1. No category

‫!!!‬
‫פפו״י׳‬
‫—‬
‫אוצר החסידים‬
‫—‬
‫ליוגאוויטש‬
‫קובץ‬
‫שלשלת האור‬
‫היכל‬
‫תשיעי‬
‫שער‬
‫רביעי‬
‫הגדה של ננסח‬
‫עם‬
‫לקוטי טעמים מנהגים וביאורים‬
‫חלק א‬
‫מכבוד קדושת‬
‫א ו מ ר ו םנחם מענדל‬
‫זצוקללה״ה נגג״מ זי״ע‬
‫ש נ י א ו ו ס א ה ן תועתק וחומס‬
‫מליובאוויטש ‪|||www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״יחייםתשס 'ו‬
‫לאינטרנט‬
‫ה ו צ א ה הדשה ומתוקנת‬
‫יוצא לאור על ירי מערכת‬
‫״אוצר החסידים״‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫‪ 770‬איסטערן פארקוויי‬
‫ש נ ת זיזמשת א ל פ י ם ש ב ע מ א ו ת ש ש י ם ו ש ת י ס ל ב ר י א ה‬
‫שנת הניאה להולדת ב ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‬
HAGGADAH SHEL PESACH
Im Likkutei Ta'amim U'Minhagim
Volume One
Copyright © 1995
Twenty-Second Printing 2002
by
Kehot Publication Society
770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York 11213
(718) 7 7 4 4 0 0 0 / F A X (718) 774-2718
Orders:
291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213
(718) 778-0226 / Fax: (718) 778-4148
www.kehotonline.com
A l l rights reserved, including the right to reproduce this book
or portions thereof, in any form,
without prior permission, in writing, from the publisher.
ISBN 0-8266-5767-2
P r i n t e d i n the United States of A m e r i c a
‫בם״ד‪.‬‬
‫פ ת ח דבר‬
‫בקשר יום הבהיר יום עשתי עשר לחודש נ י ס ן ) ח ו ד ש הגאולה( ‪ -‬נשיא‬
‫לבני אשר‪ ,‬״אשר הוא יתן מעדני מ ל ך ‪ -‬הבלע״ט‪ ,‬בו ימלאו מאה שנה להולדת‬
‫כ׳׳ק אדמו״ר זצוקללה׳׳ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬
‫הננו מדפיסים בהוצאה חדשה את ה״הגדה של פסח עם לקוטי טעמים‬
‫ומנהגים וביאורים״‪.‬‬
‫ויה״ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד ה ק י צ ו ורננו גו׳״‪ ,‬ומלכנו‬
‫״‬
‫נשיאנו בראשם‪ ,‬וישמיענו נ פ ל א ו ת מתורתו‪ ,‬״תורה חדשה מאתי תצא״‪.‬‬
‫מערכת ״אוצר החסידים״‬
‫יום הבהיר י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשס״ב‬
‫מאה שנה להולדת כ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫רובם המכריע של ביאורים אלו נלקט מכ״ד כרכי לקוטי שיחות‪ ,‬ומכירן ששיחות‬
‫אלה נרשמו בזמנים שונים וע״י מניחים ורושמים שונים‪ ,‬יש בהם הכפלות באי אלו‬
‫ענינים וביאורים — והיות ש״משנה לא זזה ממקומה״‪ ,‬הדפסנו השיחות כפי שהופיעו‬
‫בפעם הראשונה‪ .‬מטעם הנ״ל — גם השינויים שבין שיחה לשיחה‪ ,‬הן בצורתן‬
‫הלשונית )כמה מהן הופיעו בלהי׳ק‪ ,‬וכמה מהן באידית(‪ ,‬והן באופן סגנונן ודרך‬
‫הסברתו )בקיצור‪ ,‬או באורך כי(‪.‬‬
‫יוצאים מכלל זה הם ה״חידושים וביאורים בהלכות פסח״ — שניתנו כאן כולם‬
‫בלה״ק‪ ,‬ורובם הם תרגום חפשי מהמקור )באידית( ‪.‬‬
‫!‬
‫ה ג ד ה זו‪ ,‬במתכונת דומה‪ ,‬יצאה לאור מספר פעמים לפני כן )בשנים תשל״ג‪,‬‬
‫תשל״ו‪ ,‬תשל״ט( — ובהוצאה זו‪) :‬א( באו הוספות רבות‪) .‬ב( שינינו )לתועלת‬
‫הלומדים והמעיינים( את צורתה וסידרה לגמריי•‪.‬‬
‫ויהי רצון שיחזק השי״ת את בריאות כ׳יק אדמו״ר שליט״א ויתן לו אריכות ימים‬
‫ושנים טובות‪ ,‬ותקוים בניסן זה הבטחת חז״ל )בניסן נגאלו הכניסן עתידין להגאל‪,‬‬
‫וכ״ק אדמו״ר שליט״א יוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ערש־׳ק הגדול‪ ,‬היתשוז׳־ו‬
‫כרוקלין‪ .‬ו י‬
‫‪ (2‬ונדפסו)רובם( ע״פ ספרי‪,,‬חידושים וביאורים בש״ס״)ח־א — קה״ת תשל־ט‪ :‬ח״ב — קה״ת תשמ״ה(‬
‫— בתוספת חלק המוסר והחסידות כוי )שלא נדפס ב״חידושים וביאורים בש״ס״(‪.‬‬
‫ו( ולכן הוספנו בסוף הספר לוח של ‪.‬עמודים מקבילים־ ביו הוצאה זו והוצאת תשל־ט‪.‬‬
‫‪ (4‬ר״ה יא‪ ,‬רע״א‪ .‬וכן סתם בשמו׳׳ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪VI‬‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫ל ה ו צ א ה דתנש׳יא‬
‫באשר הוצאה ה ק ו ד מ ת של ״ ה ג ד ה של פ ס ח עם לקוטי ט ע מ י ם ומנהגים‬
‫וביאורים״ אזלה מן השוק‪,‬‬
‫ולקראת יום הבהיר‪ ,‬יום עשתי עשר לחודש ניסן)חודש הגאולה( ‪ -‬נשיא לבני‬
‫‪2‬‬
‫אשר‪ ,‬אשר ״הוא יתן מעדני מלך״׳ ‪ -‬הבעל״ט‪ ,‬בו נכנסים לשנת הצדי״ק של כ״ק‬
‫אדמו״ר שליט״א‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫הננו מוציאים לאור בזה הוצאה ח ד ש ה עם הוספות ‪ ,‬וכן תוקנו בה טעויות‬
‫הדפוס שנפלו בהוצאה הקודמת‪.‬‬
‫כדי להקל על הלומדים והמעיינים‪ ,‬הדפסנו את ה״הגדה״ בשני כרכים‪ .‬בכרר‬
‫הראשון נבללו רק הענינים השייכים באופן ישיר לנוסח וסדר ה ה ג ד ה ) כ מ פ ו ר ט לעיל‬
‫בפתח דבר ״חלק ראשון״(‪ ,‬ושאר כל הענינים)שנפרטו ב״חלק שני״ של ה״פתח דבר״(‬
‫באים בכרך השני‪.‬‬
‫כדי שלא לשנות מספרי העמודים‪ ,‬באו רוב ההוספות שבהוצאה זו בסוף הכרך‬
‫השנ״‪.‬‬
‫ע ש ־ ק ו ע ר ־ ח ניסן‪ ,‬ה־תנש׳‪-‬א י ה י ׳ ת ה א ש נ ח א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ( ‪,‬‬
‫ב ר ו ק ל ץ ‪ .‬נ‪,‬י‬
‫‪ (1‬ראה לקוטי לוי יצחק ‪ -‬אגרות עי שבד־ה; ד׳ תיט‪.‬‬
‫‪ (2‬ראה זח״א )בהקדמה( ב‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שכ״ז פב״א‪ .‬קוז״י מערכת צ‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד מערכת‬
‫אותיות צדי״ק ס״ב וס״ח‪ ,‬וש־ינ‪.‬‬
‫‪ (3‬והן‪) :‬א( עוד ״מילואים׳ ללקוטי טעמים ומנהגים ‪ -‬נלקטו ממכתבי כ״ק אדמו״ר שליט״א שנתפרסמו‬
‫לאחרונה )נדפסו במקומן(‪) .‬ב( ב״חידושים וביאורים בהלכות פסח״ ‪ -‬עוד הערות השייכות לסימן יח )נדפסו‬
‫במקומן(‪ :‬וגי סימנים חדשים‪) .‬ג( ב״עניני חג הפסח״ ‪ -‬הוספות ב״שבת הגדול״ וימים אחרונים דחג הפסח‪) .‬ד(‬
‫מכתבים כלליים )וכן המברקים( לחג הפסח דשנות תשמ״ז־תש״נ)נדפסו במקומם(‪.‬‬
‫הוספות אלו י״ל גם בקונטרס בפני עצמו‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה הערה הקודמת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪VII‬‬
‫תובן ו מ פ ת ח‬
‫ה ג ד ה של פ ס ח ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬
‫א‬
‫•‬
‫מ נ ה ג י ש ג ת ה ג ד ו ל ו ע ר ג ווה״פ ורז ה״ פ‬
‫נא‬
‫מילואים ללקוטי טעמים ומנהגים‬
‫ש ב ת הגדול‬
‫סג‬
‫דלא חמיתי׳‬
‫ע‬
‫סג‪ .‬סד‬
‫קודאין א ת ה ה ל ל‬
‫ע‬
‫סדר הגדה‬
‫סה‬
‫יסדר כ ר ה י ש ר א ל ועליו כ ד‬
‫סה‪ .‬סו‪ .‬ע‬
‫הזרוע כוי ה ב י ע ה‬
‫ע‬
‫סימני סדר‬
‫סז‬
‫קדש‬
‫ע‪ .‬עא‬
‫ב ש ב ת ב א ה ב ה מ ק ר א קודש‬
‫סח‪ .‬עב‪.‬‬
‫לזמן ה ז ה‬
‫ל ש נ ה ה ב א ה כוי‬
‫סח‬
‫מ ה נשתנה‬
‫עב‬
‫אין שואלין ע ל ד׳ כ ו ס ו ת‬
‫עב‬
‫ד׳ בנים‬
‫עב‬
‫מוציא מצה‬
‫םח‬
‫ברוך א ת ה כוי מרור‬
‫סח‬
‫צפון‬
‫סט‬
‫ויזהר ש ל א י ש ת ה א ח ר א פ י ק ו מ ן‬
‫סט‬
‫כוסו של א ל י ה ו‬
‫סט‬
‫‪VIII‬‬
‫פ י ר ו ש י ם ג ה ג ד ה של פ ס ח‬
‫א מ י ר ת סדר קרבן פ ס ח‬
‫)כרך בי( תתקלג‬
‫ע ג‬
‫סדר הגדה‬
‫ג׳ מ ע ו ת‬
‫‪ -‬ד׳ כ ו ס ו ת‬
‫‪-‬‬
‫ק ד ש ו ר ח ץ בו׳‬
‫פ א‬
‫מגיד‬
‫פירוש‬
‫צ ו‬
‫‪-‬‬
‫בכללות נוסח ההגדה‬
‫פג‪ .‬צח‪ .‬קב‪ .‬קו‪ .‬קז‪ .‬קיא‬
‫ה א ל ח מ א ע נ י א וכו‬
‫מה נשתנה‬
‫ג‬
‫ד‬
‫פ ה‬
‫ע ב ד י ם היינו‬
‫ק‬
‫מצוה עלינו ל ס פ ר ביצי״מ‬
‫ט ו‬
‫מ ע ש ה ב ר ״ א ור״י ו ר א ב ״ ע‬
‫ק‬
‫ט ז‬
‫מ ע ש ה ב ר ״ א בו• ע ד ש ב א ו ת ל מ י ד י ה ם וכוי‬
‫ק‬
‫ט ז‬
‫ק • ק‬
‫י ט‬
‫יז‬
‫ה ר י אני כבן ש ב ע י ם ש ג ה‬
‫ק‬
‫כ א‬
‫ק • ק‬
‫כ ח‬
‫ק‬
‫כ ח‬
‫כ ט‬
‫ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם ימי חייך ה ע ו ה ״ ז כוי‬
‫כ ב‬
‫כ נ ג ד א ר ב ע ה בנים וכוי‬
‫א ח ד חכם ואחד רשע‬
‫ח כ ם מ ה ה ו א א ו מ ר וכוי‬
‫ק‬
‫א י ל ו היי ש ם ל א היי נ ג א ל‬
‫קל‬
‫ת ם כוי ו ש א י נ ו י ו ד ע ל ש א ו ל כוי‬
‫קלט‬
‫י כ ו ל מ ר ״ ח כוי ב ש ע ה ש י ש מ צ ה ו מ ר ו ר וכוי‬
‫ג‬
‫מ ב‬
‫ק‬
‫פ ו‬
‫מ ת ח ל ה ע ו ב ד י כוי ו ע כ ש י ו ק ר ב נ ו ו כ י‬
‫ק‬
‫ועכשיו קרבנו ה מ ק ו ם לעבודתו‬
‫מ ז‬
‫פ ז‬
‫ו ה י א ש ע מ ד ה כוי‬
‫ל‬
‫וירד מ צ ר י מ ה א נ ו ס ע ״ פ ה ד ב ו ר‬
‫ו • ק‬
‫נ א‬
‫מ ט‬
‫ק‬
‫נ ב‬
‫ואת עמלנו אלו הבנים‬
‫נד‬
‫ועברתי ב א ר מ ״ צ אני ולא מ ל א ך‬
‫נ‬
‫ק • קי‬
‫ק‬
‫ר׳ יוסי ה ג ל י ל י ‪ . .‬רבי א ל י ע ז ר ‪ . .‬רבי ע ק י ב א‬
‫נ ו‬
‫כ מ ה מ ע ל ו ת טובות ל מ ק ו ם עלינו‬
‫ק‬
‫ס ד‬
‫אילו ק ר ע לנו א ת הים‬
‫ו ב נ ה לנו ב י ת ה ב ח י ר ה וכוי‬
‫ל‬
‫ס ה‬
‫ס ז‬
‫פסח מצה ומרור‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫פ ח‬
‫ק‬
‫קסח• קער‬
‫ה‬
‫‪IX‬‬
‫וכרך‪0‬תתקכז‬
‫בין בום ש ל י ש י ל ר ב י ע י ל א ישתדז‬
‫פותדוין ה ד ל ת‬
‫קפא‬
‫לשנה ה ב א ה בירושלים‬
‫קפא‬
‫טעם שלא הכניס אדה״ז ״חסל סידור פסח״ בהגרה‬
‫קפב‬
‫גלות וגאולת מצרים‬
‫ו י א מ ר ל א ב ר ם ירע ת ד ע כי גר יהי• זרעך וגד‬
‫א‪ .‬ב י א ו ר ת מ ר ר ש ; ב ״ ר מ ר ‪ ,‬כד( ע ה ״ פ ש א ב ר ה ם ב ר ר ג ל ו ת ע ב ו ר ב נ י ו‬
‫קפט‬
‫ב‪ ,‬ג ל ו ת מ ע ר י ם ה ת ח י ל ה ת י ב ף ב י ש י ב ת י ע ק ב ו ב נ י ו ב א ר ץ ג ו ש ן‬
‫קצ‬
‫א‪ •0 .‬ב י א ו ר י ם ב נ ח י צ ו ת ה ״ ר ב ו ש ג ד ו ל ״ ב ש ב י ל י צ י ״ מ‬
‫קצו‬
‫ו א ח ר י כן י צ א ו ב ר כ ו ש ג ד ו ל‬
‫ב‪ .‬ש ל א י א מ ר ‪ . ,‬ו ע ב ר י ם ו ע נ ו א ו ת ם ק י י ם ב ה ם ו א ח י י ב י צ א ו ב ר כ ו ש ג ד ו ל ל א‬
‫ק י י ם ב ת ם ״ ‪ -‬ב מ ד ר ש ) ש מ ו ״ ר פ ״ ג ‪ ,‬יא( ו ב ג מ ר א ) ב ר ב ו ת ט‪ ,‬א(‪ :‬בי א ו פ נ י ם ב ש י י כ ו ת‬
‫ה ״ ר כ ו ש ג ד ו ל ״ ל ״ ו ע ב ד ו ם גוי״‬
‫ר‬
‫ג‪ .‬ב נ י י ה ר ג י ש ו ה ש ע ב ו ד מ פ נ י ש ל א י ר ע ו מ ה ת ו ע ל ת ב ג ל ו ת מ צ ר י ם מ ש א ״ ב ש ב ט‬
‫די‬
‫לוי‬
‫במתי מעט ‪ . .‬בשבעים נפש‬
‫א‪ .‬ת י ו ו ך ה ר י ע ו ת מי ה ש ל י ם מ ס פ ר ש ב ע י ם נ פ ש‬
‫ריב‬
‫ב‪ .‬ה ש ו ו א ת י ע ק ב ו י ו כ ב ד ב נ ו ג ע ל מ ס פ ר ש ב ע י ם נ פ ש‬
‫רכג‬
‫ו א ו מ ר ל ך ‪ . .‬ב ד מ י ך חיי )דם פ ס ח ו ד ם מ י ל ה (‬
‫א‪ .‬ה ט ע ם ש ה ק ב י ־ ה נ ת ן ל ב נ ״ י ב׳ מ צ ו ת א ל ו ל ה ת ע ס ק ב ה ן כ ד י ש י ג א ל ו‬
‫רכד‬
‫ב‪ ,‬מ י ל ת בנ״י ב ל י ל פ ס ח ‪ -‬ה ט ע ם ש מ ל ו ב ל י ל ה ר ו ק א‬
‫רכז‬
‫וימררו א ת חייהם‬
‫א‬
‫ב י א ו ר ב פ נ י מ י ו ת ה ע נ י נ י ם ה ט ע ם ש ע י ק ר ה ש ע ב ו ד הי־ ב ח ו מ ר ו ב ל ב נ י ם‬
‫ב‪ .‬ע נ י נ י ה ש ע ב ו ד ב ע ב ו ד ה ר ו ח נ י ת‬
‫רלד‬
‫רמה‬
‫ג‪ ,‬ב א ו ר ענין ע ב ו ד ת פ ר ך ‪ -‬ע ב ו ד ה ש א י ן ל ה ק צ ב ה ואין ל ה ת ו ע ל ת ‪ -‬ב ג ש מ י ו ת‬
‫וברוחניות‬
‫רנא‬
‫ר‪ .‬ה ש ע ב ו ד ב ג ש מ י ו ת ב א מ פ נ י ש ב נ ״ י ו ו י ת ר ו ע ל ע נ י נ י ם ר ו ח נ י י ם‬
‫רנה‬
‫ש ב ט לוי ל א נ ש ת ע ב ד‬
‫א‪.‬‬
‫ט ע נ ת פ ר ע ה ל מ ש ה ו א ה ר ן ״לבו ל ס ב ל ו ת ב ם ״ ב ע ס ק ה ת ו ר ה ו א ל יהיו ע ס ו ק י ם‬
‫ב ש א ר בניי‬
‫רנח‬
‫ב‪ .‬ת פ ק י ד ש ב ט ל ו י ב ש ע ב ו ד מ צ ר י ם‬
‫רסב‬
‫ו נ ע ע ק גו׳ ו י ש מ ע א ל ק י ם וגו׳‬
‫א‬
‫ה ט ע ם ש ה ק כ ״ ה א י ח ר יצי״מ ע ד ל א ח ר י ק ו ש י ה ש ע ב ו ד‬
‫רסד‬
‫ב‬
‫ביאור ש א ל ת מ ש ה ״ואמרו לי מ ה שמו מ ה א ו מ ר אליהם״ ו ת ש ו ב ת הקב״ה ‪.‬‬
‫רםז‬
‫שיח‬
‫ג‪ .‬צ ע ק ת י ל ד ב י ש ר א ל‬
‫כ ל ה ב ן ה י ל ו ד ה י א ו ר ה ת ש ל י כ ו ה ו וגוי‬
‫א‬
‫‪,.‬וכל ה ב ת ת ח י ו ן ״ ‪ -‬ש י ק ב ל ו ה ״ ת י ו ת ״ מ מ צ ר י ם‬
‫‪X‬‬
‫רסט‬
‫ב‪ .‬כ ו ו נ ת פ ר ע ה ש ב נ ״ י ״יטבעו״ ב ה ע ״ ז ש ל מ צ ר י • ‪ :‬ב י ט ו ל ה ג ז י ר ה ד ״ כ ל ה ב ן גוי‬
‫רעא‬
‫רעח‬
‫ו ב י ט ו ל ה ע ״ ז ש ל נ י ל ו ס ע״י ש ה ו ש ל ך מ ש ה ל י א ו ר‬
‫ג‪ .‬ה ו ר א ה מ ה נ ה ג ת ה מ י ל ר ו ת ה ע ב ר י ו ת‬
‫<כרך ב( תתקכט‬
‫ויוציאנו ה׳ מ מ צ ר י ם ‪ . .‬ה ק ב ״ ה ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו‬
‫ה ה ב ד ל ב י ן ‪ . ,‬א נ י י ו צ א ב ת ו ך מ צ ר י ם י ) ב א יא‪ .‬ד( ל ‪ ,‬ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מצרים״ )שם יב‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫ש נ י ע נ י נ י ם ב״יציאת׳ ה ק ב יה ל מ צ ר י ם — ב ש ב י ל ה צ ל ת י ש ר א ל ו ל ה ב א ת ב כ ו ר י מ צ ר י ם ‪:‬‬
‫ה ה ו ר א ה ל מ ע ש ה ב ע ב ו ד ת באו״ א ב ק י ר ו ב ל ב ם ש ל י ש ר א ל ל א ב י ה ם ש ב ש מ י ם‬
‫דם צ פ ר ד ע‬
‫ביאור מכות אלו וסדרן בעבודת האדם‬
‫פ‬
‫י‬
‫צפרדע‬
‫א ל ו ל י ה צ פ ר ד ע ה א י ך הי״ נ פ ר ע מ ן ה מ צ ר י ם ) ש מ ו ״ ר רפ״י(‬
‫ר‬
‫ד‬
‫פ‬
‫מ כ ת בבורות‬
‫א‪ .‬ה ט ע ם ש מ כ ת ב כ ו ר ו ת ה י ת ד ‪ ,‬״ ב ח צ י ה ל י ל ה ״ ‪ ,‬ז מ ן ש ל מ ע ל ה מ ה ש ת ל ש ל ו ת ‪ :‬ה כ ל י‬
‫ל ז ה ב ע ב ו ד ת י ש ר א ל ‪ -‬א מ ו נ ה ‪ :‬ב י א ו ר ב״ ה ד ע ו ת ב מ כ י ל ת א ״ י ו צ ר ו ח ל ק ו ״ א ו ״ י ו ד ע‬
‫ר‬
‫עתותיו ושעותיו ה ו א חלקו״‬
‫א‬
‫צ‬
‫א י ל ו נתן לנו א ת מ מ ו נ ם‬
‫א‪ .‬ב י א ו ר ה מ ד ר ש ע ה ״ פ ) ב ש ל ח ט ו ‪ ,‬בב( ו י ס ע מ ש ה‬
‫ הסיען בעל כרחן‪ :‬כוונת‬‫ש‬
‫בנ״י ב ב י ז ת ה י ם ה י ת ה ל ק י י ם ה צ י ו ו י ר ״ ו נ צ ל ת ם א ת מ צ ר י ם ״‬
‫ב‪ .‬ב א ר ץ מ צ ר י ם ה ע נ ק ת י ל ך ו ש נ י ת י ל ך א ף א ת ה ה ע נ ק ל ו ו ש נ ה ל ז ) ס פ ר י ר א ה‬
‫שז‬
‫ט ו ‪ .‬טו(‬
‫א י ל ו ק ר ע לנו א ת ה י ם‬
‫שיא‬
‫ב י א ו ר לשון חז״ל ״קשה ‪ . .‬כקרי״ס״‬
‫ב כ ל דור ו ד ו ר ‪ . ,‬ל ר א ו ת א ״ ע‬
‫א‪ .‬ה י צ י ״ מ ד ב ל י ו ם צ ״ ל ב ד ר ג ה נ ע ל י ת י ו ת ר מ ה י ו ם ש ל פ נ י ו‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ב‬
‫י‬
‫ב ל מ ״ ב ה מ ס ע ו ת ב מ ד ב ר מ ת י י ח ס ו ת ל י צ י ״ מ ‪ :‬א פ ש ר י ו ת ו ה כ ר ח עלי• ת מ י ד י ת‬
‫ש‬
‫לבאי״א‬
‫‪XI‬‬
‫י‬
‫ג‬
‫כ ר ן שני*‬
‫ח י ד ו ש י ם וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬
‫א‪ .‬ביעור ח מ ץ‬
‫שכג‬
‫ב‪ .‬מ ב י ר ת בלים ח מ ו צ י ם לגברי‬
‫שלג‬
‫ג‪ .‬ת ע נ י ת בבורות בע״פ ש ח ל ב ש ב ת‬
‫שלו‬
‫ד‪ .‬א מ י ר ת מזמור ל ת ו ד ה בערב פ ס ח‬
‫שמא‬
‫ה‪ .‬ש ח י ט ת ה פ ס ח ‪ ,‬א כ י ל ת ו ו א מ י ר ת ה ל ל עליו‬
‫שמג‬
‫ו‪ .‬קרבן פ ס ח בי״ד ש ח ל ב ש ב ת‬
‫שנד‬
‫ז‪ .‬קטן בקרבן פ ס ח‬
‫שסח‬
‫ח‪ .‬בענין הנ״ל‬
‫שעח‬
‫ט‪ .‬פ ס ח מ צ ר י ם באו״א ש ו ח ט בביתו‬
‫שפו‬
‫יו״ד‪ .‬חג ה מ צ ו ת וחג ה ס ו כ ו ת‬
‫שצד‬
‫יא‪ .‬מ צ ה ש י כ ו ל ה ל ב ו א לידי ח י מ ו ץ‬
‫שצז‬
‫ת‬
‫יב‪ .‬יסדר כוי ג׳ מ צ ו ת‬
‫יג‪ .‬ש ו ת ה ה ב ו ס כוי ב ה ס י ב ה דרך ח י ר ו ת‬
‫תה‬
‫יד‪ .‬סיפור י צ י א ת מ צ ר י ם‬
‫תטו‬
‫טו‪ .‬בבל דור ודור ‪ . .‬ל ר א ו ת א״ע בו׳‬
‫תכד‬
‫טז‪ .‬כוס ח מ י ש י‬
‫תלג‬
‫יז‪ .‬ה ל ל — ע ד ה י כ ן ה ו א א ו מ ר‬
‫תמא‬
‫יח‪ .‬ה ע ר ו ת‬
‫תנב‬
‫יט‪ .‬א מ י ר ת סדר קרבן פ ס ח‬
‫תתקלג‬
‫כ‪ .‬דין צ ל י בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬
‫תתקמא‬
‫בא‪ .‬ח ר ו ס ת‬
‫תתקמט‬
‫כב‪ .‬אין אומרים שהחיינו בליל שש״פ‬
‫תתקנט‬
‫*> מפתח ותוכן מפורט לכרך שני נדפס שם בחחילת הכרך‪.‬‬
‫‪XII‬‬
‫חנט‬
‫ה ד ר נ י ם על מ ס כ ת פ ס ח י ם‬
‫עניני חג ה פ ס ח‬
‫מעות חטים‬
‫תפג‬
‫חלוקת מצה שמורה‬
‫תפה‬
‫תצ‪.‬‬
‫ש ב ת הגדול‬
‫)הוספות( תתקסו‬
‫קרבן פ ס ח‬
‫תקז‬
‫ח ג ה מ צ ו ת ‪ . .‬זמן חרותנו ‪ . .‬ח ג ה פ ס ח‬
‫תקז‬
‫סדר הגדה‬
‫תקכו‬
‫בנגד א ר ב ע ה בנים‬
‫חקלד‬
‫יום ב׳ ד ח ג ה ״ פ‬
‫תקלח‬
‫חול המועד פסח‬
‫תקלט‬
‫)הוספות( תתקצז‬
‫ערב שביעי של פ ס ח‬
‫תקמג‬
‫שביעי ש ל פ ס ח‬
‫תקמה‪.‬‬
‫א ח ר ו ן של פ ס ח‬
‫)הוספות( תתקצח‬
‫מכתבים כלליים לחגה״פ‬
‫תקםו‬
‫ברכות לפני ה ס ד ר‬
‫תתמז‬
‫שיחות מ ת ק ו פ ת ח ג ה ״ פ‬
‫תתעז‬
‫•‬
‫מ פ ת ח ענינים‬
‫א׳יג‬
‫לוח ל ע מ ו ד י ם מ ק ב י ל י ם ל ה ג ש ״ פ ה ו צ א ת ת ש ל ״ ט‬
‫א׳עה‬
‫‪XIII‬‬
‫ספרי׳‬
‫—‬
‫אוצר החסידים‬
‫—‬
‫ליובאוויטש‬
‫קובץ‬
‫שלשלת האור‬
‫היכל‬
‫תשיעי‬
‫שער‬
‫רביעי‬
‫הגדה של ננסח‬
‫עם‬
‫להוטי טעמים ומנהגים‬
‫נלקט‬
‫ונערך‬
‫על‬
‫ידי‬
‫כבוד קדושת‬
‫אדמו״ר מנחם מענרל‬
‫זצוקללה׳׳ה נכג״מ זי״ע‬
‫שניאווסאהן‬
‫נוליובאווי&זש‬
‫ה ו צ א ה ע ש ר י ם ושנים‬
‫יוצא לאור על ידי מערכת‬
‫״אוצר החסידים״‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫‪ 770‬איםטערן פארקוויי‬
‫שנת ח מ ש ת אלפים שבע מאות ששים ושתים לבריאה‬
‫שנת ה מ א ה להולדת כ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‬
‫ה ג ד ה של פםה‬
‫דינינו‪,‬‬
‫בזנהגיגז‪,‬‬
‫נז ‪2‬ן ו ר ו ת‬
‫וטעגזיגן‬
‫סדר בדיקת וכיעור חמץ‬
‫«ג» להדח »«וי מון‬
‫ן מס יץלם המיקס נ ד»?‪ o W n x c p‬הנולק «״‪ 0‬הקנלה ‪c4 ws1‬‬
‫עשמ »ייין ‪ .‬יי\ל‪ 0‬שיתידל לבלוק •ניד‪:‬‬
‫בתך אתה ?ז‪1‬ה אאדגו פלך למןולם >‪$‬ר כןך‪#‬נו ן מ ו ת י ו‬
‫חל׳ פפח‬
‫זזו• ‪9‬גז\ז‪ .‬הי׳ הבא טי\‪ » nu‬ו ‪ 9‬ז \ משו״ע‬
‫רבנו הזק! )ע״י בניו‪ ,‬שקל^וו‪ ,‬תקע״נ(‪ ,‬והן‬
‫נם הראשונות )ביחד עם הל׳ ציצית( שנכתבו‬
‫וננמרו ע״י רבה״ז עוד ״בהיותו יושב בשבת‬
‫תחכמוני" במעזריטש )הקדמת אדהאמ״צ‬
‫להשו״ע‪ ,‬הקרמת הרבנים בני הגאון המחבר‬
‫ז״ל(‪ — .‬הל׳ ת ״ ת )וסדר ברה״נ( — נדפסו‬
‫ע״י אדה״ז‪ ,‬אבל כעני! בם״ע ולא כחלק‬
‫מהשו״ע‪.‬‬
‫שבת‬
‫הגדול‬
‫נקרא כך מפני שנעשה בו נם נדול‬
‫)תוד״ר ואותו שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע ר״ם‬
‫תל(‪ — .‬במחזור ישן כח״י נמצא רגם שבת‬
‫שלפני שבועות נקרא שה׳׳נ‪ ,‬וכן שבת שלפני‬
‫ר״ה )כתר שם טוב ח״נ(‪ .‬וי״ל שקראו שם‬
‫זה לשבתות אלו‪) ,‬אף דלא שייך בהם הטעם‬
‫הנ״ל(‪ ,‬מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח‪,‬‬
‫שנם הם באים לפני יו״ט‪.‬‬
‫שבת הנרול שחל להיות בערב פםח‬
‫— ורק אז — מפטירין וערבה )באה״ט סת״ל‬
‫םק״א(‪ ,‬לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו‬
‫המעשר אל בית האוצר‪ ,‬וערב פסח )של שנה‬
‫רביעית ושביעית לשמיטה( הוא זמן ביעור‬
‫מעשרות )שו״ע אדה״ז ס״ס ת״ל עיי״ש(‪.‬‬
‫בשבת הנדול אחר מנחה אומרים‬
‫עבדים היינו עד לספר על כל עונותינו‪ ,‬לפי‬
‫שאז היתה התחלת הנאולה והנסים )שו״ע‬
‫‪0‬״ס ת״ל( וכן נוהנים )ודלא כמ״ש בשער‬
‫הכולל(‪.‬‬
‫בדיקת‬
‫וכיןןוד חמץ‬
‫הוווהג והויה גיוזיוזי הוזץ בוי סודם‬
‫הבריקה‪ .‬מעיקר הדין אין צריך כלל להניח‪,‬‬
‫כי המצוה לחפש אחר החמץ‪ ,‬ונס אם לא‬
‫מצא כבר קיים המצוה כתיקונה )שבלי הלקט‬
‫סי׳ רו בשם שו״ת הגאונים‪ ,‬כלבו בשם‬
‫רה״נ(‪ .‬אבל כבר נתפשט המנהג להניחן‬
‫ומנהג ישראל תורה היא )שו״ע אדה״ז םו״ס‬
‫תל״ב(‪ .‬ראה בחק יעקב טעמי מנהנ זה‪ .‬ויש‬
‫להוסיף טעם‪ :‬כדי שבביטול היום יוכל‬
‫לומר כל חמירא וחמיעא רזזוזיוזי׳‪ ,‬ונם שלא‬
‫ישכח חובת ביעור ולא יצטרך לשרוף הכלי‬
‫שלקח לבדיקה כמ״ש םו״ס תמ״ה‪.‬‬
‫וזוזץ סטה‪ .‬כדי שלא יתפרד )שו״ע‬
‫םתל״ב(‪.‬‬
‫\מ״‪ 9‬הסברה יעי להניזז מעודה ‪3‬יתיהי\‪.‬‬
‫)משנת חסידים‪ ,‬סי׳ האריז״ל( בם׳ ברית‬
‫הלוי למהר״ש אלקב־ז כתי• שמרומז בנמרא‬
‫)פםחים י‪ ,‬א( הניח עשר כוי )שער הכויל(‪.‬‬
‫הוהג ביה הרב‪ .‬מניחים במהומות‬
‫שונים בב־ת עשרה שהיתי חם•} קשה‪ ,‬כל‬
‫אחד מהם ברוך בפיסת נייר — בכתר ש״ט‬
‫ח״נ כותב אער כ; הוא נם מנה‪ :‬הספרדים‬
‫באה״ק םודיא תונדמא ומצרים‪ .‬והטעם כדי‬
‫שיא יתפדר‪ .‬ועדמ״ש בשו״ע םתל׳׳ב‪— .‬‬
‫בודקים לאור נר של שעור! )שו״ע‬
‫סתל״נ‪ (.‬וע״י נוצח עוף‪ .‬הבורק מניח החמץ‬
‫שמוצא בשק קט; של נייר‪ .‬בנמר הבדיקה‬
‫מניח שק זר‪ ,‬הגוצה וש־רי הנר •‪ - -‬אם ישנם‬
‫— בקערורית כף־עץ‪ ,‬מעטף הכל בנייר )אבל‬
‫הא יד הכף‪ ,‬שנשאר בהתי מעוטף(‪ ,‬ומהדק‬
‫ע״י חוט שבורכו םבינ הנייר כמה פעמים‬
‫וקושרו‪.‬‬
‫כ ‪ aaaooeooa‬הגדה של פסה — ע& לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫|‬
‫•י‬
‫י ‪,‬‬
‫‪, aoooooooooc‬‬
‫וצי^ו מ ל ג י ע ו ר ד ן מ ץ ;‬
‫י»ריך לחמש ל * ל הנר מל המחמאות נס נגזדקיס שנקרקמ‪ .‬יל* •מר נץ הנרכה צתיזליזהבדק*‬
‫אש־לו מעניג• הברקה ומון שלא ישיח שלא נאמימ מדקה כל זמן נדקהו ‪ T W‬מנ״נ אצלו לשמוע‬
‫הברכה שיבדקו איש גמגומו ולא •שיחו ניגתים דמרו לניזק יזחלה בחיר הסמוך למיץס ‪wntc‬‬
‫הברכה וצא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר‪ .‬ואחר הבדיקה יזהר נחמן שמשייר להצניעו‬
‫למחר לשרשה אי לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה יאגס שלא ייופרר וימרר ממט »״• הינויץח או‬
‫פכנרים‪ .‬ונם צדך לבשל אחר הבדיקה ייאמר‪:‬‬
‫כל־המידא וחמיזגא ךא‪$‬א ב ד ^ י ךלא ‪90‬יתיה וךלא בזגךתיד‪.‬‬
‫‪ trgpjyfijn‬ךארעא‪':‬‬
‫וךלא‪.‬יךענאליה' לנטל!להוי‬
‫‪«9001‬‬
‫ברוך כוי נול ביווור הוזץ )פסחים ז‪,‬‬
‫ב( ואע״פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין‪,‬‬
‫מ ״ מ כיו! שאין הבדיקה תכלית המצוד!‬
‫ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל‬
‫החמץ שנשאר ולא מצאו‪ ,‬הרי ביטול זה‬
‫נקרא ביעור‪ .‬ונם ביעור שביום ידי נפטר‬
‫בברכה זו )טור וב״י‪ .‬שו״ע אדה״ז םתל״ב(‪.‬‬
‫גול בי<\וד‪ .‬ולא לב»ב ראה רמב״ם הלי‬
‫ברכות פי״א הטי׳ ו ובנ״כ הש״ס שם‪.‬‬
‫וצדיך להגיש רא\ב גי\־ מפני שאור הנר‬
‫יפה לבדיקה )פסחים ח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫וייהדו רבר\? ההרה בהדב הגזוז\!‬
‫לוזקום עועווו<\\ הברכה‪ .‬לפי שהליכה מבית‬
‫לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית‬
‫המצוה )שו״ע אדה״ז םתל״ב ם״ח(‪.‬‬
‫צריך לבגול אהד הבדי?ה‪ .‬בטול בזמן‬
‫זה הוא תקנת חכמי הנמרא‪ ,‬כדי שיהי׳ לו‬
‫זמ; ק ב ו ע ‪ . . .‬ובדורות האחרונים הוסיפו‬
‫לבטלו נם ביום )שם סתל״ד םי״נ(‪.‬‬
‫כר הוזירא‪ .‬בירושלמי )פסחים פ״ב‬
‫ח״ב(‪ ,‬נוסח הביטול הוא בלשון הקודש‪ ,‬אבל‬
‫הגאונים תיקנוהו בלשו! ארמי מפני עמי‬
‫הארץ )ד״מ‪ .‬שו״ע אדה״ז תל״ד ם״ח(‪ .‬ונמצא‬
‫— בשיניים — ברש״י )פסחים ו‪ ,‬ב(‪ ,‬רי״ו*‬
‫)שם ג‪ ,‬א(‪ ,‬רא״ש )שם פ״א‪ ,‬ם״ט(‪ ,‬בה״נ‪,‬‬
‫מחזור ויטרי‪ ,‬יוצר לשבת הנרול ועוד‪.‬‬
‫נוסח רבעו מדוייק עפמ״ש הב״ח םתל״ד‬
‫—‪ -‬הובא בח״י — וכ״ה בסי' שער‬
‫השמים להשל״ה‪ .‬והנה בב״ח ושעה״ש‬
‫כתבו‪ :‬כל חמירא גבל ההיעא‪ ,‬אבל רביגו‬
‫העתיק כל חמירא והוזיטא וכ״ה כח״י‬
‫ובאה״ט )שם( בסי׳ האריז״ל בסי' יעב״ץ‬
‫ועור‪ ,‬ולכאורה ע״פ מרז" ל )מו״ק כו‪ ,‬א(‬
‫ואימא ‪.‬עד דהוו כולהו א״ל על על הפסיק‬
‫העני;‪ ,‬נם כאן‪ ,‬ביון שגם אם ישנו רק אחד‬
‫‪mooo/‬‬
‫משניהם‪ ,‬חמץ או ׳שאור‪ ,‬מבטל צ ״ ל ‪ :‬כל‬
‫חמירא וכל חמיעא‪ .‬וי״ל דתיבת כל עצמה‬
‫מורה דבאיוה אופן שיהי' — מבטל‪ .‬וראה‬
‫בסי׳ קול יעקב רמזי תיבת והיזיעא בוא״ו‪.‬‬
‫והוויעא‪ .‬אף שחמירא כולל נם חמץ‪,‬‬
‫ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש‬
‫)ב״ח‪ ,‬שו״ע אדה״ז םתל״ד ם״ט(‪.‬‬
‫ולא הוויה״‪ .‬כ" ה בסי׳ שלייה‪ ,‬סי׳‬
‫קול יעקב ועוד‪ .‬ודלא כהב״ח‪ ,‬ח״י םי׳ הר״ש‬
‫ראשקוב שכתבו רלא הויהי־ )והבאה״ט לא‬
‫דק בהעתיקו לשון הב״ח( וראה בסי׳ קול‬
‫יעקב הטעם ע״פ םור‪.‬‬
‫ו־דלא ׳י־עוא ליי‪ ,‬כי החמץ שמצניע‬
‫לטח־ אינו מבטל )ב״ח םתל״ר(‪.‬‬
‫כעפירא ראךנוא‪ ,‬ממעט זהב שנקרא‬
‫; " כ עפר‪ ,‬כמו שנאמר )איוב כח‪ ,‬ו( ועפרות‬
‫זהב לו )ח״י‪ ,‬שו״ע אדה״ז םתל״ד ס״ז(‪.‬‬
‫בויסת הוזץ‪ .‬אדמו״ר הזק! הלך למעז־‬
‫ריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ״ר ושהה‬
‫שם יב‪3‬עגז הוזיא‪ (.‬עד לפני חה״פ תקכ״ה‪.‬‬
‫כשחזר לביתו — ביום י״ג נים! בשנה ההיא‬
‫לא אכל )לא התענה שהרי אסור בתענית‪,‬‬
‫אלא שלא אכל( כי הי׳ טרוד בהכנה לבדיקת‬
‫חמץ‪ ,‬אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש‬
‫בעני! בדיקת חמץ יבוא כ! בהבדיקה בפועל‪.‬‬
‫הבדיקה נמשכה כל הלילה‪ ,‬ולא היי לו אז‬
‫רק חדר אחר )שיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫חה״פ תרח״ץ(‪.‬‬
‫או פירש רבנו המשנה )ריש פסחים(‪:‬‬
‫אור לארבעה עשר בודקי! את החמץ לאור‬
‫הנר — ינ׳ בנימט' אחד‪ ,‬הוא עני! הדעת‪,‬‬
‫בזה אין שייך )צריך?( בדיקה‪ .‬יד׳ הוא‬
‫עני! המרות )ז׳ מדות דנפה״א ורנה״ב( שם‬
‫צ״ל בורקי; את החמץ‪ ,‬והבדיקה היא לאור‬
‫הגדה של פסח — עט לקוטי מעמיס ומנהגים‬
‫כיום •״ל ‪ wo‬ה׳ •נמהלו מזורה נמימצמו רשרשט רמלט וננישול היוס יאנ‪1‬ר‪:‬‬
‫^ל־חמיךא וחמ;עא ךאבא בר‪#‬ותי ךחזיתיה וךלא חזיתיה‬
‫מ כ ך ?‪.‬עפרא ךארעא‬
‫י‬
‫רש לשרוף משרה פתיתין ונשמת שרישיז הימן •אמר זה‪:‬‬
‫יןןי רצון מלפניך ה׳ אלהיגו ואלהי אבותינו בשס שאני מבער חמץ מביתי‬
‫וסרשותי כך תכער את כל החיצונים ואת רוח המיסאה תעביר ק הארץ ואת‬
‫•צרנו תרע תעבירהו מאתנו ותתן לנו לב בשד לעבדך באמת וכל ס״א וכל הקליפות‬
‫וכל הרשעה בעשן תכלה ותעייר ממשלת זדון סן הארץ וכל המעיקים לשנינה‬
‫תבערם ברוח בער וברוח משפם כשם שבעדת א ת מצדים ואת אלהיהם בימים‬
‫ההם ובזמן הזה א ק סלה‪:‬‬
‫הנר‪ ,‬נר ה׳ נשמת אדם‪ .‬והבדיקה היא‬
‫בחורין ובסרקין שלכן צ״ל לאור הנר‪ ,‬כי‬
‫מדורה היא בחי׳ אצילות ושם הרי לא‬
‫ינורך רע‪ ,‬אבוקה היא בבריאה ואור הנר —‬
‫יצירה‪ ,‬כי עשי׳ היא בחיי חושך )שם‪.‬‬
‫וע״נ״כ שלייה מס׳ ש נ ת — קלו‪ ,‬ב‪ .‬קה״י‬
‫סע׳ אבוקה‪ .‬ד״ה אור ליד׳ ה׳ש״ת(‪.‬‬
‫ביזנז י״ ר בטווה \ז•‪ .‬ראה שו״ע סתמיינ‬
‫איך משערין שעות אלו‪.‬‬
‫וזרורה בוזזי <ו‪1‬ווו )טור סי׳ תמ״ה‪.‬‬
‫מהרש״ל‪ ,‬מהרי״ל‪ ,‬מ״א(‪ ,‬דנזרינן אטו שורפו‬
‫לאחר זמן איסור הנאתו )ב״י(‪.‬‬
‫רהזיהי׳ בוי דהוויה״‪ .‬אם״ל‪ :‬הזויתי׳‬
‫בשעת הבדיקה‪ .‬הזיזזי־ — מעולם )ב״ח‬
‫סתל״ד(‪.‬‬
‫זיט רטר\\• )ועורה פזזיהי\‪ .‬כפל עור‬
‫הפעם ע״ד י׳ פתיתי!‪ ,‬כי הן בבדיקה והן‬
‫בשריפה צ״ל י׳ פתיתי! )עיין בפע״ח שחהמ״ץ‬
‫םפ״ד ובמ״ח שם(‪.‬‬
‫יהי רצז\‪ .‬בסידור האריז״ל‪ ,‬ושם‬
‫הוא ״ד' אלקי ואלקי אבותיי׳ בלשו! יחיד‪.‬‬
‫ואולי הטעם דשינה ללשו! רבים ״אלוקינו‬
‫ואלקי אבותינו" שמתוך כך התפלה נשמעת‬
‫)ברכות א‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח םק״י ם״ד(‪.‬‬
‫ובפרט ששאר כל תפלה זו היא נ״כ בלשון‬
‫רבים‪ .‬וראה מ״א ואחרונים או״ח ריש ם׳ מו‪.‬‬
‫וצע״ק דבתפלת •ה״ר כוי מעזי פנים כוי‬
‫ובסוף סדר קרוש לבנה נם נוסח רבינו הוא‬
‫בלשו! יחיד וכ״ה בסי׳ של״ה )ובסי׳ רש״ר ‪:‬‬
‫יה״ר כוי מעזי פנים הוא כל״ר(‪.‬‬
‫ומ״ש בשער הכואא על יה״ר כו׳ מעזי‬
‫פנים שהטעם מפני שאינו בצבור — צ״ע‬
‫שהרי נם יה״ר דביעור חמץ אינו בצבור‪.‬‬
‫‪<1‬וטו\ וזברה וכ״ה בתפאות ר״ה ויוהכ״פ‬
‫— בבי״ת‪ ,‬וכלי הכתוב )תהלים לז‪ ,‬כ( כאו‬
‫ב‪\1‬טו\ כלו‪.‬‬
‫ברווז בגור וברוגז גזטי‪09‬י‪ .‬לשון הכתוב‬
‫)ישעי׳ ד‪ ,‬ר( הוא ברוח משפט וברוח בער‪.‬‬
‫ומה ששינו והקדימו בער למשפט מובן‪,‬‬
‫דלענין הדחה‪ .‬וזיכוך עונות בנות ציון‬
‫שבכתוב‪ ,‬ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי‪ ,‬כמו‬
‫שפירש״י ביסורין‪ ,‬שזהו כמו אב המייסר את‬
‫בנו )ראה כזה אנה״ק לרבינו הזקן ם׳ ככ(‪.‬‬
‫ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח‬
‫בער‪ .‬אבל כאן‪ ,‬לענין החיצונים והקליפות‬
‫המעיקים לשכינה‪ ,‬יבער ברוח בער‪ ,‬וכל‬
‫ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם )עיין‬
‫פע״ח שער חהמ״צ פ״א( יריח ברוח משפט‬
‫לזככם )שער הכולל(‪.‬‬
‫ביוזיה ההגז זבזה\ הזוז‪ .‬וכ״ה בסי׳‬
‫הרש״ר‪ .‬וצ״ע דבכל התפלות הנוסח הוא‬
‫״בזוז\״ ולא נמצא במ״א ״ובזמן״ בתוספת‬
‫וא״ו‪ .‬ובםי׳ קול יעקב באן הוא לנכון ‪»1‬ז\‬
‫בלא וא״ו‪.‬‬
‫ביטיזר וזוזץ‪ .‬מאן דאכי‪ 5‬חמץ בפסח כטאן‬
‫דפלח לכו״ם )זחיב ק&ב‪ ,‬א(‪ .‬תאריז״ל‬
‫כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו‬
‫שלא יחטא כל השנה )באה״ט רסתט״ז(‪— .‬‬
‫ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל א ח בשוננ‪,‬‬
‫שהרי בודאי בעל בחירה הוא נם אז‪.‬‬
‫הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪jpooooaooooci‬‬
‫סדר קרבן פסח‬
‫ונשלמה פריס שפיזיט ותפלת מנחה היא נמקים תמיד של נין הפרגים ובזמן שנהמ׳יק היה קייס היה‬
‫ה‪0‬סח כשחס אחר תמיד של נץ הערבים כן ראו• לעמק נסדר קרנן פסח אחר תפלח המנחה ויאמר זה‪:‬‬
‫ס ף י ן פסח מביא מן הכבשים או מן העזים זכר בן שגה ושוחטו' בעזרה נכ״ט‬
‫״ י אחר חצות ארבעה עשר דוקא ואחר שהיטת תמיד של בין הערבים ואחד‬
‫הטבת נרות ׳מל בין הערבים ואין שוהטין א ת הפסת על החמץ ואם שהט קודם‬
‫לתמיד נשר ובלבד שיהא אהד ממרס בדם הפסח כדי שלא יכךש עד שיזרל^ דם‬
‫התמיד ואח״כ יזרקו דם הפסח זריקה אחת כנגד היסוד וכיצל עושין שחט השוהם‬
‫וקבל הנהן הראשון שבראש השורה ונתן לחבית והכירו לחיית והכהן הקרוב‬
‫אצל הצזבח זורקו זריקה אחת כעד היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבית וחבית לחבית‬
‫ומקבל כלי המלא תחלה ואח״ב מחזיר הריקן והיו שורות ׳‪ to‬בזיכי בסף ושותת‬
‫של בזיני זהי ולא היו לבזיכץ שוליס שמא יניהס מקרש הדם אח״כ חולין א ת הפסח‬
‫זמפשיטין אותו בולו וקומלץ או־ו וממחין א ת קרניו עד שיצא הפרש וםוציאץ‬
‫א ת האיסורים והס החלב שעל ה נ ן ב ויותרת הכבד ונ׳ כליות והחלב שעליהן יהאליה‬
‫לעומת העצהונותנס בכלי שרת ומולחם ופקטירם הכהן על גבי המזבח בל אחד‬
‫ל ב ת והשחיטה והזריקה וטחוי קרביו והקטר חלביז־ דוחין א ת השבת ושאר עניניו‬
‫אינם תהין א ת השבת וכן אין םוליבין א ת הפסח לבית כשחל בשבת אלא כת‬
‫האחת הם מתעכבים עם פסהיהס נהר הבית והכת השניה יושבת לה בחיל מזג׳‬
‫במקומה עובדת חשכה יצאו וצדו פסחיהמ ‪ .‬בשלשה כתות הפסח נשחס ואין‬
‫כת פהותה משלשים אנשים נכנסה כ ת הראשונה נתמלאה העזרה נועלין אותה‬
‫ובעוד שהם שוחטין ומקריבין א ת האימורים ק־ראין א ת ההלל אם גמרו אותו קודם‬
‫שיקריבו כולם שונים אותו ואם שנו ישלשו על כל קףיאה תוקעין ג׳ תקיעות תקיעה‬
‫‪-‬‬
‫פ ד ר קרכן פסח‬
‫גו»‪1‬לוזה ‪3‬רינז בוי )בשינוי לשון קצת‪:‬‬
‫שאייה מם׳ פסחים בתחאתו‪ ,‬סידור האריז״א(‪.‬‬
‫קרב\ פ ס ה כוי והו ה<ווי\ כוי )לשון‬
‫סדר היום הועתק שם(‪ .‬בסי׳ יעבץ הקשה על‬
‫םדר זה כמה קושיות וכתב לאומרו בנוסח‬
‫אחר‪ .‬וכדי שאא יוקשה מה שרבינו הביא‬
‫בכל זה לשון םדה״י‪ ,‬י״ל בתירוץ קושיות‬
‫היעבץ‪:‬‬
‫א| שלא הזכיר זמן ההקרבה ביהוד וקרימתו‬
‫בחל ער״פ להיות בע״ש ‪ - -‬י״ל דכיון‬
‫דאמירת סדר ק״פ הוא משום ונשלמה פרים‬
‫שפתינו‪ ,‬ולא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק‬
‫בשעה שהיו מקריבי! את הק״פ בפועל ודיו‬
‫שיהי׳ בזמן שהקרבת ק״פ כשרה‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫יעני; תפית מנחה‪ ,‬לא רצו להזכיר בנוסח‬
‫זה שהי׳ הפסח סרב בשמונה ומחצה בוי‪,‬‬
‫ביון רע״פ רוב לא יובל אכוון אמירתו לזמן‬
‫זה‪ ,‬ויהי' כסותר א״ע‪ .‬ב[ אא פרט עא מי מוטל‬
‫חיובו ‪ • -‬וי״א רלא רצו לפרוט בזה רהוא‬
‫דוקא בסהד־‪-‬ם ויכול־• להגיע לירושאים‬
‫ניטעת שחיטת הפסח‪ ,‬דא״כ הוא סותר לעני!‬
‫ונשימה כוי וכנ״ל‪ .‬ג[ לא פרט יטנו׳ הפשטו‬
‫בשבת‪ -• .‬י״א ראפייו את״ל דאין הפשטו‬
‫בשבת כהפשטו בחוא )ראה נ״ב הרמב״ס הא׳‬
‫ק״פ פ״א הי״ד(‪ ,‬הרי אין השינוי אאא באו‪\3‬‬
‫ההפשטה ואא נחית אפרט־ם כאאו‪ .‬ד[ כתב‬
‫בפשיטות שהאאי׳ קרינה ואא התנה שזהו‬
‫בכבש‪ ,‬כי עז אין אאיתה קריבה‪ — .‬וי״א‬
‫דאי; זה מצוי‪ ,‬כי רוב פסחיהם היו מן‬
‫הכבשים‪ ,‬וכתירוץ הראשון וול קושיא וונ‪1‬י\ וו‬
‫בתוד״ה מאלי• )פסחים ג‪ .‬ב(‪ .‬ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫ה[ נשמטו פרטי צליית הפסח נקורו ואכילתו‪,‬‬
‫וי״ל מפני שאין כל זה נוגע להקרבת ק״פ‪,‬‬
‫ונם אינו בזמן אמירת סדר ק״פ‪ ,‬לבז לא‬
‫הזכ־רם אאא בכאאות‪ .‬וא״ו[ לא נזכר ע״ד‬
‫חנינת ירי‪ - - .‬וי״א‪ ,‬וכמו שרמז ביעבץ נופא‪,‬‬
‫שנשמט מפני שהחנינה אינה אאא רשות‪,‬‬
‫ואינה באה בשבת במרובה ובטומאה )פסחים‬
‫סט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והקבר כלי ההלא החילה ואוז״כ ווהויר‬
‫הריקו מפני שאין מעבירין עא המצות )פסחים‬
‫סר‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫קוראי; את ההלל ‪ - -‬האוים )תוספתא‬
‫פסחים‪ ,‬ספ״ד(‪.‬‬
‫הוסטי; ‪ --‬הבחנים בחצוצרות )במדבר‬
‫י ‪ ,‬ח‪ -‬י‪ .‬תמיד ס״ז‪ ,‬מ״נ(‪.‬‬
‫הגדה של ‪9‬פח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫תרועה תקיעה גמדו להכךיב פותחין העזרה •צאה כת ראשונה נכנסה כת שגיד‪.‬‬
‫נועלין דלתות העזרה גמרו פותחין יצאה כת שניה נכנסה כ ת שלישית ומעשה‬
‫כולן שוין ואחר שיצאו טלן מחצין העזרה ואפילו בשבת מפגי לכלוך הדם שהיח‬
‫בה וכיצד היתד‪ .‬הרחיצה אמת המים היתה עוכרת בעזרה והיה לה מקום לצאת‬
‫סמנה וכשרוצין להדיח את הרצפה סותמין מקום יציאתה והיא מתמלאת על כל‬
‫גדותיה מפה ומפה עד שהמים עולים וצפים מכאן ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל‬
‫לכלוך שהיה בעזרה ואח״כ פותחין מקום יציאתה והבל יוצא עד שנשאר הרצפה‬
‫מנוקה ומשופה זהו כבוד הבית ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחד‪.‬‬
‫‪ ITff‬העדן נקיציר גדוצ • יצריך האלס הירא וחרד עצ ל נ ר ה׳ לקחח אוחי נזמנו שתעלה קריאחו‬
‫נמקוס הקרנתו וילאנ עצ חורנ; הניח ייחחנ; צפני ה׳ נורא עולש שיננה אותי נמהרה נימינו אמן‪:‬‬
‫סדר הגדה‬
‫י‪0‬לד על שולחנו קערה נ נ ׳ מצות מונחיה זה מל ז ה ‪ .‬הישראל ומליו הלי• ועליו הנהן יעלץ לימין ה י ז ע‬
‫ינמלי לשמאל הניצה י״חחיהס באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת ינעלו תחת הניצה הכרפס ותיזח‬
‫המרור החזרת שעישין ט ק • ‪:‬‬
‫זוווזויוז כנראה הוא טה״ד וצ״ל ונותנם‬
‫וכ״ה בכמה דפוסים‪] .‬בופוס זה נתקן[‪.‬‬
‫פדר הגדה‬
‫נורר וזגרה‪ .‬פעם אמר לי אאמו״ר‪ :‬יוסף‬
‫יצחק מ׳דארף טראכטען — )במשך הסדר(‬
‫— אף זיי! א מענטש וועט רער אויבער־‬
‫שטער העלםן‪ .‬בפרט בעת פתיחת הדלת‪.‬‬
‫ניט בעט ק״! נשמיות בעט רוחניות )שיחות‬
‫חה״פ תש״כ(‪.‬‬
‫לזרר וזהגרזז‪ .‬ראה במשנה פסחים פ״י‪,‬‬
‫מכילתא פ׳ בא‪ ,‬תלמוד בבלי וירושלמי שם‬
‫וכוי‪ .‬סרר הנדה בצורה קבועה נמצא כבר‬
‫בסידור ר׳ עמרם גאון‪ ,‬סי׳ רס״נ‪ ,‬ברמב״ם‪,‬‬
‫מחזור ויטרי ועוד‪ ,‬הביאור ע״ד הסוד בפע״ח‬
‫וסי׳ האריז״ל‪.‬‬
‫יהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר‬
‫חכמים שתקנו מצות הסדר והגרה‪ ,‬ולא יהא‬
‫הדבר קל בעיניו‪ ,‬אף אם כסה דברים יש‬
‫בסדר שנראה בעיני האדם שאי! הקפדה‬
‫בהם‪ ,‬ישכיל בדעתו לקיים שאי! שום דבר‬
‫ריק בהן )מהרי״ל(‪.‬‬
‫יש מקום יומר שאי! הנר ח״ב בפסח‬
‫ייפי שלא ה•׳ לא הוא ולא אבותיו במצרים‪,‬‬
‫דומה למאמרם נר אינו קורא שאינו יכול‬
‫לומר נשבע ה׳ לאבותינו )בכורים פ״א מייד‪.‬‬
‫אבר עיין רטב״ם שם( יזה אמר )כמרבד ‪, 0‬‬
‫יד( וכי יגור אתכם נר ועשה פסח‪ ,‬אתכם הוא‬
‫כאחר ממנו ויציאתנו ממצרים הייתה נאולת‬
‫עול• גם לנפש הגר‪ ,‬הגם שלא הי׳ כננלה‬
‫ר‪,‬־׳ בנסתר כי שורש הקרושה אחד הוא‪,‬‬
‫וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות‬
‫הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם ח״ו‬
‫הייתה כללות הקדושה נטבע אי! תרופה‬
‫לענפים והצלת העיקר נונעת נם לענפים‬
‫)אור ההיים במרבד שם(‪.‬‬
‫העוגז ״הנרוז״ — בפסחים )סטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הנדה ע׳׳ש והנרת לבנך‪ ,‬וי״מ הנדר‪ .‬שהוא ל׳‬
‫הודאה ושבח להסב״‪:‬־! על שהוציאנו מארמ״צ‬
‫כמו שמתרגם בירושלמי הנדתי היום לד׳‬
‫אלקיך שבחית יומא דין‪ .‬וכ! תרנטו ר׳‬
‫סעדי׳ בערב־ )אבודרהם(‪ .‬ויש גורסין אגדה‬
‫באל״ף )ראה דיים לפסחים קמו—קטז‪ .‬תוד״ה‬
‫אמר ע״ז מה‪ ,‬א‪ .‬ובכמה ראשונים(‪.‬‬
‫יסדר על עוולזזזז כוי‪ ,‬בפע״ח וסי'‬
‫האריז״ל בשינוי לשון קצת‪ .‬וראה ג״כ שו״ע‬
‫רבינו סי׳ תע״נ םכ״ו‪.‬‬
‫עזרו־ על עוורוזגז ‪5‬ערוז‪ .‬בטור ושו״ע‬
‫)סי׳ תע״נ ס״ר( מבואר שנם עתה מביאי!‬
‫הקערה רק אחר שתית כוס ראשון‪ ,‬ורק‬
‫שולחנו יהי׳ ערוך מבעוד יום )ר״ס תע״ב(‪.‬‬
‫כסי׳ קול יעקב משמע דהקערה יסדר על‬
‫השולחן קודם הליכתו לביהכנ״ם וקודם‬
‫אמירת סדר קרבן פסח‪ .‬וכ״מ קצת בשל״ה‬
‫ריש מם׳ פסחים‪ .‬אבל בסי׳ הרש״ר כתב ‪:‬‬
‫״כשיבוא לביתו )אחר תפלת ערבית( ישמח‬
‫ויאמר כו׳ ותכי‪ 1‬הקערה עם המצות כנ״ל‬
‫סידורו"‪.‬‬
‫וכ! אנו נוהני! לםדר הקערה בלילה וקודם‬
‫קידוש‪ ,‬וכדמוכח גם מסידור רבינו שכתב ע״ד‬
‫ן ‪ !mooooaao‬הגדה של פ פ ח — עם‬
‫‪800B0B0B‬לקוטי מעמים ומנהגים‬
‫הקערה בי! סדר ק״פ לקידוש‪ .‬וכ״כ נם‬
‫בפרמ״נ מש״ז םתפ׳יו‪ .‬ומ״ש במשנה )פסחים‬
‫קיר‪ ,‬א( מזנו לו כוס א׳ כו׳ הביאו לפניו מטבל‬
‫כוי‪ ,‬י״ל כפירוש ר״ח )הובא שם בתום׳(‬
‫דהיינו הביאו את השלח!‪ ,‬וזהו רוקא בימי‬
‫חכמי הש״ם שהיו להם שלחנות קטנים לפני‬
‫באו״א ולא היו מביאין השלח! עד אחר‬
‫קרוש משא״כ בדורות האחרונים‪ .‬ועיי! תוד״ה‬
‫שאין )פסחים ק‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫נורר הגרה‪ .‬יוזרר צל עוולוזוו‪ .‬הי׳ אצלנו‬
‫בירושה הכום לקידוש של רבנו הזק! ובו‬
‫שיורי היין )שנקרשו( שקידש בו לאחרונה‪.‬‬
‫והיו מעמידים אותו על השלח! בעת הסדר‪,‬‬
‫עד שעל פי סיבה נאבד‪ .‬כ! קערת הכםף‬
‫שהיא עתה על השלח! היא של רבנו הזק!‪.‬‬
‫כדרך כלל לא הי׳ בבית רבה״ז עשירות‬
‫בכלי כסף‪ .‬אין די טיעפע יארע! פון רבי׳םטווע‬
‫)לאחרי שכבר נהנ בנשיאות כו״כ שנים(‪,‬‬
‫אספו החסידים ביניהם סכום מסוים‪ ,‬מכל‬
‫משפחה לקחו לא יותר ממטבע פולנית ששווי'‬
‫הי׳ בערר נ׳ ערשי )שעורות ?( כסף ובזה קנו‬
‫מתנה לרבנו הזקן קערה זו וכ! מנורה‪— .‬‬
‫כ; הי׳ לרבנו הזקן ״הדם״ שנתן לו הרב‬
‫המניד ‪..‬א מתנה פון רבי׳! — הבעש״ט —‬
‫מיט וריח לו כלבנון"‪.‬‬
‫נם קופםת־טאבאק של כסף הייתה אצל‬
‫רבה״ז מתנת בעל תשובה אחר )אף שבכלל‬
‫לא קבל רבה״ז מתנות(‪ .‬ויאמר‪ :‬אבר אחר‬
‫ישנו באדם ואינו בעל תאוה ונם אותו רוצים‬
‫להלעיטו )אן שטאפז( תאוה! ויפריד את‬
‫מכסה הקופסא‪ ,‬שהייתה כסף מלוטש‪.‬‬
‫והשתמש בה בתור מראה לבוו! התפלין‬
‫שתהיינה מונחות במקומן )שיחות חה״פ‬
‫תש״ב(‪.‬‬
‫כוס קידוש הנ״ל ושיורי היי! שבו — הם‬
‫שקידש רבה״ז בשבת האחרונה בכפר פיענא‬
‫)שיחת י׳ אייר תרצ״א(‪.‬‬
‫קערה‪ .‬בבית הרב מסדרי! המצות על‬
‫מפה ולא על קערה‪ .‬מלבד האדמו״ר המסדר‬
‫המצות על טס של כסף‪.‬‬
‫בגי וזצוהי‪ .‬שאלו אנשי קירואן למר‬
‫רב שרירא גאון למה לוקחי! נ׳ מצות בלילי‬
‫פסחים לא פחות ולא יותר‪ ,‬והשיב להם רמז‬
‫מ! התורה הוא לגי םאי! שאמר אברהם לשרה‬
‫לעשות מהם עגות כוי‪ ,‬ונמירי אותו זמן פסח‬
‫היי‪ ,‬וי״א זכר לג׳ הררי עולם אברהם יצחק‬
‫ויעקב )מעשה רוקח טז‪ ,‬נח(‪.‬‬
‫היעוראל ועליג הלו• בוי‪ .‬ראה הביאור‬
‫בפע״ח וסי׳ האריז״ל‪ .‬ונוהגי! להפסיק‬
‫במפה בי! מצה למצה‪ ,‬והטעם מבואר בסי'‬
‫קול יעקב‪ .‬וב״ה נ״כ בתפא״י סוף מסכת‬
‫פסחים )תוספות חיים(‪.‬‬
‫‪000‬‬
‫י‪0‬ירר ב\־ היטוראר \<\לי\ מי‪ .‬״אצלנו‬
‫הסדר ישראל לוי כהז‪ ,‬יל׳׳ך — ורומז נ״כ‬
‫שהוא‬
‫נבר‬
‫מהלך‬
‫בעבודתו‬
‫—‬
‫ולא‬
‫כל״י‪ .‬בכלל‪ :‬המצות — רומזים לכלים‪ ,‬מה‬
‫שמניחים על המצות — לאורות‪ .‬ולכן נוהגים‬
‫לקחת מצות כפופות — בית קבול‪ ,‬שזהו‬
‫עני! בלי האמיתי״ )שיחות פסח תרח״ץ(‪.‬‬
‫ה^רה וזהוזל‪05‬י‪.‬׳ בסידור האריז״ל הסדר‬
‫— יל״ך‪ .‬בפע״ח שחהמ״צ פ״ו — כל״י‪.‬‬
‫עפ״י הנ״ל שהמצות — כלים וששת המינים‬
‫— אורות‪ ,‬יש לבאר נ״כ מה שרבים נתחבטו‬
‫להבין הסדר שהמינים צ״ל מונחים על המצות‬
‫דוקא וכוי‪.‬‬
‫הורר<\ כ\י הביגוה‪ .‬כי צ״ל שני תבשילי!‬
‫אחד זכר לפסח ואחד זכר לחנינה )פסחים‬
‫קיר‪ ,‬ב( ואמרינ! בירושלמי שמנהג לקחת זרוע‬
‫וביצה )ביעא בלשו! ארמי( כלומר ‪tun‬‬
‫רחמנא למיפרק יתנא בררעא מרממא )כל‬
‫בו הובא בכ״י‪ ,‬אנודרהם(‪ .‬יש שכתבו‬
‫הלוקחים ביצה משום שעושים זכר לאבילות‬
‫החורבן ביהמ״ק‪ .‬וצע״ק רמוכח במשנה‬
‫ובירושלמי דנם בזמן בהמ״ק היו לוקחים שני‬
‫תבשילי! ואז לא עשו זכר לאבלות‪ .‬וא״כ‬
‫נצטרך לומר אשר מאות שנים לקחו מין‬
‫אחר לזכר החנינה ואחר החורבן שינו מנהנ‬
‫זה‪.‬‬
‫הורוגו‪ .‬כוהניו לקחת חלק מצואר גוו\י‪.‬‬
‫כ! מדקדקין שלא לאכול הררו<\ אח״כ — כל‬
‫זה הרחקה שלא יהא כל דמיו! לקרב! פסח‪.‬‬
‫ומטעם זה הנה כבוד קדושת מו״ח אדמו״ר‬
‫מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות ה״זרוע״‪.‬‬
‫הביצה‪ .‬מבושלת עד שתתקשה‪.‬‬
‫נם כשחל ע״פ כשבת לוקחים הביצה‬
‫זכר לחנינה )ורלא כמ״ש באנוררהם( אף‬
‫שלא קרבה חנינה אז )תוד״ה אחר פסחים‬
‫קיד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הההיהם באוזצע ההררר‪ .‬לכאורה הי׳‬
‫צ״ל המרור בקו שמאל כי הוא בחיי נבורות‪.‬‬
‫אך הוא מפני שהמרירות מעורר המשכת‬
‫רחמים רבים‪ ,‬כאשר תשתפך במר נפשו ויבוא‬
‫לידי מרירות נדולה איך שהוא רחוק מאלקות‬
‫עי״ז מעורר בחיי רחמים רבים )לקו״ת שה״ש‬
‫ד״ה קול דודי‪ ,‬ם״ב(‪.‬‬
‫ההרהזוז‪ .‬זכר לטיט שנשתעבדו בו‬
‫אבותינו‪ .‬ונותנין בה דבר של קיוהא )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬א( וכר שהיו שיני ישראל קיהות מקושי‬
‫השעבוד )ב״ח םתע״נ(‪ .‬ועושי! אותה מפירות‬
‫שנמשלה בהם כנסת ישראל )תשובות הנאונים‬
‫הובאו בתוד״ה צריך שם( ואח״כ מרככין‬
‫אותה במשקה אדום זכר לדם מכה הראשונה‬
‫)ירושלמי פסחים ם״י םה״נ(‪ — .‬וכל דבר‬
‫שטובל•! בו קרוי חרוסת )מחזור ויטרי(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומגהגים‬
‫סימן סדר של פסח‬
‫קדש ״ ורחץ ״ ‪3‬ךפס י יחץ * מגיד י ךחךז י מו*דא י‬
‫מצה׳ ?ורודי 'כורך׳ קלחן עורך ?פיזיגוז־‬
‫הללי״נרצה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫סי׳ אל החרוסת‪. :‬חרושת אב\ חרושת‬
‫‪1‬וץ בלשו! אשכנז‪ :‬איפ״ל בארי"! ניס״!‬
‫איננב״ר ציטרנ״ד‪ ,‬ובלה״ק‪ :‬תפוחים אנסים‬
‫קירה אנוזים וקנמו! )פע״ח שההמ״צ פ״ו(‪.‬‬
‫אבל זה מכמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת‬
‫קידה וקנמו! מחשש תערובת חמץ‪.‬‬
‫נקרא שמו חרוסת — זכר ללבינה שהיא‬
‫מעשה חרסית )מרדכי לפסחים סדר הנדה‬
‫הקצר — בשם הירושלמי(‪.‬‬
‫הברפס‪ .‬נוטריקון ם׳ פרך כלומר ם׳‬
‫רבוא עבדו עבודת פרך )אבודרהם‪ .‬מהרי״ל(‪.‬‬
‫ואנו נוהגי! ליקח בצל )או תפוח אדמה(‪.‬‬
‫ועיין מ״א םתע׳׳נ ס״ר ובאחרונים‪.‬‬
‫ווזוזוז הוזרור הוזזרון שוווג«י\ כורך‪,‬‬
‫מחמת שינוי הלשון‪ ,‬דכתחילה קורא אותו‬
‫מרור ואח״כ חורת )וכ׳׳ה נ״כ בפע״ח‪ ,‬מ״ח‪,‬‬
‫סי׳ קול יעקב‪ ,‬סי׳ הרש״ר(‪ ,‬יש נוהני! שלא‬
‫ליקח סין אחד למרור ולכורך‪ ,‬ואפילו במקומות‬
‫שנמצא סאלאט אינם עושים הכל מן םאלאט‪,‬‬
‫וטעמם אולי אי; בקיאי! בחמשה מ־נים‬
‫שבמשנה )פסחים לט‪ ,‬א( לכן יוצאים אכילת‬
‫מרור בירק מר‪ .‬ולא דקו רא״כ יש לאבלו‬
‫בלא ברכה‪ ,‬וכמ״ש בשו׳׳ע אדה״ז ם׳ תע״נ‬
‫סל׳׳א‪ .‬אבל באמת מצוה להדר אחר חזרת‬
‫)פסחים שם(‪ ,‬דהיינו םאלאט‪ ,‬שעיקר המצוה‬
‫בה )שו״ע םתע״נ ם״ה( ואין חילוק בין מרור‬
‫לכורך‪ .‬והא דש־נה בלשונו הוא כי אם הי׳‬
‫כותב ותחת המרור המרור שעושין כורך‬
‫)ועדמ״ש בשו״ע ארה״ז םכ״ו( היו טועים‬
‫לומר שלכורך יותר טוב ליקח המין‬
‫ובאמת מצוה‬
‫סדור‪,‬‬
‫במשנה‬
‫הנקרא‬
‫בחזרת )שער הכוללת והתירוץ תמוה‪,‬‬
‫לטעות‪,‬‬
‫מקום‬
‫גם עתה‬
‫דא״כ‬
‫יש מקום‬
‫רלוזרץר יותר טוב ליקח מרוד שבמשנה‪.‬‬
‫ולהוי! יא מכל טעות הול״ל ‪ :‬״תחתיה• באמצע‬
‫וזוזורוז ותחת בוי ותחת החזרת וזוזגרוז‬
‫שעושי! כורך" ואול־ ־ש לתריז שינוי הלשון‪,‬‬
‫כי הנה התבות ״מרור"‪ ,‬״חזרת" כמה רמזים‬
‫עייר הסוד בהם — וכמ״ש בפע״ח וקהלת‬
‫יעקב — ורמזי תיבת וזרור שייכים יותר‬
‫לבחינת מרור שעל הקערה ורמזי תיבת וזורוז‬
‫— לכורך‪ .‬ולכן בשו״ע אדה׳׳ז שהוא יותר‬
‫ע״ר הננלה לא קפיר לשנות‪ ,‬וצ״ע‪ — .‬ואנו‬
‫נוהני! ייקח חזרת )םאלאט( ותמכא )חריין(‬
‫שויהמ־ה! למרור והן לכורך‪.‬‬
‫אין אנו נוהגי! ללבוש קימל להסדר‪ .‬וכן‬
‫אי! מקפידי! לאיזה רוח יהי׳ מקום מושבו‪.‬‬
‫פימן פדר של פסח‬
‫מ־וז\ נורד ג«ל בינווג קרש כוי‪ .‬במחזור‬
‫ויטר׳ סי׳ םה הובאו סימנים אלו ב״םרר ערוך‬
‫״‪,‬‬
‫שסידר ר׳ שלמה בר יצחק זצ״ל״ _״‬
‫)וי״א כי אחד מבעל־ התוספות ר׳ שמואל‬
‫מפלייזא — מפלייש — הובא באור זרוע סי׳‬
‫־נ"ו — חכר הםימ! קדש ורחץ כוי‪ .‬שדייל‬
‫בשם נח" (‪ .‬ובפרדס לרש״י‪ ,‬בהנמ״יי)על סדר‬
‫הגדה שברמב״ם( ובאבודרהם הובאו עוד‬
‫סימני םש״פ בנוסחאות שונות‪ .‬אבל בפע״ח‬
‫)שער חהמ״צ פי״ז(‪ ,‬במ״ח ובסי׳ האריז״ל‬
‫מבאר סדרו ש״פ ע״פ הסימ! קרש ורחץ כוי‪.‬‬
‫והאלשיך‪ .‬חיד״א ועוד פי' ע״ד המוסר‪.‬‬
‫ורוזץ תיבה זו בתוספות ואייו — למען‬
‫שיהיו כיי התיבות שבםימ! זה בני שתי‬
‫תנועות‪ .‬ובסי׳ הרש״ר וקול יעקב איתא רחץ‬
‫בלא וא״ו‪ ,‬ואולי מנקדים רחץ בשני פתחי!‪.‬‬
‫עוי״ל תוספת הוא״ו להדניש שצ״ל קדש‬
‫ואוז״כ רחץ אף למי שאי; נוהנ כן בשאר ימות‬
‫השנה )וכדעת הט״ז וח״י ר״ס תע״ג(‪ ,‬או‬
‫שאף שרוחץ קודם קדש )כרעת הב״ח שם(‬
‫חוזר ורוחץ )שמה״ר(‪.‬‬
‫מאבא מארי ז״ל שמעתי ע״ר הסוד‬
‫לבאר דיוק הוא״ו ועוד שינוי שישנו בשתי‬
‫תיבות אלו‪ ,‬אשר רק הם נאמרו בלשון ציווי‬
‫ולא סיפור‪ ,‬ב׳ קרש ורחץ רומזי! על נייר‬
‫דחכמה )קדושה(‪ .‬ודייר רכינה )טהרה‪ ,‬רחיצה(‬
‫שלא הי׳ בהם פירור ושבירה‪ ,‬כי לקחם עתיק‬
‫לחלקו‪ .‬משא״ כ י״ג בחי׳ הנשארות מהם‪.‬‬
‫וזהו אשר קדש ורחץ בא בוא״ ו החיבור‪.‬‬
‫וגם רק הם באים בלשו; ציווי — רמז רמזו‬
‫לקדש ולרחוץ מהבחי׳ העליונות אח שאר ־״נ‬
‫בחי'‪ ,‬הנרמזות ב־״ג הסמנים‪ :‬כרפס כו׳‬
‫נרצה‪.‬‬
‫רווצה יש שרצו להגי׳ רחץ )בשני‬
‫פתחי;(‪ ,‬אבל במחזור ויטרי‪ ,‬אבוררה•‪ ,‬פע״ח‬
‫מ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬סי׳ שלה‪ ,‬סי׳ יעבץ וכוי‬
‫איתא רחצה‪ ,‬וראה בפע״ח טעם הדבר‪.‬‬
‫ר ש‬
‫‪,‬‬
‫הגדה של ‪9‬שח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫קידוש‬
‫א י ז ו נ ו סעוךתא ךסלכאןןלאה ד־אהיא ?מגיךסאתץד^א‬
‫ןריןדתאיושכץתיה‪:‬‬
‫קדש‬
‫נ‪6‬חצ •ו״ס נשנת אומרים תחצה יום חששי‪:‬‬
‫י‪1‬ס ד‪##,‬י; א!לכלו השמלם והאךץ ובל־צכאם‪ :‬ב!׳על אלוהים‬
‫יייום ה^ביןגי מלאבת‪ 1‬א‪#‬ר ^ ז ה יוונית בי‪1‬ס הטביעי‬
‫קידוש‬
‫אתקיוו סטץדתא‪) .‬סי׳ הרש״ר וראה‬
‫זח״ב פ״ח א ושם(‪.‬‬
‫קדש‪) .‬משנה פסחים קיר‪ ,‬א( ואנו‬
‫נוהגין לקרש מעומד הן בשויו״ט הן בפסח‬
‫)כ״ה בפע״ח שי״ח פי״ר ושכ״א פ״ו‪ ,‬סי׳‬
‫האריז״ל מ״ח‪ .‬ועיי! שו״ע א ו" ח םרע״א‬
‫ם״י ונ״כ(‪.‬‬
‫קרעו‪ .‬בכל התיבות של הסימן קדש ורחץ‬
‫הביא אדה״ז בכאו״א במקומה נם פירוש‬
‫התיבה וכמו ורחץ ונט״י ואינו מברך וכה״נ‪,‬‬
‫מלבד בתיבת קרגו תלי ורצה‪ .‬וי״ל הטעם‬
‫מפני שאי; כיי חדוש בפירוש תיבות אלו‪.‬‬
‫ואף שבשו״ע שלו )ריש סי׳ תע״נ( העתיק‬
‫מ׳׳ש ברמ״א )שם( וכתב ״ואם אפשר טוב‬
‫שלא ימזוג הבעה״ב בעצמו אלא אחר ימזונ‬
‫לו שיהא לו כמשרתו‪ ,‬כלומר דרך חירות‬
‫ושררות זכר ליצ״מ"‪ ,‬י״ל דכיו! שאין זה אלא‬
‫אמ אפטור לא העתיקו בסידורו )ומה שתירץ‬
‫בשעה״כ דדין אחר מוזנ לו הוא דוקא ביינות‬
‫חזקים שטרחא רבה בדבר כ׳ צריך להביא‬
‫מים למזיגה משא"כ ביינות שלנו כאו״א‬
‫מוזג לעצמו ‪ -‬צ״ע‪ ,‬כי פשיטא רגם ביינות‬
‫שלנו אם אחד ימזוג לו ה״ז עני! של עשירות‬
‫וא״ב ה״ז דרך חירות ושררות זכר ליצי״מ‬
‫ומנין לנו לחלק בזה ? ועוד דא״כ למה לא‬
‫אשתמיט בנ״כ השו״ע ובשו״ע אדה״ז לכתוב‬
‫דביינות שלנו כאו״א מוזג לעצמו וכמו‬
‫שחילקו די; יינות שלנו בסי׳ רד‪ ,‬רעב תעב(‪.‬‬
‫מנהג בית הרב ‪ :‬מוזגי; הכום‪ ,‬ואי;‬
‫מדקדקין שיסזונ אחר‪ .‬לוקחו בימינו‪ ,‬מוסרו‬
‫לשמאלו‪ ,‬מעמידו‪ ,‬דרך הורדה מלמעלה לממד‪,,‬‬
‫על כף ירו הימנית‪ ,‬כשהיא כפופה קצת כעי;‬
‫בית קבול‪ ,‬ר' אצבעותיו מוגבהות והגורל‬
‫מושכב מ; הצד‪ .‬ומקדש מעומר‪ ,‬והכום מוגבה‬
‫למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולח; ‪- -‬‬
‫וכ״ז הוא גם בשאר ימות השנה‪.‬‬
‫קרעי‪ .‬בכל יו״ט חייב בקדוש מדברי‬
‫סופרים‪ ,‬וכשחל בשבת הרי יש לו ג״כ עיקר‬
‫מן התורה — מוסיף עליהם בלילה זה‪ ,‬שהוא‬
‫אחר מארבעה כוסות שה; מצוה מד״ם בליל‬
‫פסח‪ .‬ולכן ‪ :‬א( אינו מקדש על הפת‪ .‬ב(‬
‫אי! אחר מוציא אותו ירי חובתו )שו״ע‬
‫דבינו םתע״ב סכ״ב(‪ .‬נ( דוחק עצמו לשתות‬
‫ד׳ כוסות אף שמזיקו או שצריך למכור כסותו‬
‫)נדרים מט‪ ,‬ב‪ .‬פסחים צט‪ ,‬ב(‪ .‬ד( אינו מקדש‬
‫אלא בלילה ממש ולא בתוספות יו״ט )תה״ר‬
‫סקל״ז(‪ ,‬כי תקנו חכמים ד׳ כוסות בזמן‬
‫הראוי לאכילת מצה )שו׳יע רבינו שם ם״ב(‪.‬‬
‫ה( יש לחוש לדעת אלו האומרים שמצוה‬
‫לשתות כל הכוס ועכ״פ רובו )שם ס־״ט(‪.‬‬
‫ד׳ כוסות — מצוד• מדברי סופרים‪ .‬ואף‬
‫נשים חייבות בה‪ ,‬שאף הן היו באותו הנס‬
‫של יציאת מצרים )תוד״ה היו פסחים קח‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ואי! מברכים עליהם ברוך כו׳ וצונו‬
‫לשתות ר׳ כוסות‪ ,‬לפי שהם מופסקים )כלבו‪,‬‬
‫רוקח(‪.‬‬
‫ותקנום כננד ד׳ לשונות של נאולה ‪:‬‬
‫והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי )שמות ו‪.‬‬
‫ו—ז( ‪ •--‬שהן כנגד ד׳ גזירות שנזר עליהם‬
‫פרעה )שמייד ספ״ו(‪ .‬כנגד שבירת ר׳ קליפות‬
‫)תולעת יעקב( ״ ‪ -‬כנגד ד׳ כוסות של פרעה‬
‫)בראשית מ‪ ,‬יא—יג( שנרמזה באותו חלום‬
‫גאולת; של ישראל כררז״ל בב״ר פ׳ פ״ח‪,‬‬
‫בנגד ד' מלכיות‪ ,‬כנ״נר ד' כוסות של פורעניות‬
‫שהקב״ה משקה את או״ה וכנגד! משקה את‬
‫ישראל ר׳ כוסות של נחמה )ירושלמי פסחים‬
‫פ״י ה״א(‪ ,‬כנגד ד׳ אותיות שם הוי' )םי'‬
‫שלייה‪ .‬ועיי״ש סזהר ח״נ צה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫כשוזל יו״ גז בטבת אגווריגז תוזלה יומ‬
‫תששי )פסחים קו א ותור״ה זוכרהו(‪.‬‬
‫מתחילי; יום הששי )ולא מ״ויכולו"( כי יום‬
‫הששי ויבולו השמים ר״ת הוי׳‪ .‬וכשמתחיל‬
‫ית! עיניו בנרות ובשעת ברכת הקידוש בכוס‬
‫‪ aoaoooooom‬הגדה של פפח — עם לקוטי טעמים ומגהגיפ‬
‫?^ל־מלאכתו אשר‪,‬עשה‪ :‬ג ויברך אלדזים את־יום ה^?לעי‪.‬מ‪3‬ןדע‬
‫&ת‪3'1‬י ב‪# 1‬בת מ?ל־^»?ת‪^1‬שר־^א אא־ךם לע&‪1‬ת‪:‬‬
‫נ מ צ מתחיצץ כאן‬
‫פניי יתן בתןי אתהןהוה אלהןנו טלןי העו־לם ב‪1‬רא פרי הג^ן‪:‬‬
‫? ח ו ל א ת ה יהוד\אל‪1‬ךני מ ל ך ה ע ו ל ם א ש ר ב ח ר ־ ־‬
‫ב נ ו מ כ ל ־ ־ ע ם ו ד ^ נ ו מ ‪ $‬ל ‪ -‬ל ‪ #‬ו ן וקךקןנו‬
‫ו י ו ר ד ו ״ ו ת ת ך ? | נ ו ו ה ו בלהיטי!•אן^ן‪-‬‬
‫ה‬
‫<*־״ * ? ח ו ת‬
‫<‪TO‬־׳ « מ ו ע ד ם ' ‪ ' * r r j ^ h‬ז ‪ #‬י ם וזמנים ל^זשון‬
‫את־יום )לי״״ ס‪?#‬ת הזה וז^ת־יום(‬
‫הג ד&צות‬
‫ה ז ה ״ ואת־יום ט ו ב מ ק ר א ק ד ש ה ז ה‬
‫‪t‬‬
‫חייהנו‬
‫!‪p‬‬
‫נ‪3‬א^ה> מ ק ר א ק ד ש ז כ ר ל ת י י א ת מ?ירים* ‪5‬י ‪ 5‬נ י‬
‫ומועד‬
‫^ ח ר ^ ואותנו ק ד ש י ) מ כ ל ^ ע פ ו ם י‬
‫מ ס ב ה י?ל יז ‪3‬שמחה ו כ ש ש ו ן ו נ ח ל ת נ ו ג‬
‫^ ך‬
‫} ר ו ך א ת ה ןקןח מקך־ש' <ס*?ת ‪ q‬יק*ךאל ו ה ז מ י ם ‪:‬‬
‫צ‬
‫(‬
‫)רמ״א סי׳ רע״א ם״י(‪ .‬אין להתחיל מתחילת‬
‫המקרא וירא אלקים כו׳ משום דררו״ל טוב‬
‫מאד זה המות )שו״ת חת״ם חאו״ח ס״י(‪.‬‬
‫בברי הרו\‪ .‬כצ״ל ולא יותר )סי׳ יעב־ז(‬
‫כי הם משלימין מספר תיבות שבקרוש‪ .‬הטעם‬
‫לאמירת ם״מ — שו״ע אדה״ז ם״ם קע״ד‪.‬‬
‫ובאבודרהם הביא עוד טעמים‪.‬‬
‫נזברי וורנ\ בתקוני זוהר תי׳ כ״ד וצריך‬
‫יימימר םברי הרוו וער״ז הוא בתנחומא ר״פ‬
‫פקודי‪ ,‬בלקוט׳ שו״ת הנאונים שבםו״ם כלבו‬
‫ובטור םקע״ד בשם אביו )בתוד״ה הואיל —‬
‫ברכות מג‪ ,‬א — ועוד ‪ :‬םברי הורי ברא״ש‬
‫ברכות שם — םברי רבוהי‪ .(,‬וראה בפע״ח‬
‫שי״ח פט״ז ביאור לשון זה דוקא ע״ד הםור‪.‬‬
‫יום וזג הוזצזה‪ .‬כן נקרא בכל התורה‪ ,‬ואנו‬
‫קורין אותו פסח — כי השי״ת מספר שבחן‬
‫של ישראל שלא התמהמהו ולא אמרו ׳היאך‬
‫נצא למדבר ואנו מספרים שובחו של השי״ת‬
‫אשר פםח גו׳ )קדושת לוי‪ ,‬פ׳ •בא(‪ .‬וי״א‬
‫שהנהיגו השם חה״פ — זכר למקדש )עטרת‬
‫זקנים(‪.‬‬
‫ואה ׳ויינו וז‪5‬רא קרל« הוה כן הוא במם׳‬
‫סופרים פ־״ט‪ ,‬בסי׳ רב עמרם נאון‪ ,‬בם־ התפלה‬
‫יהרמב״ם ובסוף היי שבת‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬סי׳‬
‫הרש״ר ועוד‪ .‬וראה שו״ע ריש סימן תפ״ז‬
‫ונ״ב‪.‬‬
‫בשבת באהבו! וזקרא קרעו‪ .‬כי מקרא‬
‫קדש דשבת קבלו ישראל באהבה‪ ,‬במרה‪ ,‬אבל‬
‫של יו״ט היי ע״י שכפה עליהם הר כנינית‬
‫בסיני )יבוש ם׳ תפ״ז מטה משה אייר(‪.‬‬
‫ווזוערי גם בחול אומרים ומועדי‬
‫בוא״ו‪ ,‬וכמו שאומרים ו»וב\ז בוא״ו‪.‬‬
‫ווזווודי ?רעיך מעין החתימה סמוך‬
‫לחתימה )פסחים ק״ר‪ ,‬א(‪.‬‬
‫וזקרטו •עיראל והווזויגז )פסחים קד‪,‬‬
‫ב( ואין אומרים והמועדים כלשון הכתוב‬
‫לפי שכל המועדים תלוים בזמגים ‪ :‬פסח בזמן‬
‫האביב כו׳ )בחיי ס״פ בא(‪.‬‬
‫הגדה של פ ס ח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪fxaooooooooo‬‬
‫}רוך אתה להד‪ ,‬אלדןינו מלך הע^ם שהחעי יקימני)מיןןגו‬
‫יי‬
‫י‬
‫לןמן הזה‪":‬‬
‫במוצאי שנח מקלשין •קנה״ז • יץ‪ .‬קידוש ‪ .‬נר ‪ .‬ה ג ד ל ה ‪ .‬ופן‪:‬‬
‫י ת ך אר;ה יהן־ה אלתינו מלך העו־לם ב‪1‬ךא מאודי האש‪:‬‬
‫ברוך אר*היהוה ^להינו מלך העולם המננדיל בין‬
‫קרש י לחול י גיין אור לח‪£‬ך • בין י לשךאל‬
‫לעמים׳ ‪5‬ץ יום השביעי לששתיןמיהמ^ה• בץ‬
‫ק ך ‪ #‬ת ‪ #‬ב ת לקרשת יום טובהבדלת* ואת־יופ‬
‫**שביעי מששת'ימי המעשה קרישת׳ הבדלת‬
‫ןקדישו; *ת־עמך ןקזךאל בקףטתןז‪' :‬ברוך אתה יהות‬
‫המ?ךיל בין קדש ‪™ V ^ i p f‬‬
‫ורחץ‬
‫שזהה הכוס נישיבה נהסינת שמאל לרך חירוח ‪:‬‬
‫ונוטל ידיו ואינו מברך;‬
‫נניהתייוו נוי בוווצט״ק ׳קוה״ו )פסחים‬
‫ק״נ‪ ,‬א( נוסח ברכת שהחינו כמשנה )כרכות‬
‫)רפ״ט(‪ .‬ג״פ שהחיינו וקיימנו והניענו — כננד‬
‫הללי נפשי את ד׳ אהללה ר׳ בחיי אזמרה‬
‫לאלקי בעורי )רוקח שע״א‪ .‬וראה ג״כ סי׳‬
‫האריז״ל ברה״נ(‪.‬‬
‫אי; מברכים ברכת שעשה נסים‪ ,‬לפי‬
‫שעתיד לאומרו בהגדה )מח״ו‪ .‬ר״י טוב‬
‫עלם ביוצר אלקי הרוחות‪ .‬רוקח( למי‬
‫שעשה לנו כל הנסים האלו )סי׳ רע״נ‪ .‬שב״ה(‪.‬‬
‫וי״א מפני שאי; מברכי; ברכה זו אלא על‬
‫מצוה דרבנ; )מהרי״ל(‪.‬‬
‫לווז\ הוה הלמד בחירק וכ״ה בסי׳‬
‫שלייה‪ .‬רש״ל מט״ס מנ״א ר״ס תרע״ו‪.‬‬
‫הבדלה‪ .‬מנהג בית הרב‪ :‬בהבדלת‬
‫מוצש״״ק שחל ביו״ט אין מקרבין הנרות ואין‬
‫מאחרי; השלהבת שלהם‪ ,‬וכ! אין מביטים‬
‫בצפרנים‪ .‬ורק‪ ,‬בעת ברכת בורא מאורי‬
‫האש‪ ,‬מסתכל בנרות כמו שהם כ״א בפ״ע‪.‬‬
‫וזאודי האש‪ .‬כי הרכה מאורות )אדומה‬
‫וירקרקת( יש באור )ברכות נא‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫וראה ג״כ ת״ז תי' כא(‪.‬‬
‫הוזבריר בוי )פסחים קד‪ ,‬א ובתור״ה‬
‫בעי שם(‪.‬‬
‫הבדלת ו?ו‪0‬ווז‪ .‬ב׳ הבדלות‪ :‬כין כהניס‬
‫ללויב‪ ,‬ולוים לישראלים )תום' ישם(‪.‬‬
‫בססה טוותה הכוס‪ .‬כולו )ב״ח םתע״ב(‬
‫ובבת אחת )מ״א שם( — מנהנ בית הרב‪.‬‬
‫וכן בשאר ג׳ כוסות‪.‬‬
‫בהסיבה שהאל‪ .‬כי הסיבת ימין‪ ,‬על‬
‫פניו‪ ,‬או על גביו אין זו הסיבה )פסחים קח‪,‬‬
‫א וכפי' הרמב״ם הל׳ הומ״צ פ״ז ה״ח(‪.‬‬
‫הסיבה‪ .‬ויסב אלקים את העם מכאן אמרו‬
‫רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל‬
‫ער שיסב שכך עשה להם הקב״ה )שמ״ר‬
‫פ״כ‪ ,‬יח(‪ .‬מהו ויסב שהרביצם כדרכי‬
‫המלכים רבוצין על מטותיהם )בטדב״ר‬
‫פ״א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ורחץ‬
‫וההץ ווגיי׳ י ואיוו וזבו־ג־ כי הבא לאכול‬
‫דבר שטיבולו במשקה צריך נט״י תחלה‬
‫)פסחים קטו‪ ,‬א( בלא ברכה כי ספק ברכות‬
‫להקל )שו״ע רבינו סי׳ קנח ם״נ(‪ .‬ואף מי‬
‫שאינו נזהר בזה כל השנה — נט״י והוא‬
‫כאחד משאר שנויים שעושי! בליל זה כרי‬
‫שישאלו )ח׳׳׳ םתע״נ םקכ״ח(‪.‬‬
‫הגדה של פסה — ע= לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫כרייס‬
‫ברון אתהןה‪1‬ה אל‪1‬דנן מלך הע‪1‬לם ב־וךא ‪3‬ןיי האך?ה י•‬
‫טפצ פחות מנויח כרפס ויפנול נמי מצח או חומן ף נ ר ן ‪:‬‬
‫יכוין צהו‪5‬יא נ‪ 0‬המריר נ נ ר נ ה זו ‪:‬‬
‫יך‪/‬ין‬
‫י‬
‫ויקח מ׳‪.‬‬
‫ה‬
‫האמ‪5‬עיח‬
‫ופירסה לשניס חצק אחל גדיל מחנירו וחלק הניול יניח לאפיקומן‬
‫ו‬
‫והיקפן מניח גין הנ׳ מצוח ‪:‬‬
‫וצ־יכה שתה" בי; ב׳ מצות השאימות )ברכות‬
‫כרפס‬
‫י( יי ״ ב ת המוציא שהיא ?ורמת‬
‫‪s‬‬
‫נרפיס ווגץל ב כרי יהתמי׳ התינוקות‪,‬‬
‫ על השקמה‬‫לידכת עי־ א נ י י ת מצה‬
‫״‪:.‬אי• ערט•• בזה בכלל ימות השנה )פסחים‬
‫)תוד״ה הכי שם י עיקר — שו׳׳ע רבינו‬
‫״ ומשום אין מעבירי; עא‬
‫״‬
‫' ״‬
‫ק־״ד‪ ,‬א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בהוח וזבויה כ׳ נם זה דיו להתמי׳ המצות צריבה השימה להיות למעיה‪.‬‬
‫התינוקות‪ ,‬ואז י י י הריעות יא יתחייב לירך‬
‫ופו־ם־ז המצה כשהיא בתוך המפה‪,‬‬
‫סט״ו‬
‫אחריו בנ״ר )•טו״ע אדה״ז סתע״ג‬
‫מכוסה‪.‬‬
‫וס־׳׳ד׳(‪.‬‬
‫חלק גדול יויוז לאג״קוה\ כי הוא מצוה‬
‫ויברך‪ .‬כר־ יתבוף‬
‫וינובול ‪ •--‬ואח״כ‬
‫ח־״ויה שהוא יגו במקום הפסח )מהרי״ל‬
‫הברכה יהאכילה בכל מה דאפ־טר )ח״י י״"‪ (-‬ונוהג•; לכרכו במפה )ראה זח׳׳ב קנ״ח‪,‬‬
‫םתע״ה סק״ה(‪ .‬והא דבסעודת כי השנה י• טושו׳׳ע סתע״ג( זכר אמשאדותם צרורות‬
‫מברך המוציא ואוו״ כ טובי במיח‪ ,‬הוא משום‬
‫ישמלות• )‪-‬אה רוקח‪ ,‬״ י ( ואהניחו בי!‬
‫דמב־ך מידם שפורס )ברי שיברך על הנרויה(‪.‬‬
‫ל יבא לאביו בתיד‬
‫ה ב ״ • )המנהיג(‬
‫בוזי וזלוו או הווזץ‪ ,‬תור״ה מ ט י י )פסחים הסעודה )סי' יעב״(‪.‬‬
‫קיד‪ ,‬א( כתב בחומץ או במ‪-‬ם ומיה אבי בסי׳‬
‫כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( ניע —‬
‫של׳׳ה ויעב״ין בוזי וולוז או בוזווזץ‪ .‬אבי יא )ומובן אשר כן עשה נם בנו כ״ק מו״ח‬
‫בחרוסת‪ ,‬דייו; רבטיבול שני חרוסת מצוד! אדמו״ר( הי׳ שובר את האפיקומן אחמש‬
‫~ לאחר שמייא כריסו ממנו •ביאנה למצוה חתיכות‪ — .‬פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות‬
‫אתמהה )רא״ש שם(‪.‬‬
‫— והניח אחת הצדה‪ — .‬ביאר אשר מצה‬
‫ינה\‪ .‬לכאורה כ צ ״ י בשני •ואוי״;‪ ,‬ויא האמצעית היא כננד יצחק‪ .‬וצ״ל שבירה‬
‫יוא״ו יו״ד‪ .‬וכ; בב״ס‪.‬‬
‫ובה׳ חתיכות — המתקת ה׳ ננורות דיצחק‬
‫יכוי\ להוציא גנז הוורוד‪ .‬בי אי; אמירה באפ־קו מן‪ ,‬השפעת סזון‪ ,‬חסד דאברהם‬
‫ההגדה וכוי חשובים הפסק והיסה הדעת )שיחות תרח״ץ(‪.‬‬
‫)•טו״ע רבינו םתע״ד(‪ .‬ומכוון להוציא נם‬
‫א‪9‬יקווז; )פסחים קיט‪ ,‬ב( מצה הנאכלת‬
‫המרו‪ -‬שי כורך‪.‬‬
‫י א ־ י ו נ ה זב־ לפסח נקראת אפיקומן )שוי ע‬
‫יכרפם לא ציין אם יאכלנו בהסיבה או יבינו םתע״ז ״ ( ‪ .‬פי׳ אפיקומן כלומר‬
‫ילא הסיבה )כמש״כ במרור(‪ .‬וי״ל דדינו כמו הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלח!‬
‫•צאר הסעודה דלילה זה דהישות בידו שלא )ש• ם״א וכ״ה בס׳ הפרדס לרש״׳ הל׳ פסח(‪.‬‬
‫ל ‪ -‬י • והמיםב ה״ז משוב־ )שו״ע ־בינו סי׳ יתשבי ובמוסר• הערוך‪ :‬אפיקומן כלשון יוני‬
‫תע׳׳ב םי״ד( ולא ציין איא במקום שהחיוב ״ ‪ -‬דברים הנאכלים אהר הסעודה‪.‬‬
‫או הפטור הוא מוחלט‪ .‬ונוהנין יאכיו שיא‬
‫יש נוהגי! שהתינוקות ״חוטפי!״ את‬
‫רוב הפוסקים כרפס א״צ הסיבה האפיקומן )ופורין אותו מהם תמורת איזו‬
‫"‪?°‬רעח‬
‫)שבלי הלקט‪ ,‬מט״מ‪ ,‬ברנ״י‪ ,‬ועוד‪ .‬ודלא מתנה(‪ .‬ואומרים עווזרוווו בל׳ רז״ל‪ :‬חוטפי!‬
‫מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שאא‬
‫כדעת הבית דוד(‪.‬‬
‫יישנו )פסחים קט‪ ,‬א‪ .‬חק יעקב םתע״ב‬
‫לאחר כרפס לא ראיתי מחזירין הנשאר םק׳׳ב(‪ .‬כ״ק מו״ח ארמו״ר סיפר איך שפעם‬
‫סהכרפס על הקערה ובמייא מכא; ולהלן א־! ״הטפה״ בתו הבכירה של אדמו״ר מהר׳׳ש‬
‫על הקערה אלא ה׳ יביים•‬
‫האפילומ; שאו‪ ,‬והי׳ זה בק‪3‬ו‪1‬והה‪ .‬וכנראה‬
‫שהי׳ זה מקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬ואין מהנין‬
‫יחץ‬
‫יהץ ויקה כוי מקרים לפרום המצה קורם בחטיפת האפיקומן בבית הרב‪ .‬ולהעיר‬
‫הגרה )־״ן גשם ר׳ האי גאון(‪ ,‬כי ההגדה צ״ל ממרז״ל בתר ננבא גנוב וטעטא טעים‬
‫‪, ,‬‬
‫ער מצה הראוי׳ יצאת בה יד• חובתו דה־יגו ברכות ה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והקטו מגיח בץ חב• וזצוה כי עיי‬
‫יחם עני — פ־וםה )פסחים קטו‪ ,‬ב ושם(‪.‬‬
‫אומ־־־פ ההגדה כנ״ל‪.‬‬
‫‪u‬‬
‫ה‬
‫כ ז‬
‫ס ת ע‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ז (‬
‫ו ס‬
‫ב‬
‫< ט‬
‫ס‬
‫ה ה‬
‫‪2‬‬
‫;‬
‫א‬
‫א‬
‫יב‬
‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי טעמיפ ומנהגים‬
‫מ ג י ד ומגניה הקערה שיש נה המצות ויאמר‪:‬‬
‫ה א ללז‪0‬א‪.‬עניאךיאכלואבהתנא }ארעא ךמצךיס‬
‫בל רלפין ייתי'דיכול י י ניל ד?ריך רתי ך‪$‬סח *‬
‫השתא ל׳כא י לש‪3‬ה הנאה ?נארעא'דישראל ייה^א‬
‫י עםיין'לשנה הבאה}גי הורין‪:‬‬
‫מסצקין הקערה עס המצות לצד אתר ומוזגין לו טש נ׳ וכאן הנן שואל מה נשתנה ‪:‬‬
‫מגיד‬
‫נשתנה בדי שיבינו הנשים והקטנים ויש‬
‫ווזגבי׳ הקטרה )רא״ש סוף פסחים‪ ,‬יועזים אף עברים ומנהג יפה הוא כוי כי‬
‫טוש״ע‪ .‬אבל מ״ ש בפסחים קטו‪ ,‬ב ‪ --‬קא׳ טה תועיל הבנת השאיר! אם לא ידעו‬
‫בסילוק הקערה שאנו עושי! אהר אמירת הא התשובה‪.‬‬
‫וליישב מנהגנו אשר אין לועזים כי אם‬
‫לחמא‪ ,‬ודלא כמ״ש בשעה״כ(‪ .‬בבית חרב אין‬
‫מגביה‪-‬ן הקערה ורק מגלי! מקצת המצות‪ .‬מה נשתנה — ראה לקטן —‬
‫׳"ל בפשיטות שמרקרקין אשר עכ״פ‬
‫הא — בציר־ )מ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל ע״״ש‬
‫הטעם( ונמצא בכתוב בנקוד זה )בראשית מיז‪ ,‬האומ־ הפסקא יבין את הנאמד על ידו‪ .‬ומה‬
‫כג‪ .‬יחזקאל טו‪ ,‬מג‪ .‬דגיאל ב‪ ,‬מג(‪ ,‬אבי שם נשתנה הר־ שואהי; התינוקות‪.‬‬
‫פירושו הוה‪ ,‬ולא וה‪.‬‬
‫כל וצריך ״וזי ויגיסוז‪ ,‬כלומד יבוא‬
‫הא להוזא כן הוא בסידור ר׳ עמרם גאו; ויעשה סדר הפסח היינו מצה שי מצוד‪ ,‬ד׳‬
‫יוצר ישבת הגדול יי"׳ טוב על• )הובא כוסות וכו׳ ועדמ״ש רז״ל )תענית כ‪ ,‬ב( ר׳‬
‫בתוד״ה ימה פסחים קטי‪ ,‬ב( מחזור ויטר׳‪ ,‬הונא כ׳ הוה כרך ריפתא הוה פתח יבבי׳‬
‫שה״ל ם׳ רי״ח‪ ,‬רמב״ם סוף הל׳ חו״מ'‪ ,‬ואמי כי מאן דצריך ל־תי וליכול )אבוררהם(‪.‬‬
‫אבודרהם ועוד‪ .‬ואף שאי; זה אותו הלחם‬
‫לטיוה הבאה כר הבאה‪ .‬אאמו׳^ר אמר‬
‫לישנא דקרא‬
‫ממים אלא דוגמת הלחם‬
‫הראשון — מלעיל‪ ,‬השני — מלרע )שיחות‬
‫הוא )שמות טז‪ ,‬לב( למען יראו את הלח•‬
‫תרצ״א(‪ — .‬ראה רש״י בראשית כט‪ ,‬ואייו‪.‬‬
‫איטר האכלתי )מ״א םתע״ג םקכ״ד עיי״ש(‪.‬‬
‫זח״א רסה• א‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ תשובה ספ״ח‪.‬‬
‫והתקינו זה המאמר בל׳ ארמי כדי שיבינו‬
‫וזסלקי\ הקטרה )פסחי• קטו‪ ,‬ב( כרי‬
‫גם עמי הארי! כ־ נתק; בעת שדברו בוים‬
‫ארמית אבל לטיוה הבאה בוי הוריו בלשון שיתמה התינוק וישאי‪ :‬עדיין יא קא‬
‫הקודש• כרי שלא יביגו הבבלים ויחשבום אכיינ; אתו קא סיעקר׳ וזכא מיקמן ומתוך‬
‫למורדים במלכות )כלבו‪ ,‬יראה בשל״ה ביאור כך יבוא לשאול שאד הדברים )שם תוד׳׳ה‬
‫ב״ז ע״ד הסוד(‪ .‬ואין להקשות משאר ההגדה כרי(‪.‬‬
‫ווזווגט לו כוס ב׳ \כא\ הב\ טוואר )משנה‬
‫שהיא בלה״ק‪ ,‬ובפרט מזה דמה נשתנה שהוא‬
‫שאלת התינוקות הוא נ״כ בלה״ק ‪ -‬כי חלק פסחים קטז‪ ,‬א( כאן‪ ,‬במזיגת כוס שני‪ ,‬הכן‬
‫הגרה זה הי׳ כבר בזמ; הבית כמובא במשנה שואל מה נשתגה עכשיו שמוזג•; כום שנ־‬
‫)פסחי• קטז‪ ,‬א(‪ ,‬ולהעיר אשר בסי׳ רס״נ קודם אכילה )רש״י ורשב׳׳ם שם( ומתוך כך‬
‫כל הפ‪-‬םקא היא בלשו; ארמי )אלא שהתחלת ישאל נ״כ שאר השאלות ולכן מוזנין הכוס‬
‫רמצדים" אינה שם( קודם אמירת ההגרה אף שאין צריך לאחזו‬
‫הפיםקא ״הא לחמא‬
‫וברמב״ם רק רטווה הבאה )הראשו!( הוא בידו עד שיניע ללפיכך )שו״ע רב־נו‬
‫םתע״נ ם״מ(‪.‬‬
‫ארמית‪.‬‬
‫בלה״ק והשאר‬
‫והווגי\ לו‪ .‬תיבת לו — טעות הדפום‪,‬‬
‫ובמחזור וויטרי מוסיף גםוף הפיםקא‬
‫דה א לחמא ובן בסוף מה נשתנה — ובסידור קאפוםט הראשו; שהגיהו אדה״ז‬
‫ולועז‪ .‬ובס׳ המנהינ מזכיר זה כמגהנ אינה וכן השמיטה בשו״ע שלו )שער הכולל‪,‬‬
‫שנתקבל כבר‪ .‬וז״ל‪ :‬ומה שנהנו ללעז וראה לעיל פיםקא קרעו‪,(.‬‬
‫שנ־ המקראות הראשונים משום הכר ולפרסם‬
‫הב\ שואל‪ .‬זה שהתינוק דוקא שואל‬
‫הנם‪ .‬ובכל בו‪ :‬יש גועזים הא לחמא ומה מעורר למעלה הענין דכי נער ישראל‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪ 0‬ה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות י שןבל הלילות‬
‫אין אנו מ^יילץ" א‪5‬ילו פעם אחת'׳ הלילה הזה‬
‫^;‪$‬עמים‪?^.:‬כלה‪4‬לותאנואו‪5‬לין חמץ'או מצה‬
‫הילללה הזה‪5‬לומצה‪ :‬שבכל הלילות אנויאוכליןשאר‬
‫ירקות הלללה הזה מרור'‪# *:‬נ• כנל הליליות אינו אוקלין‬
‫י^?הץ יגץ ?זס?ץ הלילה הזה ה?}ני ‪ r^pp‬״‪:‬‬
‫״‬
‫ואוהבהו‪ ,‬כתוב המדבר בזמן דיצי׳׳מ )שיחות‬
‫חה״פ תש״ד(‪.‬‬
‫הכ\ ג«ואל וזה וטוזוה‪ ,‬בסי׳ הישנים הי׳‬
‫ג״כ גירםא ‪ :‬הב\ עוואל הה )שיחות חה״פ‬
‫תש״ג אות ה(‪.‬‬
‫ובז״ח תיקונים שבסופו )קיב‪ ,‬ד(‪ :‬בליל‬
‫שימורים‪ ..‬כד ייתי ליל פורקנא רילה‬
‫]דשכינתא[ אנהיר לה מ״ה דאיהו שמא‬
‫מפרש בההוא זימנא ב! שואל לאביו מ״ה‬
‫נשתנה הליל־ הזה כוי‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫מנהגנו אשר השואל מקרים לאמירתו‬
‫מה נשתנה ‪ :‬טאטע איך וועל בא דיר פרענע!‬
‫פיר קשיות‪.‬‬
‫— ונם אם אין לו אב אומר כ! —‬
‫וממשיך‪:‬‬
‫מה נשתנה כו׳ הלילות‪, .‬׳ואם איז‬
‫אנדערש די נאכט פו; פסח פון אלע נעכט‬
‫פו; א גאנץ יאר‪ .‬רי ערשטע קשיא איז‬
‫שבכל הלילות אי; אנו כו׳ שתי פעמים‪ ,‬אלע‬
‫נעכט פו; א נאנץ יאר כו׳ צוויי מאל איי;‬
‫מץ‪.‬ק כרפס אי; זאקץ וואםעד רעם צווייטען‬
‫מאל מרור אי; חרוסת‪ .‬די צווייטע קשיא‬
‫איז שיכל הלילות וכוי‪.‬‬
‫לאחר אמירת מה נשתנה כנ״ל ע״י‬
‫הקט! שבמםובים — נהנ כ״ק מו׳׳ח ארמו׳יר‬
‫לחזור ולאמור — בלחש — מה נשתנה כו׳‬
‫)עם הקרמה הנ״ל( והעתקתה‪.‬‬
‫וזה ונ‪11‬ה‪1‬ה כוי )משנה פסחים קטז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוו‪ .‬האל״ף קמוצה‪.‬‬
‫וז‪0‬יבילי\‪ ,‬וז‪4‬וה‪ ,‬וזרוד‪ ,‬וזנזוב \‪ ,‬בסדר זה הוא‬
‫במשנה שבירושלמי רי״ף ורא״ש )אבל‬
‫שתי קושיות האחרונות חסרות שם‪ .‬והגהת‬
‫הב׳׳ח בר־״ףי צ״ע( בסי׳ דע״ג )בבת״י‬
‫ב״מיו בסי׳ רם״ג‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬טור‪ ,‬אבודרהם‬
‫)מדמקדימי; פי' קושית הג\‪.‬בילי\ יפי׳ גגיאד‬
‫ירקוה‪ (.‬זבח פסח ימהר״׳ אברבני‪ ,‬פעייה‪ ,‬סי׳‬
‫י‬
‫האריז״י‪ ,‬ט״ח ועוד‪ .‬וכ״ה בהגדה הראשונה‬
‫שבדפוס )שונצינו ‪ .(1485‬וזהו מתאים יסדרם‬
‫בייי זה ‪ :‬טיבוי )עכ״פ הראשון שהוא אינו‬
‫איא להתמי' את התינוקות(‪ ,‬מצה‪ ,‬מ־ור‪,‬‬
‫וקושית וזסוביז אינה בכיי הנ״י‪ ,‬כי נתוםפה‬
‫זמן רב אחרי קושיות הראשונות‪ ,‬היינו‬
‫כשחדרו מיאבוי! בהסיבה כי השינה‪ .‬ויכן יא‬
‫נזכרה במשנה וגמרא )הנר״א‪ .‬ופירושו צע׳׳נ‪,‬‬
‫כ־ כרמב״ם הי׳ חו״מ פ״ח ח״ב הביא‬
‫קושית מסובין וגם קושית כולו צרי‪ ,‬הר•‬
‫דהיו שואלים מסיבי! נ• בזמן ביהמ״ק( ולב;‬
‫באה נ״כ בסוף כי הקושיות לכל הדעות‪ .‬ועיין‬
‫בפע׳׳ח אשר סדר הנ״י מתאים לסדר העולמות‬
‫מימטה ימעלה‪ :‬עשי׳ •צירה בריאה אצילות‬
‫אין להקשות א״כ לנוסח הרמב״ם למה‬
‫לא נזכרה קושית מסובין בש״ם — ואינה‬
‫קושיא‪ ,‬שהרי ווכצ״׳ל שלהרמב״ם נשנית‬
‫קושית מסובין )אם במשנה או כגמרא(‬
‫— שהרי לא יחדש מעצמו בנוסח שהיו‬
‫אומרים — מה שלא הובא בטוזוז ‪ Ty\\m‬ו‬
‫ועוד י״י בכהנ״ל‪ ,‬ובהקדם — שבמה‬
‫שינוים ישנם בכת״י הש״ס — לא רק בהסדר‪,‬‬
‫כ״א נם במנין הקושיות ]יש שהושמטה‬
‫קושית וויוי‪ ,‬או גולי )אפי׳ בזמן שביהמ״ק‬
‫קיים( |‪.‬‬
‫והטעם י״ל‪ ,‬ני ע״‪ 9‬רי\ אי! מעכב לומר‬
‫ברוקא כל הקושיות‪ ,‬ואפילו לא לכתחילה‬
‫לומר(‪,‬‬
‫)פסחים קטו‪ ,‬כ ‪:‬‬
‫ולכן הי׳ כוח מלכתחילה שינויי מנהגים‪,‬‬
‫או שלא הי׳ מנהנ קבוע בכלל‬
‫עד שלאחרי זמן )בזמן שביהמ״ק הי׳‬
‫קיים — כדמוכח מהרמב״ם( איחרו המנהגים‬
‫ותיקנו לומר כל חמש הקושיות בכל מקום‬
‫״שיהיו כל ישראל עושים מעשה א ״ ‪/‬‬
‫וע״ד הפי' באתקין ר׳ אבוהו בנונע‬
‫לתק״ש )רה״נ בב״י או״ח סתק״צ(‪.‬‬
‫יד ‪ 30000000‬הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪oooooooc‬‬
‫ומחזירי; הקערה ומגלי; מקצת הפת ואומרים עבדים וצו'‪:‬‬
‫עבדים היינו לפרעה ‪3‬מצךים יוציאנו יהוה אלהינו‬
‫נושם ביד ח ק ה ^ ^ ע נ ט ו י ה י ואלו לא‬
‫הוןךא ד^דו^ ןרוך הוא את־אבוהינ^ממצתס הרי‬
‫‪ $‬ימינו ומי ?נעו ?ושע?ךם תינו לפרעה במןיךלם״‬
‫ואפילי כלינו וחומים ‪5‬לנו לבונים כלנו יודעיםארד‬
‫גו‬
‫‪wa‬׳ ניטהיה אף ׳טמטבילין ג״פ ‪¬----‬‬
‫טבילת המ־ור והחזרת דבורך כאחד השיבי‬
‫)ט׳׳ז סתע״ה(‪.‬‬
‫הלירה תות וזרור‪ .‬אינו אומר כיו מרו־‬
‫מפני שאוכיי• שאר ירקות‪ ,‬בטבוי ראשיון‬
‫)חוד״ה הלילה פסחים שם(‪.‬‬
‫•טבכי הל־יות אגו אובלי! ביטר ציי •טיוק‬
‫ומבושי הלילה הזה כויו ציי )מיטנה שם(‬
‫כ; הי׳ שואל בזמן שכיהמ״ק הי׳ קיים‪.‬‬
‫אינו •ט ואי על החיוב לשתות ד' כוסות ‪-‬‬
‫בי הוא מדרבנן לגמרי ואין בו דבר מן התורה‪,‬‬
‫נישא"נ הסיבה ׳טחיובה במצה‪ ,‬ומטביל׳;‬
‫שטיבול השני הוא במרור )מהר״ל(‪.‬‬
‫ווזזזוירי\ הקטרה ווזגלי\ וזקצת הגיה‪ ,‬ב־‬
‫הנדה צ״י על המצות‪ ,‬יחס עוני שעוני; עליו‬
‫דברי• הרבה )פסחים קט‪.‬י‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫טבריה וזייוו כ׳ מתחיל בגנות מאי בגנות‬
‫רב אמר מתחילה עע״ז ושמואל אמר עבדים‬
‫היינו )פסחי• קטז‪ ,‬א( והאידנא עברינ;‬
‫בתרווי־הו )רי״ף ורא״ש‪ .‬ועיי״ש פי' ר" ח‬
‫אבודרהם(‪ .‬וי״ג רב )סי׳ רע״נ( או רבא‬
‫)הה״מ הי׳ חומ״צ פ״ז ה״ד‪ .‬ועיין בד״ס‬
‫לפסחים( אומר עבדים היינו וא״כ אתי שפיר‬
‫מנהגנו כ׳ הלכתא כרב בא־םורי והלכתא‬
‫כרבא )ומש״פ בם׳ אמרי שפר להנצי״ב ‪- -‬‬
‫פיםקא מתחלה עע״ז — תמוה‪ ,‬שהוא סותר‬
‫למ״ש ברי״ף‪ ,‬ר״ח‪ ,‬אבודרהם ורא״ש הנ״ל‪.‬‬
‫ועכ״פ הי' "ו להזכירם(‪ ,‬ולכן הקדים מסדר‬
‫ההגדה טבר‪-‬גז היינו אף כי עני! המסופר‬
‫בפיסקא מתחלה עוע״ז היו אבותינו קדם‬
‫למאורע של עבדים היינו )אבוררהם(‪.‬‬
‫טבריה הייוו גוי אל?יו\ גוי ובזרזט ומ־ו״‪,‬‬
‫מיוסד על הכתוב )דברים ו‪ ,‬כא( ובהוספות‬
‫התיבות אלקיוו‪ .‬ובורוט וגז\״ שאינם בקרא‪.‬‬
‫וראה בפע״ח מ״ח וסי׳ האריז׳׳ל הביאור —‬
‫ע״ד הסוד ובסי' רבינו ז״ל נתבאר ע׳׳פ דא״ח‪.‬‬
‫ושייכות ובורוט ונוו״ רארקיוו מובן גם ע״פ‬
‫מרז״י אשר אלגןינז מורה עי מדת הדין )ב״ר‬
‫םפי״ב( וורוט היינו יד שמאי )כרכות וי‪ ,‬א‬
‫נזיר נ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בוזצריוז‬
‫מלך קשה‬
‫לגירטה‬
‫שלא הי׳ עבד יכול יירוה משם )יל״ש רמז‬
‫רםט(‪.‬‬
‫בכתוב נאמר תהצריגז‪ .‬וצ״ע‬
‫הטוה‬
‫טעם השינוי‪.‬‬
‫וזר־ אוו בוי הטוזטבריבו \ז״וו לפירטה‪.‬‬
‫כמובן אין הבונה לפרעה שבימי משה‪ ,‬אלא‬
‫שכל מ י נ י מצרים נקראו בשם כללי‪ :‬פרעה‬
‫)־ש״׳ תהיים ל״ר‪ ,‬א(‪ .‬ואף שבימי המשנה‬
‫וסרו־ ההנדה כבר בטי מנהנ זה )וכקושית‬
‫האבוררהם‪ .‬ויכן השמיט תיבת למרווה בנוסח‬
‫ההנדה( ׳"ל ‪ -‬לתרץ נוסח שלנו —‪ -‬שבטל‬
‫מפני שביצי״מ ירדה מצרים מגדולתה‪ ,‬ואח״כ‬
‫ה־תה בעי־ות וירידות ונם נכבשה ע"׳ אחרים‪.‬‬
‫אבי אלו לא תוציא הקב״ה את אבותינו‬
‫וזוזצרים היתד׳ נשארת בתוקפה )להעיר‬
‫מיל״יט רמז רל‪ :‬כשיצאו ישראי ממצרים‬
‫בטלה מלכות; של מצרים כו׳ פרעה שויט‬
‫מסוף העולם וער סופו כי׳ בשביל כבודן של‬
‫ישדאי( ובי הנימוסים ומנהני המלוכה היו‬
‫נשמיים‪ .‬וע״כ צ״ל כן יתרץ מה שהיו‬
‫נם לפי נוסח האבוררה• —‬
‫אומר־•‬
‫מש־ועבדים היינו בוזצריגז‪ ,‬אף בזמן שבטלה‬
‫מלכות מצרי•‪.‬‬
‫ואפילו כולוו תכוזינז כו׳ וראי׳ לזה ‪ :‬הטטוה‬
‫ברב־ אליטור בוי‪.‬‬
‫בולוו ובווינו בזלוו יזרטינז ואין אומרים‬
‫בולוו ו‪5‬ויגז‪ ,‬וכ״כ בשבלי הלקט הובא בתניא‬
‫רבתי‪ .‬ובברית הלוי למהר״ש אלקבץ‪ ,‬אף‬
‫שמיישב ב׳ הנוסחאות‪ ,‬אעפ״כ בהנרה שלו‬
‫השמיט נולוו זקויה )שעה״כ(‪ .‬וכן אין תיבות‬
‫אלו גם בסהמ״צ להרמב״ם מ״ע ק נ ״ ו ) מ ש א ״ כ‬
‫בהגדה שבחיבורו(‪ ,‬בזבח פסח למהר״׳‬
‫אברבגל‪ ,‬פע״ח‪ ,‬מ״ח‪ .‬סי׳ קול יעקב‪ ,‬הגר״א‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עש לקוטי טעמיס ומנהגים‬
‫טון‬
‫ךחוךה ס א ה & י נ ו לס‪$‬ר <יהיי‪8‬ת מןיהם• רכגל‬
‫ה&ךנה לספר‪3‬יןיי‪8‬ת מאיריס הך‪.‬זה?ן‪?#‬דו ן‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫וזצוה )וליוו לנופר ‪.‬ביצי״וז )מכילתא סוף להרמב״ם מ״ע קנ? כ ׳ ‪ :‬והגדת לבנך אע״פ‬
‫בא‪ .‬זח״ב מא‪ ,‬א — אבל אין מוכרח שם שאינו שואלך כו׳ אין לי אלא בזמן‬
‫דקאי על ליל פסח דוקא — רמב״ם הל׳ חו״מ שיש לו בן * בינו לבין אחרים מנין‬
‫רפ״ז םמ״נ מ״ע מ״א‪ .‬ם׳ החינוך מ׳ כ״א‪ .‬ת״ל כוי‪ .‬אבל במכילתא דרשב״י כ ׳ ‪ :‬ביוו‬
‫ל‪1‬י\ ווצוזו בינו לבין אחרים ** מנין ת״ל‬
‫רבינו בריש הל׳ פסח ועור(‪.‬‬
‫ואף נשים חייבות במצור‪ ,‬זו )מדאורייתא כוי(‪ —.‬ד( ספור יצי״מ דפםח נימנה במנין‬
‫— לךעת החינוך ולר״י בתוד״ה שאף מגילה המצות וכנ״ל )ולהעיר אשר הרם״נ בה״נ‬
‫ד‪ .‬א‪ .‬ועיי! תוד״ה מי סוכה ל״ח‪ ,‬א — או ור״ש בן נבירול לא מנוהו במנין העשין‬
‫מדרבנן‪ .‬ראה ברכי יוסף םתע״נ ם״ק ט״ו שלהם‪ .‬ועיין בזה בביאור על םהמ״צ‬
‫ובשבח פסח בארוכה‪ ,‬וכ! משמע דעת רבינו להרם״נ לרי״פ פערלא מ״ע ל״נ( משא״כ‬
‫בשו״ע שלו סי׳ תעב םכ״ה‪ .‬ונם בם׳ בית הזכירה רכ״י‪ ,‬ונפ״מ לרינא )ראה מנ׳יח שם‪,‬‬
‫דור דקם״ד הפטורים — וכן ם״ל להמנ׳׳ח — צל״ח ברכות שם‪ .‬ערוך השולחן או״ח םו״ם‬
‫חזר בו בספרו לחם הפנים‪ .‬ראה ם׳ מניד ם״ז ועוד(‪ — .‬ה( זכירה רכ״י אינה‬
‫לימוה״מ לדעת בן זומא )ברכות י״ב‪ ,‬ב(‬
‫דבריו ס׳ מ״ב(‪.‬‬
‫ואי! מברכי! על מצוה זו‪ ,‬וכמה טעמים ולכ׳׳פ )ראה נ״כ המשנה שם( הלכה כמותו‪.‬‬
‫בזה‪ :‬כי כבר יצא באמירת ‪ —-‬ו( בליל םםח המצוה היא במשך כל‬
‫נאמרו‬
‫מפני הלילה )או עד חצות — לראב״ע( אף שכבה‬
‫שבקרוש‪,‬‬
‫ליציאוז וזצרים‬
‫וכר‬
‫שנפטרת בקריאת שמע שמברכי! לפני׳ ספר בתחיית הלילה‪ ,‬משא״כ בכ״י — ראם‬
‫ולאחרי'‪ ,‬מפני שאי! לה שעור ואפילו בדבור הזכיר פ״א לא מצינו מצוה )ונם מדרבנן(‬
‫בעלמא יוצא‪ ,‬מפני שכולה ברכה ושבח ובפרט להזכיר עוד‪ .‬ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫שתקנו בה ברכת אשר נאלנו ואין מתקני!‬
‫וזצוה )וליוו למפר ביצי״\ז‪ .‬םיםר כ״ק‬
‫ברכה לברכה‪ ,‬מפני שעושה המצוה בהפסק —‬
‫מו״ח ארסו״ר‪ :‬בהיותי קטן שאלני אבי למה‬
‫אכו״ש וכו׳ — ואין מברכיו בכנון זה וכמ״ש‬
‫אין מברכים על םיפור יצי״מ? ולא ידעתי‪.‬‬
‫לעני! ר׳ כוסות )רי״ף‪ ,‬שבלי הלקט‪ ,‬רשב״א‪,‬‬
‫ואמר לי כי גם הוא נשאל ע״ז מאביו‬
‫מע״נ‪ ,‬ש״פ( ועור טעמים‪.‬‬
‫)אדמו״ר מהר״ש( ולא ידע‪ ,‬וא״ל אביו כי‬
‫ואף שמצור‪ ,‬מ! התורה להזכיר יצי״מ נם הוא נשאל ע״ז מאביו )ארמו״ר הצ״צ(‬
‫בכל יום ביום ובלילה )ברכות יב‪ ,‬ב‪ .‬ולא ידע‪ ,‬וא״ל אביו כי נם הוא נשאל‬
‫רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה׳ינ‪ .‬שו״ע רבינו ע״ז מאביו זקנו )אדמו״ר הזקן( ולא‬
‫או׳׳ח ר״ם ם״ו ועור( יש לחלק ביניהם‪,‬‬
‫ידע‪ ,‬ודודו )אדמו״ר האמצעי( שהי׳ באותו‬
‫ונם מדאורייתא‪ :‬א( דבכ״י יוצא נם מעמד השיב דעת הרי״ף כי כבר יצא‬
‫בזכירה בלב ובעיון בעלמא )ראה מנילה בברכת הקידוש שנזכר בו יצי״מ‪ ,‬ויש תירוץ‬
‫יח‪ ,‬א‪ .‬ובשאנ״א סו״ם י״נ די״ל דכן‬
‫הרשב״א להיות כי מספיקה זכירה כל דהו‪.‬‬
‫הוא דעת הספרא‪ ,‬ואפילו לש״ם דילן שקו״ט וארה״ז הקשה ע״ז כי בליל פסח הרי צ״ל‬
‫שם‪ ,‬ושערי תירוצים לא ננעלו‪ ,‬וי״ל דרק‬
‫הנדה וסיפור‪ .‬ותירץ כי הוא ע״ד שאין‬
‫מדרבנן חייבוהו בכ״י בדבור‪ .‬ואכמ״ל(‪ ,‬מברכין על ברהמ״ז ״לברך ברהמ״ז״ )שיחות‬
‫משא״כ בליל פסח שנאמר והגרוז לבנך‪ .‬ה״ה חה״פ תרצ״ז(‪.‬‬
‫בדבור דוקא )ראה מנ״ח שם(‪ — .‬ב( ככ״י די‬
‫גבל הגזרבה‪ .‬ואפילו בהנים ולוים שלא‬
‫בזכירה בעלמא וכל׳ המשנה‪ .‬וברמב״ם‪:‬‬
‫מצוה רוזוכיר יצי״מ‪ ,‬משא״כ בפסח שצ״ל נשתעבדו וגרים‪ ,‬וראי׳ לזה‪ :‬מעשה בר״א־‬
‫ספור )מעשה נסים‪ ,‬שבח פסח‪ ,‬םי' מהרי״ר‪ ,‬ור׳ יהושע )לוי( וראב״ע )כהן( ורע״ק )ב!‬
‫מלבי״ם בא ינ‪ ,‬ח ועור‪ .‬אבל ל״מ כן ברי״ף נרים( ור״ט )כהן( )שמחת הרגל(‪.‬‬
‫ורשב״א וכמ׳׳ש במע״נ ומנ״ח שם(‪ — .‬ג(‬
‫׳ ״ מ שבפסח נוסף שצ׳׳ל בדרך תשובה לבן‬
‫הוספה לאחר זמז‪:‬‬
‫•( כו היא נס׳ ה ר מ ב ־ ס ו ה מ נ י ל ח א דרשב־׳ )נשר‪ ,‬נ‪.'.‬‬
‫או לאחר )מנ״ח‪ ,‬ש״פ‪ ,‬וכ״מ קצת בם׳‬
‫היחש״ג( )‪1‬׳ סא ) ו ל א כ נ נ ז ח ־ ל עוז וסי ה מ נ ו ח ה ) ש נ ה ם הוא‬
‫החינוך‪ .‬ועיי! נ״כ שו״ת הרא״ש כלל כ״ר‬
‫נ ד ל ק מ ו במדרשנ־‪ — (-‬ש מ ז נ י ר ס שם‪ — .‬ו ק ד ו נ לומר שווה׳‬
‫ס״ב‪ .‬אבל ברי״ף‪ ,‬רשב״א‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬שו״ע‬
‫ה ש מ ט ת ה ד פ ו ס נ ס ה ר מ נ ־ ס והמנדר־ש(‪.‬‬
‫רבינו ועוד ל״מ כן‪ — .‬ואולי אפ׳׳ל שתלוי‬
‫״ ( ז ל ג י ר ס א ‪ 11‬צע־ג‪ :‬לאחרי ש א ו מ ד ״נינו לני! עצמו־‪.‬‬
‫בשתי הנדסאות‪ :‬במכילתא שהביא בםהמ״צ‬
‫‪.‬נינ‪ 1‬ל נ י ן אחרים־ מיוחד‪.‬‬
‫‪innoouuu‬‬
‫הגדה של ‪3‬פח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪IOPOOOOOO‬‬
‫‪ r w m‬ברבי אליעזר ורבי‪,‬יהושע ורבי אלעזר ‪5‬ן‬
‫עזתהורביעקיבאורני מךפון^היו מסבים‬
‫במי ברק יי והיו מ&פריס ביציאת כד<רןם כל אוחז‬
‫הלילה ]עד ‪#‬באו'תלמידים לאמת'להם רבורץני‬
‫הנןע זמן ך ך א ת ‪#‬סע ‪#‬ל בלורית‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫א מ ר רבי אלעך נן עזךיה חדי א‪3‬י כנן שנעים ^נה‬
‫״ ולא זכיתי ‪#‬תאמר יציאת מיןירלס נלילות עד‬
‫שרךעןהבן זוי^א׳ ^עאמר לבזען תזכיר את־יום צאתך‬
‫מארץ מצרלם כליימי ח ל ד למי חי‪.‬ןןל ממים י ניל‬
‫ז‬
‫וזעשוז ברבי א ל י ט ו ו פיסקא זו •שינה כבד‬
‫בסד־ הגדר‪ ,‬שי ־ע״ג ונזכרת בתור״ה‬
‫דחשיב וכתובות ק׳׳ח‪ ,‬א( וד״ה אמר )ע״ז‪,‬‬
‫מ״ה‪ ,‬א(‪ .‬ובתום׳ מציין מקומה ראגרוז‬
‫הביםוז ולע״ע לא מצאתי׳ בשום מר־ש‪ .‬וראה‬
‫תוספתא פ פ ״ י הפסחים מעשה כע־ן זו ב־״נ‬
‫ביוד שעסקו בהרבות הפס־ בל הלילה כוי‪.‬‬
‫בר״א ו ר ־ י י ו ר א ב ״ ט ורטייק ור״נו‪ .‬מקדים‬
‫ראב״ע ל־ע״ק מפני שהי׳ ממשפחה מיוחסת‬
‫ונשיא )תוס׳ כתיבות שם(‪ .‬וי״י דהא שמקדים‬
‫רע״ק ל־״ט )וכקושית התום׳ בע׳׳ז שם( הוא‬
‫מפני שאי‪-‬ע זה בבג׳ ב־ק ש־ע׳׳ק הוא מ־א‬
‫דאת־א שם )סנהדי׳; לב‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״ז אינו‬
‫מקדימי ל־׳ יהושע‪ ,‬ומכל שב; ל־׳יא‪ ,‬כי‬
‫ ״ ׳ היי ־בו שי רע״ק‪ ,‬משא״כ ד״ט שאף‬‫שהי׳ ־בו אבל א־׳׳כ )כן י״ל‪ .‬ובזה יובן‬
‫בטוב הש״ם כתובות פ״ד‪ ,‬ב( נעשה חברו‬
‫)ראה סה״ר מע׳ ר״ט וש״נ(‪.‬‬
‫לאחר זמן מצאתי י״מ הסדר ע״פ‬
‫מרז״ל )ברכות מו‪ ,‬ב ותוספתא שם(‬
‫סדר הסיבה גדול באמצע שני לו למעלה‬
‫הימנו שלישי לו למטה הימנו‪ .‬ועפ״ז‬
‫הםיבו כאן הנשיא באמצע ד״א ור״י —‬
‫רבותיו של דע״ק — הטעיה מהנשיא‪ ,‬ורע״ק‬
‫ור׳׳ט למטה הימנו‪ .‬ומזכיר• בהגדה בסדר‬
‫שהיו מסובים )מאיד עי; על הגש״פ(‪.‬‬
‫בב‪,‬״ ברק שם עיר )יהושע יט‪ ,‬מה(‪.‬‬
‫י‪-‬״ל דמזכ׳־ שם העי־ שעי״ז מובן הסדר‬
‫שמינה אות• ובנ״ל‪ - - .‬ובתוספתא‪ ,‬הליל‬
‫מזכיר שהי׳ בלוד‪ .‬ו־״ל — להשמיענו שאף‬
‫שהי׳ ניוד‪ ,‬וא״כ י־א הי׳ קרב; פסח אז‪ ,‬בכ״ז‬
‫עסקו כהלכות הפסח כי הלילה‪.‬‬
‫כל אווזו הלילוז גם ר׳׳א וראב״ע אף דם״ל‬
‫)מכילתא ס״פ כא ופסחים ק״כ‪ ,‬ב( ראכילת‬
‫הפסח הוא רק עד חצות‪ .‬וראה אמרי שפד‬
‫שהאריך‪ .‬במכילתא ס״פ ב א ‪ :‬ר׳ אליעזר‬
‫אומר ‪ . .‬צריבין לעסוק בהל׳ פסח עד חצות‪.‬‬
‫אוזר ראב״ט )ברכות יב‪ ,‬כ ועור(‪ .‬יש‬
‫גורסיז )ירושלמי ברכות פ״א ה״ו‪ .‬שבלי‬
‫היקט השים ס׳ רי״ח‪ .‬הגרה שבדמב״ם‪,‬‬
‫מחזור יומא( אסר לוזס ראב״ע וא״כ‬
‫הוא המשך פיסקא הקודמת — ואפילו‬
‫לגי־סתנו ג״ב‪ ,‬יש לפרש שהי׳ זה במסיבת‬
‫בני ברק‪ — ,‬ומוב; בפשיטות מה שסידרו‬
‫משנה זו בהגרה‪ ,‬אף שמדברת בפ׳ ציצית‬
‫שאומרים אותה בכל יום‪.‬‬
‫כב\ טיבטיוז טוווז ולא זק; ממש‪ ,‬כי באת‬
‫עליו שיבה ביום שמינוהו נשיא והוא בן‬
‫שמונה עשרה שנה )ברכות כח‪ ,‬א(‪ ,‬ולפי‬
‫הירושלמי )ברכות פ׳׳ד סוף ה״א( בן שש‬
‫עשרה שגה‪ .‬ולגירםת האבודרהם — בן י״נ‬
‫שנה‪) .‬אבל נמצא בטו׳ זה ג• במכילתא‬
‫לשמות ינ‪ ,‬ב‪ .‬וביל״ש שם כבן פ׳ שנה‪.‬‬
‫ושניהם בר׳ יהושע(‪.‬‬
‫כב\ ט׳ טוורז‪ ,‬שהשתרלת• עם אנשי‬
‫החכמה לא וכיוזי לרעת הרמז לחיוב אמירת‬
‫בו׳ )פיה״מ שים(‪ .‬או וכיוז׳ — נצחתי‬
‫)ה־ע״ב(‪.‬‬
‫וזוכור )דירים טז‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עפ לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬
‫ימי חץך להניא הללות י וךקמים אי־םרים‪:‬מי מ‪;.‬ןז‬
‫י ל‪,‬עולס דך־‪ ,‬״ כל ‪:‬מי לדך להביא לימות ‪: n%fa1‬‬
‫ב ר ו ך המק‪1‬ם • } ת ך הוא }רוך ‪ 0 #‬ן תורה לעמל‬
‫לאראלי}רוך הוא כנגד אחיןנהבנים ךןךה‬
‫‪W‬‬
‫תורד׳' אזתדחןם• ןאחד ר^ע׳ ואחד תם‬
‫שאינו יולן) ל^ןאול‪:‬‬
‫ח כ ם מה הוא אומר ?הי הערת והחקים ו ה מ ש כ ם‬
‫א^רצוהיד^האאזינו את‪5‬ם ןאף אן^ה ‪$‬םור‬
‫ג‬
‫‪ j‬לו ?הלכות ה‪$‬סח אץ מפמירץ אחר הפסח א‪9‬‬
‫‪1 1‬‬
‫להביא הלילוח בנייח כתב יד מינכען של‬
‫הש״ס הנירםא ״כל להביא הלילות״‪ .‬ובשום‬
‫מ״א ׳־׳א מצאתי י־ע״ע ״כי ימי חייך להביא‬
‫הלילות"‪.‬‬
‫והכ״א וחולקין על בן זוסא ום״ל דאין‬
‫מזכירין יצי״מ בלילות )ראה נ״כ המשנה‪.‬‬
‫־־ע״ח שעד חהמ״צ פ״ו( ויש מפרשים‬
‫דחכםים וזוסיפים על ב״ז ויכ״ע מזכירי(‬
‫יצי״מ בלילות )זבח פסח‪ ,‬שא״ה‪ ,‬צל״ח ועוד(‬
‫ולכאורה נם לפירוש זה מחולקים הם‪ ,‬דלבן‬
‫זומא הם ב׳ חיובים ‪:‬אחר כיום ואחד בלילה‪,‬‬
‫וכמו ק״ש‪ .‬אבל לחכמים הוא חיוב א׳ שזמנו‬
‫ביו• ובלילה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ברוך הנזקום כוי )כ; היא הנירםא בסי׳‬
‫של״ה‪ ,‬יעב״ץ‪ ,‬הרש״ר( עתה הוא מתחיל‬
‫פסוקים‪ ,‬ואומר ברוך המקום בו׳‪,‬‬
‫לדרוש‬
‫הדורש ואומר ״בשם ה ׳ ״ ואח״כ‬
‫כאדם‬
‫לדרוש )אבודרהם(‪ .‬הרי כאן ר׳‬
‫סתח״‬
‫ברכות כננר ר׳ פסוקים הכתובים במצות‬
‫ההנדה‪ ,‬שהיא מצות עשה וטעונה ברכה‪ ,‬אלא‬
‫שנפטרת בק״ש שמברכין לפני׳ ולאחרי‪/‬‬
‫ומתוך חיבתה רמזו עלי׳ אלו ר׳ ברכות‬
‫)שבל־ הלקט(‪.‬‬
‫הוזקונו‪ .‬מפני מה מכני! שמו של הקב״ה‬
‫וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם‬
‫ואין עולמו מקומו )ב״ר פס״ח‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫בונד ר• כוי‪) .‬ע״פ הירושלמי פסחים פ״י‬
‫ה ״ד מכילתא ס״פ בא( כ״ה בהנדת הרמב״ם‪,‬‬
‫זבחי ייםח סי׳ של״ה‪ ,‬יעבץ‪,‬הרש״ר ועוד‪.‬‬
‫ובירושלמי ״גיפטו״ במקום ״תמ״ ועור כמה‬
‫שינוים‪.‬‬
‫^ א י ג ו יורנו לטואגל‪ .‬סדר‬
‫המקראות' אינו כתיב כך‪ ,‬ומזכירם כדרך‬
‫חכמתם ‪ :‬חכם ואחריו רשע שנם הוא חכם‬
‫ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו‬
‫קצת חכמה לשאול )אבודךהם(‪.‬‬
‫הכנו גוץ; ו א — אגגזר כו־ רעוע גזה הוא‬
‫— אוגזר כ\י רמז‪ :‬האדם מה הו» ומהותו‬
‫הוא מגלה באמירתו )שיחות כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר‪ ,‬בחה״פ(‪.‬‬
‫הה הוודוה — צוה ה׳ אלקינו אתכגז‬
‫)רבדים ו‪ ,‬כ( אתכם כלומר אתם שיצאתם‬
‫ממצרים שהי׳ הדבר אליכם אבל‪ ,‬על כרחך‪,‬‬
‫שאינו מוציא עצמו מן הכלל‪ ,‬כיון שאומר‬
‫אל^יוו )מחזור ויטרי(‪.‬‬
‫ולהעיר אשר בירושלמי‪ ,‬מכילתא‬
‫ורמב״ם הגירםא כאן אווזנו במקום אתכם‪.‬‬
‫וכן הוא בהגדה הראשונה שבדפוס‪.‬‬
‫אוזה אוזר בה — מלבד מה שכתוב‬
‫בפרשה‪) .‬עבדים היינו — שכבר הובא בהנדה‬
‫לעיל(‪ ,‬אסר לו אתה עוד שאר הלכות הפסח‪,‬‬
‫עד הדבר האחרון שבו‪ ,‬שהוא אין מפטירין‬
‫כו׳ )זבח פסח(‪.‬‬
‫אי\ וזפנזירי\)פסחים קיט‪ ,‬ב( אין נפטרין‬
‫מן הסעודה‪ ,‬לאחר שאכל הפסח‪ ,‬באכילת‬
‫קנוח סעודה )הרע״ב(‪.‬‬
‫להעיר אשר בירושלמי תשובה זו היא‬
‫לבן תם‪ .‬בשמחה״ר מביא נוסח שזהו‬
‫תשובת בן רשע‪.‬‬
‫ן ז נ ס‬
‫‪1‬‬
‫ר ט י מ‬
‫״‬
‫‪w‬‬
‫‪D n‬‬
‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי מעמים ומנהגים‬
‫ך ק ע מה היא אומר כ׳ה העבוךה ה?את לכס * לקט‬
‫ולאלו * <ל‪$‬י ‪#‬הו‪$‬יא את־־ע^םי ‪bfrjb p‬‬
‫קמר ןעהך י ןאף' א^ה חכןהה את־‪$#‬יוואמ־ל‪1‬‬
‫ממצךלם י לי)לא ל‪1‬‬
‫כעבור *ה ע^ה ‪:‬חוהלי‬
‫לא ודה <‪9‬ך‬
‫אלי קןד!‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫רעש מה היא אומר מה זאתץאמףת אליו ?‪t pjfi‬‬
‫הוציאנו לדןה ממ?רלם מכית ע?דים‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫ףטאינו יודע ל^אול את ‪$‬תח לו ‪|#‬אמר ןךןןךרו‬
‫לכנןזכיוסדמאלאמר כעבור זהעקזה^ה‬
‫ליציאתי מ^יתם‪:‬‬
‫;כול מרא^זחד^ תלמוד לומר כיום ההיא אי מ ם‬
‫ההוא‪:‬כול מכעוד יום תלמוד לומר כעבור ך! י‬
‫בעבור ך• לא אקךתי אלא כ^עה ?‪ &3f‬מ^ה וןדור‬
‫וזוז הטבודה )שמות יב‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫ואף אהה — מלבד התשובה שבפרשה‬
‫שם ‪ - -‬הקהה כו׳ )זבח פסח(‪.‬‬
‫בטבור זה )שמות יג‪ ,‬ח(‪ .‬כתוב בפרשת‬
‫שאינו יודע לשאול‪ ,‬אבל בו ודרטוזוז רק‬
‫התיבות בטבור וה‪ ,‬אבל ״לי ולא לו״ ררטו‬
‫כרשע וכאלו אומר אם אינו ענין לשאינו‬
‫י״ל תנהו עני; לרשע )זבח פסח‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫לי ולא לו‪ .‬במכילתא הוא בלשו; נוכח‪:‬‬
‫ולא לך אלו היית כוי‪ .‬וכנראה מפני כבוד‬
‫המסובין עשה מסדר ההנדה שינוי זה‪.‬‬
‫הה ואה — טבריה )שמות ינ‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫את פוזוו לו‪ ,‬נדל צער האב‪ ,‬ובראותו‬
‫שאין מענה בפי בנו‪ ,‬תשש כחו כנקבה‪ ,‬על‬
‫דרך דרז״ל )ע״פ ואם ככה את עושה‪ .‬שמחת‬
‫הרגל(‪.‬‬
‫פוזה לו‪ .‬מל׳ הכתוב )משלי לא‪ ,‬ח(‬
‫פתה פיך לאלם‪.‬‬
‫והגרה לבנך )שמות ינ‪ ,‬ח‪.(.‬‬
‫יכול• וזר״ ה )כ״ה בכל הנוסחאות‪ .‬אבל‬
‫במכילתא — שמוח שם — גרים טווווט אני‬
‫מר״ח(‪ — .‬אין זה מן האמירה להבן‪ ,‬אלא‬
‫מכיח שהזכיר הפסוק הביא דרז״ל עליו‬
‫בעניני הגרה ש״פ )אבודרהם(‪ .‬וי׳׳א שגם‬
‫זה מן האמירה להאינו יודע לשאול )ז״פ‪,‬‬
‫מע״ג(‪.‬‬
‫זוראטי וזרעו‪ .‬וכמו שנם מרע״ה םםר‬
‫לכנ״י מר״ח )שם(‪.‬‬
‫הבטור יום‪ .‬שאז הוא זמן עבודת הפסח‬
‫שהזכיר בכתוב לפני זה )שם(‪.‬‬
‫ווז בוי וזצה זהרור‪ .‬ואין לומר רמרבר‬
‫בפסח לבד וא״כ הוא מבעוד יום‪ ,‬רא״כ‬
‫התיבות בטבור וזז או התיבות ביוגז ההזא —‬
‫מיותרות )ומתורצת הקושיא שבסי׳ שעה״ש(‪.‬‬
‫וז‪5‬יה ווזרור וזוווזימ‪ .‬בזמן הפסח היו‬
‫אומרים ‪ :‬שפםח מצה ומרור מונחים לפניך‬
‫)שבה״ל‪ .‬ועיין פרש״י עה״ת(‪ .‬אבל עכצ״ל‬
‫שנם אהד מה• די לחייבו בספור יצי״מ‪,‬‬
‫שהרי הנדה בזמה״ז דאורייתא אף שאינו‬
‫לפסח‪ ,‬ומרור הוא רק דרבנן )פסחים קכ‪ ,‬א‪.‬‬
‫ועיי״ש קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עש לקושי םןןסים ומגהגימ‬
‫‪ n j r ^ o‬עו?ד עבודה‪ .‬זרה דדו ^בוקעי‬
‫כך^נול^קום לןגבן־תו• קעאסרראמר‬
‫ןהו^ע אל־כל־דזעס כוד־אמר יהוה אלהי‪.‬יק*ךאל‬
‫??כר ז‪#‬הר;‪#‬בו אבותיכם מעולם ‪ rngi‬אני א » ד ט‬
‫נאכי גחור דעכדו אא־זים ^חרים ן‬
‫ו א ק ח את־אכיכם את־אכךןך‪,‬ם מזןכר לעלי נאולןז‬
‫אותו" ??ל־אלץ ‪ pip‬ואךכ את־זךעו ואהן לו‬
‫א ת ל מ ק ‪ :‬נאר‪1‬ן ל ^ ו ק אתץעקנל ןאוךעקזו ואףןן‬
‫לעעוו את־־לר ‪£‬עיר לר‪#‬ת אותו ןועקב ו » ז‬
‫יךדומצרלס‪:‬‬
‫^ךאל ?רוךהוא‪#‬ה^ז‬
‫ברוך‬
‫ז‬
‫ז‬
‫‪.‬‬
‫וזוווזיגז לפזיך‪ .‬ד״ל בשעה שאכילת‬
‫מצה ומרור היא מצוה‪ ,‬שע״ז אומר הכתוב‬
‫בטבזר זוז‪ ,‬שאקיים מצותיו אייו‪ ,‬עשה ה׳‬
‫י י ‪ .‬ולא כשהניחם מבעוד יום )ע״פ תרוה״ד‬
‫סי' קלז‪ .‬וראה שו״ע רבינו םתע״נ ם״נ(‪.‬‬
‫לפויך‪ .‬במכילתא ובמדרש שכל טוב‬
‫יש־ גידםא לפניך טל טוזלזזזג‪ ,‬וכ״מ במאמר‬
‫החמץ להרשב״ץ‪ .‬ו־״ל דלפי גירסא זו יודעים‬
‫אנו מיתור הלשו! דשני תנאים לחייב בספור‬
‫•צי״מ‪ :‬בשעה שמחוייב במרור או מצה‪,‬‬
‫כשיש אצלו מרור או מצה‪ .‬משא״כ לפי‬
‫נירםתנו‪.‬‬
‫והנה בביאור םהמ״צ להרם״נ )שם(‬
‫האריך בזה ומסיק דלדעת כמה ראשונים אם‬
‫אי! לו מצה פטור מספור יצי״מ‪ .‬וצ״ע דהרי‪,‬‬
‫לכמה רעות‪ ,‬מה שאי! מברכי! על ההנדה‬
‫הוא מפני שיצא כבד באמירת ובר ליצי״וז‬
‫שבנוסח הקידוש‪ ,‬כמובא לעיל‪ .‬והקידוש הוא‬
‫בשעה שאי! מצה ומרור מונחים לפניו‪ ,‬כי‬
‫לא היו מביאי! השולחן עד לאוזר ש^רש‬
‫וכנ״ל‪ .‬וגם אלו הנותנים טעם אחר למה שאין‬
‫ההנרה טעונה ברכה‪ ,‬אין קושיא זו סיבת‬
‫מחלוקותם‪ .‬ודוחק לומר בזה כל הראוי לבילה‬
‫אין בילה מעכבת בו‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫וזוזוזלה טוט״ו נזכר בפסחים קטז‪ ,‬א‬
‫ובירושלמי שם‪.‬‬
‫*ואינה קף‬
‫אבווזיוז‪ .‬בימי תרח ומלפניו )רמב״ם‬
‫הל׳ חו״מ פ״ז ה״ד׳(‪.‬‬
‫וטבטוו •— יש כותבין )זבטויז ביו״ד‬
‫ואינו צריך )תשבי( — הקירוב הי׳ בימי‬
‫אאע״ה‪ ,‬אבל מ נ י ח שהפעולה נמשכת נס‬
‫עתה‪ ,‬ולכן מחריבים גם אנחנו להורות ע״ז‪,‬‬
‫אומר זטבטוז‪ ,‬ולא זאגז״ב‪) — .‬ולהעיר מזח״נ‬
‫רח״צ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫זיאוזר יזזזטוט ב\• בוז אוזר ו־־‪) .‬יהושע‬
‫כד‪ ,‬ב—ד(‪ .‬וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא‬
‫וכ״ש יהושע‪ ,‬אלא כו׳ )זח״נ צח‪ ,‬ב‪ .‬עני!‬
‫הטובה לפי פי׳ הזוהר — מבואר במק״מ‬
‫שם ובסי׳ האריז״ל בהנדה(‪.‬‬
‫וארב — וזסר זז״ א — אזז זרעו‪ .‬כמה‬
‫ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את‬
‫יצחק )ירושלמי פסחים פ״י ה״ה(‪.‬‬
‫ברוך טוווור‪ .‬הובאה פיםקא זו בסי'‬
‫רע״נ‪ ,‬רם״נ וכו׳; אבל‪ ,‬לע״ע‪ ,‬לא מצאתי׳‬
‫בשום מדרש‪.‬‬
‫זזבוזגזוזג‪ .‬בזמנים שונים ‪ :‬לאאע״ה ע״ד‬
‫נלות מצרים‪ ,‬ולנביאים ע״ד הקמים בכל דור‬
‫ודור‪ ,‬והיא שעמדה לאבותינו וכוי‪.‬‬
‫ליטוראל‪ .‬יל״ם‪ :‬א( שומר לישראל מה‬
‫שהבטיח לאברהם ולנביאים‪ .‬ב( ליטוראל כמו‬
‫טייר ׳טוראל‪.‬‬
‫הגדה של פפה — עפ לקוטי טעמיפ ומנהגיפ‬
‫?רוך הוא דז‪#‬ב *‪ flam‬לעעזות מ ה‬
‫‪?*/‬ליל* *?ינו כץרית נץ ס מ ו ק י ‪#‬נאמר‪#1‬מר‬
‫כי גר והיה זי־עף מ ד ן לאילדט‬
‫לאלךם ‪H‬‬
‫ח‪?5‬דום וענו ארום ארכע מ א ו ח ‪ #‬ח ‪ :‬ונם א ת ז ט י‬
‫ן‪#‬ד‪ rtpjp.‬דן ‪ $‬כ י ואוחרי כן!?או ‪ k r p‬גדול‪:‬‬
‫צריך ל מ נ י ה הכוס ולכסוה הפח כן כהנ האר״י»״) ‪:‬‬
‫הטוב‪ .‬ולא נרסינ! וזזזטיב‪ ,‬כי חשבו! זה‬
‫מנה‪ -‬בית הרב‪ :‬םכםיז את הפת ורק‬
‫כבר עבר )אבודרהם‪ ,‬וכ״ה בשל״ה‪ ,‬יעבץ‬
‫אח כ מנביהין את הבוס‪ ,‬מתאים למה‬
‫םי׳ האריז״ל(‪ .‬אבל בשבה׳׳ל‪ ,‬סי׳ רם״נ'‬
‫שאומר בסיום פיםקא וו‪ :‬יעמיד הכוס ויני־ה‬
‫רמב״ם‪ ,‬ז״פ הנוםחא וזהטיב‪.‬‬
‫הפת וכ! בפיםקא לפיכך ‪ -‬מקרי• כסוי‬
‫לטטיזוז‪ .‬נמשך למטה )שבה״ל ז״פ( הפת להנבהת הכום‪ — .‬והטעם ׳״ל דכייו!‬
‫ויש מפרשים — למעלה )מהר׳׳ל סי׳ קולי דכיםוי הפת הוא כרי שלא יראה'בושתו‬
‫יעקב(‪.‬‬
‫כדלקמן‪ ,‬נכון שלא יראה נם הנבהת הבום‬
‫״בבריזז״ בי\ הבהריגז‪ .‬כ״ה במח״ו‪ ,‬ובפרט שלא נמצא טעם לדחות כסוי התת‬
‫ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬של״ה‪ ,‬יעבץ )משא״כ לאח״כ‪ .‬וזכר לדבר — סדר קדוש שויו״ט‬
‫בשבה״ל‪ ,‬סי׳ רס׳׳ג‪ ,‬רמב״ם הנירםא לא״א שהפת מכוסה בעת ההגבהה‪ .‬ומה שכתב‬
‫בי\ הבהריוז‪ .(.‬והוא בלשו! הס״ע )הובא כאן‪ :‬רהגב״ ני' ורמוזה‪ ,‬הוא כי כאז בא‬
‫ביל׳׳ש רמז עז(‪ .‬וניחא יותר‪ ,‬כי הבטחת ידוע להשמיענו ההירזטו שכתב האריז״ל וכדלקמן‬
‫תרע נאמרה קודם שעבר בין הבתרים‪.‬‬
‫והחידוש ה״ה הגבהה הרזה )אלא‬
‫ויאוזר לאברוז )בראשית טו‪ ,‬ינ—יד(‪.‬‬
‫צייר לכסות הפת( ואב! הקדימו‪.‬‬
‫גאיזיי י \ ימזג‪ .‬שאל ר׳ ייםא זעירא דם! והתיבות ולכוזזוז הגיה הם מאמר המוםנר‪.‬‬
‫חבריא מרשב׳׳י האי רקב׳״ה מדבר לחון‬
‫להגב״ *וזז הכוס־‪ .‬ע״ש כוס ישועות‬
‫לישראל בכל אתר ואתר הוצאתיך מארץ אשא )עפמ״ש בשל״ה ויעבץ שם( בשעה״כ‬
‫מצרים מאי רבותא אוליף הבא‪ ,‬תגאה שלים מבאר שייכות פיסקא וו להכום מפני שאיו‬
‫הוא ואחיב יצאו‪ .‬א״ל תא חזי ברי קב׳‪/‬ה אומרים שירה אלא על היין )ברכות ל א(‬
‫לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל והוא תמוה כי אי; פיםקא זו שירה ושבח‬
‫מן נלותא דמצרימ ולא מיד שעב ודא הדחלא אלא ספור דברים‪ ,‬ולכן רק יטו נוהגי; לאחוז‬
‫אוודא‪ .‬ישראל במצרים הוו שראן תחות מ״ט הכום‪ ,‬משא״כ כשמגיע ללפיכך כו׳ לוזץך״ז‬
‫חילי דמםאכנתא‪ ,‬וקב׳׳ה אפיק יתהון׳ ועוד כו׳ כ״ע נוהגי; )כדיוק הל׳ בשו״ע רבנו(‬
‫דאעיל יתהו! במ״ט תדעי דםוכלתנו לקבליוהון‪ .‬אלא הטעם הוא טייר הקבלה‪ .‬וכלשון הרוקח‬
‫ובני! כך תשכח באורייתא חמשיו זמני! הובא בשל״ה ריש מם׳ פסחים שלו‪.‬‬
‫יצי״מ‪ .‬ודא איהו ראנ! מנן להו טיו״ט דםסחא‬
‫ולמזזוז הפיוז‪ .‬שלא יראה בושתו )אנור‬
‫יומי ושבועי כי בכל יומא אפיק לו מחילא שו״ע רבינו שם(‪ .‬אף שהטור בסי׳ רע״א ‪6‬י׳‬
‫רמסאבו ואעיל ל! בחילא דרכיו )זהר חרש עני; בושת הפת‪ ,‬כשמקדש על היי! מפני‬
‫ר״פ יתרו בקיצור לשון‪ .‬ועיין בת׳׳ז תל״ב( שהפת מוקרם לברכה לגבי יי!‪ ,‬ובא! הרי אין‬
‫מ ״ מ נ׳ פעמים שהוזכרה יצי״מ בתורה מקום ברכה ‪ - -‬מ״מ נם כא! הוי בושת לפת‬
‫— ראה פררם להרמ״ק שער השערים כשאומר חלק זה מההגדה על היי! בה בשעה‬
‫בתחלתו‪.‬‬
‫בשכללות ההגרה צ״ל נאמרת על המצה‬
‫צריר להגר״ — האריו״ר‪ .‬כ״כ בםי׳ רוקא‪ ,‬שלב; נקראת לחם עוני‪ ,‬ולא על היין‪.‬‬
‫ב\ בהב האריז״ר‪ .‬מה שהעתיק רבינו‬
‫השל״ה ויעבץ — וכ! נוהנים — אף כי‬
‫במ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל ושו״ע רבינו םתע״נ ג״ז‪ ,‬אף שאין דרכו בסי׳ לציי; המקורים י״‪,‬־‬
‫שהוא ע״פ הנ׳׳ל להורות שאינו י ק ׳ ע ״ ר‬
‫םמ״ד כתבו‪ :‬י?וז ו־יאוזזז( הכום בידו‪.‬‬
‫הקבלה‪ ,‬כי אין זה שירה כמו הפיסקא לפינג‬
‫ה‬
‫הגדה של ספח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫ןהיא שעמךה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד‬
‫עלךבו לכלותנו אלא שב?ל־דור ודור עומדים‬
‫עלינו לכלותנו ״ והגדוש ברוך ת א מאילני מיךם ן‬
‫י»!יר הכוס ועלה‬
‫הסת‪:‬‬
‫צ א ולמד מה־בק לבן הארמי לעשות ללעקב‬
‫אלא על הזכרים ולק‬
‫אןינו • ‪$#‬ךעה לא‬
‫לעקוד את־הכל' ‪$#‬אמר ארמי'יאבד'אני‬
‫ע ל ד מ צ ^ ה ^ ז ם בנ*ד' קןןט וחזי ‪#‬ם לגוי ‪$‬דול‬
‫עצום ורב‪:‬‬
‫‪ T p‬מצר^ה אנוסעל ^סרביד״גןר ‪ #‬ס ?ןלמד‬
‫^לאןדדנעקב אץינו לה?ז^ןע?מ?רלם אלא‬
‫לנוד ‪#‬ם * ‪#‬נאמר ראמרו אל &ךעה לגור }‪#‬ךץ‬
‫‪1‬י אנו ?י אץ מרעה לצאן אשרלעלדיך ‪5‬י ככדדךעב‬
‫ז‬
‫והיא ‪ -‬ההבטחה — היא שטהרה‪ .‬ראה‬
‫לעיי־ פיסקא הבטחתו‪.‬‬
‫אהד כוי לכלוהיוו‪ .‬בסי׳ רם״נ‪ ,‬רמב״ם‪,‬‬
‫שבה״ל ח״פ השמיטו תיבת לכלוהיוו‬
‫)הראשונה(‪ .‬והטעם לפי טוהאהר כיון בו אל‬
‫פרעה ולא היתה כונתו לעקור את הכי )ז״פ(‪.‬‬
‫וי״ל טעם הנוםחא שלנו)וכ״ה בסי׳ האריז״ל‪,‬‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ(‪ ,‬כ׳ אך שבתהלה לא גזר אלא‬
‫עי הזכרים‪ ,‬הרי אח״כ אמר אריק חרבי‬
‫תורישמו ידי שבקש לעקוד את הבל ובמ״ש‬
‫מהר״ל וב״מ בת״א ות״י עה״ת שם‪.‬‬
‫צא ולהר כוי‪ .‬ע״פ מ״ש במשנה )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬א( ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור‬
‫בי הפרשה‪ ,‬הוא דורשה עתה כדאיתא בספרי‬
‫)אבודרהם(‪.‬‬
‫צא ולוזר‪ .‬בטוי זה אף שאין יציאה‬
‫במקום — נמצא נם בקדושיו לז‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין‬
‫פו‪ ,‬א‪ .‬חולין םנ‪ ,‬א‪1 .‬בכ״מ במדרשים‪.‬‬
‫ובז״פ מפרש‪ :‬צא מעני! מצרים שעתה עוסק‬
‫בו ולמד מספורי לבן ויעקב‪.‬‬
‫ולהר ‪ - -‬שהקב״ה מצילנו מיד הקמים‬
‫עלינו — שלבו ב?ט‪ 1‬לטקור אה הכל —‬
‫לולא שהצילם הקב״ה )מח״ו‪ ,‬שבה״ל‬
‫אבודרהם(‪.‬‬
‫ארווי א ב י אבי )דברים כו‪ ,‬ה(‬
‫ובתרגומו‪ :‬לבן ארמאה בעא לאובדא ית‬
‫אבא‪ .‬ובספרי )שם(‪ :‬מלמד שלא ירד יעקב‬
‫לארם אלא להאבד‪.‬‬
‫זירר וזצריוזה בוי וגם או הצילנו‬
‫הקב״ה‪.‬‬
‫אווה‪ ,‬כמרז״ל )שבת פט‪ ,‬ב( ראוי הי׳‬
‫יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של‬
‫ברזל — ט״‪ 9‬הדבור — דנזרת נר יהי׳‬
‫זרעך‪.‬‬
‫ובמאמר זה בא לספר איך היתה‬
‫הירידה‪ ,‬אבל לא שלומר זה מן הכתוב )ולכן‬
‫אינו אומר‪ :‬הלוזר שירד אנוס( כי אדרבה‪:‬‬
‫וירד — ולא הורד — ברצון הטוב משמע‪.‬‬
‫ובספרי ובהנדת הרמב״ם דרשה זו — אינה‪.‬‬
‫וי״ל הטעם‪ ,‬כיון דבפועל הרי ירד יעקב‬
‫ברצונו הטוב‪.‬‬
‫ויגר שגז ‪ - -‬רצ״ך גור״ טי באה״ב )ספרי‬
‫שם בשנוים קלים(‪.‬‬
‫ויאהרו גוי )בראשית מז‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫כי בבר הרטב — אבל כעבור הרעב‬
‫יחזרו לכנען‪ ,‬הרי שלא ירדו להשתקע‬
‫)שבה״ל‪ ,‬מח״ו(‪.‬‬
‫‪ innoaonu‬הגדה של פ פ ח — עפ לקוטי טעשיפ ומגהגיפ‬
‫‪laonoBooa‬‬
‫ןע^ח ״י‪#‬בו נא ?ןבךך ?ארץ ‪ $4‬״‬
‫ניארץ‬
‫‪ 3rq‬מעט כמה עןאמר כשנעים נןש יךת‪5‬‬
‫אבודך מצךן^ה ועתה שמך ןהוה ^ללןך ככולכי‬
‫השמים ללב‪ :‬ויהי ? ם לגוי ?למד עןדו־ יקזראל‬
‫מצינים ‪£‬ם‪ :‬גדול עצום כמה שןאמר יכני לקזךאל‬
‫פרו ויפרצו וירבו ויעצמו כמאד מאד וי^לא ל‪$‬ךץ‬
‫אתם‪ :‬י ורב כ^ה ‪3#‬אמר ואעבד ע ל ך !אראך‬
‫מתבוססת בךמלך ואמר לך כדמיך סלי ‪ $‬מ ר לך‬
‫בדמיך חל! ל מ ה כצ‪,‬מח ה^דה נתרזיך ותרבי‬
‫נתגךלי נ^ואי כ ע ד עךים ‪#‬דים ;?נו ועזערך צמח‬
‫ואת ערם וערך׳ *‬
‫ז‬
‫בוזהי וזטגז כהה טואגור — ונתבאר‬
‫בקרא בפרטיות‪ .‬וכן להלן יש אשר רק זוהי‬
‫כוונת מסדר ההגרה באמרו בגזה טוגאגזג‪.‬‬
‫ובזה מתורצות כמה מקושיות המפרשים‪.‬‬
‫בטיבטיגז )דברים י‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫וטתה טוהך גזי‪ .‬קשה למה הביא הסיום‬
‫דפסוק זה )ובספרי אינו(‪ ,‬ועוד רהי׳ לו להביא‬
‫מבראשית )מו‪ ,‬כז( כל הנפש לבית יעקב‬
‫הבאה מצרימה שבעים )מע״נ‪ .‬ותירוצו צ״ע(‪.‬‬
‫וי״ל רהכתוב בשבעים נפש גו׳ עיקרו בא‬
‫להרגיעו איך שמועטים היו בירידתם למצרים‬
‫ועל כוונה זו מורה סיום הכתוב ‪ :‬ועתה שמך‬
‫גוי‪ .‬ולכן הביא בעל ההגדה פסוק זד‪ ,‬דוקא‬
‫וגם סיומו ועתה שמך גוי‪.‬‬
‫ויהי »וה לגוי הלהר‪ .‬במח״ו‪ ,‬אבוררהם‪,‬‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ קו״י גרים כאן לגוי גדול‪ ,‬אבל‬
‫בסי׳ רם״ג‪ ,‬רמב״ם‪ .‬מהר״ל‪ ,‬סי׳ הרש״ר‬
‫נשמטה תיבת גדול‪ .‬והטעם י ״ ל ‪ :‬הציון הלז‬
‫נדרש על מלת גוי בלבד‪ .‬ועוד דרש המניד‬
‫על מלת גדול מה שאמר הכתוב ובני ישראל‬
‫נו׳ )זייפן‪ .‬וכיון שאין מלת נרול נדרשת כאן‬
‫ ‪ -‬לרעת אלו — השמיטוה‪.‬‬‫הצויויה — מםומנין‪ ,‬שלא שינו את‬
‫שמם לשונם דתם ומלבושיהם )ז״פ(‪.‬‬
‫ובו״ י )שמות א‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ורב נוז״טו ואעבור גו־ בגבה גד )יחזקאל‬
‫טז‪ ,‬ו—‪-‬ז(‪.‬‬
‫\א<ובור עריך‪ .‬פסוק זה קבעוהו מפרדי‬
‫ההגדה באמצע הגדת ליל פסח )שעה״כ ענין‬
‫פסח סוף ד״א‪".‬פע״ח שעחהס״צ פ״א‪ .‬מ״ח‪.‬‬
‫סי׳ האריז״ל — ותימה על היעבץ שכותב‬
‫שהוא ואביו‪ ,‬החכם צבי‪ ,‬היו אומרים פסוק‬
‫זה אבל לא נמצא בשום םפר(‪ .‬והנה כמה‬
‫נוסחאות ישנם בזה ‪ :‬א( ואעבור עליך בא‬
‫אחרי וההלא הארץ אגגזגז‪ ,‬קורם דרשת ורב‬
‫כהטו״ו )מ״ח‪ .‬סי׳ הרש״ר(‪ .‬ב( אחרי עיברה‬
‫וערי׳ )קול יעקב‪ ,‬יעב׳ז(‪ .‬ג( נוסחת רבינו‬
‫)וכ״ר‪ ,‬ג• בהגדות הספרדים בח״פ ומגי״ד(‬
‫ובשמחה״ר כתב שכן היא נוסחת האריז״ל‪.‬‬
‫והטעם לסדור רבינו י״ל‪ ,‬ע״פ דרך‬
‫הפשט ‪ :‬א( ואעבור נו׳ אין לו שייכות לדרשת‬
‫גדול עצום‪ .‬ונם לא מצינו שיביא בעל ההגדה‬
‫פסוקים ממקומות עוגגינז בדרשה אחת‪ .‬ב(‬
‫סידר הפסוקים כמו שהם כתובים בקרא‪.‬‬
‫והספור ואעבור עריך מבאר עניז גרב‪ ,‬כמו‬
‫שמסיים בדמיך חיי‪ ,‬וכמש׳׳נ )שמות א‪ ,‬יב(‬
‫וכאשר יענו אותו כן ירבה‪.‬‬
‫הגדה של ‪3‬סח — עם לקוטי מעמים ומנהגים‬
‫ףח« אתנו המןיךים דענונו ויתנו ?גלינו ןמךה כןעה ז מדעו‬
‫«*תנו המצרים כמה ענאטד הבה נח«ן‪$‬ה מ פן‪.‬ירבה‬
‫ןו^ה ‪$‬י תכ־^אנה' מלחמה ונוסף גם הוא‪.‬על־^נאןנו מלחם בנו‬
‫הגליה מן'הארץ‪ :‬ויענונו ?מה‪#‬נאמר ד&ימו'‪,‬עליועזרי‪99‬ים‬
‫למען ענתוי^סבליתםיויבןי^ד מסבנות ל‪9‬רע‪1‬זאת־פתם ואת־‬
‫רעמ^‪:‬רתנו ןגלינו עבךה‪/‬קיםהיכמה עןנאמר רעבדו מ^רים‬
‫אורבני י‪£‬ךאל בפךןי‪ :‬וימודו את־־חייהס מ‪$‬בךה' ק‪#‬ה בחמר‬
‫ו?למים'וב^־עבדה‪1‬י‪£‬ךה י את ^־־ןנבדתם אער זגבדו‬
‫בהםב‪$‬רןל‪:‬‬
‫ז‬
‫מ צ ע ק אלץהוה אלהי אבותינו ד‪#‬מע יהוה את־‬
‫לןלנו ףראאת־ןגמנוואת^נו^ת־למ^נו‪:‬‬
‫מןעק אל^יהוה אלדד אבותינו כמה ‪#‬נאמריהי‬
‫כ‪:‬סים הרבים ההם וימת מלה מןירלם מאןחי מ י‬
‫ףןזךאל ‪ p‬העבדה ומע^וקעלשועתם^אלהיס‬
‫מן העבדה‪:‬‬
‫ז‬
‫גירטג אגתגו )דברים כו‪ ,‬ו( — המשך‬
‫הדרשה בפרשת ארמי אובד אבי‪ .‬וכ! לקמן‬
‫בפסוקים ‪ :‬ונצעק‪ ,‬ויוציאנו‪.‬‬
‫וירטג — דלכאורה מה בא להוסיף על‬
‫ויענונו‪ .‬וע״כ פירוש וירטו שכל כוונת המצרים‬
‫)‪1‬לא רק מה ששמו עליו שרי מסים( היתר‪.‬‬
‫למצוא עצה איך להרע לישראל‪ .‬וע״ז מביא‬
‫ראי׳ כגזטו״ו הבה‪.‬‬
‫תבוז ותהכוזה )שמות א‪ ,‬י(‪.‬‬
‫ויטויגזו טליו )שם א‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫גיטבידג גוי ויווררו גוי )שמות א‪ ,‬י נ ­‬
‫יד(‪ .‬פסוק גיוזררו לא מצאתי לע״ע‪ ,‬בשום‬
‫נוסח הנדה אחר‪ .‬מלבד בסי׳ תפלה למשה‬
‫להרמ״ק משמע דנם הוא נרים לי׳ בהנדה‬
‫ואי! לברר בשינויי נירםאות הספרי‪ ,‬כי‬
‫המדפיסים‪ ,‬התחל מדפוס הראשון ויניציא‬
‫ש״ו‪ ,‬השמיטו מן הספרי )וכן מן היל״ש(‬
‫כל ההנדה‪ — .‬בספרי הנדפס עם פי׳‬
‫המלבי״ם נדפסה נם ההנדה ובה הפהגס‬
‫ויהדרו‪ ,‬אבל איני יודע מי הוא המצווה לעשות‬
‫זה‪ — .‬י אבל נוסחת רבינו מוכרחה היא‪,‬‬
‫דהנה כוונת בעל ההנדה בדרשותיו היא‪ ,‬לבאר‬
‫ולפרט יותר את הענינים ע״פ מש״נ במק״א‪.‬‬
‫וכשבא להספור איך שנתנו על ישראל עבודה‬
‫קשה‪ ,‬הרי ביאורו׳ מפורש‪ ,‬בכתוב דוימררו‪,‬‬
‫מה היתה עבודה זו ואופנה‪ ,‬ומובא בו נם‬
‫הבטוי )ובורו! קטוה‪ .‬ובודאי הביאו בעל ההנדה‬
‫ולא הי׳ מסתפק בקרא דויעבירו‪ ,‬שאין בו אלא‬
‫הודעה כללית בלבד‪ ,‬שהעבודה היתה בפרך‬
‫— ובפרט אשר ״בפרך״ גה‪ ,‬ר׳ אלעזר מפרש‬
‫אותו בפה רך )סוטה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬ולפי״ז אין‬
‫מרבד כתוב זה בעבודה קשה כלל )ודבךי‬
‫האמרי שפר בפיםקא זו — צע״ג ולכאורה‬
‫גם סותר דברי עצמו(‪ .‬ומר‪ ,‬שנשמט פסוק זה‬
‫בשאר הנוסחאות‪ ,‬י״ל‪ :‬סופרי כת״י‬
‫הראשונים של ההנדה )והספרי( רשמו‬
‫בקיצור ויטבירו וזגיריגז גוי ב‪3‬רך‪ .‬וכוונתם‬
‫היתה על תיבת ״בפרך״ הטוג'״ שבםוף פסוק‬
‫ויוזררו‪ .‬ובא מעתיק שלא שמש כל צרכו‬
‫וכשהעתיק עד תיבת ״בפרך״ הראטוווה —‬
‫עמד‪ .‬ולא שם לבו שנם פסוק שלאחריו‬
‫מסתיים בתיבה זו‪.‬‬
‫ווצט? ודברים כו‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ויהי ביגזינז )שמות ב‪ ,‬כנ(‪.‬‬
‫כד‬
‫הגדה של ‪9‬פח — עש לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬
‫^ןזבןע יוךז את^לנו?מה‪#‬נאמרד‪#‬מעאלהים אתעאקתם‬
‫דזבר אלהים את־בךיתו את־אבךהס אתץצחק ואת־י;?קב ‪:‬‬
‫ו!ךא את־‪$‬ינו'זו ןןישות ידך ארץ ןמה שנאמר בירא אלהים‬
‫את־ב״ני לעןךאלויךע אלדזים * '‬
‫ואת־?‪2‬מלנו אלויהבנים' במה שנאמר בל הין היל‪1‬דהל&רה‬
‫תשליכוהו ןכל־הבת' וזחיון' ואת־״לחצנו זה הדחק ?מח‬
‫‪#‬נאמר ןגם" ראיתי אודהלחץ א^ר מ'צך‪:‬ם'לוחצים «&תם ‪j‬‬
‫זיוציאגוייהוה' ?'?צרים ביד דזזכןה ובזרוע ?ט^יה ובמו־א ןדול‬
‫ובאתת ובמפתיים‪' :‬ו"ו*‪:‬יאגו יהוה ממהרים' לא‪.‬על ית‬
‫מלאך ולא על ירי ‪£‬ךף ולא על ידי שליח אלא הקדו^ ברוך הוא‬
‫ב?בודו ונעצמו * 'שנאמרו^ךתי י בארץ מצרן־ם ב^ילה הזה‬
‫ןהכיתי בל־בכור בארץ מ‪$‬רים מאדם לעד בהמה ובבל־אלהי‬
‫‪$9‬דלם אע^וז אפטיים אני יה‪1‬ה‪ :‬ובבלתי בארץ מצרים אנייולא‬
‫‪T‬‬
‫ויטווזט אלקימ )שם ב‪ ,‬כר(‪.‬‬
‫טויוו וז ‪9‬רי<טזוז ררר ארץ‪ .‬ענינו מל׳‬
‫עינוי‪ ,‬ופרישות ד״א קרוי׳ ענוי )בראשית‬
‫לא‪ ,‬נ‪ .‬יומא עד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫וזריגטווז ז״א‪ .‬כ׳ נם לזה נתכוון פרעה‬
‫בגזרתו ובספור רז״ל )שמ״ר פ״א‪ ,‬יב‪ .‬וראה‬
‫נ״כ ס׳ הלקוטים ע״פ וכאשר יענו אותו(‪.‬‬
‫בוזטי״ו וירא )שמות ב‪ ,‬כה( כמה‬
‫מפרשים הקשו שאין מפסוק זה שום ראי'‪,‬‬
‫ותרצו באופנים ורמזים שונים‪ — .‬ולכאורה‬
‫כוונת הדורש מובנת בפשיטות‪ ,‬כי הראי׳‬
‫בוזטי״ו מתייחסת לתיבת וירא‪ ,‬ולא לדרשת‬
‫וו גיריטיווז ררר ארץ‪ ,‬שהיא אינה באה אלא‬
‫במאמר המוסנד‪ .‬וכאלו אמר ־‪ .‬וירא אוז נוויוו‬
‫כוזטי״ו וירא אל!\ימ גוי‪ ,‬אלא שדרך אגב‬
‫מפרש מהו טניגג‪ .‬ועד״ז הוא נ״כ לקמן במ״ש‬
‫ואזז לוזצוו ווז וזרוז? בוזגמ״ג בוי זבוזזרא גדול‬
‫ויז גילוי טוביוה כוזנט״ו כוי — שאין הראי'‬
‫על פירוש התיבות לוזץ‪ ,‬ובוזיורא גדול‪ ,‬אלא‬
‫על העני; )ועי״ז סרו תמיהות המפרשים שם(‬
‫— ופי' התיבות בא במאמר המוסגר‪ .‬ואין‬
‫להקשות דא״כ הי׳ לו להביא בפםקא זו רק‬
‫התיבה וירא‪ ,‬ולעשות פםקא בפ״ע טויוו זז‬
‫ביריטיוגז ד״א ־ ‪ -‬די״ל דתיבת וירא בפ״ע‬
‫הוא דבור מקוטע‪.‬‬
‫טוזלוז אלו וזבויגז‪ .‬שהם כחו ואונו שלי‬
‫האדם וכמש״נ )בראשית מט‪ ,‬נ( כחי וראשית‬
‫אוני )מח״ו(‪ .‬וררז״ל )שבת לב‪ ,‬ב( איזה ה;‬
‫‪t‬‬
‫מעשה ידיו של האדם הוי אומר בניו ובנותיו‬
‫)שבה׳־ל(‪.‬‬
‫בוזגט״ג בר וזב\ )שמות א‪ ,‬כב( — ראי'‬
‫על העניז )ולא על הפי'(‪ ,‬שנזרו על הבנים‪.‬‬
‫לווצוז וזז הרוו?‪ .‬מלת לחץ תאמר על‬
‫מעיכה גופנית‪ ,‬ועל אונם וננישה בעשית איזה‬
‫דבר וזהו הנקרא בדבריהם ז״ל רגוז?‪ .‬ואומר‬
‫שכאן הוא כפירוש השני‪ ,‬שלא די שהעבידו‬
‫אותם אלא שנם לא היו נותנים להם מנוחה‬
‫בעבודתם וכמש׳׳נ )שמות ה‪ ,‬ינ( והנעשים‬
‫אצים )ז״פ(‪.‬‬
‫וגמ ראיוזי )שמות ‪ ,:‬ט( — ראה לעיל‬
‫פיםקא בוזטי״ג וידא‪.‬‬
‫ויוציאוז וזי )דברים כו‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫וזלאך‪ ,‬טיר^‪ ,‬לטליוז‪ .‬חילוק מדריגות אלו‬
‫ראה‪ :‬רמב״ן ובחיי )שמות יב‪ ,‬יב(‪ ,‬ז״פ‪,‬‬
‫מהר״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬םי׳ קול יעקב‪ ,‬יעבץ‪ ,‬הגר״א‪.‬‬
‫בלקו״ת ד״ה להבין מ״ש בהנדה ם׳׳נ‪ :‬מלאך‪,‬‬
‫שרף‪ ,‬שליח — עשי'‪ ,‬יצירה‪ ,‬בריאה‪.‬‬
‫ורא !ו״ י טיריוז‪ .‬בםי׳ רס״ג יש כאן‬
‫הוספה ‪ :‬לא ט״ י הזבד‪ ,‬אליא בוי‪ .‬וצע״ק מזהר‬
‫)ח״א קיז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בדבורו ובטצוזו )כן הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬
‫אבודרהם‪ ,‬ז״פ‪ ,‬םי׳ שלייה‪ ,‬יעבץ( — וזלבזוז‬
‫ראי; סוף זטצוזוגז דא״ס שלפני הצמצום‬
‫)כתבי כ״ק אדמו״ר נ״ע(‪.‬‬
‫וגוברוזי )שמות יב‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫מלאך * ןהביתי כל בבור בארץ מצרלם אני ולא שרף״ ובכל־‬
‫אלהי מצךלם אעשהישפטים״״אני ולא השליח ״ אניייהוה• *אני‬
‫הוא ולא אחר‪:‬‬
‫‪ $‬ד חזנך‪ .‬זה הדבר ?מה ‪#‬נאמר הנה‪.‬יד יהוה הויה במקנך‬
‫יאשר בשדהבסוסים ביחמרים בנמלים' בברך ובצאןידבר‬
‫}בד מאד‪ :‬ובזה! ?טויה זו החרב במה שנאמר {חןב‪ 1‬עלופה‬
‫בידו ?טולה‪.‬על לתעזללם* ובמךאינדל זה גלויישבינה במה שנאמר‬
‫או הנ‪$‬ה אלהים לבא לקחת *לו נוי ?ןפןךב"נוי במסת באתת‬
‫ובמופתים ובמלחמה ובלד חזקה ובזרע נט;יה ובמוראים נידולים‬
‫?כל אשר ע^ה לכם יהוה אל?י‪$‬ם' י^‪-‬ללם לעיניך‪ :‬ובאתות‬
‫זה המטה ?מה ‪#‬נאמר וארדהמטה הזה תקח בלדך אי׳טר‬
‫תןגשיה־בואת־ה^‪ :‬ובמופתים זה הדם במה שנאמר לנתרצי‬
‫מפתים ביישמים ובארץ‬
‫‪1‬‬
‫ז‬
‫‪I vat‬‬
‫* ‪v T‬י‬
‫‪»:‬‬
‫ג א מ י ר ה ד ם וזוש ו ה פ ר ו ת עשן •שפוך נ׳ שפיטת ואץ ציגמצ באצנע צשפין נ״א נכים עגמו רשפו!‬
‫‪1‬מיו נצי שטי )ייטון שהכוס הוא ©ד המלטה ושופך ‪0‬ה״ן שנתוני שיד האף ו מ פ ס פ נ ה פי• נ ח ?נינם‬
‫ל מ ן כצי שניר ‪ 0‬ל הקציפה !ונקראה ארור( ‪:‬‬
‫זטברהי בארה״צ אוי ורא בוי זרא אזזר‪.‬‬
‫כזוטו״ו או הומו! )דברים ר‪ ,‬לד( —‬
‫ב־מב״ם אינו וכ; בשבה״ל כתב שרבו לא הרי שהי׳ מורא נרול‪ .‬ותיבות זה גילזי טיביזה‬
‫אמרו אבל נמצא הוא‪ ,‬לנירםתנו‪ ,‬בספרי וכן‬
‫הם מאמר המוסגר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וסרה תמיהת‬
‫בסי׳ האריז״ל‪ ,‬ז״פ‪ ,‬מה־״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬שלייה‪ ,‬המפרשים‪.‬‬
‫יעבץ‪.‬‬
‫\אה ההגיה )שמות ד‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫ובווו^היגז זה הרה‪ .‬מכה הראשוגה‬
‫אוי ולא הלאך — הובא ונתבאר בזהר‬
‫מעשר המכות‪ ,‬שמונה אותם בסמוך — כ״ס‬
‫)ח״א ק־ז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוי הוא ולא אהר — )כ״ה בכי הנ״ל‪ ,‬רוב המפרשים‪ .‬אבל הכלבו מפרש‪ :‬לא‬
‫יבד מספרי שאינו שם( — מה בא למעט עור‪ ,‬מכת היאור קאמר‪ ,‬אלא מאשר היו המים‬
‫לדם ביבשת כאשר עשה האותות לעיני העש‪,‬‬
‫ראה ‪ :‬מהר״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬יעבץ‪ ,‬לקו״ת שם‪.‬‬
‫זה הרבר בוי זו ההרב רו׳ וה הרה‪ .‬הקשו שע״י אותו האות האמינו כו כל ישראל‪— .‬‬
‫המפרשים למה ייחד ופרט ג׳ מכות אלו ובסדר ובתפלה למשה פ י ' ‪ :‬הוא הדם שהי׳ ייצא‬
‫זה דוקא — ולפענ״ד י״ל דמבא־ הגדולות מנופם )של המצריים( במותם‪ — .‬ולשני פי׳‬
‫אלו צ״ע‪ ,‬דא״כ הי׳ לו‪ ,‬לבעל ההגדה‪ ,‬לפרש‬
‫אשר עשה ‪ :‬הרנ את ממונם )מקניהם(‪ .‬גדולה‬
‫מזו — הרנ את בכוריהם )חרב(‪ .‬ועוד נדולה כוונתו‪.‬‬
‫וזהה׳ הזביתיה — טטי\ )יואל נ‪ .‬נ(‪.‬‬
‫מזו — נם באלקיהם עשה שפטים‪ ,‬שלקה‬
‫באהירה רם — ארור(‪ .‬באהירת טטיר‬
‫היאור שהיו עובדים לו כמרז״ל )שמייד‬
‫— ‪ . r v o v‬לשון המ״ח ״ בשנויים קל־ם‪.‬‬
‫פ״ט‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫אלא שמה שאינו שייך לעש•׳ — הקיף‬
‫הוה יר )שמות ט‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫בחצע״נ‪.‬‬
‫כוזטי״ו והרבו )דה״א כא‪ ,‬טז( — הרי‬
‫והוטס ״שבה״ )בה״א ולא באלף(‪.‬‬
‫מצ‪:‬נו לשון נטוי׳ במכת חרב )שכה״ל‪ .‬ז״פ(‪,‬‬
‫והיא החרב שהרג בה את הבכורות )ז״פ‪.‬‬
‫ואיו לינוול באצבט לטיביוך נ״א בבוס‬
‫שמחה״ר(‪.‬‬
‫טצהו )פע״~ שחהט״צ פ״ו‪ .‬מ״ח‪ .‬םי׳‬
‫האדיז״ל‪ .‬של״ה‪ .‬ש״פ(‪.‬‬
‫ובהורא גרול — )לשו! מראה‪ .‬וכ! תייא‬
‫זיבוו\‪ .‬ארמו״ר בםירירו אי; דרכו לבאר‬
‫ות״י ובחזונא רבא( — זה גרזי טובעה —‬
‫בלילה בעת מכת בכורות וגאולת ישראל מה שיכוון‪ ,‬ומה שביאר כא;‪ ,‬נ״ל שהוכרח‬
‫בזה‪ ,‬מפני שאדז״ל )ברכות נא‪ .‬ב( אין‬
‫)שבה״ל אבודרהם(‪.‬‬
‫הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪aooooooacoo‬‬
‫ךם ואש )תסרות עשן‪:‬‬
‫ד‪$‬ר אחר ביד חזכןח ‪#‬ר‪1‬לם * ובזרוע נשיה ‪$‬תלס * ובמיךא‬
‫;דול קהלם "ובאחות ‪#‬תלם *'ולמפתים עיןלם‪:‬‬
‫‪ £‬ל ו ‪$‬שר מבות עזהביא ה‪3‬ןדוע ברוך הוא'‪.‬על המכריס‬
‫במצרים • ואלו הן‪:‬‬
‫‪- : • :‬ו•‬
‫‪:‬‬
‫‪I‬‬
‫גאד‪.‬ירת עשר מנות ׳שפי־ ‪: *.zx‬ניכית מהכיס עצמי ננ״ל)‪1‬יכ‪11‬ן נ‪:‬שינה גס נ; נ;״צ(ומה שנשאר בכוכ‬
‫)געשה ניד ״ן המשמח( לכך צא ישפוך אלא יוסיף ״ ן ‪:‬‬
‫ךם • ןי‪5‬ךרע י ינים י‪,‬ערוב״ ר?ר י ‪#‬חין ״ ?רד‬
‫י ארןה י חשך ״ מבתי בכורות‪:‬‬
‫רבי יהודה היה נותן בהם פמנים ‪:‬‬
‫ךדך״עדשי^אחיב‪:‬‬
‫ר^י יופי הגלילי אוידר מנין אתה אומר שלקוהמץףם ?מצדים‬
‫עשר מבות ועל ה;ם' לקויחמ^ים מבות * במ?ירלם מה הוא‬
‫אומר ויאמרו החךטמיש אל־פל־עהאצבעאלהיפ היא * ?על הים‬
‫מברכי; עי כוס שיל פורעניות יבב׳ פסה‬
‫מעובי; )הובא בח״י ם׳ תע״ג םקל״ז( כתב‬
‫ריש שופכי; היין הנשאר ושוטפין הכום‬
‫משום שנזכר שם המכות‪ .‬וראה בר׳יימ הובא‬
‫בשו״ע רבינו )תע״נ ם״נ( אשר םז׳ קשפיכות‬
‫הם בנגד חרבו של הקב״ה מלאך הממונה‬
‫על הנקמה )יעו״; בזה מעבר יבק מ״נ פייט(‪.‬‬
‫ולהוציא מכל הנ״ל צריך לכוון שהפורעניות‬
‫האף והזעם הוא על היי; ששופך לתוך כלי‬
‫השבור‪ ,‬ומה שנשאר בתוך הכום הוא יין‬
‫המשמח )יעויין שעה״כ(‪.‬‬
‫וווי וכיד כוי גו״ י כה הגיגה‪ .‬הפירוש‪•.‬‬
‫ושופך‪ ,‬ע״י כח הבינה‪ ,‬מהיי; שבתוכו‬
‫)שיחות כי׳ק מו״ח אדמו״ר(‪.‬‬
‫ההטיווה לבך^ )גם תיבת לכך מוקפת(‬
‫— כ״ה בכמה דפוסים‪ .‬ולפענ״ד כצ״ל‪.‬‬
‫וצע׳יג מפני מה לא כתב שצריך להטיף‬
‫באמידת דצ״ך ער״ גט באה״ב‪ ,‬וכמ״ש בשו״ע‬
‫)תעג ם״נ( וסי' של״ה וכן הוא המנהג‪ .‬ואי;‬
‫לומר דנכלי במ״ש באווירה עטור הכוה —‬
‫יטהר׳ מסיים טעיר ועציכוה‪ ,‬וא״ת כנ״ל‪ ,‬היי‬
‫לו לוס־ יג טיפינות )ובמ״ח אי; התיבות‬
‫עטור טוביכות וי״ל כנ״ל(‪.‬‬
‫ר״א ביר ‪ - -‬סתם מורה י כ ה ״ פ ‪ :‬מכה‬
‫אחת‪ .‬כשהוסיף — הוקה ‪ -‬ה״ז — טיוזיגז‪.‬‬
‫ובאותות ‪ - -‬לשו; רביב‪ .‬ה״ז ‪ --‬עיהיגז‪.‬‬
‫ר ״ י ה ״ יוה\ בהה גגוזויגו‪ .‬לדעת סדר‬
‫ה‪0‬כית‪ .‬כי בתהלים )עח‪ ,‬קר( יא נכונו בסדר‬
‫זה‪ .‬ותאמר אי; מוקדם ומאוחר בתו־ה‪ ,‬על‬
‫כן בא להודיענו סררם )שבה״ל ואבוררהם‪.‬‬
‫ועיי״ש עור טעמים‪ .‬וראה מנחות — צו‪ ,‬א—‬
‫ר״י אומר שלא תטעה כוי(‪.‬‬
‫ו־גו״ך טר״ט גאוז״ב‪ .‬באמי־ת תיבות‬
‫אלו ישפוך נ' שפיכות‪ ,‬ורק אח״כ מוסיף יין‬
‫בכוס‪.‬‬
‫בסי׳ קור יעקב העתיק מכתהאריז״ל‬
‫סוד תיבות אלו‪ .‬ראה בתוי״ט אבות )פייה‬
‫מ״ר( וסי׳ יעבץ פי׳ התיבות עייר הדרוש‪.‬‬
‫ניקוד תיבות אלו שוה בבל הנוסחאות‬
‫שראיתי‪ .‬ועדיין לא מצאת• טעם לניקור זה‬
‫דוקא‪.‬‬
‫ו ״ י הגלילי‪ ,‬ר־ אליעור‪ ,‬ו׳ ע«יבא‬
‫)מכילתא בשלח יד‪ ,‬לא(‪ .‬בהנדת הרמב״ס‬
‫ליתא‪ .‬אבל ישנם בסי׳ דע״כ‪ ,‬רס״ג‪ ,‬מחייו‪,‬‬
‫ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״ל וכוי‪.‬‬
‫ר׳ אברהם בנו של הרמב״ם כותב‬
‫)הועתק בם׳ מעשה רוקח( אשר הרמב״ם‬
‫לא הביא הנ״ל בנוסח ההגדה לפי שהוא‬
‫בלתי מפורסם בכל המרינות ולא הכרחי‪,‬‬
‫אבל ״אמירת זה מנהגנו ומנהג קדמונינו‬
‫אבא מארי ז״ל והקורמין לו וחכמי המערב"‪.‬‬
‫ח ח ר ־ הגדה של פ פ ח‬
‫‪ju‬‬
‫‪ -‬עם לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬
‫‪r.ooooooooo‬‬
‫מה הוא אומר ויךא ישראל את־היד מ ח ל ה איכר;ןשיה ןד״וה‬
‫במצרים וייראו הזגש אודלהוה ונאמינויביהוה'ובמשה עבדו‪:‬‬
‫במה לקו באציע עשר מבות ״ אמור מעתה ןמ^דלסלל^נשר‬
‫מנות* ועל ודם לקי המשים מבות‪:‬‬
‫ךגיי אליעזר אומר מנין שיל־מבה ומכה ^הביא‬
‫הקדו‪ £‬ברוך הואעל' היצרים ‪$‬מי<רןם חלרט־ג‬
‫‪ #‬ל ארבע מכות שנאמר ישלח בם ךדוןיאפו‪.‬עברה‬
‫וזעם וצרה משלחת מלאי‪/‬רעים‪ :‬עברה אחת• מעם‬
‫‪$‬תים וצרה שלש• משלחת מלאכי רעיםארבע״‬
‫אמור ‪£‬ער!ה גימצךלם לקוי אךבעיס מכות י ועל הים‬
‫לקו ‪$‬אתלם מכות‪:‬‬
‫ך^י עקיבא אומר סנלן שבל־מיה ומיה שהביא‬
‫הקדוש ברוך הוא על המצרים ?מצחם הלתה‬
‫שלחמעז מכות* ‪ $ #‬מ ר ישלח בם סירק אפועג־נךה‬
‫)זעם וצרה מ‪#‬לחת מלאכי רעים י זחרון אפו ארזת י‬
‫ןג'גרה שתלם•' וזן‪3‬ם קזל^י וצרה ארבע ״ מ‪#‬לחת‬
‫מ^א‪5‬י רעים חמ ״ אמור מעתה גימצרלם לקו‬
‫קמ‪#‬יס מכות •ועל ת ם ל ק ו ס מ י ם ו^אתלם מכות‪:‬‬
‫;‪1‬‬
‫ז‬
‫ו־ הכות‪ ,‬ר• הכוה‪ ,‬ר״ ו וזכווז‪ .‬אבל‬
‫בוים היו מעשרה המינים הדם אש־ ׳־די‬
‫במצרים‪ ,‬ונחלקו למינים רבים על הים )פיה״מ‬
‫אבות פ״ה מייד(‪ .‬וא״כ אינו חולק על מ״׳צ‬
‫באדר״נ פל״ג )ולנוםחא אחת ב״ה נם במשנה‬
‫אבות פייה( דטטור מכות הביא על המצרים‬
‫) " (•‬
‫׳‬
‫בם׳ תפלה למשה מפרט‬
‫ר׳ ור״ן מ כ י •‬
‫ויאוודו התדנווהינז )שמות ח‪ ,‬טי(• אוי‬
‫שנאמר במכת כנים‪ ,‬אבי‪ ,‬פשוטו של מהיא‬
‫הוא‪ ,‬שמזה נוכחו החרטומים‪ ,‬אשר כל ההבות‬
‫אצבע אלקים היא )ז״ם(‪.‬‬
‫ב י ם‬
‫ז‬
‫פ‬
‫ה ח מ ש י ם‬
‫ת‬
‫מ כ ו ת‬
‫וידא יטידאל )שטות יד‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫״ט\כל הבה״ בוי היווה עול ד׳ נוכווז בוי‬
‫ה׳ וזכות‪ .‬וי״ל דאין ריה״נ חולה עליהם‪ ,‬נטו‬
‫שאין ר׳׳א ור״ע חולקים עליו‪ .‬ומצינו לשון ר׳‬
‫פלוני אומר אף שאין מחלוקת בדבר וכט״׳‪8‬ו‬
‫בתיו״ט )בכורים פ״נ מ״ו( ועוד‪.‬‬
‫טל הוזצבימ ״בוזצדיוז״‪ .‬לכאורה תיבת‬
‫בהצרימ אינה בדוקא‪ ,‬שהרי נם מכה שעל הים‬
‫היתה של ד )או ה׳( מכות‪ ,‬וכמו שמסיים‪.‬‬
‫ואולי נכתבה מפני שהכתוב שעליו נשען מדבר‬
‫במכות שבמצרים‪ .‬ודוחק‪.‬‬
‫יוטלה בוז )תחלים עח‪ ,‬מט(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪iMoooooooooo‬‬
‫מ י ז סמלות טובות למר^ס עלינו‪:‬‬
‫אלו הוןניאנו ממ^רלם ולא עשה בהםישפטים י‬
‫אלו‪,‬עשה ?הם ש^טים ולא ‪ ^ £‬ב א ל ‪ 1‬ד ד &‬
‫אלו עש'ה ב א ל ה ‪ » 7‬ם ולא הרג את־־בט־ריהם‬
‫אלו הרג את־‪3‬ב‪1‬ריהםןלאנתןלנואת־^נם‬
‫אלו ןתן לנו את־־ממונם ולא כךע לנו ארדהים‬
‫אלי‪,‬קרע לנו את־ודם ולא הסירנו בת‪1‬כ‪ 1‬בחרבה‬
‫ז‬
‫ז‬
‫כווה ווטלות כו־ טל אתת כגוה‪ .‬ברמב״ם‬
‫ליתא אבל ישנם בכהנ״ל בפיםקא דית״ג‪ ,‬ולא‬
‫מצאתים‪ ,‬לע״ע‪ ,‬בשום מדרש אבל כז״פ‬
‫משמע דזהו סיום מאמר רע״ק אומר!‬
‫אלו בוי׳ ייוג‪ .‬אין מפםיקין באמירת‬
‫הארבעה עשר דינו‪.‬‬
‫במ״ח כתב ‪ :‬ר״גג מספרו יסוד וחמשה‬
‫עשר דיינו כו׳ )וער״ז הוא בסי׳ הרש״ר(‪.‬‬
‫— כנראה‪ ,‬מפני שהיו״ד דנושה‪ ,‬לכן חשובה‬
‫לשנים‪ .‬והנה לפי נוםחא שלנו אינם אלא יד‬
‫וי״ל—בדוחק—שהכתה על המעלות—שבהם‬
‫דינו‪ .‬שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הנירםא‬
‫היא ‪ :‬אלו הכניסנו לא״י ולא בנה לנו את‬
‫בית המקדש )היינו שילה ונוב ונבעו!( דינו‪.‬‬
‫אלו בנה לנו את ביהמ״ק ולא בנה לנו את‬
‫בית הבחירה )ביהמ״ק שבירושלים( דינו‪.‬‬
‫וכ׳׳ה נם בדפוס ראשו! של ההנדה לפסח‬
‫מתוך מחזור שונצינו — ה׳ רמ״ו‪ — .‬וא״כ‬
‫— לפי נוסח זה — הם טי דיני‪ .‬ובשים לב‬
‫אשר בעהמ״ם משנת חסידים חי באיטליא‬
‫— מקום בעהמ״ס שכלי הלקט ודפוס‬
‫שונצינו — קרוב לודאי‪ ,‬אשר נם הוא אחז‬
‫בנוםחא שלהם ולכן כותב אשר טו דינו הם‪.‬‬
‫אבל בסי׳ הרש״ר צ״ע‪.‬‬
‫אילו עטוה באלקיהנז ולא הרג את בכגריהם‪.‬‬
‫סדר‬
‫לכאורה צ״ע שאין זח ע״פ‬
‫המאורעות‪ ,‬וכמש״נ והכיתי כל ככור נו׳‬
‫ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים )שמות‬
‫יב‪ ,‬יב( וה׳ הכה כל בכור נו׳ וכל בכור‬
‫בהמה )שם יב‪ ,‬כט‪ .‬ובמכילתא ותנחוטא‬
‫דבוזטה לקתה — שהיתה ע״ז שלהם(‪.‬‬
‫וכ! לאח״ז‪ :‬הרנ א ת בכוריהם‪ ,‬נתן‬
‫לנו א ת ממונם‪ ,‬קרע לנו א ת הים — ג״כ אינו‬
‫על הסדר‪.‬‬
‫וכו האכילנו א ת המן — באלוש —‬
‫נתן לנו א ת השבת — במרה שלפניי‪.‬‬
‫וי״ל אשר כתובים הנ״ל פירושם‪:‬‬
‫והכיתי כל בכור וזה מסבב אשר ובכל אלקי‬
‫מצרים אעשה שפטים‪ .‬וער״ז בכתוב השני‪.‬‬
‫אבל זמן עשית השפטים והריגת בכור בהמה‬
‫הי׳ סודם להריגת בכוריהם‪ — .‬וכן מובן‬
‫גם מהמכילתא )שמות יב‪ ,‬כ ט ( ‪ :‬וכל בכור‬
‫בהמה שלא יאמרו יראתנו הביאה עלינו‬
‫א ת הפורענות‪ .‬וכ״מ נם ממרז״ל )סוכה‬
‫כט‪ .‬א ( ‪ :‬המה לוקה םימן רע לעכו״ם כוי‬
‫ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין‬
‫אלקי׳ לוקה עמה שנאמר ובכל אלקי מצרים‬
‫אעשה שפטים )עיי״ש בחדא״נ(‪ .‬וכ״ה‬
‫בפירוש בזהר )ח״ב יח‪ ,‬א ושם‪ — .‬בשטות‬
‫רבה פכ״א‪ ,‬ה מדובר ע״ד עיר האומה(‪.‬‬
‫וכן בנתינת הממון — הכוונה למה‬
‫ששאלו טטצרים כלי כ ס ף וכלי זהב וכו׳‬
‫והוחלט זה לרשות בנ״י כשנודע שאין הם‬
‫חוזרים למצרים‪.‬‬
‫ובמן ושבת — י״ל שהוא לרעת האומר‬
‫באלוש ניתנה ש ב ת )ירושלמי ביצה ם״ב‪,‬‬
‫ה״א‪ ,‬רבדים רבה רם״נ‪ .‬וראה מכילתא‬
‫לשמות טו‪ ,‬כה(‪ .‬או ע״ם המפרשים )ריב״א‬
‫לשמות טז‪ ,‬א( דאף שניתנה במרה שכה‬
‫משה להזהירם ער שבאו לאלוש‪.‬‬
‫ולא ‪3‬רט לוו את וייס‪ .‬ואז יא הי׳‬
‫הקב״ה מצוום לשוב ולחנות על הים ולחכות‬
‫לפרעה‪ ,‬ולא הי׳ מחזק לב פרעה לרדוף‬
‫אחריהם‪ ,‬כי ב׳׳ז נעשה בשביל נם דקרי״ם‪,‬‬
‫וכמש״נ בתחית פרשת בש־לח )וסרו קושיות‬
‫המפרשים( ‪ - -‬ריגג‪.‬‬
‫ולא הטבירוו בתוכו ״בהרבה״ — אלא‬
‫במעט מים או טיט דינו )ז״פ‪ ,‬אבודרהם‬
‫מהר״ל(‪ .‬וצ״ע דהי׳ צ״ל ביבמות — במקום‬
‫בהרבה ‪ :‬א( כלשון הכתוב‪ .‬ב( יבשה מורה‬
‫שיבשה‬
‫לנמרי‪,‬‬
‫משא ״כ‬
‫חרבה‪,‬‬
‫וכמש״נ‬
‫)בראשית ח‪ ,‬ינ—יד( בראשון נו׳ חרבו פני‬
‫האדמה ובחדש השני בכז׳ יום לחדש יבשה‬
‫הארץ‪.‬‬
‫הגדה של פפה — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫דינו‪:‬‬
‫אלו העבירנו}תוכו־ בחרבה ולא ‪#‬קע צרינו בוזובו‬
‫אלו ‪#‬קע צרינו בתוכוולאספלןצר^נובמד^ראךבעים^ה דינו;‬
‫‪v‬‬
‫דינו‪:‬‬
‫אלו האכילנו את־ה^ןולא ןתן לנו את־ה&בת‬
‫דינו‪:‬‬
‫אלו ןתן לגו את־השבתיולא כך?נו לפני הר־סיגי‬
‫דין ו ‪:‬‬
‫אלו כן־בנו לפני הר־סיני‪.‬ולא נתן לנו את־התוךה‬
‫ייני‪:‬‬
‫אלו נתן לנו את־התורה זלא ‪ . W W‬י מ ח י ל‬
‫^ ע ‪ \ :‬ת ^ ד ו ד ה ד‪£‬ו‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫על‪-‬אחת כמה וכמה טובהכפו?ה ומבפלת למקום עלינ^‬
‫להוציאנו ממצרלם ״ חג^ה מזס ‪$#‬טיבד ו ע^ה באלהיהס״‬
‫ןהרג את־בכוליהם * וןתן״לנו את־ממוגם״ וכךע לנו את־הי‪• 0‬‬
‫י כ י ר נ ו י}תוכו ןדדבה• ןעזפןלצרינו בתוכו ״ונפקצר^נו‬
‫במךבר ארבעים ‪#‬נה ״ והאכילנו את־המן • ונתן לנו את־ה^בת ״‬
‫מךי^נו לפןי הר־סיני״יזנתן לנו את־סתוךה• *וח?‪4‬יסנו לארץ‬
‫יקזראל•'ובנה לנו אתעית־סבחירה ל ל פ ר מ ל ^ ו נ ו ת ע ו ‪:‬‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ח י ן ‪1?3‬ליאל החה אומר כל־ישלא אמר שלשה ך^רים‬
‫א'לו‪3‬פסחלא;צא {ךייחו^תו׳ ןאלו ך‪.‬ן‪':‬פסח ״‬
‫מ^ה״יו^רור ״‬
‫‪ r©£‬שהיו אבותינו אוכלים בזמן ‪#‬בית־המקך‪ #‬נ־^םמל־עזום‬
‫מה * 'על־‪5‬ום ‪#‬פסח המקום על־בתי אבותינו במצרים •‬
‫‪- T V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I T -‬‬
‫ולא ספק צרכוז רהדבר — והיען‬
‫״‬
‫קונים צרכנו מתגרי אומות ה ע ו ל‬
‫( — י‬
‫)‬
‫ ״ל י‬‫ם׳‬
‫מ‬
‫ז‬
‫ע ה ׳‬
‫ו מ א‬
‫ך‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ן ע‬
‫ו ג‬
‫אלו ?רבוז לפגי הר סיגי — שעל זה‬
‫נאמר‪ :‬ה! הראנו ד׳ אלקינו את כבודו ואת‬
‫גרלו )דברים ה‪ ,‬כא(‪ .‬ובנוסח מוסף ר״ה ‪:‬‬
‫אתה ננלית בענן כבודך על הר סיני — ולא‬
‫וה\ כז׳ ריגז‪.‬‬
‫ע י ד‬
‫ש י מ ע י ם‬
‫א‬
‫ת‬
‫ו ה מ צ י ה‬
‫ג‬
‫'"‬
‫״‬
‫ה י ז י י ה‬
‫־‬
‫ל ‪:‬‬
‫נ‬
‫‪w‬‬
‫‪m‬‬
‫ה י ב י י ת‬
‫™‬
‫א ח‬
‫~‬
‫ו י ‪ 1‬י‬
‫•‬
‫‪r‬‬
‫״‬
‫י ‪ 3‬ג י‬
‫כ‬
‫־‬
‫ה י י נ י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫" ~ י 'י‬
‫~ ™ "« י ״‬
‫יי‬
‫'‬
‫ה‬
‫י ח ו ת‬
‫ו ה ת‬
‫•״‬
‫* ״‬
‫א‬
‫ה‬
‫״(‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪• (T:‬‬
‫\־ב\ גמליאל — וואהר נפויו הללגי׳‬
‫)משנה פסחים קטז‪ ,‬א—ב‪ .‬ולהרמבי׳ם ג־רסא‬
‫אחרת שם ואכן נ״א לו גם בהגרה(‪.‬‬
‫רל טילא אוזר — שאא פירש• טעמן‬
‫)רשב״ם(‪.‬‬
‫לא יצא ירי הובהו — כראוי‪ ,‬אבל יצא‬
‫מן התורה )ר׳׳ן פסחים שם‪ .‬וכ״מ רעת הרי״ף‬
‫רשב״א אבודרהם ועוד — שכתבו שבדיבור‬
‫בעלמא יוצא מ״ע שא סיפור יצי״מ‪ .‬ראה‬
‫לעיל פיםקא וזצוה טליגז לסניר‪.(.‬‬
‫טוהיג ר ו ה י ו ז אזרריוז רה טואגו *גדליה‬
‫" ה ^ ממסדר‬
‫דיי בא ?ה‬
‫ההנרה )וכבי הקשה בשמחה״ר על הרשב״ץ‬
‫שכתב אחרת(‪.‬‬
‫‪,m^^SJ‬‬
‫ל ‪ inooanuui‬הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומגהגים‬
‫‪]:‬‬
‫‪wnoooooc‬‬
‫‪$‬נאמר ואמרתם זבח פסח הוא ליהוד‪ .‬אשר פסח_על־}תי בני‬
‫ישראל במצרים בנגפו' את״מצרים ואת־בתינו הציל ויקד‬
‫ד־^ם דקתחוו‪:‬‬
‫טפצ ההריסה נידו !יאמר‪:‬‬
‫ס^ה זו שאנו אוכלים על־עום מה * על־שום שלא הספיק ןצבץז‬
‫‪ #‬ל אבותינו להחמיץ ‪ 2‬י ‪ $ 0‬עליהם מלך מלכי־‬
‫המלאים הקדוש }רוך' הוא וגאלם * עזנאמר ויאפו״את־היצק‬
‫אשר הוציאו ממצרים ^גות מצות בי לא חמץ בי גרשו ס?וצרי‪.‬ם‬
‫ולא יכלו'להתמהמה וגם צדה לא עשו להם‪:‬‬
‫ן‬
‫‪:T‬‬
‫;‬
‫‪ :‬י‬
‫;‬
‫־ ‪ :‬״ו־‬
‫‪ :‬־‬
‫••ז‬
‫*‬
‫ז ו‬
‫טפצ ה מ ח ר נידו ויאמר ‪:‬‬
‫‪vnp‬״ זה ‪#‬אנו אובלים על־שום ב‪1‬־ר‪.‬על־‪#‬ום ^מךרו המצרים‬
‫את־חייאבותיגו }מצרמש* ‪ $ $‬מ ר וילכדו את־ח‪:‬יחם‬
‫? ? ג ב ך ה ^ ה ןחמר וב?מיס ימל?גבוחז ב&ךהאת‪$‬ל־‬
‫עבךתם אשר‪,‬עבדו" בהם י^ךך‪:‬‬
‫ן ־ י ״‬
‫‪1‬‬
‫גאהרהס ובה )שמות יב‪ ,‬כ‪.‬׳(‪.‬‬
‫ווניל הפרוסה בירו כוי וובול ההדור‬
‫בידו‪ ,‬בפסחים קטז‪ ,‬ב הל׳ להגבי'‪ ,‬אבל בסי'‬
‫רש״י ובמח״ו כתב ‪ :‬כשמניע למצה זו מרור‬
‫זה וזויה ידו עליהם )ואולי נ״א הי׳ להם‬
‫בש״ם(‪ .‬ומנהג בית הרב לאחוז המצות‪,‬‬
‫השני׳ והשלישית )ע״־ המפה שעליהם(‬
‫ולהויה ידיו עי המרור והבורר ‪ - -‬עד טל‬
‫טווה השני‪.‬‬
‫הצה ו\ בו‪ -‬טל טיומ גטלא הספיק בר‪.‬‬
‫במשנה )שם( הוא בקיצור‪ :‬טל טווס טיוגאלר‬
‫אבוהיוו וזהצריס‪ .‬ובעל ההגדה מפרש‬
‫ומבאר ‪ :‬עיי שום ש ל ו ועיי אופ\ הגאולה‪,‬‬
‫שהיתה במהירות כל כך ער שלא הספיק כו׳‬
‫איטר רק בזה יובן מה שגאולת אבותינו‬
‫מחייבת יאכול מצות‪.‬‬
‫וי״ל אשר ב׳ הדברים ‪ - -‬עצם הנאולה‬
‫ואופנה ‪ -‬אחר הם ע״פ מ״ש בספרים )סי׳‬
‫הרש״־ וקו״י באן‪ .‬צרור המור ‪ -•-‬הובא‬
‫בשי״׳ה פ־םקא עברים היינו ‪ -‬שמחה״ר‬
‫שם( שאם היו שוהים ישראל עוד ־נע במצרים‬
‫נ נ א‬
‫יא היו נגאלים לעולם —• ועפי״ז מוב! ג״כ‬
‫כיה שמרגיש במכילתא )שמות יב‪ ,‬מ א ( ‪:‬‬
‫שמכיון שהזמן הניע לא עכב! הכתוב כ\!\־\«‬
‫יוי\‪.‬‬
‫טל שונו טילא המפיס‪ .‬אף שגצטוו על‬
‫המצות קודם לזה )שמות יב( — הקב״ה‬
‫ציום לעשות המצה לזכרון הפלא שהוא עתיד‬
‫לעשות להם‪ .‬וכן נצטוו בפסח — ע״ש ופסח‬
‫ד׳ כנ״ל — קורם מעשה הנם )ו״פ‪ ,‬שכה״ל‬
‫אבודרהם‪ .‬לקו״ת םד״ה להכין מ״ש כהנדה(‪.‬‬
‫וולד הלכי הוזלכיס‪ .‬מלכים — שלמטה‬
‫בעוה״ז‪ .‬מלכי המלכים — שרים העליונים‬
‫שבצבא המרום כמ׳׳ש )דניאל י‪ ,‬יג( ושר‬
‫מלכות פרם‪ .‬והקב״ה נקרא מלך על מה״מ‬
‫)לקוי׳ ת שם(‪.‬‬
‫טגוה כוצווז כי לא וזווץ כי גורגטו וזוזצרינו‬
‫ולא יכלו להההההה‪ .‬שאלו יכלו להתמהמה‬
‫היו אופים חמ׳ז כי פסח מצרים לא נהנ אלא‬
‫לילה ויופ )ר״ן‪ ,‬שבה״ל‪ ,‬לקו״ת שם(‪.‬‬
‫ויאפו אה הבצק )שמות יב‪ ,‬לט(‪.‬‬
‫ויהדרו )שמות א‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫יי^ל־דור ודור דיכ אדם לראות את־ע?מו באלו מ א יצא‬
‫ממצרלם * ‪#‬נאמר והגדת ל?נןז ביום ההוא לאבד בעבור‬
‫ןה ^ ה ן ה ו ה לי ?צאתי מטצרלם‪ :‬לא את־אבותינו בלבד גאל‬
‫הפךו‪ #‬ברוןי היא ממצרים א ‪ $‬אף אותנו ןאל עמהם •י ‪#‬נאטד‬
‫למען דןןגיא אותנו ?תת לנו את^ןאךץ‬
‫ןא‪£1‬גו ו*ןךא‬
‫א‪#‬ר;‪#‬בעלאבותיגו‪:‬‬
‫ז‬
‫‪ r&> t* cw‬מניס ‪6‬י‪ 1‬ססש ואיימי גילו על סיים ביגח אשר נ‪6‬למ ‪:‬‬
‫^ ‪ $‬י ק ז ^חנו תגים להודות להלל לש?ח לפאר‬
‫לרומם ןמ־ד ל^רך לעלה ולקרס * למי‬
‫‪#‬עשה לאבותינו ולנו את־כל־הנסיםהאלי ״ הוציאה‬
‫מעבדות'לחרות י פויגון' לשמחה י ימאגל ליום טוב •‬
‫ומאפלה לאור גדול• ומשעבוד לגאלה •ונאמר‬
‫לפניו הללויה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫בכל דור ודור‪ — .‬ובכל ידור ודור —‬
‫בכל יום ויום ובאילו הוא יצא היגגז ממצרים‬
‫)תניא ר״פ מו‪ .‬עיי״ש(‪.‬‬
‫והגרה לבגך ביגגז ההוא וגרי גגטוה ר׳‬
‫״לי״ )שמות ינ‪ ,‬ח( — הרי שצ״ל לי אף ביגמ‬
‫ההוא‪ ,‬היינו נם כמה דורות אחרי יצי״מ‬
‫)מהרש״א פסחים שם(‪.‬‬
‫לא אגו אבותיוו‪ .‬הוספת מסדר ההנרה‪,‬‬
‫וכפל הדבר כדי לחזקו‪ .‬ובמשנה אינו‪.‬‬
‫גאוהגג הוציא )דברים ז‪ ,‬כנ(‪ .‬בפסחים‬
‫)קטז‪ ,‬ב(‪ :‬צריך שיאמר ואותנו הוציא גוי‪.‬‬
‫יכסה כוי ויגבי׳ בוי גאלוג‪) .‬טור‬
‫ושו״ע(‪ .‬וצ״ע דהי׳ לו לומר — כלשון הנמ״יי‬
‫— עד שיברך בפה״ג ושותה‪ .‬ואולי הטעם‬
‫מפני שלברכת בפה״נ אין צריך אלא אהיוה‬
‫הכום‪ ,‬ולא הגבהה‪.‬‬
‫יכסה אה הפה כוי‪ .‬בסי׳ תורה אור )רף‬
‫קפ״ח ע״ב( העתיק הנהת הצ״צ על זה‪:‬‬
‫ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל‪.‬‬
‫והטעם מבואר בטור בשם המדרש‪ — .‬מזה‬
‫מוכח אשר התיבות ואוהוג בג• גאלגו לא היו‬
‫בסידורו‪ .‬וכ! אינם בסי׳ קול יעקב‪ ,‬של״ה‪,‬‬
‫יעב־ז‪.‬‬
‫מנהג בית הרב )להרוה מ״ש בהגהות‬
‫אדמו״ר נ״ע שבסי׳ תורה אור ע׳ רלנ(‬
‫להגבי׳ הכום ואוחזו ער שמסיים גגאסר לפויג‬
‫הללו״ — הובא מנהג זה בהנמ״יי —‬
‫ומעמידו על השולח! וחוזר ומגבי׳ לכרכת‬
‫אשר נ א מ ו )וכ׳׳כ בערוך השולחן(‪.‬‬
‫ינסה אה הפה — שלא יראה בשתו —‬
‫\־גב־׳ אה ה כ ו ס ‪ -‬כ י אין אומרים שירה אלא‬
‫על היין )ראה לעיל פיםקא צריך להגבי־(‪.‬‬
‫לפיכך — טוהוציא אגהגג ונאלנו —‬
‫אווזוו וזייבימ להורוה כוי — ט׳ שבחים‬
‫)כ״ה לנירסתנו במשנה שבבבלי‪ .‬מח״ו‪.‬‬
‫מהר״ל‪ .‬מט״מ בשם הרוקח‪ .‬תויו״ט פסחים‬
‫שם‪ ,‬סי׳ הרש״ר( — לפניו הללו״ — שבח‬
‫עשירי‪ ,‬כננד עשר לשונות של שבח שאמר‬
‫דוד בתהלים ונרול בכולם הללוי׳ שכולל שם‬
‫ושכח כבת אחת )פסחים קיז‪ ,‬א‪ .‬מח״ו(‪.‬‬
‫גגאהר רפגיג הלרגי׳ )כ״ה במשנה‪.‬‬
‫רי״ף‪ .‬רמב״ם‪ .‬שבה׳׳ל‪ .‬אבוררהם — דעת‬
‫עצמו‪ .‬מהר״ל‪ .‬םי׳ יעבץ(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫א ךז^לרה ו הללו‪.‬ע?ךי חץד• הללו את־‪#‬ם יתה‪:‬‬
‫ב יהי שם יתזז מברך מעתה ועד־עולם‪:‬‬
‫נ ממזרח־שסע‪/1‬ע^מב^ו יןיזזלל שם יתה‪ :‬ד ךם על־‬
‫^ל־גולם ו ן ת ת ע ל ־ ה ^ ם ?בודו‪ :‬ה מי כיתה אלהינו‬
‫המגבית'‪6‬צבת‪ :‬י המ^פילי לראות ‪3‬שמ‪:‬ם ובארץ‪:‬‬
‫ז מקימי מעפר ךל מאישפת‪,‬ירים א^יון‪ :‬ח להושיבי‬
‫עם־נךיבים עם נתבי עמו‪ :‬מ מושיבי ו עכןךת הבלת‬
‫אם־־הכנים שמחה הללויה‪:‬‬
‫* ‪1‬יצאת‪.‬ישךאל" ממצרלםיבית‪.‬יעלןב מעם לעז ז‬
‫ב ת ת ה ןהוךהילקךשו^ךאל ממשלותיו‪:‬‬
‫ג ת ם ראה וינ‪ 6‬תרדן‪.‬יסיב לאתרי‪ :‬ד ההדים רקת‬
‫ןאילים גבעות כבנךצאן‪ :‬י׳ מה־לך ת ם כי תנוס תךדן‬
‫תסב לאחור‪ :‬י דזדדים תרקדו?אילים ג^עות כ^ני־‬
‫צאן‪ :‬ז מלפני אדון חולי ארץ מל‪$‬ני אלוה ‪.‬לעקב‪:‬‬
‫ח ההפכי הצור אגם־מלם חלמיע! למעלנו־מלם‪:‬‬
‫‪!.‬יחןל אתה‪:‬תה אלהינו מלך העוןם אשר ;אלנו•‬
‫הללו״ הללו ‪ - -‬לוזעיגו גויגו )תהלים‬
‫קיג—קיר(‪ — .‬יאמר הלל כשם שאמרו ישראל‬
‫כשיצאו ממצרים כמרז״ל — פסחים קיז‪ ,‬א‬
‫)מח״ו(‪ .‬עד היכן הוא אומר — בית הלל‬
‫אומרים ער חלמיש למעינו מים )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אי; מברכי; על הלל זה‪ .‬ר׳ צמח נאון‬
‫זצ׳׳ל פי׳ לפי שמפםיקין בו בסעודה ורה״ג‬
‫זצ״ל פי׳ שאינו אלא כקורא בתורה )או״ז‬
‫ח״א ר״ס מנ(‪.‬‬
‫ובלילה זה קורי; אותו אפילו מיושב‪,‬‬
‫אע״פ שמצות קריאת הלל מעומד‪ ,‬לפי שכל‬
‫מעשה לילה זה הוא דרך חירות )שו״ע‬
‫אדה״ז םתע״נ ם׳ מז—מח(‪.‬‬
‫הפרקים הללוי׳ ובצאת המדברים‬
‫ביצי״מ קרי״ם ומ״ת )פסחים קיח‪ ,‬א(‪,‬‬
‫לשעבר‪ ,‬מפםיקין בהם ותקנו אחריהם ברכת‬
‫הגאולה ואכילת המצה שכל זה זכר ליצי״מ‪.‬‬
‫והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיר לבוא‬
‫)פסחים שם( באים אחרי הסעודה‪ ,‬כי הם‬
‫עגיז בפ״ע )ז״פ(‪.‬‬
‫ברון בוי אגטר גאלנו )משגה פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב בדעת רע״ק וכנירםת הרי״ף הרא״ש‬
‫וכוי‪ .‬ראה בד״ס שם( — ברכה זו היא‬
‫במקום ברכת שעשר‪ .‬נסים )רשי׳י בס׳ האורה‪.‬‬
‫אבודרהם וראה לעיל פיםקא עוהח־יוו‪.(,‬‬
‫גאלוו — בנ״ל אשר אלו לא הוציא‬
‫הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו‬
‫משועבדים היינו‪ .‬וא״כ אנו וזרגי»וי‪0‬י הגאולה‪.‬‬
‫ולכן מקדים גאלגו לגאל אגו אבוהיגו שזה‬
‫אינו אלא מה שאבותינו ספרו לנו‪ .‬משא״כ‬
‫בפיםקא לפיכך אומר‪ :‬שעשה לאבגגזיגג —‬
‫ואח״כ — ולוג אגו הגהיגו — כי האבות ראו‬
‫וקרובים אל הנסים )חתם סופר(‪.‬‬
‫ה ג ו ה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪ 100800000‬לג‬
‫וגאל את־אבותעו ממהרים והגיענו הלןלה‬
‫מ ה לאכל־בו מ^ה ומרור• ‪ p‬ץזוה אלדזינו ואלהי‬
‫אבותינו ‪£‬יענו למאדים ולרגלים אחרים ה?אים‬
‫לקךא<‪.‬נו לקןלום קןמחים '?לןלן עירך ןקשיס‬
‫בעבודתך ונאכל ‪ o p‬מ; הןןחיס ומן הנןקחיס‬
‫»™* *׳׳?ןןכ^תםוסןסז^חים( א‪#‬ר'יגי_ע ד^ם _על קיר‬
‫מזבחך לרצון ונודה לך ‪#‬יר חך‪ #‬על גאלקנו ועל‬
‫‪$‬דות ננןקנו‪? :‬רוך אתה ןהוה ?אל רןזךאל‬
‫‪5‬‬
‫ויניד ושותה מסינה‪:‬‬
‫בחך ‪$‬י<ד‪ ,‬ןתה >&ל‪1‬ןינו מלןי סעולם בירא §רי‬
‫רחצה‬
‫םלציא‬
‫זאחי ק• נופל •לץ ומניו על מילת יליס ‪:‬‬
‫רקח המצות נסדר שהניחם הפריסה נץ שת• השלימות ויאחזם טלו וינין‪:‬‬
‫‪$‬חך אהד‪ .‬ןועה «ל‪3‬ןינו ^ןד העולם המוציא לחם ‪$‬ן ל‪,‬אדץ‪:‬‬
‫לווווודימ — ר״ה ויוהכ״פ — ולדגליס‬
‫— פסח שבועות וסוכות )שבה״ל‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫נו\ הובגזינז — חנינה )הבאה קודם‬
‫הפסח כדי שיהא נאכל על השובע‪ .‬פסחים‬
‫ע‪ ,‬א( ואח״כ — ווז\ ויפסוזיגז‪.‬‬
‫בוזוצא׳ טיבוז — )שאין החנינה באה‬
‫בערב פסח שחל להיות בשבת‪ .‬פסחים סט‪,‬‬
‫ב( נאכל שם — וז\ הפסוזיס ווז\ וזובוזיס —‬
‫הוזגיגגי טיוזבוא לוזוזרוזו )שו״ע אדה״ז תע״נ‬
‫םמ״ט(‪.‬‬
‫קיר וזגבוזך‪ .‬לשון הכתוב )ויקרא א‪,‬‬
‫טו(‪ .‬יצ״ע מה ששינה באן דוקא להביא ל׳‬
‫זה‪ .‬ובסי׳ יעבץ פי׳ ע״ר הסוד‪ .‬וראה זח׳׳א‬
‫)רכח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫טייר וזדטי — לשון זכר )מכילתא‪.‬‬
‫הובאה בתור״ה ונאמר פסחים קטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫וווגול וינוס בידו‪ .‬תיבות אלו הם טה״ד‬
‫)שעה״ כ(‪.‬‬
‫ווזברך מברכין על כל כוס וכוס מארבע‬
‫הכוסות כרכה ראשונה‪ — ,‬אבל אין מברכין‬
‫ברכה אחרונה כ״א אחרי האחרון )רב שרירא‬
‫ורב האי נאון(‪ .‬והטעם ‪ :‬כל אחר מארבע‬
‫הכוסות חשוכ מצוה ודרך חרות בפ״ע ואין‬
‫נפטר בברכת השני‪ .‬אבל לענין ברכה אחרונה‬
‫— אפילו היסח הרעת אי! מוקיק לברכה זו‬
‫שתהיי וזיר אחר האכילה ושתי‪ /‬ויכול‬
‫להמתין ער שיהא נמלך לאכול או לשתות‬
‫ויברך אחריהם ויפטור נם את זו )שו״ע‬
‫אדה״ו סו״ם תע״ר וש״נ(‪.‬‬
‫רחצה‬
‫רוזגיה‪ .‬ואוזד כך‪ .‬צ״ע מפני מה לפעמים‬
‫מוסיף התיבות ואוו״כ‪ ,‬ולפעמים לא‪.‬‬
‫מוציא מצה‬
‫מוציא ואח״כ מצה‪ ,‬כי תדיר ושאינו‬
‫תדיר תדיר סודם )ראה ברכות נ״א‪ ,‬ב(‬
‫ואורחא רמילתא לברוכי לסב׳יה דאםיק‬
‫לחמא מן ארעא והדר לכרובי על מצה‬
‫דטתעביד מינה מצות )סי׳ רע״נ(‪.‬‬
‫ואין מברכיו שהחיינו על מצות מצה‪,‬‬
‫כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול‬
‫בו םצה ומרור‪ .‬אי נמי כבר אמרו בקידוש‬
‫)אבודרהם‪ .‬ברב״י סתע״נ(‪ .‬וטעם השני‬
‫צע׳׳נ‪ ,‬רא״ב צריך הי׳ לכוון כשהחיינו דקדוש‬
‫נם על מצה‪ ,‬וע״ר שהחיינו דקריאת מגלה‬
‫שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה‪,‬‬
‫וכמש״כ השל״ה ומנ״א ר״ס חרצ״ב‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומגחגיפ‬
‫‪•vm‬‬
‫לא ינצע מ מ אצא ירח המצה השלישית ל מ מ ס מ י ח וינרך על הפרוסה עם העליונה מרם‬
‫‪ arse‬דללה » ‪ .‬ייכדין צשעור ג״נ אכיצת הכריכה שממצה השלישית וגס אניצת האפיקומן‬
‫יסמר נברכה זו‪:‬‬
‫ז‬
‫ב ת ך אתה והוד‪ ,‬ן^לדזינו &|ד ד‪,‬עולם >‪$‬ר ?!שני ?‪#) TO‬ני גל‬
‫»בילת סצה‪:‬‬
‫מהפכים לרוחניות )שיחות חה׳׳פ תש״ב(‪.‬‬
‫הצה‪ ,‬גם בזמה״ז דאורייתא )פסחים‬
‫)וראה זח״ב קפנ‪ ,‬ב‪ .‬זח״ב מא‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת צו‬
‫קך‪ ,‬א(‪ .‬ה; אנשים הן נשים )שם מג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יג‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫וחידש הכתוב בליל• פסח‪ ,‬אף שנם בשאר‬
‫יו״ט חייב לאכול פת‪ ,‬שאינו יוצא במצה‬
‫הפרומה בי\ טיוזי הוטליהוה‪ .‬כי‪ ,‬כסו‬
‫עשירה )ריין פ׳ הישן(‪ .‬ו־״א שחיוב פת בבל יו״מ‪ ,‬חייב לבצוע על לחם משנה )שו״ע‬
‫ביו״ט אינו אלא מדברי סופרים — )שו״ע‬
‫או״ח םתקכ״ט( וררז״ל שבפסח‪ ,‬גזומים‬
‫רבינו םתקב׳׳ט ם״ה‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ עליהן עוד מצה פרוסה משום לחם עוני‬
‫יו״ט פ״ו הט״ו‪ — .‬וצע״ס ממ״ש רבינו )רא״ש‪ .‬מרדכי‪ .‬שו״ע אדה״ז תע״ה ם״נ(‪.‬‬
‫בסי׳ רט״ב ם״א במוסגר‪ .‬ודעת ר״י‪ ,‬ברא״ש‬
‫ויאהומ בידו ויברך‪ ,‬כי כל דבר שמברך‬
‫ברכות שם סכ״נ‪ ,‬משמע שהוא מה״ת —‬
‫משום שמחה‪ .‬אבל עליו לאביו‪ .‬צריך יאחזו בימינו כשהוא‬
‫ראה שם במיו״ט‬
‫אין שמחה בליל יו״מ הראשון הה״ ה — מברך )שו״ע סי׳ רו ס״ר(‪ ,‬וכאן י׳׳א דבדכת‬
‫שאג״א סי׳ סח באריכות — וא״כ גם לדבריו המוציא היא על השלמה וברכת על אכילת‬
‫לא הוי אז אלא מר״ם‪ .‬מלבר ליל א׳ מצה על הפרוסה )רש״׳‪ ,‬דשב״ם‪ ,‬ר״י ורא״ש‬
‫דחה״ם( —• לבר ליל א' רחה״ם רילפינ! בפסחים קטז‪ ,‬א‪ .‬וכ; עיקר(‪ ,‬וי״א להיפך‬
‫ממצה רחה״פ‪) .‬ומ״ש בשו״ת רעק״א ם״א )סמ״נ‪ .‬דאב;‪ .‬תום׳ ושאר נאוני• כמ״ש‬
‫רק היל פסח‪ ,‬ושם בהשמטות כ׳ בפשיטות בהנמ״יי סוף הל׳ חו״מ(‪ ,‬ולצאת ידי שניהם‬
‫אוחז שתיהם בידו )שו׳׳ע רבנו םתע״ה ם״ה‪.‬‬
‫דאין פת שייך לשמחה — צע״ק( ואכמ״ל‪.‬‬
‫וראה בפמ׳׳ג מש״ז סק״ב(‪.‬‬
‫גוצה‪ .‬א מקובל׳ריקער ווארט‪:‬‬
‫ולא יבצע נזה\‪ .‬כדי שתהא ברכה על‬
‫מצה שמורה ווערט נערופען כשני שמות‬
‫השלימה‪.‬‬
‫עצמיים ופנימיים‪ :‬מיכלא דמהימנותא או‬
‫יגיה ההצה הגי להנ«גוגו הירו ויברך‬
‫מיכלא דאםוותא‪ ,‬עם ניט ‪ 8‬חיזוק אי! רעת‪.‬‬
‫)מהרי״ל(‪ .‬אף שמכוון יפטור בברכה זו נם‬
‫ראם איז דער פנימי נקודי עצמי ווארם‬
‫אכילת מצה הגי‪ ,‬וכמו שמסיים‪ .‬וי״ל — כרי‬
‫וואם מורנו הרב המניד ממעזריטש האט‬
‫יה־אות שבכ״ז עיקר שייכות ברכה זו היא‬
‫מקבל נעווען ממורו הקדוש מורנו הבעש״ט‬
‫ימצה א׳ ובי‪ ,‬ואפייו לדעת הלל וכנ״ל פיםקא‬
‫בשם מורו הבעל ח״י ומסרו להוד כ״ק‬
‫תלמידו המקבל פנימי רבנו הזק! ובא ביחוד בורך‪ .‬ויותר נ״ל שהוא כדי שלא יטעה ויבצע‬
‫נם ממצה הגי‪ ,‬וכמו שטצינו שמצניע‬
‫ובירור מרבי לרבי‪.‬‬
‫האפיקומן מפני מעם זה )ראה לעיל פיםקא‬
‫רבותינו‬
‫אבותינו‬
‫כ״ק‬
‫מהוד‬
‫כל אחד ואחד‬
‫חלק הגדול(‪.‬‬
‫הק׳ זי״ע בדורו חור מסר וביאר את ה״נקודה‬
‫ויבוט לביגוור ג״ ב אכילה הברירה‪ .‬ולכן‬
‫ווארט" האמור )שיחת י״א נים! תש״ט‪ ,‬בם׳‬
‫נזהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה )ר׳‬
‫המאמרים ה׳תש״ט(‪.‬‬
‫יחיאי אחי בעה״ט‪ .‬אבן הירחי(‪.‬‬
‫מ צ ה ‪ .‬א ד מ ו ״ ר הזק! א מ ר ‪ :‬מ י כ ל א‬
‫לפגוור כוי אכילה האפיקווזו — )של״ה(‬
‫רמהימנותא— לילה הראשון‪ .‬מיכלא דאםותא‬
‫ וחומדא יתירה הוא )שו״ע רבינו םתע״ה‬‫— לילה השני‪ .‬והסביר אדמו״ר האמצעי‬
‫סי׳ יח(‪ .‬ולב; בזה אי! מהרין בהפסק שיחה‬
‫החילוק‪ :‬כשהרפואה מביאה לאמונה‪ ,‬הרי ‪ - -‬מנהנ• בית הרב‪.‬‬
‫הי׳ חולה אלא שאח״כ נתרפא ומודה לה׳‬
‫״נול״ אכילה נוצה כוי הדור — ולא‬
‫על רפואתו; הרפואה הבאה ע״י האמונה‬
‫לאכול מצה כוי מרור )פרדס לרש״י‪ .‬רי״צ‬
‫—• היינו שמלכתחילה אינו בא לידי חולי‪.‬‬
‫גיאות בשם רע״נ‪ .‬רמב״ם וכוי( מפני שמוציא‬
‫והוסיף‪ :‬כן הוא בגשמיות וברוחניות‪ ,‬כי‬
‫גם אחרים השומעים )הה״מ הל׳ חו״מ פ״ח‬
‫בבנ״י הנשמיות אינה נפרדת מ! הרוחניות‪,‬‬
‫הי״ב‪ .‬וראה מגדול עוז פי״א מהלי ברכות‬
‫מהרוחניות נמשך בהנשמיות והנשמיות‬
‫חט" ו(‪.‬‬
‫הגדה של »סח — עש לקוטי מעטים ומנהגים‬
‫יאחר ע •בצע כדת מכל אלול משתיק ויאכלם גייזר ונהכרבס ‪:‬‬
‫‪ *TPB‬יאחד כך •קח נדת מחר רסנל נחחסת וי»ר החריםת ‪ v i m‬נדי שלא •יומל ‪DTP‬‬
‫המר רות יינרך ניכה וי‪:‬‬
‫‪$‬תןז ארגה לועה ולסיני‬
‫ן^ילת‬
‫‪ r p‬ד א נ צ ־ ו גל• מ י מ‬
‫‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫ימלט *‪0‬י ?!לאני ‪. m O W‬על‬
‫‪1‬‬
‫בורך יאח״ניקחמצההגייחורתממה גשיסירנייו ייסטצ גחריסת דנרכס ניחר ייאמר זה ‪:‬‬
‫ואה״ כ יבגוט כ ד ה ס כ ״ א — כיון‬
‫שאכילת מצה צ״ל בכזית‪ ,‬וי״א שזהו ממצה‬
‫האי וי״א שזהו ממצה הבי‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫זיאכלגז‪ .‬ואינו טובל במלח מפני חיבוב‬
‫מצוה שלא יהא תערובות טעם אחר כלל‬
‫)מהרי״ל‪ .‬שו״ע רבינו םתע״ה ם״י( — וכן‬
‫הוא מנהנ בית הרב )וצ״ע שהרי כתב השל״ה‬
‫שע״פ כתהאריז׳׳ל יטבול במלח‪ .‬ולהעיר‬
‫מלקו״ת ביאור לד״ה ולא תשבית ם״ח(‪.‬‬
‫דהיינו שיכניםם לפיו בב״א‪.‬‬
‫ביהד‪.‬‬
‫והטעם שלא יהא הםםק בין הברכה דאכילת‬
‫מצה לאכילת כזית השייך לה שהוא ממצה‬
‫האי או ממצה הב׳ כנ״ל )טושו״ע שם(‪.‬‬
‫מרור‬
‫וזכור‪ .‬בזמה״ז שאין פ ס ח אינו אלא‬
‫מדרבנן )פסחים קך‪ ,‬א(‪ .‬וגם נשים חייבות‬
‫בזה כשאר מצות שבלילה זה )שו״ע רבינו‬
‫ס ת ע ״ ב סכ״ה(‪.‬‬
‫ויסבול — ואחר כך — ויברך‪ .‬כרי‬
‫לתכוף הברכה לעשיית המצוה כנ״ל פיסקא‬
‫זיסבזל‪.‬‬
‫ויסבול בוזרוסוז‪ .‬וקודם הטבילה מרכך‬
‫ה ח ר ו ס ת ביין שבתוך כלי )שו״ע רבינו סתע״ג‬
‫סל״ב—ד(‪ .‬ואין משקע כל הכזית בחרוסת‪,‬‬
‫לפי שעתה אי! מצוי קפא )מין תולעת(‬
‫במרור כמו בימי הש״ם‪ ,‬ואין מטבילי!‬
‫בחרוסת אלא משום מצוה זכר לטיט )םר״ח‪.‬‬
‫שו״ע רבינו םתע״ה םי׳ יא( — ו<זרי\> שלא‬
‫לשקוע כולו‪ ,‬כרי שלא לבטל טעם המרירות‪,‬‬
‫כ! אפ״ל‪.‬‬
‫ויוטר ההרזסוז)עפמ״ש פסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ויברך‪ .‬צ״ע מפני מה לא העתיק מ״ש‬
‫בשו״ע שלו )תע״ה סי׳ יח( — וכן מנהננו‬
‫— שצריך לכיוון לפטור בברכה זו גם מרור‬
‫שבכוךך‪.‬‬
‫ברכה זו‪ .‬לכאורה יתור לשון הוא‪.‬‬
‫ואולי מרמז דרך אנב‪ ,‬שהי׳ מקום גם לברכה‬
‫^ ח ר ת והיא ברכת הוזצוזז על החרוסת‬
‫)ראה פיה״מ להרמב״ם פסחים פ״י מ״נ‪,‬‬
‫ולח״מ להל׳ חו״מ פ״ז הי״א(‪ ,‬אף שאיו‬
‫חייב עלי׳ ברה״ז‪ .‬והא דאין מברכיו על‬
‫מצותה הוא מפני שהיא טפלה לטרור ונפטרת‬
‫בברכתה )אבוררהם( — ועל כרחך כ ו נ ת ו‬
‫טוסגוזהה טפלה למצות מרור‪ .‬ויש לבאר‬
‫עפמ״ש מהר״ל‪ ,‬וז״ל‪ :‬חרוטת מצוה‪ ,‬מפני‬
‫שלא נזכר במרור ר? שםררו א ת חייהם‬
‫בעבורה ?שה‪ ,‬ויש מרירות לאדם בעבודה‬
‫?שה‪ ,‬אבל אינו מרירות גמור‪ .‬לכן עושי! זכר‬
‫לטיט ואין דבר יותר קשה מן מלאכת הטימ‬
‫שכן אמרז״ל שמ״ר )פ״א‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫ברוך אוזו! ב\׳ סר\ד‪ .‬ל׳ הכתוב גורוו־יגז‬
‫)ודאה פסחים לט‪ ,‬א(‪ .‬ובן‪.‬הוא בנוסח הברכה‬
‫אשר ברמב״ם )הל׳ חומ״צ ם״ח ה״ו‪• ,‬ה״ב‪.‬‬
‫וראה ג״ב ירושלמי פסחים ט‪ ,‬נ‪ .‬יויד‪ .‬יה‪.‬‬
‫— אבל בל׳ יחיד ב ר מ נ י ם שם ה״ד‪ ,‬ה*ח‪,‬‬
‫הי״ב‪ .‬ועיינ״כ השיניים בנוסח ההנדה שלו ‪:‬‬
‫הלילה הזה מרור כו׳ טרודים אלו שאגו‬
‫אוכלים‪ .‬וצ״ע(‪.‬‬
‫כורך‬
‫כורך )פסחים קטו‪,‬א(‪ .‬לדעת הלל הזקן‪:‬‬
‫בזמ! שיש פםח אינו יוצא אלא א״כ כורך פ ס ח‬
‫מצה ומרור ואוכל! ביחד‪ .‬בזמן שאי! פסח‬
‫אינו יוצא ידי ח ו ב ח מצה — שהוא מ! התורה‬
‫— אלא אם אוכלה ב‪3‬״»‪ .‬ואינו יוצא ידי‬
‫ח ו ב ת מרור — שתקנוהו חכמים ובו־ לוזןרפו‬
‫— א א ״ כ כורכו עם מצה ואוכלו ביחד )כסו‬
‫שעשה בזמן ביהמ״ק(‪ .‬נמצא יש עליו‪ ,‬בזמה״ז‪,‬‬
‫חיוב מצה טוני מדרבנן‪ ,‬לרעת הלל‪ .‬ולא נפסקה‬
‫הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי‬
‫שניהם‪) .‬שו״ע רבנו סתע״ה ם׳ טז—יח‬
‫ובאחרונים ובם' שבח פ ס ח האריכו(‪.‬‬
‫ויסבול כו׳ ובהסיבה‪ ,‬כיון שאנו עושין‬
‫זכר למקדש כהלל‪ ,‬והוא הי׳ טובל ומיסב‬
‫)שו״ע רבינו םתע״ה ס' יט—כ(‪.‬‬
‫ויסבול בהרזסוז — רק החזרת ולא‬
‫המצה‪ .‬והמרקדקי! בזהירות ממצה שרוי'‪ ,‬אין‬
‫טובלי! ורק נותני! מעט חרוסת יבשה על‬
‫החזרת ומנערי! אותה א ח ״ כ ממנה‪ .‬וכ״ה‬
‫מנהג בית הרב‪.‬‬
‫ויאהב זה‪ .‬לכאורה זה יתור לשו! הוא‪.‬‬
‫ואולי מרניש שיאמר דוקא בנוסחא זו‪ .‬היינו‬
‫הגדה של ‪9‬סח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪8‬‬
‫‪JOOOOOOOOOO‬‬
‫‪3‬‬
‫הלל ‪§# pap‬ית ל׳^ול* מה&^הד׳ ירו *יזגמייי^חד‬
‫ט‬
‫ןאיגלמשי ?‪$# to‬מר‪£‬ל&צותוסיורםי^להי‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫יאונצס ניהל ] ו נ ה ס י נ ה ‪ .‬סיש׳׳ע סימן תע״ה‪ .‬הגהה‬
‫שלחן ןןןףך‬
‫מסל׳ר אלמו׳׳י נעל צ״צ‬
‫‪r‬׳‪: [V‬‬
‫‪,‬‬
‫ואחר כך אוכל •ושותה נדי צרט ו־טל צבתות •ין נ ; ט ס נ ׳ צג׳‪:‬‬
‫בהשמטת התיבות וכר להקרטי כהלל‪ ,‬ובהוספת‬
‫התיבה פסה‪.‬‬
‫כ\ עטה כוי היי קייס כוי פוזה כוי‪ .‬כ״ה‬
‫בסי׳ קול יעקב‪ .‬וכ׳׳כ נם בח״י‪ ,‬באה״ט‬
‫ומשנה ברורה )וע״פ הוםפת הט״ז( אלא שהם‬
‫השמיטו תיבת היי )הראשונה( וכ! אינה‬
‫בשו״ע רבינו םתע״ה סי׳ יח‪ .‬וראה לקמ!‬
‫בזה‪.‬‬
‫וי״ל בדיוק נוסחא זו‪ :‬א( אין אומרים‬
‫וכר להקרטו כהלל‪ ,‬כמו שא״א באכילת מרור‬
‫וכר להקדש‪ — .‬ובפרמ״נ )סתע״ר‪ ,‬מש״ז‬
‫םק״ז( מפרש האמירה — להודיע שהוא דק‬
‫זכר לוזקדוט אבל בוהה״ ו אי! יוצאין בכריכה‪.‬‬
‫וביו! שאומרים זה אחרי שכבר אכל מצה‬
‫ומרור ויצא י״ח‪ ,‬ע״כ שכונת הפרמ״ג —‬
‫שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשנה‬
‫הבאה לומר שהלכה כהלל‪ ,‬ויטעה שהלל ס״ל‬
‫שנם עתה יוצא בכריכה‪ ,‬וישכח שאשתקד אכל‬
‫מקודם מצה‪ ,‬ויזכור שאמר זכר למקדש‪ .‬והוא‬
‫דוחק גדול‪ -•-.‬ובפרט שככורך הוא כפל לשון‬
‫קצת‪ ,‬רמיר אומר‪ :‬כן עשה הלל בזמן‬
‫טיבהה״ק כוי‪ .‬ובין הברכה והכריכה אין‬
‫להפסיק במה שא״צ‪ ,‬כנ״ל )ובמשנה ברורה‬
‫םתע״ה ם״א בבה״ל רוצה לדחות בל האמירה‬
‫לאחר שיאכל — מטעם זה(‪ .‬וביחור לדעת‬
‫אדה״ז‪ ,‬שלהלל לא יצא ידי חובת מרור אלא‬
‫בכורך‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫עוד זאת שע״י אמירה זו יבוא לטעות‬
‫שאי! הכריכה אלא לזכר‪ .‬ובאמת — רק עתה‬
‫יוצא י״ח מרור להלל‪ ,‬וצריך לצאת נם לדעתו‪,‬‬
‫כנ״ל )משא״כ להפרמ״נ‪ ,‬דהוא לשיטתו‬
‫שבזה׳יז נם להלל יוצא י״ח מרור כשאוכלו‬
‫בפ״ע‪ .‬וא״כ לא הוי אלא לזכר(‪.‬‬
‫ב( טביהה״ק היי קייס‪ .‬וכ׳׳ה כסי' קול‬
‫יעקב‪ ,‬הרש״ר‪ ,‬שמחה״ר‪ .‬אבל לרבינו צ״ע כיו!‬
‫שבאמירת פ׳ הקטורת הנוםחא שלו היא‪:‬‬
‫אתה הוא כו׳ בזמ! שביהמ״ק קיים‪ .‬וכ״כ‬
‫לעיל‪ :‬פסח שהיו כו׳ שכיהמ״ק קיים‪.‬‬
‫אבל בסי׳ קו״י והרש״ר — בכל הנ״ל‬
‫איתא ‪ :‬היי קיים‪ — .‬בסי' יעבץ ושל״ה אי!‬
‫לתיבת ה ״ בכל ג׳ מקומות אלו‪.‬‬
‫ג( בורך כיסה הצה וווו־וו־ — דלדעת‬
‫המפרשים )מלבד הרמב״ם בהל׳ חו״מ פ״ח‬
‫ה״ו‪ .‬אבל עיי״ש בלח״מ( כן עשה הלל‪.‬‬
‫ואם ישמיט פסה‪ ,‬ידבר שקרים בספורו‪— .‬‬
‫ומה שהקשה בח״י‪ ,‬דא״כ איך יאמר ‪ :‬כ\ עשה‬
‫הלל‪ ,‬ואין פסח בידנו‪ .‬י״ל‪ ,‬רתיבת כ\ נמשכת‬
‫להטיה‪ ,‬והיא הוזהלה ענין ‪ :‬כ! עשה הלל‬
‫כאשר יספר‪ .‬ולא הוצרך ?סיים וכריכתי זכר‬
‫לזה )אף שאינו דומה ממש(‪ ,‬כי מבואר הוא‪,‬‬
‫וכנ׳׳ל שממעטין בדיבור בין הברכה להכריכה‪.‬‬
‫או י״ל כ\ — כמו שאני כורך המרור ואיני‬
‫אוכלו עתה בפ״ע‪ ,‬כן — עשה הלל‪ ,‬לכרוך‬
‫המרור‪ — .‬ובפרט‪ ,‬שלשיטת ארה״ז‪ ,‬הכורך‬
‫עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור‪.‬‬
‫עשה הלל בוה\ טיביהה״ק היי ?יינו‪ .‬כל‬
‫ימי הלל היו בפני הבית ‪ —-‬וא״ב‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫התיבות בוה\ כו׳ מיותרות‪ .‬ובש״ם אינם‪.‬‬
‫ואולי אפ״ל שהוא להרגיש‪ ,‬שרוקא מפני‬
‫שכיהמ״ק הי׳ קיים עשה כן‪ ,‬משא״כ בזמה״ז‬
‫לא יצא י״ח מצה בכריכה‪.‬‬
‫<ור הצוה )במדבר ט‪ ,‬יא( והוא כתוב‬
‫בפסח שני‪ .‬ולא הביא ממ״ש בפסח ראשון‬
‫)שמות יב‪ ,‬ח( ואכלו את הבשר נו׳ ומצות‬
‫על מרורים יאכלוהו‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬מיתור תיבת‬
‫יאכלוהו שבפסוק זה ילפינן דאוכל פסח אף‬
‫שאין לו מצה ומרור )מכילתא שם(‪ ,‬וגם‬
‫פשוטו של מקרא זה משמע כמ״ש הרמב׳׳ן‬
‫שם‪ ,‬כי מצות נמשך למעלה‪ .‬ואכלו את הבשר‬
‫ומצות‪ ,‬וחזר וצווה עם מרורים יאכלוהו‬
‫לבשר‪ .‬וא״כ אי! ראי׳ שצריך לכרוך נם עם‬
‫מצה‪ ,‬לולא שבא הכתוב בפי־ש וממנו נלמוד‬
‫נם לפ״ר )ראה רש״ש שם(‪ — .‬אבל הרשב״ם‬
‫משמע רגרים בש״ם הפסוק רפ״ר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בהגהות הד״ב מרנשבורנ‪.‬‬
‫שלחן עודך‬
‫שלה\ עורך מנהננו‪ :‬אוכלי! שלא‬
‫בהסיבה‪ .‬מתחילי! — בשני הלילות —‬
‫באכילת הביצה )שעל הקערה( וטובלה במי‬
‫המלח — והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ״ק‪,‬‬
‫שכשהי׳ קיים היו מקריבין ואוכלין פסח‬
‫)שו״ע רבינו םו״ם תע״ו(‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עש לקוטי שעמים ומנהגים‬
‫‪:‬לז‬
‫‪ flfiX‬יאח״נ יקיו האפיקומן ויחלקי לכל מ ׳ ביתו לכל אחז נזיח ר מ י שלא •שתה א י י אפיקומן‬
‫ויאכל נהסינה יצריך לאנלז קולס הצוח‪:‬‬
‫נזהרי! ביותר ממצה שרוי׳ )ראה שו׳׳ת‬
‫אדה״ז ס׳׳ו‪ .‬וראה שע׳׳ת סוסת״ס(‪ .‬ולכן‬
‫המצות שעי השולח! מכוסות‪ .‬שמא יפלו‬
‫עליהם מים‪ .‬קודם ששופכי! מים‪ ,‬או משקי!‬
‫שמים מעורבים בהם‪ ,‬לכוס או קערה בודקי!‬
‫שלא יהיו בכלי פירורי מצה‪ .‬למים אמצעים‬
‫ואחרונים אי! להעביר ידיו על שפתיו‪) .‬וכ!‬
‫כל ז׳ ימי הפסח‪ ,‬משא״כ אחש״פ טיסהרריץ‬
‫לשרות(‪ .‬התחל מבקר ע״פ עד אחרי כורך של‬
‫סדר השני אי! אוכלי! מכל המינים הנכנסים‬
‫בח־וםת ומרור‪.‬‬
‫לאחר זמן מצאתי ‪ :‬יש נותנים שלא לאכול‬
‫חזרת קודם הפסח וכן •הי׳ נוהג הרשב׳״א‬
‫)ר׳ ירוחם נתיב ה׳ ח״יד(‪.‬‬
‫להעיד אשר י״א שבזמ! שביהמ״ק קיים‬
‫הי׳ אוכיין כל הסעודה )בברכת המוציא על‬
‫מיני בצקת וכוי( קודם הסדר ואה׳׳ז הי׳ בא‬
‫הסרר ואכילת מצת מצוה מרור ופסה )מרדכי‬
‫סוף פסחים‪ .‬ופייג בזה על הרמב״ם הל׳‬
‫חו׳׳מ פ׳׳ח(‪.‬‬
‫אוכל וטוגוזה כרי צרכו‪ .‬בפע״ח ‪ :‬גאגכר‬
‫ו׳ צרכו‪ .‬ועד״ז הוא בטור ומ״ח‪ .‬בסי׳ יעבץ‪:‬‬
‫אוכלי; ווטוהיו כל צרכ\‪ .‬וי״ל דמשמיענו‬
‫שתים‪ :‬א( שיאכל ד־ צרבו‪ .‬כד־ שיאכל‬
‫האפיקומן על השובע‪ ,‬כיון שהוא זכר לפסח‬
‫שהי׳ נאכל על השובע‪ .‬ב( שיא יאכל יותר‬
‫מכרי צרכו‪ ,‬כדי שלא תהא אכילת האפיקומן‬
‫אכילה נסה‪.‬‬
‫צפון‬
‫צהו\ כו־ כויה בשו״ע )הע״ז ס״נ(‬
‫כתב‪ :‬ולכתחילה טוב לאכול שני זיתים‪,‬‬
‫אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם‬
‫הפסח‪ .‬וכ״ה מנהג בית הרב‪.‬‬
‫פי׳ ישנן שתי ריעות‪:‬‬
‫שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח או שהוא‬
‫זכר למצה שנאכלת )עם הפסח( על השובע‪,‬‬
‫ולצאת ידי שחיה! טוב לאכול ב׳ זיתים‪.‬‬
‫]וי״ל שאם קשה עליו שאי אוכל רק כזית‬
‫א'‪ ,‬עליו להתנות שהוא זכר ע״פ הרעה‬
‫שהלבה במותה[ — ולא תקנו לדיעה השני׳‬
‫זכר נם למריר הנאכל על השובע‪ ,‬כיו! שבזמן‬
‫שאי! פסח חיובו רק מררבנ! )ראה ב״ח‬
‫םתע״ז‪ .‬דו״פ שם(‪.‬‬
‫— אין לומר הטעם על אי־תקנה זו‪,‬‬
‫כי כל עיקר המרור — מן התורה — הוא‬
‫‪L‬‬
‫רק מכשיר הפסח )פסחים צ‪ ,‬א( ואינו מצוה‬
‫בפ״ע )רמב״ם הל׳ חומ״צ רפ״ז( _ י י‬
‫חיוב למרור נס אם אין מחוייבים בקרבן‬
‫פסח )עיין פםחים צא‪ ,‬ב‪ .‬קידושי! לו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תוספתא פסחים םפ״ב‪ .‬צפנת פענח על‬
‫הרמב״ם שם(‪.‬‬
‫ויגהר טילא ׳טיהה אהד אהיקוהץ‬
‫)רי״ה ‪ --‬כ״ב בח״י ובמ״מ בשו״ע רבינו‬
‫םתע״ח‪ .‬אבי צ״ע וכמ״ש בפרמ״נ בא״א‬
‫רםתע״ה(‪ .‬שלא יבמי מעם האפיקומן )כן‬
‫משמע מהב״• ורמ׳׳א ר״ס תפ״א(‪.‬‬
‫כ‬
‫ש נ ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לכאורה צ ״ ע ‪ :‬א( הו״ל להזהיר שלא‬
‫יאבל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה‬
‫חמורה מ! השתי'‪ ,‬כמ״ש בטושו״ע ונ״כ‬
‫סי׳ תע״ח ותפ״א‪ .‬ב( הול״ל ואסור לטיהווז‪,‬‬
‫או ואי\ לטוהוה אח־ אפיקומ!‪ ,‬ובמ״ש כל‬
‫הפוסקים‪ .‬ומהו פי' ויוהר טולא יטוהה‪ .‬נ(‬
‫אזהרה זו הו״ל לכתוב אחר נמר דיני אכילת‬
‫האפיקומ!‪ ,‬כיו! שזמנה אח״ז‪.‬‬
‫פירוש גיוהר שלא ישתה‪,‬‬
‫וי״ל‪:‬‬
‫היינו ע״י שישתדל שלא יהי׳ צמא‪.‬‬
‫א( לא הוצרך‬
‫ובזה מובן כהנ״ל‪:‬‬
‫להזהיר על אכילה‪ ,‬כיו! רבלאה״כ האפיקומן‬
‫צ׳׳ל נאכל גור הטוגבט‪ .‬ב( לא בא להשמיענו‬
‫די! איסור אכו״ש אחר האפיקומן‪ ,‬כי מקום‬
‫הדינים הוא בשו״ע ולא בסידור‪ .‬ורק הנהנות‪.‬‬
‫הםדר קמ״ל‪ ,‬שישתה‪ ,‬באופ! שלא יצמא‬
‫אח״כ‪ .‬נ( מובן שזהירות זו זמנה היותר‬
‫אחרו! הוא סהוך לאכילת האפיקומן גקורמ‬
‫לה‪ ,‬ולכן כתבה סגוגך וקורס לתיבות ויאכל‪.‬‬
‫— באו״א קצת י״ל‪ :‬אם לא ישתךל שלא‬
‫יצמא‪ ,‬ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו‬
‫לעבור על רעת קצת פוסקים ולשתות שאר‬
‫משקי! )םתפ״א ם״א‪ ,‬כשו״ע רבינו( ולכן‬
‫מזהירין ע״ז‪ ,‬משא״כ כאכילה‪.‬‬
‫טילא יטוהה — מרסתם רבדיו משמע‪:‬‬
‫א(שמכל שתי׳ יזהר‪ ,‬ואפילו מים )ר״ש‬
‫מאוירא במרדכי ם״פ ע״פ(‪ .‬ב( שגם בלילה‬
‫השני צריך ליזהר )שבה״ל(‪ .‬וכ\ גגהגיך‬
‫ג־והד טילא ׳טיגדה אהד א‪5‬י?וגז\‪.‬‬
‫מעיקר הדי! אין איסור כוי והאוכל ושותה‬
‫)בליל ב׳( אי! עליו כלום אלא שנמצא סגציא‬
‫טצסו גזכלל הגזהדריר וטובר טל רברי הכהיס‬
‫גנואסרו לטורה אל יוציא ארס טצסו וז\ הכלל‬
‫)אדה״ז בשו״ע םתפ״א סום״א — משבה״ל‬
‫לח ‪ -irnnnunu‬ה ג ו ה של ‪8‬סח — עט לקוטי מעמים ומנהגים‬
‫ב ף ך ואיו״ג •מין ‪ 00‬פצסי ואומר ‪ rts‬ג»״ו‬
‫״ ישיר הבעלות נשוב להוד‪ .‬את־־שיבת ציון דדינו ‪$‬חלמים‪:‬‬
‫ב אז למ‪& *6‬חוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגולם‬
‫הגדיל יהוה ילידות עם־־אלה‪ ':‬ג הגדיל ןדזה לעמית ע‪$‬ני‬
‫דזלינו שימחים ‪ ' :‬י ‪#‬ובה ןהוה את־שביתנו'כאפיקים בנגב‪:‬‬
‫ח הזרעים בדמעה בדנה‪.‬יקצרו‪ :‬י הלוך‪,‬ילך ו ובבה נשא מ ש ך‬
‫י הזרע בא‪/‬יבא י במה נשא אלמיתיו‪:‬‬
‫* לבני־קרח מזמור שיר יסודתו בהרךי״קדש‪ :‬ב אהב להוד•‬
‫שערי ציוץ מכיל משבנות לעקב;'ג נבבדות מדברי ‪2‬ך‬
‫עירהאלהים סלה ‪ :‬י אזכירן ךהב ובבל לידעי הנה ?!לשת‬
‫ןצור עם־־כושיזה ללד־שם'‪ :‬ה ולציון יאמר אישיואי^'ילד־־בד‪,‬‬
‫והוא לכוננה ‪/‬נליון י‪ 1 :‬יהוה יםפיר בבתוב עמים זה ילד־^ם סלה‪:‬‬
‫" ״ י ' ושרים כח^ים כל מעלני בך‪ :‬י"‬
‫א^ך^ה את־להוה בכל;עתתמיד תהלתו ב‪$‬י‪ :‬סוף רבד‬
‫הכליג^ע" את־האלהיםןרא' ואת־ביצותיו ‪#‬מור כי־מז‬
‫ןל־האךס‪ :‬תהלתןהוה יךבר״פי' דברך כל־ןשיריעם קךשו‬
‫לעו^ס וןןד‪ :‬ואנחנו ו ?בולך יה מעתה ועד־עולם הידידה‪:‬‬
‫ז‬
‫ז‬
‫קודם מיס אחרונים יאמר ‪: w poo‬‬
‫זה י חלקיאדם ך‪#‬ע עואלהים ן;חלח א?ןת &‪£‬ל ז‬
‫ואחר מים אחרונים יאמר פהוק ‪: w‬‬
‫וידבר ‪8‬לי ‪5‬־? ה^לחן‪#8‬ר ל‪$‬ני‪.‬יהוה ן‬
‫וכוי(‪3 .‬גז־ר בגור עד כמה מחוייב כאו״א‬
‫בהידור מצוה אפילו כשאינו מעיסר הדין‬
‫ואי! עליו כלים!‬
‫‪L‬‬
‫וםפ״ב המגילה(‪ .‬אבא אין מרקדקי! בזה בבית‬
‫הרב‪.‬‬
‫כרך‬
‫ויאכל בהנויבוז )רא״ש פ׳ ע׳׳פ סי׳ כ״ו‬
‫ודלא כמשמעות‬
‫םתע׳יז ם״א‪.‬‬
‫וטושו״ע‬
‫הרמב״ם הלי חומ״צ פ״ז ה״ח ופ״ח ה״ט‪.‬‬
‫עיי! הנמ״יי שם ומ״מ לשו״ע רבינו תע״ז‬
‫ס״ב(‪.‬‬
‫ןורגז וזצוון )תוד״ה לאתויי מנילה כא‪,‬‬
‫•‬
‫׳‬
‫'‬
‫>‬
‫בשו״ע שלו כ ת ב ‪ ,‬שלכתחילה טוב לנמור‬
‫א ת ההלל נ״כ קורם חצות )ר״! ם״פ ע״פ‬
‫א‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ש‬
‫א‬
‫א‬
‫ה י‬
‫נ א כ‬
‫א‬
‫א‬
‫א‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ח צ ו ת‬
‫גזינו איזרודנז‪ .‬נשאל אדמו״ר הזקן‬
‫ס ב נ ו )אדסו״ר האמצעי(‪ :‬מה יהי׳ עני! מים‬
‫אחרונים לעת״ל כשיקוים מש״נ א ת רוח‬
‫הטומאה אעביר מן הארץ‪ .‬ויענהו‪ :‬ענינם‬
‫אז יהי׳ בנונע לאלה שעסקו בעניני עולם‬
‫בטהרה )שיחות חה״פ תש״ב(‪.‬‬
‫ברג‪ .‬כל מעיני—בברהמ״ז כל בחול״ם‪.‬‬
‫אוחזין הכוס בירו‪ ,‬מוגבה‪ ,‬ער סוף בונה‬
‫ברחמיו ירושלים אמן‪ .‬מעמידו אח״כ‪ ,‬וחוזר‬
‫*> ההלים קני‪ .‬כ( שס פז‪ .‬ג( שס לד נ‪ .‬ד( קהלה ־נ ינ‪ .‬ה( חהליס קמה נא‪ .‬י( שס קמי יוו‪ .‬ז( יויונ ג כט‪ .‬ח( יימןיול מי( ננ‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עט לקומי טעמים ומנהגים‬
‫‪ 06‬מנמץ מימון אזמר המניך‬
‫סב לן מידך‪:‬‬
‫)* בצ״א ר מ ת י סיר מעלין בעגטשין(‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫י״ח ״*ס‪,‬יהי ‪#‬ס יהוד• קעךך ‪55‬ןד‪.‬ה ועד עו^ש‪:‬‬
‫??^״ד ‪$‬מ‪3‬לנו מ‪$‬לו ‪1‬‬
‫״ '‬
‫""י " *י"‬
‫״ויו »־«‪} P‬ו־וןד ‪»#‬כ^נו 'ס^לו *וכפזבו דדנו‪:‬‬
‫»• שלא» ״״« ״־ ^ריף יסב^ץל שסו תמיד לעולם )עד‪:‬‬
‫י‪»06‬״יס * י י י נבךך אלהינו *?אכלני ‪#9‬ל‪:1‬‬
‫״ין»«»‪ r‬ברוך אלהי‪2‬ו ‪#‬א‪3‬לנו מ‪#‬לו ובטובו דיינו‪:‬‬
‫*י ש‪1‬א‪6‬פלי»^‪-‬וך הלחינו ו?ובךןל שמו י ^ ד לעולם ועד‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ייביתי‪:‬‬
‫‪a111 ,prnp‬‬
‫‪3‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪589‬‬
‫‪:‬‬
‫בחף אתה יהוה אלהינו מלך העולם הזן את־־‬
‫העולם ‪5‬לו ןצטיבו מץ }־חסד ובנרחמים הוא־‬
‫נותן לחם לכל־־בשר כי לעולם חסדו‪ :‬ובטובו‬
‫ד^דול עמנו תמיד לא־חסרילנו‪/‬ואל‪/‬ייחםר־ל^ מזון‬
‫לעולם ועד‪ :‬כןגבוד ישמו הגדול בי הואי אל זן‬
‫^פךנס לכל וכןטיב לכל ומכין מזון ללל־סךותיו‬
‫אשר ‪$‬־א כאמור פותח אתץךןד'ומשביע לכל־חי‬
‫רצון‪ :‬ברוך אתה יהוה' הזן את־הכל‪ :‬י‬
‫נודה לף יהןד‪,‬אלהינו‪.‬עלשהגחלר; לאבותינו ארץח?‪1‬דהטובה‬
‫ורחבה זעל' שהוצאתנו' ייהוד‪ ,‬א ^ ע ו י ^ ר ץ מצךלס‬
‫ופדיתנו מביתי עבדים !‪.‬עלי־^ריהך שחתמת בבשרנו ועל‬
‫תוךחף שלמךתנו ועל דגךף י שהודעתנו ועל דיים חין וחקר־‬
‫‪£‬ן*מתנו מגל אכילת מזון שאתה זן ימ‪5‬תס אותנו תמיד בכל־‬
‫יום ובכל־עת ובכל־שעה‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪ innonouui‬הגדה של פסח — ע& לקומי טעמיפ ומגו ‪DM,‬‬
‫‪<oooooooo‬‬
‫ועל ה ב ל ןהוה אלהינו אנחנו מודים ל ך ו ב ר כ י ם‬
‫א ו ת ך ו ת ב ר ך ש?ןך נ פ י כל־חי ת מ י ד לעולם‬
‫ו ע ד ‪ :‬כ כ ת ו ב )אצלתי ושבעת" ו ב ר כ ת א ת ״ י ה ו ה‬
‫אלהיך‪.‬על־הארץ הט‪$‬ה אישר נתךלןל ‪ ? :‬ר ו ך א ^ ה‬
‫‪1‬‬
‫‪:‬הוה‪-‬על־האחמל־המזון‪:‬‬
‫רחם ןר‪/‬וה אלהינו על־־לשראל ע מ ך ו ע ל ל ת ^ ל ס‬
‫עירך נעל *דון מישבן ‪5‬בוךך געל מ ל כ ו ת ב י ת‬
‫‪ TPJ‬משיחך ועל־הבלת ה ך ו ל והפןד^ז'שנקרא שיןך‬
‫ן‪$‬ליו‪ :‬אלהינו אבינו ךענ!י^«יד‪#‬נו> זוננו ‪ $‬ת ם נ ו‬
‫ו‪3‬ל‪5‬לנו''והךויחנ^והךוח לנו יהוה אלהינו ©הרה‬
‫מכל־צרותינו‪' :‬ונא' א״ל־סןודהנ^ןהוה אלדןינויי לא‬
‫ל ד י מ ת נ ת ‪1‬ישר ודם ולא לידי הלואתם ויי אם‬
‫ל;דך ה מ ל א ה ה פ ת ו ח ה הקדושה ןהךחבה ‪#‬לא נבו‬
‫ולא נ כ ל ם לעולם ועד *‬
‫»« ‪.‬רצה והחליצנול^האלד;ינון^‪1‬תיך ובמאות יום הטביעי‬
‫השבתי הגדול והקדוש הזה כי יום יזה גדול״ןקדוש‬
‫הוא לפנןף * *לשבת־בו' ו?נוח־בו'באהבה במילות ךצונןז *‬
‫וברצוגןד הניח לגו {הוה אלהינו שלא תהא צרה ויגון!אנחה‬
‫ביום 'מגוחתגו** והראנו ‪:‬הוה אלודגויבגחמת ציוןעירף*‬
‫ו‪5‬בג_ין'ירושלם ‪.‬עיר קךשןזיבי"אתה הוא בעל הןשועות‬
‫ובעל הנחמות‪:‬‬
‫אלהינו נאאזי אבותינו _ין*לה ולבא י ‪£1‬יע רךאה רך^ה ״ וד‪$‬ז‪5‬זע ו ^ ‪ 3‬ך‬
‫ויזנך• זכריוןנו ו^דוגנויוןברון אבותיני'תהרון ןן^יחבךדזד‬
‫‪W‬‬
‫עבדןז ־ וזברון יח‪#‬לם עיי‪ WV.‬י ח ק ה ! '‪5‬ל־‪.‬ע?ןל'‪3‬י לימלאל‬
‫לפליאהלט‪1‬בה־ לחן ולחקר ולרךו?וים ^ח;ים מיביםולבלום׳ביום‬
‫ת‬
‫* וביום סוג‬
‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫חג מ מ ו ח הזה י ביום טוב מיןרא כןךש הזה• ז?רגי‪,‬ידןה אאזעו‬
‫בולטו^ה * ‪ ujjap‬בו לבו^ה והובנו'בו למיס טובים‪ :‬ובדבר ישועה‬
‫וךםסום ת ס ודן^מ ורחם &ינו ו ה ו מ נ י ?י אליןל עינינו ״ ‪5‬י ‪W‬‬
‫כןלןד מטן ורתם מי^ה‪:‬‬
‫ובגד‪ ,‬ץ־ו‪£‬ללם ‪.‬עיר הקדש במהרה ‪ * «pp‬בדוןז‬
‫אתה ןהוה בנה' ברוחמיו ‪,‬יתשלם * א‪0‬ן‪:‬‬
‫^רוןז אתהןהוה אלהינו מלך העולם האל״ אבינו‬
‫מלכנו• אךיךנויבוךאנו גאלנו יוזנרנר קדורני‬
‫קדוש_יעק'ב רוענו רועה‪.‬ישראל המלך הטוב והיטיב‬
‫לכל ?כל יום ויום י הוא היטיב לנוי י' הוא מטיב לנו ״‬
‫הוא‪.‬ליטיב לנו י הוא;מלנו הואי גוקןלנו הוא ^סלנו‬
‫לעד ״ לחן ולחסד ולרךומיס • ולרוח הצלה והןילחה •‬
‫^ךכה וישועה*' נחמה פתגןה וכלכלה ן ר ^ ם וחיים‬
‫ויגלום וכל־־טוב ומכל־־טוב לעולם אל לח?דנו‪:‬‬
‫דד^ןן הוא ‪.‬יסלוך‪,‬עלינו לעולם ועד‪ :‬הרחמן הוין‬
‫יתברך בשמים ובאךץ‪ :‬הרלויןן הוא‪.‬י^זתבח לדור‬
‫רודים ןלתיפאר בנו לעד ולנצח ^הים ןלתהדר בנו‬
‫לעד ולעולמי עולמים‪ :‬הרחמן הוא לפמסנו!כבוד‪:‬‬
‫הרךומן הוא‪.‬ישבור עול גלות מעל צואךגו ןהוא‬
‫ייליכנו קוממיות לאךצנו‪':‬הרחמן הוא ישלח ברבה‬
‫^ ל נ ו ע ל י ו ‪ :‬הרםימן‬
‫?ךבה‬
‫הוא לשלח לנו את־אל;הו הנביא זכור לטוב ויכ^ר־‬
‫לנו ^ורותיטובות לישועות מדומות‪ :‬הרחמן הוא‬
‫ז‬
‫ונוטלו‬
‫מנבי׳‬
‫)בי״ת‬
‫לברכה‬
‫לברכת בפה״נ‪ .‬ביעלה ויבוא ‪ :‬המברך‬
‫מעט קולו באמירת זכרנו כו׳ בו‬
‫דנו׳טה( לטובה כו׳ בו )בי״ת רפוי׳(‬
‫כו׳ לחיים טובים — וכל המסובין‬
‫עוניי; אמ! אחרי‪ :‬לטובה‪ ,‬לברכה‪ ,‬טובים‪.‬‬
‫הנוסח ‪ :‬וולך חנון ורחום אתה‪ .‬אין עונין‬
‫אמן אחר יוזגורוו‪ .‬באו״א אומר אבי מורי‬
‫הגרה של ספה — עש לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬
‫‪JBOC‬‬
‫יבךן־ את־אבי מ ו ך ב ע ל הבית הזה ואת־־אמי מורתי‬
‫ב ע ל ת הבדת הזה א ו ת ם ואת־‪3‬יתםואתחרעםןאת־‬
‫כל־אשר ? הם אותנו ואת־כל־אשר לנו‪ :‬בנמו ‪#‬ברןז‬
‫את־אבותינו א ב ר ה ם לןיחק' ףמכןב ב כ ל מ כ ל כיל כן‬
‫ל!ךף אותנ!! )בני ברית( כלנוייחד בברכיי ש ל מ ה‬
‫ונאמר'אמן‪:‬‬
‫מ‪$‬רום ילמדו ?גליו ועלינו זכותשוי‪.‬הא למימרת עזלו־ם ונשא‬
‫ברכה מאתלהוה'ו^דקהמאל^יןישזגניו ןנמ^נא חן ושכל‬
‫טוב בעיני אלהים ואדם‪':‬‬
‫״נתהךחמן הואילנחילניו ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים‪:‬‬
‫הרחמן הוא !?חיילנו' לום'שכלו טוב"‪:‬‬
‫הךחמן הוא יזכנו לימות המישיה ולחיי העולם הבא • מגדיל‬
‫‪.‬ישועות מלכו ןןגשה חסר למשיחו ילמד ולזרעו עד עולם‪':‬עישה‬
‫^לוםבמרומיו הוא‪.‬י^שה שלום עלינו ןעל ^לץשראל‬
‫ןאמרו אמן‪:‬‬
‫יראן את־יהוה קד^יו כי־אין מחס־ור ליראיו‪ :‬בפידים דשו‬
‫וך^מודרשי* להוד‪ ,‬לא־ןחסרו כל־טוב‪ :‬הודו ליהוה כי־‬
‫טוב ביילעולם חסדו‪ :‬פותח אתי־ידך ומשביע לכל־חי רצון‪:‬‬
‫י!ירוךהגבריאשרלבטחביהוד‪ ,‬והיהלהוה'מבטחו‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ז‬
‫ומכרך ע< הכיס‬
‫‪j‬״‬
‫ושיחה נהסינה‬
‫ברוך אתה להוד‪ ,‬אלהיגו מלך דזעולס בורא ‪$‬רי הגפן‪:‬‬
‫בעה״ב הזה ואת א ״ מ בעה״ב הזה‪ ,‬אף‬
‫אורח או מי שאין לו או״א — כ״ז נוהנין‬
‫כך נם בכל השנה‪.‬‬
‫כוסו עול א ל י י ) ח ״ י ‪ .‬שו״ע רבינו‬
‫סייס תפ(‪ .‬מזינת כוס זה אחר ברהמ״ז )חוץ‬
‫מזמנים ידועים — שיחת חה״פ תש״נ(‪ .‬כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר היי מרקרק למזונ בעצמו כוס‬
‫זה‪ ,‬ומדור לדור דקדקו האדמורי״ם ב ז ה ‪.‬‬
‫טעם כוס זה — כי אלי׳ הוא המעיד‬
‫שישראל מקיימים מצות מילה )עפמש״כ‬
‫בפדר״א פכ״ט( המעכבת בפסח כמש״נ וכל‬
‫ערל לא יאבל בו )הר״מ חאניז בס׳ ברכת‬
‫אליהו(‪ .‬ויש להמתיק זה עפמש׳יכ )שמ״ר‬
‫פי״ט‪ ,‬ה( שבלילה זה מלו ישראל עצמם‬
‫]ואף שאין מלין אלא ביום — וכמו שהקשו‬
‫ע״ז בכמה ספרים — י״ל בפשיטות‪ ,‬דהדין‬
‫דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום —‬
‫נתחדש לאחר מ ״ ת )תוד״ה מר‪ ,‬יבמות עב‪,‬‬
‫ב([ •‬
‫אבל קשה דלטעם זה הי׳ צריך למזונ‬
‫כוס זה בתחלת הסדר‪ ,‬ועכ״פ לפני אכילת‬
‫האפיקומן שהוא זכר לפסח‪.‬‬
‫הגדה של פסח — עט לקיטי טעשיש ומגהגיט‬
‫מוזנין ט ס ל׳ ופותחין הלציז‬
‫ואימי ‪:‬‬
‫שפוך ן^ןתך אל־־הגוים אשי לא ‪?J?T,‬״ לעל‬
‫ההולכות אשר בשמך לא קראו‪ :‬כי אכל את־‬
‫יעקצ ואת־נוהו ר^ןמו‪^ :‬פך־עליךזם זעמןז נוזרון א?ך‬
‫&יגם‪ ':‬תרדוף ?אף ות^יןיךם ‪ rnr!o‬קןמי יהןה‪:‬‬
‫הלל נרצה‬
‫» לא לנו‪.‬יזז‪1‬ה לא לנו ?י ל ‪#‬מף תן ^בוד מל־חסל־ך‪.‬על־אמתף‪:‬‬
‫ב למה יאמרו״הנרם' אידדנא אלהיהם‪ :‬ג ואלהינו בשמןס‬
‫בל אשר־חפץ ןג^ה‪ :‬י עצמהם כסף וזהב מעשיהיןדי אךס‪:‬‬
‫וזווגי\ כוס כוי עוסוך גוי‪ .‬צע״ק שחלק‬
‫הנדה זה אינו נכלל בסימן קדש כוי‪ ,‬כי פיםקא‬
‫‪\1‬־ך כבר ננמרה‪ ,‬והלל נ כ ת ב ה אח״ז‪ .‬ובסי׳‬
‫קו״י נכתב הסימן הלל קודם שפוך‪.‬‬
‫סווגי\ כוס די‪ .‬קודם אמירת שפוך ח מ ת ך‬
‫)סי׳ רע״נ‪ .‬ר״ן ר״פ ע״פ‪ .‬בחיי פ' וארא‪.‬‬
‫אבודרהם(‪ .‬כי ד׳ כוסות הם כנגד ד' כ ו ס ו ת‬
‫של פורעניות שעתיר הקב״ה להשקות א ת‬
‫או״ה — ירושלמי פסחים רפ״י — ואנו‬
‫אומרים ‪ :‬כזה הכום הננו משלימין המצוה‬
‫לכן עשה מה ש ה ב ט ח ת נ ו ושפוך ח מ ת ך נו׳‬
‫)שם(‪.‬‬
‫וצ״ע מפני מה לא ביארו‪ ,‬שהוא ע״פ‬
‫דברי ר׳ לוי כירושלמי שם‪ ,‬שד׳ כוסות הם‬
‫כנגד ד׳ מלכיות‪ .‬וא״כ כוס ד׳ הוא רמז‬
‫לנרות ונאורה האחרונה‪ ,‬ולכן אז דוקא אומרים‬
‫שפוך )וסרה קושית הרשב״ץ עיי טעם האי‬
‫מפני מה אומרים דוקא בכוס ד' ולא‬
‫באחרים(‪.‬‬
‫וס\תוזי\ הדלה‪ .‬מנהג בית הרב ‪) :‬כשחל‬
‫בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו(הולכים‬
‫לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים‬
‫הסדר ן־רה״ר )או החצר(‪ ,‬ואומרים שפוך‬
‫— השלוחים אומרים אותו אצ־ הדיית‪ .‬קרה‬
‫ואדמו״ר בעצמו‪ ,‬בייוית א׳ מבני ביתו‪ ,‬הלך‬
‫•יפתוה הדלת ואז נם הוא אמר ׳טפוך ח מ ת ך‬
‫נו׳ אצל הדלת — כחזירת השיוחים מתחילי!‬
‫־יא לנו‪.‬‬
‫אמירת טו‪3‬וך וזסהך בישיבה‪ ,‬וא״צ‬
‫לעמוד‪.‬‬
‫וסווזוז־\ הרלוז‪ .‬כרי לזכור שהוא ליל‬
‫שמורים ואין מתיראין משום דבר ובזכות‬
‫אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב״ה א ת‬
‫חמתו על הנוים )שו״ע הבינו שם(‪.‬‬
‫סווחזי\ וזרלוז שיכנס אליהו כו׳ כי‬
‫אכל א ת יגוןב נו׳ ויעסב נטל מאליהו משכון‬
‫אות הוא׳׳ו שיבוא ויבשר נאולת בניו )היי‬
‫מהרי״ר(‪.‬‬
‫שפוך גו־ כי אכל גו־ )תהלים עט‪ ,‬ו—ז(‪.‬‬
‫— ש ‪ 3‬ך גוי )שם סט‪ ,‬כה( — וזרר\\> גוי‬
‫)איכה נ׳‪ ,‬םו( — כ! הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ )בסי׳ רע״נ וז״פ איז כ״א שני‬
‫הפסוקים שפוך נו׳ כי אכל נוי‪ .‬במח״ו מוסיו•‬
‫כמה פסוקים על נוםחא שלנו(‪.‬‬
‫אנחנו‬
‫טוסוך נו• — ואע״פ שאין‬
‫ראויים — לא לוו ר• לא לוו כי א ס לטווזך‬
‫גו• )ז״פ(‪.‬‬
‫הלל גדצה‬
‫הלל ורצה‪3 .‬י' ורצה — א ם עשה כסדר‬
‫הזה הוא מרוצה לשמים )של״ה(‪ .‬וצ ׳ע רםימז‬
‫נרצה מקומו צ״ל בסו\־ הסדר‪ ,‬ולא כאן‪.‬‬
‫הרש״ר ושל״ה כ ת ב ו ה ו לבסוף‪.‬‬
‫הלל‪ .‬פי׳ רבנו הזקן‪ :‬הלל — הוא לשון‬
‫שבח ונם לשון בהילו נ ר ו ) ת ו ״ א ל‪ ,‬א(‪ .‬ובכל‬
‫זמן שתקנו לומר הלל‪ ,‬הוא זמן התגלות‬
‫א מ ת ה׳ שמלמעלה למטה‪ ,‬שהוא — להיות‬
‫מה שלמטה נקרא אין‪ ,‬ושלמעלה — נקרא‬
‫בחי׳ יש )לקו״ת רד״ה כיוס השמע׳׳צ —‬
‫השלישי(‪.‬‬
‫לא לוו גו־ אהבוזי גוי הללו גי־ הודו ג ר‬
‫)תהלים קטו—קיח( — משנה פסחים )קיז‪,‬‬
‫ב ( ‪ :‬רביעי גומר עליו א ת ההלל‪.‬‬