‫הרב מרדכי אליהו זצ"ל‬
‫מתוך אביהם של ישראל‪ ,‬חלק ד'‬
‫הפכת מספדי‪,‬‬
‫למחול לי!‬
‫יהודים רבים היו באים להתפלל שחרית בנץ‬
‫אצל הרב זצ"ל ואח"כ היו ניגשים לקבל‬
‫ברכה או תשובה‪ .‬באחד מהימים‪ ,‬ישב‬
‫בכניסה לבית הכנסת אדם שהיה לו כתם‬
‫מכוער על פניו והוא ישב מכווץ בפינה‬
‫נסתרת בבית הכנסת‪ .‬ניכר היה שהוא‬
‫מתבייש‪ ,‬מנסה להסתיר את עצמו ככל‬
‫האפשר מפני המתפללים‪.‬‬
‫האמת היא שזה לא כל כך עלה בידו‪ .‬כל מי‬
‫שעבר הגניב מבט‪ .‬והוא‪ ,‬שהיה מורגל‬
‫במבטים כאלה‪ ,‬קלט אותם והם כיווצו אותו‬
‫במקומו יותר ויותר‪.‬‬
‫בסוף התפילה‪ ,‬כשכולם ניגשו לרב‪ ,‬הוא‬
‫המתין בפינתו בחוסר ביטחון גמור‪ .‬כשרוב‬
‫האנשים הלכו‪ ,‬הוא אזר אומץ ועמד בתור‬
‫כדי לשאול את שאלתו‪ ,‬מנסה להיבלע כמה‬
‫שיותר בין האנשים שנשארו‪ ,‬שלא ירגישו‬
‫בכתם הפרוס על פניו‪.‬‬
‫כאשר הוא הגיע לרב‪ ,‬הוא הגיש פתק עם‬
‫שאלה‪ .‬אבל הרב לא הסתכל בפתק‪ ,‬אלא‬
‫הסתכל על הכתם הכואב שהיה על פני‬
‫האיש‪ ,‬קימט את מצחו ושאל אותו‪" :‬מה‬
‫קרה לך?"‪.‬‬
‫האיש‪ ,‬שהיה נבוך ממילא‪ ,‬הסמיק ביותר‬
‫לשאלה הישירה של הרב‪ ,‬גמגם ואמר‬
‫שבהיותו ילד קטן נשפכו עליו מים רותחים‪.‬‬
‫הרב המשיך ואמר לו‪" :‬אתה בוודאי נורא‬
‫מתבייש ללכת ככה ברחוב"‪.‬‬
‫כל מי ששמע את השיחה לא הבין לאן הרב‬
‫חותר‪ .‬האיש מסמיק עד שרשי שערותיו‬
‫מרוב בושה‪ ,‬והרב ממשיך לשאול שאלות‬
‫מביכות‪.‬‬
‫האיש בלע את רוקו‪ ,‬צבע הפנים שלו הפך‬
‫להיות אדום יותר ויותר‪ ,‬והוא השיב לרב‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬בוודאי‪ .‬בקושי באתי הנה"‪.‬‬
‫האיש עמד שם נבוך‪ ,‬כמעט בוכה‪ .‬ואז הרב‬
‫אמר לו‪" :‬עברת גיהנום בעולם הזה‪ ,‬בוודאי‬
‫לא יהיה לך גיהנום בעולם הבא"‪ .‬אחר כך‬
‫הרב הסתכל בפתק‪ ,‬כתב לו תשובה‬
‫לשאלתו‪ ,‬ועבר לשואל הבא‪.‬‬
‫היהודי שמע את הדברים ולא ממש עיכל‬
‫אותם‪ .‬הוא הלך חזרה למקומו‪ ,‬וישב‬
‫מהורהר‪ .‬כעבור כמה דקות ניגש האיש ועמד‬
‫בסוף התור פעם נוספת‪ ,‬ובתורו שאל‪" :‬האם‬
‫הבנתי את הרב נכון? האם לא יהיה לי גיהנום‬
‫בעולם הבא?"‪.‬‬
‫הרב ענה‪" :‬הבנת נכון‪ .‬לא יהיה לך גיהנום"‪.‬‬
‫"האם זה בגלל הבושה שאני סובל?"‬
‫"כן"‪ ,‬ענה הרב‪ .‬והעצבות שהייתה על פני‬
‫האיש החלה להעלם‪.‬‬
‫"האם באמת אלך ישר לגן עדן?"‪.‬‬
‫"כן"‪ ,‬ענה הרב‪.‬‬
‫"תודה!"‪ ,‬אמר האיש כשפניו מחייכות‪,‬‬
‫כנראה לראשונה מזה שנים רבות‪.‬‬
‫האיש עבר בין האנשים ושאל אם הם שמעו‬
‫מה שהרב אמר‪ ,‬שלא יהיה לו גיהנום‪ .‬וכל‬
‫פעם שאישרו לו שכך הרב אמר במפורש‪,‬‬
‫הוא נעשה יותר ויותר שמח והחיוך על פניו‬
‫הלך והתרחב‪ ,‬עד שהוא פצח בריקוד‪.‬‬
‫"הרב אמר שאני הולך ישר לגן עדן"‪ ,‬הוא‬
‫רקד ושר‪ ,‬תוך כדי שהוא מושך את כולם‬
‫לריקוד שלו‪ .‬ריקוד שמח שלא היה כדוגמתו‪.‬‬
‫ריקוד של אדם שלפני כמה דקות היה‬
‫האומלל באדם‪ ,‬גמור‪ ,‬דחוי‪ ,‬מסכן ועצוב ‪-‬‬
‫אחרי דקה אצל הרב הוא פתאום הפך לאיש‬
‫שמח ומאיר פנים‪.‬‬
‫(הרב אלעד רגב‪ ,‬צפת)‬
‫מתן סבג‬
‫עורך זמורות‬
‫דגלנים‪,‬‬
‫במקום דרוך!‬
‫כמה פעמים קורה לנו שאנו נגררים?‬
‫ובלי לשים לב (וזאת גופא הבעיה) אנו עוברים ממצב‬
‫למצב בחיינו ולא עוצרים רגע לחשוב‪.‬‬
‫לא מתבוננים האם זה באמת הכיוון שאני רוצה‬
‫לצעוד בו?‬
‫אז חיילים‪ ,‬במקום דרוך! הגיע זמן לעשות קצת‬
‫חשבון נפש‪ .‬לוודא שאכן אנחנו על הדרך הנכונה‪.‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬מקור הבעיה בראש שלנו‪.‬‬
‫למרות שאנו נמצאים במקום מסוים‪,‬‬
‫הראש כבר במקום אחר לגמרי‪ .‬בעבר כבר עמדנו‬
‫על כך (גיליון ‪ ,39‬חשון תשע"א) שהיכן שנשים את‬
‫המבט שלנו – לשם נגיע‪.‬‬
‫אבל חשוב מאוד לא לשכוח היכן אתה נמצא‬
‫כעת‪ .‬כי אז מה שקורה‪ ,‬שאתה לא באמת פה‬
‫ולא באמת שם‪ ,‬ויצאת קרח מכאן ומכאן‪.‬‬
‫שימו לב‪ .‬אדם שמגיע לישיבה‪ ,‬או שהראש לו‬
‫עדיין בישיבה התיכונית או שהוא כבר מחכה‬
‫לשירות הצבאי שלו‪ .‬וכשהוא כבר מגיע לצבא ‪-‬‬
‫הוא מחכה מתי כבר ישתחרר ויחזור לישיבה‪.‬‬
‫וכשהוא כבר חוזר לישיבה ‪ -‬שידוכין‪ ,‬פסיכומטרי‬
‫ושאר אביזרייהו של היצר הרע‪...‬‬
‫וככה זה ממשיך הלאה‪ ,‬הוא מחכה מתי יתחיל‬
‫לעבוד ולהתפרנס ואח"כ מתי יצא לפנסיה‬
‫וכשהוא כבר בפנסיה‪ ,‬מהר מאוד הוא מוצא את‬
‫עצמו יושב ומחכה בפארק הציבורי למלאך‪...‬‬
‫אבל מי שעוצר ושם לב ‪ -‬יכול לעצור את זה‪.‬‬
‫חשוב מאוד לא לתת לשיגרה האפורה‬
‫להשתלט עליכם‪ .‬לא להיות רדודים‪ ,‬אלא‬
‫להכניס תוכן אמיתי (עמ' ‪ )97‬לכל דבר שאתם‬
‫עושים‪ .‬לנצל את הזמן נכון (עמ' ‪ .)99‬להסתכל‬
‫במבט חיובי (עמ' ‪ )91‬על מה שקורה מסביבכם‬
‫גם אם פוגשים אנשים שלא ברמה שלכם (עמ' ‪)02‬‬
‫שמתנהגים בצורה פסולה‪ ,‬למדו כיצד אתם‬
‫צריכים לנהוג כראוי ועל פי ההלכה (עמ' ‪.)93‬‬
‫(עמ' ‪)7‬‬
‫תבינו שהעתיד תלוי בכם (עמ' ‪ .)95‬אתם נושאים‬
‫את דגל ה' בעולם! (עמ' ‪ .)4‬אז גם אם כולם מסביב‬
‫קפואים (עמ' ‪ ,)01‬קחו יוזמה‪ ,‬תשפיעו (עמ' ‪,)09‬‬
‫תחדשו דברים (עמ' ‪ ,)6‬ותמיד תסתכלו קדימה‬
‫במבט גאה על האחריות הגדולה שהטילו עלינו‬
‫(עמ' ‪ .)2‬במבט כזה‪ ,‬בטוח שלא תפספסו שום דבר‬
‫ותגיעו עם השאיפות שלכם להישגים גדולים‪,‬‬
‫בידיעה שכל מקום שבו הייתם‪ ,‬עשיתם את‬
‫המוטל עליכם על הצד הטוב ביותר (עמ' ‪.)00‬‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫‪ ,‬ברצוני להודות לכל מי‬
‫שמסייע בהוצאת זמורות‪ ,‬הן בצד הרוחני לרבני‬
‫הישיבה שליט"א בראשות מרן ראש הישיבה‬
‫שליט"א שנענים בחפץ לב ובשמחה לכתוב בעלון‪,‬‬
‫וכן לשאר הכותבים ובמיוחד לכותבים הקבועים‬
‫ר' ניר ישי‪ ,‬דניאל סגרון וטל לוי שניאותו לשאת‬
‫בעול החודשי‪ .‬וכמובן‪ ,‬ליוסי שחר (גם על השער)‪.‬‬
‫והן בצד הגשמי לצוות הנאמן שמעון שוקרון‪,‬‬
‫יקיר מדר ודורון האס שתמיד עומדים בכוננות‬
‫גבוהה בהקלדת החומר‪ ,‬והדפסת‪ ,‬צילום‪ ,‬שידוך‬
‫ושליחת העלון אליכם‪ .‬לרב איתי שהם שתמיד‬
‫נמצא שם לעזרה ובמיוחד בלחץ ההוצאה לאור‪...‬‬
‫ולצוות המזכירות על אספקת הדפים‪ ,‬המעטפות‪,‬‬
‫הבולים והשדכן המיוחד (של סיכות‪ ,‬תרגעו)‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לרב אריה בורנשטיין‪ ,‬שהיה לי‬
‫לעונג רב וזכות גדולה לעבוד עימו על גיליונות‬
‫זמורות בעבר (תשס"ד‪-‬תשס"ה)‪ ,‬שעל בסיס זה‬
‫המשכנו מאז גיליון ‪.93‬‬
‫ומעל לכל‪ ,‬תודה לריבונו של עולם שתמיד מראה‬
‫לנו פנים מאירות וסייעתא מרובה בכל הפקת‬
‫העלון הנפלא והחשוב הזה‪.‬‬
‫בתפילה שנהיה גם אנחנו שליחים נאמנים‪,‬‬
‫למלא את התפקיד שלנו בכלל ואת התפקיד של‬
‫העלון הזה בפרט‪ ,‬להרבות תורה בעולם‬
‫וליצור חיבור אמיתי וחי בין הישיבה לתלמידיה‬
‫היקרים‪ ,‬בכל מקום שהם‪.‬‬
‫מרן ראש הישיבה‬
‫הרב מרדכי גרינברג שליט"א‬
‫ממאה‬
‫למאה ואחת!‬
‫גיליון המאה של זמורות‬
‫מעורר שמחה וסיפוק‪ .‬לפני‬
‫כשמונה שנים‪ ,‬כש"זרקתי"‬
‫את הרעיון לשלום ועוז‪,‬‬
‫לארגן כתב עת לחיילים‪,‬‬
‫הסתפקנו האם הרעיון‬
‫יאריך ימים‪ ,‬וגם לא ידענו‬
‫איזו צורה תהיה לו ומה‬
‫יכילון דבריו‪.‬‬
‫ֲבדוֹּ " (מלאכי ג')‪.‬‬
‫ַּל ֲא ֶּשר ֹּלא ע ָּ‬
‫ושאלה הגמ'‪ ,‬חגיגה ט‪,:‬‬
‫היינו צדיק היינו עובד‬
‫אלקים‪ ,‬היינו רשע היינו‬
‫אשר לא עבדו!?‪ ,‬ותירצה‪:‬‬
‫עבדו ולא עבדו תרוייהו‬
‫צדיקי גמירי נינהו‪ ,‬אלא‬
‫אינו דומה שונה פרקו מאה‬
‫פעמים למאה ואחת‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬הרעיון קרם‬
‫עור וגידים ובמשך הזמן‬
‫עוצבה צורתו והתגבשו‬
‫מדוריו‪ ,‬ע"י כל העורכים‪ ,‬עוז‬
‫מנחם ושלום קרבסי‪ ,‬אופיר‬
‫ברוך‪ ,‬אריה בורנשטיין‪,‬‬
‫אליסף שרעבי‪ ,‬אריק זהבי‪,‬‬
‫נריה אושרי ומתן סבג שכל‬
‫להצלחתו‬
‫תרם‬
‫אחד‬
‫וגיבושו של כתב העת‪.‬‬
‫שונה פרקו מאה פעמים ‪-‬‬
‫מספר המבטא שלמות ‪-‬‬
‫הוא צדיק‪ ,‬אך עדיין אינו‬
‫עובד אלקים‪ .‬צדיק עובד‬
‫אלקים הוא זה שאינו‬
‫מסתפק בשלמות המאה‪,‬‬
‫אינו טופח על שכמו‬
‫מחפש‬
‫אלא‬
‫בסיפוק‪,‬‬
‫אתגרים נוספים וממשיך‬
‫ללמוד גם את הפעם המאה‬
‫ואחת‪ ,‬וממנו מחזור נוסף‬
‫של מאה פעמים‪.‬‬
‫יתם ֵּבין ַּצ ִדיק‬
‫ּור ִא ֶּ‬
‫ְש ְב ֶּתם ְ‬
‫"ו ַּ‬
‫ְל ָּר ָּשע ֵּבין ֹּע ֵּבד ֱא ֹּל ִקים‬
‫העושים‬
‫לכל‬
‫ברכותי‬
‫ַּ‬
‫במלאכה‪ ,‬שאחר גיליון‬
‫לאחור‬
‫יביטו‬
‫המאה‬
‫בסיפוק‪ ,‬אך ישנסו מתנים‬
‫להוציא את גיליון המאה‬
‫ואחת‪ ,‬והוא יהווה בסיס‬
‫למאה שיבואו בעז"ה אחריו‪.‬‬
‫ואם בשתי המאות עסקינן‪,‬‬
‫נוסיף מעט דברים בענייני‬
‫דיומא‪.‬‬
‫יום העצמאות נתפס בעיני‬
‫חלק גדול מהציבור כשיא‬
‫מאווייו של עם ישראל‬
‫לדורותיו‪ .‬סוף סוף זכינו‬
‫לאחר אלפיים שנות גלות‬
‫למדינה עצמאית ונהיינו עם‬
‫ככל העמים‪ .‬ומה הלאה?‬
‫התורה וחז"ל בעקבותיה‪,‬‬
‫ראו את הדברים בעין שונה‪.‬‬
‫אמנם חשובה מאוד היא‬
‫המדינית‬
‫העצמאות‬
‫והכלכלית‪ ,‬והיא הבסיס‬
‫לכל הצפוי בעתיד‪ .‬אלא‬
‫שהעתיד צופן בחובו חזון‬
‫גדול הרבה יותר מאשר‬
‫מדינה עצמאית‪ ,‬שהרי‬
‫ההבטחה לאברהם אבינו‬
‫לא הייתה להיות עם נורמלי‬
‫ְא ֶּע ְש ָּך‬
‫ככל הגויים‪ ,‬אלא "ו ֶּ‬
‫ְלגוֹּי גָּדוֹּל" (בראשית י"ב‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל ‪ -‬ממך תצא‬
‫אותה אומה שנאמר עליה‬
‫" ִכי ִמי גוֹּי גָּדוֹּל ֲא ֶּשר לוֹּ‬
‫ֱא ֹּל ִקים ְק ֹּר ִבים ֵּא ָּליו ַּכה'‬
‫ּומי גוֹּי גָּדוֹּל ֲא ֶּשר‬
‫ֱא ֹּל ֵּקינּו ‪ִ ...‬‬
‫יקם‬
‫ּומ ְש ָּפ ִטים ַּצ ִד ִ‬
‫לוֹּ ֻח ִקים ִ‬
‫תוֹּרה ַּה ֹּזאת וגו'"‬
‫ְכ ֹּכל ַּה ָּ‬
‫(דברים ד'‪ ,‬ז‪-‬ח)‪ ,‬ועל ישראל‬
‫ִש ָּר ֵּאל"‬
‫נאמר " ְב ִני ְב ֹּכ ִרי י ְ‬
‫(שמות ד'‪ ,‬כב)‪ .‬בנים יש הרבה‪,‬‬
‫אך בכור הוא אחד בלבד‪.‬‬
‫ועל כך אנו מודים "אתה‬
‫בחרתנו מכל העמים‪..‬‬
‫ורוממתנו מכל הלשונות"‪.‬‬
‫שלא זו בלבד שאנו מעולים‬
‫שבין‬
‫מהפרימיטיבים‬
‫האומות‪ ,‬אלא‬
‫‬‫הלשונות‬
‫המתורבתים‪.‬‬
‫אף מן‬
‫העמים‬
‫ָּאוֹּל ְך‬
‫וזהו שאמרה התורה "ו ֵּ‬
‫קוֹּמ ִמּיּות" (ויקרא כ"ו‪,‬‬
‫ְ‬
‫ֶּא ְת ֶּכם‬
‫יג)‪ ,‬אחר כל הברכות‬
‫שבפרשת בחוקותי‪ .‬ואמרו‬
‫על זה חז"ל (בבא בתרא עה‪:).‬‬
‫"כשתי קומות של אדם‬
‫הראשון"‪ .‬ופירש המהר"ל‬
‫(נצח ישראל פנ"א) שמאה הוא‬
‫מספר של שלמות‪ ,‬ובאדם‬
‫הראשון היו שתי שלמויות‪,‬‬
‫גשמית ורוחנית‪ ,‬שהרי הוא‬
‫ממעשי ידיו של רבש"ע‪.‬‬
‫ואמרו (חגיגה יב‪ ).‬שלאחר‬
‫שחטא‪ ,‬הונמכה קומתו‬
‫ַּת ֶּשת ָּע ַּלי‬
‫הרוחנית‪ ,‬כמ"ש "ו ָּ‬
‫ַּכ ֶּפ ָּכה" (תהילים קלט‪ ,‬ה)‪ ,‬ואמרו‬
‫ש"כף" בגימטריה = מאה‪.‬‬
‫ויש בזה הבטחה שלעתיד‬
‫תהיה האומה הישראלית‬
‫כפולה בשלמותה ‪ -‬שתי‬
‫קומות ‪ -‬גשמית ונפשית‪.‬‬
‫ועל כך אנו מתפללים בכל‬
‫יום "ותוליכנו קוממיות‬
‫לארצנו"‪ ,‬וכתב על זה הרב‬
‫קוק זצ"ל בסידורו‪" ,‬שתי‬
‫קומות כשל אדם הראשון‬
‫(ספרא)‪ ,‬כי הגוף והנשמה יחד‬
‫הם קומה שלמה‪ ,‬גשמית‬
‫ורוחנית"‪.‬‬
‫אשרינו שנפל בחלקינו‬
‫ההזדמנות לשרת את עם‬
‫ישראל בשני התחומים‪,‬‬
‫בקומה הגשמית‪ ,‬בשמירה‬
‫על הגוף של העם ועל‬
‫המדינה‪ ,‬ויחד עם זאת‬
‫לקדם את העניין הרוחני‬
‫ולהעביר את מורשת סיני‬
‫לדורות הבאים‪.‬‬
‫נדע את גודל האחריות‬
‫המוטלת על כתפינו לעבוד‬
‫את ה' ואת עמו ישראל‪ ,‬כפי‬
‫שאמר המלך יאשיהו (דברי‬
‫הימים ב' ל"ה‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫המשגיח הרוחני‬
‫הרב אברהם ריבלין שליט"א‬
‫איש על דגלו‬
‫חז"ל האריכו מאד בתיאור‬
‫"'איש‬
‫חשיבותם של הדגלים‪ִ :‬‬
‫ַּעל ִד ְגלוֹּ' (במדבר ב'‪ ,‬ב) הה"ד‬
‫א ֹּל ֵּקינּו ִנ ְד ֹּגל' (תהילים‬
‫ּוב ֵּשם ֱ‬
‫' ְ‬
‫כ'‪ ,‬ו)‪ ,‬שקבע הקב"ה שמו‬
‫בשמנו ועשה אותנו דגלים‪...‬‬
‫חיבה יתירה חבבן הקב"ה‬
‫שעשאם דגלים‪ .‬ומנין שהוא‬
‫אהבה שנאמר 'ו ְִד ְגלוֹּ ָּע ַּלי‬
‫ַּא ֲה ָּבה' (שיר השירים ב‪ ,‬ד)‪ ...‬ד"א‬
‫'ו ְִד ְגלוֹּ ָּע ַּלי ַּא ֲה ָּבה' ‪ -‬אמר‬
‫לאומות‬
‫יש‬
‫הקב"ה‬
‫הקדמונים דגלים ואין חביב‬
‫עלי אלא דגלו של יעקב‪...‬‬
‫ד"א בשעה שנגלה הקב"ה‬
‫על הר סיני ירדו עמו כ"ב‬
‫רבבות של מלאכים שנאמר‬
‫'ר ֶּכב ֱא ֹּל ִקים ִר ֹּב ַּתיִם ַּא ְל ֵּפי‬
‫ֶּ‬
‫ִש ְנ ָּאן' (תהילים ס"ח‪ ,‬יח) והיו‬
‫כולם עשויים דגלים דגלים‬
‫שנאמר ' ָּדגּול ֵּמ ְר ָּב ָּבה' (שיר‬
‫השירים ה'‪ ,‬י) כיון שראו‬
‫ישראל שהם עשויים דגלים‬
‫דגלים התחילו מתאוים‬
‫לדגלים‪ .‬אמרו‪ ,‬הלוואי כך‬
‫אנו נעשים דגלים כמותם‪...‬‬
‫אמר להם הקב"ה מה‬
‫נתאויתם? לעשות דגלים?‬
‫ממלא‬
‫שאני‬
‫חייכם‬
‫ְמ ֵּלא‬
‫משאלותיכם שנאמר 'י ַּ‬
‫יך' (תהילים כ'‪,‬‬
‫ה' ָּכל ִמ ְש ֲאלוֹּ ֶּת ָּ‬
‫שם) מיד הודיע הקב"ה אותם‬
‫לישראל‪ ,‬ואמר למשה עשה‬
‫אותם דגלים כמו שנתאוו"‬
‫(במדבר רבה ב‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫"קדושים‬
‫דרשו‪:‬‬
‫ועוד‬
‫ישראל‬
‫היו‬
‫וגדולים‬
‫בדגליהם וכל העכו"ם‬
‫מסתכלין בהם ותמהים‬
‫ואומרים ' ִמי ֹּזאת ַּהנִ ְש ָּק ָּפה'‬
‫(שיר השירים ו'‪ ,‬י)‪ .‬אומרים‬
‫שּובי‬
‫ִ‬
‫שּובי‬
‫להם העכו"ם‪ִ ' ,‬‬
‫ּׁשּול ִמית' (שם ז'‪ ,‬א) הדבקו‬
‫ַּה ַּ‬
‫לנו ואנו עושים אתכם‬
‫שלטונים הגמונים דוכסים‪...‬‬
‫וישראל אומרים להם ' ַּמה‬
‫ּׁשּול ִמית' (שם)‪ ,‬מה‬
‫ֶּת ֱחזּו ַּב ַּ‬
‫גדולה אתם נותנים לנו?‬
‫שמא ' ִכ ְמ ֹּח ַּלת ַּה ַּמ ֲח ָּניִם' (שם)‬
‫שמא יכולים אתם לעשות‬
‫לנו כגדולה שעשה לנו‬
‫האלקים במדבר שהיינו‬
‫חוטאים והוא מוחל לנו‬
‫ואומר והיה מחנך קדוש?‪...‬‬
‫מכאן למדנו שהיו הדגלים‬
‫גדולה וגדר לישראל" (במדבר‬
‫רבה ב‪ ,‬ג)‪ .‬ועוד‪" ,‬אמר‬
‫האלקים למשה‪ ,‬אמור להם‬
‫שיעשו משכן ביניהם‪.‬‬
‫כביכול אני מניח את‬
‫העליונים ויורד ושוכן‬
‫ביניהם‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שעשה אותם דגלים לשמו‪.‬‬
‫אמר הקב"ה למשה עשה‬
‫אותם דגלים לשמי ‪ -‬למה?‬
‫בני שנאמר ' ָּב ִנים‬
‫שהם ַּ‬
‫יכם' (דברים י"ד‪,‬‬
‫ַּא ֶּתם ַּלה' ֱא ֹּל ֵּק ֶּ‬
‫א) והם צבאותי" (במדבר רבה‬
‫ב‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫מפרשים רבים תמהים על‬
‫ההפרזה בחשיבות הדגלים‪.‬‬
‫וכך שאל בעל הכלי יקר‪:‬‬
‫דּוע‬
‫"מה קול המולה זו‪ַּ ' ,‬מ ַּ‬
‫הוֹּמה' (מלכים א'‬
‫קוֹּל ַּה ִק ְריָּה ָּ‬
‫א'‪ ,‬מא) על זה‪ ,‬ומה יקר‬
‫וגדולה נעשה בישראל עד‬
‫אשר התאוו להם כל כך"‬
‫ב)‪ .‬להלן ננסה לעמוד על‬
‫משמעות דרשות חז"ל‪ ,‬ועל‬
‫תוכנו הפנימי של מושג‬
‫הדגל‪.‬‬
‫(ב'‪,‬‬
‫המהלך הראשון בהסבר‬
‫עניין הדגלים‪ ,‬עוסק ביחס‬
‫שבין ישראל לעמים‪ .‬הדגל‬
‫הוא סימן לבחירת עם‬
‫ישראל‪ ,‬להיותו עם סגולה‬
‫מכל העמים‪ ,‬עד הגיעו‬
‫לדרגת ' ָּב ִנים ַּא ֶּתם ַּלה'‬
‫יכם'‪ .‬כך ענה בעל הכלי‬
‫ֱא ֹּל ֵּק ֶּ‬
‫יקר על שאלתו‪" :‬עיקר‬
‫חשקם של ישראל היה‬
‫להראות לכל העמים כי שם‬
‫ה' נקרא עליהם וייראו‬
‫מהם‪ ,‬ועל ידי זה ישאו דגל‬
‫הרוממות והנצחון בכל ד'‬
‫רוחות העולם‪ .‬כי על ידי‬
‫שהם מסובבים בכל ד'‬
‫רוחות והשכינה והארון‬
‫באמצע ‪ -‬תל שהכל פונין‬
‫אליו‪ ,‬יראו כל העמים כי‬
‫ילכו בשם ה'‪ ...‬וזה אות‬
‫הדגל כי הוא סימן הניצחון‬
‫במלחמה‪ ...‬לכך מתחיל‬
‫ֶּב ָּך‬
‫המזמור (תהלים כ'‪ ,‬ב‪-‬ו) ' ְי ַּשג ְ‬
‫ֵּשם ֱא ֹּל ֵּקי ַּי ֲע ֹּקב וגו''‪ .‬וע"ז‬
‫ּוב ֵּשם ֱא ֹּל ֵּקינּו ִנ ְד ֹּגל'‪.‬‬
‫אמר ' ְ‬
‫הרוממות‬
‫דגל‬
‫לישא‬
‫והניצחון בכל ד' רוחות‬
‫בשם אלקינו‪ .‬לכך אמרו‬
‫ּׁשּול ִמית וגו''‪ .‬כי‬
‫' ַּמה ֶּת ֱחזּו ַּב ַּ‬
‫ניצחון שלכם הוא ניצחון‬
‫אנושי‪ ,‬וכל זה אינו שווה‬
‫ל' ְמ ֹּח ַּלת ַּה ַּמ ֲח ָּניִם'‪ ,‬המורה‬
‫על ניצחון אלוקי‪ֵּ " ,‬ה ָּמה‬
‫ָּפלּו" (תהילים‪ ,‬שם)‪ .‬כי‬
‫ָּכ ְרעּו וְנ ָּ‬
‫הדבר בספק אם מנצחים‬
‫עוֹּדד' (שם)‪.‬‬
‫ַּחנּו ַּק ְמנּו וַּנִ ְת ָּ‬
‫ַּאנ ְ‬
‫'ו ֲ‬
‫כי בוודאי נוצחים כל‬
‫הלוחמים בשם ה'"‪.‬‬
‫כעין זה מצאנו‪" :‬מה היה‬
‫ענין הדגלים גדול כל כך עד‬
‫שיהיו אומות העולם תמהין‬
‫על זה ומה היה ענין התאוה‬
‫שהתאוו ישראל לדגלים‪,‬‬
‫וכל ענין הדגלים סתום ואין‬
‫חזונו נפרץ‪ ...‬וזאת היא‬
‫הכוונה שכוונו ישראל שיהיו‬
‫נעשים דגלים ‪ -‬שיהיו‬
‫מצוינים ע"י זה לטובה פי‬
‫שתים‪ .‬האחד שיהיה להם‬
‫דגל מיוחד כללי שיוכר ע"י‬
‫הדגל שהם ַּעמו וצאן‬
‫מרעיתו‪ ,‬וידעו כל באי עולם‬
‫מי הוא מלכם של ישראל‪.‬‬
‫והשני שיהיה להם גם כן‬
‫דגלים פרטיים וחלוקה של‬
‫צבאות ישראל שיוכר איזה‬
‫חלוקה היא אהובה וחביבה‬
‫ביותר בעיני המקום‪ ...‬רק‬
‫כשראו את המלאכים שירדו‬
‫על הר סיני נעשים כדגלים‪,‬‬
‫שע"י הדגלים ההם היו‬
‫ניכרים שהם צבא מרום‪,‬‬
‫משרתיו עושי רצונו‪ ...‬אז‬
‫התאוו גם הם שיהיו עשויים‬
‫דגלים שיסמנו אותם שהם‬
‫צבאותיו של הקב"ה‪.‬‬
‫והוא שאמר הקב"ה‪ ,‬אף‬
‫שיש לאומות העולם דגלים‬
‫המסמלים לאיזה מלוכה‬
‫הם שייכים‪ ,‬עכ"ז אין בכל‬
‫הדגלים האלה סימן והיכר‬
‫שהם שייכים לי‪ ,‬כי הם‬
‫תכלית‬
‫ממני‬
‫נבדלים‬
‫הריחוק‪ ,‬ואינו חביב עלי‬
‫אלא דגלו של יעקב‪ ,‬כלומר‬
‫דגל שיעקב ובניו נושאים‪,‬‬
‫שהם יכולים להשוות‬
‫מידותיהם אלי ולהדבק‬
‫במידותי" (פרוש ענייני הפרשה‪,‬‬
‫חומש רב פנינים)‪.‬‬
‫להרחבה נוספת בנושא הדגלים ‪ -‬עיינו בספרו החדש של המשגיח שליט"א על חומש במדבר‬
‫לגיליון המאה של זמורות המהווה אחד מצורות הקשר החשובות‬
‫שבין הישיבה לתלמידיה שבשרות פעיל בצה"ל‪.‬‬
‫הכרת הטוב לחברי המערכת ולכותבים ואיחולים להמשך הפצת תורה‬
‫עד "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"‪.‬‬
‫עוז מנחם ושלום קרבסי‬
‫מייסדי זמורות‬
‫פינת המייסדים‬
‫התרגשנו מאד לקרוא‬
‫ולשמוע ש"זמורות"‪ ,‬העלון‬
‫לחיילים שאותו ייסדנו‬
‫וערכנו בס"ד בקיץ תשס"ב‪,‬‬
‫הגיע לגיליון ה‪.011-‬‬
‫שנים רבות לפני "זמורות"‬
‫יצא לאור עלון מרשים בשם‬
‫"בלכתך בדרך" המיועד‬
‫לחיילים‪ .‬בנקודת זמן‬
‫הפסיק‬
‫הוא‬
‫כלשהיא‬
‫להופיע ומאוחר יותר הפך‬
‫לחוברת מאמרים של‬
‫תלמידי הישיבה‪ .‬כחיילים‪,‬‬
‫קיבלנו אנחנו מידי כמה‬
‫שבועות מצבור עלונים של‬
‫"ענבי הכרם" (כיום "אשכולות"‪,‬‬
‫בהשראת "זמורות") – אך‬
‫התכנים לא היו מותאמים‬
‫אלינו כחיילים‪ ,‬והרגשנו‬
‫שמשהו מעין זה מאד חסר‪.‬‬
‫בשובנו מהשירות הצבאי‪,‬‬
‫בשיעור ד'‪ ,‬היינו בטיש אצל‬
‫ראש הישיבה‪ ,‬והוא דיבר על‬
‫הצורך לכתוב לחיילים דברי‬
‫תורה קצרים ליום יום‪.‬‬
‫לקחנו את הרעיון לכיוון של‬
‫הפקת עלון חודשי לחיילים‪.‬‬
‫בחרנו בשם "זמורות"‪ ,‬כי‬
‫בדרך כלל השמות שנתנה‬
‫הישיבה לעלונים היו "ענבי‬
‫הגפן" "ענבי הכרם" וכדו' –‬
‫ורצינו קצת לגוון‪ ...‬עם‬
‫קריצה כמובן לענפי הכרם‪.‬‬
‫תוך זמן קצר עיצבנו צורה‬
‫ויצקנו תוכן לעלון‪.‬‬
‫היום אולי הכל זורם‬
‫בקלות‪ ,‬אבל ההתחלה לא‬
‫הייתה קלה‪ .‬זו לא הייתה‬
‫משימה פשוטה להקליד‬
‫ולהדפיס אפילו פעם אחת‬
‫בחודש עלון לחיילים‪ ...‬היינו‬
‫צריכים לשכנע הרבה‬
‫אנשים בדרך לשתף פעולה‬
‫עם עלון חדש שצמח‬
‫מלמטה‪ ,‬ולקח זמן עד‬
‫להכרה‪.‬‬
‫זכה‬
‫שהעלון‬
‫חיפשנו תמיד לעניין ולהיות‬
‫אקטואליים‪ ,‬השתדלנו מאד‬
‫שהגרפיקה תהיה כמה‬
‫עין‪,‬‬
‫מושכת‬
‫שיותר‬
‫ולשמחתי הקו הזה נמשך‬
‫עד היום‪ ...‬יישר כח למתן‬
‫סבג ולכל הצוות על המשך‬
‫בניית השרשרת החשובה‬
‫הזו! התמידו וראו ברכה‬
‫בעשייתכם‪.‬‬
‫העורכים הראשונים‬
‫הרב אריה בורנשטיין‬
‫עורך זמורות‪ ,‬לשעבר‬
‫בכל יום כחדשים‬
‫הימים השמחים של חנוכת‬
‫המשכן‪ ,‬שנמשכה לאורך‬
‫המחצית הראשונה של‬
‫חודש ניסן‪ ,‬היו ימים טובים‬
‫לישראל‪ ,‬בימים אלו הודיע‬
‫הקב"ה לישראל שנמחל‬
‫להם על עוון העגל‪ .‬מנצחים‬
‫על החגיגות הלאומיות‪,‬‬
‫"הכוכבים" הגדולים של‬
‫מעמד נפלא זה‪ ,‬היו‬
‫הנשיאים‪ ,‬אשר התורה‬
‫טרחה וכתבה שוב ושוב‬
‫לכל נשיא ונשיא את קרבנו‬
‫אשר הקריב‪ ,‬להדגיש את‬
‫חשיבות וגדלות אותו יום‪.‬‬
‫אמר לו הקב"ה ‪ -‬אל חשש‪,‬‬
‫שלך גדולה משלהם‪ .‬שאתה‬
‫תדליק בכל יום את‬
‫המנורה‪ .‬ויש לשאול ‪ -‬מה‬
‫בשורה היא זו? הרי עדיין‪,‬‬
‫בחגיגה הגדולה של חנוכת‬
‫המשכן נפקד מקומו‪ ,‬והוא‬
‫לא נטל בה חלק‪ .‬הדלקת‬
‫המנורה נעשית בצנעה‪,‬‬
‫ומסבירים‪ ,‬שיש כאן יסוד‬
‫חשוב ללמדנו ‪ -‬אף על פי‬
‫שעבודת חנוכת המשכן‪,‬‬
‫שהיא נעשית ברוב עם‬
‫ופאר‪ ,‬עבודה חשובה היא‪,‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬השפעתה מוגבלת‬
‫וזאת משום שזמנה מוגבל ‪-‬‬
‫שנים עשר יום בלבד‪ .‬ואחרי‬
‫שקולות החגיגה נגמרים‬
‫מתחילה העבודה האמיתית‪,‬‬
‫היומיומית‪ ,‬עבודה תמידית‪,‬‬
‫ואף השפעתה נמדדת‬
‫לטווח הרחוק‪ .‬כל כך קל‬
‫לעבוד את ה' בימי זוהר‪ ,‬כל‬
‫כך קל להתעלות לגבהים‬
‫בארועים מרוממים‪ .‬אך‬
‫להתמיד‬
‫הוא‬
‫הקושי‬
‫בדביקות בעבודה יום אחרי‬
‫יום‪ ,‬בלי לעגל פינות‪ ,‬בלי‬
‫להתרשל‪.‬‬
‫העורך בפעולה‪ .‬מוצאי חג השבועות ה'תשס"ד‬
‫רק אהרון הכהן‪ ,‬נשיא שבט‬
‫הלויים‪ ,‬לא הקריב את‬
‫קרבנו‪ .‬הדבר גרם לו עצבון‬
‫גדול‪ .‬וביותר חשש הוא‬
‫שמא עוון העגל עדיין תלוי‬
‫בו‪.‬‬
‫במקום שאינו פתוח לכלל‬
‫ישראל‪ ,‬ואף האור לא היה‬
‫נראה מחוץ לכותלי המשכן‪.‬‬
‫זהו פרס תנחומים‪ ,‬מדוע‬
‫אמר ה' שלך גדולה‬
‫משלהם?‬
‫זוהי עבודה שהיא 'גדולה‬
‫זו‬
‫ובעבודה‬
‫משלהם'‪.‬‬
‫השתבח אהרון שלא שינה‬
‫ש'היו בעיניו בכל יום‬
‫כחדשים'‪.‬‬
‫אף בצבא‪ ,‬קשים חיי השגרה‬
‫יותר ממעמדי השיא‪ .‬זוכרים‬
‫אנו את ימי חנוכת הצבא‪,‬‬
‫כשעמדנו בבקו"ם עם מדים‬
‫"מהניילון" ונעלים נוקשות‪.‬‬
‫איזו אוירה חגיגית עטפה‬
‫אותנו! הרגשת שליחות‬
‫גדולה‪ .‬של התרומה הגדולה‬
‫ביותר לעם ישראל‪ .‬למדנו‬
‫והתכוננו‪ ,‬ציפינו לאתגרים‬
‫העומדים לפיתחנו‪.‬‬
‫אך בפועל‪ ,‬למן הטירונות‬
‫השיגרה משתלטת על חיינו‪:‬‬
‫במסע כומתה הקשה כולם‬
‫מתעלים‪ ,‬כי יודעים שהוא‬
‫נגמר כשמאיר הבוקר‪ .‬אך‬
‫ניקוי נשק יום ועוד יום‪,‬‬
‫דומה כאילו עול זה נמשך‬
‫למארב‬
‫יציאה‬
‫לנצח‪.‬‬
‫מעניינת ומרגשת‪ ,‬אך‬
‫משמים‬
‫ִ‬
‫בעמידה במחסום‬
‫או במגדל שמירה נידח‬
‫נראה כאילו הזמן עוצר‬
‫מלכת‪ .‬אעפ"כ‪ ,‬הם עיקר‬
‫התפקיד שלנו בצבא (אלא‬
‫אם מישהו מהכרם הוא מ"פ‬
‫ומעלה‪ ,‬יש לו תפקידים שיגרתיים‬
‫אחרים)‪.‬‬
‫וכמו כן‪ ,‬גם תפילת שחרית‬
‫עייפה‪ ,‬ברכת המזון מזורזת‬
‫או לימוד חטוף הם עיקר‬
‫עבודת ה' בתקופה זו‪ .‬על‬
‫פעולות אלו אמר שלמה‬
‫המלך‪ַּ " :‬אף ָּח ְכ ָּמ ִתי ָּע ְמ ָּדה ִלי"‬
‫(קהלת ב'‪ ,‬ט)‪ -‬תורה שלמדתי‬
‫באף‪ ,‬נתקיימה לי (ילקוט‬
‫שמעוני)‪.‬‬
‫חבל לאבד תקופה זו‬
‫בקיטורים על האוכל ועל‬
‫המיטות (כידוע‪ ,‬הם לא כמו‬
‫בכרם‪ ,‬לא צריך לומר זאת שוב‬
‫ושוב)‪ ,‬כדאי במקום זאת‬
‫להתעלות מעל הקטנות‬
‫והשעמום‪ ,‬צריך להתעקש‬
‫ולחייך במקום להזעיף‬
‫פנים‪ .‬ולהצמיח במדבר‬
‫הרוחני הגדול הזה את‬
‫השממה‪.‬‬
‫ומילה למתן ידיד נפשי‪,‬‬
‫הבשורה על הוצאת גיליון‬
‫המאה של זמורות גרמה לי‬
‫אושר בל יתואר‪ .‬אני סבור‬
‫כי גיליון 'זמורות' הוא עוד‬
‫כלי המושך חוט של חסד מן‬
‫הישיבה ומאיר קדושת‬
‫התורה בצבא‪.‬‬
‫עריכת העלון היא עבודה‬
‫שחורה ושיגרתית ואני יודע‬
‫היטב את העמל (ולעיתים‬
‫הצער) הכרוך במשימה זו וכל‬
‫זה בלי לצפות אפילו‬
‫לתמורה‪ .‬הוצאת גיליון‬
‫המאה הוא הזדמנות טובה‬
‫לכולם להודות לך על‬
‫פועלך‪.‬‬
‫בראיה רחוקה יותר אני‬
‫אומר לך שזהו אחד‬
‫התפקידים שעשיתי שאני‬
‫שמח עליו ביותר‪ .‬כל הכבוד!‬
‫המשך כך‪.‬‬
‫אריק זהבי‬
‫עורך זמורות‪ ,‬לשעבר‬
‫חיילים‪ ,‬השכמה!‬
‫ישנו משאב אחד על פני‬
‫הכדור שעליו אנו חיים‬
‫שהינו בלי הגבלה‪ .‬מהרגע‬
‫שהאדם יוצא מבטן אימו‬
‫ועד ליום בו הוא עוצם את‬
‫עיניו ומחזיר את נשמתו‬
‫לכור מחצבתה מתחת‬
‫לכיסא הכבוד‪ ,‬ניתן לו‬
‫משאב זה חינם אין כסף‬
‫ונשלט בידי האדם‬
‫באופן מוחלט‪ .‬ברצונו‬
‫מאריך וברצונו מקצר‪,‬‬
‫ברצונו מנצל וברצונו‬
‫מבזבז‪ .‬יכול האדם‬
‫לחיות על חשבון‬
‫המשאב הזה בלי‬
‫גבולות ולעשות בו ככל‬
‫העולה על רוחו ולא‬
‫יהיה אחד שיבוא אליו‬
‫בטענות (כל עוד הוא חי)‪.‬‬
‫למשאב הבלתי נדלה הזה‪,‬‬
‫שלא רק שהוא החומר‬
‫היקר על פני האדמה אלא‬
‫שהוא הנדיר מכולם‪( ,‬על אף‬
‫שהוא אין סופי)‪ ,‬יש כמה‬
‫מאוד‬
‫חזקות‬
‫תכונות‬
‫שחלקן בידי אומן טוב‬
‫תכונות טובות וחלקן בידי‬
‫הדיוט כלי משחית; יש‬
‫למשאב את היכולת לרפא‬
‫פצעים‪ ,‬להשביח פגמים‪,‬‬
‫ליישר הדורים‪ ,‬להשכיח‬
‫ריבים ובעצם לתקן את רוב‬
‫מה שבני האנוש מסוגלים‬
‫לעולל‪.‬‬
‫ואיכות; דברים שבני האנוש‬
‫יכולים להעריך יותר או‬
‫פחות‪ .‬המשאב המדובר‬
‫בעיניים רגילות נראה‬
‫כחסר כל ערך‪ .‬דבר שלכל‬
‫אחד יש באופן בלתי מוגבל‬
‫אוטומטית נתפס כמשהו‬
‫שבמקרה הטוב לא שווה‬
‫הרבה‪.‬‬
‫בני האדם בראייתם‬
‫ההפוכה נוטים לזלזל‬
‫במובן מאליו ולייקר את‬
‫המיוחד אך בעשותם‬
‫זאת רומסים ודשים‬
‫בעקביהם דברים יקרי‬
‫ערך שרק במחשבה‬
‫את‬
‫יבינו‬
‫לאחור‬
‫בשבילם‬
‫משמועתם‬
‫ויבכו מרה על בזבוזם‪.‬‬
‫צרתו היחידה של המשאב‬
‫החשוב הזה היא בכמותו‬
‫הבלתי נדלית‪ .‬חמצן‪ ,‬מים‪,‬‬
‫אדמה‪ ,‬אש‪ ,‬נחושת‪ ,‬כסף‪,‬‬
‫אלמנטים‬
‫ושאר‬
‫זהב‬
‫חומריים יש להם ממשות‪,‬‬
‫יש להם התחלה וסוף‪ ,‬כמות‬
‫בעת שנפטרים מאדם‬
‫בלכתו אל בית עולמו‬
‫למנוחת עולמים‪ ,‬ישנה‬
‫משנה הנאמרת כביכול ֶּאל‬
‫המת אך משברת היא את‬
‫לב השומעים‪" :‬עקביא בן‬
‫מהללאל אומר‪ :‬הסתכל‬
‫בשלושה דברים ואין אתה‬
‫בא לידי עבירה‪ :‬דע מאין‬
‫באת ולאן אתה הולך ולפני‬
‫מי אתה עומד ליתן דין‬
‫וחשבון" (אבות ג'‪ ,‬א)‬
‫"הסתכל" ‪ -‬הנפטר לא יכול‬
‫להסתכל‪ .‬הנפטר כבר‬
‫רואה‪ .‬אין לו צורך לעמוד‬
‫על הדברים ולהתבונן‪ ,‬אצלו‬
‫כבר הכל ברור‪ .‬עלינו‪ ,‬מלווי‬
‫המת‪ ,‬הציווי הוא להסתכל‪.‬‬
‫להסתכל פן יהיה מאוחר‬
‫מידי‪ .‬פן נכלה עד תום את‬
‫המשאב היחיד שאין לו‬
‫הגבלה אבל ברגע שהוא‬
‫אוזל כל כסף וזהב לא‬
‫יחזירו אותו אלינו‪.‬‬
‫"הסתכל בשלושה דברים‬
‫ואין אתה בא לידי עבירה" ‪-‬‬
‫החיים לא דורשים הרבה "‬
‫יך‬
‫ִש ָּר ֵּאל ָּמה ה' ֱא ֹּל ֶּק ָּ‬
‫ְע ָּתה י ְ‬
‫ו ַּ‬
‫ֹּש ֵּאל ֵּמ ִע ָּמ ְך" (דברים י'‪ ,‬יב) רק‬
‫להסתכל‪ ,‬לא לתת למשאב‬
‫היקר הזה לחמוק מבין‬
‫אצבעותינו כשעון חול‬
‫ההולך ואוזל‪ .‬התבונן‪ ,‬הכל‬
‫פרוש לפניך‪ ,‬הכל נתון‬
‫תקצר‬
‫ברצונך‬
‫בידיך‪,‬‬
‫וברצונך תאריך‪ ,‬ברצונך‬
‫תנצל וברצונך תבזבז‪ ,‬אך‬
‫רק "הסתכל" אל תהיה‬
‫כאותם סכלים ועיוורים‬
‫שכל חייהם הולכים בחושך‬
‫ולא‬
‫והשגרה‬
‫ההרגל‬
‫מסתכלים ולא מתבוננים‬
‫חייהם‬
‫חומקים‬
‫איך‬
‫ונעלמים להם‪ .‬התנא מתווה‬
‫כאן מסלול ברור‪ .‬מרגע‬
‫הגחתו של אדם מבטן אימו‬
‫ניתן בידו המפתח לאוצר‬
‫היקר בעולם‪ ,‬משל אמרו‬
‫לעולל שזה עתה נולד "כבר‬
‫כעת יש בכוחך לשלוט‬
‫במשאב נדיר שמרגע זה‬
‫מתחיל לאזול ממך"‪ .‬וכך‬
‫הולך הוא אותו עולל ונעשה‬
‫לגבר בעל מעמד וידיעות‬
‫והמשאב ממשיך לאזול אך‬
‫עדיין נשארת האמונה של‬
‫הכל יכול בהחלטותיו של‬
‫האדם לגבי יכולתו לנהל‬
‫בעצמו את כמות המשאב‬
‫שנותר בידו‪.‬‬
‫בנקודה הזו אנו נמצאים ‪-‬‬
‫אנו החיילים המשרתים‬
‫בצבא‪ ,‬הבחורים הלומדים‬
‫האברכים‬
‫בישיבה‪,‬‬
‫השוקדים בכולל והבוגרים‬
‫החיים את חייהם‪ .‬בנקודה‬
‫הזו פונה אלינו עקביא בן‬
‫מהללאל ואומר לנו נצלו‬
‫את הזמן‪.‬‬
‫נצלו את הזמן ועשו אותו‬
‫להצלחותיכם‬
‫כלי‬
‫ולהשיגכם‪ .‬אל תתנו לו‬
‫לחמוק מבין ידיכם כאותם‬
‫זקנים שבערוב ימיהם‬
‫הקפה‬
‫בבתי‬
‫יושבים‬
‫וסופרים אוטובוסים כדי‬
‫להעביר את הזמן‪ .‬שלטו‬
‫אתם בזמן ואל תתנו לו‬
‫לשלוט בכם‪ .‬השתמשו בכלי‬
‫השכחה כדי למחול ולרפא‬
‫מכאובים ולא חלילה כדי‬
‫להתעלם‪ .‬השתמשו בשעון‬
‫כדי לאגור את דקות‬
‫הלימוד הנשמע בחלל בית‬
‫המדרש ולא כדי לספור את‬
‫השניות עד שהשיעור יגמר‪.‬‬
‫השתמשו בשגרה כדי‬
‫לקבוע עוד ועוד חיילים‬
‫לתורה ולמידות ולא כסיבה‬
‫לברוח ממחויבות חדשה‬
‫וכתירוץ לאין לי זמן‪ .‬נצלו‬
‫כל דקה פנויה לתורה‪,‬‬
‫לתפילה ולגמילות חסדים‬
‫ולא כדי לשכוח מהאחר‬
‫ולעשות רק לבתיכם‪.‬‬
‫נמצאים אנו בשעות הבוקר‬
‫המאוחרות של חיינו‪ ,‬רבע‬
‫מחיינו כבר מאחורינו‪ ,‬מאה‬
‫גיליונות זמורות כבר‬
‫קראנו‪ ,‬עכשיו ההחלטה‬
‫בידינו איך יראו שאר שעות‬
‫ָּקן‬
‫ְא ְב ָּר ָּהם ז ֵּ‬
‫חיינו ‪ -‬האם "ו ַּ‬
‫ָּמים" ואז " ַּוה' ֵּב ַּר ְך ֶּאת‬
‫ָּבא ַּבּי ִ‬
‫ַּא ְב ָּר ָּהם ַּב ֹּכל" (בראשית כ"ד‪ ,‬א)‬
‫או שמא וחלילה להיפך‪...‬‬
‫אוהבכם עד מאוד‪,‬‬
‫נריה אושרי‬
‫עורך זמורות‪ ,‬לשעבר‬
‫חיילינו היקרים!‬
‫חיילנו היקרים תלמידים‬
‫חביבים וכל באי הישיבה‪,‬‬
‫שמי נריה אושרי‪ .‬למי שלא‬
‫זוכר אותי (אוי ואבוי לו)‪ ,‬אני‬
‫שיעור ז' עכשיו (על הנייר)‪.‬‬
‫סיימתי לפני שנתיים והיום‬
‫אני במכון לב‪ ,‬נשוי טרי‪.‬‬
‫למי שעדיין לא זוכר‪ ,‬הייתי‬
‫עורך העלון (גיליונות ‪)56-97‬‬
‫לפני ר' מתן סבג ואחרי ר'‬
‫אריק זהבי‪ .‬מה אומר ומה‬
‫אדבר‪ ,‬הרבה מים זרמו‬
‫בכנרת (טוב‪ ,‬אולי לא כל כך)‬
‫והרבה מחזורי גיוס חלפו‬
‫מאז‪.‬‬
‫רציתי לספר לכם‪ ,‬לאלה‬
‫האמורים להשתחרר בקרוב‬
‫ובמיוחד לאלה שעדיין לא‪:‬‬
‫דעו לכם‪ ,‬כי השירות‪ ,‬היכן‬
‫שלא יהיה‪ ,‬הוא מאוד מהנה‬
‫(חוץ ממקרים מאוד קיצוניים בו‬
‫תקעו אתכם באיזה בסיס בסוף‬
‫העולם) ומאוד מעשיר (לא‬
‫בכסף כמובן)‪ .‬היום‪ ,‬כשאני‬
‫התמונות‬
‫על‬
‫מסתכל‬
‫מהשירות (בצנחנים)‪ ,‬אני‬
‫מתמוגג‪ .‬זו הייתה תקופה‬
‫פשוט מ‪-‬ד‪-‬ה‪-‬י‪-‬מ‪-‬ה! נכון‬
‫כשמסתכלים‬
‫שבתכל'ס‬
‫אחורה‪ ,‬תמיד זוכרים רק‬
‫את הדברים הטובים ואת‬
‫הכיף שהיה ולא את‬
‫המסעות הקשים ואת רגעי‬
‫המשבר‪ ,‬אך עדיין במבט‬
‫כללי ‪ -‬זה היה פרק בחיים‬
‫שלא יחזור‪.‬‬
‫גם היום‪ ,‬כשאנו עושים‬
‫מילואים (חצי ממחלקת בייני"ש‬
‫המקורית‪ .‬החצי השני שובץ לגדוד‬
‫אחר)‪ ,‬כמה שזה כיף (היינו‬
‫בעזה בעופרת יצוקה)‪ ,‬זה לא‬
‫מתקרב כהוא זה לשירות‬
‫אז‪ :‬לצחוקים של הבא"ח‬
‫ובמסדרים‪,‬‬
‫בטירונות‬
‫לקו‬
‫מתקדם‪,‬‬
‫לאימון‬
‫במעלה שומרון‪ ,‬לותיקות‬
‫באיתמר‪ .‬ממש לא מתקרב‪.‬‬
‫רק מלכתוב לכם על זה‬
‫>>>‬
‫עולים לי געגועים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חשוב מאוד לדעת איך‬
‫אתם נכנסים לצבא ואיך‬
‫אתם מעבירים את השירות‪.‬‬
‫חשוב להיות מאוד מלוכדים‬
‫כמחלקה‪,‬‬
‫ומאוחדים‬
‫במיוחד מחלקת בייני"ש‬
‫(אנחנו עשינו שבתות מחלקתיות‪,‬‬
‫אפילו יותר משנה אחרי השחרור)‪,‬‬
‫לשמור על הצביון הדתי‪ ,‬על‬
‫חוש ההומור‪ .‬זה מוסיף כיף‬
‫מאין כמוהו‪ .‬רק אחרי‬
‫שמשתחררים מבינים כמה‬
‫השירות‬
‫היה‬
‫נחמד‬
‫ומתבאסים על שלא עשיתם‬
‫עוד שטויות או צחוקים‪.‬‬
‫רציתי לאחל לכולכם המון‬
‫בהצלחה בשירות‪ .‬שמחתי‬
‫מאוד להיות עורך העלון‬
‫הזה במשך כשנה וחצי‪ ,‬אני‬
‫שנהניתם‬
‫הגיליונות‬
‫כולי תקווה שתזכו כולכם‪,‬‬
‫ואני בתוככם‪ ,‬לשמור על‬
‫מדינת ישראל ולהגן עליה‬
‫מכל אויב וצר הקם‬
‫להשמידנו‪ ,‬וכמו שאנו‬
‫אומרים בליל הסדר‪" :‬שבכל‬
‫דור ודור עומדים עלינו‬
‫לכלותינו והקב"ה מצילנו‬
‫מידם"‪.‬‬
‫מאוד מקווה‬
‫לקרוא את‬
‫שהוצאנו‪.‬‬
‫ולומד בירושלים)‪ ,‬אלעזר דהן‬
‫יה"ר שנזכה לגאולה קרובה‬
‫ושלמה בעז"ה‪.‬‬
‫בהזדמנות זו‪ ,‬אודה לחבריי‬
‫לאותה מערכת מוצלחת‪:‬‬
‫חזי אהרוני (שעזר בהתחלה ואז‬
‫התחתן והיום אב לילדה)‪ ,‬גלעד‬
‫מליק (העוזר המהולל‪ ,‬ובעל‬
‫הטור "בלת"ם"‪ ,‬היום הוא מאורס‬
‫(איש הקשר הכי טוב שידעה‬
‫המערכת [בפרט והישיבה בכלל‪.‬‬
‫מ‪.‬ס‪ ,)].‬שמעון שוקרון (עזר רבות‬
‫באיסוף חומר ובהקלדה‪ ,‬עדיין‬
‫במערכת זמורות)‪ ,‬מוריאל‬
‫יפרח (התחתן לאחרונה) דורון‬
‫האס שעזר רבות בהקלדה‪,‬‬
‫ועוד רבים שעזרו בקיפול‬
‫והידוק‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ 8.‬למי שירצה למסור ד"ש‬
‫או להתייעץ‪ ,‬בשמחה‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ר' ניר ישי‬
‫כולל‬
‫הלכות שבת‬
‫הנאה ממעשה שבת‬
‫בהרבה מקרים חייל שומר מצוות ניצב מול‬
‫מצב של "בדיעבד" שנעשתה מלאכה אסורה‬
‫עבורו או עבור חבירו‪ ,‬יש לדון האם מותר לו‬
‫להנות ממנה‪ ,‬במאמר זה ננסה להציב את‬
‫העקרונות המרכזיים בעניין זה‪.‬‬
‫אוכל שנתבשל בשבת‬
‫בגמ' כתובות לד‪ .‬נחלקו תנאים בעניין מאכל‬
‫שנתבשל בשבת‪-‬‬
‫רבי מאיר < בשוגג‪ 8‬מותר לכולם מיד‪.‬‬
‫במזיד‪ 8‬בשבת אסור ובמוצ"ש‬
‫מותר‪.‬‬
‫ר' יהודה <‬
‫בשוגג‪ 8‬מותר במוצ"ש לכולם‪.‬‬
‫במזיד‪ 8‬אסור לו לעולם‪,‬‬
‫ולאחרים עד מוצ"ש‪.‬‬
‫השו"ע (סימן שי"ח סעיף א') פסק כר' יהודה‪.‬‬
‫הגר"א פסק כר' מאיר‪ .‬וכתב המשנ"ב שבשעת‬
‫הדחק אפשר לסמוך על הגר"א בבישול‬
‫בשוגג‪ ,‬להנות אפילו בו ביום‪.‬‬
‫לפיכך‪:‬‬
‫אם בישל יהודי בשוגג‪ ,‬מותר‬
‫התבשיל במוצ"ש גם לו וגם‬
‫לאחרים‪ ,‬בשעת הדחק אפשר‬
‫להקל אפילו לעצמו בשבת‪.‬‬
‫במזיד ‪ -‬אסור למבשל עצמו‬
‫לעולם‪ ,‬ולאחרים מותר במוצ"ש‬
‫מיד‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות‪8‬‬
‫אם יהודי הגדיל את האש וע"י זה הקדים‬
‫התבשיל להתבשל הרי זה כמבשל בשבת‪.‬‬
‫אם הוסיפו מלח לתוך סיר העומד על‬
‫האש מותר לאכול התבשיל מפני שהיה‬
‫כבר מלח מערב שבת ועתה רק הוסיף‬
‫והוי "זה וזה גורם"‪.‬‬
‫אם הוסיפו מים לתוך דוד של מים‬
‫רותחים או לתוך תבשיל העומד על האש‬
‫שמא ישרף‪ ,‬אם בתבשיל יש פי שישים‬
‫מהמים שנתבשלו מותר להנות מהתבשיל‬
‫אף בשבת עצמה‪.‬‬
‫מעשה שבת שלא בגוף הדבר‬
‫מים שהובאו ברכב‪ ,‬אסורים משום מעשה‬
‫שבת מפני שנעשה איסור דאורייתא על מנת‬
‫להביאם‪ .‬יש פוסקים המקלים להנות מדבר‬
‫שלא נעשה מעשה בגופו‪ ,‬ובשעת הדחק יש‬
‫מקום להסתמך עליהם‪.‬‬
‫באופן שעצם הנסיעה הייתה בהיתר‪ ,‬כגון‬
‫בנסיעה מבצעית המותרת בשבת‪ ,‬ובאותה‬
‫הזדמנות הביאו גם מים לשתיה (שלא לצורך‬
‫מבצעי) בספר "שבת ומועד בצה"ל" עמ' קנ"ח‪,‬‬
‫התיר להנות מהם ‪ -‬אפילו לנהג עצמו ‪-‬‬
‫בשבת (אך צריך לקחת בחשבון שבדר"כ עושים "סיבוב"‬
‫מיוחד לצורך מילוי המים)‪.‬‬
‫מזון שהגישה אליו התאפשרה תוך עשיית‬
‫איסור שבת ‪ -‬אם נעשה איסור דרבנן‪ ,‬כגון‬
‫שהובא מפתח באיסור העברה בכרמלית יש‬
‫להתיר להשתמש במזון שהוצא‪.‬‬
‫אך אם נעשה איסור דאורייתא כגון חדר‬
‫קירור שנדלקת בו נורה כשפותחים אותו‪:‬‬
‫לדעת הגרש"ז אויערבך‪ :‬המזון אסור בהנאה‪.‬‬
‫לפי שו"ת הר צבי ועוד פוסקים‪ :‬המזון מותר‬
‫משום שלא חל מעשה איסור בחפץ עצמו‬
‫אלא בגורם צדדי‪ ,‬וקיל טפי‪.‬‬
‫הנאה הבאה לאדם בעל כרחו‪ :‬כגון רדיו או‬
‫תנור חימום שהודלק בחדר בשבת‪ ,‬על פי‬
‫הגמ' בפסחים כה‪ ,:‬אם אין אפשרות להמנע‬
‫מההנאה ולא מכוון להנות ‪ -‬מותר‪ ,‬בפרט אם‬
‫לא נוח לו ממכשירים אלו‪.‬‬
‫תפילה ותלמוד תורה לאור מנורה שהודלקה‬
‫בשבת באיסור – מהמגן אברהם (שפ"ו‪ ,‬ס"ק י')‬
‫משמע דאמרינן "מצוות לאו להנות נתנו"‪ ,‬גם‬
‫באופן שההנאה מהאיסור היא לצורך הכשר‬
‫המצווה ולא רק לצורך המצווה עצמה‪ .‬וכן‬
‫משמע מהאחרונים‪ ,‬של גזרו על מעשה שבת‬
‫במקום מצוה ולכן ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫דניאל סגרון‬
‫שיעור ו'‬
‫ישיבת‬
‫כרם ביבנה‬
‫מכיוון שהעורך שלי אוהד‬
‫'שרוף' של הישיבה ואני‬
‫רוצה שהוא ימשיך להעסיק‬
‫אותי; חשבתי‪ ,‬לכבוד גיליון‬
‫המאה‪ ,‬לכתוב כמה מילים‬
‫על ישיבתנו החביבה‪.‬‬
‫מה החידוש של כרם‬
‫ביבנה? מה מייחד אותה‬
‫משאר הישיבות? או בקיצור‪,‬‬
‫למה אנחנו דווקא כאן?‬
‫עם ישראל בארצנו מחולק‬
‫לשלושה זרמים עיקריים‪.‬‬
‫החרדים‪,‬‬
‫הסרוגים‪,‬‬
‫והחילונים‪.‬‬
‫החילונים ‪ -‬סיימו את‬
‫תפקידם ההיסטורי‪ .‬לא‬
‫נשאר להם אלא לחזור‬
‫בתשובה‪ .‬תפקידם‪ ,‬אליבא‬
‫דהרב קוק‪ ,‬היה להקים את‬
‫המדינה‪ ,‬בבחינת משיח בן‬
‫יוסף‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשהמדינה‬
‫בנויה‪ ,‬הדתיים צריכים‬
‫להיכנס לזירה ולקדש את‬
‫המדינה‪ .‬בונים בחול ואח"כ‬
‫מקדשים‪ .‬לחילונים אין עוד‬
‫מה להציע‪ ,‬ואין ממש‬
‫את‬
‫להנהיג‬
‫ברצונם‬
‫כמו‬
‫בדיוק‬
‫המדינה‪.‬‬
‫שהקבלן שבנה את בית‬
‫המדרש‪ ,‬לא דורש רוטציה‬
‫בשיעור כללי עם מו"ר ראש‬
‫הישיבה שליט"א‪.‬‬
‫העגלה הריקה‪ ,‬כבר אמר‬
‫החזו"א לבן גוריון‪ ,‬צריכה‬
‫לפנות את מקומה לעגלה‬
‫המלאה‪.‬‬
‫הסרוגים ‪ -‬אנחנו‪ .‬אין טוחן‬
‫אחר טוחן‪ .‬מי שמתעקש‬
‫מוזמן לעיין בעלוני השבת‬
‫למיניהם‪ ,‬או לפנות לאחת‬
‫משבתות העיון "הציונות‬
‫הדתית ‪ -‬עבר הווה ועתיד"‪,‬‬
‫וכל כיו"ב‪.‬‬
‫מה נשאר? החרדים‪ .‬מה‬
‫תפקידם לפי השקפתנו?‬
‫האם אנו מחכים ליום שבו‬
‫הם יכירו ב'אמת הגדולה'‬
‫של תורת הרב? האם‬
‫חלומנו הגדול הוא שכל בני‬
‫ברק תקום ביום בהיר‪,‬‬
‫תחצה את הגשר לגבעת‬
‫שמואל‪ ,‬ותיכנס לישיבה‬
‫הסרוגה הקרובה ביותר?‬
‫שאלה לא קטנה‪.‬‬
‫נכון להיום‪ ,‬אין ערוך לגודל‬
‫תרומתם של החרדים לעם‬
‫ישראל‪ .‬חוץ מתרומתם‬
‫הישירה בהעמדת תלמידי‬
‫חכמים ענקיים ובחיבורי‬
‫ספרים אדירים‪ ,‬יש להם גם‬
‫תרומה עקיפה‪.‬‬
‫החרדים‪ ,‬בעצם קיומם‪,‬‬
‫מכריחים אותנו‪ ,‬הישיבות‬
‫הסרוגות‪ ,‬לייצר תורה‬
‫גדולה יותר; תלמידי חכמים‬
‫למדנים יותר; וציבור תורני‬
‫ומדקדק במצוות יותר‪.‬‬
‫אין מה לעשות‪ .‬כציבור‬
‫השואף להנהיג את המדינה‬
‫בחומר וברוח‪ ,‬אנו נאלצים‬
‫עם‬
‫להתחרות‬
‫גם‬
‫הקיבוצניקים על הכסאות‬
‫סביב שולחן המטכ"ל‪ ,‬וגם‬
‫להתחרות עם החרדים על‬
‫צמרת עולם התורה‪ .‬בשביל‬
‫להצליח במטרה זו‪ ,‬העמדת‬
‫תורנית‬
‫אלטרנטיבה‬
‫לחרדים‪ ,‬אנו מוכרחים‬
‫להבין שההשקפה נגמרת‬
‫ברגע שפותחים את הגמרא‪.‬‬
‫כשלומדים גמרא צריך‬
‫ללמוד כמו ליטאים‪ ,‬כמו‬
‫באם הישיבות‬
‫ֵּ‬
‫שלמדו‬
‫וולוז'ין‪ ,‬כמו שהדריך מרן‬
‫הגר"ח ז"ל‪ ,‬ויישמו תלמידיו‬
‫הרבים‪ ,‬מעתיקי השמועה‪,‬‬
‫מקימי עולה של תורה‪.‬‬
‫אנו לא נבהלים לומר שאנו‬
‫לומדים כמו חרדים‪ .‬שאנו‬
‫מחוברים לעולם התורה‬
‫החרדי על אף חילוקי‬
‫הדעות הגדולים בהשקפה‪.‬‬
‫שבשבילנו חרדי זו לא מילה‬
‫גסה‪ .‬שאנו שואפים לחבר‬
‫בין עולם התורה הדתי‬
‫לאומי לזה של רעהו החרדי‪.‬‬
‫בשביל ליצור את החיבור‬
‫הזה דרוש‪ ,‬כמובן‪ ,‬גשר‪ .‬חלון‬
‫בין עולמות‪.‬‬
‫תסתכלו ימינה‪ .‬תסתכלו‬
‫שמאלה‪ .‬זה אנחנו‪ .‬נעים‬
‫להכיר‪.‬‬
‫יש עוד הרבה סיבות טובות‬
‫ללמוד בכרם ביבנה‪ ,‬אבל‬
‫נגמרה לי המכסה‪ .‬חוצמזה‪,‬‬
‫כמה כבר אפשר להתחנף?‬
‫טל לוי‬
‫שיעור ג'‬
‫ידידי‪ ,‬השכחת?!‬
‫שעת מנחה מתקרבת‬
‫וברחובותיה של ירושלים‬
‫מתחילות החולצות הלבנות‬
‫לבצבץ מבין החרכים‪.‬‬
‫כיפות סרוגות לבנות‬
‫עוטרות את ראשי הגברים‪,‬‬
‫הציציות מתפזרות ברוח‬
‫לארבע כנפות הארץ ותכף‬
‫תחל לבקוע לה שירת בתי‬
‫הכנסת ב'לכה דודי'‪ .‬אך מה‬
‫לעשות‪ ,‬אין אווירה של‬
‫קדושה באוויר כלל‪ ,‬אנשים‬
‫חלקם‬
‫להם‪,‬‬
‫נוסעים‬
‫וחלקם‬
‫למועדונים‬
‫לשטיבעל להתפלל 'מנחעה‬
‫ומייריב'‪ .‬לא‪ ,‬לא מדובר‬
‫בערב שבת‪ ,‬מדובר ביום‬
‫העצמאות‪ ,‬היום בו הוקמה‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬המדינה‬
‫שאנו רואים בה חלק‬
‫מתהליך הגאולה ויסוד‬
‫כסא מלכות ה' בעולם‪.‬‬
‫ועינינו רואות את מיעוט‬
‫האנשים שכבר בעיצומו של‬
‫יום החל לנפנף ביד על‬
‫קציצות הבשר ולקיים את‬
‫מאמר הכתוב בהפטרה‬
‫ליום העצמאות‪" :‬עוֹּד ַּהּיוֹּ ם‬
‫ֲמד י ְֹּנ ֵּפף יָּדוֹּ " (ישעיהו‬
‫ְב ֹּנב ַּלע ֹּ‬
‫י'‪ ,‬לב)‪ ,‬אך את אחי אני‬
‫מבקש‪ ,‬קצת יותר קדושה‬
‫ביום הזה‪ ,‬קורטוב של רוח‬
‫ציונית ורוחניות הכרחיים‬
‫ליום הזה‪.‬‬
‫צר לי לומר‪ ,‬אך לפי המצב‬
‫בשטח‪" ,‬עתיד יום העצמאות‬
‫מישראל"‪,‬‬
‫להשתכח‬
‫ובמהרה יהפוך לחג הכיפות‬
‫הסרוגות (ע"ע יום ירושלים‬
‫ובלע"ז יום הכיבוש הישראלי)‪.‬‬
‫מי שמכיר אותי יודע שאינני‬
‫מסתנוור מאהבה יתירה‬
‫לציונות ומבלי להיכנס‬
‫למחלוקת ההלכתית אם‬
‫לומר הלל או לא‪ ,‬הוי ידוע‬
‫שמי שאיננו מכיר בטובה‬
‫האדירה שהקב"ה נתן לנו‪,‬‬
‫בזכות הענקית שלא שולט‬
‫עלינו‪ ,‬לא סולטן ָּמר ולא ָּצר‬
‫אכזר הרי שהוא כפוי טובה‬
‫כלפי הקב"ה‪ .‬ולא יעלה על‬
‫הדעת שיש אנשים שלא‬
‫מכירים ביום הזה‪ ,‬וללא‬
‫שום ספק זוהי כפירה‬
‫בקב"ה ממש‪.‬‬
‫ציינתי לעיל‪ ,‬שעתיד יום‬
‫להשתכח‬
‫העצמאות‬
‫מישראל‪ .‬אם עם ישראל‬
‫ימשיך לחגוג בצורה כזו‬
‫שמתחילה בערבי שירה‬
‫בעשן‬
‫וכלה‬
‫בציבור‬
‫ושיפודים אזי נוכל להמיר‬
‫את החג מיום העצמאות‬
‫ל''יום השירה והמנגל‬
‫הלאומי" וככל הידוע לי‪,‬‬
‫שאיפתנו היא לא להיות‬
‫'כוכבי זמר' אלא בני אדם‬
‫החיים על פי ערכים עליונים‬
‫המלאים קדושה ועבודת ה'‪.‬‬
‫הרבה מקישים בין יום‬
‫העצמאות לבין חנוכה‬
‫מהבחינה ההלכתית‪ .‬ונראה‬
‫שצריכים להרחיב את‬
‫היריעה ולצרף להיקש את‬
‫דין "פרסומי ניסא"‪ .‬עלינו‬
‫להתחיל לפעול ביתר עז‬
‫וביתר שאת כדי לפרסם את‬
‫נס יום העצמאות‪ ,‬במשקלו‬
‫האמיתי והראוי לו‪ .‬אסור‬
‫שנגיע למצב בו בחור הולך‬
‫עם חולצה לבנה ביום‬
‫העצמאות והסובבים ישאלו‬
‫אותו‪" :‬מה העבודה הזאת‬
‫לכם?"‪.‬‬
‫אין לי אלא לחתום בתפילה‬
‫שהרחמן הוא יקים לנו את‬
‫סוכת דוד הנופלת ונזכה‬
‫להגיע גאולה שלמה‪ ,‬גאולה‬
‫מעליא ולא נשכח את היום‬
‫הנפלא הזה ‪ -‬אכי"ר‪.‬‬
‫יוחנן בורשטיין‬
‫שיעור ד'‬
‫בייני"ש‬
‫‪ - 17:11‬מסדר בוקר‪ .‬המפקד‬
‫בודק את החדרים‪ .‬הכל‬
‫פיקס‪ .‬עוד יום בגבול הצפון‬
‫ מטפלים בכלים‪ ,‬ואז‬‫חוזרים לכוננות‪ .‬כלומר‪ ,‬כל‬
‫אחד עושה מה שהוא רוצה‪,‬‬
‫בתנאי שתוך דקה הוא בכלי‬
‫(אא"כ הקצין חוטף קריזה)‪.‬‬
‫‪ - 13:90‬סיימנו לטפל‬
‫בכלים‪ .‬מתפזרים‪ ,‬כל אחד‬
‫לעיסוקיו‪ .‬אני ויוסי הולכים‬
‫לבית הכנסת‪ .‬אני פותח‬
‫גמרא‪ .‬יוסי מניח תפילין‪...‬‬
‫אותו יוסי הוא טיפוס מוכר‬
‫לכולנו‪ .‬אפילו המצאנו לו‬
‫שם‪" :‬בייני"ש בלאי"‪ .‬הוא‬
‫הראשון שיזכיר למפקד‬
‫בטירונות ש"לפי פקודות‬
‫מטכ"ל אסור לנו לעשות את‬
‫זה לפני התפילה"‪ .‬הוא גם‬
‫הראשון שמגיע לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬כך שאלה המגיעים‬
‫אחריו כבר נכנסים לקול‬
‫תרועת נחירותיו‪...‬‬
‫במבצעית‪ ,‬הוא משתדרג‪.‬‬
‫בית הכנסת הוא בשבילו‬
‫כבר קודש הקודשים ‪-‬‬
‫מותר להכנס אליו רק ביום‬
‫כיפור‪...‬‬
‫היחס בין הבייני"ש "הרציני"‬
‫ל"בייני"ש בלאי" הוא מורכב‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬הם חברים‪ .‬הם‬
‫באותה פלוגה מהטירונות‪,‬‬
‫ועברו הרבה ביחד‪ .‬יותר‬
‫מזה‪ ,‬שניהם דתיים‪ ,‬ובכך‬
‫נפרדים ושונים במקצת‬
‫מהשאר‪ .‬יש דברים שרק מי‬
‫שחי‪ ,‬מבין‪ .‬ועל כולם‪ ,‬הם‬
‫זקוקים אחד לשני ‪ -‬למניין‪,‬‬
‫לקריאת התורה‪ ,‬לשאלות‬
‫בהלכה‪ ,‬וגם לשאלות ועזרה‬
‫בפן הצבאי‪ .‬בנוסף‪ ,‬פעמים‬
‫רבות ה"בייני"ש בלאי" הוא‬
‫טיפוס שמוכן ויכול לעמוד‬
‫על שלו‪ ,‬בעוד "הרציני"‬
‫מתחיל לגמגם מול מבטו‬
‫המאיים של הרס"פ‪ ...‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬הם תקועים אחד‬
‫ולצורך‬
‫השני‪,‬‬
‫עם‬
‫הישרדותם (גם הפיזית וגם‬
‫הרוחנית) הם חייבים להשאר‬
‫תקועים ביחד‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬תהום פעורה‬
‫ביניהם‪ .‬לאחד‪ ,‬אין דבר‬
‫חשוב מהתפילה והלימוד‪.‬‬
‫הוא מרגיש שהם מגדירים‬
‫את קיומו כדתי בצבא‪.‬‬
‫לשני‪ ,‬התפילה היא עול‬
‫והלימוד רחיים שהורדו‬
‫מצווארו‪ .‬הוא לא מרגיש‬
‫שהוא זקוק להם‪ ,‬בוודאי‬
‫לא כמו שהוא זקוק לשינה‬
‫(גם שינת הגוף וגם שינת השכל‪-‬‬
‫ראה ערך צפייה בטלוויזיה‪.)...‬‬
‫הפער בין הגישות קשה‬
‫לגישור‪ ,‬ויוצר מתח ואף‬
‫כעס ומריבות‪ ,‬כאשר כל צד‬
‫מרגיש פגיעה בדברים‬
‫החשובים לו‪.‬‬
‫אז מה עושים? לדעתי כדאי‬
‫להתחיל מכבוד הדדי‪ .‬על‬
‫"הרציני" להזכיר לעצמו‬
‫שקימה לתפילה בזמן היא‬
‫לא המדד היחיד של אדם‬
‫טוב‪ ,‬ועל ה"בלאי" להזכיר‬
‫אנשים‬
‫שיש‬
‫לעצמו‬
‫שהתפילה חשובה להם‪ .‬לא‬
‫מדובר כאן על שינוי מיידי‪,‬‬
‫אלא על שינוי כיוון‬
‫המחשבה מרצון לשנות את‬
‫השני לרצון להבין את השני‪.‬‬
‫לפחות‬
‫כאן‪,‬‬
‫מדובר‬
‫בהתחלה‪ ,‬במהלך חד צדדי‪.‬‬
‫להערכתי‪ ,‬שינוי כזה יוביל‬
‫לשינוי גם אצל הצד השני ‪-‬‬
‫" ַּכ ַּמיִם ַּה ָּפ ִנים ַּל ָּפ ִנים ֵּכן ֵּלב‬
‫ָּה ָּא ָּדם ָּל ָּא ָּדם" (משלי כ"ז‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫מהלך כזה לא יספק מניין‬
‫מחר‪ ,‬אבל יכול להיות‬
‫שבשבת האחרונה שלכם‪,‬‬
‫כל המחלקה תחליט לבוא‬
‫להשלים לכם מניין (כולל‬
‫החילונים‪ ,‬מניסיון אישי‪ ,)...‬ומי‬
‫יודע מה ילד יום‪ ,‬יומיים‪,‬‬
‫שנה או שנתיים‪...‬‬
‫בנימין מנורה‬
‫שיעור ה'‬
‫(רס"פ בגולני‪ ,‬בעבר)‬
‫חיות‬
‫תאר לך חייל בלי פרצוף‪.‬‬
‫תוסיף לו תספורת בלתי‬
‫תקנית בעליל‪ ,‬חולצה בחוץ‪,‬‬
‫מכנסיים בערך בגובה‬
‫הברכיים‪ ,‬גומיות ‪ -‬מהן?‬
‫את המילה גלח"צ הוא‬
‫לא שמע מאז הטירונות‪,‬‬
‫ובזקנו הקצוץ מתחייב‬
‫ב'לאו' של "זיפים בני יומם"‬
‫לכל השיטות‪.‬‬
‫תכפיל בתשעים‪ ,‬ותתחיל‬
‫להוסיף פרצופים‪ .‬רובם‬
‫מזרחיים‪ ,‬חלקם אשכנזים‪,‬‬
‫ומקצתם רוסים‪ .‬רובם‬
‫חילונים‪ ,‬חלקם מסורתיים‪,‬‬
‫דתיים‪-‬‬
‫ומקצתם‬
‫מכיניסטים‪ .‬ערב רב של‬
‫לוחמים מכל העדויות‬
‫והמגזרים‪ ,‬שאם היה צריך‬
‫לבחור אותם ע"פ דעות‬
‫קדומות‪ ,‬היה אפשר פשוט‬
‫לקחת חבורה של אוהדי‬
‫בית"ר ולהלבישם במדים‪.‬‬
‫חלקם עטויים כאפיות‬
‫בצורת צעיף‪ ,‬חלקם מניפים‬
‫ומעל‬
‫באוויר‪,‬‬
‫נשקים‬
‫ראשיהם חגים כמות דגלים‬
‫שהייתה מספיקה להקמת‬
‫מדינה חדשה‪ .‬כל הקבוצה‬
‫סיגריות‪.‬‬
‫עשן‬
‫אפופה‬
‫הצעקות מחרישות אזניים‪,‬‬
‫וההד מרטיט הרים‪.‬‬
‫במרכז ההמולה עומדים‬
‫שמחר‬
‫הותיקים‬
‫השירים‪-‬‬
‫מתחפש"שים‪.‬‬
‫המילים (שהמקום הראוי להם‪-‬‬
‫לא ראוי שייזכר פה) והלחנים‪-‬‬
‫עברו מפה לאוזן‪ ,‬ממחזור‬
‫למחזור ומדור לדור עוד‬
‫מהזמן שגבי אשכנזי היה‬
‫צעיר‪.‬‬
‫מה שאתה רואה בעיני רוחך‬
‫זהו 'דרבוק' של חיות הפרא‪,‬‬
‫פלוגת המסיייייעת של גדוד‬
‫‪ 09‬בחטיבת גולני‪ .‬טקס‬
‫הצעקות‬
‫החלפת‬
‫המסורתית‪" .‬עד מתי!!"‪" ,‬כמה‬
‫עוד!!" הותיקים ‪ -‬עוד עמדו‬
‫בגבורה מול דרקונים עם‬
‫חץ וקשת בזמן שהצעירים‬
‫לא היו אלא פתק בכותל‪...‬‬
‫הצעירים‬
‫‬‫האירוע‬
‫מהמסלול עולים לפלוגה‪.‬‬
‫מחלקה מצוינת‪ ,‬שמניינם‬
‫וציוניהם עולים על כל‬
‫מחלקה אחרת שסיימה את‬
‫ההכשרה בבא"ח בשנתיים‬
‫האחרונות‪.‬‬
‫הצעירים מתחילים להסתנן‬
‫למרכז המהומות ואט אט‬
‫מתחיל להישמע שיר חדש‪,‬‬
‫שלא נשמע עד כה בפלוגה‪.‬‬
‫המנגינה ‪ -‬לחן מוכר‬
‫תוך‬
‫כדורגל‪.‬‬
‫לאוהדי‬
‫דקותיים כל הפלוגה תפסה‬
‫ומבחוץ‬
‫המילים‪,‬‬
‫את‬
‫שומעים בקול ברור‪ ,‬מחריש‬
‫אוזניים ומרטיט לבבות‪.‬‬
‫"מהרה מהרה ‪ ...‬מהרה יבנה‬
‫המקדש‪ ,‬נה נה ‪ ...‬נה נה‬
‫יבנה המקדש!!"‬
‫המרקם החברתי היה‬
‫מורכב‪ ,‬ככל מחלקת ביינ"יש‬
‫שהתגייסה מאז הקמת‬
‫מסלול הסדר‪ .‬רובם תלמידי‬
‫חכמים‪ ,‬חלקם צדיקים‪,‬‬
‫קצתם אולי יחשב "בייני"ש‬
‫בלאי"‪ .‬ספרדים‪ ,‬אשכנזים‪.‬‬
‫מתנחלים‪ ,‬עירוניים‪ .‬כשם‬
‫שפרצופיהם שונים‪ ,‬כך‬
‫דעותיהם‪ .‬אך המחלקה‬
‫הזאת הייתה שונה במהות‪.‬‬
‫במאמץ משותף‪ ,‬בו כל חייל‬
‫במחלקה נתן את חלקו‪,‬‬
‫על‬
‫להתגבר‬
‫הצליחו‬
‫הפערים שבין הישיבות‪,‬‬
‫ובינם לבין עצמם בתוך כל‬
‫ישיבה‪ .‬וכך‪ ,‬כיחידה אחת‪,‬‬
‫סחפו אחריהם פלוגה‬
‫שלימה‪ ,‬החל באותו ערב‬
‫פלוגה‪ ,‬דרך תפילות שבת‪,‬‬
‫סליחות בימים נוראים‪,‬‬
‫הרבנים‬
‫של‬
‫שיעורים‬
‫ומשם‬
‫המבקרים‪,‬‬
‫להצטיינות מבצעית‪ ,‬עלייה‬
‫מתמדת ברמת מסדרי‬
‫הציוד‪ ,‬ושיפור מתמיד ברוב‬
‫התכונות הדרושות לפלוגה‬
‫שעד‬
‫כך‬
‫מבצעית‪,‬‬
‫שהשתחררו‪ ,‬חצי שנה‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬הפלוגה הייתה‬
‫המצטיינת בחטיבה‪.‬‬
‫בזמן אותו 'דרבוק'‪ ,‬המג"ד‬
‫ידע למה התכוון כשפנה‬
‫בחיוך למ"פ ובירך אותו‪:‬‬
‫"אל תקרי עוד חיות הפרא‬
‫אלא חיות הקודש"‪.‬‬
‫נתן קוטלר‬
‫שיעור ז'‬
‫להרים‬
‫את‬
‫קו שגרתי במוצב מרוחק‬
‫בצפון‪ .‬עמדות‪ ,‬סיורים‪,‬‬
‫פתיחת ציר‪ .‬מוקפצים‬
‫בגלל‬
‫הלילה‬
‫באמצע‬
‫התראה על נגיעה בגדר‬
‫ובסוף מתגלה שזה היה‬
‫בסך הכל דורבן‪ ...‬חוזרים‬
‫לישון וקמים ליום חדש של‬
‫שמירות‪.‬‬
‫מש"ק שלישות בבסיס‬
‫במרכז‪ .‬קם ב‪ ,5:11‬מתפלל‪,‬‬
‫חוטף כריך מהמקרר‪.‬‬
‫מספיק את האוטובוס של‬
‫רבע לשבע‪ .‬מגיע לבסיס‪,‬‬
‫ממלא דו"ח ‪ ,0‬מקבל את‬
‫החיילים החדשים ושולח‬
‫אותם עם טופס טיולים‪.‬‬
‫חוזר הביתה תשוש וקם‬
‫ליום חדש של משרד‪.‬‬
‫מתמודדים‬
‫איך‬
‫השחיקה והשעמום?‬
‫עם‬
‫"כשאדם פועל איזה דבר של‬
‫שלימות‪ ,‬בין במחשבה בין‬
‫במעשה"‪ ,‬כותב הרב קוק‬
‫ב'מוסר אביך' "צריך לשמוח‬
‫בחלקו ולא ירדוף אז אחר‬
‫דבר אחר‪ ,‬כי כל העולם‬
‫כולו מתקפל לפניו אז‬
‫דווקא בפרט זה"‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬נקודת המוצא של‬
‫דברי הרב קוק היא כפולה‪:‬‬
‫אנחנו לא מאמינים ב'גורל‬
‫שמתואר‬
‫כפי‬
‫עיוור'‬
‫בטרגדיות יווניות מסוימות‪,‬‬
‫אלא אנו מאמינים בהשגחה‬
‫פרטית‪ ,‬ש'כל דעביד רחמנא‬
‫לטב עביד'‪ ,‬ולכן האדם אינו‬
‫מתגלגל למקום מסוים ללא‬
‫מטרה אלוקית מראש‪.‬‬
‫אפילו מהתפקיד הבנאלי‬
‫להפיק‬
‫ניתן‬
‫ביותר‬
‫ולתרום‬
‫משמעויות‬
‫להתקדמות האישית של‬
‫האדם ולחברה‪ .‬אמנם‬
‫לפעמים האדם מבין רק‬
‫לאחר כמה שנים למה הוא‬
‫הגיע למקום או לתפקיד‬
‫מסוים‪ .‬אך בכל מקרה‪ ,‬בין‬
‫אם אנו מבינים ובין אם לא‪,‬‬
‫עלינו להתאמץ לקדש שם‬
‫שמיים ולתת את המירב‬
‫במקום שבו אנו נמצאים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ר' צדוק הכהן‬
‫מלובלין לימדנו שהאדם‬
‫שבו‬
‫במקום‬
‫נמצא‬
‫מחשבותיו נמצאות‪ .‬אם‬
‫האדם מכניס את עצמו‬
‫למערבולת של רחמים‬
‫עצמיים‪ ,‬תחושה של 'באסה'‬
‫ודיכאון‪ ,‬קרוב לוודאי שזו‬
‫תהיה נבואה המגשימה את‬
‫עצמה‪ .‬אך אם האדם מרגיל‬
‫במחשבות‬
‫עצמו‬
‫את‬
‫חיוביות ורצון לעבוד את ה'‬
‫מכל סיטואציה‪ ,‬סביר‬
‫להניח שתחושתו תשתפר‬
‫והוא יתחיל לראות פירות‬
‫בעמלו‪.‬‬
‫וככל שהאדם ישקיע יותר‪,‬‬
‫כך הוא ירגיש סיפוק גדול‬
‫יותר‪ .‬רב‪-‬סרן נדב מילוא‬
‫הי"ד שהיה מפקד פלוגת‬
‫חטיבת‬
‫של‬
‫ההנדסה‬
‫הצנחנים שנפל בלבנון כתב‬
‫לחייליו בספר סוף מסלול‪:‬‬
‫"עשו לכם כלל שלאורו‬
‫תלכו בכל אשר תפנו‪ :‬היו‬
‫מצוינים בכל דבר‪ .‬כל‬
‫פעולה שאתם מבצעים‪ ,‬נסו‬
‫לבצעה בצורה הטובה‬
‫ביותר‪ ,‬בדרך הקטנה ביותר‪,‬‬
‫שתביא לתוצאות הטובות‬
‫ביותר‪ .‬החל ממסדר הבוקר‬
‫דרך‬
‫ביותר‪,‬‬
‫השגרתי‬
‫השגרתיות‬
‫המשימות‬
‫המוטלות על כל חייל ביום‬
‫יום‪ ,‬וכלה במשימה הנראית‬
‫קשה‪ ,‬בלתי הגיונית ובלתי‬
‫ניתנת לביצוע‪ .‬בכולן‬
‫תשאפו לבצע את המיטב‬
‫בצורה שבה תוכלו להביט‬
‫בדמותכם במראה‪ ,‬ולומר‬
‫לעצמכם בכנות‪ :‬עשינו את‬
‫המקסימום‪ .‬עמידה זו מול‬
‫המבחן‬
‫היא‬
‫המראה‬
‫האמיתי"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הפואנטה היא‬
‫שיגרה'‬
‫'לשבור‬
‫שכדי‬
‫מספיק רק להרים טיפה את‬
‫הראש ולנסות לראות‬
‫למרחוק‪ ,‬לנסות להבין למה‬
‫הקב"ה שם אותי במקום‬
‫שבו אני נמצא ולעשות כל‬
‫כדי‬
‫שביכולתי‬
‫מה‬
‫בעל‬
‫יהיה‬
‫שהתפקיד‬
‫משמעות נצחית‪.‬‬
‫אדר התש"ע‬
‫אדר התש"ע‬
‫אדר התש"ע‬
‫אוריאל כהן‬
‫הלל אלטשולר‬
‫אביחי אלפסי‬
‫אבי דל‬
‫מנחם הומינר‬
‫גבריאל הוניג‬
‫מאיר היימן‬
‫אביחי הרוש‬
‫רועי ימיני‬
‫אברהם נימוי‬
‫מאיר עזרא‬
‫ישראל פומרנץ‬
‫אבי קלמנטינובסקי‬
‫שמואל שיפמילר‬
‫‪27‬‬
‫‪18‬‬
‫‪1‬‬
‫‪9‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪22‬‬
‫‪167‬‬
‫‪9‬‬
‫‪2‬‬
‫‪18‬‬
‫‪14‬‬
‫אלעד ביבר‬
‫רועי גרינברג‬
‫יוסי וידבסקי‬
‫אלדד זהר‬
‫נתן חמילבסקי‬
‫אוריאל טהר‬
‫נתנאל לוי (חובש קרבי)‬
‫נאור סרי‬
‫ליאור פרישמן‬
‫תומר ריספלר‬
‫יוחאי שריקי‬
‫‪3‬‬
‫‪36‬‬
‫‪5‬‬
‫‪24‬‬
‫‪198‬‬
‫‪17‬‬
‫‪34‬‬
‫‪14‬‬
‫‪18‬‬
‫‪171‬‬
‫‪14‬‬
‫עזרא כצמן‬
‫יצחק אמסלם‬
‫דניאל בוחבוט‬
‫קובי סבאג‬
‫אביתר פראנג'י‬
‫גלעד שוגר‬
‫‪45‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫‪11‬‬
‫‪8‬‬
‫‪23‬‬
‫שי בורטינוב‬
‫אהרון טילור‬
‫גבי טלר‬
‫צוריאל חי לביא‬
‫נועם מזוגי‬
‫‪14‬‬
‫‪7‬‬
‫‪2‬‬
‫אדר ב' התשע"א‬
‫אדר ב' התשע"א‬
‫מיכאל כהן‬
‫אביעד איזנברג‬
‫שלומי אליגאל‬
‫יוסף בן‪-‬שמחון‬
‫אביעד ברון‬
‫עמוס סבג‬
‫אביעד פוגל‬
‫אליצור קלנר‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫‪7‬‬
‫שריון‬
‫אדר התש"ע‬
‫אדר התש"ע‬
‫אדר ב' התשע"א‬
‫אביעד גדעון‬
‫שוקי גוטליב‬
‫יצחק גולדברג‬
‫משה גזלה‬
‫צבי היימן‬
‫מאיר וולטרס‬
‫ינון ספוקויני‬
‫יאיר פישר‬
‫חנוך קמרי‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫טבת התשע"א – נח"ל חרדי‬
‫‪9‬‬
‫אדר ב' התשע"א‬
‫יאיר כהן‬
‫עמיצור נחשוני (ח"ק) ‪1‬‬
‫ערן יומטוביאן‬
‫‪8‬‬
‫שלום ירנברג‬
‫נועם מושקוביץ' (ח"ק) ‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫יצחק קווס‬
‫‪1‬‬
‫נתנאל קיזמן‬
‫העלון יוצא לאור ע"י‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬אבטח ‪79855‬‬
‫‪www.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪13‬‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫אדר התשס"ט‬
‫אב התש"ע ‪ -‬כפיר‬
‫רפאל קמפינסקי‬
‫אריה ברין‬
‫רפאל מילאנו‬
‫רותם נהיר‬
‫דוד פרידמן‬
‫ברוך שיננזון‬
‫אסף איטח‬
‫בן ציון גליקרמן‬
‫איתן איצקוביץ'‬
‫‪.org.il‬‬
‫רונן אליצור‬
‫חיים ארבליך‬
‫דניאל ברוקס‬
‫יעקב סוקוליק‬
‫אליה פרדס‬
‫ישראל קלקר‬
‫‪9‬‬
‫‪7‬‬
‫‪82‬‬
‫‪24‬‬
‫‪7‬‬
‫‪1‬‬
‫טבת התש"ע‬
‫דניאל קייקוב‬
‫‪5‬‬
‫אדר התש"ע‬
‫איתמר בבאי‬
‫אלחנן זינגר‬
‫רע סטלר‬
‫יונתן שיפטן‬
‫‪13‬‬
‫‪11‬‬
‫‪8‬‬
‫‪35‬‬
‫‪55‬‬
‫‪38‬‬
‫אדר התש"ע‬
‫אייל אלון‬
‫ערן הברמן‬
‫יוסף חלמיש‬
‫המודגשים‪ :‬אלו שביקרו החודש‬
‫עדכון אחרון‪ :‬כ"ז אייר‬
‫עובדיה מואיסייב‪ ,‬דוד דרזנר‪ ,‬שמואל נעים‪ ,‬אלירן בן שלוש‪,‬‬
‫יצחק כהן‪ ,‬ערן הוליץ‪ ,‬אבי קרבול‪ ,‬יגאל הנל‪ ,‬מזוגי נעם‪,‬‬
‫עמיחי נחשוני‪ ,‬איתי צוברי‪ ,‬יוסי כהן‪ ,‬אביתר רביב וטל לוי‪.‬‬
‫שחר עקיבא כהן‪ ,‬יוסי טובי‪ ,‬מאיר נחמיאס‪,‬‬
‫מוטי איפרגן ואוריאל אלימלך‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪20‬‬
‫‪31‬‬