‫שמואל פלאטו שרון‬ ‫חוצה‬ ‫גם‬ ‫באדום‬ ‫ספר זה מצטרף בהוצאתו אל‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫"יומיים…‪ 30‬שנה"‬ ‫"אזרחות בינלאומית"‬ ‫"יש עתיד"‬ ‫"המעלית"‬ ‫"מוכרי הנפשות"‬ ‫" להחזיר לצרפת"‬ ‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬ ‫מאת שמואל פלאטו שרון‪.‬‬ ‫מאת שמואל פלאטו שרון‪.‬‬ ‫מאת שמואל פלאטו שרון‪.‬‬ ‫מאת סטיוארט בל‪.‬‬ ‫מאת גבריאלה בשיתוף שמואל פלאטו שרון‪.‬‬ ‫מאת אסף רובין‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הספר מוקדש‪ ,‬לביתי הילדה‬ ‫ולבני יואב‬ ‫‪2‬‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫החופש תמורת מיליון דולר‬ ‫‪5‬‬ ‫פליט במכנסים קצרים‬ ‫‪8‬‬ ‫המלחמה‬ ‫‪12‬‬ ‫מלך הסמרטוטרים‬ ‫‪30‬‬ ‫אנשי הקש‬ ‫‪34‬‬ ‫אצל ידידי הנשיא גוּסטאב‬ ‫‪39‬‬ ‫בפני השופטים‬ ‫‪45‬‬ ‫חזרה לעסקים‬ ‫‪50‬‬ ‫המוכס העובר לפני המחנה‬ ‫‪61‬‬ ‫השרפה‬ ‫‪67‬‬ ‫חלק שני‬ ‫חבר ‪ -‬כנסת בארצי‬ ‫‪73‬‬ ‫שוק המרגלים‬ ‫‪77‬‬ ‫על דא ועל הא‬ ‫‪84‬‬ ‫תחת הפצצות הלבנוניות‬ ‫‪94‬‬ ‫מילאנו כולם יורדים‬ ‫‪102‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שמואל פלאטו שרון‬ ‫חוצה‬ ‫גם‬ ‫באדום‬ ‫מו"ל‪ :‬סימיבול בע"מ‬ ‫הפקת הספר והדפסתו‪ :‬אסף רובין‬ ‫מצרפתית‪ :‬יעקב בן דב‬ ‫‪4‬‬ ‫החופש תמורת מיליון דולר‬ ‫‪5‬‬ ‫זה היה ערב חג המולד ‪ .1976‬באותו ערב חזרתי לישראל כשכל חיי עומדים לפני מהפך חדש‪ .‬לאחר‬ ‫חניית ביניים בלונדון עמדתי לפגוש את אשתי‪ ,‬אנט‪ ,‬יהודיה מרוקאית יפה מאוד שהכרתי בפאריס‬ ‫ושכרעייתי‪ ,‬חלקה עמי את שנותינו היפות והנפלאות )ושב ‪ ,1978 -‬תעניק לי בן‪ :‬יואב(‪ .‬המטוס‬ ‫נחת בשדה התעופה לוד בחצות וחצי‪ ,‬לאחר כניסת השבת‪ ,‬ובעוד צוות הקרקע ממשיך בעבודתו‪,‬‬ ‫אנשי "שירות שלום"‪ ,‬שמתפקידם להקל על האח"מים את הסידורים הרשמיים‪ ,‬כבר עזבו‪.‬‬ ‫נאלצתי לעמוד בתור‪ ,‬כמו כולם‪ .‬מעברו השני של דוכן ביקורת הדרכונים המתינו לי אשתי וסימון‪,‬‬ ‫הנהג שלי‪ .‬אנט ראתה אותי‪ ,‬ונדמה לי כאילו כבר הבחנתי במעין דאגה במבטה‪ ,‬כאילו חושה הנשי‬ ‫ניבא לה שאסון עומד להתרגש עלינו‪.‬‬ ‫הושטתי את דרכוני לפקידת ביקורת הדרכונים‪ ,‬אדמונית יפה וחביבה‪ ,‬מגבעת תקנית לראשה‪.‬‬ ‫היא בחנה את ניירותיי‪ .‬עיניה התרחבו‪ .‬היא זרקה מבט‪ ,‬חזרה אל דרכוני‪ ,‬ושבה ובחנה אותי‬ ‫מחדש‪ .‬חייכתי אליה‪ ,‬והיא החזירה לי חיוך‪.‬‬ ‫"מי אתה?" שאלה אותי ברוך‪.‬‬ ‫"שמי רשום בדרכוני‪ :‬שמואל פלאטו שרון‪".‬‬ ‫"היא סגרה את הדרכון ‪ .‬הושטתי את ידי כדי לקבלו‪ .‬אולם היא המשיכה להחזיק בו‪.‬‬ ‫"רגע אחד‪ " ,‬אמרה‪" .‬אנא המתן לי כאן‪".‬‬ ‫היא נעלמה וחזרה כעבור מספר רגעים כששני קציני משטרה נלווים אליה‪.‬‬ ‫"שלום אדון פלאטו שרון‪ ",‬אמר לי אחד מהם‪" ,‬אנא בוא אתנו‪".‬‬ ‫וכשלא זזתי‪:‬‬ ‫"קבלנו הוראות בעניינך‪" ".‬עלינו לטלפן לירושלים‪".‬‬ ‫"אבל הרי שבת היום!" קראתי‪.‬‬ ‫הקצין משך בכתפיו‪:‬‬ ‫"המחשבים לעולם לא נחים‪ .‬שבת או לא‪"...‬‬ ‫"מחכים לי!"‬ ‫"זה לא יארך זמן רב‪ .‬עלינו לשלוח טלקס‪".‬‬ ‫נתלוויתי אליו לתוך אולם‪ .‬הוא ניגש למקלדת והקיש עליה‪.‬‬ ‫"נמתין לתשובה‪ ".‬אמר בחזרו אלי‪.‬‬ ‫הוא הציע לי באדיבות קפה‪ .‬שוחחנו בנימוס‪ .‬תקתוק הטלקס הדהד בחלל האולם‪ .‬הקצין ניגש‬ ‫למכונה‪ .‬כשחזר הייתה הבעה של דאגה נסוכה על פניו‪.‬‬ ‫"עלינו להחזיקך עד מחר‪".‬‬ ‫אמרתי בקוצר רוח‪:‬‬ ‫"אני רוצה לחזור הביתה!"‬ ‫"זה בלתי אפשרי‪ :‬יש לנו הוראות‪".‬‬ ‫"אשתי מחכה‪ .‬וגם נהגי‪".‬‬ ‫"תוכל להחליף כמה מילים עם אשתך ולמסור את מזוודותיך לנהגך‪ .‬אך עליך לבוא אתנו‪ .‬אני‬ ‫מצטער …‪".‬‬ ‫ניגשתי אל אשתי ונשקתי לה‪ .‬סימון שאל אותי מה מתרחש‪.‬‬ ‫"אין לי מושג‪ ",‬עניתי‪" .‬אולי בעיה עם צרפת…‪".‬‬ ‫וכשהסתכל בי בדאגה‪ ,‬טפחתי לו בידידות על כתפו והוספתי‪:‬‬ ‫" אל תדאג‪ .‬הכול יסתדר מחר‪ .‬אולם טלפן ללבני ובקש ממנו לבוא מיד‪".‬‬ ‫לבני‪ ,‬שנהיה ידידי‪ ,‬היה לפנים שוטר‪ ,‬מפקד מחוז תל אביב‪.‬‬ ‫כעבור עשר דקות הופיע בשדה התעופה‪.‬‬ ‫"האם יש לכם פקודת מעצר?" שאל את הקצין‪.‬‬ ‫"לא‪ ",‬השיב הלה בטון רך‪.‬‬ ‫"אזי עליכם לשחררו‪".‬‬ ‫"קבלנו הוראה להחזיקו‪".‬‬ ‫האם יש לכם נייר בכתב?"‬ ‫"כן‪ :‬טלקס‪".‬‬ ‫"זה לא מספיק‪ ".‬הפטיר לבני‪" .‬לא עוצרים אדם עם סתם טלקס ביום השבת‪ .‬מי חתם על‬ ‫המסמך?"‬ ‫מסרו לו את שם חותם הטלקס‪.‬‬ ‫"אני מכיר את האיש הזה שלושים שנה‪ ".‬אמר לי‪" ,‬אנו נסדר את זה‪".‬‬ ‫הוא שם פעמיו אל המשרדים‪ ,‬וללא אומר הרים את שפופרת הטלפון‪ .‬התקרבתי אליו‪.‬‬ ‫"היודע אתה את מי הנך עוצר?" שאל לבני‪.‬‬ ‫"הוא גם אחד משלנו‪ :‬יהודי ניצול השואה‪ .‬כשאתה עוצר אותו כאילו עצרת את העם היהודי‬ ‫כולו!"‬ ‫"אבל אינך יכול לנהוג בפלאטו שרון כמו בפושע נקלה!"‬ ‫‪6‬‬ ‫"אין אפילו פקודת מעצר! … ולכן אין שופט היושב בעניין זה!"‬ ‫"הוראות ממי? חתומות על ידי מי?"‬ ‫"זה לא חוקי!" סיים לבני בטרם הניח את השפופרת‪ .‬הוא בא ‪ ,‬אלי כשפניו סמוקים מכעס‪.‬‬ ‫"יש הוראות בעניינך‪ ",‬אמר לי‪" .‬כנראה שהן בסדר‪ .‬יעבירו אותך עוד מחר לירושלים‪ .‬שם תופיע‬ ‫בפני שופט‪".‬‬ ‫"בשל מה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"אינני יודע…‪ .‬ואם לא יימצא שופט ביום השבת‪ ,‬נצטרך להמתין עד יום ראשון בבוקר"‪.‬‬ ‫"הרי זה טירוף!" קראתי‪.‬‬ ‫לבני ניגש לקצין‪.‬‬ ‫"הנך מתבקש להעניק יחס טוב למר שרון‪ .‬הוא תורם גדול שעשה רבות למען ישראל‪".‬‬ ‫"אנו קציני משטרה‪ ",‬השיב הלה‪" .‬אנו מתייחסים תמיד בהגינות אל…‪ .‬הלקוחות שלנו‪".‬‬ ‫ביליתי את הלילה על כיסא קשה ולא נוח‪ .‬ביום ראשון הובאתי בפני שופט בירושלים‪ .‬שישים‬ ‫עיתונאים המתינו לפני הדלת‪.‬‬ ‫"אני יוצא מיד‪ ",‬אמרתי להם‪ ,‬משוכנע בצדקתי‪" .‬אתם יכולים לחכות לי‪".‬‬ ‫השופט הושיבני מולו‪ .‬הוא הודיע לי שנעצרתי בעקבות פקודת מעצר שהוצאה נגדי על ידי צרפת‪.‬‬ ‫הייתה זו בקשת הסגרה בהמשך לתלונות של משרד האוצר הצרפתי‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬שנים מספר אחר‬ ‫עזבי את צרפת‪ ,‬החלה המכונה השטנית לפעול‪.‬‬ ‫בסדר‪ " ,‬אמרתי‪" .‬מה עלי לעשות כדי לצאת מלשכתך אדם חופשי?"‬ ‫השופט גירד בפדחתו‪ .‬נראה כי לא חש בנוח‪.‬‬ ‫חזרתי על שאלתי‪.‬‬ ‫"להמציא ערבות‪".‬‬ ‫שלפתי את פנקס ההמחאות שלי‪.‬‬ ‫"כמה?"‬ ‫"מיליון דולר‪".‬‬ ‫הנחתי את פנקס ההמחאות על ברכי והישרתי מבט אל השופט‪" .‬מיליון דולר! הערבות הגבוהה‬ ‫ביותר שניתנה אי פעם בישראל הייתה חמישים אלף דולר‪".‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אך בית המשפט סבר ששחרורך על תנאי שווה מיליון דולר‪ .‬עבורך‪ ,‬אין הסכום גדול כל כך‪".‬‬ ‫"סכום כזה גדול עבור כל אחד! ‪ ...‬כמה זמן אתה נותן לי כדי לרכז את הערבות?"‬ ‫"עשרים וארבע שעות עבור מלא הסכום ושלושים שניות עבור המקדמה"‪.‬‬ ‫"ומהי המקדמה?"‪.‬‬ ‫"חמש מאות אלף דולר‪".‬‬ ‫כתבתי המחאה וקמתי‪ .‬השופט התבונן בי כשעל פניו נסוכה ארשת מבוכה‪ .‬משכתי בכתפי וסבתי‬ ‫על עקבי‪.‬‬ ‫כעבור עשרים וארבע שעות ריכזתי את השווה ערך של חמש מאות אלף דולר ברכוש ומסרתיו‬ ‫למערכת המשפט הישראלית‪.‬‬ ‫העיתונאים כתבו‪" :‬אפילו עבור פלאטו שרון אין זה קל להמציא מיליון דולר תוך מספר שעות"‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פליט במכנסים קצרים‬ ‫‪8‬‬ ‫נולדתי בלודז' שבפולין‪ .‬לידתי הייתה קשה‪.‬‬ ‫צירי הלידה אחזו באמי‪ ,‬אסתר שייביץ'‪ .‬ביום שישי‪ ,‬ערב שבת‪ ,‬בעוד אני לא באתי לעולם אלא‬ ‫ביום ראשון בבוקר‪.‬‬ ‫הורי גרו בדירה של מה בכך שמטבחה גבל עם שלושת החדרים‪ .‬לא היה לי חדר משלי ולא סבלתי‬ ‫מכך‪ .‬במשך חמש עשרה שנות חיי הראשונות‪ ,‬כשעברתי ממחבוא למחבוא‪ ,‬הוברחתי גבולות‪,‬‬ ‫ונמצאתי מאה פעמים בסכנת מוות‪ ,‬אף פעם לא ידעתי תנאי חיים נוחים יותר‪.‬‬ ‫לודז'‪ ,‬עיר אפורה ועצובה‪ ,‬לא הותירה בי זיכרון כלשהו‪ .‬איני זוכר מהתקופה ההיא אלא את‬ ‫צלליתו של אבי כשהוא רכון ליד החלון‪ .‬הוא עיצב צבעי בדים ובילה את מרבית זמנו בבדיקת‬ ‫חוטי כותנה תחת מבטה האוהד של אימי‪ .‬על אף שהורי נתקדשו בחופה וקידושין‪ ,‬לא טרחו כלל‬ ‫לצאת את הגטו כדי לאשר נישואיהם אצל הרשויות‪ .‬הם נתנו לי את שם אימי‪ ,‬שייביץ'‪ ,‬אותו‬ ‫החלפתי כעבור שנים רבות בזה של אבי‪ :‬פלאטו‪.‬‬ ‫פולין של ילדותי הייתה ארץ של פוגרומים בה רדפו את היהודים‪ .‬היהודים חיו בשטטלך‪ ,‬מובלעות‬ ‫יהודיות קטנות עם החנויות‪ ,‬בתי המדרש ובית הכנסת שלנו‪ .‬שם התקיימנו ועבדנו במעגל סגור‪,‬‬ ‫כשכל אחד אוכל מזון כשר ומקיים בקפדנות את ציוויי ההלכה‪.‬‬ ‫משך שעות היום הייתה הקהילה נתונה לעסקיה‪ .‬בערב‪ ,‬היא הסתגרה אחוזת אימה בתחום הקטן‬ ‫שלה‪ ,‬כי אז‪ ,‬הקתולים של הסביבה‪ ,‬אבות משפחה‪ ,‬לכאורה מהוגנים וישרי דרך‪ ,‬כיסו את‬ ‫פרצופיהם במסכות אדומות כדם וירדו אל השטטלך מצוידים במקלות שבקצותיהם פנסים‪.‬‬ ‫לפעמים האירו לפניהם בנרות תקועים בלפתות חלולים‪ ,‬כשבמחזה המוות והאור הזה היה משהו‬ ‫מתעתע‪.‬‬ ‫הצעירים היהודים השיבו מלחמה שערה עם מקלות וחרמשים‪ .‬לעיתים נתגלתה בבור גוויה לצידי‬ ‫איזשהו קיר‪ .‬אם ההרוג היה יהודי‪ ,‬ערכה המשטרה חקירה מהירה ומוצנעת‪ .‬אם היה קתולי‪,‬‬ ‫ביצעה מאסרים המוניים וחקירות אלימות‪.‬‬ ‫שלוש שנים לאחר שנולדתי‪ ,‬עייפה מלחיות באימה ופחד המחר‪ ,‬החליטה אימי להימלט מפולין‬ ‫לצרפת‪ ,‬בבקשה להתחיל בחיים חדשים‪ .‬היא עזבה את ארצה מצוידת בצרור קטן וחסכון צנום‬ ‫שבה לה מירושה קטנה ובקיץ ‪ ,1933‬הגיעה לפריז עם בנה מתחת לזרועה‪ .‬הייתי אז בן שלוש‪ .‬בגיל‬ ‫זה גיליתי מעמד שלא פסק מלהיות שלי במשך שנים ארוכות‪ ,‬ארוכות מאוד‪ :‬מעמד הפליט‪.‬‬ ‫נתקבלנו על ידי חברים של אימי שאכסנו אותנו במשך זמן מה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬עברנו לדירה שכללה‬ ‫מטבח‪ ,‬אך הייתה חסרה חדר רחצה ושירותים‪ :‬אלה היו בקצהו של פרוזדור שצריך היה לחצות‬ ‫בוקר וערב‪ ,‬בהחנקת הבושה מתחת לצעדינו‪.‬‬ ‫שתי משפחות פליטים אחרות התגוררו באותה קומה‪ .‬גם הן התקיימו אך בקושי‪ .‬בחום המחניק‬ ‫של קיץ פריזאי ראשון זה‪ ,‬כולנו התגעגענו לעירנו לודז'‪ ,‬שם לפחות חיינו בתוך הקהילה‪.‬‬ ‫שם היו הערכים שלנו‪ ,‬אותה יהדות שחושלה במשך אלפי שנות קיומה‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬לא יכלה פריז‬ ‫להיות תחליף לפולין‪.‬‬ ‫על אף משפט דרייפוס‪ ,‬שמרה צרפת על מוניטין של ליברליות כלפי היהודים‪ .‬לפחות לא גרשו‬ ‫אותם‪ .‬היה עליהם פשוט להתרגל לחדש מדי חודש בחודשו את ניירותיהם במטה המשטרה ששם‪,‬‬ ‫השפלה צורבת‪ ,‬סרבו לפעמים להעניק להם את אישורי השהיה הנחוצים‪ .‬איש לא היה מוגן בפני‬ ‫החלטות ללא פשר‪ ,‬שלעיתים קרובות נתקבלו על ידי פקידים רגזנים‪ ,‬עצלים או סתם אנטישמים‪.‬‬ ‫אי הביטחון הזה שנתמשך עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה )ואז קבל תפנית דרמתית(‪ ,‬הניע את‬ ‫אמי להחזירני לפולין‪ .‬שם‪ ,‬אחרי ככלות הכול‪ ,‬היו שורשי‪ .‬בפעם השנייה בחיי עברתי בכוון הפוך‬ ‫דרך שהאמינו או קיוו‪ ,‬תוביל אל החופש‪.‬‬ ‫עד לגיל שבע‪ ,‬חייתי אצל סבי וסבתי מצד אימי‪ ,‬בדזלושין‪ ,‬שטטל )כפר( קטן מרוחק כמה‬ ‫קילומטרים מלודז'‪.‬‬ ‫להבדיל מהיהודים האחרים בכפר‪ ,‬סבי לא היה אומן‪ .‬הוא סבב את הסביבה וקנה פירות ששלח‬ ‫ללודז'‪ ,‬וורשה או מקומות אחרים בפולין‪ .‬היה גבר בעל מבנה גוף יפה‪ ,‬חסון ושתלטן‪.‬‬ ‫בזכות אישיותו החזקה‪ ,‬היה היהודי היחידי בכפר שהקתולים כיבדו ושממנו חששו‪ .‬פנו אליו‬ ‫ליישב לא רק את הסכסוכים בתוך הקהילה‪ ,‬אלא גם כאלה שהתעוררו בין שתי הדתות‪ .‬היה לו‬ ‫חוש צדק טבעי ולעולם איש לא ערער על קביעותיו ועל החוק המקובל שלו‪.‬‬ ‫בבקרי האביב נלוויתי אליו במסעותיו‪ .‬הוא פרש שמיכה על ברכי וקיפלה בקפדנות כשהשמש‬ ‫הייתה גבוהה דיה בשמים כדי לחמם את האוויר‪ .‬חרשנו את האזור בעגלה רתומה לסוסים‪.‬‬ ‫עוזרים התנהלו אחרינו‪ .‬הם העמיסו את התפוחים‪ ,‬האגסים והשזיפים שסבי קנה בהיותם עוד על‬ ‫העץ‪ ,‬כשהוא נוטל על עצמו את הסיכונים של גשם‪ ,‬כפור ופגעי טבע אחרים בעסקה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הבוסתנים שייכים היו לחקלאים קתולים שלא היו בלתי מרוצים מהסבת הסיכונים האקלימיים‬ ‫ליהודי‪ .‬הם קיבלו את כספם עם חיוכים וגינוני נימוס לרוב‪ ,‬מה שלא מנע בעדם בבוא הערב‪,‬‬ ‫להפיץ את האימה בכפרים שלנו‪ .‬ועל אף השמש‪ ,‬הנוף השליו‪ ,‬הגוונים ההרמוניים של האופק‪ ,‬לא‬ ‫יכולתי שלא להרהר עד כמה שהשמים כבדו מעל לראשנו‪ .‬אז טרם ידעתי‪ ,‬שהעבים השחורים‬ ‫יביאו את הסערה‪ ,‬הסופה ומכת הרעם‪.‬‬ ‫ב‪ ,1936 -‬החשמן מינדזנטי‪ ,‬הגמון הונגרי‪ ,‬הורה לקתולים להטיל חרם על היהודים‪ .‬בהשפעת‬ ‫גרמניה הנאצית‪ ,‬פרחו בכל אירופה המרכזית ארגונים צבאיים למחצה‪" .‬אנדקים" ו"נארים" ירדו‬ ‫לרחובות פולין‪ .‬לבושים במדי המוות שלהם‪ ,‬הם עוררו מהומות‪ ,‬חדרו בכוח לבתי הכנסת וחיללו‬ ‫בתי עלמין יהודיים‪ .‬בפרלמנט הועלתה מחדש על סדר היום בעיית גידול היתר של האוכלוסייה‬ ‫היהודית‪ .‬הנושא נדון ארוכות‪ .‬בין המנהיגים‪ ,‬היו כאלה שעשו עצמם כאילו פניהם להקלת הגירת‬ ‫עמנו לארץ ישראל‪ .‬הם מחו בפני בריטניה הגדולה‪ ,‬המעצמה המנדטורית‪ ,‬נגד מכסות העלייה‬ ‫שנקבעו‪ ,‬אולם דבר לא השתנה‪.‬‬ ‫תוך פרק זמן קצר חוקקו חוקים שמסרו את הסוחרים והאומנים היהודים לחסדיהם של מפקחי‬ ‫מס‪ .‬עשרות אלפי יהודים רוששו‪.‬‬ ‫בסוף שנת ‪ ,1936‬הכריז ראש המדינה‪ ,‬סמיגלי רידז‪ ,‬כי שאיפותיהם של היהודים אינן מתיישבות‬ ‫עם אלה של הקתולים‪ ,‬וכי הן מחלישות את ההתפתחות הלאומית של פולין‪ .‬הייתה זו פסיחה על‬ ‫עובדת התיישבות עמנו בפולין זמן רב לפני שהנצרות הכתה בה שורשים‪ ,‬במאה הרביעית‬ ‫והחמישית לספירה‪ .‬אולם‪ ,‬אל נכון‪ ,‬האנטישמיות מעולם לא נטרדה על ידי הכשרות ההיסטורית‪.‬‬ ‫הפוגרומים הלכו וגברו‪ .‬בערב‪ ,‬מוסתר מאחורי התריסים המוגפים בחדרי‪ ,‬ראיתי את בליחות‬ ‫הבערות‪ :‬ה"אנדקים" העלו באש בתים וחנויות‪ .‬יהודים צעירים ניסו להגן על רכוש הוריהם‪ ,‬אך‬ ‫הבוהק הכסוף של החרמשים נבלע במהרה בלובן האש‪ ,‬השהיה והמוות‪.‬‬ ‫בדזלושין היה המצב לבלתי נסבל‪ .‬בסברם כי הם זקנים מדי כדי לעזוב‪ ,‬החליטו סבי וסבתי‬ ‫להישאר‪ .‬אם זאת‪ ,‬הם רצו בכל מאודם לשלחני בחזרה לצרפת‪ .‬זה היה קשה ומסוכן‪ ,‬אולם‬ ‫במקרה‪ ,‬נזדמנה בסמוך לכך הזדמנות בלתי צפויה‪.‬‬ ‫ב‪ ,1937 -‬דודי‪ ,‬שישב מזה זמן רב בבריסל עם אשתו וילדיו‪ ,‬חזר לשטטל לבקר את הוריו‪ .‬הוא היה‬ ‫עד להתנגשויות האלימות ‪ -‬זעקות‪ ,‬שריפות‪ ,‬רציחות‪ :‬גורלנו מזה חודשים רבים‪.‬‬ ‫הטבח המם אותו‪ .‬אדמת ילדותו הפכה לארץ רצחנית בה ילד קטן לא יוכל לחיות‪ .‬ערב אחד‪,‬‬ ‫בהצביעו עלי באצבעו‪ ,‬אמר לסבי‪:‬‬ ‫"אני חייב לקחתו עמי‪".‬‬ ‫וסבי הנהן בראשו בעצבות‪ :‬מזה זמן השלים בלבו עם כך שנכדו יעלם מעל פניו‪.‬‬ ‫"איך תעשה זאת?" שאל בפשטות‪.‬‬ ‫"נעלה על הרכבת‪ ,‬זה הכול…‪".‬‬ ‫"שמואל יהודי‪ ".‬אמרה סבתי בקול נמוך‪" .‬יהודי לא עוזב את פולין בנקל‪ .‬המסע גם הוא מסוכן"‪.‬‬ ‫דודי פנה אלי‪ .‬חיוך רחב האיר את תווי פניו‪:‬‬ ‫"ואם תחופש לילדה?"‬ ‫"לילדה?"‬ ‫"כמובן‪ .‬נעשה ממך ילדה קטנה יפה מאוד‪ .‬יפה מאוד כמו בת דודתך…‪".‬‬ ‫ומכיוון שסבי וסבתי התבוננו בו בתדהמה‪ ,‬הסביר שביתו‪ ,‬שנשארה בבריסל‪ ,‬רשומה בדרכונו‪.‬‬ ‫"האדון סאמי יבוא במקומה‪ .‬זה פשוט"‪.‬‬ ‫נתנו לי זוג קבקבים‪ ,‬כיוון שלאף אישה בבית היו נעלים לפי מידתי‪ .‬סבתי התירה את המלל של‬ ‫השמלה כדי להסתיר את רגלי‪ .‬לראשי חבשו מצנפת צמר גדולה‪ .‬מכורבל כך‪ ,‬התבוננתי במראה‪:‬‬ ‫לא רע‪ ,‬כלל לא רע‪.‬‬ ‫לא נותר לי זמן רב להתפעל מעצמי‪ .‬למחרת המדידה הראשונה‪ ,‬תפש דודי בידי‪ .‬בקול בוטח ככל‬ ‫הניתן‪ ,‬זרק‪:‬‬ ‫"בוא ילדון‪ ,‬הולכים!"‬ ‫"הולכים לאן?" שאלתי‪.‬‬ ‫"אל אמך‪ .‬אני לוקח אותך לפריז"‪ .‬לא הבנתי דבר מהמתרחש‪.‬‬ ‫סבתי אספרה אותי לבין זרועותיה‪.‬‬ ‫"מעל לכל אל תדבר‪ ",‬לחשה לאוזני‪ " .‬ברכבת‪ ,‬אינך פוצה את פיך‪".‬‬ ‫מתוך שיהוק‪ ,‬היא הוסיפה‪:‬‬ ‫"וחשוב עלינו‪ .‬אל תשכח אותי‪".‬‬ ‫היא הציבה אותי על הקרקע ופנתה אל הקיר‪ .‬אך צווארי היה רטוב‪ :‬הבנתי שהיא בכתה אל תוך‬ ‫צווארון שמלתי‪.‬‬ ‫"סבתא‪ ,"...‬אמרתי בהתקרבי אליה‪.‬‬ ‫"להתראות ילדון"‪.‬‬ ‫היה זה סבי‪ .‬הוא החזיק בכתפי כשהוא מאלץ אותי להסתכל בפניו ולחץ ארוכות את ידי‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫"צריך ללכת‪ ,‬עכשיו…"‬ ‫הוא פתח את הדלת‪ .‬בחוץ חיכתה עגלה רתומה לסוס‪ .‬דודי אמר לי לעלות‪.‬‬ ‫"אל תחנת הרכבת‪ ".‬הורה לעגלון‪.‬‬ ‫הסתובבתי‪ :‬על שפת הדרך‪ ,‬צמודות זו לזו‪ ,‬שתי צלליות התבוננו בנו‪ ,‬אלמוות‪.‬‬ ‫"בוא נלך‪ ",‬אמר דודי כשהוא מחזיק בידי‪.‬‬ ‫בתחנת הרכבת‪ ,‬ה"אנדקים" וה"נארים" נשאו בגאווה את מדיהם ואת מגפיהם‪ ,‬שהיו מבריקים‬ ‫כמו אלה של מקביליהם הגרמנים‪ .‬הם צעדו בשחצנות לאורך הרציפים‪ .‬רציתי ללכת לשירותים‪,‬‬ ‫אך דודי מנעני מכך‪ .‬הוא גם סרב להתקרב לקיוסק לקנות לי שוקולד שבקשתי‪ :‬היה מסוכן מדי‪.‬‬ ‫חיפשתי את כיסי לתחוב את ידי‪ ,‬אולם לא היו כאלה בשמלתי המכווצת‪.‬‬ ‫כשהעמדתי פנים כאילו אני עומד להסיר את מצנפתי‪ ,‬התקינה דודי מחדש על ראשי תוך שהוא‬ ‫מסתכל בי במבט חמור סבר‪.‬‬ ‫לא נותר לי אלא לציית‪.‬‬ ‫כאשר קרבנו לרכבת‪ ,‬ליטף "אנדק" את אחורי בחוטר עץ אגוז‪ .‬תנועתו ענגה אותו‪ .‬הוא רצה‬ ‫בתוקף לעזור לי לעלות לקרון‪ .‬איך שהוא הצלחנו‪ ,‬דודי ואני‪ ,‬להיכנס לרכבת‪ .‬נשארתי עומד רגע‬ ‫במעבר‪ ,‬הפנים והאצבעות דבוקים לשמשה ‪ .‬נשמע שהידקתי את שיני עד כדי ריסוק לסתותיי‪.‬‬ ‫נשארתי מוצמד לחלון‪ ,‬חושש מפני הביקורות‪ ,‬משתדל להתגבר על פחדי‪ .‬הייתה בי עצבות גדולה‪:‬‬ ‫לבי ניבא לי במעורפל שלעולם שוב לא אראה את פולין ואת סבי וסבתי‪.‬‬ ‫האגדה מספרת שהמלכה ויקטוריה הייתה בת ארבע עשרה כאשר צפתה בתודעתה את יעודה‬ ‫המלכותי‪ .‬במחצית הגיל הזה‪ ,‬בעת שרכבת הסיעה אותי‪ ,‬מחופש לילדה‪ ,‬לפריז‪ ,‬דרך וורשה‬ ‫ובריסל‪ ,‬הבנתי שתמיד יהיה "נאר"‪" ,‬אנדק"‪ ,‬גרמני‪ ,‬חייל או שוטר שיחפשני‪ .‬הטלאי הצהוב נחרט‬ ‫בנשמתי אפילו טרם שהגרמנים יחברוהו בסיכה לחזי‪.‬‬ ‫ב‪ 1938 -‬חיו בגטו לודז' ארבע מאות אלף יהודים‪ .‬שלושת אלפים מביניהם נתלו ב‪ .1939 -‬כדי‬ ‫שהאחרים ייעלמו ללא רעש‪ ,‬תוך שהם מתים מרעב או מחלה‪ ,‬סתמו את הגטו‪ .‬ב‪ 1944 -‬לא נשארו‬ ‫בלודז' אלא יתומים‪ .‬אדולף איכמן הצהיר כי יחוסלו כאשר הימלר ייתן את הפקודה ‪ -‬בהתאם‬ ‫לעקרון הנתעב של הפתרון הסופי‪.‬‬ ‫לדידי‪ ,‬הפתרון הסופי נתון במספר אחד בלבד‪ :‬ארבעים‪.‬‬ ‫ארבעים בני משפחתי נכתשו על ידי הנאציזם‪ .‬הם חשבו‪ ,‬האומללים‪ ,‬שהאנטישמיות תחלוף כמו‬ ‫מטר גשם‪ ,‬שהיא חלק מהעול הנישא על ידי העם הנבחר‪ .‬ההיגיון הזה‪ ,‬שעזר ליהודים לשרוד‬ ‫במשך יותר מאלפיים שנה‪ ,‬בא מתקופה בה לא היה קיים אדולף היטלר‪.‬‬ ‫אבי שהעדיף את הגטו של לודז' על החיים הנקלים של פריז‪ ,‬את ההרגלים של אורך חיים שלם על‬ ‫בתי התמחוי והנדבות‪ ,‬נגרף עם האחרים‪ .‬לעולם לא אראהו עוד‪ .‬היום‪ ,‬כשאני מהרהר בפתרון‬ ‫הסופי‪ ,‬מיד עולה תמונה בזיכרוני‪ :‬סבתי‪ ,‬בדמעות‪ ,‬ותקיעת הכף של סבי לפני עזבי את לודז'‪ .‬את‬ ‫זאת לעולם לא שכחתי‪ .‬את זאת לעולם לא אשכח‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫המלחמה‬ ‫‪12‬‬ ‫שבתי אל אמי בפריז‪ .‬היא התגוררה בשכונת פועלים ברובע האחד עשר‪" :‬בסיטה לסאג'‬ ‫בולווארד"‪ .‬חדרה‪ ,‬בקומה העליונה‪ ,‬היה ללא גז או חשמל‪ .‬השירותים‪ ,‬כאז ותמיד‪ ,‬במסדרון‪ .‬דרך‬ ‫האשנב הקטן של החדר‪ ,‬נשתקפו גגות רעפים כחולים שמעליהם מזדקרות ארובות לבנים‬ ‫אדומות‪ .‬גרו שם פליטים יהודים נוספים‪ ,‬שאתם היינו משוחחים בשפתנו‪ ,‬יידיש )עד היום אני‬ ‫מדבר עם אמי בשפה זו(‪.‬‬ ‫לאחר שאזלה הירושה הקטנה שלה‪ ,‬אמי‪ ,‬שעבדה לפנים בחנות בלודז'‪ ,‬חזרה להרגליה הקודמים‬ ‫ופנתה למסחר‪ .‬היא קנתה פרטי לבנים במחיר מוזל ומכרה אותם לשכניה‪ .‬כיוון שאלה לא היו‬ ‫עשירים‪ ,‬הרי שמרווח הרווחים שעמד לרשותנו היה די מצומצם‪ .‬עם זאת‪ ,‬היה בו כדי להציגנו‬ ‫באור חיובי בעיני הרשות‪ ,‬אשר מדי חודש בחודשו חדשה את הניירות שלנו‪.‬‬ ‫התגוררנו "בסיטה לסאג' בולווארד" מספר שנים‪ .‬התחברתי אל קבוצת ילדים ונעשיתי במהרה‬ ‫למנהיגם‪ .‬התמודדנו עם כנופיות הסביבה שנאספו בכיכר "וולטר"‪ .‬מהתנגשויות להתקפות נגד‪,‬‬ ‫הדפנו אותם לפעמים עד לרובע ה"רפובליק"‪ .‬נלחמנו עם שברי רעפים‪ ,‬רגלי כסאות שיצאו מכלל‬ ‫שימוש ומכסים של פחי אשפה ששמשו לנו גם כמגנים‪ .‬חברי הטובים ביותר היו בן דודי סימון‪,‬‬ ‫וילד נוסף מה"סיטה"‪ ,‬ווילי‪ ,‬שהשתתף בתגרות שלנו‪.‬‬ ‫בערב‪ ,‬סחוטים מרוב לחימה‪ ,‬האזנו למבוגרים ששחו לנו על מלחמה אחרת‪ .‬מלחמה בה שברי‬ ‫הרעפים נקראו רימונים‪ ,‬רגלי כסאות מקלעים ומכסי פחי אשפה רכבים משוריינים‪.‬‬ ‫ב‪ ,1940 -‬הפליטים היהודים ב"בסיטה לסאג' בולווארד" הבינו שלא הרחיקו לברוח מפני‬ ‫האנטישמיות‪.‬‬ ‫בלית ברירה‪ ,‬השלמנו עם המפקד הגרמני‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬בתקווה שהשפלה זו תהיה הגרועה‬ ‫והאחרונה‪ ,‬הצמדנו את הטלאי הצהוב על בגדנו‪ ,‬עד ליום ה‪ 16 -‬ביולי ‪.1942‬‬ ‫‪ 16‬ביולי ‪ :1942‬יום המצוד של ה"וול דיב" )וולודרום דיבר ‪ -‬זירת מרוצי אופניים מקורה(‪.‬‬ ‫אותו יום הודיע לי שוער הבית שאוספים את היהודים בפריז‪.‬‬ ‫כיוון ששמנו מתחיל באות "ש"‪ ,‬הרי שכפי הנראה הם לא יעצרו אותנו לפני יום המחרת‪ .‬נשאר לנו‬ ‫זמן לברוח‪.‬‬ ‫שעטתי כחץ מקשת במעלה המדרגות כדי להזהיר את אימי‪ .‬היא הייתה רתוקה למיטתה עקב‬ ‫דלקת סמפונות חזקה שתקפה אותה‪ .‬על אף חולשתה‪ ,‬החליטה לעזוב‪.‬‬ ‫אספנו מספר חפצים ויצאנו לפרוזדור‪ .‬משפחות אחרות היו גם הן בבניין‪ .‬שתי נשים סרבו‬ ‫בעקשנות לעזוב‪ .‬אחת מהן לא רצתה להפקיר מאגר מצרכים ששימש להזנת שבעת ילדיה‪.‬‬ ‫"איך נאכל?" שאלה במבט מבולבל‪" .‬ולמה תמיד לברוח?" על אף כל מאמצינו היא סירבה‬ ‫להשתכנע‪ .‬היא נשארה ועוד אישה‪ ,‬אם לשתי בנות‪ ,‬נשארה אף היא‪ .‬הן תילקחנה על ידי הגרמנים‪,‬‬ ‫זו ואף זו‪ .‬האחת עם מאגר המצרכים שלה‪ ,‬השנייה עם בנותיה‪ .‬אחת הבנות תציע עצמה במקום‬ ‫האם‪ .‬הנאצים יכבלו אותן ויסחבו אותן לפרוזדור‪ ,‬משם למדרגות‪ ,‬עד למשאית‪ ,‬משם לוולודרום‪,‬‬ ‫הלאה לקרון בהמות ולבסוף לגרמניה‪ .‬איש לא יחזור‪.‬‬ ‫אנו בחרנו לעזוב‪ .‬מישהו הציע להתחבא באגף אחר בבניין בו נשארו מספר חדרים בלתי תפוסים‪.‬‬ ‫הלכנו בעקבות הקבוצה וחדרנו לתוך אולם בו הסתתרו עשרה יהודים נוספים‪ ,‬מצטופפים האחד‬ ‫אל רעהו‪ .‬מצאנו מקום ליד האשנב היחידי בחדר‪.‬‬ ‫נשכבתי לצד אמי‪ ,‬כשאני נזכר באותם לילות החרדה בפולין כשהמסכות בצבע הדם רקדו בחשכה‬ ‫ובאותו ערב‪ ,‬כמו אז‪ ,‬שם באה האימה עם שקיעת החמה‪.‬‬ ‫קלטנו נקישות מגפיים ופקודות גרוניות מושמעות בגרמנית‪:‬‬ ‫הנאצים סרקו את הבניין‪ .‬הם היו בקצהו האחר של המסדרון‪.‬‬ ‫נצמדתי אל אמי‪ .‬השתטחנו על הקרקע‪ ,‬אל בין רעפים שבורים‪ ,‬האף טמון בתוך האבק‪ .‬מעבר‬ ‫לדלת שמענו גרמני שואל‪:‬‬ ‫"מי גר כאן?"‬ ‫"אף אחד‪".‬‬ ‫היה זה קולו של השוער‪ .‬הם כנראה גררו אותו אחריהם‪.‬‬ ‫"אף אחד‪ ,‬האם אתה בטוח?"‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫נשמע קול של הדלת נפרצת וצרור ראשון של תת מקלע‪.‬‬ ‫הרעש הדהד בפרוזדור‪ ,‬מבהיל‪ ,‬מבעית‪ .‬רעדתי בזרועות אימי‪.‬‬ ‫שמעתי עוד צרור שני‪ ,‬שלישי‪ ...‬צעקות‪ .‬זעקות‪ .‬מהלומה‪ :‬החיילים פרצו דלת נוספת‪ .‬נקישות‬ ‫המגפיים התקרבו‪.‬‬ ‫"מי גר כאן?"‬ ‫"אף אחד"‪.‬‬ ‫הם היו מרוחקים שני חדרים בלבד מהחדר שלנו‪ .‬מסביבי איש לא זז‪ .‬לא נשמעה כל התייפחות או‬ ‫אדוות נשימה קלה שבקלות‪ .‬אפילו לא התנשמות הקצרת השורקת של אמי‪ .‬דממת קבר‪.‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬במסדרון‪ :‬צרורות תת מקלע קצרים‪ ,‬צעקות של ייסורי תופת ‪ -‬ריקוד המוות האיום‪.‬‬ ‫"מי גר כאן?"‬ ‫"אף אחד"‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הרמתי את הראש והתבוננתי בעננים‪ ,‬דרך האשנב‪ .‬דממה ונצח‪ .‬ראיתי בדמיוני את הפליטים‪,‬‬ ‫בחדרים האחרים‪ ,‬והדם על הקירות והשוער ‪ -‬מה יהיה עליו כשהגרמנים יבינו שהסתיר יהודים?‬ ‫הצעדים קרבו‪ .‬אימי אמצה אותי אל ליבה עד כדי חניקה‪.‬‬ ‫"מי גר בחדר הבא?"‬ ‫"אף אחד"‪.‬‬ ‫"אך זו!"‪.‬‬ ‫נקישות המגפיים הלכו ופחתו‪ .‬הקולות נעלמו‪ .‬דרך האשנב‪ ,‬ראיתי את הרקיע הכחול‪ ,‬עננים‪:‬‬ ‫החיים‪ ,‬נצחיים‪ ,‬נמשכו‪ .‬בחדר הקטן שלנו‪ ,‬איש לא דיבר‪ .‬הכול דמם‪ .‬כמו הדממה‪ .‬הרמתי את‬ ‫ראשי אל אמי‪ .‬ונתחלחלתי‪ :‬שערותיה הלבינו‪.‬‬ ‫באמצעות מוסד מסונף לצלב האדום‪ ,‬אמי שלחה אותי למשק חקלאי מרוחק כמאתיים ק"מ‬ ‫מפריז‪ ,‬במחוז ִליוֹן‪ .‬נסעתי עם סימון‪ ,‬בן דודי‪ .‬כל הדרך לא פציתי את פי‪ .‬מסע זה ברכבת הזכיר לי‬ ‫מסע אחר שקדם לו מספר שנים מועט בלבד‪ .‬בקרבי‪ ,‬ניטלטלו צלליותיהם של סבי וסבתי צמודות‬ ‫זו אל זו על מדרכה בפולין‪ ,‬ושל אמי‪ ,‬כובשת את דמעותיה על רציף רכבת עגום‪.‬‬ ‫לבי היה כבד עלי‪ .‬שוב נסתי כדי להסתתר‪ .‬שוב היה עלי להשאיר את קרובי מאחור‪ .‬שוב ושוב‬ ‫שאלתי את עצמי מה יישאר ממשפחתי כשאמצא אותה‪ ...‬אם אכן אמצא אותה שוב‪.‬‬ ‫ב יוֹן המתין לנו חברי ווילי‪ .‬הוא בא לפגוש אותי בתחנת הרכבת עם האיכר‪ ,‬אצלו היינו אמורים‬ ‫לשכון‪ :‬אלין היה שמו‪ ,‬ובנוסף להיותו איכר היה גם עובד כבישים ‪ .‬לאיש הייתה בלורית חומה‬ ‫וגוון עור בהיר‪ ,‬תווי פניו היו פחוסים ומימיים‪ ,‬מצחו ולחייו מכוסים כתמים אדומים‪.‬‬ ‫"הוא שותה‪ ",‬אמר לי ווילי בחשאי עת נכנסנו לחצר המשק‪.‬‬ ‫"הוא מבלה את זמנו במסבאת הכפר"‪.‬‬ ‫אישה קטנה באה לקראתנו‪ .‬הייתה בעלת חזה שטוח והופעתה נראתה מוזנחת‪ .‬היא לבשה סינר‬ ‫ונעלה נעלי גבר‪ .‬שערותיה הערמוניות הבריקו מהלכלוך שדבק בהן‪.‬‬ ‫"מי זו?" שאלתי את ווילי בעוד האלמונית נותנת מבט חמור בסימון‪.‬‬ ‫"ניקול‪ .‬אשת האיכר‪ .‬היא מוכיחה אותו כל הזמן על שהוא שותה יותר מידי ומזניח את המשק"‪.‬‬ ‫ברכתי את ניקול לשלום היא הובילה אותנו אחריה עד לחדר רחב מידות ממנו עלה ריח של שום‪,‬‬ ‫טחב ועשבים‪.‬‬ ‫"כאן תשנו‪ ",‬אמרה בדחפה אותנו לפניה‪ .‬אבל אסור לבוא לחדר בשעות היום‪ :‬בית הספר מחכה‬ ‫לכם‪.‬‬ ‫"וביום חמישי?" שאלתי בחייכי אליה חיוך רחב‪ .‬בימי חמישי‪ ,‬שבת וראשון‪ ,‬אתם תעבדו במשק‪.‬‬ ‫"למה?"‬ ‫היא בחנה אותי במבט לגלגני‪:‬‬ ‫"כדי לפרוע את עלות השהיה שלכם‪ ,‬כמובן!"‬ ‫"אבל הרי אימי…"‬ ‫"מה‪ ,‬אמך? הסבור אתה שניתן להתקיים בכסף שהיא שולחת?"‪.‬‬ ‫למדתי אפוא לטפל בעזים‪ ,‬לחטוב עצים‪ ,‬לחלוב פרות‪ ,‬ללקט את הביצים במחסן ולשדד את‬ ‫שורות תפוחי האדמה‪.‬‬ ‫בבוקר עשיתי עם חברי את הדרך הארוכה שהובילה אל בית הספר‪ .‬בחורף‪ ,‬הדרך דמתה לנוף של‬ ‫ולאמינק‪ .‬אהבתי לצייר זה‪ ,‬מקורה ללא ספק בשמיים הקודרים מתחתם היינו צועדים‪ ,‬מדשדשים‬ ‫בשלג‪ ,‬הלחיים חרוכות מהקור‪ .‬עוד מעט‪ ,‬והייתי שוכח את המלחמה על שמותיה‪ ,‬שרישומה היה‬ ‫מורגש פחות באזור מרוחק זה של המדינה מאשר ברחובות הבירה‪ .‬במכתביה‪ ,‬שחה אימי אודות‬ ‫הכובש‪ .‬היא השתמשה בלשון סתומה שלא היה בה כדי להטעותני‪ :‬מתוך מילותיה הבנתי שהחיים‬ ‫לא היו קלים בשבילה‪ ,‬וכי הייתה חייבת להסתתר בפריז‪ .‬עניתי באמרי שביוֹן הכול היה בסדר‪,‬‬ ‫שמצבנו מעולה‪ ,‬לא חסר לנו דבר‪ ,‬הכובש נשאר סמוי מן העין‪.‬‬ ‫זה לא היה לגמרי נכון‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בזמן השעורים‪ ,‬ראיתי שני אנשי אס‪.‬אס‪ .‬עולים במדרגות שהובילו אל משרדו של‬ ‫המנהל )שהיה גם ראש הכפר(‪ .‬מספר רגעים לאחר מכן‪ ,‬הופיעו שלושת הגברים בחצר כשהם‬ ‫מכוונים את צעדיהם אל אולם הכיתה‪ .‬קול נקישות מגפיהם באבני הריצוף הקפיא אותי‪.‬‬ ‫המורה פתחה את הדלת‪ ,‬בירכה את המנהל והושיטה יד רפויה לשני ה ‪ -‬אס‪.‬אס‪ .‬הם התעלמו‬ ‫ממנה‪ .‬היו מכוסים אבק ולא לבשו את המדים השחורים וסרט השרוול האדום אלא מדי שדה‬ ‫אפורים‪ .‬דסקית הגדוד שלהם תלתה על צווארם‪.‬‬ ‫האחד פנה אל המנהל‪:‬‬ ‫"אתה בטוח שאין ילדים יהודים כאן?"‬ ‫"בטוח"‪ ,‬ענה ראש הכפר‪.‬‬ ‫הנאצים פנו אל הכיתה‪ .‬מבטי נצלב עם שלהם‪ .‬הם נשארו לא ניע מספר שניות אחר‪ ,‬אחרי הנעת‬ ‫ראש אל עבר המנהל‪ ,‬חצו את הסף ונעלמו בחצר‪ .‬לבי הלם בקרבי‪.‬‬ ‫באותו יום הגורל חס עלי עוד הפעם‪ .‬למעשה‪ ,‬שמי ושמותיהם של הילדים היהודים האחרים‬ ‫נרשמו על ידי הרשויות במרשם של בית הספר )אגב‪ ,‬הם נמצאים שם עד היום( די היה בכך‬ ‫‪14‬‬ ‫שהגרמנים יעיינו במרשם כדי שסימון‪ ,‬ווילי‪ ,‬המנהל ואנכי נשלח אל מחנות המוות‪ .‬במקרה‪,‬‬ ‫הנאצים לא חזרו עוד‪ .‬אבל אני התרגלתי לסקור בקפדנות את הכביש‪ ,‬כשאני עוקב בחרדה אחר‬ ‫שמע טרטורי האופנועים‪.‬‬ ‫כשהשתכנו אצלם‪ ,‬אלין וניקול נראו אדישים לנוכחותנו‪ .‬אולם בהדרגה‪ ,‬נשתנה יחסם‪ .‬האיכר‪,‬‬ ‫מתוך שאשתו הייתה בזה לו‪ ,‬ניסה להוסיף לערכו בכך שנהג כבעל מרות כלפינו‪ .‬תוך זמן קצר‪,‬‬ ‫הוא עבר לכל מיני מעשים פסולים שקוממו אותנו‪.‬‬ ‫מדי פעם‪ ,‬הודות לשרותיו הטובים של השוער ברובע הפועלים‪ ,‬שלחה לנו אימי חבילת מזון‪ .‬כיוון‬ ‫שאכלנו מעט במשק‪ ,‬ייחלנו לבואה בקוצר רוח‪ .‬היו בה סוכריות‪ ,‬דובשנים‪ ,‬חפיסות שוקולד דקות‬ ‫אחדות ולפעמים‪ ,‬פשטידה ופירות מיובשים שנקנו בשוק השחור‪.‬‬ ‫אלין פתחה את החבילות על השולחן‪ .‬הוא הרשה לנו לקחת פרוסת דובשן‪ ,‬סוכרייה ורבוע‬ ‫שוקולד‪ .‬כשטעמנו מן המטעמים‪ ,‬התבונן בנו כשהוא מוצץ על מקטרתו בעוד שניקול מחייכת חיוך‬ ‫דקיק‪ .‬את הפשטידה והפירות המיובשים שמרו האיכרים לעצמם‪ .‬בערב‪ ,‬מחדרנו כשהרעב מחזיק‬ ‫אותנו ערים‪ ,‬שמענו אותם צוחקים ואוכלים ברעשנות את האוצרות שנשלחו מפריז‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כתבתי מכתב לאימי כדי להתלונן‪ .‬ניקול תפסה את המעטפה‪ .‬היא קרעה אותה‪ ,‬אפילו‬ ‫לא טרחה לפותחה באדים‪.‬‬ ‫כאשר גילתה את תוכנה‪ ,‬חשה עלבון צורב ופגיעה בכבודה‪ .‬כתגמול‪ ,‬מנעה מאתנו את ארוחת‬ ‫הארבע במשך מספר ימים והראתה את הדואר שלי לבעלה‪ .‬הוא רצה לדעת מי כתב את המכתב‪:‬‬ ‫"אמרו את האמת‪ .‬ולא‪ ,‬איש לא יקבל דבר לאכול‪".‬‬ ‫אי אפשר היה להטיל את האחריות על ווילי‪ :‬לא הייתה לו כל סיבה לכתוב לפריז ‪ .‬אשר לסימון‪,‬‬ ‫אשם או לאו‪ ,‬הייתי מגן עליו כפי שנהגתי בבית הספר‪ .‬הודיתי במעשה‪ .‬אגרופו של האיכר נחת על‬ ‫פרצופו של בן דודי‪.‬‬ ‫"אני הוא שכתבתי!" זעקתי‪ " .‬הוא אינו אשם במאומה!"‬ ‫"אני תמה אם אמנם כך הוא‪ ",‬רטן אלין‪.‬‬ ‫"למה עשית זאת?" שאלה אותי ניקול‪.‬‬ ‫נעצתי בה מבט רע שהביך אותה‪ .‬מאז עזיבתי את פולין‪ ,‬נקלעתי למצבים חמורים פי כמה; הייתה‬ ‫בי עצמה נפשית שאיש לא יכול לה‪ .‬לא ידעתי פחד מהו‪ .‬חייתי את הפוגרומים‪ ,‬חמקתי‬ ‫מהגרושים‪ :‬סטירות לחי אחדות לא היו מזעזעות אותי‪ .‬איש מעולם לא הרים עלי יד‪ .‬אלה שניים‬ ‫לא יותר מאחרים‪ :‬באופן שהסתכלתי בהם היה משהו שהביך אותם‪ .‬לא היה זה מבט חצוף‪ ,‬אלא‬ ‫מתמיד ועיקש‪.‬‬ ‫לא אלין ולא ניקול הצליחו להתגבר על כוח פנימי זה‪ .‬הורו לי להדיח את הכלים‪ ,‬אך סירבתי‪ .‬לא‬ ‫היו מעשי תגמול‪ .‬כנראה שהם שנאו אותי יותר מאשר את שני האחרים אך הם עזבו אותי‬ ‫במנוחה‪ .‬הם ידעו שאפילו מבטי לא היה חצוף‪ ,‬הרי שבלבי בזתי להם‪ .‬לא יכלו מאומה כנגד זה‪.‬‬ ‫אני הייתי חסר כל‪ .‬להם היה משק‪ ,‬שלוות‪-‬נפש‪ ,‬נוחות‪ .‬על אף זאת חיו ברישול ולכלוך ללא תקנה‬ ‫ואפילו לא היו מסוגלים לספק אוכל לשלושה פליטים שהעבידו בפרך‪ .‬בינם לביני‪ ,‬לא היה כלום‪.‬‬ ‫במרוצת הימים‪ ,‬המתחים גברו‪ .‬לא הייתי מוכן להיות תמיד רעב‪ .‬מזמן לזמן‪ ,‬הייתי סוחב חתיכות‬ ‫סוכר במזנון הגדול במטבח או ביצים שלוקטו בלול‪ .‬הייתי מביא את המצרכים לחדר שלנו‪ .‬ווילי‬ ‫וסימון גמאו את הביצים לא מבושלות‪ .‬הם הסתירו את הקליפות בילקוטיהם והתפטרו מהן בדרך‬ ‫לבית הספר‪.‬‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬ניקול גלתה את הקליפות‪ :‬אחד מאתנו שכח להחביאם‪ .‬היא הראתה אותן לבעלה‬ ‫ודרשה שיעניש אותי‪.‬‬ ‫האיכר אילץ אותי לבוא אחריו‪ .‬עברנו שני קילומטרים‪ .‬הגענו לקרבת חורשת לבנים כסופים‪ .‬שעת‬ ‫הייסורים הגיעה‪ .‬אלין התיישב בשרך‪ ,‬קרע זרד והתחיל לקלפו‪ .‬אחר כך מעך נמלה שטיפסה‬ ‫במעלה רגלו‪ ,‬ולא כמצופה‪ ,‬שבר את הזרד בין אצבעותיו וזרק אותו אל בין הסבך‪ .‬הוא רעד בכל‬ ‫אבריו‪ .‬הוא לא נגע בי‪ .‬ללא ספק‪ ,‬הבין שחייו אבודים‪ ,‬שבזבז אותם לריק‪ ,‬שהעתיד נמצא בי‪,‬‬ ‫הניצב לפניו‪ ,‬חיוור‪ ,‬השער קצר‪ ,‬אבל העיניים בהירות והידיים מוצקות‪.‬‬ ‫אלין קם וניקה את מכנסי הקטיפה שלו מסיבי השרך שדבקו בהם‪ .‬מבטו נצלב בשלי‪ ,‬ופעם נוספת‪,‬‬ ‫היה נבוך‪.‬‬ ‫"אתה לא תכה אותי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫הייתה זו פקודה‪ .‬לא שאלה‪.‬‬ ‫"אני חייב להגיד משהו לניקול‪ ",‬מלמל‪" .‬העמד פנים כאילו קבלת סטירה ‪".‬‬ ‫"בשום פנים ואופן"‪.‬‬ ‫לא רציתי בכל שותפות לעברה עם האדם הזה‪.‬‬ ‫אשת האיכר‪ ,‬עם זאת‪ ,‬לא הולכה שולל‪ .‬כשחזרנו היא התבוננה בי ברוע לב והפטירה‪:‬‬ ‫"שוב התחכמת‪ ,‬כרגיל"‪.‬‬ ‫מול המשק‪ ,‬מעבר לנחל קטן‪ ,‬גרו פריזאים‪ .‬ניקול שנאה אותם משום שנכנסו לגור בסמוך אליה‪.‬‬ ‫לגבי דידה‪ ,‬הם היו גרועים מהגרמנים‪ ,‬שבכל זאת‪ ,‬פלשו למדינה‪ .‬באחת העונות‪ ,‬גשמים זרמו‬ ‫לגאות פלג המים שהפריד בין שני הבתים‪ .‬השכנים סכרו את הגדה מצידם בקרשים‪ .‬בטענה‬ ‫שהקרשים פוגמים במראה‪ ,‬גורמים נזק לנוף ומהווים פגיעה חמורה בזכויותיהם ‪ ,‬תבעו האיכרים‬ ‫‪15‬‬ ‫את הפריזאים לדין‪ .‬הדיון נסב על תחומי שטחי הבעלות‪ :‬האם הקו המפריד נמצא במרכז הנחל‬ ‫או מעברו האחר?‬ ‫האיכרים הפסידו במשפט‪ .‬הקרשים נשארו במקום‪ ,‬אפילו כשנהיו מיותרים‪.‬‬ ‫לעיתים קרובות עברתי לצד השני‪ ,‬נלאה מהביצים הבלתי מבושלות וחתיכות הסוכר‪ ,‬החלפתי‬ ‫אותן בשוקולד‪ ,‬דובשנים‪ ,‬ולפעמים מרק סמיך מלחם שיפון‪ ,‬כרוב‪ ,‬שומן ואווז משומר בשמן‪,‬‬ ‫שעליו התענגנו אצל הפריזאים‪.‬‬ ‫כאשר גילתה את התככים שלי‪ ,‬החליטה ניקול להכות מכה גדולה‪ .‬כיוון שלא בעלה ולא היא‬ ‫עצמה הצליחו להתגבר על עזות הפנים שלי‪ ,‬החליטה שאיענש על ידי אביה‪ ,‬הפטריארך של‬ ‫המשפחה‪ ,‬שהיה ידוע כבעל ידי ברזל‪.‬‬ ‫ובכן סרנו אל אבא אנדרה‪ .‬בכניסה‪ ,‬חגורות עור בשורה השתלשלו מהקולבים‪ .‬הזקן השתמש בהן‬ ‫לתקן את הצעירים שגנבו תפוחים מהבוסתן שלו‪.‬‬ ‫כשהגענו‪ ,‬ישב בחדר האורחים‪ ,‬לבוש חולצת עבודה ומקטרת חמר בידו‪ .‬כשניקול מנתה את חטאי‪,‬‬ ‫התבונן בי בשקט‪ .‬פניו נראו כמושים‪ ,‬עד כי כך היה עורו עדין‪ .‬צווארו כמוס כמעט כולו בלחיים‬ ‫ענקיות‪ .‬ריח של זקנה וטבק נדף ממנו‪ .‬האיש הזה לא הרשים אותי‪ .‬התבוננתי בו ביוהרה ועוז‪.‬‬ ‫כאשר ביתו סיימה את הקטגוריה שלה‪ ,‬הקיש קלות את מקטרתו על סולית נעלו וקם בכבדות‪.‬‬ ‫אגרופו‪ ,‬שהחזיק רובה "בורדון"‪ ,‬נקמץ‪ .‬החימה חלחלה מכל נקבוביות עורו‪ .‬הסתכלתי הישר‬ ‫לעיניו של החייל הזקן‪.‬‬ ‫"הסתלק"‪ ,‬צעק ‪ ,‬נבוך‪.‬‬ ‫הבנתי‪ ,‬שאולי האיש‪ ,‬גם הוא‪ ,‬ידע רעב בעבר רחוק‪.‬‬ ‫אותו ערב‪ ,‬ברחתי מהמשק‪ .‬מחשבתי הראשונה הייתה להצטרף אל תנועת המרי‪ .‬אולם‪ ,‬תוך כדי‬ ‫צעידה בלילה החשוך‪ ,‬אמרתי לעצמי שאיני יודע איפה ואיך להתקשר עם אנשי המחתרת‪ .‬והרי‬ ‫צעיר אני עוד כדי לאחוז בנשק…‬ ‫צעדתי בצעדים קצובים בדרכים השוממות‪ .‬חציתי עיר שהייתה נתונה בחשכה בגלל ההאפלה‬ ‫שצוותה על ידי השלטונות‪ .‬שלטים כיוונו אותי אל תחנת הרכבת‪ .‬כשהגעתי‪ ,‬המחוגים האדומים‬ ‫של השעון הראו חצות‪ .‬החלטתי לפתע לחזור לפריז‪.‬‬ ‫כיוון שלא היה לי כסף לכרטיס‪ ,‬קפצתי מעל לגדר לבנה שנתמשכה במקביל לפסים‪ .‬על מסילה‬ ‫מס' ‪ 3‬חנתה רכבת לפריז‪ .‬הקרונות היו מלאים וגדושים‪ .‬חמקתי דרך המעברים עד לתא שהיה‬ ‫תפוס על ידי אדם בודד שקרא עיתון‪.‬‬ ‫נוֹר ָמנְ ִדי והיו מפציצים‬ ‫הרכבת זזה‪ .‬לא ידעתי אז שהאמריקאים נחתו מספר ימים לפני כן בחופי ְ‬ ‫את צמתי הרכבות ותחנות הרכבת כדי למנוע מתגבורות גרמניות ‪ -‬אנשים‪ ,‬נשק ותחמושות ‪-‬‬ ‫לעלות צפונה‪ .‬לכן‪ ,‬גם לא הבנתי למה‪ ,‬לפתע‪ ,‬להבות האירו את השמים‪ .‬בפריז ראיתי תדיר את‬ ‫הקרניים הלבנות והדקות של הזרקורים מזדקרות בשמיים בעת האזעקות‪ .‬אבל אף פעם לא‬ ‫התנסיתי בהתקפה אווירית‪ .‬והנה‪ ,‬מבלי‪ ,‬שאדע זאת‪ ,‬נקלעתי להתקפה אווירית מהכבדות‬ ‫במלחמה כולה‪ .‬האמריקאים תקפו לא רק את תחנות וצמתי הרכבת אלא גם את הרכבת עצמה‪.‬‬ ‫נשמע קול רעם מעומעם‪ ,‬בעקבותיו חלפו מטוסים מעל לרכבת והטילו מטר פצצות שגרמו‬ ‫להתרסקות הזגוגיות‪ .‬להבות עלו לשמיים‪ .‬מונחים על ידי הבליחה‪ ,‬המטוסים חזרו‪ .‬מקלות‬ ‫שחורים‪ ,‬עיוורים‪ ,‬בלתי ממושמעים‪ ,‬נפלו כמו ברד‪ .‬הרכבת נעצרה בשטח פתוח‪ .‬הפצצות שרקו‬ ‫בקול נמוך‪ .‬הקרון כאילו התרומם‪ .‬הזגוגיות נופצו‪ .‬הועפתי על הכורסאות מעור מלאכותי‪,‬‬ ‫מטולטל מקצה לקצה עד לדלת‪ .‬חברי למסע יצא את התא ונס למעבר‪ .‬מוכה קיהיון‪ ,‬בחושבי‬ ‫שאולי לעולם שוב לא אראה את אימי‪ ,‬נשארתי יושב‪ ,‬רגלי כאילו חתוכות מתחתי‪ .‬הייתי בודד‪,‬‬ ‫ללא משפחה שתגן עלי‪ .‬אילו הרכבת הייתה סופגת פגיעה ישירה‪ ,‬איש לא היה יודע את שקרה לי‪.‬‬ ‫אימי לא הייתה שומעת עוד ממני‪ .‬המחשבה הקפיאה אותי‪ :‬למות זה דבר אחד אבל להעלם מבלי‬ ‫להשאיר עקבות הוא דבר אחר‪.‬‬ ‫דם הכתים את הכורסאות‪ :‬הנוסע וודאי נפגע‪ .‬מסביבי‪ ,‬לא היו אלא צעקות וזעקות ‪ .‬האנשים הכו‬ ‫איש את רעהו במאמץ לרדת מהרכבת‪ .‬אחדים השתערו על הפסים‪ ,‬רצו לאורך המסילה‪ ,‬אחרים‬ ‫הסתתרו בין הקרונות‪ .‬איש לא נתן דעתו עלי‪ .‬איש לא פתח את דלת התא‪ .‬איש לא עזר לי לצאת‬ ‫את הרכבת‪ .‬בעוד פצצות בנות הברית התפוצצו סביבי‪ ,‬נוכחתי שהייתי בודד באור הבערות‬ ‫וזרקורים‪ .‬ופתאום‪ ,‬הבנתי שהאדם מצפצף על גורלם של האחרים‪ ,‬שלעולם לא אוכל לסמוך על‬ ‫הזולת‪ ,‬ושבדרך לירושלים‪ ,‬השומרונים עושי הצדקה‪ ,‬הנם מתי מעט‪ .‬הייתי בן ארבע עשרה שנים‪.‬‬ ‫איני יודע אם ההתקפה האווירית נמשכה דקה או שעה‪.‬‬ ‫פתאום‪ ,‬המבול פסק‪ .‬שמעתי שריקה ואחר רעש מתכתי קצוב‪ :‬הרכבת החלה לנסוע‪.‬‬ ‫הנוסעים תפסו את מקומותיהם‪ .‬שוב לא ראיתי את האיש עם העיתון‪ ,‬מקומו נתפס על ידי‬ ‫אחרים‪ .‬האחרים‪ ,‬כאילו דבר לא העיק עליהם‪ .‬איש לא סבר שהתנהגותו שלו הייתה בזויה‪ .‬גם לא‬ ‫אחד משכני שאל אותי על מעשי שם‪ ,‬לבדי‪.‬‬ ‫בעלות השחר‪ ,‬עת שעברנו עיר שאת שמה איני זוכר‪ ,‬יכולתי להעריך את נזקי המלחמה‪ .‬חלפנו על‬ ‫פני בנינים הרוסים‪ ,‬חורבות בתים‪ ,‬מכתשים שנפערו על ידי פצצות‪ .‬נוברים בין ההריסות‪ ,‬בני אדם‬ ‫התנועעו בין האבנים המפורקות‪ .‬מה חפשו? הגעתי לפריז ללא תקלה‪ .‬השארתי את תחנת רכבת‬ ‫‪16‬‬ ‫ִליוֹן מאחורי וצעדתי לכיוון בסיטה לסאג' בולווארד"‪ .‬ושם‪ ,‬לאחר פרידה שנתמשכה שנתיים‪,‬‬ ‫הטלתי עצמי לזרועותיה של אימי‪.‬‬ ‫היא מצאה שהשתניתי‪ :‬נהייתי בחור‪ .‬על אף שגדלתי‪ ,‬גופי טרם נתמלא‪ :‬הייתי רזה והליכתי‬ ‫מגושמת כשל המתבגרים‪.‬‬ ‫באשר לאימי‪ ,‬היא הזדקנה מאוד‪ .‬היא ספרה לי שלאחר שעזבתי‪ ,‬היו נאצים ומשתפי פעולה‬ ‫חוזרים ל"סיטה" לעיתים קרובות‪ .‬כל פעם‪ ,‬הם בדקו‪ ,‬חטטו חקרו‪ :‬הם חפשו יהודים‪.‬‬ ‫לבסוף היא מצאה מקלט במרתף‪ ,‬ליד הדודים והאשפה‪ .‬לשם‪ ,‬הגרמנים לא היו מסתכנים‪ .‬יום‬ ‫אחד עלתה למסדרון‪ ,‬היא שמעה את השוער משתעל בחוזקה בהתלוננו על דלקת הסמפונות‬ ‫מכאיבה‪ .‬היא הבינה‪ :‬נערך מצוד‪ .‬מיד חזרה אל פחי האשפה שלה‪ ,‬ונשארה שם ימים על גבי‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫כיוון שלא היה לה די כסף כדי להצטייד בשוק השחור‪ ,‬סבלה רעב‪ .‬כשהייתה מסתכנת החוצה כדי‬ ‫למצוא ממה להתקיים‪ ,‬תמיד חששה להיעצר על ידי ביקורת‪ .‬הנסיעה במטרו הייתה ממש‬ ‫התנסות‪ :‬הקרונות היו גדושים חיילים מהוורמכט בחופשה; המשטרה הצבאית‪ ,‬וצרפתים במעילי‬ ‫גשם שחורים וכובעים רכים‪ ,‬דרשו את הניירות מאנשי הצבא כפי שגם מהאזרחים‪ .‬יום אחד‬ ‫בכיכר "וולטר"‪ ,‬ניצלה ברגע האחרון מביקורת‪ .‬בעת שעלתה במדרגות המטרו‪ ,‬שמעה צעדים‬ ‫אחוריה‪ .‬היא פנתה אחורה‪ ,‬אחוזת חרדה‪ ,‬וראתה את מנהל התחנה‪ ,‬כולו מתנשף‪ ,‬שאמר לה‪:‬‬ ‫"רדי‪ .‬יש ביקורת למעלה‪".‬‬ ‫והסכנות לא התמעטו ‪ -‬לגמרי לא‪ .‬משלוחי קרונות הבהמות החתומים המשיכו להלך לבוכנוולד‪.‬‬ ‫כדי להלחם בהתנקשויות‪ ,‬הגרמנים בצעו מעשי תגמול ולקחו בני ערובה‪ .‬זמן מועט לפני שחזרתי‪,‬‬ ‫פותו צעירים על ידי הגסטאפו לתוך מוסך‪ .‬הם נדנו למוות ללא משפט והוצאו להורג ביער‬ ‫"בולון"‪.‬‬ ‫אימי לא רצתה שאשאר ב"סיטה לסאג' בולווארד"‪ .‬היא הלכה למצוא את השוער וספרה לו‬ ‫שחזרתי‪ .‬הוא לקח אותי מיד תחת חסותו‪ .‬אימי רצה לדעת לאן אלך‪.‬‬ ‫"אני מטפל בו‪ ".‬ענה השוער‪.‬‬ ‫זה היה הכול‪.‬‬ ‫רוכב אופניים הוביל אותי למעון "אלזיה"‪ ,‬בית ספר ובית מרגוע‪ ,‬בו נקלטו ילדים של משתפי‬ ‫פעולה שסבלו מחולשה ותת תזונה‪ .‬המחתרת הסתננה למקום‪.‬‬ ‫הוצגתי בפני רוזמן שניהל את המוסד‪ .‬הוא העביר אותי לידיה של אישה לבושה חליפה אפורה‪:‬‬ ‫מנהלת הלימודים‪ .‬סיכת יהלומים נוצצת על חזה‪.‬‬ ‫"בן כמה אתה?" שאלה אותי‪.‬‬ ‫"עוד מעט בן חמש‪ -‬עשרה"‪.‬‬ ‫"בעוד כמה זמן?"‬ ‫"אחד‪-‬עשר חודש"‪.‬‬ ‫היא חייכה‪.‬‬ ‫"מה שמך?"‬ ‫"סאמי"‪.‬‬ ‫"אתה טועה"‪.‬‬ ‫היא זרקה לעברי מבט קר‪ .‬הבנתי‪.‬‬ ‫"שמי לא סאמי כי אם ז'אן‪".‬‬ ‫"הנה‪ ,‬זה יותר טוב‪ ",‬אמרה בשחקה עם סיכתה‪.‬‬ ‫"שמך ז'אן ראטו‪ .‬מעולם לא היה לך שם אחר‪ .‬זכור זאת אפילו בנסיבות הכי חמורות‪".‬‬ ‫הנהנתי‪ .‬אחר‪ ,‬כשהמנהל פנה ללכת‪ ,‬כעכעתי‪.‬‬ ‫"הגברת‪"...‬‬ ‫"כן?"‬ ‫"הייתי‪ ...‬רוצה להצטרף לתנועת ההתנגדות"‪.‬‬ ‫היא התפרצה בצחוק‪.‬‬ ‫"ברצוני להצטרף לפעולה שלך…"‬ ‫"מסכימה"‪ ,‬אמרה‪.‬‬ ‫היא שתקה מעט והוסיפה‪:‬‬ ‫"אתה תעשה התנגדות כשישמעו הצופרים‪ .‬תרד אז למקלטים‪.‬‬ ‫יהיה זה מעשה התנגדות‪".‬‬ ‫"אבל…"‬ ‫"אני רואה שהנך אמיץ‪ ",‬הוסיפה‪" .‬אבל הנך צעיר מדי‪.‬‬ ‫שרדת‪ ,‬וזה כבר הרבה‪ .‬נסתפק בכך לעת עתה‪".‬‬ ‫"למה איני יכול?"‬ ‫היא נאנחה‪.‬‬ ‫"כאן‪ ,‬אינכם אלא שלושה או ארבעה יהודים‪ .‬לילדים האחרים הורים משתפי פעולה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫אסור להם לדעת מי אתם‪.‬‬ ‫היה בשקט‪ .‬תן לי את דברתך שלעולם לא תגיב על התגרויות הבטחתי‪.‬‬ ‫תוך מספר ימים נהייתי לראש חבורה קטנה‪ .‬לא היו לי אויבים למעט אחד בשם ברונו‪ ,‬בנו של‬ ‫נציב של מחוז שהתפאר שאביו אפשר לו להיות נוכח בפגישות של המועצה האזורית ושראה את‬ ‫פטן ולוואל באופרה העירונית בעיר ווישי‪ .‬הוא שיתף אותנו בתכניות העתיד שלו‪ :‬לאחר המלחמה‪,‬‬ ‫ילך לאוניברסיטה ואחר ל"נורמאל סופריור" )מוסד לימודים גבוה למורי התיכון לעתיד(‪ .‬ברונו‬ ‫היה קטן בשביל גילו‪ ,‬שמן‪ ,‬סנוב‪ ,‬אנוכי ונצלן‪.‬‬ ‫הוא שמר לי טינה על המהירות בה עשיתי לי חברים‪ .‬יום אחד‪ ,‬הוא דחף אותי בחוזקה בחצר‬ ‫ההפסקה‪ .‬הסתובבתי מיד‪ ,‬אחר‪ ,‬בהיזכרי בהבטחה שנתתי למנהלת‪ ,‬וויתרתי ללמדו לקח‪ .‬מאז‬ ‫בהאמינו שהשיג ניצחון מכריע שוב לא חדל להציק לי‪ .‬עמדתי בהשפלות שלו בגבורה יתרה כיוון‬ ‫שהבנתי עד מהרה למה המנהלת הורתה לי להבליג‪.‬‬ ‫לילה אחד של חום מחניק‪ ,‬קמתי וניגשתי לחלון כדי לנשום אויר מבחוץ‪ .‬בעת שהתכופפתי מעל‬ ‫למעקה‪ ,‬נדמה היה לי שאני שומע קול צעדים‪ .‬כשסרקתי את החשכה‪ ,‬ראיתי את הרוזן והמנהלת‬ ‫בחברת שני אנשים שנשארו מוסתרים מבינות לעצים‪.‬‬ ‫הקבוצה הקטנה נעצרה לרגע ואחר‪ ,‬המשיכה במהירות לכוון מבנה בלתי תפוס‪ ,‬שתריסיו היו‬ ‫תמיד מוגפים ודלתותיו נעולות‪.‬‬ ‫הרוח אפשרה לי לשמוע מספר מילים שהוחלפו בין האלמונים‪ :‬הם שוחחו אנגלית‪ .‬הבנתי שמדובר‬ ‫בטייסים‪ ,‬כנראה אמריקאים‪ ,‬שהופלו בעת ההפצצות האחרונות‪ .‬ללא ספק באו לבקש את חסותה‬ ‫של המחתרת כדי לחמוק מהגרמנים‪.‬‬ ‫ערב אחד‪ ,‬הבחנתי בתנועה בחצר‪ :‬הובאו כרוזים וודאי גם כלי נשק‪ .‬הכול נעשה בשקט ויעילות‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בית המרגוע היה אחד ממרכזי המחתרת‪ ,‬והיה בעל חשיבות אסטרטגית‪ .‬לכן‪ ,‬היה זה‬ ‫מחובתו של ז'אן ראטו להסתיר את מקורו ואת זהותו‪ .‬לא רק למען עצמו‪ ,‬אלא גם למען אימו‪,‬‬ ‫למען השוער של ה"סיטה לסאג' בולווארד"‪ ,‬למען הרוזן‪ ,‬המנהלת והמחתרת‪ .‬ללא ספק הייתי‬ ‫צעיר מכדי להרוג ברחוב או לפוצץ רכבות‪ ,‬אבל הטילו עלי משימה שהיה עלי לבצע‪ :‬להישמע‬ ‫ולשתוק‪ .‬הייתי חייב זאת לצרפתים‪ :‬אחד מהם הזהיר אותי מפני המצוד של ה"וול דיב"‪ ,‬אחר‬ ‫הסתיר את דתי מפני חיילים גרמנים שבאו לחפש את הילדים היהודים בבית הספר‪ ,‬והיו רבים‬ ‫כאלה שעזרו לאימי לשרוד במשך שנות העופרת האל‪.‬‬ ‫ברונו‪ ,‬למנגינת הלב‪ ,‬לא נתן לי מנוח‪ .‬הוא לא הבין את הסבילות שלי כלפיו‪ ,‬חברי לבסוף פנו לי‬ ‫עורף‪ ,‬חשבו שהנני מוג‪-‬לב‪ .‬יום אחד‪ ,‬נלאה‪ ,‬הלכתי אל המנהלת כדי להתחנן בפניה שתשחרר אותי‬ ‫מהבטחתי‪.‬‬ ‫"התאפק"‪ ,‬ענתה לי‪" .‬הנך יודע את המצב…"‬ ‫"שחררי אותי מהבטחתי לשעה אחד בלבד"‪.‬‬ ‫היא משכה בכתפיים‪.‬‬ ‫"אף לא לרגע אחד‪".‬‬ ‫"אהרוג את הנער הזה"‪ ,‬סיננתי מלא זעם‪.‬‬ ‫"אם תרצה‪ .‬אך לא לפני השחרור"‪.‬‬ ‫יללות הצופרים שמו קץ לשיחתנו‪ .‬ירדנו יחדיו אל המקלט שנמצא מתחת לבניין הראשי‪.‬‬ ‫פריז לא הופצצה כלל משך המלחמה‪ .‬רק מפעלי רנו בבולון ביינקור הותקפו‪ .‬אבל מאז פלישת‬ ‫בנות הברית‪ ,‬טסו המבצרים המעופפים האמריקאיים תדיר מעל לבירה‪ .‬באותו יום‪ ,‬הם הטילו‬ ‫אלפי פצצות שהדהודם‪ ,‬מהול בצחצוח כלי הנשק האוטומטיים ורעם השריון‪ ,‬גרם לנו הלם חזק‪.‬‬ ‫נדמה היה לנו שהבירה עומדת להיהרס ‪ .‬האפלה באה בעקבות האור‪ .‬השאון היה מחריש אוזניים‪.‬‬ ‫הסקרנות וקוצר הרוח שבי גברו על זהירות כלשהי‪ :‬חמקתי מהמקלט‪ ,‬עליתי את המדרגות בריצה‬ ‫וכוונתי צעדי אל הגן‪.‬‬ ‫כוונתי הייתה לטפס לראש דולב כדי לעקוב אחר ההפצצה‪ .‬אולם נמשכתי למחזה של עשרות‬ ‫אנשים הרצים ברחוב לכל כוון‪.‬‬ ‫קרבתי לשבכה והוצאתי את הראש מבעד לסורגים‪ .‬אדם צעד במהירות על המדרכה‪ .‬הוא חבש‬ ‫כומתה שחורה‪ ,‬החזיק מקל מעוזרר‪ ,‬ומעל לחזהו נמתחה שורה של אותות הצטיינות‪ .‬הוא חלף על‬ ‫פני קרוב כל כך ששמעתי את שקשוק המדליות‪ .‬פניתי אליו‪:‬‬ ‫"אדוני! מה מתרחש?"‬ ‫האיש הזקן פנה לעברי ופניו קרנו‪.‬‬ ‫"המתרחש הוא‪ ,‬נערי‪ ,‬שהגנרל לקלר נמצא בין חומותינו "‪.‬‬ ‫גולה חמה עלתה בגרוני‪.‬‬ ‫"אתה רוצה לומר שהמלחמה נסתיימה?"‬ ‫"כן‪ ,‬נערי‪ .‬נסתיימה‪ .‬נסתיימה לחלוטין!"‬ ‫ימים אחדים לאחר כניסת כוחות הגנרל לקלר לפריז‪ ,‬קבלו הוריו של ברונו מכתב מאת מנהלת‬ ‫מעון "אלזיה" שהודיע להם שבנם אושפז עקב נפילה‪ .‬בשעות האחרונות שקדמו לשחרור‪ ,‬נפל‬ ‫במדרגות כאשר היה בדרכו למקלט‪ .‬המאזן‪ :‬עצם הבריח אחת שבורה ומספר צלעות סדוקות‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫בניגוד להצהרתי למנהלת‪ ,‬לא הרגתיו‪ .‬אך גם אני הגשמתי את השחרור שלי‪...‬‬ ‫שבתי אל אימי‪ .‬ברחוב‪ ,‬גילחו ראשיהן של נשים‪ .‬הגנרל דה גול הודיע שפייר לוואל והמרשל פטן‬ ‫יועמדו לדין‪ .‬רשימות משתפי פעולה הוכנו‪ .‬הטהור החל‪...‬‬ ‫ביום ‪ 26‬באוגוסט ‪ ,1944‬בחברת מיליון צרפתים‪ ,‬נדחקתי ב"שאנז אליזה" כדי להריע לאיש שאת‬ ‫קולו שמעה צרפת במשך ארבע שנים‪ .‬תפסתי מקומי באמצע המון אחוז טרוף‪ ,‬ונופפתי גם אני‬ ‫בדגל הטרי ‪ -‬קולור‪ ,‬ובפעם הראשונה בחיי‪ ,‬חשתי קרוב לעם זה שקבל אותי ושאת מכאוביו‬ ‫חלקתי במשך ארבע שנים ארוכות‪.‬‬ ‫הגנרל ֶדה גוֹל צעד במורד ה"שאנז אליזה"‪ .‬הצרפתים שהיו שם הריעו לו‪ .‬עובדתית הסתכן הגנרל‬ ‫בסיכונים גדולים‪ :‬אף שבנסיגה‪ ,‬הצבא הגרמני לא נכנע‪ .‬להקי ה"לופטוופה" עוד היו מוצבים‬ ‫נוֹר ָמנְ ִדי‬ ‫ברימס‪ .‬ניתן היה להסיט את מסלולי כני השילוח של טילי וי‪ 1-‬ווי‪ 2-‬המוצבים בחוף ְ‬ ‫ולכוונם על פריז במקום לונדון‪.‬‬ ‫אילו תקפה ה"לופטוופה" אותו יום‪ ,‬הייתה העילית הגוליסטית העתידה נמחקת‪ .‬אך כיוון‬ ‫שהלהקים לא המריאו מבסיסם ברימס‪ ,‬האדונים שבאן ‪ -‬דלמס‪ ,‬דברה‪ ,‬מסמר לקנואט‪ ,‬גישרד‬ ‫ובידו‪ ,‬ניצלו‪ .‬כמוהם גם שלושה נשיאי רפובליקה עתידים‪ :‬ג'ורג' פומפידו‪ ,‬וואלרי גי'סקר‬ ‫ד'אסטינג ופרנסואה מיטראן‪ .‬ההיסטוריה יכלה להמשיך במסלולה‪...‬‬ ‫‪19‬‬ ‫מלך הסמרטוטרים‬ ‫‪20‬‬ ‫אחרי המלחמה‪ ,‬אימי החליטה לרשום אותי לבית – ספר פרטי ברחוב דה לה לון כדי שאמשיך‬ ‫בלימודי‪ ,‬שנזנחו זמן רב‪ .‬בית ספר זה‪ ,‬שנוסד במיוחד עבור מתבגרים שהיו בפיגור עקב האירועים‬ ‫שמנעו בעדם לימודים סדירים‪ ,‬נודע בפריז שלאחר המלחמה בשל המהירות בה החזיר את‬ ‫תלמידיו לרמה‪ :‬שנתיים של לימודים הקבילו למחזור תיכון רגיל מלא‪ .‬הבחינה הסופית של בית ‪-‬‬ ‫הספר ברחוב ֶדה ַלה לוּן הייתה שוות ערך לבחינת בגרות‪.‬‬ ‫אימי חזרה לעבודתה בענף הטקסטיל‪ .‬היא עבדה במשנה מרץ כדי לכסות את הוצאות לימודי‬ ‫הפרטיים‪ .‬באותה תקופה היו נהוגות מכסות בשיווק טקסטיל‪ .‬מדי פעם‪ ,‬בית מסחר גדול בבירה‬ ‫הכריז על מכירת מערכות שולחן; מכרו תמיד מערכת אחת לאדם‪ .‬עד מהרה נהרו המעוניינים‬ ‫בבדים למקום‪ .‬תורים נוצרו עם שחר‪ .‬אימי קנתה את המערכת שהייתה זכאית לה ואחר מכרה‬ ‫אותה במחיר גבוה פי שניים או שלושה‪ .‬היא התפרנסה יפה מאוד מכך‪.‬‬ ‫תדיר‪ ,‬עמדתי עמה בתור‪ .‬כך קרה שבעקיפין‪ ,‬היא הייתה זו שהעלתה אותי על הגל‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בא לי הרעיון לשחד זבן ב"טרוא קרטיה"‪ .‬הצעתי לו מעט כסף תמורת שלוש מערכות‬ ‫שולחן במחיר מכסה‪ .‬הוא הסכים‪ .‬כך שלמתי שלוש מאות פרנקים עבור מערכות שהיו שוות‬ ‫שלושת אלפים‪ .‬כדי לחגוג זאת‪ ,‬הזמנתי את הזבן לכוסית‪ .‬בשעה שש‪ ,‬הלכתי לקחת אותו ביציאה‬ ‫מעבודתו‪ .‬שמנו צעדנו לבר בקרבת מקום‪ .‬האיש השעין את מרפקיו על הדלפק‪ .‬מלצר שאל אותו‬ ‫מה ברצונו לשתות‪ .‬ענה‪:‬‬ ‫"גיניולה ‪ -‬קירש" )שרי ‪ -‬ברנדי וקירש(‪.‬‬ ‫"ובשבילך‪ ,‬אדוני?"‬ ‫"אותו דבר‪ ",‬עניתי בקול מאושש‪.‬‬ ‫כך קרה‪ ,‬שכיוון שלא הכרתי אפרטיפים אחרים‪ ,‬שתיתי גיניולה ‪ -‬קירש במשך מספר שנים‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬הזבן ואני נהיינו חברים‪ .‬כשעמדו להוציא למכירה מערכות שולחן‪ ,‬הודיע לי והכניס‬ ‫אותי ל "טרוא קרטיה" דרך דלת מוסתרת‪ .‬יכולנו לנהל שם את הסחר מכר שלנו בשלווה גמורה‪.‬‬ ‫קניתי ממנו חמש‪ ,‬שמונה או עשר מערכות ומשלם לו את העמלה שלו‪ .‬זו הסתכמה במחיר הקניה‬ ‫הרגיל של המוצרים‪ :‬שלוש מאות פרנקים‪ .‬כיוון שמכרתי אותם במחיר גבוה פי חמישה‪ ,‬העסקה‬ ‫הייתה כדאית‪...‬‬ ‫לקוחותיי הטובים ביותר היו אלה של אימי‪ .‬היא לא הייתה מודעת להיקף עסקותיי‪ :‬לעולם לא‬ ‫הייתה מרשה שאסחר בשוק השחור‪ ,‬עבירה שהעונש בגינה היה מאסר‪ .‬הסתרתי את הכסף שלי‬ ‫פה ושם בדירה‪ .‬לפעמים גילתה אותו‪.‬‬ ‫"מצאתי שמונת אלפים פרנקים בין המפות בארון?" קראה‪.‬‬ ‫"איני זוכרת שהיה לי סכום כזה‪ .‬כנראה שאני מזדקנת!"‬ ‫ולמחרת‪:‬‬ ‫"לא יאומן! כנראה מישהו מסתיר כסף אצלנו‪ :‬הנה מצאתי חמשת אלפים פרנקים בין החולצות!"‬ ‫ב‪ ,1945 -‬בגיל חמש‪-‬עשרה‪ ,‬כבר צברתי כשני מיליון פרנקים‪.‬‬ ‫לא ידעתי מה לעשות בכסף‪ ,‬שוחחתי על כך עם חבר‪ .‬הוא הציגני בפני אדם שהציע לי להשקיע את‬ ‫כספי‪.‬‬ ‫"תוך שישה חודשים"‪ ,‬הסביר האלמוני" הונך ישלש את שוויו‪".‬‬ ‫מסרתי לו את כספי‪ .‬האיש נעלם ושוב לא ראיתיו לעולם‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬היה זה המבצע היפה בחיי‪:‬‬ ‫מאז‪ ,‬איש שוב לא גנב ממני‪ .‬למדתי להתגונן‪...‬‬ ‫כשדיפלומת סיום הלימודים בכיס‪ ,‬נרשמתי לקורסים להשלמה ששגשגו אחרי המלחמה‪ .‬צמא‬ ‫דעת‪ ,‬למדתי בקורס לפילוסופיה בתיכון "שארלמאן"‪ .‬שם התחככתי בסטודנטים פעילים‬ ‫בפוליטיקה‪ ,‬בייחוד שלושה שחורים‪ ,‬שלמדו גם הם לפנים בבית הספר ברחוב דה לה לון‪:‬‬ ‫גוסטאב‪ ,‬ז'אן ומארטין‪ .‬נהיינו מהר מאוד חברים‪ .‬אין בעיות גזע בין יהודים לשחורים‪ ,‬אלה וגם‬ ‫אלה מעוטים‪.‬‬ ‫שלושת הברנשים חלקו כרוזים בבולווארדים‪ ,‬כנותם הרשימה אותי‪ .‬לפעמים עזרתי להם‪ ,‬אף‬ ‫שלא הייתי שותף להתלהבותם באשר לעתיד הפוליטי‪ ,‬המובטח להם‪ ,‬כפי שהאמינו‪.‬‬ ‫גוסטאב היה ראש החבורה‪ .‬פחות למדן מחבריו‪ ,‬היה שאפתן כמוני‪ .‬לעיתים קרובות אמר לי‪:‬‬ ‫"יותר מאוחר אהיה נשיא הרפובליקה‪".‬‬ ‫"איזו רפובליקה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"שלי"‪.‬‬ ‫"איפה היא‪ ,‬הרפובליקה שלך"?"‬ ‫"באפריקה‪".‬‬ ‫"אז נהיה נשיאים ביחד‪ ",‬עקצתי אותו‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬הצטרפתי לתנועת הנוער הקומוניסטי בצרפת‪.‬‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬היהודים חשו קרבה יתרה לקומוניסטים‪.‬‬ ‫כשבאו אלינו בהצעה שנעשה כברת דרך ביחד‪ ,‬היינו מוכנים ללכת אחריהם‪ .‬לאחר שנכחתי‬ ‫בכינוס של הנוער הקומוניסטי ברובע שלנו‪ ,‬הצטרפתי לתנועה‪.‬‬ ‫עד מהרה נהייתי למוכר הטוב ביותר של העיתון " אוואן גארד"‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫כיוון שניחנתי בשטף דיבור‪ ,‬הטיל עלי התא שלי להכין דו"ח על החינוך ולהציגו בעת מפגש‪ ,‬בפני‬ ‫החברים‪.‬‬ ‫ביום המיועד‪ ,‬דיברתי במשך עשרים דקות‪ .‬גי דוקולונה‪ ,‬המזכיר האזורי של הנוער הקומוניסטי‪,‬‬ ‫היה נוכח‪ .‬כשסיימתי את הרצאתי‪ ,‬הזמין אותי לבית – הקפה ממול‪:‬‬ ‫"בוא‪ ,‬נוריק גביע…"‬ ‫הייתה זו האופנה הגדולה של התקופה‪ :‬שתו בירה או "פאנאשה" )בירה מהולה בלימונדה(‪.‬‬ ‫הלכתי אחריו‪ .‬דוקולונה שאל אותי איך הכנתי את הרצאתי‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫"אתה מסתדר טוב מאוד‪ .‬אתה גם יודע לדבר‪ .‬אחזור בשבוע הבא כדי לשמוע אותך עוד פעם‪ .‬אם‬ ‫שוב תהיה כה מבריק‪ ,‬אדאג שתתקבל לאוניברסיטה החדשה של המפלגה‪ .‬יש לי כוונות לגביך‪.‬‬ ‫הוא חזר בשבוע שלאחר מכן‪ .‬הרצאתי פעם נוספת‪ .‬ביום הפגישה ביקש אותי דוקולונה לבוא עמו‪.‬‬ ‫"נפקוד חמישה או שישה תאים‪ .‬תראה איך הממונים על התאים מדברים‪ .‬אולם‪ ,‬מעתה ומעכשיו‬ ‫כבר‪ ,‬אני רושם אותך לאוניברסיטה החדשה‪.‬‬ ‫האוניברסיטה החדשה של המפלגה קיימה קורסים בנושא הפילוסופיה הפוליטית של פוליצר –‬ ‫לאמתו של דבר‪ ,‬צורה של מרקסיזם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬למדו שם גם לדבר‪ .‬כל "סטודנט" הוזמן לעלות‬ ‫לבמה ולפתח נושאים מסוימים‪ .‬אחר‪ ,‬היינו נשלחים ל"סורבון" לתת מענה לסטודנטים‬ ‫האידיאליסטים‪.‬‬ ‫ההדרכה באוניברסיטה החדשה הייתה מעולה ותחושת המשמעת כבירה‪ .‬נשארתי שם תשעה‪-‬‬ ‫עשר חודש‪.‬‬ ‫ב‪ ,1947 -‬בגיל שבע‪-‬עשרה וחצי‪ ,‬התמניתי לממונה על החינוך לכל הרובע האחד‪-‬עשר‪.‬‬ ‫גי דוקולונה לקח אותי עמו לכל מקום‪ .‬הוא קיווה שאוכל להתקבל לאגוד בגיל שמונה‪-‬עשרה‪ .‬ללא‬ ‫הרף חזר ואמר שיהיה בכך קידום מופתי‪.‬‬ ‫ערב אחד ב‪ ,1947 -‬מת הסופר הקומוניסטי ז'אן ‪ -‬רישארד בלוך‪ .‬המפלגה החליטה לשכור את‬ ‫אולם הנשפים הגדול של עיריית הרובע האחד‪-‬עשר‪ ,‬כדי לקיים ערב זיכרון לנפטר‪.‬‬ ‫דוקולונה שאל את הממונה על הרובע מי אמור להרצות‪.‬‬ ‫"אני"‪ ,‬ענה‪.‬‬ ‫"אתה מעוניין בכך? ולא הקטן יוכל לעשות זאת"‪.‬‬ ‫"מה דעתך?" שאל הממונה בפנותו אלי‪.‬‬ ‫משכתי בכתפי‪.‬‬ ‫"איך אוכל לעשות זאת? איני יודע דבר על חייו של האדון בלוך!"‪.‬‬ ‫"לא חשוב‪ ",‬אמר דוקולונה‪" .‬קפוץ לרחוב לפלטיה‪ ,‬לספריה של המפלגה‪ .‬יש לך ארבעים ושמונה‬ ‫שעות ללמוד את הנושא‪".‬‬ ‫כך נתתי את ההרצאה הפוליטית הגדולה הראשונה בחיי‪.‬‬ ‫אולם הנשפים של העירייה היה מלא מפה לפה‪ .‬אלף וחמש מאות בני אדם שמעו אותי נושא הספד‬ ‫לסופר הנפטר ז'אן ‪ -‬ריצ'ארד בלוך‪ ,‬מבלי שאקרא שורה מכתביו‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬התחככתי בבעלי משרה חשובים כגון‪ :‬נשיא הנוער הקומוניסטי ומוריס טורז‪ ,‬נשיא‬ ‫המפלגה‪ .‬הם לא היו אנשים עילאיים‪ ,‬לגמרי לא‪ .‬רק בעלי חיים פוליטיים‪ ,‬דיקטאטורים לעת‬ ‫משוא‪ .‬הם העבירו את הזמן בכפיית רעיונות שהיו אסורים בוויכוח לגבינו‪ .‬תחילה כיבדתי אותם‪:‬‬ ‫האמנתי בקומוניזם שהפך למשא נפשי‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬בהיות גי דוקולונה מוליך אותי ביד‪ .‬חשבתי‬ ‫שאוכל לעשות דברים גדולים במפלגה‪ .‬רציתי לבלוע הכול‪ .‬אולם‪ ,‬בהדרגה‪ ,‬נוכחתי שטעיתי‬ ‫בכתובת‪ .‬הקומוניסטים לא ידעו לנהל את חייהם האישיים‪ .‬גם הנאמנות הזאת ללא תנאי‬ ‫למוסקבה החלה להראות מטופשת בעיני‪ .‬בקיצור‪ ,‬בינם לביני נתהווה קרע שהלך והתרחב עם‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫גי דוקולונה היה ללא ספק אדם מבריק )ההמשך יוכיח זאת‪ :‬הוא יכנס לוועד המרכזי ויהיה ציר‬ ‫בית הנבחרים(‪ .‬אבל בעיני‪ ,‬נשאר בחור מסכן‪ .‬וודאי לא השתכר יותר מאלף פרנקים לחודש‪ .‬נראה‬ ‫מלובש בגדי אדונים‪ ,‬שנאתי את נעליו‪ .‬שלי היו יפות בהרבה – ההסבר פשוט‪ :‬קומוניסט אינו‬ ‫מוכר מפות שולחן לעוברים ושבים‪ .‬לצידו‪ ,‬לא יכולתי להגיע רחוק‪ .‬להיות ציר בית הנבחרים היה‬ ‫בהחלט מרגש אותי‪ ,‬אלא שכחסר נתינות‪ ,‬הדבר נראה בלתי אפשרי‪ .‬מתוך כל הסיבות האלה‪,‬‬ ‫עזבתי את המפלגה הקומוניסטית ב‪.1948 -‬‬ ‫באותה שנה‪ ,‬נסעתי לאנגליה אל בני דודי‪ .‬לנסיעה זו הייתה חשיבות מכרעת לגבי דרך חיי‪.‬‬ ‫למארחי היה הרבה כסף; הם היו בעלים של בית יפה‪ ,‬מכוניות יוקרה‪ ,‬מלבושים גזורים כהלכה‪.‬‬ ‫אף כי הרווחתי כסף פה ושם‪ ,‬לא הייתי בעליו של קניין כלשהו‪ ,‬ולכן לגבי‪ ,‬ההרמוניה אצל בני דודי‬ ‫הייתה כעין התגלות‪ .‬והרמוניה זו הייתה מושתתת על רכוש רב‪ .‬הדוגמא שלהם כוונה את עתידי‪.‬‬ ‫בחזרה בפריז‪ ,‬החלטתי לעשות את הדרוש כדי להיות עשיר‪ ,‬הייתי אז חברו של אחד ברנארד‬ ‫פאקיאל‪ ,‬בנו של יצרן נייר ויורשו הצעיר של עסק למחזור סמרטוטים‪ .‬ברנארד היה בן גילי‪ .‬כמוני‪,‬‬ ‫היה יהודי ממקור פולני‪ .‬הכרתיו במחוז יוֹן‪ ,‬אחר נפגשנו אחרי המלחמה‪ .‬ברנארד היה בחור יפה‬ ‫‪22‬‬ ‫תואר‪ ,‬ספורטאי הנוער היפה ביותר בצרפת‪ .‬הוא לימד אותי פיתוח ‪ -‬הגוף‪ .‬בתמורה הצעתי‬ ‫להדריכו בנוהל ונוהג עסקי‪ ,‬תחום בו היה לפחות חסר ניסיון‪.‬‬ ‫הקמנו שותפות וחישלנו יחד את כלי ‪ -‬הזין הראשונים שלנו‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה ‪ ,‬איסוף הסמרטוטים הישנים היה לענף על‪.‬‬ ‫האנשים זרקו את סחבותיהם‪ ,‬ניירותיהם‪ ,‬ספריהם‪ ,‬ואלה נאספו על ידי קבצנים‪ .‬בלילה הם נברו‬ ‫בפחי האשפה‪ ,‬ולמחרת‪ ,‬מכרו את שללם לרבי סמרטוטרים‪ ,‬שקנו את הסחורה במשקל‪ .‬כל דבר‬ ‫מצא שימוש חוזר‪ :‬קרומי הלחם להזנת חזירים‪ ,‬הנייר הישן ליצור גיליונות אריזה‪ ,‬הסמרטוטים‬ ‫ליצור נייר מהודר‪ ...‬לכל המוצרים האלה היה מחיר שנקבע כל יום רביעי בבורסת המסחר‪.‬‬ ‫רבי הסמרטוטרים מכרו את הסחורה שנאספה לחצי‪-‬סיטונאים ‪ -‬גילדה לה השתייכנו ברנארד‬ ‫פאקיאל ואני מאז השותפות בינינו‪.‬‬ ‫כל יום רביעי בערב‪ ,‬היינו נאספים בבורסת המסחר‪ .‬בימים ההם‪ ,‬החיים לא היו קלים כלל‪ .‬אוספי‬ ‫הפסולת לא היוו‪ ,‬בהחלט שלא‪ ,‬את עילית החברה‪ .‬כינו אותי "החולצה הלבנה" כיוון שתמיד‬ ‫לבשתי חולצה ללא רבב מתחת לסרבל שלי‪.‬‬ ‫לאחר התגרנות המקובלת‪ ,‬ברנארד ואני סעדנו ארוחת ערב מפרוסות פשטידה וגבינה עם בקבוק‬ ‫"בוז'ולה" קריר ששתינו בדלפק של מסבאה‪ .‬אחר היינו עוזבים את הרובע במכונית "סיטרואן"‬ ‫‪ ,B14‬מכונית יוקרה בתקופה ההיא‪ .‬ה‪ B14 -‬אפשרה לנו הן לטעון חבילות והן לצאת לבילויים‬ ‫באולמות הריקודים שבאופנה בהם רקדו טנגו ורומבה‪" :‬לה רב"‪" ,‬לה מאסי סנטראל" ‪ -‬במעבר‬ ‫באפרוא‪" ,‬מימי פינסון" ‪ -‬בשאנז אליזה‪...‬‬ ‫העסקים פרחו‪ ,‬עד מהרה שכרנו חנות שנייה‪ .‬ב‪ ,1950 -‬הודות לסדרה של "נכלולים" כספיים‬ ‫קלים‪ ,‬הפכנו לסמרטוטרים הראשיים בפריז‪.‬‬ ‫ב‪ ,1950 -‬הנהיג האוצר מע"מ בשיעור ‪ .16.96%‬לעולם לא אשכח מספר זה‪ :‬אני חייב לו את עושרי‪.‬‬ ‫כעקרון‪ ,‬היינו חייבים לשלם את המע"מ הזה במקור ולהעלות את כל המחירים שלנו ב ‪,16.96% -‬‬ ‫ולהעביר שעור זה לאוצר‪.‬‬ ‫הייתי הראשון לתפוס את שעת הכושר היוצאת מהכלל שנזדמנה לנו; היות והקבצנים לעולם לא‬ ‫הוציאו חשבונות‪ ,‬מיותר היה לשלם להם את המע"מ‪ .‬די היה בקניית הסחורה מהם ובמכירתה‬ ‫בתוספת רווח קטן מוגדל בשיעור ‪ ,16.96%‬אותו שמרנו בשלמות לעצמנו כיוון שלא העברנו דבר‬ ‫לאוצר‪ .‬כיום אין להעלות על הדעת קומבינציה כזאת‪ .‬אולם‪ ,‬למחרת המלחמה‪ ,‬במערב הפרוע של‬ ‫התקופה‪ ,‬איש לא העלה על דעתו לבדוק את הסכומים ששילמנו לקבצנים‪ .‬קניתי בית קולנוע ישן‬ ‫בסנט ‪ -‬מור‪ .‬הפכתי אותו למחסן ונהייתי סיטונאי‪ .‬הסתערתי על האיסוף בעצימות‪ ,‬לא‬ ‫מהקבצנים בלבד‪ ,‬אל גם מהחצי סיטונאים שהיו מוכנים למכור לי ללא חשבון‪ .‬תוך שלוש שנים‪,‬‬ ‫עשיתי הון )שנים לאחר מכן‪ ,‬כשרשות המס נכנסה לתמונה חויבתי בתשלום סכום שרירותי‪ :‬כיוון‬ ‫שהמבנים בסנט ‪ -‬מור נשרפו ומערכת החשבונות שלי עלתה בעשן ‪ -‬האש מטהרת הכול! שילמתי‬ ‫סכומים נמוכים בהרבה מכפי שהייתי צריך לשלם אילו העברתי את המע"מ ‪ -‬אולי כמאה מיליון‬ ‫פרנקים(‪.‬‬ ‫בכבדי את האמרה "אם הנך אוכל חזיר‪ ,‬תן לשומן להינגר מפיך‪ ,‬ולא אל תאכל חזיר‪ ",‬עשיתי את‬ ‫הדברים בגדול‪ .‬בגדול מאוד‪ .‬היו לי עשרים משאיות כולן יפות יותר האחת מרעותה ‪ -‬מכאן‬ ‫הביטוי "יפה כמו משאית" שנולד אצל הסמרטוטרים כשהיו רואים אותנו מגיעים לקחת את‬ ‫הסחורה‪ .‬המשאיות סובבו בין שתים‪-‬עשרה לארבע‪-‬עשרה שעות ביום‪ ,‬כולל ימי ראשון‪ .‬העסקנו‬ ‫כמאה איש‪ .‬בתחילה לא הבנתי דבר במקצוע‪ .‬אבל למדתי מהר את השימוש שניתן לעשות‬ ‫בסמרטוטים‪ ,‬ניירות ומתכות‪ .‬מבלי לשכוח את המאזניים‪.‬‬ ‫בכניסה למפעלי המחזור‪ ,‬היו המשאיות שלנו נשקלות עם מלא המשא‪ .‬אחר‪ ,‬היו פורקים אותן‬ ‫בחצר לפני שנשקלו מחדש‪.‬‬ ‫ההבדל במשקל היווה את הכמות המסופקת‪ .‬די היה להגיע לכלל הבנה עם האיש הממונה על‬ ‫המשקל כדי שיחליק – תמורת אחוז מסוים – מגנט מתחת למאזניים שקלטו את השקילה‪.‬‬ ‫כשהמשאיות שלנו נשקלו כשהן ריקות‪ ,‬המחוג הצביע על שתי טונות במקום הארבע שהיוו את‬ ‫משקלן הנכון‪ .‬ההכנסה על שתי טונות אלה הלכה ישירות לכיסים שלנו‪.‬‬ ‫בדומה‪ ,‬כשסמרטוטר בא למחסן עם הסמרטוטים שלו‪ ,‬מגנט מוצב כדבעי מתחת למאזניים אפשר‬ ‫להוריד את משקל הסחורה שלו‪ .‬הביא חמישה ק"ג‪ ,‬שילמנו לו עבור שלושה בלבד‪ .‬נוהגים אלה‬ ‫היו נפוצים מאוד בחוגים שלנו‪ ,‬בהיות כולנו מוטרדים על ידי המשקל‪ .‬כל אחד רימה את שכנו‪,‬‬ ‫וכולנו היינו גנבים‪.‬‬ ‫קרום הלחם הישן היה גם הוא מקור של עושר‪ :‬החזירים אוו אותו‪ .‬עשרות המגדלים שהתגוררו‬ ‫בסביבות פריז קנו אותו בכמויות גדולות‪ -‬אחד מהם במיוחד‪ ,‬ספג את כל הצע השוק‪.‬‬ ‫החלטתי לבדוק את השטח וקניתי קרומים מהקבצנים‪ .‬סיפקתי אותם בשקי יוטה מובלים על גבי‬ ‫המשאיות שלי‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬אחד הנהגים שלי חזר לאחר שסיפק את הסחורה‪.‬‬ ‫הוא הושיט לי שובר על אלף וארבע מאות ק"ג‪ ,‬בעוד שכשהורתי לשקלו ביציאה מסנט מאור‪,‬‬ ‫משקל המטען לא עלה על טונה אחת‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫"מאין בה העודף הזה של ארבע מאות ק"ג?" שאלתי‪.‬‬ ‫"לא יודע"‪.‬‬ ‫הרהרתי רגע‪.‬‬ ‫"האם הקרומים היו רטובים?"‬ ‫"כן"‪ ,‬ענה הנהג‪" .‬גשם ירד בלילה…"‬ ‫היה זה הגשם של האלוהים‪ .‬ניגשתי לאלתר למאתיים החנוונים בפריז שהתמחו בקרומי לחם‪.‬‬ ‫הבטחתי להם לקנות את הסחורה שלהם קצת יותר יקר מכפי שמכרו אותה כרגיל‪ .‬תוך חמישה‬ ‫עשר יום‪ ,‬נהייתי לבעל המונופולין‪ :‬כל מגדלי החזירים הצטיידו אצלי‪ .‬כיום‪ ,‬ברחוב פרדריק‬ ‫סאוטון‪ ,‬ליד כיכר מאובר‪ ,‬נמצאת עוד החנות הישנה שלי‪" ,‬אצל מלך הסמרטוטרים"‪ ,‬בה פיתחתי‬ ‫שיטה ללחלוח קרומי לחם‪ :‬נקבו את השק והחדירו זרם מים לתוכו‪ 60% :‬לחם‪ 40% ,‬מים‪ .‬הודות‬ ‫לתערובת זו‪ ,‬הרווחתי הון עתק‪.‬‬ ‫העסקים לא מנעו ממני את תענוגות האהבה‪ .‬הייתי שלם לגמרי עם הנוסחה הזאת‪" :‬כאשר יהודי‬ ‫נמצא עם אישה‪ ,‬הוא מההר על עסקיו; כאשר גוי עושה עסקים‪ ,‬הוא מהרהר על נשים"‪ .‬אף כי‬ ‫יהודי‪ ,‬קרה לי‪ ,‬לפחות בתחום זה‪ ,‬לנהוג כגוי‪ .‬הכול היה תלוי בפגישות ובתנודות רווחי‪.‬‬ ‫בתקופת מלחמה קוריאה – תקופה ברוכה לעסקים – פגשתי את שהייתה לאשתי הראשונה‪ :‬הלן‬ ‫אפלבוים‪ .‬אביה עסק באותו מקצוע כמוני‪ :‬ממחזר נייר ישן‪ .‬הלן ואחיה ניהלו את העסק‬ ‫המשפחתי‪.‬‬ ‫הייתה בת עשרים ושתיים‪ ,‬יפה ואצילית‪ .‬כשפגשתיה‪ ,‬נהגה במכוניתה בעצמה‪ .‬הייתה בעלת‬ ‫אישיות מאוד מודגשת ואופי חזק‪ ,‬אולם הפכה עד מהרה לכנועה – כפי שאני אוהב שהנשים‬ ‫תהינה‪ .‬נישאנו שנה אחת לאחר שנפגשנו ובילינו את ירח הדבש שלנו במלון "נגרסקו" בניצה‪.‬‬ ‫בחזרה‪ ,‬החלטתי לשנות את אורח חיי‪ .‬השתכנו בדירה נהדרת )וודאי אחת היפות בפריז( ברחוב‬ ‫ראומור‪ ,‬מול מוזיאון האומנויות והמקצועות‪ .‬כמעט מדי ערב הייתי יוצא‪ ,‬לבד‪ ,‬וחוזר בשלוש‬ ‫לפנות בוקר‪ .‬הלן הסכימה לכך‪ .‬למעשה‪ ,‬הסכימה לכל דבר‪ ,‬היא קבלה אותי כפי שהייתי ולא‬ ‫ניסתה לשנות את אופיי )למרות זאת‪ ,‬נפרדנו מספר שנים לאחר מכן‪ ,‬זיכרון מכאיב מאוד(‪.‬‬ ‫כיוון שהייתי זקוק לבדידות‪ ,‬התפרפרתי לעתים קרובות‪ ,‬קניתי את מכונית ה"סטודבקר"‬ ‫הראשונה שנראתה בפריז‪ .‬לאחר שניצלתי מהפוגרומים והמלחמה‪ ,‬עובדת היותי בעליה של היפה‪,‬‬ ‫הגדולה והמהירה במכוניות הביאה אותי להזדקפות‪ .‬החלטתי לרדת לדרום המדינה בשביל‬ ‫לנסותה‪ .‬כשהגעתי לניצה‪ ,‬סרתי לראות ידיד של אשתי שהיה בעליה של סוכנות קטנה לנכסי דלא‬ ‫ניידי‪ :‬חשתי את התשוקה ‪ -‬עוד במעורפל‪ ,‬אל נכון ‪ -‬למשש אבן‪.‬‬ ‫שוחחנו על כך עם הידיד הזה‪ ,‬והוא עבר על ההצעות למכירה שהיו אצלו‪ .‬נעצרתי על בניין קטן‬ ‫ברחוב בורניול‪ ,‬בקאן‪ .‬הלכנו לראותו‪ .‬מצא חן בעיני‪.‬‬ ‫"כמה זה שווה ?" שאלתי את סוכן הנדל"ן‪.‬‬ ‫"שישה מיליונים‪".‬‬ ‫"האם זה עסק ?… איני מבין דבר בנדל"ן‪".‬‬ ‫"יצטרכו לחדש אותו‪".‬‬ ‫"כלומר?"‬ ‫"לנקותו‪ ,‬לשפצו‪ ,‬לצבעו‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬תוכל למכור את הדירות אחת לאחת"‪.‬‬ ‫כמה יעלו השיפוצים?"‬ ‫"שישה מיליונים נוספים"‪.‬‬ ‫בחזרה בניצה‪ ,‬בדקתי את תוכניות הבניין וערכתי את חישובי‪.‬‬ ‫אם אקנה את הבניין‪ ,‬אוציא חמישה‪-‬עשר מיליונים בסה"כ‪ .‬אולם אם אמכור כל דירה )היו שמונה‬ ‫דירות( בשלושה מיליונים‪ ,‬אקבל עשרים וארבעה מיליונים‪ .‬בלי לקחת בחשבון את קומת הקרקע‪,‬‬ ‫שניתן להפוך לחנות‪.‬‬ ‫"טוב"‪ ,‬אמרתי לידידה של אשתי‪ " :‬אני קונה‪ .‬אשקיע שלושה מיליונים מכספי ואלווה את היתר‬ ‫בבנק"‪.‬‬ ‫למחרת חתמתי עם הבעלים‪ .‬שלמתי לו שני מיליונים וקבענו שהיתר ישולם לו בשני תשלומים‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬יישארו בידי ארבעה מיליונים שיאפשרו לי להתחיל בעבודות‪.‬‬ ‫בשלב זה העסקה הייתה רווחית‪ .‬אולם עד מהרה החלו העניינים להשתבש‪.‬‬ ‫חזרתי לפריז‪ ,‬כשסוכן הנדל"ן היה אמור להוציא את השיפוצים אל הפועל‪ .‬ברם‪ ,‬עד מהרה‪,‬‬ ‫התברר שהיה חובבן יותר משהיה מקצוען‪ .‬הפקדתי בידיו שישה מיליונים כדי לערוך את‬ ‫השיפוצים המתוכננים‪ .‬הוא נתן מקדמה של חמישה מיליונים לחברת בניה שפשטה עד מהרה את‬ ‫הרגל‪ .‬אחר התקשר עם חברה אחרת שדרשה שני מיליונים…‪ .‬ופינתה את האתר ללא הסבר‬ ‫כעבור שמונה ימים‪.‬‬ ‫המצב היה כזה שנדרשתי לבוא אישית לקאן לשכור צבעים‪ ,‬בנאים‪ ,‬חשמלאים ושרברבים‪ .‬עשרה‬ ‫חודשים אחרי חתימת המסמכים‪ ,‬הוצאתי כבר עשרים מיליונים‪ .‬בינתיים‪ ,‬בזכות האינפלציה ‪,‬‬ ‫הצלחתי למכור את הדירות במעט יותר מארבעה מיליונים האחת‪ ,‬הודות לכך‪ ,‬ולמכירת קומת‬ ‫‪24‬‬ ‫הקרקע‪ ,‬החזרתי לעצמי לבסוף את כספי‪ .‬עתה‪ ,‬יכולתי להתמסר לפעילויות אחרות‪ ...‬הרבה יותר‬ ‫רווחיות‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 50 -‬פיעם בלב הצרפתים צימאון גדול לחיים‪.‬‬ ‫בתקופה ההיא‪ ,‬ההתאגרפות וענפי ספורט חוץ – בעיקר כדורגל ורגבי – משכו המונים גדולים‪.‬‬ ‫למה שלא אכניס את אפי לעניינים אלה? כשהייתי באנגליה‪ ,‬לקח אותי בן דודי באופן קבוע לראות‬ ‫מרוצי "סטוק ‪ -‬קאר" )מכוניות סדרה ישנות( החלטתי לייבאם לצרפת‪ .‬לאחר בדיקה‪ ,‬התברר‬ ‫שחברה צרפתית כבר קבלה בלעדיות לספורט זה‪ .‬הלכתי לפגוש את המנהלים‪ .‬הם נראו מודאגים‬ ‫באשר לעתיד מרוצי הסטוק‪ -‬קאר בצרפת‪ .‬הצעתי להם הסכם שהיה אמור לחלק את הסיכונים‬ ‫לחצי‪ :‬הם ישמרו על זכויותיהם בפריז אבל‪ ,‬תמורת שני מיליוני פרנקים‪ ,‬יעבירו לי את הזכויות‬ ‫ליתר חלקי המדינה‪ .‬הם הסכימו‪.‬‬ ‫נגשתי מיד לעבודה‪ .‬מיניתי מנהל כללי ונתתי לו עשרים אחוזים מהרווחים בתנאי שיגייס נהגים‬ ‫ויארגן הופעות בכל המשושה‪ .‬יצרתי אישית מגע עם עיריות מסוימות שהעניקו לי את הזיכיון‬ ‫לארגן מרוצים קילומטרים ספורים ממרכזי הערים‪.‬‬ ‫שלמתי את המסים המקומיים‪ ,‬שכרתי עוזרים‪ ,‬פתרתי את בעיות הביטוח‪ ,‬עשיתי פרסומת‬ ‫מקומית ומתוך ראית הנולד ארגנתי שירות הסעה באוטובוסים ממרכזי הערים למגרשי המרוצים‪.‬‬ ‫מאמצי נשאו פרי‪ .‬מרוץ הסטוק ‪ -‬קאר הראשון נערך בלה בול‪ ,‬ביולי ‪ .1952‬חמשת אלפים אנשים‬ ‫באו לראותו‪.‬‬ ‫המקומות נמכרו בין חמש מאות לאלף פרנקים‪ .‬הרווחתי קרוב לשש מאות אלף פרנקים‪.‬‬ ‫בעיר נאנט‪ ,‬היו לי יותר בעיות‪ .‬שכרתי מגרש גדול מאוד‪ ,‬שהיה אמור להכיל בין שמונת אלפים‬ ‫לעשרת אלפים איש‪ .‬חסרונו היחיד היה במיקומו‪ :‬חמישה‪-‬עשר קילומטרים מהעיר‪ .‬ערכתי הסכם‬ ‫עם חברת הובלה שהרכבים שלה היו אמורים להוביל את הצופים חינם אין כסף למגרש המרוצים‪.‬‬ ‫למגינת הלב‪ ,‬שעתיים לפני הזינוק‪ ,‬נודע לי בשיחת טלפון שהנהגים פתחו בשביתה ושהמבצע עומד‬ ‫לרדת לטמיון‪ .‬קפצתי מיד למכוניתי ונסעתי לנאנט‪ .‬קיוויתי למצוא פתרון במקום‪ .‬כשהתקרבתי‬ ‫למגרש עד כדי קילומטרים ספורים‪ ,‬חלפתי על פני אלפי אנשים אשר הגיעו ברגל‪ ,‬במכונית‪ ,‬על‬ ‫אופנוע‪ ,‬על אופניים ואפילו במשאית‪ :‬נדידת עמים אמיתית‪ .‬הייתי רחב לב עד כדי איסוף אחדים‬ ‫מצופים אלה למכוניתי‪ .‬בשלוש‪ -‬וחצי‪ ,‬באיחור של מחצית השעה על המועד שנקבע‪ ,‬החל האירוע‪.‬‬ ‫האצטדיון היה מלא עד אפס מקום‪ .‬היריד היה אמור להמשך מספר ימים‪ .‬כדי למשוך את הקהל‬ ‫נדרשו ביצועים מיוחדים במינם‪ .‬פניתי לז'אק אנדריו‪ ,‬איש הפעלולים הטוב ביותר שלי‪ ,‬ושיתפתי‬ ‫אותו בדאגותיי‪:‬‬ ‫"איך לעשות כדי שהאנשים יעברו את חמישה‪-‬עשר הקילומטרים שלהם רגלי מדי יום ביומו?"‬ ‫שאלתי‪.‬‬ ‫"אעשה מאמץ עילאי‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"זהו ‪ .‬תן הצגה מרהיבה‪ .‬אל תיסוג מפני דבר…‪"..‬‬ ‫אנדריו נתן את מיטבו‪ .‬מה שהיה חייב לקרות קרה‪ :‬לאחר התנגשות קשה במיוחד‪ ,‬היה צריך‬ ‫לפנותו לבית החולים הקרוב‪ .‬פגשתי אותו על כבש האמבולנס‪ .‬פניו היו מכוסים דם‪" .‬האם‬ ‫הצלחתי?" שאל בלחישה‪" .‬היחזרו מחר?"‬ ‫למחרת אנדריו חזר לזירה‪ ,‬פניו חבושים בתחבושות‪ .‬משך כל עת התחרויות‪ ,‬בילה מחצית זמנו‬ ‫בבית החולים‪ ,‬ומחציתו האחרת באצטדיון‪ .‬לכך יקרא מצפון מקצועי!‬ ‫ההתנסות בנאנט לימדה אותי‪ ,‬שכדי להצליח בפעולותיי‪ ,‬אני חייב לעורר בצופים ציפייה כדי‬ ‫שיהיו מתוחים ומודאגים‪ .‬כוח המשיכה של מרוצי הסטוק קאר התמקד לא כל כך במרוצים‬ ‫עצמם כפי שבסובב אותם‪ .‬הקהל אהב לראות מכוניות מתנגשות או מתהפכות על הגג‪ .‬הטירוף‬ ‫הגיע לשיאו כשהחבילות קש שהיו מפוזרות לאורך המסלול להגנת הצופים היו מתלקחות‪ .‬ושום‬ ‫דבר לא השתווה לבוא האמבולנסים‪ ,‬כשהגיעו‪ ,‬תוך יללת כל צופריהם‪ ,‬למקומות התאונות‪.‬‬ ‫שכרתי את טובי אנשי הפעלולים‪ ,‬ביניהם ז'יל דלמאר והנרי רו‪ ,‬שהתמחו ככפילים של שחקני‬ ‫קולנוע בעת הרצפים המסוכנים‪ .‬משך מספר שנים‪ ,‬עיסוקי מרוצי הסטוק ‪ -‬קאר שלי פעלו‬ ‫להפליא‪ .‬ואז‪ ,‬בחושי את הפכפכות הקהל שתמיד פונה עורף לכל מה שהעריץ‪ ,‬כשאני קולט פה‬ ‫ושם סימנים מבשרים את סופה של האש הקדושה‪ ,‬החלטתי למכור את הכול כדי להוציא את‬ ‫המרץ שלי במקום אחר‪.‬‬ ‫חזרתי לאהבתי הראשונה‪ :‬הפסולת‪ .‬יום אחד‪ ,‬איש בשם הלנברנר הדפק על דלת משרדי‪ .‬לאחר‬ ‫שהוכנס‪ ,‬הניח ארבע לוחיות קשוחות לפני ושאל‪:‬‬ ‫"מה דעתך על זה?"‪.‬‬ ‫התבוננתי בלוחיות‪.‬‬ ‫"זו עיסת נייר"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫"נכון‪ .‬מקורה בשקי מלט ישנים‪ .‬מחזרתי אותה על בסיס תהליך כלכלי מאוד‪".‬‬ ‫זיק קטן נצנץ פתאום נגד עיני‪ .‬מפעל המחזור בו טיפלתי מאז הפך שקי מלט ישנים לעיסת נייר‪.‬‬ ‫אולם היות והעבודה נעשתה ידנית‪ ,‬היה הייצור יקר‪.‬‬ ‫"ספר לי על התהליך שלך‪ ",‬אמרתי להלנברנר‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫"מברישים את השקים ואחר כובשים אותם‪".‬‬ ‫"איך?"‪.‬‬ ‫הלנברנר חייך אלי חיוך קטן‪.‬‬ ‫"סוד מדינה!‪ ...‬כדי להשיג זאת‪ ,‬נחוצות לי שתי מכונות שתכננתי בעצמי‪ .‬הראשונה משמשת‬ ‫להרחקת האבק וניקוי השקים‪ ,‬השנייה לכבישתם כדי להפכם ללוחיות דומות לאלה"‪ .‬הוא הצביע‬ ‫על עיסת הנייר שהייתה מונחת על השולחן‪.‬‬ ‫"מה תהיה עלות עיסה זו?" שאלתי‪.‬‬ ‫הוא נקב במספר עשיתי חישובים מהירים‪ .‬כשסיימתי‪ ,‬הערכתי את מתח הרווחים שלי בשלוש‬ ‫מאות אלף פרנקים ליום‪ .‬הון עתק ב‪.1954 -‬‬ ‫"בנקו"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫המכונות נבנו על פי תוכניותיו של הלנברנר‪ .‬ארבעה חודשים לאחר הרצתן‪ ,‬המפעל שהקמתי ‪-‬‬ ‫הראשון שהיה שייך לי בזכות עצמי ‪ -‬ייצר עשר טונות עיסת נייר מצוינת ליום ‪.‬‬ ‫שכנתי את הלנברנר בבונגלו ברחבת בית ‪ -‬החרושת‪ ,‬על מנת שינהל את המפעל‪ .‬אחר פתחתי מחסן‬ ‫של ‪ 5000‬מ"ר בכניסה לפריז ב"שאוזי לה ‪ -‬רוא"‪ .‬העברתי את האחריות עליו לאחד מבני דודי‪.‬‬ ‫בתקופה ההיא‪ ,‬כיוון שהבניה הייתה בעיצומה‪ ,‬היו די שקי מלט שיזינו כמה מפעלים‪ .‬לכן לא‬ ‫חשתי פגיעה בי כאשר ברנארד רובר‪ ,‬אחד המתחרים הוותיקים שלי‪ ,‬פתח בית ‪ -‬חרושת‬ ‫בא"רג'נטון‪-‬סור‪-‬קרוז"‪ .‬עם זאת הערכתי שעדיף להגיע להסכם בינינו‪ :‬מאוחדים‪ ,‬אנו חזקים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫במשך שנה‪ ,‬קבענו יחד את המחירים ותנאי השוק‪ .‬יום אחד‪ ,‬למגינת הלב‪ ,‬מפעל שלישי פתח את‬ ‫שעריו בבוז'נסי )בקרבת אורליאן(‪ .‬אני אוהב את התחרות‪ ,‬העצב של העסקים‪ .‬מסוכנת או לאו‪,‬‬ ‫היא מגרה אותי‪ .‬כל פעם שאני ניצב בפני בעיה זו‪ ,‬אני מעריך את כוחות היריב‪ .‬כשהיריב נראה לי‬ ‫הרבה יותר חזק‪ ,‬אני מנסה לכוון לאגפיו בהשתמשי בכל החיצים שעולם העסקים מעמיד לרשותי‪.‬‬ ‫אלה הינם רבים‪ .‬ולפעמים איומים‪.‬‬ ‫המפעל בבוז'נסי עלה מאתיים מיליון לתעשיין בשם ז'ולין מישל‪ .‬מצויד במערכות מתוחכמות‬ ‫מאוד‪ ,‬הוא ייצר במשך יום אחד אפילו יותר משברנארד רובר ואני יכולנו לייצר יחד‪ .‬יתר על כן‪,‬‬ ‫בהיות הנייר שלו בעל איכות טובה יותר וזול יותר משלנו‪ ,‬לא ראיתי איך אוכל להימנע מפשיטת‬ ‫רגל במקרה של התמוטטות השוק‪ .‬ז'ולין מישל היה גורף הכול‪.‬‬ ‫בשלב ראשון‪ ,‬השארתי את כלי הנשק שלי בתלי שלהם והצעתי לברנארד רובר לעשות שותפות‬ ‫איתי‪ .‬הקמנו חברה משותפת בה הוא החזיק ארבעים אחוז‪ ,‬ואני שישים )דרשתי שינתנו לי שני‬ ‫שליש אך הוא סרב(‪ .‬החזית מובטחת היטב מצד זה‪ ,‬התעניינתי ביתר פרוטרוט במתחרה שלנו‪.‬‬ ‫חקירה מהירה גלתה לי שסבל מקשיים כספיים‪ :‬בהיותו שקוע עמוק בחובות‪ ,‬היה משלם לספקיו‬ ‫בשטרות‪ .‬מיד הוצאתי את החץ הראשון ואימצתי לי תכנית קרב קלאסית בעניינים של תחרות‪:‬‬ ‫בחשאי‪ ,‬רכשתי את השטרות שלו‪ .‬כשהשמועה על ההתערבות שלי התפשטה בשוק‪ ,‬עברתי להילוך‬ ‫גבוה וגרמתי לפגישה עם ז'ולין מישל‪ .‬האיש נראה לי קר‪ ,‬קשוח‪ ,‬יהיר‪ .‬חזותו הביעה עיקשות‪.‬‬ ‫הבנתי שאין טעם לשחק בחתול ועכבר‪ .‬הייתי החתול‪ ,‬הוא היה אמור להבין זאת מהר‪.‬‬ ‫"אתה מכיר אותי?" שאלתי‪.‬‬ ‫הוא אישר בתנועת ראש‪.‬‬ ‫"אתה יודע לכן שאני מתעניין במפעלך‪".‬‬ ‫"אינך היחידי‪ ",‬ענה בקרירות‪.‬‬ ‫"אולי"‪ ,‬החזרתי‪" ,‬אבל האחרים כנראה אינם מודעים לבעיות הכספיות‪".‬‬ ‫הוא משך בכתפיו‪ ,‬והשפתיים קפוצות‪ ,‬בקשני לבא ישר לעניין‪.‬‬ ‫"או‪.‬קי‪ ",.‬אמרתי‪ " .‬כפתיח‪ ,‬דע שאני מכיר באיכות התוצר שלך‪ .‬הוא עולה על שלי‪.‬‬ ‫"מכאן דאגתך"‪ ,‬לעג‪.‬‬ ‫הנימה שלו לא מצאה חן בעיני‪ .‬דפקתי בידי בחוזקה על השולחן‪.‬‬ ‫"מכל מקום‪ ,‬שאלות של איכות הינן משניות‪ .‬אנו חייבים לחשוב על המחר"‪.‬‬ ‫"כלומר?"‪.‬‬ ‫"נקים חברה יחידה אחת‪".‬‬ ‫הוא החוויר‪ .‬עיניו התכווצו והוא נתקף רעידה עצבנית שלא הצליח לבלום אלא כעבור מספר‬ ‫שניות‪.‬‬ ‫"אין זה בא בחשבון"‪ ,‬אמר בקול עמום‪.‬‬ ‫עשיתי תנועה של צער‪.‬‬ ‫"חבל‪ ...‬אצטרך לתקוף אותך" ‪.‬‬ ‫"איני רואה אלו אמצעים עומדים לרשותך…‪".‬‬ ‫"נכון להיום‪ ,‬הנני הנושה הגדול ביותר שלך‪ .‬אני מחזיק בשטרות שהפצת…‪".‬‬ ‫חשבתי שהוא עומד להיחנק במקום‪ .‬הידקתי את המלחציים בשן נוספת‪.‬‬ ‫"לפי מיטב ידיעתי‪ ,‬אינך יכול לכבד את התחייבויותיך‪ .‬או שאנו עורכים הסכם‪ ,‬או שזו תהיה‬ ‫מלחמה"‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫הוא זרק לעברי מבט רע וענה בקרירות‪:‬‬ ‫"אני בוחר במלחמה"‪.‬‬ ‫לא הטלתי בכך ספק‪ .‬כשסב על עקביו הוספתי בארסיות‪" :‬אל תשכח‪ ,‬אדון מישל‪ ,‬שאני מחזיק‬ ‫בכל כלי הנשק‪ .‬זה יהיה כשארצה‪ ,‬במקום שארצה‪ ,‬באופן שאבחר"‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬מסרתי את השטרות שלי לבנק לגביה‪ .‬חודשיים לאחר מכן‪ ,‬הקורבן של חיצי המורעלים‪,‬‬ ‫ז'ולין מישל הכריז על פשיטת רגל‪ .‬הגעתי להסכם עם כונס הנכסים ובתמורת דבר של מה בכך‪,‬‬ ‫קניתי את בית החרושת של מתחרי‪ .‬נפטרתי אחר כך מברנארד רובר‪ ,‬שהסכים להעביר לי את‬ ‫מניותיו בזול‪.‬‬ ‫הייתי היחידי במקום‪.‬‬ ‫כפי שצפיתי‪ ,‬המוצרים שיוצרו בבוז'נסי עלו עד מהרה על האחרים‪ .‬שני פתרונות עמדו בפני‪:‬‬ ‫לסגור את שני המפעלים הראשונים או למצוא שווקים חדשים‪ .‬בחרתי בפתרון השני‪.‬‬ ‫בין הלקוחות שקנו אצלי הרבה עיסת נייר‪ ,‬היה מפעל באזור דרום שהתמחה בייצור נייר טואלט‪.‬‬ ‫לאחר משא ומתן מיגע‪ ,‬הצלחתי לרכוש את המניות של חברה זו‪ .‬מאותו יום ואילך‪ ,‬נעלמו בעיות‬ ‫השיווק של סחורותיי‪ :‬זאת ועוד‪ ,‬שלושת מפעלי לא יכלו לספק אלא שישים אחוז מהעיסה‬ ‫הדרושה למפעל שבאזור דרום ‪.‬‬ ‫ארגנתי הפצה משלי של נייר טואלט ברחבי צרפת‪ .‬תוך מספר חודשים‪ ,‬נהייתי למלך "נייר‬ ‫התחת"‪ .‬בין אסוף שקי המלט והפיכתם לגלילי נייר הטואלט‪ ,‬עבדו בשבילי שש – מאות איש‪.‬‬ ‫הבנקים‪ ,‬כמובן‪ ,‬התענינו בעסק‪ .‬באין ביכולתי לממן לבדי את כל מערך העסקים‪ ,‬פתחתי להם את‬ ‫דלתי‪ .‬אחר‪ ,‬בחושי שהמזל עומד להתהפך‪ ,‬מכרתי את עסקי כשהוא בשיא התנופה‪ .‬ברנארד רובר‬ ‫ואחד מידידיו מעולם הכספים קנו אותו ממני‪ .‬בזמן שיא‪ ,‬הפסידו שמונה מאות מיליונים ונאלצו‬ ‫להכריז על פשיטת רגל‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬הייתי כבר רחוק‪.‬‬ ‫לאחר שהתנסיתי בסמרטוטים‪ ,‬קרומי לחם‪ ,‬שקי מלט ונייר טואלט‪ ,‬היה זה אך טבעי שאפנה‬ ‫לעבר ענפים יותר אצילים‪.‬‬ ‫ב‪ ,1956 -‬הבנתי שעקרות הבית בעלות המקררים ומכונות הכביסה סובלות מהעדר מייבשי תוף‬ ‫ושואבי אבק קלים‪.‬‬ ‫פרסמתי מודעות קטנות ביומונים הפריזאים הגדולים כדי לגלות ממציאים המבקשים קרנות‪ .‬עד‬ ‫מהרה בא לראותי מהנדס שהביא לי תוכניות של שואב אבק קל ‪ -‬משקל מיוצר מפוליסטירן‪,‬‬ ‫חומר חדש בתקופה ההיא‪ .‬ההמצאה הייתה סנסציונית‪ .‬אבל הכול עוד נשאר לעשות‪ :‬מחקר‪,‬‬ ‫פיתוח והחדרת המוצר החדש לשוק‪ .‬נרתמתי למטלה‪ .‬שנה אחת לאחר המחקרים הראשונים‪ ,‬יצא‬ ‫שואב האבק "סאמי" ממפעלי‪ .‬אף כי היה לנו מוצר ביד‪ ,‬הרי הקשה ביותר עוד עמד לפנינו‪:‬‬ ‫המכירה‪ .‬שכרתי את הטוב שבסוכנים‪ ,‬שאיש לא היה מעלה על הדעת‪ :‬פרננד רינו‪.‬‬ ‫הייתי מאוד קשור להומוריסטן‪ .‬יחד סובבנו במועדוני הלילה בפריז שלאחר המלחמה‪ .‬אהבתי‬ ‫להתלוות אליו לקברטים העיקריים ב"שאנז אליזה" וה"גרנד בולווארד" בהם נערכו לו מבחני‬ ‫קבלה‬ ‫)בתקופה ההיא‪ ,‬הוא עוד לא היה מפורסם(‪ .‬אגב‪ ,‬אני נזכר באנקדוטה המפיצה אור על דמותו‬ ‫יותר מכל אגדה‪.‬‬ ‫פרננד ערך הופעת ניסיון במועדון לילה‪ .‬בעל המקום האזין לו תוך שהוא לוגם כוס שמפניה‪ .‬בתום‬ ‫ההופעה‪ ,‬ניגש פרננד אליו‪.‬‬ ‫"ובכן?"‬ ‫ההוא הסתכל בו במבט של בוז‪.‬‬ ‫"אז לא‪".‬‬ ‫כעבור עשר שנים חזר פרננד עימי למועדון לילה זה‪ .‬הוא היה בשיא תהילתו‪ .‬נכנסנו והזמנו‬ ‫שמפניה‪ .‬המקום היה ריק‪ ,‬התפאורה זקנה‪ :‬נראה בעליל שהעסקים אינם משגשגים‪.‬‬ ‫הביאו לנו את השמפניה‪ .‬ביקורו של פרננד רינו החמיא לבעל המועדון שקרב לשולחננו‪ .‬לאחר‬ ‫מילות הנימוס המקובלות‪ ,‬בקש את חברי להופיע אצלו‪:‬‬ ‫"המחיר שלך יהיה המחיר שלי‪ .‬העסק לא מי יודע מה‪ .‬אילו הסכמת‪ ,‬היה ניצל"‪.‬‬ ‫"אינך זוכר אותי?" שאל פרננד‪.‬‬ ‫ההוא נראה מופתע‪:‬‬ ‫"האם כבר נפגשנו?"‬ ‫"לפני מספר שנים‪ ,‬כשאיש עוד לא הכיר אותי‪ ,‬באתי אליך‪ .‬הערכת את המופע שלי לאפס‪ .‬איני‬ ‫רואה סיבה למה דעתך תשתנה"‪.‬‬ ‫שילם עבור השמפניה והתרומם‪.‬‬ ‫"יתר על כן‪ ,‬אין אני עובד אלא עם אנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי‪ .‬להתראות אדוני"‪.‬‬ ‫למזלי‪ ,‬פרננד רינו אהב אותי‪ .‬לכן‪ ,‬כשביקשתיו לעזור לי בהפצת השואב המהפכני שלי‪ ,‬מיד‬ ‫הסכים‪ .‬נסענו ליריד אמיין‪ ,‬שם החלטתי להציג את המכשיר‪ .‬פולט קארון‪ ,‬אשתו של פרדיננד‪,‬‬ ‫נתלוותה אלינו‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫כשראוהו מגיע לצידי‪ ,‬הציעו מארגני היריד מיד לפרננד ארבע מאות אלף פרנקים כדי שיערוך‬ ‫הופעה‪ .‬כולו "שאו" גדול‪ ,‬חברי סרב‪:‬‬ ‫"באתי להפיץ את שואב האבק "סאמי"‪ ,‬חינם אין כסף"‪.‬‬ ‫הוא טיפס על הבמה‪ .‬הגישו לו שואב אבק‪ .‬הוא הפעיל אותו‪.‬‬ ‫בו ברגע פרץ עשן שחור מבין ידיו‪ .‬בקהל סתמו את האף‪ :‬הפוליסטירן בבערה מפיץ ריח מבחיל‪.‬‬ ‫"אל תיבהלו"‪ ,‬אמר פרננד‪ " .‬אני רק מראה לכם איך פועל שואב אבק גרוע"‪.‬‬ ‫הוא דחף את מכשיר המעלה עשן לצדי הבמה ולקח אחר‪ .‬נפעמת מהזכות שנתגלגלה לידיה לגעת‬ ‫בידו של פרננד רינו הגדול‪ ,‬עקרת בית התקרבה וקנתה את המכשיר הראשון‪.‬‬ ‫פרננד הצטרף אלי והושיט לי את ההמחאה‪.‬‬ ‫"בשבילך‪ ",‬אמר‪ " .‬אני מקווה שזה יביא לך מזל"‪.‬‬ ‫שאלתיו‪:‬‬ ‫"היודע אתה כמה עלה לי שואב האבק הראשון?"‬ ‫"לא"‪.‬‬ ‫"מיליארד אחד"‪.‬‬ ‫"טוב מאוד‪ .‬השני לא יעלה לך אלה חמש מאות מיליונים"‪.‬‬ ‫פרננד רינו‪ ,‬זה היה טוב מאוד אבל לא מספיק כדי להחדיר את ההמצאה שלי לרחבי צרפת‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫המחקר‪ ,‬הייצור‪ ,‬המלאי וההפצה עלו כל כך הרבה עד שלא נשאר לי די כסף כדי לארגן מבצע‬ ‫פרסומי מאסיבי ‪ .‬חיפשתי רעיונות לקידום המכירות‪ .‬לבסוף החלטתי לשכור איש פעלולים‪,‬‬ ‫להלבישו כיצור מן החלל החיצון ולהציגו בכל מקום בו אירוע כלשהו מושך למעלה מחמישים אלף‬ ‫בני אדם‪ .‬מובן‪ ,‬שיהיה עליו לנצל כל הזדמנות להדגמת המעלות של שואב האבק סאמי‪.‬‬ ‫לפיכך איש המאדים שלי נכח בזינוק של אנקטיל ודאריגאד ב"טור דה פראנס" לאופניים‪ .‬הוא גם‬ ‫נכח כשאקטיל הגיע מנצח‪ .‬הוא נכח בעת הענקת גביע צרפת בכדורגל‪ ,‬אך מנעו ממנו לערוך הדגמה‬ ‫לפני ארמון ה"אליזה"‪ ,‬הוא התנקם על כך במשדר הטלוויזיוני החדש של פייר בלמאר‪" ,‬החפץ‬ ‫המסתורי"‪ .‬כאשר‪ ,‬למורת רוחו הגמורה של מגיש התוכנית‪ ,‬היה נדחף מדי יום לבימה ויום יום‪,‬‬ ‫מלווה במרע‪ ,‬היה מפליג במעלותיו של החפץ המסתורי שלו עצמו‪ :‬שואב האבק "סאמי"‪ .‬ככה‪,‬‬ ‫מבלי להוציא אגורה‪ ,‬זכיתי בפרסומת יומית ‪ -‬וחינם ‪ -‬של חמש‪-‬עשרה שניות‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬ההזמנות זרמו‪ .‬בין מאי ויוני ‪ ,1957‬מכרתי ששת אלפים מכשירים לחודש‪ :‬המוצר שלי‬ ‫נקלט בשוק‪ .‬זכיתי אפילו לברכותיו של אדגר פור‪ ,‬כשנפגשנו ביריד של "לון ‪ -‬לה סוניה"‪ .‬פור‪ ,‬אז‬ ‫נציב של מחוז‪ ,‬ברך אותי על הדינאמיות ועל הרעיונות המהפכניים שלי )לאחר זמן‪ ,‬הוא הזמין‬ ‫אותי לארוחת צהריים באספה הלאומית ואחר‪ ,‬למסיבת גן פרטית; מאז‪ ,‬תמיד חשתי הערצה‬ ‫גדולה לחכמה של איש זה(‪.‬‬ ‫ההתרחבות של העסק שלי קבלה ממדים כאלה שפניתי לבנקים )"קרדי ליונה" ו ‪ִ -‬סיס( על מנת‬ ‫להוסיף ולאשש את ההתפתחות שלו‪ .‬את שהיה חייב לקרות קרה‪ .‬תחת רושם הצלחת השואב‬ ‫הקטן שלי‪ ,‬החלו היצרנים הגדולים ליצר מכשירים דומים‪ .‬עד מהרה עמדתי מול קואליציה ממש‬ ‫של החברות הובר‪ ,‬פיליפס‪ ,‬טורנאו וקאדילק‪ .‬הן לא נרתעו מלהתערב אצל הבנקים במטרה לקצץ‬ ‫את קווי האשראי להם נזקקתי כדי להמשיך‪ .‬לבסוף‪ ,‬נציג פיליפס בא לפגוש אותי‪ .‬הוא תאר‬ ‫במרומז את הקף המתקפה נגדי והציע שחברתו תקנה את עסקי‪ .‬אחרי היסוסים רבים‪ ,‬הסכמתי ‪-‬‬ ‫אולם לא בלב שלם‪ .‬אינטואיטיבית‪ ,‬חשתי שאחת התקופות הכי מרגשות בחיי כאיש עסקים‬ ‫עומדת להסתיים‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬פיליפס רכשה את המכשיר‪ .‬מכירתו נמשכה שנתיים שלוש‪ .‬בגמר המלאי‪ ,‬החברה‪,‬‬ ‫בפעלה בשיטה אופיינית לטרסטים‪ ,‬גרמה להעלמת שואב "סאמי" מהשוק‪ ,‬כדי לא להפיץ אלא‬ ‫את מוצריה היא בלבד‪ .‬ואני‪ ,‬חזרתי למשבצת ההתחלתית שלי‪ :‬הנייר‪ .‬ב‪ ,1958 -‬חשתי שאני חייב‬ ‫להתעבות כדי להיכנס לעסקים יותר חשובים‪ .‬בייחוד נזקקתי למישהו שיעזור לי לדבר כשווה בין‬ ‫שווים עם הממסד‪ .‬במגמה זו קבלתי לעבודה את ג'ורג' דוול‪ ,‬בן האצולה‪ ,‬שאביו היה סוכן בורסה‬ ‫ואמו ממוצא אצילי‪ .‬הוא עצמו היה בוגר זה מקרוב של מכללת "אקול נסיונל ד'אדמיניסטרסיון"‪.‬‬ ‫היוקרתית‪.‬‬ ‫המטלה הראשונה שהטלתי עליו הייתה למצוא עסק של נייר המוצע למכירה‪ ,‬היות וכבר הכרתי‬ ‫את המקצוע הזה היטב‪ .‬דוול חזר כעבור חודש ובאמתחתו‪ ,‬בית ‪ -‬חרושת שעמד למכירה‪:‬‬ ‫מפעלי נייר "רונאר"‪ .‬החברה הייתה ידועה היטב בשוק‪ .‬דוול הסביר לי‪ ,‬שעם מות האב‪ ,‬בנו הצעיר‬ ‫בן השלושים ירש את העסק‪.‬‬ ‫בית החרושת שייצר קרטון‪ ,‬היה בקשיים‪ .‬רונאר הצעיר חיפש מישהו שיהיה מוכן לקבל את‬ ‫החברה‪ .‬נקבעה פגישה‪ .‬גיליתי בן אצולה גדול מצודד מאוד בעל שיער שחור‪ ,‬רזה‪ ,‬ביישן‪ ,‬חסר כל‬ ‫ביטחון עצמי‪ .‬לכאורה כן וישר‪.‬‬ ‫הוא הסביר לי שיש לו חובות במאה וחמישים מיליון‪ ,‬ושאם לא יוכל להתמודד עם זה‪ ,‬יאבד עצמו‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫"מה עומד אצלך נגד החוב?" שאלתי‪.‬‬ ‫המפעל שלי ומאה ועשרים בתים קטנים של פועלים"‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫"ומה אוכל לעשות למענך?"‬ ‫"לשלם חובותיי‪ .‬זה כל שאני מבקש"‪.‬‬ ‫"ומה אני מקבל בתמורה?"‬ ‫"תשעים ושמונה אחוז ממניות החברה ומאה ועשרים הבתים הקטנים‪ .‬בית ‪ -‬החרושת הינו ישן‬ ‫ומפסיד כסף‪ ,‬אבל מאה ועשרים הבתים הקטנים שווים למעלה ממאתיים וחמישים מיליון"‪.‬‬ ‫"מהו שטח הקרקע?" שאלתי‪.‬‬ ‫"ארבעים דונם"‪.‬‬ ‫חשבתי בליבי שאכן לבתים אלה יש ערך‪.‬‬ ‫"כל שאתה רוצה‪ ,‬הוא שאשלם את חובותיך?"‬ ‫"אני גם חייב לאכול‪ ".‬ענה רונאר‪.‬‬ ‫"בכמה?"‬ ‫"שלושים מיליון בשנה"‪.‬‬ ‫"בשביל לאכול‪ ,‬זה הרבה כסף!"‬ ‫"יש לי ארבעה ילדים ואני חייב לתחזק את הטירה שהיא חלק מבית ‪ -‬החרושת‪.‬‬ ‫הסכמתי וחתמתי על חוזה עם רונאר לחמש שנים בהן יקבל שלושים מיליון לשנה‪ .‬התחייבתי‬ ‫לפרוע את החובות עד לסך מאתיים וחמישים מיליון תמורת מניות החברה‪.‬‬ ‫כעבור חודש‪ ,‬באו אלי שני גברים‪ ,‬בני אותו מעמד חברתי‪ ,‬שצמחו מאותה בורגנות‪ ,‬בני אסכולה ‪-‬‬ ‫אחת‪ :‬דוול ורונאר‪ .‬דוול הניח את המניות על השולחן והסביר לי שמינה עצמו יושב ‪ -‬ראש מועצת‬ ‫המנהלים ואת רונאר מנהל כללי‪ .‬אחר הציג את האינוונטר‪.‬‬ ‫בית ‪ -‬החרושת ייצר שלוש מאות טונות קרטון לחודש‪ .‬היו אכן ארבעים דונם קרקע וטירה בה‬ ‫התגוררה המשפחה‪ .‬מאה ועשרים בתים ותיק ניירות ‪ -‬ערך מורכב ממיליארד מניות של חברת‬ ‫סרדינים שהיו רשומים במאזן בפרנק אחד‪.‬‬ ‫התפלאתי‪ :‬מיליארד מניות רשומים בפרנק אחד? לא הייתי חזק מאוד במאזנים מתוחכמים אבל‬ ‫כשמדובר בכסף‪ ,‬התאים האפורים שלי מיד נכנסים להילוך גבוה‪.‬‬ ‫"דוול‪ ",‬פקדתי‪" ,‬קח את העניין לידיים‪ .‬אני רוצה לדעת הכול על מיליארד הפרנקים המושקעים‬ ‫בעסק הסרדינים הזה‪".‬‬ ‫רונאר ניסה להסביר‪:‬‬ ‫"ב‪ ,1948 -‬על פי עצתו של עורך הדין שלנו‪ ,‬עו"ד רושא‪ ,‬משפחתי השקיעה מיליארד פרנקים‬ ‫בעסקת סרדינים באלג'יריה‪ .‬הוא היה זה שאמר לנו אחר כך שלמניות אלה אין יותר ערך ושצריך‬ ‫לרשום אותן בפרנק אחד במאזן"‪.‬‬ ‫"איפה נמצאות המניות האלה?" שאלתי‪" .‬האם הן ברשותך?"‪.‬‬ ‫"כן‪ .‬הן נמצאות בבנק‪ ,‬בכספת" ‪.‬‬ ‫לא היה לי זמן לטפל בעניין קטן זה אישית‪ ,‬אבל הוריתי לדוול להביא לי את המניות ולקבוע‬ ‫פגישה עם עורך ‪ -‬הדין‪ .‬כעבור ארבעים ושמונה שעות‪ ,‬דוול צלצל לי כדי למסור לי את מועד‬ ‫הפגישה‪.‬‬ ‫"מסור לרונאר שיבוא שעתיים לפני הפגישה כדי להסביר לי את כל פרטי העסקה"‪ ,‬אמרתי‪" .‬אני‬ ‫רוצה גם את כל המסמכים הנוגעים כדי לדעת איך הפסידה משפחת רונאר מיליארד פרנקים‬ ‫בהולכת שולל כזו"‪.‬‬ ‫רונאר בא בשעה היעודה בלוויית אמו‪ .‬היא הסבירה לי שהיא אישית טפלה בעניין ושהיא שמחה‬ ‫לפגוש אותי‪ .‬מיד כשראיתיה‪ ,‬נדהמתי מהשוני בין הבורגנית הגדולה הזאת לבין אמי‪ .‬היא מעולם‬ ‫לא ידעה מה זה להיות נדחה‪ ,‬חסר מולדת‪ ,‬במבוכה בחיים‪ ,‬מטרה לרדיפות‪ .‬ועל אף זאת‪ ,‬אני הוא‬ ‫זה שהצלחתי‪.‬‬ ‫רונאר‪ ,‬הוא‪ ,‬בא עד משבר‪.‬‬ ‫"הרשה לי לקרוא לך "המושיע שלנו"‪ .‬אמרה גברת רונאר בהדגשה‪.‬‬ ‫"כבוד גדול הוא לי"‪ ,‬אמרתי לה‪" .‬אולם אני איש עסקים"‪.‬‬ ‫"עשיתי מהלך עסקי ואני מקווה שיצלח‪ .‬בנך אהוד עלי‪ ,‬אבל עלי להודות שאני מקווה להרוויח‬ ‫כסף בקניה זו"‪.‬‬ ‫"אם אנו עוד מתגוררים בטירה"‪ ,‬אמרה‪" ,‬זה בזכותך"‪.‬‬ ‫התחלתי להרגיש לא בנוח עם כל המחמאות האלה‪ .‬בקשתי אותה לחזור לעניין הסרדינים‪ .‬גברת‬ ‫רונאר הסבירה לי שהעסקה יוזמה על ידי עו"ד רושא ואחד מידידיו בענף הסרדינים‪ .‬הם הבינו‬ ‫מהר שידיד זה היה נוכל‪ .‬בהשפעת רושא‪ ,‬קבצו סכומים נכבדים ממקורות שונים‪ ,‬וכסף זה‬ ‫התנדף‪.‬‬ ‫רושא אסף את בעלי המניות כדי להסביר להם שההון כל כולו ירד לטמיון‪ ,‬ואולם‪ ,‬שבזכות‬ ‫התערבותו‪ ,‬שימורי "אמיו" ירכשו את החברה תמורת פרנק סמלי אחד‪ ,‬ובכך ימנעו מבעלי המניות‬ ‫הן אחריות בגין הצטברות חובות יחסית להון המניות שבבעלותם והן את הכורח להכריז על‬ ‫פשיטת רגל‪ .‬עליהם לכן למסור את מניותיהם ל"אמיו" תמורת פרנק אחד‪ .‬גברת רונאר אמרה לי‬ ‫שכל זה התרחש לפני מות בעלה‪ ,‬ששוב לא התאושש מהמהלומה‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫באופן הכי פשוט היא מסרה את המניות לעורך הדין שלה‪ ,‬כנגד קבלה שהוא כלל לא העביר לה‬ ‫כיוון שאני רכשתי את העסק‪.‬‬ ‫סרנו אל עו"ד רושא‪ .‬הפגישה הייתה נימוסית מאוד‪ .‬הרבה נשיקות יד לגברת רונאר‪ ,‬הרבה הבעת‬ ‫כבוד כלפי הבן וכמובן‪ ,‬הקבלה על המניות שהייתה כבר מוכנה‪.‬‬ ‫"לא חסרה לנו אלא חתימתכם"‪ ,‬אמר עו"ד רושא לבני משפחת רונאר‪" .‬אחר‪ ,‬חברת הסרדינים‬ ‫תהיה סוף ‪ -‬סוף מפורקת‪".‬‬ ‫"כמובן"‪ ,‬סבר רונאר‪.‬‬ ‫התערבתי‪:‬‬ ‫"לפני החתימה‪ ,‬ברצוני לקבל הסברים"‪.‬‬ ‫עורך הדין פנה לעבר רונאר‪.‬‬ ‫"מה שמו של האדון הזה? שכחתי…"‬ ‫"פלאטו‪ ,‬עניתי‪ .‬ברצונך שאאיית?"‬ ‫"איני מכיר אותך‪ .‬האם אתה שייך למשפחה?"‬ ‫"יותר מזה‪ :‬קניתי את העסק שלהם והמיליארד שאתה רוצה לתת ל"אמיו" שייך לי‪ .‬אי לכך אני‬ ‫דורש חשבונות מפורטים משום שברצוני לדעת מה נעשה עם הכסף‪.‬‬ ‫בני רונאר ועורך הדין החליפו מבט של התנצלות הדדית על התנהגותו חסרת הנימוס של שותפם‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫עו"ד רושא סקר אותי במבט יהיר‪.‬‬ ‫"אם אתה מדבר אלי בנימה זו‪ ,‬לא יהיו הסברים"‪.‬‬ ‫"אם כך" עניתי‪" ,‬אני לוקח חזרה את המניות שלי‪ .‬אם אתה יכול לפרק את החברה בלעדי‪ ,‬אז כל‬ ‫הכבוד! אני דורש הסברים‪ .‬אם אינך מספק לי אותם‪ ,‬אולי ידרוש ממך התובע הכללי יום אחד"‪.‬‬ ‫רושא שינה מיד את יחסו‪.‬‬ ‫"אבל בהחלט! אתן לך את ההסברים!"‬ ‫מההסברים עלה‪ ,‬שידידו הפסיד בעסקים גרועים מיליארדים רבים שהופקדו בידיו על ידי שמונה‬ ‫משפחות מהבורגנות הגבוהה‪ .‬היה זה מטוב לב טהור ועל סמך התערבותו שחברת "אמיו"‬ ‫הסכימה לקבל על עצמה את החובות הנותרים כדי לחסוך מבעלי המניות הוצאה נוספת‪ .‬אחר‬ ‫שסיפק את ההסברים‪ ,‬עורך הדין שוב החליק את הקבלה לרוחב שולחן הכתיבה‪.‬‬ ‫הרונארים היו מרוצים‪ ,‬שמחים שנמנעה מהם מבוכה נוספת‪.‬‬ ‫העמדתי פנים כאילו אני מתעלם מהקבלה‪.‬‬ ‫"לאחר שתחתמו‪ ",‬אמר רושא‪" ,‬חלום הבלהות יגיע לקיצו"‪ .‬הישרתי אליו מבט ואמרתי‪:‬‬ ‫"חלום הבלהות יעלה לך מאה מיליונים‪ .‬אם לא אקבל את הכסף עד מחר בערב‪ ,‬לא זו בלבד שלא‬ ‫אחתום‪ ,‬אלא אגיש נגדך תביעה לזקן השופטים החוקרים‪ .‬אני לא אחתום דבר וגם רונאר לא‪ ,‬כל‬ ‫עוד לא אקבל את ההמחאה על מאה מיליונים‪ .‬זו מילתי האחרונה"‪.‬‬ ‫קמתי‪ .‬עו"ד רושא ליווה אותי בנימוס לדלת‪ .‬הרונארים השיגו אותי ברחוב‪.‬‬ ‫"אדון סאמי‪ ",‬אמר לי רונאר‪" ,‬מה עשית?"‬ ‫"השגתי מאה מיליונים בשביל החברה"‪.‬‬ ‫"אבל לעולם לא ישלמו! אין להם אגורה!"‬ ‫ריחמתי עליו‪ .‬הבנתי למה לא הצליח‪ .‬הוא ירש את העושר אבל לא חש את הכסף כיוון שמעולם‬ ‫לא עבד כדי להשיגו‪ .‬אילו היה נאבק לרכוש את ההון‪ ,‬לא היה נותן לו לחלחל בין אצבעותיו כמו‬ ‫מים‪ .‬הוא לא הבין בענייני כסף יותר משהוא הבין את העסק אותו היה אמור לנהל‪.‬‬ ‫"אמור לדוול לצלצל לרושא מחר בבוקר בשעה תשע‪ ",‬אמרתי‪" .‬שימסור לו את המספר שלי ויגיד‬ ‫שאני נותן ארבעים ושמונה שעות‪ .‬לאחר מועד זה‪ ,‬אגיש תביעה‪".‬‬ ‫"באחת‪-‬עשרה וחצי למחרת‪ ,‬קבלתי צלצול מרושא‪.‬‬ ‫"הייתי רוצה לפגוש אותך‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"אין טעם‪ .‬נתתי לך הצעה‪ .‬אין לי מה להוסיף‪ .‬אתה מקבל אותה או אתה דוחה אותה‪ .‬אם אתה‬ ‫רוצה לראות אותי כדי למסור לי המחאה‪ ,‬אני לרשותך‪".‬‬ ‫"בכל זאת אני מבקש לראותך‪".‬‬ ‫מסרתי לו את כתובת משרדי‪ .‬בשעה שתיים הוא בא‪.‬‬ ‫"המשפחה שמאחורי עניין זה מרוששת‪ ",‬אמר לי "איני יכול לעשות דבר"‪.‬‬ ‫"אני מצפצף על המשפחה הזאת‪ .‬אני גם מצפצף עליך‪ .‬אני יודע שמעלת בכסף ושאתה נוכל‪ .‬אתה‬ ‫הוא שרוששת את משפחת רונאר‪ ,‬וללא ספק גם משפחות אחרות‪ .‬אבל באשר לי‪ ,‬אתה תשלם‪ .‬אני‬ ‫רוצה מאה מיליון פרנקים‪ ,‬לא בשבילי אלא בשביל משפחת רונאר שאותם הונית בצורה מחפירה‪.‬‬ ‫אדם כזה אני‪ ,‬כך חנכו אותי במקומותינו"‪.‬‬ ‫עורך הדין הסתכל בי‪ ,‬משך בכתפיים ושאל‪:‬‬ ‫האוכל להשתמש בטלפון שלך?"‬ ‫"כן‪ .‬ואם תרצה‪ ,‬אוכל אפילו לצאת את החדר‪".‬‬ ‫רושא חייג מספר ואפילו לא טרח למסור את שמו‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫"אנו חייבים לשלם‪ ",‬אמר‪" .‬אמת‪ ,‬כן‪ .‬זהו זה‪ .‬מאה מיליונים‪ .‬הערב‪ .‬אמרתי לך שצריך לשלם‪"...‬‬ ‫החזיר את השפופרת‪.‬‬ ‫"תקבל את כספך הערב"‪.‬‬ ‫"במשרדי‪ ",‬אמרתי‪" .‬המחאה בנקאית"‪.‬‬ ‫"המחאה בנקאית‪ ",‬הנהן עורך הדין‪.‬‬ ‫שלחתי את רונאר להביא את ההמחאה‪ .‬בשעה תשע‪ ,‬היה במשרדי‪ .‬אצבעותיו רעדו‪ :‬הם החזיקו‬ ‫דף נייר בצורת המחאה שהייתה שווה מאה מיליון פרנקים‪.‬‬ ‫"הנך איש נהדר‪ ",‬אמר בהושיטו לי את ההמחאה‪.‬‬ ‫"איני רוצה בה‪ .‬הכסף הוא שלך‪ .‬הרווחתי די כסף בעסקה זו‪.‬‬ ‫בעבור כשלוש מאות וחמישים מיליון פרנקים‪ ,‬יש לי בית חרושת‪ ,‬אדמות ובתים‪ .‬זה מספיק לי‪,‬‬ ‫אני משאיר לך את הטירה ואתה פודה את ההמחאה"‪.‬‬ ‫רונאר הצעיר הסתכל בי‪ ,‬נדהם‪.‬‬ ‫"מצא לך השקעה טובה‪ .‬אם תזדקק לעצות‪ ,‬בוא לראות אותי וחיה בשלום עם משפחתך"‪.‬‬ ‫לאחר מספר חודשים‪ ,‬מכרתי את בית החרושת כולל הבתים ליצרן ריבות‪ .‬הכול בתמורת מיליארד‬ ‫וחצי‪ .‬לכך אני קורא השקעה רווחית‪.‬‬ ‫הכנסתי את האף לענף המסעדות‪ .‬יום אחד‪ ,‬קבלתי צלצול מאחד מסוכני שואבי האבק הישנים‬ ‫שלי שעבד עבורי באלג'יריה‪ .‬פרננד דואז הרוויח הרבה כסף‪ .‬למנגינת הלב‪ ,‬משחקי המזל והטיפה‬ ‫המרה נגסו בהונו‪ .‬הוא בחר להתיישב במרסיי ולהשקיע את החסכונות שנותרו לו בקניית מסבאה‬ ‫ישנה‪ .‬הוא חשב להפכה למסעדה‪.‬‬ ‫"אעשה שם קוסקוס‪ ",‬אמר לי‪" .‬עם המתיישבים הצרפתים הרבים שעברו למרסיי‪ ,‬זה חייב‬ ‫ללכת"‪.‬‬ ‫למנגינת הלב‪ ,‬לא היו אלא שבעה מיליונים‪ .‬הוא ביקש אותי להיות שותף עמו‪.‬‬ ‫"באיזה סכום?" שאלתי‪.‬‬ ‫"שבעה מיליון וחצי‪ :‬זה מה שחסר לי לקנות חומרים ולעשות את השיפוצים‪".‬‬ ‫"אם אלווה לך כסף‪ ,‬תהמר בו בקזינו‪ ",‬הקשיתי‪.‬‬ ‫הוא הבטיח לי שלעולם שוב לא ישים רגליו באולמי משחקים‪ .‬לבסוף הסכמתי להלוות לו שבעה‬ ‫מיליון וחצי כנגד הבטחתו שוב לא לשתות‪ .‬הוא הבטיח‪ .‬אך רצה בכל ליבו שאהיה שותף עמו‪.‬‬ ‫"אציע לך את מחצית הרווחים‪ .‬אתה מביא לי מזל‪ :‬כל פעם שעבדתי בשבילך‪ ,‬הרווחתי כסף‪ .‬זה‬ ‫יעזור לי לעמוד בהבטחתי"‪.‬‬ ‫הסכמתי‪.‬‬ ‫דואז פתח את המסעדה שלו‪ .‬הוא קרה לה "מלך הקוסקוס"‪.‬‬ ‫כמה חודשים לאחר מכן‪ ,‬בא לראותי בפריז והניח שלושה מיליון פרנקים על שולחן הכתיבה שלי‪.‬‬ ‫"חלקך ברווחים‪ ",‬אמר‪" .‬הרווחנו שישה מיליונים"‪.‬‬ ‫"שמור על כספך"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬וקנה לך דירה"‪.‬‬ ‫הוא סרב לשנות מה שסוכם בינינו‪.‬‬ ‫ראיתיו שוב כעבור שלושה חודשים‪ .‬בפעם זו‪ ,‬הציע לי שישה מיליונים‪.‬‬ ‫"הלוויתי לך שבעה וחצי מיליונים‪ ",‬אמרתי‪" ,‬והחזרת לי תשעה‪ .‬מעתה‪ ,‬אנו לא שותפים יותר‪.‬‬ ‫שמור על הכסף שלך"‪.‬‬ ‫"זה לא בא בחשבון‪ .‬אם אתה נוטש אותי‪ ,‬אשוב להמר"‪.‬‬ ‫הוא הלך… ובא שוב כעבור שלושה חודשים‪ .‬כך משך למעלה משנה‪ .‬כשאשתו ילדה בן‪ ,‬נתתי לו‬ ‫את חלקי במתנה‪ .‬דואז הסכים‪ ,‬אך לא לפני שנשבע על ראש בנו שיותר לא יהמר‪.‬‬ ‫מעולם לא ראיתי את "מלך הקוסקוס"‪ .‬אך שמעתי שבמרוצת השנים‪ ,‬פראננד דואז התרחב‪.‬‬ ‫וכשהוא הקים רשת מסעדות בדרומה של צרפת‪ ,‬נאבקתי אני בסבך כספי שעמד לסתום את הגולל‬ ‫על עסקי בצרפת‪ .‬לזמן מה לפחות‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫אנשי הקש‬ ‫‪32‬‬ ‫בשנות השישים‪ ,‬כיוון שהפקתי תועלת רבה מנדיבות השנים של אחר המלחמה‪ ,‬הייתי לאיש עשיר‪.‬‬ ‫עשיר מאוד‪ .‬הקבוצה שלי שקלה משקל טוב בזהב‪ .‬עבדתי עם עוזרים שעלו אלה על אלה בכישרון‬ ‫לעקוף חוקים‪ ,‬להסתנן לתוך אי ‪ -‬דיוקים של ניסוחים‪ ,‬ללהטט עם מיליארדים‪ .‬לא הייתי "מוח"‬ ‫אלא איש עסקים שרכז סביבו מומחים ושכלים גבוהים‪ .‬יישמתי לגבי עוזרי את הכלל של קיפלינג‪:‬‬ ‫"אתה תהיה הכול לחבריך ואף לא אחד מהם יהיה הכול לך"‪ .‬לא היה לי איש סוד אחד כי אם‬ ‫מספר אנשי סוד‪ .‬כל אחד היה מודע לחלק מהמציאות‪ .‬הערכתי את רצונם להרוויח כסף ולא‬ ‫בקרתי אותם כשקבלי דמי‪-‬לא‪-‬יחרץ‪ .‬טרם היותם עוזרי‪ ,‬היו ידידי‪ .‬מעולם לא עבדתי אלא עם‬ ‫ידידים ‪ -‬בין אם היו פקידי משטרה‪ ,‬אוצר או משפטים‪.‬‬ ‫באשר לי‪ ,‬לא החזקתי כל מניות בחברותיי ולא השתתפתי באספות הכלליות של בעלי המניות‪.‬‬ ‫עורכי הדין שלי טפלו בכל הבעיות המנהליות‪ .‬לא הייתי המנהל שלהם אלא יועצם הכספי‪ .‬לא‬ ‫חתמתי על ניירות או מסמכים כשלהם )מעולם לא היה לי חשבון ‪ -‬בנק אישי או כרטיס אשראי;‬ ‫שלמתי הכול במזומן או שלחתי את החשבונות לאחת מחברותיי ששילמה במקומי(‪ .‬הנה כי כן‪,‬‬ ‫הקבוצה שלי הייתה מושתתת על קומבינציה מורכבת של נתונים כספיים ואנושיים‪ ,‬בה הייתי‪ ,‬אל‬ ‫נכון‪ ,‬אחת הממסרות העיקריות‪ ,‬אך לא היזם היחידי‪ .‬כמו כל התעשיינים‪ ,‬נעזרנו בתרגילי‬ ‫להטוטים כדי לזכות בערבות הבנקים‪ .‬רואי ‪ -‬החשבון שלי‪ ,‬למשל‪ ,‬היו למומחים מעולים באומנות‬ ‫ניצול הלוואות בעלים – הכספים היחידים שמותר להוציא מחברות מניות‪.‬‬ ‫קנינו בסכומים מועטים חברות על סף התמוטטות שבספריהן רשומות הלוואות בעלים ניכרות‪.‬‬ ‫החיינו אותן איכשהו‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬הבנקאים‪ ,‬מאושרים מכיסוי הפסדיהם‪ ,‬פרסו את השטיח‬ ‫האדום‪ .‬בקיצור‪ ,‬הקופה שלנו ניזונה מהלוואות בנקאיות‪ ,‬ניכיונות‪ ,‬שטרות קנוניה שלא פרענו‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫השיטה פעלה להפליא ואיש לא צפה מראש את גרגיר החול הקטנטן שנתקע במערכת ושעד מהרה‬ ‫יביא לעצירת המכונה‪.‬‬ ‫בשנות השישים‪ ,‬היו בבעלותי מספר חברות‪ ,‬ביניהן תעשיית הדודים "ארמונט"‪ ,‬הרשומה‬ ‫בבורסה‪ ,‬שייצרה דודים מתוכננים לעמוד בפני מטען גרעיני ומיכלים עבור ההגנה הלאומית‪.‬‬ ‫שותפי ואני קנינו שמונים אחוז ממניותיה תמורת פרנק סמלי אחד מחברת בת של מוני מונרוג'‪.‬‬ ‫עשרים האחוזים הנותרים היו בידי הציבור‪.‬‬ ‫תעשיית הדודים "ארמונט" על סניפיה העסיקה משהו מעל חמש מאות איש‪ .‬מוני מונרוג' הזינו‬ ‫את העסק הגירעוני הזה על ידי הזרמות של הלוואות בעלים‪ ,‬כך ש"ארמונט" עמדו בחובה של‬ ‫כמיליארד וחצי כלפיהם‪.‬‬ ‫לתעשיית הדודים היה בית ‪ -‬חרושת יפה בנוי על שלד בניין ממתכת‪ .‬בית ‪ -‬חרושת זה נמכר‬ ‫במיליארד וחצי‪ .‬על ידי תרגיל רישום פשוט‪ ,‬תעשיית הדודים סילקה את הלוואת הבעלים שעמדה‬ ‫לזכות חברת האם‪ .‬כשהשקענו את הפרנק הסמלי בחבילת המניות‪ ,‬ירשנו סעיף התחייבויות עצום‪,‬‬ ‫ללא נכסים בתמורה‪.‬‬ ‫הגשתי תביעה‪ ,‬אך‪ ,‬בינתיים‪ ,‬התינוק נשאר לנו על הידיים‪.‬‬ ‫שני פתרונות עמדו בפנינו‪ :‬להכריז על פשיטת רגל או להמשיך‪ ,‬כיוון שהחברה הייתה בעלת יחוס‬ ‫גבוה בבנקים‪ ,‬ובעלת שם טוב ואמצעים מתאימים לקבלת אשראי‪ ,‬החלטתי להירתם למטלה כדי‬ ‫להעלות את תעשיית הדודים "ארמונט" על דרך המלך‪.‬‬ ‫הודות לאשראי קניתי כמה חברות‪ :‬תשלובת "ראז'ון" בבורדו שייצרה מכוניות מרוץ קטנות;‬ ‫חברה לצעצועים בבזיה; חברת "ס‪.‬פ‪.‬ר‪.‬מ‪ ".‬בפריז שהתמחתה במוצרים פלסטיים; "פרייא"‬ ‫באורליאן‪ ,‬חברה מבוססת מאוד שנקנתה במיליארד וחצי הודות לאשראי בנקאי ובין היתר‪,‬‬ ‫הייתה אחראית לאחזקת נמל התעופה אורלי‪ .‬קיוויתי לחזור ולייצב את שיווי המשקל שלנו על‬ ‫ידי הקמת קבוצה חשובה על יסוד חברות אלה‪ .‬הן תיפקדו כולן ביחס אלה לאלה‪ .‬כאשר "רנו"‬ ‫הזמינה מאה וחמישים כפות אצל ארמון‪ ,‬ארמון מכרה אותן ל"פרייה"‪ ,‬שמכרה אותן ל"ראז'ון"‪,‬‬ ‫שמכרה אותן ל‪ ...‬וכך הלאה‪ .‬כך שאם חמש מאות הכפות היו שוות חמש מאות מיליונים‪ ,‬הרי‬ ‫היינו מגלגלים את השטרות עד שהפקנו מהם ערך של כמה מיליארדים טובים‪ :‬כל חברה ניכתה‬ ‫חמש מאות מיליון בשטרות אצל הבנקים שלה היא‪ .‬וכשהשטרות הגיעו לפירעון‪ ,‬משחק‬ ‫ההתחייבויות אפשר לנו לסובב את החשבונות לכוון ההפוך‪.‬‬ ‫למותר לציין שכדי להצליח בפעולות כאלה‪ ,‬היינו זקוקים לאנשי קש ללא מורא‪ ,‬ובפרט‪ ,‬ללא רבב‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬בראש אחת החברות שלי‪ ,‬העמדתי אדם בשנות השבעים שלו‪ ,‬ידיד של הגנרל דה גול‪ ,‬איש‬ ‫צבא וותיק שזכה להערכה רבה הן מצד הבורגנות הגבוהה והן מצד החוגים הממשלתיים‪ .‬יתר על‬ ‫כן‪ ,‬היה מפקד של לגיון הכבוד‪ ,‬שבפניו דלתות השגרירויות והבנקאים היו פתוחות‪ .‬היות ואיש זה‬ ‫החזיק גם פנקס כתובות ממולא היטב‪ ,‬הוא סיפק לנו שפע של יושבי ראש מועצות מנהלים‪ .‬די‬ ‫היה לבקש כדי לקבל‪ .‬הוא ללא ספק לא תפס את מלא משמעות הסחר ‪ -‬מכר שהתנהל מאחורי‬ ‫גבו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הסכומים ששילמנו לו הניעוהו לא להציג שאלות רבות מדי‪.‬‬ ‫לא דרשנו ממנו הרבה‪ :‬רק לבוא לשעתיים ביום כדי לחתום על מספר שטרות‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬לא היה‬ ‫לו מה לעשות זולת לקבל את ההמחאה החודשית שלו‪ ,‬שתחילה נקבעה לארבעה מיליון והוגדלה‬ ‫לאחר זמן קצר לכדי עשרה מיליון‪ ,‬בהתחשב במספר החתימות שביקשנו ממנו‪ .‬יום אחד‪ ,‬בקשתי‬ ‫‪33‬‬ ‫את אחד מעוזרי להגיש לו ארבעים שטרות לחתימה‪ .‬נתקפתי מוסר ‪ -‬כליות ובקשתי את עוזרי‬ ‫להסביר לאיש הצבא שלנו במה המדובר‪ .‬על כך איש הקש ענה‪:‬‬ ‫"אין לכך חשיבות ידידי‪ ,‬שכרתם אותי כדי שאחתום‪ ,‬אז אני חותם‪ .‬אל תחשבו שהנכם חייבים לי‬ ‫דין וחשבון‪"...‬‬ ‫כדי להודות לו‪ ,‬נתנו לו מכונית יגואר עם נהג‪.‬‬ ‫האיש הזה היה בעל יושר מופתי‪ .‬מעולם לא ניסה להערים עלינו‪ .‬לפעמים‪ ,‬בקשנו אותו לסור לבנק‬ ‫ולמשוך מזומנים‪ .‬תמיד הקפיד למסור לנו את הסכומים במלואם‪ .‬האם ידע שסכומים אלה‬ ‫נשלחים לחברות אחרות או לשוויץ‪ ,‬באמצעות מנהלי סוכנויות שמקבלים ‪ 3%‬מהקרנות‬ ‫המועברות לצדו האחר של הגבול ‪ -‬ב"שחור"‪ ,‬כמובן?‬ ‫מכל מקום‪ ,‬הצרות לא באו מאיש הצבא הנאמן שלנו אלא מהבנקאים‪ .‬יום בהיר יפה אחד )להם‬ ‫יותר מאשר לי(‪ ,‬שאלו עצמם מה מסתתר מאחורי מחול השטרות שהקיף את עסקיי‪ .‬הסכומים‬ ‫הסתכמו בלפחות עשרה מיליארדים‪.‬‬ ‫זומנתי להנהלה הראשית של ה"קרדיט ליונה"‪ .‬מנהל בכיר קיבל אותי במשרדו‪ .‬פתח ישירות‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫"הרבה נייר מסתובב סביב עסקיך"‪.‬‬ ‫העמדתי פני מופתע‪:‬‬ ‫"נייר‪ ...‬איזה נייר?"‬ ‫"השטרות‪ ,‬החשבונות המבוטלים…"‬ ‫"ובכן?"‬ ‫"אמנם כן‪ ,‬עד כדי כך שה"קרדיט ליונה" החליט יותר לא לנכות את השטרות שלך‪".‬‬ ‫ספגתי את המכה‪.‬‬ ‫"מי קיבל את ההחלטה הזאת?"‬ ‫"נשיא הבנק עצמו"‪.‬‬ ‫"אם כן עלי לפגוש אותו"‪ ,‬אמרתי בחשפי את החיוך הכי יפה שלי‪.‬‬ ‫"האם יש טעם בכך?"‬ ‫"שפוט בעצמך‪ :‬אם תיטלו את סיועכם‪ ,‬אני עלול להכריז על פשיטת רגל‪ .‬ואז לא יהיה לכם כל‬ ‫סיכוי להחזיר לעצמכם את האמצעים המושקעים על ידכם‪.‬‬ ‫הנימוק שכנע‪ :‬מספר ימים לאחר מכן‪ ,‬זומנתי לנשיא ה"קרדיט ליונה"‪ .‬מנהל החשבונות ורואה‬ ‫החשבון שלי נלוו אלי‪ .‬הוכנסנו לאולם של אירועי פאר בן ארבע מאות מטרים רבועים לפחות‪.‬‬ ‫כעבור זמן קצר נכנס נשיא הבנק‪ .‬כעשרה אנשים רצו אחריו‪ .‬כל הקהל היפה הזה התיישב מולנו‪.‬‬ ‫התבוננו אלה באלה מספר רגעים מבלי לפתוח את הפה‪ .‬אחר הנשיא תקף‪:‬‬ ‫"נמסר לי שהשמעת איומים"‪.‬‬ ‫"לא איומים"‪ ,‬תיקנתי‪" :‬הבטחות‪ .‬אם ה"קרדיט ליונה" נוטש אותי‪ ,‬אני מכריז על פשיטת רגל‪.‬‬ ‫ואתם מפסידים הכל‪".‬‬ ‫"ספר לי על שטרות חיל הפרשים שלך‪"...‬‬ ‫נאמן לעקרון הישן לפיו לעולם אין להודות בדבר בפני שוטר או בנקאי‪ ,‬שאלתי למה התכוון‬ ‫באומרו "שטרות חיל פרשים"‪ .‬על כך ענה‪:‬‬ ‫"אם לא מדובר בחיל פרשים‪ ,‬אפשר לפחות לדבר על טובה…"‬ ‫"בשום פנים ואופן לא‪ ",‬עניתי‪" .‬חברותנו מחייבות זו את זו בגין השירותים שהן מעניקות הדדית‬ ‫האחת לרעותה‪ .‬כל זה חוקי לחלוטין"‪.‬‬ ‫"אל נשחק בחתול ועכבר"‪ ,‬אמר הנשיא בהביטו בעוזריו‪.‬‬ ‫"אמור לי איך אתה חושב להסדיר את המצב…"‬ ‫"צמצם את האשראי שלנו ב‪ 10% -‬מדי חודש החל מהרבעון הבא‪ .‬תוך שנה‪ ,‬הכול יהיה מסודר"‪.‬‬ ‫הוא קיבל את הצעתי‪ .‬חתמנו על חוזה‪ .‬למחרת‪ ,‬ניגשתי לסניף שלי‪ .‬המנהל בא לקראתי‪ ,‬ידו‬ ‫מושטת‪.‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬אדון שייביץ‪ ,‬נראה שנתקבלת על ידי הנשיא שלנו?"‬ ‫"בהחלט"‪ ,‬עניתי‪" .‬הבנו זה את זה טוב מאוד"‪.‬‬ ‫הסתכל בי ביראת כבוד‪ :‬חדרתי לתוך ההרמון!‬ ‫"כיוון שאני רואה אותך"‪ ,‬המשכתי‪" ,‬אבקשך להגדיל את האשראי שלנו‪ .‬הנשיא…"‬ ‫"אבל מובן מאליו‪ ,‬אדון שייביץ‪ ,‬מובן מאליו!"‬ ‫שלושה חודשים מאוחר יותר‪ ,‬האשראי שלנו תפח ממיליארד וחצי לשני מיליארדים‪ .‬מנהל הסניף‬ ‫הועף‪ .‬הוא בא לבכות לנו‪.‬‬ ‫כדי לייבש את דמעותיו‪ ,‬נתנו לו במתנה מעטפה קטנה שהכילה עשרים מיליונים‪.‬‬ ‫כעבור זמן מועט‪ ,‬שוב זומנתי על ידי נשיא ה"קרדיט ליונה"‪.‬‬ ‫הפגישה הייתה קצרה ולא אדיבה ביותר‪.‬‬ ‫"אני מבטל את כל האשראי שלך‪ ",‬הצהיר הבנקאי‪.‬‬ ‫"אנו מכריזים על פשיטת רגל‪ ",‬עניתי מניה וביה‪".‬‬ ‫‪34‬‬ ‫נפרדנו באקלים קוטבי‪ ,‬מבלי אפילו לברך זה את זה לשלום‪.‬‬ ‫בחזרה במשרד‪ ,‬הטלפון צלצל‪ :‬היה זה נשיא הבנק‪.‬‬ ‫"בוא לראותי… מחר בתשע‪ ,‬השעה מתאימה לך?"‬ ‫דייקתי לפגישה‪ .‬הנשיא היה הרבה יותר פייסן מן הפעם הקודמת‪.‬‬ ‫"אני מודה שהייתי נוקשה במידת מה‪ ",‬הצהיר‪" .‬במצבים כגון זה‪ ,‬עדיף להגיע להסדר בין אנשים‬ ‫נעימי הליכות"‪.‬‬ ‫לא הגבתי‪.‬‬ ‫"הנה זה כתריסר שנים שאנו עובדים אתך‪ .‬הרווחנו הרבה כסף עליך…"‬ ‫הפסקתי אותו‪:‬‬ ‫"התוכל לגשת לעניין?"‬ ‫הוא כעכע בגרונו לפני שהפטיר‪:‬‬ ‫"אני נותן לך עוד שלושה חודשים‪ .‬לאחר מועד זה‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ ,‬אני מפסיק לך את האשראי"‪.‬‬ ‫הודיתי לו בקרירות וסובבתי על עקבי‪ .‬בחזרה במשרד‪ ,‬כינסתי את כל עוזרי‪ .‬הודעתי להם‬ ‫שה"קרדיט ליונה" עוזב אותנו ושהבנקים האחרים ילכו בעקבותיו‪.‬‬ ‫"אין טעם לטמון ראשנו בחול‪ :‬זו פשיטת הרגל"‪.‬‬ ‫ובדממת מוות‪ ,‬בקשתי את מנהלי החשבונות ורואי החשבון שלי להכין לי הכרזת פשיטת רגל על‬ ‫פי הכללים‪.‬‬ ‫"שיהיה ברור"‪ ,‬הוספתי‪" ,‬אתם מפסיקים את כל התשלומים אבל אתם פורעים את הלוואות‬ ‫הבעלים"‪.‬‬ ‫אותו ערב‪ ,‬הלכתי לשקע את אשליותיי במועדון לילה ברובע השישי‪ :‬ה"קינג קלאב"‪ .‬בעוד אני‬ ‫עובר את הסף‪ ,‬בלונדינית רצה לקראתי‪.‬‬ ‫"סאמי!"‬ ‫היא קפצה לזרועותיי‪ .‬נשקתיה על לחייה‪.‬‬ ‫"סאמי‪ ,‬היודע אתה עם מי אני כאן?"‬ ‫"מלך מרוקו?"‬ ‫"כמעט"‪.‬‬ ‫היא הצביעה על קבוצת שחורים‪ .‬באורם המהבהב של הנרות האדומים‪ ,‬לא הבחנתי בתווי פניהם‪.‬‬ ‫"זו ממשלה בתקן מלא"‪ ,‬המשיכה הבלונדינית‪" :‬ראש ממשלה וכל השרים שלו!"‬ ‫קרבתי‪ .‬אחד השחורים הסתובב אלי‪ .‬אחר‪ ,‬מבלי שאבין את שקורה לי‪ ,‬הפך את הכיסא שלו ובא‬ ‫במהירות לעברי‪.‬‬ ‫"סאמי!"‬ ‫שתי זרועות עצומות לפתו אותי‪.‬‬ ‫"סאמי‪ ,‬אינך מכיר אותי?"‬ ‫חלצתי את עצמי ומדדתי את בן שיחי מכף רגל ועד ראש‪.‬‬ ‫ומיד‪ ,‬חייכתי‪.‬‬ ‫"גוסטאב!"‬ ‫"היזכר‪ ,‬סאמי‪ :‬כשהיינו יחדיו במכללת "שארלמאן"‪ ,‬אמרתי לך שאהיה נשיא הרפובליקה‪ .‬ובכן‬ ‫זה נעשה!"‬ ‫מההתרגשות‪ ,‬גוסטאב הוזיל דמעה קטנה‪ .‬אחר הציג אותי בחגיגיות בפני כל אחד מהשרים שלו‪.‬‬ ‫התיישבתי ליד שולחנו ושתינו על שמצאנו האחד את רעהו‪ .‬עמיתי הוותיק ללימודים סיפר לי איך‬ ‫הגיע לתפקיד הרם ביותר בארצו‪ :‬נשיא הרפובליקה של מדינת דהומיי שבאפריקה‪ .‬אחר רצה‬ ‫לבלות את שארית הלילה עמי ביחידות‪.‬‬ ‫עזבנו את השרים שלו ולקחתי אותו אל "רג'ין" ‪ -‬מועדון הלילה היוקרתי ביותר בצרפת ‪ -‬בו לא‬ ‫ביקר מעולם‪ .‬בדרך‪ ,‬סיפר לי שהוא בביקור רשמי‪ ,‬מוזמן על ידי הגנרל דה גול‪ .‬האמנתי בקושי‬ ‫למשמע אוזני‪.‬‬ ‫אצל רג'ין‪ ,‬פרץ בצחוק כאשר ראה את בעלת המקום‪.‬‬ ‫כששאלתיו מה משמח אותו‪ ,‬אמר לי שבצעירותו‪ ,‬היה מלצר במועדון ברחוב בוז'לה בו עבדה גם‬ ‫רג'ין‪.‬‬ ‫"היא שרה שם?" שאלתי‪.‬‬ ‫"כלל לא!"‬ ‫אם כן הייתה רקדנית בר?"‬ ‫"לעולם לא תנחש…"‬ ‫"אני מוותר‪".‬‬ ‫"היא הייתה מאדם ‪ -‬פיפי!"‬ ‫היה תורי לפרוץ בצחוק‪.‬‬ ‫"האם אתה מודע לדרך שעשינו! אני נמצא כאן‪ ,‬אתך‪ ,‬ואנו שותים וויסקי אצל רג'ין!"‬ ‫‪35‬‬ ‫אמות המידה של הצלחה של איש זה לא יאמנו‪ .‬הוא היה בצרפת‪ ,‬בביקור רשמי‪ ,‬נתקבל על ידי‬ ‫הגנרל דה גול וג'ורג' פומפידו‪ ,‬והדבר היחידי שגרם לו להתרוממות רוח‪ ,‬היה לשבת אצל רג'ין‬ ‫השמנה איתי‪ ,‬וכוס ויסקי לפניו‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬בהיזכרי שידידי הנשיא תאב את גבינת הפרמז'אן‪ ,‬הזמנתי כחמישה‪-‬עשר מוסבים‬ ‫לשולחן‪ .‬הזמנתי מספר בקבוקי יין משובח וצלחת גבינות לכל אחד‪ .‬גוסטאב הסיט את הצלחת‬ ‫הצידה וקרא לרב המלצרים‪:‬‬ ‫"הבא לי פרמז'אן"‪.‬‬ ‫"עם מה אדוני רוצה לאכול את הפרמז'אן שלו?"‬ ‫"עם פרמז'אן‪ .‬אני מוקיר את הפרמז'אן"‪.‬‬ ‫רב המלצרים השתחווה בטקסיות‪.‬‬ ‫"איני רוצה דבר אחר"‪ ,‬פירש גוסטאב‪" :‬פרמז'אן‪ ,‬עוד פרמז'אן‪ ,‬תמיד פרמז'אן‪"...‬‬ ‫"אדוני יקבל את הפרמז'אן שלו‪ ",‬ענה רב המלצרים כשהוא מיישר את קמט הסמוקינג שלו‪.‬‬ ‫מלצר היינות התקרב בתורו‪ .‬גוסטאב דחה את הבקבוק שהוצג לו‪.‬‬ ‫"לא יין‪ .‬רק קוקה קולה"‪.‬‬ ‫"סליחה?"‬ ‫"פרמז'אן וקוקה קולה!"‬ ‫הביאו לו בקבוק מקורר היטב‪ .‬הוא הצמידו לשפתיו ושתה אותו בלגימה אחת‪ .‬בהיותו צמא‬ ‫מאוד‪ ,‬הזמין בקבוק שני ואחר שלישי‪ .‬בין שני בקבוקים הלעיט עצמו בפרמז'אן‪ ,‬כשהוא דוחס את‬ ‫הגבינה לקרבו כמו חזיר תחת מבטו מר הנפש של רב המלצרים‪.‬‬ ‫הנחתי את הנשיא ושריו לעיסוקיהם וירדתי לחנות המכירות בקומת הקרקע‪ .‬קניתי גוש בן עשרים‬ ‫קילו פרמז'אן‪ .‬הוריתי לספקו באורלי למחרת‪ ,‬בשעת המראת המטוס האמור להחזיר את ידידי‬ ‫לארצו‪ .‬אחר עליתי חזרה וסיימתי את ארוחתי בחברת אורחי‪.‬‬ ‫כעבור יומיים קבלתי צלצול טלפון מאפריקה‪ .‬היה זה גוסטאב‪.‬‬ ‫"הפרמז'אן שלך!‪ ...‬זה רעיון כביר! אני אוכל אותו כל הזמן מאז שהגעתי! לא היית גורם לי עונג‬ ‫רב יותר עם עשרים קילו זהב!" אחר ביקש אותי לבוא אליו לאפריקה‪.‬‬ ‫"הנני זקוק לכישוריך כאיש עסקים‪ ...‬אתה צריך לעזור לי לגבות את המיסים"‪.‬‬ ‫רעיון נבט פתאום במוחי ‪.‬‬ ‫"התקבל אותי אצלך?"‬ ‫כמובן!"‬ ‫"בעוד שלושה חודשים‪ " ,‬עניתי‪" .‬אולי‪ ...‬אני הולך לברר בנוגע לאשרה…"‬ ‫"לא צריך אשרה! עם הגיעך‪ ,‬אתה מטלפן לי‪".‬‬ ‫כעבור שלושה חודשים‪ ,‬לאחר שהכרזתי על פשיטת רגל כדין והלוואות הבעלים בסך שני‬ ‫מיליארדים נפרעו‪ ,‬החלטתי לעזוב את צרפת‪ :‬האוויר שלה לא היה הכי בריא בשבילי‪ .‬על‬ ‫התביעות המשפטיות‪ ,‬פסקי הדין ואי ‪ -‬נעימויות אחרות‪ ,‬העדפתי את השיזוף תחת שמי אפריקה‪.‬‬ ‫ואולי אצליח להחזיר לי בתולים חדשים‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫אצל ידידי הנשיא גוסטאב‬ ‫‪37‬‬ ‫יום בהיר אחד‪ ,‬עליתי על מטוס לציריך‪ .‬משם המראתי ללאגוס‪ .‬לבסוף‪ ,‬לאחר שהחלפתי טיסה‪,‬‬ ‫ניצבתי בדהומיי‪ ,‬ארצו של ידידי גוסטאב‪ .‬רחוק משליחי ‪ -‬בית הדין‪.‬‬ ‫מאחר ולא הייתה לי אשרה‪ ,‬עוכבתי בביקורת הדרכונים‪ .‬שחור במדים חדשים מכופתרים‬ ‫התיימר לאלצני לעלות על המטוס הראשון חזרה לפריז‪.‬‬ ‫"אני ידידו של הנישא‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫אין תשובה‪.‬‬ ‫"טלפן לו והודיע לו שסאמי נמצא בשדה התעופה‪.‬‬ ‫"אין אשרה‪ .‬על המטוס הבא‪ ",‬חזר השוטר לקונית‪.‬‬ ‫בין כה וכה‪ ,‬הגיע המפקד שלו‪ .‬הסברתי לו את הסיפור שלי‪.‬‬ ‫"אתה באמת מכיר את נשיא הרפובליקה?"‬ ‫"התקשר אליו‪ ,‬ותראה"‪.‬‬ ‫הקצין טלפן לארמון הנשיאות‪:‬‬ ‫"אני בשדה התעופה עם אדם הרוצה לדבר עם הנשיא"‪.‬‬ ‫הוא נעשה עצבני‪.‬‬ ‫"בסדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬אקבל את השיחה"‪.‬‬ ‫"נטלתי את השפופרת‪ .‬כעבור מספר שניות שמעתי את קולו הסמכותי של גוסטאב‪.‬‬ ‫"כאן סאמי‪ ",‬אמרתי‪" .‬יש לי בעיות אשרה"‪.‬‬ ‫"תן לי את מפקד המשטרה"‪.‬‬ ‫הקצין נעמד דום‪ .‬האזין מספר שניות ואחר החזיר את השפופרת על כנה‪.‬‬ ‫"עמוד נוח"‪ ,‬אמרתי‪" .‬מה אמר לך הנשיא?"‬ ‫"עלי להביא אותך אישית לארמון"‪.‬‬ ‫"בלוית משמר"‪ ,‬אמרתי כשאני צוחק‪.‬‬ ‫הקצין נעמד שוב בדום‪.‬‬ ‫"כן‪ .‬בלוויית המשמר הנשיאותי"‪.‬‬ ‫גוסטאב קיבל את פני על מדרגות הארמון )שעלה עשרים מיליון דולר לבנותו ‪ -‬סכום עתק עבור‬ ‫מדינה כה ענייה(‪ .‬אחר הוביל אותי למשרדו‪ ,‬שהיה העתק מדויק של זה של הגנרל דה גול‪.‬‬ ‫נתיישבנו בכורסות חיקוי סגנון לואי ה‪ .16 -‬גוסטאב הורה להגיש לנו שיבאס‪ .‬לאחר שסיפרתי לו‬ ‫את ההרפתקאות הפריזאיות האחרונות שלי‪ ,‬שאל אם אהיה מוכן לעזור לדהומיי‪.‬‬ ‫"וודאי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫הוא שלח לעברי חיוך רחב‪.‬‬ ‫"אני ממנה אותך יועץ מיוחד לנשיא הרפובליקה"‪.‬‬ ‫"לפני חמש‪-‬עשרה שנים‪ ",‬אמרתי בלי להניד עפעף‪" ,‬הייתי אל נכון סמרטוטן…"‬ ‫הוא התעלם מהתגובה‪.‬‬ ‫"בעוד שבועיים‪ ,‬תצטרך לקבל על עצמך שליחות ראשונה"‪.‬‬ ‫הסביר לי שארצו נהנית מסיוע חוץ‪ .‬הסכום‪ ,‬שנקבע לחמישה מיליון דולר לאותה שנה‪ ,‬אינו‬ ‫מספיק בעליל ויש להכפילו‪.‬‬ ‫"מושבו של הארגון הממונה על חלוקת הקרנות נמצא בבריסל"‪ ,‬המשיך ידידי‪" .‬נשיאו הוא הרוזן‬ ‫וון דן ברדן‪ .‬שר האוצר שלי קבע פגישה עמו בעוד חמישה‪-‬עשר יום‪ .‬הייתי רוצה שתתלווה אליו"‪.‬‬ ‫לגמתי מן הוויסקי‪.‬‬ ‫"אדאג שיערכו לך מסמכים המוכיחים שהנך היועץ שלי‪ .‬זה נראה לך?"‬ ‫"לי‪ ,‬כן‪ .‬אבל בוודאי לא לשר שלך"‪.‬‬ ‫"מצפצפים עליו"‪ ,‬אמר גוסטאב תוך שהוא מלווה את דבריו בתנועת יד רחבה‪" .‬הוא נאד‪ .‬נוסף על‬ ‫כך‪ ,‬אינו יודע לדבר ולא פוסק מלזלול בשר לבן‪ .‬איך תרצה שיצליח?"‬ ‫"או‪.‬קי‪ ",.‬אמרתי‪" .‬אסע"‪.‬‬ ‫"אנו זקוקים לעשרה מיליון דולר כדי לאזן את התקציב‪ .‬אני סומך עליך‪ .‬אתן הוראה להכין את‬ ‫המסמכים הדרושים כדי שתוכר כיועץ המיוחד שלי‪".‬‬ ‫"כמה זמן יש לי להתכונן?" שאלתי‪.‬‬ ‫"חמישה‪-‬עשר יום‪ .‬בינתיים‪ ,‬עליך לתור את הארץ אעמיד מכוניות לרשותך‪".‬‬ ‫הייתי זכאי לשתי מכוניות "מרצדס" מצוידות במקררים מוזנים על ידי סוללה‪ ,‬ולשני ג'יפים‬ ‫גדושים בחיילים לאבטחה שלנו‪ .‬טיילנו בסובך עם כבודה זו‪ .‬הסובך שבה את ליבי‪ .‬לעיתים‬ ‫קרובות אכלנו לצידי הדרכים‪ ,‬אחר‪ ,‬נעצרנו בכפרי גולים )לפני מאתיים שנה‪ ,‬היו מגרשים את‬ ‫הגנבים מהכפר; משפחתו וידידיו של הגנב היו מצטרפים אליו בכפר חדש שנשאר כפרו של הגולה‪.‬‬ ‫באפריקה‪ ,‬שם הזמן אינו חולף‪ ,‬מאתיים שנה‪ ,‬זה היה אתמול(‪.‬‬ ‫עברתי בכפרים ונתקבלתי על ידי אישים רשמיים‪ ,‬בני ה"זולו" שחיקו את המערב‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כשהיינו מרוחקים ארבע מאות וחמישים קילומטרים מקוטונו‪ ,‬הבחנתי במאן ‪ -‬דהו‬ ‫בגובה מטר וחצי לבוש מכנסיים קצרים וגופיה‪ .‬קראתי לו‪:‬‬ ‫"אתה יודע איפה הממונה על המחוז?"‬ ‫‪38‬‬ ‫האיש לא ענה אך נס לפתע אל בין הבקתות‪ .‬כעבור שלושה רגעים‪ ,‬חזר‪ .‬מעל למכנסיו הקצרים‬ ‫וגופייתו הישנה‪ ,‬לבש חליפה מעוטרת בגדילים‪ ,‬כמנהג צרפת‪ ,‬לראשו כומתה שטוחה עם ציפויי‬ ‫זהב לאורך שפתה‪.‬‬ ‫"לא יכולתי לקבל את פניך במלבושי… אני הממונה על המחוז‪ ",‬אמר בברכו אותי‪.‬‬ ‫בנדודי נלווה אלי המנהל הכללי של משרד הפנים‪ ,‬אישיות בערה אך מכובדת בזכות מעמדה‪ .‬כל‬ ‫ערב‪ ,‬בעת הארוחות שנערכו לכבודנו‪ ,‬התפאר בפני המנהיגות המקומית על שנתקבל על ידי ראש‬ ‫ממשלת צרפת‪.‬‬ ‫"שמו ג'ורג'‪ ,‬פומפידו‪ ",‬אמר‪" ,‬ואני אוהב אותו מפני שהוא מצחיק מאוד‪".‬‬ ‫"למה הוא מצחיק מאוד?" שאלו‪.‬‬ ‫מפני… הוא מצחיק‪ ,‬לא?"‬ ‫הנוכחים פרצו בצחוק‪ ,‬מה שחיזק את האדון המנהל הכללי של משרד הפנים בדעה הטובה‬ ‫שהייתה לו על עצמו‪.‬‬ ‫בסיורי‪ ,‬נוכחתי לדעת שעל אף השירותים התברואתיים הרבים שהוקמו על ידי הצרפתים‪,‬‬ ‫הצרעת‪ ,‬שחפת‪ ,‬קדחת ומחלת השינה משתוללות במדינה‪ .‬החלטתי לבסס את נימוקי בפני הרוזן‬ ‫וון דן ברדן על העובדה ששישה בתי חולים ושלוש מרפאות אינם מספיקים לעצור את המגפות‬ ‫הפוקדות את האוכלוסייה‪.‬‬ ‫זאת עשיתי מיד כשנחתתי בבריסל‪.‬‬ ‫הרוזן וון דן ברדן קיבל אותנו באחד מאותם בתי מידות המתמשכים לאורך שדרות המלכה‪ .‬אחרי‬ ‫דברי הנימוסים המקובלים‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫"אנו מאושרים שביכולתנו לתרום להתפתחות ארצכם‪ .‬ההמחאה מוכנה‪".‬‬ ‫שיטה כמו אחרת לסיים פגישה‪ .‬קמתי ובקשתי את הרוזן להעניק לי מחצית השעה מזמנו‪.‬‬ ‫"ברצוני להציג בפניך את בעיות ארצנו‪"...‬‬ ‫שר האוצר התערב‪:‬‬ ‫"אין זו ארצו אלא ארצי‪ .‬לכן‪ ,‬אני הוא שאדבר‪".‬‬ ‫הוא ניסה להתבטא אבל‪ ,‬כיוון שלא הכיר את התיקים‪ ,‬הפך ללעג‪ .‬לאחר שעזב את האולם‪ ,‬נשאתי‬ ‫את דברי‪ .‬ציירתי תמונה של המצב התברואתי ובקשתי מאת הרוזן תוספת תקציב‪.‬‬ ‫"איך אוכל להיות בטוח שהכסף אמנם יופנה לבריאות?"‬ ‫"אני נותן לך את דברתי בשם הנשיא‪".‬‬ ‫"כמה אתה רוצה?‬ ‫"עשרה מיליון דולרים‪".‬‬ ‫"אני זקוק לפחות לשעה אחת כדי לחשוב‪ .‬האוכל לטלפן לך לבית המלון?"‬ ‫"אני מעדיף לחכות במבוא‪ ",‬עניתי‪.‬‬ ‫"הזמן עלול להתארך‪ :‬בטרם אוכל לתת לך תשובה‪ ,‬אני חייב להיוועץ עם יתר חברי הועד‪".‬‬ ‫"אחכה‪ ".‬חזרתי‪.‬‬ ‫שעתיים לאחר מכן הרוזן הביא לי את תשובת הועד‪ :‬היא הייתה חיובית‪ .‬הכסף ישלח לבנק‬ ‫המרכזי בעוד פחות מארבעים ושמונה שעות‪.‬‬ ‫חזרתי למלון כשליבי עולץ‪ .‬שר האוצר חיכה לי‪ .‬היה מר נפש‪.‬‬ ‫עיניו התגלגלו בארובותיו כמו כדורי ביליארד‪.‬‬ ‫"התייחסת אלי כאל משרת שחור!" שיסה‪" .‬אעשה את הדרוש כדי שרגלך שוב לא תדרוך בארצי‪".‬‬ ‫"ככל שתהיה שר‪ ",‬עניתי כשחמתי בוערת בי‪" ,‬הנך מלך הנאדות‪ .‬לבדך‪ ,‬לעולם לא היית יכול‬ ‫לשכנע את הרוזן וון דן ברדן‪".‬‬ ‫עשרים וארבע שעות לאחר מכן‪ ,‬הבנק המרכזי קיבל העברה של עשרה מיליון דולר‪ .‬מיד‪ ,‬ניגשו‬ ‫לחלוקת השלל‪ .‬כשהם מכונסים בישיבה מחוץ למניין‪ ,‬חלקו השרים את המטמון ביניהם‪ .‬תחת‬ ‫מבטו המיטיב של נשיא הרפובליקה‪ ,‬שהתכבד ראשון‪ ,‬בגרפו ‪ 15%‬מהסיוע‪ .‬כל אחד הכריז בהמשך‬ ‫על הסכום שלו ב ‪" -‬חשבון הוצאות"‪ :‬שלוש מאות אלף דולר לכאן‪ ,‬חמש מאות אלף לשם…‪.‬‬ ‫הנשיא ניצח על החלוקה‪:‬‬ ‫"אדוני שר החקלאות‪ ,‬כמה רוצה אתה?"‬ ‫"שש מאות אלף דולר‪ ,‬אדוני הנשיא‪".‬‬ ‫"אין התנגדות…? ובכן שש מאות אלף דולר‪ ,‬אושר‪.‬‬ ‫לא נדרשה כל אסמכתא; הדרגה הירארכית בלבד נלקחה בחשבון כקריטריון של חלוקה‪.‬‬ ‫כשכל המסובים אמרו את דברם‪ ,‬נעל הנשיא את הישיבה‪:‬‬ ‫"רבותי‪ ,‬אני מודה לכם‪ ,‬אני מאוד שבע רצון‪ .‬אני משתמש בהזדמנות זו כדי להודות עוד פעם‬ ‫לידידנו סאמי בעד עזרתו‪".‬‬ ‫על כך עניתי במילים פשוטות אלה‪:‬‬ ‫"ואני?"‬ ‫גוסטאב טפח במצחו בכף ידו‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫"אבל מובן מאליו! גם לסאמי יש חשבון הוצאות! ואיך זה‪ ,‬רבותי‪ ,‬שלא חשבנו על כך! למרבה‬ ‫המזל עוד נשאר כסף בשביל העם‪ :‬ננכה מסכום זה משהו קטן בשביל סאמי! … כמה?"‬ ‫"חמש מאות אלף דולר‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"אבל זה הרבה‪ ,‬זה!"‬ ‫"אני הוא שהשגתי כסף זה ואתם סבורים שזה הרבה!"‬ ‫עתה התערב שר האוצר‪:‬‬ ‫"הסכום גבוה בצורה בלתי סבירה‪ .‬לפלאטו מגיעה עמלה של אחוז אחד‪ .‬לא יותר‪".‬‬ ‫שטחתי את כפי על השולחן‪.‬‬ ‫"אני מסרב‪ .‬ואם בעתיד תרצו להטיל עלי משימות דומות‪ ,‬דעו שגם לי יש הוצאות‪".‬‬ ‫גוסטאב זרק לי מבט קצר והכריז‪:‬‬ ‫"אם כולם מרוצים‪ ,‬אני רוצה שגם פלאטו יהיה מרוצה‪.‬‬ ‫מאשרים לכן את חמש מאות אלף הדולר שלו‪".‬‬ ‫בדומה לשרים‪ ,‬קבלתי שובר אותו המרתי במשרד האוצר בפקודת תשלום‪ .‬הבנק המרכזי‪ ,‬שזוכה‬ ‫על ידי בלגיה‪ ,‬קבל על עצמו להעביר את הכסף לאחד מחשבונותיי בשוויצריה ‪ .‬מספר שרים‬ ‫החליטו לחקות אותי‪ .‬אחרים העדיפו לקבל מזומנים‪ .‬כעבור ימים מעטים‪ ,‬החלטתי לקחת כמה‬ ‫ימי חופשה באירופה‪ .‬ערב נסיעתי טלפן אלי שר האוצר‪.‬‬ ‫"נודע לי שהנך נוסע מחר‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"נכון‪ ",‬אמרתי‪" .‬אבל אחזור בקרוב‪".‬‬ ‫"אינך יכול להעדר כעת‪".‬‬ ‫"למה?"‬ ‫"לא סילקת את המיסים בגין חמש מאות אלף הדולרים‪".‬‬ ‫הנחתי את השפופרת‪ ,‬ורותח מזעם‪ ,‬נחפזתי אל משרד האוצר‪.‬‬ ‫נכנסתי למשרדו של השר מבלי שיודיעו על בואי‪.‬‬ ‫"מה זה הסיפור הזה?" התפרצתי בעוד אני צועד לעברו‪.‬‬ ‫"אתה שילמת את חלקך במיסים על ארבע מאות וחמישים אלף הדולר שקיבלת?"‬ ‫"לגבי‪ ,‬המדובר הוא בהחזר הוצאות‪".‬‬ ‫"גם לגבי!"‬ ‫השר הביט בי בלי להניד עפעף‪.‬‬ ‫"שמע‪ ",‬אמר כעבור דומיה קצרה‪" .‬נסתדר ברוח טובה‪ .‬הנך חייב להבין שקיימים חוקים לאזרחי‬ ‫חוץ המרוויחים כסף אצלנו…"‬ ‫"עוד נדבר על כך‪ ",‬אמרתי בסובבי על עקבי‪.‬‬ ‫הלכתי אל גוסטאב וסיפרתי לו את שהתרחש‪.‬‬ ‫"זו שערורייה!" זעקתי‪" .‬האם אתה שילמת את המיסים שלך?"‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫הוא תפס את הטלפון ושטף את השר שלו‪:‬‬ ‫"נאד נפוח שכמותך! גמרת לשגע את סאמי! יש לי נסיעה בשבילו בעוד חמישה‪-‬עשר יום ואתה‬ ‫רוצה להוריד לו את המורל בטל מיד את הודעת השומה!"‬ ‫חזרתי לסיור הביקורת שלי‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשנמצאתי במרחק של חמש מאות קילומטרים מהבירה‪,‬‬ ‫הבחנתי בפועלים שכורתים עצים לצידי הדרך‪ .‬שאלתי את המנהל הכללי של משרד הפנים אם‬ ‫בסביבה ישנה הפקת עצים מהיערות‪ .‬הוא ענה בחיוב‪.‬‬ ‫"נלך לבקר אותה‪"...‬‬ ‫כשמצאנו אותם חשבתי "זה חסר עניין‪ :‬ברנשים כורתים עצים‪"...‬‬ ‫בקשתי את הנהג לפנות ימינה‪ .‬ככל שהתקדמנו‪ ,‬גיליתי לתדהמתי מכונות‪ ,‬מנסרות ומשאיות‪:‬‬ ‫מערכת עצומה עבור דהומיי‪.‬‬ ‫הגענו לקרחת יער בה עמד בית גדול‪ .‬אירופאי בשנות השישים שלו‪ ,‬ג'ינג'י‪ ,‬פניו זרועי כתמי חזזית‪,‬‬ ‫בא לקראתנו‪ .‬יצאתי מה"מרצדס" והצגתי עצמי כיועצו של נשיא הרפובליקה‪.‬‬ ‫המארח שלנו כיבד אותנו בכוסות וויסקי ענקיות‪ ,‬מנות לפולנים‪ .‬בפחות מרגע גמא שלוש כוסות‪.‬‬ ‫כששאלתי אותו אם הוא תמיד שותה כל כך הרבה‪ ,‬ענה שהוא מביא לקרבו שני ליטרים וויסקי‬ ‫ליום‪:‬‬ ‫"בארץ זו‪ ",‬הסביר‪" ,‬הרופאים טוענים שעל מנת לא לסבול מהחום חייבים לשתות שלושה‬ ‫ליטרים של נוזלים ביום‪ .‬המים נספגים טוב יותר כשהם מהולים בכוהל‪".‬‬ ‫שאלתי אותו אם הוא מרוצה מעסק הפקת העצים שלו‪.‬‬ ‫"כביר!" קרא‪" .‬אני מעסיק שמונה מאות איש ואנו שולחים את העץ שלנו לכל אירופה‪".‬‬ ‫"מעניין מאוד‪ .‬אגיד לנשיא שהנך מעסיק שמונה מאות אנשים‪.‬‬ ‫אתה משלם להם היטב‪ ,‬הלא כן?"‬ ‫"בה…אני משלם להם‪ .‬כאן‪ ,‬זה לא המשכורות של קוטונו!"‬ ‫"אתה פורע את המיסים הממשלתיים?"‬ ‫‪40‬‬ ‫"אתה פורע את המיסים הממשלתיים?"‬ ‫"לא יודע מהראש שלי‪ ,‬בן אדם! בקושי המחאה קטנה מעת לעת‪ .‬כרגיל‪ .‬חייבים למדוד כל עץ‬ ‫ולעשות הצהרה‪ .‬אני עושה את ההצהרות הקטנות שלי כפי שאני רוצה‪ .‬הם שבעי רצון שהם‬ ‫מקבלים את ההמחאות שלי‪".‬‬ ‫לאחר שגמא עוד כוס מלאה וויסקי‪ ,‬הוסיף‪:‬‬ ‫מזה עשרים וחמש שנים שאני כאן‪ ,‬תבין שאני עושה מה שאני רוצה!"‬ ‫"ואתה מרוויח הרבה כסף?"‬ ‫"כמה עשרות מיליונים פרנקים צרפתים לחודש‪".‬‬ ‫"יש לך זיכיון?"‬ ‫הוא הסתכל בי בחשד‪" .‬זיכיון‪ ,‬אני? אני מצפצף על זיכיונות! אם אינם מרוצים‪ ,‬שרק יבואו לכרות‬ ‫את העצים שלהם בעצמם!"‬ ‫"אבל איך אתה עושה לגבי המטבע הזר?"‬ ‫"רוב רובו של הכסף נשאר בחוץ‪".‬‬ ‫שתוי לחלוטין‪ ,‬הברנש התיישב ליד השולחן‪ .‬כעבור זמן בתירוץ שאני רוצה להתמצא שבסביבה‪,‬‬ ‫ביקשתי אותו לרשום על מפה את גבולות אזור ההפקה שלו‪ .‬כשגמר‪ ,‬הכנסתי את המסמך לתיק‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫"אתה בטוח שאין לך זיכיון?"‬ ‫"לא‪ .‬ולעולם לא אבקש‪ .‬שתכנס בהם הרוח‪".‬‬ ‫שוחחנו על דא ועל הא‪ .‬האיש היה גזען‪ ,‬אלים וגס‪ .‬כל סימפתיה לא זרמה בינינו‪ .‬כשעזבתי‪ ,‬היה‬ ‫מנוי וגמור עמי לשבור אותו‪.‬‬ ‫בחזרה בבירה‪ ,‬דיווחתי לשרים הנוגעים על סיורי‪ .‬אחר סרתי אל הנשיא‪.‬‬ ‫"אני חושב שאשתקע כאן‪ ,,‬אמרתי‪" .‬אני רוצה ללכת לתעשייה‪".‬‬ ‫"אתה חושב לעבוד?!" קרא גוסטאב‪ ,‬לא מאמין‪.‬‬ ‫"נכון‪ .‬הפקת עצי יערות‪".‬‬ ‫"זה יוצא מן הכלל!"‬ ‫"נכון‪ .‬אבל דרוש לי זיכיון‪".‬‬ ‫"אין בעיה‪ .‬אמור לי מה אתה רוצה והיכן‪ .‬מרימים טלפון לשר המים והיערות‪".‬‬ ‫"שלפתי את המפה מתיקי ורשמתי עיגול סביב לעיגול שרשם האלמוני‪ .‬ההיקף השני היה גדול פי‬ ‫ארבע מהראשון‪.‬‬ ‫"אתה מכיר את האזור הזה?"‬ ‫"כן‪ ",‬ענה גוסטאב‪.‬‬ ‫"הייתי רוצה להשתקע שם‪".‬‬ ‫"זה פשוט מאוד‪".‬‬ ‫"ואני מבקש זיכיון בלעדי לשלושים שנה‪ .‬על מנת שאהיה שקט‪ ,‬אתה מבין…"‬ ‫בחזרה בביתי התקשרתי לעורך דין וביקשתיו לערוך לי חוזה תוך ארבעים ושמונה שעות‪.‬‬ ‫כשהמסמך החתום על ידי הנשיא בכיסי‪ ,‬יצאתי שוב אל כוון אתר ההפקה‪.‬‬ ‫הגעתי בשתיים אחר הצהריים‪ .‬השיכור בקושי עמד על רגליו‪ .‬הכניס אותי לטרקלין‪ .‬תקפתי מיד‪.‬‬ ‫"קבלתי מנשיא הרפובליקה זיכיון ניצול לכל האזור‪ .‬הנה המסמך‪".‬‬ ‫"האיש תפס את הניירות וקראם‪ .‬אחר הרים את הראש ואמר‪:‬‬ ‫"הנשיא שלך טעה כנראה‪ :‬האתר שלי נמצא במרכז השטח‪".‬‬ ‫"זה לא האתר שלך אלא של המדינה‪ ",‬השבתי‪.‬‬ ‫הוא הסתכל בי מלמטה‪.‬‬ ‫"החלטתי גם אני לעסוק בהפקת עצי היער ‪ .‬יש לך שישים יום להסתלק מכאן‪".‬‬ ‫"זה רציני?"‬ ‫היה ברור‪ ,‬הוא לא הבין‪ .‬החדרתי את המסמר‪.‬‬ ‫"רציני מאוד‪ .‬החל ממחר אני אוסר עליך לכרות אפילו את העץ הקטן ביותר‪".‬‬ ‫האיש הסתכל בי‪ ,‬המבט ריק‪ .‬וויסקי נדף ממנו‪.‬‬ ‫"אם תרצה להשאיר כמה מכונות במקום‪ ,‬נוכל לדון בתנאי הקניה‪.‬‬ ‫הוא פרץ בצחוק שמן והצביע על הדלת‪ .‬קמתי וצעדתי לכיוון המרצדס שלי‪ .‬החיילים המתינו‬ ‫בג'יפים ‪.‬‬ ‫"אגב‪ ",‬אמרתי בפנותי אל האלכוהוליסט‪ " .‬אם בעוד חודשיים אתה עוד כאן אורה שתגורש על‬ ‫ידי הצבא‪".‬‬ ‫למחרת קיבלתי צלצול טלפון מעורך הדין שלו‪ .‬הוא ביקש פגישה‪ .‬קבעתי לו פגישה אצלי‪.‬‬ ‫מלכתחילה‪ ,‬שאל אותי אם אני אמנם מעוניין לעסוק בהפקת עצי יער‪.‬‬ ‫"האמת היא שלא‪ ",‬עניתי‪.‬‬ ‫"האם תהיה מוכן להעביר את הזיכיון שלך?"‬ ‫"הכל תלוי במחיר‪".‬‬ ‫‪41‬‬ ‫"תן לי הצעה‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬עניתי‪" .‬אתה הוא שצריך לנקוב בסכום‪".‬‬ ‫ומכיוון שישב וחשב‪:‬‬ ‫"הזדרז‪ .‬אם לא נמצא בסיס של הבנה‪ ,‬אני רוצה שהכול יוסר תוך חמישים ותשעה יום‪".‬‬ ‫"אוכל להיוועץ עם לקוחי?"‬ ‫"בוודאי‪".‬‬ ‫הוא נעלם וחזר כעבור רבע שעה‪.‬‬ ‫"הלקוח שלי קונה ממך את הזיכיון שלך במאה וחמישים מיליון פרנקים צרפתים‪".‬‬ ‫"לא בא בחשבון‪ ",‬עניתי‪ :‬זה מה שאתה גובים בחודשיים‪ ".‬הוא נעלם פעם נוספת‪ .‬בחזרו הציע לי‬ ‫חמש מאות מיליונים‪.‬‬ ‫סירבתי‪ .‬מיליארד אחד‪ .‬סירבתי‪ .‬שני מיליארדים‪ .‬סירבתי‪ .‬שלושה מיליארדים‪ .‬הסכמתי‪.‬‬ ‫העסקה מסוכמת וההמחאה ביד‪ ,‬הלכתי לראות את הנשיא‪" .‬גוסטאב‪ ,‬אמרתי כשאני מחייך חיוך‬ ‫רחב‪ ,‬זכית בחמש מאות לבנים‪".‬‬ ‫"סליחה?"‬ ‫"חצי מיליארד‪".‬‬ ‫ומכיוון שהסתכל בי‪ .‬העיניים עגולות‪ ,‬הסברתי שמכרתי את הזיכיון שהעניק לי‪ .‬הוא לקח את‬ ‫ההמחאה והורה להעביר מיד את הכסף לחשבון בשוויצריה‪ .‬כפיצוי‪ ,‬בקשתי ממנו חוזה לחיפושים‬ ‫והפקה של האוצרות התת ‪ -‬קרקעיים של ארצו‪.‬‬ ‫"מה תעשה בו?" שאל‪.‬‬ ‫"אני מכיר את המנהלים של ה"סטנדרד אויל"‪ .‬זה עשוי לעזור לנו‪".‬‬ ‫"היה זה שקר מתחסד‪ ,‬אבל הוא הניב פרי‪ :‬הנשיא נענה לבקשתי‪.‬‬ ‫כעבור מספר שבועות‪ ,‬פגשתי איטלקי ספק מהנדס‪ ,‬קצת אדריכל‪ ,‬הרבה נוכל; מאותם אנשים‬ ‫השואבים את הכסף מאפריקה כמו עלוקות‪ .‬הוא מכר אוניות וארגן דייג שהכניס לו מעט כסף‪.‬‬ ‫נהיינו ידידים‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬אחר ליל הוללות‪ ,‬הציע לי עסק‪ ,‬עסק עסיסי‪.‬‬ ‫המדינה הזמינה הצעות ממספר חברות צרפתיות לבחינת התוואי של רשת כבישים לאומית‪.‬‬ ‫בחינות אלה הסתכמו בכמה מאות מיליוני פרנקים סה‪.‬אפ‪.‬א ומאידך‪ ,‬תוואי מוכן עמד לרשותנו‬ ‫אנו‪ .‬די היה להתכופף כדי להרימו‪.‬‬ ‫"איפה צריך להתכופף?" שאלתי‪.‬‬ ‫"במשרד המים והיערות‪ .‬שם קיימות מפות של כל הדרכים המקומיות של המדינה‪ .‬כל שנדרש‬ ‫הוא להשיג מפות אלה ולמסור אותן לשרטט‪ .‬הוא ירחיב את דרכי היער וכך תתקבל כל רשת‬ ‫הכבישים של המדינה‪.‬‬ ‫הרעיון נראה לי גאוני‪ .‬שמתי יד על התוכניות השלמות והמפורטות של הדרכים המקומיות‪ .‬אחר‬ ‫הקמנו חברה‪ ,‬שכרנו אדריכל ומודד‪ .‬בעבור עשרים אלף דולר הם "ציירו" רשת כבישים מושלמת‪.‬‬ ‫הודות להתערבותי אצל הנשיא‪ ,‬נתקבלה הצעתנו‪ .‬היינו‪ ,‬קרוב לשניים וחצי מיליארד פרנקים‬ ‫סה‪.‬אפ‪.‬א‪ .‬הנשיא קיבל ‪) 40%‬רשת הכבישים נסללה ארבע או חמש שנים אחרי עזיבתי(‪ .‬על מנת‬ ‫להודות לי‪ ,‬גוסטאב הרשה לי לקבל את הנתינות של ארצו‪ ,‬הדבר אפשר לי להחליף את שמי‪ .‬עד‬ ‫אז נשאתי את שם אימי‪ .‬החלטתי לחזור באופן רשמי לשם אבי‪ ,‬וקבלתי דרכון על השם פלאטו‪.‬‬ ‫מתוך שהעריך שאני משרת את האינטרסים של מדינתו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬גוסטאב החליט‬ ‫שאשתתף בישיבות השרים‪.‬‬ ‫הנה כי כן הקצו לי כסא לא נוח שהוצב בריחוק מה מהשולחן‪ :‬השרים לא אבו שאשב ביניהם‪.‬‬ ‫בישיבה השנייה‪ ,‬נזעם לראותם שוקעים בתוך כורסותיהם ההדורות‪ ,‬דרשתי מושב דומה לשלהם‪.‬‬ ‫והייתי הלבן היחידי שהשתתף בישיבות הממשלה‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫בפני השופטים‬ ‫‪43‬‬ ‫בעוד עסקיי שגשגו באפריקה‪ ,‬הם הידרדרו בפריז ‪ .‬אנשי הקש הוותיקים שלי‪ ,‬ברובם עמיתי‬ ‫תנועת השחרור של הגנרל דה גול‪ ,‬נתיישבו לשולחן‪ .‬כיוון שהנפקד לעולם אינו צודק‪ ,‬העמידו‬ ‫עצמם כ"ישו" קטנים שנפלו קרבן למניפולציות של שטן גדול‪.‬‬ ‫הקולונל סרוס לבד‪ ,‬שאת חתימתו ניצלתי פעמים כה רבות‪ .‬סרב להאשים אותי‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬ ‫הוא זומן‪ ,‬נחקר ואחר הואשם‪ .‬גבר בגברים…‬ ‫לא כך היו פני הדברים באשר לפרייה העלוב שממנו קניתי את החברה מאורליאון ושהעמיד פנים‬ ‫כאילו לא שולמה לו מלא התמורה‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬כיוון שהבנקים הגישו תביעה נגדי‪ ,‬מצאתי עצמי נאשם במעילה בקרנות ההון העסקיים‬ ‫והפרת דיני החברות‪.‬‬ ‫שורה יפה של עברות…‬ ‫אחר שהתייעצתי עם עורך דין פריזאי שבא לראות אותי באפריקה‪ ,‬החלטתי לחזור לצרפת‪ .‬עשיתי‬ ‫חניית ביניים בניצה‪ ,‬שם פגשתי את קצין המשטרה לשעבר רוג'ר בורניש ואת אשתו‪ ,‬עורכת הדין‬ ‫פאוש בורניש‪ ,‬שנהייתה עורכת הדין שלי‪ .‬בורניש שמר על קשרי ידידות רבים במשטרה‪ .‬הוא סידר‬ ‫לי פגישה אם אי ‪ -‬אלו אנשים במחלק הכספי‪.‬‬ ‫בפריז‪ ,‬גיליתי את היקף האסון‪ .‬העניין שנראה ככבד ביותר היה עניין פרייה‪ .‬את החברה קניתי‬ ‫במיליארד וחצי‪ ,‬מסכום זה נתתי ארבע מאוד מיליונים במסירה מיד ליד לבעלים‪ .‬אולם‪ ,‬בטענו‬ ‫שלא קיבל את מלא התמורה‪ ,‬דרש פרייה את ביטול המכירה‪.‬‬ ‫הלכתי אליו ואיימתי שאעשה שערורייה באם לא יחזור בו מהצהרותיו‪ .‬כעבור שמונה ימים‪ ,‬ללא‬ ‫ידיעות ממנו‪ ,‬התייצבתי במחלק הכספים ברחוב פובור סנט הונורה‪ .‬עברתי פרק זמן מאוד לא‬ ‫נעים‪ .‬השוטרים חקרו אותי במשך שלושה ימים‪.‬‬ ‫קיבלתי את ארוחותיי בקנטינה של המחלק וישנתי בתא מאסר קטן‪ .‬לבסוף‪ ,‬הועברתי בפני השופט‬ ‫החוקר בפונטואז‪ .‬ההוא החליט לעצור אותי‪.‬‬ ‫לא נשארה לי מזכרת כה גרועה משהיה ראשונה זו בבית הסוהר‪ .‬בסך הכול הסתדרתי שם טוב‪.‬‬ ‫הבנתי מהר שהמטבע היחידי העובר לסוחר באותו עולם היא הסיגריה‪ .‬הוריתי לכן לשלוח‬ ‫המחאות לכחמישה‪-‬עשר עצירים כדי שיקנו חפיסות‪ .‬אם קבלו שלוש‪ ,‬נתנו לי שתיים והשארתי‬ ‫להם את השלישית‪ .‬עד מהרה‪ ,‬מצאתי עצמי בעלים של מלאי בן אלפיים או שלושת אלפים‬ ‫חפיסות‪ .‬הן היו מעורמות על מדפים מוסתרים על ידי ווילאות בתא שהפך לחנות אמיתית לטבק‪.‬‬ ‫מאה ושישים הסוהרים של בית הסוהר באו להצטייד אצלי‪ .‬בתמורה העניקו לי כמה שירותים‪:‬‬ ‫יכולתי לטייל בפרוזדורים‪ ,‬לגשת לרופא השיניים ללא סיבה אחרת מאשר לפגוש מכרים…‬ ‫בעיקר‪ ,‬עסקתי בחליפין‪ .‬בעבור ארבעים חפיסות סיגריות קבלתי ליטר כוהל שהעצירים הפכו‬ ‫לקוניאק‪ .‬תמורת שלוש מאות חפיסות‪ ,‬היה לי טרנזיסטור ‪ -‬מותרות רבתי בבתי ‪ -‬הסוהר באותה‬ ‫תקופה‪.‬‬ ‫בעבור חמישים חפיסות‪ ,‬הסוהרים היו מביאים לי אלתית וקוויאר מבחוץ‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬פיתחתי את הארגון האישי שלי על ידי פניה לידידי בני החורין‪ :‬הם שלחו כסף‬ ‫לסוהרים‪ .‬ולי ניתן הכינוי "המיליונר"‪ .‬חודשיים לאחר שנעצרתי‪ ,‬זומנתי אל השופט החוקר‪.‬‬ ‫בקשתי אותו להתיר תחילה את עניין פרייה‪ .‬על כך השיב‪ ,‬שבמשרדו הוא זה שפוקד ולא אני‪.‬‬ ‫"אם אתה מקבל את זה בצורה כזו‪ ",‬אמרתי‪ ,‬לא אענה על שאלותיך‪".‬‬ ‫"אם כך אני מחזיר אותך מאיפה שבאת‪".‬‬ ‫"השופט הקטן הזה הוא נאד‪ ",‬אמרתי לעורך הדין שלי כעבור כמה ימים‪" .‬אינו מבין דבר‬ ‫בעניינים כלכליים‪ .‬הוא יחזיק אותי כאן עשר שנים‪ .‬צריך להעביר את התיק שלי לפריז‪".‬‬ ‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬עניני הועבר לבירה‪ .‬ואני‪ ,‬עזבתי את בית הסוהר בפונטואז והועברתי ל"סנטה"‪.‬‬ ‫השופט עמו היה לי עניין היה אדם נהדר‪ :‬חכם‪ ,‬אנושי‪ ,‬מבין‪.‬‬ ‫סיפרתי לו את גרסתי על עניין פרייה‪ .‬מיד‪ ,‬הצהיר‪:‬‬ ‫"אם אתה מוכיח את שאתה טוען‪ ,‬אני משחרר אותך‪".‬‬ ‫השעה הייתה שתיים אחר הצהרים‪ .‬עורך הדין שלי התערב‪" :‬אדוני השופט‪ ,‬כמה זמן הקצאת‬ ‫לחקירה זו?"‬ ‫"שעתיים‪".‬‬ ‫"אם אתה רוצה לדעת את כל פרטי העניין‪ ,‬זה לא יספיק‪".‬‬ ‫"אמנם נכון‪ .‬אני מבטל את כל החקירות הקבועות בהמשך‪".‬‬ ‫סיפרתי את השתלשלות העניינים על כל פרטיה‪ .‬ביום בו קניתי את חברת פרייה‪ ,‬הקולונל סרוס‪,‬‬ ‫פרייה ואנוכי סרנו אל בנק "לאזאר"‪ ,‬בו ניהל פרייה חשבון‪ .‬הקולונל ואני ערכנו המחאה על סך‬ ‫ארבע מאות מיליונים לפקודתנו‪ .‬הקופאי ביקש אותנו להמתין במשרדו של המנהל‪ ,‬שלא היה‬ ‫בבנק אותו יום‪ .‬אחר חזר עם הסכום במזומנים‪ .‬הכנסתי אותו למזוודה‪ ,‬ואז פרייה הצהיר‪:‬‬ ‫"מזוודה זו היא בשבילי‪".‬‬ ‫להצעת הקופאי לשאת את המזוודה למכונית‪ ,‬ענה פרייה שיעשה זאת בעצמו‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫השופט האזין לי בתשומת‪-‬לב‪ .‬אחר זימן את הקופאי ופרייה‪ .‬כעבור כמה שעות‪ ,‬התיישבו שני‬ ‫הגברים לצידי‪ .‬הקופאי אישר את דברי‪ .‬פרייה תחילה הכחיש את הדברים מכל וכל‪ .‬אחר‬ ‫שהשופט הציג לו כמה שאלות‪ ,‬התמוטט לפתע‪ ,‬הזקין בעשרים שנה בעשר שניות והודה‪:‬‬ ‫"נכון אדוני השופט‪ ,‬אמנם קבלתי את ארבע מאות המיליונים האלה‪".‬‬ ‫אסרו אותו באזיקים ושומר הוציאו‪ .‬השופט ביטל את פקודת המעצר שלי ולמחרת הייתי חופשי‪.‬‬ ‫שילמתי ערבות בסך מאה מיליון סנטימים‪) .‬ב‪ ,1973 -‬הקולונל סרו נשפט לחמש שנות מאסר על‬ ‫תנאי‪ .‬פרייה קיבל שנתיים מאסר בפועל; הוא שוחרר כעבור קצת פחות משנה‪ .‬אני נשפטתי שלא‬ ‫בפני והפסדתי את הערבות שלי(‪.‬‬ ‫ביציאתי מבית‪-‬הסוהר‪ ,‬חשתי תשוקה שאין להכניעה להשתעשע מעט ולהיות מפונק על ידי נשים‬ ‫יפות‪ .‬יום אחד‪ ,‬ברחוב‪ ,‬הבחנתי באישה שהקסימה אותי ביופייה הרב‪ .‬ניגשתי אליה‪ ,‬הצחקתי‬ ‫אותה… ולקחתי אותה למיטתי‪ .‬אישה זו הייתה זמרת שבאופנה באותה עת‪' ,‬מיס אירופה'‬ ‫לשעבר‪ .‬ביליתי בחברתה זמן מה‪ .‬בערבים‪ ,‬הלכנו למועדוני הלילה‪ .‬היא לא יכלה שלא להתיישב‬ ‫ליד הפסנתר‪ .‬כל הגברים סובבו אותה‪ ,‬החמיאו לה וביקשו לזכות בחסדיה‪ .‬משחקים אלה העלו‬ ‫את קנאתי ביתר שאת כיוון שידידתי‪ ,‬די מדליקה מעצמה‪ ,‬שלחה חיוכים מכלים לעבר מחזריה‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬היא אהבה אותי‪ .‬היא עשתה עד כדי ביטול הופעת גאלה שלה בניו יורק רק למען התענוג‬ ‫להישאר בחברתי‪ .‬וכמובן‪ ,‬היא רצתה להציגני בפני הוריה‪.‬‬ ‫אלה התגוררו בציריך‪ .‬עשירים מאד‪ ,‬הם ארגנו קבלת פנים מפוארת לכבודי‪ .‬למגינת הלב‪ ,‬דקות‬ ‫ספורות טרם המראת המטוס לציריך‪ ,‬נתקעתי עקב אירוע בלתי צפוי‪ .‬טלפנתי לידידתי‪.‬‬ ‫"איני יכול לבוא‪ ",‬אמרתי‪ ,‬קצת נבוך בכל זאת‪.‬‬ ‫"סליחה?"‬ ‫הקול היה קר כקרח‪.‬‬ ‫"יש עיכוב‪".‬‬ ‫"אתה לא תעשה לי את זה!" צווחה‪" .‬כל חברי ישנם‪ .‬וגם הורי‪ .‬אני רוצה להציג אותך בפניהם‪".‬‬ ‫חזרתי שזה בלתי אפשרי‪ .‬החמה השתלטה עליה‪ .‬ובגרמנית‪ ,‬ביטאה שתי מילים שניקבו את מוחי‪.‬‬ ‫שתי מילים איומות שלא שמעתי מאז ילדותי‪ .‬היא אמרה‪:‬‬ ‫"יהודי מזוהם!"‬ ‫ספגתי את המכה‪ .‬הקו נשאר דומם במשך שניות‪ .‬אחר‪ ,‬בשלווה רבה‪ ,‬אמרתי שהכול נגמר בינינו‪.‬‬ ‫החזרתי את השפופרת‪ .‬נפגעתי ללא תקנה‪ .‬למחרת‪ ,‬המראתי לאפריקה‪.‬‬ ‫ביקשתי לגבור על סערת הרגשות שלי בקוטונו‪ .‬כשהגעתי‪ ,‬נוכחתי במורת רוח מסוימת שידידי‬ ‫למד להסתדר בלעדי‪ .‬הייתי שם בקושי עשרה ימים כשהוא זימן אותי בכדי למסור לי שידידיי‬ ‫מה"סטנדרד אויל" נחתו במדינה‪.‬‬ ‫"איזה ידידים?" שאלתי‪ ,‬בשכחי את השקר שהגיתי חודשים לפני כן‪.‬‬ ‫"ההם מה"סטנדרד אויל" כמובן! האם לא אמרת לי שאתה מכיר אנשים אצלם?"‬ ‫נזכרתי פתאום בכל‪.‬‬ ‫"אכן!" קראתי כשאני טופח בכף ידי על מצחי‪.‬‬ ‫"איפה הם?"‬ ‫"במלון דו נורד‪".‬‬ ‫סרתי מיד לשם‪ .‬אך על אף כל ניסיונותיי לא הצלחתי לקשור קשר עם הנציגים של חברת הנפט‪.‬‬ ‫הם העדיפו קשר ישיר עם הנשיא במקום עם אנשי ביניים מסוגי‪ ,‬שתמיד סוחטים עמלות פה ושם‪.‬‬ ‫הרי כי כן חזרתי לגוסטאב ושאלתי אותו איך הוא חושב להפיק את הנפט במדינה‪.‬‬ ‫"חתימתי עם הסטנדרד אויל‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫הוא התבונן בי במבט נבוך‪ .‬אחר‪ ,‬בראש מורד אמר‪:‬‬ ‫"אולי נוכל לקרוע את הנייר הקטן שנתתי לך…"‬ ‫"לא בא בחשבון‪ ",‬עניתי‪" .‬החיפושים שייכים לי‪".‬‬ ‫"אבל חתמתי גם איתם!"‬ ‫"כמה קיבלת?"‬ ‫"מה שמגיע לי‪ .‬סוף כל סוף‪ ,‬זה טבעי‪ :‬אני בארצי שלי‪ ,‬לא?"‬ ‫"הזיכיון הזה חשוב לי‪".‬‬ ‫גוסטאב הסתגר בחשיבה עמוקה‪ .‬אחר בא לו רעיון‪.‬‬ ‫"שמע סאמי‪ .‬אנחנו יותר מדי חברים שתתבע אותי לדין‪ .‬אני מציע לך עסקה‪ :‬תמורת הזיכיון‪ ,‬אני‬ ‫שולח אותך לשישה חודשים לברזיל‪ .‬אני מעוניין לפתוח שם שגרירות‪ .‬אתה תחיה כמו קורח…"‬ ‫"האמריקאים וודאי נתנו לך חבילה שמנה‪ ",‬אמרתי בחצי קול… "תן לי לשקול את הצעתך‪".‬‬ ‫שקלתי את הבעד והנגד‪ .‬שישה חודשים בדרום אמריקה מן הסתם לא שקולים כנגד הפקת‬ ‫האוצרות התת ‪ -‬קרקעיים של המדינה‪ .‬אם זאת נשאר הרבה לעשות באפריקה וכדי לנצל במלואם‬ ‫את היתרונות של מצבי‪ ,‬מוטב לשמור על הקשרים עם הנשיא‪.‬‬ ‫ובכן יציאתי לקופאקבאנה‪ .‬השתקעתי בדירה מהודרת לחוף הים‪ .‬שליחותי העניקה לי אם לא את‬ ‫התואר אזי לפחות דרגת שגריר‪ .‬נתקבלתי על ידי שר החוץ של ברזיל‪ ,‬והוצגתי בפני החברה‬ ‫‪45‬‬ ‫הטובה ביותר‪ .‬החוגים הכי סגורים נפתחו בפני‪ .‬נתקבלתי ל"למה"‪ ,‬מועדון הטניס האלגנטי ביותר‬ ‫בריו דה ז'נירו‪ ,‬ולקנטרי קלאב‪ ,‬הכי שיק בכל אמריקה הדרומית‪ .‬חייתי כמו מלך במשך מחצית‬ ‫שנה שלמה‪ ,‬בהוציאי עשרת אלפים דולר לחודש וחי כמו נער שעשועים‪ .‬לבסוף ‪ -‬ובעיקר ‪ -‬כבשתי‬ ‫את אליזבת קרנסון‪.‬‬ ‫היא הייתה אחת הנשים העשירות והידועות בריו )אני חב לה אגב את רוב קשרי הברזילאים(‪ .‬יפה‬ ‫מאד‪ ,‬בעלת רמה מטריפה‪ ,‬ניחנפת על ידי כל החברה הגבוה‪.‬‬ ‫פגשתיה לראשונה בקופאקבאנה‪ .‬למחרת‪ ,‬ביקשתי אותה להתלוות אלי לסיור של בתי המלון בהם‬ ‫מסתובבות הפרוצות ברובעים החיצוניים של העיר‪ .‬היא הסכימה‪ .‬טיילנו במקומות מבחילים‪,‬‬ ‫עלובים ומזוהמים‪ .‬חשתי עונג מסוים להתהלך בבוץ עם אישה זוהרת זו‪ .‬אהבתי לעבור על פני‬ ‫פרוצות מכוערות‪ ,‬שמנות וזקנות‪ ,‬וסרסורים סוטים משוטטים ליד בנינים פרוצים‪.‬‬ ‫בעוד אנו חולפים על פני מלון מלוכלך עד כדי מיאוס‪ ,‬אליזבת לחצה את ידי ואמרה‪:‬‬ ‫"ניקח כאן חדר‪".‬‬ ‫עלינו לקומה הראשונה ונכנסנו לחדר סאוב‪ .‬מפות מלוכלכות זרוקות על הרצפה‪ ,‬סדינים‬ ‫מטונפים‪ ,‬קירות מפעפעים רטיבות‪.‬‬ ‫"בוא‪ ",‬אמרה אליזבת כשהיא מתבוננת בי במבט מגרה עד כדי אבדן חושים‪.‬‬ ‫זרקתי אותה על המיטה ובאתי אליה בעודה לבושה כולה‪ ,‬כשאני נוהג בה כבפרוצה‪ .‬כשעזבנו את‬ ‫המלון‪ ,‬הפכנו לזוג הנאהבים המאושר ביותר בעיר‪ .‬וזה נמשך עד לעזיבתי את המדינה‪.‬‬ ‫שישה חודשים לאחר בואי לברזיל‪ ,‬שמעתי שמצבו של ידידי גוסטאב אינו מן המשופרים‪ .‬נראה‬ ‫כאילו הוא מתנדנד על כיסאו‪ .‬דובר אפילו על מהפכה‪ .‬מיד עזבתי את דרום אמריקה כדי לחוש‬ ‫לעזרתו‪ .‬במטוס שהחזיר אותי לאפריקה‪ ,‬ערכתי את מאזן שהותי מעבר לאוקיאנוס האטלנטי‪:‬‬ ‫הכרתי מאהבת כמותה רואים אך מעט‪ ,‬פגשתי אנשים בעלי השפעה ‪ -‬ביניהם את איל העיתונות‬ ‫הברזילאית‪ ,‬סמואל וואהינרה‪ ,‬ששלט על ‪ 50%‬מעיתוני המדינה‪ - ,‬תקעתי יתדות שמן הסתם‬ ‫יביאו לי תועלת ביום מן הימים )ואמנם‪ :‬כיום אני בונה דירות בסאו פאולו(‪ .‬בלי להתייחס לכמה‬ ‫מיליוני הדולרים הנוספים המפארים את חשבונותיי בשוויצריה…‬ ‫גוסטאב‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬לא היה במיטבו ‪ -‬וכך גם מדינתו‪ :‬המשקיפים חששו מפלישת השבטים‬ ‫מהצפון לבירה‪ .‬לאחר שעשיתי הערכת מצב‪ ,‬החלטתי להעמיד לנשיא משמר של שכירי חרב‬ ‫צרפתים‪ .‬פתרון זה נראה לי הטוב ביותר‪ ,‬לא רק למענו כי אם גם למעני‪ .‬הלבנים המעטים‬ ‫במדינה‪ ,‬כולם פחות או יותר נציגיה של ממשלת צרפת‪ ,‬ידעו גם הם שאני נוטל מקופות המדינה‬ ‫ועוזר לשרים להתעשר‪ .‬לא היה לי לכן מה להרוויח משינוי המשטר‪.‬‬ ‫"אנו זקוקים לחמש מאות איש מאומנים היטב על ידי שכירי חרב‪ ",‬אמרתי לגוסטאב‪.‬‬ ‫"מוקפים כך‪ ,‬נרגיש עצמנו הרבה יותר טוב‪".‬‬ ‫"מסכים‪ .‬אתה מכיר מישהו?"‬ ‫"כן‪ .‬קולונל לשעבר שיוכל להקים חטיבה מיוחדת ולאמן קלעים מובחרים‪ .‬אבל צריך לשלם‬ ‫להם‪".‬‬ ‫"אני מכין תזכיר לשר האוצר‪ ",‬ענה גוסטאב‪.‬‬ ‫"אתה תקבל העתק‪".‬‬ ‫חלפו חמישה‪-‬עשר יום וטרם קיבלתי ידיעות כלשהן מהקולונל‪ .‬נגשתי לשר האוצר‪.‬‬ ‫"האם טיפלת בשכירי החרב?" שאלתי אותו‪.‬‬ ‫ההוא הסתכל בי בעיניים עגולות‪.‬‬ ‫"איזה שכירי חרב?"‬ ‫הראיתי לו את העתק המכתב החתום על ידי גוסטאב‪ .‬הוא כלל לא ראה את המקור‪ .‬עזבתי את‬ ‫משרדו ומיהרתי אל הנשיא‪.‬‬ ‫"השתגעת לגמרי!" צעקתי לאחר שפתח את הדלת‪.‬‬ ‫"אתה באמת מבקש שימלקו לך את הראש!? אם תוך שבוע לא תאורגן הגנה כלשהי‪ ,‬אני עוזב את‬ ‫המדינה!"‬ ‫השארתי אותו עומד במקומו‪ ,‬נזעם על שלא נשמע לי‪.‬‬ ‫כעבור שלושה ימים‪ ,‬כיוון ששבטי הצפון התארגנו קודם לשכירי חרב שלנו‪ ,‬נאלצתי לעזוב את‬ ‫דהומיי‪ .‬המהפכה פרצה זמן מועט לאחר מכן‪ .‬גוסטאב הופל‪ ,‬נעצר ועונה‪ .‬בפריז‪ ,‬השגריר טלפן‬ ‫אלי‪ .‬הוא ביקש לראותני‪ .‬סרתי לשגרירות והדיפלומט הודיע לי כי הנשיא החדש מזמין אותי‬ ‫לארצו‪ .‬נשארתי עם פה פעור‪ .‬השגריר הרים את הטלפון וחייג לנשיאות‪ .‬כעבור כמה רגעים‪ ,‬העביר‬ ‫לי את ראש המדינה‪.‬‬ ‫"אדון פלאטו‪ ",‬אמר הלה‪,‬‬ ‫"אני שמח לשמוע אותך‪ .‬דע שאני מודע לכל שעשיתי בארצי‪ .‬תודה שזה לא היה תמיד מאד…‬ ‫מאד מוסרי‪".‬‬ ‫הנימה הייתה קרירה והקול לא הכי נעים‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫"עם זאת‪ ,‬הבאת תועלת ואני זקוק לאנשים כמוך כדי להניע את הכלכלה שלנו‪ .‬אם אתן לך את‬ ‫דברתי שלא יאונה לך כל רע‪ ,‬התהייה מוכן לחזור? רק לזמן הדרוש כדי לראות אם נוכל לבצע‬ ‫כמה פעולות ביחד?"‬ ‫חשבתי בכל המהירות‪ .‬אחר‪ ,‬בהניחי שמילה של נשיא הינה ערבות בת משקל‪ ,‬קבלתי את ההזמנה‪.‬‬ ‫כעבור חמישה‪-‬עשר יום נחתתי באפריקה‪ .‬זיהיתי את שדה התעופה‪ ,‬העיר‪ ,‬ארמון הנשיאות‪ .‬שקט‬ ‫מסוים שרר ברחובות‪ .‬החיילים היו רבים יותר מבעבר‪ .‬נראה לעין שהמשמעת התחזקה‪.‬‬ ‫שומר סף הכניס אותי למשרדו של הנשיא‪ .‬הוא ישב מאחורי שולחן הכתיבה שלו‪ .‬קיבל אותי‬ ‫במילים אלה‪:‬‬ ‫"מעתה יהיה עליך לדפוק בדלת לפני שאתה נכנס‪".‬‬ ‫"אבל היה זה האדון שפתח את הדלת!" החזרתי כשאני מצביע על שומר הסף‪.‬‬ ‫הוא לא זז ממושבו‪.‬‬ ‫"האומנם? אבל תצטרך לדפוק‪ .‬אני יודע שבימים עברו‪ ,‬לא היית דופק לעיתים קרובות כאשר‬ ‫היית בא הנה…"‬ ‫האיש היה קר כקרח‪ .‬הזכיר לי שופט חוקר‪.‬‬ ‫"אני מניח שלא גרמת שאבוא מפריז כדי להגיד לי זאת‪ ",‬עניתי בקרירות‪.‬‬ ‫"אמנם כן‪".‬‬ ‫הוא הצביע לעבר כורסה‪.‬‬ ‫"אין אנו שלמים עם כל מה שעשית‪ .‬ואולם‪ ,‬אנו מעוניינים לעבוד איתך‪ .‬פשוט‪ ,‬אני מזהיר אותך‬ ‫שלא תהיה כל עמלה או מעטפה‪ .‬רק רווחים‪ ,‬בסכום סביר‪ ,‬וכמובן‪ ,‬חייבים במס‪".‬‬ ‫"כמובן‪ ",‬אמרתי בלגלוג‪.‬‬ ‫"מה דעתך?"‬ ‫"מהם השטחים בהם אוכל להיות לך לעזר?"‬ ‫"הכלכלה והתעסוקה‪".‬‬ ‫הוא צייר תמונת מצב והגדיר את שהוא רוצה ממני‪ .‬ביקשתי שייתן לי זמן למחשבה‪ .‬וביקשתי‬ ‫שיעשה עמי חסד‪.‬‬ ‫"איזה?"‬ ‫"אני מבקש לראות את ידידי‪ .‬הנשיא לשעבר…"‬ ‫"זה בלתי אפשרי‪ :‬הוא בבית‪-‬הסוהר‪".‬‬ ‫"הדבר חשוב לי מאוד‪".‬‬ ‫העמידה על דעתי שכנעה אותו לבסוף‪ .‬למחרת מכונית באה לקחת אותי ממלוני‪ .‬עליתי מלפנים‪,‬‬ ‫ליד הנהג‪ .‬במושב האחורי ישבו שלושה קצינים‪ .‬היה ברור בעליל‪ ,‬האווירה השתנתה הרבה…‬ ‫עברנו מעל למאתיים קילומטרים עד שעצרנו לפני אחוזה מוקפת עצי דקל‪ .‬דחפתי את דלת הגן‬ ‫ונמצאתי עומד לפני בריכת‪-‬שחיה על מימיה הצלולים‪ .‬גושי פרחים בשמו את האוויר‪ .‬ידידי ישב‬ ‫על הדשא‪ ,‬כובע קש לראשו‪ .‬הבחנתי בסימנים של עינויים על פניו‪ .‬כשראה אותי‪ ,‬נחפז אלי‬ ‫כשזרועותיו מושטות‪ .‬אחר משך אותי הלאה‪.‬‬ ‫"הזהר‪ ",‬אמר מתוך חרדה‪.‬‬ ‫"הם טמנו מיקרופונים בכל מקום‪ .‬הם מאזינים אפילו לשיחות הטלפון‪ .‬אבל אני מצפצף‪ :‬אני‬ ‫קשוח‪ ,‬ועוד מעט אצא מכאן‪".‬‬ ‫הוא לא טעה‪ .‬מספר חודשים לאחר מכן עזב את ארצו ועבר לצרפת‪ .‬הוא חי שם עד היום הזה‪.‬‬ ‫הנשיא גוסטאב הוא עוד אדם צעיר‪ ,‬בעתודה של הרפובליקה‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫חזרה לעסקים‬ ‫‪48‬‬ ‫כשחזרתי לצרפת‪ ,‬היה לי עניין רב להישכח‪ .‬במקרה‪ ,‬רשויות המס והחוגים הפיננסיים לא היו‬ ‫מודעים לשם משפחתי החדש‪ :‬פלאטו‪ .‬כמובן‪ ,‬השופט שחקר את פשיטת הרגל של ארמון הכיר‬ ‫אותי בזהות זו‪ .‬אך לא היה מקום להוכיח אותי על שאני נושא שני שמות ‪ :‬האחד היה רשום‬ ‫בדרכון הדיפלומטי ששמרתי אחר שעזבתי את דהומיי; האחר היה ידוע למרשם התושבים‬ ‫הצרפתי‪ .‬מכאן שדבר מכל זה לא היה בלתי חוקי‪.‬‬ ‫כדי לפעול לפי הבנתי‪ ,‬די היה שלא אופיע )כמה מהחברות שלי קבעו את מקום מושבן בקורבווא‪,‬‬ ‫שם לא הכירו אותי( ולטוות סביבי רשת ענפה של יחסים‪ .‬הסתובבתי לכן בפרוזדורים של מטה‬ ‫המשטרה‪ ,‬כשאני משתדל להכיר שוטרים רבים ככל האפשר‪ .‬כשהעליתי אחד מהם בחכתי‪,‬‬ ‫הזמנתי אותו לכוס משקה‪ .‬מאוחר יותר הוא הפגיש אותי עם חבריו‪ ,‬שהם… במקרה הצורך‪,‬‬ ‫שלפתי את ארנקי ומרחתי את הפקידים הנאמנים האלה הן למפקדיהם והן ל"מצנט" שלהם‪ .‬בו ‪-‬‬ ‫זמנית‪ ,‬במקומות אחרים‪ ,‬אנשים מסוימים מקבוצתי כבדו גם הם מפקחים‪ ,‬בין אם של המשטרה‬ ‫או בין אם של רשויות המס‪.‬‬ ‫ב‪ ,1967 -‬במועדון קסטל‪ ,‬פגשתי מפקח משטרה בעל השפעה רבה שנהיה ידידי‪ .‬התרגלתי להזמינו‬ ‫כל יום רביעי למקסים‪ .‬בימים האחרים‪ ,‬הזמנתי אנשים פוליטיים שתמיכתם הייתה עשויה להיות‬ ‫שווה יקרות‪ .‬לא הזנחתי איש‪ ,‬אפילו לא את 'הקטנים'‪ ,‬החשובים כל כך כשמדובר בסגירת תיק‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬סביבי‪ ,‬כל אחד קבל ‪ -‬קבל בעין יפה‪ .‬אני נחשבתי לאדם נעים הליכות המבין את החיים‪.‬‬ ‫הבנתי את מלוא החשיבות של יחסים עוד בשנות השישים‪ ,‬טרם שנסעתי לאפריקה‪ .‬היו לי אז‬ ‫אינטרסים בעסק יבוא של מוצרים כימיים‪ .‬המעבדות השתמשו בחברה שלנו לניפוח חשבונות‪.‬‬ ‫ייבאנו את המוצרים משוויץ‪ .‬אלה הגיעו אלינו עם חשבונות מנופחים‪ .‬את המוצרים חזרנו ומכרנו‬ ‫במחיר יקר למעבדות‪ ,‬כשאנו מנפחים את החשבונות פעם נוספת‪ .‬אחר החזרנו לבעליהם של‬ ‫המעבדות את סכום חיוב היתר השני‪ .‬הרווח שנבע מחיוב היתר הראשון הלך לכיסנו‪ .‬משמע‬ ‫שהחברה שלנו שימשה הסוואה לפעולות שנעשו בין שוויץ וצרפת‪.‬‬ ‫ואולם יום אחד‪ ,‬נערכה פשיטת משטרה במעבדה גדולה מאד‪ ,‬חברת‪-‬בת של קונצרן רב‪-‬לאומי‪.‬‬ ‫החשבונות נבדקו‪ .‬מפקח פיקח כמו קוף גילה שקיים קשר בין המעבדה לחברה שלי‪ .‬הוא תפס את‬ ‫כל המסמכים וערך חיפוש אצלי‪ .‬לא הייתי במקום‪ .‬בשעה אחת‪-‬עשר בלילה קיבלתי טלפון מבוהל‬ ‫מהשותף שלי כשרק יצא מעם השוטרים‪ ,‬אחר שחקרו אותו במשך כעשר שעות‪ .‬כל מערכת הנהלת‬ ‫החשבונות שלנו נשארה בידיהם‪.‬‬ ‫הוא מסר לי את שם מפקח המשטרה שניהל את החקירה‪ .‬האיש לא היה בלתי ידוע לי‪ .‬הכרתי‬ ‫אותו אפילו כל כך טוב שידעתי שאילו היו בידיו האמצעים‪ ,‬היה טובח אותנו‪.‬‬ ‫בחצות‪ ,‬צלצלתי לידיד בעל עמדה בכירה וביקשתי לסדר לי פגישה עם אותו מפקח משטרה בבר‬ ‫בקרבת ה"שאטלה"‪.‬‬ ‫הלכתי לשם באמצע הלילה‪ .‬האיש חיכה לי‪ ,‬כוסית לפניו‪ .‬נתיישבתי מולו ונכנסתי ישר בעובי‬ ‫הקורה‪:‬‬ ‫"היום אחר‪-‬הצהריים‪ ,‬ערכת חיפוש במשרדי חברה איקס‪ .‬האם זה נכון?"‬ ‫"נכון… במה זה נוגע לך?"‬ ‫"אני שותף של האיש שחקרתם‪".‬‬ ‫מפקח המשטרה הביט בי כשחיוך ערמומי נסוך על פניו‪.‬‬ ‫"מה אוכל לעשות למענך?"‬ ‫"לסדר את העניינים‪".‬‬ ‫"הא!"‬ ‫המתין כמה רגעים טרם ששאל‪:‬‬ ‫"מה משמע 'לסדר את העניינים'?"‬ ‫"צריך לשכוח את התיק‪ ",‬עניתי‪" .‬המחיר שלך יהיה המחיר שלי‪".‬‬ ‫מפקח המשטרה אפילו לא נצרך לפסק זמן לחשוב‪ .‬ביקש ממני עשרים וחמישה מיליון סנטימים ‪:‬‬ ‫עשרים לעצמו וחמישה ל"אישיות"‪ ,‬שקישרה בינינו‪.‬‬ ‫"איני יכול לעשות חצאי דברים‪ ",‬הסביר‪" .‬אם אני סוגר את התיק שלך‪ ,‬אני חייב גם לסגור את‬ ‫התיק של המעבדות‪".‬‬ ‫"בסדר‪ .‬תקבל את הסכום מחר‪ .‬מחרתיים שותפי יגיע למשרדך‪ :‬מסור לו את המסמכים‪".‬‬ ‫נפרדנו בלחיצת יד‪.‬‬ ‫שותפי המתין לי בביתי‪.‬‬ ‫"זה יסתדר‪ ",‬אמרתי לו‪" ,‬אבל זה יעלה לך ביוקר רב‪".‬‬ ‫"באמת?"‬ ‫"כמה אתה מוכן לשים?"‬ ‫"שלוש עד ארבע מאות מיליונים‪ .‬הניירות דרושים לי‪ .‬עבורי זה הניירות או בית ‪ -‬הסוהר‪".‬‬ ‫למחרת‪ ,‬מסרתי את הכסף למפקח המשטרה‪ .‬שותפי קיבל את המסמכים שלו בחזרה‪.‬‬ ‫חודש לאחר מכן‪ ,‬צלצל אלי‪.‬‬ ‫"עבור בבית‪ .‬בקבוק שמפניה מחכה לך‪".‬‬ ‫‪49‬‬ ‫כשהגעתי ‪ ,‬פתח מזוודה שהכילה שטרי בנק‪.‬‬ ‫"יש כאן מאתיים מיליונים‪ .‬הם שלך‪".‬‬ ‫הסתכלתי בו‪ ,‬תוהה‪.‬‬ ‫"ממי לקחת אותם?"‬ ‫"ביקרתי אצל מנהל אחת המעבדות‪ ,‬הסברתי לו שאני יכול להשתיק את העניין אלא שדרושים לי‬ ‫מאתיים מיליון‪ .‬הוא נתן לי אותם"‪.‬‬ ‫מובן ששמרתי על היחסים שלי עם מפקח המשטרה שעשה לי שרות כה חשוב‪ .‬איש זה שהיה‬ ‫מבריק והרבה יותר פיקח מרוב השוטרים‪ ,‬עשה לי שירותים רבים במשך עשר שנים )הוא זכה‬ ‫להערכת הממונים עליו‪ ,‬ומונה למפקח אזורי(‪ .‬הוא לא קיבל עשרים וחמישה מיליונים כל בוקר‪,‬‬ ‫אבל בעד העלמת כמה עוולות קטנות‪ ,‬קיבל את חלקו‪ .‬כשחזרתי לצרפת אחר שהייתי באפריקה‪,‬‬ ‫בצענו יחד מספר 'מבצעים'‪ .‬לרווחת שנינו‪ .‬הבנתי ששוטר מושחת הוא הטוב שבשוטרים‪ :‬אם‬ ‫רצונו להגן על כמה ידידים‪ ,‬הוא חייב להיות ללא דופי עם האלמונים‪ .‬שהרי על מנת לא להיות‬ ‫מטרה לטרטורים מצד הממונים עליו‪ ,‬הוא חייב להשיג תוצאות…‬ ‫היחסים הם שאפשרו לי גם לשפץ את התדמית שלי אצל הבנקים שעניין ארמון קלקל‪ .‬הצלחתי‬ ‫לפגוש פקיד רם ‪ -‬דרג ביותר שעבד בארגון כספי התלוי במדינה‪ .‬בעבור מספר מיליונים‪ ,‬איש נעים‬ ‫הליכות זה הסכים 'לשכוח' אי אלו פרטים בתיק‪.‬‬ ‫מבצע הניקיון היה הרבה פחות קל במחלק הכספי‪ ,‬מחלק הכלכלי והפיקוד הכללי של המשטרה‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬התיקים היו מרוכזים או‪ ,‬להפך‪ ,‬פזורים בין זרועות עלומות‪ .‬מאידך‪ ,‬פעלנו במישור המשפטי‬ ‫כדי להביא לדחייה מרבית )כלומר עד אין סוף( של התיקים הפתוחים‪ .‬זה לא היה קל‪ ,‬שופטים‬ ‫מושחתים הם מעטים ‪ :‬בלתי רגישים לכסף ולפקודות המונחתות‪ ,‬הם אינם מטים אוזן אלא‬ ‫ל'המלצות'‪ .‬על מנת לחדור ל‪-‬שופטים חוקרים‪ ,‬נדרשה התערבותו של פקיד בכיר ממשרד‬ ‫המשפטים ש'שוחח' עם הכפוף לו‪.‬‬ ‫מפקחי המיסים‪ ,‬אדרבא ואדרבא‪ ,‬קבלו בקלות את המעטפות שלי‪ .‬די היה להכיר אחד כדי לפגוש‬ ‫עשרה‪ .‬כיוון שהכרתי שלושים פגשתי שלוש מאות‪ .‬כל פעם‪ .‬שילמתי‪ .‬הייתי ידוע בפריז כמלך‬ ‫האתננים‪ .‬מאות אנשים נהנו מרוחב הלב שלי‪ :‬פקידים זוטרים‪ ,‬פקחי האוצר‪ ,‬שוטרים‪ ,‬בנקאים‪,‬‬ ‫שרים… אפילו העובדים שלי קבלו פרמיות כאשר לקחו חלק בפעילויות מיוחדות‪ .‬איך יכולתי‬ ‫לשלם לנהג שלי ארבעת אלפים לחודש כשהיה מעביר עשרות מיליונים רבים במזומנים‪ ,‬זאת‬ ‫מספר פעמים ביום? היטבתי לעשות במנותי אותו ליושב ראש מועצת המנהלים באחת מחברותי ‪-‬‬ ‫חסרו לנו כאלה‪ .‬הוא קבל שכר שתאם את תפקידו‪ ,‬ולא מנע בעדו להישאר נהג‪ .‬ובזמן שהוא עבד‬ ‫בשבילי‪ ,‬עסקתי אני‪ ,‬ביום‪ ,‬בביסוס שמי‪ ,‬ובערב‪ ,‬בהילולא‪ ,‬תדיר בחברת ידיד מרכוס שהכיר את‬ ‫כל‪-‬פריז של השעשועים‪.‬‬ ‫מרכוס היה מבוגר ממני בכמה שנים‪ .‬יהודי ממוצא יווני‪ ,‬מבריק‪ ,‬חכם‪ ,‬כובש לבבות ואהוד‪ .‬הוא‬ ‫העניק לי את היפעה הנחוצה להתרועעויות הטובות ביותר‪ ,‬גילה לי את החייט הגדול סמאלטו‪,‬‬ ‫החפצים האלגנטיים‪ ,‬המקומות שיש בהם טוב להראות‪ .‬הוא הציג אותי בפני ידידיו‪ :‬דלון‪,‬‬ ‫דיסטל‪ ,‬ברדו‪ ,‬בלמונדו‪ ,‬וואדים‪ ,‬סוליצר )שבגיל עשרים‪ ,‬היה יושב ראש מועצת המנהלים ומנהל‬ ‫כללי הצעיר ביותר בצרפת( ששלטו אז על הלילות הפריזאים‪ .‬חבורתנו נתאספה תדיר בערבים‪.‬‬ ‫בחמש לפנות בוקר‪ ,‬הלכנו לאכול ספגטי אצל "קסטל" או "צ'ילי קון קארנה" ממול‪ .‬לפעמים‬ ‫נפגשנו למסיבת אטריות אצל קטרין דנוב‪.‬‬ ‫במהלך מסיבה אצל רג'ין‪ ,‬פגשתי בז'אן‪-‬קלוד בריאלי‪ .‬הפקנו במשותף אירוע מסביב למסעדה‬ ‫ברחוב פטי‪-‬שאן ‪ :‬קראנו לו "אצל ז'וספין באקר" היות והיא הייתה הכוח המושך של המקום‪.‬‬ ‫למגינת הלב‪ ,‬העסק ירד למצולות ‪ :‬אם כי הייתה כבירה על הבמה‪ ,‬ז'וספין לא הבינה את‬ ‫האומנות והדרך להפעלת מסעדה‪ .‬מיד בהתחלה הפסדתי כמאה מיליונים‪ ,‬אך החזרתי לעצמי את‬ ‫הכסף כששיניתי את אופי העסק למקום של סעודה מלווה בהצגה ‪" :‬לה בל אפוק"‪.‬‬ ‫כיוון שגיליתי את עולם הלילות הפריזאי‪ ,‬החלטתי להשקיע בו לא רק את תענוגותיי אלא גם את‬ ‫כספי‪ .‬ב‪ ,1966 -‬פתחתי את המועדון הגדול ביותר של לסביות בפריז‪" :‬קטמאנדו"‪ ,‬ברחוב וויו‪-‬‬ ‫קולומביה‪ .‬כדי להפיח בו רוח‪ ,‬שכרתי את שרותיה של מלכת הלסביות‪ :‬אלולה‪ .‬הודות לה‪ ,‬היה‬ ‫לנו אולם מלא במשך תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫באותה גמיאה‪ ,‬קניתי מועדון קרוב אחר קרוב ל"קטמאנדו"‪" :‬הקלב"‪ .‬אחר היה זה "הפריבה"‪,‬‬ ‫שהפך למקום הכי 'אין' של פריז‪ ,‬ונבחר על ידי אונסיס וכל האנשים היפים של התקופה‪.‬‬ ‫כשמכרתי את הדיסקוטקים שלי כמה שנים לאחר שרכשתי אותם‪ ,‬הרווחתי שני מיליארדים‬ ‫בשנתיים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השתעשעתי יפה‪.‬‬ ‫חזרתי לדברים רציניים‪ ,‬והלכתי על האבן‪ .‬ב‪ ,1966 -‬יסדתי את חברת האם של קבוצת הנדל"ן‬ ‫העתידה שלי‪" :‬פינינקו"‪.‬‬ ‫קניתי את הקולנוע "לונה" שהפך ל"דרגסטור נאסיון"‪ .‬מאחורי הבניין‪ ,‬היה בית קפה של ‪ 500‬מ"ר‬ ‫מוחזק על ידי סוחר פחמים ומלון פגישות שפנה למסילת ווינסן‪ .‬המסבאה גבלה עם מחסן של‬ ‫‪ 2500‬מ"ר‪ .‬בכפייתיות רציתי לשים יד על המחסן‪ ,‬בית הקפה ומלון הפגישות‪.‬‬ ‫‪50‬‬ ‫תחילה קיבלתי את בית הקפה‪ .‬אחר ניהלתי משא ומתן עם הבעלים של מלון הפגישות‪ ,‬רועה זונות‬ ‫מתחיל להזדקן‪ ,‬בעל גוון חום מודגש‪ ,‬ונלוז ביותר‪.‬‬ ‫הלכתי אליו והזמנתי אותו לכוסית‪.‬‬ ‫"אתה רוצה למכור את בית ‪ -‬הזונות שלך?"‬ ‫"כן‪ .‬כי אני רוצה יותר גדול‪".‬‬ ‫"כמה?"‬ ‫"מאה מיליון‪ ,‬חבר‪ .‬זה לא מסובך‪ :‬אתה חותם והעסק שלך‪".‬‬ ‫ידעתי שהוא קנה את המלון לפני שלוש שנים בעבור עשרים מיליון‪ .‬בתקופה ההיא‪ ,‬הרובע היה‬ ‫שווה דבר‪-‬של‪-‬מה‪-‬בכך‪ .‬ואולם קיבלתי את הצעתו‪.‬‬ ‫"בתנאי אחד‪ ",‬ציינתי‪" :‬ניגשים מיד לעורך‪-‬דין לחתום על פרוטוקול"‪.‬‬ ‫"אתה משלם מאה מיליון במזומן?"‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫הוא היה נבוך‪.‬‬ ‫"לעזאזל! בטח עשיתי שטות‪".‬‬ ‫הוא ליווה אותי לעורך‪-‬דין‪ .‬לפני שנכנסנו למשרד‪ ,‬משך אותי הצידה‪:‬‬ ‫"הבנת נכון מה שאמרתי ‪ :‬זה מאה ועשרים מיליון‪".‬‬ ‫"שמעתי‪ ,‬כן‪ :‬מאה ועשרים מיליון‪ ",‬עניתי בחושבי שעשרים מיליון לכאן או לכאן כשבונים‬ ‫אימפריה‪ ,‬אינם דבר גדול כל כך‪.‬‬ ‫"אתה עושה עסק‪ ",‬המשיך‪" .‬אני לא יודע אם ארוויח בעניין‪ :‬זה שהן עובדות‪ ,‬הזונות שלי! אני‬ ‫עושה לי דמים איתן!"‬ ‫נכנסנו למשרדו של עורך‪-‬הדין‪ .‬ביקשתיו לערוך חוזה‪ ,‬לחייב אותי בכל ההוצאות ולהכין את‬ ‫המסמך לשעה חמש אחר‪-‬הצהריים‪.‬‬ ‫בארבע וחצי‪ ,‬סרתי לקחת את רועה הזונות‪.‬‬ ‫"אני לא הולך‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"למה?"‬ ‫"האישה לא רוצה למכור את העסק‪ .‬ואני לא מעוניין לשבור לה את הלב‪".‬‬ ‫אבל נתת את המילה שלך!"‬ ‫"הה… כן אבל אני אוהב את האישה‪ ,‬לא רוצה להתגרש ממנה בגלל זה‪".‬‬ ‫"כמה היא רוצה‪ ,‬האישה שלך?"‬ ‫"הרבה יותר‪".‬‬ ‫"כמה?"‬ ‫"מאתיים מיליון‪".‬‬ ‫"אז לעזאזל! היא לא אוכלת מנות צנע!"‬ ‫"מה אתה חושב?"‬ ‫"בוא לעורך‪-‬הדין‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתן לך את התשובה שלי שם"‪.‬‬ ‫בחדר ההמתנה הוא שואל אותי‪:‬‬ ‫"אז מה אתה עושה ?"‬ ‫"במאתיים‪ ,‬אתה מוכר?"‬ ‫"אני נותן לך את מילת הגבר שלי‪".‬‬ ‫"אתה חותם מיד?"‬ ‫"מיד‪".‬‬ ‫"אז אני מסכים‪".‬‬ ‫הוא קם‪ ,‬לא ידע נפשו משמחה‪.‬‬ ‫"אתה מרשה לטלפן לאישה שלי כדי להודיע לה את החדשה?"‬ ‫הוא יצא את החדר‪ ,‬מחייג מספר )ללא ספק מאחז עיניים( וחוזר כעבור רגע קט‪ .‬הפנים נזעפות‪.‬‬ ‫"היית מאמין?! אפילו במאתיים‪ ,‬היא לא רוצה למכור‪ ,‬המלוכלכת‪".‬‬ ‫אני קם‪.‬‬ ‫"הערב היא תשמע ממני ‪ :‬היא תזכור זאת להרבה זמן‪".‬‬ ‫אני לובש את המעיל שלי‪.‬‬ ‫"אתה נשאר עם בית הזונות שלך ואני עם מאתיים המיליון שלי‪ .‬שלום‪".‬‬ ‫ואני יוצא‪.‬‬ ‫כעבור חודשיים רועה הזונות מצלצל אלי‪.‬‬ ‫"בוא לשתות כוס איתי…"‬ ‫"לא‪ .‬אתה עושה לי עצבים‪ .‬אני לא שותה יותר איתו‪".‬‬ ‫הוא מפציר‪:‬‬ ‫"מה יש! אנחנו גברים! נשוחח מעט!"‬ ‫"אני רואה לאן אתה מושך… אתה רוצה לבקש ממני מאתיים וחמישים מיליון‪ ,‬נכון?"‬ ‫‪51‬‬ ‫"בדיוק‪ .‬אבל אני חותם‪ .‬נשבע‪ ,‬מבטיח‪ .‬חזיר מי שחוזר בו…"‬ ‫אני נותן לשתיקה להימשך‪ .‬אחר‪ ,‬אני מהמר על כל הקופה‪ ,‬אני פולט‪:‬‬ ‫"אין לך מזל ‪ :‬אני כבר לא קונה‪".‬‬ ‫לאמתו של דבר‪ ,‬המלון היה דרוש לי כאוויר לנשימה‪ :‬בלעדיו‪ ,‬החזית הפונה למסילת "ווינסן"‬ ‫הייתה קטנה מדי‪ .‬ולא היה לי סיכוי כלשהו לקבל רישיון בניה‪.‬‬ ‫"מאתיים וארבעים‪ ",‬מציע הסרסור‪" .‬אני נותן לך עשרה מיליון במתנה‪".‬‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫"מאתיים שלושים וחמישה"‪.‬‬ ‫"זה לא מעניין אותי יותר‪ ,‬אני אומר לך!"‬ ‫"בסדר!… טוב‪ :‬אני עושה מאמץ אחרון ‪ :‬מאתיים ושלושים"‪.‬‬ ‫במאתיים עשרים וחמישה מיליון הסכמתי לגשת לעורך‪-‬הדין‪.‬‬ ‫"אדוני היקר‪ ",‬אמרתי לעורך‪-‬דין‪" ,‬סוף ‪ -‬סוף הסכמנו על הסכום של מאתיים עשרים וחמישה‬ ‫מיליון‪".‬‬ ‫"איך זה?"‬ ‫רועה הזונות קפץ מכיסאו‪.‬‬ ‫"אתה לא זוכר? אמרתי מאתיים וחמישים‪ ,‬לא מאתיים עשרים וחמישה!"‬ ‫פניתי לעורך ‪ -‬דין‪" ,‬אני מצטער‪ ,‬אדוני‪ ,‬אבל נשבר לי ‪ :‬אני הולך‪ .‬קרע את החוזה‪".‬‬ ‫"לא ולא!" מזדעק הסרסור‪" .‬מאתיים וחמישים‪ ,‬אני אומר לך‪ :‬מבטיח‪ ,‬נשבע‪ ,‬אני לא משנה‬ ‫כלום‪".‬‬ ‫"חתום‪ .‬אראה אחר כך‪".‬‬ ‫הוא חתם לבסוף על מאתיים וחמישים מיליון‪ .‬שילמתי חלק מהסכום במזומן ובשחור‪ .‬על היתרה‬ ‫ מאה וחמישים מיליון ‪ -‬הצהרנו‪ ,‬והיא שולמה בתשלום אחד‪.‬‬‫כעבור כמה חודשים רועה הזונות בא לראות אותי‪ .‬ביקש להראות לי את הרכישה החדשה שלו‪.‬‬ ‫הלכתי אחריו עד למלון פגישות קטן ובלה שקנה אולי בשלושים מיליון‪ .‬שלוש זונות מגוחכות‬ ‫שוטטו בחזית הבניין‪.‬‬ ‫"לא רע‪ ,‬נכון?"‬ ‫פני נתעוותו‪.‬‬ ‫"שמע‪ .‬זה שלוש פעמים יותר גדול ממה שהיה לי במסילת "ווינסן"‪ .‬אתה נותן לי שלוש מאות‬ ‫והמלון שלך"‪.‬‬ ‫הוא באמת לא הבין דבר וסבר שאני פתי‪.‬‬ ‫התעסקתי בקניית מחסן הפחמים שהיה שייך לקבוצת נדל"ן‪ .‬מובן שבעלותי על עשרים וחמישה‬ ‫המטרים חזית במסלול "ווינסן" לא צריכה להיוודע ברבים‪ ,‬כי זה הכפיל פי עשר את שווי המגרש‪.‬‬ ‫קבעתי פגישה עם המנהל הכללי של קבוצה זו‪.‬‬ ‫ז'אן קלוד ז'אקסון היה גבוה‪ ,‬בעל הופעה ספורטיבית‪ .‬מבוגר ממני בשלוש או ארבע שנים‪ .‬חשתי‬ ‫מיד באישיותו החזקה ובחוכמתו‪ .‬לפנים היה מנהל משרד העיור בו הכיר אתה כולם‪ .‬אחר הקים‬ ‫את החברה לקידום מכירות נדל"ן ששגשגה‪ .‬קנה את המגרש בן האלפיים וחמש מאות מטרים‬ ‫רבועים כדי לבנות בנין דירות‪ .‬ז'אקסון לא ידע שהמגרש שלו גובל במגרשים שלי במסלול ווינסן‪.‬‬ ‫"אני מעוניין לקנות את המגרש שלך ברחוב דה לאני‪ ",‬אמרתי לו‪.‬‬ ‫"מה אתה רוצה לעשות בו?"‬ ‫"ואתה? לאיזה מטרה קנית אותו?"‬ ‫"כדי להקים עליו בית דירות קטן‪ .‬לא יהיה דבר בקומת הקרקע ‪ :‬רחוב דה לאני אינו רחוב‬ ‫מסחרי‪ .‬אתה איתי?"‬ ‫"כן‪ ",‬עניתי‪" ,‬אני רוצה לעשות אותו דבר‪".‬‬ ‫"מוזר‪ :‬למה מגרש זה? יש הרבה אחרים בפריז! ואתה אינך נראה כאדם שיקנה זבל כזה! למה‬ ‫אתה עושה זאת?"‬ ‫"זה פשוט‪ :‬אני מתחיל בנדל"ן‪".‬‬ ‫"מכל מקום‪ ,‬הכול ניתן למכירה‪ .‬אתה רוצה לקנות את המגרש שלי‪ ,‬אני מוכר אותו‪".‬‬ ‫"כמה?"‬ ‫"שבע מאות מיליונים‪ .‬אם אתה רוצה‪ ,‬אני מסדר לך אשראי‪ .‬אני יכול להשיג לך חמש מאות‬ ‫מיליונים בנקל‪".‬‬ ‫"בשש מאות‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אני קונה‪".‬‬ ‫"העניין מסוכם‪ .‬המגרש שלך‪ .‬אני מכין פרוטוקול‪ .‬אבל הרשה לי להגיד לך זאת‪ :‬הזהר‪ ,‬אתה‬ ‫משלם יותר מדי בעבור המגרשים שלך‪".‬‬ ‫"אם אתה רוצה‪ ",‬אמרתי‪ ,‬בהתעלמי מעצתו‪" ,‬פנקס ההמחאות שלי נמצא עמי‪ .‬אני יכול לתת לך‬ ‫חמישה אחוזים על מנת לסגור את העסקה‪".‬‬ ‫"אתה יכול לתת לי חמישה אחוזים מיד?"‬ ‫קרא למזכירתו‪ ,‬הכתיב לה נוסח ואני הנחתי על השולחן המחאה של שלושים מיליון‪.‬‬ ‫‪52‬‬ ‫"אבל אמור לי‪ ,‬אדון פלאטו‪ :‬מה אתה רוצה לעשות במגרש זה?"‬ ‫הסברתי לו את הסיפור שלי‪.‬‬ ‫"כל הכבוד!" הזדעק‪" .‬לרגע חשבתי שיש לי עניין עם משוגע‪ .‬אולם בתנאים אלה‪ ,‬באמת בראוו!‬ ‫איזה משא ומתן יפה! אילו ידעתי קודם שהנך הבעלים של המגרשים האחרים‪ ,‬הייתי קורע לך את‬ ‫הקרביים‪ .‬אתה תעשה עסק מטריף!"‬ ‫החלטנו להיפגש שוב‪ .‬כעבור שמונה ימים סעדנו ארוחת ערב אצל "ליפ"‪ .‬קבלתי את ז'קסון‬ ‫לעבודה כמנהל עסקיי נדל"ן שלי‪ ,‬בעד הסכום הנאה של שבעה מיליון לחודש‪ ,‬ובנוסף השתתפות‬ ‫של עשרים אחוז ברווחים‪ .‬לא היה עלי להצטער על כך‪.‬‬ ‫על הרכוש הנייח הכולל של הניסיון‪ ,‬קיבלתי בנקל את מימון הבנקים‪ :‬אשראי בשש מאות מיליון‪.‬‬ ‫ז'אן קלוד התמחה בהשגת רישיונות בניה‪ .‬הוא שיחד מעט אך לא הרבה‪ .‬הוא השיג תוצאות‬ ‫בזכות הידידות‪ .‬היה בעל מקצוע‪ .‬כשבא למשרד העיור‪ ,‬נתקבל בכבוד‪ ,‬משום שהיה ידוע שהוא‬ ‫מגשים דברים‪ .‬כשאמר‪" :‬אני מסדר לך עסק זה‪ ",‬היה מסדר אותו‪.‬‬ ‫הוא השיג הגדלות של מקדמי בניה‪ ,‬זה אפשר לשפר את הצגת הפרויקטים הן במישור הכדאיות‬ ‫והן במישור האסתטיקה‪ .‬הודות לקשריו במשרד העיור‪ ,‬ז'אקסון ידע להטעות את האדריכלים‬ ‫כדי לשכנעם לתת אישורם לתוכניות מושכות‪.‬‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬משרד הציוד והעיור פיקח מפריז על צרפת כולה‪ .‬המנהל בפריז היה לכן המנהל לכל‬ ‫צרפת‪ .‬כדי לבנות במרסיי‪ ,‬היה צריך לבקש רישיון בפריז‪ .‬מאז‪ ,‬ביזרו‪ .‬התקופה ההיא‪ ,‬ז'אקסון‬ ‫היה בידידות רבה עם המנהל הכללי של העיור‪ .‬הוא הלך לראותו כשקנינו מגרש במקום כלשהו‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬היה גאוני‪ .‬נתן למנהל לדבר‪ ,‬בקש ממנו לתאר איך רצה שהרובע יראה‪.‬‬ ‫הוא האזין‪ ,‬וכעבור מספר ימים‪ ,‬חזר עם תכניות מטופחות שתאמו לחלוטין את חלום מנהל העיור‬ ‫במישור הארכיטקטוני‪ .‬אז אמר לו‪" :‬אני מניח שתוכנית זו מביעה במידת מה את רעיונותיך‪,‬‬ ‫אדוני המנהל‪".‬‬ ‫"הו‪ ,‬זה נפלא! הבנת אותי בדיוק‪".‬‬ ‫"אולם‪ ,‬כדי להוציא את רעיונותיך אל הפועל‪ ,‬אני זקוק לחריגה…"‬ ‫וז'אקסון קיבל את החריגה שעשתה את העסקה לרווחית מאוד‪.‬‬ ‫פעלתי גם באולמות קולנוע‪ .‬הודות למנהל הכללי של "גאומון"‪ ,‬ז'אן רבוטיה‪ ,‬ידעתי איזה אולמות‬ ‫החברה רוצה למכור‪ .‬קניתי לאחר ששילמתי סכום שנע בין חמישה לבין עשרים וחמישה מיליון‬ ‫למודיע שלי‪ .‬שיתוף הפעולה שלנו‪ ,‬הפורה כל כך‪ ,‬לאמיתו של דבר התחיל על בסיס ידידותי ביותר‪.‬‬ ‫רכשתי קולנוע בקלישי‪ ,‬שהיה שייך לאחד בשם לאלמנד‪ ,‬החותן שלו‪ .‬מתוך סיבות של קופה‪,‬‬ ‫רציתי לדחות בשישה חודשים את החתימה על שטר המכר‪ .‬אולם‪ ,‬פרוטוקול ההסכם כבל אותי‪.‬‬ ‫הלכתי לפגוש את רבוטיה‪ ,‬נציגו של לאלמנד‪ ,‬וביקשתיו להעניק לי ארכה‪ .‬הוא סרב ואיים שיתבע‬ ‫אותי על הפרת הסכם‪ .‬לא באתי בידיים ריקות‪ .‬פתחתי מזוודה שהבאתי ופרשתי חמישה מיליון‬ ‫על השולחן‪.‬‬ ‫"זה עשוי לעזור לך להשיג ארכה של שישה חודשים‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫ההוא הסתכל בשטרות‪ ,‬ניצוץ של התפעלות בעיניו‪.‬‬ ‫"זה בשבילי?"‬ ‫"כן‪ ".‬וכמובן‪" ,‬לא מצהירים על דבר‪".‬‬ ‫פתח מגירה‪ ,‬דחף את השטרות לתוכה… והזמין אותי לארוחת צהריים‪ .‬עם הלפתן שאל אותי אם‬ ‫ברשותי הרבה כסף מזומן‪.‬‬ ‫עניתי בחיוב‪.‬‬ ‫"אם זה ככה‪ ,‬נוכל לעשות כמה עסקים ביחד…"‬ ‫אחרי "קלישי"‪ ,‬קניתי אולם ב" ָבּ ְר ֶבּס"; הסבתי אותו לדרגסטור‪ .‬אחר כך היה הקולנוע ֶרפּוּבּ ִליק‪,‬‬ ‫שהפכתי לבניין מגורים בשיתוף עם הבנק בפריז א דה פאי‪-‬בא‪ .‬בהזמנות זו הכרתי את אדון‬ ‫פלואן‪ ,‬מנהל הבנק‪ .‬כעבור מספר שנים בצעתי אתו עסקה ענקית‪.‬‬ ‫בוקר אחד ב‪ ,1972 -‬רבוטיה טלפן אלי‪:‬‬ ‫"אני צריך לפגוש אותך בדחיפות‪ .‬זה דוחק‪".‬‬ ‫מנימת קולו‪ ,‬אני מבין שהוא עצבני‪ .‬אני עובר ביומן שלי‪.‬‬ ‫"בשבוע הבא…"‬ ‫"קודם!" הזדעק‪" .‬אינך יודע מה שאני מביא לך!"‬ ‫"אתה פנוי לארוחת צהריים?"‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"נפגשים בשעה אחת אצל מקסים…"‬ ‫אני מבטל את הפגישה שנקבעה לשעה זו‪ ,‬ומעט לאחר השעה אחת‪ ,‬אני נכנס לאולם המסעדה‪.‬‬ ‫המודיע שלי כבר נמצא שם‪ .‬אני מחייך לעברו‪ .‬הוא לא מחזיר לי חיוך‪ .‬עצבנות‪ ,‬ללא ספק… לאחר‬ ‫שמסרתי את מעילי לנער המלתחה‪ ,‬אני מתיישב לשולחן‪ ,‬ממול לבן שיחי‪.‬‬ ‫"ובכן?"‬ ‫תוך שהוא מסתכל לי ישר בעיניים‪ ,‬הוא מכריז‪:‬‬ ‫‪53‬‬ ‫"מוכרים את ה"גאומון פאלאס"‪ ,‬בכיכר קלישי‪ .‬זה העסק הכי שמן שלנו!"‬ ‫אני מציג אדישות‪.‬‬ ‫"אנו מנהלים משא ומתן עם קבוצת הנדל"ן של ה"קרדיט ליונה" והבנק "נסיונל דה פריז"‪ ,‬אבל‬ ‫אני יכול להוסיף אותך לזירה‪.‬‬ ‫"קרדי ליונה"‪ ,‬ב‪.‬נ‪.‬פ… משהו מתחיל לדגדג‪ .‬אנו מזמינים‪ .‬אני מזהה את תגובתי‪ ,‬רצונית‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬כשהאיש מולי מגלה סימנים של חרדה‪ ,‬אני נתפס לרחמים ושואל אותו‪:‬‬ ‫"בכמה נמכר הקולנוע?"‬ ‫"שישה מיליארדים במזומן‪".‬‬ ‫אני פולט שריקת התפלאות‪.‬‬ ‫"לא רע…אבל האם אפשר להרוס ולבנות מחדש?"‬ ‫"לא‪ .‬אין רישיון‪".‬‬ ‫"זה סיכון!"‬ ‫רבוטיה משרבב את הצוואר‪ ,‬תופס אותי בדש מעילי‪ ,‬וכשהוא כך דבוק אלי‪ ,‬שואל בקול נמוך‪:‬‬ ‫"ואם אעשה להורדת הסכום?"‬ ‫"בכמה?"‬ ‫"מיליארד אחד‪".‬‬ ‫אני מסכים‪.‬‬ ‫"מיליארד אחד בשבילך‪ ",‬הוא מוסיף מבלי להרפות ממני‪,‬‬ ‫"וכמובן‪ ,‬מאה מיליון בשבילי…"‬ ‫"כמובן‪ ",‬אני אומר כשאני מחלץ את עצמי‪.‬‬ ‫בחזרה במשרד‪ ,‬אני שולח את האדריכלים שלי לאתר‪ .‬הם מאשרים שניתן להוציא אל הפועל‬ ‫קומפלקס נדל"ן ממדרגה ראשונה‪ ,‬עם דירות מותרות‪ ,‬מנחת מסוקים‪ ,‬וכו'‪ .‬כעבור מספר ימים‬ ‫ז'אקסון מקבל הבטחה בעל פה מאת פקיד בכיר בעיור‪ :‬אם אנחנו קונים את ששת אלפים המ"ר‬ ‫במרכז פריז‪ ,‬נזכה למקדם בניה ארבע‪ .‬והאומר ארבע כמעט ואמר חמש ‪ -‬יש תמיד סידורים‬ ‫קטנים מהצד‪ .‬ברור לכן‪ :‬ששת אלפים המטרים יהיו לעשרים וארבעה אלף‪ ,‬בלי לקחת בחשבון את‬ ‫החניות‪ .‬בזמן ההוא‪ ,‬מטר רבוע בלב הבירה היה שווה שלושה מיליון פרנקים‪ .‬המבצע הוא לכן‬ ‫עסיסי‪ .‬אנו אפילו יכולים לבצע פרויקט נדל"ן מהיפים בפריז‪ .‬כיוון שהעיור לא תמיד מכבד את‬ ‫הבטחותיו‪ ,‬ברי‪ ,‬שההבטחה בעל פה לא שווה התחיבות בכתב‪ .‬אבל זה מה שיש‪.‬‬ ‫לאחר שיקול‪ ,‬אני מתקשר למנהל הבנק דה פריז א דה פאי בא‪ ,‬כדי לשאול אותו אם הוא מוכן‬ ‫לממן את הפרויקט בחציו‪.‬‬ ‫"יש בנקים אחרים המעוניינים‪ ",‬אני אומר‪" .‬החלט מהר‪".‬‬ ‫"איזה בנקים?"‬ ‫"כולם‪ .‬הפרויקט מלהיב‪".‬‬ ‫אני מעביר לו כמה פריטי מידע נוספים‪ .‬הוא מסכים ברצון לשתף איתי פעולה‪ .‬מיד‪ ,‬אני מזנק‪.‬‬ ‫בימים שלאחר מכן‪ ,‬אני פוגש את האדון לדוק‪ ,‬יושב ראש מועצת המנהלים ומנהל כללי של‬ ‫"גאומון"‪ .‬איש נעים הליכות בן שבעים וחמש‪ .‬אנחנו דנים ללא הפסקה‪ .‬רבוטיה וז'אקסון גם הם‬ ‫נוכחים‪ .‬ואולם‪ ,‬חרף כל מאמצי‪ ,‬איני מצליח להניעו לרדת מהקו שקבע לעצמו‪ :‬חמישה‬ ‫מיליארדים‪ .‬אני מוותר‪ .‬אנו שותים גביע שמפניה כדי לחתום את שיתוף הפעולה בינינו‪,‬‬ ‫ומחליטים שעורכי הדין שלנו יערכו פרוטוקול של הסכם שבהתאם לתנאיו אני מתחייב לסלק‬ ‫‪ 20%‬מהסך הכול עם חתימת המסמכים‪.‬‬ ‫"יש לך חודשיים לפרוע את מלא הסכום‪ ",‬מכריז לדוק כשהוא מלווה אותי לדלת משרדו‪.‬‬ ‫"בעוד חודשיים נפגש אצל הנוטריון‪".‬‬ ‫למחרת‪ ,‬רבוטיה מטלפן אלי‪ .‬הוא שנשמע נרגש מאוד‪.‬‬ ‫"יש לי ידיעה מרעישה בשבילך‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬ ‫"בוא נפגש בהקדם האפשרי‪".‬‬ ‫אנו נפגשים בבית‪-‬קפה‪ .‬אך התיישבנו‪ ,‬כשהוא אומר‪:‬‬ ‫"מועצת המנהלים אישרה את המכירה בחמישה מיליארד פרנקים‪ .‬אך אני יכול להשיג לך את‬ ‫העסק בשלושה מיליארד וחצי‪".‬‬ ‫אני כמעט ונחנק‪.‬‬ ‫"שלושה מיליארד וחצי?"‬ ‫"נכון‪ .‬במקום חמישה‪".‬‬ ‫הוא שולח לעברי חיוך ממזרי ומוסיף‪:‬‬ ‫"תמורת הרבה כסף‪ ,‬כמובן‪ .‬ובשטרות קטנים אם אפשר‪".‬‬ ‫"מניין בא ההפרש של מיליארד וחצי?"‬ ‫"אנו יודעים שאין רישיון בניה לשינוי הבניין‪ .‬אין לך אלא הסכמה בעל פה‪ .‬זה יכול לגרום לקשיים‬ ‫של הרגע האחרון‪ .‬מועצת המנהלים מודעת לכך‪ .‬הינה כי כן‪ ,‬הסמיכה את לדוק לרדת לשלושה‬ ‫מיליארד וחצי במידה ותחלוק על הסכום ההתחלתי‪".‬‬ ‫‪54‬‬ ‫""גאומון" זקוקה כל כך לכסף?"‬ ‫"כן‪ .‬יש לנו פרויקטים בניוויי‪".‬‬ ‫"טוב‪ ",‬אני אומר‪" .‬אחלוק לכן על חמשת המיליארדים‪".‬‬ ‫"כמה תיתן לי אם אתה סוגר בשלושה מיליארד וחצי?"‬ ‫"מאה וחמישים מיליון‪".‬‬ ‫רבוטיה מעוות פניו‪:‬‬ ‫"זה לא הרבה עבור מידע כזה‪".‬‬ ‫"תקבל את הסכום במזומן…"‬ ‫כעבור חודשיים מתקיימת הפגישה הקובעת‪ .‬היא נערכת במשרדי "גאומון"‪ .‬לא פחות מעשרים‬ ‫אנשים נוכחים‪ .‬באתי עם הנוטריון שלי‪ ,‬שני עורכי דין וצוות טכני‪ .‬אני יודע שבמבחן כוח זה ידי‬ ‫על העליונה באין רישיון בניה תקף ערוך כהלכה‪ .‬ואני בהחלט מתכוון לאשש את יתרוני…‬ ‫הישיבה אך החלה‪ ,‬כשאני דוחה את פרוטוקול ההסכם ממני והלאה‪ .‬ותחת מבטיהם הנדהמים של‬ ‫הצד שכנגד‪ ,‬אני פולט‪:‬‬ ‫"רבותי‪ ,‬לא חותמים בנסיבות אלה‪".‬‬ ‫מפנה דרמטי‪ .‬שומעים את חריקות הכיסאות על הרצפה‪ .‬הסיפונים עצמם כאילו נאנחים‪.‬‬ ‫"מה קורה‪ ,‬אדון פלאטו?"‬ ‫"קיים יסוד חדש‪ :‬שירותי העיור הזהירו אותי הבוקר שיתכן וכלל לא נקבל רישיון בניה‪ .‬נפלתי‬ ‫בפח‪".‬‬ ‫לדוק קם‪ .‬הוא חוור‪.‬‬ ‫"אתה הרי יודע‪ ,‬אדון פלאטו‪ ,‬שלא טמנו לך פח‪ .‬אף פעם לא היה רישיון בניה לאתר זה‪ ,‬והדבר לא‬ ‫נעלם ממך‪ .‬עליך להסכים או להסתלק מהעניין"‪.‬‬ ‫"אני מסתלק‪ ",‬אמרתי בקומי מכורסתי‪.‬‬ ‫אני נשאר רגע בכיפוף‪ .‬עשרים זוגות עיניים נעוצות בי‪ .‬אצבעות עצבניות מתופפות על שולחן‬ ‫האלון‪.‬‬ ‫"אלא אם כן…"‬ ‫אני מתיישב שוב‪.‬‬ ‫"היות ואני אמיץ ‪ -‬לב‪ ,‬אני מוכן להציע הצעה נגדית‪".‬‬ ‫"אני מאזין לך‪ ",‬אומר לדוק בקול שבור‪.‬‬ ‫"בשלושה מיליארד וחצי‪ ,‬אני חותם לאלתר‪".‬‬ ‫אני מוציא המחאה מכיסי ומניחה על השולחן‪ .‬אחר‪ ,‬בנחת‪ ,‬אני ממלא אותה‪ .‬דממת עופרת רובצת‬ ‫על האולם‪.‬‬ ‫"הנה המחאה על שבע מאות מיליונים‪ .‬אם אתם מסכימים להצעתי‪ ,‬אני חותם ומסכם את‬ ‫העסקה"‪.‬‬ ‫ההמחאה עוברת מיד ליד ונוחתת לפני לדוק‪ .‬הוא מתנצל ומבקש להיוועץ לרגע‪-‬קט‪ .‬אחר עובר‬ ‫לאולם סמוך ומסתגר שם עם עוזריו‪ .‬המתח רב מאוד‪.‬‬ ‫עינינו לא משות מהדלת דרכה יצאו נציגי "גאומון"‪ .‬כעבור עשרים דקות‪ ,‬היא נפתחת‪ .‬עשרה‬ ‫גברים לבושים בחליפות כהות מתיישבים במקומותיהם ליד שולחן הדיונים‪ .‬לדוק פותח ואומר‪:‬‬ ‫"אנו מסכימים‪ .‬ה"גאומון פאלאס" הוא שלך‪".‬‬ ‫והוא מושיט לי את ההמחאה כדי שאחתום עליה‪ .‬אני עושה כן‪ ,‬כשפני מביעים קרירות בעוד ליבי‬ ‫דופק בחזקה‪ .‬זכיתי בסיבוב הראשון‪.‬‬ ‫בחזרה אצלי‪ .‬אני מצלצל לפלואן כדי לומר לו שאנו הבעלים של "גאומון"‪ .‬למחרת הוא בא‬ ‫למשרדי פינינקו‪.‬‬ ‫"עושים חצי ‪ -‬חצי‪ ",‬אני אומר‪" ,‬אך בתנאי אחד‪ :‬שלם לי מענק של מיליארד וחצי‪".‬‬ ‫הוא נרתע‪.‬‬ ‫"אמנם זה יקר‪ ,‬אני מסכים‪ ,‬אבל העיור נתן לנו את הרישיון שלו‪".‬‬ ‫"היה לך אותו כבר‪".‬‬ ‫"הייתה לי הבטחה בעל פה‪ .‬כעת‪ ,‬זאת וודאות‪".‬‬ ‫"האם בידך מסמך כתוב?"‬ ‫"עוד לא‪ .‬אך אקבלו עד מהרה‪".‬‬ ‫הוא מנענע בראשו לאות הסכמה‪ .‬אחר ‪:‬‬ ‫"אתה יכול להוכיח זאת?"‬ ‫"די לגשת אל האדונים האלה בעיור‪".‬‬ ‫"בסדר‪ .‬אשלח מישהו‪ .‬אם הם מאשרים את מה שאתה אומר‪ ,‬המיליארד וחצי הם שלך‪".‬‬ ‫כעבור שלושה ימים‪ ,‬אני מקבל את הכסף‪ .‬ואנו דנים במימון העסקה‪ .‬כל דרישותיי מתקבלות‪.‬‬ ‫החוזה מפרט שאנו שנינו בונים את המכלול אבל שהבנק הוא זה שיממן את סך הכל ההוצאות‪:‬‬ ‫קניית האתר והעבודות‪ .‬הוא יחזיר לעצמו את השקעתו על ידי מכירת חלקים‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬יתחלק‬ ‫ברווחים עמי‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫כעבור חודשיים בא היום הגדול‪ :‬יום החתימה הסופית‪ .‬ערב אותו יום‪ ,‬הלכתי אל פלואן‪ ,‬תיק‬ ‫יוקרתי של "הרמס" מתחת לבית השחי‪.‬‬ ‫"אדוני הנשיא‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אנו חותמים מחר‪ .‬הרשיתי לעצמי להגיש לך מתנה קטנה‪".‬‬ ‫הסברתי לו איך פועל צופן התיק )שהיה שווה עשרים אלף פרנקים( והוא פתח אותו‪ ,‬וגילה חבילות‬ ‫שטרי בנק‪ :‬היו מאה מיליון‪.‬‬ ‫"אנא ספור‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"אתה מתבדח!"‬ ‫"אני עומד על כך‪ .‬אפילו אני מוצא כסף ברחוב‪ ,‬אני סופר אותו וסופר אותו מחדש‪".‬‬ ‫"אבל טרם חתמנו!"‬ ‫"ובכן‪ ,‬אם העסקה עולה על שירטון‪ ,‬אתה מחזיר לי את מאה המיליונים ומשאיר לעצמך את‬ ‫התיק!"‬ ‫חודשיים לאחר מכן‪ ,‬אנו נפגשים שוב אצל הנוטריון‪ ,‬עו"ד לרולי‪ ,‬כדי לחתום על החוזים‪ .‬כל‬ ‫המטה‪-‬הכללי של "גאומון" היה נוכח‪ .‬ואז מתרחש אירוע שלא העליתי על דעתי‪ .‬כאשר מגיע‬ ‫פלואן‪ ,‬הוא שם צעדיו ישר אל לדוק ונושק לו על שתי לחייו ואומר‪:‬‬ ‫"שלום דודי!"‬ ‫אני נשאר עם פה פעור‪ .‬פלואן מוסיף‪:‬‬ ‫"בכל זאת‪ ,‬דודי‪ ,‬אינך סבור שיכולנו לבצע עסקה זו שנינו לבד?"‬ ‫"אתה לא היית קונה בלי רישיון בניה‪ ",‬עונה נשיאה של "גאומון" כשהוא קורץ לעברי‪.‬‬ ‫אנו מתיישבים סביב לשולחן‪ .‬באמצעות נציגו‪ ,‬הבנק דה פריז א דה פאי‪-‬בא מחליף המחאה על‬ ‫שלושה וחצי מיליארדים בבנין הכי יפה של "גאומון"‪ .‬ביושבי בפינתי‪ ,‬אני שרוי במצב של‬ ‫התרגשות בלתי רגילה ‪ :‬על ידי רכישת יהלום הכתר הזה‪ ,‬עליתי שלב חברתי מכריע‪ .‬למה הצלחנו?‬ ‫מפני שלא פלואן‪ ,‬לא לדוק‪ ,‬ולא האחרים עשו את העבודה שלהם‪ .‬אכן‪ ,‬היו להם יותר קשרים‬ ‫מאשר לי‪ .‬אבל הם היו פחות מאורגנים פחות חרוצים‪ .‬אנו‪ ,‬הלכנו לסוף הדברים כשאנו מבצעים‬ ‫כהלכה עסקות שהן לעיתים פשוטות יותר מכפי שהן נראו‪.‬‬ ‫שלושה חודשים לאחר החתימה על ההסכם המאשר את מכירת בנין "גאומון"‪ ,‬מגיעות אלי שתי‬ ‫ידיעות רעות משירות העיור‪ :‬מקדם הבניה לא יהיה ‪ 400%‬אלא ‪ ;300%‬זמן מה יחלוף עד שנקבל‬ ‫את רישיון הבניה‪ .‬גרגיר החול הראשון מצמצם במידה רבה את מרווח הרווח שלנו; האחר מרחיק‬ ‫אותנו מהמועד בו אנו אמורים לקבל את הרווחים שלנו‪ .‬בסיכום‪ ,‬אני חייב למצוא דרך לצאת‬ ‫מעסקה זו‪.‬‬ ‫פלואן באופוריה‪ ,‬עודנו מאמין שעשה את עסקת המאה‪ .‬הוא החל דואג מהזמן החולף‪ ,‬ומאלם‬ ‫האדונים האלה מהעיור‪ .‬איני משוחח איתו על דבר כלשהו‪ .‬יום אחד‪ ,‬במהלך ישיבה של מועצת‬ ‫מנהלים‪ ,‬אני שומע שהוא מציע עסקה עם "אייר פרנס"‪:‬‬ ‫"הם בונים מלונות בכל מקום‪ ,‬אנו נזכה ביוקרה בלתי רגילה אם נתחבר אליהם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הם‬ ‫יקלו עלינו את ניהול מנחת המסוקים‪".‬‬ ‫אני מטה אוזן‪ .‬למחרת‪ ,‬אני מתקשר לחבר שהכרתי במועדון הטניס של ניויי והמטפל ב"אייר‬ ‫פרנס" בבניית מלונות "מרידיין"‪.‬‬ ‫"אני צריך טובה ממך‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬אנו חולמים להפוך את בנין "גאומון" למלון "אייר פרנס"‪.‬‬ ‫נוכל למקם שם בקורת חפצים‪ ,‬מכס…"‬ ‫"אתה משוגע?… והיה וישאלו אותי‪ ,‬אטיל ווטו במפורש נגד מבצע זה‪ .‬איך אתה יכול להעלות על‬ ‫הדעת מסוף של "אייר פרנס" בכיכר קלישי?"‬ ‫"אני רק מבקש ממך ליצור קשר עם פלואן כדי שיאמין שהנך מתעניין בעסקה זו‪ .‬בגמר המבצע‪,‬‬ ‫יש מאה וחמישים מיליון במזומן‪".‬‬ ‫"בשביל מי?"‬ ‫"בשבילך‪ ,‬מובן מאליו!"‬ ‫ידידי חשב רגע לפני ששאל‪:‬‬ ‫"עד היכן צריך ללכת?"‬ ‫"אני רוצה שהם יתרשמו שאתה עומד לנהל משא ומתן‪ .‬צריך להתקרב ככל הניתן להסכם בעל‪-‬פה‬ ‫ולהתנגד שאשתתף בעסקה‪".‬‬ ‫"לא יהיו מסמכים לחתום?"‬ ‫"רק מכתב כוונות‪ .‬אבל לא חוזה‪".‬‬ ‫"מסכים‪".‬‬ ‫ידיד מטלפן לפלואן‪ .‬הוא מעמיד פנים כאילו "אייר פרנס" מתכננים לבנות מסוף ליד כיכר קלישי‪.‬‬ ‫ההוא מטה אוזן‪.‬‬ ‫"נוכל לעיין בפרויקט ביחד‪ .‬אם ימומש‪ ,‬למה לא נממן את העסקה בחלקים שווים?"‬ ‫"אבל אנחנו לא לבד…"‬ ‫"הסתדרו עם השותפים שלכם‪ .‬בנק זה פריז א דה פאי‪-‬בא ו"אייר פרנס"‪ :‬לא רוצים אחרים יהיו‬ ‫מי שיהיו‪".‬‬ ‫‪56‬‬ ‫המשא ומתן מתחיל‪ .‬פלואן לא לוחש לי מילה‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬ידידי )המדווח לי באופן שוטף על‬ ‫ה'משא ומתן'( מטלפן לבנקאי כדי להגיד לו שהיום הגדול הגיע‪:‬‬ ‫"אנו מציגים את הפרויקט בוועדה של אחר ‪ -‬הצהרים‪ .‬אני זקוק להצעתה רשמית מצדכם‪ :‬כמה‬ ‫על חברתנו לשלם כדי לקבל מחצית חלקי האתר?"‬ ‫"נכון להיום‪ ,‬מחיר העלות שלנו מתקרב לשבעה וחצי מיליארדים‪ ",‬עונה פלואן‪" .‬אם אתם רוצים‬ ‫מחצית העסק עליכם לשלם מעט למטה מארבעה מיליארדים‪".‬‬ ‫"התוכל לשלוח לי הצעה רשמית?"‬ ‫"כן‪ .‬שליח מיוחד ימסור לך אותה עוד לפני‪-‬הצהריים‪".‬‬ ‫עוד באותו יום‪ ,‬פלואן מזמן אותי‪ .‬הוא נראה קצת נבוך‪ .‬לאחר שכעכע בגרונו‪ ,‬הוא מתחיל‪:‬‬ ‫"העניין קצת עדין להסבר‪ ,‬אך עליך לדעת שאנו נמצאים במשא ומתן עם "אייר פרנס"‪".‬‬ ‫אני כולי תמימות‪:‬‬ ‫"הם רוצים להיכנס לשותפות אתנו?"‬ ‫"כן‪ .‬על ‪ 50%‬מהכול‪".‬‬ ‫"אבל זה כביר!"‬ ‫"איך שרואים זאת‪ ",‬עונה פלואן כשהוא מעוות את פניו‪.‬‬ ‫"אבל חשוב! ‪ 50%‬להם‪ ,‬עשרים וחמישה לך‪ ,‬עשרים וחמישה לי‪ .‬האם אפשר לחלום על משהו טוב‬ ‫יותר?!"‬ ‫פלואן מקרטע על כיסאו‪.‬‬ ‫"לאמתו של דבר זה לא יהיה בדיוק ככה‪" .‬אייר פרנס" לא רוצים להיכנס לשותפות אתך‪ .‬אין זה‬ ‫תלוי בי…"‬ ‫הוא מרים זרועותיו בתנועה של צער‪ .‬אני צוהל בקרבי‪.‬‬ ‫"נצטרך להחזיר לעצמנו את החלקים שלך‪ ",‬ממשיך פלואן כשראשו מורד‪.‬‬ ‫"זה לא בא בחשבון‪ ",‬אני אומר בקרירות‪" .‬העסקה לא תתבצע בלעדי‪".‬‬ ‫"אבל‪ ,‬אדון פלאטו! האם לא היינו תמיד ביחסים טובים?"‬ ‫"אז מה?"‬ ‫"ובכן‪ ,‬אני ארכוש ממך את החלקים שלך‪ ,‬זה הכול! כל מה שאתה צריך לעשות הוא לנקוב במחיר‬ ‫שלך‪".‬‬ ‫"אינני מוכר‪".‬‬ ‫הטלפון מצלצל ‪ :‬זה ידידי‪ ,‬שאתו תכננתי את התסריט שבהמשך‪.‬‬ ‫פלואן מדבר ברמיזה כדי שלא אנחש את זהותו של איש‪-‬שיחו‪ .‬אחר הוא מחזיר את השפופרת על‬ ‫כנה ומשתדל להניעני למכור‪ .‬אני מסרב‪ .‬הוא מפציר‪ .‬אני נשאר בהחלטתי‪ .‬הטלפון מצלצל שוב‪.‬‬ ‫הבנקאי עונה‪ .‬הוא מזיע טיפות גדולות‪ .‬הוא מחזיר את השפופרת על כנה‪.‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬אדון פלאטו!"‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫הוא מציע לי שטיח של מיליונים‪ .‬אני מסרב לנהל משא ומתן‪ .‬בטלפון השלישי‪ ,‬הוא מצליח בקושי‬ ‫לכבוש את שמחתו‪ :‬על פי מה שסוכם בינינו‪ ,‬ידידי הודיע לו שהמועצה אשרה את ההשקעה‪ ,‬ונותר‬ ‫לבנק להכין את המסמכים‪.‬‬ ‫פלואן מחזיר את השפופרת‪ .‬אני מבין את אשרו‪" :‬אייר פרנס" מביאים לו על מגש פיתוח מסחרי‬ ‫קל ורווחי‪ .‬למגינת ליבו‪ ,‬גרגיר חול השתרבב לתוך המנגנון ואוטם אותו ‪ :‬סאמי פלאטו‪.‬‬ ‫"שמע‪ ",‬אומר פלואן בניחותא‪" .‬אנו ידידים‪ .‬עבדנו יחד ואני מעריץ אותך‪ .‬אבל מה אוכל לעשות‬ ‫אם "אייר פרנס" לא רוצים בך בעסקה? מסור את החלקים שלך! עשה זאת למעני!"‬ ‫אני פולט אנחה גדולה‪.‬‬ ‫"זה באמת משום שאני מחבב אותך…"‬ ‫ניצוץ נדלק בעיניו‪.‬‬ ‫"ידעתי שהינך ידיד… כמה?"‬ ‫"לא פחות מהפעם הקודמת‪ :‬מיליארד וחצי‪".‬‬ ‫סומק עולה על פניו‪.‬‬ ‫"אתה משוגע?"‬ ‫"זהו זה או לא כלום‪".‬‬ ‫הוא מנסה להתמקח‪ .‬אך אני מסרב בעקשנות‪.‬‬ ‫"אתה זוללן‪ ",‬הוא מפטיר בהנעת ראש‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬לאחר דומיה‪:‬‬ ‫"טוב‪ .‬אני מסכים למיליארד וחצי‪".‬‬ ‫"תשלום לאלתר‪ ",‬אני אומר בלי להניד עפעף‪.‬‬ ‫"אינני יכול‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מנהל החברה חייב להעביר לי את החלקים של החברה הציבורית‪".‬‬ ‫"זמן אותו‪ ,‬הכן את המסמכים‪ ,‬נחתום ושלם‪".‬‬ ‫"אין לי סכום כזה‪".‬‬ ‫‪57‬‬ ‫"באמת!" אמרתי עם חיוך רחב‪" :‬בנק כמו זה שלך…"‬ ‫בחמש אחר‪-‬הצהריים‪ ,‬עזבתי את המשרד כשהמחאה על מיליארד וחצי בכיסי‪.‬‬ ‫כעבור שלושה ימים‪ ,‬ללא ידיעות מ"אייר פרנס"‪ ,‬פלואן טלפן לידידי‪ .‬הלה ענה שהפרויקט הועבר‬ ‫לעיון נוסף‪ .‬חלף חודש‪ ,‬אחר התרחש האסון‪ :‬הבנקאי הודיע רשמית על ש"אייר פרנס" משכו‬ ‫ידיהם מהפרויקט‪.‬‬ ‫אף פעם לא דיבר איתי פלואן על עסקה זו‪ :‬סוף כל סוף‪ ,‬לא הייתי אמור להיות מודע למשא ומתן‬ ‫שהתנהל‪ .‬שנה אחת לאחר נטישת "אייר פרנס"‪ ,‬מחיר העלות של הבניין הגיע לתשעה מיליארד‬ ‫פרנקים‪ .‬עד מהרה‪ ,‬הוא הגיע לעשרה מיליארדים‪ .‬אלה נחסמו לעשר שנים‪ .‬רק כעבור פרק זמן זה‬ ‫הבנק התחיל להחזיר לעצמו את השקעתו‪ .‬אני הרווחתי מעל לשני מיליארדים‪.‬‬ ‫שמואל פלאטו שרון צופה בפרויקט הדיזנגוף סנטר ההולך וניבנה בשותפות עם הקבלן פילץ‬ ‫‪58‬‬ ‫המוכס העובר לפני המחנה‬ ‫‪59‬‬ ‫ב‪ ,1971 -‬הכרתי אישיות פוליטית‪ ,‬ידידתו של וואלרי ג'יסקאר ד'אסטאין‪ ,‬ספק קרנות למפלגתו‬ ‫ומדפיס עבור הרוב של התקופה ההיא‪ .‬איש זה‪ ,‬עליז ונעים‪ ,‬אהב לאסוף חבורת ידידים‪ ,‬גברים‬ ‫ונשים‪ ,‬שערכו הילולות וחנגות על השטיח של חדר האורחים שלו‪.‬‬ ‫הוא היה בעליהם של טירה בלוארה ושל שלוה בנינים בני ‪ 750‬מ"ר ושל זכות בגן של ‪ 800‬מ"ר‪,‬‬ ‫ברחוב סנט ז'אק‪ .‬הוא גם החזיק בהתחייבויות מכירה לגבי ארבעה או חמישה בנינים בקרבת‬ ‫מקום‪ .‬הבניינים שלו הוו בסיס אדיר‪-‬ממדים לעסקת שיפוץ וחידוש‪ .‬הצעתי לו לקנותם ממנו‪.‬‬ ‫"כל‪-‬כולו שווה מיליארד פרנקים‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"כולל התחייבויות המכירה?"‬ ‫"בוודאי‪".‬‬ ‫"אני קונה‪ ",‬אמרתי מיד‪.‬‬ ‫הוא הביט בי בעיניים נוצצות‪.‬‬ ‫"באמת?"‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"אתה בטוח?"‬ ‫"בטוח לחלוטין‪".‬‬ ‫"אם כך אני מוכר‪ ",‬אמר בהנחיתו טפיחה חזקה על גבי‪.‬‬ ‫בשבועות שלאחר מכן‪ ,‬עסקנו בסידורים הפורמאליים המנהליים‪ .‬הוצאתי אל הפועל את‬ ‫התחייבויות המכירה‪ ,‬ושנה אחר כך‪ ,‬מצאתי את עצמי בעלים של שנים‪-‬עשר בנינים צמודים זה‬ ‫לזה‪ .‬הצטרכתי לפנות חמש מאות משפחות‪ ,‬משימה מכאיבה‪ ,‬שבצעתי על ידי תשלום דמי פינוי‬ ‫מופלגים לדיירים‪.‬‬ ‫כשהכל פונה ושולם‪ ,‬הוצאתי מיליארד ושבע מאות מיליונים‪ .‬הייתי אמור למכור הכל בארבעה‬ ‫מיליארדים‪ ,‬כשאני מרוויח שני מיליארדים על העסקה‪ .‬למגינת הלב‪ ,‬ערב חתימת המסמכים‬ ‫הסופיים‪ ,‬פלשו חמש מאות פולשים לבנינים‪ .‬ואולם‪ ,‬על פי סעיף בחוזה היו הבניינים חייבים‬ ‫להימכר כשהם פנויים מדיירים‪ .‬כדי למנוע שטרדנים יפלשו למקום לאחר עזיבת הדיירים‬ ‫הקודמים‪ ,‬מיד כשאחת הדירות התפנתה‪ ,‬שברנו את הדלתות‪ ,‬החלונות והמתקנים הסניטאריים‪.‬‬ ‫אולם חמש מאות הפולשים היו בעלי ארגון יוצא מן הכלל‪ :‬תוך לילה אחד‪ ,‬הרכיבו מחדש את‬ ‫הדלתות והחלונות‪ .‬למחרת הם חיו בתנאים כמעט נורמאלים‪.‬‬ ‫מבצע זה הווה אסון אמיתי לכספים שלי‪ ,‬כיוון שהשקעתי את ההון העצמי שלי בעסקה ונמצאתי‬ ‫בה בגפי‪ .‬קראתי למשטרה‪ .‬הרובע נסגר‪ .‬מרשים ככל שהיה‪ ,‬האמצעי הזה לא היה יעיל כלל‪.‬‬ ‫מפקח המשטרה שפקד על השוטרים שהוצבו ברחוב סנט ז'אק היה ידידי‪ .‬הוא העמיד אותי על‬ ‫חומרת המצב‪ :‬אם הפולשים לא יפונו עד לחורף‪ ,‬הם יהיו שם זמן רב; יהיו זכאים לכל השירותים‬ ‫הציבוריים‪ ,‬כולל חשמל‪ .‬ואנו לא נוכל לפעול לפני בוא האביב‪.‬‬ ‫שלחתי אנשים 'משלי'‪ ,‬שנשכרו לחפש תגרות‪ .‬הם רוקנו את הדירות אחת לאחת והשאירו שטחים‬ ‫ריקים‪ .‬אבל מיד לאחר שהמקומות 'טוהרו'‪ ,‬הופיעו מאתיים פולשים והקימו מחדש את שהרסנו‪.‬‬ ‫הייתי על סף ייאוש כשאירע אירוע חריג באופיו‪ :‬אחד הפולשים הרג מישהו ממתחריו‪ .‬תכף‪,‬‬ ‫המשטרה התערבה‪ .‬כעבור כמה שעות‪ ,‬הבניינים היו ריקים‪ .‬היה לי חם…‬ ‫בשנות השבעים‪ ,‬הודות לאסטרטגיות יוצאות דופן‪ ,‬החברות שלי רכשו עוצמה וכוח משמעותיים‪.‬‬ ‫הבנקים נהנו במידה רבה מההתרחבות שלנו‪ .‬עבדנו עם כמה מביניהם‪ .‬קרה ופעלנו בשבעים‬ ‫חשבונות שאפשרו לנו לבצע את התשלומים שלנו‪ ,‬למשוך רווחים לעצמנו ולשלם את האתננים‪.‬‬ ‫הבנקאים לא ראו דבר יוצא דופן בתנועות אלה‪ .‬היו לנו יחסים טובים אתם‪ ,‬וכמה מהם קבלו‬ ‫עמלות‪ .‬כשלא היו אדיבים דיו לצרכנו‪ ,‬פנינו לאחרים‪ .‬איש לא מנע מאתנו לצאת מה"אינטרבנק"‬ ‫)בנק ערבי( עם תשעה מיליון פרנקים במזומנים או מה"בנק דה פרנס" עם חמישה עשר מיליונים‪.‬‬ ‫איש גם לא ראה מקום להעיר על העובדה שכמה בנקים מחוץ לארץ )ביניהם שוויצרים( ממנו‬ ‫באופן החוקי ביותר בעולם‪ ,‬פעולות שלא יכולנו לבצע לבדנו‪ .‬כי כל אחד‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬הרוויח‬ ‫מהמניפולציות המופלאות האלה שאפשרו לנו להתעשר‪.‬‬ ‫איך פעלה השיטה שלנו?‬ ‫כל אחת מהחברות שלי )הן מנו עד שבעים וחמש( קבלה על עצמה לבצע מטלה מוגדרת‪ :‬אחת‬ ‫טפלה ברישיונות בניה‪ ,‬אחרת בעבודות בניה‪ ,‬שלישית עסקה בפיקוח‪ ,‬רביעית ספקה את הבניינים‪,‬‬ ‫חמישית את ההון‪ ,‬וכו'‪ .‬בקיצור‪ ,‬כל אחד העשיר את ההתאגדות על ידי תרומה ספציפית‪ .‬כל‬ ‫פעולה הוצהרה כדין לרשות המס‪ .‬המיסים המתחייבים לא עמדו לתשלום כל עוד מושא‬ ‫ההתאגדות לא נמכר לשלישים‪ .‬וביום המכירה הסופית‪ ,‬המשיכו החברות המשתתפות לעכב את‬ ‫תשלום המיסים על ידי שפנו לערכאות בתביעות האחת נגד רעותה‪ .‬בדרך זו המס נדחה באופן הכי‬ ‫חוקי בעולם במשך שלוש או ארבע שנים‪ .‬לא היה בכך כל מעשה של הונאה‪.‬‬ ‫גם ניצלתי את העובדה‪ ,‬שעד ‪ ,1974‬רווחים שהופקו ממכירת מניות של חברות מניות לא היו‬ ‫חייבים במס‪ .‬התשואה בלבד של המניות חויבה במס‪ ,‬על פי הערך המוסף שבכוח של ההון‪.‬‬ ‫השתדלנו לכן לכוון את פעולותינו לחברות מניות שבבעלותן בנינים‪ .‬לא מכרנו את הבניינים אלא‬ ‫את מניות החברה‪ .‬לא היה מדובר בדחיית תשלום המיסים בלבד אלא גם בדחיית התשלומים בעד‬ ‫‪60‬‬ ‫הרכישות‪ .‬לשם כך‪ ,‬עיבדנו נוסחה גאונית‪ :‬המדובר היה בהתניה בהתחייבות המכירה שזו תאושר‬ ‫אישור נוטריוני במועד בו הקונה ייתן את הסכמתו הסופית במכתב רשום‪ .‬הן המכתב והן האישור‬ ‫הנוטריוני לא ציינו תאריך סופי לתשלום‪ .‬כך הצלחנו‪ ,‬בצורה הכי חוקית בעולם‪ ,‬לדחות במשך‬ ‫יותר משנה את התשלום בעד הרכישות‪ ,‬ללא שינוי במחיר‪.‬‬ ‫השתמשתי בשיטה זו )ובהרבה אחרות( כדי לבנות וגם כדי לשפץ‪ .‬בתחום הנדל"ן ‪ ,‬התיקון‬ ‫והשיפוץ עדיפים לפעמים על הקמת בנינים חדשים‪ ,‬שאז‪ ,‬אכן‪ ,‬יש לקחת בחשבון את הקשיים‬ ‫בהשגת רישיון בניה‪ ,‬משך העבודות והקפאת ההון הרב‪ .‬השיפוץ נותן לעיתים קרובות תוצאות‬ ‫מצוינות‪ .‬ומעבר לכך‪ ,‬עולה הרבה פחות‪ .‬בפרט כשיודעים להשתמש בקומבינציות כספיות –‬ ‫ואנושיות ‪ -‬שהן חכמות כפי שהן יעילות‪.‬‬ ‫בשנות השבעים‪ ,‬קניתי מ"בוסאק" גוש בנינים בנויים על מגרש בן ‪ 6,000‬מ"ר בפינת הרחובות‬ ‫קאדה ולפאייט‪ .‬עלות העסקה‪ :‬שני מיליארד וארבע מאות מיליון סנטימים‪ .‬הרבה כסף‪ ,‬לכל‬ ‫הדעות‪ ,‬אולם השטח של כל העסקה הגיע ל‪ 17,000 -‬מ"ר‪ ,‬היינו‪ ,‬סך יוצא מן הכלל עבור פריז‪.‬‬ ‫במקום לבנות מחדש‪ ,‬החלטתי לשפץ‪ .‬למטרה זו הייתי זקוק לרישיון שיפוצים – סוג מסמך זה‬ ‫ניתן תוך חודש ימים‪ .‬יומיים לפני היום בו שרותי העיור היו אמורים לבקר בבניינים כדי למדוד‬ ‫אותם‪ ,‬באתי לאתר יחד עם היועצים שלי‪ .‬הבניינים כולם פנו לעבר אולם ענקי בן ‪ 2,000‬מ"ר‪,‬‬ ‫שהתנשא לגובה של שישה מטרים‪.‬‬ ‫"אילו ניתן לשנות את המחסן הזה לפני בוא המודדים‪ ",‬אמרתי לעוזר שלי‪" ,‬היינו מרוויחים את‬ ‫הזוטה של ‪ 2,000‬מ"ר משרדים‪ .‬לפי ארבעת אלפים וחמש מאות פרנקים המטר רבוע‪ ,‬זה ייתן מעט‬ ‫מעל שמונה או תשעה מיליון פרנקים…"‬ ‫"קיים פתרון לכך‪ .‬אך יש בו סיכון…"‬ ‫"מה הרעיון שלך?"‬ ‫"צריך לצקת רצפת בטון במחצית הגובה וללכלך את הקרקע כדי שהמודדים לא יעמדו על כך‬ ‫שהיא נבנתה אך מקרוב‪".‬‬ ‫"ניתן לעשות זאת ביום אחד ושני לילות?" שאלתי‪.‬‬ ‫"בתנאי שתמצא קבוצה ומלט המתייבש תוך עשרים וארבע שעות‪".‬‬ ‫"כמה זה יעלה?"‬ ‫העוזר שלי הרהר כמה רגעים ואחר ענה‪:‬‬ ‫"מאה מיליון ישנים‪".‬‬ ‫"עשו זאת‪ ",‬הוריתי‪.‬‬ ‫שכרנו שמונה פועלים‪ .‬הם עבדו שני לילות רצופים‪ ,‬ומפסיקים את העבודה בשעות היום כדי‬ ‫שסקרן כלשהו לא יראה אותם בעשייה‪ .‬הם יצקו מרצפת של ‪ 2,000‬מ"ר‪ ,‬לכלכו אותה‪ ,‬נתנו לה‬ ‫חזות כשל ישן והברישו קצת צבע על הקירות‪ .‬יומיים אחר כך‪ ,‬בקרו שרותי העיור במקום‪ .‬הם לא‬ ‫הבחינו במאומה‪ .‬השלב הראשון של המבצע‪ ,‬אפוא‪ ,‬הייתה הצלחה‪ .‬נותר השני…‬ ‫כדי לממן את עבודות השיפוץ‪ ,‬ביקשתי ארבעים מיליון מה"סוסיאטה אוקזיליאר היפוטקר‬ ‫)סאה("‪ .‬נענינו שהבנק דה פרנס אינו מעניק אלא אשראי בשיעור ‪ : 80%‬ה‪'-‬סאה' בהמשך מפשירה‬ ‫את הסכום בהתאם להתקדמות העבודה‪ ,‬בתנאי שאנו נשקיע את שמונה המיליונים הראשונים‪.‬‬ ‫כדי לעקוף קשיים אלה‪ ,‬נעזרתי בשיטת ההתאגדות הישנה והטובה שלי‪ .‬מכרתי את בניני‬ ‫""בוסאק"" לאחת החברות שלי בעבור ארבעים מיליון‪ .‬זו העבירה אותם לחברה שלישית בעבור‬ ‫שישים מיליון‪ .‬חברה זו ביקשה אז אשראי של ‪ 80%‬מסכום הרכישה… היינו ארבעים ושמונה‬ ‫מיליון‪.‬‬ ‫כדי לא לשלם מיסים על הרווחים מכל אחת ממכירות אלה‪ ,‬התאגדו שלושת החברות בהתאגדות‬ ‫שיתופית‪ ,‬כשכל אחת מתחייבת לבצע את העסקה עם שתי האחרות – וכמובן‪ ,‬לשלם את חלקה‬ ‫במיסים על הרווחים שיופקו למעשה‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬היה זה מעשה להטים‪ .‬אבל אי‪-‬אפשר היה לתקוף אותנו על העלמת‪-‬מס‪ .‬והייתי משועשע‬ ‫מאד כששמעתי את פירוט שטר המכר כפי שהוקרא על ידי העורך‪-‬דין לרולי‪ ,‬כמה שבועות לאחר‬ ‫מכן‪ .‬נאמר שם שהבניינים )שלא החליפו בעלים במשך שלושים שנה( נמכרו בעשרים מיליונים על‬ ‫ידי החברה ""בוסאק"" לחברה פלונית שמכרה אותם בארבעים מיליונים לחברה פלונית שהיא‬ ‫עצמה מכרה אותם באותו יום לחברה פלונית‪ ,‬הרוכש האחרון‪ .‬הודות למעשה להטים זה‪ ,‬קבלנו‬ ‫לבסוף המחאה ערוכה כדת וכדין על סך ארבעים ושמונה מיליונים מאת ה"סאה"‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה‪ ,‬חברה אנגלית‪" ,‬בוויס" שמה‪ ,‬קנתה את גוש הבניינים שלנו בתשעים מיליונים‪ .‬תוך‬ ‫עשרה חודשים‪ ,‬עסקת ""בוסאק"" הכניסה לנו לכן ארבעים וחמישה מיליון פרנקים חדשים‬ ‫)ולפחות אותו סכום לחברה האנגלית‪ ,‬שמכרה את הבניינים שנתיים וחצי לאחר שקנתה אותם‪,‬‬ ‫בעבור הסכום המכובד של מאה וארבעים מיליון פרנקים(‪.‬‬ ‫שלושת החברות שהתחלקו בעסקת ""בוסאק"" היו אמורות לשלם מיסים לרשות המס‪ .‬אך איני‬ ‫אוהב מיסים‪ .‬לכן גרמתי ששתיים מחברות אלה תסחבנה את השלישית בפני בית המשפט למסחר‪.‬‬ ‫כל עוד נמשכו הדיונים‪ ,‬לא היה ניתן לקבוע את סכום המס המתחייב‪ .‬כשהרשות החלה ללחוץ‪,‬‬ ‫‪61‬‬ ‫שלחנו מכתבים בהם נאמר שאין אנו מסוגלים לשלם את המס על הערך המוסף שנתקבל בגין‬ ‫בניני ""בוסאק""‪ ,‬אבל שנעשה זאת מיד עם מתן פסק‪-‬הדין על ידי בתי המשפט‪.‬‬ ‫למותר לציין שהסתדרנו לסחוב את ההתדיינות‪ .‬ככה חלפו שש שנים טובות‪.‬‬ ‫מרחוב לפאייט לבוניפאצ'יו‪ ,‬אין אלא גיחת מטוס‪ .‬ב‪ ,1971 -‬החברה לפיתוח נדל"ן )סדי( מכרה‬ ‫קרוב לחמישה עשר אלף וחמש מאות דונם סובך לכמה חברות שלנו‪ .‬קנינו חלקות נוספות משלוש‬ ‫מאות משפחות קורסיקאיות‪ ,‬שאת תמורתן שילמנו בחלקו מתחת לשולחן‪ .‬מכלול מגרשים אלה‪,‬‬ ‫הממוקמים בוונטילג‪ ,‬ליד בוניפאצ'יו‪ ,‬הבטיח לנו בעלות על חמישים ושמונה קילומטרים של חוף‬ ‫ים‪ .‬היה בדעתנו להקים במקום קומפלקס מלונות ענקי של מאה אלף בונגלואות‪ .‬השלטונות נתנו‬ ‫לנו אור ירוק‪ .‬תוכנן שהמדינה תבנה בפרופריאנו שדה תעופה שיהיה מסוגל לקלוט מטוסי סילון‬ ‫פרטיים‪ ,‬ותטה תוואי של נהר כדי לספק לנו מים‪ .‬הפרויקט הזה היה הפרויקט התיירותי הגדול‬ ‫ביותר שבוצע אי ‪ -‬פעם באירופה‪ .‬עלות כוללת של המבצע‪ :‬מאה מיליארד פרנקים ישנים‪.‬‬ ‫עסקה זו הייתה כה כבדה שבקשתי לצרף שותפים‪ .‬נתאספנו סביב לשולחן‪ ,‬ובקשתי מכל אחד‬ ‫מהשותפים שלי בכוח לתת לי תשובה תוך שלושה ימים‪.‬‬ ‫ארבעים ושמונה שעות לאחר הפגישה הראשונה‪ ,‬ידידי סימון טלפן אלי‪.‬‬ ‫"שקלתי‪ ",‬אמר‪" ,‬לדאבוני לא אוכל לעזור לך בעסקה זו‪".‬‬ ‫"מאיזה סיבות?" שאלתי‪.‬‬ ‫"ישנן שלוש‪ .‬הראשונה‪ ,‬שאין לי די כסף‪ .‬השנייה…"‬ ‫"אני מצפצף על השנייה‪ ,‬אתה יכול לשמור אותה לעצמך‪ ",‬עניתי בקרירות‪.‬‬ ‫והנחתי את השפופרת‪ .‬אני שונא לבזבז את זמני‪.‬‬ ‫קבלנו עשרים ושלושה מיליונים מה"סאה"‪ ,‬שנרשמו בספרי הקבוצה‪ .‬השתמשנו בכסף זה כדי‬ ‫לסלול כבישים ודרכים וכן לקנות מגרשים אחרים‪.‬‬ ‫העסקה התפתחה כיאות כשנתקלתי בכמה בעיות עם ז'אקסון‪ .‬בפרויקט התיירותי הזה‪ ,‬הוא לא‬ ‫הכניס אגורה‪ ,‬כיוון שהמבצע היה בנוי על אשראי‪ .‬אולם‪ ,‬מאחר שסבר שקורסיקה הינה עסקה של‬ ‫כל החיים‪ ,‬הוא רצה להגדיל את השתתפותו כדי לעמוד שוב בראש מפעל שאהב אהבה אמיתית‪.‬‬ ‫עניתי לו‪:‬‬ ‫"תמיד כיבדתי עקרון ישן‪ :‬אני לעולם לא חוזר בי מהסכמים שנעשו‪ .‬יש לך ‪ 20%‬והם יהיו שלך עד‬ ‫להתקנת המיטה האחרונה‪".‬‬ ‫"זה לא צודק‪ ",‬אמר‪" ,‬אתה הרבה יותר עשיר ממני‪".‬‬ ‫התרגזתי‪:‬‬ ‫"כששני שותפים מודדים את הרכוש האחד של האחר‪ ,‬הרי ששוב שום דבר לא בסדר ביניהם‪ .‬אני‬ ‫מעדיף שניפרד‪".‬‬ ‫רכשתי בחזרה את השקעתו הראשונית‪ ,‬שלמתי לו רשמית שלושה מיליון פרנקים חדשים ושנים‪-‬‬ ‫עשר נוספים עליהם לא הוצהר‪ ,‬לאחר מכן נפרדנו‪ .‬על מנת שוב לא להיפגש לעולם‪ :‬ז'אקסון עזב‬ ‫את צרפת כעבור זמן מה‪ ,‬כשבמזוודותיו שלושת מיליארדים הסנטימים שהרוויח הודות לשיתוף‬ ‫הפעולה בינינו‪.‬‬ ‫איש לא יודע מה קרה איתו בהמשך‪ .‬באשר לקומפלקס המלונות‪ ,‬הוא כלל לא הוקם‪ :‬בין הגית‬ ‫הרעיון והוצאתו אל הפועל‪ ,‬גורשתי מצרפת‪ .‬במקרה‪ ,‬ה‪'-‬סאה'‪ ,‬שממנה אותנו‪ ,‬הצליחה למכור את‬ ‫המגרשים‪ ,‬ולפרוע מהמכירה על המקדמה ששילמה לנו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אני מעדיף להצטער על עסקה‬ ‫שלא עשיתי מאשר על עסקה שעשיתי‪.‬‬ ‫הפרויקט הקורסיקאי נחשב לאחת מן העסקאות הטובות ביותר שלי‪ .‬על אף שהוא כלל לא יצא‬ ‫אל הפועל‪ ,‬אני מציב אותו בראש זר ‪ -‬הדפנה שלי‪.‬מיד אחריו הייתי רושם את רכישת קבוצת‬ ‫לפור‪ :‬מבצע נהדר על רקע פוליטי‪.‬‬ ‫יום ראשון אחד ב‪ ,1969 -‬בעוד שג'ורג' פומפידו אינו מצליח להשיג את הרוב המוחלט בסיבוב‬ ‫הראשון של הבחירות לנשיאות‪ ,‬אני מקבל צלצול מאחד מעורכי‪-‬הדין שלו‪ .‬הלה מספר לי כי‬ ‫בלילה הקודם‪ ,‬בחצות‪ ,‬אחד מלקוחותיו טלפן אליו‪ .‬מכיוון שהסקרים הצביעו לטובת השמאל‬ ‫ופרספקטיבה זו הדאיגה אותו‪ ,‬ביקש הלקוח מיועצו המשפטי לסדר פגישה עמי ליום שני הקרוב‪:‬‬ ‫הוא מתכוון להציע את רכישת קבוצתו‪.‬‬ ‫"המבצע חייב להסתיים תוך שבוע‪ ",‬מציין עורך‪-‬הדין‪" :‬לפני סיבוב הבחירות השני‪ .‬צריך למהר‪"..‬‬ ‫ביום שני בבוקר‪ ,‬אני נפגש עם האדון לקרנוס‪ .‬הוא כולו בהלה‪.‬‬ ‫"אדוני‪ ",‬הוא אומר לי‪" ,‬אני שולט בקבוצה שבבעלותה מיליארד ומאתיים מיליון בבנק‪ .‬אחת‬ ‫החברות שלי הינה הבעלים של בנינים ומגרשי בניה באזור ברונואה‪ .‬אני מוכר את הכל בעבור שני‬ ‫מיליארדים‪ .‬אני רוצה שהכסף יעבור לשוויץ‪".‬‬ ‫תוך ארבעים ושמונה שעות‪ ,‬אני לומד את התיק‪ .‬העסקה הינה כבדת משקל‪ .‬המגרשים בלבד של‬ ‫קבוצת לפור שווים לפחות שני מיליארד סנטימים‪.‬‬ ‫כשאני פוגש את לקרנוס בפעם השנייה‪ ,‬הוא נראה עצבני ביותר‪ :‬לפי דבריו‪ ,‬השמאל יזכה בוודאות‬ ‫כעבור ארבעה ימים‪ .‬חייבים לחתום מהר ככל האפשר‪.‬‬ ‫"מה דעתך על התיק?" הוא שואל אותי‪" .‬הבניינים שלי שווים לפחות שני מיליארד וחצי‪".‬‬ ‫‪62‬‬ ‫"אני מציע לך מיליארד אחד וחמש מאות מיליונים במזומן בתנאי שאתה נותן לי את חבילת‬ ‫המניות שלך‪".‬‬ ‫לקרנוס מקבל את הצעתי‪ .‬בהעבירו לידי את מניותיו‪ ,‬הוא נותן לי את המגרשים שלו בחינם…‬ ‫ביום שישי בבוקר‪ ,‬בשעה אחת‪-‬עשרה‪ ,‬אני פוגש אותו בשוויץ‪ .‬הבנקאי שלי נותן לו המחאה‬ ‫בפרנקים צרפתים‪ .‬אנו מטלפנים לנוטריון המפקח על הפעולה; הוא מוסר את המניות לאחד‬ ‫מעוזרי‪ .‬בפחות מחמישה רגעים‪ ,‬הנני הבעלים של קבוצת לפור‪ .‬בעלים מאושר היות והפעולה היא‬ ‫כמעט לבנה מהבחינה הפיננסית‪ :‬שלמתי חמישה‪-‬עשר מיליון פרנקים חדשים בשוויץ‪ ,‬וקבלתי‬ ‫בחזרה שנים‪-‬עשר בפריז‪ ,‬על ידי תכסיס המניות‪.‬‬ ‫בחזרה בצרפת לאחר סוף‪-‬שבוע נהדר‪ ,‬אני מבקש מהבנק שלנו להעניק לנו אשראי כנגד משכנתא‬ ‫)אני זקוק למזומנים כדי לגלגל(‪ .‬על מנת לקבל הלוואה זו‪ ,‬אני מציג את הבניינים כמשכון‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬בחוזרי על מתכון "בוסאק"‪ ,‬אני מייסד התאגדות שיתופית בה נכנסים ה"פינינקו"‪,‬‬ ‫ה"סוגיס" וחברות אחרות הרוכשות את המגרשים בעבור שישים מיליון פרנקים חדשים‪ .‬כיוון‬ ‫שהבנק שלנו מעניק לנו אשראי השווה ל‪ 80% -‬משישים המיליונים האלה‪ ,‬אני מוצא את עצמי עם‬ ‫הון חדש בסך ארבעה מיליארדים ושמונה מאות מיליונים סנטימים‪ .‬תודה‪ ,‬אדון לקרנוס…‬ ‫שנה לאחר מכן‪ ,‬בצעתי פעולה חדשה עסיסית מאד הודות להתערבות מפלגה פוליטית‪ .‬נציגיה בדו‬ ‫את הקומבינציה מכל וכל כדי לזכות בדיווידנדים כלשהן‪ ,‬שאני‪ ,‬כמובן‪ ,‬הבטחתי להם‪.‬‬ ‫יש לדעת שבצרפת‪ ,‬כיוון שהיערות מוגנים על ידי תחיקה מיוחדת‪ ,‬הבניה אסורה בתחום מיוער‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬בהמשך לייעוץ שקיבלתי מידידים פוליטיים זריזים‪ ,‬רכשתי יער בן אלפיים וחמש מאות‬ ‫דונם בסביבות ליון‪ .‬גן עדן קטן שקניתי בסכום הצנוע של מאתיים וחמישים מיליון סנטימים‪,‬‬ ‫היינו פרנק אחד למטר רבוע‪ .‬דבר של מה בכך‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬מצאתי עצמי בעלים של שטח נהדר‪...‬‬ ‫ושאינו ניתן לבניה‪.‬‬ ‫התקשרתי לחברה להפקת עצים כדי שזו תפנה לי שטח‪ .‬מובן מאליו‪ ,‬שחברה זו הומלצה לי על ידי‬ ‫ציר בית נבחרים מקומי‪.‬‬ ‫"אל תדאג‪ ",‬אמר הלה‪" .‬אני יודע מה שיקרה‪ :‬הם יבזזו את היער‪ .‬הם ידועים בכל הסביבה בשל‬ ‫זוללנותם‪ .‬אנו נפיק מכך רווחים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫הייתי צריך לפקח שהכריתה תיעשה בהתאם לחוק ‪ -‬הקובע שרק עצים בגודל מסוים מותרים‬ ‫לכריתה‪ ,‬שצריך לנהל רישום בגין כל עץ כזה ושלא בא בחשבון לגעת בגזעים מוגנים‪.‬‬ ‫מתוך 'רשלנות' פושעת‪ ,‬נתתי לכורתים יד חופשית‪ .‬הם‪ ,‬כפי שכל אחד יודע‪ ,‬חמסנים‪ .‬הם החלו‬ ‫לכרות עצים בקוטר גדול‪ ,‬אחר‪ ,‬באין איש מפקח עליהם‪ ,‬הורידו את הגזעים היותר קטנים‪,‬‬ ‫ה"עצונים"‪ ,‬השיחים‪ ...‬יום בהיר‪ ,‬במקום היער שקניתי‪ ,‬גיליתי קרחת אמיתית‪ :‬תוך שהם‬ ‫מנצלים את ההזדמנות‪ ,‬ה'כורתים' שלי כרתו את הכל‪ ...‬ומכרו את הכל‪ ,‬מובן מאליו‪.‬‬ ‫על פי הייעוץ של ידידי הפוליטיים‪ ,‬מיהרתי להגיש תביעה נגד חברת ההפקה‪ .‬בהתאם לחוק‪,‬‬ ‫נצטוויתי ליער מחדש‪ .‬טענתי שזה יהיה יקר מדי‪ ,‬שאין לי האמצעים‪ .‬אי לכך שונה יעוד אלפיים‬ ‫וחמש מאות הדונמים‪ .‬ושירותי העיור העניקו לי את הזכות לבנות‪ :‬בית אחד‪.‬‬ ‫חיכיתי חודשיים טרם הפקדתי רישיון בניה לעשרה בתים מקודם‪ ,‬הקפדנו לחלק את התחום‬ ‫לעשר חלקות של מאתיים וחמישים דונם‪ .‬רישיון הבניה אושר לנו‪ .‬ושוב בהתאם לייעוץ של‬ ‫ידידינו הפוליטיים‪ ,‬חלקנו מחדש את סך הכל השטח לעשר חלקות‪ ,‬אחר לשלושים‪ .‬לבסוף‪ ,‬על ידי‬ ‫סדרה של הפקדות של רישיונות בניה‪ ,‬הורשינו לבנות שבע מאות וחמישים בתים בקיצור‪ ,‬בניה‬ ‫המונית על חלקה שמלכתחילה הייתה אסורה לבניה‪.‬‬ ‫מכרתי שלושת רבעים מהשטח ליזמים שבנו בתים‪ .‬הודות לרישיונות‪ ,‬החזרתי לעצמי את‬ ‫השקעתי ההתחלתית פי מאה‪.‬‬ ‫המפלגה הפוליטית שבדתה את הקומבינציה ירשה מיליארד פרנקים ישנים אשר‪ ,‬בהתחשב‬ ‫בדקות התסריט‪ ,‬הינו סכום קטן יחסית‪.‬‬ ‫בעסקה זו‪ ,‬האישים הפוליטיים לא יכלו לוותר עלי‪ .‬כיוון ששימשתי להם כיסוי; ואני לא יכולתי‬ ‫לעשות דבר בלעדיהם‪ ,‬שאז היו נעזרים בכל ההגנות שעמדו לרשותם‪.‬‬ ‫מובן שפעלתי לביטול התביעה שהוגשה נגד חברת ההפקה‪ :‬לא הייתי מעוניין שבדיון פתוח‪ ,‬עורך‪-‬‬ ‫הדין של הצד שכנגד יוכיח אותי על שהרווחתי כסף הודות לרשלנות שאולי תוכננה )על ידי‬ ‫אחרים( על גב לקוחו‪.‬‬ ‫זימנתי לכן את שני המנהלים של חברה זו ‪ -‬למעשה האב והבן ‪ -‬אצל היועץ שלי‪ .‬סנגורם היה גם‬ ‫נוכח‪ .‬פתחתי את הישיבה באומרי שאני רוצה פיצוי‪ .‬שני עורכי‪-‬הדין הסכימו ביניהם לדרוש‬ ‫חמישה עשר אלף פרנקים משני המפיקים‪ .‬אלה שלמו בדייקנות‪ ,‬מרוצים מדי לשלם כל כך מעט‬ ‫בתמורת רווח משמעותי )הם 'גנבו' עצים בשלושה מיליונים(‪ .‬לפני שיצא את האולם‪ ,‬האב ניגש‬ ‫אלי‪ ,‬התכופף… ונשק לי את היד!‬ ‫כיוון שהמבצע בליון הוכיח את רווחיותו‪ ,‬חזרתי עליו בקוט ד'אזור ובארבעה אזורים אחרים‬ ‫בצרפת‪ ,‬בצעתי דומים לו באמריקה הדרומית ‪ -‬בסאו פאולו‪ ,‬למען הדיוק‪ ,‬שם רכשתי עשרת‬ ‫אלפים דונם יער‪ .‬ולפתע‪ ,‬מבלי שחזיתי את בואה‪ ,‬פרצה בערה‪ .‬בפחות משנתיים‪ ,‬היא חסלה את‬ ‫העצים שלי‪ ,‬המגרשים שלי‪ ,‬הבתים שלי‪ ,‬הבניינים שלי ‪ -‬קיסרות פלאטו לא עמדה בפניה‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫השרפה‬ ‫‪64‬‬ ‫הגץ הראשון נדלק ב‪ .1971 -‬בשנה זו‪ ,‬לרגל ביקורת שגרתית‪ ,‬רשויות המס גילו עמלה פיקטיבית‬ ‫בהנהלת הספרים באחת משבעים וחמש החברות שלי‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬מבלי שיודיע על בואו‪ ,‬נחת מפקח במשרדי חברה זו‪ .‬דרש לראות את הספרים כדי‬ ‫לבדוק את הפעולה שבגינה שולמה העמלה‪ .‬הוא נוכח שהמחאה על סך מיליון ושבע מאות אלף‬ ‫פרנקים )חדשים( אמנם הוצאה ושהסכום דווח למפקחים המקומיים‪ .‬שום דבר בלתי חוקי בכך‪:‬‬ ‫העמלה התייחסה לרכישת עסק‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬המפקח החליט להעמיק בחקירותיו‪ .‬הוא סר לקורבווא‪ ,‬למשרדי החברה שקבלה את‬ ‫העמלה‪ .‬גילה שם מדור קטן בלתי תפוס מורכב כל כולו משני חדרים פונים לעבר מגרש ריק‪ .‬הוא‬ ‫השאיר הודעה על ביקורו וחזר לבירה‪ .‬הגץ השני הצטרף לגץ הראשון ודליקת הקש התלקחה‪.‬‬ ‫באנו לקורבווא כל יומיים לקחת את הדואר‪ .‬כשנודע לי שמפקח מפריז היה שם וביקש שמנהל‬ ‫החברה יתקשר עמו‪ ,‬הזהרתי לאלתר את הרשת‪ .‬בקורבווא‪ ,‬הכרתי אנשים‪ .‬אני מתקשר לכן‬ ‫למפקח מרכזי‪ ,‬ומודיע לו שקולגה מפריז ביקר אצלנו‪.‬‬ ‫"אני מטפל בזה" עונה לי ידידי‪.‬‬ ‫מיד‪ ,‬טלפן לארבעה נמענים בבירה‪ .‬איש אינו מכיר את המפקח‪ .‬הוא חוזר ומטלפן אלי‪:‬‬ ‫"אל תדאג‪ .‬זה לא רציני‪ .‬אני מתקשר לממונה‪".‬‬ ‫הוא מטלפן לאחד הקולגות שלו ומנסה להשכיח את השריפה על ידי כך שהוא מציג את החברה‬ ‫שלנו בקורבווא כעסק בקשיים שאינו נפתח במועדים קבועים‪ .‬אולם איש שיחו חוקר‪ ,‬ולבסוף‬ ‫מגלה שהעניין נסב על מאה ושבעים מיליון סנטימים‪ .‬הרבה כסף‪ .‬הוא מטלפן לידידי‪:‬‬ ‫"אני רוצה לראות את האחראים של החברה הזאת‪".‬‬ ‫"אינך מוסמך לכך " עונה הלה‪" :‬קורבוואה לא נמצאת בתחום אזור החקירות שלך‪".‬‬ ‫"אין בכך כלום‪ :‬אני ניגש לכיכר סנט‪-‬סולפיס למחלק של מפקחיי המס‪".‬‬ ‫ומחלק זה‪ ,‬המוסמך לחקור בכל מקום‪ ,‬מוציא הרשאה כדת וכדין לממונה הפריזאי… מתלווה‬ ‫אליו המפקח החטטן‪ ,‬שנספח לשירותים שלו‪.‬‬ ‫שני הפקידים חוזרים לקורבווא ומשאירים הודעת ביקור נוספת‪ .‬כשהם באים שוב‪ ,‬שבוע לאחר‬ ‫מכן‪ ,‬המשרדים פתוחים‪ .‬הם בודקים את הספרים ונוכחים שביום בו נפרעה ההמחאה על מיליון‬ ‫ושבע מאות אלף פרנקים‪ ,‬נמשכו מהבנק מאתיים אלף פרנקים במזומן‪ .‬הפעולה הינה בלתי‬ ‫חוקית‪.‬‬ ‫המפקח מקורבווא‪ ,‬ידידי‪ ,‬שהדבר נודע לו‪ ,‬מתקשר אלי‪ .‬מתוך הסכמה הדדית‪ ,‬אנו מחליטים‬ ‫להפעיל את הקשרים שלנו‪ .‬במקרה‪ ,‬אנו מכירים ידיד בנפש של הפקיד החרוץ יתר על המידה‪ .‬איש‬ ‫זה מסדר פגישה בה גם אני נוכח‪ .‬מניה וביה‪ ,‬הפקיד עובר להילוך אחורי‪.‬‬ ‫"סלח לי‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬אבל לא ידעתי שיש לנו ידידים משותפים‪ .‬בפנותי לסנט‪-‬סולפיס‪ ,‬ללא ספק‬ ‫הרחקתי לכת‪ .‬אבל מה אוכל לעשות‪ ,‬חשבתי שהיה לנו עניין בקבוצה חשובה…"‬ ‫"אמנם כן‪ :‬נפלת בתוככי תוככיה של קבוצת פלאטו‪ .‬עכשיו אבל חייבים להשתיק את כל זה‪".‬‬ ‫"אני אנסה‪ .‬מבחינתי‪ ,‬אין בעיות‪".‬‬ ‫"ומה מה עם סנט‪-‬סולפיס?"‬ ‫"זה יהיה הרבה יותר קשה…"‬ ‫ובעוד איש זה מוצא מהמסלול‪ ,‬אני מפעיל את הקשרים שלי בעלי מעמד בכיר בסנט‪-‬סולפיס‪.‬‬ ‫ובעודי מאמין‪ ,‬הנה‪ ,‬האש כובתה סופית‪ ,‬מוסרים לי שארבעה מפקחים מתעניינים בתיק‪:‬‬ ‫שמאחוריו‪ ,‬הריחו את נוכחותו של סאמי פלאטו‪.‬‬ ‫בחלוף החודשים‪ ,‬הם מרחרחים‪ ,‬מגרדים ורוגשים‪ .‬עד מהרה‪ ,‬הם מגלים שעסקות נדל"ן כבדות‬ ‫מתבצעות במסגרת הקבוצה‪ .‬בהדרגה‪ ,‬הם מטפסים אל חברות חשובות יותר‪.‬‬ ‫ידידי והקשרים שלי מדווחים לי על התקדמות החקירה‪ .‬הם מנסים לכבות את הרמץ‪ .‬למגינת‬ ‫הלב‪ ,‬בהנהלה המיסים הכללית‪ ,‬העניין חוזר ועולה יום אחר יום‪ .‬ופתאום‪ ,‬זו התבערה‪ .‬ההנהלה‬ ‫הכללית מחליטה לפתוח בפעולה מיוחדת‪ .‬מגייסים את המפקחים של כל המחלקים בפריז‪.‬‬ ‫מצרפים להם שניים או שלושה מבקרים תחת פיקודו של פקיד בשם פאסלאנד‪ ,‬שמוניטין יצא לו‬ ‫שאינו ניתן לשיחוד‪ .‬באותו יום ובאותה שעה‪ ,‬נערכות פשיטות בכל החברות שלי‪ .‬האש בוערת‬ ‫בחוזקה‪ .‬מאוחר מדי לכבות אותה‪.‬‬ ‫במה הואשמתי? שהייתי נוכל‪ ,‬המוח שמאחורי סדרת מבצעים עסיסיים יותר אחד ‪ -‬אחד‪.‬‬ ‫צר לי לחלוק על משמיצי‪ :‬מעולם לא הייתי נוכל‪ .‬נוכל לא מגשים דבר‪ :‬הוא סוחט כספים ובורח‬ ‫עמם‪ .‬אני לא עשיתי כן‪ :‬בניתי ושיפצתי עשרות בנינים בפריז‪ .‬בשום מקרה ארצה להיכלל בין‬ ‫הסוחרים‪-‬מוכרים בנדל"ן‪ ,‬הגונבים את כספי הציבור ולעולם אינם מספקים את הבניינים‬ ‫המובטחים‪ .‬כל הפעולות שבוצעו על ידי הקבוצה שלי אכן הביאו לסכסוכים עם רשויות המס‪ ,‬אבל‬ ‫אף רוכש לא נפגע‪ .‬על אף הרשעתי בבית המשפט; לא היה זה לכן כדין שהאשימו אותי‬ ‫בשותפות לדבר‪-‬עבירה עם "רבינו אימובילייר"‪ ,‬חברה אזרחית להשקעות וקופת חיסכון מורשית‪,‬‬ ‫שהיא אמנם רמתה את החוסכים שנתנו בה את אמונם‪.‬‬ ‫אני חייב לעמוד כאן על משפט ה"רבינו אימובילייר"‪ ,‬לו אני חייב כיום את החרפות של צרפת‬ ‫והוא המונע בעדי מלחזור לפריז‪.‬‬ ‫‪65‬‬ ‫הנכון הוא שבצענו מספר עסקות עם חברה זו ומכרנו לה שלושה או ארבעה בנינים כשהמכירה‬ ‫היוותה פחות משלושה אחוזים מהמחזור שלנו(‪ .‬אבל מעולם לא היינו מעורבים בהנהלה שלה ואף‬ ‫פעם לא נגעתי‪ ,‬מקרוב או מרחוק‪ ,‬בחסכון הציבורי‪.‬‬ ‫הוכיחו אותנו על שמכרנו לחברה זו בית‪-‬קולנוע‪" ,‬פאלא רושואר"‪ ,‬שקנינו‪ ,‬במאה ושלושים מיליון‬ ‫סנטימים על מנת למכרו למחרת בעבור מיליארד ושלוש מאות ושבעים מיליון פרנקים כבדים‪.‬‬ ‫האם בכלל מודעים לכך‪ :‬שהקניה נסבה על הקירות בלבד‪ ,‬בעוד שהמכירה על בנין משופץ‪ ,‬מתוקן‬ ‫ומסודר? לכך קוראים‪ ,‬במונחים מסחריים‪ ,‬מכירה במצב של השלמה עתידי‪.‬‬ ‫לא הייתה כל מעילה בעסקה זו‪ .‬לאחר שמחסירים ממחיר המכירה את מחיר הקניה ואת‬ ‫ההוצאות הנוגעות לעסקה בסדר גודל כזה )פיצויי פינוי ‪ -‬מיליון ושבע מאות אלף פרנקים חדשים‬ ‫‪ ,‬הוצאות בנקאיות ‪ -‬שש מאות אלף פרנקים ‪ ,-‬העבודות ‪ -‬שמונה מיליון פרנקים ‪ (-‬הפקנו רווח‬‫של מאה ותשעים מיליון סנטימים‪ .‬מסכום זה‪ ,‬יש עוד לנכות את ההוצאות הכלליות הקשורות‬ ‫במצבת כוח האדם‪ ,‬השגת רישיון בניה ושיפוץ‪ ,‬מציאת שוכרים למושכרים; היות וה"פאלא‬ ‫רושואר" נהפך גם למרכז מסחרי‪ ,‬ונדרשנו למצוא שוכרים לחנויות‪ .‬בקיצור‪ ,‬עסקה זו לא הייתה‬ ‫לאמתו של דבר רווחית בשבילנו‪.‬‬ ‫המשפט של "רבינו אימובלייר" התנהל בלעדי‪ :‬אני גורשתי מצרפת‪ .‬נשפטתי שלא בצדק לעשר‬ ‫שנות מאסר שלא בפני‪.‬‬ ‫באמצעותי‪ ,‬התכוונו לפגוע בשיטת הפעולה כולה של הקבוצה שלי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הודות לשיטה זו‬ ‫יכולתי לרכוש נכסים שמעולם לא היו שייכים לי באופן אישי‪ .‬אלה כוללים כמאה הגשמות בנדל"ן‬ ‫בפריז‪ :‬האולמות שרכשתי מ"בוסאק"‪ ,‬ברחוב קדא‪ ,‬המאכלסים כיום‪ ,‬שיא האירוניה‪ ,‬אלפיים עד‬ ‫שלושת אלפים פקידים של האוצר; ה"גומון פאלאס"‪ ,‬מספר בנינים ברחוב לפאייט‪ ,‬כיכר לה‬ ‫נאסיון‪ ,‬רחוב סבר‪ ,‬רחוב פאסי‪ ,‬שדרות וואגראם ורחוב סנט‪-‬ז'אק; אוסיף עוד מרכזים מסחריים‬ ‫ פאלא פיגאל‪ ,‬פאלא רושואר‪ ,‬מרכז אלזיה‪ ,‬פאסי דיפוזיון‪ ,‬דראגסטור נאסיון‪ ,‬מחוץ לפריז‪ ,‬בניתי‬‫את דוראנטי סנט‪-‬מור‪,‬המרכז המסחרי של גרו הורלוג' ברואן‪ ,‬הדראגסטור בשטרסבורג‪,‬‬ ‫הרזידאנס בסנט טרופז‪ .‬ובחוץ לארץ‪ ...‬אבל חוץ לארץ‪ ,‬זה עניין אחר‪.‬‬ ‫בהיות סכנות מרחפות באוויר‪ ,‬עזבתי את אדמת צרפת ועברתי לשוויץ‪ ,‬שכרתי "שאלא" בגשטאד‬ ‫ודירה הפונה לאגם ג'נבה‪.‬‬ ‫הקמתי את המרכז הבינלאומי של הקבוצה שלי בבירה ההלווטית‪ ,‬משם עקבתי אחר התפתחות‬ ‫המצב בצרפת‪ ,‬מעת לעת‪ ,‬טסתי לתל אביב‪ .‬ב‪ 1972 -‬ביקשתי את האזרחות הישראלית‪.‬‬ ‫זמן מועט לפני שעזבתי את פריז‪ ,‬קניתי בנין בשותפות עם אחד מידידי‪ ,‬סוחר בנכסים‪ .‬הבניין היה‬ ‫על שמו‪ ,‬לי היה רק ייפוי ‪ -‬כוח כדי שאהיה מכוסה במקרה של מוות‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬טלפנתי לידיד זה כדי לברר את מצב העסקים שלנו‪.‬‬ ‫"מכרתי את הבניין‪ ",‬אמר לי‪.‬‬ ‫"יכולת להגיד לי זאת!‪ ...‬בכמה?"‬ ‫"ידעתי שרצית עבורו חמש מאות מיליונים‪ .‬אני לכן מכרתי אותו בחמש מאות מיליונים‪".‬‬ ‫"בראוו!" קראתי‪.‬‬ ‫כיוון שקנינו אותו במאתיים מיליונים‪ ,‬הפעולה הייתה רווחית‪.‬‬ ‫"גבית את הכסף?" שאלתי‪.‬‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"אשלח מישהו אליך לקבל את חלקי במזומן‪ .‬כמה זמן דרוש לך כדי לרכז את הסכום?"‬ ‫מעברו השני של הקו השתררה דומיה‪ ,‬אחר הלה ענה‪:‬‬ ‫"לא אתן לך את חלקך כל עוד לא ביררתי את הבט המיסוי של הפעולה‪ .‬בינתיים‪ ,‬לכן‪ ,‬הכסף‬ ‫נשאר אצלי"‪.‬‬ ‫פתאום‪ ,‬התמלאתי חימה‪ .‬אני שונא שיסדרו אותי‪ .‬כאשר זה קורה לי‪ ,‬אני מסוגל להיות מרושע‪.‬‬ ‫"זה עיכוב בלתי‪-‬חוקי" אמרתי בקרירות‪" ,‬גניבה‪".‬‬ ‫"קרא לזה איך שתרצה‪ .‬עורך‪-‬הדין שלי אמר לי שאתה עלול להסתבך בבעיות‪".‬‬ ‫"אני רשאי לעשות בכספי כטוב בעיני! אתה יכול להחזיק בכחמישים מיליונים על חלקי כעתודה‬ ‫למיסים‪ ,‬אבל אני רוצה שתשלח לי את היתר‪".‬‬ ‫"לא‪ .‬אני מחזיק בכל‪".‬‬ ‫"בסדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני בא לקחת את הכסף "‬ ‫ביודעו שאיני יכול לחזור לצרפת‪ ,‬סוחר הנכסים הרשה לעצמו ללגלג‪:‬‬ ‫"הזהר! תאונה יכולה לקרות חיש‪-‬מהר‪"...‬‬ ‫החזרתי את השפופרת‪ .‬בקשתי משני ידידים להצטרף אלי‪ ,‬ובאישון לילה יצאתי לצרפת‪ .‬לא‬ ‫יכולתי להרשות שיסדרו אותי‪ ,‬לו גם פעם אחת בלבד‪ :‬שכן הדבר היה נודע ברבים וכהרף עין‬ ‫הייתי נבזז‪.‬‬ ‫חציתי את הגבול ביציאה מג'נבה‪ ,‬שם הביקורות לא היו מרובות‪ .‬הדרכון של דהומיי שימש אותי‬ ‫פעם נוספת‪.‬‬ ‫בשעה שש‪ ,‬הגעתי לפריז‪ .‬נגשתי מיד אל סוחר הנכסים‪ .‬הוא עצמו בא לפתוח‪ .‬משראה את שניצב‬ ‫בפניו‪ ,‬נהיה לבן ולא יכול להוציא הגה‪ .‬עוד מעט והיה מתעלף‪.‬‬ ‫‪66‬‬ ‫אשתו הופיעה‪ .‬היינו חברים טובים; התחבקנו כמו לחם טוב‪ ,‬לאחר מכן הסברתי לה שבעלה נמצא‬ ‫במבוכה קלה‪.‬‬ ‫היא הביאה קפה ונסתלקה‪ .‬נתתי לו כמה טפיחות קלות כדי להחזירו לאיתנו‪.‬‬ ‫"אל תיבהל‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אני רוצה‪ ,‬את מאתיים וחמישים המיליונים שלי‪ .‬אמרתי אל נכון מאתיים‬ ‫וחמישים‪ :‬אני שוב לא משאיר לך עתודה‪ .‬אתה יותר מדי בלתי‪-‬ישר‪ ,‬אם יהיו לך בעיות עם‬ ‫המיסים‪ ,‬הסתדר לשלם אותם לבדך‪".‬‬ ‫"אין לי את הכסף‪ ",‬גמגם סוחר הנכסים‪.‬‬ ‫"אני רוצה אותו בשעה שתיים אחר‪-‬הצהריים בדיוק‪".‬‬ ‫"זה בלתי אפשרי"‬ ‫"הסתדר…איפה שמת את הכסף?"‬ ‫"השקעתי אותו‪".‬‬ ‫"לא אכפת לי" אמרתי‪" .‬עשה שטרות‪ ,‬נגב את הכלים‪ ,‬לווה מחברים‪ ,‬שדוד בנק אבל הבא לי את‬ ‫הכסף בשעה שתיים‪ .‬אם אתה משלם‪ ,‬אשכח את הסיכונים שהערמת עלי בזה שהכרחת אותי‬ ‫לבוא לפריז‪ .‬ולא‪ ,‬תהינה לך צרות‪".‬‬ ‫הוא הסתכל בי‪ ,‬המום‪.‬‬ ‫"במקומך‪ ,‬הייתי נזהר‪ ",‬המשכתי‪" .‬כעת‪ ,‬אני הולך‪ ,‬ואטלפן לך בצהריים‪".‬‬ ‫"יש‪,‬לי מאתיים וארבעים מיליונים‪ ",‬אמר סוחר הנכסים‪" .‬זה כמעט כל הסכום…"‬ ‫"מאתיים וחמישים‪".‬‬ ‫מסרתי לו את הכתובת של ידידים אצלם חשבתי לחכות‪.‬‬ ‫בשעה האמורה‪ ,‬שותפי לשעבר הביא לי את החלק שהגיע לי‪.‬‬ ‫חמש שנים לאחר מכן בא לבקר אותי בישראל‪.‬‬ ‫"אני רוצה לשאול אותך שאלה המסתובבת בראשי זה זמן רב‪ ",‬אמר‪" :‬מה היית עושה לולא נתתי‬ ‫לך את הכסף?"‬ ‫"כלום‪ .‬לא היו לי תוכניות מפורטות‪ .‬אבל הייתי בטוח שאמצע דרך להכריח אותך לשלם‪ .‬החשוב‬ ‫היה לא מה שהייתי יכול לעשות אלא שאתה תהיה חייב להתנהג כשורה‪ .‬אל תשכח שמי שיש לו‬ ‫כוח הרתעה אמיתי לא נזקק להשתמש בו‪".‬‬ ‫לא השתעממתי בג'נבה‪ ,‬אבל טרוף העסקים לא הרפה ממני‪.‬‬ ‫למגינת הלב‪ ,‬הרבה דלתות היו נעולות בפני באירופה‪ ,‬וישראל סבלה יותר מדי מהמשבר כדי‬ ‫שתהיה שטח מתאים‪ .‬החלטתי לכן לחקור את היבשת האמריקאית‪ .‬במטרה זו‪ ,‬שלחתי את אחד‬ ‫מעוזרי‪ ,‬שהתמחה בנדל"ן‪ ,‬לוונצואלה‪ .‬הטלתי עליו לפקוד את המגרשים למכירה‪ ,‬לגלות את‬ ‫עורכי‪-‬הדין הטובים ביותר בקאראקאס‪ ,‬ללמוד את רישיונות הבניה‪ ,‬חוקי המס‪ ,‬תקופות‬ ‫האשראי והבניה‪ ,‬והחקיקה בעניין מכירות הנדל"ן‪ .‬חודשיים לאחר מכן הצטרפתי אליו‪.‬‬ ‫הוא קיבל אותי בשדה התעופה‪ .‬על אף ארבע‪-‬עשרה שעות הטיסה שהיו מאחורי‪ ,‬נראה מצבי‬ ‫האישי טוב משלו‪.‬‬ ‫"העסקים לא מסתובבים כמו שצריך?" שאלתי אותו כשהבחנתי בפניו החוורות‪.‬‬ ‫"העסקים‪ ,‬כן‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬זה אפילו נפלא…"‬ ‫"מה צולע?"‬ ‫"הנשים‪ :‬מזה חודשיים‪ ,‬לא פגשתי אף אחת‪".‬‬ ‫"אין מועדונים? מה אתה עושה בערבים?"‬ ‫"אני שותה תה בחדר שלי‪ .‬כל המועדונים הם פרטיים‪ :‬אי אפשר להיכנס‪".‬‬ ‫נסענו לטאמאנאקו‪ ,‬המלון היפה ביותר בקאראקאס‪ .‬בטרקלין התנוססה מודעת פרסום של‬ ‫כוכבת יפה כמו אלה‪ .‬תריסר נשים צעירות התבוננו בה תוך שהן מפטפטות‪.‬‬ ‫"ואתה אומר שאין נשים!" קראתי‪.‬‬ ‫"הן באו מקולומביה לסדרה של הופעות מיוחדות‪".‬‬ ‫"איפה מתקיימות הופעות אלה?"‬ ‫"במועדון של המלון‪".‬‬ ‫"ולא הזמנת שולחן?"‬ ‫"הכל תפוס מזה חודש‪ ",‬ענה העוזר שלי כשהוא נאנח‪.‬‬ ‫"טפל במזוודות‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫ירדתי למועדון‪ .‬המלצר הראשי קרב‪.‬‬ ‫"אני מבקש שולחן להערב‪ .‬נהיה שלושה‪".‬‬ ‫הלה הסתכל בי כשהוא מחייך מהצד‪.‬‬ ‫"זה הכל?"‬ ‫הצבעתי על שולחן מול רחבת הריקודים‪.‬‬ ‫"אני רוצה את זה‪".‬‬ ‫"זה בלתי אפשרי‪ :‬השולחן הזה הוא של שר הפנים‪".‬‬ ‫שלפתי שטר של מאה דולר מארנקי‪ .‬הוא לקחו מיד‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫"נעשה את הדרוש‪ ",‬אמר בהשתחוו בפני‪.‬‬ ‫אותו ערב‪ ,‬הוא קיבל את פני כאילו אני מורם‪-‬מעם‪ .‬נתיישבנו לא הרחק מהשר ועוזריו‪.‬‬ ‫הצגת הריקודים החלה‪ .‬בין הרקדניות‪ ,‬הבחנתי באחת שעשתה עלי רושם רב ביופייה הנדיר‪.‬‬ ‫קראתי למנהל המועדון‪.‬‬ ‫"מי זו?" שאלתי‪.‬‬ ‫"שמה כרמלה‪ .‬היא בת עשרים ושלוש או עשרים וארבע‪ .‬היא מנהלת את הלהקה‪".‬‬ ‫התבוננתי בכרמלה‪ .‬לכל אורך המופע שלה‪ ,‬לא פסקנו מלהסתכל זה בעיניה של זו‪ .‬לאחר שעזבה‬ ‫את הבמה‪ ,‬נגשתי אליה בתא שלה‪ .‬להפתעתי הרבה‪ ,‬היא דברה צרפתית‪.‬‬ ‫"אני מאוהב בך" אמרתי‪.‬‬ ‫היא הסתכלה בי בתדהמה‪.‬‬ ‫"זה לא ייתכן‪"...‬‬ ‫"אני סבור שכן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אני חייב לראותך שוב‪".‬‬ ‫היא באה לשתות כוסית ליד השולחן שלי‪ ,‬וקראה למנהל המועדון‪:‬‬ ‫"שאל את ידידך איזו בחורה הוא רוצה‪".‬‬ ‫המנהל פנה אלי‪:‬‬ ‫"פרט למובילה‪ ,‬איזו בחורה רוצה אתה?"‬ ‫הסתכלתי הישר לעיניים של כרמלה ואמרתי‪:‬‬ ‫"אותך‪".‬‬ ‫היא כנתה אותי 'דיאבלו'‪.‬‬ ‫בילינו את הלילה ביחד‪ .‬למחרת היא אמרה לי‪:‬‬ ‫"אני מציעה לך עסקה‪ .‬אני נשארת כאן עשרים וארבעה יום‪ .‬יודעת אני שלא נתחתן ושלא נחיה‬ ‫ביחד‪ .‬אבל אני רוצה את עשרים וארבעה הימים האלה רק לעצמי‪ .‬אסור לך לגעת בבחורה‬ ‫מהבחורות שלי‪".‬‬ ‫עמדתי )כמעט( בדיבורי‪.‬‬ ‫כך חלפו השעות הראשונות שלי בקאראקאס‪ .‬לא נזקקתי ליותר משבוע כדי לרכוש ידידים‪,‬‬ ‫להיכנס למקומות הכי שיק של הבירה ולהבין שוונצואלה התאימה לי כמו כפפה‪ .‬זו הייתה‬ ‫מדינה אידיאלית לאדם כמוני‪ .‬מצאתי בה בדיוק את אותה אווירה כמו בפריז בשנת ‪ .68‬האנשים‬ ‫היו תמימים והגונים‪ ,‬הססנים בתחום הנדל"ן‪ .‬השוק היה למי שייקח אותו…‬ ‫התחברתי עם הבנק "רויאל דו וונצואלה" )שמנהלה נהיה ידידי(‪.‬‬ ‫רכשנו בצורה מאסיבית‪ ,‬לפעמים בכפליים מהמחירים הנהוגים‪ .‬השתמשתי בעת ובעונה אחת‬ ‫בשיטות הקלאסיות ביותר ובטכניקת פלאטו‪-‬שרון‪ .‬כבדתי את החוקים אולם לא היססתי‬ ‫להשתמש בבקשיש‪ .‬הודות לכך‪ ,‬קיבלתי מהר מאד את אישורי הבניה להם נזקקתי‪ .‬פיתחתי את‬ ‫תוכניותי בכל המהירות ודרשתי לחתום על החוזים בו ברגע ששותפי ואני הגענו להסכמה‪ .‬עבדתי‬ ‫ללא הפסקה עם עורכי‪-‬הדין‪ ,‬כשאני כופה עליהם קצב פרוע‪ ,‬בלתי מקובל במדינה זו‪ .‬אילצתי את‬ ‫האדריכלים להכין את התוכניות שלהם תוך ארבעה חודשים‪ .‬לימדתי אותם שככל שעובדים מהר‬ ‫יותר‪ ,‬מרוויחים יותר כסף‪.‬‬ ‫וככה‪ ,‬הקדמנו בהרבה את המתחרים שלנו‪ .‬ובעוד השערים מתפוררים באירופה‪ ,‬צברתי מחדש‬ ‫הון עתק באמריקה הדרומית‪.‬‬ ‫מוונצואלה עברתי לברזיל‪ .‬פגשתי את רוונגה‪ ,‬ועשינו יחד עסקים גדולים מאד‪ ,‬בין היתר בסאו‬ ‫פאולו שם בנינו חמשת אלפים דירות שמומנו על ידי המדינה על מגרש של מיליון מטרים רבועים‬ ‫)בניגוד לאי אלו פעולות שלי בפריז‪ ,‬הקפדתי שלא לחרוג כאן ממסגרת החוק(‪.‬‬ ‫לאחר שהשקעתי עשרים מיליון דולר בקאראקאס ושלושים מיליון דולר בברזיל‪ ,‬עברתי לניו‪-‬‬ ‫יורק‪ ,‬ובעבור חמישה מיליון דולרים‪ ,‬רכשתי שם את ה"רויאל מנהטאן"‪ ,‬מלון בן אלף שלוש מאות‬ ‫וחמישים חדר‪ ,‬גדול פי שניים מה"הילטון"‪ .‬הייתי הבעלים היחיד שלו‪ .‬ב‪ ,1977 -‬מכרתי אותו‬ ‫בשנים‪-‬עשר מיליון דולר לקבוצה אמריקאית )היום הוא שווה חמישים מיליון דולר(‪.‬‬ ‫באותן זמן‪ ,‬נפטרתי מחלק מנכסי‪ :‬כמעט כל נכסי באמריקה המרכזית וחלק גדול מאלה שרכשתי‬ ‫בניו יורק‪ .‬אחר‪ ,‬החלטתי להתיישב סופית בתל אביב‪ .‬חשתי את הצורך לגלות מחדש את שורשי‪,‬‬ ‫לחיות בארץ אבותיי‪ .‬ללא ספק הייתי זקוק לחמוק לתוך משפחה‪.‬‬ ‫אני עוד זוכר ‪ -‬ואזכור תמיד ‪ -‬את בואי לישראל‪ .‬אותו ערב סעדנו ושתינו שמפניה מעל לים‬ ‫התיכון‪ .‬התרווחתי בכורסה שלי‪ ,‬כשאני מסתכל בים דרך החלון‪ .‬אורות החוף הבריקו כמו‬ ‫ענק פנינים עצום‪ .‬מיכלית נפט עגנה מול מלון הילטון‪ .‬ואחר‪ ,‬פתאום‪ ,‬הייתה זו תל אביב‪ .‬טסנו‬ ‫מעל לגגות השטוחים של העיר‪ .‬חשתי ברגש השלווה של החוזר לביתו‪ ,‬אני שהייתי זמן כה רב חסר‬ ‫מולדת‪ .‬האמנתי‪ ,‬אז‪ ,‬שאני מציב נקודה סופית לקריירת ההרפתקן שלי‪ .‬אבל זו הייתה רק נקודת‪-‬‬ ‫השמטה…‬ ‫‪68‬‬ ‫חבר כנסת בארצי‬ ‫‪69‬‬ ‫באירופה ובאמריקה‪ ,‬פגשתי הרבה אנשי עסקים קשוחים עד כדי אימה‪ ,‬ולפעמים אנשים רחבי‪-‬‬ ‫לב‪ .‬אולם אף פעם לא ראיתי אותם מפעילים את כל כוחותיהם למען מטרה עבורה היו מוכנים‬ ‫לתת את חייהם‪ .‬תערובת זו של יעילות ולב‪ ,‬אותה מצאתי בישראל‪ ,‬אצל רב‪ ,‬הרב אוליפן‪ ,‬שהיה‬ ‫הן איש עסקים יוצא מן הכלל והן אדם קדוש‪ .‬הרב אוליפן הטביע בי את חותמו לכל החיים‪.‬‬ ‫הוא דאג לילדים מקופחים‪ .‬ארגן נשפים בניו יורק אליהם הוזמנו האמריקאים העשירים ביותר‪,‬‬ ‫בנקאים‪ ,‬תעשיינים‪ ,‬בעלי הון‪ ,‬ולאחר שנאם בפניהם‪ ,‬ביקשם לעבור לקופה‪ .‬הפירות של מגביות‬ ‫אלה היו מיועדות למוסדות דתיים יהודיים‪.‬‬ ‫זמן מועט לאחר בואי לישראל‪ ,‬ביקשני הרב אוליפן להתלוות אליו לניו ‪ -‬יורק הוא בנה על עזרתי‬ ‫כדי לאסוף הון לטובת המוסדות שלו‪.‬‬ ‫היתה לנו הצלחה כבירה באמריקה‪ .‬בכל פעם‪ ,‬הרב נשא נאום וסיים אותו במילים אלה‪:‬‬ ‫"האדון פלאטו פותח את המגבית בהמחאה על מאה אלף דולר‪".‬‬ ‫וכל פעם אספנו מיליון דולר‪ .‬בגמר הכנס‪ ,‬אוליפן החזיר לי את ההמחאה שלי‪ .‬למחרת‪ ,‬בכנס הבא‪,‬‬ ‫נתקבלתי על ידי חמישים רבנים וכמה מאות ילדים שנופפו בדגלונים לכבודי‪" :‬ברוך הבא‬ ‫פלאטו שרון"‪.‬‬ ‫אמרתי לאוליפן‪:‬‬ ‫"אני מתבייש שחולקים לי כבוד רב כל כך בעוד שאתה הוא שעשית את הכל‪".‬‬ ‫הוא ענה על כך‪:‬‬ ‫"הודות לעזרתך‪ ,‬אאסוף מיליוני דולרים שישמשו להזנת ילדים עניים‪ .‬בהשוואה לכך‪ ,‬מה עולה לך‬ ‫שקר קטן? זאת הרי יכול אתה לעשות למעננו‪ ,‬לא כן?"‬ ‫עשיתי זאת‪ .‬תחילה בארצות הברית‪ ,‬אחר כך בשוויץ )שם אספנו מיליוני דולרים(‪ .‬כאשר סיימנו‬ ‫את הסיור שלנו‪ ,‬אמר לי הרב אוליפן‪:‬‬ ‫אתה עזרת לי כל כך הרבה שאתן לך מתנה‪ .‬אני מכניס מיליון דולר אלה לחשבון הבנק שלך‪.‬‬ ‫כשנחזור ארצה‪ ,‬תעניק לי כתרומה באופן רשמי‪ .‬ככלות הכל‪ ,‬אם התורמים שלנו שלמו במזומנים‪,‬‬ ‫זה היה משום שלא רצו לחשוף את זהותם‪.‬‬ ‫בחזרה בישראל‪ ,‬ערכתי נשף גאלה גרנדיוזי בהילטון בירושלים לכבודו של וויליאם סימון‪ ,‬שר‬ ‫האוצר של ריצ'רד ניקסון‪ ,‬שזכה בתואר דוקטור כבוד של האוניברסיטה בירושלים‪ .‬בגמר הערב‪,‬‬ ‫גרמתי סנסציה כשמסרתי לו המחאה על מיליון משוכה על חשבוני האישי‪ ,‬על מנת שייעד את‬ ‫הסכום לארגוני צדקה יהודיים במרוקו‪.‬‬ ‫עד היום‪ ,‬איש לא ידע שההמחאה המופלאה הזאת לא היתה אלא סילוק של הפקדה ‪ -‬אפילו לא‬ ‫הנשיא ניקסון ששלח מכתב תודה‪ .‬מובן מאליו שרוחב ליבו של פלאטו שרון התנוסס בכותרות‬ ‫שמנות בעמודים הראשיים של העיתונות הישראלית…‬ ‫כשאני מנצל את השתפכות הסימפטיה שירדה עלי בעקבות המעשה שלי‪ ,‬פרסמתי ספר קטן בשם‬ ‫'האינטרנציונל של אזרחי ישראל'‪ .‬הצעתי בו שליהודים בעולם כולו תהיה הזכות לשאת דרכון‬ ‫ישראלי‪ .‬בבחירות‪ ,‬כך כתבתי‪ ,‬יציגו יהודים מהתפוצות את המועמדות שלהם‪ ,‬ואם ייבחרו‪ ,‬ישבו‬ ‫במדינת ישראל‪ .‬בדרך זו הכנסת תיהפך למוסד מייצג של כל יהודי תבל‪.‬‬ ‫רעיוני גרם לשפיכת הרבה דיו‪ .‬העיתונים הקדישו לו עמודים שלמים‪ .‬ספרי תורגם בעולם כולו‪.‬‬ ‫למעט בצרפת שם פשוט אסרו לפרסם ולהפיץ אותו‪ :‬סברו שהוא מרגיז ומתגרה יתר על המידה‪.‬‬ ‫לפחות זו הייתה טענת הרשויות‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬היתה לכך סיבה אחרת‪ :‬יום אחד ב‪,1975 -‬‬ ‫ארבע שנים לאחר שעזבתי את המשושה‪ ,‬מר פוניטובסקי אשר היה שר הפנים‪ ,‬התערב אצל‬ ‫השופט החוקר שהיה ממונה על תיק פלאטו כדי שיוציא פקודת מעצר בינלאומית‪.‬‬ ‫במשך יותר משנה‪ ,‬כל המפלגות הפוליטיות התלבטו בשאלת הסגרתי או אי ‪ -‬הסגרתי לצרפת‪.‬‬ ‫ב‪ ,1977 -‬בא אירוע לשרת עניני‪.‬‬ ‫בינואר של שנה זו‪ ,‬משטרת צרפת עצרה את אבו דאוד‪ .‬אחד מראשי אשף‪ ,‬שנאשם‪ ,‬בארגון רצח‬ ‫הספורטאים היהודים במינכן‪ .‬מיד‪ ,‬מדינת ישראל בקשה את הסגרת הטרוריסט‪ .‬אני נגשתי‬ ‫לאולפני הטלוויזיה כדי להצהיר הצהרה‪ .‬ולפני מיליוני צופים המומים‪ ,‬הכרזתי שאני מוכן לחזור‬ ‫לצרפת אם אבו דאוד יוסגר לידנו‪ .‬אך גמרתי לדבר כשעיתונאי "אי‪.‬בי‪.‬סי" ו"סי‪.‬בי‪.‬סי" באו‬ ‫לראיין אותי‪ .‬באותו ערב הופעתי לפני ארבע‪-‬עשרה רשתות טלוויזיה‪.‬‬ ‫בפחות משעה נהייתי למיטיב‪ ,‬היהודי הנדיב ביותר בישראל הלה שלא היסס לתרום מיליון דולר‬ ‫למוסדות דתיים‪ ,‬שהיה בכל מקום כדי לשרת את המדינה‪ ,‬שהשקיע השקעות‪ ...‬והנה רוצים‬ ‫להחליף יהודי זה ברקב כמו אבו דאוד?‬ ‫דעת‪-‬הקהל נתרגשה‪ .‬המונים געשו למעני‪ ,‬הפגנות‪' :‬לעולם לא נרשה שפלאטו שרון יעזוב!' זעקו‬ ‫האנשים‪ .‬והודות לפרסומת בלתי צפויה זו‪ ,‬כעבור חמישה‪-‬עשר יום‪ ,‬חברי הכנסת‪ ,‬בישיבה שלא‬ ‫מן המניין‪ ,‬הצביעו נגד הסגרתי )ששים ושניים קולות מתוך מאה ועשרים(‪.‬‬ ‫בתום הישיבה‪ ,‬פגשתי במנחם בגין במסדרונות הכנסת‪ .‬בגין היה אז ראש האופוזיציה‪ .‬היה זה‬ ‫הוא שדרש ששאלת הסגרתי תדון בכנסת‪ .‬הוא ניגש אלי‪ ,‬הושיט לי את היד ואמר‪:‬‬ ‫"ברוך הבא‪ ,‬שמואל פלאטו שרון‪ .‬אתה צריך להצטרף אלינו…"‬ ‫‪70‬‬ ‫בחזרה בביתי‪ ,‬התרוצץ משפט קטן זה במוחי‪ .‬שאלתי א עצמי למה‪ ,‬ככלות הכל‪ ,‬לא אנסה את‬ ‫מזלי בפוליטיקה‪ .‬אבל ידעתי שאהיה פוליטיקאי קצת מנוול ‪ -‬אבל האם כולם אינם כאלה? ויתר‬ ‫על כן‪ ,‬לא האמנתי שהטהורים עוזרים לעם‪ ,‬על אף‪ ,‬שבאותה עת‪ ,‬אנשי המופת שלי נקראו קנדי‪,‬‬ ‫דה גול‪ ,‬ובישראל‪ ,‬בגין )שהיה הקנדי הלאומי שלנו‪ ,‬ללא היופי ‪ -‬אבל עם מראה כזה של יהודי‬ ‫מהשטטל שידע להלהיב את ההמונים(‪.‬‬ ‫כשאני נדחף על ידי בגין‪ ,‬החלטתי לבסוף להציג את מועמדותי לכנסת‪ .‬ארגנתי את מערכת‬ ‫הבחירות במלא הקצב ‪,‬כיוון שרציתי להפיק תועלת מהמוניטין שלי‪ .‬ולבסוף‪ ,‬נבחרתי‪.‬‬ ‫בהצבעה הבאה‪ ,‬שנסבה על בחירת יושב ראש הכנסת‪ ,‬נבחר שמיר הודות לקול שלי‪ .‬וכאשר היה‬ ‫לראש ממשלה‪ ,‬בגין חצה את המון תומכיו כדי לבוא לברך אותי‪ .‬הייתי האדם הראשון לו לחץ את‬ ‫היד אחרי המינוי שלו‪ .‬והוא אמר לי‪:‬‬ ‫"כעת‪ ,‬אתה לומד עברית‪".‬‬ ‫אחראים בליכוד הציעו לי לעסוק בכספי המפלגה‪ .‬בתמורה לשרות זה דנו בהקמת משרד לאומי‬ ‫לשיכון שאני אמור הייתי להיות המנהל הכללי שלו‪ .‬אבל‪ ,‬מתוך דאגה לעצמאות וגם משום‬ ‫שעסקי העסיקו אותי דיו‪ ,‬סירבתי‪ .‬מה שלא מנע בעדי כפי שמותר להניח‪ ,‬להעביר כספים לליכוד‪.‬‬ ‫זמן קצר אחרי בחירתו‪ ,‬העביר מנחם בגין חוק על ההסגרה‪ ,‬שנודע כחוק פלאטו שרון‪ .‬אחר נסע‬ ‫לניו יורק לאשר את הסכמי "קמפ דוויד"‪ .‬בחזרו‪ ,‬כל השרים ומנהלי משרדי הממשלה קבלו‬ ‫את פניו‪ .‬הוטל עלי למסור לו את מדלית הזהב של העיר תל אביב‪ .‬אלפי ילדים נכחו‪ .‬בגין‪ ,‬למגינת‬ ‫הלב‪ ,‬חייב היה להמשיך ישירות לירושלים כדי לשאת נאום בפני הכנסת; הוא לא יכול היה‬ ‫להיעצר אצל אלפיים הילדים האלה‪ ,‬שמתוך מפח נפש‪ ,‬חפשו אליל אחר‪ .‬הם הסתערו עלי כשהם‬ ‫זועקים‪" :‬פלאטו‪ ,‬אתנו!" הצטרכתי ללחוץ להם את היד‪ ,‬לחבק אותם‪ ,‬לחתום אוטוגרפים על‬ ‫תעודות שהגישו לי ‪ -‬דפי נייר‪ ,‬דגלים‪ ,‬ידיים‪ ,‬גופיות …‬ ‫בגמר הטכס הזה‪ ,‬שר התחבורה הצהיר‪" :‬פלאטו שרון אינו פוליטיקאי אלא כוכב כדורגל!"‬ ‫כשדבריו אלה נמסרו לי‪ ,‬בקשתי ממנו הסבר‪ .‬והוא השיב‪:‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אוהבים אותך כמו כוכב‪ .‬אבל הזהר‪ ,‬פלאטו‪ :‬בבחירות הבאות‪ ,‬יחבקו אותך‪ ,‬ירוצו אחריך‪,‬‬ ‫יבקשו אוטוגרפים ממך אבל לא תבחר מחדש‪ :‬העם לעולם לא מצביע בשביל כוכב‪".‬‬ ‫הצטרכתי להקשיב לשר התחבורה‪ .‬שהרי עד מהרה התחלתי להתייחס לעצמי ברצינות יתרה‪.‬‬ ‫ראיתי את עצמי כאילו אני משיח חדש‪ .‬חשבתי שבחמש השנים שתבואנה אחזיק בכל עמדות‬ ‫השלטון‪ .‬הנכון הוא שמידת הפופולאריות שלי היתה בשיאה‪ .‬זמן מועט לאחר שנבחרתי‪ ,‬נערך‬ ‫סקר באלפיים בתי‪-‬ספר במדינה‪ .‬שאלו את הילדים למי רצו להדמות מאוחר יותר‪ .‬בגין הגיע‬ ‫למקום הראשון… כשהוא מקדים אותי בדבר של‪-‬מה‪-‬בכך‪ .‬אבל אני הייתי כוכב‪ ,‬ולאמיתו של‬ ‫דבר‪ ,‬לא יתכן שפוליטיקאי יהיה כוכב ‪ -‬אלא אם כן הוא נעשה כזה לאחר שיצא לו שם )כמו בגין(‪.‬‬ ‫העם לא מצביע עבור אדם רק משום שהוא פופולארי‪ .‬ממנו‪ ,‬מצפים לדבר אחר מאשר תמונה‬ ‫בלבד‪ ,‬שתהיה סימפטית ככל שתהיה‪ .‬כיוון שלא שמעתי לשר התחבורה‪ ,‬נכשלתי בפוליטיקה‪.‬‬ ‫בתחום זה‪ ,‬הקריירה שלי התגלגלה לעבר תהומות שלא שיערתין‪ .‬אבל איש פוליטי אינו נעלם‬ ‫באמת אלא ארבעים שנה לאחר מותו‪ ...‬ואני הייתי עוד צעיר‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫* שמואל פלאטו שרון נושא נאום במשכן הכנסת‪.‬‬ ‫‪72‬‬ ‫שוק המרגלים‬ ‫‪73‬‬ ‫ב‪ ,1978 -‬כשעוד הייתי חבר‪-‬כנסת‪ ,‬ביקרו אצלי בני‪-‬זוג אלמונים‪ .‬האדון והגברת מרכוס באו‬ ‫במיוחד מחיפה לראות אותי‪.‬‬ ‫אנשים אלה נזקקו לי‪ :‬בנם היה אסור במוזמביק‪.‬‬ ‫"למה פניתם אלי?" שאלתי אותם‪.‬‬ ‫"משום שמוזמביק נמצאת תחת מרות קומוניסטית‪ .‬לא נעלם מאיש בישראל שיש לך קשרים עם‬ ‫הרוסים‪".‬‬ ‫כשחייתי בצרפת‪ ,‬בנק "פאריבא" ארגן שליחויות לחוץ לארץ לאנשי‪-‬עסקים‪ .‬באחת מנסיעות אלה‪,‬‬ ‫נפגשתי עם עתונאי מערבי שהיה ברשימת מקבלי השכר של הק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬הודות לו‪ ,‬הכרתי את וולפגנג‬ ‫פוגל‪ ,‬עורך‪-‬דין מזרח‪-‬גרמני ידוע מאד ובעל מעמד בחוגים הממשלתיים הרוסים‪ .‬באותה תקופה‬ ‫עשו הרוסים מאמץ כביר להכניס שיטות בניה מתוחכמות לברית‪ -‬המועצות‪ .‬הממונה על יצירת‬ ‫הקשר עם קבלני בנין זרים היה אדם בשם וויקטור לואיס‪ ,‬אישיות מרכזית בק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬שעבד‬ ‫כעיתונאי בסוכנות הידיעות "טאס"‪ .‬הכרנו זה את זה‪ ,‬והתחלנו לעבוד ביחד‪ .‬במשך שנים בנתה‬ ‫הקבוצה שלי שיכונים זולים בפרברי מוסקבה ובערים אחרות בברית המועצות‪ .‬מעולם לא‬ ‫העלמתי קשרים אלה‪.‬‬ ‫"מה קרה לבנכם?" שאלתי את בני‪-‬הזוג מרכוס‪.‬‬ ‫האם הסבירה לי שהבן נסע לדרום‪-‬אפריקה‪ ,‬ונשא שם יורשת צעירה ועשירה‪ .‬החותן שלו נתן לו‬ ‫במתנה מטוס קטן בו ערך טיסות תכופות בין רודזיה ודרום‪-‬אפריקה‪ .‬באחת הטיסות האלה‪,‬‬ ‫חיילי מוזמביק ירו על המטוס‪.‬‬ ‫"בני נאלץ לבצע נחיתת אונס‪ .‬נפגע על ידי שני כדורים בכתף‪ .‬גיסו‪ ,‬שהיה עמו במטוס‪ ,‬נהרג‪".‬‬ ‫"היודעים אתם היכן נמצא בנכם?" שאלתי‪.‬‬ ‫"בבית‪-‬הסוהר‪".‬‬ ‫"לפחות אנו מקווים שכך הוא‪, ".‬‬ ‫"אנו בלי ידיעות ממנו זה שנה וחצי‪ ",‬הוסיף האב‪" .‬מוזמביק מסרבת להעביר לנו מידע‪".‬‬ ‫"האם שלחתם שליח לשם?"‬ ‫"כן‪ :‬עורך‪-‬דין שאיש לא רצה לקבל‪",‬‬ ‫נתתי לדומיה להשתרר לרגע‪-‬קט‪ .‬האם‪ ,‬הביטה בי‪ ,‬אחר‪ ,‬ספקה ידיה והתחננה אלי לעזור לה‪.‬‬ ‫"חכו לי כאן‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫עברתי לחדר אחר וטלפנתי לוולפגנג פוגל‪ .‬סיפרתי לו על מקרה משפחת מרכוס כשאני מעמיד פנים‬ ‫כאילו הם ידידי בנפש‪.‬‬ ‫"האם זה חשוב בשבילך?"‪ ,‬שאל עורך‪-‬הדין‪.‬‬ ‫"הכרחי‪".‬‬ ‫"השאר על הקו‪ .‬אני מטלפן למוזמביק‪".‬‬ ‫"זה ייקח הרבה מאד זמן!"‬ ‫"לא‪ ,‬יש לי קו ישיר‪ .‬טלפון אדום‪ .‬אל תנתק‪"...‬‬ ‫המתנתי במשך עשרים דקות‪ .‬אחר שמעתי את הקול של וולפגנג פוגל‪.‬‬ ‫"המרכוס שלך חי‪ .‬הוא נמצא בתא המיועד לנידונים למוות‪".‬‬ ‫"חייבים לעשות משהו‪"...‬‬ ‫"לא חיכיתי לך‪ :‬מעבירים אותו עוד היום לבית‪-‬סוהר רגיל‪".‬‬ ‫"זה הכל?"‬ ‫וולפגנג פוגל השמיע קול לגלוג קטן‪.‬‬ ‫"זה כבר לא רע‪ .‬הוא חי בתא שגובהו לא עולה על מטר שלושים‪ .‬מאז שנה וחצי הוא לא עמד על‬ ‫רגליו אפילו פעם אחת‪ .‬האמן לי‪ :‬הוא עומד לגלות את גן העדן‪".‬‬ ‫נזדעזעתי‪ .‬חזרתי לחדר הסמוך‪ ,‬וכשאני פוסע לעבר הגברת מרכוס‪ ,‬אמרתי לה‪:‬‬ ‫"אימא‪ ,‬בנך חי!"‬ ‫היא קמה ממושבה ובאה אלי‪ ,‬ידיה מושטות‪ .‬האב הביט בתקרה‪ .‬הוא בכה בדומיה‪.‬‬ ‫"אתה תשחרר אותו?"‬ ‫אני מבטיח לכם שאעשה ככל יכולתי‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬טלפנתי לעורך‪-‬הדין המזרח‪-‬גרמני‪ .‬הוא הודיע לי שרחצו והאכילו את מרכוס‪.‬‬ ‫"נדמה שלא היה יפה למראה‪ :‬במצב התערערות מוחלט‪".‬‬ ‫"אני רוצה את הבחור הזה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"זה לא יהיה קל‪ ",‬ענה‪.‬‬ ‫"אני רוצה אותו‪ ",‬חזרתי‪.‬‬ ‫"ננסה‪ .‬אך אנשי מוזמביק אינם נוחים לבריות‪"...‬‬ ‫"טלפן לי עם היוודע לך משהו‪ .‬ואל תשכח‪ :‬אני רוצה אותו‪".‬‬ ‫עוד בשעות אחר‪-‬הצהריים של אותו יום‪ ,‬וולפגנג פוגל‪ ,‬התקשר אלי שוב‪:‬‬ ‫"הם מסכימים להחליפו במישהו‪",‬‬ ‫"מי?"‬ ‫"אדע זאת בעוד ארבעים ושמונה שעות‪",‬‬ ‫‪74‬‬ ‫כעבור יומיים‪ ,‬וולפגנג פוגל הודיע לי שמרכוס הצעיר ישוחרר אם קולונל תומסון אחד ישוחרר‬ ‫מבתי‪-‬הסוהר האמריקאים‪.‬‬ ‫"מיהו הקולונל הזה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"אמריקאי שעבד עבורנו‪ .‬מתוך אידיאולוגיה טהורה‪ .‬הוא נחשף ונשפט לשלושים שנות מאסר‪".‬‬ ‫"אנסה להוציאו משם‪".‬‬ ‫"איני יודע אם תצליח‪ ,‬מבחינה עקרונית‪ ,‬המרגלים לעולם אינם יושבים שלושים שנה בבית‪-‬‬ ‫הסוהר‪ :‬משחררים אותם בדרך כלל קודם‪ .‬אבל הלה‪"...‬‬ ‫"מה המיוחד בו‪ ,‬בקולונל תומסון שלך?"‬ ‫האמריקאים מבקשים שיהיה לדוגמה מרתיעה‪ .‬הם רוצים שכל הקצינים ידעו שאם יבגדו‬ ‫בארצות הברית‪ ,‬ישפטו לעונשים‪ ,‬ללא הפחתה‪ ,‬כמו תומסון‪.‬‬ ‫"אני אסתדר‪ ",‬אמרתי‪" ,‬מיד כשתהיינה לי חדשות‪ ,‬אודיעך‪".‬‬ ‫החזרתי את השפופרת ופתחתי את פנקס הכתובות שלי‪.‬‬ ‫האמריקאי היחידי שיכול לעזור לי היה הרב גרינוולד‪ ,‬איש בעל קשרים בחוגים השונים ביותר‪.‬‬ ‫טלפנתי לו וסיפרתי לו את הסיפור של מרכוס‪ .‬הוא לא הכיר את הקולונל תומסון‪.‬‬ ‫"התוכל לעזור לי?" שאלתי אותו‪.‬‬ ‫הוא הרהר קמעה לפני שהשיב שאינו רואה למי יוכל לפנות‪.‬‬ ‫"צריך לנסות ישירות במשרד הפנים‪ .‬ושם‪ ,‬איני מכיר איש‪".‬‬ ‫"במשרד הפנים?"‬ ‫"כן‪ .‬איני חושב שניתן לפעול אחרת‪ .‬תצטרך לפנות לסנטור גילרמן‪ .‬הוא רוחש בין חילוף שבויים‪.‬‬ ‫זה כל מה שאני יכול לעשות למענך‪".‬‬ ‫התחקיתי אחר גילרמן במשרד החוץ‪ .‬שמעתי שסנטור זה עתה התגרש והיה מוכן למכור את אביו‬ ‫ואמו כדי שמאן‪-‬דהו יעשה לו פרסומת‪ :‬הבחירות באזורו עמדו להתקיים כעבור שישה חודשים‪,‬‬ ‫ובארצות הברית‪ ,‬גירושין גורמים להפסד קולות בין ‪ 15%‬ל‪.20% -‬‬ ‫התקשרתי אליו‪ .‬לאחר שסיפרתי לו את העניין‪ ,‬ביקשתיו לקשר אותי עם משרד הפנים‪ .‬אחר‬ ‫החלטתי לשלוח את אחד מעוזרי לניו‪ -‬יורק‪ .‬בחירתי נפלה על שבתאי קלמנוביץ‪ ,‬אדם פיקח ויודע‬ ‫להסתדר‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬קלמנוביץ טס לארצות הברית‪ .‬הוא נתקבל על ידי הרשויות המרכזיות ביותר במשרד‬ ‫הפנים‪ .‬כעבור ימים אחדים‪ ,‬הוא טלפן לי‪.‬‬ ‫"אין מה לעשות‪ .‬כל האמריקאים שראיתי אמרו לי אותם דברים‪' :‬תומסון כבר יושב שבע‪-‬עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬הוא ישב עוד שלוש‪-‬עשרה‪ .‬ללא הפחתת עונש‪".‬‬ ‫"זה נראה לך מוחלט?"‬ ‫"מוחלט‪".‬‬ ‫"כמה פעמים היית במשרד הפנים?"‬ ‫"ארבע פעמים בארבעה ימים‪".‬‬ ‫"נסה עוד‪".‬‬ ‫פניתי לכל הישראלים שהכרתי בניו יורק‪ .‬הנעתי את הרשתות הפחות מתקבלות על הדעת‪,‬‬ ‫הרעשתי עולמות כדי למצוא פתרון‪ .‬לשווא‪ :‬האמריקאים נשארו נוקשים‪.‬‬ ‫קלמנוביץ טלפן שוב‪:‬‬ ‫"אני חוזר הביתה‪ ",‬אמר‪" .‬זה אבוד‪ :‬לעולם לא נקבל את תומסון‪ .‬אני עולה על מטוס בעוד שלוש‬ ‫שעות‪".‬‬ ‫"לא‪ .‬השאר עוד לילה‪".‬‬ ‫"אבל בשביל מה?"‬ ‫"תחושה‪ .‬אולי נעלה על רעיון גאוני עד מחר‪ .‬לך לטייל‪ .‬אטלפן אליך מחר בבוקר‪".‬‬ ‫טלפנתי לפוגל ובקשתי אותו שיפעל אצל רשויות מוזמביק כדי שיבחרו באדם אחר‪ .‬אבל עורך‪-‬‬ ‫הדין אמר לי שזה נראה לו בלתי אפשרי‪:‬‬ ‫"הרוסים רוצים את תומסון‪ .‬הודות לך יש להם סיכוי להשיג אותו‪ .‬לעולם לא יתנו לסיכוי זה‬ ‫לחמוק מידיהם‪ .‬ברז'נייב זימן את אנדרופוב וציווה עליו לעשות הכל כדי לשחרר את הקולונל‪".‬‬ ‫"למה דווקא הוא ולא אחר?"‬ ‫"משום שאם הם משאירים אחד משלהם בבית‪-‬הסוהר למעלה משבע עשרה שנה‪ ,‬הם לא יודעים‬ ‫איך עשויים להגיב עשרים אלף המרגלים שיש להם בכל העולם‪".‬‬ ‫"אינני מבין‪"...‬‬ ‫"כל בוקר‪ ,‬המרגלים הרוסים חושבים על תומסון‪ .‬ביקיצה‪ ,‬זה עוד איכשהו‪ .‬אבל אם הם‬ ‫מהרהרים בכך כשכבר נעצרו‪ ,‬אין לדעת למה יהיו מסוגלים כדי להימנע משבע‪-‬עשרה שנות בית‪-‬‬ ‫סוהר‪ .‬אתה מבין?"‬ ‫"היו עוברים לצד שכנגד?"‬ ‫"הסתדר‪ ",‬אמר פוגל בקרירות‪" .‬זה תומסון או לא כלום‪".‬‬ ‫בהחזירי את השפופרת‪ ,‬חשבתי‪ ,‬כשהדבר חורה לי עד‪-‬מוות‪ ,‬שזה יהיה לא כלום‪.‬‬ ‫‪75‬‬ ‫ואולם‪ ,‬ההשגחה‪ ,‬לפעמים תועה בדרכים פתלתלות טרם שהיא תניח את האצבע שלה על המצבים‬ ‫הכי סבוכים‪ .‬אותו ערב‪ ,‬המפרי‪ ,‬סגן‪-‬נשיא ארצות הברית‪ ,‬סעד את ארוחת‪-‬הערב אצל ידידיו‪,‬‬ ‫משפחת אלן‪ ,‬בחברת פקיד ממשרד הפנים‪ .‬אולם‪ ,‬לי אלן‪ ,‬שהמפרי היה הסנדק שלו‪ ,‬היה אסור‬ ‫בשל סיבות פוליטיות במזרח‪-‬ברלין‪ .‬ואותו ערב‪ ,‬אמו של לי חדשה את מאמציה‪ ,‬כשהיא מאשימה‬ ‫את סגן‪-‬הנשיא שלא נעשה דבר על מנת להביא לשחרור בנה‪ .‬והינה עלה רעיון במוחו של פקיד‬ ‫משרד הפנים‪ .‬רעיון גאוני‪ .‬הוא לקח את המפרי הצידה ואמר לו‪:‬‬ ‫"מאז ארבעה ימים מאן‪-‬דהו צר עלינו כדי להביא לשחרור תומסון‪ .‬אי‪-‬אפשר להתנער ממנו‪:‬‬ ‫כשמוציאים אותו דרך הדלת‪ ,‬הוא חוזר דרך החלון‪ .‬למה לא להחליף את אלן בתומסון?"‬ ‫למחרת‪ ,‬הפקיד התקשר לקלמנוביץ במלון שלו‪ .‬כעבור מספר רגעים‪ ,‬כולו נרגש‪ ,‬עוזרי מטלפן אלי‪:‬‬ ‫"אנו נצליח!" קרא‪.‬‬ ‫ואני‪ ,‬שכבר התחלתי להתייאש מעניין זה‪ ,‬הבחנתי פתאום בפתח הצלה‪.‬‬ ‫"אמור להם שזה בסדר‪ ",‬הוריתי לקלמנוביץ‪" ,‬והפעל את הנהלים‪ .‬אני מטפל ביתר‪".‬‬ ‫החזרתי את השפופרת וטלפנתי מיד לפוגל‪.‬‬ ‫"אתה עוד רוצה את תומסון?" שאלתי אותו בנימה עליזה‪.‬‬ ‫"וודאי!"‬ ‫"ובכן שמע‪ :‬יש אצלכם אסיר פוליטי בשם לי אלן‪ .‬אתה נותן לי אותו‪ ,‬אתה מצרף את מרכוס‪,‬‬ ‫ובתמורה‪ ,‬אני נותן לך את הקולונל שלך‪".‬‬ ‫דממה השתררה מעברו השני של הקו‪ .‬אחר פוגל שאל בלחישה‪:‬‬ ‫"האמריקאים מסכימים?"‬ ‫"הם רוצים את אלן‪ .‬אני רוצה את מרכוס‪ .‬אתה רוצה את תומסון‪ .‬נוכל להסתדר‪ ,‬לא?!"‬ ‫"אחזור אליך בעוד עשר דקות‪".‬‬ ‫כעבור עשר דקות‪ ,‬בטרם קיבל את תשובת הרשויות‪ ,‬פוגל נתן לי אור ירוק‪.‬‬ ‫אשתו של מרכוס והוריו באו לבקר אותי‪ .‬הם החזירו לי את הוצאותיי )עשרים אלף דולר(‪ .‬לקחתי‬ ‫את הכסף שלהם אך ורק מפני שהיו עשירים מאד‪ :‬בנסיבות הפוכות הייתי מסרב לקבל אפילו‬ ‫אגורה שחוקה‪ .‬אחר‪ ,‬גברת מרכוס )האם( שאלה אותי היכן אנו עומדים‪.‬‬ ‫"הוא יהיה חופשי בעוד שלושה שבועות‪ ",‬עניתי‪.‬‬ ‫היא נפלה על צווארי‪.‬‬ ‫ארגנתי את המבצע‪ .‬מוזמביק צריכה תחילה לשחרר את מרכוס‪ .‬תומסון ישוחרר למחרת‪ ,‬ולי אלן‬ ‫ביום שלאחר מכן‪ .‬הרב גרינוולד‪ ,‬הסנטור גילמן‪ ,‬ההורים של מרכוס‪ ,‬אשתו וקלמנוביץ‪ ,‬ימתינו‬ ‫ל'בן הערובה' שלנו במעבר גבול בין דרום אפריקה ומוזמביק‪ .‬השעה שנקבעה‪ :‬חמש וחמישים‬ ‫אחר‪-‬הצהריים‪.‬‬ ‫ביום שנקבע‪ ,‬טלפנתי לשגריר ישראל ביוהנסבורג כדי לבקשו להצטרף לקבוצה הקטנה‪ ,‬שהגיעה‬ ‫לדרום אפריקה מספר ימים קודם לכן‪ .‬בשעות אחר‪-‬בצהריים המוקדמות‪ ,‬החלה השיירה לנוע‪.‬‬ ‫נסעו כמאה קילומטרים בתוך המדבר‪ .‬החום היה מחניק‪ .‬איש לא הוציא הגה‪ .‬שני הג'יפים נסעו‬ ‫זה אחר זה כשחמישים מטרים מפרידים ביניהם‪ ,‬הנהגים מרותקים להגה שלהם‪ .‬לא הרב‬ ‫גרינוולד ולא הסנטור גילמן היו רגילים למסע כגון זה‪.‬‬ ‫קלמנוביץ‪) ,‬ממנו‪ ,‬אני מחזיק את פרטי המסע( סיפר לי שגרינוולד ישב בהדרה על מושבו כשהוא‬ ‫מנגב את מצחו מדי פעם‪ .‬אשר לגילמן‪ ,‬הלה היה מכופתר במדי סובך חדשים לגמרי‪ ,‬שנקנו בניו‪-‬‬ ‫יורק לפני הנסיעה‪ .‬על אף החום המחניק‪ ,‬הטלטולים‪ ,‬חוסר הנוחות של המצב‪ ,‬הוא לא וויתר על‬ ‫מתווה של חיוך שכל אחד פרש בנקל‪ :‬הוא שחה באושר של הבחירות‪.‬‬ ‫בשעה חמש‪ ,‬הג'יפים הגיעו למעבר הגבול‪ .‬גברת מרכוס ירדה‪ ,‬כשהיא נתמכת על ידי בעלה וכלתה‪.‬‬ ‫גרינוולד אמר לה מספר מילים‪ .‬כולם התיישבו‪ ,‬מי על מכסי הג'יפים‪ ,‬ומי על החול הלוהט‪ ,‬וכל‬ ‫המבטים נשאו אל קו האיכרה של האופק‪ ,‬לכיוון מוזמביק‪ ,‬משם יבוא האסיר‪.‬‬ ‫בחמש וארבעים וחמש‪ ,‬אדון מרכוס התרומם פתאום וקרא‪:‬‬ ‫"עשן!"‬ ‫מרחוק‪ ,‬ניתן להבחין בענן כהה יותר‪ ,‬נדיף יותר מחול המדבר‪.‬‬ ‫"אבק…" העז הרב‪.‬‬ ‫כולם נשתתקו‪ .‬הענן נעשה סמיך יותר‪ ,‬נדמה היה כאילו הוא מתקרב‪ .‬נראה הבזק קצר מאד‪,‬‬ ‫דומה ללהב של סכין המנצנצת באור‪.‬‬ ‫"זה השמש על השמשה של אחת המכוניות‪ ",‬אמר באנגלית אחד משומרי מעבר הגבול‪.‬‬ ‫"שמעו…"‬ ‫עד מהרה נשמעה נהימה חנוקה‪ .‬אחד הנהגים הגיש את המשקפת שלו לאביו של האסיר‪ ,‬שאחר‬ ‫שהתבונן דרכה‪ ,‬מסרה לאשתו‪.‬‬ ‫"משאית‪ ",‬מלמל‪.‬‬ ‫הייתה זו אל נכון משאית‪ .‬היא גדלה בהדרגה‪ ,‬ובערפול האופטיקה‪ ,‬גברת מרכוס ראתה תריסר‬ ‫שחורים חמושים‪ ,‬ניצבים בעמידה‪ ,‬כשהם מחזיקים במעקה‪.‬‬ ‫‪76‬‬ ‫היא הושיטה את המשקפת לרעייתו של האסיר‪ .‬הלה תפסה אותה‪ .‬רעידה קלה חלפה בידיה‪ .‬היא‬ ‫הסתכלה‪ ,‬ובקול צרוד ולא בטוח‪ ,‬אמרה‪:‬‬ ‫"הנה הוא‪".‬‬ ‫בהתקרב המשאית‪ ,‬אכן נראו פנים בהירים בין כל אלה השחורים שנעצו עיניהם בקו הגבול‪ .‬הרב‬ ‫גרינוולד פרש כמה צעדים והשמיע את תפילת מחיה המתים‪ .‬כעבור שלושה רגעים המשאית‬ ‫נעצרה על תחום מעבר הגבול‪ .‬מרכוס הורד בדחיפה מעל כלי‪-‬הרכב‪ .‬מתנודד‪ ,‬חיוור‪ ,‬פרוע‪ ,‬רזה‪,‬‬ ‫נשאר רגע‪-‬קט ללא נוע‪ ,‬אחר‪ ,‬בראותו את אשתו והוריו התקדם לעברם‪ ,‬ידיו מושטות‪ .‬בשעה חמש‬ ‫וחמישים ואחת הוא חצה את הגבול המפריד בין מוזמביק לדרום‪-‬אפריקה‪ .‬הוא שוב היה לאדם‬ ‫חופשי‪.‬‬ ‫כעבור שלוש שעות‪ ,‬צלצל הטלפון מיוהנסבורג‪ :‬היה זה מרכוס עצמו‪ :‬הוא רצה להודות לי‪ .‬אחר‬ ‫מסר את השפופרת לאמו‪ ,‬שכשדמעות בעיניה‪ ,‬אמרה לי‪:‬‬ ‫"אמרת שלושה שבועות‪ ,‬והנה חלפו שלושה שבועות‪ .‬נכון לדקה אחת‪".‬‬ ‫אך החזרתי את השפופרת כשקבלתי שיחה אחרת‪ ,‬זו באה מאת סוכנות פרנס‪-‬פרס‪.‬‬ ‫"אתה מעורב בהחלפת מרגלים‪ ",‬אמר לי העיתונאי‪.‬‬ ‫"איך ידעת זאת?"‬ ‫"זה עתה קבלנו מברק מיוהנסבורג‪ :‬סנטור גילמן כינס מסיבת עיתונאים בפני כל רשתות‬ ‫הטלוויזיה הבינלאומיות‪ .‬הוא נקב בשמך‪ .‬התוכל לתת לי הצהרה?"‬ ‫ניתקתי בלי לענות‪ ,‬כשאני יוצא מכלי מחמה‪ .‬ביוהנסבורג מסרו לי שסנטור גילמן אך המריא‬ ‫לוושינגטון‪ .‬במשך עשר שעות סובבתי במשרדי כמו דוב בסוגר‪ .‬לבסוף‪ ,‬השגתי את גילמן בקצה‪-‬‬ ‫הקו‪ .‬שאלתי אותו למה נתן הצהרה לעיתונות‪ .‬לכך הוא ענה‪:‬‬ ‫"אבל מפני שהכל גמור! מרכוס חפשי!"‬ ‫"והאחרים?"‬ ‫"איזה אחרים?"‬ ‫"אתה חסר תודעה או קל דעת? מחר משלחים את תומסון ומחרתיים מקבלים את אלן‪ .‬ואתה‬ ‫עורך מסיבת עיתונאים!"‬ ‫"זה לא כל כך חמור!"‬ ‫"לא חמור?" זעקתי‪" .‬אבל האם באמת אתה רוצה להכשיל את הכל! האם בכלל אתה מתאר‬ ‫לעצמך את הסכנות‪"...‬‬ ‫הוא ניסה להצטדק‪ ,‬להוכיח אותי‪ .‬קטעתי אותו‪:‬‬ ‫"כנס מיד מסיבת עיתונאים‪ .‬הצהר שהעסקה הזאת בושלה על ידי פלאטו שרון מן‪-‬הקצה אל‪-‬‬ ‫הקצה ושאתה הסתפקת בעליה על הרכבת הנוסעת‪".‬‬ ‫"אבל למה?"‬ ‫"מפני שאתה סנטור ולכן מיופה‪-‬כוח על ידי הממשלה שלך‪ .‬לי אין מעמד רשמי‪ .‬אם יחקרו אותי‪,‬‬ ‫אוכל תמיד להגיד שמדובר בבדיחה‪"...‬‬ ‫הסנטור זימן את העיתונות‪ .‬למגינת הלב‪ ,‬התולעת הייתה בתוך הפרי וכאשר תומסון שוחרר‪,‬‬ ‫למחרת‪ ,‬כל טלוויזיות העולם המתינו לו לפני בית‪-‬הסוהר בוושינגטון‪ .‬במקרה‪ ,‬הרוסים ולא‬ ‫האמריקאים התרגשו מהפרסום שניתן לעסקה זו‪ ,‬ולי אלן עבר למערב‪-‬ברלין בהתאם לתכנית‪.‬‬ ‫הוא הצהיר בפני העיתונאים שהוא חייב את חירותו לחבר‪-‬הכנסת הישראלי פלאטו שרון‪ .‬אימו‬ ‫של מרכוס הרחיקה לכת‪ ,‬היא מסרה בפני הטלוויזיה שבנה נולד פעמיים‪ :‬בפעם הראשונה‬ ‫בזכותה‪ ,‬בפעם השנייה בזכותי‪ .‬אשר למשה דיין‪ ,‬כששאלו אותו למה המבצע לא נערך על ידי‬ ‫משרד החוץ‪ ,‬ענה‪:‬‬ ‫"ניסינו הכל‪ ,‬אולם מאמצינו לא נשאו פרי‪ .‬שחרורו של מרכוס הינו הצלחה אישית של פלאטו‬ ‫שרון‪".‬‬ ‫לדידי‪ ,‬לא היה מדובר בהצלחה במובן החומרי של המונח‪ :‬ההיבט הזה של השאלה לא עניין‬ ‫אותי‪ ,‬ואולם‪ ,‬בהצילי את מרכוס‪ ,‬הגשמתי את חיי‪ .‬שכן אצלנו אומרים שמי שמציל חייו‬ ‫של יהודי מגשים את חייו הוא‪ .‬צעדתי לכן צעד ראשון בדרך לגן עדן…‬ ‫כמה חודשים לאחד שחרורו של מרכוס‪ ,‬השגתי שגופתה של דורה בלוך תוחזר לישראל‪ .‬דורה בלוך‬ ‫הייתה הנתינה הבריטית נוסעת ה"אייר‪-‬בוס" שנחטף ב‪ 27 -‬ליוני ‪ 1976‬לאנטבה‪ .‬זמן קצר לפני‬ ‫הפשיטה הישראלית‪ ,‬הועברה אישה זו לבית‪-‬החולים בקמפלה ושם נעלמה‪ .‬כתבתי אז מאמר‬ ‫בוושינגטון פוסט‪ ,‬בו ציינתי שדורה בלוך‪ ,‬שנרצחה במורך לב על ידי מענים במיטתה‬ ‫בבית‪-‬החולים‪ ,‬תישאר לגבי כל היהודים סמל האם ‪.‬‬ ‫אחרי הופעת המאמר‪ ,‬באו לראותי אוגנדים ממתנגדי אידי אמין דאדא המנוול‪.‬‬ ‫"אנו מציעים לך עסקה‪ " ,‬הצהיר אחד מהם‪" .‬בגלות‪ ,‬אנו חסרים כסף‪ .‬אם תיתן לנו די‪ ,‬לאכול‬ ‫טוב‪ ,‬לשתות טוב ולהרבה בחורות‪ ,‬נחזיר לך את גופתה של דורה בלוך ונחדש את הקשרים‬ ‫הדיפלומטיים בין שתי הארצות שלנו מיד כשנגיע לשלטון‪" .‬‬ ‫הייתי במבוכה‪ ,‬בקשתי עשרים וארבע שעות שהות למחשבה אחר‪ ,‬לאחר שחישבתי כמה יידרש‬ ‫להם לנשים ויין שרוף‪ ,‬נתתי להם עשרת אלפים דולרים‪ .‬רוחב‪-‬ליבי נשא‪-‬פרי כיוון שאוגנדים‬ ‫‪77‬‬ ‫אלה קיימו את שהבטיחו‪ :‬היום גופתה של דורה בלוך נחה מנוחת עולמים בישראל ‪.‬‬ ‫בחודשים שלאחר שחרורו של מרכוס‪ ,‬גם השגתי את שחרורם של מספר אנשים‪ .‬נרתמתי כולי‬ ‫למטלה זו‪ ,‬ולא נרתעתי מלפנות אל מי שצריך ‪ -‬אדוארד קנדי בין היתר ‪ -‬כאשר היה צריך‪ .‬כדי‬ ‫להשיג את התוצאות הטובות ביותר‪ ,‬אפילו התקרבתי לרוסים ולמפלגה הקומוניסטית‪ .‬מאז‪,‬‬ ‫כשתקפו אותם במהלך אספה‪ ,‬עזבתי את הבימה‪ .‬עד מהרה הכירו אותי בכל הארץ כאדם שאינו‬ ‫מרשה שיעבירו ביקורת על הרוסים‪ .‬גישתי הוכתבה כולה על ידי המצוקה בה הייתי‪ :‬נזקקתי להם‬ ‫כדי לשחרר יהודים הנתונים במאסר במדינות החסות שלהם )יחד ביצענו כשלושים פעולות מהן‬ ‫ארבע בלבד ידועות‪ .‬הרוסים נרתעים מהפרסום שנעשה סביב השחרורים‪ ,‬בהם הם רואים‪ ,‬פחות‬ ‫או יותר כניעות(‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬ב‪ ,1979 -‬שיניתי פתאום כיוון‪ .‬אותה שנה‪ ,‬התקפת טרור שבוצעה על ידי פלשתינאים‬ ‫בכביש החוף גרמה למותם של ישראלים רבים‪ .‬המפלגה הקומוניסטית פרסמה גילוי ‪ -‬דעת בו‬ ‫נאמר שעל אף האופי הנתעב של המעשה‪ ,‬חייבים להבין את הפלשתינאים‪.‬‬ ‫גילוי ‪ -‬דעת זה עורר את חמתי‪ .‬ניתקתי את קשרי עם הקומוניסטים לאלתר והתחלתי לתקוף‬ ‫אותם בשיטתיות‪ .‬זה היה‪ ,‬אכן‪ ,‬משגה‪ ,‬אולם ליבי בלבד הוא שהתבטא‪ .‬בעת מערכת הבחירות‬ ‫שלי ב‪ ,1979 -‬ערכתי מודעות‪ ,‬נתתי ראיונות ופרסמתי מאמרים בהם דרשתי לא פחות ולא יותר‬ ‫מלאסור את המפלגה הקומוניסטית‪ .‬רשויות המדינה בקשו ממני להנמיך את קול האשמותיי‪ ,‬כי‬ ‫היה בהן סיכון רציני של יחסי המדינה עם ברית‪-‬המועצות‪ .‬לא התחשבתי בכך‪ .‬היתה בי תחושה‬ ‫כאילו אני פועל לטובת ישראל‪ ,‬לרווחתה הפוליטית בלבד‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬רווחה זו תעלה לי‬ ‫בתפקידי כחבר כנסת‪ .‬הקומוניסטים אכן זרעו מוקשים רבים שתרמו להפיכתו של הכוכב העולה‬ ‫של ישראל לכוכב‪-‬נפל מודח‪ .‬בתקופה בה ניתקתי מגע איתם‪ ,‬עוד נהניתי מכל טוב‪ .‬וכך זה נמשך‬ ‫עוד שנתיים‪ .‬שנתיים של אושר ודרור‪ ,‬שקדמו לשנה הכי הרת אסון בחיי‪.‬‬ ‫צרפת לא הרפתה‪ .‬היא העבירה את התיק שלי למערכת המשפט הישראלית כדי שיתורגם לעברית‪.‬‬ ‫שישים ושבעה קילוגרמים‪ ,‬שבעים אלף עמודים‪ .‬ב‪ ,1981 -‬צרפת שלחה איש שרות משפטי‪ ,‬את‬ ‫השופט החוקר טאשלה‪ ,‬בתקווה שישיג משר המשפטים את הסגרתי לצרפת‪ .‬אולם באותו זמן‬ ‫החסינות הפרלמנטארית שלי הגנה עלי‪ :‬לא נשקפה לי כל סכנה‪.‬‬ ‫כאשר השופט החוקר טאשלה הגיע לישראל‪ ,‬ארבעים ושניים עיתונאים של העיתונות הכתובה‬ ‫והטלוויזיה המתינו לו ברדתו ממטוסו‪ .‬בפריז‪ ,‬ב"פרנס‪-‬סואר" הופיעה הכותרת‪" :‬אדון טאשלה‬ ‫נסע לישראל להחזיר את פלאטו שרון‪".‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬השופט החוקר חשב שהינו כוכב‪ .‬מבוסם‪ ,‬הוא העניק ראיונות לעיתונות ולרדיו‪.‬‬ ‫וכשפגש אותי‪ ,‬אמר לי‪:‬‬ ‫"למה אינך חוזר עימי? תאר לך את התמונה‪ :‬שנינו עורכים מסיבת עיתונאים בתל אביב בה אתה‬ ‫מצהיר שאתה מתלווה אלי‪ .‬הטלוויזיות מכל העולם תהינה שם‪".‬‬ ‫"ולמה תרצה שאעשה זאת?" שאלתי‪.‬‬ ‫"מפני שאתה הרי ההרפתקן של הזמנים המודרניים! הרפתקן מעמיד את עצמו תמיד בסיכונים!‬ ‫הוא מופיע כאמיץ‪-‬לב!"‬ ‫"ומה יקרה לי בצרפת?"‬ ‫"אתה תתנגד לפסקי‪-‬הדין שהוצאו נגדך‪ ,‬ואחר יום אחד בבית הסוהר‪ ,‬אגרום שתשוחרר‪".‬‬ ‫"זה טיפשי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"לא לגמרי לא! ובאורלי‪ ,‬כל המצלמות תהינה מכוונות אליך!"‬ ‫דעתו נטרפה לגמרי‪.‬‬ ‫"היה אתה במקומי‪ ",‬אמרתי‪" ,‬וחשוב מה אתה היית עושה במצב כזה‪ .‬או שאני יוצא אתך ואני‬ ‫הולך לבית‪-‬הסוהר‪ ,‬או שאני נשאר כאן ויש לי סיכוי להיות שר‪".‬‬ ‫"כמובן‪...‬אם זו הגישה שלך…"‬ ‫לא נמצאתי בסכנה כלשהי כל עוד אשאר ילד התפנוקים של ישראל‪ .‬אולם‪ ,‬בין ‪ ,1974‬מועד‬ ‫התיישבי בישראל דרך קבע‪ ,‬ו‪ ,1981 -‬שנת בחירות‪ ,‬הרבה מים זרמו מתחת לגשרים‪ .‬וכל‬ ‫משמיצי שאפו לראותי נופל מהסיפון וטובע‪ :‬לקומוניסטים‪ ,‬לפוליטיקאים מתקנאים‬ ‫ולביורוקרטים מכל סוג לא היה אלא חלום אחד‪ :‬להטביע אותי‪.‬‬ ‫הם תמרנו בהצלחה כה רבה עד שהוגשה נגדי תביעה פוליטית‪ .‬היה זה המשפט הפוליטי הארוך‬ ‫ביותר בישראל‪ .‬הואשמתי שנבחרתי ב‪ 1977 -‬הודות לקולות שקניתי ושלמתי מיד ליד מתחת‬ ‫לשולחן‪ .‬רק זאת בלבד‪.‬‬ ‫יש לדעת שבישראל‪ ,‬בניגוד לנוהגים הקיימים במדינות אחרות‪ ,‬אנו רשאים לשלם לעובדים כדי‬ ‫שיוליכו את המצביעים עד לקלפי‪ .‬לא נמנעתי מלעשות כן‪ ,‬ושכרתי עשרת אלפים איש‪.‬‬ ‫כתב התביעה התבסס על כך‪.‬‬ ‫באחת הישיבות‪ ,‬נשיא בית‪-‬המשפט דרש מהתובע שיוכיח שקניתי קולות‪ .‬על כך נציג התביעה‬ ‫ענה‪:‬‬ ‫"אדוני הנשיא‪ ,‬אם אתה מחפש הוכחות‪ .‬אתה יכול להפסיק משפט זה לאלתר‪ .‬אתה הרי מודע‬ ‫לכך שבתחום הבחירות‪ ,‬הכל טמון בפסיכולוגיה‪".‬‬ ‫‪78‬‬ ‫עורך‪-‬הדין שלי קם לשאת את דברו‪:‬‬ ‫אם תרשיעו את לקוחי‪ ,‬תצטרכו בשלב ראשון לאסור לשלם לעובדים ביום הבחירות; כל המפלגות‬ ‫הפוליטיות תתנגדנה לכך‪ .‬בשלב שני‪ ,‬תצטרכו להעמיד למשפט את כל האישים הפוליטיים‬ ‫בישראל; דבר שאין להעלותו על הדעת‪".‬‬ ‫על אף רמתם הגבוהה של סיכומי ההגנה והמצב הסבוך‪ ,‬נשפטתי לתשעה חודשי מאסר על הונאה‬ ‫בבחירות‪ .‬ולאחר שנה של ערעורים‪ ,‬הציעו לי סידור מרצון‪ :‬התובע הסכים להפסיק את ההליכים‬ ‫בתנאי שאסכים לבלות שלושה חודשים בתחנת משטרה בתל‪-‬אביב‪) .‬כך קרה שבמשך רבעון שלם‪,‬‬ ‫ניהלתי את עסקי מתוך תחנת משטרה‪ (.‬התאריך היה ה‪ 15 -‬לאפריל ‪.1981‬‬ ‫למחרת‪ ,‬עמדה מערכת הבחירות להתחיל‪ .‬תשדירי הבחירות להם זכאים המועמדים נמנעו ממני‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬כל העיתונות תקפה אותי בשצף‪-‬קצף וללא הרף‪ .‬זועם על ההרשעה שלי‪ ,‬פגוע‬ ‫מהתקפות בני‪-‬ארצי‪ ,‬הצהרתי בפומבי שאני מסתלק מהחיים הפוליטיים‪ .‬תוך שבוע אחד‪ ,‬ירדתי‬ ‫מ‪ 3.5% -‬מצביעים בכוח לכ‪ .0.8% -‬הנה כי כן עשיתי טעות חסרת תיקון‪ .‬היות וכאשר נוכחתי‬ ‫שסיכויי לא היו אפס‪ ,‬היה מאוחר מדי כדי לתפס בחזרה בעליה‪ .‬בחודש מאי‪ ,‬לא הייתי עוד חבר‬ ‫כנסת‪ .‬זו היתה המכה האיומה בחיי‪ ,‬הכישלון הכי גדול שלי‪ .‬וכגולת הכותרת‪ ,‬מה שהיה חייב‬ ‫לקרות קרה‪ :‬כיוון ששוב לא הייתי מוגן על ידי החסינות הפרלמנטארית‪ ,‬צרפת דרשה מחדש את‬ ‫הסגרתי‪.‬‬ ‫גרמתי שבגין יתערב אישית‪ .‬המערכת המשפטית הישראלית פסקה נגד יציאתי לצרפת‪ ,‬תוך שהיא‬ ‫מעריכה שהתיק שלי לא הצדיק זאת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ושהמעשים שנטענו נגדי בוצעו לפני ההתאזרחות‬ ‫הישראלית שלי‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬מצד זה לכן הייתי מוגן‪ ,‬אך האם היה די בכך?‬ ‫‪79‬‬ ‫על דא ועל הא‬ ‫‪80‬‬ ‫הבית בסביון המה אנשים שבאו לחגוג את הסדר‪ .‬מפה לבנה פרושה היתה על השולחן הארוך‬ ‫בחדר‪-‬האוכל עליו ניצבו הצלחות‪ ,‬הסכו"ם‪ ,‬קערת הסדר וכוסות היין המלאות יין אדום‪ .‬הסבנו‬ ‫אל השולחן אשתי‪ ,‬אנט‪ ,‬אמי‪ ,‬בתי ובעלה יחד עם בתם התינוקת וחמישה מאחי אנט עם‬ ‫משפחותיהם‪ ,‬שבתאי קלמנוביץ' שעמד לנסוע למחרת בבוקר ליוהנסבורג‪ ,‬אשתו וילדיו‪ ,‬ובני הזוג‬ ‫מרכוס עם בנם החייל‪ .‬ערכתי הכרות כללית בין הנוכחים‪ .‬הילדים התרוצצו מחדר לחדר צוחקים‬ ‫וצועקים‪ ,‬שיכורים מהתלהבות‪.‬‬ ‫נשתררה דממה‪ .‬קמתי‪ ,‬אחזתי בידי כוס יין‪ ,‬וקידשתי על הכוס הראשונה בין ארבע כוסות‬ ‫הגאולה‪ .‬אחר נגשה אלי אנט עם קערת מים בידיה ונטלתי ידי‪.‬‬ ‫מששבה למקומה לקחתי מהצלחת הגדולה מנת כרפס‪ ,‬חלקתי את השאר לנוכחים‪ .‬טבלתי את‬ ‫מנתי במי מלח והעברתי את קערית המים המלוחים מסביב‪ .‬הפעולה האחרונה שבצעתי לפני‬ ‫תחילת קריאת ההגדה היתה חציית המצה המכוסה לשני חלקים בלתי שווים‪ .‬החבאתי את החלק‬ ‫הגדול יותר מתחת לכרית שלצידי‪.‬‬ ‫עתה התחלתי בקריאת ההגדה‪ ,‬הרמתי את קערת הסדר והכרזתי‪:‬‬ ‫"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעה‪ ,‬דמצרים‪".‬‬ ‫המשכתי לקרוא‪ ,‬כשהגעתי ל‪"-‬השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין‪ ",‬נזכרתי בכך שלמחרת עמד‬ ‫מרכוס להיות משוחרר מהכלא במוזמביק‪ .‬מבטי פגש את עיניה של גברת מרכוס אשר‬ ‫מלאו דמעות‪ .‬ידעתי שהיא חושבת על אותו דבר‪.‬‬ ‫אחד מילדי אחיה של אנט החל מזמר את הקושיות‪ .‬על אף שחגגנו את חג הפסח בכל שנה‪ ,‬חשו אף‬ ‫הילדים באווירה המיוחדת של סדר השנה הזאת‪.‬‬ ‫אנט ואני התאהבנו עוד בלילה הראשון כשהכרנו במסיבה‪,‬‬ ‫למרות היותי נשוי חכתה לי‪ .‬עתה לאחר שהאורחים פרשו‪ ,‬נזכרה בסעודה המשותפת האחרונה‬ ‫עם אביה בדירתו בלה בורז'ה‪.‬‬ ‫"מדוע לא תינשאו בחתונה דתית?" שאל‪" ,‬ואחרי כן תינשאו בטכס אזרחי‪".‬‬ ‫יצאתי אז עם אנט כבר שישה חודשים ורק אז נודע למשפחתה שאני נשוי‪.‬‬ ‫כשמשפחתה הגרה מאלג'יריה לצרפת‪ ,‬נטש האב את הרצענות והקדיש את זמנו לדת היהודית‪.‬‬ ‫במקום מגוריו בלה בורז'ה לא היה בית ‪ -‬כנסת ולכן הקים בית‪-‬כנסת באכסדרת דירתו‪ .‬גם לימד‬ ‫ילדים לימודי דת פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים‪ .‬אחרי כן הוקמה ועדה מיוחדת שטיפלה‬ ‫בהקמת בית‪-‬כנסת של ממש בבלנק מסניל‪ .‬הוא שלח את בתו לבלות עם בת לוויה‪ ,‬וכמובן שלא‬ ‫ציפה כי תשוב הביתה עם גבר נשוי‪ .‬אולם אני נלכדתי באותה דילמה האופיינית לנישאים בגיל‬ ‫צעיר‪.‬‬ ‫כשהכרתי את אנט הייתי נשוי מזה ‪ 14‬שנה‪ ,‬ומבלי שחשתי בכך‪ ,‬נגרם סחף בחיי המשפחה שלי‬ ‫כתוצאה מ‪ 15 -‬שעות עבודה ביום‪ ,‬מהתמכרותי המוחלטת לעבודה ולעסקים‪ .‬נותר חלל ריק ביני‬ ‫לבין אשתי ואני אף לא הרגשתי בכך‪ .‬נוצרה בדידות‪ .‬הכסף היה אך ורק ביטוי להצלחה חומרית‪,‬‬ ‫אולם אישיותי נזקקה להרבה הרבה רגש‪ ,‬ולמנה גדושה של אהבה‪.‬‬ ‫חשתי בחובה מוסרית כלפי רעייתי ובתי‪ .‬ואילו אהבה גדולה נרקמה בליבי לצעירה יפת התואר‪,‬‬ ‫שהצטיינה בפשטות הליכותיה ובצניעותה‪ .‬הבעיה חייבה פתרון רווי כאב‪ .‬גם הזמן החולף לא נשא‬ ‫עמו פתרונים‪ .‬אחרי שלוש שנים עדיין היינו אנט ואני יחד‪ .‬היא בת ‪ 23‬ואני בן ‪ .38‬משפחתה עמדה‬ ‫על כך שנינשא‪ ,‬או שלא תוסיף לראותי עוד‪ .‬אנט אהבה אותי כפי שאני אהבתי אותה‪ .‬הרשו לה‬ ‫לראותני רק בארוחות צהריים‪ ,‬לעולם לא בערבים‪ .‬לא רק הוריה התנגדו לקשר עמי‪ ,‬אלא גם‬ ‫אחיה ואחיותיה‪ .‬לא היה להם מאומה נגדי; להפך כבדו והעריצו אותי‪ ,‬אולם כיצד יכלו להשלים‬ ‫עם העובדה שאחותם‪ ,‬בת למשפחה יהודית שומרת מסורת‪ ,‬קשרה את גורלה עם גבר נשוי?‬ ‫לבסוף גמרנו אומר אשתי ואני להיפרד ולהתגרש‪ .‬תהליך הגירושין נמשך שלוש שנים וכל אותה‬ ‫עת היססה משפחתה אנט‪.‬‬ ‫"אנו נתחתן " הבטיחה לאביה‪" .‬אתה תראה‪".‬‬ ‫כששבה לדירתה באותו לילה‪ ,‬ציפתה לאנט הודעה מאמה‪ .‬אביה נפטר מהתקף לב‪.‬‬ ‫אנט ואני נשאנו כעבור שלושה חודשים‪.‬‬ ‫במלחמת יום הכיפורים קיבלתי לפתע בפריז קריאה טלפונית משגריר ישראל בצרפת‪ ,‬אשר בן נתן‪.‬‬ ‫"האם אתה מוכן לבוא לשגרירות?" שאל השגריר‪" ,‬ברצוני להראות לך משהו‪".‬‬ ‫נהגי הסיע אותי מיד לבנין השגרירות הישראלית‪.‬‬ ‫השגריר הראה לי ציור נהדר של שאגאל‪.‬‬ ‫הוא הציע את הציור למכירה פומבית למען מדינת ישראל‪.‬‬ ‫"יכולתי לבחור‪ ",‬אמר השגריר‪" ,‬יכולתי להזמין את אדמונד דה רוטשילד‪ .‬יכולתי להזמין אותך ‪-‬‬ ‫ובחרתי בך‪".‬‬ ‫אל השגריר באולם הגדול של בנין השגרירות נלווה מומחה לאמנות‪.‬‬ ‫"הוא שווה מאה וחמישים אלף דולר‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫הציור ‪' -‬פרחים' ‪ -‬היה ספוג חום‪ ,‬חום של מארק שאגאל‪ .‬זר פרחים גדול‪ ,‬שמש‪ ,‬קערת פירות‪,‬‬ ‫ואישה מחזיקה בידה כוס יין אדום‪.‬‬ ‫"המומחה פסק כי הוא שווה מאתיים אלף דולר"‪ ,‬אמר השגריר‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫נעצתי עיני במומחה ואמרתי‪:‬‬ ‫"אם אתה מוכן לתרום עשרת אלפים דולר למדינת ישראל‪ ,‬אני מוכן ומזומן לקנות את הציור‬ ‫במאתיים אלף דולר‪".‬‬ ‫המומחה שלף את פנקס ההמחאות‪ .‬כך עשיתי גם אני‪.‬‬ ‫"אני מעריך את כל אשר עשית למען מדינת ישראל‪ ",‬אמר השגריר‪.‬‬ ‫הוא נטל את עטו ורשם את המילים הללו בצידה האחורי של התמונה והוסיף את התאריך‪19 :‬‬ ‫בנובמבר ‪.1973‬‬ ‫"אתה שכלת בן במלחמה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬ואתה מודה לי?"‬ ‫לאחר שלושה שבועות עזבתי את צרפת‪.‬‬ ‫התמונה תלויה על קיר בחדר האורחים בביתי‪ .‬מבטי נעצר בה ואחר עובר על פני החדר‪ ,‬על‬ ‫הרהיטים והצמחים‪ .‬אני רוצה להדליק סיגריה‪ ,‬אך נזכר שזה יום שבת ומתאפק‪ ,‬אני לא מעשן‬ ‫בשבת‪ .‬אחר נח מבטי על תמונת וולאמינק שממול‪ .‬זו אחת היצירות האהובות עלי‪ .‬צבעיה העזים‪,‬‬ ‫הבד‬ ‫התנועה הכבושה שהצליח הצייר להעביר‪ ,‬אי‪-‬השקט הפנימי שבמריחות הצבע העזות על‬ ‫מצאו הד בנפשי‪ .‬רגישותי לצבעים החלה עוד כשהייתי נער ועמדתי בחוות סבי בפולין‪ ,‬מתבונן‬ ‫בטבע הפראי סביבי‪ .‬השואה ומאבקי החיים חסרי הרחם שבאו בעקבות ילדותי לא הצליחו לעקור‬ ‫מליבי תחושה זו‪ .‬צבעים מהווים בשבילי אנרגיה וויזואלית‪ ,‬התגברות על מגבלות המרחב‬ ‫שהחומר והמסגרת חייבו‪ ,‬מרד עליון של הנשמה‪ .‬בתמונות כמו זו שבחנתי עתה חשתי כיצד הכאב‬ ‫והרוך המוחלט מתרככים‪ ,‬כדי ליצור תמצית חיים‪ ,‬ההרמוניה המושלמת של הדינאמי והסטטי‪,‬‬ ‫של השואף והקיים‪ .‬עיני נדלקו‪ ,‬הציור נתן מעצמו‪ .‬אני השבתי לו בפתיחות שלמה‪.‬‬ ‫באותו הבוקר‪ ,‬כשהתכוננתי לנסוע לירושלים‪ ,‬קיבלה מזכירתי טלפון מוזר‪.‬‬ ‫"את חבר‪-‬הכנסת‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמר קול צורמני לתוך האפרכסת‪.‬‬ ‫"מי מבקש אותו?" שאלה מזכירתי‪.‬‬ ‫"אמרי לו שהעניין קשור לרק"ח‪ ",‬ענה הקול קצרות‪.‬‬ ‫משהו בקול הפחידה‪" .‬חכה‪ ",‬אמרה‪.‬‬ ‫לקחתי את השפופרת‪" .‬הלו‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"אם תמשיך במסע ההשמצות שלך נגד רק"ח‪ ,‬נחסל אותך ואת בני משפחתך‪ ",‬נשמע האיום‬ ‫הבלתי צפוי‪.‬‬ ‫קפאתי לשנייה; אחר הגבתי‪:‬‬ ‫"אני מציע שנדבר על כך‪".‬‬ ‫"אין על מה לדבר‪ ",‬צווח הקול‪" .‬אם תגיע היום לכנסת תצטער‪".‬‬ ‫בטרם היה סיפק בידי לומר מילה נוספת‪ ,‬נטרקה השפופרת‪ ,‬והשיחה נותקה‪.‬‬ ‫ישבתי במזנון הכנסת ולגמתי קפה בחלב‪ ,‬מפעם לפעם העפתי מבט חטוף על גיליון הנייר שבידי‪,‬‬ ‫כשאני משנה מילים ומשפטים‪ .‬היו אלה התיקונים האחרונים שהכנסתי בנאומיי‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 17:00‬עמדו לרשותי בדיוק עשר דקות כדי להביא את הצעת החוק הפרטית שלי לידיעת‬ ‫הכנסת‪ .‬ידעתי כי אולם המליאה לא יהיה מלא לגמרי‪ ,‬אך היה חשוב לי כי הצעתי תרשם‬ ‫בפרוטוקול‪.‬‬ ‫נזכרתי במפגינים הרבים שהקבילו את פני כשהגעתי לכנסת‪ ,‬ידעתי שאצטרך לעבור על פניהם שוב‬ ‫כאשר אעזוב‪ .‬לא היו בי התחושות הרגילות של חרדה ופחד‪ .‬תמיד שלטתי בעצמי‪ ,‬ככלי ביד רצוני‪.‬‬ ‫אהבתי להתגרות בגורל‪ .‬כמו רציתי לראות עד היכן אוכל להגיע מבלי להיכוות‪ .‬ציפייתי מאנשים‬ ‫אחרים שיהיו כמוני גרמה לרבים לחשוב שאני אכזר וחסר רגש‪ .‬למעשה אין לי שמץ מאלה‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן הם כאכזריות של ילד הרואה פרפר יפה ושואף לקחתו בכפו‪ .‬אך מעטים היו מודעים‬ ‫לתמימות העצובה‪ ,‬הטרגית כמעט‪ ,‬שהייתה טבועה בראייתי את העולם‪ .‬כאילו הייתה השלמות‬ ‫יעוד‪ ,‬ואני ‪ -‬כוהנה הגדול‪ .‬לא יכולתי לסלוח לעצמי את אנושיותי‪.‬‬ ‫בשולחן הסמוך הסתודדו מספר חברים ממפלגת ד"ש‪ ,‬כשמעל ראשם מיתמר עשן מקטרתו של‬ ‫הפרופסור ידין‪ .‬לצידו‪ ,‬לבוש בקפידה כתמיד‪ ,‬ישב רובינשטיין‪ ,‬הבעת פניו מסגירה אי‪-‬שביעות‬ ‫רצון‪ .‬הוא ואחרים שלצידיו דרשו לדעת פרטים נוספים מסגן ראש הממשלה על שיחות הועדה‬ ‫המדינית בין מצרים וישראל שהתנהלה באותה עת בירושלים‪ .‬ידין חש שלא בנוח‪ .‬קשה היה לו‬ ‫להודות שחשב שראש הממשלה מתעקש יתר על המידה‪ ,‬ושנעשות שגיאות במהלך המשא‪-‬ומתן‪.‬‬ ‫בקול אמר רק כי סאדאת הוא אדם רגיש שצפיותיו גבוהות מדי‪ .‬רובינשטיין קם בתנועה איטית‪,‬‬ ‫והלך לעבר דלפק המזנון‪.‬‬ ‫"אין לחוק שום סיכוי‪ ",‬אמר עתה המר לבן ‪ -‬מאיר שהתיישב אצל שולחנו‪,‬‬ ‫"אף מפלגה לא תיתן ידה ליצירת‪ ,‬תקדים שכזה‪".‬‬ ‫"חשוב שנמצא אדם אשר אומר את שכולנו חושבים‪ ",‬ענה לו בן‪-‬מאיר‪ .‬עצר לרגע והמשיך‪,‬‬ ‫"מרשים עד כמה מהר השתלב בכנסת‪".‬‬ ‫"ובאיזו יסודיות למד להשתמש בהליכים הפרלמנטרים שלנו‪ ",‬נתחייך המר לעברו‪.‬‬ ‫מספר דקות לפני תחילת הדיון התקרבו וילנר וטובי מרק"ח לעבר שולחני‪ .‬וילנר העיף בי מבט של‬ ‫זלזול בסננו בין שיניו "אימפריאליסט‪ ".‬אחר נעלם אל תוך אולם המליאה‪ .‬פעיל וידין ‪ ,‬קמו‬ ‫ממקומם ופנו אף הם לעבר היציאה‪ .‬עתה הגיעה שעתי לזוז‪.‬‬ ‫‪82‬‬ ‫בשעה ‪ 17:00‬הזמין אותי יו"ר הכנסת לשאת את דברי‪ .‬קמתי ממושבי ופניתי בצעדים מדודים‬ ‫לעבר הדוכן‪ ,‬כשאני חולף תוך כדי כך על יד וילנר וטובי מבלי לזכותם במבט‪ .‬עתה נעמדתי מול‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫"אדוני היושב ראש‪ ,‬כנסת נכבדה‪ ",‬פתחתי ואמרתי‪.‬‬ ‫"כל ממשלות העולם נתבקשו לנקוט באמצעים להצרת צעדיהם של ארגוני החבלה ובראשם‬ ‫אש"ף‪ ".‬עצרתי רגע‪" ,‬ממשלות רבות נענו לקריאה‪ .‬אני משוכנע שממשלת ישראל נוקטת אף היא‬ ‫בצעדים ביטחוניים מתאימים‪ .‬אולם‪ ",‬הגברתי מעט את קולי‪" ,‬לא די להלחם באויב מחוץ‪ ,‬אנו‬ ‫חייבים גם לסלק את האויב מבית‪ ".‬הבטתי סביבי‪ ,‬המתח באולם עלה‪" ,‬והאויב מבית יושב אתנו‬ ‫באולם זה‪ ",‬והוריתי באצבעי לעבר ספסל סיעת רק"ח‪.‬‬ ‫"פשיסט‪ ,‬שקרן‪ ",‬צווח וילנר לעומתי‪" ,‬רק"ח לא תעלם מהבית הזה!"‬ ‫"רק"ח וסיעתה בכנסת‪ ",‬המשכתי כאילו לא שמעתי‪" ,‬הפכו לנציג של ארגון הטרור פ‪.‬ל‪.‬או‪ .‬רק"ח‬ ‫מנצלת את הדמוקרטיה‪"...‬‬ ‫"ואתה מעוות אותה‪ ",‬נזדעק מאיר פעיל וקם ממקומו‪" ,‬וזה חמור עוד יותר!" אליאב משך בזרועו‬ ‫וניסה להרגיעו ללא הועיל‪.‬‬ ‫"‪...‬כדי להגן על תכניתו של ערפאת לחסל את מדינת ישראל‪ ",‬סיימתי‪.‬‬ ‫"מאירקה‪ ",‬פנה הלל לפעיל בנימה לעגנית‪" ,‬שמתי לב שאין הבדל גדול בין המצע שלך לזה של‬ ‫רק"ח‪ .‬אולי תקימו קואליציה?"‬ ‫כאן לא יכול עוד אליאב להתאפק‪" :‬חברי הנכבד שלמה הלל‪ ",‬התפרץ‪" ,‬זוהי עלילה שפלה‪ ,‬איך‬ ‫אתה מעז לומר זאת?"‬ ‫ח"כים צעקו מכל עבר והמולה השתררה באולם‪ .‬הבטתי משועשע במחזה המתחולל לנגד עיני‪ .‬ידין‬ ‫חייך לעבר המר‪ ,‬מבטאו הערבי של טובי נשמע רמות‪ ,‬ויו"ר הכנסת הקיש בפטישו על השולחן‬ ‫בניסיון נואש להשליט סדר‪ .‬איש לא שאה לעברו‪.‬‬ ‫מששככה ההמולה‪ ,‬המשכתי‪:‬‬ ‫"כל הכבוד לראש הממשלה שהוא מבקש שמדינות העולם יוציאו אל מחוץ לחוק את נציגות‬ ‫אש"ף בארצן‪ .‬אך למען הסדר הטוב חייבים אנו ראשית לנקות את ביתנו‪".‬‬ ‫"אני בעד‪ ,‬הצדק אתך‪ ",‬קראה גאולה כהן מן העבר השני של האולם‪" .‬ישראל לא תהיה המדינה‬ ‫הדמוקרטית הראשונה שתאסור קיומו של ארגון חתרני בתחומה‪".‬‬ ‫"אדוני היו"ר‪ ,‬חברי הכנסת‪ ",‬דיברתי עתה בהתרגשות‪" ,‬אני מקווה שתעזרו לי להעביר את הצעת‬ ‫החוק שאני מגיש‪ ,‬ומטרתה אחת‪ :‬להוציא את רק"ח אל מחוץ לחוק‪ ",‬עוד רגע עמדתי שם‪ .‬העפתי‬ ‫מבט אחרון על המליאה‪.‬‬ ‫"תודה‪ ",‬סיימתי‪.‬‬ ‫בשובי למזנון עטו עלי העיתונאים מכל עבר‪ .‬הכתב הראשי של "ל'הומניטה" ביקש לראייני‪ .‬מישהו‬ ‫שאל מה האמת בדבר האיומים אשר קיבלתי למשרדי ולביתי‪.‬‬ ‫"אמת‪ ",‬השבתי‪" .‬קיבלתי איומים רבים בעקבות המסע הפוליטי אשר ניהלתי בשבועות‬ ‫האחרונים‪ .‬לעומת זאת‪ ",‬מיהרתי לשנות נושא "אספנו חתימותיהם של ‪ 300,000‬אזרחים אשר‬ ‫תומכים בהצעת החוק שלי‪ .‬כולם עודדו אותי ואף הציעו עזרתם למסע‪".‬‬ ‫"האם פנית למשטרה?" התעקש השואל לשוב לנושא האיומים‪.‬‬ ‫"לא‪ ",‬הנדתי ראשי‪" ,‬אינני יכול לשלח שוטרים בבני ארצי‪ .‬אולם עצוב לי‪ ",‬הודיתי‪" ,‬שיהודים‬ ‫הם אלה המאיימים על חיי וחיי משפחתי‪ .‬כשהייתי בגולה היתה זו נחלת הגויים בלבד‪ .‬לא חלמתי‬ ‫שיגיע היום ואאלץ לעמוד נוכח מצב דומה במולדתי‪".‬‬ ‫לרגע נשתררה דממה‪ ,‬כולם היו שבויים בכוחה של אותה הודאה גלויה‪.‬‬ ‫"האם הצעת החוק תתקבל?" שבר מישהו את השתיקה‪.‬‬ ‫"אינני יודע‪ ".‬הישרתי את מבטי אל עיני השואל‪" ,‬את שלי עשיתי‪ ".‬הדלקתי סיגריה‪ ,‬אחר‬ ‫המשכתי‪" :‬עתה תלוי הדבר בכנסת כולה‪".‬‬ ‫"כיצד הצלחתם לאסוף ‪ 300,000‬חתימות?" נשמעה שאלה אחרת‪.‬‬ ‫"פעילי התנועה התפזרו במקומות שונים והחתימו אנשים על העצומה‪ ",‬נשפתי את העשן‬ ‫ונתחייכתי‪" ,‬הזמן היה קצר והצלחנו לפנות רק ל‪ 300,000 -‬איש‪".‬‬ ‫לפתע נכנס רה"מ מנחם בגין למזנון‪ ,‬העיתונאים החלו שואלים את דעתו בעניין ההצבעה‪ ,‬אולם‬ ‫הוא אך עשה תנועה מוחה בידו והחל צועד לעברי‪ ,‬שעמדתי בקצה האחר של החדר‪ .‬נורות הניאון‬ ‫שילחו ברקים מסנוורים אל מסגרת משקפיו העגולים של רה"מ ואל פדחתו המקריחה‪.‬‬ ‫עתה הגיע עד אלי‪ .‬לחצנו ידיים‪" .‬שמחתי לשמוע את הצעת החוק‪ ",‬פתח בגין באידיש‪ .‬תמיד‬ ‫דיברנו אידיש בינינו‪.‬‬ ‫"עידודך הינו כל הנחוץ לי‪ ,‬אדוני רה"מ‪ ",‬עניתי‪" ,‬איך מתקדמות שיחות הועדה המדינית בינינו‬ ‫לבין מצרים?" שאלתי‪.‬‬ ‫"בעזרת השם יסתדר הכל‪ ",‬אמר רה"מ וחייך‪ ,‬מיטיב את משקפיו על אפו‪.‬‬ ‫"יש בידי הצעה אשר אני מקווה תביא לשיפור מערכת היחסים בין ישראל ומצרים‪ ",‬אמרתי מיד‪.‬‬ ‫"זוהי תכנית כלכלית אשר ערכתי עם יועצי‪ ,‬ואשר במרכזה תשתית לבניית מערכת קשרים‬ ‫כלכליים וקשרי תיירות בין שתי המדינות‪".‬‬ ‫‪83‬‬ ‫בגין נראה מעוניין‪" .‬הבא לי את ההצעה לעיון‪ ",‬אמר‪ .‬אחר הוסיף בחום‪" :‬אני מעריך את מאמציך‬ ‫הבלתי נלאים לפיתוח המדינה‪".‬‬ ‫"היום איימו על חיי ועל משפחתי" המשכתי בשקט‪" .‬וברגע זה ממש שרוי אני בעיצומו של מאבק‬ ‫להצלת חיי בחור ישראלי שהתרסק במוזמביק‪ ".‬צעדתי צעד לאחור‪" .‬אבל על זה איש לא ישמע‪".‬‬ ‫"מרכוס?" שאל בגין‪ ,‬לאחר שהשפעת ההצהרה הדרמתית חלפה מעט‪ .‬הנהנתי‪" .‬אני מנסה להביא‬ ‫לשחרורו ע"י מתווך הנמצא במגע ישיר עם מוזמביק‪".‬‬ ‫רה"מ שלח בי מבט מפוכח‪" .‬אני מאחל לך הצלחה‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫"אני מודה לך‪ ".‬לחצתי ידו ונפניתי ללכת‪.‬‬ ‫אני עדיין סבור שהמאבק שלי למען הוצאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית אל מחוץ לחוק‬ ‫הוא מעשה נכון‪ .‬אני יודע שהמאבק שלי זכה לביקורת בכלי התקשורת‪ .‬אבל האמת היא שאנשי‬ ‫ציבור רבים פנו אלי‪ ,‬לא בגלוי אמנם‪ ,‬וחיזקו את ידי במלחמה נגד רק"ח‪ .‬אני עדיין סבור כי‬ ‫המפלגה הקומוניסטית משרתת ‪ -‬על כל המשתמע מכך ‪ -‬את השלטונות הרוסים‪ .‬וכשאני אומר‬ ‫זאת אני מסתמך על המידע שיש לי בכל הקשור לברית המועצות ‪ -‬עקב קשרי עם ה‪-‬ק‪.‬ג‪.‬ב‪.‬‬ ‫הפסקתי את מאבקי להוצאת רק"ח אל מחוץ לחוק בישראל רק לאחר שאנשי הקשר שלי ברוסיה‬ ‫וב‪-‬ק‪.‬ג‪.‬ב‪ :‬כמו ויקטור לואיס ועו"ד פוגל ‪ -‬לחצו עלי לעשות זאת‪ .‬העדפתי להמשיך בקשרים שהיו‬ ‫לי עם השלטונות הסובייטיים‪ .‬למרות זאת אני עדייו בדעה כי אחדים מחברי הכנסת שבסיעת‬ ‫רק"ח ‪ -‬מקבלים שכר מהשלטונות הסובייטיים כתגמול לאינפורמציה שהם מעבירים אליהם‪.‬‬ ‫כרגיל איחר המטוס מווינה‪ ,‬אנט קללה חרישית את חברות התעופה‪ .‬כולן דומות‪ .‬לעולם לא יכולת‬ ‫להיות בטוח מתי תנחת או מתי תמריא‪ .‬הן מוסרות לך שעה‪ ,‬אבל ברוב המקרים זו השעה הלא‬ ‫נכונה‪ .‬קיוותה שלא אפסיד את כל הערב‪.‬‬ ‫הטלפון צלצל בחדר האח"מים הקטן‪ ,‬דיילת הרימה את השפופרת‪ ,‬והקשיבה‪ ,‬אחר‪ ,‬משסיימה‪,‬‬ ‫פנתה אל אנט‪" ,‬המטוס עומד לנחות בכל רגע‪".‬‬ ‫אנט קמה‪ ,‬הדיילת התקדמה לעברה‪" .‬מר ירדני יפגוש אותך בשער וידאג לכל הסידורים‬ ‫הפורמאליים‪ ",‬אמרה‪.‬‬ ‫אנט הודתה לה‪ ,‬ופסעה לעבר החלון הגדול שאפשר לראות את השדה‪ .‬יכלה לצפות בצללית‬ ‫המטוס הנוחת בין עננים כתומים וזהובים של שקיעה‪ .‬נפנתה ויצאה מן החדר‪.‬‬ ‫ליד אזור ההגעה היה המון רב‪ .‬האנשים התבוננו בסקרנות גלויה באישה היפה שפילסה דרכה‬ ‫ביניהם‪ .‬מר ירדני‪ ,‬גבר גבוה ובהיר שיער במדי אל‪-‬על כחולים‪ ,‬פגש אותה בכניסה לאולם‪.‬‬ ‫במהירות העבירה דרך דלת הזכוכית‪ ,‬והראה תעודה לשוטר שהורה להם להמשיך‪ .‬הם צעדו לעבר‬ ‫דוכני בקורת הדרכונים‪ ,‬כשראיתיה בהיכנסי‪ .‬שבתאי קלמנוביץ'‪ ,‬עורך‪-‬הדין שלי ועוזרי הראשי‪,‬‬ ‫היו לידי‪ .‬נשקתי לאנט על לחייה‪ .‬מר ירדני לקח מעורך‪-‬הדין את הדרכונים‪ ,‬וניגש לשוטרת‬ ‫שמאחרי אחד הדוכנים‪.‬‬ ‫"את נראית נפלא‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"תודה‪ ",‬חייכה‪" .‬ואתה נראה עייף‪".‬‬ ‫משכתי בכתפי‪" .‬אמבט חם‪ ,‬ואהיה כחדש‪".‬‬ ‫"היה ביקור מעניין?"‬ ‫"ראיתי את מחנות העולים שליד וינה‪ .‬דיברתי עם האחראים עליהם‪ ,‬התעניינתי שוב בתהליכים‬ ‫ובדרך פעולת האיאס‪ .‬מיכאל אמר לי שבקורי משפיעים בחיוב על רבים‪ ,‬וגורם למספר לא מבוטל‬ ‫מהם לשנות את דעתם ולעלות לישראל‪".‬‬ ‫מאז החלו מגיעות הידיעות המדאיגות על גודל הנשירה של יהודי ברה"מ הבאים לישראל‪,‬‬ ‫התחלתי לנסוע פעם בחודש למרכזי הקליטה בווינה בניסיון להסביר ליהודים את חשיבות עלייתם‬ ‫לארץ‪ .‬נציגי‪ ,‬מיכאל ווריץ'‪ ,‬היה מקבל אותי בשדה‪-‬התעופה ומדווח לי על כל האירועים שהתרחשו‬ ‫במשך החודש שנעדרתי‪ .‬אם היו מקומות מיוחדים לבקר או פגישות חשובות‪ ,‬היה מיכאל מסדר‬ ‫אותך מראש ל‪ 18 -‬חודש‪ .‬מאז שנה לא החמצתי נסיעה חודשית זו‪.‬‬ ‫"חסרת לה‪ ",‬לחשה אנט‪ ,‬מורה על בטנה שעדיין חלקה הייתה‪.‬‬ ‫"לו‪ ",‬תיקנתי אותה‪.‬‬ ‫חייכנו זה לזו‪.‬‬ ‫ירדני חזר אלינו‪" .‬הכול מסודר‪ ",‬הודיע‪" .‬נהגך מחכה בחוץ‪".‬‬ ‫"יש תוכניות להערב?" שאלה אנט לאחר שנסעו מספר דקות בדממה‪.‬‬ ‫הסתכלתי בשעוני‪.‬‬ ‫"קוקטייל בשמונה‪ .‬ארוחת ערב בתשע ושלושים‪ .‬נזמין שולחן בקסבה‪".‬‬ ‫"אורחים?"‬ ‫"מצרפת‪".‬‬ ‫אנט הסתכלה בי‪ .‬ידעה שאני מעדיף להישאר בבית ולהיות אתה לאחר הנסיעה המייגעת‪ .‬במיוחד‬ ‫שהערב היה שונה משאר הערבים‪.‬‬ ‫"כמה?" התעניינה רק‪.‬‬ ‫"שלושה זוגות‪ ",‬עניתי‪ ,‬ואמרתי את שמותיהם‪ .‬שניים מהם הכירה‪.‬‬ ‫"ווילשטיין הוא מנהל הבנק הבלגי?" שאלה על השלישי‪.‬‬ ‫‪84‬‬ ‫הנהנתי‪.‬‬ ‫"אני מתכוון לעשות אתו כאן עסק רציני‪ .‬סדרתי לו סיור מאורגן במקומות החשובים בארץ‪ .‬חשוב‬ ‫שיתרשם בצורה חיובית‪".‬‬ ‫"אין לי ספק שאם תארח אותו יתרשם כראוי‪ ".‬צחקה‪.‬‬ ‫זר השושנים הענק שמצאנו כשהגענו לסביון ועליו כרטיס ממר ווילשטיין ואשתו הוכיח שהאירוח‬ ‫שלי כבר החל לפעול‪.‬‬ ‫היא העיפה מבטה מסביב לשולחן‪ ,‬ושלחה‪ ,‬ידה לאחוז בכוס היין‪ .‬היא לבשה שמלת קרפ ירוקה‬ ‫אשר הבליטה את עיניה החומות‪ ,‬ונעלים עדינות בצבע הירקן‪ .‬שערה השחור היה אסוף מעל‬ ‫לקדקודה ורשת זהובה כיסתה את עיגול השער העשיר‪ .‬אני הרגשתי רענן ומלא חיות‪ .‬ישבתי‬ ‫מולה‪ ,‬אשת מנהל הבנק הבלגי לידי‪ .‬האורחים היו שתויים מעט לאחר האפריטיף‪ ,‬השמפניה‬ ‫ושלושת מיני היין ששתו‪ ,‬וארוחת הערב עברה בנעימות‪.‬‬ ‫המסעדה היתה אפלולית‪ ,‬והשרתה אוירה חמה על הסועדים‪ .‬השיחה קלחה בעליזות‪ .‬מוזיקת רקע‬ ‫חרישית נשמעה‪ ,‬מתערבבת בקולות הגברים ובצחקוקי הנשים‪.‬‬ ‫בחצות פנתה אנט אלי‪.‬‬ ‫"יום הולדת שמח‪ ",‬לחשה‪,‬‬ ‫"אני מאחלת לך רוב אושר‪ ",‬הוסיפה‪ ,‬מביאה כוסה לשפתיה האדומות‪.‬‬ ‫עמדתי לענות לה כשלפתע נשמעו צפצופי מכשיר הביפר שנשאתי תמיד בכיסי‪ .‬אורחי שלחו בי‬ ‫מבטים שואלים‪.‬‬ ‫התנצלתי‪ ,‬קמתי ממקומי‪ ,‬ויצאתי לעבר הכניסה‪ .‬משם התקשרתי טלפונית למזכירתי‪.‬‬ ‫"פוגל התקשר‪ ",‬הודיעה‪" .‬הוא ביקש שתשלח את מזכירך בהקדם האפשרי‪ .‬יש לו את מטבע‬ ‫החליפין‪".‬‬ ‫"בררי מתי יוצא מחר המטוס הראשון לווינה‪ ,‬ומשם הקשר המיידי לברלין‪ ",‬הוריתי‪.‬‬ ‫לאחר שניתקתי את השיחה‪ ,‬חייגתי מספר נוסף‪.‬‬ ‫"הלו‪ ",‬אמרתי משנעניתי בעבר האחר‪.‬‬ ‫"קלמנוביץ'‪ ,‬אני רוצה שתצא מחר לברלין‪ .‬המבצע החל‪".‬‬ ‫כשחזרתי לשולחן‪ ,‬הרמתי את כוסי ופניתי לאשתי‪" .‬יום הולדת שמח‪ ",‬סיימתי את אשר עמדתי‬ ‫לומר בטרם הופרעתי‪.‬‬ ‫אפשר היה לחתוך בסכין את המתח שעמד באוויר אולם מליאת הכנסת‪ .‬בזה אחר זה קרא היושב‬ ‫ראש בשמות חברי הכנסת ‪ -‬על פי סדר האלף בית‪ .‬בשולחנות שונים באולם ‪ -‬כולל זה של‬ ‫הממשלה ‪ -‬ערכו חברים רשימות‪ ,‬בודקים 'שחור על גבי לבן' את התוצאות‪ .‬היה ברור לכל כי‬ ‫הצעת אי‪ -‬האמון של 'המערך' נגד הממשלה תתקבל או תדחה על חודם של שניים‪-‬שלושה קולות‪.‬‬ ‫ובמצב הפרלמנטארי בחודשים האחרונים בכנסת ‪ -‬הצבעת שום סיעה לא היתה בטוחה‪.‬‬ ‫ככל שנתארכה ההצבעה‪ ,‬גבר המתח באולם וזינק לשיאים חדשים‪ .‬אנשי ה'תחייה' הצטרפו אל‬ ‫המערך ונתנו קולם למען הפלת ממשלת בגין‪ .‬כמוהם גם שני שרי ה'ליכוד' לשעבר‪ ,‬עייזר וויצמן‬ ‫ומשה דיין‪' ,‬רק"ח'‪' ,‬של"י'‪ ,‬שולמית אלוני‪ ,‬גדעון האוזנר‪ ,‬אנשי 'שינוי' ‪ -‬אף הם השמיעו קולם‬ ‫למען הפלת הממשלה‪ .‬היה ברור כי בתנאים אלה שנוצרו תיאלץ הקואליציה ואנשי 'הליכוד'‪,‬‬ ‫'המפד"ל'‪ ,‬אגודת ישראל )שרידי התנועה הדמוקרטית( להטיל יהבה על תמיכת הגופים‬ ‫הפרלמנטאריים הקטנים‪ ,‬הבלתי תלויים‪.‬‬ ‫יו"ר הקואליציה הח"כ חיים קורפו ערך בפעם המי יודע כמה את החישובים‪ .‬תמונת המצב‬ ‫שהעלה‪ :‬ההכרעה תיפול על חודם של שני קולות ‪ -‬לכאן או לכאן‪ .‬בספסלי 'המערך' ניכרה‬ ‫התרגשות‪ .‬חברת הכנסת חייקה גרוסמן ‪ -‬שהוזעקה ממיטת חוליה כדי להצביע ‪ -‬נותרה באולם‬ ‫כדי לעקוב אחר תוצאות ההצבעה‪ .‬ביציע העיתונות נשמעו לחשושים‪ .‬האם יהיה הבית עד הלילה‬ ‫לנפילת הממשלה?‬ ‫חככתי שוב ושוב בדעתי‪ .‬שעה קלה קודם לכן עליתי על הדוכן ובישרתי כי בכוונתי להצביע בעד‬ ‫הצעת אי האמון ‪ -‬כמחאה על מדיניותה של ממשלת בגין‪ .‬אי אפשר היה להתעלם ממדד יוקר‬ ‫המחיה המדהים )‪ (11%‬בחודש האחרון‪ .‬כעסתי גם על אטימותה של הממשלה בכל הקשור‬ ‫להצעותיי בתחום הרווחה והשיכון‪ .‬אבל עתה נותרתי יושב במקומי ‪ -‬כשאני שוקל שוב את‬ ‫החלטתי‪ .‬ידעתי כי לא מעט ‪ -‬יותר מאי פעם בעבר – תלויה ממשלת בגין בהחלטה זו‪ .‬ארצה –‬ ‫אגרום להפלה‪ ,‬ארצה ‪ -‬אאפשר לה מרווח תמרון נוסף‪.‬‬ ‫הייתי שקוע במחשבותיי כאשר היו"ר קרא בשמי‪ .‬חברי הכנסת הסבו ראשם אלי‪ .‬היו"ר קרא‬ ‫בשמי שנית‪ .‬אני עדיין חככתי בדעתי‪ .‬רחש עבר בין ספסלי המליאה‪ .‬היו"ר קרא בשמי בשלישית ‪-‬‬ ‫הפעם בהדגשה בולטת‪ .‬ניעורתי כאילו מקיפאוני‪ .‬הישרתי עיני אל היו"ר ופלטתי חדות" "נמנע!"‬ ‫מספסלי האופוזיציה נשמעו קריאות גנאי‪ ,‬יכולתי להבחין בעשרות זוגות העיניים הבוחנות אותי‬ ‫במשטמה גלויה‪ .‬שמעתי‪ ,‬את קולה של חברת הכנסת גאולה כהן זועק לעומתי‪" :‬תתבייש לך‪.‬‬ ‫מכרת את קולך!!!" נשארתי יושב במקומי בפנים קפואות‪.‬‬ ‫עתה היה ברור כי הכף נוטה לדחיית הצעת אי האמון‪ .‬כשתמה ספירת הקולות היתה תמונת‬ ‫המצב‪ 57 :‬נגד הצעת אי האמון‪ 54 ,‬בעד הצעת אי האמון ו‪ 2 -‬נמנעים‪ :‬פלאטו שרון ושאפיק אסעד‪,‬‬ ‫‪85‬‬ ‫בזכות אלה ‪ -‬עד כמה שישמע מוזר אולי ‪ -‬קיבלה ממשלת בגין ארכה נוספת להחזיק בהגה‬ ‫השלטון‪.‬‬ ‫כאשר החלו חברי הכנסת עוזבים את אולם המליאה‪ ,‬התעכב לידי ח"כ )שר הביטחון לשעבר(‬ ‫עייזר וויצמן ופלט לעברי‪:‬‬ ‫"אתה שקרן‪ ",‬ועזב‪.‬‬ ‫מה הניע אותי לשנות עמדתי‪ ,‬לתמוך בהמשך שלטונה של ממשלת בגין ולעורר עלי את זעמם של‬ ‫חברי כנסת רבים? מה השתנה בשעה שחלפה בין הצהרתי מעל דוכן הנואמים כי בכוונתי לתמוך‬ ‫בהצעת אי האמון לבין רגע ההצבעה בה החלטתי להימנע? ‪ -‬הרבה‪ ,‬הרבה מאד אפילו‪.‬‬ ‫הגעתי לאולם מליאת הכנסת במטרה ברורה להצביע בעד הצעת אי אמון‪ .‬כרבים אחרים באולם‬ ‫המליאה הייתי בטוח ומשוכנע כי הצבעת אי האמון בממשלת בגין‪-‬ארליך‪-‬הורוביץ היא בבחינת‬ ‫כורח המציאות‪ .‬כמי שהנושא הכלכלי‪-‬חברתי במדינה אינו רחוק מליבו ‪ -‬לא יכולתי עוד להמשיך‬ ‫ולתת יד למחדלים המתבצעים‪ .‬למרות שלכל אורך הקדנציה תמכתי בקואליציה ‪ -‬החלטתי הפעם‬ ‫להביע בה אי אמון מוחלט‪ .‬כאב לי כי בכל שלוש שנות כהונת הממשלה לא גובשה באופן רציני‬ ‫מדיניות כלכלית‪ .‬חרה לי כי למרות כל ההצהרות החגיגיות והכוונות הטובות ‪ -‬דבר לא נעשה‬ ‫באופן ממשי למען הזוגות הצעירים והשכבות הנחשלות‪ .‬ומעל לכל ‪ -‬צרבו לי תגובותיהם של‬ ‫הגורמים הממשלתיים השונים אליהם פניתי במטרה לנסות ולהזיז דברים‪.‬‬ ‫היתה זו בשבילי הזדמנות מצוינת לנקום את נקמתי בהם‪ ,‬על כל אותם הפעמים שהשיבו את פני‬ ‫ריקם‪ ,‬על אותם הפעמים שפטרו אותי בלך ושוב‪ .‬מעולם לא הייתי מחסידי 'המערך' ‪ -‬אבל לא‬ ‫יכולתי להשלים עוד עם המדיניות האומללה של הורוביץ‪-‬לוי וכץ‪.‬‬ ‫מי שמכיר את הנעשה מאחורי הקלעים בפרלמנט הישראלי יודע כי בתוך שעה עשויים הדברים‬ ‫שם להשתנות מהקצה אל הקצה‪ .‬משכן הכנסת הפך זה מכבר לקן בו נעשות קנוניות‪ ,‬נרקמות‬ ‫אינטריגות ‪ -‬מהדרמטיות שיכול אי פעם לעלות על דעתו הציבור הרחב‪ .‬וזה בדיוק מה שאירע לי‬ ‫באותה ישיבת לילה ‪ -‬בהצבעת אי האמון‪.‬‬ ‫כשעליתי על דוכן הנואמים ‪ -‬היה מונח בפני נוסח ברור‪:‬‬ ‫"אדוני היושב ראש‪ .‬אני חושב שכל מה שאנו יכולים לומר היום אינו אלא חזרה על דברים שאנו‬ ‫אומרים עוד מעט שלוש שנים‪ .‬באותה מידה שמדיניות השלום של הממשלה היתה הצלחה‪ ,‬ככה‬ ‫מדיניותה בנושא הכלכלי והשיכון רצופה כישלונות ופשיטת רגל‪".‬‬ ‫"אני חושב שהגענו כמעט לנקודה שממנה אין לחזור‪ ".‬המשכתי וקראתי מהכתב‪" ,‬ואני בטוח‬ ‫ששעת הנואמים חלפה‪ .‬אנו צריכים ממשלה חדשה וזאת הסיבה שאצביע נגד ממשלה זו‪ .‬תודה‪".‬‬ ‫עייזר וויצמן היה הראשון שניגש אלי במזנון הכנסת ‪ -‬מיד לאחר נאומי‪.‬‬ ‫"למי תצביע" שאל‪ ,‬שר הביטחון לשעבר‪' ,‬הילד הסורר' של תנועת ה'ליכוד' )ימים ספורים לאחר‬ ‫מכן ‪ -‬בעקבות הצבעתו בעד הצעת אי האמון ‪ -‬הוצא עייזר ויצמן מתנועת 'חרות'(‪ ,‬השבתי בחיוך‬ ‫"אני בצד שלך‪".‬‬ ‫וויצמן טפח לי על כתפי כשהוא אומר‪:‬‬ ‫"אתה בצד הנכון!"‬ ‫כשויצמן פינה את הזירה ‪ -‬הגיח אליה במהירות הד"ר יוסף בורג‪ ,‬שר הפנים‪ .‬דקות ספורות לאחר‬ ‫מכן הצטרף גם אריק שרון‪ ,‬שר החקלאות‪ .‬השניים ‪ -‬כבולדוזרים נחושי החלטה החלו 'לעבוד' עלי‪.‬‬ ‫ההסברים בפי שניהם היו הגיוניים וכבדי משקל‪ .‬הם טענו בפני כי ממשלת 'הליכוד' קרובה‬ ‫בדעותיה לממשל האמריקאי החדש )של רונאלד ריגן( וכי הכרחי שה'מערך' לא יחזור לשלטון‪.‬‬ ‫אריק שרון הוסיף‪:‬‬ ‫"שמואל‪ ,‬תן לנו את השנה הזו‪ .‬אנו נעשה למען המדינה יותר מכל ממשלה אחרת‪ .‬אני פונה אליך‬ ‫כפטריוט אל פטריוט‪ .‬המערך ימכור את המדינה‪"...‬‬ ‫אל אריק שרון והד"ר בורג הצטרף גם אליעזר שוסטק‪ ,‬שר הבריאות‪ .‬לא מיהרתי לסגת מהחלטתי‬ ‫ ומתחתי ביקורת חריפה על מדיניותה הכלכלית‪-‬החברתית של הממשלה‪ .‬ד"ר בורג קוטע את‬‫דברי‪:‬‬ ‫"בגין אמר לי שאתה כועס עליו על שלא ענה לך על המכתב הגלוי שפרסמת בעיתונים בעניין‬ ‫הבקשה שלך לסיוע לזוגות הצעירים‪ ".‬דחיתי מכל וכל את הדבר‪ .‬הסברתי את עמדתי‪.‬‬ ‫"אם אשנה את דעתי אתה יודע כי אפסיד כל קול פוטנציאלי בבחירות הקרובות‪ .‬אני לא רק‬ ‫אחטא לדרכי‪ ,‬אחטא גם לרצונם של בוחרי הפוטנציאליים‪".‬‬ ‫מרגע זה ואילך החל המשא ומתן בין שני הצדדים בכל הקשור ל'משקלו' של הקול העומד‬ ‫למכירה‪ .‬כמי שלמד היטב את רזי הפוליטיקה הישראלית התחלתי לנווט את עמדתי ‪ -‬על פי‬ ‫ההבטחות שהעלו ארבעת השרים‪ .‬היה ברור לכולם כי ברגע זה ניתן לקנות את הקול‪ .‬החלטתי‬ ‫במצח נחושה ובקור רוח למכור את קולי לכל המרבה במחיר‪ .‬ידעתי שאת התשלום הגבוה ביותר‬ ‫יכולה בשלב זה לשלם הממשלה‪.‬‬ ‫"אני מוכן לתת לכם עוד שנה בממשלה‪ ",‬אמרתי גלויות לשרים שצרו סביבי‪" ,‬כפי שאתם מבינים‬ ‫הדבר תלוי בי ובהחלטה שקיבלתי להצביע אי אמון בממשלה‪ ,‬אמכור לכם את הקול‪ .‬אולם אני‬ ‫רוצה לקבל משהו חשוב בתמורה‪".‬‬ ‫‪86‬‬ ‫הפורום סביבי התרחב עם הגיע אל המקום גדעון פת‪ ,‬שר התמ"ת‪ .‬הדיון בתמורה שעלי לקבל‬ ‫בתמורה להימנעותי בהצבעה הממשמשת ובאה המשיך‪ .‬שטחתי באידיש את התמורה שביקשתי‪:‬‬ ‫"אני מעוניין שהתוכנית שלי בנושא זוגות צעירים תתממש‪ ",‬אמרתי בהחלטיות‪" .‬בתוכנית הזו‪...‬‬ ‫הייתי רוצה להיפגש עם ראש הממשלה ולהציג בפניו את עיקרי סעיפי התוכנית שלי!"‬ ‫שום הבעות של תמיהה ניכרו על פניהם של ארבעת השרים סביבי‪ .‬היה ברור לכולם כי כל הקלפים‬ ‫מונחים אצלי‪ .‬הם ידעו כי לא מעט תלוי עתידם הפוליטי ברצוני‪ .‬שר הבריאות אליעזר שוסטק‬ ‫האיץ בד"ר בורג לפנות אל ראש הממשלה ולבקש את אישורו להצעה שהעליתי‪ .‬ד"ר בורג פנה אל‬ ‫אולם המליאה ‪ -‬שם נותר לשבת במצב רוח קודר מנחם בגין‪ ,‬ממתין לתחילת ההצבעה הגורלית‪.‬‬ ‫דקות ספורות לאחר מכן )אותה ניצל ח"כ ז'אק אמיר מ'המערך' להטיף לי מוסר‪" :‬אל תיתן להם‬ ‫לעבוד עליך!"( חזר הד"ר בורג והודיע על הסכמתו של ראש הממשלה לתנאים‪ .‬בפיו היתה בקשה‬ ‫אחת בלבד‪" :‬ראש הממשלה מבקש כי לא תיתן פרסום לכל הנושא באמצעי התקשורת‪".‬‬ ‫לכך כמובן לא הייתי מוכן‪ .‬והמניע היה הגיוני למדי‪ .‬רציתי לספר )אם כי איש מבין הכתבים‬ ‫הפרלמנטאריים לא התייחס ל'עיסקה' בכובד ראש ‪ -‬בוודאי שלא מזווית הראיה שלי( באמצעות‬ ‫כלי התקשורת לכל הזוגות הצעירים כי עשיתי משהו למענם‪ .‬ד"ר בורג התבקש לחזור אל שולחנו‬ ‫של ראש הממשלה ‪ -‬הפעם כדי לקבל את האישור לפרסום העסקה‪ .‬לא היה ספק בליבי כי מנחם‬ ‫בגין ‪ -‬במצב העדין בו היתה שרויה ברגעים אלה ממשלתו ‪ -‬יאלץ לקבל את תנאי‪ .‬ידעתי כי למרות‬ ‫רגישותו של בגין בכל הקשור ל'קניית ומכירת' קולות ‪ -‬הוא יאלץ לבלוע את עובדת פרסום המידע‬ ‫באמצעי התקשורת‪.‬‬ ‫לא הייתי שלם עם הצעד שעשיתי‪ .‬למחרת ספגתי ביקורת קשה מאד באמצעי התקשורת וידידים‪-‬‬ ‫עמיתים משורות האופוזיציה הפנו לי עורף‪ .‬אבל המחיר ששילמתי היה שווה‪ .‬גם אם תזכה‬ ‫התוכנית שלי למען הזוגות הצעירים למימוש חלקי בלבד בתקופת שלטון 'הליכוד' ‪ -‬היו כל האי‬ ‫נעימות והביקורת שוות בעיני‪ .‬לפעמים עושים בפוליטיקה דברים שכלפי חוץ נראים מכוערים‪ ,‬אך‬ ‫לטווח ארוך מתגלה כל הטוב המסתתר מאחריהם‪.‬‬ ‫בשעה שש ושלושים‪ ,‬בוקר ה‪ ,8.6.80 -‬מצלצל הטלפון בביתי בסביון‪ .‬על הקו היה מזכירי האישי‬ ‫ז'ילבר אמר‪" :‬סאמי ‪' -‬אהל מורה' מספר אחד ‪ -‬כבר קיים!!!"‬ ‫ההתחלה היתה אי שם בחודש מאי ‪ -‬כחודש ימים קודם לכן ‪ -‬בפגישה אקראית בין ז'ילבר אמר‬ ‫למיכאל פרן‪ ,‬מהמקורבים לפעילים בשכונות המצוקה בירושלים‪" :‬תנועת ה'אהלים' מתכננת כמה‬ ‫מבצעים חשובים וגדולים ‪ -‬האם אתה סבור כי יש מקום לפנות אליכם לשיתוף פעולה?" ז'ילבר‬ ‫אמר לא היסס לקבוע "בהחלט יש על מה לדבר‪".‬‬ ‫למען האמת לבטים רבים עברו על חברי תנועת 'אהלים' עד שמצאו את הרצון והעוז להמר עלי‪.‬‬ ‫לא בלב קל הסכימו ימין סוויסה וחבריו לשיתוף פעולה‪ .‬שעות ארוכות נתמשכו הוויכוחים בין‬ ‫חברי התנועה בנושא‪ .‬היו אף כאלה בין החברים שאיימו לפרוש מהתנועה ‪ -‬באם ייווצר קשר‬ ‫כלשהו עם המיליונר השנוי במחלוקת‪" .‬פלאטו יעלה על הגל‪ ,‬יעשה לעצמו פרסומת ולא יתרום‬ ‫אפילו אגורה אחת‪ .‬לא מכובד שיזהו אותנו במסגרת אחת יחד עמו ‪ -‬במיוחד בנושא כל כך חשוב‪".‬‬ ‫ימין סוויסה ‪ -‬עליו העידו כולם כי‪" ,‬אם היה גדל ברחביה היה מגיע רחוק" ‪ -‬חשב אחרת‪ .‬הוא‬ ‫ייצג קבוצה נרחבת של חברים בתנועה שאמרה כי "במבצעים מסוג זה ‪ -‬כל האמצעים כשרים וכל‬ ‫עזרה חייבת להתקבל באהדה‪ ".‬המבצעים עליהם דיברו מנהיגי התנועה היו שורה של 'התנחלויות'‬ ‫ במתכונת ההתנחלויות של חברי 'גוש אימונים' מעבר לקו הירוק ‪ -‬בתחום הקו הירוק‪ .‬מבצעים‬‫אלה ‪ -‬כך התגבשה ההחלטה בקרב חברי התנועה ‪ -‬יבטאו את מחאת שכונות המצוקה בכל הקשור‬ ‫לעדיפות שניתנת להתיישבות מעבר לקו הירוק על פני פתרונות הדיור בתחומי הקו הירוק‪.‬‬ ‫התוכנית אותה גיבשו חברי התנועה היתה להקים כ‪ 30 -‬התנחלויות מחאה סמוך לשכונות מצוקה‬ ‫בכל רחבי הארץ ‪ -‬ולעורר בכך תסיסה נרחבת כנגד חוסר האונים שמגלה הממשלה בנושא‪.‬‬ ‫פגישת ההכרות עם חברי תנועת 'אהלים' התקיימה במשכן הכנסת‪ .‬את חבורת הצעירים תושבי‬ ‫הקטמונים הוביל ימין סוויסה ‪ -‬צעיר בעל רעמת שיער מקורזלת‪ ,‬אשר ניחן בכאריזמה אישית‬ ‫יוצאת דופן‪ .‬הוא זה שהציג בפני את עיקרי התוכנית באופן כללי‪" :‬המדובר באקט מחאה בקנה‬ ‫מידה נרחב‪ ".‬סיכם את דבריו‪" ,‬אם תהיה מוכן להושיט יד בתמיכה ‪ -‬נודה לך מאד‪".‬‬ ‫לא היססתי בתשובתי‪ .‬פעולות חברי הקבוצה תאמו למען האמת את רעיונותיי והשגותיי‪ .‬גם‬ ‫יכולתי להעריך את 'הרווח' הציבורי והעצום ממנו איהנה באם אחליט בחיוב‪.‬‬ ‫"הסתייגות אחת יש לי‪ ",‬סיכמתי את דברי‪" ,‬אסור ‪ -‬בשום פנים ואופן ‪ -‬לרכב על האפליה כביכול‬ ‫בין העזרה לאנשי 'גוש אימונים' לקיפוח של תושבי שכונות המצוקה‪ .‬אני סבור שגם אנשי 'גוש‬ ‫אימונים' עושים עבודה חשובה מאד והתמיכה בהם היא חיונית‪ .‬קו ההסברה שלכם חייב להיות‬ ‫מופנה אל תחושת קיפוח השכונות בלבד‪ .‬זה יתקבל ביתר אהדה והבנה בקרב הציבור הישראלי‪.‬‬ ‫אי לכך הייתי נמנע מלקבוע את שם ההתנחלות 'אלוני מורה' ‪ -‬אלא מסתפק ב'אוהלי מורה'‪"...‬‬ ‫ההסתייגות נתקבלה בהבנה ‪ -‬שיתוף הפעולה נרקם‪ .‬היה ברור לי כי אין אני הגוף היחידי התומך‬ ‫מאחורי הקלעים בתנועת 'האהלים'‪ .‬אנשי התנועה הסבירו כי באו כבר להסכם עם תנועת‬ ‫'שלום עכשיו'‪ ,‬תנועת 'עודד'‪ ,‬ותנועת הקיבוצים‪ ,‬בדבר תמיכה בשווי של כחצי מיליון לירות‪.‬‬ ‫"המטרה חשובה ונעלה יותר מכל חישובים קטנוניים של יוקרה‪ ",‬פטרתי את הנושא‪ " ,‬בכל מקרה‬ ‫אהיה מוכן לתמוך במבצעים‪".‬‬ ‫‪87‬‬ ‫חודש ימים ערכו ההכנות‪ .‬מודעות וכרוזים שהודבקו בשכונת קטמון בירושלים‪ ,‬קראו לזוגות‬ ‫צעירים לבוא ולהירשם 'למבצע הגדול'; הפונים נתבקשו לחתום על טופס מיוחד שהוכן ‪ -‬תצהיר‬ ‫כי ימלאו אחר כל הוראות מנהיגי 'ההתנחלות' עד תום‪) .‬אגב‪ ,‬בין הפונים ל'מבצע ההתנחלות' היו‬ ‫שלושים זוגות של חברי תנועת פ"ש‪ .(...‬במקביל הכין ימין סוויסה את רשימת הציוד הדרוש ‪-‬‬ ‫ובצוותא עם ז'ילבר אמר יצאו לרכוש גנראטור‪ ,‬שבעים אוהלי מגורים )לשבעים המשפחות שנקבעו‬ ‫ליישב את ההתנחלות(‪ ,‬מספר אוהלי שירותים וכן אהל גדול שאמור היה לשמש כמטבח וחדר‬ ‫אוכל‪ .‬את כל הציוד הנ"ל אכסנו חברי התנועה במוסך גדול ‪ -‬סמוך מאד לשכונה‪.‬‬ ‫ב‪ 6 -‬ליוני‪ ,‬יום שישי‪ ,‬חל מפנה בלתי צפוי‪ .‬ימין סוויסה התקשר טלפונית מירושלים לסביון וביקש‬ ‫לקיים פגישה דחופה‪ .‬ז'ילבר אמר ייזכר כעבור זמן‪" :‬ארבעים ושמונה שעות טרם שעת 'השין' ‪-‬‬ ‫עמד הכל בפני פיצוץ‪".‬‬ ‫ב‪ 3 -‬אחר הצהרים הגיע ימין סוויסה לביתי בסביון ובפיו הבשורה‪" :‬כל הגופים עימם סוכם חודש‬ ‫ימים קודם לכן בדבר תמיכה ‪ -‬נסוגו מהבטחתם‪ ".‬במילים אחרות הוא אומר‪ :‬תרומה של כחצי‬ ‫מיליון לירות ‪ -‬שנועדה לרכישת ציוד משלים להתנחלות ‪ -‬איננה בנמצא‪" .‬המדובר בצינורות מים‪,‬‬ ‫ציוד מטבח וחשמל‪ ",‬סיפר סוויסה‪" ,‬האם בשל זה חייב הכל להתבטל?"‬ ‫הנדתי את ראשי לשלילה‪ .‬היה ברור לי כי מאחורי החלטתם של תנועות 'שלום עכשיו'‪' ,‬עודד'‪,‬‬ ‫והתנועה הקיבוצית‪ ,‬עמדו שיקולי יוקרה בלבד‪ .‬אמרתי‪:‬‬ ‫"השקעתי עד היום כשני מיליון לירות במבצע ‪ -‬אוסיף את חצי מיליון הלירות הדרושים לכם‪ .‬צאו‬ ‫עתה ‪ -‬אתה וז'ילבר ‪ -‬לירושלים המזרחית ורכשו את כל הדרוש‪".‬‬ ‫בשעה תשע‪ ,‬יום שישי‪ ,‬ה‪ 6 -‬ביוני ‪ -‬היה הכל מוכן‪ .‬ז'ילבר אמר בצוותא עם אנשי 'האהלים' סרקו‬ ‫שוב את השטח שיועד להתנחלות )מאחורי תחנת הכוח בסן מרטין ‪ -‬שטח השייך למנהל מקרקעי‬ ‫ישראל(‪ .‬נבדק כל הציוד והודעה סופית נמסרה ל'מתנחלים' המיועדים‪ .‬תוך פחות מארבעים‬ ‫ושמונה שעות יחל המבצע‪.‬‬ ‫ביום שבת‪ ,‬באחת אחר חצות ‪ -‬החלה הפעולה‪ .‬ממקום הריכוז ברחוב בר‪-‬יוחאי החלה תנועת‬ ‫המשאיות‪ .‬ב‪ 3.30 -‬לפנות בוקר ‪ -‬בעזרתם של כ‪ 50 -‬מתנדבים מבני השכונה ‪ -‬הוכשר השטח‪,‬‬ ‫הוקמו האהלים והגדר נמתחה סביב ‪ -‬סביב‪ .‬שעתיים נוספות נדרשו כדי להתמקם סופית ‪ -‬כולל‬ ‫העברת הגנראטור והתקנתו‪ .‬בשש ושלושים לערך‪ ,‬אור ליום א' התקשר אלי ז'ילבר אמר לסביון‬ ‫ובישר לי כי "התנחלות 'אוהלי מורה מספר ‪ '1‬כבר קיימת‪".‬‬ ‫מבצע התנחלות 'אהלי מורה ‪ '1‬היווה סיפור טוב לאמצעי התקשורת הישראליים והזרים כאחד‪.‬‬ ‫צוותי טלוויזיה ורדיו ‪ -‬מישראל ומחו"ל ‪ -‬הגיעו למקום כדי לראות ולשמוע ממקור ראשון על‬ ‫התנחלות המחאה של תושבי שכונות המצוקה ירושלים‪ .‬ימין סוויסה נתגלה כמנהיג מלידה‪.‬‬ ‫המצלמה אהבה אותו‪ .‬הכתבים מיהרו לרשום כל הברקה מפיו ‪ -‬התהודה הציבורית היתה גדולה‪,‬‬ ‫נרחבת ואוהדת‪.‬‬ ‫לא משתי מהתנחלות 'אוהלי מורה ‪ '1‬ודאגתי שאהיה נוכח אישית בשטח )בלווית עורך‪-‬הדין‬ ‫שלמה תוסיה כהן ‪ -‬מי שאמור להשתלב חדשים לאחר מכן בתנועתי בבחירות לכנסת העשירית(‪.‬‬ ‫‪ 12‬הימים בהם היתה קיימת ההתנחלות ‪ -‬היו ימים מזהירים עבורי‪ .‬למרות שאמצעי התקשורת‬ ‫המעיטו ככל יכולתם לדווח על מעורבותי ‪ -‬איש לא יכול להתעלם מהעובדה עצמה‪ .‬היתה זו אחת‬ ‫ההצלחות הגדולות ביותר בכל הקריירה הציבורית‪-‬פוליטית שלי בישראל‪ .‬התהודה הציבורית‬ ‫האוהדת מצאה את ביטוייה גם ביחס אלי‪.‬‬ ‫מבצע התנחלות 'אוהלי מורה ‪ '1‬הפך עד מהרה לנושא כלל ציבורי‪ .‬חברי כנסת ושרים 'עטו' על‬ ‫הנושא וניגחו בו את הממשלה‪ .‬שר השיכון‪ ,‬דוד לוי‪ ,‬נאלץ לעמוד מול מתקפה חסרת תקדים‬ ‫בישיבת הכנסת‪ .‬באותה ישיבה נמתחה ביקורת על הממשלה על כי הזעיקה לעזרה )בתקווה‬ ‫שידבר אל ליבם של המתנחלים להתפנות( את המיליונר היהודי – שוויצרי‪ ,‬ניסים גאון )יו"ר‬ ‫הפדרציה של יהודי ספרד(‪ .‬חברת הכנסת חייקה גרוסמן )מערך( קראה בציניות כלפי השר לוי‪:‬‬ ‫"ומה יקרה אם יתמרדו האשכנזים? ‪ -‬האם תזמין את הרוטשילדים או הברונפמנים?"‬ ‫חבר הכנסת זאב כץ השיב באירוניה‪" :‬את פלאטו שרון‪ ".‬הרב מנחם הכהן )מערך( קרא לעברי‬ ‫כשעליתי לדוכן הנואמים כדי לשאת את דברי בנושא‪" :‬הנה מגן העשוקים!" וצ'רלי ביטון הוסיף‬ ‫קריאות גנאי משלו – שקטעו שוב ושוב את דברי‪ .‬לא נשארתי חייב והחזרתי‪" :‬אתה אידיוט‪ ,‬שרק‬ ‫מדבר ולא עושה‪".‬‬ ‫במאמץ לחסל את משבר 'ההתנחלות' היה מוכן ראש הממשלה מנחם בגין לפגישה עם אנשי‬ ‫ה'אוהלים'‪) .‬דבר שסירב בעקשנות לעשות ‪ -‬בטענה כי ההתנחלות אינה חוקית(‪ .‬פגישות הבהרה‬ ‫קיים עם אנשי 'האהלים' גם דוד לוי‪ .‬ניסים גאון )שהגיע ארצה במטוסו הפרטי וזכה לכינוי‬ ‫'הפטרון'( המשיך לגשש בדבר מציאת פתרון‪.‬‬ ‫החשש שנבע מהמחשבה כי אנשי המשטרה יפנו בכוח את המתנחלים ‪ -‬נתגלה כחשש שווא‪.‬‬ ‫האהדה הרבה בקרב הציבור הרחב מנעה כל פעולה נגד מתנחלי 'אוהלי מורה ‪ .'1‬הגורמים‬ ‫הממשלתיים העדיפו 'לגמור את העניין' בשיחות ובפגישות‪ .‬כעבור תריסר ימים ‪ -‬לאחר שנתקבלה‬ ‫ההחלטה עקרונית להקים ‪ 1000‬יחידות דיור באזור‪ ,‬ולמצוא פתרונות למתנחלים חסרי הדיור ‪-‬‬ ‫ניאותו כולם להתפנות‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫תחת הפצצות הלבנוניות‬ ‫‪89‬‬ ‫ב‪ 3 -‬ביוני ‪ ,1982‬השגריר הישראלי בלונדון נפל קרבן להתנקשות‪ .‬ב‪ ,4 -‬חיל האוויר הישראלי‬ ‫הפציץ את בירות בפעולת תגמול‪ .‬ב‪ ,6 -‬צה"ל חדר ללבנון‪ :‬מבצע 'שלום הגליל' החל‪ .‬הודות לו‪,‬‬ ‫בצעתי סדרה של פעולות הומניטאריות שאפשרו לי לרכוש בחזרה את ליבם של בני‪-‬ארצי‪.‬‬ ‫כיוון שהרבה גברים כשירים גויסו ונשלחו ללבנון‪ ,‬נשלל חלק מהמקורות ממשפחות מספר‪ .‬מצבן‬ ‫החמיר בגלל הפיחותים המתמידים של הלירה הישראלית‪ .‬פרסמתי סדרת מודעות בעיתונות‪,‬‬ ‫כשאני מציע מאה דולר לכל מי שסבל מחסור‪ .‬הלוואה זו היתה ברת פירעון ללא ריבית כעבור‬ ‫ארבעה חודשים‪.‬‬ ‫מעט לאחר פעולה זו‪ ,‬ארגנתי מבצע נוסף שגם הוא הניב פירות‪.‬‬ ‫במשך חמישה‪-‬עשר ימי המלחמה הראשונים‪ ,‬היו המשפחות ללא ידיעות מבניהן שיצאו לחזית‪.‬‬ ‫כדי להקל על המצב‪ ,‬ארגנתי שיטת העברות וקשר מן היעילות ביותר‪ .‬שש בחורות קבעו מושבן‬ ‫בביתי‪ .‬הן היו קשורות יומם ולילה לכל עמדות הפיקוד בגליל‪ .‬החיילים מסרו להן בזה אחר זה‬ ‫את שמם וכתובת הוריהם‪ ,‬ואנו התקשרנו אל ההורים‪ ,‬בין אם בטלפון‪ ,‬או בין אם על ידי נערים‪-‬‬ ‫שליחים מתנדבים‪ ,‬ומסרנו להם שבנם חש בטוב ושהוא מחבק ומנשק אותם‪ .‬בישראל‪ ,‬אם אנו‬ ‫זריזים בהודעותינו של מותו של האחד או האחר‪ ,‬הרי שאנו תמיד שוכחים למסור ידיעות‬ ‫מהחיים‪ .‬ובכן‪ ,‬הודות לשיטה שלי‪ ,‬המשפחות ידעו שבניהם לא נפלו בשדה הקרב‪ .‬הייתי השליח‬ ‫של בשורות טובות‪.‬‬ ‫המבצע השלישי לא יוזם על ידי אלא על ידי קצין בכיר שיום אחד טלפן אלי ובקש שנפגש‪.‬‬ ‫הסכמתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬כשאני עוד לא יודע שעומדים להטיל עלי את התפקיד הכי יוצא דופן והכי מטורף‬ ‫בכל הקריירה שלי‪.‬‬ ‫הקצין הופיע עוד באותו יום‪ .‬היה אדם צעיר ואלגנטי‪ .‬הזמנתיו לשבת והצעתי לו וויסקי‪ .‬אחר‬ ‫שאלתי אותו מה הביאו אלי‪.‬‬ ‫"השבויים שלנו‪ ",‬אמר‪" .‬יש לנו שלושה‪-‬עשר בלבנון ואין אנו יודעים איך להביא לשחרורם‪.‬‬ ‫אישים כה דגולים כאמריקאי שולץ והאוסטרי קרייסקי ניסו‪ .‬ללא הועיל‪ .‬הפכנו שמיים וארץ‪ ,‬רק‬ ‫כדי להיכשל לבסוף לאורך כל הקו‪ .‬כמוצא אחרון‪ ,‬חשבנו עליך‪".‬‬ ‫הבעתי את תימהוני‪.‬‬ ‫"וודאי לא נעלם ממך‪ ",‬המשיך האורח שלי‪" ,‬שהמחשבים בהם מצויד צבאנו אוגרים בזיכרונם כל‬ ‫הנוגע מקרוב או מרחוק להגנה ולביטחון השטח שלנו‪ .‬ואכן הבוקר תכנתנו את השאילתה הבאה‪:‬‬ ‫'מי יכול לעזור לנו להוציא את השבויים שלנו מלבנון?' שני שמות עלו‪ :‬האחד של קצין ישראלי וזה‬ ‫שלך‪".‬‬ ‫התרשמתי מאד‪.‬‬ ‫"כשהיית בפריז‪ ",‬המשיך איש‪-‬שיחי לאחר ששתה לגימת וויסקי‪" ,‬היו לך ידידים לבנונים‪ ,‬ביניהם‬ ‫הבעלים של "אינטרא‪-‬בנק"‪ ,‬יחד חגגתם אצל "מקסימ'ס"‪".‬‬ ‫"איך אתה יודע זאת?"‬ ‫הקצין התעלם משאלתי‪.‬‬ ‫"יותר מאוחר‪ ,‬עוד בפריז‪ ,‬הכרת אדם בשם טוני עזיז‪ ,‬שארגן הצגות בכמה תיאטראות‪ ,‬בין היתר‬ ‫בשאטלא‪ .‬כיום‪ ,‬עזיז הינו הבעלים של המועדון הפריזאי‪" :‬אלקזאר"‪".‬‬ ‫השמעתי שריקה של התפעלות‪.‬‬ ‫"וזה לא הכל‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬כשאתה מנצל קשרים אלה ומשתמש בהם כבבטוחות‪ ,‬נסעת מספר‬ ‫פעמים לבירות שם בנית בנינים‪".‬‬ ‫"אני מתאר לעצמי שאתם גם יודעים שלפני מספר חודשים גייסתי מאה וחמישים מתנדבים‬ ‫בעולם כולו כדי לעזור לג'מאייל‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"נכון‪ .‬ולבסוף שיש לך השקעות בחברה הפיננסית הלבנונית‪ ,‬חברת בת של הבנק הלבנוני למסחר‪".‬‬ ‫העליתי חיוך רחב על פני‪.‬‬ ‫"פה‪ ,‬הנכם טועים‪ :‬אין לי השקעות אלא רק אינטרסים‪"...‬‬ ‫"טעות לעולם חוזרת‪ ",‬המשיך הקצין כשהוא מתכופף קלות לעברי‪,‬‬ ‫"אני סולח לה אפילו ביתר רצון כוון שהיא באה ממך‪",‬‬ ‫"סליחה?"‬ ‫"היית זה אתה‪ ,‬שאתמול‪ ,‬בטלפון‪ ,‬דיברת על השקעות עם אחד מידידיך‪",‬‬ ‫"רציתי לומר אינטרסים‪".‬‬ ‫"וודאי‪ .‬שהרי תיקנת זאת בעצמך‪".‬‬ ‫החוורתי פתאום‪.‬‬ ‫"ואת זה‪ ,‬המחשבים שלכם הם שאמרו לכם את זה?"‬ ‫"לא‪ ",‬ענה הקצין תוך חיוך רחב‪" .‬המידע האחרון הזה בא מהציתות‪ .‬כי כמובן‪ ,‬כל השיחות‬ ‫הטלפוניות שלך מוקלטות‪ ".‬ספגתי את המכה‪.‬‬ ‫"התרצה לעזור לנו?" שאל אחר רגע של דומיה‪.‬‬ ‫"מובן מאליו‪".‬‬ ‫"מתי יכול אתה לצאת לבירות?"‬ ‫"כעת‪ ".‬הקצין קם‪.‬‬ ‫‪90‬‬ ‫"אני מעביר את תשובתך למטה הכללי‪ .‬אחזור מחר עם מסמכי התיק‪".‬‬ ‫המטה הכללי ביקש ממני לא יותר ולא פחות מאשר ליצור קשר עם מנהיגים פלשתינאים כדי‬ ‫להשיג את שחרורם של שלושה‪-‬עשר שבויים ישראלים והחזרתן של שלוש גופות משלנו הקבורים‬ ‫בדמשק‪ .‬בתמורה‪ ,‬ישראל תפתח את כל מחנות השבויים שלה‪ ,‬כשהיא תמשיך להחזיק‬ ‫בטרוריסטים בלבד‪ .‬הקצין הביא לי תיק שמור שכלל את פרטי המשא‪-‬ומתן הסודי הנוגע לכל‬ ‫אחד מהחיילים שלנו‪ .‬כל כתב הסמכה לא נמסר לי‪ .‬מאידך‪ ,‬החזקתי בכרטיס ביקור שאין לבטלו‪:‬‬ ‫כדי להוכיח לפלשתינאים שהייתי מוסמך לדבר אליהם‪ ,‬היה עלי לבקש מהם רשימה של עשרה‬ ‫שבויים שישוחררו לאלתר וישלחו לבירות‪.‬‬ ‫"מצוין‪ ",‬אמרתי לקצין לאחר שהסביר לי את כל פרטי המבצע‪" .‬אך איני יכול לצאת מיד‪".‬‬ ‫"למה?"‬ ‫התבוננתי בו באירוניה‪:‬‬ ‫"איני רשאי לעזוב את המדינה כיוון שהמשפטים שלי טרם נסתיימו‪".‬‬ ‫"עתרנו בפני נשיא בית‪-‬המשפט‪-‬העליון‪ ",‬אמר‪" ,‬איסור היציאה בוטל‪",‬‬ ‫אכן‪ ,‬אבל הדרכון שלי מופקד בתביעה הכללית‪".‬‬ ‫"תקבלו תוך ארבעים ושמונה שעות‪".‬‬ ‫הודעתי על בואי לידידי הלבנונים‪ .‬כעבור יומיים‪ ,‬כשאני מלווה על ידי שני ישראלים )ביניהם רב‪-‬‬ ‫סרן אחראי על אבטחתי והקשר עם הצבא(‪ ,‬יצאנו לדרך בכיוון ללבנון‪ .‬חצינו נוף של מצוקה‬ ‫ושיממון‪ :‬כאן‪ ,‬מחנות פליטים שרוקנו מיושביהם‪ ,‬שם‪ ,‬מכתשים שנפערו על ידי פצצות‪ ,‬במקום‬ ‫אחר‪ ,‬פליטים‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬ילדים‪ ,‬זקנים‪ .‬כולם נשאו את חותם המלחמה על פניהם‪ .‬הם עלו‬ ‫צפונה‪ ,‬כשהם דוחפים לפניהם עגלות רתומות לחמורים כחושים‪.‬‬ ‫חלפנו על פני טורים של שריון וראינו אחרים מוסווים בשובך‪ ,‬כשהתותח מכוון אל השמיים‪.‬‬ ‫לפעמים הייתה זו דממת הצפייה‪ ,‬לפעמים השאון של מכונות הירייה הכבדות שקרע פתאום את‬ ‫השדה הפתוח‪ .‬מטוסים מנמיכי‪-‬טוס חלפו מעלינו‪ ,‬מזדקפים פתאום אנכית טרם שייעלמו לצד‬ ‫מערב‪ ,‬לצד הים‪ .‬אף פעם‪ ,‬אפילו לא בצרפת‪ ,‬ראיתי את המלחמה כה מקרוב‪.‬‬ ‫הגענו למזרח בירות בשעות הערב‪ .‬בקשתי שיובילו אותי ל"גראנד הוטל" שם המתינו לי ידידי‬ ‫הלבנונים‪ .‬יומיים לפני‪-‬כן‪ ,‬בטלפון‪ ,‬אמרתי להם שברצוני לפגוש אותם כדי שנשוחח על פרויקט‬ ‫שהיה קרוב לליבי‪ :‬הקמת מוסד פיננסי‪ .‬אחרי דברי הנימוס המקובלים‪ ,‬בקשו ממני שאפרט את‬ ‫הפרויקט‪ .‬כעכעתי בגרוני וזרקתי‪:‬‬ ‫"לא באתי לשם כך‪ .‬המוסד אינו אלא תירוץ‪".‬‬ ‫אי‪-‬האמון נצטייר על הפנים‪.‬‬ ‫"למעשה‪ ,‬הוסמכתי על ידי מדינת ישראל לבצע שליחות מסוימת‪".‬‬ ‫חשתי בכמה תנועות של אי‪-‬נוחות‪.‬‬ ‫"אני זקוק לכם‪".‬‬ ‫אחד מהם בקשני לגשת לעניין‪ :‬למה עמדתי על כך שנפגש במלון זה כשהמדינה עולה בלהבות?‬ ‫"אני חייב לפגוש מנהיגים פלשתינאים‪ ",‬אמרתי כשאני מישיר מבט אליהם‪.‬‬ ‫איש לא נע‪ .‬אבל חשתי שהידיים עוזבות את השולחן‪ ,‬והרגליים נאספות מתחת למושבים‪.‬‬ ‫"אני יודע שהנכם נוצרים‪ ",‬אמרתי‪" ,‬ואתם חייבים לעזור לי‪ :‬אני נמצא כאן בשליחות‬ ‫הומניטארית‪".‬‬ ‫"ואנחנו למען מוסד פיננסי‪ ",‬ענה אחד מבני‪-‬שיחי‪" .‬לא נעזור לך‪ :‬זה מסוכן מדי‪".‬‬ ‫ניסיתי לשווא לשכנעו‪ .‬כשעמדנו להיפרד‪ ,‬אחד מהם פנה אלי‪:‬‬ ‫"אתה נושא את הדרכון הישראלי שלך אתך?"‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"אז עצה אחת ‪ :‬זרוק אותו‪ .‬אם הפלשתינאים ימצאו אותך עם זה‪ ,‬גמרת‪".‬‬ ‫עשה תנועה לכיוון הגרגרת שלו שאמרה הרבה יותר מכל טרטור של תת‪-‬מקלע‪.‬‬ ‫עליתי לחדרי וטלפנתי לפריז וניו ‪ -‬יורק על מנת לגלות אנשי קשר חדשים‪ .‬ללא תוצאות‪ .‬נשכבתי‬ ‫על המזרן‪ ,‬והמבט בוהה בחלל‪ ,‬חיפשתי פתרונות כדי לצאת מהמבוי‪ .‬ופתאום‪ ,‬בא לי רעיון‪.‬‬ ‫הרמתי את טלפון הפנים ובקשתי מאת מנהל המלון לעלות אלי לחדרי‪.‬‬ ‫"אני פלאטו שרון‪ ",‬אמרתי לאחר שסגר את הדלת מאחוריו‪.‬‬ ‫"חבר ‪ -‬כנסת ישראלי לשעבר ואיש עסקים‪ .‬אני מעוניין לפגוש בנשיא של בנק ערבי‪ .‬האם אתה‬ ‫מכיר כזה?"‬ ‫"בוודאי‪".‬‬ ‫"התוכל לקשר בינינו?"‬ ‫"בהחלט‪".‬‬ ‫"מתי?"‬ ‫"מחר‪".‬‬ ‫הבנקאי‪ ,‬נוצרי‪ ,‬היה להוט לעסקים חדשים‪ .‬הוא קיבל אותי במשרדו‪ ,‬בלב ליבה של בירות‪ ,‬אחר‪,‬‬ ‫הזמין אותי למסעדה אופנתית בעיר‪ .‬הוא רצה לסכם על הכול‪-‬מכל‪-‬כל בתנאי שהחוזים יחתמו‬ ‫‪91‬‬ ‫תוך שעה‪ .‬כשהמלצר סיים למזוג תה‪-‬מנטה לכוסותינו‪ ,‬והוא טבל בו את שפתותיו לאחר שהרים‬ ‫כוסו לציון שיתוף הפעולה בינינו בעתיד‪ ,‬החלטתי לשחק את משחקי‪.‬‬ ‫"מקובל עלי שנהיה שותפים‪ ",‬אמרתי‪" .‬אולם מלכתחילה‪ ,‬אני חייב לפגוש באחד הלקוחות‬ ‫הפלשתינאים שלך‪".‬‬ ‫"למה עליו להיות פלשתינאי?"‬ ‫"משום שהפלשתינאים מפקידים לעיתים קרובות הפקדות גדולות‪".‬‬ ‫"אז מה?"‬ ‫"זה מענייו אותי‪...‬לצורך העסקים שלנו בעתיד‪".‬‬ ‫שתה לגימת תה טרם שענה שהוא עצמו לא מטפל בלקוחות הפלשתינאים‪.‬‬ ‫"בבנק יש לנו פקידים ערבים המטפלים בכך אישית‪".‬‬ ‫"הפגש אותי עם אחד מהם‪".‬‬ ‫"אבל במה זה יועיל לך?"‬ ‫"במה זה יועיל לנו‪ ",‬תיקנתי אותו‪" .‬אם אנו נכנסים לשותפות‪"...‬‬ ‫הוא טלפן באישון לילה לאחד מעוזריו‪ ,‬שהוא‪ ,‬כיוון שלא היה לו מידע מעניין למסור לי‪ ...‬הציג‬ ‫אותי למחרת בפני דני שאמעון‪ ,‬נשיא הפלנגות הנוצריות‪ .‬שאמעון היה גבר בשנות החמישים‪,‬‬ ‫סימפאטי‪ ,‬אוהב‪-‬תענוגות ונער שעשועים‪ .‬ואולם‪ ,‬כשפגשתי אותו‪ ,‬חצרו לא הכילה המון בחורות‬ ‫שהגיעו לפרקן אלא בחורים צעירים פרועי‪-‬שיער ומזוקנים שנשאו תת‪-‬מקלעים וסכינים‪.‬‬ ‫סיפרתי את עניני לשאמעון ושאלתי אותו באם יוכל לעזור לי‪.‬‬ ‫"זה בלתי אפשרי‪ ",‬אמר כשהוא מלווה את מילותיו בתנועת יד החלטית‪" .‬הדבר היחידי שאוכל‬ ‫לעשות‪ ,‬זה לבוא לעזרתך במקרה הצורך‪ .‬אבל‪ ",‬הוסיף בחיוך מבין‪" ,‬אני מניח שלא תזדקק לי‪:‬‬ ‫ישראל כנראה דואגת לך‪"...‬‬ ‫עם זאת הוא הציג אותי בפני ראש המטה הכללי שלו‪.‬‬ ‫"בין הפלשתינאים לבינינו‪ ,‬היו סברא ושאטילה‪ ",‬אמר הלה‪.‬‬ ‫"נלחמנו בנשק קר‪ .‬איני מהווה כרטיס ביקור טוב מאד בשבילך‪"..‬‬ ‫כשהרב‪-‬סרן המלאך השומר שלי הולך בעקבותיי‪ ,‬עברתי בעיר לארכה ולרוחבה‪ ,‬כשאני מחפש‬ ‫באותו חלק של בירות שלא נהרס קצה של חוט שיוביל אותי לפלשתינאים‪ .‬הייתי כה שקוע‬ ‫במטלה שלי שכמעט ושכחתי את המלחמה שהשתוללה סביבי‪ .‬תוך יומיים‪ ,‬התרגלתי לרעש‬ ‫הפצצות והטילים‪ ,‬לצרימות המטוסים‪ ,‬לאותן צלליות בסחבות אך הנושאות נשק שהיו בשמירה‬ ‫מאחורי קטעי קירות‪ .‬הייתה לי מטרה אחת בלבד‪ :‬להצליח בשליחותי‪.‬‬ ‫התחלתי להתייאש כאשר‪ ,‬במסעדה‪ ,‬פגשתי בלבנוני שחושי אמרו לי שהוא מצדד בערבים‪ .‬דובבתי‬ ‫אותו‪ ,‬ולאחר ששילחתי את הרב‪-‬סרן שלי לחדרו‪ ,‬הזמנתיו לארוחת‪-‬ערב‪ .‬הצגתי את עצמי כאיש‪-‬‬ ‫עסקים ישראלי‪ ,‬ציוני פושר ובעצם אפוליטי‪ .‬הוא שח לי על ארצו‪ .‬בעזרת הכוהל‪ ,‬נהיינו כמעט‬ ‫ידידים‪ .‬בתום הסעודה‪ ,‬הזמנתי אותו לחדרי להתחלק בבקבוק שמפניה‪ .‬כעבור שלושה גביעים‪,‬‬ ‫הזמין אותי אליו‪ ,‬בחצי התריסר נשבע לי חברות נאמנה‪ ,‬כשהבקבוק היה ריק לכדי שלושה‬ ‫רבעים‪ ,‬הוא בא לישראל לחמישה‪-‬עשר יום‪ ,‬וכשהבקבוק היה ריק‪ ,‬הבטיח לי להפגיש אותי עם‬ ‫פואד לאהוד‪ ,‬נשיא ועד ההגנה הלבנוני‪ ,‬עד בחתונתו‪ ,‬סנדק של בנו‪ ,‬איש השמאל ואנטי‪-‬פלנגיסט‬ ‫ידוע‪.‬‬ ‫השעה היתה ארבע‪,‬לפנות בוקר‪.‬‬ ‫"טלפן אליו‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אני חייב לראותו‪".‬‬ ‫"זה בלתי‪-‬אפשרי‪ :‬בשעה זו‪ ,‬הוא ישן‪".‬‬ ‫"מה החשיבות?"‬ ‫"לא מעירים את נשיא ועד ההגנה בשעה ארבע לפנות בוקר‪".‬‬ ‫"ובשעה שמונה?"‬ ‫בשעה שמונה וחצי‪ ,‬נשלפתי מהמיטה על ידי קריאה טלפונית ממערב בירות‪ :‬היה זה עמיתי לבאר‪.‬‬ ‫"אתה תפגוש את פואד לאהוד מחר בשעה עשר‪ .‬רשום את הכתובת‪"...‬‬ ‫"אתה ממש אח!" קראתי‪.‬‬ ‫וחשבתי כך בכנות‪.‬‬ ‫מסרתי לרב‪-‬סרן הישראלי על העניין ובקשתי אותו לתת לי לפעול לבד‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬בשעה עשר בדיוק‪ ,‬מונית הורידה אותי לפני בנין בן עשר קומות‪ .‬אני עולה במעלית‪,‬‬ ‫מצלצל בדלת ומוכנס לדירה של‪-‬מותרות‪ .‬גבר ממתין לי‪ .‬הוא מברך אותי במנוד‪-‬ראש בלי ללחוץ‬ ‫את ידי‪.‬‬ ‫"למה אתה רוצה לראות אותי?"‬ ‫הוא דובר צרפתית מצוינת‪.‬‬ ‫"אני בשליחות‪ .‬יש לי מה להציע לך‪".‬‬ ‫לאהוד מסתכל בי בלי להניד עפעף‪ .‬אחר‪ ,‬כשאני עומד להמשיך‪ ,‬הוא מפסיק אותי בתנועת יד‪:‬‬ ‫"קודם‪-‬כל‪ ,‬שיהיה ברור‪ .‬דע שאני רק מקבל אותך משום שידידי ביקש זאת ממני מפורשות‪ .‬איני‬ ‫אוהב אתכם‪ ,‬לא אותך ולא את בני עמך‪".‬‬ ‫‪92‬‬ ‫"אל נדבר פוליטיקה‪ ,‬אדוני הנשיא‪ .‬לא באתי לשם כך‪ .‬אין אנו אוהבים זה את זה‪ ,‬לדעתי ללא‬ ‫סיבה‪ ,‬אולם אל לנו להתפלמס לא אשכנע אותך‪ :‬שאם כן‪ ,‬לא היית מה שאתה‪".‬‬ ‫הוא מאפשר לי להשמיע את הדרשה שלי ללא זיע‪ .‬סימן טוב‪ .‬אני מחליט להיכנס לעובי‪-‬הקורה‪.‬‬ ‫"אנו יכולים לבצע ביחד פעולה יוצאת מן הכלל‪ :‬באתי ללבנון כדי להשיג מהפלשתינאים שישחררו‬ ‫שלושה‪-‬עשר משלנו‪".‬‬ ‫"תמורת מה?"‬ ‫אני שומר על רגע ‪ -‬קט של דומיה כדי שיהיה לו זמן להעריך היטב את תשובתי‪ .‬אחר‪ ,‬כשהוא‬ ‫מציע לי מושב‪ ,‬אני אומר‪:‬‬ ‫"תמורת חמשת אלפים משלכם‪".‬‬ ‫מתיחותו פגה‪ .‬אני שואל אותו‪:‬‬ ‫"למה אינך אוהב את ישראל?"‬ ‫"אני נמצא במלחמה עם מדינתכם‪ .‬דע‪-‬לך שבמו ידי הוצאתי ישראלים להורג בירייה‪".‬‬ ‫תורו לשמור על רגע‪-‬קט של דומיה‪ .‬אני קופץ את האגרופים‪.‬‬ ‫"התרצה ספל קפה‪".‬‬ ‫אני מסכים‪ .‬הוא לוחץ על כפתור‪ .‬נכנס איש לבוש בלבן‪ .‬לאהוד פונה אליו בערבית‪ .‬מספר רגעים‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬אני מטביל את שפתותי בספל קפה מתובל מאד‪.‬‬ ‫"מה מוכיח לי שהנך מיופה‪-‬כוח של ישראל‪".‬‬ ‫אני מניח את הספל‪.‬‬ ‫"תן לי את שמותיהם של עשרה שבויים המוחזקים על ידינו‪ .‬תוך שעתיים‪ ,‬הם יהיו לפני הבנין‬ ‫שלך‪".‬‬ ‫אני מבקש מלאהוד לקשר אותי עם ערפאת והסורים‪ .‬אנו משוחחים‪ .‬לאהוד אוחז בידי‪ .‬במשך‬ ‫שעה‪ ,‬הוא לא מרפה ממנה‪ .‬והוא מתאר לי את העתיד שהוא רואה לארצו‪ ,‬את העולם הערבי‪-‬‬ ‫נוצרי שהוא רוצה לבנות‪ .‬כעבור חמש שעות‪ ,‬כשאני עוזב את דלת דירתו‪ ,‬אני רוחש כבוד רב לאיש‬ ‫זה‪.‬‬ ‫"מה יכול אתה לעשות למעני?"‬ ‫"אני זקוק לשבוע כדי ליצור קשר עם הפלשתינאים‪ .‬תפגוש את ג'בריל אישית‪ .‬אחד המנהיגים‬ ‫שלהם‪ .‬אתם תסתדרו ישירות ביניכם‪ .‬יתקשרו אליך‪"...‬‬ ‫חזרתי לישראל‪ .‬מרוצה מהחלק הראשון של שליחותי‪ ,‬הרשויות יפו את כוחי להמשיך לפי שיקולי‪.‬‬ ‫שבוע אחר עזיבתי‪ ,‬החזיר אותי מסוק לבירות‪ .‬הקפדתי‪ ,‬הפעם‪' ,‬לשכוח' את הדרכון שלי‪ .‬הרב‪-‬‬ ‫סרן הישראלי המשיך להתלוות אלי‪.‬‬ ‫לאהוד סידר את העניינים כהלכה‪ :‬אך הגעתי לחדרי בבית‪ -‬המלון כשאיש קשר אלמוני קבע לי‬ ‫פגישה‪ ,‬באמצעות הטלפון‪ ,‬במסעדה בעיר‪.‬‬ ‫"עם מי?" שאלתי‪.‬‬ ‫"עם אנשי ג'יבריל‪".‬‬ ‫"באיזו שעה‪".‬‬ ‫"החל מחצות‪".‬‬ ‫והשיחה נותקה‪.‬‬ ‫בחצות‪ ,‬אני מוצא את עצמי מסיב לשולחן במסעדה ענקית בה לפחות אלף איש מסיימים את‬ ‫סעודת הערב שלהם‪ .‬אני ממתין‪ .‬שעה אחת‪ :‬כלום‪ .‬שעתיים‪ :‬כלום‪ .‬שלוש שעות‪ :‬לא כלום ואף לא‬ ‫איש‪ .‬ארבע שעות‪ :‬חמישה גברים נכנסים למסעדה‪ ,‬הם סוקרים את האולם במבט‪ ,‬וכשהבחינו בי‪,‬‬ ‫מתקרבים אלי‪ .‬הם מזוינים‪ .‬צעירים‪ ,‬לא מגולחים‪ ,‬בסרבלים ירוק‪-‬זית‪.‬‬ ‫"פלאטו שרון?"‬ ‫הדובר המנהיג מתבטא באנגלית‪ ,‬ללא מבטא‪ .‬אני מצביע על כסא מולי‪ .‬הוא מנענע בראשו לאות‬ ‫שלילה‪.‬‬ ‫"לא נדבר כאן‪ .‬אתה צריך לבוא אתנו‪".‬‬ ‫צמרמורת עוברת לאורך הגב שלי‪.‬‬ ‫"לפני‪-‬כן‪ ",‬אני אומר‪" ,‬אני צריך לטלפן‪",‬‬ ‫"כעת?"‬ ‫"כעת‪".‬‬ ‫אני מדבר באותה קרירות כמוהו‪ .‬וללא ספק הנימה בקולי מרשימה אותו כיוון‪ ,‬שהוא מתרחק‬ ‫מהשולחן כדי שאוכל לעבור‪ .‬בעוד אני קם‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬ ‫"בלי מלכודת‪ ,‬אדון פלאטו שרון‪ .‬ולא‪"...‬‬ ‫אני מפנה לעברו חיוך קר‪ .‬אחר‪ ,‬בקפיצות ארבע על ארבע‪ ,‬אני יורד במדרגות לקומת‪-‬המרתף‪.‬‬ ‫הטלפון‪ .‬אני מחייג לשאמעון‪ .‬אני עולה על קול לא מוכר‪.‬‬ ‫"אני רוצה לדבר עם דני שאמעון‪ ",‬אני אומר‪.‬‬ ‫"הוא ישן‪".‬‬ ‫"תעיר אותו‪".‬‬ ‫"אתה משוגע!"‬ ‫‪93‬‬ ‫"תעיר אותו‪ .‬אם ידע שטלפנתי ושלא העברת אותי‪ ,‬תבער בו חמתו‪".‬‬ ‫"או‪.‬קי‪".‬‬ ‫אין כלום‪.‬‬ ‫"הלו?"‬ ‫זה שאמעון‪ .‬בליבי‪ ,‬אני נושם נשימה עמוקה‪.‬‬ ‫"פלאטו שרון‪ ",‬אני אומר‪" .‬אני עם אנשי ג'יבריל‪ .‬הם דורשים שאבוא עמם‪ .‬לדעתך‪ ,‬מה אני‬ ‫עושה?"‬ ‫הלה מהרהר רגע קט‪ .‬ללא ספק טרם התעורר לגמרי‪.‬‬ ‫"עם ג'יבריל?"‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"אל תלך‪".‬‬ ‫"אם אני מסרב‪ ,‬ההחלפה לא תעשה לעולם‪".‬‬ ‫"אם אתה הולך‪ ,‬חייך בסכנה‪ .‬עליך לבחור‪".‬‬ ‫"בחרתי‪ .‬אבל האם אתה יכול לסדר שיגנו עלי?"‬ ‫"אני מיד מודיע לאנשי‪ .‬איפה אתה נמצא?"‬ ‫מסרתי לו את שם המסעדה‪.‬‬ ‫"הם בקרבת מקום‪ .‬אל תדאג‪ .‬אך אני מזהיר אותך‪ :‬נלך בעקבותיך כל עוד אנו יכולים‪ .‬לא יותר‪".‬‬ ‫"תודה‪".‬‬ ‫"אתה‪...‬לא מפחד?"‬ ‫"אומץ ‪ -‬לב זה לפחד וללכת בכל זאת‪ ",‬עניתי‪.‬‬ ‫"פלאטו‪ ,‬דבר אחרון‪ :‬יש לך חוצפה גדושה להעיר אותי בשעה ארבע לפנות בוקר! רק אתה מסוגל‬ ‫לכך!"‬ ‫החזרתי את השפופרת‪ .‬בקומה הראשונה‪ ,‬חמישה הברנשים מחכים לי‪ .‬הם מובילים לעבר מכונית‬ ‫ששמשותיה אטומות‪ .‬אנו חוצים את בירות‪ .‬כעבור זמן מועט אנו חודרים דרך שער כניסה הנשמר‬ ‫על ידי אנשים מזוינים‪ .‬לא מחפשים בבגדי‪ .‬מובילים אותי לחדר קטן מואר על ידי נורה חשמלית‪.‬‬ ‫הקירות ערומים‪ .‬גבר יושב על דרגש‪ ,‬מאחורי שולחן מאולתר‪ .‬מלכתחילה‪ ,‬הוא מציין שהוא מקבל‬ ‫אותי משום שפואד לאהוד ביקש זאת ממנו‪.‬‬ ‫"אחרת‪ ",‬אמר בחביבות‪ ,‬כבר היית תלוי בחלון‪.‬‬ ‫פרספקטיבה מלבבת‪.‬‬ ‫השאלות מומטרות‪ .‬שוב לא מדברים בשליחות שלי אלא בי עצמי‪ .‬בפני איש ‪ -‬שיחי לא נעלם דבר‬ ‫מחיי‪ .‬הוא מכיר את צרותי עם צרפת‪ ,‬מפחי ‪ -‬הנפש שלי ממערכת המשפט הישראלי‪ .‬אנו רחוקים‬ ‫ממטרת שליחותי‪ .‬כאשר אני מנסה להחזיר את השיחה למסלול שמעניין אותי‪ ,‬הברנש מפסיק‬ ‫אותי‪:‬‬ ‫"היום‪ ,‬זו יצירת קשר פשוטה‪ .‬מחר תפגוש אחראי של הפת"ח בעמק הבקע‪ .‬תצטרך להיות לבד‪".‬‬ ‫"באיזה שעה?"‬ ‫"נבוא לקחת אותך בבית המלון שלך‪".‬‬ ‫"רציתי לראות את השבויים‪".‬‬ ‫"נדבר על כך מחר‪".‬‬ ‫"רציתי‪"...‬‬ ‫"זה הכול‪".‬‬ ‫השיחה נסתיימה‪ .‬הברנש קם‪ .‬מחזירים אותי למרכז העיר‪ .‬למחרת בשעות אחר הצהריים‪,‬‬ ‫דופקים בדלת שלי‪ .‬מופיע איש צעיר ומבקש ממני לבוא אחריו‪ .‬אנו נכנסים למכונית בה מחכים‬ ‫שלושה גברים‪ ,‬מזוינים עד לשיניהם‪ .‬פעם נוספת‪ ,‬אנו חוצים את בירות‪ .‬אנו נוסעים זמן רב‪,‬‬ ‫חוצים כפרים שוממים‪ ,‬עוברים לאורך מחנות פליטים שתושביהם נטשו אותם‪ .‬לבסוף‪ ,‬זהו הבקע‪.‬‬ ‫המכונית נעצרת לא הרחק מאוהל‪ .‬מובילים אותי אליו‪ .‬גבר ממתין לי‪ ,‬הוא מקבל את פני כמו‬ ‫הלה מאתמול ושואל אותי שאלות דומות‪ .‬אחר הוא מתעניין בסידורי ההחלפה‪.‬‬ ‫אני מבקש לראות את השבויים‪.‬‬ ‫"תיפגש עם שישה‪".‬‬ ‫"מתי?"‬ ‫"יודיעו לך‪".‬‬ ‫"האוכל להיות בטוח?"‬ ‫"בהחלט‪".‬‬ ‫"הרואים אתם שיחה זו כפתיח למשא ומתן?"‬ ‫"לא כפתיח‪ :‬כעצם המשא ומתן‪ .‬תוכל לדווח על כך‪".‬‬ ‫אני חוזר למכונית‪ .‬כשהערב בא‪ ,‬אני מגיע לבסוף לבירות‪ .‬קצת מאוחר יותר‪ ,‬אני סועד את ארוחת‬ ‫הערב בחברת ראש הריגול‪-‬הנגדי הלבנוני‪ ,‬ידיד אישי של ג'מאייל‪ .‬ואז אדם מתקרב לשולחן שלנו‪.‬‬ ‫"אדון פלאטו שרון?"‬ ‫‪94‬‬ ‫אני מביט באורח הבלתי ‪ -‬קרוא‪ :‬הוא אירופאי‪ .‬לבוש היטב‪ ,‬מגולח למשעי‪ ,‬רענן‪ .‬בלי כל ספק לא‬ ‫שליח חדש של הפלשתינאים‪.‬‬ ‫"אני עתונאי‪ .‬התוכל להגיד לי מה מעשיך בבירות?"‬ ‫"בחפץ לב‪ ",‬אני עונה באדיבות‪" :‬אני בנסיעה עסקית‪".‬‬ ‫"אתה מנהל משא ומתן עם הפלשתינאים?"‬ ‫מיד‪ ,‬אני מתכווץ‪.‬‬ ‫"אני יודע שאתה מנהל משא ומתן כדי להשיג את שחרורם של שלושה‪-‬עשר החיילים השבויים על‬ ‫ידי הפלשתינאים‪".‬‬ ‫אני פורץ בצחוק‪ .‬הלה לא מאבד את עשתונותיו בשל כך‪:‬‬ ‫"אני מזהיר אותך‪ :‬אני מבריק את הידיעה ללונדון בעוד עשר דקות‪ .‬אם אתה מוכן לספק לי‬ ‫פרטים‪ ,‬מה טוב‪ .‬ולא‪"...‬‬ ‫"אמרתי לך שאני נמצא כאן לרגל עסקים‪ .‬כל היתר אינם אלא שקרים‪".‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬אפרסם שקרים‪".‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬הוא עשה כן‪ .‬לרוחב חמישה טורים בעמוד ראשון‪ .‬בעוד העיתונים האנגלים מפרסמים את‬ ‫הידיעה‪ ,‬התכוננתי לחזור לבקע על מנת לפגוש שם שישה משבויינו‪ .‬שהרי בשעה תשע בבוקר‬ ‫למחרת יום יציאתי הראשונה לשם‪ ,‬קבלתי צלצול טלפון מהפלשתינאים שהודיע לי כי עלי להיות‬ ‫מוכן לפני המלון כעבור עשר דקות‪ .‬חיכיתי בחדרי כאשר הרס"ן המלאך השומר שלי נכנס‪.‬‬ ‫"אני יוצא בעוד שתי דקות‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"האם הודעת על כך למטה הכללי?"‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫"אבל צריך לעשות זאת!"‬ ‫"אין לנו יותר זמן‪ .‬אני חייב לרדת‪".‬‬ ‫"אינני יכול לתת לך לנסוע לבד לבקע ללא הוראות‪".‬‬ ‫"כבר עשיתי זאת אתמול‪".‬‬ ‫"זו היתה טעות‪".‬‬ ‫"לא‪ ,‬בקשו ממני לבוא לבד‪".‬‬ ‫דחפתי את הרס"ן הצידה ויצאתי לפרוזדור‪ .‬הוא ניסה לעצור בי‪ .‬הדפתי אותו‪.‬‬ ‫"אני רוצה לראות את השבויים‪ .‬דבר לא ימנע זאת ממני‪ .‬אני רוצה לחבק אותם ולחזור עם‬ ‫הצילומים שלהם‪ .‬זה יהיה יום יוצא מן הכלל‪".‬‬ ‫הגענו לקומת הקרקע‪ .‬בעוד אני עומד לצאת דרך דלת המלון‪ ,‬שמעתי שקוראים את שמי‪.‬‬ ‫"אדון פלאטו שרון!"‬ ‫פניתי אחורה‪ .‬פקיד הקבלה קרא לי‪.‬‬ ‫"טלפון!"‬ ‫הרס"ן ניגש לענות בעוד אני ממתין במכונית‪ .‬הוא חוזר ואומר לי בפני האחרים‪:‬‬ ‫"אני צריך לדבר אתך‪".‬‬ ‫וביחידות‪:‬‬ ‫"זה הצבא‪ .‬אנו חייבים לחזור לתל אביב ללא דיחוי‪ .‬מסוק ממתין לנו‪ .‬זו פקודה‪".‬‬ ‫"אני לא קיבלתי שיחת טלפון זו‪".‬‬ ‫"אינך יכול לפעול בניגוד לפקודה של הצבא‪".‬‬ ‫המכונית נסתלקה בלעדינו‪ .‬החזירו אותנו לתל ‪ -‬אביב‪ ,‬מה שללא ספק‪ ,‬הציל אותי ממוות‪ .‬עד‬ ‫מהרה נודע לי למה הפסיק הצבא את שליחותי‪ :‬הרס"ן שהיה אמור ללוות אותי היה מבוקש על‬ ‫שגנב אלף דולרים )גניבה עליה יישפט בהמשך(; המשטרה הצבאית רצתה להושיבו במאסר‪ .‬זה‬ ‫לכן הודות לו שהיום אני נמצא עוד בין החיים‪ :‬לא היה לי כל סיכוי‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬לחזור‬ ‫מהבקע‪.‬‬ ‫מסרתי את הדיווח שלי לראש המטה הכללי‪ .‬הצבא חידש את כל הקשרים שהקמתי‪ ,‬הודות לכך‬ ‫השבויים שוחררו…‬ ‫‪95‬‬ ‫מילאנו כולם יורדים‬ ‫‪96‬‬ ‫מבוכה השתררה בצרפת בהתקרב מועד הבחירות לפרלמנט במארס ‪ .1986‬הפקידים החלו לצדד‬ ‫במועמדים‪ .‬אחרים‪ ,‬אנשי המדיה‪ ,‬רוכלי השפעה שעמדו להפסיד או להרוויח ביותר מניצחון‬ ‫מסוים‪ ,‬עשו את הצעדים הראשונים‪.‬‬ ‫אחד ממנהלי משרד הכלכלה והאוצר עמד ליד החלונות הגדולים של משרדו כשהוא מתבונן‬ ‫במקמרות של רחוב ריבולי‪ .‬הצליל הצורם של הקו האישי שלו הבהילו לפתע מהרהוריו‪.‬‬ ‫הוא הרים את השפופרת‪.‬‬ ‫הכיר את הקול‪.‬‬ ‫"בוקר טוב ידידי היקר‪ .‬מזה זמן רב לא היה לי העונג לשמוע אותך‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬אני כורע תחת העומס‪ .‬מה דעתך על המצב?"‬ ‫"חסר‪-‬וודאות‪ .‬יהיה דחוק‪".‬‬ ‫"חייבים בהחלט לעשות משהו כדי שכל הסיכויים יהיו לצידנו‪".‬‬ ‫"כן אבל‪ ,‬למרבה‪-‬הצער‪ ,‬אני חושש שהדברים כבר נחתכו‪".‬‬ ‫"אלא אם כן תפתיע עם אחת השערוריות הפיננסיות הטובות שסודם שמור עמך‪ .‬אבל שערורייה‬ ‫רבתי‪ .‬כזו בה מעורבת החברה הגבוהה‪ .‬אתה יורד לכוונתי‪"...‬‬ ‫"אחשוב על כך‪ ",‬אמר המנהל‪" .‬להתראות בקרוב‪ ,‬אני מקווה‪ ".‬הוא החזיר את השפופרת והחל‬ ‫לחשוב‪ .‬נזכר במעורפל שלפני מספר שבועות‪ ,‬מסרו לידיו לחיסול תיק של‪-‬מיסים חשוב למדי‪.‬‬ ‫נאמר שם שלקנוא קיבל סכום נכבד עבור המפלגה שלו‪ .‬נדמה לו שג'יסקאר ושיראק עצמם היו‬ ‫בקשר עם המנהלים של קבוצה זו‪.‬‬ ‫כעבור מעט‪-‬קט‪ ,‬כשהוא שעון היטב במושב מכוניתו‪ ,‬בעוד הנהג מגשש דרכו בפקקים‪ ,‬נזכר‬ ‫שהמנכ"ל של הקבוצה עסק בעסקי נדל"ן‪ .‬הוא החליט להורות לבצע חקירות על ידי השירותים‬ ‫שלו עוד למחרת היום ולצוות שהתיק יובא לפניו‪.‬‬ ‫כאשר נהגו פתח לו את דלת מכוניתו‪ ,‬נזכר לפתע שסעודת ערב מתקיימת בביתו בערב זה‪ .‬הוא‬ ‫איחר‪ ,‬כרגיל‪ .‬כמעט כל המוזמנים כבר הגיעו‪ .‬הוא היה מרוצה כשראה שאשתו עונדת‬ ‫את הענק שנתן לה במתנה לפני זמן מה‪ .‬הוא נשק לה ברכות‪ ,‬חייך אליה ומלמל לעצמו‪'" :‬פא' כמו‬ ‫פלאטו‪ ,‬פלאטו שרון‪".‬‬ ‫"סלחי לי יקירתי‪ ,‬אני חייב לטלפן למזכירתי‪".‬‬ ‫הוא עבר במהירות למשרדו‪.‬‬ ‫"הלו גברת מארטין? הואילי‪-‬נא לקבוע פגישה למחר בבוקר מוקדם ככל האפשר עם שגריר‬ ‫ישראל; וזמני אלי את מנהל שירותי הביטחון וכמו‪-‬כן‪ ,‬את איש האינטרפול‪".‬‬ ‫בוקר אחד מוקדם מאד‪ ,‬אני ניעור משנתי על ידי צלצול טלפון ממאריו‪ ,‬אחד מידידי האיטלקים‪.‬‬ ‫"השתגעת לטלפן לי בדמדומי‪-‬השחר! קראתי! האם לא עיכלת את האטריות שלך?"‬ ‫"טוב‪ ",‬ענה איש‪-‬שיחי‪" ,‬כיוון שאינך רוצה להרוויח כסף‪ ,‬אני סוגר‪".‬‬ ‫"לא! אם אתה פונה לרגש‪"...‬‬ ‫"שמע‪ ",‬אומר לי ידידי‪" .‬אני יודע על עסק בקשיים‪ .‬מדובר בחברה הבונה קומפלקס נדל"ן חשוב‬ ‫אשר בעל המניות מממן ראשי שלה נפטר זה לא מכבר‪ .‬הם ייאלצו להפסיק את העבודות‪ .‬ניתן‬ ‫להרים אותן בעבור דבר‪-‬של‪-‬מה‪-‬בכך‪".‬‬ ‫"אתה חושב שזה מעניין?"‬ ‫"מה זאת אומרת‪ ,‬מעניין? הרי זו עסקת המאה‪ .‬עלה על המטוס הבא עם פנקס המחאות‪ ,‬ולא אני‬ ‫מרים טלפון לברנארד טאפי‪".‬‬ ‫"בסדר‪ .‬אגיע באחד הימים הקרובים‪".‬‬ ‫הצלצול הזה מידידי בא במועד הנכון‪ .‬מאריו גילה עסקים הפחות מתקבלים על הדעת בכל העולם‪,‬‬ ‫מה שהכניס לו את הכינוי 'מגלה אוצרות'‪ .‬אבל‪ ,‬כאן‪ ,‬הוא סיפק לי את הכיסוי לו נזקקתי‪ :‬שקלתי‬ ‫לטוס למילאנו בעוד מספר ימים לצורך פעולה מיוחדת במקצת‪ .‬התעניינתי מזה כמה חודשים‬ ‫בטינופת הזו‪ ,‬אלואיס ברונר‪ ,‬המפקד הראשי לשעבר של מחנה דראנסי‪ ,‬אחד הנאצים הגדולים‬ ‫האחרונים שעודנו בחיים ואולי אפילו האחרון ביניהם אחר מותו של הד"ר מנגלה‪.‬‬ ‫ידידי ואני איתרנו אותו‪ .‬ידענו שהוא מבלה ימים רגועים בדמשק‪ .‬היה גמלאי של ממשלת סוריה‬ ‫והתגורר בשם פישר בבית שכור‪ .‬היתה לו החוצפה והאירוניה לאמץ לעצמו שם יהודי על מנת‬ ‫לסיים את ימיו בשלווה‪ .‬הוא כלל לא הוטרד על ידי זכר שלוש מאות הילדים היהודים שהצליח‪,‬‬ ‫הודות לעבודה מפרכת‪ ,‬לגרש סמוך לשחרורה של פריז‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬הגרמנים‪ ,‬להם היו דאגות‬ ‫אחרות‪ ,‬לא צדדו במשלוח הזה‪ :‬בעיניהם‪ ,‬לא היה בכך אלא הכבדה מיותרת על מערכת הרכבות‬ ‫שלהם‪ .‬נדרשו כל הקנאות והסמכות של ברונר כדי להביא ליציאת הילדים למחנות הריכוז מהם‬ ‫איש לא חזר‪.‬‬ ‫ערכנו מבצע זה עם באטה וסרג' קלארספלד‪ ,‬ציידי הנאצים הנודעים‪ .‬תיק עליו נמסר לאחד‬ ‫מעוזרי בפריז‪ .‬בהתבססי על כל מרכיבי התיק‪ ,‬יצרתי קשר עם ידידי בבירות‪ .‬על סמך ידיעותיי‬ ‫והוראותיי‪ ,‬הם עקבו אחרי ברונר מזה חודש ימים‪ .‬הם הבטיחו לי להביאו לישראל כפות בידיו‬ ‫ורגליו כדי שממשלת ישראל תוכל לשפוט את הרוצח המפלצתי הזה‪.‬‬ ‫היה זה לכן לצורך ליבון פרטיו האחרונים של המבצע שנסעתי למילאנו‪ .‬התרגשתי מאד‬ ‫מהמחשבה שהחלאה הזו ברונר סוף ‪ -‬סוף תיתן את הדין‪ ,‬ובנוסף לא הייתי בלתי מרוצה לסגור‬ ‫‪97‬‬ ‫באותה הזדמנות חשבון ישן עם הרשויות הסוריות‪ ,‬שלפני זמן מועט‪ ,‬שיטו בי בעניין שניים‬ ‫מאנשיהם‪ ,‬שהיו שבויים אצלנו‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬בנסיעותיי הראשונות ללבנון‪ ,‬שליח של משרד המלחמה הסורי בא במגע עמי בבקשה‬ ‫ליצור קשר עם הרשויות הישראליות כדי שהן תשחררנה שני דייגים שנלכדו על ידי אחת‬ ‫מסירות‪-‬המשמר שלנו ‪ -‬בעת שחדרו‪ ,‬מבלי שידעו זאת כביכול‪ ,‬למים הטריטוריאליים שלנו‪.‬‬ ‫הסורים דרשו את שחרורם ללא תנאי‪ ,‬בטענם שהדייגים היו אזרחים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬התברר שאחד‬ ‫מהם הוא דודנו של שר המלחמה הסורי‪ .‬באמצעות הצלב האדום‪ ,‬בתמיכת ידידי הלבנונים‬ ‫ובהסכמת צה"ל‪ ,‬תכננו מבצע חילופים מיוחד‪ :‬החזרת גופות חיילינו הקבורים בבית הקברות‬ ‫בדמשק תמורת שני הדייגים‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬עקב עיתוי שגוי מצידנו‪ ,‬שחררנו את השבויים מעט‬ ‫מהר מדי מבלי שווידאנו שגופות המתים שלנו אמנם מוחזרות‪.‬‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬שאחר ששני הסורים שוחררו‪ ,‬איש שוב לא דיבר על כלום‪ .‬חיילינו טמונים עוד היום‬ ‫בדמשק‪ .‬דוגמה זו מצביעה על צורת העבודה והתנהגות הסורים‪ .‬מבצע ברונר אכן אפשר לי לגמור‬ ‫את חשבוני עמם על ידי חטיפת בן‪-‬חסותם מתחת לאפם בשטחם הם‪ ,‬וזאת באופן בלתי‪-‬חוקי‬ ‫לחלוטין‪.‬‬ ‫החלטתי לצאת למילאנו‪ .‬היה זה ב‪ 21 -‬לאוקטובר‪ .‬ידיד בטוח‪ ,‬יהודה אלבוים‪ ,‬מפקד לשעבר של‬ ‫יחידת קומנדו של צנחנים ישראלים‪ ,‬אבטח אותי‪ .‬הוא היה אמור בנוסף להשתתף עם ידידי‬ ‫הלבנונים בחטיפת אלואיס ברונר‪ ,‬בכיסוי דרכון אמריקאי‪ .‬שליחותו כללה הבאת הנאצי מדמשק‬ ‫לבירות‪ ,‬ואחר‪ ,‬ארגון העברתו עד לתל אביב‪ .‬מובן מאליו שכל ההכנה הזו‪ ,‬נשמרה בסודיות‬ ‫מוחלטת‪.‬‬ ‫הנה כי כן אנו ממריאים במטוס פרטי‪ .‬מחיפה‪ ,‬עלינו לעבור לתחנת‪-‬הביניים הראשונה שלנו‪:‬‬ ‫קפריסין‪ .‬משם‪ ,‬אנו מצטרפים לטיסה רגילה לאתונה‪ .‬מאתונה‪ ,‬טיסת "אליטליה" תביא אותנו‬ ‫למילאנו‪ .‬על אף כל אמצעי הזהירות וכל כללי הסודיות שננקטו בעניין זה‪ ,‬נודעה נסיעתי לרשויות‬ ‫הישראליות‪ .‬שר המשטרה הישראלי‪ ,‬שאינו נמנה על ידידי הפוליטיים ‪ -‬לגמרי לא ‪ ,-‬מודיע‬ ‫לרשויות הצרפתיות על יציאתי‪ .‬אינטרפול מוציאים פקודת מאסר בינלאומית בכל שדה‪-‬תעופה בו‬ ‫אני אמור לעבור‪ .‬את זאת כמובן‪ ,‬אין אני יודע עוד‪.‬‬ ‫אחרי כל כך הרבה שנים‪ ,‬צרפת מנסה להחזיר אותי בצורה בה תמיד ראיתי מעשה פירטים‪.‬‬ ‫הצרפתים ידעו שאני מתגורר בגלוי בישראל‪ .‬לעולם לא יכלו להביא להסגרתי על אף מספר‬ ‫הבקשות שכולן נדחו על ידי הרשויות הישראליות‪ ,‬היות ונמצאו חסרות יסוד‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬ידידי יהודה אלבוים ואנוכי נוחתים עם הכבודה שלנו בקפריסין‪ .‬אנו עוברים ישירות‬ ‫לאולם המעבר כדי להימנע מביקורת המשטרה‪.‬‬ ‫מיד אני נוכח בתסיסה לא רגילה בין השוטרים במדים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬נראים יותר שוטרים בלבוש‬ ‫אזרחי מכרגיל‪ .‬אני חש תחושה בלתי נעימה כאילו שומרים את צעדי‪ .‬אני מוסר על התרשמותי‬ ‫לחברי‪ .‬לבסוף‪ ,‬אלוהים יודע למה‪ ,‬במקום לחזור על עקבותינו כפי שהיינו צריכים לעשות‪ ,‬אנו‬ ‫מחליטים להמשיך בנסיעתנו‪.‬‬ ‫בהגיענו לאתונה‪ ,‬אני מבחין מאולם המעבר באותן תנועות לא נעימות של המשטרה‪ .‬נחיתה‬ ‫במילאנו‪ ,‬איני מרגיש בטוח במיוחד‪.‬‬ ‫אני מציג את דרכוני באשנב‪ .‬הממונה על הביקורת אינו פותח אותו ומעבירו ישירות למפקדם של‬ ‫ששת השוטרים הממתינים לנו מעברו השני של האשנב‪ .‬הם מיד מכתרים אותנו ופוקדים‬ ‫עלינו לבוא עימם‪ .‬מובילים אותנו לאולם המשטרה שם שורר בעבוע מסוים‪ .‬האיטלקים נראים‬ ‫מרוצים מאד מהתפיסה שתפסו‪.‬‬ ‫אני מנסה תמיד לשווא‪ ,‬להבין את המניע של המעצר שלי‪ .‬האיטלקים‪ ,‬שהינם בעצם מרבי‪-‬להג‬ ‫נהיים לפתע אילמים כמו קרפיונים‪ .‬אני שואל שאלות‪ :‬איש לא עונה לי; איש אינו יודע דבר הם‬ ‫אך בקושי יודעים שהם עצרו אותי‪.‬‬ ‫אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן הזמן עושה את שלו‪ ,‬וחמימות מסוימת נוצרת בינינו‪ .‬לבסוף הודות לשוטר המחזיק‬ ‫מברק של האינטרפול בידיו‪ ,‬אני מבין שנפלתי קורבן לבקשת מאסר שבאה מהרשויות הצרפתיות‪,‬‬ ‫אני גם רואה את המברק ממשרד המשטרה הישראלי‪ ,‬המודיע על יציאתי‪ .‬לעולם אינך נבגד אלא‬ ‫על ידי קרוביך‪.‬‬ ‫אני מסביר ליהודה שהמצב רציני למדי‪ ,‬אולם מכיוון שהוא אינו מעורב בעניין צרפתי טהור זה‪,‬‬ ‫הוא יוכל לחזור‪ .‬בעוד אני משוחח עם השוטרים האיטלקים‪ ,‬יהודה מכניס קצת סדר במזוודות‬ ‫וניירות שלנו‪ ,‬הוא מוציא משם את תיק ברונר כדי שזה לא ייפול לידיה של המשטרה‪ ,‬ומוציא‬ ‫כמה מסמכים שהבאנו עמנו‪.‬‬ ‫כעבור שעתיים יהודה אלבוים משוחרר‪ .‬אני מובל ללא כל דיון נוסף לכלא סנט‪-‬וויקטוריה‬ ‫במילאנו‪ .‬השוטרים עוד נראים מרוצים כמקודם על שבצעו את המעצר שלי‪ .‬אולם אני נוכח‬ ‫שעצרו חבר‪-‬כנסת ישראלי לשעבר‪ .‬ראש מפלגה פוליטית ‪ -‬וזאת כיוון שהתיק שהועבר להם נוקב‬ ‫בשמי הקודם‪ ,‬שייביץ‪ ,‬שלחלוטין אינו ידוע להם‪ .‬הם חושבים לכן שיש להם עניין עם אדם‬ ‫המעורב בבעיות כלכליות חשובות בצרפת‪.‬‬ ‫אני מגיע מוקף מכל עברי לכלא ועובר את נוהלי הכליאה‪ ,‬אחר מעבירים אותי בסוג של שירות‬ ‫מיון לעצירים חדשים‪ ,‬שאותם מפזרים אחר כך בין הגושים השונים בהם נמצאים התאים‪ .‬מסביב‬ ‫‪98‬‬ ‫למרכז הניהולי‪ ,‬יש שבעה גושים מסודרים בכוכב‪ .‬כיוון שנמצאים באיטליה‪ ,‬העניינים‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫מסתדרים על פי האפנה האיטלקית‪ .‬בין שבעה הגושים האלה ישנו אחד אותו ניתן להגדיר ככלא‬ ‫חמישה כוכבים‪ .‬הוא מיועד לאישים של המאפיה‪ ,‬ולכאלה שהיו ידועים מאוד בטרם נכלאו –‬ ‫בנקאים‪ ,‬אישים פוליטיים‪ ,‬חברי פרלמנט‪ ,‬אנשי עסקים רופאים כל סולתה ושמנה של העבריינות‪.‬‬ ‫הגושים האחרים‪ ,‬היוו את המכלול של כלא רגיל‪ ,‬מגעיל ומאוס לחלוטין‪.‬‬ ‫בלילה הראשון אני מוצב לגוש רגיל‪ .‬אני מוצא עצמי בחברת גנב מכוניות קטן ומסומם אחד‬ ‫שנתפש בשעת מעשה במכירת קוקאין‪ .‬לגבי ההתנסות היא איומה‪.‬‬ ‫המורל שלי צנח לאפס‪ .‬איני תופס כהלכה את שקורה לי‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬איני רואה כלל איך לצאת‬ ‫ממאסר זה‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אני חייב להיחלץ ממצב ביש זה‪ .‬לחלוטין לא בא בחשבון שאשאר בכלא‪ .‬במשך לילה‬ ‫ראשון זה‪ ,‬כוחותיי הנפשיים מתחילים לחזור אלי‪ .‬התאים האפורים מתפקדים שוב‪ .‬אני בונה‬ ‫תכניות לצאת מכאן‪ .‬כבר למחרת‪ ,‬אני סר למזכירות כדי להמיר חמש מאות דולרים בלירטות‪:‬‬ ‫אני רוצה לעשות כמה קניות קטנות שיקלו על חיי‪ .‬אחד הסוהרים‪ ,‬להפתעתי הגדולה‪ ,‬שואל‬ ‫אותי אם אני אמנם פלאטו שרון‪ .‬אני עונה בחיוב‪ .‬הוא חוקר אותי על מנת לדעת אם אני אכן חבר‪-‬‬ ‫הכנסת הישראלי לשעבר‪.‬‬ ‫אני מאשר זאת‪ ,‬הוא מסתכל בדף הכליאה שלי ואומר‪" :‬אבל איך זה קרה שהוצבת לחטיבה זו?‬ ‫למה לא שמו‪ ,‬אותך איתנו?"‬ ‫אני עוד לא יודע מה משמעות ה'איתנו' הזה‪.‬‬ ‫"בוא אחרי‪ ",‬אומר הסוהר‪.‬‬ ‫אנו חוצים גוש בנינים ונעצרים לפני תא‪ .‬המלווה שלי מורה לשומר שמן לפתוח את הדלת‪.‬‬ ‫אנו נכנסים לתא בעל מימדים דומים לזה בו ביליתי את הלילה‪ .‬כאן אבל שורר ניקיון מופתי‪:‬‬ ‫הקירות מכוסים טפטים‪ ,‬יש ווילאות על החלונות‪ ,‬שטיח עבה על הקרקע ובושם של טוב‪-‬טעם‬ ‫באוויר‪ .‬בקצה התא‪ ,‬גבר בשנות השבעים יושב בכורסה גדולה‪ .‬הסוהר קרב אליו ביראת כבוד‬ ‫ונושק לו את היד‪ .‬יחסים אלה מלמדים אותי מיד שיש לי כאן עניין עם אחד ה"קאפוס" הגדולים‬ ‫של המאפיה הסיציליאנית‪.‬‬ ‫הסוהר מסביר בסיציליאנית לאותו אדם מי אני‪ .‬אני מבין כמה קטעים פה ושם‪ .‬כשסיים את‬ ‫הצגת הדברים שלו‪ ,‬ה'בוס' מרים את הראש ואומר לי‪:‬‬ ‫"פלאטו שרון‪ ,‬אני מכיר אותך היטב‪ .‬ג'יוזפה שואל אותי אם אני מסכים שתישאר עמנו‪ .‬ברצון רב‬ ‫אני מסכים לכך; אורה שתועבר לאלתר‪ .‬מיד כשתסתדר‪ ,‬אבוא עם בקבוק שמפניה צרפתי לחגוג‬ ‫את בואך אלינו‪".‬‬ ‫הוא לוחץ לי את היד ואנחנו עוזבים לאלתר‪ .‬שוב אנו עוברים בבניינים דרכם באנו‪ ,‬והננו מחדש‬ ‫במזכירות‪ .‬הוראות נמסרות; מחליפים את מספר התא על הכרטיס שלי‪ .‬כעבור חצי שעה אני‬ ‫נמצא עם שני ירדנים ‪ -‬המכירים אותי מהטלוויזיה הישראלית ‪ -‬די מרתקים‪ ,‬המעורבים בעסקת‬ ‫סמים גדולה בנוסח איטליה‪.‬‬ ‫לאחר לילה ראשון בכלא‪ ,‬אני מרגיש שעשיתי צעד לקראת החופש‪ ,‬כל כך השינוי הוא יוצא מן‬ ‫הכלל‪ ,‬כל כך ההבדלים של מעמד ושל אורח חיים הינם חשובים‪ .‬בתא זה בו השתקעתי זה‬ ‫עתה אבלה ארבעה וחצי חודשים מן הקשים ביותר בחיי‪.‬‬ ‫חצי שעה לאחר בואי‪ ,‬מופיע ראש המאפיה האיטלקית אם שני בקבוקי שפניה מקורר‪ .‬הוא מסביר‬ ‫לי איך האסירים חיים‪ ,‬מה מותר לעשות ומה אסור‪.‬‬ ‫מרגע זה ואילך נעשו חיי בכלא סנט וויקטוריה הרבה יותר קלים‪ ,‬הודות במיוחד למאמצים של כל‬ ‫אלה שעזרו לי להפוך את תנאי מעצרי לנעימים ככל הניתן‪ .‬יכולתי לראות איך מתפקד בית‪-‬סוהר‬ ‫לפי הנוסח האיטלקי‪ ,‬כשהאסירים בו מחזיקים באוטוריטה וכוח ושולטים על שומרים מסכנים‬ ‫שדבר לא מגן עליהם‪ .‬היה זה פן מעולם בתי‪-‬הסוהר לגמרי בלתי צפוי‪ ,‬הסמכות לא נמצאת‬ ‫בהכרח בצד שם היא היתה צריכה להיות‪.‬‬ ‫במשך התקופה הבלתי נעימה הזאת‪ ,‬רכשתי חברויות‪ ,‬אפילו לא הסכמתי‪ ,‬כמובן מאליו‪ ,‬לאורח‬ ‫חייהם של מרעי‪ ,‬לסחר‪-‬מכר שעסקו בו ולנזק שגרמו בארצות מסוימות‪ .‬אבל‪ ,‬כיוון שלא העמדתי‬ ‫עצמי כשופט‪ ,‬ידעתי ליצור קשרי ידידות עם אנשים אלה שהם מצידם נקשרו בידידות גדולה אלי‪.‬‬ ‫מיום בואי לכלא זה‪ ,‬ארגנתי לעצמי אורח חיים בריא ככל הניתן‪' .‬נפש בריאה בגוף בריא'' צעדתי‬ ‫כעשרה קילומטרים מדי יום ביומו בחצר ענקית שהועמדה לרשותנו פעמיים ביום‪ .‬כפיתי על עצמי‬ ‫משטר תזונה חמור מאד‪ .‬במקביל‪ ,‬יצרתי קשר עם משפחתי‪ ,‬עורכי‪ -‬הדין שלי‪ ,‬הקשרים שלי‪,‬‬ ‫הפוליטיקאים שהכרתי בכל מקום כמעט בעולם‪ ,‬והתחלתי בעבודת ההכנה שתוביל לשחרור‬ ‫בערבות שיוענק לי ארבעה חודשים לאחר בואי למילאנו‪.‬‬ ‫זה לא היה קל‪ .‬ידידי הפוליטיים ומשפחתי נאלצו לפתח פעילות רבה מאד‪ .‬הם ארגנו הפגנות‬ ‫גדולות לפני שגרירות צרפת ושגרירות איטליה‪ .‬עקב כך הוצבה שמירה מתמדת לפני השגרירויות‬ ‫האלה כפי שגם לפני ביתו הפרטי של שגריר צרפת‪ :‬הרשויות האיטלקיות חששו מפני תגובות‬ ‫תוקפניות מצד ידידי הפוליטיים‪.‬‬ ‫‪99‬‬ ‫מיד עם בואי לבית‪-‬הסוהר‪ ,‬פגשתי בקונסול הישראלי‪ .‬הוא הודיע לי שקיבל הוראה מהרשויות‬ ‫הישראליות לטפל בי כבאזרח רגיל‪ :‬ביקור כל חודשיים במגמה לוודא שאיני חסר דבר‪.‬‬ ‫הוא גם הודיע לי שאינו מתכוון למלא אחר ההוראות האלה‪ ,‬שהן בעיניו יחידות במינן‪ ,‬ושיבוא‬ ‫פעמיים בשבוע‪ .‬כעבור חודש‪ ,‬בא הקונסול שלי לבקרני כששביעות‪-‬רצון נסוכה על פניו‪ .‬הוא‬ ‫אמר לי"‬ ‫"ראה כמה החיים משעשעים‪ :‬זה עתה קיבלתי הודעה מאת שגריר ישראל בה נאמר שהממשלה‬ ‫מבטלת את הוראותיה הקודמות‪ ,‬ושעלי לעשות הכל כדי להקל עליך ולתמוך בך בכל הצעדים‬ ‫שאתה עשוי לנקוט‪ .‬בקיצור שינוי ב‪ 180 -‬מעלות‪"...‬‬ ‫הקונסול שלי התברך על שהייתה בו הפקחות המתבקשת בעניין זה‪ .‬גם אני ברכתי אותו והודיתי‬ ‫לו על הבנתו‪.‬‬ ‫שינוי היחס של ממשלת ישראל כלפי נבע בחלקו הגדול מתגובות העיתונות ושל דעת הקהל בארצי‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬ההפגנות נהיו רבות יותר ויותר‪ .‬הפוליטיקאים הוטרדו מכל עבר‪ ,‬בייחוד בישראל‪.‬‬ ‫על ידי לחץ הולך וגובר הם נדרשו להתערב אצל הרשויות האיטלקיות כדי לבקש את שחרורי‬ ‫בערבות‪.‬‬ ‫נוצרו קשרים בין ישראלים מסוימים‪ ,‬עמם היו לי יחסים מצוינים‪ ,‬לבין שר המשפטים האיטלקי‪.‬‬ ‫עבודה זו החלה עד מהרה להניב פרי‪ .‬כל אחד פיתח פעילות כבירה‪ ,‬בייחוד ידידי האיטלקים‪ .‬כל‬ ‫המאמצים המשותפים האלה‪ ,‬ויש להוסיף אליהם את התערבות הרבנות האמריקאית‪ ,‬הניעו את‬ ‫שר המשפטים האיטלקי לשקול בכובד ראש את שחרורי בערבות‪.‬‬ ‫יש לדעת שבאיטליה לא קיים שחרור בערבות במסגרת בקשה להסגרה‪ .‬שר המשפטים בלבד‪ ,‬יכול‬ ‫לקבל את ההחלטה ‪ -‬זה שמסביר את הקושי הרב כל כך שבהשגתה‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬חיי כאסיר נתמשכו‪ .‬מצבי הגופני היה מעולה‪ .‬ירדתי ‪ 10‬קילוגרמים‪ .‬עסקתי בספורט‪,‬‬ ‫בהתעמלות‪ ,‬בתרגילי כושר‪ ,‬וכעבור חודשיים‪ ,‬כיוון שהתקווה נולדה מחדש‪ ,‬החלו חיי להיות‬ ‫נעימים קצת יותר‪ .‬התנאים בהם חיינו‪ ,‬עם טלוויזיה צבעונית‪ ,‬ווידאו‪ ,‬מקלחת‪ ,‬שירותים נפרדים‪,‬‬ ‫תרמו הרבה לכך‪ .‬למעשה‪ ,‬התגוררנו שלושה בדירה אמיתית‪ .‬ידידי הירדנים עסקו בבישול‪,‬‬ ‫וכמוסלמים טובים‪ ,‬השגיחו על ניקיון המקום‪ .‬הם טפלו למעשה בכל‪ .‬לבד מידידותם‪ ,‬הם שמרו‬ ‫עלי כל כך טוב‪ ,‬שהחיים‪ ,‬לבסוף‪ ,‬זרמו ללא קושי רב מדי‪.‬‬ ‫כתבתי עשרות מכתבים וקבלתי כשמונים מדי יום ביומו‪ .‬המנהל היה כה מסוקרן משפע הדואר‬ ‫הזה‪ ,‬שכבר התרגל לבוא כל יומיים להביאו לי בעצמו‪ .‬הוא אמר לי שאני לבד‪ ,‬מקבל יותר‬ ‫מכתבים מאשר כל הבלוק יחד‪.‬‬ ‫המכתבים האלה היו התוצאה הישירה של עבודת העיתונות‪ ,‬הרדיו והטלוויזיה הישראלים‪ .‬אם‬ ‫כי‪ ,‬המדיה האלה היו לעתים קרובות נגדי‪ ,‬הרי בתקופה זו נוצרה כעין תמימות‪-‬דעים‪ .‬העיתונות‪,‬‬ ‫פה אחד‪ ,‬עשתה את המרב כדי שכל מאמר שפורסם יעזור לי במישרין או בעקיפין‪ .‬מאות‪ ,‬אלפי‬ ‫מאמרים שהודפסו‪ ,‬הפעילו לחץ ממשי על הרשויות‪.‬‬ ‫כעבור שלושה חודשים‪ ,‬לא היתה לי אלא מחשבה אחת בראשי ‪ :‬לראות את בני הצעיר יואב‪,‬‬ ‫שהיה אז בן שבע‪.‬‬ ‫בקשתי את אשתי שתיקחהו עמה באחת מנסיעותיה אלי‪.‬‬ ‫אחר‪-‬צהריים אחד שנשאר חרוט בזיכרוני לעד‪ ,‬יכולתי לראותו בחדר הביקורים‪ .‬שנינו שמחנו עד‬ ‫אין די‪ .‬הפגישה המחודשת היתה חשובה מאוד עבורי‪ .‬היא החזירה לי מוראל מפלדה וחזקה את‬ ‫רצוני לצאת מהמלכודת לתוכה נפלתי‪ .‬זינקתי קדימה במרץ מחודש‪ .‬חשתי שהשחרור שלי‬ ‫בערבות אינו רחוק‪.‬‬ ‫פעמיים בשבוע‪ ,‬ביקר אותי רבה של מילאנו‪ ,‬חדד‪ .‬זה נתן לי עידוד מוסרי עצום‪ .‬גם אשתי‪ ,‬ביתי‬ ‫וחתני באו לבקר אותי לעיתים קרובות‪ ,‬כך שהזמן נראה לי פחות ארוך‪ .‬באחד הימים‪,‬‬ ‫הייתה לרב חדד הרגשת‪-‬באות יוצאת מן הכלל‪ .‬ביום ‪ 22‬למארס היתה אמורה להתקיים הבר‪-‬‬ ‫מצווה של בנו הבכור‪ .‬בחוגים היהודים‪ ,‬בר‪-‬המצווה של בן של רב הינו טכס חשוב‪ .‬הרב אמר‪ ,‬וחזר‬ ‫ואמר לעיתים מזומנות‪:‬‬ ‫"אני בטוח שביום ‪ 22‬במארס‪ ,‬סאמי יהיה עימנו כדי להשתתף בבר‪-‬מצווה של בני הבכור‪".‬‬ ‫בכל אחד מביקוריו‪ ,‬הוא חזר על דברים אלה‪:‬‬ ‫"אתה תשתתף בבר‪-‬מצווה של בני‪ .‬אני אומר לך זאת מראש‪".‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬ביום ‪ 21‬במארס‪ ,‬שוחררתי‪.‬‬ ‫ב‪ 22 -‬בערב‪ ,‬אורגן נשף במלון הגדול ביותר במילאנו‪ .‬ציפו לשש מאות מוזמנים‪ ,‬ביניהם המשפחות‬ ‫היהודיות העשירות ביותר באירופה‪ ,‬שבאו להשתתף בבר‪-‬המצווה של בן הרב של מילאנו‪.‬‬ ‫התרגשתי מאוד מהנאום שנשא הרב בתחילת הערב‪ .‬הוא עלה לבימה ופנה למוזמנים שלו במילים‬ ‫אלה‪:‬‬ ‫"כולכם יודעים‪ ,‬ידידי‪ ,‬באיזו מידה יום הבר‪-‬מצווה של בן של רב הוא יום של שמחה‪ .‬אבל בערב‬ ‫זה‪ ,‬אני חייב להגיד לכולכם שאיני יודע מה משמח אותי יותר! בר‪-‬המצווה של בני או נוכחותו‬ ‫של ידיד כולנו‪ ,‬פלאטו שרון‪".‬‬ ‫האולם כאילו התפוצץ תחת מחיאות הכפיים‪ .‬התעודה הזו שהוענקה לי על ידי הרב‪ ,‬הביאה‬ ‫לשולחני אנשים חשובים ביותר שהחלו להתוות את הדרך שתביא אותי לתל אביב‪.‬‬ ‫‪100‬‬ ‫הינה‪-‬כי‪-‬כן‪ ,‬ב‪ 2 -‬במארס ‪ ,1986‬שר המשפטים האיטלקי חתם על פקודת השחרור בערבות שלי‪.‬‬ ‫ביום ‪ 21‬למארס עזבתי את כלא סנט וויקטוריה במילאנו‪ ,‬נגשתי למטה המשטרה שם‬ ‫קבלתי כרטיס תושב‪ .‬במשך ארבעים ושמונה השעות הראשונות של חירותי‪ ,‬אכסנו אותי ידידי‪.‬‬ ‫אחר עברתי לדירה בבית דירות במילאנו‪ .‬הייתי חייב לגשת לחתום על יומן המשטרה פעמיים‬ ‫בשבוע‪ .‬אבל היה ברור שהאיטלקים מעוניינים להפטר מהתיק שלי‪ ,‬כיוון שהמערכה הראשונה של‬ ‫שחרורי נסתיימה‪ ,‬נשאר לי לבצע את השנייה‪.‬‬ ‫הייתי חצי חופשי בעיר הזאת מילאנו‪ ,‬עם הרבה ידידים בעלי רצון טוב מסביבי שרצו לעזור לי‬ ‫לחזור לארצי‪ .‬במשך למעלה משלושה שבועות‪ ,‬בדקנו את כל ההיבטים וכל האפשרויות של‬ ‫חזרתי לישראל‪.‬‬ ‫טעמתי בעונג רב את משטר הדרור הזה במילאנו‪ ,‬כל ערב הלכתי עם אשתי למסעדה או אל‬ ‫משפחות יהודיות שהזמינו אותנו‪ .‬תקופה זו של חיי היתה מאושרת ביותר‪ ,‬ובד בבד‬ ‫קדחתנית ורבת פעילות‪.‬‬ ‫בוקר אחד באפריל‪ ,‬בוקר אחד כמו האחרים‪ ,‬יצאתי את מגורי בשעה שמונה‪ ,‬בהשאירי את כל‬ ‫חפצי בארונות‪ .‬כשרק ה'ג'ימס בונד' בידי‪ ,‬יצאתי ברגל‪ ,‬בנחת‪-‬רוח‪ ,‬כמדי יום ביומו‪ .‬הרכבתי‬ ‫שפם מלאכותי‪ ,‬וצבעתי את שערי לבלונדיני‪ .‬במרחק של שלוש מאות מטרים המתינו לי שתי‬ ‫מכוניות‪ .‬שבעה שוויצרים ישבו בהן‪ .‬פנינו לכביש המוביל למעבר סנט‪-‬ברנארד הגדול‪ ,‬כשאנו‬ ‫נוסעים במהירות לעבר הגבול‪ .‬הייתי במתח רב מפאת גודל ההימור‪ .‬המרתי מחדש על חירותי‪ .‬או‬ ‫שסוף סוף אחזור לארצי ואצטרף לבני משפחתי‪ ,‬או שאמצא עצמי בתא והפעם רק אלוהים יודע‬ ‫באלו תנאים‪.‬‬ ‫עשרים דקות מהגבול עצרנו את המכוניות שלנו‪ ,‬ירדנו לשולי הכביש‪ ,‬חבשנו את הכיפה לראשנו‬ ‫ואמרנו את תפילת מחיה המתים‪ :‬שמע ישראל‪ ,‬אחר עלינו למכוניות והמשכנו לנסוע עד לביקורת‬ ‫הדרכונים‪ .‬הפור הוטל‪ .‬המוכסים בקשו את הדרכונים משבעת חברי לנסיעה‪ .‬אני נשארתי יושב‬ ‫בתוככי המכונית כפי שצוויתי‪ ,‬מבלי להוציא הגה‪ .‬מוכס הסתכל בי אך לא ביקש ממני‬ ‫דבר‪ .‬המשכנו לנסוע בכיוון שוויץ‪ .‬גם כאן נערכה ביקורת דרכונים‪ .‬כנראה והתגלגלתי לחוץ‪-‬‬ ‫פלסמה כי איש לא ראה אותי ואיש לא שאל אותי דבר כלשהו‪.‬‬ ‫היינו בשוויץ‪ ,‬קצת יותר חופשי מקודם‪ ,‬אך רחוק ממולדתי‪ ,‬כעבור שלושה קילומטרים עצרנו‬ ‫בבית‪-‬קפה‪ ,‬ושתיתי את הקירש הטוב ביותר בחיי‪ :‬היה לו טעם של חרות‪.‬‬ ‫המשכנו בלילה על פני שוויץ עד לציריך‪.‬‬ ‫חלק מהליווי שלי חזר‪ .‬למחרת‪ ,‬הייתי אמור לטוס בטיסת "סוויס‪-‬אייר" רגילה ציריך‪-‬תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫באותו בוקר‪ ,‬אני מתעורר במצב‪-‬רוח נעים‪ .‬מזג‪-‬האוויר נהדר ונראה שהעניינים‪ ,‬לפחות מוסרית‪,‬‬ ‫נמצאים בידיים טובות‪ .‬בערב הקודם‪ ,‬נתקבלתי אצל ידידים בציריך‪ .‬במהלך הסעודה‪ ,‬פגשתי‬ ‫מספר אישים‪ ,‬את הרבנים הראשיים של כמה ערים גדולות בשוויץ ואת הרב הראשי של בלגיה‪.‬‬ ‫האווירה היתה רווית סיפוק שחשה הקהילה היהודית במחשבה שאחד משלהם יכול לחזור‬ ‫למולדת‪ .‬היה ברור שיהודי תפוצות אירופה היו מאושרים לראותי שוב בן‪-‬חורין‪ .‬פגשתי במנהלים‬ ‫של בנק לאומי ובנק הפועלים בציריך‪ :‬פניהם השמחים הביעו רגש של ניצחון‪ .‬יש לומר שגם הם‬ ‫היו בסוד העניינים‪.‬‬ ‫חשתי את תחושת הקנוניה שהייתה נחלת הכלל‪ ,‬כל הפגנות הסימפטיה חדרו ישר לליבי ואשרו לי‪,‬‬ ‫אם היה צורך בכך‪ ,‬שמעשה המרי שלי המכוון לחזור לישראל ‪ -‬אפילו באופן בלתי חוקי ‪ -‬היה‬ ‫מוסכם על כל הקרובים לי‪.‬‬ ‫הנני אפוא בדרך לשדה התעופה עם ידידי‪ .‬מדביקים לי מחדש את השפם שהסרתי ללילה‪ ,‬אני שוב‬ ‫מרכיב את משקפי העבים‪ ,‬ואת המעיל העליון הישן‪ .‬אני מאמץ לי חזות משהו‬ ‫שפופה כדי להראות זקן יותר ואני משתדל ככל האפשר להדמות לאדון ‪ -‬כל ‪ -‬אחד‪.‬‬ ‫אני צועד בשדה התעופה של ציריך כשאני מכוון צעדי אל ביקורת הדרכונים‪ .‬שם‪ ,‬אחד ממרעי‬ ‫שעזר לי מלכתחילה נותן לי את ההוראות האחרונות‪ .‬בעודנו צועדים‪ ,‬הוא אומר לי‪:‬‬ ‫"אתה רואה את האשנב בצד שמאלי? התייצב שם והסתכל לעיניו של השוטר במשך שלושים‬ ‫שניות‪ ,‬כאילו מסרת לו את דרכונך‪ .‬כעבור שלושים השניות‪ ,‬עזוב באיטיות ונהג כאילו הביקורת‬ ‫נערכה‪".‬‬ ‫אף על פי כן הייתי מודאג‪ .‬לא יכולתי להימנע מלשאול אותו אם הכל אורגן כהלכה‪.‬‬ ‫הוא אמר לי‪:‬‬ ‫"עד עתה‪ ,‬העניינים הסתדרי כנצפה‪ .‬המשך‪ .‬תן בנו אמון והכל יעבור בשלום‪ .‬הערב תישן‬ ‫בישראל‪".‬‬ ‫נישקתי בהחבא למרעי‪ ,‬שגם הם‪ ,‬רכשו כרטיסים לתל‪-‬אביב‪ :‬לא על מנת לנסוע עמי אלא כדי‬ ‫ללוותני עד למטוס‪.‬‬ ‫התקדמתי עד לאשנב‪ ,‬הסתכלתי לשוטר בעיניים‪ .‬הכל נראה רגיל כאשר‪ ,‬לפתע‪ ,‬התרחש אחד‬ ‫מאותם אירועים שקורים פעם אחת במיליון שנים‪ ,‬גרגיר החול שיכול לעצור את כל המערכת‪:‬‬ ‫מפקד המשטרה נכנס לתא כדי לדבר עם פיקודו‪ .‬את זאת לא ניתן לצפות מראש‪ .‬השוטר נשאר‬ ‫חוור‪ ,‬תקוע כמו מת חי‪ .‬מפקד המשטרה התכופף אליו כדי לדבר אליו‪ .‬אחר הסתכל בי ואמר לי‬ ‫בגרמנית‪:‬‬ ‫‪101‬‬ ‫"זה גמור?"‬ ‫השוטר סימן כן בראשו ‪ -‬לא היה לו אפילו יותר הכוח לדבר‪.‬‬ ‫המפקד אמר לי‪:‬‬ ‫"דאנקה דאנקה‪ ,‬אתה יכול לעבור‪".‬‬ ‫עברתי‪ .‬נכנסתי לאולם המעבר‪ .‬עזבתי את שוויץ לחצאין וחזרתי לישראל לחצאין‪.‬‬ ‫מה עוד יכול היה לקרות לי?‬ ‫ביקורת הכבודה )בציריך יש ביקורת כפולה של הכבודה ושל הדרכונים(‪ .‬כאן היה צריך לקנות את‬ ‫המוכסים‪ ,‬כי ידידי האיטלקים והשוויצרים החליטו שאעשה את הנסיעה הזו מקצה לקצה ללא‬ ‫דרכון‪.‬‬ ‫העניינים שוב מתרחשים כמו בפעם הקודמת‪ .‬אני מסתכל למוכס בעיניים‪ ,‬ושוב‪ ,‬מבלי שישאל‬ ‫אותי דבר‪ ,‬הוא נותן לי לעבור‪ .‬אני מבחין במטוס‪ .‬החופש נמצא בפחות ממאה מטרים! חופש זה‬ ‫שהחלטתי להחזיר לעצמי בכל מחיר‪ ,‬חופש זה המגיע לי כי נפלתי קורבן למעשה בלתי‪-‬חוקי‪,‬‬ ‫חופש זה עליו נלחמתי בכל כוחותיי ושעוד מעט אמצאהו מחדש‪ ...‬למעשה‪ ,‬מאז יום‬ ‫מעצרי הראשון‪ ,‬התחלתי תהליך של מאבק‪ ,‬של קרב‪ ,‬שתוצאותיו לא יכלו להיות אלא החופש‪,‬‬ ‫הערכתי ‪ -‬אני עוד מעריך שזה מחובתו של כל אסיר‪ ,‬באם הוא נשאר אדם‪ ,‬להיאבק בכל‬ ‫רגע מחייו על מנת להחזיר לעצמו את חירותו‪.‬‬ ‫הנני יושב אפוא באולם המעבר‪ ,‬בפנים שלוות לכאורה‪ ,‬קורא בכתב‪-‬עת‪ .‬הרבה נוסעים הינם‬ ‫ישראלים‪ :‬רובם מדברים עברית‪ .‬נדמה לי שאני מכיר כמה מהם‪ ,‬אולם הם לא מזהים אותי עם‬ ‫שפמי‪ ,‬משקפי ובלוריתי הבלונדינית‪ .‬אני נזכר בקשיים בהם נתקלתי כשנהפכתי ל‪-‬בלונדיני‪.‬‬ ‫הלכתי לספר במילאנו ואמרתי לו במפתיע‪:‬‬ ‫"צבע אותי לבלונדיני‪".‬‬ ‫"למה?"‬ ‫"משום שזה מוצא חן בעיני‪".‬‬ ‫"אבל זה בלתי אפשרי‪".‬‬ ‫"למה?"‬ ‫"אני מעצב שער ואיני יכול לעשות דברים סתם ככה!"‬ ‫לאחר חמישה רגעים של התדיינות‪ ,‬הוא הסכים להבהיר לי את השער‪ ,‬כעבור יומיים‪ ,‬הלכתי‬ ‫לספר אחר ושוב ביקשתי שיבהיר את השער שלי‪ .‬עד מהרה הוא נכח שהפעולה נעשתה זה מקרוב‪.‬‬ ‫הוא שאל אותי למה אני רוצה להבהיר את שערותיי‪ .‬אמרתי לו שהייתי אצל אחד מעמיתיו שלא‬ ‫עשה לי את הצבע שרציתי‪.‬‬ ‫"אינני מתפלא‪ ,‬זו עבודה גרועה מאד!"‬ ‫יצאתי משם כמעט אדמוני‪.‬‬ ‫כעבור מספר ימים הלכתי לספר שלישי‪ .‬מטורפת‪ .‬רצתה לעשות אותי בלונדיני בגוון הפלטינה!‬ ‫אחרי הרבה וויכוחים‪ ,‬נהיתי בלונדיני‪-‬אפרורי‪.‬‬ ‫לפתע הרמקול קורא לנוסעים לעלות למטוס לאלתר‪ .‬בעוד דקות מעטות אהיה שעון בנוחות‬ ‫בכורסתי‪ ,‬המטוס ימריא ואתו העיקר של התקופה הדרמתית שחייתי באחרונה‪.‬‬ ‫אני מתרווח בכורסתי‪ .‬ממשיך להעמיד פנים כאילו אני קורא‪ .‬המחשבה איננה בקריאה‪ :‬אני קצת‬ ‫חרד‪ .‬אחר‪ ,‬המטוס ממריא‪.‬‬ ‫אני בדרך לתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫בעוד ארבע שעות‪ ,‬אהיה בבית!‬ ‫במשך ארבע שעות אלה חיי חולפים לנגד עיני‪ .‬יכולתי להשתקע בוונצואלה‪ ,‬היו לי שם כניסות‬ ‫בלתי רגילות‪ ,‬עסקים משגשגים‪ .‬הייתי מקבל בנקל את הנתינות הוונצואלית‪ .‬אבל לא‪ .‬בחרתי‬ ‫בישראל כיוון שהנני יהודי ושאני חש שאני יכול לעזור לעם זה‪ .‬אני יודע שעלי לעשות דבר‪-‬מה‪.‬‬ ‫שעתי תבוא‪.‬‬ ‫אינני שוקל לחיות במקום אחר מאשר בישראל‪ .‬ארץ זו בוערת בקרבי‪ .‬אילו יכולתי לבחור בין‬ ‫עסקים ופוליטיקה‪ ,‬אני חושב שהייתי בוחר בפוליטיקה‪ .‬רבים חושבים שאילו הייתי שר‬ ‫האוצר‪ ,‬הייתי מציל את הכלכלה‪.‬‬ ‫אילו נתנו לי את התיירות‪ ,‬הייתי מכפיל אותה פי שלוש או ארבע‪.‬‬ ‫אילו הייתי שר השיכון‪ ,‬הייתי פותר את הבעיה סופית תוך ארבע או חמש שנים‪ .‬יש לי רעיונות‬ ‫ומרץ למכביר‪ .‬אני יודע שהסגולה האמיתית שלי‪ ,‬הינה הפוליטיקה‪ .‬אולם כל כך הרבה‬ ‫אנשים מבריקים נכשלו‪ .‬מנדס פרנס פספס את הקריירה הפוליטית שלו‪ .‬הוא אפילו לא נבחר לציר‬ ‫כשדה גול הגיע לשלטון‪ .‬זה מעציב‪ .‬הוא לא נשאר אלא מיתוס בעוד שהיה ללא ספק אחד‬ ‫האישים האינטליגנטים והאמיצים שצרפת ידעה‪.‬‬ ‫גם שאבאן לא זכה לקריירה שהיה ראוי לה‪ :‬הוא מצא את עצמו חנוק על ידי מי ממקורביו בעל‬ ‫השאיפות המופרזות שחשב שצרפת זה הוא‪.‬‬ ‫רוקאר‪ ,‬הוא‪ ,‬זוכה להוקרתי כי הוא מעז ללכת רחוק מאד‪ ,‬וזה מה שחשוב בחיים‪.‬‬ ‫אני חושב שלדידי‪ ,‬יום אחד משהו יקרה‪ .‬אבל אין לי יותר זכות לטעייה‪ .‬מה שמעניין אותי זה‬ ‫ישראל‪ ,‬עתידה‪ ,‬כלכלתה‪ ,‬מקומה במזרח התיכון‪ ,‬מקומה בעולם‪ .‬אני מרגיש שאדרש‬ ‫‪102‬‬ ‫לשרת את הארץ הזאת ושאני מסוגל לכך‪ .‬להציל את כלכלתה של ישראל הינה מטלה ללא ספק‬ ‫קשה‪ .‬אולם אם אצליח‪ ,‬אכנס לזמן רב לדברי‪-‬הימים של אומה זו‪ .‬כדי להצילה‪ ,‬יצטרכו‬ ‫להכאיב‪ ,‬להיות השטן‪ ,‬לאלץ את האנשים לשלם‪ ,‬לנכות ‪ 7%‬מרכושם‪.‬‬ ‫אין ברירה‪ .‬האנשים עשירים מדי‪ :‬העלייה תחודש‪ ,‬המס על ההון הוא שיציל את הכלכלה‪.‬‬ ‫הקורבן חייב להיות כלל‪-‬ציבורי‪ .‬נדרש גם ‪ -‬צעד בלתי‪ -‬פופולארי נוסף ‪ -‬לצמצם את מספר‬ ‫הפקידים‪ .‬אצלנו אחוז הפקידים הגבוה ביותר בעולם יחסית למספר האוכלוסין‪.‬‬ ‫האיזון מחדש של התקציב הוא כורח המציאות‪ ,‬אין להימנע מצמצום חריף בהוצאות וכוח אדם‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬לא אפרע את החוב החיצוני‪.‬‬ ‫אגיד לאמריקאים‪" :‬הפסיקו לראות בנו פרה חולבת; אתם מלווים לנו שלושה מיליארד דולרים‬ ‫כדי שנהיה השוטרים של המזרח התיכון ואתם מחייבים אותנו בריבית מופקעת‪ .‬בואו‬ ‫לנהל מלחמה עמנו‪ .‬שלחו לנו מאה אלף חיילים מצוידים‪ ,‬או תנו לנו שישה מיליארדים מדי שנה‬ ‫ומחקו את החוב שלנו בסך עשרים מיליארדים שאינו מהווה אלא את הריבית על הסכומים‬ ‫שהוצאנו עבורכם ‪ -‬לפחות בחלקו הגדול‪ .‬סכום זה מהווה שלושים וחמישה אחוזים מהתקציב‬ ‫שלנו‪ .‬הוא עלה לנו בהרבה חיי‪-‬אדם שחסכו את שלכם‪".‬‬ ‫נלך‪ ,‬אם נצטרך‪ ,‬לטעון עילה זו לפני הקונגרס עשר פעמים בזו אחר זו‪ .‬אבל לבסוף נצליח לשכנע‬ ‫אותם‪ .‬נתחיל בעשרה מיליארדים ונגיע לשישה‪ .‬ואז סוף‪ -‬סוף נפסיק להיות המשלמים ההולכים‬ ‫להיהרג בעוד הם חותמים על המחאות‪ .‬אני מקווה למעננו‪ ,‬שיום אחד איש אחד בשלטון יהיה בעל‬ ‫אומץ‪-‬הלב והאופי הנחוצים לביצוע הפעולות החיוניות האלה‪ .‬הדיילת מוציאה אותי מהרהורי‬ ‫ושואלת אותי אם דרוש לי דבר‪-‬מה‪ .‬אני מזמין וויסקי‪ .‬הזמן חולף‪ ,‬הזמן‪ ,‬שמשניה לשנייה‪ ,‬מקרב‬ ‫אותי לתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫לפני יציאתי‪ ,‬ידידי ואנוכי ערכנו תוכנית‪ .‬שעה אחת לפני נחיתת המטוס עליהם להודיע על בואי‬ ‫לעיתונות הישראלית והבינלאומית‪ .‬אני יודע שוועדת קבלה מחכה לי בביתי בתל‪ -‬אביב‪ .‬אני‬ ‫מרגיש שחיי שוב יהיו נורמאלים וימשכו כקודם‪ ,‬זה כמו מלחמה‪ :‬יש לפני ואחרי‪ ,‬לפני מילאנו‬ ‫ואחרי מילאנו‪.‬‬ ‫לא הרחק ממני איש אורב לי‪ :‬הוא לא פוסק מלהסתכל בי מאז ההמראה; לפתע‪ ,‬אינו יכול עוד‬ ‫להתאפק‪ .‬הוא פונה אלי‪.‬‬ ‫"אתה מדבר אנגלית?"‬ ‫"ייס"‬ ‫"אני באמת מצטער להפריע לך‪ ,‬אבל אני מתבונן בך זה קרוב לשעתיים ונוכחתי במרוצת הזמן‬ ‫בשינוי כזה בהתנהגותך שהנני מסוקרן‪ .‬עלית על מטוס זה כבן‪-‬אדם חיוור‪ ,‬מעט שפוף‪ ,‬נושא‬ ‫בקרבו את כל המצוקה של העולם‪ ,‬ועם התקדמות הטיסה‪ ,‬ראיתיך משתנה‪ ,‬מזדקף‪ .‬מבטך‬ ‫התקשה‪ .‬כל הווייתך נשתנתה‪ .‬מי אתה? האם שייך אתה לשירותי הביטחון?"‬ ‫אמרתי לו שלא‪ .‬אני קצת מודאג‪ :‬מיהו האלמוני הזה?‬ ‫אני חוזר לקריאה בעוד הוא ממשיך להתבונן בי‪.‬‬ ‫שעה אחת לפני הנחיתה‪ ,‬אני הולך לשירותים‪ .‬אני מסיר את שפמי‪ ,‬משקפי והמעיל העליון הישן‬ ‫שלי‪ .‬כמעט חזרתי להיות אני עצמי ‪ -‬אך בלונדיני‪ .‬אני חוזר לתא הנוסעים‪ .‬הישראלים‬ ‫הראשונים מתחילים להכיר אותי וקוראים‪" :‬פלאטו‪ ".‬אני עושה להם סימן ומבקשם לנהוג‬ ‫בצנעה‪ .‬כולם הבינו‪ .‬אחר‪ ,‬מודיעים על הירידה לתל ‪ -‬אביב‪ .‬זהו זה‪ ,‬חזרתי‪.‬‬ ‫ארבעים עיתונאים‪ ,‬שלוש טלוויזיות‪ ,‬כל הסוכנויות הבינלאומיות ישנם‪ .‬ההבזקים מסנוורים אותי‬ ‫כשאני ניגש לתחנת המשטרה שם ממתין לי מפקד המשטרה האחראי לשדה התעופה לוד‪ .‬אני‬ ‫אומר לו‪:‬‬ ‫"מפקדי‪ ,‬אין לי דרכון‪".‬‬ ‫הוא עונה לי‪:‬‬ ‫"אתה כאן אצלך‪ .‬הינך פלאטו שלנו של כולנו‪ .‬שב‪ ,‬הרפה את המתח‪ ,‬שתה קפה‪ .‬הערב‪ ,‬תהיה‬ ‫בחזרה בבית‪".‬‬ ‫כל העיתונות קולטת דברים אלה‪ .‬זו ההגעה היפה ביותר שתתכן עבורי‪ ,‬סוף ‪ -‬סוף שוטרים‬ ‫הנמצאים לצידי!‬ ‫אני עורך מסיבת עיתונאים מהירה בה אני מצהיר‪:‬‬ ‫"כשהייתי במילאנו‪ ,‬הייתי זכאי‪ ,‬במסגרת השחרור בערבות‪ ,‬לעבור כתובת בתנאי מפורש שאודיע‬ ‫על כך לרשויות האיטלקיות‪ .‬הסיבה בגללה ביקשנו אתכם לבוא הנה הערב‪ ,‬היא שאני‬ ‫פשוט מבקש שתעבירו הודעה לרשויות האיטלקיות‪ .‬אמרו להם שעברתי כתובת‪ ,‬שאני גר כעת‬ ‫אצלי בסביון‪ ,‬קרוב לתל‪-‬אביב‪ ,‬רחוב מגל ‪ ,23‬שהשתמשתי בזכותי לעבור כתובת‪ ,‬שאינני אדם‬ ‫נמלט‪ ,‬ושהנני עומד לרשות מערכת המשפט האיטלקית ומערכת המשפט הצרפתית כמאז ומתמיד‪.‬‬ ‫נפלתי קורבן של פיראטיות‪ .‬התגוררתי באופן רשמי בישראל עם‬ ‫משפחתי‪ .‬יש לנו כאן בתי‪-‬משפט‪ ,‬בית‪-‬משפט עליון‪ ,‬משטרה‪ ,‬ותמיד היה קל ואפשרי לרשויות‬ ‫הצרפתיות להתחיל בכל ההליכים שיראו נחוצים לגבי‪ .‬אני סבור שהמעשה לו נפלתי‬ ‫קורבן הינו אי‪-‬התחשבות טוטלית במערכת המשפט של הדמוקרטיה שלנו‪ .‬אני סבור שזה עלבון‬ ‫למדינתנו לנצל את אחד ממסעי לחוץ‪-‬לארץ כדי לבצע מאסר בלתי‪-‬חוקי כשכל‬ ‫‪103‬‬ ‫האפשרויות ניתנות להתחיל בהליך איזשהו במדינתנו‪ .‬הדבר לעולם לא נעשה‪ ,‬או ביתר דיוק‪ ,‬הליך‬ ‫כזה לעולם לא הצליח‪ ,‬כיוון שכל בקשה להסגרה שבאה מהרשויות הצרפתיות‪ ,‬נענתה‬ ‫בסירוב‪ ,‬מפאת דחיית התיק‪ .‬להחלטה לדחות את הבקשה להסגרתי שנתקבלה על ידי בתי‪-‬‬ ‫המשפט שלנו יש תוקף של החלטה משפטית‪ .‬היא לא כובדה על ידי הצרפתים‪ .‬אני רוצה לומר‬ ‫לרשויות האיטלקיות שלא ברחתי‪ .‬אדם שבורח הוא אדם שמתחבא‪ .‬אני‪ ,‬איני מתחבא‪ .‬יש לי‬ ‫ארץ‪ ,‬כתובת‪ ,‬ודעו לכם שלא בגדתי בכם‪ :‬אתם יכולים להעביר כתובת זו לרשויות הצרפתיות‪ ,‬הן‬ ‫יכולות להמשיך באותם ההליכים בהם החלו אצלכם‪ ,‬ובארצי‪".‬‬ ‫עיתונאים ושוטרים מלווים אותי ליציאה‪ .‬הטלוויזיה הישראלית חוקרת את מפקד המשטרה‪:‬‬ ‫"מה אמרת לו כאשר לא הציג את דרכונו?"‬ ‫מפקד המשטרה עונה‪:‬‬ ‫"הדרכון שלו‪ ,‬פלאטו שרון נושא אותו על פניו‪".‬‬ ‫"ומה אמרת לו כשהגיע?"‬ ‫"אמרתו לו 'ברוך הבא'‪ ,‬ברוך בואך לארץ‪".‬‬ ‫אני מגיע ליציאה של שדה התעופה בלוד‪ ,‬נרדף על ידי עדת העיתונאים והטלוויזיות‪ .‬ההמון מריע‬ ‫לי‪ .‬מאות אנשים ממתינים לי‪ :‬על בואי נמסר ברדיו בעשרה לשש‪ .‬העם בישראל מפגין את‬ ‫הסימפטיה שלו אלי בכל הדרכים האפשריות והלא עולות על הדעת‪ .‬יותר מאוחר הובא לידיעתי‬ ‫שבחברת הטלפונים‪ ,‬האנשים הפסיקו את העבודה‪ .‬שלחו צעירים להביא יין ורקדו ריקודים‬ ‫ישראליים במשך שעה אחת‪ .‬מרכזת הטלפון בישראל לא ענתה במשך זמן זה‪.‬‬ ‫כמה שבועות לאחר שחזרתי‪ ,‬נזדמן לי לבקר בעיירה קטנה הנקראת ירוחם‪ ,‬אני מתכוון להקים‬ ‫שם מפעל לטכסטיל‪ .‬זו עיירה קטנה בת שבעת אלפים תושבים ונמצא בה רק סופרמרקט אחד‪.‬‬ ‫עיירה ענייה מאד בדרומה של ישראל‪ .‬נכנסתי לאותו בית‪-‬מסחר‪ ,‬ובעליו אמר לי‪:‬‬ ‫"פלאטו שרון אני חייב לספר לך סיפור‪ .‬בערב בו הגעת‪ ,‬בעשרה לשש‪ ,‬כששמעתי את המבזק‬ ‫הראשון שהודיע לנו שחזרת‪ ,‬מיד ערכתי שולחן וכבדתי בשתייה את כל הלקוחות‬ ‫שהיו כאן‪ .‬אני רגיל לסגור בשבע‪ ,‬אולם אותו ערב סגרתי בתשע משום שכל העיירה באה לשתות‪.‬‬ ‫כל העיירה באה לקחת ערק או יין‪ .‬אני מכיר כמעט כל‪-‬אחד בעיירה זו‪ ,‬וכל‪-‬אחד אמר לי‪:‬‬ ‫"שותים כדי לחגוג את חזרתו של פלאטו שרון‪".‬‬ ‫מעולם לא הייתי כה פופולארי במדינה זו‪ .‬הרדיו והטלוויזיה ערכו סקרים ציבוריים שהיו כל כך‬ ‫אוהדים אותי שיעצו לי להציג את מועמדותי לבחירות ולהזניק מהר מאד את הקריירה‬ ‫הפוליטית שלי‪ .‬למחרת בואי ארצה‪ ,‬רואיינתי מחדש על ידי הטלוויזיה הצרפתית‪ .‬העיתונאי שאל‬ ‫אותי אם אני מתגאה על שנעשיתי גיבור לאומי בישראל‪ .‬עניתי לו שאני לא גיבור לאומי‬ ‫בישראל‪ .‬החמימות שהעם מפגין לי נובעת אך ורק מכך שאנו עם‬ ‫של לוחמים‪ ,‬עם של מתאבקים‪ ,‬עם הנמצא במלחמה תמידית‪ .‬ואת שעם ישראל אהב בפעולה‬ ‫שבצעתי‪ ,‬הוא‪ ,‬שלא נטשתי‪ ,‬שלא הורדתי את הידיים‪.‬‬ ‫בו‪-‬ברגע שמעשה בוגדני‪ ,‬מעשה בלתי‪-‬חוקי בוצע נגדי‪ ,‬התחלתי להלחם‪ .‬וקרב זה לא פסק‪.‬‬ ‫התחלתי את המאבק כפי שרק עם ישראל יודע לעשות‪ ,‬נלחמתי רבות‪ ,‬וזו הסיבה לאהבת‬ ‫העם אלי‪ :‬לא משום שהוא ראה בי גיבור‪ ,‬אלא משום שכל אזרח בישראל העריך שבמקומי באותן‬ ‫הנסיבות זה מה שהוא היה עושה‪.‬‬ ‫אני גם אמרתי לעיתונאי שכשהייתי במילאנו‪ ,‬המחשבה על בני שמנוע מלהיות עם אביו‪ ,‬הטרידה‬ ‫אותי כל הזמן‪ .‬כמו כל האבות בעולם‪ ,‬תמיד חשתי בצורך שבני יתגאה בי‪,‬‬ ‫כשחזרתי מאיטליה וצעדתי ברחובות עם בני‪ ,‬כאשר האנשים מחו לי כף‪ ,‬הריעו לי והפגינו לי את‬ ‫אהבתם‪ ,‬אחד המעשים ששימח אותי ביותר בחיי‪ ,‬היה כשבני הושיט לי את ידו באומרו‪:‬‬ ‫"תן לי את היד אבא‪ ,‬משום שאני רוצה שכל העולם יראה שאני הוא הבן שלך‪".‬‬ ‫‪104‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ורעייתו אנט במילאנו‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ומנחם בגין‪.‬‬ ‫‪105‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ושר האוצר פינחס ספיר ז"ל‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ‪ -‬מפגש עסקי ‪ -‬חברתי עם הבנקאי דניאל רקאנטי והקבלן פילץ‪.‬‬ ‫‪106‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון והשר יצחק רבין‪ ,‬ראש עירית ת"א שלמה להט‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון והנשיא להיום חיים הרצוג ושר האוצר לשעבר יהושע רבינוביץ ז"ל‪.‬‬ ‫‪107‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ושמעון פרס‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון והבאבא סאלי ז"ל‪.‬‬ ‫‪108‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ואנואר אל סאדת‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון והשר עייזר ויצמן‪.‬‬ ‫‪109‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ושר האוצר האמריקאי‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון וחיים בר ‪ -‬לב – שר המשטרה דהיום‪.‬‬ ‫‪110‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון והשר אריאל שרון‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ושלמה להט‪.‬‬ ‫‪111‬‬ ‫•‬ ‫שמואל פלאטו שרון ‪ -‬הבמאי מנחם גולן‪.‬‬ ‫‪112‬‬