‫ב‬ ‫שית‬ ‫ו‬ ‫ףמ‬ ‫י‬ ‫תרים‬ ‫קשת מזכרת בתיה‬ ‫לחיות ולחנך ביחד‬ ‫ודברת בם‬ ‫לתגובות‪[email protected] :‬‬ ‫פרשת וירא גיליון מס’‬ ‫‪256‬‬ ‫י”ד‬ ‫בחשון תשע”‬ ‫ד‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫וקטו‬ ‫בר ‪2013‬‬ ‫הדמות שלי אריה דרעי‬ ‫פרשת השבוע למשפחה‬ ‫פרשת “וַ י ֵָרא” עמוסה בהתרחשויות ואירועים‪.‬‬ ‫בתפאורת הפתיחה מופיע אוהל ביום לוהט‬ ‫באלוני ממרא‪ ,‬אי שם בהרי חברון‪ ,‬שאינו‬ ‫חושף את הצפוי לנו כבר אחרי פסוקים‬ ‫ספורים‪ :‬אש וגופרית מהשמיים על סדום;‬ ‫הימלטות של משפחת לוט מהעיר הבוערת;‬ ‫הסיפור על שרה ואבימלך בגרר; גירוש הגר‬ ‫וישמעאל‪ ,‬שניצל ברגע האחרון; ואם זה לא‬ ‫מספיק‪ ,‬לסיום ‪ -‬הדרמה של עקידת יצחק‪.‬‬ ‫סצנת הפתיחה של הפרשה‪ ,‬בה רץ אברהם‬ ‫לקראת שלושת המלאכים מלמדת אותנו‬ ‫מהי הכנסת אורחים‪ .‬לאחריה מקבלים‬ ‫שרה ואברהם את הבשורה המפתיעה‬ ‫על לידת בנם יצחק‪ .‬המלאכים ממשיכים‬ ‫סדומה ואברהם מתקומם ומנהל את המקח‬ ‫המפורסם שלו עם הקב”ה‪“ :‬וַ ּיִּגַ ׁש ַא ְב ָר ָהם‬ ‫ֹאמר‪ַ :‬ה ַאף ִּת ְס ֶּפה ַצ ִּדיק ִעם ָר ָׁשע? ‪ָ ...‬ח ִל ָלה‬ ‫וַ ּי ַ‬ ‫ָּלְך; ֲהׁש ֵֹפט ָּכל ָה ָא ֶרץ ֹלא י ֲַע ֶׂשה ִמ ְׁש ָּפט?”‬ ‫(בראשית יח כג‪-‬כה)‪ .‬אך גורלה של העיר‬ ‫נחרץ‪ ,‬ולוט ובני משפחתו נמלטים מהעיר‬ ‫ומצּווִ ים שלא להביט לאחור‪ .‬אשת לוט‬ ‫מסיּבה ראשה לאחור והופכת לנציב המלח‬ ‫ִ‬ ‫המפורסם‪ .‬האם היא עושה זאת מתוך דאגה‬ ‫לחברים ולבני המשפחה שנותרו מאחור?‬ ‫האם מפני שלא האמינה לדברי המלאכים?‬ ‫הסופר המקראי אינו מספק הסבר ראוי‪.‬‬ ‫ויסלבה שימבורסקה‪ ,‬המשוררת הפולניה‪,‬‬ ‫מנסה להשלים את הפער בשירה “אשת לוט”‪:‬‬ ‫צילום‪ :‬יח"צ ברשת‬ ‫ראיתי את זה קורה במו עיניי‪ .‬עברו כבר עשרים שנה‪,‬‬ ‫אבל המראות צרובים בי‪.‬‬ ‫המקום‪ :‬היכל הספורט יד אליהו‪ .‬האולם “מפוצץ”‪ .‬בחוץ‬ ‫מצטופפים עוד רבים רבים וצופים במסכי ענק‪.‬‬ ‫אריה דרעי נואם‪ .‬בעצם לא נואם אלא מדבר‪.‬‬ ‫הדינאמיקה עם הקהל מתבצעת באופן בלתי אמצעי‪.‬‬ ‫אריה דרעי מדבר על זהות‪ ,‬על הערכה עצמית‪ ,‬מדבר‬ ‫על מעבר מבושה ובריחה לגאווה והרמת ראש‪ .‬ואז זה‬ ‫קרה‪ .‬הבטתי לאחור וראיתי גווים שפופים מזדקפים‪,‬‬ ‫עור פנים חרוש קמטים מתמתח‪ ,‬עיניים כבויות מקבלות‬ ‫ברק‪.‬‬ ‫בתקופה בה חזר לשיח הציבורי הדיון על “שדים ובקבוקים”‪ ,‬חשוב‬ ‫לחזור ולומר מה המהות‪ .‬הבעיה אינה אם קיימת אפליית מזרחים או‬ ‫מה מספר המרצים בסגל הבכיר באוניברסיטה העברית ממוצא מזרחי‬ ‫(המספרים מדברים בעד עצמם אבל זה ממש לא העיקר לטעמי)‪ .‬כי‬ ‫הבעיה אינה באפליית מזרחים אלא בהדרת המזרחיות גופא‪ ,‬באי הכרה‬ ‫ב”זכות העמידה” של תרבות מקבילה כאלטרנטיבה לגיטימית בכל‬ ‫שטחי החיים‪.‬‬ ‫על זה דיבר אריה דרעי בתחילת שנות התשעים‪ .‬ככל שגברה התודעה‬ ‫בקרב שכבות רבות בחברה הישראלית‪ ,‬כן גברה‬ ‫ההבנה בקרב מובילי ומעצבי דעת הקהל בדבר‬ ‫ה”סכנה” החדשה‪ .‬הם היו הראשונים להבין שלא‬ ‫מדובר כאן בעוד “בלבלי אותו” בפריים טיים‪ ,‬אלא‬ ‫על משהו עמוק יותר‪ ,‬שבניגוד לציפיותיהם‪“ ,‬כור‬ ‫ההיתוך” לא הצליח להתיכו‪ ,‬ולזה הם לא יכלו‬ ‫להסכים‪.‬‬ ‫בקואליציה נדירה חברו כוחות מנוגדים‪ ,‬שבימים‬ ‫כתיקונם מנהלים קרבות רחוב בציבוריות‬ ‫הישראלית‪ ,‬כדי להוציא את אריה דרעי מהמרחב‬ ‫הציבורי‪ .‬במבט לאחור נראה כי הצליחו‪ ,‬אך זהו ניצחון פירוס‪ .‬כי‬ ‫זאת יש לזכור‪ ,‬אריה דרעי מעולם לא דיבר נגד התרבות המערבית‬ ‫ונגזרותיה‪ ,‬נהפוך הוא‪ ,‬אבל יחד עם זאת דרש גם הכרה בתרבות‬ ‫ובמסורת אחרת שנמחקה בכוונת מכוון‪.‬‬ ‫אריה דרעי‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬היה היחיד שיכול היה להוביל קבוצות שלמות‬ ‫המרגישות מודרות להשלמה עם החברה השלטת‪ .‬לו החברה‬ ‫השלטת הייתה מקבלת את השינויים החברתיים המתרחשים לנגד‬ ‫עיניה‪ ,‬השיח השטחי על “שדים ובקבוקים” היה מתייתר‪.‬‬ ‫זיו דבש‬ ‫פרשת “וַ יֵ ָרא”‬ ‫“נִ ְר ֶאה ֶש ִׁה ַּב ְט ִּתי ְל ָאחֹור ִמּתֹוך ַס ְק ָרנּות‪.‬‬ ‫ַאך ִמ ְּל ַבד ַס ְק ָרנּות י ִָּת ֵכן ֶש ָׁהיּו ִלי ִסּבֹות ֲא ֵחרֹות‪.‬‬ ‫ִה ַּב ְט ִּתי ְל ָאחֹור ְּב ַצ ַער ַעל ַק ֲע ַרת ַה ֶּכ ֶסף‪.‬‬ ‫ֶש ֹּׁלא ְּב ִמ ְת ַּכ ֵּון – ֲאגַ ב ְק ִש ַׁירת ַה ַּסנְ ָּדל‪.‬‬ ‫הֹוסיף ְל ַה ִּביט ְּב ָע ְרּפֹו ַה ַּצ ִּדיק‬ ‫ֶש ֹּׁלא ְל ִ‬ ‫ֶשׁל ִא ִישׁי‪ ,‬לֹוט‪.‬‬ ‫אֹומית‪ִּ ,‬כי לּו ַמ ִּתי‪,‬‬ ‫ְּבוַ ָּדאּות ִּפ ְת ִ‬ ‫עֹוצר”‪.‬‬ ‫ֲא ִפּלּו ֹלא ָהיָה ֵ‬ ‫שיאה של הפרשה היא עקידת יצחק‪ .‬יש‬ ‫הרואים בפרשה את הסיפור המרכזי של‬ ‫החומש כולו‪ .‬בוודאי מדובר באחד היסודות‬ ‫של כל התרבות המונותיאיסטית‪ .‬אברהם‬ ‫מצּווֶ ה לקחת את בנו האהוב יצחק ולהעלות‬ ‫ֹאמר‪ַ :‬קח נָ א ֶאת ִּבנְ ָך‬ ‫קורבן לאלוהים‪“ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֶאת י ְִח ְידָך ֲא ֶׁשר ָא ַה ְב ָּת ֶאת י ְִצ ָחק‪ ,‬וְ ֶלְך ְלָך ֶאל‬ ‫ֶא ֶרץ ַהּמ ִֹרּיָה‪ ,‬וְ ַה ֲע ֵלהּו ָׁשם ְלע ָֹלה ַעל ַא ַחד‬ ‫ֶה ָה ִרים ֲא ֶׁשר א ַֹמר ֵא ֶליָך” (בראשית כב ב)‪.‬‬ ‫לציווי נורא זה מצייתים מיד אברהם במעשיו‬ ‫ושרה בשתיקתה‪ .‬חובתו המוסרית לדאוג‬ ‫לרווחתו ולביטחונו של בנו נזנחת לטובת‬ ‫ציות עיוור לאלוהיו‪ .‬בעיני מאמינים לאורך‬ ‫כל הדורות הוכיח בכך אברהם את גדולתו‪.‬‬ ‫בעיני המתבונן הלא מאמין יש כאן כשל‬ ‫מוסרי ברור‪ .‬הפער בין ה”מוסרי” ל”אלוהי”‬ ‫נראה לכאורה בלתי ניתן לגישור‪ .‬הפילוסוף‬ ‫הדני סרן קירקגור‪ ,‬עוסק בספרו‬ ‫והתיאולוג ֶ‬ ‫“חיל ורעדה” בדמותו של אברהם ועוזר לנו‬ ‫להבין מדוע סיפור על מעשה קיצוני כל כך‬ ‫עומד ביסודה של תרבות‪ .‬האל של “עקידת‬ ‫יצחק” הוא אל חיצוני שאינו מתגלה‪ .‬ובכל‬ ‫זאת “אביר האמונה” אברהם מציית‪ .‬אמונתו‬ ‫באל היא מוחלטת ועומדת מעל כל תבונה‬ ‫אנושית‪ .‬על פי קירקגור‪ ,‬אברהם הגיע לדרגה‬ ‫עליונה של הנפש האנושית דווקא על ידי כך‬ ‫שהשתחרר מכל הכללים האוניברסאליים‪.‬‬ ‫היחסים בין האדם לאלוהים הם התכלית‬ ‫העליונה‪ ,‬האמת שמפניה מתבטלות כל‬ ‫האמיתות האחרות‪ ,‬כולל אלו המוסריות‪.‬‬ ‫קירקגור מביא להשוואה את הסיפור‬ ‫המיתולוגי על המלך היווני אגממנון שהעלה‬ ‫את ביתו איפיגניה על מזבח אלת הציד‬ ‫ארטמיס על מנת לרצותה‪ .‬המלך מקריב את‬ ‫ביתו היקרה לטובת הכלל (האלה כלאה את‬ ‫הרוחות ולא אפשרה לצי של אגממנון לשוט‬ ‫לטרויה)‪ .‬להבדיל ממעשה אגממנון‪ ,‬אותו ניתן‬ ‫להבין (לא להצדיק) כמפגש בין שני ערכים‪,‬‬ ‫“האב” מול “המלך”‪ ,‬מעשה אברהם לא ניתן‬ ‫להבנה ללא אמונה דתית מוחלטת‪.‬‬ ‫הפרשה מסתיימת בכי טוב‪ .‬אברהם עומד‬ ‫בניסיון והקב”ה מעביר את רוע הגזרה‪.‬‬ ‫קורבנות אדם אינם רצויים לאלוהי אברהם‪,‬‬ ‫על אף שהיו מקובלים בתקופה ההיא‪.‬‬ ‫אברהם ויצחק חוזרים לביתם‪ .‬מעניין איך הם‬ ‫הביטו זה בעיני זה‪.‬‬ ‫שבת שלום‬ ‫אלכס גורי‬ ‫אם הספרים עוד משגעים אותך בריח‬ ‫אם הספרים עוד משגעים אותך בריח‬ ‫אם בלילות אתה ער‪ ,‬ולא שיכור ולא ירח‬ ‫אם עוד דוכני ספרים עושים לך עיניים‪,‬‬ ‫אך בספרייה אתה מאריך אותו הספר –‬ ‫כבר שנתיים‬ ‫זה סימן שאתה (הורה) צעיר!‬ ‫אפתח ואודה בקול‪ :‬אני קורא הרבה‪ ,‬אבל‬ ‫הרבה פחות מבעבר‪.‬‬ ‫וזה לא קשור ל”טכנולוגיה” ולא למותם של‬ ‫תאים אפורים במוח‪ .‬לא אוכל להאשים את‬ ‫תרבות הריאליטי או את יוקר המחיה‪ .‬האמת‬ ‫היא פשוטה ויש לומר אותה באומץ‪ :‬זה בגלל‬ ‫הילדים‪ ,‬שיהיו בריאים‪.‬‬ ‫ואינני מבקש לעצמי קריאה ראשונה‬ ‫ב”יוליסס” או עיון מחדש ב”מלחמה ושלום”‬ ‫(שבעודי חייל חשבתי לעצמי‪“ :‬מעניין יהיה‬ ‫לקרוא זאת שוב כשאהיה אבא לילד”‪ ,‬איזו‬ ‫תמימות‪ .)...‬אני אסתפק גם בעמוס עוז החדש‬ ‫או אפילו בספרון צנוע של האוניברסיטה‬ ‫המשודרת‪ .‬התפריט הספרותי שלי נע‬ ‫לאחרונה בין “כספיון” ל”הקטר הכחול‬ ‫שיכול”‪ ,‬והמחאה הספרותית שלי מסתכמת‬ ‫בניסיון שווא להטות את הזאטוט לכיוון‬ ‫ספריה של רינת הופר כדי שלפחות אבא‬ ‫ייהנה מהאיורים‪.‬‬ ‫ובכן חברים‪ ,‬אני שמח לבשר לכם שמצאתי‬ ‫פתרון‪ .‬לא מושלם (זו לא אפליקציה‬ ‫לעצירת הזמן) אבל הוא עובד‪ ,‬ושמו שירה‪.‬‬ ‫אם האסוציאציה שלכם לשירה היא קריאה‬ ‫בכפייה של אבן גבירול וביאליק בכיתה ט’‪,‬‬ ‫נסו לפתוח איתה דף חדש‪ .‬מדובר בחוויה‬ ‫אינטנסיבית שיש בכוחה להפיל חומות‬ ‫ולחדור לליבכם בכמה שורות כתובות היטב ‪-‬‬ ‫פלא של ממש‪.‬‬ ‫לאחר שהילדים נרדמו והכלים הודחו‪ ,‬הזמינו‬ ‫את נתן אלתרמן לשבת לצידכם לרגע קט‬ ‫ולצפות איתו יחד בערב היורד על עירו תל‬ ‫אביב‪:‬‬ ‫“אֹותּה ָׁש ָעה ַהּיָם‪ִׁ /‬שּנָ ה ֶצ ַבע וְ ֶה ֱח ִליף ָּפנִ ים‪/‬‬ ‫ָ‬ ‫ּש ַפּנִ ים‪.‬‬ ‫וְ כֻ ּלֹו ֵה ֵחל ְמנַ ְצנֵ ץ‪ ,‬וְ ָהיָה ְמ ַר ֵּטט ִּכנְ ִח ֵירי ַה ְ ׁ‬ ‫ְמ ַר ֵּטט ְּוכ ִאּלּו ְמ ַר ְח ֵר ַח‪ֶ /‬את אֹור ַהּי ֵָר ַח ‪ָּ ...‬כְך‬ ‫ָה ְלכּו וְ נִ ְת ַרּבּו ִה ְת ַר ֲח ֻׁשּיֹות‪ִ /‬מּסּוג זֶ ה‪ ,‬נִ ְמ ְשׁכּו‬ ‫נֹוצ ֶרת‬ ‫ְב ִלי ֶה ֶרף‪ֵ /‬אין ְל ַׁש ֵער ֵמ ֵאיזֶ ה ְׁשטֻ ּיֹות‪ֶ /‬‬ ‫ָׁש ָעה ֶׁשל ֶע ֶרב”‪‘( .‬חגיגת קיץ’ ‪ /‬נתן אלתרמן ;‬ ‫מחברות לספרות ‪)1965‬‬ ‫אל תיתנו לביאליק לעצור בעדכם באומרו‬ ‫“התרגום דומה לנשיקה מבעד לצעיף”‪.‬‬ ‫יש משוררים נפלאים בארצנו ומתרגמים‬ ‫מוכשרים גם כן‪ .‬פתחו חדרי ליבכם ותנו‬ ‫רּודה לחדור‬ ‫למילות האהבה של ַּפ ְּבלֹו נֵ ָ‬ ‫ולהדהד‪:‬‬ ‫ּדֹומה ְל ִאיׁש ֵמ ָאז ֲא ַה ְב ִּתיְך‪ְּ /‬תנִ י ִלי‬ ‫“אינֵ ְך ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ּכֹותב‬ ‫אֹותְך ְּב ֶק ֶרב זֵ ִרים ְצהֻ ִּבים‪ִ /‬מי ֵ‬ ‫וְ ֶא ְפרֹׂש ָ‬ ‫כֹוכ ֵבי ַה ָּדרֹום?‬ ‫אֹותּיֹות ָע ָׁשן ֵּבינֹות ְל ְ‬ ‫ֶאת ְׁש ֵמְך ְּב ִ‬ ‫אֹותְך ְּכמֹו ֶש ָהיִית ָאז‪ְּ ,‬ב ֶט ֶרם‬ ‫‪ָ /‬הּה‪ְּ ,‬תנִ י ִלי וְ ֶאזְ ּכֹר ָ‬ ‫הכנסת ספר התורה לעילוי נשמת ניצן אור נשר ז”ל‬ ‫ארוע הכנסת ספר התורה לזכרה של ניצן אור ז”ל היה אחד מארועי הקהילה הגדולים‬ ‫והמסוקרים בעיתונות המקומית והארצית‪ .‬רציתי לספר בקצרה על חוויתי האישית‬ ‫מאותו ערב שערב כל‪-‬כך הרבה רגשות‪ .‬הרושם הבולט באותו ערב היה הנוכחות‬ ‫המלאה והאהבה שניתנו למשפחת נשר‪ ,‬שיישארו בזיכרון המשותף שלנו כקהילה‪.‬‬ ‫כשמשפחת נשר עלתה לבמה לשאת דברים היה ניתן לחוש זאת במיוחד‪ .‬בתי שישבה‬ ‫לידי‪ ,‬זיהתה את ירון‪ ,‬אמרה לי באותו רגע “אבא‪ ,‬אני רוצה שד”ר נשר יחבק אותי”‪ ,‬זה‬ ‫משפט די מפתיע שכן בדרך כלל היא לא נלהבת ללכת אליו (בכל זאת רופא)‪ ,‬אבל זו‬ ‫הייתה כנראה דרכה לבטא את החיבוק הגדול שהיה שם באותם רגעים‪.‬‬ ‫עדי טפליה‬ ‫יֹותְך ‪ָ ...‬א ִביא ָלְך ִמן ֶה ָה ִרים ְּפ ָר ִחים ַע ִּליזִ ים‪,‬‬ ‫ֱה ֵ‬ ‫ַּפ ֲעמֹונִ ּיֹות‪ִ /‬א ְל ָס ִרים ֵּכ ִהים וְ ַס ֵּלי ַּבר ְמ ֵל ֵאי‬ ‫רֹוצה ַל ֲעׂשֹות ִא ָיּתְך‪ֶ /‬את ַמה‬ ‫נְ ִׁשיקֹות‪ֲ /‬אנִ י ֶ‬ ‫עֹוׂשה ִעם ֲע ֵצי ַה ּ ֻד ְב ְּד ָבן”‪‘( .‬שירים’ ‪/‬‬ ‫ּש ָה ָא ִביב ֶ‬ ‫ֶׁ‬ ‫פבלו נרודה ; קשב לשירה ‪)2002‬‬ ‫ואם כוחכם איתכם בשעת לילה מאוחרת‬ ‫וחשקה נפשכם בשיר אשר יפנה למחשבה‬ ‫ולא יסתפק באותה פריטה קסומה על מיתרי‬ ‫סֹואה‪ .‬פנים רבות לו‬ ‫ליבכם‪ ,‬נסו את פרננדו ֶּפ ָ‬ ‫וזו אחת מהן‪:‬‬ ‫נֹושי‪/‬‬ ‫“מי י ְִתנֵ נִ י וְ ָׁש ַמ ְע ִּתי ִמ ִּפי ִמ ֶישהּו קֹול ֱא ִ‬ ‫ִ‬ ‫ּיֹודה‪ָ ,‬לאו ַּדוְ ָקא ְּב ֵח ְטא‪ִּ ,‬ב ְס ָתם ִּב ָּזיֹון‪ֶּ /‬ש ָהיָה‬ ‫ֶש ֶ‬ ‫נֹור ָאה‪ֶ ,‬א ָּלא ְס ָתם‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֹלא ַעל ַא ִּלימּות ָ‬ ‫ַעל ַּפ ְח ָדנּות! ‪ֲ /‬א ָבל ֹלא‪ּ ,‬כֻ ָּלם ִא ֵיד ַא ִלּיִים‪,‬‬ ‫ּיֹודה ְּב ָאזְ נַ י‬ ‫עֹודּנִ י ְמ ַד ֵּבר‪ִ /‬מיהּו ְׁש ֶ‬ ‫ַמ ְק ִש ִׁיבים ְּב ֶ‬ ‫ֶׁש ָהיָה‪ֵ ,‬אי ַּפ ַעם‪ְ ,‬מנֻּוָ ל? הֹו נְ ִס ִיכים‪ַ ,‬א ִחים ֶש ִלי‪/‬‬ ‫י‪-‬ה ֵא ִלים! ‪ַ /‬אּיֵה ֵהם‬ ‫ַל ֲעזָ אזֵ ל‪ ,‬נִ ְמ ֲאסּו ָע ַלי ֲח ָצ ֵא ָ‬ ‫עֹולם ַהּזֶ ה?”‪‘ ( .‬כל חלומות העולם’‬ ‫ְּבנֵ י ָא ָדם ָּב ָ‬ ‫‪ /‬פרננדו פסואה ; כרמל ‪)1993 ‬‬ ‫אם אתם מרגישים שהקסם כבר פועל‬ ‫עליכם‪ ,‬יש עוד הרבה מן השיקוי הזוהר‬ ‫הזה‪ ...‬גשו למדף השירה בספרייה או בחנות‬ ‫הספרים ואחרי שתתאכזבו לגלות כי גם‬ ‫המדף‪ ,‬אבוי‪ ,‬תמציתי כמו שיר‪ ,‬חפשו את‬ ‫אותו משורר שכמו מכיר את הדרך לליבכם‪.‬‬ ‫בהצלחה‪.‬‬ ‫גיל עטר‬ ‫נקודה רגישה‬ ‫פחד‬ ‫כך זה מרגיש‪ :‬זיעה קרה‪ ,‬פרפורים בלב‪,‬‬ ‫דפיקות מואצות‪ ,‬ויובש בפה ‪ -‬אתה מפחד‪.‬‬ ‫מילים רבות לו לפחד‪ :‬אימה‪ ,‬בהלה‪ ,‬ביעות‪,‬‬ ‫דאגה‪ ,‬חשש‪ ,‬חיל‪ ,‬חרדה‪ ,‬יראה‪ ,‬סיוט‪ ,‬פאניקה‪,‬‬ ‫רעדה‪ .‬לאומץ מצאתי פחות‪ :‬גבורה‪ ,‬אייל‪ ,‬עוז‪,‬‬ ‫חוסן‪.‬‬ ‫ישנם רק שני פחדים טבעיים שאיתם אנו‬ ‫נולדים‪ :‬נפילה ממקומות גבוהים ורעשים‬ ‫חזקים בלתי צפויים‪ .‬הם קיימים כדי לשמור‬ ‫עלינו אבל במהלך חיינו אנחנו “רוכשים”‬ ‫המון פחדים נוספים מוצדקים פחות‪ :‬הפחד‬ ‫להיכשל‪ ,‬הפחד מפני דחייה‪ ,‬הפחד להיות‬ ‫לבד‪ ,‬הפחד “מה השכנים חושבים”‪ ,‬הפחד‬ ‫מנחשים‪ ,‬מג’וקים ועוד ועוד‪ .‬פחדים אלה‬ ‫יעילים פחות‪ ,‬אבל כנראה אי אפשר לגדול‬ ‫בלעדיהם‪.‬‬ ‫בתנ”ך מופיע הפחד בסיפורים רבים‪ :‬דוד‬ ‫מפחד משאול‪ ,‬פחדו של יהודה מיוסף‬ ‫במצרים‪ ,‬עת הוא חושש לחיי בנימין‪ ,‬האדם‬ ‫הירא את אלוהיו‪ ,‬אבל הדמות המזוהה עם‬ ‫פחד יותר מכול היא דמותו של יצחק‪ :‬הפחד‬ ‫מופיע עוד טרם לידתו‪ ,‬במעמד בשורת‬ ‫המלאכים לאברהם על הולדת יצחק צוחקת‬ ‫שרה‪ ,‬מתוך חשש ופחד שהיא ובעלה הזקנים‬ ‫לא יוכלו להביא ילדים לעולם‪ .‬כעבור מספר‬ ‫שנים פוסע יצחק עם אביו לבדו להקריב‬ ‫“הּנֵ ה ָה ֵאׁש וְ ָה ֵע ִצים‪,‬‬ ‫קורבן ושואל בקול רועד‪ִ :‬‬ ‫וְ ַאּיֵה ַה ֶּשׂה ְלע ָֹלה?” (בראשית כב ז)‪ .‬כמה פחד‬ ‫וחשש (מוצדקים) טמונים בשאלה זו! בערוב‬ ‫ימיו ‪ -‬והוא עיוור ונזקק ‪ -‬שוב מתמלא יצחק‬ ‫“הּקֹל‬ ‫פחד‪ .‬הוא לא מצליח להכיר את ילדיו‪ַ :‬‬ ‫קֹול י ֲַעקֹב וְ ַהּי ַָדיִם י ְֵדי ֵע ָׂשו” (בראשית כז כב)‪.‬‬ ‫הוא זועק זעקה מרה מלאת אימה כשהוא‬ ‫מבין את חוסר האונים שלו‪.‬‬ ‫עם הפחדים הקשים ביותר שלנו נמנה הפחד‬ ‫מחוסר האונים שלנו – התחושה שאין בכוחנו‬ ‫לשנות את הטעון שינוי‪.‬‬ ‫הינה סיבה מעניינת לפחד ‪ -‬מזמור צ”א‬ ‫בספר תהילים נקרא “שיר של פגעים”‪.‬בעל‬ ‫המזמור מונה רשימה של פגעים וסכנות‪,‬‬ ‫ומביע אמונה וביטחון שאלוהים יציל אותו‬ ‫מפניהם‪ .‬בין פסוקיו מופיע חבר חדש‪:‬‬ ‫יֹומם‪.‬‬ ‫“ֹלא ִת ָירא ִמ ַּפ ַחד ָלי ְָלה‪ֵ ,‬מ ֵחץ יָעּוף ָ‬ ‫ִמ ֶּד ֶבר ָּבא ֶֹפל י ֲַהֹלְך‪ִ ,‬מ ֶּק ֶטב יָׁשּוד ָצ ֳה ָריִם”‬ ‫(פסוקים ה‪-‬ו)‪.‬‬ ‫מה זה קטב‪ ,‬או בשמו המלא קטב מרירי?‬ ‫ֶק ֶטב ְמ ִר ִירי הוא ֵשד המוזכר באגדה ובהלכה‬ ‫היהודית‪ .‬הוא מופיע פעם אחת בלבד‬ ‫במקרא‪ ,‬בשירת “האזינו” שבספר דברים‪:‬‬ ‫“מזֵ י ָר ָעב ְּולחֻ ֵמי ֶר ֶשׁף וְ ֶק ֶטב ְמ ִר ִירי וְ ֶשׁן ְּב ֵהמֹת‬ ‫ְ‬ ‫ֲא ַש ַּׁלח ָּבם ִעם ֲח ַמת ז ֲֹח ֵלי ָע ָפר” (דברים לב‬ ‫השד הזה מגיע בעיקר בצהרים‪ ,‬בחודשי‬ ‫כד)‪ֵ .‬‬ ‫לעלפונות (אולי‬ ‫הקיץ‪ ,‬וגורם‪ ,‬על פי המדרש‪ֶ ,‬‬ ‫מכת חום?)‪ .‬קטב היווה גורם פחד מרכזי‬ ‫בימי הביניים‪ ,‬וכך הוא נראה‪“ :‬אמר רב הונא‬ ‫בשם רבי יוסי‪ :‬קטב מרירי עשוי קליפין קליפין‬ ‫שערים ושל עין אחד הוא רואה ועינו תוך‬ ‫לבו‪ .‬ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין‬ ‫צל לחמה‪ ...‬ושליט מארבע שעות ועד תשע‬ ‫שעות‪ .‬ושולט משבעה‪-‬עשר בתמוז ועד‬ ‫תשעה באב‪ .‬וכל שהוא רואה אותו נופל על‬ ‫פניו”‪ .‬אכן מפחיד‪.‬‬ ‫כיום חרדה היא בין הפרעות הנפש הנפוצות‬ ‫ביותר‪ ,‬והיא מופיעה בשלל צורות‪ ,‬צבעים‬ ‫ודרגות‪ .‬סוג אחד שלה נקרא הפרעה‬ ‫ִט ְרדֹונית‪-‬כפייתית (‪ .)OCD‬החולה בה חוזר‬ ‫שוב ושוב על אותה פעולה כדי להרגיע פחד‬ ‫כלשהו בליבו‪ .‬הוא יכול לשטוף ידיים שמונים‬ ‫פעם ביום או לבדוק אם נעל את הדלת שוב‬ ‫ושוב‪ .‬אחוז הלוקים בחרדה כלשהי עולה עם‬ ‫השנים‪ .‬דומה שעם הגיל משהו מפחיד אותנו‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫רשימת הפוביות המוכרות למדע היא ענקית‪,‬‬ ‫בהן קסנופביה (פחד מזרים)‪ ,‬הומופוביה‪,‬‬ ‫יודופביה (פחד מיהודים)‪ ,‬ועוד רבות‪ .‬לרובנו‬ ‫יש פוביות מוכרות פחות בספרות הרפואית‪:‬‬ ‫הפחד לאבד את מה שיש; הפחד שלא יהיה‬ ‫יותר; הפחד שיגלו מי אנחנו באמת‪ ,‬או שלא‬ ‫יגלו לעולם; הפחד להפסיק להרגיש‪.‬‬ ‫מותר לפחד‪ .‬מי שרך לבבו מוזמן לשוב לביתו‬ ‫ולא להילחם בקרב‪ .‬לא יקרה דבר‪ .‬מותר‬ ‫לחשוש‪ ,‬מותר להתחבא בעיר מקלט‪ ,‬אבל‬ ‫להעז‪ ,‬לנסות‪,‬‬ ‫דומה שהשאיפה הגדולה היא ֵ‬ ‫להיות נחוש ‪ -‬כל העולם כולו גשר צר מאוד‪,‬‬ ‫והעיקר לא לפחד כלל‪.‬‬ ‫ובאופן אישי‪ ,‬אני לא מסכימה עם שאיפה‬ ‫זו‪ .‬הפחד הוא גורם מניע‪ ,‬לא הייתי מוותרת‬ ‫עליו בחיים‪ ,‬רק שהייתי שמחה לעמם אותו‬ ‫(ולהמם את עצמי) כשצריך‪.‬‬ ‫מיכל חלמיש‬ ‫יום בעבודה עם‬ ‫דר’ דפנה שגיב‪-‬רייס – מרצה‪ ,‬מטפלת וחוקרת‬ ‫שנה חדשה‪ ,‬מדור חדש‪:‬‬ ‫“יום בעבודה עם‪.”...‬‬ ‫המדור יארח חברי קהילה לשיחה‬ ‫קצרה על תחום עיסוקם‪ ,‬על המקצוע‪,‬‬ ‫על הקריירה ועל מקומה בחייהם‪.‬‬ ‫המעוניינים להתארח במדור השנה‬ ‫מוזמנים לפנות‪:‬‬ ‫‪[email protected].‬‬ ‫כשהייתה ילדה‪ ,‬הודיעה מרינקה המורה‬ ‫לריקוד להוריה שדפנה תהיה בלרינה‪ ,‬כי‬ ‫לכך נועדה‪“ .‬הגמישות‪ ,‬הגוף והמשמעת‬ ‫העצמית שלה הם בדיוק מה שנדרש‪ ”,‬אמרה‪.‬‬ ‫אבל כשדפנה מצאה את עצמה מתקדמת‬ ‫מקבוצה לקבוצה ללא חברותיה‪ ,‬ברחה משם‬ ‫על קצות אצבעותיה‪ .‬בצבא שירתה כצלמת‬ ‫צבאית וויתרה על התפקיד הנחשק והמבוקש‬ ‫– מאבחנת פסיכוטכנית‪,‬‬ ‫כי “ידעתי שאגיע לזה‬ ‫בחיים‪ ,‬והחלטתי שבצבא‬ ‫אעשה משהו אחר”‪.‬‬ ‫למקצוע שלה ולתחומי‬ ‫במשפחה‪,‬‬ ‫הטיפול‬ ‫בזוגיות ובמיניות היא לא‬ ‫התגלגלה במקרה‪ .‬כבר‬ ‫כנערה התעניינה ורצתה‬ ‫ללמוד ולהעמיק בתחום‪.‬‬ ‫היא קראה המון על זוגיות‪,‬‬ ‫על תפקוד מיני ומיניות‪ .‬סקרנה אותה העובדה‬ ‫שמיניות – שהייתה מקודשת וטהורה‪ ,‬הפכה‬ ‫לטאבו‪ ,‬ודבקו בה בושה ולכלוך‪ .‬כשתואר‬ ‫ראשון בפסיכולוגיה באמתחתה בו חקרה את‬ ‫תרומת הדמיון המודרך בטיפול המיני‪ ,‬חקרה‬ ‫דפנה בעבודת התזה שלה את תופעת “האב‬ ‫החדש” (‪ ,)Newmanism‬על‬ ‫משפחות שבהן הגבר הוא‬ ‫המטפל העיקרי בילדים‪ .‬אחרי‬ ‫תואר שני במגדר עשתה‬ ‫דוקטורט במחלקה ללימודי‬ ‫מגדר שעסק במיניות של נשים‬ ‫הרות‪ .‬בדיעבד היא חושבת‬ ‫שעדיף היה לה ללמוד עבודה‬ ‫סוציאלית ולא פסיכולוגיה‪ ,‬כדי‬ ‫להתחיל לטפל כבר מהשנה‬ ‫השנייה ללימודים‪.‬‬ ‫היום היא חובשת כמה וכמה כובעים‪:‬‬ ‫מרצה בכירה בתחומי מיניות‪ ,‬מגדר ויישוב‬ ‫סכסוכים; יועצת באגודה הישראלית לתכנון‬ ‫המשפחה; ומטפלת משפחתית‪ ,‬זוגית ומינית‬ ‫בקליניקה שלה במושבה‪ .‬עם רגל אחת‬ ‫באקדמיה ורגל שנייה בקליניקה נדרשת‬ ‫ממנה מיומנות של רקדנית‪ ,‬אבל דפנה‬ ‫טוענת שלולא ריבוי הכובעים היא הייתה‬ ‫משתעממת‪.‬‬ ‫היא מכשירה מטפלים מיניים בתוכנית של‬ ‫אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬מרצה במכללת תל‬ ‫חי ובמכללה חרדית בבני ברק‪ ,‬והכשירה‬ ‫אנשי חינוך לחינוך מיני‪ .‬הקורסים משתנים‬ ‫(לאחרונה למשל התחילה ללמד קיימות‬ ‫ומגדר) ולכל הרצאה היא מתכוננת שעות‬ ‫בבית על המחשב‪ ,‬ומתאימה אותה לדרישות‬ ‫ולקהל‪ .‬הקורסים שלה מעוררים חשיבה‪,‬‬ ‫והיא חשה שניתנה לה זכות לחולל רגע מכונן‬ ‫בחיי הסטודנטים‪“ .‬הראייה המגדרית היא‬ ‫משקפיים‪ ”,‬מבהירה דפנה‪ ,‬בתהליך הלמידה‬ ‫מתבררות שאלות שכל אישה וגבר בוחנים‬ ‫אותן אל מול חייהם‪ .‬לדוגמה‪ :‬מה תפקידך‬ ‫כאישה‪/‬כגבר? מה החברה ציפתה ממך?‬ ‫עד כמה בחרת ועד כמה הּובלת או נשאבת‬ ‫לתבניות קיימות? עד כמה המיניות היא שלך‬ ‫או שאת‪/‬ה פועל‪/‬ת על פי ציפיות חיצוניות?‬ ‫ובקליניקה – “כשאדם מאפשר לי להיכנס‬ ‫לסיפור חייו‪ ,‬למקומות הכי כמוסים‪ ,‬ולעשות‬ ‫שם שינוי זו זכות חיים ענקית”‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫למטפלים זוגיים יש המון עבודה‪ ,‬מפני שהיום‬ ‫יותר אנשים בוחרים לעבוד על הקשר במקום‬ ‫לפרק את החבילה‪ .‬המחקרים מראים שגם‬ ‫בנישואים שניים מגיעים לאותן התמודדויות‪.‬‬ ‫“החוקר דר’ הרווין הנדריקס אמר שהבחירה‬ ‫בזוגיות אינה מודעת‪ ,‬הנשמה מזהה דברים‬ ‫שכאבו בילדות‪ .‬כלומר‪ ,‬בן הזוג דומה לאחד‬ ‫מההורים בצד השלילי והוא לוחץ על נקודה‬ ‫כואבת כדי שהיום אוכל להגיב אליה ממקום‬ ‫של בוגר‪ ,‬לתקן ולרפא את פצעי הילדות‬ ‫ומשם לגדול”‪.‬‬ ‫את שלומי‪ ,‬בן זוגה‪ ,‬מכנה דפנה “הגבר שלי”‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬עולם המושגים שהיא משתמשת בו‬ ‫אינו מקרי‪“ .‬ההיסטוריה היא ‪ ,His-story‬הרי‬ ‫גברים כתבו את ההיסטוריה‪ .‬הם כתבו על‬ ‫עצמם‪ ,‬על חבריהם ועל מי שמסביבם‪ .‬ואיפה‬ ‫הסיפור שלה‪ ?Her-story ,‬הנשים הפעילות‬ ‫שנלחמו והשפיעו‪ ,‬הודרו מספרי ההיסטוריה‪.‬‬ ‫הקול הנשי הושתק במשך שנים רבות”‪.‬‬ ‫מה מרגיז אותה בעבודה? שמצפים‬ ‫מנשים להתנדב גם בתחום העיסוק שלהן‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬לייעץ בחינם‪.‬‬ ‫מהם מקורות ההשראה שלה? “תמיד‬ ‫רציתי לעשות משהו משמעותי לחברה‪ ,‬כמו‬ ‫הוריי‪ ,‬שתמיד היו בנתינה גדולה החוצה”‪.‬‬ ‫ִא ָימּה היא ממקימי בית החולים הגריאטרי‬ ‫“הרצפלד”‪ ,‬ניהלה מחלקה מגיל עשרים‬ ‫ושלוש ופרשה כעבור ארבעים שנה בתפקיד‬ ‫אחות כללית של בית החולים‪ .‬אביה של‬ ‫בתיה מקשקשת‬ ‫מה‪ :‬אירוע פתיחת השנה‬ ‫היכן‪ :‬אולם המופעים בקבוצת שילר‬ ‫מתי‪ :‬יום רביעי‪ 3 ,‬אוקטובר‬ ‫השתתפו‪ :‬קרוב למאה שמרטפים‪ ,‬שאפשרו לכ‪-‬מאתיים חברי‬ ‫קהילה להשתתף באירוע‪.‬‬ ‫הכי “קשת”‪ :‬על תקן של הופעת חימום ‪ -‬משחק היכרות בין זוגות‬ ‫חדשים לוותיקים בנוסח “ספיד‪-‬דייטינג”‪.‬‬ ‫בלט בחסרונו‪ :‬תקלות טכניות (ברצינות! הערב ִתקתק כמו שעון‬ ‫שוויצרי)‪.‬‬ ‫ננצור בליבנו לעד‪ֶּ :‬פ ִטיפּורים ופחזניות שנראים כל כך טוב עד‬ ‫שלרגע נדמה שחבל לנגוס בהן (עד שנוגסים ומגלים שזה השתלם)‪.‬‬ ‫הפקת לקחים‪ :‬בפעם הבאה שמארגנים הופעה‪ ,‬נא לדאוג‬ ‫למקומות עמידה עבור הרוקדים‪ ,‬כן ירבו!‬ ‫סבי הזקן נהג לומר לי‪“ :‬תזכירי לי‪ ,‬מיידלע‪ ,‬איך קוראים לך?” טוב נו‪,‬‬ ‫זה היה בתקופה שהוא כבר עבר את השיא שלו‪ .‬לכן שמחתי להגיע‬ ‫להופעה מיוחדת של זמר ששיאו עדיין לפניו – דני רובס! תשמעו‪ ,‬יש‬ ‫לי עין טובה לזיהוי כישרונות והבחור הצעיר הזה הולך להיות להיט‬ ‫במצעדי הזמר‪ ,‬מילה של בתיה‪ .‬דני הפליא לנגן ולשיר‪ ,‬והצליח גם‬ ‫להקפיץ בקהל כמה שובבים שפצחו בריקודים בשורות האחרונות‪.‬‬ ‫נראה היה שדני נהנה יותר לבצע שירים של ה”ביטלס”‬ ‫להפתעתי‪ֶ ,‬‬ ‫מאשר את שיריו שלו‪ .‬וזה צירוף מקרים מעניין‪ ,‬כי אותם “ביטלס”‬ ‫בדיוק לקחו בזמנם כמה שירים שלי ועשו להם קאברים‪ .‬חלקם‬ ‫אפילו הצליחו די יפה‪ ,‬כמו למשל “היי ג’וד” שכתבתי עם ידידתי‬ ‫הפסנתרנית מנס ציונה נקטרינה לוי‪-‬עסיס‪ .‬או הבלדה “לט איט בי”‬ ‫דפנה הוא איש צבא בדימוס‪ .‬תפקידו‬ ‫האחרון היה ראש ענף נפגעים ויתומים בחיל‬ ‫השריון ‪ -‬קצין שתמך במשפחות השכולות‬ ‫ברגעים הקשים ביותר בחייהן‪ .‬דפנה מכירה‬ ‫תודה להוריה על שדחפו אותה לרכוש‬ ‫השכלה והפכו עולמות כדי שזה יבוא לידי‬ ‫מימוש‪ ...‬כולל חלוקת פליירים למחקר שלה‬ ‫לדוקטורט “מיניות במהלך ההיריון”‪ ,‬שהביאו‬ ‫לה נבדקות למחקר‪.‬‬ ‫תוכניות לעתיד – העבודה ממתנת אותה‪,‬‬ ‫היא משתלבת היטב בתפקידה כאם‪ .‬גם‬ ‫המינון בין האקדמיה והטיפול נכון לה‪ .‬לכן‬ ‫דפנה מתכוונת לא לוותר על אף כובע בעתיד‪.‬‬ ‫והיא מדגישה‪” :‬כל זה מתאפשר בזכות‬ ‫תמיכתו של שלומי‪ ,‬שותפה לחיים‪ ,‬המעורב‬ ‫בגידול ילדיהם”‪ .‬היא רוצה ללמוד גישות‬ ‫ושיטות נוספות ומתחילה בקרוב ללמוד‬ ‫בבית הספר לרפואה בתל אביב‪ .‬רוצה להכיר‬ ‫תרבויות בעולם‪“ :‬אם לא הייתי מה שאני הייתי‬ ‫החברּות‬ ‫ֵ‬ ‫מדריכת טיולים”‪ .‬רוצה לחקור את‬ ‫המעצימה שנוצרת בין נשים במסעות ג’יפים‬ ‫בעולם‪ .‬מה קורה להן כשהן עם עצמן בטבע‪,‬‬ ‫בהתמודדות‪ ,‬ולא בתפקיד “אימא של”‪“ ,‬בת‬ ‫של” או “אשתו של”‪.‬‬ ‫אילת אסקוזידו‬ ‫שכתבתי עם נעמי שמר‪ .‬אבל אני גולשת לנוסטלגיה‪ .‬איפה הייתי?‬ ‫כן ‪ -‬המופע של דני רובס היה נהדר‪ ,‬אין מה לומר‪ ,‬אבל שיא הערב‬ ‫מבחינתי היה טקס חלוקת העציצים לשורה של נשים וגברים שפשוט‬ ‫ראויים לכל שבח‪ .‬עורי סמר מהתרגשות כשהם נקראו לעלות לבמה‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬יפי בלורית ועזי מבט‪“ .‬אתם‪ ”,‬הרהרתי לעצמי‪“ ,‬מגש‬ ‫הכסף שעליו ניתנה לנו קהילת ‘קשת’”‪.‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬הודעה חשובה‪ :‬המדור יוצא לחופשה! אני נוסעת עם חברתי‬ ‫נקטרינה לסופשבוע בבית מרגוע בנתניה‪ ,‬לעבוד על חומרים חדשים‪.‬‬ ‫נראה לי שזה‬ ‫יש לי רעיון לאלבום קונספט על צוללת בצבע צהוב‪ֶ .‬‬ ‫יכול להצליח בענק‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫בתיה יקינטוני‬ ‫המביא דבר בשם אומרו‬ ‫“אני רואה‪ ,‬אני שומע חריקה של שער נפתח‬ ‫בדרך אל האושר”‬ ‫(דני רובס)‬