‫המימד הרוחני של תודעת המסך‪:‬‬ ‫כוריאוגרפיה בשדה של חלום‪ ,‬מציאות‬ ‫וחיי נצח‪.‬‬ ‫© ד"ר לילה מור‬ ‫הסרט "התחלה" וקולנוע ‪.3‬‬ ‫‪Inception, Dir: Christopher Nolan, 2010‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫תהליך האבולוציה של צורות קולנועיות‪:‬‬ ‫ז'יל דלז‪ ,‬הפילוסוף הצרפתי‪ ,‬הבחין בין ‪ 2‬סוגים של קולנוע שהתפתחו באופן‬ ‫כרונולוגי‪.‬‬ ‫קולנוע ‪ Movement Image :1‬קולנוע ‪Time Image :2‬‬ ‫קולנוע ‪ – Time Image :2‬לדוגמא‪' :‬הקולנוע של המוח'‪ ,‬הסרט‪–2001 :‬‬ ‫אודיסיאה בחלל‪.‬‬ ‫פוסט דלז‪-‬קולנוע ‪ Mind Image :3‬לדוגמא‪ ,‬הסרט "התחלה" מיוחס לזרם‬ ‫בקולנוע שהחל בשנות ה‪ 90-‬שמשלב אלמנטים מקולנוע ‪ 1‬ו‪ .2-‬בקולנוע ‪ 3‬יש‬ ‫אינטגראציה בין גיבורי הפעולה והמבנה הליניארי של קולנוע ‪ ,1‬הדמויות‬ ‫חסרות הכיוון האבודות בזמן של קולנוע ‪ ,2‬ודמויות מסוג קולנוע ‪ 3‬הלכודות‬ ‫בזרם של דימויים וטכנולוגיה שמשנה את תחושות הזמן‪ ,‬החלל והמרחק שלנו‬ ‫לגמרי‪ .‬עלילת הסרטים עוקבת אחרי התרחשויות במוח‪ ,‬במינד‪ ,‬ובשדה‬ ‫מטושטש שבין מציאות לחלום‪ ,‬דמיון ומציאות‪ ,‬עולם חיצוני ועולם פנימי‪.‬‬ ‫יצירת שדה החלום‪-‬מציאות ב"התחלה"‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫אלמנטים צורניים ומושגים שבונים את שדה החלום‪-‬מציאות‬ ‫ב"התחלה"‪:‬‬ ‫הארכיטקטורה של החלום‪ :‬המבנה הצורני של מרחב החלום כלבירינת‬ ‫רב מימדי‪.‬‬ ‫התנועה במרחב‪ :‬כוריאוגרפיה בחלל ובזמן שאינה כפופה לחוקי‬ ‫המציאות הארצית‪.‬‬ ‫זמן החלום‪ :‬משך זמן שונה במהותו מזמן השעון הליניארי של מימד‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫התוכן של עולם החלום‪ :‬הלא מודע של החולם‪.‬‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫שלב א‬ ‫הארכיטיפים של החלום‪-‬מציאות‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫השוואה בין עולם החלום של "התחלה" לעולם החלום של ז'אן קוקטו בסרטים‬ ‫"דם המשורר" )‪ (1930‬ו"אורפאוס" )‪ (1950‬באמצעות ארכיטיפים המשותפים‬ ‫לסרטים אלו‪.‬‬ ‫המראה‪.‬‬ ‫החלום והמוות‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬הים‪ ,‬ושפת הים‪.‬‬ ‫הלבירינת‪.‬‬ ‫החלום והלא מודע‪.‬‬ ‫הלימבו‪.‬‬ ‫הטוטם‪.‬‬ ‫הסם‪.‬‬ ‫המוות וההתעוררות מהמוות‪.‬‬ ‫המוות והלא מודע‪.‬‬ ‫חיי נצח‪.‬‬ ‫הארכיטיפים של שדה החלום‪-‬מציאות‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪) .‬מספר דוגמאות(‬ ‫המראה כמפתן או מסך שבין החלום‪ ,‬המציאות‪,‬‬ ‫המוות והנצח‪.‬‬ ‫הארכיטיפים של שדה החלום‪-‬מציאות‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪.‬‬ ‫המראה כמפתן או מסך שבין החלום‪ ,‬המציאות‪ ,‬המוות והנצח‪.‬‬ ‫הארכיטיפים של עולם החלום‪-‬מציאות ‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪.‬‬ ‫המים הנוזל שמפריד בין המודע ללא מודע‪.‬‬ ‫הארכיטיפים של שדה החלום‪-‬מציאות‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪ .‬החולם ושדה החלום במוח‪ ,‬בגוף ומחוצו‪.‬‬ ‫הארכיטיפים של עולם החלום‪-‬מציאות‪ ,‬המוות‬ ‫והנצח‪.‬‬ ‫הלא מודע והמוות כארכיטיפ של הנשי‪.‬‬ ‫חיי נצח‪.‬‬ ‫הסביבון ותנועת הסחרור המתמשכת‪.‬‬ ‫שלב ב‬ ‫כוריאוגרפיה בחלל – זמן‪.‬‬ ‫דוגמא מהסרט "התחלה"‪ :‬כוריאוגרפיה בחלל ‪ -‬זמן רב ממדי לסצנת החולמים בטיסה‬ ‫בין אוסטרליה לארה"ב‪.‬‬ ‫שלב ב‬ ‫כוריאוגרפיה בחלל – זמן‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ב"התחלה" המעברים בין מציאות לחלום‪ ,‬לימבו וחלום‪ ,‬ובין חלום לחלום נעשים‬ ‫בפועל באמצעות תנועה פיסית של הגוף במרחב‪.‬‬ ‫תפיסת התנועה במרחב בסרטים הנ"ל של קוקטו גם מיועדת להמחיש מעברים בין‬ ‫מימדים שונים של מציאות‪ ,‬חלום‪ ,‬מות‪ ,‬לימבו וחיי נצח‪.‬‬ ‫ב"התחלה" ובסרטים של קוקטו נעשה שימוש בריחוף ובהיעדר כוח המשיכה‪.‬‬ ‫ב"התחלה" תפיסת החלל הכוריאוגרפית אינה ארצית‪ ,‬כלומר‪ ,‬האדמה והשמים‬ ‫והחלל שביניהם אינם כל זירת ההתרחשות‪ .‬האדמה וכוח המשיכה אינם הבסיס או‬ ‫התנאי לתנועת הגוף או האובייקט הנע‪.‬‬ ‫השדה הכוריאוגרפי מתרחש ונע בין אדמה ושמים‪ ,‬ויורד או עולה או יוצא לתוך‬ ‫מרחבים שמיקומם במימדים מטאפיסיים או בחללים מקבילים כ'יקומים מקבילים'‬ ‫ולא במקומות פיסיים שאפשר למקם אותם באמצעות חמשת החושים‪.‬‬ ‫בניגוד לכוריאוגרפיה בחלל ארצי או תיאטרלי‪ ,‬כוריאוגרפיה קולנועית המיועדת‬ ‫למסך מתגברת על מכשולי המציאות הארצית ויוצרת תופעה שיכולה להתרחש רק על‬ ‫המסך הקולנועי או בעולם הפנימי‪ ,‬החלום או הדמיון‪.‬‬ ‫שלב ג‬ ‫המסך והתודעה‪ :‬איפה המסך?‬ ‫שלב ג‬ ‫המסך והתודעה‪ :‬איפה המסך?‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫אחת השאלות שהסרט "התחלה" מעלה היא‪ :‬איפה המסך?‬ ‫בסצנה שבה גיבור הסרט‪ ,‬קוב דום‪) ,‬ליאונרדו דה קפריו( מדבר עם ילדיו בטלפון‪,‬‬ ‫הילדים מופעים על המסך כתמונה חיה מהזיכרון‪ .‬אין זו תמונה סימולטאנית של‬ ‫מציאות‪ ,‬הם לא נראים מדברים בטלפון אלא מופיעים באופן שהוא זוכר אותם כשדה‬ ‫עצמאי של התרחשות‪ .‬לפיכך‪ ,‬התמונה הפנימית שבתודעה הפכה לתמונה על מסך‬ ‫הקולנוע‪ .‬המסך הקולנועי הפך למסך של התודעה‪.‬‬ ‫ב"התחלה"‪ ,‬המסך הופך למרחב של התמונה הפנימית של הזיכרון והחוויה הרגשית‪-‬‬ ‫חושית שמתלווה לו ומציג אותה כמציאות בפני עצמה‪ .‬בניגוד לפלש באק במובן‬ ‫המסורתי של הקולנוע‪.‬‬ ‫ב"התחלה"‪ ,‬המסך הופך למרחב של התמונה הפנימית של החלום והחוויה הרגשית‪-‬‬ ‫חושית שמתלווה לו ומציג אותו כשדה של חלום עצמאי‪ .‬בניגוד‪ ,‬לסצנות של חלום‬ ‫במובן המסורתי של הקולנוע אין הבדל סגנוני או תחושתי מהותי בין עולם החלום‬ ‫למציאות‪ .‬החלום ב"התחלה "אמור להיות העתק של המציאות של החולם על כל‬ ‫התחושות והרגשות שהם חלק מעולמו היומיומי‪.‬‬ ‫שלב ג‬ ‫המסך והתודעה‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫הטשטוש בין חלום למציאות בסרט מייצר בצופים חוויה דומה המלווה בתחושה של‬ ‫חוסר התמצאות בעולם או ויתור על הצורך להיאחז במציאות ולהתמצא בה‪.‬‬ ‫הנטייה של חלק מהצופים לפרש את סוף הסרט כחזרה של הגיבור למציאות מדגימה‬ ‫את 'הבחירה הרוחנית' להאמין במציאות‪) .‬ז'יל דלז ( 'הבחירה הרוחנית' להאמין‬ ‫במציאות נעשית למרות הרמזים המפורשים שבסוף הסרט שהגיבור חולם או חווה‬ ‫את 'המציאות' שכבר אינה 'מציאות' במובנים של הזמן והחלל הארצי‪.‬‬ ‫אולם אם 'הבחירה הרוחנית' של הצופים היא לא להאמין במציאות הסרט מציע‬ ‫בחירה מסוג אחר‪ .‬הסרט מאפשר לצופים לבחור להאמין במצב שבו התודעה איננה‬ ‫כפופה למושגים הארציים של זמן וחלל ומתקיימת במימד אחר עם מונחי זמן וחלל‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫בדומה לסרט "‪ – 2001‬אודיסיאה בחלל" שבו המסך הופך לשדה של 'תודעה קוסמית'‬ ‫)ג'ין יאנגבלוד( או ל'שדה של המוח' )ז'יל דלז (‪ ,‬ב"התחלה" המסך הוא השדה של‬ ‫המינד המתאר באופן אסתטי 'תודעה קוסמית' של חלל פנימי שבמסגרתה החלל‬ ‫והזמן‪ ,‬והגבולות שבין החלום והמציאות‪ ,‬המוות והחיים אינם קבועים או סופיים‬ ‫אלא חלק ממארג של אחדות מסתורי‪.‬‬ ‫שלב א ‪ -‬שלב ב ‪ -‬שלב ג ‪-‬‬ ‫שלב ד – המימד הרוחני של תודעת המסך‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫תודעת מסך היא סוג של תודעה הנתפסת דרך‪ ,‬ומתאפשרת באמצעות‪ ,‬המדיום‬ ‫הקולנועי של המסך‪ .‬זו תודעה הנוצרת דרך האלמנטים של המערכת הטכנולוגית‬ ‫והשפה הקולנועית‪.‬‬ ‫בהקשר הזה המימד הרוחני של תודעת המסך מתייחס למושג 'רוח' לא במובן של‬ ‫שיוך רוחני‪-‬דתי מסוים אלא לתפיסת מושג המינד כרוח של הפילוסוף אנרי ברגסון‪.‬‬ ‫רעיונותיו של ברגסון מאפשרים אינטראקציה עם מבנה הסרט "התחלה"‪.‬‬ ‫תקציר על סמך רעיונותיו של ברגסון‪ :‬הסרט "התחלה" מתרחש במינד‪ ,‬במימד של‬ ‫רוח‪ .‬הזיכרונות והפעולות מיוצגים ע"י דימויים שהם על פי ברגסון ייצוגים של דברים‬ ‫וזיכרונות אך לא הדברים או הזיכרונות עצמם‪ .‬הבנת המתרחש מתאפשרת דרך כלי‬ ‫העזר של המינד שהם‪ :‬האינטלקט והאינטואיציה‪.‬‬ ‫הצופים בסרט "התחלה" קולטים מהרגעים הראשונים שלא ניתן להיעזר באינטלקט‬ ‫בלבד כדי להבין את עלילת הסרט‪ .‬כדי ללוות את העלילה ולרדת לעומקה יש צורך‬ ‫להפעיל גם את האינטואיציה‪.‬‬ ‫שלב א ‪ -‬שלב ב ‪ -‬שלב ג ‪-‬‬ ‫שלב ד –המימד הרוחני של תודעת המסך‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫הזמן על פי ברגסון מתחלק לשני סוגים‪ :‬זמן מתמטי שניתן לחלקו ליחידות‪ ,‬וזמן‬ ‫אמיתי שהוא ברצף מתמשך‪ ,‬אחדות שלא ניתן לפצל‪.‬‬ ‫בעלילה של "התחלה" ניתן להבחין ב‪ 2-‬סוגים של זמן‪ .1 .‬זמן של חלום לעומת זמן של‬ ‫מציאות כשההפרש ביניהם הוא 'זמן נעלם'‪ .2 .‬זמן כרצף שבו ההתחלה והסוף הם שתי‬ ‫נקודות כשביניהם זורם הזמן קדימה‪ ,‬אחורה ובחזרה קדימה ‪ -‬כפי שעלילת הסרט‬ ‫ממחישה ‪ -‬בעיקר בסצנה האחרונה שבה הגיבור חוזר לסצנת עבר שמתפתחת לזמן‬ ‫הווה ועתיד‪.‬‬ ‫'הזמן הנעלם' הנופל כביכול בין הזמנים יכול להיתפס כחלק אינטגראלי מהרצף של‬ ‫'הזמן האמיתי'‪.‬‬ ‫חוויית הזמן של הצופה בסרט "התחלה" יוצרת טשטוש בין זמן חלום למציאות‬ ‫והטמעה בזמן כרצף ואחדות שאת עומקה‪ ,‬על פי ברגסון‪ ,‬ניתן לחוש רק דרך‬ ‫האינטואיציה‪.‬‬ ‫הבנת הזמן כאחדות מחזורית היא חוויה רוחנית קמאית שניתן למצוא אותה‬ ‫בתרבויות קדומות כמו במיתוס של מצרים העתיקה ובמדע המודרני של פיסיקת‬ ‫הקוונטים‪ .‬זו תפיסת זמן המומחשת באמצעות המדיום הקולנועי‪.‬‬ ‫‪The Future of Cinema: Mind/Spirit –Image‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫"התחלה" וסרטים אחרים שעוסקים במבע של החלל הפנימי מתוך עניין באניגמה של‬ ‫התודעה מהווים ציר מרכזי לדיון הממזג תחומים שהקשר ביניהם בד"כ רופף ואינו‬ ‫מובן מאליו‪ .‬לדוגמא‪ :‬לעומת הנטייה להתייחס לקולנוע כמדיום טכנולוגי וטכני‬ ‫הסבירות שבטכנולוגיה הקולנועית קיימים אספקטים המשקפים את המערכת‬ ‫הרוחנית האנושית יוצרת אפשרויות חדשות לחקר עולם הרוח והתודעה‪.‬‬ ‫הנטייה לעסוק במבע של החלל הפנימי בקולנוע היא תוצר של מודעות קולקטיבית‬ ‫שהושפעה גם מחקר החלל‪ .‬האסטרונאוט אדגר מיטצ'ל ייסד את המכון למדעים‬ ‫נואטים ‪ IONS‬כי לתפיסתו חקר החלל החיצוני הוכיח את חשיבותו של חקר החלל‬ ‫הפנימי‪) .‬הקבוצה הישראלית של המכון למדעים נואטים(‬ ‫המדיום הקולנועי וטכנולוגיות המסך מאפשרים משחק יצירתי ורב תחומי עם‬ ‫רעיונות מתחומי הרוחניות העכשווית והמדע‪ .‬למשל‪ ,‬ב"התחלה" אפשר לזהות עיסוק‬ ‫יצירתי וחוויתי ב'יצירת מציאות' ובמושגים כמו‪Extended Mind, Morphic Fields :‬‬ ‫)רופרט שלדרייק (‬ ‫‪The Future of Cinema: Mind/Spirit –Image‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫על מסך התודעה הגלובאלי של התרבות של המאה ה‪ , 21-‬בדיוק כמו בסרט‬ ‫"התחלה"‪ ,‬ניתן לזהות בכאוס את תנועת הכמיהה לאחדות עם העצמי‪ ,‬העולם‬ ‫והיקום כפי שחזו מדענים כמו‪ :‬אלברט איינשטיין ודיויד בוהם ופילוסופים כמו ‪:‬‬ ‫אנרי ברגסון ופייר טייאר דה‪-‬שרדין‪.‬‬ ‫לקולנוע של המאה הנוכחית יש תפקיד מרכזי בשל ייחודיות המדיום כפי שכתב‬ ‫אנדריי טרקובסקי ‪:‬‬ ‫‪• We can not comprehend the totality of the universe‬‬ ‫‪but the poetic image is able to express that totality.‬‬