Untitled - ישיבת כרם ביבנה
הרב מרדכי אליהו זצ"ל מתוך אביהם של ישראל ,חלק ד' הפכת מספדי, למחול לי! יהודים רבים היו באים להתפלל שחרית בנץ אצל הרב זצ"ל ואח"כ היו ניגשים לקבל ברכה או תשובה .באחד מהימים ,ישב בכניסה לבית הכנסת אדם שהיה לו כתם מכוער על פניו והוא ישב מכווץ בפינה נסתרת בבית הכנסת .ניכר היה שהוא מתבייש ,מנסה להסתיר את עצמו ככל האפשר מפני המתפללים. האמת היא שזה לא כל כך עלה בידו .כל מי שעבר הגניב מבט .והוא ,שהיה מורגל במבטים כאלה ,קלט אותם והם כיווצו אותו במקומו יותר ויותר. בסוף התפילה ,כשכולם ניגשו לרב ,הוא המתין בפינתו בחוסר ביטחון גמור .כשרוב האנשים הלכו ,הוא אזר אומץ ועמד בתור כדי לשאול את שאלתו ,מנסה להיבלע כמה שיותר בין האנשים שנשארו ,שלא ירגישו בכתם הפרוס על פניו. כאשר הוא הגיע לרב ,הוא הגיש פתק עם שאלה .אבל הרב לא הסתכל בפתק ,אלא הסתכל על הכתם הכואב שהיה על פני האיש ,קימט את מצחו ושאל אותו" :מה קרה לך?". האיש ,שהיה נבוך ממילא ,הסמיק ביותר לשאלה הישירה של הרב ,גמגם ואמר שבהיותו ילד קטן נשפכו עליו מים רותחים. הרב המשיך ואמר לו" :אתה בוודאי נורא מתבייש ללכת ככה ברחוב". כל מי ששמע את השיחה לא הבין לאן הרב חותר .האיש מסמיק עד שרשי שערותיו מרוב בושה ,והרב ממשיך לשאול שאלות מביכות. האיש בלע את רוקו ,צבע הפנים שלו הפך להיות אדום יותר ויותר ,והוא השיב לרב: "כן ,בוודאי .בקושי באתי הנה". האיש עמד שם נבוך ,כמעט בוכה .ואז הרב אמר לו" :עברת גיהנום בעולם הזה ,בוודאי לא יהיה לך גיהנום בעולם הבא" .אחר כך הרב הסתכל בפתק ,כתב לו תשובה לשאלתו ,ועבר לשואל הבא. היהודי שמע את הדברים ולא ממש עיכל אותם .הוא הלך חזרה למקומו ,וישב מהורהר .כעבור כמה דקות ניגש האיש ועמד בסוף התור פעם נוספת ,ובתורו שאל" :האם הבנתי את הרב נכון? האם לא יהיה לי גיהנום בעולם הבא?". הרב ענה" :הבנת נכון .לא יהיה לך גיהנום". "האם זה בגלל הבושה שאני סובל?" "כן" ,ענה הרב .והעצבות שהייתה על פני האיש החלה להעלם. "האם באמת אלך ישר לגן עדן?". "כן" ,ענה הרב. "תודה!" ,אמר האיש כשפניו מחייכות, כנראה לראשונה מזה שנים רבות. האיש עבר בין האנשים ושאל אם הם שמעו מה שהרב אמר ,שלא יהיה לו גיהנום .וכל פעם שאישרו לו שכך הרב אמר במפורש, הוא נעשה יותר ויותר שמח והחיוך על פניו הלך והתרחב ,עד שהוא פצח בריקוד. "הרב אמר שאני הולך ישר לגן עדן" ,הוא רקד ושר ,תוך כדי שהוא מושך את כולם לריקוד שלו .ריקוד שמח שלא היה כדוגמתו. ריקוד של אדם שלפני כמה דקות היה האומלל באדם ,גמור ,דחוי ,מסכן ועצוב - אחרי דקה אצל הרב הוא פתאום הפך לאיש שמח ומאיר פנים. (הרב אלעד רגב ,צפת) מתן סבג עורך זמורות דגלנים, במקום דרוך! כמה פעמים קורה לנו שאנו נגררים? ובלי לשים לב (וזאת גופא הבעיה) אנו עוברים ממצב למצב בחיינו ולא עוצרים רגע לחשוב. לא מתבוננים האם זה באמת הכיוון שאני רוצה לצעוד בו? אז חיילים ,במקום דרוך! הגיע זמן לעשות קצת חשבון נפש .לוודא שאכן אנחנו על הדרך הנכונה. פעמים רבות ,מקור הבעיה בראש שלנו. למרות שאנו נמצאים במקום מסוים, הראש כבר במקום אחר לגמרי .בעבר כבר עמדנו על כך (גיליון ,39חשון תשע"א) שהיכן שנשים את המבט שלנו – לשם נגיע. אבל חשוב מאוד לא לשכוח היכן אתה נמצא כעת .כי אז מה שקורה ,שאתה לא באמת פה ולא באמת שם ,ויצאת קרח מכאן ומכאן. שימו לב .אדם שמגיע לישיבה ,או שהראש לו עדיין בישיבה התיכונית או שהוא כבר מחכה לשירות הצבאי שלו .וכשהוא כבר מגיע לצבא - הוא מחכה מתי כבר ישתחרר ויחזור לישיבה. וכשהוא כבר חוזר לישיבה -שידוכין ,פסיכומטרי ושאר אביזרייהו של היצר הרע... וככה זה ממשיך הלאה ,הוא מחכה מתי יתחיל לעבוד ולהתפרנס ואח"כ מתי יצא לפנסיה וכשהוא כבר בפנסיה ,מהר מאוד הוא מוצא את עצמו יושב ומחכה בפארק הציבורי למלאך... אבל מי שעוצר ושם לב -יכול לעצור את זה. חשוב מאוד לא לתת לשיגרה האפורה להשתלט עליכם .לא להיות רדודים ,אלא להכניס תוכן אמיתי (עמ' )97לכל דבר שאתם עושים .לנצל את הזמן נכון (עמ' .)99להסתכל במבט חיובי (עמ' )91על מה שקורה מסביבכם גם אם פוגשים אנשים שלא ברמה שלכם (עמ' )02 שמתנהגים בצורה פסולה ,למדו כיצד אתם צריכים לנהוג כראוי ועל פי ההלכה (עמ' .)93 (עמ' )7 תבינו שהעתיד תלוי בכם (עמ' .)95אתם נושאים את דגל ה' בעולם! (עמ' .)4אז גם אם כולם מסביב קפואים (עמ' ,)01קחו יוזמה ,תשפיעו (עמ' ,)09 תחדשו דברים (עמ' ,)6ותמיד תסתכלו קדימה במבט גאה על האחריות הגדולה שהטילו עלינו (עמ' .)2במבט כזה ,בטוח שלא תפספסו שום דבר ותגיעו עם השאיפות שלכם להישגים גדולים, בידיעה שכל מקום שבו הייתם ,עשיתם את המוטל עליכם על הצד הטוב ביותר (עמ' .)00 בהצלחה. ,ברצוני להודות לכל מי שמסייע בהוצאת זמורות ,הן בצד הרוחני לרבני הישיבה שליט"א בראשות מרן ראש הישיבה שליט"א שנענים בחפץ לב ובשמחה לכתוב בעלון, וכן לשאר הכותבים ובמיוחד לכותבים הקבועים ר' ניר ישי ,דניאל סגרון וטל לוי שניאותו לשאת בעול החודשי .וכמובן ,ליוסי שחר (גם על השער). והן בצד הגשמי לצוות הנאמן שמעון שוקרון, יקיר מדר ודורון האס שתמיד עומדים בכוננות גבוהה בהקלדת החומר ,והדפסת ,צילום ,שידוך ושליחת העלון אליכם .לרב איתי שהם שתמיד נמצא שם לעזרה ובמיוחד בלחץ ההוצאה לאור... ולצוות המזכירות על אספקת הדפים ,המעטפות, הבולים והשדכן המיוחד (של סיכות ,תרגעו). תודה מיוחדת לרב אריה בורנשטיין ,שהיה לי לעונג רב וזכות גדולה לעבוד עימו על גיליונות זמורות בעבר (תשס"ד-תשס"ה) ,שעל בסיס זה המשכנו מאז גיליון .93 ומעל לכל ,תודה לריבונו של עולם שתמיד מראה לנו פנים מאירות וסייעתא מרובה בכל הפקת העלון הנפלא והחשוב הזה. בתפילה שנהיה גם אנחנו שליחים נאמנים, למלא את התפקיד שלנו בכלל ואת התפקיד של העלון הזה בפרט ,להרבות תורה בעולם וליצור חיבור אמיתי וחי בין הישיבה לתלמידיה היקרים ,בכל מקום שהם. מרן ראש הישיבה הרב מרדכי גרינברג שליט"א ממאה למאה ואחת! גיליון המאה של זמורות מעורר שמחה וסיפוק .לפני כשמונה שנים ,כש"זרקתי" את הרעיון לשלום ועוז, לארגן כתב עת לחיילים, הסתפקנו האם הרעיון יאריך ימים ,וגם לא ידענו איזו צורה תהיה לו ומה יכילון דבריו. ֲבדוֹּ " (מלאכי ג'). ַּל ֲא ֶּשר ֹּלא ע ָּ ושאלה הגמ' ,חגיגה ט,: היינו צדיק היינו עובד אלקים ,היינו רשע היינו אשר לא עבדו!? ,ותירצה: עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו ,אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחת. והנה ,ברוך ה' ,הרעיון קרם עור וגידים ובמשך הזמן עוצבה צורתו והתגבשו מדוריו ,ע"י כל העורכים ,עוז מנחם ושלום קרבסי ,אופיר ברוך ,אריה בורנשטיין, אליסף שרעבי ,אריק זהבי, נריה אושרי ומתן סבג שכל להצלחתו תרם אחד וגיבושו של כתב העת. שונה פרקו מאה פעמים - מספר המבטא שלמות - הוא צדיק ,אך עדיין אינו עובד אלקים .צדיק עובד אלקים הוא זה שאינו מסתפק בשלמות המאה, אינו טופח על שכמו מחפש אלא בסיפוק, אתגרים נוספים וממשיך ללמוד גם את הפעם המאה ואחת ,וממנו מחזור נוסף של מאה פעמים. יתם ֵּבין ַּצ ִדיק ּור ִא ֶּ ְש ְב ֶּתם ְ "ו ַּ ְל ָּר ָּשע ֵּבין ֹּע ֵּבד ֱא ֹּל ִקים העושים לכל ברכותי ַּ במלאכה ,שאחר גיליון לאחור יביטו המאה בסיפוק ,אך ישנסו מתנים להוציא את גיליון המאה ואחת ,והוא יהווה בסיס למאה שיבואו בעז"ה אחריו. ואם בשתי המאות עסקינן, נוסיף מעט דברים בענייני דיומא. יום העצמאות נתפס בעיני חלק גדול מהציבור כשיא מאווייו של עם ישראל לדורותיו .סוף סוף זכינו לאחר אלפיים שנות גלות למדינה עצמאית ונהיינו עם ככל העמים .ומה הלאה? התורה וחז"ל בעקבותיה, ראו את הדברים בעין שונה. אמנם חשובה מאוד היא המדינית העצמאות והכלכלית ,והיא הבסיס לכל הצפוי בעתיד .אלא שהעתיד צופן בחובו חזון גדול הרבה יותר מאשר מדינה עצמאית ,שהרי ההבטחה לאברהם אבינו לא הייתה להיות עם נורמלי ְא ֶּע ְש ָּך ככל הגויים ,אלא "ו ֶּ ְלגוֹּי גָּדוֹּל" (בראשית י"ב ,ב). ואמרו חז"ל -ממך תצא אותה אומה שנאמר עליה " ִכי ִמי גוֹּי גָּדוֹּל ֲא ֶּשר לוֹּ ֱא ֹּל ִקים ְק ֹּר ִבים ֵּא ָּליו ַּכה' ּומי גוֹּי גָּדוֹּל ֲא ֶּשר ֱא ֹּל ֵּקינּו ִ ... יקם ּומ ְש ָּפ ִטים ַּצ ִד ִ לוֹּ ֻח ִקים ִ תוֹּרה ַּה ֹּזאת וגו'" ְכ ֹּכל ַּה ָּ (דברים ד' ,ז-ח) ,ועל ישראל ִש ָּר ֵּאל" נאמר " ְב ִני ְב ֹּכ ִרי י ְ (שמות ד' ,כב) .בנים יש הרבה, אך בכור הוא אחד בלבד. ועל כך אנו מודים "אתה בחרתנו מכל העמים.. ורוממתנו מכל הלשונות". שלא זו בלבד שאנו מעולים שבין מהפרימיטיבים האומות ,אלא הלשונות המתורבתים. אף מן העמים ָּאוֹּל ְך וזהו שאמרה התורה "ו ֵּ קוֹּמ ִמּיּות" (ויקרא כ"ו, ְ ֶּא ְת ֶּכם יג) ,אחר כל הברכות שבפרשת בחוקותי .ואמרו על זה חז"ל (בבא בתרא עה:). "כשתי קומות של אדם הראשון" .ופירש המהר"ל (נצח ישראל פנ"א) שמאה הוא מספר של שלמות ,ובאדם הראשון היו שתי שלמויות, גשמית ורוחנית ,שהרי הוא ממעשי ידיו של רבש"ע. ואמרו (חגיגה יב ).שלאחר שחטא ,הונמכה קומתו ַּת ֶּשת ָּע ַּלי הרוחנית ,כמ"ש "ו ָּ ַּכ ֶּפ ָּכה" (תהילים קלט ,ה) ,ואמרו ש"כף" בגימטריה = מאה. ויש בזה הבטחה שלעתיד תהיה האומה הישראלית כפולה בשלמותה -שתי קומות -גשמית ונפשית. ועל כך אנו מתפללים בכל יום "ותוליכנו קוממיות לארצנו" ,וכתב על זה הרב קוק זצ"ל בסידורו" ,שתי קומות כשל אדם הראשון (ספרא) ,כי הגוף והנשמה יחד הם קומה שלמה ,גשמית ורוחנית". אשרינו שנפל בחלקינו ההזדמנות לשרת את עם ישראל בשני התחומים, בקומה הגשמית ,בשמירה על הגוף של העם ועל המדינה ,ויחד עם זאת לקדם את העניין הרוחני ולהעביר את מורשת סיני לדורות הבאים. נדע את גודל האחריות המוטלת על כתפינו לעבוד את ה' ואת עמו ישראל ,כפי שאמר המלך יאשיהו (דברי הימים ב' ל"ה ,ג). המשגיח הרוחני הרב אברהם ריבלין שליט"א איש על דגלו חז"ל האריכו מאד בתיאור "'איש חשיבותם של הדגליםִ : ַּעל ִד ְגלוֹּ' (במדבר ב' ,ב) הה"ד א ֹּל ֵּקינּו ִנ ְד ֹּגל' (תהילים ּוב ֵּשם ֱ ' ְ כ' ,ו) ,שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים... חיבה יתירה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים .ומנין שהוא אהבה שנאמר 'ו ְִד ְגלוֹּ ָּע ַּלי ַּא ֲה ָּבה' (שיר השירים ב ,ד) ...ד"א 'ו ְִד ְגלוֹּ ָּע ַּלי ַּא ֲה ָּבה' -אמר לאומות יש הקב"ה הקדמונים דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב... ד"א בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר 'ר ֶּכב ֱא ֹּל ִקים ִר ֹּב ַּתיִם ַּא ְל ֵּפי ֶּ ִש ְנ ָּאן' (תהילים ס"ח ,יח) והיו כולם עשויים דגלים דגלים שנאמר ' ָּדגּול ֵּמ ְר ָּב ָּבה' (שיר השירים ה' ,י) כיון שראו ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים .אמרו ,הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותם... אמר להם הקב"ה מה נתאויתם? לעשות דגלים? ממלא שאני חייכם ְמ ֵּלא משאלותיכם שנאמר 'י ַּ יך' (תהילים כ', ה' ָּכל ִמ ְש ֲאלוֹּ ֶּת ָּ שם) מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ,ואמר למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו" (במדבר רבה ב ,ב). "קדושים דרשו: ועוד ישראל היו וגדולים בדגליהם וכל העכו"ם מסתכלין בהם ותמהים ואומרים ' ִמי ֹּזאת ַּהנִ ְש ָּק ָּפה' (שיר השירים ו' ,י) .אומרים שּובי ִ שּובי להם העכו"םִ ' , ּׁשּול ִמית' (שם ז' ,א) הדבקו ַּה ַּ לנו ואנו עושים אתכם שלטונים הגמונים דוכסים... וישראל אומרים להם ' ַּמה ּׁשּול ִמית' (שם) ,מה ֶּת ֱחזּו ַּב ַּ גדולה אתם נותנים לנו? שמא ' ִכ ְמ ֹּח ַּלת ַּה ַּמ ֲח ָּניִם' (שם) שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה לנו האלקים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ואומר והיה מחנך קדוש?... מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל" (במדבר רבה ב ,ג) .ועוד" ,אמר האלקים למשה ,אמור להם שיעשו משכן ביניהם. כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם .ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי -למה? בני שנאמר ' ָּב ִנים שהם ַּ יכם' (דברים י"ד, ַּא ֶּתם ַּלה' ֱא ֹּל ֵּק ֶּ א) והם צבאותי" (במדבר רבה ב ,ה). מפרשים רבים תמהים על ההפרזה בחשיבות הדגלים. וכך שאל בעל הכלי יקר: דּוע "מה קול המולה זוַּ ' ,מ ַּ הוֹּמה' (מלכים א' קוֹּל ַּה ִק ְריָּה ָּ א' ,מא) על זה ,ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל כך" ב) .להלן ננסה לעמוד על משמעות דרשות חז"ל ,ועל תוכנו הפנימי של מושג הדגל. (ב', המהלך הראשון בהסבר עניין הדגלים ,עוסק ביחס שבין ישראל לעמים .הדגל הוא סימן לבחירת עם ישראל ,להיותו עם סגולה מכל העמים ,עד הגיעו לדרגת ' ָּב ִנים ַּא ֶּתם ַּלה' יכם' .כך ענה בעל הכלי ֱא ֹּל ֵּק ֶּ יקר על שאלתו" :עיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם וייראו מהם ,ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם .כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע -תל שהכל פונין אליו ,יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' ...וזה אות הדגל כי הוא סימן הניצחון במלחמה ...לכך מתחיל ֶּב ָּך המזמור (תהלים כ' ,ב-ו) ' ְי ַּשג ְ ֵּשם ֱא ֹּל ֵּקי ַּי ֲע ֹּקב וגו'' .וע"ז ּוב ֵּשם ֱא ֹּל ֵּקינּו ִנ ְד ֹּגל'. אמר ' ְ הרוממות דגל לישא והניצחון בכל ד' רוחות בשם אלקינו .לכך אמרו ּׁשּול ִמית וגו'' .כי ' ַּמה ֶּת ֱחזּו ַּב ַּ ניצחון שלכם הוא ניצחון אנושי ,וכל זה אינו שווה ל' ְמ ֹּח ַּלת ַּה ַּמ ֲח ָּניִם' ,המורה על ניצחון אלוקיֵּ " ,ה ָּמה ָּפלּו" (תהילים ,שם) .כי ָּכ ְרעּו וְנ ָּ הדבר בספק אם מנצחים עוֹּדד' (שם). ַּחנּו ַּק ְמנּו וַּנִ ְת ָּ ַּאנ ְ 'ו ֲ כי בוודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה'". כעין זה מצאנו" :מה היה ענין הדגלים גדול כל כך עד שיהיו אומות העולם תמהין על זה ומה היה ענין התאוה שהתאוו ישראל לדגלים, וכל ענין הדגלים סתום ואין חזונו נפרץ ...וזאת היא הכוונה שכוונו ישראל שיהיו נעשים דגלים -שיהיו מצוינים ע"י זה לטובה פי שתים .האחד שיהיה להם דגל מיוחד כללי שיוכר ע"י הדגל שהם ַּעמו וצאן מרעיתו ,וידעו כל באי עולם מי הוא מלכם של ישראל. והשני שיהיה להם גם כן דגלים פרטיים וחלוקה של צבאות ישראל שיוכר איזה חלוקה היא אהובה וחביבה ביותר בעיני המקום ...רק כשראו את המלאכים שירדו על הר סיני נעשים כדגלים, שע"י הדגלים ההם היו ניכרים שהם צבא מרום, משרתיו עושי רצונו ...אז התאוו גם הם שיהיו עשויים דגלים שיסמנו אותם שהם צבאותיו של הקב"ה. והוא שאמר הקב"ה ,אף שיש לאומות העולם דגלים המסמלים לאיזה מלוכה הם שייכים ,עכ"ז אין בכל הדגלים האלה סימן והיכר שהם שייכים לי ,כי הם תכלית ממני נבדלים הריחוק ,ואינו חביב עלי אלא דגלו של יעקב ,כלומר דגל שיעקב ובניו נושאים, שהם יכולים להשוות מידותיהם אלי ולהדבק במידותי" (פרוש ענייני הפרשה, חומש רב פנינים). להרחבה נוספת בנושא הדגלים -עיינו בספרו החדש של המשגיח שליט"א על חומש במדבר לגיליון המאה של זמורות המהווה אחד מצורות הקשר החשובות שבין הישיבה לתלמידיה שבשרות פעיל בצה"ל. הכרת הטוב לחברי המערכת ולכותבים ואיחולים להמשך הפצת תורה עד "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". עוז מנחם ושלום קרבסי מייסדי זמורות פינת המייסדים התרגשנו מאד לקרוא ולשמוע ש"זמורות" ,העלון לחיילים שאותו ייסדנו וערכנו בס"ד בקיץ תשס"ב, הגיע לגיליון ה.011- שנים רבות לפני "זמורות" יצא לאור עלון מרשים בשם "בלכתך בדרך" המיועד לחיילים .בנקודת זמן הפסיק הוא כלשהיא להופיע ומאוחר יותר הפך לחוברת מאמרים של תלמידי הישיבה .כחיילים, קיבלנו אנחנו מידי כמה שבועות מצבור עלונים של "ענבי הכרם" (כיום "אשכולות", בהשראת "זמורות") – אך התכנים לא היו מותאמים אלינו כחיילים ,והרגשנו שמשהו מעין זה מאד חסר. בשובנו מהשירות הצבאי, בשיעור ד' ,היינו בטיש אצל ראש הישיבה ,והוא דיבר על הצורך לכתוב לחיילים דברי תורה קצרים ליום יום. לקחנו את הרעיון לכיוון של הפקת עלון חודשי לחיילים. בחרנו בשם "זמורות" ,כי בדרך כלל השמות שנתנה הישיבה לעלונים היו "ענבי הגפן" "ענבי הכרם" וכדו' – ורצינו קצת לגוון ...עם קריצה כמובן לענפי הכרם. תוך זמן קצר עיצבנו צורה ויצקנו תוכן לעלון. היום אולי הכל זורם בקלות ,אבל ההתחלה לא הייתה קלה .זו לא הייתה משימה פשוטה להקליד ולהדפיס אפילו פעם אחת בחודש עלון לחיילים ...היינו צריכים לשכנע הרבה אנשים בדרך לשתף פעולה עם עלון חדש שצמח מלמטה ,ולקח זמן עד להכרה. זכה שהעלון חיפשנו תמיד לעניין ולהיות אקטואליים ,השתדלנו מאד שהגרפיקה תהיה כמה עין, מושכת שיותר ולשמחתי הקו הזה נמשך עד היום ...יישר כח למתן סבג ולכל הצוות על המשך בניית השרשרת החשובה הזו! התמידו וראו ברכה בעשייתכם. העורכים הראשונים הרב אריה בורנשטיין עורך זמורות ,לשעבר בכל יום כחדשים הימים השמחים של חנוכת המשכן ,שנמשכה לאורך המחצית הראשונה של חודש ניסן ,היו ימים טובים לישראל ,בימים אלו הודיע הקב"ה לישראל שנמחל להם על עוון העגל .מנצחים על החגיגות הלאומיות, "הכוכבים" הגדולים של מעמד נפלא זה ,היו הנשיאים ,אשר התורה טרחה וכתבה שוב ושוב לכל נשיא ונשיא את קרבנו אשר הקריב ,להדגיש את חשיבות וגדלות אותו יום. אמר לו הקב"ה -אל חשש, שלך גדולה משלהם .שאתה תדליק בכל יום את המנורה .ויש לשאול -מה בשורה היא זו? הרי עדיין, בחגיגה הגדולה של חנוכת המשכן נפקד מקומו ,והוא לא נטל בה חלק .הדלקת המנורה נעשית בצנעה, ומסבירים ,שיש כאן יסוד חשוב ללמדנו -אף על פי שעבודת חנוכת המשכן, שהיא נעשית ברוב עם ופאר ,עבודה חשובה היא, בכל זאת ,השפעתה מוגבלת וזאת משום שזמנה מוגבל - שנים עשר יום בלבד .ואחרי שקולות החגיגה נגמרים מתחילה העבודה האמיתית, היומיומית ,עבודה תמידית, ואף השפעתה נמדדת לטווח הרחוק .כל כך קל לעבוד את ה' בימי זוהר ,כל כך קל להתעלות לגבהים בארועים מרוממים .אך להתמיד הוא הקושי בדביקות בעבודה יום אחרי יום ,בלי לעגל פינות ,בלי להתרשל. העורך בפעולה .מוצאי חג השבועות ה'תשס"ד רק אהרון הכהן ,נשיא שבט הלויים ,לא הקריב את קרבנו .הדבר גרם לו עצבון גדול .וביותר חשש הוא שמא עוון העגל עדיין תלוי בו. במקום שאינו פתוח לכלל ישראל ,ואף האור לא היה נראה מחוץ לכותלי המשכן. זהו פרס תנחומים ,מדוע אמר ה' שלך גדולה משלהם? זוהי עבודה שהיא 'גדולה זו ובעבודה משלהם'. השתבח אהרון שלא שינה ש'היו בעיניו בכל יום כחדשים'. אף בצבא ,קשים חיי השגרה יותר ממעמדי השיא .זוכרים אנו את ימי חנוכת הצבא, כשעמדנו בבקו"ם עם מדים "מהניילון" ונעלים נוקשות. איזו אוירה חגיגית עטפה אותנו! הרגשת שליחות גדולה .של התרומה הגדולה ביותר לעם ישראל .למדנו והתכוננו ,ציפינו לאתגרים העומדים לפיתחנו. אך בפועל ,למן הטירונות השיגרה משתלטת על חיינו: במסע כומתה הקשה כולם מתעלים ,כי יודעים שהוא נגמר כשמאיר הבוקר .אך ניקוי נשק יום ועוד יום, דומה כאילו עול זה נמשך למארב יציאה לנצח. מעניינת ומרגשת ,אך משמים ִ בעמידה במחסום או במגדל שמירה נידח נראה כאילו הזמן עוצר מלכת .אעפ"כ ,הם עיקר התפקיד שלנו בצבא (אלא אם מישהו מהכרם הוא מ"פ ומעלה ,יש לו תפקידים שיגרתיים אחרים). וכמו כן ,גם תפילת שחרית עייפה ,ברכת המזון מזורזת או לימוד חטוף הם עיקר עבודת ה' בתקופה זו .על פעולות אלו אמר שלמה המלךַּ " :אף ָּח ְכ ָּמ ִתי ָּע ְמ ָּדה ִלי" (קהלת ב' ,ט) -תורה שלמדתי באף ,נתקיימה לי (ילקוט שמעוני). חבל לאבד תקופה זו בקיטורים על האוכל ועל המיטות (כידוע ,הם לא כמו בכרם ,לא צריך לומר זאת שוב ושוב) ,כדאי במקום זאת להתעלות מעל הקטנות והשעמום ,צריך להתעקש ולחייך במקום להזעיף פנים .ולהצמיח במדבר הרוחני הגדול הזה את השממה. ומילה למתן ידיד נפשי, הבשורה על הוצאת גיליון המאה של זמורות גרמה לי אושר בל יתואר .אני סבור כי גיליון 'זמורות' הוא עוד כלי המושך חוט של חסד מן הישיבה ומאיר קדושת התורה בצבא. עריכת העלון היא עבודה שחורה ושיגרתית ואני יודע היטב את העמל (ולעיתים הצער) הכרוך במשימה זו וכל זה בלי לצפות אפילו לתמורה .הוצאת גיליון המאה הוא הזדמנות טובה לכולם להודות לך על פועלך. בראיה רחוקה יותר אני אומר לך שזהו אחד התפקידים שעשיתי שאני שמח עליו ביותר .כל הכבוד! המשך כך. אריק זהבי עורך זמורות ,לשעבר חיילים ,השכמה! ישנו משאב אחד על פני הכדור שעליו אנו חיים שהינו בלי הגבלה .מהרגע שהאדם יוצא מבטן אימו ועד ליום בו הוא עוצם את עיניו ומחזיר את נשמתו לכור מחצבתה מתחת לכיסא הכבוד ,ניתן לו משאב זה חינם אין כסף ונשלט בידי האדם באופן מוחלט .ברצונו מאריך וברצונו מקצר, ברצונו מנצל וברצונו מבזבז .יכול האדם לחיות על חשבון המשאב הזה בלי גבולות ולעשות בו ככל העולה על רוחו ולא יהיה אחד שיבוא אליו בטענות (כל עוד הוא חי). למשאב הבלתי נדלה הזה, שלא רק שהוא החומר היקר על פני האדמה אלא שהוא הנדיר מכולם( ,על אף שהוא אין סופי) ,יש כמה מאוד חזקות תכונות שחלקן בידי אומן טוב תכונות טובות וחלקן בידי הדיוט כלי משחית; יש למשאב את היכולת לרפא פצעים ,להשביח פגמים, ליישר הדורים ,להשכיח ריבים ובעצם לתקן את רוב מה שבני האנוש מסוגלים לעולל. ואיכות; דברים שבני האנוש יכולים להעריך יותר או פחות .המשאב המדובר בעיניים רגילות נראה כחסר כל ערך .דבר שלכל אחד יש באופן בלתי מוגבל אוטומטית נתפס כמשהו שבמקרה הטוב לא שווה הרבה. בני האדם בראייתם ההפוכה נוטים לזלזל במובן מאליו ולייקר את המיוחד אך בעשותם זאת רומסים ודשים בעקביהם דברים יקרי ערך שרק במחשבה את יבינו לאחור בשבילם משמועתם ויבכו מרה על בזבוזם. צרתו היחידה של המשאב החשוב הזה היא בכמותו הבלתי נדלית .חמצן ,מים, אדמה ,אש ,נחושת ,כסף, אלמנטים ושאר זהב חומריים יש להם ממשות, יש להם התחלה וסוף ,כמות בעת שנפטרים מאדם בלכתו אל בית עולמו למנוחת עולמים ,ישנה משנה הנאמרת כביכול ֶּאל המת אך משברת היא את לב השומעים" :עקביא בן מהללאל אומר :הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה :דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון" (אבות ג' ,א) "הסתכל" -הנפטר לא יכול להסתכל .הנפטר כבר רואה .אין לו צורך לעמוד על הדברים ולהתבונן ,אצלו כבר הכל ברור .עלינו ,מלווי המת ,הציווי הוא להסתכל. להסתכל פן יהיה מאוחר מידי .פן נכלה עד תום את המשאב היחיד שאין לו הגבלה אבל ברגע שהוא אוזל כל כסף וזהב לא יחזירו אותו אלינו. "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה" - החיים לא דורשים הרבה " יך ִש ָּר ֵּאל ָּמה ה' ֱא ֹּל ֶּק ָּ ְע ָּתה י ְ ו ַּ ֹּש ֵּאל ֵּמ ִע ָּמ ְך" (דברים י' ,יב) רק להסתכל ,לא לתת למשאב היקר הזה לחמוק מבין אצבעותינו כשעון חול ההולך ואוזל .התבונן ,הכל פרוש לפניך ,הכל נתון תקצר ברצונך בידיך, וברצונך תאריך ,ברצונך תנצל וברצונך תבזבז ,אך רק "הסתכל" אל תהיה כאותם סכלים ועיוורים שכל חייהם הולכים בחושך ולא והשגרה ההרגל מסתכלים ולא מתבוננים חייהם חומקים איך ונעלמים להם .התנא מתווה כאן מסלול ברור .מרגע הגחתו של אדם מבטן אימו ניתן בידו המפתח לאוצר היקר בעולם ,משל אמרו לעולל שזה עתה נולד "כבר כעת יש בכוחך לשלוט במשאב נדיר שמרגע זה מתחיל לאזול ממך" .וכך הולך הוא אותו עולל ונעשה לגבר בעל מעמד וידיעות והמשאב ממשיך לאזול אך עדיין נשארת האמונה של הכל יכול בהחלטותיו של האדם לגבי יכולתו לנהל בעצמו את כמות המשאב שנותר בידו. בנקודה הזו אנו נמצאים - אנו החיילים המשרתים בצבא ,הבחורים הלומדים האברכים בישיבה, השוקדים בכולל והבוגרים החיים את חייהם .בנקודה הזו פונה אלינו עקביא בן מהללאל ואומר לנו נצלו את הזמן. נצלו את הזמן ועשו אותו להצלחותיכם כלי ולהשיגכם .אל תתנו לו לחמוק מבין ידיכם כאותם זקנים שבערוב ימיהם הקפה בבתי יושבים וסופרים אוטובוסים כדי להעביר את הזמן .שלטו אתם בזמן ואל תתנו לו לשלוט בכם .השתמשו בכלי השכחה כדי למחול ולרפא מכאובים ולא חלילה כדי להתעלם .השתמשו בשעון כדי לאגור את דקות הלימוד הנשמע בחלל בית המדרש ולא כדי לספור את השניות עד שהשיעור יגמר. השתמשו בשגרה כדי לקבוע עוד ועוד חיילים לתורה ולמידות ולא כסיבה לברוח ממחויבות חדשה וכתירוץ לאין לי זמן .נצלו כל דקה פנויה לתורה, לתפילה ולגמילות חסדים ולא כדי לשכוח מהאחר ולעשות רק לבתיכם. נמצאים אנו בשעות הבוקר המאוחרות של חיינו ,רבע מחיינו כבר מאחורינו ,מאה גיליונות זמורות כבר קראנו ,עכשיו ההחלטה בידינו איך יראו שאר שעות ָּקן ְא ְב ָּר ָּהם ז ֵּ חיינו -האם "ו ַּ ָּמים" ואז " ַּוה' ֵּב ַּר ְך ֶּאת ָּבא ַּבּי ִ ַּא ְב ָּר ָּהם ַּב ֹּכל" (בראשית כ"ד ,א) או שמא וחלילה להיפך... אוהבכם עד מאוד, נריה אושרי עורך זמורות ,לשעבר חיילינו היקרים! חיילנו היקרים תלמידים חביבים וכל באי הישיבה, שמי נריה אושרי .למי שלא זוכר אותי (אוי ואבוי לו) ,אני שיעור ז' עכשיו (על הנייר). סיימתי לפני שנתיים והיום אני במכון לב ,נשוי טרי. למי שעדיין לא זוכר ,הייתי עורך העלון (גיליונות )56-97 לפני ר' מתן סבג ואחרי ר' אריק זהבי .מה אומר ומה אדבר ,הרבה מים זרמו בכנרת (טוב ,אולי לא כל כך) והרבה מחזורי גיוס חלפו מאז. רציתי לספר לכם ,לאלה האמורים להשתחרר בקרוב ובמיוחד לאלה שעדיין לא: דעו לכם ,כי השירות ,היכן שלא יהיה ,הוא מאוד מהנה (חוץ ממקרים מאוד קיצוניים בו תקעו אתכם באיזה בסיס בסוף העולם) ומאוד מעשיר (לא בכסף כמובן) .היום ,כשאני התמונות על מסתכל מהשירות (בצנחנים) ,אני מתמוגג .זו הייתה תקופה פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה! נכון כשמסתכלים שבתכל'ס אחורה ,תמיד זוכרים רק את הדברים הטובים ואת הכיף שהיה ולא את המסעות הקשים ואת רגעי המשבר ,אך עדיין במבט כללי -זה היה פרק בחיים שלא יחזור. גם היום ,כשאנו עושים מילואים (חצי ממחלקת בייני"ש המקורית .החצי השני שובץ לגדוד אחר) ,כמה שזה כיף (היינו בעזה בעופרת יצוקה) ,זה לא מתקרב כהוא זה לשירות אז :לצחוקים של הבא"ח ובמסדרים, בטירונות לקו מתקדם, לאימון במעלה שומרון ,לותיקות באיתמר .ממש לא מתקרב. רק מלכתוב לכם על זה >>> עולים לי געגועים. לכן ,חשוב מאוד לדעת איך אתם נכנסים לצבא ואיך אתם מעבירים את השירות. חשוב להיות מאוד מלוכדים כמחלקה, ומאוחדים במיוחד מחלקת בייני"ש (אנחנו עשינו שבתות מחלקתיות, אפילו יותר משנה אחרי השחרור), לשמור על הצביון הדתי ,על חוש ההומור .זה מוסיף כיף מאין כמוהו .רק אחרי שמשתחררים מבינים כמה השירות היה נחמד ומתבאסים על שלא עשיתם עוד שטויות או צחוקים. רציתי לאחל לכולכם המון בהצלחה בשירות .שמחתי מאוד להיות עורך העלון הזה במשך כשנה וחצי ,אני שנהניתם הגיליונות כולי תקווה שתזכו כולכם, ואני בתוככם ,לשמור על מדינת ישראל ולהגן עליה מכל אויב וצר הקם להשמידנו ,וכמו שאנו אומרים בליל הסדר" :שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". מאוד מקווה לקרוא את שהוצאנו. ולומד בירושלים) ,אלעזר דהן יה"ר שנזכה לגאולה קרובה ושלמה בעז"ה. בהזדמנות זו ,אודה לחבריי לאותה מערכת מוצלחת: חזי אהרוני (שעזר בהתחלה ואז התחתן והיום אב לילדה) ,גלעד מליק (העוזר המהולל ,ובעל הטור "בלת"ם" ,היום הוא מאורס (איש הקשר הכי טוב שידעה המערכת [בפרט והישיבה בכלל. מ.ס ,)].שמעון שוקרון (עזר רבות באיסוף חומר ובהקלדה ,עדיין במערכת זמורות) ,מוריאל יפרח (התחתן לאחרונה) דורון האס שעזר רבות בהקלדה, ועוד רבים שעזרו בקיפול והידוק. נ.ב 8.למי שירצה למסור ד"ש או להתייעץ ,בשמחה: [email protected] ר' ניר ישי כולל הלכות שבת הנאה ממעשה שבת בהרבה מקרים חייל שומר מצוות ניצב מול מצב של "בדיעבד" שנעשתה מלאכה אסורה עבורו או עבור חבירו ,יש לדון האם מותר לו להנות ממנה ,במאמר זה ננסה להציב את העקרונות המרכזיים בעניין זה. אוכל שנתבשל בשבת בגמ' כתובות לד .נחלקו תנאים בעניין מאכל שנתבשל בשבת- רבי מאיר < בשוגג 8מותר לכולם מיד. במזיד 8בשבת אסור ובמוצ"ש מותר. ר' יהודה < בשוגג 8מותר במוצ"ש לכולם. במזיד 8אסור לו לעולם, ולאחרים עד מוצ"ש. השו"ע (סימן שי"ח סעיף א') פסק כר' יהודה. הגר"א פסק כר' מאיר .וכתב המשנ"ב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הגר"א בבישול בשוגג ,להנות אפילו בו ביום. לפיכך: אם בישל יהודי בשוגג ,מותר התבשיל במוצ"ש גם לו וגם לאחרים ,בשעת הדחק אפשר להקל אפילו לעצמו בשבת. במזיד -אסור למבשל עצמו לעולם ,ולאחרים מותר במוצ"ש מיד. דוגמאות נוספות8 אם יהודי הגדיל את האש וע"י זה הקדים התבשיל להתבשל הרי זה כמבשל בשבת. אם הוסיפו מלח לתוך סיר העומד על האש מותר לאכול התבשיל מפני שהיה כבר מלח מערב שבת ועתה רק הוסיף והוי "זה וזה גורם". אם הוסיפו מים לתוך דוד של מים רותחים או לתוך תבשיל העומד על האש שמא ישרף ,אם בתבשיל יש פי שישים מהמים שנתבשלו מותר להנות מהתבשיל אף בשבת עצמה. מעשה שבת שלא בגוף הדבר מים שהובאו ברכב ,אסורים משום מעשה שבת מפני שנעשה איסור דאורייתא על מנת להביאם .יש פוסקים המקלים להנות מדבר שלא נעשה מעשה בגופו ,ובשעת הדחק יש מקום להסתמך עליהם. באופן שעצם הנסיעה הייתה בהיתר ,כגון בנסיעה מבצעית המותרת בשבת ,ובאותה הזדמנות הביאו גם מים לשתיה (שלא לצורך מבצעי) בספר "שבת ומועד בצה"ל" עמ' קנ"ח, התיר להנות מהם -אפילו לנהג עצמו - בשבת (אך צריך לקחת בחשבון שבדר"כ עושים "סיבוב" מיוחד לצורך מילוי המים). מזון שהגישה אליו התאפשרה תוך עשיית איסור שבת -אם נעשה איסור דרבנן ,כגון שהובא מפתח באיסור העברה בכרמלית יש להתיר להשתמש במזון שהוצא. אך אם נעשה איסור דאורייתא כגון חדר קירור שנדלקת בו נורה כשפותחים אותו: לדעת הגרש"ז אויערבך :המזון אסור בהנאה. לפי שו"ת הר צבי ועוד פוסקים :המזון מותר משום שלא חל מעשה איסור בחפץ עצמו אלא בגורם צדדי ,וקיל טפי. הנאה הבאה לאדם בעל כרחו :כגון רדיו או תנור חימום שהודלק בחדר בשבת ,על פי הגמ' בפסחים כה ,:אם אין אפשרות להמנע מההנאה ולא מכוון להנות -מותר ,בפרט אם לא נוח לו ממכשירים אלו. תפילה ותלמוד תורה לאור מנורה שהודלקה בשבת באיסור – מהמגן אברהם (שפ"ו ,ס"ק י') משמע דאמרינן "מצוות לאו להנות נתנו" ,גם באופן שההנאה מהאיסור היא לצורך הכשר המצווה ולא רק לצורך המצווה עצמה .וכן משמע מהאחרונים ,של גזרו על מעשה שבת במקום מצוה ולכן -מותר. דניאל סגרון שיעור ו' ישיבת כרם ביבנה מכיוון שהעורך שלי אוהד 'שרוף' של הישיבה ואני רוצה שהוא ימשיך להעסיק אותי; חשבתי ,לכבוד גיליון המאה ,לכתוב כמה מילים על ישיבתנו החביבה. מה החידוש של כרם ביבנה? מה מייחד אותה משאר הישיבות? או בקיצור, למה אנחנו דווקא כאן? עם ישראל בארצנו מחולק לשלושה זרמים עיקריים. החרדים, הסרוגים, והחילונים. החילונים -סיימו את תפקידם ההיסטורי .לא נשאר להם אלא לחזור בתשובה .תפקידם ,אליבא דהרב קוק ,היה להקים את המדינה ,בבחינת משיח בן יוסף .עכשיו ,כשהמדינה בנויה ,הדתיים צריכים להיכנס לזירה ולקדש את המדינה .בונים בחול ואח"כ מקדשים .לחילונים אין עוד מה להציע ,ואין ממש את להנהיג ברצונם כמו בדיוק המדינה. שהקבלן שבנה את בית המדרש ,לא דורש רוטציה בשיעור כללי עם מו"ר ראש הישיבה שליט"א. העגלה הריקה ,כבר אמר החזו"א לבן גוריון ,צריכה לפנות את מקומה לעגלה המלאה. הסרוגים -אנחנו .אין טוחן אחר טוחן .מי שמתעקש מוזמן לעיין בעלוני השבת למיניהם ,או לפנות לאחת משבתות העיון "הציונות הדתית -עבר הווה ועתיד", וכל כיו"ב. מה נשאר? החרדים .מה תפקידם לפי השקפתנו? האם אנו מחכים ליום שבו הם יכירו ב'אמת הגדולה' של תורת הרב? האם חלומנו הגדול הוא שכל בני ברק תקום ביום בהיר, תחצה את הגשר לגבעת שמואל ,ותיכנס לישיבה הסרוגה הקרובה ביותר? שאלה לא קטנה. נכון להיום ,אין ערוך לגודל תרומתם של החרדים לעם ישראל .חוץ מתרומתם הישירה בהעמדת תלמידי חכמים ענקיים ובחיבורי ספרים אדירים ,יש להם גם תרומה עקיפה. החרדים ,בעצם קיומם, מכריחים אותנו ,הישיבות הסרוגות ,לייצר תורה גדולה יותר; תלמידי חכמים למדנים יותר; וציבור תורני ומדקדק במצוות יותר. אין מה לעשות .כציבור השואף להנהיג את המדינה בחומר וברוח ,אנו נאלצים עם להתחרות גם הקיבוצניקים על הכסאות סביב שולחן המטכ"ל ,וגם להתחרות עם החרדים על צמרת עולם התורה .בשביל להצליח במטרה זו ,העמדת תורנית אלטרנטיבה לחרדים ,אנו מוכרחים להבין שההשקפה נגמרת ברגע שפותחים את הגמרא. כשלומדים גמרא צריך ללמוד כמו ליטאים ,כמו באם הישיבות ֵּ שלמדו וולוז'ין ,כמו שהדריך מרן הגר"ח ז"ל ,ויישמו תלמידיו הרבים ,מעתיקי השמועה, מקימי עולה של תורה. אנו לא נבהלים לומר שאנו לומדים כמו חרדים .שאנו מחוברים לעולם התורה החרדי על אף חילוקי הדעות הגדולים בהשקפה. שבשבילנו חרדי זו לא מילה גסה .שאנו שואפים לחבר בין עולם התורה הדתי לאומי לזה של רעהו החרדי. בשביל ליצור את החיבור הזה דרוש ,כמובן ,גשר .חלון בין עולמות. תסתכלו ימינה .תסתכלו שמאלה .זה אנחנו .נעים להכיר. יש עוד הרבה סיבות טובות ללמוד בכרם ביבנה ,אבל נגמרה לי המכסה .חוצמזה, כמה כבר אפשר להתחנף? טל לוי שיעור ג' ידידי ,השכחת?! שעת מנחה מתקרבת וברחובותיה של ירושלים מתחילות החולצות הלבנות לבצבץ מבין החרכים. כיפות סרוגות לבנות עוטרות את ראשי הגברים, הציציות מתפזרות ברוח לארבע כנפות הארץ ותכף תחל לבקוע לה שירת בתי הכנסת ב'לכה דודי' .אך מה לעשות ,אין אווירה של קדושה באוויר כלל ,אנשים חלקם להם, נוסעים וחלקם למועדונים לשטיבעל להתפלל 'מנחעה ומייריב' .לא ,לא מדובר בערב שבת ,מדובר ביום העצמאות ,היום בו הוקמה מדינת ישראל ,המדינה שאנו רואים בה חלק מתהליך הגאולה ויסוד כסא מלכות ה' בעולם. ועינינו רואות את מיעוט האנשים שכבר בעיצומו של יום החל לנפנף ביד על קציצות הבשר ולקיים את מאמר הכתוב בהפטרה ליום העצמאות" :עוֹּד ַּהּיוֹּ ם ֲמד י ְֹּנ ֵּפף יָּדוֹּ " (ישעיהו ְב ֹּנב ַּלע ֹּ י' ,לב) ,אך את אחי אני מבקש ,קצת יותר קדושה ביום הזה ,קורטוב של רוח ציונית ורוחניות הכרחיים ליום הזה. צר לי לומר ,אך לפי המצב בשטח" ,עתיד יום העצמאות מישראל", להשתכח ובמהרה יהפוך לחג הכיפות הסרוגות (ע"ע יום ירושלים ובלע"ז יום הכיבוש הישראלי). מי שמכיר אותי יודע שאינני מסתנוור מאהבה יתירה לציונות ומבלי להיכנס למחלוקת ההלכתית אם לומר הלל או לא ,הוי ידוע שמי שאיננו מכיר בטובה האדירה שהקב"ה נתן לנו, בזכות הענקית שלא שולט עלינו ,לא סולטן ָּמר ולא ָּצר אכזר הרי שהוא כפוי טובה כלפי הקב"ה .ולא יעלה על הדעת שיש אנשים שלא מכירים ביום הזה ,וללא שום ספק זוהי כפירה בקב"ה ממש. ציינתי לעיל ,שעתיד יום להשתכח העצמאות מישראל .אם עם ישראל ימשיך לחגוג בצורה כזו שמתחילה בערבי שירה בעשן וכלה בציבור ושיפודים אזי נוכל להמיר את החג מיום העצמאות ל''יום השירה והמנגל הלאומי" וככל הידוע לי, שאיפתנו היא לא להיות 'כוכבי זמר' אלא בני אדם החיים על פי ערכים עליונים המלאים קדושה ועבודת ה'. הרבה מקישים בין יום העצמאות לבין חנוכה מהבחינה ההלכתית .ונראה שצריכים להרחיב את היריעה ולצרף להיקש את דין "פרסומי ניסא" .עלינו להתחיל לפעול ביתר עז וביתר שאת כדי לפרסם את נס יום העצמאות ,במשקלו האמיתי והראוי לו .אסור שנגיע למצב בו בחור הולך עם חולצה לבנה ביום העצמאות והסובבים ישאלו אותו" :מה העבודה הזאת לכם?". אין לי אלא לחתום בתפילה שהרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת ונזכה להגיע גאולה שלמה ,גאולה מעליא ולא נשכח את היום הנפלא הזה -אכי"ר. יוחנן בורשטיין שיעור ד' בייני"ש - 17:11מסדר בוקר .המפקד בודק את החדרים .הכל פיקס .עוד יום בגבול הצפון מטפלים בכלים ,ואזחוזרים לכוננות .כלומר ,כל אחד עושה מה שהוא רוצה, בתנאי שתוך דקה הוא בכלי (אא"כ הקצין חוטף קריזה). - 13:90סיימנו לטפל בכלים .מתפזרים ,כל אחד לעיסוקיו .אני ויוסי הולכים לבית הכנסת .אני פותח גמרא .יוסי מניח תפילין... אותו יוסי הוא טיפוס מוכר לכולנו .אפילו המצאנו לו שם" :בייני"ש בלאי" .הוא הראשון שיזכיר למפקד בטירונות ש"לפי פקודות מטכ"ל אסור לנו לעשות את זה לפני התפילה" .הוא גם הראשון שמגיע לבית הכנסת ,כך שאלה המגיעים אחריו כבר נכנסים לקול תרועת נחירותיו... במבצעית ,הוא משתדרג. בית הכנסת הוא בשבילו כבר קודש הקודשים - מותר להכנס אליו רק ביום כיפור... היחס בין הבייני"ש "הרציני" ל"בייני"ש בלאי" הוא מורכב. מצד אחד ,הם חברים .הם באותה פלוגה מהטירונות, ועברו הרבה ביחד .יותר מזה ,שניהם דתיים ,ובכך נפרדים ושונים במקצת מהשאר .יש דברים שרק מי שחי ,מבין .ועל כולם ,הם זקוקים אחד לשני -למניין, לקריאת התורה ,לשאלות בהלכה ,וגם לשאלות ועזרה בפן הצבאי .בנוסף ,פעמים רבות ה"בייני"ש בלאי" הוא טיפוס שמוכן ויכול לעמוד על שלו ,בעוד "הרציני" מתחיל לגמגם מול מבטו המאיים של הרס"פ ...בסופו של דבר ,הם תקועים אחד ולצורך השני, עם הישרדותם (גם הפיזית וגם הרוחנית) הם חייבים להשאר תקועים ביחד. מצד שני ,תהום פעורה ביניהם .לאחד ,אין דבר חשוב מהתפילה והלימוד. הוא מרגיש שהם מגדירים את קיומו כדתי בצבא. לשני ,התפילה היא עול והלימוד רחיים שהורדו מצווארו .הוא לא מרגיש שהוא זקוק להם ,בוודאי לא כמו שהוא זקוק לשינה (גם שינת הגוף וגם שינת השכל- ראה ערך צפייה בטלוויזיה.)... הפער בין הגישות קשה לגישור ,ויוצר מתח ואף כעס ומריבות ,כאשר כל צד מרגיש פגיעה בדברים החשובים לו. אז מה עושים? לדעתי כדאי להתחיל מכבוד הדדי .על "הרציני" להזכיר לעצמו שקימה לתפילה בזמן היא לא המדד היחיד של אדם טוב ,ועל ה"בלאי" להזכיר אנשים שיש לעצמו שהתפילה חשובה להם .לא מדובר כאן על שינוי מיידי, אלא על שינוי כיוון המחשבה מרצון לשנות את השני לרצון להבין את השני. לפחות כאן, מדובר בהתחלה ,במהלך חד צדדי. להערכתי ,שינוי כזה יוביל לשינוי גם אצל הצד השני - " ַּכ ַּמיִם ַּה ָּפ ִנים ַּל ָּפ ִנים ֵּכן ֵּלב ָּה ָּא ָּדם ָּל ָּא ָּדם" (משלי כ"ז ,יט). מהלך כזה לא יספק מניין מחר ,אבל יכול להיות שבשבת האחרונה שלכם, כל המחלקה תחליט לבוא להשלים לכם מניין (כולל החילונים ,מניסיון אישי ,)...ומי יודע מה ילד יום ,יומיים, שנה או שנתיים... בנימין מנורה שיעור ה' (רס"פ בגולני ,בעבר) חיות תאר לך חייל בלי פרצוף. תוסיף לו תספורת בלתי תקנית בעליל ,חולצה בחוץ, מכנסיים בערך בגובה הברכיים ,גומיות -מהן? את המילה גלח"צ הוא לא שמע מאז הטירונות, ובזקנו הקצוץ מתחייב ב'לאו' של "זיפים בני יומם" לכל השיטות. תכפיל בתשעים ,ותתחיל להוסיף פרצופים .רובם מזרחיים ,חלקם אשכנזים, ומקצתם רוסים .רובם חילונים ,חלקם מסורתיים, דתיים- ומקצתם מכיניסטים .ערב רב של לוחמים מכל העדויות והמגזרים ,שאם היה צריך לבחור אותם ע"פ דעות קדומות ,היה אפשר פשוט לקחת חבורה של אוהדי בית"ר ולהלבישם במדים. חלקם עטויים כאפיות בצורת צעיף ,חלקם מניפים ומעל באוויר, נשקים ראשיהם חגים כמות דגלים שהייתה מספיקה להקמת מדינה חדשה .כל הקבוצה סיגריות. עשן אפופה הצעקות מחרישות אזניים, וההד מרטיט הרים. במרכז ההמולה עומדים שמחר הותיקים השירים- מתחפש"שים. המילים (שהמקום הראוי להם- לא ראוי שייזכר פה) והלחנים- עברו מפה לאוזן ,ממחזור למחזור ומדור לדור עוד מהזמן שגבי אשכנזי היה צעיר. מה שאתה רואה בעיני רוחך זהו 'דרבוק' של חיות הפרא, פלוגת המסיייייעת של גדוד 09בחטיבת גולני .טקס הצעקות החלפת המסורתית" .עד מתי!!"" ,כמה עוד!!" הותיקים -עוד עמדו בגבורה מול דרקונים עם חץ וקשת בזמן שהצעירים לא היו אלא פתק בכותל... הצעירים האירוע מהמסלול עולים לפלוגה. מחלקה מצוינת ,שמניינם וציוניהם עולים על כל מחלקה אחרת שסיימה את ההכשרה בבא"ח בשנתיים האחרונות. הצעירים מתחילים להסתנן למרכז המהומות ואט אט מתחיל להישמע שיר חדש, שלא נשמע עד כה בפלוגה. המנגינה -לחן מוכר תוך כדורגל. לאוהדי דקותיים כל הפלוגה תפסה ומבחוץ המילים, את שומעים בקול ברור ,מחריש אוזניים ומרטיט לבבות. "מהרה מהרה ...מהרה יבנה המקדש ,נה נה ...נה נה יבנה המקדש!!" המרקם החברתי היה מורכב ,ככל מחלקת ביינ"יש שהתגייסה מאז הקמת מסלול הסדר .רובם תלמידי חכמים ,חלקם צדיקים, קצתם אולי יחשב "בייני"ש בלאי" .ספרדים ,אשכנזים. מתנחלים ,עירוניים .כשם שפרצופיהם שונים ,כך דעותיהם .אך המחלקה הזאת הייתה שונה במהות. במאמץ משותף ,בו כל חייל במחלקה נתן את חלקו, על להתגבר הצליחו הפערים שבין הישיבות, ובינם לבין עצמם בתוך כל ישיבה .וכך ,כיחידה אחת, סחפו אחריהם פלוגה שלימה ,החל באותו ערב פלוגה ,דרך תפילות שבת, סליחות בימים נוראים, הרבנים של שיעורים ומשם המבקרים, להצטיינות מבצעית ,עלייה מתמדת ברמת מסדרי הציוד ,ושיפור מתמיד ברוב התכונות הדרושות לפלוגה שעד כך מבצעית, שהשתחררו ,חצי שנה מאוחר יותר ,הפלוגה הייתה המצטיינת בחטיבה. בזמן אותו 'דרבוק' ,המג"ד ידע למה התכוון כשפנה בחיוך למ"פ ובירך אותו: "אל תקרי עוד חיות הפרא אלא חיות הקודש". נתן קוטלר שיעור ז' להרים את קו שגרתי במוצב מרוחק בצפון .עמדות ,סיורים, פתיחת ציר .מוקפצים בגלל הלילה באמצע התראה על נגיעה בגדר ובסוף מתגלה שזה היה בסך הכל דורבן ...חוזרים לישון וקמים ליום חדש של שמירות. מש"ק שלישות בבסיס במרכז .קם ב ,5:11מתפלל, חוטף כריך מהמקרר. מספיק את האוטובוס של רבע לשבע .מגיע לבסיס, ממלא דו"ח ,0מקבל את החיילים החדשים ושולח אותם עם טופס טיולים. חוזר הביתה תשוש וקם ליום חדש של משרד. מתמודדים איך השחיקה והשעמום? עם "כשאדם פועל איזה דבר של שלימות ,בין במחשבה בין במעשה" ,כותב הרב קוק ב'מוסר אביך' "צריך לשמוח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר ,כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דווקא בפרט זה". לדעתי ,נקודת המוצא של דברי הרב קוק היא כפולה: אנחנו לא מאמינים ב'גורל שמתואר כפי עיוור' בטרגדיות יווניות מסוימות, אלא אנו מאמינים בהשגחה פרטית ,ש'כל דעביד רחמנא לטב עביד' ,ולכן האדם אינו מתגלגל למקום מסוים ללא מטרה אלוקית מראש. אפילו מהתפקיד הבנאלי להפיק ניתן ביותר ולתרום משמעויות להתקדמות האישית של האדם ולחברה .אמנם לפעמים האדם מבין רק לאחר כמה שנים למה הוא הגיע למקום או לתפקיד מסוים .אך בכל מקרה ,בין אם אנו מבינים ובין אם לא, עלינו להתאמץ לקדש שם שמיים ולתת את המירב במקום שבו אנו נמצאים. בנוסף ,ר' צדוק הכהן מלובלין לימדנו שהאדם שבו במקום נמצא מחשבותיו נמצאות .אם האדם מכניס את עצמו למערבולת של רחמים עצמיים ,תחושה של 'באסה' ודיכאון ,קרוב לוודאי שזו תהיה נבואה המגשימה את עצמה .אך אם האדם מרגיל במחשבות עצמו את חיוביות ורצון לעבוד את ה' מכל סיטואציה ,סביר להניח שתחושתו תשתפר והוא יתחיל לראות פירות בעמלו. וככל שהאדם ישקיע יותר, כך הוא ירגיש סיפוק גדול יותר .רב-סרן נדב מילוא הי"ד שהיה מפקד פלוגת חטיבת של ההנדסה הצנחנים שנפל בלבנון כתב לחייליו בספר סוף מסלול: "עשו לכם כלל שלאורו תלכו בכל אשר תפנו :היו מצוינים בכל דבר .כל פעולה שאתם מבצעים ,נסו לבצעה בצורה הטובה ביותר ,בדרך הקטנה ביותר, שתביא לתוצאות הטובות ביותר .החל ממסדר הבוקר דרך ביותר, השגרתי השגרתיות המשימות המוטלות על כל חייל ביום יום ,וכלה במשימה הנראית קשה ,בלתי הגיונית ובלתי ניתנת לביצוע .בכולן תשאפו לבצע את המיטב בצורה שבה תוכלו להביט בדמותכם במראה ,ולומר לעצמכם בכנות :עשינו את המקסימום .עמידה זו מול המבחן היא המראה האמיתי". לסיכום ,הפואנטה היא שיגרה' 'לשבור שכדי מספיק רק להרים טיפה את הראש ולנסות לראות למרחוק ,לנסות להבין למה הקב"ה שם אותי במקום שבו אני נמצא ולעשות כל כדי שביכולתי מה בעל יהיה שהתפקיד משמעות נצחית. אדר התש"ע אדר התש"ע אדר התש"ע אוריאל כהן הלל אלטשולר אביחי אלפסי אבי דל מנחם הומינר גבריאל הוניג מאיר היימן אביחי הרוש רועי ימיני אברהם נימוי מאיר עזרא ישראל פומרנץ אבי קלמנטינובסקי שמואל שיפמילר 27 18 1 9 4 5 9 10 22 167 9 2 18 14 אלעד ביבר רועי גרינברג יוסי וידבסקי אלדד זהר נתן חמילבסקי אוריאל טהר נתנאל לוי (חובש קרבי) נאור סרי ליאור פרישמן תומר ריספלר יוחאי שריקי 3 36 5 24 198 17 34 14 18 171 14 עזרא כצמן יצחק אמסלם דניאל בוחבוט קובי סבאג אביתר פראנג'י גלעד שוגר 45 19 19 11 8 23 שי בורטינוב אהרון טילור גבי טלר צוריאל חי לביא נועם מזוגי 14 7 2 אדר ב' התשע"א אדר ב' התשע"א מיכאל כהן אביעד איזנברג שלומי אליגאל יוסף בן-שמחון אביעד ברון עמוס סבג אביעד פוגל אליצור קלנר 2 2 5 7 שריון אדר התש"ע אדר התש"ע אדר ב' התשע"א אביעד גדעון שוקי גוטליב יצחק גולדברג משה גזלה צבי היימן מאיר וולטרס ינון ספוקויני יאיר פישר חנוך קמרי 3 1 5 1 טבת התשע"א – נח"ל חרדי 9 אדר ב' התשע"א יאיר כהן עמיצור נחשוני (ח"ק) 1 ערן יומטוביאן 8 שלום ירנברג נועם מושקוביץ' (ח"ק) 4 4 יצחק קווס 1 נתנאל קיזמן העלון יוצא לאור ע"י ד.נ .אבטח 79855 www. 6 13 1 8 2 אדר התשס"ט אב התש"ע -כפיר רפאל קמפינסקי אריה ברין רפאל מילאנו רותם נהיר דוד פרידמן ברוך שיננזון אסף איטח בן ציון גליקרמן איתן איצקוביץ' .org.il רונן אליצור חיים ארבליך דניאל ברוקס יעקב סוקוליק אליה פרדס ישראל קלקר 9 7 82 24 7 1 טבת התש"ע דניאל קייקוב 5 אדר התש"ע איתמר בבאי אלחנן זינגר רע סטלר יונתן שיפטן 13 11 8 35 55 38 אדר התש"ע אייל אלון ערן הברמן יוסף חלמיש המודגשים :אלו שביקרו החודש עדכון אחרון :כ"ז אייר עובדיה מואיסייב ,דוד דרזנר ,שמואל נעים ,אלירן בן שלוש, יצחק כהן ,ערן הוליץ ,אבי קרבול ,יגאל הנל ,מזוגי נעם, עמיחי נחשוני ,איתי צוברי ,יוסי כהן ,אביתר רביב וטל לוי. שחר עקיבא כהן ,יוסי טובי ,מאיר נחמיאס, מוטי איפרגן ואוריאל אלימלך. 57 20 31
© Copyright 2024