קשר והיה‬
‫אהוב על מפקדיו ופקודיו כאחד‪ .‬במלחמת ששת הימים‪ ,‬בקרב‬
‫שנערך בשכם ביום כ"ח באייר תשכ"ז (‪ )1.8.5.81‬הוא היום‬
‫השלישי לקרבות‪ ,‬נפל מכדור צלף של האויב‪.‬‬
‫הניח אישה – דינה ניר‪ ,‬ובת ‪ -‬נירית‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית‬
‫הקברות בשער העמקים‪.‬‬
‫שמו הונצח בחוברת זכרון שיצאה לאור על ידי שער העמקים בתוך אוגדן לזכר חמישה‬
‫מבניה שנפלו‪ .‬בחוברת שהוציא שער העמקים לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו‬
‫הוקדשו כמה עמודים‪ .‬כן הופיעה חוברת בשם "‪ 53‬מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי‬
‫במלחמת ששת הימים ‪ -‬והוא בתוכם‪ .‬מעזבונו נתפרסם גם ב"גווילי אש"‪ ,‬כרך ד' הוא‬
‫ילקוט עזבונם של נופלי צה"ל‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫עמוס (גרוס) שגיא‬
‫בן שמעון ובלהה‪ ,‬חברי גבעת‪-‬ברנר‪ .‬נולד ביום ג' בתמוז ת"ש‬
‫(‪ )..1.5..2‬בקיבוץ‪ .‬שם גדל‪ ,‬התחנך וסיים את לימודיו (כיתה‬
‫י"ב) בבית‪-‬הספר במקום‪ .‬בשנות‪-‬לימודיו הראשונות הייתה‬
‫המשיכה החוצה בעוכריו; הוא נמשך לשדות‪ ,‬לפרח ולבעל‪-‬‬
‫הכנפיים‪ .‬אבל לאחר‪-‬מכן נתברר כי התבוננות אינטנסיבית זו‬
‫בעולם הנגלה‪ ,‬כי הלימוד מן המקור הראשון‪ ,‬מן הטבע‪ ,‬הביאו‬
‫לצבירת עושר פנימי‪ .‬באותה תקופה טיפח את פינת‪-‬החי של‬
‫בית‪-‬הספר בהתמסרות רבה‪ .‬נפשו של עמוס הייתה רגישה‬
‫לסבל הזולת והוא היה מוכן לדאוג ולעזור ולטפל בענייני חברו ‪-‬‬
‫כחובה שאין להביע עליה תודה‪ .‬בשנת ‪ 1959‬שהה שנה אחת‬
‫במשק בית‪-‬גוברין‪ .‬הייתה זו שנת עזרה לקיבוץ ובה ריכז את‬
‫ענף‪-‬הצאן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1960‬גויס לצה"ל במסגרת הנח"ל ואחרי שעבר קורס‪-‬קצינים שירת כסגן מפקד‬
‫היאחזות הנח"ל "בארותיים"‪ .‬את שירותו הצבאי סיים כסגן מפקד פלוגה באחת מיחידות‬
‫הנח"ל‪ .‬בשובו מן הצבא חזר לקיבוצו והתחיל לעבוד בנגריה ולאחר זמן לא רב שם נשלח‬
‫להדרכה בתנועת "הנוער הועבד" ב"קן" חולון וברמת‪-‬גן בגרעין שהיה מיועד לבית‪-‬גוברין‪.‬‬
‫הוא קיבל את השליחות על עצמו‪ ,‬אולם לא רצה בכך‪ ,‬שכן לא חשב את עצמו לראוי‬
‫לעבודה זו‪ ,‬אך כיון שהייתה החלטה ראה את הדבר כצו התנועה ועמד בתפקידו במלוא‬
‫כוח‪-‬הרצון שלו‪ .‬השתייך לחוג הבין‪-‬קיבוצי לידיעת‪-‬הארץ (בגיאוגרפיה‪ ,‬בארכיאולוגיה‪,‬‬
‫בגיאולוגיה‪ ,‬בצמחייה ובבעל‪-‬החיים שבה) והשתתף במפעלי החברה לחקירת ארץ‪-‬ישראל‬
‫ועתיקותיה‪ .‬מסור היה לביתו ואהב את ארצו ‪ -‬ותוך אהבתו לטיולים בה רכש ידע רב על‬
‫פינות‪-‬נוף יפות‪ .‬את אהבתו לנוף הארץ וידיעותיו בצפונותיה העביר לבני חטיבת‪-‬הנוער‬
‫בגבעת‪-‬ברנר כמדריך בטיולים ולאחר‪-‬מכן גם בשער‪-‬העמקים‪ .‬אחר שנשא לאישה את‬
‫אדיבה משער‪-‬העמקים עבר לקיבוצה ונקלט שם לעבודה בנגרייה ואף התקדם בה‪.‬‬
‫בשער העמקים מצא את מקומו ובנה את ביתו וחבריו ידעו להעריך את מאמציו במקומו‬
‫החדש‪ .‬אחרי ששוחרר מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים וכן היה גם לפני מלחמת‬
‫ששת הימים‪ .‬חייל לדוגמא היה ומפקד למופת‪ ,‬בעמדו בראש מחלקתו בקרב שנערך‬
‫במבואות הדרומיים של עזה‪ ,‬וביום השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪,)8.8.5.81‬‬
‫נפל‪ .‬הניח אישה – אדיבה ישראלי; ובת – דורית‪ ,‬שלא מלאה לה שנה בנפול אביה‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית‪ -‬הקברות הצבאי לשעת‪-‬חירום בבארי והועבר לאחר‪-‬מכן למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות בגבעת‪-‬ברנר‪.‬‬
‫בספר "לנופלים"‪ ,‬שהוציא קיבוצו לזכר בניו שנפלו במערכות תשכ"ז‪ ,‬הוקדש מדור לזכרו‪.‬‬
‫בחוברת שהוציא שער‪-‬העמקים לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו הוקדשו כמה‬
‫עמודים‪ .‬בהוצאת שער‪-‬העמקים הופיעה חוברת (בתוך אוגדן) בשם "עמוס"‪ .‬גם בחוברת‬
‫"אשר נפלו במלחמה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם"‪ ,‬שהוציא‬
‫הקיבוץ מאוחד לזכר בניו שנפלו במערכה‪ ,‬הוקדש עמוד לתולדותיו‪ .‬בילקוט‪ -‬עזבונם של‬
‫הבנים שנפלו במערכות‪-‬ישראל ‪" -‬גווילי אש"‪ ,‬כרך ד' ‪ -‬הובא מעזבונו‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫שמואל חכם‬
‫בן זיסו ופרידה‪ ,‬חברי קיבוץ שער העמקים‪ .‬נולד ביום כ' בסיון‬
‫תש"ז (‪ )1.8.5..1‬בקיבוץ‪ .‬סיים את המוסד החינוכי שם‪ .‬היה‬
‫חבר ב"הפועל" מפאת נטייתו לספורט וכן השתייך ללהקת‬
‫הריקודים של ההסתדרות בחיפה‪ .‬ברבות הימים הוכיח שמואל‬
‫את עצמו כאדם אחראי‪ ,‬רציני‪ ,‬בעל תפיסה מצוינת וידיים‬
‫רגישות בעבודה ‪ -‬ובעיקר לגבי עבודת מכונות‪ .‬בקור רוח‬
‫ובשיקול הגיוני היה מתגבר על תקלות‪ .‬שמואל ידע להרים את‬
‫המורל בשלבו הומור בדבריו ובתבלו אותם בדברי עידוד אבל‬
‫כאשר נדרשה רצינות בשעת דיון באיזו סוגיה שדרשה מחשבה‬
‫וכובד ראש ידע להיות רציני ושקול‪ .‬הוא לא היה "אידיאליסט‬
‫שרוף"‪ .‬לעתים היה מותח ביקורת נוקבת אשר גם אם לא הייתה‬
‫הגיונית היה בה כדי להצביע על אורח מחשבה עצמאי‪.‬‬
‫גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1966‬אך לא הספיק לשרת בחיל השריון יותר מעשרה חודשים כי אז‬
‫פרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬ובאחד הקרבות הקשים ביותר שהיו בה‪ ,‬הקרב שנערך בצומת‬
‫רפיח ביומה הראשון‪ ,‬הוא כ"ו באייר תשכ"ז (‪ )1.8.5.81‬נפל מפגיעת פגז מצרי בזחל"ם‬
‫כשהוא נמצא ביחידה של סיירת השריון ושימש כמקלען בו‪ .‬בצומת התבצר המערך המצרי‬
‫החזק ביותר בסיני וכמאה מטר לפני הצומת התחיל הקרב‪ ,‬כשאש תופת ניתכה בקצב‬
‫אימים מלועות אשר זרעו הרס ומוות ‪ -‬והסיירת הייתה נתונה במלכודת‪ ,‬כי בקצה הכביש‬
‫השתרעו שדות מוקשים ולהיסוג לא הייתה כל אפשרות‪ .‬את שמואל הספיקו לחלץ מתוך‬
‫הזחל"ם לפני הפגיעה השנייה ברכב והשכיבוהו בצד הכביש‪ ,‬כשחבריו מנסים להצילו ‪ -‬אך‬
‫ללא הועיל‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת‬
‫עולמים בבית הקברות בקיבוצו‪.‬‬
‫בהוצאת הקיבוץ הופיעה חוברת לזכרו הנושאת את שמו‪ .‬כן מוזכר שמו עם עוד ארבעה‬
‫מחבריו‪ .‬ב"השבוע" של שער העמקים‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם" שהוצאה לזכר נופלי הקיבוץ‬
‫הארצי במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו‪ .‬זכרו הועלה בעלון המועצה‬
‫האזורית זבולון "דפים" וכן בספר של סיירת השריון‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫ראובן לבני‬
‫בן יוסף ואולגה‪ .‬נולד ביום ט"ז באייר תרצ"ד (‪ )5.1.5.9.‬בעיר‬
‫ברוד אשר ביוגוסלביה‪ .‬שם הספיק לסיים את לימודי כיתה אחת‬
‫בלבד בבית ספר יסודי לפני שיוגוסלביה נכבשה על ידי‬
‫הגרמנים ואז החלו נדודיו‪ .‬אביו של ראובן‪ ,‬שהיה מנהל חשבונות‬
‫וסוחר‪ ,‬שימש כמזכיר האגודה הציונית במקום מגוריו ונלקח בין‬
‫הראשונים למחנה ריכוז‪ ,‬בו מצאו את מותם רוב יהודי‬
‫יוגוסלביה‪ .‬אמו‪ ,‬פעילה בויצ"ו‪ ,‬ברחה עם בנה יחידה לשטח‬
‫הכיבוש האיטלקי‪ .‬גם שם הוכנסו למחנה ריכוז וכעבור שנתיים‬
‫שוחררו על ידי הפרטיזנים היוגוסלבים ונדדו אתם ביערות‬
‫בוסניה עד שנישבו על ידי האוסטשים הקרואטיים‪ .‬ראובן ניצל‬
‫עם שני ילדים יהודיים על ידי אחד מחסידי אומות העולם‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1947‬נסע דודו של ראובן מן הארץ ליוגוסלביה והביא את ראובן לארץ‪ .‬כך הגיע לשער‬
‫העמקים והצטרף לחברת "עליית הנוער" ‪" -‬ארז"‪ .‬ראובן נקלט עד מהרה בחברה‪ ,‬בקיבוץ‬
‫ובאווירת הארץ‪ .‬בשער העמקים למד ראובן בחמש כיתות המשך‪ .‬ביולי ‪ 1952‬גויס לצה"ל‪.‬‬
‫לאחר מכן היה יוצא לשירות מילואים מדי היקראו לדגל וכן היה בימי מלחמת ששת הימים‪.‬‬
‫ראובן היה מהטובים והוותיקים בפלוגתו ושימש כתותחן באחד הטנקים הראשונים שפרצו‬
‫ועלו אל הרמה הסורית‪.‬‬
‫הוא נלחם נגד ארבעה תותחים שניצבו מולו במוצב חפור היטב ותוך כדי ירי נפגע הטנק‬
‫שלו בצריח פגיעה ישירה וליד כוונת התותח נפל ראובן‪ .‬זה היה ביום החמישי לקרבות‪,‬‬
‫הוא א' בסיון תשכ"ז (‪ .)..8.5.81‬הניח אישה – נורית ‪ -‬ושלושה ילדים – עמית‪ ,‬עילי‪ ,‬עינת‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית‬
‫הקברות בשער העמקים‪.‬‬
‫חבריו של ראובן הציבו לוח שיש לזכרו במקום בו נפל ברמת הגולן‪ .‬שער העמקים הוציא‬
‫חוברת לזכרו (בתוך אוגדן עם עוד כמה חוברות לזכר חברים)‪ .‬קיבוץ שער העמקים הוציא‬
‫חוברת לזכרו ולזכר עוד ארבעה מבניו שנפלו‪ .‬בחוברת "‪ 53‬מהם"‪ ,‬בהוצאת הקיבוץ הארצי‬
‫לזכר חבריהם שנפלו במלחמת ששת הימים‪ ,‬הוקדש לו עמוד‪ .‬בחוברת שהוציאה החטיבה‬
‫שבה שירת הונצח שמו‪ .‬מעזבונו מובא בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות‬
‫ישראל ‪" -‬גווילי אש"‪ ,‬כרך ד'‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫דן גבעון‬
‫בן אורי ומרים‪ .‬נולד ביום כ"ה בניסן תש"ו (‪ )08...5..8‬בשער‬
‫העמקים‪ ,‬שם סיים את לימודיו התיכוניים בי"ב כיתות של המוסד‬
‫החינוכי‪ .‬בתקופת לימודיו היה גם מדריך ב"קן" בקרית טבעון‪.‬‬
‫כן הדריך ב"קן" הצפון של "השומר הצעיר" בתל אביב‪ .‬רב‬
‫צדדים היה ביכולת הביטוי המושלם ‪ -‬בחרוז‪ ,‬בקצב ובתנועה ‪-‬‬
‫וכל מה שעשה עשה בקלילות מפליאה; גם נטה להעלות בכתב‬
‫שירים ופזמונים ואף מחזמר כתב‪ .‬למד ריקוד‪ .‬אך יחד עם זה‬
‫אהב לחקור שאלות חברתיות‪ ,‬פסיכולוגיות ופילוסופיות‪ .‬כאשר‬
‫גמר את שנת ההדרכה‪ ,‬והוא נשאל לאן יפנה לצבא‪ ,‬ענה‪:‬‬
‫"הטובים לטיס"‪ ,‬כי בטיס ראה אתגר‪ .‬כשגויס לצה"ל באוגוסט‬
‫‪ 1965‬התנדב לחיל האוויר‪ ,‬גמר קורס טיס וענד כנפיים‪.‬‬
‫כשמלחמת ששת הימים פרצה עוד היה בשירות חובה; ובצאתו ללחום על שחרור ירושלים‬
‫וסביבתה שירת כטייס קרבי‪.‬‬
‫ביום השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪ ,)8.8.5.81‬בקרב מעל מנזר מר אליאס אשר‬
‫באזור רמת רחל‪ ,‬נפל עם מטוסו‪ .‬חבריו ומפקדיו לשירות ציינוהו כצעיר שלחם בהתלהבות‬
‫ובהכרה‪ .‬הוא היה בעל כושר מנהיגות מעולה‪ .‬בעליצותו ובחוש ההומור שלו תרם רבות‬
‫להעלאת רוח חבריו הלוחמים ברגעים גורליים‪ .‬לאות הוקרה לשירותו הועלה לדרגת סגן‬
‫לאחר נפלו‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת‬
‫עולמים בבית הקברות בשער העמקים‪.‬‬
‫אנדרטה על שמו הוקמה על ידי העיר ירושלים מול מנזר מר אליאס‪ ,‬המקום אשר בו‬
‫התרסק מטוסו; בית הספר "גאולים א'" בירושלים אימץ את האנדרטה‪ ,‬מטפל בה וביום‬
‫הזכרון עורך אזכרה במקום‪ .‬כמה עמודים הוקדשו לזכרו בחוברת שהוציא בית שער‬
‫העמקים לזכר בניו‪ .‬שער העמקים הוציא חוברת מיוחדת לזכרו בתוך אוגדן‪ .‬גם בחוברת‬
‫"‪ 53‬מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים ובהוצאת הקיבוץ‬
‫הארצי הוקדש עמוד עליו‪ .‬בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל ‪" -‬גווילי‬
‫אש"‪ ,‬כרך ד' ‪ -‬הובא מעזבונו‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫רויטל (טלי) ברנד‬
‫בת צביה ואברהם‪ .‬נולדה ביום ט"ז באדר א' תשכ"ז‬
‫(‪ )08.0.5.81‬בקרית ים‪ ,‬בת בכורה להוריה‪ .‬את לימודיה‬
‫היסודיים החלה טלי בבית‪-‬ספר 'אורים' בקרית ים‪ ,‬כשמלאו לה‬
‫תשע שנים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לקיבוץ שער‬
‫העמקים‪ ,‬שם המשיכה לימודיה בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוץ‪ .‬טלי‬
‫למדה בחטיבת‪-‬הביניים ובבית‪-‬הספר התיכון "עמקים" בקיבוץ‬
‫מזרע‪ ,‬וסיימה לימודיה ב'בית רוטשילד' שעל הר הכרמל‪ ,‬שם‬
‫למדה מחול‪.‬‬
‫בשלהי נובמבר ‪ 1985‬גויסה טלי לשירות חובה בצה"ל‪ .‬בתום‬
‫הטירונות עברה קורס עובדות ימ"ח (יחידת מחסני חירום)‪,‬‬
‫והוצבה לשרת כאחראית מחסן חירום‪.‬‬
‫ביום ‪ 19.10.1986‬נפגעה טלי בתאונת‪-‬דרכים בדרכה מן הבסיס לביתה‪ .‬היא הובהלה‬
‫לבית‪-‬החולים בעפולה ואושפזה במצב אנוש במשך יומיים‪ .‬ביום י"ח בתשרי תשמ"ז‬
‫(‪ )05.52.5.18‬נפטרה טלי מפצעיה‪ .‬בת תשע‪-‬עשרה הייתה בנופלה‪.‬‬
‫היא הובאה למנוחת‪-‬עולמים בחלקה הצבאית בבית‪-‬העלמין בקיבוץ שער העמקים‪ .‬הותירה‬
‫אחריה הורים – אברהם וצביה‪ ,‬אח ‪ -‬ירון‪ ,‬ואחות ‪ -‬ורד‪.‬‬
‫מפקדה ספד לה על קברה‪..." :‬רויטל התבלטה במרץ ובשמחת החיים שלה‪ ,‬הייתה חברה‬
‫אמיתית שיודעת להקשיב"‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה‪:‬‬
‫"רויטל הגיעה ליחידתי כעובדת ימ"ח‪ ,‬זאת לאחר קורס צה"לי בין הראשונים מסוגו אשר‬
‫מטרתו להכשיר בנות כעוזרות בארגון מחסני החירום של הצבא‪ .‬עבודה זו חיונית ביותר‬
‫וחשיבותה בהכנת צה"ל למלחמה‪ .‬רויטל ביצעה את עבודתה בצורה טובה מאוד‪ .‬חבריה‬
‫מספרים כי רויטל הייתה חברה טובה‪ ,‬המוכנה לעזור לכולם"‪.‬‬
‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫דודי סגל‬
‫דודי נולד בתאריך ‪ 08.8.5.11‬להוריו שרה ומאיר‪.‬‬
‫במשך שנות ילדותו גר עם הוריו ואחותו טלי במעוז אביב‪ ,‬שם הלך לגן העירוני‬
‫ואחר כך לבית הספר היסודי ''מגן''‪.‬‬
‫בתיכון למד בבית ספר ''עמל'' במגמת מסגרות‪ .‬היה בתנועת הצופים‪ ,‬אחר כך פנה‬
‫לזבולון – צופי ים‪ ,‬ומטעמם יצא לשליחות לגרמניה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 5.11‬התגייס לצה''ל‪ ,‬ושירת בהנדסה קרבית כקצין‪ .‬היה שנה בצבא קבע‪,‬‬
‫והשתחרר ביולי ‪.5.1.‬‬
‫עם שחרורו בא לחיות עם איריס ‪ -‬אותה הכיר בבסיס בסיני – בשער העמקים‪ ,‬והשתלב‬
‫בענף השפ''ם (גידולי שדה)‪.‬‬
‫ב‪ 01.55.5.1.-‬נישאו איריס ודודי‪ ,‬ובמאי ‪ 5.12‬נסעו לטיול באירופה‪ ,‬וחזרו לאחר שנה‪.‬‬
‫נגה‪ ,‬הבת הבכורה‪ ,‬נולדה בפברואר ‪.5.10‬‬
‫בתאריך ‪ ,55.1.5.19‬בעת שירותו במילואים בלבנון‪ ,‬נפצע ואיבד את עינו‪ .‬בעקבות‬
‫הפציעה‪ ,‬כשבעה חודשים לאחריה‪ ,‬חלה הרעה במצבו הבריאותי‪.‬‬
‫עומר נולד לדודי ולאיריס בפברואר ‪.5.11‬‬
‫בחודש יוני באותה שנה יצאה המשפחה לשנת חופש במושב בקעות‪ ,‬שם התפרנסו דודי‬
‫ואיריס ממשק חקלאי אותו עיבדו‪.‬‬
‫ב‪ 5.18-‬שבו לשער העמקים‪ ,‬ובחודש ספטמבר יצא דודי עם משלחת של נכי צה''ל‬
‫לשלושה שבועות לארצות הברית‪.‬‬
‫בקיבוץ עבד דודי במטע האבוקדו‪ ,‬עד צאתו למכינה ללימודי תעשיה וניהול בטכניון‪,‬‬
‫באוקטובר ‪.5.11‬‬
‫ביום שישי‪ ,51.9.5.1. ,‬בשעה ‪ ,5.:22‬פסק לבו לפעום‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫רונן לנגבורד‬
‫בן לאה ושמחה‪ .‬נולד ביום ד' באדר תשל"ז (‪ )00.0.5.11‬בבת‬
‫ים‪ ,‬לאחר שנות ציפייה ארוכות‪ .‬תינוק גדול וחייכן‪ ,‬שזכה‬
‫לתשומת לב ולפינוקים רבים ואשר ידע‪ ,‬מצדו‪ ,‬להשיב חום‬
‫ואהבה‪ .‬קרבה מיוחדת שררה בינו לבין סבו וסבתו‪ ,‬הורי אמו‪,‬‬
‫אשר סייעו בגידולו‪ .‬רונן ידע לגמול להם בנכונותו לעזור להם‬
‫בכל עת‪ .‬הוא החל את לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי "שרת" בבת‬
‫ים‪ .‬באותם ימים ניהל יומן אישי‪ ,‬בו פירט את החוויות שעברו‬
‫עליו‪ .‬בוגר היה מכפי גילו‪ ,‬משום שמגיל צעיר בילה שעות רבות‬
‫בחברת אחיותיו הגדולות וחבריהן‪ ,‬שגוננו עליו ונענו לכל‬
‫בקשותיו‪ .‬כשהגיע רונן לגיל תיכון‪ ,‬והוא בעל ידיים טובות ונטיות‬
‫מכניות‪ ,‬למד שנה אחת בבית‪-‬הספר של התעשייה האווירית‪,‬‬
‫שם עבד סבו‪ .‬בהמשך‪ ,‬עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ שער העמקים‪ ,‬ורונן למד בתיכון‬
‫שבקיבוץ מזרע‪ ,‬בו סיים את לימודיו במגמה הומניסטית‪-‬כללית‪ .‬תחביבו העיקרי בתקופה‬
‫זו היה מחשבים‪ ,‬ושעות ארוכות בילה אל מול המסך‪ .‬בהמשך‪ ,‬על מנת לשפר את‬
‫השתלבותו‪ ,‬הצטרף לפנימייה‪ ,‬נקלט היטב והיה לאחד מהחבר'ה‪ .‬רונן הרבה לשחק‬
‫כדורעף וטיפח בהתמדה את שרירי גופו בהם התפאר‪ .‬חבריו כינוהו בשם החיבה‬
‫"דזלדוב"‪ ,‬שם המשפחה של אביו‪.‬‬
‫רונן הרבה לעזור לזולת ועסק בעבודות ציבוריות‪ .‬הוא אהב בני‪-‬אדם‪ ,‬אהב את החיים ואהב‬
‫לאהוב‪ .‬הוא התחבב על הבנות והן חיבבו אותו‪ .‬כבוגר‪ ,‬התנשא לגובה מטר ותשעים‬
‫ושישה סנטימטר‪ ,‬ובלט בהופעתו הנאה‪ .‬היה מקפיד לציין ימי הולדת במתנות ובהפתעות‬
‫שהרעיף על הקרובים ללבו‪ .‬הוא האזין בהנאה מרובה למוסיקה של שנות השישים ואסף‬
‫מספר לא מבוטל של תקליטורים‪ .‬לכל אורך השנים גידל כלבים וקשור היה מאוד לכלבתו‪,‬‬
‫אותה כינה "אהובתי"‪ .‬חלומו היה להיות וטרינר ולטפל בבעלי‪-‬חיים‪ .‬סמוך לגיוסו‪ ,‬עבר רונן‬
‫לחדר משלו בקיבוץ‪ .‬הוא גילה את העצמאות והיה מאושר‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1995‬התגייס רונן לצה"ל‪ ,‬לחיל הרגלים‪ ,‬הוכשר כלוחם ועלה ללבנון‪ .‬הוא עבר‬
‫קורס מפקדי כיתות ושירת בחטיבת גולני‪ .‬תקופה מסוימת מילא רונן תפקיד בחדר‬
‫המבצעים‪ .‬מתוך רצון לחסוך דאגה מאמו‪ ,‬שנסעה לבקרו בכל הזדמנות‪ ,‬ניסה להפגין‬
‫קשיחות ליד בני משפחתו‪ ,‬אך הכול ידעו עד כמה הוא עדין‪ ,‬רגיש ואכפתי‪ .‬חוויה קשה‬
‫וכואבת עבר כאשר במסגרת שירותו השתתף בחילוץ הגופות של הנספים באסון המסוקים‬
‫בשאר ישוב‪.‬‬
‫ביום כ"ה בניסן תשנ"ז (‪ )0.1.5..1‬נפל רונן בעת חופשתו בקיבוץ שער העמקים‪ .‬בן‬
‫עשרים היה בנופלו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בקיבוצו‪ ,‬שער העמקים‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬שתי‬
‫אחיות ‪ -‬איריס ואורלי וחברה ‪ -‬טלי‪.‬‬
‫לאחר מותו‪ ,‬הועלה רונן לדרגת סמל‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫יזכור‬
‫יזכור עם ישראל‬
‫את בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים‪,‬‬
‫חיילי צבא ההגנה לישראל‬
‫וכל לוחמי המחתרות וחטיבות‪,‬‬
‫הלוחמים במערכות העם‬
‫וכל אנשי קהילת המודיעין והביטחון ואנשי המשטרה‬
‫אשר חירפו נפשם במלחמה על תקומת ישראל‬
‫וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה‬
‫בידי מרצחים מארגוני הטרור‪.‬‬
‫יזכור ישראל ויתברך בזרעו‬
‫ויאבל על זיו העלומים‬
‫וחמדת הגבורה‬
‫וקדושת הרצון‬
‫ומסירות הנפש ‪-‬‬
‫אשר נספו במערכה הכבדה‪.‬‬
‫יהיו גיבורי מערכות ישראל עטורי הניצחון‬
‫חתומים בלב ישראל לדור דור‪.‬‬