‫סטפס‪ ,‬ג'אז‪ ,‬היפ הופ‬ ‫המחול האמריקאי המודרני התפתח לסגנונות רבים ושונים‪ .‬כל אחד מהם ייחודי כמו שכל שפה‬ ‫שונה מחברתה‪ ,‬אבל כמו שהשפות הלטיניות חולקות כולן שורשים לטיניים‪ ,‬גם לסגנונות האלה‬ ‫יש ‪ DNA‬משותף‪ .‬סגנונות הסטפס‪ ,‬ג'אז והיפ הופ הינם נפרדים באופן מובהק‪ ,‬אך כולם שמים‬ ‫דגש על מוסיקה‪ :‬בין אם מוסיקת ליווי קצבית או במקרה של סטפס‪ ,‬לפעמים מדובר ממש‬ ‫ביצירת מוזיקה‪ .‬שלושת הסגנונות הללו שמים דגש גם על בידור‪ ,‬בין אם בצורה מסורתית יותר‬ ‫של עירוב הצופים על בסיס אחד‪-‬על‪-‬אחד‪ ,‬או על‪-‬ידי קיום תחרויות עם רקדנים אחרים‪ ,‬כמקובל‬ ‫בסטפס ובהיפ הופ‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל השלושה מציגים את החלק הטוב ביותר של אווירת כור ההיתוך‬ ‫האמריקני בסגנונות ריקוד אנרגטיים‪ ,‬פרשניים‪ ,‬פיזיים ואקספרסיביים מאד‪.‬‬ ‫שלושת הסגנונות נוצרו בעיקר על‪-‬ידי אמריקאים ממוצא אפריקאי‪ ,‬עם השפעות מהאיים‬ ‫הבריטיים‪ .‬אך בעוד שהיפ הופ היא צורת ריקוד צעירה שנולדה בשנות ה‪ ,70-‬סטפס הוא עתיק‬ ‫יחסית‪ ,‬והתפתח באופן מקביל לתפקיד המשתנה של אפרו‪-‬אמריקאים במהלך מאבקם הארוך‬ ‫למען קבלת זכויות אזרח‪ ,‬ובסופו של דבר התפתח לסגנון הג'אז במאה ה‪.20-‬‬ ‫ריקוד סטפס‬ ‫באמריקה החל מאמצע המאה ה‪ ,17-‬ריקוד הסטפס התפתח מריקודים מערב‪-‬אפריקאיים‬ ‫שהביאו איתם העבדים‪ ,‬עם השפעה שהגיעה מהאיים הבריטיים‪ ,‬כולל ריקוד הסטפ האירי וריקוד‬ ‫הקבקבים האנגלי‪ .‬התקיים כאן עירוב איכויות משתי השפעות גאוגרפיות אלה ‪ -‬עם הדגש‬ ‫האפריקאי על דינמיקה וזרימה‪ ,‬והדגש הבריטי על טכניקה ועבודת רגליים‪ .‬עדיין ניתן לזהות‬ ‫מאפיינים בולטים השונים משני המקורות במגוון העכשווי הרחב של גישות לריקוד סטפס‪.‬‬ ‫צמיחת ריקוד הסטפס‪ ,‬בחלקה‪ ,‬משויכת לדיכוי אמנותי‪ .‬התקוממות העבדים בשנות ה‪ 30-‬של‬ ‫המאה ה‪ 18-‬גרמה לסוחרי עבדים לבנים לאסור את השימוש בתופים‪ ,‬אשר הם החשיבו ככלים‬ ‫לארגון מהפכות‪ .‬על כן‪ ,‬תושיה וכושר המצאה הובילו אנשים ליצור קצב באמצעות גופם‪ ,‬ובאופן‬ ‫ספציפי יותר‪ ,‬באמצעות רגליהם‪ .‬מאוחר יותר במאה ה‪ ,18-‬תחרויות ריקודי ג'יג נערכו על במות‬ ‫מאולתרות מקורות עץ‪ ,‬והעניקו פרסים לביצועים המתוחכמים ביותר ולרקדנים המרגשים ביותר‬ ‫שהצליחו לשמור על שיווי משקל‪.‬‬ ‫הופעות זמרים נודדים שהיו פופולאריות מאד בתחילת ובאמצע המאה ה‪ ,19-‬הציגו אמנים לבנים‬ ‫(ולאחר מכן אמני פולקלור אפריקאיים) באיפור פנים שחור‪ ,‬שביצעו חיקויים לעגניים של‬ ‫התנהגות שחורה בעודם חושפים בו‪-‬זמנית יסודות של תרבות אפריקאית שהפכו לפופולאריים‬ ‫במופעי וודוויל כאשר האזכורים הפוליטיים במופעי להקות הזמרים הנודדים יצאו מהאופנה‪.‬‬ ‫וויליאם הנרי ליין ("מאסטר ג'ובה) הופיע במופעי זמרים נודדים‪ ,‬ובזמנו היה אמן שחור נדיר בין‬ ‫אמנים לבנים‪ .‬המופעים‪ ,‬אשר בעת ובעונה אחת לגלגו ונתנו כבוד לתרבות של השחורים‪ ,‬שיקפו‬ ‫מדינה צעירה וסוערת בעלת צפון מתועש וקפיטליסטי ומטעים ועבדות בדרום‪ .‬מופעי וודוויל‪,‬‬ ‫אשר החלו בשנות ה‪ 80-‬של המאה ה‪ 19-‬הציגו מגוון מופעים‪ ,‬החל ממונולוגים רציניים ועד‬ ‫ללוליינות וריקוד‪ .‬נוצרו מספר מעגלי הופעות שחיברו רשת של תאטראות‪ ,‬בהם מופעים‬ ‫לגיטימיים שניתן היה להעלות במסעי הופעות מאורגנים‪.‬‬ ‫בסביבות שנת ‪ ,1900‬צורת הריקוד עדיין הייתה ידועה כריקוד קבקבים‪ ,‬ריקוד ‪ buck‬או ריקוד‬ ‫‪ .buck-and-wing‬הפופולאריות שלהם גדלה למרות ההפרדה התרבותית הבסיסית‪ .‬תאטראות‬ ‫יצרו רשתות של מסעי הופעות (טורים) אשר הגבירו את תפוצת הז'אנר‪ .‬ארגון בשם ‪Theater‬‬ ‫‪( Owners' Booking Association‬או ‪ )TOBA‬קישר בין תאטראות ואמני וודוויל‪ .‬הפופולאריות‬ ‫של מופעי ברודוויי גם היא הייתה בצמיחה‪ ,‬אך מורשת הסטפס התפתחה במופעי הוודוויל‪.‬‬ ‫התחום המתרחב באופן מתמיד התרחב עד שכלל יותר מומחיות טכנית ואינדיבידואליות‪.‬‬ ‫האמנים הידועים ביותר של המאה ה‪ 20 -‬כוללים את האחים ניקולס (הארולד ופייארד תומס)‪,‬‬ ‫אשר הלוליינות הנועזת שלהם ‪ -‬קפיצות לשפגט ודילוג בין במות מעל הלהקה ‪ -‬עצרה את‬ ‫נשימתם של הצופים‪ .‬זוגות רקדנים החלו להופיע בין השאר כתוצאה מחוק שמנע מאנשים‬ ‫שחורים להופיע לבדם‪" .‬באק ובאבלס‪ ",‬ג'ון "באבלס" סאבלט ופורד "באק" וושינגטון‪ ,‬הבדילו את‬ ‫עצמם משאר האמנים באמצעות חליפות טוקסידו אלגנטיות וליווי פנסתר‪ ,‬והיו אמנים קבועים ב‪-‬‬ ‫‪ ,r lH s'r loowva'velraH‬בו התקיימו תחרויות ריקוד בלתי רשמיות אך תחרותיות מאד‪ .‬ביל‬ ‫"בוג'נגלז" רובינסון הפגין ברק אלגנטי ונקי; ריקודי המזוודה שלו הפכו לסימן ההיכר הייחודי שלו‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ ,30-‬הצלחת הוודוויל ירדה‪ ,‬אך הפופולאריות של מופעי ברודוויי ושל הקולנוע עלתה‪.‬‬ ‫משמעות הדבר הייתה שהפקות מורכבות וראוותניות שנוצרו על‪-‬ידי אמנים כמו באזבי ברקלי‬ ‫הפכו לפופולריים מאוד בקרב הקהל‪ ,‬בעוד שמופעים אינטימיים ומאולתרים יותר נעלמו מהעין‪.‬‬ ‫אמנים אשר צצו בתקופה זו עדיין מהווים איקונות של הז'אנר ‪ -‬אן מילר‪ ,‬ריי בולג'ר‪ ,‬דונלד‬ ‫אוקונור‪ ,‬ג'ין קלי‪ ,‬ובלתי נשכחים יותר מכולם‪ ,‬פרד אסטר ובת זוגו לריקוד ג'ינג'ר רוג'רס‪.‬‬ ‫קלי ואסטר ייצגו שני סוגי סטפס שונים מאד אך מושכים באותה המידה‪ .‬קלי לבש בגדים‬ ‫ספורטיביים וצמודים‪ ,‬ושילב סטפס עם צורה מתפתחת של ג'אז‪ ,‬עם פלייה רחב וזרועות‬ ‫מכופפות המוחזקות הרחק מן הגוף‪ .‬הוא נקט גישה מלאת ביטחון שנראה כי ייצגה את ארה"ב‪,‬‬ ‫כפי שנראתה בסרט האפי בטכנולוגיית טכניקולור‪ ,‬אמריקני בפריס‪ .‬המוזיקה הג'אזית בהעמדות‬ ‫של קלי תפסה תאוצה בברודוויי ובסרטים‪ .‬אסטר‪ ,‬מצד שני‪ ,‬היה כולו אלגנטיות וחן‪ .‬לעתים‬ ‫קרובות הוא לבש חליפת טוקדיסו עם כובע או מקל‪ ,‬והיה כוכב קולנוע שעבר בקלילות מסרטים‬ ‫בשחור לבן לסרטים בצבע‪ .‬ג'ינג'ר רוג'רס הייתה במקרים רבים בת זוגו לריקודים; הם סימלו את‬ ‫מהות הרומנטיקה‪ ,‬ההומור‪ ,‬האופטימיות האמריקאית והחדשנות הכוראוגרפית‪.‬‬ ‫הסטפס נעלם מן העין הציבורית באמצע המאה ה‪ ,20-‬אך מצא אוהדים רבים בכיתות הלימוד‬ ‫ובפסטיבלים‪ .‬בעוד שצעדי סטפס הינם מוסדרים במידת מה‪ ,‬ואוצר המילים שלו מתוקנן‪ ,‬הוא‬ ‫תמיד היה צורת ריקוד אינדיבידואליסטית מאד‪ ,‬שהתפתחה תמיד עם כל פרשן חדש‪ .‬וכך צורת‬ ‫האמנות הושארה בחיים על‪-‬ידי אנשים כמו ג'ימי דלייד‪ ,‬צ'רלס "הוני" קולס וג'ון באבלס‪ .‬הדור‬ ‫הבא כלל נשים רבות כמו דיאן ווקר‪ ,‬ברנדה בופאלינו‪ ,‬לין דאלי וג'יין גולדברג‪ ,‬אשר‪ ,‬באמצעות‬ ‫הארגון שלה ‪ ,Word of Foot‬ערכה כנסים והשאירה את מסורות הז'אנר בחיים בשנות ה‪80-‬‬ ‫המוקדמות ולאחר מכן‪.‬‬ ‫זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬דור חדש של חובבי הז'אנר יצפו ברקדן הסטפס גרגורי היינס נלחם בכוכב‬ ‫הבלט הרוסי מיכאיל בארישניקוב בסרט ‪ .White Nights‬סוגי הריקוד שלהם נתפסים בסרט‬ ‫כמרמזים על תכונותיהן של מולדותיהן‪ .‬היינס הציג אתלטיות‪ ,‬וירטואוזיות וכריזמה חזקה על‬ ‫המסך‪ .‬הוא הופיע בסרט ‪ )1992( Jelly's Last Jam‬עם הרקדן הצעיר סביון גלובר‪ ,‬אשר‬ ‫אינספור אנשים מחשיבים לאחר מרקדני הסטפס הטובים ביותר בהיסטוריה‪ .‬גלובר מדגיש‬ ‫מבנה מוסיקלי וקונטרה‪-‬פונקט‪ ,‬ומבצע מקצבים מורכבים במגוון רחב של סוגי מוסיקה‪ ,‬כולל‬ ‫מוסיקה קלאסית‪ .‬הוא זכה בפרס טוני עבור עבודת הכוריאוגרפיה שלו בברודוויי ב‪ 1996-‬במופע‬ ‫‪ Da Funk Bring in 'Da Noise, Bring in‬ונתן השראה לדור חדש‪.‬‬ ‫ברחבי ארה"ב נערכים פסטיבלים‪ ,‬בעיקר בערים כמו סנט לואיס‪ ,‬שיקגו ובוסטון‪ .‬פסטיבל ‪Tap‬‬ ‫‪ ,Extravaganza‬שהחל בשנת ‪ ,1989‬חוגג את יום הסטפס הלאומי ומעניק פרס מפעל חיים‬ ‫לרקדן‪ .‬בשנים האחרונות עלה דור חדש של רקדני סטפס‪ ,‬עם סגנון יותר ויותר ייחודי‪ .‬הדור הזה‬ ‫כולל את מקס פולק‪ ,‬רוקסן באטרפליי‪ ,‬טמאנגו‪ ,‬דורמשיה סומברי‪-‬אדוורדס‪ ,‬מישל דוראנס וג'ייסון‬ ‫סמואלס סמית'‪ ,‬המופיע ביחד עם כוכב הסטפס ארתור דאנקן בסרט הקצר ‪[ .Tap Heat‬בגרסת‬ ‫האינטרנט‪ ,‬אם תקישו על ‪ Tap Heat‬תקבלו לינק לסרטון‪ ,‬אך אין תחתיו קו שמראה כי זהו לינק]‬ ‫בתרבות הפופולארית הרחבה יותר‪ ,‬לסטפס יש נוכחות תמידית בברודוויי‪ ,‬כפי שניתן לראות‬ ‫במופעי תחייה שעלו לאחרונה דוגמת ‪ te rnSddn24‬ו‪ .Anything Goes-‬מופעי סטפס איריים‪,‬‬ ‫שבראשם ‪ ,Riverdance‬זכו לפופולאריות אדירה‪ ,‬והפקות תאטרון המשלבות ריקודי סטפס ניתן‬ ‫לראות על בימות אוף‪-‬ברודוויי‪ .‬ואת שתי הצורות ניתן לראות לפעמים בכמה מתכניות הריקודים‬ ‫ותחרויות הכשרונות בטלוויזיה‪ .‬בזירת מופעי הריקוד‪ ,‬קבוצות כמו ‪ Jazz Tap Ensemble‬של‬ ‫לין דאלי‪ ,‬קבוצת ‪ ,Aretvootzoe naD 2102‬מופיעות ברחבי ארה"ב ובחו"ל‪ .‬הז'אנר התפתח‬ ‫ויכול להתאים גם לריקודים בכוריאוגרפיה מדויקת ואלתורים גאוניים המקבילים לג'אמים‬ ‫מוסיקליים‪.‬‬ ‫ג'אז‬ ‫מתוך סטפס‪ ,‬ג'אז והיפ הופ‪ ,‬ג'אז הינו הז'אנר הרחב ביותר במונחי טכניקה‪ .‬בדומה לסגנון‬ ‫המוסיקלי ממנו הוא לוקח את שמו‪ ,‬הוא מסתמך על פרשנויות אישיות של קצב ודינמיקה‪ .‬עץ‬ ‫משפחת הג'אז חולק את גזעו עם סטפס‪ ,‬שהחל בשלב מוקדם של ההיסטוריה האמריקאית‬ ‫כאשר עבדים השתמשו בגופם וברגליהם ככלי הקשה‪ ,‬מאחר שתופים נאסרו ככלי המעודד‬ ‫מהפכות‪ .‬נערכו ריקודים אפריקאיים בשילוב עם ריקודים מהאיים הבריטיים ותחרויות בלתי‬ ‫רשמיות‪ .‬מלבד בכמה מקרים יוצאים מהכלל‪ ,‬בשלב מוקדם שחורים לא הורשו להופיע‪ ,‬אך‬ ‫הפופולאריות של התרבות האפריקאית נסקה בחצי השני של המאה ה‪ 19-‬בצורת הבידור‬ ‫הבולטת של מינסטרל (זמרים נודדים)‪.‬‬ ‫בראשית המאה ה‪ ,20-‬לצלילי מוסיקת רגטיים ולהקות בול‪-‬רום וביג‪-‬בנד‪ ,‬הריקוד הפך לפופולרי‬ ‫מאוד באמצעות מופעי בידור (‪ ,)Darktown Follies, Ziegfeld Follies‬מועדונים ( ‪Hoofers‬‬ ‫‪ )Club, Cotton Club, Savoy Ballroom‬ותיאטרון מוסיקאלי‪ .‬במופע הבידור משנת ‪1921‬‬ ‫‪ Shuffle Along‬השתתפה במקהלה גם ג'וזפין בייקר‪ ,‬אשר הפכה לאחת מן הכוכבות הגדולות‬ ‫של התקופה‪ .‬ריקודים עממיים דוגמת ‪ Lindy Hop‬שמאוחר יותר נקרא (ג'יטרבאג)‪ ,‬סללו את‬ ‫הדרך לסגנון הריקוד החופשי יותר הזה ‪ -‬ושימשו כשער להשפעות התרבות האפריקאית‪.‬‬ ‫ג'אז וסטפס מופיעים רבות בסרטים ומפיצים את הפופולאריות שלהם באמצעות דמויות‬ ‫משפיעות כמו ביל "בוג'נגלס" רובינסון‪ ,‬פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס וג'ין קלי‪ .‬בברודוויי‪,‬‬ ‫כוראוגרפים העובדים בעיקר בבלט ובמחול מודרני כמו אגנס דה מיל‪ ,‬דונלד מקייל‪ ,‬ג'ורג' בלנשין‬ ‫וג'רום רובינס החלו לעשות כוראוגרפיה למופעים‪ .‬גוונים חזקים של ג'אז ימשיכו לעלות על פני‬ ‫השטח בעבודתם בבלט קלאסי של כוראגרפים אלה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬עמידות מקבילות וידיים ורגליים‬ ‫מתוחות‪.‬‬ ‫‪ West Side Story‬של רובינס היה להיט בברודוויי (‪ )1957‬ובקולנוע (‪ ;)1961‬הוא זכה ב‪10-‬‬ ‫פרסי אוסקר‪ ,‬בין השאר בקטגוריות הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר בהם זכו רובינס‬ ‫ורוברט ווייז‪ .‬הריקודים במופע רוכזו במופע ‪ West Side Story Suite‬ב‪ 1995-‬עבור ה‪New -‬‬ ‫‪ ,York City Ballet‬אשר ממשיך להציג אותם‪ .‬רפרטואר הקבוצה כולל ריקודי בלט רבים של‬ ‫רובינס‪ ,‬כולל המופע מ‪ ,Opus Jazz New York Export 1958-‬שבוצע מחדש ב‪ .2005-‬הוא‬ ‫עובד לסרט מצליח ב‪ ,2010-‬עם ריקודים שצולמו באתרים שונים ברחבי העיר ניו יורק‪.‬‬ ‫ג'ק קול עשה כוראוגרפיה לסרטים רבים בסגנון ייחודי ששידר קוליות‪ ,‬עם ברכיים מכופפות מאד‪,‬‬ ‫ידי "כלבלב" רופסות ותנועת זרוע לנקודת מצפן‪ .‬הריקוד חלק רעיונות עם התנועה של בוב פוסי‪,‬‬ ‫שהוסיף פרטים דרמטיים ‪ -‬תנועות כתף ואגן מפתות‪ ,‬וכובע ומקל‪ .‬מאט מאטוקס‪ ,‬אחד מרקדניו‬ ‫של קול שהופיע בסרטים רבים‪ ,‬בנה כיתת ג'אז על‪-‬פי מבנה כיתת הבלט‪ ,‬והפך למורה מוערך‬ ‫ומשפיע ולמקדם הסגנון‪.‬‬ ‫עלייתו של המחול המודרני חבר לכמה מן הקצוות הליריים יותר של ריקוד הג'אז‪ .‬אלווין איילי‬ ‫למד ועבד עם לסטר הורטון‪ ,‬מורה וכוריאוגרף ידוע‪ ,‬לפני שייסד את קבוצתו הפרטית ב‪.1958-‬‬ ‫איילי שילב כמה מן האלמנטים הפורמאליים יותר בג'אז בבלט‪ ,‬אפריקאי ומודרני‪ ,‬ליצירת‬ ‫הרפרטואר של קבוצתו המוכרת כיום ברחבי העולם ואשר סמלה הוא ‪.Revelations‬‬ ‫בערך באותו הזמן‪ ,‬לימודי ג'אז החלו להצליח‪ .‬ללואיג'י‪ ,‬שפעל בניו יורק‪ ,‬היה סגנון חלק ומרגש‬ ‫שפותח בחלקו כתגובה תרפויטית לתאונה רצינית; הכיתות שלו משכו קהלים גדולים למרות‬ ‫שהסגנון לא כל כך הצליח על הבימה‪ .‬הסטודיו של פיל בלאק‪ ,‬שהיה ממוקם צפונית ל‪zevr -‬‬ ‫‪ ar rav‬בברודוויי‪ ,‬היווה אבן שואבת עבור תלמידים לג'אז‪ .‬גאס ג'יורדאנו‪ ,‬בשיקאגו‪ ,‬היה תומך‬ ‫נלהב בז'אנר הג'אז‪ ,‬וכתב את ה‪ ,Anthology of American Jazz Dance-‬וארגן את הקונגרס‬ ‫העולמי לריקודי ג'אז‪ .‬לין סימונסון הייתה מייסדת שותפה של ה‪ Dance Space Center-‬בניו‬ ‫יורק ב‪ ,1983-‬שם סגנון הג'אז הזורם והמניע שלה הפך פופולארי (המרכז התפתח למוסד‬ ‫שנקרא היום ‪.)Dance New Amsterdam‬‬ ‫הרפרטואר של טוויילה ת'ארפ הוא כל‪-‬כך מגוון ועמוק עד שלא ניתן לסווגו‪ ,‬על אף שהיא זכתה‬ ‫לקהל מעריצים בתקופת הפוסט מודרניסטים של ה‪ .Judson Church-‬חלק מן הריקודים שלה‬ ‫ניתן לתאר כג'אזיים‪ ,‬עם פיתולי מתניים‪ ,‬גישה ביטניקית וסינקופות מוסיקליות שובבות‪ .‬היא גם‬ ‫יצרה ריקודים מידה גדול למופעי אופרה ולמחזות זמר שהפכו ללהיטים בברודוויי‪ ,‬כמו '‪Movin‬‬ ‫‪.Out‬‬ ‫לו קונטה ייסד את ‪ Hubbard Street Dance Chicago‬ב‪ ;1977-‬המקום הפך למשמעותי‬ ‫בהעלאת מופעי רפרטואר מודרני עם נטיות ג'אזיות וטכניקה חזקה‪ .‬בנוסף לתרומותיו‬ ‫הכוראוגרפיות המוקדמות של קונטה‪ ,‬המקום כעת ממשיך להציג רפרטואר של אומני ריקוד‬ ‫בינלאומיים מובילים‪ .‬ברודוויי ממשיך להיות מקור חשוב לג'אז בתאטרון מוסיקלי על‪-‬ידי אמנים‬ ‫כמו לין טיילור‪-‬קורבה‪,‬‬ ‫רוב מרשל‪ ,‬גרסיאלה דניאל וסוזאן סטרומן‪ ,‬רבים מהם מביימים וגם מבצעים כוראוגרפיה‪.‬‬ ‫כוראוגרפים עכשוויים רבים משלבים יסודות ג'אז בחלק מהרפרטואר שלהם‪ ,‬כמו לאר לובוביץ'‬ ‫וטריי מקינטייר‪ ,‬אמן מקבוצת ‪.2012 DanceMotion USA‬‬ ‫מייקל ג'קסון היה כוכב פופ מאז ילדותו‪ ,‬אך כאשר ערוץ ‪ MTV‬הסכים סוף סוף להקרין את‬ ‫הקליפים שלו (לפני כן הם לא הציגו מוסיקה מאת אמנים שחורים)‪ ,‬הז'אנר המריא‪ .‬הקליפים של‬ ‫"‪ ",Billie Jean" ",Beat It‬ו"‪ "Thriller‬היו להיטי ענק‪ ,‬וחלק מהסיבה לכך הוא הריקוד הממגנט‬ ‫של מייקל‪ ,‬עם מחוות לבוב פוסי ולאמני ג'אז אחרים‪ .‬עם ההצלחה המסחררת שלה זכו לאחרונה‬ ‫תכניות ריאליטי‪ ,‬כמו ‪ ,So You Think You Can Dance‬הריקוד "המודרני" הפך לתת‪-‬ז'אנר‬ ‫חדש של הג'אז‪ .‬הריקוד מהווה פחות או יותר תערובת של סגנונות מודרניים וסגנונות ג'אז ‪-‬‬ ‫לירי‪ ,‬מאתגר מבחינה טכנית‪ ,‬עם קפיצות גדולות וסיבובים רבים והרבה רגש דרמטי‪ ,‬בביצוע‬ ‫כוראגרפים כמו מיה מייקלס‪ .‬מוסדות ריקוד כמו ‪ lvetva Aretv DaorunrC‬הוסיפו ז'אנר זה‬ ‫לכיתותיהם ביחד עם הסגנונות המוכרים‪.‬‬ ‫ברודוויי היווה קרקע טובה עבור כוראוגרפים של סגנון הג'אז‪ ,‬אך כמה יוצרים ידועים מז'אנרים‬ ‫אחרים זכו לאחרונה להצלחה ‪ -‬בין השאר ‪ ,Bill T. Jones‬שהופיע בשנות ה‪ 80-‬ככוראוגרף‬ ‫פוסט‪-‬מודרני‪ ,‬וקרול ארמיטג'‪ ,‬הידועה בסגנון הפאנק בלט שלה‪ .‬מה שמשותף לכל האמנים הללו‬ ‫היא התשוקה להתחבר ולבדר באמצעות ריקוד לצלילי מוסיקה קצבית ובתיאום איתה‪.‬‬ ‫היפ הופ‬ ‫ריקוד ההיפ הופ הופיע כזרם אחד בתנועה גדולה יותר שכללה ארבעה אלמנטים‪ :‬תקלוט‪,‬‬ ‫הנחייה‪ ,‬ברייק‪-‬דאנס וגרפיטי‪ .‬הוא החל בברונקס‪ ,‬שם דיג'יי ‪ ,Kool Herc‬תוך שימוש בכמה נגני‬ ‫תקליטים ומיקסר‪ ,‬הסיר את ההפסקות בתקליטי פאנק והשמיע את אותם קטעי כלי הקשה‬ ‫מדוגמים בלופ מתמשך‪ .‬רקדנים פיתחו תנועות מסוימות שיתאימו לברייקים האלה‪ ,‬והיו ידועים‬ ‫כ‪ b-boys-‬או ‪ ,b-girls‬כאשר האות "‪ "b‬מייצגת את הברייק‪.‬‬ ‫במסיבות ריקודים שהפכו כל כך פופולאריות עד שעברו החוצה לפארקים‪ ,‬נאומיו‪ ,‬דבריו וחרוזיו‬ ‫של ‪ Kool Herc‬שכוונו אל הרקדנים והאורחים היו חשובים מאד ליצירת הראפ‪ ,‬אשר התפתח‬ ‫כאשר המנחים פיתחו סגנונות ונושאים ייחודיים‪ .‬לעתים קרובות הטקסטים ביטאו דעות פוליטיות‬ ‫או תסכול שעלה מתנועת זכויות האדם‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬האמנים נקטו יד חופשית והפכו את הראפ‬ ‫לאישי כך ששיקף את בחירות סגנון החיים שלהם שנבעו מהשגת הצלחה כלכלית בתעשיית‬ ‫המוסיקה‪.‬‬ ‫דיג'יי ‪ Afrika Bambaataa‬טבע את המונח "היפ הופ"‪ ,‬שהחל להופיע בשנות ה‪ ,70-‬כאשר ניו‬ ‫יורק‪ ,‬ובעיקר הברונקס‪ ,‬אופיינו בפשע והזנחה‪ .‬הברונקס נראה כמו שדה קרב‪ ,‬וכמעט הפך לכזה‬ ‫בשל סמים וכנופיות‪ .‬אך ללא גישה מסוימת של התעלמות מהחוק ונטישת הרובע על‪-‬ידי‬ ‫מעמדות הביניים‪ ,‬הזרעים שהפכו להיפ הופ לעולם לא היו מוצאים קרקע פורייה‪ .‬הצעירים חסרי‬ ‫המנוח שלא ראו דרך החוצה גילו מוצא אקספרסיבי ומטרה משותפת בז'אנרים שונים של היפ‬ ‫הופ‪ .‬מה שאולי בא לידי ביטוי באלימות הפך לעתים קרובות לתחרות בין אמנים‪ ,‬למרות‬ ‫שהאלימות הקשה המשיכה להיות חלק מעולם המוסיקה‪.‬‬ ‫כתובות גרפיטי כיסו את קרונות הסאבוויי מבפנים ומבחוץ‪ ,‬ואמני הגרפיטי התחרו זה בזה על‬ ‫שליטה בשטח‪ .‬הם פיתחו סגנונות ייחודיים שהפכו מזוהים ממרחק‪ ,‬ולעתים קרובות שילבו‬ ‫טקסט גדול‪ ,‬צבעוני ומסובב ודמויות מצוירות או גרפיקה‪ .‬הכתובות שיקפו את מלחמות השטח‬ ‫בהן עסקו כנופיות ברחוב‪ ,‬אך בצורה אלימה הרבה פחות‪ ,‬גם אם הגרפיטי היה בעצם הרס של‬ ‫רכוש‪ .‬אך בין השאר בשל גלריה בעלת חזון מהברונקס בשם ‪ ,Fashion Moda‬הגרפיטי עבר‬ ‫מקרונות הסאבוויי לקירות הגלריה‪ .‬רבים מאמני הגרפיטי הבולטים הפכו לסלבריטאים‪ ,‬כמו‬ ‫‪ ,Futura 2000‬קית' הרינג ו‪-‬דונדי‪ .‬מעבר זה ‪ -‬מהיות הדגמה ויזואלית של מלחמות רחוב למוצר‬ ‫הנסחר ברחבי העולם עבור סכומי כסף גדולים ‪ -‬יהדהד בצורות הפופולאריות ביותר של היפ‬ ‫הופ‪ ,‬ובעיקר במוסיקה‪.‬‬ ‫המקצבים האגרסיביים והחזרתיים המנוגנים על‪-‬ידי תקליטנים תרמו לתחרויות על רחבת‬ ‫הריקודים בין ‪ b-girls‬ו‪ ,b-boys-‬שאלתרו וניסו להרשים את הקהל בתנועות הטובות ביותר‪.‬‬ ‫הסגנון החל בעמידה עם ‪ ,top rocking‬צעד הצלבה וקפיצה בסיסי שנראה כמו תנועה כאשר‬ ‫למעשה הרקדן נשאר באותו המקום‪ ,‬לפי תנאי המעגל הקטן‪ .‬הצורך להישאר כמעט לגמרי‬ ‫במקום דחף רקדני היפ הופ להשתמש ביצירתיות על מנת ליצור רושם של תנועה‪ .‬הם הוסיפו‬ ‫‪ popping‬ו‪( locking-‬או ‪ )smurfing‬ותנועות רובוטיות עם עצירות מוגזמות ועמידות פריז‪ .‬אחת‬ ‫מן הקבוצות המוקדמות הידועות ביותר הייתה ‪ ,Rock Steady Crew‬שנוסדה ב‪.1977-‬‬ ‫אוצר המילים ירד במורד הגוף ושילב עבודה על הרצפה‪ ,‬הנקראת לפעמים ‪ footmoves‬או ‪floor‬‬ ‫‪ ,rocking‬הכוללת פריזים (תנוחות קפואות בתמיכת הידיים והזרועות כאשר הרגליים באוויר)‬ ‫וסיבובים‪ .‬הסיבובים החלו בעמידה על הראש עם תנועות פשוטות (סיבוב עיפרון)‪ ,‬ובהדרגה‬ ‫הוגברו המהירות ומספר הסיבובים‪ .‬רקדנים הסתובבו על הישבן‪ ,‬ובסופו של דבר על גבם כמו‬ ‫צבים הפוכים‪ ,‬והסתובבו פעמים רבות ליצירת אפקט מסחרר‪ ,‬או ביצעו תנועות תחנת רוח‬ ‫מרשימות כאשר רגליהם חותכות את האוויר‪ .‬צורות אחרות של ריקוד השפיעו על הז'אנר‪ ,‬כולל‬ ‫סטפס וקפוארה‪ ,‬צורת הריקוד הברזילאית שצמחה מאמנויות לחימה בה הרקדנים משתמשים‬ ‫בכל גפיהם באותה מידה ונמצאים הפוכים באותה תדירות שהם עומדים על רגליהם‪ .‬הנציגות‬ ‫מהחוף המערבי פיתחה את סגנונותיה הייחודיים דוגמת ‪ popping, strutting‬ו‪.krumping-‬‬ ‫לרוב‪ ,‬ריקודים אלה לא נראו לעיתים קרובות בתאטרון המסורתי‪ ,‬שם המחול המודרני‪ ,‬בלט‬ ‫והסטפס המשיכו למלוך‪ .‬וריאציות על ריקוד ההיפ הופ החלו להופיע בכמה פלטפורמות בולטות‬ ‫בשנות ה‪ .80-‬סגנונו של מייקל ג'קסון‪ ,‬שזכה לפופולאריות באמצעות הקליפים שלו ב‪ ,MTV-‬היה‬ ‫יותר מבוסס על ג'אז‪ ,‬אך הוא סלל את הדרך לאמנים שחורים אחרים‪ ,‬וריקודיו הקבוצתיים היו‬ ‫רמזים מקדימים לכמה מקבוצות ההיפ הופ של היום‪ ,‬המבצעות קטעים מורכבים ודרמטיים‬ ‫המצריכים סינכרוניזציה מדויקת‪ .‬פסטיבלים ותחרויות מושכים כעת אמנים מכל העולם‪.‬‬ ‫גרסת פרסומת ידועה של היפ הופ הוצגה בתכנית מ‪ .In Living Color ,1990-‬התכנית העסיקה‬ ‫קבוצה קבועה של רקדני ‪ fly‬שביצעו ריקודים קצביים וכללו כוכבים עתידיים כמו ג'ניפר לופז‪.‬‬ ‫בעוד הכוראוגרפיה הייתה מגוונת ביותר וכללה לפעמים גם ג'אז ומחול מודרני‪ ,‬הריקודים בדרך‬ ‫כלל הציגו פיזיות נועזת‪ ,‬עבודת רגליים קופצנית וקומבינציות שהשאירו את הרקדן בנקודה אחת‪,‬‬ ‫כמו היפ הופ‪ .‬מוסיקאי פופ החלו לכלול ריקודים דומים כאטרקציות קבועות בהופעות שלהם‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ ,90-‬הוקמו להקות בתבנית דומה לקבוצות המחול המודרני‪Rennie Harris .‬‬ ‫‪ ,Puremovement‬קבוצה של ‪ naD 2012 DanceMotion‬שנוסדה בפילדלפיה‪ ,‬פנסילבניה ב‪-‬‬ ‫‪ ,1992‬הציגה צעדים מהירים ותנועות אתלטיות רחבות בסגנון של תיאטרון‪ .‬בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫‪ Harris‬הוזמנה על‪-‬ידי ה‪ ,Alvin Alvin Ailey American Dance Theater-‬והיא מכניסה היפ‬ ‫הופ אל תוך אחד מן הרפרטוארים המכובדים ביותר של המחול המודרני‪ .‬אנה "רוקפלה" גרסיה‬ ‫חדרה אל עולם המצוי בשליטה גברית ומשכה מעריצים נאמנים להופעותיה; לאחרונה היא יצרה‬ ‫סרט בשם ‪ ,All the Ladies Say‬אודות שש רקדניות ברייקדאנס‪.‬‬ ‫‪ ,Compagnie Kafig‬קבוצת ריקוד צרפתית שנוסדה ב‪ ,1996-‬הייתה מקדמת מובילה של היפ‬ ‫הופ בתאטראות מסורתיים‪ ,‬ושילבה קטעי ריקוד בהקשר דרמטי‪ ,‬בתמיכה של עיטורים‬ ‫תיאטרליים‪ .‬גם רקדנים אינדיבידואלים יצרו לעצמם שם בתעשייה‪ .‬דני הוץ'‪ ,‬אמן שביסס עצמו‬ ‫על הבימות בדאון טאון של ניו יורק‪ ,‬אירגן פסטיבל תאטרון מחול היפ הופ‪ .‬ביל שאנון רוקד עם‬ ‫קביים‪ ,‬ובכך מוסיף ממד נוסף להיפ הופ‪ .‬ומברזיל מגיעה ‪ ,Grupo de Rua‬השומרת על חספוס‬ ‫רחוב בהפקות השאפתניות והמצוחצחות שלה‪ .‬ניתן לראות את הקבוצה בתכניות תחרות‬ ‫בטלוויזיה‪ ,‬כמו ‪ America's Best Dance Crew‬ובתוכניות מסחריות יותר כמו ‪So You Think‬‬ ‫‪ .You Can Dance‬כפי שניתן לראות בסרט ‪ ,Planet B-Boy‬היפ הופ הפך לתופעה עולמית‪.‬‬ ‫היפ הופ‪ ,‬בכל צורותיו‪ ,‬התפתח לשני זרמים וממשיך לעורר ויכוחים ערים‪ .‬המוסיקה והראפ‬ ‫התפתחו לעסק מצליח ומשגשג‪ ,‬בו אמנים רבים מחזיקים במראה המשקפת את הצלחתם‪,‬‬ ‫אשר‪ ,‬לטוב ולרע‪ ,‬מסומלת על‪-‬ידי חומרנות‪ .‬עדיין יש התומכים במקורות‪ ,‬שהתמקדו בזכויות‬ ‫אדם ובמצבם של אפרו‪-‬אמריקאיים‪ .‬הגרפיטי הגיע לשיאו מזמן‪ ,‬אך הוא עבר תקופת שגשוג בה‬ ‫אמנים מסוימים הרוויחו יפה בעוד שאחרים נותרו אנונימיים‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ריקוד ההיפ הופ זכה להרבה פחות הזדמנויות להרוויח מן האמנות כפי שקרה‬ ‫במוסיקה ובראפ‪ .‬ייתכן שהוא נשאר במצב טהור יותר‪ ,‬בלתי חדיר לפיתויי הכסף‪ .‬ומידת‬ ‫ההצלחה במעבר מן הרחוב והמועדון לתיאטרון עדיין שנויה במחלוקת‪ .‬אך אנשים ממשיכים‬ ‫לבצע את הריקוד ‪ -‬בסאבוויי‪ ,‬ב‪ , zevr ar rav-‬שם הוא ממשיך להפגין את כוח המשיכה‬ ‫המחוספס איתו נולד‪ ,‬בתיאטראות‪ ,‬בתחרויות ובמועדונים‪.‬‬ ‫—סוזאן יאנג‬ ‫ביבליוגרפיה‬ kvn oaN ,2005, St. Martin’s Press .Can’t Stop Won’t Stop .Chang, Jeff http://www.daveyd.com/historyphysicalgrafittifabel.html 1978, Orion .Anthology of American Jazz Dance ,)Giordano, Gus (author/editor‎ .LI ,norertoe ,Publishing House nasrer ,Press LHHzeozr 1996, University of ,Steppin’ on the Blues .Malone, Jacqui .lyztrxo and 6, .Vol ,International Encyclopedia of Dance Sommer, Sally R. “Tap Dance,” in 95- .Press, 1998, pgs ytwoau nezovarztC :kvn oaN .Jeanne Cohen avHer .ed .104 The Story of American Vernacular :Jazz Dance .Stearns, Marshall & Jean .kvn oaN ,Ar lrao ,1994 .Dance au ytwo ,2010 .A Cultural History :acdSemA Tap Dancing .loertretv ,Valis Hill‎ kvn oaN ,Press nezovarztC