נהרדעא -בטאון מרכז מורשת יהדות בבל פתוח 24שעות ביממה יום ו’ עד שעה לפני כניסת השבת מכבדים כל סוגי כרטיסי אשראי חדש!! שד' קוגל 40חולון טל' 03-5050043 בקרוב סניף נוסף באזור טל’ 1-700-700-179 גליון מס' 31 סתיו תשע"א ()2010 60שנה למבצע "עזרא ונחמיה" ,עולים ב"שער העליה"1951 , באדיבות "הארכיון הציוני המרכזי בירושלים" נהרדעא ,ביטאון "מרכז מורשת יהדות בבל" גליון מס' , 31סתיו תשע"א ()2010 בס”ד עורך :ד"ר צבי יהודה יו"ר המערכת :מרדכי בן-פורת חברי המערכת :פרופ' יצחק אבישור ,עובד בן-עוזר, ד"ר ליליאן דבי-גורי ,פרופ' שמואל מורה, ד"ר שאול סחייק ,אריה שמש ,עידית שרוני מנכ"ל :יגאל לושי מזכירות :תמי אבני-הובר סריקה :נועה ספקטור צילום :איילת שמש בדיקת טקסט :אבי סופר התוכן דבר היו"ר 60שנה לעלייה ההמונית 1 המו"ל" :מרכז מורשת יהדות בבל", שד' מרדכי בן-פורת ,83ת.ד 151 .אור יהודה ,60251 טלפונים 03-5339278/9 :פקס03-5339936 : דואר אלקטרוני[email protected] : אינטרנטhttp:/www.babylonjewry.org.il : עיצוב גרפי :רויטל אביב דפוס :שלמה לוי ,תל-אביב © ISSI 0333-6905מרכז מורשת יהדות בבל 2010 "מרכז מורשת יהדות בבל" נתמך על-ידי משרד המדע התרבות והספורט ,משרד התקשורת ,קרן יהודה אסיא ,קרן HSBCפלורה שוקור ,קרן HSBCעבדאללה סאלח שוקור ,עיריית רמת-גן זיכרונות זיכרונות מ"פרדס הילדים" אליהו בכור מרדכי בן-פורת משמעת בבית הספר "שחמון" מהנעשה במוזיאון התצוגה "מעולפת ספירים" 2 פריטים שנתרמו למוזיאון 5 סיפורו של פריט 6 עידית שרוני אורלי בחר אבו חזקאל ואבו מנשי מאסר והחרמת רכוש מהנעשה ב"מרכז" סקירת אירועי ה"מרכז" מחג השבועות לגאולה יגאל לושי ערב ההתרמה 2010 ביקור אישיות מכורדיסתאן 13 22 הספרייה הנודדת מעיראק 23 ערב הוקרה לניר שוחט 24 רשימת התורמים אתרי הנצחה 26 26 מהנעשה במכון המחקר ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד 27 אריה שמש מאיר דקל הרצל ובלפור חקק 37 39 41 44 47 חוג בבלי בשנת 1953 דוכיפת זהב 49 צבי עקירב אילה שעשוע-מירון 51 פרופ' בוסתנאי עודד 53 פרופ' שאול רגב בצוק העיתים פרופ' שמואל מורה יהודי בבל בדורות האחרונים הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי 29 צבי גבאי ד"ר צבי יהודה צאלח ודאווד אל-כוויתי 30 חיי יום יום בבגדאד ב1880 - 33 שלמה אל-כוויתי 54 עו"ד מרדכי ביבי זיכרונות משנות הבציר שונות ארכיון יהודי עיראק 55 57 אריה שמש ה"נכבה" הפלסטינית אריה שמש קוראים ומבקרים כותבים ממטעמי יהודי בבל קובה בורגול מטוגנת רח’ יוסף חיים (ליד אנטבה הישנה) טל03-5336222 . 70 יוכי ירמיהו-לוי אתר על המטבח העיראקי 71 יוכי ירמיהו-לוי לזכרם שאול חדד ז"ל 72 פרופ' שמואל מורה 58 59 יואב בירון-קטן רן סמוראי 73 74 75 עזרא מורד יעקב בכור תבלינים * פירות יבשים * קטניות * סוכריות אספקה למוסדות ואולמות * טחינה במקום 67 בנימין בן אליעזר אסנת לחמי אביזהר נחשון מירה הלילי ומרים שגיא תקוה קולטר נורית גבע משה צורף עמנואל נחתומי נתן פתחי שלמה דר חיה ודוד גורן (דנגור) ויוליט ג'נגיז ז" ל עליזה בירון-קטן צבי גבאי פיצויים ליהודי ארצות ערב הברחת רשיד עאלי לברלין 65 חמדה כרים 48 נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי געגועים לימי הטוב 64 ח'אלד אל קשטיני משה שמש ביקורת ספרים גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל שר האוצר היהודי הראשון 62 צבי גבאי הרצל ובלפור חקק אסון בבגדאד להשיב ליהודים אזרחותם ורכושם 61 אריה שמש (תרגם) צבי שמש אורלי בחר 9 35 שמואל אביעזר עלייתי לישראל 60 מאזן לטיף שאול חדד אכרם (אברהם) זערור ד"ר צבי יהודה 34 מהעיתונות הערבית שיבת יהודי עיראק תבליני דידי ובניו 76 דבר היו”ר 60שנה לעלייה ההמונית מעיראק לישראל את נחיתתם בשדה התעופה בלוד חרף כניסת השבת. ביום שישי ה– 19במאי , 1950בשעה ,14:00המריאו שני מטוסים משדה התעופה בבגדאד לכיוון קפריסין. המטוסים לוו על-ידי שוטר שתפקידו היה להשגיח שהמטוסים לא ימשיכו לישראל .נוכחתי בשדה התעופה בבגדאד בטרם המראת המטוסים וראיתי איך המוכסים והמשטרה מתעללים בפליטים .מדינת ישראל שיגרה לקפריסין מטוסי "אל על" שהעבירו את הפליטים לישראל. הרבנים הראשיים בישראל התירו זה היה תחילתו של "מבצע עזרא ונחמיה" שזכיתי לארגנו ושלמה הלל טווה את החוטים עם ראש הקהילה של יהודי בגדאד ,יחזקאל שם טוב המנוח ,ועם ראש ממשלת עיראק באיזו דרך להוציא את יהודי עיראק .במבצע זה ,שנמשך עד ינואר ,1952הגיעו לישראל 110,618 יהודים מעיראק בדרך האוויר ב- 900טיסות 38,000 .מהם טסו עם חניית ביניים בקפריסין ו72,618- מהם ישירות לישראל .בנוסף להם הגיעו לפרס 9,352פליטים יהודים בדרך בלתי לגאלית ,ועוד כ8,000 - יהודים ממוצא פרסי שהתגוררו בעיראק בדרכונים .אלה הוטסו לאחר מכן מפרס לישראל .ובסך הכול הגיעו לישראל 119,970עולים מעיראק מתוך קהילה שמנתה 138,000נפשות .בהגיעם לישראל נקלעו למציאות חדשה של חיי מצוקה :מגורים באוהלים ,בצריפים ובפחונים; מזונות בקיצוב ,מחלות זיהומיות ,שפה חדשה ,מנהגים חדשים וערכים שלא הכירו .הם לא בכו ולא קוננו ,אלא התנערו כאיש אחד והצליחו להכות שורשים ולהתבסס בארץ .את ההוכחה לכך נתן למצוא בהשגיהם :יהודי עיראק הצמיחו ארבעה רבנים ראשיים, רמטכ"ל אחד ,אלופים ,שופטים, שרים ,חברי כנסת ,אנשי עסקים מצליחים ,ראשי רשויות ואת "מרכז מורשת יהדות בבל" היחיד בארץ אחרי בית התפוצות .יחד עם זה הם מפעלים לתפארת :את "הקרן לקידום החינוך" בראשותו של מר עזרא גבאי; ואת "אגודת אח"י" בראשותה של גב' נוזהת קצב ,ועוד עמותות הפועלות ברשויות המקומיות .היהודים יוצאי עיראק מהווים את הפלח השלישי באוכלוסיית ישראל היהודית אחרי יוצאי ברית המועצות ומרוקו. בהתאם לנתוני "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" (שנתון מס' ,)61 חיו בשנת 2009בישראל 238.0אלף יהודים יוצאי עיראק ,מהם 173.8 אלף ( )73.02%ילידי ישראל ורק 64.1אלף ( )26.93%ילידי עיראק. מרדכי בן-פורת מהנעשה במוזיאון התצוגה "מעולפת ספירים" ספרי תורה ותשמישי קדושה בקהילות יהודי בבל בבבל ובתפוצות עידית שרוני ,אוצרת התצוגה "מעולפת ספירים ,אלו ספרי תורה שהם דומים לעשת שן שמקושטת כספיר" (ילקוט שמעוני ,שיר השירים, רמז התקצא) ב– 4באוקטובר 2010התקיים ב"מוזיאון יהדות בבל" טקס פתיחה חגיגי של התצוגה "מעולפת ספירים" (איור .)1בטקס הפתיחה נכחו בני משפחת ששון – הרב דוד ששון ובנו נתן ששון, שהשאילו למוזיאון את ההיכל והתיבה שהיו שייכים לפרחה ששון ובנה דוד ששון ומשפחתו ,ושימשו בבית הכנסת הפרטי של משפחת ששון בלונדון ובישראל. בשנת 1910הגיעה משפחת פרחה ודוד ( )2תצוגת "מעולפת ספירים" מראה של ההיכל ,השאלת משפחת ששון ,ירושלים צלם :תומי הרפז ( )1בית הכנסת הפרטי בבית משפחת ששון ששון מבומביי ללונדון ,שם השתקעה באופן קבוע .מתוך רצון להמשיך לקיים את מנהגי בית אבא ובכללם את המנהגים הפולחניים ,החליטה המשפחה לקיים בביתה בית כנסת פרטי ,שישמש את בני המשפחה והקהילה הבגדאדית, הספרדית והאשכנזית בלונדון (איור .)2 בשנת ,1941בזמן מלחמת העולם השנייה ,עת הופגזה לונדון על–ידי הגרמנים ,עברה המשפחה לעיירה ליטשוורת ,שליד לונדון ,ובית הכנסת על כל תכולתו הועבר לשם. משפחת דוד ששון עלתה לישראל בראשית שנות ה– 70של המאה ה–20 והשתקעה בשכונת בית וגן בירושלים מהנעשה במוזיאון והעבירה את בית הכנסת על כל בתי הכנסת בספרי תורה. תכולתו למשכנם החדש .בית הכנסת ערב העלייה ההמונית של קהילת שימש במשך שנים רבות את המשפחה יהודי בבל נמצאו בבגדאד עשרות ומקורביה עד שהחליטה להשאיל את בתי כנסת ,ובכל בית כנסת ההיכל ,ספרי התורה והתיבה ל"מוזיאון אוחסנו עשרות ספרי תורה. בשנת 1910ביקר בבגדאד הגביר יהדות בבל". התצוגה "מעולפת ספירים" מהווה דוד ששון .ביומן מסע שכתב הוא הזדמנות ראויה להציג לראשונה מבחר רשם את שמות כל בתי הכנסת מספרי התורה ותשמישי הקדושה בבגדאד וציין כי בבית הכנסת שנפוצו בבבל ובקהילות הבבליות הגדול בבגדאד נמצאו יותר בתפוצות. משבעים ספרי תורה "מהם בעלי ( )3שמחת תורה בבית הכנסת מגן דוד ,כלכתה1995 , הרעיון המרכזי העומד מאחורי התצוגה תיקים יפים מזהב ומכסף ואחרים רמת הצורפות הייתה גבוהה והתיקים הוא טקס ,שרווח בבבל ובתפוצות בתיקים מעוטפים בקטיפה" (מסע בבל, נעשו מחומרים יקרים. הבבליות בחג שמחת תורה ,בו היה נהוג עמ' קכג) .בשיחה שערך עם שמש בית השילוב של כתיבה קפדנית ומעשה בכל בית כנסת להוציא את כל ספרי הכנסת הגדול נאמר לו כי בבית כנסת צורפות אמנותי גרמו לכך שיהודים התורה ולהציגם לפני ההיכל המרכזי זה היו ספרי תורה רבים שנשלחו לצפת רבים מקהילות מחוץ לבבל כמו :ארץ בשנת 1840לערך ,אחרי הרעש שפקד (איור .)3 ישראל ,תורכיה וקהילות המזרח הקרוב על העושר הכמותי והאיכותי של ספרי אותה בשנת ,1837וכי ספרי תורה והרחוק ,הזמינו ספרי תורה בבליים. התורה אנו למדים מתיאורי נוסעים נוספים נשלחו למוצל. רבנים וגבירים בבבל גם נהגו לשלוח שהגיעו לבגדאד במהלך המאה ה– 19עובדות אלו ממחישות לנו מספר ספרי תורה כתשורה לקהילות אחרות. ומכתבות שהתפרסמו בעיתוני התקופה דברים: דוגמה מאלפת קשורה לספר תורה זעיר, בהם מתואר המנהג שרווח אצל בני כי מנהג הקדשת ספרי תורה לבתי כנסת שהיה ברשות גדול רבני בבל הרב יוסף הקהילה בבבל להקדיש ספרי תורה רווח בקרב יהודי בבל. חיים .הרב יוסף חיים כתב על ספר זה בחייהם ולזכר קרוביהם שנפטרו .מנהג כי באמצע המאה ה– 20הגיע למאות במכתב ששלח בשנת 1897לרב צדוק זה מקורו במצווה האחרונה של תרי"ג מספרם של ספרי התורה בבגדאד הכהן ,רבה הראשי של צרפת ,וציין המצוות ,לפיה על כל יהודי לכתוב בלבד. כי ברשותו ספר תורה זעיר ואיכותי לעצמו ספר תורה .המקורות מתייחסים כי ספרי תורה בבליים היו נפוצים בכל במיוחד ,אשר נכתב כתיבה דקה וזמן גם לאיכות התיקים של ספרי התורה :רחבי עיראק ומחוצה לה. כתיבתו נמשך קרוב לחמש שנים. ככל שהמשפחה המקדישה הייתה ספרי תורה בבליים נחשבו למפוארים יחד עם הצגת ספרי תורה בשמחת אמידה ,כך נעשה התיק מחומרים ולאיכותיים בקרב הקהילות היהודיות תורה ,נהגו היהודים בבבל ובתפוצות יקרים כמו כסף וזהב .הם גם מציינים בבבל ומחוצה לה ,הן בשל הכתיבה לתלות בבתי כנסת ,לרגל יום זה, שמשנה לשנה הולכים ומתרבים היכלי המהודרת על עור צבי והן פרוכות מהודרות רקומות ,מעשה בשל ההשגחה על סופרי עבודת יד של נשים (איור .)4 הפרוכות שהיו שכיחות בבתי כנסת הסת"ם. בסוף המאה ה– 19עבר בבגדאד היו פרוכות שבמקור שימשו תהליך הכתיבה של ספרי נשים יהודיות כרדיד עטיפה (איזאר). התורה בבבל בדיקה אחת הדרכים הנפוצות לתרום פרוכות קפדנית של שבעה בבבל הייתה תרומת האיזאר המפואר, מומחים :שלושה בודקים ארוג בחוטי משי וכסף .אישה יהודיה וארבעה מגיהים ,ובראשם נהגה לעטוף עצמה ברחוב באיזאר. הרב משה צדקה (נפטר לאחר מותה הוא שימש ככיסוי למיטת בשנת תרע"ז .)1917גם הלווייתה ולאחר קבורתה ,נהגה ( )4פרוכות תלויות בשמחת תורה ,בית הכנסת מגן דוד ,כלכתה מהנעשה במוזיאון ( )5פרוכת לימים נוראים ,משי ,רקמת פסיס (תיל) ורקמה בחוטי כסף מלופפים בתך מונח ואחוז (כלבדון) צלם :תומי הרפז משפחתה לתרום את האיזאר כפרוכת לבית כנסת .נשים ממשפחתה נהגו לרקום כתובת הקדשה לזכרה של הנפטרת. היהודים בבבל ובתפוצות נהגו להשתמש בפרוכות אותן ייחדו לאירועים מיוחדים ,דוגמת שמחת תורה .לימים נוראים נהגו לייחד פרוכת מפוארת לבנה .דוגמה לפרוכת מפוארת לימים נוראים ניתן לראות בתצוגה "מעולפת ספירים" .זוהי פרוכת עשויה משי ,רקומה ברקמת פסיס – חוטי כסף (תיל) .כתובת ההקדשה רקומה בחוטי כסף מלופפים על תשתית (כלבדון) (איורים .)6 ,5 הפרוכת הוקדשה לזכרו של אליה דוד יוסף עזרא ,מגדולי הנדבנים היהודים בכלכתה .הוא תרם להקמת בתי ספר ובתי כנסת בהודו ובבבל ובעלי חיים נדירים לגן הזיאולוגי בכלכתה .לבנו, סר דוד עזרא (בחר) ,היה גן חיות פרטי באחוזתו ,וחלק מחיות אלה הועברו אחרי מותו לגן החיות התנ"כי בירושלים. רעייתו ,מזל טוב (מוזלי) ,נודעה בתרומותיה הנדיבות לפרוכות לקברי קדושים ולבתי כנסת בבבל ולבית הכנסת "בית אל" בכלכתה .ידוע גם כי מוזלי תרמה תרומה גדולה לייצור חופה מהודרת המוצגת בתצוגה. בנוסף להיכל ולמבחר ספרי תורה ,מוצג בתצוגה מבחר פרוכות רקומות .הן תלויות באולם התצוגה בדומה להצגתן בבתי הכנסת בחג שמחת תורה. ברצוני להודות למר מרדכי בן–פורת, יו"ר ה"מרכז" ,ולמר יגאל לושי ,מנכ"ל ה"מרכז" ,אשר תמכו בביצוע התצוגה והעריכו את חשיבותה הגדולה. אני מודה גם למשפחת ששון על שבחרה ב"מוזיאון יהדות בבל" להשאיל לו את ההיכל ,את ספרי התורה ואת התיבה .כבוד הוא לנו להציג את פריטי היודאיקה ואת סיפורה של המשפחה החשובה. הרבה תודה והערכה גם ליעקב זמיר, שתרם הרבה להקמת התצוגה .תמיד ידע למצוא את המענה הנכון באופן יצירתי .וכן לסנו תווינה ,איש יקר אשר תורם מזמנו וממרצו להעשרת האוסף של המוזיאון בתחום של יודאיקה בבלית בתפוצות. תודתי לצוות הנאמן שעבד איתי בתצוגה – אורלי ,איילת ונועה ,שסייעו במקצועיות כל אחת בתחומה; לד"ר צבי יהודה ,מנהל המכון לחקר יהדות בבל ,על הגהותיו והערותיו; לפרופ' ברכה יניב ,מומחית לנושא יודאיקה וספרי תורה ,אשר הואילה לעבור על הכיתובים של ספרי התורה והעירה הערות חשובות; לסיגל בן צור, רסטוראטורית שעבדה על הפרוכת לימים נוראים המוצגת בתצוגה; לרב יצחק גולשטיין ולרב יצחק שטיינר ממכון אות ,שסיפקו מידע על גווילים לספרי תורה בבליים; לעובדי ה"מרכז" חיים ,לילי ,מרינה ,יחזקאל ,ואדי, שסייעו בכל אשר נדרש; לצורף אליהו משה ,שתרם תיקון של רימון בגדאדי מארסף במוזיאון; למתנדבים יחזקאל וברטה חבה ,שמואל אביעזר ואמנון עמית ,שסייעו בתרגום טקסטים מערבית לעברית ,עבודתם מהווה תרומה חשובה לקידום המחקר. ולאחרון חביב ,לביא צרפתי – מעצב התצוגה ,שתמיד נעים ויצירתי לעבוד איתו. *תצלומים מתוך התצוגה "מעולפת ספירים" צלם :תומי הרפז ( )6פרוכת לימים נוראים (פרט) מהנעשה במוזיאון פריטים שנתרמו למוזיאון בשנת 2009 אורלי בחר פלורה ונאג'י סאלח (סתי) ז"ל :גיגית לכביסה "טשט" ומגש "לגן" ילדיהם של שלמה ונעימה מנשה :ספר תורה יהודית לוי (לוס אנג'לס) :ציפה לשמיכה "צ'רצ'ף" מרגלית גורג'י לזכר אביה ציון פתאל: תפילין ותיק לתפילין ילדיו של יוסף זערור :קנון שולמית סופר לזכר בעלה יצחק סופר: שמיכת צמר "חראם" מאיר (מוניר) עוזר לזכר מנשה וצלחה חי :תיק לכתובה "כיס מל כתבה" ג'ויס ומשה טחן :רדיו דוריס שמואל :קבקבים "קבקאב" לכלה ,קמיע "קצבה" וקמיע "טלסם" מכסף אנג'לה שמעון השאילה :מעיל לספר תורה רקום בחוטי משי וחוטי מתכת "כלבדון" ,רימונים ,תיק לספר תורה וידיים לתורה מכסף ,תיקים לטלית ומנורת שמן מקרמיקה ויולט שעשוע-מאיר ודוריס קוקו לזכר הוריהן נעימה וגרג'י שאול ואחיהן שלמה וד"ר שאול :שטיח "זוליי" קשאן קבקבים "קבקאב" לכלה עיראק ,סוף המאה ה?19- עץ ,עור ,מתכת וכסף ,ריקוע גזירה וחקיקה תרומת דוריס שמואל יוסף בחר ז"ל :ג'ל לעיצוב שיער "ברליאנטין" בלה כהן (אקירוב) לזכרם של פרחה וסלח אקירוב :אצבעון "כישתבאן" מכסף מעוטר בניילו ,כפית "מעלקה" וקן לפתילות "בלבולה" מכסף יפה ביטון לזכר אמה ג'ולייט (סופר) מאיר :שמלה לתינוק "נפנוף" נעמי סלח :חלוק "זבון" לאישה רקום ברקמת אפליקציה לזכר שרה דוד נתרמו :שמלות לילדות, מפת צרור "בוקצ'ה" ותיק לכתובה "כיס מל כתבה" רקומים ברקמת פסיס "תיל" ,מפות לשולחן צד "רטא מל תפסי" בחדר שינה ,כיסויים למיטה "רטא מל צ'רפאיה" זוגית ומפת צרור "בוקצ'ה" רקומים בחוטי משי ,חלוק "זבון" לתינוק לטקס ברית מילה ווילונות "פרדה" רקומים ב"ברודרי" חביבה עבאדה בת רחל וציון :רדיד עטיפה "איזאר" מאריג " אבו אל- חישי" משפחת אבישר לזכר הסבתא רג'ינה אגבאבא :מפה לכיסוי תיבה "רטא מל צנדוק" וכיסוי למיטת תינוק רקום ב"ברודרי" ברטה סלמן לזכר אימה נעימה סודרי: סדין "מפרש" למיטת תינוק רקום ב"ברודרי" וכיסוי לספה איריס כהן לוי :מניפה "מרחה" דייזי עטר לזכר אמה נעימה נקר: שמלה לתינוק "נפנוף" רקום בחוטי משי ברטין ואברהם יוסף :לסוטה לאישה רקומה ברקמת פסיס "תיל" רחל שיך עודה :קמעות "כתיבי" סלימה מוכמל :מסרקים "מישט" מעץ, סבון "צאבון" קמיע "כתיבי" (פרט) סופר סת"ם :הרב יהודה פתיה עיראק1942-1890 , כתב יד בדיו על קלף תרומת רחל שיך עודה פלורנס שרף לזכר אמה רוזה לוי (מוכמל) :רדיד עטיפה "איזאר" מאריג "צ'רעלי" דוד שוחט לזכר הוריו נעימה ושלמה שוחט :כותונת "דשדאשה" לגבר סמרה ונאג'י שבתאי (ספטי) :חזית של שמיכה לתינוק "מלחפה" רקומה ב"ברודרי" ומברשת "פרצ'ה" לניקוי בגדים שמחה אלפי ז"ל :מפית ,מפות צרור "בוקצ'ה" ומפת שולחן "מפרש מל מז" ליאונורה סלם לזכר בעלה יוסף :אריג ברוקד ,מפה ,רדיד עטיפה "איזאר" מאריג "אבו אל-חישי" ,חלוק "זבון" לאישה ,גלימה "עבאיה" לגבר ,אבנט מהנעשה במוזיאון "שאלה" לגבר ,רדיד עטיפה "איזאר" מאריג "צ'רעלי" וגלימה "עבאיה" לאישה רקומה בחוטי מתכת "כלבדון" תקוה קולטר :מפיות וחלק מכיסוי למושב רקום ב"ברודרי" סלי וסמואל מוריס (לונדון) :חלוק "זבון" לגבר ,מפה לכיסוי ברכות של ראש השנה ומגילת אסתר משפחת קאשי לזכר ספירונס קאשי (יהושע) :חלוק "זבון" לאישה רקום ברקמת פסיס "תיל" ,מפה למגש משלוח מנות ושמלות "נפנוף" לתינוק עמליה עבאדה :שמיכת פוך "לחיף" לתינוק וכלי עבודה לצורף צלחה שמאי לזכר הוריה כתון ומשה אליאס :תיק לכתובה "כיס מל כתבה" רקום ברקמת פסיס "תיל" ושמלת חינה "דאריי מל חיני" רקומה בפייטים בתיה אברהמי השאילה :אבן חותם מהתקופה הפרתית רות פרץ :שעון "סאעה" כיס מכסף שמחה טורשי :שעון "סאעה" כיס מכסף עינב לוי :דיוקנו המפוסל של עו"ד יוסף בצרי הי"ד ברטה ועבדאללה אל-חכם :שטיח מנורת חנוכה בגדאד, המאה ה19- פליז ,יציקה השאלה מאוסף שאול שהרבני סיפורו של פריט אורלי בחר קוראים וקוראות יקרים ,ד"ר צבי יהודה ,וסיפוריהם מהווים בסיס לעשייה עורך "נהרדעא" ,הציע לי לכתוב טור המוזיאלית. חדש ,בו יובאו סיפוריהם של פריטים שנתרמו או הושאלו לאוסף מוזיאון לאחרונה נוספה לאוסף המוזיאון מפה יהדות בבל .הרמתי את הכפפה ואני לכיסוי ברכות לראש השנה (תמונה.)1 שמחה להציג בפניכם את הסיפורים במרכזו של פריט מיוחד זה ,העשוי המסתתרים מאחורי פריטים ,מהם ניתן מאריג סאטן מודפס ,מתואר חלל ללמוד על תולדותיהם ,שימושיהם מתומן ,בתוכו מוצב שולחן עגול ,עליו ובאופן עקיף ,גם על תרבותם ומנהגיהם מונחות צלחות עם ברכות לראש השנה, של הקהילות מהן הגיעו .פריטים אלו ביניהם :ראש כבש ,עלי סלק ,תמרים, סבון "צאבון" עיראק ,המחצית הראשונה של המאה ה20 - חומרים אורגניים ונייר תרומת סלימה מוכמל "זוליי" קשאן שאול שהרבני השאיל :מנורת חנוכה מפליז בית הכנסת "תפארת ישראל" (כרכור): ספר תורה בתיק ברטה קור :קערה לפסח מפורצלן טובה (ויקטוריה) מנדלאוי :מפות שונות רקומות ב"ברודרי" ומכתש ועלי "האואן" ניסן לוי לזכר ג'ולייט לוי :מכתש ועלי "האואן" וקערה מאלומיניום לטיפה שמי :כלי מטבח מאלומינים ומפת שולחן "מפרש מל מז" קמילה ריימונד (לונדון) :סכו"ם מכסף ומחברות מבית ספר "שמאש" מנשה שמואל :שמיכת צמר "ג'ג'ים" תפוח ,רימון ולוביה (תמונה .)2בנוסף לכך ניתן להבחין בגביע יין ,בבקבוק מי ורדים "קומקום" ובשלושה מקורות אור המאירים את החלל :נברשת "תריה" ושתי מנורות קיר .המתומן המרכזי ממוסגר במשושים המופרדים זה מזה באמצעות דגמים צמחיים שונים. משושים אלו מעוטרים באיורים של כבש (תמונה )3ודג וכן גם בטקסטים רלוונטים ביניהם :קידוש לשבת ,ברכת הבדלה ,קידוש לראש השנה וברכות "יהי רצון ."....סביב המשושים מסגרת חיצונית המורכבת מדגמים צמחיים חוזרים ,ציפורים ,מדליונים שבמרכזם מהנעשה במוזיאון ( )2ברכות לראש השנה על שולחן (פרט מתמונה )1 ( )1מפה לכיסוי ברכות לראש השנה בומביי1890 , סאטן ,הדפס תרומת סלי וסמואל מוריס (לונדון) פירות שונים והכתובת" :תזכו לשנים רבות הבנים והאבות" .מכתובת שמופיעה באחד המשושים אנו למדים שהסופר יחזקאל יונה צאלח מנשה יצר את המפה בבומביי בשנת ( 1890תמונה .)4 המפה נתרמה לאוסף המוזיאון על ידי סלי מוריס ,נכדתו של הרב שלמה תוינה שהגיע מבגדאד להודו בשנת 1881 והשתקע בכלכתה בשנת .1883הפריט היה שייך במקור לחמותה של התורמת, ( )3כבש (פרט מתמונה )1 סמבולה דואק כהן ,בת למשפחה שהיגרה מחלב להודו .מכאן אנו למדים על המיזוג והקשרים ההדוקים שנוצרו בין קהילות המהגרים היהודים שבחרו להשתקע בהודו. באוסף המוזיאון מצוי סט המכיל תיק לטלית ותיק לתפילין בעלי משמעות מיוחדת (תמונות .)5–6התיקים המלבניים ,התפורים מאריג משי כחול, מעוצבים בדגם מעטפה וממסוגרים בחוטי משי מלופפים בגווני כחול ולבן. הם מעוטרים בדגמים צמחיים ,רקומים בחוטי משי צבעוניים ,המורכבים מתשלובות של גבעולים ,עלים ופרחים, שיוצרים מעין גרלנדה .מבט בוחן יותר על הפריטים מלמד כי החלק המרכזי של הרקמה בחזית התיק לטלית נפרם וכי חלק מהמגן דוד ,שרקום במרכז הגרלנדה בצידו האחורי של התיק לתפילין ,פרום וקרוע .התורמת צביה כתב סיפרה כי אמה ,ויקטוריה כהן, קרעה את מגן הדוד מחזיתו של התיק לטלית והתחילה לפרום אותו מצידו ( )4כתובת (פרט מתמונה )1 מהנעשה במוזיאון ( )5תיק לטלית בגדאד ,המחצית הראשונה של המאה ה20 - משי ,רקמה בחוטי משי תרומת צביה כתב לזכר אביה ציון כהן האחורי של התיק לתפילין לאחר לכידת בנה ,מוריס כהן ,בידי הבולשת העיראקית .היא חששה שמעצרו בין השנים 1949-1948באשמת פעילות ציונית יוביל לחיפוש בבית המשפחה, במהלכו ימצאו את פריטי היודאיקה, בעלי הסמלים היהודיים–ציוניים ,אשר היו שייכים לאבי המשפחה. ניתן להניח כי דווקא השחתתם של התיקים ,שעוצבו בדגם אופייני ליהודי עיראק ,מעניקה להם את משמעותם ההיסטורית .פעולת הפרימה של הסמל היהודי-ציוני מלמדת אותנו על הלכי הרוח בקרב הקהילה היהודית בעיראק ערב הקמתה של מדינת ישראל. לאחרונה התוסף לאוסף המוזיאון רדיד עטיפה "איזאר" ,ששימש כבגד עליון לאישה היהודיה מחוץ לבית (תמונה .)7הוא מורכב משתי יריעות מלבניות ממשי בשילוב חוטי מתכת ,שחוברו לרוחבן, כשהעיטור לרוחב שוליו האופקיים מעניק לו את הכינוי "איזאר אבו אל- חישי" .בחינה מדוקדקת של הפריט מראה כי לולאות מתכת ,המשמשות לתלית וילונות ,חוברו לאורך שוליו האנכיים (תמונה .)8משיחה עם בתה של התורמת ,התברר כי פריט זה ,אותו היא בחרה לכנות וילון ,הוא "איזאר" שבשימוש משני הפך לוילון. ( )8לולאה לתליית וילון (פרט מתמונה )7 ( )6תיק לתפילין בגדאד ,המחצית הראשונה של המאה ה20 - משי ,רקמה בחוטי משי תרומת צביה כתב לזכר אביה ציון כהן היא סיפרה כי אימה ,חביבה עבאדה, חיברה את הלולאות בשנת ,1958על מנת להשתמש בו כמסך לחלון ,היות ובישראל של שנות ה– 50לא היה ניתן להשיג וילונות .פריט זה מהווה דוגמה לתושייתן של העולות מעיראק ,שניסו לאלתר אביזרים שימושיים ,מהמעט שהיה ברשותן בשנות הצנע הקשות בתקופת קליטתן בארץ. ( )7רדיד עטיפה "איזאר אבו אל-חישי" בגדאד1929-1920 , משי ,חוטי מתכת וחוטי משי ,אריגת נול תרומת חביבה עבאדה בת רחל וציו מהנעשה ב”המרכז” סקירת אירועי “המרכז” יגאל לושי ,מנכ”ל חברים יקרים פעילות ה"מרכז" השנה הייתה ברוכה. יש עליה בכל הפעילויות :ימי עיון, אירועי שורשים ,אירועים מוסיקליים, ביקורי תלמידים וקבוצות מאורגנות, הרצאות ואירועי ארגונים ועמותות של יוצאי עיראק ובהם ארגון יוצאי תנועת החלוץ המחתרתית ,אסירי ציון,עמותות יוצאי ארביל ועמארה ועוד. בכל האירועים עשה ה"מרכז" כמיטב יכולתו כדי לתת לאורחים הרגשה של ביקור בבית ,במשפחה וכך גם היו תגובות המבקרים. פעילות ה"מרכז" במסגרת המוזיאון כללה את הקמתו של האולם לתערוכות מתחלפות ע"ש מרסל ועו"ד יוסף בטאט ,פתיחתן של תערוכות חדשות כמו תערוכת ספרי תורה ותשמישי קדושה והתצוגה המרהיבה של קמעות שנעשו על–ידי האמנית ברכה שחר בתרומת נעימה חווה. השנה ביקרו והשתתפו באירועי ה"מרכז" כ– 17,000איש ,ביניהם כ– 4,600תלמידי בתי הספר ,ולמן היווסדו בפסח 1988ביקרו ב"מרכז" מעל חצי מליון איש. אבקש להזכיר לחברים את ההוצאות הרבות שיש לנו בקיום הפעילות למענם. ה"מרכז" מודיע בדואר לחברים על כל האירועים המתקיימים ,כולל משלוח הזמנות .הוא גם שולח ללא תשלום את הביטאון נהרדעא למי שמחדש את חברותו .צר לי מאוד להודיעכם כי לא נוכל לממן דואר לחברים שלא משלמים את דמי החברות של 100לשנה. סכום זעום ביחס לתמורה שמקבלים. בשל כך שוקל ה"מרכז" להעלות את דמי החברות .הודעה תשלח בנפרד. מר מיכאל גלצר ומר יגאל לושי על רקע שחזור הבית היהודי אני מזמין את מי שלא ביקר בשנה האחרונה ב"מרכז" לבוא לראות את הבנייה והתצוגות החדשים ולהתרשם מהעשיה הרבה. אזכיר כי עדיין יש אפשרויות הנצחה שונות למעוניינים .לאחרונה התחלנו הקהל באירוע השקת דור ההמשך מהנעשה ב”מרכז” לקיים ערבי שורשים וימי הולדת להורים ולסבא וסבתא בשילוב עם חווית הביקור במוזיאון .פרטים ב"מרכז". פתיחת תערוכת הקמעות של האמנית ברכה שחר גב' עינת חכם תורמת ל"מרכז" את פסלו של עולה הגרדום יוסף בצרי ז"ל להלן סקירת האירועים שהתקיימו ב"מרכז" מאז הפרסום בגיליון הקודם של "נהרדעא": ב– 31/3/2009התקיים ב"מרכז" ערב הוקרה לזכרה של עליזה בירון–קטן ז"ל ממייסדי תנועת החלוץ המחתרתית בעיראק .בין הדוברים היו :מר מרדכי בן–פורת ,יו"ר ה"מרכז" ,מר זבולון הראלי ,יו"ר ארגון יוצאי תנועת החלוץ בישראל ,עו"ד מרדכי ביבי ,סגן יו"ר הכנסת לשעבר ,מר אברהם שעשוע וגב' שרה שינה בן–אור .הוצג סרט על המנוחה .סיכם את הערב בעלה השופט (בדימוס) יואב בירון–קטן בקריאת שיר. החל ב– 19/5/2009התקיימו השנה כעשרה אירועים בשיתוף עם "אגודת אקדמאים יוצאי עיראק בישראל" בראשותו של פרופ' שמואל מורה על נושאים שונים כמו זיכרונות מעיראק ופרסום באתר "אילאף" . ELAPH ב– 2/6/2009התקיים ערב אזכרה להרוגי פרעות שבועות תש"א – הפרהוד .הוקראו שמות הנרצחים על–ידי ד"ר צבי יהודה .השתתפו :מר מרדכי בן– פורת ,פרופ' שמואל מורה, והעיתונאי והסופר סלים פתאל .ד"ר ניסים קזז הדליק נר לעילוי נשמת הנרצחים ביניהם אביו .הנחה מר יגאל לושי, מנכ"ל ה"מרכז". ב– 4/6/2009התקיים ערב לרגל הופעת ספרו של ד"ר הפרוכות בתערוכה "מעולפת ספירים" 10 מהנעשה ב”מרכז” יצחק גבאי "ללא מורא בתעוזה ובעקביות" בהשתתפות מר מרדכי בן– פורת ,יו"ר ה"מרכז" .על הספר דיבר מר אהרון וייס .ערך והנחה את הערב מר יגאל אגם .ד"ר גבאי הרצה על הבעיה הפלסטינית .ד"ר יצחק גבאי ומר יגאל אגם נבחרו כחברים בוועדת הביקורת של ה"מרכז" ללא שכר. בתאריך 7/9/2009התקיים ב"מרכז" טכס פתיחת התערוכה של האמן והצייר שלמה (סלים) כדורי ז"ל .הוצג סרט על דמותו ופעילותו של הצייר. רעיית הצייר גב' עליזה כדורי תל"א תרמה ל"מרכז" תמונות של הצייר המתארים מקצועות שונים בעיראק. גב' כדורי ואחותה שושנה נאג'י ידועות כתורמות קבועות ל"מרכז" .תערוכה זו חנכה את האולם החדש של תערוכות מתחלפות שהוקם בתרומתם של מרסל ועו"ד יוסף בטאט ז"ל. ב– 13/9/2009התקיים טכס הסרת הלוט מעל שלט מוזהב המוצב בלובי ה"מרכז" לזכרו של אודוארד סומך ז"ל בתרומת אשתו גב' רות סומך .יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן–פורת ומר יגאל לושי ,מנכ"ל ה"מרכז" ,הודו לגב' סומך על תרומתה .במהלך האירוע התקיימה תפילת מנחה וערבית והוצגה מצגת לזכרו של המנוח .נתרם גם עבור שלט מוזהב נוסף לזכר יחזקאל פרץ אחיה של גב' סומך. ב– 6/10/2009נערכה פתיחת התערוכה "הסוכה בבבל" .על התערוכה דיברו ד"ר צבי יהודה ,מנהל "המכון לחקר יהדות בבל" ,והאוצרת עידית שרוני. בתכנית האמנותית השתתפה מקהלת נהריים בשירה מפיוטי חג הסוכות כמנהג יהודי בבל בשיתוף ובניהול מר ישראל שהרבני ,הממונה על תרבות המזרח בעיריית רמת גן .הנחה ונצח על המקהלה המלחין יצחק אביעזר. השתתפו הנגנים אלבר אליאס ,אברהם עובדיה ,ויקטור עידה ,אליאס שאשא והרצל שגיא. ב– 20/10/2009התקיים ערב השקה לספרו החדש של המשורר והסופר חיים בר–כא" ,להרוג את נעימה" .השתתפו אורחים רבים והתקיימה שירה בציבור בליווי שקופיות. ב– 21/10/2009התקיים אירוע הוקרה ממלכתי לאסירי ציון מכל הארץ בשיתוף משרד הקליטה, האגף הבכיר לקליטה בקהילה ומרכז ההסברה במשרד ההסברה והתפוצות. מר יגאל לושי עם מר דאווד באג'יסתאני השתתפו כ– 800איש מכל הארץ שהגיעו ל"מרכז" באוטובוסים וקיבלו הדרכה מצוות מורחב של מדריכות ועובדי ה"מרכז" ברשותה של מנהלת ההדרכה גב' פנינה שחם .בסוף הביקור התארחו המשתתפים באולמי "ווייט הול לארוחת צהריים .השתתפו השרה לקליטת עלייה גב' סופה לנדבר ,ראש העיר אור–יהודה מר דוד יוסף ,ומר מרדכי בן–פורת יו"ר ה"מרכז" .בסיום הופיע הזמר יהורם גאון במבחר משיריו. הנחה דן כנר. ב– 27/10/2009התקיים ערב השקת שני ספרים של הסופר אפרים יצחק (אסחייק) בנושאים :מבגדאד לישראל – גירוש לכיוון אחד (רוחה בלא רג'עה); שורג'ה וחנוני ( שווקים בבגדאד) .השתתף מר יעקב חכם חבר הועד המנהל של "המרכז" .על הספרים דיבר המחבר בליווי מצגת .הנחה מר יגאל לושי ,מנכ"ל ה"מרכז". ב– 29/10/2009התקיים טכס הסרת הלוט מעל שלט הנצחה לזכר מרסל וברוך עובדיה ז"ל בתרומת ילדיהם. השתתפו יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן– פורת ,המשפחה וידידים .נאמרו דברים מר מרדכי בן-פורת מניח זר ליד אנדרטת הרוגי המלכות בעיראק 11 מהנעשה ב”מרכז” על פועלם ולזכרם של הנ"ל .הוצגה מצגת על המשפחה. ב– 15/12/2009התקיים מפגש שורשים של משפחת עבדה .התכנית כללה ביקור במוזיאון ,הדלקת נר רביעי של חנוכה ,מצגת ומספרי סיפורים של המופע "מבגדאד למעברה ולשיכון" בהנחיית ניסים דנגור ביוזמת שולי הפקות עם הזמר עזיז ג'לאל. ב– 16/12/2009התקיים טכס פתיחת התצוגה "מנורות חנוכה מעיראק" שהושאלו על–ידי האספן מר שאול שהרבני חבר הועד המנהל של ה"מרכז". התכנית כלל הדלקת נר שישי של חנוכה .נשאו דברים יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן– פורת ,האוצרת עידית שרוני, והפייטן עו"ד שמעון חזן .הנעים את הערב נגן העוד זכאי ברהום. ערב התקיים ב–23/12/2009 מוסיקאלי ופגישה עם המלחין ,הזמר והעיתונאי בשיר צברי בותאני ,יליד צפון עיראק החי בשוודיה ,בשיתוף "אגודת אקדמאים יוצאי עיראק". השתתפו :פרופ' שמואל מורה, עו"ד יחזקאל פטל ,מר אכרם ברזני והמשוררת אסנת אברהמי .בסיום הערב הופיעה השחקנית שושה גורן עמאד לוי (שני מימין) ,עלה לפני כחודש לישראל ,ליד אביו עזרא לוי ,עלה לפני שבע שנים, עם מר מרדכי בן-פורת ומר יגאל לושי בתוכנית של הוואי עיראקי. ב– 10/1/2010התקיים טכס אזכרה להרוגי המלכות בעיראק .אירוע זה מתקיים מידי שנה בכ"ג בטבת ,יום עלייתם לגרדום של עו"ד יוסף בצרי ושלום צאלח ז"ל .השתתפו :יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן–פורת ,ראש עיריית אור–יהודה מר דוד יוסף ,יו"ר גב' אמירה גבאי ז"ל ואחיה אברהם אברהמי בערב השקת ספרו של בנה מר צבי גבאי (לצערנו נפטרה גב' גבאי שבוע אחרי האירוע) 12 ארגון יוצאי תנועת החלוץ המחתרתית מר זבולון הראלי ,ונציג ארגון אסירי ציון .אורח הכבוד היה שר הביטחון לשעבר אלוף איציק מרדכי. ב– 9/2/2010הוקרן ב"מרכז" הסרט "טרב" על הסופר אלי עמיר ששודר בערוץ הראשון של הטלויזיה. השתתפו :יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן–פורת ,סגן יו"ר ה"מרכז" מר אריה שמש ,מר צבי גבאי ,חבר הועד המנהל שגריר וסמנכ"ל לשעבר במשרד החוץ, הסופר אלי עמיר חבר הועד המנהל, מאיר–גליצנשטיין. אסתר וד"ר הנחה מר יגאל לושי מנכ"ל ה"מרכז". המשתתפים דנו בהרחבה בנושאי עליה וקליטה ,אפיונים בהתנהגות העליה מבבל והקשיים בקליטת הנוער. ב– 24/3/2010התקיים ערב עיון לרגל הופעת ספרו של מר עמנואל נחתומי "בצוק העיתים" .השתתפו :מר מרדכי בן–פורת ,ד"ר ליליאן דבי–גורי ונכדתה רותם אלון שריגשה את הקהל בדבריה. ערב ההתרמה 2010 במלון הילטון ,תל-אביב מר יוסי אלמוג מר רן כהן ומר אורי דוד תרומת עבודות הציירת גב' רות דוד מר ישראל שמעונוב גב' שולה בנימין וגב' ענת שרוף מר אורי דוד ורעייתו רותי מר יהודה כהן ורעייתו מר יעקב נמרודי פרופ' שמואל מורה מר אלישע שחמון הסופר אלי עמיר מר מאיר דקל ומר ניסים צדקה ח"כ כרמל שאמה ומר יגאל לושי מר יעקב בנימין ומר יגאל לושי מ' בן-פורת ורעיתו ,י' לושי ,צ' גבאי ,י' מססה מר שאול שהרבני ומר רמי אלמוג מר יגאל לושי ומר רמי אלמוג גב' כרמלית ומר יהושע מועלם תרומת עבודות של הציירת גב' רות דוד מר מרדכי איציק וח"כ כרמל שאמה מר יואל צרף מר עזרא דגמי מר ישראל שהרבני מר אדי פייט ,מר מנשה בראון מר ברוך לוי מר צבי מועלם מר משה בן דוד ,גב' עדנה בר לוי מר אלי גבאי ,מר עזרא כדורי מר אלי עמיר מר יחזקאל חי הדור הצעיר ח"כ כרמל שאמה ומר אלי עמיר מר אורי דוד ,מר יוסי אלפי מר מרדכי בן-פורת מר מרדכי בן-פורת ומר אורי דוד חברי הנהלה ועובדי "המרכז" מר עזרא דגמי מר יהודה צדיק מר יעקב נמרודי בשירה מר יוסי אלמוג רו"ח אלי גבאי מהנעשה ב”מרכז” ב– 4/5/2010התקיים ערב עיון על יצירתו הספרותית של הסופר אליהו מנצור .בהשתתפות מר מרדכי בן– פורת ,ד"ר צבי יהודה ,מר קובי הוברמן, גב' נחמה בר–כוכבא ,מר יעקב זמיר (כרכוכלי) ומר שלמה אלבצרי. ב– 6/6/2010נערך טכס הסרת הלוט מעל שלט מוזהב המוצב בלובי המחודש של ה"מרכז" תרומת משפחת אגאי לזכר ההורים מזל ויוסף אגאי ז"ל .השתתפו: מר מרדכי בן–פורת ונציגת המשפחה הנכדה הדר אגאי .הוקרן סרט על החינוך בעיראק והוצגה מצגת שנערכה על–ידי יהונתן אגאי .המשתתפים סיפרו על העלייה והקליטה ועל הבית הפתוח בחולון. ב– 15/6/2010התקיים ערב זיכרונות ושורשים של משפחת בכש–שעיה. יוזם התכנית סאמי בכש .הוצג סרט על משפחת בכש ומצגת על שכונת בתאווין היום .אורחת הכבוד הייתה רונית צ'יטיאט למשפחת שעיה .הוצגו שלושה ספרים על משפחת בכש לפי מחקר וכתיבה של מר סאמי בכש. ב– 9/6/2010התקיים נשף התרמה במלון הילטון בתל–אביב בחסותו האדיבה של הנדבן היקר מר אורי דוד אשר עמל ימים רבים והשקיע מזמנו כדי להביא להצלחת הערב שהכנסותיו נועדו לסייע בהשלמת הבנייה והתצוגות במוזיאון .בדברים שנשא עמד מר אורי דוד על חשיבות סיום הבנייה והעיצוב של המוזיאון המהווה מקור גאווה ליהודי בבל ,וביקש את הנוכחים לתרום למען מטרה חשובה זו .גם מר יעקב בנימין ,גזבר ה"מרכז" ,התייחס בדבריו לחשיבות הגדולה של התרומה ל"מרכז" וביקש את הנוכחים לקחת חלק במשימה זו ולתרום .מר בן–פורת, יו"ר ה"מרכז" ,הודה למר אורי דוד ולמי שסייעו לו על מאמציהם להצלחת הערב .הנחה יוסי אלפי .התכנית כללה שירה של הזמרת עינת שרוף. ב– 22/6/2010התקיים ערב עיון על יצירתו של החוקר ,הסופר והעורך ניר שוחט .השתתפו :פרופ' שמואל מורה, הסופר עזרא מורד ,המשורר הרצל חקק ,והמשורר בלפור חקק ,יו"ר אגודת הסופרים העבריים( .ראה כתבה בנושא). ב– 21/7/2010התקיים טכס פתיחת התערוכה "אוצול" (שורשים) של האמנית ברכה שחר הכוללת שחזור אמנותי של קמעות שהיו בשימוש יהודי בבל .הוצגו גם שחזורים של כלים שהיו בשימוש בעיראק .התערוכה זכתה להצלחה רבה והיא מוצגת בחלקה בלובי ה"מרכז" .השתתפו :מר מרדכי בן–פורת ,מר דוד יוסף ,ראש העיר אור–יהודה ,פרופ' שמואל מורה, והאוצרת עידית שרוני שהתייחסה בדבריה לנושא הציור והפיסול, הקמעות והאמנות אצל יהודי עיראק בליווי שקופיות .הנחה מר יגאל לושי. האמנית ברכה שחר התייחסה בדבריה לדרך בה הגיעה להכנת התערוכה ולכוח ששאבה מהוריה לבצע את התערוכה. ב– 30/8/2010התקיים ערב השקת ספרו של השגריר וסמנכ"ל משרד החוץ לשעבר מר צבי גבאי בנושא :השירה והאימפריאליזם היפה ,מאמרים וקובץ תרגומי שירה בערבית .הערב נערך בשיתוף עם "אגודת אקדמאים יוצאי עיראק בישראל" ויו"ר האגודה פרופ' שמואל מורה .השתתפו :מר מרדכי בן–פורת ,פרופ' שמואל מורה ,והמשורר רוני סומק .הנחה את הערב יוסי אלפי. הוגשו קטעי קריאה על–ידי השחקן ששון גבאי וקטעי נגינה על–ידי ויקטור עידה והרצל שגיא. ב– 7/9/2010התקיים בשיתוף עם "אגודת אקדמאים יוצאי עיראק בישראל" ערב עיון לרגל הופעת ספרו של ד"ר ניסים קזז "סיפא וספרא". בדברים שנשאו התייחסו המשתתפים לפעלו של ד"ר קזז .פרופ' שמואל מורה אמר :ד"ר ניסים קזז הוא סמל לנוער הציוני שקם אחרי הפרהוד; פרופ' משה מעוז ,חוקר ההיסטוריה של המזרח התיכון ומרצה באוניברסיטה העברית אמר :ד"ר ניסים קזז לוחם וסופר (ד"ר קזז היה קצין בכיר בצה"ל) .ד"ר יעקב לילוף–חג'ג הרצה על "האוטוביוגרפיה כמקור למחקר" .מר מרדכי בן–פורת התייחס בדבריו לרצח אביו של ד"ר קזז על–ידי פורעים בפרהוד .הנחה את הערב מר יגאל לושי. ב– 4/10/2010התקיימה פתיחה חגיגית של התערוכה "מעולפת ספירים" באולם התערוכות המתחלפות ע"ש מרסל ועו"ד יוסף בטאט ז"ל .בתכנית האמנותית השתתף החזן והפייטן הרב דוד מנחם בליווי הרכב מוסיקאלי. (ראה כתבה בנושא). ב– 12/10/2010התקיים בשיתוף עם עמותת מורשת יהודי ארביל יום עיון על "הציונות בארביל" בהשתתפות קהל רב של יוצאי העיר ארביל .הנחה את הערב יו"ר העמותה מר מנחם אלוני .נשאו דברים ה"ה מרדכי בן–פורת ,זבולון הראלי ,יואל (יהודה) שוחט ,וגיורא שם טוב .הפתעת הערב הייתה ביקורו של מר דאווד בג'יסתאני מארביל .בתכנית האמנותית השתתפה מקהלת נהריים בניצוחו של המלחין יצחק אביעזר בפיוטים ושבחות בחסותו של מר ישראל שהרבני ,מנהל תרבות המזרח בעיריית רמת גן( .ראה כתבה). ב– 19/10/2010התקיים ערב חגיגי להשקת הספרים "הרצל פינת בלפור ליד נהרות בבל" ו"משורר של חצות" מאת המשורר בלפור חקק" ,אנא ברוח, אנא בשיר" מאת המשורר הרצל חקק. השתתפו :מר מרדכי בן–פורת ,פרופ' שמואל מורה ,ד"ר משה גרנות והסופר מנחם פאלק ,סגן יו"ר אגודת הסופרים. 21 מהנעשה ב”מרכז” המשוררים הרצל ובלפור חקק קראו משיריהם. ב– 22/10/2010התקיים ב"מרכז" מפגש של דור ההמשך במגמה ליצור מסגרת פעולה לצעירים .לערב זה קדמה הכנה רבה של יצירת קשר עם הצעירים ומשלוח הזמנות .במפגש, שהתקיים ב"מרכז" ,השתתפו כ–80 איש חלקם צעירים וחלקם הורים מלווים .מר מרדכי בן–פורת ,יו"ר ה"מרכז" ,בירך את הנוכחים והודה לעובדים ,ובמיוחד לג'וזפינה שיזמה את האירוע הזה והתנדבה יחד עם אחרים לקדמו .הסופר אלי עמיר היה אורח המפגש וריתק את הקהל בהרצאה מאלפת .ה"מרכז" ימשיך בפעילות זו כדי ליצור פורום לדור ההמשך. ב– 29/10/2010התקיים ערב עדות ביוזמה ובשיתוף "מכון בן–צבי", המשרד לאזרחים ותיקים ומשרד החינוך .השתתפו בו מר מיכאל גלצר, המזכיר האקדמי של "מכון בן–צבי" ,ומר עדי עופר ,סמנכ"ל "יד בן–צבי" .נוכחו כ– 150אזרחים ותיקים .יו"ר ה"מרכז", מר מרדכי בן–פורת ,הודה לאורחים על היוזמה הברוכה .ד"ר אסתר מאיר, מ"אוניברסיטת בן–גוריון" ,הרצתה על הנושא" :איך העיראקים נעשו ישראלים" ,וגב' עידית שרוני ,אוצרת ה"מוזיאון" ,הרצתה על הנושא "הקמע והסמל בקרב יהודי בבל" .בתכנית האמנותית הופיעה השחקנית (יוצאת עיראק) שושה גורן בסיפורי סבתא. השתתפו גם הזמר סמיר חיו ותזמורתו בשירים עיראקים .הוגשה ארוחת ערב ממטעמי המטבח העיראקי .האירוע היה מרגש ומהנה. ב– 6/12/2010התקיים ב"מרכז" ערב נוסטלגי עם שירים מיצירותיו של המלחין ונגן הקאנון יוסף זערור ז"ל. השתתפו כ– 180איש .בנו של יוסף זערור ,דוד זערור–אופיר ,הדליק נרות חנוכה שלוו בשירי חנוכה .הוצגה מצגת על פועלו של זערור ולחניו .הזמרים מילו חממה ועזיז ג'לאל שרו שירים מתקופתו של זערור בלוויית תזמורת של 6נגנים מהם :אלבר אליאס ,אליאס זבידה ,ויקטור עידה ,רוני דלאל ,הרצל שגיא ויהודה מועלם .הנחיה ועריכה: נירה לב–ארי ושפי גבאי .האירוע ישודר בערוץ המקומי. אישיות ציבורית מכורדיסתאן ב"מרכז" אריה שמש ,סגן יו"ר ה"מרכז" ביום ה' ה– 12בדצמבר 2010התקיים ב"מרכז" מפגש של יוצאי ארביל בישראל שאורגן על ידי יו"ר עמותת יוצאי ארביל בישראל מר מנחם אלוני בשיתוף עם ה"מרכז" .למפגש זה באו יוצאי קהילת ארביל בישראל ואורחים רבים ובהם יוצאי תנועת החלוץ המחתרתית בעיראק ושליחיה לארביל. בין הנוכחים הייתה אישיות בכירה מכורדיסתאן ,מר דאווד באג'יסתאני – איש רב פעלים ובעליו של העיתון ואתר האינטרנט "כורד–ישראל". פתח את הערב מר מנחם אלוני ואחרי דברי ברכה קצרים הוא הזמין לבמה את מר דאווד באג'יסתאני לשאת את דבריו. מר באג'יסתאני עלה לבמה בלבוש 22 המסורתי הססגוני של כורדיסתאן וכבש את הנוכחים בלבביותו ובדבריו הידידותיים .הוא התייחס לקשרים בין כורדיסתאן וישראל ואמר" :אנחנו אנשי כורדיסתאן ידידים גדולים של היהודים והישראלים .ידידותנו בת למעלה מ– 2000שנה .ליהודים בכורדיסתאן היו זכויות מלאות .היה להם חופש דיבור ועשייה ללא הפרעה והתערבות מצד השלטון .הקהילה היהודית בארביל גדלה ,פרחה ,ושגשגה .אנחנו חיינו עם היהודים בהרמוניה מלאה ,מעין משפחה אחת גדולה .היינו מבקרים בבתי היהודים והם החזירו לנו ביקורי גומלין לבתינו ".הוא המשיך ואמר: "כולי תפילה שנגשים בקרוב את הקמתה של השגרירות שלנו בירושלים. אנחנו מעוניינים בחילופי משלחות לימוד ובביקורים הדדיים". מר באג'יסתאני הוסיף" :כיום מונה האוכלוסייה בכורדיסטאן העיראקית כ– 7מיליון נפש וכלל הכורדים מונים 44מליון נפש לפי הארצות :עיראק ( 7מליון) ,איראן ( 14מליון) ,תורכיה ( 20מליון) וסוריה ( 3מליון) .יש לנו אוטונומיה עצמית ושאיפתנו הגדולה היא להגיע לעצמאות מלאה וליסוד מדינת כורדיסתאן .בנושא הנפט הגענו לאחרונה לסיכום כולל עם העיראקים ש– 17%מתמורת המכירה של הנפט בעיראק יועברו אלינו .כיום אין הסדר כולל לשטחי האוטונומיה בכורדיסתאן מהנעשה ב”מרכז” העיראקית .העיר ארביל ושטחים רבים אחרים כלולים בהסדר .לערים כרכוך וסלימאניה אין עדיין הסדר אף על פי שכל הפונקציות החשובות בהן מאוישות על ידי אנשינו .אין אנו מתנגדים להשבת הרכוש היהודי לבעליו בתנאי שלא ימכרו נכסים ולא יוציאו את כל התמורה אל מחוץ לאזור. היהודים יכולים לפתוח עסקים ולנהלם, ולהשכיר את הנכסים שלהם". * כל האמור נכתב על דעתו של מר באג'יסתאני. הקהל עם האורח מר דאווד באג'יסתאני הספריה הנודדת מעיראק מאיר דקל דורות רבים של מחנכים ,מורים ורבנים מקרב יהדות בבל קנו והרחיבו השכלתם מקריאת יצירות של סופרים ומדענים, היסטוריונים ואנשי רוח שהעשירו את הציבור ביצירות מופת .זאת בנוסף לספרי הקודש הרבים ,פירושי התנ"ך והתלמוד הבבלי ,אשר כיסו קירות רבים בבתי יהודי עיראק. בין גבירי יהדות בבל ,יש שניחנו באהבת הספר ועל כך קיימת עדות היסטורית על אוצרי ספרים במאות ה– 18וה–19 אשר היו דוגמה לחיקוי והובילו דורות רבים לאהבת הספר .הספרייה בבית אפיינה את המאות ה– 18–20הן בארצות המזרח והן באירופה. תכונה זו המשיכה לפרוח גם כאשר יהודי בבל הגיעו לירושלים ולארצות אחרות בגולה .בין אוהבי הספר מאנשי בגדאד בתפוצות ,בלטו במיוחד דוד ששון ז"ל מלונדון והרב יצחק נסים מירושלים. בבגדאד עצמה נמצאו אוספי ספרים חשובים בידי כמה מחכמי העיר ,ביניהם הספרייה .מעטים ראו בספרייה מעין הרב יוסף חיים ,הרב שלמה לניאדו תפאורה שמשאירה רושם תרבותי .היו ששקדו על קריאה ומחקר והפכו בעצמם וספריית ישיבת בית זילכה. אהבת הספר נקבעה גם לפי גודלה של ליוצרים של ספרות ,בהם התברך העם ספריית מאיר בצרי ב"מרכז" 23 מהנעשה ב”מרכז” כולו. בדורנו היו מבני הקהילה שהמשיכו לאצור ספרים ולהגדיל את ספריותיהם לממדים אשר הפכו להיות מקורות לידע ומחקר עבור הסטודנטים הצעירים. בין האספנים הידועים בתקופתנו :מאיר בצרי ז"ל ,פרופ' מאיר בניהו ז"ל בנו של הרב יצחק נסים ,הסופר אנואר שאול, יעקב לב ,שלום דרויש ,עזרא חדד ,ד"ר דוד סאלה וד"ר מורד מיכאל. אתעכב במיוחד על מאיר בצרי ז"ל אשר ספרייתו הגדולה נדדה מבגדאד ללונדון ומלונדון לישראל והתמקמה ב"מרכז מורשת יהדות בבל". בצרי נולד בבגדאד בשנת ,1911רכש את השכלתו בעיראק והתמחה בכלכלה ובספרות עולמית ,שלט בשפות רבות וכתב בעיתונות בערבית ,באנגלית ובעברית .הוא הוציא לאור ספרים רבים בשפות שונות .הספרייה בביתו הייתה בין הספריות הגדולות ושימשה גם מקור למידע ,לפרסום ולמחקר. בשנות הארבעים של המאה העשרים צמחה קבוצת סופרים ,משוררים ועיתונאים יהודים בעיראק שראו את עצמם חלק אינטגראלי מהעם העיראקי ,ביניהם ד"ר סלמן דרויש, אברהם עובדיה ,מנשה זערור ואחרים. הם האמינו כי זו הדרך להשתלב בקרב העם העיראקי .אך התנועה הלאומית הערבית בעיראק חשבה אחרת והמשיכה להסית נגד היהודים .הדבר בא לידי ביטוי מוחשי בפוגרום (פרהוד) של שנת 1941ומפלס השנאה עלה לשיא עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. מאיר בצרי כיהן בתפקידים רבים, האחרון שבהם היה ראש הקהילה הבבלית .לאחר פטירתו של החכם ששון כדורי בשנת 1971ובעקבות רדיפות המשטר את היהודים ,נאלץ בצרי לעזוב את עיראק בשנת 1974 ולהעביר את ספרייתו הגדולה למקום מושבו החדש בלונדון. ביקרתי בביתו עם סמי שמעון ז"ל והתפעלנו מאוד מגודל הספרייה שכללה עיתונים בערבית ,ספרים רבים, מחקרים ,דוחו"ת של ממשלת עיראק ועוד מסמכים מאלפים. סמי שמעון ,שהיה מחסידי החינוך ,ראה בספריה מקור חשוב לדור הצעיר וניסה לשכנע את בצרי ,שהיה אז בגיל מבוגר מאוד ,להעביר את ספרייתו לישראל. תגובתו הייתה חדה כתער "כל עוד אני חי הספרייה בביתי". עברו שנים וכאשר בצרי הלך לעולמו, יצרנו קשר עם בתו וחתנו ,פרדי זלוף ,והתעניינו בעתיד הספרייה . קיבלנו תשובה שהם בקשר ענייני עם פרופ' שמואל מורה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומנסים למצוא דרך להעביר את הספרייה לישראל. סמי ז"ל החליט לקבל על עצמו את העברת הספרייה לישראל והודות למר מרדכי בן–פורת ,יו"ר המרכז" ,שהיה שותף בהתייעצויות ,הוחלט להקצות אולם ב"מרכז" למטרה זו .סמי שמעון הסכים לקבל על עצמו ,בנוסף להעברת הספרייה ,גם את שיפוץ האולם בו שוכנה גם ספרייתו החשובה של גדול חוקרי יהדות בבל ד"ר אברהם בן–יעקב ז"ל. אשרינו שאנו עם הספר. ערב הוקרה ליצירתו של ניר שוחט: ביקורת חברתית ,מאבק למען הלשון העברית הרצל ובלפור חקק ניר שוחט הוא יוצר סופר ומתרגם, ו"במרכז מורשת יהודי בבל" מצאו לנכון ,ובצדק ,לקיים ערב הצדעה לאיש היקר ולפעלו" :ואם בגבורות שמונים שנה" ...ניר שוחט ממשיך ליצור מעבר לגיל .הרצל ובלפור חקק מסכמים את הדברים שנשאו בערב זה. ניר שוחט מוכר בקרב קהיליית יוצאי עיראק ומכירים אותו רבים מקוראי 24 כתבי העת לספרות ולתרבות ,וכן רבים ממורי ישראל שזכו לקרוא את מאמריו בענייני חינוך ובענייני לשון. ניר שוחט עלה לישראל מעיראק בשנת ,1951וקודם עלייתו פרסם בשפה הערבית בכתבי עת שונים .הוא עבר תהליך לא קל של כיבוש השפה העברית והטמעתה ,עד כדי היותה לו שפת יצירה .הוא פרסם שני קובצי סיפורים "בין אור לחושך" ( )1971ו"עוד לילה" ( .)1972כחוקר הוא התגלה בספרו ההיסטורי "סיפורה של גולה" .כאדם המיומן בשפות עברית וערבית הוא עסק גם בתרגום יצירות מערבית לעברית ובעריכה של כתבי עת .הוא ערך את האנתולוגיה "הבאר הקסומה" (,)1969 ואת סיפורי עגנון מתורגמים מעברית לערבית (.)1968 בתחום הלשון פרסם את הספרים "ניב שפתיים" ו"אורחות לשון" .יש לו זיקה מהנעשה ב”מרכז” מר ניר שוחט עם הרצל ובלפור חקק ברורה ל"מרכז מורשת יהודי בבל" והוא היה בעבר עורך כתב העת נהרדעא. בשנת 1980זכה בפרס השלום על שם מוריס ופיי קארפף בלוס אנג'לס על תרומתו לשלום ולאחוות עמים ופרס שר החינוך לסופרים כותבי ערבית. הוא תרגם לערבית את ספרו של אבא קובנר "מגילות האש" המופיע בבית התפוצות ליד עמוד היזכור. בספרו התשיעי "מנצחי החיים" יצא ניר שוחט למסע מרתק במרחבי הגיל השלישי ,והוא מעלה על נס פרשות חיים הרואיות של אלה שידעו להוציא מתוק מעז ולהוכיח כי ניתן להפיק את המיטב והמירב גם לאחר שהפכו לגמלאים .בספרו מצטט ניר את הפילוסוף ארתור שופנהאור" :ארבעים השנים הראשונות בחיינו מעניקות לנו את הטקסט .ארבעים השנים הבאות– את הפירוש" .ניר שוחט מביא את דבריו של המחזאי ברנרד שואו ,שנשאל בגיל 80איך הוא מרגיש" .בגילי ,הוא אמר, או שאתה מרגיש טוב – או שאתה מת". בספרו "בכל אופן" ( ,)1988שוזר ניר שוחט את משנתו יחד ,מיניאטורות ספרותיות ומכתמים לשוניים ,תוך שהוא שואב מתרבויות שונות .הוא מביא בסל אחד אנקדוטות ,משלים, דיאלוגים ,מונולוגים ,קטעי הגות, אפיגראמים ושירים בפרוזה .הוא צופה אל החיים ואל תהפוכותיהם ומגלה חכמת חיים עמוקה ,אופטימיות בלתי נלאית והומור אוהב .ויש לו כמובן יחס של הערצה לאמנים ולסופרים. כך הוא כותב" :אותה יונה הוגה בין עופאים ,משורר זה מתאר את הגייתה כהגה והי ,ומשורר אחר מתארה כרוננת ועליזה .כך הם חייו של האדם :אושר או עצבות – אין היונים קובעות – כי אם המשוררים(.)16 לא פעם יש בהיגד זה או אחר ביקורת חברתית מוסווית .הוא מתאר למשל שיירי אשפה מכסים כל מקום בעיר, וגם לגינות הפרחים הגיעה האשפה. ואז מופיעה הפואנטה" :לא ירחק היום ויתפאר המתפאר לאמור :מה נאה ומה חמודה עירנו ,אפילו במזבלותיה נוטעים פרחים" (.)18 הדיאלוגים המובאים אף הם חותרים להבליט את היחסיות של המראות, והם מצטרפים לקומדיה האנושית של חיינו .הנה דיאלוג: – מה יפה שערך היום...ממש פאה נכרית! – הרי זו פאה נכרית... – הוי כמה יפה פאה זאת...ממש כמו שיער! בחלק מן הקטעים מופיע לקח ,מוסר ההשכל: "אמר הלקח לטעות :הפכתי את אובדנך להישג ,ואת רעתך לטובה. ואמרה הטעות ללקח :אין הישג ללא מחיר ,והטעות היא מחיר ההישג ומחיר הלקח .אם לא תקבל את הטוב מן הרע, תחתיו תקבל את הרע מן הטוב (.)58 וכמה מלים על ספרו של ניר שוחט "בין אור לחושך" (.)1971 שם הקובץ לקוח כידוע מתוך תפילת ההבדלה :המבדיל בין אור לחושך ,ובין קודש לחול ובין ישראל לעמים .השם מתברר כשם סאטירי ,כשהמחבר מתאר את חייהם של תושבי המעברה שעלו מן המזרח ,לעומת האורות והשפע של הישראלים הוותיקים ,שמבדילים עצמם מן העולים כאילו זו הבחנה בין ישראל לעמים ,ולא רק הבחנה בין אור לחושך .יש כאן ביקורת חברתית נוקבת של בגידה באחדות היהודית, בתחושת האחווה של יהודי ליהודי. וכך הוא כותב: "באורותיה של תל אביב אני שוכח את צריפי הבא בימים ואת הצרות הצרורות בו .שוכח את הדוכיפתים והדרורים ושאר זרזירי הכנפיים ,שמקננים על גגו החלול ומקוננים יחד אתי על אריכות ימים .ציפורים אלה מנקרות ,מקישות, מכרכרות ,מפרכסות וגם מצייצות והופכות את החורבה הזאת לגן עדן של שדים ,ולא עוד אלא מטביעה כל ציפור את חותמה ומותירה לי נופך משלה לאות ולמזכרת."... 25 מהנעשה ב”מרכז” נעבור להשפעתו של ניר שוחט על הוראת הלשון :ניר פרסם מאמרים רבים וחוברות לימוד בנושא הלשון העברית .ספרו המרכזי בנושא זה הוא "אורחות לשון" .הספר יצא לאור בהוצאת הספרים של הסתדרות המורים בישראל. זהו ספר שכולו אהבה ללשון העברית. בערב כזה של הצדעה למפעליו של ניר שוחט ,צריך ללמוד משהו על המשנה של ניר שוחט ,על היחס החם שלו ללשון העברית על כל רבדיה .לא פלא, שאת ספרו מעטר ניר שוחט במוטו מוביל של אליעזר בן יהודה" :שני הדברים ,שבלעדיהם לא יהיו היהודים לעם :הארץ הלשון". ספרו של ניר שוחט צולל למכמני העברית ואנו לומדים בין דפיו את סודותיה .הלשון ,אליבא דשוחט ,היא תוצר חי של דורות עברו ,ויש בה קודים רוחניים שמשפיעים על המחשבה לאורך הדורות ,ולעתים הצירופים מאירים את התכנים. הלקסיקון של ניר אינו ספר לימוד ואינו ספר דקדוק ,למרות שיש בו חומר לימודי ויש בו יסודות של דקדוק .חומר דקדוקי בלשני יש בו רק כהסבר למי שמתעניין, כרקע למי שרוצה להתעמק. ניר שוחט מתקן שיבושי לשון בחיוך ובמשובה ,ואפילו בהנאה .בין השיטין אתה מבין שהוא מאמין שזה אפשרי. כללי העברית אכן מורכבים ומסובכים, אבל הם בהחלט ניתנים לשליטה ,וניר מאמין בכך בכל לבו. ניר זכה בתואר חתן הלשון העברית של משרד החינוך והתרבות לשנת הלשון העברית ,שנת תש"ן. בין השורות יודע ניר להאיר נתיבים רשימת התורמים לשנים 2008-2009 הנצחה ויקטור ג'נגיז ,לונדון קרן ג'אק בלס ,סינגפור מייקל כדורי ,הונג קונג עודד הלחמי ,ניו יורק מתוק נסים ,ישראל עזרא זילכה ,ניו יורק רוברט שאשא ,ניו יורק עדה זכריה ,ישראל דייזי שקרצ'י ונעימה ,ישראל אלפרד אקירוב ,ישראל ירוחם עזרא ,ישראל לבנה רנה דלל מאיר דן ויולט סייג קבוצת עזריאלי 26 קיר תורמים ירוחם עזרא שלט מוזהב רוממה לב אדמונד צייג חיים ציצה יוסף צרף ברטה חיות רות סומך כרמלה זילברשטיין ד"פ שירותי ניהול מנורת שיש רחל דליהו שמיר שהרבני ויקטור שהרבני בשבילי הלשון ,לפענח כללי לשון כזרקורים של מגדלור בלב ים .אנו לומדים בניחותא ולעתים במשובה שיש כללי לשון ,אבל אין צורך לראות בהם כשוטרים וכפקחי תנועה .צריך להפנים אותם ,צריך ללמוד להפעיל אותם נכון .היופי בספרו של ניר שוחט הוא שזה ספר על לשון ,אך זה אינו ספר לימוד ,זה ספר לקריאה ,להפנמה, לקבלת אור חדש .אתה פותח את הספר "אורחות לשון" ואינך מניחו מידך עד שלא השלמת את העיון בו – ואתה לומד מהר מאד :זה ספר שימושי ,זה ספר שתזדקק לו בעתיד .אתה יודע שעוד תשוב אליו בעת הצורך ,ומפתח העניינים יהיה ללא ספק בעזרך. ניר שוחט ממשיך לפעול וליצור – ובשם רבים מאוהבי הספרות והלשון העברית שלוחה לו ברכתנו – יישר כוח! אתרי הנצחה לתורמים האתר .1מוסדות הקהילה (חינוך ,דת, בריאות וסעד) 2 .2העליה והקליטה (155מ ) .3קברות הקדושים .4הגניזה מתחת לתיבת בית-הכנסת .5התיבה של בית הכנסת .6אתרים שונים בסמטה .7קפטריה בעיצוב מסורתי .8לוח שיש בבית הכנסת .9תרייה בבית הכנסת .10שלט דקורטיבי בעיצוב מיוחד .11שלט מוזהב בכניסה למוזיאון .12קינדיל .13לבנה סכום התרומה בש"ח 1,100,000 1,100,000 1,400,000 670,000 450,000 מ 200,000-ומעלה 550,000 100,000 70,000 90,000 25,000 11,000 2,000 מהנעשה במכון המחקר ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד פרופ' שמואל מורה "מרכז מורשת יהדות בבל" עורך מדי שנה ערב אזכרה לקורבנות פרעות הפרהוד בו מתקיים טקס הדלקת נר זיכרון וקריאת קדיש לעילוי נשמת הנרצחים וקריאת שמותיהם .יחד עם זה מתקיים ערב עיון בו מוצגים מחקרים חדשים בנושא הפרעות. ערב האזכרה של השנה (תש"ע) התקיים ב– 1ביוני 2010ועסק בשני נושאים חשובים :פרסום הספר "צלם בהיכל האקדמיה הישראלית" של הסופר והעיתונאי מר סלים פתאל ,שדודו מאיר כ'ליף נרצח בבאב אל–שיך ,בו מפריך את הטענה השקרית של מי ששם עצמו היסטוריון של עיראק כי יהודי עיראק שכחו את מאורעות הפרהוד וקורבנותיו שמספרם ,לפי רשימה שמית ,הגיע ל– 145איש ואישה ,ילד וזקן .זה בנוסף למאות מקרים של שוד ,חטיפה ,ביזה ושרפה של בתי יהודים .נטען כי זמן קצר אחרי הפרהוד שכחו יהודי עיראק את הפרעות בשל הרווחה הכלכלית ששררה בימי מלחמת העולם השנייה. בנוסף לזה הומצא הסיפור המופרך של מות 200מוסלמים בהגנה ,כביכול ,על שכיניהם היהודים בשני ימי הפרהוד (ה– 1–2ביוני .)1941מר פתאל הזים בספרו הנ"ל טענות אלה. הנושא השני היה פרסום הספר "הפרהוד, פרעות 1941בעיראק" בשפה האנגלית בעריכתם של פרופ' שמואל מורה וד"ר צבי יהודה ,ובהוצאת מרכז וידאל ששון הבינלאומי לחקר האנטישמיות (בדפוס מאגנס של האוניברסיטה העברית ,זו של מר בן–פורת התקבלה באהדה ירושלים 382 ,2010עמ') .ספר זה ובהסכמה על–ידי הנוכחים. מכיל מחקרים היסטוריים ותעודות המתפרסמות בפעם הראשונה על–ידי ד"ר נסים קזז ,שאביו נחום קזז נרצח חשובי החוקרים בעולם כהפרופ' עם דודו של מר פתאל כאשר המון סטיבן וילד ,אלי כדורי ז"ל ,וחיים כהן מוסת הוריד יהודים מהמוניות ברחוב יבל"א ,והד"ר נסים קזז ואסתר מאיר– ג'אזי בשכונת באב אל–שיך ורצחו גליצנשטיין .בנוסף להם השתתף פרופ' אותם ,הדליק נר זיכרון וקרא קדיש שמואל מורה בשלושה מאמרים ,וד"ר לעילוי נשמת הנרצחים בפרהוד .ד"ר צבי יהודה הכין רשימה שמית של צבי יהודה ,מנהל "המכון לחקר יהדות קורבנות הפרעות ואת מפת המקומות בבל" ,קרא את שמות 145הנרצחים בהם אירע הפרהוד ,ופרסם מבחר בפרעות ,אותם אסף במשך שלושים תעודות גדול על הפרהוד .זה בנוסף שנה. למאמרו החשוב "פרעות שבועות בדברים שנשא ד"ר יהודה הוא התייחס תש"א לאור מקורות חדשים". אל חשיבות פרסום הספר "הפרהוד, את הערב פתח מר מרדכי בן–פורת ,פרעות 1941בעיראק" בשפה האנגלית יו"ר ה"מרכז" ,בהצעה לגבש התייחסות למען הזים את טענות השווא של חדשה לפרעות הפרהוד באומרו :העם מכחישי הפרהוד מבין המוסלמים היהודי ידע פשע מתועב במלחמת העיראקים המאשימים את "המוסד" העולם השנייה של משרפות הנאצים ,וארגוני המחתרת היהודית בארץ ישראל ולמרות זאת אנו עדים היום לקשרים באחריות לפרעות שבועות תש"א .כפי מדיניים ידידותיים עם גרמניה .לכן אני שכתב שאמל עבד אל–קאדר במאמרו מציע שיהודי עיראק ומדינת ישראל "בריטניה ...המתכננת והשותפה" ינקטו במדיניות ידידותית כלפי עיראק ,שהתפרסם בעיתון "אלף בא" (מס' כי אין לשליטיה היום ולהנהגתה כל קשר ,1342מה– 15ביוני .)1944וכך כותב לפרעות הפרהוד של יוני .1941עלינו עבד אל–קאדר" :צריך להודות בצער רב היום להתחשב במצב החדש ולהפגין שהמוסד 'הצליח' לבצע את 'הפרהוד' ידידות וכוונה טובה כלפי מדינת עיראק ולהטיל את האחריות למה שקרה על החדשה בכל הזדמנות בהצהרות שלנו הלא יהודים"... ושל מדינת ישראל .עמדתנו זו אינה ד"ר יהודה הוסיף כי בספר "הפרהוד" סותרת את המשך קיום ערבי האזכרה באנגלית מובאים מכתבים שכתב נציג לקורבנות הפרעות בעתיד .הצעתו גרמניה הנאצית בבגדאד ,ד"ר פריץ 27 מהנעשה במכון המחקר בגדאד ,לפורעים המוסלמים לרצוח את "סוכניהם" היהודים כשהם שומעים את זעקות יהודי בגדאד הקוראים לעזרה ואת קול יריות הפורעים ביהודים מבלי לנקוף אצבע .עובדות אלה רשומות בזיכרונותיהם של קצינים אנגלים שהיו נוכחים בבגדאד בימי הפרעות. ד"ר נסים קזז מדליק נר זכרון גרובה ,ושלח אל אדוניו בברלין ,בהם מתגלים תכני התעמולה אותה הפיץ בעיראק .לפי מכתבים אלה הסית גרובה את העם העיראקי לפרעות ביהודים משום ,שלטענתו ,הם סוכנים בריטים. אך המציאות הוכיחה את הכזב שבטענה זו כאשר הניחו האנגלים ,שכבשו את פרופ' שמואל מורה הרצה על הנושא: "עמדת האינטלקטואלים הערבים היום כלפי הפרהוד" .בה עמד על הזדהותם של הקוראים הערבים בכלל והעיראקים בפרט עם היהודים ועם הסבל שעברו בשל הרדיפות בימי הפרהוד ולאחר מכן ,והבעת צערם למה שקרה .חלקם אף ביקש סליחה על הפשע הנתעב שבוצע על ידי תומכי הנאצים בעיראק נגד היהודים שהיו יסוד נאמן לעיראק וללאומיות העיראקית ולקחו חלק בהתפתחות הכלכלה ,ההון ,המדעים, הספרות והאמנות במדינה העיראקית החדשה. את הערב סיים הסופר והעיתונאי מר סלים פתאל בהרצאה על הנושא: "הפרהוד בתקשורת הערבית" בה אמר: מטרת פרעות 1941בבגדאד הייתה הקהילה היהודית .בפרעות נרצחו קרוב ל– 150מבני הקהילה .פרעות אלה היו הפשע הנתעב ביותר שבוצע נגד אזרחים יהודים ,רודפי שלום וחסרי הגנה ,שאהבו את עיראק ולקחו חלק בהתפתחותה בכל השטחים .אך עיראק לא רצתה בהם ,רדפה אותם והתייחסה אליהם ביחס הגרוע ביותר .התקשורת הערבית בעיראק ומחוצה לה התעלמה לגמרי מהפרעות .שנת 1941הייתה שנה מכרעת שהשפיעה על היהודים ליטול בעצמם את ההגנה על חייהם ,רכושם וכבודם ,והובילה לבסוף להגירתם, או יותר נכון לגירושם אחרי שנשללה מהם הנתינות העיראקית .מעשה שלילת הנתינות היה אמצעי ענישה בו נקטו שלטונות עיראק נגד היהודים. מעשה ענישה זה לא הוטל על היהודים בשום מדינה ערבית פרט לעיראק. אך שלטונות עיראק לא הסתפקו בזה ואחרי שלילת הנתינות הופעלה ענישה נוספת של הקפאת ההון והרכוש של היהודים. חיפוש אחרי יורשים העיתון "אל-פג'ר" מה 23-במאי 2010פרסם ידיעה לפיה הודיעה לשכת העיזבונות שלא נדרשו בבנק "נאצר" במצרים כי נמצאו עשרה אנשים ממצרים ומחוצה לה שנפטרו ולא הותירו יורשים .הסכום הכולל של עיזבונותיהם מוערך במאה מליון לירות מצריות .בין אנשים אלה מוזכרים שני יהודים מעיראק והם: אהרן יחזקאל סלטון ועבודי יוסף זערור (נפטר ב 3-בפברואר .)2005 28 יהודי בבל בדורות האחרונים עיסוקו של הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי ד”ר צבי יהודה הרב יוסף חיים ,גדול רבני בבל בדורות האחרונים ,מפורסם בהתכתבותו הענפה עם רבנים ,אישים ומוסדות יהודיים בארץ–ישראל ,באירופה, במזרח הרחוק ובמזרח התיכון ,בעיקר בנושאים דתיים .מעטים המכתבים שהוא כתב והגיעו לידינו בנושאים הציבורית, לפעילותו הקשורים וכמעט ולא ידוע לנו על מכתבים שלו בנושאים מסחריים מהתקופה בה ניהל את הסוכנות המסחרית ,בשותפות עם אחיו ,של חברת דוד ששון בבגדאד. לפי מכתב נדיר מה– 10בפברואר ,1879 הכתוב בשפה האנגלית ,שמצאתי סוחר יהודי בגדאדי בארכיון משרד החוץ הבריטי ,שלח הרב יוסף חיים ,כסוכן חברת דוד ששון מלונדון בבגדאד ,לקולונל J. P. ,Nixonהקונסול הכללי של בריטניה, בעניין העברת 160טון חיטה ,שקנה בכרמנשאה שבפרס ,ללונדון דרך נמל בצרה .הרב יוסף חיים מציין במכתבו זה כי האימפריה העות'מאנית, ששלטה אז בעיראק ,אסרה יבוא מפרס לתחומה .למרות זאת הצליח הרב יוסף חיים להשיג את אישורו של שר הפנים התורכי להעברת החיטה דרך נמל בצרה ,מאחר ומדובר בהעברה מסחרית (טראנזית) ולא יבוא ,ועל סמך אישור זה הוא הצליח להעביר משלוחים אחדים בדרך זו ללא הפרעה, אך המושל התורכי של בצרה עצר את המשלוחים ואינו מאפשר להעמיס משלוח ,שהגיע מכרמנשאה לבצרה, על אוניה שנשכרה להעברת החיטה לאנגליה .הוא גם מסרב להיענות להוראה שקיבל משלטונות בגדאד בעניין אחרי התערבותו של הרב יוסף חיים .לפי זה ביקש הרב יוסף חיים את קולונל ניקסון לפנות אל סגן הקונסול הבריטי בבצרה,P. Robertson , שיפעיל את השפעתו אצל מושל בצרה כדי שזה יאפשר את העמסת החיטה על האוניה והעברתה ללונדון .הוא גם מוצא לנכון להזהיר את מושל בצרה כי ישא באחריות לנזקים שיגרמו לסוכנות ולחברת ששון אם יעוכב המשלוח .לא מצאנו בארכיון משרד החוץ הבריטי מה היו תוצאות התערבות זו והאם המשלוח עבר ללונדון או לא. אנו למדים ממכתב זה על יכולתו של הרב יוסף חיים לטפל בנושאים מסחריים מסובכים .הוא יודע להפעיל קשרים אצל השלטון המרכזי בקושטא ואצל נציגי המעצמות ,בעלות ההשפעה על האימפריה העות'מאנית ,להסדרת ענייניו .הרב יוסף חיים עומד בראש סוכנות משפחת ששון בבגדאד ומנהל מסחר בינלאומי במוצרים חקלאיים בו מעורבות שלוש מדינות גדולות :פרס, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הבריטית ,ומתמודד עם קשיים שהעמידו ממשלות באזור ונציגיהן המושלים המקומיים ,בדרכו של מסחר זה. אולם ,מסתבר שמסחר זה טמן בחובו סכנות כלכליות רבות ונראה שתקופה קצרה אחרי האירוע המתואר במכתבו הנ"ל של הרב יוסף חיים ,סבלה סוכנות משפחת ששון בבגדאד מהפסד גדול ,אולי בעטיו של מסחר החיטה המתואר במכתב(?) ,והרב יוסף חיים עזב את עיסוקו במסחר והתמסר לעסוק בתורה .על כך אנו למדים ממכתב אחר ,הכתוב עברית ,ששלח הרב יוסף חיים לרב צדוק קאהן ,רבה של צרפת ,ב– 23בדצמבר ,1897אותו מצאנו בארכיון חברת כי"ח בפאריס. במכתב זה ,שעניינו בקשת תמיכה בפרסום ספריו הנמצאים בכתב–יד, מתאר הרב יוסף חיים ,בכמעין וידוי, 29 בדורות האחרונים את המשבר שאירע בעסקיו המסחריים והשפעתו על הירידה במעמדו הכלכלי בדברים הבאים: "הייתי עשיר ,שהייתי שותף עם אחי העוסקים בסחורות ומשא ומתן רב ,אך בעוונותינו הרבים הזמן בוגד ונשארתי נקי וקשה עלי לבקש סמך ועזר מאחרים המכירים אותי ,מפני כי הייתי אני מן העוזרים והמחזיקים ביד אחרים ,ודי בזה לחכם כמותו .והנה בעתה רב צערי ביותר על אשר אין לאל ידי להדפיס חיבורי היקרים ...וקשה עלי צער זה ה"אליאנס" לרב יוסף חיים תמיכה להדפסת ספריו .הרב יוסף חיים התמסר יותר מצער דוחק הפרנסה". לעיסוק בתורה עד לפטירתו (.)1909 מכתב זה נשלח באמצעות נציגה של ה"אליאנס" ומנהל בית–הספר לבנים העתקים ממכתבו של הרב יוסף חיים בבגדאד ,מסיו דנון ,המסביר להנהלת לקונסול הכללי של בריטניה בבגדאד, ה"אליאנס" כי בימי עושרו פרסם קולונל ניקסון ,ומכתב מלווה של ניקסון הרב יוסף חיים שלושה ספרים וחילק לסגן הקונסול הבריטי בבצרה פרסמתי עותקים מהם בחינם .אך הוא מתקשה במהדורה האנגלית של נהרדעא ,מס' עתה להדפיס 7–6ספרים הנמצאים .17 בכתב–יד .בעקבות מכתבו זה שלחה מקומם של צאלח ודאווד אל-כוויתי במוסיקה העיראקית* שלמה אל-כוויתי חוקרים מחלקים את ההיסטוריה של המוסיקה החדשה בעיראק לשלוש תקופות: התקופה הראשונה ,סוף המאה ה–19 ותחילת המאה ה– ,20זו תקופה שהונהגה ע"י מוצל בצפון עיראק, בהשפעתו של המוסיקאי הגדול מולה עות'מאן אל–מוצלי .הדור הזה שלט על הזירה המוסיקלית בשפע יצירות מוסיקליות ושירים אשר חיים עד ימינו אלה .זאת בנוסף למספר רב של שירים וקצידות אותן הלחין מולה עות'מאן ושרו אותן העיראקים ועדיין חוזרים ושרים אותן. בתקופה זו אמני מוסיקה ,ובראשם מולה עות'מאן ,היו מקור לימוד לאמנים מארצות אחרות ,כמו סוריה ומצרים, שביקרו בעיראק בזמנו ,או שניצלו את הביקורים של מולה עות'מאן בארצותיהם ולמדו אצלו. בתקופה השנייה הבכורה הייתה לבגדאד ,וייצג אותה דור אחר .לפי ספר מחקר שנכתב לאחרונה נקבע שיש לזקוף את ההתפתחות החדשה ניכרת וגם בשנות ה– 50וה– 60נכרה השפעה זו ,שמתבטאת בכך שאמנים שבאו 30 אחריהם הלכו לפי אותה שיטה ודרך. תקופה זו הצטיינה בתחום ההלחנה שהייתה בתקופה זו למוסיקאי צאלח אל–כוויתי ולאחיו דאווד אל–כוויתי. אנו עדים לכך שמשנות ה– 30הייתה השפעתם שונה בסגנונה מהתקופה הקודמת ובזה שהוכנסו כלים מוסיקליים שלא היו נפוצים בתקופה הקודמת :העוד והקנון .אח"כ נוספו גם כלים מערביים :הכינור והצ'לו .אחד הגורמים שנתן תנופה להתפתחות המוסיקה בתקופה הזו היה ייסוד הרדיו בשנת 1936שהעביר את סגנונות המוסיקה השונים מהאזורים השונים בעיראק למקומות רחוקים שלולא הרדיו לא יכלו להגיע אליהם .כך יכל הצפון להכיר את המוסיקה של הדרום, ולהיפך .כל זה היה בניהולו של צאלח אל–כוויתי ,מייסד הרדיו. התקופה השלישית ,היא תקופה של דור אחר .דור שנשלט על ידי שלטון שמרני ואשר היו בו גורמים שמרנים בצורה קיצונית שהתנגדו לכל פיתוח בכיוון הסגנון והכלים המערביים .גם כשאמנים ניסו לקחת שירים מסורתיים ולבצעם בעיבוד חדיש ,סגנון וכלים חדישים ,נתקלו בהתנגדות. השלטון בתקופה זו נתן יותר תמיכה לשירה הכפרית מאשר לשירה העירונית. דבר שייזכר לשמצה בתקופה זו הוא שבשנות ה– 70צדאם חסיין נתן הוראה להקים ועדה תחת הכותרת "הסדרת הארכיב המוסיקלי העיראקי" ,בעוד ההוראה הסמויה הייתה למחוק כל זכר למוסיקאים היהודים וגם למוסיקאים שהעיזו לחדש במוסיקה העיראקית. ועדה זו בראשות המוסיקאי הידוע מוניר באשיר ,שיש אומרים כי קיבל את המנוי מתוך לחץ והפחדה ,פעלה למחיקת שירים ולחנים רבים .אבל השירים שהיו טבועים בנפשם של העיראקים כמו שיריו של צאלח אל– כוויתי ,אי אפשר היה למחוק מזיכרונו של העם והם הושמעו ברדיו מבלי שנמסר שם היוצר ,או שנעשו ביצועים חדשים "תקניים" ,תחת שמות שונים. תקופה זו הסתיימה עם הפלת משטרו של צאדם חסיין ואנו רואים החל בשנת 2005תופעה חדשה של מוסיקאים המתחילים להרגיש את החופש היצירתי ,ונכתבו מחקרים חדשים. בכל תקופה היו היהודים חלק מהעם בדורות האחרונים העיראקי ושותפים כזמרים וכנגנים עם יתר העדות .אבל קרה דבר בסוף המאה ה– :19הוואלי העות'מאני ,ששלט אז בעיראק והיה מוסלם קיצוני ,נתן הוראה שלא ראוי למוסלם לנגן פרט לתוף ולתוף מרים שהיו כלי הקשה בשימוש בטקסים דתיים .אז הועבר מקצוע הניגון ,הביצוע המוסיקלי, לידי היהודים שקיבלו אותו בשמחה, התאים להם כמו כפפה ליד והחזיקו בו בקנאות .הם העבירו את הידע מאב לבן ואף יצרו בעצמם את כלי הנגינה. כך אפשר לומר שבמשך המחצית הראשונה של המאה ה– 20הייתה המוסיקה העיראקית בידי היהודים .צ'אלע'י בגדאד מנה ארבעה כלים :סנטור ,ג'וזה ,תוך ותוף מרים .משהגיע תורם של נגני הצ'אלעי לעלות לישראל עיכבו שלטונות עיראק שתי משפחות נגנים בהוראת ראש הממשלה ,וציוו על שתי המשפחות ללמד את נגינת הסנטור והג'וזה לשני נגנים מוסלמים .ולא התירו את יציאתם עד אשר למדו המוסלמים את נגינת הכלים הללו. בזכות לימוד זה יש היום נגנים נפלאים ומיומנים בכל הכלים בעיראק. את התחנות החשובות בהתפתחות המוסיקה יש לזקוף למוסיקאים היהודים ובעיקר לצאלח אל–כוויתי. במעבר בין התקופה הראשונה לשנייה מייחסים המומחים את הופעת השירה העיראקית החדשה לאחים אל–כוויתי. אלה שבאו ויצרו אחריהם עשו זאת בדרך שהאחים התוו ובחיקוי סגנונם. אחד המחקרים שיצא לאחרונה בקשר להתפתחות המוסיקה העיראקית נמצא בספר "הביצוע השירי בעיראק מסוף המאה ה– ."19הסופר חוסיין אסמאעיל אל אעד'מי ,שהוא אחד מקוראי המקאם העיראקי בימינו ,קיבל השכלה מוסיקלית אף שבא ממשפחה שעסקה בשירת המקאם .הוא מציין בספרו שהביצוע השירי והמוסיקלי בבגדאד ובעיראק בכלל מסוף המאה ה– 19ועד תחילת ה– 20היה לקוי ובפיגור בהרבה ממרכיביו והדרכים האמנותיות. עם זאת הופיעו בתחילת המאה ה– 20כמה מבצעים שנבדלו ממרבית להקת בית השידור העיראקי1938 , עמיתיהם בחריגה מהמסגרת המקומית והמסורתית הקשה ,ובמתן גוונים של חידוש ויצירתיות בשיטות הביצוע. הבולט מבין אלה היה קורא המאקם הידוע מוחמד אל–קובנצ'י .הסופר אל–אעד'מי מציין שהאחים צאלח ודאווד אל–כוויתי היו פעילים יותר מאחרים ביצירת לחני שירים ,הקדמות מוסיקאליות לפני קריאת מקאם ובנגינת העוד והכינור עם הלהקות המוסיקאליות .להקות אלה הורכבו מנגנים ששמם יצא לפניהם כמו יוסף זערור נגן הקנון והמפורסם ,נגן הצ'לו אברהם טקו ,נגן הנאי יעקוב אל–עמארי ,ונגן הכינור ששון עבדו. אל–אעד'מי הקדיש ערך מיוחד בספרו לניתוח השירים המפורסמים של שנות ה– 30וה– 40מהמאה שעברה שרובם היו מלחניו של צאלח אל–כוויתי .למשל, בהתייחסו לאחד השירים הראשונים "גלבך צכר ג'למוד" ,הוא אומר שבשיר זה רואים את הצמידות של מבנה הלחן השאוב רוחנית ממצבור המורשת המקאמית ,קרבת הלחן מהצילום המדויק למילות השיר ומובנם .הוא הוסיף :את הציורים האלה של המונחים השונים אנו מוצאים וחשים ברוב השירים שהלחין צאלח אל– כוויתי כמו "האד'א מו אינצאף מינך" ו"אל–הג'ר מו עאדה ע'ריבה" ואחרים .הוא אומר ששירים אלה הם בעצם מין תיעוד לחיי הזמר ,חיי הלילה ויופיו של הביצוע בתקופה השירי האמורה .שירים אלה נתנו תמונה של חיי בגדאד ועיראק בכלל. באתר "זריאב" המוקדש למוסיקה ולשירים העיראקים הקלאסיים נעשה ניסיון ראשון במינו ,שלא היה לו תקדים במוסיקה העיראקית ,על ידי אחד המומחים באתר שקורה לעצמו אוג' .המומחה הזה התייחס לחידושים שהיו בהיסטוריה החדשה של המוסיקה העיראקית ואמר שצאלח אל–כוויתי הבין בחושיו האמנותיים המעולים את מגמת השינויים שיזם מוחמד אל קובנצ'י בקריאת המקאם כדי ליצור 31 בדורות האחרונים שירים רבים במתכונת החדשה .הוא מציין שאחד השירים הראשונים היה השיר המקסים שהלחין צאלח "יא נבעת אל–ריחאן" ואחריו באו שירים נפלאים אחרים. משתתף אחר באתר "זריאב" בשם עאצם אל–צ'לבי כתב שצאלח אל– כוויתי הוא עיראקי שספג את המוסיקה העיראקית ,השירה הכפרית והמקאם ונחשב לשיך המלחינים העיראקים ומקור לגאווה ,ואין מלחין שלא שאב מהידע שלו. בתקופה האחרונה ישנה תנופה חדשה שהתחילה כשהוצאנו ,משפחת אל– כוויתי ,בשנת 2005דיסק משיריהם של צאלח ודאווד שהופץ בצורה מוגבלת לאישים בארצות ערב .היו הדים מפתיעים בעיתונות הערבית ,בעיראק ובכווית ,בסעודיה ובסוריה ובמקומות נוספים כמו באתרים האלקטרוניים. באותה שנה ,2005 ,הטלוויזיה העיראקית "אל–חורה" ערכה תכנית בה סקרה את השירים העיראקים שבלטו במשך המאה ה– .20כשהגיעו המומחים לעשור השלישי והרביעי של המאה ,ראו שרוב השירים שהולחנו בתקופה זו היו לחניו של צאלח אל– כוויתי והחליטו פה אחד לקרוא לתקופה זו על שמו ,שהיה המלחין מניח יסודות השירה העיראקית החדשה. בשנה זו ,2005 ,התקיים כנס באוניברסיטת בגדאד כדי לדון בנושא השירים העממיים .אחד מחוקרי המכון למוסיקה מוחמד אל–ג'זראווי הגיש עבודת מחקר על צאלח אל–כוויתי ותרומתו לפיתוח המוסיקה העיראקית החדשה .מחקר זה הופץ בעיתונות ובמדיה האלקטרונית .מאז לא חדלה העיתונות להתייחס לנושא זה. בחודשים האחרונים היו מספר אירועים שהעלו נושא זה בצורה נרחבת: .1בלונדון נערך בתחילת חודש דצמבר 32 2009יום עיון במלאת מאה שנה להולדתו של צאלח אל–כוויתי בחסות המחלקה ללימודים אתניים באוניברסיטת לונדון .SOASהכנס חולק לשני חלקים :חלק עיוני עם הרצאות והקרנת סרט ראיון עם מומחים למוסיקה עיראקית ,וחלק שני מוסיקאלי ,בהשתתפות נגנים עיראקים והזמר אסמאעיל פאד'ל. הדיווח על הכנס פשט כבשדה קוצים בכל העיתונות האלקטרונית. .2באותו זמן ,נערך באוניברסיטת בגדאד ערב למוסיקה של צאלח אל– כוויתי תחת הכותרת" :המוסיקאים העיראקים מחזירים את הכבוד לצאלח אל–כוויתי אחרי 57שנים" .היו הרצאות של אנשי אקדמיה והדגמות וביצועים חדשים ללחניו .גם לאירוע זה היו הדים רחבים. .3החלטת עיריית תל אביב לקרוא לאחד הרחובות בדרום תל אביב ע"ש האחים אל–כוויתי .לזה היו הדים ותגובות רחבים בעיתונות הערבית והעולמית ,אינני חושב שהיה כדבר הזה .כולם התייחסו לאירוע זה ועיריית תל אביב ,שבהתחלה היססה לגבי הרעיון ,קיבלה את השכר הגבוה ביותר בתגובות ,שגולת הכותרת הייתה כתבה כתובה ומושמעת באתר ה–BBC באינטרנט .כתבה זו מצוטטת בכל העיתונים האלקטרוניים הערביים. בשנים הראשונות לעליה היו ניסיונות לתעד את תולדות הקהילה .מאחר והיו חסרים מסמכים המתעדים את חיי הקהילה ,יזמו כמה חוקרים לראיין את זקני העדה ואנשיה ולדלות מהם מקסימום פרטים ומידע על הקהילה. בראש החוקרים היה פרופ' חיים כהן שהרבה מהבאים אחריו מסתמכים על ראיונותיו .בקשר למוסיקה אנו יודעים שהיו חוקרים ,אחד מהם מטעם הבית הזה ,שישב שעות וימים והקליט את אבי בקשר לכל מה שנוגע למוסיקה העיראקית ותרומת היהודים למוסיקה זו ,וגם בהקשר למוסיקה היהודית עצמה של יהודי בבל ,השבחות והמוסיקה הדתית ,שהיא פרק נפרד גדול ומכובד .הראיונות האלה צריכים, לדעתי ,לשמש תעודה מוסמכת מאדם שיה המוסמך ביותר לדבר על המוסיקה העיראקית. חבל לי שאבי ודודי לא זכו לשמוע את דברי התהילה המדהימים האלה. לצערנו לא זכו למעמד הראוי להם בהגיעם לארץ ,מאחר והתנאים לא אפשרו זאת .הייתי שמח לו היו נהנים מתהילה זו היום. * מתוך דברים שנשאו בערב עיון לספרה של תמר מורד. “מרכז מורשת יהדות בבל” משתתף בצערו של ד"ר יצחק גבאי, מבקר ה"מרכז" על פטירת רעייתו דייזי תנצב”ה בדורות האחרונים חיי יום יום בבגדאד בשנת 1880 ד"ר צבי יהודה אנו ממשיכים להביא ידיעות ששלח כתבו הבגדאדי של העיתון "פרח" מכלכתה .הידיעות מתורגמות לעברית מהערבית של יהודי בגדאד. מהכתב שלנו בגדאד ,היום עש"ק ג' בחשון אמר"ת [תרמ"א] ( 8באוקטובר )1880 .1מצב התבואה הוא כפי שכתבנו בעבר [ראה בגליון הקודם] .מצב המסחר בשוק ובין הסוחרים השתפר מעט מזה כמה ימים. מזג האוויר חם ומשעת הצהרים ואילך מגיע החום לתשעים מעלות [פרנהייט]. בימים אלה בשנה שעברה ישנו האנשים בחדרים אך השנה ישנים על הגג מתחת לשמים. .2שמענו שהשבוע מצאו בחנות (שופ) בשוק דניאל, אחרי פתיחתה ,בחור מוסלם ישן בארגז סחורה ריק .הבחור גנב 100לירות עות'מאניות וכן צרור ובו לירות אימפריאליות .הוא נתפס ,הובא לבית המושל ונכלא .לפי מה שנודע לנו נכנס בחור זה לחנות ביום קודם והסתתר .בערב נעלו הבעלים כמנהגם את דלתות החנות והלכו לבתיהם .בלילה גנב הבחור מאה לירות וכן צרור עם לירות ועוד בסך שלשת אלפים רופיה מעלה מטה .אך הוא לא יכל לצאת מהחנות כי נסגרה עליו ולא היה לו מוצא .הוא החליט להסתתר בארגז הריק עד לפתיחת החנות ביום שלמחרת והתקבצות הלקוחות ,אז יצא מהארגז ,יתערבב בין הקונים ויעזוב את החנות .אך בשל מחשבות אלה נותר ער כל הלילה והשינה השתלטה עליו .הוא ישן שינה עמוקה ולא התעורר עם פתיחת דלתות החנות והתאסף הלקוחות .וכאשר בעלי החנות הגיעו ליד הארגז האמור מצאו בתוכו איש ישן שינה כבדה ולידו צרור לירות .הם פנו מיד לשלטונות ואלה שלחו שוטרים שעצרו את הגנב ומצאו בכיסו מאה לירות וכן צרור לירות אימפריאליות ,לקחו אותם שוק בבגדאד .4נודע לנו על אישה מכובדת ,אשת אפנדי גדול ,שהלכה לרחוץ בחמאם הנשים עם עוד נשים מכובדות, נשותיהם של אפנדים ידועים .כשיצאו הנשים מהחמאם אבד לאישה הראשונה, המכובדת שבהן ,תכשיט חשוב .בשל כך נצרכה האישה ללכת אצל יהודי שלוח ספרדי בשם ח' יצחק אראזי הי"ו וביקשה אותו לגלות את גונב התכשיט שלה .היא שילמה לו תמורת זה 15 רופיות .החכם הנזכר ביקש ממנה להביא את כל חברותיה שהיו אתה בחמאם, והיא נצרכה לאסוף אותן ולהביאן לפניו .כאשר ראה אותן החכם הנזכר הביא ככר לחם שעורה וחילק אותו לפי מספרן. הוא נתן ביד כל אחת מהן פרוסה לאכול .והנה אחת הנשים לא יכלה לאכול את הפרוסה שנתן לה ונתקעה לה בגרון .החכם אמר לה :התכשיט שאבד הוא אצלך! ובשל פחדה היא הודתה בגנבה והשיבה את התכשיט לבעליו. [בהמשך מביא הכתב גרסה אחרת לסיפור זה ומציין כי יש גרסאות רבות לסיפור] .5אישה יהודייה חדלה ממעשיה הרעים ,הלכה לחכמים הי"ו ,חזרה בתשובה גמורה לפניהם ,ונישאה עם כתובה וקידושין .ה' ייתן בליבה שתלך בדרך הישר בכל ימי חייה ויביא גם את האחרים לכניעה כדי שיחזרו בתשובה אמן. וכלאו אותו. .3גם נודע לנו שמדינת אנגליה קיבלה רשות ממדינת תורכיה העות'מאנית לערוך חפירות בעיר החרבה של בגדאד העתיקה וכל מה שימצאו ינהגו בו על פי התנאים שסיכמו ביניהם .לפני כמה ימים מצאו דלת מזהב ,הביאו אותה לבגדאד ,אל בית הקונסול האנגלי, בדקו אותה ומצאו שהיא עשויה נחושת [פרח (כלכתה) ,ב' בכסלו התרמ"א (5 ומצופה בזהב. בנובמבר ])1880 33 זכרונות זיכרונות מבית הספר "פרדס הילדים" אליהו בכור בסוף שנת 1931עברנו לגור בשכונת "באב אל–אג'א" בבגדאד ,ובשנת 1932נרשמתי למכינה בבית הספר היסודי "פירדַאְוְס אל אַוְלאד" ("פרדס הילדים") שמנהלו אהרון ששון מועלם אליהו ("המורה") היה נציג הסוכנות היהודית בבגדאד לפני שתאסר הפעולה הציונית בעיראק. בית הספר עמד בשכונה יהודית .הוא כלל חצר גדולה לא מקורה וחצר קטנה מקורה "טַרַאר" .מסביב לחצר הגדולה היו חדרים שבחלקם שימשו את הכיתה המכינה (תמהידי) .מעליהם עוד קומה עם חדרים. בכניסה לבית הספר היה שולחן גדול ועל הונחו ממתקים ,לחמניות וכו' לממכר לילדים ,והיה חדר לאכסון דברים ישנים שקראו לו "בית אל–גִ'רְדין" (בית העכברים). היו מפחידים את הילדים שאם ישתוללו יכניסו אותם לחדר זה .היה חדר נוסף מלא עיתונים בעברית לשימוש מנהל בית הספר. היה גם חדר שירותים שהיה מחולק לתאים עשויים עץ הנסגרים על ידי דלת חורקת וננעלת ,שלושה תאים מכל צד .ברצפת התא נמצא פתח ובתוכו גיגית "תאתי" עשויה פח, אותה רוקנו כשנתמלאה (שיטה זו הובאה במלחמת העולם הראשונה) .היה גם מתקן עם ברזים לשתיית מים ומתחתיו הונחה פחית לאסוף את המים העודפים. בקומה השנייה היו חדרי לימוד. המורה ב"תמהידי" היה לובש חלוק (זְבון) וחוגר חגורה מבד .מעל הוא עטה מעיל וחבש תרבוש .יתר המורים לבשו לבוש בנוסח אירופה. חלק מהתלמידים לבשו חלוק (זְבון) ,חלק לבשו שמלת גבר (דִשְדַשַה) וחלק לבשו מכנסיים וחולצה .הם נעלו נעלי בית, קפקפים או נעליים. את ספרי הלימוד הניחו בילקוט מבד עם כתפייה אותה תלו מהכתף למותן. זכור לי כי בבית ספר זה הייתה מכינה וכיתות א' וב'. מורים ותלמידים בבית הספר "פרדס הילדים"1931/1930 , 34 בכיתה א' לִימְדו עַרַבית ,כתַב רש"י ואנגלית, ובכיתה ב' לימדו בנוסף למקצועות אלה גם צרפתית .יום הלימודים היה מפוצל ,אך ביום ששי ובערבי חג למדנו רק בבוקר. לא היה חשמל בבית הספר וכדי לקרר את חדרי הלימוד בקיץ היו משתמשים במניפה עשויה שמיכה מקופלת לחצי (עם מילוי כותנה) אותה מצמידים לקרש לכל אורכה. את המניפה היו תולים משני צדדיו של הקרש בשרשרת לתקרה וקושרים אליו חבל ארוך .אחד התלמידים ,בדרך כלל זה שהביא מביתו את החבל ,היה מקבל את התפקיד להפעיל את המניפה על–ידי משיכה והרפיה של החבל .בחורף רק לעתים רחוקות הכניסו מנגל לכיתה לחימום. ילד הנזקק לשירותים היה מצביע באצבע המראה ,הצבעות אחרות נעשו בהרמת בוהן. למרות שבית הספר היה רחוק מביתי כ–400 מטר דרך סמטאות מפותלות הייתי הולך וחוזר ללא מלווה אף שהייתי רך בשנים. בהפסקות היינו משחקים תופסת או שאחד התלמידים היה מִתְכופף ואחרים קופצים מעליו לפי התור (אַוַואל עַבְרַה) .הבנות היו משחקות ב"קלאס" או בתופסת אך נאסר עליהן להיכנס לטראר. לארוחת ביניים היינו קונים מהדוכן לחמַניה ו"זלאביה" ,או "רחת לוקום" (חלקון אבו ת'וב) ומשתעשעים בהרקת תוכנו באמצעות מקל של גפרור עד שנותרו ה"קירות" לבדם. המורים היו מתהלכים תמיד עם מקל שטוח מעץ כבד באורך כ 30-ס"מ ואוי לו למי שהתפרע ,או למי שלא עשה שיעורי בית, שהיה מקבל מכות במקל הזה. קרה וילד שובב שלא הצליח עונש המקל להחזיר אותו למוטב .מה עׂשו? ערכו מסדר לכל ילדי בית הספר והעמידו ילד זה בקומה זכרונות לקולנוע ומספרת לסבתא שלי את ספור הסרט ,וביום ששי הייתי מצביע בכיתה ומספר את ספור הסרט. לקראת כל חג היה מנהל ביה”ס אוסף אותנו ומספר לנו על אודות החג. קרה וחליתי פעמיים לקראת סוף השנה והפסדתי שתי שנות לימוד. לקראת כיתה ב' ,בשנת ,1935עברתי לבית הספר היסודי "אל–וטניה" של הקהילה, שם היה מיסיו מייר ,בעלה של דודתי רשל, המנהל. השנייה כך שכל ילדי בית הספר יכלו לראותו .על פני ילד זה הדביקו חתיכות צמר גפן טבולות בסילאן (מיץ תמרים). כשילדים רבו ביניהם והריב התפתח לקטטה, היה הילד החלש מאיים על הילד היותר חזק ואומר לו :בחיי הנביא (וולנאבי) הלילה אשבור את השן שלי ,אבלע אותה ואמות ואַאְשים אותך במותי!! זה היה עושה את שלו והריב נפסק .היו מאמינים לאיום. בכִיתה א' הוקצו שעתיים בכל יום ששי בהם יכלו הילדים לספר ספורים .אני הייתי מקשיב לאחותי מרסל ,שהייתה הולכת אליהו בכור משמעת ברזל בבית הספר "שחמון" שאול חדד המנהל המיתולוגי של בית-הספר "רחל שחמון" היה ידוע בקרב יהודי בגדאד בשם שמעון אפנדי יותר מאשר שמעון מועלם נסים. איש סמכותי ,נערץ ,מיוחד במינו ,היה שמעון אפנדי .הוא הצטיין במיוחד בשל משמעת הברזל שהשליט בבית הספר אותו ניהל במשך עשרות בשנים. כאן בישראל איש אינו יכול לתאר לעצמו את החומרה הגלומה במושג "משמעת ברזל" שהייתה נהוגה אז בבית הספר היסודי "אלתעוון" ,שהוסב שמו לבית הספר "רחל שחמון" על שם אשתו של הנדבן שהקים את הבניין הגדול בשכונת "אלבחר". שמעון אפנדי והמורים הסרים למשמעתו נהגו להטיל עונש פיזי, מהחמורים שידעה מערכת החינוך בעיראק ,על מי מבין התלמידים שסר ולו במעט מהנוהגים "המקודשים" המקובלים בבית הספר. בשעה שהיה שמעון אפנדי מעביר שיעור שרר שקט מוחלט בין כותלי הכיתה .איש לא העז לפצות פה וללחוש על אוזני חברו .מחט זעירה אם נפלה על הרצפה ,היית שומע בבירור את קול נפילתה .קורה ונשמע קול הברה, שהפר במקצת את השקט הכבד הרובץ על הכיתה .האיש הגדול (תרתי משמע) ישאל" :מי דיבר?" יש ואחד התלמידים יעמוד על רגליו ויתוודה" :סליחה ,אני דיברתי" ושמעון אפנדי או שיפטור אותו בעונש קל או חמור ,לפי מצב רוחו אותה שעה ,או שיסלח לו עם האזהרה" :סלחתי לך הפעם ,אך דע לך כי יש לי במעילי כיס גדול בו אשמור את עונשך לפעם הבאה" .ואם לא התוודה אף ילד ,יתרגז שמעון אפנדי ויתחיל בשיטה המקורית שלו לגלות את "הפושע" על פי צליל דיבורו .הוא יעמוד וידרוש מתלמידי הכיתה לומר" :וידבר ה' אל משה לאמר" .אז יתחילו הילדים לומר בזה אחר זה את הפסוק המקראי .שמעון אפנדי יעקוב אחריהם באוזן כרויה ויחשיד את מי מהם שהתמהמה או שהתבלבל ונכשל באמירת הפסוק ואוי לו מהעונש הצפוי לו. יום אחד שמע שמעון אפנדי קול דיבור כשהיה כותב דבר מה על הלוח השחור. הוא הסתובב ושאל" :מי דיבר?" איש לא ענה .שמעון אפנדי כעס והתחיל פועל על פי שיטתו .הוא הצביע על הילד היושב בראש השורה האחרונה ואמר לו" :אמור :וידבר ה' אל משה לאמר". הילד ,עאבד מנשי ,היה תלמיד חדש שנרשם אך לפני כעשרה ימים לבית הספר כאשר עקרה משפחתו מכרכוך לבגדאד ,לא ידע מה עניין "וידבר ה' ". הוא שתק ולא פצה פה .שתיקתו של מנשי הכעיסה את שמעון אפנדי והוא קרא לו" :בוא הנה!" וכשבא הרים את ידו הכבדה והנחית לילד שלוש-ארבע סטירות לחי על ימין ועל שמאל. בהפסקות בין השיעורים היה אסור באסור גמור על התלמידים הנופשים 35 זכרונות סטירת לחי מצלצלת. "אני לא עשיתי דבר" .חזר לוי ואמר. אך הכחשתו החוזרת של הקורבן הבעירה בשמעון אפנדי את חמתו והתנפל על לוי במלוא כוחו במכות אגרוף ובבעיטות חזקות ,ולא הרפה ממנו עד שנלקח לוי מידיו והוסע היישר לבית החולים. שמעון מועלם נסים במשרדו בחצר ,לשחק ,לרוץ ,או להתקוטט. אחד המורים היה משגיח על קיום האיסורים הללו .הילדים הדביקו למורה זה את הכינוי הנלעג "געיה". באחת ההפסקות נדרש געיה להעניש ילד שעבר על אחד האיסורים .בא ילד אחר ,יוסף אלוויה ,הניח את ידו על שכמו של געיה ואמר לו" :אל תעניש אותו ,זה חבר שלי". געיה נעלב מהעזתו של אלוויה ,עלה במדרגות בית הספר ,נכנס ללשכתו של שמעון אפנדי וסיפר לו על חוצפתו של תלמיד זה .היה נהוג כי עם צלצול הפעמון בתום כל הפסקה מסתדרים התלמידים בחצר בית הספר בשורות וצועדים לכיתותיהם .באותו יום ירד שמעון אפנדי לחצר הרחבה כולו אומר חשיבות .הוא התהלך בין השורות לכאן ולכאן כדי שהתלמידים יראו אותו וייראו .לבסוף רצה להעניש את יוסף אלוויה ,אך צעק בטעות" :מנשי לוי!" יצא מנשי לוי מהשורה שלו כשהוא רועד מפחד. "מה עשית?" ,שאל שמעון אפנדי. "לא עשיתי דבר" .ענה לוי. טראך! הנחית שמעון אפנדי ללוי 36 נשאלת השאלה :האם היה האיש נגוע בסדיזם? שמעתי מפיהן של סלימה וויולט ,שתי בנותיו של אחיו ,יעקב מועלם נסים ,כי שמעון אפנדי ,הדוד שלהן ,היה שותה יין ומכה במאיר, אחיהן הצעיר . החומרה והקשיחות של שמעון אפנדי בחינוך הייתה מקובלת באותה תקופה אצל יהודי עיראק ,האמונים על דברי קהלת בן דוד" :חוסך שבטו ,שונא בנו". בני הדור הקודם כשמסרו את בנם לידי המלמד לחנכו היו אומרים לו" :טול את הבשר ,והותיר לנו את העצמות". שמעון אפנדי נהג להטיל קנס של פייסה אחת (מטבע הודי שהיה בשימוש בעיראק וערכו 10אגורות) על המאחרים לבית הספר בשיעור והסכום שהצטבר במשך שנת הלימודים נתן כפרס למי שלא אחר בכל ימות השנה .יום אחד איחר תלמיד בשם כהן (שכחתי את שמו הפרטי) .שמעון אפנדי שאל אותו: "למה אחרת?" כהן השיב" :אתה יודע ,אדוני ,שהדרכים מלאות בוץ אחרי הגשם ,ואחרי כל צעד שצעדתי קדימה חזרתי שני צעדים אחורה". "אם כן איך הגעת לבית הספר?" שאל שמעון אפנדי. "הלכתי הפוך" .ענה כהן. צחק שמעון אפנדי ופטר אותו מתשלום הקנס. היינו אז בכיתה ג' ,שקראו לה "אזיל ג'" (מצרפתית) כי עדיין לא ידעו להשתמש בשם הערבי המתאים .כילדים בני 12- 10היינו מוקסמים מגדולתו ומסמכותו הבלתי מעורערת של המנהל הכול יכול ,השולט בטריטוריה שלו שלטון ללא מצרים .משקפיו הנוצצים, המיוחדים במינם ,העלימו מאתנו את דבר עיוורונו בעין אחת .איש אחר לא הרכיב משקפיים כאלה ,שנראו לנו כדבר המעיד על ייחודו של שמעון אפנדי .בתום לב היינו שואלים ,בינינו לבין עצמנו ,אם המנהל מטיל את מימיו כאחד האדם ,כי ראינו בו איש מורם מעם .כשהיה שמעון אפנדי שמח היה טופח בכף ידו על כרסו ואומר" :שישו, בני מעי ,שישו!" אחריתו של שמעון אפנדי מעציבה את הלב .התהילה שאפפה אותו במשך תקופת עבודתו ארוכת השנים כמנהל בית הספר שחמון ,התרסקה בסוף ימיו ללא רחם .בעטיה של העלייה ההמונית המבוהלת ,נעזב לנפשו באוהל רעוע ומעופש הנטוע על אדמת החול של מעברת רמת השרון .הוא היה חי לבדו זקן ותשוש ,שבע רוגז ומרירות .מה אכל ,מה שתה? איש לא ידע .חברי, דוד חלוץ ,שהתגורר באותה מעברה, סיפר לי כי נראה שהאיש איבד את שפיותו ולא פעם יצא מאוהלו ללא בגד על גופו וילדי המעברה היו מציקים לו. דוד חלוץ היה מגרש אותם ומחזיר את שמעון אפנדי לאוהלו .ילדי המעברה לא ידעו מי האיש. אפשר ולו ידעו את עברו לא היו מציקים לו .אני ,מכל מקום ,בכיתי כששמעתי מפי דוד חלוץ על המהפך הקשה שהתחולל בחייו של שמעון אפנדי הגדול .שמעון אפנדי עזב את העולם בשיבה מבישה .אכזר הוא הגורל הפוגע במי שיבחר ומפילו בן-לילה מאגרא רמא לבירא עמיקתא ,ללא חמלה וללא רחמים. צאצאיו של שמעון אפנדי חיים היום בישראל ומהם הגיעו למשרות רמות. זכרונות אבו ִחזְ ֵקאל ואבו ְמנַ ׁ ִשי שמואל אביעזר הוא הוציא את קופסת ה"תִיתִן" (הטבק) מכיסו ,פתח אותה ,ונטל את הפנקסון הקטן של נייר הסיגריות הדק והשברירי, תלש פיסה אחת בעדינות ,החזיר את הפנקסון לקופסה ,והניח את הנייר בין הבוהן לאגודל בידו השמאלית .בידו הימנית ,בין האגודל והבוהן ,נטל קומץ של "תִיתִן" ,והחל מפזר אותו אט-אט על נייר הסיגריות ,במפלס שווה .אחרי שהחזיר לקופסה את התִיתִן המיותר, גלגל את הנייר מסביב לתִיתִן עד לפני כן הוא קרא לעוזר המלצר וביקשו לתגבר את הגחלים שבכתר הנרגילה בגחלים חדשים ,כדי לחמם יותר את העשן הנשאב לפיו. "לא היה יותר קל לקנות קופסת גִ'גָאיִיר (סיגריות) 'עָ'אזִי' ,במקום כל 'הטקס' הזה שלך?" פנה אבו חזקאל לאבו מנשי, ספק ברצינות ספק בבדיחות–הדעת. "אתה יודע שאני נהנה מזה .אני גם מעשן פחות ,כי בעת הכנת הג'יגארה איני מעשן" ,הגיב אבו מנשי. בית קפה בבגדאד שהותיר שוליים דקים ,הצמיד אותם ללשונו והרטיב אותם ברירו .אז הטה את השוליים והדביק אותם על גוף הנייר המלא בתִיתִן ויצר בכך "גִ'גָארָה"– זַבָּאנָה – סיגריה תוצרת עצמית .הוא הניח את הסיגריה בין שפתיו והדליק אותה ,בהנאה מופגנת. אבו חִזְקֵאל עקב אחר תהליך "היצירה" הזה של חברו אבו מְנַשִי כשהוא שואף, אף הוא בהנאה ,מהנרגילה .אך דקות אבו חזקאל המשיך בשאיפת העשן מהנרגילה .הוא לא הופתע מתגובתו של אבו מנשי .הוא מכיר אותו שנים רבות ,והמפגש ביניהם לפני הצהריים ב"קַחְוַות אִלְׁשָט" (בית-קפה הנהר) היה חלק בלתי-נפרד מחיי היומיום שלהם. "מה כתבו היום ב'גָ'רִידַת אִלְ ּבִילָאד' (עיתון הארץ)?" שאל אבו חזקאל. ישיבה בבית-קפה זה אפשרה ללקוחות, בין היתר ההנאות ,לעיין בעיתונים יומיים" .אִלְ ּבִילָאד" נחשב לעיתון חשוב המקורב לשלטונות .לעתים נמצאו בבית-הקפה גם העיתונים" :אִל זַמָאן" ,עיתון מתון ולא פרובוקטיבי, ו"אִלְאיסְתִקְלָאל" – ביטאון הימין הקיצוני ,שהשלטונות סגרו אותו מדי פעם בשל מאמרי הסתה. "שמע ,מאז חוק הויתור על הנתינות, נושא ההתגרות הפומבית ביהודים ירד מדרגה .אם השלטונות רוצים שהיהודים ילכו ,מה יפרסמו העיתונים?" ענה אבו מנשי. "אבל 'אִלְאיסְתִקְלָאל' לא שותק, נכון?" "אז מה? זה חלק מהחיים .אולי נותנים לו לשחרר קיטור כדי להשקיט את מתנגדיהם" ,פירש אבו מנשי. אבו חזקאל ישב במרפסת הארוכה והצרה של "קהוות אלשט" והביט בסירות "אִלְקִיפָה" העגולות השטות בחדקל .סוג זה של סירות התמעט מאוד בתקופה האחרונה .בחדקל נראו יותר סירות "אל בָלָם" הארוכות מסיעות אנשים מגדה לגדה וממקום למקום על אותה גדה .בסירות אלה יש חותר אחד ומקומות ישיבה מרופדים בכריות שטוחות לארבעה-חמישה נוסעים .במרחק-מה ניצב גשר הבטון החדש ,מזדקר בקשת גבוה-גבוה מעל המים ,שהחליף את גשר "מוֹד" ,על- שמו של גנרל מוֹד האנגלי משחרר בגדאד מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה .גשר מוד נבנה על גבי דוברות שהתנדנדו מעומס תנועת העָרַ ּבָאנוֹת (כרכרות) ,הולכי הרגל והמכוניות המעטות .בימי החורף והאביב עלו מי הנהר והמים היו חובטים בדפנות הדוברות ברעש גדול .אך בימי הקיץ, 37 זכרונות ירד מִפלס החדקל והגשר נמתח משני צדדיו ונטה מטה בהטיה חדה והקשה על תנועת העוברים ושבים .עם הקמת הגשר החדש המתנשא מעל למים זרמה התנועה בין שתי גדות החדקל ,אִלְ ּ ַכרְך ואִלְרִצָאפָה ,במשך כל ימות השנה. דוברות גדולות עמוסות סחורות נראו עוברות מתחת לגשר והמראה הנשקף מבית–הקפה ,של תנועה רבה של כלי שיט ,נתן לאבו חזקאל הרגשה של נוחות ורגיעה. "מה אתה בוהה?" שאל אבו מנשי, כשחש שאבו חזקאל מרחף בעולם אחר. "אני מנסה לצלם בזיכרוני את הנוף הזה. ייתכן שלא נשוב לראותו לעולם" ,ענה אבו חזקאל .הוא היה בין הראשונים שנענה לחוק החדש וויתר על נתינותו. "אתה מצטער על העזיבה?" שאל אבו מנשי. "אנו נתונים במצב של חוסר ברירה. נעקרים מהאדמה בה צמחה הווייתנו. שתינו ממימיו המתוקים של החדקל ונעם לנו .וכעת אנו יוצאים בחרדה אל הלא נודע ,ובלבנו תקווה שנמצא שם מנוח" ,ענה אבו חזקאל ,כשהוא מתחמק מהזכרת מדינת ישראל . אבו מנשי לא ענה .הוא הרהר בדברי חברו ותהה מה יעשה "שם" .הוא סבר שלאבו חזקאל ה"דִלָּאל" (שדכן) לא תהיה פרנסה במקום החדש ומה יעשה? הוא אמר לעצמו :דיה לצרה בשעתה. עדיין אין יודעים כיצד יוצאים מכאן. הכול לוט בערפל. "בדיבור שלנו מנסים תמיד לרמוז כשהנושא הוא צנעת הפרט" ,אמר אבו מנשי" ,במיוחד בנושא היחסים בין גבר ואישה". "אתה נוגע בנקודה רגישה מאוד .נכון מה שאתה אומר" ,ענה אבו חזקאל. "אספר לך משהו" ,אמר אבו מנשי כשעיניו בוהקות ועל פניו בת–שחוק ערמומית ".הייתי ילד בן תשע ,ישבתי בחדר האורחים ושמעתי את אמא מרכלת עם חברתה .לפתע הנמיכה אמי את קולה ,כדי שלא אשמוע ,ולחשה באוזני חברתה' :אִל סַלְלָה קַ ְבּל אִל צַ'רְפָּאיָה' (העריסה לפני המיטה). יכולתי לקלוט ביטוי זה כי רציתי לדעת מה הסוד אותו ממתיקה אמי לחברתה כשדיברו על אישה אחרת .לא ידעתי מה מובנו של ביטוי זה .עברו שנים רבות עד שנודעה לי כוונת דבריה של אמי .כוונתה הייתה לומר שהאישה אותה הזכירה הרתה לפני החתונה .ברור שעליה היה לדבר בזהירות כדי להימנע משערורייה ומפגיעה בכבוד המשפחה". אבו חזקאל שאף שאיפה ארוכה מהנרגילה כאות שרצונו לסיים את "העישון" עם התקרב הזמן לשוב לעסקי המסחר שלו כתָאגִ'ר ,אולם השיחה עם ידידו ריתקה אותו. אבו מנשי הספיק בינתיים ללגום "צַ'אי חָאמִיצְֹ" (תה חמוץ חלוט מלימון), האהוב עליו .לעומתו העדיף אבו חזקאל לשתות "צ'אי טוֹך" (תה חזק), הנמזג מה"סַמָאוויר" (המיחם) ,שצבעו כמעט שחור. אבו חזקאל הושיט את ידו לאבו מנשי כדי להיפרד ,וזה הבחין בצלקת "אּוחְ'תְ" (אחות) על זרועו .לאבו מנשי הייתה צלקת דומה ברגלו. "בחייך ,אבו חזקאל" ,תהה אבו מנשי. "האם חשבת פעם מדוע קוראים לצלקת הארורה הזאת 'אּוחְ'תְ'?" (צלקת זו נפוצה בין יהודי עיראק .היא נוצרת מעקיצת זבוב הים התיכון). אבו חזקאל הופתע משאלתו הבלתי צפויה של אבו מנשי .הוא הביט ארוכות בחברו ,ניסה למצוא מענה אך לשווא. "באמת שאלה טובה" ,ענה לבסוף אבו חזקאל" .לא חשבתי על זה מעולם. אבל אם נחשוב בהיגיון ,איזה שם יכלו לתת לצלקת זו? ייתכן שבגלל שהיא נמצאת על כל איש כמעט ,כינו אותה 'אחות' ,במעין ציניות .האם יש לך תשובה טובה יותר?" "ישנן תופעות בחיי החברה שלנו ,שאין להן הסבר ,כי אנו מקבלים אותן כמות שהן ,מבלי לחקרן .אולי זה מעיד על כניעה לגורל והתחמקות ממחשבה מעמיקה והתלבטות .אך זה אינו מדאיג אותי ,רק מפריע לי שבכל לילה עלי לישון עם האחות!". "מבצע עזרא ונחמיה" ,יהודים בבגדאד נרשמים לעליה ,באדיבות שלמה הלל 38 זכרונות עלייתי לישראל צבי שמש נולדתי בבגדאד ב– 10במאי .1932 בגיל 14השפיע עלי אחי הגדול אשר להצטרף לתנועת החלוץ .בתנועה נפגשנו ,למדנו ,שחקנו ,שרנו וחגגנו את ארץ ישראל. בערב שבת ה– 20במאי ,1949ביום הולדתי ה– ,17בשעה 23.00צילצל בדלתנו המדריך של הקבוצה שלי בתנועה יחד עם אחת החברות והודיעו לי ,להורים שלי ולאחי אשר כי אחד מחברי קבוצתי נתפס על ידי הבולשת העיראקית ,החל מוסר שמות של חברים בתנועה ועלי להסתתר מיד עד שהתנועה תעלה אותי לישראל בתשלום של 70דינאר .לא הייתה למשפחתי ברירה אלא להסכים ומיד הזריקה לי הבחורה זריקה ואמרו לי שמרגע זה אסור לי לעזוב את הבית עד שאשמע מהם. לא היה לנו 70דינאר .אבי היה חולה. נאלצתי למכור את השעון והמצלמה שלי והיה על המשפחה להשלים את הסכום הנדרש. בבוקר יום שבת ה– 21במאי ,הייתי מתוח והסתובבתי בבית כמו בכלוב. שכנעתי את אמי להתיר לי ללכת לראות את האחיינית שלי זמירה בת השנה .עברתי את המרחק בין שני הבתים בריצה והצלחתי לראות את אחייניתי מבלי לומר לאחותי דבר על נסיעתי .על מנת להרגיע אותי הציע לי אבי לראשונה בחיי לשחק איתו דומינו. בשעה 14.00בערך הופיע המדריך שלי בתנועה עם אדם נוסף והודיע לי כי יוצאים לדרך .יצאתי מהבית עם הבגדים שעלי מבלי לקחת אתי דבר. הועליתי על רכב .הסתובבנו בבגדאד ובאנו אל תחנת הרכבת בדרך לבצרה. אסרו עלי לדבר עם איש. הרכבת הייתה עמוסה עד אפס מקום. למזלי הצלחתי למצוא מקום בתא המזוודות .עליתי לשם ושכבתי מקופל. הרכבת עצרה וירדתי ממקום משכבי כדי ללכת לשירותים .גם קניתי צלוחית לבנה מבדווים שהציעו את מרכולתם מעבר לחלון הרכבת ,וכשחזרתי מצאתי את מקומי תפוס .לשמחתי הצלחתי לאתר מקום ישיבה ששימש אותי עד הגיעי בבוקר לבצרה. להיות שקטים ולא להרעיש ,ובעיקר לא למשוך תשומת לב .בין המועמדים לעליה הייתה גם בחורה שלמדתי ממנה לקרוא בקפה. שהיתי בבית משפחת כרמוש למעלה משבועיים .בתקופה זו באו והלכו הרבה נערים .בערב שבת בשעה 21.00 הודיעו לי ולעוד חמישה נערים על עזיבתנו .אני הייתי המבוגר בקבוצה. אספו אותנו ברכב והסיעו אותנו למזח, נתנו לי סכום כסף ואמרו לי לתת אותו עולים מעיראק במחנה בית הקברות בטהראן1949 , (באדיבות שלמה הלל) מיד עם ירידתי מהרכבת זוהיתי על– ידי בחורה שסימנה לי ללכת אחריה. הלכתי בעקבותיה עד שהגענו לבית גדול של משפחת כרמוש ,משפחה יהודית .אבי המשפחה היה חולה ונסע בלוויית אשתו להתרפא בבית חולים בבגדאד .בבית היו ,למיטב זכרוני ,שני בנים ,ויקטור וסמי ,ושתי בנות ,דליה ולילי .יחד אתי התארחו בבית זה עוד נערים ונערות מועמדים לעליה .נדרשנו למבריח בשם חסן עם הגיענו לעבדאן. שאלתי כיצד אדע שהגענו לעבדאן והתשובה הייתה :אחרי חציית הנהר בסירה .גם הזהירו אותנו חזור והזהר כי אסור לנו לתת שוחד לאיש .חכינו במזח עד שהגיעה סירת מנוע קטנה עם המבריח חסן ,הודענו לו שאת הכסף יקבל בעבדאן. עלינו על הסירה והתחלנו לחצות את שט אל ערב .בסירה לא היו אורות וחסן 39 זכרונות ביקש מאתנו להתכופף .כעבור זמן מה הוא עצר את הסירה והסביר לנו מה אנו רואים מסביב והיכן אנו נמצאים: שם בצרה ,כאן מחמרה (כורמשהר) והאורות הקרובים של תחנת משטרת הגבולות שלשוטריה הוא עמד לתת שלמונים כדי שלא יתפסו אותנו ,והיות ושכח את ארנקו בבית עלינו לתת לו מיד את התשלום עבור העברתנו את הגבול .רעדנו מפחד ,וכשנסינו למחות ולהתנגד הוא התניע את הסירה ושט לכיוון תחנת המשטרה .אז נאלצתי למסור לידו את הכסף שהיה חבוי בתוך הגרביים שלי. המשכנו לשוט לכיוון החוף הפרסי והגענו אליו אחרי חצות .ירדנו והתחלנו בהליכה לילית מפרכת .חסן הלך בראש ואנחנו אחריו .היה חשוך והתקשינו לראות .שמענו נביחות כלבים מפחידות .הדרך הייתה חרושה עם הרבה מהמורות .המבוגרים שבקבוצה עזרו לצעירים .ההליכה נמשכה למעלה משעתיים .הגענו לחורבה עם ארבעה קירות ללא גג ופתח אחד שנכנסנו ממנו .חסן תלה שמיכה על הפתח והודיע לנו כי הוא הולך לישון ושנעיר אותו בשעה . 04.00הוא התכרבל באחת מפינות החורבה. למרות שלא הייתה בינינו הכרות ארוכה נקבצנו יחד כל חברי הקבוצה בפינה הנגדית לחסן .נצמדנו איש לרעהו ונמנמנו עד לשעה היעודה בה הערנו את חסן .חסן קם והכין לנו תה שחור ומר אך מעורר .שוב התחלנו בצעדה ארוכה ,מעייפת ,מפחידה ומסוכנת. נעצרנו עם עלות השחר ונתבקשנו להסתתר מאחורי תלולית אדמה .היינו קרובים לכביש וכעבור כחצי שעה הופיע רכב דמוי טרנזיט .עלינו עליו ונסענו לכיוון הנהר .כשראינו את הנהר שמחנו וחשבנו שמסענו הסתיים ,אך בעודנו יורדים מהמכונית הופיע שוטר וביקש 40 תעודות .נהג המכונית וחסן דיברו איתו בפרסית ושכנעו אותו לעלות על המכונית .נסענו הלוך ושוב ברחוב הראשי של מחמרה בשעה שחסן והנהג, שדיבר ערבית ,ניסו לשכנע אותנו לתת 50דינאר לשוטר כדי שיניח לנו .אך, נאמנים להנחיות שקיבלנו ,עמדנו על סירבנו לתת שוחד .אז פנתה המכונית הישר לתחנת המשטרה .השעה הייתה שמונה בבוקר .השוטרים ערכו עלינו חיפוש והכניסו אותנו לחדר חשוך שהיה ריק מאדם .מרוב עייפות וחוסר שינה שכבנו על הרצפה ונרדמנו .ביום זה קיבלו הורי הודעה שהגעתי בשלום לארץ. העירו אותנו בצהריים והנה מגש גדול מלא מאכלים יהודיים :תבית (חמין), אורז אדום ,פטרוזיליה ,חמוצים ועוד. התנפלנו על האוכל .אחרי הצהריים הובילו אותנו ברחובות העיר קשורים באזיקים בידינו ,מלווים בארבעה שוטרים עם רובים מכודנים .הגענו לבית המשפט ,שם נודע לנו שתנועת החלוץ מטפלת בנו על–ידי שני בחורים ,האחד דוד והשני ציון ,למיטב זכרוני .יעצו לנו לומר שאנו יתומים היודעים לדבר ערבית בלבד ובאנו לפרס כדי למצוא עבודה ולהתפרנס. המשפט התחיל והתברר שהשופט יודע רק פרסית .מצאו יהודי היודע פרסית ואנגלית ושני היודע אנגלית וערבית וכך התנהל הדיון :השופט דיבר בפרסית, דבריו תורגמו לאנגלית שהועברו אלינו בערבית .לא היה חשוב מה אמרנו כי השופט שמע את מה שהמתרגם מצא לנכון לומר. בסוף הדיון שוחררנו בערבות למעין מעצר בבית הכנסת של העיר .שם שהינו ימים אחדים .הקהילה היהודית המקומית ,דוד וחברו ,דאגו לנו לאוכל, לשתיה ,לבגדים ,לספרים ולכל מה שביקשנו עד למשפט. גזר הדין היה מאסר לתקופה של שלושה חודשים לגדולים שבקבוצה (אני ועוד שניים) בעוד שעל שלושת החברים הצעירים לשהות בבית הכנסת ובתום תקופת המאסר נגורש כולנו חזרה לעיראק. הגענו לבית הסוהר בשעות הערב .זה היה בית בסגנון הבתים של בגדאד. גדול ורחב ידיים עם כשישה חדרים ושתי חצרות .הקומה התחתונה נתנה לגברים והעליונה לנשים .בקשתי שיתנו לנו לשהות למעלה ,אך סירבו למרות שהייתה רק אסירה אחת .ראינו את האסירים שהיו שם ופחדנו .אלה היו אנשים בעלי גוף עם זקן וכתובות קעקע ,מלוכלכים וגסים ,שנעצו בנו מבטים מאיימים .למזלנו מצאנו קבוצה של כעשרה בחורים צעירים ,לבושים יפה ,שהסכימו לקחת אותנו תחת חסותם .הם היו אסירים פוליטיים ממפלגת טודה הקומוניסטית .וכך העברנו את הלילה ,שהיה מאד מסוכן לנו ,כשאנו צמודים ומחוברים אחד לשני וכל עשרת הבחורים שכבו סביבנו .דיברנו איתם אנגלית והיינו מרוצים שמצאנו חברים לדבר אתם, להחליף דעות וללמוד .בלילה הרביעי אחרי חצות ,העיר אותנו אחד השומרים ולקח אותנו למשרדו של מנהל הכלא. שם ראיתי שניים מחברי התנועה מוסרים למנהל הכלא חבילה גדולה של תומנים (שטרות של כסף פרסי) ואחר סופר אותם .נתן סימן לאיש בבגדים אזרחיים שעמד בצד ,וזה העלה אותנו לגג הכלא והראה לנו דרך למילוט .ירדנו לכביש וראינו חברי תנועה מחכים לנו. לקחו אותנו לבית הכנסת. נודע לנו שפרשת המשפט שלנו התפרסמה בעיתונות ובדיוק באותו זמן היה עבד אל–אילאה ,העוצר של עיראק ,בביקור רשמי בטהראן ודרש במפגיע משלטונות פרס להחזיר אותנו זכרונות מיד לבגדאד .ביום השני להיותנו בבית הסוהר ראיתי ליד משרדו של מנהל הכלא שני שוטרים במדים עיראקים וכובע נוצות. בספרו "רוח קדים" מתאר שלמה הלל את המאמצים הדיפלומטיים המסובכים שנעשו בכל העולם על מנת לשחרר אותנו .הלל קרא לפרק זה "בצל הגרדום". נשארנו בבית הכנסת מספר לילות, ובערב שבת לקחו אותנו זוגות זוגות, העבירנו אותנו את הנהר לעבדאן ,שם פיזרו אותנו בבתים של יהודים .אותי לקחו למשפחה של זוג צעיר ללא ילדים הגרים בווילה יפה וקטנה עם הרבה שטיחים ומקרר חשמלי .הם ידעו לדבר רק פרסית .כך ישבתי בוהה בקירות כל השבת .הקשר היחיד בינינו נוצר כשהזמינו אותי לאכול .גם לא שמעתי אותם מדברים בניהם ,אולי מתוך פחד. ביום ראשון בבוקר לקחו אותי ושמו אותי ליד בית ארוך של שלוש קומות ובו חדרים .בכל חדר גרה משפחה ,ללא מים וללא שירותים .לאורך הבית היו ברזים במרחק של כמה מטרים האחד מהשני ,ופחונים ששימשו כשירותים. נתבקשתי לשבת בשקט ליד עץ עד שיבואו לקחת אותי כעבור כשעתיים. הזבובים והיתושים הציקו לי והשעתיים התארכו לשמונה שעות שבהלכן פחדתי אפילו ללכת לשירותים שמה יבואו לקחת אותי .למזלי התעניינה בי אישה נחמדה שבשלב מסויים הביאה לי אוכל. מעבדאן לקחו אותי לאהואז .שוב שוכנתי בבית כנסת ,שם פגשתי את חמשת חברי קבוצתי ,שלצערי איני זוכר את שמותיהם .הכניסו אותנו למרתף של בית הכנסת שהיה מלא מי תהום (נזיז) ,ובשעת תפילת מנחה וערבית היה עלינו להיות בשקט מוחלט ולא לזוז .אחרי שלושה לילות הוסענו בנפרד ברכבת לטהראן .נאסר עלינו לעבור לקרון אחר או לדבר עם זרים. הגענו למחנה העולים בבית הקברות בטהראן .באותה עת היו במקום כעשרים איש .הטילו עלינו עבודות כמו תורנות מטבח ,ניקיון ושמירה בשער .שם נודע לי שהאחיין שלי ,דוד שוחט ,הגדול ממני בשבע שנים ,עזב את המחנה שבוע לפני בואי בדרכו לישראל ונמצא בקיבוץ קדמה. במחנה בית הקברות הכרתי את ד"ר פואד ,איש בשנות העשרים לחייו ,רופא יהודי שנחשד בקשרים עם המפלגה הקומוניסטית בבגדאד וברח בדרכו לישראל .הוא היה לי לחבר טוב .הזמין אותי ,באישור מפקד המחנה ,לסיור בטהראן וקנה לי שעון וכלי גילוח. ביום רביעי ה– 20ביולי 1949לקחו אותנו לשדה התעופה של טהראן, הצמידו אותנו למשפחות והעלו אותנו על מטוס שהביא אותנו לשדה התעופה בלוד .הגענו לישראל בשעות אחר הצהריים .קיבלנו תעודת עולה ,פרוסת לחם שחור עם ריבה ותה .הודיעו לנו כי יעבירו אותנו לבית העולים בפרדס חנה. מאסר והחרמת רכוש אכרם (אברהם) זערור במאי ,1948מיד עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ,הוקמו בתי דין צבאיים נגד אזרחי עיראק היהודים. מכל משפחה נעצרו הגברים והובאו למשפט צבאי ,רוב ההאשמות היו דומות" :ציונות". הייתה זו רק שאלה של זמן ,עד שיעצרו את אבי יוסף זערור ,הגבר המבוגר היחיד במשפחה. אבי היה עמיל מכס ולו שני שותפים: ששון ננה ומתנה .בשנת 1947הוצעה לו עסקה של פינוי ציוד הצבאי ממחנות הצבא הבריטי שבעיר בצרה (שעיבה) שהמנוח שפיק עדס (השם יקום דמו) רכש מהבריטים .אבי מיקם את משרדו לצורך עסקה זו במתחם של עדס .הוא ניהל ופקח על הפינוי. בנוסף הוא ניהל את עסקיו האחרים, שהצריכו ממנו לחצות יום יום את "שאט אל ערב" אל "אבדאן" להעברת סחורות. השמועות על מצוד אחרי היהודים פשטו בקהילה והגיע גם לאוזנינו. סומנו בעיקר בעלי עסקים .ידידים טובים הציעו לאבי לנסוע ל"אבדאן" ולא לשוב .אך הוא סרב ,הן משום שלא ראה כל פסול בעסקיו והן משום שלא רצה להפקיר את משפחתו. אכרם זערור 41 זכרונות ערב אחד מששב אבי מ"אבדאן" לבית הוא הספיק להתקלח ולפתע נקשו שוטרים על דלת ביתנו וביקשו אותו להלוות להם לזמן קצר .השוטרים השתמשו באמתלה זו כדי לא לעורר בהלה אצל היהודים. לאבי היה חבר ערבי .הם היו חברים בנפש .הוא עבד בעיתון הלאומני "אל-אסתיקלאל" והכיר את ההסתה האנטי יהודית שנפוצה בעיראק ,בעיקר בעיתונות האנטי יהודית .ימים אחדים אחרי מעצרו נעצר הסוחר היהודי המפורסם שפיק עדס והעיתונות מלאה במאמרי שטנה נגדם ובדרישה להוציאם להורג .עיתונות זו קישרה בין מעשה אבי ומעשיו של עדס .חברו הערבי של אבי ניסה בכל דרך להציל אותו ולהמתיק את עונשו .לצורך זה הציע לו לשחד את חברי מערכת העיתון "אל– אסתיקלאל" כדי שימתנו את הביקורת נגדו ולשופט כדי להקל בעונשו .הסכום שביקש היה גדול מאוד .לא היה בידינו סכום זה אך כל בני המשפחה המורחבת התגייסו לתמוך בנו. ואכן עם תשלום השוחד התמתנו מאמרי הביקורת של העיתון נגד אבי. עברו ימים אחדים והוא הועמד למשפט. אסרו עלינו להיות נוכחים באולם בית המשפט .לא היה כתב הגנה ולא היה סנגור .המשפט נמשך 10דקות בלבד וגזר הדין נקבע לשלוש שנות מאסר. לאחר מכן הוארך גזר דינו בעוד שנה נוספת .כמו כן הוחרם כל רכושו. אבי הושלך לכלא ב"כות" .בהשוואה ליהודים אחרים שנשפטו באותן האשמות ,אין ספק שסכום הכסף האיר את עיני השופט ועונשו של אבי " הומתק" יחסית לאחרים .גם העובדה שנאמר לנו מיד ,בשונה ממשפחות אחרות ,היכן הוא יהיה כלוא ,הוכיחה על היחס ה"מיוחד" שקיבל. 42 אולם לא רק הוא נענש על לא עוול בכפו ,אלא גם אנו ,ילדיו ואשתו. מיד עם אישור גזר הדין הגיעו אנשי ההוצאה לפועל וגרשו אותנו מביתנו. אני מאד אהבתי את ביתנו ,בו נולדתי וחייתי עד שגורשנו .זה היה בית פרטי יוקרתי עם שני אגפים :האחד למגורים ובו חדרי שינה וסלון; והשני הכיל מטבח ,שירותים וחדר אוכל .בנוסף הייתה קומת גג .הבית היה מרוהט בפאר. אחד מסממני העושר היו שטיחים פרסיים בעבודת יד וריהוט עתיק. מצבנו הכלכלי היה מעל לממוצע. ברשותנו הייתה מכונית פרטית מסוג "פורד" עם נהג ערבי צמוד .בנוסף עוקל חשבון הבנק של אבי ואת חלקו בחברה לעמילות מכס (בחברה היו מספר משאיות ששימשו אותה) .בעת תפיסת הבית עמדה אמי ובכתה .היכן תתגורר? מה עשינו שמגיע לנו העונש להיות מגורשים מביתנו? אפילו דברים אישיים קטנים לא הורשנו לקחת. הורשינו לקחת רק את הבגדים שעל גופינו .הייתה לי מצלמה שאבי קנה לי ליום הולדתי ,בקשתי לקחת רק אותה. איש ההוצאה לפועל אחז בצווארי, בעט בי והשליך אותי החוצה. סולקנו מביתנו ,אמי וחמשת ילדיה, כשאחותי הקטנה רק בת שנה ,ולא ידענו לאן פנינו מועדות ומה יעלה בגורלנו. גררנו עצמנו לבית דודתי מתקשים להיפרד מביתנו ומכול חפצינו האישיים. אמי הייתה מאוד מודאגת .היה עליה לדאוג לאבי שנאסר ואינה יודעת מה יעלה בגורלו ,ולילדיה הקטנים שנותרו ללא קורת גג .כעבור כמה ימים בבית דודתי שכרנו בית .כל בני המשפחה תמכו בנו. הידיעות בעיתונות כאילו אבי היה קשור לפעילותו של עדס ,שנידון לתלייה מול ביתו ומול בני משפחתו, גרמו לכך שהשכנים שלנו רגמו את ביתנו באבנים .הסתגרנו במשך שלושה ימים בבית ולא ידענו מה יהיה גורלנו. לבסוף נרגעו הרוחות ודודי הגיע והודיע לנו שאנו יכולים לצאת מהבית. ביקשתי לשוב לבית הספר בו למדתי למרות שהאווירה הייתה עוינת לנו .אך גורשנו מיד כשהגעתי עם אחי לבית הספר. ישבנו בבית באפס מעשה מחכים לראות מה ילד יום .אמי נאלצה לנסוע פעם בחודש לבגדאד לבקר את אבי. באותו יום פזרו אותנו אצל הדודים אשר דאגו למלבושינו ולמזוננו. בשנת ,1949אחרי שנה ללא עבודה ולימודים ,חששה אמי שבאווירה עוינת זו ובשל הגיעי לגיל בגרות ,גם אני אתפס בתואנה כלשהי ואושלך לכלא, והיא יעצה לי לברוח מעיראק. לעתים אני שומע דברי בקורת על תנועת החלוץ המחתרתית שפעלה להבריח אותנו ,ואני שואל את עצמי מה היינו עושים אלמלא עזרתם .פנינו לאיש התנועה וביקשנו מבריח אמין שיוכל להוציא אותי מעיראק .תוך זמן קצר נמצא המבריח המתאים .הברחת יהודים היה עיסוק פורח באותם ימים אצל העיראקים ,שגבה מהם את מיטב כספם. שובצתי בקבוצת בורחים .אסור היה לי לקחת שום חפץ מזהה.ידעתי כי פנינו מועדות למדינת ישראל אך לא ידעתי הרבה עליה כי לא הייתי בתנועה. הגעתי למקום המפגש ,ישבתי שם כשלוש שעות עד שהגיעה מכונית קטנה. נסענו מאזור בצרה ל"עשאר" .אך עם הגיענו לשם ,הודיע המבריח שעלינו לשוב על עקבותינו ,כיוון שהמקום שורץ שוטרים ואנו עלולים להיתפס. חזרנו על עקבותינו ,האוטובוס הוריד בהדרגה את הנוסעים .בתחנה הסופית נותרנו אני ועוד שני בחורים .ירדנו זכרונות מהמכונית והתחלנו ללכת ,כאשר לפתע שמענו צעקות מיושבי בית הקפה :אלו יהודים בורחים .צעירים מוסלמים ניתרו ממקומם והחלו לרדוף אחרינו .בין הרודפים היה הנהג הערבי שלנו לשעבר. תפסו אותנו והצעירים החלו להכות בנו. חשבתי באותו רגע על אמי המסכנה. מה יעלה בגורלה אם גם אני אושלך לכלא .אזרתי אומץ וברגע מסוים, מצאתי פרצה בין הקהל והתחלתי לברוח .הטעיתי את הרודפים אחרי ועברתי מסמטה לסמטה .רצתי כשני ק"מ בלי לעצור עד שהצלחתי לחמוק מהם והתגנבתי הביתה. בעת הבריחה נחבלתי ברגלי .השליח הגיע לביתי לשאול לשלומי והזמין חובש לטפל בפצעי .החביאו אותי אצל דודתי בחדר מלא צמר גפן במשך שלושה ימים .השליח בא ושאל אם אני עדיין רוצה לברוח .השבתי לו בחיוב וללא היסוס כי קצתי בחיי הפחד והאימה .שוב נכללתי בקבוצת מעפילים אך הפעם עם מבריח הראוי לכל שבח. חצינו את הגבול ממרגיל לאיראן דרך גשר המשמש כנקודת ביקורת .אך השוטרים שהיו מוצבים בה שוחדו על–ידי המבריחים. כשנכנסנו עמוק לתוך השטח ,ירדנו מהרחוב והמתנו לילה בשדה. עם אור הבוקר התחלנו לנוע לכיוון שטח פרס המרוחק כ– 500מטר מהנקודה בה היינו .לפתע הופיעו בדואים מקומיים שהציעו את עזרתם בכך שישאו את מזוודותינו למקום מחבוא בכפר ובעת החשכה יוכלו להעבירנו בבטחה .זו הייתה אמתלא לשדוד אותנו .המבריחים חשדו בכוונותיהם הלא כשרות של הבדוים והציעו להם רק מזוודה אחת .וכאשר יוסף זערור הבדוים התרחקו עם המזוודה כ 100 מטר מאתנו ,פתחו אותה והחלו לפזר את תכולתה בתוך העשבים והקוצים בשדה .פעולה זו הניעה את המבריחים לפתוח במרדף אחריהם ,לקחת מהם את המזוודה ולהורות להם לאסוף את תכולת המזוודה שפוזרה. אחרי שהבדוים מלאו את דרישות המבריחים הם ביקשו תמורה מהמבריח וזה נענה לבקשתם ונתן להם סכום כסף במטבע פרסי. חמדנותם של הבדוים לא באה על סיפוקה וניסו לשלוח ידם לכיסו של המבריח ולשדוד אותו. המבריח חטף את המקל עם כדור מתכת בראשו שהיה ביד הבדוי ,הכה את הבדוי בברכו והפילו על הארץ. כשחבריו של הבדוי ראו את פציעתו פתחו במנוסה והשאירו את הבדוי הפצוע לבד בשטח ,דבר שאפשר למבריח לרוקן את כיסו של הבדואי ולקחת חזרה את אשר נתן לו קודם לכן. לאחר מכן אמרו המבריחים" :מרגע זה ולאורך כל הדרך עד שנגיע לטהראן יהיו ההוצאות השוטפות מהכסף שלקחנו מהבדוים. כעבור שלושה ימים הגענו לטהראן ושם שיכנו אותנו המבריחים בבית מלון .הם קיימו את הבטחתם והלילה הראשון היה על חשבונם. למחרת בבוקר הגיעו המבריחים למלון כדי לקבל מאתנו את הסיסמה שנקבעה על-ידי כל אחד מאתנו בינו לבין משפחתו(.שיטה זו אפשרה להורים לוודא שאכן המבריח מילא את משימתו והביא אותנו ליעדנו). עברנו את המסע בהצלחה ,אבל בסופו התרחש אירוע קטן שעמד לסקל את הבריחה .אחד מחברי הקבוצה השתכר והחל לנבל את פיו כלפי המבריח וסירב למסור לו את הסיסמה .למרבה המזל, המבריח לא התרגש מכך .הוא לקח את הבחור והכניס את ראשו למקלחת קרה .כעבור כמה דקות התאושש חברנו משיכרונו ומסר למבריח את הסיסמה וכך יכול היה המבריח לסיים את המבצע המוצלח. כשהגענו ל"אבדאן" בפרס ,התחזינו לעולי רגל שיעים לעיר הקדושה "קום" .נכנסנו למקום והתפללנו יחד עם כל האחרים .משם הייתה הבריחה פחות מסוכנת ויותר קלה עד שהגענו למחוז חפצנו :ארץ ישראל. כעבור כמה חודשים הבריחה אמי את אחי משה ואת שתי אחיותיי חביבה ומרים ,שהגיעו בשלום לישראל. אמי ,סבתי תופחה ואחותי הקטנה עדנה ,נותרו בעיראק בכדי להמשיך ולבקר את אבי עד שישוחרר .אולם השלטונות החליטו אחרת .עם סיום העלייה הליגאלית ,קבלו אמי ,סבתי ואחותי צו גירוש מעיראק .אבי נותר לבד בכלא. בשנת 1952שוחרר אבי מהכלא וגורש לקפריסין ומשם הגיע לישראל. 43 זכרונות מחג השבועות תש"א לגאולה בישראל הרצל ובלפור חקק חיינו נעים בין פסח לשבועות .פסח של עלייה לארץ ושבועות של אותו "פרהוד" נורא וקשה .עלינו לארץ בפסח תש"י וידענו כל הזמן שסיפור העלייה היה קשור בסיפור הקרבה מיוחד .אבא היה פעיל ציוני ונעצר על ידי המשטרה העיראקית .המשפחה שיחדה את שוטרי בית המעצר ,אבא שוחרר לזמן מה והמשפחה חצתה את הגבול לפרס, ומשם עלתה לישראל. משהו מן ההיסטוריה בבגדאד לא עזב אותנו לעולם .במשך שנים גדלנו כ"ילדי עצמאות" :השמות הרצל ובלפור ,שנת הלידה תש"ח ,הפעילות של האב במחתרת הציונית בעיראק – כל אלה חיזקו בנו את התחושה שנולדנו עם הציונות עם מדינת ישראל המתחדשת. רק בשנת ,1977בהיותנו בני , 29יצאה לאור סדרת ספרים של המחנך אברהם תוינה שתיעד בשישה כרכים את קורות יהודי בבל .בין השאר הוא הקדיש את כרך ו' ,שיצא לאור באותה שנה ( ,)1977לתאר את הפרעות (הפוגרום) ביהודי בגדאד בשנת 1941שנקראו "אל-פרהוד" .מקריאת הדברים גילינו בתדהמה סוד שהוסתר בתוך המשפחה: שני האחים הבכורים של אמנו ,נורי ואברהם חבשה הי"ד ,נרצחו בפרעות האימים האלה. בשנת 1941עלה לשלטון משטר נאצי בעיראק .ראשיד עאלי אל כילאני, המקורב למשטר הנאצי בגרמניה ,ביצע הפיכה צבאית והדיח את בית המלוכה. בחג השבועות תש"א ,בתחילת שנות העשרים לחייהם ,הלכו שני האחים של אמנו סעידה ,נורי ואברהם חבשה הי"ד ,לבקר את הסבא שלהם ,חכם ציון חבשה זצ"ל .המון מוסת וצמא דם כילה באותו יום חמתו במאות יהודים. הטבח היה נורא .נורי ואברהם נפגעו קשות .עד יהודי ,אליהו חייאק ,ראה אותם מתבוססים בדמם. כשהגיעה הבשורה המרה לסבא יצחק ולסבתא תופחה ,היה הכאב קשה מאד והאבל כבד מאד. סבא שלנו ,יצחק חבשה זצ"ל ,נותר שבע שנים המום וכואב ,על סף אובדן אמונה .כאשר נולדו לבתו סעידה שני תאומים באו אליו החכמים ואמרו לו: "חכם יצחק ,תם שבוע האבל ,שבע שנים .קיבלת שניים תמורת שניים .זה הפיצוי משמים" .וכך שב סבא לאמונתו. אחרי השנים הקשות יצחק חבשה עם נורי ואברהם והבת ויולט 44 במעברה הגענו לירושלים ,והחיים בשכונת בתי סיידוף במחנה יהודה היו חיים בממלכה קסומה .זה היה עולם תמים יותר .ילדי כיתה אלף בבית הספר "אליאנס" וילדי השכונה ב"בתי סיידוף" מלווים אותנו לאורך השנים, והזיכרונות מאותה תקופה אינם רק סיפור אישי ,אלא סיפור של תקופה שלמה ,של דור עטוף בהילה מיוחדת. זו הייתה מדינה שעדיין קלטה עלייה והחיים בשכונות לא היו קלים .אבל כולם זוכרים את התקופה הזו כתקופה מלאה עם תוכן ומשמעות .החיים בתוך שכונה היו חיים עשירים .זו הייתה קהילה שלמה ומלוכדת ,וחיי השיתוף והשותפות היו אבן התשתית של החיים .בשכונה גרו משפחות מקהילות המזרח ומספרד .ההורים ,סעידה ועזרא, הביאו עימם את המורשת התרבותית של יהודי בבל .סיפורי ה"בן איש חי", ניגונים ופיוטים ושירי בקשות. כשאמא יצאה ל"סידורים בשוק" היא קראה לאחת השכנות רוזה והייתה אומרת" :ויזינא רוזה" (השכנה רוזה) אני יוצאת לקנות לחם וירקות בשוק, תשמרי לי בבקשה על הילדים" .והיא עשתה זאת ברוב המקרים בערבית עסיסית" :דִירִי ּבָאלִיק עַל אוולַד", שימי לב לילדים. כן ,תמימות של עולם ישן!! הילדים בבית הספר ובשכונה היו גיבורים לרגע ,וברבות הימים הפכנו אותם לגיבורי סיפורים שכתבנו .אהבנו לקרוא ,אהבנו לכתוב .כל כך קינאנו בקבוצת חסמב"ה ,שהקימונו לנו קבוצה עם שם דומה :נש"ר – נערים שומרי רז. את קבוצת נש"ר הקמנו בבתי סיידוף והקמנו אותה מחדש בשכונתנו החדשה זכרונות ברחוב בית שערים .סיפורי הקבוצה, שתיעדנו כל הזמן ,הפכו להיסטוריה בזעיר אנפין ,תיעוד של משימות "חשאיות". כשהיינו בני שלוש עשרה פרסמנו את הסיפור שלנו "קבוצת נש"ר לוכדת מרגלים" והוא זכה למקום בולט ב"דבר לילדים" ,בעריכתו של אוריאל אופק. בסיפור שלנו ,כמובן הכול מלא "אקשן", ויש תוצאות בשטח :המרגל אכן הגיע, וקבוצת נש"ר לכדה אותו ...מה שלא קרה במציאות ,השלמנו בדמיון שלנו. היינו הולכים למועדון הנוער "תקוותנו" ויחד הופענו עם תחפושות של אנשי חלל בעדלאידע הירושלמית ,בתצלום המצורף רואים את הצעדה עוברת ליד בתי סיידוף ,השכונה שלנו והמרפסות עמוסות תושבי השכונה. מכונת הדפוס עובדת כמה מלים על הדרך שבה בערה בנו אש היצירה ,וכיצד התחלנו לכתוב :סמוך לשכונתנו ,במקום שבו עומד היום שוק אגריפס החדש ("שוקניון") ,עמד בית דפוס קטן .מדי בוקר היינו עוברים במקום בדרכנו לבית הספר ומביטים בפועלי הדפוס בקנאה .חשבנו אז בתמימות של ילדים ,שפועלי הדפוס הם הסופרים והמשוררים ,והם פשוט עומדים ליד המכונות ,מושכים בידית אברהם חבשה סעידה ועזרא בבגדאד ערב העלייה ("מנואלה") ומתוך המכונה האדירה נפלטות יריעות נייר מודפסות .אתם יכולים לשער לעצמכם ,כמה קינאנו בהם ,בפועלי הדפוס המפויחים :הם עמדו בבגדים כהים ,ידיהם נראות מבריקות משמן מכונות ,עיניהם נישאו אל היריעות המודפסות של יצירות שזה עתה כתבו (כך האמנו!) .משק הגלילים והיריעות היה כמו קונצרט... התפללנו אז שיום יבוא וגם אנו נוכל לעבוד בדפוס ,ולראות את יצירותינו נפלטות מיד מן המכונה .וכך מדי יום באנו לדפוס ,מתרגשים למראה היריעות המתנגנות ...משקשקות... נפלטות בחבטה אדירה ...והם לא הבינו מה מעשינו שם. הכול נראה מרהיב ומלהיב ומלא קדושה .יום אחד שאלו אותנו פועלי הדפוס" :תגידו ,מה אתם עושים כאן כל הזמן? מה אתם רוצים?" בבושה אמרנו: "אנחנו רוצים להיות סופרים כאן בדפוס כשנגדל" .הפועלים צחקו ואמרו" :טוב, נשמור לכם מקום כאן .ובינתיים עד אז ,הנה לכם מטריצות מן הדפוס". והם נתנו לנו מַטריצות של דפוס ּבֶלט. כך הדפיסו באותם ימים והיום קשה למצוא גלופות כאלה בעידן המחשב. כה גאים היינו במַטריצות שקיבלנו ,וגם למדנו מהם עיקרון חשוב .כל האותיות במַטריצות היו הפוכות! א' הפוכה ,ב' הפוכה וכו' .אחרי מספר ימים ,עלה בראשנו רעיון גאוני :לִבנות מכונת דפוס פרטית משלנו .הכיצד? קנינו עשרים ושבעה מחָקים ,וגילפנו מהם את כל אותיות האלפבית .בעזרתן ובעזרת כרית חותמות הטבולה בדיו שחורה הדפסנו עיתון שכונתי .פשוט הדפסנו את העיתון אות אות ,וכל עותק מחדש הודפס אות אחר אות .שערו בנפשכם כמה עמל צריך להדפיס עיתון שכונתי, כלומר להדפיס כל עותק בנפרד! הייתה זו עבודה מפרֶכת וקשה ,אך משתלמת בהחלט .כל עיתון שיצא תחת ידינו, נמכר במחיר של שילינג אחד .ילדי השכונה רכשו אותו ,וכולם היו סקרנים לדעת מנין לנו מכונת הדפוס .לא יכולנו נורי חבשה 45 זכרונות ׁשֶעָמַד ּ ֻכ ּלוֹ ּת ִּמָהוֹן ּבוֹהֶה ּב ַּמָׁשִיחַ ׁשֶ ּלוֹ ׁשִֶּנגְלָה ּ ְכאַחַד הָאָדָם עלילות הקולנוע תמונת העשור -האחים חקק1958 , לעמוד בלחץ וסיפרנו שיש לנו מכונה שקיבלנו מהדוד באמריקה .הלחץ גבר, והחבר'ה רצו לראות את המכונה .ואז אמרנו" :חברֶ'ה ,את המכונה אי אפשר לראות ,אבל אפשר לשמוע אותה". וכך ,על פי בקשתנו ,התאספו כל ילדי השכונה ועמדו מעבר לחלון הבית שלנו. כמו חלונות בבתים רבים בירושלים ,כן גם חלון ביתנו התברך באדן רחב שם עמד הרצל .לעומת זה ,בלפור עמד בתוך הבית ,הכה בחוזקה במזלג על סיר ,פעם אחר פעם ,והרצל קרא מעבר לחלון" :מכונת דפוס עובדת! מכונת דפוס עובדת! מכונת דפוס עובדת!" החלום על דמויות אגדיות הדליק את הנפשות .סבא מוראד היה חולם על דוד בן גוריון ומספר לנו שנגלה משיח בן דוד .השם דוד התאים לתפיסה המשיחית של סבא .יום אחד הגיע דוד בן גוריון ,ראש הממשלה ,לבוש במדי חאקי ,עמד על כמה ארגזים בשוק, ונשא נאום בחירות .סבא נראה נדהם ובלפור כתב על כך שיר ,הנה קטע: לְצִדֵּי קָרַח ְּתוֹ רַעמָה ּ ְפרָאִית וְעַל מִכְנָסָיו חגוֹרַת חָקִי מִן ה ּ ַַקנְטִינָה ה ַּצְבָאִית. וְחָרַדְנּו לְסַ ּבָא 46 המציאות בארץ הייתה קשה ,אבל כילדים ניסנו להמריא לספירות אחרות. ניסינו גם לייצר אגדות וליצור קולנוע משלנו :בילדותנו היינו לא רק סופרים ועיתונאים ,היינו גם קולנוענים .מגיל צעיר ייצרנו סרטי קולנוע .מובן ,שאין מדובר בסרט קולנוע אמיתי שרואים על מסך .זה היה קולנוע שיוצר בבוטיק לנעליים :פשוט ,לקחנו קופסת נעליים, ניקבנו פתח במכסה הקופסה ,השחלנו שני גלילי עץ בקופסה ,ולגלילים אלה הדבקנו ניירות ארוכים .אמא הייתה מייצרת עבורנו דבק מיוחד מקמח ומים להדביק את הניירות .כל בוקר היינו קמים מוקדם ומתמסרים לחיבור עלילות הקולנוע שלנו .הרצל היה מצייר ובלפור מחבר העלילות ,וכך ציירנו וכתבנו יחד סרט קומיקס שלם. כשהיצירה הראשונה נשלמה ,פרסמנו בכל השכונה מודעות שקראו לכל הילדים לבוא ולצפות בסרט שיצרנו. וכך נקבעו יום ושעה והילדים ישבו בכיסאות ליד חצר ביתנו .כל ילד שילם עבור כרטיס (שהוכן גם הוא במכונת ההדפסה שלנו) ,ואנו העמדנו את סרט הקולנוע על שולחן קטן .גלגלנו את גלילי העץ ,ואז סיפרנו את שטף העלילה ,תוך שאנו משמיעים את כל הפעלולים :קול של ג'יפ ,קול של מטוס, קול של רכבת ,קול של פגז וכיו"ב. וכך משנה לשנה ייצרנו סרטים ,והשנים חלפו ,ואיננו מבינים עד היום הזה מדוע לא הוזכרנו בין יוצרי הסרט העברי כשהכין השירות הבולאי סידרת בולים על הסרט העברי .גם לנו יש חלק ונחלה בהולדת הסרט העברי ,לא פחות מיומני גבע ולא פחות מהקולנוענים יעקב בן דב וברוך אגדתי... אמא דאגה שנזכור מאין באנו ,ובחרדת קודש שמרה את כותנות הפסים, שתפרה לנו לאחר שנולדנו .תצלום כותנות הפסים הוא עדות למורשת שלא חלפה .כשבגרנו והיינו בני עשר אמא תפרה לנו חולצות מבד שסימל את העשור למדינת ישראל ,כדי שנזכור שאנו ממשיכי המורשת הציונית .נו, הרי שמותינו הם הרצל ובלפור... היום נותרה הנוסטלגיה :הכול נשאר. אותה מאפייה שהיינו קונים בה פיתות ולחם ומניחים בה את סירי החמין ביום ששי ,עדיין בלבנו ,מאפיית עבאדי הזכורה לטוב ,הריחות של אז חזקים מתמיד ,הטעם לא חלף עם הריח ...וזה אולי נושא לסרט חדש .בתי סיידוף, במבט מלמעלה ,התצלום אומר הכול: שורת בתים תחתונה ,שורת בתים מלמעלה ,גזוזטראות שברזל חלוד מבצבץ בהן... הרצל כתב שיר שבו הוא מתאר עצמו כילד באותה תקופה ,לבוש סוודר צבאי, שאמא קנתה מרוכל זקן .היום במבט לאחור הוא חש שזה היה קרב על עולם תמים ,ילדים היינו ובעצם נלחמנו על עולם אבוד: ַסוֶדֶר ה ַּצְבָאִי הָיִיתִי יֶלֶד ּבוֹעֵר וְחוֹלֵם ּב ּ ְ וְלא יָדַע ְּתִי ּכִי חַּיָל הָיִיתִי ּב ַּמִלְחָמָה. ּ ְככָל ׁשֶהַָּימִים חוֹלְפִים אֵינִי זוֹכֵר עַל מָה .רַק ּ ַבלֵּילוֹת צוֹרְבִים ּבִי ּפְסּוקִים עׁשֵנִים: מַה ׁשֶ ּ ָלמַד ְּתִי וְׁשוֹרַר ְּתִי ּ ְבאַגְרִי ּפָס. ּ ְבאַלְיַאנְס ּכִי"חַ לְבָנִים. היום במבט כמו מרוחק ,נראים הימים ההם כסרט קולנוע ישן ,כסינמה פרדיסו .וכאשר התמונות חולפות להן, אפשר לחוש שמעיין היצירה של אותם ימים ניזון מעולם תמים ,טהור ושלם יותר .העולם של העבר נראה כמו חלום. ואם תרצו זו הייתה באמת אגדה... זכרונות אסון בבגדאד משה שמש השנה הייתה ,1947שנתיים אחרי היוולדי .גרנו בבגדאד ,שתי משפחות בבית גדול .לילה אחד, קרוב לחצות ,שעות ספורות אחרי שאני ,הורי ואחי הלכנו לישון אירע לנו אסון נורא .היה פיצוץ אדיר בביתנו שהחריד את כל השכונה בה התגוררנו .הדיו נשמעו למרחק של מאות מטרים .הבית קרס תחתיו וקבר שתי משפחות טובות, תמימות וחפות מכל פשע .תימרות אבק התנשאו אל על וכיסו כעננים את השמיים. אנשים התעוררו לקול הפיצוץ והחלו לזרום מכל עבר .הבית הפך לתל חורבות .התמונה שנגלתה אחרי הסתלקות ענן האבק הייתה מזעזעת ,מחרידה וקורעת לב. הייתה בהלה איומה וצעקות מתוך הבית ומבחוץ .אנשים זעקו לעזרה. חלקם עמדו המומים מבלי שיכלו להוציא הגה מפיהם ולהושיט יד לעזרה .אחד האנשים שהתגורר בשכנות לנו רץ להזעיק עזרה וקרא לדודי יוסף ,שגר לא הרחק מביתנו. דודי יוסף היה הראשון שהגיע ומיד התארגן לפינוי הנפגעים .הייתה עלטה מוחלטת .החשכה הקשתה מאוד את עבודת החילוץ .לא ניתן היה לראות מי נפגע ומי לא .דודי יוסף רץ ,גייס מספר כלי חפירה ושב עם כמה שכנים .לאור פנסי נפט החלו לחפור ולפנות את ערימות העפר והטיח שנפלו מהתקרה וקברו תחתיהם את יושבי הבית .הייתה זו מלאכת ידיים קשה מאוד .תחילה היו חייבים להסיט א ת קורות העץ שתמכו את התקרה ונפלו כדי להגיע לערימות העפר .כולם עבדו בקדחתנות ובשיתוף פעולה. ערימות העפר הוצאו בדליים ובסלי גומי .נשמעו זעקות וקריאות לעזרה מכל עבר .הראשונים שאותרו היו שני אחי – יעקב ואברהם .לא היה ברור מה מצבם .הם הוצאו מתחת לערימת עפר .עדיין נשמו. הם נותרו בחיים הודות לפעולתו המהירה של דודי יוסף וכל האנשים הנפלאים שעזרו להצלת הלכודים מתחת להריסות .הייתה התרגשות גדולה .האח השלישי ,אחי הבכור יצחק ,הוצא ,למרבה הצער ,ללא רוח חיים .אחריו נתגלתה גופתו של אבי שמצא את מותו בשירותים. אמי נמצאה במיטתה ללא רוח חיים .היא נהרגה מקורה כבדה שנחתה עליה מהתקרה ומחצה אותה למוות. באותו לילה לקחו אותי הורי למיטתם כי לא הייתי שקט .מיטת הורי הייתה עשויה ברזל עם שתי יחידות מסורגות האחת ליד הראש והשנייה ליד הרגליים .המיטה והתקפלה התכופפה מפגיעת הקורה שנפלה על מרכזה ,וכך ניצלתי. באגף השני של הבניין הוצאו מתחת להריסות הבית גופותיהם של דודתי טובה ושני בניה. בעלה ובנה הצעיר נותרו בחיים. הגופות הונחו זו לצד זו וכוסו בשמיכות .קשה לתאר במילים את גודל האסון שאירע באותו לילה נצחי וארוך .היה מראה מחריד ומזעזע. הגופות הובאו למנוחת עולמים בחלקת קבר בבית העלמין היהודי שהיה בקרבת מקום .היה זה לילה קודר ועצוב לכל קרובי ששכלו את יקיריהם. נותרנו שלושה אחים קטנים ורכים בשנים יתומים מאב ואם .דודה אחרת אספה את שלושתנו לביתה וגם את בן דודתי היתום .המצב הכלכלי היה קשה .נפלנו כולנו לעול על דודתי ובעלה .היה עליהם להאכיל עוד ארבעה ילדים ולדאוג למחסורם .היינו לילדים מוכי גורל עם עצב רב וכאב גדול .כך חלפו להם השנים .למדנו לחיות עם גורל מר זה. בקיץ 1951צורפנו למאות אנשים אחרים והובלנו למגרש רחב ידיים. היו שמועות שבקרוב נעלה לארץ בית יהודי בבגדאד 47 זיכרונות ישראל .כל אחד מאתנו צורף למשפחה כורדית .תנועת החלוץ דאגה לדרכונים מזויפים ובשעה טובה ומוצלחת הורשינו לעזוב את עיראק בלי לעורר חשדות מיותרים. הגענו לשער העלייה אני ומשפחתי המאמצת ,ואז נגלתה לעינינו תמונה עגומה וקודרת של אלפי אוהלים .באחד הבקרים התעוררתי באוהל ומצאתי את עצמי לבד כאשר בני המשפחה אתה עליתי נעלמו ולא הותירו עקבות .הם אף לקחו אתם את מעט הבגדים שהיו במזוודתי .נותרתי לבדי ,ילד קטן בן חמש וחצי ,מפוחד ובודד .פרצתי בבכי עד אשר שמעו אותי אנשים בסביבה ובאו להרגיע אותי .הובילו אותי למשרד הנהלת המחנה. כעבור יום או יומיים העבירו אותי למחנה מעבר של עליית הנוער באחוזה שבכרמל ,ומשם ,עם עוד מספר ילדים ,למוסד ברמת הדסה. כעבור מספר חודשים הועברתי עם חברת קיבוץ מנרה ועם עוד קבוצת ילדים לקיבוץ ,וזה היה ביתי עד לגיוסי לצה"ל. חוג בבלי בשנת 1953 צבי עקירב החוג הבבלי קם אחרי שהתחלתי לשרת בצבא הקבע במחנה כפר סירקין ליד פתח תקווה .פגשתי כמה החברים מבית הספר "אליאנס" בבגדאד שחלק מהם התגייס לחיל האוויר והיו גרים בתל אביב או ברמת גן. יום אחד דברנו אני ואברהם דלאל ז"ל על נושא זה ואמרנו והעלינו את הרעיון לחפש את החברים שלנו ולהתחיל לקיים פגישות אתם מדי פעם .התחלנו לאסוף שמות וכתובות של חברים מכתות שונות של בית הספר ,ואחרי כחודשיים היו לנו למעלה מחמישים שמות. התקשרתי עם חבר ברמת גן בשם עזרא שמטוב וסידרנו שהפגישה הראשונה תהיה אצלו .קבענו מועד ,הדפסנו הזמנות ושלחנו בדואר לפי הרשימה שהייתה לנו. הודענו שהמפגש יהיה בביתו של עזרא שמטוב ביום שבת מסויים בין השעות 12-10בבוקר. היות ובימים ההם לא היו לנו טלפונים כדי להתקשר אחד עם השני ,קווינו שמישהו בכל זאת יגיע לפגישה .ביום השבת שנקבע באנו אני ואברהם דלאל מוקדם בבוקר לדירתו של עזרא שמטוב ברמת גן .עלינו יחד עם עזרא לגג הדירה וחיכינו .התפללנו שמישהו יבוא .הסתכלנו על השעון כל שתי דקות וכל הזמן שאלנו האחד את השני אם השעון שלו בסדר .הזמן עבר וכבר הייתה השעה עשר ואף אחד לא הופיע .התחלנו לחשוש שאיש לא יבוא .השעה הייתה כבר 10:25ואנו מסתכלים אחד על שני מאוכזבים .היינו מוכנים כבר לשכוח מכל העניין .והנה פתאום קרא אברהם :אני רואה מישהו מרחוק ,האם אין זה אלי מחלב? כולנו קפצנו משמחה כשנוכחנו כי מישהו קיבל את המכתב ובא. בתוך שעה היו בדירה יותר מעשרים גברים ונשים. וכך התחלנו את החוג שלנו .שתי אחיותי ,הילדה ואייבי ,עזרו לי לארגן הרצאות ,ריקודים וטיולים. ארגנו גם חפלה גדולה בקפה בוסתן בתל אביב. בתחילת שנת 1955נשלחתי מטעם העבודה לחו"ל ואחרים המשיכו בהפעלת החוג .אך החוג התפרק תוך שנה. חברי החוג ב"קפה בוסתאן" 48 זיכרונות אני מצרף כמה תמונות .אשמח מאד אם מישהו ייזכר בשמות של הבחורים והבחורות שהיו שם. להלן כמה שמות שאני עדיין זוכר: אחיותי הילדה ואייבי עקירב ,המורה שלנו אדון ניסאן ,ראובן עאבד, שאול עאבד ,אברהם דלאל ,עזרא שמטוב ,לטיף גאוי ,כרים באשה, יוסף שמאש ,מוריס שעשוע, מוריס זבידה ,יוסף הלאלי ,אלברט רחמים ,מוריס שמאש ,דוד לאוי, סאמי לאוי ,אליהו מחלב ,אקרם מחלב ,מאגי שעשוע ,דינה דלאל, אליאס דוגלאס ,נעים זיבלי. אשמח מאד אם מישהו יתקשר אתי ,האי-מייל שלי: [email protected] דוכיפת זהב רישומים מערב זיכרון למרסל וברוך עובדיה הערב התקיים ביום חמישי ,י"א בחשוון תש"ע ( 29באוקטובר )2009 אילה שעשוע-מירון ל-ה ָהר ִמ ַּת ֵּמר ֶּד ֶקל. "בין נְ ַהר ְּפרָ ת וּ נְ ַהר ִח ֶּד ֶקלַ /ע ָ ֵּ וּ ַב ֶּד ֶקלֵּ ,בין ֳע ָפ ָאיוִּ /,ת ׁ ְש ָּכן-לָ ּה דּ וּ כִ ַיפת זָ ָהב" על כנפיה של דוכיפת הזהב משירו של ביאליק הפלגנו בערב הזיכרון לסבא וסבתא למחוזות רחוקים וגוללנו במילים ,בתמונות ובצלילים סיפור משפחתי שתחילתו בין נהר פרת לנהר חדקל וסופו על שתי גדותיו של הים הגדול. כשמזכירים את אלה שאינם בחיים במסורת שלנו אומרים "תהיינה נשמותיהם צרורות בצרור החיים". "לצרור בצרור החיים" הכוונה בעֵינַי היא שאנחנו ,החיים ,נמשיך לשאת את ההולכים דרך הזיכרונות, הסיפורים ,הגישה אל החיים; שאנחנו ,החיים ,נשאב כוחות והשראה מן הזיכרון של ההולכים, מרסל וברוך עובדיה ביום נישואיהם, ספטמבר 1928 והזיכרון הזה יעניק לחיינו מימד של עומק ,של חיוניות ,של המשכיות .סיפור חייהם של סבא וסבתא את הצרור הזה ,של הזיכרונות ,הוא סיפור על בית ,על עקירה ,על הסיפורים ,פתחנו בערב הזיכרון הקמת בית חדש ,על נדודים ועל כדי למלא אותו מחדש בַּעושר געגועים .אם הייתי צריכה לבחור ובמלאּות של החיים ,שמביאים פרשת שבוע שתשקף את הסיפור בכנפיהם -זה לצד זה -צחוק הייתי בוחרת בפרשת "לֶ ְך לְךָ" מספר בראשית. ודמעה ,שמחה וגעגועים. ואכן הפרשה שבה התכנסנו לזכור ולהזכיר את סבא וסבתא הייתה פרשת "לֶךְ לְךָ". ְתךָ ּומ ִּבֵית "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ּומ ִּמוֹלַד ּ ְ אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אָׁשֶר אַרְאֶ ּךָ" (בראשית ,יב – )1כך מתחיל סיפור הנדודים של אברם .כך מתחיל הסיפור של כולנו ,בני אברהם ושרה .וכך גם מתגלגל סיפורם של סבא וסבתא – "לֶךְ לְךָ"" ,לכי לָךְ": עיראק – ישראל – ארצות הברית. אחד הדברים שלמדנו באופן העוצמתי והמשמעותי ביותר מסיפור החיים של סבא וסבתא, הוא על היכולת המופלאה של הנודדים להקים מחדש את ביתם, למתוח מיתר ,להטות אוהל .למדנו על היכולת להרגיש בבית בכל מקום שיהיו ,ואולי הכי משמעותי, כמיטב המסורת של אבותינו ואמותינו :להיות מסוגלים לפתוח את דלתות הבית בפני אורחים, קרובים ורחוקים ,ולהעניק לכל הבא בשעריהם תחושה של בית. בכל מקום שהיו סבא וסבתא – בגדאד ,תל אביב ,ניו יורק ,הם 49 זיכרונות העניקו לסובבים אותם תחושה של בית .אם זה היה הבית המפואר ורחב המימדים בשכונת ּבָתאוּוין בבגדאד ,נוכחותם יצרה בו תחושה של אינטימיות ,אם זו הייתה דירת שלושה חדרים קטנה בתל אביב שהצטופפו בה בשיאה שבעה מבני המשפחה – עדיין היה בה מקום לכל אורח ,לכל הבא אליה מקרוב ומרחוק ,ואם זו הייתה דירה שכורה בבניין מגורים ענק בשכונת ברונקס בניו יורק ,מגע היד של סבתא ,המאכלים ,הריחות ,אלבומי התמונות ,המזכרות ,הזיכרונות – יצרו מציאות של מקום וזמן שהם שם וכאן בעת ובעונה אחת. כך כותב סבי ,ברוך ,לאמי ,זמן קצר אחרי המעבר לדירתם בתל אביב: בתי היקרה תמר, אני שמח לבשר לך שאנחנו מסתדרים טוב בבית החדש שלנו. אנחנו זקוקים לעוד הרבה דברים כדי שהבית יהיה מסודר ,אבל בינתיים מנסים בהדרגה לקנות את הדברים שאנחנו הכי זקוקים להם .הגשם לא הפסיק לרדת מאז שהגענו ,ולכן לא יכולנו לעשות דבר בעניין הרהיטים .בביקורך הבא אצלנו אנא הביאי איתך כמה שיותר עיתונים משומשים .דרישת שלום חמה לבעלך היקר ולשכנייך. שלך ,ברוך. 11בינואר ( 1952הכתובת על הגלויה :תמר שעשוע ,מחנה ד' צריף ,194טירה ,חיפה) כשפרשנו את הזיכרונות שלנו מסבא וסבתא חזרו על עצמם שוב ושוב כמו פזמון חוזר :היכולת לחיות את חייהם בקבלה ,ברוחב לב ובנדיבות ולצד אלה – אהבת חיים עמוקה ,שכמו מגדלור רחוק 50 עזרה להם ועוזרת לנו עכשיו לנווט את הדרך בים הגדול גם בזמן של סערות ,גלים ומשברים. והיה ברור לנו שהיו רגעים כאלה, של גלים ומשברים. המשברים הכואבים ביותר אולי נבעו מכך שהילדים עזבו את בית ההורים מוקדם מן הרגיל ,בנסיבות בלתי צפויות .אמא ,הבכורה שבין הילדים ,נאלצה לברוח מעיראק בהתראה קצרה עקב פעילותה בתנועה ועלתה באופן בלתי לגאלי לארץ ,אלברט ,הבן השלישי, החליט לחפש את מזלו מעבר לים, בארצות הברית ,והקים שם את משפחתו .אבלין ,ויקטור ונאדיה הלכו ברבות השנים בעקבותיו בעוד תמר ואדמונד דווקא בחרו להישאר בארץ .לא קל היה לשמור על המשפחה בפיצול הזה ,בפרט בתקופה שבה המרחק בין ישראל לניו יורק משמעו היה שלושה שבועות הפלגה באונייה .הנסיבות הללו גרמו לכך ששלושה מתוך ששת הילדים – תמר ,אלברט ואבלין -הודיעו לסבא וסבתא על כוונתם להתחתן במכתב שנשלח ממרחק .כל זה במציאות שהייתה קיימת בקהילה היהודית בעיראק עד לאותן שנים ,שבה חתונה הייתה בעצם ,בראש ובראשונה, עניין להחלטה בין שתי משפחות ולא של שני אנשים .נדמה לי שהדבר הזה מעיד על השינוי העצום באורחות החיים ובמנהגים, שינוי שהדור של סבא וסבתא היה צריך להסתגל אליו ,וסבא וסבתא עשו זאת בלי להתמרמר ולהתלונן, כמעט בלי להביט לאחור. וכך כותב סבא לאבלין ,במכתב מ ,2.1.1965-בעקבות הידיעה על ארוסיה הקרובים: לבתי היקרה אבלין שלום רב, קיבלנו את מכתבך מדצמבר 1964 ולשמחתנו לא היה גבול שאת החלטת להינשא לבחּור שבדרך מקרה נפגשת עמו ושהוא מצא חן בעיניך .נאחל לך כולנו מקטון ועד גדול מזל טוב ושתהיי מאושרת כל ימי חייך אמן ...כולנו מחכים למכתבכם שיבשר אותנו על טקס האירוסין שלכם ,שכפי שהודעת לנו היה צריך להתקיים אתמול... אסיים בנשיקות חמות לכולם, ברוך "פוג אל נחל פוג" הייתה סבתא שרה כשרּוחה הייתה טובה עליה. לי השיר הזה הזכיר את "לו הייתי רוטשילד" מתוך "כנר על הגג". כאן גם כאן מישהו שרּוחו טובה, שמוצא סיבה להתרווח וליהנות מהמקום שבו הוא נמצא ,אולי גם למרות המקום שבו הוא נמצא, מישהו שמרגיש "בפסגת העולם", היינו אומרים היום .והיכולת הזו שהתגלתה בסבא ובסבתא ,כל אחד בדרכו ,להתבונן על המציאות ולשיר עליה ממרומי עץ התמר הגבוה – זו אולי היכולת שלה מייחלים כולנו ,הזוכרים אותם. אלון ברוקר ,בן הנין של מרסל וברוך ,מסיר את הלוט מעל שלט הזיכרון ,לצידם של ילדיהם תמר וויקטור ביקורת ספרים גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל פרופ' בוסתנאי עודד* בוסתנאי עודד ,גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח–ו לפסה"נ) פרדס הוצאה לאור ,תש"ע 670 .2010עמ'. הקהילה היהודית בבבל הייתה הקהילה הקדומה ביותר בקהילות ישראל בפזורה וגם הגדולה והחשובה ביותר עד לשלהי תקופת הגאונים .ההיסטוריון שמעון דובנוב ציין ש"בכל תקופה ותקופה היה לו לעם היהודי מרכז תרבותי אשר על–פי האינטנסיביות של חייו הפנימיים ועל–פי המרחב שהיה להאבטונומיה הלאומית–תרבותית שלו עמד מעל למרכזים אחרים והשפיע עליהם" .אם נכונה קביעה זו הרי גלות בבל ,כבית היוצר של נכסים תרבותיים (לאומיים ודתיים) ,הייתה מרכז לעם ישראל ומוקד לאומי–דתי בפרק הזמן שקדם בהרבה להיווצרותן של הקהילות היהודיות הגדולות ברחבי אסיה ,אפריקה ואירופה. ביטוי סמלי לכך מוצאים אצל יחזקאל הנביא (פרקים י;18–21 , יא – )23–24 ,16,כבוד ה' נישא על כרובים ועובר מן "הבית" בירושלים אל ארץ בבל ,אל נהר כבר ושם היה לגולים "מקדש מעט". בספר זה (המשתרע על 670 עמודים) מוגש לקורא העברי מחקר מקיף על ראשיתן של גלויות ישראל ויהודה באשור ובבבל מן המאה השמינית ועד למאה השישית לפסה"נ (–732 538לפסה"נ) .הספר פותח בחקר ההגליות בידי מלכי אשור ובבל מממלכות ישראל ויהודה ,וחקירה זו מהווה את התשתית העובדתית למחקר המבוסס על מקורות ראשוניים ,בעיקר מן התנ"ך ומן האימפריות של אשור ובבל. הספר מסיים באוסף של תעודות אשוריות ובבליות שתורגמו מן הלשון האכדית בידי פרופ' רן צדוק (עמ' )559–580וברשימה ביבליוגרפית של מחקרים בזיקה לנושא (עמ' .)581–656על סמך המידע במקורות אלו אותרו למעלה מ– 30ישובים ,כולל ישוב בשם "יהוד" מדרום לבגדאד, ששם הושבו הגולים בידי המגלים, מן היובלים העליונים של הפרת והחדקל בצפון (היום בתחומי איראן ,תורכיה ,עיראק וסוריה) ועד לשפך הנהרות במפרץ הפרסי/ הערבי בדרום .המחבר מתחקה אחר אורח החיים של הגולים מהיבטים שונים :משפטי ,חברתי, כלכלי (בעיקר איכרים) ,העסקתם במינהל הממלכתי האימפריאלי ושירותם בצבאות אשור ובבל. הגולים לא הפכו לעבדים אלא לבני חסות של המלך וצמיתים לקרקע עליה הושבו .אולם במרוצת הזמן נעשו אנשים חופשים ומלוכדים עם ארגון פנימי ועם מנהיגות אזרחית ודתית .באין מקדש הם התרכזו בלימוד התורה (בנוסחה הקדום) בעזרת הכוהנים ,בתפילה ובשמירת המצוות ,בעיקר השבת, המילה והכשרות .גולת בבל בדורות הראשונים שימשה בית זיקוק מונותיאיסטי לאמונה הדתית של ימי הבית הראשון ,ובכך תרמה לעיצובה של היהדות בתקופת הבית השני .תקופת הגלות בבבל 51 ביקורת ספרים הייתה תקופה של חשבון נפש שמשמעו התחקות אחר העבר כדי להבין את האסון שפקד את העם (חורבן וגלות) ולהפיק ממנו לקחים .דין וחשבון זה של העם בגולה על עברו בא לידי ביטוי בספרות ובהיסטוריוגרפיה שחוברו בגולת בבל והנציחו את הזיכרון ההיסטורי הקיבוצי ,תוך ציפייה ותקווה לגאולה ולשיבה למולדת ברוח "חדש ימינו כקדם" .אין ערוך לתרומתם של הנביאים דוגמת ירמיהו ,יחזקאל וישעיהו ("השני" שחי בבבל) להפחת תקוות הגאולה. המחבר בוחן את האסטרטגיה של הגולים כמיעוט לשמור על זהותם הלאומית והדתית ומדגיש בספרו את חלקם המכריע של גולי בבל בעת ההיא ,בעיקר "בתקופת הגלות" ( 538–586לפסה"נ) ,בשמירה על הרצף ההיסטורי – האתני ,הלאומי והדתי – בין התקופה שלפני הגלות לתקופה שלאחריה .במילים אחרות ,גולי בבל הם החוליה המקשרת והמגשרת בין ימי הבית הראשון לימי הבית השני .מסקנה זו של המחבר שוללת מכול וכול את הגישה הפוסט–מודרניסטית (שבמהותה ובתכליתה היא אנטי– ציונית ואנטי–ישראלית ושלמרבה הצער מכה גלים ונוהרים אחריה אנשים מקרב האקדמיה בארץ ובחו"ל) שלפיה התנ"ך מציג תמונה מסולפת לחלוטין ומגמתית של תולדות "פלשתינה" .לפי גישה זו אין קשר אתני ,לאומי ודתי בין ממלכות ישראל ויהודה ה"פלשתינאיות" הנזכרות בתעודות האכדיות מן המחצית הראשונה של האלף הראשון לפסה"נ לבין היהודים של ימי הבית השני; לא הייתה גלות ולא שיבת ציון מבבל; נביא בשם יחזקאל ,עליו מסופר בתנ"ך שישב בתל אביב (באכדית "תל שחרב בעקבות המבול") על נהר כבר ,וכן עזרא לא היו ולא נבראו; הכרזת כורש אינה אלא זיוף "ציוני" מידי יהודים מן הבית השני כדי להצדיק את ישיבתם ב"פלשתינה" ,וכי יהודים אלו אינם אלא בליל של עמים שהוגלו בידי הפרסים מארצות שונות. * פרופ' בוסתנאי עודד הוא מרצה באוניברסיטת חיפה בחוגים היסטוריה הודעה אל קוראי נהרדעא "המכון לחקר יהדות בבל" ו"מוזיאון יהדות בבל" מבקשים מכל מי שהיה עד לאירועי הפרעות של חג השבועות תש"א (ה 2-1 -ביוני - )1941הפרהוד ,ולא נתן עדות ,לבוא ל"מרכז מורשת יהדות בבל" ולתת עדות לתאום פגישה נא להתקשר לד"ר צבי יהודה ,מנהל מכון המחקר ,בטל' 03-5339278/9 או במייל[email protected] : 52 של עם ישראל ומקרא .פרסם ספרים ומאמרים בתולדות עם ישראל בתקופת המקרא ובהיסטוריה של המזרח התיכון הקדום. על הספר מכתב ששלח יו"ר המועצה האקדמית שליד "מרכז מורשת יהדות בבל" למחבר ולחברי המועצה פרופ' בוסתנאי עודד החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת חיפה ידידי היקר, תודה רבה על התשורה היקרה ששלחת לי והיא ספרך המאלף, המעמיק והמקיף "גולת ישראל ויהודה באשור ובבבל" .עיינתי בו ארוכות והתרשמתי לטובה מאיכות המחקר והיקף המקורות המגוונים, והמעמיק, המקורי הניתוח והמסקנות החדשות שהגעת אליהן .על כן ראיתי חובה לכתוב באינטרנט את התגובה הבאה על הספר: "ספר זה הוא הישג מחקרי, תרבותי והיסטורי מקיף ממדרגה ראשונה .כולנו תקווה שהספר יופיע במהדורה מקוצרת ותמציתית לתועלת קוראי העברית בעולם ושמשרד החינוך והתרבות יאמץ אותו כספר חובה לבגרות בישראל. לדעתי ,חייבים לפרסם את הקיצור גם בשפה האנגלית... ". בשם המועצה האקדמית של "מרכז מורשת יהדות בבל" ואגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל אני מברך אותך על מחקרך המקורי והישגך הייחודי... בכבוד רב ובברכה לבבית, פרופ' שמואל מורה ביקורת ספרים נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי פרופ' שאול רגב* עקב מאורעות הזמן הוא אינו מרבה לכתוב ,אם כי בסוף ספרו השני ,ספר הדרשות ,הוא מביע את תקוותו ש"צור ישראל יאיר עיני בתורה ,ויזכני לחבר ספרים ,ולהגדיל תורה ולהאדירה". כתביו העיוניים שנדפסו בחייו ,לא זכו למהדורות חדשות ,וכיום אינם בנמצא. שאול רגב ,נתיבות שלום ,הוצאת "מרכז מורשת יהדות בבל" ,אור– יהודה תש"ע. מעטים מאוד הם החיבורים של חכמי בבל הנמצאים בידינו מן המאה הי"ז ועד תחילת המאה הי"ט וכמה סיבות לדבר .כפי שהראה פרופ' מ' בניהו ידעה קהילת יהודי בבל במשך המאות הי"ז והי"ח עליות ומורדות ,הן מפאת מחלות מגיפות ושיטפונות והן מפאת מלחמות וכיבושים בין פרס והאימפריה העות'מאנית .מן המאה הי"ח כבר ידוע לנו יותר על חכמים שחיו בבבל והשאירו אחריהם יבול ספרותי רב או מעט. גם מעט מאד ידוע לנו על תולדותיו של ר' עזרא הבבלי ,וגם אלה מלוקטים זעיר פה זעיר שם מתוך כתביו ולא ממקורות חיצוניים אחרים .בדרך כלל הוא מכנה את עצמו "עזרא איש כפר הבבלי" .גם על משפחתו לא נמסרו פרטים פרט לכך ששמו של אביו הוא יחזקאל המכונה "החסיד" .בכתביו הוא אינו מביא שמועות ממוריו או מאביו, ולכן לא ברור היכן קיבל את השכלתו התורנית ,אם בבבל או מחוצה לה. גם אין בידינו ידיעות כל שהן לגבי השפעתו של ר' עזרא בדורו ובדורות שלאחריו ולגבי התקבלות ספריו .ואין לנו מידע לגבי מעמדו הרבני בבגדאד או במקום אחר. ספר הדרשות של ר' עזרא הבבלי הוא אחד מספרי הדרשות הקדומים ביותר הידועים לנו מבבל בתקופה שלאחר גירוש ספרד .ר' עזרא הבבלי חי ופעל בבל במאה הי"ח .אין בידינו פרטים רבים עליו מלבד אזכורים בהקדמות שכתב לספריו בהם הוא מתנה על רוע מצבו .מכתביו נראה ברור שהיה תלמיד חכם שהעמיד את המוסר בראש מעייניו וראה חובה לעצמו להוכיח את בני דורו, משורר שאהב להראות את כוחו בחריזה בכל מקום אפשרי בכתביו ,וכנראה שהיה גם דרשן שכתב ספר דרשות .כפי הנראה עסק גם בקבלה אך לא ברור עד כמה העמיק בה .מ' בניהו מכנה אותו "מקובל בבלי יחיד ומיוחד" .בדרשותיו אנו מוצאים דברי קבלה וציטוטים מן הזוהר .ספר נוסף של ר' עזרא הבבלי כתוב כולו בחריזה וגם הקדמתו לספר הדרשות כתובה בחריזה וכן בגוף כל דרשה הוא מוסיף קטע הקדמה מחורז אחד לפחות. לא ברור אם כתב ספרים נוספים על השניים הידועים לנו ,או אם עסק גם בהלכה .סביר להניח כי היה מגדולי התורה במקומו בזמנו ,אך כשאר חכמי בבל בתקופתו מעטים הם הכתבים שהגיעו אלינו ממנו .מכתביו עולה כי מן המכתבים ששלח ר' עזרא למדפיס בקושטא ,ומן ההקדמות שכתב לספריו, הן זו של "תוכחות מוסר" והן זו של "נתיבות שלום" אנו למדים כי ר' עזרא כתב את הספרים בסוף ימיו בהיותו כבר זקן לימים .הוא מתלונן על מחלתו ועל ראייתו החלשה .יתכן ששני אלה קשורים זה בזה ,והמחלה היא מחלת עיניים כל שהיא ,המקשה עליו את הכתיבה .על מחלתו הוא מתלונן כבר ב"תוכחות מוסר" ולמרות מחלתו הוא מתגבר ומסיים את "תוכחות מוסר" ואף מצליח לסיים את כתיבת "נתיבות שלום" .בהקדמתו ל"נתיבות שלום" הוא רומז למחלה ממושכת שחלה בה כשנתיים ימים. ספר דרשותיו "נתיבות שלום" נדפס בקושטא בשנת תק"ב ( ,)1742ומכיל דרשות לפרשות השבוע ,כאשר לכל אחת מהן מקדים ר' עזרא שיר קצר מחורז הנוגע לתוכן הפרשה .סגנון הדרשה מושפע מסגנון הדרשה בימי הביניים אך נוספו לו שינויים מבניים וסגנוניים שיוצרים את יחודו .ר' עזרא אינו מאריך יתר על המידה בדרשותיו, אך מצד שני גם אינו מתרכז בנושא אחד .יש בדרשותיו תערובת של פרשנות המקרא ,פרשנות האגדה ,ונופך דרשני ייחודי משלו. 53 ביקורת ספרים המהדורה הנוכחית ,המכילה למעלה שיש בידינו מחכמי יהודי בבל של שלהי מ– 800עמ' ,נעשתה על–פי המהדורה המאה הי"ח ,ומכאן יחודו וחשיבותו הראשונה בתוספת מרובה מכתבי–יד ,להכרת עולמם הדרשני–פרשני. בצירוף מראי מקום ומבוא מקיף .ספר * פרופ' שאול רגב הוא פרופסור חבר באוניברסיטת זה הינו אחד מספרי הדרשות הראשונים בר–אילן .פרסם מאמרים בנושא ההגות היהודית בדור הגירוש ובדורות שלאחריו ,באימפריה העות'מאנית ובפזורה היהודית במזרח .ספריו הקודמים" :ר' ישראל די קוריאל – דרשות ומאמרים" (תשנ"ב); "דרשות ר' יצחק קארו" (תשנ"ו); "ר' ישראל נג'ארה – מקוה ישראל" (תשס"ד); דרשה המסורה והכתובה (תש"ע) בצוק העיתים עו"ד מרדכי ביבי עמנואל יהושע נחתומי ,בצוק העיתים זכרונות ביוגרפיים,רמת-גן 232 ,2009עמ'. עמנואל פותח את ספרו בפרק "ילדות ונעורים בבבל" בו מאיר את שם המשפחה" :נחתומי" ,על גרסאותיו השונות .הוא מתאר את אורחות חייו במסגרת המשפחה ,ובכך חושף הווי אופייני של משפחה יהודית בעיראק. התיאור המפורט של החגים כפי שנהוג בכל חג וחג מעלה חוויות ומזכיר נשכחות ,עד שהנך חש כאילו אתה עצמך חווה את האירוע .בהמשך הפרק, מתגלה עמנואל (שעד הגיעו ל"תנועת החלוץ המחתרתית" נודע בשם "שוע" או "יהושע") כילד רציני ותלמיד מחונן. הוא נתן שיעורים פרטיים עוד בהיותו ילד בכיתה ב' ושנים רבות לאחר מכן. את הפרק הראשון מסיים עמנואל בתיאור הזוועות של "הפרהוד" ,וכאשר אירוע זה צוין כעבור עשרים שנה בכנס של פעילי "התנועה" ,כתב עמנואל מסכת המעידה בעליל על כישרונו הספרותי. בפרק השני "מחתרת ציונית חלוצית" מתייחס עמנואל לאותה תנועת מחתרת ציונית חלוצית שרבים מחבריו היו חברים בה ,וכל אחד ואחד מחברי אותה תנועה חוה את אורחותיה על פי התקופה של היותו חבר בה ,ולפי 54 התפקידים שהיה מעורב בהם .הוא מתאר את פעילותו בתנועה ואת התפקידים הבכירים שמילא בה. גם בפרק זה מתגלה עמנואל כאיש חרוץ ונמרץ שאינו פועל מתוך שיגרה ופעלתנות לשמה .הוא פעל לאור ערכי התנועה ,ואף נרתם לשליחויות שהוטלו עליו תוך שהוא מוותר על הכנסה כספית גבוהה כפקיד בעל עמדה באחד הבנקים .ראויים לציון מיוחד הדברים שכתב עמנואל בסיום הסמינר בו השתתף – סמינר ה' .כבר אז נתגלה עמנואל כאדם בעל חשיבה מעמיקה ,המנתח את הרעיון של תפקיד המדריך בתנועה ,שהיה עמוד השדרה של המחתרת .כבר אז הוא כתב בעברית יפה ורהוטה המבטאת את אהבתו לשפה ומכמניה. בפרק השלישי מתואר הכאב של החלום ושברו ,ועם זאת הכוח להעלות מתוך שבר זה חלומות חדשים .תחילה ,חוויות העלייה ,השירות הצבאי והגשמת היעד של חיי קיבוץ .לאורך תקופה זו מתאר עמנואל את האירועים מתוך התלהבות ורוממות רוח ,כפי שהם מבוטאים בקטעי היומן ,לאמור" :כה מהר חלפו הימים ,חלפו להם כחלום ליל קיץ יפה, כנגינה יפה רחוקה "...אך כבר באותה תקופה מבצבץ ועולה היחס השלילי כלפי העולים מארצות המזרח .בעלון "ההגשמה" של לשכת הקשר הבבלית מיולי ,1950מותח עמנואל ביקורת חריפה ונוקבת על קליטת העלייה בקיבוץ. בשנת 1955מרחיב עמנואל את פעילותו לפעילות מפלגתית .הוא עורך את עיתון "למרחב" בערבית ,מתלווה ליגאל אלון בהופעותיו בפני עולי בבל ופועל גם כמזכיר סניף מפלגת "אחדות העבודה" ברחובות .בשנת 1958עוזב עמנואל את הקיבוץ כששברו של החלום מתנפץ .אחרי שנשבר חלום זה נבנה חלום חדש של הקמת משפחה בישראל. ביקורת ספרים פרק הבנקאות של עמנואל ,מיוחד ומרתק .דומני שבשל צניעותו ,לא יודעים מרבית החברים פרטים על פעילותו המגוונת ועל עלייתו המטאורית בהירארכיה של הפקידות באחד הבנקים הגדולים במדינה .מפקיד באחד הסניפים הקטנים ,הפך למורשה חתימה בכיר ,לממונה על היחידה לקבלת עובדים לבנק ,ואחר עלה לסגן מנהל במחלקת המנגנון ,כשהוא מעורב בפרויקטים שונים בבנק ועד לניהול מחלקת ההדרכה ,ולבסוף קיבל גם תואר של עוזר בכיר למנהל הכללי של הבנק .וכל זה נוכח המציאות שבבנקים אין מעלים פקיד אלא לאחר שהוכיח עצמו מעבר לכל ספק .לאורך כל הפרק הזה מתגלים אצל עמנואל הכישרונות והיכולות כאדם מיוחד ,אשר בצניעות ובשלווה האופייניות לו ,מצליח להגשים את שאיפותיו .יחד עם כל האמור לעיל מתגלה עמנואל כבעל יכולת לעבוד ולנהל עבודת צוות ברמה המעוררת כבוד .עם כל עיסוקיו הבכירים ,מצא עמנואל גם זמן לעזרת הזולת ,תוך תשומת לב מיוחדת לאדם הקטן. באותו פרק זמן ,מרחיב עמנואל את השכלתו ולומד באוניברסיטה .הישגיו מביאים לכך שמציעים לו להמשיך ולהתקדם במישור האקדמי ,אך העדיף את פעילותו הבנקאית. פעמיים ליווה עמנואל את רעייתו עדנה במחקריה בחו"ל ,שנה אחת בפילדלפיה ושנה אחרת בבוסטון .לדברי עמנואל הייתה שנת בוסטון שנה עשירה בחייו. בפרק זמן זה פעל עמנואל בקרב יהדות בוסטון הרצה בנושאים שונים ,ביניהם על יהדות בבל והמחתרת הציונית. יש ואף נתבקש לשמש שליח-ציבור בבית-הכנסת הספרדי .אגב ,יש לציין כי בהיותו ילד ייעדה אותו אמו להיות רב בישראל .ואולם ,בהיותו בקיבוץ הפך חילוני לחלוטין ,ועם הזמן התאזן בין חילוניות לבין אדיקות דתית. בבוסטון המשיך עמנואל להעשיר השכלה ולהעמיק ידע תוך נבירה בספריות ובספרים לרוב .בתקופה זה כתב יומן ,שחלקים ממנו מופיעים בספרו זה .סגנון כתיבתו ביומן זה מעוררת תחושה של שירה לירית ,כמו למשל: "החורף פורש את גלימתו האפורה על היקום" ,או "כבר עלה השחר ,שולי שמיים עם עננים ארגמניים נושקים את הים הכחול והשקט". עידן הגמלאות הוא הפרק המסיים את הספר .בנוסף לחגיגות השונות עם אירועים משמחים ,כמו יום הולדת השבעים ויובל החמישים לנישואין, המשיך עמנואל בפעילותו הציבורית, התנדב למשמר האזרחי ,שימש כנציג ציבור בבתי-דין לעבודה ,ופעל משך שנים רבות כחבר הנהלה וגזבר באגודת אח"י ,האגודה לעידוד המחקר ,הספרות והאומנות ,שבראשה עומדת כיום חברת הכנסת לשעבר נוזהת קצב. בתקופת הגמלאות ,עודד עמנואל חברים רבים להרבות בכתיבה והוא עצמו תרם בהגהה ועריכה של כמה עשרות ספרים של חברים שראו אור בעידודו ובעזרתו. בספר זה נפרשת מסכת חיים עשירה ופורייה .עמנואל מתגלה כאיש אשכולות ,בעל מידות טרומיות ,אדם צנוע ועניו ,רגיש ,בעל נפש פיוטית, אוהב מוסיקה וחובב אומנות ובעל כושר ביטוי מעולה. זיכרונות משנות הבציר צבי גבאי* Vintage Years: a Memoir, by Abdallah Simon, as told to his nephew Edwin Simon, Private Publication, New York, 2009, PP. 136. Photos, selected sources. ספר הזיכרונות של עבדאללה סימון (=שמעון ,ענף של שושלת ששון המפוארת) ,הוא ספר מאלף על חייו של אחד מבניה המוצלחים של קהילת יהודי בבל .עבדאללה היה לאיש עסקים ומומחה בעל שם בתחום היין, תחום שלא היה מוכר ליהודי בגדאד .גם עבדאללה לא הכיר את הנושא ,אך הוא הצליח ,בכוח הרצון וההתמדה ,לרכוש מיומנות רבה ולזכות להערכה גדולה בקרב מומחי היין הגדולים בעולם. סיפורו של עבדאללה מתחיל בשנת ,1922בבית הוריו המרווח שעל שפת החדקל ,בשכונת בתאווין בבגדאד, ונמשך בלימודיו בפנימייה במנצ'סטר באנגליה ,שם רכש תכונות אופי וגינוני נימוסים אנגליים ,שהעניקו אלגנטיות לאישיותו .מאנגליה עבר עבדאללה לבירות והצליח ,למרות גילו הצעיר, להשתלב בלימודים באוניברסיטה האמריקנית .בשובו לבגדאד הוא גויס בינואר 1941לשורות הצבא העיראקי. בהיותו בוגר אוניברסיטה הוא נשלח לקולג' הצבאי המלכותי לקצינים. במהלך שירותו בצבא פרץ מרד רשיד עאלי אל–כיאלני הפרו נאצי .במסגרת רצון הממשלה לקחת חלק במלחמה נגד אנגליה ,הוא נמנה על יחידות הצבא שנשלחו לתקוף את בסיס חיל המצב הבריטי במחנה חבאניה ממערב לבגדאד .התקפה ,שלדברי המחבר ,לא 55 ביקורת ספרים יצאה אל הפועל מחשש להסתבכות עם חיל המשלוח האנגלי שהגיע מירדן וביקש לדכא את מרד רשיד עאלי. עבדאללה ,הקצין העיראקי ,שב לביתו במהלך ימי הפרהוד – הפרעות הקשות ביהודי בגדאד .בתוקף מעמדו כקצין במדים ,הוא הדף בוזזים ורוצחים שביקשו לפרוץ לביתו והציל את בני משפחתו .ללא ספק מדובר בחוויה מיוחדת במינה. ביולי ,1944בהיותו בן 22הגיע עבדאללה לארה"ב – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות .בשל מעורבותה של ארה"ב במלחמת העלום השנייה ,הוא גויס שוב לצבא ונשלח לקורס קצינים מזורז .בסיום אימוניו הצבאיים הוא נשלח לאירופה כדי להצטרף לכוחות האמריקניים שהיו מוצבים בגרמניה .כאן הוא עובר חוויה קשה של מראות ההרס והחורבן ,שהותירה מלחמת העולם על תושבי גרמניה .עם שחרורו מהצבא ושובו לארה"ב הוא מתוודע באקראי, בהיותו על האוניה קווין אליזבט ,ליין הצרפתי המשובח .יין שהפך לעיסוקו, יחד עם רעייתו פרנסין ,בתו של הפילנתרופ פרנק עיני מקים בית הספר התיכון היהודי פרנק עיני בבגדאד בו למדו יהודים ,מוסלמים ונוצרים ,עד לחיסולה של הקהילה. עבדאללה לא בחל בשום עבודה המעניקה פרנסה מכובדת לעוסק בה. הוא החל את דרכו כמחסנאי ,שהשתכר 60דולרים בשבוע ,בחברה ליבוא יינות ותוך 10שנים היה לנשיא החברה .בכל מהלך חייו הוא שמר על מסורת בית אביו .שמו "עבדאללה" החשיד אותו כערבי בעיני לקוחות היין היהודים ולכן הוענק לו הכינוי "אייב" ( ,)Abוכך הוא מוכר בעולם העסקים ובקרב חבריו. לנוכח הישגיו בעסקי היין המשובח והמשקאות החריפים ,אדגר ברונפמן מבעלי חברת הויסקי הידועה 56 ,Seagramצרף אותו לחברה ומסר בידו את הקמת האגף ליבוא יינות צרפתיים משובחים לארה"ב .עבדאללה ,כדרכו נגש למשימה במרץ ,והקים אגף גדול שפעל בהצלחה רבה .עם פרישתו מהחברה כעבור 29שנות עבודה ,ביוני ,2003הסתכמו עסקי האגף ב–100 מיליון דולר ,המהווים 40אחוז מיבוא היינות הצרפתיים המשובחים לארה"ב. החלק השני של ספר זיכרונותיו של עבדאללה מוקדש לעסקי היין .הוא כולל תיאורים מרתקים של מפגשים, שלו ושל רעייתו פרנסין ,עם יצואני היינות הצרפתיים הגדולים .עבדאללה הקפיד להתוודע לכל אחד ואחד מהם וגם לבקר אישית במסעדות ובחנויות שמכרו את היינות הללו .בדפי הספר שבהם מסופר על עסקי היינות ,חש הקורא בדמיונו את טעם היין המשובח שנמזג בארוחות האלגנטיות .עבדאללה זכה להרבה דברי הערכה והוקרה כאיש עסקים הגון ,ישר ובעל אמונה באדם. שותפיו לעסקים ציינו שעם עבדאללה לא היה צורך בהסכמים כתובים, מספיקה הייתה לחיצת יד לסיכום ולמימוש העסקה. מסכת חייו של עבדאללה מגוונת ועשירה .הוא הצליח להתגבר על קשיי החיים ולהגיע למעמדו המכובד כאיש עסקים של העולם המופלא והקסום של היין המשובח .עבדאללה כותב בספרו שהוא בר מזל (סעיד) שהגיע להישגיו העסקיים ולקשריו החברתיים המסועפים ,אך אין ספק שאישיותו, חריצותו ופקחותו תרמו לכך .עבדאללה הוא דוגמה מופתית ליהודי בבל, שבזכות פועלו וכישוריו הגיע להישגים מרשימים. בשנים האחרונות התפנה עבדאללה לפילנתרופיה בישראל ,הוא תרם להקמת גן ילדים לאומנויות והעשרה בתל אביב, אולם לתרבות באוניברסיטת באר שבע והקים תכנית לסיוע לסטודנטים יוצאי בבל. הספר נכתב על ידי אד סימון ,בן אחיו ואיש יחסי הציבור שלו ,מפיו של עבדאללה .כריכת הספר קשה ומהודרת והוא מודפס על נייר משובח נטול עץ .הוא כתוב וערוך בטוב טעם ובו משובצים תמונות משפחתיות ותמונות של ידידים ואנשי עסקים .אכן קריאת הספר היא חוויה מענגת ומיוחדת. *צבי גבאי–חבר הועד המנהל של "מרכז מורשת יהדות בבל". ניתן לשלוח לפרסום ב"נהרדעא" חומר מקורי שלא פורסם העוסק ביהודי בבל .את החומר יש לשלוח באמצעות תיבת הדואר [email protected]בלבד. יתקבל חומר עד שני עמודים ברווח כפול. ניתן לצרף עד שתי תמונות. אין המערכת מתחייבת לפרסם כל חומר המגיע אליה. למערכת שמורה הזכות לערוך את החומר עריכה לשונית ועניינית ולפרסמו כולו או חלקו. לא יוחזר חומר שהתקבל. שונות תביעת עיראק מארה"ב להחזיר לה ארכיון של יהודי עיראק* תרגם מערבית :אריה שמש ,סגן יו"ר ה"מרכז" בשפה הערבית וה 5%הנותרים בשפות אחרות. טאהר המשיך ואמר" :מצאנו ספרי לימוד על מדינת ישראל ועל היהודים בעיראק ,ועוד מצאנו יריעות מעור של ספרי תורה .בנוסף מצאנו מסמכים של הקהילה היהודית בעיראק". אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 עזבו מאה עשרים וארבעה אלף איש המהווים 96%מיהודי עיראק .אחרי זה נמשכה ההגירה בקרב הנשארים ,ועם כיבוש עיראק על–ידי ארה"ב נותרו 34 איש ,וגם אלה עזבו את עיראק. כוחות הכיבוש גילו באוקטובר 2003 כ– 27ארגזי ברזל וחמש מכולות של מסמכים ותעודות השייכים ליהודי עיראק .מסמכים ותעודות אלה נמצאו במצב רע מאוד ,של ריקבון כמעט ,כי הם אוכסנו בתוך מרתף השייך למנגנון המודיעין של הממשל הקודם וכמעט הושחתו על ידי המים שעלו במרתפים. באשר לארכיון מפלגת הבעת' ,הרי הוא נשמר בעמותת הזיכרון האמריקנית. הכוחות האמריקנים העבירו מיליוני מסמכים ותעודות לעמותה זו .טאהר הוסיף ,כי העמותה הגיעה להסכם עם מוסד HOOVERהאמריקני לשמירת ארכיון הבעת' .מתברר שמוסד זה הוא סודי ובעת ביקורנו בארה"ב לא הצלחנו לקבל רשות לבקר בו. המשא ומתן אותו מנהלת עיראק עם זה לידינו .הרגשתנו היא כי ארה"ב אינה ארה"ב להחזרת ארכיון יהודי עיראק חפצה לקיים את התחייבויותיה בעניין וארכיון מפלגת הבעת' ,שהועבר לארה"ב זה .כמו כן ,הוסיף מר טאהר אל–חמוד, אחרי כיבוש עיראק בשנת ,2003הגיע הוסכם על החזרתו לעיראק של חצי לשלב רגיש ביותר ,כפי שגילה אתמול הארכיון היהודי לפני תום שנה זו, בכיר בממשל העיראקי .מר טאהר ועל השארת חציו השני בארה"ב לשם אל–חמוד ,ממלא מקום של שר החינוך הקמת מרכז תצוגה משותף לוושינגטון העיראקי ,אמר לנציג סוכנות העיתונות ולבגדאד ,אך לצערנו נראה שארה"ב הצרפתית כי הדיונים עם ארה"ב כלל לא תקיים הסכם זה". לא הופסקו בתקופה האחרונה ,אך טאהר הוסיף עוד" :אם ארה"ב תכבד נראה שארה"ב אינה חפצה ליישם את ההסכם בינינו ,נפוצה על הזמן נושאים שסוכם עליהם ,כגון המסמכים שאיבדנו ותסכים לקיים את ההסכם, נבקש הבטחה לקביעת לוח זמנים עם והתעודות של יהודי עיראק. טאהר אל–חמוד הסביר" :הסכמנו עם מועד חדש לסיום הפרויקט". האמריקנים שישלחו מכתב למשרד יש לציין כי באמצע מאי שנה זו הודיע החינוך העיראקי המכיר בזכותה של טאהר ,כי הגיעו להסכם עם וושינגטון עיראק לקבל לידיה את כל המסמכים להחזרת ארכיון יהודי עיראק ומיליוני והתיקים ,אך עד היום לא הגיע מכתב מסמכים שהועברו לארה"ב על ידי צבאה. טאהר הצהיר כי היהודי "הארכיון חשוב לנו ,כיתר המסמכים המייצגים מהמורשת חלק החינוכית ,שיציג באור בולט את צורת החיים החברתית של הקהילה היהודית בעיראק". יצוין כי 70% מהארכיון הנ"ל מכיל בשפה *פורסם בעיתון "אל–אח'באר אל–ראיסייה", מסמכים העברית 25% ,ממנו מה– 17בספטמבר .2010 ארכיון הקהילה בבגדאד מונח בשמש לייבוש 57 שונות ה"נכבה" הפלסטינית והקטסטרופה היהודית צבי גבאי* ה"נכבה" היא המושג המציין את האסון שפקד את הערבים בעקבות מלחמתם במדינת ישראל עם הקמתה ב–14 במאי .1948הערבים מציינים אירוע זה מדי שנה ,בעצרות ,בהפגנות ובסיקור תקשורתי נרחב .עד לאחרונה הוא נכלל במערכת הלימוד של מדינת ישראל. לעומת זאת לקטסטרופה שקרתה ליהודים בארצות ערב אין שם ואינה זוכה להד ציבורי או תקשורתי .זה למרות שמימדיה ,האנושיים והפיזיים, גדולים מה"נכבה" הפלסטינית כי מספר היהודים בארצות ערב שנאלצו לעזוב את בתיהם בחוסר כל הגיע ל– 856.000נפש ,לעומת 650.000פליטים פלסטינים (על–פי אונר"א). ה"קטסטרופה" התרחשה ללא שום סיבה .היהודים ,שחיו במדינות ערב ,לא הכריזו מלחמה עליהן ולא נלחמו בהן ,כפי שנלחמו הפלסטינים בישוב היהודי בארץ–ישראל ובמדינת בישראל מיד אחרי הקמתה .היהודים במדינות ערב היו שעיר לעזאזל במאבקים השלטוניים בתוך המדינות בהן חיו ובמאבקים בין מדינות ערב. מדינת ישראל ,מסיבות לא מובנות, לא העלתה את הקטסטרופה שקרתה ליהודים בארצות ערב על סדר יומה ההסברתי והמדיני .היא הותירה את הזירה חופשית לתועמלנים ערביים ואנטי–ציוניים שהציגו את הפלסטינים כסובלים היחידים בסכסוך הערבי– ישראלי .העולם שמע רבות על חוסר הצדק והעוול שקרה לפלסטינים ,אך לא שמע כמעט דבר על העוול שנגרם ליהודים שחיו במדינות ערב .למעשה מה שהתרחש במדינות ערב היה טיהור אתני של היהודים. 58 ההתנכלויות ליהודי ערב התרחשו עוד לפני הופעת הציונות וההחלטה על הקמתה של מדינת ישראל .בעיראק הן התבטאו תחילה באפליה בכלכלה, בחינוך ובחיים הציבוריים .לאחר מכן, הלאומנות הערבית ושנאת היהודים הציתו את אש הפרעות ביהודים שהגיעו לשיא ב"פרהוד" של ימי חג השבועות תש"א (יוני .)1941בפרעות אלה נרצחו 137גברים ,נשים וילדים (להערכת היסטוריונים מדובר בהרבה יותר נרצחים ,שנותרו ללא רישום) ומאות נפצעו ורכוש רב נבזז .טרגדיה דומה קרתה ליהודי לוב בנובמבר .1945 בגל פרעות אכזרי נרצחו 133ונפצעו 400גברים ,נשים וילדים .פרעות והתנכלויות ליהודים התרחשו,למעשה, בכל מדינות ערב. החבור שנוצר בין הלאומנות הכסנופובית הסונית – שלא סבלה זרים גם לא שיעים ,נוצרים וכורדים – ובין האנטישמיות ,שנאת היהודים, ששררה בכל מדינות ערב וקבלה עידוד וסיוע מגורמים נאציים ובראשם השגריר הגרמני בבגדאד – ד"ר פריץ גרובה ,והתמיכה ממנהיגים פסבדו– דתיים פנאטיים ,כחאג' אמין אל חוסייני (שברח מפלסטין ומצא בעיראק כר נוח לפעילותו האנטי יהודית) ,לא הותיר ליהודים מנוס, אלא לברוח מעיראק .היהודים ,שחיו בעיראק במשך 2600שנים ,קמו ועקרו כאיש אחד מהמדינה אחרי שסייעו להקמתה ולהשתלבותה בעידן המודרני בתחומי הממשל ,הכלכלה ,הרפואה, החינוך ,הספרות ,השירה והמוסיקה. אווירת אימים אנטי יהודית שררה בכל מדינות ערב ,ולוותה בהצהרות מר צבי גבאי מתלהמות ובנאומים אנטי יהודיים, גם מעל בימת האו"ם .אליהו נאוי, ששימש פרשן רדיו בשידורים בערבית, העיד כי לאחר החלטת החלוקה בשנת 1947הושמע בתחנות השידור במדינות ערב ללא הרף השיר הפופולארי "ח'לו א–סיף יגול" – תנו לחרב לדבר ...לדלל את בני הדוד (היהודים). האווירה של פחד והתנכלויות מצד השלטונות וההמונים ,אילצו את היהודים במדינות ערב לברוח מארצות אלה וגרמו להגירות המוניות מהן .במצרים אף התבצעו באישון לילה גירושים המוניים .היהודים הותירו מאחוריהם את רכושם ורכוש קהילותיהם עתיקות היומין :בתי ספר ,בתי כנסת ,בתי חולים ,בתי עלמין ,קברי קדושים ועוד .ממשלות ערב השתלטו על הרכוש וניצלו אותו לצרכיהן. שונות וודאי שהיו במדינות ערב מוסלמים שלא הסכימו לפגיעות ביהודים ,אך קולם לא נשמע .היהודים סבלו מהמאבקים בין הסונים והשיעים ,כפי שמדינת ישראל נמצאת היום במרכזו של המאבק בין איראן השיעית למדינות ערב הסוניות. שתגבר ההכרה בקרב הפלסטינים שלא רק הם סבלו בסכסוך המזרח תיכוני, תיעשה ההדברות עם מדינת ישראל לדו–קיום על בסיס צודק ואמיתי יותר. בשנים האחרונות מתחולל בעולם הערבי תהליך של התפכחות ,במיוחד בקרב האינטלקטואלים .אלה סבורים שלצד הנכבה שבאה על הערבים הפלסטינים התחוללה קטסטרופה ליהודים שחיו במדינות ערב .וככל *צבי גבאי הוא שגריר בדימוס. פיצויים ליהודים יוצאי ארצות ערב אריה שמש ,סגן יו"ר ה"מרכז" ביום שני ה– 15בפברואר 2010נהרו מכל קצות הארץ פעילי ציבור וראשי הארגונים של יהודי ארצות ערב אל כנסת ישראל כדי להיוועד באולם הכינוסים המפואר. אט אט זרמו נציגי הארגונים בקבוצות ויחידים עד שנתמלא האולם בכ––500 400איש של נציגי ציבור .מטרת הכינוס הייתה לקבל דיווח על הנעשה עד היום בעניין חוק הפיצויים על הרכוש הקהילתי והפרטי של יהודים שעזבו את ארצות ערב ,רובם ככולם כפליטים .מהם גורשו מארצותיהם ,נשללה מהם תעודת הזהות וניתנה להם תעודת מעבר ללא זכות שיבה לארץ המוצא. היוזמה לחקיקת החוק לפיצויים באה מקומץ אנשים ובראשם ח"כ נסים זאב וחלק מראשי הארגונים .פעולה זו נשאה פרי והביאה להכנת החוק. לכשיחוקק חוק זה צריך יהיה לעמוד מול תביעות הפיצויים של הפלסטינאים. חוק זה קובע כי לא יתאפשר משא ומתן או דיון עם הפלסטינאים לפיצויים ללא הסדר מקביל בנושא הפיצויים ליהודי ארצות ערב. מר ארווין קוטלר מר אורמן סטנלי המנהל המטפל מטעם הפדרציה הספרדית בנושא ארצות ערב יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין סגן שר החוץ מר דני אילון השר בני בגין השר לשעבר רפי איתן ח"כ עמיר פרץ חברי הכנסת הבטיחו כי יעשו כל מאמץ נדרש לאישורו של החוק בקריאה השנייה והשלישית. האורחים מארה"ב דיברו על נכונותם ומחויבותם להירתם להפעלת שדולות בקונגרס ובסנאט לאישור החלטות בנושא הפיצויים לכשיתעורר הצורך בכך .אחרי סיום דברי האורחים והשרים הקדיש היו"ר זמן לשאלות ותשובות. בין האנשים שקיבלו את רשות הדיבור הייתה אישה מבוגרת יוצאת מצרים, אשר התחילה את דבריה בהתקפה על הדוברים .היא אמרה: "איפה הייתם עד היום? מדוע לא טפלתם בזה קודם? למה חיכיתם שישים שנה? אחרי הדור הזה לא יהיה מי שיענה על השאלות וייתן את התשובות משתתפי הפנל בכינוס לפי סדר המתאימות ,ולא יהיה מי שיקבל את הפיצויים ".דבריה נאמרו בשטף בקול ישיבתם: רם ולא ניתן היה להרגיעה או להפסיקה. ח"כ נסים זאב– יו"ר חבר הקונגרס מר אליוט אנגל מארה"ב לדעתי ,היו דבריה מוצדקים .היא דיברה כבוד שר המשפטים לשעבר של קנדה מתוך כאב ותסכול עמוקים ונגעו לליבם של באי הכנס ואולי יגיעו לכתובת הנכונה בממשלה. הפורום שקם הוא אחד הדברים החיוביים ביותר מזה עשרות שנים ,והוא עשה ועושה רבות להעלאת הנושא על סדר היום ,ודואג שהחוק יעבור בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ויהפוך לעובדה קיימת. בכנס היו דוברים נוספים שדברו במרירות גדולה על התמהמהות הפעולה בנושא. למעשה היה צריך להפנות טענות אלה לכל ממשלות ישראל במשך שישים שנה. אני שמח לומר כי עם הגשת הצעת החוק הונחה אבן הפינה ליסודות המאבק העתידי בנשוא הפיצויים .נושא זה הוא סבוך ומורכב ,הדורש התמדה ועקביות לאורך זמן ,ונכונו לנו עוד הרבה מאבקים והשתדלויות להקמת שדולות נוספות בכל הארצות הנוגעות לעניין ,ובמיוחד בארצות הברית כדי הביא מאבק זה לסיום מוצלח. כאן המקום והזמן לצאת בקריאה לכל הארגונים המטפלים בנושא להתוות מדיניות ברורה ואחידה ולקיים תיאום מלא ביניהם .כי הטיפול בקביעת הפיצויים שונה לגבי יוצאי הארצות השונות. עם איחולי הצלחה במהרה בימינו. 59 מהעיתונות הערבית שיבת יהודי עיראק* מאזן לטיף תרגם מערבית לעברית :ד"ר צבי יהודה הייתי ועדיין מתחקה בתשוקה ובכיליון עיניים אחר כל מה שמשודר ונכתב על יהודי עיראק בספרים ,בעיתונים, בכתבי-עת ובפרסומים האלקטרוניים, ובתוכי רצון עז לדעת את תולדותיהם, מנהגיהם ,מסורתם וטקסיהם .רצון זה עלה אצלי למן היותי בן שש שנים כאשר הייתה סבתי מספרת לי על יהודי עיראק וכיצד שולחו מארצם והותירו צער ויגון בלב שכיניהם אוהביהם ואהוביהם .המשכתי לחפש ולתור הרבה אחר ידיעות עליהם במשך עשרות שנים ארוכות בהן הושמצו והופצה תעמולה עוינת נגדם. כולם יודעים היום ,ידיעה אמיתית, שההחלטה על חוק הויתור על הנתינות העיראקית ,שנועד ליהודי עיראק בתקופת ממשלת תאופיק אל-סווידי בשנת ,1950הקפאת ממונם ורכושם והמעצרים השרירותיים נגדם בהאשמות שווא שונות ,ובהן בציונות ובקומוניזם, וגירושם ממולדתם ארם נהריים, נתקבלה במסגרת קנוניה עולמית ידועה. מאז החלה עיראק לדמם על-ידי הגליית טובי בניה במשך עשרות שנות שלטונו הקשוח של צדאם. המולדת העיראקית הפסידה חלק חשוב מעמה ונקרע ממנה מספר גדול של משכילים ,סופרים ,אומנים, פוליטיקאים ויזמים .על-ידי זה איבדה עיראק שכבה משכילה ,מוכשרת ומבטיחה; וגם כישרונות ויכולות שהיו בית הספר "אליאנס" לבנות בבגדאד 60 מובילים ,במושכלות ובחוכמה ,את רסן כלכלת המדינה העיראקית עם לידתה אחרי מאות שנים של כיבוש וניצול ,למן נפילת בגדאד בשנת 1258לספירה תחת פרסות סוסי התתרים והמונגולים. אחרי הקמת מדינת ישראל היה הפסדה של עיראק גדול יותר מכל מדינה ערבית אחרת שנהגה עם תושביה היהודים באותה מדיניות שרירותית אווילית ,כמו שקרה בתימן ,במרוקו ,בלוב ובמצרים, שם היוו היהודים חלק שולי בחיים הכלכליים והתרבותיים ,ולא את עמוד התווך של הכלכלה כפי שהיו יהודי עיראק. עדיין שומרים האנשים ,שחיו בשנות הארבעים ולפני זה ,ליהודי עיראק את הזיכרונות הטובים והנעימים ביותר ומדברים עליהם עם הרבה כבוד וערגה. אני אומר זאת ,לא בהגזמה ולא בשל דעה משוחדת ,אלא מתוך ניסיוני הצנוע ועל סמך שיחות שקיימתי עם מאות משכילים ואנשי ציבור המרכיבים את בסיס ההוויה העיראקית .כולם מדברים בשבחם ומאחלים לשובם של אלה שהם חלק בלתי נפרד מקרובינו שהוגלו בתקופת האובדן ,ההפקרות, ההתעללות ,ההליכה אחרי ,ומאבקי הכוח הפוליטיים שלא הפקנו מהם תועלת כלשהי .עשיית החסד אתם אינה בשל רגש השייכות העז לארם נהריים בלבד, אלא גם בשל זכותם החוקית הנשענת על נוכחות בת 2,500שנה והתמזגות, מהעיתונות הערבית הפריה ותרומה לישות העיראקית ,דבר המבטל כל נימוק הקשור למאפיינים קפואים שמחוץ למסגרת הגיאוגראפית העיראקית ,ולצידוקים דתיים ,עדתיים, או אתניים מופרכים .לאהבת עיראק קשר מוחלט שאינו ניתן לניתוק ,וכל מי שהתאהב באדמתה ובאקלימה הוא שייך לה ,ואין מקום לספק אותו מטילים המטיפים לטהרת הדם והגזע .יהודי עיראק ,המגורשים המכובדים ,היוו, ללא הגזמה ,חלק חשוב ופעיל של העם העיראקי ,ולמרות שזכויותיהם הופקעו מהם ורכושם ,דניידי ודלא ניידי ,הוקפא בארץ אבותיהם אחרי שחיו בה ברווחה, וכמו שמגורשי ספרד נשאו איתם את מפתחות גרנדה אל גדות גיאיות פאס שבאפריקה ,כך היהודים שלנו עדיין מחזיקים במנהגיהם ומסורותיהם העיראקים ,ושומרים עליהם יותר מעל בכוח מתוך אדמתנו הטובה והמניבה, והם כדקלים ששורשיהם התעבו ולא ניתן לשתול אותם באדמה אחרת ,וידוע שהם בוכים איתנו על כל צרה הפוקדת את עיראק האהובה [] ... שאלת שובם של יהודי עיראק ,כפי שאנו רואים אותה היום ,היא צורך אנושי וזכות היסטורית ,תרבותית ומוסרית. בייחוד משום שעיראק זקוקה מאד לכישוריהם .כי הם יכולים להשתתף במפעלים הגדולים המתוכננים ,לשקם את מה שנהרס במלחמותיו של הדון קישוט צדאם עם המדינות השכנות, ולהשיב לעיראק את ימי הזוהר התרבותי שלה כדי שתהיה מקור שופע רווחה ויצירה תרבותית. סידורי תפילתם ,עד שכל מי שמבקר בישראל משתאה לראות כיצד חיים יהודי עיראק ברחבי המדינה במסגרת של מה שניתן לכנות "מדינה שנייה", שהיא מעין עיראק מוקטנת ,ומספרם, שהיה כמאה אלף כאשר גורשו ,עלה לכחצי מליון .הם ממשיכים היום לקיים את אורחות חייהם ,טקסיהם ושפתם הערבית כאילו הם עדיין חיים בעיראק. הערגה אצל יהודים עיראקים אלה עולה על ערגת רבים מהעיראקים מדתות אחרות אשר נהנים מהחיים בגולה או שהסתגלו למנעמיה ,או שהפכו למשתייכים למולדת ולמקומות ,מנהגים ומראות שהיו משתייכים להם גם כאשר היו בעיראק והיו עורגים אליהם עד שהשיגו אותם .אנשים אלה ,הם עבורנו ,אינם בחזקת מי שמצטערים על *[קטעים מתוך מאמר שהתפרסם ב"עיראק אובדנם .אך יהודי עיראק ,הרי הם נגדעו אל-ע'ד" ,מה– 20באוגוסט ].2009 אנשי ציבור בעיראק קוראים לממשלתם להשיב ליהודים את אזרחותם ורכושם תרגם מערבית :אריה שמש ,סגן יו"ר ה"מרכז" מר אריה שמש אל נג'ף – עיתון אל–חיאת אנשי דת ופוליטיקאים בעיר נג'ף (160 ק"מ מדרום לבגדאד) דורשים מממשלת עיראק לפעול להחזרת יהודי עיראק לארצם "כדבר טבעי ללא ספק" ומאחר והזרם ה"צדרי" (אנשי אל–צדר) דורש להקים מדינה אסלאמית בעיראק, הודגש שזרם זה אינו מתנגד להשבת היהודים לארצם. חבר הגוש ה"צדרי" בפרלמנט ד"ר נצאר אל רביעי אמר לכתב עיתון "אל–חיאת" כי אין התנגדות כלל לרעיון שיבת יהודי עיראק למולדתם וכי יש צורך בלימוד הנושא מפאת המצב הביטחוני בעיראק. אל–רביעי הדגיש כי במושב הפרלמנט הבא יחוקק חוק בנושא שיבת היהודים אחרי בירורה של תוכנית מפורטת לחזרתם ולשיכונם .הוא הוסיף" :זכותו של כל אזרח עיראקי לשוב לארצו והיהודים הם בני הארץ הזאת ,ואנו ננהג בשוויון עם בני כל הדתות". חברת הפרלמנט ד"ר בלקיס קולי הדגישה ,כי הזרם ה"צדרי" רואה בשובם של היהודים דבר טבעי .עוד אמרה כי העם העיראקי מורכב מקהילות שונות ומהרבה דתות ולא ייתכן שנמנע לאזרחות מהיהודים את הזכות עיראקית .כחברת הפרלמנט היא קראה להרכיב ממשלה אסלאמית המשרתת את טובת הציבור העיראקי ,ללא אפליה וללא התחשבות במפלגה כלשהי. איש הדת שיך נעים אל–ספר אמר לעיתון "אל–חיאת" כי המשכילים בעיראק מתייחסים באהדה ליהודים שגורשו 61 מהעיתונות הערבית משום שסבלו מעלבונות ומעינויים בתקופות השלטון הדיקטטורי בעיראק, כפי שקרה גם לבני דתות אחרות .הוא הוסיף ,כי שאלת החזרת היהודים היא זכות חוקית ודתית (שרעית) ואסור להתנגד לה ,וציין כי היהדות היא דתם של היהודים אזרחי עיראק ויש להם הזכות לקבל חזרה את רכושם שהוחרם ונגנב לפני עשרות שנים ,ולא ייתכן שהמאמינים "בשריעה" המוסלמית לא יקבלו זאת. מנהל אגף המדע והפוליטיקה באוניברסיטת "אל–צאדק" ,ד"ר עלאא אל–ג'אחימי ,אמר לעיתון "אל–חיאת" ששאלת שובם של יהודי עיראק היא חובה אנושית וזכות היסטורית ומוסרית. והוסיף ,כי עיראק היום מאד זקוקה למומחיותם של היהודים ,כי ביכולתם להשתתף בכל הפרויקטים החיוניים העומדים לביצוע בעיראק לתיקון ובניה מחדש של כל מה שנהרס בחילוקי הדעות העקרים ,ובמלחמות הדון–קישוטיות של הנשיא צדאם עם מדינות שכנות. וזה כדי להשיב את עיראק לתקופת זוהרה ההיסטורי ולהפוך אותה למקור רווחה ולמרכז לטכנולוגיות מתקדמות. הוא גם ציין ,כי עיראק נושאת בעברה זיכרונות טהורים ויפים מיהודיה ולא תמצא בהם דברי סרה וכל מה שהותירו היהודים הם דפים בהיסטוריה שלה. חבר מרכז המפלגה הקומוניסטית בנג'ף ד"ר חוסין מוחיי אל–דין אמר לעיתון "אל–חיאת" כי הנוכחות היהודית בעיראק מאז ימי בבל אינה שלילית, או לא רצויה ,בהיסטוריה של עיראק, אלא שגורמים מסתוריים שיחקו תפקיד בהשרשת מציאות בה היהודים נתפסו כשליליים וזה הפך לבעיה קריטית בזהותה של עיראק .עיראק התרוקנה מהכישרון היהודי שהצטיין בפעילותו המדעית לאורך כל ההיסטוריה .יש לראות בזה משום בגידה עצמית ,לצערי על–ידי קיום הפגנות לאומיות רועשות ותקיפת היהודים ,כמו בתקופת הפרהוד. זה במקום לנצל את יכולתם המדעית העצומה של היהודים .דווקא בימים כואבים אלה נבצר מעיראק להיעזר ביהודיה .הדבר נועד להשביע את הרצונות החולניים של השליטים האכזריים ,דבר שהביא את עיראק לריקנות חינוכית, ולכך ששולטת בו הטיפשות הפוליטית והלאומית .הוא הוסיף :אחרי שקראתי זיכרונות המכבידים על המצפון ופוצעים את הרגש החינוכי ,אני שואל :מה מונע מעיראק ליזום את החזרת תעודת הזהות ליהודיה ,להביע התנצלות היסטורית בפניהם ,ולתת להם פיצויים על ההפסדים הכספיים והייסורים הנפשיים שנגרמו להם .זה המעט שבמעט וחובה על ממשלת עיראק ,שתורכב בימים הקרובים ,לפעול מייד ,כמעשה חינוכי אנושי ותרבותי ,לפני שתגיע לאותו מצב שהגיעו אליו הגרמנים ביחסם ליהודים. הוא המשיך בדבריו" :אולי אפשר שבעלי המצפון והשכל הישר ואנשי הדת ירכיבו וועדה שתוציא לפועל את מימוש זכותם של יהודי עיראק על–ידי השבת תעודת הזהות העיראקית ורכושם ומתן פיצויים להם בגין כל מה שעברו כגון :עינויים ומרירות היסטורית שנגרמו להם על–ידי טיפשים מעמנו .אולי צעד כזה יתקבל בעולם בהתפעלות ובהערכה גדולה, כמענה חינוכי ותרבותי ,והאיש בעיראק יתגאה בו לא פחות ממעשיהם של ארגונים פוליטיים חברתיים מערביים. פעולות חינוכיות אלה יכבדו אותן השמים והארץ. ממשלת עיראק שללה את תעודת הזהות העיראקית מהיהודים שגורשו מעיראק לישראל .הגירוש נמשך עד לסוף שנת 1970ולא נותר מהם אלא כמה עשרות. בשנת 2003תקף הצבא האמריקני את עיראק וכבש אותה ,ואז לא נשארו בעיראק יהודים ,זולת אישה מבוגרת, הגרה בשכונת בתאוויין בבגדאד. [*פורסם באתר המפלגה הליברל דמוקרטית ב– 23במאי ] 2010 שר האוצר היהודי הראשון בעיראק צבי גבאי הפופולארי האינטרנט באתר "כיתאבאת" ,הפועל מגרמניה מאז ( 2002מייסדו ועורכו איאד אל זמאלי), מתפרסמים מאמרים פרי עטם של עיתונאים ואקדמאים עיראקים שמאסו בזמנו במשטרו הרודני של צדאם חסין. באתר זה פורסם לאחרונה מאמר יוצא דופן ,על ששון יחזקאל ששימש שר 62 אוצר ראשון בממשלת עיראק אחרי סיום הכיבוש הבריטי .כותב המאמר ,שהעדיף להישאר בעילום שם ,פרט את הרקע ההיסטורי של התקופה והשתלשלות הקמתן של ממשלות עיראק הראשונות, בהן כהן ששון יחזקאל כשר אוצר. הוא ציין כי לאחר שהנציב העליון הבריטי ,פרסי קוקס ,הטיל את משימת הרכבת הממשלה הראשונה בעיראק על עבד אל רחמאן אל כילאני ,בכיר נכבדי בגדאד אז ,הוא הציג ממשלה שכללה את ששון יחזקאל כשר אוצר .הממשלה הראשונה כללה 8שרים וראש ממשלה והיא הוצגה לציבור ב– 25באוקטובר .1920בראש הממשלה עמד עבד אל רחמאן אל נקיב. מהעיתונות הערבית ששון ,נאמר במאמר ,היה ידוע כאיש כספים מוכר ששלט בשש שפות נוספות לערבית :תורכית ,פרסית ,עברית, אנגלית ,צרפתית וגרמנית ,והיה לו ידע ביוונית ובלטינית .לדעת רבים בעיראק הוא היה האיש המתאים ביותר לעמוד בראש משרד האוצר העיראקי החדש .לנוכח מצבה הכספי הרעוע של המדינה הוא הסס בתחילה לקבל עליו את המשימה הכבדה ,שכללה תשלום חובות כספיים לבריטניה ותשלום משכורות לפקידים הבריטים שהיו מוצבים בעיראק .זאת בנוסף לתשלום חלקה של עיראק בחובותיה של האימפריה העות'מאנית המובסת. אך לאחר פעולות שכנוע ,הסכים ששון לקבל עליו את המשימה ונרתם לבצעה במרץ .הוא קבע מסי מעבר על גשרי המדינה למכוניות ,בני אדם ובהמות והנחה את משרדי הממשלה להגביר את גביית החובות מהציבור ולצמצם את ההוצאות .כמו כן הוא קבע כללים לניהול אוצר המדינה .לנוכח הצלחתו במשימה ,מדגיש כותב המאמר ,שימש ששון כשר אוצר ברציפות בכל ארבע הממשלות הראשונות של עיראק. במסגרת תפקידו כשר האוצר ,ייצג ששון, יחד עם שר ההגנה ג'עפר אל עסכרי ,את ממשלת עיראק בכינוס שנערך ב–12 במארס 1921בקאהיר לקביעת עתידה הפוליטי של המדינה ,בהשתתפות שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל ופקידים בריטים בכירים .כך היה ששון יחזקאל היהודי לנציגם של ממשלת עיראק ועמה בכינוס המדיני הבינלאומי הראשון. ששון שימש בנוסף לתפקידו כשר אוצר גם כשר המסחר כאשר הוחלט ,מטעמי חסכון ,לבטל ב– 1922את משרד המסחר .ששון ניהל בכישרון את שני המשרדים .הוא לקח חלק גם בנושאים אחרים שעמדו על הפרק והציע ,למשל, חקיקת חוק להקמת מפלגות פוליטיות גלויות ,על מנת למנוע התארגנויות חשאיות שעשויות לפגוע ביציבות המדינה החדשה .ששון יחזקאל ייזכר כמי שקבע כללים מודרניים לתקציבה השנתי של עיראק וניסח את חוק המסים הראשון שלה. ג'עפר אל עסכרי ,שעמד בראש הממשלה החמישית ,הרחיק את ששון יחזקאל מממשלתו .אך עקב התדרדרות המצב הכספי של המדינה התפטר אל עסכרי כעבור זמן מה ובמקומו מונה יאסין אל האשמי שהחזיר מיד את ששון לתפקיד שר האוצר .כותב המאמר מפרט את פעולותיו המוצלחות החשובות של ששון גם בתחום פיתוח החקלאות ,ההשקיה ופתרון בעיותיה האגרריות הקשות של עיראק .במאמר מודגשת פעולתו לצמצום מספרם של הפקידים הבריטים, שעבדו בעיראק וקבלו משכורות גבוהות במיוחד .הוא גם פעל לקידום התעשייה וסלילת דרכי גישה וכבישים במדינה. לנוכח המצב הכספי הקשה ,שגרה ממשלת בריטניה בסוף 1925משלחת מומחים לעיראק .ששון קיבל את המשלחת ,הסביר לחבריה את קשייה הכספיים של המדינה והדגיש את הצורך החיוני למחיקת חובותיה לממשלת בריטניה .הוא הפתיע את הבריטים בדרישתו לתשלום עבור הנפט העיראקי בזהב ולא במטבע .השרים העיראקים שהשתתפו בפגישה השתאו מאד מדרישתו זו ,אך הוא עמד על–כך בעקשנות .דרישה ,שמאוחר יותר, הוכחה כמועילה לאוצר העיראקי .ששון נימק את דרישתו בכך שהוא כ"איש הדור הישן" מאמין בתמורה מוחשית לסחורה ולא במטבע מנייר... דרישותיו של ששון היו לצנינים בעיני הבריטים שלא תאמו את מדיניותם והם פעלו מאחורי הקלעים שלא ימונה כשר אוצר .כך ,מציין כותב המאמר ,הפסידה עיראק גאון פיננסי ,איש העולם ושר האוצר הטוב ביותר שהיה לעיראק. לסיום העלה כותב המאמר על נס את גאוניותו של ששון יחזקאל ,לא רק בתחום ניהול הכספים בעיראק ,אלא גם בסיוע למדינות ערביות שכנות לקביעת עקרונות לתקצוב ולמימון. הוא היה גם חבר בוועדה שניסחה את החוקה העיראקית .כאשר נפטר ששון ספד לו המשורר העיראקי מערוף אל רצאפי במילים :הפסדנו את זקן חברי הפרלמנט... יצוין כי ששון יחזקאל לא היה היהודי היחיד שהגיע למעמד בכיר בעיראק. עזרא אליהו כהן מונה כעבור שנים כשר המסחר ,אברהים אל כביר כהן כמנהל הכללי של משרד האוצר והיה הראשון שהנהיג בשנת 1932את השימוש במטבע עיראקי במקום הרופיה ההודית והלירה התורכית שהיו נהוגות עד אז. המאמר המקיף על ששון יחזקאל מסתיים בהבעת תודה לאל על שעיראק לא נהגה בראשית דרכה בעוינות ובאיבה ליהודיה ולשאר המיעוטים במדינה ,יחס שסייע לה ליהנות מכישרונם של בני העדות האחרות לטובתה ולטובת העם העיראקי. אכן ,היו ימים בעיראק ,וטוב שישנם עיראקים הגונים ,הזוכרים את תרומת היהודים ומעלים את פועלם על נס. מרכז מורשת יהדות בבל והמועצה האקדמית מברכים את ד"ר ירון הראל על קבלת "פרס שזר לחקר תולדות ישראל" לשנת תשס"ט על ספרו "בין תככים למהפכה” 63 מהעיתונות הערבית געגועים לימי הטוב ח'אלד אל קשטיני הקדים ותרגם מערבית :צבי גבאי ח'אלד אלקשטיני ,עיתונאי עיראקי ,ליברלי בהשקפותיו ,מפרסם מאמרים ורשימות בקביעות בעיתון "אל שרק אל אוסט" הלונדוני ,בנושאים מדיניים וחברתיים. במאמריו הוא מגלה ערגה לתקופה שבה חיו יהודים ,נוצרים ומוסלמים חיי אחווה ורעות בעיראק .הפעם הוא פרסם את סיפורו של יהודי שעזב את עיראק, כמו שעשתה כל הקהילה היהודית ,והגיע לחיות בלונדון .אך בשארית ימיו ,לאחר חיסולו של משטר הרשע של צדאם חסיין ,הוא התגעגע לימי הטוב בעיראק וחשקה נפשו להחזיק בדרכון עיראקי בר תוקף... הנה הסיפור ,על פי אלקשטיני: בימים אלה מתנהל דיון ער בין העיראקים החיים בחוץ לארץ ,בנושא הדרכונים ,חידושם והבעיות הקשורות בהוכחת הזהות העיראקית .לכל אחד סיפורו ועלילותיו .אך הסיפור המגניב והנדיר ששמעתי לאחרונה היה סיפורו של חברי הסוחר העיראקי איסמאעיל אל בנא .אביו ,ח'ליל אל בנא ,כשמו כן הוא ,מנהל עבודות בנייה ,התגורר באזור "באב אל אע'א" שבבגדאד בו התגוררו יהודים ונוצרים רבים .במסגרת מקצועו היה אל בנא אחראי על בניית רבים מבתי היהודים .ליהודים העיראקים ,כידוע, הייתה מיומנות רבה בתחומי המסחר, הצורפות ,החלפנות ,התרגום ,העיתונות והאומנויות ,ובראשן המוסיקה .אך הם לא עסקו במלאכת הבניין ,אותה הותירו למוסלמים. כאשר דוד עבדו ,סוחר שעונים ,החליט על בניית ביתו ,הוא הפקיד בידי אל בנא את משימת עבודות טיוח הבית 64 ועם השלמתה הוא שילם עבורה כנדרש. אך על פי הנוהג האציל של הימים ההם העניק בעל הבית מתנה למנהל העבודה כאות הוקרה והערכה ,וכאשר נשאל ח'ליל אל בנא באיזה מתנה הוא חפץ ,הוא השיב כי בנו הצעיר איסמאעיל סיים לאחרונה את לימודיו העממיים והיה שבע רצון לו הוענק לו שעון יד לציון הצלחתו בבחינות הסיום (בכּלוריה). הסוחר היהודי השיב כי ישמח למלא את רצונו של אל בנא וביקשו שישלח את בנו לחנות כדי שיבחר לו שעון .כעבור ימים אחדים הלך אסמאעיל לחנותו של היהודי ברחוב אל רשיד ועמד מולה, מהסס וחושש להיכנס ולבקש ממנו שעון .אך בסופו של דבר אזר אומץ ונכנס. –"מי אתה ומה רצונך?" ,שאל הסוחר. –"אני איסמאעיל בנו של ח'ליל אל בנא" ,השיב הבחור. –"יפה! אתה רוצה את השעון? בוא ,בני, בוא". הסוחר נשק לראשו של איסמאעיל, הראה לו את אוסף השעונים שבחנות ואמר" :בחר את השעון המוצא חן בעיניך" .הבחור הצביע על שעון אומגה מזהב מבריק .הסוחר לקח את השעון, ניקה את האבק ממנו וענד אותו לידו הקטנה של איסמאעיל .הוא נשק לו שוב וברך אותו" :מברוכ על הצלחתך בני. האל יהיה בעזרך כל ימיך .דרוש בשלום אביך". עברו ימים ושנים ,איסמאעיל ענד את שעון האומגה ,גדל וסיים את חוק לימודיו והיה לסוחר .הוא עבר לחיות באנגליה .יום אחד ,כאשר ישב בביתו צופה בטלוויזיה ,צילצל הטלפון. –"הלו ,אפשר לשוחח עם איסמאעיל אל בנא?" –"אני איסמאעיל אל בנא .מי אתה ומה רצונך?" רחוב אל-רשיד בבגדאד1947 , מהעיתונות הערבית –"אני דוד עבדו ,התזכור אותי? השען שהעניק לך את שעון האומגה". –"בוודאי אני זוכר ,וכיצד לא אזכור? אני עדיין נושא את שעונך .הקרה דבר מה?" –"כפי שנתתי לך את השעון במתנה אני מבקש ממך עתה מתנה ".אמר דוד עבדו. היהודי הסביר שהוא מעוניין לחדש את דרכונו העיראקי .הוא כיהודי ,לאחר כל הצרות והמאורעות שפקדו את עיראק , חושש להיכנס לשגרירות העיראקית כדי לבקש את חידוש דרכונו .לכן הוא ביקש מאיסמאעיל שיבוא עימו כדי לסייע לו בפנייתו לאנשי השגרירות. אסמאעיל השיב " :אהלן וסהלן ,אך למה והוא פועל" ...איסמאעיל ליווה את אבו יוסוף לשגרירות העיראקית .למזלו פגש בידידו הקונסול והוא קיבלם בסבר פנים יפות וכיבד אותם בתה עיראקי. תוך כדי כך סיים הקונסול את הפעולה הקונסולרית והעניק לדוד עבדו דרכון עיראקי חדש .עבדו עזב את השגרירות שמח וטוב לב כאשר הוא מחזיק בידו את דרכונו העיראקי. אתה מטריד את עצמך בבעיה זו? כולנו עזבנו את עיראק ואנו חיים באנגליה ויש בידינו אזרחות בריטית .למה אתה זקוק לדרכון עיראקי?" השען היהודי השיב " :אני אומנם עזבתי את עיראק מזמן ,נסעתי לאמריקה, לצרפת ולישראל והיום אני חי בלונדון. אך האמן לי במשך כל הזמן הזה אני מרגיש את עצמי עיראקי .אני נושק לגיל 80ואני רוצה למות כעיראקי לו דרכון כעבור זמן קצר נודע כי השען אבו יוסוף, עיראקי ישן בארון". אכן סיפור מדהים .ידידי איסמאעיל הלוא הוא דוד עבדו ,הלך לעולמו רגוע נענה לבקשת היהודי ,ענד את שעון ושבע רצון .מי יודע ,אולי במותו החזיק האומגה הישן והלך לפגוש אותו" :ראה את דרכונו העיראקי... אבו יוסוף ,אני עדיין עונד את השעון הברחת רשיד עאלי אל-כילאני מתורכיה לברלין חמדה כרים תרגם מערבית :ד"ר צבי יהודה אחרי כשלון תנועת מאי 1941נאלץ רשיד עאלי אל–כילאני לברוח לפרס על פי החלטה אותה קיבלה הנהגת התנועה אשר ביקשה להמשיך משם בפעילותה הפוליטית .אך אל–כילאני מצא כי פרס נתונה בסכנת כיבוש ,דבר שיקשה על תנועתו להמשיך בה את פעילותה, לכן בחר בתורכיה בשל היותה מדינה ניטראלית במלחמת העולם השנייה, ומשום שבריטניה ,שהמשיכה לרדוף את הנהגת התנועה ,לא יכלה לפגוע בניטרליות של תורכיה .גם היו גורמים נוספים שהשפיעו על המורדים לשמור על ביטחונם .על רקע זה הגיע אל–כילאני לקושטא דרך היבשה ונתקבל על ידי התורכים שביקשוהו להימנע מפעילות פוליטית גלויה ורשמית .הפעילות הראשונה שעשה אל–כילאני בקושטא הייתה פגישה עם כמה פוליטיקאים ערבים .אלה הסמיכו אותו ליצור קשר עם מדינות הציר כדי להקים את הצבא הערבי שיהווה הגרעין לצבא השחרור. רשיד עאלי אל-כילאני זה היה הגורם העיקרי לניהול משא ומתן עם ממשלת הרייך השלישי כדי להשיג הבטחה לאיחוד ועצמאות מדינות ערב, ולקבל הגנה על מקום המרוחק כ–70 ק"מ מאתונה בו ירוכזו 45אלף פליטים ערבים שיהוו את הגרעין לצבא זה. הבריחה והתעלומה סיפור בריחתו של רשיד עאלי אל–כלאני מתורכיה לגרמניה ב– 21בנובמבר 1941 נותר תעלומה שהעסיקה את שירותי הביון של בנות הברית שעקבו אחריו ואחרי כל תנועותיו .למלחמת העולים השנייה והתפתחותה הייתה השפעה גדולה על קביעת מדיניות רוב המדינות שהיה להן קשר ישיר למלחמה זו .לכן הייתה תורכיה ,למרות הניטרליות שלה, נתונה ללחצים מדיניים ודיפלומטיים גדולים מצד בנות הברית .דבר שהשפיע עליה להשתדל להימנע מנקיטה בעמדות העלולות להביא נזק לביטחונה ולמדיניותה הניטרלית .מדיניות זו שמרה עליה ,למרות ההשפעה הגדולה של שירותי הביטחון הבריטים בקושטא, מקום שהותו של אל–כילאני .עם הקמת ממשלת נורי אל–סעיד החלה ממשלה זו ללחוץ על תורכיה להסגיר לידיה את אל–כילאני שנשפט למוות. לחץ זה הביך את התורכים והניע 65 מהעיתונות הערבית את גורמי הביטחון שלהם לפעול נגד המורדים הנמצאים בתורכיה .תוך כדי התפתחויות אלה ,פתאום נעלם אל– כילאני בקושטא ואיש לא ידע איך יצא ולאן הלך .אך אל–כילאני היה בקשר עם ראש שירותי הביון הגרמניים (ליברקון) ונפגש עמו פעמים אחדות .בפגישתם האחרונה הודיע לו ,כי ממשלתו הטילה עליו להבריח אותו לגרמניה מאחר והוא נמצא בסכנות רבות ,ומשום הכבדת הלחץ הבריטי על תורכיה להסגירו לממשלת בגדאד .ראש שירותי הביון הגרמניים הכין תכניות אחדות להברחתו [של רשיד עאלי] ובכללן הכנת פספורט בשם בדוי ,או הברחתו בתוך משלחת גרמנית לעריכת חפירות ארכיאולוגיות שסיימה את עבודתה .אך פתאום, ללא התראה מוקדמת ,הגיעה משלחת של עיתונאים גרמנים לתורכיה על פי הזמנה ממשרד החוץ התורכי .המשלחת כללה שמונה עיתונאים שנחתו בשדה התעופה של קושטא ואתם ארגז גדול היכול להכיל אדם אחד .הם נשאו שמונה 66 החליף בדרך כאמצעי זהירות .הרופא ביצע אל תפקידו במדויק כאשר חבש את ראשו של אל–כילאני במקום זה של הר פאכר נאקל ,ואל–כילאני בילה לילה בשינה שקטה עד למחרת בבוקר. אז נאלץ הרופא לשוב ולחבוש היטב את ראשו של אל–כילאני ,וכאשר הגיע לשדה התעופה היה אל–כילאני במצב ראוי לרחמים בשל הכאבים העזים מהם סבל .דבר שעורר רגשות של רחמים בקרב הנפרדים ממנו ,רובם עיתונאים ודיפלומטים .כך נפרדו התורכים מאל– כילאני פרידה רשמית בשה התעופה של קושטא מבלי שידעו מי הוא. יש לציין שאל–כילאני ,כאשר שב לבגדאד אחרי הצלחת מהפכת ה–14 ביולי 1958קיבל מכתב מליברקון (ראש שירותי הביון הגרמניים לשעבר) בו הזכיר לו את אותם ימים מכריעים ובקש להיפגש אתו בדרכו לפרס בתפקיד רשמי בהיותו סגן יו"ר הבונדסטאג בגרמניה. דרכונים רשמיים כשהדרכון השמיני היה שייך להר פאכר נאקל ,חבר המשלחת. הממשלה התורכית דאגה למשלחת זו וערב יום בואם לקושטא הוזמנו חבריה לארוחת ערב במועדון העיתונות התורכי. אך החבר השמיני ,פאכר נאקל ,לא יכל להיענות להזמנה לארוחת הערב ,משום שפתאום חלה במחלה מסוכנת ונאלץ שלא להצטרף לחבריו .חברי המשלחת נסעו למחרת לאנקרה .הביקור נמשך ימים אחדים כשהתורכים מטפלים כיאות באורחיהם הגרמנים והמשלחת קיבלה הזמנות רבות עד לערב חזרתם .אז נערכה עבורם מסיבת פרידה בשגרירות הגרמנית שנמשכה עד לשעה מאוחרת בלילה .באותו זמן הגיע אל–כילאני לקונסוליה הגרמנית בקושטא ובילה בה לילה שלם הרחק מעיני רודפיו ,כאשר בוצע השלב הראשון בפעולת הברחתו לגרמניה ,בשעה שרופא גרמני טיפל בהר פאכר נאקל החולה מאוד .אחרי שעזב את דירתו בהסתר ,השתמש * התפרסם ב"צאות אל–עיראק" ,מה– 14במרס אל–כילאני במכונית אזרחית אותה 2010 המון מוסת ערב "הפרהוד" ,צילום מ' עתניאל קוראים ומבקרים כותבים שר התעשייה ,המסחר והתעסוקה מרדכי בן-פור ת יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל אור יהודה י"ט אב תשס"ט 9אוגוסט 2009 שלום רב, קיבלתי בברכה את מכתבך ואת ביטאון ה"מרכז" "נהרדעא". אין לי ספק כי איהנה לקרוא אותו בשקיקה רבה. אבקשך להעביר את ברכותיי הכנות והחמות לכלל חברי ה"מרכז" ופעיליו ולטפוח על שכמיכם שוב על פעילותכם המבורכת ,שכן זה בזכות אנשים שכמותכם שנשמרת תרבות חשובה זו של יהדות עיראק ומועברת מדור לדור. שוב תודה והמשך פעילות מבורכת. שלך בכבוד רב ובברכה רבה בנימין (פואד) בן אליעזר שר התעשייה המסחר והתעסוקה פתח תקוה 11 ,אוגוסט 2009 מרדכי בן–פורת יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל אור יהודה ברצוני להודות לך על היוזמה המבורכת והנעלה להקמת "מרכז מורשת יהדות בבל" למען הדורות הבאים. כידוע לך ב– 6באוגוסט 2009עשינו ערב הנצחה והסרת הלוט מעל השלט על–שם רפאל ושמחה לחמי (כבאזה) ז"ל .כל המשפחה, הילדים ,הנכדים והנינים ,רובם נולדו בארץ, חלקם מנשואים מעורבים עם יוצאי פולין ורומניה ,התאספנו במוזיאון הנפלא .זה היה מפגש ראשון עם עולם הולך ונעלם. ההתלהבות הייתה כה גדולה עד כי שמעתי כי חלק מהמשתתפים רוצים לבוא לבקר בשנית, כי הזמן לא הספיק להם להתבונן בכל המוצגים ולספוג את האווירה. כאחת שביקרה בהרבה מוזיאונים בארץ ובחו"ל אני ממליצה לתרום למוזיאון שלכם, כי התרומה הולכת למטרה נעלה וחינוכית שאין דוגמתה בכל הארץ. הערב היה מוצלח בזכות הארגון והייעוץ שקבלנו ממר יגאל לושי ומההסברים המאלפים של גב' פנינה שחם. ברצוני להודות למר יגאל לושי ,לגב' פנינה שחם ,למר יחזקאל אסלן ולמר חיים אסלן. בכבוד רב אסנת ובני משפחת לחמי (כבאזה) נועה ספקטור בהופעה לפני תלמידים במוזיאון 67 קוראים כותבים ארגון הגימלאים של האוניברסיטה העברית מר מרדכי בן–פור ת יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל ב' אדר תש"ע 8בפברואר 2010 נכבדי בחודש האחרון (ב– 24בינואר וב– 7בפברואר) ביקרו 100גמלאים של האוניברסיטה העברית בירושלים במוזיאון יהדות בבל. אני מתכבד להודיע לך כי כולם יצאו מלאי רשמים מהמוסד המכובד שהקמתם המציג יהדות עתיקה ומפוארת אשר תרמה רבות לתרבות היהודית ולתנועה הציונית. תודה והערכה מיוחדת על ההדרכה המרשימה שניתנה כל–ידי גב' פנינה שחם ברמה גבוהה אשר תרמה רבות להצלחת הביקורים. בכבוד רב אביזהר נחשון מרכז החוג לידיעת הארץ ויו"ר ועדת התרבות 14בפברואר 2010 גב' פנינה שחם מנהלת ההדרכה במוזיאון יהדות בבל שלום רב, בברכה נורית גבע מנהלת מועדון א.ל.ה וקבוצת המטיילים של מועדון א.ל.ה מר יגאל לושי מנכ"ל מרכז מורשת יהדות בבל אור יהודה ט' שבט תש"ע 24ינואר 2010 א"נ עמותת על"ה – העמותה למען האזרח הוותיק בקרית אונו ,מודה לך ולמדריכה פנינה על אירוח ההנהלה, עובדיה ומתנדביה ביום ה– 19בינואר .2010 בתודה ובהערכה מירה הלילי מנהלת עמותת על"ה מערכת "נהרדעא" אור יהודה מרים שגיא יו"ר עמותת על"ה 2באוגוסט 2010 אדונים נכבדים, ה– 9במרץ ,1950היום בו הכריזה ממשלת עיראק על הסכמתה לאפשר ליהודי עיראק לצאת מגבולותיה, הוא יום שחרור לכל יהודי עיראק ויש להכריז עליו כיום חגם (שלח את עמי) הפרטי של בני העדה, שכולם קמו כאיש אחד ועלו לארץ ישראל .הגיע הזמן לציין יום זה ולרשום אותו כיום חג של בני העדה. שלמה דר ,קריית אתא א.ל.ה – .אגודה למען האזרח הותיק, רמת השרון (ע"ר) ברצוננו להודות לך על שנענית לבקשתנו ,גמלאי מועדון א.ל.ה .ברמת השרון ,והדרכת אותנו אישית. בהדרכתך נחשפנו לידע רב וחדש, המוצג בטעם טוב במוזיאון מושקע ומטופח. תודה וישר כוח. על"ה ,העמותה למען האזרח הוותיק בקרית אונו (ע"ר) רמת גן 16 ,מרץ 2010 מרכז מורשת יהדות בבל אור יהודה כחבר ה"מרכז" אני מבקש לציין את היחס החם ,השירות האדיב והמנומס של כל עובדי המשרד שלכם .כל פניה וכל שאלה נענית על–ידי העובדים שלכם ברצון ובצורה נעימה .ההרגשה היא שכל חבר במוסד שלכם הוא בן משפחה. כן תצוין לטובה מרכזיית הטלפונים שלכם שזמן ההמתנה אליה נמוך ממה שמקובל בכל מוסד אחר. אני גאה להיות חבר במוסד המכובד שלכם ומאחל למוסד להמשיך ולהתפתח ולתת את השירות הטוב שהוא נותן עכשיו .חן חן. בכבוד רב משה צורף ,רואה חשבון 68 קוראים כותבים לכבוד ביטאון "נהרדעא" 15בנובמבר 2009 קראתי בעיון ובתודה את הכתבה של נחמה ניר בגיליון מס' 30של "נהרדעא" ,ובהתרגשות רבה קראתי את הפרטים המובאים בה .ואכן על אף השנים הרבות שעברו מאז נרצח אליהו פתחי על–ידי מחבלים עדיין יש מי שזוכר ,מלבד המשפחות. ברור לחלוטין מהמבוא לכתבה כי הכותבת הכירה היטב את אליהו ,את דרכו ,את חלומותיו, את הגיגיו והגשמתם על–ידי הצטרפות לקיבוץ פלמחים .אני מבקש להודות לה על כך. המאמר הופיע סמוך ליום הזיכרון .האם זה מכוון? במאמר מובא מעט מסיפורי העלייה הבלתי לגאלית של יהודי בבל לארץ ישראל וההקרבה של בניהם לתקומת המדינה שזה עתה קמה. לצערנו עדיין לא נפטרנו מהטרור .תקוותנו לעתיד טוב יותר. בברכת חברים נתן פתחי ,רמת גן למען ציון ,זיכרונות אסיר ציון בעיראק ,מאת יוסף צרף. רמת גן 18 ,בינואר 2010 גב' פנינה שחם מנהלת ההדרכה מוזיאון יהדות בבל אור יהודה גב' שחם היקרה, הריני להודות לך בשם חברי הטלביזיה הקהילתית רמת גן על ההדרכה בביקורנו ב–22 בדצמבר 2009ועל ההסברים והידע אשר נתת לנו ואשר היה לנו לעניין רב. התרשמות טובה הייתה לנו מצורת ההגשה המוחשית של כל חג ואיך חגגו אותו ,וכן את בנין בית הכנסת המרשים .כן היה לנו עניין רב בהיסטוריה של יהדות בבל והתפזרותה בעולם. חברים הביעו רצון לשוב ולבקר בעתיד. בברכה תקוה קולטר חברת טלביזיה קהילתית "מבט גן" ,רמת גן יוסף צראף ,אסיר ציון ופעיל במחתרת הציונית ובארגון ההגנה בעיראק, מתעד בספרו זיכרונות ותיאורים ממסכת החקירות והעינויים ,שעברו הוא ואסירי ציון במרתפי הבולשת ובתי–הכלא העיראקיים הידועים לשמצה. בספרו הוא הקדים פרקים ביוגראפיים על חייו וחיי בני משפחתו ,וכן זיכרונות השזורים בתיאור רצף המאורעות הדרמטיים בעיראק ובחיי יהדות בבל בתקופה ההיא. יוסף צראף גם מתאר בספר את מאמציו הבלתי נלאים להקמת "ארגון אסירי ציון" .שעמד בראשו במשך שנים רבות ,וכן לקבלת "חוק התגמולים לאסירי ציון ומשפחותיהם". המחבר ראוי להערכה על ספרו המהווה תעודה חשובה בחקר קורות יהדות בבל במחצית המאה שעברה. עמנואל נחתומי 8.12.2010 מוזיאון יהדות בבל גב' פנינה שחם הנדון :ביקור משפחת דנגור ב–3.12.2010 פנינה שלום, ברצוני להודות לך על החוויה המאלפת והמרגשת שהייתה לנו בהדרכתך ובהנחייתך בביקורנו במוזיאון יהדות בבל .כאשר החלטתי לחגוג לבעלי יום הולדת ,70הגעתי למסקנה שהמקום המתאים ביותר לעשות זאת הוא מוזיאון יהדות בבל. בביקור במוזיאון השתתפה מרבית המשפחה המורחבת .ישבנו מרותקים והקשבנו לך ולזיכרונות שקלחו. גם פרטים שידענו קודם הפכו למוחשיים בעזרת המוצגים במוזיאון. משפחת דנגור ,שבעלי הוא אחד מבניה ,היא משפחת רבנים ידועה מבגדאד ,עיראק .תקצר היריעה מלספר על המשפחה ופועלה .אציין רק את הרב ראובן דנגור זצ"ל שהיה רב ראשי בבגדאד והיה דוד של בעלי, וכן את אבי סבו שהביא את מכונות הדפוס המודרניות לבגדאד ועל ידי כך נוצרה האפשרות להדפיס ספרי קודש ולהפיץ אותם .גם אביו של בעלי הרב משה דנגור זצ"ל היה גדול בתורה ,הקים בארץ את ישיבת "יסודי התורה" ,חינך דורות של תלמידים ועם זאת היה איש צנוע וענו. ללא ספק נוסף לנו ,ובעיקר לילדינו ונכדינו ,ידע והתמלאנו בתחושת גאווה על השייכות לעדה ולמשפחה כל כך מפוארת ורבת הישגים. כה לחי והמשיכי בדרך זו. בברכה ובתודה חיה ודוד גורן (דנגור) 69 ממטעמי יהודי בבל קובה בורגול מטוגנת יוכי ירמיהו-לוי כמות :כ– 28כדורי קובה משך ההכנות והטיגון :כשעה וחצי כלים לעבודה קרש חיתוך מחבת או סיר בעל קוטר רחב ודופן נמוכה (לטיגון הבצל ואידוי המילוי). מחבת גדולה ועמוקה לטיגון הקובה (רצוי בגובה 8–7ס”מ וקוטר 30ס”מ) קערת פלסטיק בגודל בינוני (לבורגול) מגש צלחת עמוקה עם מעט מים ,להרטבת הידיים. חומרים לבצק המעטפת 400גרם בורגול ,מומלץ דק למי שלא מנוסה בהכנת מתכון זה ¾1כוסות קמח ¾1כוסות פירורי לחם ,או 7פרוסות לחם לבן יבש שהושרה במים ,נסחט ופורר ½ 1כפיות מלח גדושות ½ 2כוסות מים ½כפית אבקת אפיה חומרים למילוי בצלים בגודל בינוני קצוצים דק חצי כוס שמן רבע קילו שווארמה טחונה (בשר הודו אדום) רבע קילו חזה עוף טחון חצי כפית מלח שולחן קורט פלפל לבן חריף ,פפריקה מתוקה, או חריפה ,כורכום ,כמון ו”טיפת” קינמון 70 חצי בקבוק שמן לטיגון הכנת המילוי .1לטגן את הבצל הקצוץ עם חצי כוס שמן על אש בינונית עד שיזהיב ומתקבל גוון חום ,בערך רבע שעה. .2מוסיפים את חזה העוף והשווארמה הטחונים ומערבבים היטב עם הבצל. על אש נמוכה שוברים בעזרת כף עץ או מזלג את הגושים שנוצרים עד שהנוזלים מתאדים ,בערך חצי שעה. .3בינתיים מפזרים ומוסיפים למילוי רבע כפית מלח ,ואת התבלינים להכנת המילוי. .4כשהנוזלים התאדו ,מכבים את האש. הכנת הבצק והקובות .1מנקים את הבורגול מפסולת ושוטפים במים. .2מסננים את הבורגול מהמים ,אך משאירים בו “טיפה” מים .מניחים אותו בקערה כדי שיתרכך ויתפח במשך שעה אחת .פעולה זו חשובה מאוד ,אחרת נקבל קובות קשות אחרי הטיגון. .3מערבבים את הבורגול ביד ומפזרים עליו כפית וחצי מלח. .4סוחטים את הלחם המושרה במים ומפרקים אותו לפירורים דקים ,מועכים אותו מעט ,מערבבים עם הבורגול ולשים יחד. .5במקום שלב ,4אם יש לנו פירורי לחם מוכנים ניתן לשים אותם מיד על הבורגול וללוש אותם יחד. .6מוסיפים גם את הקמח ומערבבים היטב עם עיסת הבורגול. .7מדי פעם מרטיבים את הידיים ומוסיפים מעט מים מצלחת ששמנו בצד ולשים את העיסה כמו בצק פריך בעדינות ובאיטיות( .אותן פעולות לישה אבל מקוצרות ועדינות). .8כשמסיימים ללוש בוצעים מן הבצק חתיכות בגודל חופן כף היד ומניחים אותן על מגש .מי שקשה לו להכין קובות קטנות יכול לבצוע חתיכות גדולות. .9יוצרים גומה בכל “חתיכת בצק” וממלאים מעט מהמילוי ,סוגרים את הקצוות ומגלגלים לכדור. .10את הכדור פוחסים מעט על ידי לחיצה קלה בכף יד שמאל כדי לתת לו צורה עגולה ושטוחה .אפשר גם "לתת” לכדור צורה מוארכת על ידי שמהדקים אותו בכף יד שמאל ולוחצים אותו מעט בשתי אצבעות יד ימין .מניחים על מגש משומן( .הצורה המוארכת מקובלת בסוריה) מהנעשה במוזיאון ממטעמי יהודי בבל הטיגון: .1מחממים את השמן במחבת עמוקה וגדולה עד שהשמן ירתח .מנמיכים את האש לבינונית וכך מטגנים עד הסוף. .2מטגנים כל קובה משני הצדדים עד שתזהיב .מוציאים אותה בעזרת כף רחבה ,מחוררת ,ישר לתוך סיר, שתחתיתו מרופדת בנייר סופג ,או במגבת נייר .מכסים אותם במגבת מטבח ,כדי שיתרככו מעט ,וסוגרים במכסה הסיר. .3משך הטיגון בפעם הראשונה לצד הראשון אורך כ– 9–8דקות עד שיזהיב. הצד השני מזהיב אחרי כ– 3דקות לערך בהתאם לכיריים שלכם. הזמן הדרוש לטיגון שאר הקובות פוחת בדקה. יוכי ממליצה בזמן יצירת הקובות כדאי להיעזר בצלחת מים שהכננו מראש כדי להרטיב את היד מדי פעם ,כשהבצק מתייבש ביד. אפשר להגיש עם סלט ירקות חי וחמוצים ,ואפשר גם עם תוספת מרק בתיאבון אתר על המטבח העיראקי יוכי ירמיהו-לוי מטעמים רבים מהמטבח העיראקי גלשו לכור ההיתוך של קיבוץ הגלויות הישראלי והפכו לחלק מהם :קובה, סמבוסק ,בקלאווה ,יפרך ועוד .מה שמעיד שגם לתבשילים יש היסטוריה ומורשת .אני רוצה לספר על החומר הרב שאספתי במשך שנים מהמטבח העיראקי של אמי חנה ,על המתכונים והסיפורים שלה מזווית אישית ואיך כל זה השפיע עלי. כילדה הקשבתי רבות לרדיו קול ישראל. אהבתי לשמוע את התוכנית לעקרת הבית של רבקה מיכאלי .בכל תוכנית ביקשה מיכאלי מהמאזינות לשלוח מתכון שהושמע לאחר מכן בתוכנית. רעיון זה אתגר אותי והתחלתי להתעניין במה שקורה במטבח בבית .אז התחלתי לכתוב את המתכון הראשון שלי: "קובה" ,איך לא?! ...אך התביישתי לשלוח אותו. עד היום שמור עימי הפנקס הראשון בו רשמתי את המתכונים הראשונים של אימא .על הפנקס נמצא ציור של פתיליה וסיר בישול .זה היה עידן אחר. לא בישלו אז על כיריים של גז .הקצב היה איטי .הריח והטעם היו מעולם אחר. עם השנים ,הצטרפתי לכותבי עיתון מקומי בקרית שמונה שנקרא "שכונתון", וערכתי את המדור "ממטבחה של אמא" .מזה נולד הרעיון לכתיבת ספר הבישול .קוראים רבים חיפשו את העיתון גם אחרי שפג תוקפו .גזרו ושמרו .השמות של המתכונים נשמעו אז מוזרים לקוראים מסויימים כמו: "סמבוסק". זכור לי כשמסרתי מתכון זה לעורך והוא שאל אותי" :סמבו–מה"? וצחק. כשהזמנתי את חברי המערכת לישיבה הקבועה אצלי בבית ,לא שכחתי להכין את ...הסמבו – מה? מיותר לציין שלא נותר פרור בצלחת .זה היה בשנת .1983 מאז המשכתי לכתוב מתכונים בלי קשר לעיתון .ניסיתי כל מתכון לבד מספר פעמים ורשמתי אותו .הוספתי גם סיפורי הווי ופולקלור על עיתוי הגשתם .עם הזמן אוסף המתכונים הלך וגדל עד שהצטבר אצלי חומר רב שהתאים לכתיבת ספר .היו לי לא מעט קשיים בהוצאתו לאור ובני משפחה הציעו לי לפנות לאפיק האינטרנט .זו לא הייתה החלטה קלה .זה היה חומר שעמלתי עליו שנים רבות וקשה היה לי למסור אותו כך בקלות לאינטרנט .בסוף החלטתי באופן חיובי לתת באהבה את מה שקיבלתי באהבה לציבור שמעוניין לדעת ולהכיר את המטבח העיראקי מזווית אישית .בבחינת "שלח לחמך על פני המים" ...בתקווה שגם אחרים ייהנו. כתובת האתר היא :קובה – המטבח של wwww.kuba.co.il חנה ברצוני להוסיף כי מעולם לא אהבתי לבשל ולא התעניינתי בבישול .הצורך לתעד ידע זה ולנסות אותו כדי שיהיה זמין לאחרים ,הכניס בי את הלהיטות לבשל .מיום ליום אני מגלה עד כמה הוא פופולרי בקרב הציבור ,על העושר הרב שבו ,הטעם ,והמראה שאי אפשר לוותר עליו .גיליתי גם להפתעתי שיש הרבה מבין יוצאי מרוקו פולין ורוסיה האוהבים את התבשילים האלה ושמחו מאוד על הופעת האתר .אז שיהיה בהצלחה לכל מי שרוצה לנסות .יש לנו מה לתת ולתרום כיוצאי בבל לקיבוץ הגלויות בארץ לא רק בתחום העלייה וערכי עבודה ומוסר ,אלא גם בתחום תרבות האוכל .אני גאה להיות חלק מיהדות זו. 71 לזכרם שאול חדד ז”ל המחנך והסופר שאול חדד איננו קהל רב ליווה את הסופר ,המחנך והעיתונאי שאול חדד ()2010 – 1909 למנוחתו האחרונה .ספדה לו בתו המשוררת אסנת אברהמי ,עו"ד יחזקאל פתאל ,מ"מ יו"ר אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל ,וכותב שורות אלה. המנוח היה מנהל בית הספר היסודי "מסעודה שם–טוב" ששפת ההוראה בו הייתה ערבית .בכיתה ו' נוסף לימוד השפה הצרפתית על מנת לאפשר לתלמידים הרוצים בכך להמשיך את לימודיהם התיכוניים בבית הספר "אליאנס" ששפת ההוראה בו הייתה צרפתית. המנוח היה מראשוני מורי הספורט בבתי הספר היהודיים שהוסיפו לתוכנית ההוראה את ענפי הספורט האירופים כגון :כדור עף ,כדור רגל, אגרוף והתעמלות שווידית (במקום ההתעמלות המסורתית ב"זיוורח'אנה" לפי מקצב התוף). הוא ערך את השבועון הספרותי "אלבורהאן" (ההוכחה) (בגדאד, ,)1928–1929במטרה לשרת את החברה ,המסורת והתרבות בעיראק, מתוך גאווה בשליחותו העיתונאית .כך הוא בקר בחריפות את תחלואי החברה העיראקית כגון :שכרות ,התמכרות להימורים ומשחקי קלפים ,נישואין כדי לקבל נדוניה גבוהה ורדיפה אחרי הנאות החיים ,במקום שקידה על לימודים 72 ורכישת מדעים .הוא דרש עצמאות מדינית לעיראק כדי שהעם העיראקי יגיע לרמתם של עמים מתקדמים אחרים. שאול חדד כתב מאמרים ותרגם סיפורים קצרים מאנגלית וצרפתית לעיתון "אל–חאצד" (הקוצר) ()1929–1938 שערך חברו המשורר אנואר שאול. מבין תלמידיו ,שלמדו בבית הספר "מסעודה שם–טוב" בבגדאד ,נזכיר את הסופר סמי מיכאל ,ריימונד מורה, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת הנגב, וכותב שורות אלה .הוא המשיך לעסוק בהוראה ובספורט אחרי הקמת מדינת ישראל ומנוסת אלפי צעירים יהודים מעיראק מחשש ממאסרים ועינויים. כשממשלת עיראק הכריזה על שלילת הנתינות העיראקית מהיהודים הרוצים לעזוב את עיראק העמיד שאול את בית הספר "מסעודה שם–טוב" ובית הכנסת הצמוד אליו לרשות משרד הפנים העיראקי .בית הכנסת הפך מסוף לעליה ותנועת החלוץ ניהלה את העלייה ההמונית מעיראק לישראל בשנים 1950–1951מתוך בית ספר זה. הבולשת העיראקית השליכה פצצות על בית כנסת זה כדי לזרוע בהלה בקרב היהודים ולזרז אותם להירשם לעליה, זה הקנה לבית הספר שם בכל העולם. לאחר עלייתו לישראל בשנת 1951 השתכן שאול באוהלים של מחנות העולים מארצות ערב ,למד באולפן למורים במשך שמונה חודשים והקים בית ספר ארעי באוהלים ,שלא החזיקו מעמד בפני הרוחות והגשמים ,במעברות כמו מעברות קרית אונו וסקיה (העיר אור יהודה של היום) .משרד החינוך העניק לו הקצבות זעומות להמשך עבודתו החלוצית והוא רכש ספרים וספסלי לימוד על מנת לאפשר לארבע מאות תלמידיו להמשיך בלימודיהם הסדירים .שאול המשיך בתפקידו החינוכי עד ליציאתו לגמלאות בשנת .1973 שאול חדד גילה את כישרונו הספרותי בשפה העברית בגיל מאוחר יחסית. כציוני גאה הוא לא חזר לכתוב בשפה הערבית שהטיב ליצור בה ,אלא בחר לכתוב בשפה העברית שלמד אותה בבתי הספר היהודיים והצליח להוציא לאור 36ספורים קצרים בספר עב כרס בסגנון עברי רהוט "פרח האהבה" (ת"א .)2008זהו אוצר בלום של זיכרונות מחיי החברה בעיראק ובישראל במאה העשרים והקשרים החברתיים בין הערבים והיהודים ,כולל שני סיפורים על השואה. למרות גילו המתקדם הוא הספיק לפרסם את ספרו השני ,נובלה בשם "גלגל חוזר" (ת"א )2010בו סיפר על סבלם של יהודי כורדיסתאן בשל יחס הכורדים המוסלמים ,יחסם המשפיל של יהודי בגדאד אליהם ותעתועי הגורל לגבורת העלילה. את ספרו השלישי הוא סיים לכתוב על המחשב בחצות ,למרות גילו המופלג ,ולמחרת נמצא מחוסר הכרה. הוא שב לבית החולים תל–השומר, לזכרים ואחרי חמשה ימים לא עמד לו לבו בההתאוששות מהאירוע המוחי שלקה בו .הוא נפטר ב– 2בספטמבר ,2010יהי זכרו ברוך ומנוחתו עדן. פרופ' שמואל מורה מימין לשמאל :פרופ' שמואל מורה ,מר שאול חדד ,בתו גב' אסנת אברהמי ועו"ד יחזקאל פטל( צולם בשנת )2000 ויולט ג’נגיז ז”ל ויוליט ג'נגיז נולדה בשנת 1931 בבגדאד .אימה ,נזימה סודאיי (חנינה), ( )1910–2009הייתה בוגרת בית הספר לורה כדורי (אליאנס) בבגדאד .לאביה, חיאווי סודאיי ( ,)1904–1971היה בית קולנוע בבגדאד .לויוליט היו שני אחים: פואד ( )–1932וכמאל–יוסף (;)–1947 ושתי אחיות :ברטין ( ,)–1936ואיוון (.)–1938 ויוליט התחנכה בבית הספר לורה כדורי וסיימה אותו בהצטיינות .במסגרת בית–הספר היא למדה שלוש שפות: צרפתית ,אנגלית וערבית. עם העלייה ההמונית של יהודי עיראק לישראל נותרה משפחתה של ויוליט בבגדאד .בשנת 1955היא נסעה עם אביה לטיול בפרס ופגשה בטהראן את ויקטור ג'נגיז ,בנו של כדורי מועלם ונכדו של חכם דוד שעיה (מעלם) שהיה רב באזור הפרת התיכון .ויוליט נישאה לויקטור ונולדו להם שני בנים: וינסנט ( )–1956ורוברט ( ,)–1961ובת ליזה (.)–1965 בשנת 1978עזבה משפחת ג'נגיז את פרס ועברה להתגורר בלונדון .ויולט נפטרה ביום חמישי כ"ח בטבת תש"ע ( 14בינואר .)2010 ויולט הייתה ידועה ביופיה ובנדיבותה. היא לקחה חלק בפעילותו הציבורית של בעלה הידוע בנדבנותו ובעזרתו לזולת. הזוג ג'נגיז תרם לשיפוצו של האודיטוריום על–שם ויקטור ג'נגיז ולשחזור חצר הבית היהודי על– שם ויוליט ג'נגיז במוזיאון יהדות בבל באור יהודה. בתרומת הזוג ג'נגיז נבנה גם בית הכנסת על שם כדורי מועלם ברמת–גן, ואודיטוריום גדול בבית החולים "תל–השומר" על שמו של ויקטור ג'נגיז. ויוליט הייתה קשורה לבית הכנסת ,ליוותה את הקמתו וקיבלה ספר תורה על שמה בחייה .בית הכנסת נפתח בשנת 2000 בהשתתפותם של הראשון לציון הרב בקשי דורון, ראש העיר ורבני רמת–גן, וקהל רב .ויוליט נהגה לבוא לבקר בבית הכנסת לעתים קרובות ולראות את ספר התורה שנשא את שמה ,לו נקשרה קשר הדוק ביותר. פטירתה של ויוליט הייתה אבדה קשה לבעלה ויקטור ,לבני משפחתה ולכל מכריה .יהי זכרה ברוך. 73 לזכרם עליזה בירון-קטן ז”ל עליזה בירון–קטן היא בוגרת האוניברסיטה במדעי הרוח והחברה. עליזה בירון–קטן נולדה בשנת 1926 בבגדאד למשפחה מסורתית וציונית המעורה ביהדות .אביה פנחס שבתאי סיים לימודי רבנות אך עסק לפרנסת המשפחה בניהול חנות חשמל .הסבא שלה היה מוכתאר .בשנת ,1942בהיותה בת ,16הייתה עליזה מהמצטרפות החלוץ" ל"תנועת הראשונות המחתרתית ו"ההגנה" בבגדאד .עליזה השתתפה בסמינר הראשון למדריכים של התנועה ,הייתה חניכתם של השליחים אנצו סירני ,שמריהו גוטמן ועזרא כדורי ,ובמשך למעלה משלוש שנים הייתה פעילה מרכזית בתנועה ומעמודי התווך שלה .שליחי המוסד לעליה ב' בבגדאד ,מאיר שילון ויהושע גבעוני ,שכתבו על עליזה כינו אותה "אם ומצפון התנועה" למרות גילה הצעיר .בין יתר תפקידיה בתנועה הייתה עליזה מדריכה ,יו"ר ועדת ארגון ,יו"ר ועדת תרבות ,חברת ועדת עליה וחברת מערכת עלון התנועה .היא הייתה גם חברת מזכירות התנועה בבגדאד וחברת המזכירות הארצית .בשנת 1944נבחרה לנשיאת הועידה הארצית השנייה של התנועה. עקב פעילותה במחתרת ,עמדו חייה בסכנה והבולשת העיראקית עקבה אחריה וביקשה לעצרה .בספטמבר 1945נמלטה עליזה בדרכון מזויף ברכבת מבגדאד לבירות ,ובלילה שבין 5–6באוקטובר 1945היא העפילה ברגל לארץ–ישראל יחד עם השליח יהושע בהרב בראש קבוצת עולים של 70איש .בהגיע העולים לשדות קיבוץ כפר–גלעדי הם נתגלו על–ידי הבריטים שרצו לעצרם .אך בתושייה, באומץ ובסיוע מהיר של חברי הקיבוץ 74 הוברחו העולים אל תוך המשק .האירוע התפתח להתנגשות אלימה בה נפצעו שבעה חברי קיבוצים מהסביבה .אירוע זה תואר בהרחבה על–ידי העיתונות הארצישראלית למחרת היום. חלק ממעלליה של עליזה הונצחו בספרים" :עד עמוד התליה" של יהודה אטלס" ,מעבר למדבר" של יוסף מאיר, "המחתרת הציונית החלוצית בעיראק" של מרדכי ביבי ו"רוח קדים" של שלמה הלל .בשנים 1945–1948מילאה עליזה תפקידים מרכזיים בהכשרות בקיבוצים מעוז חיים ,אלונים ,שדה–נחום ואשדות–יעקב .כמו כן היא הייתה ממייסדי קיבוץ נווה–אור בשנת .1949 בין תפקידיה הרבים הייתה עליזה גם מרכזת לשכת הקשר בין ההכשרות בקיבוצים ברחבי הארץ לבין תנועת החלוץ בעיראק .במלחמת השחרור שימשה אלחוטאית בקרבות עמק הירדן וקיבלה את אות הקוממיות .את הידיעה על נפילת נהריים קלטה עליזה כאשר עמדה על מגדל המים של קיבוץ אשדות–יעקב שהיה נתון ליריות. בתחילת שנת 1955הגיעה עליזה עם משפחתה לבאר שבע והקימה את ארגון אמהות עובדות) הנקרא כיום נעמ"ת) .עליזה ביססה את נעמ"ת והרחיבה את פעולותיה ברחבי באר שבע והנגב .היא סייעה רבות בקליטת העלייה ופעלה במעברות שהיו הבסיס להתרחבות הישוב בבאר שבע והנגב. עליזה גם הקימה מועדונים ,מעונות יום לפעוטות וחדרי הדרכה לאמהות ולעולות חדשות .חדרי ההדרכה שימשו ללימוד השפה העברית ,ללימוד כלכלת הבית ולהכוונת עולים לסידור ראשוני בארץ .עליזה ריכזה את נעמ"ת בבאר שבע עד שנת 1963והייתה חברה במוסדות המרכזיים של נעמ"ת .בשנים 1976–1977היא מונתה למפקחת אזור הדרום והערבה מטעם נעמ"ת ופיקחה על מוסדות הארגון בימית ,נתיבות, אופקים ,ערד ,דימונה ,ירוחם ,מצפה רמון ,אילת ושארם אל שייח (אופירה). בשנת 1965כאשר דוד בן–גוריון פרש ממפא"י והקים את מפלגת רפ"י ,הוא ביקש שעליזה ,שהייתה מועמדת לכנסת החמישית והשישית ברשימת מפא"י ,תופיע ברשימת רפ"י ושלח את חברי הכנסת גדעון בן–ישראל ומרדכי בן–פורת לשכנע אותה .אך עליזה סירבה להצעה והעדיפה להמשיך ולסייע לשכבות המצוקה בבאר שבע. מאוחר יותר הופיעה עליזה ברשימת המועמדים לכנסת העשירית מטעם מפלגת תל"ם בראשות משה דיין. בשנים 1973–1976הקימה עליזה וריכזה את שירות הייעוץ לאזרח(שי"ל) מטעם משרד העבודה והרווחה ,פתחה סניפים בבאר שבע והצליחה להחדיר לציבור הרחב את המודעות לזכויותיו. באותו זמן נבחרה עליזה מטעם משרד התעשייה והמסחר כחברה בוועדת הביקורת לזכויות הצרכן .מנובמבר 1976היא עבדה באגף הרווחה של עיריית באר שבע ובשנים 1982–1988 מונתה למנהלת מרכז הסיוע לעיוור מטעם עיריית באר שבע. עליזה פעלה במספר ארגונים התנדבותיים וציבוריים :שילוב מורשת קהילות ישראל במורשת בית סבא לזכרם ;האגודה למען החייל בבאר שבע ; סיוע והדרכה במועדון למען העיוור משנת 1988במשך 20שנים; ממייסדי עמותת חי התומכת במחלקה האונקולוגית בבית חולים סורוקה בבאר שבע; חברת עמותת אל סם למלחמה בסמים וגם שימשה סגן יו"ר האגודה במשך מספר שנים; מרצה בהתנדבות בנושא המחתרות הציוניות בפני תלמידים, חיילים ומועדוני קשישים; משנת 1973 חברה במועדון הסורופטימיסטיות בישראל ,ארגון בינלאומי של נשים עובדות השייך לפדרציה האירופית. עליזה נבחרה ושימשה כנשיאת המועדון במשך 5שנים. עליזה בירון–קטן קיבלה את האותות והעיטורים הבאים :אות הקוממיות על השתתפותה במלחמת השחרור ,אות ההגנה על היותה חברת ההגנה בארץ ובחו"ל ,אות על"ה (“עיטור לוחמי המדינה”) אות הוקרה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית על פעילותה בתנועה הציונית בגולה ,תעודת הוקרה מטעם הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות וכן אות יקירת העיר באר שבע. עליזה הלכה לעולמה בי"ז בתמוז תשס"ח ,ה– )20.7.2008אחרי מחלה רן סמוראי ז”ל רן סמוראי היה יו"ר ועד יוצאי עמארה בישראל .הוא נפטר בי"ב באלול תשס"ט ( 1בספטמבר .)2009 רן היה בן למשפחה ענפה ונכבדה .הוא העפיל מעיראק דרך פרס ארצה בגיל עשר ,נקלט והתחנך בקיבוצים יקום וחפצי בה .עם הגיע משפחתו ארצה הוא הצטרף אליה אל מעברת מגדיאל. חיי הסבל במעברה לימדו את המשפחה, כרבים מאתנו ,פרק בהישרדות ,בתנאי צנע ,מחסור ומצוקות ,ובכל זאת ולמרות הכול ,התנערנו מן השבר ועמדנו מהר על הרגליים ,כאזרחים נבנים ובונים ,תורמים לעצמם לזולתם, לעם ולמדינה. אחרי השירות הצבאי פנה רן לעסקים והצליח .הוא נשא את דליה לבית אגמי ,אשת חיל שהייתה לו לעזר בכל עת וגם בחוליו בעת האחרונה. רן היה איש משפחה ,מלח הארץ, אופטימי ,נמרץ וחרוץ ,חייכן שחיוכו כובש ,מלבב ומקסים ,נעים הליכות, נאה ויפה תואר .הרבה במתן בסתר וסעד רבים .הייה גאה במשפחתו, במוצאו ,בעמו ובמדינתו. כיו"ר ועד יוצאי עמארה בישראל ,מימן מכיסו פרויקטים רבים כמו הוצאת חלק ב' של הספר "עמארה עיר בין הדקלים" למשה דבורי ,הפקת תקליטורים המתארים אירועים חשובים בפעילות הקהילה בארץ שהופצו במחירים מסובסדים ,ובכך פעל ועודד את המשך שימור המורשת החיובית של קהילתנו, ועודד מפגשים ליוצאי העיר. גם הסרט "זיכרונות מעמארה" בהפקת גב' עמירה עופר ,בו תיאר ,בחיוך ובחן מתוק האופייני לו ,את הפרק המפואר של גוזל רך ,ילד ,המעפיל ארצה דרך פרס בדרכים לא דרכים לפני העלייה ההמונית מעיראק .הסרט זכה לשבחים והוקרן פעמיים בערוץ הקהילתי .כל אלה ,הם אירועים חיוביים חיוניים לתיעוד ,בהם עסק רן בהצלחה על אף חוליו בעת האחרונה .ניתן לקבוע בוודאות כי פעילותו הציבורית של רן התאפיינה באיכותה הסגולית המיוחדת קשה למגינת ליבם של משפחתה ושל ידידיה הרבים .ב– 31.3.2009נערך ב"מרכז מורשת יהדות בבל" ,בשיתוף ארגון יוצאי המחתרת החלוצית בבבל, ערב הוקרה לזכרה של עליזה .אולם ה"מרכז" היה מלא מפה לפה .נוכחו חברי תנועת החלוץ ,ידידיה הרבים ומשפחתה האוהבת ,אשר העלו זיכרונות מתחילת פעילותה המגוונת בתנועה ומפועלה הציבורי וההתנדבותי הרב. יהי זכרה ברוך. יואב בירון–קטן במינה. במפגש האחרון של יוצאי העיר ב"מרכז מורשת יהדות בבל" ,מפאת חוליו ,לא יכלו רגליו של רן לשאת את גופו ,ובכל זאת הוא השתתף ומאוד שמחתי לספר בפני באי הכנס יוצאי העיר ,את שבח פעילותו הרבה ותרומתו הנדיבה .לבנו גאה לראות את הקהל מריע במחיאות כפיים לכבודו. רן אתה תחסר למשפחה כשם שתחסר לנו ולרבים .דליה הרעיה ,הבת לאה גינת ובני ביתה ,הבן יריב ובני ביתו ,הבן אופיר ובני ביתו ,האחים והאחיות ובני ביתם ,כל הקרובים ,הידידים והמכרים, חברי הועד ויוצאי העיר ,כולם אבלים על מותו של רן סמוראי .אנו החזרנו את הפיקדון ,אותך רן היקר ,היהלום שלנו ,אל חיק האל. שא נא רן ,מרגלית נאה שלנו ,תפילה במרומים ,לבני משפחתך ולכולנו: לשלווה ,לביטחון ולשלום. כשושן היית ,מדיף לנו ריח נעים .האל רצה בך ,להושיבך ליד עדנו להתבשם מיושרך ,מקסמך ומנוחותיך. המרחם על כל בריותיו ,יחוס ויחמול וירחם על הנפש הטהורה :רן בן ויקטוריה וצאלח נמורדי ,רוח ה' תניחנו בגן עדן ,לעד אמן. עזרא מורד 75 לזכרם מתוך תחושת שליחות כמו המכון לשיקום נפגעי ראש ,המל"מ–המרכז למורשת המודיעין ,וסייע לעמותת גמלאי השב"כ וגמלאי המוסד .יעקב בכור שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת של "מרכז מורשת יהדות בבל" במשך שנים רבות .פעילות שראה בה קודש לשימור המסורת והמורשת של יהדות בבל. יעקב בכור ז”ל טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו בצער רב נפרדנו בחודש תשרי ,בימים שבין כסה לעשור עת התקדש יום הכיפורים ,מיקירנו ,עטרת ראשנו, יעקב בכור ז"ל. יעקב עשה את מרבית שנות חייו בעשייה ציבורית למען החברה והמדינה. כשאומרים "שליחות ציבורית" ,זו הוויה שמכילה תכונות של מנהיג המסוגל לארוג את האמת והשלום יחדיו, מצעידה אל הטוב והתקווה ומשמשת מודל לחיקוי בקרב שולחיו. במהלך שנות חייו פעל יעקב להשיג את היעד שהציב לעצמו ,עשייה למען האדם והחברה תוך הקפדה יתרה על יושר ודרך ארץ .תכונות אלו לא דהו ולא השתנו לאורך השנים ,אותה ענווה ,צניעות ,מאור פנים ,נאמנות, חוכמה ואופטימיות ליוו אותו בכל פועלו .למרות היותו ברוך כישרונות ומחזיק במשרות ציבוריות בכירות ,לא גבה לבו ולא הסכים להתגדר בעטרות רבות שהיו ראויות לו. יעקב בכור נולד בעיראק ועלה לישראל בשנת .1955הוא בוגר האוניברסיטה בכלכלה בירושלים העברית וסטטיסטיקה ומוסמך במינהל עסקים, בעל רישיון לראיית חשבון. בשנים ,1955–1961מיד עם עלייתו ארצה ,החל יעקב את דרכו בשרות הביטחון הכללי ,ובשנת 1961הוא עבר פרט משמיכה לתינוק "מלחפה" ,עיראק, המחצית הראשונה של המאה ה ,20-טול ומשי ,רקמת פסיס "תיל" ,תרומת דוד פתל 76 לעבוד במשרד מבקר המדינה בתפקידי ביקורת שונים ,עד שבשנת 1974מונה לתפקיד המשנה למנהל הכללי של משרד מבקר המדינה והאחראי מטעם המשרד על הביקורת במערכת הביטחון על כל שלוחותיה .בשנת 1980הוא מונה למנהל הכללי של משרד מבקר המדינה עד שפרש משרות המדינה בשנת 1983והחל בפרקטיקה פרטית בראיית חשבון. בשנת 1985מונה יעקב לחבר במועצת המנהלים של בנק הפועלים ,ובשנת 1995נבחר מחדש לחבר דירקטוריון הבנק .הוא שימש כיושב ראש ועדת הביקורת וחבר בועדות האשראי והמאזן של דירקטוריון הבנק .יעקב שימש גם חבר דירקטוריון ויו"ר ועדת הביקורת בדירקטוריון התעשייה הצבאית .גם כאשר פרש רשמית משרות המדינה ,הוא לא פסק מעשיה ציבורית ועסק בהתנדבות בגופים רבים בספר תהילים אומר דוד המלך" :מי יגור באוהליך ומי ישכון בהר קודשך .הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו ,לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו( ".תהילים, ט"ו ,א'–ג') .דברים אלה משקפים את מסכת חייו של יעקב בכור ז"ל הנפרד מאיתנו בכתר שם טוב .לכתו של יעקב מהווה אבידה לציבור מוקיריו .תבונתו המשתלבת עם נועם הליכותיו יחסרו לנו מאוד. זכרו לא ימוש מאיתנו לעד – יהי זכרו ברוך. מרדכי בן–פורת הוסיף: נדהמנו לשמוע על פטירתו של יעקב בכור .אדם צנוע ,מסור ,נמרץ בעשייה הציבורית .חרף העומס שהוטל עליו, הסכים וכיהן כיו"ר ועדת הביקורת של "מרכז מורשת יהדות בבל" .עשה זאת שנים רבות במסירות רבה תוך הזדהות מלאה עם ה"מרכז" העוסק בשימורה של מורשת יהדות בבל .הוא הכין את הדו"חות השנתיים והיה הכתובת האמונה למתן תשובות לכל בעיה שהתעוררה. נהרדעא -בטאון מרכז מורשת יהדות בבל פתוח 24שעות ביממה יום ו’ עד שעה לפני כניסת השבת מכבדים כל סוגי כרטיסי אשראי חדש!! שד' קוגל 40חולון טל' 03-5050043 בקרוב סניף נוסף באזור טל’ 1-700-700-179 גליון מס' 31 סתיו תשע"א ()2010 60שנה למבצע "עזרא ונחמיה" ,עולים ב"שער העליה"1951 , באדיבות "הארכיון הציוני המרכזי בירושלים" נהרדעא ,ביטאון "מרכז מורשת יהדות בבל" גליון מס' , 31סתיו תשע"א ()2010 בס”ד עורך :ד"ר צבי יהודה יו"ר המערכת :מרדכי בן-פורת חברי המערכת :פרופ' יצחק אבישור ,עובד בן-עוזר, ד"ר ליליאן דבי-גורי ,פרופ' שמואל מורה, ד"ר שאול סחייק ,אריה שמש ,עידית שרוני מנכ"ל :יגאל לושי מזכירות :תמי אבני-הובר סריקה :נועה ספקטור צילום :איילת שמש בדיקת טקסט :אבי סופר התוכן דבר היו"ר 60שנה לעלייה ההמונית 1 המו"ל" :מרכז מורשת יהדות בבל", שד' מרדכי בן-פורת ,83ת.ד 151 .אור יהודה ,60251 טלפונים 03-5339278/9 :פקס03-5339936 : דואר אלקטרוני[email protected] : אינטרנטhttp:/www.babylonjewry.org.il : עיצוב גרפי :רויטל אביב דפוס :שלמה לוי ,תל-אביב © ISSI 0333-6905מרכז מורשת יהדות בבל 2010 "מרכז מורשת יהדות בבל" נתמך על-ידי משרד המדע התרבות והספורט ,משרד התקשורת ,קרן יהודה אסיא ,קרן HSBCפלורה שוקור ,קרן HSBCעבדאללה סאלח שוקור ,עיריית רמת-גן זיכרונות זיכרונות מ"פרדס הילדים" אליהו בכור מרדכי בן-פורת משמעת בבית הספר "שחמון" מהנעשה במוזיאון התצוגה "מעולפת ספירים" 2 פריטים שנתרמו למוזיאון 5 סיפורו של פריט 6 עידית שרוני אורלי בחר אבו חזקאל ואבו מנשי מאסר והחרמת רכוש מהנעשה ב"מרכז" סקירת אירועי ה"מרכז" מחג השבועות לגאולה יגאל לושי ערב ההתרמה 2010 ביקור אישיות מכורדיסתאן 13 22 הספרייה הנודדת מעיראק 23 ערב הוקרה לניר שוחט 24 רשימת התורמים אתרי הנצחה 26 26 מהנעשה במכון המחקר ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד 27 אריה שמש מאיר דקל הרצל ובלפור חקק 37 39 41 44 47 חוג בבלי בשנת 1953 דוכיפת זהב 49 צבי עקירב אילה שעשוע-מירון 51 פרופ' בוסתנאי עודד 53 פרופ' שאול רגב בצוק העיתים פרופ' שמואל מורה יהודי בבל בדורות האחרונים הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי 29 צבי גבאי ד"ר צבי יהודה צאלח ודאווד אל-כוויתי 30 חיי יום יום בבגדאד ב1880 - 33 שלמה אל-כוויתי 54 עו"ד מרדכי ביבי זיכרונות משנות הבציר שונות ארכיון יהודי עיראק 55 57 אריה שמש ה"נכבה" הפלסטינית אריה שמש קוראים ומבקרים כותבים ממטעמי יהודי בבל קובה בורגול מטוגנת רח’ יוסף חיים (ליד אנטבה הישנה) טל03-5336222 . 70 יוכי ירמיהו-לוי אתר על המטבח העיראקי 71 יוכי ירמיהו-לוי לזכרם שאול חדד ז"ל 72 פרופ' שמואל מורה 58 59 יואב בירון-קטן רן סמוראי 73 74 75 עזרא מורד יעקב בכור תבלינים * פירות יבשים * קטניות * סוכריות אספקה למוסדות ואולמות * טחינה במקום 67 בנימין בן אליעזר אסנת לחמי אביזהר נחשון מירה הלילי ומרים שגיא תקוה קולטר נורית גבע משה צורף עמנואל נחתומי נתן פתחי שלמה דר חיה ודוד גורן (דנגור) ויוליט ג'נגיז ז" ל עליזה בירון-קטן צבי גבאי פיצויים ליהודי ארצות ערב הברחת רשיד עאלי לברלין 65 חמדה כרים 48 נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי געגועים לימי הטוב 64 ח'אלד אל קשטיני משה שמש ביקורת ספרים גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל שר האוצר היהודי הראשון 62 צבי גבאי הרצל ובלפור חקק אסון בבגדאד להשיב ליהודים אזרחותם ורכושם 61 אריה שמש (תרגם) צבי שמש אורלי בחר 9 35 שמואל אביעזר עלייתי לישראל 60 מאזן לטיף שאול חדד אכרם (אברהם) זערור ד"ר צבי יהודה 34 מהעיתונות הערבית שיבת יהודי עיראק תבליני דידי ובניו 76
© Copyright 2024