‫וילנה‪ .‬יש קיגל תפוחי‬ ‫אדמה ודג מלוח‬ ‫צילומים‪ :‬לילית וגנר‬ ‫‪ 56‬שנים אחרי שעזבה אותה כדי לעלות‬ ‫לישראל‪ ,‬חזרה לילית וגנר אל בירת‬ ‫ליטא‪ :‬העבר היהודי המפואר‪ ,‬הסמטאות‬ ‫היפהפיות והבירה שלא נגמרת‬ ‫‪30.9.2013‬‬ ‫‪4‬‬ ‫חורף ‪ .1957‬חושך בחוץ‪ .‬הכל כבר‬ ‫ארוז ואנחנו בדרך למכונית שתי־‬ ‫קח אותנו לתחנת הרכבת וממנה‬ ‫אל מעבר לגבול‪ .‬לפולין בואכה‬ ‫ישראל‪ .‬כל אחד מחזיק מזוודה ביד‪ ,‬ואני מת־‬ ‫עקשת לקחת חלק בנטל‪ .‬אחרי כמה דקות של‬ ‫נדנוד‪ ,‬אמא נכנעת מול העקשנות של בת ה־‪,4‬‬ ‫ומגישה לי כד חלב עשוי אמייל‪ ,‬מלא עד גדותיו‬ ‫בבוטנים‪.‬‬ ‫אני לא מבינה למה אנחנו סוחבים בוטנים‬ ‫לפולין אבל המשקל לא רב‪ ,‬ואני נושאת אותו‬ ‫בגאון אל מדרגות הרכבת‪ .‬תוך כדי המאמץ‬ ‫לטפס עליהן נופל הכד‪ ,‬וכל הבוטנים נשפכים‬ ‫על המסילה‪ ,‬מתחת לגלגלי הרכבת‪ .‬בלי לחשוב‬ ‫פעמיים אני זוחלת אל מתחת לקרון כדי לאסוף‬ ‫את הבוטנים‪ ,‬ורק זרועה החזקה של אמא שמו־‬ ‫שכת אותי משם מונעת ממני לאסוף את אחרוני‬ ‫הבוטנים שהשארתי מאחוריי‪ ,‬מוטלים על הפ־‬ ‫סים בתחנת הרכבת בווילנה‪.‬‬ ‫קיץ ‪ 56 .2013‬שנים עברו מאז‪ ,‬והפעם הג־‬ ‫עתי לווילנה באור יום מלא‪ ,‬שמש חמימה בש־‬ ‫מיים כחולים‪ ,‬צלילי מוזיקה שמילאו את האוויר‬ ‫ומאות בני אדם מסתובבים ברחוב הראשי‪,‬‬ ‫שדרת גדימינאס‪ ,‬שנסגרה לתנועת כלי רכב‪.‬‬ ‫"זהו יום הבירה"‪ ,‬הסבירה קורנליה‪ ,‬המדריכה‬ ‫שלנו‪ ,‬ופצחה בהרצאה רהוטה על ההיסטוריה‬ ‫של העיר ועל הדוכס גדימינאס שהפך אותה‬ ‫לבירת ליטא‪.‬‬ ‫אני רק רציתי לראות את הבית שלי‪ .‬זה‬ ‫שבו גדלתי עד גיל ‪ .4‬זה שעומד ליד הנהר‪,‬‬ ‫וקרוב לכיכר שבה היו מדליקים מדי שנה את‬ ‫עץ האשוח בחג המולד‪ .‬זה שבחצר שלו הייתה‬ ‫גבעה ענקית שממנה גלשתי עם המזחלת שלי‪.‬‬ ‫זה שמתחבר לתמונות שאני נושאת בזיכרוני‬ ‫למעלה מיובל‪ ,‬תמונות סטילס בשחור־לבן‪.‬‬ ‫נס על המדרכה‬ ‫אבל וילנה היא לא שחור־לבן‪ .‬זאת עיר‬ ‫ססגונית‪ ,‬נעימה ומסבירת פנים‪ .‬ממרומי‬ ‫מצודת גדימינאס השוכנת על גבעה בלב‬ ‫החלק העתיק של העיר‪ ,‬אפשר לעשות תצ־‬ ‫פית מרהיבה על כל וילנה‪ ,‬שכיום חיים בה‬ ‫כחצי מיליון תושבים‪.‬‬ ‫ומה רואים? מבתים נמוכים בני שלוש‬ ‫קומות ועד מגדלי זכוכית; מבתים בסגנון‬ ‫גותי ועד בתים בארוקיים; מכנסיית סנטה‬ ‫אנה המרהיבה‪ ,‬שנפוליאון בונפרטה הת־‬ ‫רשם ממנה כל כך עד שרצה לקחת אותה‬ ‫איתו לצרפת‪ ,‬ועד לבית הכנסת "טהרת‬ ‫הקודש"‪ ,‬שגם בימי חול מצליח עדיין‬ ‫לגייס מניין לתפילה; מפסל מריה הק־‬ ‫דושה שמתפללים אליו גם מהרחוב‪ ,‬ועד‬ ‫למרצפת ה"נס" הגדולה בכיכר הקתדרלה‬ ‫העיניים בולשות‬ ‫סביב‪ .‬אחרי כמה דקות‬ ‫מתגלה עוד כתובת‬ ‫ביידיש‪ ,‬אחת מרבות‬ ‫שנותרו ברחבי העיר‪,‬‬ ‫זכר לתקופת הזוהר‬ ‫של אוטונומיה ותרבות‬ ‫יהודית עשירה‬ ‫)שהמדריכה סירבה לגלות את מקומה‪ ,‬כי כל‬ ‫אחד צריך למצוא אותה בכוחות עצמו(‪ ,‬שאם‬ ‫רק נעמוד עליה ונסתובב שלוש פעמים נוכל‬ ‫לקוות לנס‪.‬‬ ‫ויש גם מרכזי אמנות ומוזיקה ומחול‪ ,‬אוני־‬ ‫ברסיטה שמשרתת כמה אלפי סטודנטים‪ ,‬מסע־‬ ‫דות משובחות )ש"המטבח הליטאי" שלהן מזכיר‬ ‫מאוד את מה שאנחנו קוראים "המטבח היהודי‬ ‫המזרח־אירופי"‪ ,‬כולל קיגל תפוחי אדמה ודג‬ ‫מלוח קצוץ עם ביצה קשה‪ ,‬שלא אכלתי מאז ימי‬ ‫סבתא(‪ .‬ועוד לא אמרנו כלום על הבירה המ־‬ ‫קומית המוגשת בעשרות ברים הפזורים בעיר‪,‬‬ ‫ובכל אחד מהם יש מסך טלוויזיה ענק‬ ‫שמושך אליו בליינים חובבי כדורסל‪.‬‬ ‫כל זה קורה בסמטאות מתעקלות שמ־‬ ‫זמינות אותך להמשיך וללכת בהן‪ ,‬לעבור‬ ‫את הפינה רק כדי לזכות בזווית חדשה וב־‬ ‫עיקול נוסף‪ .‬ליד בתים עם מרפסות קטנות‬ ‫ועציצי גרניום שופעים‪ ,‬הולכת העיר ומ־‬ ‫תגלה לעינינו‪ ,‬מתקלפת מהשכבות שהעלו‬ ‫עליה השנים וחושפת את ההיסטוריה המ־‬ ‫קומית‪ ,‬על רגעיה היפים והאפלים כאחד‪.‬‬ ‫ואז היהודים נרצחו‬ ‫קבוצת ישראלים לא יכולה לטייל בר־‬ ‫חובות וילנה סתם ככה‪" .‬ירושלים דליטא"‪,‬‬ ‫"הגאון מווילנה"‪" ,‬גטו וילנה" הם רק חלק מה־‬ ‫ביטויים שעוברים בראש כשמסתובבים בעיר‪,‬‬ ‫תוך תחושה עמוקה של "היינו פה פעם"‪ .‬וזה לא‬ ‫רק משהו שאני חשתי‪ ,‬כמי שנולדה בעיר‪ ,‬אלא‬ ‫גם שאר חברי הקבוצה‪ .‬לכל אחד‪ ,‬כך מתברר‪,‬‬ ‫יש שורשים עמוקים יותר או פחות שמגיעים‬ ‫עד ליטא‪.‬‬ ‫העיניים בולשות סביב‪ .‬אחרי כמה דקות‬ ‫מתגלה עוד כתובת ביידיש‪ ,‬אחת מרבות שע־‬ ‫דיין נותרו ברחבי העיר‪ ,‬זכר לתקופת הזוהר של‬ ‫אוטונומיה ותרבות יהודית עשירה‪ .‬ההיסטוריה‬ ‫המפוארת של יהדות וילנה משתרעת מרא־‬ ‫שית המאה ה־‪ .16‬את "רחוב היהודים" אפשר‬ ‫למצוא גם היום ופסלו של רבי אליהו‪ ,‬הגאון‬ ‫מווילנה‪ ,‬מתנוסס על עמוד ברחוב שבו התגורר‬ ‫במאה ה־‪.18‬‬ ‫ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה‬ ‫הקהילה היהודית בשיא פריחתה והיוותה כש־‬ ‫ליש מאוכלוסיית העיר‪ .‬את שנות המלחמה‬ ‫הליטאים מנסים לשכוח‪ .‬קשה להם לדבר על‬ ‫שיתוף הפעולה ההדוק שהיה ביניהם לבין הג־‬ ‫רמנים‪" .‬היחס ליהודים לא היה כל כך טוב"‪,‬‬ ‫מודה המדריכה הליטאית‪ .‬זהו ביטוי מכובס‬ ‫למשעי לטבח שנערך ביהודי ליטא ביער פונאר‬ ‫)ביידיש‪ :‬פאנאר( שבפאתי הבירה‪ .‬החל מיולי‬ ‫‪ 1941‬רצחו כאן הנאצים ביריות כ־‪ 100‬אלף בני־‬ ‫אדם‪ ,‬כ־‪ 70‬אלף מתוכם יהודים‪ .‬הצמחייה הירו־‬ ‫תזכורת לעבר הליטאי‬ ‫הקודר נחשפת‬ ‫במוזיאון הקגב‪ ,‬בניין‬ ‫גדול שהטיל אימה‬ ‫על תושבי וילנה‪.‬‬ ‫גם היום אתה חש‬ ‫צמרמורת למראה חדר‬ ‫עינויי המים הקפואים‬ ‫בלב העיר העתיקה‬ ‫ניצבים כנסיית סנטה‬ ‫אנה המרהיבה‪,‬‬ ‫שנפוליאון רצה לקחת‬ ‫אותה איתו לצרפת‪,‬‬ ‫ובית הכנסת "טהרת‬ ‫הקודש"‪ ,‬שעדיין מצליח‬ ‫לגייס מניין לתפילה‬ ‫קה העבותה שבלב היער הירוק והיפהפה מסתי־‬ ‫רה קברי אחים‪ ,‬שבהם נטמנו רבבות היהודים‪.‬‬ ‫בין עבר לעתיד‬ ‫תזכורת נוספת לעברה הקודר של ליטא‬ ‫נחשפת במוזיאון הק־ג־ב‪ ,‬בניין גדול שבמשך‬ ‫עשרות שנים הטיל אימה על תושבי וילנה‪.‬‬ ‫בכל פעם שעברו לידו‪ ,‬נהגו העוברים והשבים‬ ‫לתקוע את מבטיהם במדרכה ולהאיץ את פסי־‬ ‫עותיהם‪.‬‬ ‫גם היום חשים המקומיים‪ ,‬ואפילו תיירים‬ ‫שזה עתה הגיעו לעיר‪ ,‬צמרמורת למראה חדרי‬ ‫החקירות‪ ,‬הצינוק‪ ,‬חדר עינויי המים הקפואים‬ ‫ומדי הקצינים שנותרו תלויים על הקיר — עדות‬ ‫לשלטון האימים של ברית־המועצות‪" .‬את הפ־‬ ‫סלים הרבים של לנין סילקו מהכיכרות מיד עם‬ ‫השחרור ממלתעותיהם של הסובייטים"‪ ,‬הסבי־‬ ‫רה המדריכה‪ ,‬אבל ליד "הגשר הירוק"‪ ,‬זה שליד‬ ‫הבית שהיה שלי‪ ,‬נותרו עדיין כמה פסלים של‬ ‫פועלים ופועלות קומוניסטים עתירי הוד וזקופי‬ ‫קומה‪.‬‬ ‫ליטא של היום עוד לא השתחררה לגמרי‬ ‫מהעבר הסובייטי‪ ,‬אבל עיניה נשואות אל המ־‬ ‫ערב‪ ,‬והיא מזמינה תיירים מכל העולם לבוא‬ ‫ולבקר בערים העתיקות וביערות העבותים‪,‬‬ ‫במצודות הימי־ביניימיות ובערי החוף והקיט‪,‬‬ ‫באתרי הספא ובמבשלות הבירה‪.‬‬ ‫היום האחרון לטיול הגיע‪ .‬גם הפעם אני עוז־‬ ‫בת את ליטא כשחושך בחוץ‪ .‬הכל כבר ארוז ואני‬ ‫בדרך למונית שתיקח אותי לשדה התעופה‪ .‬היא‬ ‫לא דומה כלל למכונית ההיא מ־‪ ,1957‬וגם המ־‬ ‫זוודה על הגלגלים שונה מאוד מקנקן הבוטנים‬ ‫שלי מאז‪.‬‬ ‫אנחנו עוברים ברחובות הריקים מאדם‪ ,‬ועי־‬ ‫ניי חולפות על המבנים המוארים שמציגים את‬ ‫עצמם בפני קהל של איש אחד‪ .‬בפניי‪ .‬אנחנו‬ ‫עוצרים ליד רמזור אדום‪ ,‬וכשהצבע שלו מתח־‬ ‫לף לירוק‪ ,‬אני קולטת שהפעם הזיכרונות שלי‬ ‫יהיו בצבע‪.‬‬ ‫‪30.9.2013‬‬ ‫‪5‬‬