‫גליון מס' ‪39‬‬ ‫אוגוסט‪-‬ספטמבר ‪2011‬‬ ‫‪bogrim. [email protected]‬‬ ‫עמיתים‪/‬ות יקרים‪/‬ות‪,‬‬ ‫בחרתי בדברי לקראת השנה החדשה שבפתח לדווח לכם בקצרה על דוח‬ ‫הועדה‪ .‬הבינלאומית של המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) על בית הספר‪.‬‬ ‫מזה כעשור מפעיל המל”ג תהליכי הערכת איכות במוסדות להשכלה גבוהה‬ ‫בארץ‪ ,‬כאשר כל שנה נדגמים מספר חוגים והתהליך מבוצע בכל המוסדות‪.‬‬ ‫הסיעוד עבר תהליך זה במהלך שנת ‪ .2009‬בשלב ראשון נדרשנו לבצע הערכה‬ ‫עצמית מאד מעמיקה ומקיפה‪ .‬בשלב השני הגיעה לבית הספר ועדה בינלאומית‬ ‫של מומחים בחינוך בסיעוד שמונתה עי המל”ג‪ .‬בראשות הועדה הייתה פרופ’ אריקה פרויליקר‬ ‫מאוניברסיטת סן פרנסיסקו בארה”ב‪ .‬הועדה הגישה דו”ח מקיף למל”ג ובשלב השלישי הוציא‬ ‫המל”ג מסקנות לבצוע ומעקב‪ .‬כל זה היה כמובן במעורבות של הפקולטה לרפואה והאוניברסיטה‪.‬‬ ‫היו גאים‪.‬‬ ‫להלן מספר מסקנות והמלצות‪:‬‬ ‫הועדה התרשמה מההתלהבות וההשקעה בפיתוח העתידי וחיזוק האופי האקדמי של בית הספר‪,‬‬ ‫מהתכנית האסטרטגית של מנהלת בית הספר בנושא ויישומה המוצלח‪ ,‬מההיסטוריה של חוזק‬ ‫בחינוך ופיתוח ידע‪ ,‬מהמחויבות למחקר בצוות‪ ,‬וההוראה הקלינית‪ .‬תכניות הלימודים נמצאו חזקות‬ ‫ורלוונטיות‪ .‬התפקוד והתפוקות של הסטודנטים ברמה גבוהה ובוגרי תכנית המוסמך נמצאו כבעלי‬ ‫פוטנציאל חזק למנהיגות מקצועית קלינית ואקדמית‪ .‬המחקר בבית הספר נמצא ברמה גבוהה‪,‬‬ ‫מתייחס לצרכי הבריאות והמקצוע‪ ,‬ומפורסם בעיתונים עם מקדם השפעה גבוה‪ .‬צוינו לשבח‬ ‫שיתופי הפעולה הבינלאומיים בבית הספר‪.‬‬ ‫הועדה המליצה להשקיע בהמשך המסורת של מצוינות הובלה ומנהיגות תוך התמקדות בנושאים‬ ‫כגון‪ :‬חיזוק המחקר ויצירת הידע באמצעות‪ :‬א‪ .‬הרחבת תכנית המוסמך לתחומים קליניים נוספים‪,‬‬ ‫הקמת מסלול ישיר לתואר מוסמך והבנית קורסי תעודה מקצועיים על בסיסיים בתכניות לתואר‬ ‫מוסמך‪ .‬ב‪ .‬יצירת תכנית ‪ PhD‬משותפת לכל החוגים לסיעוד באוניברסיטאות בארץ ה‪ .‬הקצאת‬ ‫משאבים למרכז המחקר‪.‬‬ ‫שינויים ספציפיים בתכניות הלימודים כגון צמצום תכנית הליבה המחייבת של מנהל הסיעוד‬ ‫שיאפשר קורסי בחירה וגמישות תכנים והשקת תכנית בוגר להסבת אקדמאים המתקיימת היום‬ ‫כתכנית תעודה‬ ‫פעילות ברמה לאומית למיצוב המקצוע וגיוס מועמדים איכותיים ע”י תהליכי שווק אינטנסיביים‪,‬‬ ‫הקצאת היקף גדול יותר של מלגות לתלמידי בוגר ומלגות מחיה לסטודנטים‪/‬משרות כעוזרי הוראה‬ ‫ומחקר לתלמידים לתואר מוסמך‪.‬‬ ‫חיזוק תשתיות ההוראה (מעבדות סימולציה‪ PBL, CAI ,‬תכניות מקוונות)‪.‬‬ ‫בית הספר מסכים עם ההמלצות‪ ,‬הן חלק מהתכנית האסטרטגית שלו והוא פועל במסגרת‬ ‫המשאבים הקיימים למימושם ו‪/‬או יוזם דיונים לבירור אפשרויות התנעה שלהם עם הגורמים‬ ‫הרלוונטיים‪ .‬המימוש של המלצות אלו מעוגן ומותנה בהקצאת תקציבים ומחייב דיון עם המערכות‬ ‫של הדסה והאוניברסיטה העברית למודל תקציבי מאפשר‪ .‬הנהלת הדסה‪ ,‬הפקולטה והאוניברסיטה‬ ‫ברכו על הדו”ח ופעולות ברוח ההמלצות כבר נמצאות בעצומן‪.‬‬ ‫בית הספר לסיעוד גאה בעשייה החינוכית הקלינית והאקדמית וברצוני בהזדמנות זו להודות‬ ‫למנהלות ולצוותים לדורותיהם שעושים במלאכה ולמערכות הרבות שתומכות בנו‪ .‬מראשיתו‪ ,‬ראיתי‬ ‫בתהליך הזדמנות לניראות של בית הספר הן פנימה והן לכל המערכות קובעות המדיניות‪ .‬מבחינתי‪,‬‬ ‫אפעל ככל הנדרש ליישום ההמלצות ולהמשך פיתוחו של בית הספר‪.‬‬ ‫אני מאחלת שהעננות החברתית הכלכלית והביטחונית העכשווית בארץ ובעולם תתפוגג ושגלעד‬ ‫שליט ישוב לביתו‪.‬‬ ‫אני מאחלת לכולנו ולבני ביתנו‪ ,‬בריאות ושמחה‪.‬‬ ‫שנה טובה‬ ‫דבר המערכת‬ ‫עמיתות ועמיתים יקרים‪,‬‬ ‫בביטאון זה אנו עוסקים במגוון נושאים המצטרפים יחד לתמונה‬ ‫כוללת מרשימה‪ .‬הסיעוד איננו קופא על שמריו‪ ,‬הוא צועד כל הזמן‬ ‫קדימה‪ ,‬הוא מתפתח וצומח ופועל לקידום רווחת המטופלים ושיפור‬ ‫איכות הטיפול‪.‬‬ ‫אנו מביאים את סיפורן המקצועי של אחיות בוגרות ביה"ס משנתונים המסתיימים‬ ‫בספרה ‪ .1‬שוב באות לידי ביטוי האפשרויות הגלומות במקצוע של מעבר מתחום‬ ‫עשייה אחד לאחר והיכולת להעביר מהניסיון המצטבר מתחום עשייה אחד למשנהו‪.‬‬ ‫על הגמישות שמאפשר המקצוע לעבודה חלקית‪ ,‬ובמשמרות בתקופות שונות במעגל‬ ‫החיים של האחות‪ .‬היום‪ ,‬כאשר מדברים על הרחבת סמכויותיה של האחות‪ ,‬אנחנו‬ ‫למדים שסמכויותיה של האחות בקיבוץ הורחבו כבר לפני שנים רבות והיא תפקדה‬ ‫למעשה כ‪ .Nurse practitioner-‬על שתי מיילדות ששימשו כאחיות ראשיות בחדרי‬ ‫לידה בהדסה‪ ,‬על מיילדות בעידן החדש‪ .‬על העבודה בבריאות הציבור‪ ,‬הוראה בבית‬ ‫הספר לסיעוד‪ ,‬על השילוב של הוראה בביה"ס ועשייה קלינית ביחידה לטיפול נמרץ‬ ‫וכיצד רואה אחות צעירה את עתיד המקצוע‪ .‬על הרחבת המקצוע בכיוון אחר – אחות‬ ‫ומנהלנית במרפאה האורטופדית‪.‬‬ ‫בשיחה עם רותי רדיאנו – אחות ראשית במחלקה ובאשפוז יום במוח עצם‪ ,‬אנו למדים‬ ‫בין השאר כיצד שומרים על הצוות במחלקה כל כך תובענית ממבחינה נפשית‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים לחוש בגאווה כשאנו שומעים מד"ר מירי רום על דו"ח המל"ג ועל‬ ‫האתגרים העומדים בפני ביה"ס‪ ,‬וגם על חידושים כמו קורס חדש שמכשיר אחיות‬ ‫להיות יועצות הנקה‪.‬‬ ‫על הדברים הנפלאים הקורים בסיעוד בתחום העשייה‪ ,‬על ההטמעה של הצהרת‬ ‫השליחות של הסיעוד (עליה דיווחנו בעיתונים קודמים) כפי שהוצג ביום איכות בהר‬ ‫הצופים‪ .‬בתחום המחקר‪ ,‬סקר עמדות שבחן את תפיסת הסמכות של האחיות בשני בתי‬ ‫החולים של הדסה‪ .‬ועל מרכז ייחודי לטיפול מחלות כרוניות בילדים‪.‬‬ ‫בפינת ההיסטוריה‪ ,‬אנו מביאים את סיפורה של ציפורה מכטיי‪ ,‬בוגרת מחזור ‪,1938‬‬ ‫מעבר לסיפורה האישי המרתק‪ ,‬המשמש כראי לתקופה שבה ביה"ס היה יותר מאשר‬ ‫ביה"ס‪ ,‬לרבות מהתלמידות הוא שימש כבית‪ ,‬לפעמים הבית היחיד ועל תפקידה של‬ ‫מנהלת ביה"ס בהקשר זה‪ .‬ההתחקות אחרי הסיפור התאפשר הודות לארכיון הנפלא‬ ‫המצוי בביה"ס‪ ,‬על כך יש להודות לגב' שטיינר פרויד שיזמה אותו ולד"ר נירה ברטל‬ ‫שמשמרת אותו היום‪.‬‬ ‫אני מאחלת לכולכן שנה טובה ובריאה‪ ,‬שנה של תקווה לעולם טוב יותר‪ ,‬ולשיבתו של‬ ‫גלעד שליט הביתה‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫אורה לוי‬ ‫לכל בוגרי בית ספרנו‪ ,‬לחבריו ומשפחותיהם‬ ‫שנה טובה‬ ‫ומבורכת‬ ‫ד”ר מירי רום‬ ‫מנהלת ודיקן משנה‬ ‫‪1‬‬ ‫בשיחה עם‪ :‬רותי רדיאנו‬ ‫רותי רדיאנו ‪ ,BSN, MPH‬מחזור ‪ ,1993,‬אחות ראשית במחלקה ובאשפוז יום להשתלות מח עצם בקרית הדסה‬ ‫רותי מצהירה כבר בפתח שיחתנו‪“ :‬אני מרגישה חלק בלתי נפרד מהדסה‪ ,‬נולדתי בהדסה‪,‬‬ ‫וגם את שני בני עומר ונועם ילדתי בהדסה”‪ .‬רותי היא אחות בכל רמ”ח אבריה‪ ,‬אהבתה‬ ‫למקצוע‪ ,‬לחולים ולצוות שזורים כחוט השני לאורך כל שיחתנו‪.‬‬ ‫כסטודנטית עבדה רותי ביחידה לטיפול נמרץ ילדים‪ ,‬שם המשיכה לעבוד לאחר סיום‬ ‫לימודיה עוד כ‪ 6-‬שנים שבמהלכן שימשה מנחה קלינית‪ .‬והיא מדגישה‪“ :‬זו הייתה תקופה‬ ‫מעצבת עבורי מבחינה מקצועית‪ ,‬ואישית כאם צעירה‪ ,‬העבודה ביחידה דרשה עמידה‬ ‫בסטנדרטים גבוהים של עשייה סיעודית והתמודדות עם משפחות‬ ‫הילדים”‪.‬‬ ‫רותי המשיכה את הקריירה שלה בתחום הילדים‪ ,‬בשירות‬ ‫האמבולטורי והייתה סגנית אחות ראשית ‪ -‬אחראית על מרפאות‬ ‫הילדים‪ .‬ביחד עם פרופ’ אנגלהרד‪ ,‬הקימו את מרפאת האיידס‬ ‫לילדים‪ ,‬היחידה בארץ‪ .‬במרפאה פעל צוות רב תחומי לטיפול בילד‬ ‫ומשפחתו‪ ,‬לדבריה‪“ :‬כאשר הילד חולה איידס (ההדבקה לרוב‬ ‫מתרחשת בזמן הלידה)‪ ,‬גם משפחתו חולה‪ ,‬האתגרים המקצועיים‬ ‫בעבודת המרפאה היו אינסופיים”‪.‬‬ ‫המפגש המקצועי הראשון לאחר סיום בית הספר עם החולה‬ ‫המבוגר היה כאשר נתבקשה למלא את מקום האח הראשי באשפוז‬ ‫יום פנימי‪ ,‬למשך שנה וזה כדבריה‪ ,‬הציב בפניה אתגרים חדשים‪.‬‬ ‫מזה שבע שנים רותי ממלאת את תפקיד האחות הראשית ביחידה‬ ‫להשתלת מח עצם ובאשפוז היום שלו‪.‬‬ ‫המחלקה להשתלות מח עצם בהדסה היא הראשונה‪ ,‬הוותיקה‬ ‫והגדולה בארץ וכיום היא מונה ‪ 18‬מיטות‪ .‬המחלקה משלבת טיפול‬ ‫במבוגרים וילדים‪ .‬רותי מגדירה את המחלקה כבין‪-‬לאומית‪ ,‬הן‬ ‫מבחינת הרכב החולים והן מבחינה מחקרית‪.‬‬ ‫“העבודה במחלקה הזאת דורשת מאיתנו לזכור תמיד שאנחנו‬ ‫מייצגים ומשמשים שגרירים של הדסה ומדינת ישראל”‪ ,‬אומרת‬ ‫רותי‪ .‬במחלקה מאושפזים באופן קבוע גם חולים הבאים מרחבי‬ ‫העולם‪ ,‬מארה”ב‪ ,‬ממערב אירופה‪ ,‬ובעיקר ממזרחה‪ ,‬מדרום אמריקה‪,‬‬ ‫מהודו וממדינות ערב (כולל למשל חולה מעיראק בתקופתו של סדאם חוסיין)‪ .‬זה מציב‬ ‫אתגרים לא פשוטים בפני הצוות של התמודדות עם מחסומי שפה‪ .‬תקשורת ושונות‬ ‫תרבותית‪ .‬איך מתגברים על מחסומים אלו? “אנחנו נעזרים באנשי דת‪ ,‬יש לנו מתנדבים‬ ‫המתרגמים לשפות שונות‪ ,‬אנחנו מתאמצים להיות קשובים‪ ,‬לא להיות שיפוטיים‪ ,‬לקבל‬ ‫את השונה‪ ,‬לנהוג בפתיחות וללמוד מנהגים ודרכי תקשורת”‪.‬‬ ‫כשהיא נשאלת על אופי העבודה במחלקה‪ ,‬עונה רותי בהתלהבות‪“ :‬יש במחלקה שילוב‬ ‫קסום של מקצוענות עם נשמה‪ ,‬שילוב של תקווה ועצב‪ ,‬נוצר פה קשר ארוך טווח עם‬ ‫החולה ומשפחתו והם זקוקים להמון תקווה‪ ,‬עידוד והרבה אור‪ .‬העבודה במחלקה הזאת‬ ‫מבוססת על מקצוענות ייחודית‪ ,‬היא דורשת מהאחיות והאחים ידע רב והתמודדות עם‬ ‫מצבי חולי ייחודיים‪ ,‬הכרה של תרופות מורכבות ומצבים טיפוליים מגוונים‪ ,‬החל בטיפול‬ ‫נמרץ‪ ,‬עד לטיפול תומך (פליאטיבי)‪ ,‬טיפול אונקולוגי וטיפול בילדים‪ .‬החולים המגיעים‬ ‫למחלקה‪ ,‬הם מאד חולים‪ ,‬הם נמצאים בשלב מאד דרמטי בחייהם‪ ,‬עליהם להחליט באם‬ ‫לעבור טיפול מאד קשה‪ ,‬כשאין ערובה לכך שישרדו אותו ומצד שני‪ ,‬הטיפול הזה הוא‬ ‫התקווה היחידה שלהם להמשיך לחיות‪.‬‬ ‫קבלת חולה חדש למחלקה תובעת מהאחות עוצמות נפשיות ורגשיות‪ ,‬היא נכנסת‬ ‫לתהליך הזה עם המון אופטימיות אמונה ותקווה שהחולה יעבור את הטיפול בהצלחה‪.‬‬ ‫לעיתים‪ ,‬כשהחולה לא שורד את ההשתלה‪ ,‬כגודל הציפיות‪ ,‬ההתרגשות והתקווה שהיו‬ ‫עם קבלתו למחלקה‪ ,‬כך גם עומק האכזבה‪ ,‬התסכול והעצב וזה מצב מאד שוחק‪”.‬‬ ‫איך מסייעים לצוות להתמודד עם האכזבה והתסכול? על כך היא משיבה‪“ :‬צריך לעבוד‬ ‫עם הצוות כדי שהוא יוכל לקבל שגם לאפשר לחולה למות בכבוד הוא סוג של הצלחה”‪.‬‬ ‫ואיך מונעים שחיקה? “נדרשת השקעה מאד גדולה בצוות ומעורבות שלו בעשייה‪ .‬כל‬ ‫אחד מאנשי הצוות מעורב במשהו נוסף‪ ,‬פרויקט מחלקתי‪ ,‬מחקר‪ ,‬נאמנות נושא‪ ,‬אחריות‬ ‫על נושא כלשהוא‪ ,‬זה נותן ערך מוסף לעשייה‪ ,‬אתה מצמיח את האנשים‪ ,‬מעמיד בפניהם‬ ‫אתגרים‪ ,‬מאפשר אוורור מהעשייה והטיפול בחולה‪ .‬בנוסף‪ ,‬זו מחלקה לומדת‪ ,‬הצוות‬ ‫נמצא כל הזמן בתהליך של לימודים‪ ,‬פורמאליים‪ ,‬או בלתי פורמאליים‪ :‬ימי עיון‪ ,‬סדנאות‪,‬‬ ‫כינוסים בארץ ובחו”ל‪ ,‬זה גם מגן מפני שחיקה‪.‬‬ ‫ישנה במחלקה פעילות חברתית מגבשת מובנית‪ ,‬פרופ’ אור (מנהל‬ ‫המחלקה) ואני מאמינים שצוות מגובש ומרוצה = איכות טיפול‬ ‫גבוהה‪ .‬אנחנו יוצאים לטיולים‪ ,‬לפיקניקים‪ ,‬לארוחות משותפות‬ ‫במסעדות‪ ,‬יש לנו ארוחת בקר משותפת בכל שבוע לאחר הביקור‬ ‫הגדול‪ .‬אנחנו עובדים על תקשורת טובה בתוך הצוות על יחסים בין‬ ‫אישיים טובים ועזרה הדדית על מנת שהחולה יקבל את הטיפול‬ ‫הטוב ביותר”‪ .‬והיא מוסיפה‪“ :‬אני זמינה לצוות ‪ 24‬שעות שבעה‬ ‫ימים בשבוע‪ ,‬הם יודעים שהם יכולים לפנות אלי תמיד ובכל‬ ‫בעיה‪ ,‬זוהי מחלקה שלא תמיד יש בה “מחר” עבור החולים ולא‬ ‫ניתן לדחות החלטות‪ ,‬כך שישנם מצבים שבהם הזמינות שלי היא‬ ‫קריטית”‪.‬‬ ‫אחד המדדים לשחיקה גבוהה היא תחלופה גבוהה של הצוות‪,‬‬ ‫בתשובה לשאלתי מדגישה רותי שלמרות הקושי הנפשי והפיזי‬ ‫התחלופה מאד נמוכה‪.‬‬ ‫המשפחות במחלקה ליד מיטת החולה ‪ 24‬שעות‪ ,‬שבעה ימים‬ ‫בשבוע במצבים מאד לוחצים‪ ,‬עם עליות ומורדות ורגישות לכל‬ ‫שינוי במצב החולה‪ .‬לשאלה איך הצוות מתמודד עם המשפחות‪,‬‬ ‫רותי מסבירה‪“ :‬אני רואה את הטיפול וההתמודדות עם המשפחות‬ ‫כחלק מהתפקיד שלי כאחות ראשית‪ .‬אני למעשה משמשת מעין‬ ‫מגן לצוות‪ ,‬אני בולמת את רגשות המשפחות מול הצוות‪ .‬כפי שאני‬ ‫זמינה לצוות‪ ,‬אני זמינה גם למשפחות”‪.‬‬ ‫ואיך את מטפלת בעצמך? “חשוב לי להדגיש ואולי הייתי צריכה‬ ‫לומר זאת כבר בתחילת דברי‪ :‬אני אוהבת מאד את המקצוע‪ ,‬אני מאמינה בו‪ ,‬אני אוהבת‬ ‫את החולים‪ ,‬אני אמפאטית למשפחות‪ ,‬לפעמים עד כדי הזדהות‪ ,‬אני מאד אוהבת את‬ ‫הצוות‪ ,‬אני אוהבת אתגרים ואת זה המקצוע והעבודה במחלקה הזו מספקים לי בשפע‪.‬‬ ‫אני שואבת הרבה כוח מהצוות‪ ,‬יש לי סיפוק גדול מלראות אותם גדלים ומתפתחים‪ .‬עם‬ ‫כל הקושי שבהתמודדות גם הקשר עם המשפחות מאד מחזק‪ .‬אני חושבת שהמחלקה‬ ‫הזו מהווה שדה אופטימאלי לגידול דור עתיד ולתפיסתי‪ ,‬מחלקה טובה נמדדת ביכולת‬ ‫שלה לגדל דור עתיד‪ .‬אחות שיוצאת מהמחלקה מצוידת בכלים שבעזרתם היא יכולה‬ ‫להשתלב היטב בכל מקום אחר‪ .‬בנוסף‪ ,‬אני לומדת כרגע בקורס על בסיסי באונקולוגיה‪,‬‬ ‫היציאה ללימודים‪ ,‬גם היא עוזרת לי להתאוורר ולהתמודד עם השחיקה”‪.‬‬ ‫הקשר המיוחד והאהבה שרותי רוחשת להדסה‪ ,‬בא גם לידי ביטוי בקשריה עם ארגון‬ ‫הדסה בארה”ב‪ .‬היא הייתה האחות הראשונה שיצאה ל”מדיסקופ” – סיור בסניפי הדסה‬ ‫ומפגש עם נשות הדסה בארה”ב‪ ,‬שבמשך שנים היה הנחלה הבלעדית של הרופאים‪ .‬היא‬ ‫יצרה קשרים חמים מאד עם נשות הדסה‪ ,‬אירחה רבות מהן בביתה‪ .‬היא מספרת‪“ :‬זו‬ ‫הייתה חוויה מדהימה‪ ,‬הסיור שלי התמקד בחלק הצפוני של המערב התיכון בארה”ב‪,‬‬ ‫הגעתי לקהילות יהודיות קטנות‪ ,‬לא עשירות‪ ,‬הנשים מעריצות את העשייה שלנו‪ ,‬מרביתן‬ ‫לא ביקרו וגם לא יבקרו בארץ‪ ,‬ההשתייכות להדסה והתרומה שלהן‪ ,‬גם אם היא קטנה‪,‬‬ ‫היא ששומרת על הקשר שלהן עם הארץ ועם היהדות”‪ .‬והיא מוסיפה‪ :‬המחלקה מעוררת‬ ‫עניין רב בקרב נשות הדסה‪ ,‬יש עניין לתרום למחלקה ולמחקר בשל הייחודיות שלה‪.‬‬ ‫ראיינה‪ :‬אורה לוי‪.‬‬ ‫מהצהרה למציאות ‪ -‬יום איכות בהר הצופים‬ ‫גללית סיבוני‪-‬אסרף‪ ,BSN, MSC ,‬מרכזת נושא איכות‪ ,‬הדסה הר הצופים‬ ‫לפני שנתיים הסיעוד בהדסה החל לפסוע‬ ‫בדרך מרגשת‪ ,‬מרתקת ומאתגרת המובילה‬ ‫להגשמה המקצועית שלו‪ ,‬דרך שהחלה‬ ‫בהצהרת שליחות המפרטת את יעוד‬ ‫האחים והאחיות בהדסה‪ ,‬את הערכים להם‬ ‫הם מחויבים ואת החזון המתווה את האופק‬ ‫המקצועי של הסיעוד בהדסה‪.‬‬ ‫הסיעוד בהדסה הצהיר על אחריותו לנווט‪,‬‬ ‫לתאם ולרכז את פעילות משאבי המערכת‬ ‫לטובת המטופל‪ ,‬באמצעות מרכזות טיפול‪.‬‬ ‫אך כיצד הופכים הצהרה‪ ,‬תפיסה וכוונה‬ ‫למציאות? במאמר זה נתאר את התהליך‬ ‫שעשינו ברמה המערכתית החל מינואר‬ ‫‪ 2009‬על מנת לקדם את הטמעת הצהרת‬ ‫שליחות הסיעוד בהדסה בכלים של איכות‬ ‫ולהופכה למציאות בת קיימא‪.‬‬ ‫מתוך הגדרת התפקיד של מרכזת הטיפול‬ ‫בחרנו תהליכי עבודה עליהם היא אחראית‬ ‫‪2‬‬ ‫או להם היא שותפה‪ ,‬והגדרנו את חלקה‬ ‫בתהליכים אלו באופן שיבואו לביטוי‬ ‫ששת הערכים להם מחויב הסיעוד‬ ‫בהדסה‪ :‬שוויוני‪ ,‬הצטיינות‪ ,‬כבוד‪,‬‬ ‫מובילות‪ ,‬שותפות‬ ‫ואיכות וכן את‬ ‫ששת המטרות של‬ ‫איכות – טיפול בטוח‪,‬‬ ‫ממוקד במטופל‪ ,‬יעיל‪,‬‬ ‫מתוזמן‪ ,‬שיש לו‬ ‫עלות‪-‬תועלת והוא‬ ‫שוויוני‪.‬‬ ‫כל אחת ממחלקות‬ ‫בחרה‬ ‫האשפוז‬ ‫תהליך עבודה אחד‬ ‫של מרכזת הטיפול‬ ‫בו היא תעסוק‪ .‬בתפקיד מרכזת הטיפול‬ ‫בביקור רופא‪-‬אחות עסקו ‪ 2‬מחלקות‪:‬‬ ‫נשים ואורטופדיה‪ ,‬בהעברת המטופל בין‬ ‫מחלקות עסקה כירורגית א’ טיפול נמרץ‪,‬‬ ‫ובהעברת המטופל בין מרכזות טפול עסקו‬ ‫‪ 4‬מחלקות‪ :‬שיקום‪ ,‬המחלקה לרפואה‬ ‫(מלר”ד)‪,‬‬ ‫דחופה‬ ‫ילדים א’ ופנימית ב’‪.‬‬ ‫בשחרור מטופלים עם‬ ‫צרכים מורכבים עסקו‬ ‫כירורגית ב’ וילדים‬ ‫ב’‪ ,‬בהבניית הטיפול‬ ‫באמצעות תוכניות‬ ‫טיפול או מפות‬ ‫טיפוליות יולדות א’‪,‬‬ ‫יולדות ב’‪ ,‬תינוקות‪,‬‬ ‫התאוששות ובתיעוד‬ ‫וריכוז הטיפול לפי‬ ‫קבוצת מטופלים עסקו אשפוז יום‬ ‫וטיפול נמרץ פגים‪ .‬בשיתוף משפחות‬ ‫עסקו יחידת הלב והמרכז לטיפול תומך‬ ‫ובהגדרת תפקיד אחראית המשמרת עסקו‬ ‫חדר לידה‪ ,‬חדר ניתוח ופנימית א’‪.‬‬ ‫מסגרת לקידום התהליך‪:‬‬ ‫כדי לקדם את התהליך הוקמה קבוצת‬ ‫עבודה בכל מחלקה‪ ,‬המורכבת מאחיות‬ ‫הממלאות במחלקה מגוון תפקידים‪,‬‬ ‫החל ממרכזות טיפול צעירות וותיקות‪,‬‬ ‫עבור במנחה קלינית‪ ,‬סגנית וכלה באחות‬ ‫ראשית‪ .‬הקבוצה נפגשה באופן קבוע אחת‬ ‫לחודש‪-‬חודשיים‪.‬‬ ‫תיאור התהליך‪:‬‬ ‫התהליך כולל את שלב הבנייה‪ ,‬שלב‬ ‫המדידות לפני‪ ,‬ישיבת שותפות‪ ,‬שלב‬ ‫ההטמעה‪ ,‬שלב המדידות אחרי‪ ,‬שלב‬ ‫הגדרת מדדי האיכות שינוטרו באופן רציף‬ ‫ושלב ההפצה‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪3‬‬ ‫מהנעשה בביה”ס‪ ...‬מהנעשה בביה”ס‪...‬‬ ‫מהצהרה למציאות‬ ‫המשך מעמוד ‪2‬‬ ‫בשלב הבנייה‪ ,‬עסקנו בהגדרות של אחריות ופעילות מרכזת הטיפול בכל אחד מהתהליכים‬ ‫וכן בנינו תשתית להטמעה‪ ,‬בדרך כלל בצורת רשומות לתיעוד העשייה‪ ,‬רשימות תיוג‬ ‫ככלי להנחיית מרכזת הטיפול‪ ,‬דפי או חוברות הדרכה ועוד‪.‬‬ ‫בשלב המדידות מדדנו את ההיבטים בהם רצינו לראות שינוי אם ברמה התפיסתית ואם‬ ‫ברמה התפקודית‪ .‬בכל תהליך שאלנו מיהם בעלי העניין ובנינו שאלון לבחון תפיסות‪/‬‬ ‫ביצועים‪/‬העדפות בנושא‪ .‬למשל בנושא ביקור בחנו בנוסף לאחיות גם את נקודת‬ ‫מבטם של הרופאים והמטופלים‪ .‬בנושא שיתוף משפחות‪ ,‬בחנו גם את נקודת מבטן של‬ ‫המשפחות ועוד‪ .‬כל שאלוני המטופלים קיבלו אישור של ועדת הלסינקי או פטור מיו”ר‬ ‫הועדה‪.‬‬ ‫עם תוצאות השאלונים חזרנו לעבות את ההגדרות‪ ,‬כך שיכילו גם את ההעדפות המטופלים‬ ‫והצוות‪.‬‬ ‫מטרת ישיבת השותפות הייתה לגייס את הצוות לשינוי‪ ,‬לעדכן אותו בהליך ולתת לו‬ ‫כלים לביצועו‪ .‬על מנת לאפשר לכל אחד להתבטא בנושא‪ ,‬לשאול שאלות ולעבור הכשרה‬ ‫לפי צורך‪ ,‬הצוותים חולקו לשתי קבוצות קטנות‪ .‬בישיבות הוצגו תוצאות השאלונים‬ ‫בהיבטים בהם קיימת הסכמה של רוב הצוות ובהיבטים בהם אין הסכמה‪ ,‬התנהל דיון‬ ‫בנושא‪ ,‬עד להשגת הסכמות‪ .‬הצוות ראה את ההגדרות ואת הכלים המלווים‪ ,‬חיווה את‬ ‫דעתו ותרגל את השימוש בהם‪.‬‬ ‫בשלב ההטמעה‪ ,‬עשינו שימוש במודל “תכנן‪ ,‬בצע‪ ,‬בדוק ופעל לעדכון הסטנדרט”‪.‬‬ ‫במסגרת שלב זה הצוות עשה שימוש בכלים שפותחו‪ ,‬העיר את הערותיו והכלים עודכנו‬ ‫בהתאם‪ .‬קבוצת העבודה נפגשה באופן קבוע כדי לבחון את ההטמעה ולדון באתגרים‬ ‫ובפתרונות‪ ,‬בחנה צורת מילוי הרשומות וביצעה מדידות אובייקטיביות של התהליך‪.‬‬ ‫התהליך וההגדרות עברו שינוי והתעדכנו‪ ,‬ככל שהתפיסה שלנו התרחבה והשתנתה וככל‬ ‫שהתנסינו בתהליך העבודה שהוגדר‪.‬‬ ‫בשלב המדידות אחרי התחלנו כאשר התרשמנו שהתהליך הוטמע‪ .‬נמדדו שוב התפיסות‬ ‫והעשייה של האחיות ומכל בעלי העניין‪ .‬שיקפנו לצוות את התהליך שעבר ואת התוצאות‬ ‫שהושגו‪ .‬נערך דיון בשאלה מה עוד אנו יכולים לקדם בתהליך‪ .‬המדידות שערכנו הראו‬ ‫שהתהליך ייצר מציאות אחרת ברמה המחלקתית‪ ,‬גם אם עדיין יש מקום לשיפור ולשימור‬ ‫ההישגים שהושגו בתהליך‪.‬‬ ‫בשלב הבא ייבחרו מדדי איכות נבחרים לתהליך‪ ,‬אותם נמדוד באופן רציף‪.‬‬ ‫למרות שהתהליכים טרם הסתיימו‪ ,‬כבר עכשיו ניתן לראות חלק מתוצאותיהם ולהפיץ‬ ‫את הרעיונות העומדים בבסיסם ואכן‪ ,‬במסגרת שלב ההפצה‪ ,‬ב‪ 29.3.11-‬התקיים בהדסה‬ ‫הר הצופים יום איכות שכותרתו “הצהרת השליחות ‪ -‬איכות כערך ודרך”‪ .‬תכליתו של‬ ‫היום לשתף ולהדגים את התהליך ותוצאותיו‪ ,‬לשתף בתובנות‪ ,‬בתפיסות‪ ,‬בכלים שפיתחנו‬ ‫ורכשנו‪ ,‬באתגרים שעמדו בפנינו בדרך הזו‪ ,‬גם אם אנחנו עדיין עושים בה את צעדינו‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫את באי היום קיבלה תערוכה של פוסטרים המסכמים את תהליך העבודה ומציגים‬ ‫את תוצאותיו וכן הוצגו מוצרים שפותחו במסגרת התהליך‪ .‬היום התחיל בהרצאה‬ ‫שלי בנושא “שליחות‪ ,‬איכות ומה שביניהם”‪ .‬בהמשך עלו לבמה נציגות המחלקות‬ ‫והנהלת הסיעוד כדי לתאר את תהליך העבודה ותוצאותיו בנושאים‪ :‬ביקור רופאים‪,‬‬ ‫מפות טיפוליות‪ ,‬העברת מטופל בין מחלקות‪ ,‬שיתוף משפחות‪ ,‬פיתוח מיומנויות הצוות‬ ‫הסיעודי בהתערבות במצוקה רגשית של מטופלות ועוד‪ .‬בחלק החווייתי של היום‪4 ,‬‬ ‫אחיות סיפרו סיפורים שגרמו להן לחוש שעשו את ההבדל בעשייה היומיומית וצוות‬ ‫תיאטרון פלייבק “אנשים משחקים עסקים”‪ ,‬הציג באלתור על הבמה את הסיפורים‬ ‫שסופרו‪.‬‬ ‫שלב ההפצה כולל גם הנגשת ההגדרות והכלים שפותחו כדי להרחיב את מעגל העוסקים‬ ‫בתהליכי העבודה של מרכזות הטיפול‪ .‬בתהליכים משותפים‪ ,‬כמו ביקור רופא‪-‬אחות‬ ‫והבניית הטיפול באמצעות תוכניות או מפות טיפוליות‪ ,‬אנו מתכננים להרחיב את מעגל‬ ‫המשתתפים לכל השותפים בתהליך‪ ,‬כדי להבטיח ולקדם עבודה רב מקצועית‪.‬‬ ‫כמרכזת נושא האיכות בבית החולים‪ ,‬ליוויתי את מרבית התהליכים במחלקות‪ ,‬כדי‬ ‫להקנות לאחיות הראשיות את התפיסות והכלים שיאפשרו להן להוביל ולנהל עצמאית‬ ‫את איכות הטיפול ואת הטמעת הצהרת השליחות במחלקתן‪.‬‬ ‫במאמר זה הצגנו את התהליך המערכתי שעשינו כדי להפוך הצהרה למציאות‪ .‬הוא‬ ‫משקף בראש ובראשונה עבודה משותפת של כל קשת הסיעוד בבית החולים‪ ,‬מאחיות‬ ‫צוות‪ ,‬מרכזות טיפול‪ ,‬מנחות קליניות‪ ,‬סגניות‪ ,‬אחיות ראשיות‪ ,‬מנהלות חטיבה ומנהלת‬ ‫הסיעוד והוא מדגים שכאשר אנחנו עובדים וחושבים כצוות ‪ -‬השמיים הם הגבול‪,‬‬ ‫האיכות וההצטיינות הם בהישג יד‪.‬‬ ‫תודה לצוות האחיות והאחים בהדסה הר הצופים בראשותה של מנהלת הסיעוד הגב’‬ ‫אפרת וינגרט אימרל ולחברות הוועדה המארגנת של יום העיון‪.‬‬ ‫שימו לב !‬ ‫‪E-mail‬‬ ‫כדי שנוכל לעבור לדיוור אלקטרוני במידת האפשר‬ ‫נשמח לקבל את כתובת המייל שלכם לכתובת‪:‬‬ ‫‪bogrim. [email protected]‬‬ ‫חדש בבית הספר לסיעוד‪:‬‬ ‫קורס על בסיסי בייעוץ הנקה‬ ‫ליסי שרבי‪ RN,MSN, IBCLC ,‬יועצת הנקה מורשית‪,‬‬ ‫מרכזת קורס על בסיסי בייעוץ הנקה‬ ‫“עברתי הקטנת שד‪ ,‬והמנתח אמר שאני אוכל‬ ‫להניק‪ .‬איך אני אדע שהתינוק שלי מקבל‬ ‫מספיק חלב?”‬ ‫“לפני הלידה בררתי שאפשר להניק עם התרופה‬ ‫שאני נוטלת נגד דכאון‪ ,‬זה באמת נכון? אימי‬ ‫נפטרה לפני שנה ואני מרגישה ממש בודדה עם‬ ‫כל המעבר לאמהות”‬ ‫“התינוקת שלי כל כך עייפה על השד‪-‬אמרו לי‬ ‫שיש לה צהבת בגלל הבדלים בסוגי הדם שלנו‬ ‫והיא צריכה להיות באור‪ .‬איך אפשר לתת רק חלב אם במצב זה?“‬ ‫מרבית היולדות באות ללידה עם כוונה להניק‪ ,‬וחלקן הגדול‪ ,87% ,‬משתחררות כשהן‬ ‫מניקות‪ .‬לא תמיד מדובר בהנקה בלעדית‪ .‬בתוך כמה שבועות קיימת מגמה של ירידה‬ ‫בשיעור האמהות המניקות ולרוב מסיבות שניתן להתגבר עליהן עם הדרכה נכונה בזמן‬ ‫המתאים‪ .‬נתוני סקר ההנקה מלמדים כי בשבוע הראשון לאחר הלידה ‪ 82.3%‬מסך כל‬ ‫הנשים בישראל מניקות לעומת שיעור מופחת בן ‪ 56.6%‬מהנשים הממשיכות להניק בגיל‬ ‫שלשה חודשים (סקר הנקה‪.)2000 ,‬‬ ‫וועדת התזונה של האיגוד לרפואת ילדים (‪ )2009‬ממליצה על הנקה בלעדית עד סביבות‬ ‫גיל ‪ 6‬חודשים‪ ,‬והמשך הנקה בתוספת מזון משלים לחלב אם‪ ,‬עד גיל שנה ואף יותר‬ ‫מכך‪ ,‬כל עוד ההנקה מתאימה לאם או לתינוק‪ .‬ארגון הבריאות העולמי‪ ,‬המכוון את‬ ‫המלצותיו למדינות מתפתחות ומפותחות‪ ,‬גם הוא ממליץ על הנקה בלעדית למשך ששת‬ ‫החודשים הראשונים לחיים והמשך ההנקה בתוספת מזון משלים עד גיל שנתיים או יותר‬ ‫(‪ .),2003WHO‬היום יותר מתמיד יש עידוד רב להניק‪ .‬ההנקה כידוע היא התזונה הנכונה‬ ‫והמתאימה ביותר לתינוקות בני אנוש‪ .‬בנוסף לבעיות הבריאות לתינוק ולאם שאינם‬ ‫יונקים‪/‬מניקים‪ ,‬יש יתרון אקולוגי וחסכון בכסף למשפחות מניקות‪ .‬לצד היתרונות‬ ‫הידועים של ההנקה מושם כיום דגש בספרות המדעית על הסיכונים באי הנקה‪ .‬נושא‬ ‫ההנקה אף הגיע לאחרונה לכנסת‪ ,‬עם הצעת החוק של ח”כ דני דנון‪ .‬הצעת החוק באה‬ ‫למנוע חלוקת תרכובות מזון לתינוקות (פורמולות) בחינם בבתי חולים ע”י חברות‬ ‫מסחריות המייצרות פורמולות‪ .‬החוק איננו אוסר על מתן פורמולות לפי בחירת האם‪,‬‬ ‫אלא יוצר תנאים המגנים על נשים הבוחרות להצליח בהנקה‪.‬‬ ‫אז למה דבר כל כך אנושי וטבעי הפך לקושי בעולם המודרני? יש סיבות רבות לכך‪,‬‬ ‫אך בעיקר‪ ,‬נשים היום לא גדלו בחברה “מניקה” ולא צפו מילדותם בהנקה נורמטיבית‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬החברות המייצרות פורמולות מעודדות שימוש בתחליפים על מנת להגדיל את‬ ‫רווחיהן באופן שאפילו אנשי בריאות לא מודעים להם‪.‬‬ ‫האחות נמצאת במגע הדוק ורצוף עם נשים הרות‪ ,‬יולדות ובני זוגן בביה”ח ובקהילה‪.‬‬ ‫לכן יש לה מחויבות לתת הדרכה הולמת המספקת מענה לצרכי הנשים‪ ,‬ובו בזמן דואגת‬ ‫שהמסגרות בהן הן עובדות‪ ,‬מאורגנות בצורה היוצרת תנאים אופטימאליים להצלחת‬ ‫ההנקה‪.‬‬ ‫בכדי לענות על הצורך בהדרכה להנקה מבוססת ראיות ומותאמת למאה ה‪ ,21-‬פרסם‬ ‫מינהל הסיעוד חוזר המיועד ליישום בשנת ‪ .2013‬על פי חוזר זה‪ ,‬על כל יולדת לקבל‬ ‫יעוץ הנקה מאחות מוסמכת שהינה גם יועצת הנקה מורשית‪ .‬על הייעוץ להינתן פעם‬ ‫ביום‪ ,‬במהלך האשפוז לאחר הלידה‪ .‬כדי להיות ערוכים לצרכים העכשוויים והעתידיים‬ ‫בתחום‪ ,‬תוכנן קורס על בסיסי ראשון בביה”ס לסיעוד ע”ש הנרייטה סאלד של הדסה‬ ‫והאוניברסיטה העברית‪ .‬הדגש בקורס שנבנה היה על מתן ייעוץ להנקה תוך פיתוח‬ ‫המיומנות להתאמת הייעוץ ליולדת המסוימת על פי רצונותיה ומטרותיה‪ .‬לכל יולדת‬ ‫יש את הסיפור האישי המיוחד לה‪ ,‬כאשר התהליך הסיעודי מהווה בסיס לכל תוכנית‬ ‫הנבנית עבורה‪.‬‬ ‫מטרת הקורס אם כן‪ ,‬להכין את האחות לתת מענה מקצועי וייעוץ פרטני ובנוסף לעסוק‬ ‫בפעולות מקדמות בריאות בנושא‪.‬‬ ‫הקורס העל בסיסי בייעוץ הנקה נפתח ב‪ 2011-‬וכלל הרצאות‪ ,‬סדנאות ותרגולים‬ ‫שהועברו ע”י טובי המומחים בארץ ומומחי תוכן מביה”ס לסיעוד‪ .‬בקורס ניתן דגש‬ ‫על מיומנויות תקשורת יחד עם ידע מעמיק בפיזיולוגיה ובפתו‪-‬פיזיולוגיה של תהליך‬ ‫ההנקה‪ .‬במהלך הקורס התקיימו התנסויות קליניות בלווי מנחות קליניות ‪ -‬יועצות‬ ‫הנקה‪ ,‬אשר נבחרו בקפידה ומייצגות את המגוון של העוסקות בתחום‪ .‬בסיום הקורס כל‬ ‫המשתלמות הביעו רצון עז ליישם את הנלמד בהקדם האפשרי מתוך תחושת אחריות‬ ‫ומחויבות לנושא‪ .‬כמו כן הביעו המשתלמות שביעות רצון גדולה ביותר מהקורס וציינו‬ ‫את הידע והמיומנויות הרבות שרכשו ושאותן הן עתידות ליישם במקומות העבודה‪.‬‬ ‫יש לציין כי המשתלמות הגיעו מתחומים שונים‪ :‬ממחלקות בית חולים כיולדות‪ ,‬תינוקות‪,‬‬ ‫ואף מחלקות אשפוז כהמטו‪-‬אונקולוגית ילדים‪ ,‬והתאוששות‪ .‬משתלמות אשר הגיעו גם‬ ‫ממגוון מקומות עבודה בקהילה‪ ,‬מטיפות חלב וממרפאות בריאות האישה‪.‬‬ ‫קורס על בסיסי זה העמיק והעשיר את הידע והמיומנות של האחיות שלמדו בו‪ ,‬ומעבר‬ ‫לכך פתח נתיב נוסף של התמחות מקצועית‪ .‬מעל הכל‪ ,‬הכלים שניתנו בקורס מעצימים‬ ‫את האחות ומאפשרים לה להיות מעורבת בבריאות היולדת התינוק‪ .‬מעורבות בנושא‬ ‫חשוב זה‪ ,‬יכולה להוביל את האחיות לקחת חלק מרכזי בקידום הבריאות בארץ על‬ ‫ההיבטים המקצועיים‪ ,‬הפוליטיים והחברתיים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בתיה כלב‬ ‫מחזור ‪1951‬‬ ‫נולדתי וגדלתי בירושלים‪ .‬לבית הספר‬ ‫לאחיות הגעתי בשלהי ‪ ,1948‬בית הספר‬ ‫שכן אז במנזר סנט ז'וזף שברחוב הנביאים‪.‬‬ ‫גרנו בפנימייה אותה ניהלה הגב' סימונסון‬ ‫שדאגה לכל צרכינו והנעימה את שהייתנו‬ ‫בה‪.‬‬ ‫לקראת סוף השנה השלישית הוחלט מי‬ ‫מהבוגרות תלך לצבא ואת הנותרות חילקו‬ ‫למחלקות השונות‪ .‬שתי בוגרות הופנו‬ ‫לעבודה בחדרי לידה‪ ,‬ולקורס מיילדות אני‬ ‫הייתי אחת מהן‪ .‬בתקופת בה השתלמתי‬ ‫צוות המיילדות היה מצומצם מאד והיינו‬ ‫צריכות להתחקות בעיקר אחרי הרופאים‬ ‫על מנת ללמוד‪ .‬המודל שלי הייתה גב'‬ ‫אופנהיימר שהייתה מיילדת מנוסה מאד‪,‬‬ ‫עד היום אני נזכרת בה בגעגועים‪.‬‬ ‫מחלקת יולדות שכנה אז במיסיון (ביה"ח‬ ‫האנגלי)‪ ,‬מספר הלידות נע בין ‪-250‬‬ ‫‪ 300‬בחודש‪ ,‬הצפיפות הייתה רבה ומספר‬ ‫המיילדות במשמרת היה מצומצם מאד‪ .‬לא‬ ‫פעם ילדה האישה בחדר צירים‪ ,‬או בדרכה‬ ‫לחדר הלידה‪ ,‬ולעיתים כשמצב היולדת‬ ‫חייב זאת‪ ,‬היה עלינו לשאת את היולדת‬ ‫בזרועותינו‪.‬‬ ‫מבין המטופלות הרבות אני זוכרת במיוחד‬ ‫את הנשים התימניות שזה מקרוב הגיעו‪,‬‬ ‫שבתחילה סירבו לבוא וללדת בבית חולים‪.‬‬ ‫כשכבר התחילו להגיע לחדרי לידה‪ ,‬הן לא‬ ‫הסכימו שרופא יתקרב אליהן‪ ,‬לכן הן טופלו‬ ‫בידי המיילדות בלבד‪ .‬לעיתים בזמן ביקור‬ ‫רופאים‪ ,‬קרה שהן ילדו ללא התרעה ללא‬ ‫השמעת קול ורק בכיו של התינוק העיד‬ ‫שילדו‪.‬‬ ‫נתמניתי להיות אחות ראשית בחדרי לידה‬ ‫עוד כשהיינו במיסיון‪ .‬בראשית שנות‬ ‫ה‪ 60-‬כשנה לאחר המעבר של בית החולים‪,‬‬ ‫עברה גם מחלקת יולדות לעין כרם‪ .‬פרופ'‬ ‫בז'יז'נסקי המנוח שהיה מנהל המחלקה‪,‬‬ ‫תכנן את חדרי הלידה החדשים בטעם רב‬ ‫ומתוך דאגה לנוחות היולדות ועבודתן של‬ ‫המיילדות‪ .‬מותו הפתאומי היכה את כולנו‬ ‫בתדהמה‪.‬‬ ‫עם בואו של פרופ' פולישוק להדסה‪ ,‬הוא‬ ‫ביקש שנקיים קורסי הכנה ללידה‪ .‬לצורך‬ ‫זה נשלחתי לבית החולים יוניברסיטי קולג'‬ ‫בלונדון כדי ללמוד מ"המקור"‪ .‬לצערי לא‬ ‫התקיימו שם קורסים באותה תקופה‬ ‫ולא יכולתי ללמוד מהם ולכן החלטתי‬ ‫לבנות קורס בעצמי‪ .‬פניתי לגב' ויילר‪ ,‬אז‬ ‫הפיזיותראפיסטית הראשית‪ ,‬כדי שתלמד‬ ‫אותי את התרגילים וההרפיה ואת החלק‬ ‫התיאורטי בניתי בעצמי‪ .‬הדרכתי את‬ ‫המיילדות האחרות וכך התחלנו לקיים‬ ‫קורסי הכנה ללידה המועברים ע"י מיילדות‬ ‫עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫במהלך השנים הדרכתי את תלמידות בית‬ ‫הספר בתקופת התנסותן בחדרי לידה‪,‬‬ ‫הדרכתי וגידלתי דורות של מיילדות‬ ‫וגם ריכזתי קורסי השתלמות למיילדות‪.‬‬ ‫קורס אחד זכור לי במיוחד‪ ,‬זה היה‬ ‫קורס לאחיות מוסמכות מאתיופיה‪,‬‬ ‫קורס שארך כשנה‪ .‬עמל רב השקעתי‬ ‫בהכשרתן‪ ,‬היה צורך להתגבר על פערי‬ ‫תרבות שהתבטאו בין השאר בקושי שלהן‬ ‫לגעת ביולדת‪ .‬הדגשנו את חשיבות יצירת‬ ‫המגע כאמצעי למחיקת תחושת הזרות‬ ‫בין המיילדת ליולדת‪ .‬הקורס הסתיים‬ ‫בהצלחה‪ ,‬עבודות הגמר שלהן היו‬ ‫מדהימות וגב' שטיינר כהרגלה‪ ,‬הודתה לי‬ ‫במכתב מחמיא ומרגש מאד‪.‬‬ ‫בשנות עבודתי נשלחתי ע"י הדסה‬ ‫לכינוסים בארה"ב‪ ,‬בקרתי בחדרי לידה‬ ‫ויצרתי קשרים עם מיילדות מעבר לים‪.‬‬ ‫המפגש עם המיילדות בחו"ל המחיש לי עד‬ ‫כמה אנחנו בהדסה עצמאיות בעבודתנו‬ ‫לעומת האמריקאיות והן בביקורן בארץ‬ ‫התרשמו מאד מכך שמיילדות לוקחות‬ ‫חלק בהדרכת סטודנטים לרפואה‪.‬‬ ‫הייתי רוצה לסיים בסיפור ייחודי‪:‬‬ ‫מלחמת ששת הימים הייתה בעיצומה‪,‬‬ ‫אני עבדתי לבדי בחדר לידה‪ ,‬הייתה איתי‬ ‫כח עזר‪ ,‬המיילדות האחרות נשלחו לעזור‬ ‫בטיפול בפצועים הרבים שהגיעו להדסה‪.‬‬ ‫לפתע נשמע צלצול בפעמון‪ ,‬כשפתחתי‬ ‫את הדלת‪ ,‬ראיתי לפני קצין צנחנים‬ ‫מאובק מאד‪ ,‬העיפות ניכרה בפניו‪ ,‬הוא‬ ‫נשא בזרועותיו אישה צעירה מירושלים‬ ‫המזרחית שזה אך נכבשה‪ .‬האישה הייתה‬ ‫באי שקט‪ ,‬נראתה מפוחדת מאד ולדברי‬ ‫הקצין היא מתקשה ללדת‪.‬‬ ‫לאחר שהשכיב אותה בחדר הקבלה‪,‬‬ ‫ניגשתי לאישה‪ ,‬אחזתי בידה כשאני מנסה‬ ‫להרגיעה בערבית הדלה שבפי‪ .‬אמרתי לה‬ ‫שאני מיילדת ואעזור לה ללדת‪ ,‬כששמעה‬ ‫שאני מדברת ערבית‪ ,‬נרגעה והחלה לשתף‬ ‫פעולה‪ .‬כשהייתה מוכנה ללידה‪ ,‬הועברה‬ ‫לחדר לידה וילדה את תינוקה תוך זמן‬ ‫קצר וללא סיבוכים‪.‬‬ ‫פרשתי מהעבודה בשנת ‪ 1988‬אחרי ‪37‬‬ ‫שנות עבודה כמיילדת‪ ,‬מהן כ‪ 28-‬שנים‬ ‫כאחות ראשית בחדרי לידה‪ ,‬אלה היו‬ ‫שנים של הנאה וסיפוק גדול‪.‬‬ ‫תמר ירדני‪-‬מלבסקי‬ ‫מחזור ‪1961‬‬ ‫אני חיה בקיבוץ גת וכיום אני בפנסיה‪.‬‬ ‫אל מקצוע הסיעוד התוודעתי בבית הספר‬ ‫היסודי‪ ,‬האחות שעבדה שם ארגנה את‬ ‫התלמידים לאגודת בריאות‪ ,‬בהדרכתה‬ ‫למדנו להגיש עזרה ראשונה ולעזור לה‬ ‫בהקניית הרגלי חיים בריאים‪ .‬אהבתי את‬ ‫העבודה והחלטתי להיות אחות כמוה‪.‬‬ ‫החלטה זו נשארה גם בתום למודי בתיכון‬ ‫למורת רוחם של מורי שציפו שאמשיך‬ ‫במסלול אקדמי‪ .‬בחרתי ללמוד בהדסה‬ ‫בירושלים‪ .‬באותה תקופה ביה"ס שכן‬ ‫בסנט‪-‬ג'וזף‪ ,‬מחזור ‪ ,1961‬שם למדנו‬ ‫שנתיים ובשנה השלישית עברנו לבנין‬ ‫החדש בעין כרם‪ .‬את שנת החובה עשיתי‬ ‫בחדר התאוששות‪ ,‬זו הייתה חוויה‬ ‫מעניינת ומעשירה‪.‬‬ ‫נישאתי ועברתי לגור בנתניה ‪ .‬תוכניותי‬ ‫לעבוד בבריאות הציבור נדחו בשנה שבה‬ ‫עבדתי במרפאת קופת חולים‪ .‬יצאתי‬ ‫לחופשת לידה ונתקבלתי לעבוד בלשכת‬ ‫הבריאות בנתניה‪ .‬עברתי הכשרה קצרה‬ ‫ויצאתי לעבוד במושבים כאחות טיפת‬ ‫חלב‪ ,‬גנים ובי"ס אזורי‪ .‬הייתה זו חוויה‬ ‫שעד היום מלווה אותי‪ .‬סוף סוף אני‬ ‫עוסקת במה שחלמתי‪ ,‬ולא התאכזבתי‪,‬‬ ‫למדתי כל הזמן וניתנה לי הזכות‬ ‫לתרום‪ .‬הרגשתי שיש לי צורך בידע נוסף‬ ‫ויצאתי לקורס בבריאות הציבור בחיפה‪,‬‬ ‫כשבמקביל המשכתי לעבוד וכך יכולתי‬ ‫ליישם באופן מיידי את מה שלמדתי‪.‬‬ ‫בינתיים עברתי לעבוד בעיר בשני גנים‬ ‫ובי"ס יסודי גדול בן ‪ 1200‬תלמידים‪.‬‬ ‫ניתנה לי יד חופשית וקבלתי עידוד רב‬ ‫ליישם את ידיעותיי‪ .‬עבדתי תשע שנים‬ ‫באותם המקומות וכך יכולתי לראות את‬ ‫תוצאות עבודתי מתממשות‪.‬‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬כשהיינו בתהליכי קליטה‬ ‫לקבוץ קבלתי הצעה למלא תפקיד ניהולי‬ ‫בבד בבד עם יציאה להמשך לימודים‬ ‫לתואר באוניברסיטת תל אביב‪ .‬הפיתוי‬ ‫היה גדול‪ ,‬אבל ההחלטה לעבור לקבוץ‬ ‫הייתה סופית‪ .‬ב‪ 1986-‬נקלטנו בקבוץ גת‬ ‫כמועמדים‪.‬‬ ‫ביקשתי לדחות את תחילת העבודה‬ ‫במרפאת הקיבוץ כדי שאוכל להכיר את‬ ‫החברים כאנשים ולא כחולים‪ .‬כך שובצתי‬ ‫לבית התינוקות מתוך ידיעה שאוכל‬ ‫לתרום שם מניסיוני‪ ,‬ובאמת בששת‬ ‫החודשים בהם עבדתי שם הספקתי‬ ‫להכניס מספר שינויים שהתקבלו בשיתוף‬ ‫עם הצוות‪.‬‬ ‫בעבודתי במרפאת הקיבוץ נחשפתי לצד‬ ‫חדש בעבודת האחות הקיבוצית שלא‬ ‫הכרתי בעבודתי בעיר‪ .‬לאחות בקיבוץ‬ ‫היו סמכויות רחבות‪ ,‬הותר לה לבצע‬ ‫פעולות שבעיר רק רופא ביצע‪ .‬מצאתי‬ ‫את עצמי מכניסה עירוי נותנת תרופה‬ ‫לוריד לפי הוראה טלפונית של הרופא‪,‬‬ ‫מבצעת החייאות ומלווה אמהות לחדר‬ ‫לידה‪ .‬העבודה הייתה מאתגרת‪ ,‬אחראית‪,‬‬ ‫קשה ושוחקת‪ ,‬עם טלפון צמוד לכל‬ ‫קריאה ביום ובלילה‪.‬‬ ‫בקשתי פסק זמן מהמרפאה ויצאתי לעבוד‬ ‫בביה"ס האזורי של הקיבוצים‪ .‬ביה"ס לא‬ ‫היה בפקוח משרד הבריאות והעבודה‬ ‫התנהלה במתכונת מרפאה‪ .‬התחלתי‬ ‫להכניס לתפקיד את מה שלמדתי‪ ,‬ובתום‬ ‫שלוש שנים נקראתי לחזור ולעבוד‬ ‫במרפאת הקיבוץ‪ .‬בד בד עם עבודתי‬ ‫במרפאה‪ ,‬יצאתי ללמוד לתואר ראשון‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪ .‬כשסיימתי את‬ ‫לימודי נתבקשתי לעבור לעבוד בבית‬ ‫הסיעודי‪ .‬בתחילת דרכו היו בבית הסיעודי‬ ‫חדרי חולים שנזקקו להשגחה של צוות‬ ‫רפואי‪ ,‬הוא היה צמוד למרפאה ועבדו בו‬ ‫אחות ומט"בית‪ .‬עם הזדקנות האוכלוסייה‬ ‫בקיבוץ‪ ,‬הוא נותן גם מענה לקשישים‬ ‫שזקוקים להשגחה זמנית‪ ,‬או קבועה‪ .‬הוא‬ ‫מצויד כמו בית חולים קטן‪ ,‬יש השגחה‬ ‫רפואית וניתן לבצע בו טיפולים ועירויים‬ ‫ולחסוך באשפוזים‪.‬‬ ‫כשהרגשתי שמיציתי את עצמי הוצעה‬ ‫לי עבודה במדור הקשישים של התנועה‬ ‫הקיבוצית לצד עובדת סוציאלית‪ .‬במהלך‬ ‫שלוש שנות עבודתי במדור הקשישים‪,‬‬ ‫הייתה לי הזכות להשתלם בקורסים רבים‬ ‫שהמדור ארגן‪ .‬בנוסף‪ ,‬למדתי בקורס‬ ‫פסיכו‪-‬גריאטריה מורחב וקורס בניהול‬ ‫בתי אבות‪ ,‬זאת מתוך ידיעה שאחזור לנהל‬ ‫את הבית הסיעודי בקיבוץ‪.‬‬ ‫באותה תקופה התנהל משא ומתן עם‬ ‫משרד הבריאות והקרן לניצולי השואה‬ ‫על מנת לעזור לקיבוצים להקים בתים‬ ‫סיעודיים שיהיו פתוחים גם לצרכי‬ ‫הקהילה בסביבה‪ .‬הבאתי את העניין בפני‬ ‫מוסדות קיבוצי וקבלתי אישור להכין את‬ ‫הרקע יחד עם מרכז המשק‪ .‬נתקבל אישור‬ ‫לזכאות הקבוץ למענק ואותי החזירו‬ ‫לקיבוץ לנהל את האגף הישן ובמקביל‬ ‫ליוויתי את בניית האגף החדש‪ .‬שנה‬ ‫עברה ונכנסנו לבית החדש‪ ,‬בליווי משרד‬ ‫הבריאות ומדור הקשישים של התנועה‪.‬‬ ‫הוצע לנו לפתוח גם מחלקה לתשושי נפש‪,‬‬ ‫כי בקיבוץ היו כמה ולא היה מענה דומה‬ ‫באזור‪ .‬לאט לאט התמלא הבית והעבודה‬ ‫בו הייתה מרתקת ומתגמלת יכולתי ליישם‬ ‫את הדברים אותם למדתי לאחרונה‪ .‬שלוש‬ ‫שנים עבדתי כמנהלת כאחות ראשית‪ ,‬כאם‬ ‫בית וכמזכירה‪,‬זאת משום שהבית לא היה‬ ‫רווחי בתחילת דרכו‪ .‬נזקקתי שוב לשינוי‬ ‫ובאישור הקבוץ יצאתי לעבוד כאחות‬ ‫בריאות הציבור בקרית גת השכנה‪ ,‬בבי"ס‬ ‫תיכון ובבתי ספר יסודיים ובגן לחינוך‬ ‫מיוחד‪ ,‬שם עבדתי עד ליציאתי לפנסיה‪.‬‬ ‫היו אלה שנים של החזרת השרות למשרד‬ ‫הבריאות לאחר שנים של הפרטה‪ .‬מצאתי‬ ‫כר נרחב ליישום הידע שלי בתחום‬ ‫ולהטמעה של נהלי העבודה עליהם‬ ‫התחנכתי‪ .‬הסיפוק היה עצום ונהניתי‬ ‫מכל רגע בעיקר משום שזכיתי לתמיכה‬ ‫מלאה מכל הצדדים‪ .‬לסיכום‪ ,‬התמזל מזלי‬ ‫ויכולתי לממש בעבודתי מעגל חיים שלם‪,‬‬ ‫מעבודה עם הגיל הרך עד לטיפול בקשיש‬ ‫ועל כך אני אסירת תודה‪.‬‬ ‫ארלט ממן‪-‬אזוגי‬ ‫מחזור ‪1971‬‬ ‫עם סיום הלימודים בבי”ס לאחיות עבדתי‬ ‫במשך שנתיים במח’ לכיר’ פלסטית ויחידת‬ ‫כוויות שרק הוקמה‪ .‬טיפלנו בחולים רבים‬ ‫מאזור רמאללה‪ ,‬חולים עם כוויות קשות‬ ‫שנגרמו כתוצאה משימוש בתנורי נפט‪.‬‬ ‫החולים שכבו חודשים במחלקה ודיברו‬ ‫ערבית בלבד‪ .‬כך למדתי לדבר ערבית‬ ‫ובהמשך שפה זו הייתה חיונית מאוד‬ ‫בעבודתי בחדר לידה בהר הצופים‪.‬‬ ‫ב‪ ,1974-‬סיימתי קורס מיילדות בעין כרם‬ ‫ומאז עבדתי בחדר לידה‪ ,‬תחילה בעין כרם‬ ‫ומאוחר יותר בהר‪-‬הצופים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1984‬לאחר סיום לימודי השלמה‬ ‫לתואר בוגר בסיעוד‪ ,‬באוניברסיטה‬ ‫העברית‪ ,‬עברתי להתגורר בקיבוץ מעיין‬ ‫ברוך באצבע הגליל‪ .‬שם הועסקתי כאחות‬ ‫כפר ושם למדתי מהי רפואה בקהילה‪.‬‬ ‫עסקתי ברפואה טיפולית וברפואה מונעת‬ ‫לכל הגילאים מהלידה עד הזקנה‪ .‬העבודה‬ ‫בקיבוץ הייתה מאוד תובענית ולא הוגבלה‬ ‫בשעות‪ .‬האחות הייתה כתובת לכל בעיה‬ ‫רפואית‪ 24 ,‬שעות שבעה ימים בשבוע‪.‬‬ ‫האחות הייתה למעשה הגורם הרפואי היחיד‬ ‫אליו ניתן לפנות‪ ,‬פרט לשעות בודדות ביום‬ ‫בהן היה רופא‪ .‬זוהי התמודדות לא פשוטה‪,‬‬ ‫גם מהבחינה הנפשית‪ ,‬כי העבודה לא‬ ‫מצטמצמת לשעות פתיחת המרפאה‪ ,‬אלא‬ ‫מתקיימת בכל מקום ובכל שעה כשפוגשים‬ ‫את החברים על השביל‪ ,‬בחדר האוכל‪,‬‬ ‫ובבריכה‪.‬‬ ‫התקופה הייתה אחרי מלחמת שלום הגליל‬ ‫וכל הזמן ריחף החשש מהפגזות מלבנון‪.‬‬ ‫מתפקידי היה גם לדאוג למוכנות המקלטים‬ ‫לשעת חירום ולציוד מעודכן ‪.‬‬ ‫עם כל הקשיים‪ ,‬שלוש השנים בהן‬ ‫חיינו בקבוץ העשירו אותי מאד מבחינה‬ ‫מקצועית‪.‬‬ ‫חזרתי להר הצופים לחדר לידה‪ .‬כמה שנים‬ ‫מאוחר יותר מילאתי תפקיד של אחות‬ ‫כללית לחצי שנה ואז התבקשתי למלא את‬ ‫מקום האחות הראשית בחדר לידה לחצי‬ ‫שנה נוספת‪.‬‬ ‫כעבור שנתיים מוניתי לאחות הראשית‬ ‫בחדר‪-‬לידה ובתפקיד זה נשארתי עד ליום‬ ‫פרישתי מהדסה ביוני ‪.2011‬‬ ‫התפקיד היה מאוד מאתגר ותובעני ויחד‬ ‫עם הסיפוק הגדול היו לא מעט תסכולים‪.‬‬ ‫יש לציין שהמיילדות עברה תהפוכות רבות‬ ‫ב‪ 20-‬השנים האחרונות‪ .‬ריבוי התביעות‬ ‫המשפטיות בתחום המיילדות הפכו אותו‬ ‫למקצוע “מתגונן” ולכן כל יולדת טופלה‬ ‫כאילו היא בסיכון גבוה‪ .‬המיילדת נדרשת‬ ‫היום להתמקד בדיווח ועם הכנסת המחשוב‬ ‫הועבר זמן יקר מהטיפול ביולדת לעבודה‬ ‫מול המחשב‪.‬‬ ‫פן נוסף של השינוי‪ ,‬המיילדות הפכה להיות‬ ‫תחום רווחי לבית החולים‪ ,‬החלה תחרות‬ ‫בין בתי החולים על היולדות‪ .‬על מנת‬ ‫לעמוד בתחרות אנו נדרשים כל הזמן לקדם‬ ‫מצוינות מקצועית ושירותית‪ .‬שינויים‬ ‫אלה דרשו להגדיל במידה נכרת את מספר‬ ‫המיילדות העובדות במשמרת ומן הסתם‬ ‫גם את מספר התקנים‪.‬‬ ‫המחלקה בהר הצופים נפתחה ב‪ 1977‬כדי‬ ‫לשרת ‪ 125‬יולדות לחודש ובעת פרישתי‬ ‫שירתנו ‪ 400‬יולדות לחודש‪ ,‬רובן מהמגזר‬ ‫החרדי ומהאוכלוסייה הערבית בירושלים‬ ‫וסביבתה‪ .‬העבודה עם אוכלוסיות ייחודיות‬ ‫הייתה מאתגרת דרשה מאיתנו להכיר‬ ‫ולהיות רגישים למנהגיהם ותרבותם‪.‬‬ ‫העבודה בחדרי לידה זימנה גם חוויות‬ ‫מיוחדות ומרגשות‪ :‬אם ובתה שילדו באותו‬ ‫יום‪ ,‬שכבו באותו חדר במחלקת יולדות‬ ‫והניקו יחד את ילדיהם‪ .‬או שלוש אחיות‬ ‫שילדו באותו יום בהפרש של שעתיים אחת‬ ‫מרעותה‪.‬‬ ‫לאחר פרישתי‪ ,‬שוב פניתי לקהילה וכיום‬ ‫אני עובדת כאחות בקופת חולים מאוחדת‬ ‫בקרית ספר שהוא ישוב חרדי‪ .‬אני שוב‬ ‫לומדת לטפל בכל המשפחה ברפואה‬ ‫טיפולית ומונעת‪.‬‬ ‫אני מרגישה שבכל גיל יש עוד מה ללמוד‬ ‫ולי יש עוד הרבה להעניק‪.‬‬ ‫גאיה מור‪-‬וינגר‬ ‫מחזור ‪1981‬‬ ‫לפני למעלה מ ‪ 35‬שנה‪ ,‬על “גג העולם”‬ ‫החלטתי להירשם ללימודי הסיעוד‪.‬‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ :‬בשלהי השירות‬ ‫הצבאי שלי‪ ,‬לאחר משמרת בוקר‪ ,‬לקחתי‬ ‫את עיתון סוף השבוע ועליתי על גג‬ ‫המועדון שלנו‪ ,‬מקום התרגעות חביב עלי‬ ‫וחברותי לבסיס‪ .‬הגג הוא גגו של המועדון‬ ‫בבסיס חיל הים בפסגת הר הצפרא‪ ,‬בקצה‬ ‫הדרומי של חצי האי סיני‪ .‬מול נוף הקסם‬ ‫הנשקף ממרומי ההר‪ ,‬מימיו הכחולים של‬ ‫ים סוף ופסגות הרי דרום סיני הנצבעות‬ ‫באדום השקיעה‪ ,‬נפלה עיני על מודעה‬ ‫קטנה בעיתון ‪ ,‬אשר בישרה על פתיחת‬ ‫הרשמה לחוג לסיעוד באוניברסיטת‬ ‫ירושלים‪ .‬השילוב של לימודי מקצוע‬ ‫ממשי באוניברסיטה ‪ ,‬נראה לי השילוב‬ ‫המתאים ביותר עבורי‪.‬‬ ‫כך בסתיו ‪ 1977‬עליתי עם מעט‬ ‫המיטלטלים שלי לירושלים‪ .‬היו אלה‬ ‫ארבע שנים בהם למדתי לא רק את‬ ‫רזי המקצוע החדש ‪ ,‬אלא הייתי עדה‬ ‫לתחילתו של תהליך ‪ ,‬שבירת כללים‬ ‫ומוסכמות ישנים וגיבוש השקפת עולם‬ ‫מקצועית חדשה‪ .‬מה שיצר הרבה מאוד‬ ‫עוינות כלפינו הסטודנטיות הצעירות‬ ‫מכיוונן של אחיות ותיקות במחלקות‬ ‫השונות‪ .‬קבלת הפנים הצוננת‪ ,‬אשר‬ ‫נבעה מחשדנות רבה כלפי שיטת החינוך‬ ‫החדשה למקצוע ‪ ,‬לא רפתה את ידנו‪ .‬זה‬ ‫לא היה קל‪ ,‬אך מרתק ‪.‬‬ ‫עם סיום הלימודים‪ ,‬יצאתי לעולם‬ ‫האמיתי‪ ,‬לעבודה במחלקות‪ .‬הייתי‬ ‫מוכנה לכך שהשדה הקליני לא יענה על‬ ‫כל הציפיות ואמצא עצמי מתמודדת‬ ‫ומתפשרת לנוכח המציאות ‪ .‬שינוי השם‬ ‫מבית ספר לאחיות לבית ספר לסיעוד היה‬ ‫קל אך בפועל זו הייתה התנגשות בין שתי‬ ‫תפיסות עולם והכוחות לא היו שווים‬ ‫כלל ועיקר‪ .‬מעטות מול רבות‪ .‬כאשר‬ ‫התחלתי לעבוד ביחידה לטיפול נמרץ בפג‬ ‫ובילוד‪ ,‬בבית החולים “קפלן”‪ ,‬הייתי אחת‬ ‫משלוש אחיות מוסמכות יחידה בעלת‬ ‫תואר אקדמי ‪ .‬השאר היו מטפלות‪ .‬הרבה‬ ‫מאוד חשדנות הייתה בראשית הדרך‪.‬‬ ‫הייתי תחת זכוכית מגדלת‪ .‬אך מהר מאוד‬ ‫הייתה הסתגלות הדדית תוך שאני מכבדת‬ ‫את הניסיון הרב של חברותי‪ ,‬אך לא‬ ‫מתפשרת על עקרונותיי ותפיסת עולמי‪.‬‬ ‫כעשר שנים עבדתי במחלקה‪.‬‬ ‫תוך כדי עבודה במחלקה זו‪ ,‬נולדו שני‬ ‫ילדי המקסימים‪ .‬עברתי לעבודה במשרה‬ ‫חלקית והתמסרתי באהבה לגידול הילדים‪.‬‬ ‫בהמשך עבדתי גם כאחות כללית‪ .‬לתקופה‬ ‫זו הייתה חשיבות מכרעת בגיבוש השקפת‬ ‫עולמי המקצועית‪ .‬החשיפה למחלקות‬ ‫השונות‪ ,‬דפוסי העבודה בהן‪ ,‬סדרי‬ ‫העדיפויות שנקטו הצוותים‪ ,‬הם שסייעו‬ ‫לי לגבש את המשך דרכי וסייעו לי להבין‬ ‫לאן פני מועדות‪ -‬לחינוך והוראת הסיעוד‪.‬‬ ‫נולד בי הצורך והרצון להשפיע ‪,‬לזרוע את‬ ‫הזרעים לעסוק בחינוך למקצוע ‪ .‬הבנתי‬ ‫שכדי לעודד תהליכי שינוי מבורכים‬ ‫והעצמת המקצוע צריך לעסוק הרבה‬ ‫מאוד בהקניית ערכים מקצועיים ורצוי‬ ‫בקרב קהילת הסטודנטים ‪ .‬כך‪ ,‬לאחר‬ ‫עשר שנים של שירות בשדה הקליני‬ ‫הצטרפתי לצוות מורות בית הספר‬ ‫לסיעוד בקפלן‪ ,‬שהוא שלוחה של בית‬ ‫הספר לסיעוד הדסה והאוניברסיטה‬ ‫העברית‪ ,‬כור מחצבתי‪.‬‬ ‫עם הצטרפותי לצוות בית הספר‪ ,‬חזרתי‬ ‫לספסל הלימודים ‪ .‬למדתי לתואר שני‬ ‫באוניברסיטת בן גוריון‪ .‬את התיזה שלי‬ ‫הקדשתי להורי הפגים‪ ,‬אותם הורים‬ ‫אשר ליוויתי בראשית דרכי המקצועית‬ ‫במחלקת טיפול נמרץ בפג ובילוד‪ .‬התיזה‬ ‫עסקה בשיתוף בהחלטות טיפוליות‪.‬‬ ‫עם סיום התואר השני‪ ,‬גיבשתי לי גם את‬ ‫תחום ההתמחות המקצועי שלי ופניתי‬ ‫ללימודי המיילדות‪ .‬למעלה מעשר שנים‬ ‫אני עוסקת בהוראה בתחום בריאות‬ ‫האישה תוך שאני מסייעת לסטודנטים‬ ‫לגבש את זהותם המקצועית הבסיסית‪.‬‬ ‫מלי דותן‬ ‫מחזור ‪1991‬‬ ‫סיימתי את לימודי בביה”ס לסיעוד‬ ‫בהיותי בת ‪ .41‬בחרתי במקצוע הסיעוד‬ ‫ב”אמצע החיים”‪ ,‬מתוך תחושה שהגיע‬ ‫הזמן לעשות משהו משמעותי לנשמה‪.‬‬ ‫עד גיל ‪ 37‬הספקתי להיות מפקחת על‬ ‫‪ 200‬עובדים במשביר לצרכן‪ ,‬מזכירה של‬ ‫מפכ”ל המשטרה ומנהלת לשכתו של שר‬ ‫הכלכלה‪.‬‬ ‫חשבתי שאם כבר אני עושה שינוי‪ ,‬אעשה‬ ‫אותו כמו שצריך – אחות מוסמכת עם‬ ‫תואר ‪.BA‬‬ ‫בשל העובדה שלא היה לי תואר‬ ‫אוניברסיטאי קודם‪ ,‬נאלצתי לעמוד‬ ‫במבחן פסיכומטרי בגיל ‪! 37‬‬ ‫אני זוכרת את היום הראשון ללימודים–‬ ‫פחד אימים! הרגשתי כמו ילדה שמגיעה‬ ‫לכתה א’ בלי אמא‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬ולמרות הכול‪ ,‬סיימתי את‬ ‫הלימודים בהצטיינות ונהניתי מכל רגע‪.‬‬ ‫כבר משנה ג’ התחלתי לעבוד במחלקה‬ ‫הכירורגית בהר הצופים‪ .‬שנתיים לאחר‬ ‫תום לימודי הסיעוד בשנת ‪ 1993‬סיימתי‬ ‫קורס טיפול נמרץ‪ .‬המשכתי לעבוד‬ ‫במחלקה הכירורגית‪ ,‬צמצמתי את משרתי‬ ‫ויצאתי לקורס מורי דרך של משרד‬ ‫התיירות‪ .‬בשנתיים הבאות עבדתי במקביל‬ ‫גם בבית החולים וגם עם קבוצות תיירים‬ ‫שהגיעו לארץ‪ ,‬בעיקר צליינים שהגיעו‬ ‫מאיטליה‪.‬‬ ‫בחודש ינואר ‪ 1997‬מוניתי לאחות ראשית‬ ‫של המחלקה האורטופדית בהר הצופים‪.‬‬ ‫במסגרת תפקידי בניתי תכנית הדרכה‬ ‫למטופלים המגיעים לניתוחים של החלפת‬ ‫מפרק ירך‪/‬ברך‪ .‬על תכנית זו קבלתי פרס‬ ‫ע”ש רות רון‪ .‬תכנית זו מיושמת עד היום‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 2001-2003‬שימשתי כיו”ר ועד‬ ‫אחיות הדסה‪.‬‬ ‫משנת ‪ 2003‬ועד היום אני ממלאת תפקיד‬ ‫אחות ראשית של המרפאה האורטופדית‬ ‫ומנהלנית של המערך האורטופדי‪.‬‬ ‫באפריל ‪ 2003‬החל פרופ’ ליברגל לנהל את‬ ‫המחלקה האורטופדית‪ .‬תפקידי כמנהלנית‬ ‫לא היה מוגדר‪ ,‬וניבנה “תוך כדי הליכה”‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬לאחר עשר שנים כולל המערך‬ ‫האורטופדי את שתי המחלקות בעין כרם‬ ‫ובהר הצופים‪ .‬המערך האורטופדי בנוי‬ ‫מתשע תתי יחידות ‪ -‬טראומה‪ ,‬גידולי‬ ‫שלד‪ ,‬כתף‪ ,‬כף רגל‪ ,‬כף יד‪ ,‬גב‪ ,‬ילדים‪,‬‬ ‫מפרקים וברכיים‪ ,‬ובו כ‪ 60-‬רופאים‬ ‫שבאופן טבעי רובם ככולם גברים‪ .‬מסתבר‬ ‫שבתהליך המורכב נדרש גם מגע נשי‪.‬‬ ‫בנוסף למרפאות שבהדסה‪ ,‬יוצאים‬ ‫הרופאים האורטופדים למרפאות של‬ ‫קופות החולים (מכבי‪ ,‬מאוחדת והכללית)‬ ‫ואני אחראית להצבתם בקופות השונות‬ ‫בהתאם לסידור העבודה השבועי של כל‬ ‫רופא‪.‬‬ ‫תפקידי מורכב מרבדים שונים של עשייה‪:‬‬ ‫אחריות על ניהול תקני כוח האדם של‬ ‫המערך הכולל רופאים ‪,‬מתמחים‪ ,‬גבסנים‬ ‫ומזכירות בנושא תקנים‪ ,‬תקציבים‪,‬‬ ‫אישורי יציאה לחופשה ולכינוסים‪ ,‬וסידור‬ ‫העבודה של הרופאים והמתמחים‪.‬‬ ‫ניהול שוטף של כל המרפאות‪ ,‬בשני‬ ‫הקמפוסים מול זימון תורים‪ ,‬שעות‬ ‫פעילות של כל מרפאה‪ ,‬מכסות של‬ ‫מוזמנים‪ ,‬פתיחת וסגירת מרפאות בהתאם‬ ‫לצורך‪.‬‬ ‫השתתפות בישיבות הנהלת המערך‬ ‫האורטופדי ושותפות מלאה בדיונים‬ ‫וההחלטות המתקבלות בפורום זה‪.‬‬ ‫השתתפות בפרויקטים שונים המתנהלים‬ ‫במערך האורטופדי‪ ,‬כמו בניית היחידות‬ ‫השונות לפי מודל של עבודה באשכולות‬ ‫ובניית תפקיד לרופאים המומחים במעמד‬ ‫הביניים‪.‬‬ ‫ארגון המעבר של המחלקה למגדל‬ ‫האשפוז‪.‬‬ ‫שותפה בפרויקט המשותף להדסה וחברת‬ ‫אינטל לייעול העבודה בחדרי ניתוח‪,‬‬ ‫שיפור השרות והטיפול לחולה וצמצום‬ ‫ביטולי ניתוחים ‪.‬‬ ‫אחות ראשית של המרפאה האורטופדית‪.‬‬ ‫במסגרת זו אני אחראית על שש אחיות‬ ‫ושני גבסנים‪ ,‬עוסקת במאמץ יום יומי‬ ‫לשפר את השירות ולקדם את איכות‬ ‫העשייה הסעודית‪ .‬הפרויקט המשמעותי‬ ‫שעשינו במרפאה‪ ,‬הוא הקמת מערכת של‬ ‫“שקיפות תורים”‪ ,‬המראה למטופלים את‬ ‫מקומם בתור במרפאה‪ .‬ההנהלה אימצה‬ ‫פרויקט זה בכל המרפאות והמכונים‬ ‫שבבית החולים‪.‬‬ ‫המערך האורטופדי מהווה ללא ספק את‬ ‫אחת המסגרות הפעילות ביותר בבית‬ ‫החולים‪ .‬כך למשל כ–‪ 70%‬מניתוחי‬ ‫הטראומה מבוצעים על ידי האורטופדים‪,‬‬ ‫המנתחים עושים שימוש בטכנולוגיות‬ ‫המתקדמות ביותר‪ .‬למרפאות שבשני‬ ‫הקמפוסים מגיעים כ‪ 40,000-‬מטופלים‬ ‫בשנה‪ .‬זו המרפאה השנייה בגודלה במרכז‬ ‫הרפואי של הדסה‬ ‫לנוכח הנתונים הללו ברור לחלוטין‬ ‫שתפקידי העיקרי אינו מסתכם‬ ‫‪5‬‬ ‫בהשתלבותי הרשמית בתהליכים השונים‬ ‫שציינתי‪ ,‬אלא דווקא בעשייה היום יומית‬ ‫הבלתי פורמלית‪.‬‬ ‫מהר מאד נוכחתי שמקומה של האישה‬ ‫במסגרת גברית שכזאת הוא קריטי ואני‬ ‫מוצאת את עצמי במשך השנים עוסקת‬ ‫באופן יום יומי בגישור בין הרופאים‬ ‫משכבות הגיל השונות (דור ה –‪ X‬ודור ה‪-‬‬ ‫‪.( Y‬‬ ‫בנוסף לכל אלה בניתי מערכות של יחסים‬ ‫אישיים וייחודיים עם הרופאים שלא‬ ‫מהססים לשתף אותי בקשת רחבה של‬ ‫לבטים‪ ,‬כעסים‪ ,‬תסכולים ועוד‪...‬‬ ‫בשילוב של שני התפקידים הללו אני‬ ‫מרגישה שאני מביאה לידי ביטוי את קשת‬ ‫כישורי‪ ,‬הן המקצועיים והן הניהוליים‪.‬‬ ‫אין לי ספק שבזכות המקצוע החדש שהעזתי‬ ‫ללמוד באמצע החיים זכיתי להגשמה‬ ‫עצמית‪ ,‬להעצמה ולצמיחה אישית‪.‬‬ ‫ממצאי עבודת התיזה בנושא "חרדת‬ ‫מעבר"‪ ,‬על החרדה המלווה את החולה‬ ‫ומשפחתו במעבר מהיחידה לטיפול‬ ‫נמרץ למחלקת האשפוז‪ ,‬פורסמו בכתב‬ ‫עת בינלאומי מוערך בקהיליית הסיעוד –‬ ‫"‪“Journal of Advanced Nursing Practice‬‬ ‫מלי ברודסקי‪-‬ישראלי‬ ‫מחזור ‪2001‬‬ ‫סיימתי את לימודי בביה"ס בהצטיינות‪.‬‬ ‫מאז סיום הלימודים אני עובדת ביחידה‬ ‫לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם‪.‬‬ ‫ב‪ 2007 -‬סיימתי את התואר השני‬ ‫בסיעוד קליני מתקדם בביה"ס לסיעוד‪.‬‬ ‫באותה שנה סיימתי גם את לימודי בקורס‬ ‫על בסיסי בטיפול נמרץ משולב ובקורס‬ ‫הדרכה קלינית‪.‬‬ ‫בחמש השנים האחרונות אני משלבת‬ ‫את עבודתי הקלינית עם הוראה והדרכה‬ ‫בביה"ס לסיעוד ע"ש הנרייטה סאלד של‬ ‫הדסה והאוניברסיטה העברית ‪.‬‬ ‫אני שמחה מאד שבחרתי במקצוע הסיעוד‪.‬‬ ‫אני מאד אוהבת את עבודתי המשלבת את‬ ‫הטיפול הישיר במטופל ומשפחתו בטיפול‬ ‫נמרץ עם חינוך והעצמה של דור חדש של‬ ‫אנשי מקצוע בסיעוד‪ .‬מדי יום אני חווה‬ ‫ולומדת משהו חדש ממטופלי‪ ,‬מעמיתי‬ ‫ומתלמידי‪.‬‬ ‫אני מרגישה שאני תורמת למקצוע בכך‬ ‫שאני נהנית לחלוק עם תלמידי ועמיתי את‬ ‫המיומנויות המקצועיות שלי ואת כישורי‬ ‫האקדמיים והקליניים‪ .‬במהלך השנים‬ ‫למדתי כי מתן טיפול מיטבי מתבסס על‬ ‫הקשבה למטופל ולבני משפחתו בצורה‬ ‫אמפאטית ולא שיפוטית‪.‬‬ ‫את עמדתי לגבי עתיד מקצוע הסיעוד‬ ‫בישראל גיבשתי במהלך לימודי התואר‬ ‫השני ובמיוחד בהתנסויות קליניות‬ ‫שעברתי בארה"ב‪ ,‬שם נחשפתי לעבודתן‬ ‫של אחיות בתפקידים התמחותיים‬ ‫מתקדמים‪ .‬לאחיות אלה יש סמכויות‬ ‫רחבות הכוללות לקיחת אנמניזה רפואית‬ ‫לצד סיעודית‪ ,‬ביצוע אומדן רפואי‪,‬‬ ‫אבחון מחלות ופגיעות נפוצות‪ ,‬הפנייה‬ ‫לבדיקות אבחון ומעבדה ופירושן‪ ,‬רישום‬ ‫תרופות וקביעת טיפולים על פי רשימת‬ ‫פרוטוקולים מוסכמים‪ .‬בין השאר אחיות‬ ‫אלה מנהלות מעקב הריוני וטרום‪-‬לידתי‬ ‫עצמאי בהריונות בריאים‪ ,‬הן גם מנהלות‬ ‫מרפאות סיעודיות לטיפול במחלות‬ ‫כרוניות ומניעת התקפי לב‪.‬‬ ‫בבית החולים תפקידן כולל ניהול הטיפול‬ ‫בחולה‪ ,‬המערב כישורים סיעודיים עם‬ ‫מתן הוראות תרופתיות וטיפוליות‪.‬‬ ‫אני מאמינה כי הסיעוד בישראל מסוגל‬ ‫ואף מחויב לשאוף להגדלת מרחב הפעולה‬ ‫שלו ולהרחבת סמכויותיו‪.‬‬ ‫המרכז לטיפול בילדים עם מחלות כרוניות‬ ‫יעל קסטיאל‪ ,BSN ,‬מחזור ‪1996‬‬ ‫ראשית כל אני רוצה להודות על ההזדמנות להציג בפני בוגרות בית הספר את המרכז לילדים‬ ‫עם מחלות כרוניות הפועל בהדסה הר הצופים ואת עבודת האחיות בו‪.‬‬ ‫אוכלוסיית הילדים עם מחלות כרוניות וצרכים מיוחדים מוגדרת על פי האקדמיה האמריקאית‬ ‫לרפואת ילדים כ”ילדים עם בעיה בריאותית (גופנית‪ ,‬התפתחותית‪ ,‬נפשית‪ ,‬התנהגותית) או‬ ‫עם סיכון לפתח בעיה‪ ,‬שזקוקים לשירותי בריאות מיוחדים ו‪/‬או בכמות גדולה יותר לעומת‬ ‫אוכלוסיית הילדים הכללית”‬ ‫ההתקדמות בתחום הרפואה והטכנולוגיה הובילו לעלייה בהישרדות ובתוחלת החיים של‬ ‫ילדים אלו‪ .‬כמו כן אוכלוסיית הילדים עם מחלה כרונית גדלה באופן קבוע ומוערכת כיום‬ ‫בכ‪ 16% -‬מאוכלוסיית הילדים הכללית‪.‬‬ ‫משמעות המחלות הכרוניות‬ ‫ברוב המחלות הכרוניות בילדים ישנה מעורבת של יותר‬ ‫ממערכת אחת‪ .‬הטיפול והמעקב הרפואי דורשים ביקורים‬ ‫חוזרים אצל רופאים מתחומי התמחות שונים ‪ ,‬מעקב‬ ‫וייעוץ של צוות רב – תחומי‪ ,‬פרא‪-‬רפואי וביצוע בדיקות‬ ‫לאבחון ומעקב‪.‬‬ ‫לעיתים נזקקים הילדים לאשפוז בבית החולים לטיפול‬ ‫תומך‪ ,‬או לטיפול בסיבוכי המחלה‪.‬‬ ‫המחלות הכרוניות שונות במידת חומרתן אך לכולן השלכות‬ ‫פסיכו סוציאליות קשות על הילד ומשפחתו‪.‬‬ ‫פיזור השירותים הרפואיים הנדרשים והצורך בתיאום בין‬ ‫הביקורים אצל הרופא המומחה‪ ,‬ביצוע הבדיקות‪ ,‬בצד הצורך‬ ‫בריכוז כל המידע‪ ,‬מהווים עומס רב על ההורים והילדים‪,‬‬ ‫ועל כך בה המרכז שלנו לענות‪.‬‬ ‫מהו המרכז לילדים עם מחלות כרוניות ?‬ ‫הרעיון של הקמת מרכז לטיפול באוכלוסיית הילדים עם‬ ‫מחלות כרוניות וצרכים מיוחדים הינו החזון של פרופ’ כרם – מנהל אגף הילדים בהדסה‪.‬‬ ‫הקמת המרכז בהדסה באה לשפר את הטיפול בילדים עם מחלות כרוניות וצרכים מיוחדים‪.‬‬ ‫הגישה הטיפולית המיוחדת והחלוצית של המרכז היא במתן טיפול כוללני והמשכי תחת‬ ‫קורת גג אחת לילד ומשפחתו תוך התייחסות הן להיבט הגופני של המחלה והן להיבט‬ ‫הפסיכו סוציאלי שלה‪.‬‬ ‫המרכז מציע ריכוז כל הבדיקות והמשך מעקב וטיפול בבעיות חריפות שמתעוורות ע”י צוות‬ ‫קבוע שמכיר את הילד ומתמחה בבעיות המיוחדות לו‪.‬‬ ‫הגישה של טיפול ע”י צוות רב תחומי מאפשרת ומובילה‪:‬‬ ‫מתן טיפול אופטימאלי‪ ,‬העלאת תוחלת החיים‪ ,‬העלאת איכות החיים והורדת התמותה‪.‬‬ ‫פועלים במרכז מספר תתי מרכזים שהם‪:‬‬ ‫מרכז לסיסטיק פיברוזיס ‪ ,‬מרכז להפרעות האכלה‪ ,‬מרכז לתסמונת דאון‪ ,‬מרכז למחלות‬ ‫נוירו מטבוליות – מסקולריות‪ ,‬מרכז לסוכרת נעורים‪ ,‬כמו כן משמש המרכז לבדיקת ילדים‬ ‫לפני אימוץ‪.‬‬ ‫לכל תחום ישנו צוות מומחים ייחודי הכולל‪ :‬רופאים‪ ,‬אחיות‪ ,‬תזונאיות קליניות‪,‬‬ ‫פיזיותראפיסטיות‪ ,‬קלינאית תקשורת‪ ,‬עובדות סוציאליות‪ ,‬פסיכולוגיות וצוות חינוך‪.‬‬ ‫המרכז פועל במתכונת של אשפוז יום ובנוסף מספק שירותים בתחומים שונים כמו מבחנים‬ ‫אנדוקריניים‪ ,‬מתן טיפול תרופתי לרוב דרך הוריד בהשגחה‪ ,‬בדיקות ומבחנים נוירולוגים‪,‬‬ ‫אשפוז יום אימונולוגי ועוד‪.‬‬ ‫העבודה הסיעודית במרכז‪:‬‬ ‫מהרגעים הראשונים של עבודתי במרכז ראיתי את האחות כחלק מהצוות הרב תחומי ‪.‬‬ ‫מאחר ולכל מקצוע יש הגדרת תפקיד ותחומי עשייה מאוד ברורים‪ ,‬התקשיתי להשלים‬ ‫‪6‬‬ ‫עם כך שתפקיד האחות יסתכם בפעולות טכניות של שקילה‪ ,‬ביצוע מדידת‪ ,‬לקיחת סימנים‬ ‫חיוניים ומתן תרופות‪.‬‬ ‫את ההשראה קיבלתי מהגב’ שושי ערמוני‪ ,‬האחות שמרכזת את המרכז לסיסטיק פיברוזיס‬ ‫שבזכות מקצועיותה ויוזמתה יישמה את החזון של הסיעוד עוד לפני שנכתב ומהווה דגם‬ ‫לתפקיד האחות גם בתת המרכזים האחרים‪.‬‬ ‫תפקיד האחות במרכז כולל‪ :‬ריכוז של עבודת הצוות הרב מקצועי‪ ,‬מעקב שוטף אחרי‬ ‫המטופלים‪ ,‬שותפה בתהליך קבלת החלטות טיפוליות‪ ,‬הדרכה במגוון תחומים הכוללת מתן‬ ‫מידע‪ ,‬ייעוץ והכוונה‪ .‬מעקב אחרי התערבויות טיפוליות‪ ,‬מעקב ומעורבות בטיפול בזמן אשפוז‬ ‫בבית החולים ומתן תמיכה‪.‬‬ ‫במרכז עובדות ארבע אחיות בשיעורי משרה שונים‪ ,‬כל‬ ‫אחת מרכזת תחום‪ ,‬כאמור‪ ,‬גב’ שושי ערמוני אחות מרכזת‬ ‫סיסטיק פיברוזיס‪ ,‬גב’ גלי בן ניסן מרכזת תחום הפרעות‬ ‫האכלה‪ ,‬גב’ לימור כהן מרכזת תחום סוכרת ואני מרכזת גם‬ ‫את תחום תסמונת דאון ‪.‬‬ ‫בנוסף לעבודה השוטפת‪ ,‬אנו‪ ,‬האחיות במרכז‪ ,‬הובלנו‬ ‫ויזמנו פרויקטים שונים‪ ,‬כמו סקר עמדות על איכות חיים‬ ‫ואיכות הטיפול בקרב מטופלים עם סיסטיק פיברוזיס‪ ,‬סקר‬ ‫הנקה בקרב תינוקות עם תסמונת דאון כמו גם פרויקטים‬ ‫שונים להעלאת ההיענות לטיפול תרופתי בתחום הסיסטיק‬ ‫פיברוזיס ועוד‪.‬‬ ‫את הפרויקטים הצגנו בכינוסים בארץ ובחו”ל וכך הבאנו‬ ‫כבוד למרכז‪ ,‬ולהדסה ומעל הכל למקצוע‪.‬‬ ‫אני מאמינה שתפקיד האחות מעוצב ע”י האחות וכך גם‬ ‫היא מוערכת ע”י שאר הצוות ‪ -‬עמיתים ממקצועות אחרים‬ ‫והיא זוכה לכבוד ולהכרה מקצועית‪ .‬זאת הסיבה לכך שמייד התחברתי לחזון של הסיעוד‬ ‫בהדסה‪.‬‬ ‫בעבודתי כמרכזת המרכז הייתי שותפה פעילה ביחד עם פרופ’ כרם בהקמת המרכז במיקומו‬ ‫הנוכחי וכך הכרתי את כל מה שעומד מאחורי הקלעים של תהליך הבנייה‪.‬‬ ‫מחשבה רבה הושקעה בעיצוב המרכז לצרכי הילדים ובבחירת הריהוט וכך למשל בציור קיר‬ ‫גדול בכניסה למרכז‪ ,‬מופיעים בין היתר ילד על כיסא גלגלים וילדה עם תסמונת דאון שיורדת‬ ‫במגלשה‪.‬‬ ‫בניית המרכז הייתה חוויה מיוחדת שכדאי אולי להרחיב עליה בכתבה נפרדת‪ ,‬אבל חשוב לי‬ ‫להדגיש שמאוד התרשמתי והערכתי את הכבוד וההתייחסות העניינית מצד כל אנשי המקצוע‬ ‫וההנהלה לבקשות שלי כנציגת הסיעוד‪.‬‬ ‫האני מאמין שמלווה אותי מתחילת עבודתי במרכז הוא שהילדים ומשפחותיהם ירגישו במרכז‬ ‫כמו בבית רפואי‪ ,‬שתהיה להם הרגשת ביטחון עם הטיפול הניתן ושהם יקבלו הרבה חום‬ ‫ויחושו שקיימת דאגה כנה לבריאותם‪.‬‬ ‫יש לציין שהפעילות במרכז גדלה כל הזמן והשנה מנתה כ‪ 6000 -‬ביקורים‪.‬‬ ‫לסיכום ‪ ,‬אני יכולה לומר בסיפוק‪ :‬ההתפתחות של כל תתי ‪ -‬המרכזים שלנו מובילים ברמה‬ ‫הארצית ואפילו הבינלאומית‪ ,‬זאת הודות לעבודה המקצוענית והמסורה של כל חברי הצוות‬ ‫העובדים במרכז ואני גאה להיות חלק ממנו‪.‬‬ ‫אני מזמינה אתכם לבקר במרכז לילדים עם מחלות כרוניות בהדסה הר הצופים‪ .‬ובהזדמנות‬ ‫זו מאחלת לכולכן שנה טובה וחג שמח‪.‬‬ ‫אני אשמח לענות לשאלות ופניות בטל‪.050-7874651 :‬‬ ‫אורה לוי‬ ‫רבות מהתלמידות שפנו ללימודים בבית הספר לאחיות בשנות השלושים והארבעים של‬ ‫המאה הקודמת‪ ,‬היו עולות חדשות שהגיעו בגפן ממזרח אירופה ומרכזה‪ .‬הן השאירו‬ ‫מאחור את משפחותיהן‪ ,‬ולרבות מהן בית הספר היווה בית‪ ,‬ולעיתים אף היה זה ביתן‬ ‫היחידי‪ .‬הדבר חייב את הנהלת ביה”ס לשמש להן כעין “אפוטרופוס”‪ ,‬ממלא מקום‬ ‫ההורים‪ ,‬וסיפורה המיוחד של צפורה מכטיי – קלפר (מחזור ‪ )1938‬הוא דוגמא מיוחדת‬ ‫לאותם ימים‪.‬‬ ‫צפורה מכטיי נולדה בסטולפצי פולין (‪ )1912‬למשפחה אורתודוכסית‪ ,‬ציונית‪ .‬היא‬ ‫הצטרפה לשומר הצעיר‪ ,‬סיימה את הגימנסיה בעיר הולדתה וב‪ 1933 -‬עלתה לישראל‪.‬‬ ‫אחיה יוסף עלה לפניה והתגורר בשכונת מחלול‬ ‫בתל אביב‪.‬‬ ‫עם הגעתה ארצה עבדה צפורה כשנה במחסני‬ ‫קירור בתל אביב ולאחר מכן עברה להתגורר בכפר‬ ‫סבא (שהייתה אז רק מושבה קטנה ומרוחקת)‪,‬‬ ‫שם עבדה בחקלאות‪ .‬במכתבי ההמלצה לבית‬ ‫הספר לאחיות נאמר עליה‪ :‬שהיא “בחורה חרוצה‬ ‫ואוהבת עבודה ותתאים בהחלט לתפקיד החדש‬ ‫שהיא רוצה להשתלם בו”‪ .‬במאי ‪ ,1935‬מילאה‬ ‫צפורה שאלון קבלה לבית הספר לאחיות של‬ ‫הדסה‪ ,‬שם החלה את לימודיה בספטמבר באותה‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫עיון בתיקה האישי מגלה מכתב שנכתב ע”י‬ ‫אביה בעברית‪ ,‬ב‪ 26-‬באפריל ‪ 1936‬והוא ממוען‬ ‫“להמשרד בבית החולים הדסה בירושלים” וכך‬ ‫כתב‪“ :‬בתי צפורה מכטי לומדת בבית הספר‬ ‫לאחיות של הדסה‪ ,‬רגילה הייתה תמיד לכתוב לנו מדי שבוע בשבוע אך זה כששה‬ ‫שבועות אשר נסתם ממנה כל חזון ולא קבלנו ממנה שום מכתב‪ .‬מאד מאד הננו עגומים‬ ‫ועצובים מזה‪ ,‬יראים ודואגים אנו לשלומה‪ ,‬בבקשה להודיענו משלומה ומסבת אי כותבה‬ ‫לנו זמן כזה‪”...‬‬ ‫והגב’ שולמית קנטור (מנהלת ביה”ס) עונה לו במכתב מ‪ 8-‬במאי‪“ :‬הננו להודיעו כי בתו‬ ‫הגב’ צפורה מכטיי‪ ,‬הלומדת בבית ספרנו‪ ,‬היא בריאה ושלמה ואין מקום לדאגה‪ .‬הגב’‬ ‫מכטיי מוסרת לנו כי היא כותבת אליכם מדי שבוע בשבוע ומתפלאה מאד שלא קבלתם‬ ‫את מכתביה האחרונים”‪.‬‬ ‫ב‪ 24 -‬בספטמבר ‪ ,1936‬כותב אחיה יוסף לגב’ קנטור‪“ :‬הנני מבקש בזאת לתת לאחותי‬ ‫צפורה מכטיי רשות לבקר אותי בתל אביב בימי החופש שלה בעבודה‪ ,‬במשך החגים האלה‬ ‫אני מקבל על עצמי את האחריות על נסיעתה הנה ומודה לך למפרע”‪.‬‬ ‫צפורה מכטי סיימה את בית הספר ב‪ 1938-‬וכמה חודשים מאוחר יותר נישאה לאריה‬ ‫קלפר‪ ,‬אותו הכירה בעבודתה בכפר סבא‪ ,‬והוא שהיה חתום על אחד משני מכתבי ההמלצה‬ ‫לקבלתה לבית הספר לאחיות‪.‬‬ ‫במחצית ‪ ,1939‬בעודה בהיריון‪ ,‬החליטה צפורה לנסוע לבקר את משפחתה בפולין וללדת‬ ‫שם את תינוקה‪.‬‬ ‫באותם ימים רוחות המלחמה כבר נשבו באירופה וב ‪ 1 -‬בספטמבר ‪ 1939‬פלשה גרמניה‬ ‫הנאצית לפולין‪ ,‬בריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה‪ ,‬ב‪ 3 -‬בספטמבר פרצה מלחמת‬ ‫העולם השנייה‪.‬‬ ‫הקשר עם צפורה נותק ובעלה המודאג אריה חיפש כל דרך אפשרית להשגת מידע עליה‪.‬‬ ‫בצר לו פנה במכתב לגב’ קנטור בבקשה שתפנה לצלב האדום וכך כתב ב‪ 9 -‬בנובמבר‬ ‫‪“ :1939‬מבלי שאת גברת תכירי אותי‪ ,‬אני מעיז לכתוב אליך כי הדבר תלוי בנפש‪ ,‬בלי ספק‬ ‫יקרה גם לך‪ ,‬היות והיא תלמידתך במחזור י”ח‪ .‬המדובר הוא בתלמידת בית הספר צפורה‬ ‫מכטיי שהיא כעת אשתי‪ .‬לפני כ‪ 6-‬חודשים בערך נסעה מכטיי לבקר את הוריה בפולניה‪.‬‬ ‫לפני פרוץ המלחמה‪ .‬היא הייתה צריכה ללדת ונסעה לוורשה וחכתה שם לזמן לידתה‪ .‬את‬ ‫מכתבה האחרון קבלתי מוורשה כשהיא מתכוננת להיכנס לבית החולים‪ .‬ובינתיים פרצה‬ ‫המלחמה ולא שמעתי ממנה מאומה‪ .‬רק אתמול קבלתי ידיעה מוסמכת שהיא נלקחה‬ ‫ביחד עם תינוק או תינוקת ונתינים זרים אחרים לברלין ונמצאת במחנה ריכוז שם‪ ,‬תחת‬ ‫חסות הקונסול האמריקאי‪ .‬אמנם אני עשיתי כל מה שיש באפשרותי למרות אפשרויותיי‬ ‫המוגבלות מאד‪ .‬אבל אין לי כל תקווה אפילו להתקשר איתה‪ ,‬ולכן אני פונה אליך בבקשה‬ ‫ובשאלה אולי דרך “הצלב האדום” או כל דרך אחרת שאת תמצאי לנכון להתקשר איתה‬ ‫ואולי בכל זאת נוכל להוציאה מהתופת הנוראה שם‪.‬‬ ‫אני פונה אליך לא אל איש משרד כי אם אל איש אשר מכטיי הייתה תחת חסותה שלש‬ ‫שנים ומבקשך לעשות כל מה שיש באפשרותך כי דרך אחרת אין‪.‬‬ ‫ואין אני יכול לתאר לי כי היא עם תינוק תוכל להחזיק מעמד שם הרבה זמן‪.‬‬ ‫שמה כעת צפורה קלפר‪ .‬נתינת ארץ ישראל עם פספורט ארץ ישראלי‪.‬‬ ‫אני מחכה לתשובתך בקוצר רוח”‪.‬‬ ‫גב’ קנטור השיבה למכתבו ב‪ 14-‬בנובמבר‪“ .‬קבלנו את מכתבו מה‪ 9-‬בנובמבר שהדאיג‬ ‫אותנו מאד לגורלה של אשתו‪ ,‬גב’ צפורה מכטיי‪-‬קלפר בוגרת בית‪-‬ספרנו‪ ,‬שנשארה עם‬ ‫תינוקה במצב כ”כ טראגי בחזית המלחמה‪.‬‬ ‫עד כמה שעלה בידנו לוודא ישנן שתי דרכים לנקוט בהן בשביל השגת ידיעות‪ :‬האחת‬ ‫באמצעות הממשלה שאליה יש לפנות כי תטפל בעניין (סבורים אנו שבדרך זו כב’ כבר‬ ‫אחז); והדרך השנייה – באמצעות מרכז “הצלב האדום” בשוויץ ואליו כתבנו מיד‪ .‬את‬ ‫המכתב שלחנו בשתי העתקות‪ ,‬האחת בדואר האוירי והשנית – בדואר הרגיל (לו”פ‬ ‫העתקה מהמכתב)‪.‬‬ ‫עלינו להתחזק ולקוות שבעתיד הקרוב נקבל ידיעות טובות על שלומה של אשתו ושלום‬ ‫התינוק וגם תמצאנה הדרכים להחזרתם הביתה”‪.‬‬ ‫ב‪ 6 -‬בדצמבר כותב ד”ר אלק קרמר‪ ,‬חבר הועדה הבין לאומית של הצלב האדום בג’נבה‪:‬‬ ‫פינת‬ ‫ההסטוריה‬ ‫סיפורה המופלא של צפורה מכטיי – קלפר‬ ‫"לאחר יציאתה מפולין‪ ,‬היא הגיעה לברלין ביחד עם פליטים אחרים ב‪ 12 -‬באוקטובר‪.‬‬ ‫יש לה בת קטנה בשם הדלה שנולדה ב‪ 6-‬בספטמבר‪ .‬היא מתגוררת במלון בולין‪.‬‬ ‫הגב’ קלפר תקבל אשרת יציאה מגרמניה והשגרירות האמריקאית אחראית לארגן‬ ‫את נסיעתה דרך ברטיסלאבה ובודפשט‪ .‬היא תפליג מקונסטנצה (רומניה) בדרכה‬ ‫לפלסטינה”‪.‬‬ ‫בתיקה של צפורה נמצא מכתב ששיגרה גב’ קנטור לצלב האדום ב‪ 5 -‬בינואר ‪ 1940‬ובו‬ ‫היא מודה להם על עזרתם באיתורה של צפורה קלפר ומוסיפה‪“ :‬האם נוכל להרגיש‬ ‫חופשיים לפנות אליכם בקבלת עזרה נוספת? בבית ספרנו לומדות מספר תלמידות שיש‬ ‫להן הורים או קרובים בפולין והן לא שמעו מהם‬ ‫דבר מאז פרוץ המלחמה וכל מאמציהן לאתר את‬ ‫קרוביהן נכשלו והן מודאגות ביותר‪ .”...‬גב’ קנטור‬ ‫מצרפת רשימת שמות וכתובות של קרובי משפחה‬ ‫של ‪ 18‬תלמידות ושואלת אם ניתן לברר מה עלה‬ ‫בגורלם‪.‬‬ ‫לא נמצא בתיק מכתב תשובה של הצלב האדום‪.‬‬ ‫חליפת המכתבים בין אריה לגב’ קנטור נמשכת‪,‬‬ ‫אריה מביע את דאגתו העמוקה לשלומה של‬ ‫צפורה וגב’ קנטור מנסה להרגיע ולטעת תקווה‪.‬‬ ‫ב‪ 3-‬בדצמבר ‪ 1939‬כותב אריה לגב’ קנטור‪:‬‬ ‫“מכתבך שעודדני במקצת מוסיף לי גם אפשרות‬ ‫פניה אליך למרות שברור לי בהחלט שקשה לך‬ ‫להתפנות עבור פרט זה או אחר‪... .‬לכן אני פונה‬ ‫אליך בכל זאת מדי פעם‪ .‬היום כי קבלתי ידיעה‬ ‫ע”י שטרנברג מירושלים שאשתי נמצאת באמת‬ ‫בברלין ומצבה קשה ביותר ומתחננת כמובן שיעשו את הכל למען החזרתה‪ .‬למעשה‬ ‫חוזרים משם אנשים ויתכן מאד שלו ידענו מה מפריע לה לחזור יכולנו לעזור לה בזה‪.‬‬ ‫לכן יש הכרח שתביני לכאבנו ותעזרי לנו במקסימום יכולת‪ .‬כמובן אם זה צריך לעלות‬ ‫בכסף אשלם את הכל‪ .‬אנו האנשים הפשוטים אינם יודעים את ערכו של הכסף אבל את‬ ‫ערכו של האדם יודעים ויודעים”‪.‬‬ ‫וב‪ 27-‬בפברואר ‪ ,1940‬הוא כותב‪“ :‬אתמול הייתי בתל‪ -‬אביב ונפגשתי עם בחורה‬ ‫שחזרה מגרמניה ארצה והיא ספרה לי על מצב הארץ‪-‬ישראליות בברלין ומצב אשתי‬ ‫בתוכן‪...‬קבלתי עוד מכתב לפני כמה ימים בכתב ידה של אשתי ע”י שליח אשר בו היא‬ ‫מתחננת שנעשה את הכל בכדי להוציאה משם‪ .‬וכן מסרה לי בחורה זאת שאסור לנו‬ ‫להפסיד יום מבלי שנצעק להוצאתן עד שסוף סוף נצליח‪ .‬למעשה החליפו כבר שבויות‪,‬‬ ‫אבל כמובן שאת הראשונות החליפו אנגליות ועתה אין המשך למעשה זה‪”...‬‬ ‫גב’ קנטור משגרת שוב מכתב לצלב האדום‪ .‬ומשיבה לאריה ב‪ 9 -‬למאי ‪“ :1940‬קבלנו‬ ‫מכתב מארגון הצלב‪-‬האדום הבין‪-‬לאומי בג’נבה‪ ,‬מיום ‪ 9‬באפריל‪ ,‬המוסר לנו כי שלום‬ ‫לאשתו ובתו‪ ,‬וכן שציר ארצות‪-‬הברית בברלין מטפל בשאלת החזרה ארצה‪ .‬מי ייתן‬ ‫ונזכה בקרוב לראותן בשובן בשלום הביתה”‪.‬‬ ‫ב‪ .26-‬לספטמבר ‪ 1940‬כותב אריה לגב’ קנטור‪“ :‬הגיעתני הידיעה כי אשתי עזבה את‬ ‫שבי גרמניה ונמצאת כבר במקום ניטרלי בדרכה לארץ ישראל‪”...‬‬ ‫צפורה‪ ,‬ושבויי מלחמה אחרים בעלי דרכון ארץ‪-‬ישראלי‪ ,‬הוחלפו בשבויים טמפלרים‬ ‫מארץ ישראל שנחשדו ע”י המנדט הבריטי בריגול לטובת גרמניה‪ .‬אין לנו תיעוד על מה‬ ‫שאירע בין מכתבו של אריה מ‪ 26-‬לספטמבר ‪ 1940‬לבין להגעתה ארצה רק בסוף‬ ‫‪.1941‬‬ ‫במכתב לגב’ קנטור מ‪ 25-‬בדצמבר ‪ 1941‬כותבת צפורה‪:‬‬ ‫“הנני שמחה להודיעך על שובי משבי גרמניה הביתה‪ .‬אני מודה לך מאד על טיפולך‬ ‫ועזרתך לבעלי‪ ,‬החיפושים אחרי‪ ,‬וכמו כן הטיפול לשחרורי‪ .‬הייתי מאד רוצה לבקרך‬ ‫ולהתייעץ אתך בקשר לעבודתי להבא‪ ,‬ואם זה רצוי לך ואפשרי אבקשך להודיעני בזמן‬ ‫הקרוב ביותר לבוא לבקרך להדסה בירושלים”‪.‬‬ ‫צפורה מכטיי קלפר עבדה בבריאות הציבור‪ .‬בנוסף להדה נולדו לה ‪ 3‬בנות‪ :‬יעלה שלומית‬ ‫ורונה‪ .‬היא נפטרה ב‪.2002-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫האוטונומיה המקצועית‬ ‫של אחיות הדסה‬ ‫בעידן של הצהרת השליחות‬ ‫והרחבת סמכויות המקצוע‬ ‫אורלי תורן ‪ RN, PhD‬רויטל זלקר ‪ RN, MN‬עפרה וקנין ‪RN, MPA‬‬ ‫אגף הסיעוד והנהלת הסיעוד הר הצופים‬ ‫בשנים האחרונות חווה מקצוע הסיעוד שינויים ותהפוכות המכוונים להרחבת טווח‬ ‫העשייה והסמכויות המקצועיות‪ .‬זאת‪ ,‬לנוכח עלייה במורכבות הטיפול ובצרכי‬ ‫החולים‪ ,‬לצד מחסור גובר בכוח אדם רפואי וסיעודי בכלל מערכת הבריאות‪.‬‬ ‫שינויים אלו מתבטאים בין היתר‪ ,‬במתן הכרה לתפקידים קליניים עצמאיים של‬ ‫אחיות במצבים רפואיים מוגדרים כגון‪ :‬תפקיד אחות מומחית לטיפול בכאב‪ ,‬אחות‬ ‫מומחית לטיפול בחולים עם סטומה‪ ,‬אחות מומחית לטיפול בחולים הזקוקים‬ ‫לטיפול תומך (פליאטיבי) ועוד‪ .‬תפקידים נוספים הנמצאים כיום בתהליך של‬ ‫פיתוח קשורים לטיפול בחולים לאחר אירוע מוחי וטיפול בחולים עם מחלת ריאה‬ ‫חסימתית כרונית )‪((COPD‬דו”ח שנתי משרד הבריאות‪ – 2006 ,‬מגמות ויעדים‬ ‫לשנת ‪.)2007‬‬ ‫במקביל‪ ,‬הורחבו בשנים האחרונות סמכויותיהן של האחיות בבתי החולים והקהילה‬ ‫לקבלת החלטה עצמאית למתן תרופות ללא מרשם ‪ OTC -‬ולרישום מרשמים‬ ‫במצבים קליניים מוגדרים (חוזר מינהל הסיעוד‪ ,‬מס’ ‪ .)27/5/2007 ,70‬הרחבות‬ ‫אלו מיושמות רק בחלקן בשל מאבקים משפטיים מול ההסתדרות הרפואית וקשיים‬ ‫מערכתיים נוספים‪ .‬שינויים אלו באים לידי ביטוי גם בבתי החולים של הדסה‪:‬‬ ‫הנהלת אגף הסיעוד מקיימת זה מספר שנים תהליך חוצה ארגון להטמעת הצהרת‬ ‫שליחות וחזון אחיות הדסה במגמה להעצים את תפקיד האחות המוסמכת ולמצב‬ ‫אותה במקום מרכזי בהחלטות טיפוליות וניהוליות שונות‪.‬‬ ‫לנוכח תהליכים אלו ברמת מערכת הבריאות וברמת בית החולים שלנו כמרכז‬ ‫שחרט על דגלו מובילות ומצוינות‪ ,‬התקבלה החלטה באגף הסיעוד לחקור מגמות‬ ‫בתפישת האוטונומיה המקצועית של האחיות לאורך זמן‪.‬‬ ‫בספרות קיימות הגדרות שונות לאוטונומיה מקצועית‪ ,‬עובדה היוצרת קושי בהבנת‬ ‫המושג ובהערכה שלו‪ .‬בראייה רחבה עוסקת ההגדרה של אוטונומיה מקצועית‬ ‫בדיסציפלינה הסיעודית ומתייחסת להיקף העשייה של הסיעוד‪ .‬לחילופין‪,‬‬ ‫מתמקדות הגדרות אחרות בהגדלת הסמכות המקצועית בהתייחס לפעולה קלינית‬ ‫כלשהי‪ .‬באופן כללי‪ ,‬רמות האוטונומיה בקרב אחיות המדווחות במחקרים שונים‬ ‫הן לרוב בינוניות ומטה‪ .‬תפישת האוטונומיה משפיעה לטובה על התחושה האישית‬ ‫של האחיות ועל שביעות רצונן בעבודה )‪(Moore &. Hutchison, 2007‬עוד מראים‬ ‫מחקרים שמרבית האחיות חשות אוטונומיה גבוהה יותר בנושאים הקשורים‬ ‫לטיפול הישיר בחולה לעומת נושאים הקשורים לניהול סביבת העבודה ‪(Mrayyan,‬‬ ‫)‪.2004‬‬ ‫במחקר הנוכחי הוגדרה האוטונומיה כסמכות ואחריותיות )‪ (Accountability‬של‬ ‫האחות לטיפול בחולה ולתפעול המחלקה‪ .‬הגדרה זו מתייחסת לזכות לקבלת‬ ‫החלטות בידי האחות ולאחריות על תוצאות ההחלטה הבאות בעקבותיה‪ .‬ההגדרה‬ ‫נסמכת על מחקרם של ‪ ,)1993( Blegen et al‬אשר פיתחו את שאלון האוטונומיה‬ ‫לאחות הצוות‪ .‬השאלון‪ ,‬אשר מהימנותו נבדקה במספר מחקרים‪ ,‬מעריך הן את‬ ‫רמות האוטונומיה הנשאפת על ידי האחיות (אוטונומיה רצויה) והן את האוטונומיה‬ ‫הנתפשת בפועל (אוטונומיה מצויה)‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 2008-2009‬ערך אגף הסיעוד בהדסה מחקר להערכת תפישת האוטונומיה‬ ‫של אחיות הצוות ב ‪ 10‬מחלקות אשפוז בשני בתי החולים‪ ,‬בהן ‪ 4‬המחלקות לכ�י‬ ‫רורגיה כללית בהדסה עין כרם והר הצופים‪ 2 ,‬המחלקות הפנימיות בהר הצופים‪2 ,‬‬ ‫היחידות לטיפול נמרץ א‘ ו‪-‬ב‘ בעין כרם‪ ,‬המחלקה ההמטולוגית והמחלקה להש–‬ ‫תלות מח עצם‪ .‬כ‪ 300-‬אחיות צוות השיבו על שאלון בנושא תפישת האוטונומיה‬ ‫הקלינית והתפעולית בשתי נקודות זמן בהפרש של שנה‪ ,‬מרביתן בעלות וותק של‬ ‫‪ 0-5‬שנים (‪ )58%‬ועבדו במשרה מלאה (‪ .)46%‬במחקר נמצאו ציוני אוטונומיה‬ ‫קלינית גבוהים עד ל‪ 4.26 -‬בסולם של ‪ ,1-5‬ציונים גבוהים מהמדווח בספרות‪.‬‬ ‫במספר מחלקות היו ציונים אלו גבוהים משמעותית בנקודת הבדיקה השנייה‬ ‫לעומת הראשונה‪ .‬ציונים גבוהים במיוחד נמצאו בפעילויות סיעודיות שונות כגון‬ ‫מניעת נפילות המטופל‪ ,‬שמירה על שלמות העור‪ ,‬הדרכת המטופל לטיפול עצמי‬ ‫והדרכת המטופל להתנהגות מקדמת בריאות( (‪)4.5-4.9‬ציוני האוטונומיה התפע�ו‬ ‫לית היו נמוכים יותר לעומת ציוני האוטונומיה הקלינית והגיעו עד ל‪ 2.9-‬בסולם‬ ‫של ‪ ,1-5‬אך עדין גבוהים מהידוע בספרות בתחום זה‪ .‬ציונים גבוהים במיוחד של‬ ‫אוטונומיה נמצאו בפעילויות תפעול כגון שיפור תהליכים מחלקתיים‪ ,‬פיתוח סט–‬ ‫נדרטים‪ ,‬הפקדת מטופלים ובפעולות של ניהול עצמי של האחות כגון תכנון שעות‬ ‫העבודה של האחות והחלטה על זמני ארוחות והפסקות (‪.)3.5-4.28‬‬ ‫בבחינת האוטונומיה הקלינית הנשאפת (רצויה) לעומת האוטונומיה הקלינית‬ ‫הנתפשת בפועל (מצויה)‪ ,‬מצאנו ציונים דומים בקרב האחיות בשני סוגי האוטונומיה‬ ‫וניתן לומר שיש קירבה בין תפישת האחיות למידת האוטונומיה הקלינית שהן‬ ‫היו מעוניינות לחוות בעבודתן לעומת האוטונומיה שהן חוות בפועל‪ .‬יש לציין‬ ‫שהאחיות ביטאו רצון לאוטונומיה תפעולית רבה יותר בהשוואה לתפישתן את‬ ‫המצב כיום‪ .‬יתכן וממצא זה משקף גם את הפער הקיים במערכת הבריאות בין‬ ‫המגמה להרחבת הסמכויות לעומת המציאות בפועל‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ברור שנדרש‬ ‫שיפור בתפישת האוטונומיה התפעולית בהשוואה לאוטונומיה הקלינית‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫נדרש שיפור בהרחבת טווח קבלת ההחלטות של האחיות בתחומים אשר זוהו‬ ‫כפחות אוטונומיים‪ .‬השלכות המחקר נוגעות לסביבת העבודה של האחיות בה‬ ‫נדרשת יותר תמיכה ועידוד לפעילות אוטונומית‪ .‬תמיכה בפעילות זו של אחיות‬ ‫הצוות עשויה להיות מושפעת מסגנון הניהול של האחות הראשית במחלקה‪ ,‬היבט‬ ‫אשר נבדק אף הוא במחקר אך לא נוכל להרחיב לגביו בהיקף ידיעה זו‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דבר היו”ר‬ ‫חברים יקרים‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬כאשר הכל גועש ורועש סביבנו‪ :‬אוהלים‪ ,‬הפגנות וכו’‬ ‫אנו שואלים היכן קול הסיעוד? ואמנם‪ ,‬יושבת ראש הסתדרותנו‬ ‫אילנה כהן הצטרפה ע”י ביטוי תמיכה בשביתת הרופאים ובמאבקם לשינוי פני‬ ‫הרפואה הציבורית‪.‬‬ ‫לרובנו הבנה לנעשה בחברתנו והסיסמה צדק חברתי בודאי מדברת אל לב כולנו‪.‬‬ ‫הותיקות שבינינו זוכרות היטב שבזמננו לא היה צריך להשמיע את הסיסמה‬ ‫“צדק חברתי” כי היא ברובה הושמה‪ .‬החלשים בחברה זכו‪ ,‬לפחות במגזר בו‬ ‫אנו פועלות‪ ,‬לטיפול שווה לזה של החזקים‪ .‬ואכן התפיסה החברתית – כלכלית‬ ‫של ההנהגה בישראל השתנתה לכיוון “הקפיטליזם החזירי” ואין יותר מאשר אנו‬ ‫האחיות והאחים מבכים את המציאות הזאת שנכפתה עלינו‪.‬‬ ‫האם נכפתה? נדמה לי שלא התאמצנו מספיק להילחם נגדה‪.‬‬ ‫עזבנו את האידיאל של אתמול? כנראה שכן‪.‬‬ ‫הגיע הזמן להתעשת ולדעתי על כולנו לפעול לשינוי‪ ,‬להפיכת החברה בישראל‬ ‫לצודקת ושוויונית יותר‪.‬‬ ‫בברכת שנה טובה ‪ -‬יהודית שטיינר‪-‬פרויד‬ ‫ברכות‬ ‫לליזה פינדלר‪-‬אולמן‪ ,‬מחזור ‪,1944‬‬ ‫לקבלת פרס מתרגמים משפה מיוחדת‪ ,‬מטעם שרת התרבות והספורט לימור ליבנת‪.‬‬ ‫לגילה אלקוקן –יצחקי‪ ,‬מחזור ‪,1976‬‬ ‫על התמנותה לסגנית מנהלת הסיעוד בקרית הדסה‪.‬‬ ‫לעפרה וקנין‪-‬שקורי‪ ,‬מחזור ‪,1984‬‬ ‫על התמנותה לסגנית מנהלת הסיעוד בהדסה הר הצופים‪.‬‬ ‫קול קורא‪...‬‬ ‫אם יש ברשותכם חומר מעניין‪ :‬מחקר‪ ,‬פרויקט‪,‬‬ ‫עשייה ייחודית שיתאימו לפרסום בדבר הבוגרים‬ ‫אנא שילחו אלינו במייל לכתובת‪:‬‬ ‫‪bogrim. [email protected]‬‬ ‫תודה !‬ ‫לזכרן‬ ‫תמימה הננסון –גורדון‪ ,‬מחזור ‪ ,1945‬נפטרה במאי ‪.2011‬‬ ‫רות לויאן‪ -‬הררי‪ ,‬מחזור ‪ ,1959‬נפטרה ביולי ‪.2011‬‬ ‫“נזכור ונכבד את זכרן”‬