הוראת פירוש ראב"ע בענייני הלכה

‫‪275‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫רבי אברהם אבן עזרא‪ ,‬שפירושו לתורה מתאפיין בדבקותו בדרך הפשט‪,‬‬
‫הצהיר במספר מקומות על מחויבותו לפרש כדברי חז"ל בפרשיות‬
‫הלכתיות גם כנגד פשט הכתובים‪ .‬בניגוד להצהרותיו פירש ראב"ע‬
‫פעמים רבות כנגד ההלכה‪ ,‬לעתים תוך עימות עם דרכם של חז"ל‪.‬‬
‫במהלך הדורות רבים נדרשו לסתירה זו‪ ,‬אחת מני רבות באישיותו של‬
‫ראב"ע‪ ,‬איש החידות‪ .‬במאמר זה נדון בפתרונות השונים לחידה זו‪,‬‬
‫ובכללם גישות מבקרות‪ ,‬שייחסו לראב"ע בורות בדברי חז"ל ואף מגמות‬
‫כופרניות; גישות אפולגטיות‪ ,‬שייחסו פירושים אנטיֿהלכתיים לאחרים;‬
‫וגישות למדניות‪ ,‬שהציבו את ראב"ע בתוככי המכניזם התלמודי‪ .‬כל‬
‫השיטות האלה ייסקרו באופן תמתי‪ ,‬לא כרונולוגי‪.‬‬
‫במוקד המאמר נעמיד את שאלת התקבלותו של ראב"ע בעיני לומדים‬
‫שונים במהלך הדורות‪ :‬ראשונים‪ ,‬אחרונים‪ ,‬אנשי "חכמת ישראל"‬
‫וחוקרים בני דורנו‪ .‬בסיומו נדון בדרך שבה יש להתמודד עם שאלה זו‬
‫בהוראת תנ"ך בבתי הספר בימינו‪ ,‬דיון שמשמעותו חורגת מהמורכבות‬
‫של פירוש ראב"ע‪ ,‬ופונה אל המורכבות שבעולמו הפנימי של הנוער‬
‫הדתי בןֿימינו‪.‬‬
‫פירושו של רבי אברהם אבן עזרא )‪ (1164-1089‬עומד‪ ,‬יחד עם פירושו של רש"י‪,‬‬
‫בראש פנתאון הפירושים לתנ"ך‪ .‬עדות לכך היא הכמות הגדולה של פירושים‬
‫שנכתבו על פירושיו‪ ,‬שרובם טרם נדפסו‪ 1.‬גם הצבתו כ"יכין ובועז" במקביל‬
‫לרש"י‪ ,‬שניהם מצדי הטקסט המקראי בדפוס ונציה רע"ח ‪ -‬הדפוס הראשון של‬
‫המקראות הגדולות ‪ -‬ומשם והלאה בשאר המהדורות‪ ,‬מצביעה על חשיבותו בעיני‬
‫הלומדים‪.‬‬
‫*‬
‫מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שנכתבה בהנחייתו של פרופסור משה ארנד‬
‫במכללה להכשרת מורים ע"ש יעקב הרצוג‪ .‬ברצוני להודות לו על הערותיו המחכימות ועל‬
‫תוכחתו המגולה והמסותרת‪ ,‬שסייעו בידי להביא מאמר זה לכדי בשלות‪.‬‬
‫‪276‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫המשיכה לפירושיו משותפת לכל התפוצות וללומדים מכל הסגנונות‪ :‬חסידים‬
‫ומשכילים‪ ,‬אשכנזים וספרדים‪ ,‬רבנים ו"בעלי בתים" פשוטים‪ .‬אך כנגד אותה אהבה‬
‫עומדת ביקורת קשה‪ ,‬הגובלת לעתים אף בשנאה‪ ,‬מצד חוגים שונים‪.‬‬
‫הביקורת הקשה ביותר הושמעה כנגד סתירות העולות בין פירושיו על דרך הפשט‬
‫של ראב"ע ובין מסורת התושב"ע‪ .‬בשמות כ‪ ,‬א‪ ,‬מפרש ראב"ע את ההבדלים בין‬
‫"עשרת הדברות" בספר דברים לבין אלו שבספר שמות‪:‬‬
‫ודע כי המלות הם כגופות‪ ,‬והטעמים הם כנשמות‪ ,‬והגוף לנשמה הוא כמו כלי‪,‬‬
‫על כן משפט כל החכמים בכל לשון שיישמרו הטעמים‪ ,‬ואינם חוששים משינוי‬
‫המילות‪ ,‬אחר שהן שוות בטעמן‪) ...‬שם(‪2 .‬‬
‫פירושו הפשטני נותן מקום לבן לבוא ולשאול האם דרשות חז"ל אכן רלוונטיות‬
‫בפרשנות המקרא‪ .‬אין מדובר כאן רק בהצבת אלטרנטיבה פרשנית לדרשות‬
‫המקומיות )ההבנה של "זכור" ו"שמור" כשתי מצוות שונות(‪ ,‬אלא קעקוע של‬
‫בסיס הסמכות ההלכתית כולה‪ .‬על פי דבריו אלו‪ ,‬אין לדקדק במילים‪ ,‬כדרכם של‬
‫חז"ל בבואם ללמוד הלכה מן הכתובים‪ ,‬אלא "דיברה תורה כלשון בני אדם" )על‬
‫‪3‬‬
‫פי בבלי‪ ,‬יבמות‪ ,‬עא‪ ,‬ע"א‪ ,‬ומקומות נוספים(‪.‬‬
‫מתברר שכבר בני דורו תקפו אותו על כך‪ .‬לפירושו ל"עשרת הדיברות" שהוזכר‬
‫לעיל‪ ,‬מקדים ראב"ע משפט חשוב‪" :‬והשם הוא עדי‪ ,‬ויודע סודי‪ ,‬כי לולי‬
‫שהוצרכתי לפרש אלה הקושיות‪ ,‬הייתי מחריש‪ ."...‬ראב"ע מודע לפרובלמטיות‬
‫שבשיטתו‪ ,‬ו"לולי הקושיות" היה נמנע מלהתייחס לנושא‪ .‬גם בשיר התלונה‬
‫האוטוביוגרפי "נדוד הסיר אוני"‪ ,‬מזכיר ראב"ע ביקורת חריפה שהושמעה נגד‬
‫פרשנים שכמותו‪" :‬ואיך יקרא 'מינים'‪ /‬לבנים נאמנים‪ /‬חסידים וגאונים‪ /‬וכל‬
‫שומעיו שותקים" )על פי כהנא‪ ,‬תרנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .(26‬פרשנים ראשונים ואחרונים ביקרו‬
‫את ראב"ע בנקודה זו‪ ,‬ורבים אחרים ניסו להגן עליו‪ ,‬כל פרשן בדרכו שלו‪ .‬בחרתי‬
‫להציע לפני הקורא את ההתייחסויות השונות על פי סוגי התירוצים למשפחותיהם‪.‬‬
‫חלוקה זו נוחה ומועילה בכך שהיא ממקדת את הבדיקה בשאלות העולות על ידי‬
‫התלמידים‪ ,‬ובתשובות שעלינו‪ ,‬המחנכים‪ ,‬להשיב להם‪.‬‬
‫‪ .1‬ראו על כך אצל הביבליוגרף ואוהב הראב"ע נ' בן מנחם ‪ -‬בן מנחם‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪.181-149‬‬
‫הרשימה‪ ,‬המכילה למעלה משמונים חיבורים‪ ,‬היא עד שנת תשכ"א‪ ,‬ומכילה רק פירושים‬
‫שנדפסו!‬
‫‪ .2‬כל ההפניות מפירושי ראב"ע לתורה הן למהדורתו של א' וייזר ‪ -‬וייזר‪ ,‬תשל"ו‪.‬‬
‫‪ .3‬ראב"ע אינו משתמש בביטוי זה‪ ,‬אך נוקט ביטויים מקבילים‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪277‬‬
‫מרבית החכמים שכתבו ביאורים לראב"ע או לחלופין תקפו אותו‪ ,‬היו גם מחנכים‪.‬‬
‫חלקם מציינים בפירוש‪ ,‬ששיקולים חינוכיים היוו גורם מרכזי לעיסוקם בסוגיה זו‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬בחליפת האגרות שלו עם שי"ר‪ ,‬שבה נדון בהרחבה בהמשך‪ ,‬כותב שד"ל‪:‬‬
‫ובעניין ראב"ע‪ ,‬היותו נכבד בישראל ובאדם‪ ,‬הוא בעיני בכלל המדומה והצל‪,‬‬
‫והיות הסיפור בשבחו והגדלת מעלתו גורם תקלה‪ ,‬כי ילמדו התלמידים לאחוז‬
‫בדרכיו‪ ,‬ולהיות נחפזים במשפטיהם‪ ,‬ולדבר אחת בפה ואחת בלב )שד"ל‪ ,‬תרמ"ב‪,‬‬
‫עמ' ‪] 245‬איגרת ‪ ,83‬ה' ניסן התקצ"ג[(‪.‬‬
‫לא נמנעתי מהביא דעות הנראות לנו היום מופרכות לחלוטין‪ ,‬תוך הצבעה על‬
‫הבעייתיות שבהם‪ ,‬מכיוון שעצם ההתייחסות לבעיה ומניעיה היא החשובה בעיניי‪,‬‬
‫ולא "איכות" התשובה‪ .‬מבחינה מסוימת עבודה זו עוסקת פחות בראב"ע עצמו‪,‬‬
‫ויותר במפרשיו ובמבקריו; לא בפירושו לתורה אלא בדרכי התקבלותו‪.‬‬
‫‡‪‰Îω ÔÈ·Â Ë˘Ù ÔÈ· ÒÁȉ È·‚Ï Ú"·‡¯ Ï˘ Â˙„ÓÚ .‬‬
‫‪‰˘ÚÓÏ ‰ÎωÏ‬‬
‫‪‰Îω‰ ˙‡ ˙¯˙ÂÒ‰ ˙¢¯ÙÏ ÒÁÈ· Ú"·‡¯ Ï˘ Â˙„ÓÚ‬‬
‫בהקדמתו לתורה מונה ראב"ע חמש דרכים לפירוש המקרא‪ .‬את ארבע הראשונות‬
‫הוא דוחה‪ ,‬ואת החמישית הוא מציג כדרכו שלו ‪ -‬דרך הפשט‪ ,‬המבוססת בעיקר‬
‫על מומחיותו הגדולה ‪ -‬הדקדוק‪ .‬ראב"ע‪ ,‬כאמור‪ ,‬דבק בדרך הפשט‪ ,‬אך בהסתייגות‬
‫אחת‪:‬‬
‫רק בתורות ובמשפטים ובחוקים ‪ /‬אם מצאנו שני טעמים לפסוקים ‪ /‬והטעם‬
‫האחד כדברי המעתיקים ‪ /‬שהיו כולם צדיקים ‪ /‬נשען על אמיתם בלי ספק בידים‬
‫חזקים ‪ /‬וחלילה חלילה מלהתערב עם הצדוקים ‪ /‬האומרים כי העתקתם מכחשת‬
‫הכתוב והדקדוקים ‪ /‬רק קדמונינו הי' אמת‪ ,‬וכל דבריהם אמת‪ ,‬וה' אלהים אמת‪,‬‬
‫ינחה את עבדו בדרך אמת )על פי וייזר‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' י(‪.‬‬
‫ראב"ע טוען שבפרשיות הלכתיות אין לפרש על דרך הפשט‪ ,‬אלא יש לפרש‬
‫בעקבות דרשות חז"ל‪ .‬גישה זו מנוגדת לדרך הקראים )הדרך השנייה בהקדמתו‬
‫לתורה(‪ ,‬שאותה הוא תוקף פעמים רבות בפירושיו‪ .‬ראב"ע דוחה את דרך הפשט‬
‫מפני דעת חז"ל במספר רב של מקרים‪ .‬למשל‪ ,‬בשמות כא‪ ,‬כד ‪ -‬לאחר שהוא‬
‫מביא ויכוח בין רס"ג לקראי בן זוטא‪ ,‬הוא חותם‪:‬‬
‫והכלל‪ ,‬לא נוכל לפרש מצוות התורה‪ ,‬על דרך פירוש שלם‪ ,‬אם לא נסמוך על‬
‫דברי חז"ל‪ .‬כי כאשר קבלנו התורה מן האבות‪ ,‬כן קיבלנו תושבע"פ‪ ,‬אין הפרש‬
‫ביניהם )שם(‪.‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪278‬‬
‫ע"צ מלמד מביא מספר רב של דוגמאות‪ ,‬שבהן מצהיר ראב"ע על העדפתו את‬
‫פרשנות חז"ל מפרשנות הפשט‪ .‬לדבריו‪ ,‬פירוש ראב"ע קשור לדברי חז"ל בלמעלה‬
‫מ‪ 500-‬מקומות‪ ,‬וברוב המקרים הוא מקבל את דעתם‪ ,‬פעמים בפירוש ופעמים‬
‫מבלי לציין זאת )מלמד‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .(694-678‬מעניין שראב"ע ממעט לצטט‬
‫את חז"ל בלשונם‪ ,‬והמקרים היחידים שבהם ציטוטיו מדויקים הם הציטטות מן‬
‫המשנה‪ .‬נקודה זו שימשה טיעון בפי מבקריו‪ ,‬כפי שנראה להלן‪.‬‬
‫באיגרת השבת מתאר ראב"ע חלום שזעזע אותו בשנתו‪ .‬האירוע התרחש בעת‬
‫שהייתו של ראב"ע בלונדון‪ ,‬בשנת ד' אלפים תתקנ"ט )‪ 1159‬למניינם(‪ .‬בחלומו‬
‫מקבל ראב"ע איגרת שירית מאת "השבת"‪ .‬באיגרת "מתארת" השבת את ערכה‬
‫הגדול‪ ,‬ולבסוף היא מוסיפה את השורות הבאות‪:‬‬
‫שמרתיך בכל ימים‪ ,‬למען ‪ /‬שמרתני מאוד מימי נעורים‬
‫בזקנתך שגגה נמצא בך ‪ /‬אשר הובאו אלי ביתך ספרים‬
‫ושם כתוב לחלל ליל שביעי ‪ /‬ואיך תחשה ולא תידור נדרים‬
‫לחבר אגרות דרך אמונה ‪ /‬ותשלחם אלי כל העברים‪.‬‬
‫)על פי לוין‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.(136-134‬‬
‫השליח המביא את האיגרת מסביר לראב"ע שאתמול הביאו תלמידיו אל ביתו‬
‫פירושים לתורה שבהם כתוב שיש לחלל את ליל השבת‪ .‬ראב"ע קם‪ ,‬מחפש את‬
‫הספרים‪ ,‬ומוצא בהם פירוש לפסוק "ויהי ערב ויהי בקר" )בר' א‪ ,‬ה(‪ ,‬שם נטען‬
‫שבפרשת הבריאה הלילה הולך אחר היום ולא להפך כפי שקובעת ההלכה‪ .‬על פי‬
‫זה‪ ,‬שבת נכנסת רק בבוקרו של היום השביעי ולא בלילה שלפניו‪.‬‬
‫ראב"ע ב"איגרת השבת" מתפלמס בחריפות רבה עם פירושו של רשב"ם )בר' א‪,‬‬
‫א( שכנראה ראה אותו לראשונה רק בלונדון‪ 4 .‬במקרה זה רותם ראב"ע את כל‬
‫כשרונו הספרותי כדי לנגח פירוש פשטני מחכם רבני בן זמנו‪ ,‬שלדעתו מהווה‬
‫סיכון להלכה‪ .‬נוסף למקרה זה מזכיר מלמד מקרים רבים שבהם תומך ראב"ע‬
‫באופן אידיאולוגי בפירושי חז"ל‪ ,‬לאו דווקא תוך כדי פולמוס עם קראים‪.‬‬
‫‪‰Îω‰ ÔÈ·Ï Ú"·‡¯ ˙¢¯Ù ÔÈ· ˙¯È˙Ò‬‬
‫לאור הצהרת כוונות זו היינו מצפים שראב"ע יקפיד ללכת בעקבות חז"ל בפירושיו‬
‫לפרשיות ההלכתיות‪ ,‬אך לא כך הם פני הדברים‪ .‬ראב"ע חולק על דעת חז"ל‬
‫בעשרות מקומות‪ ,‬בחלקם אף באופן חזיתי‪ ,‬לאחר הצגת דעתם‪ .‬תופעה זו הובילה‬
‫לביקורת רבה כנגדו לאורך כל הדורות‪ .‬לכאורה‪ ,‬ראב"ע איננו היחיד שנהג כך‪.‬‬
‫‪ .4‬על כך ראו מרגליות‪ ,‬תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪.369-366‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪279‬‬
‫רשב"ם‪ ,‬בן דורו שהוזכר לעיל‪ ,‬חולק על חז"ל בתדירות גבוהה יותר וללא משוא‬
‫פנים‪ 5.‬גם רש"י‪" ,‬רבן של ישראל"‪ ,‬אינו נזהר מלפרש כנגד חז"ל‪ ,‬בדרך כלל תוך‬
‫עימות מפורש עם דרך הדרש‪6 .‬‬
‫ניתן לומר‪ ,‬שלזכותו של רש"י עמד מעמדו שנתקדש עם הדורות‪ .‬לגבי רשב"ם‬
‫ניתן לטעון‪ ,‬שהוא "הוענש" בדרך אחרת‪ :‬הוא פשוט לא הועתק‪ ,‬ונשכח עד ראשית‬
‫המאה ה‪ .18-‬אך מעבר לכך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬עמדו לחובתו של ראב"ע מספר דברים‪:‬‬
‫א‪ .‬הצהרותיו החוזרות ונשנות בדבר נאמנותו להלכה הציבו רף גבוה‪ ,‬שבו לא‬
‫עמד‪ .‬כתוצאה מאותן הצהרות נפגעה אמינותו‪.‬‬
‫ב‪ .‬בפירושו יש משהו חריג הגורם לאנשים לאהוב אותו או לחלופין להילחם בו‪.‬‬
‫אותה סודיות‪ ,‬אותה עצמאות מחשבתית של המשורר הנודד ממקום למקום ‪-‬‬
‫מאהיבה‪ ,‬אך באותה מידה ‪ -‬גם יכולה לרחק‪.‬‬
‫ג‪ .‬לראב"ע קמו פרשנים רבים במהלך הדורות‪ ,‬ורבים מחשובי הפרשנים הושפעו‬
‫ממנו‪ ,‬כפי שמראה ליפשיץ בספריו‪ ,‬אך עדיין ראב"ע פעל ללא בית מדרש‪ ,‬לא‬
‫לפניו ולא לאחריו‪ .‬אנו רגילים לדבר על "בית מדרשו של רש"י"‪ ,‬על "הפשטנים‬
‫הצרפתים"‪ ,‬על "רמב"ן ובני חוגו" וכדומה‪ .‬סגנונו של ראב"ע ייחודי‪ .‬הוא ינק‬
‫רבות מהמורשת הדקדוקית הספרדית ומפתיחותה לתרבות המוסלמית‪ ,‬אך נדד‬
‫עם פירושיו למחוזות אחרים‪ .‬היו לו תלמידים מפוזרים במקומות נדודיו‪ ,‬אך‬
‫הוא לא זכה להעמיד מאחריו "בית מדרש"‪ ,‬קרי‪ :‬אסכולה מגובשת מבחינה‬
‫חברתית‪.‬‬
‫ד‪ .‬בניגוד לרוב פרשני המקרא הראשונים‪ ,‬שנודעו בשערים גם כאנשי תלמוד‬
‫חשובים‪ ,‬ראב"ע‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לא התמחה בתחום זה‪ .‬רמב"ן‪ ,‬בהתייחסו‬
‫לפירושו ל"זכור ושמור" )שמות כ‪ ,‬ז( רומז כנראה לפירוש ראב"ע )גם אם אינו‬
‫מזכירו בשמו(‪ ,‬ואומר‪" :‬והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל‬
‫בתלמוד"‪ .‬מונדשיין רואה בעקיצה זו השתלחות של איש בית המדרש‪ ,‬שעיקר‬
‫עיסוקו בתלמוד‪ ,‬בחכם‪ ,‬שתחומי התמחותו הם אחרים )מונדשיין‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .(79-78‬גם אם מפריז מונדשיין בהבנת דברי רמב"ן ‪ -‬ובכך נדון בהמשך ‪-‬‬
‫הדברים ודאי נכונים ביחס לחכמים מאוחרים יותר‪ ,‬בעולם שבו נמדדו אנשים‬
‫בעיקר בבקיאותם בגמרא‪.‬‬
‫‪ .5‬על כך ראו מלמד‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪.460-458‬‬
‫‪ .6‬וידועים ביטוייו דוגמת "ומדרשי אגדה יש‪ ,‬ואני איני בא אלא לפשוטו" )פירושו לבראשית‬
‫ג‪ ,‬כד(‪ .‬על פרשנות של רש"י כנגד ההלכה ראו קופרמן‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.67-48‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪280‬‬
‫·‪˙¯˜·Ó‰ ‰˘È‚‰ - "‰¯˙ÂÒÓ ‰·‰‡Â ‰ÏÂ‚Ó ˙ÁÎÂ˙" .‬‬
‫כפי שציינתי לעיל‪ ,‬הבעייתיות שבפירושי ראב"ע הובילה לביקורת רבה כנגדו‪ .‬חלק‬
‫מן החכמים לא ניסו לתרץ את ראב"ע אלא גיבשו דעה מבקרת‪ ,‬ואצל כל אחד‬
‫מהם לבשה הביקורת פנים שונות‪ .‬אצל אחדים באה הביקורת לידי ביטוי בשלילה‬
‫מוחלטת של פירוש ראב"ע‪ ,‬בעוד אחרים‪ ,‬שהבולט בהם הוא רמב"ן‪ ,‬ציטטו רבות‬
‫את ראב"ע במקביל להשמעת הביקורת‪ .‬אך לא די בביקורת ובשלילה; קיים צורך‬
‫בהסבר התופעה גם אם שוללים אותה‪ .‬בהקשר זה הועלו מספר הסברים‪ ,‬המהווים‪,‬‬
‫לפי מחזיקיהם‪ ,‬את "שורש הכפירה" של ראב"ע‪ ,‬או בהתייחסויות עדינות יותר ‪-‬‬
‫את טעותו‪ .‬מכאן נובעת חשיבותם של אותם הסברים‪ ,‬המהווים הגדרה "איך לא‬
‫ללמוד"‪.‬‬
‫"‪"„ÂÓÏ˙· ÏÈ‚¯ Âȇ˘ ÈÓ‬‬
‫בהקדמתו לפירוש התורה פירש רמב"ן את עיקרי שיטתו‪ .‬ברוב ענווה הוא מציג‬
‫את עצמו כמלקט אחר הפרשנים שקדמוהו‪" :‬לצאת בעקבי הראשונים ‪ -‬אריות‬
‫שבחבורה‪ ,‬גאוני הדורות‪ ,‬בעלי גבורה‪ ,‬להכנס עמהן בעובי הקורה" )שם(‪ .‬מבין‬
‫אותם "אריות שבחבורה" רמב"ן מזכיר בשמם רק שניים‪ :‬רש"י וראב"ע‪ ,‬אך מעמד‬
‫שניהם אינו שווה בעיניו‪ .‬רמב"ן קובע בהקדמתו השירית מדרג ערכי‪:‬‬
‫ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה ‪-‬‬
‫פירושי ר ב י נ ו ש ל מ ה‪ ,‬עטרת צבי וצפירת תפארה‪,‬‬
‫מוכתר בנימוסו במקרא במשנה ובגמרא‪,‬‬
‫לו משפט הבכורה;‬
‫בדבריו אהגה‪ ,‬באהבתם אשגה‪,‬‬
‫ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה‬
‫בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה אשר בפירושיו זכורה‪.‬‬
‫ועם ר ב י א ב ר ה ם ב ן ע ז ר א‬
‫תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬על פי שעוועל‪ ,‬תשי"ט‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪.(15-14‬‬
‫לא כאן המקום לדון ביחסו לרש"י‪ ,‬אך ברור שיחסו לראב"ע מבטא יחס של שניות‪.‬‬
‫רמב"ן אוהב את ראב"ע‪ ,‬ודן רבות בדבריו‪ .‬עצם אזכור שמו‪ ,‬יחד עם רש"י‪ ,‬כאחד‬
‫מאדני פירושו‪ ,‬מקבע את מעמדו של ראב"ע כפרשן‪ ,‬כל זה פחות ממאה שנים‬
‫לאחר פטירתו‪ .‬אולם אהבה זו הנה מסותרת‪ .‬רמב"ן מוכיח את ראב"ע פעמים‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪281‬‬
‫רבות‪ .‬תוכחה זו היא מגולה‪ ,‬ו"טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת" )משלי כז‪,‬‬
‫ה(‪.‬‬
‫ליפשיץ )תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ,42‬הערה ‪ (4‬מציין‪ ,‬שרמב"ן בפירושיו מתייחס לראב"ע‬
‫כ‪ 400-‬פעם‪ .‬ב‪ 64-‬מקרים רמב"ן תומך בפירושיו של ראב"ע‪ ,‬ב‪ 148-‬מקרים הוא‬
‫מתנגד‪ ,‬וב‪ 149-‬מקרים הוא מביאו סתם‪ .‬לפי ליפשיץ יש לראות את האזכורים‬
‫מהקבוצה השלישית כקרובים ברוחם לאלה מהקבוצה הראשונה‪ ,‬שכן אין בהם‬
‫הבעת התנגדות לראב"ע‪ ,‬ולכן הוא טוען שברוב המקרים רמב"ן אינו מתנגד‬
‫לפירושי ראב"ע‪ .‬אם נתחשב בעובדה שרוב ההתנגדויות הן על רקע פרשניֿמקומי‪,‬‬
‫ואינן משקפות ויכוח עקרוני‪ ,‬נגיע לממצא מתמטי לא חריג‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא‬
‫במתמטיקה עסקינן‪ ,‬והפעמים שבהן חולק רמב"ן על ראב"ע באופן עקרוני‪ ,‬אף‬
‫שהן המעט‪ 7,‬ההתבטאויות בהן חריפות יחסית‪ .‬סימון טוען שאין לייחס‬
‫חשיבותֿיתר לביטויים חריפים אלו‪ ,‬שכן רמב"ן‪ ,‬בדומה לראב"ע‪ ,‬משתמש בלשון‬
‫חריפה שאותה ירשו שניהם מחכמים שקדמו להם‪ ,‬ואין כאן אלא קונבנציה‬
‫ספרותית מקובלת )סימון‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .(117‬מונדשיין )תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ (79-78‬אינו‬
‫מקבל את דבריו‪ ,‬וטוען שביטויים חריפים אלו משקפים התנגדות חריפה‪ .‬לשם‬
‫המחשה הוא מביא ביטויים שבהם מסתייג רמב"ן מרש"י‪ 8,‬שהם‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מינוריים‬
‫בהרבה‪" :‬אני תמה עליו" )הפירוש לבמדבר כו‪ ,‬יג(‪" ,‬כל זה אינו נכון בעיני"‬
‫)הפירוש לויקרא כה‪ ,‬י(‪ ,‬והחריפים ביותר הם‪" :‬אין בפירוש זה טעם או ריח"‬
‫)הפירוש לבראשית ו‪ ,‬ג(‪" ,‬ואלה הדברים בטלים" )שם‪ ,‬י‪ ,‬יד(‪ .‬לדעתו‪ ,‬לשונות אלו‬
‫הן עדיין בתחום הוויכוח הענייני‪ ,‬לעומת הלשון החריפה המכוונת כנגד ראב"ע‪.‬‬
‫אפשר שרש"י‪ 150 ,‬שנה לאחר מותו‪ ,‬כבר נתקדש ועלה לדרגת סמכות‪ ,‬שכנגדה‬
‫ישתמש רמב"ן בביטויים נייטרליים‪ ,‬אך הביטויים כנגד ראב"ע הם עדיין קשים‪.‬‬
‫מעניין שרבים נתפסים דווקא לביטוי חריף של רמב"ן‪ ,‬ביטוי שאינו מכוון במפורש‬
‫כנגד ראב"ע‪ :‬לפסוק בשמות כ‪ ,‬ז ‪" -‬זכור את יום השבת לקדשו"‪ ,‬יש כידוע פסוק‬
‫מקביל בדברים ה‪ ,‬יא ‪" -‬שמור את יום השבת לקדשו"‪ .‬חז"ל למדו שיש כאן שני‬
‫ציוויים שונים שנאמרו יחדיו בצורה נסית‪ .‬ראב"ע איננו מקבל פירוש זה‪ ,‬ובהתאם‬
‫לשיטתו הפרשנית הוא מסביר שיש כאן חילופי לשון בלתי משמעותיים שנעשו‬
‫על ידי משה בנאום הסיכום שלו‪ .‬רמב"ן מוכן להסביר כך חילופי לשון זניחים‬
‫)למשל‪" ,‬כל תמונה" לעומת " וכל תמונה"(‪ ,‬אך לא הבדל מהותי כהבדל בין‬
‫"זכור" לבין "שמור" ‪ -‬בין צו "עשה" לבין "לא תעשה"‪ .‬על המפרש כך אומר‬
‫רמב"ן )וכאמור לעיל‪ ,‬אינו מפנה במפורש לראב"ע(‪" :‬והטעם הזה לא יסבול אותו‬
‫אלא מי שאינו רגיל בתלמוד"‪ .‬רבים הבינו )והראשון שבהם הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬המהר"ל‬
‫‪ .7‬וכך גם מציין מלמד‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,997-996‬סעיף ‪.7‬‬
‫‪ .8‬בעקבות מלמד‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.994‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪282‬‬
‫]תפארת ישראל‪ ,‬פרק מג[( שרמב"ן נתכוון בעקיצה זו לראב"ע‪ .‬ביקורת זו כנגד‬
‫ראב"ע על שאינו מומחה בתחום ההלכתיֿלמדני‪ ,‬ניתנת להתפרש בשתי דרכים‪:‬‬
‫א‪ .‬היו חכמים שהסבירו שראב"ע לא היה ב ק י א בדברי חז"ל‪ ,‬ולכן כתב כנגדם‪.‬‬
‫כהוכחה‪ ,‬הביאו את העובדה שהוא ממעט בציטוט קטעים מן התלמוד )מלבד‬
‫המשנה(‪ .‬לכאורה‪ ,‬ראב"ע אינו מודע לכללים תלמודיים בסיסיים‪ ,‬כגון "כל מקום‬
‫שנאמר 'השמר'‪' ,‬פן' ו'אל' אינו אלא 'לא תעשה'"‪ ,‬כפי שרומז רמב"ן שראינו‬
‫קודם לכן‪ .‬לדעת אותם חכמים‪ ,‬אין לכלות את הזמן בלימוד פירושים של אדם‬
‫שאינו בקיא בהלכה‪ ,‬ולכן עלול לסתור אותה‪ .‬כך כתב כבר התשב"ץ בתשובה‬
‫)שו"ת התשב"ץ‪ ,‬חפא‪ ,‬סימן נא(‪" :‬שהחכם ז"ל )ראב"ע( לא היה רב‪ ,‬בקי‬
‫בדינים"‪ .‬בשו"ת מהרש"ם‪ ,‬חלק ד‪ ,‬סימן קכ‪ ,‬נתבקש מהרש"ם מברעזאן לפרש‬
‫דיבור אחד מראב"ע‪ .‬הוא השיב שאין דרכו לעיין בו‪ ,‬ובוודאי שלא להתייגע‬
‫‪9‬‬
‫בו‪ ,‬מכיוון שבמספר מקומות סטה מקבלת חז"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬היו חכמים שראו בראב"ע נציג של גישה המתנגדת להלכה‪ ,‬ביניהם אף היו‬
‫כאלו שכתבו שפירושיו יכולים להוביל למינות‪ .‬לדעתם‪ ,‬ראב"ע לא חלק על‬
‫חז"ל מתוך בורות בכתביהם אלא עשה זאת במוצהר‪ ,‬מתוך כוונה לנגח את‬
‫התורה שבעל פה‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שלגישה זו אין על מה להתבסס‪ .‬לכל אורך‬
‫פירושו ראב"ע מרבה להתנצח עם פירושיהם של הקראים‪ .‬מעניין‪ ,‬שבין‬
‫הנוקטים בגישה זו רב היה מקומם של מלומדים שהיו מעורבים בוויכוח על‬
‫השכלה ותיקונים בדת במאה ה‪.19-‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הבין גרץ את הביקורת של רמב"ן כנגד ראב"ע‪:‬‬
‫בדבר רמב"ן על ראב"ע לא יסתיר שנאתו אליו בחובו ‪ ...‬ולמרות היות רמב"ן‬
‫תמיד איש רך כקנה ונוח לכל אדם‪ ,‬לא יכול להתאפק ולמשול ברוחו בבואו‬
‫להשיג על ר' אברהם אבן עזרא‪ .‬סוף דבר‪ ,‬בעיני הנחמני היה ראב"ע נושא דגל‬
‫החקירה הנוטה לכפירה )גרץ‪ ,‬תרנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.(50-49‬‬
‫גם א"ה ווייס )תרנ"א‪ ,‬עמ' ‪ (7-6‬כתב כדברים האלה‪ ,‬ואף הגזים וטען‪ ,‬ש מ ג מ ת‬
‫פירושו של רמב"ן היא לסתור את דברי ראב"ע‪ 10.‬חכמים אחרים הקצינו פחות‬
‫‪ .9‬לסוגיה זו התייחסו רבים מחכמי ישראל לאורך הדורות‪ ,‬והבאתי רק מעט מזעיר‪ .‬על‬
‫התייחסויות נוספות של "גדולים"‪ ,‬בעיקר אחרונים‪ ,‬ראו אצל לעהרער‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬עמ' פ‪-‬פו‪.‬‬
‫מאמר זה ייחודו בהכילו ספרות תורנית שלא הוזכרה במקומות אחרים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא נכתב‬
‫מזווית חרדית אפולוגטית‪ ,‬בניסיון להתגבר על המבוכה הנוצרת מההתקפות על ראב"ע ועל‬
‫הצגתו של אחד מגדולי ישראל כמי ש"אינו בקי בתלמוד"‪.‬‬
‫‪ .10‬בדומה לחיבורו "מלחמות ה" הבא להגן על הרי"ף מפני השגות "בעל המאור"‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪283‬‬
‫בהתקפתם על ראב"ע‪ ,‬והאשימוהו רק בכך שמדבריו ניתן מקום למינים להתגדר‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כתב המהרש"ל‪:‬‬
‫והתריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד‪ ,‬או מבלי השגחה‪ ,‬או‬
‫מבלי ידיעה‪ ,‬וכבודו במקומו מונח‪ ,‬כי חכם גדול היה‪ ,‬ואין משיבין את הארי‪,‬‬
‫כי אין הולכים אחר פירושיו לא לחיוב ולא לפטור‪ ,‬לא לאסור ולא להתיר‪ ,‬כי‬
‫עשה כמה פעמים נגד ההלכה אפילו נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד‬
‫בלי מספר‪ .‬ואמת שמעתי עליו שכך היה מכריז‪ .‬והיה מודיע לרבים שאינו רוצה‬
‫לישא פנים‪ ,‬אלא לפרש עד מקום אשר שכלו יגיע לולי הקבלה‪ ...‬אף על פי כן‬
‫לא צדקו דבריו בעיני‪ .‬ולפי דעתי שכבר נתן עליו את הדין‪ ,‬כי נתן יד למינים‬
‫ולצדוקים‪ ,‬ולקלי אמונה )ים של שלמה‪ ,‬ההקדמה למסכת בבאֿקמא(‪.‬‬
‫גם מונדשיין מבין את דבריו של רמב"ן כנגד ראב"ע כהגנה על התורה שבעל פה‪,‬‬
‫אך פרשנותו לכך שונה‪ .‬את דברי רמב"ן "והטעם הזה לא יסבול אלא מי שאינו‬
‫רגיל בתלמוד" הוא מבין כהתקפה של רמב"ן נגד ראב"ע על שקעקע את יסודות‬
‫התושבע"פ ‪ -‬את הנחת היסוד שיש ערך לכל מילה ולכל תג‪:‬‬
‫קביעה נועזת זו‪ ,‬השוללת את הנחת היסוד המייחסת לחילוקי הניסוח משמעות‬
‫מכוונת‪ ,‬שומטת למעשה את הבסיס הפילולוגי של הרבה מדרשות חז"ל‪ ,‬ובכללן‬
‫דרשות ההלכה‪ .‬אלו נסמכות‪ ,‬כידוע‪ ,‬דווקא על הדקדקנות ושינויי לשון וחילופי‬
‫סגנון ‪ ...‬המצטרפים כאבני בנין להקמת 'הפילולוגיה היוצרת'‪ ,‬ושראב"ע העז‬
‫לקום ולבטל את ערכן מכל וכל )מונדשיין‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.(79‬‬
‫העובדה שרמב"ן לא מציין כאן את ראב"ע כמושא התקפתו‪ ,‬דבר המערער לכאורה‬
‫הסבר זה‪ ,‬משמשת אצלו דווקא כהוכחה לדבריו‪:‬‬
‫תן דעתך שרמב"ן נמנע במופגן מלהכנס עם ראב"ע בויכוח ענייני‪ ,‬אף אינו נדרש‬
‫להפרכת שפע הראיות שבהן הסתייע זה להוכחת קביעתו; התעלמות מוחלטת‪,‬‬
‫מבזה‪ .‬בהיות שהאיש בחזקת עם הארץ‪ ,‬הרי שאין הוא בןֿשיח הראוי להתדיין‬
‫עמו‪ ,‬שהרי מקובלים אנו‪' :‬אל תען‪ '...‬ופירשו בו‪' :‬הא בדברי תורה‪ ,‬הא בדברים‬
‫בטלים' )שבת ל ע"ב(‪ .‬רק המודע לקודים תרבותיים הנוהגים )עד היום!( בחברת‬
‫הלומדים‪ ,‬כאותה שבמסגרתה פעל רמב"ן‪ ,‬שאישיותו וסמכותו התורנית העניקו‬
‫להוראותיו תוקף כ'תורה מסיני'‪ ,‬יורד לעומק משמעותו והשלכותיו של היגד‬
‫ביקורתי מושחז זה‪ .‬באמצעותו הורחק למעשה ראב"ע ‪ -‬לפחות בנידון דידן ‪-‬‬
‫אל 'חוץ לגדר'‪ ,‬ונשללה לגיטימיות של עמדתו; לאו בעל דברים דידי את‬
‫‪11‬‬
‫)מונדשיין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(80‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬מסקנתו של מונדשיין מופרכת מעיקרה‪ .‬הרי רמב"ן אינו בוחל‬
‫בהתקפות חריפות וישירות כנגד ראב"ע‪ ,‬כפי שמונדשיין עצמו הזכיר )שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .11‬ודברים ברוח זו כתב גם במבוא‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.8-7‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪284‬‬
‫‪ .(79-78‬ועוד‪ ,‬הקביעה האנכרוניסטית‪ ,‬ההולמת את השיח התורני )והאקדמי(‬
‫בימינו‪ ,‬לפיה ההתקפה הטובה ביותר היא התעלמות מוחלטת מברֿהפלוגתא‪ ,‬אינה‬
‫מתאימה בהכרח לתקופת רמב"ן‪ ,‬וניתן לומר עליה‪ ,‬על דרך "ההיגד הביקורתי‬
‫המושחז"‪ ,‬שהסבר זה לא יסבול אותו אלא מי שרגיל בתלמוד‪ ...‬זאת ועוד‪ ,‬אין זה‬
‫סביר לסמוך גישה זאת על בסיס אמירה שמושאה הוא אנונימי‪ .‬ניתן להעלות זאת‬
‫כסברה יפה‪ ,‬אפשר גם להסתמך על המהר"ל‪ ,‬אך קשה לקבוע מסמרות בעמדתו‬
‫של רמב"ן ביחס לראב"ע‪ ,‬ולהניח קיומה של מלחמת דעות כה חריפה כנגד מושא‬
‫התקפה נסתר‪.‬‬
‫‪‰Ï΢‰‰ ˙¯ÙÒ· Ú"·‡¯ ÏÚ ˙˜ÂÏÁÓ‰‬‬
‫המחלוקת סביב פירוש ראב"ע וההלכה לא שככה עם השנים‪ .‬בשנות השלושים‬
‫של המאה ה‪ 19-‬היא התלקחה שוב‪ ,‬הפעם מזווית חדשה ‪ -‬הזווית ה"משכילית"‪.‬‬
‫בדרך כלל נחשב ראב"ע כדמות מופת בעיני אנשי "חכמת ישראל"‪ ,‬כמי שרגליו‬
‫נטועות בתורה‪ ,‬ולבו הוגה בחכמה‪ ,‬איש אשכולות המתמחה בפרשנות פשט‬
‫למקרא‪ ,‬בדקדוק‪ ,‬בשירה‪ ,‬בפילוסופיה ובאסטרונומיה‪ .‬אצל אחדים מהם‪" ,‬איֿ‬
‫רגילותו" בתלמוד יכולה הייתה דווקא לעמוד לזכותו‪ .‬אך "חכמת ישראל" לא‬
‫הייתה עשויה מקשה אחת‪ .‬כתשובה לאיגרות של ש"יר )שמואל יהודה רפפורט‪,‬‬
‫‪ ,(1867-1790‬שבהן הוא משבח את ראב"ע ודורש עליו‪ ,‬כפרפרזה‪ ,‬את הביטוי‬
‫"מאברהם עד אברהם לא קם כאברהם"‪ ,‬שלח שד"ל )‪ (1865-1800‬אגרת קשה‬
‫ב‪-‬ה' מרחשוון התקצ"ב‪ ,‬שבה תקף את ראב"ע‪ .‬הוויכוח הסתעף עם השנים‪ ,‬ואף‬
‫ירד לפסים אישיים‪ ,‬כאשר ש"יר נחלץ להגן על ראב"ע‪ ,‬ושד"ל המשיך לבקרו‪ ,‬אף‬
‫שהוא נסוג מעט מהתקפותיו עם השנים‪.‬‬
‫יחסו האישי של שד"ל להלכה היה מורכב‪ .‬הוא אמנם היה שומר מצוות‪ ,‬אך יחסו‬
‫להלכה בנקודות מסוימות היה פרגמאטי‪ .‬לכן לא הפריעו לשד"ל כל אותם מקומות‬
‫שבהם חולק ראב"ע על התושב"ע בענייני הלכה‪ .‬במכתב מה' ניסן התקצ"ג אף‬
‫פסק שד"ל הלכה )לעצמו בלבד( על פי פרשנות ראב"ע המנוגדת להלכה‬
‫המקובלת‪:‬‬
‫ואני‪ ,‬גם כי אינני מאוהביו‪ ,‬כבר קיבלתי פירושו )נגד ההלכה( בפסוק‪' ,‬לא תקיפו‬
‫פאת ראשכם' שאינו אלא על מת‪ ,‬וקיבלתי לעצמי למעשה‪ ,‬אע"פ שאין אני מורה‬
‫כן לאחרים‪ ,‬כי אין לי עסק בהוראה )שד"ל‪ ,‬תרמ"ב‪ ,‬עמ' ‪12 .(264‬‬
‫‪ .12‬כאן בא לידי ביטוי אותו חשש שהוזכר לעיל )אצל מהרש"ל‪ ,‬לדוגמה(‪ ,‬שפרשנות הפשט‬
‫של ראב"ע‪ ,‬המנוגדת להלכה‪ ,‬תהווה אילן גדול בו ייתלו "מינים‪ ,‬צדוקים וקלי אמונה"‬
‫בחפשם מקור סמכות לזלזול בקיום המצוות‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪285‬‬
‫שד"ל טוען שהתנגדותו לראב"ע נובעת מצביעותו של האחרון‪ ,‬וכך הבינוהו‬
‫חוקרים שונים )לדוגמה ורגון ]תשס"ד‪ ,‬עמ' מג[ ומונדשיין ]תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.([85-82‬‬
‫שד"ל מתלונן על כך שמניעיו של ראב"ע אינם טהורים‪ ,‬אלא נובעים מערמומיותו‪.‬‬
‫ראב"ע תוקף אחרים על מידות מגונות הקיימות גם בו‪ .‬שד"ל מציג את ראב"ע‬
‫במילים אלה‪:‬‬
‫איש מ ד ב ר ב ל ב ו ל ב‪ ,‬האומר על ר' יונה המדקדק הגדול שספרו ראוי‬
‫להישרף מפני שכתב כי יש בתנ"ך קצת מילות משובשות‪ ,‬והוא עצמו התחיל‬
‫לפרוץ גדר‪ ,‬ואמר ברמז שיש בתורה כמה כתובים נוספים‪ :‬הוא אומר בכל דף‬
‫כי דעת חז"ל רחבה מדעתנו‪ ,‬ושהקבלה תכריע וכיוצא באלה‪ ,‬ואח"כ הוא מתיר‬
‫החלב )שד"ל‪ ,‬תרמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.(232‬‬
‫בדבריו על החלב מתכוון שד"ל לויכוח של ראב"ע עם "צדוקי" )קראי( אחד על‬
‫אכילת האליה‪ .‬האליה‪ ,‬שהיא השומן שבזנב הכבש‪ ,‬היא בעצם חלב ‪" -‬חלבו‬
‫האליה תמימה" )וי' ג‪ ,‬ט(‪" ,‬רק קדמונינו התירוה"‪ ,‬כדברי ראב"ע שם‪ .‬הקראים‬
‫סברו‪ ,‬שהאליה אסורה באכילה‪ ,‬ככתוב‪ " :‬כ ל חלב וכל דם לא תאכלו" )שם‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫ראב"ע מסביר לקראי שפסוק זה נאמר ביחס לקדשים‪ ,‬ולכן רק חלב הקדשים אסור‬
‫על פי פשט התורה‪ ,‬וכל חלב חולין מותר באכילה! בוויכוח זה ניסה ראב"ע‬
‫להוכיח את הכרחיותה של התורה שבעל פה לפסיקת ההלכה‪ ,‬אך רבים תלו בו‬
‫ניסיון להתריס כנגד התורה שבע"פ‪ ,‬בכך שהתיר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אכילת חלב‪.‬‬
‫רמב"ן )וי' ג‪ ,‬ט( תקף את ראב"ע בהקשר זה‪" :‬ועוד אזכור טעות גדולה שטעה‬
‫ר"א בטענותיו עמהם ]עם הקראים[ הרע לאמר מהם‪ ."...‬גם בדורות מאוחרים יותר‬
‫טעו בהבנת ראב"ע בנקודה זו‪.‬‬
‫שי"ר‪ ,‬באיגרתו לשד"ל‪ ,‬מביאו להודות שראב"ע נקט כאן רק בתכסיס של‬
‫ארגומנטציה במהלך ויכוחו עם הצדוקי‪ ,‬וכי לא התכוון להתיר את החלב‪ .‬את‬
‫טעותו תולה שד"ל בדברי רמב"ן בהקשר זה‪ ,‬שנתקבעו בו מאז ימי ילדותו‪ ,‬והוא‬
‫מודה לשי"ר על כך שעוררו לבחינה מחודשת של הדברים‪ .‬הוא אף מוסיף‪:‬‬
‫ועתה הנני חוזר בי‪ ,‬ולא אוסיף עוד להזכיר את החלב במספר פשעי ראב"ע‪...‬‬
‫הן אמנם כי חטאתי בזה ולא דקדקתי במשפטי‪ ,‬ויצא משפט מעוקל‪ .‬ואמנם לא‬
‫היה זה אלא לקלות העניין בעיני‪ ,‬כי מה יוסיף אשם אחד על איש מלא‬
‫אשמות?‪ ...‬וכל זה לשעבר‪ ,‬לא עתה‪ ,‬כי בראותי שטעיתי באחד מחלקי משפטי‪,‬‬
‫אולי כלל משפטי ג"כ מוטעה‪ ,‬ומהיום והלאה אבדוק את דבריו בדעה צלולה‪,‬‬
‫ואחזיקהו בחזקת כשרות עד שיתברר לי במה חטא )שם‪ ,‬עמ' ‪.(276‬‬
‫‪286‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫מדבריו אלה של שד"ל משמע שחזר בו כליל מהתקפותיו כנגד ראב"ע על עצם‬
‫פרשנותו כנגד ההלכה‪ ,‬אך ממכתב מאוחר יותר‪ ,‬שאותו כתב ליש"ר מגורציאה‪13 ,‬‬
‫המשיך לתקוף את ראב"ע בנקודה זו בדיוק‪ .‬עוד ניתן לראות מדבריו שהוא לא‬
‫‪14‬‬
‫חזר בו מביקורתו על חוסר "היושר האקדמי" ועל ההתחסדות שבדברי ראב"ע‪.‬‬
‫נראה שהתקפותיו של שד"ל לא נובעות רק מדבקותו בערך האמת‪ .‬שד"ל‪ ,‬בניגוד‬
‫לרוב המשכילים בתקופתו‪ ,‬העריץ את היהדות האשכנזית של ימי הביניים ולא את‬
‫הספרדית )למעט את ריה"ל‪ ,‬שייצג קו אנטיֿרציונליסטי(‪ .‬שד"ל העדיף את‬
‫הפשטות המחשבתית וההשתקעות במקורות ישראל של רש"י‪ ,‬ובחל בפילוסופיה‬
‫הרציונליסטית של תור הזהב בספרד‪ ,‬ובראשם‪ ,‬מבחינתו‪ ,‬רמב"ם וראב"ע‪15 .‬‬
‫באיגרת מתאריך ח' כסלו התקצ"ב כותב שד"ל כך‪:‬‬
‫ומה התועלת אשר הועיל )ראב"ע( לבני עמו? האווילים נשארו באיוולתם וחשבו‬
‫אותו לאיש קדוש ובעל סודות‪ ,‬והמתפלספים למדו ממנו לפקר ולפרוק עול‪ ,‬ובצל‬
‫כנפי האיש הקדוש ההוא יחסו‪ .‬ורש"י ז"ל בהיפך‪ ,‬הלא זה איש תם וישר‪ ,‬הלא‬
‫זה איש אבחרהו‪ .‬הוא היה בקרב עם נבער מדעת אשר לא למד חכמה ויהי אמון‬
‫אצל האגדות אשר היו שעשועיהם יום יום‪ ,‬והוא החל להיות גיבור בארץ ההיא‪,‬‬
‫הוא אמר בשפה ברורה‪' :‬הדרשה תדרש ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי'‪...‬‬
‫ומה נמשך לנו מפועל כפיו? כי מעט מעט נתרבו דורשי הפשט בישראל‪ ,‬כנכדו‬
‫רשב"ם ורמב"ן ורד"ק‪ ,‬וישוטטו רבים ותרבה הדעת‪ ,‬לולא עמדו המתפלספים‬
‫ראב"ע ורמב"ם ותלמידיהם וחזרו והשקיעו התורה במצולות המשל והחידה‬
‫והעלו ראש ולענה בידם )שד"ל‪ ,‬תרמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.(233-232‬‬
‫מדברים אלה משמע שלא ההפכפכות שבפרשנותו היא שהפריעה לשד"ל‪ ,‬אלא‬
‫דווקא גישתו הרציונליסטית ויניקתו משדות זרים‪ .‬בהקשר זה חשוב לציין‪ ,‬ששאלת‬
‫השתייכותו של ראב"ע לזרם הרציונליסטי ביהדות ספרד אינה פשוטה כלל ועיקר‪,‬‬
‫ושעל גישתו הפילוסופית‪ ,‬המעולפת בסודות וברמזים‪ ,‬נשתברו כבר קולמוסים‬
‫רבים‪16 .‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫ראו שד"ל‪ ,‬תקצ"ט‪ ,‬עמ' ‪.136-131‬‬
‫על הסתעפות הפולמוס של שד"ל עם משכילים נוספים בסוגיה זו ראו ורגון‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ'‬
‫כה‪-‬נד‪.‬‬
‫בעניין זה ראו מאמרו של פיינר ]תשס"ד‪ ,‬עמ' קמה‪-‬קסה[ המציג את שד"ל כביטוי מובהק‬
‫ל"השכלה שכנגד" )גרסה יהודית לתופעת ה‪ ,counter-enlightenment-‬שעליה כתב‬
‫ישעיהו ברלין(‪ .‬בהקשר שלנו יש לומר‪ ,‬שמלחמתו של שד"ל בראב"ע הייתה במסגרת‬
‫מאבקו בהשכלה הרציונליסטית של תקופתו‪ .‬תודתי נתונה לפרופסור ישראל ברטל‬
‫מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬שהסב את תשומת לבי למאמר חשוב זה‪.‬‬
‫סקירה מפורטת על משנתו הפילוסופית של ראב"ע ניתן למצוא אצל כהן‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪287‬‬
‫‚‪˙ÈË‚ÂÏÂÙ‡‰ ‰˘È‚‰ - "Ô·˙Î ‰ÚÂË „ÈÓÏ˙" .‬‬
‫‪Ô„ÓÏÎ Ú"·‡¯ ˙‚ˆ‰‬‬
‫להלן אציג הסברים משל חכמים שונים‪ ,‬שהמשותף לכולם הוא הדעה שהפירושים‬
‫החולקים על חז"ל אינם משל ראב"ע אלא נוספו מאוחר יותר‪ .‬גישה זו אופיינית‬
‫לעולם מסורתי ‪ -‬בלתי ביקורתי‪ ,‬שבו כל חריגה אצל אחד הראשונים מוסברת‬
‫כפליטת קולמוס או כהתערבות של גורמים חיצוניים‪ .‬מיותר לציין שלרוב‪ ,‬גישה‬
‫זו איננה עומדת במבחן המציאות של כתבי היד‪ ,‬ומופרכת גם על פי דברי חכמים‬
‫קדומים המבקרים את ראב"ע על פירושים שיוחסו מאוחר יותר לאחרים‪ .‬בעלי‬
‫גישה זו מניחים שראב"ע היה "רגיל בתלמוד"‪ ,‬כיאה לכל חכם בישראל‪ .‬כהוכחה‬
‫לכך הם מביאים את הצגת קושייתו בתוספות בקידושין לז‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ד"ה "ממחרת"‪,‬‬
‫ובראש השנה יג‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה "באקריבו"‪ ,‬שעליה עונה שם ר"ת‪ .‬אם בעלי התוספות‬
‫ מעוז הלמדנות ‪" -‬מארחים" את ראב"ע‪ ,‬אז ודאי ש"איכשר גברא"; על אחת‬‫כמה וכמה אם העונה לשאלתו הוא בן דורו ‪ -‬רבנו תם‪ ,‬ראש וראשון לבעלי‬
‫התוספות‪ .‬גם המחמאות שהרעיף עליו ר"ת בהתכתבות ביניהם )"אני עבד לאברהם‬
‫למקנה‪ ,‬ואקודה ואשתחווה לאפיו"(‪ ,‬נתפסו כ"הסכמה" לגדולתו בתורה‪ .‬ראב"ע‬
‫מוזכר גם מספר פעמים ב"אבודרהם" וב"שבלי הלקט" ‪ -‬שני ספרי פסיקה‬
‫איטלקיים מתקופת הראשונים‪ .‬כמה מאותם אזכורים זכו להיכנס ל"בית יוסף"‪,‬‬
‫ומשם ל"שלחן ערוך"‪ ,‬ספר היסוד בפסיקה ההלכתית‪.‬‬
‫עיון קצר במקומות שבהם מוזכר ראב"ע בספרים אלו מראה שהוא אינו מובא‬
‫בהקשרים תלמודיים אלא בהקשרים אחרים‪ ,‬הנובעים מתחומי התמחותו‪ .‬שאלתו‬
‫בתוספות היא שאלה בפרשנות המקרא‪ ,‬ובאזכור נוסף )תענית פ‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה‬
‫"בחניכתו"( הוא מוזכר רק כדוגמה לבעל שםֿמשפחה‪ .‬אצל "אבודרהם" מובא‬
‫ראב"ע בהקשר של אסטרולוגיה‪ ,‬לשון וגיאוגרפיה‪ ,‬וב"שיבולי הלקט" הוא מובא‬
‫בהקשר של ביקורת על פיוטים‪ ,‬לשון ופרשנות הכתובים‪.‬‬
‫היו אף שטענו שראב"ע חיבר חידושים לש"ס‪ ,‬כמו שהעיד הרב זכריה בן סרוק‪,‬‬
‫ממגורשי ספרד‪ ,‬שראה את חידושיו של ראב"ע למסכת קידושין "והם בתכלית‬
‫הדקות והאימות"‪ 17 ,‬אך רבים כבר פקפקו בייחוסם של אותם חידושים לראב"ע‪18 .‬‬
‫אחרים הביאו את דברי הרמב"ם באיגרתו לבנו‪:‬‬
‫והנכון הוא מה שביאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל‪ ,‬נאמר לי עליו‬
‫שהוא חיבר בפירוש התורה‪ ,‬וגילה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי‬
‫‪ .17‬הובא אצל החיד"א‪ ,‬שם הגדולים‪ ,‬ערך "רבינו אברהם ן' עזרא" ‪.‬‬
‫‪ .18‬ראו למשל הערותיו של נ' בן מנחם לספרו של ליפשיץ ‪ -‬ליפשיץ‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪.112‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫‪288‬‬
‫שהוא במדרגתו‪ ...‬ולא תטרוד שכלך אלא בפירושיו וחיבוריו וספריו‪ ,‬כי הם‬
‫טובים מאוד‪ ...‬כי הוא היה כמו אברהם אבינו ע"ה ברוח‪) ...‬איגרות הרמב"ם‪,‬‬
‫תרכ"א‪ ,‬עמ' לט(‪.‬‬
‫אך כבר מהרש"ל טען שהיא מזויפת‪ ,‬וכן הוכיח לאחרונה הרב שילת )שילת‪,‬‬
‫תשמ"ח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' תרצז ‪ -‬תרצט(‪.‬‬
‫את העובדה שראב"ע איננו משתמש בביטויים השגורים בשיח הלמדני המקובל‪,‬‬
‫ונוקט בטרמינולוגיה חלופית‪ ,‬הסביר בעל "צפנת פענח"‪ ,‬מפרשו הקדום‪:‬‬
‫והם לא ידעו כי בחר לו לשון המקרא לדבר בה‪ ,‬כי היא לשון הקודש‪ ,‬ובה נכתבו‬
‫הנבואות‪ .‬ומילת 'רבותינו' איננה לשון עברית‪ ,‬רק לשון ארמית‪ ,‬על כן לא הזכירה‬
‫בספריו‪ ,‬אבל הזכיר במקומה 'קדמונינו' או 'חכמינו' או 'אבותינו הקדושים' או‬
‫'המעתיקים'‪ ,‬כי ההעתקה הוא הקבלה )הערצאג‪ ,‬תר"צ‪ ,‬עמ' ‪.(7‬‬
‫לאור דברים אלו ניתן אולי להסביר מדוע נוהג ראב"ע לצטט את המשנה בלשונה‬
‫)העברי( ולא את הגמרא )שנכתבה בארמית(‪ ,‬אף על פי שהוא מסתייע בדברי‬
‫הגמרא פעמים רבות‪19 .‬‬
‫‪ÌȯÁ‡Ï Ï"ÊÁ ÌÚ ÂÈ˙˜ÂÏÁÓ ÒÂÁÈÈ‬‬
‫בהקדמה לפירוש "בית העזר" על ראב"ע תוקף רבי בנימין איספינוזה את כל‬
‫הפוגעים בכבודו של ראב"ע‪ .‬בהקשר זה הוא מביא אגרות של שלושה מחכמי‬
‫איטליה במחצית הראשונה של המאה ה‪ 18-‬שהגנו על ראב"ע‪ .‬האיגרת השלישית‬
‫נכתבה על ידי הרב גד די לאקוילה‪ ,‬כתגובה לספר "אמונת חכמים" של רבי אביעד‬
‫שר שלום באזילה‪ ,‬שתקף את ראב"ע‪ .‬באיגרת הוא מביא את דעתו של רבי חנניה‬
‫קזיס‪ ,‬שבנו של אבן עזרא‪ ,‬יצחק אבן עזרא‪ ,‬הוסיף בפירושים של אביו דברים‬
‫החורגים מתחום ההלכה )על פי בן מנחם‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪ .(255‬להבנת דברים אלו‬
‫יש לציין‪ ,‬שיהודה אלחריזי )אלחריזי‪ ,‬תרנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ (42‬מספר‪ ,‬שיצחק‪ ,‬בנו של‬
‫ראב"ע התאסלם‪ .‬יצחק אבן עזרא עצמו תוקף באחד משיריו שמועות אלו‪ ,‬אך‬
‫משיר אחר משמע שאכן התאסלם‪ .‬נוח לייחס פירושים‪ ,‬שסותרים את ההלכה‪,‬‬
‫למקורב לראב"ע‪ ,‬שמקובל לחשוב שעזב את היהדות‪ ,‬אך גם דעה זו איננה עומדת‬
‫בפני הביקורת‪ ,‬שכן יצחק אבן עזרא הלך לעולמו עוד בחיי אביו‪ ,‬וספק אם ראה‬
‫‪20‬‬
‫את פירושי אביו שכתבם בסוף ימיו‪.‬‬
‫כיוון דומה מביא רבי בנימין אישפינוזה בשם רבי יוסף טוב עלם בעל "צפנת‬
‫פענח" )בן המאה ה‪ .(14-‬רבי בנימין טוען שכל אותם פירושים החולקים על‬
‫‪ .19‬ראו מקורות רבים על כך אצל מלמד‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪.693-678‬‬
‫‪ .20‬ראו על כך בן מנחם‪ ,‬תשי"ב‪ ,‬עמ' ז‪ ,‬טז‪ ,‬מד‪-‬מה‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪289‬‬
‫ההלכה מקורם בהעתקות של תלמידים שטעו בהעתקתם או הוסיפו מדעתם‪ .‬מכמה‬
‫מקומות הוא מוכיח שחלק מפירושי ראב"ע נערכו על ידי תלמידיו‪ ,‬וחלקם אף‬
‫לוקטו ממספר חיבורים שונים של ראב"ע‪ 21 .‬החיד"א מזכיר דעה זו‪ ,‬אך מקשה‬
‫עליה בכך שרמב"ן תוקף את ראב"ע על מקומות שבהם הוא חולק על ההלכה‪,‬‬
‫אף שחי זמן מועט אחריו‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת רמב"ן י ש לייחס פירושים אלו לראב"ע‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬אומר החיד"א‪ ,‬עומדים כל אותם פירושים הסותרים את ההלכה‬
‫שעליהם לא העיר רמב"ן‪ ,‬והם‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא יצאו מתחת ידי ראב"ע‪.‬‬
‫מעניין שגישות אפולוגטיות אלו שרדו עד ימינו‪ .‬הרב כשר )כשר‪ ,‬תשי"ד‪ ,‬עמ'‬
‫רנד( תמה על ראב"ע שמייחס כמה מדרשות חז"ל לחכמי הקראים‪ ,‬דבר שמעיד‬
‫על בורותו בדברי חז"ל‪ .‬לאור זה הרב כשר מציע שאותם פירושים בספר שמות‬
‫שבהם מוזכר יפת )מחכמי הקראים‪ ,‬המוזכר רבות בפירוש ראב"ע לספר שמות(‪,‬‬
‫הם הוספות על גיליון של קראי‪ ,‬שכתב הערות קראיות על פירוש ראב"ע‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן הן נכנסו בטעות לתוך הפירוש עצמו‪ 22.‬כך הוא גם מסביר מדוע ראב"ע אינו‬
‫נוהג לגדף את יפת‪ ,‬כפי שהוא עושה לרוב חכמי הקראים‪.‬‬
‫„‪‰ÎωΠ‡Ï ͇ ,Ï"ÊÁÎ .‬‬
‫את עלון ההדרכה לפרשת ויקרא של שנת תשכ"ד ייחדה נחמה ליבוביץ ז"ל להצגת‬
‫זווית מעניינת לפתרון בעיה זו‪ .‬הבסיס לדיון הוא ויכוח שהתנהל על גבי העיתונים‬
‫"המגיד" ו"הלבנון" בשנים תרכ"ז‪-‬תר"ל‪ .‬אך טרם נציג את הדעות שעלו בוויכוח‬
‫זה‪ ,‬ברצוני להביא את פירושי ראב"ע העומדים כאן לדיון‪.‬‬
‫א‪ .‬בשמות יב‪ ,‬טו‪ ,‬מצווה התורה‪" :‬שבעת ימים מצות תאכלו"‪ .‬לכאורה‪ ,‬משמע‬
‫מן הפשט ‪ -‬וכך פירש ראב"ע ‪ -‬שזהו חיוב לאכילת מצות שבוע שלם‪ ,‬כנגד‬
‫הימים שאכלו מצות ביציאת מצרים )עד טביעת פרעה בים סוף(‪ .‬חז"ל )מכילתא‬
‫פסחא פ"ח; בבלי‪ ,‬פסחים קכ‪ ,‬ע"א( פסקו שיש חיוב לאכול מצה רק בלילה‬
‫הראשון‪ ,‬ומהפסוק הזה יש ללמוד לעניין אחר‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדברים כו‪ ,‬ז‪ ,‬מבין ראב"ע את הביטוי " ה כ ה ן אשר יהיה בימים ההם"‬
‫כמתייחס לכוהן הגדול‪ .‬לפי פירוש זה אין חיוב הבאת ביכורים נוהג בזמן שאין‬
‫כוהן גדול‪ .‬להלכה לא נפסק כך‪ ,‬ושוב נמצא ראב"ע חולק על חז"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬מקרה שלישי הוא שמיטת כספים‪ .‬בדברים טו‪ ,‬א‪ ,‬נאמר‪" :‬מקץ שבע שנים‬
‫תעשה שמיטה"‪ .‬חז"ל )ספרי קיא; בבלי‪ ,‬ערכין כח‪ ,‬ע"ב( פירשו את הביטוי‬
‫"מקץ" כ"סוף"‪ ,‬כלומר‪ ,‬רק בסוף השנה השביעית נשמטים החובות ורק אז צריך‬
‫‪ .21‬וראו על כך בהרחבה אצל הרב משלם ראטה ‪ -‬ראטה‪ ,‬תשכ"ח‪ ,‬עמ' יב‪-‬כ‪.‬‬
‫‪ .22‬מקרה דומה ראו במאמרו של מאיר זיסלין ‪ -‬זיסלין‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫‪290‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫לכתוב פרוזבול‪ .‬ראב"ע מפרש את "מקץ" מלשון "קצה"‪ ,‬דהיינו אחד הקצוות‬
‫ תחילה או סוף‪ .‬לדעתו‪ ,‬המדובר דווקא על תחילת השנה השביעית ולא על‬‫סופה‪ ,‬כפי שמשמע גם מירמיהו לד‪ .‬לאור דברים אלו‪ ,‬השביעית משמטת‬
‫בתחילתה ולא בסופה‪.‬‬
‫ב"הצופה להמגיד" בי"א אלול תרכ"ז כותב על ראב"ע אחד המתכנה "ר'"‪:‬‬
‫מצאנו שיצא לפעמים חוץ מדברי חז"ל כמו בפרשת בא עצמה כתב‪' :‬ואין 'בכל‬
‫מושבותיכם תאכלו מצות' רשות‪ ,‬כמו 'ששת ימים תעשה מלאכתך' רק חיוב‪,‬‬
‫למען תזכור'‪ .‬וזה נגד הדין‪ ,‬כידוע שרק בלילה הראשון יש חיוב אכילת מצה‪,‬‬
‫)ובדומה לו( בפרשת כי תבוא‪' :‬טעם 'בימים ההם' שזה )הבאת ביכורים( חיוב‬
‫כל זמן ששם כהן גדול ' ואין זכר לזה בדין‪ .‬ונפלא‪ ,‬כי גם התרגום הירושלמי‬
‫תירגם )דברים כו‪ ,‬ג( 'ובאתם אל הכהן ‪ -‬כהנא רברבא'; בזה וכיוצא בזה‬
‫מוכרחים אנחנו לומר‪ ,‬כי שכח ראב"ע לפי שעה את דברי חז"ל‪ ,‬כי לא היה בעל‬
‫המלאכה הזאת‪.‬‬
‫ר' השיג על ראב"ע‪ ,‬ולא חש שבדבריו כבר גלומה התשובה‪ .‬ב"כבוד הלבנון"‪,‬‬
‫שלוש שנים לאחר מכן‪ ,‬הגיב ר' יוסף זכריה שטערן‪ ,‬אב"ד דק"ק שאוויל‪ ,‬לדבריו‬
‫של ר'‪:‬‬
‫מה שהביא החכם ר' מראב"ע שהכתוב 'שבעת ימים תאכל מצות' על דרך הפשט‬
‫הם חיוב‪ ,‬ממה שאמר 'למען תזכור'‪ ,‬ראיתי להעיר במה שאמר ב'פני יהושע'‬
‫פסחים כח ע"ב בהא דאמר ר' שמעון‪' :‬כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל‬
‫תאכל חמץ'‪ ,‬והכריח בפלפולו דר' שמעון לשיטתו‪ ,‬ואכילת מצה הווי חובה כל‬
‫שבעה )שם(‪.‬‬
‫משמעות הדברים היא זאת‪ :‬ראב"ע לא ראה עצמו מחויב דווקא להלכה‪ ,‬אלא‬
‫לתורה שבעל פה בכללה‪ .‬אם יש דעה אצל חז"ל המפרשת כפי הפשט‪ ,‬הוא רשאי‬
‫לפרש כמוה‪ ,‬גם אם לא נפסקה להלכה‪ .‬כך לגבי חיוב אכילת מצות בפסח‪ ,‬שפסק‬
‫כר"ש )אליבא ד"פני יהושע"‪ ,‬פסחים‪ ,‬כח‪ ,‬ע"ב(‪ ;23‬כך בהבאת ביכורים ‪ -‬שפירש‬
‫לפי ת"י‪ ,‬המהווה מקור קדום מספיק לצורך העניין‪ ,‬וכך יש להסביר גם את שמיטת‬
‫הכספים‪ .‬ראב"ע סובר לפי גרסה מסוימת בתוספתא )שביעית פ"ח ה"י( שיש לכתוב‬
‫פרוזבול בתחילת שביעית‪ ,‬ומכאן הוא מבין שהשמיטה משמטת מתחילתה )בניגוד‬
‫לראשונים אחרים שהתאימו את התוספתא לדברי הספרי(‪ .‬גישה זו אינה אופיינית‬
‫רק לראב"ע‪ ,‬וכך נהג גם רש"י‪ ,‬שהעדיף להביא לעתים דעת יחיד בחז"ל העולה‬
‫יפה עם פשט הכתובים‪ ,‬כפי שממשיך וטוען הרב שטערן‪:‬‬
‫והרא"ם )ר' אליהו מזרחי( במשפטים‪ ,‬שהמפרשים כולם לא כוונו בפירוש התורה‪,‬‬
‫‪ .23‬ומשלימים את הדברים דברי הגר"א‪ ,‬שאכילת מצה בלילה הראשון היא חובה‪ ,‬בעוד בכל‬
‫שבעה איננה רשות אלא מצווה‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪291‬‬
‫רק ליישב פירוש המקרא‪ ,‬יהיה כהלכה או לא כהלכה‪ ,‬ועיין בספר 'אמונת חכמים'‬
‫פרק ב‪ ,‬שרש"י פירש הרבה פעמים כדברי יחיד בגמרא‪ ,‬לפי שפירוש ההוא נאות‬
‫בלשון הפסוק )שם(‪.‬‬
‫בניגוד לדעת גדולים שהוזכרו לעיל )ר"י טוב עלם‪ ,‬הרב כשר והרב ראטה(‪ ,‬מסתבר‬
‫כדברי גדולים אחרים )רמב"ן ומהרש"ל‪ ,‬לדוגמה(‪ ,‬שראב"ע לא היה בקיא בתלמוד‪.‬‬
‫המעניין הוא שלפי ההסבר שהוצג כאן‪ ,‬לראב"ע בקיאות רבה בתורה שבעל פה‪,‬‬
‫בקיאות גדולה אף מזאת שייחסו לו החכמים שהוזכרו לעיל‪ .‬ראב"ע הכיר לא רק‬
‫את הדעות שנפסקו להלכה אלא גם גישות שנדחו בשקלא וטריא התלמודי‪ ,‬ולעתים‬
‫פירש כמותם‪ .‬מגישה זו עולה שראב"ע‪ ,‬בדומה לראשונים אחרים‪ ,‬הכפיף עצמו‬
‫בפני המקורות החז"ליים בכללם‪ ,‬ולאו דווקא בפני ההלכה הפסוקה‪.‬‬
‫חשוב לציין שהסבר זה הנו חלקי בלבד‪ ,‬והוא מסביר רק מקרים מעטים‪ .‬הוא מרתק‬
‫מבחינה למדנית‪ ,‬אך אין בו כדי לתרץ את התופעה בכללה‪.‬‬
‫‪Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ¯Â‡Ï ˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÈ˘¯Ù ˙‡¯Â‰ - ÌÂÎÈÒ‬‬
‫במאמר זה נתקלנו בהתייחסויות שונות לפירושי ראב"ע החולקים על ההלכה‪.‬‬
‫בתחילה עסקנו בחכמים שביקרו את ראב"ע בנקודה זו‪ .‬חלקם הטיפו נגד הלימוד‬
‫בספריו בעוד אחרים ציטטו אותו פעמים רבות‪ ,‬חלקם תוך כדי ביקורת‪ .‬לאחר מכן‬
‫ראינו חכמים שקיבלו את ראב"ע כבקיא גם בתחום ההלכתי‪ ,‬וייחסו לאחרים‬
‫פירושים שלו הסותרים את ההלכה‪ .‬לבסוף‪ ,‬ראינו גישה המנסה לבסס פירושים‬
‫מסוימים של ראב"ע על פי דעת יחיד בחז"ל‪ .‬קשת הדעות מייצגת חכמים רבים‪:‬‬
‫ראשונים‪ ,‬אחרונים ואחרוני אחרונים‪.‬‬
‫אציין שאיני מתיימר לתת תשובה החלטית לבעיית הסתירות בין ראב"ע וההלכה‪.‬‬
‫כל הסבר שהועלה כאן מסוגל להסביר רק חלק מהמקרים‪ .‬התמונה המצטיירת‬
‫במאמר זה עולה יפה עם דמותו רבת הסתירות של ראב"ע‪ ,‬תכונה‪ ,‬שלפחות לגבי‬
‫דידי‪ ,‬מוסיפה לאטרקטיביות של פירושיו‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬השאלה המשמעותית כאן איננה פרשנית גרידא אלא שאלה חינוכיתֿ‬
‫אקטואלית‪ :‬כיצד יש להתייחס לפירושיו של ראב"ע במסגרת העיסוק בפרשיות‬
‫הלכתיות בכיתה‪ ,‬והאם בכלל נכון להביאם לפני התלמידים‪ .‬לצורך העניין אגביל‬
‫כאן את הדיון לכיתות הבוגרות בישיבה תיכונית או באולפנא‪ ,‬שבהן השאלות‬
‫הרלוונטיות עולות ביתר שאת‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬חשוב לציין‪ ,‬הנוער בישיבות התיכוניות בימינו שונה בהרבה בחינות‬
‫מהאנשים שלשם חינוכם כתבו החכמים שהוזכרו לעיל את פירושיהם‪ .‬לצערנו‪,‬‬
‫התלמידים בישיבות התיכוניות אינם רואים את הגמרא כמרכז חייהם‪ .‬בניגוד‬
‫‪292‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫לתלמידים בעולם המסורתי‪ ,‬עולמם הרוחני מושתת על השפעות חיצוניות‪ ,‬ואת‬
‫הפן היהודי הם שואבים לאו דווקא מהגמרא ומההלכה‪ ,‬אלא גם מהתנ"ך‬
‫וממחשבת ישראל‪ .‬לבעיה זו יש גם צד חיובי בהקשר שלנו‪ .‬הנוער מבחין‪ ,‬ולו‬
‫מבחינה מושגית‪ ,‬בין "פשט" ל"דרש"‪ .‬דברים אלו נכונים בעיקר ביחס לצדדים‬
‫ההלכתיים של התורה‪ .‬מעניין שבצדדים האגדיים של התורה ההבחנה ברורה‬
‫פחות‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהשפעת הגננת גדולה בהרבה מהשפעתו של הר"ם בשיעורי‬
‫גמרא‪ .‬מבחינה זאת‪ ,‬שאלות הלכתיות העולות מפירוש ראב"ע אינן מציקות להם‬
‫ביותר‪ .‬אין כאן פגיעה בעולם הנפש שלהם‪ ,‬כפי שאולי היה קורה לנער בישיבה‬
‫חרדית‪ .‬תלמידינו פתוחים יותר גם לביקורת על ההלכה )גם אם הדבר הוא למורת‬
‫רוחנו(‪ ,‬ושאלות שכאלו טבעיות הן להם‪.‬‬
‫עניין אחר המפותח אצל תלמידינו ‪ -‬בניגוד לקורה בחברות מסורתיות אחרות ‪-‬‬
‫הוא ההכרה בלגיטימיות של דעות שונות בקרב הפרשנים‪ ,‬בחינת "שבעים פנים‬
‫‪24‬‬
‫לתורה"‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬גם מחלוקת של ראב"ע עם התושבע"פ איננה מבהילה‪.‬‬
‫בבואנו ללמד פרשנות של ראשון הסותרת את ההלכה עלינו להציג בצורה ברורה‬
‫את ההבדל בין פרשנות על דרך הפשט לפרשנות על דרך הדרש‪ .‬חשוב שנזכיר‬
‫שאין לפסוק הלכה משיעורי תורה‪ ,‬ושכך סבר גם ראב"ע‪ .‬לשם הבהרת הדברים‬
‫יש להזכיר שלא רק פשטן מובהק כראב"ע פירש בניגוד לחז"ל‪ ,‬אלא גם פרשנים‬
‫אחרים‪ ,‬כמו רש"י‪ ,‬נקטו דרך זו‪.‬‬
‫ניתן לומר‪ ,‬שהבעיה אצל תלמידינו היא הפוכה‪ :‬סתירות בין פרשנות הפשט לבין‬
‫ההלכה אינן מפריעות להם כלל‪ .‬הם מתקשים להבין ביקורת של חכמים מסוימים‬
‫על אותם פשטנים‪ ,‬ובכך הם גם "מפספסים" את עצמת דבריו של הפשטן עצמו‪.‬‬
‫חשוב להדגיש בפני התלמידים שלראב"ע עצמו שאלה כזו אכן הציקה‪ ,‬והוא אף‬
‫הצהיר שלא יסתור את חז"ל‪ .‬לאור זה‪ ,‬בכל פירוש המנוגד לדעת חז"ל יש חידוש‬
‫עצום‪ .‬הדברים נכונים בעיקר ביחס לרש"י‪ ,‬שכל סטייה שלו מדעתם של חז"ל‬
‫מחייבת אותנו לשאול מדוע עשה כך ומה היה קשה לו בפסוק‪ .‬אם ננקוט דרך זו‪,‬‬
‫נוכל להשתמש בבעיה שעמדה בבסיס מאמר זה‪ ,‬כמנוף להבנת הפרשנים‪ .‬מבחינה‬
‫זו יש חשיבות רבה לגישות המעלות את הסתירה בין ראב"ע לחז"ל במלוא‬
‫חריפותן ‪ -‬וזאת מפני שהן מכריחות אותנו לענות על השאלות; מה שאין כן‬
‫בגישות האפולוגטיות‪ ,‬שמטשטשות את הבעיה‪ ,‬ומוציאות את הלומד נפסד‪.‬‬
‫‪ .24‬מכרה שעברה מ"בית‪-‬יעקב" לאחת האולפנות‪ ,‬סיפרה לי על השיעור הראשון בתורה באותה‬
‫אולפנא‪ .‬כשהרב דיבר על כך שרמב"ן חולק על רש"י‪ ,‬נזדעזעו אצלה אמות הספין‪ :‬כיצד‬
‫ייתכן שיש מחלוקת בין שני חכמים? לתלמידינו‪ ,‬המושג "מחלוקת" טבעי ואינו מבהיל‪.‬‬
‫‪‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰‬‬
‫‪293‬‬
‫·‪‰ÈÙ¯‚ÂÈÏ·È‬‬
‫אזולאי חי"ד )החיד"א( )תרל"ז(‪ ,‬שם הגדולים‪ ,‬ווארשא‪.‬‬
‫אלחריזי יהודה )תרנ"ט(‪ ,‬תחכמוני )מהדורת א' קאמינקא(‪ ,‬ווארשא‪.‬‬
‫בן מימון משה )תרכ"א(‪ ,‬אגרות הרמב"ם‪ ,‬לפסיא‪.‬‬
‫בן מנחם נ' )תשי"ב(‪ ,‬יצחק אבן עזרא ‪ -‬שירים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫בן מנחם נ' )תשל"ח(‪ ,‬עניני אבן עזרא‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫גרבר ש"א )עורך( )תרמ"ב(‪ ,‬אגרות שד"ל‪ ,‬פרמישל‪.‬‬
‫גרץ צ' )תרנ"ז(‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬ווארשא‪.‬‬
‫דוידוביץ ת' )תשל"ט(‪ ,‬שני פירושיו של ר' אברהם אבן עזרא לספר שמות ‪ -‬מחקר‬
‫השוואתי‪ ,‬עבודת גמר לתואר מוסמך באוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫הערצאג ד' )תר"צ(‪ ,‬ספר צפנת פענח‪ ,‬ברלין ]ד"צ חיפה תשכ"ז(‪.‬‬
‫ווייס א"ה )תרנ"א(‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬וינה‪.‬‬
‫וייזר א' )תשל"ז(‪ ,‬פירושי התורה לרבינו אברהם אבן עזרא‪ ,‬א‪-‬ג‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫וייזר א' )תשכ"ז(‪" ,‬הויכוח על ר' אברהם אבן עזרא בספרות ההשכלה"‪ ,‬סיני‪ ,‬סא‪,‬‬
‫עמ' קי‪-‬קטו ]גם בתוך‪ :‬מחקרים במקרא‪ ,‬ת"א תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪.[287-280‬‬
‫ורגון ש' )תשס"ד(‪" ,‬הוויכוח בין שמואל דוד לוצאטו לעמיתיו על היחס לר'‬
‫אברהם אבן עזרא כחלק מעולמה של תנועת ההשכלה"‪ ,‬איטליה‪ ,‬כינוסים‪ ,‬סדרת‬
‫מוספים‪ ,2 ,‬עמ' כה‪-‬נד‪.‬‬
‫זיסלין מ' )תשס"א(‪" ,‬נוסח קראי להקדמה ל"ספר מאזנים" לר' אברהם אבן עזרא"‪,‬‬
‫מחקרי לשון‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪.288-283‬‬
‫כהנא ד' )עורך( )תרנ"ד(‪ ,‬רבי אברהם אבן עזרא ‪ -‬קובץ חכמת ראב"ע‪ ,‬ורשא )ד"צ‪:‬‬
‫ירושלים תשל"א(‪.‬‬
‫כהן י' )תשנ"ו(‪ ,‬הגותו הפילוסופית של ר' אברהם אבן עזרא‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫כשר מ"מ )תשי"ד(‪ ,‬תורה שלמה‪ ,‬ח )כרך תשיעי(‪ ,‬ניו יורק‪.‬‬
‫לוין י' )‪ ,(1985‬ילקוט אברהם אבן עזרא‪ ,‬ניו‪-‬יורקֿתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫לוצאטו ש"ד )שד"ל( )תרמ"ב(‪ ,‬אגרות שד"ל‪ ,‬מהדורת ש"א גראבר‪ ,‬א‪-‬ב‪,‬‬
‫פרזעמישל‪.‬‬
‫לוצאטו ש"ד )שד"ל( )תקצ"ט(‪ ,‬מכתב שד"ל ליש"ר‪ ,‬כרם חמד‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪.147-131‬‬
‫ליבוביץ נ' )תשכ"ד(‪ ,‬עלון הדרכה לפרשת ויקרא‪.‬‬
‫‪294‬‬
‫‪‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ‬‬
‫ליפשיץ א' )תשכ"ט(‪ ,‬עיונים בלשונות ראב"ע‪ ,‬שיקאגו‪.‬‬
‫ליפשיץ א' )תשמ"ב(‪ ,‬פרקי עיון במשנת רבי אברהם אבן עזרא‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫לעהרער צ"י הלוי )תשמ"ט(‪" ,‬ר' אבן עזרא בעיני גדולי הדורות"‪ ,‬צפונות‪ ,‬ג‪ ,‬בני‬
‫ברק‪.‬‬
‫מונדשיין א' )תשס"א(‪ ,‬מחקרים במשנתם הפרשנית של רש"י ושל ר' אברהם אבן‬
‫עזרא‪ ,‬עבודת גמר לתואר דוקטור באוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫מלמד ע"צ )תשל"ה(‪ ,‬מפרשי המקרא ‪ -‬דרכיהם ושיטותיהם‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫מרגליות א' )תשי"ג(‪" ,‬היחס שבין פירוש הרשב"ם לפירוש ראב"ע"‪ ,‬בתוך‪ :‬מ"ד‬
‫קאסוטו‪ ,‬י' קלוזנר וי' גוטמן י' )עורכים(‪ ,‬ספר אסף‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ג‪ ,‬עמ'‬
‫‪.369-366‬‬
‫סימון א' )תשנ"ב(‪" ,‬לשונו החריפה והשנונה של ראב"ע ‪ -‬גינוי אמיתי או דרך‬
‫ויכוח ספרדית?"‪ ,‬תעודה‪ ,‬ח )מחקרים ביצירתו של אברהם אבן עזרא(‪ ,‬תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫עמ' ‪.120-111‬‬
‫פיינר ש' )תשס"ד(‪" ,‬ביקורת המודרניות‪ :‬שמואל דוד לוצאטו וההשכלה שכנגד"‬
‫איטליה‪ ,‬כינוסים‪ ,‬סדרת מוספים‪ ,2 ,‬עמ' קמה‪-‬קסה‪.‬‬
‫קופרמן י' )תשס"א(‪ ,‬פשוטו של מקרא‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ראטה מ' )תשכ"ח(‪ ,‬ספר מבשר עזרא‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫שילת י' )תשמ"ח(‪ ,‬אגרות הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫שעוועל ח"ד )תשי"ט(‪ ,‬פירושי התורה לרבינו משה בן נחמן )רמב"ן(‪ ,‬ירושלים‪.‬‬