1. No category

‫דו‬
‫בו ֹ‬
‫ְמלֹא כָ ל ָה ָא ֶרץ ְּכ ֹ‬
‫קובץ הערות בענין החכמה הנפלאה‬
‫שהטביע הקב"ה בבריאה‬
‫למען נלמד ליראה ולאהבה את הקב"ה‬
‫כמו שהדריך אותנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה‬
‫נלקטו והוסברו בעזרת ה'‬
‫על ידי‬
‫משה צוריאל‬
‫בני ברק‬
‫)פ"ב ה"ב(‬
‫כתובת המחבר‪ :‬בית הלל ‪ ,13‬בני ברק ‪51533‬‬
‫טלפון‪03-5799499 :‬‬
‫עריכה והתקנה‪ :‬יוסף רזניק‬
‫נדפס בישראל‪ ,‬תשע"ב‬
‫‪3‬‬
‫אָרץ ִק ְנ ָי ֶנ ָך‪:‬‬
‫ית ָמ ְלאָה ָה ֶ‬
‫ֻלּם ְבּ ָח ְכ ָמה ָע ִשׂ ָ‬
‫ָמה ַרבּוּ ַמ ֲע ֶשׂי ָך ה'‪ ,‬כּ ָ‬
‫)תהלים קד‪ ,‬כד(‬
‫‬
‫מעשה שבא מין ואמר לרבי עקיבא‪" :‬העולם הזה‪ ,‬מי בראו?" אמר לו‪:‬‬
‫"הקדוש ברוך הוא"‪ .‬אמר לו‪" :‬הראני דבר ברור"‪ .‬אמר לו "למחר תבוא"‪ .‬למחר בא‬
‫אצלו‪ .‬אמר לו‪" :‬מה אתה לובש?" אמר לו‪" :‬בגד"‪ .‬אמר לו‪" :‬מי עשאו?" אמר לו‪:‬‬
‫"האורג"‪ .‬אמר לו‪" :‬איני מאמינך‪ .‬הראני דבר ברור"‪ .‬אמר לו‪" :‬ומה אראה לך? ואין‬
‫אתה יודע שהאורג עשהו?" אמר לו‪" :‬ואתה אינך יודע שהקב"ה ברא עולמו?"‬
‫נפטר ]ממנו[ אותו המין‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪" :‬מהו הדבר ברור?" אמר להם‪" :‬בניי‪,‬‬
‫כשם שהבית מודיע על הבנאי‪ ,‬והבגד מודיע על האורג‪ ,‬והדלת מודיע על הנגר‪,‬‬
‫כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו"‪Ô·˙‰Ï ‡ÏÓ Â·Ï ¯˘‡ ˘È‡‰ ȯ˘‡ .‬‬
‫·‪ִ " ,‡¯Â· ˙‡ ¯ÈÎ‰Ï ,ÂÈ˘ÚÓ‬כּי מ ְֹצ ִאי ָמ ָצא ַחיִּ ים ַויּ ֶ‬
‫ָפק ָרצוֹן ֵמה'" )משלי ח‪ ,‬לה(‪.1‬‬
‫)בתי מדרשות‪ ,‬חלק ב‪ ,‬מדרש תמורה השלם פרק ה;‬
‫וכן אוצר המדרשים לר' דוד אייזנשטיין ח"ב עמ' ‪(583‬‬
‫‬
‫והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו‬
‫הנפלאים הגדולים‪ ,‬ויראה בהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא אוהב‬
‫ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬כמו שאמר דוד " ָצ ְמאָה‬
‫ַפ ִשׁי ֵלא‪-‬ל ִֹהים ְל ֵא‪-‬ל ָחי" )תהלים מב‪ ,‬ג(‪ .‬וכשמחשב בדברים אלו עצמן‪ ,‬מיד הוא‬
‫נְ‬
‫נרתע לאחוריו וירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת‬
‫קלה מעוטה לפני תמים דעות‪ ,‬כמו שאמר דוד " ִכּי ֶא ְר ֶאה ָשׁ ֶמי ָך ַמ ֲע ֵשׂי‬
‫ֶא ְצ ְבּע ֶֹתי ָך‪ָ ...‬מה ֱאנוֹשׁ ִכּי ִתזְ ְכּ ֶרנּוּ?" )תהלים ח‪ ,‬ד‪-‬ה(‪ ...‬כמו שאמרו חכמים בענין‬
‫אהבה‪" :‬שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"‪.‬‬
‫)רמב"ם‪ ,‬הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב(‬
‫‪.1‬‬
‫הערת המעתיק‪ :‬הטעם שבעלי המדרש סיימו בפסוק זה‪ ,‬ללמדך שהיא תוצאה של הכרת‬
‫החכמה בנמצאים‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‬
‫והנה הבחינה בחכמה הגלויה בברואי הבורא ית'‪ ,‬היא הדרך הקרובה ביותר‬
‫לבירור מציאותו‪ ,‬והשביל הסלול ביותר לידיעת אמיתתו‪.‬‬
‫)חובות הלבבות‪ ,‬תחילת השער השני(‬
‫‬
‫אמרו חז"ל )חגיגה יב ע"א(‪" :‬בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה מרחיב‬
‫והולך כשתי פקעיות של שתי‪ ,‬עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו'‪ .‬והיינו דאמר‬
‫ריש לקיש‪ :‬מאי דכתיב 'אני אל שדי' )בראשית לה( אני הוא שאמרתי לעולמי די"‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬העיר אדמו"ר ר' בונם מפשיסחא "שמזה יספיק שיכיר הנברא מלכותו‬
‫יתברך שמו"‪ .‬והוא כי תכלית מכוון הבריאה שיכיר האדם מלכותו‪ ,‬ומכל מה‬
‫שנברא יוכל האדם ללמוד וכו' והיה העולם מרחיב והולך שיוכלו להכיר יותר‬
‫מלכותו עד שאמר לו הקב"ה שאין צריכים להתפשט יותר‪ ,‬כי יש די בהבריאה‬
‫שנבראה עד היום להכרת כבוד מלכותו יתברך‪ .‬והנה אברהם אבינו עליו השלום‬
‫היה הראשון שהתחיל להכיר אלהותו ית' בעולם‪ ,‬והסתכל בהבריאה וממנה‬
‫למד‪.‬‬
‫)ר' צדוק הכהן‪ ,‬פרי צדיק‪ ,‬וארא‪ ,‬פסקא ג'(‬
‫‬
‫רבנו הרלב"ג כתב ביאור על ספר זואולוגיה "בעלי החיים"‬
‫ויקרא‪ ,‬מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' קל‪ ,‬קנג(‪.‬‬
‫)מוזכר בביאורו על‬
‫‪5‬‬
‫מכתב מאת הרב המאור הגדול‪ ,‬גאון יעקב‪ ,‬צבי תפארת ישראל‪ ,‬חכם וירא‬
‫מהו' ‪ ‚¯Ú·ÚϘÚÓ È·ˆ ·˜ÚÈ‬אב"ד בק"ק קאניגסבערג‪.2‬‬
‫ב"ה‪ ,‬קאניגסבערג בפרייסן יום ב' ה' תמוז‪ ,‬הת"ר לב"ע ]לבריאת עולם[‬
‫שפעת שלומים יחולו על ראש איש חמודות‪ ,‬אדם המעלה‪ ,‬משכיל ונבון‪ ,‬הרבני‬
‫המופלג מהו' ‪ ˜‡‰ÈÈ˘ ÛÒÂÈ‬נ"י‪,‬‬
‫על בקשתו לתת הסכמת דעתי להוציא לאור העולם את ספרו "תולדות הארץ" אני‬
‫מתפלא מאד‪ .‬כי אם האמת כן הוא‪ ,‬בלתי ]ל[קחת מהר את הספרים אשר מקרוב יבואו‬
‫מחוברי חבר ]=מחברי חיבורים[‬
‫כי על רבים מהם עפעפי אוהבי‪-‬אמת דמעות יזלו כמים‪ ,‬כי זה יוריד וישפיל כבוד‬
‫רבותינו חכמי התלמוד‪ ,‬אשר בלעדיהם נמשש כעיור באפלה בבית אמונת האומה‬
‫הישראלית‪ .‬וזה יעז פניו לחפאות דברים אשר לא כן על דברי תורת ה'‪ .‬ומרבת המכשלה‬
‫היוצאה מאלה‪ ,‬כמעט ראוי למשוך יד מלקחת הספרים החדשים בלתי ראות בראשית פתח‬
‫השער יד אנשי שם הגדולים בחכמה הנותנים הסכמת דעתם על תוכן המחברת‪.‬‬
‫אבל זהירות זו אין לה מקום רק אם המחברת סובבת והולכת על יסודי הדת וכדומה‪.‬‬
‫אבל ספרו אשר יסודותיו הטבעו אל אדני חקי הבריאה‪ ,‬מנפלאות תמים דעים ית' ידבר‪,‬‬
‫אשר הפליא לעשות ביצוריו במיני הדוממים‪ ,‬הצמחים החיים והמדברים‪ .‬הנה על ספר‬
‫המיועד לדבר מדברים נכבדים כאלה‪ ,‬בקשת ההסכמה היא רק למותר ]=מיותרת[‪ ,‬כי מי זה‬
‫הישראלי אשר לא ידע התועלת הגדולה היוצאה ממדעות כמו אלה? ומי זה לא יבין דעת כי‬
‫מחקי הבריאה יכיר כל משכיל את בוראו‪ ,‬ממנו יעמוד על אמיתתו יתברך ושלמותו‪ .‬מי זה‬
‫האיש אשר לו עיניים לראות‪ ,‬לא ראה דברי ‪ ,"˙··Ï‰ ˙·ÂÁ" ÏÚ· È˙Ó‡‰ „ÈÒÁ‰‬בשער‬
‫הבחינה‪ ,‬המדבר בחיוב השגת דרכי ה' מצד פעולותיו הנכבדות‪ ,‬והוא מחסד ה' על ברואיו‬
‫לתת בלב כל איש שכל בינה ודעת להשיג בם דעות אמיתיות ונכוחות בדרכי ה' הנהגתו‬
‫והשגחתו בעולם‪ ,‬למען יבוא בם אל השלמות הנרצה והמכוון ממנו ית' בבריותיו? כי חקי‬
‫הבריאה אשר כולם בחכמה עשויים יורו על דרכי ה' כי כולם בצדק משפט ומישרים‪ ,‬מהם‬
‫ילמוד האדם ללכת גם הוא בהם‪ ,‬ויגיע בזה אל השלימות האפשרי לכל עצם בעל תכלית‪ .‬מי‬
‫זה לא פקח את עיניו לראות את דברי ‪) È"·˘¯„ ‡˙ÏÈÎÓ‰‬בזוהר שמות פרשת יתרו דף פ'(‬
‫‪.2‬‬
‫בעל "הכתב והקבלה"‪ .‬נכתב למחבר ספר "תולדות הארץ" על חכמת הטבע‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫באומרו שם‪" ,‬אילו ידעין בני נשא כל מה דנטע קב"ה בארעא‪ ,‬וכל מה דישתכח בעלמא‪,‬‬
‫ישתמודעון חילא דמאריהון בחכמתא סגיאה וגו'‪ .‬ותא חזי לית עשבא ועשבא דאתיליד‬
‫בארעא דלא הוה ביה חכמתא סגיאה" וגו'‪.‬‬
‫ואמר עוד )זוהר בראשית פרשת תולדות(‪" :‬לית לך שייפא ושיפא דקיימא ביה בבר נש‬
‫דלא הוי לקבליה בריה בעלמא‪ .‬דהא כמה דבר נש איהו מתפלג שייפין וכלהו קיימין דרגין‬
‫על דרגין מתתקנין אלין על אלין‪ ,‬וכד מתתקנן וכלהו חד גופא ממש הכי נמי עלמא כל אלין‬
‫בריין כלהו שייפין שייפין וקיימין אלין על אלין‪ .‬וכד מתתקנן כולהו חד גופא ממש וגו'‪ .‬כיון‬
‫דאסתכל דוד בעובדא דא פתח ואמר 'מה רב מעשיך ה' כלם בחכמה עשית‪ ,‬מלאה הארץ‬
‫קניניך'"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫כי יראת ה' הטהורה המנחלת חיי עד וכבוד אמתי‪ ,‬יש להם כמה דרכים אמצעיים‬
‫המביאים אליה‪Ï„‚‰ '‰ ‰˘ÚÓ· ÔÈ·‰Ï ‰È·‰Â Ï΢‰ Áη ˙¢Ó˙˘‰‰ ‡È‰ Ô‰Ó ˙Á‡ .‬‬
‫‪ ,ı¯‡·Â ÌÈÓ˘· ‰˘Ú ¯˘‡ ‡¯Â‰Â‬בים וביבשה‪ ,‬צאצאיהן וצבאותיהן‪ ,‬טבעי בעלי חיים‪,‬‬
‫תוארי גופותיהם‪ ,‬עניניהם וכחותיהם למיניהם‪ ,‬המראים רוממות אל וגדולתו לאדם‪ .‬כי‬
‫מגודל המעשים בשמים ובארץ יבין האדם כמה נפלאה רוממות האדון עליהם‪ ,‬אשר עשה‬
‫אותם‪ ,‬בתתו לכל דבר שלמותו‪ ,‬בראותו לעיניו את העולם בנוי ומכונן בפרטים אין להם‬
‫מספר‪ ,‬וכולם מתאימים זה עם זה בתכונה נפלאה המתמהת ]=הגורמת תמהון[ לב המתבונן‬
‫עליהם‪ ,‬יראה בם כי גם צרכי הבריאה היותר קטנה כקטני הרמשים‪ ,‬עין השגחתו ]של‬
‫הקב"ה[ עליהם מראשית‪ ,‬להכין לכל אחת מהם את צרכיה לשלמותה‪ ,‬ולא קטנה בעיניו‬
‫שפלותם מעשות כל אלה למענם‪ .‬מהם ישכיל ]האדם[ כי כולם בתכלית השלמות נבראו עד‬
‫אין חקר‪ .‬ומגודל היצורים ותפארתם יבין האדם מה רם יוצרם‪ ,‬מהם תראה הנפש כחו‬
‫וגבורתו של יוצר בראשית ב"ה‪ ,‬תביט בהם כמה נפלאים מעשי ה'‪ ,‬תשקיף במו הגדולות‬
‫אשר עשה אין ערוך עליהם‪ ,‬ותתפלא על כחו שהוא בלתי תכלית‪ ,‬ועל תבונתו שאין לה‬
‫מספר‪ .‬ובזה תהיה יראת ה' ותפארתו נכח פניו ותכסוף נפשו אליו‪.‬‬
‫ואם נצרף לדבריהם אלה גם דברי ¯·‪=] ‰"‰ÏÊ ‡ÏÈ 'Èχ 'Â‰Ó Ô‡‚‰ Â‬הגר"א[‬
‫שאמר בפה מלא‪" ,‬התורה והחכמה נצמדים יחד‪ .‬וכפי מה שחסר לאדם ידיעות משארי‬
‫חכמות‪ ,‬לעומת זה יחסרו מאה ידות בחכמת התורה"‪ .‬לכן צוה להרבני המופלא מהו' ברוך‬
‫מק"ק שקלאוו‪ ,‬להעתיק כל מה שביכלתו מספרי חכמי האומות ללשוננו הקודש למען‬
‫ישוטטו רבים‪ ,‬ותרבה הדעת בין עם ישראל‪ ,‬ובזה תסור חרפת עמים מעלינו לאמר "איפה‬
‫חכמתכם ובינתכם"? ונמצא שם שמים מתחלל‪ .‬אלה דבריו הקדושים כאשר העיד מוהר"ב‬
‫הנ"ל בהקדמת ספרו שהדפיס בחיי הגאון על אקלידוס‪ ,‬יעי"ש‪.‬‬
‫כי מי זה האיש ההמוני אשר לא ישים אל לבו כי אין איש אחד בארץ אשר במראה‬
‫עיניו יוכל לאסוף דברים כאלה אין מספר להם מטבעי היצורים בדוממים צמחים ובעלי‬
‫חיים‪ ,‬המפוזרים בארבע רוחות השמים‪ .‬ואין מקום לדעת כל אלה רק מפי ספרים ממחברי‬
‫חכמי העמים‪ ,‬אשר אחד מהם מוליד דבר אחד בבינתו וחברו מוליד ענין אחר‪ .‬זה רואה‬
‫ענין‪-‬מה בצמחים אלה‪ ,‬וחברו בצמחים אחרים‪ ,‬וכן בבעלי חיים ודוממים‪ ,‬ובהתחבר כולם‬
‫יחד על ספר תרבה הדעת והחכמה בין בני אדם יחד‪ ,‬אשר עליהם עמד הנבון בעמל רב‪ .‬אם‬
‫יכתבם על ספר ֵי ָד ֵענּו גם קטן הבינה‪ .‬והדבר שראה האחד בקצווי ארץ‪ ,‬ברגע ייודע על דרך‬
‫‪7‬‬
‫זה לאלפים מבני אדם‪ .‬ורק באופן זה יתגלו דברי חכמות ותבונות ותעלומותיהן גם לחלושי‬
‫דעת ולקטני ארץ‪.‬‬
‫ומלבד התועלת הגדולה הזאת‪ ,‬הנני רואה מן הקונטרס שהציע לפני עוד תועלת‪ ,‬לא‪-‬‬
‫קטנה היא בעיני דורשי‪-‬אמת‪ ,‬כי תוצאות הספר ג"כ ַה ָיּ ָמּה ים התלמוד‪ ,‬לגלות כמה דברים‬
‫מדברי חכמינו באגדה וכדומה אשר המה מחוסרי בינה לאנשים מחוסרי ידיעות כאלה‪,‬‬
‫ולשכלל מוסדות דבריהם על אדני טבע היצורים‪ .‬ואחרי כי כל הדברים הנאמרים עד הנה‬
‫נודעים ומפורסמים‪ ,‬הנה האמת היא עצמה תעביר את קולה במחנה העברים להודיע‬
‫תהילת ספרו‪ ,‬ותקרא באזני בני אדם חין ערכו כראוי לו‪ .‬עד שאין צורך לספר שבחיו בדברי‬
‫הסכמה כפי הנהוג‪.‬‬
‫ועתה יצליח ה' חפצו בידו‪ ,‬להודיע בספרו את מעשי ה' בטבעי יצוריו בין עם בני‬
‫ישראל‪ ,‬ולירות בלבבם חץ תשועת היראה האמתית והעבודה השלימה‪.‬‬
‫הנני ידידו‪,‬‬
‫‪‚¯Â·ÚϘÚÓ È·ˆ ·˜ÚÈ‬‬
‫‪8‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫לוח התוכן‬
‫„·¯‪11 ...................................................... ÌÈÚ„Ó· ÔÂÈÚ‰ Á·˘· ÌÈÓÎÁ È‬‬
‫‪28 ............................................................................................... ‡Â·Ó‬‬
‫‪30 ............................................................................................ ‰Ó„˜‰‬‬
‫‪32 .................................................................... ÌÈÙ¯Âˉ ÌÏÂÚ – ‡ ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – האריה ‪32 .........................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הנמר והברדלס ‪33 ...........................................................................................‬‬
‫פרק ג – השועל‪ ,‬סמל הערמומיות ‪34 ............................................................................‬‬
‫פרק ד – הצבוע‪35 ..........................................................................................................‬‬
‫‪36 ................................................................. ÌÈÓÒ¯ÎÓ‰ ÌÏÂÚ – · ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הצחנן‪36 ..........................................................................................................‬‬
‫פרק ב – העכבר והחולדה ‪37 .........................................................................................‬‬
‫פרק ג – הסנאי ‪37 ..........................................................................................................‬‬
‫פרק ד – הדורבן והסמור ‪38 ...........................................................................................‬‬
‫פרק ה – הביבר )"הבונה"( ‪39 .........................................................................................‬‬
‫‪41 ..................................................... ¯ÂÚ-È·Ú ÌÈÏ·¯ÂÒÓ ÌȘÂÈ – ‚ ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הפיל ‪41 ............................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הבהמות )"היפופוטם"(‪42 ................................................................................‬‬
‫‪44 ......................................................... ‰¯‚‰ ÈÏÚÓ ÌÈ˙Ò¯Ù‰ – „ ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הג'ירפה ‪44 .......................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הסוס ‪45 ...........................................................................................................‬‬
‫פרק ג – האייל ‪45 ...........................................................................................................‬‬
‫פרק ד – הגמל‪46 ............................................................................................................‬‬
‫‪48 ...................................................................... ˙ÂÙÂÚ‰ ÌÏÂÚ – ‰ ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – ביצים ואפרוחים‪48 .........................................................................................‬‬
‫פרק ב – היונה ‪50 ...........................................................................................................‬‬
‫לוח התוכן‬
‫פרק ג – העורב ‪50 ..........................................................................................................‬‬
‫פרק ד – קלאו‪-‬העצים ‪51 ...............................................................................................‬‬
‫פרק ה – הקוליברי ‪52 .....................................................................................................‬‬
‫פרק ו – פרוש נקרי ‪53 ....................................................................................................‬‬
‫פרק ז – הקוקיה ‪54 ........................................................................................................‬‬
‫פרק ח – עוף הנקר ‪55 ....................................................................................................‬‬
‫פרק ט – השלדג והשקנאי ‪56 .........................................................................................‬‬
‫פרק י – הכפן ‪57 .............................................................................................................‬‬
‫פרק יא – הפינגווין ‪57 ....................................................................................................‬‬
‫פרק יב – על עופות הדורסים וטורפים ‪59 .....................................................................‬‬
‫פרק יג – על שינויים אנטומיים בגוף העופות המתאימים לצורכיהם ‪62 .....................‬‬
‫פרק יד – על מנגנון הנשימה של העופות ‪63 .................................................................‬‬
‫פרק טו – טכניקות שקבע הקב"ה בעופות‪ ,‬למען יצליחו לצוד את מזונם ‪64 ................‬‬
‫פרק טז – אינסטינקט הקיום של העופות‪65 .................................................................‬‬
‫‪67 ......................................................................... ÌÈ‚„‰ ÌÏÂÚ –  ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הצלפון ‪67 ........................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הכריש ‪67 .........................................................................................................‬‬
‫פרק ג – דגים מעופפים ‪68 .............................................................................................‬‬
‫פרק ד – צלופח החשמל )אלקטרו‪-‬פורוס( ‪68 ................................................................‬‬
‫פרק ה – דגים דו‪-‬ריאתיים ‪69 ........................................................................................‬‬
‫פרק ו – דג החכאי ‪69 .....................................................................................................‬‬
‫פרק ז – דג סוסון הים ‪70 ...............................................................................................‬‬
‫פרק ח – כיצד שומר הדג על מיקומו בעומק המים ‪71 ..................................................‬‬
‫‪72 .................................................................... Ìȉ ˙ÂÈÁ ÌÏÂÚ – Ê ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הלוויתן ‪72 .......................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הדולפין ‪73 .......................................................................................................‬‬
‫פרק ג – סוס הים ‪74 ......................................................................................................‬‬
‫‪76 ................................................ (ÌÈ˘Ó¯Â ÌȈ¯˘) ÌȘ¯Á‰ ÌÏÂÚ – Á ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הדבורה ‪76 .......................................................................................................‬‬
‫פרק ב – הנמלה ‪80 .........................................................................................................‬‬
‫פרק ג – תקשורת בין החרקים אלו לאלו ‪82 .................................................................‬‬
‫פרק ד – העכביש ‪83 .......................................................................................................‬‬
‫‪84 ..................................................................... ÌÈÏÁÂʉ ÌÏÂÚ – Ë ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – הנחש ‪85 ..........................................................................................................‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫פרק ב – התנין ‪88 ...........................................................................................................‬‬
‫פרק ג – הזיקית ‪89 .........................................................................................................‬‬
‫‪90 ...................................................................... ÌÈÈÏÏÎ ÌȘ¯Ù – È ˜ÏÁ‬‬
‫פרק א – פלאי תנועות הגוף‪90 ......................................................................................‬‬
‫פרק ב – כוח החינוך‪ ,‬מדור לדור‪91 ...............................................................................‬‬
‫פרק ג – סגולת למידה וזיכרון של החרקים ‪91 ..............................................................‬‬
‫פרק ד – פלא הגנת ההורים על צאצאיהם ‪92 ...............................................................‬‬
‫פרק ה – פלאים של אינסטינקטים מולדים )בתורשה( כדי להינצל מסכנה ‪95 .............‬‬
‫פרק ו – חיפוש משכן חורף ‪95 .......................................................................................‬‬
‫פרק ז – נדידתם של כמה מסוגי העופות‪ ,‬וכוח ההתמצאות ‪97 ....................................‬‬
‫פרק ח – נדידתם של כמה סוגי דגים ‪101 ......................................................................‬‬
‫פרק ט – הטכניקה של מעוף הציפורים ‪102 ..................................................................‬‬
‫פרק י – תועלתו של הזנב ‪104 .......................................................................................‬‬
‫פרק יא – כשרון ההגנה‪-‬העצמית של בעלי החיים‪ ,‬ושמירה על המשך המין ‪105 .........‬‬
‫פרק יב – כשרון החושים של כמה מבעלי‪-‬החיים ‪106 ...................................................‬‬
‫פרק יג – חוש הראייה ‪107 .............................................................................................‬‬
‫פרק יד – חוש השמיעה ‪108 ...........................................................................................‬‬
‫פרק טו – חוש הריח ‪109 ................................................................................................‬‬
‫פרק טז – חושים מחודדים ומחוננים של בעלי החיים‪110 ...........................................‬‬
‫פרק יז – איתור על פי הדים )בדומה לראדאר‪ ,‬מכ"ם( ‪110 ............................................‬‬
‫פרק יח – חוכמתן של החיות כדי להינצל מרודפיהן ‪112 ..............................................‬‬
‫פרק טו – תופעת "שעון פנימי" ‪113 ...............................................................................‬‬
‫פרק טז – תופעת הסימביוזה )שיתוף פעולה בין שני מינים שונים( ‪114 ......................‬‬
‫פרק יז – קביעת תחום מקום מחיה‪116 ........................................................................‬‬
‫פרק יח – "את הכל עשה יפה בעתו" ‪116 ......................................................................‬‬
‫פרק יט – אקולוגיה )איזון הבריאה( ‪117 ........................................................................‬‬
‫פרק כ – כשרון ההסוואה ‪118 ........................................................................................‬‬
‫פרק כא – פלאי חוקי הטבע ‪121 ....................................................................................‬‬
‫‪123 .................................................................... ÁÓˆ‰ ÌÏÂÚ – ‡È ˜ÏÁ‬‬
‫‪126 .................................................................. ÌÈ·ÎÂΉ ÌÏÂÚ – ·È ˜ÏÁ‬‬
‫‪128 .................................................................................... ¯ÙÒ‰ ÌÂÈÒ‬‬
‫‪1301 ................................................................................ ÌÈÈÈÚ Á˙ÙÓ‬‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪11‬‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫כתב ‪) Ì"·Ó¯‰‬הל' קידוש החודש סוף פרק יז(‪" :‬הספרים שחיברו חכמי ישראל‬
‫]בחכמות הטבע[ שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו‪ .‬ומאחר שכל‬
‫הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם‪,‬‬
‫אין חוששין למחבר‪ ,‬בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם האומות‪ .‬שכל‬
‫דבר שנתגלה ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי‪ ,‬אנו סומכים על האיש‬
‫שאמרו"‪.‬‬
‫‪‰·Âˉ ˙¯Î‰‬‬
‫"הכרת הטובה" היא יסוד הכל בעבודת הקב"ה‪ .‬כבר בעל ‪˙··Ï‰ ˙·ÂÁ‬‬
‫)תחילת שער הבחינה( האריך בנחיצות תכונה זו והצורך לפתח אותה‪ ,‬מחמת‬
‫אטימות בני האדם מלהכיר בטובות שחנן אותם הקב"ה‪" .‬והנה הבחינה ]העיון[‬
‫בחכמה הגלויה בברואי הבורא יתעלה היא הדרך הקרובה ביותר לבירור‬
‫מציאותו ]של הקב"ה["‪ .‬ולאחר מכן הסביר מדוע בני האדם אינם ערים לטובות‬
‫שמעניק להם הקב"ה‪ ,‬מפני‪" :‬ביאתם אל העולם הזה כשהם במצב הבהמות‬
‫בסכלות וטפשות‪ ...‬וגדלו ]בגיל[ בטובות ה' העצומות‪ ,‬והם בהם תמיד עד שנעשו‬
‫להם טבע רגיל‪ ,‬כאילו הם עצמיים להם‪ ,‬לא יסורו ]הטובות[ ולא יפרדו מהם כל‬
‫ימי חייהם‪ .‬לפיכך כאשר מתחזקת דעתם והבחנתם‪ ,‬אינם מבינים אופן הטובה‬
‫עליהם‪ ,‬ואינם נותנים אל לבם להודות לה' עליהם‪ ,‬בגלל אי ידיעתם את ערך‬
‫הטובה‪ ,‬והמטיב בה להם"‪ .‬עכ"ל‪ .‬וממשיך בעל "חובות הלבבות" ומתאר על דרך‬
‫המשל‪ ,‬כיצד איש חסיד אחד מצא תינוק אסופי באחד מהמדברות וחמל עליו‪,‬‬
‫הכניס אותו לביתו‪ ,‬האכילו והלבישו ולימד אותו מקצוע‪ ,‬וגם אשה השיא לו‬
‫והיטיב עמו לתת לו כל צרכיו עד שהגדיל‪ .‬אבל תינוק זה אינו מכיר בטובות של‬
‫החומל עליו‪ ,‬כי גדל על כך מראשית תקופת הכרתו‪ ,‬וגם אינו יודע מה המצב‬
‫הרע שהיה נתון בו עד שהגיע אותו החסיד להיטיב עמו‪ ,‬עיי"ש שהאריך‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪‡¯Â·‰ ˙Ï„‚ ˙¯Î‰‬‬
‫"אודך על כי נוראות נפליתי ]=נפלאתי[‪ ,‬נפלאים מעשיך‪ ,‬ונפשי יודעת מאד"‬
‫)תהלים קלט‪ ,‬יד(‪ .‬על פסוק זה כתב ¯„"˜ בפירושו לתהלים‪" :‬עלילות נוראות יש‬
‫ביצירתי‪ ,‬ואודך עליהם‪ ...‬אע"פ שבשאר החיים ]הבהמות‪ ,‬העופות והדגים[ נפלאים‬
‫מעשיך‪ ,‬אין בהם מי שיכיר‪ .‬אבל בי נתת הנפש המשכלת יותר על שאר החיים‪,‬‬
‫והיא תדע מעשיך הנפלאים‪ ,‬ותודה לך עליהם‪ .‬ונוראות היצירה הם נגלים‬
‫וניכרים לחכמים‪ ,‬כי כל אבר ואבר נברא בחכמה‪ ,‬ועל התכונה שנברא הוא‬
‫לצורך ותועלת; וכל אדם צריך להתבונן בהם‪ .‬ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר‬
‫ויודה לו עליהם‪ .‬ואם באנו לספר בזה החיבור תכונת האברים ותועלתם ומזג‬
‫הכוחות ותועלתם‪ ,‬יארך הסיפור‪ .‬אבל המשתוקק להם ימצאם בספרי החכמים"‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫על פסוק זה כתב ¯·‪) ÈÈÁ· Â‬כד הקמח‪ ,‬פסח‪ ,‬ג'( אחרי שמביא את דברי רד"ק‬
‫הנ"ל‪..." :‬ועל כן אמר דוד ע"ה כי מתוך יצירת הגוף ייבחנו נפלאות הש"י‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר 'אודך על כי נוראות נפלאתי'‪ ,‬יאמר‪ :‬מצד שאני רואה כי נפלאתי ביצירתי‬
‫אני מכיר כי נפלאים מעשיך מאד‪ ,‬ונפשי המשכלת יודעת זה‪ .‬וזה על דרך‬
‫הכתוב‪' :‬ומבשרי אחזה אלוה' )איוב יט‪ ,‬כו( כלומר מתכונת גופי ומחכמת יצירתי‬
‫אני רואה מעשה אלוה‪ ,‬וזהו שאמר 'נפלאים מעשיך'"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫לדברים אלו קדמו כבר חז"ל‪ ,‬שאף הם הרחיבו על פסוק זה בענין הוולד‬
‫המונח במעי אמו )נדה לא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ולכן כתב ‪) Ì"·Ó¯‰‬הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב(‪" :‬והיאך היא הדרך לאהבתו‬
‫ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים‪ ,‬ויראה בהן‬
‫חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה‬
‫גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לא‪-‬להים לא‪-‬ל חי' )תהלים‬
‫מב‪ ,‬ג(‪ .‬וכשמחשב בדברים אלו עצמן‪ ,‬מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע‬
‫שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות‪,‬‬
‫כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך‪ ...‬מה אנוש כי תזכרנו?' )תהלים‬
‫ח‪ ,‬ד‪-‬ה(‪ ...‬כמו שאמרו חכמים בענין אהבה 'שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר‬
‫והיה העולם'"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫]מה מקורו של הרמב"ם לדברי חכמים שהזכיר? דבר זה מבואר בתשובות‬
‫הרמב"ם )מהד' בלאו‪ ,‬סי' קנ( שכתב בענין ידיעת חכמת תקופות ומזלות‪" :‬וכבר‬
‫ביאר ר' מאיר בברייתא ואמר 'הסתכל במעשיו‪ ,‬שמתוך כך אתה מכיר את מי‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪13‬‬
‫שאמר והיה העולם'‪ .‬ובתחילת חיבורנו הגדול ]"משנה תורה"[ יתבארו אלו‬
‫העיקרים"‪ .‬עכ"ל‪ .‬לנו לא ידוע היכן מאמרו זה של ר' מאיר‪ ,‬ואולי כך היה בנוסח‬
‫הספרי לפרשת ואתחנן‪ ,‬שהיה בידיו של הרמב"ם[‪.‬‬
‫ועוד כתב הרמב"ם )הל' תשובה סוף פרק י'(‪" :‬דבר ידוע וברור שאין אהבת‬
‫הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי‪ ,‬ויעזוב כל מה‬
‫שבעולם חוץ ממנה‪ ,‬כמו שציוה ואמר 'בכל לבבך ובכל נפשך'‪ .‬אינו אוהב הקב"ה‬
‫אלא בדעת שידעהו‪ ,‬ועל פי הדעה תהיה האהבה‪ ,‬אם מעט‪ ,‬מעט; ואם הרבה‪,‬‬
‫הרבה‪ .‬לפיכך צריך האדם ליחד עצמו ]להבין[ ולהשכיל בחכמות ותבונות‬
‫המודיעים לו את קונו‪ ,‬כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג‪ ,‬כמו שבארנו בהלכות‬
‫יסודי התורה" ]כוונתו לקטע המובא לעיל[‪.‬‬
‫וכן כתב הרמב"ם במורה הנבוכים )ח"ג פרק כח( שזה פירוש הפסוק בקריאת‬
‫שמע‪..." :‬אבל שאר ההשקפות הנכונות בכל המציאות הזו ]של עולמנו החומרי[‬
‫אשר אלה הם כל המדעים העיוניים לכל ריבוי מיניהם אשר בהם יתקיימו אותן‬
‫ההשקפות ]של תורה ועבודת ה'[ שהם התכלית הסופית‪ ,‬הרי אע"פ שהתורה לא‬
‫קראה אליהן בפירוש‪ ...‬כבר קראה אליהם באופן כללי‪ ,‬והוא אומרו 'לאהבה את‬
‫ה'" )דברים יא‪ ,‬יג(‪ ...‬וכבר בארנו במשנה תורה )הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב( כי האהבה‬
‫הזו לא תהיה אלא בהכרת המציאות כפי שהיא‪ ,‬ובהתבוננות בחכמתו בה"‪.‬‬
‫ומוסיף הרמב"ם ואומר )מורה נבוכים ח"א פרק נ"ד( שזה מה שה' גילה למשה‬
‫רבנו בהיותו בהר סיני‪" :‬אני אעביר כל טובי על פניך )שמות לג‪ ,‬יט(‪ ...‬הציב לפניו‬
‫כל הנמצאים‪ ...‬שישיג טבעיהם וקשריהם זה בזה‪ ,‬שאז ידע הנהגתו אותם היאך‬
‫הוא הכלל והפרט‪ ...‬הבנה אמתית יציבה"‪ .‬והמעיין ב"אור יקר" לרמ"ק )כרך ז' דף‬
‫פ"ו( ימצא דברים דומים‪ .‬ועיין עוד דברי ¯"‪) χ·¯·‡ È‬שמות כד‪ ,‬יח( על ארבעים‬
‫חכמות שמשה רבנו למד שם‪.‬‬
‫מגדולי הראשונים היה ¯·‪) Ô‡¯Â„ ÁÓˆ Ô· ÔÂÚÓ˘ È‬רשב"ץ( ובספרו "מגן‬
‫אבות" על הגיונות‪ ,‬ח"ג חלק יעקב‪ ,‬מהד' ליוורנו עמ' לה‪-‬עד )ונמצא ב"אוצר‬
‫החכמה"( רואים אנו שהיה חכם בחכמת הטבע‪ .‬עוד ראה מאמר חשוב של הרב‬
‫יוסף קאפח בשם "לימודי חול במשנת הרמב"ם" )תחומין‪ ,‬כרך שני‪ ,‬עמ' ‪.(242-251‬‬
‫ראה עוד דבריו החשובים בהקדמתו ל"משנה תורה"‪ ,‬ספר קנין‪ ,‬כרך יח‪ ,‬עמ' ח‬
‫בשער הספר‪ .‬שם מסיים בדברי הרמב"ם "כי האהבה הזו ]מאתנו להקב"ה[ לא‬
‫תהיה אלא בהכרת המציאות כפי שהיא ובהתבוננות בחכמתו בה"‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‬
‫גם ¯·‪) Ì¢¯‚ Ô· ÈÂÏ È‬רלב"ג( מדגיש את חשיבות לימודם של "חכמת‬
‫הנמצאות"‪ .‬ב"פתיחה" שלו לביאורו לספר בראשית )מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' ב‪-‬ג(‪,‬‬
‫לאחר שחילק את התורה לשלשה חלקים‪ :‬ידיעת המצוות‪ ,‬ידיעת המדות‬
‫הנכונות )החכמה המדינית(‪ ,‬והשגת חכמת הנמצאות‪ ,‬ביאר רלב"ג מפני מה‬
‫התורה מתחילה בסיפור מעשה בראשית ולא בביאור המצוות‪ .‬והוא מסביר כי‬
‫על ידי ידיעת חכמת הנמצאות מגיע האדם לאמונה בהקב"ה‪ ,‬וליראה ממנו‪ .‬ורק‬
‫אחר כך יגיע לשלימות קיום המצוות‪ .‬זו לשונו‪:‬‬
‫"היתה כוונת התורה להגיע המתנהגים בה אל השלימות האמתי‪ ,‬והיה מן‬
‫הראוי שתייסד לנו תחילה זה השורש האמתי ]שהעולם נברא על ידי הקב"ה‪ ,‬ואינו כאן‬
‫במקרה[ והוא שיש בכאן סיבה הפועלת אלו הנמצאות וכו'‪ .‬כי בזולת זה השורש‬
‫לא יתכן לנו שום קנין שלימות נפשי" )שם‪ ,‬עמ' כ(‪ .‬וממשיך‪" :‬בעבור היות התורה‬
‫מקפת בשלשה החלקים ]ידיעת המצוות‪ ,‬ידיעת המדות וידיעת הנמצאות[ אשר זכרנו‬
‫בפתיחתנו ]מובא לעיל[ היה החלק המקיף ממנה בחכמת הנמצאות הולך מהלך‬
‫השלימות והצורה לשאר החלקים‪ ,‬היה ראוי שיונח קודם ]ולכן פתחה התורה‬
‫בתיאור מעשי בראשית[‪ .‬וכו' וכו'‪ .‬ואין ראוי שיסופק עלינו וכו' מההאמנה בהשם‬
‫ית' ובעבודתו וביראתו‪ ,‬שהם כל פרי התורה וכו'‪ .‬וזה כי לא יתכן שיאמר שנירא‬
‫מה' ונעבדהו טרם השיגנו שיש שם נמצא בזה התואר‪˙ÓÎÁ Ú„ ¯˘‡Î .‬‬
‫‪] Â˙‡ Ú„Â ÏÈ΢ ,˙‡ˆÓ‰‬את הקב"ה[ ‪˙‡Ê Â˙‡ ÚÈ‚˙ ‰‰ ,ÂÈ˙ÂÏÂÚÙ „ˆÓ‬‬
‫‪ ."ÂÓÓ ‡¯È ‰„·Ú˘ χ ‰‚˘‰‰‬עכ"ל שם‪.‬‬
‫ועוד כתב‪" :‬שהשם ית' נמצאהו משגיח באלו הענינים השפלים השגחה‬
‫נפלאה‪ .‬וזה מבואר ממה שישגיח בבריאת הצמחים ובעלי החיים בזה האופן‬
‫הנפלא אשר השגיח בהם‪ ,‬במה ששם בהם מהכוחות הנפשיות ומהאברים‬
‫לשמור מציאותם בשיעור האפשרי ביותר שלם שאפשר" )ביאור לבראשית יט‪,‬‬
‫התועלת הי"ט‪ ,‬מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' קלז(‪.‬‬
‫ועוד כתב רלב"ג‪" :‬שראוי לאדם להשתדל בחקירת סיבת הדברים הנמצאים‪,‬‬
‫לפי מה שאפשר לו‪ ,‬ולא יקצר מזה‪ .‬כי בזה האופן יעמוד על חכמת השם יתעלה‬
‫בשומו הנמצאות על האופן שהם עליו‪ ,‬לפי מה שאפשר לו מזה‪ .‬ויהיה זה סיבה‬
‫אל שישיג השם יתעלה‪ ,‬לפי מה שאפשר‪ .‬כי אנחנו נשיג מה שנשיג מהשם‬
‫יתעלה בהשגתנו מנימוס אלו הנמצאות המסובבות ממנו ‪ ̯˘È ̯„ÒÂ‬כמו‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪15‬‬
‫שהתבאר ב'מלחמות השם' ]ספרו של רלב"ג[ בראשון )פרק יב( ובחמישי )ח"ב פ"א(‪.‬‬
‫הלא תראה כי משה רבנו ע"ה תיכף שראה זה הענין הזר‪ ,‬והוא היות הסנה בוער‬
‫באש והסנה איננו אוכל‪ ,‬התעורר לסור ולראות אותו‪ ,‬כדי שיעמוד על סיבת זה‬
‫הענין‪ .‬וזה מה שיורה שכן היה מנהגו‪ ,‬רוצה לומר שכבר היה משתוקק לדעת‬
‫סיבת הדברים‪ ,‬לפי מה שאפשר‪ .‬ולזה הגיע לזאת המדריגה הנפלאה שהגיע‬
‫אליה" )ביאור רלב"ג לשמות ג‪-‬ד תועלת הששי‪ ,‬מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט(‪.‬‬
‫ונראה לדייק עוד יותר‪ .‬על ידי שהאדם מעיין ומבחין בבהמות וחיות‪ ,‬וכן‬
‫בעופות ודגים‪ ,‬וכן בבני אדם‪ ,‬ורואה ומכיר כי לכל אבר ואבר שבהם יש תכלית‬
‫מסוימת‪ ,‬יש מטרה שלשמה נברא האבר ההוא ‪ -‬בכך מגיע האדם להכרה שיש‬
‫יוצר‪-‬כל שהכין‪ ,‬תכנן וערך את האברים ההם כך שיהיו בדיוק באותה הצורה‬
‫שבה הם נמצאים‪ .‬רלב"ג מבאר כי בדורות קדם נעלמו מהאנשים ההכרה‬
‫השכלית כי לכל דבר חייבת להיות סיבה פועלת‪ ,‬וגם סיבה תכליתית אשר‬
‫לשמה נברא הדבר‪" .‬ומזה המקום נסתעפו דעות אפיקורוס וסיעתו שהיה חושב‬
‫שיהיו כל הענינים נופלים במקרה‪ ,‬מזולת ]בלי[ סיבה פועלת כל‪ .‬וזה כולו היה‬
‫מביא אל שנסכל ]לא הבין[ חכמת הנמצאות‪ ,‬אשר ההשגה בה היא הצלחת הנפש"‬
‫)רלב"ג‪ ,‬ביאור לשמות‪ ,‬רשימה מסכמת לפרקים כה‪-‬כז‪ ,‬התועלת השלישי‪ ,‬מהד' מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫עמ' שסב(‪.‬‬
‫הקב"ה לא מילא את משאלתו של משה רבנו "הראני נא את כבודך" אבל‬
‫הסכים ש"והסירותי את כפי וראית את אחורי" )שמות לג‪ ,‬כג(‪ .‬מה הוא "אחורי"?‬
‫מבאר שם רלב"ג )מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' תלא(‪" :‬רוצה לומר הנמצאות שהם‬
‫אחורי‪ ,‬העלולות ממני‪ .‬ובהשיגך אותם תשיג מדרגה מה ממציאותי‪ ,‬כמו‬
‫שביארנו בחמישי ממלחמות השם"‪.‬‬
‫וכן פירש ¯·‪ χ·¯·‡ ˜ÁˆÈ È‬על "הראני נא את כבודך"‬
‫בנדפס(‪" :‬שיראהו בנבואתו את כבודו ואת גדלו‪ ,‬שהם הנמצאים כולם‪ ,‬תחתונים‬
‫ועליונים‪ ,‬כי להיותם כולם מעשה ידי יוצר‪ ,‬הם כבודו ית"ש"‪ .‬וכן פירש‬
‫‪) Ì"È·ÏÓ‰‬שמות לג‪ ,‬יח(‪ ,‬הבאנו דבריו בסוף ספרנו זה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫)שמות לג‪ ,‬יח‪ ,‬דף שלא‬
‫ולא זו בלבד שרלב"ג הדריך אותנו ללמוד‪ ,‬להכיר ולדעת את החכמה שקבע‬
‫הקב"ה בנבראים‪ ,‬אלא הוא עצמו כתב ביאור לספר "בעלי חיים" )מוזכר בביאורו‬
‫על ויקרא יא‪ ,‬יב; ובסיכום פרקים ט‪-‬יא; מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' קל‪ ,‬קנג( אמנם ספר "בעלי‬
‫חיים" לא הגיע לידינו‪ ,‬אך רלב"ג מזכיר אותו פעמים רבות בביאורו לתורה ולנ"ך‪.‬‬
‫ראה דבריו על שמות )יג‪ ,‬התועלת הששי‪ ,‬עמ' צו(‪ .‬וכן כתב )בביאורו על איוב יד‪ ,‬כב(‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫"ולו ]להקב"ה[ עצה והתבונה‪ ,‬וזה שבמה שימשך רע‪-‬מה בבריאותיו מהכרח‬
‫החומר‪] ,‬כדברי רמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק ח[ ימצא לו טוב העצה בבריאה ההיא‬
‫להמציא מה שיסיר הנזק ההוא כמו שהתבאר למי שמעיין בספר 'בעלי חיים'"‪.‬‬
‫‬
‫על הפסוק "לספר כל מלאכותיך" )תהלים עג‪ ,‬כח( כותב ¯„"˜‪" :‬שתלמדני כל‬
‫מעשיך שאדע ואוכל לספר ]לאחרים[ ולהבין בחכמת הטבע שהוא דעת כל מעשיך‬
‫הגופניים וכו'‪ .‬ומשם אעלה לדעת מעשיך‪ ,‬ואז אדע דעת עליון"‪.‬‬
‫‬
‫גם ספר ‪) ˙··Ï‰ ˙·ÂÁ‬שער שני‪ ,‬פרק ד'( האריך בענין "סוגי עקבות החכמה‬
‫בנבראים‪ ,‬אשר אפשר לנו לבחון בהם" את מציאות הבורא‪ ,‬וחילק את הדברים‬
‫לשבעה חלקים שהם שבע חכמות‪ .‬ואלו הן‪) :‬א( יסודות העולם ‪ -‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‬
‫ועפר ]ולפי הפרטים שציין שם אלו חכמות האקולוגיה‪ ,‬הגיאולוגיה והאסטרונומיה[‪) .‬ב( "במין‬
‫האדם‪ ,‬שהוא העולם הקטן אשר בו גמר סדר עולם הזה‪ ,‬יופיו ונויו ושלמותו"‪.‬‬
‫)ג( "עקבות החכמה הגלויה בהרכב האדם וחיבור גופו ]פיזיולוגיה[‪ ,‬וכוחות נפשו‬
‫]פסיכולוגיה[‪ ,‬ואור השכל אשר ייחדו ה' בו ורוממו על שאר בעלי החיים"‪) .‬ד(‬
‫"עקבות החכמה הגלויה במיני שאר בעלי חיים הקטנים והגדולים‪ ,‬מהם המעופף‬
‫והשוחה והזוחל ובעלי ארבע רגלים לכל שינוי סוגי צורתם ותכונותיהם ]ביולוגיה‪,‬‬
‫אורניתולוגיה‪ ,‬איקתולוגיה["‪) ...‬ה( "עקבות החכמה הגלויה בצומח ובדומם‪ ,‬לכל‬
‫שינוי טבעיהם ומזגיהם וסגולותיהם ]בוטניקה‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬כימיה["‪...‬‬
‫ועוד המשיך "חובות הלבבות" )שם פרק ה'(‪" :‬לפיכך חייבים אנו להתבונן‬
‫בראשית ]לידת[ האדם‪ ,‬וגידולו וחיבור חלקיו והרכבת אבריו‪ ,‬ותועלתו בכל אחד‬
‫מהם‪ ,‬וההכרח שהביא לבנינו ותבניתו ]של אותו האבר[ כפי שהוא‪ .‬ואח"כ נתבונן‬
‫בתועליותיו בכל מדה ממדותיו ]הנפשיות[ וכוחות נפשו ואור שכלו‪ ...‬ואז יכיר את‬
‫הבורא יתרומם ויתהדר‪ ,‬על ידי עקבות החכמה שבו ]באדם[ כמו שאמר איוב‬
‫'ומבשרי אחזה אלוה' )איוב יט‪ ,‬כו(‪ .‬וכיון שהדבר כן‪ ,‬ראוי לנו להזכיר מכל מה‬
‫שתארנו מעניני האדם מעט מכל ענין‪ ,‬כדי להעיר את הפתי אל מה שהוא חייב‬
‫לזכור אותו תמיד‪ ,‬וזה יביאהו לחקור ]גם[ על מה שלא אזכיר; ואז יכנע לבוראו‬
‫בגלל עוצם טובותיו עמו וחסדיו עליו‪ ,‬ותגדל תודתו לפניו‪ ,‬כמו שאמר החסיד‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪17‬‬
‫]דוד[‪' :‬אודך על כי נוראות נפליתי‪ ,‬נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד'‬
‫יד(‪ ...‬תראה כי ראשית טובת ה' עליו ]על האדם[ היא שהמציאו אחר שהיה נעדר‪...‬‬
‫ותמצא גוף האדם מורכב מיסודות נגדיים וטבעים שונים‪ ...‬נסדר מהם גוף עומד‬
‫אחיד בחיצוניותו‪] ...‬ועוד הכין ה' לאדם[ החום הטבעי והדם והוורידים והמיתרים‬
‫]הגידים[ והעורקים‪ ,‬ועשה להם אמצעיים ]כלי‪-‬סיוע[ לנצרם ולשמרם ולהגן עליהם‬
‫מן הפגעים‪ ,‬והם הבשר ועצמות והשרירים והעור והשיער והצפרנים‪ ,‬כולם‬
‫מגינים ונרתיקים לשמרם מן הפגעים"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫)תהלים קלט‪,‬‬
‫‪ڷˉ ȇÏÙ· ÌÈÂÈÚ· ˙·˘· ˜ÒÚ ÌÈÂÓ„˜‰‬‬
‫כתב ¯„"˜ )על תהלים י"ט סוף פסוק ח'( שאחת מהתועליות במנוחת השבת היא‬
‫האפשרות לעיין בחכמות הללו‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכן שמירת השבת היא חכמה גדולה‪,‬‬
‫שיחקור האדם בגללה על חידוש העולם וכל מעשה בראשית‪ ,‬והיא חכמת‬
‫הטבע"‪ .‬גם ¯·‪ Ì"·Ó¯‰ Ô· ̉¯·‡ È‬כתב‪" :‬דרך מיוחדת בחשבו על תכלית‬
‫השבת ובהתבוננו על בריאת העולם‪ ...‬ובמה שניתן לו להבחין מתוך פרטיו‪ ,‬החל‬
‫מטבור הארץ וכלה בהיקפו של גלגל השמים‪ ,‬והתבונן אל חכמת הבורא יתעלה‬
‫בבריאת עולמו‪ ,‬ופירט בדעתו מה שנברא ביום הראשון וביום השני ובכל יום‬
‫מששת הימים כמפורש בספר בראשית" )"המספיק לעובדי ה'"‪ ,‬ההליכה בחוקות התורה‪,‬‬
‫דף טו(‪.‬‬
‫גם ¯·‪ ‡¯ÊÚ Ô·‡ ̉¯·‡ È‬סבור כך‪" :‬כי בעבור היות נשמת המשכיל בששת‬
‫ימי המעשה מתבודדת בעסקי העולם‪ ,‬על כן היא מתבודדת בשבת להבין מעשה‬
‫השם ונפלאותיו" )ביאור על תהלים צב‪ ,‬ה(‪ .‬ועוד כתב ראב"ע בתחילת פירושו‬
‫לעשרת הדברות שבספר שמות )ד"ה שאלני ר' יהודה הלוי(‪" :‬ואשר נשאו לבו ללמוד‬
‫חכמות שהם כמו מעלות לעלות בהם אל מקום חפצו ]לדעת את דרכי השי"ת[ יכיר‬
‫מעשי ה' במתכות ובצמחים ובחיות‪ ,‬ובגוף האדם עצמו‪ ,‬שידע מעשה כל אבר‬
‫ואבר כפי התולדות‪ ,‬ולמה היה על זאת המתכונת‪ ...‬ומדרכי ה'‪ ,‬ידע המשכיל את‬
‫ה'‪ .‬וככה אמר משה 'הודיעני נא את דרכיך ואדעך'"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש פירוש "קרני‬
‫אור" )ס"ק ט"ז(‪.‬‬
‫גם בעל ספר ‪) ‚"ÓÒ‰‬ספר מצוות גדול(‪ ,‬מבעלי התוספות‪ ,‬כותב במצות עשה‬
‫ג'‪" :‬ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקב"ה‪ ...‬נקבי עינים להביט ולראות בהן‪,‬‬
‫העפעפים לעצום עיניו ולישון‪ ...‬נקבי החוטם להריח ולהוריד בו העדפת ליחת‬
‫הראש‪ ...‬הלשון ללוש המאכל תוך הפה וכדי לחתוך הדיבור‪ ...‬ובית הבליעה‬
‫‪18‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫והוושט לבלוע המאכל והמשקה‪ ...‬שם לו בשר על העצמות כדי לחמם קור‬
‫העצמות‪ ...‬עשה לו מיתרים שמחזקים דבק העצמות והאברים‪ "...‬עכ"ל‪ .‬וכך‬
‫מונה וסופר שלושים וחמישה איברים מיוחדים‪.‬‬
‫הזכרנו לעיל כי הגדיל לעשות רלב"ג בהקדמתו לביאורו על ספר בראשית‬
‫)מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' א‪-‬ג( שחילק את התורה לשלשה חלקים‪) :‬א( ביאור‬
‫המצוות‪) .‬ב( תיקון המדות‪) .‬ג( לימוד בעניני הנמצאות )כלומר‪ ,‬כל הנמצא‬
‫בבריאה שברא הקב"ה(‪ .‬ודבר זה נרמז בחלקי המשכן שהקים משה במדבר‪,‬‬
‫ואחר כך במקדש שלמה; וכן באו דברים אלו בכמה מקומות בתלמוד )כמו שבת עז‬
‫ע"ב(‪ .‬רלב"ג מלמד כי על ידי העיון בחכמה זו‪ ,‬יגיע האדם לעבודתו של הקב"ה‬
‫ביתר הצלחה‪ .‬וכך כתב‪" :‬וזאת ההשפעה אשר ישפיע לו בהודעת סודות‬
‫המציאות העמוקים‪ ,‬תדמה לברק או ללהט החרב המתהפכת פעם ויעלם פעם‬
‫וכו'‪ .‬שההצלחה תגיע לאדם בהשכילו מנימוס הנמצאות וסדרם ויושרם‪ ,‬כפי מה‬
‫שאפשר לו‪ .‬ושבזה האופן יחיה שכלו החיים הנצחיים" )שם‪ ,‬עמ' נא‪ ,‬על בראשית ב‪,‬‬
‫ג( וחזר להזכיר את "ההשגה בנימוס הנמצאות וסדרם ויושרם‪ ,‬אשר בם תהיה‬
‫ההצלחה האמיתית" )שם‪ ,‬עמ' נב(‪ .‬וביטא זאת באופן מפורש יותר בביאורו לשיר‬
‫השירים )א‪ ,‬ג לריח שמניך טובים(‪" :‬להשכיל ולדעת השם יתברך יתעלה כפי היכולת‪,‬‬
‫כי להשגה חלושה אשר לנו בתחילת הענין‪ ,‬בסדר הנמצאות ויושרם ואופן‬
‫החכמה בהם‪] ,‬בזאת[ נראה לנו הפלגת ]מעלת[ השם יתברך‪ ,‬היראות חזק ]הערת‬
‫המעתיק‪ :‬לשון נפעל‪ ,‬נראה באופן ברור וחזק["‪.‬‬
‫רלב"ג אף נתן טעם לאריכות ימיהם של הדורות הראשונים בעולם‪ ,‬בטרם‬
‫בוא המבול‪ ,‬וכתב שהיה מוטל עליהם להכיר את הקב"ה על ידי העיון בחכמת‬
‫הנמצאות )כלומר מדעי הטבע(‪ ,‬וחסרו להם ספרים מקדמוניהם שיבארו זאת‪ ,‬ולכן‬
‫היו זקוקים שיחיו שנים ארוכות‪ ,‬בהן יתבוננו ויעיינו במה שרואים בטבע )שם‬
‫עמ' עו‪ ,‬על בראשית ה‪ ,‬לב(‪ .‬והעתיק דבריו רבי יצחק אברבנאל )על בראשית‪ ,‬מהד' חורב‪,‬‬
‫עמ' ‪.(242‬‬
‫‬
‫מצאנו גם מגדולי האחרונים שעסקו בלימוד חכמת הטבע‪ ,‬כהכנה ועזר‬
‫לעבודת הקב"ה‪ .‬ראש לכולם הוא "ספר הברית" של המקובל הגדול ¯·‪ÒÁÙ È‬‬
‫‡‪) ‡ÏÈÂÓ Â‰ÈÏ‬בן דורו של הגר"א( אשר מחציתו הראשונה של הספר עוסקת‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪19‬‬
‫בחכמת הטבע‪ .‬לפי דברי המחבר בהקדמתו‪ ,‬כתב כל זאת בעקבות המקובל ¯·‪È‬‬
‫‪ ,χËÈ ÌÈÈÁ‬המלמד שבידיעות אלו יש לאדם מבוא להגיע לידי רוח הקודש‪ .‬עוד‬
‫גדול אחד הוא מראשי גאוני המוסר‪ Ô‡ÈÙ‡Ï Ï„Ó ÌÁÓ È·¯ ,‬מחבר "חשבון‬
‫הנפש" )תק"ט‪-‬תקפ"ו ‪ (1749-1826‬שבנוסף לספר זה )דפוס ראשון שנת תקס"ח‪ ,‬לבוב( כתב‬
‫ספר על חכמת הטבע בשם "מודע לבינה" )נמצא בתוכנת "אוצר החכמה"(‪ .‬וגם ¯·‪Â‬‬
‫‪ "ÈÁ ˘È‡ Ô·"‰‬בהקדמתו לספרו "עוד יוסף חי" )חלק הדרוש‪ ,‬לקראת סוף "פתיחה‬
‫ראשונה"‪ ,‬ד"ה והנה יש עוד חלוקה שלישית וכו'( כתב על הצורך לחקור ולהבין בחכמת‬
‫הטבע‪ .‬שם הוא מציין לספרו "אמרי בינה"‪ ,‬סוף דרוש ב' לחנוך מדרש ת"ת‪ ,‬עמ'‬
‫רנא‪ ,‬ושם הביא מהחיד"א )מדבר קדמות‪ ,‬ערך‪ :‬ח' פסקא ח"י ד"ה חכמות( שרבי חיים‬
‫ויטאל עסק בכך שנים רבות‪ .‬גם ה‪ ˘È‡ ÔÂÊÁ‬רשם כמה רשימות קצרות על‬
‫החכמה שבגוף האדם בספרו "אמונה ובטחון" )מאמר א' פסקאות א‪-‬ז(‪.‬‬
‫ונביא כאן פנינה יקרה שכתב רבי מנחם מנדל לאפיאן‪ ,‬שנדפסה ב"מכתב"‬
‫שבתחילת ספרו "חשבון הנפש" )הנמצא בתוכנת "אוצר החכמה"(‪" :‬שאלני אותה‬
‫הקושיא המיושנת שכל העם רגילים לשאול מעולם‪' ,‬מה תועלת יש בבחינת‬
‫הברואים לענין עבודת השי"ת? והלא סוף כל סוף כולנו יודעים שגדולתו יתברך‬
‫אין לה קצבה‪ ,‬וכמו שאמר החכם ]'וראיתי את כל מעשה הא‪-‬להים‪ ,‬כי לא יוכל האדם‬
‫למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש‪ ,‬בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא‪ [,‬וגם‬
‫אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא' )קהלת ח‪ ,‬יז(‪ .‬ותכלית ]כלומר‪ :‬שיא[ הידיעה‬
‫הוא שלא נדע ]שנכיר שא"א לנו לדעת בשלימות[‪ .‬אם כן הפוכי מטרתא למה לי?‬
‫והשבתי לו‪ ,‬אע"פ כן 'יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך'‬
‫)קהלת ב‪ ,‬יג( וכו'‪ .‬וכן אינו דומה בן כפר המשבח את המלך בעושר של אלף אלפים‬
‫איסרין ]מטבעות[ לבן כרך הרואה כבוד הדר מלכותו בעינים מאירות‪ .‬ואע"פ‬
‫ששניהם מפליגים עוצם גדולתו בשפה אחת‪ ,‬ושניהם מובטחים בוודאות שלהם‬
‫כאחת‪ ,‬מכל מקום אין מה שבלבו של זה דומה כלל לאותה שיש בלבו של זה‪.‬‬
‫ואפילו אותם דברים ]דיבורים[ שהאדם רגיל לשנן אותם בפיו ובשפתיו תמיד‪,‬‬
‫פעמים שאינו מוצא אפילו רישומם ניכר בתוך לבו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אחר כך מאריך הרב להראות את פלאי הבריאה‪ ,‬וכותב לפי ידיעות מדעיות‬
‫שהיו בדורו )לפני יותר ממאתיים שנה( ואנו נגדיל כאן את ההשתאות לפי המדע‬
‫החדיש שבימינו‪ .‬כיצד אור השמש‪ ,‬העובר בחלל במהירות של שלוש מאות אלף‬
‫ק"מ לשנייה‪ ,‬מגיע אלינו במשך ‪ 8.3‬דקות‪ .‬בכל דקה יש ששים שניות‪ ,‬ובחישוב‬
‫קל ניתן למצוא שהמרחק בין השמש לכדור הארץ הוא כמאה וחמשים מיליון‬
‫‪20‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ק"מ‪ .‬היקף כדור הארץ הוא כ‪ 40,000-‬ק"מ‪ ,‬וקוטרו כ‪ 12,400-‬ק"מ‪ ,‬כלומר המרחק‬
‫בין כדור הארץ לשמש גדול פי ‪ 12,000‬מקוטרו של כדור הארץ!‬
‫ולאחר מכן עוד יש להתבונן במרחק בינינו לבין הכוכבים הרחוקים יותר‬
‫ברקיע‪ ,‬שנמדד ב˘‪) ¯Â‡ ˙Â‬כל שנה ושנה יש בה ‪ 365‬יום‪ ,‬ובכל יום ויום ‪24‬‬
‫שעות‪ ,‬ובכל שעה ושעה ‪ 60‬דקות‪ ,‬ובכל דקה ודקה ‪ 60‬שניות‪ .‬ובכל שנייה האור‬
‫עובר ‪ 300,000‬ק"מ(‪ .‬הכוכבים רחוקים מאתנו משנות אור בודדות עד אלפים‬
‫ומיליונים של שנות אור‪ .‬האם יש יכולת במוח האנושי להשיג ולחוש את‬
‫המרחקים העצומים הללו?‬
‫עוד מאריך רבי מנחם מנדל לאפיאן ומדבר על היצורים הרבים הקטנטנים‬
‫שרואים אנו דרך מיקרוסקופ‪ ,‬בין במים‪ ,‬בין באויר ובין בכל חומר אחר‪ .‬כל כך‬
‫זעירים הם עד שעשרה ריבוא מהם לא יכסו גרגר אחד של חול‪ .‬וממשיך‬
‫המחבר‪" :‬כיצד עיני רם ונשא צופות לתוך שפלי שפלים ומשגיח לתוך קרבי‬
‫מעיהם‪ ,‬ומקשר אבריהם לכל פרטי תהלוכותיהם על בוריים שלא ייכשלו‬
‫בתשמישם‪ ,‬והשגחתו יתברך מקפת אותם מבחוץ לכל עבריהם"‪ .‬וממשיך הרב‬
‫ומסביר כיצד כל היצורים נצרכים זה לזה‪ :‬זה מפרנס לזה‪ ,‬וזה מתקיים על ידי‬
‫זה‪ .‬ומסיים דבריו כי הקב"ה "פוקד על טיפות הריונם ורגעי מולדתם‪ ,‬ונותן‬
‫קצבה לצאצאיהם במדה ובמשקל זה כנגד זה‪ ,‬שלא יפרוץ מין אחד ביותר‬
‫בעולם ונמצא העולם חרב מפניו‪ ,‬או שלא יתמכמך ]יתמעט[ ביותר ונמצא העולם‬
‫כולו חסר מחמת חסרון מין אחד וכו'‪ .‬ובכל יום ויום אתה אומר ]בתפילה‪ ,‬בברכה‬
‫ראשונה של קריאת שמע שחרית[ 'מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית‪ ,‬מלאה‬
‫הארץ קנינך' וכיוצא‪ .‬ואתה מבין בהם גם כן ]רק[ כחך ]בלבד["‪ .‬עכ"ל‪ .‬כלומר‪ ,‬את‬
‫עוצמת השבח והתהילה משיגים רק לפי מדרגת ההבנה של האדם המוציא את‬
‫הדברים מפיו‪ ,‬ואיש איש לפי ערכו‪.‬‬
‫וכן מצויים פסוקים מפורשים באיוב )יב‪ ,‬ז‪-‬ט(‪" :‬ואולם שאל נא בהמות‬
‫ותורך‪ ,‬ועוף השמים ויגד לך‪ .‬או שיח לארץ ותורך‪ ,‬ויספרו לך דגי הים‪ .‬מי לא‬
‫ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת?" כלומר ברר ועיין ובדוק )א( בין הבהמות‪,‬‬
‫)ב( בין העופות‪) ,‬ג( טבע יסודותיה של הארץ )ד( ובין הדגים‪ .‬ומעצם הפלאים‬
‫והחכמה שתראה בתבניתם ובאורחותיהם‪ ,‬תכיר כי אך ורק יד ה' עשתה כל‬
‫אלה‪ .‬וזו לשון ‪ „„ ˙„ˆÓ‬שם‪:‬‬
‫"ואולם‪ :‬אבל חכמת מה לך? ואם בהודעת העלמת חקר אלוה לא צריכנא‬
‫לך‬
‫]פירוש המעתיק‪ :‬תודה שבעניני חקר הקב"ה עצמו ודרכיו‪ ,‬לא תוכל לדעת‪ .‬כי גם חכמת‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪21‬‬
‫הבורא וכיצד הנהיג את כל בעלי‪-‬החיים נשגבה מהבנתך[‪ .‬כי באמת שאל אל הבהמות וכל‬
‫אחת תלמדך ' ֶהעלם חקר אלוה'‪ .‬רצה לומר משלימות יצירת היצורים‪ ,‬ומהחכמה‬
‫אשר בהם‪ ,‬יתחלפו אלה מאלה‪ ,‬מכל זה נוכל להשכיל שלא נמצא חקר אלוה‪,‬‬
‫וכאילו הם יורו ויגידו את זאת‪] .‬וממשיך בעל המצודות‪" [:‬ותורך ‪ -‬ר"ל מטבעי‬
‫ארבעה היסודות וכל הדברים הנמצאים בארץ המורכבים מהם‪ ,‬מאלה תוכל‬
‫להבין העלם ]כלומר שנעלם ממך[ חקר אלוה‪] .‬וממשיך בעל המצודות‪ [:‬כי יד ה' עשתה‬
‫זאת ‪ -‬כי הלא יד ה' עשתה כל זאת‪ ,‬ומהם הלא יוקח ראיה על עומק חכמתו‬
‫שאין חקר לה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫‬
‫על הפסוק "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז‪ ,‬למען צורריך‪ ,‬להשבית אויב‬
‫ומתנקם" )תהלים ח‪ ,‬ג( כתב ¯„"˜‪:‬‬
‫"מפי עוללים וינקים יסדת עז‪ .‬תחילת הנפלאות אשר באדם אחר יצאו‬
‫לאויר העולם היא היניקה‪ .‬כי צריך האדם להודות הבורא ולהכיר כחו ויכלתו‬
‫]של הקב"ה[ מצד מעשיו הנראים בשמים ובארץ‪ ,‬ומתכונת גופו שנברא מטיפת‬
‫הזרע אשר תהפך לדם‪ ,‬ומשם יגדל מעט מעט עד שישתלמו אבריו ויצא לאויר‬
‫העולם‪ .‬וכבר זכר זה במזמור ה' חקרתני ותדע )תהלים קלט(‪ .‬ובזה המזמור אמר‪,‬‬
‫מתחילת צאתו לאויר העולם ומיניקתו ניכרות נפלאות הבורא וחסדו על האדם‪.‬‬
‫לפיכך אמר 'ייסדת' כמו שהיסוד תחילת הבנין‪ ,‬כן היניקה תחילת ההכרה בחסד‬
‫הבורא על האדם אחר צאתו לאויר העולם‪ ,‬שעשה לו הקב"ה נקב בשדיים ]של‬
‫אמו[ כעין נקב מחט דקה‪ ,‬לא יותר רחב מכך‪ ,‬שאם היה יותר רחב פן יזרום‬
‫החלב בלא מיץ ]בלא מציצה[ ויבוא לתוך פיו יותר מן הצורך עד שיחנק בו‪ .‬ואם‬
‫יהיה ]הנקב[ יותר דק ממה שהוא‪ ,‬יכבד המיץ ]המציצה[ על הילד ותכאבנה שפתיו‪,‬‬
‫אלא הכל ]נברא[ בשיעור ובמדה וכו'‪ .‬לפיכך אמר 'מפי עוללים ויונקים ייסדת עז'‬
‫שיכול האדם להכיר כי הכל בכוונת מכוון‪ ,‬לא כמו שאמרו אויבי ה' 'כי הכל‬
‫בטבע ובמקרה‪ ,‬בלא הנהגת מנהיג וכוונת מכוון'‪ .‬וזהו שאמר 'למען צורריך‪,‬‬
‫להשבית אויב ומתנקם'‪ .‬ואף על פי שזה החסד גם כן בבהמות ובחיות‪ ,‬באדם‬
‫נתן האל בינה ושכל להכיר מעשה האל ולהודות לו ולשבחו על הכל‪ ,‬וכולם‬
‫נבראו לתועלתו‪."ÏΉ ÏÚ ÂÏ ˙„‰Ï χ‰ ‰˘ÚÓ ¯ÈΉÏ Ô·˙‰Ï ÂÈÏÚ ÔΠ̇ .‬‬
‫‪22‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫גם ‪) Ì"È·ÏÓ‰‬תהלים ח‪ ,‬ג( הזכיר מלחמה זו בקצרה‪" :‬למען צורריך‪ ,‬אם ימצא‬
‫עוד אויב וצורר‪ ,‬שהם האפיקורסים המכחישים מציאות האל‪ ,‬שהם הנקראים‬
‫אויבים ושונאים וצוררי ה'‪ ,‬בכתבי הקודש‪ ,‬אם ימצא עוד מכחיש וחוקר אשר‬
‫לא ישים לבו להכיר מציאותך ]של הקב"ה[ מן ]מתוך העיון ב[המציאות בכללו‪ ,‬הן‬
‫בהכרח יצטרך ויוכרח להודות שיש בורא‪ ,‬כל עת ישכיל ויביט ויחקור על ענין‬
‫]גוף[ האדם‪ ,‬ועל המון הנפלאות אשר התאחדו ביצירתו‪ ,‬כי אז יסתום פה‬
‫הפוקר"‪ .‬עכ"ל‪] .‬תוספת המעתיק‪ :‬ועל כך כתבנו חוברת קודמת "נפלאים מעשיך"[‪.‬‬
‫‪.‰Ê ¯ÙÒ· ¯Îʉ˘ Ìȇ˘Â· ˜ÂÒÚÏ ‰Ï„‚‰ ‰ÂˆÓ‰ Ô‡ÎÓÂ‬‬
‫‪ÌÈÏÚÙ˙Ó Ìȇ ÈÎ ,ڷˉ ȇÏÙÓ ÌÈÚÙ˘ÂÓ Ìȇ ÌȯÙÂΉ‬‬
‫כיון שברור שגדולי הראשונים והאחרונים הללו הדריכו אותנו ללמוד את‬
‫חכמת בניין גופו של האדם‪ ,‬יש לשאול כיצד נתהווה מצב בדורות האחרונים‬
‫שלא רק שלימוד זה הוזנח‪ ,‬אלא הוא אף נחשב ל"דבר בטל" ואפילו "פסול" או‬
‫"מזיק" לכל ירא שמים?‬
‫נראה שהסיבה שהדורות האחרונים נטשו דרך זו היא מפני שראו שהרבה‬
‫מהעוסקים בחכמה זו אינם מהמדקדקים בקיום המצוות‪ .‬אבל צריכים המבקרים‬
‫ההם לדעת כי הגורם האמיתי להידרדרותם של הללו איננה עצם העיסוק‬
‫בחכמה זו‪ ,‬אלא סיבה צדדית‪ .‬הללו לא למדו את מעשי הבורא בהתפעלות‪ ,‬אלא‬
‫עסקו בחכמה כשלעצמה ללא הסקת המסקנות הראויות‪ .‬כבר ¯·‪¯ËÏÒ Ï‡¯˘È È‬‬
‫העיר שלמרות הדרכת חז"ל שבמלחמה נגד יצר הרע "יזכור לו יום המיתה"‬
‫)ברכות ה‪ ,‬א(‪ ,‬אנו עדים כי אפילו קברנים ושאר העוסקים עם המתים רובם אינם‬
‫מתעוררים ליראת ה' באמת‪ .‬וזאת מחמת שאינם מתבוננים בתופעה‬
‫בהתפעלות‪ ,‬והכרת המוות כשלעצמה אינה נוגעת ללבבם‪ .‬באופן דומה גם הרבה‬
‫מהעוסקים בלימוד חכמת הטבע אינם מגיעים לאמונה צרופה כיון שכדי ללכת‬
‫בדרך יצרם הרע יש להם ענין דוקא שלא להתפעל מחסדו ורוב‪-‬טובו של הקב"ה‬
‫שתכנן כל פרט ופרט‪ .‬עיין בזה דברי ¯·‪ ,‰ÈÏ‡Ó ·˙ÎÓ) ¯ÏÒ„ ‰Èχ È‬ח"א עמ' ‪.(173‬‬
‫וזו לשונו של ‪) ˙··Ï‰ ˙·ÂÁ‬שער היחוד‪ ,‬פרק ו'(‪" :‬וכבר דימו אנשים כי‬
‫העולם נהיה בתחילת הוייתו במקרה מאליו‪ ,‬בלי בורא שבראו‪ .‬ומן התימה בעיני‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪23‬‬
‫שיעלה על לב בעל הגיון‪ ,‬בזמן שפיותו‪ ,‬כרעיון הזה‪ ...‬הלא תראה‪ ,‬אילו יצק אדם‬
‫דיו על ניר בבת אחת‪ ,‬לא יתכן שיצטייר ממנו עליו כתב סדור ושורות נקראות‬
‫כאותו הנעשה בעט‪ .‬ואילו הגיש לפנינו אדם כתב מסודר ממה שאין באפשרות‬
‫שיהיה שלא על ידי עט‪ ,‬ודימה שהוא יצק את הדיו על הניר ונצטייר הכתב‬
‫מאליו‪ ,‬היינו ממהרים להכחישו‪ ,‬ושלא ייתכן שנעשה שלא בכוונת מכוון" )כל‬
‫שכן רבבות הנפלאות שאנו רואים מול עינינו בעוה"ז(‪.‬‬
‫ועוד הוא אומר‪" :‬עקבות החכמה הנגלית בכל עולם הזה‪ ,‬עליונו ותחתונו‪,‬‬
‫הדומם והצומח והחי שבו ‪ -‬כאשר אנו מתבוננים בו יורה לנו כי כולו הנהגת‬
‫מנהיג אחד ומעשה בורא אחד‪ ...‬בפרטיו ותואם בחלקיו‪ ...‬כמו שאמר החסיד‬
‫]דוד[‪ ,‬כאשר תיאר עקבות החכמה וסדירות בנינה את העולם‪' ,‬מה רבו מעשיך ה'‬
‫כולם בחכמה עשית‪ ,‬מלאה הארץ קנינך'" )שם‪ ,‬פ"ז(‪.‬‬
‫גם ¯·‪ Ô‡‚ ‰È„ÚÒ Â‬התייחס לשאלה זו‪" :‬אם היו צודקים בטענת המקרה‪,‬‬
‫הלא ימציאו לנו או יסבירו שיתקבצו חלקי בית אבנים ועצים מעצמם ויתפסלו‬
‫ויורכבו זה על זה עד שיהיו בית‪ ...‬ואם אינם אומרים כן שזה אפשרי‪] ,‬זה[ כדי‬
‫שלא ייחשבו לסכלים" )"אמונות ודעות"‪ ,‬מאמר א'‪ ,‬סוף שיטה תשיעית‪ ,‬עמ' סה במהד' הרב‬
‫יוסף קאפח(‪.‬‬
‫גם ‪ Ì"·Ó¯‰‬כתב משל נפלא כיצד כל העולם מעיד על מלך מלכי המלכים‬
‫המולך עליו‪ .‬זו לשונו‪" :‬ההדרכה על מציאות הדבר תהיה אפילו באמצעות‪...‬‬
‫פעולותיו‪ ,‬ואפילו בדברים רחוקים מאד ממנו‪ .‬המשל בזה‪ ,‬אם רצית להודיע‬
‫]כלומר‪ ,‬לברר בדעתך[ מלך של ארץ מסוימת‪ ...‬יתכן שתהיה הודעתך על מציאותו‬
‫]על ידי שתתאר מקרי גופו‪ ,‬ארוך או קצר‪ ,‬וצבע זקנו‪ ,‬או שתתאר שיש שומרי ראש שלופי חרב‬
‫הולכים לפניו ותוקעים בחצוצרות[‪ ...‬ופעמים תורה על מציאותו בדברים שהם יותר‬
‫נעלמים מאלה‪ .‬כגון אם ישאלך אדם‪' :‬היש למדינה זו מלך?' ותאמר לו‪' :‬בלי‬
‫ספק'‪' .‬ומה הראיה על כך?' תאמר לו‪' :‬שהשולחני ]מחליף הכספים[ כפי שאתה‬
‫רואהו אדם חלש בעל גוף קטן‪ ,‬ולפניו כמות הגדולה הזו מן הדינרים‪ .‬והאדם‬
‫השני הזה בעל הגוף הגדול והחזק ]הוא[ העני עומד לפניו ומבקש ממנו שיתנדב‬
‫לו גרה ]מטבע קטן[ אחת‪ ,‬ולא נתן‪ ,‬ואף גער בו ודחהו מעליו בדברים‪ .‬ואלמלי‬
‫מורא המלך היה הורגו מיד‪ ,‬או דוחפו ולוקח ממון שברשותו‪ .‬הנה זו הוכחה‬
‫שיש מלך למדינה זו‪ .‬נמצא שהוכחת את מציאותו בתקינות מצב המדינה אשר‬
‫סיבתן מורא המלך והחשש מעונשו‪) "...‬מורה נבוכים ח"א פמ"ו(‪ .‬כלומר‪ ,‬מסדר פרטי‬
‫העולם‪ ,‬וטוב התיאום שבין כל חלקיו‪ ,‬נלמד על מציאותו של בורא‪-‬כל‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ובאמת‪ ,‬חז"ל עצמם חינכו לחשוב בכיוון זה‪" .‬ומעשה שבא מין ואמר לר'‬
‫עקיבא‪' :‬העולם הזה מי בראו?' אמר לו‪' :‬הקב"ה!' אמר לו‪' :‬הראיני דבר ברור'‪...‬‬
‫אמר לו ]ר' עקיבא[‪' :‬מה אתה לובש?' אמר לו‪' :‬בגד'‪ .‬אמר לו‪' :‬מי עשאו?' אמר‬
‫לו‪' :‬האורג'‪ .‬אמר לו‪' :‬איני מאמינך‪ .‬הראיני דבר ברור'‪ .‬אמר לו‪' :‬ומה אראה לך?‬
‫ואין אתה יודע שהאורג עשאו?' אמר לו‪' :‬ואתה אינך יודע שהקב"ה ברא את‬
‫העולם?' נפטר ]ממנו[ אותו המין‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪' :‬מה הדבר ברור?' אמר להם‪:‬‬
‫'בניי‪ ,‬כשם שהבית מודיע על הבנאי‪ ,‬והבגד מודיע על האורג‪ ,‬והדלת על הנגר‪,‬‬
‫כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו'" )בסוף "מדרש תמורה"‪ ,‬מובא ב"אוצר‬
‫המדרשים"‪ ,‬ר' דוד אייזנשטיין‪ ,‬דף ‪ ,583‬והרעיון הובא ב"חובות הלבבות"‪ ,‬שער הבחינה‪ ,‬תחילת‬
‫פ"ג(‪.‬‬
‫כל ברכות השבח שאנו מברכים יום יום נועדו לחנך אותנו למטרה זו‪ .‬ברכת‬
‫"פוקח עוורים" ‪ -‬שצריכים להתבונן על החסד שאנו רואים למרחקים ומבחינים‬
‫בצבעים‪ .‬ברכת "המכין מצעדי גבר" ‪ -‬שיש להתבונן על פלא השרירים‪ ,‬ועל‬
‫החסד בסחוס שבמפרק הברך וכו'‪ .‬וכך בענין ברכת "אשר יצר" ועשרות ברכות‬
‫אחרות‪ .‬ואילו נהגנו כך‪ ,‬ודאי היה מצטמצם מאד מספר העבירות שהאדם עובר‪,‬‬
‫כי היה מתבייש לעשותן מול הנוכח הנצחי ית"ש שכל רגע ורגע מיטיב אתנו‬
‫בכל חלק וחלק מאיברי גופנו )כמ"ש ר' משה קורדובירו בתחילת "תומר דבורה"‪ ,‬מדה א'(‪.‬‬
‫ובעצם‪ ,‬זו למעשה כוונתם של חז"ל בסוגיא בנדה )לא‪ ,‬א( על פלאי יצירת הוולד‪.‬‬
‫ועוד פשוט וברור שאין ללמוד את החכמות הללו אצל מורים חילוניים‪ ,‬כי‬
‫הם יסבו ויעקמו את הדברים כדי לקלקל את האמונה בה' וכדי ללכת אחרי‬
‫יצרם הרע )וכפי שביארנו ב"אוצרות הגר"א"‪ ,‬תחילת שער ט'(‪ .‬אלא יש ללמוד מהספר‬
‫ולא מהאדם )כדברי מהר"ל‪" ,‬נתיבות עולם"‪ ,‬תורה‪ ,‬פרק י"ד‪ ,‬וכן כתב אדמו"ר ר' צדוק‪" ,‬פרי‬
‫צדיק"‪ ,‬שמות‪ ,‬פרשת שקלים‪ ,‬פסקא א‪ ,‬עמ' ‪.(111‬‬
‫‪‰ÏË·Ï „Á‡ ¯·„ ‡¯· ‡Ï‬‬
‫אמרו חז"ל‪" :‬כל מה שברא הקב"ה בעולמו‪ ,‬לא ברא דבר אחד לבטלה"‬
‫עז‪ ,‬ב עיי"ש דוגמאות(‪ .‬הוא הדין באיברי האדם‪ ,‬שאין בהם שום כפילות וייתור‪ .‬וכן‬
‫ביאר ‪" :Ì"·Ó¯‰‬לפי שכבר ידעת כי עורקי הכלב והחמור ומיתריהם ]גידי‬
‫השרירים[ לא נעשו ]על ידי הקב"ה[ איך שנזדמן ובאיזה שיעור שנזדמן‪ ,‬ולא נעשה‬
‫עורק זה עבה ואחר דק‪ ,‬ומיתר מתפצל פצולים רבים‪ ,‬ואחר אינו מתפצל כך‪,‬‬
‫ואחד יורד ישר ואחר מתפתל‪ ,‬במקרה; ושלא נעשה שום דבר מכל זה כי אם‬
‫)שבת‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪25‬‬
‫לתועליות שכבר נודעה הכרחיותן" )מורה נבוכים‪ ,‬ח"ב סוף פי"ט(‪ .‬ועוד האריך בזה‬
‫בענין גוף האדם‪" :‬אם תתבונן במעשים האלהיים כלומר המעשים הטבעיים‬
‫]=חכמת הטבע[ יתברר לך ניהול ה' וחכמתו בבריאת החי‪ ,‬וסדירות תנועת‬
‫האברים וסמיכותן זה לזה; וכן תתברר לך חכמתו וניהולו בסדירות מצבי כלל‬
‫הפרט מצב אחר מצב‪ .‬דוגמא לכך‪ ,‬בסדירות תנועותיו ושכנות האברים‪ .‬המוח‪...‬‬
‫והעצבים‪ ,‬הם כלי החוש והתנועה‪ .‬הרי העצב שהצורך בו להשגת התחושה‬
‫בלבד או לתנועה קלת העומס כתנועת העפעף והלחי נתפשט מן המח‪ ...‬וכיון‬
‫שאי אפשר לעצב מחמת רכותו‪ ...‬להניע אבר‪ ,‬ניהל בכך שנסתייב ]=נתעבה לסיב‬
‫עבה[ העצב‪ ,‬ונתמלא אותו הסיב בשר ונעשה שריר‪ ,‬ואחר כך נזדכך העצב קצה‬
‫השריר וכבר נשתרגו בו ניבים של קשורים ונעשו יתרים ]=גידים[‪ .‬ויתחבר היתר‬
‫בעצם ויצמד בו‪ ,‬ואז יוכל העצם להניע את האבר כפי סדר זה‪ .‬והזכרתי לך‬
‫דוגמה יחידה זו מפני שהיא גלויה ביותר באותן הנפלאות אשר נתבארו ב]ספר[‬
‫"תועליות האברים"‪ ,‬שהם כולם ברורים גלויים וידועים למי שמתבונן בהם‬
‫בהבנה זכה" )מורה נבוכים‪ ,‬ח"ג תחילת פרק ל"ב‪ ,‬עיי"ש שהביא דוגמא נוספת(‪.‬‬
‫וכך לשון ¯·‪" :ÈÈÁ· Â‬וחכמי הטבע כתבו בספריהם כי כשם שכל אבר ואבר‬
‫מאברי האדם נברא לתועלת מיוחד בגוף‪ ,‬ויש ברובן שכל אחד ואחד כלול שתים‬
‫שלוש תועליות‪ ,‬ואין בו דבר לבטלה‪) "...‬פירושו על ויקרא ח‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫‪Ì„‡‰ Û‚·˘ ÌȘʉ ˙¯ÒÁ‰ ÏÚ‬‬
‫יש שואלים‪ :‬מתוך העיון המדעי נראה שהקב"ה קבע אופני שמירה רבים‬
‫בחלקי אבריו של האדם‪ ,‬לבל יינזק מהסכנות הצפויות לו )כמו למשל המערכת‬
‫החיסונית(‪ .‬לכאורה יותר קל ופשוט היה אם לא היה בורא בעולם את הנזקים‬
‫והסכנות‪ ,‬וממילא לא היה אחר כך שום צורך להכין את הפעולות הנגדיות?‬
‫שלוש תשובות יש בדבר‪ ,˙È˘‡¯ .‬כדי שיהיה מקום להעניש את הרשעים‬
‫שיסבלו מהאפשרויות השליליות שהוכנו בחומר הגוף‪ ,˙È˘ .‬לגרום סבל לכל מי‬
‫שההשגחה העליונה קבעה להביא אותו לידי נסיון‪ ,‬למען יתפלל וירבה במעשים‬
‫טובים‪ ,‬או כדי שיתחזק באמונה‪ ,˙È˘ÈÏ˘ .‬כתוב "כי אשב בחושך‪ ,‬ה' אור לי"‬
‫)מיכה ז‪ ,‬ח(‪ .‬ואמרו על כך בילקוט שמעוני )ח"ב רמז תקנח( "‪...‬מתוך צרה‪ ,‬רווחה‪.‬‬
‫מתוך ריחוק‪ ,‬קירוב‪ .‬מתוך נפילה‪ ,‬קימה‪ .‬מתוך אפלה‪ ,‬אורה‪ .‬מתוך כעס‪ ,‬רצון"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אין האדם יודע להעריך כראוי את חסדו של ה' אלא אם כן יעבור‬
‫בתחילה תקופת צער ומיצר )עיין עוד זוהר ב' דף קפד‪ ,‬א(‪ .‬לכן רבות הן הסכנות‬
‫‪26‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫והמצוקות ורואים הרבה חולים הסובלים מקריסת מערכת מסוימת‪ .‬אבל מתוך‬
‫דבר זה עצמו צריכים שאר האנשים )והם הרוב!( ללמוד להכיר טובה לה' על כך‬
‫שאצלם המצב עדיין תקין וטוב‪ .‬ואדרבה‪ ,‬מכל פרט ופרט שרואים אצל אחרים‬
‫שנענשו )אם בעוון עצמם או בעוון הדור(‪ ,‬צריך הרואה להתבונן ולהבין כמה‬
‫רבבות פרטים יש בגוף האדם‪ .‬וכאשר אין סיבה שה' יענישנו‪ ,‬כמה עליו להודות‬
‫על כך שכל מערכות גופו עובדות כתיקונן וכסדרן‪ .‬ועוד‪ ,‬אפילו אצל אותו החולה‬
‫עצמו‪ ,‬רק חלק אחד מסוים מגופו התערער‪ .‬אבל שאר חלקי גופו )והם הרוב‬
‫המוחלט( עדיין פועלים בבריאות הראויה להם‪ ,‬ולכן גם עליו להכיר בחסד ה'‪.‬‬
‫‪ÌȘ¯Á ÌÈ‚„ ,¯Úȉ ˙ÂÈÁ Ï˘ Ì˙‚‰˙‰ ˙‡¯Ù ÏÚ‬‬
‫ידוע ומפורסם כי הדגים הגדולים בולעים את הקטנים‬
‫פרשה כא(‪ .‬וכן אצל חיות היער קיים "חוק הג'ונגל"‪ ,‬שרובן ניזונות על ידי‬
‫שטורפות ואוכלות יצורים חלשים מהן‪ .‬מפני מה עשה הקב"ה כך? אלא האמת‬
‫היא שבמצב מתוקן היו כל חיות השדה אוכלות עשב וזרעים‪ ,‬וכך היה עד למבול‬
‫)מדרש פסיקתא רבתי‪,‬‬
‫)סנהדרין נו ע"ב‪ .‬כי אם לא כן‪ ,‬האריות ועוד חיות טורפות שהיו בתיבת נח‪ ,‬ממה ניזונו משך י"ב‬
‫חודש?(‪ .‬וגם לעתיד לבוא יחזור מצב כזה‪" :‬וגר זאב עם כבש‪ ,‬ונמר עם גדי ירבץ‬
‫וכו' ואריה כבקר יאכל תבן‪ .‬ושעשע יונק על חור פתן וכו'‪ .‬לא ירעו ולא ישחיתו‬
‫בכל הר קדשי" )ישעיה יא‪ ,‬ו‪-‬ט(‪ .‬ואם כן נשאל מדוע בזמן הזה הן טורפות? אלא‬
‫לפי דרגות השפלות שיש באנושות‪ ,‬שבני אדם מתנהגים באכזריות איש לרעהו‪,‬‬
‫כך הדבר משתקף גם בעולם החי‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל על חיות בזמן המבול בענין‬
‫עריות‪" :‬הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול‪ ,‬הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול‬
‫היה מהלך אצל הטווס‪ .‬הדא הוא דכתיב‪' :‬כי השחית כל בשר'‪' ,‬השחית כל אדם'‬
‫אין כתיב" )בראשית רבה כח‪ ,‬ח(‪ .‬כלומר עולם היצורים הנמוכים משמש כראי‬
‫להתנהגותם של בני אדם‪ ,‬אלא שם הוא באופן מודגש יותר‪ ,‬מחמת חסרון‬
‫שכלם‪ .‬כלומר מצב שפל זה של אכזריות חיי היער הוא מחמת חטאיהם של בני‬
‫אדם‪ ,‬כפי שאנו מכירים מאז חטאי דור המבול )ואע"פ שגם לפני המבול נבראו‬
‫החיות באותן ניבים בפיהן וטפרים חדים בטלפיהן כמו שיש להן היום‪ ,‬כלומר‬
‫למען חיתוך בשר ותלישתו‪ ,‬אפשר שנבראו כך למען תלישת בשר מנבלות שמתו‬
‫מעצמן‪ ,‬ולא שטרפו אותן בחייהן(‪.‬‬
‫עוד יש לענות ע"פ דברי רמח"ל‬
‫לח‪-‬לט( כי כדי להראות את היחוד‪ ,‬צריכים לעבור שלב של השתלטות הרע‬
‫)"דעת תבונות"‪ ,‬פסקא כ'; אדיר במרום ח"ב עמ'‬
‫דברי חכמים בשבח העיון במדעים‬
‫‪27‬‬
‫בעולם‪ .‬רק אחר כך‪ ,‬בסוף הימים‪ ,‬חוזר כח הטוב לבטל את הרע ובכך מתגלה‬
‫היחוד בשלמותו‪.‬‬
‫‪‰Ê ¯ÙÒ· ͯˆ‰‬‬
‫יש צורך לפרט בעניינים אלו כדי להביא את האדם לתודעה מי הוא הנוכח‬
‫הגדול ית"ש אשר בפניו הוא ניצב‪ .‬הרי בכל עת ורגע הקב"ה שומר על מנגנון‬
‫קיום העולם‪ ,‬מפקח על ההשפעות ההדדיות של כל בעלי החיים‪ ,‬העופות‪ ,‬הדגים‬
‫והחרקים‪ ,‬וגם על התיאום המלא של כוכבי מעלה‪ .‬ואז יבוש האדם מלחטוא לו‪.‬‬
‫יש צורך לפרט את הפרטים כדי לעשות רושם עז בנפש האדם‪ ,‬כדי‬
‫שיתעורר לקיים חובתו בעולמו‪ ,‬ולשמור מצוותיו של הקב"ה‪.‬‬
‫יש צורך לפרט כדי שהאדם יודה למי שמיטיב לו ולכל העולם כולו‪ .‬וכבר‬
‫קדם אותנו בספרים מהסוג הזה כבוד הרב יואל שוורץ‪ ,‬בספרים‪) :‬א( סדרת‬
‫נפלאות הבורא )על גוף האדם(‪) ,‬ב( ציפור כנף )על העופות(‪) ,‬ג( קול ה' על המים‬
‫)על הגשמים והימים(‪) ,‬ד( דגת הים )על הדגים(‪) ,‬ה( חיתו ארץ )על בהמות‬
‫וחיות(‪ .‬רובם נמצאים בתוכנת "אוצר החכמה"‪.‬‬
‫‬
‫רב תודות לזואולוג א‪ .‬נבון‪ ,‬שלקחתי רעיונות רבים מספרו המצוין‬
‫"נפלאות הטבע" )שני כרכים‪ ,‬הו"ל רשת אהלי יוסף יצחק‪ ,‬קרית גת‪ ,‬תשמ"ז(‪ .‬כן‬
‫השתמשתי באנציקלופדיה העברית‪ .‬ועוד העתקנו כמה פרטים מהספר "לכסיקון‬
‫זואולוגי" של מנחם דור )תשכ"ה(‪ .‬ועוד נסתייענו בספרי ש‪ .‬אבי‪-‬גיל "דע את החי"‬
‫וכן "דע את הים"‪ .‬וכן העתקנו כמה פרטים מהספר "תצפית על בעלי חיים"‬
‫)ספריית מעריב( ומהספר "חיי העופות" )י‪ .‬ולטי( ומדברי יהושע מרגולין בספר‬
‫"זואולוגיה"‪ .‬אני מודה לכל הנ"ל על אדיבותם ועל מה שנעזרתי על ידם‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫מבוא‬
‫˘‡‪˙ÂˆÓ ÌÂȘΠ·˘Á "„·Πı¯‡‰ ÏÎ ‡ÂÏÓ" ¯Â·ÈÁ· „ÂÓÈω ̇ È˙Ï‬‬
‫˙‪.‡Ï ‡ ‰¯Â˙ „ÂÓÏ‬‬
‫התשובה לכך היא‪ :‬אמנם ודאי כי אין הלימוד בחכמת הבורא בבריאת יצורי‬
‫העולם נחשב שווה‪-‬ערך ללימוד תורה שבכתב או גמרא ופוסקים; אבל ודאי‬
‫שהוא הכנה והכשרה לקיים כהוגן את מצות אהבת ה' ויראתו‪ ,‬שהן שתי מצוות‬
‫מהחשובות ביותר‪ .‬וכך לשונו של הרמב"ם )הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב(‪:‬‬
‫"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו‬
‫הנפלאים הגדולים ויראה בהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא אוהב‬
‫ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬כמו שאמר דוד )תהלים‬
‫מב‪ ,‬ג(‪' :‬צמאה נפשי לא‪-‬להים לא‪-‬ל חי'‪ .‬וכשמחשב בדברים אלו עצמן‪ ,‬מיד הוא‬
‫נרתע לאחוריו וירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת‬
‫קלה מעוטה לפני תמים דעות‪ ,‬כמו שאמר דוד )תהלים ח‪ ,‬ד(‪' :‬כי אראה שמיך‬
‫מעשה אצבעותיך וכו' מה אנוש כי תזכרנו?' ולפי הדברים האלו אני מבאר‬
‫כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם‪,‬‬
‫כמו שאמרו חכמים בענין אהבה )מדרש ספרי‪ ,‬פרשת עקב‪ ,‬פסקא יג(‪' :‬שמתוך כך אתה‬
‫מכיר את מי שאמר והיה העולם'"‪.‬‬
‫ועיין עוד ב"תשובות הרמב"ם" )מהד' בלאו‪ ,‬תשובה קג וההערות שם(‪ .‬שוב בסוף‬
‫הל' תשובה כתב הרמב"ם‪ ,‬וזו לשונו‪" :‬לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין‬
‫ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו‪ ,‬כפי כח שיש באדם להבין‬
‫ולהשיג‪ ,‬כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וחזר על כך הרמב"ם במורה נבוכים )ח"ג פרק כח( וזו לשונו‪:‬‬
‫"ההשקפות הנכונות וכו' במציאות ה' יתעלה וייחודו וידיעתו ויכולתו‬
‫ורצונו וקדמותו וכו'‪ .‬אבל שאר ההשקפות הנכונות בכל המציאות הזו‪ ,‬אשר‬
‫אלה הם כל המדעים העיוניים לכל ריבוי מיניהם אשר בהם יתקיימו אותן‬
‫מבוא‬
‫‪29‬‬
‫ההשקפות שהם התכלית הסופית‪ ,‬הרי אע"פ שהתורה לא קראה אליהן בפירוש‪,‬‬
‫כבר קראה אליהן באופן כללי והוא אומרו 'לאהבה את ה'' )דברים יא‪ ,‬יג( וכו'‪.‬‬
‫וכבר ביארנו במשנה תורה ]הל' יסודי התורה הנ"ל[ כי האהבה הזו לא תהיה אלא‬
‫בהכרת המציאות כפי שהיא‪ ,‬ובהתבוננות בחכמתו בה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וראוי לציין כאן לדברי הזוהר )ח"ב דף פ' ע"ב(‪" :‬אילו ידעין בני נשא חכמתא‬
‫דכל מה דנטע קב"ה בארעא‪ ,‬וחילא דכל מה דאשתכח בעלמא‪ ,‬ישתמודעון חילא‬
‫דמאריהון בחכמתא סגיאה"‪ .‬וכן ראויים לתשומת לב דברי אדמו"ר ר' צדוק‬
‫הכהן‪" :‬ויציבא מילתא מ"ש הרמב"ם וכו'" )"ליקוטי מאמרים"‪ ,‬אות ח' עמ' ‪ ;109‬מהד'‬
‫הר ברכה‪ ,‬עמ' ‪ .(49‬אלא הוא מסביר שאצל חכמי אומות העולם אין הדברים‬
‫משפיעים על לבם להתרגש ולהתפעל‪ ,‬אשר רק לתכלית זו כיוון הרמב"ם בצוותו‬
‫ללמוד את חכמות הטבע‪.‬‬
‫ובתחילת חיבורנו )במאמר "דברי חכמים בשבח העיון במדעים"( הבאנו דברי‬
‫"חובות הלבבות" )שער הבחינה‪ ,‬פ"ב(‪" ,‬כי הבחינה בנבראים והלמידה בהם על‬
‫חכמת הבורא יתרומם ויתהדר‪ ,‬חובה עלינו"‪) .‬ע"ע שם במהד' פלדהיים‪ ,‬פרק חמישי‪,‬‬
‫עמ' עג ואילך(‪ .‬וכן הבאנו שם דברי הסמ"ג והרד"ק‪.‬‬
‫ובכן ודאי שהלימוד בחיבור זה נחשב ל"לימוד מוסר"‪ ,‬להחדיר באדם אהבת‬
‫ה' ויראתו‪ .‬וכמו הלימוד ההוא יש בו בחינה שהיא פחותת ערך מלימוד התורה‪,‬‬
‫וכדברי הגר"ח מוולוז'ין )"נפש החיים"‪ ,‬שער ד' פרקים ז'‪-‬ט'(‪ .‬ולעומת זאת יש גם‬
‫בחינות שהלימוד הזה יביא לידי אהבת ה' ויראתו ואזי הוא נישא ונשגב הרבה‬
‫יותר מתלמוד תורה של גמרא ופוסקים )עיין הקדמתו של "מסילת ישרים" ‪" -‬היא לבדה‬
‫חכמה"(‪ .‬והדבר מפורש בחז"ל )שבת לא ע"ב‪ ,‬רש"י ד"ה אמינא לך(‪ .‬לכן צריך האדם‬
‫לכלכל שעותיו ורגעיו בחשבון קודש‪ ,‬לא לגרוע חקו לא מזה ולא מזה‪.‬‬
‫וודאי כי לפי התפעלות והתרגשות האדם ליראת ה' ואהבתו‪ ,‬כך תגדל‬
‫מעלת הלימוד בחיבור זה ובדוגמתו )כדברי ר' צדוק הנ"ל(‪.‬‬
‫לסיכום ניתן לומר כי אם הלומד מוסר או באיזה חיבור אודות נפלאות‬
‫הבורא יעשה כך בהקשבה לבבית עד שישיג אהבת ה' ויראתו‪ ,‬בוודאי שהלימוד‬
‫ההוא נשגב ביותר‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫הקדמה‬
‫חוקרי הטבע מנו ומצאו שיש בעולם ‪ 32‬אלף מיני דגים‪ ,‬שני שליש מהם‬
‫במים מלוחים ושליש בנהרות ואגמים‪ .‬ביבשה חיים ‪ 8900‬מיני ציפורים‪ .‬ויש‬
‫ששת אלפים מיני יונקים‪ ,‬שלשת אלפים דו‪-‬חיים )כלומר החיים גם במים וגם‬
‫ביבשה( ושבעת אלפים מיני זוחלים‪.‬‬
‫כל מין ומין נברא עם כשרונותיו‪ ,‬הרגליו ויכולותיו‪ .‬הקב"ה הכין לכל אחד‬
‫מהם מבנה גוף באופן שיוכל להתקיים‪ ,‬לתפוש מזון‪ ,‬להתגונן מפני אויבים‪,‬‬
‫להזדווג ולהעמיד תולדות‪ .‬אין באף אחד מהם אבר מיותר‪ ,‬אלא הכל מתואם‬
‫ומשוכלל למען הצלחת תפקידו של בעל החיים‪ .‬המתבונן בכל אלו‪ ,‬עד כמה‬
‫ששכלו של האדם יכול לחקור ולהקיף‪ ,‬מגיע להכרה שיש בורא‪-‬כל מתכנן כל‬
‫אלו )ומה שחלק גדול מהחוקרים בכל זאת כופרים במציאות הבורא‪ ,‬אינו אלא‬
‫מפני שמשועבדים הם לתאוותיהם הרעות‪ ,‬וקשה להם לפרוש מכך‪ ,‬או מפני‬
‫שמתביישים הם להיות שונים מקהל ה"מדענים" המורגלים מנעוריהם בכפירה(‪.‬‬
‫אנו רואים כי לכל היצורים יש כלי‪-‬גוף המאפשרים רבייה והמשך המין‪ .‬גם‬
‫הזכרים וגם הנקבות נוצרו עם אברים מתאימים‪ .‬לזכרים יש חומר‪-‬הפרשה‬
‫המתאים להולדה‪ ,‬ולנקבה ישנה מערכת רחם או אברים אחרים המתאימים‬
‫לפיתוח יצור נוסף‪ .‬מדובר כאן גם בחיות ובהמות‪ ,‬גם בעופות ודגים‪ ,‬ואפילו‬
‫בחרקים‪ .‬למחזיקים בשיטת האבולוציה‪ ,‬ובירור המינים היכולים לשרוד‪ ,‬נשאל‬
‫הא כיצד בא תיאום מדויק כזה שיווצר אצל הזכר חומר זה‪ ,‬והוא בעל יעילות‬
‫אך ורק כאשר החומר מועבר לנקבה? והא כיצד כל נקבה ערוכה עם מערכת‬
‫המוכנה לקלוט‪ ,‬והיא לשוא אלא אם כן הזכר יעביר לה את החומר הדרוש?‬
‫ותופעה זו נמצאת בכל מאות אלפי המינים שיש בעולם‪ ,‬מהחרקים ועד‬
‫הפילים? מי ערך את כל זה? לומר שזהו "מקרה" היא הזיה‪.‬‬
‫אנו רואים כי לכל הבהמות והחיות יש שיניים )ולעופות יש מקור(‬
‫ואמצעים שונים בפיהם ובגרונם לאכול ולבלוע‪ .‬בהמות האוכלות עשב‪ ,‬שיניהן‬
‫שטוחות ורחבות ומותאמות ללעיסת עשב‪ .‬והשיניים מכוונות בלסת העליונה‬
‫הקדמה‬
‫‪31‬‬
‫מול הלסת התחתונה‪ ,‬למען יעילות הלעיסה‪ .‬לעומתן החיות הניזונות מטרף‪,‬‬
‫שיניהן חדות כדי לתלוש בשר מהניצוד‪ .‬מי סידר את כל זה? בהמות שאינן‬
‫טורפות‪ ,‬טלפיהן שטוחות כדי לפסוע וללא טפרים שהם רק כדי לפצוע‪ ,‬והחיות‬
‫ועופות‪-‬הטרף נוצרו עם ציפורניים המיועדות לכך‪ ,‬ועם מקור מאונקל )מעוקם(‪.‬‬
‫מי סידר כל זאת?‬
‫לכל בעלי החיים אמצעים שונים בבטנם ובמעיהם לעכל את המזון ולהפוך‬
‫אותו לאנרגיה‪ ,‬וגם אמצעים שונים להם להוציא את הפסולת מהגוף‪ .‬אנו רואים‬
‫כי לכל הבהמות והחיות‪ ,‬ואף לעופות ודגים יש לב ומערכת‪-‬דם המאפשרים‬
‫חיים‪ .‬אנו רואים כי לכל היצורים יש עיניים בראשיהם )ולא ברגליהם או‬
‫בבטנם(‪ .‬לכל החיות יש שני נחיריים למען הנשימה‪ ,‬ולכולן הם באזור בין הפה‬
‫והמצח‪ .‬לכולן יש שני נקבי נחיריים ולא אחד‪ .‬אם העולם התפתח באופן מקרי‪,‬‬
‫כיצד לכולן יש אותו סימן אופייני? כיצד יצא שלכולם תבנית דומה? וכן פלא‬
‫נוסף הוא שלסידרת הדו‪-‬חיים )יצורים החיים גם במים וגם ביבשה( יש מאחורי‬
‫הנחיריים איבר הסותם את מעבר הצינור‪ ,‬לבל ייכנסו מים לריאות בעת שבעל‬
‫החיים נכנס למים‪ .‬כלום לא רואים מכאן תכנית‪-‬על של יוצר אחד שעשה הכל?‬
‫הא כיצד יטעה הטועה לחשוב שכל זה במקרה קרה?‬
‫‪32‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק א – עולם הטורפים‬
‫‪‰È¯‡‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫מחמת רעמתו המלאה והמרשימה‪ ,‬הדומה לכתר מלוכה‪ ,‬נקרא האריה "מלך‬
‫החיות"‪ .‬גם מחמת התנהגותו נחשב הוא אצל עמים רבים כסמל של כוח‪,‬‬
‫עוצמה וגבורה‪ .‬ובישראל הוא כינוי לאדם דגול )"ארי שבחבורה"‪ ,‬סנהדרין ח ע"ב(‪ .‬לכן‬
‫נתחיל בו ובתיאור פלאיות ארחותיו‪ .‬אמנם לאריה יש יכולת ריצה מהירה‪ ,‬אך‬
‫לא לאורך זמן‪ .‬כאשר הוא רואה חיות בר )זברה‪ ,‬צבי‪ ,‬אנטילופה וכו'( אין‬
‫ביכולתו להשיג אותן כי מפני קלות תנועתן‪ ,‬מיד כשהן חשות בהתקרבות‬
‫האריה הן נמלטות למרחק וניצולות‪ .‬המהירות שלהן גדולה מזו של האריה הבא‬
‫לטרוף אותן‪ .‬אמנם הקב"ה חנן את האריה באינסטינקט של חיי עדר‪ .‬אריות‬
‫)במרכז אפריקה( חיים בקבוצה של שלושה עד חמשה זכרים‪ ,‬בליווי כמה‬
‫לביאות‪ .‬וכאשר אריה רואה במרחק חיה כלשהי שאפשר לצוד אותה‪ ,‬הקבוצה‬
‫מחלקת תפקידים בעבודת צוות‪ .‬שני אריות הולכים לקראת קרבנם מכיוונים‬
‫שונים ומאלצים אותו לסגת לכיוון מסוים‪ ,‬שם אורבים לו שאר האריות‬
‫המסתתרים במעבה השיחים‪ ,‬או בין העשבים הגבוהים כאשר הם כורעים נמוך‬
‫לקרקע‪ ,‬ואינם נראים לחיה המנסה להימלט‪ .‬כך נופלת החיה במלכודת‪ .‬פעמים‬
‫זברה השוקלת ‪ 300‬ק"ג מספקת סעודה דשנה לחמישה אריות‪ ,‬ובכוח אכילה זו‬
‫הם יכולים להתקיים עוד שבעה ימים‪.‬‬
‫כפות רגליו של האריה רחבות ומזויינות בציפורניים‪ ,‬הנשלפות בעת הצורך‪,‬‬
‫ואילו בשעת מנוחה מכונסות הן בין כריות מיוחדות‪ .‬אורך גופו )מקצה האף ועד‬
‫קצה הזנב( מגיע עד שלושה מטרים‪ ,‬ומשקלו מגיע עד ‪ 250‬ק"ג‪ .‬האריה נוהג‬
‫לארוב לטרפו על יד מעיין או נחל‪ ,‬ולהתקיף אותו כשהוא יורד לשתות‪.‬‬
‫חלק א – עולם הטורפים‬
‫‪33‬‬
‫‪ÒÏ„¯·‰Â ¯Ó‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫הכלב מעולה בכוח ריצה‪ ,‬אבל לעומתו הנמר )כמו שאר משפחת החתוליים(‬
‫הוא אלוף בקפיצה‪ .‬פעמים רבות אפשר לראות חתול רגיל מזנק מהקרקע וקופץ‬
‫על גבי גדר אבנים של חצר בניין‪ .‬הוא נעמד לכמה שניות לאמוד את המרחק‪,‬‬
‫קופץ בזינוק אחד ועומד על גב הגדר‪ .‬כשרון סגולת החלטתו‪ ,‬כמה עליו לקפוץ‪,‬‬
‫מתמיה אותנו‪ .‬אם יקפוץ מעל למידה‪ ,‬יפול לצדה השני של הגדר‪ .‬ואם יקפוץ‬
‫בטעות נמוך מדי‪ ,‬ייתקל בגדר עצמה ויפול לאחור‪ .‬יש לו כושר מדידה כמה עליו‬
‫לקפוץ‪.‬‬
‫הנמר אינו רץ לקראת טרפו‪ .‬אלא כשהוא בקרבת מקום הוא קופץ עליו‬
‫בזינוק אחד‪ ,‬ותוקע בו את ציפורניו החדות והשלופות‪ .‬כיצד אין ציפורניו מאבדות‬
‫את חדותן במשך הליכתו על הקרקע? אלא לציפרניו יש נרתיק המכסה אותן‪.‬‬
‫ורק כאשר רצונו לטרוף טרף הוא שולף את ציפורניו מהנרתיק‪ .‬כמה נפלאות‬
‫תוכניות הבורא! על כפות רגליו של הנמר ישנן גם כריות עור רכות‪ .‬כך אין קול‬
‫פסיעותיו נשמע‪ ,‬והדבר עוזר לו להתקרב לטרפו‪ ,‬מבלי שהנטרף ירגיש בכך‪.‬‬
‫פלא הוא שהנמר קופץ ישר על גרונו של הנטרף‪ ,‬ברצונו לקפח את חייו‬
‫באופן מיידי‪ ,‬לבל יהא ביכולתו של הנטרף להתגונן או להכות בנמר‪ .‬מי גילה‬
‫לנמר שבקריעת גרונו של הנטרף הוא מת מיד? כלום עשה נסיונות שונים‬
‫והבחין בכך? והרי אנו רואים כי גם נמר צעיר שלא למד מפרי הנסיון‪ ,‬מזנק ישר‬
‫אל צוארו של הנטרף? אלא זהו אינסטינקט שהקב"ה הטביע בנמר‪.‬‬
‫עורו של הנמר מלא חברבורות )טלאים עגולים( המתמזגות עם עצי הג'ונגל‪,‬‬
‫וכך יש לו אמצעי הסוואה מצוין‪ .‬בעת שהוא ישן‪ ,‬בשעות היום‪ ,‬קשה להבחין‬
‫בינו לבין סביבתו‪.‬‬
‫הנמר הוא שחיין מצויין‪ .‬וכאשר הוא נמלט מרודפיו )בני אדם המנסים‬
‫לצוד אותו( הוא עובר את הנהר ועולה בגדה השניה במרחק מסוים מהמקום בו‬
‫נכנס לנהר‪ ,‬כדי לטשטש את עקבותיו‪.‬‬
‫היחיד במשפחת החתוליים שאין לו נרתיקי העור הללו ברגליו הוא‬
‫הברדלס )בלועזית‪ :‬צ'יטה(‪ .‬דרכו היא שהוא מתקרב לטרפו בזחילה עד למרחק‬
‫מסוים‪ ,‬ואחר כך מתנפל עליו‪ .‬אבל ההתנפלות אינה בזינוק אלא בריצה‪ ,‬כי חיה‬
‫‪34‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫זו מסוגלת להגיע למהירות של ‪ 110‬ק"מ לשעה‪ ,‬המהירות הגדולה ביותר שבין‬
‫החיות‪ .‬אלא שהיא מתעייפת במהרה ואם אינה משיגה את טרפה תוך חצי‬
‫קילומטר‪ ,‬שוב אינה מוסיפה לרוץ אחריו‪ .‬הברדלס מוזכר בתלמוד )בבא קמא טז‬
‫ע"א‪ ,‬עבודה זרה מב ע"א( אבל יש אומרים שמדובר בחיה אחרת כמו הסמור‪ ,‬וכן‬
‫מוזכר שם הצבוע‪.‬‬
‫‪˙ÂÈÓÂÓ¯Ú‰ ÏÓÒ ,ÏÚ¢‰ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫השועל הוא בעצם כלב‪-‬פרא החי ביערות‪ .‬רוב השועלים צבעם אדום‪ .‬אך‬
‫מצויים גם שועלים אפורים ולבנים‪ ,‬אלו השועלים החיים בארצות הצפון‪ ,‬שם‬
‫מתמזגת פרוותם הבהירה עם צבע השלג ומשמשת להם הסוואה מצוינת‪.‬‬
‫השועלים ההורים מסורים מאד‪ .‬האב עסוק בחיפוש מזון לגוריו‪ ,‬או‬
‫בשמירה עליהם‪ .‬השועל לעולם אינו ישן במאורתו‪ ,‬אלא סמוך אליה תחת כיפת‬
‫השמים‪ .‬כאשר מגיע אויב לסביבת המאורה‪ ,‬פותח השועל בריצה ומושך אליו‬
‫את תשומת לבו של האויב המתחיל לרדוף אחריו‪ .‬וכך הוא מושך את אויבו‬
‫רחוק ככל האפשר מן המאורה שבה נמצאים האם וגוריה‪.‬‬
‫ומאיזה טעם נחשב השועל בעיני הבריות כ"ערמומי"? זאת משום שהוא‬
‫נוהג לטשטש את עקבותיו כדי לבלבל את רודפיו‪ .‬הוא משנה בפתאומיות את‬
‫כיוון ריצתו‪ ,‬חוצה בכוונה מקווי מים רדודים כדי לטשטש את עקבותיו‪,‬‬
‫ולפעמים עובר על פני שכבת קרח דקיקה‪ ,‬ביודעו שהיא תישבר תחת כובד‬
‫משקלו של רודפו הכבד ממנו‪ .‬באופן דומה מתנהגת גם האימפלה )חיה הדומה‬
‫לצבי( שמשתמשת בנתיב בריחה עקלתוני ומבלבל ביותר‪ ,‬ומבצעת שינויי כיוון‬
‫פתאומיים המקשים על הרודף להכות בה‪ .‬וכך עושה גם הארנב‪.‬‬
‫לעתים‪ ,‬ביודעו כי לא יצליח להמלט מרודפיו או להסתתר מפניהם‪ ,‬מעמיד‬
‫השועל פני מת‪ ,‬ובשעת הכושר הוא מזנק ונס על נפשו‪ .‬התנהגות דומה אנו‬
‫מוצאים גם אצל התיקן הפשוט )המכונה "מקק"(‪ ,‬שכאשר הוא מקבל מכה‬
‫מאדם המנסה להורגו‪ ,‬הוא נהפך על גבו‪ ,‬מנענע את רגליו באויר כאילו בתנועות‬
‫גסיסה‪ ,‬ולאחר זמן מה מפסיק מתנועתו כאילו מת‪ .‬כאשר שורר שקט מסביביו‪,‬‬
‫ולדעתו הרודף כבר הלך‪ ,‬הוא מתהפך על בטנו ונמלט על נפשו‪.‬‬
‫חלק א – עולם הטורפים‬
‫‪35‬‬
‫הזואולוגים כותבים כי השועל הארקטי )הקרוב לצפונו של עולם( בדומה‬
‫לסנאי‪ ,‬אוגר לו שפע של מזון לחודשי החורף‪ .‬בסוף הקיץ הוא צד בעלי חיים‬
‫בכמויות מוגברות וקובר אותם באדמה הקפואה‪ ,‬המכוסה בשלג‪ .‬מתחת למעטה‬
‫הקור נשמר הבשר היטב‪ ,‬כמו בתא הקפאה של מקרר‪ .‬בחודשי החורף הוא‬
‫פותח את המאגר שלו וניזון ממה שהכין בסוף הקיץ‪ .‬השועל הארקטי מחליף‬
‫צבעים‪ .‬בקיץ פרוותו אפרפרה כצבע האדמה‪ ,‬ולקראת החורף נושר השיער‬
‫החום אפרפר והשועל נשאר עטוף פרוה לבנה‪ ,‬המתמזגת יפה עם רקע השלג‬
‫ומהווה הסוואה כדי שיינצל מעיניהם של רודפיו‪.‬‬
‫‪Ú·ˆ‰ – „ ˜¯Ù‬‬
‫הקב"ה סידר בעולמו שיש חיות המשמשות כ"פועלי נקיון"‪ .‬הרי כל בעל חי‪,‬‬
‫סופו מיתה‪ .‬הפגרים המונחים מתחילים להירקב‪ ,‬והם עלולים להפיץ מחלות‬
‫ומגיפות שונות‪ .‬לכן קבע הקב"ה סוגי חיות ועופות הניזונים מהפגרים המתים‪.‬‬
‫חוקר טבע אחד ניסה לבחון זאת בג'ונגל בקניה )מרכז אפריקה(‪ .‬הוא הרג זברה‬
‫בירייה וניצב מרחוק לראות מה יעלה בגורלה‪ .‬כעבור חמש דקות נחת עוף פרס‬
‫על הנבלה‪ .‬כעבור עשר דקות הגיעו עוד שלושים פרסים והתגודדו סביב פגר‬
‫הזברה‪ .‬כעבור עשרים דקות לא נותר ממנה דבר מלבד עור ועצמות‪ .‬אחר כך‬
‫הופיעו שני צבועים‪ ,‬גרשו את העופות‪ ,‬ואכלו את שיירי הנבלה בתאבון גדול‪.‬‬
‫למחרת לא נשאר זכר מן הגוויה‪.‬‬
‫לצבוע יש שיניים חזקות‪ ,‬והוא מסוגל לגרוס עצמות של חיות גדולות‪ ,‬כגון‬
‫זברה וג'ירפה‪ .‬יש לו חוש ריח מפותח במיוחד והוא קולט ריח של פגר ממרחק‬
‫של קילומטרים‪ .‬הצבוע משמיע קול משונה‪ ,‬הנשמע כמו בכי וקינה‪ .‬כאשר הוא‬
‫רואה מרחוק עופות דורסים מתגודדים‪ ,‬סימן הוא לו שיש שם נבלה‪ ,‬או חיה‬
‫פצועה גוססת‪ .‬מיד הצבוע רץ אליהם ומשמיע צעקות מבהילות‪ ,‬כדי לגרשם‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ב – עולם המכרסמים‬
‫‪ÔÁˆ‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫יונק קטן זה אינו מזיק לשום בריה מלבד לעכברים‪ .‬אם אין מטרידים אותו‬
‫ולא תוקפים אותו‪ ,‬אינו מזיק לאיש‪ .‬המעניין בו הוא דרך הגנתו נגד אויב טורף‪.‬‬
‫הקב"ה חנן אותו ב"נשק כימי"‪ .‬מתחת לזנבו יש שתי בלוטות גדולות המכילות‬
‫חומר התזה ארסי‪ ,‬בעל ריח חריף ודוחה‪ .‬כאשר הצחנן נבהל‪ ,‬או שרוי בסכנה‪,‬‬
‫הוא מרים את זנבו‪ ,‬הופך את עורפו מול המאיים עליו‪ ,‬ומתיז סילון נוזלי‪.‬‬
‫טכניקה זו מופעלת על ידי לחץ שריריו על הבלוטות‪ .‬כאשר נוזל חריף זה ניתז‬
‫על בגד‪ ,‬שום כביסה לא תועיל לבטל את הריח החריף ממנו‪ ,‬ואין ברירה אלא‬
‫לקבור את הבגד באדמה‪ .‬הצחנן יכול להפעיל נשק זה שש פעמים רצופות‪,‬‬
‫בעוצמה הולכת ופוחתת‪ .‬אחר כך‪ ,‬הבלוטות מתרוקנות והוא זקוק לזמן עד‬
‫שיתמלאו שוב‪ .‬אם המרחק בין הצחנן לאויבו קצר‪ ,‬הפגיעה גורמת להזלת‬
‫דמעות ולעתים אף לעיוורון זמני‪ ,‬ובינתיים הצחנן נמלט על נפשו‪.‬‬
‫פלא הוא שאין הצחנן צריך ללמוד מאמו כיצד משתמשים בנשק זה‪.‬‬
‫אינסטינקט זה מצוי כבר מלידה‪ ,‬וגם גור שהופרד ממולידיו על ידי זואולוג‪ ,‬יודע‬
‫להשתמש בנשק זה‪) .‬כן מצאנו גם אצל הצב‪ .‬האם מטילה ביצים ומכסה אותם‬
‫בחול‪ .‬חום השמש גורם להם עם הזמן להתבקע‪ .‬הצאצאים בוקעים מבעד‬
‫לביצים‪ ,‬ואף שאין שום הורה לצידם ללמדם כיצד לאכול מזון‪ ,‬או כיצד לשחות‬
‫במים‪ ,‬הצאצאים נוהגים כמו אבותיהם‪ ,‬מתוך אינסטינקט מולד שהטביע בהם‬
‫הקב"ה(‪.‬‬
‫גם בדרום אמריקה ישנה חיה המשתמשת בנשק דומה לנשקו של הצחנן‪.‬‬
‫היא נקראת "לאמה"‪ ,‬ודומה מכמה בחינות לגמל‪ .‬כאשר היא נצבת מול אויב‪ ,‬או‬
‫מתרגזת‪ ,‬היא יורקת מפיה נוזל בעל ריח רע במיוחד‪ .‬באוסטרליה יש יונק‬
‫הנקרא ברווזן‪ ,‬ואף הוא משתמש בהטלת ארס הממית‪) .‬עיין מאמר על קבוצה זו‬
‫ב"תצפית על בעלי חיים"‪ ,‬ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪.(59-60‬‬
‫חלק ב – עולם המכרסמים‬
‫‪37‬‬
‫‪‰„ÏÂÁ‰Â ¯·ÎÚ‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫שני יצורים אלו כוססים כל הזמן בשני זוגות שיניהם הקדמיות‪ .‬ארבע‬
‫שיניים חדות אלו צומחות ללא הרף‪ ,‬ולולא הכרסום התמידי הן היו גדלות‬
‫ומתארכות ללא הפסקה‪.‬‬
‫‪ȇ҉ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫לסנאי כשרון קפיצה מיוחד במינו‪ .‬הוא קופץ מענף לענף בקלילות ובזריזות‬
‫מפליאה‪ ,‬וזנבו הגדול והשעיר מייצב את שיווי משקלו באויר‪ .‬לפני הזינוק‪ ,‬סוקר‬
‫הסנאי את הענף אליו הוא רוצה להגיע‪ ,‬אומד בדייקנות רבה את המרחק‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן מזנק כשכפותיו הקדמיות פשוטות לפנים‪ ,‬וזנבו הזקוף מנווט אותו ליעדו‪.‬‬
‫ישנו סוג שנקרא "סנאי מעופף"‪ ,‬והוא מצוי בעיקר באוסטרליה )סוג בודד‬
‫ישנו גם באירופה(‪ .‬הוא נקרא כך כי יש לו קפלי עור המתוחים בין גפיו‬
‫הקדמיות לגפיו האחוריות‪ .‬כאשר הוא מזנק הוא פורש את רגליו והקרום נמתח‬
‫ומשמש לו ככנפיים או כמצנח כדי שלא יפול במהרה ארצה‪ ,‬כי האויר מתחת‬
‫לעור הפרוש עוצר במקצת את נפילתו כדי שינחת לאט‪ .‬כאשר הוא קופץ מענף‬
‫אחד לענף אחר הוא דואה באויר זמן מה‪ .‬דאייתו מגיעה ממטר וחצי ועד ארבעה‬
‫מטרים וחצי‪ ,‬ונראה לעיני הצופה כאילו הוא מעופף‪ .‬אורכה של חיה זו מגיע עד‬
‫כשלושים ס"מ‪ ,‬ולדאות מרחק כה רב ביחס לגודל הגוף הוא פלא‪ .‬והקב"ה הכין‬
‫לה את הכלים הגופניים הדרושים לה )בדומה לכך ישנו גם קופיף מעופף‪ ,‬באיי‬
‫מדגסקר והאוקיינוס השקט(‪.‬‬
‫הסנאי אוגר מזון רב בחודשי הקיץ ומשמרו לעונת החורף‪ .‬מחסני האגירה‬
‫שלו מצויים במקומות מסתור שונים‪ ,‬כגון חלל עץ או מחילה באדמה‪ .‬הוא חייב‬
‫לפזר את מחסניו במקומות הרחוקים זה מזה‪ ,‬בגלל אויביו הרבים‪ .‬קורה לא‬
‫אחת שקינו של הסנאי מותקף בעונת החורף על ידי אויב חזק ואימתני‪ ,‬והסנאי‬
‫נאלץ לעזוב את ביתו ולנדוד לאחד המחסנים שהכין לשעת חירום‪ .‬כדי לחסוך‬
‫במקום‪ ,‬קולף הסנאי את האגוזים מקליפתם‪ .‬וכדי לשמור את הפטריות מפני‬
‫‪38‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫עיפוש הוא מייבש אותן על ענפי העצים‪ ,‬ורק לאחר שיבשו לגמרי הוא טומן‬
‫אותן במחסניו‪ .‬במשך כל חודשי הקיץ‪ ,‬מבוקר ועד ערב‪ ,‬עסוק הסנאי באגירת‬
‫מזון לימות החורף‪.‬‬
‫בדרך כלל אין הסנאי משתמש בכל המחסנים‪ ,‬ומשנה לשנה נשארים כמה‬
‫מהם מלאים מזון‪ .‬במשך הזמן נקלטים הזרעים באדמה‪ ,‬נובטים וגדלים לעצי‬
‫אורן‪ ,‬אגוז ואלון‪ ,‬ועוד עצים מעצים שונים‪ .‬הסנאי כמובן אינו מתכוון לכך‪ ,‬אך‬
‫זו אחת הדרכים שבהן מובטח המשך גידולו וצמיחתו של היער‪ ,‬בהשגחתו‬
‫העליונה של הקב"ה‪.‬‬
‫בעלי חיים רבים‪ ,‬מציפורים ועד כלבים‪ ,‬נוהגים לכבוש שטח מחיה לעצמם‬
‫ולאסור על בני מינים אחרים לפלוש לתוכו בלי רשותם‪ ,‬והמסיג את גבולם עלול‬
‫לשלם על כך ביוקר רב‪ .‬גם לסנאי שטח מחיה משלו‪ ,‬הכולל אילן שעליו בנוי‬
‫קינו ומסביבו כמה עצים נוספים‪ .‬אם ינסה סנאי אחר לפלוש לשטחו‪ ,‬יתנפל‬
‫עליו בעל הבית בשצף קצף ולא ינוח ולא ישקוט עד שיגרש את הפולש‪.‬‬
‫בשעת סכנה נצמד הסנאי האפור אל גזע עץ ונשאר כך זמן רב ללא ניע‪.‬‬
‫צבעו האפור מתמזג עם צבע הגזע‪ ,‬ואפילו נץ חד‪-‬עין שיעמוד במרחק‬
‫סנטימטרים מעטים ממנו לא יוכל להבחין בו‪.‬‬
‫‪Ô·¯Â„‰ – „ ˜¯Ù‬‬
‫אורך גופה של חיה זו הוא כשבעים ס"מ‪ .‬אך שערות גופה עשויים קוצים‬
‫שאורכם עד ‪ 30‬ס"מ‪ .‬קוצי הזנב רחבים וחלולים‪ ,‬והוא מרעיש בהם כדי להפחיד‬
‫את האויב‪ .‬בשעת סכנה הוא זוקף את הקוצים הקדמיים ועל ידי כך מגדיל את‬
‫היקף גופו‪ ,‬ולפעמים אויבו נרתע מהמראה ונסוג ממנו‪ .‬הקוצים האחוריים הם‬
‫קצרים ועבים וניתקים מגופו בנקל‪ .‬כדי להגן על עצמו‪ ,‬הדורבן נסוג לאחור‪,‬‬
‫הופך את גבו אל האויב‪ ,‬ותוקע את קוציו האחוריים בגופו‪ .‬אז ניתקים קוצים‬
‫אלה ונשארים תקועים בגופו של המתקיף‪ .‬ידועים מקרים שבהם נמצאו נמרים‬
‫וטיגריסים שהומתו על ידי הדורבן‪ .‬הקוצים הנשברים חודרים לבשרו של האויב‪.‬‬
‫הודות לחודים הזעירים‪ ,‬המקיפים כל קוץ ופונים אחורה‪ ,‬מתקדמים הקוצים‬
‫במשך יממה ‪ 5‬ס"מ בתוך הבשר‪ ,‬וכך ממיתים את האויב‪.‬‬
‫חלק ב – עולם המכרסמים‬
‫‪39‬‬
‫בדומה לדורבן ישנה חיה נוספת הנקראת "סמור"‬
‫איוב ד‪ ,‬טו(‪ .‬הוא טורף קטן‪ ,‬אורך גופו ‪ 35‬ס"מ וגם הוא מסמר את שערותיו‬
‫ומפשיל זנבו על גבו כדי להפחיד‪ .‬בדומה לצחנן‪ ,‬בכוחו גם להוציא ריח מבאיש‬
‫בשעת סכנה‪") .‬לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪.(230‬‬
‫)מלשון "תסמר שערות בשרי"‪,‬‬
‫‪¯·È·‰ – ‰ ˜¯Ù‬‬
‫)"‪("‰Â·‰‬‬
‫יצור זה הוזכר בגמרא )חולין קכז ע"א( ושם פירש רש"י "שאינן גדלות אלא‬
‫במים"‪ .‬חיה זו מכרסמת עצים‪ ,‬מפילה אותם‪ ,‬חותכת אותם לחתיכות בגודל‬
‫המתאים לה‪ ,‬וגוררת אותם אל המים כדי להקים לה שם סכר‪ ,‬שבתוכו היא‬
‫בונה לה את ביתה‪ .‬ה' חנן את הביבר בשני זוגות שיניים‪ ,‬שתיים בלסת העליונה‬
‫ושתיים בלסת התחתונה‪ ,‬ובהן הוא מנסר את העץ‪ .‬כיון שמטבע הדברים‬
‫השפשוף בעץ מקצר את אורכן של השיניים‪ ,‬ה' חנן אותו שהשיניים גדלות‬
‫והולכות כל העת להשלים את החסר‪ .‬גם עץ בעל גזע עבה מאד‪ ,‬יפול תחת‬
‫פעולת שיניהם של הביברים‪ .‬צופי הטבע הבחינו שהביברים עובדים בעבודת‬
‫צוות‪ .‬האחד עוסק בכריתת העץ‪ ,‬והשני עומד מן הצד ומודיע לו כאשר הוא‬
‫רואה שהעץ נוטה ליפול ומזהיר אותו שיזוז משם לפני נפילת העץ‪ .‬ולא די בכך‪,‬‬
‫אלא בטרם מלאכת הכריתה הם מכינים מחילה באדמה הסמוכה‪ ,‬ולשם הם‬
‫נמלטים כאשר הם רואים שהעץ מתנדנד ועומד ליפול‪ .‬קליפת העץ משמשת‬
‫להם מזון‪ ,‬וגוף העץ נחתך על ידם לחלקים קטנים‪ ,‬לפי הגודל המתאים לבניית‬
‫סכר במים‪.‬‬
‫נמצאו כבר סכרים באורך של מאה מטרים)!(‪ ,‬המכילים טונות של עצים‪,‬‬
‫בוץ מיובש ואבנים בגדלים שונים‪ .‬גובהם של הסכרים עשוי להגיע עד שני‬
‫מטרים וחצי‪ ,‬והאורך עד מאתים מטרים‪ .‬סכרים אלו הם פרי עמל של דורות של‬
‫ביברים‪ .‬האבות החלו במלאכה‪ ,‬והבנים והנכדים והנינים שיפצו את הסכרים‪.‬‬
‫סכרים אלו מביאים תועלת אף לבני אדם‪ ,‬בכך שהם אוגרים מים לחודשי‬
‫היובש‪.‬‬
‫הביבר מצטיין גם בבניית תעלות מים‪ ,‬לאורך מאות ואלפי מטרים‪ .‬הביבר‬
‫חופר אותן כדי להקל על עצמו את הובלת העצים ממקום כריתתם לאתרי‬
‫‪40‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫הבנייה ‪ -‬שכן חפץ הצף במים ניתן להזיז בדחיפה קלה‪ ,‬בלי צורך להרים את‬
‫משקלו כדרך הולכי יבשה‪.‬‬
‫ביתו של הביבר בנוי בדרך כלל על שפת האגם‪ .‬הוא עשוי מגזרי עצים‪ ,‬רפש‬
‫ובוץ‪ .‬הבית משתרע על שטח של שישה מטרים מרובעים‪ ,‬וגובהו מגיע עד מטר‬
‫וחצי‪ .‬תקרת הבית בולטת מעל פני המים‪ ,‬והביבר משאיר בגגו פתח‪ ,‬לכניסת‬
‫אויר‪.‬‬
‫הביבר הוא שחיין מצויין‪ ,‬והקב"ה יצר אותו עם קרומי שחייה לרגליו‬
‫האחוריות‪ ,‬כדי לעזור לו בשחייה במים‪ .‬הוא מסוגל לצלול ולשחות שליש‬
‫קילומטר ברבע שעה‪ ,‬בלי להרים את ראשו כדי לנשום‪ .‬הביבר מסוגל לאטום‬
‫את אפו ואוזניו בעת שהייתו במים בעזרת קרום דקיק המצוי בהם‪ ,‬וכך למנוע‬
‫חדירת מים לראשו ולריאותיו‪.‬‬
‫הביבר נושא את העצים בידיו הקדמיות‪ ,‬אך כשהוא שוחה במים הוא נושא‬
‫את העצים בפיו‪ .‬כיצד אם כן המים אינם נכנסים לפיו? אלא ששפתיו רפויות‬
‫והוא יכול להצמיד אותן זו לזו גם מאחורי הענף המוחזק בפיו‪ .‬וזהו פלא‪.‬‬
‫חלק ג – יונקים מסורבלים עבי עור‬
‫‪41‬‬
‫חלק ג – יונקים מסורבלים עבי‪-‬עור‬
‫‪ÏÈÙ‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫גובהו הממוצע של הפיל הוא כשלושה מטר‪ ,‬והפיל האפריקאי עשוי להגיע‬
‫גם לארבעה מטרים‪ .‬משקלו ‪ 4‬עד ‪ 7‬טונות‪ .‬להלן לשון "האנציקלופדיה‬
‫העברית"‪" :‬הכל סמוך למרכז הכובד‪ ,‬בדומה לעופות‪ ,‬דבר המאפשר לו תנועה‬
‫במאמץ קטן‪ ...‬בכל רגל עד חמש אצבעות‪ .‬מאחוריהן כריות גמישות התומכות‬
‫בהן‪ ,‬ומתחתן סוליות מחומר קרני‪ .‬הכריות מקילות על האצבעות לשאת את‬
‫משקל הגוף‪ .‬פסיעותיו קטנות ומספיק מאמץ קל כדי להניע את הגוף קדימה‪.‬‬
‫אורך החדק כשניים וחצי מטר והוא שואב בו שמונה ליטר מים בשאיבה אחת‪.‬‬
‫החדק משמש גם לתפישת מזון וגם להרחה‪ .‬הזנב דק וארכו מטר‪ ,‬הוא מסתיים‬
‫בציצת שערות ומשמש לגירוש הזבובים‪ .‬עורו של הפיל מגובשש מאד ובכך גדל‬
‫שטח ההתאדות‪ ,‬המקל עליו מפני מזג אויר החם‪ ,‬וזיעתו מתאדה‪ .‬גם אוזניו‬
‫גדולות מאד‪ ,‬בהן הוא מווסת את חום הגוף‪] .‬תוספת המעתיק‪ :‬הפיל מנענע אותן כמו‬
‫מניפה ידנית‪ ,‬מול גופו המסורבל[‪ .‬הפיל גם משתמש בחדקו לשאוב מים מהנהר‬
‫ולקלח אותם על גופו‪ ,‬ובזה מקל מעליו את החום" )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כז‪,‬‬
‫עמ' ‪.(653‬‬
‫החדק הוא האיבר החיוני ביותר של הפיל‪ ,‬והוא שפתו העליונה המתמשכת‬
‫לחוטם ארוך המגיע עד לקרקע‪ .‬לולא החדק לא היה הפיל קצר הצואר יכול‬
‫לאכול ולשתות ולבצע פעולות אחרות האופייניות לו‪ .‬החדק משמש לו גם ככלי‬
‫הרחה‪ ,‬גם כמכשיר עבודה )ויש לפיל כח רב בחדק זה‪ :‬בהודו משתמשים בפילים‬
‫כדי להרים קרשים ומשאות של מאות ק"ג ולהעבירם ממקום למקום(‪ .‬החדק גם‬
‫משמש לפיל כשוט הצלפה‪ ,‬בו הוא מכה בעוצמה רבה באויביו ‪ -‬נמרים‬
‫ודומיהם‪ .‬הנמר מתקיף כשהוא רעב מאד‪ ,‬אבל הפיל מרים אותו בחדקו לגובה‬
‫האויר וחובט אותו אל הקרקע בכוח רב‪ .‬הנמר מוטל על הקרקע המום‪ ,‬ואז‬
‫הפיל דורך עליו וממיתו בדריסה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫הפילים חיים בעדרים גדולים‪ ,‬משלושים ולפעמים עד מאתיים פילים בעדר‪.‬‬
‫הזקן שבזכרים הוא מנהיג העדר‪ .‬כשהוא מחליט לצאת לדרך הוא מריע בחדקו‬
‫בקול‪ ,‬וכל שאר הפילים קמים על רגליהם וצועדים אחריו‪ .‬בשעת סכנה יוצרים‬
‫הפילים הזכרים מיד מעגל של לוחמים‪ ,‬וסוככים על הנקבות והגורים הקטנים‬
‫הנמצאים במרכז העיגול‪.‬‬
‫רגש אחריות יש לכלל הפילים עבור הפילון הקטן הנולד‪" .‬בימיו הראשונים‬
‫מסתתר הפילון‪ ,‬לשם הגנה‪ ,‬תחת גחונה של האם‪ .‬אבל אין קבוצת הפילים נעה‬
‫למקום אחר עד שהפילון מסוגל גם הוא ללכת ברגליו" )ע"פ האנציקלופדיה העברית‪,‬‬
‫כרך כז‪ ,‬עמ' ‪.(652-653‬‬
‫כאשר הפיל רוצה לאכול עלים הנמצאים בענפי אילן‪ ,‬אם הענפים גבוהים‬
‫מדי מכדי שיגיע אליהם בחדקו‪ ,‬הוא נוגח בגזע העץ עד שמפילו ארצה‪ .‬ואז‬
‫אוכל מהעלים להנאתו‪.‬‬
‫מנהיג העדר מביא את הקבוצה אל נהר מים‪ ,‬שם הם שותים לרוויה‪ .‬אחר‬
‫כך הם נוהגים למרוח את עורם בטיט ורפש‪ ,‬כדי לסלק את הזבובים הרבים ועוד‬
‫חרקים השוכנים על עורם ומציקים להם‪ .‬כששכבת הבוץ מתייבשת )וכבר‬
‫הומתו כל החרקים ששכנו על עורם של הפילים( הם מתחככים בעצים שביער‬
‫ומסירים מעליהם את שכבת המירוח שהדביקו לגופם‪.‬‬
‫בימי השרב כאשר החום מעיק‪ ,‬מצנן הפיל את גופו החם על ידי ניענוע‬
‫אוזניו העצומות )כמו השימוש במאוורר ידני(‪ .‬אוזני הפיל שבהודו קטנות‬
‫בהרבה מאוזני הפיל האפריקאי‪ .‬אמרו החוקרים שהדבר הוא מפני שאינו זקוק‬
‫כל כך לאמצעי קירור‪ ,‬כי איזור מגוריו חם פחות מאשר במרכז אפריקה‪ .‬רואים‬
‫אנו בכך את ידו המכוונת של יוצר‪-‬כל ברוך הוא שמכין לכל בהמה וחיה את‬
‫צרכיה לפי האקלים שם היא מצויה‪.‬‬
‫‪˙ÂÓ‰·‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫)"‪("ÌËÂÙÂÙȉ‬‬
‫המקרא מעיד על עוצמתה של חיה זו )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪" .‬הנה נא‬
‫בהמות אשר עשיתי עמך וכו' הנה כחו במתניו‪ ,‬ואונו בשרירי בטנו וכו' עצמיו‬
‫אפיקי נחושה‪ ,‬גרמיו כמטילי ברזל" )איוב מ‪ ,‬טו‪-‬יח(‪ .‬לפי "לכסיקון זואולוגי"‬
‫חלק ג – יונקים מסורבלים עבי עור‬
‫‪43‬‬
‫משקלו של ההיפופוטם עד שלושה טון )לפי ספר "דע את החי" משקלו ארבעה טון(‪.‬‬
‫ואורכו מגיע עד ארבעה מטרים‪ .‬גובהו אינו אלא מטר וחצי‪ .‬פיו רחב ושיניו‬
‫גדולות‪ .‬כל ניב עם השורש מטר אחד! הבהמות שוכן על יד נהרות וחי בעדרים‪.‬‬
‫הוא מסוגל לצלול ולשהות מתחת למים חמש דקות ויותר‪ .‬הוא ניזון מצמחי‬
‫מים‪ ,‬ולפעמים רועה בשדות‪ .‬כשיש לו ולד‪ ,‬האם נושאת אותו על גבה מפני‬
‫סכנת התנינים‪ .‬התינוק יונק גם מתחת למים‪ .‬אוזניו ועיניו במקום גבוה בראשו‪,‬‬
‫כך שכל גופו טמון במים‪ ,‬ורק עיניו צופות מעליהן‪.‬‬
‫שאגתו דומה לשאגת אריה‪ ,‬מפחידה כל עובר אורח‪ ,‬אך לאמיתו של דבר‬
‫אין הוא פוגע באיש‪ .‬חסד עשה עמנו הקב"ה שחיה אימתנית זו ניזונה רק‬
‫מהעשב‪ ,‬כדברי המקרא "כי בול הרים ישאו לו‪ ,‬וכל חית השדה ישחקו שם" )איוב‬
‫מ‪ ,‬כ( כלומר הן יודעות שלא יגע בהן לרעה‪ ,‬כי אינו טורף‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ד – הפרסתנים ומעלי הגרה‬
‫‪‰Ù¯È'‚‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫הג'ירפה היא החיה הגבוהה ביותר מבעלי החיים כולם‪ .‬גובהה של ג'ירפה‬
‫בוגרת יכול להגיע לשישה מטרים‪ ,‬פי שלושה ויותר מגובהו של אדם‪ .‬אדם יכול‬
‫לעבור בין רגלי הג'ירפה מבלי שיצטרך לכופף את ראשו‪ .‬אריות מעדיפים לתקוף‬
‫את הג'ירפה בשעה שהיא שותה‪ ,‬כי אז היא ניצבת בעמדה מאוד לא נוחה‬
‫להגנה‪ .‬הג'ירפה ארוכת הצוואר חייבת לפסק מאוד את רגליה הקדמיות‪ ,‬כדי‬
‫שראשה יגיע למים‪ .‬לכן אין היא יכולה בשעת שתייה לזקוף את רגליה ולפתוח‬
‫במנוסה )ישנו סוג ג'ירפה המגיע בריצה למהירות של ‪ 45‬ק"מ לשעה(‪ .‬לכן חנן‬
‫אותה הקב"ה ביכולת להפיק את הנוזלים הדרושים לה מעלי העצים‪ .‬כך היא‬
‫יכולה להתקיים כמה שבועות בלי לשתות מים מנחל‪.‬‬
‫אחד מפלאי תבל הוא כיצד יש בכוחו של לב הג'ירפה להזרים דם עד לגובה‬
‫הראש‪ ,‬שהוא כשלשה מטרים מעל הלב‪ ,‬ובניגוד לכח‪-‬המשיכה )גרוויטציה(‪.‬‬
‫קרדיולוגים )חוקרי הלב( מעיינים בתופעה זו‪ .‬בספר "תצפית על בעל חיים"‬
‫)ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (131‬שואל המחבר כיצד הגבהת הראש והשפלת הראש‪ ,‬כאשר‬
‫הג'ירפה מתכופפת כדי לשתות מים‪ ,‬אינם גורמים לה התעלפות וסחרחורת‬
‫מחמת השינוי הקיצוני? אלא יש לה כמה שינויים ביולוגיים שאינם מצויים‬
‫בבעלי חיים אחרים‪ .‬קצב הלב של פרה הוא ‪ 70‬פעימות בדקה‪ ,‬אבל אצל‬
‫הג'ירפה הוא ‪ 150‬פעימות לדקה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬רשת כלי הדם המספקת דם למוח‬
‫עשויה אצלה בצורה מיוחדת‪ .‬יש בה מערכת "גלישה" לשעת חירום ודפנות‬
‫גמישות המסוגלות להתמודד עם עלייה בלחץ הדם‪ .‬מיוחדות נוספת בגוף‬
‫הג'ירפה קיימת בעורק‪-‬הצוואר הגדול‪ ,‬כי שם יש שסתומים המונעים זרימה‬
‫מהירה של הדם אל המוח כאשר הראש מושפל‪.‬‬
‫חלק ד – הפרסתנים ומעלי הגרה‬
‫‪45‬‬
‫התאמה זו חשובה ביותר‪ ,‬כי כיון שהג'ירפה נמצאת במצב גופני של סכנה‬
‫בעת שהיא שותה מים )אז היא פושקת את רגליה ומרכינה את ראשה עד לגובה‬
‫האגם ממנו הוא שותה(‪ ,‬יכול להתקיף אותה טורף כשהיא אינה במצב נוח של‬
‫התגוננות; ולכן כל כמה שניות עליה להרים את ראשה ולסקור מסביב אם לא‬
‫אורב לה אויב‪ .‬לכן היא מרימה את ראשה עד למעלה כדי לצפות מרחוק‪ ,‬ושוב‬
‫מורידה עד לקרקע‪ ,‬ומדובר במרחק של כשישה מטרים‪ ,‬ולכך צריכים כוחות‬
‫מיוחדים לבל תתעלף או תיאחז סחרחורת‪ .‬והקב"ה בנה אותה בצורה המועילה‬
‫לה‪.‬‬
‫‪ÒÂÒ‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫אלפי שנים נחשב הסוס לעוזרו הנאמן של האדם‪ .‬הוא משך בעול‬
‫המחרשה‪ ,‬נרתם לעגלות עמוסות תבואה ושימש לרכיבה‪ .‬הסוס הוא בהמה‬
‫אצילה למראה‪ :‬ראשו מוארך‪ ,‬רעמתו שופעת‪ ,‬דהירתו קלה ואצילית‪ .‬הנחיריים‬
‫הרחבים מאפשרים לו לנשום בקלות בעת מרוצו‪ .‬תכונה זו היא בעלת חשיבות‬
‫רבה בשל העובדה שהסוס אינו מסוגל לנשום דרך הפה )לעומתו הגמל ההולך‬
‫במדברות שבהם יש לפעמים סופות חול‪ ,‬מסוגל לאטום את עיניו ואוזניו‪ ,‬וגם‬
‫את נחירי אפו‪ ,‬וכך ניצל ממיתת חנק(‪.‬‬
‫הסוס מפריס פרסה וטלפיו הקשים מאפשרים לו לרוץ במהירות‪ .‬אך כדי‬
‫להגן על הסוס‪-‬המבוית מפני פציעה באדמות טרשים‪ ,‬בעליו מוסיף לו פרסות‬
‫ברזל‪ .‬זנבו הארוך והשעיר משמש לו לגרש חרקים עוקצניים‪ .‬הוא מסוגל גם‬
‫להניע את עורו בעזרת שרירים מיוחדים‪ ,‬וכך לגרש את הזבובים והיתושים‬
‫המטרידים אותו‪ .‬גם לפרה הרועה בשדות ישנו כישרון זה‪.‬‬
‫‪ÏÈȇ‰ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫כך מובא בספר "נפלאות הטבע" )של א‪ .‬נבון‪ ,‬ח"א עמ' ‪" :(100‬החיות הצמחוניות‬
‫חייבות לאכול כמויות גדולות של עשב כדי לשבור את רעבונן‪ .‬בעלי חיים אלה‬
‫‪46‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫נתונים בסכנה מתמדת מפני חיות הטרף הניזונות מבשרן‪ .‬לכן חנן אותם הקב"ה‬
‫בתכונה מיוחדת‪ ,‬המאפשרת להם לבלוע במהירות כמויות גדולות של עשב בלי‬
‫ללעוס אותו‪ ,‬ואחר כך בעיתות מרגוע לעכל את האוכל בשקט ובבטחה‪ .‬תכונה‬
‫זו נקראת 'מעלה גרה'‪ .‬כלומר כאשר תגיע החיה למקום מבטחים‪ ,‬עולה המזון‬
‫מן המדור הראשון של קיבתה חזרה אל הפה‪ ,‬שם הוא נלעס ביסודיות‪ ,‬ויורד‬
‫למדור השני של הקיבה ומשם לשלישי ולרביעי"‪.‬‬
‫שנה שנה בעונת החורף נושרות קרני האייל ובמקומן צומחות קרניים‬
‫חדשות‪ ,‬חזקות יותר‪ .‬האייל משתמש בקרניו כאמצעי הגנה מפני אויביו‪ ,‬אך‬
‫אמצעי ההגנה היעיל ביותר שלו הוא ריצתו המהירה‪ .‬האייל מסוגל לרוץ‬
‫במהירות כה גדולה עד שאפילו זאב אינו מסוגל להדביקו‪.‬‬
‫‪ÏÓ‚‰ – „ ˜¯Ù‬‬
‫כיצד יכול הגמל להתקיים זמן רב בתנאי מדבר וללא שתיית מים? עונה על‬
‫כך ספר "תצפית על בעלי חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ .(129‬אמנם כאשר הגמל נמצא‬
‫ליד מקור מים הוא שותה בלהיטות כמויות גדולות של מים‪ ,‬עד ‪ 30‬אחוז‬
‫ממשקל גופו! אך לאחר מכן גופו משתמש במים בחסכנות רבה והוא יכול‬
‫להתקיים שבעה‪-‬עשר ימים תמימים מבלי לשתות שוב‪ .‬הא כיצד? בניגוד לאדם‬
‫שכשגופו מתחמם הוא נפטר מהחום על ידי הזעה‪ ,‬הגמל אינו מזיע והוא יכול‬
‫להגיע ביום ל‪ 40-‬מעלות חום‪ ,‬וגופו מתקרר שוב בלילה ל‪ 35-‬מעלות‪ .‬הגמל אינו‬
‫זקוק כל כך לפעולת הכליות‪ ,‬שעל ידיהן רוב בעלי החיים מוציאים שתן‪ ,‬כלומר‬
‫חומרי פסולת מזיקים‪ .‬הקב"ה חנן את הגמל בכך שהכבד שלו מסתנז )מרכיב(‬
‫את החומר המזיק והופך אותו לחלבונים‪ ,‬ויש לו ממנו שימוש חוזר‪ .‬וכיון שאינו‬
‫משתין הרבה‪ ,‬אינו מאבד הרבה מהנוזלים שבגופו‪ .‬ועוד חידוש יש אצל הגמל‪,‬‬
‫שאין אצלו שיעור גדול של איבוד מים מפלסמת הדם‪ ,‬כמו אצל שאר בעלי‬
‫חיים‪ .‬ורואים כאן תכנון של ההשגחה העליונה‪.‬‬
‫עוד מחכמת הבורא רואים אנו אצל החיפושיות השחורות המצויות במדבר‬
‫הלוהט‪ .‬בדיונות החול )בדרום מערב אפריקה( כמות המשקעים השנתית היא רק‬
‫ס"מ אחד לשנה‪ ,‬ומה תעשה החיפושית? ליצורים אלו ישנה דרך אחת בלבד‬
‫חלק ד – הפרסתנים ומעלי הגרה‬
‫‪47‬‬
‫למצוא מים לשתייה ‪ -‬דרך הטל‪ .‬בלילות מתחפרת החיפושית בחול‪ ,‬ומאבדת‬
‫בכך מהחום שבגופה‪ .‬בבוקר כאשר השמש זורחת היא יוצאת מהחפירה‪ ,‬ועל‬
‫הגוף הקר מתעבה טל‪ .‬היא זוחלת לראש דיונת‪-‬החול כאשר אחוריה גבוהים‬
‫מראשה‪ .‬בתנוחה נטויה זו זורם הטל במורד ומגיע עד פיה‪ .‬אחרי ששתתה כמות‬
‫זעירה זו של נוזלים‪ ,‬יש לה כוח להמשיך שאר היום בחיפושיה אחר מזון‪.‬‬
‫בעיה אחרת יש לעופות השוכנים ליד מאגרי מים מלוחים‪ .‬מבחינה‬
‫ביולוגית ריבוי מלח מזיק וכיצד נפטרים הם מעודפי המלח? אלא רוב המלח‬
‫נישא בדם עד האף‪ ,‬ושם הוא מועבר לבלוטות האף הגדולות שבבסיס המקור‬
‫והעוף נפטר מגרגירי המלח על ידי נענועים חוזרים שוב ושוב של מקורו‪ .‬ישנו‬
‫גם עוף המכונה "יסעורן" שמחונן ונברא עם צינור ארוך ליד האף‪ ,‬במיוחד‬
‫להוצאת המלח )"תצפית על בעלי חיים"‪ ,‬עמ' ‪.(130-131‬‬
‫‪48‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪ÌÈÁ¯ه ÌȈȷ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫אחד מפלאי הבריאה הוא ענין לידת האפרוח מהביצה‪ .‬נדבר כאן על ביצת‬
‫התרנגולת‪ ,‬שהיא מטילה ביצה אחת בכל יום‪ .‬היא בונה קן עשוי מעצים יבשים‬
‫ושאר חמרים רכים‪ ,‬ובמשך עשרים ואחד יום היא דוגרת על הביצים כדי לשמור‬
‫על חומן‪ .‬כשהיתה בתוך בטן התרנגולת התחממה הביצה מהחום הטבעי של‬
‫הגוף‪ ,‬וכעת ממשיכה התרנגולת לטפח את האפרוח שבביצה בהמשך התפתחותו‬
‫ולהכין שתהיה לו טמפרטורה אחידה‪ .‬כי אם תתקרר הביצה לא יבקע ממנה‬
‫האפרוח‪ .‬הקב"ה חנן את התרנגולת בנוצות סמיכות בחלק התחתון של גופה‪.‬‬
‫היא פורשת את נוצותיה וכנפיה ומחממת את הביצה בחום גופה‪ .‬בעיתות הקור‬
‫היא מורטת נוצות מגופה ותוחבת אותן בין הביצים כדי לשמור על חומן‪ .‬מי‬
‫לימד אותה לעשות כך? אלא בורא‪-‬כל נטע בה אינסטינקט זה‪.‬‬
‫כיון שהחום העיקרי הוא במרכז העיגול שבו יושבת התרנגולת‪ ,‬והביצים‬
‫הרחוקות מהמרכז אינן מקבלות אותה כמות של חום‪ ,‬לכן היא פועלת להזיז‬
‫בכל יום את מקום הנחתן של הביצים‪ ,‬שאלו שבקצוות יהיו במרכז וכן להיפך‪.‬‬
‫מי חנן אותה בדעה זו? ויש ביצים שמשום מה האפרוח שבהן אינו מסוגל‬
‫לחיות‪ ,‬והתפתחותו נעצרת‪ .‬התרנגולת יודעת זאת בדרך כלשהי‪ ,‬ובאמצע ימי‬
‫הדגירה היא מרחיקה ביצה כזו מהקן‪ .‬חקלאים שבדקו‪ ,‬פתחו את הביצה‬
‫המורחקת ומצאו כי אמנם יש בפנים אפרוח שהופסקה התפתחותו‪ .‬כיצד דבר‬
‫זה נודע לתרנגולת אין אנו יודעים‪.‬‬
‫הביצה עגלגלה ומארכת‪ ,‬קצה אחד רחב יותר והקצה האחר מחודד‪" .‬מיבנה‬
‫זה שומר עליה לבל תתגלגל מהקן ותשבר" )דע את החי‪ ,‬עמ' ‪ .(198‬בתוך הביצה יש‬
‫חלבון‪ ,‬ובתוך החלבון יש חלמון‪ ,‬כל אחד מהם עם קרום המבדיל בינו לבין‬
‫רעהו‪ .‬בצדה הרחב של קליפת הביצה יש חלל קטן של אויר )הנקרא "שקית‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪49‬‬
‫אויר"( ולו תפקיד חשוב ביותר‪ .‬המקור שבפיו של האפרוח מופנה אל חלל אויר‬
‫זה‪ ,‬וכך האפרוח נושם אויר‪ .‬כיצד מגיע אויר לחלל זה? אלא הקליפה כולה‬
‫מנוקבת נקבים זעירים‪ ,‬דרכם יוצא ובא האויר‪ .‬ואילולא כך היה האפרוח נחנק‬
‫מחוסר יכולת לנשום‪.‬‬
‫כאשר מגיע זמן יציאתו של האפרוח‪ ,‬הוא עצמו מנקר ונוקב את הקליפה‪,‬‬
‫שובר את הביצה וצועד החוצה‪ .‬כאשר מתבוננים בשברים הנמצאים לפנינו‪ ,‬אין‬
‫כל זכר לא לחלבון ולא לחלמון‪ .‬לאן נעלמו? אלא הם נאכלו על ידי האפרוח‬
‫וכעת הוא מכוסה פלומה‪ ,‬ויש לו ראש ורגליים ושאר איברים‪ .‬השאלה היא כיצד‬
‫נמדד הדבר שלא יהיו בביצה חלבון וחלמון בכמות פחותה מדי או מרובה מדי?‬
‫אם היו פחות מדי‪ ,‬לא היה האפרוח מתפתח להיות כמו שהוא‪ .‬ואם היו יותר‬
‫מדי היינו מוצאים שאריות מהם בין הקליפות השבורות בעת בקיעת האפרוח‬
‫החוצה‪ .‬כאשר קבלן בניין בונה בית‪ ,‬תמיד חסרים לו חלק מהחומרים או שיש‬
‫לו יתרה מהחומרים שהכין לבנייה‪ .‬וכאן בביצת התרנגולת הכל מדוייק עד‬
‫להפליא‪.‬‬
‫גם עצם יצירת קליפת הביצה היא מהנפלאות‪ .‬הקליפה דקה מאד‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫היא קשיחה ואינה נשברת בקלות כיון שהיא עשויה מסיד קשה‪ .‬מפליא הוא‬
‫כיצד גוף התרנגולת יוצר חומר זה‪ ,‬השומר על האפרוח שבפנים‪ .‬ולמרות‬
‫קשיחותה של קליפת הביצה‪ ,‬המקור הקטנטן של האפרוח מצליח לבקוע אותה‪,‬‬
‫כדי שהאפרוח יצא ממאסרו‪ .‬כלומר יוצר‪-‬כל הכין את קשיחות הקליפה‪ ,‬לא‬
‫פחות מדי ולא קשה מדי‪ ,‬אלא לפי הצורך‪.‬‬
‫כך לשון "דע את החי" )עמ' ‪" :(198‬העופות המקננים על האדמה מטילים‬
‫ביצים צבעוניות המתמזגות עם צבע הסביבה‪ ,‬ביצים בעלות כתמים אפורים‪,‬‬
‫חומים‪ ,‬ירקרקים או צהובים וכדומה‪ .‬לעתים קרובות יכול אדם לעמוד במרחק‬
‫קטן מהביצה ולא להבחין בה בגלל דמיונה לסביבה‪ .‬העופות המטילים ביציהם‬
‫לתוך בור באדמה‪ ,‬או בתוך חללו של עץ‪ ,‬אינם זקוקים ללהטוטי הסוואה‪,‬‬
‫והביצים הן בדרך כלל לבנות‪ .‬גם ביצי עופות הבית הן לבנות"‪ .‬את כל הנ"ל אין‬
‫ביכולת העוף לתכנן או לסדר‪ ,‬אלא היא השגחה מיוחדת של בורא‪-‬כל‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪‰Âȉ – · ˜¯Ù‬‬
‫זוג היונים נמצאים יחד במשך כל ימי חייהם‪ ,‬בחורף ובקיץ‪ .‬היונה מטילה‬
‫שתי ביצים לבנות‪ ,‬והאב והאם דוגרים עליהן חליפות‪ .‬הגוזלים בוקעים מן‬
‫הביצים ערומים מנוצות ועיוורים‪ .‬האם מאכילה את גוזליה בצורה מיוחדת‬
‫במינה‪ :‬בגרונה מצויות בלוטות מיוחדות‪ ,‬המפרישות מין דיסה הנקראת "חלב‬
‫יונים"‪ .‬הגוזלים תוקעים את מקורם לתוך מקור האם וניזונים מ"חלבה"‪.‬‬
‫בדורות קודמים השתמשו ביונים לשם שליחת דברי דואר ממקום למקום‪.‬‬
‫כך לשון "האנציקלופדיה העברית" )כרך יט‪ ,‬עמ' ‪" :(505‬יוני דואר מסוגלות לעוף עד‬
‫‪ 750‬ק"מ ליום במהירות המגיעה עד ‪ 100‬ק"מ לשעה‪ .‬הן מחוננות באינסטינקט‬
‫של שיבה למקום מוצאן‪ .‬באימון סבלני ומדוקדק אפשר להרגיל את יונת הדואר‬
‫להעביר ידיעות למרחק של אלף ק"מ‪ ,‬כשמהירותה הממוצעת ‪ 60-70‬ק"מ לשעה‪.‬‬
‫הידיעות נכתבות על נייר דקיק וזה נכרך ונקשר לשורש כף הרגל‪ ...‬ביונת הצבא‬
‫אפשר להשתמש גם לצילום שטח האויב במצלמה‪-‬זוטא המוצמדת לרגלה‪.‬‬
‫תיאוריות רבות הוצעו לשם הסברת חוש ההתמצאות של יונת הדואר"‪) .‬כאן‬
‫המאמר מציע ארבעה פתרונות אפשריים‪ :‬או שהיונה חשה את השדה המגנטי‬
‫של כדור הארץ‪ ,‬או שהיא מנווטת לפי תנועת השמש ועוד סברות‪ .‬וכל‬
‫ההסברים נדחים‪ .‬ובסופו של דבר מסכם בעל המאמר וכותב שאין אנו יודעים‬
‫כיצד היונה יודעת בדיוק להגיע בחזרה למקומה הראשון‪ ,‬למרות המרחק הרב‬
‫משם היא מגיעה‪ .‬ואנו נאמר על כך‪" :‬מה רבו מעשיך ה'‪ ,‬כולם בחכמה עשית"(‪.‬‬
‫‪·¯ÂÚ‰ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫חוקרי הציפורים מעידים כי העורבים הם פיקחים ועובדים יחד עבודת‬
‫צוות‪ .‬כאשר רוצים "לגנוב" אוכל הנמצא ברשותו של כלב או חיה אחרת‪ ,‬אחד‬
‫מהם מתקיף את החיה ומנקר בה בזנבה וכדומה ומיד טס מהמקום‪ .‬החיה רצה‬
‫אחריו ומשאירה את מזונה ללא שמירה‪ ,‬ואז בא עורב אחר וחוטף את המאכל‬
‫במקורו וממריא למעלה למקום אחר‪.‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪51‬‬
‫האנציקלופדיה העברית )כרך כו עמ' ‪ (774‬מציינת שיש לעורבים "חיים‬
‫חברתיים מפותחים" וגם אינטליגנציה גבוהה‪ .‬יש פרטים שיכלו להבחין‬
‫במספרים עד ‪ 5‬או ‪ .6‬אבל חשוב לדעת גם את התועלת שהם מביאים‬
‫לאקולוגיה של העולם‪ .‬כך כתוב שם‪" :‬האספנות היא תכונה אופיינית לרובם‪.‬‬
‫הם אוגרים עודפי מזון‪ ,‬לעתים אלפי בלוטי אלונים‪ ,‬אגוזים ועוד‪ .‬למאגרים אלו‬
‫חשיבות מיוחדת כגורמים לשינויים אקולוגיים כגון הרחבת שטחי יער על ידי‬
‫נביטת הבלוטים‪ ,‬או הפיכת יער אורנים ליער אלונים תוך ‪ 25‬שנה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ÌȈډ-‡Ϙ – „ ˜¯Ù‬‬
‫עוף מעניין זה שוכן בהרי הימלאיה‪ ,‬הודו ואינדונזיה‪ .‬ארכו ‪ 1.3‬מטר‪ .‬נתברך‬
‫במקור גדול מאד‪ ,‬לחוץ לצדדיו‪ .‬בארחות חייו ישנו דבר מפליא‪ ,‬שהאם חופרת‬
‫לה קן בתוך גזע עץ חלול כדי להטיל שם את ביציה‪ .‬הנקבה אוספת נוצות‬
‫וענפים דקים‪ ,‬והזכר מערבב עפר עם מים‪ ,‬ומן הבוץ שנוצר הוא בא וצר את הקן‬
‫)לפי "לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ ,309‬הבוץ מורכב גם מלשלשת העוף כשהיא‬
‫מיובשת(‪ .‬כאשר הקן מוכן‪ ,‬הנקבה נכנסת והזכר מערבב שוב עפר עם מים‪,‬‬
‫ובטיט שנוצר סותם את פתח החלל שהם יצרו‪ ,‬ומשאיר פתוח רק סדק דק‪ ,‬דרכו‬
‫יכולה הנקבה להושיט את מקורה החוצה‪ .‬ומשם הזכר מביא לה מזון ומאכיל‬
‫אותה במשך הימים שהיא כלואה וסגורה בתוך גזע העץ‪ .‬כל זאת הם עושים כדי‬
‫להציל את הביצה הנולדת מכל טורף‪ .‬והרי היא מטילה רק ביצה אחת בלבד!‬
‫תוך כדי ישיבת האם ב"כלא העץ" היא משילה נוצותיה ומגדלת לבוש‬
‫נוצות חדש‪ .‬בינתיים גדל האפרוח והוא לומד לעמוד על רגליו ביציבות‪ .‬כאשר‬
‫מגיע הזמן לצאת משם‪ ,‬האב מנקר מבחוץ והאם מנקרת מבפנים‪ ,‬והם הורסים‬
‫את הטיט החוצץ ויוצאים החוצה כדי שהגוזל יתחיל בחייו הטבעיים‪.‬‬
‫פלא נוסף‪ .‬מה תעשה האם אם מת האב‪ ,‬או ניצוד? התשובה היא שהעופות‬
‫הללו חיים בקבוצה‪ .‬חוקרי העופות גילו שעופות קלאו זכרים אחרים מתנדבים‬
‫ובאים להביא מזון בכל יום ל"אלמנה" הכלואה‪ .‬זו היא עובדה מרשימה‪ ,‬כי הרי‬
‫גם להם יש קנים‪ ,‬ולהם גוזלים ונקבות הזקוקות למזון‪ .‬ובכל זאת מתנדבים‬
‫לעזור לעוף אחר שבמצוקה‪ .‬ותופעה זו היא פלאית )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"א עמ' ‪.(179‬‬
‫‪52‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪ȯ·ÈϘ‰ – ‰ ˜¯Ù‬‬
‫עוף זה הוא מהקטנים ביותר שבין העופות‪ ,‬משקלו פחות משני גרם‪,‬‬
‫ואורכו כ‪ 9-‬ס"מ )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪ .‬צבעיו מזהירים ביותר וזנבו ארוך‬
‫מאד‪ ,‬עשוי נוצות קישוט‪ .‬לחלק מהעופות יש ציצית על ראשם‪ .‬מקור הקוליברי‬
‫ארוך מאד‪ ,‬לפעמים כאורך הגוף‪ ,‬והוא דק ודומה למזרק‪ .‬גם לשונו ארוכה מאד‪,‬‬
‫דו‪-‬צינורית ועשויה להשתרבב החוצה‪ .‬דבר זה מותאם ביותר לצרכי מזונו‪ ,‬כיון‬
‫שהוא מוצץ ושואב צוף מהפרחים תוך כדי רפרוף במקום אחד באויר )כל הנ"ל‬
‫מהספר "לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ .(297‬הקוליברי תוקע את מקורו בין עלי הפרח‪ ,‬ומשם‬
‫מוצץ כמו שאנו מוצצים בקש שתייה‪ .‬צוף הפרחים מלא סוכר‪ ,‬מכיל קלוריות‬
‫בריכוז גדול מכל מאכל אחר‪ ,‬ועוף קטנטן זה אוכל כמות השווה למחצית משקל‬
‫גופו‪ .‬אילו אדם בוגר היה אוכל מאכל בכמות זו‪ ,‬היה אוכל כ‪ 30-40-‬ק"ג סוכר‬
‫ביום אחד‪ .‬וכאשר העוף רוצה להפסיק לינוק‪ ,‬הוא עף לאחור‪ ,‬היחיד בין העופות‬
‫שהוא בעל יכולת זו‪.‬‬
‫כאשר הקוליברי עומד ויונק צוף‪ ,‬הוא מרחף מעל הפרח‪ ,‬ונדמה לעיני‬
‫הצופה כאילו הוא תלוי באויר על ידי חוט מחזיק מלמעלה‪ .‬אבל באמת כנפיו‬
‫נעות במהירות רבה‪ ,‬כמאה תנועות בדקה‪ ,‬ורק נדמה למסתכל כאילו אינו זז‬
‫כלל )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"א עמ' ‪ .(184-185‬בתכונה חשובה זו חנן אותו הקב"ה למען‬
‫צורך פרנסתו‪ .‬כיון שהוא ניזון מצוף הפרחים‪ ,‬ולפעמים העלים סגורים כמעט‬
‫כטבעת‪ ,‬הוא חייב להגיע לפרח מכל צדדיו ולמצוא פתח‪ .‬גם מקורו הארוך‬
‫ולשונו הארוכה‪ ,‬מותאמים לכך שייכנסו גם למקום צר‪ .‬אילולא כך כיצד ימצוץ‬
‫את הצוף?‬
‫בארצות הברית חי הקוליברי אדום‪-‬הצוואר‪ .‬בחדשי הקיץ נפוץ מין זה בכל‬
‫ערי ארה"ב‪ ,‬מדרום קנדה ועד פלורידה‪ .‬למשך החורף עוברות הציפורים לדרום‬
‫אמריקה‪ .‬הן נודדות בלהקות גדולות למרחק של ‪ 3000-3500‬ק"מ וחוצות בדרכן‬
‫את מפרץ מכסיקו והים הקריבי‪ .‬יש להתפלא כיצד יכול יצור כה קטן )‪ 7-8‬ס"מ(‬
‫לעבור מעל הים הרחב בלי יכולת לעצור ולנוח‪.‬‬
‫על אף ממדיו הזערוריים‪ ,‬אין הקוליברי מפחד להיאבק גם עם ציפורים‬
‫גדולות ממנו בבואן לשדוד את קנו‪.‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪53‬‬
‫‪ȯ˜ ˘Â¯Ù –  ˜¯Ù‬‬
‫עופות "פרושיים" הם מנעימי שיר‪ .‬אורכם כ‪ 15-‬ס"מ‪ .‬הם נקראו בשם זה כי‬
‫"הזכרים מקדימים לנדוד ומקדימים לחזור למולדתם כדי להכין מקום דגירה‬
‫לנקבה‪ .‬מכאן השם 'פרוש'‪ .‬תפוצתו באירופה‪ ,‬אבל הוא חורף בישראל" )"לכסיקון‬
‫זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ .(271‬במשפחה זו יש מין אחד הנקרא "פרוש נקרי" הדומה לציפור‬
‫דרור‪ ,‬אלא שהוא קטן יותר‪ ,‬כ‪ 12-‬ס"מ‪" .‬הוא מטפס על גזעי עצים וענפים‬
‫ומחפש זחלי חרקים שמהם הוא ניזון‪ .‬אך מאחר שמקורו קצר הוא מחזיק קוץ‬
‫ארוך במקורו ונעזר בו כדי להוציא את הזחלים מתוך הנקרות והסדקים‪ .‬זהו‬
‫אחד המקרים הבודדים שציפור משתמשת במכשיר" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(272‬‬
‫בספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪ (189‬כותב כי "כושר זה של הפרוש הנקרי‬
‫להשתמש בכלי עזר לפי בחירתו נחשב לאחד מפלאי הטבע המובהקים"‪ .‬בדומה‬
‫לכישרון זה‪ ,‬צפו חוקרי העופות כיצד עוף הרחם משתמש באבן כדי לשבור את‬
‫קליפת ביצת היען‪ ,‬שהיא עבה מאד‪ ,‬כדי לאכול את מה שבפנים‪ .‬בדומה לכך‪,‬‬
‫קוף הגורילה משתמש בענף עץ ארוך כדי לכופף ולקרב אליו את הפירות‬
‫הנמצאים בענפים למעלה מהישג ידיו‪ .‬גם השימפנזה מחונן בשכל‪ :‬כאשר הוא‬
‫רואה באדמה חור של נמלים או חרקים אחרים‪ ,‬הוא תוחב לתוך החור ענף דק‬
‫של עץ‪ ,‬והנמלים בעומק האדמה סובבות ורוחשות על ענף זה‪ .‬אחר כך‬
‫השימפנזה שולף את הענף ומלקק בלשונו את הנמלים הזוחלות עליו‪ .‬וכאשר‬
‫הוא בוחר בענף שתלש מהעץ‪ ,‬הוא תולש ממנו את השריגים הצדדיים כדי‬
‫שיוכל להכניסו בקלות לחור הנמלים‪ .‬הרי שהקב"ה חנן אותו בשכל לכך‪.‬‬
‫רוב העופות הפרושיים אוכלים זרעים‪ .‬כיון שעליהם לפצח את קליפות‬
‫הגרעינים‪ ,‬חנן אותם הקב"ה במקור קצר‪ ,‬חד וחזק‪ ,‬המסוגל לכך‪ .‬שרירי הלסת‬
‫חזקים והלשון שרירית וחזקה‪ .‬השרירים המעובים בגולגלתו של הפצחן‬
‫מאפשרים לא רק את שליפת הזרעים אלא גם את פיצוחם‪ .‬למינים אחדים מבין‬
‫הגבתונים )סוג עוף( ישנו רכס גבשושי בחיכם‪ ,‬המסייע גם הוא בפיצוח הזרעים‪.‬‬
‫במינים החלשים יותר החסרים אמצעים משוכללים אלו‪ ,‬כמו היונים‪ ,‬מצוי זפק‬
‫שבו נאגרים הזרעים ומתרככים לפני הגיעם לקיבה‪ .‬מינים אחרים כמו תרנגולים‬
‫בולעים אבנים קטנות‪ ,‬ואלה עוזרות כנראה בטחינת המזון בעת שהייתו‬
‫בקיבה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪‰È˜Â˜‰ – Ê ˜¯Ù‬‬
‫עוף זה נקרא כך על שם הקולות שהוא משמיע "קו‪ ,‬קו"‪ .‬התנהגותו יוצאת‬
‫דופן‪ ,‬ועם זאת הקב"ה חנן אותו חכמה גדולה‪ .‬הקוקיה אינה דוגרת על ביציה‪,‬‬
‫אלא מטילה אותן בקן של עופות אחרים‪ .‬כך מובא באנציקלופדיה העברית )כרך‬
‫כט‪ ,‬עמ' ‪" :(495‬את ביציה )‪ 5‬עד ‪ (20‬היא מטילה בסתר‪ ,‬כל ביצה בקן אחר‪ .‬יש לה‬
‫שליטה מפליאה של מנגנון ההטלה‪ ,‬העיתוי מכוון ורצוני‪ ,‬והתהליך נמשך ‪2-5‬‬
‫שניות בלבד"‪.‬‬
‫ספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪ (173‬מלמדנו שהקוקיה בוחרת קן שיש בו‬
‫כבר ביצה אחת או יותר‪ .‬היא אוכלת את אחת הביצים שמצאה ומטילה‬
‫במקומה ביצה משלה‪ .‬כך נשאר בקן אותו מספר ביצים‪ ,‬והחילופין אינם‬
‫מעוררים תשומת לב רבה‪ .‬בדרך כלל היא מטילה את הביצים בשעות הבוקר‬
‫המוקדמות‪ ,‬שעה שבה רוב הציפורים עסוקות בחיפוש אחרי מזון ואינם עדות‬
‫למעשה העורמה‪ .‬ואכן רוב הציפורים המארחות אינן מבחינות בביצי הקוקיה‪,‬‬
‫למרות השוני ביניהן לבין שאר הביצים‪ .‬כאשר בוקעים הגוזלים‪ ,‬הציפור מטפלת‬
‫בכולם באותה מסירות ותשומת לב‪ ,‬ולעתים אף מפלה את גוזלי הקוקיה לטובה‪,‬‬
‫הודות להתפתחותם המהירה וחוצפתם‪ .‬לא פעם קורה שגוזלי הקוקיה חוטפים‬
‫את כל המזון ולעתים אף מסלקים את שאר האפרוחים מן הקן‪ ,‬והאם נשארת‬
‫רק עם הגוזל החורג שלה‪ .‬עכ"ל "נפלאות הטבע"‪.‬‬
‫"האנציקלופדיה העברית" ממשיכה ואומרת )כרך כט‪ ,‬עמ' ‪" :(495‬מיד אחרי‬
‫ההטלה היא ]הקוקיה[ מסלקת במקור שלה אחת מביצי הפונדקאי ]העוף בעל הקן‪,‬‬
‫וללא נוכחותו[ כדי שלא יבחין בשינוי במספר הביצים‪ ...‬הגוזל גדל במהירות‪ .‬תוך‬
‫שלושה שבועות הוא עולה בגודלו ובמשקלו כמה מונים על 'הוריו' )שעל פי רוב‬
‫הם ציפורי שיר‪ ,‬קטנים בגוף מהקוקיה( ולעתים עליהם לעמוד על גבו כדי להגיע‬
‫למקורו ולהאכילו"‪.‬‬
‫ספר "נפלאות הטבע" מלמד כי הקוקיה מטילה את ביציה בתוך קניהם של‬
‫‪ 24‬מיני ציפורים שונות‪ .‬עשרים ואחד מהם אינם מגלים את התרמית ודוגרים‬
‫ומגדלים את הביצים הזרות‪ .‬ורק שלושה מיני עופות מבינים את מה שנעשה‪,‬‬
‫נוטשים את הקן ועפים למקום אחר‪ .‬הספר הנ"ל מלמד שהקוקיה בוחרת קן של‬
‫עוף שהוא קטן ממנה‪" .‬כך היא מבטיחה שגוזליה יהיו גדולים וחזקים יותר‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪55‬‬
‫מאפרוחי 'בעלת הבית' ולא יקופחו ביחס ובמזון"‪ .‬אחרי כל זאת עלינו להכיר‬
‫כמה נפלאים מעשיו של ה'‪ ,‬שלמרות אכזריותה של הקוקיה‪-‬האם‪ ,‬הכין ה' מזור‬
‫לגוזליה‪ ,‬שהאם תמצא תחבולה איך להמשיך את קיום המין‪.‬‬
‫‪¯˜‰ ÛÂÚ – Á ˜¯Ù‬‬
‫את הדברים דלהלן העתקנו מהספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪:(190‬‬
‫"הנקר ניזון מחרקים המצויים תחת קליפת גזעי העצים‪ .‬הוא חייב לקדוח‬
‫חור בקליפת העץ כדי להגיע אל החרקים‪ .‬הנקר ניחן מאת הבורא ברגליים‬
‫קצרות בעלות ציפרניים חדות‪ ,‬אשר בהן הוא מתהלך בחפשיות על גזעי העצים‬
‫הזקופים; ו]חונן[ בזנב ארוך עליו הוא נשען ]לספוג את הדף המכות[ כאשר הוא דופק‬
‫ראשו בעץ‪ .‬האיבר החשוב ביותר לצרכי פרנסה הוא מקורו הארוך‪ ,‬החד והחזק‬
‫עד כדי כך שאינו ניזוק גם אם יטיח הנקר כל היום את ראשו בעץ ]אמר המעתיק‪:‬‬
‫כאשר אנו נמצאים סמוך למקום הימצאותו של הנקר‪ ,‬בעת פעילותו‪ ,‬אנו שומעים קולות הדף‬
‫תכופים זה לזה‪ ,‬בהפסקה קלה של שנייה בערך בין הלם להלם[‪.‬‬
‫הנקר מחונן בחוש נפלא שבעזרתו הוא מגלה מקומם של החרקים המצויים‬
‫תחת קליפת העץ‪ .‬לשונו של הנקר דביקה‪ ,‬וכאשר הוא מגלה קן חרקים‪ ,‬נשלחת‬
‫לשונו החוצה וזחלי החרקים נדבקים אליה‪] .‬כתב י‪ .‬ולטי בספר "חיי העופות"‪,‬‬
‫כי הנקר האירופי יכול להוציא את לשונו עד ‪ 10‬ס"מ‪ ,‬כשליש אורך גופו‪ ,‬מחוץ‬
‫לגוף מקורו‪ .‬בכך הוא חודר לתוך החור שנקב באילן‪ ,‬חש בזוחלים ומוציא אותם‬
‫כאשר הם דבוקים ללשונו‪ .‬וישנו סוג של נקר‪-‬גלפגוס שאין לו לשון ארוכה‪ ,‬אלא‬
‫ע"פ אינסטינקט מחזיק בשריג עץ‪ ,‬תוחב אותו בחור שעשה בעץ‪ ,‬ועל ידי מכשיר‬
‫זה מוצא ומוציא את מזונו[‪.‬‬
‫יש נקרים הקודחים חור באחד העצים ובו הם מטמינים חרקים לימי הקור‪,‬‬
‫בהם אין המזון מצוי בשפע ]תוספת המעתיק‪ :‬קשה להניח שהנקר עושה זאת מתוך שכל‪,‬‬
‫מחשבה ותכנון לקראת עתיד רחוק‪ .‬אלא ודאי שהדבר הוא מתוך אינסטינקט שנטע בו בורא‪-‬‬
‫כל[‪ .‬החור שהם קודחים אינו גדול מדי ואינו קטן מדי‪ .‬הנקרים יכולים להכניס‬
‫לתוכו את החרקים‪ ,‬אבל החרקים אינם יכולים לברוח" )עד כאן לקוח מהספר הנ"ל(‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪ȇ˜˘‰Â ‚„Ï˘‰ – Ë ˜¯Ù‬‬
‫אין לטעות ולהחליף את עוף השקנאי בעוף דומה הנקרא "שלדג"‪ .‬השלדג‬
‫הוא עוף טרופי ורק מינים בודדים ממנו חדרו לאזורים הקרים‪ .‬כל העופות האלו‬
‫ניזונים מן החי‪ ,‬וחלק גדול מהם אוכלים דגים שהם שולים בצלילה ובטבילה‬
‫רדודה במים‪ ,‬ומכאן שמם‪ .‬ולענין השקנאי‪ ,‬להלן צירוף דברים שהעתקנו‬
‫מ"לכסיקון זואולוגי" )עמ' ‪ (343‬ומהאנציקלופדיה העברית )כרך לב‪ ,‬עמ' ‪:(335‬‬
‫עוף זה אורכו עד ‪ 1.80‬מטר‪ ,‬ומוטת כנפיו מגיעה עד ‪ 2.80‬מטר‪ ,‬ובהן הוא‬
‫אחד מהמעופפים הטובים‪ .‬מקורו ארוך מאוד ורחב ואורכו כ‪ 40-‬ס"מ‪ .‬העור בין‬
‫עצמות הלסת התחתונה הוא אלסטי )גמיש( ומורחב‪ ,‬והוא כעין שק המשמש לו‬
‫באיסוף דגים שמהם הוא ניזון‪ .‬בית הבליעה גדול ומתרחב‪ ,‬והוא מסוגל לבלוע‬
‫דג שמשקלו יותר משני ק"ג‪ .‬כפותיו גדולות ומתאימות לחתירה במים‪ .‬במים‬
‫הוא מסוגל להתרומם בזכות כיסי האויר )מעין ספוג( שמתחת לעורו‪ .‬גם‬
‫עצמותיו חלולות וקלות‪ ,‬כדי שלא ישקע במים‪.‬‬
‫את הטרף צדים בחבורה‪ .‬מקיפים את הדגים בשורה חזיתית‪ ,‬מגרשים‬
‫אותם למקום שבו המים רדודים בכיוון מי החוף‪ ,‬סוגרים עליהם ושולים אותם‪.‬‬
‫עוף זה מוזכר בגמרא )חולין סג ע"א(‪.‬‬
‫עוף זה שט במים‪ ,‬כאשר חצי פיו התחתון שקוע מתחת למים והדגים‬
‫הקטנים נשאבים יחד עם המים לתוך פיו‪ .‬כאשר עולה העוף אל החוף‪ ,‬יוצאים‬
‫המים מצידי המקור והדגים נשארים לכודים בשק שמתחת למקורו‪ .‬ומכאן שמו‬
‫"שקנאי"‪ .‬שק זה גם משמש כתיק מזון לאפרוחים הקטנים‪ .‬האפרוחים הקטנים‬
‫עדיין אינם יכולים לעכל דגים‪ ,‬לכן הוריהם מאכילים אותם מזון מעוכל למחצה‪.‬‬
‫בשובם אל הקן‪ ,‬מעלים ההורים גרה אל תוך שקי העור‪ ,‬והגוזלים תוקעים את‬
‫מקורם אל תוך השק ואוכלים בתיאבון רב )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"א עמ' ‪.(232‬‬
‫על עבודת הצוות של השקנאים מספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪:(233‬‬
‫"ארבעה או חמישה שקנאים נכנסים למים הרדודים בחצי עיגול‪ .‬לפתע הם‬
‫מתחילים לנופף בכנפיהם ולהבהיל את הדגים‪ .‬הדגים המבוהלים מנסים להמלט‬
‫מפני רודפיהם‪ ,‬ואז פותחים השקנאים ]שבצד הנגדי[ את מקוריהם הגדולים‬
‫והדגים שטים ישר לתוך שקי העור"‪.‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪57‬‬
‫‪ÔÙΉ – È ˜¯Ù‬‬
‫בהקשר לפרק הקודם נזכיר כאן את עוף הכפן )מלשון כף מאכל(‪ .‬לעוף זה‬
‫שגובהו ‪ 85‬ס"מ מקור ארוך‪ ,‬שטוח ומורחב‪ ,‬אבל בקצהו הסופי הוא עגול קצת‬
‫כמו כף מאכל‪ ,‬ומכאן שמו‪ .‬וכך כתוב ב"נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪" :(226‬מקור‬
‫מוזר זה מסייע לכפן ללכוד את מזונותיו בקלות ובנוחות‪ .‬העוף עומד במים‬
‫הרדודים‪ ,‬שקוע בהם עד ברכיו‪ .‬הוא נע לאיטו קדימה‪ ,‬ראשו נטוי כלפי מטה‬
‫והוא 'מטאטא' את הבוץ הסמיך במקורו הארוך והרחב‪ .‬המקור הרגיש פתוח‬
‫קצת ודרכו עוברים המים‪ .‬ברגע שהעוף מרגיש משהו חי תוך המקור‪ ,‬הוא סוגרו‬
‫בתנועה מהירה והארוחה מוכנה לו"‪.‬‬
‫‪ÔÈ‚ÈÙ‰ – ‡È ˜¯Ù‬‬
‫הגדול שבמיני הפינגווין משקלו כ‪ 30-‬ק"ג וגובהו ‪ 90‬ס"מ‪ .‬הם בעלי גחון לבן‬
‫וגב שחור‪-‬חום )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪" .‬לכמה מינים חברתיים יש רצועות‬
‫נוצות בצד הראש בצבע צהוב‪-‬כתום‪ ,‬המשמשות אמצעי קשר וזיהוי בתוך‬
‫הלהקה‪ ,‬גם מתחת לפני המים‪ .‬הגוף מותאם לשהייה ממושכת במים והוא בנוי‬
‫בצורה הידרו‪-‬דינמית מובהקת ]כלומר‪ ,‬בצורה מותאמת ביותר לשחייה במים[ ראש‬
‫מחודד והצוואר קצר ומכונס‪ .‬הפינגווינים נמצאים רק בסמוך לקוטב הדרומי‪,‬‬
‫שם יורדת הטמפרטורה עד לשמונים מעלות מתחת לאפס! כיצד עוף זה חם‪-‬‬
‫הדם שורד ושומר על טמפרטורת הגוף באופן אחיד? אלא הנוצות קצרות‬
‫וצפופות מאד‪ ,‬חלקן המרוחק נוקשה כקשקש ובסיסן פלומתי ולכודה בו שכבת‪-‬‬
‫אויר המבודדת את הגוף מהמים והאויר הקרים‪ .‬שכבת שומן תת‪-‬עורית עבה‬
‫משלימה את הבידוד ומשמשת גם כמאגר מזון" )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כז עמ'‬
‫‪ .(714‬מי לא יכיר בכך השגחה מיוחדת? המקור שלו לחוץ בצדדים‪ ,‬גבוה וחזק‪,‬‬
‫ומותאם לציד הדגים )"לכסיקון זואולוגי"(‪.‬‬
‫הפינגווין אינו משתמש בכנפיו כדי לעוף‪ ,‬אלא בעת שחייתו במים הוא‬
‫משתמש בהם כמו במשוטים )וגם בין אצבעות רגליו יש קרום שחייה(‪ ,‬ועל ידי‬
‫‪58‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫כך הוא מכוון את עצמו לכיוון הרצוי‪ .‬וכן כאשר הוא מחליק על הקרח‬
‫)במהירות המגיעה עד ‪ 12‬ק"מ לשעה( בהיותו שוכב על בטנו‪ ,‬שני אגפיו‬
‫מסייעים לו לשמור על שיווי משקלו לבל יתהפך‪.‬‬
‫שמונה חודשים בשנה מבלים הפינגווינים בים הפתוח ועולים לחופים‬
‫לצורך רבייה והחלפת כסות נוצות‪ .‬בחפשם מזון הם שוחים בלהקות למרחק של‬
‫מאות ואלפי קילומטרים‪ .‬הם שבים ליבשה לאותם מקומות דגירה בחוש ניווט‬
‫מופלא כשהם נעזרים בזווית השמש )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כ"ז עמ' ‪.(714‬‬
‫אף שבמושבות הדגירה הענקיות לפעמים נמצאים כחצי מליון זוגות‪,‬‬
‫הפינגווין הוא מונוגמי )צמוד לבן‪-‬זוג אחד( ובני הזוג מזהים זה את זה בעזרת‬
‫תנועות טקסיות מיוחדות ובקולות נהיקה אופייניים‪ .‬בקור הגדול של‬
‫אנטארקטיקה אין הם בונים קן כלל‪ ,‬אלא מחזיקים את הביצה הנולדת והבודדת‬
‫על כפות רגליהם‪ ,‬כאשר עליה מכסה כעין כיס המתהווה מקפל‪-‬עור של הבטן‪.‬‬
‫וכל יומיים או שלושה מעביר אחד מהם‪ ,‬במקורו‪ ,‬את הביצה לרעהו‪ ,‬והביצה‬
‫אינה נוגעת לעולם באדמה המכוסה קרח‪ .‬תהליך זה נמשך ‪ 53‬יום )פרט זה ע"פ‬
‫"לכסיקון זואולוגי"( כאשר ההורים צמים בתקופה זו‪ .‬אחרי הלידה ההורים‬
‫מלעיטים את הגוזל במזון מעוכל למחצה )אנציקלופדיה‪ ,‬שם(‪ .‬רגלי הפינגווין‬
‫קצרות וחזקות‪ ,‬תקועות אחורנית במידה כזו שהליכתו נעשית זקופה‪.‬‬
‫האויב הגדול של הפנגווין הוא עוף טורף הנקרא "שחף ים" ומכונה "חמסן"‪.‬‬
‫עופות אלו עובדים עבודת צוות‪ .‬אחד מהם מתנפל על הפינגווין ההורה‪ ,‬ובעת‬
‫שהוא מתגושש אתו‪ ,‬בא בן זוגו של השחף וטורף את הגוזל הקטן של הפינגווין‪.‬‬
‫אויביו האחרים הם ארי הים וכלב הים‪ ,‬האורבים לפינגווין בהיכנסו למים‪.‬‬
‫לכן כאשר הפינגווינים יורדים למים‪ ,‬אף אחד מביניהם אינו רוצה להיכנס לים‬
‫ראשון אלא הם דוחפים זה את זה למים עד שהאחד נדחף‪ .‬ושאר הפינגווינים‬
‫מחכים בדריכות לראות מה יארע‪ .‬רק כאשר ראשו של הראשון נראה מעל לפני‬
‫המים‪ ,‬קופצים למים כל השאר )"נפלאות הטבע" ח"א עמ' ‪.(199-200‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪59‬‬
‫‪ÌÈÙ¯ÂË ÌÈү„‰ ˙ÂÙÂÚ ÏÚ – ·È ˜¯Ù‬‬
‫ישנם עופות טרף הטורפים לא רק ציפורים קטנות אלא גם בשר יונקים‬
‫ואפילו נחשים‪ .‬עופות אלו נרשמו בין העופות הטמאים האסורים לנו באכילה‬
‫)ויקרא יא‪ ,‬יג‪-‬יט; דברים יד‪ ,‬יב‪-‬יט(‪ .‬בראש הרשימה מצויים הנשר והפרס‪ .‬הפרס גובהו‬
‫מטר‪ ,‬ומוטת כנפיו כשלושה מטר‪ .‬הפרס אוהב במיוחד מח עצמות‪ .‬אבל הרי‬
‫לפניו בעיה שהמח כלוא בתוך העצם‪ ,‬וכיצד יגיע אליו? אלא הוא נוטל את העצם‬
‫בפיו‪ ,‬עף לגובה‪ ,‬ומטיל את העצם על סלע‪ .‬מעוצמת המכה העצם נסדקת וכך‬
‫יכול הפרס לאכול מהמח‪ .‬יש אומרים כי לכן הוא נקרא "פרס"‪ ,‬כיון שהוא פורס‬
‫את העצם לחלקים‪ .‬ומי נתן לו חכמה זו? אלא הקב"ה זן ומפרנס לכל בריה‪.‬‬
‫אחד מהטורפים הוא הבז‪ ,‬שמזונו בעיקר מנבלות עזובות‪ .‬אמנם הוא קטן‬
‫הגוף‪ ,‬אורכו כ‪ 30-‬ס"מ אבל הוא תופס עופות תוך כדי תעופתם‪ .‬מין אחד הנקרא‬
‫"בז נודד" )אורכו ‪ 45‬ס"מ ומוטת כנפיו ‪ 1.75‬מטר( הוא העוף המהיר ביותר‬
‫בעולם‪ .‬הוא מסוגל לנחות על קרבנו במהירות של ‪ 270‬ק"מ לשעה‪ ,‬בלי שייפגע‬
‫מהמהירות המסחררת‪ ,‬כי הוא בולם את עצמו לפני ההתנגשות בעזרת כנפיו‬
‫וזנבו‪ ,‬ממש כמו מצנח‪ .‬מה גדלו מעשי הקב"ה שחנן אותו באינסטינקט זה‬
‫)"נפלאות הטבע" ח"א עמ' ‪.(243‬‬
‫במציאות עופות דורסים אלו ישנה ברכה‪ ,‬כי הם מנקים את העולם‬
‫מהנבלות‪ ,‬המפיצות זוהמה ומחלות שונות בעולם‪ .‬לולא מציאות עופות אלו‪,‬‬
‫היו בני האדם סובלים לא רק מריחות רעים אלא גם ממחלות מדבקות‪ .‬ישנו‬
‫עוף נוסף העוסק בניקיון ושמו "קונדור"‪ .‬זה עוף שחור וגדול‪ ,‬גובהו ‪ 1.20‬מטר‬
‫וכאשר הוא פורש את כנפיו אורכן מקצה לקצה כשלושה מטרים‪ .‬זה העוף‬
‫היבשתי הגדול ביותר בצפון אמריקה‪ .‬הוא מסוגל לדאות )לרחף באויר בלי‬
‫להניע את כנפיו( במשך שעות )"נפלאות הטבע" ח"א עמ' ‪ .(252‬מהירות מעופו כ‪75-‬‬
‫ק"מ לשעה‪ .‬עיניו צופות למרחקים‪ ,‬מבחינות בנבלה‪ ,‬והוא עט עליה‪ .‬הוא אינו‬
‫הורג שום בעל חי‪ ,‬אלא ניזון רק מנבלות‪.‬‬
‫דומה לעוף הנ"ל הוא הנקרא "רחם" האוכל מהנבלות של בהמות שמתו‬
‫ממחלה או מזקנה‪ ,‬והוא מציל את חיות הטבע מהרעלת האויר וממחלות קשות‬
‫]האנציקלופדיה העברית )כרך ל‪ ,‬עמ' ‪ (982‬מלמדת כי בהודו עוף זה אוכל צואת בני‬
‫‪60‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫אדם וגופותיהם של מתים שלא נקברו )כגון לאחר אסון טבע המוני([‪ .‬יש‬
‫מפרשים את הגמרא )חולין סג ע"א( "למה נקרא שמה רחם? כיון שבא רחם‪ ,‬באו‬
‫רחמים לעולם"‪ ,‬בכך שהיא אוכלת את הנבלות הגורמות סרחון ומחלות‪.‬‬
‫סגולה מיוחדת יש לעוף זה‪ ,‬שהקב"ה חנן אותו באינסטינקט להשתמש‬
‫במכשירי עזר כדי להשיג את מזונו‪ .‬הא כיצד? אלא עוף זה חובב אכילת ביצי‬
‫יענים‪ .‬משקלה של ביצת היען הוא ק"ג וחצי‪ ,‬אורכה כעשרים ס"מ וקליפתה‬
‫קשה מאד‪ .‬אפילו יעמוד עליה אדם שמשקלו מאה ק"ג הביצה לא תישבר‪.‬‬
‫ואפילו הרחם חד המקור אינו יכול לפצחה‪ .‬על כן חנן אותו הבורא תבונה‬
‫למצוא פתרון לבעיה‪ .‬הוא מרים אבן במקורו ומשליך אותה על הביצה‪ ,‬פעם‬
‫אחר פעם‪ ,‬עד שמצליח לשבור את הקליפה‪ .‬אבל אבן זו צריכה להיות לא גדולה‬
‫מדי‪ ,‬כדי שיוכל להרים אותה במקורו‪ ,‬ולא קטנה מדי כי אז לא יצליח לסדוק או‬
‫לשבור את הביצה‪ .‬כאשר אין הוא מצליח בהטלת אבן אחת‪ ,‬הוא תר אחר אבן‬
‫קצת יותר גדולה‪ .‬ואם גם אז אינו מצליח‪ ,‬הוא מחפש אחר אבן גדולה עוד יותר‪.‬‬
‫כאשר מוצא הרחם קן של יען ובו יותר מביצה אחת‪ ,‬אין הוא זקוק למצוא אבן‪,‬‬
‫אלא הוא מרים ביצה אחת‪ ,‬מטיל אותה על חברתה ובכך שובר את קליפתה‬
‫ואוכל מה שבתוכה‪ .‬יכולת מחשבתית זו להשתמש במכשיר‪ ,‬טבעית היא לרחם‬
‫ולא שלמד לעשות כך ממה שראה אצל הוריו‪ .‬זאת ידענו מכך שההורה אינו‬
‫לוקח אתו את גוזליו בעת שהוא תר אחרי מזון‪ .‬ובכל זאת כאשר הגוזל נהיה‬
‫עצמאי‪ ,‬הוא משתמש באותן הטכניקות‪.‬‬
‫את החומר דלהלן העתקנו מדברי י‪ .‬ולטי‪ ,‬בספרו "חיי העופות"‬
‫‪ ,1982‬עמ' ‪ :(118-125‬השחף‪ ,‬וכן העורבים והנשרים‪ ,‬ידועים בכך שמרימים ביצי‬
‫צבי‪-‬יבשה או סרטנים‪ ,‬עפים במיוחד מעל סלעים וצורים ולא מעל דשא או‬
‫שדות‪ ,‬ומפילים את הניצוד מגובה רב כדי לנפץ את הקליפה הקשה ולאכול את‬
‫התוך הפנימי‪ .‬ויש שמנסים זאת פעם אחר פעם‪ ,‬מרימים ומטילים ארצה‪ ,‬עד‬
‫שמצליחים‪ .‬בכל פעם שמנסים הם את כוחם‪ ,‬מפילים את הניצוד מגובה רב‬
‫יותר‪ ,‬כדי להצליח יותר‪.‬‬
‫)פילדלפיה‪,‬‬
‫הרחם עף במרומים‪ ,‬עיניו חדות ורואות למרחקים‪ .‬כאשר הוא רואה חפץ‬
‫לבן על הקרקע‪ ,‬הוא מנמיך את מעופו כדי לבחון את החפץ מקרוב‪ .‬ואם הדבר‬
‫נראה לו כביצה‪ ,‬הוא משתדל לבקוע את הביצה ולאכול מתכולתה‪ .‬החוקרים‬
‫ניסו להניח על הקרקע חפץ מרובע )ולא עגול( בצבע של ביצה‪ ,‬ובכל זאת הרחם‬
‫לא התפתה ולא התקרב‪ ,‬כי הוא יודע שהביצה צריכה להיות עגולה‪.‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪61‬‬
‫אין הרחם מתקרב לביצה כאשר האם‪ ,‬היען‪ ,‬נמצאת בקרבת מקום‪ .‬עוף‬
‫ענק זה הוא בגובה שני מטרים ומשקלו מאה וחמשים ק"ג‪ .‬כאשר הוא רואה‬
‫אויב בא‪ ,‬הוא בועט בו ברגליו החזקות ומכה בציפורניו‪ .‬הרחם יודע זאת ואינו‬
‫מתקרב לקן אלא אם כן ההורים נעדרים מהמקום‪.‬‬
‫גם כאשר הרחם מוצא ביצה בגודל קטן יותר ולא של היען‪ ,‬הוא מרים‬
‫אותה באויר ומפיל אותה על הקרקע‪ .‬וכך היא נשברת‪ ,‬והוא אוכל את תכולתה‪.‬‬
‫למקורו של הרחם יש צורה מיוחדת‪ ,‬שבקצהו הוא עקום כאנקול‪ ,‬והדבר עוזר‬
‫לו בתלישת נתחי בשר מהנבלות‪.‬‬
‫)הערה‪ :‬כתוב בספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪ (201‬כי מפני צווארו‬
‫של היען‪ ,‬ועיניו החדות‪ ,‬הוא רואה למרחק קילומטרים אחדים‪ .‬בין‬
‫שבסביבתו הוא הראשון המבחין בסכנה מתקרבת‪ ,‬ונמלט מהמקום‪.‬‬
‫האחרות יודעות זאת וכאשר הן מבחינות שהוא בורח‪ ,‬גם הן נסות‬
‫המקום(‪.‬‬
‫הארוך‬
‫החיות‬
‫החיות‬
‫מאותו‬
‫ישנו עוף הנקרא "עיט" והוא טורף בעלי חיים בעודם בחיים‪ .‬אחד מסוגי‬
‫העיט נקרא "עיט‪-‬הדגים"‪ .‬עוף זה נודד למקומות שונים‪ ,‬אבל פעם בשנה הוא‬
‫חוזר לקנו הקבוע ואינו תועה בדרך‪ ,‬וזהו פלא‪ .‬עיט‪-‬הדגים חג מעל פני המים‬
‫בגובה של עשרים עד ארבעים מטר‪ ,‬ומביט היכן ימצא מאכל‪ .‬כאשר הוא מבחין‬
‫בדג‪ ,‬הוא צולל בעוצמה רבה ובפתאומיות‪ ,‬וציפורניו החדות דרוכות ומוכנות‬
‫לאחוז בטרף‪ .‬הוא נעלם מתחת לפני המים‪ ,‬וכעבור שניות אחדות‪ ,‬בטרם‬
‫הספיקו המים לרגוע מעוצמת הנפילה‪ ,‬עולה העיט והדג לכוד בציפורניו‪ .‬אמנם‬
‫לפעמים הדג כבד מאוד ומשקלו כמחצית ממשקל העיט עצמו‪ .‬לפעמים הדג‬
‫גדול כל כך עד שמשקלו מכריע את העיט והוא עלול לטבוע במים‪ ,‬ואז הוא‬
‫מרפה מאחיזתו בטרפו )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"א עמ' ‪.(246‬‬
‫הינשוף נמנה בין דורסי‪-‬הלילה‪ ,‬כלומר הוא יוצא לטרוף טרף רק בלילות‪.‬‬
‫בעלי הלשון אמרו כי שמו נלקח מהמלה "נשף" )ערב(‪ .‬גם ה"לילית" היא מלשון‬
‫"לילה"‪ .‬כל דורסי הלילה חוננו מאת הבורא בחוש שמיעה מפותח מאוד‪ ,‬והם‬
‫מסוגלים לשמוע כל רשרוש אפילו של עכבר קטן‪ .‬יש להם יכולת לאתר את‬
‫מקום הרשרוש ולנחות בדיוק על טרפם‪ .‬גם עיני הינשוף גדולות מאד‪ ,‬דבר‬
‫המשפר את יכולתו לראות בחושך‪) .‬דבר דומה מצאנו אצל החתול‪ ,‬שכאשר הוא‬
‫מסתובב בחדר חשוך‪ ,‬אישוני עיניו מתרחבים כל כך עד שכבר לא רואים את‬
‫הלבן הסובב את האישון‪ .‬תופעה זו קיימת במידה קטנה יותר גם אצל האדם‪,‬‬
‫‪62‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫שכאשר הוא נכנס לחדר חשוך‪ ,‬אישוני עיניו מתרחבים‪ .‬וכאשר הוא יוצא‬
‫לרחוב‪ ,‬מקום מואר ביותר‪ ,‬אישוניו מצטמצמים(‪.‬‬
‫עופות הניזונים מנבלות‪ ,‬כגון נשרים‪ ,‬רחמים ועזניות‪ ,‬מאופיינים במקור‬
‫חזק ומכופף בקצהו‪ .‬המקור משמש לקריעת נתחי הטרף‪ .‬למינים אלה יש בדרך‬
‫כלל טופרים חזקים שאינם ארוכים‪ ,‬והשרשכף חשוף מנוצות‪.‬‬
‫‪̉ÈÎ¯ÂˆÏ ÌÈÓȇ˙Ó‰ ˙ÂÙÂÚ‰ Û‚· ÌÈÈÓ¡ ÌÈÈÂÈ˘ ÏÚ – ‚È ˜¯Ù‬‬
‫את החומר דלהלן העתקנו מהספר "דע את החי" )ש‪ .‬אבי‪-‬גיל‪ ,‬עמ' ‪:(196‬‬
‫"המקור משמש את העוף לצרכים שונים‪ ,‬ומבנהו שונה בהתאם לעוף ולצרכיו‪.‬‬
‫עיקר שימושו הוא בתפיסת המזון ‪ -‬זרעונים‪ ,‬חרקים ובעלי חיים זעירים‪ ,‬תולעי‬
‫אדמה‪ ,‬זחלים תחת קליפת העץ‪ ,‬ואפשר לעקרם משם רק בעזרת מקור מתאים‪.‬‬
‫עוף עוף ומקורו‪ .‬בעל כנף הנזקק לשלות תולעים מתוך האדמה מקורו ארוך וחד‪.‬‬
‫ומי שמזונותיו על תולעים המסתתרים מתחת לקליפת העץ‪ ,‬מקורו קשה כצור‪.‬‬
‫ומי שחי על הטרף‪ ,‬מקורו עקום ומעוקל ]הערת המעתיק‪ :‬כדי שינעץ את קצה המקור‬
‫בבשר הנטרף‪ ,‬ובהיותו אוחז בו מושך לאחור ותולש משם נתחי בשר‪ ,‬התפוסים במקורו[‪.‬‬
‫המקור משמש לעוף גם לחפירת בור‪ ,‬לבניית קן‪ ,‬להתגוננות ולצרכים שונים‬
‫אחרים"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫את החומר דלהלן העתקנו מדברי י‪ .‬ולטי‪ ,‬בספרו "חיי העופות"‬
‫‪ ,1982‬עמ' ‪ :(118-125‬עופות הצדים דגים למאכל‪ ,‬כיון שעורו של הניצוד חלקלק‪ ,‬יש‬
‫צורת וו או קרס בסוף המקור‪ ,‬אותו הם נועצים בטרף‪ .‬ויש עופות שבצדי‬
‫מקורם בליטות קטנות‪ ,‬המשמשות כמו שיניים לאחוז בטרף‪ .‬ל"שלך" )ראה תמונה‬
‫בסוף ספרנו( יש בליטות קטנות בסוף אצבעות רגליו‪ ,‬שבהן הוא אוחז בטרפו‪.‬‬
‫בבדיקה פנימית של העופות‪ ,‬מוצאים אצל רובם שהלשון מכוסה בליטות‬
‫משופעות כלפי הגרון‪ ,‬באופן שקשה לו לדג להשתמט החוצה מהפה‪ .‬אותם‬
‫עופות הנעמדים במים‪ ,‬יש להם רגליים ארוכות והם ניצבים שעות ללא נוע עד‬
‫שיעבור דג מתאים לצידה‪ .‬ויש עופות הנעמדים על רגל אחת בלבד והשניה‬
‫מקופלת תחת גופם‪ ,‬למען הטעיית הדגים שלא ירגישו בקרבתו של הטורף‪.‬‬
‫הצוואר הוא ארוך וקל לכפיפה‪ ,‬והעופות מצוידים בלסתות חזקות כמלקחיים‪.‬‬
‫)פילדלפיה‪,‬‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪63‬‬
‫השקנאי אינו יכול לצלול במים כשהוא שוכן על גבם‪ ,‬אלא עליו לעלות באויר‬
‫ומגובה מסוים לזנק כלפי מטה כדי לתפוס כח‪-‬חדירה למים‪ .‬כיון שגופו ארוך‬
‫וצר‪ ,‬אין הגוף מתפשט לרוחב המים‪ ,‬ותכונת ההצפה של המים אינה עוצרת את‬
‫צלילתו‪.‬‬
‫החוקרים מצאו ג"כ שינויים בדרך העיכול של העופות‪ .‬הינשוף בולע את‬
‫מזונו שלם כמו שהוא‪ ,‬עם העצמות‪ ,‬הפרווה או הנוצות‪ .‬ברור שחלקים אלו‬
‫אינם מתעכלים על ידי מעיו‪ ,‬ולכן לאחר שהפרידו בין החלקים‪ ,‬מעיו מקיאים‬
‫פסולת זו החוצה דרך פיו‪ .‬לעומתו‪ ,‬הנשר והנץ אינם יכולים לבלוע חלקי פסולת‬
‫אלו‪ ,‬והם קורעים את הטרף כדי להגיע לחלקי הגוף הניתנים לעיכול‪.‬‬
‫‪˙ÂÙÂÚ‰ Ï˘ ‰ÓÈ˘‰ ÔÂ‚Ó ÏÚ – „È ˜¯Ù‬‬
‫"מערכת הנשימה של העוף מפותחת מאד‪ .‬הוא נושם אויר כשאר בעלי‬
‫החוליות‪ .‬אך נוסף לריאותיו הוא מצויד בחמישה זוגות שקיות אויר‪ ,‬שתחילתן‬
‫מתחת לצווארו‪ ,‬והן מתמשכות לאורך כל גופו וחודרות לתוך עצמותיו‬
‫החלולות‪ .‬צינוריות מיוחדות מחברות את שקיות האויר אל הריאות‪ .‬במצב של‬
‫תנוחה נושם העוף באמצעות הצלעות והחזה‪ ,‬ובשעת מעופו בעזרת הכנפיים‬
‫שקיות האויר מהוות מערכת אוורור של העוף‪ .‬הן מגבירות את כושר נשימתו‪,‬‬
‫ומווסתות את הטמפרטורה של גופו‪ .‬כמו שלפוחיות האויר אצל הדג‪ ,‬כך אצל‬
‫העוף משמשות שקיות האויר כעין מצוף המאפשר לו לרחף באויר‪ .‬אצל עופות‬
‫המים משמשות שקיות האויר גם כריות לצורך צניחה על פני המים‪ .‬לולא‬
‫שקיות האויר היה השקנאי נחבט קשה בחזהו שעה שהוא צונח במלוא כובדו‬
‫המימה כדי לצוד דג" )"דע את החי"‪ ,‬עמ' ‪.(194-195‬‬
‫עוד מלמדנו הספר הנ"ל‪" :‬מערכת העיכול של העוף דומה לזו של האדם‪,‬‬
‫פרט לכך שהמזון נכנס תחילה לזפק‪ ,‬והוא בית קיבול מיוחד המשמש מחסן‬
‫זמני‪ .‬מהזפק עובר המזון אל תא מיוחד בקיבה‪ ,‬המכיל עצמים קשים וחדים‪ ,‬כמו‬
‫אבני חצץ‪ ,‬ושם נטחן המזון לפני הכנסו לקיבה‪ .‬במשק שבו מגדלים את‬
‫העופות‪ ,‬מאכילים אותם גריסי חצץ כדי להקל על הטחינה בזפק" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(195‬‬
‫רואים מכאן השגחה גדולה של יוצר‪-‬כל‪ ,‬כיצד הכל מתוכנן למען קיום המין‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪,˙ÂÙÂÚ· ‰"·˜‰ Ú·˜˘ ˙˜ÈÎË – ÂË ˜¯Ù‬‬
‫‪ÌÂÊÓ ˙‡ „ÂˆÏ ÂÁÈÏˆÈ ÔÚÓÏ‬‬
‫שיטות שונות יש לעופות למצוא את מזונם‪ .‬להלן ציטוט מאחד הספרים‪:‬‬
‫"עופות אוכלי זרעים‪ ,‬כגון פרושים שונים‪ ,‬מסוגלים לשלוף זרעים מפירות‬
‫ומקרקפות של פרחים‪ .‬ישנם לוקטי זרעים )כגון יונה וקטה( מעל פני הקרקע‪,‬‬
‫עופות מסננים )כמו פלמינגו ואווז( האוספים מזונם תוך כדי סינונו מהמים‪,‬‬
‫ואוכלי פגרים )כמו עזניה‪ ,‬נשר(‪ .‬בין העופות המשתמשים באותה אסטרטגיה של‬
‫תזונה יש דמיון במבנה מערכת העיכול ודמיון במבנה המקור‪ ,‬ועל פי רוב גם‬
‫במבנה הרגליים"‪.‬‬
‫ממשיך הספר‪" :‬ויש גם שיטות ציד רבות ומגוונות‪ .‬יש עופות השוחים‬
‫אחרי דגים מתחת למים )נחשון‪ ,‬קורמורן‪ ,‬מרגון( ויש השולים אותם בשק‬
‫)שקנאים(‪ ,‬יש האוספים אותם מעל פני המים העליונים )שלך‪ ,‬שחפים( ויש‬
‫האורבים להם בסבלנות רבה )אנפות‪ ,‬שלדגים(‪ .‬כל אחת משיטות אלו מחייבת‬
‫סוג מסוים של מקור‪ ,‬צורת רגליים והתנהגויות שונות‪ .‬גם בקרב אוכלי חרקים‬
‫וחסרי חוליות קטנים מוצאים הרגלי תזונה שונים‪ ,‬החל מחיטוט ונבירה בקרקע‬
‫בעזרת מקור רגיש העשיר באברי חוש )דוכיפת‪ ,‬חופית(‪ ,‬דרך ליקוט מעל פני‬
‫הקרקע ומעלווה ]=סבך עלים[ )חופמי‪ ,‬נחליאלי‪ ,‬עלוית( ועד לחציבה בעץ קשה‬
‫)נקר("‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫מובן מאליו שלכל בריה ובריה חנן הקב"ה כשרונות המיוחדים לה‪ ,‬כדי‬
‫שתוכל להתקיים‪ .‬בחוברת זו שואפים אנו לקצר‪ ,‬ולכן נביא רק דוגמא אחת מני‬
‫מאות שכתבו אודותן האורניתולוגים )חוקרי העופות(‪ .‬נביא כאן ממחקרם של‬
‫גדי קציר וזאב לבינגר בענין השלדג‪ .‬הם צפו והסריטו פעולת ציד דגים‪ ,‬של סוג‬
‫שלדג הנקרא "פרפור עקוד"‪ .‬אורך גופו ‪ 24‬ס"מ ומשקלו ‪ 90‬גרם‪ .‬הוא נקרא‬
‫"פרפור" כי הוא מרחף באויר שמעל למים‪ ,‬וכאשר רואה תחתיו דג מתאים ‪-‬‬
‫צולל ותופש אותו במקורו‪ ,‬מרימו ועף אתו ליבשה‪ ,‬שם חובט הוא את הדג למול‬
‫ענף עץ עד שמת הדג‪ .‬מספר החבטות תלוי בגודל הדג‪.‬‬
‫בעיות מיוחדות יש לציד דג הנמצא מתחת לפני המים‪) .‬א( ישנה שבירת‬
‫קרני האור בין האויר למים )"ריפרקציה"(‪ .‬כאשר אדם נמצא באמבטיה ורואה‬
‫חלק ה – עולם העופות‬
‫‪65‬‬
‫על רצפת הכלי סבון וברצונו לקחת אותו‪ ,‬עליו לגשש בידיו עד שימצאנו ויחזיק‬
‫בו‪ .‬ומדוע? משום שקו האור נשבר בעת המעבר בין מים לאויר‪ .‬הצייד האומן‬
‫צריך או לעמוד בדיוק מעל גבי הניצוד‪ ,‬באופן שהוא תחתיו ללא שבירת קו‬
‫האור‪ ,‬או להטות במקצת את כיוון יריית החץ‪ .‬כך עוף זה צריך לתקן קצת את‬
‫היסט האור לפני צלילתו‪ .‬וצריכים לקחת בחשבון שהדג נמצא בתנועה‪ ,‬ואינו‬
‫עומד דום‪) .‬ב( בעיה שניה היא החזר קווי האור מעל פני המים‪ .‬כאשר השמש‬
‫זורחת ישנה "רפלקציה"‪ ,‬שיקוף האור בחזרה‪ ,‬והדבר מקשה על ראיית העוף‬
‫היכן הדג נמצא‪) .‬ג( גם הרוח הנושבת מפריעה לציד‪ .‬ראשית‪ ,‬משום שהיא‬
‫יוצרת גלים הגורמים לעיוות תמונת גוף הדג‪ ,‬וכן לנצנוץ ותנועת פסי אור במים‪.‬‬
‫ושנית‪ ,‬הרוח משפיעה גם על עצם מעופו של העוף ומזיזה אותו מהכיוון הרצוי‬
‫לו‪ .‬בעת הציד על הטורף לקלוט מידע‪ ,‬לנתח את המידע ולהחליט במהירות‪.‬‬
‫חלק ממידע זה הוא גודל הטרף‪ ,‬העומק בו הוא נמצא‪ ,‬מה היא התנהגותו ומה‬
‫מידת הסוואתו‪ .‬שקלול כל הגורמים צריך להיערך בו‪-‬זמנית‪ .‬כאשר אנו בוחנים‬
‫את כל הקשיים הללו‪ ,‬אין הצלחת השלדג אלא נס ופלא‪ .‬ובאמת בניסויים‬
‫שערכו המומחים נמצא שהצלחת עוף זה לתפוש את צידו היא ‪ 50‬אחוז בלבד‪.‬‬
‫באותם סרטים שעל ידיהם בחנו המומחים את פעולותיהם של הטורף‬
‫והנטרף‪ ,‬ורצו להבין את סיבת כשלונו של השלדג‪ ,‬הוכח שהדג הניצוד מכיר‬
‫בצלילת גוף זר הבא לקראתו לפחות ‪ 26‬אלפיות השנייה לפני המגע עמו‪ .‬באותו‬
‫רגע הדג פותח בתנועה מהירה כדי להימלט ונע ממקומו במהירות של ‪ 60‬ס"מ‬
‫לשנייה‪ ,‬והשלדג אינו מצליח לתפוש אותו‪ .‬כל הפעולות הללו הן הפלא ופלא‪.‬‬
‫‪˙ÂÙÂÚ‰ Ï˘ ÌÂȘ‰ ˘ÈËÒȇ – ÊË ˜¯Ù‬‬
‫הספר "חיי העופות" )עמ' ‪ (122‬מפרט כיצד העופות ניזונים לפי צורכיהם‬
‫הגופניים‪ .‬עופות שאינם טורפים מהחי‪ ,‬ניזונים מזרעים‪ .‬בחירתם באיזה סוג הם‬
‫מעדיפים נקבעת על ידי גודל הזרע‪ ,‬צבעו‪ ,‬קשיחותו‪ ,‬טעמו וכן שכיחותו אם‬
‫הוא מצוי בשפע‪ .‬אבל ישנן סיבות נוספות‪ .‬יש הבוחרים באיצטרובלים‬
‫שעשירים בשומנים‪ ,‬דבר הנצרך לעופות הנמצאים באקלים קר מאוד‪ .‬יש‬
‫הבוחרים בזרעי האלון והשדר )סוג אילן( שהם עשירים בפחמימות; או בזרעי‬
‫עץ‪-‬הטליה‪ ,‬ועץ‪-‬הבוקיצה העשירים בחלבונים‪ .‬כל עוף לפי צרכיו התזונתיים‬
‫‪66‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫בוחר בזרעים המתאימים לאנרגיה הנצרכת לו ולשמירת בריאותו‪ .‬רואים בזאת‬
‫השגחה נפלאה‪.‬‬
‫בשונה מהעופות טורפי הבשר‪ ,‬לעופות הניזונים מזרעים יש מקור קצר אבל‬
‫מעובה‪ ,‬והלסת בעלת שרירים חזקים כדי לפצח את קליפת הזרעים‪ .‬חלק מהם‪,‬‬
‫כמו היונים‪ ,‬בולעים את הזרעים בשלמותם עם קליפתם‪ .‬לאחרים יש בליטות‬
‫בתוך המקור‪ ,‬שבהן מפצחים את הקליפות‪ .‬ועוד סוג אחר של עוף‪ ,‬כמו התוכי‪,‬‬
‫מפצח את הקליפה על ידי שמשפשף את החלק התחתון של המקור מול חלקו‬
‫העליון‪ ,‬מצד לצד )החלק העליון רחב יותר מהתחתון(‪ ,‬וכאשר בקצה הלשון יש‬
‫עוקץ‪ ,‬להחזיק את הזרע‪.‬‬
‫העופות שבאזור הטרופי מבורכים בשלוש תכונות שאין לשאר העופות‪ .‬הם‬
‫אוכלים פירות גדולים בנפחם‪ ,‬ובמקום לחתוך בפרי‪ ,‬הם בולעים אותו‬
‫בשלמותו‪ .‬המקור נפתח הרבה לא רק בגובה אלא גם ברוחב‪ ,‬וכמו הנחשים הם‬
‫בולעים את מזונם בשלמותו‪ .‬לעופות אלו יש מעי נוסף‪ ,‬שקירותיו מחוספסים‬
‫מאוד‪ ,‬ושם נקלפת הקליפה הקשה של הפרי‪ .‬היונה לפעמים בולעת זרע שאין‬
‫קיבתה יכולה לעכלו‪ .‬ואז היא מקיאה את מה שבלעה‪ .‬אבל עופות באזור‬
‫הטרופי מבורכים במעיים רחבים יותר ויכולים לעכל אפילו חלקי מזון בגודל של‬
‫‪ 12‬על ‪ 25‬מ"מ‪.‬‬
‫עוד האריך הספר הנ"ל בתיאור התיאום בין ציפורים מסוימות לפרחים‬
‫מסוימים מפני הצוף הנמצא בעלי הפרח‪ .‬חמישית מכל סוגי העופות ניזונים‬
‫מהצוף‪ .‬לרובם יש מקור מוארך‪ ,‬וכן לשון ארוכה‪ ,‬אותם הם תוחבים בין עלי‬
‫הפרח‪ .‬לחלק מהעופות יש חריץ דק לאורך הלשון‪ ,‬המועיל כאשר הלשון לחוצה‬
‫כנגד גג החיך‪ ,‬אז הוא משמש כמין צינור דרכו מוצצים את הצוף‪.‬‬
‫ועוד ציינו המומחים על פי נסיונות רבים‪ ,‬שישנו תיאום בטבע בין צבע‬
‫הפרח לבין קהילת אוכלי הצוף‪ .‬המתחרים של עופות אלו הם דבורי‪-‬הדבש‪ ,‬שגם‬
‫הן אוספות צוף‪ .‬אבל הרבה מהפרחים הם בצבע אדום‪ ,‬המושך מאוד ציפורים‬
‫אלו‪ ,‬בעוד שהדבורים אינן שמות לב לצבע האדום‪ .‬הדבורים נמשכות לפי הריח‪,‬‬
‫ואין כן הציפורים שאין להן חוש ריח‪ .‬להרבה מהפרחים יש אוסף נכבד של צוף‬
‫הממוקם כך שהדבורים אינן מגיעות אליו‪ ,‬והציפורים כן‪.‬‬
‫חלק ו – עולם הדגים‬
‫‪67‬‬
‫חלק ו – עולם הדגים‬
‫‪ÔÂÙψ‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫אורכו של דג הצלפון עד ‪ 18‬ס"מ )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪ .‬הוא ניזון‬
‫מחרקים קטנים הזוחלים על צמחים הגדלים על שפת הנהר‪ .‬פיו פתוח כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬והלסת התחתונה ארוכה מן העליונה‪ .‬הדג שט ליד גדות הנהר וכאשר‬
‫הוא רואה טרף נוח מטפס על צמח‪ ,‬הוא מתיז עליו מים דרך חריץ שבפיו‪ ,‬כאילו‬
‫יורה חץ‪ .‬בנפול החרק המימה‪ ,‬תופס אותו הצלף ובולע אותו‪ .‬דג זה מסוגל‬
‫להתיז סילון מים עד גובה מטר אחד‪ .‬תפוצתו בהודו וסין )"לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ'‬
‫‪" ,286‬נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"ב עמ' ‪.(6-7‬‬
‫‪˘È¯Î‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫דג הכריש הוא הגדול ביותר בין דגי הים‪ ,‬וגם המסוכן ביותר‪ .‬אורכו של‬
‫כריש הלוויתן יכול להגיע עד ‪ 20‬מטר‪ .‬מבין ‪ 250‬מינים שונים‪ ,‬רק כ‪ 30-‬מינים‬
‫עלולים לפגוע באדם‪ .‬חוש הראייה אינו מפותח אצלם‪ ,‬אבל חוש הריח מפותח‬
‫ביותר‪ .‬סכנה מיוחדת נשקפת לבני אדם פצועים בים‪ ,‬בגלל ריח הדם המגרה את‬
‫הכרישים‪ .‬לכמה מהכרישים יש שלוש שורות שיניים והן משוננות וחדות‪ .‬כאשר‬
‫נושרת שן‪ ,‬צומחת אחרת מתחתיה‪ .‬דג זה מוזכר בגמרא )בבא בתרא עד ע"א(‪.‬‬
‫שמיעתו של הכריש רגישה מאוד‪ ,‬והוא יכול לשמוע צלילים שיוצרות‬
‫תנועות שחייה של דגים אחרים‪ .‬הכריש מאתר את טרפו על פי חוש הריח‪ ,‬והוא‬
‫מריח דם ממרחק של חצי קילומטר‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪ÌÈÙÙÂÚÓ ÌÈ‚„ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫ישנם דגים מעופפים שביכולתם לעזוב את המים ולהינשא באויר לזמן‬
‫קצר‪ .‬הטכניקה שבעזרתה מסוגל הדג להתרומם מעל המים מוסברת‬
‫באנציקלופדיה העברית )כרך יא‪ ,‬עמ' ‪ 932‬עיין שם באריכות(‪ .‬הדג שוחה במהירות של‬
‫‪ 25-30‬ק"מ לשעה‪ ,‬דבר המאפשר לחלקו הקדמי של גופו להתרומם מעל פני‬
‫המים‪ .‬סנפירי החזה‪ ,‬ואחריהם סנפירי הבטן‪ ,‬נפרשים ]הערת המעתיק‪ :‬כמו כנפי‬
‫האוירון[‪ .‬ועדיין סנפיר הזנב שקוע במים‪ .‬איבר זה מכה ימינה ושמאלה כחמישים‬
‫פעם בדקה ומגדיל את מהירות הדג עד כדי ‪ 55‬ק"מ לשעה‪ .‬בכח דחף זה עולה‬
‫הדג למעלה ודואה בנצלו את זרמי הרוח‪.‬‬
‫לפי הסבר "נפלאות הטבע" )ח"ב עמ' ‪ ,(16‬על פי רוב די לדג בזינוק אחד‬
‫להימלט מאויביו‪ ,‬ואז הוא מקפל את סנפיריו שהיו פרושים וחוזר אל המים‪ .‬אך‬
‫לעתים‪ ,‬כאשר הוא חש את מגע המים הוא מתרומם שוב ומעופף כברת דרך‬
‫נוספת‪ .‬בכח זה יכול הדג לדאות שוב ושוב למרחק מצטבר של ‪ 200-300‬מטר‪,‬‬
‫ולעלות ‪ 3‬עד ‪ 5‬מטרים מעל פני המים‪ .‬בסיוע רוח מנשבת הוא מגיע לפעמים גם‬
‫אל סיפוני האוניות‪ .‬טיסות אלו מבוצעות בלהקות‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬כשהדגים‬
‫נמלטים מאויביהם )דגים טורפים או ציפורי‪-‬ים( או נבהלים מהרעש )של אוניות(‬
‫)האנציקלופדיה העברית(‪ .‬לכמה זמן הוא נשאר באויר בכוח קפיצה אחת? כאשר אין‬
‫רוח נושבת הקפיצה אינה נמשכת יותר מעשר שניות‪ .‬אבל כאשר הרוח נושבת‬
‫בכיוון הקפיצה‪ ,‬הדג יכול לשהות באויר ‪ 42‬שניות ולעבור מרחק של ארבע‬
‫מאות מטרים )"נפלאות הטבע"‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫‪ÏÓ˘Á‰ ÁÙÂψ – „ ˜¯Ù‬‬
‫)‡‪(Ò¯ÂÙ-¯˘Ï‬‬
‫אורכו של דג זה כשני מטרים‪ .‬למעלה מ‪ 80%-‬מגופו הוא זנב‪ ,‬וכאשר נקטע‬
‫חלק ממנו‪ ,‬הוא צומח מחדש‪ .‬איבר החשמל שבו מהווה כ‪ 3/8-‬ממשקל גופו‬
‫והוא בעל עוצמה גדולה )‪ 600‬וולט(‪ .‬בכוח זה הוא מסוגל לפגוע ולהמם בעלי‬
‫חיים גדולים‪ ,‬ואפילו בני אדם‪ .‬הוא טורף דגים ובעלי חיים אחרים וגם עולה על‬
‫פני המים לנשום אויר חפשי )"לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ .31‬וראה עוד בהמשך עמ' ‪.(101‬‬
‫חלק ו – עולם הדגים‬
‫‪69‬‬
‫‪ÌÈÈ˙‡È¯-„ ÌÈ‚„ – ‰ ˜¯Ù‬‬
‫לרוב הדגים אין ריאות‪ .‬הם נושמים באמצעות הזימים חמצן המומס במים‪.‬‬
‫אך יש חמישה מיני דגים אשר בנוסף לזימים יש להם איברי נשימה מיוחדים‬
‫לקליטת חמצן מן האויר )בלשון מדעית הם קרויים "פרוטופטרוס"(‪ .‬סוג אחד‬
‫נמצא באפריקה הטרופית‪ ,‬וסוג אחר באמריקה הדרומית‪ .‬אורכם מגיע ל‪65-‬‬
‫ס"מ‪ .‬הם נמצאים בנהרות או בביצות המתייבשים בחודשי החום‪ .‬בעונת היובש‬
‫נעזר הדג בסנפירי החזה והבטן כבגפיים כדי להתחפר בתוך גומה ארוכה‬
‫בקרקעית הביצה‪ .‬הוא מפריש ריר צמיג‪ ,‬ההולך ומתקשה ככל שפני המים‬
‫במקום יורדים‪ ,‬ולבסוף כל גופו הופך "פקעת" קשה‪ ,‬בעלת פתח בצדה העליון‪,‬‬
‫שדרכו הדג נושם אויר )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"ב עמ' ‪ .(8‬הפקעות היבשות מתעוררות‬
‫לחיים כשמעבירים אותם לתנאי לחות כמו באקווריום וכדומה‪ .‬כמובן שבבוא‬
‫עונת הגשם‪ ,‬חוזרים דגים אלו לחיים פעילים‪ .‬האם אין זה פלא שיש להם חוש‬
‫הישרדות זה‪ ,‬עוד בטרם בוא תקופת היובש?‬
‫לדגים אלו יש אינסטינקט לדאוג לצאצאיהם‪ .‬הנקבה חופרת מקום בבוץ‬
‫להטלת הביצים‪ ,‬והזכר שוהה עליהן כדי לשומרן‪ .‬ויש סוג הפורש את סנפירי‬
‫הבטן שלו על מקום הימצאות הביצים‪ ,‬לבל יפגע בהם פגע רע )האנציקלופדיה‬
‫העברית‪ ,‬כרך יא‪ ,‬עמ' ‪.(935-936‬‬
‫‪ȇÎÁ‰ ‚„ –  ˜¯Ù‬‬
‫ישנו דג המזויין באיבר שבאמצעותו הוא צד את טרפו‪ ,‬והוא נקרא "חכאי"‬
‫מלשון "חכה"‪ .‬גופו קצר ושטוח‪ ,‬וראשו גדול מאוד ותופס את רוב שטח הגוף‪.‬‬
‫בצורתם ובצבעיהם המגוונים והמשתנים לפי הסביבה‪ ,‬הם מוסווים לבלי הכר‪.‬‬
‫מבנה הסנפירים מיוחד במינו‪ .‬קרן אחת בסנפיר הגב היא כעין חוט ארוך‪ .‬חוט‬
‫זה נושא בקצהו ציצית עור‪ ,‬או גוף מאיר‪ ,‬המשמש כעין פיתיון לטרף‪ .‬החכאי‬
‫חבוי בקרקעית הים בלי לנוע‪ ,‬ורק הפיתיון בולט החוצה‪ ,‬מטעה ומושך את‬
‫הטרף‪ .‬סנפירי החזה מפותחים וחזקים יותר כעין רגליים‪ ,‬ומשמשים לזחילה‬
‫‪70‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ולזינוק על הטרף‪ .‬כאשר דג מתפתה וחושב את הפיתיון לתולעת ומנסה לבולעו‪,‬‬
‫קופץ עליו החכאי בזינוק ובולע אותו‪") .‬לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ .(121‬אורך החכה‬
‫משתנה ממין למין‪ .‬יש מין שבו החכה קצרה מאד‪ ,‬ויש מין שבו אורך החכה פי‬
‫שלושה מאורך הדג‪ .‬ויש דג שבו החכה מפוצלת בראשה‪ ,‬ונדמה לנטרף כאילו יש‬
‫תולעים רבים נעים במים‪.‬‬
‫במשפחה זו יש תת‪-‬סוג הנקרא "משושיים" מלשון משושה )אנטנה( והוא‬
‫נמצא במים העמוקים‪ ,‬לשם קרני השמש אינן מגיעות כלל‪ .‬כיצד יפתה את‬
‫הדגיגים הקטנים להתקרב אליו על ידי הפיתיון שעל גבו? על כן חנן הקב"ה תת‪-‬‬
‫סוג זה שבחוט שמתרומם מעל גבו יש קצת זוהר )הנוצר על ידי כימיקלים‬
‫חשמליים שבגוף הדג( והוא מאיר גם בעומק המים ובכך מושך אליו את הדגיגים‬
‫)"נפלאות הטבע" ח"ב עמ' ‪.(7‬‬
‫יש הבדל בין שיניהם של הדגים הטורפים לשיניהם של דגים הניזונים‬
‫מצדפות או סרטנים‪ .‬לסוג הראשון יש שיניים חדות‪ ,‬כדי לטרוף בהן‪ ,‬ואילו לסוג‬
‫השני שיניים שטוחות וחזקות‪ ,‬כי נועדו לפצח בהן את הקליפות הקשות‪ .‬האם‬
‫לא רואים בכך תוכנית מכינה של יוצר‪-‬כל?‬
‫‪Ìȉ ÔÂÒÂÒ ‚„ – Ê ˜¯Ù‬‬
‫דג זה דומה מאוד לסוס או "פרש" במשחקי שחמט‬
‫זה(‪ .‬אורכו בין ‪ 4‬ס"מ ל‪ 30-‬ס"מ‪ ,‬ויש בסוג זה מאה מינים שונים‪ .‬לעורו אין‬
‫קשקשים‪ ,‬והזנב הארוך משמש לו כמאחז‪ ,‬ממש כמו זנב הקופים‪.‬‬
‫)ראה תמונה בסוף ספרנו‬
‫דרך התרבותו מעניינת‪ .‬הנקבה מטילה ביציה לתוך כיס מיוחד הנמצא‬
‫בבטנו של הסוסון הזכר‪ ,‬שם בוקעים הצאצאים מן הביצים וגדלים במשך ‪10-45‬‬
‫יום‪ ,‬תלוי בגודל המין‪ .‬בכיס מצויים צינורות מיוחדים‪ ,‬דרכם מגיע דם‪ ,‬מזון‬
‫וחמצן מגוף האב‪ .‬מיד בצאתם מהכיס לעולם המים‪ ,‬מזדקפים הסוסונים‬
‫הקטנים ושוחים ומחפשים אחר מזון בכוחות עצמם‪.‬‬
‫באנציקלופדיה העברית )כרך כה‪ ,‬עמ' ‪ (535‬מובא כי אמנם דג זה שט כשהוא‬
‫זקוף‪ ,‬אבל סנפיר הגב שלו מועיל לו הרבה לנווט את כיוון שחייתו‪.‬‬
‫חלק ו – עולם הדגים‬
‫‪71‬‬
‫‪ÌÈÓ‰ ˜ÓÂÚ· ÂÓ˜ÈÓ ÏÚ ‚„‰ ¯Ó¢ „ˆÈÎ – Á ˜¯Ù‬‬
‫]מבוא קצר לפני הקטע הבא‪ :‬טבע העולם הוא כי כל דבר שיש לו "משקל‬
‫סגולי" כבד מהמים‪ ,‬שוקע במים‪ .‬וכל דבר שמשקלו הסגולי קל מהמים‪ ,‬צף על‬
‫גביהם‪ .‬דבר זה נמדד על ידי סמ"ק אחד מים מול סמ"ק אחד של החפץ הנידון‪.‬‬
‫באופן כזה יכולות דוברות )רפסודות( שטוחות לצוף על פני המים[‪.‬‬
‫כיצד שומר הדג על מיקומו בעומק המים‪ ,‬שלא לשקוע עמוק יותר‪ ,‬ולא‬
‫לצוף סמוך יותר לפני המים? אלא הקב"ה קבע בדג שלפוחית‪-‬שחייה המלאה‬
‫אויר‪ .‬מה משקלו הסגולי של גוף הדג? אם גופו מנופח הרי משקלו פרוש על נפח‬
‫גדול יותר‪ ,‬והמים נושאים ומרימים אותו‪ .‬אבל אם שלפוחית‪-‬השחייה מרוקנת‬
‫מאויר‪ ,‬הרי אותו המשקל בנפח קטן יותר‪ ,‬והוא צולל במים‪ .‬שרירי דופן‬
‫השלפוחית הם הקובעים אם השלפוחית תהיה מנופחת או מצומקת‪ .‬וכיצד נכנס‬
‫בה אויר? אלא יש חילופי גזים בין חלל השלפוחית ובין רקמות הדג באמצעות‬
‫איברים מיוחדים‪ ,‬ודבר זה מופעל על ידי מערכת‪-‬עצבים מיוחדת )האנציקלופדיה‬
‫העברית‪ ,‬כרך יא עמ' ‪ 908-909‬שם יש גם ציור אנטומי של פנים גוף הדג(‪.‬‬
‫על כשרון ההרחה של המים‪ ,‬או של מיני טרף המשמשים לדג מזון‬
‫והמצויים בקרבת מקום‪ ,‬וכן על כשרון השמיעה‪ ,‬וכשרון הראייה‪ ,‬עיין‬
‫האנציקלופדיה העברית )כרך יא עמ' ‪.(907-908‬‬
‫ישנו פלא נוסף בחיי הדג‪ ,‬הוא לבוש שריון קשקשים‪ .‬ולמרות שכל גופו‬
‫מכוסה קשקשים‪ ,‬עדיין יש לו גמישות ותנועה חופשית‪ .‬הא כיצד? אלא‬
‫הקשקשים ערוכים כמו רעפים של גג‪ ,‬שצדו הקדמי של אחד מהם מכסה את‬
‫אחורי הקשקש הבא לפניו‪ .‬כיצד הם מתהווים? בתקופת תחילת גידול הדג‬
‫מרוחקים הקשקשים זה מזה‪ .‬הם גדלים בעיקר על ידי תוספת טבעות‪-‬טבעות‬
‫של חומר גרמי‪ .‬כשנעצרת גדילת הדג‪ ,‬אז מואצת גדילת הקשקשים והם מגיעים‬
‫אלו לאלו עד שהם מכסים במקצת זה את זה‪ .‬הודות לדקות הקשקש‪ ,‬וגם‬
‫לעובדה שלכל אחד מהם יש כיס דרמאלי )דמוי עור( משלו‪ ,‬נשמרת גמישות‬
‫תנועת הדג‪ ,‬למרות שכולו מכוסה שריון‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ז – עולם חיות הים‬
‫‪Ô˙ÈÂÂω – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫הפרטים דלהלן הועתקו מהאנציקלופדיה העברית )כרך כא(‪ :‬בצורתו‬
‫החיצונית דומה הלוויתן לדג‪ ,‬אולם הוא שייך למחלקת היונקים והוא חייב‬
‫לנשום אויר מפעם לפעם )בשחייה רגילה הוא עולה על פני המים כדי לנשום‬
‫אחת ל‪ 5-‬עד ‪ 15‬דקות‪ ,‬אולם הוא מסוגל גם לצלילה של ‪ 30‬דקות ויותר(‪ .‬יש‬
‫לוויתנים בגדלים שונים‪ ,‬ויש המגיעים לאורך של ‪ 35‬מטר‪ ,‬ולמשקל של ‪ 136‬טון‪.‬‬
‫כיון שהם שוהים מתחת למים זמן ארוך‪ ,‬ריאותיהם עשירות בנאדיות‪ .‬דולפין‬
‫בגודל גוף האדם‪ ,‬ריאותיו גדולות פי שלושה מריאותיו של אדם‪.‬‬
‫שאלה מעניינת היא‪ ,‬כיון שבעומק הים יש שינויים בלחץ המים‪ ,‬וצוללנים‬
‫היורדים לעומק צריכים חליפות צלילה מיוחדות המצויידות בצינורות נשימה‪,‬‬
‫כיצד מסוגל הלוויתן לצלול לפעמים לעומק של ‪ 700‬או אפילו ‪ 900‬מטר?‬
‫מבארת האנציקלופדיה העברית )כרך כא‪ ,‬עמ' ‪ (415‬שהלוויתן מסוגל להקל מעליו‬
‫את הלחץ ההידרוסטאטי )של עומק המים( משום שהוא נושם אויר בלחץ‬
‫אטמוספירי )כאילו היה מעל פני המים(‪ .‬ואין לו צורך בהגנה מיוחדת נגד‬
‫"שיתוק צוללנים" משום שכמות האויר בריאות מגבילה את שיעור החנקן‬
‫הנספג במחזור הדם‪ .‬הוכח שבשעת צלילה המים לוחצים על הסרעפת וזו‬
‫מכווצת את הריאות ומכריחה את האויר לצאת לטרכאות ולמעברים אחרים‪.‬‬
‫הנאדיות המתרוקנות מתכווצות כך שחילוף הגזים בין הריאות לדם נעשה נמוך‬
‫עד למינימום‪ .‬והוא נשאר כך עד שהלוויתן עולה לשכבת מים אחרת‪.‬‬
‫לריאותיו של הלוויתן יש כשרון מיוחד להגדיל את אספקת החמצן‪ ,‬וגם‬
‫ההמוגלובין של הדם קושר חמצן נוסף‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬צמצום צריכת החמצן‬
‫מתבטא בירידת מספר פעימות הלב‪ .‬הודות לשכבת השומן התת‪-‬עורית‪,‬‬
‫השומרת על חום הגוף‪ ,‬אין צורך באספקת דם יתרה להקף הגוף‪ .‬רשת הוורידים‬
‫ההיקפית מתכווצת‪ ,‬ולמוח ניתנת אספקת דם סדירה‪.‬‬
‫חלק ז – עולם חיות הים‬
‫‪73‬‬
‫בענין גור הלוויתן ואופן יניקתו‪ ,‬ישנם פלאים נוספים‪ .‬זו לשון‬
‫האנציקלופדיה העברית )כרך כא‪ ,‬עמ' ‪" :(416‬גודלו של הוולד בערך כשליש מאורכה‬
‫של האם‪ .‬הוולד נולד מתחת לפני המים ומיד אחר הלידה עולה הוא על פני‬
‫המים ומסוגל הוא לנשום ולינוק‪ .‬היניקה עצמה נמשכת כשבעה חודשים‬
‫ומתקיימת מתחת לפני המים‪ .‬בהפסקות קצרות עולה הגור אל פני המים‪ ,‬ואחר‬
‫שאיפת אויר צולל וממשיך לינוק‪ .‬הוא מכניס ראשו לתוך חריץ הכיס והאם‬
‫מזרימה את החלב אל פיו‪ .‬לשונו של היונק עשויה חריץ ומסייעת ביניקה‪ ,‬כך‬
‫שהחלב עובר ישר לתוך בית הבליעה בלי שיבוא במגע עם המים שבסביבה"‪.‬‬
‫"מה רבו מעשיך ה'‪ ,‬כולם בחכמה עשית‪ ,‬מלאה הארץ קניניך"‪.‬‬
‫‪ÔÈÙÏ„‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫יצור זה נראה באופן חיצוני כדג‪ ,‬שוחה במים כדג‪ ,‬ובכל זאת אין הוא דג‬
‫אלא יונק השוכן במים‪ .‬כיצד? הדגים הם בעלי דם קר וחום גופם משתנה לפי‬
‫טמפרטורת המים שבסביבתם‪ .‬אבל הדולפין הוא בעל דם חם‪ ,‬גופו שומר על‬
‫טמפרטורה קבועה‪ ,‬כמו שאר היונקים‪ .‬לאלו שביבשה קבע הקב"ה שמירה על‬
‫ידי עטיפת פרווה‪ ,‬או שהיונק ההוא נודד מאקלים קר יותר ומגיע לאיזור חם‬
‫יותר‪ .‬האדם לובש בגדים שיחממוהו‪ .‬לעומתם הדולפין וכן הלוויתן מצוידים‬
‫בחגורות שומן המקיפות את כל גופם ושומרות אותם מהקור העז של מי הים‪.‬‬
‫לדגים אין ריאות‪ .‬כיצד אם כן הם נושמים ומשיגים את החמצן הנחוץ‬
‫לחיים? זאת הם עושים בעזרת זימים שהם איברי נשימה‪ ,‬ובהם רקמות‬
‫המחדירות את החמצן לתוך הדם‪ .‬לרקמות אלו שטח פנים גדול‪ ,‬וכך הן‬
‫מצליחות לספוג את החמצן החופשי המועט הנמצא במים )כ‪ 0.6%-‬מנפח המים‪,‬‬
‫לעומת ‪ 21%‬חמצן באויר(‪ .‬אמנם רקמות אלו פועלות רק במים‪ ,‬ואם הוצא דג‬
‫מהמים‪ ,‬הרקמות מתייבשות ומתכווצות והוא מת בחניקה‪ .‬לעומתם לדולפין יש‬
‫ריאות )כמו שיש לאדם ולשאר היונקים(‪ .‬הדולפין הממלא את ריאותיו אויר‬
‫יכול להישאר מתחת לפני המים רק לזמן מוגבל‪ ,‬ואם מאלצים אותו שלא‬
‫לעלות הוא מת בטביעה‪ .‬ללוויתן ולדולפין יש פתח פתוח בראשם‪ ,‬שדרכו הם‬
‫נושמים וגם נושפים; בעת צלילתם במים נכנסים מים לפתח זה‪ ,‬וכאשר הם‬
‫‪74‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫עולים על פני המים הם יורקים מים אלו דרך הפתח והדבר נראה לעין הצופה‬
‫כמו ממטרה‪ .‬וולד של דולפין‪ ,‬חייב לעלות על פני המים מיד עם לידתו כדי‬
‫לשאוף אויר‪ .‬אחרת ימות‪ .‬חוקרי הטבע טוענים שאמא דולפין משוחחת עם‬
‫הגור על ידי נקישות‪ ,‬והגור מבין את שפת האם ואף עונה לה בנקישות‪.‬‬
‫עוד הבדל יש בין הדולפין לדגים‪ ,‬שהאחרונים מטילים ביצים ומהם בוקעים‬
‫הוולדות‪ .‬אבל הדולפין והלוויתן ממליטים וולדות חיים‪ ,‬כמו שאר היונקים‪ ,‬והם‬
‫יונקים מחלב אמם‪ .‬אורכו של דולפין ממוצע הוא שלשה מטרים‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫אורכו של לוויתן ממוצע הוא שלושים מטר‪ ,‬ומשקלו הממוצע כ‪ 130-‬טון‪.‬‬
‫כל הדולפינים וכן הלוויתנים אינם מסוגלים לחיות ביבשה‪ ,‬מפני עורם‬
‫העדין שאינו סובל יובש‪.‬‬
‫‪Ìȉ ÒÂÒ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫המידע דלהלן מהספר "נפלאות הטבע"‬
‫זה(‪ .‬חז"ל קבעו כי "כל מה שיש ביבשה יש בים‪ ,‬חוץ מן החולדה" )חולין קכז ע"א(‪.‬‬
‫כלומר יש "מקבילות" בין חיות היבשה לחיות הים‪ .‬מי המקביל לפיל היבשה?‬
‫זהו סוס הים )ואין להחליף בינו לבין סוסון ים‪ ,‬אותו הזכרנו לעיל בין הדגים‬
‫הקטנים(‪ .‬אורכו הממוצע הוא ארבעה מטרים ומשקלו הממוצע טון וחצי‪ .‬יש לו‬
‫שני ניבים משני צידי פיו‪ ,‬הדומים לשנהבי הפיל‪ .‬עורו עבה וקירח משערות‪,‬‬
‫ומתחת לעורו שכבה עבה של שומן המגן עליו מהקור של הים‪.‬‬
‫)ח"א עמ' ‪ .129‬וראה תמונה בסוף ספרנו‬
‫אויבו של סוס הים הוא הדוב הלבן התוקף את טרפו בזהירות ובעורמה‪.‬‬
‫הוא מסתובב סביבו כדי להתקיף את סוס הים מגבו‪ ,‬אבל סוס הים מסתובב‬
‫מולו כדי שפניו יהיו תמיד מול הדוב והוא מאיים עליו בחטיו הארוכים‪ .‬הדוב‬
‫משתוקק לקחת עמו את הגור של סוס הים‪ ,‬שלו עדיין אין חטים ארוכים‪ .‬אבל‬
‫סוס הים מגן על צאצאיו בחירוף נפש ועל פי רוב מצליח להדוף את התוקף‪,‬‬
‫העוזב את המקום חבול ומוכה‪ .‬מסירות יפה זו של האם לצורכי הגור‪ ,‬ניכרת‬
‫בתופעה נוספת‪ .‬במשך שנתיים מאז לידת הגור‪ ,‬בהליכתה ממקום למקום היא‬
‫מרכיבה את הגור על גבה‪ ,‬ביבשה ובתוך המים‪.‬‬
‫חלק ז – עולם חיות הים‬
‫‪75‬‬
‫תופעה פלאית יש בסוס הים‪ .‬בחפשו מזון‪ ,‬הוא אוכל סרטנים החיים‬
‫בקרקעית הים‪ .‬הוא חופר בניביו בקרקעית הים‪ ,‬מפצח את הקונכיה בעזרת‬
‫שיניו הפנימיות ובולע בלי ללעוס‪ .‬ציידי סוס הים מצאו בבטנו כמויות גדולות‬
‫של אבנים‪ ,‬לפעמים עד שבעה או שמונה ק"ג‪ .‬מה פשר הדבר? אלא מסבירים‬
‫החוקרים שאבנים אלו מסייעות לסוס הים לכתוש את המזון שבקיבה ולהקלת‬
‫העיכול‪ .‬כי הרי כבר הזכרנו שאינו לועס את מזונו‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ח – עולם החרקים‬
‫)שרצים ורמשים(‬
‫מסימניהם האופייניים של החרקים הוא כיסוי גופם בקרום קשה יחסית‪,‬‬
‫שהוא בעל תפקיד כפול‪ .‬הוא משמש כשלד‪ ,‬המייצב את הגוף‪ ,‬מעצב את צורתו‬
‫ומגן על האיברים הפנימיים; והוא גם מגן על הגוף מפני איבוד מים‪ ,‬הגנה‬
‫שהחרק זקוק לה מפאת קטנותו ושטח המגע הגדול יחסית בין גופו ובין‬
‫הסביבה‪ .‬קרום זה הוא בלתי חדיר למים‪ .‬רוב שטחו נוקשה וקשיח‪ ,‬ורק במפרקי‬
‫הגוף הקרום רך ומאפשר תנועה‪ .‬יש לצד הפנימי של הקרום בליטות‪ ,‬המשמשות‬
‫מקומות אחיזה לשרירי הגוף )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יח‪ ,‬עמ' ‪ .(81‬בכל זה ישנה‬
‫המחשה של פלאי הבורא‪.‬‬
‫השלד החיצון הנוקשה מצמצם את אפשרות גידול החרק‪ .‬אך רוב החרקים‬
‫משילים את עורם )ובעקבות כך הם גדלים( בתקופת התפתחותם בלבד‪ ,‬לפני‬
‫שיקבלו את צורתם הסופית‪ .‬השלה זו חוזרת ‪ 4‬עד ‪ 6‬פעמים‪ .‬הקרום החדש הוא‬
‫בתחילתו רך וגמיש‪ ,‬כדי שהחרק יבלע אויר או מים וכך יגדיל את נפח גופו‪.‬‬
‫‬
‫סגולת העכביש לטוות קוריו גם בלי מסרגה‬
‫סגולת הדבורה לאגור דבש‪ ,‬גם בלי כפית‬
‫‬
‫‪‰¯Â·„‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫הדבורה מועילה לעולם בכך שהיא מייצרת את הדבש‪ ,‬הטעים והמזין‪ .‬אבל‬
‫תועלת גדולה פי כמה יש לנו מהדבורה‪ ,‬בכך שהיא מסייעת למאה אלף מיני‬
‫צמחים להתקיים ולהתרבות‪ ,‬כי היא מעבירה אבקה מפרח לפרח‪ .‬אבקה זו‬
‫חלק ח – עולם החרקים‬
‫‪77‬‬
‫מאפשרת לצמחים להבשיל פירות וזרעונים‪ ,‬וכך מיני צמחים אלו ממשיכים‬
‫להתקיים בעולם‪.‬‬
‫גוף הדבורה‪ ,‬כמו כל החרקים‪ ,‬מחולק לשלשה חלקים‪ :‬ראש‪ ,‬חזה ובטן‪ .‬יש‬
‫לה חמש עיניים‪ :‬שלש עיניים קטנות מצויות באמצע הראש‪ ,‬ועוד שתי עיניים‬
‫גדולות בצדי הראש‪ .‬כל אחת מהן מורכבת מאלפי עיניים זעירות‪ .‬יש לה שני‬
‫משושים‪ ,‬לחוש ולהריח‪ .‬החוקרים מצאו שהיא מסוגלת להריח פרח הנמצא‬
‫במרחק קילומטר ממנה‪.‬‬
‫פיה של הדבורה מותאם לנשיכה‪ ,‬ללקיקה ולמציצה‪ .‬את צוף הפרחים היא‬
‫מלקקת בלשונה‪ ,‬ובעזרת חומרים מתסיסים שברוק פיה נהפך הצוף לדבש‪.‬‬
‫כאשר היא חוזרת לכוורת‪ ,‬הדבורה מפרישה את הדבש שבגופה לתוך התאים‪.‬‬
‫כאשר התא מלא‪ ,‬היא מפרישה מגופה דונג כדי לסתום את פי התא ולשמור על‬
‫תכולתו‪.‬‬
‫עוקץ הדבורה נמצא בקצה בטנה‪ ,‬ואורכו כשליש מאורך גופה‪ .‬היא‬
‫משתמשת בנשק זה רק לעתים רחוקות‪ ,‬כאשר נראה לה שיש סכנה לכוורת‪.‬‬
‫בקצה העוקץ יש זיפים שנונים‪ ,‬שאינם מאפשרים לה להוציא את העוקץ מגוף‬
‫הנעקץ‪ .‬אחרי העקיצה מתה הדבורה‪ ,‬כי שליפת העוקץ גורמת לקריעת חלקים‬
‫מגופה )רש"י הזכיר זאת בביאורו לדברים א‪ ,‬מד(‪.‬‬
‫לדבורה ארבע כנפיים דקיקות ושקופות‪ ,‬בעזרתן היא עפה במהירות‪ .‬מחמת‬
‫משקל גופה היא צריכה לעתים להניע את כנפיה ‪ 400-440‬פעמים בשנייה )שהם‬
‫‪ 24,000‬פעמים לדקה!( כאשר הדבורה אינה נושאת צוף‪ ,‬תנועות אלו מקנות לה‬
‫מהירות עד כדי ‪ 15‬מטר לשנייה )שהם ‪ 50-60‬ק"מ לשעה( וביכולתה לעבור ‪10-15‬‬
‫ק"מ בטיסה בלי חניית ביניים )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יא‪ ,‬עמ' ‪ .(833‬כל אחת‬
‫משש רגליה מצוידת בכריות דביקות‪ ,‬המאפשרות לה לטייל על תקרת הכוורת‬
‫)כשרגליה למעלה(‪ .‬גופה מכוסה כולו בשיער דקיק‪ ,‬אליו נדבקת האבקה כאשר‬
‫הדבורה נוחתת על הפרח‪ .‬חלק מן האבקה נושר על הפרחים האחרים‪ ,‬שגם‬
‫אליהם היא מגיעה‪ ,‬וכך מתרחש תהליך ההאבקה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬הקב"ה חנן את הדבורה באיבר קטן הנקרא "מברשת"‪ ,‬על ידו‬
‫היא אוספת את האבקה שנדבקה בגופה ושמה אותה בשקיות לצדי רגליה‪ .‬את‬
‫האבקה הזו היא מביאה לכוורת ומאכילה בה את הרימות )הזחלים שבקעו‬
‫מהביצים(‪ .‬רגלי הדבורים חזקות ומתוקנות להליכה ולטיפוס‪ ,‬גם על גבי גופים‬
‫חלקים‪ ,‬בעזרת כריות‪-‬הדבקה שבין ציפרניהן‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫האנציקלופדיה העברית )שם‪ ,‬עמ' ‪ (834‬מבארת שהדבורה מבחינה ביותר‬
‫מארבעים סוגי ריחות ומבדילה ביניהם‪ .‬כושרה של הדבורה להבחין בין מינים‬
‫שונים של סוכר על פי גוני מתיקותם‪ ,‬הוא גדול בהרבה מזה של האדם‪ .‬בעזרת‬
‫חוש המישוש מוצאת הדבורה את דרכה בכוורת‪ ,‬שם שורר חושך גמור‪.‬‬
‫כאשר מגלה הדבורה שדה פרחים חדש‪ ,‬היא חוזרת אל הכוורת ומבשרת‬
‫לחברותיה את הבשורה באמצעות ריקוד מיוחד‪ .‬החוקרים הבחינו שיש לדבורה‬
‫יכולת להעביר מידע לחברותיה‪ .‬כשהיא חוזרת מתעופתה בשדות‪ ,‬היא רוקדת‬
‫סביב לקן במה שנקרא "מחול הדבורה" ועל ידי כך יודעות שאר הדבורים היכן‬
‫נמצא צוף מסוים‪ .‬היא מוסרת מידע מדויק על כיוון הימצאו של מקור המזון‪ ,‬גם‬
‫על המרחק מהכוורת‪ ,‬ואפילו מידע על טיב המזון וכמותו במקום )האנציקלופדיה‬
‫העברית‪ ,‬עמ' ‪ .(834-835‬על ידי הסרטת הריקוד הנ"ל‪ ,‬ועיון בסרט לאחר מכן‬
‫בהפעלה איטית יותר‪ ,‬הבחינו החוקרים בטיב כיווני המעגל של הריקוד )לפעמים‬
‫בצורת המספר שמונה(‪ ,‬אורך הזמן של הריקוד‪ ,‬ועוצמת הריקוד‪ .‬החוקרים‬
‫הסיקו שישנה שיטתיות בריקוד זה למסור מידע על מקום הצוף אם הוא קרוב‬
‫)עד מאה מטר( או רחוק ועוד פרטים‪ ,‬עיין שם באנציקלופדיה לוחות‬
‫ודיאגראמות‪" .‬בשעת ביקורה של הדבורה המסיירת בפרח‪ ,‬היא לוקחת עמה‬
‫]נוסף על המזון[ גם קצת מחומרי הריח של הפרח‪ .‬וריח זה מתפשט בכוורת"‬
‫בשעת הריקוד הנ"ל‪.‬‬
‫כיצד נעשו תאי הכוורת? הם עשויים מדונג‪ ,‬חומר המופרש מבלוטה‬
‫מיוחדת בגוף הדבורה‪ .‬היא לשה אותו ויוצרת תאים מסודרים וחזקים‪ .‬למלכה‪-‬‬
‫האם ולזכר‪ ,‬שאינם עוסקים בבניין התאים‪ ,‬חסרים מכשירים אלה )האנציקלופדיה‬
‫העברית‪ ,‬כרך יא עמ' ‪ .(832‬להלן לשון האנציקלופדיה )עמ' ‪ 841‬בכמה השמטות(‪" :‬פעולת‬
‫הבנייה בכוורת מתוכננת להפליא‪ .‬התאים מנוסרים לשש צלעות‪ ,‬פתוחים מצד‬
‫אחד ובעלי קרקעית עשויה שלושה מעויינים שווים בקצה השני‪ .‬התאים הן‬
‫בשתי שכבות‪ ,‬וקרקעיותיהן מכוונות זו כלפי זו‪ .‬בכך משיגים נפח מקסימאלי‬
‫בשטח פנים נתון‪ ,‬בהתאמה מדוייקת לחישוב המאתמאטי‪ .‬התאים נבנים‬
‫מלוחיות הדונג המופרשות מהדבורים"‪.‬‬
‫חלק מהתאים‪ ,‬החיצוניים שבכל כוורת‪ ,‬משמשים בית קיבול לדבש‪.‬‬
‫הפנימיים שמורים לביצים )מהן יבקע הדור הבא( והם גם בית גידול לרימות‬
‫ולגלמים‪ .‬גם תאים אלו מחולקים באופן מחושב לפי גודלם‪ .‬הקטנים ביותר‬
‫מיועדים לפועלות )אוספות הצוף(‪ ,‬הגדולים קצת יותר הם מעונות לזכרים‪,‬‬
‫חלק ח – עולם החרקים‬
‫‪79‬‬
‫והגדולים ביותר בשביל המלכה‪ .‬למרות שהדבורים הינן יצורים קטנים ובלי שכל‬
‫מפותח‪ ,‬רואים כאן כשרון ותכנון‪ ,‬שרק יוצר‪-‬כל חנן אותן‪.‬‬
‫חשוב לדבורים לשמור על טמפרטורה קבועה בקן‪ .‬כדי למנוע התחממות‬
‫יתרה הפועלות נאספות בכניסה לקן ומאווררות אותו בכנפיהן‪ .‬כיצד? נפנוף‬
‫הכנפיים מושך החוצה את האויר החם שבפנים‪ ,‬ואויר קר יותר חודר פנימה דרך‬
‫סדקים וחרכים קטנים שבקן‪ .‬אם איוורור זה אינו מספיק‪ ,‬הפועלות אוספות‬
‫מים ומתיזות על התאים‪ .‬כאשר המים מתאדים הם גורמים לקירור מסוים‪ .‬וכאן‬
‫נשאל‪ ,‬מי נתן לדבורה בינה?‬
‫כיצד נשמרת אחידות‪-‬החברה בין הדבורים? מצאו החוקרים שיש ריח‬
‫מיוחד לבנות כוורת אחת‪ ,‬שאין לכוורת אחרת‪ .‬ריח זה מופרש מבלוטה מיוחדת‬
‫שבגב הדבורה‪ .‬מניין לכולן אותו הריח? דבר זה הוא מחמת המזון שהן אוכלות‪,‬‬
‫כי כל מזון המובא לכוורת מתחלק לבני הכוורת באופן שוויוני‪ .‬יחד עם המזון‬
‫באים חומרי ריח מהפרחים‪ ,‬וכך הדבורים מכירות אלו את אלו‪.‬‬
‫כיצד הדבורה עוקצת? יש בבטנה שני דוקרנים משוננים‪ ,‬מחוברים לכיס‪-‬‬
‫ארס‪ .‬בשעת העקיצה הדבורה מכופפת את בטנה ומכוונת את הדוקרן מול‬
‫האויב‪" ,‬ושני הדוקרנים מחליקים לסירוגין אחורה וקדימה לאורך עטיפותיהם‪,‬‬
‫ותנועותיהם עוזרות לעוקץ להעמיק בעור"‪ .‬כלומר לא בתקיעה בכוח חודר‬
‫העוקץ‪ ,‬אלא בטכניקה מסוימת של נסיגה והתקדמות‪ ,‬המאפשרת לחדור גם עור‬
‫רך הזז ונע ממקומו‪ .‬אינסטינקט זה הוא חכמה מופלאה‪ .‬איך תבין זאת הדבורה‬
‫בלי תוכנית בורא עולם?‬
‫לכל להקת דבורים יש מלכה‪ .‬בכוורת רגילה יש כחמישים אלף דבורים‬
‫)האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יא עמ' ‪ (831‬ולהן מלכה אחת‪ ,‬רבבות פועלות וכמה‬
‫מאות זכרים‪ .‬המלכה היא היחידה המטילה ביצים‪ ,‬וממנה כל המשך הילודה‪ .‬כל‬
‫השאר הן רק "פועלות"‪ ,‬לאסוף צוף ואבקה ולהאכיל את הרימות‪ ,‬לבנות ולנקות‬
‫את הכוורת ולשמור עליה מפני אויבים‪.‬‬
‫כאשר נולדת מלכה שניה בכוורת‪ ,‬פורצת מלחמה בין שתי היריבות‪ .‬בדרך‬
‫כלל המלכה הזקנה פורשת ויוצאת בליווי נחיל דבורים לייסד כוורת אחרת‪.‬‬
‫כיצד מותר לנו לאכול מהדבש‪ ,‬אם הוא מיוצר על ידי גוף טמא של‬
‫הדבורה? אלא הקב"ה חנן את הדבורה בשתי מערכות קיבה‪ :‬אחת לעיכול המזון‬
‫שהיא אוכלת‪ ,‬וקיבה אחרת המשמשת מיכל לאחסנת הצוף‪ .‬לכן הדבש מותר‬
‫באכילה‪ ,‬כי אינו מהגוף שלה‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫באנציקלופדיה העברית )כרך יא‪ ,‬עמ' ‪ (837-838‬ישנם פרטים מפליאים על‬
‫תפקיד מלכת הדבורים‪ .‬בנוסף לתפקידה להטיל ‪ 1,500-2,000‬ביצים ליום‬
‫)‪ 100,000-200,000‬לשנה‪ ,‬כי בחורף היכולת הזו מתמעטת(‪ ,‬יש לה גם תפקיד‬
‫לליכוד כל שאר הדבורים שבכוורת לחטיבה אחת‪ ,‬לעבוד מתוך שיתוף פעולה‬
‫מאורגן‪ .‬החוקרים סבורים כי כניעה זו של מחנה הדבורים למלכה באה על ידי‬
‫לקיקת חומר הורמונלי המופרש מגופה‪ .‬בהעדר מציאות המלכה )למשל כאשר‬
‫חוקר מסלק אותה( שורר בכוורת אי‪-‬שקט‪ ,‬והדבורים משמיעות רעשים על ידי‬
‫הקשת הכנפיים‪ .‬לאחר שעה או שעתיים מתחילות הדבורים להכין הכנות ללידת‬
‫מלכה אחרת )עיין שם פרטים(‪.‬‬
‫‪‰ÏÓ‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫עולם הנמלים דומה במובנים רבים לעולם הדבורים‪ ,‬עליהן פירטנו בפרק‬
‫הקודם‪ .‬הנמלים הן יצורים חברותיים‪ ,‬המאוגדים בחבורה אחת‪ .‬רוב הקבוצה הן‬
‫נקבות )כמו אצל הדבורים( ויש להן מלכה‪ .‬הן חרוצות ועובדות בזריזות‪ .‬הלסתות‬
‫העליונות של הנמלים דומות בצורתן לצבת‪ ,‬והן איברי העבודה העיקריים‪.‬‬
‫בעזרתן הן נושאות ביצים‪ ,‬זחלים וגלמים‪ ,‬וגם מוליכות מזון לקן שלהן‪ ,‬וגם‬
‫בונות את הקן עצמו‪ .‬כמו כן משמשות הלסתות כמכשירי הגנה והתקפה‪.‬‬
‫להלן דברי "נפלאות הטבע" )ח"ב עמ' ‪" :(79‬הנמלים הניזונות בזרעים אוספות‬
‫את הגרגרים‪ ,‬מנקות ושומרות עליהם בתוך הקן עד החורף‪ .‬הנמלים מסתדרות‬
‫במסלול כפול לאורך כעשרים מטרים ומתרוצצות הלוך ושוב‪ ,‬נושאות בשתי‬
‫רגליהן הקדמיות זרעונים אל הקן‪ .‬בקן עומדות כמה נמלים ממיינות‪ ,‬המנקות‬
‫ומסדרות את הגרגרים בסדר מופתי‪ .‬נמלה המביאה בטעות דבר פסולת‪ ,‬נשלחת‬
‫חזרה לזרוק את הפסולת מן הקן‪ .‬הלכלוך והעלים אשר נותרו מן המיון והניקוי‪,‬‬
‫מושלכים החוצה‪ .‬כאשר חודר גשם אל הקן והזרעונים נרטבים‪ ,‬נושאות אותם‬
‫הנמלים לייבוש‪ .‬גרגר אשר מתחיל להרקב מסולק מיד‪ ,‬כדי שלא יקלקל את כל‬
‫האוצר"‪.‬‬
‫)בהמשך‪ ,‬כותב מחבר הספר‪" (:‬בארצות הברית ובאוסטרליה חיות נמלי הדבש‪.‬‬
‫הן ניזונות בנוזל מתוק המופרש מקליפת עץ האלון‪ .‬זבובים מסוימים מטילים‬
‫חלק ח – עולם החרקים‬
‫‪81‬‬
‫ביצים על גזע האלון‪ ,‬והזחלים הבוקעים מהן חודרים מתחת לקליפת העץ‬
‫וגדלים שם‪ .‬במקום בו הם חודרים אל מתחת לקליפה‪ ,‬נוצר בעץ 'פצע' המפריש‬
‫שרף מתוק‪ ,‬המטפטף ומתייבש במגעו עם האויר‪ .‬הנמלים אוספות את הטיפות‬
‫שהתייבשו‪ ,‬ובקן הן מוסרות אותן לנמלים מיוחדות אשר משמשות מאגרים‬
‫חיים של השרף המתוק‪ .‬הן ממלאות את גופן בנוזל וגופן מתנפח ומתנפח‪ ,‬עד‬
‫שהוא נראה כמו חבית דבש‪ .‬הנמלים הללו יכולות לאחסן בגופן כמות דבש‬
‫העולה פי שמונה על משקל גופן! כאשר גופן מתמלא והנמלים אינן יכולות לזוז‬
‫עוד ממקומן‪ ,‬באות נמלים פועלות ותולות אותן על תקרת הקן‪ .‬אם קורה‬
‫ש'חבית דבש' נופלת‪ ,‬באות הפועלות ועוזרות לה לקום‪ ,‬ותולות אותה שוב‪.‬‬
‫בחודשי החורף הארוכים‪ ,‬כאשר הנמלים אינן יוצאות החוצה‪ ,‬הן ניזונות‬
‫בכמויות הדבש שנאגר ב'מחסנים החיים'‪ .‬החוקרים מצאו בקן אחד שלש מאות‬
‫נמלים מלאות דבש‪ .‬נמלי הדבש אינן יודעות לבנות חלות‪-‬דבש‪ ,‬לכן הן חייבות‬
‫להשתמש בנמלים אחרות לאחסון מזון"‪ .‬עכ"ל‪ .‬בנוסף על פלאי התיאום בין‬
‫פרטי הקבוצה‪ ,‬לעבוד אלו למען אלו‪ ,‬רואים כאן גם את פלא ההכנה על ידי‬
‫שהקב"ה שולח זבובים מסוימים להניח זחליהם על עץ האלון‪ ,‬למען ייווצר פצע‬
‫בעץ‪ ,‬ובהמשך לכך יטפטף השרף המתוק ויהיה מזון למושבה של נמלים‪.‬‬
‫יש נמלים שהקן שלהן פשוט‪ .‬אבל יש מינים שאצלם המבנה מסובך ומורכב‬
‫מתעלות וחדרים רבים‪ .‬רוב הקנים נמצאים בתוך האדמה‪ ,‬וחלקם מגיע לעומק‬
‫של שני מטרים ויותר‪ .‬ויש נמלים אחרות‪ ,‬בארצות הקרות‪ ,‬המשתמשות בתל‬
‫אדמה עד גובה מטר‪ .‬הסיבה לכך היא שהן זקוקות לחום קרני השמש‪ .‬ויש‬
‫נמלים הבונות קן מענפי עצים‪.‬‬
‫בכל קן יש מספר רב של פועלות ומספר קטן של זכרים ונקבות רגילות‪.‬‬
‫הפועלות חסרות כנפיים ואינן מסוגלות לרבייה‪ .‬הזכרים והנקבות הם בעלי‬
‫כנפיים‪ .‬אחרי מעוף הכלולות מתים הזכרים במהרה‪ ,‬והנקבות מאבדות את‬
‫כנפיהן ומתחילות בהטלת ביצים‪ .‬הפועלות עוסקות בכל העבודות בקן‪ :‬אספקת‬
‫מזון‪ ,‬שמירה וטיפול בביצים‪ ,‬בזחלים ובגלמים‪ .‬לפי האנציקלופדיה העברית )כרך‬
‫כה‪ ,‬עמ' ‪ (219‬אחרי ההזדווגות הנקבות מסירות את כנפיהן‪ ,‬או על ידי הלסתות או‬
‫על ידי לחיצת הכנפיים לצמחים או עצמים אחרים‪ .‬מלכה אחת מסוגלת לחיות‬
‫עד עשרים שנה‪ ,‬ותפקידה העיקרי הוא להטיל ביצים‪ .‬אבל הזכרים מתים לאחר‬
‫זמן קצר‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫אצל הנמלים ישנה חלוקת עבודה מסודרת‪ .‬כאשר יוצאות מהקן לאסוף‬
‫מזון‪ ,‬אם המזון כבד מדי‪ ,‬נושאות אותו פועלות אחדות בצוותא‪ .‬נמלה פועלת‬
‫שמצאה מזון‪ ,‬מסמנת לאספניות אחרות מה היא הדרך להגיע אליו‪ .‬זאת היא‬
‫עושה על ידי הפרשת חומר נוזלי הנקרא "פרומון"‪ .‬חומר זה מועיל גם לאזעקה‪.‬‬
‫עיין באנציקלופדיה העברית )כרך יח‪ ,‬עמ' ‪ .(102‬את תמצית הדברים הבאנו להלן‬
‫בפרק הבא "תקשורת בין החרקים אלו לאלו"‪.‬‬
‫‪ÂÏ‡Ï Âχ ÌȘ¯Á‰ ÔÈ· ˙¯Â˘˜˙ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫בכל חיי חברה חשובה מאוד התקשורת בין בני החברה לבין עצמם למען‬
‫יוכלו להמשיך להתקיים‪ .‬החוקרים מצאו כמה אופנים להעברת מידע בין‬
‫החרקים‪ .‬ישנה העברת מידע על ידי ההזנה ההדדית‪ .‬כאשר בדקו החוקרים את‬
‫תוצאות ההזנה אצל הדבורים‪ ,‬מצאו שהניזונים ידעו אחר כך על טיב המזון‪,‬‬
‫ובאיזה כיוון יש למצוא אותו‪ .‬הוכח שהדבורים גם מעבירות מידע היכן נמצאת‬
‫המלכה‪ ,‬או אם היא נעדרת‪ ,‬ורואים שלמידע זה יש השלכות לפעילות שאר‬
‫דיירי הכוורת‪ .‬ההזנה ההדדית גם מעבירה ריח מסוים )לפי טיב הצוף שהביאו‪,‬‬
‫וכן נדבק ריח בשערות בטנה של האוגרת( ובכך מבדילות הדבורים בין בני‬
‫חבורתן לבין פרטים שבאו מכוורת אחרת‪.‬‬
‫נמלים וגם דבורים מסוג מסוים מסמנות את הדרך על ידי הפרשת טיפות‬
‫ריחניות המופרשות מבלוטות הרוק‪ ,‬ויש שמפרישות ריח דרך המעי האחורי‪.‬‬
‫"הנמלים משתמשות בחומרי‪-‬ריח גם לגיוס בקן וגם לאזעקה‪ ,‬על ידי הפרשה‬
‫בריכוזים שונים של החומר"‪.‬‬
‫ויש גם שחרקים מעבירים מידע על ידי תנועות שונות של הגוף‪ .‬החוקרים‬
‫הבחינו שישנם אופני העברת מידע על ידי הקשת המחושים‪ ,‬וגם על ידי סיבובי‪-‬‬
‫ראש מסוימים‪ .‬בין סוג מסוים של דבורים מצאו העברת מידע על ידי השמעת‬
‫קולות )כל הנ"ל ע"פ האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יח‪ ,‬עמ' ‪.(102-103‬‬
‫חלק ח – עולם החרקים‬
‫‪83‬‬
‫‪˘È·ÎÚ‰ – „ ˜¯Ù‬‬
‫העכביש אינו שייך למשפחת החרקים‪ .‬לגופם של החרקים שלושה חלקים‬
‫ושש רגליים‪ ,‬ואילו לגופו של העכביש שני חלקים ושמונה רגליים‪ .‬בחלק הקדמי‬
‫של רגליהם מצויות שערות‪ ,‬מעין מחושים הרגישים לכל תנודה באויר‪ .‬רוב‬
‫העכבישים מצוידים בצבתות עם בלוטות ארס‪ ,‬המצויות בזוג הרגליים הקדמי‪.‬‬
‫העכבישים הם אומני הטווייה‪ .‬קוריהם יפים להפליא‪ ,‬מדויקים וסימטריים‬
‫)שווים בכל הצדדים(‪ .‬כיצד מופרש מגופם חומר הטווייה? בחלק האחורי של‬
‫גופם יש שלש פיטמות‪ .‬משם מופרש נוזל המתקרש באויר והופך לקורים‬
‫דביקים‪ .‬העכביש נע ממקומו‪ ,‬והחוט נמתח ונמשך אחריו‪ .‬העכביש יכול ליצור‬
‫חוט עבה או דק‪ ,‬כרצונו‪ .‬לאחר שיפוץ מסכת האריגה‪ ,‬העכביש ממתין בצד‬
‫ומחכה לטרפו כשהוא מחזיק פתיל המחובר למרכז הקור‪ .‬כאשר חרק עף נלכד‬
‫ברשת‪ ,‬הוא מזעזע את הקור ומנסה להשתמט‪ .‬אך העכביש ממהר לטפס עד‬
‫אליו וכורך סביבו קורים נוספים‪ .‬כאשר הקרבן אחוז היטב ברשת‪ ,‬העכביש‬
‫מזריק בו את הארס‪ ,‬ולאחר מיתת החרק הוא אוכל אותו‪ .‬אחר כך הוא מנקה‬
‫את הקורים וממתין לסעודה הבאה‪.‬‬
‫אורכו של העכביש הקופץ הוא ס"מ אחד‪ .‬אבל הוא מסוגל לקפוץ כחמישה‬
‫עשר ס"מ‪ ,‬פי חמישה‪-‬עשר מגודל גופו‪ .‬כן מצאנו שהצפרדע‪ ,‬שאורכה הממוצע‬
‫הוא עשרים ס"מ‪ ,‬יכולה לנתר למרחק גדול פי ארבעה מאורכה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק ט – עולם הזוחלים‬
‫הערה כללית בענין הזוחלים עלינו ללמוד מספרו של יהושע מרגולין‬
‫"זואולוגיה"‪ ,‬עמ' ‪ .229-230‬יצורים אלו )לטאות וכדומה( זקוקים לחום‪ ,‬הקור‬
‫מזיק להם‪ .‬לכן הם גרים בעיקר באזורים חמים ויבשים וככל שמצפינים הם‬
‫מתמעטים‪ .‬הכוח והנחש שבארץ ישראל שוקעים בשינה בעיתות החורף‪,‬‬
‫ומתעוררים רק באביב‪ .‬הזוחלים מווסתים את חום הגוף על ידי כך שהם‬
‫משטיחים את צלעותיהם ומכוונים אותן מול קרני השמש כדי לקלוט חום‪ .‬יש‬
‫להם תכונה להגדיל פיגמנט במלנופורים‪ ,‬המשחיר את העור‪ ,‬וכך לספוג יותר‬
‫חום‪ .‬וכאשר החום מרובה מדאי‪ ,‬המלנין )חומר המשחיר את העור( נודד למרכז‬
‫התא ועורו של הזוחל נהיה בהיר יותר‪ ,‬וכך אינו סופג כל כך הרבה חום מקרני‬
‫השמש‪ .‬ויש שכאשר הזוחל מרגיש שהחום גובר הוא מגביר את נשימתו )כמו‬
‫הכלב שמוציא את לשונו כאשר חם לו יתר על המדה( או עולה על שיחים‪ ,‬שם‬
‫חם פחות מאשר על הקרקע‪ .‬ויש שנטמנים בקרקע‪ .‬במדברות הלוהטים יש‬
‫זוחלים השוקעים בתרדמה למשך תקופת החום המוגבר‪.‬‬
‫עוד כותב הספר הנ"ל )עמ' ‪ (231‬כי יש זוחלים המתקדמים בזחילה‪ ,‬יש‬
‫בריצה‪ ,‬יש הקופצים ויש המטפסים‪ .‬בכל מין ומין הותאמו גפיו האחוריות לפי‬
‫צרכי השימוש הנ"ל‪ .‬והוא פלא המסודר על ידי יוצר‪-‬כל‪ .‬צבי היבשה שרגליהם‬
‫גולמיות והילוכם אטי מאוד‪ ,‬גופם מכוסה שריון גרמי וקרני המגן עליהם‪ .‬עד‬
‫כאן מהספר הנ"ל‪.‬‬
‫חלק ט – עולם הזוחלים‬
‫‪85‬‬
‫‪˘Á‰ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫היצור הראשון שנדון בו במחלקה זו של זוחלים והוא המוזכר במקרא‪ ,‬הוא‬
‫הנחש‪ .‬ידועים בעולם למעלה מאלפיים מיני נחשים‪ .‬רובם אינם גורמים נזק ואף‬
‫מביאים תועלת לחקלאים‪ ,‬בכך שהם אוכלים את המכרסמים הקטנים‬
‫המשחיתים את היבול‪ .‬אבל יש כארבע מאות מינים בעלי ארס‪ .‬ישנם נחשים‬
‫ענקיים‪ ,‬כמו הפיתון‪ ,‬שאורכו מגיע עד עשרה מטרים‪ ,‬וישנם קטנים מאוד‪,‬‬
‫המגיעים עד עשרה ס"מ‪ .‬כיון שאין להם דם חם‪ ,‬בימות החורף חלק גדול מהם‬
‫מסתתרים במחילות תת‪-‬קרקעיות או מתחת לסלעים וישנים שנת‪-‬חורף‪.‬‬
‫גופו של הנחש ארוך וגמיש‪ ,‬ומסוגל להיהפך לשטוח ודק וכך לחדור לחורים‬
‫ולסדקים‪ .‬כן מסוגל הוא להתרחב ולבלוע טרף גדול‪ .‬מבנה גופו מותאם לכך‪ ,‬כי‬
‫עורו חלק‪ ,‬גמיש ונמתח בקלות‪ .‬אין לו כרבולת וגם לא בליטות בצווארו‪ ,‬ומשום‬
‫כך אין לו שום מפריע לעבור דרך חורים‪ .‬אין לו עפעפיים לעיניו‪ ,‬אלא קרום דק‬
‫המכסה את העיניים‪ .‬גם אין מפתח לאוזניו‪ .‬וכך אין עפר נכנס לעיניו או לאוזניו‬
‫בעת שמתנועע מתחת לקרקע‪ .‬הלשון ארוכה מאוד‪ ,‬דקה ומפוצלת‪ .‬היא נשלפת‬
‫מבעד לפגימה שבשפה העליונה‪ ,‬בזמן שהפה סגור‪ .‬הלשון משמשת אצלם‬
‫להעברת חומרי‪-‬ריח אל חלל הפה‪ ,‬בו נמצא איבר‪-‬ריח מיוחד‪ .‬כך הוא יודע על‬
‫הימצאותו של טרף ‪ -‬יונקים שריחם מורגש‪.‬‬
‫צורת אכילתו של הנחש מעניינת ביותר‪ .‬בפיו יש לסת עליונה ולסת‬
‫תחתונה המחוברות בגידים גמישים‪ .‬וכך הוא יכול לבלוע טרף שגדול יותר‬
‫מראשו של הנחש‪ .‬לדוגמא‪ ,‬פתן אסיאתי מסוגל לבלוע חיה שמשקלה עד‬
‫שישים קילוגרם‪ .‬הצורך בבליעת הטרף בשלימותו הוא משום ששיניו של הנחש‬
‫קטנות ודקות‪ ,‬ופונות כלפי פנים‪ .‬הן ערוכות כך בידי יוצר‪-‬כל כדי שאם יאחז‬
‫בטרפו בשיניו‪ ,‬לא יוכל הניצוד להימלט‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬כיון שאין מקומות מגע בין‬
‫שיניו העליונות של הנחש לשיניו התחתונות לצורך לעיסה וגריסה‪ ,‬הוא מוכרח‬
‫לבלוע את הניצוד בשלימותו‪ .‬כיצד הוא מזיז את הניצוד פנימה? הוא מפעיל את‬
‫בדי הלסתות לסירוגין‪ ,‬וכך נדחף הטרף פנימה‪ .‬חלל בטנו של הנחש נמשך לאורך‬
‫הגוף כולו ויכול להכיל מלאי גדול של מזון‪ .‬אמנם יש בעיה "קטנה"‪ :‬הרי יחד עם‬
‫בשר הניצוד יש גם נוצות ושערות‪ ,‬וכיצד מעיו יעכלו אותן? לשם כך סידר‬
‫הקב"ה שהנחש פולט פסולת זו דרך פיו‪ .‬יש נחשים הניזונים מאכילת ביצי‬
‫‪86‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫העופות‪ .‬יש השוברים את הקליפה ואוכלים את התכולה‪ ,‬ויש הבולעים את‬
‫הביצים יחד עם קליפתן‪ ,‬ואחר כך מקיאים מפיהם את שברי הקליפות!‬
‫נחשים מעטים מאד בולעים את הנטרף חי‪ ,‬אלא הם חונקים אותו בכך‬
‫שמחזיקים אותו זמן מסוים בתוך פיהם הסגור‪ .‬לפי ספר "לכסיקון זואולוגי" )עמ'‬
‫‪ ,(206‬בעת בליעת הטרף "עצמות המצח ועצמות הקדקד מתפשטות ויורדות לצד‬
‫הגולגולת‪ ,‬ול]צד[ רצפת קופסת המוח‪ ,‬כדי להגן על המוח שיוכל לעמוד נגד לחץ‬
‫הטרף הנבלע"‪ .‬מי אינו רואה בכך השגחה מיוחדת של הבורא ית"ש כדי לשמור‬
‫על המשך קיום עולמו?‬
‫החוקרים עיינו בשאלה כיצד הנחש נושם אויר בעת טורח בליעתו של‬
‫הניצוד? ומצאו שיש לנחש צינור נשימה בקדמת הפה‪ ,‬דרכו הוא נושם‬
‫)האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כ"ה עמ' ‪ .(45‬עיכולו של הטרף נמשך ימים אחדים‪ ,‬ועל‬
‫ידי כך הם יכולים לצום זמן רב‪ .‬במשך החורף כולו אין הנחש אוכל כלום אלא‬
‫ניזון מהשומן שבגופו‪.‬‬
‫יש שני סוגי נחשים‪ :‬החנקיים והפתניים‪ .‬הראשון אינו מטיל ארס‪ ,‬אלא‬
‫מקיף בגופו סביב לטרפו וחונק אותו על ידי שמתהדק סביבו‪ .‬והסוג השני מחונן‬
‫בשני שיניים חלולות ודקות בשני צדי לסתו העליונה‪ ,‬על ידיהן הוא "מזריק"‬
‫חומר רעיל לתוך טרפו‪ .‬ועלינו לשאול‪ ,‬כיצד הנחש עצמו אינו מת מהארס‬
‫שבגופו? אלא הארס נוצר בבלוטות בשני צידי הראש‪ ,‬והוא מבודד ממגע עם‬
‫זרם הדם או שאר חלקי גוף הנחש‪ .‬בלוטת הארס היא בעלת חלל גדול והשריר‬
‫המפעיל לחץ על הבלוטה מהיר כל כך‪ ,‬שבפחות מרבע שנייה הוא מזריק את‬
‫החומר לתוך בשר הטרף‪ .‬בזמן ההכשה מוחדר רק חלק קטן מכמות הארס‬
‫המצויה בבלוטות )הצפע הישראלי מחדיר בממוצע רק ‪ 10‬אחוז מארסו(‪ .‬כיצד‬
‫יש טיפול רפואי במי שהוכש על ידי נחש? הרופאים חיסנו חיות במעבדה במנות‬
‫בלתי ממיתות של ארס נחש מסוים )ממה ש"חלבו" מנחש שבשבי(‪ .‬אצל חיות‬
‫אלו התפתח נסיוב המועיל לנטרל השפעת הארס‪ .‬ולכן חשוב להודיע לרופא‬
‫המטפל איזה סוג נחש בצע את ההכשה באדם המותקף‪ ,‬כי נסיוב הפועל נגד‬
‫ארסו של סוג מסוים של נחש‪ ,‬אינו יעיל נגד ארס של סוג אחר‪.‬‬
‫האנציקלופדיה העברית )חלק כ"ה‪ ,‬עמ' ‪ (44‬מלמדת כי לחלק מהנחשים יש‬
‫איבר לתחושת חום‪ ,‬הרגיש לחום הנפלט מבעלי חיים בעלי דם חם‪ .‬איבר זה‬
‫מבחין בשינויי טמפרטורה עד כדי הפרש של ‪ 0.2‬מעלת חום‪ .‬כך מגלה הנחש את‬
‫הימצאותם של עופות או יונקים ועוקב אחריהם אפילו בחושך‪ .‬מדענים אחרים‬
‫חלק ט – עולם הזוחלים‬
‫‪87‬‬
‫הסבירו זאת בסגנון אחר‪ :‬הנחש מסוגל לחוש גלים אינפרא‪-‬אדומים‪ ,‬וכך הוא‬
‫רואה בחשיכה כמו ביום‪ .‬הוא זוחל על הקרקע כמעט בלי קול‪ .‬הירבוען בלבד‬
‫מסוגל לשמוע את הרחש הקלוש של קשקשי הנחש המחליקים על החול‪ ,‬ואז‬
‫הוא נמלט על נפשו‪ ,‬מה שאין כן ניצודים אחרים‪.‬‬
‫אופן תנועת הנחש מעניין ביותר‪ .‬אין להם רגליים )אמנם לחלק מהם יש‬
‫שרידים של גפיים אחוריות‪ ,‬כפי שכותבת "האנציקלופדיה העברית" )כרך כה עמ'‬
‫‪ ,(42‬ודבר זה סיוע למאמר חז"ל שלפני חטא אדם הראשון היו לנחש רגליים(‪.‬‬
‫ולמרות זאת תנועתם היא מהירה‪ .‬השפיפון לדוגמא עובר ‪ 22‬מטר בדקה‪ .‬יש‬
‫ארבע צורות כיצד הנחשים מבצעים זחילה על גבי קרקע מחוספסת או בעלת‬
‫מכשולים‪ ,‬והן מתוארות שם )עמ' ‪ .(43-44‬יש נחשים הנוהגים לטפס על עצים‪,‬‬
‫אחרים מסוגלים לשחות במים ויש המתחפרים בחול‪.‬‬
‫בספר "תצפית על בעלי חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (61‬מובא שהנחש מזניק‬
‫את ראשו מול קרבנו במהירות של שני מטרים וחצי בשנייה‪ .‬כיון שברוב‬
‫המקרים המרחק שעליו לעבור אינו עולה על ‪ 60‬ס"מ‪ ,‬יש לנרדף רק כרבע שנייה‬
‫כדי להתחמק מההכשה‪ .‬הנחש איננו נושך אלא דוקר ומושך החוצה‪ ,‬כי אילו‬
‫נותרו שיניו בבשר הנדקר‪ ,‬היו מזדעזעות ונתלשות ממקומן במכתש הלסת שלו‪.‬‬
‫)לא כך נוהגת הלטאה‪ ,‬שנושכת את קרבנה ואינה מרפה ממנו עד שהארס‬
‫הנכלל בריר שלה מטפטף לתוך בשרו של הפצוע‪ .‬ואף שתקבל מכות חזקות‪ ,‬לא‬
‫תרפה מאחיזתה עד שתדע כי הכניסה בקרבנה ארס מספיק(‪ .‬כל הידיעות הללו‬
‫הבאות להם באינסטינקט מוכיחות על תכנון של יוצר‪-‬כל‪.‬‬
‫ויש יצורים שהקב"ה הגן עליהם לבל יכלה המין מהעולם‪ ,‬על ידי שהטביע‬
‫בעורם ובבשרם רעל כזה שכל אויב הנושך אותו נפגע‪ .‬הריר הנוזל מצפרדע‬
‫נשוכה גורם הקאות ובחילה למי שלופת אותה בלסתותיו‪ .‬אמנם יש שאויב רעב‬
‫מאד לא ירפה מאחיזתו‪ ,‬אבל לכל הפחות ילמד מנסיונו המר לא לנסות ללכוד‬
‫צפרדעים שוב בעתיד‪ .‬על ידי מנגנון זה שמר הקב"ה על עולמו‪ ,‬לבל יחוסל עולם‬
‫הצפרדעים‪ .‬ויש עוד מינים רבים המוגנים באופן זה‪.‬‬
‫יש נחש קוברה היורק את הרעל שלו‪ ,‬וזה יכול להגיע למרחק של שני מטר‪,‬‬
‫ולגרום לאויבו נזק בעיניו וכאב חמור )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‬
‫‪88‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪ÔÈ˙‰ – · ˜¯Ù‬‬
‫התנין הוא הגדול שבין הזוחלים )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪ .‬הוא דמוי לטאה‬
‫ואורכו הממוצע שלושה מטרים‪ .‬עורו הנוקשה מהווה שריון‪-‬מגן נגד פגיעה‬
‫מבחוץ‪ ,‬והוא בלתי חדיר לדקירת רומח וכדורי רובה ציד )האנציקלופדיה העברית‪,‬‬
‫כרך לב‪ ,‬עמ' ‪ .(950‬לסתותיו ארוכות ויש בהן ‪ 76-100‬שיניים‪ .‬ואף שהן נגממות‬
‫במשך הזמן‪ ,‬הן צומחות מחדש כל שנות חייו )כחמישים שנה(‪ .‬יש לו מערכת‬
‫ייחודית בחדרי לבו המאפשרת לו ערבוב חלקי של מחזורי הדם‪ ,‬וכך יכול הוא‬
‫לצלול צלילה ממושכת במים‪ .‬ארובות עיניו מוגבהות מעל שטח ראשו ומצוידות‬
‫בעפעפיים עליונים ותחתונים ובקרום מצמוץ‪ ,‬וכן פתחי אוזניו מוגבהים‬
‫וניתנים לסתימה בקפלי עור‪ .‬כך הוא אורב לטרפו כאשר כל גופו כולל ראשו‬
‫שקוע במים‪ ,‬ורק נחיריו‪ ,‬עיניו ואוזניו מבצבצים מעל למים‪ .‬כך הכין הקב"ה את‬
‫גופו של זוחל זה למען יצליח למצוא את מזונו‪ .‬מאחורי לשונו‪ ,‬בפנים גרונו‪,‬‬
‫ישנה אונה הנסגרת בעת בליעת טרפו‪ ,‬למען לא ייכנסו מים לריאותיו‪ .‬התנין‬
‫אינו חת מלטרוף בהמה גדולה ‪ -‬הוא אוחז באיבר אחד מאיבריה‪ ,‬מסתובב על‬
‫צדו וכך תולש ממנה את האיבר‪ .‬וכאשר מוצא הוא נבלה שכבר התקשתה מרוב‬
‫ימים‪ ,‬הוא מטמין אותה בשיפולי הנהר עד שהבשר מתרכך ונעשה נוח לאכילה‪.‬‬
‫האנציקלופדיה העברית )כרך לב‪ ,‬עמ' ‪ (951‬מאריכה בתיאור הטיפול המסור של‬
‫נקבת התנין לביצים שהיא מטילה‪ .‬היא חופרת בחול‪ ,‬בונה להן שם קן מיוחד‪,‬‬
‫מטמינה ומכסה אותן שוב בחול‪ .‬על תל זה היא מוסיפה תלולית של בוץ לח‬
‫המעורב בצמחים תלושים‪ ,‬עד גובה מטר‪ .‬החוקרים סבורים כי היא עושה כך‬
‫כדי שהחום מתסיסת העשבים הנרקבים יזרז את תהליך הדגירה‪ .‬האם המסורה‬
‫רובצת ליד הקן‪ ,‬להציל את צאצאיה מכל אויב‪ .‬כאשר הוולדות בוקעים מהביצה‬
‫ומשמיעים קולות ציוץ‪ ,‬האם חשה למקום ושוברת את כיסויי הקן כדי להקל על‬
‫יציאת הצאצאים‪ .‬בכל הפרטים הללו רואים אנו תוכנית מחוכמת של יוצר‪-‬כל‪.‬‬
‫שיני התנין מלוכלכות בשאריות מזון‪ .‬ואחד הפלאים שרואים אנו בטבע‬
‫הוא שהתנין פותח את פיו לרווחה וישנם עופות קטנים הבאים לאכול את מה‬
‫שנדבק בשיניים‪ .‬ומתוך שהתנין מרוצה משירות זה‪ ,‬אין הוא סוגר את לסתותיו‬
‫לבלוע אורחים‪-‬חודרים אלו‪ .‬עיין תמונה ב"דעת מקרא" )הוצ' מוסד הרב קוק‪ ,‬איוב‪,‬‬
‫עמ' שיח( וכך ביאור המקרא "התשחק בו כציפור" )איוב מ‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫חלק ט – עולם הזוחלים‬
‫‪89‬‬
‫‪˙ȘÈʉ – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫הזיקית היא ממשפחת הלטאות‪ .‬יש בה תכונה שהיא יכולה להחליף את‬
‫צבעי גופה באופן שיהיו תואמים לסביבתה‪ .‬רוב ימיה היא מבלה על עצים‬
‫וצמחים‪ .‬בין עלי העץ‪ ,‬צבעה ירוק; ובטפסה על גזע העץ צבעה חום‪ .‬כיצד גופה‬
‫מסוגל לעשות כך? מתחת לעורה יש תאי צבע‪ .‬העור עשוי שכבות שכבות‪,‬‬
‫כאשר התאים החיצונים הם בהירים‪ ,‬ואלו שמתחתם כהים יותר‪ .‬בהשפעת קרני‬
‫האור‪ ,‬וכן של מזג האויר‪ ,‬תאים מסוימים עולים לשכבות העליונות‪ .‬כאשר‬
‫הזיקית נמצאת בצל‪ ,‬צבעה כהה‪ ,‬וכאשר היא עוברת למקום מואר‪ ,‬התאים‬
‫הכהים יורדים לשכבות הפנימיות וצבעה הופך בהיר‪ .‬התאמת הצבעים מסתירה‬
‫את הזיקית מעיני אויביה הטורפים ‪ -‬ציפורים‪ ,‬נחשים ועוד‪ .‬לפי האנציקלופדיה‬
‫העברית )כרך טז‪ ,‬סוף עמ' ‪ (946‬שינויי הצבע נגרמים על ידי טמפרטורה‪ ,‬מצב רוח‬
‫ובייחוד רוגז וחרון‪ .‬זמן המעבר לצבע אחר אורך כארבע דקות‪.‬‬
‫גוף הזיקית פחוס ודק משני צדיו‪ ,‬מכוסה קשקשים קטנים וביניהם עור רך‪,‬‬
‫מה שמאפשר לה להתכווץ ולהתמתח בשעת הצורך‪ ,‬במיוחד במעברים צרים בין‬
‫ענפים‪ .‬רגליה כמו רגלי צבת‪ ,‬לעזור לה בטיפוס על עץ‪ ,‬ובזנבה הארוך היא‬
‫לופתת את הענף‪ .‬בנוסף לחילופי צבע‪ ,‬יש לזיקית כושר הסוואה על ידי חוסר‬
‫תנועה‪ ,‬ואז היא נראית לעיני ציפורים ונחשים כמו עלה בלבד‪ ,‬והם מניחים לה‪.‬‬
‫לזיקית עיניים גדולות ובולטות‪ ,‬וכל עין מסוגלת לתנועה עצמית‪ .‬בשעה‬
‫שאחת מהן נוטה למעלה או להסתכל קדימה‪ ,‬השניה נוטה למטה או לאחור‪ ,‬וכך‬
‫היא סוקרת את כל הסביבה בה היא נמצאת‪ .‬כן נתברכה בשמורות עיניים‬
‫)עפעפיים( הפועלות לרכז את הראייה למקום מסוים בלבד‪ ,‬כדי לשפר את‬
‫ראייתה‪.‬‬
‫הזיקית לוכדת את טרפה על ידי הוצאת לשונה‪ ,‬שהיא לפעמים ארוכה מכל‬
‫אורך גופה‪ ,‬וחלקה הקדמי מעובה ומכוסה ריר דביק‪ ,‬וכך היא תופשת את‬
‫הנלכד‪ .‬פעולה זו מהירה כל כך עד שעין אדם אינה מסוגלת להבחין בה‪ ,‬כי תוך‬
‫כדי שנייה היא מגלגלת את לשונה בחזרה לתוך פיה‪ ,‬כאשר הנלכד דבוק בה‪.‬‬
‫בשעת מנוחה‪ ,‬הלשון מקופלת בתוך פיה‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪Û‚‰ ˙ÂÚÂ˙ ȇÏÙ – ‡ ˜¯Ù‬‬
‫רוב הדגים מניעים את גופם בעזרת הסנפירים )סנפירי גחון וסנפירי חזה(‪.‬‬
‫הם אינם זקוקים לכוח רב‪ ,‬כיון שעור גופם חלקלק ואין בו בליטות‪ ,‬כך שהמים‬
‫מחליקים מעל גופם‪ .‬ראשם מחודד‪ ,‬ולא מאסיבי ורחב ממדים‪ ,‬כדי שלא תהיה‬
‫התנגדות מהמים שדרכם הם עוברים‪ ,‬אלא המים זורמים משני צדי הראש‬
‫במינימום של חיכוך‪ ,‬ואינם נהפכים למערבולות‪ .‬גם אין להם צורך להתגבר על‬
‫כח‪-‬המשיכה )גרוויטציה( כמו אצל החיות ההולכות על היבשה‪ ,‬שעליהן‬
‫להתאמץ כדי להזיז את הגוף ממקומו הקודם‪ .‬ויש דגים שאין להם סנפיר‪ ,‬אלא‬
‫מכשיר התנועה הוא הזנב‪ .‬ברוב הדגים הוא במאונך‪ ,‬אבל בלוויתן הוא במאוזן‪.‬‬
‫בשעת התנועה הדג מטה את זנבו לצדדים‪ ,‬פעם לצד שמאל ופעם לצד ימין‪,‬‬
‫וחוזר חלילה‪ .‬על פי חוקי הפיסיקה של החוקר ניוטון‪ ,‬כאשר הדג דוחף בזנבו‬
‫את המים לצד ימין ולאחוריו‪ ,‬כוח החיכוך פועל כריאקציה ומטה את גופו לצד‬
‫שמאל והדג נדחף קדימה‪ .‬וכן כאשר זנבו של הדג דוחף את המים לכיוון שמאל‬
‫ולאחוריו‪ ,‬תגובת המים היא שמיד גופו של הדג פונה לימין‪ .‬וכך על ידי תנועת‬
‫מהירות‪ ,‬מימין לשמאל ומיד משמאל לימין‪ ,‬נדחף הדג קדימה בדרכו )וזה כמו‬
‫הנמצא בסירת משוט‪ ,‬כאשר הנוסע דוחף בידיו את המים לכיוון האחורי של‬
‫הסירה‪ ,‬טבע הדברים הוא שהסירה נדחפת קדימה(‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בלוויתן שכובד‬
‫גופו רב )כמה טונות( זנבו מוצב במאוזן‪ ,‬כדי לסייע לו לצלול למעמקים‬
‫ולהתרומם שוב מעל פני המים )כדי לנשום אויר(‪ .‬והכל יצר הקב"ה בחכמה‪.‬‬
‫בבעלי חיים ההולכים על ארבע רואים אנו פלאים נוספים‪ .‬הלוא ביחד עם‬
‫הרמת הרגליים כדי ללכת או לרוץ‪ ,‬צריכה החיה גם לשמור על יציבותה על‬
‫הקרקע‪ ,‬לבל תיפול בהליכתה או ריצתה‪ .‬הסדר של הרמת הרגליים פועל‬
‫בסינכרוניזציה )תיאום( יד ימין ‪ -‬רגל שמאל ‪ -‬יד שמאל ‪ -‬רגל ימין‪ ,‬וחוזר חלילה‪,‬‬
‫כי אילו השתמשה בהרמת שני גפיה הקדמיים היתה נופלת על פניה‪ .‬ואילו‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪91‬‬
‫השתמשה בשני גפיה האחוריים היתה נופלת על אחוריה‪ .‬אנו רואים בגורים‬
‫צעירים שנולדו לא מזמן שאין הם לומדים טכניקה זו מהניסיון ללכת‪ ,‬כלומר‬
‫מניסיון כושל של השתמשות בשתי הגפיים הקדמיות בבת אחת‪ ,‬ולימוד‬
‫מהכישלון מה אין לעשות‪ ,‬אלא תיכף ומיד‪ ,‬וגם ללא הורה מנחה )בחיות שנולדו‬
‫במעבדה‪ ,‬וסולקה האם( הגור יודע באופן אינסטינקטיבי כיצד להשתמש בגפיו‪.‬‬
‫בבהמות הכבדות‪ ,‬כאשר הבהמה מרימה רגל אחת )מתוך הארבע(‪ ,‬היא‬
‫נשענת על שלוש הרגליים הנותרות וגופה יציב‪ .‬אבל בהליכה מהירה‪ ,‬כל רגל‬
‫מתרוממת עוד לפני שהקודמת לה מגיעה לקרקע‪ ,‬כלומר הגוף נשען על שתי‬
‫גפיים לבד ולא על שלוש‪ .‬מצב קיצוני יותר הוא בדהירה של סוס‪ ,‬שבה רק רגל‬
‫אחת מונחת על הקרקע‪ ,‬ושאר שלוש הרגלים הן באויר‪ .‬והסוס שומר על‬
‫יציבותו ואינו נופל ארצה‪ .‬והוא פלא )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יז‪ ,‬עמ' ‪.(300-301‬‬
‫‪¯Â„Ï ¯Â„Ó ,ÍÂÈÁ‰ ÁÂÎ – · ˜¯Ù‬‬
‫אצל רוב היונקים‪ ,‬אין בכוחם של הגורים הקטנים ללכת וגם לא לחפש‬
‫לעצמם מזון‪ .‬וההורים מטפלים בהם‪ ,‬וגם מלמדים אותם דרכי ציד‪ ,‬על ידי‬
‫שלוקחים אותם איתם בעת שיוצאים למצוא מזון‪ .‬כך כותב א‪ .‬נבון בספר‬
‫"נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪" :(76‬בגיל שנתיים הפילון נחשב כבר 'גדול' ומתחיל‬
‫פרק חינוכו‪ .‬האימהות זוכרות להקפיד על משמעת‪ .‬פילון בן שנתיים הפוגע בגור‬
‫צעיר ממנו‪ ,‬זוכה למכות נמרצות מחדקו של מבוגר‪ .‬ואם הוא מנסה עדיין‬
‫להתפנק ולינוק‪ ,‬הרי הוא זוכה לבעיטה המחזירה אותו למוטב"‪.‬‬
‫‪ÌȘ¯Á‰ Ï˘ Ô¯ÎÈÊ ‰„ÈÓÏ ˙ÏÂ‚Ò – ‚ ˜¯Ù‬‬
‫החוקרים ערכו נסיונות והוכיחו כי לכמה מיני חרקים יש כוח למידה‬
‫וזיכרון‪ .‬בדבורת‪-‬הדבש‪ ,‬הפועלות הצעירות עורכות "תעופת היכרות" סביב‬
‫לכוורת‪ ,‬כדי שאחר כך ימצאו את הדרך חזרה לשם )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יח‪,‬‬
‫סוף עמ' ‪ 97‬והביאו שם דוגמאות נוספות(‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪̉ȇˆ‡ˆ ÏÚ Ìȯ‰‰ ˙‚‰ ‡ÏÙ – „ ˜¯Ù‬‬
‫מפורסם הוא שהרבה מהחיות ומהבהמות מטפלות ברגישות ובעקביות‬
‫בצורכי הנולדים מהן‪ .‬הן מנקות את העוברים מכל לכלוך‪ ,‬על ידי לחלוח הלשון‬
‫אותה הן מעבירות על כל חלקי גופו של הגור‪ .‬באזורים הצפוניים‪ ,‬הליקוק‬
‫הממושך של הוולד מייבש את פרוותו ומונע ממנו הצטננות אם האויר קר‪ .‬דבר‬
‫זה ניכר גם אצל חתולת‪-‬הבית עם גוריה‪ .‬ויש הלוחמים בשצף קצף להגן על‬
‫צאצאיהם מפני כל טורף העובר במקום‪ .‬חוש זה של "הורות" קיים למרות שכל‬
‫החיות כולן חוננו ביצר הקיום‪ ,‬יצר ה"אני"‪ ,‬והן בורחות מפני כל סכנה‬
‫מתקרבת‪ .‬ולמרות זאת לא ינוסו‪ ,‬אלא יילחמו כדי להציל את צאצאיהן‪.‬‬
‫לעופות יש בעיה מיוחדת בניקוי הקן‪ .‬שומרים הם על ההיגיינה כיון‬
‫שהאפרוחים אוכלים כמויות גדולות של מזון ויש הפרשות רבות‪ .‬הקב"ה השומר‬
‫על עולמו סידר שהגוזלים מפרישים את הלשלשת כשהיא עטופה בצניפה )מין‬
‫שק(‪ .‬ההורה מנתק את הצניפה ועף אתה למקום רחוק להטיל אותה שם‪ .‬אצל‬
‫עופות שוכני מדבר אין צורך בכך‪ ,‬כי מפני התנאים האקלימיים הלשלשת יבשה‬
‫כדי לשמור על כמות הנוזלים בגוף‪ .‬הפסולת היבשה נערמת בצדי הקן‪.‬‬
‫הסנונית‪ ,‬למשל‪ ,‬אינה שמה לב בדרך כלל לצואתה‪ .‬אבל בעת הטיפול‬
‫בגוזליה היא מרחיקה אותה בקפדנות כדי שלא תזהם את הקן )האנציקלופדיה‬
‫העברית‪ ,‬כרך יז עמ' ‪.(305‬‬
‫הבאת מזון לאפרוחים היא משימה קשה‪ .‬ישנם עופות העורכים כמאה‬
‫מסעות ביום להביא מזון זה‪ .‬בהתקרבה של האם‪ ,‬כאשר הגוזלים שומעים את‬
‫משק כנפיה‪ ,‬הם פוערים את פיהם לרווחה כדי לקבל את מה שהאם תטיל‬
‫בתוכו‪ .‬עופות‪-‬ים גדולים עוזרים לגוזליהם בכך שהם מעכלים למחצה את המזון‬
‫בעבורם‪ .‬הם תופסים דג‪ ,‬בולעים ומעכלים אותו‪ ,‬ואחר כך מטילים מין מרק‪-‬דגים‬
‫לתוך פיהם של הגוזלים‪ .‬יש לכך מקבילה גם אצל החיות‪ .‬הספר "תצפית על‬
‫בעלי חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (221‬מציין כי במושבות של זאבים‪-‬טלואים‪ ,‬כאשר‬
‫הבוגרים חוזרים מהציד‪ ,‬הם מקיאים בשר מעוכל למחצה עבור כל הגורים‪.‬‬
‫החוקרים מלמדים כי הגורילה‪ ,‬ביערות אפריקה‪ ,‬חי יחד עם בני משפחתו ‪-‬‬
‫נקבה אחת או שתים ‪ -‬עם גוריהן‪ ,‬לפעמים כחמש עשרה נפשות‪ .‬הם אינם לנים‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪93‬‬
‫במקום אחד יותר מלילה אחד‪ ,‬וביום הם תרים ומחפשים פירות וצמחים לאכול‪.‬‬
‫בלילות לנות הנקבות‪ ,‬שהן קטנות מהזכרים‪ ,‬וכן הצאצאים‪ ,‬בגובה ענפי העצים‪.‬‬
‫אבל הזכר שהוא כבד מדי‪ ,‬הוא ישן על הקרקע כשגבו נשען על העץ‪ .‬במצב זה‬
‫הוא מוכן להתגונן מפני כל תוקף וכך מגן על בני משפחתו‪ .‬כאשר אויב כלשהו‬
‫מגיע‪ ,‬הגורילה מכה תחילה על חזהו ומשמיע קולות רטינה רועמים ומאיימים‪.‬‬
‫אם אין התוקף נסוג‪ ,‬אוי לו מפני חמת הגורילה‪ .‬הוא מסוגל בקלות לשסע כלב‬
‫גדול לגזרים‪.‬‬
‫גם אצל חלק מהדגים רואים אנו שהקב"ה חנן אותם באינסטינקט של‬
‫שמירה על צאצאיהם‪ .‬נביא כאן פסקה מהאנציקלופדיה העברית )כרך יא עמ' ‪:(914‬‬
‫"דגי אמנון מכינים גומות קרקע ומטילים לתוכה מאות אחדות של ביצים‬
‫גדולות‪ .‬אחרי הפריית הביצים על ידי הזכרים נאספות הן בפיו של אחד מן‬
‫ההורים או בפיות שניהם‪ ,‬והתפתחותן נמשכת בחלל הפה‪ .‬הדגרת הביצים‬
‫בצורה זו מגבילה את מספרן‪ ,‬וכנגד זה היא נותנת ביטוח רב יותר להקמת דור‬
‫חדש‪ .‬הנקבה של דג סוסון‪-‬הים ]ראה תמונה בסוף הספר[ מטילה את ביציה לתוך‬
‫כיס‪-‬עור של בטן הזכר‪ ,‬וברור שגם במקרה זה מספר הביצים הוא מוגבל‪ .‬ויש‬
‫דגים המגדלים ביצים בקינים שהן רק בועות אויר הצפות על פני המים‪ .‬הדגיגים‬
‫הבוקעים מהם נשארים שם תחת שמירת הדגים המבוגרים עד שהם מגיעים‬
‫המח ֵסן אותם בפני סכנת החיים העצמאיים"‪.‬‬
‫ַ‬
‫לגודל‬
‫גם אצל חרקים מסוימים מצאו החוקרים הוכחות לחוש שמירה זה על‬
‫הצאצאים‪ .‬כך לשון האנציקלופדיה העברית )כרך יח‪ ,‬עמ' ‪" :(95‬יש חרקים‬
‫המטילים את ביציהם על האדמה או לתוכה‪ ,‬באופן שהזחל הבוקע צריך לחפש‬
‫את מזונו בכוחות עצמו‪ .‬אולם חרקים רבים מטילים אותן במקום שבו מובטח‬
‫לזחל אספקת מזון‪ .‬מיני פרפרים‪ ,‬זבובים וחיפושיות מטילים על הצמח‬
‫שזוחליהם חיים עליו או על פגרים וזבל וכו'‪ .‬חיפושיות‪-‬הזבל מטילות את‬
‫ביציהן בתוך כדורי‪-‬זבל שהכינו במיוחד‪ .‬דבורים מכינים לצאצאיהן מלאי‪-‬מזון‬
‫בקניהן‪ .‬צרעות לא‪-‬חברתיות מכינות לצאצאיהן עכבישים או חרקים משותקים‬
‫על ידי עקיצה‪ ,‬ועליהם הן מטילות את הביצים"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫)הערת המלקט‪ :‬נחש הפיתון כורך את עצמו סביב לביצים המוטלות ממנו‬
‫ודוגר עליהן‪ .‬חום גופו מעלה את החום סביבן ב‪ 3-‬וחצי מעלות‪ .‬חרדון‪-‬סיני‬
‫מראה דאגה לצאצאיו‪ ,‬שהוא חוזר ובא כמה וכמה פעמים לבדוק מצב הקן(‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ממשיך שם המאמר הנ"ל באנציקלופדיה‪" :‬יש גם חרקים המטפלים ממש‬
‫הצבתנים שוהה ליד קבוצת הביצים שהטילה‪ ,‬כורכת עצמה‬
‫בצאצאיהם‪ .‬נקבת ִ‬
‫עליהן ומעבירה אותן למקום אחר בשעת סכנה‪ .‬היא גם שומרת על הצעירים עד‬
‫שהם נעשים עצמאיים" )עיין שם פרטים נוספים(‪.‬‬
‫עוד נאמר שם )כרך יח‪ ,‬עמוד ‪" :(97‬צרעת‪-‬החול הנקבה חופרת מחילה בקרקע‪,‬‬
‫סוגרת אותה באבנים קטנות‪ ,‬מחפשת זחל של פרפר‪ ,‬משתקת אותו על ידי‬
‫מספר עקיצות בחלק התחתון של גופו‪ ,‬גוררת אותו אל המחילה‪ ,‬פותחת אותה‪,‬‬
‫מכניסה את הזחל‪ ,‬מטילה עליו ביצה‪ ,‬יוצאת וסוגרת את המחילה סגירה‬
‫יסודית‪ .‬הזחל המשותק ישמש מזון לוולד הצירעה שייבקע מהביצה‪ .‬כל‬
‫שרשרת‪-‬הפעולות הזאת נעשית בדייקנות בלי שהצירעה תראה אי‪-‬פעם כיצד‬
‫התהליך מבוצע‪ .‬לא היה לנולד כל קשר עם האם‪ ,‬ולא יהיה לאם קשר עם‬
‫הנולד‪ ,‬שהרי לאחר הסגירה הסופית האם עוזבת את המקום ואינה חוזרת‬
‫אליו"‪ .‬עד כאן לשון האנציקלופדיה‪ .‬האם אין רואים באינסטינקט זה גילוי גדול‬
‫של ההשגחה האלוהית?‬
‫מיני דגים רבים נושאים את צאצאיהם בפיהם כאמצעי‪-‬הגנה‪ .‬כשיש סימן‬
‫של אויב מתקרב‪ ,‬האם פותחת את פיה והדגיגים נכנסים לתוכו‪ .‬הלסתות‬
‫נסגרות עד יעבור זעם‪ .‬כעבור הסיכון‪ ,‬הפה נפתח והדגיגים יוצאים‪.‬‬
‫כאשר העקרבים מעבירים את בני משפחתם למקום בטוח יותר‪ ,‬נקבת‬
‫העקרב מעמיסה את צאצאיה על גבה‪ .‬הם עולים לשם על ידי טיפוס מעל גבי‬
‫צבתותיה‪ .‬הקטנים אוחזים בערפה בעזרת צבתותיהם הקטנות וכך רוכבים עליה‬
‫לכמה ימים‪ .‬כאשר אחד מהם נופל לארץ‪ ,‬האם מפסיקה את הילוכה וממתינה‬
‫בסבלנות עד שהנופל יטפס עליה שוב‪ ,‬ורק אז ממשיכה בדרכה‪.‬‬
‫בספר "תצפית על בעלי‪-‬חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (86-87‬מתואר כיצד ההורים‬
‫מציגים אופני הסחה‪ ,‬כדי למשוך למקום אחר את הטורף שמצא את מקום‬
‫הביצים או הגורים‪ .‬כאשר התוקף נמשך רחוק ממקומו הראשון‪ ,‬אין הוא יודע‬
‫לנווט את דרכו חזרה לשם וכך ניצולים הצאצאים‪ .‬מסופר שם שישנה תופעה‬
‫אצל כמה עופות שבהכירם בואו של טורף הם מיד עפים בקרבת מקום ומציגים‬
‫את עצמם כבעלי מום‪ ,‬כאילו יש להם כנף שבורה או פציעה חמורה‪ .‬הציפור‬
‫צולעת וגוררת כנף אחת על הקרקע‪ .‬הטורף אינו יכול לעמוד מול הפיתוי‪.‬‬
‫הציפור המבוגרת מהדסת אנה ואנה‪ ,‬וככל שהטורף מתקרב אליה היא מתרחקת‬
‫ממקום הקן‪ .‬וברגע האחרון‪ ,‬שהטורף כבר סמוך לציפור המבוגרת‪ ,‬היא עפה‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪95‬‬
‫למעלה באויר‪ ,‬רחוקה מתפישת טלפיו ופיו של הטורף‪ .‬יש כאן מסירות נפש‬
‫מופלאה‪ ,‬כי אין הציפור נסה מיד למרחקים ומפקירה את צאצאיה‪ ,‬אלא עושה‬
‫פעולות של ממש להצילם‪ ,‬למרות מידה מסוימת של סכנה לה עצמה‪ .‬יש גם‬
‫אופן הצלה הנקרא "ריצת המכרסם"‪ ,‬שבו האם מקפלת את גופה וראשה מורכן‪,‬‬
‫והיא דומה אז לחולדה קטנה או עכבר‪ ,‬והטורף רץ אחריה במקום אחר הקן‪.‬‬
‫יש שהיען נוקטת בשיטה זו של הסחה )שם‪ ,‬עמ' ‪ .(88‬למרות שריצתה מהירה‬
‫מריצתם של רוב הטורפים‪ ,‬ההורה מתרחק מהקן בריצה מגושמת ומנפנף בכנפיו‬
‫כאילו הוא נתון במצוקה‪ .‬כאשר הצליח למשוך את הטורף לרוץ אחריו‪ ,‬היען‬
‫עובר לריצה מהירה ונמלט ממנו‪ .‬ההורה יודע כיצד למצוא שוב את מקום הקן‪,‬‬
‫לא כן הטורף‪ ,‬שכיון שהועבר ממקומו‪ ,‬שוב אינו מצליח לחזור אל הקן‪.‬‬
‫‪(‰˘¯Â˙·) ÌÈ„ÏÂÓ ÌÈ˘ÈËÒȇ Ï˘ ÌȇÏÙ – ‰ ˜¯Ù‬‬
‫‪‰ÎÒÓ ÏˆÈ‰Ï È„Î‬‬
‫דוגמא לאינסטינקטים כאלו היא אפרוחי תרנגול הודו‪ ,‬אפילו אותם שנולדו‬
‫במדגרה וגדלו ללא אם‪ ,‬ולא היה מי שילמד אותם על הסכנות השונות‪ .‬כאשר‬
‫מופיע מלמעלה עוף דורס )כמו נץ ופרס( שהוא בעל צוואר קצר וזנב ארוך‪,‬‬
‫והאפרוחים רואים את צלליתו על הקרקע‪ ,‬הם מיד נסים מהמקום או‬
‫מתחבאים‪ .‬אבל כאשר החוקרים גרמו לאפרוחים לראות דגם הפוך‪ ,‬בעל צוואר‬
‫ארוך וזנב קצר המתאים למבנה גופם של אווז וחסידה‪ ,‬לא נראו באפרוחים כל‬
‫סימני פחד‪) .‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יז עמ' ‪ .(307‬אין שום הסבר הגיוני לכך אם‬
‫לא החושים שהוקנו ליצורים אלו בתורשה על ידי הקב"ה‪.‬‬
‫‪Û¯ÂÁ ÔÎ˘Ó ˘ÂÙÈÁ –  ˜¯Ù‬‬
‫את הדברים דלהלן העתקנו מהאנציקלופדיה העברית )כרך יז‪ ,‬עמ' ‪ (311-312‬עם‬
‫שינויים קלים וכמה קיצורים‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫מינים רבים של עופות עוברים את הקיץ באיזורי אקלים ממוזג או קריר‪,‬‬
‫ואת החורף בארצות חמות; בתוכם החסידה‪ ,‬הזמיר‪ ,‬הסנונית‪ ,‬הזרזיר ועוד‪.‬‬
‫להקות גדולות של עופות אלה יוצאות שנה‪-‬שנה לקראת החורף‪ ,‬בעונות‬
‫הקבועות ובדרכים הקבועות‪ ,‬למסע ארוך אל מטרות שהן קבועות‪ ,‬וחוזרות‬
‫לקראת הקיץ לצפון‪ .‬תופעה רבת‪-‬רושם זו מעוררת כמה תמיהות‪) :‬א( מה מניע‬
‫יצורים אלה לעזוב את מקומות מגוריהם? )ב( מה מניע אותם לחזור למקומות‬
‫מוצאם‪ ,‬לאחר שמצאו בארצות החמימות שולחן ערוך לפניהם ותנאי חיים‬
‫נאותים במשך כל השנה? )ג( כיצד הם מוצאים את דרכם במסעותיהם‬
‫הארוכים? כגורם עזיבת המולדת ניתן לכאורה להניח קשיים במציאת מזון‬
‫בחדשי החורף‪ .‬אולם ידועים מינים שיציאתם למסע החורף נעשית עוד לפני‬
‫השינויים בטמפרטורה ובתנאי החיים בסביבתם; וכן אין בהסבר זה כדי הבנת‬
‫המניעים למסע האביב‪ ,‬שבו העופות חוזרים‪ ,‬כאילו בעל כרחם‪ ,‬לסביבה נוחה‬
‫פחות‪ ,‬שבה הם מזדווגים‪ ,‬מטילים את ביציהם ונמצאים מגַדלים את צאצאיהם‬
‫דוקא במקום שבו גדלו הם עצמם‪.‬‬
‫המנגנון הקובע מסעות אלו טבוע כנראה בנכס התורשתי של העופות‪,‬‬
‫הוכח שעופות צעירים שבקעו באותה‬
‫ואינו פרי לימוד וניסיון של כל פרט מהם‪ַ .‬‬
‫שנה מסוגלים לבצע את המסע המסורתי ללא כל השתתפות של המבוגרים‪.‬‬
‫בעוף הנקרא "חופמי אמריקני" מקדימים המבוגרים לעוף בדרך המזרחית מעל‬
‫האוקיינוס האטלנטי לארגנטינה‪ ,‬ורק לאחר מכן עפים הצעירים לבדם מעל פני‬
‫היבשה לאותו מקום‪ ,‬נפגשים שם עם הוריהם וחורפים עמם יחד‪.‬‬
‫בניסויים רבים שנערכו בכלבים ובעכברים‪ ,‬וביחוד בעופות )יונים‪ ,‬זרזירים‪,‬‬
‫חסידות וכו'( נמצא שבעלי חיים אלה מצאו את דרכם הביתה גם כשהורחקו‬
‫מביתם בכלובים סגורים‪ ,‬כלומר תוך שלילת האפשרות של תפיסת סימני היכר‬
‫של הדרך‪ .‬קבוצה גדולה של עופות ממין אלבטרוס נלכדו‪ ,‬זמן קצר לאחר‬
‫בקיעתם מן הביצים‪ ,‬באחד מאיי האוקיינוס השקט הדרומי‪ .‬הם הועברו במטוס‬
‫ליפן‪ ,‬סומנו שם ושוחררו באיים שונים של ארץ זו‪ .‬רובם הגדול חזרו לקינם‪,‬‬
‫הראשון לאחר עשרה ימים‪ ,‬במעוף של ‪ 220‬ק"מ ליום בממוצע‪ ,‬ואילו האחרון‬
‫עבר דרך של ‪ 6,600‬ק"מ‪.‬‬
‫עד כאן העתקנו מהספר הנ"ל‪ .‬ודאי רואים אנו כאן את יד ההשגחה‬
‫העליונה‪ ,‬המנהלת את כל הברואים לתועלתם ולרווחתם‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪97‬‬
‫‪,˙ÂÙÂÚ‰ È‚ÂÒÓ ‰ÓÎ Ï˘ Ì˙„È„ – Ê ˜¯Ù‬‬
‫‪˙‡ˆÓ˙‰‰ ÁÂÎÂ‬‬
‫בני אדם הנוסעים למרחקים באניות או במטוסים לא יוכלו לדעת בדיוק‬
‫את מקומם‪ ,‬או להגיע במדויק ליעדם‪ ,‬ללא עזרת המצפן‪ .‬בדורות קודמים כיוונו‬
‫את הדרך על ידי צפייה בכוכבי מעלה‪ .‬אבל ביום מעונן לא מצאו את דרכם‪.‬‬
‫ואפילו בעלי מצפן אינם יכולים לכוון למקום מסויים בדיוק מלא‪ ,‬אלא "בערך"‪.‬‬
‫אבל הזרזיר שבחודשי הסתיו עוזב את ארצות אירופה הקרות ונודד בלהקות‬
‫גדולות לארץ ישראל‪ ,‬אינו טועה לעולם‪ .‬זרזיר משטוקהולם )שבדיה( החורף‬
‫בסביבות תל אביב‪ ,‬יחזור באביב לשטוקהולם ולא לשום יישוב אחר‪ ,‬ובסתיו‬
‫יחזור לתל אביב ולא יגיע לבני ברק‪ .‬לרוב הוא מקנן על אותו בית‪ ,‬או על אותו‬
‫העץ ששכן עליו בשנה שעברה )"נפלאות הטבע"‪ ,‬ח"א עמ' ‪.(160‬‬
‫חוקרי הטבע בקנדה ערכו נסיונות כדי לפענח את סוד ההתמצאות של‬
‫הציפורים‪ .‬הם לקחו גוזלי עורבים והפרידו אותם מהוריהם‪ .‬בסתיו‪ ,‬כאשר כל‬
‫העופות התכוננו לנדוד לדרום ארצות הברית‪ ,‬עכבו החוקרים את הגוזלים‬
‫השבויים למשך חודש ימים‪ ,‬כדי שלא יפגשו עורבים אחרים בדרך‪ .‬הם קשרו‬
‫לרגליהם סימני היכר מיוחדים כדי לזהותם ושחררו אותם לדרכם‪ .‬והנה הגוזלים‬
‫הללו הגיעו בסופו של דבר לדרום ארצות הברית‪ ,‬לאותה עיר שבה חרפו‬
‫הוריהם! מי הכין להם חושים אלו? תופעה זו אף רמוזה במקרא "גם חסידה‬
‫בשמים ידעה מועדיה‪ ,‬ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה" )ירמיה ח‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫פעם חשבו כי הציפורים נודדות דרומה רק בגלל החורף הקר בארצות‬
‫הצפון‪ .‬אך השערה זו מעוררת כמה שאלות‪ :‬אם כן‪ ,‬מדוע אין הציפורים נשארות‬
‫בדרום בקביעות? ועוד‪ ,‬מדוע העופות הדרומיים נודדים צפונה? לאחר מחקרים‬
‫רבים הגיעו החוקרים למסקנה שסיבת הנדידה היא שהציפורים מעדיפות ימים‬
‫ארוכים שבהם שעות היום מרובות יותר משעות הלילה‪ ,‬כי קרני אור מיוחדות‬
‫)אולטרא‪-‬סגולות ואינפרא‪-‬אדומות( מסייעות להן להטיל יותר ביצים‪.‬‬
‫באוכלוסיית הציפורים התמותה היא גדולה ולכן סידר הקב"ה שיאזנו את‬
‫התמותה על ידי ילודה מרובה‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫כדי לאמת השערה זו ערכו החוקרים ניסוי‪ .‬תפסו ציפורים שהיו בדרכן‬
‫לארצות הדרום והכניסו אותן לכלובים‪ .‬שם הקרינו עליהן קרנים אינפרא‪-‬‬
‫אדומות ואחר כך שלחו אותן לחופשי‪ .‬במקום לעוף דרומה פנו ציפורים אלו‬
‫צפונה‪ ,‬בחזרה לארצות הקור‪ .‬הקרינה שספגו בלבלה אותן וחשבו שהחורף חלף‬
‫והגיע הזמן לשוב צפונה )כמעט כל הנ"ל מהספר "נפלאות הטבע"‪ ,‬עמ' ‪.(161-162‬‬
‫בין העופות יש שני סוגים של נדידה‪ .‬יש החונים בתחנות ביניים‪ ,‬ויש‬
‫העפים ללא מעצור עד שיגיעו לייעדם‪ .‬בקבוצה הראשונה‪ ,‬יש הנמנעים מלעוף‬
‫בדרך הקצרה ביותר ולעבור אוקיינוס או מדבר‪ ,‬אלא מחפשים דרך בטוחה יותר‪.‬‬
‫הם מחפשים מקומות חנייה שם ימצאו מזון ומים‪ .‬אוכלי החרקים עפים בלילות‬
‫וחונים ביום‪ ,‬ואת שעות החנייה מקדישים לציד ולמנוחה‪.‬‬
‫מי הם העפים מרחקים גדולים וללא חניה? הצופית )יונק‪-‬הדבש( שמשקלה‬
‫שרוני‪-‬הזהב‬
‫ִ‬
‫רק כמה גרמים‪ ,‬עוברת את כל האוקיינוס‪ ,‬מרחק של ‪ 1,500‬ק"מ‪.‬‬
‫)אורכו עד ‪ 30‬ס"מ( מבצע טיסה של ‪ 3,000‬ק"מ‪ ,‬ממקומו ליד אלסקה עד איי‬
‫הוואי‪ .‬שם הוא חונה‪ ,‬ואחר כך טס ‪ 2,000‬ק"מ נוספים עד איי מורואה‬
‫באוקיינוס השקט‪ .‬אבל אלופי הנודדים הם השחף שחור‪-‬הראש והסנונית‬
‫)שחפית( הארקטית‪ .‬שניהם חיים באזורי הקוטב הצפוני ומבלים בו את יום‬
‫הקיץ הארוך‪ ,‬הנמשך חודשים אחדים‪ .‬בהתקרב היום הארוך לקצו‪ ,‬פורשים הם‬
‫כנפיים ויוצאים לחפש את "היום הארוך" האחר הנמצא באזורי הקוטב הדרומי‪.‬‬
‫עם סיום יום הקוטב הדרומי שבים הם צפונה אל קוטב מכורתם‪ .‬כן הם עורכים‬
‫מדי שנה בשנה מסע מקוטב לקוטב‪ ,‬כברת דרך של ‪ 35,000‬ק"מ‪ .‬והוא פלא‪.‬‬
‫כיצד יודעים העופות לכוון את תעופתם? יש ארבע סברות בענין‪) .‬א( יש‬
‫להם זכרון מהשינויים הטופוגראפיים שבדרך‪ .‬לעוף הנמצא בגובה של אלף מטר‬
‫מעל לקרקע יש קו אופק למרחק ‪ 150‬ק"מ והוא יכול להבחין באגמים גדולים‬
‫וכדומה כסימני דרך‪ .‬גם העף בליל ירח בהיר בגובה של ‪ 2,000‬מטר יכול להכיר‬
‫אגמים במרחק ‪ 50-100‬ק"מ‪ .‬אבל אין סברה זו מספקת לדיוק הרב של מציאת‬
‫מקום מסוים‪-‬מאוד שאליו מגיעים כולם‪ .‬ועוד‪ ,‬מה נענה על הפעם הראשונה‬
‫שהם טסים? )ב( סברה שניה היא שהם מכוונים את דרכם לפי תנועת השמש‪.‬‬
‫יש להם שעון פנימי )המוזכר באנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יח עמ' ‪ (98‬ובעזרתו יכולים‬
‫הם לכוון את דרכם אפילו בהעדר אור השמש‪ ,‬כאילו השמש ניכרת מול עיניהם‪.‬‬
‫אבל עדיין אין סברה זו מספקת‪ ,‬כי טעות של דקה אחת בלבד בהערכת הזמן‬
‫)לפי סיבוב השמש( תגרום לטעות של ‪ 30‬ק"מ‪ ,‬והעופות אינם טועים‪) .‬ג( יש‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪99‬‬
‫המסבירים שהעופות מכוונים את דרכם לפי השדה המגנטי של כדור הארץ‪.‬‬
‫ניסויים שערכו החוקרים על יונים הראו שבקידמת מוחן ליד הגולגולת‪ ,‬יש מאה‬
‫מיליון חלקיקים דמויי מחט ואורך כל אחד ‪ 0.1‬מיקרון‪ .‬אלו מכילים תחמוצת‬
‫טבעית של ברזל )מגנטיט( וזה נמשך לכיוון מגנט כדור הארץ‪ .‬מצאו מגנטיטים‬
‫כאלו גם בעופות אחרים‪ ,‬ליד הצוואר או ליד אברי ההרחה‪ .‬בצירוף המראות‬
‫החזותיים )של סברה א' הנ"ל( ימצאו העופות את דרכם‪) .‬ד( ויש המציעים סברה‬
‫שהעוף שומע גלי קול‪ ,‬בתדירות נמוכה עד כדי ‪ 10‬הרץ‪ ,‬ואלו נשמעים למרחקים‬
‫גדולים‪ .‬העוף שומע גלי ים מתנפצים על החוף‪ ,‬או רוחות חזקות נשברות על‬
‫פני רכס הרים‪ ,‬אפילו במרחק מאות ק"מ‪ .‬ולפי זה הוא מכוון את דרכו‪.‬‬
‫מכל מקום )ואולי יש סברות נוספות(‪ ,‬כל זה מפלאות תמים‪-‬דעים הקב"ה‬
‫שהכין בעופות כישרון מדויק זה‪ .‬ככל שהנדידה ארוכה יותר‪ ,‬כך העופות יוצאים‬
‫למסע מוקדם יותר‪ .‬ובטרם צאתם לנדידה אוחז אותם בולמוס של אכילה‪,‬‬
‫לאגור שומן בגוף כ"דלק" למאמץ הגדול‪ .‬יש עופות העולים במשקל בחמישים‬
‫אחוז על ידי אגירת השומן‪ .‬החוקרים ערכו טבלאות והוכיחו שככל שהנדידה‬
‫ארוכה יותר‪ ,‬כך תוספת המשקל לפני "היציאה לדרך" גדולה יותר‪.‬‬
‫המהירות הממוצעת של העופות בנדידה היא ‪ 50-80‬קמ"ש‪ .‬החסידה‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬עוברת ‪ 250‬ק"מ ביום‪ .‬לרוב העופות הנודדים הגובה הממוצע מעל פני‬
‫כדור הארץ הוא כחצי ק"מ‪ ,‬כדי שמפעם לפעם ירדו ארצה לצורך אכילה‪ ,‬שתיה‬
‫ומנוחה‪ .‬הם עושים זאת כקבוצה‪ ,‬ואין היחיד פורש מהלהקה‪.‬‬
‫אם ציפור נודדת נלכדת בסערה או נסחפת ממסלולה‪ ,‬היא עלולה למות‪.‬‬
‫לכן דרכן לצאת לדרך בעת נכונה‪ ,‬כאשר הן צופות שאין סערה באופק‪ .‬כותב‬
‫"עולם החושים"‪" :‬כשהן נודדות למחצית הכדור הצפונית‪ ,‬הן בוחרות עיתוי שבו‬
‫הלחץ האטמוספרי יורד‪ ,‬הטמפרטורה עולה והרוחות נושבות צפונה ]כך זרם הרוח‬
‫מסייע להן בתעופתן[‪ .‬ואילו את הסתיו של מחצית הכדור הצפונית הן עוזבות‬
‫כשהלחץ עולה‪ ,‬הטמפרטורה יורדת והרוחות נושבות דרומה"‪ .‬החוקרים מצאו‬
‫שהעופות מבחינים בכך בעזרת מין ברומטר פנימי מדויק‪ ,‬המסוגל להבחין‬
‫בשינויי לחץ האויר‪ .‬העופות הנודדים מגלים רגישות גדולה לכיוונם של זרמי‬
‫אויר ועוצמתם‪ .‬לפעמים הם משנים את גובה מעופם כדי למצוא תנאים טובים‬
‫יותר‪.‬‬
‫עוד פרט מעניין‪ .‬עצמותיהם של העופות חלולות‪ ,‬כדי לחסוך במשקל‬
‫ולהקל עליהם לעוף‪ .‬ועוד‪ ,‬הם אוכלים מזון עשיר בקלוריות‪ ,‬מזון מן החי או‬
‫‪100‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫פירות וזרעים‪ ,‬כי צריכים הם כוח רב מתוך אוכל שמשקלו מצומצם‪ .‬לעומתם‪,‬‬
‫אותם עופות שאינם מעופפים )כמו יענים ואווזים( ניזונים ממזון צמחי דל‪,‬‬
‫עשבים ועלי עצים‪ ,‬כמו בעלי החיים מעלי‪-‬הגרה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬העופות המעופפים מבורכים בעיכול מהיר וחילוף חומרים‬
‫מהיר‪ ,‬כדי לא להכביד על הגוף ברזרבות מזון‪ .‬הקב"ה חנן אותם במעיים‬
‫העוסקות בכך ביעילות‪ .‬רואים מכאן תכנון של הקב"ה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬על כל עלייה של ‪ 150‬מטרים בגובה‪ ,‬הטמפרטורה יורדת במעלת‬
‫צלסיוס אחת‪ .‬מכאן‪ ,‬שבגובה של ‪ 8‬ק"מ מעל פני הים הטמפרטורה יכולה לרדת‬
‫עד כדי ‪ 40‬מעלות מתחת לאפס‪ .‬וגם כמות החמצן שבאויר שם היא רק שליש‬
‫ממה שהיא על פני הארץ‪ ,‬ובני אדם אינם יכולים להתקיים שם ללא אספקת‬
‫חמצן נקי‪ .‬לכן יש לתמוה כיצד יוכלו העופות לנדוד בגבהים כאלו? התשובה‬
‫לכך היא שהקב"ה חנן את העופות בגוף מיוחד‪ .‬נוסף לריאות יש להם רשת של‬
‫תשעה שקי אויר המחוברים לריאות‪ .‬ולענין חימום‪ ,‬פעולת שרירי התעופה‬
‫גורמת לייצור חום פנימי‪ .‬בעת הרמת הכנפיים מתרחבים שקי האויר וקולטים‬
‫אויר מהריאות‪ .‬עם הורדת הכנפיים מתכווצים שקי האויר‪ ,‬והאויר המשומש‬
‫נפלט מהריאות החוצה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬חלק מהחמצן נקלט על ידי הריאות בעת‬
‫נשימת האויר‪ ,‬וחלק נוסף של חמצן נקלט בריאות בעת נשיפת האויר החוצה‪.‬‬
‫יש בכך יעילות כפולה ממה שיש אצל בני אדם‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בגבהים שמעל ל‪ 5-‬ק"מ ישנם זרמי סילון‪ ,‬כלומר רוחות‬
‫הנושבות במהירות ‪ 150-200‬ק"מ לשעה ומשמשות לעופות רוח‪-‬גבית‪ .‬העופות‬
‫הנודדים מסתייעים בכך ומשיגים מהירות הגדולה פי שלושה ממהירות מעופם‬
‫בגבהים נמוכים‪.‬‬
‫הציפורים הקטנות שאין משקל גופן מכביד ביותר‪ ,‬מסוגלות לעבור שטחי‬
‫מים רחבים כמו הים התיכון‪ .‬לעומתם העופות הגדולים יותר אינם מעזים‬
‫לעבור ים רחב‪ ,‬אלא עוקפים מכשולי מים ומוסיפים לטיסתם מאות ק"מ כדי‬
‫שתהיינה להם חניות ביניים‪ .‬העופות הקטנים מרבים להשתמש בחבטות‬
‫הכנפיים באויר‪ ,‬והגדולים מרבים להשתמש בדאייה וגלישה‪ ,‬כלומר להינשאות‬
‫על כנפי הרוחות ללא ריבוי חבטות הכנפיים‪ .‬העופות הקטנים משתמשים‬
‫בחניות הביניים כדי לאכול מזון ולאגור אנרגיה לטיסתם למחרת‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪101‬‬
‫‪ÌÈ‚„ È‚ÂÒ ‰ÓÎ Ï˘ Ì˙„È„ – Á ˜¯Ù‬‬
‫נתרכז כאן בדוגמה אחת מני רבות‪ .‬דג הסלמון )אלתית( נמצא בחצי הצפוני‬
‫של כדור הארץ‪ .‬מקום רבייתו הוא במים מתוקים )נהרות(‪ ,‬אך הוא יורד לים כדי‬
‫לחפש את מזונו וחי שם שנים מספר )עד ארבע שנים(‪ .‬אולם לשם הטלת ביצים‬
‫ורביית הדור הבא‪ ,‬הוא עולה בחזרה לאותם הנהרות שבהם הוא עצמו נולד‪.‬‬
‫לעתים הם חוזרים מרחק של אלפי קילומטרים )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כו‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .(94‬וישנה תופעה ידועה במערב ארצות הברית )מדינת וושינגטון( שהם עולים‬
‫במעלה הנהר‪ ,‬אף נגד זרם המים השוטפים‪ ,‬ומראים בכך גבורה רבה‪) .‬ראה‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יא‪ ,‬עמ' ‪ .(915‬בחזרתו של הסלמון למקום לידתו הוא אף‬
‫קופץ מעבר למפלי מים בגובה של ארבעה מטרים‪ .‬בתקופת נדידה זו )במים‬
‫המתוקים( אין הוא אוכל מאומה‪ ,‬אלא משתמש במלאי השומן שצבר במשך‬
‫שהייתו בים‪ .‬הנקבה חופרת בקרקעית הנהר גומה שעומקה ‪ 15-30‬סנטימטר‪,‬‬
‫מטילה בה את הביצים‪ ,‬ואלה מופרות מיד על ידי הזכר שליווה אותה‪ .‬מספר‬
‫הביצים הוא ‪ 6,000‬עד ‪ 30,000‬בהתאם לגודל הדג‪ .‬לאחר ההטלה חוזרת הנקבה‬
‫לים‪ ,‬והזכר נשאר באיזור ההטלה וממשיך בהפריות נוספות‪ .‬הזכרים מתים‬
‫לאחר גמר ההפריות‪ .‬התפתחות הסלמון אורכת כחצי שנה‪ .‬הצעירים הבוקעים‬
‫על קרקעית הנהר ניזונים מחרקים‪ ,‬סרטנים ודגים קטנים‪ .‬הם נשארים במים‬
‫המתוקים ‪ 1-5‬שנים לפני נדידתם לים‪ .‬התופעה הזו היא פלאית‪ ,‬שהם חוזרים‬
‫על אותו מסלול חיים שנקבע לכל מין הסלמונים‪ ,‬לנדוד לים כדי לגדול ולחזור‬
‫חזרה לנהרות מים מתוקים כדי להתרבות‪ ,‬וכל זאת מבלי שהיה לצדם הורה‬
‫שילמד אותם על כך‪.‬‬
‫בדומה לכך יש להזכיר את דג הצלופח‬
‫עמ' ‪" ;743‬לכסיקון זואולוגי"‪ ,‬עמ' ‪ .(285-286‬דג זה מצוי במימי האוקינוס האטלנטי‬
‫המזרחי‪ .‬בשנים הראשונות לחייו הוא גדל במים מתוקים של נהרות‪ .‬אבל‬
‫בהגיעו לבגרות מינית )כעבור ‪ 8-15‬שנה( הוא נודד למקום רבייתו‪ ,‬ליד איי‪-‬ברמודה‪,‬‬
‫שם נעשית הטלת הביצים‪ .‬יש להתבונן שאיי‪-‬ברמודה נמצאים כ‪ 5300-‬ק"מ‬
‫מערבה לספרד‪ ,‬ועוד יותר רחוק מהמדינות מצפון לה )אשר גם משם מגיעים‬
‫הצלופחים(‪ .‬ואת כל המרחק העצום הזה עוברים הצלופחים כדי להגיע למקום‬
‫רבייתם‪ ,‬ושם בלבד הוא מקום רבייתם של כל צלופחי העולם‪ ,‬והוא פלא‪ .‬אחר‬
‫)ראה עליו באנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כח‬
‫‪102‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫מעשה הרבייה והטלת הביצים‪ ,‬מתים ההורים‪ .‬מן הביצים מתבקעים הצעירים‪,‬‬
‫אשר בתחילה הם דומים לעלים הצפים על פני המים‪ .‬לאחר שלוש שנים‪ ,‬כאשר‬
‫גדל הצלופח‪ ,‬הוא חוזר שוב למקום באירופה משם באו הוריו‪ ,‬ועובר את‬
‫המרחק הגדול הנ"ל‪ .‬בספר "דע את החי" של ש‪ .‬אבי‪-‬גיל )עמ' ‪ (169‬מובא כי הדור‬
‫המבוגר של הצלופחים‪ ,‬לאחר הטלת הביצים צוללים לתהום הים ומתים‪.‬‬
‫לאחר תקופה מסוימת בוקעים ויוצאים מן הביצים מיליוני מיליונים של‬
‫וולדות‪ ,‬יתומים מאב ואם וגדולים כזרת‪ .‬במשך כמה חודשים הם גדלים‪ ,‬עולים‬
‫אל פני הים וחוזרים לאותם מקומות משם באו הוריהם‪ .‬איזה צופן יש להם‬
‫להורות להם את הדרך? ומחמת איזו סיבה מקום רביית כולם הוא ליד איי‪-‬‬
‫ברמודה? ומשום מה הם נודדים חזרה למקום הראשון של הוריהם? כל זה סוד‬
‫כמוס‪.‬‬
‫‪ÌȯÂÙȈ‰ ÛÂÚÓ Ï˘ ‰˜ÈÎˉ – Ë ˜¯Ù‬‬
‫הציפורים עפות באויר ואינן נופלות לארץ למרות כח‪-‬המשיכה של כדור‬
‫הארץ‪ ,‬הודות ל"כוח העילוי"‪ .‬כיצד העוף מתרומם? ענו על כך באנציקלופדיה‬
‫העברית )כרך כג‪ ,‬עמ' ‪" :(68‬יש לכנף הציפור צורה מיוחדת במינה‪ .‬לכנף יש צורה‬
‫קמורה‪ .‬בחצות הכנף את זרם האויר‪ ,‬היא מפלגת את זרימתו לשנים‪ .‬הזרם‬
‫העליון נע מהר יותר ולפיכך הלחץ נמוך יותר‪ .‬ואילו הזרם התחתון נע לאט‬
‫ומקיים לחץ גדול יותר‪ .‬הבדל לחצים זה יוצר את כוח העילוי הדרוש לכנף לשם‬
‫הרמת מטוס לאויר"‪ .‬וכאשר העוף מעופף במהירות ממקום למקום‪ ,‬כל כוחות‬
‫העילוי באותו שטח אויר שבו העוף עובר‪ ,‬פועלים להרים אותו מעלה‪ ,‬וכך העוף‬
‫מתגבר על כח‪-‬המשיכה‪.‬‬
‫להלן קיצור מדברי יהושע מרגולין )"זואולוגיה"‪ ,‬עמ' ‪ .(324‬מעוף הדאייה‬
‫מצטיין בכך שהעוף אינו מניע את כנפיו‪ .‬ובכל זאת אין הוא רק שומר על‬
‫מהירות התנועה אלא מסוגל גם להתרומם למעלה‪ .‬כיצד? הוא מנצל את זרמי‬
‫האויר‪ ,‬הן את אלו העולים בכיוון אנכי מן האדמה המתחממת‪ ,‬הן את זרמי‬
‫האויר האופקיים‪ ,‬הן את המערבולות הנוצרות מתוך התנגשותם של זרמים‬
‫שונים‪ .‬יכולת זו מוצאים אצל הנשר‪ ,‬הרחם‪ ,‬העיט‪ ,‬הדיה‪ ,‬החסידה ועוד‪.‬‬
‫החוקרים מצאו כי שטח כנפי העוף הוא ביחס ריבועי לגודל גופו‪ .‬ואילו משקל‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪103‬‬
‫העוף הוא ביחס מעוקב‪ .‬כלומר עוף שהוא גדול פי שלושה מעוף אחר‪ ,‬שטח‬
‫כנפיו יגדל פי ‪ 9‬ומשקלו יגדל פי ‪ .27‬אם כן כיצד יעוף‪ ,‬והרי לכאורה הוא צריך‬
‫להתאמץ פי ‪ 27‬מאשר העופות הקטנים? אלא העופות הגדולים הנ"ל משתמשים‬
‫במעוף‪-‬דאייה‪ ,‬ולא במעוף‪-‬חתירה אקטיבי‪ .‬התנגדות האויר לרוחב הכנף היא‬
‫גדולה‪ .‬קצות הכנפיים אינם מחוברים‪ ,‬וקצותיהם הצרים נפשקים ויוצרים שטח‬
‫משופע הנתקף ונדחף על ידי האויר‪ ,‬וכך הוא מתרומם‪ .‬ובאופן כזה די ברוח‬
‫קלה העולה במהירות של ‪ 60-100‬ס"מ בשנייה‪ ,‬כדי להפסיק את ירידתו של‬
‫העוף ולהחזיקו באותו גובה‪ .‬האויר העולה מספיק לעוף את הכוח‪ ,‬ואין הוא‬
‫צריך להשתמש בשריריו‪ .‬רוח עולה יכולה להיווצר מזרמי אויר אופקיים כאשר‬
‫הם נתקלים בדרכם בצורי סלעים‪ ,‬בגלים‪ ,‬בגבעות ואפילו בקירות הבתים‪.‬‬
‫וישנם זרמי אויר העולים מפניהם של שטחים מחוממים בשמש‪ ,‬משטחים‬
‫חרושים שחורים‪ ,‬משדות יבשים וממצבורי אבנים‪) .‬אדמה המכוסה צמחים קרה‬
‫יותר מאדמה גלויה‪ ,‬משום שהצמחים מאדים מים והדבר נוטל מחומה של‬
‫האדמה(‪.‬‬
‫כדי להישאר בתחום זרם האויר העולה‪ ,‬למרות ההתקדמות הנמשכת‪ ,‬צריך‬
‫העוף לחוג באויר‪ .‬במקומות מסוימים יכולים עופות דואים להתרומם אגב‬
‫דאייה לגובה רב ולהחזיק מעמד באויר שעות רבות מבלי להתעייף‪ .‬העיט‬
‫מתרומם בסליל לולייני מעל צוקי סלעים מחוממים‪ ,‬ובהגיעו לשיא הוא עובר‬
‫לזרם אויר עולה חזק יותר‪ ,‬ממריא למרומים גבוהים יותר‪ ,‬ומשם הוא סוקר את‬
‫תחום מחייתו‪ .‬גם החסידות יודעות את אמנות הדאייה והן מנצלות אותה בדרך‬
‫מסען‪ .‬דבר זה ניכר לנו ממסלול מעופן‪ .‬באביב החסידות עוברות את ארצנו דרך‬
‫עבר הירדן המערבי; ובסתיו הן עוברות דרך עבר הירדן המזרחי‪ .‬הדבר תלוי‬
‫בזרמי האויר הנוחים להן‪ .‬אבל עדיין חידה סתומה היא כיצד העופות הדואים‬
‫)כמו האלבטרוס( עושים כך מעל פני הים‪ ,‬שם אין עמודי אויר העולים‪ .‬ועיין‬
‫שם בספר הנ"ל )עמ' ‪ (325-326‬שמציע פתרון גם לכך‪ .‬וודאי יוצר‪-‬כל תכנן גם זאת‬
‫בין הפלאות לאין מספר שהכין בטבע‪ .‬על כישרון כוח הניתוק הראשון כדי‬
‫להתגבר על כוח‪-‬ההתמדה )אינרציה( ולהתרומם באויר‪ ,‬עיין שם )עמ' ‪ ,(327‬ולא‬
‫נוכל כאן להאריך‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪·Ê‰ Ï˘ Â˙ÏÚÂ˙ – È ˜¯Ù‬‬
‫כתב הרמב"ם )מורה נבוכים ח"ג פרק יג( שאין הטבע עושה שום דבר לבטלה‪.‬‬
‫וחזר על כך בפרק כה והוסיף שלכולן יש תכלית מסוימת "בין שידענו תכליתן‬
‫או שלא ידענו"‪ ,‬והאריך בזה קצת בתחילת פרק לב‪ .‬כך נזכיר כאן כמה‬
‫מתועלות הזנב‪ .‬ישנם זנבות ארוכים וישנם קצרים‪ ,‬ישנם עבים וישנם דקים‪.‬‬
‫כל זנב מותאם לפי צורכי בעל החיים הנושא אותו‪ .‬פרה שהיא רועה בשדה‪,‬‬
‫זנבה הארוך מכה לצדדיה בלי הרף‪ ,‬כדי לגרש את הזבובים והפרעושים‬
‫המציקים לה‪ .‬לכן יש בסוף זנבה ציצת שערות‪ ,‬להועיל יותר בגירוש המטרידים‪.‬‬
‫כך הוא גם אצל הסוסים והחמורים‪ .‬אבל אצל הטורפים החתוליים )נמר‪ ,‬ברדלס‬
‫וכיו"ב( הזנב משמש ככלי התקפה‪ ,‬בו החיה מצליפה ומכה באויביה‪ .‬הקנגורו‬
‫האוסטרלי יושב על זנבו כמו על כר רחב כדי לאזן את משקל הגוף‪ ,‬וברגליו‬
‫האחוריות בועט בכוח‪ ,‬וכך יכול הוא להמית חיה גדולה‪ .‬הקוף משתמש בזנבו‬
‫כמו רגל חמישית‪ .‬הוא כורך אותו סביב לענף העץ וכך ידיו פנויות לקלף פרי‬
‫ולאכול ממנו‪.‬‬
‫)עוף( הנקר נשען בזנבו על העץ בעת שהוא מחפש אחרי תולעים לאכול‪.‬‬
‫הסנאי מסתייע בזנבו הרחב בעת קפיצתו מעץ לעץ‪ ,‬ומשתמש בו כמו דאון‪.‬‬
‫"לכסיקון זואולוגי" )עמ' ‪ (232‬מתאר סוג אחד הדואה ‪ 30-40‬מטר‪ .‬הזנב הוא כאורך‬
‫כל גוף הסנאי‪ .‬מכרסם קטן אחר הנקרא "בונה" מכה בזנבו על המים ומודיע‬
‫לבונים אחרים הנמצאים באזור שישנו אויב בסביבה‪.‬‬
‫הציפורים המעופפות משתמשות בזנב כהגה בעת מעופן‪ .‬וכן הדג שט‬
‫במים‪ ,‬ובעזרת זנבו הוא יכול לשנות את כיוון שחייתו לימין או לשמאל‪ .‬יש‬
‫לטאה האוגרת שומן בזנבה‪ ,‬ובימי הקור היא ניזונה מהמלאי‪ .‬כושר מיוחד יש‬
‫ללטאה‪ ,‬שכאשר היא תפוסה בידי אויב האוחז בזנבה‪ ,‬היא מתנתקת מהזנב‬
‫ונמלטת לנפשה‪ .‬לאחר זמן קצר היא מגדלת שוב זנב חדש‪ .‬הכל הוא פלאי‬
‫הבורא ית"ש‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪105‬‬
‫‪,ÌÈÈÁ‰ ÈÏÚ· Ï˘ ˙ÈÓˆÚ‰-‰‚‰‰ Ô¯˘Î – ‡È ˜¯Ù‬‬
‫‪ÔÈÓ‰ ͢Ӊ ÏÚ ‰¯ÈÓ˘Â‬‬
‫הקב"ה מעוניין בהמשך כל המינים הרבים שנבראו בעולם‪ .‬לכן אף על פי‬
‫שאלו אוכלים את אלו‪ ,‬תמיד יש איזון ושמירה שלא יכלה מין אחד מהעולם‬
‫)פרט למינים שונים שכלו מהעולם על ידי צידת בני אדם עד לכלה‪ ,‬ולא נשאר‬
‫מהם אף לא אחד(‪ .‬יש ארבעה אופנים של הישרדות‪ .‬יש )א( שהנרדף נלחם בכל‬
‫כוחותיו נגד רודפו‪ ,‬ולפעמים פוצע אותו או מתיש את כוחו עד כדי כך שהוא‬
‫נוטש את ההתגוששות באמצע והולך משם‪) .‬ב( יש אופן הצלה שהנרדף חש‬
‫בהתקרבות רודפו ונמלט מהמקום בזריזות נפלאה‪ ,‬כל עוד נפשו בו‪) .‬ג( יש‬
‫מינים המסתתרים מאחורי סלע או צמח‪ ,‬כדי שהאויב לא יראה אותם ולא יבחין‬
‫בהם‪) .‬ד( ויש שהנרדף מציג את עצמו כאילו מת‪.‬‬
‫מאלפים הם דברי האנציקלופדיה העברית )כרך כה‪ ,‬עמ' ‪" :(46‬אחת‬
‫מאפשרויות ההתגוננות של נחשים היא הבריחה‪ .‬מינים מסויימים נכנסים‬
‫לעילפון מדומה בשעת סכנה ונשארים חסרי תנועה כשהם שכובים על גבם‪.‬‬
‫אחרים מתכווצים בצורת קפיץ וראשם מוסתר במרכז )צפעון עין‪-‬גדי(‪ .‬לעתים‬
‫ננקטים אמצעי התגוננות פעילים‪ ,‬כגון הקמת רעש אופייניי של לחישה תוך כדי‬
‫פליטת האויר מן הריאות ושקי אויר‪ .‬במינים מדבריים מסוימים מוקם הרעש על‬
‫משטחים‬
‫ידי שפשוף הקשקשים בעלי הקרינים שבצדי הגוף וכו'‪ .‬נחשים רבים ַ‬
‫את גופם ומנפחים את אזור הצואר כשהם נתקלים בהפרעה כלשהי‪ .‬דרך זו‬
‫בולטת במיוחד אצל הקוברה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫הקב"ה חנן כל יצור בכלים גופניים המתאימים לאופני ההגנה הנ"ל‪ .‬לג'ירפה‬
‫לדוגמא‪ ,‬יש כוח עצום ברגליה האחוריות‪ ,‬ואם היא מכה בהן בראשו של אריה‬
‫הוא נפצע אנושות‪ .‬דוגמא של ההתגוננות השניה היא בריחת הצבי במהירות‬
‫נפלאה‪ .‬ודוגמא של ההתגוננות השלישית היא בפרפרים‪ ,‬צפרדעים ועוד רבים‪.‬‬
‫יש עוד אמצעי התגוננות‪ ,‬הנקרא "נסיגת ההבזק"‪ .‬לכמה חרגולים יש כתמי‬
‫צבע עזים על כנפיהם והם נראים בבירור כשהחרגולים עפים ונמלטים‬
‫מאויביהם‪ .‬כשהם עוצרים במקומם‪ ,‬הכנפיים נסגרות והחרגולים שוב מוסווים‪.‬‬
‫הדבר מבלבל את הטורף‪ ,‬משום שהוא מיקד את תשומת לבו בצבע העז ועקב‬
‫אחריו‪ .‬כשהצבע נעלם‪ ,‬נדמה לו שהקרבן חדל לפתע להתקיים‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ישנה חיה קטנה )בגודל חתול( הנקראת "אופוסום" ואופן הגנתו הוא שהוא‬
‫מציג את עצמו כמת‪ .‬הוא מניח לתוקפו לטלטלו ולגלגל את גופו מבלי להזיז‬
‫שריר‪ .‬פיו פתוח‪ ,‬לשונו משולשלת החוצה ועיניו סגורות למחצה‪ .‬מחמת רצונו‬
‫העז לחיות‪ ,‬אפילו אם ננשך נשיכה חזקה‪ ,‬אינו זז )בספר "תצפית על בעלי חיים"‬
‫)ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ ,(81‬מודים החוקרים שזו תעלומה גדולה כיצד אינו מגיב לכל‬
‫כאב שהוא(‪ .‬כך הוא ניצול מרודפו‪ ,‬כי כשרואה לפניו שעת הכושר )כגון שהרודף‬
‫נח קצת לפני שמתחיל את ארוחתו( הוא מזדקף ונס על נפשו‪ .‬שיטת הצלה זו‬
‫מצויה גם אצל חיפושיות‪ ,‬פשפשים‪ ,‬זיקיות וגמלי‪-‬שלמה )סוג ארבה(‪ ,‬וגם אצל‬
‫עכבישים מסוימים וצפרדעים מסוימות‪.‬‬
‫בספר "תצפית על בעלי חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (79‬מסופר שיש נחשי עצים‬
‫)בהודו( ששכללו את ההצגה הזאת עד תום‪ .‬כאשר מציקים להם‪ ,‬הם מצטנפים‬
‫בנוקשות ופולטות מבלוטות מיוחדות ריח מצחין )כאילו הם במצב ריקבון‬
‫מתקדם(‪ .‬הם גם משחררים דם לתוך עיניהם‪ ,‬וכן מנימי דם קטנים בתוך הפה‪,‬‬
‫כאילו נוטף דם מלסתותיהם המתות‪ .‬אבל רוב הנחשים אינם משתמשים‬
‫באמצעים כה משוכללים אלא שוכבים דום כמו פגר מת‪.‬‬
‫על הורים המגינים על צאצאיהם‪ ,‬עיין לעיל פרק "פלאי הגנת ההורים על‬
‫וולדותיהם"‪.‬‬
‫‪ÌÈÈÁ‰-ÈÏÚ·Ó ‰ÓÎ Ï˘ ÌÈ˘ÂÁ‰ Ô¯˘Î – ·È ˜¯Ù‬‬
‫אצל יצורים מסוימים החושים מפותחים מאד‪ ,‬הרבה יותר מאשר אצל‬
‫האדם‪ .‬אין אנו יכולים להתחרות בחוש הראייה של הנשר‪ ,‬הרואה פגר מת‬
‫במרחק ‪ 300‬מטר‪ .‬אין אנו יכולים להתחרות בחוש השמיעה של הסוס‪ ,‬הצונף‬
‫לשמיעת צעדי רגליהם של בני אדם הנמצאים במרחקים‪ ,‬כאשר אדם הסמוך‬
‫לסוס אינו שומע מאומה‪ .‬אין אנו יכולים להתחרות בחוש הריח של הכלבים‪.‬‬
‫כלב‪-‬הים מחונן בסיבי שפם‪ ,‬והם מודיעים לו על תנועה מתקרבת בים‪.‬‬
‫הסיבים בנויים משערות נוקשות‪ .‬כשהשערות נכפפות‪ ,‬הזקיק שבבסיס כל אחת‬
‫מהן מבחין הן בכיוון הכיפוף והן במהירותו‪ ,‬וכך הם צדים את הדגים‪ .‬לעתים‬
‫מתגלה כלב‪-‬ים עיוור ולמרות מום זה הוא מפוטם‪ .‬כי חוש זה חשוב מהראייה‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪107‬‬
‫גם החתול מסתייע רבות בשפמו‪ .‬חתול נטול‪-‬שפם ינוע בהיסוס בחשיכה‬
‫ויתקשה לתמרן בפרוזדורים צרים‪.‬‬
‫גם לעקרב יש שערות מיוחדות על מצבטיו‪ ,‬וכן לעכבישים יש שערות כאלו‬
‫על רגליהם‪ .‬על ידי כך הם מרגישים את תנועת האויר הנע בכיוון שלהם וכך הם‬
‫מרגישים בבוא אדם לצוד אותם‪ ,‬או בבוא יצור הראוי להיות ניצוד על ידיהם‪.‬‬
‫החוקרים מצאו כי גם הדבורים מרגישות על ידי משושיהן את מהירות האויר‪.‬‬
‫וכאשר הגבירו החוקרים את תנופת הרוח באופן מכני‪ ,‬הדבורים האטו את‬
‫פעולות כנפיהן כדי לשמור על מהירות קבועה‪ ,‬והוא הדין בארבה‪ .‬וכל זאת הוא‬
‫מפני הצורך להגיע למרחקים‪ ,‬והצורך לשמור על כוחותיהם לשם כך‪ .‬החוקרים‬
‫הבחינו שהעופות משנים את גובה טיסתם מפעם לפעם כדי למצוא זרמי רוח‬
‫הנוחים למעופם‪.‬‬
‫‪‰Èȇ¯‰ ˘ÂÁ – ‚È ˜¯Ù‬‬
‫בענין חוש הראייה יש הבדל בין הטורפים לנטרפים‪ .‬אצל החיות הטורפות‬
‫)כמו החתול‪ ,‬האריה‪ ,‬הדוב‪ ,‬הזאב ועוד( שתי העיניים ניצבות בחזית הפנים‪ .‬דבר‬
‫זה מאפשר מיקוד מדויק‪ .‬כי כאשר רק עין אחת צופה‪ ,‬קשה למדוד את המרחק‪.‬‬
‫אבל כאשר המוח מצליב יחד את שתי התמונות המגיעות מראיית שתי העינים‬
‫בו‪-‬זמנית‪ ,‬הוא מבחין מה המרחק מהדבר שצופים בו‪ .‬הדבר עוזר הרבה למאמצי‬
‫הטורף‪ .‬אבל אצל הנטרפים )כמו שפנים וברווזים( כל עין ניצבת בצד שונה של‬
‫הראש‪ .‬כך יש לחיה זו מרחב ראייה מקיף ורחב‪ ,‬וביכולתה לצפות על סכנה‬
‫מתקרבת מכל צד‪ ,‬אבל אין אצלה הצלבה של שתי הראיות כדי להבחין במרחק‪.‬‬
‫כמובן יש הרבה חיות ה"יוצאות מן הכלל" הזה‪ ,‬כי הרבה מן הנטרפים הם ג"כ‬
‫טורפים‪ ,‬אלא מדובר בהדגשה מה קיים אצלם יותר‪ .‬אצל הזיקית יש כישרון‬
‫להניע כל עין בנפרד מהשניה‪ .‬כך היא רואה סביב לה בזווית של ‪ 360‬מעלות‪,‬‬
‫כאשר כל עין עצמאית מהשניה‪ .‬אבל היא גם מסוגלת לקרב את שתי העיניים‬
‫כדי לקבל ראייה חזותית‪.‬‬
‫בנתונים מספריים‪ ,‬השפן רואה לפניו שדה ראייה של ‪ 24‬מעלות )כאשר‬
‫עיגול שלם הוא ‪ 360‬מעלות(‪ .‬עיני האדם רואות לפניו ‪ 180‬מעלות‪ .‬ראשו של‬
‫‪108‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫הינשוף מסוגל להסתובב בעיגול מלא של ‪ 360‬מעלות‪ .‬לכמה דגי ים יש עדשה‬
‫נוספת בעין המגדילה את השטח הנראה להם‪ .‬בבדיקות שנערכו בעיניו של‬
‫העיט‪ ,‬נמצא שיש שם מעין עדשה טלסקופית המגדילה פי שנים את מה שהוא‬
‫רואה ממרחקים )על שבח ראיית העיט‪ ,‬עיין איוב כח‪ ,‬ז(‪ .‬ועוד‪ ,‬הקב"ה סידר שעיניה‬
‫של האנפה קבועות נמוך בראשה‪ ,‬כדי שכאשר היא עומדת בסוּף וראשה למעלה‪,‬‬
‫בכל זאת עיניה מביטות למטה לתוך המים‪.‬‬
‫‪‰ÚÈÓ˘‰ ˘ÂÁ – „È ˜¯Ù‬‬
‫הרבה מהחיות הניצודות )כמו הארנבים והשפנים( מבורכות באפרכסות‪-‬‬
‫אוזניים גדולות‪ .‬מה טעם הדבר? אפרכסות אלו אוספות קולות ומוליכות אותם‬
‫אל פתח האוזן וכך חיות אלו מבחינות באותות אזהרה לסכנה המתקרבת‪ .‬ברוב‬
‫המקרים יכולה החיה לסובב את האפרכסות קדימה ואחורה‪ ,‬כדי לאסוף מידע‪.‬‬
‫בין שתי אוזניו של בן אדם יש מרחק של כ‪ 20-‬ס"מ‪ .‬משום כך‪ ,‬כאשר נשברת‬
‫כוס זכוכית בסביבתנו‪ ,‬אנו יודעים מיד באיזה צד שלנו היא נשברה‪ ,‬כי אוזן‬
‫אחת רושמת את צליל הרעש פחות מאלפית שנייה לפני שמגיע שידור האות‬
‫מהאוזן השניה‪ .‬כך המוח מודיע לנו איזה צד קדם‪ .‬כך אצל בעלי‪-‬חיים‪ ,‬מציאות‬
‫שתי אוזניים מועילה להן לדעת מאיזה צד נשמע הטורף‪ ,‬או הנטרף‬
‫הפוטנציאלי‪ .‬וכאשר אנו רוצים לברר את פשרו של איזה הד קלוש‪ ,‬אנו מפנים‬
‫לשם רק אוזן אחת‪ ,‬כדי לברר משם‪.‬‬
‫חוש השמיעה של כמה עופות מראה פלאים אף יותר‪ .‬אחד מנקבי האוזניים‬
‫של התנשמת גבוה יותר מנקב האוזן השניה‪ .‬ולא די בכך‪ ,‬אלא שסמוך לאוזן יש‬
‫נוצות צפופות המטות את הצלילים אל פתח האוזן‪ .‬התעלה שבימין נוטה‬
‫למעלה וקולטת את הצלילים הבאים מלמעלה‪ ,‬ואילו התעלה השמאלית נוטה‬
‫כלפי מטה ומדגישה את הצלילים המגיעים מלמטה‪ .‬כך באופן אינסטינקטיבי‬
‫יודעת התנשמת למקד מהיכן בא לה הקול‪ ,‬אם מימין או משמאל‪ ,‬מלמעלה או‬
‫מלמטה; לפי הקדימה של שמיעת הקול‪ ,‬אם באוזן ימין או מהשמאל‪ .‬המערכת‬
‫כה מתוחכמת עד שאין לתנשמת צורך להטות את ראשה כדי להבחין‪ ,‬ומיד היא‬
‫עטה על טרפה‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪109‬‬
‫‪Áȯ‰ ˘ÂÁ – ÂË ˜¯Ù‬‬
‫חוש הריח מפותח מאד אצל רוב החיות‪ ,‬העופות והדגים‪ .‬בספר "עולם‬
‫החושים" )עמ' ‪ (95‬מובא כי תערובת שמנונית של פסולת אונייה הנזרקת לים‪,‬‬
‫מושכת מאות פולמרים ויסעורנים ממרחק של קילומטרים‪ .‬העוזניה מסוגלת‬
‫להבחין בנבלה טרייה מאחורי קילומטרים של יער צפוף‪ .‬דוב הקוטב הצפוני‬
‫יריח כלב‪-‬ים מת ממרחק ‪ 20‬ק"מ‪ .‬יש אומרים שדג האלתית )סלמון( מוצא את‬
‫דרכו בחזרה למקום הולדתו בעזרת חוש הריח )"עולם החושים"‪ ,‬עמ' ‪.(104-105‬‬
‫יש גם שהחיות מפרישות ריחות כדי להזהיר את שאר בני העדה להמלט על‬
‫נפשם‪ .‬כאשר צבי קפיצי או אנטילוקפרה מבחינים בצ'יטה העוקבת אחר העדר‪,‬‬
‫הם מזנקים באויר ומפרישים חומר התרעה מבלוטות שעל גבם‪ ,‬וכך שאר בני‬
‫העדר יודעים להימלט‪ .‬גם אימפלות הרואות אויב מתקרב‪ ,‬מבצעות זינוקים עד‬
‫לגובה ‪ 3‬מטרים‪ ,‬בועטות בקרקע וגורמות לפליטת ריח מקרסוליהן‪ .‬טיפות‬
‫ריחניות אלו אינן רק לסימני התרעה אלא הן גם מראות לשאר העדר נתיב‬
‫מילוט‪ ,‬ומסמנות להן שילכו בעקבות הקודמות‪.‬‬
‫בכל מקום שהולכות הנמלים הן מותירות אחריהן שביל בעל ריח‪ ,‬כדי‬
‫ששאר הנמלים יכירו את הדרך למקום המזון‪ ,‬וחזרה לקן‪ .‬גם הנמלים הנוספות‬
‫הצועדות שם מוסיפות מגופן חומר ריחני זה‪ .‬אבל כעבור כמה ימים שלא‬
‫הוסיפו ריח‪ ,‬הריח מתנדף‪ ,‬ודבר זה מציל את הנמלים מללכת לשוא למקור מזון‬
‫שכבר התרוקן‪ .‬ויש נמלים שהריח שהן משאירות נשאר כמה חודשים‪ .‬דבורים‬
‫טרופיות המחפשות מזון משאירות את הריח מהפרשתן על קצות הצמחים‬
‫שלאורך מסלול דרכן‪ ,‬ובכך משאירות סימני תעופה לדבורים הבאות אחריהן‪.‬‬
‫ויש שבעלי חיים מסמנים טריטוריה )שטח מגורים( על ידי הטלת שתן‬
‫בגבולות השטח‪ .‬לחיות אלו ישנו אינסטינקט שהן רוצות מקום מנוחה ורבייה‪,‬‬
‫ולכן קבעו לעצמם מקום זה והן נלחמות נגד כל זר פולש‪ .‬גם הזר הנכנס לתחום‬
‫שטח זה‪ ,‬כשיריח את הריח שהניחה החיה‪ ,‬יחליט אם כדאי לו להילחם נגדה או‬
‫להסתלק ולמנוע התמודדות‪ .‬הבחינו המדענים כי האנטילופה מסמנת את שטח‬
‫המגורים שלה על ידי בלוטה מיוחדת הממוקמת מתחת לעינה‪ .‬היא משפשפת‬
‫את פניה מול עשבים גבוהים ומשאירה על העשב ריח מסוים‪ ,‬דביק‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪ÌÈÈÁ‰ ÈÏÚ· Ï˘ ÌÈÂÁÓ ÌÈ„„ÂÁÓ ÌÈ˘ÂÁ – ÊË ˜¯Ù‬‬
‫חלק מהחומר דלהלן העתקתי מספרו של ג'ון דאונר "עולם החושים"‬
‫)מתורגם לעברית‪ ,‬הוצאת מודן(‪ .‬לבעלי חיים יש יכולת מדהימה לבדוק מעלות חום‪.‬‬
‫אנו בני האדם יכולים רק לאמוד את החום בקירוב‪ ,‬ואיננו יכולים לדעת בדיוק‬
‫ללא שימוש במד‪-‬חום‪ .‬אבל תרנגולת מאלי האוסטרלית מדגירה את ביציה‬
‫בתלים של צמחייה מרקיבה‪ .‬מדי דקות אחדות הזכר תוקע את מקורו בתל‬
‫ובודק את הטמפרטורה‪ .‬אם היא יורדת מתחת ל‪ 33-‬מעלות‪ ,‬הוא מוסיף לתל‬
‫עוד דשן‪ .‬ואם היא עולה על ‪ 33‬מעלות‪ ,‬הוא חופר בתל פתח איוורור שיצנן את‬
‫הביצים‪.‬‬
‫הפשפשים משתמשים במשושיהם לגילוי חום הדם‪ .‬ואילו הקרציה תשקע‬
‫את חדקה בכל נוזל שחומו זהה לחום הדם‪ ,‬אפילו הוא רק מים‪.‬‬
‫אנו בני האדם מרגישים בקרינה אינפרא‪-‬אדומה כשאנו יושבים ליד תנור‬
‫דולק‪ ,‬או בהרגשת חום השמש‪ .‬אבל הנחש משתמש בחוש זה "לראות" את‬
‫החום הנודף מטרפו‪ ,‬וכך יודע לצוד אותו למרות שהצייד והניצוד נמצאים‬
‫בחושך מוחלט‪.‬‬
‫עוד חקרו המדענים כיצד דגים השוחים בלהקות גדולות‪ ,‬כמו המליחים‪,‬‬
‫מצליחים לשמור על מקומם בקבוצה מבלי להתנגש עם הדגים הסמוכים להם‪,‬‬
‫או הנמצאים לפניהם‪ .‬ומצאו שהדג חש דרך המים את הרעידות הנובעות‬
‫מגופים אחרים‪ ,‬וכך באופן אינסטינקטיבי הוא שומר מרחק )"עולם החושים"‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .(20‬כך יש גם להסביר את יכולתם של מיליוני פרטי הארבה הטסים בלהקות‬
‫גדולות‪ ,‬שלא להיתקל איש ברעהו‪.‬‬
‫‪ÌÈ„‰ ÈÙ ÏÚ ¯Â˙ȇ – ÊÈ ˜¯Ù‬‬
‫)·„‪(Ì"ÎÓ ,¯‡„‡¯Ï ‰ÓÂ‬‬
‫העטלף הוא כעין עכבר בעל כנפיים )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪ .‬הוא ישן על‬
‫העץ כאשר ראשו למטה ורגליו למעלה‪ .‬בשעות היום אין הוא רואה כלום‪ ,‬ולכן‬
‫הוא ישן רוב שעות היום‪ .‬בלילה הוא מעופף‪ ,‬ואז ראייתו מצוינת‪ .‬שמיעתו חדה‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪111‬‬
‫כי יש באוזניו הרבה קיפולי עור‪ ,‬המשמשים לו כמו ראדאר )מכ"ם‪ ,‬ר"ת מגלה‬
‫כיוון מקום( הקולט גלי קול ואת ההדים המוחזרים אליו‪.‬‬
‫העטלף מסוגל להוציא קולות בתדירויות גבוהות )אולטרה‪-‬קול( ולקלוט את‬
‫ההד‪ ,‬וכך יכול הוא לוודא את מיקומו המדויק של הניצוד ‪ -‬חרקים מעופפים‬
‫)ראה תיאור על כך באנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כו עמ' ‪ .(807‬העטלף מודד את הפרשי‬
‫הזמנים בין השמעת הצליל לבין ההד החוזר מן המטרה‪ .‬באופן רגיל יש לעטלף‬
‫‪ 10‬פעימות‪-‬קול בשנייה בעת מעופו‪ .‬כשהוא מבחין בעצם‪ ,‬הוא מגביר את‬
‫הפעימות עד ‪ 50‬פעימות בשנייה‪ .‬אבל כשהוא עף לקראת טרפו‪ ,‬יש לו ‪200‬‬
‫פעימות וכך הוא מבחין האם הוא מתקרב לעש או מתרחק ממנו‪ .‬מוחו של‬
‫העטלף מבחין בין הדים של שידוריו לבין הדים של שידורי חבריו‪ .‬הוא גם‬
‫מבחין בין הדים מטרף‪ ,‬מעצים ומקרקע‪.‬‬
‫"לעטלף יש חוש כיוון מפותח‪ .‬ניסויים הוכיחו שהם מסוגלים לחזור‬
‫למעונם ממרחק של מאה ק"מ ויותר בלילה אחד‪ .‬עדיין לא נמצא לתופעה זו‬
‫שום הסבר" )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כ"ו‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫בספר "עולם החושים" )עמ' ‪ (92‬מובאים עוד מפלאי יצור זה‪ .‬ישנם עטלפים‬
‫הצדים דגים‪ .‬אמנם פעימות הקול אינן חודרות מתחת למים‪ ,‬אך הן מגלות את‬
‫האדוות שמותירים אחריהם הדגים בשחייתם‪ .‬העטלפים יודעים להבחין בין‬
‫אדוות הנוצרות על ידי עלים וזרדים לבין אדוות של דגים‪ .‬וכך הם שולים את‬
‫הדגים מן המים על ידי טפרים גדולים שעל כפות רגלי העטלף‪ .‬ועוד מתאר שם‬
‫הספר טכניקה הנסמכת על העובדה שכאשר מקור הקול מתקדם לאזני המאזין‬
‫גלי הקול נדחסים‪ ,‬ולהיפך כאשר העצם מתרחק מהמאזין )דבר זה נקרא "תופעת‬
‫דופלר"(‪ .‬וכך יודע העטלף תוך כדי מעופו שלו לכוון ולתכנן היכן ימצא את‬
‫הטרף תוך כדי מעופו של הנטרף‪ ,‬והוא פוגע בו בלי לראות את החרק אותו הוא‬
‫צד‪.‬‬
‫בדומה לנאמר לעיל בענין העטלף‪ ,‬תיקן‪-‬ביתי רגיל )הנקרא בטעות "מקק"(‬
‫איננו רואה את אויבו הבא מרחוק‪ ,‬אלא חש את קרבתו על ידי המחושים‬
‫הצמודים לראשו )הנראים כשתי שערות ארוכות ומתנענעות(‪ ,‬שברגישותם‬
‫חשים כל תנועה באויר‪ ,‬וכך הוא מודע לסכנה הקרבה ובאה‪.‬‬
‫אמרו המדענים כי גם הלוויתנים וגם הדולפינים מוצאים את טרפם‬
‫במעמקי הים בעזרת השמעת קול והבחנה כיצד ההד חוזר אליהם )"עולם‬
‫החושים"‪ ,‬עמ' ‪.(93‬‬
‫‪112‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪Ô‰ÈÙ„Â¯Ó ÏˆÈ‰Ï È„Î ˙ÂÈÁ‰ Ï˘ Ô˙ÓÎÂÁ – ÁÈ ˜¯Ù‬‬
‫הקנגורו‪ ,‬הוא חיה המצויה באוסטרליה‪ .‬אורך גופו יכול להגיע למטר‬
‫וששים ס"מ‪ .‬רגליו ארוכות וידיו קצרות והוא יושב על זנבו העבה ורגליו‪ .‬אין‬
‫הוא רץ אלא קופץ‪ ,‬ויכול הוא להגיע בקפיצה עד למרחק עשרה מטרים‪ ,‬אבל‬
‫אינו מתמיד בכך‪ .‬בזינוקיו הוא יכול להגיע למהירות של ‪ 45‬ק"מ לשעה‪ .‬המיוחד‬
‫שבחיה זו הוא‪ ,‬שהיא מחזיקה את הגור שלה בכיס הסמוך לבטנה‪ .‬הצורך בכך‬
‫הוא מפני שהגורים אינם מפותחים‪ ,‬וזקוקים לזמן רב של יניקת חלב האם‪ .‬רק‬
‫אחרי שנה הם עוזבים את הכיס‪.‬‬
‫כאשר נרדף הקנגורו על ידי עדת כלבים‪ ,‬הוא רץ לתוך המים העמוקים‬
‫ומחכה בסבלנות עד שמגיעים הכלבים אליו בשחייה‪ .‬אז הוא עשוי לתפוס את‬
‫הכלבים אחד אחד ולהטביע אותם במים‪.‬‬
‫כותב ספר "נפלאות הטבע" )ח"א עמ' ‪" :(136‬הקנגורו האם ממליטה את‬
‫ולדותיה ככל החיות‪ ,‬אך הולד שלה אינו מפותח בלידתו כשאר היונקים‪ .‬אורך‬
‫גופי גורי הקנגורים ברגע לידתם הוא שניים וחצי ס"מ‪ ,‬ולאחר שבועיים אורכם‬
‫מגיע לאורך של אצבע אחת‪ .‬גור הקנגורו יוצא לאויר העולם כשהוא סומא‬
‫ועירום‪ ,‬וגופו כמעט שקוף‪ .‬מיד לאחר ההמלטה מתחיל הגור לחפש את הדרך‬
‫אל הכיס‪ .‬למרות עיוורונו ורפיונו הוא מודרך על ידי אינסטינקט חד הטבוע בו‪,‬‬
‫ותוך דקות לא רבות )חמש או יותר( הוא מגיע אל כיס אמו‪ .‬בהגיעו אל הכיס‬
‫נצמד הוולד אל גופה של אמו ויונק מחלבה ללא הפסקה‪ .‬אט אט גדל הגור יותר‬
‫ויותר‪ .‬גופו מתכסה בפרווה סמיכה‪ ,‬ורגליו האחוריות מתארכות במהירות‪.‬‬
‫בהגיעו לגיל שלשה חדשים יוצא הגור מתוך הכיס ומתחיל לצעוד את צעדיו‬
‫הראשונים‪ .‬הוא מגוון את תפריטו בעשב ובצמחים‪ ,‬והכיס משמש לו בעיקר‬
‫כמקלט בעת סכנה"‪ .‬עכ"ל לעניננו‪ .‬לאותו חוש שהוולד מחפש את דרכו אל‬
‫הכיס אין הסבר‪ ,‬אם לא השגחת בורא‪-‬כל ית"ש‪.‬‬
‫תופעה זו של נקבות כמה מסוגי היונקים‪ ,‬שיש להן כיס בבטנן כדי לשאת‬
‫את גוריהן‪ ,‬היא מיוחדת לאוסטרליה‪ ,‬וקצת לאמריקה‪ .‬חיות אלו דומות‬
‫למקבילותיהן באירופה‪ ,‬מלבד אותו כיס המיוחד להן‪ .‬כך הוא זאב‪-‬הכיס )הנקרא‬
‫כלב אוסטרלי(‪ ,‬הדוב האוסטרלי )שמחמת הנזקים שגורם לבעלי חוות‪ ,‬נקרא‬
‫"השד מטסמניה"(‪ ,‬נמיית הכיס ועוד‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪113‬‬
‫על הכיסן )הנקרא בפי העם "אופוסום"( וחוכמתו להינצל מרודפיו‪ ,‬נייחד‬
‫את הדיבור‪ .‬דרכו היא לפלוש לתוך לול תרנגולים‪ ,‬כדי לגרור עוף החוצה‬
‫למאכלו‪ ,‬או לאכול מהביצים‪ .‬צעקותיהן של התרנגולות מעירות את כלב‬
‫השמירה של בעל החווה‪ ,‬והוא בא כדי להתקיף את הכיסן‪ ,‬ומנענע אותו בשיניו‬
‫טלטולים עזים‪ .‬הכיסן נופל ארצה ללא תנועה וללא תגובה‪ .‬הכלב מנסה להזיז‬
‫אותו ומבחין שאין בו סימן חיים והוא חוזר למקומו‪ .‬אחרי דקות מספר‪ ,‬כאשר‬
‫יש דממה מסביב‪ ,‬הכיסן קם לתחיה ובורח לנפשו‪.‬‬
‫בספר "זואולוגיה" )עמ' ‪ (480‬מציין כי הרבה ממפריסי הפרסה הנרדפים חוננו‬
‫בצוואר גבוה )כמו הג'ירפה והאנטילופה( כדי שהעינים תהיינה במקום גבוה‬
‫ותראינה מרחוק ולמרחב גדול אם צפויה להם סכנה‪ .‬מבעלי הכיס כמו הקנגורו‪,‬‬
‫וכן הירבוע‪ ,‬העכברים‪ ,‬הארנבת ואפילו הנמייה הטורפת‪ ,‬הורגלו להישען על‬
‫הזנב וכן על הרגליים האחוריות‪ ,‬כדי להגביה את הראש ולצפות למרחקים‪.‬‬
‫כלום אין אנו רואים בכך את ידו המכוונת של יוצר‪-‬כל ברוך הוא?‬
‫כן נתברכו כמה מהחיות בתנועה מהירה‪ .‬הסוסים‪ ,‬הזברות‪ ,‬הצבאים‬
‫והאיילים‪ ,‬גופם דק ביחס לגודלם‪ .‬רגליהם גבוהות‪ ,‬דקות וחזקות ומסתיימות‬
‫בפרסות קשות‪ .‬יש להם תכונה שרק אחת או שתים מאצבעותיהם באות במגע‬
‫עם הקרקע‪ .‬אין להם עצם‪-‬בריח‪ ,‬דבר המקל על התנועה‪ ,‬והם נתברכו בקפיצות‬
‫גסות‪ ,‬דבר המקל על פעולות הרגליים‪ .‬אצל ארנבת השדה וכן אצל הירבוע‪,‬‬
‫תכונה זו היא כה משמעותית עד שרגליהם האחוריות מקדימות את הקדמיות‬
‫בעת קפיצתם‪.‬‬
‫עוד יש לציין כי ישנה תכונה ברוכה לבעלי חיים השוכנים בערבות‬
‫ובמדבריות השותים רק מעט מים )כי אין שם שפע מים(‪ .‬וכיצד יוכלו‬
‫להתקיים? אלא הם מסתפקים בלחות שבמזון הצמחוני שאוכלים‪ .‬הגמל‪,‬‬
‫באזורים שאין בהם מים מתוקים‪ ,‬מסוגל לשתות גם מים מלוחים או מרים‪.‬‬
‫‪"ÈÓÈÙ ÔÂÚ˘" ˙ÚÙÂ˙ – ÂË ˜¯Ù‬‬
‫הדבורה מסוגלת לערוך את פעולותיה לפי חוש הזמן‪ ,‬כאילו יש לה שעון‬
‫פנימי‪ .‬וזאת בלי שום קשר לגורמי הסביבה‪ ,‬כגון חילופי תאורה‪ .‬גם דבורים‬
‫‪114‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫צעירות שזה עכשיו בקעו מביציהן בחדר אפל ולא ראו מימיהן חילופי יום ולילה‬
‫יש להן "שעון פנימי" זה‪ .‬החוקרים מציעים שחוש זה מופעל על ידי קצב חילוף‬
‫החומרים בגוף הדבורה )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יא‪ ,‬עמ' ‪.(836‬‬
‫חוקרים אחרים שבחנו את התנהגות החרקים רושמים כדלהלן‪" :‬דבורים‬
‫אספניות שנתנו להן מי‪-‬סוכר בשעה קבועה של היום‪ ,‬לא היו פעילות כל היום‬
‫ויצאו לפעולה באותה שעה בלבד‪ .‬תיקנים מסוג הפעיל בלילה‪ ,‬המשיכו כמה‬
‫ימים להיות פעילים בשעות הקבועות גם כשהוחזקו בחושך רצוף או באור רצוף‪.‬‬
‫במקרה זה נמצא שהפעילות נגרמת על ידי הורמון המופרש מתאים שבגנגליון‬
‫התת‪-‬לועי‪ .‬על ידי הזרקת דם מתיקן פעיל לתיקן לא‪-‬פעיל‪ ,‬אפשר היה לעורר‬
‫את האחרון לפעולה‪ .‬חרקים המכוונים את תנועתם לפי השמש מסוגלים‬
‫להמשיך בכיוון הנכון גם כשסגרו אותם למספר שעות בלי שיכלו לראות את‬
‫השמש‪ ,‬כאילו היו מסוגלים 'לחשב' מה היה השינוי במצב השמש במשך הזמן‬
‫שהיו כלואים" )האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יח‪ ,‬עמ' ‪.(98‬‬
‫תופעה דומה יש לנו מנסיוננו האנושי‪ .‬כאשר אדם הולך לישון ומכוון את‬
‫דעתו לקום למחרת בשעה מסויימת‪ ,‬הוא עשוי להתעורר באותו זמן גם בלי‬
‫שעון מעורר‪ .‬והוא הדין האדם הנשכב לנום לחמש או עשר דקות‪ ,‬שעל פי רוב‬
‫יקום כעבור הזמן שקבע לעצמו‪ .‬אין לנו ידיעה ברורה כיצד יש לו לאדם "שעון‬
‫פנימי"‪ .‬וכן בני אדם החוזרים בטיסה לארץ ישראל לאחר שהות של כמה ימים‬
‫בארה"ב‪ ,‬שם השעות שונות מהשעות בא"י‪ ,‬יש להם קשיים להתרגל שוב‬
‫לעונות היום‪ .‬כי הגוף מורגל לפעילות לפי שעות חו"ל‪ .‬וכן אדם שהחליף את‬
‫עבודתו למשמרת שעות לילה‪ ,‬והוא ישן כל היום‪ ,‬קשה לו להסתגל לשעות‬
‫השונות למרות שישן ביום מעל לרגיל‪ ,‬כי יש לגוף "שעון פנימי"‪.‬‬
‫‪‰ÊÂÈ·ÓÈÒ‰ ˙ÚÙÂ˙ – ÊË ˜¯Ù‬‬
‫)˘‪(ÌÈ¢ ÌÈÈÓ È˘ ÔÈ· ‰ÏÂÚÙ ÛÂ˙È‬‬
‫הקרנף היא חיה אדירה‪ ,‬שמשקלה עולה על משקלם של שלושים וארבעה‬
‫אנשים מבוגרים‪ .‬מהאף שלה צומחות שתי קרניים‪ ,‬הקרן הקדמית ארוכה‬
‫ומאחוריה קרן קצרה יותר‪ .‬בגלל גודלו העצום אין הוא חושש משום חיית טרף‬
‫האורבת ביער‪ .‬קרנף זה הוא בעל חיים צמחוני‪ ,‬הניזון מעשב ועלים ירוקים‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪115‬‬
‫שותפות מעניינת יש לו עם הציפורים‪ .‬ציפור או ציפורים שוכנות על גבו‬
‫ונהנות מסעודת חרקים שעל גבו‪ ,‬והקרנף נהנה שהוא נפטר מהמציקים לו‪ .‬נוסף‬
‫על כך‪ ,‬הציפורים משמשות כמשקיפות‪ ,‬להזהיר אותו מסכנה‪ .‬לקרנף אין ראייה‬
‫טובה‪ ,‬ואינו מבחין במה שרחוק ממנו‪ .‬גם כשהוא נוגח בקרניו‪ ,‬אין הפגיעות‬
‫מדויקות‪ .‬לכן תנועת העופות וקולותיהן משמשת לו כאזהרה לקום מרבצו כדי‬
‫להגן על עצמו‪ .‬המלה המדעית לשותפות זו היא "סימביוזה"‪ ,‬כלומר דו‪-‬קיום‪.‬‬
‫עוד על ציפורים המנקות את עורו של הלוויתן‪ ,‬ועוד על דג הנקאי שנכנס‬
‫לתוך פיהם של דגים אחרים כדי לנקות את מעיהם מהטפילים השוכנים שם‪,‬‬
‫ראה באנציקלופדיה העברית )כרך כה‪ ,‬עמ' ‪ .(796‬בספר "לכסיקון זואולוגי" )של מנחם‬
‫דור‪ ,‬עמ' ‪ (233-234‬מתואר הדג סניוריטה‪ ,‬השוכן בין סלעים ואצות והוא מנקה את‬
‫עורם של דגים אחרים הנגועים בטפילים שונים‪" .‬אל מקום הימצאו נמשכים‬
‫דגים רבים גם ממרחק לשם ניקוי" )בספר הנ"ל ישנו צילום של התאספות זו(‪ .‬וכן כותב‬
‫"תצפית על בעלי חיים" )עמ' ‪ (120‬על דגי שפתוניים נקאים‪ ,‬שמצטבר לידם תור‬
‫של דגים גדולים הממתינים בסבלנות שישרתו גם אותם‪ .‬דגים גדולים אלו גם‬
‫מגינים על בני‪-‬הלוויה שלהם מסכנת טורפיהם‪ .‬מסופר שם גם על עופות‪-‬ים כמו‬
‫השחף שנראה מסיר טפילים מגביהם הבולטים של דגי‪-‬שמש‪ .‬ולעתים דגים‬
‫ענקיים אלו מתהפכים על צד אחד כדי לגלות לעוף שטח רחב יותר‪ ,‬לטובת‬
‫הניקוי‪ .‬שם )עמ' ‪ (119-127‬מפורט באריכות על יצורים רבים החיים זה עם זה‬
‫בסימביוזה )עזרה הדדית(‪.‬‬
‫עוד דוגמא של שותפות מעניינת‪ .‬הכריש טורף דגים הקטנים ממנו‪ .‬אבל‬
‫מצאו החוקרים כי דגים קטנים הנקראים "דבקים" נדבקים על בטנו של הכריש‬
‫ושטים אתו בכל מסעותיו בים הגדול‪ .‬כיצד אין הם נופלים ממנו? אלא יש לדג‬
‫הקטן קרום המפריש חומר דביק שעל ידו הוא נדבק בכריש‪ .‬הוא ניזון משיירי‬
‫המזון שהכריש טרף ואכל‪ ,‬וגם נהנה מהגנתו‪ .‬דגים אחרים אינם מתקרבים לטרוף‬
‫אותו‪ ,‬כיון שהוא בן חסותו של הכריש הגדול )"נפלאות הטבע" ח"ב עמ' ‪.(105-106‬‬
‫בספר "תצפית על בעלי‪-‬חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (119‬וכן ב"לכסיקון זואולוגי"‬
‫)עמ' ‪ (351‬מסופר על עוף התנינן )אורכו ‪ 22‬ס"מ( המלקט מעל עורו של התנין עלוקות‬
‫המציקות לו‪ ,‬וגם נכנס לתוך פיו הפתוח של התנין כדי לנקות את הטפילים‬
‫הנמצאים שם‪ .‬עוף זה גם משמיע קולות אזהרה כשמתקרבת לתנין סכנה‪.‬‬
‫שירות כזה נמצא גם באוקיינוס הטרופי‪ ,‬שם חסילונים זעירים מנקים‬
‫סוגים רבים של דגי שונית )שם‪ ,‬עמ' ‪.(120‬‬
‫‪116‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪‰ÈÁÓ ÌÂ˜Ó ÌÂÁ˙ ˙ÚÈ·˜ – ÊÈ ˜¯Ù‬‬
‫באנציקלופדיה העברית )כרך טז‪ ,‬עמ' ‪ (674‬מובא כי תחום מחיה הוא שטח‬
‫המוגן מפני חדירת זרים‪ .‬תופעה זו מצויה בין העופות‪ ,‬היונקים‪ ,‬הזוחלים וגם‬
‫הדגים‪ .‬כלבים ועוד כמה מינים מסמנים זאת על ידי שתן‪ .‬הצבוע מסמן זאת על‬
‫ידי הדבקת גופים שונים בהפרשות ריחניות מבלוטות הנמצאות ליד פי הטבעת‪.‬‬
‫הציפורים משתמשות לפעמים בשירה כאות אזהרה לזרים שלא להתקרב‪ .‬כאשר‬
‫נכנס זר מתקיפים אותו‪ .‬החוקרים הבחינו כי כושר הקרב גדול יותר כאשר בעל‬
‫חי נמצא בתחומו ומגן עליו‪ ,‬מאשר במצב שבו הוא פלש לתחומו של בעל חיים‬
‫אחר והותקף שם‪ .‬עיין שם במאמר פרטים נוספים‪.‬‬
‫‪"Â˙Ú· ‰ÙÈ ‰˘Ú ÏΉ ˙‡" – ÁÈ ˜¯Ù‬‬
‫)˜‪(‡È ,‚ ˙ω‬‬
‫הקב"ה ברא לכל מין ומין בבעלי חיים את המזון המתאים לגידולו‪ ,‬והנחוץ‬
‫להמשיך את קיומו בחיים; וכן הכין לכל בעל חי את האברים המתאימים כדי‬
‫למצוא את מזונו‪ ,‬לתפוס את מזונו ולקחת את מזונו לפיו‪ .‬וכן הכין בגוף כל‬
‫בעלי החיים את מנגנון העיכול והפיכת החומר הנאכל לאנרגיה )כוח( כדי שיוכל‬
‫בעל החיים להשתמש במזון שאכל‪.‬‬
‫אותן חיות הזקוקות לבשר‪ ,‬הכין להם הקב"ה כלי ציד למען יוכלו לתפוס‬
‫את טרפן‪ ,‬וגם הכין להם את הכלים לרוץ ולהגיע אליו‪ .‬וכן הכין להם שיניים כדי‬
‫לפורר את המזון לחתיכות קטנות כדי להעביר אותו דרך הגרון הצר‪ .‬וכן הכין‬
‫להם מעיים כדי שיוכלו לעבד את המזון ולהוציא ממנו את אבות המזון‪ ,‬כדי‬
‫שיועיל לגופו של האוכל‪ .‬אף הכין לכל אחד ואחד מהטורפים את האפשרות‬
‫הגופנית לסלק מגופו את הפסולת‪ ,‬או את חלקי המזון שאין בכוחו לעכל )כלומר‬
‫שתן וצואה(‪ ,‬כי אם לא כן היתה הפסולת מזדהמת בבטנו‪ ,‬והיה נחלש ונחלה‪,‬‬
‫ושמא אף ימות מההרעלה בגופו‪.‬‬
‫אנו רואים כי לכל חיה וחיה בעולם יש כוח ההבטה וההסתכלות‪ .‬יש להן‬
‫שתי עיניים )ולא רק אחת‪ ,‬או שלוש עיניים(‪ ,‬ואצל כולן באופן אחיד העיניים‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪117‬‬
‫מצויות בראש‪ ,‬קרוב למרכזי המוח והמחשבה; ואין אנו מוצאים שום חיה‬
‫שנוצרה עם העיניים בגפיה או בבטנה; ובזה אנו רואים ומבחינים בתוכנית‬
‫אחידה של יוצר‪-‬כל‪ .‬ואנו רואים ומבחינים שלכל בעלי החיים יש מערכת מעיים‬
‫בבטנם )בערך באותו אזור תחתי של הגוף(; ולכולן יש ריאות עם מנגנון מחוכם‬
‫לספוג מתוך האויר שהן נושמות חמצן המחיה אותן על ידי התמזגותו בדם‬
‫הזורם‪ ,‬וגם זה באופן אחיד‪ .‬מכאן דחייה מוחלטת לטועים הסוברים שהיו‬
‫הדברים במקרה‪ ,‬אלא הוכח שישנה תכנית יצירה‪ ,‬ובעל מחשבה שהכין את‬
‫תכנית הקיום לכל היצורים‪ ,‬יתברך שמו לעד‪.‬‬
‫‪‰È‚ÂϘ‡ – ËÈ ˜¯Ù‬‬
‫)‡‪(‰‡È¯·‰ ÔÂÊÈ‬‬
‫טבע העולם הוא שיש עופות וחיות הניזונים מצמחים בלבד‪ .‬ויש אחרים‬
‫הניזונים מאכילת בשר‪ ,‬כלומר לאכול מהעופות והחיות שבסוג הראשון הנ"ל‪.‬‬
‫וכן הוא גם בדגי הים‪ .‬ואף על פי שתמיד אלו אוכלים את אלו‪ ,‬הריבוי הטבעי‬
‫הוא גדול דיו כך שכל מין ומין שבעולם ממשיך להתקיים‪ .‬והכל מפני שרצונו של‬
‫הקב"ה בקיום מתמיד של העולם כפי שאנו מכירים אותו‪.‬‬
‫הקב"ה סידר כך את עולמו כדי שיוכל להתמיד בקיומו‪ .‬יש בו מיני חיים‬
‫שאם יתרבו יהוו נזק או סכנה לשאר הברואים‪ .‬לכן הכין הקב"ה גם כוחות‬
‫נגדיים שיגבילו את מציאותם של המזיקים ויצמצמו את מספרם‪ .‬לדוגמא‪,‬‬
‫אלמלא העופות היו החרקים מתרבים ללא נשוא ומונעים את חיי האדם‪.‬‬
‫העופות אוכלים יתושים‪ ,‬זבובים‪ ,‬עשים ואף צפרדעים וקרפדות‪ .‬אילולא כך היו‬
‫הללו מזיקים לחקלאות וליבולי השדה‪.‬‬
‫העופות זוללים הרבה‪ .‬יונה ממוצעת אוכלת במשך יממה אחת מזון‬
‫שמשקלו פעם וחמישית ממשקל כל גופה‪ .‬אדם שמשקלו תשעים ק"ג היה צריך‬
‫לאכול למעלה ממאה ק"ג מזון כדי לשמור על יחס הדומה לשל יונה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫אדם אוכל לכל היותר קילוגרם וחצי מזון ביממה אחת‪.‬‬
‫לעופות הטורפים יש מקור גדול וחד‪ ,‬רגליים חזקות וציפורניים חדות‪ .‬הם‬
‫ניזונים בעיקר מבשר נבלות ומטרף חיות קטנות‪ .‬עופות אלו מביאים תועלת‬
‫רבה לאדם בכך שהם טורפים מכרסמים קטנים המזיקים לחקלאות‪ ,‬ואוכלים‬
‫פגרי חיות המזהמים את הסביבה‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫‪‰‡ÂÂÒ‰‰ Ô¯˘Î – Î ˜¯Ù‬‬
‫הקב"ה חנן חלק מברואיו בכמה אמצעי התגוננות‪ .‬אחד מהם הוא‬
‫ההסוואה‪ ,‬הגורמת שבעל החיים לא יהיה ניכר לעיני אויביו‪ .‬ויש בכך ארבעה‬
‫אופנים‪) :‬א( התאמת צבע הגוף לצבע של סביבתו‪) ,‬ב( טשטוש תבליט הגוף או‬
‫ביטולו‪) ,‬ג( שבירת מראה הקו החיצוני‪) ,‬ד( צמצום הצל או ביטולו‪ .‬אנו מביאים‬
‫כאן מידע מהאנציקלופדיה העברית )כרך יד‪ ,‬עמ' ‪.(863-871‬‬
‫התאמת הצבע לרקע‪ .‬תופעה זו שכיחה מאד בעולם החי‪ .‬הצבע הירוק‬
‫שולט בשדה‪ ,‬חום‪-‬בהיר במדברות‪ ,‬לבן באיזור הצפוני‪ .‬רבים מבעלי החיים‬
‫מותאמים מבחינת צבעיהם לסביבתם‪ ,‬ויש המשתנים לפי עונות השנה‪ .‬לדוגמא‪,‬‬
‫במינים מסוימים של פרפרים‪ ,‬בעונת היובש יוצרות הכנפיים דימוי של עלים‬
‫מקומטים נובלים‪ .‬באזורי הקטבים ובסמוך להם‪ ,‬הופך על פי רוב שער היונקים‬
‫ונוצות העופות ללבן עם בוא החורף‪ .‬צלופח הנהרות‪ ,‬כשהוא זחל הוא שקוף‬
‫וחסר צבע‪ .‬ואילו הבוגר החי על החוף‪ ,‬צבעו מותאם לסביבה‪ ,‬אם היא סלע‪,‬‬
‫חול או עשב‪.‬‬
‫ישנו דג הנקרא סוסון‪-‬הים )ראה תמונה בסוף ספרנו זה(‪ .‬הוא דומה מאד לסוס‬
‫או "פרש" במשחקי שחמט‪ .‬גודלו בין ‪ 4‬ס"מ ל‪ 30-‬ס"מ‪ ,‬ויש ביניהם מאה מינים‪.‬‬
‫לעורם אין קשקשים‪ ,‬והזנב הארוך משמש להם כמאחז‪ ,‬ממש כמו זנב הקופים‪.‬‬
‫סוסוני ים משנים את צבעיהם לפי הרקע‪ .‬סוסון‪-‬האצה‪ ,‬המצוי בין אצות הים‪,‬‬
‫צבעו ירוק‪ ,‬וכאשר הוא שט בין הסלעים‪ ,‬הוא הופך לאפרפר‪ .‬באנציקלופדיה‬
‫העברית )כרך כה‪ ,‬עמ' ‪ (535‬מובא שיש לו קוצים ודבלולים הבולטים מעורו‪,‬‬
‫ומעלימים אותו בין הצמחים שם הוא מצוי‪) .‬ראה לעיל עמ' ‪ 70‬פרטים נוספים‪ ,‬במדור‬
‫דגים‪ ,‬בפרק על סוסון הים(‪.‬‬
‫עכביש‪-‬הסרטן האורב לטרפו בין עלי הכותרת של פרחים‪ ,‬צבעו מותאם‬
‫לרקע ומשתנה מלבן בתחילת הקיץ לצהוב בסוף הקיץ‪ ,‬בהתאם לפריחתם של‬
‫צמחים שונים בשתי העונות‪ .‬מפורסם שהזיקית יכולה להחליף את צבעה בתוך‬
‫‪ 15‬דקות‪ .‬ויש ‪ 18‬מיני דגים טרופיים )ליד ברמודה( המסוגלים להחליף את צבעם‬
‫תוך דקות מועטות‪.‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪119‬‬
‫באנציקלופדיה העברית )כרך ד סוף עמ' ‪ (276‬מסופר על פרפרים בדרום‬
‫אמריקה שיש להם כנפיים שקופות )כמו כנפי הזבוב( לבל יעוררו את תשומת‬
‫הלב של טורפיהם‪.‬‬
‫עוד בענין ההסוואה עיין באנציקלופדיה העברית )כרך יד עמ' ‪ (869-870‬ושם‬
‫לדעתי יש הוכחה נגד שיטת האבולוציה של הישרדות על ידי הסתגלות הגוף‬
‫)"הברירה הטבעית"(‪ .‬כך לשון המאמר שם‪" :‬פרפרים ממשפחה מסוימת‪ ,‬בעלי‬
‫כנפיים שחורות וצהובות שמתעופפים בקבוצות גדולות‪ ,‬אינם נאכלים על ידי‬
‫ציפורים ולטאות מפני שהם מפרישים חומר מסריח‪ .‬יחד עמם ניצלים מהתקפת‬
‫הציפורים והלטאות גם פרפרים ממשפחה אחרת‪ ,‬אע"פ שהם עצמם אכילים‪,‬‬
‫וזה משום דמיונם החיצון לקבוצה הראשונה"‪ .‬בעל המאמר תמה‪ ,‬כיצד ידעו‬
‫המין השני לשנות את צבע האזהרה שלהם כדי להידמות לקבוצה הראשונה‪,‬‬
‫ובכך להינצל? )התופעה נקראת "מימקרי"(‪.‬‬
‫ויש הסתגלות מושלמת יותר על ידי חוסר תנועה‪ ,‬שבעל החיים קופא‬
‫במקומו למשך שעות רבות‪ ,‬ואין עין אויבו רואה אותו מפני שהוא מתמזג עם‬
‫סביבתו‪ .‬תופעה זו מצויה בצפרדעים‪ ,‬צבים‪ ,‬סרטנים ודגים מסוימים וכן‬
‫בעשים‪.‬‬
‫ויש שמירה טבעית )שהקב"ה חנן את בעל‪-‬החיים( של שבירת התבליט‪,‬‬
‫שחלק הגב נעשה כהה‪ ,‬וחלק הבטן כאילו מואר ובהיר‪ .‬על ידי כך מאבד הגוף‬
‫את עיגוליותו או את בליטתו ומתקבלת דמות שאינה ניכרת לעיני האויב‪.‬‬
‫בדומה לכך יש שינויים של שבירת מראה צורתו של בעל החיים‪ ,‬כאשר חלק‬
‫מהגוף נראה בצבע הדומה לרקע הסביבה‪ ,‬וחלק לא‪ .‬באופן זה נהרס מראה‬
‫הצורה האופיינית של החיה‪ ,‬ולעיני האויב נראה כאילו יש כאן כמה גופים‬
‫השונים זה מזה‪ ,‬וכך החיה נמלטת‪) .‬תופעה זו קיימת גם בעופות‪ ,‬באיברים‬
‫ראשיים כמו כנפיים ורגליים‪ ,‬וכן יש בדגים הסוואה בסנפירים‪ ,‬בפה ובעיניים(‪.‬‬
‫דוגמא לכך היא הפסים השחורים על רקע עור בהיר‪ ,‬בג'ירפה‪ ,‬בזברה ועוד )ראה‬
‫תמונה בסוף ספרנו(‪ .‬קוים אלו הם לרוחב החיה ולא לאורכה‪ ,‬וכך הם שוברים את‬
‫דמות התבנית של הגוף‪ ,‬והאויב אינו מזהה אותה‪ .‬דבר זה נקרא "שיבוש קווי‬
‫המתאר"‪ .‬ויש בעלי חיים שבהם הפסים עוברים באיברים מסוימים‪ :‬רגליים‪,‬‬
‫זרועות‪ ,‬צוואר או כנפיים‪ .‬כאשר הטורף אינו רואה לפניו צורת גוף‪ ,‬אינו‬
‫מתעורר להתקיף‪ .‬ויש גם הסוואה בכיוון הפוך‪ :‬על עורם של הטיגריס ועוד‬
‫חתולים גדולים יש פסים או נקודות כדי להסתיר את מציאותם בסבכי היער‪,‬‬
‫‪120‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫למען יצליחו למצוא מזון‪ ,‬לטרוף חיות קטנות מהם ולהתקיים בחיים על ידי‬
‫אכילתן‪.‬‬
‫ויש סוגי הסוואה בפסים שחורים ואנכיים המסתירים את צורת העיניים‪,‬‬
‫לבל יראה הנטרף שעין זר מביטה עליו‪ .‬כך הטורף משתמש בעיניו‪ ,‬ואין הנטרף‬
‫מבחין בכך‪ .‬באופן דומה יש על גוף הדגים נקודות רבות הדומות לאישון העין‪,‬‬
‫כך שהנטרף אינו ער לראות עין מביטה עליו‪.‬‬
‫אופן הסתרה נוסף הוא שהחיה מטשטשת את צל גופה‪ .‬כשהיא עומדת על‬
‫שטח חלק )קיר‪ ,‬חול שטוח או קרקע חשופה( ניכרת החיה על ידי הצל‪ ,‬וזה‬
‫מקור סכנה מפני רודפיה‪ .‬לפיכך משתדלת החיה לעמוד מול קרני השמש‬
‫כשגופה מכווץ באופן שהצל יהיה מינימלי‪ ,‬וכן כנפי הפרפר צמודות לגופו מפני‬
‫סיבה זו‪ .‬ויש חיות הרובצות‪ ,‬כדי שהגוף יכסה את הצל‪.‬‬
‫במאמר הנ"ל באנציקלופדיה העברית )כרך יד‪ ,‬עמ' ‪ (867-869‬מאריך בעניני דגים‬
‫מסוימים הנדמים לעלה מת הצף על פני המים‪ .‬וכמו כן ישנו יצור הנקרא חגב‪-‬‬
‫מקל התלוי בענף ומניע את גופו הלוך ושוב כתנועת עלה‪ .‬וכן ישנו מין דג‬
‫המתדמה לסוג עשב‪.‬‬
‫ויש מין חרקים )פרפרים ובמקרים בודדים גם עופות( המתדמים למינים‬
‫אחרים השנואים על טורפיהם בגלל טעמם או ריחם הדוחה וכך הם ניצלים‬
‫)האנציקלופדיה העברית‪ ,‬עמ' ‪ .868-870‬בלשון המדע נקראת תופעה זו "מימיקרי"(‪ .‬ברור‬
‫מאליו שאין לחרק שכל לתכנן שינוי זה‪ ,‬ולא יכולת הכרה להבחין איזה בעל חי‬
‫אחר שנאוי על הטורף ומי איננו כך‪ .‬אלא הכל מסודר בהשגחת בורא‪-‬כל יתברך‬
‫שמו‪ .‬עיין מאמר חשוב על כך של דיסמונד מוריס ב"תצפית על בעלי חיים"‬
‫)ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ .(52-58‬ויש גם חיקוי באופן ההתנהגות )תנועה‪ ,‬ריצה‪ ,‬טיסה(‪,‬‬
‫ולא רק בצבע הגוף‪ .‬וכתב בעל המאמר באנציקלופדיה העברית "התופעות של‬
‫חיקוי זה מפליאות ביותר"‪.‬‬
‫בספר "תצפית על בעלי חיים" )ספריית מעריב‪ ,‬עמ' ‪ (69-73‬יש מאמר על דגים‬
‫ופרפרים מסוימים‪ ,‬שיש בחלק האחורי של גופם כתם שחור כמו עין‪ ,‬בשני צדי‬
‫הגוף )ויש שם תמונות של דגים ופרפרים מסוג זה(‪ .‬כך הדג מטעה את רודפו להכות‬
‫בחלק האחורי של הגוף בו אין סכנה כל כך לדג‪ ,‬ולא בראש הפגיע‪ .‬ויש פרפרים‬
‫הבנויים כך שחלקם האחורי דומה לראש יותר מאשר הראש האמיתי‪.‬‬
‫ויש דגים המחקים את תנועת צמחי‪-‬הסביבה‪ ,‬וכך ניצולים הם מטורפיהם‬
‫)האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יא‪ ,‬עמ' ‪.(911‬‬
‫חלק י – פרקים כלליים‬
‫‪121‬‬
‫יש פרפרים ועשים שיש בכנפיהם צורות שתי עיניים גדולות‪ .‬כאשר הם‬
‫במנוחה‪ ,‬הכנפיים מקופלות וה"עיניים" מוסתרות‪ .‬אבל בעת סכנה הם פורשים‬
‫את כנפיהם ולעיני הטורף הם נדמים כעיניים מפחידות של יצור גדול יותר‬
‫)תנשמת וכדומה( המתבונן בטורף במבט מתריס‪ ,‬וכך נרתעות כמה מהציפורים‬
‫מלתקוף אותם )בספר "תצפית על בעלי החיים"‪ ,‬עמ' ‪ ,78‬ישנה תמונה של תופעה זו(‪.‬‬
‫אצל החומט‪ ,‬ראשו אינו בולט לעין אלא מוסווה בפסים שחורים ולבנים‬
‫המסתירים את העיניים‪ .‬הפסים נמשכים באורך עד סוף הגוף‪ ,‬קרוב לזנב‪ .‬אבל‬
‫שאר הזנב הוא כחול מבריק‪ ,‬וצבעו כה עז עד שקשה לראות דברים אחרים‬
‫בסביבתו‪ ,‬כולל ראשו וגופו של הזוחל הקטן‪ .‬האויב המתקרב אל החומט‪ ,‬כל‬
‫תשומת לבו נתונה לזנב המזהיר בצבע עז‪ .‬אם הטורף מזנק ותופש את הזנב‪,‬‬
‫הזנב ניתק מגופו של החומט והחומט נס על נפשו‪ .‬גם לאחר שניתק הזנב‪ ,‬והוא‬
‫בפיו של הטורף‪ ,‬הוא מפרפר ומתפתל לשביעות רצונו של הטורף‪ .‬רק אחר כך‬
‫מגלה הטורף למרבה הצער‪ ,‬שאין בפיו בשר עסיסי כי אם בדל זנב מלא‬
‫קשקשים‪.‬‬
‫לכמה סוגי נחשים יש צבע עז לצד הזנב‪ ,‬בחלק הגחון‪ .‬כשמתקרב אליהם‬
‫טורף הם מרימים באויר את הצד הצבעוני‪ .‬הטורף נמשך להתקיף צד זה )שהוא‬
‫בעצם רק זנב( וכך ראשו של הנחש פנוי להתקיף את הטורף‪ ,‬ולהכניס בו את‬
‫ארסו‪ .‬מה גדלו מעשיך ה'!‬
‫לומר שזוהי סידור של התפתחות‪ ,‬ותיאוריה של "ברירת המינים הראויים‬
‫להתקיים" אינו אלא הזיות ודמיונות‪ .‬אלא יש "שכל עליון" המתכנן את עולמו‪.‬‬
‫‪ڷˉ ȘÂÁ ȇÏÙ – ‡Î ˜¯Ù‬‬
‫יש בעולם שלושה כוחות יסודיים‪ ,‬בלעדיהם לא היו חיים אפשריים עלי‬
‫אדמות‪.‬‬
‫)א( כוח‪-‬הכבידה‪ .‬כדור הארץ משמש כמין מגנט המושך אליו כל דבר‪ .‬לכן‬
‫כאשר זורקים חפץ למעלה‪ ,‬אפילו בכוח רב‪ ,‬עדיין החפץ ייפול חזרה ארצה‪ .‬חוק‬
‫זה קובע כי כל הגופים נמשכים זה לזה על פי גודל המסה שלהם )גודל כמותי(‪,‬‬
‫אלא אם כן יש איזו שהיא מניעה צדדית לכך‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫)ב( כוח‪-‬ההתמדה )אינרציה(‪ .‬כיצד יצר הקב"ה את המציאות שהכוכבים‬
‫ינועו במסלולם ללא עיכוב וללא הפסקה? ודאי שהקב"ה גזר כך‪ ,‬אבל מה הוא‬
‫החוק הטבעי והמנגנון לכך? החוקר ניוטון חידש שכאשר חפץ נמצא בתנועה‪,‬‬
‫אם לא יהיה לו מתנגד הוא ימשיך תמיד בתנועתו‪ .‬חוק זה קיים בכל היצורים‪.‬‬
‫מכונית נוסעת לא תאט את מהירות תנועתה‪ ,‬אלא שהשפשוף של גלגליה‬
‫בגבשושיות שיש בכביש‪ ,‬וכן התנגדות הרוח שהיא נוסעת נגדה )שהרי אינה‬
‫נוסעת בחלל ריק מכל‪" ,‬ואקום"‪ ,‬אלא באויר שאותו היא בוקעת( הם הפועלים‬
‫למנוע את המשך התנועה‪ .‬כיון שהכוכבים נמצאים בחלל שהוא ריק אף מאויר‪,‬‬
‫ימשיכו בתנועתם ללא הפסקה וללא מעצור‪ .‬פלא זה מביא את האדם להכיר את‬
‫מציאותו של הבורא )רמב"ם הל' יסודי התורה פ"א ה"ה(‪ .‬ואף שהרמב"ם לא ידע על‬
‫חוק ניוטון‪ ,‬העיקרון הוא אחד וזהה לדבריו שהדבר הוא מפלאי הבריאה‪.‬‬
‫)ג( שימור החומר והאנרגיה‪ .‬ידוע שהחומר‪ ,‬בתנאים מסוימים‪ ,‬הופך‬
‫לאנרגיה )כוח( כדי לעשות פעולות‪ .‬דוגמא לכך היא כאשר האדם אוכל מזון‪:‬‬
‫המזון נהפך באדם לכוח לעשות דברים‪ .‬אבל הכוח אינו תם וכלה‪ ,‬אלא יוצר‬
‫שוב חומר אחר‪ .‬וכך לשון המלבי"ם )על בראשית ו‪ ,‬יז(‪" :‬וכלל מונח אצל חכמי‬
‫הטבע שאין דבר בטבע שיאבד וילך לבטלה‪ .‬שגם פגרי החיים והצמחים‬
‫הנרקבים יתפרדו ליסודותיהם וישובו לתועלת חיי האדמה‪ ,‬שעל ידי כן תשמן‬
‫הארץ ויתהווה מזון לצמחים‪ .‬וחלקים המימיים והאויריים ישובו להאויר הכללי‪,‬‬
‫ואחרי גלגולים שונים ישובו לתועלת‪ .‬עד שהגם שיושחת הבשר‪ ,‬לא יושחת‬
‫מתחת השמים‪ ,‬כי יהיו לתועלת תחת קערורית גלגל הירח"‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכך העולם‬
‫מתמיד בקיומו‪.‬‬
‫נוסיף דוגמא‪ .‬החיות אוכלות מהצמחים‪ ,‬ומשאירות אחריהן צואה‪ .‬חומר‬
‫אורגני זה מזבל את האדמה ושוב צומחים צמחים נוספים‪ .‬וכן כאשר חיה זו‬
‫מתה בסוף חייה‪ ,‬הפגר מתפרק‪ ,‬וגם הוא שוב מדשן את האדמה שתוציא‬
‫גידולים וצמחים נוספים‪ .‬וכך הוא בדוגמאות רבות נוספות‪.‬‬
‫חלק יא – עולם הצומח‬
‫‪123‬‬
‫חלק יא – עולם הצומח‬
‫רוב הפרק הזה נלקח מדברי הרב אביגדור מילר‪ ,‬בספרו "אז נדברו"‪.‬‬
‫מעגל המשקעים )גשמים( הוא נפלא ביותר‪ .‬אם יחסר פרט אחד מכל‬
‫המערכת‪ ,‬לא תוכל להתקיים צמחייה‪ .‬השמש‪ ,‬כמו משאבה ענקית‪ ,‬גורמת‬
‫לאידוי מסות גדולות של נוזלים מהימים וגם מהאגמים שביבשות‪ .‬כל זה‬
‫מצטבר בעננים‪ .‬הרוחות הנושבות משמשות כמובילים לעננים אלו‪ .‬כאשר‬
‫המטען כבד מדי‪ ,‬וידוע כי כל קל משקל עולה והכבד במשקל יורד‪ ,‬העננים‬
‫מטפטפים את תכולתם‪ .‬חלק מהמים משקים את שדות התבואה והאילנות וכן‬
‫מהווים מי שתייה לבני אדם ובעלי חיים‪ .‬העודפים זורמים לים בכח גרוויטציה‬
‫)כוח‪-‬המשיכה( כדי למלא שוב את תפקידם‪.‬‬
‫)א( אילו היתה השמש קטנה יותר‪ ,‬לא היה בכוחה לשאוב כמויות גדולות‬
‫של מים על ידי אידוי‪ .‬וכן אם השמש היתה מרוחקת מכדור הארץ יותר מכפי‬
‫שהיא היום‪ ,‬גם כן לא היתה יכולה לשאוב כמויות אלו של מים‪ .‬ואם להיפך‪,‬‬
‫השמש היתה גדולה יותר או קרובה יותר לכדור הארץ‪ ,‬האידוי היה כה רב‪ ,‬כוח‬
‫הייבוש היה כה עצום‪ ,‬עד ששום יצור לא היה יכול להתקיים‪.‬‬
‫)ב( אם הרוחות לא היו פועלות כמו שאנו מכירים‪ ,‬פיזור הגשמים היה‬
‫בלתי מועיל‪ ,‬ומרכזי רוב היבשות היו מדבר שממה‪.‬‬
‫)ג( אילו כדור הארץ היה קטן יותר וכוח‪-‬המשיכה )גרוויטציה( שלו היה‬
‫חלש יותר‪ ,‬הגשם לא היה יורד ארצה‪ ,‬והמים גם לא היו זורמים שוב לכיוון הים‬
‫כדי להמשיך את מחזוריות המשקעים‪ .‬ולהיפך‪ ,‬אילו היה כוח‪-‬המשיכה‬
‫)גרוויטציה( חזק יותר‪ ,‬היו טיפות הגשם יורדות בעוצמה כמו ברד והורסות את‬
‫הצמחייה‪.‬‬
‫)ד( ואילו כדור הארץ היה סובב על צירו לאט יותר‪ ,‬לא משך ‪ 24‬שעות אלא‬
‫בזמן כפול‪ ,‬היו הצמחים מתייבשים וכלים מחמת חום השמש‪ .‬כאן לפנינו מכונה‬
‫ערוכה‪ :‬משאבה )השמש(‪ ,‬מאגר )הים(‪ ,‬תעלות )הרוחות(‪ ,‬וכוח מניע‬
‫)גריוויטציה(‪ .‬כל אלו חייבים לפקוח עיני עיוורים‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫ישנו פלא נוסף של שלג‪ .‬במקומות הקרים יורדים המים בצורת פתיתי‪-‬שלג‪.‬‬
‫אלו מכסים את פני האדמה כמו שמיכה חמה כי האויר מתחת לשלג מבודד את‬
‫האדמה מהכפור‪ .‬צבעו הלבן של השלג דוחה את קרני השמש‪ ,‬וכך מציל את‬
‫השלג מהמסה‪ .‬לולא השלג היה הכפור ממית את שורשי העץ והצמחים‬
‫שבאדמה‪ ,‬וגם מחסל את החרקים המועילים לצמחייה‪ .‬בבוא האביב‪ ,‬השלג נמס‬
‫וה"שמיכה" נהפכת למים המועילים לצמיחה ולשתיית בני אדם‪ .‬ועל זה קבעו‬
‫חז"ל כי השלג מועיל כמו חמישה גשמים )תענית ג ע"ב(‪.‬‬
‫הבה נתבונן בפרי התפוח‪ .‬בימינו משווקים מזון על ידי ציפויו בניילון‪ ,‬כדי‬
‫למנוע את הפסד המאכל‪ .‬אילו היה הפרי גדל על העץ בהיותו עטוף כך‪ ,‬היה‬
‫הדבר מפליא‪ .‬אבל "עטיפה" זו שהקב"ה חנן בה את התפוח מעולה יותר מכל‬
‫מעשי‪-‬אנוש‪ .‬קליפת התפוח מכילה חומר שהוא בלתי חדיר למים‪ .‬לכן אין הפרי‬
‫מתקלקל מחמת הגשמים‪ ,‬בהיותו עדיין תלוי באילן‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הקב"ה חנן פרי‬
‫זה בריח נעים המושך את האדם האוכלו‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬על ידי צבע הקליפה יודע‬
‫בעל הפרי מה מצב בישולו‪ ,‬האם הוא ראוי ללעיסה‪ .‬כאשר הקליפה הופכת‬
‫לאדום‪ ,‬הנה הודעה שהיא ראויה למאכל! אפשר להבין שבמצב זה‪ ,‬רצון הבורא‬
‫שהפרי ייאכל‪ .‬לפני עונה זו הפרי אינו אכיל‪ ,‬וגם אחרי מצב זה חוזר הפרי‬
‫ונרקב‪ .‬רצונו של הבורא ניכר בעטיפה שהכין לפרי‪.‬‬
‫הבה נתבונן על מצב הפרי כשהוא תלוי באילן‪ .‬הוא תלוי בגבעול‪ ,‬דרכו‬
‫באים לפרי החומרים שמהם הוא עשוי‪ .‬שורשי האילן יונקים מהאדמה מחצבים‪,‬‬
‫העולים דרך פעפוע )אוסמוסיס( עד שמגיעים לגובה הענפים‪ ,‬עוברים דרך‬
‫השריגים‪ ,‬ומשם לפרי‪ .‬גבעול זה מחזיק בפרי רק כל עוד הוא זקוק לשירותי‬
‫האילן‪ .‬כשנגמר תפקיד זה‪ ,‬הגבעול משחרר את אחיזתו בפרי והפרי נושר‪ .‬מי‬
‫תיכנן כל זה? כאשר אדם בא לאכול מהפרי‪ ,‬אין המיץ שבו מרוכז במקום אחד‬
‫ולעת ביתור הפרי ייזל החוצה‪ .‬אלא המיץ והמוצק מחוברים כך שהאדם האוכל‬
‫לא יאבד מהתועלת שבאכילת הפרי‪ .‬עוד תתבונן שהסוכרים וכן החומצות‬
‫שבפרי הם מאוזנים‪ ,‬כך שהפרי לא יהיה מתוק מדי ולא חמוץ מדי‪ ,‬לטעמו של‬
‫זה האוכלו‪.‬‬
‫התבונן בתוך הפרי‪ .‬הגרעין נמצא שמור בתוך מיכל קשיח‪ ,‬לבל יינזק על ידי‬
‫חומצות הפרי‪ .‬מיכל זה גם שומר שהאדם האוכל מהפרי לא יבלע את הגרעין‬
‫יחד עם בשר‪-‬הפרי‪ .‬כל גרעין נמצא שמור בכיסוי קשיח‪ ,‬שאפילו אם ייאכל על‬
‫ידי אדם או חיה‪ ,‬בסופו של דבר יחזור לאדמה ושוב יצמיח אילן נוסף‪ .‬זאת לגבי‬
‫חלק יא – עולם הצומח‬
‫‪125‬‬
‫תפוח‪ .‬אבל בפירות אחרים כמו שזיף‪ ,‬דובדבן‪ ,‬אפרסק‪ ,‬זית‪ ,‬תמר ועוד‪ ,‬הגרעין‬
‫שמור ב"קופסא" קשה כדי לשמור עליו לבל ייאכל על ידי האדם‪ ,‬אלא יחזור‬
‫לשימושו ומטרתו‪ .‬יש לשים לב ששום חלק מהאילן אינו כה קשיח כמו גרעינים‬
‫אלו‪ .‬גם על ידי מסור קשה לפרקם‪ .‬הכל מסודר כדי שברוב הגרעינים ייעשה‬
‫"שימוש‪-‬חוזר" להצמיח אילנות נוספים‪ .‬וגם כאשר הגרעין נטוע באדמה‪ ,‬תמיד‬
‫יצמחו השורשים כלפי מטה‪ ,‬וגבעול הפרי כלפי מעלה )מול האור( ואין זה משנה‬
‫כיצד הניחו את הגרעין באדמה‪.‬‬
‫שים לב לתרמיל אפונים‪ .‬כאשר האפונים אינם בשלים‪ ,‬התרמיל סגור‪.‬‬
‫כאשר הגיעו למצב שיוכלו להצמיח צמחים נוספים‪ ,‬התרמיל מתייבש ונסדק‬
‫והאפונים מתפזרים‪ .‬אילו נסדק לפני הזמן‪ ,‬לא היו מועילים‪ .‬רק בבוא האביב‪,‬‬
‫ומזג האויר הראוי‪ ,‬נפתח התרמיל‪.‬‬
‫פרחי הפרי מתוכננים כך שיביאו ברכה לעולם‪ .‬הם מייצרים אבקה‪ ,‬שהיא‬
‫כמו זרע הרחם להצמיח גידולים נוספים‪ .‬הפרחים מייצרים צוף המושך דבורים‬
‫ועוד חרקים נוספים שמעבירים את האבקה מצמח לצמח וכך גורמים להפרייה‪.‬‬
‫שים לב לשרשרת הפלאות‪) :‬א( הצוף‪) ,‬ב( הדבורה‪) ,‬ג( אבקה שיש להעביר‪) ,‬ד(‬
‫מיכל ברגלי הדבורה כדי להעביר את הצוף‪) ,‬ה( אנזים ההופך את הצוף לדבש‪) ,‬ו(‬
‫יכולת הדבורה להפריש דונג כדי לבנות כוורת ושם להטמין את הדבש‪) ,‬ז( עוקץ‬
‫הדבורה כדי לשמור על האוצר‪ ,‬לבל יקרב זר לשדוד מהכוורת‪) ,‬ח( הארס שעוקץ‬
‫הדבורה מעביר לפולש‪ .‬אילו היה פרט אחד מכל השרשרת חסר‪ ,‬לשווא כל‬
‫התהליך‪ .‬והמומחים לנושא יוכלו לספק לנו פרטים רבים נוספים‪ ,‬שלא ידענו‬
‫עליהם‪.‬‬
‫עד כאן העתקנו בלשוננו מקצת מדברי הרב אביגדור מילר זצ"ל‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫חלק יב – עולם הכוכבים‬
‫"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה? המוציא במספר צבאם‪ ,‬לכולם בשם‬
‫יקרא‪ ,‬מרוב אונים ואמיץ כח‪ ,‬איש לא נעדר" )ישעיה מ‪ ,‬כו(‪ .‬פירש רד"ק‪:‬‬
‫"שיסתכלו בכוכבים שהם נבראים עצומים‪ ,‬וראו בדעתכם מי ברא אלה? כי‬
‫ברואים הם ואינם בוראים‪ .‬כי יש לאדם להבין בדרכי החכמה כי העולם מחודש‪,‬‬
‫ויש לו מחדש‪ ,‬כי אין הדבר מחדש עצמו וכו' וכו'‪ .‬חייב אדם ללמוד מספרי‬
‫החכמות ולהבין בדעתו בנבראים‪ ,‬בין נבראי מעלה )הכוכבים( ובין נבראי מטה‬
‫)היצורים על כדור הארץ( ומהם יכיר הבורא"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אור השמש נע במהירות האור‪ .‬כשלש מאות אלף ק"מ לשנייה‪ ,‬ומגיע אלינו‬
‫במשך ‪ 8.3‬דקות‪ .‬בכל דקה יש שישים שניות‪ .‬תתבונן בחשבון והכפלה מה‬
‫המרחק שיעבור האור ב‪ 8.3-‬דקות‪ .‬המרחק בין השמש לכדור הארץ הוא כמאה‬
‫וחמישים מיליון ק"מ‪ .‬היקפו של כדור הארץ הוא כ‪ 40,000-‬ק"מ‪ ,‬וקוטרו כ‪-‬‬
‫‪ 12,400‬ק"מ‪ .‬אם כן יוצא שהשמש מרוחקת מכדור הארץ פי ‪ 12‬אלף )!( מקוטרו‬
‫של כדור הארץ‪ .‬הארץ סובבת סביב לשמש במסלול אליפטי של ‪ 300‬מיליון‬
‫ק"מ‪.‬‬
‫ואחרי זה תמדוד את המרחקים בינינו לבין הכוכבים הרחוקים יותר ברקיע‪,‬‬
‫שהמרחק בינינו לבינם כמה וכמה ˘‪) ¯Â‡ ˙Â‬כל שנה ושנה יש בה ‪ 365‬יום‪,‬‬
‫ובכל יום ויום ‪ 24‬שעות‪ ,‬ובכל שעה ושעה ‪ 60‬דקות‪ ,‬ובכל דקה ודקה ‪ 60‬שניות‪.‬‬
‫ובכל שנייה האור נע ‪ 300,000‬ק"מ(‪ .‬האם יש יכולת במוח האנושי להשיג ולחוש‬
‫את המידה העצומה זו של מרחק? ועל המרחקים בין כוכב לכוכב‪ ,‬עיין‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך ד )עמ' ‪.(792-794‬‬
‫יש להתבונן כי אילו היה כדור הארץ קרוב יותר לשמש‪ ,‬היו החיים על כדור‬
‫הארץ בלתי אפשריים מפני החום הקיצוני‪ .‬וכן אילו היה מרוחק יותר ממה‬
‫שהוא‪ ,‬גם כן לא היו החיים אפשריים מחמת הכפור הקיצוני‪ .‬מקום קביעתו של‬
‫כדור הארץ ע"י הקב"ה מראה על השגחה גדולה‪ .‬שטחי החלל הם כה עצומים‪,‬‬
‫עד כי האפשרות הסטטיסטית שכדור הארץ יהיה דוקא במקום זה היא אחת‬
‫מול מיליוני אפשרויות אחרות‪.‬‬
‫חלק יב – עולם הכוכבים‬
‫‪127‬‬
‫כוח המשיכה של השמש‪ ,‬וכן כוח המשיכה של הירח‪ ,‬כל אחד מהם מושך‬
‫ביחס שונה את המים שבימים באופן של גיאות ושפל )ראה האנציקלופדיה העברית‪,‬‬
‫כרך י' עמ' ‪ (178-187‬ויש לכך השפעה על חיי האדם ובעלי החיים שבסביבתו‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫סיום הספר‬
‫הכופרים אדוקים בדעותיהם בעקשות נוראה‪ ,‬כאילו היתה בידם דת‬
‫עיוורת‪ .‬מי שנודע לו כי יש מכרסם )הצחנן( היכול לירות זרם מצחין נגד‬
‫תוקפיו; ויש אחר )קיפוד( היורה מבשרו חיצים נגד תוקפיו; ויש חיה )נחש(‬
‫המצוידת בשתי שיניים דמויות מזרק‪ ,‬בהן היא מחדירה ארס לבשר תוקפיה;‬
‫ויש חיה בים )דיונון( המסתירה את עצמה על ידי פליטת דיו‪-‬סמיך וכך היא‬
‫נעלמת מעיני תוקפיה; ויש דג )צלופח( המסוגל ליצור זרם חשמל המהמם או‬
‫הורג את תוקפו; ויש חרק )גחלילית( המסוגל להאיר אורות חשמליים בלילה על‬
‫ידי חומר שבבטנו; היודע כל זאת ועוד על אלפי )או רבבות( יצורים הערוכים‬
‫בהנדסה פלאית ותוכנית מחושבת‪ ,‬ואחרי כל זאת לטעון כי הכל בא "במקרה";‬
‫אין לך סכלות ואטימות‪-‬השכל יותר מזה‪.‬‬
‫כתב רלב"ג )על בראשית סוף פרק ב‪ ,‬מהד' מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' נו(‪" :‬והנה זה הטבע‬
‫אשר ימשכהו‪ ,‬הוא מה שיראה בתחילת הענין באלו הנמצאות הטבעיות‬
‫משלמוּת היצירה וטוב הסדר והיושר‪ .‬כי זה ממה שימשוך האדם אל שיחקור‬
‫בענינם עד שידע ‪ Ï΢ÂÓ‰ ¯Â„ÈÒ‰‬אשר לאלו הנמצאות"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד כתב רלב"ג )על שמות כ‪ ,‬כא‪ ,‬עמ' קמח בנדפס(‪ ,‬כי "החשובים הדבקים בו‪,‬‬
‫כי הם משיגים מנימוס הנמצאות וסדרם ויושרם דבר‪-‬מה ]כלומר‪ ,‬שיעור מסוים[‪.‬‬
‫ובזה האופן ידע השם יתעלה כי שמו בקרבם‪ .‬וזה כי כשיעור מה שישיגו מנימוס‬
‫הנמצאות‪ ,‬ישיגו מעצמותו יתעלה"‪.‬‬
‫הרי כי מן ההבחנה הפשוטה בפרטים מסוימים שישנם בחיות‪ ,‬עופות‬
‫ודגים‪ ,‬יבוא האדם להכיר מערכת של חכמה עליונה המנהלת את כל ענייני‬
‫הטבע‪.‬‬
‫וכתב רד"ק )על תהלים קד‪ ,‬כד(‪" :‬מה רבו מעשיך ה' ‪ -‬מה גדלו ]באיכות[‪ ,‬כמו‬
‫)אסתר א‪ ,‬ח(‪' :‬על כל רב ביתו'‪ .‬או פירוש רבו במספר‪ .‬וכן אמר ]סיפא דקרא[‪]' ,‬כולם‬
‫לס ֵפּר ִנ ְב ְר ֵאי היבשה שנתגלגלו זכרם‬
‫בחכמה עשית[ מלאה הארץ קנינך' כשהשלים ַ‬
‫עם זכר הצמחים והמאורות‪ ,‬והם גלויי החכמה לאדם יותר מנבראי הים‪ ,‬לפיכך‬
‫סיום הספר‬
‫‪129‬‬
‫חתם בהם בזה הפסוק ואמר ‪χ‰ ‰˘ÚÓ ÌÈÏ„‚ ÈΠ‡ ÌȯÈÎÓ ÌÈÚ„ÂÈ ÈÎ‬‬
‫‪ .‰ÓÎÁ· ÌÈÈÂ˘Ú ÌÏÂÎÂ‬מלאה הארץ קנינך ‪ְ -‬מלוא כל הארץ הכל קניניך ומעשיך‪,‬‬
‫ֵראוּ בו מעשי האל‪.‬‬
‫אין דבר במקרה‪ .‬ואמר 'מלאה' כי אין בארץ מקום ריק שלא י ָ‬
‫ופירוש 'קניניך'‪ ,‬כמו )בראשית יד‪ ,‬יט( 'קונה שמים וארץ'"‪.‬‬
‫ועל זה כתב מהר"י אברבנאל )על ישעיה ו‪ ,‬ג(‪' :‬מלוא כל הארץ ]כבודו[ ‪ -‬כל מה‬
‫שהארץ מלאה ממנו‪ ,‬רוצה לומר מהחי וצומח ודומם‪ ,‬הכל הוא כבודו כי הוא‬
‫בורא הכל ועל הכל יכבדוהו הבעלי שכל‪ ,‬על דרך מאמר הנביא )ישעיה מג‪ ,‬ז( 'כל‬
‫הנקרא בשמי ולכבודי‪ ,‬בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'"‪.‬‬
‫וכך כתב המלבי"ם )על שמות לג‪ ,‬יח( שהביא את דברי הרמב"ם והוסיף עליו‪:‬‬
‫"ואני אומר שכבוד ה' יש לו עוד הוראה אחרת‪ .‬שכל הבריאה כולה אשר עשה‪,‬‬
‫מראש ועד סוף‪ ,‬הוא כבוד ה'‪ ,‬כמו שכתוב 'כל הנקרא בשמי ולכבודו‪ ,‬בראתיו‬
‫יצרתיו אף עשיתיו' )ישעיה מג‪ ,‬ז(‪ ,‬שכל העולמות שנאצלו ושנבראו שנוצרו‬
‫ושנעשו הם כבוד ה'‪ ,‬והם המעידים על מציאותו וחכמתו ויכולתו וטובו וגם‬
‫עצמותו‪ ,‬וכלל זה לפעמים‪ .‬ומשה רבינו ע"ה בקש להשיג מכבוד ה' כל מה‬
‫שאפשר בכוחו להשיג"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אבל יש לחוקרי הטבע לזכור את דברי מהר"ל‬
‫לט בנדפס(‪:‬‬
‫)תפארת ישראל‪ ,‬סוף פרק יא‪ ,‬דף‬
‫"כי הידיעה בכל הנבראים היא ידיעת הנברא ההוא ומהותו‪ ,‬שאין בזה‬
‫מדרגה של כלום‪ ,‬רק ]אלא אם כן[ אם קנה הידיעה בהן ]כדי[ לעמוד על הפועל‬
‫]=להכיר את הבורא[ שברא הכל‪ ,‬וסוף סוף הידיעה בנברא במה שהוא נברא מן‬
‫הבורא יתברך ויתעלה שמו"‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫מפתח עניינים‬
‫‪121 ,117 ,30-31‬‬
‫אבולוציה‪ ,‬שאלות נגד הסוברים שיטה זו‬
‫‪128‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬הרב יצחק‬
‫‪110 ,92-95 ,88 ,74 ,69 ,58 ,42‬‬
‫אחריות ההורים על צאצאיהם‬
‫‪117‬‬
‫איזון )"אקולוגיה"( שיש בבריאה‬
‫‪110 ,95 ,93 ,87 ,65 ,60 ,55 ,50 ,36‬‬
‫אינסטינקט‬
‫‪100 ,66 ,62-63‬‬
‫אנטומיה‪ ,‬מבני הגוף להצלחת העופות‬
‫‪126 ,19-20‬‬
‫אסטרונומיה ושנות אור‪ ,‬מרחקים גדולים‬
‫‪42‬‬
‫אקלים‪ ,‬האמצעים של כל בעל חי לפי האקלים שלו‬
‫‪48-49‬‬
‫ביצה ונפלאותיה‬
‫‪78‬‬
‫דבורה‪ ,‬אופני ריקוד שלה במסירת מידע‬
‫‪110‬‬
‫דגים )וכן עופות( בלהקות‪ ,‬כיצד אינם מתנגשים אלו באלו‬
‫‪119‬‬
‫הגנה והצלה‪ ,‬טכניקות שונות‬
‫‪113 ,106‬‬
‫הגנה והצלת בעל חיים כאשר מציג את עצמו כמת‬
‫‪,94-95 ,87 ,41 ,38 ,36 ,34‬‬
‫הגנה עצמית של בעלי החיים‬
‫‪119-120 ,112-113 ,108 ,105‬‬
‫‪11‬‬
‫הכרת טובה‪ ,‬מידת ‪-‬‬
‫‪5-7‬‬
‫"הכתב והקבלה"‪ ,‬דעתו על חשיבות לימודי הטבע‬
‫‪120 ,118 ,105 ,89 ,35‬‬
‫הסוואה של הניצודים‬
‫‪118 ,69‬‬
‫הסוואה של בעלי חיים הצדים‬
‫‪96-99‬‬
‫הצפנה והדרמה לפי עונות השנה‬
‫‪111 ,98‬‬
‫התמצאות‪ ,‬כשרון ההתמצאות‬
‫‪104‬‬
‫זנב‪ ,‬תועלתו‬
‫‪84‬‬
‫חום הגוף‪ ,‬חרקים וזוחלים מווסתים אותו‬
‫‪106-111‬‬
‫חושים מפותחים של בעלי החיים‬
‫‪28-29 ,16 ,12-13‬‬
‫חכמות הטבע‪ ,‬התורה מחייבת את לימודן‬
‫‪18-21‬‬
‫חכמות הטבע‪ ,‬גדולי אחרונים עסקו בלימודן‬
‫‪17‬‬
‫חכמות הטבע‪ ,‬ולימודם ביום שבת קודש‬
‫‪19-21‬‬
‫"חשבון הנפש"‪ ,‬דברי ר' מנחם לאפיאן‬
‫‪25 ,24‬‬
‫טבע‪ ,‬לא נברא שום דבר לבטלה‬
‫‪24 ,22‬‬
‫כופר הסבור שהעולם נתהוה מעצמו‬
‫‪121‬‬
‫כח הכבידה‬
‫מפתח עניינים‬
‫כח ההתמדה‬
‫כיסן )"אופוסום"(‬
‫למידה וזכרון אצל החרקים‬
‫מהר"ל‬
‫מילר‪ ,‬דברי הרב אביגדור מילר‬
‫מים‪ ,‬ניצול מירבי לשתייה‬
‫מיקומו של הדג בעומק המים‬
‫מלבי"ם‬
‫מלח‪ ,‬אמצעים שונים להפטר ממנו‬
‫מעוף הציפורים‪ ,‬כיצד מתבצע‬
‫מעוף מהיר‬
‫מעלה גרה בבהמה‪ ,‬תועלת התכונה‬
‫מכ"מ של העטלף‬
‫נדידתם של דגים למרחקים גדולים‬
‫נדידתם של עופות לפי עונות השנה‬
‫נחש הקדמוני‪ ,‬אם היו לו רגליים‬
‫נקיון העולם ע"י כמה מהעופות‬
‫עוף הבז‬
‫עוף הינשוף‬
‫עוף היען‬
‫עוף המשתמר בתוך עץ חלול‬
‫עוף העיט‬
‫עוף הצד דגים‪ ,‬בעייתיות פעולה זו‬
‫עוף הרחם‬
‫עוף שחף ים‬
‫עורמה של עוף הקוקיה‬
‫עינים‪ ,‬מקומם בראש אצל הצד; ואצל הניצוד‬
‫עפיפה‪ ,‬ראה ערך‪ :‬מעוף‬
‫פלאי הבריאה מלמדים על מציאותו של הקב"ה‬
‫פראותם של חיות בר‬
‫פרפר‬
‫צידה‪ ,‬טכניקות שונות של העופות‬
‫צמחים ופירות‪ ,‬פלאי הטבע‬
‫קבוצה‪ ,‬אחריות קבוצתית‬
‫קבוצה‪ ,‬פעולה קבוצתית‬
‫קנגורו‬
‫קרנף‬
‫רד"ק‬
‫ריצה מהירה‪ ,‬באיזו טכניקה‬
‫‪131‬‬
‫‪122‬‬
‫‪113 ,106‬‬
‫‪91‬‬
‫‪128‬‬
‫‪123-125‬‬
‫‪46-47‬‬
‫‪71‬‬
‫‪128‬‬
‫‪47‬‬
‫‪102-103‬‬
‫‪59‬‬
‫‪45-46‬‬
‫‪110-111‬‬
‫‪101‬‬
‫‪96-99‬‬
‫‪87‬‬
‫‪59‬‬
‫‪59‬‬
‫‪61‬‬
‫‪61‬‬
‫‪51‬‬
‫‪108 ,61‬‬
‫‪65‬‬
‫‪59‬‬
‫‪58‬‬
‫‪54‬‬
‫‪107‬‬
‫‪127 ,23 ,3‬‬
‫‪26‬‬
‫‪119-121‬‬
‫‪64-65‬‬
‫‪124-125‬‬
‫‪109 ,51‬‬
‫‪80-82 ,58 ,56‬‬
‫‪112‬‬
‫‪114‬‬
‫‪128 ,21 ,16-17 ,12‬‬
‫‪113‬‬
‫‪132‬‬
‫מלוא כל הארץ כבודו‬
‫רלב"ג אודות לימודי הטבע‬
‫רלב"ג וספרו על זואולוגיה‬
‫שועל‪ ,‬ערמומיותו‬
‫שטח מחיה של החיות והעופות‬
‫שימור החומר והאנרגיה‬
‫שימוש כשרוני בכלי עזר‬
‫שיתוף פעולה בין בעלי חיים ממין אחד‬
‫שיתוף פעולה בין מינים שונים‬
‫שם קודש "שדי"‪ ,‬שאמר לעולמו די‬
‫שעון פנימי לגוף‬
‫תיקן )"מקק"(‪ ,‬ערמומיותו‬
‫תכנון לקראת העתיד‬
‫תנועות הדגים במים‬
‫תנועותיהם של בעלי חיים‬
‫‪127 ,18 ,14-16‬‬
‫‪4‬‬
‫‪34‬‬
‫‪116 ,109 ,38‬‬
‫‪122‬‬
‫‪60 ,55 ,53‬‬
‫‪50‬‬
‫‪114-115 ,88‬‬
‫‪4‬‬
‫‪113-114‬‬
‫‪34‬‬
‫‪55 ,37 ,35‬‬
‫‪90‬‬
‫‪90-91‬‬
‫בהמות )היפופוטם(‬
‫דג הצלפון‬
‫עוף הקוליברי‬
‫פינגוין‬
‫עוף השלך‬
‫סוסון ים‬
‫נחש קוברה‬
‫סוס ים‬
‫פרפר כחול כנפיים‬
‫אליגטור )תנין(‬
‫עטלף‬
‫זברה‬