זיהוי אבני החושן זֹהר עמר סוגיית זיהוי אבני חן הנזכרות במקורות הקדומים היא מהקשות והסבוכות ביותר .מסתבר שכבר בתקופת חז"ל לא הייתה תמימות דעים בזיהוי אבני החושן והתקיימו להן פרשנויות שונות .על העדר מסורת זיהוי אותנטית אפשר ללמוד ,למשל ,מהעובדה שחכמי ישראל מימי הביניים ,כמו רש"י והרמב"ם ,לא פירשו מהן אבני החושן ,ואילו על זיהויו של רס"ג הוטחה ביקורת נוקבת ,כפי שהביעּה, למשל ,אבן עזרא (א"ע הארוך לשמות כח ט). זה ,אפוא ,מוביל לקביעה שכל סוגיית זיהוי אבני החושן היא בגדר השערות ,ואין כל הכרח לקבלן קבלה מחייבת מבחינה הלכתית או מבחינה מדעית .המחקר המודרני יכול רק להאיר ולתרום בבחינת מידת סבירותם של הפירושים השונים. המתודולוגיה של זיהוי מדעי של האבנים במקורות אינו שונה בעקרונותיה ובכליה מאלה המקובלים בעולם המונחים הבוטני והזואולוגי והגֶ מֹולֹוגי (מדע אבני החן) .הוא מבוסס בראש ובראשונה על ניתוח הטקסט והקשריו הספרותיים, התרבותיים והריאלים; בחינת מסורות הזיהוי של התרגומים והפירושים הקדומים והשתלשלותן; וכן השוואה למקבילות מתרבויות אחרות ובדיקת מקורות חיצוניים בני התקופה ומאוחרים יותר. כאשר עוסקים בפירושים מתקופת המשנה יש להתייחס ולהשוות לספרות הקלסית שהתייחדה לאבנים ולמינרלים ,למשל ,לחיבוריהם של תיאופרסטוס ופליניוס .כלי מחקר נוסף הוא מדע הבלשנות :מחקר פילולוגי השוואתי בין שפות שונות; פירוש אטימולוגי ותופעת המעתק של שמות האבנים בין שפות ותקופות שונות .גם לממצא הארכאולוגי מהתקופות השונות חשיבות רבה בתרומה לפרשנות המקורות ההיסטוריים שאפשר לייחס לו. אולם מלבד מדדים אלה יש להיות מודעים להבדל המהותי בין המדדים שבהם הקדמונים הגדירו ,זיהו ואפיינו את אבני החן ובין המדדים המקובלים במחקר המודרני .בעבר הזיהוי הסתמך בעיקר על תיאור תכונה חיצונית בולטת ודרגת קושי יחסית ,ולא על זיהוי כימי־מינרלוגי ואטומי במכשור מדויק .לכן, ועל בדיקת קשיות מוחלטת ִ אפוא ,אבנים ממשפחות מינרלים בעלי הרכב כימי ומבנה פיזיקלי שונים ,שלהן צבע וצורה דומים, היו יכולות להיכלל באותה קבוצה ואף להיקרא באותו שם .למשל ,ה"אודם" הוא שם כללי לאבני חן אדומות שעשויות להיות דומות ,אף שמבחינה מינרלוגית הן ממשפחות שונות ,כמו :קרנליאן, גארנט ,רובי ועוד .הנחות יסוד נוספות הן שכמה מאבני החושן היו באותו צבע ,אבל בלי זהות מוחלטת בגוון .כמו כן ,מבחינה היסטורית אבני החושן מייצגות את האבנים היקרות והקשות יחסית שהיו בעת העתיקה ,ולא את האבנים היקרות יותר שהופצו רק בתקופה מאוחרת ,הרבה אחרי ימי הבית השני ,למשל ,הדיאמנט המלוטש (היהלום של ימינו). 5 מתוך עשרות פרשנויות קדומות וחדשות אפשר לבחור בגישה האקלקטית ,אשר בוחנת ובוררת כל זיהוי אבן בנפרד ,בהתאם לנתונים ולסבירות הנראית לנו תחת מגבלות ידיעותינו והבנתנו. בנספח זה אנו מציעים את הגישה המתמקדת בשיטת זיהוי אחת עקיבה .לעניות דעתנו ,יש לתת העדפה לתרגום אונקלוס (שאף ביאורו אינו ברור 6 לגמרי) .זאת ,משום שאף אם הוא עבר עריכה מאוחרת ,הרי שמקורו נכתב בארץ ישראל ,זמן קצר יחסית לאחר חורבן הבית השני ואפשר שהוא משמר בחלקו את "זיכרון המקדש" .בנוסף ,הגישה הרבנית רואה בתרגום הארמי־יהודי מקור בעל תוקף וסמכות הלכתית על פני תרגום השבעים. בחלק משמות האבנים :אודם ,פטדה ,ספיר ולשם, קיימת למעשה הסכמה בין שני תרגומים אלה.
© Copyright 2024