הכותב הינו אילן תיתון ,בוגר התכנית ,אשר סיים תואר ראשון בחינוך גופני במכון "וינגייט". בעת שירותו הצבאי שירת כלוחם בהנדסה קרבית והוכר כחייל בודד. כותב אני כעת בלשון העבר כילד ההולך לו לאיבוד... ילד הייתי בין 19.5כצרפתי בעברי ,וגבר נבראתי בהיותי העכשווי כישראלי. לסיכום העשור האחרון אני אילן תיתון מציג לפניכם את ההצלחות הגדולות שלי עד הגילוי העצמי... כצרפתי במקור תמיד חלמתי על ישראל. ולמה תשאלו אותי? כי יהודי שייך למדינתו. ולמרות זאת השייכות אינה מספיקה כדי להשתלב בחברה הישראלית הבנויה סביב המדע, החקר והטכנולוגיה המתקדמת. בעלייתי לארץ לפני עשור ,המושגים השכלה ולימודים נטשו אותי בכיתה ט' תוך חוסר בגרות דבר שלמעשה ימנע ממני להשתלב. בשלב זה הידרדרתי מעבודה לחוסר מעש ,מחברים לבדידות עד שכבר לא היה לאן. חשוב שתדעו שעד אז הודחתי מכל מסגרת חברתית קהילתית עד שבשלב מסוים גם הורי ביקשו ממני לעזוב את הבית בטענה שגם הם הגיעו לסף יכולת לסבול מהשטויות שגרמו להם נזק וסבל רב ושמעכשיו עלי לנהל את חיי לפי רצוני ולקחת אחריות על מעשי. ידעתי שלשנות מקום זה לשנות מזל והכול היה ביד הגורל... מה שרק העצים וחיזק את התיאוריה וגרם לי לקום ולעלות לארץ הוא כאשר האזנתי בשידור רדיו של רשת יהודית צרפתית ואוזני שמעו את שיחותם של חיילים בודדים אשר משרתים בצה''ל ומוסרים להוריהם עד כמה בתפקידם מרגישים תחושה של שייכות ונתינה למדינה. וברגע זה הסתכלתי מול המראה והרהרתי בליבי'' :אילן אתה הולך להיות חייל בצבא ההגנה לישראל ולא סתם חייל ,אלא החייל הכי טוב שאי פעם היה''. כך אמרתי כך עשיתי. בנוסף לכך לא ניתן להימנע מאירועי הלינץ' של חיילי מילואים ברמאללה ומוחי קיבל את הפקודה הסופית שעוררה את הלוחם מתרדמתו וגרמה לו לקום ולהפוך את הדיבור העצמי למעשים קונקרטיים בפועל. ולכן ישראל הייתה הפתרון לפני האסון... אלה שלעלות לארץ בכוחות עצמך ועוד ללא מסגרת תומכת בגיל ההתבגרות הוא אתגר כמעט בלתי אפשרי. ובכל זאת לקחתי כמשימה להתחיל מסלול חדש עם אמביציה ומוטיבציה גבוהה שיאפשרו התקדמות הדרגתית ובטוחה. בלילה הראשון בחורף 2001מצאתי את עצמי ישן ברחובות ירושלים עם מעט מאוד כסף לתחילת הדרך... והשאלה שנשאלה טרם כל ,הייתה שאולי כדאי לחזור חזרה מהיכן שבאתי כי כאן אף אחד לא באמת מחכה לי... ובכל זאת בבוקר הראשון של היום השני ניגשתי לסוכנות היהודית בידיעה שכאן ההזדמנות לעשות מהפך תחייך אלי ,וזאת משום שהסוכנות היהודית בצרפת לא האמינה שיש לי את מה שדרוש על מנת לעלות לישראל והחליטו על סמך הניסיון הקודם שהיה להם שהם אינם תומכים בכל מאמצי על מנת למצוא מסגרת קהילתית חברתית. ומאז אתגרים רבים עברתי ,התמודדויות לבד מול המציאות הקשה של תחילת שנות ה 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השלישית כאשר מדינת ישראל נאבקת שוב על זכות קיומה... ובכל זאת בזכות מנהל הסוכנות צ'יקי הוד נקלטתי בקיבוץ רמת רחל שבירושלים בתור "אולפניסט" . שם שהיתי קרוב ל 6שנים ...של אינטראקציה מעולה עם תושבי המקום שידעו לשלב אותי בחיי הקהילה וכך הרגשתי שייכות למקום ולעיר שכולה זהב. בתחילת דרכי באולפן הצטרפתי לקבוצה נחמדה שבאה לספוג את האווירה הישראלית ולחזור לארצות הברית להמשיך את לימודיהם באקדמיה. אני החלטתי אחרת ,כמו תמיד ...ורציתי יותר מכל לחיות במדינה שכל השנים האלה הייתי מרוחק ממנה כמו תינוק שנפגש לראשונה עם אימא אחרי 20שנות חסך. ובפעם הראשונה הייתה לי את כוח הזכות לנטוש את זהותי הצרפתית ולהפוך לישראלי רעב להצלחות. כך אמרתי וכך עשיתי .עם אנרגיות יוצאות מכל גבול שכח עליון העצים ,ניווט ונתן לו השראות רבות להיות מוצלח בכל מקום אשר יהיה. הגיוס לצבא היה השלב הראשון בו עברתי בהצלחה ואף בהצטיינות את האתגר והעלה את הערך העצמי באופן חד משמעי בדרך להגשמה... אך למרות זאת ,טרם ידעתי לקרוא ולכתוב בשפה העברית וכך לקראת תום השירות ,צה''ל הפנה אותי לחזור לספסל הלימודים להשלמת 12שנות לימוד. ושוב בעוצמה יוצאת מכל גבולות שנמשכה יותר משישה חודשים של לימודים אינטנסיביים בהם כל שנייה קובעת ,השגתי את התעודה הראשונה שלי בחיים ,בן 23ההייתי אז "(- מייד לאחר סיום הלימודים ושחרור מהסדיר דילגתי ליעד הבא; הר הצופים באוניברסיטה העברית בירושלים להשלמת תעודת בגרות במלוא מובן המילה שמעידה היטב על כך שחל תהליך התבגרות בדרך להגשמה .והנה אני בין 25ויש לי תעודת בגרות. ההגשמה שדיברתי לעיל כאזרח מדינת ישראל היא להגן על מולדתי כפי שעשיתי בשירות הצבאי המיוחד בתקופות של קונפליקט ועד היום בשירות המילואים בזירה הראשונה. אחרי קבלת תעודת הבגרות'' ,עצרתי לרגע עם עצמי'' והרהרתי בליבי... איך אני יכול להמשיך לתרום לארץ שתמכה ,כיוונה ודחפה אותי קדימה על מנת שכל ימי יהיו תמיד סביב ההישגים. מי עשה אותי לוחם קרבי ובוגר תעודת הבגרות מלאה'',רק בישראל''. ולכן ידעתי שבחובתי להגן על מדינתנו הצעירה ולגדל גיבורים חדשים כמו הילדים של דוד המלך... ואז נוצר חיבור בין החייל מצטיין בצבא לרמת הכושר המעולה שטיפחתי דרך השקעה והתמדה לאורך שנים והרגשתי שיש בי את הזיקה המתאימה להעניק את תכונותיי המיוחדות ולהפוך לאיש חינוך מופתי'' .תיתון אומר תיתון יודע'' ולכן את התואר הראשון באקדמיה במכללת וינגייט בתחום של החינוך גופני וכך יבוא דור חדש לגילויים עצמיים כפי שקרה גם לי. ומייד לאחר הטקס השנתי הראשון של מלגת אימפקט התרגשתי בידיעה שיהודי התפוצות מזדהים עם לוחמי צה''ל בנתינת ערך מוסף גם לאחר השירות הצבאי ותורמים בכך בכל צעד על מנת שתמשיך להגן על המולדת גם מבפנים. ועל העובדה הזאת אני אילן תיתון גאה נרגש ושמח להיות בוגר תכנית אימפקט המדהים ולהיות השנה המנחה הרשמי של טקס פתיחת שנת הלימודים 2012שבידי תואר ראשון שהוא בעצם מוביל אותי אל עבר דרך חדשה המובילה אל האור... האור מציון "(- נכון להיום אני מכהן כמורה בבית ספר תיכוני ,עוסק בתחום של החינוך המיוחד עם אוכלוסיות בעלי מוגבלויות מוטוריות וקונטיביות וגם נוסף לכך עוסק בשיתוף פעולה עם צה''ל להכנת בני נוער טרם הגיוס לצבא ,במטרה להכין וללמד אותם לדעת להתמודד טוב יותר עם מצבים לא רגילים דרך חוסן מנטאלי ובניית רמת כושר גופנית מעולה. כל אותם מרכיבים אשר בנו ,ויצבו את דמותי מסייע להם לקבל השראה ומסייעים לי כמאמן מקצועי להעביר את הידע עם המון נחישות במעשי ובדברי הכובשים. משום שעם הצלחה ,קשה להתווכח. נתראה ב 9.11.2011וגם שם יש ממה לצפות ממני אילן תיתון
© Copyright 2024