‫אלקטרה‬
‫מאת סופוקלס‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‪ ,‬הגר דנון‪ ,‬ליאת שטרן‪ ,‬דנה וישינסקי‪ ,‬מונה מור‪-‬מרקוביץ'‬
‫אלקטרה‬
‫תרגום אהרן שבתאי‬
‫בימוי כפיר אזולאי‬
‫תפאורה ותלבושות פולינה אדמוב‬
‫מוסיקה מקורית אלדד לידור‬
‫ניהול מוסיקלי ועיבודים אלעד אדר‬
‫תאורה קרן גרנק‬
‫וידאו ארט יואב כהן‬
‫עוזר לבמאי ותחקירן עדו סתר‬
‫מאת סופוקלס‬
‫מנהלת ההצגה נאוה לוי‪/‬נילי בארי‬
‫מנהל הבמה איתן דאלי‬
‫תכנות והפעלת תאורה אלי חדידה‬
‫סאונד נדב בנדרסקי‬
‫תכנות והפעלת וידאו אוהד לויטן‬
‫הלבשה‪/‬אבזרים‬
‫דפנה הנדלי‪-‬יצחקי‪/‬רחלי שוקר‬
‫איפור כל המחלקה‬
‫בניית התפאורה דודי בית מלאכה‬
‫עורכת התוכניה רבקה משולח‬
‫מעצב התוכניה איתמר וכסלר‬
‫צלם גדי דגון‬
‫השחקנים‪:‬‬
‫אלקטרה אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫אורסטס אודי רוטשילד‬
‫קליטיימנסטרה הלנה ירלובה‬
‫אֹומן יוסי קאנץ‬
‫ֵ‬
‫כריסותמיס גלוריה בס‬
‫אייגיסתוס יגאל זקס‬
‫מקהלה הגר דנון‬
‫דנה וישינסקי‬
‫‬
‫‬
‫מונה מור‪-‬מרקוביץ'‬
‫ליאת שטרן‬
‫‬
‫מופיעים בסרט הוידאו‬
‫אווה דניאל‪ ,‬אסף סולומון‬
‫שפה ודיבור דן ענבר‬
‫קלידים אלעד אדר‬
‫‪4‬‬
‫הצגה ראשונה‪1.7.14 :‬‬
‫משך ההצגה‪ :‬כשעה ו‪ 30-‬דקות‬
‫מחלקות הייצור של הקאמרי להצגה זו‪:‬‬
‫תפאורה ובמה‪ :‬ריבה גולדברג רוט‪,‬‬
‫אלכס גולדין‪ ,‬בן‪-‬יה הלוי ‪ /‬תלבושות‬
‫ומתפרה‪ :‬הדס אבנרי‪ ,‬אביב רון‪ ,‬מיכאל‬
‫צ'בן ‪ /‬אבזרים‪ :‬אורלי שנברגר‪ ,‬רועי‬
‫ואטורי ‪ /‬איפור‪ :‬רנה שפלר‪ ,‬לרה‬
‫גולומב‪ ,‬מיכל שביט‪ ,‬מיכל עשת‪ ,‬מיטל‬
‫אייזנשטיין‪ ,‬אירה סימנובה‪ ,‬חני שלום‪,‬‬
‫קרן וילנסקי ‪ /‬פאות‪ :‬מלאני קפלן‪,‬‬
‫נטשה אוסמולובסקי‪ ,‬לנה פרגמן‪ ,‬טניה‬
‫רוזנשטיין‪ ,‬אירנה סגל‬
‫צבא יוון יצא למלחמה נגד‬
‫הקרבת איפיגניה על ידי אגממנון‬
‫טרויה‪ .‬הצי היווני לא יכול‬
‫מאּוליס‪ ,‬כי האלה ארטמיס עוררה רוחות צפוניות עזות שהגעישו את‬
‫היה למוש ַ‬
‫מי מיצר אוריפוס‪ .‬מספרים שהיה זה אגממנון שעורר את זעמה של האלה‪ :‬הוא‬
‫הרג בקשתו צבי‪ ,‬והתפאר בפזיזותו שגם ארטמיס לא הייתה מיטיבה לקלוע‬
‫כמוהו‪ .‬ככל שנמשכו ימי ההמתנה נתערערה רוחו של הצבא‪ .‬החיילים שוטטו‬
‫בטלים ונרגנים‪ ,‬הספינות ניזוקו‪ ,‬החבלים נתרפטו‪ ,‬והאספקה אזלה‪ .‬לבסוף‬
‫התייצב הנביא קלכס לפני צמד המצביאים [אגממנון ואחיו מנלאוס]‪ ,‬ובישר‬
‫להם שארטמיס לא תשבית את הסערה אלא אם יקריב לה אגממנון את בתו‬
‫האהובה איפיגניה‪.‬‬
‫נרעש הקשיב אגממנון לדברי הנביא‪ ,‬ובמפח נפש השליך את שרביטו ארצה‪.‬‬
‫אך למרות אהבתו לבתו‪ ,‬הוא לא מצא בליבו עוז להפר את הבטחתו לאחיו‬
‫ולשלח את המצביאים בחזרה לעריהם‪ .‬וכך שיגר אגממנון למיקנה את‬
‫אודיסאוס בלווית הכרוז טלתיביוס כדי שיביאו אליו את בתו‪ .‬כדי להוליך שולל‬
‫את קליטיימנסטרה אשת אגממנון‪ ,‬הם הסבירו לה שבעלה הבטיח את איפיגניה‬
‫לאכילס‪ ,‬וכעת עליו לעמוד בהתחייבותו‪.‬‬
‫כשהגיעה לאוליס‪ ,‬נודע לאיפיגניה שבמקום להינשא לבחיר גיבורי יוון נגזר‬
‫עליה לשמש קורבן‪ ,‬ובדרך זו להשקיט את הרוחות המנשבות‪ .‬לעיני כל הצבא‬
‫ערך אגממנון את הפולחן‪ ,‬ובשעה שהתפלל לאלים‪ ,‬כרעה לפניו איפיגניה‬
‫והתחננה שיחוס עליה‪ .‬אבל אגממנון לא נענה לה‪ ,‬כי אם ציווה על אנשיו‬
‫לנתק מבגדיו את אגרופיה ולאטום את פיה ברצועה לבל תשמיע קללה‪...‬‬
‫שמלתה הכתומה נשמטה כשעקדו אותה כעז על המזבח‪ .‬מייד החלו לנשב‬
‫רוחות נוחות‪ ,‬והצי חש לעבר טרויה‪...‬‬
‫מתוך ״המיתולוגיה היוונית״ מאת אהרן שבתאי‪ ,‬ספרי תל אביב ‪ /‬מפה‪2000 ,‬‬
‫לאחר שאגממנון הקריב את איפיגניה וחזר ממלחמת‬
‫סיפור המחזה‬
‫טרויה כמנצח‪ ,‬רצחה אותו אישתו קליטיימנסטרה‪,‬‬
‫כנקמה על הקרבת בתם‪ .‬אלקטרה הצליחה להבריח את אחיה הקטן‪ ,‬אורסטס‪,‬‬
‫ונשארה לחיות בארמון תחת שלטונה של אמה ושל אייגיסתוס ‪ -‬המאהב‬
‫שלקחה האם ושעזר לה לרצוח את אגממנון‪.‬‬
‫עלילת המחזה מתרחשת כ‪ 15-‬שנה לאחר רצח אגממנון‪ .‬אורסטס בגר‬
‫והוא חוזר לארץ מולדתו ביחד עם האומן שגידל אותו‪ ,‬כדי להרוג את אמו‬
‫קליטיימנסטרה ואת מאהבה אייגיסתוס‪ ,‬ובכך לנקום את דם אביו‪ .‬אורסטס‬
‫זומם ביחד עם האומן להיכנס לארמון ולהוציא את התוכנית לפועל‪.‬‬
‫אלקטרה‪ ,‬בינתיים‪ ,‬חיה כשפחה בבית אביה‪ ,‬מייחלת לנקמה ומאבדת תקווה‪.‬‬
‫כאשר נכנס האומן‪ ,‬המעמיד פני איש זר‪ ,‬ומספר על מותו הנורא של אורסטס‬
‫במירוץ מרכבות‪ ,‬אלקטרה לא יודעת את נפשה מרוב צער ומאבדת כל רצון‬
‫לחיות‪ .‬רק כאשר אורסטס מגיע וחושף בפניה את זהותו‪ ,‬מבינה אלקטרה את‬
‫המזימה ועוזרת לאורסטס להגשים את נקמתם‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫מה זה מיתוס?‬
‫מה זה מיתוס? במה הוא שונה מסיפור‬
‫‪ /‬אהרן שבתאי‬
‫רגיל? בעיני היוונים "מיתוס" הוא‬
‫סיפור שחוזרים ומספרים אותו שוב‬
‫ושוב מהזיכרון‪' .‬איליאס' ('איליאדה')‪ ,‬השיר המיתי הקדום והחשוב ביותר (מהמאה השמינית לפנה"ס)‪,‬‬
‫נפתח במילים‪" :‬שירי מוזה‪ ,‬על חמת אכילס בנו של פלאוס‪"...‬‬
‫המוזה היא בת מנומוסינה‪ ,‬אלת הזיכרון‪ .‬הזיכרון המיתי‪ ,‬שהמשורר הוא דוברו‪ ,‬מקנה ערך למה שנחשב‬
‫למופתי ותקף‪ ,‬ולכן ראוי לתהילה‪ ,‬כלומר‪ ,‬להשמעה מתמדת‪ .‬על התכנים המופתיים האלה חל המושג‬
‫"אתוס"‪ .‬אתוס‪ ,‬משמע מה שחוזר וקבוע‪ ,‬למשל הגשם בחורף‪ ,‬או המקומות שבהם נוהגים בעלי־‬
‫החיים למצוא את מחייתם‪ .‬אלה נקראים בלשון רבים "אתיאה"‪ .‬מכאן נגזר המובן המופשט של אתוס‪:‬‬
‫הנוהג הקבוע‪ ,‬סדר הדברים בטבע‪ ,‬בחברה ואף בנפש (אופי‪ ,‬מידות)‪ .‬וכפי שהסיודוס מסביר בפתיחת‬
‫'תיאוגוניה'‪ ,‬המיתוס – להבדיל מסתם סיפור – מספר על מה שהיה‪ ,‬הווה ויהיה‪" :‬על חוקי (נומוי) הכלל‬
‫ומידותיהן (אתיאה) הנדיבות של ‪ /‬בני האלמוות‪ ,‬שרות המוזות במתק שפתיים"‪ .‬המובן המופתי‪ ,‬שקשור‬
‫לעוצמות האתיות (אלים‪ ,‬הגורל‪ ,‬כוחות טבע‪ ,‬רגשות‪ ,‬גיבורים) מתגלה בכל מיתוס‪...‬‬
‫ניתן איפוא לקרוא את 'איליאס' כאנציקלופדיה אתית‪ ,‬שמבעד לשלל דוגמאות אוצרת את הערכים‪ ,‬הכללים‬
‫וההליכים בכל תחומי החיים (הלחימה‪ ,‬הדיון הציבורי‪ ,‬חלוקת הכיבודים‪ ,‬יחסי המינים‪ ,‬יחסי הידידות‪,‬‬
‫דרכי הפולחן וכדומה)‪ ...‬אולם המיתוס אינו מספר סיפור מוסר גרידא‪ .‬מה שמאפשר לחזור שוב ושוב על‬
‫אותו סיפור מופתי הוא התענוג‪ .‬השירים המיתיים עינגו את השומעים‪ ,‬וגם על כך עומד הסיודוס בהימנון‬
‫הפותח את 'תיאוגוניה'‪" :‬יש שאדם נעצב מאסון ונפשו מתייסרת ‪ /‬עד שליבו מתייבש‪ .‬אך אם משרתן‬
‫של המוזות‪ ,‬המשורר‪ ,‬על תפארת אישים שחיו מקדם ‪ /‬שר‪ ,‬ועל האלים הברוכים היושבים באולימפוס‪,‬‬
‫תכף הצער נשכח‪ ,‬והאיש את פגעיו לא זוכר עוד‪ / ,‬את דעתו מסיחות אז מתנות האלות כהרף עין‪".‬‬
‫התענוג בא גם מתוך הזדהות‪ ,‬כיון שהמיתוס נוגע בשורשי המצב האנושי ומדובב רגשות משותפים‪...‬‬
‫השירים המיתיים לא נקראו בספרים‪ ,‬אלא הושמעו בהופעות‪ .‬את שירי העלילה דיקלמו בליווי נבל‬
‫אמנים שנקראו 'רפסוידים'‪ .‬השירים הליריים‪ ,‬שגם בהם שולבו מיתוסים‪ ,‬הושמעו בסעודות או הושרו‬
‫מפי מקהלות במסגרת חגיגות העיר המוקדשות לאלים‪ .‬ההימנונים של פינדרוס‪ ,‬שנכתבו לכבוד אתלטים‬
‫מצטיינים‪ ,‬הוזמנו ובוצעו על ידי מקהלות בחגיגות לכבוד המנצחים רמי־היחס‪ .‬הטרגדיות הוצגו לפני קהל‬
‫רבבות בתיאטרון דיוניסוס‪ ,‬והעיר דאגה לממן את הוצאות ההפקה ואת דמי הכניסה‪ .‬לרפסוידים שדיקלמו‬
‫את שירי הומרוס היתה הצלחה כמו לזמרי רוק בימינו‪ .‬בדיאלוג 'איאון' מתאר אפלטון אמן כזה‪ ,‬שנהג‬
‫להופיע לבוש מחלצות ועטור נזר זהב‪ .‬כשהיה קורא את המעמדים המיתיים הנבחרים‪ ,‬כגון העימות בין‬
‫אכילס להקטור‪ ,‬או התגלות אודיסאוס לפני מחזרי אשתו‪ ,‬היו צופים בו בהתרגשות כעשרים אלף איש‪.‬‬
‫איאון עצמו היה מודע להשפעתו המאגית על הקהל‪" :‬מדי פעם בפעם אני רואה מלמעלה‪ ,‬מעל הבמה‪,‬‬
‫כיצד הם בוכים וצופים בעיניים נפחדות ומשתוממים אף הם על מה שנאמר‪ ,‬והלא צריך אני מאד לשים‬
‫להם לב‪ :‬כי אם אסב להם בכי‪ ,‬אצחק לאחר מכן‪ ,‬שכן אשתכר כסף; ואם אסב להם צחוק‪ ,‬אבכה לאחר‬
‫מכן‪ ,‬כיוון שאפסיד את כספי‪".‬‬
‫אך כיון שמדור לדור חלות תמורות בערכים ובטעם‪ ,‬ויש שוני בעמדות המשוררים‪ ,‬משתנות גם דרכי‬
‫הסיפור‪ .‬השיח המיתי מתיחס לסיפורים שסופרו בעבר‪ ,‬מפרש‪ ,‬מתרץ‪ ,‬מוסיף ומשנה פרטים והופך למעין‬
‫מדרש‪ ,‬למה שמכונה "מיתולוגיה"‪ .‬המודעות הביקורתית ביחס למיתוס מתגלה אצל הסיודוס בפתיחה‬
‫ל'תיאוגוניה'‪ .‬המוזות אומרות שם למשורר‪" :‬אנו יודעות לעצב כעובדות הרבה דברי שקר ‪ /‬אך יודעות‪ ,‬כשאנו‬
‫רוצות‪ ,‬אמת להביע‪ ".‬היכולת הבדיונית לספר כך‪ ,‬אך גם אחרת‪ ,‬נתפסת כחלק ממהותו של המיתוס‪■ .‬‬
‫‪ ‬מתוך 'אחרית דבר' לספרו של אהרן שבתאי "המיתולוגיה היוונית"‪ ,‬הוצאת ספרי תל אביב‪2000 ,‬‬
‫בעמוד ממול ‪ -‬למעלה‪ :‬יוסי קאנץ ‪ /‬למטה‪ :‬אודי רוטשילד‪ ,‬אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫הקולות שאנחנו שומעים‬
‫אולי לא היוונים הם אלה שהמציאו את‬
‫הביטוי "דע את עצמך" אבל אין ספק‬
‫שהם אלה שהפכו אותו לפופולרי והסיקו‬
‫את המסקנה הנובעת ממנו‪ :‬שהידיעה העצמית מולידה את הטוב‪ ,‬את המעשה הנכון‪ .‬הבורות היא זו‬
‫שגורמת לנו להתנהג רע‪ .‬זה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מוטיב שהציויליזציה המערבית אימצה לה במרוצת הדורות ‪ -‬האמונה‬
‫שבן אדם מסוגל לדעת את עצמו ושעם הידיעה תתאפשר התנהגות הגיונית יותר‪ ,‬נבונה יותר‪.‬‬
‫רבות מהטרגדיות עוסקות בנושא של ידיעה עצמית‪ .‬אדיפוס יודע כל כך הרבה אבל אינו יודע מיהו‪ .‬קראון‬
‫חושב שהוא יודע מה זה להיות מדינאי טוב‪ ,‬אבל הוא נכשל ובסוף אנטיגונה הוא מודה שהוא משולל כושר‬
‫שיפוט‪ ,‬שהיה עיוור‪ ,‬שלא היתה לו ידיעה עצמית‪ .‬חוסר הידיעה הוא טרגי‪ ,‬ובאותן עלילות שדבקות בעקרון‬
‫האריסטוטלי‪ ,‬הקווים ברורים‪ :‬אדיפוס מעוור את עצמו‪ ,‬קראון מאבד הכל‪ ,‬אגממנון מת כשהוא לכוד ברשת‪.‬‬
‫נתבונן עתה בדמויות הנשים‪ ,‬גיבורות הטרגדיות‪ :‬קליטמסטרה‪ ,‬אלקטרה‪ ,‬הקבה‪ ,‬מדאה‪ ,‬פדרה‪ ,‬אנטיגונה‪.‬‬
‫מה בין הנשים האלה לידע עצמי‪ ,‬למעשה הנכון‪ ,‬ההגיוני? לא קיים שום קשר‪ .‬כי המשוררים היוונים עסקו‬
‫באפשרות המפחידה שאולי אי אפשר לומר לאדם‪" :‬דע את עצמך"‪ ,‬אלא צריך לומר לו "קבל את העובדה‬
‫שלעולם לא תגיע למודעות עצמית"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הדמויות הנשיות בטרגדיות האלה הן דמויות בלתי‬
‫נתפסות‪ ,‬בלתי מפוייסות‪.‬‬
‫נסתכל באורסטס ובאלקטרה ‪ -‬הסיפור של אורסטס הוא פשוט‪ :‬אומרים לו שהוא חייב לנקום את מות‬
‫אביו והוא עושה כן על ידי רצח אמו‪ .‬יש לו עלילה‪ ,‬יש לו התחלה‪ ,‬אמצע וסוף‪ ,‬רחמים‪ ,‬אימה‪ ,‬הכרה‪ ,‬כל‬
‫החבילה האריסטוטלית‪ .‬אבל מה עם אלקטרה? למרות שהיא הורגת את אמה‪ ,‬אלות הנקמה‪ ,‬האריניות‪,‬‬
‫אינן רודפות אותה‪ .‬לאן היא הולכת? האם היא סובלת? הסיפור שלה הוא סיפור הציפייה לאורסטס‬
‫ולנקמה ואחר כך מאומה‪ ,‬מפני שהיא אינה מסוגלת לידע עצמי בצורה של עינוי או הצדקה‪ .‬היא פשוט‬
‫הולכת‪ .‬בלתי פתורה‪ .‬אז למה אנחנו שוב ושוב חוזרים אל המחזות האלה?‬
‫הייתי אומר שלאחר אלפי שנים של פילוסופיה‪ ,‬כמה מאות שנים של פסיכולוגיה ופסיכותרפיה‪ ,‬אחרי‬
‫מאות שנים של חקירה מדעית ובכלל זה הפרוייקט של הגנום האנושי‪ ,‬אנחנו מתחילים לחוש שהמחזאים‬
‫היוונים חשדו במשהו שאולי חששו לומר אותו‪ :‬יתכן שהאדם הוא יצור שאי אפשר לדעת אותו‪ .‬אין ספק‬
‫שהוא בלתי רציונלי וזו מחשבה נוראה‪ .‬כיון שאם אין לדעתו ואין להבינו אז שום מחקר מדעי‪ ,‬שום תורה‬
‫פילוסופית ושום משטר פוליטי לא יעשו את האדם טוב יותר‪ ...‬וזו אחת המסקנות המפחידות של המאה‬
‫העשרים‪ ,‬אחרי זוועות מלחמת העולם‪ ,‬אחרי צ'ילה‪ ,‬אחרי המלחמות בבלקן – שכבני אדם לא התקדמנו‬
‫באופן מוסרי‪ .‬ככל שאנחנו צוברים ידע‪ ,‬אנחנו כפי הנראה יודעים פחות ומבינים פחות על עצמנו‪ .‬מתברר‬
‫לנו שהיצור האנושי הוא בעצם מושא של פחד ורחמים‪ ,‬ועל כך הוזהרנו לפני אלפי שנים על ידי הדמויות‬
‫הבלתי מפוייסות של הטרגדיות היווניות‪ ,‬בעיקר הנשים‪ ,‬שלא הצליחו לדעת את עצמן‪ ,‬אבל קראו אלינו‬
‫שוב ושוב "זכרו אותי! זכרו אותי!"‬
‫סופוקלס‪ ,‬באמצעות המקהלה‪ ,‬מבקש מאתנו‪" :‬השתומם על דברים רבים אבל יותר מכך השתומם על‬
‫האדם‪ ".‬המקהלה מבקשת מאתנו לתמוה על מה שהאנושות מסוגלת לחולל‪ .‬אבל הבה נתחיל לתמוה על‬
‫מה שהאנושות אינה מסוגלת לעשות‪ .‬איננו מסוגלים להביא את העלילה שלנו אל סופה וזה כואב ומתסכל‪.‬‬
‫כל כך הרבה דרמה נכתבה על הידע העצמי שלנו‪ .‬מה קורה לנו בלעדיו? אני חושב שזו הסיבה לכך‬
‫שהתיאטרון המודרני נסוג אל סיפורים קטנים העוסקים בשקרים קטנים‪ ,‬או באלימות חסרת שחר‪ .‬נראה‬
‫לי שמשהו מעניין יותר מוטל על הכף ‪ -‬הצורך באמת‪ ,‬בידע עצמי‪ ,‬שהוא צורך אנושי עמוק מאד‪ .‬אולי‬
‫הוא לא בהישג ידנו‪ ,‬ואולי הוא מכאיב מאד‪...‬וברגעי התהייה הגדולים אנחנו תמיד חוזרים אל המחזאים‬
‫היוונים כדי לשמוע את הקולות הקוראים אלינו מעבר לדורות‪ ,‬מעבר למרחבי ההיסטוריה‪ ,‬הקולות ששרו‬
‫לראשונה על המיסתורין האין סופי האורב לנו תמיד‪ ,‬הרודף אותנו‪ ,‬הישות הבלתי מפוייסת ‪ -‬האדם‪■ .‬‬
‫הלנה ירלובה‬
‫‪ ‬מתוך מאמרו של פרופ' טימברלייק וורטנבייקר‪ ,‬אוניברסיטת אוקספורד‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫ארכיאולוגיה של נפש האדם‬
‫שיחה עם אולה שור‪-‬סלקטר ‪ /‬עדו סתר‬
‫תוכלי לספר לנו על המפגש הראשון שלך עם המחזה‪,‬‬
‫ממש מהקריאה הראשונה?‬
‫פי כמה‪ .‬הרגשתי ששם‪ ,‬בסוף‪ ,‬נמצא המפתח להבנת‬
‫המהות של אלקטרה‪.‬‬
‫הדבר שהכי בלט לי מהקריאה הראשונה של המחזה הוא‬
‫החתירה האינסופית והבלתי מתפשרת של אלקטרה‬
‫בכיוון אחד – הנקמה שלה באימה ובאייגיסתוס‪ .‬נקמה‬
‫זו מוצדקת מול דמויות שונות לאורך המחזה‪ ,‬ובסופו‬
‫ לאחר שהיא מתממשת – נוצרת תחושה שאלקטרה‬‫נעלמת‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬גם נאלמת‪ ,‬כיוון שממש לפני הרצח‬
‫של אייגיסתוס היא חדלה לדבר‪.‬‬
‫רגע הסוף‪ ,‬בו אלקטרה מתרוקנת‪ ,‬לאחר שהייתה‬
‫כל כך מלאה בתוכניות הנקמה‪ ,‬ריתק אותי‪ .‬יש‬
‫משהו לא מבורר בסוף‪ ,‬משהו פתוח‪ .‬הסוף הזה‬
‫מציב אתגר משחקי שונה מהאתגר שמציב המחזה‬
‫עד לאותה נקודה‪ ,‬כיוון שעד לרגע זה המהלך של‬
‫הדמות ושל המחזה הוא מאד ברור ופסקני‪ .‬זהו מהלך‬
‫שמגובה ברטוריקה מפוארת שסופוקלס שם בפי‬
‫הדמויות שלו‪ ,‬והאתגר שלי כשחקנית הוא להטעין‬
‫את הרטוריקה הזאת ברגש אנושי וליצור דרכה את‬
‫החוויה הספציפית‪ .‬ואז‪ ,‬בסוף המחזה‪ ,‬הרטוריקה‬
‫הזאת נפרמת‪ ,‬כמעט נעלמת – ומגדילה את האתגר‬
‫זו הטרגדיה הקלאסית השלישית שאת משחקת בה‪.‬‬
‫מה דומה ומה שונה בחוויות שלך כשחקנית?‬
‫‪10‬‬
‫ב״אנטיגונה״ (בימוי‪ :‬חנן שניר) הייתה עבודה‬
‫מאד אישית‪ ,‬שהובילה למפגש מתקשר ופורה עם‬
‫הקהל‪ .‬בגלל העיתוי בו עלתה ההצגה – ‪ 2006‬לאחר‬
‫ההתנתקות – הקונפליקט במחזה‪ ,‬בין חוקי האלים‬
‫לבין חוקי המדינה‪ ,‬הפך להיות אקטואלי‪ .‬למרות‬
‫שההצגה לא הייתה עכשווית ולא עסקה בכך באופן‬
‫ישיר‪ ,‬היה ברור שקיים ברקע מאורע פוליטי‪-‬חברתי‪-‬‬
‫קונקרטי וקשר זה השפיע גם על העבודה המשחקית‬
‫שלי‪ .‬הדגש בעבודה היה על חיפוש פסיכולוגיסטי‪,‬‬
‫שבוודאי תרם להזדהות הגדולה שחשו הצופים‬
‫בהצגה‪.‬‬
‫ב״נשות טרויה״ (בימוי‪ :‬יוקיו נינגאוואה) הייתה‬
‫חוויה אחרת שמקורה באירוע רב‪-‬תרבותי‪ ,‬בשלוש‬
‫שפות (עברית‪ ,‬ערבית ויפנית)‪ .‬עיקרו של המחזה‬
‫הוא באמירה האנטי‪-‬מלחמתית‪ ,‬על כך שבמלחמה‬
‫אין מנצחים (המונולוג של קסנדרה‪ ,‬אותה שיחקתי‪,‬‬
‫מדגיש את הפסדיו של הצד שניצח במלחמה‪ ,‬במקרה‬
‫זה היוונים)‪ .‬בהצגה הושם דגש רב על אסתטיקה‪,‬‬
‫כמו גם על סגנונות משחק שונים‪ ,‬שנבעו מהתרבויות‬
‫השונות מהן הגיעו השחקנים‪ .‬הבמאי כיוון אותנו‬
‫ליצירת חוויה גדולה יותר ופחות פסיכולוגיסטית‪.‬‬
‫החוויה הגדולה והסוחפת הולידה מפגש אחר עם‬
‫הקהל‪ ,‬שחלקו הזדהה איתה מאד וחלקו לא הצליח‬
‫להתחבר אליה‪.‬‬
‫לעומת זה‪ ,‬שאלת ההזדהות ב״אלקטרה״ היא בעייתית‬
‫הרבה יותר‪ ,‬כיוון שמדובר בדמות חדורת‪-‬מטרה באופן‬
‫יגאל זקס ‪ /‬אודי רוטשילד‬
‫למטה‪ :‬אורסטס הורג את קליטיימנסטרה‪ .‬תבליט על‬
‫דופן סרקופג רומאי (פרט)‪ ,‬בערך ‪ 150‬לסה"נ‪ ,‬מוזיאון‬
‫הרמיטאז'‪ ,‬סנקט פטרבורג‪.‬‬
‫קיצוני‪ .‬אלקטרה תובעת צדק שכרוך ברצח‪ ,‬בין השאר‬
‫ברצח אימה‪ ,‬ואין לה ספק בנוגע לנחיצותו של הצדק‬
‫ולצורך לממש אותו‪ .‬קל יותר להעריץ ולהעריך דמות‬
‫כל כך מורבידית וקיצונית‪ ,‬מאשר להזדהות איתה‪.‬‬
‫הטיפול שלנו בטקסט במהלך החזרות‪ ,‬תחת שרביטו‬
‫של הבמאי כפיר אזולאי‪ ,‬היה טיפול מאד אינטימי‪,‬‬
‫כאילו מדובר בסיפור משפחתי ולא בטרגדיה יוונית‬
‫עם יסודות מיתיים‪ .‬כמובן שלא רצינו‪ ,‬וגם לא יכולנו‪,‬‬
‫לברוח מהעובדה שמדובר בטקסט מאד יצרי וגבוה‪,‬‬
‫ובכל זאת טיפלנו בטקסט הזה כמעט כמו בדרמה‬
‫משפחתית מודרנית‪ ,‬בעלת חוקים משלה (חוקים שהם‬
‫הקודים החברתיים הרלוונטיים של יוון העתיקה)‪.‬‬
‫הדגש היה על חיפוש מערכות היחסים בין הדמויות‬
‫והמהלכים הרגשיים שלהן‪ ,‬שבמסגרתם מתרחשים‬
‫אירועים יצריים ועזים מאד‪.‬‬
‫אחת מהסצינות החשובות במחזה היא הסצינה עם‬
‫קליטיימנסטרה‪ ,‬האם‪.‬‬
‫בהחלט‪ .‬זה האוורסט שאלקטרה צריכה לטפס עליו‪.‬‬
‫זו סצינה שמציגה שני צדדים שקולים‪ :‬כל הורה יכול‬
‫להזדהות עם טיעוניה של קליטיימנסטרה וכל בת‬
‫‪11‬‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫יכולה להזדהות עם טיעוניה של אלקטרה‪ .‬הטיעון‬
‫של קליטיימנסטרה נע סביב הקרבתה של ביתה‬
‫איפיגניה‪ ,‬שבעקבותיה רצחה את האב‪ ,‬אגממנון;‬
‫מצד שני‪ ,‬הטיעון של אלקטרה הוא רצח האב והזנחת‬
‫הילדים המשותפים (אורסטס‪ ,‬אותו נאלצה אלקטרה‬
‫להבריח‪ ,‬אלקטרה עצמה וכריסותמיס אחותה)‪ .‬קשה‪,‬‬
‫ואולי אפילו בלתי אפשרי‪ ,‬להכריע בין שני הטיעונים‪.‬‬
‫אני הסתמכתי על העובדה שהקרבת איפיגניה הייתה‬
‫לטובת עם שלם‪ ,‬בעוד שמעשיה של קליטיימנסטרה‬
‫(לקיחת אייגיסתוס כמאהב והזנחת הילדים) היו‬
‫אנוכיים מאד‪.‬‬
‫גם מצבה הקשה של אלקטרה בפתיחת המחזה‪ ,‬בו היא‬
‫משמשת כשפחה בבית אביה במקום לחיות כנסיכה‪,‬‬
‫בעוד אמה קליטיימנסטרה הקימה משפחה חדשה‬
‫‪12‬‬
‫הלנה ירלובה‬
‫עם רוצח האב‪ ,‬עזר לחזק את טיעוניה של אלקטרה‪.‬‬
‫למרות שהמחזה נכתב לפני שנים רבות כל כך‪ ,‬כל‬
‫סצינה עוררה הרבה רגשות ודיונים במהלך החזרות‪.‬‬
‫קודם כל החומר‪ .‬מעבר לכך שהוא פיוטי ובשפה‬
‫גבוהה‪ ,‬המחזה הוא כמו אגרוף בבטן‪ .‬זהו מחזה‬
‫שמתאר נקמה שסופה רצח‪ ,‬שגם אם הוא צודק‬
‫מבחינתה של אלקטרה‪ ,‬הוא מציב שאלות עמוקות‬
‫וקשות‪ :‬האם יש צדק‪ ,‬מה זה צדק ובעיני מי?‬
‫האירועים בהם אנחנו עוסקים בהצגה הם מצד אחד‬
‫אירועים מכוננים ומיתיים ומצד שני נחקרים ומבוררים‬
‫בסביבה המשפחתית הקרובה‪ ,‬כך שניתן לנצל אותם‬
‫לבחינה עצמית ואישית מאד‪.‬‬
‫התחושה היתה שכל סצינה‪ ,‬וכמעט כל טיעון‪ ,‬הם‬
‫בעצם קצה של קרחון שניתן לרדת לעומקו‪ ,‬כמעט‬
‫עד אין סוף‪ .‬ולאחר שנכנסים לעובי הקורה ועובדים‬
‫עם החומר‪ ,‬רואים איך עולים עוד ועוד נושאים‪ ,‬כגון‬
‫מהי דמות האב (הנוכח – נפקד לאורך כל המחזה)‬
‫ובדידות (אלקטרה שנותרת לבד במרד שלה‪,‬‬
‫אורסטס שגדל במקום זר ורחוק‪ ,‬כריסותמיס שנותרה‬
‫בודדה בבחירתה להשלים עם גורלה‪ ,‬בדידותה של‬
‫קליטיימנסטרה שמתבצרת בטיעוניה היא)‪.‬‬
‫מה שמעביר אותנו לשאלת הרלוונטיות של סוג‬
‫החומר הזה להיום‪.‬‬
‫למה לדעתך החומר הזה מצליח לגעת בנו אחרי‬
‫אלפיים וחמש מאות שנה?‬
‫מהו האתגר הגדול ביותר בעבודה מסוג זה?‬
‫בגלל העיסוק הבלתי מתפשר בנפש האדם‪ ,‬שמפעיל‬
‫אותנו ומעורר בנו הזדהות‪ .‬העיסוק העז הזה שונה‬
‫מהאופן המרוכך שבו אנחנו עוסקים ומבטאים רגשות‬
‫בחיי היומיום‪ .‬זהו חומר שעוסק בפנימיות של אנשים‪,‬‬
‫גם כיום‪ ,‬ומאפשר לצופים להציב אותו כנקודת ייחוס‬
‫לחייהם הם‪ .‬מסעיר אותי לגלות עד כמה חייהם של‬
‫בני אדם לפני כל כך הרבה שנים היו דומים לחיים‬
‫שאנחנו מכירים היום‪ .‬עולם המושגים אולי היה שונה‪,‬‬
‫אבל המהות הייתה דומה‪ .‬התחושה שלי לגבי העיסוק‬
‫במחזאות קלאסית היא קצת כמו בביקור באתר‬
‫ארכיאולוגי‪ ,‬בו חווים הרגשה של קירבה‪ ,‬למרות‬
‫מרחק השנים‪ .‬קירבה זו מעניקה פרספקטיבה לחיים‬
‫שלנו ומאפשרת לנו לראות בהם גרגרי חול באתר‬
‫עתיק שכזה‪■ .‬‬
‫‪13‬‬
‫התיאטרון כחובה אזרחית‬
‫ראשיתו של התיאטרון היווני‪,‬‬
‫שממנו נבעה המסורת הדרמטית של‬
‫העולם המערבי כולו‪ ,‬נעוצה במאה‬
‫השישית לפנה"ס‪ .‬הדרמה היוונית‪ ,‬שהגיעה לשיא בשלותה במאות הרביעית והחמישית לפנה"ס עם‬
‫הטרגיקונים איסכילוס‪ ,‬סופוקלס ואוריפידס ומחבר הקומדיות אריסטופנס‪ ,‬היתה למעשה דרמה‬
‫אתונאית‪ .‬למרות שלכל עיר ביוון היה תיאטרון משלה‪ ,‬ולמרות שז'אנרים פואטיים שונים נולדו ופרחו‬
‫גם במקומות אחרים‪ ,‬היתה לאתונה הגמוניה בלתי מעורערת בין המדינות היווניות וכל המחזות ששרדו‬
‫והגיעו לידינו נכתבו על ידי יוצרים אתונאים עבור הקהל האתונאי‪ .‬הטרגדיה והקומדיה כאחת היוו‬
‫חלק מהחגיגות ומהטקסים הדתיים לכבודו של האל דיוניסוס‪ ,‬וקהל היעד שלהן היה הקהילה כולה‬
‫ קהילה אוטונומית מבחינה פוליטית ושלטונית‪ ,‬שבאה ליטול חלק בטקסים ‪ -‬ולא הצופה כיחיד‪.‬‬‫ואמנם‪ ,‬בשני הז'אנרים הדרמטיים שיחק הצד המקהלתי‪-‬קהילתי תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה‪.‬‬
‫ההכנות לקראת הפקת ההצגה היו מסורות בידי המדינה‬
‫וההצגות הועלו רק במסגרת הפסטיבלים העירוניים ‪-‬‬
‫הדיוניסיה והלניאה‪ .‬בתחילת השנה הרשמית‪ ,‬שבאתונה‬
‫חלה באמצע הקיץ‪ ,‬היו נציגי הרשות בוחרים שלושה‬
‫משוררים מתוך המועמדים הרבים‪ ,‬ועבודותיהם הוצגו‬
‫בפסטיבל‪ .‬מניחים שמשוררים מתחילים היו חייבים‬
‫להגיש את הטקסט השלם‪ ,‬בעוד שמשוררים ידועי‪-‬‬
‫שם הסתפקו בהגשת הסינופסיס של המחזה‪ .‬השלושה‬
‫שנבחרו היו מקבלים כורגוס (מעין תקציבאי)‪ ,‬שהיה‬
‫מופקד על תשלום כל ההוצאות הקשורות בהפקה‪ ,‬מלבד‬
‫המקהלה ושלושת השחקנים הראשיים‪ ,‬ששכרם שולם על‬
‫ידי המדינה‪ .‬המשורר לא רק כתב את המחזה אלא גם‬
‫חיבר את המוסיקה ועיצב את הכוראוגרפיה‪ .‬בתקופות‬
‫מוקדמות יותר הוא גם אימן את השחקנים ובעצמו שיחק‬
‫את התפקיד הראשי‪.‬‬
‫ביוון היתה ההליכה לתיאטרון בגדר חובה אזרחית‪,‬‬
‫האמפיתיאטרון באּפידאורוס נבנה במאה‬
‫שהשתמרו בה יסודות מן הטקסים הדתיים‪ .‬תקופת‬
‫ה‪ 4-‬לפנה"ס והורחב בתקופה הרומית‪.‬‬
‫ב‪ 55-‬שורותיו יכולים לשבת ‪ 14,000‬צופים‪.‬‬
‫הפסטיבלים היתה תקופה של חג והציבור כולו נטל בהם‬
‫חלק‪ .‬הקהל האתונאי‪ ,‬שהיה מעורב מאד בהתרחשות‬
‫הבימתית‪ ,‬גדש את התיאטרונים שפעלו תחת כיפת השמיים‪ .‬האמפיתיאטרון היה חייב להיות מספיק גדול‬
‫כדי להכיל מספר רב של צופים‪ ,‬במרוצת יום תמים של הצגות‪ .‬אמפיתיאטרון אפידאורוס‪ ,‬למשל‪ ,‬הכיל‬
‫‪ 14,000‬צופים‪ .‬לנציגים הרשמיים ולנכבדים הוקצו מקומות מיוחדים בשורה הראשונה‪ ,‬שבמרכזה‪ ,‬במושב‬
‫הכבוד‪ ,‬ישב הכהן הגדול לדיוניסוס‪ .‬בתחילה היתה הכניסה לתיאטרון חופשית‪ ,‬חינם אין כסף‪ ,‬מאוחר יותר‬
‫החלו לגבות מן הקהל ‪ 2‬אובולים‪ .‬אך מי שידם לא השיגה לקנות כרטיס‪ ,‬נכנסו ללא תשלום‪ .‬התיאטרון‬
‫היווני הנחיל לתרבות המערבית לא רק את הדרמות הגדולות שלו אלא גם מנהגים שונים המתקיימים עד‬
‫ימינו אלה‪ .‬למשל‪ ,‬הנפקת כרטיסי כניסה (בצורת אסימוני מתכת) שעליהם הוטבע מספר השורה והאגף‪,‬‬
‫וכן הנוהג של מחיאות הכפיים כדי להביע שביעות רצון‪ ,‬או שריקות בוז כדי להביע מורת רוח‪■ .‬‬
‫‪‬‬
‫‪The Concise Oxford Companion to the Theatre, Oxford University Press, 1996‬‬
‫בעמוד ממול ‪ -‬למעלה‪ :‬גלוריה בס ‪ /‬למטה‪ :‬הלנה ירלובה‪ ,‬אודי רוטשילד‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫שלושה דורות של נקמת דם‬
‫* פלופס הוקם לתחיה ע״י האלים‪ .‬רצה לשאת‬
‫לאשה את היפודמיה‪ ,‬ולשם כך היה צריך‬
‫לגבור על אביה במירוץ מרכבות‪ .‬שיחד את‬
‫מירטילוס‪ ,‬הרכב של האב וניצח במירוץ‪ .‬במקום‬
‫לגמול למירטילוס על עזרתו רצח אותו פלופס‪,‬‬
‫אך מירטילוס‪ ,‬בעודו גוסס‪ ,‬הספיק לקלל את‬
‫פלופס ואת צאצאיו‪ .‬לפלופס ולהיפודמיה נולדו‬
‫שישה בנים‪ ,‬ביניהם התאומים אטראוס ותיאסטס‪.‬‬
‫* אטראוס ותיאסטס שלטו בארגוס‪ .‬אישתו של‬
‫אטראוס שכבה עם אחיו תיאסטס וסייעה לו‬
‫להשיג את המלוכה‪ .‬לאחר שאטראוס השיב‬
‫לעצמו את המלוכה‪ ,‬בעזרת האלים‪ ,‬בישל‬
‫כנקמה את ילדיו של תיאסטס והגיש לו אותם‬
‫למאכל‪ .‬תיאסטס קילל את אטראוס ואת ביתו‬
‫והוליד את אייגיסתוס כדי שינקום את דם ילדיו‪.‬‬
‫‪ 5‬ג'יאקוצ'ינו ַא ֶס ֶרטו‪ :‬עונשו של‬
‫טנטלוס‪ ,‬בערך ‪ .1640‬הגלריה לאמנות‬
‫של אוקלנד‪ ,‬ניו־זילנד‪ 6 .‬ג'ון קולייר‪:‬‬
‫לאחר הרצח (קליטיימנסטרה)‪1882 ,‬‬
‫(פרט)‪ .‬גלריית גילדהול‪ ,‬לונדון‪.‬‬
‫› כלֵ י חרס בטכניקת 'הדמות האדומה'‪,‬‬
‫מאוסף מוזיאון הלובר‪ ,‬פאריז ‪ 7 -‬אמן‬
‫המכונה "צייר אתונה"‪ :‬אגממנון‪.‬‬
‫‪ 350-360‬לפנה"ס‪ 8 .‬אורסטס רוצח‬
‫את אייגיסטוס‪ 300-430 .‬לפנה"ס‪.‬‬
‫* טנטלוס בישל את בנו פלופס‬
‫והגיש את בשרו לאלים כדי‬
‫לבחון את תבונתם‪.‬‬
‫* אגממנון בנו של אטראוס‪.‬‬
‫נשא את קליטיימנסטרה ולהם‬
‫נולדו אלקטרה‪ ,‬איפיגניה‪,‬‬
‫אורסטס וכריסותמיס‪.‬‬
‫אגממנון יצא בראש הצי‬
‫היווני למלחמת טרויה‪,‬‬
‫וכאשר הרוחות פסקו‬
‫מלנשב באוליס‪ ,‬הקריב את‬
‫בתו איפיגניה כדי שהצי‬
‫יוכל להמשיך במסע ולנצח‬
‫במלחמה‪.‬‬
‫* אייגיסתוס בנו של תיאסטס‪.‬‬
‫רצח ביחד עם קליטיימנסטרה‬
‫את אגממנון‪ ,‬כנקמה על רצח‬
‫אחיו על ידי אטראוס‪.‬‬
‫* כריסותמיס בתם הצעירה של‬
‫אגממנון וקליטיימנסטרה‪.‬‬
‫* איפיגניה בתם של אגממנון‬
‫וקליטיימנסטרה‪ .‬הוקרבה‬
‫על ידי אביה באוליס כדי‬
‫שהרוחות ימשיכו לנשב והצי‬
‫היווני יוכל לשוט לטרויה‪.‬‬
‫‪ּ ֶ 1‬פלופס והיפודמיה‪ .‬לוח טרקוטה‪ ,‬רומי‪ ,‬המאה הראשונה‪,‬‬
‫מוזיאון המטרופוליטן‪ ,‬ניו־יורק‪ 2 .‬בית האוצר של אטראוס‪.‬‬
‫מיקנה‪ ,‬יוון‪ ,‬המאה ה‪ 13-‬לפנה"ס‪ 3 .‬אמן המכונה "צייר דריוס"‪:‬‬
‫תיאסטס‪ .‬כלי חרס בטכניקת 'הדמות האדומה'‪ 340-320 ,‬לפנה"ס‪,‬‬
‫מוזיאון בוסטון לאמנות‪ 4 .‬אנסלם פויירבאך‪ :‬איפיגניה‪,‬‬
‫‪( 1862‬פרט)‪ HESSISCHES LANDESMUSEUM .‬דארמשטט‪.‬‬
‫בן‬
‫בן‬
‫בן‬
‫בן‬
‫אייגיסתוס‬
‫איפיגניה‬
‫‪16‬‬
‫* אורסטס הוברח על ידי‬
‫אחותו אלקטרה מהארמון בשעה‬
‫שאביהם נרצח‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫לחזור בעתיד ולנקום את דמו‪.‬‬
‫טנטלוס‬
‫היפודמיה‬
‫תיאסטס‬
‫פלופס‬
‫אטראוס‬
‫קליטיימנסטרה‬
‫כריסותמיס‬
‫* קליטיימנסטרה אישתו של‬
‫אגממנון‪ .‬רצחה אותו בעזרת‬
‫מאהבה אייגיסתוס לאחר‬
‫ששב ממלחמת טרויה‪ ,‬כנקמה‬
‫על הקרבת בתם איפיגניה‪,‬‬
‫ותפסה את השלטון‪.‬‬
‫אורסטס‬
‫אגממנון‬
‫אלקטרה‬
‫‪17‬‬
‫ביוון העתיקה הוצגו טרגדיות באמפיתיאטראות‬
‫גיבורה עם כוונות טובות‬
‫עצומים‪ ,‬לעיניהם של אלפי צופים‪ .‬שמרנו על‬
‫המבנה הקלאסי של במה יוונית‪ :‬קיר‪ ,‬שמאחוריו רוצחים‪ ,‬ובמרכזו דלת שמאחוריה נמצא חדר הארמון‪,‬‬
‫ובמה שהפכנו לראש חץ שכמו ננעץ באולם הקהל‪ .‬ביקשנו למצוא בבמה חדות שתהלום את מלותיה של‬
‫אלקטרה‪ .‬האדמה ספוגת הדם עטתה כפור־מוות‪ֵ .‬‬
‫לא ִרינְ יֹות * עקרנו את הכנפיים‪ ,‬לשחקנים תלשנו את‬
‫המסכות‪ ,‬עקב קרבת הקהל לבמה‪ ,‬והותרנו רגש חשוף‪ ,‬כאב חשוף‪ .‬רצינו לראות את המוות פנים אל‬
‫מול פנים‪ ,‬הפכנו את הקיר לשקוף כדי לצפות ברצח‪ .‬בטרגדיה אין מקום לתקווה‪ .‬המיתוס גדול מהחיים‪.‬‬
‫המוות בטרגדיה הוא רעיון ולא שאלה של פסיכולוגיה‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬אנשים מודרניים שכמותנו‪ ,‬כשאנחנו‬
‫שולחים את הילדים שלנו למלחמה‪ ,‬עדיין לא מצליחים להבין באמת‪ :‬מי הגיבור ומי הקורבן‪■ .‬‬
‫פולינה אדמוב‪ ,‬מעצבת התפאורה והתלבושות‬
‫* אריניות אלות הנקם שנשלחו אל בני האדם‪ .‬האריניות נולדו לפני האלים האולימפיים מדמו של‬
‫אורנוס‪ ,‬השמיים‪ ,‬שסורס על ידי בנו‪ ,‬קרונוס‪ ,‬בעת שהזדווג עם גאיה‪ ,‬האדמה‪ .‬אם כן – הנקמה נולדה‬
‫לפני האלים‪ .‬לא ידוע מה היה מספרן של האריניות‪ .‬הומרוס מספר על אחת או יותר‪.‬‬
‫אייסכילוס מתאר אותן כדומות לגורגונות‪ ,‬כזקנות מבעיתות‪ ,‬עם שיער בגון כחול כהה‪ ,‬שנחשים ארסיים‬
‫קלועים בו‪ ,‬ובעלות ארובות עיניים נוטפות דם‪ .‬הן לבושות שחורים‪ ,‬וחגורותיהן בגון דם‪ .‬ביד אחת הן‬
‫אוחזות לפיד ובאחרת שוט או מכשיר עינויים‪ .‬מבעד ללוען המפלצתי הפעור נשלחת לשון ארוכה נוטפת‬
‫דם‪ .‬קולותיהן מזכירים נהמת בהמה ובו בזמן יללת כלב‪ .‬כשהן חושפות פושע הן מביאות אותו לידי טירוף‬
‫וכך מענישות אותו על יהירותו‪ .‬בהיותן יצורים ארציים הן דוגלות בחוק השווה לכולם‪ .‬אצל המשוררים‬
‫האפיים האריניות מתוארות כאלות הנוקמות בגין הפרת שבועה (איליאדיה‪ )XIX ,‬ובגין פשע נגד אב או‬
‫אם‪ ,‬או אח או אחות (איליאדה ‪ ,IX‬אודיסאה ‪■ .)II‬‬
‫תסביך אלקטרה‬
‫"תסביך אלקטרה" הוא מושג שנקשר‬
‫לתיאוריה של פרויד בנוגע ל"התנהגות‬
‫אדיפלית של נשים"‪ ,‬אבל מי שטבע את‬
‫המונח הוא קרל יונג‪ .‬מקור השם בסיפור מן‬
‫המיתולוגיה היוונית‪ ,‬על אלקטרה‪ ,‬בתו של‬
‫אגממנון‪ ,‬שרצחה את אמה‪.‬‬
‫מקובל לראות את התופעה של תסביך‬
‫אלקטרה כהיבט הנשי של תסביך אדיפוס‪,‬‬
‫שאותו פיתח פרויד לעומק‪ .‬כפי שתסביך‬
‫אדיפוס מייצג תהליך שבו הילד שואף‬
‫להתחבר עם אימו והוא רואה באביו מתחרה‬
‫פוטנציאלי חזק ומאיים‪ ,‬כך נוהגת גם הילדה‬
‫באחד משלבי התפתחותה‪ .‬בשלב מסויים ‪-‬‬
‫שפרויד כינה אותו השלב הפאלי (בסביבות‬
‫גיל ארבע‪-‬חמש)‪ ,‬מתחילה הבת לפתח כעס‬
‫כלפי האם ומאשימה אותה בכך שאין לה פין‪.‬‬
‫ההקשרות של הילדה עוברת לאב‪ ,‬והיא חווה‬
‫רצון לקיים עמו יחסים קרובים‪ .‬בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬כשהילדה גדלה‪ ,‬היא חוזרת לתהליך של‬
‫הזדהות עם האם‪ .‬ילדה שלא הצליחה בתהליך‬
‫ההתבגרות שלה להתגבר על השאיפה לסלק‬
‫את אמה כדי לזכות באביה‪ ,‬תתקשה להפוך‬
‫לאישה בוגרת ובריאה מבחינה נפשית‪■ .‬‬
‫דנה וישינסקי‪ ,‬מונה מור‪-‬מרקוביץ'‪ ,‬הגר דנון‪ ,‬ליאת שטרן‬
‫‪ ‬פרדריק לייטון‪ :‬אלקטרה בקברו של אגממנון‪,‬‬
‫‪ .1868-9‬גלריה ֶפרֶ נס לאמנות‪ ,‬הול‪ ,‬אנגליה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫סופוקלס‬
‫(‪ 406-496‬לפנה"ס) יליד קולונוס שליד אתונה‪ .‬כתב למעלה מ‪ 100-‬מחזות‬
‫במרוצת קריירה עשירה של ‪ 60‬שנה ובגיל ‪ 90‬עדיין המשיך לכתוב‪ .‬בין‬
‫הטרגדיות שנותרו‪ :‬איאס‪ ,‬אנטיגונה‪ ,‬פילוקטטס‪ ,‬המלך אדיפוס‪ ,‬אלקטרה‪,‬‬
‫אדיפוס בקולונוס‪ ,‬נשות טרכיס‪ .‬חייו של סופוקלס‪ ,‬שהחזיק במשרות אזרחיות וצבאיות חשובות‪ ,‬הקיפו את‬
‫הפרק החיוני ביותר והגורלי ביותר בהיסטוריה של אתונה‪ ,‬מתבוסת הפרסים דרך ההתבססות הכלכלית‬
‫שנבעה מן הנצחון ועד לשנות השפל‪ .‬הוא למד את אמנות הטרגדיה ממורהו איסכילוס‪ ,‬אבל הביס אותו‬
‫בתחרויות הדיוניסיה‪ .‬השפה שלו ציורית יותר‪ ,‬הדמויות שלו עגולות יותר‪ .‬הטכניקה שלו היא לבודד יחידים‬
‫חזקים על רקע של משבר ולהציג את תגובתם ואת יכולת ההתמודדות שלהם‪ .‬בין חידושיו הרשמיים‪:‬‬
‫הוספת שחקן ראשי שלישי‪ ,‬הקטנת תפקיד המקהלה‪ ,‬פיתוח העלילות והפיכתן למורכבות יותר‪.‬‬
‫"מן העובדות הידועות לנו ניתן לצייר פורטרט של אדם המגלם את "החלום האתונאי"‪ .‬אביו האמיד‬
‫העניק לו חינוך מוסיקלי מעולה‪ ,‬ובזכות חינו נבחר לרקוד בלהקת הנערים לכבוד הניצחון בסלמיס‪ .‬בשנת‬
‫‪ 468‬נחל הצלחה ספרותית‪ ,‬כשגבר על איסכילוס בדיוניסיה (בחגיגה שנתית חשובה זו היו מתחרים‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬שלושה מחברי טרגדיות; כל אחד מהם היה מעלה שלוש טרגדיות ומחזה‪-‬סטירים)‪ .‬סופוקלס‪,‬‬
‫שנפטר כשהיה בן ‪ ,90‬זכה ב‪ 24-‬ניצחונות‪ .‬כן כיהן במשרות מכובדות ‪ -‬מצביא‪ ,‬ממונה על כספי הברית‬
‫האתונאית‪ ,‬ולאחר מפלת האתונאים בסיציליה (‪ )413‬נבחר למועצת החירום‪ .‬ב‪ 420-‬הביא מאפידאורוס‬
‫לאתונה את פולחן אל הרפואה‪ ,‬אסקלפיוס‪ .‬גם מן האנקדוטות שמספרים עליו מתברר‪ ,‬שעוד בחייו נוצר‬
‫פורטרט אידיאלי (כיום נהוג לומר "תדמית") של סופוקלס‪ .‬בן דורו איון מכיוס מתאר את סופוקלס בשעת‬
‫משתה בכיוס (בדרכו לדיכוי המרד הסמי)‪ ,‬שותה ומתבדח‪ ,‬מקסים ברגישותו ובפיקחותו‪ ,‬מגניב נשיקה‬
‫לעלם המוזג לו‪ ,‬מצטט בספונטניות מכמה שירים – כדי להראות שלא נדרש ממטפורות שתשקפנה באופן‬
‫מדוקדק את המציאות‪ ...‬איון מגדירו טיפוס של "אתונאי מן המעמד העליון"‪[ .‬הפיסקה השנייה לקוחה מן‬
‫המבוא של אהרן שבתאי לנוסח העברי של "אלקטרה"] ■‬
‫פסל אנונימי‪ :‬סופוקלס‪ .‬יוון‪ ,‬המאה הרביעית לפנה"ס‪ .‬מוזיאון הותיקן‪ ,‬רומא‬
‫‪20‬‬
‫אודי רוטשילד‪ ,‬יוסי קאנץ‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‪ ,‬יגאל זקס‬
‫‪21‬‬
‫אהרן שבתאי (המתרגם) נולד בתל־אביב‪ ,‬ב‪ .1939-‬למד יוונית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 1972‬שימש כמרצה לדרמה ולספרות יוונית עתיקה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל־אביב‪.‬‬
‫ספר שיריו הראשון‪" ,‬חדר המורים" יצא בהוצאת "עכשיו" ב‪ .1966-‬בין ספרי השירה שהוציא ‪ -‬קיבוץ‪ ,‬הפואמה‬
‫הביתית‪ ,‬בגין‪ ,‬אהבה‪ ,‬זיוה‪ ,‬טניה ושבע פואמות‪ .‬תרגם הרבה מהשירה והדרמה היוונית‪ ,‬כולל כל הטרגדיות של‬
‫איסכילוס‪ ,‬סופוקלס ואוריפידס‪ ,‬שיצאו בהוצאת שוקן‪ .‬בשנים האחרונות תרגם את "אודיסאה" מאת הומרוס‪,‬‬
‫ספר שעומד להופיע בהוצאת שוקן‪ .‬כרגע הוא מתרגם את "האיליאדה"‪.‬‬
‫כפיר אזולאי (הבמאי) בוגר תואר ראשון ושני במגמת בימוי‪ ,‬החוג לתיאטרון אוניברסיטת תל־‬
‫אביב‪ .‬זוכה מלגת קרן שרת‪ .‬עבודות בימוי ‪ -‬תיאטרון בית ליסין‪ :‬מימונה‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬הכיתה שלנו ‪ -‬פסטיבל‬
‫תיאטרון קריאה פולני‪ ,‬הדה גאבלר‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬קן הקוקייה‪ ,‬נורה‪ .‬פרינג' והפקות אחרות ‪ -‬גודמן; בית‬
‫ספר למשחק בנגב‪ :‬חתונת הדמים‪ ,‬ציד המכשפות‪ ,‬משחיז הסכינים הסיני (עם קבוצת הצעירים של באר־שבע)‪.‬‬
‫סטודיו יורם לוינשטיין‪ :‬דפוק ת'זר‪ ,‬טרוריזם‪ .‬תיאטרון האוניברסיטה‪ :‬תמונות צייד מבוואריה תחתית‪ ,‬אהבתה של‬
‫פדרה‪ .‬תיאטרון צוותא‪ :‬אחד משלנו (פסטיבל עתיד התיאטרון)‪ ,‬היום של סבתא (פסטיבל 'זעקי ארץ אהובה')‪.‬‬
‫תיאטרון הסימטה‪ ,MENSCH MEIER :‬מעלית שירות‪ .‬ציד עכברושים‪ .‬כתיבת מוסיקה לתיאטרון ‪ -‬תיאטרון הסימטה‪:‬‬
‫אסקוריאל‪ .‬תיאטרון ערבי‪-‬עברי ביפו‪ :‬נחיתת אונס‪ .‬תיאטרון צוותא‪ :‬אויב בחדר (תיאטרון קצר)‪ ,‬יהלי‪ .‬תיאטרון‬
‫קריאה בית ליסין‪ :‬שיקול מוטעה‪.‬‬
‫פולינה אדמוב (מעצבת התפאורה והתלבושות) ילידת מוסקבה‪ ,‬עלתה לישראל‬
‫בשנת ‪ .2001‬בעלת תואר שני בעיצוב גרפי ודפוס‪ .‬מעצבת תפאורה ותלבושות בארץ ובחו"ל‪ .‬בין עבודותיה‬
‫ בתיאטרון החאן‪ :‬משחק של אהבה ומזל‪ ,‬מולי סוויני‪ ,‬סדר עולמי חדש‪ ,‬הלילה השנים‪-‬עשר (זוכת פרס‬‫התיאטרון לתלבושות‪ ,)2010 ,‬שני קצרים וחתול‪ ,‬האדרת‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬זה הים הגדול (מועמדת לפרס‬
‫התיאטרון)‪ ,‬פופר‪ ,‬איש קטן‪ ,‬מה עכשיו‪ ,‬הכיתה שלנו‪ .‬בתיאטרון גשר‪ :‬מסעות אודיסאוס‪ .‬בתמונע‪ :‬עיקר‬
‫שכחתי‪ .‬בצוותא‪ :‬מישהו מאחורי‪ .‬בתיאטרון מלנקי‪ :‬הזקנה ועושה הנסים‪ ,‬הזר (הצגת הפרינג' של השנה‪,)2004 ,‬‬
‫שושנת יריחו‪ ,‬על החטא‪ ,‬טרגדיות קטנות‪ ,‬המהגרים‪ ,‬איוב‪ ,‬אורפאוס במטרו (פרס קיפוד הזהב לתפאורה‪,‬‬
‫‪ .)2009‬הפקות אופרה פרינג'‪ .‬קבוצת מחול נועה דר – עננֹוצה‪ .‬בסנט פטרבורג‪( TAKOI TEATR :‬ההצגה היתה מועמדת‬
‫למסיכת הזהב‪ ,)2011 ,‬במוסקבה טניה טניה (‪ )MASTERSAKAYA FOMENKO‬ובקייב ‪ .TEATR FRANKO‬עיצבה ספרים‪,‬‬
‫תוכניות וקטלוגים (תיאטרון גשר‪ ,‬ידיעות‪ ,‬מעריב‪ ,‬הוצאת גשרי‪-‬תרבות‪ ,‬המוזיאון לאמנות רוסית ברמת־גן‪,‬‬
‫תיאטרון החאן)‪.‬‬
‫אלדד לידור (המלחין) כותב ומעצב מוסיקה להצגות‪ ,‬לסרטים‪ ,‬למופעי מחול‪ ,‬לרדיו ומולטימדיה‪.‬‬
‫בוגר המגמה לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בירושלים‪ .‬מלמד עיצוב מוסיקה בסמינר הקיבוצים‪ .‬בין עבודותיו‬
‫בתיאטרון – תיאטרון הבימה‪ :‬הדה גבלר‪ ,‬אלוף הבונים‪ ,‬מלכת היופי של לינאן‪ ,‬רכוש נטוש‪ ,‬סונטת סתיו‪,‬‬
‫מועדון האלמנות העליזות‪ .‬תיאטרון בית ליסין‪ :‬נערי ההיסטוריה‪ ,‬מקווה‪ ,‬פילומנה‪ ,‬פלדה‪ ,‬מירלה אפרת‪ ,‬מכתב‬
‫לנעה‪ ,‬פופקורן‪ ,‬ערפל‪ ,‬שבעה‪ .‬תיאטרון החאן‪ :‬מידה כנגד מידה‪ ,‬האם הטובה‪ ,‬האזור החופשי‪ .‬התיאטרון‬
‫הקאמרי‪ :‬הבדלה‪ ,‬מי מפחד מוירג'יניה וולף‪ ,‬מותו של סוכן‪ ,‬ביבר הזכוכית‪ ,‬מילאנו‪ ,‬אישה בעל בית‪ ,‬דמוקרטיה‪,‬‬
‫המלביש‪ ,‬קופנהגן‪ ,‬המנצח‪ .‬תיאטרון חיפה‪ :‬הדוכסית מאמלפי‪ ,‬השתיקה‪ ,‬דודתו של צ'רלי‪ ,‬עיר חופשית‪ ,‬הילד‬
‫מאחורי העיניים‪ ,‬שיחות עם אבי‪ ,‬הנכד‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬חבלי משיח‪ ,‬איפיגניה‪ ,‬ילד משלי‪ ,‬ביבר הזכוכית‪,‬‬
‫כסף של אחרים‪ ,‬רק בימי ראשון‪ ,‬באופן יחסי‪ M ,‬בטרפליי‪ ,‬זינגר‪ ,‬המתחזה‪ ,‬הרציף המערבי‪ .‬תיאטרון לילדים‬
‫ולנוער‪ :‬מסך הברזל‪ ,‬הממלכה של קנסוקי‪ ,‬פילים לא רוקדים בלט‪ ,‬אורי‪ ,‬צבע הפנינה‪ ,‬שרה גיבורת נילי‪ .‬מדיטק‬
‫חולון‪ :‬קרשינדו‪ ,‬שמשון בר לשון‪ ,‬צבע הפנינה‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬מישהו לרוץ איתו‪ ,‬עיין ערך אהבה‪ .‬זכה‬
‫בפרס מרגלית על המוסיקה בנשיקת אשת העכביש‪ .‬הלחין את המוסיקה למוזיאון יצחק רבין‪ .‬הוציא ‪ 3‬דיסקים‬
‫אינסטרומנטליים‪ ,‬האחרון שבהם "‪."CLOSER‬‬
‫‪22‬‬
‫אלעד אדר (ניהול מוסיקלי‪ ,‬עיבודים ונגינה) פסנתרן‪ ,‬מלחין ומפיק מוסיקלי‪,‬‬
‫בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים‪ ,‬שרת בצה"ל כמעבד בלהקות צבאיות‪ .‬ניגן הלחין והפיק מוסיקלית עשרות‬
‫פרוייקטים בארץ ובחו"ל‪ .‬עבד עם אלון אולארצ'יק‪ ,‬דנה ברגר‪ ,‬יהודית רביץ‪ ,‬ירמי קפלן‪ ,‬שם טוב לוי‪ ,‬אפרים‬
‫שמיר‪ ,‬שלמה יידוב‪ ,‬יגאל בשן‪ ,‬אמיר דדון‪ ,‬גורי אלפי‪ ,‬אבי גרייניק‪ ,‬שרית חדד‪ ,‬תזמורת הסינפונייטה באר־שבע‪,‬‬
‫התזמורת הסימפונית אשדוד‪ ,‬תזמורת הקאמרטה ירושלים‪ ,‬התזמורת הסימפונית חיפה‪ ,‬תזמורת "רוקדים עם‬
‫כוכבים"‪ ,‬להקת "הלילה עם ליאור שליין" ועוד‪ .‬הפיק לזמר דוד ד'אור את אלבומו הבינלאומי‪ ,‬ואת סיבוב ההופעות‬
‫שליווה אותו ברחבי העולם‪ .‬הלחין והפיק את המוסיקה לתוכניות טלוויזיה‪ ,‬ביניהן‪ :‬הבלוק‪ ,‬קרב סכינים‪ ,‬אליפות‬
‫המסעדות‪ ,‬המשמר האזרחי‪ ,‬פיני הגדול‪ ,‬פפראצי‪ ,‬אוכל רחוב מסביב לעולם‪ ,‬השועלים‪ ,‬הקרמבויז‪ ,‬מעצר בית‪.‬‬
‫בתיאטרון ‪ -‬תיאטרון אורנה פורת‪ :‬צליל משותף‪ .‬בקאמרי‪ :‬לילה לא שקט‪ .‬בתיאטרון באר־שבע‪ :‬שחק אותה סם‪,‬‬
‫סוביניר‪ ,‬איפיגניה‪ .‬בתיאטרון חולון‪ :‬הרפתקה בטלוויזיה‪ .‬בימים אלו יצא אלבום המשותף לו ולאלון אולארצ'יק ‪-‬‬
‫"יום אחד" – השירים נכתבו ע"י שניהם ‪ -‬ועימו הם מופיעים ברחבי הארץ‪ .‬אדר עיבד והפיק מוסיקלית‪.‬‬
‫קרן גרנק (מעצבת התאורה) בוגרת המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב‪.‬‬
‫עיצבה תאורה להצגות רבות‪ ,‬ביניהן‪ :‬חברים של חברים‪ ,‬דבר מצחיק קרה‪ ,‬סיראנו‪ ,‬מקבת‪ ,‬הם יורים גם בסוסים‪,‬‬
‫בית ספר לנשים‪ ,‬בעל למופת‪ ,‬האריסטוקרטים‪ ,‬רומיאו ויוליה‪ ,‬מכולת‪ ,‬לילה לא שקט‪ ,‬מבדולח לעשן‪ ,‬לעוף‬
‫מכאן‪ ,‬הבדלה‪ ,‬אמדיאוס‪ ,‬תרה‪ ,‬אוי אלוהים‪ ,‬הגיל הנכון לאהבה‪ ,‬היה או לא היה‪ ,‬רוזנקרנץ וגילדנשטרן‪ ,‬זה‬
‫הים הגדול‪ ,‬מותו של סוכן‪ ,‬יומן חוף ברייטון‪ ,‬בדנהיים ‪ ,1939‬האב‪ ,‬שמנה‪ ,‬לילה טוב אמא‪ ,‬פלונטר‪ ,‬צחוק של‬
‫עכברוש‪ ,‬המלט‪ ,‬דמוקרטיה בתיאטרון הקאמרי; גבירתי הנאווה‪ ,‬ליזיסטרטה‪ ,‬החולה ההודי‪ ,‬רעל ותחרה‪ ,‬ביקור‬
‫הגברת הזקנה‪ ,‬כתם לידה‪ ,‬נודניק‪ ,‬הלהקה‪ ,‬טייפ‪ ,‬טקסי‪ ,‬שלמה המלך ושלמי הסנדלר‪ 8 ,‬נשים‪ ,‬כתר בראש‪,‬‬
‫אליס בארץ הפלאות‪ ,‬החיים בשלוש גירסאות‪ ,‬צורה לאהבה בתיאטרון הבימה; הכלה וצייד הפרפרים‪ ,‬לוקאס‬
‫הפחדן‪ ,‬המוות ישב לידי הבימה בשיתוף החאן; איזה יופי‪ ,‬פרח השכונות‪ ,‬סוביניר‪ ,‬בוגד‪ ,‬איזבלה‪ ,‬תשליך‪,‬‬
‫ג'ייפס‪ ,‬הימים הכי טובים בתיאטרון באר־שבע‪ .‬עובד בשביל שניים‪ ,‬אז בפראג‪ ,‬סוסים על כביש גהה‪ ,‬מנדרגולה‪,‬‬
‫אהבה זה לא הכל‪ ,‬הבנליות של האהבה‪ ,‬אקווס‪ ,‬אנדה‪ ,‬עלמה ורות‪ ,‬מייק‪ ,‬האגם המוזהב‪ ,‬הדבר האמיתי‪ ,‬רק‬
‫אתמול נולדה‪ ,‬המקרה של הכלב בשעת לילה מאוחרת בתיאטרון בית ליסין‪ .‬מי דואג לילד‪ ,‬מוריס שימל בתיאטרון‬
‫חיפה‪ .‬וויצק ב"מעבדה"‪ .‬אהבה וזעם באנסמבל תיאטרון הרצליה‪ ,‬הילד בפסטיבל תיאטרונטו‪ .‬מופעי מחול‪:‬‬
‫משחקי ילדים‪ ,‬בארץ שחורה שחורה – קבוצת המחול נעה דר‪ .‬ג'וי‪ ,‬טיפהפופה של יוסי יונגמן‪ .‬זוכת פרס פסטיבל‬
‫עכו ‪ 1999‬על עיצוב התאורה לפריילופ‪ .‬זוכת פרס התיאטרון הישראלי ‪ 2005‬על עיצוב התאורה להמלט בקאמרי‪.‬‬
‫יואב כהן (וידאו ארט) למד במחלקה לוידאו‪ ,‬ניו מדיה וקולנוע ניסיוני בבצלאל‪ .‬בוגר בהצטיינות‬
‫של ביה"ס סם שפיגל‪ .‬ביים ויצר וידאו ארט עבור התיאטרון ‪ -‬בית ליסין‪ :‬המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה‪,‬‬
‫משאלה אחת ימינה‪ 33 ,‬וריאציות‪ ,‬אמא שלו‪ ,‬פרינסס מרי ‪ ,7‬בראנז'ה‪ ,‬דולפינים‪ .‬התיאטרון הקאמרי‪ :‬פאנק‬
‫רוק‪ ,‬תרה‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬ביקור הגברת הזקנה‪ ,‬כוכב יאיר‪ ,‬החייל האמיץ שוויק‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬הביתה‬
‫הביתה‪ .‬תיאטרון הבימה בשיתוף הקאמרי‪ :‬אלוף הבונים‪ .‬תיאטרון ‪ KIEL‬בגרמניה‪ :‬בית ברנרדה אלבה‪.LIEBELEIV ,‬‬
‫‪ SZPERA 42‬בשיתוף עם תיאטרון ‪ CHOREA‬פולין‪ .‬יוצר ‪ BODY PRINT‬מיצב וידאו אינטראקטיבי בפסטיבל פרינט סקרין‪.‬‬
‫עדו סתר (עוזר לבמאי ותחקירן) יליד ‪ .1981‬כותב ומביים‪ .‬בוגר תואר ראשון בקולנוע‬
‫(מגמת תסריטאות) ותואר שני בתיאטרון (מגמת בימוי וכתיבה) בהצטיינות מאוניברסיטת תל־אביב‪ .‬ביים את דון‬
‫ז'ואן ושיפל חברו של יעקב שבתאי ואת אפר אל אפר של הרולד פינטר בתיאטרון האוניברסיטה‪ .‬כתב וביים את‬
‫הקברט הסאטירי בימים האלה בזמן הזה (פסטיבל "אקט ‪ "2‬בחיפה ולאחר מכן בתל־אביב)‪ ,‬ואת ״אסימפטוטות״‬
‫(עלה כקריאה מבויימת בתיאטרון הסימטה)‪ .‬כתב את המחזה הקצר חקירת שיניים (פסטיבל תיאטרון קצר‬
‫בצוותא)‪ ,‬את כלוב (פסטיבל צו קריאה בצוותא) והמונודרמה אור‪-‬לי (פסטיבל תיאטרונטו לילדים ולאחר מכן‬
‫בצוותא‪ ,‬זכתה בציון לשבח לשחקנית)‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫גלוריה בס (כריסותמיס) בוגרת הסטודיו למשחק ע"ש ניסן נתיב‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬במחזור האחרון‪.‬‬
‫זכתה בשתי מלגות מטעם הסטודיו ובמילגה נוספת מפרופסור מיכאל גרוס‪ .‬טלוויזיה‪ :‬סיון בעספור‪ ,‬עבודה‬
‫ערבית‪ ,‬ניו יורק‪ .‬תיאטרון‪ :‬איפגיניה באיפיגניה באוליס‪ .‬כתבה עם שלמה בר‪-‬אבא את מופע היחיד שלו‪ .‬בקאמרי‬
‫מופיעה גם בהצגה אמא קוראז' וילדיה בתפקיד קתרין‪.‬‬
‫הגר דנון (מקהלה) בוגרת הסטודיו מיסודו של יורם לוינשטיין‪ .2009 ,‬סולנית בלהקת הסטודיו‪.‬‬
‫מלגות‪ :‬קרן שוסהיים‪ ,‬אורנה בן חורין‪ ,‬ציון לשבח ע"ש שוש אביגל‪ .‬השתתפה בהצגות ביה"ס‪ :‬סאנייה בהטרילוגיה‬
‫הבלגרדית‪ ,‬אולוון בסיבוב מסוכן‪ ,‬ליז במתגלגלים מאת זונדהיים‪ ,‬הסניורה באנדורה‪ ,‬פיי בחזרות אחרונות‬
‫בהחלט‪ .‬בקאמרי‪ :‬סוף טוב‪ ,‬קיזוז‪ ,‬פרוסט‪/‬ניקסון‪ ,‬הם יורים גם בסוסים‪ .‬בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪:‬‬
‫אופירה בהצמיד של אופירה (פרס ההצגה הטובה ביותר לילדים‪ ,)2010 ,‬שולמית בכשסבתא שולמית היתה‬
‫קטנה‪ .‬טלוויזיה‪ :‬תוכנית מערכונים המעבדה‪ ,‬המיוחדת‪ ,‬חברות‪ .‬רקדנית מחול מודרני‪ ,‬קלאסי‪ ,‬ג'אז מזה ‪ 10‬שנים‪.‬‬
‫השחקנים‬
‫(לפי סדר הא"ב)‬
‫דנה וישינסקי (מקהלה) זמרת יוצרת‪ ,‬מנגנת בפסנתר‪ .‬בוגרת החוג לתיאטרון והחוג לפסיכולוגיה‬
‫באוניברסיטת בתל־אביב‪ .‬למדה בבי"ס "רימון" במגמת הלחנה‪ .‬בימים אלה מקליטה אלבום בכורה עם חומרים‬
‫מקוריים שנכתבו על ידה‪ ,‬מילים ולחנים‪ .‬הופיעה עם חומרי התקליט בתמונע ובצוותא‪ .‬השתתפה בהצגה הנהר‬
‫בתיאטרון גשר‪ .‬בקאמרי משתתפת גם בהסלבריטאים‪ .‬כן השתתפה במחוות לזהרירה חריפאי ולאורנה פורת‪.‬‬
‫יגאל זקס (אייגיסתוס) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנות התיאטרון "בית צבי"‪ .1994 ,‬משחק בתיאטרון‬
‫ הקאמרי‪ :‬פרוסט‪/‬ניקסון‪ ,‬הילכו שניים יחדיו‪ ,‬מבדולח לעשן‪ ,‬ליזיסטרטה ‪ ,2000‬הורדוס‪ ,‬אמא קוראז'‪ ,‬השחקן‪,‬‬‫אורי מורי‪ .‬אנסמבל הרצליה‪ :‬המסיבה של אביגיל‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬אוגוסט מחוז אוסייג'‪ .‬תיאטרון בית ליסין‪:‬‬
‫כולם היו בני‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬סוחרי התהילה‪ ,‬החטא ועונשו‪ ,‬אשת האופה‪ ,‬הפסנתר של ברטה‪ ,‬כסף‬
‫של אחרים‪ ,‬שיר חדש‪ ,‬פילדלפיה אני בא‪ ,‬הנסיכה והרועה‪ ,‬סיד‪ ,‬היהודי זיס‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬עיין ערך‬
‫אהבה‪ ,‬לשבור את הצופן‪ ,‬הורים איומים‪ ,‬ריצ'ארד השלישי‪ ,‬אאידה‪ .‬תמונע‪ :‬בוץ‪ .‬תיאטרון נוצר‪ :‬קרנפים‪.‬‬
‫טלווזיה וקולנוע‪ :‬החממה‪ ,‬המשרד‪ ,‬כתב פלילי‪ ,‬לגעת באושר‪ ,‬כנפיים‪ ,‬אנס הבושם‪ ,‬דשאים סגולים‪ ,‬לתפוס‬
‫את השמיים‪ ,‬תיק סגור‪ ,‬עכשיו או לעולם לא‪ ,‬כן או לא‪ ,‬בן‪ ,‬שאול‪ ,‬כתב פלילי‪ ,‬נימפות בערפל‪ .‬בימוי – תמונע‪:‬‬
‫בוץ‪ .‬צוותא‪ :‬נימפות בערפל‪ .‬הסימטה‪ :‬החמור והשמנמונת‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬האספן‪ ,‬הוכחה‪ ,‬בודדה באפלה‪,‬‬
‫מגנוליות מפלדה‪ .‬בית צבי‪ :‬חתונת הדמים‪ ,‬הא הא‪ ,‬האב‪ ,‬הבקכות‪ ,‬מעשיית חורף‪ ,‬פוטנציאל קומי ועוד‪ .‬מחזהו‬
‫מאה זכה בתחרות "משישה יוצא אחד" ועלה ב‪ 2007-‬בתיאטרון הקאמרי‪.‬‬
‫הלנה ירלובה (קליטיימנסטרה) סיימה את לימודיה במכון הגבוה למשחק שליד התיאטרון‬
‫האמנותי המוסקבאי‪ .‬שיחקה בתיאטרון "סוברמניק" הנודע‪ .‬עם עלייתה ארצה‪ ,‬ב‪ ,1993-‬הצטרפה לתיאטרון‬
‫יידישפיל‪ .‬במקביל הופיעה בתיאטרון "מלינקי" בהצגות השד האחרון‪ ,‬חזרה גנרלית ובדון קישוט‪ ,‬אשר השתלב‬
‫בפרוייקט הבינלאומי של התיאטרון הגרמני "בוכום שאושפיל האוס"‪ .‬כיכבה בסרט קדמה שהוצג לראשונה‬
‫ב‪ 2003-‬בפסטיבל קאן‪ .‬כ"כ השתתפה סרט חלומו של הנרי ובסרט חמש שעות מפריז שזכה בפרס ראשון‬
‫בפסטיבל חיפה‪ .‬מופיעה בסדרות הטלוויזיה המשרד ותא גורדין‪ .‬תפקידים בקאמרי‪ :‬ריטה בזה הים הגדול (עליו‬
‫זכתה בפרס ע"ש אברהם בן יוסף)‪ ,‬חנה רובינא בהיה או לא היה (עליו זכתה בפרס שחקנית השנה)‪ ,‬ורה‬
‫באריסטוקרטים‪ ,‬המלכה בריצ'רד ה‪ ,II-‬אליזבת בריצ'רד ה‪ ,III-‬אחות אצל ד"ר סזאם‪/‬מיה פינברג‪/‬גברת ויט‬
‫באיש קטן‪ ,‬מה עכשיו?‪ .‬הופיעה בתיאטרון חיפה בהצגה אנשים קשים בתפקיד רחל‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫מונה מור‪-‬מרקוביץ' (מקהלה) שרתה כסולנית בלהקת חיל חינוך‪ .‬בוגרת ביה"ס הגבוה‬
‫לאמנויות הבמה "בית צבי" ‪ .2010‬זוכת מילגת סנו לביצוע מצטיין מתוך מחזות זמר‪ .‬ניסיון בימתי ‪ -‬קרן אור‬
‫הפקות ‪ -‬שרק‪ ,‬מדייטק חולון‪ :‬דו רה מו‪ .‬בין תפקידיה ב"בית צבי"‪ :‬כותרת ראשית‪ ,‬לדבר עם‪ ,‬ארוחה בהפתעה‪,‬‬
‫תזמורת על תנאי‪ .‬מחזות זמר בתיאטרון הספריה‪ :‬אנני באנני‪ ,RENT ,‬שיער‪ ,‬הבית שלנו‪ ,‬לילות הקיץ החמים‪.‬‬
‫בקאמרי הופיעה באריסטוקרטים‪ ,‬ומופיעה בקברט‪ .‬דיבובים לסרטים בחברת "אלרום"‪.‬‬
‫(אֹומן) בוגר ביה"ס הגבוה לקולנוע ‪ IDHEC‬בפאריז‪ .‬ממקימי תיאטרון באר־שבע‪ .‬כותב‬
‫ֵ‬
‫יוסי קאנץ‬
‫מדורי צילום בעיתונים‪ .‬בין תפקידיו הרבים והמגוונים‪ :‬גולדברג במסיבת יום הולדת‪ ,‬סר טובי בהלילה ה‪ ,12-‬הנזיר‬
‫לורנצו ברומיאו ויוליה‪ ,‬ביציה בשידוכין‪ ,‬קרוקסטאד בבית הבובות‪ ,‬פיצ'ם באופרת הקבצנים‪ ,‬שריף בכותרת‬
‫ראשית‪ ,‬ליר (של אדוארד בונד)‪ .‬השתתף בנטושים‪ .‬בקאמרי השתתף בהצגות‪ :‬חוות החיות‪ ,‬מיכאל קולהאס‪,‬‬
‫החילוני האחרון‪ ,‬נוצות‪ ,‬אמא קוראז'‪ ,‬אחרי החגים‪ ,‬ענבי זעם‪ ,‬השחף‪ ,‬גורודיש‪ ,‬ביקור הגברת הזקנה‪ ,‬ריצ'רד‬
‫השלישי‪ ,‬פולארד‪ ,‬קומדיה של טעויות‪ ,‬קלמן בהשחקן‪ ,‬עו"ד בפליישר‪ ,‬שיינדלה‪ ,‬סיפור משפחתי‪ ,‬המנצח‪,‬‬
‫אויב העם‪ ,‬אשכבה‪ ,‬אטום‪ ,‬טובים השניים‪ ,‬אשה בעל בית‪ ,‬המפיקים‪ ,‬האב‪ ,‬אנטיגונה‪ ,‬השיבה לחיפה‪ ,‬שמו‬
‫הולך לפניו‪ ,‬מכולת‪ ,‬ריצ'רד השלישי‪ ,‬רומן משפחתי‪ ,‬אמא קוראז'‪ ,‬סלבריטאים‪ .‬הבימה‪ :‬האב בחתונת הדמים‪,‬‬
‫המפקח בפיסיקאים‪ .‬הופיע בהצגת יחיד אבר זר מפרי עטו‪ ,‬שהועלתה לראשונה בתיאטרונטו ‪ .1991‬כמו כן‬
‫משתתף בהפקות טלוויזיה ובסרטים‪ ,‬ביניהם סידרת הטלוויזיה קו ‪ 300‬בתפקיד שמיר‪ ,‬טירונות‪ ,‬מי פירסט סוני‪,‬‬
‫טיפול נמרץ‪ .‬הופיע בצוותא בהצגה הדממה‪ .‬מגלם את תפקיד בן גוריון בדרמה דוקומנטרית עכשיו או לעולם לא‬
‫ובסידרת הדרמה אלטלנה‪.‬‬
‫אודי רוטשילד (אורסטס) בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב‪ ,‬תל־אביב‪ .2003 ,‬זוכה‬
‫מילגת קרן שרת לשנים ‪ .2003 – 2001‬בקאמרי‪ :‬מעגל הגיר הקווקזי‪ ,‬אורזי מזוודות‪ ,‬בית ספר לנשים‪ ,‬פאנק רוק‪,‬‬
‫הם יורים גם בסוסים‪ ,‬אמא קוראז' וילדיה‪ .‬בתיאטרון חיפה‪ :‬משפחת ישראלי‪ ,‬הילדה שאני אוהב‪ .‬בתיאטרון‬
‫החאן‪ :‬בגדי המלך (בשיתוף תיאטרון הבימה)‪ ,‬החיים הם חלום‪ ,‬עירם של האנשים הקטנים‪ ,‬מלחמה על הבית‪,‬‬
‫הקמצן‪ ,‬אושר‪ ,‬הקיץ‪ ,‬המצליחים‪ ,‬נישואים‪ ,‬הקץ של העץ (בשיתוף המדיטק)‪ ,‬אותלו‪ ,‬בידרמן והמציתים‪ ,‬אהובת‬
‫הדרקון‪ ,‬הנסיכה האמריקאית‪ ,‬תעלולי סקפן‪.‬‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר (אלקטרה) בוגרת ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"‪.2001 ,‬‬
‫זוכת פרס צבי קליר לתלמידה המצטיינת ומלגות קרן אמריקה ישראל לשנים ‪ .2000 ,1999‬תיאטרון הספריה‪:‬‬
‫בייב במשחקי הפיג'מה‪ ,‬החתול בהרפתקה בקרקס‪ ,‬הלנה במלחמת טרויה לא תפרוץ‪ ,‬אלכסנדרה בהפנטזיות‬
‫של פריאטיב‪ .‬הקאמרי‪ :‬לאורנסיה במעיין הכבשים‪ ,‬קתרין באמא קוראז'‪ ,‬איירין בהמלביש‪ ,‬פיורלה בקוויאר‬
‫ועדשים‪ ,‬יודית בעיר הנפט‪ ,‬לורה בביבר הזכוכית‪ ,‬אונה בציפור שחורה‪ ,‬לוסיין הומנידס ביתוש בראש‪ ,‬אנטיגונה‬
‫באנטיגונה‪ ,‬שן טה‪/‬שוי טה בנפש הטובה מסצ'ואן‪ ,‬ינטל בינטל‪ ,‬סאלי בולס בקברט‪ ,‬קסנדרה בנשות טרויה‬
‫במטרופוליטן של טוקיו בשיתוף הקאמרי‪ .‬מופעי־יחיד מוסיקליים‪ TWISTED :‬מופע ג'אז‪ ,‬לאור הנרות ‪ -‬רומנסות‬
‫רוסיות וצועניות עתיקות‪ ,‬שירי משוררים ‪ -‬לאה גולדברג‪ ,‬נתן אלתרמן‪ ,‬רחל ועוד‪ .‬תפקידים שונים בטלוויזיה‬
‫ובקולנוע‪ .‬פרסים‪ :‬מילגה ע"ש עדנה פלידל על תפקידה במעיין הכבשים (‪ .)2002‬פרס התיאטרון לשחקנית‬
‫המבטיחה על תפקידה באמא קוראז' (‪ .)2002‬פרס רוזנבלום (‪ .)2004‬פרס אברהם בן יוסף על תפקידה בביבר‬
‫הזכוכית (‪ ,)2005‬פרס אבנר חזקיהו (‪ )2006‬על תפקידה בציפור שחורה‪ .‬פרס התיאטרון לשחקנית השנה על‬
‫אנטיגונה (‪ ,)2006‬פרס אברהם בן יוסף על תפקידה בנפש הטובה מסצ'ואן (‪.)2009‬‬
‫ליאת שטרן (מקהלה) בוגרת הפקולטה לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים ‪ .2013‬זוכת שתי‬
‫מלגות ע"ש עו"ד אלי ליאון וציון לשבח ע"ש אוהלה הלוי‪ .‬טלוויזיה‪ :‬נטע בבני ערובה‪ .‬תיאטרון‪ :‬תיאטרון אורנה‬
‫פורת ‪ -‬הנסיכה לב בהנסיכה על העדשה‪ ,‬תיאטרון הבימה ‪ -‬הפסיכולוגית והפסיכיאטרית בקונצרטה לשמונה‪.‬‬
‫בנוסף זמרת וחברה בהרכב המוזיקלי‪-‬תיאטרלי "השלייקסים" שמציג עיבודים חדשים לשירי משוררים‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫העונה ה‪70-‬‬
‫ע ו נ ת‬
‫ת ש ע " ד‬
‫מועצת הנאמנות‬
‫רון חולדאי ‪ -‬יו"ר גיל פייר‬
‫אוסקר אבו ראזק ישראל פלג‬
‫עמיקם בן צבי יואב צוקרמן‬
‫תמר רודיך‬
‫דוד ברודט‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫יוסי גרבר‬
‫זאב רותם‬
‫ערן גריפל‬
‫עפר שחל‬
‫משה הנדלס‬
‫לינדה שטרייט‬
‫אמינה הריס‬
‫יגאל וינשטיין אברהם תירוש‬
‫שלמה וישינסקי ועדת הביקורת‬
‫בנציון דל ‪ -‬יו"ר‬
‫אתי כספי‬
‫עמיקם בן צבי‬
‫ליאורה מינקה רון ארנרייך‬
‫רויטל בן‪-‬אשר פרץ גיל פייר‬
‫חנה מרון‬
‫מנחם סלע‬
‫ועדת מנגנון וכח אדם‬
‫אמיר רוזנברג‪-‬יו"ר ליאורה מינקה‬
‫רון סמוראי‬
‫זאב רותם‬
‫ליאורה עופר ערן גריפל‬
‫יגאל וינשטיין ‪ -‬יו"ר כבוד של הועד המנהל‬
‫(כיהן בתפקיד יו"ר הועד המנהל בשנים ‪)2014-1984‬‬
‫להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב)‬
‫שלמה וישינסקי יובל סגל‬
‫אקי אבני‬
‫אסף סלומון‬
‫שלומי אברהם טל וייס‬
‫אלינור אהרון‪-‬בן אבי שרית וינו אלעד הילה עופר‬
‫שרה פון שוורצה‬
‫ענת וקסמן‬
‫יפתח אופיר‬
‫מיי פיינגולד‬
‫ליאור זוהר‬
‫גיא אלון‬
‫אסף פריינטא‬
‫שרונה אלימלך נסים זוהר‬
‫גיל פרנק‬
‫אביב זמר‬
‫גילת אנקורי‬
‫יוסי קאנץ‬
‫עומר זימרי‬
‫נדב אסולין‬
‫אסתי קוסוביצקי‬
‫יגאל זקס‬
‫רותי אסרסאי‬
‫תמר קינן‬
‫אורטל חאייק‬
‫עדי ארד‬
‫יפתח קליין‬
‫יצחק חזקיה‬
‫אפרת ארנון‬
‫זיו קלייר‬
‫ציון חורי‬
‫יניב ביטון‬
‫מיקי קם‬
‫ליאור חקון‬
‫דיויד בילנקה‬
‫עירית קפלן‬
‫איתי טיראן‬
‫עדנה בליליוס‬
‫רועי קקון‬
‫טל בלנקשטיין אבי טרמין‬
‫אורי רביץ‬
‫אסנת בן יהודה גדי יגיל‬
‫עידו רוזנברג‬
‫שלמה בר‪-‬אבא אוהד יהודאי‬
‫יואב רוטמן‬
‫שמחה ברבירו הלנה ירלובה‬
‫אודי רוטשילד‬
‫שחר ישי‬
‫רמי ברוך‬
‫שני שאולי‬
‫איציק כהן‬
‫ירדן ברכה‬
‫איה שבא‬
‫מיכל ברנשטיין ארז כהנא‬
‫רוני שובל‬
‫מוטי כץ‬
‫שירי גדני‬
‫עודד לאופולד אנדריאה שוורץ‬
‫נעה גודל‬
‫איתי שור‬
‫אסף גולדשטיין אביטל לבני‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫לימור גולדשטיין יואב לוי‬
‫אלי גורנשטיין יחזקאל לזרוב אוהד שחר‬
‫נעמה שיטרית‬
‫כנרת לימוני‬
‫יוסי גרבר‬
‫רוני שיינדורף‬
‫ג'יטה מונטה‬
‫נטע גרטי‬
‫שהם שיינר‬
‫עידו מוסרי‬
‫עזרא דגן‬
‫רובי מוסקוביץ' ניסו שליו‬
‫אלון דהן‬
‫תמר שם אור‬
‫אנה דוברוביצקי ערן מור‬
‫גלעד שמואלי‬
‫קרן מור‬
‫נתן דטנר‬
‫רונה לי שמעון‬
‫דנה מיינרט‬
‫תיקי דיין‬
‫דן שפירא‬
‫רבקה מיכאלי‬
‫הגר דנון‬
‫ערן שראל‬
‫רמה מסינגר‬
‫תחיה דנון‬
‫עודד תאומי‬
‫שמואל וילוז'ני דודו ניב‬
‫אביהוד תדהר‬
‫מנשה נוי‬
‫גיל וינברג‬
‫עמוס תמם‬
‫שרית וינו‪-‬אלעד לורן סביר‬
‫נועה שכטר‬
‫עוזרת למנהל האמנותי‬
‫אבי ברכר‬
‫הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין‬
‫יורם אמיר‬
‫ספרית המחזות ע"ש זאב רייכ ל‬
‫איתמר וכסלר‬
‫יועץ חזותי‬
‫הועד המנהל‬
‫עפר שחל – יו"ר‬
‫דוד ברודט‬
‫אמינה הריס‬
‫ליאורה מינקה‬
‫יואב צוקרמן‬
‫תמר רודיך‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫זאב רותם‬
‫לינדה שטרייט‬
‫התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת ‪ 1944‬על ידי יוסף וימימה‬
‫מילוא‪ ,‬רוזה ליכטנשטיין‪ ,‬אברהם בן‪-‬יוסף ובתיה לנצט‪.‬‬
‫ב‪ 1971-‬הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים לתיאטרון‬
‫העירוני של תל־אביב‪ .‬בראש התיאטרון מועצת נאמנות‬
‫הכוללת נציגי ציבור‪ ,‬אנשי רוח ואמני תיאטרון‪ .‬להקת‬
‫שחקני התיאטרון מונה כ‪ 120-‬שחקניות ושחקנים ממיטב‬
‫אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים ידועי‬
‫שם מישראל ומחוצה לה‪.‬‬
‫הקאמרי מציג ב‪ 6-‬אולמות‪ :‬קאמרי ‪ ,4 ,3 ,2 ,1‬קפה תיאטרון‪,‬‬
‫וקאמרי ‪ 5‬ע"ש סיירוס ומירטל קאצן ‪ -‬אולם חזרות והופעות‬
‫המכיל כ‪ 200-‬מקומות‪ .‬על במות אלה עולות עשר הפקות‬
‫חדשות מדי שנה‪ ,‬בפני קהל מגוון הכולל כ‪ 40,000-‬מנויים‬
‫וכ‪ 1,100,000-‬צופים בארץ ובחו"ל‪.‬‬
‫התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪ ,‬משרד‬
‫התרבות והספורט ‪ -‬מינהל התרבות‪ .‬הקאמרי החדש נבנה‬
‫על ידי מפעל הפיס בשיתוף עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪.‬‬
‫מינהל התרבות‬
‫המחלקה לתיאטרון‬
‫נעם סמל‬
‫‬
‫מנהל כללי‬
‫עמרי ניצן‬
‫מנהל אמנות י ‬
‫יפה ענתבי‬
‫מנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫חביבה הדר‬
‫מנהלת כספים וחשב ת‬
‫נועה סיקסיק‪-‬יוסף‬
‫‬
‫עוזרת מנכ"ל‬
‫דפנה הררי‬
‫‬
‫מנהלת שיווק‬
‫אפרת ליבנה‬
‫דוברות ויחסי ציבו ר‬
‫רות אזר‪-‬מדברי‬
‫מנהלת הפרסו ם ‬
‫ריבה גולדברג‬
‫מנהלת הפקות וייצו ר‬
‫ד"ר ורדה פיש‬
‫‬
‫מנהלת קשרי חוץ‬
‫אבי גז‬
‫‬
‫מפיק ראשי‬
‫מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליו ת חיים סלע‬
‫ורדית שלפי‬
‫מרכזת המחלקה הדרמטורגי ת‬
‫שלומית לשם‬
‫מרכזת אגודת העמיתי ם‬
‫נעמה קוטנר‬
‫המחלקה החינוכי ת רון בן גידה‬
‫סופי וייס‬
‫מנהלי חשבונו ת גלינה לרמן‬
‫טטיאנה אורמן אלינה אבקומו ב סאשה גלאטקי‬
‫לימור רוטשילד‬
‫‬
‫מח' שכר‬
‫מח' מנויים ע"ש שולה הגרי‬
‫נורית הרפז‬
‫מנהלת ‬
‫‬
‫יהודית סילבר‬
‫ורדי חן‬
‫אחראים‬
‫נחמה אפשטיין מרינה סלבין‬
‫אוהד לורי‬
‫קורה בליצשטיי ן שגיא קרישר‬
‫מוקדנים ‬
‫גלית יפת‬
‫נורית חפ ץ‬
‫מיטל אקרמן‬
‫אפרת וקסלר‬
‫שלי לי כת ר‬
‫לוטן וקסל ר‬
‫איריס טביביאן חן תמיר‬
‫מירב שטרן‬
‫מעיין ברייט‬
‫יהלי טיי ב‬
‫חני בוכרי ס‬
‫דקלה הד ס‬
‫מיכל אוחנ ה‬
‫קופאי ם‬
‫עידו בן עמי‬
‫דברת והב ה‬
‫ליבי רן‬
‫עומר סביו‬
‫עדי בלומברג‬
‫גלי טימן‬
‫אבישג מור‬
‫מח' מנויים לועדי ם דור בטיטו‬
‫זמירה בן בסט‬
‫ביקורת דו"חות קופ ה‬
‫עינת פנחס‬
‫מנהלת ‬
‫מח' מכירות‬
‫ויקי מזרחי‬
‫אריאלה לוי‪-‬סבג רינת מור יוס ף‬
‫חני קרקובסקי‬
‫קרן הורביץ זלי ט מירי סבן‬
‫מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר‬
‫מלאני קפלן‬
‫מנהל ת‬
‫‬
‫נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר‬
‫ילנה פרגמן‬
‫לרה גולומ ב‬
‫‬
‫אורלי שנברגר‬
‫מחלקת אביזרים ‪ -‬מנהל ת‬
‫ולריה גלוזמן‬
‫‬
‫הדס אבנרי‬
‫מנהל ת‬
‫מתפרה ‬
‫בועז רותם‬
‫מח' תאורה וסאונ ד מנה ל‬
‫נועה כרמון‬
‫אביב רון‬
‫‬
‫אלי טמסוט‬
‫דן סיון‬
‫תאורני ם‬
‫אלכס גולדין‬
‫‬
‫נגריה‪/‬מסגריה‬
‫דמיטרי אוסמולובסקי דוריאן אופינקרו‬
‫אבירם שהינ ו‬
‫מזל מלכה‪-‬קט י‬
‫נאוה לו י‬
‫מנהלי הצג ה‬
‫שמוליק אטמזגי סילביו מאירסון אלי חדידה‬
‫הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי שרה לבקוביץ'‬
‫סיגל קרייף‬
‫ולרי רייזס‬
‫אחראי ‪:‬‬
‫סאונד ‬
‫ניסן זהיר ה‬
‫הראל קלמר ו‬
‫נילי באר י‬
‫ישי חממי‬
‫ברוך ביב ס‬
‫אייל רייכשט ט‬
‫דפי אברבך‬
‫ע' למנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫אוהד לויטן‬
‫אחראי ‪:‬‬
‫וידא ו‬
‫עדי וולוצקי‬
‫‬
‫ע' למפיק הראשי‬
‫יעקב משה‬
‫‬
‫מנהל טכני‬
‫נועה דקל‬
‫‬
‫ע' למנהלת השיווק‬
‫יוסי כוכב י‬
‫שמואל פקרמ ן‬
‫מנהלי במ ה‬
‫מישל זבלודוביץ'‬
‫מזכירה ‬
‫רונן שלו‬
‫שרלי סב ח‬
‫אילון מעוד ד‬
‫רונן לניאדו‬
‫סדרנים ואולמות מנה ל‬
‫ג'קי חן‬
‫אבי גרינברג‬
‫ששון סגרון‬
‫עמית אורן‬
‫אדם הנרי‬
‫רומן ברקוביץ'‬
‫דרור שאשא‬
‫צוגים‪ ,‬תכנות והפעל ה‬
‫זיו גולן‬
‫מועדון קפה תיאטרון‬
‫מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת גלי קמרמן‬
‫מרכזיה פאבל קרקוז‪ ,‬אדם רמי ‪ /‬מינהלה אבי מרכוס‬
‫שרה כהן‬
‫רותי לוי‬
‫אתי אליאס‬
‫המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר)‬
‫רעיה לידר‬
‫דפנה הנדלי‪-‬יצחקי ציונה זקן‪-‬ברק‬
‫שמרית רון‬
‫‬
‫מנהלת כללית‬
‫אירנה ויימן‬
‫‬
‫מירי מרקוביץ‬
‫קרן ליאור‬
‫עו"ד אייל יפה‪ ,‬משרד עו"ד צבי יפה‬
‫יעוץ משפטי‬
‫קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית‬
‫רו"ח אלכס וטובה הילמן‬
‫רואה חשבון‬
‫אנסמבל עיתים (ע"ר)‬
‫רו"ח ארז אברה ם רו"ח דניאל פרייטג‬
‫מבקר פני ם‬
‫רנה ירושלמי‬
‫מנהלת אמנותית ובמאי ת‬
‫יעקב הכהן‬
‫‬
‫ממונה בטיחות‬
‫ארז חסון‬
‫מנהל אדמיניסטרטיבי‬
‫ליד‬
‫‬
‫מישרד פירסום‬
‫הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל בחו"ל ‪:‬‬
‫גורודיש‪ ,‬פליישר ניו־יורק‪ ,‬מאי ‪.1995‬‬
‫שיינדלה בואנוס‪-‬איירס‪ ,‬נובמבר ‪.1995‬‬
‫קומדיה של טעויות בודפשט‪/‬וינה‪ ,‬אפריל ‪.1997‬‬
‫סיפור משפחתי היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬מרץ ‪.1998‬‬
‫ויאמר‪ .‬וילך אדלייד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי; המבורג‪ ,‬דיסלדורף‪,‬‬
‫מינכן‪ ;1998 ,‬ברלין‪/‬לונדון‪ ;1999 ,‬סאן‪-‬פרנציסקו‪.2000 ,‬‬
‫וישתחו‪ .‬וירא המבורג‪ ,‬ספטמבר ‪.1998‬‬
‫רצח פסטיבל פרמה‪ ;1998 ,‬היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪.1999 ,‬‬
‫המורדים פרנקפורט‪ ,‬אפריל ‪.2001‬‬
‫מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר‪ ,‬ניו־יורק; פסטיבל ציריך‪.2003 ,‬‬
‫אשכבה אתונה‪ ,‬מאי ‪ ;2000‬אקספו ‪-2000‬גרמניה‪ ,‬יולי ‪ ;2000‬בודפשט‪,‬‬
‫נובמבר ‪ ;2000‬וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2001‬ברלין‪ ,‬נובמבר ‪ ;2001‬בוקרשט‪ ,‬יוני‬
‫‪ ;2004‬בייג'ין‪ ,‬אוגוסט ‪ ,2004‬מרץ ‪ ;2006‬אנקרה ואיסטנבול‪ ,‬פברואר ‪;2006‬‬
‫צ'כיה‪ ,‬יוני ‪ ;2007‬פרם‪-‬רוסיה‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2010‬בייג'ין‪ ,‬אוגוסט ‪.2012‬‬
‫עד ראיה היידלברג‪/‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2005‬‬
‫יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬נובמבר ‪.2005‬‬
‫בצהרי היום ניו־יורק‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬קייב‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬לודז'‪ ,‬אוקטובר‬
‫‪ ;2006‬פסטיבל קיל‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬אּולְ ם‪ ,‬אפריל ‪.2008‬‬
‫צחוק של עכברוש וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪.2008‬‬
‫המלט גדנסק‪ ,‬אוגוסט ‪ ;2005‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬וושינגטון די‪.‬סי‪,.‬‬
‫מרץ ‪ ;2007‬קליבלנד פלייהאוס‪-‬קליבלנד‪ ,‬אוהיו‪ ,‬מאי ‪ ;2008‬שנחאי‪ ,‬מרץ‬
‫‪ ;2009‬מוסקבה‪ ,‬אוקטובר ‪.2009‬‬
‫פלונטר פסטיבל קייפטאון‪ ,‬מרץ ‪ ;2006‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬סיאול‪,‬‬
‫אוקטובר ‪ ;2006‬הפסטיבל הבילנאומי "סט"‪ ,‬שטוטגרט‪ ,‬נובמבר ‪,2006‬‬
‫ברלין‪ ,‬מרץ ‪ ;2007‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2007‬לודוויגסהאפן‪ ,‬אוקטובר ‪;2007‬‬
‫אּולְ ם‪ ,‬אפריל ‪ ;2008‬לונדון‪ ,‬ברביקן סנטר‪ ,‬ינואר ‪.2009‬‬
‫האב פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬מאי ‪.2007‬‬
‫אנטיגונה התיאטרון הלאומי ע"ש צ'אן קיי שק‪ ,‬טייפה‪ ,‬אפריל ‪;2008‬‬
‫הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון‪ ,‬שיזואוקה‪ ,‬יפן‪ ,‬יוני ‪ ;2008‬פסטיבל‬
‫לדרמה יוונית עתיקה‪ ,‬קפריסין‪ ,‬יולי ‪.2008‬‬
‫הדיבוק הולנד‪ ,‬צכיה‪ ,‬גרמניה‪.2011-2009 ,‬‬
‫לארץ המובטחת פאריס‪ ,‬מרץ‪.2009 ,‬‬
‫השיבה לחיפה וושינגטון די‪ .‬סי‪ ,.‬ינואר‪.2011 ,‬‬
‫סטמפניו ניו דלהי‪ ,‬נובמבר ‪.2012‬‬
‫הנשים מטרויה טוקיו‪ ,‬דצמבר ‪.2012‬‬
‫אורזי מזוודות בייג'ין‪ ,‬מרץ ‪.2013‬‬
‫וויצק ויסבאדן‪ ,‬מאי ‪2013‬‬
‫בין שני העולמות שטוטגרט‪ ,‬ספט'‪-‬נוב' ‪.2012‬‬
‫גטו בודפשט‪ ,‬מאי ‪2014‬‬
‫אגודת עמיתי‬
‫התיאטרון הקאמרי‬
‫עמיתי כבוד‬
‫ליזיקה ועמי שגיא‬
‫פנינה ומשה אדרי‬
‫יעל ורמי אונגר‬
‫נורית ואבנר אזולאי‬
‫ענת ואודי אנג'ל‬
‫דניאלה אפשטיין‬
‫דוריס ומורי ארקין‬
‫ישראלה ורם בנין‬
‫ורדה ובועז דותן‬
‫אורלי ונוחי דנקנר‬
‫דליה הורביץ‬
‫גינה ודני בירן‬
‫נשיאת כבוד ראשונה‬
‫לאה רבין ז"ל (‪ )2000-1993‬שלמה בר‬
‫יו"ר האגודה ליאורה עופר רותי ושמואל בר‪-‬אור‬
‫שלי ברגמן‬
‫מייסדת ויו"ר בשנים‬
‫ג'ני וחנינה ברנדס‬
‫‪ 2003-1993‬אתי כספי‬
‫תמר ויורם ברוש‬
‫מייסדת ויו"ר האגודה‬
‫קוני ודן ברניצקי‬
‫הבינלאומית אמינה הריס‬
‫אילנה ברנר‬
‫מנהלת האגודה יפה ענתבי מירי ואיתן ברק‬
‫רכזת האגודה שלומית לשם נאוה ברק ושלום זינגר‬
‫אורנה ברקת‬
‫עמיתים‬
‫מיקי ושייקה ברקת‬
‫קובי אבן עזרא‬
‫עדנה וארנן גבריאלי‬
‫יגאל אהובי‬
‫קרן ועזי גוט‬
‫ד"ר סימה ופרופ' אבינועם אופיר הלגה גוטסדינר ותדי קוק‬
‫רותי וגדעון אורבך‬
‫מירלה ושמעון גולדברג‬
‫מיה אוריון פלג‬
‫עליזה גורן ודני רוטשילד‬
‫שרי ותנחום אורן‬
‫דניאלה וששי גז‬
‫יפה וד"ר אריה אורנשטיין‬
‫אלישבע גיבלי‬
‫ד"ר ניצה ופרופ' גדעון אורצקי שרה ומיכה גייגר‬
‫רותי אחיעזר‬
‫גילה גיל‬
‫שרה אילין‬
‫ג'נס ודני גילרמן‬
‫אהובה אילן וגדעון בן טל‬
‫חוה גל‪-‬און‬
‫ברוריה ויהושע אימבר‬
‫לאה ויורם גלובוס‬
‫שרה אלאלוף‬
‫חני ואיתן גלוזמן‬
‫עפרה ורפי אלול‬
‫נילי גליק‬
‫מירי ואבי אלון‬
‫אורסולה וניסים גלעם‬
‫איטה אלחנני‬
‫צביה ופרופ' יוסף גרוס‬
‫עדית אלקון‬
‫יסמין גרנדמן ורן פדרמן‬
‫שוש ומאיר אלתר‬
‫אפרת ודני גרשט‬
‫טלי ואבי אנג'ל‬
‫פנינה דגן וטלי זינגר‬
‫קארין ואורי אנג'ל‬
‫גבריאלה דוד‬
‫חוה ופסח אנדרמן‬
‫גדליה דורון‬
‫רות ואברהם אסף‬
‫מרים דורון‬
‫דרורה וצבי אפרת‬
‫ד"ר יוסף דיין ויעל רב‪-‬הון‬
‫אורית ודוד אפרתי‬
‫נאוה ואמנון דיק‬
‫אסתי אקרמן‬
‫שושנה ומשה דראל‬
‫רוחמה ועופר ארביב‬
‫ורד ואברי דרנגנר‬
‫רינה וגדעון באום‬
‫נעמי ואהוד הומינר‬
‫ניצה וישראל באומן‬
‫ניצה הינדלס‬
‫נורית ועמירם בוקשפן‬
‫אלי הלפן‬
‫רותי ואלדד בוקשפן‬
‫הילה ואמנון הלפר (‪)2‬‬
‫יעל ואיזי בורוביץ'‬
‫אלכס הלרמן‬
‫דניאלה וצביקה בורוביץ' (‪ )2‬אילנה ויאיר המבורגר‬
‫הלנה ביילין ויעקב ישראלי חנה וגדעון המבורגר‬
‫האכסדרה ע"ש ליזיקה‪ ,‬עמי וטדי שגיא‬
‫באכסדרה‪ :‬פינת פסנתר לקידום פסנתרנים צעירים‪ ,‬קופות התיאטרון‪ ,‬מכירת‬
‫ספרים ותוכניות‪ ,‬אוזניות לכבדי שמיעה‪ ,‬קבלות פנים ומפגשים אמנותיים‬
‫אטקה ויגאל וינשטיין‬
‫דרורית ורטהיים‬
‫אריאלה ואיתן ורטהיימר‬
‫אילנה וראובן זכר‬
‫יוסי לנדסמן וגלית אלפסי‬
‫נורית וישה סיטון‬
‫ליאורה עופר‬
‫איה עזריאלנט‬
‫רוני פוקס‬
‫דיים שירלי פורטר‬
‫יורם פטרושקה‬
‫חמי ולזר פרוכטר‬
‫דליה ויוסי פרשקר‬
‫תמר רודיך‬
‫מיכל ויובל רכבי‬
‫לינדה ואלי שטרייט‬
‫סמדר שמחאי‬
‫אופטיקנה‬
‫בנק הפועלים בע"מ‬
‫י‪ .‬גורניצקי ושות'‬
‫ניצן ענבר מהנדסים‬
‫פוטוליין דיגיטל בע"מ‬
‫קרן מ‪.‬א‪.‬ה‬
‫קרן ריץ' לחינוך‪ ,‬תרבות ורווחה‬
‫אורה וד"ר אביקם הראל‬
‫טלי ועמוס וולטש‬
‫נורית ודוד וולף‬
‫נילי ואלי זהר‬
‫חני ופרופ' אורי זליגסון‬
‫אורה ויוסי זרניצקי‬
‫פארה ועופר חודורוב‬
‫אורלי חיות ואסף סלע‬
‫יוסף חכמי‬
‫אמה ואבי טביסל‬
‫גדעון טהלר‬
‫נירה טולידאנו‬
‫עדנה טוקטלי‬
‫עירונה טייק לזכר דוד‬
‫טייק ז"ל‬
‫נעמי ושלמה טיסונה‬
‫ענת טמיר‬
‫אריאלה טרנר‬
‫נורית יגלום‬
‫ליאורה ורמי יהושע‬
‫חנה ואלי יונס‬
‫ירון ייני‬
‫עליזה ופרופ' אריאל יפו‬
‫הילה ודורון כהן‬
‫ז‪ .‬מאיר כהן‬
‫סמדר ודיויד כהן‬
‫פנינית ופנחס כהן‬
‫אתי ורם כספי‬
‫מכאלה כספי‬
‫זהבה כץ‬
‫ציפה ואריק כרמון‬
‫שוש ואליעזר כרמל‬
‫אתי ופרופ' חנוך כרמלי‬
‫מרים לאופר‬
‫חיה ורובי לדנר‬
‫נעמי ויאיר להב‬
‫תקוה וצבי לובצקי‬
‫אבי לוי‬
‫רחל ויצחק לוי‬
‫מלכה ואמנון ליאון‬
‫עדה ופרופ' דוד ליבאי‬
‫ד"ר ילנה ופרופ' סימון ליצין‬
‫ליאורה ואלי לנדאו‬
‫יובל ומאי לנדסברג‬
‫ברונו לנדסברג‬
‫דיתי ואלכס לנדסברג‬
‫רותי וגבי לסט‬
‫נילי ושי מאייר‬
‫אפרת ומוטי מאיר‬
‫רונית ומיקי מור‬
‫ענת ומוריאל מטלון‬
‫רותי וניסו מטלון‬
‫סילבי ונתי מיכאלי‬
‫ג'וזיאן מיתר‬
‫דורית וארז מלצר‬
‫מרגלית וחנן מלצר‬
‫נעמי ומאיר מנדלמן‬
‫נורית ויואב מנור‬
‫רות ויצחק מנור‬
‫אלי מסר ונגה קינן‬
‫אורה ואברהם מעוז‬
‫דליה ואייבי נאמן‬
‫דליה ורונן נחמני‬
‫שרה ויצחק ניצן‬
‫ורדה וחיים סאמט‬
‫טובה וסמי סגול‬
‫מרשה סגל‬
‫גדעון ופנינה סיטרמן‬
‫תמי ואורי סלונים‬
‫שרה ופרופ' מיכאל סלע‬
‫יהודית סלע‪-‬אריאן‬
‫ברכה וחיים סמו‬
‫רלי וג'ק סמית‬
‫רחל ועודד עידן‬
‫גילה עירוני‬
‫איילת ותומר עמיר‬
‫עדי ורן פוקס‬
‫מיכל ודוד פורר‬
‫תמי ורלי פורת‬
‫לילי ופרופ' ראובן פייזר‬
‫רבקה ורוני פיינר‬
‫זהבה פירון‬
‫שרה ואבנר פלטק‬
‫יפעת ועמירם פליישר‬
‫מעיינה ופרופ' דן פליס‬
‫אברהם פרדקין‬
‫בילהה ואיל פרוילינגר‬
‫רוחמה פרוכטר‬
‫סוזי ודן פרופר‬
‫נאוה פרי‬
‫שושנה ואריה פרידנבורג‬
‫נורית פרייס‬
‫אורנה וד"ר חיים פרלוק‬
‫ענת ושמואל פרנקל‬
‫שלומית פרנקל‬
‫קרן וגיל פרשקר‬
‫זיוה ואבי פתיר‬
‫תמר צ'ורלי‬
‫דליה ואוריאל צבילינגר‬
‫שולה ואריק צדר‬
‫ציפי ואפרים קונדה‬
‫יעל ודורי קלגסבלד‬
‫אתי ומיקי קני‬
‫לילך וד"ר חיים קפלן‬
‫יהודית ורוני קצין‬
‫פרופ' אסי קריב‬
‫נילי וד"ר שמואל קריב‬
‫שושנה ודוד רבינוביץ‬
‫רונית ואשר רבינוביץ‬
‫הילה ורני רהב‬
‫תמי ויהודה רוה‬
‫רבקה ויוסי רוזן‬
‫ריקי רוזנברג‬
‫נלי ויאיר רוטלוי‬
‫דליה ופנחס רוטנברג‬
‫אתי וגבי רוטר‬
‫ריטה ונחום רויטמן‬
‫חנה רומן‬
‫חדווה ואבישי רייכס‬
‫טלי ומשולם ריקליס‬
‫פנינה רמון‬
‫שלי ופרופ' יעקב רמון‬
‫שרית רסין‬
‫אורית וד"ר חיים רסנר‬
‫עירית רפפורט‬
‫רז'ין שבח‬
‫חסיה שביט‬
‫יעל ושבתי שביט‬
‫דנה ושמעון שבס‬
‫אתי ופרופ' משה שבתאי‬
‫ד"ר עמי שגיב‬
‫רחל ודוד שדות‬
‫כנה וזלמן שובל‬
‫תמר ויורם שוחט‬
‫אילנה וגדעון שטיאט‬
‫דניאלה ודניאל שטינמץ‬
‫ישראלה שטיר אינשטיין‬
‫בת שבע שטראוכלר‬
‫אנה ודובי שיף‬
‫הדסה ומאיר שני‬
‫רנה ואליהו שעשוע‪-‬חסון‬
‫נעמה ויגאל שפר‬
‫שושנה וישעיהו שקד‬
‫פנינה והרצל שקלים‬
‫רות ושלמה שרון‬
‫יוכי ואיציק שרם‬
‫עירית ומושיק תאומים‬
‫דב תדמור‬
‫זיוה ואהרון תומרס‬
‫פרופ' חנה וד"ר ישראל תמרי‬
‫‪INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV ■ Founder and Chair : Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark‬‬
‫‪Bekerman, Wendy and Henry Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona‬‬
‫‪Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and‬‬
‫‪Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould, Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha‬‬
‫‪and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust,‬‬
‫‪Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and‬‬
‫‪Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation‬‬
‫‪INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona Seroussi, Basil Sherman,‬‬
‫‪Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman‬‬
‫מועצת המנהלים‬
‫יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלום אלקיים‬
‫מ"מ יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלי חשן‬
‫חברי הדירקטוריון‬
‫מיקי ירושלמי‬
‫חביבה אבי‪-‬גיא‬
‫שמואל גפן‬
‫דפנה הראל‬
‫אלי לוי‬
‫משה קורניק‬
‫חנה תמיר‬
‫מיכל וייסברוט‬
‫מנכ"ל‬
‫עו"ד יוחנן דן‬
‫סמנכ"ל‬
‫יואב קרן‬
‫מנהלת לשכה‬
‫הודיה עזר‬
‫מנהל כספים‬
‫רו"ח אורי קופרברג‬
‫יועץ משפטי‬
‫עו"ד איתן הברמן‬
‫מבקר פנים‬
‫רו"ח משה בקשי‬
‫מנהלת חשבונות‬
‫זהורית אברהם‬
‫מנהל תפעול ואחזקה‬
‫דוד אשכנזי‬
‫מנהל כללי‪ :‬נעם סמל‬
‫מנהל אמנותי‪ :‬עמרי ניצן‬
‫טל‪ / 03-6061900 :‬פקס‪ / 03-6060950 :‬קופות‪03-6060900/960 :‬‬
‫דואר אלקטרוני‪w w w. c a m e r i . c o. i l / [email protected] o. i l :‬‬
‫מחזאות ישראלית‬
‫גטו‬
‫כולם רוצים לחיות‬
‫מאת יהושע סובול‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫חברים של חברים‬
‫אשכבה‬
‫*** חברות הכי טובות‬
‫הבדלה‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫מאת הלל מיטלפונקט‬
‫מאת שמואל הספרי‬
‫מאת ענת גוב‬
‫משפחה חמה‬
‫דג מוסר‬
‫מאת ענת גוב‬
‫מאת מירי חנוך‬
‫הרטיטי את לבי‬
‫בין שני עולמות‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫מאת שרה פון שוורצה‬
‫עוץ לי גוץ לי‬
‫מחזה מקורי ‪ :‬יגאל מוסינזון‪/‬עיבוד למחזמר ‪ :‬יואל זילברג ויגאל מוסינזון קזבלן‬
‫מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר‬
‫פזמונים ‪ :‬דן אלמגור‪ ,‬עמוס אטינגר‪ ,‬חיים חפר‪/‬מוסיקה דב (דובי) זלצר‬
‫** הילכו שניים יחדיו‬
‫מאת טוביה ציפין‬
‫מאת א‪.‬ב‪ .‬יהושע‬
‫מחזאות בינלאומית וקלאסיקה‬
‫איש קטן מה עכשיו ?‬
‫אלקטרה‬
‫מאת דורי פרנס ואיתי טיראן עפ"י ספרו של הנס פאלאדה‬
‫מאת סופוקלס‬
‫ריצ'רד השני ‪ /‬ריצ'רד השלישי‬
‫הכתה שלנו‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫מאת טדאוש סלובודז'אנק‬
‫פולארד‬
‫דבר מצחיק קרה‬
‫מאת ויקטור גורדון‬
‫מאת שבלוב וגלברט ‪ /‬מוסיקה ופזמונים‪ :‬סטיבן זונדהיים‬
‫סיראנו דה ברז'ראק‬
‫קברט‬
‫אמא קוראז' וילדיה‬
‫משרתם של שני אדונים‬
‫מאת ג'ו מסטראוף‬
‫מאת אדמונד רוסטאן‬
‫מאת קרלו גולדוני‬
‫מאת ברטולט ברכט‬
‫כנר על הגג‬
‫מקבת‬
‫מחזמר עפ"י שלום עליכם‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫המלך הולך למות ❙ הטייפ האחרון של קראפ‬
‫מאת סמואל בקט ❙ מאת אז'ן יונסקו‬
‫המלט‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫[אנסמבל עיתים]‬
‫* שגעון באופרה‬
‫מאת קן לודוויג‬
‫בקרוב‬
‫הפושעים החדשים‬
‫מאת עדנה מזי"א‬
‫תעלת בלאומילך‬
‫עפ"י תסריט מאת אפרים קישון‬
‫ואניה‪ ,‬סוניה‪ ,‬מאשה ושפיץ *‬
‫מאת כריסטופר דוראנג‬
‫חשמלית ושמה תשוקה ****‬
‫מאת טנסי ויליאמס‬
‫* בשיתוף תיאטרון חיפה ‪ ** /‬בשיתוף אנסמבל תיאטרון הרצליה ‪ *** /‬בשיתוף תיאטרון בית ליסין ‪ **** /‬בשיתוף תיאטרון הביהמ‬
‫הסלבריטאים‬
ELECTRA
BY SOPHOCLES
Translated by Aharon Shabtai
Directed by Kfir Azoulai
Set and costumes Polina Adamov
Original music Eldad Lidor
Music direction and arrangements Elad Adar
Lighting Keren Granek
Video art Yoav Cohen
Assistant direcrtor and research Ido Setter
Cast:
Electra Ola Shur-Selektar
Orestes Udi Rothschild
Clytemnestra Helena Yaralova
Pedagogue Yossi Kantz
Chrysothemis Gloria Bass
Aegisthus Yigael Zachs
Chorus
Hagar Danon
Mona Mor-Markovitch
Liat Stern
Dana Vishinsky
Language coach Dan Inbar
Keyboard Elad Adar
Production manager Nava Levy /Nily Beeri
Stage manager Eitan Dali
Lighting- programming and operating Eli Hadida
Sound Nadav Bendarski
Video - programming and operating Ohad Levitan
Wardrobe/Props Dafna Hendeli-Itzhaki /Racheli Shoker
Makeup The entire Dep.
This classical tragedy by Sophocles
relates the story of the House of Atreus
– a family torn by murder, revenge, and
bereavement.
‫סלקטר‬-‫ אולה שור‬,‫גלוריה בס‬
When Agamemnon, who sacrificed his
daughter Iphigenia, as commanded
by the gods, in order to win the Trojan
War, returns to Greece in triumph, his
wife Clytemnestra kills him in revenge,
and with her lover Aegisthus claims the
throne by force.
The play begins with Electra’s
uncompromising demand for justice.
She believes she is the only one still
mourning the injustice committed
against her father, and is anticipating the
return of her brother Orestes in order to
exact her long-awaited revenge. Time
has stood still. Electra cannot free herself
from that day when as children she and
her brother saw their father’s corpse, the
day she resolved to avenge him.
Electra’s uncompromising desire for
justice and her obsession with revenge
continue to feed the cycle of murderous
bloodshed.
First performance: 1/7/14
Length: approx. 1 hour 30 minutes
31
30